475ad4d024cf048002e3762141be7ff3a024749a43227ff96b97f74f48f563e4

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Arakhin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,308 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Arakhin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ערכין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ונראה שצ\"ל בן י\"ב ויום אחד. וכן הוא בתוס'. וכדתנן במ\"ו פ\"ה דנדה. והתם בגמרא דרשינן לה במופלא הסמוך לאיש:",
+                "נפשות כל דהו. גמרא:",
+                "ותני והדר מפרש. גמרא. והוא הדין נמי דמצי למנקט טומטום כו' חרש שוטה וקטן ונכרי, אלא חדא מתרתי ותלת נקט כו'. רש\"י. וע\"ע:",
+                "מעריכין כו'. והערכין כולן והדמים, הכל סתמן לבדק הבית, ויפלו הכל ללשכה שהיתה במקדש מוכנת לקדשי בדק הבית. הר\"מ:",
+                "האי קרא במעריך כתיב, ולפיכך היה נראה לי להגיה לאשמעינן דמעריכין. וי\"ל דלישנא דמשנה ג' דלקמן נקט. וע\"ש:",
+                "א\"נ כגון שנתנו להם ע\"מ שאין לרב או לבעל רשות בהן. תוס':",
+                "ועבדים. אע\"ג דגבי מצות יש לו דין אשה, לפי ערך זכר הוא נערך, דלא אשתמיט תנא דלימא אם היה נערך באשה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דאיש במעריך כתיב אם אינו ענין למעריך תנהו ענין לנערך. תוס':",
+                "ותמיהני דבמשנה ה' פרק קמא דשקלים תנן סתמא, ואין מקבלין מנכרי לבדק הבית, שכן מפורש על ידי עזרא לא לכם ו, לנו לבנות את בית ה'. ובגטרא, דהכא אמרינן דה. לכתא כר' מאיר מסתברא, דכתיב לא לכם ולנו. ובנוסחת ארץ ישראל שבפירוש הר\"מ מצאתי, והלכה כר' מאיר. ועתוי\"ט:",
+                "שנודרים. כתבו התוס', וצ\"ע דהא לר\"מ אין נכרים מתנדבין. לבדק הבית כו'. ושמא הדר ביה רבא מהא דאמר דהלכה כר\"מ מקרא דלא לכם וגו'. אבל הר\"מ כתב, נכרי שאמר דמי כו' נותן כפי נדרו ואינו נופל ללשכה, שאין מקבלין [מן הנכרי נדבה או נדר] לחזק את בדק הבית או בדק ירושלים. שנאמר לא לכם וגו'. ומה יעשה בהן, יבדוק הנכרי על דעת מי נדר, אם נדר על דעת ישראל יוציאוהו [בית דין] במה שיראה להן חוץ מבדק הבית וירושלים, ואם אמר לשמים נדרתי, יגנזו:"
+            ],
+            [
+                "הגוסס. ידוע. והוא שקול גרונו נשמע בשעת המיתה. הר\"מ. ונ\"ל, שהוא מלשון מגיסה בקדירה, שהליחה מתהפך בגרונו, כמו המגיס בקדירה שמהפך מה שבקדרה. ועתוי\"ט:",
+                "וצ\"ע מנלן לומר מקרא דכתיב גבי מעריך שלא יהא נערך. ועתוי\"ט:",
+                "אע\"ג דאמר בסנהדרין פ\"ו שהיה אחד רוכב על סוס וסודרין בידו מצאו לו זכ, ית היה הלה מניף בסודרין, מ\"מ לא שכיח. תוס':",
+                "דהיוצא ליהרג ע\"פ ב\"ד הוא ענין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו, אבל המלך לפעמים מתמלא רחמים ומוחל. הר\"מ:",
+                "מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון. רש\"י:",
+                "אבל בגוסס מודה ר\"ח. רש\"י:",
+                "ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדיש חל ההקדש, ולא דמיא למלוה. אבל יש להקשות אמאי לא פליגי באם נדר והעריך. ושמא, בנודר ומעריך יחול מיד. תוספ':",
+                "תמיהני מאי תקנה איכא הא קיי\"ל כר\"מ ור\"י במ\"ג פ\"ח דבכורות דמלוה ע\"פ גובה מן היורשים, וא\"כ הוה ליה למימר אבל האידנא קיי\"ל הלכה כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ישבה כו'. פירש\"י, קודם שנגמר דינה. וליתא, דאיוצא ליהרג קאי, וכל היוצא ליהרג לאח�� גמר דין. והיינו טעטא דרישא דאין ממתינין משום עינוי הדין, דליכא עינוי הדין אלא לאחר גמר דין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. ופירש\"י מת אסור בהנאה, דכתיב ותמת שם מרים, וגמר שם שם מעגלה ערופה. וכיון שהמת אסור בהנאה, כל נויו מיתסרי נמי בהנאה. והא דתנן שנהרגה, רבותא קמ\"ל דגמר דינה אוסרתה קודם שתמות. עתוי\"ט:",
+                "אסורה כו'. כדקיי\"ל ובעל השור נקי כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהן הנייה של כלום. רש\"י:",
+                "ותימה, מאי אפילו, דהא באשה נמי שערה מיתסר. והר\"מ לא סיים אפילו שערה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכן לקמן כתב עני בן עשרים שהעריך עצמו כו'. ולאו דוקא, דה\"ה העריך לאחר, אלא חדא מתרתי נקט:",
+                "פחות כו'. לאו דוקא פחות מסלע, אלא אפילו נתן כל הערך חוץ מסלע אחד מגלגלין עליו את הכל. תוס'. עתוי\"ט:",
+                "אין כו'. הא תו למי לי, הא קמ\"ל פחות מסלע הוא דליכא, הא יתר על סלע איכא [אע\"ג דליכא חמישים סלעים, דאם היו בידו ה' סלעים נותן כולם, דהיינו יתר על סלע ופחות מחמישים]. יתר על חמישים הוא דליכא, הא פחות מחמשים איכא [כדאמרן] וסתמא כרבנן. גמרא:",
+                "[ומסיים] וצריכא ז' נקיים וקרבן, פירוש עולה באה על תנאי, והחטאת אינה נאכלת. וז\"ל הר\"מ, ואם אמרה ב' ימים ראיתי, נאמר כאן פתחה י\"ז, לפי שאנו אומרים אפשר שאלו הב' ימים יום אחד מהן קודם עת נדתה ויום אחד מתחילת עת נדתה ונשארו מן התקופה [שיש בין תחלת נדה לתחלת נדה] י\"ז ימים. וכן אם אמרה שלשה ימים ראיתי, אפשר שני ימים קודם כו' ויום אחד מתחילת כו' נשארו מן התקופה י\"ז יום, הרי היא ג\"כ פתחה י\"ז, אלא שהיא ספק זבה, לפי שאפשר ששלשה ימים אלו שראתה על הסדר בלא עת נדתה הם. ואם אמרה ארבעה ימים, ג\"כ היא ספק כו', לפי שאפשר שיהיו אלו הארבעה ימים שנים קודם נדתה ושנים מימי נדתה ולא תהא זבה. וכשאנו משערין \"הספק הזה, יהא פתחה י\"ו, יום לפי שאם נאמר ששני ימים מאלו הד', מתחילת עת נידתה, ישארו עם הי\"א ימים שהיא תקופה קטנה חמשה ימים שהם עם הי\"א י\"ו יום. ואם אמרה חמשה ימים ראיתי נאמר ששלשה מאלו החמשה מתחילת עת נדתה, וישארו מן התקופה ט\"ו כו'. וכן אם אמרה י\"א, יום היא ג\"כ ספק זבה, לפי שנאמר, שני ימים הן מסוף הי\"א, ושבעה ימי נדה, ושני ימים שארית הי\"א שראתה. ופתחה תשעה, ואם אמרה י\"ב ימים ראיתי, פתחה ח', והיא זבה ודאית. לפי שאם תאמר ששני ימים מזמן ראיית הדם קודם עת נדתה, ושבעה של נדה, ושלשה אחר הנדה, הרי היא זבה, לפי שכבר ראתה שלשה ימים רצופין אחר זמן הנדות. ואם נאמר שאפשר שיהא מכללם שלשה ימים קודם עת נדתה, שבעה של נדה, ושנים אחר הנדה, הרי היא ג\"כ זבה, לפי שכבר קדמה זיבות לנידות. וכן אם ראתה י\"ג יום, פתחה לפי ההיקש הזה בעצמו כו'. וזה שאמרנו פתחה י\"ז או פחות, אין הכוונה שתהא כל הזמן הזה אסורה על בעלה אלא הענין שזכרנו שאחר אותו הזמן תקבע לה ווסת לנדתה כו'. ואין הפרש בין י\"ג יום ויותר מזה, שאין לה פתח פחות מז', שהיא זבה ודאית:"
+            ],
+            [
+                "שכל חלק אחד מתתר\"ף לשעה והשתי ידות הם שני שלישית. עתוי\"ט:",
+                "לפי שאי אפשר לומר שראש חודש יהיה במקצת היום, עד שיהיה מקצת היום מחרש העבר ומקצתו מהבא, שנאמר עד חודש ימים, מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחודש, ואין אתה מחשב שעות. הר\"מ:",
+                "לפי שלא יתקבצו היתרות שיהיו בשיווי משלימים ב' מלאים, ולפיכך לשנה הבא יחסרו:"
+            ],
+            [
+                "ובי\"ב כו'. שבאלו הימים גומרין את ההלל, לפי שחלוקין בקרבנותיהן. משא\"כ ימי הפסח. ובשבת לא, משום דלא אקרי מועד. ור\"ח דאקרי מועד, לא אקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לילה המקודש לחג טעון שירה. ר\"ה ויום הכיפורים דאקרי מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. וחנוכה שאני, דאע\"ג דלא הכי ולא הכי, אומרין משום ניסא. [אבל אין בו חליל שאין לו קרבן מיוחד. נ\"ל]. ופורים, איכא דאמרי מכיון שנכנסו לארץ אין אומרים שירה על נס שבחו\"ל. ואיכא דאמרי, מכיון שגלו חזרו להתירן וקרייתה זו היא הלילא:",
+                "ואמאי קרי ליה חליל, דחלי קליה. פירש\"י, מתוק קולו לשמוע:",
+                "דהא אי אפשר לשמונת ימי החג בלא שבת. ובגמרא ילפינן מקראי דקרבן טעון שירה. ואפילו למ\"ד עיקר שירה בפה דוחה משום דאין שבות במקדש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון רש\"י חי. לוק היינו סיום, שמחלק בין נעימה לנעימה:",
+                "ורש\"י כתב נבלים ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא, מאן דאמר לוים היו, קסבר מעלין לדוכן בין ליוחטין בין למעשרות:",
+                "פשטיה דקרא בכהן מדבר כדמוכחי קראי וכמ\"ש רש\"י בחומש. והיינו דפריך בגמרא, ואימא נשיאות כפים. ומשני, מדכתיב לשרתו ולברך בשמו, מכלל דברכת כהנים לאו שירות הוא:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. לא אתפרש טעמא. ואפשר דותקעתם בחצוצרות תרתי במשמע. א\"נ דומיא דשל משה דכתיב עשה לך שתי חצוצרות:",
+                "דכיון דאשכחן בקרא שחפשו אחרי מאה ועשרים כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר, ש\"מ דעד ק\"כ הוי הידור מצוה וא\"צ לחפש יותר אחר כהנים. א\"נ, דהא פשיטא דאין מוסיפין עד עולם, שאם יוסיפו יותר, ערבוב קלא. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ואין ר\"ל ההקשה ההמוניות שיקישו חתיכה נחושת על חתיכה כמוה בלי לימוד מלאכותי, אבל היא כמו החצוצרות של נחושת שיתקעו בה בפה וגם במשמוש ידש כדרך כלי שיר:"
+            ],
+            [
+                "אבל חצוצרות, כהנים היו מחצצרים, כדמוכח קרא דלעיל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אלא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "ומהכא מוכרח דהא דפירש הר\"ב לעיל י\"ב לוים לכנורות [שהם היו אומרים בפה ג\"כ, דהא עיקר שירה בפה], ולא פירש כן אלא כלומר כנגד, אלו שהיו מנגנים בכלים ולא בפה, דאל\"כ מאי קאמר ראב\"י שאין עולים למנין, הא ת\"ק כבר אמר כן שהקטנים לא היו אומרים בכלי, וא\"כ אינם ממנין אלו האומרים בכלי. והר\"מ מפרש, דאותן הי\"ב שמנגנים בכלי ולא בפה אין עולין למנין. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבישראל. אפילו תימא ר\"מ דמשנה ב' פרק קמא דאמר הנכרי נערך. והא דאתני שבישראל, מילתא אגב אורחא קמ\"ל כו' דאסור לאדם לומר כמה נאה נכרי זה כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חומש כו. והוא הדין דהוה מצי למימר חילוק אחר, שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר, מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואל אחר, חוזר לכעלים ביובל. ולא נחית לפרושי אלא חילוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שלם. אפילו תימא רבי עקיבא דמשנה ח' פרק ג' דבבא קמא, דאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. והא דתנן בשור המועד, משום המית עבד כו' דלא משכחת בתם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והפגם. דאמר קרא, ונתן האיש השוכב עמה וגו', הנאת שכיבה חמישים, מכלל דאיכא מלתא אחריתי ומאי ניהו בושת ופגם. גמרא:",
+                "לפי כו'. אבושת קאי. ולא קתני בושת ופגם אלא לומר דחמישים כסף לאו לכולה מלתא נינהו. וצ\"ע למה לא מפרש נמי דין הפגם:"
+            ],
+            [
+                "האומר כו'. ממאי [דמשום לה\"ר בלבד קא יהיב לה], דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת וגו', אמר קרא כי הוציא שם רע, על שם רע שהוציא. גמרא:",
+                "לשון. הרע. והוא מה שנאמר ויוציאו דבת הארץ. הר\"מ:",
+                "ולא משום צירוף דאחריני. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "עני. ואע\"ג דמדירו עשיר:",
+                "עשיר. ואע\"פ דמדירו עני. ועתוי\"ט:",
+                "ונראה לי דרוצה לומר קודם שיעריכנו הכהן, דהא קרא דאשר תשיג דילפינן מיניה, יעריכנו כתיב ביה. וכן בברייתא לקמן גבי דמים דתני שעת נתינה. פירש\"י. עד שעה שהוא בא לב\"ד. ובערכין ביאתו לכהן במקום ביאתו לב\"ד בדמים הוא:",
+                "עשיר. שלוקחין ממנו מה שידו משגת, וישאר שאר הערך עליו עד שיעשיר וישלים הערך שעליו. הר\"מ:",
+                "ורבנן דרשי ליה בפרק ו' משנה ג' לדרשא אחריתי כמ\"ש שם הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תמיהה לי, דהאי קרא לאו בערך נפשות כתיב, אלא בערך מקדיש שדה אחוזתו, ובשדה אחוזה אין דין השגת יד אלא גרעון כסף. ונראה לי דמשום דכערכך יקום כולה מיותר הוא כו', ואם אינו ענין כו' תנהו ענין למעריך נפשות:",
+                "בין כו'. כלומר השנים האמורים בענין כולם כלמטה הימנו, בין כו', ששנת חמש ועשרים להקל, שנת שישים להחמיר. אבל לא קאי על הנלמדים בלבד, דבהו אין חלוקה להחמיר:",
+                "בגמרא. כתבו התוס', וחפשנו אחר מקרא ה ולא מצאנוהו. כי אם ופדויו מבן חדש תפדה. ושמא דריש הכי מדכתיב מבן חדש דמשמע מעלה, מדלא כתיב בן חודש. עתוי\"ט:",
+                "ובגמרא, ואימא כי התם, מה התם חד יומא אף הכא חד יומא. א\"כ גזירה שוה מאי אהני. פירש\"י, בלא גזירה שוה ידענא דחד יומא בעינן, דהא ומעלה כתיב. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונקרא בלשון אשכנז עלינבוגי\"ן:",
+                "ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם. בגמרא:",
+                "פירוש לפירושו., שבתחלה אומדין ליקח כשיעור היד כו', וממלאין בו החבית דשמא לא כיוונו האומד יצטרך להוסיף או לגרוע, ולפיכך שוקלין אח\"כ כשכבר נתמלא החבית ממה שהיה חסר ע\"י היד, שעכשיו אנו יודעים שלקחנו השיעור בשוה. וכן פירש הר\"מ, שיטול כו' ויתן לתוך החבית כו' ואח\"כ שוקל. ויתכן שמפרש ושוקל דמתניתין מלשון שקל קלא פתק ביה שענינו נטילה. אבל המשקל לא תנינא ליה במתניתין אלא דממילא הכי עבדינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וקשה לי, דהך קרא לא כתיב אלא באם מך הוא מערכך, וא\"כ כשאינו מך לא בעי העמדה לפני הכהן כלל. ובגמרא, יתנו היורשים, ש\"מ מלוה ע\"פ גובה מן היורשים כו'. הכא במאי עסקינן כשעמד בדין. פירש\"י, וחייבוהו קודם מותו דהוה ליה כמלוה בשטר, וכתב הראב\"ד, עמידה בדין שהוזכרה בגמרא לא באו לה מדרך העמדה והערכה, שהרי ראוי היה לזה בשעת הנדר כו', אבל הוזכרה לחיוב היורשים מפני שהוא מלוה על פה. ועתוי\"ט:",
+                "שאין כו'. [נ\"ל דטעמא לפי שהמת אסור בהנאה, ומשום הכי אין אומרים כך בבהמה]. והא דתניא בב\"ק ונתן פדיון נפשו דמי ניזק [פירוש ששמין אותו לאחר מיתה כמה היה שוה מחיים. תוספ',] התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק, וההיא שעתיה דאזקיה חי הוא, אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישמוהו ב\"ד, והרי לא בא לידי כך שהרי מת, לא יתנו היורשין. רש\"י:",
+                "לא כו'. בגמ' יליף דהו\"ל לכתוב בערך וכתיב בערכך, ערך כולו הוא נותן ולא ערך אברים. וקושית רש\"י בחומש למה הוכפל כמה זימני בלשון הזה, עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואיפכא ליכא לאקשויי לחייב למעריך אפילו אומר ערך ידי עלי, דהא ממעטינן מדכתיב ערכך ולא כתיב ערך. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולא אדע למה שינה מלשון המשנה דלעיל ערך ראשי כו':",
+                "ערך כולו. הר\"מ. דכמו דזה הכלל לאתויי אומר דמי חצי אבר, ה\"נ מייתינן לאומר ערך חצי אבר כו'. אבל הר\"ב דלא כתב אלא אומר דמי חציי גרס דמי כולו. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, הנערך עמד בדין קודם שמת. אבל מת הנערך קודם שיעמוד בדין, אע\"פ שהמעריך קיים הרי זה פטור שאין ערך למת, והנערך צריך עמידה בדין. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותני קדשי מזבח ותני קדשי בדק הבית:",
+                "עלי. בגמרא לא שנו אלא דאמר רמי כו', אבל אמר שור זה כו', אע\"ג דאמר עלי, כיון דאמר זה ומת, אינו חייב באחריותו, עלי להביאו קאמר, פירש\"י, עלי להביאו, לטרוח עד שיתקרב. אבל כי אמר דמי, אם אבד השור הדמים לא אבדו, דהא לא אמר דמים הללו ולא היו בעין. ורישא נמי דאמר דמי. דאל\"כ, אפילו אמר עלי. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "אסיפא קאי. ובדין הוה ליה להקדים הדבור שאחריו מת השור כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חייבי כו'. לשון הר\"מ בחבורו, חייבי ערכין ודמים:",
+                "[ולא כתב] ומלהטמא למתים, אע\"ג שגם בזה אינו מתעכב וכדמסיק. והר\"מ כתב לשניהן. וכן הוא בגמרא, אבל הר\"ב יישב בזה קושיא גדולה, דיש להקשות, אמאי לא קאמר נמי ואשם נזיר טמא כשמגלח, שאין אשמו מעכבתו מלמנות נזירות טהרה כחכמים דפרק ג' דנזיר כו', אלא דדוקא מה שאין מעכבו מלשתות יין אתי לשהויי, משא\"כ אילו לא הותר בשתיית יין אע\"ג שהותר להטמא למתים לא אתי לשהויי. וה\"נ אשם נזיר טמא, מה שאין מעכבו מלמנות, מש\"ה לא אמרינן דאתי לשהויי. ועתוי\"ט:",
+                "לרצונו. ונאמר ג\"כ יקריב, דמשמע בעל כרחו. הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. גמרא:",
+                "שיאמר. ולא קתני עד שיתן, דייק מינה בגמרא דלא סגי בנתינה, דדלמא מסר מודעא, ובנתינה בעלמא אין זה ביטול, הלכך צריך שיאמר. [כלומר דליבטל למודעא]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששים יום. רצופים בבוקר ובערב. הר\"מ.",
+                "ומשכחת לה נמי בשור המועד כדמפורש במשנה ד' פרק קמא דב\"ק. ועיין שם:",
+                "וא\"ת כיון שרבית אוכלת בהן לא יכריזו, דשמא יפסידו בהארכת הזמן יותר ממה שירויחו. וכי תימא כגון שקיבל עליו לדון בדין ישראל, אי הכי רבית נמי לא לישקול. תירצו בגמרא שקיבל לזו ולא קיבל לזו. ופירש הר\"נ שקבל עליו לזו להמתין ימי ההכרזה ובלא רבית, ולא קיבל עליו שאם לא ירצו להגבותו שלא יעלה לו חובו רבית:",
+                "וא\"ת בסוף פרק ד' דכתובות פסק דלא הפסידה אא\"כ שתבעה, ומכיון שתבעה הרי הפסידה ותו לא נזקק לה. תירצו בגמרא, כיון דאיזקקנו לה מעיקרא בתחלת תביעת כתובתה להפסידה מזונותיה, מזדקקינן לה לבסוף להגבותה כתובתה. וכתב הר\"נ, כלומר שאם אין אנו נזקקים הרי היא נמנעת מתחלה לבא, ונמצאת מפסדתם מזונות:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותמיה טובא, דמה מקום לשבועה זו כיון שע\"י הודאת האב או מחמת חזקה מגבין, מה צריך לשבועה. והר\"מ בחבורו כתב, שכל אלו גובין בלא שבועה ולא חילק בין מקרקעי למטלטלין. וכן פסק הטור:",
+                "עבדים שמא ישמעו ויברחו. מטלטלין ושטרות, שמא יגנכו, פירש\"י, כשנאספין לראותם כדי ללוקחם:",
+                "והן הן דברי בית שמאי ובית הלל דריש פרק ה' גמ':",
+                "ידיר כו'. תימה, וכי מה הוא עושה והלא אינו רוצה שתגבה מן ההקדש, ואדרבה לאשה הוה ליה לקונסה שגובה מן ההקדש. וי\"ל כיון דחיישינן שמא עשה קנוניא על ההקדש או על הערב שהכניס בערבות כו', לדידה לא קנסוה רבנן, ולא ראוי לידור כדי לידע אם כוונתו להערים ולא תועיל לו כוונתו שהדירוהו. תוס':",
+                "אף. אבל הר\"ב לא גרס ליה, ולכך פסיק כר\"י דאתא כב\"ה. ועתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דבדבר מועט סגי, משום דאין אונאה להקדשות. ועתוי\"ט:",
+                "כיון דאינן קדושת הגוף אלא קדושת דמים, אינו מפקיע מידי שעבוד:",
+                "ליתן כו'. אחר שישבעו, כדין הבא ליפרע ממשועבדים. הר\"מ. והוא גמרא בשבועות דף מ\"ב, דחיישינן לקנוניא אף בהקדש. ועתוי\"ט:",
+                "מוסיף. פירש רש\"י, בעל חוב יוסיף להלוותו דינר ופודה הנכסים האלו. וכתבו התוספ', משמע לפירושו שהבעל חוב עצמו פודה. ואין לשון המשנה משמע כן, דקתני ע\"מ ליתן כו'. לכן נראה לפרש, שהלוה יוסיף ללוות עוד דינר ופודה הנכסים האלו כדי ליתן כו'. ולי נראה דגם רש\"י הכי קאמר, הלוה פודה כו', וכמ\"ש ברישא הבעל פודה, והא דכתב בעל חוב, משום דלא שכיח שילוהו אחר שהרי כל נכסיו הקדיש ואין לו עוד, ולכך מפרש דמוסיף בבעל חוב אע\"ג דפודה הלוה. ועתוי\"ט:",
+                "אבל פי שנים קונה. ומכאן יש להסתייע לסברא שכתבתי במשנה ה' פרק י\"א דכתובות, דדוקא ביתר מפלגא יש אונאה:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. אע\"פ שהוא חייב במזונותן ובכסותן. הר\"מ:",
+                "חרש כו'. נראה לי, דהא דתנן שני מעצדין כו' לאו דוקא אלו בלחוד, אלא לסימנא בעלמא, וכן לכל הכלים שצריך לאומנתו זאת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא דמי למזון וכסות דמשיירינן לו מעות לקנותן, משום דלא סגי ליה בלאו הכי:",
+                "נכסיו. תפילין בכלל נכסיו. ומעלין לו את תפיליו ופודה אותן. רש\"י. ובפרק ט' דבבא קמא כתב מעלין, שמין ולוה המעות ויתן בשבילם להקדש. והר\"מ בנוסח ארץ ישראל כתב, מה שאנו מעלין לו תפיליו ר\"ל שאפילו תפיליו אין מניחין לו אלא הכל הקדש. משא\"כ בערכין שנותנין לו תפיליו. ע\"כ. ונ\"ל דלשון מעלין לדבריו לשון סילוק. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בצבע. לשון הר\"מ, ולא בגדים שצבען. ויראה דבגדים צבועים קרוים צבע בלשון המשנה. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"פ שלא לבשום עדיין. רש\"י:",
+                "מקומו כו'. שהמעריך עצמו ומך הוא נידון בהשג יד ולפי מה שיש לו נותן להקדש, והיה לו עבד כו', אין אומרים רואין כאלו לוקחין לו כסות כו' וכך יתן זה להקדש אלא לפי שעתו שמין אותו. וכן פרה ובן מרגלית בכפר, אין שמין אותן אלא לפי מקומן כו' לפי מה ששוין כאן שמין. וזה משהא אותה וימכרנה כמה שירצה. ולפי דמים ששמוהו יתן, שהרי בזמן שהעריכו הכהן לא הוה ליה יותר. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ושעתו. הכא מיירי במטלטלין דאין מכריזין עליהן שמא יגנב. ו. אבל בריש פרקין דמצריך הכרזה ששים יום, מיירי בקרקעות. תוס':",
+                "אא\"כ רצה שיהא הפסד שלו, ושכר להקדש מותר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והיא שדה שירש האדם ממורישיו. הר\"מ:",
+                "כדכתיב אם משנת היובל יקדיש שדהו וגו', משנת ולא שנת היובל בכלל, אלמא בשנה שלאחר היובל קאי קרא, וקאמר יתן חמשים:",
+                "ותימ��, דפונדיון הוא חצי מעה, ותנן בסוף פרק קמא דשקלים דלמחצית שקל קולבון מעה כסף וחכ\"א חצי. ומפני כן כתבו התוס' דלאו דוקא נקט הכא לשון קלבון, ואינו אלא להשוות השנים שיהיה סלע ופונדיון למ\"ט שנים של יובל שחסר מהם פונדיון אחד. ושמא כשנותן נ' שקל ביחד, אז אינו נותן פונדיון ולא שייך שם הכרע, דהוי כעין מקח וממכר, ולא שייך הכרעה אלא כשמחליפים מעות לשולחני:",
+                "לפי שאם הקדיש, מקודשת בלי ספק, ואפילו יום אחד לפני היובל. הר\"מ:",
+                "גמרא. ולאו דוקא נקט דמקדשא, דלא בהקדש תליא מלתא כי אם בגאולה. תוס':",
+                "שהמקדיש שדהו בשנת היובל אינה מקודשת. וברוב ספרים גרסינן בשנת היובל. ועתוי\"ט:",
+                "חומר. הכי כתיב קרא. ופירש הת\"ח, דקשה לו אמאי נקט תנא חומר. הול\"ל כור כלישנא דרבנן:",
+                "גמרא, דומיא דסלעים. ופירש\"י משום דזרע כתיב:",
+                "תימה, דלמאי נפקא מינה מתחשבין באפי נפשייהו כו'. אבל הר\"מ כתב ומחשבין לה מה שראוי להם כו'. ולפיכך נראה לי להגיה בדברי הר\"ב ונפדין בשויין והשאר לפי חשבון. ועוד יש לומר, דדעתו כדעת התוספ' דהנפקא מינה שלא חשבינן להו המדרון. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, הכסף שהוא רוצה ליתן בפדיון חייבו הכתוב ליתנו כאחד. אבל אם לא ירצה לפדות כל השדה, רשאי, דגואל לחצאין כדתנן בפרק ט' משנה ב':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "יוצאה כו. יוצאה. כי היכי דהוה נפיק מידי דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה. רש\"י, ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. ודין הוא, בשל אחרים אני זוכה [אלמלא גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי], בשל עצמי לא כל שכן, תלמוד לומר אחוזתו [לכהן תהיה אחוזתו] אחוזה שלו, [שירש מאביו תהא שלו] ואין זו שלו, הא כיצד,, יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הכהנים כו'. דהא כתיב ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה וגו' והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן תהיה אחוזתו, והכי קאמר, שאם לא יגאל דהיינו הבעלים או אם מכר וגו' בשני דרכים אלו, לא יגאל עוד אלא והיה בצאתו ביובל וגו' לכהן. תוס':",
+                "ואם לא יפדה יקום הבית להקדש. הר\"מ:",
+                "רצה לומר, שאין נותנין הכהנים להקדש דמים. הר\"מ:",
+                "בבבא מציעא דף ל\"ט כו' מפרשינן, נטושין, בעל כרחיה, שנשבה או שברח מחמת סכנה. רטושין, מדעתן, דכתיב [הושע י'] אם על בנים רוטשה כו'. והכא אע\"ג דבעל כרחיה נשארה ביד הקדש, לא מצי קרי להו נטושין, כיון דמתחלה אקדשה מדעתיה. וטעמא שנקראת בשם זה, כדי שתהא ידועה לכל, ולכשיבא אחד ויגאלנה ויגיע אח\"כ יובל תהא לכהנים:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא גאלה אחר ושאם לא גאלה אחר לא, דא\"כ אתיא כר\"א, ואין הלכה כמותו. אלא הכי קאמר, ואם לא גאלה הוא ואני נמי גאלה אחר:",
+                "יצאה כו'. דאי לא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח\"כ הקדישה, לכתוב קרא אשר לא שדה אחוזתו, אי נמי אשר לא שדה אחוזה, ומתרביא הא דר\"מ דדרשינן יצאה זו שהיא כבר אחוזה, אי נמי אשר לא שדה אחוזה, ומתרביא הא דר\"מ דדרשינן יצאה זו שהיא כבר אחוזה, מאי משדה אחוזתו, שדה שאינה ראויה כו'. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "מקנה. שדה שלקחה או זכה בה, היא נקראת שדה מקנה. הר\"מ:",
+                "ורש\"י בפירוש החומש כתב, דאפילו לא גאלה אחר אלא שעדיין היא ביד הגזבר, תצא בחנם ביובל. לבעלים הראשונים אשר לו אחוזת הארץ. ועתוי\"ט:",
+                "שאין כו'. אע\"ג דקרא כתיב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו וגו', איצטרי�� לטעמא, משום דבקרא לא מיירי אלא במקדיש ופודהו דהכי כתיב וחשב הכהן ונו' ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' בשנת היובל ישוב השדה וגו', ואנן איירינן בגואל אחר, וא\"נ לא נגאלה כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וניחא השתא דמיירי בזמן הבית דאיכא רווחא להקדש. דאי שלא בזמן הבית מחללו אם ירצה אפילו לכתחילה על שוה פרוטה, לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל. תוספ'. ומה שכתבו שוה פרוטה, לאו דוקא, כמו שכתב הר\"ב לקמן במשנה ו'. ועתוי\"ט:",
+                "ויסף חמישיתו עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה. גמרא:",
+                "ומתניתין חדא ועוד קאמר. גמרא:",
+                "דליכא למימר דסברי אין פודין בשוה כסף, דהא קיי\"ל דשוה כסף ככסף. גמרא:",
+                "נמצא כו'. מסתמא כרבנן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ממשכנין. אע\"פ שלא היה כאן אלא דיבור:",
+                "והכי אסברה לה הר\"מ. ונראה, דאשמעינן אע\"ג דהשני נותן פחות ממה שמפסיד ההקדש בחזרתו והג' נותן יותר:"
+            ],
+            [
+                "הבעלים כו'. ובמעשר שני לא עבדינן הכי, כדתנן שם בפ\"ד מ\"ג. וע\"ש:",
+                "ואם רצו, אמעיקרא קאי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כחכמים דמשנה ו'. א\"נ דהכא הך קרא מכל אשר לו דילפינן מניה כדלקמן בחרמי הכהנים הוא דכתיב.",
+                "אע\"ג דבקרא כתיב נמי בהמה, השמיטו הר\"ב משום דלא צריכא אלא למעוטי הני דבמתניתין דלקמן, אבל להנך ג' דבמתניתין דילן עביד צריכותא בגמרא. עתוי\"ט:",
+                "אמר ר' אלעזר בן עזריה. איכא בינייהו דרב אילא כו' באושא התקינו המבזבז [לעניים] אל יבזבז יותר מחומש [דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עשורין]. ראב\"ע אית ליה דרב אילא דהא אתא לאשמעינן שיהא אדם חס על נכסיו, ר\"א לית ליה דרב אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן, אלא שישייר לעצמו קצת דוטיא דחרם. והר\"מ פסק כראב\"ע. ובהר\"ב נראה לי להגיה שצריך להיות ואין הלכה כר\"א, ולמחוק ב\"ע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאינו כו'. דבהמה כתיב, ולא איצטריך לומר מה בהמה יש לו רשות למכרה לעולם אף כל כו'. גמרא:",
+                "דהא אחוזת עולם כתיב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חרמים. ואל יעלה על דעתך שיש הפרש בין אמרם קדשי בדק הבית ובין אמרם חרמי בדק הבית, לפי שהשמות משונין והענין אחד. ואמרו, לא שנא דאפיק להו [בלשון קודש ולא שנא בלשון חרם]. הר\"מ:",
+                "שנאמר כו'. ור' יהודה בן בתירא מאי עביד ליה, מבעיא ליה לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים וכו' כדתנן במשנה ג' פרק דלעיל. ואידך כו' וריב\"ב קדשי קדשים וקדשים קלים מנא ליה, סבירא ליה כר' ישמעאל דבמתניתין דלקמן:",
+                "ומשליך המעות בנהר:"
+            ],
+            [
+                "נותן כו'. דהוא עצמו אינו משתנה להקדש אחר:",
+                "ולא דק. דהוה ליה לפרש כמה אדם רוצה ליתן בו כדי לתתו לבן בתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שדפון כו'. מפרש בגמרא שהשדפון והירקון היה כמו כן בכל העולם. דאי השדפון בבאגא, בהכי לא תנן דעולה לו מן המנין. דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו [בכל העולם]. תוס':",
+                "שלש וכו'. מפיק לה בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "בתוכה. דהוה מצי למכתב לאשר מכר לו, לאיש למה לי, אלא לאיש כלומר האדון בעל השדה שהוא עכשיו בתוכה. כפירוש אישי כהן גדול, אדוני:",
+                "ואכתי תקשי, ובעבד עברי גופיה מנלן. ובגמרא דריש ליה מקרא:",
+                "ה\"ה איפכא דלא. אלא אורחא דמלתא נקט. תוס':"
+            ],
+            [
+                "בנו. פשיטא. מהו דתימא איש כי ימכור בית מושב והאי לא מכר, קמ\"ל והיתה גאולתו מ\"מ. מיד בנו, פשיטא. מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא, והאי לא קנה, קמ\"ל והיתה גאולתו מכל מקום. גמ':",
+                "לשני. דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חלוט. תרגום לצמיתות, לחלוטין. והוא ג\"כ לשון עברי, ויחלטוה ממנו, ענינו קבלו הענין ושמו אותו דין פסוק וחתוך. הר\"מ:",
+                "לצמיתות. גמרא, מאי טעמא, צמית צמיתות:",
+                "התקין כו'. דהפקר ב\"ד הפקר:"
+            ],
+            [
+                "רי\"א כו'. גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. כו':"
+            ],
+            [
+                "שגגותיה כו'. וצריך עיון, שהוה ליה למיתני שכותלי בתים חומתה:",
+                "וכתבו התוס', שאינו כן בחומשים מדויקים. כתיב בוי\"ו, ולא קרי באל\"ף. ע\"כ. ובחומשים מדויקים שלנו כתיב לא באל\"ף, וקרי לו בוי\"ו. וכן נמסר במסורה:",
+                "שני. או יותר. הר\"מ:",
+                "מימות. בתורת כהנים, איש כי ימכור בית מושב עיר חומה, יכול הקיפוה חומה מכאן ולהבא, ת\"ל בית מושב עיר חומה, מימות יהושוע בן נון:",
+                "כגון כו'. תניא כו' למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבוא. גמרא. וסיים הר\"מ, ולזה אין סומכין בבית שני אלא שהיה מוקף כשעלה עזרא:",
+                "משום דכתיב לקונה אותו לדורותיו, וקסבר לא נחלקה ירושלים לשבטים, ומאן קא מקני ליה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וכן הוא בפירש\"י. ונ\"ל שהוא טעות סופר. וצריך להיות שאין להם חומה כעיירות:",
+                "ביובל. בהדיא כתיב, וביובל יצא. ובגמרא מצריך ליה, דלגופיה לא איצטריך דהוקשו לשדה אחוזה. לא נצרכה אלא למקדיש וגאלו אחר מיד הקדש והגיע יובל ולא נגאל, חוזר לבעלים ביובל:",
+                "הכי יליף לה בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "נראה דמפרש לת\"ק דאיירי בלוים, ור\"א לפרושי אתא. אבל הר\"מ פירש, דהת\"ק איירי בערי ישראל. וכן פירש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "עושין כו'. כשיש נוי לעיר הרבה קופצים לדור בתוכה ומתישבת:",
+                "אבל לא בשנת היובל עצמה. דהא איכא ק\"ו, ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. כ\"מ:",
+                "ללוים. וכהנים נמי בני לוי הם. כדכתיב והכהנים הלוים בני צדוק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Arakhin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,304 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Arakhin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Arakhin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ונראה שצ\"ל בן י\"ב ויום אחד. וכן הוא בתוס'. וכדתנן במ\"ו פ\"ה דנדה. והתם בגמרא דרשינן לה במופלא הסמוך לאיש:",
+                "נפשות כל דהו. גמרא:",
+                "ותני והדר מפרש. גמרא. והוא הדין נמי דמצי למנקט טומטום כו' חרש שוטה וקטן ונכרי, אלא חדא מתרתי ותלת נקט כו'. רש\"י. וע\"ע:",
+                "מעריכין כו'. והערכין כולן והדמים, הכל סתמן לבדק הבית, ויפלו הכל ללשכה שהיתה במקדש מוכנת לקדשי בדק הבית. הר\"מ:",
+                "האי קרא במעריך כתיב, ולפיכך היה נראה לי להגיה לאשמעינן דמעריכין. וי\"ל דלישנא דמשנה ג' דלקמן נקט. וע\"ש:",
+                "א\"נ כגון שנתנו להם ע\"מ שאין לרב או לבעל רשות בהן. תוס':",
+                "ועבדים. אע\"ג דגבי מצות יש לו דין אשה, לפי ערך זכר הוא נערך, דלא אשתמיט תנא דלימא אם היה נערך באשה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דאיש במעריך כתיב אם אינו ענין למעריך תנהו ענין לנערך. תוס':",
+                "ותמיהני דבמשנה ה' פרק קמא דשקלים תנן סתמא, ואין מקבלין מנכרי לבדק הבית, שכן מפורש על ידי עזרא לא לכם ו, לנו לבנות את בית ה'. ובגטרא, דהכא אמרינן דה. לכתא כר' מאיר מסתברא, דכתיב לא לכם ולנו. ובנוסחת ארץ ישראל שבפירוש הר\"מ מצאתי, והלכה כר' מאיר. ועתוי\"ט:",
+                "שנודרים. כתבו התוס', וצ\"ע דהא לר\"מ אין נכרים מתנדבין. לבדק הבית כו'. ושמא הדר ביה רבא מהא דאמר דהלכה כר\"מ מקרא דלא לכם וגו'. אבל הר\"מ כתב, נכרי שאמר דמי כו' נותן כפי נדרו ואינו נופל ללשכה, שאין מקבלין [מן הנכרי נדבה או נדר] לחזק את בדק הבית או בדק ירושלים. שנאמר לא לכם וגו'. ומה יעשה בהן, יבדוק הנכרי על דעת מי נדר, אם נדר על דעת ישראל יוציאוהו [בית דין] במה שיראה להן חוץ מבדק הבית וירושלים, ואם אמר לשמים נדרתי, יגנזו:"
+            ],
+            [
+                "הגוסס. ידוע. והוא שקול גרונו נשמע בשעת המיתה. הר\"מ. ונ\"ל, שהוא מלשון מגיסה בקדירה, שהליחה מתהפך בגרונו, כמו המגיס בקדירה שמהפך מה שבקדרה. ועתוי\"ט:",
+                "וצ\"ע מנלן לומר מקרא דכתיב גבי מעריך שלא יהא נערך. ועתוי\"ט:",
+                "אע\"ג דאמר בסנהדרין פ\"ו שהיה אחד רוכב על סוס וסודרין בידו מצאו לו זכ, ית היה הלה מניף בסודרין, מ\"מ לא שכיח. תוס':",
+                "דהיוצא ליהרג ע\"פ ב\"ד הוא ענין שאינו תלוי ברצוננו אלא התורה ממיתה אותו, אבל המלך לפעמים מתמלא רחמים ומוחל. הר\"מ:",
+                "מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון. רש\"י:",
+                "אבל בגוסס מודה ר\"ח. רש\"י:",
+                "ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדיש חל ההקדש, ולא דמיא למלוה. אבל יש להקשות אמאי לא פליגי באם נדר והעריך. ושמא, בנודר ומעריך יחול מיד. תוספ':",
+                "תמיהני מאי תקנה איכא הא קיי\"ל כר\"מ ור\"י במ\"ג פ\"ח דבכורות דמלוה ע\"פ גובה מן היורשים, וא\"כ הוה ליה למימר אבל האידנא קיי\"ל הלכה כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ישבה כו'. פירש\"י, קודם שנגמר דינה. וליתא, דאיוצא ליהרג קאי, וכל היוצא ליהרג לאחר גמר דין. והיינו טעטא דרישא דאין ממתינין משום עינוי הדין, דליכא עינוי הדין אלא לאחר גמר דין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. ופירש\"י מת אסור בהנאה, דכתיב ותמת שם מרים, וגמר שם שם מעגלה ערופה. וכיון שהמת אסור בהנאה, כל נויו מיתסרי נמי בהנאה. והא דתנן שנהרגה, רבותא קמ\"ל דגמר דינה אוסרתה קודם שתמות. עתוי\"ט:",
+                "אסורה כו'. כדקיי\"ל ובעל השור נקי כאדם שאומר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהן הנייה של כלום. רש\"י:",
+                "ותימה, מאי אפילו, דהא באשה נמי שערה מיתסר. והר\"מ לא סיים אפילו שערה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכן לקמן כתב עני בן עשרים שהעריך עצמו כו'. ולאו דוקא, דה\"ה העריך לאחר, אלא חדא מתרתי נקט:",
+                "פחות כו'. לאו דוקא פחות מסלע, אלא אפילו נתן כל הערך חוץ מסלע אחד מגלגלין עליו את הכל. תוס'. עתוי\"ט:",
+                "אין כו'. הא תו למי לי, הא קמ\"ל פחות מסלע הוא דליכא, הא יתר על סלע איכא [אע\"ג דליכא חמישים סלעים, דאם היו בידו ה' סלעים נותן כולם, דהיינו יתר על סלע ופחות מחמישים]. יתר על חמישים הוא דליכא, הא פחות מחמשים איכא [כדאמרן] וסתמא כרבנן. גמרא:",
+                "[ומסיים] וצריכא ז' נקיים וקרבן, פירוש עולה באה על תנאי, והחטאת אינה נאכלת. וז\"ל הר\"מ, ואם אמרה ב' ימים ראיתי, נאמר כאן פתחה י\"ז, לפי שאנו אומרים אפשר שאלו הב' ימים יום אחד מהן קודם עת נדתה ויום אחד מתחילת עת נדתה ונשארו מן התקופה [שיש בין תחלת נדה לתחלת נדה] י\"ז ימים. וכן אם אמרה שלשה ימים ראיתי, אפשר שני ימים קודם כו' ויום אחד מתחילת כו' נשארו מן התקופה י\"ז יום, הרי היא ג\"כ פתחה י\"ז, אלא שהיא ספק זבה, לפי שאפשר ששלשה ימים אלו שראתה על הסדר בלא עת נדתה הם. ואם אמרה ארבעה ימים, ג\"כ היא ספק כו', לפי שאפשר שיהיו אלו הארבעה ימים שנים קודם נדתה ושנים מימי נדתה ולא תהא זבה. וכשאנו משערין \"הספק הזה, יהא פתחה י\"ו, יום לפי שאם נאמר ששני ימים מאלו הד', מתחילת עת נידתה, ישארו עם הי\"א ימים שהיא תקופה קטנה חמשה ימים שהם עם הי\"א י\"ו יום. ואם אמרה חמשה ימים ראיתי נאמר ששלשה מאלו החמשה מתחילת עת נדתה, וישארו מן התקופה ט\"ו כו'. וכן אם אמרה י\"א, יום היא ג\"כ ספק זבה, לפי שנאמר, שני ימים הן מסוף הי\"א, ושבעה ימי נדה, ושני ימים שארית הי\"א שראתה. ופתחה תשעה, ואם אמרה י\"ב ימים ראיתי, פתחה ח', והיא זבה ודאית. לפי שאם תאמר ששני ימים מזמן ראיית הדם קודם עת נדתה, ושבעה של נדה, ושלשה אחר הנדה, הרי היא זבה, לפי שכבר ראתה שלשה ימים רצופין אחר זמן הנדות. ואם נאמר שאפשר שיהא מכללם שלשה ימים קודם עת נדתה, שבעה של נדה, ושנים אחר הנדה, הרי היא ג\"כ זבה, לפי שכבר קדמה זיבות לנידות. וכן אם ראתה י\"ג יום, פתחה לפי ההיקש הזה בעצמו כו'. וזה שאמרנו פתחה י\"ז או פחות, אין הכוונה שתהא כל הזמן הזה אסורה על בעלה אלא הענין שזכרנו שאחר אותו הזמן תקבע לה ווסת לנדתה כו'. ואין הפרש בין י\"ג יום ויותר מזה, שאין לה פתח פחות מז', שהיא זבה ודאית:"
+            ],
+            [
+                "שכל חלק אחד מתתר\"ף לשעה והשתי ידות הם שני שלישית. עתוי\"ט:",
+                "לפי שאי אפשר לומר שראש חודש יהיה במקצת היום, עד שיהיה מקצת היום מחרש העבר ומקצתו מהבא, שנאמר עד חודש ימים, מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחודש, ואין אתה מחשב שעות. הר\"מ:",
+                "לפי שלא יתקבצו היתרות שיהיו בשיווי משלימים ב' מלאים, ולפיכך לשנה הבא יחסרו:"
+            ],
+            [
+                "ובי\"ב כו'. שבאלו הימים גומרין את ההלל, לפי שחלוקין בקרבנותיהן. משא\"כ ימי הפסח. ובשבת לא, משום דלא אקרי מועד. ור\"ח דאקרי מועד, לא אקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לילה המקודש לחג טעון שירה. ר\"ה ויום הכיפורים דאקרי מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. וחנוכה שאני, דאע\"ג דלא הכי ולא הכי, אומרין משום ניסא. [אבל אין בו חליל שאין לו קרבן מיוחד. נ\"ל]. ופורים, איכא דאמרי מכיון שנכנסו לארץ אין אומרים שירה על נס שבחו\"ל. ואיכא דאמרי, מכיון שגלו חזרו להתירן וקרייתה זו היא הלילא:",
+                "ואמאי קרי ליה חליל, דחלי קליה. פירש\"י, מתוק קולו לשמוע:",
+                "דהא אי אפשר לשמונת ימי החג בלא שבת. ובגמרא ילפינן מקראי דקרבן טעון שירה. ואפילו למ\"ד עיקר שירה בפה דוחה משום דאין שבות במקדש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון רש\"י חי. לוק היינו סיום, שמחלק בין נעימה לנעימה:",
+                "ורש\"י כתב נבלים ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא, מאן דאמר לוים היו, קסבר מעלין לדוכן בין ליוחטין בין למעשרות:",
+                "פשטיה דקרא בכהן מדבר כדמוכחי קראי וכמ\"ש רש\"י בחומש. והיינו דפריך בגמרא, ואימא נשיאות כפים. ומשני, מדכתיב לשרתו ולברך בשמו, מכלל דברכת כהנים לאו שירות הוא:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. לא אתפרש טעמא. ואפשר דותקעתם בחצוצרות תרתי במשמע. א\"נ דומיא דשל משה דכתיב עשה לך שתי חצוצרות:",
+                "דכיון דאשכחן בקרא שחפשו אחרי מאה ועשרים כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר, ש\"מ דעד ק\"כ הוי הידור מצוה וא\"צ לחפש יותר אחר כהנים. א\"נ, דהא פשיטא דאין מוסיפין עד עולם, שאם יוסיפו יותר, ערבוב קלא. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ואין ר\"ל ההקשה ההמוניות שיקישו חתיכה נחושת על חתיכה כמוה בלי לימוד מלאכותי, אבל היא כמו החצוצרות של נחושת שיתקעו בה בפה וגם במשמוש ידש כדרך כלי שיר:"
+            ],
+            [
+                "אבל חצוצרות, כהנים היו מחצצרים, כדמוכח קרא דלעיל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אלא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "ומהכא מוכרח דהא דפירש הר\"ב לעיל י\"ב לוים לכנורות [שהם היו אומרים בפה ג\"כ, דהא עיקר שירה בפה], ולא פירש כן אלא כלומר כנגד, אלו שהיו מנגנים בכלים ולא בפה, דאל\"כ מאי קאמר ראב\"י שאין עולים למנין, הא ת\"ק כבר אמר כן שהקטנים לא היו אומרים בכלי, וא\"כ אינם ממנין אלו האומרים בכלי. והר\"מ מפרש, דאותן הי\"ב שמנגנים בכלי ולא בפה אין עולין למנין. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבישראל. אפילו תימא ר\"מ דמשנה ב' פרק קמא דאמר הנכרי נערך. והא דאתני שבישראל, מילתא אגב אורחא קמ\"ל כו' דאסור לאדם לומר כמה נאה נכרי זה כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חומש כו. והוא הדין דהוה מצי למימר חילוק אחר, שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר, מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואל אחר, חוזר לכעלים ביובל. ולא נחית לפרושי אלא חילוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שלם. אפילו תימא רבי עקיבא דמשנה ח' פרק ג' דבבא קמא, דאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. והא דתנן בשור המועד, משום המית עבד כו' דלא משכחת בתם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והפגם. דאמר קרא, ונתן האיש השוכב עמה וגו', הנאת שכיבה חמישים, מכלל דאיכא מלתא אחריתי ומאי ניהו בושת ופגם. גמרא:",
+                "לפי כו'. אבושת קאי. ולא קתני בושת ופגם אלא לומר דחמישים כסף לאו לכולה מלתא נינהו. וצ\"ע למה לא מפרש נמי דין הפגם:"
+            ],
+            [
+                "האומר כו'. ממאי [דמשום לה\"ר בלבד קא יהיב לה], דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת וגו', אמר קרא כי הוציא שם רע, על שם רע שהוציא. גמרא:",
+                "לשון. הרע. והוא מה שנאמר ויוציאו דבת הארץ. הר\"מ:",
+                "ולא משום צירוף דאחריני. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "עני. ואע\"ג דמדירו עשיר:",
+                "עשיר. ואע\"פ דמדירו עני. ועתוי\"ט:",
+                "ונראה לי דרוצה לומר קודם שיעריכנו הכהן, דהא קרא דאשר תשיג דילפינן מיניה, יעריכנו כתיב ביה. וכן בברייתא לקמן גבי דמים דתני שעת נתינה. פירש\"י. עד שעה שהוא בא לב\"ד. ובערכין ביאתו לכהן במקום ביאתו לב\"ד בדמים הוא:",
+                "עשיר. שלוקחין ממנו מה שידו משגת, וישאר שאר הערך עליו עד שיעשיר וישלים הערך שעליו. הר\"מ:",
+                "ורבנן דרשי ליה בפרק ו' משנה ג' לדרשא אחריתי כמ\"ש שם הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תמיהה לי, דהאי קרא לאו בערך נפשות כתיב, אלא בערך מקדיש שדה אחוזתו, ובשדה אחוזה אין דין השגת יד אלא גרעון כסף. ונראה לי דמשום דכערכך יקום כולה מיותר הוא כו', ואם אינו ענין כו' תנהו ענין למעריך נפשות:",
+                "בין כו'. כלומר השנים האמורים בענין כולם כלמטה הימנו, בין כו', ששנת חמש ועשרים להקל, שנת שישים להחמיר. אבל לא קאי על הנלמדים בלבד, דבהו אין חלוקה להחמיר:",
+                "בגמרא. כתבו התוס', וחפשנו אחר מקרא ה ולא מצאנוהו. כי אם ופדויו מבן חדש תפדה. ושמא דריש הכי מדכתיב מבן חדש דמשמע מעלה, מדלא כתיב בן חודש. עתוי\"ט:",
+                "ובגמרא, ואימא כי התם, מה התם חד יומא אף הכא חד יומא. א\"כ גזירה שוה מאי אהני. פירש\"י, בלא גזירה שוה ידענא דחד יומא בעינן, דהא ומעלה כתיב. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונקרא בלשון אשכנז עלינבוגי\"ן:",
+                "ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם. בגמרא:",
+                "פירוש לפירושו., שבתחלה אומדין ליקח כשיעור היד כו', וממלאין בו החבית דשמא לא כיוונו האומד יצטרך להוסיף או לגרוע, ולפיכך שוקלין אח\"כ כשכבר נתמלא החבית ממה שהיה חסר ע\"י היד, שעכשיו אנו יודעים שלקחנו השיעור בשוה. וכן פירש הר\"מ, שיטול כו' ויתן לתוך החבית כו' ואח\"כ שוקל. ויתכן שמפרש ושוקל דמתניתין מלשון שקל קלא פתק ביה שענינו נטילה. אבל המשקל לא תנינא ליה במתניתין אלא דממילא הכי עבדינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וקשה לי, דהך קרא לא כתיב אלא באם מך הוא מערכך, וא\"כ כשאינו מך לא בעי העמדה לפני הכהן כלל. ובגמרא, יתנו היורשים, ש\"מ מלוה ע\"פ גובה מן היורשים כו'. הכא במאי עסקינן כשעמד בדין. פירש\"י, וחייבוהו קודם מותו דהוה ליה כמלוה בשטר, וכתב הראב\"ד, עמידה בדין שהוזכרה בגמרא לא באו לה מדרך העמדה והערכה, שהרי ראוי היה לזה בשעת הנדר כו', אבל הוזכרה לחיוב היורשים מפני שהוא מלוה על פה. ועתוי\"ט:",
+                "שאין כו'. [נ\"ל דטעמא לפי שהמת אסור בהנאה, ומשום הכי אין אומרים כך בבהמה]. והא דתניא בב\"ק ונתן פדיון נפשו דמי ניזק [פירוש ששמין אותו לאחר מיתה כמה היה שוה מחיים. תוספ',] התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק, וההיא שעתיה דאזקיה חי הוא, אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישמוהו ב\"ד, והרי לא בא לידי כך שהרי מת, לא יתנו היורשין. רש\"י:",
+                "לא כו'. בגמ' יליף דהו\"ל לכתוב בערך וכתיב בערכך, ערך כולו הוא נותן ולא ערך אברים. וקושית רש\"י בחומש למה הוכפל כמה זימני בלשון הזה, עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואיפכא ליכא לאקשויי לחייב למעריך אפילו אומר ערך ידי עלי, דהא ממעטינן מדכתיב ערכך ולא כתיב ערך. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולא אדע למה שינה מלשון המשנה דלעיל ערך ראשי כו':",
+                "ערך כולו. הר\"מ. דכמו דזה הכלל לאתויי אומר דמי חצי אבר, ה\"נ מייתינן לאומר ערך חצי אבר כו'. אבל הר\"ב דלא כתב אלא אומר דמי חציי גרס דמי כולו. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, הנערך עמד בדין קודם שמת. אבל מת הנערך קודם שיעמוד בדין, אע\"פ שהמעריך קיים הרי זה פטור שאין ערך למת, והנערך צריך עמידה בדין. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותני קדשי מזבח ותני קדשי בדק הבית:",
+                "עלי. בגמרא לא שנו אלא דאמר רמי כו', אבל אמר שור זה כו', אע\"ג דאמר עלי, כיון דאמר זה ומת, אינו חייב באחריותו, עלי להביאו קאמר, פירש\"י, עלי להביאו, לטרוח עד שיתקרב. אבל כי אמר דמי, אם אבד השור הדמים לא אבדו, דהא לא אמר דמים הללו ולא היו בעין. ורישא נמי דאמר דמי. דאל\"כ, אפילו אמר עלי. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "אסיפא קאי. ובדין הוה ליה להקדים הדבור שאחריו מת השור כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חייבי כו'. לשון הר\"מ בחבורו, חייבי ערכין ודמים:",
+                "[ולא כתב] ומלהטמא למתים, אע\"ג שגם בזה אינו מתעכב וכדמסיק. והר\"מ כתב לשניהן. וכן הוא בגמרא, אבל הר\"ב יישב בזה קושיא גדולה, דיש להקשות, אמאי לא קאמר נמי ואשם נזיר טמא כשמגלח, שאין אשמו מעכבתו מלמנות נזירות טהרה כחכמים דפרק ג' דנזיר כו', אלא דדוקא מה שאין מעכבו מלשתות יין אתי לשהויי, משא\"כ אילו לא הותר בשתיית יין אע\"ג שהותר להטמא למתים לא אתי לשהויי. וה\"נ אשם נזיר טמא, מה שאין מעכבו מלמנות, מש\"ה לא אמרינן דאתי לשהויי. ועתוי\"ט:",
+                "לרצונו. ונאמר ג\"כ יקריב, דמשמע בעל כרחו. הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. גמרא:",
+                "שיאמר. ולא קתני עד שיתן, דייק מינה בגמרא דלא סגי בנתינה, דדלמא מסר מודעא, ובנתינה בעלמא אין זה ביטול, הלכך צריך שיאמר. [כלומר דליבטל למודעא]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששים יום. רצופים בבוקר ובערב. הר\"מ.",
+                "ומשכחת לה נמי בשור המועד כדמפורש במשנה ד' פרק קמא דב\"ק. ועיין שם:",
+                "וא\"ת כיון שרבית אוכלת בהן לא יכריזו, דשמא יפסידו בהארכת הזמן יותר ממה שירויחו. וכי תימא כגון שקיבל עליו לדון בדין ישראל, אי הכי רבית נמי לא לישקול. תירצו בגמרא שקיבל לזו ולא קיבל לזו. ופירש הר\"נ שקבל עליו לזו להמתין ימי ההכרזה ובלא רבית, ולא קיבל עליו שאם לא ירצו להגבותו שלא יעלה לו חובו רבית:",
+                "וא\"ת בסוף פרק ד' דכתובות פסק דלא הפסידה אא\"כ שתבעה, ומכיון שתבעה הרי הפסידה ותו לא נזקק לה. תירצו בגמרא, כיון דאיזקקנו לה מעיקרא בתחלת תביעת כתובתה להפסידה מזונותיה, מזדקקינן לה לבסוף להגבותה כתובתה. וכתב הר\"נ, כלומר שאם אין אנו נזקקים הרי היא נמנעת מתחלה לבא, ונמצאת מפסדתם מזונות:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותמיה טובא, דמה מקום לשבועה זו כיון שע\"י הודאת האב או מחמת חזקה מגבין, מה צריך לשבועה. והר\"מ בחבורו כתב, שכל אלו גובין בלא שבועה ולא חילק בין מקרקעי למטלטלין. וכן פסק הטור:",
+                "עבדים שמא ישמעו ויברחו. מטלטלין ושטרות, שמא יגנכו, פירש\"י, כשנאספין לראותם כדי ללוקחם:",
+                "והן הן דברי בית שמאי ובית הלל דריש פרק ה' גמ':",
+                "ידיר כו'. תימה, וכי מה הוא עושה והלא אינו רוצה שתגבה מן ההקדש, ואדרבה לאשה הוה ליה לקונסה שגובה מן ההקדש. וי\"ל כיון דחיישינן שמא עשה קנוניא על ההקדש או על הערב שהכניס בערבות כו', לדידה לא קנסוה רבנן, ולא ראוי לידור כדי לידע אם כוונתו להערים ולא תועיל לו כוונתו שהדירוהו. תוס':",
+                "אף. אבל הר\"ב לא גרס ליה, ולכך פסיק כר\"י דאתא כב\"ה. ועתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דבדבר מועט סגי, משום דאין אונאה להקדשות. ועתוי\"ט:",
+                "כיון דאינן קדושת הגוף אלא קדושת דמים, אינו מפקיע מידי שעבוד:",
+                "ליתן כו'. אחר שישבעו, כדין הבא ליפרע ממשועבדים. הר\"מ. והוא גמרא בשבועות דף מ\"ב, דחיישינן לקנוניא אף בהקדש. ועתוי\"ט:",
+                "מוסיף. פירש רש\"י, בעל חוב יוסיף להלוותו דינר ופודה הנכסים האלו. וכתבו התוספ', משמע לפירושו שהבעל חוב עצמו פודה. ואין לשון המשנה משמע כן, דקתני ע\"מ ליתן כו'. לכן נראה לפרש, שהלוה יוסיף ללוות עוד דינר ופודה הנכסים האלו כדי ליתן כו'. ולי נראה דגם רש\"י הכי קאמר, הלוה פודה כו', וכמ\"ש ברישא הבעל פודה, והא דכתב בעל חוב, משום דלא שכיח שילוהו אחר שהרי כל נכסיו הקדיש ואין לו עוד, ולכך מפרש דמוסיף בבעל חוב אע\"ג דפודה הלוה. ועתוי\"ט:",
+                "אבל פי שנים קונה. ומכאן יש להסתייע לסברא שכתבתי במשנה ה' פרק י\"א דכתובות, דדוקא ביתר מפלגא יש אונאה:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. אע\"פ שהוא חייב במזונותן ובכסותן. הר\"מ:",
+                "חרש כו'. נראה לי, דהא דתנן שני מעצדין כו' לאו דוקא אלו בלחוד, אלא לסימנא בעלמא, וכן לכל הכלים שצריך לאומנתו זאת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא דמי למזון וכסות דמשיירינן לו מעות לקנותן, משום דלא סגי ליה בלאו הכי:",
+                "נכסיו. תפילין בכלל נכסיו. ומעלין לו את תפיליו ופודה אותן. רש\"י. ובפרק ט' דבבא קמא כתב מעלין, שמין ולוה המעות ויתן בשבילם להקדש. והר\"מ בנוסח ארץ ישראל כתב, מה שאנו מעלין לו תפיליו ר\"ל שאפילו תפיליו אין מניחין לו אלא הכל הקדש. משא\"כ בערכין שנותנין לו תפיליו. ע\"כ. ונ\"ל דלשון מעלין לדבריו לשון סילוק. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בצבע. לשון הר\"מ, ולא בגדים שצבען. ויראה דבגדים צבועים קרוים צבע בלשון המשנה. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"פ שלא לבשום עדיין. רש\"י:",
+                "מקומו כו'. שהמעריך עצמו ומך הוא נידון בהשג יד ולפי מה שיש לו נותן להקדש, והיה לו עבד כו', אין אומרים רואין כאלו לוקחין לו כסות כו' וכך יתן זה להקדש אלא לפי שעתו שמין אותו. וכן פרה ובן מרגלית בכפר, אין שמין אותן אלא לפי מקומן כו' לפי מה ששוין כאן שמין. וזה משהא אותה וימכרנה כמה שירצה. ולפי דמים ששמוהו יתן, שהרי בזמן שהעריכו הכהן לא הוה ליה יותר. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ושעתו. הכא מיירי במטלטלין דאין מכריזין עליהן שמא יגנב. ו. אבל בריש פרקין דמצריך הכרזה ששים יום, מיירי בקרקעות. תוס':",
+                "אא\"כ רצה שיהא הפסד שלו, ושכר להקדש מותר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והיא שדה שירש האדם ממורישיו. הר\"מ:",
+                "כדכתיב אם משנת היובל יקדיש שדהו וגו', משנת ולא שנת היובל בכלל, אלמא בשנה שלאחר היובל קאי קרא, וקאמר יתן חמשים:",
+                "ותימה, דפונדיון הוא חצי מעה, ותנן בסוף פרק קמא דשקלים דלמחצית שקל קולבון מעה כסף וחכ\"א חצי. ומפני כן כתבו התוס' דלאו דוקא נקט הכא לשון קלבון, ואינו אלא להשוות השנים שיהיה סלע ופונדיון למ\"ט שנים של יובל שחסר מהם פונדיון אחד. ושמא כשנותן נ' שקל ביחד, אז אינו נותן פונדיון ולא ש��יך שם הכרע, דהוי כעין מקח וממכר, ולא שייך הכרעה אלא כשמחליפים מעות לשולחני:",
+                "לפי שאם הקדיש, מקודשת בלי ספק, ואפילו יום אחד לפני היובל. הר\"מ:",
+                "גמרא. ולאו דוקא נקט דמקדשא, דלא בהקדש תליא מלתא כי אם בגאולה. תוס':",
+                "שהמקדיש שדהו בשנת היובל אינה מקודשת. וברוב ספרים גרסינן בשנת היובל. ועתוי\"ט:",
+                "חומר. הכי כתיב קרא. ופירש הת\"ח, דקשה לו אמאי נקט תנא חומר. הול\"ל כור כלישנא דרבנן:",
+                "גמרא, דומיא דסלעים. ופירש\"י משום דזרע כתיב:",
+                "תימה, דלמאי נפקא מינה מתחשבין באפי נפשייהו כו'. אבל הר\"מ כתב ומחשבין לה מה שראוי להם כו'. ולפיכך נראה לי להגיה בדברי הר\"ב ונפדין בשויין והשאר לפי חשבון. ועוד יש לומר, דדעתו כדעת התוספ' דהנפקא מינה שלא חשבינן להו המדרון. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, הכסף שהוא רוצה ליתן בפדיון חייבו הכתוב ליתנו כאחד. אבל אם לא ירצה לפדות כל השדה, רשאי, דגואל לחצאין כדתנן בפרק ט' משנה ב':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "יוצאה כו. יוצאה. כי היכי דהוה נפיק מידי דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה. רש\"י, ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. ודין הוא, בשל אחרים אני זוכה [אלמלא גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחי], בשל עצמי לא כל שכן, תלמוד לומר אחוזתו [לכהן תהיה אחוזתו] אחוזה שלו, [שירש מאביו תהא שלו] ואין זו שלו, הא כיצד,, יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הכהנים כו'. דהא כתיב ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה וגו' והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן תהיה אחוזתו, והכי קאמר, שאם לא יגאל דהיינו הבעלים או אם מכר וגו' בשני דרכים אלו, לא יגאל עוד אלא והיה בצאתו ביובל וגו' לכהן. תוס':",
+                "ואם לא יפדה יקום הבית להקדש. הר\"מ:",
+                "רצה לומר, שאין נותנין הכהנים להקדש דמים. הר\"מ:",
+                "בבבא מציעא דף ל\"ט כו' מפרשינן, נטושין, בעל כרחיה, שנשבה או שברח מחמת סכנה. רטושין, מדעתן, דכתיב [הושע י'] אם על בנים רוטשה כו'. והכא אע\"ג דבעל כרחיה נשארה ביד הקדש, לא מצי קרי להו נטושין, כיון דמתחלה אקדשה מדעתיה. וטעמא שנקראת בשם זה, כדי שתהא ידועה לכל, ולכשיבא אחד ויגאלנה ויגיע אח\"כ יובל תהא לכהנים:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא גאלה אחר ושאם לא גאלה אחר לא, דא\"כ אתיא כר\"א, ואין הלכה כמותו. אלא הכי קאמר, ואם לא גאלה הוא ואני נמי גאלה אחר:",
+                "יצאה כו'. דאי לא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח\"כ הקדישה, לכתוב קרא אשר לא שדה אחוזתו, אי נמי אשר לא שדה אחוזה, ומתרביא הא דר\"מ דדרשינן יצאה זו שהיא כבר אחוזה, אי נמי אשר לא שדה אחוזה, ומתרביא הא דר\"מ דדרשינן יצאה זו שהיא כבר אחוזה, מאי משדה אחוזתו, שדה שאינה ראויה כו'. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "מקנה. שדה שלקחה או זכה בה, היא נקראת שדה מקנה. הר\"מ:",
+                "ורש\"י בפירוש החומש כתב, דאפילו לא גאלה אחר אלא שעדיין היא ביד הגזבר, תצא בחנם ביובל. לבעלים הראשונים אשר לו אחוזת הארץ. ועתוי\"ט:",
+                "שאין כו'. אע\"ג דקרא כתיב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו וגו', איצטריך לטעמא, משום דבקרא לא מיירי אלא במקדיש ופודהו דהכי כתיב וחשב הכהן ונו' ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' בשנת היובל ישוב השדה וגו', ואנן איירינן בגואל אחר, וא\"נ לא נגאלה כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וניחא השתא דמיירי בזמן הבית דאיכא רווחא להקדש. דאי שלא בז��ן הבית מחללו אם ירצה אפילו לכתחילה על שוה פרוטה, לפי שאין בו ריוח להקדש דלאיבוד אזיל. תוספ'. ומה שכתבו שוה פרוטה, לאו דוקא, כמו שכתב הר\"ב לקמן במשנה ו'. ועתוי\"ט:",
+                "ויסף חמישיתו עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה. גמרא:",
+                "ומתניתין חדא ועוד קאמר. גמרא:",
+                "דליכא למימר דסברי אין פודין בשוה כסף, דהא קיי\"ל דשוה כסף ככסף. גמרא:",
+                "נמצא כו'. מסתמא כרבנן. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ממשכנין. אע\"פ שלא היה כאן אלא דיבור:",
+                "והכי אסברה לה הר\"מ. ונראה, דאשמעינן אע\"ג דהשני נותן פחות ממה שמפסיד ההקדש בחזרתו והג' נותן יותר:"
+            ],
+            [
+                "הבעלים כו'. ובמעשר שני לא עבדינן הכי, כדתנן שם בפ\"ד מ\"ג. וע\"ש:",
+                "ואם רצו, אמעיקרא קאי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כחכמים דמשנה ו'. א\"נ דהכא הך קרא מכל אשר לו דילפינן מניה כדלקמן בחרמי הכהנים הוא דכתיב.",
+                "אע\"ג דבקרא כתיב נמי בהמה, השמיטו הר\"ב משום דלא צריכא אלא למעוטי הני דבמתניתין דלקמן, אבל להנך ג' דבמתניתין דילן עביד צריכותא בגמרא. עתוי\"ט:",
+                "אמר ר' אלעזר בן עזריה. איכא בינייהו דרב אילא כו' באושא התקינו המבזבז [לעניים] אל יבזבז יותר מחומש [דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עשורין]. ראב\"ע אית ליה דרב אילא דהא אתא לאשמעינן שיהא אדם חס על נכסיו, ר\"א לית ליה דרב אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן, אלא שישייר לעצמו קצת דוטיא דחרם. והר\"מ פסק כראב\"ע. ובהר\"ב נראה לי להגיה שצריך להיות ואין הלכה כר\"א, ולמחוק ב\"ע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאינו כו'. דבהמה כתיב, ולא איצטריך לומר מה בהמה יש לו רשות למכרה לעולם אף כל כו'. גמרא:",
+                "דהא אחוזת עולם כתיב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חרמים. ואל יעלה על דעתך שיש הפרש בין אמרם קדשי בדק הבית ובין אמרם חרמי בדק הבית, לפי שהשמות משונין והענין אחד. ואמרו, לא שנא דאפיק להו [בלשון קודש ולא שנא בלשון חרם]. הר\"מ:",
+                "שנאמר כו'. ור' יהודה בן בתירא מאי עביד ליה, מבעיא ליה לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים וכו' כדתנן במשנה ג' פרק דלעיל. ואידך כו' וריב\"ב קדשי קדשים וקדשים קלים מנא ליה, סבירא ליה כר' ישמעאל דבמתניתין דלקמן:",
+                "ומשליך המעות בנהר:"
+            ],
+            [
+                "נותן כו'. דהוא עצמו אינו משתנה להקדש אחר:",
+                "ולא דק. דהוה ליה לפרש כמה אדם רוצה ליתן בו כדי לתתו לבן בתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שדפון כו'. מפרש בגמרא שהשדפון והירקון היה כמו כן בכל העולם. דאי השדפון בבאגא, בהכי לא תנן דעולה לו מן המנין. דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו [בכל העולם]. תוס':",
+                "שלש וכו'. מפיק לה בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "בתוכה. דהוה מצי למכתב לאשר מכר לו, לאיש למה לי, אלא לאיש כלומר האדון בעל השדה שהוא עכשיו בתוכה. כפירוש אישי כהן גדול, אדוני:",
+                "ואכתי תקשי, ובעבד עברי גופיה מנלן. ובגמרא דריש ליה מקרא:",
+                "ה\"ה איפכא דלא. אלא אורחא דמלתא נקט. תוס':"
+            ],
+            [
+                "בנו. פשיטא. מהו דתימא איש כי ימכור בית מושב והאי לא מכר, קמ\"ל והיתה גאולתו מ\"מ. מיד בנו, פשיטא. מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא, והאי לא קנה, קמ\"ל והיתה גאולתו מכל מקום. גמ':",
+                "לשני. דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חלוט. תרגום לצמיתות, לחלוטין. והוא ג\"כ לשון עברי, ויחלטוה ממנו, ענינו קבלו הענין ושמו אותו דין פסוק וחתוך. הר\"מ:",
+                "לצמיתות. גמרא, מאי טעמא, צמית צמיתות:",
+                "התקין כו'. דהפקר ב\"ד הפקר:"
+            ],
+            [
+                "רי\"א כו'. גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. כו':"
+            ],
+            [
+                "שגגותיה כו'. וצריך עיון, שהוה ליה למיתני שכותלי בתים חומתה:",
+                "וכתבו התוס', שאינו כן בחומשים מדויקים. כתיב בוי\"ו, ולא קרי באל\"ף. ע\"כ. ובחומשים מדויקים שלנו כתיב לא באל\"ף, וקרי לו בוי\"ו. וכן נמסר במסורה:",
+                "שני. או יותר. הר\"מ:",
+                "מימות. בתורת כהנים, איש כי ימכור בית מושב עיר חומה, יכול הקיפוה חומה מכאן ולהבא, ת\"ל בית מושב עיר חומה, מימות יהושוע בן נון:",
+                "כגון כו'. תניא כו' למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבוא. גמרא. וסיים הר\"מ, ולזה אין סומכין בבית שני אלא שהיה מוקף כשעלה עזרא:",
+                "משום דכתיב לקונה אותו לדורותיו, וקסבר לא נחלקה ירושלים לשבטים, ומאן קא מקני ליה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וכן הוא בפירש\"י. ונ\"ל שהוא טעות סופר. וצריך להיות שאין להם חומה כעיירות:",
+                "ביובל. בהדיא כתיב, וביובל יצא. ובגמרא מצריך ליה, דלגופיה לא איצטריך דהוקשו לשדה אחוזה. לא נצרכה אלא למקדיש וגאלו אחר מיד הקדש והגיע יובל ולא נגאל, חוזר לבעלים ביובל:",
+                "הכי יליף לה בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "נראה דמפרש לת\"ק דאיירי בלוים, ור\"א לפרושי אתא. אבל הר\"מ פירש, דהת\"ק איירי בערי ישראל. וכן פירש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "עושין כו'. כשיש נוי לעיר הרבה קופצים לדור בתוכה ומתישבת:",
+                "אבל לא בשנת היובל עצמה. דהא איכא ק\"ו, ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר. כ\"מ:",
+                "ללוים. וכהנים נמי בני לוי הם. כדכתיב והכהנים הלוים בני צדוק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ערכין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bekhorot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,431 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bekhorot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הלוקח כו'. בגמרא עביד צריכותא כל הני למ\"ל למתני:",
+                "ומיהו איכא נמי דיני דמתניא בטהורה ואיתנהו נמי בטמאה כגון המקבל צאן ברזל:",
+                "הו\"ל לפרש המסקנא שהוא שמא ישאיל או ישכיר. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"ת היכי משכחת לה שיחתוך שום אבר ולא תהיה בעלת מום כו'. וי\"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר כמין אצבע בידיו או ברגליו ואין בו עצם, שאם חתכו כשר. ב\"י:",
+                "במדבר. ולדורות מנלן. אמר קרא והיו לי הלוים, והיו בהוויתן יהו. גמרא:",
+                "כהנים מנלן, כדאמר ר' יהושע בן לוי בכ\"ד מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהן, והכהנים הלוים בני צדוק. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "סוס. הרא\"ש גרס כמין פרה, מדגרס בסמוך ומה הם, ולא ומהו. וגם מדתנן לקמן וטמאה שילדה כמין טהורה. וכמין סוס בברייתא תני לה. וגם הצריכותא שכתב הר\"ב אברייתא נאמרה בסוגיא. ומיהו הר\"ב גרס ומהו:",
+                "סתם סוסים ארומים הם. רש\"י:",
+                "טהורה שילדה כו'. בגמרא יליף להו מקרא. והא דקתני שהיוצא כו', סימנים בעלמא הוא דלא תיחליף לך גירסתך, דלא תימא זיל בתריה דידיה, והאי טהור מעליא הוא, והאי טמא מעליא הוא, אלא זיל בתר אימיה. גמרא:",
+                "נפקא לן בגמרא, הוא טמא, ואין חלב מהלכי שתים טמא. ואמרינן עלה, כשפירש. אבל לא פירש אסור מדרבנן. וכתב הרא\"ש דטעמא משום דאתי לאחלופי בחלב בהמה טמאה. וכן בשר אדם כיון דאין דרך לאכול בשר אדם מיחלף בבהמה טמאה:",
+                "פירוש, דדג טמא משריץ בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה. אלא דרוב משריץ במינו, וזה השריץ מין אחר, כמי שבלע כו':",
+                "אסור כו'. תימה, דבמסכת אהלות סוף פרק י\"א תנן, בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף, אלמא חשיב עיכול, וה\"נ לישתרי. ויש לחלק בין איסור לטומאה. עוד יש לומר דיש להחמיר כר' יהודה בן בתירא דבעי מעת לעת והכא בלא שהה שם כדי עיכול. תוס':"
+            ],
+            [
+                "דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מספק. כמו שאין נותן לכהן מספק, כמו כן אינו עורפו מספק. תוס'. ובגמרא מתניתין ר\"י היא דס\"ל פטר חמור אסור בהנייה ואפילו מחיים. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דלגבי הפרשת טלה אחד הו\"ל תרי ספיקי, שמא אחת ילדה שני הזכרים, ואת\"ל אחת ילדה זכר ונקבה, שמא יצאה הנקבה תחלה, אפ\"ה כיון דאפשר בתקנתא לית ליה למסמך אספיקי. ועתוי\"ט:",
+                "ולא חש לאדכורי תנא דמתניתין, משום דכבר אשמועינן בבבא קמייתא דבמקום הספק מפריש טלה והוא לעצמו. ובבבא דסיפא דאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דתנא זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו, ולא תנא אין לכהן כלום, משום דבעי לאסוקי עלה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה. ועוד כו'. תוספ':",
+                "ואע\"ג דבזכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה לא ממעיט מהפרשת טלה אע\"ג דאיכא נמי תרי ספיקי, תירוץ הכ\"מ, דיש לומר דשאני שני זכרים ונקבה דמתוך שהוא צריך לעשות בהם מעשה ליתן טלה אחר לכהן אמרינן ליה דיפריש טלה ואע\"ג דתרי ספיקי הוא. אבל בשתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות כיון דאין צריך לעשות מעשה ליתן שום טלה לכהן, לא אמרינן שיפריש טלה לעצמו, מאחר דתרי ספיקי הוא:",
+                "גם הראב\"ד השיגו שהכל נכנס בספק אחד שהוא שמא הזכר יצא אחר הנקבה:"
+            ],
+            [
+                "שני זכרים. ונתערבו. הר\"מ:",
+                "שנאמר. ארישא קאי, כלומר מנלן דפדיון פטר חמור בשה, שנאמר ופטר חמור וגו'. רש\"י:",
+                "גדול כו'. תפדה תפדה, ריבה:",
+                "ופודה כו'. מדכתיב ואת בהמת הלוים תחת בהמתם וגו', מאי בהמה תחת בהמתם, ש\"מ חד פוטר טובא. גמרא:",
+                "רש\"י. דבעודו ביד ישראל א\"א לפרש, דא\"כ למה נותן שני טלאים כשילדה ב' זכרים בדתנן במתניתין דלעיל. והתוס' כתבו דהכא בספקות מיירי, כמו הסיפא נכנס לדיר כו'. והשתא אפילו כשהיא עדיין ביד ישראל:",
+                "הכי נקט בגמרא בהיה לו עשרה כו'. וכתבו התוס' דלרבותא נקט עשרה, אע\"ג שכולן פטר חמור, כולן נכנסים לדיר להתעשר:"
+            ],
+            [
+                "לא בעגל כו'. נאמר כאן שה ונאמר להלן בפסח שה, מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן כו'. גמרא:",
+                "היו\"ד קמוצה. והוא חיה. וכן הוא בכתוב כצבי וכאיל:",
+                "נקט הכי, לפי שהיא טריפות הנראה וניכר. אבל ודאי אי הוה טריפות אחרת נמי הפדייה שפדה בו אינה כלום:",
+                "כלומר, ולא הכריעו בו חכמים אם הוא חיה או בהמה:",
+                "דמורה בה התירא, דקסבר כיון דשה שאפריש תחתיו יהא שלי למה לי לפדותו:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ותימה, דא\"כ למאי הוקש כלל, דלפדייה גופה בהדיא כתיב. ובגמרא משמע דבאמת לית להו לרבנן הקישא דפדיה כלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפדותו. ולא ליתנו לכהן. טור:",
+                "וכלומר לדברי הכל. דלהלכה אף מחיים אסור בהנאה. ועתוי\"ט:",
+                "הכי תנן במשנה ב' פרק ח' דערכין. ופריך בגמרא דתיפוק ליה ממצות גאולה באדון. ומשני, חדא ועוד קאמר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כהנים כו'. ואע\"פ שהכהן הוא שיאכל הבכור, חייב הוא להקריב ולאכול אותו בקדושה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פ\"י מ\"ב. וכתב רש\"י שם, דהכא תני לה משום מתנות, והכא משום בכורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "פטורין. אפילו לאחר שחלק עם הנכרי בולדות. טור. כלומר בתוך ימי משך זמן השומא:",
+                "רש\"י. וטעמם, דהא בלא פתחו יש לנכרי שייכות בולדות, ומכיון דפתח לו אתי לטפויי ליה:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ומסיימים בה, בכור כשב, שיהא הוא כשב ובכורו כשב. בכור עז, שיהא כו'. יכול אפילו יש בו מקצת סימנים תלמוד לומר אך, חלק. ומסיק מדהוה מצי למכתב אך בכור שור כשב ועז, ג' בכור למה לי, אלא למדרש בכולהו כדאמרן. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. הוא הדין נמי בפרה שילדה כמין חמור. אבל ילדה מין סוס, א\"נ חמורה שילדה מין סוס לא אפשיטו בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "א\"נ בזמן הבית ודכהן לא חזי להקרבה דספק בכור הוא ואיכא למיחש משום חולין בעזרה, לפיכך יאכל נמי במומו. והאי דנקט של ישראל ירעה כו', משום דבעי למימר וחייב במתנות, דאילו כהן פטור מן המתנות לגמרי, כדמפרש בחולין דף קל\"ב. כו'. רש\"י:",
+                "וחייב בו'. סתם משנה היא זו. רש\"י. ואע\"ג דוהשני ירעה דברי ר\"ע הן, מפרש רש\"י לעיל דמשום וחייב במתנות נסיב לה בישראל. ר\"ל דרבי שסדר המשניות נסיב בדר\"ע והשני כו', משום דבעי למתני בתר הכי וחייב במתנות:",
+                "שאע\"פ שלא זכה, עשו שאינו זוכה כזוכה. כחכמים דפרק ה' דפיאה ��\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "דמסקינן בסוגיא, דנחלקו בכגון שהבכור חי עומד בחצר בעה\"ב וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית ר\"ט סבר, אקנויי אקני ליה בעל הבית לכהן מקום בחצרו כדי שיזכה הכהן בבכורות כשיוולדו מיד דתקני ליה חצרו, דניחא ליה לאינש דתעביד מצוה בממוניה שיגדלו בכורותיו של כהן בחצרו, והוה ליה חצר של שניהם הלכך חולקים, דברשות שניהם עומד. ור' עקיבא סבר, כיון דאית ליה פסידא היכא דאיכא ספיקא, דמפסיד בעה\"ב אי קיימא חצר ברשות כהן, לא מקני ליה מדעם:",
+                "והתוס' כתבו, דאף ר' יוסי הגלילי מודה ואפילו יצאו שני ראשיהם כאחד קאי, דכיון דנקבה יצאה עמו בטלה בכורתו לגמרי כו':"
+            ],
+            [
+                "בורר. דמסתמא דילדה חדא שביח טפי. ובהכי עביד צריכותא בגמרא, דקמ\"ל דאף בזו פליג ר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "בורר כו'. דמסתמא הך דלא בכרה שביח טפי. ובהאי נמי עביד צריכותא דקמ\"ל דאף בזו פליג ר\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ספק. ובגמרא, אמאי ספק, הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן, והא ודאי מילד אוליד. ומסיק רבינא, כי אזלינן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה, אבל רובא דתלי במעשה כגון עיבור הבהמה דתלי בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר, לא:",
+                "דמשום עצמה אין בה קדושה דסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות כו'. אלא הכא היינו טעמא דקוברה, כדי לפרסם לפי שאין הדבר ידוע שתהא חררה פוטרת. אבל שליא אינה צריכה פרסום, דכיון שאין שליא בלא ולד הכל יודעין שנפטרה מן הבכורה. הר\"נ:",
+                "ונפטרה. שחזקתה שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטל. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דאיכא למיחש למעוטא אלא הכא לא אמרינן שאהבה כו'. וקשיא דלא קיימא לן כר\"מ דחייש למיעוטא כו'. אלא כדמסקי התוס' והרא\"ש, דהכא שראינוה חולבת קודם לידה דודאי הוחזקה מן המיעוט. אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דבמשנה ג' פ\"ח דשקלים מוכח דאין רגילין לשחוט בקופיץ, נקט הכא קופיץ, משום דבעי עשיית מקום גדול טפי מסכין כו' לפי שאין קופיץ נוח לחתוך בלא עשיית מקום. ולהכא נמי נקט בכור, דאילו שאר קדשים נשחטים בעזרה ויש שם סכינים מזומנים כו'. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ואיכא למידק אמאי תנן שער, דהא בצאן צמר מקרי, והכי תנן במתניתין דלקמן צמר המדולדל. ונ\"ל דמלתא אגב אורחיה קמ\"ל דלא תגוז שייך נמי בבכור שור. וכדאיתא בגמרא כו'. תוי\"ט. וקשה, א\"כ למה חזר ותני במשנה ג' פעמים שער. אלא נראה לי דקא משמע לן רבותא אפילו שער שאינו מסובך כמו צמר אפ\"ה שרי. וכן לקמן אשמועינן רבותא אע\"ג דשער אין דרך ליפול מעצמו כמו צמר גם אין דמיו יקרים אפ\"ה גזרו חכמים שמא ישהא כדי שיפול שערו. ת\"ח:",
+                "שלא כו'. שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים. אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן. רש\"י:",
+                "התולש. הכי גרסינן. והיינו דצריכי הר\"מ והר\"ב לפרש ואפילו לכתחילה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכרבי יהודה דבשחיטה פליג דאי כר' יוסי ובשחטו הא לכולי עלמא שרי ואלא במת לרבנן אידי ואידי אסור ואי עקביא איפכא מבעיא ליה נראה עם הגיזה אסור דמיתה קאסרה ליה ובעי קבורה ואינו נראה עם הגיזה מותר דמעיקרא תליש. אלא רבי יהודה היא. ואי במת לכולי עלמא אידי ואידי מיסר אסרי אלא לאו בשחטו ואי עקביא אידי ואידי משרי שרי. אלא לאו רבנן היא. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ופרכינן אדרבה דסמיך ליה לדסמיך ליה. אמר רבה אמר קרא תעשה, הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך. ואימא שיתין. לא מסרך הכתוב אלא לחכמים. פירש\"י, הואיל ולא גילה לך שיעור עשיה שהוסיף, ודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם, ואחריהם תלך כו'. גמרא:",
+                "אמלאתך בלחוד הוא דמהדר. וכמ\"ש הר\"ב במ\"ו פ\"ג דתרומות:",
+                "קשה, שהרי אין קציר שעורים קודם לעומר שבפסח והיאך אפשר שהחטים ג\"כ מבושלים בפסח ומקרא מלא הוא כי השעורה אביב וגו' והחטה וגו' אפילות הנה כו'. ולכן נראה לי שרוצה לומר כהתוס' שם שכתבו, שגמר זמן בישול התבואה עד. העצרת שמביאין כו'. תוי\"ט. ועת\"ח:",
+                "בדקה כו'. צ\"ל דר\"י לית ליה דרשא דקרא, אלא ס\"ל דמסברא בעלמא אמרו חכמים שיטפלו בו ישראל כדי שתהא הנתינה דרך גדולה וכדכתיב למשחה בהם. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר כו' בשנה. וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שנתו. דלשנה דידיה מנינן, דאם נולד בניסן רשאי לקיימו עד ניסן אחר. ולא אמרינן מתשרי ששלמה שנת מנין עולם שלמה נמי שנת הבכור. מנה הני מילי, דאמר קרא שנה בשנה, איזוהי שנה שנכנסה בחברותיה הוי אומר שנה של בכור, כלומר דכי אזלת אחר שנת הבכור הוי נכנס בחברתה, דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסת שניה למנין עולם מתשרי. ועתוי\"ט:",
+                "שלשים יום. מפרש בברייתא, מפני השבת אבידה לבעלים. ופירש\"י דהיינו כהן. דזמנין דלא משכח כהן למיתביה ליה, ואם ישחטנו מיד יסרח, לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו. והתו' פירשו דמיירי ביד כהן וא\"צ עכשיו לבשר, ונתנו לו חכמים זמן שלשים יום. אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן. ע\"כ. וברישא נמי דתנן מותר לקיימו כל י\"ב חודש, אי נפל ביה מום סמוך לי\"ב חודש כגון ט\"ו יום, משלימין לו עוד ט\"ו יום אחר שנתו שיהא לו שלשים יום מיום שנפל בו מום. כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "ולא משום קנס. דהא לא קתני הואיל ושחטו, אלא הואיל ונשחט, משמע אפילו שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא. הרמב\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "מומחה. פירש הר\"ב במתניתין דלקמן, והשם נגזר מן ומחה על ים, שהוא לשון מיושר:"
+            ],
+            [
+                "הוא הראש שבארץ ישראל:",
+                "לאו משום דתיתי כסומכוס. אלא תקנת חכמים בעלמא היא. ואע\"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו, מ\"מ חשיב ליה ספק קצת, דשמא לא מזקיק ליה מומחה. וגם לא פליגי בין מום למום. ואי הוה מיירי בדוקין שבעין דוקא הוה ניחא טפי. תוס':",
+                "היינו ר\"מ, ואשכחן דקניס שוגג אטו מזיד. בגיטין דף נ\"ג. תוס'. ולפיכך חייב אע\"פ שלא נשא ונתן ביד. ועתוי\"ט:",
+                "ורישא דמתניתין דקתני ונשחט דלא מתוקמא בנשא ונתן ביד, התם קנסא הוא דקנסי רבנן דלא ליתי למישרי מי שאינו מומחה, לפי שראית מומין חכמה יתירה הוא, וכדאיתא בגמרא. הרא\"ש:",
+                "ולמה היה לו לעשות כך, הלכך הוי כמו מזיד דמ\"ד פ\"ה דגיטין. תוס':",
+                "וכיון דאי קיימא פרה הוי מצי למיהדר ביה ולמשרייה, משתכח שמה שאמר לאו כלום הוא זה, וזה שהאכילה לכלבים איהו דאפסיד אנפשיה. רש\"י. אבל מדברי הר\"ב ריש פרק ג' דסנהדרין משמע אפילו נשא ונתן ביד פטור. ועיין מה שכתבתי שם:"
+            ],
+            [
+                "ופרכינן בגמרא, אי הכי כי אמר תם ושקיל אגרא נמי אתו למחשדיה דבעל מום הוא, והאי דלא קשרי, סבר כי היכי דלישקל אגריה זימנא אחריתא. ואמרינן דלא תקנו לו עוד שכר אלא כי מייתי ליה בתר הכי כמה זימני לא שקיל מידי. וכתבו התוס'. וא\"ת אכתי אמרו האי תם הוא ושרי ליה כי היכי שלא יטריח פעם אחרת. וי\"ל כו' ועוד דבזה לא יחשדוהו שיתיר האסור בשביל טרחתו של פעם שנייה:"
+            ],
+            [
+                "ועמ\"ש פ\"ד דאבות מ\"ה. וכתבו התוספ'. וא\"ת ושוחד לא תקח דכתב רחמנא למה לי. ולאו פירכא הוא, דתרי מילי נינהו. דבתורת אגרא היינו שכר טרחו. ובתורת שוחד היינו להשתדל לדונו יפה ולהפך בזכותו, אפילו לזכות הזכאי כו' ע\"כ:",
+                "וכל הפוסקים המליצו בעדם. ועתוי\"ט באריכות. ועיין בראשית חכמה בפ\"ג משער הקדושה:",
+                "דיניו. ולא תנן דינו בטל ועדותו בטל. משמע דלא אותו עדות בלבד שידוע שנטל בו שכר הוא שבטלה אלא כל עדיות שהעיד וכל דיניו שדן אלא אם כן ידוע שלא נטל בהן שכר. ועתוי\"ט:",
+                "דאלו להביא ולמלאות שרי:",
+                "מערה. אינם מותרים לקדוש אלא מן המים חיים. הר\"מ:",
+                "וטמאהו. גמרא, איהו גופיה היכי אזיל, הא קעבר על לנפש לא יטמא. ומשנינן בשאר טומאה דלא מוזהר עלייהו, כגון נבילות ושרצים:",
+                "ואע\"פ שנמצא מגיע לו שכר לדון, כיון שמתבטל ממלאכתו יכול ליטול שכר. כך פסקו התוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויקנסוהו כפי רשעו. הר\"מ:",
+                "לפי שהחיתוך ניכר, ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא, ואידך בי עכברי מידע ידיע:",
+                "ור\"ל דבר מחובר דומה לאריג ר\"ל הלבדים:"
+            ],
+            [
+                "פשתן. ירושלמי, ופשתן לאו קסמין הוא. אר\"ח מפני זרעה:",
+                "ופירוש, כעין בגדים כגון הגדילים שהן מעשה עבות מן הפשתים עצמו:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ש כו'. טעמיה נמי משום קנס הוא דהא רבא דעביד עובדא כותיה וקאמר טעמא, באסורא דגופיה קנסינן ליה:",
+                "זיקת. שייכות. וכבר ביארנו אותו ביבמות. הר\"מ:",
+                "והר\"מ העתיק תרומה ומעשר. וכתב, וכן החשוד למע\"ש כו'. ופירש הכ\"מ, דהכי משמע מדקתני ר' שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומות ומעשרות, דאשני מעשרות קאי. ועתוי\"ט שהאריך, ומסיק, לכך נראה לי שהר\"מ לא נתכוין אלא למע\"ש, והאי ובן כו' הוא פירוש דבריו הראשונים. והא דתני מעשרות, ר\"ל דגן ותירוש ויצהר. והשתא, ניחא נמי גירסת הספר תרומות:"
+            ],
+            [
+                "אינו כו'. גמרא, זו דברי ר\"ע. אבל ר' יהודה אומר החשוד על השביעית חשוד על המעשרות, דבאתריה דר\"י שביעית חמ. רא להו כדתנן סוף פרק ג' דדמאי:",
+                "ולשון הר\"מ, כגון טומאת אוכלים וטומאת ידים. וזה לשונו בפ\"ח מהלכות שמיטה שהאוכל הטמא הזה שמכרו בחזקת טהור, אינו מטמא אחרים אלא מדברי סופרים:",
+                "ויש כו'. לפי שהחשוד במילי דרבנן אין ראוי לחשוד אותו במילי דאורייתא. אבל אם נחשד על טומאה דאורייתא הרי הוא ג\"כ חשוד על השביעית ומעשרות, ולפיכך אמר יש שהוא חשוד על הטהרות. [ולא אמר החשוד על הטהרות]. הר\"מ:",
+                "זה הכלל. קצת קשה לשון זה הכלל, כיון שאינו כולל השנויין כבר אלא מלתא אחריתא קפסיק ותני. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגמרא אימת, אילימא לאחר פדיונו, הנאתן להקדש הנאתן לבעלים הוא, אלא לפני פדיונו, נשחטים הא בעי העמדה והערכה. לעולם לאחר פדיון, ומאי הנאתן להקדש, אדמעיקרא, דכיון דשרי להו מר דנמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונשקלים בליטרא, טפי ופריק מעיקרא:",
+                "המעשר. ופרכינן בגמרא, דמעשר בביתיה מי מזדבן, והתניא אינו נמכר לא חי ולא שחוט בו'. ומשנינן, במעשר בהמה של יתומים עסקינן ומשום השב אבידה נגעו בהו ואוק��וה אדאורייתא כו'. דשחוט רבנן הוא דגזרו. ועתוי\"ט:",
+                "מסיים רש\"י, ומעשר, הניית מכירתו ביוקר לבעלים ישראל הוא, ומשום הנאת הדיוט כו':",
+                "ושוקלין כו'. לשון הר\"מ, וכהנים שנמנו על הבכור מותרין לשקול כו'. וכתב הכ\"מ, ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני דבכור בעל מום אינו נשקל בליטרא:",
+                "וגמרינן גאולה גאולה מחרמים:",
+                "אסמכתא בעלמא הוא. דמדאורייתא ל. א מיתסר מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דבמשנה א' פרק ד' כתב דמדכתיב ובשרם לשון רבים אף בעל מום במשמע, הא אמרינן בסוגיא דהכא דבבעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו, ומה טמא שאינו אוכל בקדשים. קלים אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור. וכתבו התוס' דאתי ק\"ו ומפיק מהקישא ונאכל לזרים, מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם:",
+                "אע\"פ כו'. אין כוונתו שיארע בו מום בשעת הקזה בהכרח, לפי שמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות, אבל הוא אומר שאין חוששים אם יארע בו מום אחר ההקזה לפי שהוא דבר שאין מתכוין ולא נפל בו המום מחמת ההקזה בהכרח כדי שנדמה אותו לפסיק רישיה. ולפיכך ביארו בגמרא שהלבה כמותו, דהא קיימא לן כוותיה בדבר שאינו מתכוין דמותר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משמע דלהלכה כתב כן, דלרבי אליעזר לא איצטריך, דדילמא לא אמר אלא בתם, ועוד שלא פירש דרבנן פליגי. ודברי תימה הן כו', דכל זה אליבא דר\"מ בגמרא, אבל רבנן דזה הכלל דסיפא פליגי דדוקא בתם. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר, היו\"ד בשב\"א והה\"א בפתח. והוא לשון צווי ואזהרה:",
+                "שהרי אינו יודע שעל ידי מום שיעשה בו ישחט, אא\"כ נפל מאליו. רש\"י:",
+                "רש\"י. ואני תמה דמכדי הטלת מום בבכור איסור הוא לגביה. ובסוגיא לא קאמר אלא דלא אתי למסרך. ויכולני לפרש דסרכיה לא מידי הוא שאינו איסור לגביה. כן נראה מפירוש הר\"מ:",
+                "כדיליף ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "שלא שאלם הקסדור מה טיבו אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בכור. איל מנגח, רודפו לאדם לנגחו, ובעטו אדם לבכור ועשה בו מום, ישחט עליו ואפילו היה כהן, לפי שלהצלתו נתכוין. רש\"י:",
+                "גמרא, פשיטא, מהו דתימא צעריה [מה שרדפו] הוא דקא מדכר. קמ\"ל:",
+                "שיש מומין שאין ראוין לבא בידי אדם כגון בעל ה' רגלים או עינו אחת גדולה כשל עגל או קטנה כשל אווז, דהוי מום שאין אדם נחשד עליו. רש\"י:",
+                "צ\"ע, דמידי הוא טעמא אלא משום דחיישינן לגומלין, וא\"כ מאי איריא כהן רועה, אפילו שאין רועה נמי לא כו'. ומיהו רש\"י מפרש לקמן בהא, דאיכא בין ת\"ק לר\"מ דלת\"ק ב' כהנים שאינם רועים נאמנים וב' שהם רועים אינם נאמנים על של רבם, דלא חיישינן לגומלים אלא ברועים דקאי גביה וסבר אעיד את רבי והוא יעידני כשיתן לי ישראל בעלמא בכור. גם דברי הר\"ב דלקמן יש לפרש כך. ולפיכך י\"ל דדייק לכתוב כהן רועה, לומר דאיכא בין רועה לאחר, דרועה אפילו שנים אינם נאמנים, ושאינם רועים כשהם ב' נאמנים. ודייק נמי לכתוב להעיד על הבכור של אחר, לומר שכשאין אלא אחד המעיד אפילו על אחר שאינו רבו נמי לא. וממילא דאפילו אינו רועה נמי, דחשש דרועה ליתא אלא ברבו. כך נ\"ל ליישב דבריו שבחכמת לשונו משמיענו זאת. ובעיקר סמך על המסקנא. ועתוי\"ט:",
+                "תמיהני, דהא לא אמר ר\"מ אלא החשוד. ובגמרא ורש\"י ותוס' נמי ליתא אלא בכהנים. אבל שאינו כהן אפילו חד מהימן:",
+                "ולא קשיא אהלכתא דסוף פרק ד' דדמאי החמרים שנכנסים לעיר כו' דחיישינן לגומלין, התם ששניהם לפנינו ובידיהם למכור איכא חששא דגומלין, משא\"כ הכא דלמיחש דמעיד עכשיו כדי שיגמול לו לאחר זמן כשיבוא לידו בכור ויטיל בו מום, לחשש גומלין כי האי לא חיישינן. וכל שכן לפירש\"י דההיא דדמאי בשכלי אומנות בידו דמוכח דבא למכור ולא להצניע ולכך חייש לגומלין אך בלא זה לא קשה מידי, דלא פסק כרשב\"ג אלא בבכור. ועתוי\"ט:",
+                "החשוד כו'. דהיינו כהנים שנחשדו על הבכורות. רש\"י. וכתב הטור, מפני שיש להן טורח גדול לטפל בו עד שימות. ועתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "מפני שהוא עון כרת. הר\"מ. ועיין סוף פרק ד':",
+                "ואע\"פ שלא פרטו בשם לומר ישראל פלוני. ואע\"ג דבמשנה ה' פרק ד' דדמאי תנן, קח לי ממי שהוא נאמן כו' אינו נאמן, מאיש פלוני ה\"ז נאמן, התם אי אמר סתמא מצי לאשתמוטי לומר בעיני היה נאמן כו'. ועתוי\"ט:",
+                "והכי לישנא דגמרא. וכתבו התוס', לישנא דקרא נקט. אבל גבי חכם שייך לשון התרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "טרפה. פירוש שנטרפה בודאי. דאילו מספק כל בהמה בחזקת שאינה טרפה וא\"צ בדיקה, דבדיקת סירכות דבריאה אינן אלא מדרבנן. אבל בבכור תנן ונודע שלא הראהו, שאע\"פ שאפשר שיש בו מום, סתמא בחזקת שאין בו מום. ועוד, אפילו נמצא בו מום כיון שנשחט שלא ע\"פ מומחה אסור, כדאיפסק הלכתא כר\"מ, במ\"ג פ\"ד. סמ\"ע:",
+                "כלומר, שכן דרך טרפה שנמכרת בזול. והא ודאי שאם מכרה ביוקר שמחשב כפי הדמים שקבל:",
+                "ואני תמה שאף על פי שאסור בהנאה, אינו תופס את דמיו. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. אבל נראה לי דהיינו טעמא דלא תני גבי בכור דאף על גב דבמומו שרי אפילו לנכרי כדתנן במשנה ב', מכל מקום לא שכיחא למעבד הכי, לפי שישראל קדושים הן ומחבבים דבר שהיה עליו קדושה. ואין הכי נמי אי אתרמי דמכרוהו דדינו שוה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שתעכב בה צפורן. רש\"י:",
+                "וז\"ל התוס', בדל אוזן מתורגם הסחוס דאודנא. ע\"כ. ואם כן הה\"א שרשית. אבל הר\"מ העתיק סחוס. ובפרק י\"ד דנגעים משנה ט' כתב הר\"ב תנוך זה גדר האמצעי של אוזן. ועתוי\"ט:",
+                "משמע שהוא העור שבתחתית האוזן. ולשון הטור, העור שבשפת האוזן. עתוי\"ט:",
+                "נסדקה. ת\"ר הסדק, כל שהוא. גמרא:",
+                "גמרא, ואימא מה הפרט מפורש כו' ובוטל ממלאכתו כו' אף כל כו', אלמה תנן נפגמה אזנו. ומשני כל מום רע רבויא הוא. ופירש\"י ולא דרשינן בכלל ופרט. ופרכינן, אי הכי מומין שבסתר נמי, אלמה תנן כו'. בעינן מום רע וליכא. ופירש\"י, מום רע לא מקרי אלא בגלוי שמנוולו כו':"
+            ],
+            [
+                "שניקב כו'. בכולהו כתב הר\"ם שהן בכל שהן, וג' מומין אלו. בכלל חרוץ האמור בתורה:",
+                "דק כו'. כתיבי במומי אדם. ובתורת כהנים, מנין לתת את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה, ת\"ל גרב גרב לגזירה שוה. ילפת ילפת לגזירה שוה:",
+                "בשחור כו'. לשון הר\"מ ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן:"
+            ],
+            [
+                "דסגי ליה בגשמים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דנגמם ממילא משמע, ולא בידי אדם. אבל היכא דתנן גומם מפרש הר\"ב כורת. כמ\"ש במ\"ד פ\"ב דכלאים. ולשון הר\"מ, שנחתכו ונימוקו כו':",
+                "והפנימיות כו'. שהרי בעת שפותחת פיה וצווחת הן נראין חסרין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומעשה שהיה. ��אל תתמה, שהרי בטריפות אתה מוצא כן בניטל הטחול:"
+            ],
+            [
+                "פירש\"י, דכל בהמה יש לה לכל ביצה כיס אחד לפי שהכיס חלוק באמצעיתו ומבחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משוקע ונראית בו שורה העמוקה. ע\"כ. וה\"ה דנחשב באידך פירקין גבי מומי אדם. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ולא אתו לאפוקי אכוזו באל\"ף, דהא איכא נמי התם דתני אכוזו. אלא נ\"ל דאתי לאפוקי הגירסא שהעתיק הר\"מ דגרס הרגיזו:",
+                "לא דייק בלישניה שכתב ודוגמתו. דהא היא גופה היא, דאדהכא אתמר התם:"
+            ],
+            [
+                "דכל יתר כנטול דמי. גמרא. והוא שיהיה זה היתר מראש עצם התחתון ולמעלה. טור:",
+                "קלוטות. וזהו קלוט האמור בתורה. כדתניא בגמרא:",
+                "שנשמטה כו'. וכגון דלא איעכול ניביה. דאי איעכול ניביה, טריפה נמי הוי. רש\"י. וכתב הר\"מ, שזה שרוע האמור בתורה. והכי תניא בתורת כהנים, זה שנשמטה יריכו. ובגמרא שנשתרבבה יריכו. ופירש\"י, שאחת מירכותיו גדולה מחברתה:",
+                "רש\"י. והנה נראה. לפי זה שכשהשני בתוך הכסל עצמו הרי היא גבוהה והוי מום. ואף בפירוש הר\"מ כתוב כן, אמרו כסול זה שרגלו אחת בתוך הכסל. ע\"כ. אבל בגמרא אשכחן דהכי תניא, כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על גבי הכסל. ונ\"ל להגיה כן בפירוש הר\"מ. וכתב עוד, כסול נגזר מן כסלים:"
+            ],
+            [
+                "ופיו. היינו בשפתים. כדמסקינן במתניתין דלקמן. ואע\"פ שאינו חד כשל חזיר שהוא חד כשפוד:"
+            ],
+            [
+                "הגדי. לרבותא נקטיה דאפילו הגדי שדרך אזניו להיות מוטות וכפילות. הר\"מ:",
+                "עצם. לכאורה נראה לפרש. דתנוך קרוי עצם לפי שהוא גשם חזק דומה לעצם. אבל הר\"מ כתב ענין עצם הוא גוף אחד וגולם אחד כמו שנטל גולם אחד רך וכפלו. גזור ממה שנאמר וכעצם השמים לטוהר ע\"כ. טעמו, שאע\"פ שהוא דומה לעצם, זה מחמת חזקו. אבל אינו עצם באמת:",
+                "אבל הר\"מ כתב, מי שהיתה אזנו כפולה לשתים כו' ובלבד שיהיו לו שני סחוסים, אבל אם אין לה אלא סחוס אחד, והרי הוא כגוף אחד שנכפל, כשר. וכתב ב\"י, שהוא מפרש בזמן שהוא עצם אחד היינו לומר שהאוזן הנוסף אינו עצם בפני עצמו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאי לא תימא הכי הא תני במשנה ב' שאין מומין בלבן. גמרא:",
+                "עצם. כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרוץ הרי זה מום, והוא בכלל חרוץ האמור בתורה. הר\"מ:",
+                "אחת גדולה כו'. אבל שתיהן גדולות או שתיהן קטנות לא הוי מום, דמחמת בריותא יתירתא או כחישותא יתירתא הוא דהוי. אבל אחת גדולה כו', אי מחמת בריאות הוא, תרוייהו בעי מיברא כו' או תרוייהו בעי מיכחש. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ולא כו'. ועד כמה תהא [חברתה קטנה דמכשירין], תניא כו' אפילו אינה בשניה אלא כפול כשרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כך הגהתי מפירש\"י. שאין לפרש שדעתו כהר\"מ שכתב כל מרבית עגלים כן ואינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן, דאם כן הוה ליה להר\"ב לכתוב נמתחות עד למטה דהיינו למטה מן הערקוב:",
+                "ואי משום סיפא פסולי המוקדשין נפדין עליהן, הא נמי פשיטא, משחט שחטינן, מיפרק פרקינן מבעיא. גמרא:",
+                "הר\"מ. וצ\"ל דלית לן למימר דכליל טפי מהני, משום דבהני דב\"ד של אחריהן אמרו שהן מומין. אבל גירסתנו בגמרא, איידי דתנן ג' הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו, וקתני ואתי כיחידאי [דר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנניא בן גמליאל וסלקא דעתך פליגי רבנן עליה] קא סתים בכולהו על אלו מומין שוחטים כו':"
+            ],
+            [
+                "בין בפנים בין מבחוץ. גמרא:",
+                "וכיון דיבש מבפנים לא [מתסי]. רש\"י. ונימוקו עמו, שהרי יבש בין מבפנים בין מבחוץ נמי מום קבוע הוא כדלעיל, ש\"מ דיבשות נמי לא יוכל להרפא. ומ\"מ גיסתינו בגמרא דמצרית לח מבפנים ויבש מבחוץ. וכ\"כ רש\"י עצמו בפירוש החומש פרשת תבא. תוי\"ט. ומוהר\"מ שם העתיק לשון רש\"י בהפך, לח מבחוץ. ת\"ח:",
+                "וזקן בו'. כגמרא יליף להו מקרא:",
+                "ושנעבדה כו'. דת\"ר מן הבהמה, להוציא רובע ונרבע. ומן הצאן, להוציא את הנוגח. והר\"ב לא דקדק בלשונו, שפתח ברובע וסיים בנרבע:",
+                "וכן רבנן נמי לא קיימו אלא אאנדרוגינוס, אבל טומטום [דבבהמה שאין זכרותו ונקבותו במקום אחד], מטיל מים במקום זכרות, זכר, ובעי למתביה לכהן [ואפ\"ה לא נשחט במקדש דנראה כבעל מום. ומטיל טים במקום נקבות, ספק. חיישינן שמא נהפך זכרותו לנקבותו. ואע\"ג דמיעוט הוא, כיון דאשתני אשתני. הרא\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כ\"ז יליף להו בתורת כהנים:",
+                "יותר כו'. גמרא, דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן. פירש\"י, איש השוה בזרעו של אהרן הוא דבעי מומא, הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסל. ובפ\"ק כתב, שוה בזרעו שדומה לבני אדם:",
+                "שקוע. וכן גרס הר\"מ. ומפרש, שיהיה דמות ראשו כמו שנתן ידו על גובה ראשו ונתפשט עד שבלטו צדדיו. ומי שראשו כדמות זה קורין אותו בערבי קובי. ובחבורו כתב, מי שאמצע קדקדו שוקע למטה כמי שדחקו בידו:",
+                "לא דר\"י לא ס\"ל הך דרשא דא\"כ לפלוג בכולהו. אלא דס\"ל דחתיכת בשר בעלמא הוא, ואינו בכלל שאינו שוה. וכן הוא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שהוא פסול. כדאיתא בגמרא:",
+                "מלשון גב המזבח. על גבי חרשו חורשים. רמב\"ן:",
+                "ולשון הר\"מ על עפעפי עיניו:"
+            ],
+            [
+                "איזהו כו'. ולשון חרום מלשון כל חרם אשר יחרם. והחרמתי עריהם, ענין חורבן. ויקרא חרום כי החוטם הדרת פנים, כמו שאמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ואשר אין חוטמו כתואר בני אדם צורתו חריבה. הר\"מ:",
+                "למעלה כו'. דת\"ר, בעינו, כל מה שבעינו, מכאן אמרו שתי עיניו כו':",
+                "מפני כו'. אנשרו ריסי עיניו קאי. רש\"י:",
+                "ודוחק זה לזה. הר\"מ:",
+                "כך כתב הר\"מ בהדיא דלוקה. אבל רש\"י כתב עשה, דהכי משמע, השוה בזרע אהרן ואין בו מום הוי כהן ויעבוד, שאינו שוה לא יעבוד. ולאו הבא מכלל עשה עשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עיניו כו'. אע\"ג דבבהמה לא הוה מומא בשתיהן שוות. כמו שכתוב לעיל פרק ו' משנה י', הכא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן מיפסל אף בשתיהן שוין. גמרא:",
+                "קטנות. אע\"פ ששתיהן קטנות. דומיא דעיניו. וז\"ל הר\"מ, מי שב' אזניו קטנות הרבה ומי שב' אזניו נפוחות דומות לספוג. הר\"מ:",
+                "רש\"י. שהספוג צמר הים כו' כששואבת מים היא מתנפחת ונקביה מתרחבים וכשכובשין אותה ומוציאין ממנה מה ששאבה היא מתיבשת ונכווצת וכל נקביה נעשים צרים. ואם כן דומה לכשהיא ריקנית. ולהר\"מ שכתבתי, בסמוך דומה לכשהיא מלאה, דהשתא הוי כמו היפך מאזניו קטנות:"
+            ],
+            [
+                "שפתו כו'. ואפילו אין בה עצם. מה שאין כן בבהמה. משום דהוי שאינו שוה כו':",
+                "יוצא. רוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף. ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת:",
+                "אין כו'. לא זכרם הנה מפני שהם מיחדים באדם לפי שכבר זכר שהם גם כן מומי בהמה. אמנם זכרם להודיעך. שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך. הר\"מ:",
+                "ר' ישמעאל אומר כו'. דאי כתנא קמא הוי ליה לכתוב חסר אשך. גמרא:",
+                "משמע שתי בציו מרוח. וכדאמר אשכיו לשון רבים. והא דכתב קרא מרוח אשך לשון יחיד, פירוש שאין לו שום אשך. ולא דמי לאין לו אלא ביצה אחת כו', דשאני התם שנברא מתחלת ברייתו חסר ביצה אחת. כ\"מ:",
+                "רבי עקיבא אומר כו'. גמרא, דאי כר' ישמעאל ממרוח אשך מבעי ליה. פירש\"י, דהא מ\"ם דמרוח משמשת היא:",
+                "ר' חנינא כו'. גמרא, דאי כר' עקיבא רוח אשך מבעי ליה. אלא שמראיו חשוכין, וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין. פירש\"י, גורעין חי\"ת ממרוח, ואל\"ף מאשך, ומוסיף זה במקום זה והוי מראי חשך:"
+            ],
+            [
+                "אבל להר\"מ לא פירש במתניתין אלא עיקל בלבד. דפיקה יוצאה מגודלו לא הוי פירוש דבעל פיקה. ומפרש בעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחר רגליו בולטת ויוצאת יותר מן הראוי:",
+                "בגמרא, לא תימא דטרפא ולא סדיקה, אלא כיון דטרפא אף על גב דסדיקה. פירש\"י טרפא קלושה. והערוך פירש רחבה ומשווה:",
+                "אצבעותיו. בידיו וברגליו. הר\"מ:",
+                "הפרק. פרק ראשון הסמוך לף היד. הר\"מ:",
+                "ותימה דלקמן מפרש הר\"ב, כל שכן אם היה בידו אחת חמש ובידו אחת שש דהוי מום כו' והאיך תלי טעמא הכא בהואיל וחתכה כו'. והר\"מ כתב, אם חתך את היתירה כשר, ואם היה בה עצם אפילו חתכה פסול. ולדבריו פירוש וחתכה כלומר. אפילו חתכה:",
+                "עשרים וארבע. לישנא דקרא נקט. רש\"י. בגמרא עביד צריכותא אקרא:",
+                "הכושי. לפירוש הר\"ב לעיל שמראיו חשוכים שחור ואינו ככושי וכן נראה שפירש הר\"מ, קשה, כושי למה לי דכל שכן הוא. ורש\"י פירש התם שחור ככושי. ובגמרא ר' חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי:",
+                "והשמר שמא תעלה על דעתך שאלו השמות נאמרו על הגוונים, לפי שאינן אלא שמות לבני אדם שיש בהן אלו הגוונים. הר\"מ:",
+                "פסולין כו'. אע\"ג דכבר תני יתר עליהן באדם כו', משום דבת\"כ רצו למילף בק\"ו אדם מבהמה עד דמרבי ליה מקרא, להכי קאמר אע\"ג דכשרין בבהמה פסולין באדם:"
+            ],
+            [
+                "אותו כו'. כגון אהרן ובניו. ודכוותיה תיש ובנו אסור. ומתניתין חנניא היא דאמר [חולין דע\"ה] נוהג אף בזכרים. גמרא:",
+                "ושנעבדה כו'. ל\"ג. ואפשר משום הא דברכות, [דף לב], אמר ר' יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. וכל שכן לעבודה והוא הדין למגלה עריות. אלא דקשה לי דאם כן לתני דפסולים באדם. וגם לא ראיתי להר\"מ שפסלן באדם:",
+                "משום דמסתמא ניחא להו להרבים. תוס':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש כו'. אין מאמרו באלו הארבעה חלקים על מי שלא קדמו שום דבר בשום פנים שהוא בכור, לפי שזה דבר מבואר, אבל על מי שהוא בבור ואע\"פ שקדמה לו לידה שאין חוששין לאותה קדימה. הר\"מ:",
+                "שאפילו נולד הנפל כולו אינו מפקיע את הבא אחריו, שאין לבו דוה עליו. וכ\"ש אם יצא ראשו מת. והאי דנקט ראשו, משום בכור לכהן נקט ליה וביציאת ראשו הוי ילוד ופוטר את אחיו מבכור לכהן. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "משמע, דליש מפרשים נמי סנדל חתיכת בשר. ולא משמע כן מדבריו פ\"ק דכריתות מ\"ג. ועתוי\"ט:",
+                "הבא כו'. תנייה משום בבא דבתרא דפליג בה ר' יוסי:",
+                "ואינו כו'. דאינו פטר רחם. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ונראה עוד מדבריו שבהכרח תמות:",
+                "דרך לידה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "וסברא תמיהה היא זו, דמסתברא לשון לירה משמעותו כדרך לידה של כל העולם. ובגמרא, ר\"ש לטעמיה דאמר תלד לרבות יוצא דופן. ופירש\"י, לרבות דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה, הלכך גבי וילדו לו נמי לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם:"
+            ],
+            [
+                "ונקט האב, משום סיפא דבעי למתני מת האב. רש\"י:",
+                "נתנו. כלומר כדין נתנו. שהרי כל שלא חלקו הרי החוב על הנכסים אף לר\"מ, ומחויבים לתת:",
+                "ותימה, דר\"מ אית ליה ברירה [בפ\"ז דדמאי מ\"ד]. ויש לחלק בברירה היכא דמתני בפירוש כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ואיכא למידק טובא, דהא במ\"ו מפרש דר' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וטריף ממשעבדי, וא\"כ אפילו ס\"ל כר\"מ דלקוחות הן, גבי. והתוס' כתבו דטעמא דר\"י דהכא, נמי משום דס\"ל ככתובה בשטר דמיא. ועוד קשה הלכתא אהלכתא דדמאי [שם] דבדאורייתא אין ברירה. ועוד קשה דלקמן פסקו דלא כוותיה. לכך נראה לי דודאי טעמיה דר\"י כמו שכתבו התוספ'. ומיהו אנן דלא קיי\"ל הכי הא דפסקינן הכי כר\"י, לאו מטעמיה, ולא מטעמא שכתבו הר\"ב והר\"מ, אלא כמ\"ש הרא\"ש דבטלה מחלוקת ולא מטעם ברירה אלא דסברא מוחלטת היא דיתמי כרעא דאבוהון לפרוע חובותיו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא הוצרך לכתוב כן אלא משום סיפא, דבהו איצטריך דלא בריר לן כו'. ב\"י:",
+                "ל' יום. ויום אחד. כדתנן בסוף פרק ד' דערכין, דל' יום דבכור [שלשים] ויום אחד:",
+                "וכן פירש לקמן במשנה ו'. וכן פירש רש\"י. והתוספ' כתבו, דבחנם פירש כן, דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חודש תלה רחמנא:",
+                "ר\"ט כו'. צריך שום צריכותא אמאי תני תו פלוגתא זו. תוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "או דילמא, כי אין מלמדין לעלמא [דלא משתעי מבכור ודערכין, כמו אי הוה כתיב חודש במידי אחרינא], אבל לגופייהו [כגון בכורי דורות מבכורי מדבר דאידי ואידי בבכור הוא משתעי] מלמדין. גמרא:",
+                "[שיביא ראיה. ונ\"א, שיאמרו לו. וזה לשון רש\"י, עד] שיאמרו לו לבן שצוה אביו בשעת מיתתו שלא נפדה, ובאמירה סגי בלא עדות גמורה כו'. ולא שייך כאן [עד שיביא הכהן] ראיה, דיכול לומר לכהן אחר יהביה אבא. אי נמי לאו בעל דין דידי את דיהבינא לכהן אחר. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י בפירוש המשנה כתב מצות פדייתו של אב זה היתה על אביו שמת:",
+                "וא\"ת, היכי טריף ממשעבדי במקום שיש בני חורין, ואפילו כי פריק לבריה מתחלה אכתי ליהדרו לקוחות אהני חמש שפדה בהן בנו. וי\"ל, דהכא מלקוחות שקנו מאביו, לפיכך אין חוזרין על נכסים שקנה הוא. תוס':",
+                "והתוס' העתיקו לשון רש\"י, דמיירי שנשתעבדו כו':"
+            ],
+            [
+                "חמש כו'. אשם בכסף שקלים וערכין, לא איצטריך ליה למתני, דבהדיא כתיב בהו בשקל הקודש. תוס':",
+                "שהרי בריש פרק קמא דקדושין כתב שהפרוטה משקל חצי שעורה. ושם בסוגיא דף י\"ב, שקצ\"ב פרוטות בדינר, וכל סלע ארבעה דינרין, מעתה צא וחשוב:",
+                "שהן קצובין. גמרא:",
+                "בשקל כו'. אע\"ג דכבר תני במנה צורי, איצטריכא למתני תו, משום אונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל, וסד\"א דהא דתני רישא במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר, דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורי, והיכא דלא כתיב שקלים יהיב זוזי בעלמא, קמ\"ל דמילף ילפי מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב. גמרא:",
+                "שייר נמי ראיון דלב\"ש ב' כסף ולב\"ה מעה כסף, ותני ר' יוסף, שלא יביא סוגה לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. בגמרא ובת\"כ יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא כדמשמע דשיעור השבח יניח בקרקע לפשוט, אלא כדכתב רש\"י וז\"ל, אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן, והבכור שנטל שני חלקים בקרקעות יתן מעות לפי מה ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה, ואותן מעות יחלקו בין כולם. ע\"כ. והיא מימרא דרב נחמן בבבא קמא דף צ\"ה:",
+                "כבמוחזק. לא ידעתי למאי נפקא מינה תנן כבמוחזק:",
+                "פירוש, בשבח ששבחו נכסי האב אחר מיתת האח. וכגון שמת יעקב בחיי ראובן שמעון ולוי בניו ולא הספיקו לחלוק בנכסים עד שמת ראובן ויבם שמעון את אשתו, כשבא שמעון לחלוק עם לוי בנכסי האב נוטל שני חלקים בקרן לא בשבח. וזה מוכרח לפרש. שאין לפרש דר\"ל בשבח דנכסי האח, דבנכסי האח אינו חולק עם אחיו אלא הכל שלו בין קרן בין שבח כו'. כ\"כ המגיד:",
+                "כגון שמת אחיו ואח\"כ אביהם, לא יטול חלק אחיו. שם:"
+            ],
+            [
+                "תימה, דא\"כ מאי איריא ביובל, אפילו בלא יובל נמי כו'. וצריך לומר דליכא פגם משפחה עד היובל שאז כל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת וניכר שהם קבורים בשל אחרים. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "אבל שאר ירושת אשתו אינה חוזרת. ואע\"ג דפסק הר\"ב בפ\"ט דכתובות דירושת הבעל דרבנן היא, הא מסקינן התם שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דבשב ולא תעשה מצי למיעקר דבר תורה כמו שמצינו בריש פרק י' דיבמות. ועוד, דאין איסור אכילה קודם עישור אלא חכמים קבעו זמן כדלקמן משנה ו'. ועתוי\"ט:",
+                "ששניהם נקראים שה. הר\"מ. וכמו שכתב הרב בפרק קמא משנה ד':"
+            ],
+            [
+                "כלומר, אע\"פ שיש אמצעי, כגון הרועה עצמו או כליו של רועה, אין מצרפן, שאין מצרף אלא עדר כו'. ומיהו מה שכתב הר\"ב אותן האמצעיות, לאו דוקא שיהיו דוקא הרבה באמצע. דאפילו אחד באמצע ותשעה מכאן ותשעה מכאן מצטרפות. כיון שהאמצעי עם כל אחד מהצדדין ראוי למנין עשרה כדאיתא בגמרא:",
+                "הירדן כו'. יליף ליה מקרא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "כתבו התוס', תימה, דבריש פרק ד' דרשינן ליה להני קראי לענין בכור. וי\"ל, דהא דדרשינן ליה בבכור, משום דכתיב בבכור, אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר, משום דבבכור לא שייך עשיית קדושה. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל רש\"י, האחים שהן שותפין, כשהן חייבין בקלבון כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהם ואח\"כ נשתתפו:",
+                "דאיפכא ליכא למימר לפטור בכור משותפות מדכתיב יהיה לך, ולחייב מעשר בשותפות מדכתיב בקרכם כו' ואם אינו, ענין כו', דכיון דהני קראי תרווייהו בבכור כתיבי, אין לנו לקיים בו הכתוב המיקל וליתן הכתוב המחמיר באם אינו ענין בו'. ועוד, דהא בכור חמור ממעשר דקדיש מרחם וכולו לכהן:"
+            ],
+            [
+                "ויאכלו במומן לבעלים. רש\"י. ובגמרא, דכתיב כי משתתם בהם מום בם וגו'. ותני דבי ר' ישמעאל, כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא ערוה ועבודה זרה כו', וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין כו', ומחיר אתקיש לאתנן, וטומטום ואנדרוגינוס ספיקא הוא הלכך טטה נפשך מיעשרו. וקשה דבסוף פרק ו' פסק הר\"ב [דאנדרוגינוס] בריה בפ\"ע הוא. ואפשר דאין הכי נמי דלהלכה אינו נכנס לדיר. ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. ועתוי\"ט:",
+                "ובכל מקום דחשיב במשנה כלאים רגיל לדלג נדמה, כאלו הוא בכל�� כלאים. תוספ':",
+                "ויתום. תימה, דכיון דמקדשים ילפינן, אמאי לא תנן ליה בשום דוכתא כו'. ובכ\"מ בשם הר\"י קורקוס תירץ, דבכלל יוצא דופן הוא. דבגמרא אוקמינן לה, בזה פירש למיתה וזה לחיים, וקיי\"ל דאי אפשר לצמצם. א\"כ אם נולד לאחר מיתה אין זה ילוד. ולכך השמיטו הר\"מ ע\"כ. והתנא נקטיה בחד דוכתא משום דהא איתיה על כל פנים. ועתוי\"ט:",
+                "כך הגהתי. דבברייתא תני את החיה, ופירש\"י, זהו הולד. ומסיים דכיון דעור מהני לולד דומה כמו שאמו קיימת:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוס', ותיפוק ליה דאין מקדישין ביו\"ט. ומסקי, כיון דעשירי קדוש אפילו לא קרא עשירי כדלקמן בסוף פרקין, לא מתסר הקדשו ביו\"ט:",
+                "באחד באלול. וטעמיה כתב הר\"ב בריש פרק קמא דר\"ה. ויראה דלדידיה נמי בכ\"ט באב מעשרין, דהא בעינן הכירא. דמשום הכי אמרינן בגמרא דחדא ועוד קאמר כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לא כו'. דת\"ר, תחת השבט, מצוה למנותן בשבט. לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין או עומדין מנין, ת\"ל עשירי קודש מ\"מ:",
+                "ולית ליה להאי תנא המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דא\"כ הו\"ל למילף כפשוטו מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה בלא העברת שבט. וי\"ל, דמסתמא אין דרך להיות כולם שוים ואינו דומה למעשר דגן כל כך. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "מדברי הר\"ב נראה דגרס כולן פטורין. והויא דומיא דסיפא כולן ירעו:",
+                "ותימה, דלהקל לא הוה ליה למימר דלא בטלי ברובא. תוס':",
+                "עשירי ודאי אמר רחמנא, ולא עשירי ספק. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מקולקלין. דא\"א לצמצם, כיון דאין יכול להכיר איזה קדם משהו לחברו ונתבוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם, לא דמי לקרא עשירי עשירי ואח\"כ האחד עשר עשירי. תוס':",
+                "שלמים. יליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "דתמורת בכור קריבה. כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה. ולפיכך האחד עשר עצמו הוא תטורה ואינו עושה תמורה:",
+                "אחד עשר כו'. אבל תשיעי נאכל במומו, דאכתי לא איברר ליה עשירי. גמרא. וע\"ע:",
+                "הכלל. לאתויי יצא עשירי ולא דבר, דעשירי מאליו קודש. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bekhorot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,427 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bekhorot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Bekhorot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הלוקח כו'. בגמרא עביד צריכותא כל הני למ\"ל למתני:",
+                "ומיהו איכא נמי דיני דמתניא בטהורה ואיתנהו נמי בטמאה כגון המקבל צאן ברזל:",
+                "הו\"ל לפרש המסקנא שהוא שמא ישאיל או ישכיר. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"ת היכי משכחת לה שיחתוך שום אבר ולא תהיה בעלת מום כו'. וי\"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר כמין אצבע בידיו או ברגליו ואין בו עצם, שאם חתכו כשר. ב\"י:",
+                "במדבר. ולדורות מנלן. אמר קרא והיו לי הלוים, והיו בהוויתן יהו. גמרא:",
+                "כהנים מנלן, כדאמר ר' יהושע בן לוי בכ\"ד מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהן, והכהנים הלוים בני צדוק. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "סוס. הרא\"ש גרס כמין פרה, מדגרס בסמוך ומה הם, ולא ומהו. וגם מדתנן לקמן וטמאה שילדה כמין טהורה. וכמין סוס בברייתא תני לה. וגם הצריכותא שכתב הר\"ב אברייתא נאמרה בסוגיא. ומיהו הר\"ב גרס ומהו:",
+                "סתם סוסים ארומים הם. רש\"י:",
+                "טהורה שילדה כו'. בגמרא יליף להו מקרא. והא דקתני שהיוצא כו', סימנים בעלמא הוא דלא תיחליף לך גירסתך, דלא תימא זיל בתריה דידיה, והאי טהור מעליא הוא, והאי טמא מעליא הוא, אלא זיל בתר אימיה. גמרא:",
+                "נפקא לן בגמרא, הוא טמא, ואין חלב מהלכי שתים טמא. ואמרינן עלה, כשפירש. אבל לא פירש אסור מדרבנן. וכתב הרא\"ש דטעמא משום דאתי לאחלופי בחלב בהמה טמאה. וכן בשר אדם כיון דאין דרך לאכול בשר אדם מיחלף בבהמה טמאה:",
+                "פירוש, דדג טמא משריץ בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה. אלא דרוב משריץ במינו, וזה השריץ מין אחר, כמי שבלע כו':",
+                "אסור כו'. תימה, דבמסכת אהלות סוף פרק י\"א תנן, בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף, אלמא חשיב עיכול, וה\"נ לישתרי. ויש לחלק בין איסור לטומאה. עוד יש לומר דיש להחמיר כר' יהודה בן בתירא דבעי מעת לעת והכא בלא שהה שם כדי עיכול. תוס':"
+            ],
+            [
+                "דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מספק. כמו שאין נותן לכהן מספק, כמו כן אינו עורפו מספק. תוס'. ובגמרא מתניתין ר\"י היא דס\"ל פטר חמור אסור בהנייה ואפילו מחיים. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דלגבי הפרשת טלה אחד הו\"ל תרי ספיקי, שמא אחת ילדה שני הזכרים, ואת\"ל אחת ילדה זכר ונקבה, שמא יצאה הנקבה תחלה, אפ\"ה כיון דאפשר בתקנתא לית ליה למסמך אספיקי. ועתוי\"ט:",
+                "ולא חש לאדכורי תנא דמתניתין, משום דכבר אשמועינן בבבא קמייתא דבמקום הספק מפריש טלה והוא לעצמו. ובבבא דסיפא דאחת ביכרה ואחת לא ביכרה דתנא זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו, ולא תנא אין לכהן כלום, משום דבעי לאסוקי עלה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה. ועוד כו'. תוספ':",
+                "ואע\"ג דבזכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה לא ממעיט מהפרשת טלה אע\"ג דאיכא נמי תרי ספיקי, תירוץ הכ\"מ, דיש לומר דשאני שני זכרים ונקבה דמתוך שהוא צריך לעשות בהם מעשה ליתן טלה אחר לכהן אמרינן ליה דיפריש טלה ואע\"ג דתרי ספיקי הוא. אבל בשתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות כיון דאין צריך לעשות מעשה ליתן שום טלה לכהן, לא אמרינן שיפריש טלה לעצמו, מאחר דתרי ספיקי הוא:",
+                "גם הראב\"ד השיגו שהכל נכנס בספק אחד שהוא שמא הזכר יצא אחר הנקבה:"
+            ],
+            [
+                "שני זכרים. ונתערבו. הר\"מ:",
+                "שנאמר. ארישא קאי, כלומר מנלן דפדיון פטר חמור בשה, שנאמר ופטר חמור וגו'. רש\"י:",
+                "גדול כו'. תפדה תפדה, ריבה:",
+                "ופודה כו'. מדכתיב ואת בהמת הלוים תחת בהמתם וגו', מאי בהמה תחת בהמתם, ש\"מ חד פוטר טובא. גמרא:",
+                "רש\"י. דבעודו ביד ישראל א\"א לפרש, דא\"כ למה נותן שני טלאים כשילדה ב' זכרים בדתנן במתניתין דלעיל. והתוס' כתבו דהכא בספקות מיירי, כמו הסיפא נכנס לדיר כו'. והשתא אפילו כשהיא עדיין ביד ישראל:",
+                "הכי נקט בגמרא בהיה לו עשרה כו'. וכתבו התוס' דלרבותא נקט עשרה, אע\"ג שכולן פטר חמור, כולן נכנסים לדיר להתעשר:"
+            ],
+            [
+                "לא בעגל כו'. נאמר כאן שה ונאמר להלן בפסח שה, מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן כו'. גמרא:",
+                "היו\"ד קמוצה. והוא חיה. וכן הוא בכתוב כצבי וכאיל:",
+                "נקט הכי, לפי שהיא טריפות הנראה וניכר. אבל ודאי אי הוה טריפות אחרת נמי הפדייה שפדה בו אינה כלום:",
+                "כלומר, ולא הכריעו בו חכמים אם הוא חיה או בהמה:",
+                "דמורה בה התירא, דקסבר כיון דשה שאפריש תחתיו יהא שלי למה לי לפדותו:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ותימה, דא\"כ למאי הוקש כלל, דלפדייה גופה בהדיא כתיב. ובגמרא משמע דבאמת לית להו לרבנן הקישא דפדיה כלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפדותו. ולא ליתנו לכהן. טור:",
+                "וכלומר לדברי הכל. דלהלכה אף מחיים אסור בהנאה. ועתוי\"ט:",
+                "הכי תנן במשנה ב' פרק ח' דערכין. ופריך בגמרא דתיפוק ליה ממצות גאולה באדון. ומשני, חדא ועוד קאמר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כהנים כו'. ואע\"פ שהכהן הוא שיאכל הבכור, חייב הוא להקריב ולאכול אותו בקדושה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פ\"י מ\"ב. וכתב רש\"י שם, דהכא תני לה משום מתנות, והכא משום בכורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "פטורין. אפילו לאחר שחלק עם הנכרי בולדות. טור. כלומר בתוך ימי משך זמן השומא:",
+                "רש\"י. וטעמם, דהא בלא פתחו יש לנכרי שייכות בולדות, ומכיון דפתח לו אתי לטפויי ליה:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ומסיימים בה, בכור כשב, שיהא הוא כשב ובכורו כשב. בכור עז, שיהא כו'. יכול אפילו יש בו מקצת סימנים תלמוד לומר אך, חלק. ומסיק מדהוה מצי למכתב אך בכור שור כשב ועז, ג' בכור למה לי, אלא למדרש בכולהו כדאמרן. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. הוא הדין נמי בפרה שילדה כמין חמור. אבל ילדה מין סוס, א\"נ חמורה שילדה מין סוס לא אפשיטו בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "א\"נ בזמן הבית ודכהן לא חזי להקרבה דספק בכור הוא ואיכא למיחש משום חולין בעזרה, לפיכך יאכל נמי במומו. והאי דנקט של ישראל ירעה כו', משום דבעי למימר וחייב במתנות, דאילו כהן פטור מן המתנות לגמרי, כדמפרש בחולין דף קל\"ב. כו'. רש\"י:",
+                "וחייב בו'. סתם משנה היא זו. רש\"י. ואע\"ג דוהשני ירעה דברי ר\"ע הן, מפרש רש\"י לעיל דמשום וחייב במתנות נסיב לה בישראל. ר\"ל דרבי שסדר המשניות נסיב בדר\"ע והשני כו', משום דבעי למתני בתר הכי וחייב במתנות:",
+                "שאע\"פ שלא זכה, עשו שאינו זוכה כזוכה. כחכמים דפרק ה' דפיאה מ\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "דמסקינן בסוגיא, דנחלקו בכגון שהבכור חי עומד בחצר בעה\"ב וכהן רועה כל בהמותיו של בעל הבית ר\"ט סבר, אקנויי אקני ליה בעל הבית לכהן מקום בחצרו כדי שיזכה הכהן בבכורות כשיוולדו מיד דתקני ליה חצרו, דניחא ליה לאינש דתעביד מצוה בממוניה שיגדלו בכורותיו של כהן בחצרו, והוה ליה חצר של שניהם הלכך חולקים, דברשות שניהם עומד. ור' עקיבא סבר, כיון דאית ליה פסידא היכא דאיכא ספיקא, דמפסיד בעה\"ב אי קיימא חצר ברשות כהן, לא מקני ליה מדעם:",
+                "והתוס' כתבו, דאף ר' יוסי הגלילי מודה ואפילו יצאו שני ראשיהם כאחד קאי, דכיון דנקבה יצאה עמו בטלה בכורתו לגמרי כו':"
+            ],
+            [
+                "בורר. דמסתמא דילדה חדא שביח טפי. ובהכי עביד צריכותא בגמרא, דקמ\"ל דאף בזו פליג ר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "בורר כו'. דמסתמא הך דלא בכרה שביח טפי. ובהאי נמי עביד צריכותא דקמ\"ל דאף בזו פליג ר\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ספק. ובגמרא, אמאי ספק, הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן, והא ודאי מילד אוליד. ומסיק רבינא, כי אזלינן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה, אבל רובא דתלי במעשה כגון עיבור הבהמה דתלי בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר, לא:",
+                "דמשום עצמה אין בה קדושה דסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות כו'. אלא הכא היינו טעמא דקוברה, כדי לפרסם לפי שאין הדבר ידוע שתהא חררה פוטרת. אבל שליא אינה צריכה פרסום, דכיון שאין שליא בלא ולד הכל יודעין שנפטרה מן הבכורה. הר\"נ:",
+                "ונפטרה. שחזקתה שהולד בתוכה ורבה עליו הדם והפסידו ובטל. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דאיכא למיחש למעוטא אלא הכא לא אמרינן שאהבה כו'. וקשיא דלא קיימא לן כר\"מ דחייש למיעוטא כו'. אלא כדמסקי התוס' והרא\"ש, דהכא שראינוה חולבת קודם לידה דודאי הוחזקה מן המיעוט. אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דבמשנה ג' פ\"ח דשקלים מוכח דאין רגילין לשחוט בקופיץ, נקט הכא קופיץ, משום דבעי עשיית מקום גדול טפי מסכין כו' לפי שאין קופיץ נוח לחתוך בלא עשיית מקום. ולהכא נמי נקט בכור, דאילו שאר קדשים נשחטים בעזרה ויש שם סכינים מזומנים כו'. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ואיכא למידק אמאי תנן שער, דהא בצאן צמר מקרי, והכי תנן במתניתין דלקמן צמר המדולדל. ונ\"ל דמלתא אגב אורחיה קמ\"ל דלא תגוז שייך נמי בבכור שור. וכדאיתא בגמרא כו'. תוי\"ט. וקשה, א\"כ למה חזר ותני במשנה ג' פעמים שער. אלא נראה לי דקא משמע לן רבותא אפילו שער שאינו מסובך כמו צמר אפ\"ה שרי. וכן לקמן אשמועינן רבותא אע\"ג דשער אין דרך ליפול מעצמו כמו צמר גם אין דמיו יקרים אפ\"ה גזרו חכמים שמא ישהא כדי שיפול שערו. ת\"ח:",
+                "שלא כו'. שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים. אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן. רש\"י:",
+                "התולש. הכי גרסינן. והיינו דצריכי הר\"מ והר\"ב לפרש ואפילו לכתחילה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכרבי יהודה דבשחיטה פליג דאי כר' יוסי ובשחטו הא לכולי עלמא שרי ואלא במת לרבנן אידי ואידי אסור ואי עקביא איפכא מבעיא ליה נראה עם הגיזה אסור דמיתה קאסרה ליה ובעי קבורה ואינו נראה עם הגיזה מותר דמעיקרא תליש. אלא רבי יהודה היא. ואי במת לכולי עלמא אידי ואידי מיסר אסרי אלא לאו בשחטו ואי עקביא אידי ואידי משרי שרי. אלא לאו רבנן היא. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ופרכינן אדרבה דסמיך ליה לדסמיך ליה. אמר רבה אמר קרא תעשה, הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך. ואימא שיתין. לא מסרך הכתוב אלא לחכמים. פירש\"י, הואיל ולא גילה לך שיעור עשיה שהוסיף, ודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם, ואחריהם תלך כו'. גמרא:",
+                "אמלאתך בלחוד הוא דמהדר. וכמ\"ש הר\"ב במ\"ו פ\"ג דתרומות:",
+                "קשה, שהרי אין קציר שעורים קודם לעומר שבפסח והיאך אפשר שהחטים ג\"כ מבושלים בפסח ומקרא מלא הוא כי השעורה אביב וגו' והחטה וגו' אפילות הנה כו'. ולכן נראה לי שרוצה לומר כהתוס' שם שכתבו, שגמר זמן בישול התבואה עד. העצרת שמביאין כו'. תוי\"ט. ועת\"ח:",
+                "בדקה כו'. צ\"ל דר\"י לית ליה דרשא דקרא, אלא ס\"ל דמסברא בעלמא אמרו חכמים שיטפלו בו ישראל כדי שתהא הנתינה דרך גדולה וכדכתיב למשחה בהם. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר כו' בשנה. וכי יהיה בו מום בשעריך תאכלנו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שנתו. דלשנה דידיה מנינן, דאם נולד בניסן רשאי לקיימו עד ניסן אחר. ולא אמרינן מתשרי ששלמה שנת מנין עולם שלמה נמי שנת הבכור. מנה הני מילי, דאמר קרא שנה בשנה, איזוהי שנה שנכנסה בחברותיה הוי אומר שנה של בכור, כלומר דכי אזלת אחר שנת הבכור הוי נכנס בחברתה, דכי הוי לבכור שנה אחת נכנסת שניה למנין עולם מתשרי. ועתוי\"ט:",
+                "שלשים יום. מפרש בברייתא, מפני השבת אבידה לבעלים. ופירש\"י דהיינו כהן. דזמנין דלא משכח כהן למיתביה ליה, ואם ישחטנו מיד יסרח, לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו. והתו' פירשו דמיירי ביד כהן וא\"צ עכשיו לבשר, ונתנו לו חכמים זמן שלשים יום. אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן. ע\"כ. וברישא נמי דתנן מותר לקיימו כל י\"ב חודש, אי נפל ביה מום סמוך לי\"ב חודש כגון ט\"ו יום, משלימין לו עוד ט\"ו יום אחר שנתו שיהא לו שלשים יום מיום שנפל בו מום. כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "ולא משום קנס. דהא לא קתני הואיל ושחטו, אלא הואיל ונשחט, משמע אפילו שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא. הרמב\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "מומחה. פירש הר\"ב במתניתין דלקמן, והשם נגזר מן ומחה על ים, שהוא לשון מיושר:"
+            ],
+            [
+                "הוא הראש שבארץ ישראל:",
+                "לאו משום דתיתי כסומכוס. אלא תקנת חכמים בעלמא היא. ואע\"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו, מ\"מ חשיב ליה ספק קצת, דשמא לא מזקיק ליה מומחה. וגם לא פליגי בין מום למום. ואי הוה מיירי בדוקין שבעין דוקא הוה ניחא טפי. תוס':",
+                "היינו ר\"מ, ואשכחן דקניס שוגג אטו מזיד. בגיטין דף נ\"ג. תוס'. ולפיכך חייב אע\"פ שלא נשא ונתן ביד. ועתוי\"ט:",
+                "ורישא דמתניתין דקתני ונשחט דלא מתוקמא בנשא ונתן ביד, התם קנסא הוא דקנסי רבנן דלא ליתי למישרי מי שאינו מומחה, לפי שראית מומין חכמה יתירה הוא, וכדאיתא בגמרא. הרא\"ש:",
+                "ולמה היה לו לעשות כך, הלכך הוי כמו מזיד דמ\"ד פ\"ה דגיטין. תוס':",
+                "וכיון דאי קיימא פרה הוי מצי למיהדר ביה ולמשרייה, משתכח שמה שאמר לאו כלום הוא זה, וזה שהאכילה לכלבים איהו דאפסיד אנפשיה. רש\"י. אבל מדברי הר\"ב ריש פרק ג' דסנהדרין משמע אפילו נשא ונתן ביד פטור. ועיין מה שכתבתי שם:"
+            ],
+            [
+                "ופרכינן בגמרא, אי הכי כי אמר תם ושקיל אגרא נמי אתו למחשדיה דבעל מום הוא, והאי דלא קשרי, סבר כי היכי דלישקל אגריה זימנא אחריתא. ואמרינן דלא תקנו לו עוד שכר אלא כי מייתי ליה בתר הכי כמה זימני לא שקיל מידי. וכתבו התוס'. וא\"ת אכתי אמרו האי תם הוא ושרי ליה כי היכי שלא יטריח פעם אחרת. וי\"ל כו' ועוד דבזה לא יחשדוהו שיתיר האסור בשביל טרחתו של פעם שנייה:"
+            ],
+            [
+                "ועמ\"ש פ\"ד דאבות מ\"ה. וכתבו התוספ'. וא\"ת ושוחד לא תקח דכתב רחמנא למה לי. ולאו פירכא הוא, דתרי מילי נינהו. דב��ורת אגרא היינו שכר טרחו. ובתורת שוחד היינו להשתדל לדונו יפה ולהפך בזכותו, אפילו לזכות הזכאי כו' ע\"כ:",
+                "וכל הפוסקים המליצו בעדם. ועתוי\"ט באריכות. ועיין בראשית חכמה בפ\"ג משער הקדושה:",
+                "דיניו. ולא תנן דינו בטל ועדותו בטל. משמע דלא אותו עדות בלבד שידוע שנטל בו שכר הוא שבטלה אלא כל עדיות שהעיד וכל דיניו שדן אלא אם כן ידוע שלא נטל בהן שכר. ועתוי\"ט:",
+                "דאלו להביא ולמלאות שרי:",
+                "מערה. אינם מותרים לקדוש אלא מן המים חיים. הר\"מ:",
+                "וטמאהו. גמרא, איהו גופיה היכי אזיל, הא קעבר על לנפש לא יטמא. ומשנינן בשאר טומאה דלא מוזהר עלייהו, כגון נבילות ושרצים:",
+                "ואע\"פ שנמצא מגיע לו שכר לדון, כיון שמתבטל ממלאכתו יכול ליטול שכר. כך פסקו התוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויקנסוהו כפי רשעו. הר\"מ:",
+                "לפי שהחיתוך ניכר, ואינו דומה ממש לנקבות. ובגמרא, ואידך בי עכברי מידע ידיע:",
+                "ור\"ל דבר מחובר דומה לאריג ר\"ל הלבדים:"
+            ],
+            [
+                "פשתן. ירושלמי, ופשתן לאו קסמין הוא. אר\"ח מפני זרעה:",
+                "ופירוש, כעין בגדים כגון הגדילים שהן מעשה עבות מן הפשתים עצמו:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ש כו'. טעמיה נמי משום קנס הוא דהא רבא דעביד עובדא כותיה וקאמר טעמא, באסורא דגופיה קנסינן ליה:",
+                "זיקת. שייכות. וכבר ביארנו אותו ביבמות. הר\"מ:",
+                "והר\"מ העתיק תרומה ומעשר. וכתב, וכן החשוד למע\"ש כו'. ופירש הכ\"מ, דהכי משמע מדקתני ר' שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומות ומעשרות, דאשני מעשרות קאי. ועתוי\"ט שהאריך, ומסיק, לכך נראה לי שהר\"מ לא נתכוין אלא למע\"ש, והאי ובן כו' הוא פירוש דבריו הראשונים. והא דתני מעשרות, ר\"ל דגן ותירוש ויצהר. והשתא, ניחא נמי גירסת הספר תרומות:"
+            ],
+            [
+                "אינו כו'. גמרא, זו דברי ר\"ע. אבל ר' יהודה אומר החשוד על השביעית חשוד על המעשרות, דבאתריה דר\"י שביעית חמ. רא להו כדתנן סוף פרק ג' דדמאי:",
+                "ולשון הר\"מ, כגון טומאת אוכלים וטומאת ידים. וזה לשונו בפ\"ח מהלכות שמיטה שהאוכל הטמא הזה שמכרו בחזקת טהור, אינו מטמא אחרים אלא מדברי סופרים:",
+                "ויש כו'. לפי שהחשוד במילי דרבנן אין ראוי לחשוד אותו במילי דאורייתא. אבל אם נחשד על טומאה דאורייתא הרי הוא ג\"כ חשוד על השביעית ומעשרות, ולפיכך אמר יש שהוא חשוד על הטהרות. [ולא אמר החשוד על הטהרות]. הר\"מ:",
+                "זה הכלל. קצת קשה לשון זה הכלל, כיון שאינו כולל השנויין כבר אלא מלתא אחריתא קפסיק ותני. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגמרא אימת, אילימא לאחר פדיונו, הנאתן להקדש הנאתן לבעלים הוא, אלא לפני פדיונו, נשחטים הא בעי העמדה והערכה. לעולם לאחר פדיון, ומאי הנאתן להקדש, אדמעיקרא, דכיון דשרי להו מר דנמכרין באטליז ונשחטין באטליז ונשקלים בליטרא, טפי ופריק מעיקרא:",
+                "המעשר. ופרכינן בגמרא, דמעשר בביתיה מי מזדבן, והתניא אינו נמכר לא חי ולא שחוט בו'. ומשנינן, במעשר בהמה של יתומים עסקינן ומשום השב אבידה נגעו בהו ואוקמוה אדאורייתא כו'. דשחוט רבנן הוא דגזרו. ועתוי\"ט:",
+                "מסיים רש\"י, ומעשר, הניית מכירתו ביוקר לבעלים ישראל הוא, ומשום הנאת הדיוט כו':",
+                "ושוקלין כו'. לשון הר\"מ, וכהנים שנמנו על הבכור מותרין לשקול כו'. וכתב הכ\"מ, ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני דבכור בעל מום אינו נשקל בליטרא:",
+                "וגמרינן גאולה גאולה מחרמים:",
+                "אסמכתא בעלמא הוא. דמדאורייתא ל. א מיתסר מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דבמשנה א' פרק ד' כתב דמדכתיב ובשרם לשון רבים אף בעל מום במשמע, הא אמרינן בסוגיא דהכא דבבעל מום כתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו, ומה טמא שאינו אוכל בקדשים. קלים אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור. וכתבו התוס' דאתי ק\"ו ומפיק מהקישא ונאכל לזרים, מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם:",
+                "אע\"פ כו'. אין כוונתו שיארע בו מום בשעת הקזה בהכרח, לפי שמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות, אבל הוא אומר שאין חוששים אם יארע בו מום אחר ההקזה לפי שהוא דבר שאין מתכוין ולא נפל בו המום מחמת ההקזה בהכרח כדי שנדמה אותו לפסיק רישיה. ולפיכך ביארו בגמרא שהלבה כמותו, דהא קיימא לן כוותיה בדבר שאינו מתכוין דמותר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משמע דלהלכה כתב כן, דלרבי אליעזר לא איצטריך, דדילמא לא אמר אלא בתם, ועוד שלא פירש דרבנן פליגי. ודברי תימה הן כו', דכל זה אליבא דר\"מ בגמרא, אבל רבנן דזה הכלל דסיפא פליגי דדוקא בתם. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר, היו\"ד בשב\"א והה\"א בפתח. והוא לשון צווי ואזהרה:",
+                "שהרי אינו יודע שעל ידי מום שיעשה בו ישחט, אא\"כ נפל מאליו. רש\"י:",
+                "רש\"י. ואני תמה דמכדי הטלת מום בבכור איסור הוא לגביה. ובסוגיא לא קאמר אלא דלא אתי למסרך. ויכולני לפרש דסרכיה לא מידי הוא שאינו איסור לגביה. כן נראה מפירוש הר\"מ:",
+                "כדיליף ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "שלא שאלם הקסדור מה טיבו אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בכור. איל מנגח, רודפו לאדם לנגחו, ובעטו אדם לבכור ועשה בו מום, ישחט עליו ואפילו היה כהן, לפי שלהצלתו נתכוין. רש\"י:",
+                "גמרא, פשיטא, מהו דתימא צעריה [מה שרדפו] הוא דקא מדכר. קמ\"ל:",
+                "שיש מומין שאין ראוין לבא בידי אדם כגון בעל ה' רגלים או עינו אחת גדולה כשל עגל או קטנה כשל אווז, דהוי מום שאין אדם נחשד עליו. רש\"י:",
+                "צ\"ע, דמידי הוא טעמא אלא משום דחיישינן לגומלין, וא\"כ מאי איריא כהן רועה, אפילו שאין רועה נמי לא כו'. ומיהו רש\"י מפרש לקמן בהא, דאיכא בין ת\"ק לר\"מ דלת\"ק ב' כהנים שאינם רועים נאמנים וב' שהם רועים אינם נאמנים על של רבם, דלא חיישינן לגומלים אלא ברועים דקאי גביה וסבר אעיד את רבי והוא יעידני כשיתן לי ישראל בעלמא בכור. גם דברי הר\"ב דלקמן יש לפרש כך. ולפיכך י\"ל דדייק לכתוב כהן רועה, לומר דאיכא בין רועה לאחר, דרועה אפילו שנים אינם נאמנים, ושאינם רועים כשהם ב' נאמנים. ודייק נמי לכתוב להעיד על הבכור של אחר, לומר שכשאין אלא אחד המעיד אפילו על אחר שאינו רבו נמי לא. וממילא דאפילו אינו רועה נמי, דחשש דרועה ליתא אלא ברבו. כך נ\"ל ליישב דבריו שבחכמת לשונו משמיענו זאת. ובעיקר סמך על המסקנא. ועתוי\"ט:",
+                "תמיהני, דהא לא אמר ר\"מ אלא החשוד. ובגמרא ורש\"י ותוס' נמי ליתא אלא בכהנים. אבל שאינו כהן אפילו חד מהימן:",
+                "ולא קשיא אהלכתא דסוף פרק ד' דדמאי החמרים שנכנסים לעיר כו' דחיישינן לגומלין, התם ששניהם לפנינו ובידיהם למכור איכא חששא דגומלין, משא\"כ הכא דלמיחש דמעיד עכשיו כדי שיגמול לו לאחר זמן כשיבוא לידו בכור ויטיל בו מום, לחשש גומלין כי האי לא חיישינן. וכל שכן לפירש\"י דההיא דדמאי בשכלי אומנות בידו דמוכח דבא למכור ולא להצניע ולכך חייש לגומלין אך בלא זה לא קשה מידי, דלא פסק כרשב\"ג אלא בבכור. ועתוי\"ט:",
+                "החשוד כו'. דהיינו כהנים שנחשדו על הבכורות. רש\"י. וכתב הטור, מפני שיש להן טורח גדול לטפל בו עד שימות. ועתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "מפני שהוא עון כרת. הר\"מ. ועיין סוף פרק ד':",
+                "ואע\"פ שלא פרטו בשם לומר ישראל פלוני. ואע\"ג דבמשנה ה' פרק ד' דדמאי תנן, קח לי ממי שהוא נאמן כו' אינו נאמן, מאיש פלוני ה\"ז נאמן, התם אי אמר סתמא מצי לאשתמוטי לומר בעיני היה נאמן כו'. ועתוי\"ט:",
+                "והכי לישנא דגמרא. וכתבו התוס', לישנא דקרא נקט. אבל גבי חכם שייך לשון התרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "טרפה. פירוש שנטרפה בודאי. דאילו מספק כל בהמה בחזקת שאינה טרפה וא\"צ בדיקה, דבדיקת סירכות דבריאה אינן אלא מדרבנן. אבל בבכור תנן ונודע שלא הראהו, שאע\"פ שאפשר שיש בו מום, סתמא בחזקת שאין בו מום. ועוד, אפילו נמצא בו מום כיון שנשחט שלא ע\"פ מומחה אסור, כדאיפסק הלכתא כר\"מ, במ\"ג פ\"ד. סמ\"ע:",
+                "כלומר, שכן דרך טרפה שנמכרת בזול. והא ודאי שאם מכרה ביוקר שמחשב כפי הדמים שקבל:",
+                "ואני תמה שאף על פי שאסור בהנאה, אינו תופס את דמיו. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. אבל נראה לי דהיינו טעמא דלא תני גבי בכור דאף על גב דבמומו שרי אפילו לנכרי כדתנן במשנה ב', מכל מקום לא שכיחא למעבד הכי, לפי שישראל קדושים הן ומחבבים דבר שהיה עליו קדושה. ואין הכי נמי אי אתרמי דמכרוהו דדינו שוה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שתעכב בה צפורן. רש\"י:",
+                "וז\"ל התוס', בדל אוזן מתורגם הסחוס דאודנא. ע\"כ. ואם כן הה\"א שרשית. אבל הר\"מ העתיק סחוס. ובפרק י\"ד דנגעים משנה ט' כתב הר\"ב תנוך זה גדר האמצעי של אוזן. ועתוי\"ט:",
+                "משמע שהוא העור שבתחתית האוזן. ולשון הטור, העור שבשפת האוזן. עתוי\"ט:",
+                "נסדקה. ת\"ר הסדק, כל שהוא. גמרא:",
+                "גמרא, ואימא מה הפרט מפורש כו' ובוטל ממלאכתו כו' אף כל כו', אלמה תנן נפגמה אזנו. ומשני כל מום רע רבויא הוא. ופירש\"י ולא דרשינן בכלל ופרט. ופרכינן, אי הכי מומין שבסתר נמי, אלמה תנן כו'. בעינן מום רע וליכא. ופירש\"י, מום רע לא מקרי אלא בגלוי שמנוולו כו':"
+            ],
+            [
+                "שניקב כו'. בכולהו כתב הר\"ם שהן בכל שהן, וג' מומין אלו. בכלל חרוץ האמור בתורה:",
+                "דק כו'. כתיבי במומי אדם. ובתורת כהנים, מנין לתת את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה, ת\"ל גרב גרב לגזירה שוה. ילפת ילפת לגזירה שוה:",
+                "בשחור כו'. לשון הר\"מ ואם צמח בשחור שום דבר במה שנראה לעין ונמשך בלבן:"
+            ],
+            [
+                "דסגי ליה בגשמים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דנגמם ממילא משמע, ולא בידי אדם. אבל היכא דתנן גומם מפרש הר\"ב כורת. כמ\"ש במ\"ד פ\"ב דכלאים. ולשון הר\"מ, שנחתכו ונימוקו כו':",
+                "והפנימיות כו'. שהרי בעת שפותחת פיה וצווחת הן נראין חסרין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומעשה שהיה. ואל תתמה, שהרי בטריפות אתה מוצא כן בניטל הטחול:"
+            ],
+            [
+                "פירש\"י, דכל בהמה יש לה לכל ביצה כיס אחד לפי שהכיס חלוק באמצעיתו ומבחוץ ניכר שהרי באמצע הוא משוקע ונראית בו שורה העמוקה. ע\"כ. וה\"ה דנחשב באידך פירקין גבי מומי אדם. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ולא את�� לאפוקי אכוזו באל\"ף, דהא איכא נמי התם דתני אכוזו. אלא נ\"ל דאתי לאפוקי הגירסא שהעתיק הר\"מ דגרס הרגיזו:",
+                "לא דייק בלישניה שכתב ודוגמתו. דהא היא גופה היא, דאדהכא אתמר התם:"
+            ],
+            [
+                "דכל יתר כנטול דמי. גמרא. והוא שיהיה זה היתר מראש עצם התחתון ולמעלה. טור:",
+                "קלוטות. וזהו קלוט האמור בתורה. כדתניא בגמרא:",
+                "שנשמטה כו'. וכגון דלא איעכול ניביה. דאי איעכול ניביה, טריפה נמי הוי. רש\"י. וכתב הר\"מ, שזה שרוע האמור בתורה. והכי תניא בתורת כהנים, זה שנשמטה יריכו. ובגמרא שנשתרבבה יריכו. ופירש\"י, שאחת מירכותיו גדולה מחברתה:",
+                "רש\"י. והנה נראה. לפי זה שכשהשני בתוך הכסל עצמו הרי היא גבוהה והוי מום. ואף בפירוש הר\"מ כתוב כן, אמרו כסול זה שרגלו אחת בתוך הכסל. ע\"כ. אבל בגמרא אשכחן דהכי תניא, כסול שרגלו אחת בתוך הכסל ורגלו אחת על גבי הכסל. ונ\"ל להגיה כן בפירוש הר\"מ. וכתב עוד, כסול נגזר מן כסלים:"
+            ],
+            [
+                "ופיו. היינו בשפתים. כדמסקינן במתניתין דלקמן. ואע\"פ שאינו חד כשל חזיר שהוא חד כשפוד:"
+            ],
+            [
+                "הגדי. לרבותא נקטיה דאפילו הגדי שדרך אזניו להיות מוטות וכפילות. הר\"מ:",
+                "עצם. לכאורה נראה לפרש. דתנוך קרוי עצם לפי שהוא גשם חזק דומה לעצם. אבל הר\"מ כתב ענין עצם הוא גוף אחד וגולם אחד כמו שנטל גולם אחד רך וכפלו. גזור ממה שנאמר וכעצם השמים לטוהר ע\"כ. טעמו, שאע\"פ שהוא דומה לעצם, זה מחמת חזקו. אבל אינו עצם באמת:",
+                "אבל הר\"מ כתב, מי שהיתה אזנו כפולה לשתים כו' ובלבד שיהיו לו שני סחוסים, אבל אם אין לה אלא סחוס אחד, והרי הוא כגוף אחד שנכפל, כשר. וכתב ב\"י, שהוא מפרש בזמן שהוא עצם אחד היינו לומר שהאוזן הנוסף אינו עצם בפני עצמו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאי לא תימא הכי הא תני במשנה ב' שאין מומין בלבן. גמרא:",
+                "עצם. כל עצם שבגלוי שנחרץ בו חרוץ הרי זה מום, והוא בכלל חרוץ האמור בתורה. הר\"מ:",
+                "אחת גדולה כו'. אבל שתיהן גדולות או שתיהן קטנות לא הוי מום, דמחמת בריותא יתירתא או כחישותא יתירתא הוא דהוי. אבל אחת גדולה כו', אי מחמת בריאות הוא, תרוייהו בעי מיברא כו' או תרוייהו בעי מיכחש. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ולא כו'. ועד כמה תהא [חברתה קטנה דמכשירין], תניא כו' אפילו אינה בשניה אלא כפול כשרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כך הגהתי מפירש\"י. שאין לפרש שדעתו כהר\"מ שכתב כל מרבית עגלים כן ואינו מום לפי שגדלים לאחר מכאן, דאם כן הוה ליה להר\"ב לכתוב נמתחות עד למטה דהיינו למטה מן הערקוב:",
+                "ואי משום סיפא פסולי המוקדשין נפדין עליהן, הא נמי פשיטא, משחט שחטינן, מיפרק פרקינן מבעיא. גמרא:",
+                "הר\"מ. וצ\"ל דלית לן למימר דכליל טפי מהני, משום דבהני דב\"ד של אחריהן אמרו שהן מומין. אבל גירסתנו בגמרא, איידי דתנן ג' הוסיף ואמרו לו לא שמענו את אלו, וקתני ואתי כיחידאי [דר' חנינא בן אנטיגנוס ור' חנניא בן גמליאל וסלקא דעתך פליגי רבנן עליה] קא סתים בכולהו על אלו מומין שוחטים כו':"
+            ],
+            [
+                "בין בפנים בין מבחוץ. גמרא:",
+                "וכיון דיבש מבפנים לא [מתסי]. רש\"י. ונימוקו עמו, שהרי יבש בין מבפנים בין מבחוץ נמי מום קבוע הוא כדלעיל, ש\"מ דיבשות נמי לא יוכל להרפא. ומ\"מ גיסתינו בגמרא דמצרית לח מבפנים ויבש מבחוץ. וכ\"כ רש\"י עצמו בפירוש החומש פרשת תבא. תוי\"ט. ומוהר\"מ שם העתיק לשון רש\"י בהפך, לח מבחוץ. ת\"ח:",
+                "וזקן בו'. כגמרא יליף להו מקרא:",
+                "ושנעבדה כו'. דת\"ר מן הבהמה, להוציא רובע ונרבע. ומן הצאן, להוציא את הנוגח. והר\"ב לא דקדק בלשונו, שפתח ברובע וסיים בנרבע:",
+                "וכן רבנן נמי לא קיימו אלא אאנדרוגינוס, אבל טומטום [דבבהמה שאין זכרותו ונקבותו במקום אחד], מטיל מים במקום זכרות, זכר, ובעי למתביה לכהן [ואפ\"ה לא נשחט במקדש דנראה כבעל מום. ומטיל טים במקום נקבות, ספק. חיישינן שמא נהפך זכרותו לנקבותו. ואע\"ג דמיעוט הוא, כיון דאשתני אשתני. הרא\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כ\"ז יליף להו בתורת כהנים:",
+                "יותר כו'. גמרא, דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, איש ששוה בזרעו של אהרן. פירש\"י, איש השוה בזרעו של אהרן הוא דבעי מומא, הא אין שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסל. ובפ\"ק כתב, שוה בזרעו שדומה לבני אדם:",
+                "שקוע. וכן גרס הר\"מ. ומפרש, שיהיה דמות ראשו כמו שנתן ידו על גובה ראשו ונתפשט עד שבלטו צדדיו. ומי שראשו כדמות זה קורין אותו בערבי קובי. ובחבורו כתב, מי שאמצע קדקדו שוקע למטה כמי שדחקו בידו:",
+                "לא דר\"י לא ס\"ל הך דרשא דא\"כ לפלוג בכולהו. אלא דס\"ל דחתיכת בשר בעלמא הוא, ואינו בכלל שאינו שוה. וכן הוא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שהוא פסול. כדאיתא בגמרא:",
+                "מלשון גב המזבח. על גבי חרשו חורשים. רמב\"ן:",
+                "ולשון הר\"מ על עפעפי עיניו:"
+            ],
+            [
+                "איזהו כו'. ולשון חרום מלשון כל חרם אשר יחרם. והחרמתי עריהם, ענין חורבן. ויקרא חרום כי החוטם הדרת פנים, כמו שאמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ואשר אין חוטמו כתואר בני אדם צורתו חריבה. הר\"מ:",
+                "למעלה כו'. דת\"ר, בעינו, כל מה שבעינו, מכאן אמרו שתי עיניו כו':",
+                "מפני כו'. אנשרו ריסי עיניו קאי. רש\"י:",
+                "ודוחק זה לזה. הר\"מ:",
+                "כך כתב הר\"מ בהדיא דלוקה. אבל רש\"י כתב עשה, דהכי משמע, השוה בזרע אהרן ואין בו מום הוי כהן ויעבוד, שאינו שוה לא יעבוד. ולאו הבא מכלל עשה עשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עיניו כו'. אע\"ג דבבהמה לא הוה מומא בשתיהן שוות. כמו שכתוב לעיל פרק ו' משנה י', הכא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן מיפסל אף בשתיהן שוין. גמרא:",
+                "קטנות. אע\"פ ששתיהן קטנות. דומיא דעיניו. וז\"ל הר\"מ, מי שב' אזניו קטנות הרבה ומי שב' אזניו נפוחות דומות לספוג. הר\"מ:",
+                "רש\"י. שהספוג צמר הים כו' כששואבת מים היא מתנפחת ונקביה מתרחבים וכשכובשין אותה ומוציאין ממנה מה ששאבה היא מתיבשת ונכווצת וכל נקביה נעשים צרים. ואם כן דומה לכשהיא ריקנית. ולהר\"מ שכתבתי, בסמוך דומה לכשהיא מלאה, דהשתא הוי כמו היפך מאזניו קטנות:"
+            ],
+            [
+                "שפתו כו'. ואפילו אין בה עצם. מה שאין כן בבהמה. משום דהוי שאינו שוה כו':",
+                "יוצא. רוב בני אדם מקום טבורם דומה לגומא בשטח הגוף. ויש מהן שטבורן בולט על שטח הגוף דומה ליבלת:",
+                "אין כו'. לא זכרם הנה מפני שהם מיחדים באדם לפי שכבר זכר שהם גם כן מומי בהמה. אמנם זכרם להודיעך. שאלו המומין הם הנקראים בתורה מרוח אשך. הר\"מ:",
+                "ר' ישמעאל אומר כו'. דאי כתנא קמא הוי ליה לכתוב חסר אשך. גמרא:",
+                "משמע שתי בציו מרוח. וכדאמר אשכיו לשון רבים. והא דכתב קרא מרוח אשך לשון יחיד, פירוש שאין לו שום אשך. ולא דמי לאין לו אלא ביצה אחת כו', דשאני התם שנברא מתחלת ברייתו חסר ביצה אחת. כ\"מ:",
+                "רבי עקיבא אומר כו'. גמרא, דאי כר' ישמעאל ממרוח אשך מבעי ליה. פירש\"י, דהא מ\"ם דמרוח משמשת היא:",
+                "ר' חנינא כו'. גמרא, דאי כר' עקיבא רוח אשך מבעי ליה. אלא שמראיו חשוכין, וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין. פירש\"י, גורעין חי\"ת ממרוח, ואל\"ף מאשך, ומוסיף זה במקום זה והוי מראי חשך:"
+            ],
+            [
+                "אבל להר\"מ לא פירש במתניתין אלא עיקל בלבד. דפיקה יוצאה מגודלו לא הוי פירוש דבעל פיקה. ומפרש בעל פיקה הוא שתהא עקבו מאחר רגליו בולטת ויוצאת יותר מן הראוי:",
+                "בגמרא, לא תימא דטרפא ולא סדיקה, אלא כיון דטרפא אף על גב דסדיקה. פירש\"י טרפא קלושה. והערוך פירש רחבה ומשווה:",
+                "אצבעותיו. בידיו וברגליו. הר\"מ:",
+                "הפרק. פרק ראשון הסמוך לף היד. הר\"מ:",
+                "ותימה דלקמן מפרש הר\"ב, כל שכן אם היה בידו אחת חמש ובידו אחת שש דהוי מום כו' והאיך תלי טעמא הכא בהואיל וחתכה כו'. והר\"מ כתב, אם חתך את היתירה כשר, ואם היה בה עצם אפילו חתכה פסול. ולדבריו פירוש וחתכה כלומר. אפילו חתכה:",
+                "עשרים וארבע. לישנא דקרא נקט. רש\"י. בגמרא עביד צריכותא אקרא:",
+                "הכושי. לפירוש הר\"ב לעיל שמראיו חשוכים שחור ואינו ככושי וכן נראה שפירש הר\"מ, קשה, כושי למה לי דכל שכן הוא. ורש\"י פירש התם שחור ככושי. ובגמרא ר' חנינא בן אנטיגנוס לא תני כושי:",
+                "והשמר שמא תעלה על דעתך שאלו השמות נאמרו על הגוונים, לפי שאינן אלא שמות לבני אדם שיש בהן אלו הגוונים. הר\"מ:",
+                "פסולין כו'. אע\"ג דכבר תני יתר עליהן באדם כו', משום דבת\"כ רצו למילף בק\"ו אדם מבהמה עד דמרבי ליה מקרא, להכי קאמר אע\"ג דכשרין בבהמה פסולין באדם:"
+            ],
+            [
+                "אותו כו'. כגון אהרן ובניו. ודכוותיה תיש ובנו אסור. ומתניתין חנניא היא דאמר [חולין דע\"ה] נוהג אף בזכרים. גמרא:",
+                "ושנעבדה כו'. ל\"ג. ואפשר משום הא דברכות, [דף לב], אמר ר' יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. וכל שכן לעבודה והוא הדין למגלה עריות. אלא דקשה לי דאם כן לתני דפסולים באדם. וגם לא ראיתי להר\"מ שפסלן באדם:",
+                "משום דמסתמא ניחא להו להרבים. תוס':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יש כו'. אין מאמרו באלו הארבעה חלקים על מי שלא קדמו שום דבר בשום פנים שהוא בכור, לפי שזה דבר מבואר, אבל על מי שהוא בבור ואע\"פ שקדמה לו לידה שאין חוששין לאותה קדימה. הר\"מ:",
+                "שאפילו נולד הנפל כולו אינו מפקיע את הבא אחריו, שאין לבו דוה עליו. וכ\"ש אם יצא ראשו מת. והאי דנקט ראשו, משום בכור לכהן נקט ליה וביציאת ראשו הוי ילוד ופוטר את אחיו מבכור לכהן. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "משמע, דליש מפרשים נמי סנדל חתיכת בשר. ולא משמע כן מדבריו פ\"ק דכריתות מ\"ג. ועתוי\"ט:",
+                "הבא כו'. תנייה משום בבא דבתרא דפליג בה ר' יוסי:",
+                "ואינו כו'. דאינו פטר רחם. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ונראה עוד מדבריו שבהכרח תמות:",
+                "דרך לידה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "וסברא תמיהה היא זו, דמסתברא לשון לירה משמעותו כדרך לידה של כל העולם. ובגמרא, ר\"ש לטעמיה דאמר תלד לרבות יוצא דופן. ופירש\"י, לרבות דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה, הלכך גבי וילדו לו נמי לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם:"
+            ],
+            [
+                "ונקט האב, מ��ום סיפא דבעי למתני מת האב. רש\"י:",
+                "נתנו. כלומר כדין נתנו. שהרי כל שלא חלקו הרי החוב על הנכסים אף לר\"מ, ומחויבים לתת:",
+                "ותימה, דר\"מ אית ליה ברירה [בפ\"ז דדמאי מ\"ד]. ויש לחלק בברירה היכא דמתני בפירוש כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ואיכא למידק טובא, דהא במ\"ו מפרש דר' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וטריף ממשעבדי, וא\"כ אפילו ס\"ל כר\"מ דלקוחות הן, גבי. והתוס' כתבו דטעמא דר\"י דהכא, נמי משום דס\"ל ככתובה בשטר דמיא. ועוד קשה הלכתא אהלכתא דדמאי [שם] דבדאורייתא אין ברירה. ועוד קשה דלקמן פסקו דלא כוותיה. לכך נראה לי דודאי טעמיה דר\"י כמו שכתבו התוספ'. ומיהו אנן דלא קיי\"ל הכי הא דפסקינן הכי כר\"י, לאו מטעמיה, ולא מטעמא שכתבו הר\"ב והר\"מ, אלא כמ\"ש הרא\"ש דבטלה מחלוקת ולא מטעם ברירה אלא דסברא מוחלטת היא דיתמי כרעא דאבוהון לפרוע חובותיו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא הוצרך לכתוב כן אלא משום סיפא, דבהו איצטריך דלא בריר לן כו'. ב\"י:",
+                "ל' יום. ויום אחד. כדתנן בסוף פרק ד' דערכין, דל' יום דבכור [שלשים] ויום אחד:",
+                "וכן פירש לקמן במשנה ו'. וכן פירש רש\"י. והתוספ' כתבו, דבחנם פירש כן, דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חודש תלה רחמנא:",
+                "ר\"ט כו'. צריך שום צריכותא אמאי תני תו פלוגתא זו. תוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "או דילמא, כי אין מלמדין לעלמא [דלא משתעי מבכור ודערכין, כמו אי הוה כתיב חודש במידי אחרינא], אבל לגופייהו [כגון בכורי דורות מבכורי מדבר דאידי ואידי בבכור הוא משתעי] מלמדין. גמרא:",
+                "[שיביא ראיה. ונ\"א, שיאמרו לו. וזה לשון רש\"י, עד] שיאמרו לו לבן שצוה אביו בשעת מיתתו שלא נפדה, ובאמירה סגי בלא עדות גמורה כו'. ולא שייך כאן [עד שיביא הכהן] ראיה, דיכול לומר לכהן אחר יהביה אבא. אי נמי לאו בעל דין דידי את דיהבינא לכהן אחר. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י בפירוש המשנה כתב מצות פדייתו של אב זה היתה על אביו שמת:",
+                "וא\"ת, היכי טריף ממשעבדי במקום שיש בני חורין, ואפילו כי פריק לבריה מתחלה אכתי ליהדרו לקוחות אהני חמש שפדה בהן בנו. וי\"ל, דהכא מלקוחות שקנו מאביו, לפיכך אין חוזרין על נכסים שקנה הוא. תוס':",
+                "והתוס' העתיקו לשון רש\"י, דמיירי שנשתעבדו כו':"
+            ],
+            [
+                "חמש כו'. אשם בכסף שקלים וערכין, לא איצטריך ליה למתני, דבהדיא כתיב בהו בשקל הקודש. תוס':",
+                "שהרי בריש פרק קמא דקדושין כתב שהפרוטה משקל חצי שעורה. ושם בסוגיא דף י\"ב, שקצ\"ב פרוטות בדינר, וכל סלע ארבעה דינרין, מעתה צא וחשוב:",
+                "שהן קצובין. גמרא:",
+                "בשקל כו'. אע\"ג דכבר תני במנה צורי, איצטריכא למתני תו, משום אונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל, וסד\"א דהא דתני רישא במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר, דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורי, והיכא דלא כתיב שקלים יהיב זוזי בעלמא, קמ\"ל דמילף ילפי מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב. גמרא:",
+                "שייר נמי ראיון דלב\"ש ב' כסף ולב\"ה מעה כסף, ותני ר' יוסף, שלא יביא סוגה לעזרה:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. בגמרא ובת\"כ יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא כדמשמע דשיעור השבח יניח בקרקע לפשוט, אלא כדכתב רש\"י וז\"ל, אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן, והבכור שנטל שני חלקים בקרקעות יתן מעות לפי מה ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה, ואותן מעות יחלקו בין כולם. ע\"כ. והיא מימרא דרב נחמן בבבא קמא דף צ\"ה:",
+                "כבמוחזק. לא ידעתי למאי נפקא מינה תנן כבמוחזק:",
+                "פירוש, בשבח ששבחו נכסי האב אחר מיתת האח. וכגון שמת יעקב בחיי ראובן שמעון ולוי בניו ולא הספיקו לחלוק בנכסים עד שמת ראובן ויבם שמעון את אשתו, כשבא שמעון לחלוק עם לוי בנכסי האב נוטל שני חלקים בקרן לא בשבח. וזה מוכרח לפרש. שאין לפרש דר\"ל בשבח דנכסי האח, דבנכסי האח אינו חולק עם אחיו אלא הכל שלו בין קרן בין שבח כו'. כ\"כ המגיד:",
+                "כגון שמת אחיו ואח\"כ אביהם, לא יטול חלק אחיו. שם:"
+            ],
+            [
+                "תימה, דא\"כ מאי איריא ביובל, אפילו בלא יובל נמי כו'. וצריך לומר דליכא פגם משפחה עד היובל שאז כל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת וניכר שהם קבורים בשל אחרים. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "אבל שאר ירושת אשתו אינה חוזרת. ואע\"ג דפסק הר\"ב בפ\"ט דכתובות דירושת הבעל דרבנן היא, הא מסקינן התם שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דבשב ולא תעשה מצי למיעקר דבר תורה כמו שמצינו בריש פרק י' דיבמות. ועוד, דאין איסור אכילה קודם עישור אלא חכמים קבעו זמן כדלקמן משנה ו'. ועתוי\"ט:",
+                "ששניהם נקראים שה. הר\"מ. וכמו שכתב הרב בפרק קמא משנה ד':"
+            ],
+            [
+                "כלומר, אע\"פ שיש אמצעי, כגון הרועה עצמו או כליו של רועה, אין מצרפן, שאין מצרף אלא עדר כו'. ומיהו מה שכתב הר\"ב אותן האמצעיות, לאו דוקא שיהיו דוקא הרבה באמצע. דאפילו אחד באמצע ותשעה מכאן ותשעה מכאן מצטרפות. כיון שהאמצעי עם כל אחד מהצדדין ראוי למנין עשרה כדאיתא בגמרא:",
+                "הירדן כו'. יליף ליה מקרא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "כתבו התוס', תימה, דבריש פרק ד' דרשינן ליה להני קראי לענין בכור. וי\"ל, דהא דדרשינן ליה בבכור, משום דכתיב בבכור, אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר, משום דבבכור לא שייך עשיית קדושה. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל רש\"י, האחים שהן שותפין, כשהן חייבין בקלבון כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהם ואח\"כ נשתתפו:",
+                "דאיפכא ליכא למימר לפטור בכור משותפות מדכתיב יהיה לך, ולחייב מעשר בשותפות מדכתיב בקרכם כו' ואם אינו, ענין כו', דכיון דהני קראי תרווייהו בבכור כתיבי, אין לנו לקיים בו הכתוב המיקל וליתן הכתוב המחמיר באם אינו ענין בו'. ועוד, דהא בכור חמור ממעשר דקדיש מרחם וכולו לכהן:"
+            ],
+            [
+                "ויאכלו במומן לבעלים. רש\"י. ובגמרא, דכתיב כי משתתם בהם מום בם וגו'. ותני דבי ר' ישמעאל, כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא ערוה ועבודה זרה כו', וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין כו', ומחיר אתקיש לאתנן, וטומטום ואנדרוגינוס ספיקא הוא הלכך טטה נפשך מיעשרו. וקשה דבסוף פרק ו' פסק הר\"ב [דאנדרוגינוס] בריה בפ\"ע הוא. ואפשר דאין הכי נמי דלהלכה אינו נכנס לדיר. ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. ועתוי\"ט:",
+                "ובכל מקום דחשיב במשנה כלאים רגיל לדלג נדמה, כאלו הוא בכלל כלאים. תוספ':",
+                "ויתום. תימה, דכיון דמקדשים ילפינן, אמאי לא תנן ליה בשום דוכתא כו'. ובכ\"מ בשם הר\"י קורקוס תירץ, דבכלל יוצא דופן הוא. דבגמרא אוקמינן לה, בזה פירש למיתה וזה לחיים, וקיי\"ל דאי אפשר לצמצם. א\"כ אם נולד לאחר מיתה אין זה ילוד. ולכך השמיטו הר\"מ ע\"כ. והתנא נקטיה בחד דוכתא משום דהא איתיה על כל פנים. ועתוי\"ט:",
+                "כך הגהתי. דבברייתא תני את החיה, ופירש\"י, זהו הולד. ומסיים דכיון דעור מהני לולד דומה כמו שאמו קיימת:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוס', ותיפוק ליה דאין מקדישין ביו\"ט. ומסקי, כיון דעשירי קדוש אפילו לא קרא עשירי כדלקמן בסוף פרקין, לא מתסר הקדשו ביו\"ט:",
+                "באחד באלול. וטעמיה כתב הר\"ב בריש פרק קמא דר\"ה. ויראה דלדידיה נמי בכ\"ט באב מעשרין, דהא בעינן הכירא. דמשום הכי אמרינן בגמרא דחדא ועוד קאמר כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לא כו'. דת\"ר, תחת השבט, מצוה למנותן בשבט. לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין או עומדין מנין, ת\"ל עשירי קודש מ\"מ:",
+                "ולית ליה להאי תנא המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דא\"כ הו\"ל למילף כפשוטו מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה בלא העברת שבט. וי\"ל, דמסתמא אין דרך להיות כולם שוים ואינו דומה למעשר דגן כל כך. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "מדברי הר\"ב נראה דגרס כולן פטורין. והויא דומיא דסיפא כולן ירעו:",
+                "ותימה, דלהקל לא הוה ליה למימר דלא בטלי ברובא. תוס':",
+                "עשירי ודאי אמר רחמנא, ולא עשירי ספק. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מקולקלין. דא\"א לצמצם, כיון דאין יכול להכיר איזה קדם משהו לחברו ונתבוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם, לא דמי לקרא עשירי עשירי ואח\"כ האחד עשר עשירי. תוס':",
+                "שלמים. יליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "דתמורת בכור קריבה. כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה. ולפיכך האחד עשר עצמו הוא תטורה ואינו עושה תמורה:",
+                "אחד עשר כו'. אבל תשיעי נאכל במומו, דאכתי לא איברר ליה עשירי. גמרא. וע\"ע:",
+                "הכלל. לאתויי יצא עשירי ולא דבר, דעשירי מאליו קודש. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,457 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Chullin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דודאי לא אתא לאשמועינן אלא אמאי דמרבינן. דבמי דפשיטא לן ששוחט, מאי אתי למימרא, קרא כתיב וזבחת:",
+                "הנהו דכתב בריש פרק ב' דהלכתא גמירי להו:",
+                "לשון עייפות וחלשות הלב, שאין יכול, לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה. כמו ותתעלפנה הבתולות:",
+                "ומיהו אדידהו נמי קאי דדוקא בדיעבד מכשירין שחיטתן. אבל לכתחלה לא אפילו באחרים עומדים על גביהם. הר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י ומסיים הר\"ן, שאין שחיטה אלא בישראל. אבל נכרי כיון דלאו בתורת שחיטה הוא כששחטה הויא לה כמתה מאליה. הר\"נ. ובב\"י בשם ר\"י, משום דכתיב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר כתקרובת ע\"ז דאסורה בהנאה, כדתנן במ\"ג פ\"ב דעבודה זרה.",
+                "וז\"ל הר\"מ, לפי שעובדי ע\"ז חלוקים לב' חלקים, האחד מהן היודעין לעשות אותה, ר\"ל להביט אל המזלות הצומחים לצורך מלאכתם, ולהוריד הרוחניות בהן ושאר אותן שטויות המטנפים השכל כו'. והחלק הב', הן העובדים לאותן הצורות הידועות כפי מה שלמדו מחכמיהם בלבד. וכן הם רוכ עובדי ע\"ז. והחלק הזה האחרון עליו אמרו חכמים ז\"ל בלשון הזה, נכרים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע\"ז אלא מעשה אבותיהם בידיהם. הר\"מ:",
+                "דאילו במזיד, לא יאכל עולמית. כדאשכהן במבשל בשבת במזיד. במ\"ג פ\"ב דתרומות. ובפירוש הר\"ב שם דלאחרים מותר למוצאי שבת. וכ\"כ הר\"מ והטור. ולכאורה בשחיטה נמי דינא הכי. ומ\"מ מתניתין לא מתוקמא במזיד, דשחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים כו'. וכי תימא אמאי כשר לאחרים הא הוי מחלל שכת דפירש הר\"ב במשנה דלקמן דשחיטתו פסולה. י\"ל דלקמן מיירי בפרהסיא והכא בצנעא. ועי\"ל דמשום פעם אתת לא חשיב מומר. תום'. אבל בהר\"מ והטור משמע דבמזיד אסור אף לאחרים. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא, מ\"ט, כיון דא\"א לכזית בשר בלא שחיטה, אדעתא דחולה קא שחט. פירש\"י, וליכא למגזר שמא ירבה בשחיטה בשביל בריא, דהא משום ההוא זית דחולה בעי למשחט כולה:",
+                "בנפשו. בשבת סקילה. וביום הכיפורים כרת. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "משום צור איצטריך לאוקמיה הכי. אבל קנה הוה מצי למימר דמיירי בקנה שאינו גדל באגם כדלקמן. תוס':",
+                "בגמרא ילפינן מקרא דשחיטה בתלוש. ועתוי\"ט:",
+                "שאמרו מומר לעבודה זרה מומר לכל התורה כולה. הר\"מ:",
+                "לפי שעיקר בידינו ג\"כ המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה לכל דבריו. הר\"מ:",
+                "דשחיטתו פסולה, כדתנן פ\"ב מ\"ח:",
+                "לשון רש\"י אע\"ג דתנן בפ\"ב מ\"ט אין שוחטין לתוך ימים, בראש הספינה שרי דמוכחא מלתא דלנקר כו':",
+                "דא. לו אחר לא מקרי מחובר במה שהוא בלחי, דלחי הוי כבית יד. הר\"מ:",
+                "במחוברת לגוף הוא. דאלו ליד והיד תלושה מן הגוף, לא מקרי מחובר. כמו שן בלחי:"
+            ],
+            [
+                "והא דקרי לה טבעת סתמא, משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא. שאינן שלימות, אלא רצועת בשר מהלכת לארכו של קנה ומחברת ראשי הטבעות. רש\"י:",
+                "והיינו דבסמוך פירש מלא חוט השערה. ומה שחסר בזה גילה בזה:"
+            ],
+            [
+                "והר\"נ כתב, דמצות שחיטה לכתחילה באמצע צואר הוא. דמן הצדדים איכא למיחש שמא תשבר מפרקת קודם שחיטת הסימנין. ותו. כיון דשחיטה בסימנין היא, כי שחיט מן הצדדין וחותך מן המפרקת איכא צער בעלי חיים. לפיכך נראה, דדיעבד הוא דשחיטתו כשרה, אבל לכתחילה מצוה לשחוט מן אמצע הצואר. ועתוי\"ט:",
+                "כדכתיב כי פנו אלי עורף. ולא פנים. גמרא:",
+                "פסול כו'. מפרש בגמרא דאתא למעוטי מחזיר סימנים לאחורי העורף, דפסול במליקה. וכתב רש\"י ואיידי דתני [רישא] כשר בשחיטה כו', תני נמי [סיפא] כשר במליקה כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דכתיב הערופה, משמע זו ערופה ואין אחרת ערופה. וכתיב וערפו העגלה, שנה עליה הכתוב לעכב. גמרא:",
+                "דת\"ר זאת אשר ללוים, זאת ללוים ואין אחרת ללוים. יכול יהיו הכהנים פסולים בשנים כו', ת\"ל אשר ללוים ולא אשר לכהנים:",
+                "שיתקלקל קולו מרוב הזקנה. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים. הר\"מ. ובגמרא מאי קרא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד. פירש\"י ויהי כאחד, אפילו זקנים במשמע. קול אחד שצריכים לבסם את קולם שיהא נראה קול אחד:",
+                "טהור בכלי חרס כו'. לפי שנאמר בכלי חרס תוכו, תוכו של זה ולא תוכו של אחר, ונאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, איזהו כלי שטומאה קודמת לפתחו [שהטומאה משכים וממהר לבוא דרך פתחו] זה כלי חרס, וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, אלמא לא נטמא מגבו. ומדכתיב ביה טמא הוא, האי הוא דכי אין צמיד כו' טמא הא יש כו' טהור, הא כל הכלים בין שיש בו' בין שאין כו' טמאין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר דבפ\"ה דמעשרות מ\"ו תנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור\"י מחייב. מצא יותר על כדי מדתו מוציא עליו כו'. ומפרש הר\"ב התם והוא דרמי תלתא ואשכח ארבעה. וצ\"ל דפלוגתייהו בשלא החמיץ. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש רש\"י ותימה, דלא נקטי כת\"ק דר\"מ פ\"ק דשקלים מ\"ו דלא מחייב אלא בקלבון אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דלכתחלה אצרכוהו רבנן תרוייהו משום הרחקה לעבירה דלמא לא אתי למעבד רובא דחד. רש\"י:",
+                "דלאו בני שחיטה כלל נינהו, משום דכתיב אסיפה דידהו כמקום שחיטה דאחרינא, כדכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם, ומדשני קרא בדבוריה וכתב בהוא אסיפה, ש\"מ דוקא הוא. גמרא:",
+                "של אחד. רובו של כל אחד ואחד. רש\"י:",
+                "לאו מקרא יליף. אלא כלומר על הלכות שחיטה נצטווה רש\"י. והתוס' כתבו דיש מפרשים בגימטריא דכאשר, א' אחד בעוף, ש' שנים בבהמה, ר' רובו של אחד כמוהו, ראשי תיבות דכאשר למפרע. ועתוי\"ט:",
+                "חצי אחד כו'. ה\"ה חצי כל אחד ואחד. ומרישא נמי שמיע ליה דדוקא רוב בעינן. ולא נקטיה אלא אגב דבעי למתני אחד וחצי בבהמה, אע\"ג דהוו טפי מרוב השנים בין הכל, שחיטה פסולה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "השוחט כו'. דיעבד אין לכתחילה לא. בקדשים מיירי. דתני רב יוסף. תזבח. שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד. תזבחוהו, שלא יהא אחד שוחט שני זבחים. גמרא. והשתא, סיפא שנים אוחזין דלכתחילה, דוקא בחולין:"
+            ],
+            [
+                "חברו כו'. הוא הדין כשחזר הוא בעצמו ושחט. אלא אורחא דמלתא נקט דכשהוא מתיגע בא חברו ושוחט. כ\"מ:",
+                "כלומר בגסה לגסה, ובדקה לדקה. וכן לעוף:"
+            ],
+            [
+                "פירשו התוס', דצריך לומר דמיירי ששחט בסכין פגומה או במגל, ופסולה הוא משום דאין שוחטין אלא חונקין. ועתוי\"ט:",
+                "אחד מהן. לרבי עקיבא איצטריך:",
+                "בשחיטתה. כלומר במקום הראוי לשחיטה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ולא יצא כו'. ואין אומרים שמא מתים היו. הר\"ם:",
+                "דבקדשים לא דהא תנן חיה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "היינו בדבר שאינו מין לחם. כמ\"ש בפ\"ב דחגיגה מ\"ה:",
+                "שלא כו'. ולצלי איירי, דלא בעי הדחה. א\"נ, לקדירה והודחו במי פירות. תוס':"
+            ],
+            [
+                "המסוכנת. שלא אסרה התורה אלא כעין טריפת חית היער שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה. הר\"ם. ואפילו לכתחלה שרי. ונקט לשון דיעבד משום דבעי למתני עד שתפרכס:",
+                "זינקה. זינוק, קילוח. רש\"י. ונגזר מן יזנק מן הבשן. הר\"מ:",
+                "ונקט לישנא דת\"ק אע\"ג דכמדת ר\"א קיימינן דדיה אם זינקה. ובגמרא כתב רש\"י, וכמדת ר\"א דאמר זינוק הוי פירכוס:"
+            ],
+            [
+                "השוחט כו'. מפרש בגמרא משום דם\"ל דאין סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, ובהא הוא דפליג אדר\"א. אבל תרווייהו ס\"ל דבעלים מפגלים. וכתב הר\"נ דהא דקתנ. השוחט, ה\"ה דאפילו לכתחילה, אלא דלא מצי למתני שוחטין לנכרי, דאז הוי משמע דלמשרי למשחט הוא דאתא דלית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול אבל לא שתהא שחיטתו כשרה, הלכך הוצרך לשנות שחיטתו כשרה. אבל אין הכי נמי דאפילו לכתחילה:",
+                "ואסורה בהנאה כתקרובת ע\"ז. ואע\"ג דבמתניתין דלקמן דתנן נמי פסולה ומפרשינן דאינה אסורה בהנאה, י\"ל דלקמן הוה ליה למתני הרי אלו זבחי מתים. אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה. אר\"א פסולה. תום':",
+                "מחצר כבד. לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של בשר נמי ואורחא דמלתא הוא דנקט. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "פסולה. והא דמסיק הר\"ב במ\"ו פ\"ז דכלאים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איכא הכא בגמרא תרי אוקימתות. חדא, דהכא ביש לו בה שותפות. וכן פירש הר\"מ. וחדא בישראל [מומר]. אי נמי שהתרו בו וקיבל התראה. וכן פירש הרא\"ש:",
+                "ודרשא פשוטא נקטי אע\"ג דר\"י אמרה. ות\"ק נסיב דרשא אחריתי במשנה ה' פרק ג' דעבודה זרה:"
+            ],
+            [
+                "משום הכי לא שנא צלולין לא שנא עכורין. כ\"מ:",
+                "ואע\"ג דפסק הר\"ב במשנה ד' פרק כ\"ב דשבת דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, היינו כמו שוטחו בחמה אבל לא כנגד העם, שאם היו רואין אותו עושין כן בצנעה היה שם חשד כמו בשוק. אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצירו הוא עושה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "דקא שחיט פסח בשאר ימות השנה, וקיי\"ל דשלמים הוא. רש\"י:",
+                "תודה. דבא בנדר ונדבה:",
+                "פסולה. הקשה ב\"י להרא\"ש דאפילו יש לו בה שותפות אינו אוסר, ואמאי פסיל לה הכא. ותירץ דסבירא ליה דלא אמרו אין אדם כו', אלא בדבר שאסורו מן הדין, משום דמסתמא לצעורי קא מכוין, אבל הכא שאין איסורו מן הדין אלא מפני מראית עין, כי לא הוי דידיה מאי הוי, הא מאן דחזי סבר דידיה הוא ואתא למשרי קדשים בחוץ, הלכך אפילו אין לו בה שותפות אסורה. והר\"מ מצריך גם כאן שותפות. דסבר כל השוחט שאינו שלו לשם דבר פסול קלא אית ליה. ועתוי\"ט:",
+                "חטאת. כשלא חטא. אבל כשחטא וחייב חטאת כי אמר זו לחטאת פסולה. גמרא:",
+                "וכן הוא לשון רש\"י. ותמיהה לי שהשמיטו לאשם מצורע. אבל אשם נזיר אתיא בזה הכלל כדלקמן:",
+                "תמורה. כשאין לו זבח בביתו אבל יש לו ואמר לשם תמורת זבחי פסולה. גמרא:",
+                "אסור. וכפי שיטת לישנא הוה ליה למתני פסול, אלא דחדא מלתא. הוא פוסלין ומכשירין ואוסרין ומתירי��, כדאיתא בגמרא:",
+                "כן פירש הר\"מ. ותמוה הוא דהא אמרינן היכי דשייך חובה אין הכי נמי דמפסל, ואם כן הכא ממה נפשך מיפסל. ובחבורו כתב שאין חוששין לה שמא הפילה, שכל המפלת יש לה קול. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו טריפות. טרפה האמור בתורה, זו שטרפה אותה חית היער, כגון ארי. ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה, שאם מתה הרי היא נבילה כו', הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה. יכול אם בא זאב וגרר גדי ברגלו או באזנו ורדף אדם והצילו מפיו יהיה אסור שהרי נטרף, ת\"ל ובשר בשדה טרפה וגו', עד שיעשה אותו בשר הראוי לכלב, הא למדת שטרפה האמורה בתורה היא שטרפה אותה חית היער ושברה אותה ונטה למות ועדיין לא מתה. אע\"פ שקדם ושחטה קודם שתמות ה\"ז אסורה משום טרפה, הואיל וא\"א שתחיה ממכה זו הבא עליה. נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הגבלה, ואסרה הנוטה למות והיא הטרפה. וכשם שלא תחלוק במתה בין מחמת עצמה ע\"י חולי בין ע\"י איזה סבה, כך לא תחלוק בנוטה למות כו' בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין בידי שמים. א\"כ למה נאמר טרפה, דבר הכתוב בהוה כו'. וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה וא\"א לה לחיות מחמת מכה זו אסורה. הר\"מ:",
+                "הוושט כו'. מסיק בגמרא דמשנה זו שנאה ר' עקיבא קודם שהודה לר' ישבב:",
+                "היא הרצועה העבה המחברת את הטבעות:",
+                "חללו. בשאר נקובי לא איצטריך למתני לבית חללו, שהן דקין ופשיטא שאין נקב חשוב בהן כלל אם לא ניקב לבית חללו. אבל לב שהוא עב ס\"ד שאם ניקב בעומק שהוא חשוב נקב כו'. ובכל הני נקובי דתנן, פשיטא דכל שכן ניטל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שחסרה. בגמרא פריך, כיון דתנא ניקבה למה לי למתני חסרה. ומשני, דלר\"ש איצטריך לאשמעינן דאפילו ר\"ש מודה בחסרה דלא בעי שתנקב לבית הסמפונות:",
+                "הר\"מ. וטעמייהו, שהמרה שם לליחה שבכיס. והו\"ל לפרש כן ג\"כ בקיבה:",
+                "שניקב באותו צד שבינו לחבירו, שלא ניקב חיצון שבכולם. והדרא דכנתא, דקים הסובבים אותו סביב כעגולה:",
+                "המסס. לפי שמעכלת המאכל נקרא המסס. כמו והיה כמסוס נוסס. ערוך, והה\"א שמושית ובפת\"ח:",
+                "ובית הכוסות. צריך עיון, דלפי סדרן הוה ליה למיתני בית הכוסות ואח\"כ המסס:",
+                "משמע דאלו נקבו מחללו של זה לחללו של זה אפילו במקום חבורן טרפה. ודברי תימה הן, דהא לקמן תנן בהדיא דבכהאי גוונא כשר כו'. ולשון רש\"י, לאפוקי שניקבו במקום חיבורן בשתי דפנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:",
+                "שריסוק אברים מכלל הטריפות ע\"מ שאירע מחמת הנפילה. הר\"מ. וכתב רש\"י, ואין טעם בטריפות, שהלכה למשה מסיני הן:",
+                "וסופה למות. לא דסופה לינקב, דא\"כ בכלל נקיבה היא. תוס':",
+                "הנץ. גבי טרפות עוף הוה שייך למתנייה. אלא משום ר\"י תנא ליה הכא. תוס':",
+                "ואיזהו לקוי, כל שנתמסמס הבשר עד שאם אחז אדם במקצתו מתמסמס ונופל. טור:",
+                "שהגידים מעורים שם, והוא אמצעית הכוליא. רש\"י. ומפורש ברשב\"א יותר, שכתב ומקום חריץ היכן, לובן שתחת המתנים שנכנס בתוך הכוליא:",
+                "והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא הקיימת. רש\"י:",
+                "אלא מקום שאין בו מלת. גמרא. ופירש\"י, מקום יש בכרס חלק שאין שם אותו צמר שגוררין ברותחין מן הכרס:",
+                "בלא צלע. ומשכחת לה בשלהי כפלי יש חוליות הרבה בלא צלע. דאי בדיש בה צלע תיפוק ליה משום נעקרה צלע. גמרא:",
+                "כמוה. בבהמה ששחטה אנן קיימין. להכ�� לא תנן שאינה חיה. תוספ':",
+                "חיה. דכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול [זאת מיעוט הוא], שאינה חיה לא תיכול. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסוף מכאוב והחולי רב בגופה. רש\"י:",
+                "כי חזינן שהקרום שלה כווץ. הר\"נ:",
+                "משום דבגמרא מייתי עובדא שצמקו הרבה ריאות, תפס הר\"ב גם כן בלשון רבים כלשון הגמרא:",
+                "דאילו על מקצת השדרה ובל העור קיים מתירין. ב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בעוף. אע\"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף, הני אצטריכי ליה למתני. נקובת הושט משום פסוקת הגרגרת. וההיא איצטריך, דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש, דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תטרף במשהו. והכתה חולדה, משום דקתני מקום שעושה אותה טריפה דהיינו נקיבת הקרום, דלא תימא תטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום. וניקבו הדקין, משום דקבעי למתני סיפא גבי אלו כשרות יצאו בני מעיה ולא ניקבו, ולא תימא עוף שחיותו מועט תטרף ביציאה לחודא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ומיהו דוקא שניקב מעצמו מחמת חולי. דאי מחמת קוץ וכיוצא בו ודאי טריפה היא. דהאי קוץ מהיכא אתא, אי דרך חוץ, הרי ניקבה לחלל וטריפה, דחיישינן שמא ניקב אחד מן האיברים הפנימים שנקיבתן במשהו. ואי דרך ושט על כרחך כיון דקורקבן מבחוץ אינקב, פנימי נמי אינקב כו'. אלא ודאי ע\"י חולי קאמר. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ניטל. לאו ניטל לגמרי קאמר, דא\"כ המאכל יורד לחלל הגוף כו'. אלא בעינן שישתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מן הושט אל הקורקבן דרך הזפק. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "משום דסופו לינקב'. ולירקב תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "דאע\"ג דרבנן לא פליגי בהדיא בנוצה, כיון דנקטה גבי אלו כשרות, משמע דרבנן מכשרי, דאי כולהו מודו בה דפסולה, גבי אלו טריפות הוה ליה למתנייה. הר\"נ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "סימני כו'. להכיר בין טמא לטהור. אבל להכיר בין בהמה לחיה לענין חלב וכסוי, לא דברה בהם המשנה והם מפורשים בגמרא:",
+                "ואע\"פ שהתרנגולת אוכלת שקצים ורמשים בעודם חיים, אין זו קרויה דריסה. הר\"ן:",
+                "ואע\"פ שברוב העופות היא, קרי לה יתירה, לפי שאינה בסדר חברותיה. הר\"נ:",
+                "ר\"ל שנקלף ביד כדכתב לקמן. ומיהו מוכח בגמרא שאע\"פ שאינו נקלף עד שעמד בשמש ונתרפא בהכי סגי. אבל אי לא מיקלף בידא אלא בסכינא, ספיקא הוי:"
+            ],
+            [
+                "ובחגבים כו'. סימנין הללו, מהם שנתפרשו בתורה, ומהם שנאמר פירושם מדברי סופרים כו'. הר\"נ:",
+                "שיש לו כו'. ותנא, אע\"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן. שנאמר אשר לוא כרעים, באל\"ף כתיב:",
+                "רובו. מסיק בגמרא דבעינן רוב ארכו ורוב הקיפו:",
+                "בגמרא מפיק לה מקרא:",
+                "אומר ר\"י, דדריש אין לו, עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד לגדל אחר זמן. והכי דרשינן בגמרא ובן אין לו עיין עליו. תוס':",
+                "שני קשקשין כו'. תניא בתורת כהנים רבי יהודה אומר אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ושריון קשקשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המקשה כו'. אורחא דמלתא נקט, שע\"י לידת קשוי רגיל להוציא כו'. ונקרא קישוי לפי שהוא חולי קשה ומכאוביו חזקים. הר\"מ:",
+                "ולא קרינן ביה בהמה בבהמה, דלאו בתובה הוא. רש\"י:",
+                "דקרינן ביה בהמה בבהמה תאכלו, דכתיב וכל בהמה מפרסת וגו' בבהמה תאכלו, פירש\"י שדי בהמה דרישיה אבהמה דסיפיה ודריש הכי, בהמה הנמצאת בבהמה תאכ��ו:",
+                "אסור. דכתיב אותה תאכלו, אותה כשהיא שלימה ולא חסירה. גמרא. ופירש\"י כשהיא שלימה אכול כל הנמצא בתוכה, אבל כשהיא חסירה שהנמצא בתוכה מגופה הוא שנחסר ממנה, לא תאכל הנמצא:",
+                "ותמיהני, דבמשנה ב' פרק ג' כתב הר\"ב דניקב הטחול טריפה, ומי גרע נחתך מניקב. ובגמרא משני, דה\"ה בהמה נמי אסורה. ואיידי דתנא רישא בחתיכה עצמה, תנא איסורא דסיפא נמי בחתיכה. תוי\"ט. והת\"ח מישב, חדא דנחתך קיל לדעת כמה פוסקים. ועוד יש לומר דמיירי בנחתך במקום הדק:",
+                "הכלל. לאתויי קלוט במעי פרה לר\"ש. דאע\"ג דאמר ר\"ש קלוט במעי פרה אסור, הני מילי היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו שרי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יקבר. שאסור בהנאה ביון שגם לישראל אסור:"
+            ],
+            [
+                "ובסוף מקואות תנן דטומאה בלועה אינה מטמאה. ולכך כתב רש\"י, ואפילו לר\"ע דסבר עובר שבמעי אשה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "לשון התוספ' הבשר טהור, דעובר שבפנים אפילו מת חשוב כחי, דהא קא מהני ליה שחיטת אמו להתירו אף באכילה:",
+                "דברי ר' מאיר. ולאו מטעמיה, דס\"ל דטומאת בית הסתרים מטמא. אלא כמ\"ש הר\"ב פרק כ\"ז דכלים משנה י' בדר' יוסי והכא נמי דכוותה:",
+                "ואע\"ג דמגע טומאת בית הסתרים היא. פירוש אע\"ג דתחלה היא מגע בית הסתרים, אפ\"ה מטמא משום שעת פרישה. ת\"ח:",
+                "שחוטה. בשחיטה עושה ניפול פליגי. כדאמר בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "תאמר כו'. ומסברא נפקא לן. דכיון דאית לן סברא לחלק, אמרינן דקרא דמרבה לטמאה שלא תטהרנה שחיטה, לא אתי מינה טריפה, וא\"צ קרא לטריפה להתירה:"
+            ],
+            [
+                "עמד על פרסותיו. רש\"י:",
+                "טעון שחיטה. הקשה בדרישה, פשיטא. ולי נראה, דצריכא הוא, מדבבהמה תאכלו לא כתיב אצל זביחה רק בפרשה המפרשת איזו בהמה טמאה ואיזו טהורה הלכך הוה אמינא דהתורה מתרת מה שבבהמה בלא שחיטה כמו דגים וחגבים הלכך אצטריך. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הארכובה. מן הברכים מתורגם רכובין. בפרשת תבא. ובמשנה ב' פ\"ז דסנהדרין כתבתי שהוא בפרק האמצעי שבין הרגל והירך. וכן לב' הפירושים שכתב הר\"ב נקרא העצם אמצעי ארכובה:",
+                "ויש לדקדק, דהרי יש ביניהם עצם קטן המחבר השתי ארכובות נקרא במדינות האלו טשיא\"ך, ולמאן תרמייה לעצם הזה, דמרישא תידוק דתרמייה למעלה, ומסיפא כו' למטה. וכן הקשה הרא\"ש ז\"ל. וכתב דאזלינן לחומרא. ועתוי\"ט. [ועיין בדברי האחרונים ביורה דעה סימן נ\"ה]:",
+                "כתב הכ\"מ נראה שזו טענה אחרת, לומר דאין טריפות אלו ממין אחד עד שיקשה לך היאך אפשר שאם תחתך למעלה מותרת ואם תחתך למטה אסורה, שזו לא נאסרה מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידים. אבל מלשון הר\"מ נראה שהכל טענה אחת. תוי\"ט:",
+                "וכשהוא הולך ומיצר הרבה, רוב הקיפו הוי טפי מרוב עביו, ואז בעינן רוב הקיפו. וכשהוא מיצר מעט, אז רוב עביו טפי מרוב הקיפו. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לאפוקי דגרסי, כך סימן ולד בבהמה. דקשיא להו דמאי פשיטותא באשה יותר מבבהמה, דבריש פרק ג' דבכורות תנן ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש רחל שילדה מין העז, או עז שילדה דומה לרחל, דלא קדיש, כדתנן במשנה ה' פ\"ב דבכורות:",
+                "ואינו מקרא. אלא כתיב בפרשת אחרי מות וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו. וצריך להגיה במקום תעשה תעשו. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומ��הו סתם מתניתין דסוף פרק ז' דבכורות ס\"ל כמ\"ד בגמרא נוהג אף בזכרים, דאותו משמע זכר, ובנו היינו מי שכרוך אחריו והיינו נקבה, הלכך נוהג בתרוייהו כו'. הלכך אי ודאי, לן שהוא אביו אסור, לשוחטו ביום אחד. הרא\"ש:",
+                "והתוס' כתבו נמי בפני הבית שהוא ג\"כ. לצורך כמ\"ש הר\"ב:",
+                "כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשית הגז. תוס':",
+                "ואימא במוקדשין אין בחולין לא, שור, הפסיק הענין. ואימא בחולין אין במוקדשין לא. כתיב ושור, וי\"ו מוסיף על ענין ראשון. גמרא:",
+                "אבל בתוס' כתבו דא\"צ לכך, דודאי איצטריך, דמדכתיב לא תאכל כל תועבה ודרשינן מיניה בפרק כל הבשר כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, סד\"א אותו ואת בנו נמי תעבתי לך וליתסר, קמ\"ל דלא. כדמפרש טעמא התם, מדאצטריך רחמנא למיסר מחוסר זמן לגבוה, מכלל דלהדיוט שרי. הר\"ן:",
+                "דכתיב לא תשחטו, והוה מצי למכתב לא תשחט, [אלא לחייב שנים. ולא משכחת שניהם עוברים אלא בג' בהמות, בת ואם ובת, לאשמעינן דאבנו ואותו נמי חייב. דאי אם ושני בניה א\"נ פרה ובתה ובת בתה, פשיטא]. ואי לחייב תרי גברי, ה\"מ למכתב לא ישחטו, ש\"מ תרתי. גמרא:",
+                "ואגב ריהטא נקט לקרא קמא דברפי\"ד דזבחים. אבל לקושטא דמלתא ראוי ונדחה כי הא דהכא, לא נפקא מהך קרא, אלא מלפני משכן ה', כמו שנשנה שם במשנה ב':",
+                "ושניהם. דלא כרשב\"ג דסוף מכות דאמר חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. תוס'. אבל להר\"מ דפסק כוותיה, נראה לי לפרש הראשון, חייב כרת כשלא התרו בו, ושניהם סופגים כשהתרו:",
+                "ולאו הבא מכלל עשה עשה:"
+            ],
+            [
+                "חולין כו'. ועוד הוה מצי למתני חולין וקדשים בחוץ ובפנים וכן קדשים וחולין וחולין וקדשים בפנים ובחוץ וכן קדשים וחולין ואי בכל הני דתני יש חידוש איכא למימר דלא תני להני משום דליכא בהו שום חדוש. ואי ליכא חידוש בכל הני דתני, צ\"ל תני ושייר. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "פוטר. דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה כו'. ומתניתין דלעיל דלא כוותיה כו'. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דנוחר ומעקר נמי מתנבלת בכך כדר' ישבב במשנה ד' פרק ב'. אלא איכא בינייהו דהא שלא מדעת, ונוחר ומעקר מדעת. ועתוי\"ט:",
+                "הלכך כשמכר בעה\"ב לשני מכר לו כל זכות שהיה לו בו. אבל לקחו משנים, האחרון יכול לשחוט תחלה. הרא\"ש:",
+                "תוספ' בשם ר\"ת. ואני תמה דבריש פרק ד' דפסחים כתב הר\"ב דברי רש\"י דבערב פסח טרידי עלמא. ולדבריו צ\"ל דבערב סוכות לא טרידי. והתוספ' כתבו טעם אחר וז\"ל, דבנך ד' פרקים טעמא רבה אית בהו, יו\"ט האחרון של חג לפי שהוא זמן בפני עצמו וחלוק משלפניו תיקנו להרבות בסעודה, משא\"כ בז' של פסח, וגם הקרבנות שבשמיני הוו בשביל ישראל, וכל החג היו מקריבין נגד האומות. וערב פסח לפי שהוא יום גאולה ויציאה לחירות. ועצרת כדאמר בפסחים הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. וראש השנה מפני שהוא תחלת השנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה ענינים עושים בו לסימן יפה כדאמר בהוריות:",
+                "הר\"מ. [וכחיבורו] מבואר יותר דהיינו שאותו שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה. ועתוי\"ט:",
+                "ומודה ר\"י. תימה, למאן מודה, דאימתי דר\"י לפרש. תוספ'. ועיין בתוס' דף פ\"ח דהיכא דמוכח הוי לחלוק, א\"כ ה\"נ מדתנא ומודה מוכח דלחלוק:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ט דנקטי משיכה אע\"ג דאיכא נמי עוד דרכים שקונין בהן:"
+            ],
+            [
+                "מה כו'. ויהי ערכ ויהי בוקר, ברישא ערב והדר בוקר. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כו'. כגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "במזומן כו'. דת\"ר, אשר יצוד, אין לי אלא אשר יצוד, נצודין ועומדין מאליהן כגון אווזין ותרנגולין מנין, ת\"ל ציד מ\"מ. א\"כ מה ת\"ל אשר יצוד, למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת. פירש\"י כאלו הוא צד שאינו מזומנת לו, כלומר, לא יאכל בשר תדיר שלא יעני:",
+                "ואם כו'. ואע\"ג דעוקר דבר תורה, עיין ריש פרק י' דיבמות:"
+            ],
+            [
+                "היינו ר' שמעון דפרק ה' משנה ג'. וראה דבריו בכסוי, ושנאו בלשון חכמים. ודברי ר\"מ באותו ואת בנו, ושנאו בלשון חכמים כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דמספקא להו אי רוב מעשיהן מקולקלים או רוב מעשיהן מתוקנים. תוס':",
+                "ולא חיישינן לאחמורי כלל משום דרוב מעשיהם כו' ובהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לנו במה נשחטה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "מאה כו'. טעמא מפרש בברייתא, דחיה הכל במשמע בין מרובה בין מעוטה, וכן עוף. ויראה לי כדכתיב ויהי לי שור וחמור, והא הוה ליה טובא:",
+                "ולא כו'. דאל\"ה הוא קודם. כדת\"ר, ושפך וכסה, מי ששפך יכסה:",
+                "פטור כו'. בגמרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "וכי חזר ונתגלה מאי הוי הא אדחי ליה [מכסוי, דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות.] אמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות [גמרא]:"
+            ],
+            [
+                "חייב כו'. ובפרק ח' דזבחים משנה ו' כתב הר\"ב דכשנפל דם לתוך טים, קמא קמא בטיל, אבל הבא לא, דאין דיחוי אצל מצות. גמרא. פירש\"י, שבשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם, חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה, שאין תורת דיחוי אצל טצות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "במה. בגמרא יליף דלאו דוקא עפר. ועתוי\"ט:",
+                "וכך פירש הר\"מ. אבל בריש פרק ה' דמעשר שני פירש הר\"ב, אדמה שעושין ממנה כלי חרס. והוא פירוש התוס'. ועתוי\"ט:",
+                "משום דלא מגדל צמחים איצטריך קרא כו'. ור\"ת פירש דע\"י שריפה מגדל צמחים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גיד. הוא הפניטי. רש\"י:",
+                "בארץ כו'. כולהו תננהו משום דאיצטריך למתני בחולין ובמוקדשים. הר\"נ:",
+                "משום ממשקה ישראל. ולענין הקרבנות ונסכיהם כתיב, ודרשינן מן המותר לישראל. גמרא:",
+                "משום הקריבהו נא לפחתך אי אפשר להעלות הירך כשהיא מפורעת. הלכך מעלהו כמות שהיא שלימה ואח\"כ חולצו בראש המזבח. גטרא:",
+                "דבעי ר' ירמיה אי בתר דידיה אזלינן אי בתר מיניה, וקאי בתיקו. ומבעיא ליה נמי בבהמה ולא עגול, וקאי נמי בתיקו:",
+                "ר\"מ לטעמיה דס\"ל דאינו ניתר בשחיטת אמו כדאיתא בפרק ד' משנה ה'. הלכך חשוב בהמה בפני עצמו וחלבו וגידו אסורים. ור\"י לטעמיה דאמר ניתר בשחיטת אמו הלכך קרינן ביה בהמה בבהמה תאכלו. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"י הוא. דלר\"מ כי היכי דאוסר בגיד אוסר נמי כחלב. דבחדא שייטא שייטי. והיינו דכפירוש האחר כתב הר\"ב לדברי הכל. אבל בגמרא ליתא רק אוקימתא דלדברי הכל וכן פירש הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "החלב. חלב מאן דכר שמיה. ה\"ק אין נאמנין עליו ועל החלב. וחכ\"א כו'. גמרא. וכסתם חלב איירי, דבחלבו של גיד שרי ר\"י לגמרי. תוס':"
+            ],
+            [
+                "שולח כו'. שמע מינה שמותר כהנאה. ועתוי\"ט:",
+                "לשון חתיכה. כמו שכתב הר\"ב במשנה ד' פרק ב' דכלאים:"
+            ],
+            [
+                "ורבנן, ��פשוט איסוריה בכוליה ירך, [הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך, והיינו גיד הנשה הפנימי הנמצא בתחלת פריעת הירך. רש\"י.] לאפוקי חיצון דלא. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"פ ששומן הגיד בששים אע\"פ שהוא מדבריהם, הואיל וגיד הנשה בריה בפני עצמו החמירו בו כאיסורי תורה. ב\"י:",
+                "מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו היכר בה והוסיפו בשיעוריה. הר\"מ. ורצה לומר שיש בה אפרוח שהיא בריה. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל בשר חיה פלוגתא דתנאי במשנה ד':",
+                "דייק למנקט אכילה ואע\"ג דמתניתין בישול שנאה, כשיטת הר\"מ דלא אסרו חכמים אלא אכילה אבל לא בישול והנייה. ופירש המגיד שלא יפו כחם מבשר טהורה עם חלב טמאה כו' שמותרין בבישול והנייה. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. דאי משום אכילה ליכא למגזר. דאכילת עוף גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה כו'. ואלפס רותח היינו בכלי ראשון. ועתוי\"ט:",
+                "להעלותו כו'. חוץ כו'. ואין הכי נמי דבשר דגים אפילו לאכלו בחלב שרי, אלא נקט העלאה לאשמעינן דשאר בשר אפילו בהעלאה נמי אסור כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ובית הלל אומרים בו'. אמילתייהו דב\"ש מיהררו דקאמרי עולה ואינו נאכל:",
+                "ואינו כו'. ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כגון שחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה. טור:",
+                "בגמרא. ופירש רש\"י, מפני שמי השולים עולין עד פיה ויורדין:",
+                "דחתיכה עצמה נעשית נבילה, ובניער או כסה לבסוף. כדאמרינן בגמרא:",
+                "דחלב שחוטה מדאורייתא שרי, אלא דרבנן גזרו דלמה אתי למיכל בשר בחלב. וכיון שהוציא את החלב כל מה שיוכל, תו ליכא למיגזר. הרא\"ש:",
+                "וטעמא משום טעם בשר הנבלע בחלב שבכחל. ב\"י. והר\"נ פירש משום מראית העין. שאע\"פ שראוי להתיר כחל זה מפני שהחלב יצא ממנו ונתבטל, אתי למשרי חתיכת נבילה. ונראה לי דרצה לומר, הנעשית נבילה ע\"י בליעת חלב או שאר איסור שלא היה בו ששים לבטל, דהשתא הויא דומיא דכחל שאיסורו ג\"כ משום בליעה:"
+            ],
+            [
+                "בהנאה. דתלתא קראי כתיבי. אחד לבישול ואחד לאכילה ואחד להנאה:",
+                "כדיליף ליה בגמרא:",
+                "ארישא מהדר, בשר בהמה טהורה וכו'. דכל בהמה במשמע:",
+                "צריכי תרי קראי, כדי שיהיו שני כתובין הבאים כאחד דאין מלמדין. דאי ליכא אלא חד קרא, ליליף מיניה. כדאיתא בגמרא:",
+                "ר\"ע כו'. אינו חולק אלא מפרש לדברי ת\"ק. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "אסורה. בגמרא מקשינן אהא דאמרינן בפרק ב' דעבודה זרה משנה ה' דטעמא דאסרו גבינה של נכרים, מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של נבילה. ומשמע הא קיבה גופא שריא. ומשנינן לא קשיא, הכא קודם חזרה, והתם לאחר חזרה דר' יהושע דהתם במשנה:",
+                "לא דק, דלהר\"מ אין חילוק בין קרוש לצלול. וכתב הכ\"מ, שצריך לומר דכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה קודם חזרה נשנית. [אבל טריפה שינקה כו', מסקינן בגמרא דאחר חזרה נשנית, דאל\"כ קשיא רישא. וזה דוחק. הרא\"ש. ועוד קשה דלשמעינן רבותא טפי אחר חזרה דאף כשרה שינקה כו' מותרת]:",
+                "כתב הרא\"ש דלא גרס בגמרא המסקנא שכתב הר\"מ. ובדברי רש\"י ניחא דנקט קרוש, דהוי רבותא דאפילו קרוש אסור. ולרש\"י כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה. אף לאחר חזרה נשנית. וכתב הר\"נ דהיינו טעמא, דחלב הכנוס בבהמה לאו כבהמה שנמצא בה דיינינן ליה, אלא הרי הוא כמונח בקערה ודינו כמקום שבא משם ודין חלב גמור יש לו לכל דבר. והא דאמר בע\"ז דפירשא בעלמא הוא, אינו רוצה לומר שיהא כפרש, אלא הכא קאמר, שפורש מגופה ואינו כגופה, ומשום הכי כשרה שינקה כו', וטרפה שינקה כו':"
+            ],
+            [
+                "חומר כו'. משום סיפא שהדם נוהג כו' תנא לה הכא:",
+                "וחייבין כו'. בענין איסור חל על איסור עיין בפרק ג' דכריתות משנה ד':",
+                "רש\"י. ופליאה בעיני, דהך קרא בסדר אחרי בפרשת שחוטי חוץ לענין שלמים כתיב, והוה ליה לכתוב קרא דבפרשת עולה בספר ויקרא וזרקו את הדם וגו' וערכו את הנתחים וגו'. וכן כתבו רש\"י והר\"ב במשנה ד' פרק ד' דזבחים:",
+                "ולשון רש\"י, דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו. והיינו, דחלב אע\"פ שהוא מתיר הבשר לכהנים. כדכתיב בשמואל א' ב' קטר יקטירון כיום החלב וקח לך, מ\"מ יש להם מתיר דהיינו הדם. והתוס' כתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכלומר דתני נמי ביה שחיטה שאינה ראויה:",
+                "דאשר יזרע לא איצטריך. וכמ\"ש בריש עוקצים. ואע\"ג דלא שייכא אלא בזרעים, מסקינן בגמרא דתלתא קראי כתיבי [ופירש\"י, זרע זרוע יזרע] חד לשומר דזרעים, וחד לשומר דאילנות כלומר פירות דאילנות, וחד לשומר בשר בצים ודגים כו':",
+                "פירש\"י, ליחה היוצא מן הבשר שקורין גלייר\"א:",
+                "פירש\"י, תבלין באנפי נפשייהו לא אכלי להו אנשי. ולעיל פ\"ז מ\"ה פירש דק דק:",
+                "והעצמות. שיש בהן מוח והוא אוכל והעצם שומר לו לפיכך מצטרף עמו. רש\"י:",
+                "והגידין. שם נופל על הגידים הדופקים, ועל שאין דופקים, ועל הקשרים, ועל הקרומים, ומיתרים, והעצבים. הר\"מ:",
+                "ומשמע דאילו לקבל טומאה מתטמאים אף בפחות מכביצה ולא פירש כן בריש פרק ה' דתרומות:",
+                "רש\"י. ומסיים ובטהורה לישראל לא איצטריך למתני, דכל שכן דהוי אוכלא מיד ששחטה:",
+                "רש\"י. ולישנא דסוגיא דריש פרק ב' נקטי, ושם פירש\"י שלא יחתוך כל המפרקת לשנים. ועיין במסכת כלים פרק ד' משנה ב':",
+                "כלומר באלל דרישא קאמרינן דבכולהו אלל קאמר דמצטרפין, ובאפי נפשייהו לא מטמאו. ואתא ר\"י למימר באלל גיד מודינא כו', אבל בשר שפלטתו כו'. רש\"י:",
+                "ובגמרא, והוא שכינסו. ופירש\"י דגלי דעתיה דלא בטלי מעיקרא. אבל נתכנס מאליו, כגון שכינסוהו תינוקות אחר הפשט, לא, הואיל ובטל מתחלה ונעשה עור, תו לא הדר הוי בשר:",
+                "רש\"י. דאי אאכילה מאי בעי מכונס דהיינו שכינסו, הא כיון דאכלו אין כינוס גדולה מזו. והא דלא נקט טמא, דלא תימא מדרבנן, להכי קאמר חייבים עליו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עור האדם. כדמפרש טעמא בריש פרק ז' דנדה, דומיא דעצם, מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף [אם ניטל אינו חוזר], אף כל כו', ועור אין גזעו מחליף דמקומו נעשה צלקת [כלומר רושם נראה בה חריץ או גומא ואין כולו חוזר]. תוספות:",
+                "ובגמרא, רכובה הנמכרת עם הראש. ופירש\"י כל עור שעל עצם השוק מרכובה התחתונה שחותכים בשעת הפשטת בהמה:",
+                "כחולדה. קמא דבשרצים נקיט:",
+                "רש\"י. ולישנא דמתניתין שהלך, משמע דלא סגי בשטיחה בעלמא. והכי מוכח בהדיא בגמרא דאמרינן כמה כדי עבודה ד' מילין. וכ\"כ הר\"מ:",
+                "חוץ כו'. ואע\"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטוחין, מ\"מ לא הוי גזרי רבנן משום הך חששא שיהא טמא, אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא תוס'. אבל בפרק ז' דנדה כתבו דעור מותר בהנאה. ועתוי\"ט:",
+                "אבל לענין שבת אף תנא קמא מודה:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שאם נפשט יותר משני טפחים ונגעה טומאה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שהעור נשאר כפול כמות שהוא ולא שטוח. ולשון הר\"מ, עד שיצא כל העור שלם בהקיפו:",
+                "רש\"י. וא\"כ לר' יוחנן בן נורי הוא דמפרשי הכי. והיינו דבפירוש דברי ר' יוחנן בן נורי מסיים רש\"י, דהא כולו חבור דקתני לאו דוקא כולו אלא עד החזה. ע\"כ. ויתכן בעיני שמפרשים כן כדי שלא יהא סתם ואח\"כ מחלוקת, דהשתא ר' יוחנן בן נורי וחכמים פליגי בפירוש דכולו חבור. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והסיטן. וה\"ה בלא תחובים ונגע בהן דטמא. דאלת\"ה אפילו במשא לא ליטמא, דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא לר\"ע, [כלומר דלר\"י אבעיא לן בגמרא] וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע. אלא משום דפליג ר\"ע אר\"י בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים, קאמר דבקיסם כהאי גוונא מודה ליה. תוספ'. ושיטת הר\"מ בהיפך. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא מי\"ח דבר. דההוא בסתם ידים כמ\"ש הר\"ב בפ\"ק דשבת, וזו בידים שהן טהורים בודאי סמוך לנטילתן ולא אסח דעתיה, כמ\"ש בריש פרק ג' דידים:",
+                "קאי אפגול. שלא יפגלהו ברצון, כמ\"ש בסוף פסחים:",
+                "שנות' בהן מוח חוץ. לזמנו ושמשוהו עצמות הללו. רש\"י:",
+                "ובשרץ נמי דריש בת\"כ פרשת שמיני פרק י', בנבלתם, לא מן העצמות ולא מן השינים כו':",
+                "הכי יליף ליה בגמ, רא:"
+            ],
+            [
+                "ז\"ל הר\"מ, ענין מרוקמת, שיש בה כבר שרטוט תואר בעלי חיים ואבריו בתוך הביצה. כדכתיב אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. ע\"כ. ובגמרא. מרבינן לה מהטמאים:"
+            ],
+            [
+                "המדולדלין. וזה על מנת שיהיו בענין שאי אפשר שידבקו ולא שירפאו בשום פנים. הר\"מ:",
+                "וכן לשון רש\"י. דצריכים מחשבה כדתנן במשנה ב' פרק ג' דעוקצים. והא דפירשו לנכרי, הוא הדין לישראל, דלנכרי אסור אבר מן החי כמו לישראל. אלא דלתנא קמא אאין צריך אוכל שאתה יכול כו'. ולא פירשו לנכרים אלא דנכרים איכא דאכלי, אבל בישראל רשיעי לא עסקינן דלא שכיחי:",
+                "בגמרא יליף לה מקרא:",
+                "הכשר. וליכא למימר בהאי אבר שסופו לטמא טומאה חמורה [ותנן במשנה ג' פרק ג' דעוקצים שזה א\"צ הכשר] דאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שימות, ושמא לא יבא לידי טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול. רש\"י:",
+                "כלומר ידי אבר מן החי דמטמא טומאת נבלה טהרו:",
+                "בגמרא יליף להו מקרא:",
+                "וה\"ה לבשר כל זמן כו'. וכדטסיים לאפוקי האבר והבשר כו':"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ואל תתמה, דגדולה מזו מצינו לר\"א שאמר שלא אמרו על אבר דמטמא אלא אבר מן החי. כדתנן בפ\"ו דעדיות מ\"ב. ומכל מקום רש\"י ותוס' לא פירשו כן. אלא דתנא קמא סבירא ליה או כר' אליעזר או כר' נחוניא דהתם משנה ג', ור' שמעון סבירא ליה כר' יהושע דהתם. והכי מסתבר דלא להפליג במחלוקת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "תלמוד לומר כו'. ואי לאו קלו וחומר לא הוה צריך קרא, אע\"ג דסתמא כתיב דמשמע בין חולין בין מוקדשין דהוה אמינא דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בחולין, דכתיב לעיל מהאי קרא גז צאנך, וראשית הגז אינו נוהג במוקדשין. תוס':"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. לאו בקדשי בדק הבית איירי, אלא בהקדישן למזבח לדמיהן כו'. ואע\"פ שעובר כשמקדיש בעל מום למזבח, מ\"מ אשמעינן דינו. תוס':",
+                "רש\"י. ובגמרא דבכורות גרסינן נמי ומן המתנות. ועתוי\"ט:",
+                "ויוצאין כו'. לאחר פדיונן. כיון דקדושת דמים למזבח נינהו דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח, גזרו בהו רבנן. אי נמי דקדשי בדק הבית נמי אסירי בגיזה ועבודה. גמרא. ועוד קאמר התם דמדרבנן הוא בקדשי בדק הבית:",
+                "להגזז. דאלו תמימים ונפדו, כתיב תזבח ולא גיזה. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. אפילו קודם פדיון. ואפלו הוי מומן קל כגון דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב השוחטן בחוץ כדלקמן. הכא פטור משום דלא חלה עליהן מתחלה קדושה. רש\"י:",
+                "ואשמעינן נמי דלא בעי העמדה והערכה. רש\"י:",
+                "המתנות. בגמרא דבכורות יליף להו:",
+                "פירש\"י, אסור בהנאה בלא פדייה, ומיקרב לא קרבי, דמכח קדושה דחויא אתי, דאמם לא הוקדשה למזבח. אך תמיהני דמיניה וביה הוה ליה לפרש דאי אתיילד לפני פדיונו מקדש נמי קדיש, דהכי איתא בגמרא שם. ומפיק ליה מקרא:",
+                "עיין מה שכתבתי ריש פרק ה':"
+            ],
+            [
+                "פוטרים. על כרחך כשכולן בעלי מומין איירי. דאין שוחטין בכור אא\"כ נפל בו מום, ומדנתערב ואין מכירין בו א\"כ גם האחרים בעלי מומין הן. תוס':",
+                "השוחט כו'. וליתני הכהן והנכרי פטורין. אמר רבא, זאת אומרת הדין עם הטבח. כלומר דיכול הכהן לתבוע מתנותיו מהטבח. וילפינן ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "פטור כו'. דכתיב מאת העם ולא מאת הכהנים. גמרא. וכל שכן דאין נכרי בכלל העם זובחי זבח:",
+                "הלוקח. שהרי של כהן הן. ודכוותה בישראל הוה מיחייב הלוקח, דכיון שהוא שחטה עליה רמיא למתבינהו. רש\"י:",
+                "דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו, שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים אחרים עמהם ליפטר מן המתנות. ועד שלש שבתות דאיכא למימר לדידיה שחט לא גזרו רבנן ואוקמוהו על דבר תורה, ומכאן ואילך גזרו. וכי קבע אמסחתא מיד מוכח דלאו דידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר. תוס':",
+                "יראה דרצה לומר הכל לפי תואר הענין, לפעמים שתים ולפעמים שלש, לפי ראות הדיין דאיכא פרסומי דלאו לדידיה שחיט. והתוס' כתבו בשם ר\"י, דנקט שתים לרבי דאית ל. ה בתרי זימני הוי חזקה, וג' לרשב\"ג:"
+            ],
+            [
+                "פטור. ורמינהו דתנן סוף פרק ד' דפאה שספק לקט לקט, הכא פרה בחזקת פטורה קי. מה, קמה בחזקת חיובא קיימא. והרי עיסה נעשית עד שלא נתגייר כו' ספק חייב. ספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא. פירש\"י, חלה ספק איסורא שיש כה עון מיתה הלכך לא סמכינן אחזקה, אבל מתנות אין בהן קדושה אלא דין ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה:",
+                "כוונתו לומי., שהעצם העליון המחובר לגוף הוא בכלל הזרוע והוא אחד משני עצמות, ועד דתנן הוא עד בכלל. ועתוי\"ט:",
+                "איזהו כו'. ובגמרא. והלחיים למאי אתא, להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים. והקבה למאי אתא, להביא חלב שע\"ג הקיבה ושבתוכה:",
+                "וא\"כ לר\"י אין במתנת הזרוע רק עצם האמצעי לבדו, ובהא פליג את\"ק. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שכן ר' אלעאי פוטר נמי בהו מהאי טעמא דיליף ליה נתינה. ועתוי\"ט:",
+                "משום דאשכחן אמוראי טובא דנהגו:",
+                "בגמרא פרכינן עלה מהא דאמרינן דקדשים אפילו של בדק הבית אסורים בגיזה כמו שכתוב פרק י' משנה ב'. ומסיק, במקדיש חוץ מגיזה, וכחשה דגיזה. ופירוש כחשה דגיזה, שהגיזה הניטלת מכחשת הבשר, ואי לאו דאמר חוץ היה אסור לגוזזה [שלא להכחישה]. והני חוץ משו�� קדשי בדק הבית נקטינן, דאי קדשי מזבח אפילו כי אמר חוץ לא מהני, דאפילו לא קדיש אלא אבר ממנה פשטה בכולה:",
+                "ברחלות. ולא בעזים. אע\"ג דעזים אקרי נמי צאן דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים. תוספ':",
+                "בגמרא, ונילף גיזה גיזה מבכור כו'. ומסקינן, אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי, לעמוד לשרת [דסמוך לגז כתיב], דבר הראוי לשרת, ה\"נ דבר הראוי לשרת. פירש\"י לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן, ואין צמר אלא של רחלים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דצאן שם המין הוא:",
+                "שהמנה מאה זוז, כ\"ה סלעים. הרי מנה ופרס, ל\"ז וחצי. וה' פעמים ל\"ז וחצי קפ\"ז וחצי:",
+                "וכמה. מפרש בגמרא, דלאו ארישא קאי אדקתני בכל שהן, אלא מלתא באנפי נפשה היא בישראל שיש לו גיזין הרבה דחלק ששים שבהן יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה:",
+                "ואע\"ג דהקונה בשינוי לא קנה אלא לענין שאין מחזיר גוף הגזילה, אבל מ\"מ צריך להחזיר לו דמים, הכא פטור. מאי טעמא, אב\"א דכתיב זה (דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין). ואב\"א משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין. גמרא:",
+                "דמסתמא לא זבין המתנות, כדתנן משנה ג' פרק דלעיל, לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים. גמרא:",
+                "ועצה טובה קמ\"ל דיקנה מן הלוקח כשיעור השחופין או הזכרים ויתן לכהן. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כו'. דאמר קרא שלח וגו', יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לגזבר, דאע\"ג דמרדו לא פקעו קדושתייהו דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "עוף טהור הוא. ולא זה שקורין קוק\"א. רש\"י:",
+                "ר\"א כו'. יליף ליה בגמרא. מקרא:"
+            ],
+            [
+                "מפריחין. יתכן שדרך העופות שפורחות הרבה ביחד ונמצא כ\"א מפריח לחבירו עמו, לכן בא הלשון בהפעיל שהוא יוצא:",
+                "מה כו'. דהול\"ל והאם רובצת עליהם. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ז\"ל הר\"מ, שלח מקור, והמקור נופל על המעט וההרבה:"
+            ],
+            [
+                "ומשכחת לה שאין לפרש מעיקרא משמע. בגזל, שא\"א לומר והשיב קודם שגזל, דאם לא גזל מה ישיב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אפילו כו'. דכתיב תשלח, מכל מקום. ואי לא קרא סד\"א הואיל וגדול השלום שבין איש לאשתו כדאשכחן בסוטה שנמחה השם על המים, ומצורע אסור בתשמיש, ליתי עשה דידיה וידחה עשה דשילוח, קמ\"ל. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Keritot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,243 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Keritot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ל\"ו כו'. מנינא למה לי. שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב ע\"כ אחת וא'. ומפיק ליה מקרא כו'. ול\"ד שיתחייב ל\"ו חטאות דהא פסח ומילה אין בהם חטאת:",
+                "אבל אי איכא התראה יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה ויש מהן במלקות. ובשוגג בחטאת. רש\"י:",
+                "על האם כו'. טעם סידורן דקחשיב להו החמור חמור ברישא [עי' פ\"ז דסנהדרין מ\"ד ורפ\"ג דמכות] רש\"י:",
+                "ועל כו'. כולהון מייתי להו קראי בגמ':",
+                "והאשה כו'. מסיק בגמ' דבגברי קחשיב למניינא לחייבו על כולם בהעלם א' ודל מנהון האשה כו' ותנא ל\"ג חטאות בלבד ותנא האשה כו' ופסח ומילה לסיומינהו כריתות. דאי אמרת בנשי קחשיב דל מנהון הבא על הזכר ועל הבהמה:",
+                "וכ\"פ לק' גבי מחלל שבת בא' מאבות מלאכות. דתנא לא מהדר אלא אמצות שחייבין \" עליהן כרת ושם שבת קתני ושם ע\"ז קתני ולעולה בכל חדא וחדא איכא טובה. גמ':",
+                "והעושן בהעלם א' לא מחייב שתים. רש\"י אבל לענין מיתה חילקן הכתוב:",
+                "ודברי תימה הן דבהדיא שנינו במ\"ג פ\"ב דזבחים חוץ למקומו פסול ואין בו כרת:",
+                "ואע\"פ שעל הסיכה עצמה שיסוך בו פטור כדלקמן:",
+                "ל\"ד דגבי קטרת לא כתיב כמוהו כמו גבי שמן כו' אלא ר\"ל עד שיהא ראוי להקטיר איזה שיעור וא\"צ שיעשה כולן:",
+                "שכן הוא בפי' בכתוב. אבל המריח בקטרת של בה\"מ לא אזהרה ולא כרת כו' ולא דמי לסך בשמן המשחה. דהתם אית ביה מעשה. ומש\"ה אית ביה אזהרה. רש\"י:",
+                "דכתיב אשר יתן ממנו על זר ממנו מאותו של משה. עתוי\"ט:",
+                "כל מ\"ש הר\"ב מייתי להו קראי בגמ':",
+                "ואין מלכי ישראל מושחין. [משבא דוד אבל שאול נמשח רש\"י] והא דאלישע משח ליהוא. מתרצים בגמ' באפרסמא דכיא ולא בשמן המשחה:",
+                "בגמ' מי הוה שמן המשחה והא יאשיה גנזו ומשני באפרסמא דכיא:"
+            ],
+            [
+                "והבא על הזכר ועל הבהמה כסבור לבא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר וכו' ואח\"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא וכן בכולהו. נדה כסבור טהורה היא. מגדף כסבור מברך שם בן ב' אותיות [דאינו חייב עליו] וברך שם בן ד'. מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר בנו. אוב נתכוין לכשוף אחר. דם כסבור דם דגים. מעלה בחוץ כסבור במות אלו של צבור מותרות ומוקי ליה לקרא בבמת יחיד. שמן וקטרת בנתכוין לסממנים אחרים:",
+                "כגון תינוק שנשבה ולא שמע מעולם שיש שבת. דאלו שמע ועכשיו שכחו. חייב כמ\"ש הר\"ב ברפ\"ז דשבת:",
+                "אף כו'. אדר\"מ מהדרי דא' חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו וקאמרי דאף המגדף נמי ולא ידענא מאי קשיא לי' לרש\"י אדמפ' בגמ' דרבנן מהדרי אידעוני דלא תנן לה לפי שאין בו מעשה [וקאמרי] מגדף נמי לית ביה מעשה. וכ' תימה לי ולר\"י דאמר לעיל הואיל ושניהם בלאו א'. [כלומר ולא משום דאין בו מעשה] מאי אף. ע\"כ. דהא מתניתין [דלעיל] ר\"ע היא דלא בעי מעשה ומה\"ט לא אמר ר\"י הכי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יש כו'. התחיל לפ' קרבן חטאת שלא ע\"י חטא:",
+                "המפלת כו'. מתני' מתפרשת יפה בדברי הר\"ב בפ\"ג דנדה מ\"ד. ששם היא שנויה לענין טומאת לידה. וכ יל הטמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת:",
+                "לא דק דתנאי נינהו לשני הפירושים הללו במסכת נדה דף כ\"ה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דהכי שמעינן ליה לרבי יוסי במ\"ה פ\"ה וכן הלכה וכן נמי באשם תלוי שם במ\"ד לפי שבא במקום חטאת:"
+            ],
+            [
+                "דגים כו'. דהא במ\"ג פ\"ג דנדה אם יש עמהן דם טמאה. לאו משום לידה אלא משום נדה:"
+            ],
+            [
+                "דחייב בקרבן שני כמ\"ש בפי' הר\"ב במתני דלקמן:",
+                "לפי שהוא דם לידה לא דם טוהר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משמע על לידה אחת מביאה דהיינו עכא\"וא. רש\"י. ודאינה מביאה על כל לידה ולידה דתוך מלאת עיין בפי' הר\"ב פ\"ב מ\"ד:",
+                "בדינרין. דינרין של כסף. דינרי. של זהב. ערוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ד' מנינא לאפוקי מדראב\"י:",
+                "וד'. מנינא לאפוקי מדר\"ש דתני רש\"א שבוע' הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה. גמ':",
+                "דאילו בשאר דברים חלוקים הם כדתנן ספ\"ג דסוטה. גמ':",
+                "דגר צריך מילה וטבילה וקרבן וכולהו ילפי' להו מקראי בגמ':",
+                "ובגמ' יליף לי' דגם בעוף סגי לי' והיינו שתי פרידות ושתיהן עולות:"
+            ],
+            [
+                "גמ' והא קרא כי כתיב במזיד כתיב [דכתיב בקורת תהי'. והיינו מלקו' ואין מלקו' אלא במזיד ועלי' קאמר והביא את אשמו] אלא אימא לעשות שוגג כמזיד:",
+                "כלומר כדאמרי' בעלמא אין עונשין אא\"כ מזהירין. דהיינו עונש ב\"ד של מטה. דודאי דאף על השוגג מתיסר ביסורין מב\"ד של מעלה דהא צריך חטאת לכפרה. ועל לא הודע אשם תלוי שתולה ומגין מן היסורים ובגמ' מביא קראי דפתאום משמע נמי שוגג ואונס ופריך לכתוב פתאום דמשמע כלהו ולא לכתוב פתע. ומשני דה\"א דהכא משמעותו דוקא שוגג ולא מזיד מידי דהוה אכל התורה דאין קרבן אמזיד להכי כתב פתע דשוגג הוא לגלויי דפתאום אונס ומזיד הוא:",
+                "ותימה דבר\"פ שבועת הפקדון פי' הר\"ב מדלא כתיב בה ונעלם וכ\"ה בגמרא דשבועות לדהדיא. ועתוי\"ט. שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "חמשה. מנינא לאפוקי רבי דסבר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום השמיני. ונזיר שנטמא בשביעי טומאה אריכתא הוא כאלו נטמא בתוך השבעה:",
+                "וחמשה. מנינא לאפוקי. מדר\"א דאמר נשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו. ועתוי\"ט:",
+                "בזדון או בשוגג ובידיע' בנתיים דאל\"ה אפי' בשאר איסורים אינו חייב אלא א' כדלק' פ\"ג מ\"ב:",
+                "פי' לאחר שגלח וטבל ליחייב שתי קרבנו'. שכיון שלא הביא קרבנותיו והוא כבר נטהר ראוי לכשיחזיר ויתטמא שיביא קרבן על כל טומאה וטומאה דטומאה אחריתי היא. הואיל וטבל בו ביום:",
+                "וחד מיהא חייב משום טומאה זו. רש\"י בנזיר. ואין נראה כן מדבריו במכילתין ריש פרק קמא אבל כשנטמא טומאות הרבה ביום השמיני. שהוא ראוי להביא קרבנותיו חייב קרבן על כל טומאה וטומאה. כל זמן שלא הביא קרבנותיו:",
+                "המקנא כו'. מביא מנחת שעורים אחת לכולן כשהוא משקה. רש\"י:",
+                "ואיכא למידק אי הכי נמי כשהיה ראוי להביא קרבנותיו אי מחייב קרבן על כל נגע ונגע כמו בנזיר ונראה דשוין הן. ועתוי\"ט:",
+                "צפוריו. אותן שתי צפורים חיות אחת לשחיטה ואחת לשילוח. ולאו קרבן ננהו. רש\"י:",
+                "וכן כתב הר\"מ ותימא דבפרק י\"ד דנגעים משנה י\"א פסקו כר' יהודה כו' ובנוסח ארץ ישראל הוגה בכאן והנראה ל�� שהלכה כר' יהודה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכן כתב הר\"מ דאטו ברשיעי עסקינן:",
+                "ר\"ל מה שאמו טמאה למקדש וקדשיו. הר\"מ:",
+                "בנקבה. כל חטאת יחיד נקבה היא דהיינו כשבה או שעירה. רש\"י:",
+                "ולא כו'. אימא הוא מעטיה קרא [ממלקות דכתיב תהיה] אבל היא תלקי ותייתי קרבנן. והביא את אשמו לה' כתיב גמ':",
+                "והא דכתיב לזרע באשת איש וכן בסוטה. מתרץ בגמ' דא\"א פרט למשמש באבר מת א\"נ משמש מתה סד\"א לאחר מיתה נמי איקרי שארו ולחייב קמ\"ל. דסוטה פרט לשקינא לה בנשיקה א\"נ דרך אברים סד\"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קפיד קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "ואי אפשר לומר שבועל שפחה משוחררת פנויה שיומת [לפי שהיא פנויה כשאר הנשים] אלא לפי שהיא מקודשת ויש בה צד עבדות. שאלו נגמר פדיונה היתה אשת איש ונהרגים שניהם. הר\"מ:",
+                "ודאית. ומאורסת לע\"ע. דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש. גמ':"
+            ],
+            [
+                "וכ\"ש אם הוא מזיד דהא קרא כי כתיב במזיד כתיב כמ\"ש במ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כדתנן רפ\"י דיבמות. האשה כו' ובאו ואמרו כו' דקי\"ל אפי' בחד. גמ':",
+                "דת\"ר או הודע אליו חטאתו. ולא שיודיעוהו אחרים. יכול אפי' אינו מכחישן ת\"ל או הודע אליו מ\"מ במאי עסקינן אילימא בתרין. תרין ואין מכחישן קרא בעי אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישן מהימן ש\"מ גמ'. וכ' התוס' דהא דאי מכחישו לא מהימן \"העד ע\"כ ר\"ל דאומר איני יודע דאי אומר בהדי' לא אכלתי פשיטא דפטור דע\"א אינו קם אלא לשבועה:",
+                "לא כו'. צ\"ל דמיירי שהעידו שנים בבת אחת דאי בזא\"ז הא כל מקום שהאמינה תורה ע\"א הרי כאן שני' כו':",
+                "פטור. וה\"ה אם אמר א\"י כמו שפירשנו. תוס':",
+                "מחייב. וא\"ת האיך מחייב והאמר לא אכלתי. ובעל כרחיה לא יביא חטאת. כדאמרינן חייבי חטאת אין ממשכנין אותן. וי\"ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניחא לי' בכפר'. אבל האי ניחא לי' בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו. תוס':",
+                "מה כו'. השתא נמי מה שאמר לא אכלתי. כך ר\"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. והכי מתרצינן מלתיה דבהכי הוה דעתו ואע\"ג דלא משוי אינש נפשיה רשיעה כו' אבל אי אמר מזיד אכלתי חלב מהימן דאותו מתכוין לטוב שאינו רוצה להביא חולין לעזרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והזר כו'. ולא היתה לו ידיעה בינתיים דיש ידיעה לחצי שיעור כחכמים סוף פרק י\"ב דשבת:"
+            ],
+            [
+                "ופלוגתא דתנאי הוא במשנה ח' פרק ח' דעירובין ושם פסק הר\"ב כהר\"מ:",
+                "ונכנס כו'. פי' ועבד עבודה. אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב וה\"פ בת\"כ. תוס' כו' ומכל מקום להר\"מ יש איסור אף בלא עבודה. ואף מן המזבח ולפנים יש איסור:",
+                "לא דק דאין בו אלא חיוב מיתה וכמ\"ש בעצמו ספ\"ט דסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "כגון שאכל כוליא בחלב'. א\"נ דמלייה בתמרי דלא מחייב ביה\"כ אלא על ככותבת גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "פי' בחלב זה דמוקדשי':",
+                "וא\"נ מוקדשים דיש בהן לכהנים אינהו נמי כי קא זבו משלחן גבוה קא זכו. ומיהו הכא בחלב דאינו אלא לגבוה:",
+                "דאל\"ה אין דרך הוצאה בכך. כדתנן במ\"ג פ\"י דשבת. אבל כשאוכלו כך ביון דקא מכוין [לאוכלו בהליכתו] מחשבתו משויא לי' מקום. גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "וכ' רש\"י עירוב כדי נסבה. אלא דהא בהא תליא דלא תקנו חכמים ערובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה. שגזרו מרשות לרשות. גזירה משום הוצאה מרה\"י לרה\"ר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה אם גירשה כדלק' וחדא מתרתי נסיב:",
+                "והתוס' כ' וא\"ת והא ממזרת היא וא\"כ היאך אסורה לאחיו משום אשת אח איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרות וי\"ל דמיירי דאחיו נמי ממזר כו' ועי\"ל איסור חמור על איסור קל חל. ותי' בתרא אין נראה מדברי הר\"ב וא\"כ לפי' קמא ק' קושית התוס'. וי\"ל דמיירי שיש כאן אח א' שהוא ממזר שהיתה מותרת לו ועכשיו בשנשאה זה נאסרה על אותו האח משום אשת אח ובמגו נאסר ג\"כ על זה. ועתוי\"ט:",
+                "כלו' שמת זה ונשאת לאחר וכ\"כ הר\"מ בהדיא וב\"כ הר\"ב בהדיא במתני' דלק'. ובחנם נדחקו לפ' כן דהא איסור א\"א חייל בב\"א עם איסור אשת אחי אביו במו בתו ואחותו וכן לק' באם עבר הזקן פי' הר\"מ דאיסור אשת אב ואיסור אשת איש הם שני אסורים הבאים באחד:",
+                "כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על אחות בתו של חתנו. שהי' \"לו בת בתו היתה אחות אשתו. רש\"י. ועתוי\"ט כמה מציאות שיהא חייב יותר והתנא לא חש למתנינהו דממילא משמע כשתעמוד למנין:",
+                "עתוי\"ט עוד מציאות אחר ע\"ז ומסיק בשם הר\"מ. דכל אלו שאסורן משום איסור מוסיף צריך שיהיו האנשים הנאסרים בעולה אבל אם אינם בעולם אין אומרים הואיל אם היו כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשון הר\"מ ובא אותו הבן על הבת האחרת היא אחותו מאביו. ואחות אמו מן האב ומן האם ואחות אביו מאמו:"
+            ],
+            [
+                "והוא ל' עברי כקול הסירים וכן מבור הסירה כמדרש חז\"ל:",
+                "ק\"ו. ובפ\"ט דחולין מ\"ז ילפינן לה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובמ\"ב דפי' הר\"ב דאין תמחויין מחלקין. אתיא נמי כר\"י דהכא דאמר מחלקין לחומרא הוא דאמר אבל התם לקולא לא אמר. גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "כנהנה. וה\"ה דמצי למימר הנהנה כאוכל. משא\"כ בנותר. אלא אגב דנקיט מאכל כאוכל קאמר מהנה כנהנה. תוס':",
+                "בהעלם אחד. עיין לקמן בסוף פרק ה' דמעילה ובמ\"ש הר\"ב שם. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דמנדה לא מצי למפשט ליה אלא חדא. רהא בנרה ליכא תולדות. רש\"י:",
+                "וק\"ל דפסוק זה על העונש נאמר ועדיין אזהרה לא שמענו וכדלקמן בבהמה ורש\"י בחומש פי' בפ' לא תקרבו לגלות ערוה. להזהיר הנקבה כזכר. לכך נאמר ל' רבים:",
+                "הבהמה כו'. שאע\"פ שהיא נענשת כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו אינה מוזהרת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולפ\"ז ה\"ה אם בא א' אח\"כ ואכל את השניה חייב אע\"ג דלפניו לא היה אלא חתיכה אחת ודר\"פ דלעיל ע\"א אומר אכל [כו'] כ' הר\"א דמיירי ג\"כ בדאיקבע איסורא. והכ\"מ כ' כיון דהעד אומר דודאי חלב אכל שפיר מיקרי איקבע איסורא אפי' בחתיכה אחת. ועתוי\"ט:",
+                "ספק כו: צ\"ל דמיירי שיש שתי חתיכות לפניו ובשתיהן כשיעור ואכל מא' מהן כזית ומסופק אי הוי כזית שלם או פחות מעט ואשמעינן דאפי' בספק ספיקא מייתי אשם תלוי. וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות. כגון שעשה מלאכה בין השמשות דספק יום או לילה. וגם איקבע איסורא פירוש שעשה מלאכה בין השמשות קרוב למוצאי שבת דאיקבע אסורא כל היום. תוס'. אבל מהר\"מ לא משמע כן:"
+            ],
+            [
+                "גמ' אע\"ג דלענין טומאת מקדש וקדשיו לא ס\"ל ר\"א הכי כדפי' הר\"ב בספ\"ב דשבועות:",
+                "וא\"ת שוגג נמי דכל התורה כולה לא מתכוין לאיסור. וי\"ל בכל התירה כולה [כשאמר מותר] הוא בשוגג בדבר שידוע לנו שהוא איסור. אבל הכא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ\"ע אם היה כפי ��ה שהוא סבור. ולכך פטור משום דהוי מתעסק:",
+                "וק' דא\"כ בה למ\"ל דממלאכת מחשבת מצי למילף כו' ונ\"ל דר\"א לא דריש מלאכת מחשבת ור\"י לא דריש בה. רש\"י. וק' דבס\"פ פי' הר\"ב בעצמו דדריש בה אליבא דר\"י ועוד ק' דנקט למלאכת מחשבת בדר\"א והתוס' במס' שבת ד' ע\"ב תי' די\"ל דממלאכת מחשבת ילפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור דלא נעשית מחשבתו ואצטריך בה לנתכוין לתלוש וחתך אותו דבר עצמו שנתכוין לחתכו ונמצא שהיה מחובר דנתקיימה מחשבתו אלא כוונתו להיתר היה. והשתא בין לר\"א בין לר\"י אצטרכו שני הדרשות. וא\"כ הר\"ב שכתב מלאכת מחשבת אתלוש לא דק. ועתוי\"ט:",
+                "ומקצתה כו'. והא שמעינא ליה דמחייב. דתנן רא\"א האורג ג' חוטין בתחלה וא' על האריגה חייב. א\"ר יוסף ר\"י אליבא דר\"א הכי מתני רא\"א האורג ג' חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב פרש\"י ב' על האריג. כל השיעור הוא זה. ובתחלה ה\"ט דבעי ג' משום דסתרי. דשנים אינם מתקיימים. אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר:"
+            ],
+            [
+                "שר\"א כו' דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא. לר\"י עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא. ולר\"א כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא כדפירש\"י:",
+                "המ\"ל וליטעמך ולר\"א למה נאמר בה דהא איהו לית ליה דרשא דעד שיודע כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בחיה כו'. ילפי' להו בגמ' מקראי:",
+                "דם כו'. פי' הר\"ב בב\"ק ובחולין. נחירה שתוחב הסכין בנחיריו וחותך. ועקירה שעוקר הסימנין ממקום חבורן. וכ' התוס' אבל קשה כיון שאינה מתה ע\"י כך והל\"מ שהוא פסולה [כששוחט אח\"כ]. א\"כ דמה אינה בכרת כיון שאין הנשמה יוצאת בו. לכך צ\"ל דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור. ועתוי\"ט בשם הרמב\"ן:",
+                "ל' רש\"י בתחלה שחור ואח\"כ יוצא אדום ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק ואח\"כ מקלח ובסוף כשהדם מתמעט שותת ויורד ע\"כ. והאי דם הקזה ר\"ל הקזת ב\"ח שאסר דמו. שדם האדם אין חייבים עליו. הר\"מ:",
+                "שהנפש כו'. וה\"ה דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנפש יוצאה בו. אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקז' שאין רגיל שיקיז דם לבהמתו עד שיצא לה דם הנפש. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ודם דגים טמאים אסור. ואין לוקים עליו משום דם ולא משום שרץ המים. ועתוי\"ט:",
+                "ולא הצריך שום הוכחה לדם חגבים ובגמ' לא אתמר אלא בדגים. וצ\"ע אם ה\"ה בחג אי לא:",
+                "מחייב. ומודה ר\"י לענין כפרה. שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר כו' והכא היינו טעמא דמרבי ליה מכל דם. גמ':"
+            ],
+            [
+                "מחייב כו'. פליגי בדרשא דקראי בגמ':",
+                "פי' בחטאת קבועה:",
+                "דאם ספק מאי קאמר פשיטא דספק הוא לו:",
+                "שממין. לא בעי אתויי אשם ודאי דלא בעי ידיעה לכתחילה כמו בחטאת. שאם היה ספק מביא א\"ת ולכי מתודה מביא חטאתו. גמ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזה כו'. דלא בעי חתיכה משני חתיכות כו' דכיון דאיקבע איסורא מעיקרא חייב כו'. עתוי\"ט:",
+                "כלומר הבא על חטא כדתנן בסוף פירקין דדוקא בחטאת אין שנים כו' ואשם תלוי נמי במקום חטאת הוא בא:"
+            ],
+            [
+                "חתיכה כו'. והוא שומן דמיחלף בחלב. והכא משום דלקמן תני קדש תני הכא חולין:",
+                "גמ' ובברייתא דבהדיא אמר ר\"י הכי:"
+            ],
+            [
+                "ור\"ע [נמי] מחייב בזה. מחמת החלב ומחמת הקדש אחת. לפי שאשם תלוי אחד הוא צריך להביא על שתי הספק��ת יחד. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "גמ' והא יש אוכל אכילה אחת רפ\"ג מ\"ד. דקתני ביה נותר. וקתני מביא ד' חטאת ואשם א' א\"ל ההיא בגסה [באכילה גסה] וההיא בדקה. א\"נ ההיא בימות הגשמים. הכא בימות החמה דמסרחת הבשר:",
+                "ר\"ש כו'. דבמוקדשין ס\"ל דגלי רחמנא דאיסור חל על איסור והשתא ל\"ק ממ\"ד פ\"ג דשבועות, ותמוה דבגמ' הקשו זה מברייתא ולא הקשו ממשנה דשבועות. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שאם כו'. ר' אליעזר לטעמיה דאמר במשנה ג' מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. תוי\"ט. ועתו\"ח:",
+                "ישפך. אפי' לרבנן דאמרי דעבדי' מיניה עולת נדבה. היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול הוא. אי נמי כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה. שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבוהו עולה אחר שחיטה. תוס':",
+                "רש\"י. ותמיהני דהא אמרן בגמר ומקדיש ליה ואם כן מעיקרא לאו קושיא דהא לא הוי חולין בעזרה. ועתוי\"ט:",
+                "שהרי על הספק בא מתחלה וכיפר הספק והלך. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותמהני דכיון דרב אשי אמר דטעמ' דמתחזי כזבח פסול מאי דוחקיה לאוקמי כתרי תנאי:"
+            ],
+            [
+                "הואיל ולא כיפר שום עון. הר\"מ:",
+                "מאחר. שכל היום מכפר כדתנן לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שהדחוי מעיקרו אינו דחוי. ועדיין לא נראה עד שנעשה שוה שתים. ואע\"פ שהשביח מאליו אדם מתכפר בשבח הקדש. הר\"מ:",
+                "עשרה זוז. שכל חומש האמור בתורה שיהא קרן וחומשו חמשה:",
+                "ומאי מעילתו גזילו. ואע\"ג דבסיפא קרי למעילתו איל אשם. רישא דהוי ליה איל דזבין קרן וחומשו. קרי ליה למעילתו גזילו. סיפא דלא הוי איל דזבין קרן וחומש. קרי ליה איל מעילתו. גמ':"
+            ],
+            [
+                "דאי לשגגת האב פשיטא דלא יביא דהא חטאת שמתו בעליה תמות. הר\"מ:",
+                "שנא' כו'. לכאורה אכולה מתניתין קאי ואדסמיך ליה נמי. אבל הכ\"מ בשם הרי\"ק כתב דלא ילפינן מקרא שלא יביא מחלב של אמש על של היום דכיון ששניהם ממין א' הן אלא החכמים הם שהחמירו שלא לעשות לכתחילה ולפיכך פירש דשנאמר לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפי' על חלב כו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטאת על חטא וכן נמי על לא יביאנה בנו דהשתא אצטריך קרא למעוטי כיון דבאב גופיה כיפר כשהוא על מין אותו חטא:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ מביא תחתיהם עוף ומחללן על העוף. דאם לא כן במה יצאו לחולין. והיינו נמי דתנן בסיפא שאין לעוף פדיון. עתוי\"ט:",
+                "ואיצטריך בשניהם דאי כתב גבי כשבה ושעיר' לחוד הוה אמינא התם כי מיעני מייתי עוף דתרוייהו מיני דמים ננהו. אבל עשירית האיפה דלאו מינא דדמים ננהו. מייתי עשירית האיפה מן ביתיה. והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי הדר קרא מחטאתו גבי עוף למימרא דמהקדש דעוף נמי מייתי עשירית האיפה. גמ':",
+                "ובעוף לא כתיב דכ\"ש הוא וכדלעיל בסמוך:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Keritot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,239 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Keritot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Keritot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ל\"ו כו'. מנינא למה לי. שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב ע\"כ אחת וא'. ומפיק ליה מקרא כו'. ול\"ד שיתחייב ל\"ו חטאות דהא פסח ומילה אין בהם חטאת:",
+                "אבל אי איכא התראה יש מהן בחנק ויש מהן בסקילה ויש מהן במלקות. ובשוגג בחטאת. רש\"י:",
+                "על האם כו'. טעם סידורן דקחשיב להו החמור חמור ברישא [עי' פ\"ז דסנהדרין מ\"ד ורפ\"ג דמכות] רש\"י:",
+                "ועל כו'. כולהון מייתי להו קראי בגמ':",
+                "והאשה כו'. מסיק בגמ' דבגברי קחשיב למניינא לחייבו על כולם בהעלם א' ודל מנהון האשה כו' ותנא ל\"ג חטאות בלבד ותנא האשה כו' ופסח ומילה לסיומינהו כריתות. דאי אמרת בנשי קחשיב דל מנהון הבא על הזכר ועל הבהמה:",
+                "וכ\"פ לק' גבי מחלל שבת בא' מאבות מלאכות. דתנא לא מהדר אלא אמצות שחייבין \" עליהן כרת ושם שבת קתני ושם ע\"ז קתני ולעולה בכל חדא וחדא איכא טובה. גמ':",
+                "והעושן בהעלם א' לא מחייב שתים. רש\"י אבל לענין מיתה חילקן הכתוב:",
+                "ודברי תימה הן דבהדיא שנינו במ\"ג פ\"ב דזבחים חוץ למקומו פסול ואין בו כרת:",
+                "ואע\"פ שעל הסיכה עצמה שיסוך בו פטור כדלקמן:",
+                "ל\"ד דגבי קטרת לא כתיב כמוהו כמו גבי שמן כו' אלא ר\"ל עד שיהא ראוי להקטיר איזה שיעור וא\"צ שיעשה כולן:",
+                "שכן הוא בפי' בכתוב. אבל המריח בקטרת של בה\"מ לא אזהרה ולא כרת כו' ולא דמי לסך בשמן המשחה. דהתם אית ביה מעשה. ומש\"ה אית ביה אזהרה. רש\"י:",
+                "דכתיב אשר יתן ממנו על זר ממנו מאותו של משה. עתוי\"ט:",
+                "כל מ\"ש הר\"ב מייתי להו קראי בגמ':",
+                "ואין מלכי ישראל מושחין. [משבא דוד אבל שאול נמשח רש\"י] והא דאלישע משח ליהוא. מתרצים בגמ' באפרסמא דכיא ולא בשמן המשחה:",
+                "בגמ' מי הוה שמן המשחה והא יאשיה גנזו ומשני באפרסמא דכיא:"
+            ],
+            [
+                "והבא על הזכר ועל הבהמה כסבור לבא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר וכו' ואח\"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא וכן בכולהו. נדה כסבור טהורה היא. מגדף כסבור מברך שם בן ב' אותיות [דאינו חייב עליו] וברך שם בן ד'. מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר בנו. אוב נתכוין לכשוף אחר. דם כסבור דם דגים. מעלה בחוץ כסבור במות אלו של צבור מותרות ומוקי ליה לקרא בבמת יחיד. שמן וקטרת בנתכוין לסממנים אחרים:",
+                "כגון תינוק שנשבה ולא שמע מעולם שיש שבת. דאלו שמע ועכשיו שכחו. חייב כמ\"ש הר\"ב ברפ\"ז דשבת:",
+                "אף כו'. אדר\"מ מהדרי דא' חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו וקאמרי דאף המגדף נמי ולא ידענא מאי קשיא לי' לרש\"י אדמפ' בגמ' דרבנן מהדרי אידעוני דלא תנן לה לפי שאין בו מעשה [וקאמרי] מגדף נמי לית ביה מעשה. וכ' תימה לי ולר\"י דאמר לעיל הואיל ושניהם בלאו א'. [כלומר ולא משום דאין בו מעשה] מאי אף. ע\"כ. דהא מתניתין [דלעיל] ר\"ע היא דלא בעי מעשה ומה\"ט לא אמר ר\"י הכי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יש כו'. התחיל לפ' קרבן חטאת שלא ע\"י חטא:",
+                "המפלת כו'. מתני' מתפרשת יפה בדברי הר\"ב בפ\"ג דנדה מ\"ד. ששם היא שנויה לענין טומאת לידה. וכ יל הטמאה לידה הרי זו מביאה קרבן וחטאתה נאכלת:",
+                "לא דק דתנאי נינהו לשני הפירושים הללו במסכת נדה דף כ\"ה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דהכי שמעינן ליה לרבי יוסי במ\"ה פ\"ה וכן הלכה וכן נמי באשם תלוי שם במ\"ד לפי שבא במקום חטאת:"
+            ],
+            [
+                "דגים כו'. דהא במ\"ג פ\"ג דנדה אם יש עמהן דם טמאה. לאו משום לידה אלא משום נדה:"
+            ],
+            [
+                "דחייב בקרבן שני כמ\"ש בפי' הר\"ב במתני דלקמן:",
+                "לפי שהוא דם לידה לא דם טוהר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משמע על לידה אחת מביאה דהיינו עכא\"וא. רש\"י. ודאינה מביאה על כל לידה ולידה דתוך מלאת עיין בפי' הר\"ב פ\"ב מ\"ד:",
+                "בדינרין. דינרין של כסף. דינרי. של זהב. ערוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ד' מנינא לאפוקי מדראב\"י:",
+                "וד'. מנינא לאפוקי מדר\"ש דתני רש\"א שבוע' הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה. גמ':",
+                "דאילו בשאר דברים חלוקים הם כדתנן ספ\"ג דסוטה. גמ':",
+                "דגר צריך מילה וטבילה וקרבן וכולהו ילפי' להו מקראי בגמ':",
+                "ובגמ' יליף לי' דגם בעוף סגי לי' והיינו שתי פרידות ושתיהן עולות:"
+            ],
+            [
+                "גמ' והא קרא כי כתיב במזיד כתיב [דכתיב בקורת תהי'. והיינו מלקו' ואין מלקו' אלא במזיד ועלי' קאמר והביא את אשמו] אלא אימא לעשות שוגג כמזיד:",
+                "כלומר כדאמרי' בעלמא אין עונשין אא\"כ מזהירין. דהיינו עונש ב\"ד של מטה. דודאי דאף על השוגג מתיסר ביסורין מב\"ד של מעלה דהא צריך חטאת לכפרה. ועל לא הודע אשם תלוי שתולה ומגין מן היסורים ובגמ' מביא קראי דפתאום משמע נמי שוגג ואונס ופריך לכתוב פתאום דמשמע כלהו ולא לכתוב פתע. ומשני דה\"א דהכא משמעותו דוקא שוגג ולא מזיד מידי דהוה אכל התורה דאין קרבן אמזיד להכי כתב פתע דשוגג הוא לגלויי דפתאום אונס ומזיד הוא:",
+                "ותימה דבר\"פ שבועת הפקדון פי' הר\"ב מדלא כתיב בה ונעלם וכ\"ה בגמרא דשבועות לדהדיא. ועתוי\"ט. שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "חמשה. מנינא לאפוקי רבי דסבר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום השמיני. ונזיר שנטמא בשביעי טומאה אריכתא הוא כאלו נטמא בתוך השבעה:",
+                "וחמשה. מנינא לאפוקי. מדר\"א דאמר נשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו. ועתוי\"ט:",
+                "בזדון או בשוגג ובידיע' בנתיים דאל\"ה אפי' בשאר איסורים אינו חייב אלא א' כדלק' פ\"ג מ\"ב:",
+                "פי' לאחר שגלח וטבל ליחייב שתי קרבנו'. שכיון שלא הביא קרבנותיו והוא כבר נטהר ראוי לכשיחזיר ויתטמא שיביא קרבן על כל טומאה וטומאה דטומאה אחריתי היא. הואיל וטבל בו ביום:",
+                "וחד מיהא חייב משום טומאה זו. רש\"י בנזיר. ואין נראה כן מדבריו במכילתין ריש פרק קמא אבל כשנטמא טומאות הרבה ביום השמיני. שהוא ראוי להביא קרבנותיו חייב קרבן על כל טומאה וטומאה. כל זמן שלא הביא קרבנותיו:",
+                "המקנא כו'. מביא מנחת שעורים אחת לכולן כשהוא משקה. רש\"י:",
+                "ואיכא למידק אי הכי נמי כשהיה ראוי להביא קרבנותיו אי מחייב קרבן על כל נגע ונגע כמו בנזיר ונראה דשוין הן. ועתוי\"ט:",
+                "צפוריו. אותן שתי צפורים חיות אחת לשחיטה ואחת לשילוח. ולאו קרבן ננהו. רש\"י:",
+                "וכן כתב הר\"מ ותימא דבפרק י\"ד דנגעים משנה י\"א פסקו כר' יהודה כו' ובנוסח ארץ ישראל הוגה בכאן והנראה לי שהלכה כר' יהודה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכן כתב הר\"מ דאטו ברשיעי עסקינן:",
+                "ר\"ל מה שאמו טמאה למקדש וקדשיו. הר\"מ:",
+                "בנקבה. כל חטאת יחיד נקבה היא דהיינו כשבה או שעירה. רש\"י:",
+                "ולא כו'. אימא הוא מעטיה קרא [ממלקות דכתיב תהיה] אבל היא תלקי ותייתי קרבנן. והביא את אשמו לה' כתיב גמ':",
+                "והא דכתיב לזרע באשת איש וכן בסוטה. מתרץ בגמ' דא\"א פרט למשמש באבר מת א\"נ משמש מתה סד\"א לאחר מיתה נמי איקרי שארו ולחייב קמ\"ל. דסוטה פרט לשקינא לה בנשיקה א\"נ דרך אברים סד\"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קפיד קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "ואי אפשר לומר שבועל שפחה משוחררת פנויה שיומת [לפי שהיא פנויה כשאר הנשים] אלא לפי שהיא מקודשת ויש בה צד עבדות. שאלו נגמר פדיונה היתה אשת איש ונהרגים שניהם. הר\"מ:",
+                "ודאית. ומאורסת לע\"ע. דכתיב כי לא חופשה מכלל דהוא חופש. גמ':"
+            ],
+            [
+                "וכ\"ש אם הוא מזיד דהא קרא כי כתיב במזיד כתיב כמ\"ש במ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כדתנן רפ\"י דיבמות. האשה כו' ובאו ואמרו כו' דקי\"ל אפי' בחד. גמ':",
+                "דת\"ר או הודע אליו חטאתו. ולא שיודיעוהו אחרים. יכול אפי' אינו מכחישן ת\"ל או הודע אליו מ\"מ במאי עסקינן אילימא בתרין. תרין ואין מכחישן קרא בעי אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישן מהימן ש\"מ גמ'. וכ' התוס' דהא דאי מכחישו לא מהימן \"העד ע\"כ ר\"ל דאומר איני יודע דאי אומר בהדי' לא אכלתי פשיטא דפטור דע\"א אינו קם אלא לשבועה:",
+                "לא כו'. צ\"ל דמיירי שהעידו שנים בבת אחת דאי בזא\"ז הא כל מקום שהאמינה תורה ע\"א הרי כאן שני' כו':",
+                "פטור. וה\"ה אם אמר א\"י כמו שפירשנו. תוס':",
+                "מחייב. וא\"ת האיך מחייב והאמר לא אכלתי. ובעל כרחיה לא יביא חטאת. כדאמרינן חייבי חטאת אין ממשכנין אותן. וי\"ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניחא לי' בכפר'. אבל האי ניחא לי' בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו. תוס':",
+                "מה כו'. השתא נמי מה שאמר לא אכלתי. כך ר\"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. והכי מתרצינן מלתיה דבהכי הוה דעתו ואע\"ג דלא משוי אינש נפשיה רשיעה כו' אבל אי אמר מזיד אכלתי חלב מהימן דאותו מתכוין לטוב שאינו רוצה להביא חולין לעזרה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והזר כו'. ולא היתה לו ידיעה בינתיים דיש ידיעה לחצי שיעור כחכמים סוף פרק י\"ב דשבת:"
+            ],
+            [
+                "ופלוגתא דתנאי הוא במשנה ח' פרק ח' דעירובין ושם פסק הר\"ב כהר\"מ:",
+                "ונכנס כו'. פי' ועבד עבודה. אבל בכניסה בלא עבודה לא מחייב וה\"פ בת\"כ. תוס' כו' ומכל מקום להר\"מ יש איסור אף בלא עבודה. ואף מן המזבח ולפנים יש איסור:",
+                "לא דק דאין בו אלא חיוב מיתה וכמ\"ש בעצמו ספ\"ט דסנהדרין:"
+            ],
+            [
+                "כגון שאכל כוליא בחלב'. א\"נ דמלייה בתמרי דלא מחייב ביה\"כ אלא על ככותבת גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "פי' בחלב זה דמוקדשי':",
+                "וא\"נ מוקדשים דיש בהן לכהנים אינהו נמי כי קא זבו משלחן גבוה קא זכו. ומיהו הכא בחלב דאינו אלא לגבוה:",
+                "דאל\"ה אין דרך הוצאה בכך. כדתנן במ\"ג פ\"י דשבת. אבל כשאוכלו כך ביון דקא מכוין [לאוכלו בהליכתו] מחשבתו משויא לי' מקום. גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "וכ' רש\"י עירוב כדי נסבה. אלא דהא בהא תליא דלא תקנו חכמים ערובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה. שגזרו מרשות לרשות. גזירה משום הוצאה מרה\"י לרה\"ר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה אם גירשה כדלק' וחדא מתרתי נסיב:",
+                "והתוס' כ' וא\"ת והא ממזרת היא וא\"כ היאך אסורה לאחיו משום אשת אח איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרות וי\"ל דמיירי דאחיו נמי ממזר כו' ועי\"ל איסור חמור על איסור קל חל. ותי' בתרא אין נראה מדברי הר\"�� וא\"כ לפי' קמא ק' קושית התוס'. וי\"ל דמיירי שיש כאן אח א' שהוא ממזר שהיתה מותרת לו ועכשיו בשנשאה זה נאסרה על אותו האח משום אשת אח ובמגו נאסר ג\"כ על זה. ועתוי\"ט:",
+                "כלו' שמת זה ונשאת לאחר וכ\"כ הר\"מ בהדיא וב\"כ הר\"ב בהדיא במתני' דלק'. ובחנם נדחקו לפ' כן דהא איסור א\"א חייל בב\"א עם איסור אשת אחי אביו במו בתו ואחותו וכן לק' באם עבר הזקן פי' הר\"מ דאיסור אשת אב ואיסור אשת איש הם שני אסורים הבאים באחד:",
+                "כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על אחות בתו של חתנו. שהי' \"לו בת בתו היתה אחות אשתו. רש\"י. ועתוי\"ט כמה מציאות שיהא חייב יותר והתנא לא חש למתנינהו דממילא משמע כשתעמוד למנין:",
+                "עתוי\"ט עוד מציאות אחר ע\"ז ומסיק בשם הר\"מ. דכל אלו שאסורן משום איסור מוסיף צריך שיהיו האנשים הנאסרים בעולה אבל אם אינם בעולם אין אומרים הואיל אם היו כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשון הר\"מ ובא אותו הבן על הבת האחרת היא אחותו מאביו. ואחות אמו מן האב ומן האם ואחות אביו מאמו:"
+            ],
+            [
+                "והוא ל' עברי כקול הסירים וכן מבור הסירה כמדרש חז\"ל:",
+                "ק\"ו. ובפ\"ט דחולין מ\"ז ילפינן לה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובמ\"ב דפי' הר\"ב דאין תמחויין מחלקין. אתיא נמי כר\"י דהכא דאמר מחלקין לחומרא הוא דאמר אבל התם לקולא לא אמר. גמ'. ועתוי\"ט:",
+                "כנהנה. וה\"ה דמצי למימר הנהנה כאוכל. משא\"כ בנותר. אלא אגב דנקיט מאכל כאוכל קאמר מהנה כנהנה. תוס':",
+                "בהעלם אחד. עיין לקמן בסוף פרק ה' דמעילה ובמ\"ש הר\"ב שם. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דמנדה לא מצי למפשט ליה אלא חדא. רהא בנרה ליכא תולדות. רש\"י:",
+                "וק\"ל דפסוק זה על העונש נאמר ועדיין אזהרה לא שמענו וכדלקמן בבהמה ורש\"י בחומש פי' בפ' לא תקרבו לגלות ערוה. להזהיר הנקבה כזכר. לכך נאמר ל' רבים:",
+                "הבהמה כו'. שאע\"פ שהיא נענשת כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו אינה מוזהרת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולפ\"ז ה\"ה אם בא א' אח\"כ ואכל את השניה חייב אע\"ג דלפניו לא היה אלא חתיכה אחת ודר\"פ דלעיל ע\"א אומר אכל [כו'] כ' הר\"א דמיירי ג\"כ בדאיקבע איסורא. והכ\"מ כ' כיון דהעד אומר דודאי חלב אכל שפיר מיקרי איקבע איסורא אפי' בחתיכה אחת. ועתוי\"ט:",
+                "ספק כו: צ\"ל דמיירי שיש שתי חתיכות לפניו ובשתיהן כשיעור ואכל מא' מהן כזית ומסופק אי הוי כזית שלם או פחות מעט ואשמעינן דאפי' בספק ספיקא מייתי אשם תלוי. וגבי שבת ויום חול נמי מצינו למשכח שתי חתיכות. כגון שעשה מלאכה בין השמשות דספק יום או לילה. וגם איקבע איסורא פירוש שעשה מלאכה בין השמשות קרוב למוצאי שבת דאיקבע אסורא כל היום. תוס'. אבל מהר\"מ לא משמע כן:"
+            ],
+            [
+                "גמ' אע\"ג דלענין טומאת מקדש וקדשיו לא ס\"ל ר\"א הכי כדפי' הר\"ב בספ\"ב דשבועות:",
+                "וא\"ת שוגג נמי דכל התורה כולה לא מתכוין לאיסור. וי\"ל בכל התירה כולה [כשאמר מותר] הוא בשוגג בדבר שידוע לנו שהוא איסור. אבל הכא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ\"ע אם היה כפי מה שהוא סבור. ולכך פטור משום דהוי מתעסק:",
+                "וק' דא\"כ בה למ\"ל דממלאכת מחשבת מצי למילף כו' ונ\"ל דר\"א לא דריש מלאכת מחשבת ור\"י לא דריש בה. רש\"י. וק' דבס\"פ פי' הר\"ב בעצמו דדריש בה אליבא דר\"י ועוד ק' דנקט למלאכת מחשבת בדר\"א והתוס' במס' שבת ד' ע\"ב תי' די\"ל דממלאכת מחשבת ילפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור דלא נעשית מחשבתו ואצטריך בה לנתכוין לתלוש וחתך אותו דבר עצמו שנתכוין לחתכו ונמצא שהיה מחובר דנתקיימה מחשבתו אלא כוונתו להיתר היה. והשתא בין לר\"א בין לר\"י אצטרכו שני הדרשות. וא\"כ הר\"ב שכתב מלאכת מחשבת אתלוש לא דק. ועתוי\"ט:",
+                "ומקצתה כו'. והא שמעינא ליה דמחייב. דתנן רא\"א האורג ג' חוטין בתחלה וא' על האריגה חייב. א\"ר יוסף ר\"י אליבא דר\"א הכי מתני רא\"א האורג ג' חוטין בתחלה ושנים על האריג חייב פרש\"י ב' על האריג. כל השיעור הוא זה. ובתחלה ה\"ט דבעי ג' משום דסתרי. דשנים אינם מתקיימים. אבל הכא איכא למימר חציו היום וחציו למחר:"
+            ],
+            [
+                "שר\"א כו' דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא. לר\"י עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא. ולר\"א כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא כדפירש\"י:",
+                "המ\"ל וליטעמך ולר\"א למה נאמר בה דהא איהו לית ליה דרשא דעד שיודע כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בחיה כו'. ילפי' להו בגמ' מקראי:",
+                "דם כו'. פי' הר\"ב בב\"ק ובחולין. נחירה שתוחב הסכין בנחיריו וחותך. ועקירה שעוקר הסימנין ממקום חבורן. וכ' התוס' אבל קשה כיון שאינה מתה ע\"י כך והל\"מ שהוא פסולה [כששוחט אח\"כ]. א\"כ דמה אינה בכרת כיון שאין הנשמה יוצאת בו. לכך צ\"ל דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור. ועתוי\"ט בשם הרמב\"ן:",
+                "ל' רש\"י בתחלה שחור ואח\"כ יוצא אדום ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק ואח\"כ מקלח ובסוף כשהדם מתמעט שותת ויורד ע\"כ. והאי דם הקזה ר\"ל הקזת ב\"ח שאסר דמו. שדם האדם אין חייבים עליו. הר\"מ:",
+                "שהנפש כו'. וה\"ה דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנפש יוצאה בו. אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקז' שאין רגיל שיקיז דם לבהמתו עד שיצא לה דם הנפש. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ודם דגים טמאים אסור. ואין לוקים עליו משום דם ולא משום שרץ המים. ועתוי\"ט:",
+                "ולא הצריך שום הוכחה לדם חגבים ובגמ' לא אתמר אלא בדגים. וצ\"ע אם ה\"ה בחג אי לא:",
+                "מחייב. ומודה ר\"י לענין כפרה. שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר כו' והכא היינו טעמא דמרבי ליה מכל דם. גמ':"
+            ],
+            [
+                "מחייב כו'. פליגי בדרשא דקראי בגמ':",
+                "פי' בחטאת קבועה:",
+                "דאם ספק מאי קאמר פשיטא דספק הוא לו:",
+                "שממין. לא בעי אתויי אשם ודאי דלא בעי ידיעה לכתחילה כמו בחטאת. שאם היה ספק מביא א\"ת ולכי מתודה מביא חטאתו. גמ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וזה כו'. דלא בעי חתיכה משני חתיכות כו' דכיון דאיקבע איסורא מעיקרא חייב כו'. עתוי\"ט:",
+                "כלומר הבא על חטא כדתנן בסוף פירקין דדוקא בחטאת אין שנים כו' ואשם תלוי נמי במקום חטאת הוא בא:"
+            ],
+            [
+                "חתיכה כו'. והוא שומן דמיחלף בחלב. והכא משום דלקמן תני קדש תני הכא חולין:",
+                "גמ' ובברייתא דבהדיא אמר ר\"י הכי:"
+            ],
+            [
+                "ור\"ע [נמי] מחייב בזה. מחמת החלב ומחמת הקדש אחת. לפי שאשם תלוי אחד הוא צריך להביא על שתי הספקות יחד. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "גמ' והא יש אוכל אכילה אחת רפ\"ג מ\"ד. דקתני ביה נותר. וקתני מביא ד' חטאת ואשם א' א\"ל ההיא בגסה [באכילה גסה] וההיא בדקה. א\"נ ההיא בימות הגשמים. הכא בימות החמה דמסרחת הבשר:",
+                "ר\"ש כו'. דבמוקדשין ס\"ל דגלי רחמנא דאיסור חל על איסור והשתא ל\"ק ממ\"ד פ\"ג דשבועות, ותמוה דבגמ' הקשו זה מברייתא ולא הקשו ממשנה דשבועות. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שאם כו'. ר' אליעזר לטעמיה דאמר במשנה ג' מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. תוי\"ט. ועתו\"ח:",
+                "ישפך. אפי' לרבנן דאמרי דעבדי' מיניה עולת נדבה. היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול הוא. אי נמי כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה. שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבוהו עולה אחר שחיטה. תוס':",
+                "רש\"י. ותמיהני דהא אמרן בגמר ומקדיש ליה ואם כן מעיקרא לאו קושיא דהא לא הוי חולין בעזרה. ועתוי\"ט:",
+                "שהרי על הספק בא מתחלה וכיפר הספק והלך. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותמהני דכיון דרב אשי אמר דטעמ' דמתחזי כזבח פסול מאי דוחקיה לאוקמי כתרי תנאי:"
+            ],
+            [
+                "הואיל ולא כיפר שום עון. הר\"מ:",
+                "מאחר. שכל היום מכפר כדתנן לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שהדחוי מעיקרו אינו דחוי. ועדיין לא נראה עד שנעשה שוה שתים. ואע\"פ שהשביח מאליו אדם מתכפר בשבח הקדש. הר\"מ:",
+                "עשרה זוז. שכל חומש האמור בתורה שיהא קרן וחומשו חמשה:",
+                "ומאי מעילתו גזילו. ואע\"ג דבסיפא קרי למעילתו איל אשם. רישא דהוי ליה איל דזבין קרן וחומשו. קרי ליה למעילתו גזילו. סיפא דלא הוי איל דזבין קרן וחומש. קרי ליה איל מעילתו. גמ':"
+            ],
+            [
+                "דאי לשגגת האב פשיטא דלא יביא דהא חטאת שמתו בעליה תמות. הר\"מ:",
+                "שנא' כו'. לכאורה אכולה מתניתין קאי ואדסמיך ליה נמי. אבל הכ\"מ בשם הרי\"ק כתב דלא ילפינן מקרא שלא יביא מחלב של אמש על של היום דכיון ששניהם ממין א' הן אלא החכמים הם שהחמירו שלא לעשות לכתחילה ולפיכך פירש דשנאמר לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפי' על חלב כו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטאת על חטא וכן נמי על לא יביאנה בנו דהשתא אצטריך קרא למעוטי כיון דבאב גופיה כיפר כשהוא על מין אותו חטא:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ מביא תחתיהם עוף ומחללן על העוף. דאם לא כן במה יצאו לחולין. והיינו נמי דתנן בסיפא שאין לעוף פדיון. עתוי\"ט:",
+                "ואיצטריך בשניהם דאי כתב גבי כשבה ושעיר' לחוד הוה אמינא התם כי מיעני מייתי עוף דתרוייהו מיני דמים ננהו. אבל עשירית האיפה דלאו מינא דדמים ננהו. מייתי עשירית האיפה מן ביתיה. והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי הדר קרא מחטאתו גבי עוף למימרא דמהקדש דעוף נמי מייתי עשירית האיפה. גמ':",
+                "ובעוף לא כתיב דכ\"ש הוא וכדלעיל בסמוך:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kinnim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kinnim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שאין במזבח כי אם שני מקומות. תוס':",
+                "ובמיצוי פלוגתא במעילה דף ח'. דאיכא למ\"ד דלא מעכב. מפרש:",
+                "קנים. קן קרוי שתי תורים או שני בני יונה. פרידה קרויה יונה אחת או תור אחד. מפרש:",
+                "קנים. הקו\"ף בחיר\"ק, כמו חץ חצים. וקן צפור שבפת\"ח מפני הסמיכות:",
+                "הר\"מ. וג\"כ שאינו מפורש בתורה. וכתב עוד הר\"מ, ומה שאמרנו שהחובה אחד עולה ואחד חטאת הרי הוא כפי עיקר החיוב הראשון. ואם כבר הקריב מקצת קרבנותיו עד שיהיה האיש הזה דרך משל יש עליו עשרים עולות ועשר חטאות כולן, חובה או בהיפך, ולפיכך אמר במסכת זו מנין חטאות שבחובה ומנין עולות שבחובה, ולא אמר חצי החובה:"
+            ],
+            [
+                "ימותו כו'. דבכל אחד איכא לספוקי שמא עולה ופסולה למטה, או שמא חטאת ופסולה למעלה. רש\"י:",
+                "ונדבה דנקט, ולא נקט חטאת מועטת בחובה עולה מועטת בחובה, משום דקתני בסיפא אבל חובה שנתערבה זו בזו, להכי נקט נדבה. מפרש:"
+            ],
+            [
+                "לזו כו'. נתן דוגמאות לכל המסכתא בקרבנות הנשים. לפי שה יותר חייבות בקינים, מפני שחייבות בהן כמו שחייבים האנשים, ומוסיף על האנשים יולדות וג\"כ שהזיבות מצוי הרבה בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין. הר\"מ:",
+                "מחצה כשר. אע\"ג דאפשר שמקריב משל שתי נשים, הרי יכול להקריב לשם מי שהוא, ואנן לא קיימינן אלא בפרידות גופייהו כמה כשרים וכמה פסולין מצד עצמן. ועיין בסוף פרקין. וכל זה בכהן נמלך כדתנן בריש פרק ג':"
+            ],
+            [
+                "דאי אין ברירה, איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה, וכל קן לאה הקריב למטה, והקריב עולה למטה וחטאת למעלה כו', וקמ\"ל כדרב חסדא דאמר אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, דכתיב ולקח וגו' אחד לעולה ואחד לחטאת, וכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפרש. וקצת קשה, דלפי זה רישא נקט סתומה בלאו דוקא, ובסיפא פרח לבין הקריבות א\"א לפרש אלא דוקא סתומה. והתוספ' כתבו קן סתומה ה\"ה בקן מפורש הוי דין זה, אלא משום דבסיפא קאמר פרח כו', דדוקא פרידה של קן סתומה שפרחה ונתערבה לבין הקריבות, אבל פרידה המפורשת לעולה שפרחה בין שאר קינין אינו יכול להקריב אלא כמנין עולות שבקינים שפרח לשם, כדאמר סוף פרק קמא. ועתוי\"ט:",
+                "המתות. להכי קאמר בין חטאות המתות, דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו, מצי למיסב חד מנייהו ועביד ליה זוג להא, והא דלא נתערב הוה קרי ליה עולה. גליון רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "תימא, כיון דבסתומות איירינן ולכל אשה שתי קינים וכדין הוא שהקריב שתי חטאות ולא שבאו מקן אחד אלא משני קינים. ובהמפרש ליתא להאי אי נמי. ויש לישב ולהגיה שצ\"ל ונצמאו שלש חטאות משני קינין, והכי קאמר, אי נמי אם יעשה אחד חטאת ואחד עולה שוב לא יקריב השלישי דחיישינן כו' ונמצאו שלש חטאות משני קינין, וה\"נ מצי לאסבורה בשלש עולות:",
+                "שאפילו כו'. שאפילו מעורבות כל השמונה פרידין שבארבעת הקינין יחד אין פחות משנים. פירוש, שני קינין כשרים בהן שתי עולות ושתי חטאות. אבל שלש חטאות ושלש עולות, לא מצי עביד, דדלמא עביד להו משני קינין של אשה אחת שהן שתי חטאות ושתי עולות מפרש:"
+            ],
+            [
+                "אבל אין לפרש לא הפסידה כלום ויקריבו בה שבע חטאות ושבע עולות דמצי עביד להו כיון דבקינין אחרים אין בהם כלום ואותן שלש שנתערבו בה מאחרים ראויין הם להקריב כולם בין עולות בין חטאות שבכל פעם שבא לה אחד היה בא ממקום שראוי להקריב בין עולה בין חטאת דאין זה הלשון, דהל\"ל נשכרה שביעית בפריחה שלישית, שע\"י פריחה שלישית הוכשרו כל הקינין שבשביעית, אלא הלשון משמע לא הפסידה כלום בזאת הפריחה שלישית. מפרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כך כתב הר\"מ והמפרש. והוה מצי למימר דימותו מפני שפרח בהן מבין המתות:",
+                "שפרח כו'. שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היו תערובת החטאת בעולה ולפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכת. הר\"מ. והר\"ב והמפרש נראה דלא גרסי ליה:",
+                "עיין פרק י' דזבחים משנה ד'. ועתוי\"ט:",
+                "יביאו כו'. דשעבודא דאורייתא. ומש\"ה אפילו לא הפרישתו מחיים. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"כ המפרש. ומשום משנה ג' הוא דנקטי הכי. דהא הכא בסתומה אנן קיימינן:",
+                "ויעשו כמו שכתב הר\"ב בסוף מתנינין. וכולה פרקין כמאן דאמר בעלי חיים אינן נידחין, ומשום הכי כי אקריב ארצי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רוצה לומר שתי פרידות שהאחת חטאת ואחת לעולה:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו כי אקריב בסתמא, כל אחת עלתה למי שהיא כו'. ומשום הכי משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן. וכתבו התוס' דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת, דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:"
+            ],
+            [
+                "מפרש. ורוצה לומר שמא זוהי אותה המעורבת שכבר נקבעה לחטאת:",
+                "כלומר, אחר שהקריב שתי חטאות מהתערובות שוב לא יוכל להקריב עוד חטאת על דעת שהיא זו שנתערבה, דשמא זו היא עולה הנשארת, דהואיל ונקרבו שתי חטאות מן התערובות הרי הוקבעה השלישית לעולה ושמא זו היא, ולא היא אותה החטאת שנתערבה:",
+                "ויהיה פי שנים בחובה, שיש בחובה כפלים עולות כנגד החטאות:",
+                "רוצה לומר, גם שתיהן, ואפילו אחת מהן לא:",
+                "רוצה לומר, שתים ביחד אינו יכול להקריב, אבל אחת מקריב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כסבור שני הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה והוזקקה לקן לידה וקן זיבה. רש\"י:",
+                "וכן לכל החטאות דמתניתין הבאות על הספק:",
+                "הר\"מ לא כתב שקבעה לחובתה. ודו\"ק:",
+                "לרבותא כתב כן, דלא תימא דמכל מין הקריב עולה אחת כו', קמ\"ל דלא, דהא בפירשה וקבעה מיירי:",
+                "לאו דוקא. דיכולה להביא שתי פרידות מאיזה מין שתרצה אחת חטאת ואחת עולה, וכמ\"ש בסמוך. וכ\"כ הר\"מ:",
+                "מאיזה מין שיהיה להוסיף על כבש לעולה דעשירות, הואיל וחובתה ג\"כ קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין. הר\"מ. ובן עזאי מסתפק עוד באיזה מין קבעה עם הכבש, ולכך אמר שתי, ורוצה לומר תור ובן יונה. ועיין תוי\"ט שהאריך בפירוש הר\"מ הרבה, ותפס עיקר לפירש\"י בזבחים דף ס\"ז. דוק בהם אם בעל נפש אתה:",
+                "רש\"י. ולרבותא נקטי מנין המרובה אע\"ג דהיינו לבן עזאי. אבל היו יכולים לפרש אליבא דת\"ק ושלש לחובתה, והוו ממש שבע:",
+                "דאי חצוצרות ממש, הא תנן בסוף תמיד ושתי חצוצרות של כסף בידם. עוד יש לומר, דההיא דתמיד של כהנים והני דהכא של לוים לכלי שיר, ושני מיני חצוצרות היו. תוס':",
+                "בני כו'. מעים הדקים. כמו הדרא דכנתא. ועתוי\"ט:",
+                "שבשעה שהן מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם, תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kinnim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Kinnim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שאין במזבח כי אם שני מקומות. תוס':",
+                "ובמיצוי פלוגתא במעילה דף ח'. דאיכא למ\"ד דלא מעכב. מפרש:",
+                "קנים. קן קרוי שתי תורים או שני בני יונה. פרידה קרויה יונה אחת או תור אחד. מפרש:",
+                "קנים. הקו\"ף בחיר\"ק, כמו חץ חצים. וקן צפור שבפת\"ח מפני הסמיכות:",
+                "הר\"מ. וג\"כ שאינו מפורש בתורה. וכתב עוד הר\"מ, ומה שאמרנו שהחובה אחד עולה ואחד חטאת הרי הוא כפי עיקר החיוב הראשון. ואם כבר הקריב מקצת קרבנותיו עד שיהיה האיש הזה דרך משל יש עליו עשרים עולות ועשר חטאות כולן, חובה או בהיפך, ולפיכך אמר במסכת זו מנין חטאות שבחובה ומנין עולות שבחובה, ולא אמר חצי החובה:"
+            ],
+            [
+                "ימותו כו'. דבכל אחד איכא לספוקי שמא עולה ופסולה למטה, או שמא חטאת ופסולה למעלה. רש\"י:",
+                "ונדבה דנקט, ולא נקט חטאת מועטת בחובה עולה מועטת בחובה, משום דקתני בסיפא אבל חובה שנתערבה זו בזו, להכי נקט נדבה. מפרש:"
+            ],
+            [
+                "לזו כו'. נתן דוגמאות לכל המסכתא בקרבנות הנשים. לפי שה יותר חייבות בקינים, מפני שחייבות בהן כמו שחייבים האנשים, ומוסיף על האנשים יולדות וג\"כ שהזיבות מצוי הרבה בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין. הר\"מ:",
+                "מחצה כשר. אע\"ג דאפשר שמקריב משל שתי נשים, הרי יכול להקריב לשם מי שהוא, ואנן לא קיימינן אלא בפרידות גופייהו כמה כשרים וכמה פסולין מצד עצמן. ועיין בסוף פרקין. וכל זה בכהן נמלך כדתנן בריש פרק ג':"
+            ],
+            [
+                "דאי אין ברירה, איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה, וכל קן לאה הקריב למטה, והקריב עולה למטה וחטאת למעלה כו', וקמ\"ל כדרב חסדא דאמר אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, דכתיב ולקח וגו' אחד לעולה ואחד לחטאת, וכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפרש. וקצת קשה, דלפי זה רישא נקט סתומה בלאו דוקא, ובסיפא פרח לבין הקריבות א\"א לפרש אלא דוקא סתומה. והתוספ' כתבו קן סתומה ה\"ה בקן מפורש הוי דין זה, אלא משום דבסיפא קאמר פרח כו', דדוקא פרידה של קן סתומה שפרחה ונתערבה לבין הקריבות, אבל פרידה המפורשת לעולה שפרחה בין שאר קינין אינו יכול להקריב אלא כמנין עולות שבקינים שפרח לשם, כדאמר סוף פרק קמא. ועתוי\"ט:",
+                "המתות. להכי קאמר בין חטאות המתות, דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו, מצי למיסב חד מנייהו ועביד ליה זוג להא, והא דלא נתערב הוה קרי ליה עולה. גליון רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "תימא, כיון דבסתומות איירינן ולכל אשה שתי קינים וכדין הוא שהקריב שתי חטאות ולא שבאו מקן אחד אלא משני קינים. ובהמפרש ליתא להאי אי נמי. ויש לישב ולהגיה שצ\"ל ונצמאו שלש חטאות משני קינין, והכי קאמר, אי נמי אם יעשה אחד חטאת ואחד עולה שוב לא יקריב השלישי דחיישינן כו' ונמצאו שלש חטאות משני קינין, וה\"נ מצי לאסבורה בשלש עולות:",
+                "שאפילו כו'. שאפילו מעורבות כל השמונה פרידין שבארבעת הקינין יחד אין פחות משנים. פירוש, שני קינין כשרים בהן שתי עולות ושתי חטאות. אבל שלש חטאות ושלש עולות, לא מצי עביד, דדלמא עביד להו משני קינין של אשה אחת שהן שתי חטאות וש��י עולות מפרש:"
+            ],
+            [
+                "אבל אין לפרש לא הפסידה כלום ויקריבו בה שבע חטאות ושבע עולות דמצי עביד להו כיון דבקינין אחרים אין בהם כלום ואותן שלש שנתערבו בה מאחרים ראויין הם להקריב כולם בין עולות בין חטאות שבכל פעם שבא לה אחד היה בא ממקום שראוי להקריב בין עולה בין חטאת דאין זה הלשון, דהל\"ל נשכרה שביעית בפריחה שלישית, שע\"י פריחה שלישית הוכשרו כל הקינין שבשביעית, אלא הלשון משמע לא הפסידה כלום בזאת הפריחה שלישית. מפרש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כך כתב הר\"מ והמפרש. והוה מצי למימר דימותו מפני שפרח בהן מבין המתות:",
+                "שפרח כו'. שפרח לצד זה ששם החטאות או העולות ופרח משם לקצה האחר הרי כבר היו תערובת החטאת בעולה ולפיכך כולם ימותו כמו שנתבאר בתחלת המסכת. הר\"מ. והר\"ב והמפרש נראה דלא גרסי ליה:",
+                "עיין פרק י' דזבחים משנה ד'. ועתוי\"ט:",
+                "יביאו כו'. דשעבודא דאורייתא. ומש\"ה אפילו לא הפרישתו מחיים. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"כ המפרש. ומשום משנה ג' הוא דנקטי הכי. דהא הכא בסתומה אנן קיימינן:",
+                "ויעשו כמו שכתב הר\"ב בסוף מתנינין. וכולה פרקין כמאן דאמר בעלי חיים אינן נידחין, ומשום הכי כי אקריב ארצי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רוצה לומר שתי פרידות שהאחת חטאת ואחת לעולה:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו כי אקריב בסתמא, כל אחת עלתה למי שהיא כו'. ומשום הכי משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן. וכתבו התוס' דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת, דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:"
+            ],
+            [
+                "מפרש. ורוצה לומר שמא זוהי אותה המעורבת שכבר נקבעה לחטאת:",
+                "כלומר, אחר שהקריב שתי חטאות מהתערובות שוב לא יוכל להקריב עוד חטאת על דעת שהיא זו שנתערבה, דשמא זו היא עולה הנשארת, דהואיל ונקרבו שתי חטאות מן התערובות הרי הוקבעה השלישית לעולה ושמא זו היא, ולא היא אותה החטאת שנתערבה:",
+                "ויהיה פי שנים בחובה, שיש בחובה כפלים עולות כנגד החטאות:",
+                "רוצה לומר, גם שתיהן, ואפילו אחת מהן לא:",
+                "רוצה לומר, שתים ביחד אינו יכול להקריב, אבל אחת מקריב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כסבור שני הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה והוזקקה לקן לידה וקן זיבה. רש\"י:",
+                "וכן לכל החטאות דמתניתין הבאות על הספק:",
+                "הר\"מ לא כתב שקבעה לחובתה. ודו\"ק:",
+                "לרבותא כתב כן, דלא תימא דמכל מין הקריב עולה אחת כו', קמ\"ל דלא, דהא בפירשה וקבעה מיירי:",
+                "לאו דוקא. דיכולה להביא שתי פרידות מאיזה מין שתרצה אחת חטאת ואחת עולה, וכמ\"ש בסמוך. וכ\"כ הר\"מ:",
+                "מאיזה מין שיהיה להוסיף על כבש לעולה דעשירות, הואיל וחובתה ג\"כ קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין. הר\"מ. ובן עזאי מסתפק עוד באיזה מין קבעה עם הכבש, ולכך אמר שתי, ורוצה לומר תור ובן יונה. ועיין תוי\"ט שהאריך בפירוש הר\"מ הרבה, ותפס עיקר לפירש\"י בזבחים דף ס\"ז. דוק בהם אם בעל נפש אתה:",
+                "רש\"י. ולרבותא נקטי מנין המרובה אע\"ג דהיינו לבן עזאי. אבל היו יכולים לפרש אליבא דת\"ק ושלש לחובתה, והוו ממש שבע:",
+                "דאי חצוצרות ממש, הא תנן בסוף תמיד ושתי חצוצרות של כסף בידם. עוד יש לומר, דההיא דתמיד של כהנים והני דהכא של לוים לכלי שיר, ושני מיני חצוצרות היו. תוס':",
+                "בני כו'. מעים הדקים. כמו הדרא ��כנתא. ועתוי\"ט:",
+                "שבשעה שהן מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם, תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Middot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,210 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Middot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הר\"מ ואין נראין דברי המפרש דמסכת תמיד שכתב שיהיו שומרים יום ולילה:",
+                "אבטינס. עיין מה שכתבתי בסוף מכילתין על לשכת העץ, ותמצא מקום לשכה זו:",
+                "א' כ\"ו. ובסוף פרקין כתב הר\"ב עוד, שגם במקומות ששמרו הכהנים היו הלוים ג\"כ משמרים:",
+                "פנותיו. אנגל\"ש. למקום שכלה החומה ומתחלת חומה. מפרש:",
+                "דתרי מנייהו לא צריכי שימור. גמרא. לפי שהיו תכופין לשאר השערים. הר\"ר שמעיה:",
+                "ומבחוץ דקתני כלומר ואלו ואלו מבחוץ. הר\"ש:",
+                "הכפורת. בית קדשי קדשים נקרא בית הכפורת. ערוך. וכן בכתוב. וע\"ש ששם הכפורת בכרובים לתבנית המרכבה:"
+            ],
+            [
+                "מחזר. בכל לילה ולילה על כל משמר ומשמר. והיה לו מפתחות הר הבית. מפרש. ור\"ל לאפוקי משמרות הכהנים, ושמו יוכיח. ועתוי\"ט:",
+                "והם כו'. בירושלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הדרום. יתכן לומר שעל שם חולדה הנביאה נקראים כן. והיו כאן שנים לפי שרוב תשמיש הר הבית בדרום כבריש פרק דלקמן. ועתוי\"ט:",
+                "קיפונוס. לא ידעתי לו טעם. ובשלטי גיבורים חשב שהוא לשון יון ענינו עבודת הגן, שאפשר שהיה שם גן של ורדים מחוץ להר הבית [וכאותה ששנינו פרק ב' דמעשרות משנה ה']. ועתוי\"ט:",
+                "טדי בדל\"ת. פירושו הצנע, כמו בטעמים יטידוך [היינו בפיוט שחרית דיום הכפורים המתחיל כי אדוקי כו'] שידברו בצניעותיך. א\"נ, לשון פיוט, כמו הני טיידי ופייטי רגילים בהו קמי ריש גלותא. תוספ'. ואולי שהפייטנים היה להם שם לשכה שבה מלמדים ללוים נגוני המזמורים, כי יש לכל מזמור ניגון מיוחד. ועתוי\"ט:",
+                "כך כתב הר\"מ. ועיין פרק ג' דפרה משנה ח' בהר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "כלומר אף בדרום בכל מקום בעזרה, לאפוקי קדשי קדשים ששחיטתן בצפון. ולפי שהם מתנה לכהנים, נתיחד להם שער, לאפוקי שאר קדשים קלים דשל בעלים הם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדמות בתי השינה שיש בטירות המלכים שהוא בית קטן בתוך בית גדול כו'. וטרקלין הוא בית המלכות, וקיטון מקום בית השינה שישנים בו בזמן הקיץ. תרגום קיץ, קייטא. הר\"מ:",
+                "ממקום שהוא חול עד המקום הקדש ולא ממקום הקדש, משום איסור דלא תטע וגו' כל עץ אצל מזבח:",
+                "לחם הפנים. וסמוכים לעזרה ונמצא שהיתה מקודשת. אתיא כמאן דאמר אפייתן בפנים, בפי\"א דמנחות:"
+            ],
+            [
+                "שנים. ולא קא חשיב ריש פרקין דהכא ודתמיד אלא חד שומר, כיון דגבי אהדדי הוו קיימי [זה כנגד זה א\"נ דסמיכי אהדדי], סגי להו בחד שומר דוי [פירוש, רואה] להכא ודוי להכא. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אמה על אמה. בארץ וטבלא עליו. הר\"ש:",
+                "הגביה. הכהן השוער הר\"ש. וכתב הר\"מ, לפי הנראה ממשנה זו שהיו צריכים מפתחות לסגור הדלתות והיו מנעולי דלתותיהן בלי ספק דומים למנעולים כו' שעושין אותם אצלינו ואינם נסגרים אלא במפתחותיהם שבהם נפתחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רובו כו'. שכל רוחב העזרה הוא קל\"ה [אמה] מצפון לדרום, כדתנן ריש פרק ה', ונמצא שהנותר מהר הבית בשתי רוחות הללו הוא שס\"ה אמה. [וכל אורך העזרה מן המזרח למערב קפ\"ז], שבעזרה הפנימית אנן קיימין ואין עזרת נשים בכלל, שעזרת נשים בכלל הר הבית, נמצא שבאלו שתי הרוחות הנותר מהר הבית הוא שי\"ג כו'. הנה רובו לדרום, מאתים וחמישים. שני לו למזרח, מאתים ושלש עשרה. לצפון, מאה וחמשה עשר. למערב, מאה:",
+                "רוב כו'. שהוא על לשכות הרבה ובתים שהיו עשויים באמת ויושר למשמשי הבית נוף על הלשכות שנאמרו במשנה כי אותן לא יספיקו והם שלשים [וסייעתא מיחזקאל מ']. ואולי היו עוד ט\"ו להממונים שבפרק ה' דשקלים. וטעמא שהיה רובו בדרום, לפי ששם היה כניסת כל אדם מהעיר שהיא בנגב ככתוב ביחזקאל כו'. שני לו מן המזרח שכן מקיף דרך ימין:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי, דהא במשנה ג' פרק קמא תנן דלא היה משמש כלום, והרי עכשיו שמושו יותר משמוש שערי הדרום, שבדרום היתה הכניסה דרך ב' שערים, וכאן היציאה דרך שער אחד. ועוד קשה, דהא תנן התם דאף שבדרום משמשין יציאה. ולשון הר\"מ, משנכנס הנכנס משער שושן אינו הולך על שער חולדה אלא לצד שער טדי כו', ומעתה אין כאן יציאה כלל, לשער טדי, אלא לסימנא בעלמא נקטיה:"
+            ],
+            [
+                "סורג כו'. כתב ראבי\"ה, נראה לי שהסורג מקיף מד' רוחות הר הבית. וכן החיל כו'. ולפ\"ז הסורג היה כל סביב הקיפו ולא היה פתוח ופרוץ אלא לצד מזרח עד שפרצום כו' וחזרו וגדרום כו'. ע\"כ. ונראה לי דזה הבנין של הסורג שהוא כדי לתת מקום והבדל בין הנכרים הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, כאותו ששנינו בפרק קמא דכלים משנה ח' החיל מקודש ממנו שאין נכרים וטמא מת נכנסים לשם. ולטעם זה פרצום כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וארכה בכל רוחב ההר לצפון ולדרום. רש\"י. ולשון שלחה מלשון ושלח זה הרגל:",
+                "מוטות כו'. באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן, ובאחת חקוק מפתן התחתון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן כזה:",
+                "נשתנו. לפי שכשעלו מן הגולה לא היה עשירים ולא יכלו לעשות של זהב:",
+                "שער הצהוב. אמרו בספרא, כתבנית הזהב. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומסכת זו אליבא דר' אליעזר בן יעקב שאמר בפרק זה שעזרת כהנים היתה גבוהה על עזרת ישראל שתי אמות ומחצה. דאי אמרת רבנן, הא איכא פלגא דאמתא דמתחזי ליה פתחא בגויה. גמרא. צא וחשוב, מחיל. לעזרת נשים שתים עשרה מעלות, וממנה ט\"ו מעלות לעזרת ישראל, וממנה לעזרת כהנים בדוכן שגבהן אמה, ובדוכן ג' מעלות, ומסוף עזרת כהנים לאולם י\"ב מעלות וכל מעלה חצי אמה כו'. ואמרו שהוא נמוך מעשרים, כדי שיהיה הנראה יותר מב' אמות כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מאה שלשים וחמש. פירוש, אמה. וסמך ליה אמדת הר הבית דריש פרקין:",
+                "מקצעותיה. פירוש, במקצעותיה שמבפנים:",
+                "ארבעים ארבעים. ואיני יודע אם מרובעות היו. אבל של יחזקאל היו ארבעים אורך ושלשים רוחב. הר\"ש:",
+                "ולא כו'. כדי לבשל בתוכו את זבחי העם שלמים תודה ואיל נזיר. הרר\"ש. וכ\"כ ביחזקאל מ\"ו כו':",
+                "כמו שאמרו מסקלין, על הרמת האבנים שהושלכו בדרך. הר\"מ:",
+                "והואיל ומבערב טבל, רשאי ליכנס בעזרת נשים, כדתנן בפרק קמא דכלים שאין טבול יום נכנס לשם. אבל אותה טבילה שטעון כל הנכנס לעזרה כדתנן במשנה ג' פרק ג' דיומא, ההיא בעזרת ישראל. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך לומר שמעקה היה לה סביב, שהרי גבוהה היתה שש אמות מהר הבית. ולפירש\"י בפרק ה' דסוכה, ניחא טפי:"
+            ],
+            [
+                "עזרת כו'. נקוד העי\"ן בסגו\"ל. דשם דבר הוא, לשון עזרה. דבפרק תפלת השחר בירושלמי מפרש, עזרה, שמשם עזרה באה לעולם שנאמר ישלח עזרך מקודש:",
+                "מאה שלשים וחמש. פירוש, מצפון לדרום. וכל מדה יתירה קרוי אורך, כמ\"ש רש\"י במלכים וביחזקאל. ומה שקדושת עזרת ישראל יתירה מעזרת נשים וכן של כהנים יתירה משל ישראל, תנן במשנה ח' פרק קמא דכלים:",
+                "פספסין. אפשר שלא היו אלא כשיעור פס יד, לכך נקראו פספסין, כאותו ששנינו במסכת נגעים פרק י\"א משנה ז':",
+                "עיין לעיל פרק א' משנה ו':",
+                "לברך את העם. הרר\"ש:",
+                "העליון. ועליון הוא להר, כי היה ההר משופע ויורד. ראבי\"ה. ועתוי\"ט:",
+                "הנשים. נראה שבשער הזה היו הנשים יוצאות מן העזרה שלהם, שהרי לא היו יוצאות בשער המזרח שאחוריהן אל ההיכל, שבצד דרום לא היה שער בעזרת נשים, והיו מקיפות דרך שמאל ויוצאות בזה השער. ראבי\"ה. ועתוי\"ט:",
+                "השיר. דרך שם היו מביאין מן המחילה כלי שיר. שם:",
+                "ושנים. והאחד משוך כלפי דרום והשני כלפי צפון, כדי שלא יהיו כנגד קדשי קדשים כדי שלא יפנו אחוריהן ביציאה לקודש. ראבי\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שלשים ושתים כו'. למאי דמפרש הר\"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום כי אם באמה מכאן ואמה מכאן, מפרש בגמרא דכי תנן הכא, ל\"ב על ל\"ב היינו מן הצד, פירש\"י, מצד צפון ומערב היו ל\"ב, ולא בד' רבעיו, דבמזרח ודרום לא היה אלא ל\"א על ל\"א:",
+                "גמרא. ובמכילתא דריש, ואם מזבח אבנים, אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה:",
+                "שלשים כו'. במסכת כלים פרק י\"ז משנה י' תנן דכל אמות בת ששה טפחים חוץ מהקרן והיסוד והסובב. ויש שני פירושים, לרש\"י גובה היסוד בבת ה', ולא הכניסה. ולהר\"מ אף כניסת היסוד בבת ה', ולכך כתב שלשים אמה ושני טפחים על כו'. ומתניתין לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה:",
+                "עשרים ושמונה כו'. הכא. לכ\"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב, לכ\"ע בת ה\"ט. [וכן נמי גובה הקרן] ועתוי\"ט:",
+                "כלומר, וגובה כל קרן אמה, הרי גובה המזבח י' אמות. כ\"מ בשם סמ\"ג. והרר\"ש לא גרס ליה וכתב מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב. ועתוי\"ט:",
+                "עשרים וארבע. הרי\"ם כתב, עשרים וארבע אמה וארבעה טפחים. ועתוי\"ט:",
+                "הוסיפו. והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. א\"ר יוסף קרא אשכח ודרוש, ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית, מה בית ששים אמה [כדכתיב (מ\"א ו) ששים אמה ארכו. רש\"י] אף מזבח ששים אמה. פירש\"י, ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו לפי הצורך להם, ולששים אמה לא הוצרכו. והכי דרש, עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו:",
+                "הדרום. וא\"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף. ואם בבית שני הוסיפו בדרום א\"כ בנוי בחלקו של יהודה. תירצו התוס', דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף, חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד על חלקו של יהודה כמו בבית שני. וקרא דממעטי בסוף פרק איזהו מקומן קרן שאין לה יסוד, משום בית שני נאמרו. א\"נ כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"ל בכתב משיט\"א שאין לה אלא שני צדדים. עתוי\"ט:",
+                "רוצה לומר בתחלה בשעת הבנין עשו כן כו', וכמו שפירש לקמן ביסוד דמזרח ודרום. דאם לא כן הוה פגימה ופוסלת:",
+                "וחוט כו'. שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח, התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לדרומו. דתניא, ר' יהודה אומר ומעלותיה פונות קדים, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, כדילפינן מים של שלמה, וקאמר קרא, שתעמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותה הפניה לימין, ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום. גמרא:",
+                "לא שהיה חלול שיהיה נקוב והולך עד מעבר השני של הכבש וכמו המפולש, אלא שהיה כמו החלונות ששנינו במשנה ג' פרק ה' דתמיד. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ששה כו'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ד' טבעות שהן עשרים וארבע. ויש אומרים ארבעה סדרים היו של שש טבעות, שהן נמי עשרים וארבע. הר\"ש:",
+                "ועליו. כלומר באותו מקום:",
+                "ושלשה כו'. פירוש, בג' הצדדין קבועין האונקליות למזרח ולצפון ולדרום, אבל לא לצד מערב, שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדשי קדשים. ראבי\"ה:",
+                "שבין כו'. פירוש, שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השולחנות מסודרים זה אצל זה ארבע שורות של שנים שנים מסודרין זה אחר זה, אלא כל דממזרח למערב, עמודים שמונה, שלחנות שמונה. ראבי\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ומשוך כו'. שלא היה עומד באמצע בינתים אלא כבין האולם ולמזבח. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולא הוה משום לא תטע לך אשרה כל עץ, דלא אסרה תורה אלא דומיא דנטיעת עץ שהוא בולט. וזהו שהר\"מ כתב ואין בונין בו עץ בולט כלל:"
+            ],
+            [
+                "קבועים. לא קבועים ממש קאמר בבנין, אלא קבועים בעלמא בלא בנין. דאם לא כן קעבר על לא תטע לך כל עץ, כדלעיל. ר\"מ:",
+                "כעין שקורין אונט\"ר שטיצ\"ר. ראבי\"ה:",
+                "בתקרות. ותולות למטה באולם, שאוחזין בהן פרחי כהונה מפסגין ועולין כו'. הרר\"ש:",
+                "גפן. עשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן, לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב. הר\"מ:",
+                "כלונסות. של ארז. כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע\"ג עמודים של ארז. דלא עברו אלא תטע לך אשרה כל עץ, דזה אינו בנין. מפרש:",
+                "ויראה לי שהיה עושה עלה או גרגיר ותולהו בגפן, ולשעה שהיו צריכין לזהב לבדק ההיכל היו לוקחין מכאן ומהתכין אותו לעשות ממנו מה שצריך בהיכל עצמו:",
+                "לשון הרר\"ש, לפנותה ולפרק משא גרגירים ואשכולות שתלו עליה:",
+                "דאם היתה טעונה כל כך שצריכה שלש מאות כהנים לפנות, תשבר, וכל כך לא היו ממתינים. מפרש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "היכל. ירושלמי. שמשם כלכלה יוצא לעולם, בתפלה של כהן גדול ביום הכפורים. עוד שם, דביר, על שם ודבר ה' מירושלים. ואיכא דאמרי, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך:",
+                "להיכל ולקודש. להיכל כלפי חוץ, ולקודש כלפי פנים. הרר\"ש:",
+                "מוסבות. שנקפלות כמו שנקפלות הדלתות המחולקות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הגדול. בערך שני פשפשין שבצדיו נקרא הוא הגדול, ולא בערך שאר שערים, שהיו גדולים ממנו. והראבי\"ה כתב, שמפני גודל קדושת ההיכל נקרא שער הגדול. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא יטעך שקרא אותם כותל ומסיבה וכותל התא והתא וכותל ההיכל, אח\"כ חזר וקראם כולם תאים, לפי שההרחקה שיש בין שתי הכתלים הוא התא וכולם תאים כו' לא היה כותל סתום וכו' ולקצת התאים היו שמות, כגון שקרא השורה התחתונה מהם מסיבה ובית הורדת המים. הר\"מ. ואשתומם על המראה מאין נפלה האורה אל כל התאים הפנימיים. ובשלמא להיכל היו החלונות למעלה מגגי התאים שלא היו מגיעים לרומו של היכל, משא\"כ בתאים עצמן דקשיא ודאי כו'. ומצאתי להן אור שיפול ממעל בדרך ארובות שהיו זו על גב זו:",
+                "אחד ואחד. לאו לכולן קאמר, שהרי אותן שבחוץ שאין להם עוד חוצה להן שום תא לא יהיה להן פתח אל עבר החוצה לשום תא, כיון שאין תא עוד חוצה לו, אלא לאותן שיש להם תאים משני עבריהם מימין ומשמאל כו'. וכן צריך לומר נמי בדיוטות העליונות שאין עוד תאים עליהם. ועתוי\"ט:",
+                "וזהו הפתח שהיה בדרומו של תא שהיה לו חמשה פתחים. והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים והוא שע\"ג המסיבה. הר\"מ. ופירוש, שורה אמצעית היינו ממטה למעלה, ולא בשורות זו אצל זו. ועתוי\"ט עומק הדברים. ומסיק, והעיקר כפירש\"י ביחזקאל [מ']:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד. אבל שם שנינו, ההולכת תחת הבירה. ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה, לא שייך לומר כעין מחילה ומערה. ואע\"פ שאומר בלשון כעין, לא דייקא. ועיין פרק ה' משנה ג' בהר\"ב. ולשון הכ\"מ, פירוש מסיבה, בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. וכן פירש\"י פ\"ק דיומא, בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות במקיף עמוד, כמין עץ גלגל של גת:",
+                "לגגות. לראות בבדק הבית:",
+                "כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית, ובין הכלונסות שליבות. הרר\"ש:",
+                "מבדילין. תמיהני למה שכתבתי בפרק ח' דשקלים משנה ד', דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה, וכן פסק הר\"מ כו', וא\"כ קשיא, תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי, למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דמייתי בגמרא דפסחים דף פ\"ו, עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועיילת כו' אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע וכו', ואמרי לה פעם אחת ביובל לראות מה היא צריכה, ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קודש הקדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. ועתוי\"ט:",
+                "בתיבות. ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחת במקום שהיה להם לבנות אצל החומה, והשלשה צדדין סתומין, ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. ראבי\"ה:",
+                "שלא יזונו. לשון הנאה, כמזונות, שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה. והר\"ב העתיק יהנו:"
+            ],
+            [
+                "וההיכל בו'. אע\"פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדשי הקדשים, ונקרא בבתוב קודש, או אהל מועד במשכן, בית קדשי הקדשים, ונקרא בכתוב קודש, או אהל מועד במשכן, אבל חז\"ל על צד ההשאלה רגילים לקרות לכל הבנין גם יחד בשם הפרט, היכל:",
+                "לשון הר\"מ, אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע ועליו מעמידים הכתלים. ומן התימה הוא היאך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. והרר\"ש כתב האוטם ו' אמות, המפתן גבוה מהארץ ו' אמות בבנין אטום חומה סתומה, וצריך לומר מעלות היו בהאולם שמהם עולים על המפתן, ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן. וגם על זה קשה מפרק ב' משנה ד' שקרקע ההיבל גבוה ב\"ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית. ע\"ש. אא\"כ נאמר שראיית האוטם יחשב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק כו'. לכן נראה לי שהאוטם הזה הוא ג\"כ אל האולם, והן הנה הי\"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם, רום מעלה חצי אמה, נמצא כל הגובה ו', והוא האוטם כו' ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא\"ת מה בנין שייך בו, שהרי גבהו של ההר עצמו הוא זה. לא קשיא, שהיה צריך עב\"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט ושלא יפלו העפרורים כדרך הר ותל גבוה ושוה בלתי משופע. ואפשר שכן הוא דעת הר\"מ שדייק. בחיבורו וכתב כמו יסוד. ועתוי\"ט:",
+                "וצ\"ל שהציורים היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק כו'. אבל הר\"מ כתב, דלף שם נפילת המים מן הגגים. והיה נהוג אצלם בבנינים לעשות לבית ב' גגים, קירוי למעלה מחבירו, ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורין אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקירוי העליון יעמדו המים באותו החלל:"
+            ],
+            [
+                "שלא בדקדוק. שא\"כ נותר מדת כותל הרביעי. אבל כמו שכתב לעיל במשנה ג' הוא נכון:",
+                "דעתו כדברי הר\"מ. האולם היה מעדיף לכל רוח צפון כנגד התאים עד מקצוע המערבית, והיה תוכו עשר אמה וכתלו חמש אמה. וכן לדרום. והיינו דאדתנן לקמן ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו כתב הר\"ב ולא אתפרש לי היאך, שהרי מאה על מאה היה בשוה, הא קמן שסובר הר\"ב שהאולם היה מעדיף לכל רוח צפונית ורוח דרומית. והשיג הר\"א וכתב שלא היה כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו, שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל, ועל כן אמרו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל. והכ\"מ התנצל להר\"מ ממ\"ש בפירוש המשנה ההיכל ק' על ק' אבל היו מטין הבנין מעט צר לצד מערב וכשימשך לצד מזרח מתרחב כדמות הארי. ועתוי\"ט באריכות:",
+                "החליפות. כפי הנראה קאי על הט\"ו אמה העודפות מזה ומזה, שא, לו בלבד הוא מה שהיה נקרא בית החליפות. וכן נראה מלשון הרר\"ש שבתב מלבד החליפות צריך להרחיב כותל האולם לצפון כנגד התא והמסיבה וכותלם, ולדרום כנגד התא והורדת המים וכותלם, שהן י\"ט אמה מזה ומזה. ע\"כ. ור\"ל מלבד כותל ההיכל שהוא שש מזה ומזה, שכל שכן שהיו כותל האולם מתרחבים לפני כותל ההיכל שמזה ומזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ששים ושתים. קא מני ואזיל מדרום לצפון. ובגמרא דזבחים פריך, דששים וארבע הוו, דהתנן במשנה ג' פרק ג' דלעיל, כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל\"ב. ומשני, נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב:",
+                "לשלחנות. ד' כו'. פירש\"י דמקום שלחנות עצמן נמי ארבע, לפי שהיו שמונה, וכשאתה נותן ארבע בראש ארבע נמצא ארבע זו אצל זו ברוחב. אבל הכ\"מ כתב דהכי פירושא דמתניתין, מן הטבעות למחצית השלתנות ארבע, וממחצית השולחנות לננסין ארבע. ומעתה מקצת השלחנות סמוכים אצל הננסין שבהן תולין ומפשיטין. ועתוי\"ט:",
+                "והמותר כו'. פירש\"י נשארו מקל\"ה של רוחב העזרה כ\"ה, ונתנו לשלחנות ד' ונשארו כ\"א, אותן תחלוק למקום הננסין החצי, והחצי בין כבש לכותל. והר\"מ שאינו מוסיף ד' לשלחנות על מנין ק\"י שבמשנה, ונמצא כ\"ה מותר, מחלק אותן לחצאין לננסין ובין כבש לכותל. ולדברי כלן המזבח בצפון נמי קאי, לרש\"י ה', אמות ולהר\"מ שבע אמות, וא\"כ לאו ראב\"י היא, דהא סבירא ליה דמזבח לאו בצפון קאי [עיין פרק ג' דיומא משנה ט']. כללא דפרק ב' אות ט' לא קאי אלא על אותה משנה, ע\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שבצפון. נוסח אחר שבדרום, וכן הוא ביומא דף י\"ט. וכן העתיק הר\"מ. וכן אתה מוצא ג\"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנוין שבדרום ברישא במשנה ג' וד' דפרק קמא. וגירסת הספר נשתבשה כו'. עתוי\"ט:",
+                "המלח. ממזרח למערב קחשיב. ועתוי\"ט:",
+                "ואני תמה שיקיימו בקודש בנין הנעשה ע\"י כשוף כו'. והר\"ש כתב, פרוה על שם עורות הפרים שבה, דומיא דחברותיה שנקראו ע\"ש מעשיהן, וזכר לדבר זהב פרוים, שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה, פרוה אמגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו על גבי שער המים:",
+                "ובמסכת יומא תנן, ובקודש היתה, משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקודש. ולזה נתכוין הר\"ב. ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול, אלא שהיתה מקודשת. עתוי\"ט:",
+                "מדיחין כו'. ויש לתמוה, דבמשנה ד' פרק ו' דשקלים תנן שעל שלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים. והמפרש למסכת תמיד תירץ דקרבי קדשים דהכי היינו כרס, וכדתנן נמי התם והכרם מדיחין אותה בבית מדיחין, הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה לפי שמלוכלכין הרבה בפרש, ואח\"כ מדיחין גם כן עוד במיעוט שלחנות [המפרש לא גרס על. ומפרש במיעוט, בשולחן קטן של שולחנות] להדיחם יפה, והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחים אותה פעם אחת בבית מדיחין:"
+            ],
+            [
+                "העץ. קחשיב ממערב למזרח. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא. וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ. והר\"א כתב, שהיתה של עץ, והקשה לו מלא תטע וגו' כל עץ, שאסרה התורה נטיעת כל עץ, וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים משער נקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. והתוי\"ט הקשה על דבריו שאם הוא אומר שמשער נקנור ולהלן אסור, יהיה בכלל האיסור אף עזרת ישראל [ועיין לעיל פרק ב' משנה ו' בהר\"ב] ששער נקנור בתחילת עזרת ישראל הוא ובה אנן קיימין השתא כו'. ולכן נראה לי דלא של עץ היתה, ונקראת העץ לפי שבה מפרישין כהן גדול קודם יום הכפורים, ואשכחן נמי דמפרישין אותו לפני שריפת הפרה ללשכה כו' ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים, והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיום כפור לקרותה לשכת העץ, היפך בית האבן. וצ\"ל דפתוחה לחול היתה, דאל\"כ לא היה רשאי לישב שם, דאין ישיבה אלא למלכי בית דוד. תוי\"ט וע\"ע. והת\"ח כתב דכמו שהיתה נקראת לשכת פרהדרין לפי שכהנים גדולים קיצרו ימיהם כדאיתא בגמרא, קראוה לשכת העץ שאם יזכו יאריכו ימיהם דכתיב כימי העץ ימי עמי:",
+                "בור קבוע. גירסת הרב יונתן שם בור והגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו. ולגירסא זו, הגולה כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. שפירש\"י כמין ספל גדול עגול. והוא מה שאנו קורין בלשון אשכנז עמי\"ר, ששואבין בו בקצת מקומות ע\"י גלגל. והראבי\"ה כתב, על שם [הגלגל] שבו משלשלין [הכיור] (לבור) שלא יפסל בלינה ובני הגולה כרו שם בור לשקעו מפני שלא היה אז ים של שלמה:",
+                "מספיקין. לשון הר\"ש, בור הגולה מים מתוקים לשתיה. ואמת המים [דפרק ג' משנה ב'] להדחה:",
+                "הגזית. והיתה עשויה גזית לכבודן של הסנהדרין:",
+                "ודנה. לשון הר\"מ, ועיקר מעשיהם תדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה. והדין עמו, דהא במשנה ב' פרק י\"א דסנהדרין תנן שממנה יוצאה תורה לכל ישראל. אלא הכא בעיקר מעשיהם התדיר, שזה היו צריכין על כל פנים לבדוק את הכהונה. אבל הוראה אפשר שלא תבא כלל, שלא יפלא דבר למשפט:",
+                "הכהונה. ואת הלוים. אבל נקט הכא כהונה בלבד לפי שזאת ג\"כ עיקרית להם יותר מבדיקת הלוים. וגם יתכן שהלוים לא היו עושים יום טוב כמו הכהנים שזכו לעבודה:",
+                "ויום טוב כו'. פירוש, אותם שלא נמצא בהן פסול היו קוראים כל אחד ואחד לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו, והיו ג\"כ מודים ומשבחים להש\"י כו':",
+                "וכך כו'. בר��ך המקום. ע\"ש שלשכת הגזית נקראת מקום, שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה', כדתנן במשנה ב' פרק י\"א דסנהדרין, ולפיכך היו מכנים עכשיו הש\"י בשם מקום, לומר שהוא המקום האמתי, המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום, שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא, להורות זה, שאע\"פ שאמרנו והגבלנוהו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם, הנה ב\"ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום, כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. נראה לי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,206 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Middot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Middot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הר\"מ ואין נראין דברי המפרש דמסכת תמיד שכתב שיהיו שומרים יום ולילה:",
+                "אבטינס. עיין מה שכתבתי בסוף מכילתין על לשכת העץ, ותמצא מקום לשכה זו:",
+                "א' כ\"ו. ובסוף פרקין כתב הר\"ב עוד, שגם במקומות ששמרו הכהנים היו הלוים ג\"כ משמרים:",
+                "פנותיו. אנגל\"ש. למקום שכלה החומה ומתחלת חומה. מפרש:",
+                "דתרי מנייהו לא צריכי שימור. גמרא. לפי שהיו תכופין לשאר השערים. הר\"ר שמעיה:",
+                "ומבחוץ דקתני כלומר ואלו ואלו מבחוץ. הר\"ש:",
+                "הכפורת. בית קדשי קדשים נקרא בית הכפורת. ערוך. וכן בכתוב. וע\"ש ששם הכפורת בכרובים לתבנית המרכבה:"
+            ],
+            [
+                "מחזר. בכל לילה ולילה על כל משמר ומשמר. והיה לו מפתחות הר הבית. מפרש. ור\"ל לאפוקי משמרות הכהנים, ושמו יוכיח. ועתוי\"ט:",
+                "והם כו'. בירושלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הדרום. יתכן לומר שעל שם חולדה הנביאה נקראים כן. והיו כאן שנים לפי שרוב תשמיש הר הבית בדרום כבריש פרק דלקמן. ועתוי\"ט:",
+                "קיפונוס. לא ידעתי לו טעם. ובשלטי גיבורים חשב שהוא לשון יון ענינו עבודת הגן, שאפשר שהיה שם גן של ורדים מחוץ להר הבית [וכאותה ששנינו פרק ב' דמעשרות משנה ה']. ועתוי\"ט:",
+                "טדי בדל\"ת. פירושו הצנע, כמו בטעמים יטידוך [היינו בפיוט שחרית דיום הכפורים המתחיל כי אדוקי כו'] שידברו בצניעותיך. א\"נ, לשון פיוט, כמו הני טיידי ופייטי רגילים בהו קמי ריש גלותא. תוספ'. ואולי שהפייטנים היה להם שם לשכה שבה מלמדים ללוים נגוני המזמורים, כי יש לכל מזמור ניגון מיוחד. ועתוי\"ט:",
+                "כך כתב הר\"מ. ועיין פרק ג' דפרה משנה ח' בהר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "כלומר אף בדרום בכל מקום בעזרה, לאפוקי קדשי קדשים ששחיטתן בצפון. ולפי שהם מתנה לכהנים, נתיחד להם שער, לאפוקי שאר קדשים קלים דשל בעלים הם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדמות בתי השינה שיש בטירות המלכים שהוא בית קטן בתוך בית גדול כו'. וטרקלין הוא בית המלכות, וקיטון מקום בית השינה שישנים בו בזמן הקיץ. תרגום קיץ, קייטא. הר\"מ:",
+                "ממקום שהוא חול עד המקום הקדש ולא ממקום הקדש, משום איסור דלא תטע וגו' כל עץ אצל מזבח:",
+                "לחם הפנים. וסמוכים לעזרה ונמצא שהיתה מקודשת. אתיא כמאן דאמר אפייתן בפנים, בפי\"א דמנחות:"
+            ],
+            [
+                "שנים. ולא קא חשיב ריש פרקין דהכא ודתמיד אלא חד שומר, כיון דגבי אהדדי הוו קיימי [זה כנגד זה א\"נ דסמיכי אהדדי], סגי להו בחד שומר דוי [פירוש, רואה] להכא ודוי להכא. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אמה על אמה. בארץ וטבלא עליו. הר\"ש:",
+                "הגביה. הכהן השוער הר\"ש. וכתב הר\"מ, לפי הנראה ממשנה זו שהיו צריכים מפתחות לסגור הדלתות והיו מנעולי דלתותיהן בלי ספק דומים למנעולים כו' שעושין אותם אצלינו ואינם נסגרים אלא במפתחותיהם שבהם נפתחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רובו כו'. שכל רוחב העזרה הוא קל\"ה [אמה] מצפון לדרום, כדתנן ריש פרק ה', ונמצא שהנותר מהר הבית בשתי רוחות הללו הוא שס\"ה אמה. [וכל אורך העזרה מן המזרח למערב קפ\"ז], שבעזרה הפנימית אנן קיימין ואין עזרת נשים בכלל, שעזרת נשים בכלל הר הבית, נמצא שבאלו שתי ה��וחות הנותר מהר הבית הוא שי\"ג כו'. הנה רובו לדרום, מאתים וחמישים. שני לו למזרח, מאתים ושלש עשרה. לצפון, מאה וחמשה עשר. למערב, מאה:",
+                "רוב כו'. שהוא על לשכות הרבה ובתים שהיו עשויים באמת ויושר למשמשי הבית נוף על הלשכות שנאמרו במשנה כי אותן לא יספיקו והם שלשים [וסייעתא מיחזקאל מ']. ואולי היו עוד ט\"ו להממונים שבפרק ה' דשקלים. וטעמא שהיה רובו בדרום, לפי ששם היה כניסת כל אדם מהעיר שהיא בנגב ככתוב ביחזקאל כו'. שני לו מן המזרח שכן מקיף דרך ימין:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי, דהא במשנה ג' פרק קמא תנן דלא היה משמש כלום, והרי עכשיו שמושו יותר משמוש שערי הדרום, שבדרום היתה הכניסה דרך ב' שערים, וכאן היציאה דרך שער אחד. ועוד קשה, דהא תנן התם דאף שבדרום משמשין יציאה. ולשון הר\"מ, משנכנס הנכנס משער שושן אינו הולך על שער חולדה אלא לצד שער טדי כו', ומעתה אין כאן יציאה כלל, לשער טדי, אלא לסימנא בעלמא נקטיה:"
+            ],
+            [
+                "סורג כו'. כתב ראבי\"ה, נראה לי שהסורג מקיף מד' רוחות הר הבית. וכן החיל כו'. ולפ\"ז הסורג היה כל סביב הקיפו ולא היה פתוח ופרוץ אלא לצד מזרח עד שפרצום כו' וחזרו וגדרום כו'. ע\"כ. ונראה לי דזה הבנין של הסורג שהוא כדי לתת מקום והבדל בין הנכרים הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, כאותו ששנינו בפרק קמא דכלים משנה ח' החיל מקודש ממנו שאין נכרים וטמא מת נכנסים לשם. ולטעם זה פרצום כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וארכה בכל רוחב ההר לצפון ולדרום. רש\"י. ולשון שלחה מלשון ושלח זה הרגל:",
+                "מוטות כו'. באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן, ובאחת חקוק מפתן התחתון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן כזה:",
+                "נשתנו. לפי שכשעלו מן הגולה לא היה עשירים ולא יכלו לעשות של זהב:",
+                "שער הצהוב. אמרו בספרא, כתבנית הזהב. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומסכת זו אליבא דר' אליעזר בן יעקב שאמר בפרק זה שעזרת כהנים היתה גבוהה על עזרת ישראל שתי אמות ומחצה. דאי אמרת רבנן, הא איכא פלגא דאמתא דמתחזי ליה פתחא בגויה. גמרא. צא וחשוב, מחיל. לעזרת נשים שתים עשרה מעלות, וממנה ט\"ו מעלות לעזרת ישראל, וממנה לעזרת כהנים בדוכן שגבהן אמה, ובדוכן ג' מעלות, ומסוף עזרת כהנים לאולם י\"ב מעלות וכל מעלה חצי אמה כו'. ואמרו שהוא נמוך מעשרים, כדי שיהיה הנראה יותר מב' אמות כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מאה שלשים וחמש. פירוש, אמה. וסמך ליה אמדת הר הבית דריש פרקין:",
+                "מקצעותיה. פירוש, במקצעותיה שמבפנים:",
+                "ארבעים ארבעים. ואיני יודע אם מרובעות היו. אבל של יחזקאל היו ארבעים אורך ושלשים רוחב. הר\"ש:",
+                "ולא כו'. כדי לבשל בתוכו את זבחי העם שלמים תודה ואיל נזיר. הרר\"ש. וכ\"כ ביחזקאל מ\"ו כו':",
+                "כמו שאמרו מסקלין, על הרמת האבנים שהושלכו בדרך. הר\"מ:",
+                "והואיל ומבערב טבל, רשאי ליכנס בעזרת נשים, כדתנן בפרק קמא דכלים שאין טבול יום נכנס לשם. אבל אותה טבילה שטעון כל הנכנס לעזרה כדתנן במשנה ג' פרק ג' דיומא, ההיא בעזרת ישראל. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך לומר שמעקה היה לה סביב, שהרי גבוהה היתה שש אמות מהר הבית. ולפירש\"י בפרק ה' דסוכה, ניחא טפי:"
+            ],
+            [
+                "עזרת כו'. נקוד העי\"ן בסגו\"ל. דשם דבר הוא, לשון עזרה. דבפרק תפלת השחר בירושלמי מפרש, עזרה, שמשם עזרה באה לעולם שנאמר ישלח עזרך מקודש:",
+                "מאה שלשים וחמש. פירוש, מצפון לדרום. וכל מדה יתירה קרוי אורך, כמ\"ש רש\"י במלכים וביחזקאל. ומה שקדושת עזרת ישראל יתירה מעזרת נשים וכן של כהנים יתירה משל ישראל, תנן במשנה ח' פרק קמא דכלים:",
+                "פספסין. אפשר שלא היו אלא כשיעור פס יד, לכך נקראו פספסין, כאותו ששנינו במסכת נגעים פרק י\"א משנה ז':",
+                "עיין לעיל פרק א' משנה ו':",
+                "לברך את העם. הרר\"ש:",
+                "העליון. ועליון הוא להר, כי היה ההר משופע ויורד. ראבי\"ה. ועתוי\"ט:",
+                "הנשים. נראה שבשער הזה היו הנשים יוצאות מן העזרה שלהם, שהרי לא היו יוצאות בשער המזרח שאחוריהן אל ההיכל, שבצד דרום לא היה שער בעזרת נשים, והיו מקיפות דרך שמאל ויוצאות בזה השער. ראבי\"ה. ועתוי\"ט:",
+                "השיר. דרך שם היו מביאין מן המחילה כלי שיר. שם:",
+                "ושנים. והאחד משוך כלפי דרום והשני כלפי צפון, כדי שלא יהיו כנגד קדשי קדשים כדי שלא יפנו אחוריהן ביציאה לקודש. ראבי\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שלשים ושתים כו'. למאי דמפרש הר\"ב בסוף המשנה שלא היה קרן בנוי כלל במזרח ודרום כי אם באמה מכאן ואמה מכאן, מפרש בגמרא דכי תנן הכא, ל\"ב על ל\"ב היינו מן הצד, פירש\"י, מצד צפון ומערב היו ל\"ב, ולא בד' רבעיו, דבמזרח ודרום לא היה אלא ל\"א על ל\"א:",
+                "גמרא. ובמכילתא דריש, ואם מזבח אבנים, אינו רשות אלא חובה. ודכתיב מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה:",
+                "שלשים כו'. במסכת כלים פרק י\"ז משנה י' תנן דכל אמות בת ששה טפחים חוץ מהקרן והיסוד והסובב. ויש שני פירושים, לרש\"י גובה היסוד בבת ה', ולא הכניסה. ולהר\"מ אף כניסת היסוד בבת ה', ולכך כתב שלשים אמה ושני טפחים על כו'. ומתניתין לא חשיב ליה כיון דלא הוי אמה:",
+                "עשרים ושמונה כו'. הכא. לכ\"ע לאו דוקא דהא כניסת הסובב, לכ\"ע בת ה\"ט. [וכן נמי גובה הקרן] ועתוי\"ט:",
+                "כלומר, וגובה כל קרן אמה, הרי גובה המזבח י' אמות. כ\"מ בשם סמ\"ג. והרר\"ש לא גרס ליה וכתב מקום הקרנות שלא היה שם כניסה לא קחשיב. ועתוי\"ט:",
+                "עשרים וארבע. הרי\"ם כתב, עשרים וארבע אמה וארבעה טפחים. ועתוי\"ט:",
+                "הוסיפו. והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. א\"ר יוסף קרא אשכח ודרוש, ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל. כי בית, מה בית ששים אמה [כדכתיב (מ\"א ו) ששים אמה ארכו. רש\"י] אף מזבח ששים אמה. פירש\"י, ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו לפי הצורך להם, ולששים אמה לא הוצרכו. והכי דרש, עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו:",
+                "הדרום. וא\"ת מסתמא לא היה בבית ראשון יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף. ואם בבית שני הוסיפו בדרום א\"כ בנוי בחלקו של יהודה. תירצו התוס', דבבית ראשון היה להן יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף, חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד על חלקו של יהודה כמו בבית שני. וקרא דממעטי בסוף פרק איזהו מקומן קרן שאין לה יסוד, משום בית שני נאמרו. א\"נ כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"ל בכתב משיט\"א שאין לה אלא שני צדדים. עתוי\"ט:",
+                "רוצה לומר בתחלה בשעת הבנין עשו כן כו', וכמו שפירש לקמן ביסוד דמזרח ודרום. דאם לא כן הוה פגימה ופוסלת:",
+                "וחוט כו'. שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח, התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לדרומו. דתניא, ר' יהודה אומר ומעלותיה פונות קדים, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, כדילפינן מים של שלמה, וקאמר קרא, שתעמיד כבש מעלותיו ברוח הראויה לפנות הימנה למזרח ותהא אותה הפניה לימין, ואין לך רוח ראויה לכך אלא דרום. גמרא:",
+                "לא שהיה חלול שיהיה נקוב והולך עד מעבר השני של הכבש וכמו המפולש, אלא שהיה כמו החלונות ששנינו במשנה ג' פרק ה' דתמיד. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ששה כו'. ששה סדרים היו הטבעות בשורה אחת ובכל סדר ד' טבעות שהן עשרים וארבע. ויש אומרים ארבעה סדרים היו של שש טבעות, שהן נמי עשרים וארבע. הר\"ש:",
+                "ועליו. כלומר באותו מקום:",
+                "ושלשה כו'. פירוש, בג' הצדדין קבועין האונקליות למזרח ולצפון ולדרום, אבל לא לצד מערב, שלא יהפכו המפשיטים אחוריהן לקדשי קדשים. ראבי\"ה:",
+                "שבין כו'. פירוש, שבין המזבח ולעמודים. ונראה שלא היו העמודים וכן השולחנות מסודרים זה אצל זה ארבע שורות של שנים שנים מסודרין זה אחר זה, אלא כל דממזרח למערב, עמודים שמונה, שלחנות שמונה. ראבי\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ומשוך כו'. שלא היה עומד באמצע בינתים אלא כבין האולם ולמזבח. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולא הוה משום לא תטע לך אשרה כל עץ, דלא אסרה תורה אלא דומיא דנטיעת עץ שהוא בולט. וזהו שהר\"מ כתב ואין בונין בו עץ בולט כלל:"
+            ],
+            [
+                "קבועים. לא קבועים ממש קאמר בבנין, אלא קבועים בעלמא בלא בנין. דאם לא כן קעבר על לא תטע לך כל עץ, כדלעיל. ר\"מ:",
+                "כעין שקורין אונט\"ר שטיצ\"ר. ראבי\"ה:",
+                "בתקרות. ותולות למטה באולם, שאוחזין בהן פרחי כהונה מפסגין ועולין כו'. הרר\"ש:",
+                "גפן. עשו צורת גפן של זהב על פתחו של היכל להתברך כגפן, לפי שכנסת ישראל נמשלה לגפן כמו שהוא מפורסם בכתוב. הר\"מ:",
+                "כלונסות. של ארז. כעין דלית של גפן מגביהין אותה ע\"ג עמודים של ארז. דלא עברו אלא תטע לך אשרה כל עץ, דזה אינו בנין. מפרש:",
+                "ויראה לי שהיה עושה עלה או גרגיר ותולהו בגפן, ולשעה שהיו צריכין לזהב לבדק ההיכל היו לוקחין מכאן ומהתכין אותו לעשות ממנו מה שצריך בהיכל עצמו:",
+                "לשון הרר\"ש, לפנותה ולפרק משא גרגירים ואשכולות שתלו עליה:",
+                "דאם היתה טעונה כל כך שצריכה שלש מאות כהנים לפנות, תשבר, וכל כך לא היו ממתינים. מפרש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "היכל. ירושלמי. שמשם כלכלה יוצא לעולם, בתפלה של כהן גדול ביום הכפורים. עוד שם, דביר, על שם ודבר ה' מירושלים. ואיכא דאמרי, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך:",
+                "להיכל ולקודש. להיכל כלפי חוץ, ולקודש כלפי פנים. הרר\"ש:",
+                "מוסבות. שנקפלות כמו שנקפלות הדלתות המחולקות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הגדול. בערך שני פשפשין שבצדיו נקרא הוא הגדול, ולא בערך שאר שערים, שהיו גדולים ממנו. והראבי\"ה כתב, שמפני גודל קדושת ההיכל נקרא שער הגדול. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא יטעך שקרא אותם כותל ומסיבה וכותל התא והתא וכותל ההיכל, אח\"כ חזר וקראם כולם תאים, לפי שההרחקה שיש בין שתי הכתלים הוא התא וכולם תאים כו' לא היה כותל סתום וכו' ולקצת התאים היו שמות, כגון שקרא השורה התחתונה מהם מסיבה ובית הורדת המים. הר\"מ. ואשתומם על המראה מאין נפלה האורה אל כל התאים הפנימיים. ובשלמא להיכל היו החלונות למעלה מגגי התאים שלא היו מגיעים לרומו של היכל, משא\"כ בתאים עצמן דקשיא ודאי כו'. ומצאתי להן אור שיפול ממע�� בדרך ארובות שהיו זו על גב זו:",
+                "אחד ואחד. לאו לכולן קאמר, שהרי אותן שבחוץ שאין להם עוד חוצה להן שום תא לא יהיה להן פתח אל עבר החוצה לשום תא, כיון שאין תא עוד חוצה לו, אלא לאותן שיש להם תאים משני עבריהם מימין ומשמאל כו'. וכן צריך לומר נמי בדיוטות העליונות שאין עוד תאים עליהם. ועתוי\"ט:",
+                "וזהו הפתח שהיה בדרומו של תא שהיה לו חמשה פתחים. והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים והוא שע\"ג המסיבה. הר\"מ. ופירוש, שורה אמצעית היינו ממטה למעלה, ולא בשורות זו אצל זו. ועתוי\"ט עומק הדברים. ומסיק, והעיקר כפירש\"י ביחזקאל [מ']:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד. אבל שם שנינו, ההולכת תחת הבירה. ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה, לא שייך לומר כעין מחילה ומערה. ואע\"פ שאומר בלשון כעין, לא דייקא. ועיין פרק ה' משנה ג' בהר\"ב. ולשון הכ\"מ, פירוש מסיבה, בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. וכן פירש\"י פ\"ק דיומא, בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות במקיף עמוד, כמין עץ גלגל של גת:",
+                "לגגות. לראות בבדק הבית:",
+                "כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית, ובין הכלונסות שליבות. הרר\"ש:",
+                "מבדילין. תמיהני למה שכתבתי בפרק ח' דשקלים משנה ד', דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה, וכן פסק הר\"מ כו', וא\"כ קשיא, תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי, למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דמייתי בגמרא דפסחים דף פ\"ו, עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועיילת כו' אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע וכו', ואמרי לה פעם אחת ביובל לראות מה היא צריכה, ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קודש הקדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. ועתוי\"ט:",
+                "בתיבות. ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחת במקום שהיה להם לבנות אצל החומה, והשלשה צדדין סתומין, ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. ראבי\"ה:",
+                "שלא יזונו. לשון הנאה, כמזונות, שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה. והר\"ב העתיק יהנו:"
+            ],
+            [
+                "וההיכל בו'. אע\"פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדשי הקדשים, ונקרא בבתוב קודש, או אהל מועד במשכן, בית קדשי הקדשים, ונקרא בכתוב קודש, או אהל מועד במשכן, אבל חז\"ל על צד ההשאלה רגילים לקרות לכל הבנין גם יחד בשם הפרט, היכל:",
+                "לשון הר\"מ, אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע ועליו מעמידים הכתלים. ומן התימה הוא היאך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. והרר\"ש כתב האוטם ו' אמות, המפתן גבוה מהארץ ו' אמות בבנין אטום חומה סתומה, וצריך לומר מעלות היו בהאולם שמהם עולים על המפתן, ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן. וגם על זה קשה מפרק ב' משנה ד' שקרקע ההיבל גבוה ב\"ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית. ע\"ש. אא\"כ נאמר שראיית האוטם יחשב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק כו'. לכן נראה לי שהאוטם הזה הוא ג\"כ אל האולם, והן הנה הי\"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם, רום מעלה חצי אמה, נמצא כל הגובה ו', והוא האוטם כו' ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא\"ת מה בנין שייך בו, שהרי גבהו של ההר עצמו הוא זה. לא קשיא, שהיה צריך עב\"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט ושלא יפלו העפרורים כדרך הר ותל גבוה ושוה בלתי משופע. ואפשר שכן הוא דעת הר\"מ שדייק. בחי��ורו וכתב כמו יסוד. ועתוי\"ט:",
+                "וצ\"ל שהציורים היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק כו'. אבל הר\"מ כתב, דלף שם נפילת המים מן הגגים. והיה נהוג אצלם בבנינים לעשות לבית ב' גגים, קירוי למעלה מחבירו, ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורין אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקירוי העליון יעמדו המים באותו החלל:"
+            ],
+            [
+                "שלא בדקדוק. שא\"כ נותר מדת כותל הרביעי. אבל כמו שכתב לעיל במשנה ג' הוא נכון:",
+                "דעתו כדברי הר\"מ. האולם היה מעדיף לכל רוח צפון כנגד התאים עד מקצוע המערבית, והיה תוכו עשר אמה וכתלו חמש אמה. וכן לדרום. והיינו דאדתנן לקמן ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו כתב הר\"ב ולא אתפרש לי היאך, שהרי מאה על מאה היה בשוה, הא קמן שסובר הר\"ב שהאולם היה מעדיף לכל רוח צפונית ורוח דרומית. והשיג הר\"א וכתב שלא היה כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו, שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל, ועל כן אמרו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל. והכ\"מ התנצל להר\"מ ממ\"ש בפירוש המשנה ההיכל ק' על ק' אבל היו מטין הבנין מעט צר לצד מערב וכשימשך לצד מזרח מתרחב כדמות הארי. ועתוי\"ט באריכות:",
+                "החליפות. כפי הנראה קאי על הט\"ו אמה העודפות מזה ומזה, שא, לו בלבד הוא מה שהיה נקרא בית החליפות. וכן נראה מלשון הרר\"ש שבתב מלבד החליפות צריך להרחיב כותל האולם לצפון כנגד התא והמסיבה וכותלם, ולדרום כנגד התא והורדת המים וכותלם, שהן י\"ט אמה מזה ומזה. ע\"כ. ור\"ל מלבד כותל ההיכל שהוא שש מזה ומזה, שכל שכן שהיו כותל האולם מתרחבים לפני כותל ההיכל שמזה ומזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ששים ושתים. קא מני ואזיל מדרום לצפון. ובגמרא דזבחים פריך, דששים וארבע הוו, דהתנן במשנה ג' פרק ג' דלעיל, כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל\"ב. ומשני, נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב:",
+                "לשלחנות. ד' כו'. פירש\"י דמקום שלחנות עצמן נמי ארבע, לפי שהיו שמונה, וכשאתה נותן ארבע בראש ארבע נמצא ארבע זו אצל זו ברוחב. אבל הכ\"מ כתב דהכי פירושא דמתניתין, מן הטבעות למחצית השלתנות ארבע, וממחצית השולחנות לננסין ארבע. ומעתה מקצת השלחנות סמוכים אצל הננסין שבהן תולין ומפשיטין. ועתוי\"ט:",
+                "והמותר כו'. פירש\"י נשארו מקל\"ה של רוחב העזרה כ\"ה, ונתנו לשלחנות ד' ונשארו כ\"א, אותן תחלוק למקום הננסין החצי, והחצי בין כבש לכותל. והר\"מ שאינו מוסיף ד' לשלחנות על מנין ק\"י שבמשנה, ונמצא כ\"ה מותר, מחלק אותן לחצאין לננסין ובין כבש לכותל. ולדברי כלן המזבח בצפון נמי קאי, לרש\"י ה', אמות ולהר\"מ שבע אמות, וא\"כ לאו ראב\"י היא, דהא סבירא ליה דמזבח לאו בצפון קאי [עיין פרק ג' דיומא משנה ט']. כללא דפרק ב' אות ט' לא קאי אלא על אותה משנה, ע\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שבצפון. נוסח אחר שבדרום, וכן הוא ביומא דף י\"ט. וכן העתיק הר\"מ. וכן אתה מוצא ג\"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנוין שבדרום ברישא במשנה ג' וד' דפרק קמא. וגירסת הספר נשתבשה כו'. עתוי\"ט:",
+                "המלח. ממזרח למערב קחשיב. ועתוי\"ט:",
+                "ואני תמה שיקיימו בקודש בנין הנעשה ע\"י כשוף כו'. והר\"ש כתב, פרוה על שם עורות הפרים שבה, דומיא דחברותיה שנקראו ע\"ש מעשיהן, וזכר לדבר זהב פרוים, שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה, פרוה אמגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו על גבי שער המים:",
+                "ובמ��כת יומא תנן, ובקודש היתה, משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקודש. ולזה נתכוין הר\"ב. ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול, אלא שהיתה מקודשת. עתוי\"ט:",
+                "מדיחין כו'. ויש לתמוה, דבמשנה ד' פרק ו' דשקלים תנן שעל שלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים. והמפרש למסכת תמיד תירץ דקרבי קדשים דהכי היינו כרס, וכדתנן נמי התם והכרם מדיחין אותה בבית מדיחין, הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה לפי שמלוכלכין הרבה בפרש, ואח\"כ מדיחין גם כן עוד במיעוט שלחנות [המפרש לא גרס על. ומפרש במיעוט, בשולחן קטן של שולחנות] להדיחם יפה, והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחים אותה פעם אחת בבית מדיחין:"
+            ],
+            [
+                "העץ. קחשיב ממערב למזרח. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא. וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ. והר\"א כתב, שהיתה של עץ, והקשה לו מלא תטע וגו' כל עץ, שאסרה התורה נטיעת כל עץ, וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים משער נקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. והתוי\"ט הקשה על דבריו שאם הוא אומר שמשער נקנור ולהלן אסור, יהיה בכלל האיסור אף עזרת ישראל [ועיין לעיל פרק ב' משנה ו' בהר\"ב] ששער נקנור בתחילת עזרת ישראל הוא ובה אנן קיימין השתא כו'. ולכן נראה לי דלא של עץ היתה, ונקראת העץ לפי שבה מפרישין כהן גדול קודם יום הכפורים, ואשכחן נמי דמפרישין אותו לפני שריפת הפרה ללשכה כו' ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים, והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיום כפור לקרותה לשכת העץ, היפך בית האבן. וצ\"ל דפתוחה לחול היתה, דאל\"כ לא היה רשאי לישב שם, דאין ישיבה אלא למלכי בית דוד. תוי\"ט וע\"ע. והת\"ח כתב דכמו שהיתה נקראת לשכת פרהדרין לפי שכהנים גדולים קיצרו ימיהם כדאיתא בגמרא, קראוה לשכת העץ שאם יזכו יאריכו ימיהם דכתיב כימי העץ ימי עמי:",
+                "בור קבוע. גירסת הרב יונתן שם בור והגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו. ולגירסא זו, הגולה כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. שפירש\"י כמין ספל גדול עגול. והוא מה שאנו קורין בלשון אשכנז עמי\"ר, ששואבין בו בקצת מקומות ע\"י גלגל. והראבי\"ה כתב, על שם [הגלגל] שבו משלשלין [הכיור] (לבור) שלא יפסל בלינה ובני הגולה כרו שם בור לשקעו מפני שלא היה אז ים של שלמה:",
+                "מספיקין. לשון הר\"ש, בור הגולה מים מתוקים לשתיה. ואמת המים [דפרק ג' משנה ב'] להדחה:",
+                "הגזית. והיתה עשויה גזית לכבודן של הסנהדרין:",
+                "ודנה. לשון הר\"מ, ועיקר מעשיהם תדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה. והדין עמו, דהא במשנה ב' פרק י\"א דסנהדרין תנן שממנה יוצאה תורה לכל ישראל. אלא הכא בעיקר מעשיהם התדיר, שזה היו צריכין על כל פנים לבדוק את הכהונה. אבל הוראה אפשר שלא תבא כלל, שלא יפלא דבר למשפט:",
+                "הכהונה. ואת הלוים. אבל נקט הכא כהונה בלבד לפי שזאת ג\"כ עיקרית להם יותר מבדיקת הלוים. וגם יתכן שהלוים לא היו עושים יום טוב כמו הכהנים שזכו לעבודה:",
+                "ויום טוב כו'. פירוש, אותם שלא נמצא בהן פסול היו קוראים כל אחד ואחד לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו, והיו ג\"כ מודים ומשבחים להש\"י כו':",
+                "וכך כו'. ברוך המקום. ע\"ש שלשכת הגזית נקראת מקום, שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה', כדתנן במשנה ב' פרק י\"א דסנהדרין, ולפיכך היו מכנים עכשיו הש\"י בשם מקום, לומר שהוא המקום האמתי, המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום, שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא, להורות זה, שאע\"פ שאמרנו והגבל��והו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם, הנה ב\"ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום, כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. נראה לי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tamid/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,258 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים, נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין כו'. (מפרש המסכתא. ואינו פירש\"י):",
+                "ואע\"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו הכי קאמר והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו. מדכתיב והחונים וכתיב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד. גמרא:",
+                "הניצוץ. לא שמעתי טעם למה נקרא כן. מפרש:",
+                "ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה, יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים, דגגים ועליות לא נתקדשו. ובעזרה אין אדם יכול לישב, דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. מפרש:",
+                "והם כגון פחותים מי\"ג ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור. וגם אין מניחין אותן לשמזר. מפרש:",
+                "ובלשון אשכנז געוועל\"ב:",
+                "ישנים כו'. בחציה שבחול:",
+                "בידם. כלומר, בידי אותם הכהנים הישנים לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה. ומפרש במסכת מדות סוף פרק קמא היכן היתה הנחתן, מקום היה שם אמה על אמה. מפרש:",
+                "ובגמרא אמרינן, התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה. אמרי, אין, התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:",
+                "אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ\"ש הר\"ב בריש פרק ז' דיומא:",
+                "וטבל. והא דתנן במסכת מגילה פרק ב' משנה ד' לא מזין ולא טובלין אלא ביום, היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע כו'. ונדה ויולדת טבילתן בליל שמיני. מפרש:",
+                "עיין פי' הר\"ב בסוף פרק קמא דמדות:"
+            ],
+            [
+                "ודופק. מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק. הר\"מ:",
+                "ויפיס. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקודש. דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש, דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש כו'. ואע\"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כו', התם היינו טעמא מפני שאותם הכהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית והתם היו מפייסים, אבל הכא כיון דהיו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש היו מפייסים התם, ובעזרה א\"א לפייס כו'. מפרש. אבל הר\"מ כתב, ויפייסו בלשכת הגזית פייס ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "והך סתמא ר' יהודה דמדות פרק קמא משנה ז':",
+                "בידם. ובלילי שבת ויום טוב כתב הר\"מ דאין בידם אור, אלא בודקין בנרות הדולקים שם מע\"ש. ואע\"ג דאין שבות במקדש, הכא גזרו, דלישא אבוקה של נר בידו קרוב לודאי להטות הנר שהוא מבעיר ממש:",
+                "כלומר, רחוק מכותלי העזרה. ואמרינן בגמרא דשל בנין היו, כלומר של אבנים. דהא כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, וה\"ק לא תטע אשרה וכל עץ אצל וגו':",
+                "שבית המוקד היה בצפון:",
+                "הכל כו'. כפל לשון. מפרש:",
+                "העמידו כו'. לאו דחביתין קדימי, שאין הסדר שנוי כך לקמן. אלא מעמיד אותם להחם חמ��ן לרבוכה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הזהר. אע\"פ שהוא יודע בדבר צריך להזהירו, שהוא הולך יחידי ושמא ישכח ויגע, ומתוך שמזהירין אותו נזהר. מפרש:",
+                "עד כו'. דלינה פוסלת מן קדוש ידים ורגלים, וצריך לחזור ולקדש. מפרש:",
+                "והרי כו'. כל זה היה אומר לו, הרי המחתה נתונה כו'. מפרש:",
+                "במערבו. כלומר באלכסון [היא נתונה] ממוצעת בין כבש למזבח בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש, דהיינו בין הכבש למזבח. מפרש:",
+                "אין כו'. שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה, וכבש הוא כמזבח לכל דבר. מפרש:",
+                "ולא נר כו'. לפי שהולך יחידי. מפרש. ונראה לי שרוצה לומר דמשום שהולך יחידי הוה אמינא שיהיה נר בידו, קמ\"ל מתניתין דלא:",
+                "לא כו'. לפי שהיו מצד אחר של כבש במזרחו דהא גובה הכבש שהוא גובה הרבה אמות. היה מפסיק. מפרש:",
+                "ולא כו'. מפני שרוצה לומר עד שיהיו שומעין כו' תני ולא היו. כו'. מפרש:",
+                "עת לקדש. [עיין פרק ג' משנה ב'. ב\"ד]. מפרש:",
+                "דאשר תאכל האש כתיב:",
+                "לצפון. כלומר, לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ לעזרה אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו לדרום המזבח:",
+                "הלך כו'. וא\"ת הא בעינן ושמו אצל המזבח, ונהי דכבש כמזבח לכל מילי, מכל מקום היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמה. ואמר לי רבי. דמוהשליך כו' דייקינן דקים ליה לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמה, ועולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית, הלכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמה מקום שנותנים שם מוראה ונוצה כו'. מפרש:",
+                "מוראת כו'. וכל אלו נבלעים במקומן. אבל תרומת הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת, כדמוכח ביומא דף כ\"א ובכריתות דף ו'. מפרש. אבל התוס' ביומא שם ובזבחים דף ס\"ד כתב דאין ראיה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הואיל ורוצין לקדש ידיהם ורגליהם לצורך עבודה רשאים ללכת בין האולם למזבח. מפרש:",
+                "המגרפות. יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח:",
+                "הצנורות. מזלגות להסיר את האברים. מפרש:",
+                "ועלו כו'. וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות, לפי שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח. מפרש:",
+                "והפדרים. החלבים. וכולם נקראו כן על שם הפדר שבכתוב:",
+                "סודרין כו'. כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד [למחר] לאחר שיקטירו אברי תמיד, ואם לא סידרן על המזבח היו נפסלים בלינה כו'. ואמרינן בזבחים דף פ\"ז דאין לינה במזבח. וכבש הרי הוא כטזבח לכל דבר ולאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האברים על המערכה ויציתו בו האור:"
+            ],
+            [
+                "החלו. התחילו. מפרש:",
+                "ואח\"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת, זולתי במועדים כו'. הר\"מ:",
+                "הכהן. מי שמוטל עליו לעשות. מפרש. והר\"מ כתב, כל מי שירצה מן הכהנים כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי לישנא דהחלו מעלין שהוא לשון רבים, ובמשנה ה' פרק ב' דיומא כתבתי דמדכתיב ובער ילפינן דבבקר כהן אחד מעלה אותם. ובדברי הר\"מ משמע דנזירין דהכא לאו שני גיזרים הם, אלא בכל עצי מערכה [דמערכה גדולה] מיירי, וזה לשון המפרש הזוכה בתרומת הדשן זכה בסידור המערכה ובב' גזירין. והא דקתני החלו מעלין, ר\"ל שהיו מסייעין לו, שהם היו מעלין העצים והוא סיד��ן. וסידור הב' גזירין היה אחר מערכה שניה. ועתוי\"ט:",
+                "אליבא דמ\"ד דטעמא משום ישוב א\"י. מפרש:"
+            ],
+            [
+                "והוא המקום שמאחיזים בו האור, כמו שכתב הר\"ב במשנה ח' פרק ג' דפרה, אלא דתנן חלונות מלבד וחזיתה, ויש לפרש דחלון ופתח שניהם להאחיז האור, ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחיזין תחלה באש גדול, וחלונות קטנות מפתח, ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז אור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האור עצמו לשם. עתוי\"ט:",
+                "וראשי כו'. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה, שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הר\"א:",
+                "מציתין כו'. והצתת האליתא נפקא לן ביומא דף כ\"ו מוערכו עצים על האש, דהכי קאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, ואח\"כ וערכו עצים על האש. ובת\"כ, וערכו, עצים על גבי אש ולא אש על גבי עצים:"
+            ],
+            [
+                "תאנה. ואי נמי של אגוז ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקיט. ורש\"י כתב, בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא, שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות:",
+                "שניה. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. ואי בעית אימא, אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא:",
+                "מכנגד כו'. שכל הניטל מעל מזבח החיצון לינתן בפנים אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו. כדגמרינן להו בגמרא ריש פרק ו' דזבחים:",
+                "משוך כו'. טעמא, דקסברה מתניתין כוליה מזבח בצפון קאי, ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות, נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח אלא ה' צפוניות, ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום רגלי הכהנים, ולהכי קאמר משוך ארבע אמות, ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הארבע אמות יסוד וסובב וקרן והלוך, שתהא המערכה כנגד הפתח, דכי מסגי לצפון טפי, תו ליכא פתח כו'. גמרא שם. ועתוי\"ט:",
+                "הציתו כו'. ואכתי הוה חדא לקיום האש כמ\"ש הר\"ב במשנה דלעיל. ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תום':",
+                "ובעזרה א\"א לפייס, דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת, כדאמר ביומא דף כ\"ה הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד כו'. א\"נ משום דהוו קיימי [כבכוליאר] מסביב, אי אפשר דהוו אחורים לבית. תום' והמפרש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מזבח כו'. אקדמיה לדשון המנורה, דכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא, דתניא, שלחן בצפון כו' ומנורה בדרום כו', מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קמעא, דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן, בעינן דחזו להדדי. גמרא:",
+                "וכן כתב עוד להלן והשלישי מדשן כו' ומקטיר קטורת. טעות הוא בידו, דהא תנן בפרק ה' משנה ב' חדשים לקטרת. ועוד, בריש פרק ו' מי שזכה בדשון מזבח הפנימי כו' מקדימים כו', ולשון הר\"מ, והשלישי מרים דשון מזבח הפנימי לפי שבו מקטירין הקטורת. ועתוי\"ט:",
+                "ואין נראה כן מסוף פרק דלקמן. והמפרשים פירשו שם הזנב. אבל הערוך כתב שהוא העצה כדכתיב לעומת העצה.",
+                "ובפרק דלקמן משנה ג' תנן דכבד תלוי בדופן הימנית. ולשון המפרש, ובו מחובר הקנה והלב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "א\"ל כו'. לאחר שהפיסו ועדיין היה לילה, א\"ל הטמונה לאותם שזכו בעבודת תמיד בין בשחיטה בין בהעלאת אברים, שכולן מתעסקים בהכנתו כדאמר מי שזכה בתמיד כו', ובקרו אותו לאור האבוקות. כך כתב המפרש:",
+                "היו שם. פירש הר\"מ והמפרש, בבית המוקד, ואחת מהן נקראת לשכת בית המוקד ששם יורדין לבית הטבילה וכדתנן במשנה ו' פרק קמא דמדות. ואע\"ג דהתם תנן לשכת הטלאים מערבית דרומית, משני בגמרא, אקצויי מקציא, ודאתי מצפון מתחזי ליה בדרום כו'. ומסתברא דמערבית דרומית הוה כו', ומר חשיב דרך ימין ומר חשיב דרך שמאל. ופירש רש\"י, שעומדת במערב ומארכת לדרום וצפון עד קרוב למקצועותיהן כו' ולדרומית הוה טפי. ועתוי\"ט:",
+                "החותמות כו'. המוקד. לפי משנה ו' דפרק קמא דמדות ולמה שכתבתי בסמוך היה נראה לי דגרס איפכא. ואתיא נמי לחם הפנים במזרחית דרומית, כדאיתא בגמרא שם:",
+                "מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח, דמצוה להביא מן ההדיוט כדאיתא בתורת כהנים מפרש:"
+            ],
+            [
+                "והביאו הר\"מ. ואני חשבתי ומצאתי שישנם הרבה יותר מכפלים מתשעים ושלש. ואי לא גרסינן אלא חגי ומלאכי אתי שפיר, שכן עמדתי למנין בשני ספרים אלו כו' ואינם כי אם צ\"ג, צא וחשוב. והר\"מ בפירוש [ובחבורו] כתב, שמנין זה אפשר הוא כנגד מה שצריכים לכלים לעבודת היום. לכך נראה לי שחכמים לא נתכוונו להוציא כלים כסכום השמות, דאם לא כן הוה להו להעמיד הסכום של כל הג' ספרים, אלא לפי שראו שסכום הכלים הצריכים ליום מכוון לשמות שבשני ספרים הנזכרים לעיל אסמכינהו אקראי. תוי\"ט ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "שולחנות. שהיו מניחים הבהמה על שולחנות כדי שלא תהא נגררת ע\"ג קרקע. תוס': יא שנפתח. למדין בגמרא, אל פתח אהל מועד, עד שיהא פתוח, משם למדין לכל הקרבנות. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואפשר שנקראת מגרפה לפי שצורתה היתה כן. הר\"מ:",
+                "נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. ואמרו בגמרא דגוזמא היא. ויש אומרים שכל אחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצא כולה מוציאה מאה מיני זמר. וכן פירש הר\"מ:",
+                "משמע דתחלת דבריו דלשקעו לאו דוקא, שהרי כל עצמו של גלגל לא נעשה אלא להשמיע קול. ועתוי\"ט:",
+                "השופר. ידוע שהשופר תוקעין אותו בכל יום במקדש, וכמו שנתבאר בסוף סוכה. הר\"מ:",
+                "ביום הכיפורים. שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדתנן ביומא משנה ב' פרק ו', ועל אותו קול הוא אומר כן, אלא שמיחסו לכהן גדול שהוא ראש המדברים. ואין נראה שיהיה קול של כהן גדול לבדו כו' להחליט על כל כהן גדול, אי אפשר לומר כן. וכן מוכח לישנא דמתניתין בשעה כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ עוד לקמן, וכן שנוי בפרק ו' דהטבת שתי נרות קודמת לקטורת, וכאבא שאול דס\"ל הכי. אבל בפרק קמא דיומא משנה ב' תנן ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות, וההיא כרבנן כו'. ונמצאת למד דלרבנן זריקת דם התמיד קודם להטבת ה' נרות. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ודלא כתנא דמשנה ז' פרק י\"א דמנחות:",
+                "כלומר, וצריך להפסיק ביניהם בעבודה אחרת כדאיתא בגמרא, לכל מר כדאית ליה, ומיהו לכולי עלמא אין צריך להפסיק אלא בעבודה אחת. ומיהו שחיטה לאו עבודה היא. וקבלה והולכה כתב הרשב\"א לפי שאינן רק חלקי עבודה ולא עבודה שלימה וכן כתב גם בטעם השחיטה. ועתוי\"ט:",
+                "דקרא אסמכתא בעלמא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא, אלא רצה לומר שחיטה וזריקה:",
+                "וכל זה תמצא בתשובת הרשב\"א סימן ש\"ט וע\"ט. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אוחזים בו. בשעת שחיטה ומסייעים אותו. המפרש:",
+                "למערב. שצריך שיהא בית שחיטתו כלפי מערב, דכתיב ושחט אותו וגו' לפני ה'. מפרש. ומה שכתב הר\"ב שאם ירביץ, אראשו לדרום קאי:",
+                "כמו שנאמר ובתחפנחס חשך היום. הו'\"מ. ובברייתא, או אינו אלא חובת היום [כלומר כל יום ויום תקריבו שנים]. כשהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, הרי חובת היום אמור:",
+                "כלומר, ועל טבעת שניה לאו בטבעת שניה של סדר ראשון שהיא אצל המזבח אלא בטבעת הראשון שהיא אצל הקרן בסדר השני המשוכה לצד צפון, ופני השוחט וצואר הבהמה לצד מערב צפון באלכסון כדי שלא יעכב אור השמש לבוא כו'. המפרש. וקשה כו'. והתוס' כתבו הטעם שהרחיקו מן המזבח, שמא יטיל גללים. והבעל המאור כתב, לפי שנשחט נגד יום, ותניא מעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית צפונית ולא שקעה בקרן מערבית צפונית וכמו שהחמה מופלגת מן הקרנות של צפון העולם כך היה התמיד מופלג בשחיטתו מן הקרנות של המזבח. ועתוי\"ט:",
+                "וזה לשאר קרבנות, חוץ מתמידים דכתיב בהו ליום:",
+                "ד' רגלים יחד. מפרש. ודעת הר\"מ שאוחזין ידיו ורגליו בידיהן בלבד:",
+                "המקבל. שעומד כנגד השוחט באלכסון, ומצדד עצמו כדי שיהא פניו כלפי דרום. המפרש:",
+                "מפורש בפירוש הר\"ב משנה ד' פרק ה' דזבחים. ובגמרא פריך דניתב ברישא מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית, ומשני, כיון דאמר מר כל פינות כו. דרך ימין, ברישא בההיא פגע. ופירש\"י, כשעולה בכבש ופונה לימין פוגע במזרחית צפונית קודם מערבית דרומית, ואע\"ג דהכא על הרצפה עומד והכלי בידו וזורק למרחוק, אפ\"ה כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח, הכא נמי בכל הדמים אע\"פ שניתנין למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח ומשם פונה לימין:",
+                "דרומית. בגמרא, מדכתיב בשעיר נשיא אל יסוד מזבח העולה, שאין תלמוד לומר. אלא לומר תן יסוד כמזבחה של עולה [ולפ\"ז דזבחים אות ה' ופ\"ה אות י\"ט] ופירשו התוס' דתרתי ילפינן מינה, לתחלת מתן דמים שצריכים יסוד, ומדלא כתיב אל יסוד העולה וכתיב יסוד מזבח, למדרש נמי לשיריים דבעינן יסוד. ודרשינן תרתי, דקודם יש להעמיד פשטא דקרא לתחלת מתנות והייתור לשיריים:"
+            ],
+            [
+                "ומניחים רגל השכור ברגל האחר. אלא נוקבו בשני הרגלים ומניחן באונקליות דרך הנקבים. וכל כך למה, שלאחר שהפשיטה מנתחה אבר אבר, וכשחותך רגל ימין עדיין תלויה הבהמה ברגל השמאלית. ואם היה תולה אותה כמו הטבחים, לאחר שיחתוך ממנה רגל ימין תפול הבהמה לארץ לפי שאותו הרגל תחוב ברגל האחר ועל ידי כן תלויה הבהמה. מפרש:",
+                "הכרעים. רגלי הבהמה. ועל שם כריעה קרי להו כרעים. שמאחר שהופשטו הידים עד כנגד החזה, יכול, לחתוך כל ארבע רגלים יחד. מפרש. ולא הרגלים כולם שסופיהן חותכן לאח\"כ כדלקמן, ולכך יתכן לומר דמירכיים עד מקום הכריעה קורא כרעים ולא יותר:",
+                "מירק כו' כלומר גמר הפשטו נגד החזה וצואר וסוף הידים. [ועיין פרק ג' דיומא משנה ד'] מפרש:",
+                "חתך כו'. הוא הדין דקודם שיחתוך הידים הוה ליה לחתוך רגל הימנית, אלא שעדיין כובד הבהמה ברגלים והבהמה נתלית. ובכל הסדר הזה אין שום פסוק כי אם סברא לפי מה שנכון לעשות עושין. מפרש:",
+                "חתכה כו'. ועדין תלויה הבהמה ברגל השמאלי:",
+                "גלוי. עכשיו שנוטל רגל הימני, כשקרעו נמצא כולו גלוי לפניו ויכול לראות בפנים, שכשלא היה הרגל עדיין חתוך אפילו אם היה קורעו לא היה מה שבפנים נראה כמו עתה. מפרש:",
+                "הראש. והא דלא קתני בית השחיטה סתם, למעוטי שחיטת בית צואר אתיא, סלקא דעתך אמינא דכמו שהראש מגונה בשביל שחיטה ה\"נ צואר מגונה, קמ\"ל דלא. וצואר כשהיה נושא היה הופך החתך אצלו ואינו נראה. אבל הראש, קרניו בין אצבעותיו וחוטמו כלפי זרועותיו ובית שחיטתו למעלה, הלכך מכסה הפדר בית השחיטה, והכי יפה לעשות. ושחיטת הצואר אינו מגונה בדם כל כך כמו הראש. מפרש:",
+                "כל צרכה. ולא קבע בה הדחה, שיש כרס שיש בה טנופת הרבה ויש שאין בה כל כך. מפרש:"
+            ],
+            [
+                "הסכין כו'. ועד עכשיו לא היה לו צורך לסכין לא בנטילת הפדר ולא בנטילת הקרבים שזהו דבר שנוטלין ומפרידין בלא סכין. מפרש:",
+                "שכשחותכים את הכבד ומפרידין אותו ממקומו נשאר מעט כבד מן העוקץ אצל הכליות ולא היה מזיזה ממקומה. מפרש. ואצבע לשון נקבה:",
+                "החזה. לפי שהחזה על הדפנות כמו אהל, וכשנוטל את החזה משם הוי כמו שנוקב בבהמה, שהחזה קצר ברחבו ודומה המקום לאחר נטילתו כחלון. מפרש:",
+                "עד כו'. נוסח אחר עם השדרה. ופירש המפרש אצל השדרה חותך ולא היה נוגע בשדרה, שהשדרה היה מניח עם הדופן השמאלי לפי שבזה הדופן היה תולה הכבד ולא היה חותך השדרה עמו שלא יהא כבדה הרבה:",
+                "רכות. אצל החזה. כלומר היה חותך ויורד עד שיהא מגיע לאותן צלעות. וגם למעלה אצל העוקץ היה מניח שתי הצלעות, ולקמן מפרש כשיפרש דופן השמאלי כו'. מפרש:",
+                "שתי כו'. שתי צלעות הניח בו כבר כשחתך הדופן הימני, ועכשיו הניח בו עוד שתים מצד אחר וזהו אותן צלעות שהן מדופן אצל חזה, ועדין לא חתך דופן השמאלי. לכך שייך לומר והניח בה, שעדין הן מחוברין לדופן. מפרש:",
+                "בה. כתב המפרש דלא גרסינן בה. אלא והניח [אצל העוקץ] שתים דהיינו למעלה ושתים מלמטה אצל החזה והניחן במקומן ולא חתך עם הדופן, וכן הניח בחברתה שתים למעלה אצל העוקץ. ולפי שלא פירש לך למעלה שתי צלעות למעלה בנטילת דופן ימין פירשו כאן נמצא מניח כו':",
+                "שהכבד כו'. ובשביל שהכבד לאו מן הדופן הוא ואינו בחללא אלא תלוי בה, לכך נקראת גדולה:",
+                "חותכו. אצל רגל השמאלי שעדיין ת, לויה הבהמה בו. מפרש:",
+                "ושתי כו'. וכן שתי צלעות מכאן ושתים מכאן. ולפי שאותן צלעות מקרו כנפי העוקץ, לא חש לפרש שתי צלעות כו':",
+                "השמאלי. שנשאר יחידי, שכל הבהמה מנותחת לאברים מלבד זה הרגל שנשאר עדיין באונקלי. מפרש:",
+                "בין כו'. והאי דלא פירש ובית עורה לחוץ, היינו טעמא, דשתי צלעותיה מונחים בין אצבעותיו א\"כ הוי בית עורה לחוץ, אבל גבי דפנות לא פירש לך כלום [היאך נושאן], והיה יכול לישא דפנות על פס ידו, לכך פירש בית עורה לחוץ. מפרש:",
+                "לפי שאין מחוברים יחד צריך ליתנם בכלי. מפרש. ויותר נר' פירש הר\"מ בזך קערה:",
+                "וכך היה נמי סדר הקרבתן, החביתין קודמים לנסכים, מהאי טעמא דשניהן הם מנחה. ונראה לי דפירשן צריך להיות סידרן:",
+                "ואם היו קרובין למזבח לא תיראה הולכה. מפרש:",
+                "שמע. ולאחר ק\"ש יקטירו את הקטורת, והכי נכון הדבר שיתפללו קודם שיקטירו שום הקטרה ויעל קרבנם לריח ניחוח. מפרש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עיקר הדת וראשיתו. הר\"מ:",
+                "את העם. עם העם. ועבודה, בשביל עבודה שעשו היו מברכין אחריה רצה כו' ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד. וברכת כהנים לברך את העם. רש\"י:",
+                "והר\"מ במקום ברכת כהנים כתב שים שלום. ועתוי\"ט:",
+                "והתוס' הקשו, מאי ברכה היא הואיל ולית בזה לא שם ולא מלכות, כלומר דבגמרא אמרינן דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה"
+            ],
+            [
+                "הוא כו'. סבירא ליה מקום שכינה לאו אורח ארעא. גמרא. ולא דמי למשנה ו' פרק ד' דפסחים ע\"ש, משום דהתם מושיט לחברו וחוזר ומקבל, אבל הכא שמוליך עד לכבש והולך לו, ודאי לאו אורח ארעא. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובלשון תורה נקראת מגבעת, והכל חדא:"
+            ],
+            [
+                "הכף. כדאשכחן בנשיאים כף אחת מלאה קטורת. גמרא:",
+                "גדול. ואע\"פ שבתרקב עצמו לא שייך לומר גדול דהא על שם מדתו נקרא תרקב, הכא קורהו גדול בערך הדמיון שאליו נדמה הכף, והכף מחזיק ג' קבין, והטני שנדמה ג\"כ לתרקב אינו מחזיק אלא קבים וחצי:",
+                "בתוכו. ובמקרא כף אחת. ואמר הראב\"ע, כל שאין בו רוח חיים, זכרהו ונקבהו:",
+                "וקשיא לי מדתנן במשנה ב' פרק ז' וכף וכסויה. וי\"ל שכשנתן הכף לחבירו כדתנן בפרק ו' משנה ג' שהיה נותן לו ג\"כ כיסוי הבזך:"
+            ],
+            [
+                "הכי תני ר' יהודה ביומא דף כ\"ה. וכלומר, שכך רגיל לומר לזה שעמו. אבל אם ירצה לומר לאחר או שירצה לעשות הכל לבדו כדאשכחן בכהן גדול ביום הכפורים, הרשות בידו. הכי פירשו בתוספ'. אלא שדעתם דרבנן פליגי עליה בהא דלא ס\"ל דבדעת כהן תליא מילתא. ומיהו מודו דאין חוזרין ומפייסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס. ועתוי\"ט:",
+                "כת\"ק דמשנה ד' פרק ד' דיומא:",
+                "כלומר, לאחר שירד ולא בעודו על המזבח אחר שחתה, כו' כדי שתהא מלאה ולא יתפזר בירידתו בשיפוע הכבש:",
+                "ואף על פי שמן התורה אין איסור בכיבוי אלא כשמתכוין לעשות פחם, י\"ל דהכא כיון דאפשר בלא כבוי לא התירו השבות:",
+                "לא דק למכתב אליבא דהלכתא, דהלכה כר\"ע שאומר במשנה דסוף עירובין שאף מן העזרה מוציאין במקום שחייבים על זדונו כרת כו':",
+                "זה לא דק כלל, שזה אף דלא כר' שמעון כן ננס דפליג אדר\"ע דהא תנן התם דמודה אף במבין האולם ולמזבח:"
+            ],
+            [
+                "המגרפה. והיה לה קול גדול. ולא יתכן לומר שהיא המגרפה דמשנה ח' פרק ג' שהיה כלי שיר חשוב ויזרקהו, שא\"א שלא ישברו קניה. וגם מגרפה שגורפין בה הדשן אי אפשר לומר, שהרי אין לה קול. אבל היה זה בלי ספק כלי שלישי שמשמיע קול והיה גם צורתו כצורת מגרפה:",
+                "פלוגתא דאמוראי בפסחים דף פ\"ב. ושם פירש\"י טמאים של בית אב. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בדשון כו'. וכפי הסדר השנוי במשנתינו שניהם הקדימו ליכנס ולצאת קודם שיקטיר המקטיר. וכבר כתבתי בסוף פרק ג' דאתיא כאבא שאול. אבל לרבנן, לאחר שהקטיר נכנס זה שזכה בדשון המנורה ומיטיב שתי הנרות. וכן כתב הר\"מ, ומסיים ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה.",
+                "ולא דייק, דאחר זריקה שהיא שהיתה כניסה זו:",
+                "לאו דוקא, דהא בסוף פרק ג' תנן ומדליקן מן הדולקים, ופירש הר\"ב ואם אין הנרות דולקין מדליקן ממזבח העולה, ש\"מ דכי יש דולקין שפיר טפי למדלקינהו מנייהו. ולא בא לומר אלא שאין מדליקין בשום אש אחר שבמקדש, ולא למעוטי נרות דמנורה אם יש בהם דולקין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בחפניו. ומשתחוה ויצא. הר\"מ:",
+                "פירוש לפרושו, שהיה שופכו לצד מערב, ואע\"פ שרוב מן הקטורת נשפך בשפיכה של צד מערב, מ\"מ אירע שנתפזר לצד עצמו, והיה גוררו מה שנתפזר לצדו וצוברו ג\"כ לציבור השפיכה, וע\"י שנעשה הכל צבור נשתהה העשן מלבוא. ולישנא דמרדד לא משמע כן, דלא דמי למרדדן דלעיל. וביומא פירש\"י, צובר חוצה לו לצד מערב והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה, ולא יתחיל לצבור שלפניו שמא יכוה כשיפ. שט זרועו וימשוך חוצה לו:",
+                "פרשו. לשון הר\"מ, ואחר שאומר יפרשו כל העם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהא דכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש, דדרשינן במנחות דקודש הוא ההיכל באל יבא, ואל מבית לפרוכת כו' במיתה. ומלשון הר\"ב משמע דכל השתחויה שריא ולא הויא שלא לצורך. ועתוי\"ט:",
+                "ששמע כו'. ע\"י פעמוני זהב שבשולי המעיל:",
+                "יוצא. פירוש, יוצא ממקומו באשר הוא שם ורוצה ליכנס להיכל, קדם הוא והגביה כו'. אבל הר\"מ העתיק כו' ויכנס להיכל וישתחוה וכיון ששמע הסגן קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא מגביה לו את הפרוכת. נראה דשהוא יוצא היינו מההיכל כו'. וקשה, דלמה לא מגביה נמי בכניסתו לשם. ונראה לי שהיה, הפרוכת כל היום מוגבה ועומד ע\"י קשרים ויתרות ליכנס ולצאת הכהנים הצריכים לעבודת מנורה ומזבח פנימי, אלא שכשנכנס הכהן גדול היו מסירים הפרוכת מהקשרים ויתרות כדי שיהא נתלה על עמדו, וכבוד גדול נעשה לו לכהן גדול בזה להצניע אחריו הקודש כאלו מתיחד שם עם השוכן בבית ברוך הוא, ולפיכך אחר שחזר ורצה לצאת הוצרך להגביה, ולא כן בשעת כניסתו. כן נראה לי:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ, רומז אל כל הכהנים שקראו בלשכת הגזית ואח\"כ עשו מן העבודות מה שעשו:",
+                "שזכר אותם ואמר שגמרו עבודתן תחלה ועמדו על מעלות האולם קודם שיגיעו שאר אחיהם העוסקים בהעלאת אברי התמיד. הר\"מ. וכן כתב בחבורו שאחר שמעלין האברין למזבח מתחילין אלו שעל מעלות האולם ומברכין ברכת כהנים וכו':"
+            ],
+            [
+                "להקטיר. על שם שעולה קיטור ותמרות עשן מן החלבים והאברים קרי להו בלשון הקטרה. עתוי\"ט:",
+                "דאילו סמיכה דקרא לא אשכחן אלא בחיים ולא בשחוטין:",
+                "השני כו'. האי נמי משום יקרא דכהן גדול וכעין קריאת כהן גדול ביום הכפורים:",
+                "לנסך. ה\"ה להעלאת סולת והקטרת החבתין, אלא דלא תני אלא אלו שנתחדש בהם דבר בכהן גדול:",
+                "שאין אומרים שירה אלא על היין, כדיליף בגמרא מקרא. ופירשו התוספ', אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח. כגון זריקת דמים וניסוך המים, כי אם על היין. אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל בשחיטת פסחים:",
+                "תקעו. לפי שאפשר לאדם שלא יראה הנפת הסודרים כשיפנה לבו לדבר אחר, וא\"נ כשהיו בתוך הלשכות או בהר הבית לא בעזרה, אבל קול התקיעות א\"א שלא ישמעם, ולפיכך תקעו כדי שיפנו לראות בהנפת הסודרים. נ\"ל:",
+                "בצלצל. כלי זמר אחרים היו ג\"כ שם, אלא שזה היה כלי זמר מיוחד שאין שם אלא הוא וקול גדול היה לו והוא המתחיל, וממונה מיוחד היה לו:",
+                "ובמשנה ה' פרק ה' דסוכה, כתב הר\"ב, שבשיר היו שלשה פרקים שמפסיקים בו, ומשמע דלא קחשיב להנך דהכא כו' י\"ל משום דאפשר בלא הם ע\"י הסודרים כו'. א\"נ תנאי נינהו. עתוי\"ט:",
+                "העם. כל העם שבעזרה:"
+            ],
+            [
+                "לה' כו'. כל המזמור. רש\"י:",
+                "ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו. רש\"י:",
+                "ולשון הר\"מ, שעליה יהיה הדין והדיינין. ע\"כ. ואסיפא דקרא קיימי, בקרב אלהים ישפוט. ובגמרא דר\"ה שם, על שום שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. פירש\"י שגילה ארץ מקום מצב עדתו:",
+                "לאפוקי ממאן דאמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים. גמרא:",
+                "לחיי. והר\"ב העתיק לחי העולמים. ושניהם צדקו יחדיו. שאם אתה אומר לחיי העולמים, הכוונה להש\"י שהוא חיי העולמים כולם, כענין שנאמר ואתה מחיה את כולם. ואפילו אם תאמר חיי העולם הוא נכון, כי הוא סמוך משם חיים שלא נמצא נפרד בלשון הקדש. וכשאתה אומר חי העולמים ג\"כ נכון, ותהיה הקריאה חי בציר\"י, כענין שנאמר וישבע בחי העולם, שהוא סמוך, ויהיה ענינו חיים של העולמים והוא הש\"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא\"כ חי בפת\"ח, שאינו סמוך, יהיה ענינו העולם שהוא חי, ואין העולם עצמו חי על צד האמת. כן כתב הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tamid/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,254 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tamid",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Tamid",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים, נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין כו'. (מפרש המסכתא. ואינו פירש\"י):",
+                "ואע\"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו הכי קאמר והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו. מדכתיב והחונים וכתיב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד. גמרא:",
+                "הניצוץ. לא שמעתי טעם למה נקרא כן. מפרש:",
+                "ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה, יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים, דגגים ועליות לא נתקדשו. ובעזרה אין אדם יכול לישב, דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. מפרש:",
+                "והם כגון פחותים מי\"ג ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור. וגם אין מניחין אותן לשמזר. מפרש:",
+                "ובלשון אשכנז געוועל\"ב:",
+                "ישנים כו'. בחציה שבחול:",
+                "בידם. כלומר, בידי אותם הכהנים הישנים לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה. ומפרש במסכת מדות סוף פרק קמא היכן היתה הנחתן, מקום היה שם אמה על אמה. מפרש:",
+                "ובגמרא אמרינן, התם קרי להו רובים הכא קרי להו פרחי כהונה. אמרי, אין, התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים, הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:",
+                "אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ\"ש הר\"ב בריש פרק ז' דיומא:",
+                "וטבל. והא דתנן במסכת מגילה פרק ב' משנה ד' לא מזין ולא טובלין אלא ביום, היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע כו'. ונדה ויולדת טבילתן בליל שמיני. מפרש:",
+                "עיין פי' הר\"ב בסוף פרק קמא דמדות:"
+            ],
+            [
+                "ודופק. מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק. הר\"מ:",
+                "ויפיס. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקודש. דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש, דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש כו'. ואע\"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כו', התם היינו טעמא מפני שאותם הכהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית והתם היו מפייסים, אבל הכא כיון דהיו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש היו מפייסים התם, ובעזרה א\"א לפייס כו'. מפרש. אבל הר\"מ כתב, ויפייסו בלשכת הגזית פייס ראשון ושני:"
+            ],
+            [
+                "והך סתמא ר' יהודה דמדות פרק קמא משנה ז':",
+                "בידם. ובלילי שבת ויום טוב כתב הר\"מ דאין בידם אור, אלא בודקין בנרות הדולקים שם מע\"ש. ואע\"ג דאין שבות במקדש, הכא גזרו, דלישא אבוקה של נר בידו קרוב לודאי להטות הנר שהוא מבעיר ממש:",
+                "כלומר, רחוק מכותלי העזרה. ואמרינן בגמרא דשל בנין היו, כלומר של אבנים. דהא כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, וה\"ק לא תטע אשרה וכל עץ אצל וגו':",
+                "שבית המוקד היה בצפון:",
+                "הכל כו'. כפל לשון. מפרש:",
+                "העמידו כו'. לאו דחביתין קדימי, שאין הסדר שנוי כך לקמן. אלא מעמיד אותם להחם חמין לרבוכה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הזהר. אע\"פ שהוא יודע בדבר צריך להזהירו, שהוא הולך יחידי ושמא ישכח ויגע, ומתוך שמזהירין אותו נזהר. מפרש:",
+                "עד כו'. דלינה פוסלת מן קדוש ידים ורגלים, וצריך לחזור ולקדש. מפרש:",
+                "והרי כו'. כל זה היה אומר לו, הרי המחת�� נתונה כו'. מפרש:",
+                "במערבו. כלומר באלכסון [היא נתונה] ממוצעת בין כבש למזבח בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש, דהיינו בין הכבש למזבח. מפרש:",
+                "אין כו'. שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה, וכבש הוא כמזבח לכל דבר. מפרש:",
+                "ולא נר כו'. לפי שהולך יחידי. מפרש. ונראה לי שרוצה לומר דמשום שהולך יחידי הוה אמינא שיהיה נר בידו, קמ\"ל מתניתין דלא:",
+                "לא כו'. לפי שהיו מצד אחר של כבש במזרחו דהא גובה הכבש שהוא גובה הרבה אמות. היה מפסיק. מפרש:",
+                "ולא כו'. מפני שרוצה לומר עד שיהיו שומעין כו' תני ולא היו. כו'. מפרש:",
+                "עת לקדש. [עיין פרק ג' משנה ב'. ב\"ד]. מפרש:",
+                "דאשר תאכל האש כתיב:",
+                "לצפון. כלומר, לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ לעזרה אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו לדרום המזבח:",
+                "הלך כו'. וא\"ת הא בעינן ושמו אצל המזבח, ונהי דכבש כמזבח לכל מילי, מכל מקום היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמה. ואמר לי רבי. דמוהשליך כו' דייקינן דקים ליה לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמה, ועולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית, הלכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמה מקום שנותנים שם מוראה ונוצה כו'. מפרש:",
+                "מוראת כו'. וכל אלו נבלעים במקומן. אבל תרומת הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת, כדמוכח ביומא דף כ\"א ובכריתות דף ו'. מפרש. אבל התוס' ביומא שם ובזבחים דף ס\"ד כתב דאין ראיה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הואיל ורוצין לקדש ידיהם ורגליהם לצורך עבודה רשאים ללכת בין האולם למזבח. מפרש:",
+                "המגרפות. יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח:",
+                "הצנורות. מזלגות להסיר את האברים. מפרש:",
+                "ועלו כו'. וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות, לפי שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח. מפרש:",
+                "והפדרים. החלבים. וכולם נקראו כן על שם הפדר שבכתוב:",
+                "סודרין כו'. כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד [למחר] לאחר שיקטירו אברי תמיד, ואם לא סידרן על המזבח היו נפסלים בלינה כו'. ואמרינן בזבחים דף פ\"ז דאין לינה במזבח. וכבש הרי הוא כטזבח לכל דבר ולאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האברים על המערכה ויציתו בו האור:"
+            ],
+            [
+                "החלו. התחילו. מפרש:",
+                "ואח\"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת, זולתי במועדים כו'. הר\"מ:",
+                "הכהן. מי שמוטל עליו לעשות. מפרש. והר\"מ כתב, כל מי שירצה מן הכהנים כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי לישנא דהחלו מעלין שהוא לשון רבים, ובמשנה ה' פרק ב' דיומא כתבתי דמדכתיב ובער ילפינן דבבקר כהן אחד מעלה אותם. ובדברי הר\"מ משמע דנזירין דהכא לאו שני גיזרים הם, אלא בכל עצי מערכה [דמערכה גדולה] מיירי, וזה לשון המפרש הזוכה בתרומת הדשן זכה בסידור המערכה ובב' גזירין. והא דקתני החלו מעלין, ר\"ל שהיו מסייעין לו, שהם היו מעלין העצים והוא סידרן. וסידור הב' גזירין היה אחר מערכה שניה. ועתוי\"ט:",
+                "אליבא דמ\"ד דטעמא משום ישוב א\"י. מפרש:"
+            ],
+            [
+                "והוא המקום שמאחיזים בו האור, כמו שכתב הר\"ב במשנה ח' פרק ג' דפרה, אלא דתנן חלונות מלבד וחזיתה, ויש לפרש דחלון ופתח שניהם להאחיז האור, ופתח הוא גדול מחלון ובו מאחיזין תחלה באש גדול, וחלונות קטנות מפתח, ובמקומות שיש עצים עבים שלא יאחז אור בהם מחמת האש שבפתח. ולכן מפתחין חלונות שם כדי שיוכל להכניס האור עצמו לשם. עתוי\"ט:",
+                "וראשי כו'. שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה, שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. הר\"א:",
+                "מציתין כו'. והצתת האליתא נפקא לן ביומא דף כ\"ו מוערכו עצים על האש, דהכי קאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, ואח\"כ וערכו עצים על האש. ובת\"כ, וערכו, עצים על גבי אש ולא אש על גבי עצים:"
+            ],
+            [
+                "תאנה. ואי נמי של אגוז ושל עץ שמן. אלא חד מתלת נקיט. ורש\"י כתב, בשל תאנה היו רגילים. וטעם אגדה הוא, שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות:",
+                "שניה. דמערכה גדולה כפרתה מרובה הלכך אקדמוה. ואי בעית אימא, אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה. גמרא:",
+                "מכנגד כו'. שכל הניטל מעל מזבח החיצון לינתן בפנים אינו ניטל אלא בסמוך שאין לפנים ממנו. כדגמרינן להו בגמרא ריש פרק ו' דזבחים:",
+                "משוך כו'. טעמא, דקסברה מתניתין כוליה מזבח בצפון קאי, ופתח ההיכל באמצע העזרה רוחב י' אמות, נמצא שאין מן המזבח לפני הפתח אלא ה' צפוניות, ומהן אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום רגלי הכהנים, ולהכי קאמר משוך ארבע אמות, ללמדך שיסדרה חוצה מאלו הארבע אמות יסוד וסובב וקרן והלוך, שתהא המערכה כנגד הפתח, דכי מסגי לצפון טפי, תו ליכא פתח כו'. גמרא שם. ועתוי\"ט:",
+                "הציתו כו'. ואכתי הוה חדא לקיום האש כמ\"ש הר\"ב במשנה דלעיל. ולא חשיב אלא הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו. תום':",
+                "ובעזרה א\"א לפייס, דאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת, כדאמר ביומא דף כ\"ה הממונה בא ונוטל מצנפת של אחד כו'. א\"נ משום דהוו קיימי [כבכוליאר] מסביב, אי אפשר דהוו אחורים לבית. תום' והמפרש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מזבח כו'. אקדמיה לדשון המנורה, דכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא, דתניא, שלחן בצפון כו' ומנורה בדרום כו', מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קמעא, דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן, בעינן דחזו להדדי. גמרא:",
+                "וכן כתב עוד להלן והשלישי מדשן כו' ומקטיר קטורת. טעות הוא בידו, דהא תנן בפרק ה' משנה ב' חדשים לקטרת. ועוד, בריש פרק ו' מי שזכה בדשון מזבח הפנימי כו' מקדימים כו', ולשון הר\"מ, והשלישי מרים דשון מזבח הפנימי לפי שבו מקטירין הקטורת. ועתוי\"ט:",
+                "ואין נראה כן מסוף פרק דלקמן. והמפרשים פירשו שם הזנב. אבל הערוך כתב שהוא העצה כדכתיב לעומת העצה.",
+                "ובפרק דלקמן משנה ג' תנן דכבד תלוי בדופן הימנית. ולשון המפרש, ובו מחובר הקנה והלב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "א\"ל כו'. לאחר שהפיסו ועדיין היה לילה, א\"ל הטמונה לאותם שזכו בעבודת תמיד בין בשחיטה בין בהעלאת אברים, שכולן מתעסקים בהכנתו כדאמר מי שזכה בתמיד כו', ובקרו אותו לאור האבוקות. כך כתב המפרש:",
+                "היו שם. פירש הר\"מ והמפרש, בבית המוקד, ואחת מהן נקראת לשכת בית המוקד ששם יורדין לבית הטבילה וכדתנן במשנה ו' פרק קמא דמדות. ואע\"ג דהתם תנן לשכת הטלאים מערבית דרומית, משני בגמרא, אקצויי מקציא, ודאתי מצפון מתחזי ליה בדרום כו'. ומסתברא דמערבית דרומית הוה כו', ומר חשיב דרך ימין ומר חשיב דרך שמאל. ופירש רש\"י, שעומדת במערב ומארכת לדרום וצפון עד קרוב למקצועותיהן כו' ולדר��מית הוה טפי. ועתוי\"ט:",
+                "החותמות כו'. המוקד. לפי משנה ו' דפרק קמא דמדות ולמה שכתבתי בסמוך היה נראה לי דגרס איפכא. ואתיא נמי לחם הפנים במזרחית דרומית, כדאיתא בגמרא שם:",
+                "מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח, דמצוה להביא מן ההדיוט כדאיתא בתורת כהנים מפרש:"
+            ],
+            [
+                "והביאו הר\"מ. ואני חשבתי ומצאתי שישנם הרבה יותר מכפלים מתשעים ושלש. ואי לא גרסינן אלא חגי ומלאכי אתי שפיר, שכן עמדתי למנין בשני ספרים אלו כו' ואינם כי אם צ\"ג, צא וחשוב. והר\"מ בפירוש [ובחבורו] כתב, שמנין זה אפשר הוא כנגד מה שצריכים לכלים לעבודת היום. לכך נראה לי שחכמים לא נתכוונו להוציא כלים כסכום השמות, דאם לא כן הוה להו להעמיד הסכום של כל הג' ספרים, אלא לפי שראו שסכום הכלים הצריכים ליום מכוון לשמות שבשני ספרים הנזכרים לעיל אסמכינהו אקראי. תוי\"ט ע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "שולחנות. שהיו מניחים הבהמה על שולחנות כדי שלא תהא נגררת ע\"ג קרקע. תוס': יא שנפתח. למדין בגמרא, אל פתח אהל מועד, עד שיהא פתוח, משם למדין לכל הקרבנות. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ואפשר שנקראת מגרפה לפי שצורתה היתה כן. הר\"מ:",
+                "נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. ואמרו בגמרא דגוזמא היא. ויש אומרים שכל אחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצא כולה מוציאה מאה מיני זמר. וכן פירש הר\"מ:",
+                "משמע דתחלת דבריו דלשקעו לאו דוקא, שהרי כל עצמו של גלגל לא נעשה אלא להשמיע קול. ועתוי\"ט:",
+                "השופר. ידוע שהשופר תוקעין אותו בכל יום במקדש, וכמו שנתבאר בסוף סוכה. הר\"מ:",
+                "ביום הכיפורים. שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדתנן ביומא משנה ב' פרק ו', ועל אותו קול הוא אומר כן, אלא שמיחסו לכהן גדול שהוא ראש המדברים. ואין נראה שיהיה קול של כהן גדול לבדו כו' להחליט על כל כהן גדול, אי אפשר לומר כן. וכן מוכח לישנא דמתניתין בשעה כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ עוד לקמן, וכן שנוי בפרק ו' דהטבת שתי נרות קודמת לקטורת, וכאבא שאול דס\"ל הכי. אבל בפרק קמא דיומא משנה ב' תנן ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות, וההיא כרבנן כו'. ונמצאת למד דלרבנן זריקת דם התמיד קודם להטבת ה' נרות. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ודלא כתנא דמשנה ז' פרק י\"א דמנחות:",
+                "כלומר, וצריך להפסיק ביניהם בעבודה אחרת כדאיתא בגמרא, לכל מר כדאית ליה, ומיהו לכולי עלמא אין צריך להפסיק אלא בעבודה אחת. ומיהו שחיטה לאו עבודה היא. וקבלה והולכה כתב הרשב\"א לפי שאינן רק חלקי עבודה ולא עבודה שלימה וכן כתב גם בטעם השחיטה. ועתוי\"ט:",
+                "דקרא אסמכתא בעלמא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא, אלא רצה לומר שחיטה וזריקה:",
+                "וכל זה תמצא בתשובת הרשב\"א סימן ש\"ט וע\"ט. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אוחזים בו. בשעת שחיטה ומסייעים אותו. המפרש:",
+                "למערב. שצריך שיהא בית שחיטתו כלפי מערב, דכתיב ושחט אותו וגו' לפני ה'. מפרש. ומה שכתב הר\"ב שאם ירביץ, אראשו לדרום קאי:",
+                "כמו שנאמר ובתחפנחס חשך היום. הו'\"מ. ובברייתא, או אינו אלא חובת היום [כלומר כל יום ויום תקריבו שנים]. כשהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, הרי חובת היום אמור:",
+                "כלומר, ועל טבעת שניה לאו בטבעת שניה של סדר ראשון שהיא אצל המזבח אלא בטבעת הראשון שהיא אצל הקרן בסדר השני המשוכה לצד צפון, ופני השוחט וצואר הבהמה לצד מערב צפון באלכסון כדי שלא יעכב אור השמש לבוא כו'. המפרש. וקשה כו'. והתוס' כתבו הטעם שהרחיקו מן המזבח, שמא יטיל גללים. והבעל המאור כתב, לפי שנשחט נגד יום, ותניא מעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית צפונית ולא שקעה בקרן מערבית צפונית וכמו שהחמה מופלגת מן הקרנות של צפון העולם כך היה התמיד מופלג בשחיטתו מן הקרנות של המזבח. ועתוי\"ט:",
+                "וזה לשאר קרבנות, חוץ מתמידים דכתיב בהו ליום:",
+                "ד' רגלים יחד. מפרש. ודעת הר\"מ שאוחזין ידיו ורגליו בידיהן בלבד:",
+                "המקבל. שעומד כנגד השוחט באלכסון, ומצדד עצמו כדי שיהא פניו כלפי דרום. המפרש:",
+                "מפורש בפירוש הר\"ב משנה ד' פרק ה' דזבחים. ובגמרא פריך דניתב ברישא מערבית דרומית והדר מזרחית צפונית, ומשני, כיון דאמר מר כל פינות כו. דרך ימין, ברישא בההיא פגע. ופירש\"י, כשעולה בכבש ופונה לימין פוגע במזרחית צפונית קודם מערבית דרומית, ואע\"ג דהכא על הרצפה עומד והכלי בידו וזורק למרחוק, אפ\"ה כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח, הכא נמי בכל הדמים אע\"פ שניתנין למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום שהוא פניו של מזבח ומשם פונה לימין:",
+                "דרומית. בגמרא, מדכתיב בשעיר נשיא אל יסוד מזבח העולה, שאין תלמוד לומר. אלא לומר תן יסוד כמזבחה של עולה [ולפ\"ז דזבחים אות ה' ופ\"ה אות י\"ט] ופירשו התוס' דתרתי ילפינן מינה, לתחלת מתן דמים שצריכים יסוד, ומדלא כתיב אל יסוד העולה וכתיב יסוד מזבח, למדרש נמי לשיריים דבעינן יסוד. ודרשינן תרתי, דקודם יש להעמיד פשטא דקרא לתחלת מתנות והייתור לשיריים:"
+            ],
+            [
+                "ומניחים רגל השכור ברגל האחר. אלא נוקבו בשני הרגלים ומניחן באונקליות דרך הנקבים. וכל כך למה, שלאחר שהפשיטה מנתחה אבר אבר, וכשחותך רגל ימין עדיין תלויה הבהמה ברגל השמאלית. ואם היה תולה אותה כמו הטבחים, לאחר שיחתוך ממנה רגל ימין תפול הבהמה לארץ לפי שאותו הרגל תחוב ברגל האחר ועל ידי כן תלויה הבהמה. מפרש:",
+                "הכרעים. רגלי הבהמה. ועל שם כריעה קרי להו כרעים. שמאחר שהופשטו הידים עד כנגד החזה, יכול, לחתוך כל ארבע רגלים יחד. מפרש. ולא הרגלים כולם שסופיהן חותכן לאח\"כ כדלקמן, ולכך יתכן לומר דמירכיים עד מקום הכריעה קורא כרעים ולא יותר:",
+                "מירק כו' כלומר גמר הפשטו נגד החזה וצואר וסוף הידים. [ועיין פרק ג' דיומא משנה ד'] מפרש:",
+                "חתך כו'. הוא הדין דקודם שיחתוך הידים הוה ליה לחתוך רגל הימנית, אלא שעדיין כובד הבהמה ברגלים והבהמה נתלית. ובכל הסדר הזה אין שום פסוק כי אם סברא לפי מה שנכון לעשות עושין. מפרש:",
+                "חתכה כו'. ועדין תלויה הבהמה ברגל השמאלי:",
+                "גלוי. עכשיו שנוטל רגל הימני, כשקרעו נמצא כולו גלוי לפניו ויכול לראות בפנים, שכשלא היה הרגל עדיין חתוך אפילו אם היה קורעו לא היה מה שבפנים נראה כמו עתה. מפרש:",
+                "הראש. והא דלא קתני בית השחיטה סתם, למעוטי שחיטת בית צואר אתיא, סלקא דעתך אמינא דכמו שהראש מגונה בשביל שחיטה ה\"נ צואר מגונה, קמ\"ל דלא. וצואר כשהיה נושא היה הופך החתך אצלו ואינו נראה. אבל הראש, קרניו בין אצבעותיו וחוטמו כלפי זרועותיו ובית שחיטתו למעלה, הלכך מכסה הפדר בית השחיטה, והכי יפה לעשות. ושחיטת הצואר אינו מגונה בדם כל כך כמו הראש. מפרש:",
+                "כל צרכה. ולא קבע בה הדחה, שיש כרס שיש בה טנופת הרבה ויש שאין בה כל כך. מפרש:"
+            ],
+            [
+                "הסכין כו'. ועד עכשיו לא היה לו צורך לסכין לא בנטילת הפדר ולא בנטילת הקרבים שזהו דבר שנוטלין ומפרידין בלא סכין. מפרש:",
+                "שכשחותכים את הכבד ומפרידין אותו ממקומו נשאר מעט כבד מן העוקץ אצל הכליות ולא היה מזיזה ממקומה. מפרש. ואצבע לשון נקבה:",
+                "החזה. לפי שהחזה על הדפנות כמו אהל, וכשנוטל את החזה משם הוי כמו שנוקב בבהמה, שהחזה קצר ברחבו ודומה המקום לאחר נטילתו כחלון. מפרש:",
+                "עד כו'. נוסח אחר עם השדרה. ופירש המפרש אצל השדרה חותך ולא היה נוגע בשדרה, שהשדרה היה מניח עם הדופן השמאלי לפי שבזה הדופן היה תולה הכבד ולא היה חותך השדרה עמו שלא יהא כבדה הרבה:",
+                "רכות. אצל החזה. כלומר היה חותך ויורד עד שיהא מגיע לאותן צלעות. וגם למעלה אצל העוקץ היה מניח שתי הצלעות, ולקמן מפרש כשיפרש דופן השמאלי כו'. מפרש:",
+                "שתי כו'. שתי צלעות הניח בו כבר כשחתך הדופן הימני, ועכשיו הניח בו עוד שתים מצד אחר וזהו אותן צלעות שהן מדופן אצל חזה, ועדין לא חתך דופן השמאלי. לכך שייך לומר והניח בה, שעדין הן מחוברין לדופן. מפרש:",
+                "בה. כתב המפרש דלא גרסינן בה. אלא והניח [אצל העוקץ] שתים דהיינו למעלה ושתים מלמטה אצל החזה והניחן במקומן ולא חתך עם הדופן, וכן הניח בחברתה שתים למעלה אצל העוקץ. ולפי שלא פירש לך למעלה שתי צלעות למעלה בנטילת דופן ימין פירשו כאן נמצא מניח כו':",
+                "שהכבד כו'. ובשביל שהכבד לאו מן הדופן הוא ואינו בחללא אלא תלוי בה, לכך נקראת גדולה:",
+                "חותכו. אצל רגל השמאלי שעדיין ת, לויה הבהמה בו. מפרש:",
+                "ושתי כו'. וכן שתי צלעות מכאן ושתים מכאן. ולפי שאותן צלעות מקרו כנפי העוקץ, לא חש לפרש שתי צלעות כו':",
+                "השמאלי. שנשאר יחידי, שכל הבהמה מנותחת לאברים מלבד זה הרגל שנשאר עדיין באונקלי. מפרש:",
+                "בין כו'. והאי דלא פירש ובית עורה לחוץ, היינו טעמא, דשתי צלעותיה מונחים בין אצבעותיו א\"כ הוי בית עורה לחוץ, אבל גבי דפנות לא פירש לך כלום [היאך נושאן], והיה יכול לישא דפנות על פס ידו, לכך פירש בית עורה לחוץ. מפרש:",
+                "לפי שאין מחוברים יחד צריך ליתנם בכלי. מפרש. ויותר נר' פירש הר\"מ בזך קערה:",
+                "וכך היה נמי סדר הקרבתן, החביתין קודמים לנסכים, מהאי טעמא דשניהן הם מנחה. ונראה לי דפירשן צריך להיות סידרן:",
+                "ואם היו קרובין למזבח לא תיראה הולכה. מפרש:",
+                "שמע. ולאחר ק\"ש יקטירו את הקטורת, והכי נכון הדבר שיתפללו קודם שיקטירו שום הקטרה ויעל קרבנם לריח ניחוח. מפרש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עיקר הדת וראשיתו. הר\"מ:",
+                "את העם. עם העם. ועבודה, בשביל עבודה שעשו היו מברכין אחריה רצה כו' ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד. וברכת כהנים לברך את העם. רש\"י:",
+                "והר\"מ במקום ברכת כהנים כתב שים שלום. ועתוי\"ט:",
+                "והתוס' הקשו, מאי ברכה היא הואיל ולית בזה לא שם ולא מלכות, כלומר דבגמרא אמרינן דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה"
+            ],
+            [
+                "הוא כו'. סבירא ליה מקום שכינה לאו אורח ארעא. גמרא. ולא דמי למשנה ו' פרק ד' דפסחים ע\"ש, משום דהתם מושיט לחברו וחוזר ומקבל, אבל הכא שמוליך עד לכבש והולך לו, ודאי לאו אורח ארעא. תוס'. ועת��י\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובלשון תורה נקראת מגבעת, והכל חדא:"
+            ],
+            [
+                "הכף. כדאשכחן בנשיאים כף אחת מלאה קטורת. גמרא:",
+                "גדול. ואע\"פ שבתרקב עצמו לא שייך לומר גדול דהא על שם מדתו נקרא תרקב, הכא קורהו גדול בערך הדמיון שאליו נדמה הכף, והכף מחזיק ג' קבין, והטני שנדמה ג\"כ לתרקב אינו מחזיק אלא קבים וחצי:",
+                "בתוכו. ובמקרא כף אחת. ואמר הראב\"ע, כל שאין בו רוח חיים, זכרהו ונקבהו:",
+                "וקשיא לי מדתנן במשנה ב' פרק ז' וכף וכסויה. וי\"ל שכשנתן הכף לחבירו כדתנן בפרק ו' משנה ג' שהיה נותן לו ג\"כ כיסוי הבזך:"
+            ],
+            [
+                "הכי תני ר' יהודה ביומא דף כ\"ה. וכלומר, שכך רגיל לומר לזה שעמו. אבל אם ירצה לומר לאחר או שירצה לעשות הכל לבדו כדאשכחן בכהן גדול ביום הכפורים, הרשות בידו. הכי פירשו בתוספ'. אלא שדעתם דרבנן פליגי עליה בהא דלא ס\"ל דבדעת כהן תליא מילתא. ומיהו מודו דאין חוזרין ומפייסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס. ועתוי\"ט:",
+                "כת\"ק דמשנה ד' פרק ד' דיומא:",
+                "כלומר, לאחר שירד ולא בעודו על המזבח אחר שחתה, כו' כדי שתהא מלאה ולא יתפזר בירידתו בשיפוע הכבש:",
+                "ואף על פי שמן התורה אין איסור בכיבוי אלא כשמתכוין לעשות פחם, י\"ל דהכא כיון דאפשר בלא כבוי לא התירו השבות:",
+                "לא דק למכתב אליבא דהלכתא, דהלכה כר\"ע שאומר במשנה דסוף עירובין שאף מן העזרה מוציאין במקום שחייבים על זדונו כרת כו':",
+                "זה לא דק כלל, שזה אף דלא כר' שמעון כן ננס דפליג אדר\"ע דהא תנן התם דמודה אף במבין האולם ולמזבח:"
+            ],
+            [
+                "המגרפה. והיה לה קול גדול. ולא יתכן לומר שהיא המגרפה דמשנה ח' פרק ג' שהיה כלי שיר חשוב ויזרקהו, שא\"א שלא ישברו קניה. וגם מגרפה שגורפין בה הדשן אי אפשר לומר, שהרי אין לה קול. אבל היה זה בלי ספק כלי שלישי שמשמיע קול והיה גם צורתו כצורת מגרפה:",
+                "פלוגתא דאמוראי בפסחים דף פ\"ב. ושם פירש\"י טמאים של בית אב. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בדשון כו'. וכפי הסדר השנוי במשנתינו שניהם הקדימו ליכנס ולצאת קודם שיקטיר המקטיר. וכבר כתבתי בסוף פרק ג' דאתיא כאבא שאול. אבל לרבנן, לאחר שהקטיר נכנס זה שזכה בדשון המנורה ומיטיב שתי הנרות. וכן כתב הר\"מ, ומסיים ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה.",
+                "ולא דייק, דאחר זריקה שהיא שהיתה כניסה זו:",
+                "לאו דוקא, דהא בסוף פרק ג' תנן ומדליקן מן הדולקים, ופירש הר\"ב ואם אין הנרות דולקין מדליקן ממזבח העולה, ש\"מ דכי יש דולקין שפיר טפי למדלקינהו מנייהו. ולא בא לומר אלא שאין מדליקין בשום אש אחר שבמקדש, ולא למעוטי נרות דמנורה אם יש בהם דולקין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בחפניו. ומשתחוה ויצא. הר\"מ:",
+                "פירוש לפרושו, שהיה שופכו לצד מערב, ואע\"פ שרוב מן הקטורת נשפך בשפיכה של צד מערב, מ\"מ אירע שנתפזר לצד עצמו, והיה גוררו מה שנתפזר לצדו וצוברו ג\"כ לציבור השפיכה, וע\"י שנעשה הכל צבור נשתהה העשן מלבוא. ולישנא דמרדד לא משמע כן, דלא דמי למרדדן דלעיל. וביומא פירש\"י, צובר חוצה לו לצד מערב והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה, ולא יתחיל לצבור שלפניו שמא יכוה כשיפ. שט זרועו וימשוך חוצה לו:",
+                "פרשו. לשון הר\"מ, ואחר שאומר יפרשו כל העם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהא דכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש, דדרשינן במנחות דקודש הוא ההיכל באל יבא, ואל מבית לפרוכת כו' במיתה. ומלשון הר\"ב משמע דכל השתחויה שריא ולא הויא שלא לצורך. ועתוי\"ט:",
+                "ששמע כו'. ע\"י פעמוני זהב שבשולי המעיל:",
+                "יוצא. פירוש, יוצא ממקומו באשר הוא שם ורוצה ליכנס להיכל, קדם הוא והגביה כו'. אבל הר\"מ העתיק כו' ויכנס להיכל וישתחוה וכיון ששמע הסגן קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא מגביה לו את הפרוכת. נראה דשהוא יוצא היינו מההיכל כו'. וקשה, דלמה לא מגביה נמי בכניסתו לשם. ונראה לי שהיה, הפרוכת כל היום מוגבה ועומד ע\"י קשרים ויתרות ליכנס ולצאת הכהנים הצריכים לעבודת מנורה ומזבח פנימי, אלא שכשנכנס הכהן גדול היו מסירים הפרוכת מהקשרים ויתרות כדי שיהא נתלה על עמדו, וכבוד גדול נעשה לו לכהן גדול בזה להצניע אחריו הקודש כאלו מתיחד שם עם השוכן בבית ברוך הוא, ולפיכך אחר שחזר ורצה לצאת הוצרך להגביה, ולא כן בשעת כניסתו. כן נראה לי:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ, רומז אל כל הכהנים שקראו בלשכת הגזית ואח\"כ עשו מן העבודות מה שעשו:",
+                "שזכר אותם ואמר שגמרו עבודתן תחלה ועמדו על מעלות האולם קודם שיגיעו שאר אחיהם העוסקים בהעלאת אברי התמיד. הר\"מ. וכן כתב בחבורו שאחר שמעלין האברין למזבח מתחילין אלו שעל מעלות האולם ומברכין ברכת כהנים וכו':"
+            ],
+            [
+                "להקטיר. על שם שעולה קיטור ותמרות עשן מן החלבים והאברים קרי להו בלשון הקטרה. עתוי\"ט:",
+                "דאילו סמיכה דקרא לא אשכחן אלא בחיים ולא בשחוטין:",
+                "השני כו'. האי נמי משום יקרא דכהן גדול וכעין קריאת כהן גדול ביום הכפורים:",
+                "לנסך. ה\"ה להעלאת סולת והקטרת החבתין, אלא דלא תני אלא אלו שנתחדש בהם דבר בכהן גדול:",
+                "שאין אומרים שירה אלא על היין, כדיליף בגמרא מקרא. ופירשו התוספ', אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח. כגון זריקת דמים וניסוך המים, כי אם על היין. אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל בשחיטת פסחים:",
+                "תקעו. לפי שאפשר לאדם שלא יראה הנפת הסודרים כשיפנה לבו לדבר אחר, וא\"נ כשהיו בתוך הלשכות או בהר הבית לא בעזרה, אבל קול התקיעות א\"א שלא ישמעם, ולפיכך תקעו כדי שיפנו לראות בהנפת הסודרים. נ\"ל:",
+                "בצלצל. כלי זמר אחרים היו ג\"כ שם, אלא שזה היה כלי זמר מיוחד שאין שם אלא הוא וקול גדול היה לו והוא המתחיל, וממונה מיוחד היה לו:",
+                "ובמשנה ה' פרק ה' דסוכה, כתב הר\"ב, שבשיר היו שלשה פרקים שמפסיקים בו, ומשמע דלא קחשיב להנך דהכא כו' י\"ל משום דאפשר בלא הם ע\"י הסודרים כו'. א\"נ תנאי נינהו. עתוי\"ט:",
+                "העם. כל העם שבעזרה:"
+            ],
+            [
+                "לה' כו'. כל המזמור. רש\"י:",
+                "ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו. רש\"י:",
+                "ולשון הר\"מ, שעליה יהיה הדין והדיינין. ע\"כ. ואסיפא דקרא קיימי, בקרב אלהים ישפוט. ובגמרא דר\"ה שם, על שום שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. פירש\"י שגילה ארץ מקום מצב עדתו:",
+                "לאפוקי ממאן דאמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים. גמרא:",
+                "לחיי. והר\"ב העתיק לחי העולמים. ושניהם צדקו יחדיו. שאם אתה אומר לחיי העולמים, הכוונה להש\"י שהוא חיי העולמים כולם, כענין שנאמר ואתה מחיה את כולם. ואפילו אם תאמר חיי העולם הוא נכון, כי הוא סמוך משם חיים שלא נמצא נפרד בלשון הקדש. וכשאתה אומר חי העולמים ג\"כ נכון, ותהיה הקריאה חי בציר\"י, כעני�� שנאמר וישבע בחי העולם, שהוא סמוך, ויהיה ענינו חיים של העולמים והוא הש\"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא\"כ חי בפת\"ח, שאינו סמוך, יהיה ענינו העולם שהוא חי, ואין העולם עצמו חי על צד האמת. כן כתב הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Temurah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,214 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Temurah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "נשים. אע\"ג דתנן במשנה ז' פרק קמא דקידושין כל מצות לא תעשה כו' אחד אנשים ואחד נשים חייבים כו' איצטריך למיתני הכי, דמהו דתימא הני מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור, אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפים עושין תמורה, אשה נמי כי עבדה לא לקיא, קמ\"ל, מדכתיב ואם המר, והוה מצי למכתב אם, אתי וי\"ו לרבות האשה. גמרא:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא ילפינן לנשבע ומקלל מקראי. ומימר, אמר ר' יוחנן לא תתני ומימר משום דבדבורו עביד מעשה. פירש\"י שעשה מחולין קדשים. וא\"כ קושית הר\"ב לא קשה מידי, וכן הקשה הכ\"מ והה\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הארבעים. וא\"ת ואמאי לא תני שמונים דהא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו. וי\"ל דלא נחית למנין מלקיות אלא כלומר דלקי עליה. עוד יש לומר דלעולם לא לקי אלא מ', ותרי לאוי צריכי חד בקרבן שלו. וחד בשל חבירו וכגון דאמר כל הרוצה להמיר יבא וימיר. תוספ':",
+                "וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו, לא בבכור שלקח מישראל, הרי זו תמורה:"
+            ],
+            [
+                "אחד כו'. יליף להו בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "והלא כו'. ובריש פרק י\"א דחולין כתבתי דאף לת\"ק כך הוא במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו:"
+            ],
+            [
+                "ולפירוש זה אינו דומה הך לפי חשבון לאינך, דאינהו מיירי לפי חשבון הדבר הפוסל. לכך נראה פירוש התוס' שפירשו, חשבון הלוגין שפוסלין המקוה דהיינו ג'. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימה, דהא סתם לן כוותיה בסוף פרק ג' דמקוואות [והא דנקט בדבריו ר\"י בן חוני, דהכי קתני לה בהדיא בברייתא. הר\"ש] ובאמת הר\"מ בחבורו חזר בו:"
+            ],
+            [
+                "גמרא, מאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא, דילמא רישא דקרא דוקא [ואל כלי להכי אתא שתהא חיותו בכלי שלא ימלאם בכלי אחר ויערם לכלי זה, אלא זה יתן לתוך המעין ויקח המים לתוכה. רש\"י] לא מצית אמרת. מאי מצינו בכל מקום מכשיר למעלה [כגון בסוטה עפר למעלה שהוא המכשיר את המים לבדו והוי למעלה, דמצוה להקדים המים כדכתיב ומן העפר וגו'] אף כאן מכשיר למעלה:",
+                "ופליאה הוא בעיני, דהתנן במשנה ג' פרק י\"ז דאהלות, החורש משדה שאבד הקבר בתוכה אינו עושה בית הפרס, ופירש הר\"ב דהוי ליה ספק ספיקא, שמא לא חרש במקום הקבר [ואפילו חרש כל השדה יש לכל צד ספק דשמא היה הקבר בצד האחר] ואת\"ל חרש, שמא לא הוליך ממנה עצם. ולי נראה לפרש דמאי דאמר בגמרא שלש שדות ושני מענות, פירוש, בין כל השלש שדות שני מענות והקבר היה באמצעו של אמצעי. וכפירוש הר\"ב התם ריש הפרק. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש\"י דהא סתמא קאמר אינה תרומה. והתוס' הקשו, דאין זה כמו ולא תמורה אחר תמורה דהתם הראשון תמורה והשני אינה תמורה. לכן נראה לפרש הכי נמי דהראשון תרומה ולא השני:",
+                "דפ\"ג דתרומות משנה ג' דקאמר אין תרומת שניהם תרומה. והא דאיתא התם תרומת שניהם תרומה, כתב הר\"ש, דחילוף גירסאות הן. ולפי��וש התוס' דבסמוך, צ\"ל דתניא, ומיירי בשנתנו רשות זה לזה לתרום. והתם בתרומות מיירי בלא נתנו רשות זה לזה רשות. ועתוי\"ט:",
+                "וה\"ה איפכא נמי. ועיין שם בהר\"ב:",
+                "כלומר, דאף תרומת השני תרומה, דאין לומר דתרומת השני דוקא תרומה ולא הראשון דמאי אולמיה דהאי מהאי. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "[קרבנות כו'. והגמרא גרס קדשי. וכן ברש\"י והר\"ב]. ויש לישב גירסת הספר. דהא מודו רבנן דקרבן ה' איקרו כו'. ועתוי\"ט שהאריך דר\"ש ורבנן לא פליגי אלא במשמעות דורשין ולא בעיקר הדין, דכי אימעטו קרבנות צבור מלאו, אימעטו נמי דאין ממירין, דהא אין ממירין אלא בשלהם. ודוחק לומר דמיירי כשאמרו הצבור כל הרוצה להמיר ימיר:",
+                "להקיש כו' ומאן דפליג אדר\"ש איצטריכא ליה בגמרא לדרשא אחריתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עושין כו'. מפרש בגמרא בעיקר זביחה [הקדש ראשון. רש\"י] קתני. דהא תמורה, דקרבן יחיד, ואינה עושה תמורה. וולד, דקרבן יחיד, ואינו כו'. ועוף, לאו בר זביחה הוא, דנמלק ולא נשחט:",
+                "וכן לשון רש\"י. וטעמייהו, דהא יש שקבוע להם זמן ואם עבר זמנן אין חייבים באחריותן. חביתי כהן גדול ופר יום הכיפורים. אלא יש בקרבנות היחיד קאמרינן, ולא כל קרבנות היחיד:",
+                "ולאפוקי פר הבא על כל המצות, ושעירי עבודה זרה:",
+                "נסכיהם. כלומר היין והסולת:",
+                "לא באחריותן כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "חביתי כו'. ואין בהם אכילה. ולכך לא תנן להו בהדי ה' דברים הבאים בטומאה דתנן בפסחים פ\"ז מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "דכל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה, ונשתכחו בימי אב. לו של משה אי ביחיד אי בצבור. וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור, כולהו נמי הכי נשנו דאינן בצבור. וליכא למיפרך דאין דנין אפשר משאי אפשר כדאיתא בגמרא:",
+                "ילפינן לה בגמרא משעירי רגלים ור\"ח דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה, ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי, אלא לאו שמע מינה אין הצבור מתים:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ולא דייק דהא עובר אקרי בהטה בריש פרק ד' דחולין. אלא מהקישא דר' שמעון סוף פרק קמא דאקיש תמורה למעשר, ומינה מה מעשר אינו באברים ועוברים [דבעינן יעבור תחת השבט] אף תמורה כו':",
+                "דקיי\"ל דמקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה. כדפירש הר\"ב בסוף פרק ח' דמנחות:",
+                "[ויוצא דופן לא חשיב ליה מן שאר בהמות. רש\"י] מאי אמרת טרפה איכא במינה. לא דמיא לבעל מום [וחשיבא כטמאה דדמיא לה במלתא אחריתא] בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה. גמרא:",
+                "הר\"מ. ויש לתמוה דבפרק קמה משנה ה' מפרש דר\"י מוקים יהיה לולד קדשים שעושה תמורה כו', ולדידיה לא אתרבי שוגג כמזיד. והכ\"מ הביא לשון הר\"מ והלכה כר' יוסי ב\"ר יהודה ואין חולק עליו. וכתב, ואני אומר אפילו אם היה נמצא שחולק עליו הלכתא כוותיה. ועוד, דאמרינן בפ\"ק ר\"י כו' ורבנן יהיה לרבות שוגג כמזיד, אלמא רבנן הכי סבירא להו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד כו'. יליף להו בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "וולדן. רוצה לומר ולדי שלמים ולדי תמורת שלמים. הר\"מ:",
+                "וא\"ת וליתני עד סוף העולם ולא לתני ולדן כו'. וי\"ל דזו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי. ועתוי\"ט:",
+                "והר\"מ מפרש, עובר על מה שאמר רחמנא לא תאחר לשלמו. ע\"כ. והל\"ל נמי עשה:",
+                "דבשלמא בפסח לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוי דנולד ��פסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו ז' ימים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דאילו נקבה תרעה כו' כהנהו דלקמן:",
+                "כעולה. בתורת כהנים יליף לה:"
+            ],
+            [
+                "תרעה. ובעולה מלתא דפשיטא היא. ורבותא אשמעינן לעיל דאפילו ילדה זכר הראוי לעולה דירעה. וה\"נ אשם שילדה זכר שירעה. ובגמרא, דגם ר\"א מודה בה. ועתוי\"ט:",
+                "בריש מסכת זבחים. רש\"י:",
+                "יביא כו' דעד כאן לא אמר ר\"א הוא עצמו יקריב עולה [אלא גבי מפריש נקבה לעולה] דאיכא שם עולה על אמו. אבל גבי תמורת ולד אשם, דליכא שם אשם על אמו, מודה ר\"א דבדמיו אין, הוא עצמו לא קרב. גמרא:",
+                "בגמרא, וא\"ל לנדבת צבור אזלי. ונראה, דפליגי במותרות דסוף פרק ב' דשקלים דר\"א לא סבירא ליה דלצבור:",
+                "אשם כו'. וצריכא, דאי אשמעינן אשם שכפרו בעליו, בהא קאמר ר' אליעזר ימותו, משום דגזר לאחר כפרה [שנתכפר בראשון] אטו לפני כפרה יביא בדמיה ג\"כ עולה [וקעביד אסורא דכל זמן שלא נתכפר קיימי דמיה לאשם], אבל גבי תמורת אשם ולד תמורתה [דלאו להקרבה קיימא דהכי גמירי לה] אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן התם, בהא קאמרי רבנן, צריכי:"
+            ],
+            [
+                "דהכי תניא, מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, ת\"ל ובא בכל אות נפשו ושרת. ב\"ק דף ק\"ט. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ולדן כו'. קאי נמי אמעשר דומיא דריש פרקין בשלמים:",
+                "רש\"י. ואגב ריהטייהו כתבו ונפדו. ולא דייקו. דהא תנן בסיפא דאין נפדין:",
+                "מה כו'. ר\"ל מה בין בכור ומעשר שנפלו בהם מום לבין פסולי המוקדשים. הר\"מ:",
+                "חוץ כו'. דבבכור כתיב לא תפדה, ובמעשר כתיב לא יגאל. רש\"י:",
+                "יקרבו. יש לומר דמפיק ליה מדרשא דספרי רק קדשך אשר יהיו לך וגו' מכאן שמביאין קדשים מחוץ לארץ לארץ. יכול אף בכור ומעשר כן, ת\"ל רק. והיינו דוקא לכתחלה הוא דאמעיט דבהא איירי ביה קרא דכתיב תשא ובאת והיינו לכתחלה:",
+                "במשנה י\"א פרק ד' דחלה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד כו'. בפסיקתא יהיב סימנייהו. ותמנ\"ע:",
+                "ימותו. לא שיהרגם בכלי או בידים, אלא מכניסין אותן לבית אחד ומניחין אותן שם עד שתמות, כלומר שאין נותנין להם מזונות. רש\"י:",
+                "וצריך למתני אם אבדה גבי בעל מום, דאי תני גבי שעברה שנתה הוה אמינא התם הוא דמהניא ליה לאבדה [להביא לידי מיתה], משום דלא חזיא למלתא [אפילו קודם אבידה], אבל בעל מום דאי לא מומא, חזיא, אימא לא תהני ליה אבדה. ואי תנא גבי בעל מום, התם הוא כו', משום דלא חזיא להקרבה [בשום קרבן], אבל עברה שנתה דחזיא להקרבה [בשאר קרבנות] אימא לא תהני ליה אבדה, צריכי. גמרא:",
+                "וכן כתב הר\"מ. ותימה, דבגמרא מפרש דברי הכל במתכפר בשאינה אבודה דמתה כו'. אבל לשון הר\"מ שבנוסחת ארץ ישראל יש לפרש כשיטת התוס' דאדרבה ברבוי ריעותא יותר מסתבר להביא לרעייה ולא למיתה, ודנקט בעל מום לרבותא דסלקא דעתך הואיל ואתרבי ריעותא כל כך דאבדה ובעל מום כו' תרעה, קמשמע לן דאפילו הכי מתה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דהא בכולהו איכא למידק, יביא מאלו ומאלו, הא הביא מאחד מהן, השני יוליכם לים המלח. ועתוי\"ט:",
+                "ולישנא דמתניתין כו' הכי קאמרה אין חטאת מתה ודאי בין אבודה בין אינה אבודה אלא כו'. וכן לרב הונא ה\"ק אין חטאת מתה דלא נוכל למצוא לה תקנה אלא שנמצאת אחר שכיפרו. דאז אין לה תקנה. תוספ':",
+                "ומתני��ין דריש פרק ו' דיומא דתני אין חטאת צבור מתה, משמע אבל דיחיד מתה אע\"ג דהוי כמפריש לאבוד שמפרישו מפני הראשון שמת, כרבי אתיא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מערימין. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. ותחבולות ההיתר תקרא ערמה, ושאינה להיתר תקרא מרמה. הר\"מ. ואע\"פ שמצינו מרמה אצל יעקב ובניו ותרגם אונקלוס בחוכמא, ומצינו להרגו בערמה. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ועתוי\"ט:",
+                "מבכרת כו'. בספרא, אשר יבוכר כו' לא יקדיש, מי שיבוכר אי אתה מקדישו, אבל אתה מקדישו בבטן. הר\"מ:",
+                "עולה. מפרש בגמרא, דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא, דנחתיה מקדושתיה שיהנה בו. הר\"מ:",
+                "ובהו נמי תנן במשנה ג' פרק ז' דאין משנין מקדושה לקדושה, והכא דלמיתה אזי \"ל רשאי לשנותו אף לשלמים. ועיין במשנה דלקמן. ועתוי\"ט:",
+                "עולה. אע\"ג דיכול לעשותו שלמים, אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות ואחד מהן ראוי לעולה, עושהו עולה, כיון שיש לו ג\"כ אחרת לשלמים:"
+            ],
+            [
+                "והוה מצי לאוקמי מציעתא נמי בבהמת חולין, אלא דבעי לאוקמי אכיצד מערימין. אע\"ג דהשתא רישא במבכרת דחולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. תוס':",
+                "טומטום כו'. על בהמת קדשים חוזר. הר\"מ. ולא רצה להפסיק במחלוקת, לכן לא שנאו לעיל:",
+                "אין כו'. ולמאן דמפרש בסוף פרק ו' דבכורות דטומטום ספיקא. י\"ל דהכא נמי קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין כ, י', היינו קדושת הפה, דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית:",
+                "והכי סיים בגמרא שם, יכול אף ולדי כל הקדשים, ת\"ל' אך בכור, אך חלק שמע מינה דסבירא ליה ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ענין הוייתם ובמעי אמן:",
+                "וא\"כ הא דאמר לעיל ואם נקבה זבחי שלמים, ואוקמינן לה בבהמת קדשים, צ\"ל דמיירי בהקדישה ואח\"כ נתעברה. תוס':",
+                "נמלך. נתיעץ. הר\"מ. רתרגום איעצך אמלכינך:"
+            ],
+            [
+                "ודוקא עולה ושלמים. אבל אמר חציה חטאת וחייב חטאת, תמות, דאי לא חייב אפילו אמר זו לחטאת בלבד, אינה קדושה, כדמוכח בפ\"ב דחולין:",
+                "כלומר, דכי נמי אמר תמורת עולה ושלמים הוה דינא הכי. ובפירוש הר\"מ בנוסח ארץ ישראל דבזה לר\"מ דבריו קיימין. ובחיבורו לא התנה בזה שיהא צריך שיתכוין מתחלה לכך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חטאת כו'. כבר תנא לה לעיל, והכא לא תני לה אלא משום דתני דתחת חטאת לא מהני, תנא דאם אמר זו מהני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "א\"נ בולד טריפה ואליביה דר\"א דאמר בסוף פרקין לא יקרב. רש\"י:",
+                "דאלו בשני עדים היה נאסר אפילו להדיוט. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ויוצא דופן. אפילו לר' שמעון דמשנה ב' פרק ח' דבכורות כו', מודה בקדשים, דגמר לידה לידה מבכור. מה התם פטר רחם, אף כאן פטר רחם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שכתבתי במשנה ה' פרק ו' דיבמות דקודם שנתגיירה לא הוי זונה מן התורה, פירשו התוס', דהכא מיירי שזינתה בבר, והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור:",
+                "וכן. אחכמים קאי. ובפיסקא שבגמרא לא גרסינן וכן:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, מטעם ברירה. ויש לתמוה, דהא קיי\"ל דבדאורייתא אין ברירה. ועוד, דא\"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לשרי כו'. ואומר מורי הרמ\"ר, כלל גדול בדין זה, דודאי כל דבר שהוכר האיסור מתחלה ואח\"כ נתערב בהיתר, לא סמכינן אברירה, כיון שתערובתו היה באיסור, אבל הני תערובתו בהיתר, כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו, ולאחר התערובת נולד האיסור, אז סמכינן אברירה. תוס':",
+                "ולאו דוקא. דהוא הדין בפחות:",
+                "אתנן כלב. הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי. רש\"י:",
+                "ולדותיהן. דמחיר ואתנן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכן ולד נוגחת, היא וולדה נגחו. וכן נעבדת ומוקצה, דניחא ליה בניפוחה. הר\"מ:",
+                "מותרים. רב תני עלה ור\"א אוסר. גמרא:",
+                "וקשה דבהדיא אמרינן בפרק אלו טריפות דאף בלהדיוט פליגי וזיל בתר טעמא. והא דפליגי לגבוה, להודיעך כוחן דרבנן. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "אלא מאוירה קא רבי. פירש\"י ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך. לישנא אחרינא מאוירא קא רבי לאחר שנולד הולך וגדל הלכך עיקר גדולו אינו מאמו:",
+                "ולא דמי לנרבעה כשהיתה מעוברת. דאמרינן היא וולדה נרבעה דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו. ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות. אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא. ועתוי\"ט:",
+                "ונתעכלו. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש\"ה לא תני ולד ותמורה כדאי' בגמ':",
+                "פי' דטמא כתיב ג\"כ בכל הקדשים שנ' כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדיש וגו'. והדר כתיב בשלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ופגול ונותר צ\"ל דיליף להו בג\"ש כמ\"ש הר\"ב ספ\"ד דזבחים:",
+                "דכיון דאיעבר לפני פדיונן קדשי מיד למ\"ד רפ\"ה במעי אמן הם קדושים. ואפילו למ\"ד בהוייתן ובשעת הוייתן אמן חולין מ\"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייתן. תוס':",
+                "כלו' שאין בהן לכהן כלום כדלק':"
+            ],
+            [
+                "ול' הר\"מ על בעלי מומין ובהמה טמאה ורש\"י כ' על האבנים ועל העצים. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו שלא יעשנו עולה או שלמים וה\"ה לשאר קדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה א' קדשי מזבח וא' קדשי בדק הבית. הר\"מ. ואע\"פ שי\"ל שלא לדון קדשי ב\"ה מיניה י\"ל דזו אינה אלא אסמכתא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. ומשמע דמקל לחמור משנין. והר\"א השיג דבבד\"ה משנין מזה לזה אפי' מחמור לקל וכפרש\"י קדשי ב\"ה שהקדיש למזבח לא עשה כלום כו'. ועתוי\"ט:",
+                "טעמו כדמסיק בדבור ומחרימין. בשם הר\"מ. וז\"ל התוס' משום דקדשי מזבח יש עליהן שם הבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדשי ב\"ה שהקדישן אין לבעלי' עליהן יותר משאר אדם:",
+                "כדי שיטול את העור. רש\"י. והתוס' כ' כמה אדם רוצה ליתן בשור זה לעולה ואעפ\"י שאינו חייב:",
+                "וכפרש\"י במשנה ולאו למידק הא קדשי ב\"ה לא דא\"כ במאי פליגי בו' אלא דה\"ה קדשי ב\"ה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יקברו. הנפלים. רש\"י:",
+                "ושער נזיר. ורמינהו הארוג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. פרש\"י בשק אי אמרת יקבר אתי איניש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא:"
+            ],
+            [
+                "שחכמים חולקים עליו. ועתוי\"ט:",
+                "דיש אם למקרא ולמ\"ד יש אם למסורת יש דרשות אחרות במס' שבת דכ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ומה\"ט נמי בשר קדש וכן המנחה שנטמא או נפסל או נותר כו'. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ולפום ריהטא כ' כן. דהא רבנן ס\"ל במ\"ד דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה. אבל ברפ\"ו דכריתו כ' דאע\"ג דבקבורה האי הוי כזבח פסול וע\"ש:",
+                "יקבר. וה\"נ פליג בחטאת העוף. ובת\"כ דריש מכי קדש הם הם בשריפה ולא חטאת העוף ואשם תלוי בשרפה. תום':",
+                "אבל בנקברין אע\"ג דאיכא נמי למיחש להכי מ\"מ א\"א לשרפן דאפרן אסור בהנאה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Temurah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,210 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Temurah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Temurah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "נשים. אע\"ג דתנן במשנה ז' פרק קמא דקידושין כל מצות לא תעשה כו' אחד אנשים ואחד נשים חייבים כו' איצטריך למיתני הכי, דמהו דתימא הני מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור, אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפים עושין תמורה, אשה נמי כי עבדה לא לקיא, קמ\"ל, מדכתיב ואם המר, והוה מצי למכתב אם, אתי וי\"ו לרבות האשה. גמרא:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא ילפינן לנשבע ומקלל מקראי. ומימר, אמר ר' יוחנן לא תתני ומימר משום דבדבורו עביד מעשה. פירש\"י שעשה מחולין קדשים. וא\"כ קושית הר\"ב לא קשה מידי, וכן הקשה הכ\"מ והה\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הארבעים. וא\"ת ואמאי לא תני שמונים דהא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו. וי\"ל דלא נחית למנין מלקיות אלא כלומר דלקי עליה. עוד יש לומר דלעולם לא לקי אלא מ', ותרי לאוי צריכי חד בקרבן שלו. וחד בשל חבירו וכגון דאמר כל הרוצה להמיר יבא וימיר. תוספ':",
+                "וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו, לא בבכור שלקח מישראל, הרי זו תמורה:"
+            ],
+            [
+                "אחד כו'. יליף להו בגמרא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "והלא כו'. ובריש פרק י\"א דחולין כתבתי דאף לת\"ק כך הוא במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו:"
+            ],
+            [
+                "ולפירוש זה אינו דומה הך לפי חשבון לאינך, דאינהו מיירי לפי חשבון הדבר הפוסל. לכך נראה פירוש התוס' שפירשו, חשבון הלוגין שפוסלין המקוה דהיינו ג'. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימה, דהא סתם לן כוותיה בסוף פרק ג' דמקוואות [והא דנקט בדבריו ר\"י בן חוני, דהכי קתני לה בהדיא בברייתא. הר\"ש] ובאמת הר\"מ בחבורו חזר בו:"
+            ],
+            [
+                "גמרא, מאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא, דילמא רישא דקרא דוקא [ואל כלי להכי אתא שתהא חיותו בכלי שלא ימלאם בכלי אחר ויערם לכלי זה, אלא זה יתן לתוך המעין ויקח המים לתוכה. רש\"י] לא מצית אמרת. מאי מצינו בכל מקום מכשיר למעלה [כגון בסוטה עפר למעלה שהוא המכשיר את המים לבדו והוי למעלה, דמצוה להקדים המים כדכתיב ומן העפר וגו'] אף כאן מכשיר למעלה:",
+                "ופליאה הוא בעיני, דהתנן במשנה ג' פרק י\"ז דאהלות, החורש משדה שאבד הקבר בתוכה אינו עושה בית הפרס, ופירש הר\"ב דהוי ליה ספק ספיקא, שמא לא חרש במקום הקבר [ואפילו חרש כל השדה יש לכל צד ספק דשמא היה הקבר בצד האחר] ואת\"ל חרש, שמא לא הוליך ממנה עצם. ולי נראה לפרש דמאי דאמר בגמרא שלש שדות ושני מענות, פירוש, בין כל השלש שדות שני מענות והקבר היה באמצעו של אמצעי. וכפירוש הר\"ב התם ריש הפרק. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש\"י דהא סתמא קאמר אינה תרומה. והתוס' הקשו, דאין זה כמו ולא תמורה אחר תמורה דהתם הראשון תמורה והשני אינה תמורה. לכן נראה לפרש הכי נמי דהראשון תרומה ולא השני:",
+                "דפ\"ג דתרומות משנה ג' דקאמר אין תרומת שניהם תרומה. והא דאיתא התם תרומת שניהם תרומה, כתב הר\"ש, דחילוף גירסאות הן. ולפירוש התוס' דבסמוך, צ\"ל דתניא, ומיירי בשנתנו רשות זה לזה לתרום. והתם בתרומות מיירי בלא נתנו רשות זה לזה רשות. ועתוי\"ט:",
+                "וה\"ה איפכא נמי. ועיין שם בהר\"ב:",
+                "כלומר, דאף תרומת השני תרומה, דאין לומר דתרומת השני דוקא תרומה ולא הראשון דמאי אולמיה דהאי מהאי. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "[קרבנות כו'. והגמרא גרס קדשי. וכן ברש\"י והר\"ב]. ויש לישב גירסת הספר. דהא מודו רבנן דקרבן ה' איקרו כו'. ועתוי\"ט שהאריך דר\"ש ורבנן לא פליגי אלא במשמעות דורשין ולא בעיקר הדין, דכי אימעטו קרבנות צבור מלאו, אימעטו נמי דאין ממירין, דהא אין ממירין אלא בשלהם. ודוחק לומר דמיירי כשאמרו הצבור כל הרוצה להמיר ימיר:",
+                "להקיש כו' ומאן דפליג אדר\"ש איצטריכא ליה בגמרא לדרשא אחריתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עושין כו'. מפרש בגמרא בעיקר זביחה [הקדש ראשון. רש\"י] קתני. דהא תמורה, דקרבן יחיד, ואינה עושה תמורה. וולד, דקרבן יחיד, ואינו כו'. ועוף, לאו בר זביחה הוא, דנמלק ולא נשחט:",
+                "וכן לשון רש\"י. וטעמייהו, דהא יש שקבוע להם זמן ואם עבר זמנן אין חייבים באחריותן. חביתי כהן גדול ופר יום הכיפורים. אלא יש בקרבנות היחיד קאמרינן, ולא כל קרבנות היחיד:",
+                "ולאפוקי פר הבא על כל המצות, ושעירי עבודה זרה:",
+                "נסכיהם. כלומר היין והסולת:",
+                "לא באחריותן כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "חביתי כו'. ואין בהם אכילה. ולכך לא תנן להו בהדי ה' דברים הבאים בטומאה דתנן בפסחים פ\"ז מ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "דכל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה, ונשתכחו בימי אב. לו של משה אי ביחיד אי בצבור. וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור, כולהו נמי הכי נשנו דאינן בצבור. וליכא למיפרך דאין דנין אפשר משאי אפשר כדאיתא בגמרא:",
+                "ילפינן לה בגמרא משעירי רגלים ור\"ח דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה, ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי, אלא לאו שמע מינה אין הצבור מתים:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ולא דייק דהא עובר אקרי בהטה בריש פרק ד' דחולין. אלא מהקישא דר' שמעון סוף פרק קמא דאקיש תמורה למעשר, ומינה מה מעשר אינו באברים ועוברים [דבעינן יעבור תחת השבט] אף תמורה כו':",
+                "דקיי\"ל דמקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה. כדפירש הר\"ב בסוף פרק ח' דמנחות:",
+                "[ויוצא דופן לא חשיב ליה מן שאר בהמות. רש\"י] מאי אמרת טרפה איכא במינה. לא דמיא לבעל מום [וחשיבא כטמאה דדמיא לה במלתא אחריתא] בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה. גמרא:",
+                "הר\"מ. ויש לתמוה דבפרק קמה משנה ה' מפרש דר\"י מוקים יהיה לולד קדשים שעושה תמורה כו', ולדידיה לא אתרבי שוגג כמזיד. והכ\"מ הביא לשון הר\"מ והלכה כר' יוסי ב\"ר יהודה ואין חולק עליו. וכתב, ואני אומר אפילו אם היה נמצא שחולק עליו הלכתא כוותיה. ועוד, דאמרינן בפ\"ק ר\"י כו' ורבנן יהיה לרבות שוגג כמזיד, אלמא רבנן הכי סבירא להו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד כו'. יליף להו בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "וולדן. רוצה לומר ולדי שלמים ולדי תמורת שלמים. הר\"מ:",
+                "וא\"ת וליתני עד סוף העולם ולא לתני ולדן כו'. וי\"ל דזו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי. ועתוי\"ט:",
+                "והר\"מ מפרש, עובר על מה שאמר רחמנא לא תאחר לשלמו. ע\"כ. והל\"ל נמי עשה:",
+                "דבשלמא בפסח לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוי דנולד בפסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו ז' ימים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דאילו נקבה תרעה כו' כהנהו דלקמן:",
+                "כעולה. בתורת כהנים יליף לה:"
+            ],
+            [
+                "תרעה. ובעולה מלתא דפשיטא היא. ורבותא אשמעינן לעיל דאפילו ילדה זכר הראוי לעולה דירעה. וה\"נ אשם שילד�� זכר שירעה. ובגמרא, דגם ר\"א מודה בה. ועתוי\"ט:",
+                "בריש מסכת זבחים. רש\"י:",
+                "יביא כו' דעד כאן לא אמר ר\"א הוא עצמו יקריב עולה [אלא גבי מפריש נקבה לעולה] דאיכא שם עולה על אמו. אבל גבי תמורת ולד אשם, דליכא שם אשם על אמו, מודה ר\"א דבדמיו אין, הוא עצמו לא קרב. גמרא:",
+                "בגמרא, וא\"ל לנדבת צבור אזלי. ונראה, דפליגי במותרות דסוף פרק ב' דשקלים דר\"א לא סבירא ליה דלצבור:",
+                "אשם כו'. וצריכא, דאי אשמעינן אשם שכפרו בעליו, בהא קאמר ר' אליעזר ימותו, משום דגזר לאחר כפרה [שנתכפר בראשון] אטו לפני כפרה יביא בדמיה ג\"כ עולה [וקעביד אסורא דכל זמן שלא נתכפר קיימי דמיה לאשם], אבל גבי תמורת אשם ולד תמורתה [דלאו להקרבה קיימא דהכי גמירי לה] אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן התם, בהא קאמרי רבנן, צריכי:"
+            ],
+            [
+                "דהכי תניא, מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, ת\"ל ובא בכל אות נפשו ושרת. ב\"ק דף ק\"ט. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ולדן כו'. קאי נמי אמעשר דומיא דריש פרקין בשלמים:",
+                "רש\"י. ואגב ריהטייהו כתבו ונפדו. ולא דייקו. דהא תנן בסיפא דאין נפדין:",
+                "מה כו'. ר\"ל מה בין בכור ומעשר שנפלו בהם מום לבין פסולי המוקדשים. הר\"מ:",
+                "חוץ כו'. דבבכור כתיב לא תפדה, ובמעשר כתיב לא יגאל. רש\"י:",
+                "יקרבו. יש לומר דמפיק ליה מדרשא דספרי רק קדשך אשר יהיו לך וגו' מכאן שמביאין קדשים מחוץ לארץ לארץ. יכול אף בכור ומעשר כן, ת\"ל רק. והיינו דוקא לכתחלה הוא דאמעיט דבהא איירי ביה קרא דכתיב תשא ובאת והיינו לכתחלה:",
+                "במשנה י\"א פרק ד' דחלה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולד כו'. בפסיקתא יהיב סימנייהו. ותמנ\"ע:",
+                "ימותו. לא שיהרגם בכלי או בידים, אלא מכניסין אותן לבית אחד ומניחין אותן שם עד שתמות, כלומר שאין נותנין להם מזונות. רש\"י:",
+                "וצריך למתני אם אבדה גבי בעל מום, דאי תני גבי שעברה שנתה הוה אמינא התם הוא דמהניא ליה לאבדה [להביא לידי מיתה], משום דלא חזיא למלתא [אפילו קודם אבידה], אבל בעל מום דאי לא מומא, חזיא, אימא לא תהני ליה אבדה. ואי תנא גבי בעל מום, התם הוא כו', משום דלא חזיא להקרבה [בשום קרבן], אבל עברה שנתה דחזיא להקרבה [בשאר קרבנות] אימא לא תהני ליה אבדה, צריכי. גמרא:",
+                "וכן כתב הר\"מ. ותימה, דבגמרא מפרש דברי הכל במתכפר בשאינה אבודה דמתה כו'. אבל לשון הר\"מ שבנוסחת ארץ ישראל יש לפרש כשיטת התוס' דאדרבה ברבוי ריעותא יותר מסתבר להביא לרעייה ולא למיתה, ודנקט בעל מום לרבותא דסלקא דעתך הואיל ואתרבי ריעותא כל כך דאבדה ובעל מום כו' תרעה, קמשמע לן דאפילו הכי מתה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דהא בכולהו איכא למידק, יביא מאלו ומאלו, הא הביא מאחד מהן, השני יוליכם לים המלח. ועתוי\"ט:",
+                "ולישנא דמתניתין כו' הכי קאמרה אין חטאת מתה ודאי בין אבודה בין אינה אבודה אלא כו'. וכן לרב הונא ה\"ק אין חטאת מתה דלא נוכל למצוא לה תקנה אלא שנמצאת אחר שכיפרו. דאז אין לה תקנה. תוספ':",
+                "ומתניתין דריש פרק ו' דיומא דתני אין חטאת צבור מתה, משמע אבל דיחיד מתה אע\"ג דהוי כמפריש לאבוד שמפרישו מפני הראשון שמת, כרבי אתיא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מערימין. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. ותחבולות ההיתר תקרא ערמה, ושאינה להיתר תקרא מרמה. הר\"מ. ואע\"פ שמצינו מרמה אצל יעקב ובניו ותרגם אונקלוס בחוכמא, ומצינו להרגו בערמה. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ועתוי\"ט:",
+                "מבכרת כו'. בספרא, אשר יבוכר כו' לא יקדיש, מי שיבוכר אי אתה מקדישו, אבל אתה מקדישו בבטן. הר\"מ:",
+                "עולה. מפרש בגמרא, דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא, דנחתיה מקדושתיה שיהנה בו. הר\"מ:",
+                "ובהו נמי תנן במשנה ג' פרק ז' דאין משנין מקדושה לקדושה, והכא דלמיתה אזי \"ל רשאי לשנותו אף לשלמים. ועיין במשנה דלקמן. ועתוי\"ט:",
+                "עולה. אע\"ג דיכול לעשותו שלמים, אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות ואחד מהן ראוי לעולה, עושהו עולה, כיון שיש לו ג\"כ אחרת לשלמים:"
+            ],
+            [
+                "והוה מצי לאוקמי מציעתא נמי בבהמת חולין, אלא דבעי לאוקמי אכיצד מערימין. אע\"ג דהשתא רישא במבכרת דחולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. תוס':",
+                "טומטום כו'. על בהמת קדשים חוזר. הר\"מ. ולא רצה להפסיק במחלוקת, לכן לא שנאו לעיל:",
+                "אין כו'. ולמאן דמפרש בסוף פרק ו' דבכורות דטומטום ספיקא. י\"ל דהכא נמי קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין כ, י', היינו קדושת הפה, דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית:",
+                "והכי סיים בגמרא שם, יכול אף ולדי כל הקדשים, ת\"ל' אך בכור, אך חלק שמע מינה דסבירא ליה ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ענין הוייתם ובמעי אמן:",
+                "וא\"כ הא דאמר לעיל ואם נקבה זבחי שלמים, ואוקמינן לה בבהמת קדשים, צ\"ל דמיירי בהקדישה ואח\"כ נתעברה. תוס':",
+                "נמלך. נתיעץ. הר\"מ. רתרגום איעצך אמלכינך:"
+            ],
+            [
+                "ודוקא עולה ושלמים. אבל אמר חציה חטאת וחייב חטאת, תמות, דאי לא חייב אפילו אמר זו לחטאת בלבד, אינה קדושה, כדמוכח בפ\"ב דחולין:",
+                "כלומר, דכי נמי אמר תמורת עולה ושלמים הוה דינא הכי. ובפירוש הר\"מ בנוסח ארץ ישראל דבזה לר\"מ דבריו קיימין. ובחיבורו לא התנה בזה שיהא צריך שיתכוין מתחלה לכך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חטאת כו'. כבר תנא לה לעיל, והכא לא תני לה אלא משום דתני דתחת חטאת לא מהני, תנא דאם אמר זו מהני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "א\"נ בולד טריפה ואליביה דר\"א דאמר בסוף פרקין לא יקרב. רש\"י:",
+                "דאלו בשני עדים היה נאסר אפילו להדיוט. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ויוצא דופן. אפילו לר' שמעון דמשנה ב' פרק ח' דבכורות כו', מודה בקדשים, דגמר לידה לידה מבכור. מה התם פטר רחם, אף כאן פטר רחם. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שכתבתי במשנה ה' פרק ו' דיבמות דקודם שנתגיירה לא הוי זונה מן התורה, פירשו התוס', דהכא מיירי שזינתה בבר, והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור:",
+                "וכן. אחכמים קאי. ובפיסקא שבגמרא לא גרסינן וכן:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, מטעם ברירה. ויש לתמוה, דהא קיי\"ל דבדאורייתא אין ברירה. ועוד, דא\"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לשרי כו'. ואומר מורי הרמ\"ר, כלל גדול בדין זה, דודאי כל דבר שהוכר האיסור מתחלה ואח\"כ נתערב בהיתר, לא סמכינן אברירה, כיון שתערובתו היה באיסור, אבל הני תערובתו בהיתר, כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו, ולאחר התערובת נולד האיסור, אז סמכינן אברירה. תוס':",
+                "ולאו דוקא. דהוא הדין בפחות:",
+                "אתנן כלב. הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי. רש\"י:",
+                "ולדותיהן. דמחיר ואתנן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכן ולד נוגחת, היא וולדה נגחו. וכן נעבדת ומוקצה, דניחא ליה בניפוחה. הר\"מ:",
+                "מותרים. רב תני עלה ור\"א אוסר. גמרא:",
+                "וקשה דבהדיא אמרינן בפרק אלו טריפות דאף בלהדיוט פליגי וזיל בתר טעמא. והא דפליגי לגבוה, להודיעך כוחן דרבנן. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "אלא מאוירה קא רבי. פירש\"י ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך. לישנא אחרינא מאוירא קא רבי לאחר שנולד הולך וגדל הלכך עיקר גדולו אינו מאמו:",
+                "ולא דמי לנרבעה כשהיתה מעוברת. דאמרינן היא וולדה נרבעה דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו. ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות. אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא. ועתוי\"ט:",
+                "ונתעכלו. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש\"ה לא תני ולד ותמורה כדאי' בגמ':",
+                "פי' דטמא כתיב ג\"כ בכל הקדשים שנ' כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדיש וגו'. והדר כתיב בשלמים והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ופגול ונותר צ\"ל דיליף להו בג\"ש כמ\"ש הר\"ב ספ\"ד דזבחים:",
+                "דכיון דאיעבר לפני פדיונן קדשי מיד למ\"ד רפ\"ה במעי אמן הם קדושים. ואפילו למ\"ד בהוייתן ובשעת הוייתן אמן חולין מ\"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייתן. תוס':",
+                "כלו' שאין בהן לכהן כלום כדלק':"
+            ],
+            [
+                "ול' הר\"מ על בעלי מומין ובהמה טמאה ורש\"י כ' על האבנים ועל העצים. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו שלא יעשנו עולה או שלמים וה\"ה לשאר קדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה א' קדשי מזבח וא' קדשי בדק הבית. הר\"מ. ואע\"פ שי\"ל שלא לדון קדשי ב\"ה מיניה י\"ל דזו אינה אלא אסמכתא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. ומשמע דמקל לחמור משנין. והר\"א השיג דבבד\"ה משנין מזה לזה אפי' מחמור לקל וכפרש\"י קדשי ב\"ה שהקדיש למזבח לא עשה כלום כו'. ועתוי\"ט:",
+                "טעמו כדמסיק בדבור ומחרימין. בשם הר\"מ. וז\"ל התוס' משום דקדשי מזבח יש עליהן שם הבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדשי ב\"ה שהקדישן אין לבעלי' עליהן יותר משאר אדם:",
+                "כדי שיטול את העור. רש\"י. והתוס' כ' כמה אדם רוצה ליתן בשור זה לעולה ואעפ\"י שאינו חייב:",
+                "וכפרש\"י במשנה ולאו למידק הא קדשי ב\"ה לא דא\"כ במאי פליגי בו' אלא דה\"ה קדשי ב\"ה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יקברו. הנפלים. רש\"י:",
+                "ושער נזיר. ורמינהו הארוג מלא הסיט משער נזיר בשק ידלק השק. ומשני כאן בשק כאן בשער. פרש\"י בשק אי אמרת יקבר אתי איניש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן. ומתני' בשער עצמו שלא נארג ואידי ואידי בטהור או טמא:"
+            ],
+            [
+                "שחכמים חולקים עליו. ועתוי\"ט:",
+                "דיש אם למקרא ולמ\"ד יש אם למסורת יש דרשות אחרות במס' שבת דכ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ומה\"ט נמי בשר קדש וכן המנחה שנטמא או נפסל או נותר כו'. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ולפום ריהטא כ' כן. דהא רבנן ס\"ל במ\"ד דחולין שנשחטו בעזרה בקבורה. אבל ברפ\"ו דכריתו כ' דאע\"ג דבקבורה האי הוי כזבח פסול וע\"ש:",
+                "יקבר. וה\"נ פליג בחטאת העוף. ובת\"כ דרי�� מכי קדש הם הם בשריפה ולא חטאת העוף ואשם תלוי בשרפה. תום':",
+                "אבל בנקברין אע\"ג דאיכא נמי למיחש להכי מ\"מ א\"א לשרפן דאפרן אסור בהנאה."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תמורה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,571 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה זבחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הזבחים. שם אחד כולל כל הקרבנות הקריבים מבעלי חיים שנוהגים בו לדורות כאשר צונו השם. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "שנזבחו. עבודה קמייתא נקט וה\"ה קבלה והולכה וזריקה כדתני סיפא. תוס':",
+                "ולאכול את הנאכלים. רש\"י:",
+                "ולשון הר\"מ ; ששחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים:",
+                "דייק ליה הר\"מ מדחנן לבעלים:",
+                "בגמרא, ומשום דלב בית דין מתנה עליהן:",
+                "לאו דמשמע ליה מולקח. אלא מייתי ליה בגמרא מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה, לשם חטאת:",
+                "הכי דריש, ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל. רש\"י:",
+                "ולבן בתירא דמשנה ג' דפסקו הר\"מ והר\"ב כמותו אפילו קודם חצות נמי. עתוי\"ט:",
+                "על חטא. איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא חטאת יולדת ואשם מצורע. אלא משום דרובא אתו על חטא, משוה להו אהדדי. תוספות:",
+                "ולרבנן למאי הלכתא אתקש אשם לחטאת, לומר לך, מה חטאת טעונה סמיכה, דכתיב בה וסמך ידו על ראש החטאת, אף אשם טעון סמיכה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לשם פסח כו'. דמצינו, מותר פסח בא שלמים, ואין מותר שלמים בא פסח, מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולים. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה ואין מותר עולה בא חטאת. בגמרא:",
+                "כשרים. בגמרא, בעי ר' זירא, אי כשרים ועולין קאמר, ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולין קאמר. ובגבוה מודה לרבנן, ובנמוך פליג. דבנמוך פסולים לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "ולא דס\"ל דכל היום כשר ומש\"ה פוסל שלא לשמו, אלא איהו נמי פוסל פסח שנשחט קודם חצות כדתנן במ\"ג פ\"ה דפסחים. גמרא:",
+                "מקובל. גמרא גמירי ליה ולית ליה טעמא בגויה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שמע מינה דכל הכשר בזר לאו עבודה היא. וקשיא שחיטה, דכשרה בזר כדתנן בסוף פרק ג' כו'. ויש לומר דשאני שחיטה, דבהנהו קראי דמיעטיה רחמנא שלא לשמה בפסח וחטאת, זביחה ושחיטה כתיב בהן בהדיא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זר. הא דלא תני בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש, משום דכתיב בהו חלול בהדיא. תוס':",
+                "דבני ישראל למעוטי מאי כו', אלא ה\"ק וינזרו הכהנים, יתרחקו מטומאה. ובני ישראל אף הם ינזרו [למד על הזר] כו': גמרא.",
+                "שכ\"כ בתורה ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום. הר\"מ. ומדאסור באכילה ילפינן בק\"ו שאם עבד חלל:",
+                "ט\"י. דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן. רש\"י:",
+                "וכלומר וטהר, מכלל שהוא טמא. עתוי\"ט:",
+                "מחוסר בגדים. דאמר קרא וחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה לחוקת עולם, בזמן שכגדיהם עליהם כהונתם עליהם. גמרא:",
+                "דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, הכהנים בכיהונן, מכאן, לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד, עבודתו פסולה. עתוי\"ט:",
+                "כלומר כפוף, שמניח ידיו כו' ולפיכך אינו עומד. אבל יושב לא, כדאיתא בגמרא דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת, פירש\"י אתקוש קידוש לשירות:",
+                "ערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה. רש\"י:",
+                "דמלתא דפשיטא היא דבן נכר שעבד עבודתו פסולה, וא\"צ לקרא. וכ\"כ הר\"מ. אבל בגמרא יליף להו מקרא: ועתוי\"ט:",
+                "טמא. זו ואצ\"ל זו קתני. דהא כבר תני טבול יום. ועתוי\"ט:",
+                "לעמוד לשרת שהרי דוד קדשה. כדכתיב כי קדש דוד וכו' וכלי שרת מקדשין דכתיב וימשחם ויקדש אותם. רש\"י:",
+                "בין כהן לכלי שרת בקבלת הדם כדכתיב ולקה הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן. רש\"י:",
+                "רגלי כו'. דעל גבי אדם לא שכיח כמו על גב בהמה:",
+                "וחכמים למדין יד מאצבע. הר\"מ:",
+                "הכבש. שאינו מקום מתן דמים. או במזבח שלא כנגד היסוד. רש\"י:",
+                "אי הכי בשר נמי. אמר קרא לכפר, לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. גמרא. ועמ\"ב פ\"ג. דאסיפא הנתנין למטה כו' ונתנים בפנים נמי קאי:",
+                "או אל מבית קודש הקדשים כמו שיתבאר בפרק ה' מן המסכתא הזאת. הרמב\"ם:",
+                "ובגמרא, פשיטא דאין בו כרת, דכי כתיב כרת באוכל מפגול שנתפגל במחשבה, כדלקמן, ומשנינן דהכי קאמר, אם נתן במחשבה דחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת, דמחשבת פגול לא חיילא, הואיל ולא שרינן בשר באכילה:"
+            ],
+            [
+                "דהכא בעור שתחת האליה עסקינן, והוי מידי דמיכל. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובריש פרק קמא כ' כששחטן בפירו':",
+                "חוץ למקומו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "זו דברי ר\"א. ואמר לו ר\"ע, הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כו' שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו. א\"ל הרי הוא אומר כו' לא יחשב. פירש\"י דהאי לא יחשב לדרשא היא. דהא כתיב לא ירצה:",
+                "כרת. בגמרא יליף ליה בגזירה שוה:",
+                "וכלומר שהוא סוף העבודות. ולעולם בכל העבודות תלוי שיהיו כמצותן. וכדתנן לקמן:"
+            ],
+            [
+                "כל שכן אם היתה מחשבתו במקצת שהיא כמצוה. ר\"ל מחשבה כשרה. הר\"מ:",
+                "קבל כו'. או או קתני. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אר\"י. והר\"ב העתיק ר\"י אומר. וכן לשון רש\"י. והוא נכון דהא פליג. עתוי\"ט:",
+                "והיינו דקתני זה הכלל. גמרא:",
+                "לאכול כו'. אע\"ג דמרישא לאכול דבר שדרכו לאכול כו', שמעינן הא, דהשתא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מבעיא. איצטריך, סד\"א התם הוא דלאו כי אורחיה מחשב, אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא לצטרף, קמ\"ל. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בנשים. איצטריך משום דבשאר עבודות פסולות אפילו כהנות. תוספ':",
+                "הקשה הר\"ר אפרים, איך יתכן שיהיה כל כך סכין ארוכה מהר הבית עד עזרת ישראל, קל\"ה אמות. ותירץ דמשכחת לה דשחיט דרך גגין ועליות דלא נתקדשו. תוס':",
+                "או אם שגג ונכנס לעזרה או שעבד ג\"כ. הר\"מ:",
+                "וה\"ה לשאר טמאים שאינם מטמאים כלים:",
+                "ואע\"ג דדם קדשים אינו מכשיר, חיבת הקודש מכשרת, או כשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה. תוספ':",
+                "וכולן. עיין בפירוש הר\"ב בריש פרק ח' דמעילה, דכתב שאם היה הפסול שקנ: ל פסול טומאה, דאין לו תקנה בחזרה:",
+                "שקבלו כו'. או הוליך או זרק. הר\"מ:",
+                "כהן כשר. ובדבר הראוי כו', לאפוקי מנחת עומר שהיא של שעורים ואינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר, ולא משום קרבן אתיא כו'. ובמקום הראוי לאפוקי נפגם המזבח, דכתיב וזבחת עליו, בזמן שהוא שלם, דעליו כולו משמע. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאלו הוליך, אי אפשר לתקן. גמרא:",
+                "שלא כו'. פירוש או שלא כו':",
+                "וז\"ל הר\"מ, אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו' הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל הואיל ואינו ראו. לאותה עבודה ג\"כ אין פוסלין מעשיו. ע\"כ. דאלו כשר נתנו ע\"ג הכבש, ביון דבעלים נתכפרו אין זריקה דלא מכפרת [היינו הך שניה דחזרת הכשר דהא כבר נתכפרו בקמייתא] שריא בשר באכילה. גמרא:",
+                "פירוש, כשאין הטמא ראוי לטטא הכלי:"
+            ],
+            [
+                "כחצי זית. צריך עיון, דהא תנינא לה חדא זימנא בסוף פרק דלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "העור. חוץ מעור האליה שהוא לאכילה. הר\"מ:",
+                "הרוטב. הוא המרק. הר\"מ ועיין ריש פרק ט' דחולין:",
+                "ובריש פרק העור והרוטב מפרש תבלין בלבד. דאלו דק דק אוכל מעליא הוא. ובמ\"ה פ\"ב דטבול יום מפרש, התבלין והמרק ושומן בשר שנמוח. ונ\"ל שכל אחד למד מענינו:",
+                "הגידים. שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינם דופקים ועל מיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתוב שלישי, ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים, דהיינו חוץ לעזרה ממש. שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. ומהאי טעמא נמי לא פסל כשמחשב לפנים. כדאיתא בגמרא דף פ\"ב. וצ\"ע כשמחשב לחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמרא דבשובר עצמות לא פליגי, דזיבחא גופיה מי מיפסל. ע\"מ שיאכלוה טמאים כו' לא כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאום כו', הלכך אין מחשבתו מחשבה לערב דמן. ר\"י לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "שאם. הר\"ב העתיק אם והיא גירסה נכונה:",
+                "חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו. והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו'. ואימורין לא מעכבא כפרה אלא כולה לדרשא [וסרסהו]. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הקומץ. ואי קשיא פשיטא דקומץ לא מחייב עליה כרת משום פגול דהא אי אכל מניה פקע ליה פגוליה שהרי לא קרב המתיר. תריץ, כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקריב כו'. רש\"י:",
+                "דאין לה מתיר בעבודת המזבח, דאע\"ג דקמיצת הקמיצה קודמת. הקטרה דקמיצה לא מיחייבה שתקדום. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. וטעמייהו, דבמנחת כהן חוטא פליג רבי שמעון בריש פרק ו' דמנחות, וסבירא ליה דנקמצת:",
+                "רש\"י. ולא ידענא למאי נפקא מינה פירשו כך בכאן. תוי\"ט. ולי נראה דקמ\"ל דאפילו על השיריים אינו חייב דלא תימא דדמי לשיריים דמנחה דקומץ מתירו ה\"ה כאן הנתינה על המצורע מתירו, קמ\"ל. ת\"ח:",
+                "ר' שמעון אומר. נראה דר\"ש דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים. וקשה אמאי לא עירב דתרוייהו חד טעמא הוא. תוספ'. ואפשר משום דלא דמו לאינך במאי שאין שייריו נאכלין. ובזה ל\"ק קושייתי דלעיל [אות ו']:",
+                "מתירין. בגמרא יליף לה:"
+            ],
+            [
+                "אימוריהן. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פיגול לפי שאין לו דבר המתירו. הר\"מ. והיינו דאיצטריך לאשמעינן. דאי אאימוריהן כל הזבחים יש פגול באימוריהן כמ\"ש הר\"מ:",
+                "פירוש על הפרוכת שא\"צ נגיעה. ומתן דמים, פירוש על מזבח הזהב: (יא יב) גמרא תמורה דף ג':"
+            ],
+            [
+                "פטור. לא מצאתי טעם מפורש. ואפשר מדכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם, ודרשינן זבחיהם דוקא:",
+                "מחייב. בגמרא, א\"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר, שנאמר בהן לה'. ועתוי\"ט:",
+                "עיקר הלימוד עיין סוף פרק ח' דחולין בהר\"ב:",
+                "טומאה. לא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף. ר\"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים, שהוא פטור. וכן אם הוא טהור והן טמאים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זבח. שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו, שתהיה זביחה עם שאר עבודות לשם שלמים, וכן שאר הקרבנות. הר\"מ:",
+                "ומשמע דת\"ק נמי אשוחט קאי כו'. והר\"מ פירש דת\"ק מצריך שתהא כונת בעל הקרבן כו' ופליג. ר\"י כו' ואתא שפיר שאין המחשבה כו' לאפוקי לת\"ק דמצריך ג\"כ למחשבת בעל הקרבן. ומ\"מ אף ת\"ק לא אמר אלא לכתחילה ולא דבעלים מפגלים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ודבר תורה דחטאת ואשם קדשי קדשים הוא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטה ובקיבול דמה הר\"מ. ותימה, דלא כתב ג\"כ זבחי שלמי ציבור. ורש\"י כתבה. וכן הוא בגמרא דף נ\"ה:",
+                "אשכחן בן צאן, בן בקר מנלן, אמר קרא ואם מן הצאן, וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמרא:",
+                "תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב כמצורע עשיר ועני. ואע\"ג דבתורת כהנים דריש מקמאי, אבתרא סמיך. תוספ':",
+                "דכתיב כחטאת האשם הוא, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. גמרא:",
+                "פר כו'. שהן חטאות דכתיב כפר בן בקר לחטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:",
+                "כצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה וחצי וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד הכותל המזרחי והוא ט\"ו אמה. הר\"מ:",
+                "טעון. לשון צורך:",
+                "ובפרים הנשרפים דמ\"ב כתיב לפני ה' את פני פרכת הקודש:"
+            ],
+            [
+                "בלשון רבים. דקיי\"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם. ופר העלם נקטיה בלשון יחיד אע\"ג דג\"כ שאר שבטים כו', משום דאתי למיטעי דאיירי נמי בפר שמביא צבור בעבודה זרה והאי עולה הוי. תוספ':",
+                "והשאר הוקשו כדלעיל. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ופנה כו'. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונין ליסוד ולסובב, כדאמרינן בגמרא. ובספר צורת הבית סמכתיה על מקרא ומעלותיהו פנות קדים, ומדלא כתיב ומעלתו:",
+                "דילפינן לה מים של שלמה. בגמרא:",
+                "שופך. דכתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:",
+                "ובקדשים ה. לילה הולך אחר היום. דכתיב לא יניח ממנו עד בוקר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ', ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפילו קלים. ואני אומר דאף יוצא לא הוה ליה לפרש מדאשכחן דמיפסלי ביוצא חוץ לחומת העיר:",
+                "תימה דמאי טעמא הוי ליה למימר נמי גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדשי קדשים וילפינן טדאיתקש לעולה. תוספ':",
+                "לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזוית. דעולת בהמה נעשה למטה:",
+                "עיין בגמרא דצריך לתרגם יתבני מדבחא. דמקדשא משמע שהיה בבנין אלא שלא היה מקודש בדמים. תוי\"ט:",
+                "עיין בסוף פרקין בהר\"ב. ודאמרן תחלת, לאו למעוטי שיריים, דאינהו נמי בעי יסוד. ודלא תני להו הכא פירש ר\"י נמי דכיון דאשמעינן בפנימיות וגם התחיל למיתני' בחיצוניות, ה\"ה ככולהו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כדדרשינן, אותה דמה למעלה, ואין אחרת דמה למעלה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דאתקיש לשלמים. וכן לב' מתנות כו'. וכמ\"ש הר\"ב בסמוך:",
+                "בעזרה. יש לדקדק אמאי שינה לשונו מדלעיל. ונ\"ל דתנא דלעיל סריך בלישניה דבפרק י\"ד משנה ד' דהתם קאי על משכן:",
+                "כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור:",
+                "לנשיהם כו'. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דלא תימא כנגד הפתח דוקא. רש\"י. והא דכתיב בקמייתא פתח, מפרש בגמרא, לומר בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול. וקרא שלישי לפסול צידי צדדין. פירש\"י כגון לשכות ואפילו תוכן קודש ע\"כ. וכלומר דאלו אחורי ההיכל כשר. ועתוי\"ט:",
+                "ואינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה וממחרת עד ליל שלישי. הר\"מ. והיינו דלא תנן אלא ולילה אחד, והוא הלילה שבין שני הימים. וילפינן ליה בגמרא מקרא. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכתיב בעולה חטאת ואשם, הוו להו ג' כתובים הבאים כאחד דלכולי עלמא אין מלמדין, הלכך לא לא טהני ג\"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמרא:",
+                "יש לתמוה, דהא כתיב שם ואכלתם שם לפני ה'. ועוד כו'. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן. לחזה ושוק של שלמים, לאכילת שני ימים וה\"ה לענין שנאכלין בכל העיר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "אינו נאכל. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים. [ותירץ הר\"ר חיים] דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם, דשאר קדשים נאכ, לים כיום וב, לילה עד היום, לכל אדם בכל מאכל, ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנוייו וצלי. אי נמי לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. אי נמי לאו מצוה דגופיה. תוספ':",
+                "חצות. כלומר אפילו מדין תורה, ולהכי קתני אלא. ומתניתין רבי אלעזר בן עזריה היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה. כדדרשינן מוזבחת עליו. ושמא הא דנקט דיעבד, מדרבנן, שלא תרביץ גללים. תוספ':",
+                "והא דדרשינן עליו שיהא שלם, הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כלומר דדלי דלות. והיינו דכתב ומשמע נמי וכו', דכולהו חדא קרא וחדא דרשא:",
+                "תימה דלא ילפינן נמי למליקה. ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה. תוספ':",
+                "והר\"מ כתב ושיירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות ואשמות ושלמים ששופכים עליה:"
+            ],
+            [
+                "ולשלשה דברים הנעשים בה למטה אינו עולה ואינו מקיף, אלא עומד על הרצפה בקרקע. רש\"י:",
+                "ולפי זה כבש קטן היה ג\"כ לשמאל. רש\"י. וכן כתבו התוספ'. וכמו שהיה כבש קטן שפנה אל הסובב למזרח הכבש. ועיין תוי\"ט:",
+                "וחוזרין כו'. בדרך שעלו בו. ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהלוך של שמאל ממעטין. רש\"י. ותוספ' כתבו דטעמא דהכא חזרתו על העקב הוי דרך ימין:"
+            ],
+            [
+                "חטאת כו'. משום דדם חטאת קודם לעולה, מפרש חטאת תחלה. תוספ':",
+                "ואינו כן לשון הברייתא בסוף פרקין. אלא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שיגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. ופירש\"י שדרה, חוט השדרה. מפרקת, עצם הצואר. בלא רוב בשר המקפ��, דאל\"ה הויא נבלה. ועתוי\"ט:",
+                "ילפינן לה בגמרא מקרא:",
+                "לשון רש\"י, הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו:",
+                "ובמנחות פירש\"י, מיצוי, סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק:",
+                "לא ידענא למאי איצטריך להאי, דקרא גופיה הא קאמר ימצה אל יסוד המזבח. אבל בגמרא מייתי הברייתא על ההזאה שתהא למטה ולא למעלה. וכ\"כ הר\"ב בעצמו ריש קנים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא סגי לן בהכי, דהא גזירה שוה אית לן למול עורף, דנילף נמי ליסוד. אלא כדאיתא בברייתא, דכתיב ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. ועוד נאמר והקטיר ונמצה דמו, וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי בראש המזבח:",
+                "וזה לשון רש\"י, ערפה, גובה ראשה. מול ערפה, למטה לצד האגפיים מול הרואה את העורף. ע\"כ. וצ\"ע, דהו\"ל לפרש במשנה הקודמת:",
+                "בגזירה שוה ומלק ומלק. וכתבו התוספ', דליכא למילף מליקה דחטאת דתהא ג\"כ בראש המזבח, דכיון דמליקה דעולה לא י, לפינן אלא בהיקש אינו חוזר ומלמד בג\"ש:",
+                "הר\"מ. ולא סגי לן כו'. דנילף נמי בג\"ש ללא יכדיל. אלא כדאיתא בברייתא דתלמוד לומר ומלק והקטיר, מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה כו'. ומנין שהקטרת הראש לעצמו והגוף כו', שנאמר והקטיר אותו, הרי הקטרת הגוף אמורה, הא מה אני מקיים והקטיר המזבח כו', בהקטרת הראש הכתוב מדבר:",
+                "וממצה. דלא כתיב אלא מצוי בלבד:",
+                "מלשון אין מקיפים ב' חביות:",
+                "במלח. כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאים משניהם. הר\"מ. ות\"ר עולה אע\"פ שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש. יכול טיצה דם הראש ולא דם הגוף ת\"ל היא:"
+            ],
+            [
+                "כיצד. כל הנך משניות דהכא ודפ\"ב דמכילתין ודפ\"ק דמנחות, צריכי לדקדק אמאי צריכי לכולהו. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"פ הר\"מ וצ\"ל דמתניתין ראב\"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל, מפרש בגמרא א\"צ להבדיל. כו'. ועתוי\"ט שהאריך ומסיק לא ידענא מאי דוחקייהו לאוקמא כראב\"ש ודלא כסתמא דמשנה ו' פ\"ו ומעולם לא אתמר הכי בגמרא, ולא ס\"ד הכי אלא אמציעתא ולאוקמא אף כראב\"ש. וא\"ת כמעשה חטאת כו' כשרה, פשיטא, כבר הרגישו התוספ' בזה וכתבו כשרה, זו היא מצותה, ואגב אחריניא נקטיה:",
+                "פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה, בתרתי מבעיא. אלא אגב אחרינא נקטיה:",
+                "הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה דהתנן במ\"ב בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. עתוי\"ט:",
+                "היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו. כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "היינו נמי אליבא דראב\"ש דלא כסוגית הגמרא. עתוי\"ט:",
+                "פסולה. ואפילו מליקה בלבד שעשאה למטה, נראה דפסולה. דהא ילפינן לה מקרא דמליקת עולה דוקא בראש המזבח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומועלין. לר\"י דבסמוך דאין, מועלין, התם בין מליקה בין הזייה כמעשה חטאת. אבל הכא האי עשאה למטה [דמ\"ב] דעלה נמי קאי האי וכולן כו' איירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה. [כלומר שלא מיצה כלל וכמ\"ד דלא מעכב בחטאת. תוספ'.] ורישא וסיפא במליקה, ומציעתא בהזייה. גמרא:",
+                "למטן. אע\"פ ששינה במליקה שלא מלקה כו'. שאותו סדר אינו א��א למצוה, ואם שינה לא הפסיד כלום. הר\"מ. ועמש\"ל אות א', על כרחך דלא שינה במליקה דאל\"כ פסולה. ול\"ק למאי תנן חוץ כו', דפשיטא דאין מועלין. דכיון דוכולן אלעיל מהדר, איצטריך לאפוקי ולמתני חוץ, הואיל ולעיל מיתנייא:"
+            ],
+            [
+                "כדפרישית לעיל דבכל מעשיה נעשית כמעשה החטאת. ומסיק בגמרא דלא אמר ר\"י אלא לאפוקי מידי מעילה. אבל למיסק ליה לחובה שתהא חטאת ויצא ידי חובתו לא אמר. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל רש\"י, לא הביאן זריקתן לכלל שעת היתר להוציאן מידי מעילה: [יא] כלומר שאין בו אימורים ומשעה שהותר לכהנים אין בו צד מעילה:"
+            ],
+            [
+                "מסקינן בגמרא, דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. ומש\"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה:",
+                "שחט כו'. בגמרא יליף לה מקרא:",
+                "וקדשים כו'. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לטהרו מידי נבלה:",
+                "הלכך נבילה נמי לא הוו. רש\"י. ואפילו לר\"י דפ\"ט מ\"ב דמודה בעוף. דמעוטי בבהמה כתיבי. כמו שכתבו התוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "כדאמר בחולין דף כ', מפני שהוא מחליד פירש\"י מפני שהוא דורס:",
+                "ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקודש. רש\"י:",
+                "ושנסמית עינה. היינו שנחטטת. תוספ':",
+                "ובספרא דריש לה מקרא דכתיב מן העוף, ולא כל העוף, פרט לשיבשה:",
+                "הכלל. לאתויי שחיטת קדשים בפנים כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דטריפה אסורה בהקרבה כמ\"ש הר\"ב טעמא בריש פרק ו' דתמורה:",
+                "מטמאה כו'. דתרי טריפה מייתר בנבלת עוף טהור, להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור\"מ, למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור\"י מנבלה נפקא ליה כו'. בגמרא:",
+                "העוף שאינה מטמאה. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב לא יאכל לטמאה בה, אין לך אלא האמור בה. רש\"י:",
+                "ומש\"ה כיון דדיו דאורייתא עיין סוף פרק ב' דב\"ק, מסקינן בגמרא דר\"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף, לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה, אף עוף דבר שמכשירתה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל כו'. הא תנינא חדא זמנא בריש פרק ו' דתמורה ובפ\"ה דעבודה זרה משנה ט' וצריכי כו'. גמרא ועוד תנינא קנים פרק ב' מ\"ג כו'. עתוי\"ט:",
+                "לשון רש\"י, ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו'. ותיבות או או, נ\"ל לפרש כמו בין בין:",
+                "הכי נמי הוה מצי לפרושי לעיל בשור שהמית כו':",
+                "ובפ\"ו דתמורה מפרש דבעי נמי שעבדו בה הכומרים. [פירוש שעשו בה מעשה לשם ע\"א. תוי\"ט]:",
+                "וכ\"כ רש\"י. וכתבו התוספ' משמע לפירושו שהזבח מעורב בריבוא של רובע ונרבע, והלשון משמע כן. וא\"א לומר כן דדומיא דרישא קתני שהנסקל נתערב ברוב זבהים וכן מוכח בגמרא כו':"
+            ],
+            [
+                "משמע אבל יזכיר לשם מי שהוא. והתוספ' פירשו, לשם מי שהוא היינו סתמא, דסתמא נמי כלשמו דמי:",
+                "ולא משני בחטאת העוף כו', דהכא בזבחים מיירי. ועוד, דעופות לאו בני רעיה ופדיה נינהו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "והר\"מ מחייבו שימכור כל אחד בפני עצמו. והטעם שאם ימכרום ביחד אכתי הדמים מעורבים ונמצא שעדיין ניחוש שמא יחליף, שקדושת בהמת חלתה על דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:",
+                "ויאכלו. הכא לא גרסינן וימכרו. דהא בכור ומעשר אסורים במכירה. עתוי\"ט:",
+                "דשאר פסולי מוקדשים נמכרים באטליז כו' דיש הנאת�� להקדש. ועתוי\"ט:",
+                "מלבד שעיר נשיא, כדכתיב שעיר עזים. זכר. ומשום הכי אצטריך לפרש דהחטאת אינה לעולם איל, ולא סגי במאי דפירש דהחטאת אינה אלא נקבה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דקראי הכי כתיבי, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן, אותם אשאור ודבש קאי, כדדרשינן לעיל קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש, ודרשו רבנן, אותם, מיעט רחמנא אותם, אותם הוא דאי אתה מעלה על המזבח אבל אתה מעלה לשם עצים ; אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור\"א מוקי למעוטי דאותם כו'. לענין כבש כו' ורבנן תרתי שמע מינה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "במים כו'. אפילו רבנן מודו דלא אסרי לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה, כו' אבל חולין גמורין שרי לכולי עלמא לשם עצים ולשם מים. וכן דם פסולין והתמצית. תוספ':",
+                "והיינו כשנפל מתוך כלי קטן. שאין מוציא אלא טפה טפה:",
+                "מראה כו'. לאו באדמימות מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר כו'. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "אין דם. ושניהם מקרא אחד דרשו. ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר. רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה [והני דמים דמתניתין לא עולין נינהו ולהכי מבטלין אהדדי]. ור\"י סבר, מכאן למין במינו שאינו בטל כו'. בגמרא:",
+                "רש\"י. ומדבריהם למדנו דר\"י בקמא קמא בטיל נמי פליג. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בדם פסולים בעצמם לנבי מזבח. ורש\"י והר\"מ כתבו כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט חוץ כו':",
+                "והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה, משום דבההוא לא אתי למטעי לאכשורי בעיניה. תוספ':",
+                "דאי פליג, לערבינהו וליתננהו כו'. גמרא. ועתוי\"ט דלטעמא שכתב הר\"ב בריש פרק קמא משום בעיניהו, פליג ר\"א בתרווייהו דס\"ל דלא גזרינן. ולמ\"ש הר\"ב כאן לא הו\"ל לפרש בתחלה דברי הת\"ק משום בעינייהו כו':"
+            ],
+            [
+                "כל אשר מום בו לא תקריבו. בפרשת אמור:",
+                "ואי אתמר בהא, בהא קאמרי רבנן, אבל בהא אימא מודו לר\"א. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומסיים בכרייתא דיחזור ויתן למטה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דס\"ל אין בילה, ולכך אי אפשר לפרש מתניתין בבלול, דדלמא מהאי יהיב ומהאי לא יהיב. וכי פליגי בכוסות וקאי גם אמתניתין ז' ומ\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "בל תגרע. לא ס\"ד דר\"א שיקשה לו ר\"י מבל תוסיף, משום דרואה אני כאלו הוא מים. ור\"א שהשיבו, לפי דבריו של ר\"י השיבו, דלית ליה טעמא דרואה אני כו'. תוספ':",
+                "בעצמו. פירוש, כשהדבר עומד בעצמו ולא כשיש בו דבר אחר. ואף על גב דבל תגרע נמי כו', טוב שלא תגרע המצוה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כשר. וכגון דיהיב דמי הפנימיות בחוץ לשם מים. דאי לאו הכי היאך חזר ונתן בפנים, והלא כבר נתכפר. וכהאי גוונא מיירי בסיפא בפנים ונתן בחוץ, שהכנים דמים החיצונים לשם מים. תוספ'. ועתוי\"ט דכן צריך נמי לפרש לעיל במשנה ט':"
+            ],
+            [
+                "פסול כו'. פליגי בילפותא דקרא. כדאיתא בגמרא:",
+                "שוגג כו'. הא מזיד פסול בשכיפר, כדדייקינן בגמרא כו'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "למזבח. דמוקדה לאהדורי פקעין הוא דאתא [כשרים שפקעו. דמוקדה משמע מוקד שהיה לו כבר] ור\"י, נפקא ליה מאשר תאכל האש. ור\"ג איבעי ליה לעכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי חטאת. ור\"י לאו ממילא ש\"מ דעכולי עולה מהדרינן. גמרא:",
+                "המזבח. ור\"י טעמא קאמר דהא דראוי על מוקדה לא ירד. משום קדושת מזבח הוא. ור\"ג מזבח אחרינא כתיב ואידך כו' גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "כשרים. אי אפשר להיות לנסכים כשרים גמורין כיון שהזבח פסול. אלא כלומר כשרים מפסול עצמן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "חוץ כו'. ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ושקבלו פסולי' כו' והניתנין למטה שנתנן למעלה כו' כדתניא בברייתא. ואע\"ג דתני אלו תנא ושייר ושמא משום דכ\"ש הנהו. תוספ':",
+                "וזרקו כו'. תחלת עבודה שבדם וסופה נקט. ולא איצטריך למתני הלך:",
+                "זאת מיעוטא, והיא מיעוטא, וה' דהעולה מיעוט, דמשמע העולה המיוחדת כשרה ולא פסולה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "בקודש. פירש\"י משבאת לעזרה נפסלה. והתוספ' פירשו שאירע פסול לאחר שחיטה ונתקדש בקדושת כלי משום דרובע ונרבע בעזרה מאי איכא למימר:",
+                "אין כו'. דלהכי אתי זאת למעוטי כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "הרובע כו'. מפורשים בריש פרק ו' דתמורה ויש לדקדק בשתיהן וכן לקמן פי\"ד מ\"ב דלא תנן שהמית את האדם:",
+                "ואיננו סגן הכהנים. ומ\"מ היה כהן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כן פירש\"י. וטעמייהו, דאילו בזמן שפירשו, אפילו עלו ירדו, כרבי דברייתא. ואע\"ג דתנן פרשו לא יעלו, ה\"ה דאם עלו ירדו. ועתוי\"ט:",
+                "שפקעו. עפו. כמו שאנו רואין במוקד האש שבל דבר שיש בו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת. הר\"מ:",
+                "והא דמשנה ד' אם ירדו לא יעלו דמשמע דאסור להעלותה וכ\"כ הר\"מ. התם כשלא אכלתן האש כלל וכן משמע בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "הכלים כו'. וע\"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הר\"מ:",
+                "והוקשה להתוספ', דאמאי לא יקדשו מחתה דקטורת והכף, וכן בזיכין ושולחן. ופירש ר\"ת דמדה לאו דוקא, אלא להכי קרי ליבש מדה ולא כלי, לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גביה, שהרי מדת לח אינה שוה, דדבר לח אינה יכולה להיות גדוש, ופעמים שמדת לח זה יתירה מזה כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה. ועתוי\"ט:",
+                "דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש\"י. והר\"מ כתב שהרי אין שם מזבח, לזרוק עליו:",
+                "לכאורה וכ\"ש אם לא נשחטו כלל. וכר\"י בגמרא דף נ\"ט. אלא כיון דא\"כ בע\"ח נדחים, ובריש פרק ו' דיומא משמע דקיי\"ל אין בע\"ח נדחין כו', צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני לה, אבל אי לא נשחטה כלל אין בע\"ח נדחין, וכרכ דפליג אדר\"י:",
+                "בקודש. בעזרה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "המקודש מחבירו. שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו. רש\"י: (ב ג) כ\"כ רש\"י. ונ\"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ\"ד החטאת קודמת, ולא תנן דם חטאת והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות. ולהכי פירשו דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו והתם כשעומדין לישחט. ועתוי\"ט:",
+                "שדמה כו'. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן מ\"ה. אבל חטאת כל דהו, ורבוי דמזבח עדיף. ועתוי\"ט:",
+                "בפירוש בכתוב אלא נלמד בלמוד, דשיריים ליסוד בכולהו הוי כמ\"ש רש\"י [בגמרא] דף נ\"ב. וכ\"כ המ\"מ:",
+                "ק\"ק. לא סגי ליה בטעמא דמרצה, משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מפני שמצותן מרובה, שכל הקרבנות באין מהן. רש\"י:",
+                "דמו כו'. בשלמא אימורים ליתנהו בעופות, אלא דם מיהא איתא. אלא לאשמועינן אימורין כי דמו\", מה דמו לפני זריקה אף אימוריו קודם זריקה, דהא קרי להו ק\"ק. ומה דמו מיפסל ביוצא אף אימוריו מיפסלי ביוצא. גמרא. ונראה לי דמתניתין אליבא דר\"א מ\"ג פ\"ק דמעילה, דס\"ל דאימוריו נפסלין ביוצא. וכן משמע בסוגיא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חטא. כלומר דמכפר:",
+                "וכיון דלית בה הקטרה לא מהניא טעמא דמרצה כדלעיל מ\"ב. תוספ':",
+                "כדמפרש בברייתא, שאין ת\"ל ללמד שתקרב ראשונה, שהרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה:",
+                "ה\"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. גמרא:",
+                "ולאו כללא הוא, דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת, הרי שהקדים עולה לחטאת. וטעמא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ\"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדים בקריאת שם ולא לעבודה. אבל לשון רש\"י, למקראה שתהא נקראת בענין תחלה. אבל בעבודתן חטאת קודם, ולפ\"ז כללא הוא וכ\"כ הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר שנקרבו אמש. ודלא כמ\"ש בפירש\"י שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום לשחטן. ועתוי\"ט:",
+                "אמש כו'. פירש בקונטרס, דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת. ועל חנם דחק. אלא היינו טעמא, דשלמים של אמש אין להם היתר אכילה אלא עד הלילה, וחטאת ואשם של יום עד הבוקר [היינו מדאורייתא. ולדחז\"ל עד חצות] דנאכלין ליום ולילה. תוספ':",
+                "החטאת כו'. וה\"ה אשם, דקדשי קדשים הוא כ\"כ התוספ'. ובתוספתא שנוי בהדיא כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לשנות. נ\"ל דאתא לאשמעינן שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין, וכן אם כשלו יכול אח\"כ לשלקו או לצלאו. דאלת\"ה הא תנינן ליה כפרק איזהו. וגם לישנא דיכול לשנות דייק שפיר טפי. ועתוי\"ט:",
+                "משמע דלמעוטי מכרת דנותר. ואי אפשר לומר כן, דבודאי טעם כעיקר לחייבו ככרת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לרווחא דמלתא כתב דר\"ש אמר. שכן הוא בברייתא מנחות דף ע\"ה. אבל. במשנה ג' פ\"ו דמנחות מסתם סתם לן כו':",
+                "ולוג כו'. ה\"פ ומותר לוג. דמותר קמא, קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פרק י\"ד דנגעים משנה י':",
+                "ובסוף פרק י\"ב דמנחות כתב, דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין. והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכן פסק הר\"ם בחבורו. וכן נמי ביין כתבו שם דמנסכו לשתין. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבוס. הוא בז' סממנים שמעבירין על הכתם. כמ\"ש הר\"מ. ת\"ח:",
+                "ואע\"ג דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה, הא איכא מיעוטא זאת, ומרבה אני הנשרפים דדמיא לנאכלת, שכן היא בהמה ושחיטה כמותה ובצפון וכלי וקרן ואצבע ותודה ואשים כמותה, ומוציא אני עוף דלא דמיא אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. דתרי מיעוטא כתיבי, כתיב מדמה, וכתיב אותה. בתריה דקרא דכבוס ומריקה ושטיפה כתיב בקרא כל זכר בכהנים יאכל אותה. גמרא:",
+                "אבל התוספ' כתבו פ\"ה. או זרקו. אע\"ג דאפילו כשרה אם נתז דמה כו', אצטריך לאשמעינן בפסולין, למימר דדם דחוי הוא, ואין הנותר במזרק כשר לזריקה, ולא תימא יחזור הכשר ותרוק דפסול אותו שירים. ע\"כ. ובריש פרק קמא דמעילה פירש הר\"ב דאין עושה שיריים אלא הטמא. וגם הר\"נ גורס וזרקו:"
+            ],
+            [
+                "הדם. יליף לה בגמרא, אשר יזה, לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:"
+            ],
+            [
+                "ומריקה כו'. דבתר כלי חרס כתיב ואם בכלי נחושת בושלה ומירק ושוטף במים. ברייתא. ופירש הכ\"מ, דכיון דכתיב וי\"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא, בתריה גרירי:",
+                "רש\"י. וכ\"כ בפירוש החומש אישבר דכתיב בחטאת, וה\"ה לכל הקדשים. ע\"כ. ותמהני דא\"כ כי תנן לקמן מ\"ז אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ואמאי לא תנן נמי שבירה. והר\"מ פירש, זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס:",
+                "מקדשי קדשים איכא טפי, קרן ואצבע כו', אלא חד מתרי תלת חומרא נקט. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "תימה. מ\"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע\"ג דשייר בה כדי מעפורת, ולגבי חטאת מיקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי בלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב, בשורש קטן, שאם היה מיחדו לזתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא, חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת, כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא. תוספ':",
+                "וצ\"ל דהא דתנן [במסכת כלים פ\"ג] האלפם והקדירה שיעורן בזתים, היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא סגי בשורש קטן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "נחושת. אין הפרש בין כלי נחושת לשאר כלי מתכות. הר\"מ:",
+                "והקשו התוספ', דא\"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרנו לגמרי ויחזור ויתפרנו כו'. אלא על כרחך הוא חשוב בגד חדש כאלו אינו ראשון, ה\"נ בכלי כו'. אלא ה\"פ דפוחתו, שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו, ומיטהר בכך מטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "מריקה כו'. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם. ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הר\"מ. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ז' לדעת רש\"י והר\"ב. ואפשר לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה אבל ה\"ה לשבירה:",
+                "מים ויין שני חלקי מים ואחד יין. רש\"י:",
+                "דאמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה. ואפילו במקצת כלי. גמרא:",
+                "גמרא. וצ\"ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולהו, דא\"כ לר\"ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו חם ושאר הכלי צונן, אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו וצריך הגעלה לכולו:",
+                "דאי למעוטי קדשים קלים, מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעיטי, אותה למ\"ל, אלא על כרחך דלא תמעוט אלא תרומה בלבד, דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תוספ'. ור\"ש אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס, וכמו שכתוב לעיל משנה ב'. גמרא. ואם כן מתניתין ב' כר' שמעון. ועתוי\"ט:",
+                "ואם כא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "לפי זה לא גרסינן תיבת עד וכן רש\"י השמיט תיבת עד. וכתבו התוס' דהכי שפיר טפי דלא לגרום עד, דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר, דאם לא כן אלא אף קודם לכן, אם כן לרבי טרפון מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ולפי זה מה שסיים הר\"ב ועביד ליה כו' בו ביום מיד, שלא בדקדוק הוא, והוה ליה למימר כמ\"ש התוספ'. והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. ועתוי\"ט:",
+                "הכום. מבפנים ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ\"א שטעון הדחה בפנים ושטיפה בחוץ. רש\"י. ולפ\"ז גרס מריקה ושטיפה בצונן ודשני קרא כו', משום ��חד בפנים וחד בחוץ. ונוסחא אחרינא דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן, היא גירסת הר\"מ. ומפרש וזה לשונו, הכבום המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה, והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף, ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמרו במריקת הכוס כו' ר\"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם. ועתוי\"ט:",
+                "מגעילן. שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה שנשתמשו בכל דבריהם גיעול, גיעולי נכרים, ומגעילין, וזולתן, ר\"ל להסיר ההגעלה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואינן כו'. ענין פוסלים במגע, שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים. או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה. לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש, ואמרו יקדש להיות כמוה, כיצד, אם פסולה תפסל, ואם כשרה תאכל כחמור שבה. וע\"מ שתהיה שם בליעה כו'. ת\"ל בבשרה, עד שיבלע. שאר קדשים מנין ת\"ל זאת התורה לעולה כו'. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המחטא יאכל ושאינו מחטא לא יאכל א\"א לומר, שהרי כל המשמורה כולה דאין מחטאין ואוכלין, כדאיתא בגמרא. ומ\"ש הר\"ב בשעת הקרבה, ללא צורך כתב כן, דבסיפא מתניא בהדיא. ועוד, דהו\"ל לפרש כן בתחלה:",
+                "כדילפינן בחולין דף כ\"ד ומנחות דף ע\"ג. רש\"י:",
+                "לערב. משום טבול יום קתני לה. דאי מחוסר כיפורים לא בעי אלא טבילה, כדמוכח פ\"ג דחגיגה מ\"ג:",
+                "והר\"מ מסיים, וכן מחוסר כיפורים. וקשה מפ\"ג דחגיגה מ\"ג. ע\"ש. ובנוסחת א\"י מצאתי מוגה בלשון הר\"מ שבמקום שכתב ליגע צריך להיות לאכול. ומה שכתב על מנת שלא יסיח כו' עד ומחוסר כיפורים נמחק וגרס הכי, ומותר לו ליגע אפילו קודם טבילה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ואינו חולק. גמרא, מפלג הוא דלא פליג וכי מזמנים ליה אכיל, ורמינהו, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים. אמר ר' ירמיה לא קשיא כאן בפסח, איידי דאכיל פסח אכיל נמי קדשים. והתם כו' וה\"ק אבל לא בקדשים של כל ימות השנה כו'. גמרא:",
+                "בין כו'. בגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. בתורת כהנים, בעל מום עובר מנין, ת\"ל כל אשר בו מום לא יקריב:",
+                "בבשר כו'. שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. כך מצאתי:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולפ\"ז יש לפרש דרבותא דאפילו קמ\"ל, וכ\"ש איפכא כי טהור בזריקה וטמא בהקטר, דטומאתו קרובה לשעת חלוק ואכילה. אבל בגמרא דייקינן דהא טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר חולק, מתניתין דלא כאבא שאול דאמר עד שיהא כו', ולפ\"ז רבותא דאפילו, לא קאי אלא משום דטהור בשעת הקטר. ונראה דפירשו כאבא שאול משום דאבעיא דר\"א נטמא בינתיים [שכתב הר\"ב] קאי אליביה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דבמשנה ד' תנן לאחר הפשטן עורותיהן לכהן, מתניתין בהווה דאין הפשט קודם זריקה. פירש\"י משום שאסור לשהות הדם כל כך. ומתניתין דלקמן אי אתרמי דאפשיט קודם זריקה ונפסל הבשר וזרק הדם, עורותיהם לכהנים, שהדם מרצה על העור בפני עצמו. גמרא:",
+                "לכהנים. ומה שאמר עולה שעלתה לאיש, אינו ר\"ל עלתה משום חובה, אבל ר\"ל עלתה לגבי המזבח. הר\"מ:",
+                "דמחד קרא ממעטינן דהא ילפינן מהדדי בג\"ש דלה לה. תוספ':",
+                "כלומר דמקרי עולת הקדש ולא עולת איש. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ברייתא בגמרא. והר\"ב לא הקדים לכתוב דכתיב כו' לרמוז על רישא דבר��יתא. דלתנא דמתניתין דיליף לקדשי קדשים בקל וחומר א\"צ מיעוטא לקדשים קלים. אלא משום סיפא בלבד נקט לה. נ\"ל. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בעורו. אבל בבשרו לא. דאפילו להאכילו לכלב אסור, דדרשינן ואכלת ולא לכלביך [כלומר דבר שאינו עומד אלא לכלביך] אבל מידי דחזי לדידיה, אשתרי לגמרי כדתנן במ\"ב פ\"ה דבכורות. תוספ':",
+                "וכתב הרא\"ש שהוא בקבורה:",
+                "וכן פסק הר\"מ בחבורו פ\"ג מהלכות בכורות. ולא כן פסק בהלכות איסורי מזבח. אלא דבשר בשריפה. וכן דברי רש\"י ותוספ' דהוי בכלל כל שפסולו בקודש בשריפה. ודלא כמ\"ג דפ\"ט דמכילתין ודפרק ג' דמנחות דמשמע התם דטריפה לא הויא בכלל פסולו בקודש. ותו קשה אמאי העור בשריפה כשהבשר בקבורה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שהר הבית גם כן בכלל המקדש הוא, ולפיכך נקרא בית הבירה, שכל המקדש קרוי. בירה כריש לקיש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון הברייתא, השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור ולא המסדר את המערבה. ואיזהו השורף, המסייע בשעת שריפה, ומסיים הר\"מ, כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש וכיוצא בהן:",
+                "יש לתמוה, דהוה ליה למימר לאחר שניתך כלישנא דמתניתין והיינו בתחילת השריפה דעדיין לא נעשה אפר, וכדאיתא בגמרא דאיכא בינייהו בין תנא קמא דברייתא לר' שמעון. תוי\"ט. ועיין עוד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פטור. ר\"ל על העליה כו':",
+                "כדכתיב בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, בראויין להביאן לפנים ולהעלותם הכתוב מדבר. רש\"י. ובגמרא יליף מקרא גם לשחוטי חוץ שהעלן בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "א\"ל כו'. דרבנן היו סבורין דטעמיה דר\"י משום דמחולל ועומד הוא. ועתוי\"ט:",
+                "מי שטומאה פורחת ממנו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא, דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה'. ומבעי ליה להוציא שעיר המשתלח:",
+                "ואיש איש דכתיב גבי שחיטה, אטרינן בגמרא לחייבו כששחט להדיוט, אבל לרבות לב' שאחזו לא, דהא כתיב מעוטא האיש ההוא. ותימה על הר\"ב לעיל שפירש מדם יחשב וגו'. ועתוי\"ט:",
+                "על כל עלייה כו'. נאמר במעלה חוץ, לעשות אותו לה', על כן אר\"ש אותו נופל על כל אבר ואבר, ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר. ור\"י אומר שהוא נופל על האבר כולו, ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר. הר\"מ:",
+                "המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. רש\"י:",
+                "פירש\"י בהיתר הבמות. ומסיים בגמרא ולפיכך [בשעת איסור הבמות] העלה על הסלע או על אבן חייב:"
+            ],
+            [
+                "קדשים כו'. ילפינן לכל קדשים מדכתיב זבח. וילפינן להקומץ וכולהו, מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, כל הבא לאהל מועד חייבים עליו בחוץ:",
+                "כזית כו'. כיון דלר\"י לעיל המעלה אבר חסר פטור, הבא בשאותו כזית הוא אבר. א\"נ, כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהוא בשר או חלב. כ\"מ:",
+                "חייב. קסבר, כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית. רש\"י:",
+                "את כולו. מדלא פליג ארישא גבי עולה, אותו ה\"נ דריש ליה אשיעור הקטרה כרבנן. ומיהו עולה דלא מיפסלה בחסרון, דכל עצמה בדם תלויה כפרתה חייב בכזית, אבל בהני פליג דקא סבר קומץ כוליה היינו שיעור הקטרתו אף בפנים דהא מיפסל בחסרון. וכן כולם שכולם מתירין כו'. רש\"י:",
+                "כל שהן. משיעור הכשר. דבלבונה שחסרה פליגי במנחות פ\"ק דלר\"ש כשרה אפילו עמדה על קורט אחד, ולר\"י בשני קרטין. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כר\"י דאמר אינו חייב ער שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש\"י:",
+                "וכלומר, דאף בפנים לא אמרינן בכהאי גוונא לפי שמין במינו כו'. כך נ\"ל. וכן מוכח מסיפא. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. לפי שהקומץ אינו ידוע הוא כמו האימורים. הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הזורק כו'. נפקא ליה בגמרא [דף ק\"ז] מקרא:",
+                "חייב. ולא פליג ר\"א דאפילו בחטאת הפנימיות אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת, מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש\"י:",
+                "וכן פסק הר\"מ. ותמיהני, דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלכה למשה מסיני שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהיה חייב על מה שהוא הלכה למשה מסיני כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו, דבגמרא מסיק דטעמיא דר\"א דהלמ\"מ היא. והשתא קשה לי דבמ\"ט פ\"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהלמ\"מ היא, וא\"כ אמאי אין הלכה כר\"א כו'. ולפ\"ז יראה לי דכשיעורא פליג ר\"א דס\"ל דאין צריך שיעור כלל, וכדאיתא בגמרא, דמי החג משמע אפילו פחות מג' לוגין. ולפי דקי\"ל כמ\"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין, לכך פסק הר\"מ דלא כר\"א דהכא. וכ\"פ בחבורו, המנסך ג' לוגין חייב, פחות מכן פטור. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פרק ה':"
+            ],
+            [
+                "כמו שכתבתי בריש פרקין. ושחיטה בחוץ בעוף פירש\"י דרחמנא רבייה מאו אשר ישחט. ואהעלאתו נמי אמרינן ואליהם תאמר, לערב פרשיות, דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר כו':",
+                "ואפילו עלתה תרד. ור' יהודה הוא דאמר הכי בפ\"ט מ\"ב. רש\"י:",
+                "דבשחיטת חוץ לא שנא לילה מיום, דהא ראוי הוא לבוא אל פתח אוהל מועד למחר. ובהעלאתו נמי חייב דהא כתיב ואליהם תאמר. רש\"י:",
+                "דהא בפנים אם עלתה לא תרד אית ליה בפ\"ט שם. רש\"י:",
+                "ואם תאמר מאי שנא משוחט בהמה בלילה בפנים. ויש לומר דשוחט עוף בפנים מקטל קטליה, ואם עלה ירד אפילו לר' שמעון אע\"ג דלא מטמא בגדים אבית אבליעה כדלעיל סוף פרק ז' תוספ':"
+            ],
+            [
+                "וא\"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים. כדפירש הר\"ב במ\"ו:",
+                "למה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו, דמתניתין רבי היא דאמר בסוף פרק ד' דתמורה, אבודה בשעת הפרשה מתה. וה\"ק טעמא דאבדה דדמיא לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות, כי מתכפר באחת השניה תרעה, ואם שחטה סתם כשר לעולה. ומשכחת לה בחטאת שעיר נשיא שהוא זכר עולה:",
+                "וה\"נ כשיש ידיעה בינתיים:",
+                "כשם כו'. ואשחט שניהם בפנים קאי כו'. אבל משום שחוטי חוץ לא איצטרכא ליה, דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה, כדאמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שעיר המשתלח. לאחר וידוי. דאי קודם וידוי, בעי ליכנס להתודות עליו. גמרא. וכלומר והרי הוא ראוי לבא:"
+            ],
+            [
+                "משכן ה'. ובגמרא פריך וה\"נ תיפוק ליה מואל פתח אהל מועד. לא הביאו דלעיל. ומשני, דמהתם ליכא למשמע אלא כל שאינו ראוי לבא כלל, ושעיר משתלח נמי משיצא לאחר וידוי אינו ראוי לבוא, אבל כי נראה ונדחה כי הני דמתניתין אימא לא, איצטריך לפני משכן ה':",
+                "אמר להו משה לישראל, כי עליתו לארץ י\"ד שנים שכבשו ושחלקו, ישרות תקריבו, דהיינו נדרים ונדבות. חובות, לא תקריבו ואפילו בבמת צבור עד שתבואו אל המנוחה זו שילה, וגלגל לגבי ��ילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה לא תעשון. גמרא:",
+                "לרווחא דמלתא נקטיה הכי, ובלאו הכי הוה מצי למימר דאימא מודה כו':",
+                "בלא תעשה. אין הענין שחייב כרת ומלקות, שזה לא יבא לעולם כו'. אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרת כרת שאין לוקין עליו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומצורע. לשון רש\"י לא גרסינן במתניתין. ועתוי\"ט:",
+                "עירוב פרושים כתב הר\"ב. דמ\"ש נדבה, לשון רש\"י הוא, ולדידיה בקודם שהקריבו מיירי, דהא מתקבלות בפנים לנדבה קאמר. וז\"ש לאחר שהקריבו, לשון הר\"מ הוא. וקרוב להגיה בדברי הר\"ב שצ\"ל א\"נ לאחר כו'. ופרושו שז\"ש נדבה לשמן, להכי מדקדק לשמן משום דשלא לשמן אמרינן בגמרא דאפילו אשם נמי הואיל וראוי שלא לשמן בפנים. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "זרות. כל הנך הקטרות בדבר שדרכן לאכול לאו הקטרה נינהו. וכל הנך עבודות הואיל ויש אחריהן עבודה, אין זר חייב עליהן מיתה. כדאמר במסכת יומא, עבודת מתנה, ולא עבודת סילוק. עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. ופירוש סיפא דקרא והזר הקרב יומת עבודת מתנה שאתה נותן על המזבח, ולא עבודת סילוק שאתה מסלק וסר מעל המזבח כגון תרומת הדשן. עבודה תמה, עבודה שהיא גומרת ומתממת את הדבר, ולא שיש אחריה עבודה, כגון שחיטה וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה. אבל זריקה עבודה אחרונה שבדם כו'. רש\"י:",
+                "טומאה. דאזהרת זרות ושמוש בטומאה מחד קרא נפק, מוינזרו ולא יהל, לו, ובכל הזבחים תנינא מאי דמחייב אזרות מחייב אשימוש טומאה. רש\"י:",
+                "מחוסר בגדים. דאינהו נמי בזמן שאין בגדים עליהם אין כהונתן עליהן והוו להו זרים. רש\"י:",
+                "רחוץ כו'. גמר חוקה חוקה ממחוסר בגדים. התם לענין אחולי עבודה, ולענין מיתה נמי אנן גמרינן לה מהתם. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לגלגל. וימי הגלגל י\"ד שנה שכבשו וחלקו מפרש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות כלל ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות, אלא איש כל הישר בעיניו תעשו, דהיינו נדרים ונדבות, כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה. ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, היינו לאחר ירושה וישיבה. והיה המקום וגו' השמר לך וגו' היינו איסור במות. רש\"י:",
+                "של גג של נסרים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לנוב. כמו שנאמר [שמואל א' כ\"א]. אין לחם חול וגו' כי אם לחם קודש אשר לפני ה', אלמא שולחן ומזבח התם הוו. חרבה נוב בימי שאול, באו לגבעון כדכתיב [במלכים א' ג'] כי היא הבמה הגדולה. רש\"י:",
+                "דכתיב [שמואל א' ז'] ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וגו' ויהיו עשרים שנה, והן משחרבה שילה שנשבה הארון והוחזר לקרית יערים, ואז לקחו דוד מקרית יערים אחרי שמלך בחברון ז' שנים ומלך בירושלים ל\"ג שנים כמפורש הכל בכתוב, הרי נ\"ג שנה, ושלמה מלך ד' שנה כשבנה הבית, [במלכים א' ו']. הרי נ\"ז שנה:",
+                "ערי ישראל. דהא בכל מקום שהוא שם עושה במה ומקריב. רש\"י. לפי שלא היו לישראל עדין ערים ברשותן אבל היו עסוקין בכבושן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "נחלה. שנתקיימה קדושתה ועמידתה לעולם, ועליה אמר הנביא (תהילים צ״ד:י״ד) ונחלתו לא יעזוב, לפי שאמר בתחלת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ולסגולתו. אחר כך אמר שהקב\"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו. שנאמר [שם קל\"ב] כי בחר ה' בציון. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הקלעים. לפנים לכותלי העזרה. הר\"��:",
+                "החומה. של ירושלים, שהיא במקום מחנה ישראל שבמדבר, כדכתיב ואכלת שם לפני ה' אלהיך. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וכלומר דעיקר פרשת שחוטי חוץ על אותן שבמדבר נאמרה:",
+                "הכי פירשו בברייתא, דכל הענין של אותה פרשה בתחלתה עד פסוק ולא יזבחו וגו' שיענש כרת על השוחט בחוץ והמעלה בחוץ, מדבר בקדשים שהקדישן בשעת אסור במות והקריבן בשעת איסור במות, דהיינו משהוקם המשכן. ומפסוק ולא יזבחו ולהלן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות וכדכתיב אשר הם זובחים על פני השדה והכי משמע אשר הם זובחים שהיו עומדים לישחט בבמה אם הקריבה בשעת איסור במות כאלו הקריב על פני השדה. ושם נאמר והביאום לה' מצות עשה. ולא יזבחו עוד. מצות ל\"ת. יכול יהא ענוש כרת, ת\"ל זאת להם וכו', זאת להם עונש עשה ול\"ת ולא אחרת להם כרת:"
+            ],
+            [
+                "פירש\". וזבחו זבחי שלמים לה' אותם, ואוקמינא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות, וכתיב אותם מעוטא, אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו, ולא עופות ומנחות. ועתוי\"ט:",
+                "הזמן. דיליף בברייתא מוזאת תורת זבח השלמים, לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה:",
+                "והנותר. נמי מפגול יליף מג\"ש דעון עון. רש\"י:",
+                "ותמיהני למה לא פירשו כמו בכל מקום דמתניתין פיגול נותר טמא, דטמא לענין אכילה. וכן פירש\"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל וגו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,567 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Zevachim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Zevachim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הזבחים. שם אחד כולל כל הקרבנות הקריבים מבעלי חיים שנוהגים בו לדורות כאשר צונו השם. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "שנזבחו. עבודה קמייתא נקט וה\"ה קבלה והולכה וזריקה כדתני סיפא. תוס':",
+                "ולאכול את הנאכלים. רש\"י:",
+                "ולשון הר\"מ ; ששחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים:",
+                "דייק ליה הר\"מ מדחנן לבעלים:",
+                "בגמרא, ומשום דלב בית דין מתנה עליהן:",
+                "לאו דמשמע ליה מולקח. אלא מייתי ליה בגמרא מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה, לשם חטאת:",
+                "הכי דריש, ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל. רש\"י:",
+                "ולבן בתירא דמשנה ג' דפסקו הר\"מ והר\"ב כמותו אפילו קודם חצות נמי. עתוי\"ט:",
+                "על חטא. איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא חטאת יולדת ואשם מצורע. אלא משום דרובא אתו על חטא, משוה להו אהדדי. תוספות:",
+                "ולרבנן למאי הלכתא אתקש אשם לחטאת, לומר לך, מה חטאת טעונה סמיכה, דכתיב בה וסמך ידו על ראש החטאת, אף אשם טעון סמיכה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לשם פסח כו'. דמצינו, מותר פסח בא שלמים, ואין מותר שלמים בא פסח, מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולים. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה ואין מותר עולה בא חטאת. בגמרא:",
+                "כשרים. בגמרא, בעי ר' זירא, אי כשרים ועולין קאמר, ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולין קאמר. ובגבוה מודה לרבנן, ובנמוך פליג. דבנמוך פסולים לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "ולא דס\"ל דכל היום כשר ומש\"ה פוסל שלא לשמו, אלא איהו נמי פוסל פסח שנשחט קודם חצות כדתנן במ\"ג פ\"ה דפסחים. גמרא:",
+                "מקובל. גמרא גמירי ליה ולית ליה טעמא בגויה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שמע מינה דכל הכשר בזר לאו עבודה היא. וקשיא שחיטה, דכשרה בזר כדתנן בסוף פרק ג' כו'. ויש לומר דשאני שחיטה, דבהנהו קראי דמיעטיה רחמנא שלא לשמה בפסח וחטאת, זביחה ושחיטה כתיב בהן בהדיא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זר. הא דלא תני בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש, משום דכתיב בהו חלול בהדיא. תוס':",
+                "דבני ישראל למעוטי מאי כו', אלא ה\"ק וינזרו הכהנים, יתרחקו מטומאה. ובני ישראל אף הם ינזרו [למד על הזר] כו': גמרא.",
+                "שכ\"כ בתורה ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום. הר\"מ. ומדאסור באכילה ילפינן בק\"ו שאם עבד חלל:",
+                "ט\"י. דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן. רש\"י:",
+                "וכלומר וטהר, מכלל שהוא טמא. עתוי\"ט:",
+                "מחוסר בגדים. דאמר קרא וחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה לחוקת עולם, בזמן שכגדיהם עליהם כהונתם עליהם. גמרא:",
+                "דכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, הכהנים בכיהונן, מכאן, לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד, עבודתו פסולה. עתוי\"ט:",
+                "כלומר כפוף, שמניח ידיו כו' ולפיכך אינו עומד. אבל יושב לא, כדאיתא בגמרא דכתיב או בגשתם אל המזבח לשרת, פירש\"י אתקוש קידוש לשירות:",
+                "ערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה. רש\"י:",
+                "דמלתא דפשיטא היא דבן נכר שעבד עבודתו פסולה, וא\"צ לקרא. וכ\"כ הר\"מ. אבל בגמרא יליף להו מקרא: ועתוי\"ט:",
+                "טמא. זו ואצ\"ל זו קתני. דהא כבר תני טבול יום. ועתוי\"ט:",
+                "לעמוד לשרת שהרי דוד קדשה. כדכתיב כי קדש דוד וכו' וכלי שרת מקדשין דכתיב וימשחם ויקדש אותם. רש\"י:",
+                "בין כהן לכלי שרת בקבלת הדם כדכתיב ולקה הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן. רש\"י:",
+                "רגלי כו'. דעל גבי אדם לא שכיח כמו על גב בהמה:",
+                "וחכמים למדין יד מאצבע. הר\"מ:",
+                "הכבש. שאינו מקום מתן דמים. או במזבח שלא כנגד היסוד. רש\"י:",
+                "אי הכי בשר נמי. אמר קרא לכפר, לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. גמרא. ועמ\"ב פ\"ג. דאסיפא הנתנין למטה כו' ונתנים בפנים נמי קאי:",
+                "או אל מבית קודש הקדשים כמו שיתבאר בפרק ה' מן המסכתא הזאת. הרמב\"ם:",
+                "ובגמרא, פשיטא דאין בו כרת, דכי כתיב כרת באוכל מפגול שנתפגל במחשבה, כדלקמן, ומשנינן דהכי קאמר, אם נתן במחשבה דחוץ לזמנו פסול ואין בו כרת, דמחשבת פגול לא חיילא, הואיל ולא שרינן בשר באכילה:"
+            ],
+            [
+                "דהכא בעור שתחת האליה עסקינן, והוי מידי דמיכל. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובריש פרק קמא כ' כששחטן בפירו':",
+                "חוץ למקומו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "זו דברי ר\"א. ואמר לו ר\"ע, הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כו' שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו. א\"ל הרי הוא אומר כו' לא יחשב. פירש\"י דהאי לא יחשב לדרשא היא. דהא כתיב לא ירצה:",
+                "כרת. בגמרא יליף ליה בגזירה שוה:",
+                "וכלומר שהוא סוף העבודות. ולעולם בכל העבודות תלוי שיהיו כמצותן. וכדתנן לקמן:"
+            ],
+            [
+                "כל שכן אם היתה מחשבתו במקצת שהיא כמצוה. ר\"ל מחשבה כשרה. הר\"מ:",
+                "קבל כו'. או או קתני. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אר\"י. והר\"ב העתיק ר\"י אומר. וכן לשון רש\"י. והוא נכון דהא פליג. עתוי\"ט:",
+                "והיינו דקתני זה הכלל. גמרא:",
+                "לאכול כו'. אע\"ג דמרישא לאכול דבר שדרכו לאכול כו', שמעינן הא, דהשתא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מבעיא. איצטריך, סד\"א התם הוא דלאו כי אורחיה מחשב, אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא לצטרף, קמ\"ל. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בנשים. איצטריך משום דבשאר עבודות פסולות אפילו כהנות. תוספ':",
+                "הקשה הר\"ר אפרים, איך יתכן שיהיה כל כך סכין ארוכה מהר הבית עד עזרת ישראל, קל\"ה אמות. ותירץ דמשכחת לה דשחיט דרך גגין ועליות דלא נתקדשו. תוס':",
+                "או אם שגג ונכנס לעזרה או שעבד ג\"כ. הר\"מ:",
+                "וה\"ה לשאר טמאים שאינם מטמאים כלים:",
+                "ואע\"ג דדם קדשים אינו מכשיר, חיבת הקודש מכשרת, או כשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה. תוספ':",
+                "וכולן. עיין בפירוש הר\"ב בריש פרק ח' דמעילה, דכתב שאם היה הפסול שקנ: ל פסול טומאה, דאין לו תקנה בחזרה:",
+                "שקבלו כו'. או הוליך או זרק. הר\"מ:",
+                "כהן כשר. ובדבר הראוי כו', לאפוקי מנחת עומר שהיא של שעורים ואינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר, ולא משום קרבן אתיא כו'. ובמקום הראוי לאפוקי נפגם המזבח, דכתיב וזבחת עליו, בזמן שהוא שלם, דעליו כולו משמע. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כיון שהפסול לא הוליך. דאלו הוליך, אי אפשר לתקן. גמרא:",
+                "שלא כו'. פירוש או שלא כו':",
+                "וז\"ל הר\"מ, אמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול כו' הואיל וזה ששינה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה. וכמו שאין מחשבתו פוסל ה��איל ואינו ראו. לאותה עבודה ג\"כ אין פוסלין מעשיו. ע\"כ. דאלו כשר נתנו ע\"ג הכבש, ביון דבעלים נתכפרו אין זריקה דלא מכפרת [היינו הך שניה דחזרת הכשר דהא כבר נתכפרו בקמייתא] שריא בשר באכילה. גמרא:",
+                "פירוש, כשאין הטמא ראוי לטטא הכלי:"
+            ],
+            [
+                "כחצי זית. צריך עיון, דהא תנינא לה חדא זימנא בסוף פרק דלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "העור. חוץ מעור האליה שהוא לאכילה. הר\"מ:",
+                "הרוטב. הוא המרק. הר\"מ ועיין ריש פרק ט' דחולין:",
+                "ובריש פרק העור והרוטב מפרש תבלין בלבד. דאלו דק דק אוכל מעליא הוא. ובמ\"ה פ\"ב דטבול יום מפרש, התבלין והמרק ושומן בשר שנמוח. ונ\"ל שכל אחד למד מענינו:",
+                "הגידים. שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינם דופקים ועל מיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתוב שלישי, ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ובאימורים, דהיינו חוץ לעזרה ממש. שבשעת היתר במות נשתלש בכל אלה. גמרא. ומהאי טעמא נמי לא פסל כשמחשב לפנים. כדאיתא בגמרא דף פ\"ב. וצ\"ע כשמחשב לחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. ותו בגמרא דבשובר עצמות לא פליגי, דזיבחא גופיה מי מיפסל. ע\"מ שיאכלוה טמאים כו' לא כל כמיניה דלא ישמעו לו הטמאום כו', הלכך אין מחשבתו מחשבה לערב דמן. ר\"י לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "שאם. הר\"ב העתיק אם והיא גירסה נכונה:",
+                "חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו. והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו'. ואימורין לא מעכבא כפרה אלא כולה לדרשא [וסרסהו]. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הקומץ. ואי קשיא פשיטא דקומץ לא מחייב עליה כרת משום פגול דהא אי אכל מניה פקע ליה פגוליה שהרי לא קרב המתיר. תריץ, כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקריב כו'. רש\"י:",
+                "דאין לה מתיר בעבודת המזבח, דאע\"ג דקמיצת הקמיצה קודמת. הקטרה דקמיצה לא מיחייבה שתקדום. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. וטעמייהו, דבמנחת כהן חוטא פליג רבי שמעון בריש פרק ו' דמנחות, וסבירא ליה דנקמצת:",
+                "רש\"י. ולא ידענא למאי נפקא מינה פירשו כך בכאן. תוי\"ט. ולי נראה דקמ\"ל דאפילו על השיריים אינו חייב דלא תימא דדמי לשיריים דמנחה דקומץ מתירו ה\"ה כאן הנתינה על המצורע מתירו, קמ\"ל. ת\"ח:",
+                "ר' שמעון אומר. נראה דר\"ש דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים. וקשה אמאי לא עירב דתרוייהו חד טעמא הוא. תוספ'. ואפשר משום דלא דמו לאינך במאי שאין שייריו נאכלין. ובזה ל\"ק קושייתי דלעיל [אות ו']:",
+                "מתירין. בגמרא יליף לה:"
+            ],
+            [
+                "אימוריהן. אבל בשרן הנשרפות אין בהן משום פיגול לפי שאין לו דבר המתירו. הר\"מ. והיינו דאיצטריך לאשמעינן. דאי אאימוריהן כל הזבחים יש פגול באימוריהן כמ\"ש הר\"מ:",
+                "פירוש על הפרוכת שא\"צ נגיעה. ומתן דמים, פירוש על מזבח הזהב: (יא יב) גמרא תמורה דף ג':"
+            ],
+            [
+                "פטור. לא מצאתי טעם מפורש. ואפשר מדכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם, ודרשינן זבחיהם דוקא:",
+                "מחייב. בגמרא, א\"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר, שנאמר בהן לה'. ועתוי\"ט:",
+                "עיקר הלימוד עיין סוף פרק ח' דחולין בהר\"ב:",
+                "טומאה. ל�� טומאת עצמן ולא טומאת הגוף. ר\"ל שהטמא אם אכל קטורת ולבונה או הקריב עצים טהורים, שהוא פטור. וכן אם הוא טהור והן טמאים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זבח. שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו, שתהיה זביחה עם שאר עבודות לשם שלמים, וכן שאר הקרבנות. הר\"מ:",
+                "ומשמע דת\"ק נמי אשוחט קאי כו'. והר\"מ פירש דת\"ק מצריך שתהא כונת בעל הקרבן כו' ופליג. ר\"י כו' ואתא שפיר שאין המחשבה כו' לאפוקי לת\"ק דמצריך ג\"כ למחשבת בעל הקרבן. ומ\"מ אף ת\"ק לא אמר אלא לכתחילה ולא דבעלים מפגלים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ודבר תורה דחטאת ואשם קדשי קדשים הוא. ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת ואשם בשחיטה ובקיבול דמה הר\"מ. ותימה, דלא כתב ג\"כ זבחי שלמי ציבור. ורש\"י כתבה. וכן הוא בגמרא דף נ\"ה:",
+                "אשכחן בן צאן, בן בקר מנלן, אמר קרא ואם מן הצאן, וי\"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון. גמרא:",
+                "תימה דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמרינן מה נתינה בעצמו כו'. ושמא הכא דריש משום דמיותר דכתיב כמצורע עשיר ועני. ואע\"ג דבתורת כהנים דריש מקמאי, אבתרא סמיך. תוספ':",
+                "דכתיב כחטאת האשם הוא, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. גמרא:",
+                "פר כו'. שהן חטאות דכתיב כפר בן בקר לחטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת:",
+                "כצפון. מכותל המזבח צפוני עד כותל העזרה. והוא ששים אמה וחצי וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד הכותל המזרחי והוא ט\"ו אמה. הר\"מ:",
+                "טעון. לשון צורך:",
+                "ובפרים הנשרפים דמ\"ב כתיב לפני ה' את פני פרכת הקודש:"
+            ],
+            [
+                "בלשון רבים. דקיי\"ל דשאר שבטים מביאין על ידיהם. ופר העלם נקטיה בלשון יחיד אע\"ג דג\"כ שאר שבטים כו', משום דאתי למיטעי דאיירי נמי בפר שמביא צבור בעבודה זרה והאי עולה הוי. תוספ':",
+                "והשאר הוקשו כדלעיל. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ופנה כו'. ששני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהן פונין ליסוד ולסובב, כדאמרינן בגמרא. ובספר צורת הבית סמכתיה על מקרא ומעלותיהו פנות קדים, ומדלא כתיב ומעלתו:",
+                "דילפינן לה מים של שלמה. בגמרא:",
+                "שופך. דכתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח:",
+                "ובקדשים ה. לילה הולך אחר היום. דכתיב לא יניח ממנו עד בוקר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ', ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל הקדשים אפילו קלים. ואני אומר דאף יוצא לא הוה ליה לפרש מדאשכחן דמיפסלי ביוצא חוץ לחומת העיר:",
+                "תימה דמאי טעמא הוי ליה למימר נמי גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתיב בהו קדשי קדשים וילפינן טדאיתקש לעולה. תוספ':",
+                "לא בקרן שעל המזבח אלא כלומר בזוית. דעולת בהמה נעשה למטה:",
+                "עיין בגמרא דצריך לתרגם יתבני מדבחא. דמקדשא משמע שהיה בבנין אלא שלא היה מקודש בדמים. תוי\"ט:",
+                "עיין בסוף פרקין בהר\"ב. ודאמרן תחלת, לאו למעוטי שיריים, דאינהו נמי בעי יסוד. ודלא תני להו הכא פירש ר\"י נמי דכיון דאשמעינן בפנימיות וגם התחיל למיתני' בחיצוניות, ה\"ה ככולהו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כדדרשינן, אותה דמה למעלה, ואין אחרת דמה למעלה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דאתקיש לשלמים. וכן לב' מתנות כו'. וכמ\"ש הר\"ב בסמוך:",
+                "בעזרה. יש לדקדק אמאי שינה לשונו מדלעיל. ונ\"ל דתנא דלעיל סריך בלישנ��ה דבפרק י\"ד משנה ד' דהתם קאי על משכן:",
+                "כדכתיב את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור:",
+                "לנשיהם כו'. כל הנאכלים לכהנות נאכלים לעבדי הכהנים ולנשיהם כתרומה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דלא תימא כנגד הפתח דוקא. רש\"י. והא דכתיב בקמייתא פתח, מפרש בגמרא, לומר בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול. וקרא שלישי לפסול צידי צדדין. פירש\"י כגון לשכות ואפילו תוכן קודש ע\"כ. וכלומר דאלו אחורי ההיכל כשר. ועתוי\"ט:",
+                "ואינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה וממחרת עד ליל שלישי. הר\"מ. והיינו דלא תנן אלא ולילה אחד, והוא הלילה שבין שני הימים. וילפינן ליה בגמרא מקרא. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכתיב בעולה חטאת ואשם, הוו להו ג' כתובים הבאים כאחד דלכולי עלמא אין מלמדין, הלכך לא לא טהני ג\"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמרא:",
+                "יש לתמוה, דהא כתיב שם ואכלתם שם לפני ה'. ועוד כו'. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן. לחזה ושוק של שלמים, לאכילת שני ימים וה\"ה לענין שנאכלין בכל העיר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "אינו נאכל. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים. [ותירץ הר\"ר חיים] דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם, דשאר קדשים נאכ, לים כיום וב, לילה עד היום, לכל אדם בכל מאכל, ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנוייו וצלי. אי נמי לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. אי נמי לאו מצוה דגופיה. תוספ':",
+                "חצות. כלומר אפילו מדין תורה, ולהכי קתני אלא. ומתניתין רבי אלעזר בן עזריה היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששחטן. מדאורייתא שוחט לכתחלה. כדדרשינן מוזבחת עליו. ושמא הא דנקט דיעבד, מדרבנן, שלא תרביץ גללים. תוספ':",
+                "והא דדרשינן עליו שיהא שלם, הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כלומר דדלי דלות. והיינו דכתב ומשמע נמי וכו', דכולהו חדא קרא וחדא דרשא:",
+                "תימה דלא ילפינן נמי למליקה. ושמא לא ילפינן אלא מידי דאשכחן דבעי מזבח כמנחה. תוספ':",
+                "והר\"מ כתב ושיירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות ואשמות ושלמים ששופכים עליה:"
+            ],
+            [
+                "ולשלשה דברים הנעשים בה למטה אינו עולה ואינו מקיף, אלא עומד על הרצפה בקרקע. רש\"י:",
+                "ולפי זה כבש קטן היה ג\"כ לשמאל. רש\"י. וכן כתבו התוספ'. וכמו שהיה כבש קטן שפנה אל הסובב למזרח הכבש. ועיין תוי\"ט:",
+                "וחוזרין כו'. בדרך שעלו בו. ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהלוך של שמאל ממעטין. רש\"י. ותוספ' כתבו דטעמא דהכא חזרתו על העקב הוי דרך ימין:"
+            ],
+            [
+                "חטאת כו'. משום דדם חטאת קודם לעולה, מפרש חטאת תחלה. תוספ':",
+                "ואינו כן לשון הברייתא בסוף פרקין. אלא חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שיגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. ופירש\"י שדרה, חוט השדרה. מפרקת, עצם הצואר. בלא רוב בשר המקפת, דאל\"ה הויא נבלה. ועתוי\"ט:",
+                "ילפינן לה בגמרא מקרא:",
+                "לשון רש\"י, הזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו:",
+                "ובמנחות פירש\"י, מיצוי, סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק:",
+                "לא ידענא למאי איצטריך להאי, דקרא גופיה הא קא��ר ימצה אל יסוד המזבח. אבל בגמרא מייתי הברייתא על ההזאה שתהא למטה ולא למעלה. וכ\"כ הר\"ב בעצמו ריש קנים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא סגי לן בהכי, דהא גזירה שוה אית לן למול עורף, דנילף נמי ליסוד. אלא כדאיתא בברייתא, דכתיב ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח. ועוד נאמר והקטיר ונמצה דמו, וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי בראש המזבח:",
+                "וזה לשון רש\"י, ערפה, גובה ראשה. מול ערפה, למטה לצד האגפיים מול הרואה את העורף. ע\"כ. וצ\"ע, דהו\"ל לפרש במשנה הקודמת:",
+                "בגזירה שוה ומלק ומלק. וכתבו התוספ', דליכא למילף מליקה דחטאת דתהא ג\"כ בראש המזבח, דכיון דמליקה דעולה לא י, לפינן אלא בהיקש אינו חוזר ומלמד בג\"ש:",
+                "הר\"מ. ולא סגי לן כו'. דנילף נמי בג\"ש ללא יכדיל. אלא כדאיתא בברייתא דתלמוד לומר ומלק והקטיר, מה הקטרה הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה כו'. ומנין שהקטרת הראש לעצמו והגוף כו', שנאמר והקטיר אותו, הרי הקטרת הגוף אמורה, הא מה אני מקיים והקטיר המזבח כו', בהקטרת הראש הכתוב מדבר:",
+                "וממצה. דלא כתיב אלא מצוי בלבד:",
+                "מלשון אין מקיפים ב' חביות:",
+                "במלח. כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאים משניהם. הר\"מ. ות\"ר עולה אע\"פ שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש. יכול טיצה דם הראש ולא דם הגוף ת\"ל היא:"
+            ],
+            [
+                "כיצד. כל הנך משניות דהכא ודפ\"ב דמכילתין ודפ\"ק דמנחות, צריכי לדקדק אמאי צריכי לכולהו. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"פ הר\"מ וצ\"ל דמתניתין ראב\"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל, מפרש בגמרא א\"צ להבדיל. כו'. ועתוי\"ט שהאריך ומסיק לא ידענא מאי דוחקייהו לאוקמא כראב\"ש ודלא כסתמא דמשנה ו' פ\"ו ומעולם לא אתמר הכי בגמרא, ולא ס\"ד הכי אלא אמציעתא ולאוקמא אף כראב\"ש. וא\"ת כמעשה חטאת כו' כשרה, פשיטא, כבר הרגישו התוספ' בזה וכתבו כשרה, זו היא מצותה, ואגב אחריניא נקטיה:",
+                "פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה, בתרתי מבעיא. אלא אגב אחרינא נקטיה:",
+                "הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה דהתנן במ\"ב בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. עתוי\"ט:",
+                "היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו. כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "היינו נמי אליבא דראב\"ש דלא כסוגית הגמרא. עתוי\"ט:",
+                "פסולה. ואפילו מליקה בלבד שעשאה למטה, נראה דפסולה. דהא ילפינן לה מקרא דמליקת עולה דוקא בראש המזבח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומועלין. לר\"י דבסמוך דאין, מועלין, התם בין מליקה בין הזייה כמעשה חטאת. אבל הכא האי עשאה למטה [דמ\"ב] דעלה נמי קאי האי וכולן כו' איירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה. [כלומר שלא מיצה כלל וכמ\"ד דלא מעכב בחטאת. תוספ'.] ורישא וסיפא במליקה, ומציעתא בהזייה. גמרא:",
+                "למטן. אע\"פ ששינה במליקה שלא מלקה כו'. שאותו סדר אינו אלא למצוה, ואם שינה לא הפסיד כלום. הר\"מ. ועמש\"ל אות א', על כרחך דלא שינה במליקה דאל\"כ פסולה. ול\"ק למאי תנן חוץ כו', דפשיטא דאין מועלין. דכיון דוכולן אלעיל מהדר, איצטריך לאפוקי ולמתני חוץ, הואיל ולעיל מיתנייא:"
+            ],
+            [
+                "כדפרישית לעיל דבכל מעשיה נעשית כמעשה החטאת. ומסיק בגמרא דלא אמר ר\"י אלא לאפוקי מידי מעילה. אבל למיסק ליה לחובה שתהא חטאת ויצא ידי חובתו לא אמר. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל רש\"י, לא הביאן זריקתן לכלל שעת היתר להוציאן מידי מעילה: [יא] כלומר שאין בו אימורים ומשעה שהותר לכהנים אין בו צד מעילה:"
+            ],
+            [
+                "מסקינן בגמרא, דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. ומש\"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה:",
+                "שחט כו'. בגמרא יליף לה מקרא:",
+                "וקדשים כו'. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לטהרו מידי נבלה:",
+                "הלכך נבילה נמי לא הוו. רש\"י. ואפילו לר\"י דפ\"ט מ\"ב דמודה בעוף. דמעוטי בבהמה כתיבי. כמו שכתבו התוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "כדאמר בחולין דף כ', מפני שהוא מחליד פירש\"י מפני שהוא דורס:",
+                "ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקודש. רש\"י:",
+                "ושנסמית עינה. היינו שנחטטת. תוספ':",
+                "ובספרא דריש לה מקרא דכתיב מן העוף, ולא כל העוף, פרט לשיבשה:",
+                "הכלל. לאתויי שחיטת קדשים בפנים כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דטריפה אסורה בהקרבה כמ\"ש הר\"ב טעמא בריש פרק ו' דתמורה:",
+                "מטמאה כו'. דתרי טריפה מייתר בנבלת עוף טהור, להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור\"מ, למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור\"י מנבלה נפקא ליה כו'. בגמרא:",
+                "העוף שאינה מטמאה. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב לא יאכל לטמאה בה, אין לך אלא האמור בה. רש\"י:",
+                "ומש\"ה כיון דדיו דאורייתא עיין סוף פרק ב' דב\"ק, מסקינן בגמרא דר\"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף, לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה, אף עוף דבר שמכשירתה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל כו'. הא תנינא חדא זמנא בריש פרק ו' דתמורה ובפ\"ה דעבודה זרה משנה ט' וצריכי כו'. גמרא ועוד תנינא קנים פרק ב' מ\"ג כו'. עתוי\"ט:",
+                "לשון רש\"י, ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו'. ותיבות או או, נ\"ל לפרש כמו בין בין:",
+                "הכי נמי הוה מצי לפרושי לעיל בשור שהמית כו':",
+                "ובפ\"ו דתמורה מפרש דבעי נמי שעבדו בה הכומרים. [פירוש שעשו בה מעשה לשם ע\"א. תוי\"ט]:",
+                "וכ\"כ רש\"י. וכתבו התוספ' משמע לפירושו שהזבח מעורב בריבוא של רובע ונרבע, והלשון משמע כן. וא\"א לומר כן דדומיא דרישא קתני שהנסקל נתערב ברוב זבהים וכן מוכח בגמרא כו':"
+            ],
+            [
+                "משמע אבל יזכיר לשם מי שהוא. והתוספ' פירשו, לשם מי שהוא היינו סתמא, דסתמא נמי כלשמו דמי:",
+                "ולא משני בחטאת העוף כו', דהכא בזבחים מיירי. ועוד, דעופות לאו בני רעיה ופדיה נינהו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "והר\"מ מחייבו שימכור כל אחד בפני עצמו. והטעם שאם ימכרום ביחד אכתי הדמים מעורבים ונמצא שעדיין ניחוש שמא יחליף, שקדושת בהמת חלתה על דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:",
+                "ויאכלו. הכא לא גרסינן וימכרו. דהא בכור ומעשר אסורים במכירה. עתוי\"ט:",
+                "דשאר פסולי מוקדשים נמכרים באטליז כו' דיש הנאתן להקדש. ועתוי\"ט:",
+                "מלבד שעיר נשיא, כדכתיב שעיר עזים. זכר. ומשום הכי אצטריך לפרש דהחטאת אינה לעולם איל, ולא סגי במאי דפירש דהחטאת אינה אלא נקבה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דקראי הכי כתיבי, כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. ודייקי רבנן, אותם אשאור ודבש קאי, כדדרשינן לעיל קרבן ראשית תקריבו מן השאור והדבש, ודרשו רבנן, אותם, מיעט רחמנא אותם, אותם הוא דאי אתה מעלה על המזבח אבל אתה מעלה לשם עצים ; אבל מידי אחריני שממנו לאישים דנפיק מסיפא דקרא קמא לא. ור\"א מוקי למעוטי דאותם כו'. לענין כבש כו' ורבנן תרתי שמע מינה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "במים כו'. אפילו רבנן מודו דלא אסרי לשם עצים ולשם מים אלא במידי דהקרבה, כו' אבל חולין גמורין שרי לכולי עלמא לשם עצים ולשם מים. וכן דם פסולין והתמצית. תוספ':",
+                "והיינו כשנפל מתוך כלי קטן. שאין מוציא אלא טפה טפה:",
+                "מראה כו'. לאו באדמימות מעט מתכשר אלא מראית דם גמור קאמר כו'. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "אין דם. ושניהם מקרא אחד דרשו. ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר. רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה [והני דמים דמתניתין לא עולין נינהו ולהכי מבטלין אהדדי]. ור\"י סבר, מכאן למין במינו שאינו בטל כו'. בגמרא:",
+                "רש\"י. ומדבריהם למדנו דר\"י בקמא קמא בטיל נמי פליג. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בדם פסולים בעצמם לנבי מזבח. ורש\"י והר\"מ כתבו כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט חוץ כו':",
+                "והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה, משום דבההוא לא אתי למטעי לאכשורי בעיניה. תוספ':",
+                "דאי פליג, לערבינהו וליתננהו כו'. גמרא. ועתוי\"ט דלטעמא שכתב הר\"ב בריש פרק קמא משום בעיניהו, פליג ר\"א בתרווייהו דס\"ל דלא גזרינן. ולמ\"ש הר\"ב כאן לא הו\"ל לפרש בתחלה דברי הת\"ק משום בעינייהו כו':"
+            ],
+            [
+                "כל אשר מום בו לא תקריבו. בפרשת אמור:",
+                "ואי אתמר בהא, בהא קאמרי רבנן, אבל בהא אימא מודו לר\"א. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומסיים בכרייתא דיחזור ויתן למטה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דס\"ל אין בילה, ולכך אי אפשר לפרש מתניתין בבלול, דדלמא מהאי יהיב ומהאי לא יהיב. וכי פליגי בכוסות וקאי גם אמתניתין ז' ומ\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "בל תגרע. לא ס\"ד דר\"א שיקשה לו ר\"י מבל תוסיף, משום דרואה אני כאלו הוא מים. ור\"א שהשיבו, לפי דבריו של ר\"י השיבו, דלית ליה טעמא דרואה אני כו'. תוספ':",
+                "בעצמו. פירוש, כשהדבר עומד בעצמו ולא כשיש בו דבר אחר. ואף על גב דבל תגרע נמי כו', טוב שלא תגרע המצוה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כשר. וכגון דיהיב דמי הפנימיות בחוץ לשם מים. דאי לאו הכי היאך חזר ונתן בפנים, והלא כבר נתכפר. וכהאי גוונא מיירי בסיפא בפנים ונתן בחוץ, שהכנים דמים החיצונים לשם מים. תוספ'. ועתוי\"ט דכן צריך נמי לפרש לעיל במשנה ט':"
+            ],
+            [
+                "פסול כו'. פליגי בילפותא דקרא. כדאיתא בגמרא:",
+                "שוגג כו'. הא מזיד פסול בשכיפר, כדדייקינן בגמרא כו'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "למזבח. דמוקדה לאהדורי פקעין הוא דאתא [כשרים שפקעו. דמוקדה משמע מוקד שהיה לו כבר] ור\"י, נפקא ליה מאשר תאכל האש. ור\"ג איבעי ליה לעכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי חטאת. ור\"י לאו ממילא ש\"מ דעכולי עולה מהדרינן. גמרא:",
+                "המזבח. ור\"י טעמא קאמר דהא דראוי על מוקדה לא ירד. משום קדושת מזבח הוא. ור\"ג מזבח אחרינא כתיב ואידך כו' גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "כשרים. אי אפשר להיות לנסכים כשרים גמורין כיון שהזבח פסול. אלא כלו��ר כשרים מפסול עצמן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "חוץ כו'. ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן ושקבלו פסולי' כו' והניתנין למטה שנתנן למעלה כו' כדתניא בברייתא. ואע\"ג דתני אלו תנא ושייר ושמא משום דכ\"ש הנהו. תוספ':",
+                "וזרקו כו'. תחלת עבודה שבדם וסופה נקט. ולא איצטריך למתני הלך:",
+                "זאת מיעוטא, והיא מיעוטא, וה' דהעולה מיעוט, דמשמע העולה המיוחדת כשרה ולא פסולה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "בקודש. פירש\"י משבאת לעזרה נפסלה. והתוספ' פירשו שאירע פסול לאחר שחיטה ונתקדש בקדושת כלי משום דרובע ונרבע בעזרה מאי איכא למימר:",
+                "אין כו'. דלהכי אתי זאת למעוטי כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "הרובע כו'. מפורשים בריש פרק ו' דתמורה ויש לדקדק בשתיהן וכן לקמן פי\"ד מ\"ב דלא תנן שהמית את האדם:",
+                "ואיננו סגן הכהנים. ומ\"מ היה כהן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כן פירש\"י. וטעמייהו, דאילו בזמן שפירשו, אפילו עלו ירדו, כרבי דברייתא. ואע\"ג דתנן פרשו לא יעלו, ה\"ה דאם עלו ירדו. ועתוי\"ט:",
+                "שפקעו. עפו. כמו שאנו רואין במוקד האש שבל דבר שיש בו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת. הר\"מ:",
+                "והא דמשנה ד' אם ירדו לא יעלו דמשמע דאסור להעלותה וכ\"כ הר\"מ. התם כשלא אכלתן האש כלל וכן משמע בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "הכלים כו'. וע\"מ שיהיה אותו דבר ראוי לאותו כלי. הר\"מ:",
+                "והוקשה להתוספ', דאמאי לא יקדשו מחתה דקטורת והכף, וכן בזיכין ושולחן. ופירש ר\"ת דמדה לאו דוקא, אלא להכי קרי ליבש מדה ולא כלי, לפי שיבש יכולין למדוד מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל דבר לח לא שייך מדה גביה, שהרי מדת לח אינה שוה, דדבר לח אינה יכולה להיות גדוש, ופעמים שמדת לח זה יתירה מזה כמו מדת יין יתירה ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה. ועתוי\"ט:",
+                "דהאי עליו בגינו ובשבילו קאמר. רש\"י. והר\"מ כתב שהרי אין שם מזבח, לזרוק עליו:",
+                "לכאורה וכ\"ש אם לא נשחטו כלל. וכר\"י בגמרא דף נ\"ט. אלא כיון דא\"כ בע\"ח נדחים, ובריש פרק ו' דיומא משמע דקיי\"ל אין בע\"ח נדחין כו', צריך לפרש דלא אתא למימר אלא דשחיטת כשרות לא מהני לה, אבל אי לא נשחטה כלל אין בע\"ח נדחין, וכרכ דפליג אדר\"י:",
+                "בקודש. בעזרה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "המקודש מחבירו. שיש בו צד ריבוי קדושה ממנו. רש\"י: (ב ג) כ\"כ רש\"י. ונ\"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ\"ד החטאת קודמת, ולא תנן דם חטאת והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות. ולהכי פירשו דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו והתם כשעומדין לישחט. ועתוי\"ט:",
+                "שדמה כו'. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן מ\"ה. אבל חטאת כל דהו, ורבוי דמזבח עדיף. ועתוי\"ט:",
+                "בפירוש בכתוב אלא נלמד בלמוד, דשיריים ליסוד בכולהו הוי כמ\"ש רש\"י [בגמרא] דף נ\"ב. וכ\"כ המ\"מ:",
+                "ק\"ק. לא סגי ליה בטעמא דמרצה, משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מפני שמצותן מרובה, שכל הקרבנות באין מהן. רש\"י:",
+                "דמו כו'. בשלמא אימורים ליתנהו בעופות, אלא דם מיהא איתא. אלא לאשמועינן אימורין כי דמו\", מה דמו לפני זריקה אף אימוריו קודם זריקה, דהא קרי להו ק\"ק. ומה דמו מיפסל ביוצא אף אימוריו מיפסל�� ביוצא. גמרא. ונראה לי דמתניתין אליבא דר\"א מ\"ג פ\"ק דמעילה, דס\"ל דאימוריו נפסלין ביוצא. וכן משמע בסוגיא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "חטא. כלומר דמכפר:",
+                "וכיון דלית בה הקטרה לא מהניא טעמא דמרצה כדלעיל מ\"ב. תוספ':",
+                "כדמפרש בברייתא, שאין ת\"ל ללמד שתקרב ראשונה, שהרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה:",
+                "ה\"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. גמרא:",
+                "ולאו כללא הוא, דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת, הרי שהקדים עולה לחטאת. וטעמא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ\"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדים בקריאת שם ולא לעבודה. אבל לשון רש\"י, למקראה שתהא נקראת בענין תחלה. אבל בעבודתן חטאת קודם, ולפ\"ז כללא הוא וכ\"כ הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר שנקרבו אמש. ודלא כמ\"ש בפירש\"י שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום לשחטן. ועתוי\"ט:",
+                "אמש כו'. פירש בקונטרס, דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת. ועל חנם דחק. אלא היינו טעמא, דשלמים של אמש אין להם היתר אכילה אלא עד הלילה, וחטאת ואשם של יום עד הבוקר [היינו מדאורייתא. ולדחז\"ל עד חצות] דנאכלין ליום ולילה. תוספ':",
+                "החטאת כו'. וה\"ה אשם, דקדשי קדשים הוא כ\"כ התוספ'. ובתוספתא שנוי בהדיא כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לשנות. נ\"ל דאתא לאשמעינן שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין, וכן אם כשלו יכול אח\"כ לשלקו או לצלאו. דאלת\"ה הא תנינן ליה כפרק איזהו. וגם לישנא דיכול לשנות דייק שפיר טפי. ועתוי\"ט:",
+                "משמע דלמעוטי מכרת דנותר. ואי אפשר לומר כן, דבודאי טעם כעיקר לחייבו ככרת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לרווחא דמלתא כתב דר\"ש אמר. שכן הוא בברייתא מנחות דף ע\"ה. אבל. במשנה ג' פ\"ו דמנחות מסתם סתם לן כו':",
+                "ולוג כו'. ה\"פ ומותר לוג. דמותר קמא, קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פרק י\"ד דנגעים משנה י':",
+                "ובסוף פרק י\"ב דמנחות כתב, דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין. והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכן פסק הר\"ם בחבורו. וכן נמי ביין כתבו שם דמנסכו לשתין. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כבוס. הוא בז' סממנים שמעבירין על הכתם. כמ\"ש הר\"מ. ת\"ח:",
+                "ואע\"ג דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה, הא איכא מיעוטא זאת, ומרבה אני הנשרפים דדמיא לנאכלת, שכן היא בהמה ושחיטה כמותה ובצפון וכלי וקרן ואצבע ותודה ואשים כמותה, ומוציא אני עוף דלא דמיא אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. דתרי מיעוטא כתיבי, כתיב מדמה, וכתיב אותה. בתריה דקרא דכבוס ומריקה ושטיפה כתיב בקרא כל זכר בכהנים יאכל אותה. גמרא:",
+                "אבל התוספ' כתבו פ\"ה. או זרקו. אע\"ג דאפילו כשרה אם נתז דמה כו', אצטריך לאשמעינן בפסולין, למימר דדם דחוי הוא, ואין הנותר במזרק כשר לזריקה, ולא תימא יחזור הכשר ותרוק דפסול אותו שירים. ע\"כ. ובריש פרק קמא דמעילה פירש הר\"ב דאין עושה שיריים אלא הטמא. וגם הר\"נ גורס וזרקו:"
+            ],
+            [
+                "הדם. יליף לה בגמרא, אשר יזה, לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:"
+            ],
+            [
+                "ומריקה כו'. דבתר כלי חרס כתיב ואם בכלי נחושת בושלה ומירק ושוטף במים. ברייתא. ופירש הכ\"מ, דכיון דכתיב וי\"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא, בתריה גרירי:",
+                "רש\"י. וכ\"כ בפירוש החומש אישבר דכתיב בחטאת, וה\"ה לכל הקדשים. ע\"כ. ותמהני דא\"כ כי תנן לקמן מ\"ז אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ואמאי לא תנן נמי שבירה. והר\"מ פירש, זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס:",
+                "מקדשי קדשים איכא טפי, קרן ואצבע כו', אלא חד מתרי תלת חומרא נקט. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "תימה. מ\"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע\"ג דשייר בה כדי מעפורת, ולגבי חטאת מיקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי בלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב, בשורש קטן, שאם היה מיחדו לזתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא, חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת, כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא. תוספ':",
+                "וצ\"ל דהא דתנן [במסכת כלים פ\"ג] האלפם והקדירה שיעורן בזתים, היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא סגי בשורש קטן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "נחושת. אין הפרש בין כלי נחושת לשאר כלי מתכות. הר\"מ:",
+                "והקשו התוספ', דא\"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרנו לגמרי ויחזור ויתפרנו כו'. אלא על כרחך הוא חשוב בגד חדש כאלו אינו ראשון, ה\"נ בכלי כו'. אלא ה\"פ דפוחתו, שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו, ומיטהר בכך מטומאתו:"
+            ],
+            [
+                "מריקה כו'. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם. ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הר\"מ. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ז' לדעת רש\"י והר\"ב. ואפשר לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה אבל ה\"ה לשבירה:",
+                "מים ויין שני חלקי מים ואחד יין. רש\"י:",
+                "דאמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה. ואפילו במקצת כלי. גמרא:",
+                "גמרא. וצ\"ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולהו, דא\"כ לר\"ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו חם ושאר הכלי צונן, אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו וצריך הגעלה לכולו:",
+                "דאי למעוטי קדשים קלים, מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעיטי, אותה למ\"ל, אלא על כרחך דלא תמעוט אלא תרומה בלבד, דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תוספ'. ור\"ש אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס, וכמו שכתוב לעיל משנה ב'. גמרא. ואם כן מתניתין ב' כר' שמעון. ועתוי\"ט:",
+                "ואם כא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "לפי זה לא גרסינן תיבת עד וכן רש\"י השמיט תיבת עד. וכתבו התוס' דהכי שפיר טפי דלא לגרום עד, דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר, דאם לא כן אלא אף קודם לכן, אם כן לרבי טרפון מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ולפי זה מה שסיים הר\"ב ועביד ליה כו' בו ביום מיד, שלא בדקדוק הוא, והוה ליה למימר כמ\"ש התוספ'. והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. ועתוי\"ט:",
+                "הכום. מבפנים ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ\"א שטעון הדחה בפנים ושטיפה בחוץ. רש\"י. ולפ\"ז גרס מריקה ושטיפה בצונן ודשני קרא כו', משום דחד בפנים וחד בחוץ. ונוסחא אחרינא דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן, היא גירסת הר\"מ. ומפרש וזה לשונו, הכבום המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה, והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף, ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמר�� במריקת הכוס כו' ר\"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם. ועתוי\"ט:",
+                "מגעילן. שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה שנשתמשו בכל דבריהם גיעול, גיעולי נכרים, ומגעילין, וזולתן, ר\"ל להסיר ההגעלה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואינן כו'. ענין פוסלים במגע, שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים. או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה. לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש, ואמרו יקדש להיות כמוה, כיצד, אם פסולה תפסל, ואם כשרה תאכל כחמור שבה. וע\"מ שתהיה שם בליעה כו'. ת\"ל בבשרה, עד שיבלע. שאר קדשים מנין ת\"ל זאת התורה לעולה כו'. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המחטא יאכל ושאינו מחטא לא יאכל א\"א לומר, שהרי כל המשמורה כולה דאין מחטאין ואוכלין, כדאיתא בגמרא. ומ\"ש הר\"ב בשעת הקרבה, ללא צורך כתב כן, דבסיפא מתניא בהדיא. ועוד, דהו\"ל לפרש כן בתחלה:",
+                "כדילפינן בחולין דף כ\"ד ומנחות דף ע\"ג. רש\"י:",
+                "לערב. משום טבול יום קתני לה. דאי מחוסר כיפורים לא בעי אלא טבילה, כדמוכח פ\"ג דחגיגה מ\"ג:",
+                "והר\"מ מסיים, וכן מחוסר כיפורים. וקשה מפ\"ג דחגיגה מ\"ג. ע\"ש. ובנוסחת א\"י מצאתי מוגה בלשון הר\"מ שבמקום שכתב ליגע צריך להיות לאכול. ומה שכתב על מנת שלא יסיח כו' עד ומחוסר כיפורים נמחק וגרס הכי, ומותר לו ליגע אפילו קודם טבילה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ואינו חולק. גמרא, מפלג הוא דלא פליג וכי מזמנים ליה אכיל, ורמינהו, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים. אמר ר' ירמיה לא קשיא כאן בפסח, איידי דאכיל פסח אכיל נמי קדשים. והתם כו' וה\"ק אבל לא בקדשים של כל ימות השנה כו'. גמרא:",
+                "בין כו'. בגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. בתורת כהנים, בעל מום עובר מנין, ת\"ל כל אשר בו מום לא יקריב:",
+                "בבשר כו'. שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. כך מצאתי:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ולפ\"ז יש לפרש דרבותא דאפילו קמ\"ל, וכ\"ש איפכא כי טהור בזריקה וטמא בהקטר, דטומאתו קרובה לשעת חלוק ואכילה. אבל בגמרא דייקינן דהא טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר חולק, מתניתין דלא כאבא שאול דאמר עד שיהא כו', ולפ\"ז רבותא דאפילו, לא קאי אלא משום דטהור בשעת הקטר. ונראה דפירשו כאבא שאול משום דאבעיא דר\"א נטמא בינתיים [שכתב הר\"ב] קאי אליביה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דבמשנה ד' תנן לאחר הפשטן עורותיהן לכהן, מתניתין בהווה דאין הפשט קודם זריקה. פירש\"י משום שאסור לשהות הדם כל כך. ומתניתין דלקמן אי אתרמי דאפשיט קודם זריקה ונפסל הבשר וזרק הדם, עורותיהם לכהנים, שהדם מרצה על העור בפני עצמו. גמרא:",
+                "לכהנים. ומה שאמר עולה שעלתה לאיש, אינו ר\"ל עלתה משום חובה, אבל ר\"ל עלתה לגבי המזבח. הר\"מ:",
+                "דמחד קרא ממעטינן דהא ילפינן מהדדי בג\"ש דלה לה. תוספ':",
+                "כלומר דמקרי עולת הקדש ולא עולת איש. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ברייתא בגמרא. והר\"ב לא הקדים לכתוב דכתיב כו' לרמוז על רישא דברייתא. דלתנא דמתניתין דיליף לקדשי קדשים בקל וחומר א\"צ מיעוטא לקדשים קלים. אלא משום סיפא בלבד נקט לה. נ\"ל. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בעורו. אבל בבשרו לא. דאפילו להאכילו לכלב אסור, דדרשינן ואכלת ולא לכלביך [כלומר דבר שאינו עומד אלא לכלביך] אבל מידי דחזי לדידיה, א��תרי לגמרי כדתנן במ\"ב פ\"ה דבכורות. תוספ':",
+                "וכתב הרא\"ש שהוא בקבורה:",
+                "וכן פסק הר\"מ בחבורו פ\"ג מהלכות בכורות. ולא כן פסק בהלכות איסורי מזבח. אלא דבשר בשריפה. וכן דברי רש\"י ותוספ' דהוי בכלל כל שפסולו בקודש בשריפה. ודלא כמ\"ג דפ\"ט דמכילתין ודפרק ג' דמנחות דמשמע התם דטריפה לא הויא בכלל פסולו בקודש. ותו קשה אמאי העור בשריפה כשהבשר בקבורה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שהר הבית גם כן בכלל המקדש הוא, ולפיכך נקרא בית הבירה, שכל המקדש קרוי. בירה כריש לקיש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון הברייתא, השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור ולא המסדר את המערבה. ואיזהו השורף, המסייע בשעת שריפה, ומסיים הר\"מ, כגון המהפך בבשר והמשליך עצים והמהפך באש והחותה גחלים כדי שתבער האש וכיוצא בהן:",
+                "יש לתמוה, דהוה ליה למימר לאחר שניתך כלישנא דמתניתין והיינו בתחילת השריפה דעדיין לא נעשה אפר, וכדאיתא בגמרא דאיכא בינייהו בין תנא קמא דברייתא לר' שמעון. תוי\"ט. ועיין עוד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פטור. ר\"ל על העליה כו':",
+                "כדכתיב בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, בראויין להביאן לפנים ולהעלותם הכתוב מדבר. רש\"י. ובגמרא יליף מקרא גם לשחוטי חוץ שהעלן בחוץ:"
+            ],
+            [
+                "א\"ל כו'. דרבנן היו סבורין דטעמיה דר\"י משום דמחולל ועומד הוא. ועתוי\"ט:",
+                "מי שטומאה פורחת ממנו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא, דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה'. ומבעי ליה להוציא שעיר המשתלח:",
+                "ואיש איש דכתיב גבי שחיטה, אטרינן בגמרא לחייבו כששחט להדיוט, אבל לרבות לב' שאחזו לא, דהא כתיב מעוטא האיש ההוא. ותימה על הר\"ב לעיל שפירש מדם יחשב וגו'. ועתוי\"ט:",
+                "על כל עלייה כו'. נאמר במעלה חוץ, לעשות אותו לה', על כן אר\"ש אותו נופל על כל אבר ואבר, ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר. ור\"י אומר שהוא נופל על האבר כולו, ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר. הר\"מ:",
+                "המזבח. שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. רש\"י:",
+                "פירש\"י בהיתר הבמות. ומסיים בגמרא ולפיכך [בשעת איסור הבמות] העלה על הסלע או על אבן חייב:"
+            ],
+            [
+                "קדשים כו'. ילפינן לכל קדשים מדכתיב זבח. וילפינן להקומץ וכולהו, מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, כל הבא לאהל מועד חייבים עליו בחוץ:",
+                "כזית כו'. כיון דלר\"י לעיל המעלה אבר חסר פטור, הבא בשאותו כזית הוא אבר. א\"נ, כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהוא בשר או חלב. כ\"מ:",
+                "חייב. קסבר, כי כתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, אשיעור הקטרה כתיב והיינו כזית. רש\"י:",
+                "את כולו. מדלא פליג ארישא גבי עולה, אותו ה\"נ דריש ליה אשיעור הקטרה כרבנן. ומיהו עולה דלא מיפסלה בחסרון, דכל עצמה בדם תלויה כפרתה חייב בכזית, אבל בהני פליג דקא סבר קומץ כוליה היינו שיעור הקטרתו אף בפנים דהא מיפסל בחסרון. וכן כולם שכולם מתירין כו'. רש\"י:",
+                "כל שהן. משיעור הכשר. דבלבונה שחסרה פליגי במנחות פ\"ק דלר\"ש כשרה אפילו עמדה על קורט אחד, ולר\"י בשני קרטין. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כר\"י דאמר אינו חייב ער שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים. רש\"י:",
+                "וכלומר, דאף בפנים לא אמרינן בכהאי גוונא לפי שמין במינו כו'. כך נ\"ל. וכן מוכח מסיפא. ועתוי\"ט:",
+                "פט��ר. לפי שהקומץ אינו ידוע הוא כמו האימורים. הלא תראה כי כשנקמץ וחזר לתוכה הרי דומה לאימורים וחייב. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הזורק כו'. נפקא ליה בגמרא [דף ק\"ז] מקרא:",
+                "חייב. ולא פליג ר\"א דאפילו בחטאת הפנימיות אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת, מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש\"י:",
+                "וכן פסק הר\"מ. ותמיהני, דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלכה למשה מסיני שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהיה חייב על מה שהוא הלכה למשה מסיני כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו, דבגמרא מסיק דטעמיא דר\"א דהלמ\"מ היא. והשתא קשה לי דבמ\"ט פ\"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהלמ\"מ היא, וא\"כ אמאי אין הלכה כר\"א כו'. ולפ\"ז יראה לי דכשיעורא פליג ר\"א דס\"ל דאין צריך שיעור כלל, וכדאיתא בגמרא, דמי החג משמע אפילו פחות מג' לוגין. ולפי דקי\"ל כמ\"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין, לכך פסק הר\"מ דלא כר\"א דהכא. וכ\"פ בחבורו, המנסך ג' לוגין חייב, פחות מכן פטור. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פרק ה':"
+            ],
+            [
+                "כמו שכתבתי בריש פרקין. ושחיטה בחוץ בעוף פירש\"י דרחמנא רבייה מאו אשר ישחט. ואהעלאתו נמי אמרינן ואליהם תאמר, לערב פרשיות, דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר כו':",
+                "ואפילו עלתה תרד. ור' יהודה הוא דאמר הכי בפ\"ט מ\"ב. רש\"י:",
+                "דבשחיטת חוץ לא שנא לילה מיום, דהא ראוי הוא לבוא אל פתח אוהל מועד למחר. ובהעלאתו נמי חייב דהא כתיב ואליהם תאמר. רש\"י:",
+                "דהא בפנים אם עלתה לא תרד אית ליה בפ\"ט שם. רש\"י:",
+                "ואם תאמר מאי שנא משוחט בהמה בלילה בפנים. ויש לומר דשוחט עוף בפנים מקטל קטליה, ואם עלה ירד אפילו לר' שמעון אע\"ג דלא מטמא בגדים אבית אבליעה כדלעיל סוף פרק ז' תוספ':"
+            ],
+            [
+                "וא\"כ מתניתין דוקא בדמים הפנימים. כדפירש הר\"ב במ\"ו:",
+                "למה. בגמרא מפרש דאגמרינן במאי דמדמינהו, דמתניתין רבי היא דאמר בסוף פרק ד' דתמורה, אבודה בשעת הפרשה מתה. וה\"ק טעמא דאבדה דדמיא לכוס דחוי. הא הפריש ב' חטאות לאחריות, כי מתכפר באחת השניה תרעה, ואם שחטה סתם כשר לעולה. ומשכחת לה בחטאת שעיר נשיא שהוא זכר עולה:",
+                "וה\"נ כשיש ידיעה בינתיים:",
+                "כשם כו'. ואשחט שניהם בפנים קאי כו'. אבל משום שחוטי חוץ לא איצטרכא ליה, דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה, כדאמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שעיר המשתלח. לאחר וידוי. דאי קודם וידוי, בעי ליכנס להתודות עליו. גמרא. וכלומר והרי הוא ראוי לבא:"
+            ],
+            [
+                "משכן ה'. ובגמרא פריך וה\"נ תיפוק ליה מואל פתח אהל מועד. לא הביאו דלעיל. ומשני, דמהתם ליכא למשמע אלא כל שאינו ראוי לבא כלל, ושעיר משתלח נמי משיצא לאחר וידוי אינו ראוי לבוא, אבל כי נראה ונדחה כי הני דמתניתין אימא לא, איצטריך לפני משכן ה':",
+                "אמר להו משה לישראל, כי עליתו לארץ י\"ד שנים שכבשו ושחלקו, ישרות תקריבו, דהיינו נדרים ונדבות. חובות, לא תקריבו ואפילו בבמת צבור עד שתבואו אל המנוחה זו שילה, וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה לא תעשון. גמרא:",
+                "לרווחא דמלתא נקטיה הכי, ובלאו הכי הוה מצי למימר דאימא מודה כו':",
+                "בלא תעשה. אין הענין שחייב כרת ומלקות, שזה לא יבא לעולם כו'. אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרת כרת שאין לוקין עליו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומצורע. לשון רש\"י לא גרסינן במתניתין. ועתוי\"ט:",
+                "עירוב פרושים כתב הר\"ב. דמ\"ש נדבה, לשון רש\"י הוא, ולדידיה בקודם שהקריבו מיירי, דהא מתקבלות בפנים לנדבה קאמר. וז\"ש לאחר שהקריבו, לשון הר\"מ הוא. וקרוב להגיה בדברי הר\"ב שצ\"ל א\"נ לאחר כו'. ופרושו שז\"ש נדבה לשמן, להכי מדקדק לשמן משום דשלא לשמן אמרינן בגמרא דאפילו אשם נמי הואיל וראוי שלא לשמן בפנים. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "זרות. כל הנך הקטרות בדבר שדרכן לאכול לאו הקטרה נינהו. וכל הנך עבודות הואיל ויש אחריהן עבודה, אין זר חייב עליהן מיתה. כדאמר במסכת יומא, עבודת מתנה, ולא עבודת סילוק. עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה. ופירוש סיפא דקרא והזר הקרב יומת עבודת מתנה שאתה נותן על המזבח, ולא עבודת סילוק שאתה מסלק וסר מעל המזבח כגון תרומת הדשן. עבודה תמה, עבודה שהיא גומרת ומתממת את הדבר, ולא שיש אחריה עבודה, כגון שחיטה וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה. אבל זריקה עבודה אחרונה שבדם כו'. רש\"י:",
+                "טומאה. דאזהרת זרות ושמוש בטומאה מחד קרא נפק, מוינזרו ולא יהל, לו, ובכל הזבחים תנינא מאי דמחייב אזרות מחייב אשימוש טומאה. רש\"י:",
+                "מחוסר בגדים. דאינהו נמי בזמן שאין בגדים עליהם אין כהונתן עליהן והוו להו זרים. רש\"י:",
+                "רחוץ כו'. גמר חוקה חוקה ממחוסר בגדים. התם לענין אחולי עבודה, ולענין מיתה נמי אנן גמרינן לה מהתם. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לגלגל. וימי הגלגל י\"ד שנה שכבשו וחלקו מפרש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כשתעברו את הירדן לא תקריבו בבמות כלל ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות, אלא איש כל הישר בעיניו תעשו, דהיינו נדרים ונדבות, כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא באתם עד עתה אל המנוחה. ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, היינו לאחר ירושה וישיבה. והיה המקום וגו' השמר לך וגו' היינו איסור במות. רש\"י:",
+                "של גג של נסרים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לנוב. כמו שנאמר [שמואל א' כ\"א]. אין לחם חול וגו' כי אם לחם קודש אשר לפני ה', אלמא שולחן ומזבח התם הוו. חרבה נוב בימי שאול, באו לגבעון כדכתיב [במלכים א' ג'] כי היא הבמה הגדולה. רש\"י:",
+                "דכתיב [שמואל א' ז'] ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וגו' ויהיו עשרים שנה, והן משחרבה שילה שנשבה הארון והוחזר לקרית יערים, ואז לקחו דוד מקרית יערים אחרי שמלך בחברון ז' שנים ומלך בירושלים ל\"ג שנים כמפורש הכל בכתוב, הרי נ\"ג שנה, ושלמה מלך ד' שנה כשבנה הבית, [במלכים א' ו']. הרי נ\"ז שנה:",
+                "ערי ישראל. דהא בכל מקום שהוא שם עושה במה ומקריב. רש\"י. לפי שלא היו לישראל עדין ערים ברשותן אבל היו עסוקין בכבושן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "נחלה. שנתקיימה קדושתה ועמידתה לעולם, ועליה אמר הנביא (תהילים צ״ד:י״ד) ונחלתו לא יעזוב, לפי שאמר בתחלת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ולסגולתו. אחר כך אמר שהקב\"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו. שנאמר [שם קל\"ב] כי בחר ה' בציון. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הקלעים. לפנים לכותלי העזרה. הר\"מ:",
+                "החומה. של ירושלים, שהיא במקום מחנה ישראל שבמדבר, כדכתיב ואכלת שם לפני ה' אלהיך. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וכלומר דעיקר פרשת שחוטי חוץ על אותן שבמדבר נאמרה:",
+                "הכי פירשו בברייתא, דכל הענין של אותה פרשה בתחלתה עד פסוק ולא יזבחו וגו' שיענש כרת ��ל השוחט בחוץ והמעלה בחוץ, מדבר בקדשים שהקדישן בשעת אסור במות והקריבן בשעת איסור במות, דהיינו משהוקם המשכן. ומפסוק ולא יזבחו ולהלן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות וכדכתיב אשר הם זובחים על פני השדה והכי משמע אשר הם זובחים שהיו עומדים לישחט בבמה אם הקריבה בשעת איסור במות כאלו הקריב על פני השדה. ושם נאמר והביאום לה' מצות עשה. ולא יזבחו עוד. מצות ל\"ת. יכול יהא ענוש כרת, ת\"ל זאת להם וכו', זאת להם עונש עשה ול\"ת ולא אחרת להם כרת:"
+            ],
+            [
+                "פירש\". וזבחו זבחי שלמים לה' אותם, ואוקמינא להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות, וכתיב אותם מעוטא, אלמא זבחים הוא דהוו נהיגי בהו, ולא עופות ומנחות. ועתוי\"ט:",
+                "הזמן. דיליף בברייתא מוזאת תורת זבח השלמים, לעשות זמן בבמה קטנה כזמן במה גדולה:",
+                "והנותר. נמי מפגול יליף מג\"ש דעון עון. רש\"י:",
+                "ותמיהני למה לא פירשו כמו בכל מקום דמתניתין פיגול נותר טמא, דטמא לענין אכילה. וכן פירש\"י הכא וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל וגו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה זבחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Gittin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,498 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Gittin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "גט. לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולכך נהגו לכתוב בו י\"ב שורות כמנין גט. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"פ רש\"י. והר\"נ פירש דח\"ל של צד מערבי של א\"י נקט. לפי שבאותו צד ליכא עיירות מובלעות וסמוכות שהרי הים מפסיק ובצדדים אחרים לא פסיקא ליה מלתא משום דאיכא עיירות סמוכות ומובלעות (ולקמן אמרינן דת\"ק מפיק אלו מכלל). ומש\"ה אמר ממדינת הים שהיא מערב א\"י וה\"ה לכל צדדים אחרים מאותן עיירות שהן דומות לאלו שבמדינת הים שאינן לא מובלעות ולא סמוכות. ואפשר שלזה כיון רש\"י ז\"ל במה שסיים כלומר כל חו\"ל שהוא דומה לחו\"ל שבמדינת הים:",
+                "וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה ; ואין בקיאין היינו דאין חוששין להך דרשה דאל\"ה מ\"ש משאר הלכות גיטין דלא חיישינן להו דלא בקיאי. תוספ':",
+                "ורש\"י פירש דסתמא כי מסהיד בפ\"נ ובפ\"נ לשמה קמסהיד. וסיים הר\"ן דמימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אם נכתב ונחתם בפני ש\"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה. ואלו לא נכתב לשמה היה אומר השליח כך אירע מעשה דלאחר נכתב. והא דסגי בעד אחד, משום דרוב בקיאין הן. ואפילו לר\"מ דחייש למעוטא הבא הוי מעוטא דמעוטא, ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא ועתוי\"ט:",
+                "ופריך בגמרא א\"כ בפני נכתב למ\"ל, ומשני דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:",
+                "דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב\"ד ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא:",
+                "החגר. בגמרא מפרש דבהא פליגי דת\"ק סבר דמרקם וחגר אע\"פ שהן מחו\"ל א\"צ שיאמר בפ\"נ ובפ\"נ לפי שהן עיירות הסמוכות לא\"י, וכ\"ש מכפר לודים ללוד שא\"צ לפי שהוא מובלע בתחום א\"י כו'. ואתי ר\"ג לאפלוגי עלה ולמימר דדוקא במובלעות כמו מכפר לודים גמירי ושכיחי, אבל סמוכות כגון, רקם לא גמירי ולא שכיחי. ואתא ר\"א למימר דאפילו מכפר לודים שהוא מובלע צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, דנהי דמודה לרבנן קמאי דמובלעים גמירי ושכיחי, אפ\"ה מצריך בהו, לומר בפ\"נ ובפ\"נ כדי שלא תחלוק במדינת הים. הר\"ן:",
+                "מכפר כו'. מיקרי כפר. לודים שבני לוד מצויין בה תמיד. ומש\"ה נקט ללוד לרבותא. הר\"נ:",
+                "והמוליך. ובהא פליגי את\"ק, דלת\"ק המוליך מא\"י לחול א\"צ לפי שבני א\"י בקיאין, לשמה, וחכמים גזרו מוליך אטו מביא. ולמ\"ד טעמא משום קיום חכמים לפרושי מלתא דת\"ק אתו דמביא לאו דוקא. אלא ה\"ה מוליך. גמרא:",
+                "במדינת הים. לטעמא דאין בקיאין ה\"ה באותה מדינה נמי צריך שיאמר, אלא דנקט ממדינה, למדינה למידק מינה דהא ממדינה למדינה בא\"י לא צריך, ואפילו לכתחלה. ולאידך. טעמא נמי בא\"י דקביעי ב\"ד שכיחי שיירות. גמרא:",
+                "גמרא ופירש\"י שלא ילך מזו לזו. ובא\"י נמי, לטעמא דקיום דמקפידין ולמ\"ד לשמה נמי דאיהו ס\"ל נמי טעמא דקיום דאלו בחו\"ל אפילו באותה הגמוניא כדאיתא. בגמרא:",
+                "הגמוניא. פקידות:"
+            ],
+            [
+                "למזרח. אבל מערב א\"י א\"צ גבול שהים הגדול גבולה ד��תיב וגבול ים והיה, לכם הים הגדול. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ואשקלון. ובספר יהושע מוכח דמא\"י היא. גם בספרי חשוב פרשת אשקלון מכיבוש עולי בבל. והר\"ן תירץ דפרשת אשקלון אינו אלא פרשת דרכים שלה ושכן הוא בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "א\"צ כו'. דמשום עגונא הקילו ולא הצריכו קיום כל שלא ערער. תוספ':",
+                "דאלת\"ה הא קיי\"ל (פ\"ב דכתובות מ\"ח) דאין ערעור פחות משנים. ואלא תרי ותרי נינהו מה חזית דסמוך אהני סמוך אהני ואוקמה בחזקת אשת איש. ועתוי\"ט:",
+                "משום דלא קביעי ב\"ד ולא שכיחי שיירות:",
+                "משום דקיי\"ל כמ\"ד דטעמא משום קיום הוא:",
+                "דלאחר נתינה תוך כדי דיבור מצי למימר בפ\"נ ובפ\"נ. הר\"נ:",
+                "עדים. דקיי\"ל עדי מסירה כרתי:",
+                "יתקיים. מפרש בגמרא למ\"ד דלא בקיאי כו' דהכא לאחר שלמדו. כלומר לאחר שקבלוה הדרשה דלשמה. ואפ\"ה ביכול צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ דלא עקרו לתקנתייהו כו'. אבל פקח ונתחרש מלתא דלא שכיח היא ולא גזרו בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב או חפשה לא ניתן לה. עד שיכתוב לשמה. הר\"מ. ולמ\"ד משום קיום ודאי דבעי קיום מידי דהוה אשאר שטר. ועתוי\"ט:",
+                "אחד כו'. לומר שיש עוד דרכים אחרים ששוים וכדלקמן:",
+                "גיטי נשים איפכא הול\"ל ששוו שחרורי כו' דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא דאגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כל גט. כל שטר קרוי גט:",
+                "מפרש בגמרא כגון דחתם ישראל לבסוף. כלומר אחרי הכותי דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמיה דאין עדי גט חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם. אבל שאר שטרות דחתמי זה בלא זה אימר רווחא שביק למאן דקשיש מיניה, ואתא כותי וחתם למעלה. והיינו למ\"ד גירי אמת הן ואיכא עכ\"פ תרי סהדי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ומפליג פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני ור\"ג מכשיר בשנים ומעשה נמי כו'. גמרא. ולדידיה דאחזוק בהא כלומר בגיטין ושחרורין ולא אחזוק בהא בשאר שטרות. תוספת. ולת\"ק אפילו באחזוק לא סמכינן עלייהו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות:",
+                "והוא לשון ערוך וסדור:",
+                "אף אלו. מפרש בגמרא דדוקא בדאיכא עדי מסירה הוא דמכשיר. וס\"ל כר\"א דעדי מסירה כרתי. ומיירי נמי בשאותן עדים החתומים בגט שמותיהן מובהקים. בגמרא (גיטין דף י\"א ע\"א) מפורש היכי דמי שמות מובהקים כגון הורמוז ואבדינא וכו'. פירוש שאותן שמות אנשים מושאלים היו משמות גלולים אשר עבדו הפרסיים בימים הקדמונים, הא לאו הכי חיישינן דלמא אתי למסמך עלייהו, דמודי ר\"א במזויף מתוכו שהוא פסול. ות\"ק נמי ם\"ל כר\"א אלא דגזר אטו שמות שאינן מובהקים:",
+                "דהדיוט לית ליה קלא. ואפילו בשמות מובהקים איכא למיחש שמא יטעו לומר דישראלים נינהו ואסקי שמייהו הכי ויבואו להכשיר בלא עדי מסירה כו'. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. דיכול לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך. גמרא. ופירש רש\"י אלא חזור על הפתחים. ומסיים הר\"מ שישראלים, מצווים להחיות עבדים שביניהם:",
+                "התרומה. ועבד ישראל מפסידו משפחה כנענית. ואע\"ג דמתירו בבת חורין, עבדא בהפקרא ניחא ליה זילא ליה לזלזל בה לכל תאותו ומתנהג עמה בפריצות. ורבנן, הא דמתירו בבת חורין עדיפא להו. גמרא:",
+                "וק\"ק דאע\"ג דבהמה נמי אוכלת. מ\"מ כיון שאם יהיה בן חורין לא יאכל, הוי זכות מה שאוכל עכשיו. ובגמרא הכי איתא מפני כו'. דאי בעי שקול ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כל היכי דאיתא. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "תנו. גרסינן ול\"ג תן שלא מסרו ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה, לו השליח לעבד להיות משוחרר. רש\"י:",
+                "ולא אמרינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואפילו למ\"ד משום קיום וצ\"ל בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי, בחציו ראשון שיש בו שם כו' שהוא עיקר הגט מינכר מלתא ולא אתי לאחלופי. תוספ':",
+                "וא\"צ שיהיו שניהם אדוקים וחתומים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוהים על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כו'. תוספ':",
+                "למ\"ד משום קיום האיכא שנים שמצוין לקיימו, ולמ\"ד משום לשמה, מיירי לאחר שלמדו, ובתרי לא שכיחי הלכך לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו:",
+                ". אחד. שלישי. רש\"י:",
+                "דכיון דההוא דאמר בפני נחתם לא אמר בפ\"נ אתי לאחל. פי בקיום כו'. ומ\"ד לשמה, הא ס\"ל נמי טעמא דקיום. גמרא:",
+                "מכשיר. כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה, תו לא אתי לאחלופי. גמרא:",
+                "כשר. למאן דס\"ל טעמא דקיום, אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע\"פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפ\"נ אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוספ'. ואפילו יוצא מתחת ידו אחד נמי כשר. ולטעמא דלשמה דוקא ביוצא מת\"י שניהם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל דנקט בת אחותו לפי שהיא בת גילו, כדאיתא בסוף פרק ה' דנדרים. ובירושלמי מעשה באחד שנשא בת אחותו וזנתה כו'. ולפ\"ז י\"ל דמשום מעשה שהיה נקט בת אחותו:",
+                "דלא אמרינן אוקמה אחזקת א\"א והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו. ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא א\"א. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "דאי משום זנות לא שכיח ורבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן דכשאין בו זמן נמי כשיבא הגט ליד האשה יכולה לבוא לב\"ד או לפני עדים ותראה להם גיטה ויכתבו לה שמאותו היום נתגרשה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "של קיימא. לאתויי מי טריא (פירוש גשמים שנשארים על הגגות. ל\"א מים ששורין בהן פירי) ועפצא:",
+                "של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כו' אבל של כרישין ובצלים ועלה ורדין וירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוספ':",
+                "אע\"ג דבמשנה ד' פ\"ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי, לא קשיא, דהכא שאני דכלל פרט וכלל דריש דונתן חזר וכלל, אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. א\"נ הכא קרא יתירא קדריש וכתב לה תרי זימני. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ולשון טופס הוא שהוא העתק ותואר הגט. ותורף, הוא גילוי הגט, מלשון יניחנה במקום התורפה:",
+                "וליכא למימר דדיעבד. אפילו תורף כשר. דהא כיון דמחובר פסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד אית לן למפסליה. הר\"נ:",
+                "י\"ט לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן, כל ששאר התורף נכתב כהלכתו, זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. ואפשר דאלמוהו כאלו היה של תורה. ב\"י:",
+                "ויעביר תנאי שהיה בו. רש\"י:",
+                "ואע\"ג דאינו דומה נמחק פעם אחד לנמחק ב\"פ ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת\"ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ב\"י, ועתוי\"ט:",
+                "מכשירין. אין לתמוה איך מכשיר ר\"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר\"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייה�� כגון בשמות מובהקים דכשר. ה\"נ כשר. הג\"א:",
+                "ואע\"ג דבשאר שטרות נמי קיי\"ל דע\"י עדי מסירה גובה ממשועבדים, מ\"מ כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה, והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו. וכתבו התוספ' דהיינו דוקא בשטרות העומדים לראיה, אבל שטר מכר ומתנה דמי לגיטין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "היינו טופם:",
+                "משום דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחלה. ולא דמי לכתבו במחובר במתניתין דלעיל. הר\"ן:",
+                "את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומסרו לה לגירושין. רש\"י. ואע\"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה. הר\"נ:",
+                "שוברו. שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש\"י:",
+                "בחותמיו. היינו עדי מסירה. הר\"נ. והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר\"א מפני תקון העולם. רש\"י:",
+                "ואע\"ג דאמרינן לעיל דסגי בקול קולמסא, היינו למאן דיכול למחזי דמסתפי סופר מיניה דילמא חזי ליה, אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה, הלכך לא מצי אמר. ר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "היינו למאי דפסקינן כמ\"ד דטעמא משום קיום:"
+            ],
+            [
+                "הקטן. מה דשכיח טפי תני ליה ברישא. דגדלות הקטן ודאי שכיה וכן פקחות החרש שכיה יותר מפתוח הסומא ופתוח הסומא שביח טפי משיפוי השוטה:",
+                "בדעת. לומר דבדעת תליא מלתא אבל לא בכשרות, וסומא שהיה פתוח בשעת קבלה לא בעינן שיהא סוף בכשרות. גמרא:",
+                "דההלכה כמ\"ד דמשום קיום הוא:"
+            ],
+            [
+                "נאמנות. מפרש בגמרא בחו\"ל, דכיון שצריכה לומר בפ\"נ ובפ\"נ ואי אתא בעל מערער לא משגיחינן ביה מהימנא, דליכא למימר ד. לקלקולא מכוונה. אבל בא\"י דאינה אומרת בפ\"נ ובפ\"נ ואי אתא בעל ומערער משגיחין ביה, אינה נאמנת, דמכוונא לקלקלה:",
+                "לאו דוקא שיתנה הוא שתאמרי. וז\"ל הר\"ן, וקמ\"ל מתניתין שאע\"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ\"נ ובפ\"נ, אפ\"ה כל שהיא אומרת שנעשתה שליח צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, ולא מפטרה במגו דאבעיא אמרה נתגרשתי:",
+                "ואפילו שאין הגט מקוים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לגרש כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:",
+                "אפילו למ\"ד בעלמא יש ברירה, הכא מודה, משום דוכתב לה לשמה, משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מקום כו'. ומשמע שם עירו ושם עירה דלא. הג\"א:",
+                "שגם זה עיקרו של גט. ומתניתין ר\"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי, דחתימת העדים אינה אלא מד\"ס מפני תקון העולם, וכי כתיב לה לשמה אעיקר כריתות קאי, דהיינו כל הני דאמרן:",
+                "חוץ כו'. קשיא דר\"א אדר\"א, דרישא דמתניתין אוקמינן כר\"א ושרי לכתוב לטופסי גטין ובלבד שיניח. תרי תנאי אליבא דר\"א. גמרא:",
+                "ולא קשה ממשנה ה' פרק דלעיל דשרינן בחש\"ו אפילו לכתחלה לכתוב טופס ולא גזרינן אטו תורף, דחש\"ו לא שכיח כלל לא גזרו. ועתוי\"ט שמביא פלוגתת הפוסקים בגיטי נשים אי פסול אפילו דיעבד:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא פליגי איכא מ\"ד כדי שיהיה אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם ואיכא מ\"ד שלא שהה אדם שם עד שעת מציאת הגט:",
+                "להרא\"ש פסול ואפילו לא הוחזקו שנים ששמותיהן שוים כל זמן שלא ראה שלא עבר אדם שם. ולהר\"מ אפילו עבר, כשר, דהלכתא כמ\"ד שלא שהה כו' אא\"כ הוחזקו ג\"כ דאז בעבר הוה תרתי לריעותא. ומובן ג\"כ באין השיירות מצויות. ועתוי\"ט:",
+                "פירשו התוספ' דהשליח נמי נאמן בסימן מובהק. אלא דבעדים אע\"פ שראוהו כבר מהימנו, ושליח לא מהימן אלא שאמר כן קודם שראהו:",
+                "משמע שיודעים שלא חתמו אלא על אחד אבל אין מכירין מי הוא אותו יוסף בן שמעון, וכשהעדים אומרים כן והוא אומר שעל שלו חתמו, נאמן, דלא חשרינן ליה שישקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה. אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סובר שהוא שלו, לפי שאינו יודע שיש יוסף בן שמעון אחר, או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע\"פ שאינו מכיר. תוספ':",
+                "וא\"ת ונחוש לשאלה, וי\"ל דקים ליה בנפשיה שלא השאילם לשום אדם. א\"נ ביודע שבחפיסה אבדו, ומ\"מ צריך שיהא מכיר החפיסה בטביעת עין:",
+                "בטביעת עינא. ובחפיסה ודלוסקמא נמי טביעת עין, כמו סימן. אלא דאיכא בין סימן לטביעת עין, דטביעת עין אין מועיל להכשירו אלא כשמצאו אותו בעצמו שאבד לו, ולא כשמצאוהו אחרים. ועתוי\"ט:",
+                "או חולה. משא\"כ גוסס דרוב גוססים למיתה. גמרא:",
+                "בחזקת כו'. מדאורייתא נפקא לן בחולין רף י', העמד דבר על חזקתו. רש\"י:",
+                "בת ישראל. צריכא דאי אשמעינן גט משום דלא אפשר (למיחש למיתה, דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות). אבל תרומה דאפשר (להיות נזונות בחולין) אימא לא, צריכא. גמרא:",
+                "השולח. צריכא דאי אשמעינן תרומה זימנין דלא אפשר (שהיא עניה ותטול בגרנות). אבל חטאות מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא. גמרא:",
+                "מקריבין. בגמרא מפרש דדוקא בקרבן נשים, א\"נ חטאת העוף שא\"צ סמיכה. דאי לאו הכי לכתחלה אין לעשות בלא סמיכה, דהא מעלין עליו כאלו לא כפר:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"פ רש\"י. ומשמע דאלו אבדה דבסיפא היינו שטבעה. וקמ\"ל דאעפ\"כ נותנין עליו חומרי חיים דשמא יצא. (כדאיתא פט\"ז דיבמות מ\"ד) רסתם ים מים שאין להם סוף הוא. ועתוי\"ט בשם הר\"מ:",
+                "ליהרג. בגמרא איכא תרי לישנא, לחד לישנא דוקא בב\"ד ישראל בזמן הבית היו נותנין עליו חומרי חיים (והוא דעת הר\"מ). ולאידך לישנא, בב\"ד ישראל לא היו נותנין עליו חומרי חיים. ועתוי\"ט:",
+                "בת ישראל כו'. וכ\"ש לאיסור אשת איש. ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נותנו לה הרי זו ספק מגורשת. וכמ\"ש הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אחר. דשליח עושה שליח כדאיתא בקדושין דף מ\"א. ודוקא חלה. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע דלא קפיד אם יטול החפץ תחלה אם לא והרי זה כאומר תן לה הגט וטול החפץ שגם בזה לא ישלחנו ביד אחר כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובחלה דלא עדיף ממי שבא מכחו. פוסקים:"
+            ],
+            [
+                "כיון דמלתא דפשיטא הוא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני. רש\"י והר\"נ. ובהג\"א יהיב טעמא, משום דהוי כמתנה מועטת ואסור לחזור בו:",
+                "ואפילו לא ירש אלא מלא מחט משום דגובה וחוזר וגובה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ב\"ד. על מנת שיפריש על מעות אלו מחלקם. הר\"מ:",
+                "א\"צ כו'. דהיה כח ביד ב\"ד להטיל חוב זה על הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה. רש\"י. אבל על העני שהעשיר לא עבדו תקנתא דלא שכיח:"
+            ],
+            [
+                "מפריש כו'. בערבי שבתות ויו\"ט איירי דשרי שלא מן המוקף. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. והר\"מ לא חילק. ועתוי\"ט:",
+                "בקדים כו'. בגמרא תנא בתקופה כלומר שמוצאי החג היא בתקופת תשרי דאלו נמשכה תקופת תמוז עד כאן לא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן. רש\"י:",
+                "וראיה לזה מדתנן הבוסר משהביא מים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששלח. מהו דתימא לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא לבטוליה קמ\"ל. גמרא:",
+                "קדם כו'. מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורה קמכוין הני מילי לשליח אבל לדידה ודאי לצעורה קמכוין קמ\"ל. גמרא. ופירש הר\"נ דדומיא דשליח דהיינו דפגע ממילא, הכי נמי באשתו דפגע בה ממילא. וקמ\"ל דלא אמרינן לצעורה כו'. וקדם לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט. ועתוי\"ט:",
+                "שליח. מהו דתימא איהו הוא דלא מרח אדעתא לצעורה. אבל שליח דלא איכפת ליה כי טרח ודאי לצעורה. גמרא. וטרח דנקט לאו טרחת הדרך ורדיפה אבתרה קאמר דהכי מיירי בפגע אלא טרחת הדבור שיש טורח ועמל על האדם לצער האדם בדבור על ידי עצמו, מה שאין כן כשידבר לשליח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זה דעת ר\"ש ור\"ל בגמרא. רדייקי דבית דין היינו שלשה. וטעמא דבעינן שלשה והרי אין זה אלא עדות בעלמא, כתב הר\"נ דתקנה קדומה היתה כדי שיהא לדבר קול. ע\"כ. דבי תרי לא מפקי קלא דהכא בעינן גילוי מלתא מפי לגבות ממשעבדי כו'. ולדידהו חשש ממזרות ליכא דהא ג' מפקי לקלא. אלא טעמא משום תקנת עגונות, דכיון דאטרחינן עליה לילך כו' לא יטרח בשביל לעגנה. ור\"נ ור\"י סברי דב\"ד היינו תרי, וקרי להו ב\"ד משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. ואפילו היכא דלא חיישינן לשקרי. וכ\"פ כל הפוסקים. ולדידהו סעמא משום חשש ממזרות. וא\"כ הר\"ב מזכי שטרי אבי תרי ודלא כהלכתא. ועתוי\"ט:",
+                "והיינו מכות מרדות. דודאי דלא היו כאן מלקות דאורייתא. וטעמא דהיו מלקין משום דקיי\"ל דתקנתא דר\"ג לא היתה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם בטלו מבוטל. ומיהו דוקא לאחר תקנת ר\"ג, אבל מה שקודם ר\"ג, למר כדאית ליה ולמר כדא\"ל אפילו בדיעבד הוא:"
+            ],
+            [
+                "אלמנה כו'. וכל הבא ליפרע מנכסי יתומים. והוה מצי למתני אין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה. ונמנעו מלהשביע האלמנה אלא האלמנה הוי חדיש טפי, סד\"א משום חינא אקילו רבנן עלה. ולכך נקט רישא נמי באלמנה, כדאיתא בגמרא ותוס'. ועתוי\"ט:",
+                "נמנעו ב\"ד. הר\"מ:",
+                "ולפיכך באלמנה הוא דנמנעו אבל לא בגרושה. גמרא:",
+                "וז\"ל הר\"ן, כל מה שירצו יבחרו היתומים דבר קשה להדירה בו כגון קונם וכו'. ולא חשודה לעבור על נדרה ואפילו תעבור אין ענשן של נדרים חמור כל כך כענשן של שבועות שנפרעים ממנו ומכל העולם. ובגמרא, וניחוש דלמא אזלא לחכם ושרי לה. ומשני, קסבר צריכה לפרוט את הנדר היאך נדרה נדר הזה וכי מפרטה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרתי אם נהנתי מכתובתי כלום לא שרי לה:",
+                "וא\"ת ידירוה בדברים שאין בהם עינוי נפש שאין הבעל יכול להפר. וי\"ל כיון שאין בהם עינוי נפש לא תחוש אם תקיימם כו'. וא\"ת ידירוה שלא תאכל ככר זה כו' ותאכלנו לאלתר בפנינו וי\"ל דלא תחוש לעונש זה אלא בנדר שע\"י עומדת באיסור כל ימיה. תוספ' והרא\"ש. ובגמרא וכי לא ניסת נמי לכי מנסבה מיפר לה בעל. ומשני אין הבעל מיפר בקודמין. ועתוי\"ט:",
+                "פירש\"י ששבועות הדיינים הנזכרת במשנה, של תורה היא, ונקיט ס\"ת בידיה או תפילין ומשביע לה בשם או בכינוי. כדאשכחן באברהם שים נא ידך כו' ואשביעך ועונשה מרובה. וחוץ לב\"ד, שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי. ואע\"פ ששבועת המשנה טכסיסה כשל תורה תקנו כאן להקל בכך כדרך שתקנו שתהא גובה בנדר:",
+                "תקון כו'. לאו למימרא שהיו צריכין כך לכתחלה, דהא לעיל מכשירין חכמים דהיינו ר\"א אפילו בלא עדי חתימה. אלא תיקן ולימד לעשות כן כדי שלא יהא צריך לעדי מסירה. אבל אם ירצה לכתחלה לסמוך על עדי מסירה, יש לסמוך. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דקני ליה משבאי: (. ד) ותימא דתיפוק ליה לפי שנתייאש ממנו. והכי איתא בגמרא. וכ\"כ הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דאי ישתעבד לשני אכתי יפיל עצמו לגייסות כדי שירויח לענין מציאה ומתנה דלא קני ליה שני אלא למעשה ידיו כמו שקנאו השבאי שממנו קנאו הוא ופעמים נמי שהוא שונא לרבו מתמול שלשום ומפקיע עצמו ממנו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ישתעבד. ורבו נותן דמיו. תוספתא. ופירש הכ\"מ דהיינו אם פדאו לשם עבד. אבל כשפדאו לשם בן חורין, הרי הפקיר דמיו:",
+                "והיינו אפותיקי מפורש לאפוקי אם כתב לו גבה חובך מזה דהיינו אפותיקי סתם למה ליה למשחרר דלכתוב שטר הא כתוב וקאי דהא משעבדי ליה כולהו נכסי. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אי אפשר. משום לאו דלא יהיה קדש. דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל איתתא אמה. ולישא חציה שפחה וחציה ב\"ח א\"י כו'. ועתוי\"ט:",
+                "לא תוהו כו'. הא דלא נקט קרא דאורייתא דפרו ורבו. משום דאי היה יכול לקיים שבת כל דהו משום פרו ורבו לא הוה כפינן ליה דלא מחייב בה משום דאנוס הוא. ועי\"ל דנקט לשבת משום דשייך אף בצד עבדות אבל פר\"ר לא שייך אלא בצד חירות (דאתתא לא מפקדה אפו\"ר וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה) תוספ':",
+                "בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנית ברא אותה, כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל בגמרא:",
+                "ואלוקח קאי, שהוא המוציא ואסורא גביה איתא ואותו קנסו שיאבד דמיו. גמרא:",
+                "ספרים. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל שלא בא לומר שצריך שיאמר כן בשעת גרושין, דאם כן במוציא משום שם רע נמי הו\"ל לפרש כן. אלא שפירושו מאי איכפת ליה באם נדרה וקאמרי שהוא אומר אי אפשי כו'. תוספ'. וע\"ע:",
+                "לאו דוקא דהא לא התנה בכך אלא לעז בעלמא. וכ\"כ הר\"י:",
+                "אבל לקלקולא לא חייש הכא, דבצריך חקירת חכם ס\"ל כר\"א, ובא\"צ ס\"ל כר\"מ. גמרא:",
+                "נ\"ל דרבי מאיר לטעמיה במשנה י\"ז פי\"א דנדרים, באומר לא הייתי יודע שזה נדר שאעפ\"כ ה\"ל להפר, ור\"א ס\"ל כרבנן דהתם. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא, פשיטא מאי נחוש לה, מהו דתימא לגזור משום דר\"נ, דתניא ר\"נ אומר הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כמו שהקריב עליה קרבן. והאי כיון דקיים נדרו נקנסיה מלהחזיר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "אילונית. פירוש שחשב שהיא אילונית גמורה דלא ילדה, וגרשה בגט. ואע\"פ שהאילונית א\"צ גט כדתנן ריש פ\"ק דיבמות כו', הכא איירי כדאמרן דלא נולדו בה סימני אילונית גמורות אלא שהוא חשב כן, והיינו דקתני כו' והיו לה בנים. ואם נולדו בה סימני אילונית א\"א בשום צד שיהיו לה בנים. הר\"ן:",
+                "לפיכך אומרים לו קודם גרושין הוי יודע שהמוציא את אשתו משום אילונית לא יחזירנה ע��למית. רש\"י:",
+                "כלומר והשתא רבנן נמי חיישי לקלקולא. ועתוי\"ט:",
+                "וקשיא, דא\"כ הטיל התנאי בגט עצמו וכשלא נתקיים נמצא שהגט בטל. ובמתניתין דלעיל דכפליה כי לא נתקיים התנאי והגט בטל מה הועילו חכמים בתקנתם דלא יחזיר. והתוספ' והר\"מ כתבו בדכפליה למילתיה ולא כפליה לתנאיה. דאי כפליה לתנאיה אין מועיל מה שלא. חזיר, דלעולם איכא קלקולא. וכי לא כפליה למלתיה אפילו לעז ליכא, דחשש קלקול זה אינו אלא לעז בעלמא. ועתוי\"ט:",
+                "כי הוא היה סבור שהיתה אילונית אלא שאמרנו לו שיהא גומר ומגרש בכל צד אבל לא גרש על דעת שתתבע כתובה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "הלוקח מביא. ה\"ג בספרים מדוייקים, וזו היא גירסת הר\"מ. ומפרש כבר בארנו שהעיקר אצלינו לא היה קנין לעובד גלולים בארץ להפקיע מן המעשרות, לפיכך לקח מן העו\"ג יביא מן התורה וכשראו חכמים שהיו מתיקרין בלקיחתן מן העו\"ג התקינו שהלוקח מן העובדי גלולים לא יביא בכורים. כדי שיתבאר לו שירדה מקדושתה ולא יתאוו לקנות מהם. וכשראו ג\"כ שזה גורם שתשאר ביד העו\"ג ותשתקע בידם, התקינו שהלוקח מהם יביא כדי שידע שלא היה קנין לעו\"ג בא\"י קנין גמור, ולכך ישתדל בפדיון זה הקרקע מידו לפי שהיא עומדת בקדושתה ובמתנות ידועות. ועתוי\"ט:",
+                "ה\"ג במשנה. ול\"ג וחזר ולקחה כו'. וכ\"ה גירסת רש\"י. ולא מפרש לאוקימתא דתרי תקנות היו כנ\"ל, דכל זה למ\"ד לא היה קנין לעו\"ג כו'. אבל הר\"ב פסק כמ\"ד דהיה קנין ומפרש למשנתינו אליבא דהלכתא וא\"צ לאוקימתא הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר דהא להכי תנן לה הכא בגטין ואע\"פ שאין ענינו מענין גטין אלא משום דתני בפרק דלעיל מילי דתקון העולם:",
+                "שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא הרבה מזבורית. רש\"י:",
+                "עידית. את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב. נאות אלהים תרגום עידית. ערוך:",
+                "גמרא. ופירש הר\"ב אף על פי שהזבורית שוה כנגד החוב לא קפי. ן עליה זבינא:",
+                "וקשה דלמ\"ד כתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כו'. מדאורייתא דינה בעידית, ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא. ורבי מאיר נמי דאמר בבינונית קסבר כתובה דאורייתא בריש פרק אע\"פ. וי\"ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמרינן בגמרא גבי בעל חוב, שלא יראה אדם שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו, ה\"נ חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה. וטעמא דיותר משהאיש כו' לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שבע\"ח בבינונית משום נעילת דלת, אשה נמי משום חינא שיהו האנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להן, תהא בבינונית. תוספ':",
+                "בזבורית. הפחות והרע ולא נודע לי מאיזה לשון הוא (נ\"ל מלשון זיבורא ועקרבא. ב\"ד) הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וחשיב תיקון העולם, דאי לאו תיקון העולם היה גובה אפילו ממשעבדי בבינונית משום נעילת דלת ע\"כ. ומש\"ה נקט הר\"ב בע\"ח. וה\"ה לנזקין:",
+                "יתומים. מפרש טעמא בגמרא משום דלא מסיק אדעתיה דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי דה\"ל נועל דלת והלכך אפילו יתומים גדולים. ובנזקין אע\"ג דמדאורייתא בעידית היינו דניזק, וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא. ועיין תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ולשון לאכילת פירות לא דייקא דלפירות בלחוד ה\"ל למתני. והר\"מ מפרש כשגזל ראובן קרקע משמעון והיתה מלאה פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הקרקע כו' כשיבא שמעון לגבות מראובן הפירות שאכל כו'. ושני הפירושים בגמרא ב\"מ דף י\"ד ופירוש הר\"ב נדחה:",
+                "אבל דמי פירות הוה כמלוה ע\"פ. דאע\"פ שכתב מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי אינון ועמליהון ושבחיהון, אפ\"ה אין קול יוצא אלא על המקח לא על השאר, כיון שעדיין אינו בעולם. רש\"י והר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אביהן. וכ\"ש הממונה מהב\"ד שהוא שליח ב\"ד:",
+                "לעשר. קוראין כל המתנות בשם מעשר בלבד. ובגמרא רמינן דתנן (בריש תרומות) והתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה, ומשנינן, לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח. פירש\"י להאכיל יתומים לאלתר חייב לעשר, להניח התבואה באוצר עד שיגדלו, למה לי עישור, לכשיגדלו יעשרו הם:",
+                "שמינהו. ומי שסמכו אצלו שבקי' מלדון בו. ויש בזה מחלוקת הפוסקים למי דמי יותר:",
+                "ואע\"ג דהיינו מדמע שהוא נמי מערב איצטריך למתני בהדיא, משום דקנסא מקנסא לא ילפינן, דהא לאו דינא הוא, והיכא דקניס קניס והיכא דלא קניס לא קניס. גמרא:",
+                "וצ\"ל דמזיק שעבודו של חבירו דתנן בפרק דלעיל מ\"ד, דלרשב\"ג דקיי\"ל כוותיה מחייבינן ליה, דחשיב היזק ניכר לגבי הנך דהכא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "וה\"ה לעבודת הולכה וקבלה:"
+            ],
+            [
+                "החרשת. משום תרתי בתרייתא דמשום תקנה נינהו, תנא ליה הכא. רש\"י: (. ח) קטנה כו'. אבל חרשת דאיירי בה ושבקה, ש\"מ דלא אכלה. וטעמא בגמרא גזירה שמא חרש שנשא פיקחת יאכילנה, וגזירה משום תרומה דאורייתא:",
+                "וא\"ת ולוקמא אפילו בדאורייתא דקמן אוכל נבילות הוא דאין מצווין להפרישו. וי\"ל דבגמרא משמע דאפילו מאכי, לה בידים. ועוד משמע ו. אפילו לכי גדלה אוכלת מכח זה אע\"פ שעדיין לא בעל. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "יורשה. דהפקר ב\"ד הפקר כדילפינן ליה בגמרא מקראי:",
+                "שלא נודעה. דאי נודעה לרבים, מלתא דלא שכיחא הוא שיביאנה הגזלן, ולא תקנו במלתא דלא שכיח:",
+                "לרבים. אמרינן בירושלמי דרבים היינו ג'. ועתוי\"ט:",
+                "מכפרת. ואי קשיא האיך התנו ב\"ד לעקור דבר מה\"ת ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. הא אמרינן ביבמות דף צ' שב ואל תעשה שאני דלאו מיעקר הוא. רש\"י. וקשה דעדיין אינו מיושב האיך הכהנים אוכלין חולין בעזרה. ולהמסקנא מתרץ דרבנן אוקמיה ביד הגזלן שיהא שלו ושיוכל להקדישו. ופירש\"י דהפקר סנהדרין הפקר, א\"כ הוי שלו נמי לענין כפרה ומיושב הכל. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "ביהודה. מלחמות טיטוס שהיה בירושלים וביהודה. רש\"י. ובירושלמי, בראשונה גזרו גזירה על יהודה לפי דכתיב ידך בעורף אויביך. תוספ':",
+                "לשון מסורס הוא דישראל אגב אונסיה הוה כו':",
+                "או שכתב בכתובה או שהכניסה לו שום בכתובתה. וכ\"ש שאר נכסים. דאי לא עבדה ליה א\"ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "רביע. כגון שלקח מהסיקריקון שדה בל' דינרין, הוא נותן לבעה\"ב י' דינרין. לפי שאנו אומדין דמי הקרקע מ' דינרין ויותר והרוב שהסיקריקון עושה ממנו זול אע\"פ שהיתה אצלו בלא דמים הוא זה השיעור והוא ענין מה שאמרו רביע בקרקע שהיא שליש במעות. הר\"מ:",
+                "אימתי כו'. מלשון אימתי משמע דקאי אדסמיך ליה. נותן לבעלים רביע אימתי כו' וכלומר שזה שהקרקע נשאר אצל הלוקח אלא שנותן רביע לבעלים. הוא בזמן שאין ביד הבעלים ליקח דאלו יש בידן ליקח צריך שיחזיר להם כל הקרקע בדמים שנתן בה. ומדלא מסיים אבל יש בידן ליקח יחזיר הקרקע לבעלים ומסיים הן קודמין. משמע דמיירי כשבאים ליקח הלוקח והבעל שהמצוה על הלוקח שלא ליקח ולתת הרביע אלא יניח לבעליו שיקח (אבל אי קדם הלוקח וקנאה זכה). ומהר\"מ משמע כדדייקינן מהסיפא. והטור כתב כדדייקינן מהרישא כו'. ובמשרים (נתיב ל\"א ח\"ה) דייק מהירושלמי' שאם ידו משגת בשעה שלקחה לוקח, בעלים מסלקין ללוקח כ\"ז שירצו. והשתא א\"ש לישנא דקודמין. דמלתא בטעמא קאמר שהרי היו קודמים אלא שלאיזה סיבה נמנעו באותה שעה ליקח לא מפני זה אבדו זכותם. ואף דברי הר\"מ נוכל לפרש כן. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "בפני כו. פירוש ברשותו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שזה שנתרצה ג\"כ הוא ברמיזה וא\"כ היינו רומז. לא קשיא דה\"א כי נרמז מאחרים מה שנתרצה ברמיזה לא לסגי ד. דלמא טעה במה שנרמז לו קמ\"ל. והאי נתרצה לא קאי אלא אנרמז דאלו ברומז מאי בעי טפי ומה רצוי שייך:",
+                "במטלטלין. אבל בגטין ד\"ה ברמיזה. כדתנן בריש פרק י\"ד דיבמות ואיכא דאמרי כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ואימא אף במטלטלין. גמרא. ומיהו הא דגטין כשנשא כשהוא חרש, כדתנן התם כשם שכנס ברמיזה כו':",
+                "ה\"ג הרי\"ף בדרב כהנא:",
+                "וזה העיון תלוי בדיין. הר\"מ:",
+                "מקח. וטעמא משום כדי חייו. גמרא. דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא מזבני מיניה. רש\"י: [לה] לפי שד\"ת הוא מה שכהן קורא ראשון ומקראי יליף להו ואיכא דמילף מוקדשתו:"
+            ],
+            [
+                "דשכיחי נמי רבים. תוספ':",
+                "ופירוש נתפרדה החבילה, נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתם הנפרדת ואינו קורא כלל. רש\"י:",
+                "וצ\"ל שאם יחשדו יבואו ע\"י כך לידי מחלוקת רש\"י. ור\"ת מפרש חשדא שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של ערוב אין מניחין אותו:",
+                "וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו. רש\"י:",
+                "וטעמא דר\"י בכולהו, דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה. רש\"י:",
+                "חש\"ו. דמדאורייתא לא זכה לפי שאין לו יד לזכות במה שאינו שלו ואין דעת אחרת מקנה לו. ב\"י:",
+                "ומיירי שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקם ונתן ביד ה\"ז גזל גמור. וז\"ל התוספת, נראה דאיצטריך לאשמעינן בתולשן בידו ומפילן אע\"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "התקבל כו'. וכי מטא גיטא לידה ולא חזר מיגרשה. ואע\"ג דבעל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ\"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה. וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך לה קאמר. גמרא:",
+                "התקבל. בגמרא דקידושין דף מ\"א ושלחה, מלמד שהאשה עושה שליח. ופירש\"י, קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה\"א:",
+                "לפיכך כו'. כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא\"כ אמר הבעל כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "התקבל. והוא חזר ואמר קבלתי. רש\"י:",
+                "כתי כו'. ולא הוה כל כת מעידה על חצי דבר בלבד, ורחמנא אמר דבר ולא חצי דבר, דכל כת ראתה מה שיכולה לראות באותה שעה. תוספ':",
+                "קבל. כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט. אבל אם נתקיימה חתימתן א\"צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שיאמר השליח שקבלו בפני שנים. טור. ועתוי\"ט:",
+                "ואכתי קשה לי דלמאי נ\"מ מעידין כן. וצריך לומר משום דאע\"פ שיש גזירה ומש\"ה נקרע, צריך שיעידו על כך, דלאו כולי עלמא מסקי אדעתייהו דמש\"ה לא יביאנו בידו, ויאמרו אילו היה אמת היה לו להסתכן ולהביאו, ויוציאו לעז:",
+                "אפילו הן כו'. סד\"א דמחזי כשיקרא, שהאיך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה, דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח ואינה מקבלתו מיד הבעל. ומש\"ה הדר תני ואחד מצרף עמהם, דסד\"א דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי, לחד מיהא חיישינן, קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "לשמור. יש חילוף גרסאות בזה ביודעת לשמור. רש\"י וסיעתו גורסין משתגיע לעונת הפעוטות. ולגירסת הרי\"ף וסיעתו משתגיע למדת צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו:"
+            ],
+            [
+                "שאין קטן כו'. ואע\"פ שיש לה חצר הא כגט מדין ידה אתרבי. ועתוי\"ט:",
+                "דמנא ידעה דניחא ליה לבעל למתבה התם. רש\"י:",
+                "הבא לי כו'. אפילו לרבנן דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "מידה. שמא קבלו כבר. ואע\"ג דהול\"ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה, חומרא הוא שהחמירו חכמים, משום דחזקה שליח עושה שליחותו, אע\"ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל גט כו'. תוספ':",
+                "ובגמרא פריך, וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל, והתנן ברישא התקבל כו' וקבל לה במקום אחר פסול, ומוקמינן לה בדא\"ל קבל גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל, כיון דהדר א\"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא, והא דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא, הכי קא\"ל, משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה, גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא. גמרא:",
+                "ובגמרא פריך, פשיטא. ומשני ל\"צ דאיתיה לבעל במזרח וא\"ל זיל במזרח וקאזיל במערב, מהו דתימא במערב הא ליתיה, קמ\"ל, דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. עמ\"ש ריש פ\"ח דתרומות בשם הירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "גט כו'. כולהו לשון ב\"א הם, לקרות ספר כריתות אשה, גט, גרושין, אגרת. רש\"י:",
+                "ומדלא כתב חולה המסוכן, ש\"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. ועמ\"ש הר\"ב פ\"ד דטבול יום מ\"ה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ושם אשתו ושם עירה. טור:",
+                "מעצמו. דדעתו מתחלה היה לכך וסופו הוכיח וה\"ל כמפרש לים ומסוכן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אר\"י. בגמרא, הלכה כר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח:",
+                "לב\"ד הגדול. אינו מן הנמנע שב\"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה, לפי שהתנאי בב\"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים. הר\"מ:",
+                "כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג\"כ חתומו, וכ\"כ הב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והא רוחא קורדייקוס שמה. גמרא:",
+                "כלום. ואפילו אמר כתבו ותנו. תוספ':",
+                "נשתתק. לאו אשאחזו קורדייקוס קאי. אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי. רש\"י:",
+                "ויט שמים (ש\"ב כ\"ב). מתרגמינן וארכין שמיא. רש\"י. ובתורה הטי נא כדך מתרגם ארכיני. הר\"מ:",
+                "לאו. שרומז על תשובת לאו. הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הן הרכנת הן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כתובו. מסקינן בגמרא, דכולה ר\"י (דס\"פ דלעיל) היא, (דעל כהחך שהיו ג', דאלו לב' אפילו ר\"מ מודה. רש\"י) ודאמר כתבו לאו דוקא דה\"ה תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר כו' ואורחא דתנא למתני ולאסופי כו', ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו לא. ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:"
+            ],
+            [
+                "אם מתי כו'. בריא שאמר אם מתי. חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הר\"מ:",
+                "שכן הדין בכל התנאים שהאומר ה\"ז גיטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה, אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך, כדתנן לקמן מ\"ח, ה\"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב\"ח ומת בתוך יב\"ח אינו גט. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "לאחר מיתה. לא הוה זו ואצ\"ל זו. אלא ה\"ק הרי זה גיטך אם מתי כו' נעשה כאומר לאחר מיתה ולא אמר כלום:",
+                "לא כו'. ודלא כרבי יוסי דמשנה ז' פ\"ח דב\"ב, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפילו לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי. גמרא. דבגיטין לא חיישינן לדר\"י. הה\"מ:",
+                "מהיום אם מתי. דאי מתי שתי לשונות משמע. משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום, כמאן דא\"ל מעכשיו דמי, לא א\"ל מהיום כמאן דא\"ל לאחר מיתה דמי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כן פירש רש\"י. והקשו בתוספ' דלישנא דמה היא שהוזכר כו' משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה. לפיכך פירשו. דקאי אמהיום אם מתי. ור' יהודה סבר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ולפיכך היא כאשת איש לכל דבריה. ולדידיה ברישא דלא תתייחד כו' לא הוי טעמא משום חששא דקדושין, דהא עדיין אינה מגורשת, אלא טעמא משום גט ישן. ור\"י מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה, או מעת שאני בעולם והויא א\"א עד שעה אחת סמוך למיתתו. ולא הוי טעמא משום דאין ברירה, דאי משום דאין ברירה, לא היה לחול הגירושין כלל, אע\"ג דהוברר הדבר לבסוף כיון דאין ברירה:",
+                "מגורשת ואינה מגורשת. ולא תנן ספק מגורשת דכשאמרו בלשון מגורשת ואינה מגורשת, בעלה חייב במזונותיה, כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "מגורשת. פשימא, מהו דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי, קמ\"ל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ב' שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש\"י:",
+                "ול\"ק דרבנן אדרבנן דהכא לא נתכוין לצעורא בחנם. אלא לצורך בנו ואביו וכי מת. הא לא איצטריך. אבל גבי איצטלית לעולם הוא צריך לאיצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי איצטלית. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "והכי משמע מתניתין, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום מיום שאצא מכאן, והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל. הר\"נ:",
+                "בטל תנאו. ואין כאן עוד תנאי לקיימו כו'. ואפילו קיימו לאחר זמן, הרי לא התנה אלא על מהלך ראשון. רש\"י:",
+                "דעכו מא\"י הוא. אע\"ג דלענין מביא גט ממדינת הים עכו כחוצה לארץ לת\"ק דמשנה ב' דפ\"ק:",
+                "וכ\"פ רש\"י, כשיחדה עמו ובעל הו\"ל גט ישן. ע\"כ. כלומר ותנן במ\"ד לקמן דבית הלל אוסרין לגרש בו. והכא תנן ה\"ז גט דמגרשים בו לכתחלה. הר\"נ. לפי שמחשב קיום התנאי לנתינת הגט כו'. וכתבו התוספ' דמלשון רש\"י (וכ\"כ הר\"ב) ויערער, משמע שחששא זו אינה אלא משום שיוציא לעז, וכיון שהאמינה לא יוציא לעז, דכסיפא ליה מלתא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעכשיו. אע\"ג דכבר תנן לה לעיל מ\"ג, סלקא דעתך אמינא נהי דאם מתי לאחר מיתה משמע, ה\"מ היכא דתלה במיתה, דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכי דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאחר מיתה רסבור הוא דיש גט לאחר מיתה, אבל הכא דתלה באם לא באתי סד\"א רמעכשיו משמע. קמ\"ל כו'. הר\"נ. וע\"ע:",
+                "ה\"ז גט. ובגמרא איכא דמתני אמתניתין דהכא נמי שצריך שיאמינה אם תאמר שלא בא ואיכא דלא מתני הכי אמתניתין דכיון שלא ראינו שבא לעיר משיצא לא חיישינן שמא בא. והר\"ב שלא פירש משמע שסובר ד. א\"צ. וכ\"פ הר\"מ. עוד אבעיא להו, אם מותרת מיד שמת, שהרי ודאי לא יבא עוד. ויש כאן קיום תנאי או דלמא לאחר יב\"ח דאתקיים תנאה ; פירשו התוכפ', משום ד. איכא למיגזר אטו לא מת, ולא איפשטי, ופסקו לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "אינו גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הבתינה. אלא אף על הכתיבה הקפיד. הר\"נ:",
+                "כזה גט. מדהול\"ל אם לא באתי כתבו ותנו, ואמר כתבו ותנו אם לא באתי, הכי קאמר, כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ורבנן, ל\"ש הכי ול\"ש הכי. גמרא:",
+                "אינו גט. אם מת אחר יב\"ח אחר שנכתב הגט קודם שיתנוהו לה. הר\"מ:",
+                "זו היא בו'. כלומר גם זו היא בכלל שאמרו מגורשת כו':",
+                "מגורשת ואינה מגורשת. ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר יב\"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן ליה דלמא בתוך יב\"ח מת. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ביתה. של נכסי מלוג וזרקו לה ע\"ג קרקע. רש\"י. ובגמרא פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה וא\"כ אכתי לא נפיק גט מיד הבעל. ואסיק רבא דגטה וחצרה באים כאחד מידי דהויא יד עבד דקני ליה לרביה ואפ\"ה קונה את עצמו בשטר ע\"י עצמו משום דגטו וידו באין כאחד, ה\"נ גטה וחצרה באין כאחד:",
+                "וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. וטעמא, כי ידה, מה ידה בממוכה אף חצרה בסמוכה. ומזה הלשון משמע דבצד וחוצה לה סגי, ובתוך לאו ו. וקא. ועתוי\"ט:",
+                "הוא. פירוש, הגט ומוקי לה בגמרא כשהמטה שלו. אבל מטה שלה וגבוה עשרה חולקת רשות לעצמה. מאי איכא, מקום כרעי. אמקום כרעי לא קפדי אינשי.",
+                "וא\"ת פשיסא דהא חיקה הוי סמש כידה. ואור\"י דמיירי כשבגדיה נגררין בארץ. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אינו גט. בעסוקין בענין גירושין עסקינן. דאי לא, מאי איריא א\"ל כנסי ש\"ח בו', אפילו נתנו לה נתינה מעליותא אלא שלא פירש אינו כלום, דהא קיי\"ל צריך לפרש. אלא בעסוקין בענין גרושין בתחלה עסקינן, אלא כיון שא\"ל כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה, כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, דבהכי מהני כדאיתא בגמרא דף נ\"ה וכן נמי כשמצאתו אחוריו, אין עסוקין באותו ענין מועיל, כיון שהיא נתינה גרועה שעיקם גבו לה. הר\"נ:",
+                "עד שיאמר. פירוש אפילו בעודו בידה, וא\"צ לחזור ליטלנו מידה, כרבי בגמרא דונתן בידה קרינא ביה אף על גב דנתינה ראשונה לאו כלום הוא. הר\"נ. אבל נתינה בעינן. ומשום הכי טלי גיטך מע\"ג קרקע לא מהני ואפילו א\"ל אח\"כ הא גיטך:",
+                "הא גיטך. שצריך שיתן לה בתורת גרושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותה בתורת ספר כריתות. הר\"מ:",
+                "ישנה. דאע\"ג דלא בעינן דעתא דידה. מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר. הר\"נ:",
+                "עד שיאמר כו'. ואע\"פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו הגט שאני נותן לה דמהני ברישא הכא לא דישנה לאו בת אגרושי היא. הר\"ן. ויאמר לה בעודו בידה כשננערה, וכרבי, וכמו שכתבתי, לעיל:",
+                "וא\"ת מה לי יכול לשומרו כיון דהיא אינה יכולה לשומרו. וי\"ל בפני עצמה אינה יכולה, לשומרו אלא עם אחר, והוא יכול לשומרו בפ\"ע. תוספ':",
+                "תימא הוא אמאי מגורשת כלל. ותירצו בתוספ' דשניהם אינם יכולים לשומרו היינו כל אחד בפ\"ע, אבל שניהם ביהד יבולים לשומרו. ועתוי\"ט:",
+                "גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "קדושין. דכתיב ויצאה והיתה. גמרא:",
+                "פירש\"י, דדוקא לענין גטין מפני התקנה וכן לקדושין משום דאתקש, הלכך הא דתנן וכן לענין החוב דוקא כשא\"ל בתורת גטין. דאלו סתמא זרוק לי ושמור קאמר. ואמרו בגמרא דקמ\"ל דלא מצי א\"ל משטה אני בך. ועתוי\"מ:",
+                "וז\"ל הר\"מ, א\"ל המלוה זרוק לי חובי והפמר, וזרקו ואכד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה, פטור. ומשמע ליה להר\"ב דבכל ענ. ן קאמר דפטור. ועתוי\"ט:",
+                "הגג. מסיק בגמרא בגג דידה וחצר דידיה:",
+                "וכן לשון הר\"מ. וכלומר ולא סגי ביציאה מרשות הגג בלבד אלא עד שיכנום לתוך מחיצת המקום וכו', משום דקודם שיכנום לתוך מחיצות אין ראוי לנוח, דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות. ועתוי\"ט:",
+                "נמחק. בגמרא אמרינן דהיינו שנמחק דרך ירידה, אבל כשנמחק דרך עלייה אע\"פ שהוא בתוך מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה אלא דרך הנחתו. ועתוי\"ט:",
+                "או נשרף. וה\"ה ברישא. והא דתנא לה בסיפא, אורחא דמלתא נקט, דבחצר שכיח מים ואש. פוסקים:"
+            ],
+            [
+                "ואזלי לטעמייהו. דב\"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אא\"כ מצא בה דבר ערוה, והלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא אליה. וב\"ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה, ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא אליה. ירושלמי. ואע\"ג דלב\"ה נמי אפשר שיגרשנה משום דבר ערוה, מ\"מ חיישינן שמא יאמרו שהקדיחה כו':",
+                "אחר כו'. כלומר ואפילו ביומו שנכתב ונמסר, והלכך לא שייך למפרך אדהכא א\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגטין, כדפרכינן אגטין שמביאין ממדינת הים. תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מדי. דאי אשמעינן אחרת, ה\"א משום דמולכת עכשיו, אבל מלכות מדי מאי דהוה הוה, קא משמע לן. גמרא:",
+                "לבנין הבית, דהוה אמינא כיון דלא מלכותא היא לא קפדי. גמרא:",
+                "לחורבן הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי, אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא, צריכא. גמרא:",
+                "במזרח כו'. גמרא, מאן, אילימא בעל, היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, בדא\"ל רב לספרי כו' כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע\"ג דמימסר לכו מילי בהיני כו'. וכתבו רוב הפוסקים דספרי לאו דוקא, אלא עדים החתומים קאמרי:",
+                "ומיהו איבא בינייהו, דאלו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא, ואלו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא, ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וקל להבין ממקומה, ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש\"י מפרש כסגנון דהתם, ונחלקו עליו התוספ' והר\"נ. ול\"נ לישב שסובר דהא דאר\"מ הולד ממזר היינו שעשאוהו ממזר גמור כשל תורה ומותר בממזרת. וכ\"ב ב\"ר לדעת י\"א. ואפשר שכן הוא ג\"כ דעת הר\"ב, וכמ\"ש הר\"ן, בעצמו, בסמוך. ועתוי\"ט:",
+                "דאי לאו ר\"מ' אפילו מד. בריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם:",
+                "שינה. פירשו התוספ', לאו שינוי ממש קאמר אלא שיש לו שני שמות בב' מקומות, וכן שינה שם העיר. דאי בשינוי שם ממש פשיסא שהגט פסול. שלא נכתב שם בעלה כלל, וכן מדאיצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר\"מ בזו. ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ב\"י. ועתוי\"ט דמסיק דהר\"מ חולק ומפרש בשינוי ממש, ושכ\"ה ג\"כ דעת הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג דמודו רבנן בשינוי שמו ושמה דהולד ממזר אפילו מן הראשון התם ה\"ט לפי שנשאת בגט פסול שעושה ולדה מהשני ממזר מדאורייתא, ומש\"ה קנסינן ליה מדרבנן בולדה הראשון. אבל כל היכא דליכא ממזר ��דאורייתא לא קנסינן למעבד ממזר מדרבנן. הר\"נ ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הכונס. וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא משום דלא אקיים מצות היבום הלכך קנסינן לה על שלא המתינה עד שתראה שהערוה אילונית. אבל הכא דאקיים מצות יבום אימא דלא הוי לה להמתין ולא לקנסה. ואי אשמעינן הכא משום דקא רמיא קמיה והואיל והיא זקוקה לו כמו האחרת הוי לה להמתין עד שתראה שיהיו יבומי חברתה כשרין כדי לצאת מידי זיקתה אבל התם דלא רמיה קמיה שמתחלת נפילתה לפניו היתה סבורה שהיא צרת ערוה ומעולם לא נזקקה לו אימא לא נקנסה על שלא המתינה צריכא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה. וי\"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא. תוספ':",
+                "פסלה כו'. חומרא בעלמא הוא שהחמירו בקדושת יוחסין לאוסרה לכהונה מפני כתיבת הגט. כדמוכח בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הכל כו'. ואפילו פסולים. דליתא. להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא אהר זמן ב\"ד. יפסלוהו שיהיו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו בו כולם. רש\"י. וה\"פ היכא דחזינן בהדיא שריבה הסופר בו קשרים יותר ממנין העדים והכא ליכא למיחש לכלכם הכל משלימין עליו ואפילו פסולים לפי שלא יבא ב\"ד אחר לפוסלו. דכיון דבעיקר עדותו של מקושר דהיינו בג' עדים הצריכים לו ע\"א קרוב כשר משום דג' במקושר לאו דאורייתא כדאיתא בגמרא דהכא אפילו אמר כולכם עדים לא לצרף עדותן אמר כן ותהא עדותן בטלה אלא כך אמר שיחתמו הכשרים כדינן והקרוב כדינו. הר\"נ:",
+                "תימא אמאי לא מפרש נמי בעבד שמא יאמרו נשתחרר. וכ\"ה בגמרא להמסקנא. וכ\"ה בר\"ן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואמר לה. בשעת מסירה. רש\"י:",
+                "הר\"מ וטעם לדבר מחמת שאין אומרים יש ברירה דאע\"פ שנתקיימו התנאי'. מ\"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות. המגיד:",
+                "יטלנו כו'. אפילו לרבי דא\"צ לחזור ולטלו ממנה. שאני הכא הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא לפסול בו לכהונה. הלכך צריך לחזור ולטלו הימנה אבל ההיא דלעיל לא זכתה בו לכלום. בגמרא:",
+                "פסול. לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לעבד כו'. דלא תפסו בהו קדושין, כדפירש\"י ביבמות דף מ\"ה ע\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ולכל מי כו'. לאתויי שאר חייבי כריתות. גמרא:",
+                "כשר. דלאו שיורא הוא ובלאו איסור אישות נמי לא תפסו להו בה קידושין. רש\"י:",
+                "אלמנה כו'. משום סירכא דשאר דוכתי נקט הכי שהרי משום גירושין הללו נאסרה אף לכהן הדיוט והול\"ל אלא לכה\"ג ולכהן הדיוט. ועתוי\"ט:",
+                "וכל מי. לאתויי שאר חייבי לאוין כגון עמוני ומואבי. גמרא:",
+                "שיש כו'. אם היתה פנויה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא משום דאמרינן בגמרא דפליגי ת\"ק ור\"י בידים שאין מוכיחות אי הויין ידים. רבנן סברי דהויין ידים ואע\"ג דלא כתב לה ודין מוכחא מלתא דבהאי גיטא מגרש לה. ור\"י סבר לא הויין ידים. וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מלתא כו' אבל לא כתב לה ודין אמרי בדבור גרשה כו'. ובריש נדרים קיי\"ל דלא הויין ידים. ועתוי\"ט:",
+                "בת חורין. משום דבגט אשה קיימינן ניחא ליה למנקט שחרור נמי בשפחה (ובס\"א וירושלמי ורי\"ף גרס בן) ועתוי\"ט אי בעינן גם הכא ודין. (ועיין בקרבן העדה. א\"נ):"
+            ],
+            [
+                "ג'. מנינא למעוטי גט ישן דתנשא לכתחלה. ולמעוטי שלום מלכות דהולד ממזר אליבא דר\"מ. א\"נ לרבנן דתצא. גמרא:",
+                "כשר. ומה שהקילו בג' גטין הללו מבשאר גטין פסולין. היינו טעמא משום דדבר הנוהג בגטין ולא בשטרות החמירו יותר כדי שלא יבואו להשוות גטין לשטרות. כו'. אבל בדבר שלא נתקן בגטין בלבד אלא גיסין ושטרות שוים בהם הקילו. ועיין תוספות יום טוב:",
+                "ואין כו' טעמא דפסול משום שיוכל, לכתוב הזמן כמו שירצה, והוי כאין בו זמן דאיכא למיחש. ססא יחפה. וא\"נ משום פירי וד. אי דהבעל אינו נאמן (התוי\"ט קיצר, ועיין בתו' באריכות) ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד. האשה שלא כדין כשכתב יום שעמד בו ולא יקדים הזמן. והיא לא תוכל, לטרוף לפי. שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול. דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה. תוספ'. וע\"ע:",
+                "ע\"א. נראה דה\"ה דאין בו זמן אלא לאשמעינן דאע\"ג דיש בו זמן לא תנשא לכתחלה:",
+                "הרי כו'. למעוטי הא דתניא המביא גט ממ\"ה נתנו לה ולא אמר בפ\"נ ובפ\"נ יוציא והולד ממזר דר\"מ. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "עדים. ואינו כתב ידו כשר לינשא לכתחלה:",
+                "וגובה כו'. ה\"ק ואם שטר הוא גובה כו' דר\"א ס\"ל עידי מסירה כרתי בין בגטין בין בשטרות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לזו, אפילו לר\"א דאמר עדי מסירה כרתי וע\"כ לה לשמה דכתיב בקרא לא אחתימה קאי אלא אכתב ומיהו אונתן לא קאי דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מנייהו מתגרשת. גמרא:",
+                "וז\"ל הר\"ן, לא בטל ממש אלא דכיון דלא ידעינן דמאן ניהו לא ינתן לא לזו ולא, לזו. אבל אם נתן לאחת מהן או לשתיהן ה\"ז ספק גירושין:",
+                "זמן בכלל חורף הוא. אבל שם טופז הונח על כל נוסח הגט כו'. אלא שהוציאו מן הכלל וקראו למקצת מהן תורף. ואם נאמר סופס בלא הזכרת תורף עמו יש במשמע טופס כל נוסח הגט. ועתוי\"ט:",
+                "מפרש בגמרא שזה הזמן בו ביום עצמו של הראשון דאל\"ה הוי ראשון מוקדם לחתימת העדים. ולא היה צריך לטעם שאין העדים נקרים עמו. וגם מפורש בגמרא דדוקא שכתוב ובכך בוי\"ו לחברם. דאלת\"ה תיפוק ליה דאין עדים חתומים על הכל:",
+                "נקרין עמו. היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון. רש\"י:",
+                "כשר. ולא האחרי' היינו בלא עידי מסירה אבל בעידי מסירה כולם כשרים דלא גרע מאם לא היו בו עדים כלל. הר\"מ. וכתב הרמב\"ן ושפתים ישק כו'. ולהתוספ' והרא\"ש דאין שום גט כשר בלא עדי מסירה צ\"ל דכשר דא\"צ להביא העדי מסירה לפנינו, דאנו תולין שכדין נמסר לה:"
+            ],
+            [
+                "מפרש בגמרא דהכי כתב פלוני בן תחת הראשון ופלוני אבתרא. דאל\"ה אלא בן יעקב עד אבתרא כשרים כדתנן במשנה דלקמן בן איש פלוני עד כשר והשני כשר. וכן נמי כשר קמא דפשיטא דקאי אבן יעקב עד אבתרא. וא\"נ כתב פלוני בן תחת הראשון ופלוני ער אבתרא שניהם כשרים שהבן חתום על הראשון והאב אשני. ועתוי\"ט:",
+                "ולא הבינותי זה. ורש\"י מפרש, חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף כלומר בנו של יוסף שמעון. ונמצא שם העד חתום על השני ושם אביו על הראשון הלכך ע\"כ היונים תחת השני חתמו ע\"כ. ונמצא דחשש שמא הפכו חששא קרובה היא, דשמא יוסף בן שמעון היוני לא שמעון שמו אלא יוסף וחתם עצמו כדרך חתימת העברי:",
+                "דאלו משום דמופלגים בחתימתן מן הגט לא היו פסולים דקיי\"ל מלאוהו בקרובים כשר. גמרא:",
+                "והא ודאי אפשר דאקמא חתימי כולהו אלא שלא הוצרך לומר כי אם החשש דע\"י כן פסולים תרווייהו:"
+            ],
+            [
+                "כשר. מסיק בגמרא שהיה ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום כו' דאל\"ה חיישינן שמא ב' גיטין היו זה אחר זה והשמאלי נכתב בגובה יותר מהימני ובימני היו שם תנאי בסופו וחתך התנאי מהימני והעליון מהשמאלי וכיונם יחד. ועתוי\"ט:",
+                "הקיף כו'. וא\"ת למאי איצטריך דהיינו בראש הדף. וי\"ל דאיצטריך למיפסל גגו של עדים כנגד גגו של כתב דמרישא לא שמעינן אלא שרגלי חתימת עדים כנגד גג הכתב כו' ומשום דמהכא ה\"א דפסולים היינו משום דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי נמי אהאי אבל היכי דאינו אלא גט אחד מיהא ודאי קיימי עליה חתימה זו קמ\"ל רישא. וסיפא דסיפא דראשו של זה בצד סופו של זה איצטריך דלא תימא דפסלי מטעם כי היכי דלא קיימי אהאי כו'. ולרש\"י דגרס מעיקרא סופו כו' לא הוה צריך סיפא דסיפא. אלא דכל גווני משמיענו. תוספ':",
+                "כמו אין מקיפין שתי חביות. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ועדיו כו'. והוא שיהיו מכירים לשון הכתב וכתיבה. הר\"מ:",
+                "הכי איתא בגמרא. אבל כתב סופר ולא חתם לא הוי כעד שני. וזה דלא אליבא מ\"ד שכתב הר\"ב בפירוש מ\"ד דכתב סופר במקום עד שני. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"פ רש\"י והרא\"ש ור\"ת ז\"ל מפרשים שם לווי של האיש עצמו או של האשה. וחניכת אביו דגמרא חניכה אחרת ולא מיירי בשם לווי. וכתב הב\"י דלרש\"י ז\"ל נמי שם לווי של האיש עצמו בגט חשיב שפיר לכתוב דסברא הוא דעדיף מחניכת המשפחה. ולא דמי למשנה שמו דפ\"ד מ\"ב דהתם בב' מקומות והכא במקום אחד. המגיד ועתוי\"ט:",
+                "ותנן נמי בסוף פרק ה' דערכין וכן בגטי נשים היו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דאי אנוס אין גטו גט. וכתב הר\"מ ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה וכפוהו עד שעשה דבר שחייב לעשות או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשות אין זה אנום ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל. ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הרע שתקפו. וכיון שכפוהו עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. דאלו. למיסר אגברא (אם אשת כהן היא רש\"י) הא קי\"ל כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה:",
+                "אמתלא. משל וטעם. רש\"י:",
+                "על תנאי. שמא לא נתקיים התנאי. רש\"י:",
+                "זו היא. אמתלא של קדושין והה\"נ איפכא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כמו אש קדחה באפי:",
+                "ואיצטריך לכתוב ערוה לומר שאפילו יצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר, כדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר. ולב\"ש איצטריך דבר לג\"ש, דכתיב הכא ערות דבר וכתיב להלן ע\"פ שנים עדים יקום דבר מה להלן בשנים אף כאן בשנים. ועתוי\"ט:",
+                "דאמר ר\"ל כי משמש בד' לשונות. אי אלא דלמא דהא. ב\"ש סברי כי מצא, דהא מצא. ור\"ע סבר כי מצא, אי נמי מצא:",
+                "היינו דמסיק התוספ' דר\"ע כב\"ה אתי. דאי לאו דאייתר ליה דבר להקדיחה תבשילו לא הוה דריש כי מצא בה בלשון אי נמי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Gittin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,494 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Gittin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Gittin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "גט. לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולכך נהגו לכתוב בו י\"ב שורות כמנין גט. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"פ רש\"י. והר\"נ פירש דח\"ל של צד מערבי של א\"י נקט. לפי שבאותו צד ליכא עיירות מובלעות וסמוכות שהרי הים מפסיק ובצדדים אחרים לא פסיקא ליה מלתא משום דאיכא עיירות סמוכות ומובלעות (ולקמן אמרינן דת\"ק מפיק אלו מכלל). ומש\"ה אמר ממדינת הים שהיא מערב א\"י וה\"ה לכל צדדים אחרים מאותן עיירות שהן דומות לאלו שבמדינת הים שאינן לא מובלעות ולא סמוכות. ואפשר שלזה כיון רש\"י ז\"ל במה שסיים כלומר כל חו\"ל שהוא דומה לחו\"ל שבמדינת הים:",
+                "וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה ; ואין בקיאין היינו דאין חוששין להך דרשה דאל\"ה מ\"ש משאר הלכות גיטין דלא חיישינן להו דלא בקיאי. תוספ':",
+                "ורש\"י פירש דסתמא כי מסהיד בפ\"נ ובפ\"נ לשמה קמסהיד. וסיים הר\"ן דמימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אם נכתב ונחתם בפני ש\"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה. ואלו לא נכתב לשמה היה אומר השליח כך אירע מעשה דלאחר נכתב. והא דסגי בעד אחד, משום דרוב בקיאין הן. ואפילו לר\"מ דחייש למעוטא הבא הוי מעוטא דמעוטא, ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא ועתוי\"ט:",
+                "ופריך בגמרא א\"כ בפני נכתב למ\"ל, ומשני דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:",
+                "דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב\"ד ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא:",
+                "החגר. בגמרא מפרש דבהא פליגי דת\"ק סבר דמרקם וחגר אע\"פ שהן מחו\"ל א\"צ שיאמר בפ\"נ ובפ\"נ לפי שהן עיירות הסמוכות לא\"י, וכ\"ש מכפר לודים ללוד שא\"צ לפי שהוא מובלע בתחום א\"י כו'. ואתי ר\"ג לאפלוגי עלה ולמימר דדוקא במובלעות כמו מכפר לודים גמירי ושכיחי, אבל סמוכות כגון, רקם לא גמירי ולא שכיחי. ואתא ר\"א למימר דאפילו מכפר לודים שהוא מובלע צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, דנהי דמודה לרבנן קמאי דמובלעים גמירי ושכיחי, אפ\"ה מצריך בהו, לומר בפ\"נ ובפ\"נ כדי שלא תחלוק במדינת הים. הר\"ן:",
+                "מכפר כו'. מיקרי כפר. לודים שבני לוד מצויין בה תמיד. ומש\"ה נקט ללוד לרבותא. הר\"נ:",
+                "והמוליך. ובהא פליגי את\"ק, דלת\"ק המוליך מא\"י לחול א\"צ לפי שבני א\"י בקיאין, לשמה, וחכמים גזרו מוליך אטו מביא. ולמ\"ד טעמא משום קיום חכמים לפרושי מלתא דת\"ק אתו דמביא לאו דוקא. אלא ה\"ה מוליך. גמרא:",
+                "במדינת הים. לטעמא דאין בקיאין ה\"ה באותה מדינה נמי צריך שיאמר, אלא דנקט ממדינה, למדינה למידק מינה דהא ממדינה למדינה בא\"י לא צריך, ואפילו לכתחלה. ולאידך. טעמא נמי בא\"י דקביעי ב\"ד שכיחי שיירות. גמרא:",
+                "גמרא ופירש\"י שלא ילך מזו לזו. ובא\"י נמי, לטעמא דקיום דמקפידין ולמ\"ד לשמה נמי דאיהו ס\"ל נמי טעמא דקיום דאלו בחו\"ל אפילו באותה הגמוניא כדאיתא. בגמרא:",
+                "הגמוניא. פקידות:"
+            ],
+            [
+                "למזרח. אבל מערב א\"י א\"צ גבול שהים הגדול גבולה דכתיב וגבול ים והיה, לכם הים הגדול. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ואשקלון. ובספר יהושע מוכח דמא\"י היא. גם בספרי חשוב פרשת אשקלון מכיבוש עולי בבל. והר\"ן תירץ דפרשת אשקלון אינו אלא פרשת דרכים שלה ושכן הוא בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "א\"צ כו'. דמשום עגונא הקילו ולא הצר��כו קיום כל שלא ערער. תוספ':",
+                "דאלת\"ה הא קיי\"ל (פ\"ב דכתובות מ\"ח) דאין ערעור פחות משנים. ואלא תרי ותרי נינהו מה חזית דסמוך אהני סמוך אהני ואוקמה בחזקת אשת איש. ועתוי\"ט:",
+                "משום דלא קביעי ב\"ד ולא שכיחי שיירות:",
+                "משום דקיי\"ל כמ\"ד דטעמא משום קיום הוא:",
+                "דלאחר נתינה תוך כדי דיבור מצי למימר בפ\"נ ובפ\"נ. הר\"נ:",
+                "עדים. דקיי\"ל עדי מסירה כרתי:",
+                "יתקיים. מפרש בגמרא למ\"ד דלא בקיאי כו' דהכא לאחר שלמדו. כלומר לאחר שקבלוה הדרשה דלשמה. ואפ\"ה ביכול צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ דלא עקרו לתקנתייהו כו'. אבל פקח ונתחרש מלתא דלא שכיח היא ולא גזרו בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב או חפשה לא ניתן לה. עד שיכתוב לשמה. הר\"מ. ולמ\"ד משום קיום ודאי דבעי קיום מידי דהוה אשאר שטר. ועתוי\"ט:",
+                "אחד כו'. לומר שיש עוד דרכים אחרים ששוים וכדלקמן:",
+                "גיטי נשים איפכא הול\"ל ששוו שחרורי כו' דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא דאגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כל גט. כל שטר קרוי גט:",
+                "מפרש בגמרא כגון דחתם ישראל לבסוף. כלומר אחרי הכותי דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמיה דאין עדי גט חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם. אבל שאר שטרות דחתמי זה בלא זה אימר רווחא שביק למאן דקשיש מיניה, ואתא כותי וחתם למעלה. והיינו למ\"ד גירי אמת הן ואיכא עכ\"פ תרי סהדי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ומפליג פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני ור\"ג מכשיר בשנים ומעשה נמי כו'. גמרא. ולדידיה דאחזוק בהא כלומר בגיטין ושחרורין ולא אחזוק בהא בשאר שטרות. תוספת. ולת\"ק אפילו באחזוק לא סמכינן עלייהו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות:",
+                "והוא לשון ערוך וסדור:",
+                "אף אלו. מפרש בגמרא דדוקא בדאיכא עדי מסירה הוא דמכשיר. וס\"ל כר\"א דעדי מסירה כרתי. ומיירי נמי בשאותן עדים החתומים בגט שמותיהן מובהקים. בגמרא (גיטין דף י\"א ע\"א) מפורש היכי דמי שמות מובהקים כגון הורמוז ואבדינא וכו'. פירוש שאותן שמות אנשים מושאלים היו משמות גלולים אשר עבדו הפרסיים בימים הקדמונים, הא לאו הכי חיישינן דלמא אתי למסמך עלייהו, דמודי ר\"א במזויף מתוכו שהוא פסול. ות\"ק נמי ם\"ל כר\"א אלא דגזר אטו שמות שאינן מובהקים:",
+                "דהדיוט לית ליה קלא. ואפילו בשמות מובהקים איכא למיחש שמא יטעו לומר דישראלים נינהו ואסקי שמייהו הכי ויבואו להכשיר בלא עדי מסירה כו'. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. דיכול לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך. גמרא. ופירש רש\"י אלא חזור על הפתחים. ומסיים הר\"מ שישראלים, מצווים להחיות עבדים שביניהם:",
+                "התרומה. ועבד ישראל מפסידו משפחה כנענית. ואע\"ג דמתירו בבת חורין, עבדא בהפקרא ניחא ליה זילא ליה לזלזל בה לכל תאותו ומתנהג עמה בפריצות. ורבנן, הא דמתירו בבת חורין עדיפא להו. גמרא:",
+                "וק\"ק דאע\"ג דבהמה נמי אוכלת. מ\"מ כיון שאם יהיה בן חורין לא יאכל, הוי זכות מה שאוכל עכשיו. ובגמרא הכי איתא מפני כו'. דאי בעי שקול ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כל היכי דאיתא. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "תנו. גרסינן ול\"ג תן שלא מסרו ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה, לו השליח לעבד להיות משוחרר. רש\"י:",
+                "ולא אמרינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "��אפילו למ\"ד משום קיום וצ\"ל בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי, בחציו ראשון שיש בו שם כו' שהוא עיקר הגט מינכר מלתא ולא אתי לאחלופי. תוספ':",
+                "וא\"צ שיהיו שניהם אדוקים וחתומים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוהים על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כו'. תוספ':",
+                "למ\"ד משום קיום האיכא שנים שמצוין לקיימו, ולמ\"ד משום לשמה, מיירי לאחר שלמדו, ובתרי לא שכיחי הלכך לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו:",
+                ". אחד. שלישי. רש\"י:",
+                "דכיון דההוא דאמר בפני נחתם לא אמר בפ\"נ אתי לאחל. פי בקיום כו'. ומ\"ד לשמה, הא ס\"ל נמי טעמא דקיום. גמרא:",
+                "מכשיר. כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה, תו לא אתי לאחלופי. גמרא:",
+                "כשר. למאן דס\"ל טעמא דקיום, אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע\"פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפ\"נ אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוספ'. ואפילו יוצא מתחת ידו אחד נמי כשר. ולטעמא דלשמה דוקא ביוצא מת\"י שניהם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל דנקט בת אחותו לפי שהיא בת גילו, כדאיתא בסוף פרק ה' דנדרים. ובירושלמי מעשה באחד שנשא בת אחותו וזנתה כו'. ולפ\"ז י\"ל דמשום מעשה שהיה נקט בת אחותו:",
+                "דלא אמרינן אוקמה אחזקת א\"א והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו. ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא א\"א. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "דאי משום זנות לא שכיח ורבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן דכשאין בו זמן נמי כשיבא הגט ליד האשה יכולה לבוא לב\"ד או לפני עדים ותראה להם גיטה ויכתבו לה שמאותו היום נתגרשה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "של קיימא. לאתויי מי טריא (פירוש גשמים שנשארים על הגגות. ל\"א מים ששורין בהן פירי) ועפצא:",
+                "של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כו' אבל של כרישין ובצלים ועלה ורדין וירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוספ':",
+                "אע\"ג דבמשנה ד' פ\"ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי, לא קשיא, דהכא שאני דכלל פרט וכלל דריש דונתן חזר וכלל, אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. א\"נ הכא קרא יתירא קדריש וכתב לה תרי זימני. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ולשון טופס הוא שהוא העתק ותואר הגט. ותורף, הוא גילוי הגט, מלשון יניחנה במקום התורפה:",
+                "וליכא למימר דדיעבד. אפילו תורף כשר. דהא כיון דמחובר פסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד אית לן למפסליה. הר\"נ:",
+                "י\"ט לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן, כל ששאר התורף נכתב כהלכתו, זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. ואפשר דאלמוהו כאלו היה של תורה. ב\"י:",
+                "ויעביר תנאי שהיה בו. רש\"י:",
+                "ואע\"ג דאינו דומה נמחק פעם אחד לנמחק ב\"פ ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת\"ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ב\"י, ועתוי\"ט:",
+                "מכשירין. אין לתמוה איך מכשיר ר\"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר\"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקים דכשר. ה\"נ כשר. הג\"א:",
+                "ואע\"ג דבשאר שטרות נמי קיי\"ל דע\"י עדי מסירה גובה ממשועבדים, מ\"מ כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה, והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו. וכתבו התוספ' דהיינו דוקא בשטרות העומדים לראיה, אבל שטר מכר ומתנה דמי לגיטין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "היינו טופם:",
+                "משום דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחלה. ולא דמי לכתבו במחובר במתניתין דלעיל. הר\"ן:",
+                "את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומסרו לה לגירושין. רש\"י. ואע\"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה. הר\"נ:",
+                "שוברו. שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש\"י:",
+                "בחותמיו. היינו עדי מסירה. הר\"נ. והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר\"א מפני תקון העולם. רש\"י:",
+                "ואע\"ג דאמרינן לעיל דסגי בקול קולמסא, היינו למאן דיכול למחזי דמסתפי סופר מיניה דילמא חזי ליה, אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה, הלכך לא מצי אמר. ר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "היינו למאי דפסקינן כמ\"ד דטעמא משום קיום:"
+            ],
+            [
+                "הקטן. מה דשכיח טפי תני ליה ברישא. דגדלות הקטן ודאי שכיה וכן פקחות החרש שכיה יותר מפתוח הסומא ופתוח הסומא שביח טפי משיפוי השוטה:",
+                "בדעת. לומר דבדעת תליא מלתא אבל לא בכשרות, וסומא שהיה פתוח בשעת קבלה לא בעינן שיהא סוף בכשרות. גמרא:",
+                "דההלכה כמ\"ד דמשום קיום הוא:"
+            ],
+            [
+                "נאמנות. מפרש בגמרא בחו\"ל, דכיון שצריכה לומר בפ\"נ ובפ\"נ ואי אתא בעל מערער לא משגיחינן ביה מהימנא, דליכא למימר ד. לקלקולא מכוונה. אבל בא\"י דאינה אומרת בפ\"נ ובפ\"נ ואי אתא בעל ומערער משגיחין ביה, אינה נאמנת, דמכוונא לקלקלה:",
+                "לאו דוקא שיתנה הוא שתאמרי. וז\"ל הר\"ן, וקמ\"ל מתניתין שאע\"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ\"נ ובפ\"נ, אפ\"ה כל שהיא אומרת שנעשתה שליח צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, ולא מפטרה במגו דאבעיא אמרה נתגרשתי:",
+                "ואפילו שאין הגט מקוים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לגרש כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:",
+                "אפילו למ\"ד בעלמא יש ברירה, הכא מודה, משום דוכתב לה לשמה, משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מקום כו'. ומשמע שם עירו ושם עירה דלא. הג\"א:",
+                "שגם זה עיקרו של גט. ומתניתין ר\"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי, דחתימת העדים אינה אלא מד\"ס מפני תקון העולם, וכי כתיב לה לשמה אעיקר כריתות קאי, דהיינו כל הני דאמרן:",
+                "חוץ כו'. קשיא דר\"א אדר\"א, דרישא דמתניתין אוקמינן כר\"א ושרי לכתוב לטופסי גטין ובלבד שיניח. תרי תנאי אליבא דר\"א. גמרא:",
+                "ולא קשה ממשנה ה' פרק דלעיל דשרינן בחש\"ו אפילו לכתחלה לכתוב טופס ולא גזרינן אטו תורף, דחש\"ו לא שכיח כלל לא גזרו. ועתוי\"ט שמביא פלוגתת הפוסקים בגיטי נשים אי פסול אפילו דיעבד:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא פליגי איכא מ\"ד כדי שיהיה אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם ואיכא מ\"ד שלא שהה אדם שם עד שעת מציאת הגט:",
+                "להרא\"ש פסול ואפילו לא הוחזקו שנים ששמותיהן שוים כל זמן שלא ראה שלא עבר אדם שם. ולהר\"מ אפילו עבר, כשר, דהלכתא כמ\"ד שלא שהה כו' אא\"כ הוחזקו ג\"כ דאז בעבר הוה תרתי לריעותא. ומובן ג\"כ באין השיירות מצויות. ועתוי\"ט:",
+                "פירשו התוספ' דהשליח נמי נאמן בסימן מובהק. אלא דבעדים אע\"פ שראוהו כבר מהימנו, ושליח לא מהימן אלא שאמר כן קודם שראהו:",
+                "משמע שיודעים שלא חתמו אלא על אחד אבל אין מכירין מי הוא אותו יוסף בן שמעון, וכשהעדים אומרים כן והוא אומר שעל שלו חתמו, נאמן, דלא חשרינן ליה שישקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה. אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סובר שהוא שלו, לפי שאינו יודע שיש יוסף בן שמעון אחר, או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע\"פ שאינו מכיר. תוספ':",
+                "וא\"ת ונחוש לשאלה, וי\"ל דקים ליה בנפשיה שלא השאילם לשום אדם. א\"נ ביודע שבחפיסה אבדו, ומ\"מ צריך שיהא מכיר החפיסה בטביעת עין:",
+                "בטביעת עינא. ובחפיסה ודלוסקמא נמי טביעת עין, כמו סימן. אלא דאיכא בין סימן לטביעת עין, דטביעת עין אין מועיל להכשירו אלא כשמצאו אותו בעצמו שאבד לו, ולא כשמצאוהו אחרים. ועתוי\"ט:",
+                "או חולה. משא\"כ גוסס דרוב גוססים למיתה. גמרא:",
+                "בחזקת כו'. מדאורייתא נפקא לן בחולין רף י', העמד דבר על חזקתו. רש\"י:",
+                "בת ישראל. צריכא דאי אשמעינן גט משום דלא אפשר (למיחש למיתה, דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות). אבל תרומה דאפשר (להיות נזונות בחולין) אימא לא, צריכא. גמרא:",
+                "השולח. צריכא דאי אשמעינן תרומה זימנין דלא אפשר (שהיא עניה ותטול בגרנות). אבל חטאות מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא. גמרא:",
+                "מקריבין. בגמרא מפרש דדוקא בקרבן נשים, א\"נ חטאת העוף שא\"צ סמיכה. דאי לאו הכי לכתחלה אין לעשות בלא סמיכה, דהא מעלין עליו כאלו לא כפר:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"פ רש\"י. ומשמע דאלו אבדה דבסיפא היינו שטבעה. וקמ\"ל דאעפ\"כ נותנין עליו חומרי חיים דשמא יצא. (כדאיתא פט\"ז דיבמות מ\"ד) רסתם ים מים שאין להם סוף הוא. ועתוי\"ט בשם הר\"מ:",
+                "ליהרג. בגמרא איכא תרי לישנא, לחד לישנא דוקא בב\"ד ישראל בזמן הבית היו נותנין עליו חומרי חיים (והוא דעת הר\"מ). ולאידך לישנא, בב\"ד ישראל לא היו נותנין עליו חומרי חיים. ועתוי\"ט:",
+                "בת ישראל כו'. וכ\"ש לאיסור אשת איש. ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נותנו לה הרי זו ספק מגורשת. וכמ\"ש הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אחר. דשליח עושה שליח כדאיתא בקדושין דף מ\"א. ודוקא חלה. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע דלא קפיד אם יטול החפץ תחלה אם לא והרי זה כאומר תן לה הגט וטול החפץ שגם בזה לא ישלחנו ביד אחר כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובחלה דלא עדיף ממי שבא מכחו. פוסקים:"
+            ],
+            [
+                "כיון דמלתא דפשיטא הוא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני. רש\"י והר\"נ. ובהג\"א יהיב טעמא, משום דהוי כמתנה מועטת ואסור לחזור בו:",
+                "ואפילו לא ירש אלא מלא מחט משום דגובה וחוזר וגובה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ב\"ד. על מנת שיפריש על מעות אלו מחלקם. הר\"מ:",
+                "א\"צ כו'. דהיה כח ביד ב\"ד להטיל חוב זה על הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה. רש\"י. אבל על העני שהעשיר לא עבדו תקנתא דלא שכיח:"
+            ],
+            [
+                "מפריש כו'. בערבי שבתות ויו\"ט איירי דשרי שלא מן המוקף. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. והר\"מ לא חילק. ועתוי\"ט:",
+                "בקדים כו'. בגמרא תנא בתקופה כלומר שמוצאי החג היא ��תקופת תשרי דאלו נמשכה תקופת תמוז עד כאן לא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן. רש\"י:",
+                "וראיה לזה מדתנן הבוסר משהביא מים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ששלח. מהו דתימא לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא לבטוליה קמ\"ל. גמרא:",
+                "קדם כו'. מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורה קמכוין הני מילי לשליח אבל לדידה ודאי לצעורה קמכוין קמ\"ל. גמרא. ופירש הר\"נ דדומיא דשליח דהיינו דפגע ממילא, הכי נמי באשתו דפגע בה ממילא. וקמ\"ל דלא אמרינן לצעורה כו'. וקדם לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט. ועתוי\"ט:",
+                "שליח. מהו דתימא איהו הוא דלא מרח אדעתא לצעורה. אבל שליח דלא איכפת ליה כי טרח ודאי לצעורה. גמרא. וטרח דנקט לאו טרחת הדרך ורדיפה אבתרה קאמר דהכי מיירי בפגע אלא טרחת הדבור שיש טורח ועמל על האדם לצער האדם בדבור על ידי עצמו, מה שאין כן כשידבר לשליח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זה דעת ר\"ש ור\"ל בגמרא. רדייקי דבית דין היינו שלשה. וטעמא דבעינן שלשה והרי אין זה אלא עדות בעלמא, כתב הר\"נ דתקנה קדומה היתה כדי שיהא לדבר קול. ע\"כ. דבי תרי לא מפקי קלא דהכא בעינן גילוי מלתא מפי לגבות ממשעבדי כו'. ולדידהו חשש ממזרות ליכא דהא ג' מפקי לקלא. אלא טעמא משום תקנת עגונות, דכיון דאטרחינן עליה לילך כו' לא יטרח בשביל לעגנה. ור\"נ ור\"י סברי דב\"ד היינו תרי, וקרי להו ב\"ד משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. ואפילו היכא דלא חיישינן לשקרי. וכ\"פ כל הפוסקים. ולדידהו סעמא משום חשש ממזרות. וא\"כ הר\"ב מזכי שטרי אבי תרי ודלא כהלכתא. ועתוי\"ט:",
+                "והיינו מכות מרדות. דודאי דלא היו כאן מלקות דאורייתא. וטעמא דהיו מלקין משום דקיי\"ל דתקנתא דר\"ג לא היתה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם בטלו מבוטל. ומיהו דוקא לאחר תקנת ר\"ג, אבל מה שקודם ר\"ג, למר כדאית ליה ולמר כדא\"ל אפילו בדיעבד הוא:"
+            ],
+            [
+                "אלמנה כו'. וכל הבא ליפרע מנכסי יתומים. והוה מצי למתני אין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה. ונמנעו מלהשביע האלמנה אלא האלמנה הוי חדיש טפי, סד\"א משום חינא אקילו רבנן עלה. ולכך נקט רישא נמי באלמנה, כדאיתא בגמרא ותוס'. ועתוי\"ט:",
+                "נמנעו ב\"ד. הר\"מ:",
+                "ולפיכך באלמנה הוא דנמנעו אבל לא בגרושה. גמרא:",
+                "וז\"ל הר\"ן, כל מה שירצו יבחרו היתומים דבר קשה להדירה בו כגון קונם וכו'. ולא חשודה לעבור על נדרה ואפילו תעבור אין ענשן של נדרים חמור כל כך כענשן של שבועות שנפרעים ממנו ומכל העולם. ובגמרא, וניחוש דלמא אזלא לחכם ושרי לה. ומשני, קסבר צריכה לפרוט את הנדר היאך נדרה נדר הזה וכי מפרטה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרתי אם נהנתי מכתובתי כלום לא שרי לה:",
+                "וא\"ת ידירוה בדברים שאין בהם עינוי נפש שאין הבעל יכול להפר. וי\"ל כיון שאין בהם עינוי נפש לא תחוש אם תקיימם כו'. וא\"ת ידירוה שלא תאכל ככר זה כו' ותאכלנו לאלתר בפנינו וי\"ל דלא תחוש לעונש זה אלא בנדר שע\"י עומדת באיסור כל ימיה. תוספ' והרא\"ש. ובגמרא וכי לא ניסת נמי לכי מנסבה מיפר לה בעל. ומשני אין הבעל מיפר בקודמין. ועתוי\"ט:",
+                "פירש\"י ששבועות הדיינים הנזכרת במשנה, של תורה היא, ונקיט ס\"ת בידיה או תפילין ומשביע לה בשם או בכינוי. כדאשכחן באברהם שים נא ידך כו' ואשביעך ועונשה מרובה. וחוץ לב\"ד, שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי. ואע\"פ ששבועת המשנה טכסיסה כשל תורה תקנו כ��ן להקל בכך כדרך שתקנו שתהא גובה בנדר:",
+                "תקון כו'. לאו למימרא שהיו צריכין כך לכתחלה, דהא לעיל מכשירין חכמים דהיינו ר\"א אפילו בלא עדי חתימה. אלא תיקן ולימד לעשות כן כדי שלא יהא צריך לעדי מסירה. אבל אם ירצה לכתחלה לסמוך על עדי מסירה, יש לסמוך. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דקני ליה משבאי: (. ד) ותימא דתיפוק ליה לפי שנתייאש ממנו. והכי איתא בגמרא. וכ\"כ הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דאי ישתעבד לשני אכתי יפיל עצמו לגייסות כדי שירויח לענין מציאה ומתנה דלא קני ליה שני אלא למעשה ידיו כמו שקנאו השבאי שממנו קנאו הוא ופעמים נמי שהוא שונא לרבו מתמול שלשום ומפקיע עצמו ממנו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ישתעבד. ורבו נותן דמיו. תוספתא. ופירש הכ\"מ דהיינו אם פדאו לשם עבד. אבל כשפדאו לשם בן חורין, הרי הפקיר דמיו:",
+                "והיינו אפותיקי מפורש לאפוקי אם כתב לו גבה חובך מזה דהיינו אפותיקי סתם למה ליה למשחרר דלכתוב שטר הא כתוב וקאי דהא משעבדי ליה כולהו נכסי. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אי אפשר. משום לאו דלא יהיה קדש. דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל איתתא אמה. ולישא חציה שפחה וחציה ב\"ח א\"י כו'. ועתוי\"ט:",
+                "לא תוהו כו'. הא דלא נקט קרא דאורייתא דפרו ורבו. משום דאי היה יכול לקיים שבת כל דהו משום פרו ורבו לא הוה כפינן ליה דלא מחייב בה משום דאנוס הוא. ועי\"ל דנקט לשבת משום דשייך אף בצד עבדות אבל פר\"ר לא שייך אלא בצד חירות (דאתתא לא מפקדה אפו\"ר וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה) תוספ':",
+                "בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנית ברא אותה, כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל בגמרא:",
+                "ואלוקח קאי, שהוא המוציא ואסורא גביה איתא ואותו קנסו שיאבד דמיו. גמרא:",
+                "ספרים. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל שלא בא לומר שצריך שיאמר כן בשעת גרושין, דאם כן במוציא משום שם רע נמי הו\"ל לפרש כן. אלא שפירושו מאי איכפת ליה באם נדרה וקאמרי שהוא אומר אי אפשי כו'. תוספ'. וע\"ע:",
+                "לאו דוקא דהא לא התנה בכך אלא לעז בעלמא. וכ\"כ הר\"י:",
+                "אבל לקלקולא לא חייש הכא, דבצריך חקירת חכם ס\"ל כר\"א, ובא\"צ ס\"ל כר\"מ. גמרא:",
+                "נ\"ל דרבי מאיר לטעמיה במשנה י\"ז פי\"א דנדרים, באומר לא הייתי יודע שזה נדר שאעפ\"כ ה\"ל להפר, ור\"א ס\"ל כרבנן דהתם. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא, פשיטא מאי נחוש לה, מהו דתימא לגזור משום דר\"נ, דתניא ר\"נ אומר הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כמו שהקריב עליה קרבן. והאי כיון דקיים נדרו נקנסיה מלהחזיר, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "אילונית. פירוש שחשב שהיא אילונית גמורה דלא ילדה, וגרשה בגט. ואע\"פ שהאילונית א\"צ גט כדתנן ריש פ\"ק דיבמות כו', הכא איירי כדאמרן דלא נולדו בה סימני אילונית גמורות אלא שהוא חשב כן, והיינו דקתני כו' והיו לה בנים. ואם נולדו בה סימני אילונית א\"א בשום צד שיהיו לה בנים. הר\"ן:",
+                "לפיכך אומרים לו קודם גרושין הוי יודע שהמוציא את אשתו משום אילונית לא יחזירנה עולמית. רש\"י:",
+                "כלומר והשתא רבנן נמי חיישי לקלקולא. ועתוי\"ט:",
+                "וקשיא, דא\"כ הטיל התנאי בגט עצמו וכשלא נתקיים נמצא שהגט בטל. ובמתניתין דלעיל דכפליה כי לא נתקיים התנאי והגט בטל מה הועילו חכמים בתקנתם דלא יחזיר. והתוספ' והר\"מ כתבו בדכפליה למילתיה ולא כפל��ה לתנאיה. דאי כפליה לתנאיה אין מועיל מה שלא. חזיר, דלעולם איכא קלקולא. וכי לא כפליה למלתיה אפילו לעז ליכא, דחשש קלקול זה אינו אלא לעז בעלמא. ועתוי\"ט:",
+                "כי הוא היה סבור שהיתה אילונית אלא שאמרנו לו שיהא גומר ומגרש בכל צד אבל לא גרש על דעת שתתבע כתובה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "הלוקח מביא. ה\"ג בספרים מדוייקים, וזו היא גירסת הר\"מ. ומפרש כבר בארנו שהעיקר אצלינו לא היה קנין לעובד גלולים בארץ להפקיע מן המעשרות, לפיכך לקח מן העו\"ג יביא מן התורה וכשראו חכמים שהיו מתיקרין בלקיחתן מן העו\"ג התקינו שהלוקח מן העובדי גלולים לא יביא בכורים. כדי שיתבאר לו שירדה מקדושתה ולא יתאוו לקנות מהם. וכשראו ג\"כ שזה גורם שתשאר ביד העו\"ג ותשתקע בידם, התקינו שהלוקח מהם יביא כדי שידע שלא היה קנין לעו\"ג בא\"י קנין גמור, ולכך ישתדל בפדיון זה הקרקע מידו לפי שהיא עומדת בקדושתה ובמתנות ידועות. ועתוי\"ט:",
+                "ה\"ג במשנה. ול\"ג וחזר ולקחה כו'. וכ\"ה גירסת רש\"י. ולא מפרש לאוקימתא דתרי תקנות היו כנ\"ל, דכל זה למ\"ד לא היה קנין לעו\"ג כו'. אבל הר\"ב פסק כמ\"ד דהיה קנין ומפרש למשנתינו אליבא דהלכתא וא\"צ לאוקימתא הנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר דהא להכי תנן לה הכא בגטין ואע\"פ שאין ענינו מענין גטין אלא משום דתני בפרק דלעיל מילי דתקון העולם:",
+                "שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא הרבה מזבורית. רש\"י:",
+                "עידית. את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב. נאות אלהים תרגום עידית. ערוך:",
+                "גמרא. ופירש הר\"ב אף על פי שהזבורית שוה כנגד החוב לא קפי. ן עליה זבינא:",
+                "וקשה דלמ\"ד כתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כו'. מדאורייתא דינה בעידית, ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא. ורבי מאיר נמי דאמר בבינונית קסבר כתובה דאורייתא בריש פרק אע\"פ. וי\"ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמרינן בגמרא גבי בעל חוב, שלא יראה אדם שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו, ה\"נ חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה. וטעמא דיותר משהאיש כו' לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שבע\"ח בבינונית משום נעילת דלת, אשה נמי משום חינא שיהו האנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להן, תהא בבינונית. תוספ':",
+                "בזבורית. הפחות והרע ולא נודע לי מאיזה לשון הוא (נ\"ל מלשון זיבורא ועקרבא. ב\"ד) הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וחשיב תיקון העולם, דאי לאו תיקון העולם היה גובה אפילו ממשעבדי בבינונית משום נעילת דלת ע\"כ. ומש\"ה נקט הר\"ב בע\"ח. וה\"ה לנזקין:",
+                "יתומים. מפרש טעמא בגמרא משום דלא מסיק אדעתיה דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי דה\"ל נועל דלת והלכך אפילו יתומים גדולים. ובנזקין אע\"ג דמדאורייתא בעידית היינו דניזק, וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא. ועיין תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ולשון לאכילת פירות לא דייקא דלפירות בלחוד ה\"ל למתני. והר\"מ מפרש כשגזל ראובן קרקע משמעון והיתה מלאה פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הקרקע כו' כשיבא שמעון לגבות מראובן הפירות שאכל כו'. ושני הפירושים בגמרא ב\"מ דף י\"ד ופירוש הר\"ב נדחה:",
+                "אבל דמי פירות הוה כמלוה ע\"פ. דאע\"פ שכתב מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי אינון ועמליהון ושבחיהון, אפ\"ה אין קול יוצא אלא על המקח לא על השאר, כיון שעדיין אינו בעולם. רש\"י והר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אביהן. וכ\"ש הממונה מהב\"ד ��הוא שליח ב\"ד:",
+                "לעשר. קוראין כל המתנות בשם מעשר בלבד. ובגמרא רמינן דתנן (בריש תרומות) והתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה, ומשנינן, לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח. פירש\"י להאכיל יתומים לאלתר חייב לעשר, להניח התבואה באוצר עד שיגדלו, למה לי עישור, לכשיגדלו יעשרו הם:",
+                "שמינהו. ומי שסמכו אצלו שבקי' מלדון בו. ויש בזה מחלוקת הפוסקים למי דמי יותר:",
+                "ואע\"ג דהיינו מדמע שהוא נמי מערב איצטריך למתני בהדיא, משום דקנסא מקנסא לא ילפינן, דהא לאו דינא הוא, והיכא דקניס קניס והיכא דלא קניס לא קניס. גמרא:",
+                "וצ\"ל דמזיק שעבודו של חבירו דתנן בפרק דלעיל מ\"ד, דלרשב\"ג דקיי\"ל כוותיה מחייבינן ליה, דחשיב היזק ניכר לגבי הנך דהכא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "וה\"ה לעבודת הולכה וקבלה:"
+            ],
+            [
+                "החרשת. משום תרתי בתרייתא דמשום תקנה נינהו, תנא ליה הכא. רש\"י: (. ח) קטנה כו'. אבל חרשת דאיירי בה ושבקה, ש\"מ דלא אכלה. וטעמא בגמרא גזירה שמא חרש שנשא פיקחת יאכילנה, וגזירה משום תרומה דאורייתא:",
+                "וא\"ת ולוקמא אפילו בדאורייתא דקמן אוכל נבילות הוא דאין מצווין להפרישו. וי\"ל דבגמרא משמע דאפילו מאכי, לה בידים. ועוד משמע ו. אפילו לכי גדלה אוכלת מכח זה אע\"פ שעדיין לא בעל. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "יורשה. דהפקר ב\"ד הפקר כדילפינן ליה בגמרא מקראי:",
+                "שלא נודעה. דאי נודעה לרבים, מלתא דלא שכיחא הוא שיביאנה הגזלן, ולא תקנו במלתא דלא שכיח:",
+                "לרבים. אמרינן בירושלמי דרבים היינו ג'. ועתוי\"ט:",
+                "מכפרת. ואי קשיא האיך התנו ב\"ד לעקור דבר מה\"ת ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. הא אמרינן ביבמות דף צ' שב ואל תעשה שאני דלאו מיעקר הוא. רש\"י. וקשה דעדיין אינו מיושב האיך הכהנים אוכלין חולין בעזרה. ולהמסקנא מתרץ דרבנן אוקמיה ביד הגזלן שיהא שלו ושיוכל להקדישו. ופירש\"י דהפקר סנהדרין הפקר, א\"כ הוי שלו נמי לענין כפרה ומיושב הכל. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "ביהודה. מלחמות טיטוס שהיה בירושלים וביהודה. רש\"י. ובירושלמי, בראשונה גזרו גזירה על יהודה לפי דכתיב ידך בעורף אויביך. תוספ':",
+                "לשון מסורס הוא דישראל אגב אונסיה הוה כו':",
+                "או שכתב בכתובה או שהכניסה לו שום בכתובתה. וכ\"ש שאר נכסים. דאי לא עבדה ליה א\"ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "רביע. כגון שלקח מהסיקריקון שדה בל' דינרין, הוא נותן לבעה\"ב י' דינרין. לפי שאנו אומדין דמי הקרקע מ' דינרין ויותר והרוב שהסיקריקון עושה ממנו זול אע\"פ שהיתה אצלו בלא דמים הוא זה השיעור והוא ענין מה שאמרו רביע בקרקע שהיא שליש במעות. הר\"מ:",
+                "אימתי כו'. מלשון אימתי משמע דקאי אדסמיך ליה. נותן לבעלים רביע אימתי כו' וכלומר שזה שהקרקע נשאר אצל הלוקח אלא שנותן רביע לבעלים. הוא בזמן שאין ביד הבעלים ליקח דאלו יש בידן ליקח צריך שיחזיר להם כל הקרקע בדמים שנתן בה. ומדלא מסיים אבל יש בידן ליקח יחזיר הקרקע לבעלים ומסיים הן קודמין. משמע דמיירי כשבאים ליקח הלוקח והבעל שהמצוה על הלוקח שלא ליקח ולתת הרביע אלא יניח לבעליו שיקח (אבל אי קדם הלוקח וקנאה זכה). ומהר\"מ משמע כדדייקינן מהסיפא. והטור כתב כדדייקינן מהרישא כו'. ובמשרים (נתיב ל\"א ח\"ה) דייק מהירושלמי' שאם ידו משגת בשעה שלקחה לוקח, בעלים מסלקין ללוקח כ\"ז שירצו. והשתא א\"ש לישנא דקודמין. דמלתא בטעמא קאמר שהרי היו קודמים אלא שלאיזה סיבה נמנעו באותה שעה ליקח לא מפני זה אבדו זכותם. ואף דברי הר\"מ נוכל לפרש כן. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "בפני כו. פירוש ברשותו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שזה שנתרצה ג\"כ הוא ברמיזה וא\"כ היינו רומז. לא קשיא דה\"א כי נרמז מאחרים מה שנתרצה ברמיזה לא לסגי ד. דלמא טעה במה שנרמז לו קמ\"ל. והאי נתרצה לא קאי אלא אנרמז דאלו ברומז מאי בעי טפי ומה רצוי שייך:",
+                "במטלטלין. אבל בגטין ד\"ה ברמיזה. כדתנן בריש פרק י\"ד דיבמות ואיכא דאמרי כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ואימא אף במטלטלין. גמרא. ומיהו הא דגטין כשנשא כשהוא חרש, כדתנן התם כשם שכנס ברמיזה כו':",
+                "ה\"ג הרי\"ף בדרב כהנא:",
+                "וזה העיון תלוי בדיין. הר\"מ:",
+                "מקח. וטעמא משום כדי חייו. גמרא. דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא מזבני מיניה. רש\"י: [לה] לפי שד\"ת הוא מה שכהן קורא ראשון ומקראי יליף להו ואיכא דמילף מוקדשתו:"
+            ],
+            [
+                "דשכיחי נמי רבים. תוספ':",
+                "ופירוש נתפרדה החבילה, נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתם הנפרדת ואינו קורא כלל. רש\"י:",
+                "וצ\"ל שאם יחשדו יבואו ע\"י כך לידי מחלוקת רש\"י. ור\"ת מפרש חשדא שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של ערוב אין מניחין אותו:",
+                "וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו. רש\"י:",
+                "וטעמא דר\"י בכולהו, דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה. רש\"י:",
+                "חש\"ו. דמדאורייתא לא זכה לפי שאין לו יד לזכות במה שאינו שלו ואין דעת אחרת מקנה לו. ב\"י:",
+                "ומיירי שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקם ונתן ביד ה\"ז גזל גמור. וז\"ל התוספת, נראה דאיצטריך לאשמעינן בתולשן בידו ומפילן אע\"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "התקבל כו'. וכי מטא גיטא לידה ולא חזר מיגרשה. ואע\"ג דבעל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ\"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה. וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך לה קאמר. גמרא:",
+                "התקבל. בגמרא דקידושין דף מ\"א ושלחה, מלמד שהאשה עושה שליח. ופירש\"י, קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה\"א:",
+                "לפיכך כו'. כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא\"כ אמר הבעל כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "התקבל. והוא חזר ואמר קבלתי. רש\"י:",
+                "כתי כו'. ולא הוה כל כת מעידה על חצי דבר בלבד, ורחמנא אמר דבר ולא חצי דבר, דכל כת ראתה מה שיכולה לראות באותה שעה. תוספ':",
+                "קבל. כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט. אבל אם נתקיימה חתימתן א\"צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שיאמר השליח שקבלו בפני שנים. טור. ועתוי\"ט:",
+                "ואכתי קשה לי דלמאי נ\"מ מעידין כן. וצריך לומר משום דאע\"פ שיש גזירה ומש\"ה נקרע, צריך שיעידו על כך, דלאו כולי עלמא מסקי אדעתייהו דמש\"ה לא יביאנו בידו, ויאמרו אילו היה אמת היה לו להסתכן ולהביאו, ויוציאו לעז:",
+                "אפילו הן כו'. סד\"א דמחזי כשיקרא, שהאיך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה, דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח ואינה מקבלתו מיד הבעל. ומש\"ה הדר תני ואחד מצרף עמהם, דסד\"א דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי, לחד מיהא חיישינן, קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "לשמור. יש חילוף גרסאות בזה ביודעת לשמור. רש\"י וסיעתו גורסין משתגיע לעונת הפעוטות. ולגירסת הרי\"ף וסיעתו משתגיע למדת צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו:"
+            ],
+            [
+                "שאין קטן כו'. ואע\"פ שיש לה חצר הא כגט מדין ידה אתרבי. ועתוי\"ט:",
+                "דמנא ידעה דניחא ליה לבעל למתבה התם. רש\"י:",
+                "הבא לי כו'. אפילו לרבנן דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "מידה. שמא קבלו כבר. ואע\"ג דהול\"ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה, חומרא הוא שהחמירו חכמים, משום דחזקה שליח עושה שליחותו, אע\"ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל גט כו'. תוספ':",
+                "ובגמרא פריך, וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל, והתנן ברישא התקבל כו' וקבל לה במקום אחר פסול, ומוקמינן לה בדא\"ל קבל גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל, כיון דהדר א\"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא, והא דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא, הכי קא\"ל, משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה, גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא. גמרא:",
+                "ובגמרא פריך, פשיטא. ומשני ל\"צ דאיתיה לבעל במזרח וא\"ל זיל במזרח וקאזיל במערב, מהו דתימא במערב הא ליתיה, קמ\"ל, דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. עמ\"ש ריש פ\"ח דתרומות בשם הירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "גט כו'. כולהו לשון ב\"א הם, לקרות ספר כריתות אשה, גט, גרושין, אגרת. רש\"י:",
+                "ומדלא כתב חולה המסוכן, ש\"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. ועמ\"ש הר\"ב פ\"ד דטבול יום מ\"ה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ושם אשתו ושם עירה. טור:",
+                "מעצמו. דדעתו מתחלה היה לכך וסופו הוכיח וה\"ל כמפרש לים ומסוכן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אר\"י. בגמרא, הלכה כר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח:",
+                "לב\"ד הגדול. אינו מן הנמנע שב\"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה, לפי שהתנאי בב\"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים. הר\"מ:",
+                "כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג\"כ חתומו, וכ\"כ הב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והא רוחא קורדייקוס שמה. גמרא:",
+                "כלום. ואפילו אמר כתבו ותנו. תוספ':",
+                "נשתתק. לאו אשאחזו קורדייקוס קאי. אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי. רש\"י:",
+                "ויט שמים (ש\"ב כ\"ב). מתרגמינן וארכין שמיא. רש\"י. ובתורה הטי נא כדך מתרגם ארכיני. הר\"מ:",
+                "לאו. שרומז על תשובת לאו. הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הן הרכנת הן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כתובו. מסקינן בגמרא, דכולה ר\"י (דס\"פ דלעיל) היא, (דעל כהחך שהיו ג', דאלו לב' אפילו ר\"מ מודה. רש\"י) ודאמר כתבו לאו דוקא דה\"ה תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר כו' ואורחא דתנא למתני ולאסופי כו', ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו לא. ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:"
+            ],
+            [
+                "אם מתי כו'. בריא שאמר אם מתי. חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הר\"מ:",
+                "שכן הדין בכל התנאים שהאומר ה\"ז גיטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה, אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך, כדתנן לקמן מ\"ח, ה\"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב\"ח ומת בתוך יב\"ח אינו גט. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "לאחר מיתה. לא הוה זו ואצ\"ל זו. אלא ה\"ק הרי ��ה גיטך אם מתי כו' נעשה כאומר לאחר מיתה ולא אמר כלום:",
+                "לא כו'. ודלא כרבי יוסי דמשנה ז' פ\"ח דב\"ב, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפילו לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי. גמרא. דבגיטין לא חיישינן לדר\"י. הה\"מ:",
+                "מהיום אם מתי. דאי מתי שתי לשונות משמע. משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום, כמאן דא\"ל מעכשיו דמי, לא א\"ל מהיום כמאן דא\"ל לאחר מיתה דמי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כן פירש רש\"י. והקשו בתוספ' דלישנא דמה היא שהוזכר כו' משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה. לפיכך פירשו. דקאי אמהיום אם מתי. ור' יהודה סבר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ולפיכך היא כאשת איש לכל דבריה. ולדידיה ברישא דלא תתייחד כו' לא הוי טעמא משום חששא דקדושין, דהא עדיין אינה מגורשת, אלא טעמא משום גט ישן. ור\"י מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה, או מעת שאני בעולם והויא א\"א עד שעה אחת סמוך למיתתו. ולא הוי טעמא משום דאין ברירה, דאי משום דאין ברירה, לא היה לחול הגירושין כלל, אע\"ג דהוברר הדבר לבסוף כיון דאין ברירה:",
+                "מגורשת ואינה מגורשת. ולא תנן ספק מגורשת דכשאמרו בלשון מגורשת ואינה מגורשת, בעלה חייב במזונותיה, כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "מגורשת. פשימא, מהו דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי, קמ\"ל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ב' שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש\"י:",
+                "ול\"ק דרבנן אדרבנן דהכא לא נתכוין לצעורא בחנם. אלא לצורך בנו ואביו וכי מת. הא לא איצטריך. אבל גבי איצטלית לעולם הוא צריך לאיצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי איצטלית. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "והכי משמע מתניתין, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום מיום שאצא מכאן, והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל. הר\"נ:",
+                "בטל תנאו. ואין כאן עוד תנאי לקיימו כו'. ואפילו קיימו לאחר זמן, הרי לא התנה אלא על מהלך ראשון. רש\"י:",
+                "דעכו מא\"י הוא. אע\"ג דלענין מביא גט ממדינת הים עכו כחוצה לארץ לת\"ק דמשנה ב' דפ\"ק:",
+                "וכ\"פ רש\"י, כשיחדה עמו ובעל הו\"ל גט ישן. ע\"כ. כלומר ותנן במ\"ד לקמן דבית הלל אוסרין לגרש בו. והכא תנן ה\"ז גט דמגרשים בו לכתחלה. הר\"נ. לפי שמחשב קיום התנאי לנתינת הגט כו'. וכתבו התוספ' דמלשון רש\"י (וכ\"כ הר\"ב) ויערער, משמע שחששא זו אינה אלא משום שיוציא לעז, וכיון שהאמינה לא יוציא לעז, דכסיפא ליה מלתא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעכשיו. אע\"ג דכבר תנן לה לעיל מ\"ג, סלקא דעתך אמינא נהי דאם מתי לאחר מיתה משמע, ה\"מ היכא דתלה במיתה, דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכי דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאחר מיתה רסבור הוא דיש גט לאחר מיתה, אבל הכא דתלה באם לא באתי סד\"א רמעכשיו משמע. קמ\"ל כו'. הר\"נ. וע\"ע:",
+                "ה\"ז גט. ובגמרא איכא דמתני אמתניתין דהכא נמי שצריך שיאמינה אם תאמר שלא בא ואיכא דלא מתני הכי אמתניתין דכיון שלא ראינו שבא לעיר משיצא לא חיישינן שמא בא. והר\"ב שלא פירש משמע שסובר ד. א\"צ. וכ\"פ הר\"מ. עוד אבעיא להו, אם מותרת מיד שמת, שהרי ודאי לא יבא עוד. ויש כאן קיום תנאי או דלמא לאחר יב\"ח דאתקיים תנאה ; פירשו התוכפ', משום ד. איכא למיגזר אטו לא מת, ולא איפשטי, ופסקו לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "אינו גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הבתינה. אלא אף על הכתיבה הקפיד. הר\"נ:",
+                "כזה גט. מדהול\"ל אם לא באתי כתבו ותנו, ואמר כתבו ותנו אם לא באתי, הכי קאמר, כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ורבנן, ל\"ש הכי ול\"ש הכי. גמרא:",
+                "אינו גט. אם מת אחר יב\"ח אחר שנכתב הגט קודם שיתנוהו לה. הר\"מ:",
+                "זו היא בו'. כלומר גם זו היא בכלל שאמרו מגורשת כו':",
+                "מגורשת ואינה מגורשת. ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר יב\"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן ליה דלמא בתוך יב\"ח מת. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ביתה. של נכסי מלוג וזרקו לה ע\"ג קרקע. רש\"י. ובגמרא פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה וא\"כ אכתי לא נפיק גט מיד הבעל. ואסיק רבא דגטה וחצרה באים כאחד מידי דהויא יד עבד דקני ליה לרביה ואפ\"ה קונה את עצמו בשטר ע\"י עצמו משום דגטו וידו באין כאחד, ה\"נ גטה וחצרה באין כאחד:",
+                "וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. וטעמא, כי ידה, מה ידה בממוכה אף חצרה בסמוכה. ומזה הלשון משמע דבצד וחוצה לה סגי, ובתוך לאו ו. וקא. ועתוי\"ט:",
+                "הוא. פירוש, הגט ומוקי לה בגמרא כשהמטה שלו. אבל מטה שלה וגבוה עשרה חולקת רשות לעצמה. מאי איכא, מקום כרעי. אמקום כרעי לא קפדי אינשי.",
+                "וא\"ת פשיסא דהא חיקה הוי סמש כידה. ואור\"י דמיירי כשבגדיה נגררין בארץ. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אינו גט. בעסוקין בענין גירושין עסקינן. דאי לא, מאי איריא א\"ל כנסי ש\"ח בו', אפילו נתנו לה נתינה מעליותא אלא שלא פירש אינו כלום, דהא קיי\"ל צריך לפרש. אלא בעסוקין בענין גרושין בתחלה עסקינן, אלא כיון שא\"ל כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה, כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, דבהכי מהני כדאיתא בגמרא דף נ\"ה וכן נמי כשמצאתו אחוריו, אין עסוקין באותו ענין מועיל, כיון שהיא נתינה גרועה שעיקם גבו לה. הר\"נ:",
+                "עד שיאמר. פירוש אפילו בעודו בידה, וא\"צ לחזור ליטלנו מידה, כרבי בגמרא דונתן בידה קרינא ביה אף על גב דנתינה ראשונה לאו כלום הוא. הר\"נ. אבל נתינה בעינן. ומשום הכי טלי גיטך מע\"ג קרקע לא מהני ואפילו א\"ל אח\"כ הא גיטך:",
+                "הא גיטך. שצריך שיתן לה בתורת גרושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותה בתורת ספר כריתות. הר\"מ:",
+                "ישנה. דאע\"ג דלא בעינן דעתא דידה. מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר. הר\"נ:",
+                "עד שיאמר כו'. ואע\"פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו הגט שאני נותן לה דמהני ברישא הכא לא דישנה לאו בת אגרושי היא. הר\"ן. ויאמר לה בעודו בידה כשננערה, וכרבי, וכמו שכתבתי, לעיל:",
+                "וא\"ת מה לי יכול לשומרו כיון דהיא אינה יכולה לשומרו. וי\"ל בפני עצמה אינה יכולה, לשומרו אלא עם אחר, והוא יכול לשומרו בפ\"ע. תוספ':",
+                "תימא הוא אמאי מגורשת כלל. ותירצו בתוספ' דשניהם אינם יכולים לשומרו היינו כל אחד בפ\"ע, אבל שניהם ביהד יבולים לשומרו. ועתוי\"ט:",
+                "גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "קדושין. דכתיב ויצאה והיתה. גמרא:",
+                "פירש\"י, דדוקא לענין גטין מפני התקנה וכן לקדושין משום דאתקש, הלכך הא דתנן וכן לענין החוב דוקא כשא\"ל בתורת גטין. דאלו סתמא זרוק לי ושמור קאמר. ואמרו בגמרא דקמ\"ל דלא מצי א\"ל משטה אני בך. ועתוי\"מ:",
+                "וז\"ל הר\"מ, א\"ל המלוה זרוק לי חובי והפמר, וזרקו ואכד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה, פטור. ומשמע ליה להר\"ב דבכל ענ. ן קאמר דפטור. ועתוי\"ט:",
+                "הגג. מסיק בגמרא בגג דידה וחצר דידיה:",
+                "וכן לשון הר\"מ. וכלומר ולא סגי ביציאה מרשות הגג בלבד אלא עד שיכנום לתוך מחיצת המקום וכו', משום דקודם שיכנום לתוך מחיצות אין ראוי לנוח, דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות. ועתוי\"ט:",
+                "נמחק. בגמרא אמרינן דהיינו שנמחק דרך ירידה, אבל כשנמחק דרך עלייה אע\"פ שהוא בתוך מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה אלא דרך הנחתו. ועתוי\"ט:",
+                "או נשרף. וה\"ה ברישא. והא דתנא לה בסיפא, אורחא דמלתא נקט, דבחצר שכיח מים ואש. פוסקים:"
+            ],
+            [
+                "ואזלי לטעמייהו. דב\"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אא\"כ מצא בה דבר ערוה, והלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא אליה. וב\"ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה, ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא אליה. ירושלמי. ואע\"ג דלב\"ה נמי אפשר שיגרשנה משום דבר ערוה, מ\"מ חיישינן שמא יאמרו שהקדיחה כו':",
+                "אחר כו'. כלומר ואפילו ביומו שנכתב ונמסר, והלכך לא שייך למפרך אדהכא א\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגטין, כדפרכינן אגטין שמביאין ממדינת הים. תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מדי. דאי אשמעינן אחרת, ה\"א משום דמולכת עכשיו, אבל מלכות מדי מאי דהוה הוה, קא משמע לן. גמרא:",
+                "לבנין הבית, דהוה אמינא כיון דלא מלכותא היא לא קפדי. גמרא:",
+                "לחורבן הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי, אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא, צריכא. גמרא:",
+                "במזרח כו'. גמרא, מאן, אילימא בעל, היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, בדא\"ל רב לספרי כו' כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע\"ג דמימסר לכו מילי בהיני כו'. וכתבו רוב הפוסקים דספרי לאו דוקא, אלא עדים החתומים קאמרי:",
+                "ומיהו איבא בינייהו, דאלו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא, ואלו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא, ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וקל להבין ממקומה, ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש\"י מפרש כסגנון דהתם, ונחלקו עליו התוספ' והר\"נ. ול\"נ לישב שסובר דהא דאר\"מ הולד ממזר היינו שעשאוהו ממזר גמור כשל תורה ומותר בממזרת. וכ\"ב ב\"ר לדעת י\"א. ואפשר שכן הוא ג\"כ דעת הר\"ב, וכמ\"ש הר\"ן, בעצמו, בסמוך. ועתוי\"ט:",
+                "דאי לאו ר\"מ' אפילו מד. בריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם:",
+                "שינה. פירשו התוספ', לאו שינוי ממש קאמר אלא שיש לו שני שמות בב' מקומות, וכן שינה שם העיר. דאי בשינוי שם ממש פשיסא שהגט פסול. שלא נכתב שם בעלה כלל, וכן מדאיצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר\"מ בזו. ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ב\"י. ועתוי\"ט דמסיק דהר\"מ חולק ומפרש בשינוי ממש, ושכ\"ה ג\"כ דעת הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג דמודו רבנן בשינוי שמו ושמה דהולד ממזר אפילו מן הראשון התם ה\"ט לפי שנשאת בגט פסול שעושה ולדה מהשני ממזר מדאורייתא, ומש\"ה קנסינן ליה מדרבנן בולדה הראשון. אבל כל היכא דליכא ממזר מדאורייתא לא קנסינן למעבד ממזר מדרבנן. הר\"נ ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הכונס. וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא משום דלא אקיים מצות היבום הלכך קנסינן לה על שלא המתינה עד שתראה שהערוה אילונית. אבל הכא דאקיים מצות יבום אימא דלא הוי לה להמתין ולא לקנסה. ואי אשמעינ�� הכא משום דקא רמיא קמיה והואיל והיא זקוקה לו כמו האחרת הוי לה להמתין עד שתראה שיהיו יבומי חברתה כשרין כדי לצאת מידי זיקתה אבל התם דלא רמיה קמיה שמתחלת נפילתה לפניו היתה סבורה שהיא צרת ערוה ומעולם לא נזקקה לו אימא לא נקנסה על שלא המתינה צריכא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה. וי\"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא. תוספ':",
+                "פסלה כו'. חומרא בעלמא הוא שהחמירו בקדושת יוחסין לאוסרה לכהונה מפני כתיבת הגט. כדמוכח בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הכל כו'. ואפילו פסולים. דליתא. להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא אהר זמן ב\"ד. יפסלוהו שיהיו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו בו כולם. רש\"י. וה\"פ היכא דחזינן בהדיא שריבה הסופר בו קשרים יותר ממנין העדים והכא ליכא למיחש לכלכם הכל משלימין עליו ואפילו פסולים לפי שלא יבא ב\"ד אחר לפוסלו. דכיון דבעיקר עדותו של מקושר דהיינו בג' עדים הצריכים לו ע\"א קרוב כשר משום דג' במקושר לאו דאורייתא כדאיתא בגמרא דהכא אפילו אמר כולכם עדים לא לצרף עדותן אמר כן ותהא עדותן בטלה אלא כך אמר שיחתמו הכשרים כדינן והקרוב כדינו. הר\"נ:",
+                "תימא אמאי לא מפרש נמי בעבד שמא יאמרו נשתחרר. וכ\"ה בגמרא להמסקנא. וכ\"ה בר\"ן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואמר לה. בשעת מסירה. רש\"י:",
+                "הר\"מ וטעם לדבר מחמת שאין אומרים יש ברירה דאע\"פ שנתקיימו התנאי'. מ\"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות. המגיד:",
+                "יטלנו כו'. אפילו לרבי דא\"צ לחזור ולטלו ממנה. שאני הכא הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא לפסול בו לכהונה. הלכך צריך לחזור ולטלו הימנה אבל ההיא דלעיל לא זכתה בו לכלום. בגמרא:",
+                "פסול. לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לעבד כו'. דלא תפסו בהו קדושין, כדפירש\"י ביבמות דף מ\"ה ע\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ולכל מי כו'. לאתויי שאר חייבי כריתות. גמרא:",
+                "כשר. דלאו שיורא הוא ובלאו איסור אישות נמי לא תפסו להו בה קידושין. רש\"י:",
+                "אלמנה כו'. משום סירכא דשאר דוכתי נקט הכי שהרי משום גירושין הללו נאסרה אף לכהן הדיוט והול\"ל אלא לכה\"ג ולכהן הדיוט. ועתוי\"ט:",
+                "וכל מי. לאתויי שאר חייבי לאוין כגון עמוני ומואבי. גמרא:",
+                "שיש כו'. אם היתה פנויה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא משום דאמרינן בגמרא דפליגי ת\"ק ור\"י בידים שאין מוכיחות אי הויין ידים. רבנן סברי דהויין ידים ואע\"ג דלא כתב לה ודין מוכחא מלתא דבהאי גיטא מגרש לה. ור\"י סבר לא הויין ידים. וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מלתא כו' אבל לא כתב לה ודין אמרי בדבור גרשה כו'. ובריש נדרים קיי\"ל דלא הויין ידים. ועתוי\"ט:",
+                "בת חורין. משום דבגט אשה קיימינן ניחא ליה למנקט שחרור נמי בשפחה (ובס\"א וירושלמי ורי\"ף גרס בן) ועתוי\"ט אי בעינן גם הכא ודין. (ועיין בקרבן העדה. א\"נ):"
+            ],
+            [
+                "ג'. מנינא למעוטי גט ישן דתנשא לכתחלה. ולמעוטי שלום מלכות דהולד ממזר אליבא דר\"מ. א\"נ לרבנן דתצא. גמרא:",
+                "כשר. ומה שהקילו בג' גטין הללו מבשאר גטין פסולין. היינו טעמא משום דדבר הנוהג בגטין ולא בשטרות החמירו יותר כדי שלא יבואו להשוות גטין לשטרות. כו'. אבל בדבר שלא נתקן בגטין בלבד אלא גיסין ושטרות שוים בהם הקילו. ועיין תוספות יום טוב:",
+                "ואין כו' טעמא דפסול משום שיוכל, לכתוב הזמן כמו שירצה, והוי כאין בו זמן דאיכא למיחש. ססא יחפה. וא\"נ משום פירי וד. אי דהבעל אינו נאמן (התוי\"ט קיצר, ועיין בתו' באריכות) ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד. האשה שלא כדין כשכתב יום שעמד בו ולא יקדים הזמן. והיא לא תוכל, לטרוף לפי. שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול. דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה. תוספ'. וע\"ע:",
+                "ע\"א. נראה דה\"ה דאין בו זמן אלא לאשמעינן דאע\"ג דיש בו זמן לא תנשא לכתחלה:",
+                "הרי כו'. למעוטי הא דתניא המביא גט ממ\"ה נתנו לה ולא אמר בפ\"נ ובפ\"נ יוציא והולד ממזר דר\"מ. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "עדים. ואינו כתב ידו כשר לינשא לכתחלה:",
+                "וגובה כו'. ה\"ק ואם שטר הוא גובה כו' דר\"א ס\"ל עידי מסירה כרתי בין בגטין בין בשטרות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לזו, אפילו לר\"א דאמר עדי מסירה כרתי וע\"כ לה לשמה דכתיב בקרא לא אחתימה קאי אלא אכתב ומיהו אונתן לא קאי דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מנייהו מתגרשת. גמרא:",
+                "וז\"ל הר\"ן, לא בטל ממש אלא דכיון דלא ידעינן דמאן ניהו לא ינתן לא לזו ולא, לזו. אבל אם נתן לאחת מהן או לשתיהן ה\"ז ספק גירושין:",
+                "זמן בכלל חורף הוא. אבל שם טופז הונח על כל נוסח הגט כו'. אלא שהוציאו מן הכלל וקראו למקצת מהן תורף. ואם נאמר סופס בלא הזכרת תורף עמו יש במשמע טופס כל נוסח הגט. ועתוי\"ט:",
+                "מפרש בגמרא שזה הזמן בו ביום עצמו של הראשון דאל\"ה הוי ראשון מוקדם לחתימת העדים. ולא היה צריך לטעם שאין העדים נקרים עמו. וגם מפורש בגמרא דדוקא שכתוב ובכך בוי\"ו לחברם. דאלת\"ה תיפוק ליה דאין עדים חתומים על הכל:",
+                "נקרין עמו. היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון. רש\"י:",
+                "כשר. ולא האחרי' היינו בלא עידי מסירה אבל בעידי מסירה כולם כשרים דלא גרע מאם לא היו בו עדים כלל. הר\"מ. וכתב הרמב\"ן ושפתים ישק כו'. ולהתוספ' והרא\"ש דאין שום גט כשר בלא עדי מסירה צ\"ל דכשר דא\"צ להביא העדי מסירה לפנינו, דאנו תולין שכדין נמסר לה:"
+            ],
+            [
+                "מפרש בגמרא דהכי כתב פלוני בן תחת הראשון ופלוני אבתרא. דאל\"ה אלא בן יעקב עד אבתרא כשרים כדתנן במשנה דלקמן בן איש פלוני עד כשר והשני כשר. וכן נמי כשר קמא דפשיטא דקאי אבן יעקב עד אבתרא. וא\"נ כתב פלוני בן תחת הראשון ופלוני ער אבתרא שניהם כשרים שהבן חתום על הראשון והאב אשני. ועתוי\"ט:",
+                "ולא הבינותי זה. ורש\"י מפרש, חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף כלומר בנו של יוסף שמעון. ונמצא שם העד חתום על השני ושם אביו על הראשון הלכך ע\"כ היונים תחת השני חתמו ע\"כ. ונמצא דחשש שמא הפכו חששא קרובה היא, דשמא יוסף בן שמעון היוני לא שמעון שמו אלא יוסף וחתם עצמו כדרך חתימת העברי:",
+                "דאלו משום דמופלגים בחתימתן מן הגט לא היו פסולים דקיי\"ל מלאוהו בקרובים כשר. גמרא:",
+                "והא ודאי אפשר דאקמא חתימי כולהו אלא שלא הוצרך לומר כי אם החשש דע\"י כן פסולים תרווייהו:"
+            ],
+            [
+                "כשר. מסיק בגמרא שהיה ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום כו' דאל\"ה חיישינן שמא ב' גיטין היו זה אחר זה והשמאלי נכתב בגובה יותר מהימני ובימני היו שם תנאי בסופו וחתך התנאי מהימני והעליון מהשמאלי וכיונם יחד. ועתוי\"ט:",
+                "הקיף כו'. וא\"ת למאי איצטריך דהיינו בראש הדף. וי\"ל דאיצטריך למיפסל גגו של עדים כנגד גגו של כתב דמרישא לא שמעינן אלא שרגלי חתימת עדים כנגד גג הכתב כו' ומשום דמהכא ה\"א דפסולים היינו משום דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי נמי אהאי אבל היכי דאינו אלא גט אחד מיהא ודאי קיימי עליה חתימה זו קמ\"ל רישא. וסיפא דסיפא דראשו של זה בצד סופו של זה איצטריך דלא תימא דפסלי מטעם כי היכי דלא קיימי אהאי כו'. ולרש\"י דגרס מעיקרא סופו כו' לא הוה צריך סיפא דסיפא. אלא דכל גווני משמיענו. תוספ':",
+                "כמו אין מקיפין שתי חביות. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ועדיו כו'. והוא שיהיו מכירים לשון הכתב וכתיבה. הר\"מ:",
+                "הכי איתא בגמרא. אבל כתב סופר ולא חתם לא הוי כעד שני. וזה דלא אליבא מ\"ד שכתב הר\"ב בפירוש מ\"ד דכתב סופר במקום עד שני. ועתוי\"ט:",
+                "וכ\"פ רש\"י והרא\"ש ור\"ת ז\"ל מפרשים שם לווי של האיש עצמו או של האשה. וחניכת אביו דגמרא חניכה אחרת ולא מיירי בשם לווי. וכתב הב\"י דלרש\"י ז\"ל נמי שם לווי של האיש עצמו בגט חשיב שפיר לכתוב דסברא הוא דעדיף מחניכת המשפחה. ולא דמי למשנה שמו דפ\"ד מ\"ב דהתם בב' מקומות והכא במקום אחד. המגיד ועתוי\"ט:",
+                "ותנן נמי בסוף פרק ה' דערכין וכן בגטי נשים היו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דאי אנוס אין גטו גט. וכתב הר\"מ ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה וכפוהו עד שעשה דבר שחייב לעשות או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשות אין זה אנום ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל. ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הרע שתקפו. וכיון שכפוהו עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. דאלו. למיסר אגברא (אם אשת כהן היא רש\"י) הא קי\"ל כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה:",
+                "אמתלא. משל וטעם. רש\"י:",
+                "על תנאי. שמא לא נתקיים התנאי. רש\"י:",
+                "זו היא. אמתלא של קדושין והה\"נ איפכא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כמו אש קדחה באפי:",
+                "ואיצטריך לכתוב ערוה לומר שאפילו יצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר, כדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר. ולב\"ש איצטריך דבר לג\"ש, דכתיב הכא ערות דבר וכתיב להלן ע\"פ שנים עדים יקום דבר מה להלן בשנים אף כאן בשנים. ועתוי\"ט:",
+                "דאמר ר\"ל כי משמש בד' לשונות. אי אלא דלמא דהא. ב\"ש סברי כי מצא, דהא מצא. ור\"ע סבר כי מצא, אי נמי מצא:",
+                "היינו דמסיק התוספ' דר\"ע כב\"ה אתי. דאי לאו דאייתר ליה דבר להקדיחה תבשילו לא הוה דריש כי מצא בה בלשון אי נמי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kiddushin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,369 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kiddushin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "נקנית. לבעלה להצריכה ממנו גט. הר\"נ:",
+                "ואכתי קשיא דליתני מתקדשת ומתרץ בגמרא משום דקא בעי למתני כסף דילפינן קיחה קיחה וקיחה אקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם. ועתוי\"ט:",
+                "בג' כו'. מנינא למעוטי חליפין. דלא תימא הואיל וגמרינן משדה עפרון מה התם בחליפין אף כאן בחליפין קמ\"ל דלא. דאשה בפחות מש\"פ לא מקניא נפשה, וחליפין אפילו בפחות מש\"פ. ולא דבר הכתוב בקיחה דאשה אלא בקנין דמים. גמרא:",
+                "וקונה. להיות ברשותה להנשא לאחר. רש\"י:",
+                "בב'. מנינא למעוטי חליצה דלא תיתי ק\"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט כו' ת\"ל כו'. גמרא:",
+                "בכסף. וצריך שיהיה לשם קדושין ולפני עדים. ותימא על הר\"ב והר\"מ שלא פירשו. ועתוי\"ט:",
+                "איברא דבגמרא הכי איתא אבל הר\"ב מסיים ונתנו לה משום דה\"ה במתקדשת ע\"י אביה איירי. ועתוי\"ט:",
+                "ולאו דוקא אלא נתייחד עמה:",
+                "בדינר. טעמייהו דב\"ש שלא יהו בנות ישראל כהפקר גמרא. ומצאנו שיעור דינר שהוא שיעור חשוב:",
+                "ובשוה. והטעם דכיון שהיא מתרצית בדבר וניחא לה בשוה כסף ככסף דמי ואין צריך קרא לרבויי:",
+                "וכמה כו'. הא דלא מפרש כמה הוא דינר משום דדינר היו יודעים כמה היה כו'. ועוד. דדברי ב\"ה דקיי\"ל כוותיה אבעי ליה לפרושי טפי. תוספ':",
+                "האיטלקי. הוא אטליא של יון:",
+                "בגט כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
+                "כדיליף לה בגמרא מקרא:",
+                "בחליצה. יליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "ובמיתת כו'. ק\"ו ומה א\"א שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה, יבמה שהיא בלאו לא כ\"ש כו':"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא, אשכחן עבד עברי הנמכר לעו\"ג כו', נמכר לישראל מנלן. אמר קרא והפדה מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה. ופירש\"י אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה: והוקש עברי לעבריה. אשכחן מכרוהו ב\"ד הואיל ונמכר בע\"כ מוכר עצמו מנלן יליף שכיר שכיר. ופירש\"י נאמר במוכר עצמו כשכיר כתושב היה עמך ונאמר במכרוהו ב\"ד כי משנה שכר שכיר:",
+                "בכסף. ולא פירשה משנתינו זו בכמה. והר\"מ כתב באמה, ואינה נקנית בפרוסה מפני שצריך לקנותה בדמים שראוים לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא. ומצאתי לו ראיה כו' ובעבד עברי לא כתב כן. וכתב הכ\"מ משמע דדינו בפרוטה, וקשה דהא איתקש לעבריה:",
+                "כלומר קיחת קדושין. ולפי זה שטר דאמה נמי הקונה כותב בתך קנויה לי. ובגמרא פליגי בה. והר\"מ פוסק כמ\"ד דכותב בתי קנויה לך:",
+                "והך קרא במכרוהו ב\"ד כתיב אבל במוכר עצמו דינו שמוכר עצמו אפילו לעשרים שנה ואם פגע בו יובל אפילו אחר שנה אחת יוצא. שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ונ\"ל דהואיל ומ\"מ יוצא בשנים שקצב במכירתו שפיר תני סתם דע\"ע יוצא בשנים ואלא מיהא הא כדאיתא והא כדאיתא:",
+                "וביובל. בגמרא יליף להו מקרא:",
+                "ובגרעון כסף. תנא וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף. ויליף ליה מקרא כו'. ודע דבברייתא תני ובשטר, כלומר שטר שחרור. וכתבו התוספ' דתנא דמתניתין לא חשיב אלא יציאות שהם בע\"כ של האדון. ועתוי\"ט:",
+                "מהקישא דעברי ועבריה. הר\"מ:",
+                "וכיון דאיתא נמי באיש לא קתני. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והאי קרא בפרשת בהר כתיב:",
+                "בכסף כו'. בגמרא דה\"ה בחליפין ובמשיכה ומילתא דאיתא במטלטלי לא קתני:",
+                "בכסף. וביובל לא. ואע\"ג דאתקיש קרקעות לשדה אחוזה ושדה אחוזה יוצאת ביובל כמפורש בכתוב, בעבד כתיב לעולם בהם תעבודו, כדאיתא בגמרא:",
+                "ובשטר. דגמר לה לה מאשה:",
+                "ולפי זה כל שכן על ידי עצמו. וא\"ת לערבינהו ולתני בכסף ובשטר בין ע\"י עצמו בין ע\"י אחרים. בגמרא משנינן דהך בבא ובשטר כו' לאו חכמים אמרי לה אלא רשב\"א היא וג' מחלוקות בדבר. ופירש\"י ה\"ק ליה רבנן לר\"מ אף בכסף ע\"י עצמו, דיש קנין, וכ\"ש ע\"י אחרים דזכות הוא לו וכ\"ש שטר דזכות. ורשב\"א אומר בשטר ע\"י אחרים, וה\"ק אף בשטר, וכ\"ש בכסף דע\"י אחרים דוקא:",
+                "יליף ליה בגמרא מכלל ופרט וכלל:",
+                "יליף לה שילוח שילוח מאשה:",
+                "שמעינן מינה דסברת הר\"ב דהלכה כי אמר ע\"מ שאין לרבו רשות בו מהני ולא קנה רבו וא\"כ כל שכן אשה שאם א\"ל כן שלא קנה בעלה. שהרי העבד גופו קנוי לרבו לא כן האשה לבעלה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, דאין צריך שימסרנה מיד ליד. אלא כל שאחזה במצותו סגי. הר\"נ:",
+                "בהגבהה. ג' טפחים, דנפקא ליה מתורת לבוד. רש\"י. ולא דמי לערוב דמשנה ו' פ\"ז דערובין דהגבהה טפח סגי לזכות בו. דשאני שתופי מבואות דרבנן לא הצריכו קנוייה על כך. ור\"ת מפרש דכל הגבהה בטפח קני:",
+                "משמע דבמסירה לא. ש\"מ דמשיכה עדיפה ממסירה:",
+                "טעמא דמלתא, משום דמשיכה היינו שמושך הדבר לרשותו, ואלו רה\"ר לאו רשותו הוא, שהרי אין לו רשות. להביא שם כליו. ואף דבכלל משיכה מסירה שהרי א\"צ מיד ליד (ומשיכה צריכה נמי להיות במצות המוכר א\"נ בפניו וכן דין המסירה). וכיון שהמסירה קונה ברה\"ר איך אפשר שהמשיכה לא תקנה. לאו קושיא היא דכיון שמשך גלי דעתיה דלא ניחא ליה דלקני במסירה אלא במשיכה ומשיכה ברה\"ר לאו מידי היא והא דמסירה לא קני בסמטא ובחצר של שניהם משום דאפשר במשיכה. א\"נ כו' ועתוי\"ט:",
+                "היינו כשהכניסה שלא ברשות בעל החצר. דאל\"כ הוי חצר שלו או של שניהם. המגיד:",
+                "מסיים הר\"מ ואפילו שאנו אומרים בו דנקנה במשיכה. ומו\"מ יצא מן הכלל בהמה דקה משום דמסרכא. ועתוי\"ט:",
+                "לא ידעתי טעם הדבר, דודאי דמשיכה דעדיפא ממסירה כמו שכתבתי מהני בדבר הנקנה במסירה דגריעה מינה:"
+            ],
+            [
+                "וכלומר שחוזר לאחור. ולשון הערוך ואחריתך תאכל באש (יחזקאל כג). תרגום ושפר ארעך תתוקד בנורא:",
+                "בכסף. בשוה פרוטה. דבפחות מש\"פ לא מקרי כסף. ב\"י:",
+                "ואימא, עד דאיכא שטר, דכתב וכתוב בספר וחתום. אי כתיב יקנו לבסוף, כדקאמרת, השתא דכתיב יקנו מעיקרא, כסף קני, שטר ראיה בעלמא הוא. גמרא:",
+                "כיון שרגילים בהכי לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא. רש\"י. ובכל שטר עם עסקינן ואפילו בשטר הודאה. (כלומר שטר ראיה. ב\"ד) ומיהו כששרגילין בשטר קנין תולה קנייתו בשטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף וכשרגילין בשטר ראיה. כשנכתב השטר קנה למפרע משעת נתינת הכסף: הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "או או קאמר ומשכחת ליה בקנייה. במוכר שדהו מפני שדהו מפני רעתה כדמפרש ואזיל:",
+                "דלא גמר מוכר ומקנה עד שמקבל דמים. ואע\"ג דקביל דמים בעי שטרא כדלעיל. רש\"י",
+                "דניחא ליה דלקנייא ליה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי למיהדר ביה. רש\"י:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימא דהא אמרן דלעיל דהאי קרא לשטר ראיה בעלמא הוא. ובגמרא אלא מהכא ואקח את ספר המקנה. פירש\"י אלמא יש קנין אף בספר לבדו:",
+                "ושייר קנין חליפין:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימא דבמ\"ב פ\"ד דב\"מ מפרש ד\"ת מעות קונות וחכמים תקנו משיכה כו'. ובגמרא סתמא דגמרא קאמר דכתיב קנה מיד כו'. והדר אמרינן ולר\"י דאמר ד\"ת מעות קונות מא\"ל תנא תקנתא דרבנן קתני.",
+                "במשיכה. לא אתא למעוטי אלא קנינין דנכסין שיש להם אחריות דהיינו כסף שטר וחזקה. אבל אה\"נ דנקנין במסירה והגבהה. ונקט משיכה משום דרוב קניית מטלטלין במשיכה כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "עם. מסקינן בגמרא דלא בעינן צבורין ומונחין בקרקע:",
+                "ואע\"ג דסוטה איסורא, ילפינן מינה לממונא, ובק\"ו, ומה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין, ממון שניתן להתבע בעד אחד (להשביעו) אינו דין שמגלגלין. גמרא:",
+                "וזוקקין. גוררין. הר\"ב פ\"ו דשבועות מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "כדכתיב ושלף איש נעלו:",
+                "שהמלך פוסלה לפעמים וגוזר לצור צורה אחרת הלכך כדבר שאינו מסוים ושלם דממעטינן דבר שאינו מסוים מדכתב נעל. רש\"י. וטעם דבפירות לא. מדכתיב נעלו נעל אין מידי אחריני לא. גמרא. וקשה דלמ\"ד אין קונין בפירות לא קיימא הך אוקימתא דכל הנשום כל מטלטלין שכתב הר\"ב ברישא. ומוקמינן שנתחייב לו דמי שור ואח\"כ קונה אצלו פרה באותן הדמים ומשום דלא שכיח לא תקנו בו רבנן שלא יהיו מעות קונות כו'. והר\"מ מפרש כל הנשום כו' כגון שיאמר אלו בהמות או זו השדה שוים כך וכך לטרות פלפלין. לפיכך כשהחליף הפלפלים עם הבהמה כו' (כיון שמשך זה נתחייב כו') ולא יתקיים הקנין לא בפירות. ולא במטבע. לא קשה מידי לפי דלדבריו הראשונים אין הקנין כמו קניין סודר שבו אמרו אין קונין בפירות דאמעיטו מנעל. אבל דבריו הראשונים בתורת שיווי דמים הן וסבירא ליה דבכהאי גוונא כולי עלמא סבירא להו דקונין זה את זה. ומ\"ש הר\"ב הואיל ולא שקל כו' כ\"כ הר\"מ. וקשה דהא אפשר דאעפ\"כ דעתו אצורה. ובגמרא אמרו משום דלא שכיח כו'. ולי נראה שלשון הר\"ב מסורס שמ\"ש וכל וכו' עד בחליפין. צ\"ל אחר ולא מנה. ועתוי\"ט:",
+                "בכסף. בגמרא יליף ליה:",
+                "וחזקה לאו דוקא. וה\"ה משיכה ל\"ד:",
+                "משמע דבמקח וממכר לא משכחת לה. ומ\"ב פ\"ח דערכין, מדבריהם היא. המגיד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיקם התנא לשונו לומר דמצות הבן הם. שאם לא עשאן לו אביו חייב הוא בעצמו לעשותן כדאיתא בגמרא. ובסיפא אגב רישא נקט האי לישנא:",
+                "כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "חיותיה הוא שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט:",
+                "כללים הם ולדוגמא נקטינהו. כמ\"ש הר\"מ:",
+                "אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראים לי דברי פלוני רש\"י. והרמ\"ה כתב, זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו, אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו, אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב. טור:",
+                "חייבין. דכתיב תיראו. ומה ת\"ל איש, שהוא סיפוק בידו לעשות (שאין מוחה בידו). אשה רשות אחרים (בעלה. רש\"י) עליה. גמרא:",
+                "ואף דבירושלמי אמרינן כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית, אפ\"ה כיון שחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתו ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב. תוספ':",
+                "פטורות. מה תפילין נשים פטורות, אף כל מ\"ע שהזמן גמרא נשים פטורות. גמרא:",
+                "אע\"ג דאית בהו לאו וללא תשים דמים, וא\"כ תיפוק ליה דנשים חייבות משום הלאו, מסיק הר\"נ, דלאו ועשה אינן באין כאחד, דלא תשים, ההוא כשבנה ע\"מ שלא, לעשות. ואעפ\"כ מחייב אח\"כ, לעשות מעקה משום העשה:",
+                "נמי לאו דלא תוכל להתעלם כשנטלה ע\"מ שלא לההזירה עבר הלאו. ומ\"מ מחויב לקיים העשה דהשב תשיבם:",
+                "אם נטלה ע\"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח האם. ואח\"כ חייב בעשה. דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע. הר\"ב:",
+                "ומ\"ש כל, אמנם ר\"ל הרוב. הר\"מ:",
+                "דזמן גרם ונשים חייבות, כדאיתא בפסחים דף מ\"ג. ושמחה במועדים דכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. רש\"י:",
+                "כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים:",
+                "כת\"ק דסוף: פ\"ו דיבמות, דהלכתא כותיה:",
+                "מפורש לעיל:",
+                "ולאו עונשי מלקות הן. ובגמרא, אי מהכא אימא דוקא משום כפרה הם רחמנא עלה. פירשו התוספ' כגון עריות דכתיב בנשים עונשין כתב רחמנא אשר תשים. לפניהם השוה כו' לכל דינים. ואי מהא הוא אמינא משום דחיותה היא דאי אין עליה דין הכל גוזלים אותה והיא גוזלת אחרים והכל בדילין הימנה כתב רחמנא והמית איש או אשה בשור המועד שהרג ה. סוה כו' ואי מהא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא, אבל הנך תרתי אימא לא, צריכא:",
+                "אפילו העלתה זקן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "סמיכות. נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים, אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל. תוספ'. ובגמרא ילפינן לכולהו, מהן מקראי ומהן בהיקש, ובק\"ו. וכתבו התוספ' ואע\"ג דאינן כשרים אלא ביום והוו מצות עשה שהזמן גרמא איצטריכי קרא למיפסל הקרבן. וסמיכה דלא מיפסל הקרבן בסמיכתה, איצטריך, דה\"א דאיתקש לשחיטה דכשרה בנשים משום דכתיב וסמך ושחט. ותנופה, ה\"א דנילף מסוטה כו'. וכתבו עוד, ומחוסרי בגדים. לא היו, כיון דלא נצטוו בהם. ועתוי\"ט:",
+                "וההזאות. והולכה וזריקה לא קתני, דהולכה בכלל קבלה, שהרי מן והקריבו הבהן נפקא נמי קבלה וזריקה בכלל הזאה. תוספ':",
+                "סוטה. מפורש ריש פ\"ג דסוטה. ונזירה, אתיא כף כף מסוטה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמוטל על גופו של אדם כגון שבת תפילין ע\"ג פטר חמור מילה עריות וכיוצא בהם. רש\"י:",
+                "פירש\"י שמוטלת על הקרקע או גדוליו כגון תרומות ומעשרות חלה לקט שכחה ופאה שביעית חדש ערלה כלאים ובגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ כו'. בירושלמי פריך אמאי לא תני לה חלה ומשני לפי שאינה בעיסה של נכרים ולא מיירי מתניתין אלא בדברים הנוהגים בישראל ונכרים. ועתוי\"ט אמאי לא פריך נמי מתרומות ומעשרות:",
+                "ות\"ק, מפרש בגמרא, דס\"ל דבא לומר שאף בארץ לא נתחייבו כל י\"ד שנה שהיו בגלגל שכבשו ושחלקו עד שנתיישבו בה והכיר כל אחד את שלו:"
+            ],
+            [
+                "וכלומר שזוכה לעולם שכולו ארוך שהרי אין שם קצור ימים כלל. וא\"ת דהיינו ונוחל את הארץ, לא קשיא, דהכי קאמר דבעוה\"ז מתקנין לו כדי להטיב ולהאריך ימיו לעוה\"ב, כדאיתא בגמרא שנפרעין ממנו מיעוט עונותיו בעוה\"ז ומי שזכיותיו מועטים משלמין לו שכרו בעוה\"ז:",
+                "מסיים הר\"מ, ר\"ל העוה\"ב. וכ\"כ רש\"י, חיי העוה\"ב. והא דתנן בריש מסכת פאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב ואלו הן כו', דליכא למימר דאפילו לא קיים שאר מצות, דהא רובו עונות הוא ואמאי תנן דוקא לאלו. מוקמינן בגמרא שאם היתה שקולה, פירוש הכף מאזנים, ויש במחצה זכיות אחת מאלו, מכרעת, פי' מכרעת את הכף כאלו רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה דמתניתין אלא יש לו דין עושה מצוה יתירה:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. ונראה בעיני שהוכרחו לפרש כן אע\"ג דקשיין דיוקי אהדדי. דמרישא דפירשו מצוה אחת יתירה כדמפרש בגמרא שמעינן דבעינן מרובה בזכיות, והשתא מפרשינן דלא בעינן אלא מחצה על מחצה. לפי שמסקינן בר\"ה (דף י\"ז) בינונים כו' בה\"א ורב חסד מטה כלפי חסד. וברישא דמפרשינן מצוה אחת יתירה אע\"פ שמחצה סגי לפי שהקב\"ה מטה כלפי חסד. מ\"מ עדיף צדיק מרובה בזכיותיו ממי שהוא בינוני אלא שע\"י חסד נעשה כמרובה. וכלפי הא אמרו בגמרא דרישא מיירי ביתירה משום דבה מטיבין כו' ע\"פ שורת הדין. אבל בסיפא דתנן אין מטיבין ע\"כ כשעונותיו מרובין דהא אפילו אין לו יתירה נמי מטיבין לו מצד החסד כדאמרן:",
+                "ופירש\"י שזה שאינו באחת מאלו במה יתעסק אם לא בלצנות:",
+                "דכיון שאינו מן הישוב אין מקפיד ע\"ע ואין לו בושת פנים. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מקדש. וניתני האיש קונה (כדתנן האשה נקנית). מעיקרא תני לישנא דאורייתא, כמפורש שם, ולבסוף תני לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש גמרא. ולשון התקדשי לי. כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשים לשמים. להיות לשמים. ופשטא דמלתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי. תוספ':",
+                "והלא אינו שוחמ אלא אחד. פירש הר\"נ דנפקא לן מדכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אתד כדאיתא בחולין. ואפ\"ה אמר רחמנא ושחטו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "האיש כו'. ולא היא. ואע\"ג דרבנן פליגי עליה דר\"י בגירושין, כדתנן במ\"ב פרק ו' דגטין, שאני קדושין דמדעתה דהא בעינן דעת המקנה הלכך אביה ולא היא. שהתורה זכתה לו. אבל גרושין שישנן בע\"כ בין היא בין אביה. דמה לנו ולדעתו כי מקבל ליה איהו נמי בע\"כ הוא גמרא:",
+                "נערה. דמדזכאי בכסף קדושין כדתנן במ\"י פ\"ד דכתובות, סברא הוא דאיהו נמי מקבל, דהשתא אביה מקבל כסף קדושין ואיהי תקדש נפשה. תוספ':",
+                "ויהיב טעמא בגמרא דף מ\"ו דמלוה להוצאה ניתנה וכיון שרשאי להוציאה אינה של המלוה כלל ולאו מידי יהיב לה:"
+            ],
+            [
+                "ונמצא כו'. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח\"כ. שאלו ראתה וקבלתו סברה וקבלה. טור:",
+                "דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מע\"ד כו', דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתיה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. נ\"ל:",
+                "גמרא. וז\"ל הר\"מ אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר מזה שרוצה הדבר האחר. וז\"ל התוספת כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:",
+                "לשבח כו'. פרכינן בגמרא, ולית ליה לר\"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור, ומשני הכי במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא, דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכי דטעי איהי גופה, מודה ר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בן כרך. ישיבת הכרכים קשה שהוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים. רש\"י:",
+                "כמו מגדלא שער נשייא. תוספ'. ולי משנה שלימה סוף פ\"י דשבת וכן הגודלת:",
+                "ויש לו. דניחא לה באין לו דמתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה. תוספ':",
+                "אע\"פ כו'. לשון רש\"י, אע\"פ שאין הדבר כן אלא כמו שהוא עכשיו שאין תנאו אמת:"
+            ],
+            [
+                "אינה מקודשת. ודוקא קא\"ל במקום פלוני שיש לי שם אוחבים ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם, ימחו בידו. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בפחות כו'. וצריכה דאי אשמעינן שוה פרוטה איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי, אבל פחות משוה פרוטה אימא יודע שאין קדושין תופסים בפחות מש\"פ וכי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר. ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה לפחות מש\"פ לא קים להו לאינשי. אבל קטן שקידש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום, אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר, קמ\"ל. גמרא:",
+                "ונגזר זה השם מסבל, והוא נושא המשא שנושאים אותה מיד זה ליד זה. הר\"מ. והתשבי הוסיף וכן פירש\"י סבלות מצרים, משא מצרים. ונמצא משא בלשון מתנה, כמו וישא משאת פירוש ויתן מתנות:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא מסיק, דהך קרא בזו אחר זו משתעי. ומסברא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. וגם מסיק דשאר עריות ילפינן דאמר קרא כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל עריות כו'. חוץ מנדה. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"ל גם בשביל חברתה, שחברתה עשתה שליח והוא אמר לה אחת מכם ולא פירש:",
+                "ומעמא משום דהוי כאומר קני את וחמור, ואת וחמור לא קנה, שהרי לא הקנה לזה בלא זה, וחמור לא קנה את נמי לא קנה. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"פ הר\"מ. ותמיהני דכיון דקרא כתיב למאי צרכינן לטעמא דמשולחן גבוה קא זכו. ובגמרא ליתא הא דמשולחן כו' אלא לטעמא דר' יוסי דסבר מחיים ממונא הם אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה כו'. ולהכי תני נמי בחלקו, דלאחר שחיטה איירי:",
+                "כ\"כ הר\"מ. ותימא שהרי למלאכה גם כן אתה משתמש בו, וכן להתחמם במדורת עצים ואש. ובגמרא, כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה. ופירש\"י, כאש, חלקו של אהרן הושוה לחלקו של מזבח, מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:",
+                "ומ\"מ נראה דלא איצטריך אלא לר\"י. אבל לר מ הא ס\"ל מעשר שני ממון גבוה הוא:",
+                "לא קדש. ובהקדש סבר ר\"מ דלא קדש. ואמרו בגמרא דרבי יוחנן אמר בטעמייהו תרתי חדא לפי שאין אשה רוצה (אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קדושין וה\"ל קדושי טעות) וחדא לפי שאין שניהם רוצים ופליגי אמוראי בהי מינייהו הוא רוצה. ועתוי\"ט:",
+                "דר\"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלה. ומפיק ליה מקרא או מעלה מעל (צ\"ל דתמעול מעל. מהר\"י) ואין מעילה אלא בשנוי, כלומר במזיד, דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד, וזה שינה היכא דקדש במזיד כו'. במעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר כל היכא דאיתא שם מעשר עליו. ור\"י סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קדש. ובשוגג לא משום טירחא דאורחא. תוספ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בערלה. והא דלא תנא איסורי עבודת גלולים. משום דבעי למתני מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. ומיהו שייר חמץ בפסח נותר ופגול שאם קדש בהן אינה מקודשת, מכרן כו' מקודשת. הר\"נ:",
+                "את בשרו. אע\"ג דשחטיה, כעין בשר. גמרא:",
+                "וקדשים אסורים בהנאה שהרי מועלין בהן:",
+                "והמשולתת מותרת. ולפי\"ז קשיא לישנא דצפורי דהול\"ל צפור. ומה\"ט כתבו התוספ' ומשולחת נמי מתסרא משחיטת חברתה עד השילוח. עתוי\"ט:",
+                "אי מה קדש תופם את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר כו'. ובסיפא תנן דאין תופס דמיו. ומשני מי קרינן קודש דמשמע שם קדושה, קדוש קרינן משמע הוא קדוש. גמרא:",
+                "דהא מוערפתו ילפינן. ומיהו אין כן הלכה כמ\"ש במשנה ג' פ\"ק דבכורות:",
+                "יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ת\"ל כי ירחק ממך וגו' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל. ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "מקודשת. וא\"ת והא הני זוזי לאו דידיה נינהו שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה. וי\"ל דמיירי כשמכרו לנכרי או לישראל והכיר בהם דהוו מעות מתנה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "בתרומות. דתרומות לא משלחן גבוה זכו כדאיתא בגמרא סוף פ\"ט דיבמות ופירש\"י תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שיירי שלחן מלך. אבל שיירי קדשים הרי הן כמשאות מאת פני אלהים שהן, שיירי שלחן:",
+                "ונראה דל\"ג ובאפר חטאת. אבל לשון הר\"מ ואפר פרה אדומה. והמים שהוא מזה עליו:",
+                "גמרא. וכתב רש\"י שכר חבאה ומלוי, דמלתא דטרחא הוא ורחמנא לא רמיה עליה ושרי למשקל אגרא מקודשת. ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טרחא ושכר למוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם. וכתבו התוספ' דאסמכתא בעלמא היא:",
+                "דאי מתבואה ובהמת שלו לית ליה בתרומות ומתנות אלא טובת הנאה וטובת הנאה לאו ממון:",
+                "הכי אוקמיה בגמרא. וכתב רש\"י וה\"ה דה\"מ לאוקמי בתרומות כו'. אלא דקשיא ליה מאי קמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאלו במ\"ד דפ\"ב דתנן האומר לשלוחו כו' והלך וקדשה במקום אחר שפיר תנן והלך. כלפי הא דעבר על דעת משלחו שא\"ל וקדש לי במקום פלוני:",
+                "כלומר כהאי (דר\"פ) דלעיל. ומסיק בגמרא דלעיל דתנן שלוחו הוי נמי לרבותא דקמ\"ל דאפילו בשלוהו דטרח לבקש במקום אחר. הואיל ועשאו שליה לא אמרינן מראה מקום הוא לו ולא עשאו שליח אלא באותו מקום:",
+                "שלא שלחו לשם כך. אלא אם יזדמן לו במקום פ, לוני דרך אצלה:",
+                "מקודשת. וא\"ת מאי קמ\"ל פשיטא וכי מפני שנהג בה רמאות לא תהא מקודשת. י\"ל דסד\"א כיון שעשה שלא כהוגן לפקעי רבנן לקדושי מיניה כו' א\"נ סד\"א קדושי סעות נינהו שאלו ידעה שהלה עשאו שליח לקדשה לא היתה מתקדשת לו קמ\"ל. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "לשני. בגמרא, אמר רב לעולם. וז\"ל הר\"מ, לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קדושי שני ונעשית אשת איש ולאחר הל' יום כשיבואו קדושי ראשון ימצאו אותה אשת איש ונמצא הראשון כמו שקידש א\"א שאין הקדושין תופסין בה:",
+                "בתרומה. לאשמעינן דלא תימא דכי אמרינן מקודשת לשני ה\"מ לחומרא בלבד, דליתא, אלא מקודשת לגמרי ואין חוששין לקדושי ראשון כלל. אבל בפירוש הר\"מ מצאתי ומה שאמר בת כהן לישראל תאכל בתרומה חוזר לפסקא הראשונה. והוא מה שאמר הרי את מקודשת לי לאחר ל' שהיא אוכלת בתרומה כל אותן ל' יום. ואם אמר לה מעכשיו כו', אינה אוכלות מעת שקבלה הקידושין ע\"כ. ונראה שגורס ברישא בת כהן לישראל תאכל בתרומה. ומפרש כשלא בא אחר וקדשה. וסד\"א שלא תאכל משום דמיחלפא במעכשיו, קמ\"ל דלא. הר\"ן. וצריכין אנו לפירוש הר\"ן בהר\"מ. גם להר\"ב שג\"כ גורס כהר\"מ:",
+                "מקודשת ואינה מקודשת. ובגמרא אמר רב לעולם ואפילו לאחר ל' יום עומדת בספק קדושי שניהם, ואסורה לשניהם בלא גט האחד. וטעמא משום דמספקא לן האי ולאחר ל' אי תנאה הוי אם ל�� אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו. אי חזרה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' (דכיון שלא גמר מעכשיו משמע שרוצה הוא לימלך אלא שאומר מעכשיו כדי שלא תוכל היא לחזור בה. הר\"ן) הלכך לעולם היא בספיקא. דאי תנאי הוא קדושי ראשון חיילי קדושי שני לא חיילי. ואי חזרה הוא קדושי שני חיילי קדושי ראשון לא חיילי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אינה מקודשת. פשיטא, מהו דתימא לאו תנאה הוא ולזרוזי קאמר, קמ\"ל. גמרא, ועתוי\"ט:",
+                "ויראה לה. אפילו איכא סהדי דיכול לאחזויי לה לא הוי קדושין. עד דמחזי לה ומכי מחזי לה אגלאי מלתא דמעיקרא תפסי בה קדושין. טור:",
+                "גמרא, פשיטא, ל\"צ דאע\"ג דנקיט דמי עיסקא. פירש\"י למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אינה מקודשת. פשיטא. מהו דתימא א\"ל מאי נפקא לך מיניה אנא טרחנא ומייתנא, קמ\"ל. וה\"ה במעות אם אמר ע\"מ שיש לי במקום פלוני שאם אין לו אינה מקודשת. הר\"מ והרא\"ש. ולהר\"מ קדושי ספק הן בתרווייהו דשמא יש לו ומכוין לקלקלה:",
+                "אפילו באריסות בתי אבות. דמ\"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסלוקיה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כל תנאי כו'. כגון הרי זה גיטך ע\"מ שתתני לי ר' זוז ולא פירש לכפול (אם לא כו') רש\"י. וכ\"כ הר\"מ דר\"מ חולק על אלו חבבות הקודמות שאומר ע\"מ ומצריך ג\"כ תנאי כפול. אבל אין הלכה כמותו בע\"מ כו':",
+                "היינו שלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דברים אדם מתפיס. ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "שאלמלא כו'. לא מבעיא בארץ גלעד לא יינחלו דכיון שהיה לחב יפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם א\"כ דין הוא שהורע כוחם אם לא יעברו אלא אפילו בארץ כנען שלא יפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפ\"ה הורע כחם אם לא יעברו. אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען. ועתוי\"ט משמעות בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו. וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דה\"ל דברים שבלב. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "שיחלוץ. קסבר האי תנא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק. רש\"י. וכלומר ר\"ע היא דסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:",
+                "ומסיים כדי שיכניס אותה בקדושין שאין בהן דופי:"
+            ],
+            [
+                "והא קמ\"ל מתניתין דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. דאי לאו הכי פשיטא דתנאי זה מועיל כשאר תנאים דעלמא. רש\"י:",
+                "לשלטון. והניחה השלטון ולא תבעה. הר\"מ:",
+                "מקודשת. אם יש עדים שעשה עמה כפועל ודבר עליה לשלטון מקודשת בודאי ואם אין עדים מקודשת מספק. טור:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת ע, ליה בסופה, והכא ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו, נאמן. הר\"נ. והגאון פני יהושע בסוגיא, שדא נרגא בדברי הר\"נ. ובספרי פתחי נדה פותח מ\"א מ\"ב הארכתי בענין. ומקום הניחו לי להתגדר בעזה\"י:"
+            ],
+            [
+                "וקרא בין בקטנה בין בנערה אלא שאינה בוגרת מיירי ולפיכך צריך לפרש דקטנה דתנן היינו לאפוקי בוגרת:",
+                "נאמן. דוקא בתוך כדי דיבור, אבל היכא דהוחזקה אשת איש על פיו אינו נאמן לומר לאחר זמן גרשתיה, דלא הימניה רחמנא בגירושין. הר\"ן. דהא קרא את בתי נתתי הוא דכתיב:",
+                "וה\"ה בקידושי ביאת איסור לא המניה רחמנא ובהכי ניחא דלכא למימר מיגו דקדשתיה לפסול לה. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "מיתתו. אורחא דמלתא נקט. רשב\"ם:",
+                "ואפילו כי מוחזק באחי נאמן. ועתוי\"ט:",
+                "אין הבוגרת כו'. הא קטנות בכלל. דקדושין שאין מסורין לביאה, דכל אחת ספק אחות אשה, אפ\"ה הוי בכלל ספק קדושין וצריכות גט:",
+                "דאי לאו הכי למאי תנן אין חבוגרת בכלל מלתא דפשיטא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "דמתניתין סתמא קתני ואפילו אמרה לו קידושי לך דאית ליה נמי הנאה מינה גמרא. והא דקרי ליה מצוה דרמיא עליה דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "מב' נשים. שנשא השניה לאחר מיתת הראשונה. גדולות כת הראשונה קטנות כת שניה. רש\"י. וכולן ברשותו וכלומר שכולן קטנות או נערות או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאלו בוגרות במקום קטנות או נערות. מבואר לעיל דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל. ב\"י:",
+                "קדשתי. נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במשנה ז' קדשתי ואיני יודע למי כו'. וה\"נ שאומר קדשתי כו' ואיני יודע איזוהי: ואע\"ג שהמקדש יאמר שזו היא שקדש. אינו נאמן דהתם ה\"ט דנאמן כמ\"ש בשם הר\"ן. דחזקתה מקודשת ואינו מוציאה מחזקתה. אבל הכא דלמא לא זו היא שקידש ונמצא שאותה שנתקדשה באמת מוציא מן הספק שיש לנו בה. ואין דבר שבערוה פחות משנים מלבד האב שהאמינתו התורה שנאמר את בתי נתתי. ועתוי\"ט:",
+                "כלן. מפרש בגמרא דבשאין כת שנייה אלא אלא גדולה וקטנה עסקינן. שאלו היה אמצעית בכת שניה אפילו לר\"מ היתה מותרת, משום דלא מקריא גדולה אא\"כ היא גדולה לגבי כל כת אחת. והיינו דלא קתני וא\"י אם אמצעית שבקטנות. אבל אמצעית שבגדולות נכללת בקטנה שבגדולות. הר\"נ:",
+                "דברי ר' מאיר רי\"א. בהא קמפלגי ר\"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ורבי יוסי סבר לא מחית איניש נפשיה למימר מלתא דליתי בה לידי שאלה לחכמים. וכי אמר גדולה גדולה ממש שבכולן קאמר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "קדשתיך. בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. דהא אין קדושין בלא עדים. גמרא:",
+                "אסור כו'. דשוינהו עליה חתיכה דאסורא בהודאתו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בתך. בגדולה שעשתה שליח. והיא קבלה קדושין לעצמה ואמרה שגם הוא כשקדשה נתכוין לקדש את עצמה:",
+                "וכופין לא. דאמר לא ניחא לי דאתסר בקרובתה. גמרא:",
+                "דגלי דעתיה דקדשה, וארוסה יש לה כתובה. רש\"י. ולמאן דסובר דאין לה כתובה הכא כשכתב לה. וא\"ת האיך יכול לומר לא קדשתיך. וי\"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואח\"כ מקדשין. הה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הזכר. למשפחותם לבית אבותם כתיב. רש\"י:",
+                "לויה. גמרא, ותו לא והרי חלל שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר כו'. תנא כ\"מ לאתויי:",
+                "ובגמרא דאיזו זו אתי למעוטי כהאי גוונא:",
+                "עברה. ואפ\"ה תפסי קדושין דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי איפסק הלכתא:",
+                "הפגום. שבשניהם, הנולד מפסולי כהונה הולד ממזר. וכן בן ממזרת מישראל ממזר. וכן בן ממזר מישראלית. וכן בן נתינה מישראל, נתין. ובן נתין מכשרה, נתין. רש\"י. והא דהולך אחר הפגום, ילפינן מקראי:",
+                "ואיזו כו'. ותימא דלא חשיב נמי לחייבי עשה מצרי ואדומי, וצ\"ל דתנא ושייר. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ מן הנדה. ועתוי\"ט:",
+                "שפחה. מנלן דלא תפסי בהו קדושין דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור:",
+                "ובשפחה כנענית נשואה לעבד עברי מיירי גמרא. ופרש\"י וא\"ק דלא יצא חפשי עם אביו. ועתוי\"ט:",
+                "וכיון דפשיטא דולדה כמוה ממילא מפשיט לן דלא תפסי בה קדושין. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ליטהר. מפסול זרעם, שלא יהיו בניהם ממזרים. רש\"י:",
+                "דאע\"ג דממזר חייב הוא בכל הלאוין שבתורה. לאו דשפחה שאני, דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ואפקיה בלשון לא יהיה קדש, דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, משמע שאין ממזר בכלל, שכיון שיצירתו בעבירה, קדש ועומד הוא. ר\"ת. ועתוי\"ט:",
+                "אינו מתייחס אחר אביו. רש\"י:",
+                "עבד ממזר. בגמרא פליגי בילפותא דקרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יוחסין. שם היחס הונח על ידיעת האיש לבית אבותיו לדעת ענינו. על איזה דרך שנולד. ועתוי\"ט:",
+                "מדלא תנן עלו לא\"י אלא עלו מבבל לאשמעינן שכולם עלו מבבל. גמרא:",
+                "כלומר סנהדרי גדולה שהיו יושבים ודנין את הכהונה. כדתנן בסוף מסכת מדות:",
+                "כהני כו'. מנלן דסליקו כו' ויליף להו מקרא בגמרא:",
+                "לויי. והא דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם. זה היה בעודו בבבל דוק בפסוקים. והא דעזרא קנסם שלא עלו עמו (כמ\"ש הר\"ב סוף מעשר שני) היינו על שלא נתעוררו מעצמם לעלות. ועתוי\"ט:",
+                "ולא מני חלוצה, משום דדברי סופרים הוא. ומ\"מ הולד חלל מדבריחב ועתוי\"ט:",
+                "שנ' ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו'. וחייבים היו ישראל למול עבדיהם הכנענים והנהו הוו בכלל מקנת כספו (ועמ\"ש ריש פ\"ג דמכות):",
+                "לויי כו'. אבל כהני בחללי גירי וחרורי לא, שחללה בלאו. ומשוחררת בחזקת זונה. רש\"י:",
+                "וחרורי. משמע אבל עבדים לא. אליבא דר\"ט הוא הדין לממזרים דמותרין בעבדים, אלא משום אינך שאסורים בעבדים תנא חרורי. הר\"ן:",
+                "מותרים כו'. ואף דנתינים קיימא בלא תתחתן דקאי אז' עממין בגירותא, דיש לומר דלא מחייבי בלאו דחיתון אלא היכא דאיכא חששא דכי יסיר לפי שלא חששה תורה אלא אמיוחסים. אבל אפסולים לא אלא דבלא גירות אסורים משום חשש הסרה אבל נתיני שהם גרים וחייבים בכל המצות לאו בני הסרה ננהו.",
+                "והכי נמי איכא למדרש ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא, ולשרי בישראל שתוקי ואסופי והכי נמי אמרינן בגמרא. אלא דחכמים הם שעשו מעלה ביוחסין ולא רצו להכשירם לישראל אבל זה בזה לא עשו מעלה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אסור. דסבירא ליה עשו מעלה ביוחסין אפילו בהני:"
+            ],
+            [
+                "הנושא כו'. פירוש כהן שבא לישא אשה כהנת. וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע\"ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו' דא\"כ אמאי נקט כהנת אפילו חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה. תוספ'. ועתוי\"ט דלהר\"ב דמפרש דוקא בערעור דין הבדיקה משום עצמו שלא ישא למוזהר עליה. ואפ\"ה אין לפרש בישראל דכל שאין כאן פסול חללות א\"צ בדיקה אפילו לממזרות. וכ\"כ התוספ' דעיקר הבדיקה משום חללות ואגב כו'. וע\"ע:",
+                "שמונה. נקט האי לישנא לפי שמפני בדיקת הד' צריך לבדוק האהרות שאין הד' נבדקות אא\"כ הוא בודק שלמעלה מהן. הר\"ן:",
+                "ולשון רש\"י בודקים שלא היו ממזרת או אחת מהפסולות לקהל:",
+                "וכן לשון רש\"י. ואע\"ג דבכהן איירי, הוצרכו לפרש כאן שלא נטעה דבין ברישא בין בסיפא הנושא הוא כמו הנישאת:",
+                "שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר או חלל ��ו שיש בהן עבדות. הר\"מ:",
+                "ולא קשיא דהא השוה הכתוב אשה כו', לכל עונשין דהא אמרינן בגמרא דכל היכא דהוא מוזהר עליה היא מוזהרת עליו שלא תשאנו וא\"כ הרי היא שוה לו:",
+                "וכיון שלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עביר בהו מעלה לאצרכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתיקות. אלא כי אתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמבדק לא אצרכינהו. רש\"י:",
+                "לויה כו'. דאע\"ג דאין בהן חשש חללות. שאביה הוא לוי וישראל אפילו כשאמה חללה כשרה, לכהונה כדתנן במ\"ו. מ\"מ הואיל והצריכו לכהן לבדוק משום פסול חללות בכהונה דשייכי בה הלכך הצריכוהו לבדוק היכי דלא שייך אלא פסול ממזרת כגון לויה וישראלית. תוספ':",
+                "מוסיפין כו'. לפי שהתערובות בהם יותר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה באביה שא\"צ לבדוק עוד לא באמו ולא באם אם אביה וכן בכל אב:",
+                "המזבח. מיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה כו' דלכתחלה לא עבדי כ\"א מיוחסי' והיינו דלא תני ס\"ת ותרומה ונשיאת כפים משום דמילתא דפשיטא נינהו דאינן אלא בכהנים ושייר נמי שטרות דאיכא מאי דאמר דמעלין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "הדוכן כו'. דאמר מר ששם (בלשכת הגזית. רש\"י) היו יושבין סנהדרי גדולה מיחסי כהונה מיחסי לויה. גמרא:",
+                "תימא דהא אין כשרים לדיני נפשות אלא המשיאין לכהונה וכל סנהדרין היו דנין דיני נפשות וכל עיר שיש בה ק\"ך היתה ראויה לסנהדרין. אלא עיקרא דמלתא דסנהדרין היתה בכל מקום. ותנאי דבירושלים, אמרוהו בגמרא אשוטרי הרבים, משום דלדיני ממונות הכל כשרים ואפילו ממזר. ועתוי\"ט:",
+                "משוטרי. היינו דפירש הר\"ב שהיו דנין דיני ממונות. וכן פירש רש\"י:",
+                "לשון רש\"י, בערכי, שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילין ליחס את הראוים לדון שהיו מיוחסים, וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן, שאין רגילים בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס:",
+                "מלך. דאמר קרא והתייחסם בצבא המלחמה:",
+                "היינו לומר דכמו שמצינו דבעינן זכותן כדאיתא במ\"ה פ\"ט דסוטה ; ה\"נ הצריך דוד המלך עליו השלום שיהיה לחב זכות אבותם:"
+            ],
+            [
+                "לעולם. מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר ג' דורות כר קמ\"ל. גמרא:",
+                "כשרה כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רי\"א. הרי ג' מחלוקת בדבר. לר\"י דלעיל בת גר זכר פסולה ואפילו נשא ישראלית. לר\"א איכא צד אחד ישראל מכשיר, ומיהו גר וגיורת בתו פסולה. ולרבי יוסי אפילו גר שנשא גיורת בתו כשרה, ומיהו הורתה ולידתה בגרות בעינן. ובגמרא וכולן מקרא אחד דרשו כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותמיהני, למה הוצרך לכך דכיון דבחזקת כשרות הוא אין ערעור פחות משנים הר\"ן. ולי נראה דמשום עובר שאין לו חזקה דכשרות הוצרך לזה:",
+                "אף על פי שלהכשיר נאמנת כדלעיל במ\"ב לאבא שאול, שאני, דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה, דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר, וספק ממזר מן התורה מותר לבא בקהל כמ\"ש במ\"ב אלא דרבנן גזרו עליהם, והאמינוה בשל דבריהם. אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית, ואם היו מאמינים אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית, היו מקילין בשל תורה, ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב. ואפילו לאב נחלקו חכמים. הה\"מ:",
+                "והואיל ואינו נאמן לפסול לבני הבן. אף אבנו אינו נאמן. שאם נאמינהו על הבן. ממילא יהיו נפסלין בני הבן. תוספ' והר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "שניהם כו'. אם באת לינשא לאחר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "והתוספ' הקשו פשיטא כיון דנבדקת כבר שוב א\"צ בדיקה. ועוד דאינו מביא ראיה דסיפא מותר כו'. ולי נראה דיש לומר דאין הכי נמי דכולה מתניתין לא איצטריך אלא משום ראיה דעל חבנים, דברישא א\"צ כיון דכרוכים, ובסיפא כיון דמתה צריך, ואגב נסיב נמי בין ברישא בין בסיפא דא\"צ ראיה על האשה. ועתוי\"ט:",
+                "נדבקים אצלה. רש\"י:",
+                "על חבנים. צ\"ל דמתניתין אפילו לר\"י דמשנה ח' שסובר דד\"ת האב נאמן לפוסלו וכ\"ש להכשירו וכמ\"ש לעיל, אפ\"ה משום מעלה דיוחסין אמרו חכמים שלא להאמינו. וכ\"ז הוא רק נגד משפחות הבדוקות שרוצים שיהיה משפחתן בדוקה, אבל בלא\"ה א\"צ לחביא ראיה, דכל אדם בהזקת כשרות עד שיפסל (ע\"י ערעור). המגיד:"
+            ],
+            [
+                "הבנים. הקטנים הכרוכים אחריה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לא יתיחד. רמז ליחוד מן התורה מנין, שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך, בן מתיחד עם אמו (ולהכי נקט בן אמך שהבן מצוי אצל האם) ואסור להתיחד עם כל עריות שבתורה. גמרא. ולפי שלא אמרו אלא רמז, כתב הר\"מ, ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה. וכתב עוד דוד ובית דינו גזרו על יחוד הפנויה. שמאי והלל גזרו על יחוד כותית ע\"כ. ומיהו כל זה ביותר מג' שנים ויום אחד. ירושלמי. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י והר\"מ כתבו נמי בת חמותה:",
+                "שתדע לספר דברים בשוק. ואינה מוסרת כו' מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר, הלכך אין כאן משום דעתה קלה, שלא תהא נוחה להתפתות. רש\"י:",
+                "שניהם בכלל. הר\"מ:",
+                "שאשתו. הקשו בתוספ' דבגמרא משמע שאשה אחת מתיחדת עם איש שאשתו עמו והכא משמע דדוקא ב' נשים. ומכ\"ש לרבנן, מתניתין דהתם דלא כמאן כו'. לכך כתבו דהכי גרסינן, רש\"א אף איש אחד מתיחד עם ב' נשים. ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. ואתאן אפילו לרבנן. וכן גירסת הרי\"ף:"
+            ],
+            [
+                "דאלו תנוקות עצמן לא נחשדו על הזכור. גמרא:",
+                "רווק. תרגום של ובחורים כשול יכשלו. הוי רווקים. תוספ':",
+                "אשה. מפני אביהם שבאים לחביא את בניהם. גמרא:",
+                "אצלו בבית הספר. וטעמא דת\"ק, דאע\"פ שהיא בביתה מיקרי פת בסלו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועל הבהמה. רש\"י ור\"ן:",
+                "כלומר דה\"א דלשרי להתיחד עם ב' נשים משום כדי חייו. וכתב הר\"מ וכיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו. או יפנה למלאכה אחרת:",
+                "נקיה כו'. בגמרא מחטא דתלמיותא. כלומר תופר בגדים קרועים. והיינו תלמיותא שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה. רש\"י. והערוך מסיים נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:",
+                "למי כו'. לשון רש\"י, ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:",
+                "שלו כו'. שנאמר לי הכסף ולי הזחב נאום ה' צבאות. גמרא:",
+                "לפי זכותו. וקשה לי דאם הכל לפי זבותו א\"ב תפלה מאי מהניא ליה. שאם זבותו כדאי אין הקב\"ה מקפח שכרו ואם זכותו אינו כדאי הא אמרן הבל לפי זכותו. ומסיק שע\"י התפלה זכותו יגרום לשנות מזלו כמו ע\"י זכות גדול. ועתוי\"ט:",
+                "רשב\"א כו'. כלומר ר\"מ חביא ראיה מן השכר. ורשב\"א חביא ראיה מן העונש:",
+                "שהורעתי כו'. שנאמר עונותיכם הטו. גמרא:",
+                "ספר. בגמרא ובירושלמי גרס קדר. ופירש\"י בעלי קרנות: רשעים. שעוברים על תנאם. כשרים. שפורשין למדברות למקום גדודי חיות ולסטים ויראים לנפשם ומשברים לבן למקום: חסידים. שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים:",
+                "אינו כן. שאף חבא לידי זקנה או יסורין ואינו יכול לעסוק בה הוא אוכל ממתן שכרה. דכתיב עוד ינובון בשיבה. רש\"י. וממילא דה\"ה יסורין דכל שאינו יכול לעסוק בה מה לי זקנה מה לי יסורין:",
+                "אחרית. והוא מענין אחריות, שפירושו מיטב. וכן מסיים דשנים ורעננים יהיו:",
+                "בשיבה. לשון רש\"י, יצמחו צמח, ויתיחד שכרן לעת שיבתן דשנים ורעננים יהיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,365 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kiddushin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Kiddushin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "נקנית. לבעלה להצריכה ממנו גט. הר\"נ:",
+                "ואכתי קשיא דליתני מתקדשת ומתרץ בגמרא משום דקא בעי למתני כסף דילפינן קיחה קיחה וקיחה אקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם. ועתוי\"ט:",
+                "בג' כו'. מנינא למעוטי חליפין. דלא תימא הואיל וגמרינן משדה עפרון מה התם בחליפין אף כאן בחליפין קמ\"ל דלא. דאשה בפחות מש\"פ לא מקניא נפשה, וחליפין אפילו בפחות מש\"פ. ולא דבר הכתוב בקיחה דאשה אלא בקנין דמים. גמרא:",
+                "וקונה. להיות ברשותה להנשא לאחר. רש\"י:",
+                "בב'. מנינא למעוטי חליצה דלא תיתי ק\"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט כו' ת\"ל כו'. גמרא:",
+                "בכסף. וצריך שיהיה לשם קדושין ולפני עדים. ותימא על הר\"ב והר\"מ שלא פירשו. ועתוי\"ט:",
+                "איברא דבגמרא הכי איתא אבל הר\"ב מסיים ונתנו לה משום דה\"ה במתקדשת ע\"י אביה איירי. ועתוי\"ט:",
+                "ולאו דוקא אלא נתייחד עמה:",
+                "בדינר. טעמייהו דב\"ש שלא יהו בנות ישראל כהפקר גמרא. ומצאנו שיעור דינר שהוא שיעור חשוב:",
+                "ובשוה. והטעם דכיון שהיא מתרצית בדבר וניחא לה בשוה כסף ככסף דמי ואין צריך קרא לרבויי:",
+                "וכמה כו'. הא דלא מפרש כמה הוא דינר משום דדינר היו יודעים כמה היה כו'. ועוד. דדברי ב\"ה דקיי\"ל כוותיה אבעי ליה לפרושי טפי. תוספ':",
+                "האיטלקי. הוא אטליא של יון:",
+                "בגט כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
+                "כדיליף לה בגמרא מקרא:",
+                "בחליצה. יליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "ובמיתת כו'. ק\"ו ומה א\"א שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה, יבמה שהיא בלאו לא כ\"ש כו':"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא, אשכחן עבד עברי הנמכר לעו\"ג כו', נמכר לישראל מנלן. אמר קרא והפדה מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה. ופירש\"י אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה: והוקש עברי לעבריה. אשכחן מכרוהו ב\"ד הואיל ונמכר בע\"כ מוכר עצמו מנלן יליף שכיר שכיר. ופירש\"י נאמר במוכר עצמו כשכיר כתושב היה עמך ונאמר במכרוהו ב\"ד כי משנה שכר שכיר:",
+                "בכסף. ולא פירשה משנתינו זו בכמה. והר\"מ כתב באמה, ואינה נקנית בפרוסה מפני שצריך לקנותה בדמים שראוים לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא. ומצאתי לו ראיה כו' ובעבד עברי לא כתב כן. וכתב הכ\"מ משמע דדינו בפרוטה, וקשה דהא איתקש לעבריה:",
+                "כלומר קיחת קדושין. ולפי זה שטר דאמה נמי הקונה כותב בתך קנויה לי. ובגמרא פליגי בה. והר\"מ פוסק כמ\"ד דכותב בתי קנויה לך:",
+                "והך קרא במכרוהו ב\"ד כתיב אבל במוכר עצמו דינו שמוכר עצמו אפילו לעשרים שנה ואם פגע בו יובל אפילו אחר שנה אחת יוצא. שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ונ\"ל דהואיל ומ\"מ יוצא בשנים שקצב במכירתו שפיר תני סתם דע\"ע יוצא בשנים ואלא מיהא הא כדאיתא והא כדאיתא:",
+                "וביובל. בגמרא יליף להו מקרא:",
+                "ובגרעון כסף. תנא וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף. ויליף ליה מקרא כו'. ודע דבברייתא תני ובשטר, כלומר שטר שחרור. וכתבו התוספ' דתנא דמתניתין לא חשיב אלא יציאות שהם בע\"כ של האדון. ועתוי\"ט:",
+                "מהקישא דעברי ועבריה. הר\"מ:",
+                "וכיון דאיתא נמי באיש לא קתני. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והאי קרא בפרשת בהר כתיב:",
+                "בכסף כו'. בגמרא דה\"ה בחליפ��ן ובמשיכה ומילתא דאיתא במטלטלי לא קתני:",
+                "בכסף. וביובל לא. ואע\"ג דאתקיש קרקעות לשדה אחוזה ושדה אחוזה יוצאת ביובל כמפורש בכתוב, בעבד כתיב לעולם בהם תעבודו, כדאיתא בגמרא:",
+                "ובשטר. דגמר לה לה מאשה:",
+                "ולפי זה כל שכן על ידי עצמו. וא\"ת לערבינהו ולתני בכסף ובשטר בין ע\"י עצמו בין ע\"י אחרים. בגמרא משנינן דהך בבא ובשטר כו' לאו חכמים אמרי לה אלא רשב\"א היא וג' מחלוקות בדבר. ופירש\"י ה\"ק ליה רבנן לר\"מ אף בכסף ע\"י עצמו, דיש קנין, וכ\"ש ע\"י אחרים דזכות הוא לו וכ\"ש שטר דזכות. ורשב\"א אומר בשטר ע\"י אחרים, וה\"ק אף בשטר, וכ\"ש בכסף דע\"י אחרים דוקא:",
+                "יליף ליה בגמרא מכלל ופרט וכלל:",
+                "יליף לה שילוח שילוח מאשה:",
+                "שמעינן מינה דסברת הר\"ב דהלכה כי אמר ע\"מ שאין לרבו רשות בו מהני ולא קנה רבו וא\"כ כל שכן אשה שאם א\"ל כן שלא קנה בעלה. שהרי העבד גופו קנוי לרבו לא כן האשה לבעלה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, דאין צריך שימסרנה מיד ליד. אלא כל שאחזה במצותו סגי. הר\"נ:",
+                "בהגבהה. ג' טפחים, דנפקא ליה מתורת לבוד. רש\"י. ולא דמי לערוב דמשנה ו' פ\"ז דערובין דהגבהה טפח סגי לזכות בו. דשאני שתופי מבואות דרבנן לא הצריכו קנוייה על כך. ור\"ת מפרש דכל הגבהה בטפח קני:",
+                "משמע דבמסירה לא. ש\"מ דמשיכה עדיפה ממסירה:",
+                "טעמא דמלתא, משום דמשיכה היינו שמושך הדבר לרשותו, ואלו רה\"ר לאו רשותו הוא, שהרי אין לו רשות. להביא שם כליו. ואף דבכלל משיכה מסירה שהרי א\"צ מיד ליד (ומשיכה צריכה נמי להיות במצות המוכר א\"נ בפניו וכן דין המסירה). וכיון שהמסירה קונה ברה\"ר איך אפשר שהמשיכה לא תקנה. לאו קושיא היא דכיון שמשך גלי דעתיה דלא ניחא ליה דלקני במסירה אלא במשיכה ומשיכה ברה\"ר לאו מידי היא והא דמסירה לא קני בסמטא ובחצר של שניהם משום דאפשר במשיכה. א\"נ כו' ועתוי\"ט:",
+                "היינו כשהכניסה שלא ברשות בעל החצר. דאל\"כ הוי חצר שלו או של שניהם. המגיד:",
+                "מסיים הר\"מ ואפילו שאנו אומרים בו דנקנה במשיכה. ומו\"מ יצא מן הכלל בהמה דקה משום דמסרכא. ועתוי\"ט:",
+                "לא ידעתי טעם הדבר, דודאי דמשיכה דעדיפא ממסירה כמו שכתבתי מהני בדבר הנקנה במסירה דגריעה מינה:"
+            ],
+            [
+                "וכלומר שחוזר לאחור. ולשון הערוך ואחריתך תאכל באש (יחזקאל כג). תרגום ושפר ארעך תתוקד בנורא:",
+                "בכסף. בשוה פרוטה. דבפחות מש\"פ לא מקרי כסף. ב\"י:",
+                "ואימא, עד דאיכא שטר, דכתב וכתוב בספר וחתום. אי כתיב יקנו לבסוף, כדקאמרת, השתא דכתיב יקנו מעיקרא, כסף קני, שטר ראיה בעלמא הוא. גמרא:",
+                "כיון שרגילים בהכי לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא. רש\"י. ובכל שטר עם עסקינן ואפילו בשטר הודאה. (כלומר שטר ראיה. ב\"ד) ומיהו כששרגילין בשטר קנין תולה קנייתו בשטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף וכשרגילין בשטר ראיה. כשנכתב השטר קנה למפרע משעת נתינת הכסף: הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "או או קאמר ומשכחת ליה בקנייה. במוכר שדהו מפני שדהו מפני רעתה כדמפרש ואזיל:",
+                "דלא גמר מוכר ומקנה עד שמקבל דמים. ואע\"ג דקביל דמים בעי שטרא כדלעיל. רש\"י",
+                "דניחא ליה דלקנייא ליה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי למיהדר ביה. רש\"י:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימא דהא אמרן דלעיל דהאי קרא לשטר ראיה בעלמא הוא. ובגמרא אלא מהכא ואקח את ספר ה��קנה. פירש\"י אלמא יש קנין אף בספר לבדו:",
+                "ושייר קנין חליפין:",
+                "וכ\"כ הר\"מ. ותימא דבמ\"ב פ\"ד דב\"מ מפרש ד\"ת מעות קונות וחכמים תקנו משיכה כו'. ובגמרא סתמא דגמרא קאמר דכתיב קנה מיד כו'. והדר אמרינן ולר\"י דאמר ד\"ת מעות קונות מא\"ל תנא תקנתא דרבנן קתני.",
+                "במשיכה. לא אתא למעוטי אלא קנינין דנכסין שיש להם אחריות דהיינו כסף שטר וחזקה. אבל אה\"נ דנקנין במסירה והגבהה. ונקט משיכה משום דרוב קניית מטלטלין במשיכה כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "עם. מסקינן בגמרא דלא בעינן צבורין ומונחין בקרקע:",
+                "ואע\"ג דסוטה איסורא, ילפינן מינה לממונא, ובק\"ו, ומה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין, ממון שניתן להתבע בעד אחד (להשביעו) אינו דין שמגלגלין. גמרא:",
+                "וזוקקין. גוררין. הר\"ב פ\"ו דשבועות מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "כדכתיב ושלף איש נעלו:",
+                "שהמלך פוסלה לפעמים וגוזר לצור צורה אחרת הלכך כדבר שאינו מסוים ושלם דממעטינן דבר שאינו מסוים מדכתב נעל. רש\"י. וטעם דבפירות לא. מדכתיב נעלו נעל אין מידי אחריני לא. גמרא. וקשה דלמ\"ד אין קונין בפירות לא קיימא הך אוקימתא דכל הנשום כל מטלטלין שכתב הר\"ב ברישא. ומוקמינן שנתחייב לו דמי שור ואח\"כ קונה אצלו פרה באותן הדמים ומשום דלא שכיח לא תקנו בו רבנן שלא יהיו מעות קונות כו'. והר\"מ מפרש כל הנשום כו' כגון שיאמר אלו בהמות או זו השדה שוים כך וכך לטרות פלפלין. לפיכך כשהחליף הפלפלים עם הבהמה כו' (כיון שמשך זה נתחייב כו') ולא יתקיים הקנין לא בפירות. ולא במטבע. לא קשה מידי לפי דלדבריו הראשונים אין הקנין כמו קניין סודר שבו אמרו אין קונין בפירות דאמעיטו מנעל. אבל דבריו הראשונים בתורת שיווי דמים הן וסבירא ליה דבכהאי גוונא כולי עלמא סבירא להו דקונין זה את זה. ומ\"ש הר\"ב הואיל ולא שקל כו' כ\"כ הר\"מ. וקשה דהא אפשר דאעפ\"כ דעתו אצורה. ובגמרא אמרו משום דלא שכיח כו'. ולי נראה שלשון הר\"ב מסורס שמ\"ש וכל וכו' עד בחליפין. צ\"ל אחר ולא מנה. ועתוי\"ט:",
+                "בכסף. בגמרא יליף ליה:",
+                "וחזקה לאו דוקא. וה\"ה משיכה ל\"ד:",
+                "משמע דבמקח וממכר לא משכחת לה. ומ\"ב פ\"ח דערכין, מדבריהם היא. המגיד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיקם התנא לשונו לומר דמצות הבן הם. שאם לא עשאן לו אביו חייב הוא בעצמו לעשותן כדאיתא בגמרא. ובסיפא אגב רישא נקט האי לישנא:",
+                "כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "חיותיה הוא שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט:",
+                "כללים הם ולדוגמא נקטינהו. כמ\"ש הר\"מ:",
+                "אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראים לי דברי פלוני רש\"י. והרמ\"ה כתב, זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו, אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו, אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב. טור:",
+                "חייבין. דכתיב תיראו. ומה ת\"ל איש, שהוא סיפוק בידו לעשות (שאין מוחה בידו). אשה רשות אחרים (בעלה. רש\"י) עליה. גמרא:",
+                "ואף דבירושלמי אמרינן כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית, אפ\"ה כיון שחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתו ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב. תוספ':",
+                "פטורות. מה תפילין נשים פטורות, אף כל מ\"ע שהזמן גמרא נשים פטורות. גמרא:",
+                "אע\"ג דאית בהו לאו וללא תשים דמים, וא\"כ תיפוק ליה דנשים חי��בות משום הלאו, מסיק הר\"נ, דלאו ועשה אינן באין כאחד, דלא תשים, ההוא כשבנה ע\"מ שלא, לעשות. ואעפ\"כ מחייב אח\"כ, לעשות מעקה משום העשה:",
+                "נמי לאו דלא תוכל להתעלם כשנטלה ע\"מ שלא לההזירה עבר הלאו. ומ\"מ מחויב לקיים העשה דהשב תשיבם:",
+                "אם נטלה ע\"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח האם. ואח\"כ חייב בעשה. דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע. הר\"ב:",
+                "ומ\"ש כל, אמנם ר\"ל הרוב. הר\"מ:",
+                "דזמן גרם ונשים חייבות, כדאיתא בפסחים דף מ\"ג. ושמחה במועדים דכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. רש\"י:",
+                "כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים:",
+                "כת\"ק דסוף: פ\"ו דיבמות, דהלכתא כותיה:",
+                "מפורש לעיל:",
+                "ולאו עונשי מלקות הן. ובגמרא, אי מהכא אימא דוקא משום כפרה הם רחמנא עלה. פירשו התוספ' כגון עריות דכתיב בנשים עונשין כתב רחמנא אשר תשים. לפניהם השוה כו' לכל דינים. ואי מהא הוא אמינא משום דחיותה היא דאי אין עליה דין הכל גוזלים אותה והיא גוזלת אחרים והכל בדילין הימנה כתב רחמנא והמית איש או אשה בשור המועד שהרג ה. סוה כו' ואי מהא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא, אבל הנך תרתי אימא לא, צריכא:",
+                "אפילו העלתה זקן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "סמיכות. נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים, אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל. תוספ'. ובגמרא ילפינן לכולהו, מהן מקראי ומהן בהיקש, ובק\"ו. וכתבו התוספ' ואע\"ג דאינן כשרים אלא ביום והוו מצות עשה שהזמן גרמא איצטריכי קרא למיפסל הקרבן. וסמיכה דלא מיפסל הקרבן בסמיכתה, איצטריך, דה\"א דאיתקש לשחיטה דכשרה בנשים משום דכתיב וסמך ושחט. ותנופה, ה\"א דנילף מסוטה כו'. וכתבו עוד, ומחוסרי בגדים. לא היו, כיון דלא נצטוו בהם. ועתוי\"ט:",
+                "וההזאות. והולכה וזריקה לא קתני, דהולכה בכלל קבלה, שהרי מן והקריבו הבהן נפקא נמי קבלה וזריקה בכלל הזאה. תוספ':",
+                "סוטה. מפורש ריש פ\"ג דסוטה. ונזירה, אתיא כף כף מסוטה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמוטל על גופו של אדם כגון שבת תפילין ע\"ג פטר חמור מילה עריות וכיוצא בהם. רש\"י:",
+                "פירש\"י שמוטלת על הקרקע או גדוליו כגון תרומות ומעשרות חלה לקט שכחה ופאה שביעית חדש ערלה כלאים ובגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ כו'. בירושלמי פריך אמאי לא תני לה חלה ומשני לפי שאינה בעיסה של נכרים ולא מיירי מתניתין אלא בדברים הנוהגים בישראל ונכרים. ועתוי\"ט אמאי לא פריך נמי מתרומות ומעשרות:",
+                "ות\"ק, מפרש בגמרא, דס\"ל דבא לומר שאף בארץ לא נתחייבו כל י\"ד שנה שהיו בגלגל שכבשו ושחלקו עד שנתיישבו בה והכיר כל אחד את שלו:"
+            ],
+            [
+                "וכלומר שזוכה לעולם שכולו ארוך שהרי אין שם קצור ימים כלל. וא\"ת דהיינו ונוחל את הארץ, לא קשיא, דהכי קאמר דבעוה\"ז מתקנין לו כדי להטיב ולהאריך ימיו לעוה\"ב, כדאיתא בגמרא שנפרעין ממנו מיעוט עונותיו בעוה\"ז ומי שזכיותיו מועטים משלמין לו שכרו בעוה\"ז:",
+                "מסיים הר\"מ, ר\"ל העוה\"ב. וכ\"כ רש\"י, חיי העוה\"ב. והא דתנן בריש מסכת פאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב ואלו הן כו', דליכא למימר דאפילו לא קיים שאר מצות, דהא רובו עונות הוא ואמאי תנן דוקא לאלו. מוקמינן בגמרא שאם היתה שקולה, פירוש הכף מאזנים, ויש במחצה זכיות אחת מאלו, מכרעת, פי' מכרעת את הכף כאלו רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה דמתניתין אלא יש לו דין עושה מצוה יתירה:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. ונראה בעיני שהוכרחו לפרש כן אע\"ג דקשיין דיוקי אהדדי. דמרישא דפירשו מצוה אחת יתירה כדמפרש בגמרא שמעינן דבעינן מרובה בזכיות, והשתא מפרשינן דלא בעינן אלא מחצה על מחצה. לפי שמסקינן בר\"ה (דף י\"ז) בינונים כו' בה\"א ורב חסד מטה כלפי חסד. וברישא דמפרשינן מצוה אחת יתירה אע\"פ שמחצה סגי לפי שהקב\"ה מטה כלפי חסד. מ\"מ עדיף צדיק מרובה בזכיותיו ממי שהוא בינוני אלא שע\"י חסד נעשה כמרובה. וכלפי הא אמרו בגמרא דרישא מיירי ביתירה משום דבה מטיבין כו' ע\"פ שורת הדין. אבל בסיפא דתנן אין מטיבין ע\"כ כשעונותיו מרובין דהא אפילו אין לו יתירה נמי מטיבין לו מצד החסד כדאמרן:",
+                "ופירש\"י שזה שאינו באחת מאלו במה יתעסק אם לא בלצנות:",
+                "דכיון שאינו מן הישוב אין מקפיד ע\"ע ואין לו בושת פנים. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מקדש. וניתני האיש קונה (כדתנן האשה נקנית). מעיקרא תני לישנא דאורייתא, כמפורש שם, ולבסוף תני לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש גמרא. ולשון התקדשי לי. כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשים לשמים. להיות לשמים. ופשטא דמלתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי. תוספ':",
+                "והלא אינו שוחמ אלא אחד. פירש הר\"נ דנפקא לן מדכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אתד כדאיתא בחולין. ואפ\"ה אמר רחמנא ושחטו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "האיש כו'. ולא היא. ואע\"ג דרבנן פליגי עליה דר\"י בגירושין, כדתנן במ\"ב פרק ו' דגטין, שאני קדושין דמדעתה דהא בעינן דעת המקנה הלכך אביה ולא היא. שהתורה זכתה לו. אבל גרושין שישנן בע\"כ בין היא בין אביה. דמה לנו ולדעתו כי מקבל ליה איהו נמי בע\"כ הוא גמרא:",
+                "נערה. דמדזכאי בכסף קדושין כדתנן במ\"י פ\"ד דכתובות, סברא הוא דאיהו נמי מקבל, דהשתא אביה מקבל כסף קדושין ואיהי תקדש נפשה. תוספ':",
+                "ויהיב טעמא בגמרא דף מ\"ו דמלוה להוצאה ניתנה וכיון שרשאי להוציאה אינה של המלוה כלל ולאו מידי יהיב לה:"
+            ],
+            [
+                "ונמצא כו'. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח\"כ. שאלו ראתה וקבלתו סברה וקבלה. טור:",
+                "דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מע\"ד כו', דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתיה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. נ\"ל:",
+                "גמרא. וז\"ל הר\"מ אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר מזה שרוצה הדבר האחר. וז\"ל התוספת כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:",
+                "לשבח כו'. פרכינן בגמרא, ולית ליה לר\"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור, ומשני הכי במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא, דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכי דטעי איהי גופה, מודה ר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בן כרך. ישיבת הכרכים קשה שהוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים. רש\"י:",
+                "כמו מגדלא שער נשייא. תוספ'. ולי משנה שלימה סוף פ\"י דשבת וכן הגודלת:",
+                "ויש לו. דניחא לה באין לו דמתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה. תוספ':",
+                "אע\"פ כו'. לשון רש\"י, אע\"פ שאין הדבר כן אלא כמו שהוא עכשיו שאין תנאו אמת:"
+            ],
+            [
+                "אינה מקודשת. ודוקא קא\"ל במקום פלוני שיש לי שם אוחב��ם ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם, ימחו בידו. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בפחות כו'. וצריכה דאי אשמעינן שוה פרוטה איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי, אבל פחות משוה פרוטה אימא יודע שאין קדושין תופסים בפחות מש\"פ וכי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר. ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה לפחות מש\"פ לא קים להו לאינשי. אבל קטן שקידש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום, אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר, קמ\"ל. גמרא:",
+                "ונגזר זה השם מסבל, והוא נושא המשא שנושאים אותה מיד זה ליד זה. הר\"מ. והתשבי הוסיף וכן פירש\"י סבלות מצרים, משא מצרים. ונמצא משא בלשון מתנה, כמו וישא משאת פירוש ויתן מתנות:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא מסיק, דהך קרא בזו אחר זו משתעי. ומסברא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. וגם מסיק דשאר עריות ילפינן דאמר קרא כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל עריות כו'. חוץ מנדה. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"ל גם בשביל חברתה, שחברתה עשתה שליח והוא אמר לה אחת מכם ולא פירש:",
+                "ומעמא משום דהוי כאומר קני את וחמור, ואת וחמור לא קנה, שהרי לא הקנה לזה בלא זה, וחמור לא קנה את נמי לא קנה. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"פ הר\"מ. ותמיהני דכיון דקרא כתיב למאי צרכינן לטעמא דמשולחן גבוה קא זכו. ובגמרא ליתא הא דמשולחן כו' אלא לטעמא דר' יוסי דסבר מחיים ממונא הם אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה כו'. ולהכי תני נמי בחלקו, דלאחר שחיטה איירי:",
+                "כ\"כ הר\"מ. ותימא שהרי למלאכה גם כן אתה משתמש בו, וכן להתחמם במדורת עצים ואש. ובגמרא, כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה. ופירש\"י, כאש, חלקו של אהרן הושוה לחלקו של מזבח, מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:",
+                "ומ\"מ נראה דלא איצטריך אלא לר\"י. אבל לר מ הא ס\"ל מעשר שני ממון גבוה הוא:",
+                "לא קדש. ובהקדש סבר ר\"מ דלא קדש. ואמרו בגמרא דרבי יוחנן אמר בטעמייהו תרתי חדא לפי שאין אשה רוצה (אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קדושין וה\"ל קדושי טעות) וחדא לפי שאין שניהם רוצים ופליגי אמוראי בהי מינייהו הוא רוצה. ועתוי\"ט:",
+                "דר\"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלה. ומפיק ליה מקרא או מעלה מעל (צ\"ל דתמעול מעל. מהר\"י) ואין מעילה אלא בשנוי, כלומר במזיד, דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד, וזה שינה היכא דקדש במזיד כו'. במעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר כל היכא דאיתא שם מעשר עליו. ור\"י סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קדש. ובשוגג לא משום טירחא דאורחא. תוספ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בערלה. והא דלא תנא איסורי עבודת גלולים. משום דבעי למתני מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. ומיהו שייר חמץ בפסח נותר ופגול שאם קדש בהן אינה מקודשת, מכרן כו' מקודשת. הר\"נ:",
+                "את בשרו. אע\"ג דשחטיה, כעין בשר. גמרא:",
+                "וקדשים אסורים בהנאה שהרי מועלין בהן:",
+                "והמשולתת מותרת. ולפי\"ז קשיא לישנא דצפורי דהול\"ל צפור. ומה\"ט כתבו התוספ' ומשולחת נמי מתסרא משחיטת חברתה עד השילוח. עתוי\"ט:",
+                "אי מה קדש תופם את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר כו'. ובסיפא תנן דאין תופס דמיו. ומשני מי קרינן קודש דמשמע שם קדושה, קדוש קרינן משמע הוא קדוש. גמרא:",
+                "דהא מוערפתו ילפינן. ומיהו אין כן הלכה כמ\"ש במשנה ג' פ\"ק דבכורות:",
+                "יכול לא ישחוט ואם שחט י��א מותר ת\"ל כי ירחק ממך וגו' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל. ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "מקודשת. וא\"ת והא הני זוזי לאו דידיה נינהו שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה. וי\"ל דמיירי כשמכרו לנכרי או לישראל והכיר בהם דהוו מעות מתנה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "בתרומות. דתרומות לא משלחן גבוה זכו כדאיתא בגמרא סוף פ\"ט דיבמות ופירש\"י תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שיירי שלחן מלך. אבל שיירי קדשים הרי הן כמשאות מאת פני אלהים שהן, שיירי שלחן:",
+                "ונראה דל\"ג ובאפר חטאת. אבל לשון הר\"מ ואפר פרה אדומה. והמים שהוא מזה עליו:",
+                "גמרא. וכתב רש\"י שכר חבאה ומלוי, דמלתא דטרחא הוא ורחמנא לא רמיה עליה ושרי למשקל אגרא מקודשת. ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טרחא ושכר למוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם. וכתבו התוספ' דאסמכתא בעלמא היא:",
+                "דאי מתבואה ובהמת שלו לית ליה בתרומות ומתנות אלא טובת הנאה וטובת הנאה לאו ממון:",
+                "הכי אוקמיה בגמרא. וכתב רש\"י וה\"ה דה\"מ לאוקמי בתרומות כו'. אלא דקשיא ליה מאי קמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאלו במ\"ד דפ\"ב דתנן האומר לשלוחו כו' והלך וקדשה במקום אחר שפיר תנן והלך. כלפי הא דעבר על דעת משלחו שא\"ל וקדש לי במקום פלוני:",
+                "כלומר כהאי (דר\"פ) דלעיל. ומסיק בגמרא דלעיל דתנן שלוחו הוי נמי לרבותא דקמ\"ל דאפילו בשלוהו דטרח לבקש במקום אחר. הואיל ועשאו שליה לא אמרינן מראה מקום הוא לו ולא עשאו שליח אלא באותו מקום:",
+                "שלא שלחו לשם כך. אלא אם יזדמן לו במקום פ, לוני דרך אצלה:",
+                "מקודשת. וא\"ת מאי קמ\"ל פשיטא וכי מפני שנהג בה רמאות לא תהא מקודשת. י\"ל דסד\"א כיון שעשה שלא כהוגן לפקעי רבנן לקדושי מיניה כו' א\"נ סד\"א קדושי סעות נינהו שאלו ידעה שהלה עשאו שליח לקדשה לא היתה מתקדשת לו קמ\"ל. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "לשני. בגמרא, אמר רב לעולם. וז\"ל הר\"מ, לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קדושי שני ונעשית אשת איש ולאחר הל' יום כשיבואו קדושי ראשון ימצאו אותה אשת איש ונמצא הראשון כמו שקידש א\"א שאין הקדושין תופסין בה:",
+                "בתרומה. לאשמעינן דלא תימא דכי אמרינן מקודשת לשני ה\"מ לחומרא בלבד, דליתא, אלא מקודשת לגמרי ואין חוששין לקדושי ראשון כלל. אבל בפירוש הר\"מ מצאתי ומה שאמר בת כהן לישראל תאכל בתרומה חוזר לפסקא הראשונה. והוא מה שאמר הרי את מקודשת לי לאחר ל' שהיא אוכלת בתרומה כל אותן ל' יום. ואם אמר לה מעכשיו כו', אינה אוכלות מעת שקבלה הקידושין ע\"כ. ונראה שגורס ברישא בת כהן לישראל תאכל בתרומה. ומפרש כשלא בא אחר וקדשה. וסד\"א שלא תאכל משום דמיחלפא במעכשיו, קמ\"ל דלא. הר\"ן. וצריכין אנו לפירוש הר\"ן בהר\"מ. גם להר\"ב שג\"כ גורס כהר\"מ:",
+                "מקודשת ואינה מקודשת. ובגמרא אמר רב לעולם ואפילו לאחר ל' יום עומדת בספק קדושי שניהם, ואסורה לשניהם בלא גט האחד. וטעמא משום דמספקא לן האי ולאחר ל' אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו. אי חזרה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' (דכיון שלא גמר מעכשיו משמע שרוצה הוא לימלך אלא שאומר מעכשיו כדי שלא תוכל היא לחזור בה. הר\"ן) הלכך לעולם היא בספיקא. דאי תנאי הוא קדושי ראשון חיילי קדושי שני ל�� חיילי. ואי חזרה הוא קדושי שני חיילי קדושי ראשון לא חיילי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אינה מקודשת. פשיטא, מהו דתימא לאו תנאה הוא ולזרוזי קאמר, קמ\"ל. גמרא, ועתוי\"ט:",
+                "ויראה לה. אפילו איכא סהדי דיכול לאחזויי לה לא הוי קדושין. עד דמחזי לה ומכי מחזי לה אגלאי מלתא דמעיקרא תפסי בה קדושין. טור:",
+                "גמרא, פשיטא, ל\"צ דאע\"ג דנקיט דמי עיסקא. פירש\"י למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אינה מקודשת. פשיטא. מהו דתימא א\"ל מאי נפקא לך מיניה אנא טרחנא ומייתנא, קמ\"ל. וה\"ה במעות אם אמר ע\"מ שיש לי במקום פלוני שאם אין לו אינה מקודשת. הר\"מ והרא\"ש. ולהר\"מ קדושי ספק הן בתרווייהו דשמא יש לו ומכוין לקלקלה:",
+                "אפילו באריסות בתי אבות. דמ\"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסלוקיה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כל תנאי כו'. כגון הרי זה גיטך ע\"מ שתתני לי ר' זוז ולא פירש לכפול (אם לא כו') רש\"י. וכ\"כ הר\"מ דר\"מ חולק על אלו חבבות הקודמות שאומר ע\"מ ומצריך ג\"כ תנאי כפול. אבל אין הלכה כמותו בע\"מ כו':",
+                "היינו שלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דברים אדם מתפיס. ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "שאלמלא כו'. לא מבעיא בארץ גלעד לא יינחלו דכיון שהיה לחב יפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם א\"כ דין הוא שהורע כוחם אם לא יעברו אלא אפילו בארץ כנען שלא יפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפ\"ה הורע כחם אם לא יעברו. אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען. ועתוי\"ט משמעות בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו. וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דה\"ל דברים שבלב. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "שיחלוץ. קסבר האי תנא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק. רש\"י. וכלומר ר\"ע היא דסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:",
+                "ומסיים כדי שיכניס אותה בקדושין שאין בהן דופי:"
+            ],
+            [
+                "והא קמ\"ל מתניתין דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. דאי לאו הכי פשיטא דתנאי זה מועיל כשאר תנאים דעלמא. רש\"י:",
+                "לשלטון. והניחה השלטון ולא תבעה. הר\"מ:",
+                "מקודשת. אם יש עדים שעשה עמה כפועל ודבר עליה לשלטון מקודשת בודאי ואם אין עדים מקודשת מספק. טור:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת ע, ליה בסופה, והכא ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו, נאמן. הר\"נ. והגאון פני יהושע בסוגיא, שדא נרגא בדברי הר\"נ. ובספרי פתחי נדה פותח מ\"א מ\"ב הארכתי בענין. ומקום הניחו לי להתגדר בעזה\"י:"
+            ],
+            [
+                "וקרא בין בקטנה בין בנערה אלא שאינה בוגרת מיירי ולפיכך צריך לפרש דקטנה דתנן היינו לאפוקי בוגרת:",
+                "נאמן. דוקא בתוך כדי דיבור, אבל היכא דהוחזקה אשת איש על פיו אינו נאמן לומר לאחר זמן גרשתיה, דלא הימניה רחמנא בגירושין. הר\"ן. דהא קרא את בתי נתתי הוא דכתיב:",
+                "וה\"ה בקידושי ביאת איסור לא המניה רחמנא ובהכי ניחא דלכא למימר מיגו דקדשתיה לפסול לה. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "מיתתו. אורחא דמלתא נקט. רשב\"ם:",
+                "ואפילו כי מוחזק באחי נאמן. ועתוי\"ט:",
+                "אין הבוגרת כו'. הא קטנות בכלל. דקדושין שאין מסורין לביאה, דכל אחת ספק אחות אשה, אפ\"ה הוי בכלל ספק קדושין וצריכות גט:",
+                "דאי לאו הכי למאי תנן אין חבוגרת בכלל מלתא דפשיטא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "דמתניתין סתמא קתני ואפילו אמרה לו קידושי לך דאית ליה נמי הנאה מינה גמרא. והא דקרי ליה מצוה דרמיא עליה דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "מב' נשים. שנשא השניה לאחר מיתת הראשונה. גדולות כת הראשונה קטנות כת שניה. רש\"י. וכולן ברשותו וכלומר שכולן קטנות או נערות או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאלו בוגרות במקום קטנות או נערות. מבואר לעיל דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל. ב\"י:",
+                "קדשתי. נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במשנה ז' קדשתי ואיני יודע למי כו'. וה\"נ שאומר קדשתי כו' ואיני יודע איזוהי: ואע\"ג שהמקדש יאמר שזו היא שקדש. אינו נאמן דהתם ה\"ט דנאמן כמ\"ש בשם הר\"ן. דחזקתה מקודשת ואינו מוציאה מחזקתה. אבל הכא דלמא לא זו היא שקידש ונמצא שאותה שנתקדשה באמת מוציא מן הספק שיש לנו בה. ואין דבר שבערוה פחות משנים מלבד האב שהאמינתו התורה שנאמר את בתי נתתי. ועתוי\"ט:",
+                "כלן. מפרש בגמרא דבשאין כת שנייה אלא אלא גדולה וקטנה עסקינן. שאלו היה אמצעית בכת שניה אפילו לר\"מ היתה מותרת, משום דלא מקריא גדולה אא\"כ היא גדולה לגבי כל כת אחת. והיינו דלא קתני וא\"י אם אמצעית שבקטנות. אבל אמצעית שבגדולות נכללת בקטנה שבגדולות. הר\"נ:",
+                "דברי ר' מאיר רי\"א. בהא קמפלגי ר\"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ורבי יוסי סבר לא מחית איניש נפשיה למימר מלתא דליתי בה לידי שאלה לחכמים. וכי אמר גדולה גדולה ממש שבכולן קאמר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "קדשתיך. בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. דהא אין קדושין בלא עדים. גמרא:",
+                "אסור כו'. דשוינהו עליה חתיכה דאסורא בהודאתו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בתך. בגדולה שעשתה שליח. והיא קבלה קדושין לעצמה ואמרה שגם הוא כשקדשה נתכוין לקדש את עצמה:",
+                "וכופין לא. דאמר לא ניחא לי דאתסר בקרובתה. גמרא:",
+                "דגלי דעתיה דקדשה, וארוסה יש לה כתובה. רש\"י. ולמאן דסובר דאין לה כתובה הכא כשכתב לה. וא\"ת האיך יכול לומר לא קדשתיך. וי\"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואח\"כ מקדשין. הה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הזכר. למשפחותם לבית אבותם כתיב. רש\"י:",
+                "לויה. גמרא, ותו לא והרי חלל שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר כו'. תנא כ\"מ לאתויי:",
+                "ובגמרא דאיזו זו אתי למעוטי כהאי גוונא:",
+                "עברה. ואפ\"ה תפסי קדושין דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי איפסק הלכתא:",
+                "הפגום. שבשניהם, הנולד מפסולי כהונה הולד ממזר. וכן בן ממזרת מישראל ממזר. וכן בן ממזר מישראלית. וכן בן נתינה מישראל, נתין. ובן נתין מכשרה, נתין. רש\"י. והא דהולך אחר הפגום, ילפינן מקראי:",
+                "ואיזו כו'. ותימא דלא חשיב נמי לחייבי עשה מצרי ואדומי, וצ\"ל דתנא ושייר. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ מן הנדה. ועתוי\"ט:",
+                "שפחה. מנלן דלא תפסי בהו קדושין דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור:",
+                "ובשפחה כנענית נשואה לעבד עברי מיירי גמרא. ופרש\"י וא\"ק דלא יצא חפשי עם אביו. ועתוי\"ט:",
+                "וכיון דפשיטא דולדה כמוה ממילא מפשיט לן דלא תפסי בה קדושין. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ליטהר. מפסול זרעם, שלא יהיו בניהם ממזרים. רש\"י:",
+                "דאע\"ג דממזר חייב הוא בכל הלאוין שבתורה. לאו דשפחה שאני, דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ואפקיה בלשון לא יהיה קדש, דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, משמע שאין ממזר בכלל, שכיון שיצירתו בעבירה, קדש ועומד הוא. ר\"ת. ועתוי\"ט:",
+                "אינו מתייחס אחר אביו. רש\"י:",
+                "עבד ממזר. בגמרא פליגי בילפותא דקרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יוחסין. שם היחס הונח על ידיעת האיש לבית אבותיו לדעת ענינו. על איזה דרך שנולד. ועתוי\"ט:",
+                "מדלא תנן עלו לא\"י אלא עלו מבבל לאשמעינן שכולם עלו מבבל. גמרא:",
+                "כלומר סנהדרי גדולה שהיו יושבים ודנין את הכהונה. כדתנן בסוף מסכת מדות:",
+                "כהני כו'. מנלן דסליקו כו' ויליף להו מקרא בגמרא:",
+                "לויי. והא דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם. זה היה בעודו בבבל דוק בפסוקים. והא דעזרא קנסם שלא עלו עמו (כמ\"ש הר\"ב סוף מעשר שני) היינו על שלא נתעוררו מעצמם לעלות. ועתוי\"ט:",
+                "ולא מני חלוצה, משום דדברי סופרים הוא. ומ\"מ הולד חלל מדבריחב ועתוי\"ט:",
+                "שנ' ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו'. וחייבים היו ישראל למול עבדיהם הכנענים והנהו הוו בכלל מקנת כספו (ועמ\"ש ריש פ\"ג דמכות):",
+                "לויי כו'. אבל כהני בחללי גירי וחרורי לא, שחללה בלאו. ומשוחררת בחזקת זונה. רש\"י:",
+                "וחרורי. משמע אבל עבדים לא. אליבא דר\"ט הוא הדין לממזרים דמותרין בעבדים, אלא משום אינך שאסורים בעבדים תנא חרורי. הר\"ן:",
+                "מותרים כו'. ואף דנתינים קיימא בלא תתחתן דקאי אז' עממין בגירותא, דיש לומר דלא מחייבי בלאו דחיתון אלא היכא דאיכא חששא דכי יסיר לפי שלא חששה תורה אלא אמיוחסים. אבל אפסולים לא אלא דבלא גירות אסורים משום חשש הסרה אבל נתיני שהם גרים וחייבים בכל המצות לאו בני הסרה ננהו.",
+                "והכי נמי איכא למדרש ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא, ולשרי בישראל שתוקי ואסופי והכי נמי אמרינן בגמרא. אלא דחכמים הם שעשו מעלה ביוחסין ולא רצו להכשירם לישראל אבל זה בזה לא עשו מעלה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אסור. דסבירא ליה עשו מעלה ביוחסין אפילו בהני:"
+            ],
+            [
+                "הנושא כו'. פירוש כהן שבא לישא אשה כהנת. וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע\"ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו' דא\"כ אמאי נקט כהנת אפילו חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה. תוספ'. ועתוי\"ט דלהר\"ב דמפרש דוקא בערעור דין הבדיקה משום עצמו שלא ישא למוזהר עליה. ואפ\"ה אין לפרש בישראל דכל שאין כאן פסול חללות א\"צ בדיקה אפילו לממזרות. וכ\"כ התוספ' דעיקר הבדיקה משום חללות ואגב כו'. וע\"ע:",
+                "שמונה. נקט האי לישנא לפי שמפני בדיקת הד' צריך לבדוק האהרות שאין הד' נבדקות אא\"כ הוא בודק שלמעלה מהן. הר\"ן:",
+                "ולשון רש\"י בודקים שלא היו ממזרת או אחת מהפסולות לקהל:",
+                "וכן לשון רש\"י. ואע\"ג דבכהן איירי, הוצרכו לפרש כאן שלא נטעה דבין ברישא בין בסיפא הנושא הוא כמו הנישאת:",
+                "שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר או חלל או שיש בהן עבדות. הר\"מ:",
+                "ולא קשיא דהא השוה הכתוב אשה כו', לכל עונשין דהא אמרינן בגמרא דכל היכא דהוא מוזהר עליה היא מוזהרת עליו שלא תשאנו וא\"כ הרי היא שוה לו:",
+                "וכיון שלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עביר בהו מעלה לאצרכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתיקות. אלא כי אתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמבדק לא אצרכינהו. רש\"י:",
+                "לויה כו'. דאע\"ג דאין בהן חשש חללות. שאביה הוא לוי וישראל אפילו כשאמה חללה כשרה, לכהונה כדתנן במ\"ו. מ\"מ הואיל והצריכו לכהן לבדוק משום פסול חללות בכהונה דשייכי בה הלכך הצריכוהו לבדוק היכי דלא שייך אלא פסול ממזרת כגון לויה וישראלית. תוספ':",
+                "מוסיפין כו'. לפי שהתערובות בהם יותר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה באביה שא\"צ לבדוק עוד לא באמו ולא באם אם אביה וכן בכל אב:",
+                "המזבח. מיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה כו' דלכתחלה לא עבדי כ\"א מיוחסי' והיינו דלא תני ס\"ת ותרומה ונשיאת כפים משום דמילתא דפשיטא נינהו דאינן אלא בכהנים ושייר נמי שטרות דאיכא מאי דאמר דמעלין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "הדוכן כו'. דאמר מר ששם (בלשכת הגזית. רש\"י) היו יושבין סנהדרי גדולה מיחסי כהונה מיחסי לויה. גמרא:",
+                "תימא דהא אין כשרים לדיני נפשות אלא המשיאין לכהונה וכל סנהדרין היו דנין דיני נפשות וכל עיר שיש בה ק\"ך היתה ראויה לסנהדרין. אלא עיקרא דמלתא דסנהדרין היתה בכל מקום. ותנאי דבירושלים, אמרוהו בגמרא אשוטרי הרבים, משום דלדיני ממונות הכל כשרים ואפילו ממזר. ועתוי\"ט:",
+                "משוטרי. היינו דפירש הר\"ב שהיו דנין דיני ממונות. וכן פירש רש\"י:",
+                "לשון רש\"י, בערכי, שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילין ליחס את הראוים לדון שהיו מיוחסים, וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן, שאין רגילים בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס:",
+                "מלך. דאמר קרא והתייחסם בצבא המלחמה:",
+                "היינו לומר דכמו שמצינו דבעינן זכותן כדאיתא במ\"ה פ\"ט דסוטה ; ה\"נ הצריך דוד המלך עליו השלום שיהיה לחב זכות אבותם:"
+            ],
+            [
+                "לעולם. מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר ג' דורות כר קמ\"ל. גמרא:",
+                "כשרה כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רי\"א. הרי ג' מחלוקת בדבר. לר\"י דלעיל בת גר זכר פסולה ואפילו נשא ישראלית. לר\"א איכא צד אחד ישראל מכשיר, ומיהו גר וגיורת בתו פסולה. ולרבי יוסי אפילו גר שנשא גיורת בתו כשרה, ומיהו הורתה ולידתה בגרות בעינן. ובגמרא וכולן מקרא אחד דרשו כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותמיהני, למה הוצרך לכך דכיון דבחזקת כשרות הוא אין ערעור פחות משנים הר\"ן. ולי נראה דמשום עובר שאין לו חזקה דכשרות הוצרך לזה:",
+                "אף על פי שלהכשיר נאמנת כדלעיל במ\"ב לאבא שאול, שאני, דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה, דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר, וספק ממזר מן התורה מותר לבא בקהל כמ\"ש במ\"ב אלא דרבנן גזרו עליהם, והאמינוה בשל דבריהם. אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית, ואם היו מאמינים אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית, היו מקילין בשל תורה, ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב. ואפילו לאב נחלקו חכמים. הה\"מ:",
+                "והואיל ואינו נאמן לפסול לבני הבן. אף אבנו אינו נאמן. שאם נאמינהו על הבן. ממילא יהיו נפסלין בני הבן. תוספ' והר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "שניהם כו'. אם באת לינשא לאחר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "והתוספ' הקשו פשיטא כיון דנבדקת כבר שוב א\"צ בדיקה. ועוד דאינו מביא ראיה דסיפא מותר כו'. ולי נראה דיש לומר דאין הכי נמי דכולה מתניתין לא איצטריך אלא משום ראיה דעל חבנים, דברישא א\"צ כיון דכרוכים, ובסיפא כיון דמתה צריך, ואגב נסיב נמי בין ברישא בין בסיפא דא\"צ ראיה על האשה. ועתוי\"ט:",
+                "נדבקים אצלה. רש\"י:",
+                "על חבנים. צ\"ל דמתניתין אפילו לר\"י דמשנה ח' שסובר דד\"ת האב נאמן לפוסלו וכ\"ש להכשירו וכמ\"ש לעיל, אפ\"ה משום מעלה דיוחסין אמרו חכמים שלא להאמינו. וכ\"ז הוא רק נגד משפחות הבדוקות שרוצים שיהיה משפחתן בדוקה, אבל בלא\"ה א\"צ לחביא ראיה, דכל אדם בהזקת כשרות עד שיפסל (ע\"י ערעור). המגיד:"
+            ],
+            [
+                "הבנים. הקטנים הכרוכים אחריה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לא יתיחד. רמז ליחוד מן התורה מנין, שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך, בן מתיחד עם אמו (ולהכי נקט בן אמך שהבן מצוי אצל האם) ואסור להתיחד עם כל עריות שבתורה. גמרא. ולפי שלא אמרו אלא רמז, כתב הר\"מ, ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה. וכתב עוד דוד ובית דינו גזרו על יחוד הפנויה. שמאי והלל גזרו על יחוד כותית ע\"כ. ומיהו כל זה ביותר מג' שנים ויום אחד. ירושלמי. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י והר\"מ כתבו נמי בת חמותה:",
+                "שתדע לספר דברים בשוק. ואינה מוסרת כו' מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר, הלכך אין כאן משום דעתה קלה, שלא תהא נוחה להתפתות. רש\"י:",
+                "שניהם בכלל. הר\"מ:",
+                "שאשתו. הקשו בתוספ' דבגמרא משמע שאשה אחת מתיחדת עם איש שאשתו עמו והכא משמע דדוקא ב' נשים. ומכ\"ש לרבנן, מתניתין דהתם דלא כמאן כו'. לכך כתבו דהכי גרסינן, רש\"א אף איש אחד מתיחד עם ב' נשים. ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. ואתאן אפילו לרבנן. וכן גירסת הרי\"ף:"
+            ],
+            [
+                "דאלו תנוקות עצמן לא נחשדו על הזכור. גמרא:",
+                "רווק. תרגום של ובחורים כשול יכשלו. הוי רווקים. תוספ':",
+                "אשה. מפני אביהם שבאים לחביא את בניהם. גמרא:",
+                "אצלו בבית הספר. וטעמא דת\"ק, דאע\"פ שהיא בביתה מיקרי פת בסלו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועל הבהמה. רש\"י ור\"ן:",
+                "כלומר דה\"א דלשרי להתיחד עם ב' נשים משום כדי חייו. וכתב הר\"מ וכיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו. או יפנה למלאכה אחרת:",
+                "נקיה כו'. בגמרא מחטא דתלמיותא. כלומר תופר בגדים קרועים. והיינו תלמיותא שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה. רש\"י. והערוך מסיים נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:",
+                "למי כו'. לשון רש\"י, ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:",
+                "שלו כו'. שנאמר לי הכסף ולי הזחב נאום ה' צבאות. גמרא:",
+                "לפי זכותו. וקשה לי דאם הכל לפי זבותו א\"ב תפלה מאי מהניא ליה. שאם זבותו כדאי אין הקב\"ה מקפח שכרו ואם זכותו אינו כדאי הא אמרן הבל לפי זכותו. ומסיק שע\"י התפלה זכותו יגרום לשנות מזלו כמו ע\"י זכות גדול. ועתוי\"ט:",
+                "רשב\"א כו'. כלומר ר\"מ חביא ראיה מן השכר. ורשב\"א חביא ראיה מן העונש:",
+                "שהורעתי כו'. שנאמר עונותיכם הטו. גמרא:",
+                "ספר. בגמרא ובירושלמי גרס קדר. ופירש\"י בעלי קרנות: רשעים. שעוברים על תנאם. כשרים. שפורשין למדברות למקום גדודי חיות ולסטים ויראים לנפשם ומשברים לבן למקום: חסידים. שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים:",
+                "אינו כן. שאף חבא לידי זקנה או יסורין ואינו יכול לעסוק בה הוא אוכל ממתן שכרה. דכתיב עוד ינובון בשיבה. רש\"י. וממילא דה\"ה יסורין דכל שאינו יכול לעסוק בה מה לי זקנה מה לי יסורין:",
+                "אחרית. והוא מענין אחריות, שפירושו מיטב. וכן מסיים דשנים ורעננים יהיו:",
+                "בשיבה. לשון רש\"י, יצמחו צמח, ויתיחד שכרן לעת שיבתן דשנים ורעננים יהיו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "In the Gemara: And if you will ask: Let it say, \"Beit Hillel holds that one can ask [to repeal a vow] of sanctification;\" one can answer, it is because - according to Beit Hillel - while it is still true that he is not a Nazerite from wine [as a result of his vow], nonetheless, let him be in a vow [against] eating cakes of figs. That is why it states that he is completely exempt - that he is not volunteering in the way of those that make an oath of their own volition. Since, if he came to make a vow [about] fig cakes, he should have used the term, <i>konam</i> (an introductory expression indicating a vow not to do or use something) which is the [standard] way of those that make vows. (Tosafot)",
+                "And if you will ask: And behold, he said, \"Nazerite;\" and [so] how could he be in [standard, non-Nazerite] vow; one can answer that, 'Nazerite' is a term of separation, as if he said: \"behold I am separating from cakes of figs.\" And even though Rabbi Yehuda holds that he said, \"a sacrifice\" without [the letter,] <i>kaf</i>, (which means 'like'), he would not be taking a vow on a sacrifice, [since] when he says, \"upon me,\" he doesn't need the <i>kaf</i> (to indicate that it is only like a sacrifice and not a sacrifice itself)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir/English/merged.json

@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Nazir",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "In the Gemara: And if you will ask: Let it say, \"Beit Hillel holds that one can ask [to repeal a vow] of sanctification;\" one can answer, it is because - according to Beit Hillel - while it is still true that he is not a Nazerite from wine [as a result of his vow], nonetheless, let him be in a vow [against] eating cakes of figs. That is why it states that he is completely exempt - that he is not volunteering in the way of those that make an oath of their own volition. Since, if he came to make a vow [about] fig cakes, he should have used the term, <i>konam</i> (an introductory expression indicating a vow not to do or use something) which is the [standard] way of those that make vows. (Tosafot)",
+                "And if you will ask: And behold, he said, \"Nazerite;\" and [so] how could he be in [standard, non-Nazerite] vow; one can answer that, 'Nazerite' is a term of separation, as if he said: \"behold I am separating from cakes of figs.\" And even though Rabbi Yehuda holds that he said, \"a sacrifice\" without [the letter,] <i>kaf</i>, (which means 'like'), he would not be taking a vow on a sacrifice, [since] when he says, \"upon me,\" he doesn't need the <i>kaf</i> (to indicate that it is only like a sacrifice and not a sacrifice itself)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,370 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וילפינן להו מקרא בריש פ\"ק דנדרים:",
+                "ומ\"מ בעינן שיהא נזיר עובר לפניו דקבלה בלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאלו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספ':",
+                "דאל\"ה דלמא אתנאה כו' קאמר. גמרא. ואפילו נזיר עובר לפניו. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "שהעלגים מן הכותים שהיו משתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם, אח\"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם. הר\"מ. וה\"ה לשאר כינויים כפי המקום וכפי הזמן, כמ\"ש בפ\"ק דנדרים מ\"ב:",
+                "גמרא ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפילו היה אומר אהא ה\"ז נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני. אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספ'. וע\"ל ריש פ\"ד:",
+                "מסלסל. הני לאו ידות נינהו, דא\"כ ליתנינהו לעיל אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספ':",
+                "דאל\"ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר\"מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע:"
+            ],
+            [
+                "הרי זה. גמרא, מאי טעמא, אמר קרא מיין ושכר יזיר, ופירש\"י דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודא הוי כנזיר מכולם:",
+                "כשמשון. ופירש\"י ותוספ' דכשאומר שמשון וא\"נ שמשון בן מנוח לא סגי עד שיאמר עוד סימן אחד מג' סימנים כבעל דלילה כו', ואי אמר חד מהני ג' סימנים בלבד נמי סגי. ולהר\"מ בכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד. ומהר\"ב בספ\"ט מוכח דס\"ל כדעת הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "שמשון. כדתנן בסיפא שמותר להטמא למתים וכתב הר\"מ ושאר התירו לו זה שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ענינו פרוש. ותימא דא\"כ הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפוס בדבר הנדור כדתנן ריש פ\"ב דנדרים והנזירות מכלל הנדרים הוא שני כי ידור נדר נזיר. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "בתער. ולא לגמרי מאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו. תוספ'. כלומר שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה:",
+                "ג' בהמות. בשעה שמיקל הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום מדאמר אשלם נדרי. חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור קרבן טומאה ב' תורים ואשם. תוספ':",
+                "ואם נטמא כו'. לא אתא לאשמעינן אלא החלוקים שבין נזיר עולם לנזיר שמשון אבל ביין אסורים שניהם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"מ וזה ענין מקובל. ואמנם סמך לזה ע\"ד סימן:",
+                "גמרא. ולא אמרינן דלהוי נזיר לעולם כמו במשנה דלקמן דאם הוא ר\"ל כן הו\"ל להזכיר מנין ��וף העולם דיודע הוא שפיר דהעולם יש בו ת\"ק שנה מהלך והול\"ל ת\"ק שנים ולפיכך אזלינן לקולא. וגדולה ר\"ל טריחא עלי. וקטנה כלומר דלא טריחא. תוספ':",
+                "אחת. צריכי דלא תימא דדי לנו מאותה שעה לעשותה יום ומצטרפין בהדי, שלשים יום ויהיה ל\"א יום, קמ\"ל כיון שיש להוסיף על דבורו מוסיף נזירות שלם. גמרא ותוספ':",
+                "אחד ומחצה. ה\"נ קירב נזיר אצל מחצה שלא היה יכול לקרב יותר דהריני נזיר מחצה לא משמע על מה מחצה. תוספ'. וצריכא, דלא תימא דשאני שעות דאין נודרים לשעות כו' אבל הכא דנחית לדוקא אימא לא לימני אלא מ\"ה יום. גמרא ותוספ':",
+                "שתים. דסמיך נזיר בדבורו אצל היום ואצל השעה. תוספ':",
+                "דודאי חייל עליה ל\"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי לשון יום למהוי נזיר כל ל\"א יום. וה\"ה אם אמר הריני נזיר שלשים ויום אחד דלא הוי נזיר אלא ל\"א יום כיון שהפסיק בתיבת שלשים דארישא קאי אלא דנקט א' מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר הריני נזיר ושעה אחת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עולם. לפי ששערות ראשו מרובים משני חייו. רש\"י:",
+                "גמרא ופירש\"י אבל מכאן ועד סוף עולם דלעיל א\"נ עד מקום פלוני דלקמו אע\"ג דכמה פרסאות איכא סדנא דארעא חד הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבית. פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית. תוספ':",
+                "אם אמר כו'. אבל מסתמא לא משום שאינו במשמע הלשון כמו גבי מכאן ועד סוף העולם:",
+                "חרדל. ובגמרא ואימא לחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין ולהוי ליה תקנתא כמספר הקשואין שמחזקת הקופה מי לא תנן ספק נזירות מותר, ומשני, התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות שאפילו תדייניה בקשואין הרי הוא נזיר עכ\"פ וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדילמא כחרדל קיבל עליו. ופריך אכתי כשהשלים נזירות דקשואין הו\"ל כלא נחית לנזירות. ומשני האי תנא בהא כרבי ס\"ל דאם לא אמר הרי עלי נזירות כו' אינו מגלח אלא לי\"ב חודש. וכלומר ושמא כחרדל קביל ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך וכפירש\"י ותוספ' ול\"ק הא לאחר יב\"ח הוי כמסולק מנזירות דהא דמגלח ליב\"ח. אינו אלא הקלת הכבדת השער בעלמא ולא גילוח ממש א\"כ לית ליה תקנתא. נ\"ל:",
+                "דכרבי אתיא אבל לת\"ק דהלכתא כוותיה לא הוי נזיר אלא לשון יום ולא יותר ומטעם שכתוב בסמוך וזה הו\"ל להר\"ב והר\"מ לפרש. וצ\"ע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גמרא דכיון שהחזיק בדרך מוכחא מילתא דאדעתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר ועוד דכיון דהחזיק בדרך ליכא למימר דאריכא ליה מלתא מכאן ועד מקום פלוני דהא חזינן דלא אריכא ליה דרך דהחזיק בדרך כבר. רש\"י. והתוספ' כתבו דמסתמא מפני אונסי הדרך קיבל עליו נזירות להנצל מסכנת הדרך לכך אומדין מהלך הימים עד מקום פלוני:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו פליגי תנא קמא ור\"י את\"ק דמשנה ד', דהתם דלא אמר כמנין ס\"ל כרבי. ומה\"ט אתיא משנה ה' כר\"י דהכא, וא\"כ קשה דהתם פסקו הר\"מ והר\"ב לא כרבי, ומשמע אלא כת\"ק, והכא פסקו כר\"י. וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגמרא וא\"ת לימא ב\"ה ס\"ל יש שאלה להקדש וי\"ל משום דאכתי לב\"ה נהי דנזיר מיין לא הוי מיהו להוי נדור מן הגרוגרות להכי קאמר דפטור לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור מן הגרוגרות הל\"ל בלשון קונם כדרך הנודרים. תוספ':",
+                "וא\"ת והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נדור. וי\"ל נזיר לשון הפרשה כאלו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ואע\"ג דר\"י ס\"ל דאמר קרבן בלא כ\"ף לא הוי נדר בקרבן, באומר עלי לא בעי כ\"ף. תוספ', ועתוי\"ט:",
+                "וא\"כ ר\"י טעמא דב\"ש אתא לאשמעינן ומצינו כיוצא בזה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"מ אמרה זאת הפרה נזירה אני ע\"ד העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל כמו כן בלא ספק היה ג\"כ בזמנם ע\"כ ובלשון הכתוב נמצא מחשבה אף בדכר שאין בו רוח חיים כמו והאניה חשבה להשבר (יונה א׳:ד׳). ונמצא מחשבה בלשון אמירה ויאמר עשו בלבו. רש\"י:",
+                "הדלת. וצריכא דלא תימא דוקא גרוגרות ודבילה מחלפי בענבים אבל בדלת מודו ב\"ש ואי אשמעינן דלת ה\"א בהא אמרי ב\"ה. גמרא. דפירי בפירי מיחלף. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "הזה. אע\"פ שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה כו' כבר אמר החכם ראב\"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:",
+                "קרבן. כלומר נדור וכדלעיל וכן מן הדלת שייך לדור בקרבן שהרי כל דברים שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן:",
+                "וכדמפרשינן ברישא ונ\"ל לפרש דה\"ק היה בלבי לומר הרי פרה זו עלי קרבן כשאמרתי שהפרה אמרה שתהא נזירה אם עומדת היא שאני אומר הריני נזיר ממנה כו'. תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "נזיר. כמו בנודר מן החרצנים דמשנה ב' פ\"ק ולא קתני לה אלא משום סיפא:",
+                "פירש הר\"מ אבל לא הגיע לשכרותו של לוט שאז אינו בר חיובא:"
+            ],
+            [
+                "שותה יין כו'. משום דכתיב נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאנשי דידור בגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת שלא לגלח:",
+                "ומשמע דאין לו התרה. וכ\"פ הר\"מ. אבל הר\"א כתב שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ועתוי\"ט:",
+                "מפני כו'. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקו תוספ'. ורש\"י פירש שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:",
+                "והקשו בתוספ', דמי דמי, דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח\"כ אבל בשעת הנדר לא ידע האונס. ומפרש ר\"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אח\"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש. ועתוי\"ט:",
+                "וע\"י שאלה מותרים אף לר\"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפירוש הר\"א דמפרש לאסור דבדברי ת\"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:"
+            ],
+            [
+                "שחייב בהם בשעת התגלחת כשנשלם הנזירות. הר\"מ:",
+                "משום דה\"ק דאי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה. גמרא:",
+                "ואם לאו. שאין להם פקחות זה אלא כ\"א הביא קרבן לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר להביא קרבנותיו תחתיו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שבזה הכל מודים שאינו מביא אלא חצי כו', כיון שתלה החצי בקרבן. וכשאומר חצי נזיר עלי הכל מודים דכוליה בעי אתויי, כ\"ה שיטת התוספ'. וכתב דושמע חבירו ואמר ואני, בכדי נקט, דהא בראשון נמי פליגי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בן. פירוש הודאה ושבח להקב\"ה שחנני וזכני ונולד לי בן. תוספ.:",
+                "ה\"ז נזיר. בגמרא פריך פשיטא ומשני משום סיפא בת טומטום כו' שאינו נזיר דמהו דתימא לכשאבנה הוא דקאמר (כדכתיב ואבנה גם אנכי ממנה וכי נולד בת כו' בהני נמי בנוי ולהוי נזיר) קמ\"ל דלא:",
+                "כשיהיה. יש נוסחאות דלא גרסינן לה ולא ידענא אמאי שני' בסיפא מלישנא דרישא:",
+                "בת. דמ\"ד ולד דמחשבי ביני אינשי קאמר דהיינו בן קמ\"ל דבת כו' נמי מקרי ולד. גמרא:",
+                "בס\"פ דלעיל גם מ\"ה דהתם כוותיה:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ש אומר. ולא פליג אהא דנולד לו בן (טומטום כו') דלעיל דכשאמר שיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי לא לטומטום ולא פליג אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוי בן קיימא והוי בן גמור. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "משלים. ואח\"כ יגלח על שתיהם ומביא ב' קרבנות, אחד לנזירות בנו ואחד לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות בנו דא\"כ האיך ישלים נזירות שלו כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירות דאין גדול שער פחות מל' יום ונהי דאם נדר נזירות מרובה שהיה נשאר אחר נזירות בנו ל' יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו להשלים נזירותו ולשוב ולגלח, מ\"מ במתניתין דמיירי בסתם נזירות דהוי ל' יום כו' לכך לא יגלח עד שישלים ב' הנזירות ויביא ב' קרבנות. רש\"י ותוספ'. והר\"מ כתב דס\"ל דאפילו בנזירות מועטת יחזור וימנה ל' יום. ובדעת הר\"ב אין הכרע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שני בו ביום מידי דהוה אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שאותו היום עולה לו ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובס\"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום ל\"א. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "סותר. כדכתיב וכי ימות מת עליו וגו' והימים הראשונים יפלו:",
+                "אלא ז'. כדי שיביא קרבנותיו בטהרה שיזה עליו בג' וז'. רש\"י. והיינו סותר ז' שאסור לשתות יין ולהטמא למתים עד שיביא קרבנותיו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דס\"ל לר\"א מקצת היום ככולו הואיל דקאמר מאה יום שלימים משמע. רש\"י. וקצת קשה דאלא היכא הו\"ל למימר דבשלמא כשאמר שלשים שהיה יכול לדור בנזיר סתם והוה ל' כי פירש ואמר ל' ודאי שלימים בעי למימר, אבל כשרוצה לידור בנזירות מרובה על כרחו צריך לפרש ומנלן דשלימים בעי למימר. ונראה כפירוש התוספ' דמשמעות דקרא דזאת תורת הנזיר משמע דאיירי בדמפרש נזירותו ולא בסתם נזיר, מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר פירוש סתם נזירות מכלל דעד השתא לאו בכלל נזירות קיימי. אבל מנזירות סתם לא מיירי כלל. אבל כי נדר בפירוש ל' אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש ל' יום בההיא מודה ר\"א כי נטמא ביום שלשים דסותר ל' דבדידיה נמי איירי קרא:",
+                "אבל התוספ' כתבו דלכך אינו סותר אלא ל' דהואיל ויום ק\"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו נזיר סתם היכא דנטמא ביום שלשים דהוי יום ל' יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק\"א אטו יום ל' וה\"ה לעיל הוה מצי למימר הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל\"א סותר הכל מדרבנן:",
+                "כלומר דלית ליה גזירה כלל ואפילו ביום ל' אבל לרבנן דסותר לאו משום גזירה הוא אלא מן התורה הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בבה\"ק. וה\"ה אם היה טמא ונדר. תוספ':",
+                "ואינו כו'. אם נטמא טומאה שהנזיר מגלח עליה. הר\"מ:",
+                "עיין ריש פ\"ז. ויש עוד ב' טומאות שמגלח עליהן והן עצם כשעורה ורובע קב עצמות שאלו בנזיר אין מטמא באוהל אבל מטמא לנזיר במגע ובמשא. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר עד שיתחיל יום השני. וכ\"פ רש\"י ותוספ', וכ\"ה בפירוש הר\"מ. אבל בחבורו כתב דוקא ב' ימים, לכן צ\"ל דמ\"ש וה\"ה כו' ביום ראשון לאו דוקא וכן בדר\"א לא בו ביום, לאו דוקא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הרבה. פירשו התוספ' הרבה מל' יום. וביש ספרים גרס מרובה:",
+                "והא דתנן ואחר כך בא לארץ לאו דוקא במקרה בעלמא דלא סגי דלא אתי לא\"י להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירות לכל מר כדאית ליה. תוספ'. ומשמע דמחייבין היו אותו מיד לילך לא\"י. והילני המלכה אפשר שלא ידעו חכמים בנזירותה כו' כ\"מ. ולמ\"ש הר\"ב בעדיות פרק ד' משנה י\"א דטעמא משום קנסא, י\"ל דאין מחייבים אלא כשהשלים נזירותו. וכ\"מ מלשון הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א\"נ ששותק ובאו שתי הכתות יחד דלא הוי שתיקתו כהודאה. דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישות זו את זו. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואני ואני. כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אמר ואני וכן השני אמר ואני. תוספ':",
+                "דחד בחבריה מתפיס, ולאו בקמא. גמרא. ולפיכך משנתינו ששנאה ואני ואני ה\"ה אפילו מאה דהא א\"צ שיתפיסו בתוך כדי דיבור של ראשון, אלא דתנא לאו כי רוכלא לחשב וליזל. ועתוי\"ט:",
+                "מסייע לדברי התוספ' דהריני לא סגי כמו אהא דהא ה\"נ ואני לחוד, לא מהני אלא ע\"י התפסה דתכ\"ד אע\"פ שהיה הנזיר עומד לפניו ושיעור הדבור כתב הר\"מ כדרך בינונית:"
+            ],
+            [
+                "אמן. דאי לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בעל כרחה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "דבעל מיגו גייז ולא מעקר כדלעיל:",
+                "ולמה קורין אותו מכות מרדות מפני שמרד בד\"ת ובד\"ס. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "בעדר. דכי אקני לה מידי דצריכא לה, מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמרא:",
+                "גמרא. וצריך גם כן שיאמר לה ואלא מאי שאת נושאת ונותנת לפיך. תוספ':",
+                "תמות. כדמפרש בגמרא לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידע' ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר אישה הפרם וה' יסלח לה. והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. והת\"ח מקשה ע\"ז דהתם משום דמכוונה לאיסור אבל הכא הוי קרבנות דנזיר טהור בלי שום העברה. ונ\"ל טעמא דכיון שאשה ידעה שבעלה יוכל להפר ואעפ\"כ הקדישה קדשה עכ\"פ לענין זה וכן לקמן גבי אב שהפריש בשביל בנו הקטן:",
+                "לאו דוקא, אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים: ואיכא דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכ\"פ הר\"מ:",
+                "ולא מועלין. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה': והוא הדין דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוספ':",
+                "שלמים. ואצ\"ל דאין מועלין בהן. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לישנא דמ\"ט פ\"ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי\"ט. והת\"ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ\"ג ע\"ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ\"מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש:",
+                "כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא:",
+                "יפר. אע\"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר\"מ:",
+                "ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ\"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ\"ל דקאי אדר\"ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע\"ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול:",
+                "ורבי סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר או שהיה א\"נ יש לגרוס בדברי הר\"ב אלא בין שמת. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובגמרא פריך מה אלו אמר זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא (בתמיה) אלא עד דמטי חצי היום הוא דהוה תמורה ה\"נ לכי מגליא מלתא דיצא שחור תחילה קדוש ולא השתא דנפיק לבן ברישא ומסיק דשאני תמורה דליכא לפרושי מלתא בענין אחר כלל ממה שאמר זו תחת זו לחצי היום. אבל הכא יש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוין להקדיש ל\"ש שחור ל\"ש לבן שיצא מפתח ראשון, והא דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור השחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מבית ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש:"
+            ],
+            [
+                "שמן. במקום שהיין שם ביוקר מן השמן ואפ\"ה קאמר ב\"ה דאינו קדוש אע\"פ שמה שתעלה בידי הוא פחות בדמיו מדמי מה שנדר והויא דומיא דדינר זהב כו':"
+            ],
+            [
+                "ובדוקא נקט משום דשתיית יין אינו סותר אבל טומאה וגילוח דסותרין לא גרע מגלח או גלחוהו לסטים:",
+                "משמע אפילו מד\"ס דאלו מד\"ת לא שייך קנסא אלא דינא הוא או לאו דינא. ועתוי\"ט:",
+                "ותרעה כו'. אע\"ג דבאשה שהפר לה בעלה אם שלה בהמתה החטאת תמות. התם שאני דבעל מיגז גייז, אבל החכם עוקר הנדר מעיקרו. תוספ':",
+                "משמע דה\"ק דהתם שאני שע\"י גזירת הכתוב קדשו השבט, ודוחק לפרש כן שהרי הוא אומר ומה אלו טעה והניח השבט כו' משמע דאדרבה ה\"ק שאין השבט מקדשו אלא גזירת הכתוב כו'. וי\"ל דהר\"ב ה\"ק לא כמו שאתם אומרים וכי השבט קדשו בתמיה. וכמו זה נמצא במשנה שמשיבים כדרך לא כן, בפ\"י דפסחים:",
+                "ואף ב\"ש לא השיבו זה לעיקר טעמם, אלא עיקר טעמא דמתמורה ילפינן:"
+            ],
+            [
+                "בהמתו. ר\"ל ג' בהמות המחוייבות לו. הר\"מ בפירושו. ואפשר שהמשנה נתכוונה להורות שאפילו לא נגנבה אלא אחת ולפיכך שנאן הכל בלשון בהמה אחת:",
+                "ונולד לא שכיח הוא. וכן חורבן הבית כשהיה קיים בשעת הנזירות:"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. משמע שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר. ולא שאין בשנים הראשונים שום נזיר דא\"כ לר\"ט להוי נזיר שהרי שניהם אינם נזירים לדידיה ושפיר הוי חשוב להפלאה. תוספ'. וע\"ע:",
+                "שלא כו'. בגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר א\"ר יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו אביי אמר כגון דאמר א\"נ לאו פלוני הוא אהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו האחרונים. ופירש\"י דה\"ק ב\"ה לא מבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים דהוי נזיר אלא אפילו לא נתקיימו דבריו הראשונים הרי זה נזיר משום דבריו האחרונים. והתוספ' פירשו דמיירי שחזר בו תכ\"ד ואגב אורחיה קמ\"ל דתוך כדי דבור כדבור דמי, ודבריו האחרונים עקרים. ועיין תוספות יום טוב:"
+            ],
+            [
+                "ורבי יהודה היא ופירשו התוספ' דפלוגתייהו במתניתין אליבא דב\"ה היא:"
+            ],
+            [
+                "וכן פירשו התוספ' ופירוש זה דחוק לומר דכולה ר\"ש היא ואין הלכה. ונראה כפירוש הר\"מ שפירש כוי יש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה כו' ולפיכך חל עליו הנזירות באיזה צד שיאמר כו' שכבר אמר אמת במקצת ע\"כ. ובחבורו הוסיף וז\"ל וכל הדרכים האלו בענייני המצות ולא בטבעו ותולדתו ע\"כ. כלומר וזה אמת ודאי שיש בו דרך חיה ודרך בהמה כו' ונמצא שהוא נזיר ודאי ולא בא לכלל לא מחית אינש לספיקא:",
+                "לכאורה משמע ששלש ספיקות בדבר. וליתא, שכך אמרו בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה. וז\"ל התוספ', שאין זה לא חיה ולא בהמה דמשמע בריה ולא יכול להרביעה לא עם חיה ולא עם בהמה. ועתוי\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הענבים. והא נמי מחייב על זג וחרצן. אלא הא אתא, לאשמעינן דאינו חייב אלא בכזית והאי דקתני ענבים לאפוקי מר\"א דאמר אפילו עלין ולולבין רש\"י:",
+                "והיינו כמשנה האחרונה. ור\"ע נמי הכי ס\"ל דאמר כדי לצרף כזית. והתוספ' כתבו דמתניתין אליבא דכ\"ע דבאכילה מודו כ\"ע דבכזית ולא פליגי אלא בשתיה, דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית יין כדרך כל שתיה ולא גמר שתיה מאכילה, ור\"ע גמר כי'. ועתוי\"ט איך משערין שתיה בכזית ואכילה ברביעית:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא. ורבנן דרשי ליה לדרשא אחריתי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בפ\"ע. ונראה דעיקר חידוש לת\"ק בא לומר חייב על הזגים בפ\"ע אם אכל לבד מן הזגים ואההיא אתא לאפלוגי ראב\"ע כו'. תוספ':",
+                "ועל שניהם הכתוב אומר זג אחד:",
+                "אף ע\"ג דלפי לשון המשנה אינו חייב עד שיאכל כו' משמע דלהקל בא וכלומר שאפילו אכל כזית מחרצנים או מן הזגים אינו חייב עד כו'. אבל סובר הר\"ב שכמו שיש בדברי ראב\"ע להקל כן יש בדבריו להחמיר שאם אכל חרצנים וזגין שיהיה חייב אפילו אם הוא בפחות מכזית שסובר שהתורה הקפידה שיהיו חרצנים שנים וזג אחד ושאם אכל כך הרי הוא חייב ואפילו אין בהם כזית ויש בדבר להקל ולהחמיר וכלפי הך סברא הוא דכתב שאין הלכה אלא אינו לוקה עד שיאכל כזית:"
+            ],
+            [
+                "לומר שזה שסותר היינו אם אין מיום שגלח כו' עד סוף ימי נזירתו ל' יום, כגון שגלחהו ביום מלאת צריך שימתין ל' יום, אבל אם יש לו עוד ל' יום אינו סותר, כלומר כיון דאיכא עדיין גידול שער ל' יום. וכ\"כ התוספ'. ודעת הר\"מ דאפילו בנזירות מרובה סותר שלשים יום וכל דקדוקי נזירות עליו, אלא שאין עולין לו מן המנין:",
+                "דה\"ל למכתב בתער לא יגלח כו' ולמסקנת הגמרא אינו חייב אלא כעין תער לפירש\"י שמעבירן סמוך לעיקרן. והתוספ' כתבו שעוקר השער ומשחיתו מעיקרו. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שלא יניח ממנו שיכוף ראשו לעקרו:",
+                "כלומר ולא בכל אדמה אמר ר\"י ואפילו שאינו משרת ולגזור אטו משרת ואע\"ג דבגמרא אבעיא לן כו' פירש הר\"ב להקל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אלא אחד. אין זה אלא בדיני אדם שאינו מחויב מלקות אלא אחר התראה ולכך היה צריך התראה על כל מלקות אבל בדיני שמים כל זמן ששתה רביעית יין עבירה ועל כל גילוח וכל טומאה עבירה ועל זה תעשה היקש לכל אסורים שבתורה אין הפרש בין לאו או כרת או מיתה בסנהדרין אבל תדע שהבא על הערוה חייב על כל עבירה ועבירה בכלל ואם אנחנו לא נוכל להעניש עליו אלא עונש אחד הקב\"ה מעניש אותו ע\"כ עבירה ועבירה ואם המיתו אותו בסנהדרין על אחד מאלו העבירות והתודה נתכפר על הכל מצד התשובה לא מצד שהעונש הא' שמענישין אותו הסנהדרין יכפר עונות הרבה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אבל בטומאה לא אמר לא יטמא בלבד אבל אמר לאביו כו' משמע דמדסתם וכתב מיין ושכר יזיר ילפינן והכל בכלל ואפילו דמצוה הר\"מ כו'. ובגמרא יין דמצוה מאי היא קדושא ואבדלתא ליכא למימר שאע\"פ שקידוש יום השבת בדברים דבר תורה הוא זה שמקדשין על היין מדברי סו��רים הוא כו' ומשני כגון שנשבע לשתות וקמ\"ל דחייל עליה נזירות אע\"ג שנשבע לשתות:",
+                "ותימה דהא איכא נמי עשה דגדל פרע שער ראשו ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ובגמרא פריך ותגלחת לא הותר מכללה קל וחומר מיין כו' ומשני אמר קרא ראשו ואמר קר זקנו. ופירשו התוספ' דאי לאו קרא הוה מקיימינן הגילוח בשאר גופו אבל ראשו יהיה אסור מטעם דאין עשה כו'. והר\"מ מישב מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אין קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא לא תעשה. ואפשר דס\"ל כאידך תנא דראשו להקפה אתי. ועתוי\"ט:",
+                "ובמת מצוה. תניא איזו מת מצוה כל שאין לו קוברים. קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אא\"כ כו'. ולכאורה קאי אמצורע כו'. א\"נ י\"ל דקאי אנזיר וכן פירש\"י. וכ\"כ מהר\"מ בפירושו ובחבורו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ושוחט כו'. לשון התוספ' אחרי שאמר הכא שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה אם כן למה הקדים חטאת ועולה לשלמים. אבל הר\"ב העתיק שחט כו', י\"ל דהכי קאמר אשחיטת שלמים מגלח ולא על הקודמים וכן סדורן בפרשה בין בהבאה בין בעשיה. ולפיכך נ\"ל שכסדרן בכתוב כן הוא סדרן, דמנלן לשנות הסדר ממה שסדורין בכתוב. וכ\"ה לשון הר\"מ בחבורו. ובפירושו פסק כר\"י ולשון דבכל מקום שאמר ר\"א, לא איצטריך, אלא דהאמת הוא אומר. ועתוי\"ט:",
+                "ראי פתח אהל מועד ממש אי נמי כנגד הפתח בזיון מקדש הוא כדאיתא בגמרא:",
+                "ומגלח. שתהיה תגלחתו אחר שחיטתו. הר\"מ:",
+                "ואם גלח כו'. אתיא ככ\"ע ובירושלמי יליף לה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "היינו בנזיר דכתיב ביה כבשה וכבש ואיל אבל בעלמא ראויה היא לשלמים:",
+                "ולעיל דרשינן דבשלמים הכתוב מדבר דהכל במשמע:",
+                "ויליף לה בגמרא מזבח לרבות חטאת בנזיר טהור ואשם בנזיר טמא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "או שולקן. בפ\"ב דפסחים מ\"ו פירש הר\"ב דשליקה בישול יותר מדאי עד שנימוח ולא הוי זו ואצ\"ל זו דקמ\"ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול:",
+                "אחר קרבן אחר התגלחת ותגלחת מעכבת. רש\"י. והיינו דלא תני הותר לגלח לפי שכבר גלח שהרי גילוח מעכבת:",
+                "דלאחר גילוח עביד תנופה אף כאן אחר מעשה יחידי אחר קרבן אע\"פ שעדיין לא גילח ותגלחת לא מעכבת. רש\"י. ובגמרא אימא עד דאיכא תרווייהו, דמה התם אחר התגלחת כדכתיב אחר התגלחו אף כאן נימא אחר התגלחו. ומשני אי הכי גזירה שוה למה לי:",
+                "הותר. משמע ודאי מיד הותר. ועיין סוף פ\"ח:",
+                "דשנה רבי לדר\"ש בלשון חכמים לקמן בסוף פ\"ט. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפום רהיטא כתב כן דסתמא תנן לעיל מ\"ג דסותר ל' יום. ומיהו בגמרא אמרינן דלר\"א סותר ז' ימים בלבד, וטעמא כי היכי דגדלי שערות דקים להו לרבנן כל ז' יומין אתיא מזיא כדי לכוף ראשו לעקרו:",
+                "ויליף לה מקרא. ופירוש יצא היינו מצות גילוחו. אבל ידי נדרו דקרבן נזיר לא יצא, וכדתנן בריש זבחים שלא עלו לבעלים לשם חובה. והיינו דקאמר אותו זבח לא עלה לו:"
+            ],
+            [
+                "דהא אמר כל לאחר מלאת שבעה סותר. גמרא:",
+                "קצת יש לדקדק מדכתב ומותר לגלח שסובר כמ\"ש לעיל במשנה ז' דלר\"י עיקר מצות הגילוח אחר השלמים שקרב באחרונה. אבל מ\"מ קשה למה נקטיה כלל, ושני מלישנא דר\"א ור\"ש דלא נקטיה דמצותו קודמת ולר\"א מעכב נמי:",
+                "שמתה. ונטמאת עליה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "למ\"מ. נזיר מפורש במ\"ה פרק דלעיל, מדכתיב גביה לאביו כו'. וה\"נ בכהן גדול:",
+                "נזיר כו'. שקדושתו עדיפא כיון שהזקיקתו תורה להביא קרבן על טומאתו. תוספ':",
+                "עולם. ואפילו אמר נזיר עולם מ\"מ סתם נזירות הוי שלשים יום. תוספ'. ואפשר נמי לומר שקדושתו לא היה מעולם אלא משנזר משא\"כ כהן גדול שאע\"פ שלא היתה עליו קדושת כהן גדול אלא משנתמנה מ\"מ היתה עליו קדושת כהן הדיוט. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "על אלו. למעוטי עצם בשעורה שאינו מטמא באהל. גמרא. ופירשו התוספ' דתנא והדר מפרש:",
+                "דאלת\"ה על כזית מגלח על עצמו לא כ\"ש: בריש פ\"ב דאהלות מפרש לה הר\"ב לנפל שלא נתקשרו אבריו. ועתוי\"ט:",
+                "נצל. לשון הפרשה כמו ויצל אלהים. רש\"י:",
+                "ודלא קתני מלא חפנים, נ\"ל לפי שאין מדרך העולם ליקח בחפניו רקבון של מת אלא בתרווד וכיוצא בו:",
+                "מגען. חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע, שא\"א שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד. הר\"מ:",
+                "על אלו. למעוטי סככות ופרעות. גמרא. ותנא והדר מפרש. תוספ':",
+                "ומביא כו'. לא גרסינן במשנה, דבגמרא מבעיא ליה ואע\"ג דאפשיטא ליה דמביא את קרבנותיו מ\"מ ש\"מ דל\"ג ליה. וכ\"כ התוספ':"
+            ],
+            [
+                "הפרס. ואף טומאת בית הקברות תנן בפ\"ג מ\"ה דאינה סותרת אבל לאו מלתא פסיקא היא. שהרי יכול להטמאות בבית הקברות במתים דלשם ויסתור. לפיכך לא תני ליה הכא:",
+                "העמים. שנזר בארץ ובתוך ימי נזירתו יצא לארץ העמים ונכנס. והא דתנן בפ\"ג מ\"ו מי שנזר כו' ואח\"כ בא לארץ בה\"א נזיר בתחלה וסותר הקודמין התם טעמא לפי שעשה נזירתו בח\"ל כו'. רש\"י. וטומאת אהל העמים היתה נוהגת בזמן הבית מפני שהעמים בימים הקדמונים לא היו נזהרים לקבור מתיה' במקום מיוחד. וכל מדרך כף רגל היה ספק קבר:",
+                "וכפירש\"י. ובמ\"ד פ\"ב דאהלות מפרש כפירוש ר\"ח:",
+                "לאפוקי מר\"ע דסוף פרקין. דאלת\"ה לא איצטריך. דהא מרישא דתנן על חצי לוג דם ש\"מ דעל רביעית דם לא. גמרא:",
+                "צ\"ע לישנא דורובע. והר\"ם פירש ואהל ר\"ל שנגע באהל המת או אם האהיל על רובע עצמות והוא ענין מה שאמר ורובע:",
+                "דאלת\"ה לא איצטריך למתנייה, דמ\"ש מרישא דתנן ועל חצי קב שמע מינה דעל רובע לא. ועתוי\"ט:",
+                "הנוגעים. פירוש בעודם נגעים שאינן מטמאין טומאת ז' אלא בחיבורן (בכלי שטף) הר\"א. ודעת הר\"מ דא\"צ חבורין לשום כלי. ועתוי\"ט:",
+                "גמרו. צ\"ע למ\"ל למיתני ימי גמרו, דליכא למימר דסותר דא\"כ מאי נפקא מינה במה שימי ספרו אינו סותר הא כבר סתר מטעם ימי גמרו. תוספ':",
+                "אין כו'. לפי שלא נאמר בו וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת. הר\"מ:",
+                "ומשמע דאאינך כולהו קאי. ובארץ העמים מפורש בגמרא דדוקא למתטמא בגושה ולא באוירה ובאהל ובכלים להר\"ם א\"צ הזיה כו'. ובתוספ' נחלקו ר\"ת סובר דבכלי מתכות צריך הזיה, ור\"ח כהן השיב לו איזה בית אשר תבנו לי, דכל שהנזיר מגלח הכהן מוזהר עליו:",
+                "וסתחיל כו'. והוא שתהא נזירות מרובה כדי שיהא בו גידול שער שלשים יום לאחר שנתגלח בתגלחות שתים של מצורע. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אינו דין כו'. וה\"ה דהל\"ל על אהלו דלר\"ע אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מינה מק\"ו לא מצי אמר על אהלות לא אמר נמי גבי רביעית דם. רש\"י:",
+                "וצ\"ל דהא דאמרן לעיל במ\"ב דחצי לוג דם הלכה היא כדמשמע בפירוש הר\"ב דזהו דוקא לענין אהל. ולרש\"י שכתב בסמוך, לית ליה לר\"ע הלכה כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אחד. דאו הודע אליו חטאתו כתיב מכל מקום. רש\"י:",
+                "להר\"מ באותו חצר או בית. ולהר\"א באותו מעמד:",
+                "לא מהכא ילפינן אלא כמ\"ש הר\"ב במשנה י\"ז פרק ד' דטהרות (והוא מבואר בתוספ' בחולין דף ט' ע\"ב ד\"ה הלכתא גמירי לה, ובריש נדה ד\"ה והלל. ועיין בחבורינו פתחי נדה פותח שכתבתי בשני אופנים לישב קושיות התוספ' על נכון בעזה\"י) ולהכי כתב כספק כו':",
+                "מגלחין. אם הם נשים או קטנים. דאלו גדולים אין מגלחין. משום דאסורים בהקפת הראש מספק. גמרא:",
+                "קרבן כו'. ואע\"ג דספק טומאה ברה\"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהן מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה, כיון דממ\"נ חד מנייהו טהור, דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות. הר\"ש:",
+                "קרבן טומאה וקרבן טהרה שנעשו כבר. תוספ':",
+                "ר\"ל בגמרא דף י\"ח. וילפי להו התם מקרא. ועולת העוף, אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל, כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכב. רש\"י:",
+                "בהמה. כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו. וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מן הספק ושלמים טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באים נדבה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מוקי לה בגמרא באשה וקטן דלאו בני חיובא דהקפת ראש ננהו כדלעיל:",
+                "והם נעשים בחוץ ולא הוי בהו משום חולין בעזרה. גמרא:",
+                "דאלו חטאת ושלמים לא כדלעיל ועוד דהכא דספק מצורע הוא ואינו יכול להניף ושלמי נזיר טעונות תנופה. תוספ':",
+                "לפי שאינו מתנאי טהרה שלא יהיה בין תגלחת לתגלחת אלא שבעה ימים ולא יותר. אלא הכוונה שלא יהיה פחות. הר\"מ:",
+                "ועשיר שאינו יוצא בקרבן עני כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ומביא קרבן עני. תוספתא:",
+                "כך השיב רשב\"י לתלמידיו, לפי שאינן שוין דגילוח חלוטו של מצורע לגדל שער של ימי ספורו וגילוח נזיר טהור להעביר דא\"צ עוד גידול וגילוח דימי ספורו שהוא ג\"כ להעביר מ\"מ גילוחו לפני זריקת דמים שהרי ביום הז' מגלח וביום השמיני מביא קרבנותיו. וגילוח דנזיר טהור אחר זריקת אחד מן הדמים. וגילוח דנזיר טמא שהוא ג\"כ קודם זריקת אחד מן הדמים מ\"מ אינם שוים דמצורע לפני ביאת מים כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו ורחץ את בשרו במים וטהר. ונזיר טמא אחר ביאת מים כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו משמע לאחר טהרה דמגלח לאחר ביאת מים:",
+                "אחר כו'. הקשו בתוספ' דהתנן במ\"ב פ\"ג שמי שנזר שתי נזירות מגלח הראשונה ביום ל\"א והשניה ביום ס\"א, וא\"כ לא היה אוכל בקדשים עד יום ס\"ב שהוא יום הבאת קרבנותיו ביום שאחר יום התגלחת ותירצו דכיון שאם גילח ביום שלשים דיצא, ש\"מ דמדאורייתא מגלח ביום שלשים והכא משום אכילת קדשים הקילו בשני תגלחות ראשונות. וכתבו דלפי זה אוכל ביום ס' גופיה, דהא תנן התם אם גלח השניה ביום ס' חסר אחד יצא. ואחר, לאו דוקא כו'. ודעת הר\"ב נראה דאחר ס' דוקא, וטעמא לפי שאמרו שיהא נזיר ב' נזירות שלימים דהיינו ב' פעמים ל', והואיל וכן התגלחת ראשונה יכול לגלחה כדין כל תגלחת נזיר שמצותה לכתחלה ביום ל\"א. והיינו דכתב ולאחר שלשים כו' אבל השניה מגלחה ביום הס', והיינו דכתב שלשים יום ומגלח, וי\"ל דה\"ק ומגלח ביום הל' עצמו. ועתוי\"ט:",
+                "ק\"כ יום. לפי מ\"ש בדברי הר\"ב דאהר ס' דוקא ויום הגילוח הוא ביום הס' ונמצא שמחשב לנזירות השלישי מיום הס' לפי שעולה לכאן ולכאן ונמצא שהג' ביום צ' והרביעי ביום ק\"כ ובו ביום מותר לשתות יין כו'. ואחר, לאו דוקא. ואיידי דרישא נקטיה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"ת א\"כ אמאי יש להן נזירות, בגמרא מפיק לה מקרא דכתיב ואמרת אליהם לרבות את העבדים ולא תילף לה משאר נדרים:",
+                "קשה מ\"ש שבועות מנדרים כו'. ומסיק ונראה ודאי שגירסא אחרת היתה להר\"ב בגמרא. וטעמא רבה נ\"ל לחלק בין נדרים לשבועות, שהנדרים אסור חפצא עליה והשבועות אסר נפשיה אחפצא, ולפיכך שבועות דאוסר נפשיה ואין לו רשות לעצמו אין חלין כלל איזה שבועה שתהיה, אבל נדרים שאוסר החפץ עליו כשאין לרבו שום הרעה בזה הנדר, שפיר נאסר החפץ עליו:",
+                "כיפה כו'. פירוש הכפיה לחודא לא מהניא אלא צריך שג\"כ יבטלנו בלבו. כמ\"ש במ\"ח פ\"י דנדרים:",
+                "לפ\"ז, הפר לאשתו הפר עולמית, פירושא קא מפרש. וז\"ל רש\"י חומר בעבדים מבנשים שאם הפר לאשתו הפר לה עולמית:",
+                "שקיבל עליו ומתחיל ומונה כבתחלה ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר. רש\"י:",
+                "ורבי יוסי אומר וכו'. והר\"מ פסק כר' מאיר. והר\"א השיג דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דאלו קבר התהום לא היתה ידועה מיקרי. וכן הוא בהדיא בגמרא. ותימא לי שהרי נודע למי שקברוהו שם. והתוספ' כתבו ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ומת:",
+                "במ\"ז פ\"ז דפסחים כתב דלאחר שהביא קרבנותיו א\"צ להביא קרבן טומאה משמע דלא איכפת לן בגילוח כו'. ונראה שהר\"ב סובר כלשון אחר שפירש\"י, דבטומאת התהום אפילו רבנן מודו דנזרק אחד מן הדמים סגי. ומיהו לשון הר\"ב בפסחים אינו מדוקדק. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. דספק טומאה ברה\"י ספקו טמא. תוספ':",
+                "במ\"ח פרק ד' דטהרות וע\"ש:",
+                "משוקע. לשון הר\"מ וכבר הגיע לך מזה המקום ענין צריך שיהיה מצוי לזכרון תמיד והוא שהמת כשנמצאהו בענין שאי אפשר שלא ידע אותו שום אדם בזה המקום הנה אנחנו נחשבהו במדריגת טומאת התהום אא\"כ שנמצא מי שידע כו'. ואם נמצאהו מגולה ונראה, לא נאמר אולי לא עבר שום אדם עליו ולא ראהו ואין מי שידעהו, אלא נאמר שכבר נודע ואינה טומאת התהום:",
+                "וכן פירשו התוספ'. ואין לשון התנא סובל פירוש זה. ומלשון הר\"מ נראה שהוא טעם למה נלך אחר החזקות, וזה לפי שאם לא נלך אלא נאמר שאפשר שנשתנה ממה שהיה מוחזק בו לא נוכל לעמוד בשום ענין שכשתאמר אפשר שהוא כך תוכל כמו כן לומר בהיפך שהאפשרים אין לחב תכלית שנוכל לעמוד בשום אחד מחב וזה שרגלים לדבר כלומר שאין עמידה בדבר האפשרי וכאלו יש לו ורגלים להלוך תמיד:"
+            ],
+            [
+                "שלשם קבורה נקבר שם. אבל ידוע שיש כאן קבר ולא נודע אי לשם קבורה אי לפי שעה לא מיקרי מצוי. תוספות:",
+                "שאם מצא אחד מגוייד או שלשתן מגויידים אמרינן דהכי אתרמי שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות ולא מחזקינן לה בשכונת קברות אלא נוטלן ואת תבוסתן. רש\"י. ותוספ' מפרשי כדאיתא בגמרא דמת שחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הלכה למשה מסיני הוא ע\"כ:.\n!",
+                "תבוסתן. הר\"מ פירש תבוסה המקום שמתגלגל בו. נגזר מלשון מתבוססת בדמיך:",
+                "שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת. רש\"י:",
+                "דאמרינן כשעור ג' אצבעות נבלע בקרקע. רש\"י:",
+                "כלומר דאלו נקברין רצופין ב��חות מד\"א איכא למימר דע\"י הדחק נקברו לשם על מנת לפנותן היום ולמחר כו'. ומפר\"ת דהיינו ג' היינו שנים לרוחב ואחד לאורך. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר אבל בב\"ב פ\"ו גרסינן לה. ועתוי\"ט:",
+                "ולפי זה החצר עודף אמה מכאן ומכאן שאין אורך המערה כנגד החצר אלא רחבה:",
+                "ולשון גמרא כגון שבדק באלכסונה ופירש רשב\"ם שבדק מערה ראשונה באלכסונה כדי שימצא יפה את המתים שאם זה נמשך לפנ. ם מזה או האחד מן המתים קצר והאחד ארוך הרי נקל למצוא כולן באלכסון. הר\"ש:",
+                "וכ\"כ הר\"מ אלכסונה של מערה יותר מז' אמות לכן לקח הוא שמונה לחומרא. ע\"כ. ועתוי\"ט איכות החשבון:",
+                "ותנא לשון קצר נקט בדיקת כ' אמה, לאשמעינן דאורך ב' מערות וחצר לא היו אלא כ' אמות. ומדעתך צא ובדוק בדיקת כ' טובא בכל צד דאיכא לספקינהו. הרשב\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "ולפירוש הר\"מ לעיל אות י\"ב ה\"ק שחזקת השדה מוחזקת לשכונת קברות למה נלך אחר החזקה ולא נאמר שאפשר שאין כאן אלא קבר זה שרגלים לדבר האפשרי וילך ללא תכלית ולפיכך נעמיד על החזקה:"
+            ],
+            [
+                "אליבא דכר\"ע מפרש. אבל לחכמים באחד שבא בשתי נגעים כו' כדתנן במ\"ד פ\"ה דנגעים:",
+                "כדילפינן ליה מקרא בריש פ\"ב דכריתות. ועתוי\"ט:",
+                "ולספור ז' נקיים וטעון ביאת מים חיים:",
+                "אבל לא עם השלישית לקרבן כמפורש במ\"ב פ\"ב דזבים:",
+                "כרבנן דזבים שם דלר\"א דוקא לרביעית:",
+                "אונסו. כמו מאכל ומשתה והנך שבע דאמרינן שמרגילין זיבות טמא משנזקק לטומאה. והר\"מ כתב ובכלל זה אם הוכה על גביו או נפחד:",
+                "כדתנן בזבים שם ופירש הר\"ב דהאי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא כו'. ונראה דס\"ל דהוי בכלל חולי שבז' דרכים ולהכי לא תני בח' דרכים. אבל ק\"ל דמאי וספקו וקריו ספק קרי הו\"ל למתני. ועתוי\"ט באריכות. ומסיק דפירוש דספקו הוא כשמצא על בגדו זיבה וקרי ואינו יודע אם בא הזיבה לבדו וסותר שבעה. או באו יחד ולא יסתור אלא יומו. ופירוש דקרי, הוא כמו שפירש הר\"ב. ואם כן אינם ענין אחד. ואין בי כח לישב לשון הר\"ב:",
+                "והקשה הר\"ש דהא רבנן ור' אליעזר בקראי פליגי כו'. ולי נראה דאאונסו קאי. וטעמא דקרא קדריש. ועתוי\"ט:",
+                "שרגלים. בסנהדרין דף ע\"ה פליגי בפירוש דקרא ואפילו הכי קאמר שרגלים לדבר להכריח סברתו שדורש המקרא. והר\"מ מפרש דקאי את\"ק וכלומר שרגלים לדבר שמת מחמת מכה זו דהא אמדוהו למיתה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמואל. לכאורה נראה מדיליף ליה משמשון שנזירתו היה כנזירת שמשון דתנן במ\"ב פ\"ק. אבל הר\"מ כתב שמואל הרמתי נזיר עולם היה והאומר הריני כשמואל הרי זה נזיר עולם ונ\"ל משום דהלכה כרבנן דשבועות דף נ\"א דס\"ל דון מינה ואוקי באתרה. ולעיל תנן דאיכא בינייהו דשמשון ונזיר עולם. ועתוי\"ט:",
+                "כדברי. כך דברי ר\"נ. רש\"י:",
+                "בשמשון כו'. כדכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. רש\"י:",
+                "אלא כו'. כלומר בשמואל ליכא לפרש מורה אלא של ב\"ו, דהכי כתיב קרא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה כו', שמשמעותו שיהיה לה' שמורא מלכות שמים יהיה עליו ולא מורא בשר ודם. והשיבו ר\"נ שא\"א שיהיה כן שהרי מצינו שכבר היה עליו מורא ב\"ו ולפי שנחלקו בו אם היה נזיר לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש אלא בסוף המסכתא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,366 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Nazir",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וילפינן להו מקרא בריש פ\"ק דנדרים:",
+                "ומ\"מ בעינן שיהא נזיר עובר לפניו דקבלה בלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאלו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספ':",
+                "דאל\"ה דלמא אתנאה כו' קאמר. גמרא. ואפילו נזיר עובר לפניו. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "שהעלגים מן הכותים שהיו משתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם, אח\"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם. הר\"מ. וה\"ה לשאר כינויים כפי המקום וכפי הזמן, כמ\"ש בפ\"ק דנדרים מ\"ב:",
+                "גמרא ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפילו היה אומר אהא ה\"ז נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני. אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספ'. וע\"ל ריש פ\"ד:",
+                "מסלסל. הני לאו ידות נינהו, דא\"כ ליתנינהו לעיל אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספ':",
+                "דאל\"ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר\"מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע:"
+            ],
+            [
+                "הרי זה. גמרא, מאי טעמא, אמר קרא מיין ושכר יזיר, ופירש\"י דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודא הוי כנזיר מכולם:",
+                "כשמשון. ופירש\"י ותוספ' דכשאומר שמשון וא\"נ שמשון בן מנוח לא סגי עד שיאמר עוד סימן אחד מג' סימנים כבעל דלילה כו', ואי אמר חד מהני ג' סימנים בלבד נמי סגי. ולהר\"מ בכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד. ומהר\"ב בספ\"ט מוכח דס\"ל כדעת הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "שמשון. כדתנן בסיפא שמותר להטמא למתים וכתב הר\"מ ושאר התירו לו זה שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ענינו פרוש. ותימא דא\"כ הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפוס בדבר הנדור כדתנן ריש פ\"ב דנדרים והנזירות מכלל הנדרים הוא שני כי ידור נדר נזיר. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "בתער. ולא לגמרי מאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו. תוספ'. כלומר שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה:",
+                "ג' בהמות. בשעה שמיקל הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום מדאמר אשלם נדרי. חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור קרבן טומאה ב' תורים ואשם. תוספ':",
+                "ואם נטמא כו'. לא אתא לאשמעינן אלא החלוקים שבין נזיר עולם לנזיר שמשון אבל ביין אסורים שניהם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"מ וזה ענין מקובל. ואמנם סמך לזה ע\"ד סימן:",
+                "גמרא. ולא אמרינן דלהוי נזיר לעולם כמו במשנה דלקמן דאם הוא ר\"ל כן הו\"ל להזכיר מנין סוף העולם דיודע הוא שפיר דהעולם יש בו ת\"ק שנה מהלך והול\"ל ת\"ק שנים ולפיכך אזלינן לקולא. וגדולה ר\"ל טריחא עלי. וקטנה כלומר דלא טריחא. תוספ':",
+                "אחת. צריכי דלא תימא דדי לנו מאותה שעה לעשותה יום ומצטרפין בהדי, שלשים יום ויהיה ל\"א יום, קמ\"ל כיון שיש להוסיף על דבורו מוסיף נזירות שלם. גמרא ותוספ':",
+                "אחד ומחצה. ה\"נ קירב נזיר אצל מחצה שלא היה יכול לקרב יותר דהריני נזיר מחצה לא משמע על מה מחצה. תוספ'. וצריכא, דלא תימא דשאני שעות דאין נודרים לשעות כו' אבל הכא דנחית לדוקא אימא לא לימני אלא מ\"ה יום. גמרא ותוספ':",
+                "שתים. דסמיך נזיר בדבורו אצל היום ואצל השעה. תוספ':",
+                "דודאי חייל עליה ל\"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי לשון יום למהוי נזיר כל ל\"א יום. וה\"ה אם אמר הריני נזיר שלשים ויום אחד דלא הוי נזיר אלא ל\"א יום כיון שהפסיק בתיבת שלשים דארישא קאי אלא דנקט א' מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר הריני נזיר ושעה אחת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עולם. לפי ששערות ראשו מרובים משני חייו. רש\"י:",
+                "גמרא ופירש\"י אבל מכאן ועד סוף עולם דלעיל א\"נ עד מקום פלוני דלקמו אע\"ג דכמה פרסאות איכא סדנא דארעא חד הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבית. פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית. תוספ':",
+                "אם אמר כו'. אבל מסתמא לא משום שאינו במשמע הלשון כמו גבי מכאן ועד סוף העולם:",
+                "חרדל. ובגמרא ואימא לחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין ולהוי ליה תקנתא כמספר הקשואין שמחזקת הקופה מי לא תנן ספק נזירות מותר, ומשני, התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות שאפילו תדייניה בקשואין הרי הוא נזיר עכ\"פ וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדילמא כחרדל קיבל עליו. ופריך אכתי כשהשלים נזירות דקשואין הו\"ל כלא נחית לנזירות. ומשני האי תנא בהא כרבי ס\"ל דאם לא אמר הרי עלי נזירות כו' אינו מגלח אלא לי\"ב חודש. וכלומר ושמא כחרדל קביל ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך וכפירש\"י ותוספ' ול\"ק הא לאחר יב\"ח הוי כמסולק מנזירות דהא דמגלח ליב\"ח. אינו אלא הקלת הכבדת השער בעלמא ולא גילוח ממש א\"כ לית ליה תקנתא. נ\"ל:",
+                "דכרבי אתיא אבל לת\"ק דהלכתא כוותיה לא הוי נזיר אלא לשון יום ולא יותר ומטעם שכתוב בסמוך וזה הו\"ל להר\"ב והר\"מ לפרש. וצ\"ע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גמרא דכיון שהחזיק בדרך מוכחא מילתא דאדעתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר ועוד דכיון דהחזיק בדרך ליכא למימר דאריכא ליה מלתא מכאן ועד מקום פלוני דהא חזינן דלא אריכא ליה דרך דהחזיק בדרך כבר. רש\"י. והתוספ' כתבו דמסתמא מפני אונסי הדרך קיבל עליו נזירות להנצל מסכנת הדרך לכך אומדין מהלך הימים עד מקום פלוני:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו פליגי תנא קמא ור\"י את\"ק דמשנה ד', דהתם דלא אמר כמנין ס\"ל כרבי. ומה\"ט אתיא משנה ה' כר\"י דהכא, וא\"כ קשה דהתם פסקו הר\"מ והר\"ב לא כרבי, ומשמע אלא כת\"ק, והכא פסקו כר\"י. וצ\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגמרא וא\"ת לימא ב\"ה ס\"ל יש שאלה להקדש וי\"ל משום דאכתי לב\"ה נהי דנזיר מיין לא הוי מיהו להוי נדור מן הגרוגרות להכי קאמר דפטור לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור מן הגרוגרות הל\"ל בלשון קונם כדרך הנודרים. תוספ':",
+                "וא\"ת והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נדור. וי\"ל נזיר לשון הפרשה כאלו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ואע\"ג דר\"י ס\"ל דאמר קרבן בלא כ\"ף לא הוי נדר בקרבן, באומר עלי לא בעי כ\"ף. תוספ', ועתוי\"ט:",
+                "וא\"כ ר\"י טעמא דב\"ש אתא לאשמעינן ומצינו כיוצא בזה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"מ אמרה זאת הפרה נזירה אני ע\"ד העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל כמו כן בלא ספק היה ג\"כ בזמנם ע\"כ ובלשון הכתוב נמצא מחשבה אף בדכר שאין בו רוח חיים כמו והאניה חשבה להשבר (יונה א׳:ד׳). ונמצא מחשבה בלשון אמירה ויאמר עשו בלבו. רש\"י:",
+                "הדלת. וצריכא דלא תימא דוקא גרוגרות ודבילה מחלפי בענבים אבל בדלת מודו ב\"ש ואי אשמעינן דלת ה\"א בהא אמרי ב\"ה. גמרא. דפירי בפירי מיחלף. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "הזה. אע\"פ שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה כו' כבר אמר החכם ראב\"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:",
+                "קרבן. כלומר נדור וכדלעיל וכן מן הדלת שייך לדור בקרבן שהרי כל דברים שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן:",
+                "וכדמפרשינן ברישא ונ\"ל לפרש דה\"ק היה בלבי לומר הרי פרה זו עלי קרבן כשאמרתי שהפרה אמרה שתהא נזירה אם עומדת היא שאני אומר הריני נזיר ממנה כו'. תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "נזיר. כמו בנודר מן החרצנים דמשנה ב' פ\"ק ולא קתני לה אלא משום סיפא:",
+                "פירש הר\"מ אבל לא הגיע לשכרותו של לוט שאז אינו בר חיובא:"
+            ],
+            [
+                "שותה יין כו'. משום דכתיב נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאנשי דידור בגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת שלא לגלח:",
+                "ומשמע דאין לו התרה. וכ\"פ הר\"מ. אבל הר\"א כתב שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ועתוי\"ט:",
+                "מפני כו'. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקו תוספ'. ורש\"י פירש שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:",
+                "והקשו בתוספ', דמי דמי, דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח\"כ אבל בשעת הנדר לא ידע האונס. ומפרש ר\"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אח\"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש. ועתוי\"ט:",
+                "וע\"י שאלה מותרים אף לר\"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפירוש הר\"א דמפרש לאסור דבדברי ת\"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:"
+            ],
+            [
+                "שחייב בהם בשעת התגלחת כשנשלם הנזירות. הר\"מ:",
+                "משום דה\"ק דאי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה. גמרא:",
+                "ואם לאו. שאין להם פקחות זה אלא כ\"א הביא קרבן לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר להביא קרבנותיו תחתיו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שבזה הכל מודים שאינו מביא אלא חצי כו', כיון שתלה החצי בקרבן. וכשאומר חצי נזיר עלי הכל מודים דכוליה בעי אתויי, כ\"ה שיטת התוספ'. וכתב דושמע חבירו ואמר ואני, בכדי נקט, דהא בראשון נמי פליגי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בן. פירוש הודאה ושבח להקב\"ה שחנני וזכני ונולד לי בן. תוספ.:",
+                "ה\"ז נזיר. בגמרא פריך פשיטא ומשני משום סיפא בת טומטום כו' שאינו נזיר דמהו דתימא לכשאבנה הוא דקאמר (כדכתיב ואבנה גם אנכי ממנה וכי נולד בת כו' בהני נמי בנוי ולהוי נזיר) קמ\"ל דלא:",
+                "כשיהיה. יש נוסחאות דלא גרסינן לה ולא ידענא אמאי שני' בסיפא מלישנא דרישא:",
+                "בת. דמ\"ד ולד דמחשבי ביני אינשי קאמר דהיינו בן קמ\"ל דבת כו' נמי מקרי ולד. גמרא:",
+                "בס\"פ דלעיל גם מ\"ה דהתם כוותיה:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ש אומר. ולא פליג אהא דנולד לו בן (טומטום כו') דלעיל דכשאמר שיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי לא לטומטום ולא פליג אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוי בן קיימא והוי בן גמור. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "משלים. ואח\"כ יגלח על שתיהם ומביא ב' קרבנות, אחד לנזירות בנו ואחד לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות בנו דא\"כ האיך ישלים נזירות שלו כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירות דאין גדול שער פחות מל' יום ונהי דאם נדר נזירות מרובה שהיה נשאר אחר נזירות בנו ל' יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו להשלים נזירותו ולשוב ולגלח, מ\"מ במתניתין דמיירי בסתם נזירות דהוי ל' יום כו' לכך לא יגלח עד שישלים ב' הנזירות ויביא ב' קרבנות. רש\"י ותוספ'. והר\"מ כתב דס\"ל דאפילו בנזירות מועטת יחזור וימנה ל' יום. ובדעת הר\"ב אין הכרע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שני בו ביום מידי דהוה אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שאותו היום עולה לו ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובס\"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום ל\"א. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "סותר. כדכתיב וכי ימות מת עליו וגו' והימים הראשונים יפלו:",
+                "אלא ז'. כדי שיביא קרבנותיו בטהרה שיזה עליו בג' וז'. רש\"י. והיינו סותר ז' שאסור לשתות יין ולהטמא למתים עד שיביא קרבנותיו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דס\"ל לר\"א מקצת היום ככולו הואיל דקאמר מאה יום שלימים משמע. רש\"י. וקצת קשה דאלא היכא הו\"ל למימר דבשלמא כשאמר שלשים שהיה יכול לדור בנזיר סתם והוה ל' כי פירש ואמר ל' ודאי שלימים בעי למימר, אבל כשרוצה לידור בנזירות מרובה על כרחו צריך לפרש ומנלן דשלימים בעי למימר. ונראה כפירוש התוספ' דמשמעות דקרא דזאת תורת הנזיר משמע דאיירי בדמפרש נזירותו ולא בסתם נזיר, מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר פירוש סתם נזירות מכלל דעד השתא לאו בכלל נזירות קיימי. אבל מנזירות סתם לא מיירי כלל. אבל כי נדר בפירוש ל' אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש ל' יום בההיא מודה ר\"א כי נטמא ביום שלשים דסותר ל' דבדידיה נמי איירי קרא:",
+                "אבל התוספ' כתבו דלכך אינו סותר אלא ל' דהואיל ויום ק\"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו נזיר סתם היכא דנטמא ביום שלשים דהוי יום ל' יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק\"א אטו יום ל' וה\"ה לעיל הוה מצי למימר הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל\"א סותר הכל מדרבנן:",
+                "כלומר דלית ליה גזירה כלל ואפילו ביום ל' אבל לרבנן דסותר לאו משום גזירה הוא אלא מן התורה הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בבה\"ק. וה\"ה אם היה טמא ונדר. תוספ':",
+                "ואינו כו'. אם נטמא טומאה שהנזיר מגלח עליה. הר\"מ:",
+                "עיין ריש פ\"ז. ויש עוד ב' טומאות שמגלח עליהן והן עצם כשעורה ורובע קב עצמות שאלו בנזיר אין מטמא באוהל אבל מטמא לנזיר במגע ובמשא. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר עד שיתחיל יום השני. וכ\"פ רש\"י ותוספ', וכ\"ה בפירוש הר\"מ. אבל בחבורו כתב דוקא ב' ימים, לכן צ\"ל דמ\"ש וה\"ה כו' ביום ראשון לאו דוקא וכן בדר\"א לא בו ביום, לאו דוקא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הרבה. פירשו התוספ' הרבה מל' יום. וביש ספרים גרס מרובה:",
+                "והא דתנן ואחר כך בא לארץ לאו דוקא במקרה בעלמא דלא סגי דלא אתי לא\"י להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירות לכל מר כדאית ליה. תוספ'. ומשמע דמחייבין היו אותו מיד לילך לא\"י. והילני המלכה אפשר שלא ידעו חכמים בנזירותה כו' כ\"מ. ולמ\"ש הר\"ב בעדיות פרק ד' משנה י\"א דטעמא משום קנסא, י\"ל דאין מחייבים אלא כשהשלים נזירותו. וכ\"מ מלשון הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א\"נ ששותק ובאו שתי הכתות יחד דלא הוי שתיקתו כהודאה. דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישות זו את זו. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואני ואני. כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אמר ואני וכן השני אמר ואני. תוספ':",
+                "דחד בחבריה מתפיס, ולאו בקמא. גמרא. ולפיכך משנתינו ששנאה ואני ואני ה\"ה אפילו מאה דהא א\"צ שיתפיסו בתוך כדי דיבור של ראשון, אלא דתנא לאו כי רוכלא לחשב וליזל. ועתוי\"ט:",
+                "מסייע לדברי התוספ' דהריני לא סגי כמו אהא דהא ה\"נ ואני לחוד, לא מהני אלא ע\"י התפסה דתכ\"ד אע\"פ שהיה הנזיר עומד לפניו ושיעור הדבור כתב הר\"מ כדרך בינונית:"
+            ],
+            [
+                "אמן. דאי לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בעל כרחה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "דבעל מיגו גייז ולא מעקר כדלעיל:",
+                "ולמה קורין אותו מכות מרדות מפני שמרד בד\"ת ובד\"ס. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "בעדר. דכי אקני לה מידי דצריכא לה, מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמרא:",
+                "גמרא. וצריך גם כן שיאמר לה ואלא מאי שאת נושאת ונותנת לפיך. תוספ':",
+                "תמות. כדמפרש בגמרא לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידע' ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר אישה הפרם וה' יסלח לה. והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. והת\"ח מקשה ע\"ז דהתם משום דמכוונה לאיסור אבל הכא הוי קרבנות דנזיר טהור בלי שום העברה. ונ\"ל טעמא דכיון שאשה ידעה שבעלה יוכל להפר ואעפ\"כ הקדישה קדשה עכ\"פ לענין זה וכן לקמן גבי אב שהפריש בשביל בנו הקטן:",
+                "לאו דוקא, אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים: ואיכא דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכ\"פ הר\"מ:",
+                "ולא מועלין. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה': והוא הדין דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוספ':",
+                "שלמים. ואצ\"ל דאין מועלין בהן. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לישנא דמ\"ט פ\"ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי\"ט. והת\"ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ\"ג ע\"ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ\"מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש:",
+                "כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא:",
+                "יפר. אע\"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר\"מ:",
+                "ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ\"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ\"ל דקאי אדר\"ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע\"ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול:",
+                "ורבי סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר או שהיה א\"נ יש לגרוס בדברי הר\"ב אלא בין שמת. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובגמרא פריך מה אלו אמר זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא (בתמיה) אלא עד דמטי חצי היום הוא דהוה תמורה ה\"נ לכי מגליא מלתא דיצא שחור תחילה קדוש ולא השתא דנפיק לבן ברישא ומסיק דשאני תמורה דליכא לפרושי מלתא בענין אחר כלל ממה שאמר זו תחת זו לחצי היום. אבל הכא יש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוין להקדיש ל\"ש שחור ל\"ש לבן שיצא מפתח ראשון, והא דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור השחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מבית ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש:"
+            ],
+            [
+                "שמן. במקום שהיין שם ביוקר מן השמן ואפ\"ה קאמר ב\"ה דאינו קדוש אע\"פ שמה שתעלה בידי הוא פחות בדמיו מדמי מה שנדר והויא דומיא דדינר זהב כו':"
+            ],
+            [
+                "ובדוקא נקט משום דשתיית יין אינו סותר אבל טומאה וגילוח דסותרין לא גרע מגלח או גלחוהו לסטים:",
+                "משמע אפילו מד\"ס דאלו מד\"ת לא שייך קנסא אלא דינא הוא או לאו דינא. ועתוי\"ט:",
+                "ותרעה כו'. אע\"ג דבאשה שהפר לה בעלה אם שלה בהמתה החטאת תמות. התם שאני דבעל מיגז גייז, אבל החכם עוקר הנדר מעיקרו. תוספ':",
+                "משמע דה\"ק דהתם שאני שע\"י גזירת הכתוב קדשו השבט, ודוחק לפרש כן שהרי הוא אומר ומה אלו טעה והניח השבט כו' משמע דאדרבה ה\"ק שאין השבט מקדשו אלא גזירת הכתוב כו'. וי\"ל דהר\"ב ה\"ק לא כמו שאתם אומרים וכי השבט קדשו בתמיה. וכמו זה נמצא במשנה שמשיבים כדרך לא כן, בפ\"י דפסחים:",
+                "ואף ב\"ש לא השיבו זה לעיקר טעמם, אלא עיקר טעמא דמתמורה ילפינן:"
+            ],
+            [
+                "בהמתו. ר\"ל ג' בהמות המחוייבות לו. הר\"מ בפירושו. ואפשר שהמשנה נתכוונה להורות שאפילו לא נגנבה אלא אחת ולפיכך שנאן הכל בלשון בהמה אחת:",
+                "ונולד לא שכיח הוא. וכן חורבן הבית כשהיה קיים בשעת הנזירות:"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. משמע שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר. ולא שאין בשנים הראשונים שום נזיר דא\"כ לר\"ט להוי נזיר שהרי שניהם אינם נזירים לדידיה ושפיר הוי חשוב להפלאה. תוספ'. וע\"ע:",
+                "שלא כו'. בגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר א\"ר יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו אביי אמר כגון דאמר א\"נ לאו פלוני הוא אהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו האחרונים. ופירש\"י דה\"ק ב\"ה לא מבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים דהוי נזיר אלא אפילו לא נתקיימו דבריו הראשונים הרי זה נזיר משום דבריו האחרונים. והתוספ' פירשו דמיירי שחזר בו תכ\"ד ואגב אורחיה קמ\"ל דתוך כדי דבור כדבור דמי, ודבריו האחרונים עקרים. ועיין תוספות יום טוב:"
+            ],
+            [
+                "ורבי יהודה היא ופירשו התוספ' דפלוגתייהו במתניתין אליבא דב\"ה היא:"
+            ],
+            [
+                "וכן פירשו התוספ' ופירוש זה דחוק לומר דכולה ר\"ש היא ואין הלכה. ונראה כפירוש הר\"מ שפירש כוי יש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה כו' ולפיכך חל עליו הנזירות באיזה צד שיאמר כו' שכבר אמר אמת במקצת ע\"כ. ובחבורו הוסיף וז\"ל וכל הדרכים האלו בענייני המצות ולא בטבעו ותולדתו ע\"כ. כלומר וזה אמת ודאי שיש בו דרך חיה ודרך בהמה כו' ונמצא שהוא נזיר ודאי ולא בא לכלל לא מחית אינש לספיקא:",
+                "לכאורה משמע ששלש ספיקות בדבר. וליתא, שכך אמרו בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה. וז\"ל התוספ', שאין זה לא חיה ולא בהמה דמשמע בריה ולא יכול להרביעה לא עם חיה ולא עם בהמה. ועתוי\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הענבים. והא נמי מחייב על זג וחרצן. אלא הא אתא, לאשמעינן דאינו חייב אלא בכזית והאי דקתני ענבים לאפוקי מר\"א דאמר אפילו עלין ולולבין רש\"י:",
+                "והיינו כמשנה האחרונה. ור\"ע נמי הכי ס\"ל דאמר כדי לצרף כזית. והתוספ' כתבו דמתניתין אליבא דכ\"ע דבאכילה מודו כ\"ע דבכזית ולא פליגי אלא בשתיה, דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית יין כדרך כל שתיה ולא גמר שתיה מאכילה, ור\"ע גמר כי'. ועתוי\"ט איך משערין שתיה בכזית ואכילה ברביעית:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא. ורבנן דרשי ליה לדרשא אחריתי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בפ\"ע. ונראה דעיקר חידוש לת\"ק בא לומר חייב על הזגים בפ\"ע אם אכל לבד מן הזגים ואההיא אתא לאפלוגי ראב\"ע כו'. תוספ':",
+                "ועל שניהם הכתוב אומר זג אחד:",
+                "אף ע\"ג דלפי לשון המשנה אינו חייב עד שיאכל כו' משמע דלהקל בא וכלומר שאפילו אכל כזית מחרצנים או מן הזגים אינו חייב עד כו'. אבל סובר הר\"ב שכמו שיש בדברי ראב\"ע להקל כן יש בדבריו להחמיר שאם אכל חרצנים וזגין שיהיה חייב אפילו אם הוא בפחות מכזית שסובר שהתורה הקפידה שיהיו חרצנים שנים וזג אחד ושאם אכל כך הרי הוא חייב ואפילו אין בהם כזית ויש בדבר להקל ולהחמיר וכלפי הך סברא הוא דכתב שאין הלכה אלא אינו לוקה עד שיאכל כזית:"
+            ],
+            [
+                "לומר שזה שסותר היינו אם אין מיום שגלח כו' עד סוף ימי נזירתו ל' יום, כגון שגלחהו ביום מלאת צריך שימתין ל' יום, אבל אם יש לו עוד ל' יום אינו סותר, כלומר כיון דאיכא עדיין גידול שער ל' יום. וכ\"כ התוספ'. ודעת הר\"מ דאפילו בנזירות מרובה סותר שלשים יום וכל דקדוקי נזירות עליו, אלא שאין עולין לו מן המנין:",
+                "דה\"ל למכתב בתער לא יגלח כו' ולמסקנת הגמרא אינו חייב אלא כעין תער לפירש\"י שמעבירן סמוך לעיקרן. והתוספ' כתבו שעוקר השער ומשחיתו מעיקרו. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שלא יניח ממנו שיכוף ראשו לעקרו:",
+                "כלומר ולא בכל אדמה אמר ר\"י ואפילו שאינו משרת ולגזור אטו משרת ואע\"ג דבגמרא אבעיא לן כו' פירש הר\"ב להקל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אלא אחד. אין זה אלא בדיני אדם שאינו מחויב מלקות אלא אחר התראה ולכך היה צריך התראה על כל מלקות אבל בדיני שמים כל זמן ששתה רביעית יין עבירה ועל כל גילוח וכל טומאה עבירה ועל זה תעשה היקש לכל אסורים שבתורה אין הפרש בין לאו או כרת או מיתה בסנהדרין אבל תדע שהבא על הערוה חייב על כל עבירה ועבירה בכלל ואם אנחנו לא נוכל להעניש עליו אלא עונש אחד הקב\"ה מעניש אותו ע\"כ עבירה ועבירה ואם המיתו אותו בסנהדרין על אחד מאלו העבירות והתודה נתכפר על הכל מצד התשובה לא מצד שהעונש הא' שמענישין אותו הסנהדרין יכפר עונות הרבה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אבל בטומאה לא אמר לא יטמא בלבד אבל אמר לאביו כו' משמע דמדסתם וכתב מיין ושכר יזיר ילפינן והכל בכלל ואפילו דמצוה הר\"מ כו'. ובגמרא יין דמצוה מאי היא קדושא ואבדלתא ליכא למימר שאע\"פ שקידוש יום השבת בדברים דבר תורה הוא זה שמקדשין על היין מדברי סופרים הוא כו' ומשני כגון שנשבע לשתות וקמ\"ל דחייל עליה נזירות אע\"ג שנשבע לשתות:",
+                "ותימה דהא איכא נמי עשה דגדל פרע שער ראשו ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ובגמרא פריך ותגלחת לא הותר מכללה קל וחומר מיין כו' ומשני אמר קרא ראשו ואמר קר זקנו. ופירשו התוספ' דאי לאו קרא הוה מקיימינן הגילוח בשאר גופו אבל ראשו יהיה אסור מטעם דאין עשה כו'. והר\"מ מישב מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אין קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא לא תעשה. ואפשר דס\"ל כאידך תנא דראשו להקפה אתי. ועתוי\"ט:",
+                "ובמת מצוה. תניא איזו מת מצוה כל שאין לו קוברים. קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אא\"כ כו'. ולכאורה קאי אמצורע כו'. א\"נ י\"ל דקאי אנזיר וכן פירש\"י. וכ\"כ מהר\"מ בפירושו ובחבורו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ושוחט כו'. לשון התוספ' אחרי שאמר הכא שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה אם כן למה הקדים חטאת ועולה לשלמים. אבל הר\"ב העתיק שחט כו', י\"ל דהכי קאמר אשחיטת שלמים מגלח ולא על הקודמים וכן סדורן בפרשה בין בהבאה בין בעשיה. ולפיכך נ\"ל שכסדרן בכתוב כן הוא סדרן, דמנלן לשנות הסדר ממה שסדורין בכתוב. וכ\"ה לשון הר\"מ בחבורו. ובפירושו פסק כר\"י ולשון דבכל מקום שאמר ר\"א, לא איצטריך, אלא דהאמת הוא אומר. ועתוי\"ט:",
+                "ראי פתח אהל מועד ממש אי נמי כנגד הפתח בזיון מקדש הוא כדאיתא בגמרא:",
+                "ומגלח. שתהיה תגלחתו אחר שחיטתו. הר\"מ:",
+                "ואם גלח כו'. אתיא ככ\"ע ובירושלמי יליף לה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "היינו בנזיר דכתיב ביה כבשה וכבש ואיל אבל בעלמא ראויה היא לשלמים:",
+                "ולעיל דרשינן דבשלמים הכתוב מדבר דהכל במשמע:",
+                "ויליף לה בגמרא מזבח לרבות חטאת בנזיר טהור ואשם בנזיר טמא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "או שולקן. בפ\"ב דפסחים מ\"ו פירש הר\"ב דשליקה בישול יותר מדאי עד שנימוח ולא הוי זו ואצ\"ל זו דקמ\"ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול:",
+                "אחר קרבן אחר התגלחת ותגלחת מעכבת. רש\"י. והיינו דלא תני הותר לגלח לפי שכבר גלח שהרי גילוח מעכבת:",
+                "דלאחר גילוח עביד תנופה אף כאן אחר מעשה יחידי אחר קרבן אע\"פ שעדיין לא גילח ותגלחת לא מעכבת. רש\"י. ובגמרא אימא עד דאיכא תרווייהו, דמה התם אחר התגלחת כדכתיב אחר התגלחו אף כאן נימא אחר התגלחו. ומשני אי הכי גזירה שוה למה לי:",
+                "הותר. משמע ודאי מיד הותר. ועיין סוף פ\"ח:",
+                "דשנה רבי לדר\"ש בלשון חכמים לקמן בסוף פ\"ט. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפום רהיטא כתב כן דסתמא תנן לעיל מ\"ג דסותר ל' יום. ומיהו בגמרא אמרינן דלר\"א סותר ז' ימים בלבד, וטעמא כי היכי דגדלי שערות דקים להו לרבנן כל ז' יומין אתיא מזיא כדי לכוף ראשו לעקרו:",
+                "ויליף לה מקרא. ופירוש יצא היינו מצות גילוחו. אבל ידי נדרו דקרבן נזיר לא יצא, וכדתנן בריש זבחים שלא עלו לבעלים לשם חובה. והיינו דקאמר אותו זבח לא עלה לו:"
+            ],
+            [
+                "דהא אמר כל לאחר מלאת שבעה סותר. גמרא:",
+                "קצת יש לדקדק מדכתב ומותר לגלח שסובר כמ\"ש לעיל במשנה ז' דלר\"י עיקר מצות הגילוח אחר השלמים שקרב באחרונה. אבל מ\"מ קשה למה נקטיה כלל, ושני מלישנא דר\"א ור\"ש דלא נקטיה דמצותו קודמת ולר\"א מעכב נמי:",
+                "שמתה. ונטמאת עליה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "למ\"מ. נזיר מפורש במ\"ה פרק דלעיל, מדכתיב גביה לאביו כו'. וה\"נ בכהן גדול:",
+                "נזיר כו'. שקדושתו עדיפא כיון שהזקיקתו תורה להביא קרבן על טומאתו. תוספ':",
+                "עולם. ואפילו אמר נזיר עולם מ\"מ סתם נזירות הוי שלשים יום. תוספ'. ואפשר נמי לומר שקדושתו לא היה מעולם אלא משנזר משא\"כ כהן גדול שאע\"פ שלא היתה עליו קדושת כהן גדול אלא משנתמנה מ\"מ היתה עליו קדושת כהן הדיוט. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "על אלו. למעוטי עצם בשעורה שאינו מטמא באהל. גמרא. ופירשו התוספ' דתנא והדר מפרש:",
+                "דאלת\"ה על כזית מגלח על עצמו לא כ\"ש: בריש פ\"ב דאהלות מפרש לה הר\"ב לנפל שלא נתקשרו אבריו. ועתוי\"ט:",
+                "נצל. לשון הפרשה כמו ויצל אלהים. רש\"י:",
+                "ודלא קתני מלא חפנים, נ\"ל לפי שאין מדרך העולם ליקח בחפניו רקבון של מת אלא בתרווד וכיוצא בו:",
+                "מגען. חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע, שא\"א שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד. הר\"מ:",
+                "על אלו. למעוטי סככות ופרעות. גמרא. ותנא והדר מפרש. תוספ':",
+                "ומביא כו'. לא גרסינן במשנה, דבגמרא מבעיא ליה ואע\"ג דאפשיטא ליה דמביא את קרבנותיו מ\"מ ש\"מ דל\"ג ליה. וכ\"כ התוספ':"
+            ],
+            [
+                "הפרס. ואף טומאת בית הקברות תנן בפ\"ג מ\"ה דאינה סותרת אבל לאו מלתא פסיקא היא. שהרי יכול להטמאות בבית הקברות במתים דלשם ויסתור. לפיכך לא תני ליה הכא:",
+                "העמים. שנזר בארץ ובתוך ימי נזירתו יצא לארץ העמים ונכנס. והא דתנן בפ\"ג מ\"ו מי שנזר כו' ואח\"כ בא לארץ בה\"א נזיר בתחלה וסותר הקודמין התם טעמא לפי שעשה נזירתו בח\"ל כו'. רש\"י. וטומאת אהל העמים היתה נוהגת בזמן הבית מפני שהעמים בימים הקדמונים לא היו נזהרים לקבור מתיה' במקום מיוחד. וכל מדרך כף רגל היה ספק קבר:",
+                "וכפירש\"י. ובמ\"ד פ\"ב דאהלות מפרש כפירוש ר\"ח:",
+                "לאפוקי מר\"ע דסוף פרקין. דאלת\"ה לא איצטריך. דהא מרישא דתנן על חצי לוג דם ש\"מ דעל רביעית דם לא. גמרא:",
+                "צ\"ע לישנא דורובע. והר\"ם פירש ואהל ר\"ל שנגע באהל המת או אם האהיל על רובע עצמות והוא ענין מה שאמר ורובע:",
+                "דאלת\"ה לא איצטריך למתנייה, דמ\"ש מרישא דתנן ועל חצי קב שמע מינה דעל רובע לא. ועתוי\"ט:",
+                "הנוגעים. פירוש בעודם נגעים שאינן מטמאין טומאת ז' אלא בחיבורן (בכלי שטף) הר\"א. ודעת הר\"מ דא\"צ חבורין לשום כלי. ועתוי\"ט:",
+                "גמרו. צ\"ע למ\"ל למיתני ימי גמרו, דליכא למימר דסותר דא\"כ מאי נפקא מינה במה שימי ספרו אינו סותר הא כבר סתר מטעם ימי גמרו. תוספ':",
+                "אין כו'. לפי שלא נאמר בו וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת. הר\"מ:",
+                "ומשמע דאאינך כולהו קאי. ובארץ העמים מפורש בגמרא דדוקא למתטמא בגושה ולא באוירה ובאהל ובכלים להר\"ם א\"צ הזיה כו'. ובתוספ' נחלקו ר\"ת סובר דבכלי מתכות צריך הזיה, ור\"ח כהן השיב לו איזה בית אשר תבנו לי, דכל שהנזיר מגלח הכהן מוזהר עליו:",
+                "וסתחיל כו'. והוא שתהא נזירות מרובה כדי שיהא בו גידול שער שלשים יום לאחר שנתגלח בתגלחות שתים של מצורע. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אינו דין כו'. וה\"ה דהל\"ל על אהלו דלר\"ע אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מינה מק\"ו לא מצי אמר על אהלות לא אמר נמי גבי רביעית דם. רש\"י:",
+                "וצ\"ל דהא דאמרן לעיל במ\"ב דחצי לוג דם הלכה היא כדמשמע בפירוש הר\"ב דזהו דוקא לענין אהל. ולרש\"י שכתב בסמוך, לית ליה לר\"ע הלכה כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אחד. דאו הודע אליו חטאתו כתיב מכל מקום. רש\"י:",
+                "להר\"מ באותו חצר או בית. ולהר\"א באותו מעמד:",
+                "לא מהכא ילפינן אלא כמ\"ש הר\"ב במשנה י\"ז פרק ��' דטהרות (והוא מבואר בתוספ' בחולין דף ט' ע\"ב ד\"ה הלכתא גמירי לה, ובריש נדה ד\"ה והלל. ועיין בחבורינו פתחי נדה פותח שכתבתי בשני אופנים לישב קושיות התוספ' על נכון בעזה\"י) ולהכי כתב כספק כו':",
+                "מגלחין. אם הם נשים או קטנים. דאלו גדולים אין מגלחין. משום דאסורים בהקפת הראש מספק. גמרא:",
+                "קרבן כו'. ואע\"ג דספק טומאה ברה\"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהן מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה, כיון דממ\"נ חד מנייהו טהור, דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות. הר\"ש:",
+                "קרבן טומאה וקרבן טהרה שנעשו כבר. תוספ':",
+                "ר\"ל בגמרא דף י\"ח. וילפי להו התם מקרא. ועולת העוף, אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל, כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכב. רש\"י:",
+                "בהמה. כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו. וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מן הספק ושלמים טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באים נדבה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מוקי לה בגמרא באשה וקטן דלאו בני חיובא דהקפת ראש ננהו כדלעיל:",
+                "והם נעשים בחוץ ולא הוי בהו משום חולין בעזרה. גמרא:",
+                "דאלו חטאת ושלמים לא כדלעיל ועוד דהכא דספק מצורע הוא ואינו יכול להניף ושלמי נזיר טעונות תנופה. תוספ':",
+                "לפי שאינו מתנאי טהרה שלא יהיה בין תגלחת לתגלחת אלא שבעה ימים ולא יותר. אלא הכוונה שלא יהיה פחות. הר\"מ:",
+                "ועשיר שאינו יוצא בקרבן עני כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ומביא קרבן עני. תוספתא:",
+                "כך השיב רשב\"י לתלמידיו, לפי שאינן שוין דגילוח חלוטו של מצורע לגדל שער של ימי ספורו וגילוח נזיר טהור להעביר דא\"צ עוד גידול וגילוח דימי ספורו שהוא ג\"כ להעביר מ\"מ גילוחו לפני זריקת דמים שהרי ביום הז' מגלח וביום השמיני מביא קרבנותיו. וגילוח דנזיר טהור אחר זריקת אחד מן הדמים. וגילוח דנזיר טמא שהוא ג\"כ קודם זריקת אחד מן הדמים מ\"מ אינם שוים דמצורע לפני ביאת מים כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו ורחץ את בשרו במים וטהר. ונזיר טמא אחר ביאת מים כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו משמע לאחר טהרה דמגלח לאחר ביאת מים:",
+                "אחר כו'. הקשו בתוספ' דהתנן במ\"ב פ\"ג שמי שנזר שתי נזירות מגלח הראשונה ביום ל\"א והשניה ביום ס\"א, וא\"כ לא היה אוכל בקדשים עד יום ס\"ב שהוא יום הבאת קרבנותיו ביום שאחר יום התגלחת ותירצו דכיון שאם גילח ביום שלשים דיצא, ש\"מ דמדאורייתא מגלח ביום שלשים והכא משום אכילת קדשים הקילו בשני תגלחות ראשונות. וכתבו דלפי זה אוכל ביום ס' גופיה, דהא תנן התם אם גלח השניה ביום ס' חסר אחד יצא. ואחר, לאו דוקא כו'. ודעת הר\"ב נראה דאחר ס' דוקא, וטעמא לפי שאמרו שיהא נזיר ב' נזירות שלימים דהיינו ב' פעמים ל', והואיל וכן התגלחת ראשונה יכול לגלחה כדין כל תגלחת נזיר שמצותה לכתחלה ביום ל\"א. והיינו דכתב ולאחר שלשים כו' אבל השניה מגלחה ביום הס', והיינו דכתב שלשים יום ומגלח, וי\"ל דה\"ק ומגלח ביום הל' עצמו. ועתוי\"ט:",
+                "ק\"כ יום. לפי מ\"ש בדברי הר\"ב דאהר ס' דוקא ויום הגילוח הוא ביום הס' ונמצא שמחשב לנזירות השלישי מיום הס' לפי שעולה לכאן ולכאן ונמצא שהג' ביום צ' והרביעי ביום ק\"כ ובו ביום מותר לשתות יין כו'. ואחר, לאו דוקא. ואיידי דרישא נקטיה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"ת א\"כ אמאי יש להן נזירות, בגמרא מפיק לה מקרא דכתיב ואמרת אליהם לרבות את העבדים ולא תילף לה משאר נדרים:",
+                "קשה מ\"ש שבועות מנדרים כו'. ומסיק ונראה ודאי שגירסא אחרת היתה להר\"ב בגמרא. וטעמא רבה נ\"ל לחלק בין נדרים לשבועות, שהנדרים אסור חפצא עליה והשבועות אסר נפשיה אחפצא, ולפיכך שבועות דאוסר נפשיה ואין לו רשות לעצמו אין חלין כלל איזה שבועה שתהיה, אבל נדרים שאוסר החפץ עליו כשאין לרבו שום הרעה בזה הנדר, שפיר נאסר החפץ עליו:",
+                "כיפה כו'. פירוש הכפיה לחודא לא מהניא אלא צריך שג\"כ יבטלנו בלבו. כמ\"ש במ\"ח פ\"י דנדרים:",
+                "לפ\"ז, הפר לאשתו הפר עולמית, פירושא קא מפרש. וז\"ל רש\"י חומר בעבדים מבנשים שאם הפר לאשתו הפר לה עולמית:",
+                "שקיבל עליו ומתחיל ומונה כבתחלה ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר. רש\"י:",
+                "ורבי יוסי אומר וכו'. והר\"מ פסק כר' מאיר. והר\"א השיג דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דאלו קבר התהום לא היתה ידועה מיקרי. וכן הוא בהדיא בגמרא. ותימא לי שהרי נודע למי שקברוהו שם. והתוספ' כתבו ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ומת:",
+                "במ\"ז פ\"ז דפסחים כתב דלאחר שהביא קרבנותיו א\"צ להביא קרבן טומאה משמע דלא איכפת לן בגילוח כו'. ונראה שהר\"ב סובר כלשון אחר שפירש\"י, דבטומאת התהום אפילו רבנן מודו דנזרק אחד מן הדמים סגי. ומיהו לשון הר\"ב בפסחים אינו מדוקדק. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. דספק טומאה ברה\"י ספקו טמא. תוספ':",
+                "במ\"ח פרק ד' דטהרות וע\"ש:",
+                "משוקע. לשון הר\"מ וכבר הגיע לך מזה המקום ענין צריך שיהיה מצוי לזכרון תמיד והוא שהמת כשנמצאהו בענין שאי אפשר שלא ידע אותו שום אדם בזה המקום הנה אנחנו נחשבהו במדריגת טומאת התהום אא\"כ שנמצא מי שידע כו'. ואם נמצאהו מגולה ונראה, לא נאמר אולי לא עבר שום אדם עליו ולא ראהו ואין מי שידעהו, אלא נאמר שכבר נודע ואינה טומאת התהום:",
+                "וכן פירשו התוספ'. ואין לשון התנא סובל פירוש זה. ומלשון הר\"מ נראה שהוא טעם למה נלך אחר החזקות, וזה לפי שאם לא נלך אלא נאמר שאפשר שנשתנה ממה שהיה מוחזק בו לא נוכל לעמוד בשום ענין שכשתאמר אפשר שהוא כך תוכל כמו כן לומר בהיפך שהאפשרים אין לחב תכלית שנוכל לעמוד בשום אחד מחב וזה שרגלים לדבר כלומר שאין עמידה בדבר האפשרי וכאלו יש לו ורגלים להלוך תמיד:"
+            ],
+            [
+                "שלשם קבורה נקבר שם. אבל ידוע שיש כאן קבר ולא נודע אי לשם קבורה אי לפי שעה לא מיקרי מצוי. תוספות:",
+                "שאם מצא אחד מגוייד או שלשתן מגויידים אמרינן דהכי אתרמי שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות ולא מחזקינן לה בשכונת קברות אלא נוטלן ואת תבוסתן. רש\"י. ותוספ' מפרשי כדאיתא בגמרא דמת שחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הלכה למשה מסיני הוא ע\"כ:.\n!",
+                "תבוסתן. הר\"מ פירש תבוסה המקום שמתגלגל בו. נגזר מלשון מתבוססת בדמיך:",
+                "שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת. רש\"י:",
+                "דאמרינן כשעור ג' אצבעות נבלע בקרקע. רש\"י:",
+                "כלומר דאלו נקברין רצופין בפחות מד\"א איכא למימר דע\"י הדחק נקברו לשם על מנת לפנותן היום ולמחר כו'. ומפר\"ת דהיינו ג' היינו שנים לרוחב ואחד לאורך. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר אבל בב\"ב פ\"ו גרסינן לה. ועתוי\"ט:",
+                "ולפי זה החצר עודף אמה מכאן ומכאן שאין אורך המערה כנגד החצר אלא רחבה:",
+                "ול��ון גמרא כגון שבדק באלכסונה ופירש רשב\"ם שבדק מערה ראשונה באלכסונה כדי שימצא יפה את המתים שאם זה נמשך לפנ. ם מזה או האחד מן המתים קצר והאחד ארוך הרי נקל למצוא כולן באלכסון. הר\"ש:",
+                "וכ\"כ הר\"מ אלכסונה של מערה יותר מז' אמות לכן לקח הוא שמונה לחומרא. ע\"כ. ועתוי\"ט איכות החשבון:",
+                "ותנא לשון קצר נקט בדיקת כ' אמה, לאשמעינן דאורך ב' מערות וחצר לא היו אלא כ' אמות. ומדעתך צא ובדוק בדיקת כ' טובא בכל צד דאיכא לספקינהו. הרשב\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "ולפירוש הר\"מ לעיל אות י\"ב ה\"ק שחזקת השדה מוחזקת לשכונת קברות למה נלך אחר החזקה ולא נאמר שאפשר שאין כאן אלא קבר זה שרגלים לדבר האפשרי וילך ללא תכלית ולפיכך נעמיד על החזקה:"
+            ],
+            [
+                "אליבא דכר\"ע מפרש. אבל לחכמים באחד שבא בשתי נגעים כו' כדתנן במ\"ד פ\"ה דנגעים:",
+                "כדילפינן ליה מקרא בריש פ\"ב דכריתות. ועתוי\"ט:",
+                "ולספור ז' נקיים וטעון ביאת מים חיים:",
+                "אבל לא עם השלישית לקרבן כמפורש במ\"ב פ\"ב דזבים:",
+                "כרבנן דזבים שם דלר\"א דוקא לרביעית:",
+                "אונסו. כמו מאכל ומשתה והנך שבע דאמרינן שמרגילין זיבות טמא משנזקק לטומאה. והר\"מ כתב ובכלל זה אם הוכה על גביו או נפחד:",
+                "כדתנן בזבים שם ופירש הר\"ב דהאי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא כו'. ונראה דס\"ל דהוי בכלל חולי שבז' דרכים ולהכי לא תני בח' דרכים. אבל ק\"ל דמאי וספקו וקריו ספק קרי הו\"ל למתני. ועתוי\"ט באריכות. ומסיק דפירוש דספקו הוא כשמצא על בגדו זיבה וקרי ואינו יודע אם בא הזיבה לבדו וסותר שבעה. או באו יחד ולא יסתור אלא יומו. ופירוש דקרי, הוא כמו שפירש הר\"ב. ואם כן אינם ענין אחד. ואין בי כח לישב לשון הר\"ב:",
+                "והקשה הר\"ש דהא רבנן ור' אליעזר בקראי פליגי כו'. ולי נראה דאאונסו קאי. וטעמא דקרא קדריש. ועתוי\"ט:",
+                "שרגלים. בסנהדרין דף ע\"ה פליגי בפירוש דקרא ואפילו הכי קאמר שרגלים לדבר להכריח סברתו שדורש המקרא. והר\"מ מפרש דקאי את\"ק וכלומר שרגלים לדבר שמת מחמת מכה זו דהא אמדוהו למיתה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמואל. לכאורה נראה מדיליף ליה משמשון שנזירתו היה כנזירת שמשון דתנן במ\"ב פ\"ק. אבל הר\"מ כתב שמואל הרמתי נזיר עולם היה והאומר הריני כשמואל הרי זה נזיר עולם ונ\"ל משום דהלכה כרבנן דשבועות דף נ\"א דס\"ל דון מינה ואוקי באתרה. ולעיל תנן דאיכא בינייהו דשמשון ונזיר עולם. ועתוי\"ט:",
+                "כדברי. כך דברי ר\"נ. רש\"י:",
+                "בשמשון כו'. כדכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. רש\"י:",
+                "אלא כו'. כלומר בשמואל ליכא לפרש מורה אלא של ב\"ו, דהכי כתיב קרא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה כו', שמשמעותו שיהיה לה' שמורא מלכות שמים יהיה עליו ולא מורא בשר ודם. והשיבו ר\"נ שא\"א שיהיה כן שהרי מצינו שכבר היה עליו מורא ב\"ו ולפי שנחלקו בו אם היה נזיר לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש אלא בסוף המסכתא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nedarim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,570 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nedarim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וחרמים כו'. משום דנדר ושבועה גבי הדדי כתוב כל נדר וכל שבועת כו'. תני להו לשבועות נמי הכא (משא\"כ בריש נזיר) ואיידי תני נמי לאידך כולהו. ונדרים דמתסר חפצא עליה דאומר קונם ככר זה עלי. שעושה הככר הקדש עליו וגבי חרמים נמי אסר חפצא עליה תני להו גבי הדדי משא\"כ שבועה דקאסר נפשיה מחפצא כו'. תוספ':",
+                "וטעמא בגמרא דידים שאינן מוכיחות לא הוי ידים כו'. וא\"ת א\"כ אמאי איקרי יד כתב הר\"ן משום דלא מסיק דבוריה למימר כקרבן. א\"נ דלא אמר אסור בהדיא. הר\"נ:",
+                "שאיני אוכל. ולא דמי לשאיני ישן שאיני מדבר דריש פרק דלקמן דתנן דמותר מדאורייתא דהוי דבר שאין בו ממש דהתם אין בו ממש לא בדיבור ולא בשינה אבל הכא מ\"מ במאכל שהוא מזכיר יש בו ממש והוא קונם המאכל עצמו ענין זה שאינו אוכל. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "לך. פירוש משלך. כפירש\"י למי אתה של מי אתה:",
+                "מנודה כו'. לשון הר\"מ מי שיאמר מנודה כו' שאיני אוכל לך כו'. אבל התוספ' כתבו דהכא א\"צ לסיים שאיני אוכל דאין לספוקי בהרחקת ד\"א. דאין לפרשו כלשון נידוי לפי שאין אדם רגיל להזכיר נידוי לעצמו כו', וא\"כ ודאי לשון נדר הוא לשון נע ונד ומרוחק מהנאתו:",
+                "להחמיר. פירוש לאכול בד' אמותיו. הר\"א. משמע אבל לא לענין לאכול משלו. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש לקמן בנדבות אם אמר כנדבות כשרים הריני נזיר והרי זה קרבן ולפי זה רישא פשיטא ועיקרה משום סיפא דכשרים. אבל בגמרא מפרש באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו כלומר אם אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו. וכתב הר\"ן ולא איצטריך אלא משום סיפא כו' דכשאומר כנדרי כשרים ביטל ליה. אבל כשאומר הריני, אפילו דלא אמר כנדרי רשעים מהני כדתנן בריש נזיר באומר אהא. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש שהנדר הוא הרי עלי כדמסיק וכיון שכן אפילו כשהיא בפתח העזרה אין נודרין דהא איכא חששא שמא תמות והוא חייב באחריות ואתו לידי תקלה בבל תאחר. תוספ':",
+                "והא דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ההיא לזרוזי נפשיה בעלמא שכבר הם מחוייבים לקיום את המצוה או שלא לעבור על ל\"ת שרי לי' למנדר ועל זה שנו חכמים נדרים סייג לפרישות. הר\"ם והרא\"ש:",
+                "נדר. בגמרא והא אמרת אין נודרין. תני נדב. ומ\"ש הר\"ב נודרין בנזיר בדוקא נקט לפי שלא שייך בנזירות אלא נדר. ופירש הר\"ן דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב. ונדבה מה שאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר רצויים. ומש\"ה אמרינן דנדר הוא הרי עלי, לפי שאינו מתנדב לגמרי כיון שלא הפרישו עכשיו, ונדבה היא באומר הרי זו, לפי שהוא מתנדב ונדרו יותר רצוי. ולפי זה בנזיר אע\"פ שאין הנדר של נזירות אלא בלשון נדר, מי שכוונתו רצויה יותר קרוי נזירתו נדבה ומי שאין כוונתו רצויה כ\"כ קרוי נדר, ושל הכשרים נקרא נדבה כי אין בנזירתם שום נדנוד עבירה:"
+            ],
+            [
+                "קונם. שאמר קונם ככר זה עלי. רש\"י:",
+                "וה\"ה לכל לשון הנודר אדם מי��ייב והא קא תני הני לשונות משום דבהני בקיאין. רש\"י. והר\"ן כתב דרבותא אשמעינן דלא מבעיא בלשונות לעז שהם לשונות גמורים שהנודר בהן נדרו נדר אלא אפילו בלשונות שאינם גמורים שהרי לשון הקודש הוא אלא שנשתבש וסד\"א שלא יהא נדר כיון שאינו לשון גמור בפ\"ע. קמ\"ל:",
+                "לקרבן. להתפיס בקרבן דאכנוים דרישא קאי לפרושי. הרא\"ש:",
+                "חרק. האומר ככר זה עלי חרק. רש\"י:",
+                "נזיק. שאומר הריני נזיק אם אוכל כבר זה. ושבותה, שלא אוכל. רש\"י:",
+                "במותא. גירסת הר\"מ במוהא ומפרש נמי שהוא כינוי בלשון תרגום. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא חולין לא כו'. ה\"ג הר\"מ. ומפרש שכל מה שאוכל לך לא יהיה חולין והוה כאלו אמר כל שאוכל לך יהיה קרבן. אבל גירסת הר\"ב לחולין שאוכל. וכתב הרא\"ש שכן משמע בגמרא כו', וגם מתניתין מוכחת דכל הני דמתניתין אשאני אוכל דרישא קיימא. ע\"כ:",
+                "לא חולין. טעמא משום דמכלל לאו אתה שומע הן כו'. וא\"כ לית הלכתא כוותיה. ואפשר דמתניתין לאו משום דמכלל כו' אלא דכיון שאומר לחולין שמשמעו לא חולין ממילא משמע דקרבן יהא דהאומר דבר זה אינו מותר משמע שהוא אסור. ועתוי\"ט:",
+                "וטמא כו'. ובהני לא שייך למ\"ד פתוחה בתחלתן דאדרבה אי אמר להו בלמ\"ד איכא למימר דלהתירא קא מכוין ובהני נמי אע\"ג דלא אמר בהו כ\"ף הדמיון מתסרי, שכיון ששמו מורה אסור, בלא כ\"ף נמי מתסר לכו\"ע. הר\"נ:",
+                "נותר כו'. אע\"ג דהוו דבר האסור. דמתפיס בעיקר קדושה שקרבן שנעשה נותר פגול. גמרא:",
+                "אסור. לפי שהתחיל בכ\"ף הפסיק באיסורא. הרא\"ש:",
+                "דסתם נדרים להחמיר ועוד דמשמע דמשה הידוע קאמר. הר\"נ:",
+                "כאימרא. בכ\"ף. דהני כולהו אין שמן מורה על שם איסור. אי נמי, בלא כ\"ף משמע דנשבע בחיי אימרא, וכן אשארא. הר\"ן. וקשיא עצים. ועיין אות ב\"ח:",
+                "שנקראים אשה ריח ניחוח. תוספ':",
+                "בקרבן. משום דסתם נודר בקרבן הוא מתפיס. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דעולה ומנחה משכחת לה בתמידין ובמוספים. ושלמים משכחת להו שלמי צבור דביכורים, א\"נ שלמי נזיר:",
+                "כלומר קמ\"ל דהוי דבר הנדור. וטעמא פירש ריש פרק ב' ומסתבר לפרש קרבן עולה כו' דקרבן לאו מלתא באנפי נפשיה הוא דביה לא שייך חובה כו' ואיכא למידק עולה ודדמי ליה למה איצטריך הא משתמעי לתרי אנפי ואזלינן לחומרא, ויש לומר דסד\"א דמשום הכי פרט לאלו להתפיס במילי דחובה. ועתוי\"ט:",
+                "ואיכא למידק מנחה שאינה באה מבעלי חיים מאי נשבע בחייו שייך ביה. ומלשון הרא\"ש משמע דחיי דאמרינן לאו חי מרגיש אמרינן אלא כל דבר ממשי קורא לה חי בלשון בני אדם:",
+                "ז\"ל התוספ' הא קרבן בשתי תיבות בחיי הקרבן קאמר, והכי משמע הא הנה בקרבן אני נשבע. והקרבן שאמר בתיבה אחת אסור, דלא שייך לומר שהוא לשון שבועה כיון דאמר ליה בתיבה אחת. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. וה\"ה דאי אמר לקרבן שאוכל לך דמשמע שפיר לקרבן יהא מה שאוכל לך. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "קונם. ר\"י נמי פליג בהא כו' דה\"ה בלשון קונם בלא כ\"ף דמותר, דקונם פי לא עדיף מלשון קרבן עצמו. וע\"ע תוספ':",
+                "וז\"ל הר\"נ משמע דקונם קאי אדיבור. ומשמע נמי דקאי אפה הלכך כיון דסתם נדרים להחמיר אמרינן דאפה קאי. וכ\"ז מדאורייתא אבל מדרבנן אפילו על דבר שאין בו ממש חל הנדר. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מותרין. הלשון אינו עולה שפיר. דאטו הנהו דפ\"ק אסורין הן שלא ידור בהן ואפשר לי לומר דסתם לן תנא כר\"מ דדריש טוב אשר לא תדור. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ואע\"ג דהתם לענין נדר דאמר עלי לחיובי בקרבן קאי ה\"נ איכא למיחש בכולהו נדרים שמא יעבור על אסורו שאסר על נפשו:",
+                "הר\"ב לא גרס בגמרא ומי איכא לאסוקי כו' אלא מחוורתא. וכן הר\"מ והרא\"ש לא גרסי ליה:",
+                "כב\"ח. כל מיני איסורין קתני. אסורין באכילה כבשר חזיר, ואסורים בהנאה כעבודת גלולים, ואסורים בהנאה שאין להם בטלה כעורות לבובין שהן תקרובות לעבודת גלולים ואין להם ביטול. ותנא נמי שאסורים באכילה כלבד ויש בהן טומאה כנבילות. ושטומאתן חמורה בכעדשה כשקצים ורמשים. הר\"נ:",
+                "כרמשים. כדכתיב ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:",
+                "כחלת כו'. שאע\"פ שחל איסור ע\"י קריאת שם לא מיקרי דבר הנדור, דהא מעיקרא נמי אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל. הרא\"ש:",
+                "ולכך אינו אוסר עליו האכילה באמרו הרי הוא כבשר חזיר וכע\"ג. ואסר עליו כשאומר כקרבן, לפי שהוא יכול לדור קרבן ולומר על מה שירצה הרי זה קרבן ויהיה קרבן, ואי אפשר שידור ויאמר על שום דבר הרי זה בשר חזיר או ע\"ג. הר\"מ:",
+                "מותר. משום דקא בעי למתני האומר לאשתו כו' דצריך פתח ואי לא הדר ותני הרי זה מותר לא ידענו ואלו מותרין דרישא כלומר שהן מותרים בלא פתח אהי מנייהו קאי אי אכולהו אי אתרתי מנייהו. הר\"נ:",
+                "כאמא. הוא הדין במתפיס בשאר איסורי הנאה בע\"ג וערלה כו'. ובגמרא נמי תניא הכי אלא האי דנקט כאימא. חדא דאית בה תרתי אשמועינן. חדא, דאע\"ג דמתפיס בדבר האסור, בעם הארץ מדרבנן צריך פתח. ואשמועינן תו שצריך שיהא ממקום אחר אבל אין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אלו היה יודע שלא יהא כבוד לאמו בכך לא היה נודר. דלא תימא נהי דאין פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו ה\"מ בנדרים דאורייתא אבל האי דליתא אלא מדרבנן פותחין, קמ\"ל דלא. ודוקא במדיר אשתו ומתפיס בדבר האסור גזרו אטו מתפיס בדבר הנדור, אבל שאר נדרים שאינן מצויין לא גזרו. הר\"נ:",
+                "כלום אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהה על הראשונות. הר\"נ:",
+                "כלומר עומד אתה על דעתך הראשונה שרצונך עדיין באותו הנדר:",
+                "משום דנדרים מתפיס חפצא אנפשיה תני בהו בלשון שאני, כלומר מה שאני. ומשום דשבועות אסר נפשיה תני להו בלשון שאיני ביו\"ד. הר\"נ:",
+                "גמרא, דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו. וכתבו התוספ' תימא מה ענין זה לנהגו בו איסור, וי\"ל דהאי נמי שנדר ונתכוין לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה:",
+                "וא\"ת אמאי מתסר והא מצות לאו ליהנות נתנו וי\"ל דהיינו לומר שאין קיום המצוה חשוב הנאה אבל מ\"מ אי מתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה הנאה מקריא. ומש\"ה אמרינן בפרק ראוהו ב\"ד הנודר הנאה מן המעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "שבועה כו'. מתמה התוי\"ט, אמאי לא תני שבועה שאיני משמשך:",
+                "משום שבועת שוא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וקרבן לאו בר אשתבועי הוא ואי אמרינן דקרבן יהא מה שלא אוכל לך נמי שרי דלא שויה איסור קרבן אלא מה שלא יאכל. הר\"ן. וא\"ת כיון דבאומר לא חולין לא אוכל לך אסור משום דהוי כאומר מה שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כשאומר קרבן לא אוכל לך נמי נימא הכי ולתסר וי\"ל דהתם שאני דליכא לפרושי ביה שנשבע בקרבן שלא יאכל ליה אבל לישנא דהכא כיון דאיכא לפרשינהו הכי אע\"ג דסתם נדרים להחמיר מאחר דפירושא דלקולא משתמעי טפי בלישנא הכי מפרשינן להו ולא לחומרא. ב\"י:",
+                "אסור. ואע\"ג דמתניתין ר\"מ היא דלית ליה מכלל לאו כו' אפ\"ה בשבועה אסור. ונראה דה\"ט דמסקינן בס\"פ שבועת העדות כו' דבאסורא גרידא אית ליה כו' ושבועות אינן אלא איסור גרידא שהוא חל בגופו אבל נדרים אינן חלים על דבר שאין בו ממש. הר\"נ:",
+                "והטעם בזה שהשבועה חלה על גוף האדם והגוף יש בו ממש. טור:",
+                "וחומר כו'. לא דייקינן מכלל דשבועה מיהא איתא משום דאה\"נ דאיתא והוי לקי בה משום שבועת שוא אלא שאינה חלה לבטל את המצות:",
+                "סוכה. והוא הדין נמי כי אמר ישיבת סוכה עלי דהואיל והזכיר החפץ אע\"ג דבישיבה אין בה ממש. הר\"נ:",
+                "אפילו כי אמר ישיבת סוכה עלי שבועה כו' הוי כאלו אמר שבועה שלא אשב בסוכה וחשבינן ליה כיד שבועה. ועתוי\"ט:",
+                "ומלתא דפשיטא היא דלמה יגרע נדרו שחייב עצמו בקרבן משום שתלאו בעשיית המצוה והרי אפילו בתלאו בדבר שאין בו ממש שאין הנדר חל עליו חייב בקרבן שחייב עצמו בו בנדר כדאיתא בר\"מ:",
+                "לעבור. ולקיים נמי לא, כדתנן לקמן:"
+            ],
+            [
+                "נזיר. דנזירות נמי איקרי נדר דכתיב נדר נזיר ולא סיים במאי דפתח, דאי אמר ככר זה עלי קונם ב\"פ אין איסור חל על איסור, אבל נזירות מקרא יליף ליה. תוספ':",
+                "אם אוכל. ה\"ה נמי אם אמר ב\"פ הריני נזיר דחייב על כל או\"א ואיידי דקתני גבי שבועה שלא אוכל תני נמי גבי נזיר אם אוכל. הר\"נ:",
+                "וקרי ליה נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך הזמן הראשונה אלא שא\"א שימנה אותה עד שימנה את הראשונה. הר\"נ. וע\"ע:",
+                "אלא אחת. דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיום המצות דליתא בלאו והן. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קשה דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד כו'. וי\"מ אע\"פ שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פירש מה היה בלבו אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוה חכמים אנו מפרשים לחומרא. אבל אם אמר הרי עלי בבשר מליח וחזר ואמר בלבי היה כשל עבודת גלולים אזלינן בתר פירושו להקל. הרא\"ש. וע\"ע:",
+                "מדלא שתק. הרא\"ש:",
+                "עבודת גלולים. דגם לעבודת גלולים רגילות היו למלוח ולהכי לא קתני של חולין משום דאין רגילות לקרות בשר מלוח אלא אלו דקתני של שמים ושל עבודת גלולים ולא של חולין. תוספ':",
+                "וא\"ת והלא עשירי מאליו הוי קדוש. ויש לומר דבעינן העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר פרק ט' דבכורות. תוספ':",
+                "ולא היו רגילין בתרומת הלשכה. לא קרי לה תרומה סתמא, אלא תרומת הלשכה קרי לה, הלכך כי נדרו בתרומה סתם ליכא לספוקי כלל בתרומת הלשכה. הר\"נ:",
+                "פירש\"י שלא היו כהנים ביניהם. ומסיים הר\"נ ולחרמי כהנים לא קרי להו חרם סתם הלכך כי נדרו בחרם ליכא לספוקי במידי, דודאי חרם גבוה קאמרי. ובגמרא, הא מכירין מותרין. אתיא כרבי אלעזר בן צדוק דפליג ארישא וסבירא ליה ספיקא לקולא:"
+            ],
+            [
+                "בחרם. דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי. רש\"י:",
+                "בקרבנות כו'. דורונות שהיו מקריבין לפני מלכים. רש\"י:",
+                "נודר. דרך שחוק. הר\"מ. והתוספ' פירשו להטעות העולם להאמין דבריו שיהיו סוברים כי אני נודר נדר גמור:",
+                "ולפיכך צריך שאלה. הר\"נ והתוספ' נסתפקו א�� אמרינן דוקא בבא לשאול אבל אי לא בא לשאול לא אסרינן ליה. ועתוי\"ט:",
+                "הא דכתב אין פותחין, הוא פירושא דמחמירין עליו. ומ\"ש מנדין אותו הוא פירוש דעונשים אותו. ועתוי\"ט:",
+                "ומלמדין. פירש\"י מוכיחין אותו. והא דלא תנן הכי בר\"פ גבי את עלי כאימא, לפי שבכאן הרי הוא כעושה כחוכא ואטלולא מהנדרים משא\"כ באומר כאימא דאע\"ג שאינו נדר משום דלא חל מ\"מ לא משוי כחוכא ואטלולא ולכך אין אנו מחוייבים להוכיחם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש שאסר עליו הנאתו:",
+                "כל נדר. הפירוש דנדרנא שאומרים בכל נדרי משמע נמי להבא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והר\"נ כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור. וכתב התשבי שגוזמא היא לשון יון:",
+                "בית הבד. תרי גוונא נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים. וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דמפרשים בגמרא טרוף ואין שום נחש טרוף כלל. וכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל, וכל חד וחד טעמיה לחוד כו'. הר\"נ:",
+                "שיהא לבו עליו. רש\"י:",
+                "נהנית. מידי דלא משועבד לה. תוספ':",
+                "ונמצאו כו'. וטעמא דכיון שאלו היה יודע כו' היה מוציאן מן הכלל ה\"ז מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש\"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע\"פ שהיה דעתו בשביל כך מ\"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "וחלה כו'. בגמרא פריך, הא לאו הכי לא והא הוי נדרי זרוזין לר' אליעזר בן יעקב דריש פירקין. ומוקמינן למתניתין דהכא כשביקש המזומן מהמזמן שידירהו מנכסיו אם לא יאכל אצלו כגון שהיו מזמנים אותו גם במקום אחר וחפץ יותר לאכול עמו הלכך ליכא למימר דלזרוזי קא מכוין כו':",
+                "בנו. וצריך לשומרו. הר\"נ:",
+                "שעכבו כו'. שגדל הנהר מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא הו\"ל לאסוקי אדעתיה להתנות. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שהוא כו'. באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינם תרומה. ומפרש בגמרא שצריך שיחשוב בלבו יאסרו עלי רק היום, והוו דברים שבלב שאינן דברים כיון דאונס הוא:",
+                "דאלו אין לו קצבה ליקח לא. גמרא. ופי' הרא\"ש דהאי לאו דינא, דדוקא בדבר שהוא שוה לכל אבל לא בדבר שאינו שוה למעט לזה ולרבות לזה א\"נ דכיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל:",
+                "והקשו התוספ' דתינח הורגים וחרמים דאינם מתכוונים כ\"א לגזל אבל מוכסים מאי אהני לעולם ישאל המכס וי\"ל שלא היו רגילים ליקח מכס ממוליכי תרומה לכהנים:",
+                "חוץ כו'. דחמירא, דכתב בה לא ינקה (כ\"כ הר\"ן). ופירש\"י שלא יאמרו יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה והיינו דתנן בשבועה ולא תנן כו' דהוה משמע דמיירי בנשבע שכדבריו כן הוא ובהכי לא איירי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נטיעות. מהו דתימא דהוי כמו נדרי שגגות דאדעתא דהכי אקדשינהו שהיה סבור שא\"א שינצלו ולא גמר בלבו להקדישן קמ\"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכח לא הוין דברים. הרא\"ש:",
+                "גמרא דאי לאו הכי אימת קדשי:",
+                "יש כו'. בדין הוא דהו\"ל למתני קדושות כו', אלא איידי דסיפא דתני אין להם כו'. גמרא:",
+                "ז\"ל הרא\"ש, ולא אמר שאסרן עליו כקרבן כיון דלא אמר עלי ע\"כ. אבל אי אמר עלי קרבן, אע\"ג דלא אמר כקרבן הוי נדר לאסור איסר על נפשו ולא להקדישו:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"ן, באותן שאין רגילין להיות יורדי הים באניות:",
+                "לשון הר\"ן, אפילו הם עכשיו בים שסופם לעלות ליבשה:",
+                "ומסתברא דדוקא במי שרגיל בזה תדיר א\"נ במי שהיה יורד בשעת נדרו מעכו ליפו. הרשב\"א:",
+                "לפרש. נקרא היורד בים באניות גדולות ומתרחק מן הארץ ריחוק גדול. אבל מעכו ליפו הולכים על חוף הים וקרוב ליבשה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומסיים, לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן כו'. והעיקר בכל זה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומפרש הר\"נ אלמא אפילו קרחין בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחין, לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא ולאותן שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוין דהיינו אנשים כו':"
+            ],
+            [
+                "משום דבלשון בני אדם כך הוא דאלו בלשון תורה משמע נמי בעתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד. הר\"נ:",
+                "הנולדים. דלשון הנולדים כולל שניהם אותם שנולדו ואותם שעתידים להוולד. ור\"ל בלשון בני אדם:",
+                "לא כו'. לפרושי טעמיה דת\"ק משום שלא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד בין להבא בין לשעבר ור\"מ סובר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואסור כו'. שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין, והרי כותים שהם גרים הם מצווין ועושין, משא\"כ עו\"ג דאע\"ג דמשכחת דעושין אינן מצווין. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כיון דאקדש אברהם מתקרו על שמיה. גמרא:",
+                "לישראל. דוקא נקט אומה שלימה, דאלו מחבירו תנן בס\"פ דלקמן דלא ימכור, ופירש הר\"ב גזירה שמא יקח כו', אבל אומה שלימה לא גזרו שא\"א לו שיפרוש מכולם. כ\"כ הר\"מ:",
+                "לוקח כו'. מוקמינן בגמרא בזבינא מציעתא. כלומר שאינו חריף בקופצים הרבה. ואינו מוטל גם כן דלא קפיץ עליה כלל דאינה הנאת לוקח ומוכר על שהוא נמכר שוה בשוה. וכ\"ז דוקא בשאסר על עצמו שלא יהנה מישראל דבכהאי גוונא לא מתהני מנייהו. אבל אי אסר על עצמו נכסיהם אפילו לקח שוה מנה במאתים אסור להנות ממקחו שנדרו כבר על נכסיהם. הר\"נ:",
+                "אם שומעים כו'. כי היכי דלא למתפס תנא בלישנא דתימר ליה אטו בשופטני עסקינן הלכך קאמר תנא גופא אם שומעין לו:",
+                "לאומות. קמ\"ל דלא תימא כיון דא\"א לו לעמוד בנדרו והו\"ל כהאי דפ\"ב שבועה שלא אישן ג' ימים לוקה ויישן לאלתר. וה\"נ נימא דיהנה לאלתר דדבר שא\"א לעמוד בו הוא. קמ\"ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע\"פ שהיא תקנה רחוקה לו. הר\"נ:",
+                "י\"ג בריתות. כלומר שלכך באו במספר י\"ג לומר לך שזאת המצוה שקולה וגדולה וברית כרותה עליה כמו שנכרת ברית על הי\"ג מדות שנאמרו למשה רבינו ע\"ה ושם נאמר הנה אנכי כורת ברית שאין שום אחת מהן חוזרת ריקם. תוי\"ט:",
+                "למשה כו'. דיש זכות תולה, כדתנן במ\"ד פ\"ג דסוטה. ונ\"ל דה\"ט דכל המצות כולן הן חוץ לגופו וזו מצוה שבגופו היא, ולפיכך אין כח בשום מצוה לתלות עונש עוונה:",
+                "מלא שעה. כדאמר רבי בברייתא שלא נתרשל משה רבינו ע\"ה, אלא כך אמר אמול ואצא סכנה כו' אמול ואשהה ג' ימים הקב\"ה אמר לי לך שוב מצרימה, אלא מפני שנתעסק במלון תחלה כו', וש\"מ דמלא שעה של התעסקות במלון תחלה לא נתלה לו. ואותו מלון פירש\"י שסמוך למצרים היה:",
+                "ולילה. ואע\"ג דתנן בפ\"ב דמגילה דאין מלין אלא ביום. מ\"מ הרי משעה שנימול הנה המצוה קיימת בגופו יומם ולילה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"ג דהוי רק גורם דגורם. הרא\"ש. וצ\"ל דתנור דקתני לא שאופין בו אלא שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא פריך אימא שלא ילעט חטין ויתן על גבי מכתו. אמר רבא באומר הנאה המביאה כו', וכמ\"ש הר\"ב בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "וק\"ל דהרי מ\"מ נמצא שזה נהנה וניצל מתביעת ממון והרי מהנהו כו', הלכך נראה כפירוש הר\"נ כגון ששלח את שקלו ונגנב או אבד משנתרמה תרומה דפטור מלשלם כדתנן ריש פ\"ב דשקלים, וקמ\"ל שאע\"פ שהיה דרכן לפרוע אותו שרי, כיון שאין הגזברים יכולים לכופו וכפירש\"י:",
+                "ואתיא מתניתין כתנן דריש פרק י\"ג דכתובות מ\"ב דאלו לרבנן גזירה בחוב שהתנה אטו חוב שלא התנה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דמתהני בפרוטה דרב יוסף דעוסק במצוה כו' ולא בעי למיתב פרוטה לעני כו'. דלא שכיח דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעני בשביל אותה מצוה. רש\"י. והרא\"ש והר\"ן פירשו דלא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה:",
+                "שכר. דהיינו אם היה מחזיר בטל מן הסלע דבכהאי גוונא מחייב בעל אבידה ליתן לו שכר כדאיתא בפרק א\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ומודר היינו קונם, כלומר ויש מעילה בקונמות, שהוא כינוי לקרבן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותורם. לא משמע אלא משל בעל הפירות:",
+                "דכשאומר כל הרוצה לאו שליחות גמור הוא ולא הוי כמו כל השומע דהוי שליחות כמ\"ש ריש פ\"ז דכתובות דלשון כל השומע שליחות מעליא הוי. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ומקריב כו'. שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן. הר\"מ. ונקט הני קרבנות לרבותא דאע\"ג דמתיר למחוסרי כפורים לאכול בקדשים אפ\"ה שרי דאין זה אלא מחמת הנאה בעלמא. הר\"נ:",
+                "קני כו'. לפי שכל אלו מביאים שתי תורים קראם כן. הר\"נ:",
+                "מקרא. ואפילו במקום דנוטלים שכר עליה מ\"מ לא היה המודר חייב שכר מלמד לבניו. תוספ':",
+                "זה כלל לכל מקום שאמרנו מצוה קא עביד דהיינו אע\"פ שזה נהנה כשיוצא בזה ידי מצותו שא\"צ עוד לעשותה לא מקרי הנאה דלאו כו'. ומיהו הנאה אחרת הבאה לו ע\"י מצוה מקריא הנאה כמ\"ש בשם הר\"נ בריש פ\"ב גבי קונם שאני משמשך:",
+                "אשתו כו'. לפירוש השני שפירש הר\"ב מ\"ב דאתיא אפילו כרבנן דחנן ה\"נ איכא לאוקמי מתניתין דהכא אפילו כרבנן וכדפירש\"י שהוא מענגה במזונות יתרים והבעל נותן לה קצבה. והר\"ב לא מפרש כלום משום דהלכה כחנן ובכל גווני מיירי. ועתוי\"ט:",
+                "הטמאה. היינו לזונה מזונות יתרים כדי לפטמה משום דס\"ל כיון דאינה עומדת לאכילה אלא למלאכה אינן נהנין בעלים בפטומה דאדרבא מפנקה טפי ולא עבדה שפיר אבל במזונות הצריכין לכדי חייה לא שרי ר\"א דבכהאי גוונא ודאי מהנהו. הר\"נ. ומדר\"א נשמע לת\"ק דג\"כ בהכי מיירי ומזה מוכרח פירש\"י דבסמוך לעיל. ועתוי\"ט:",
+                "וגופה כו'. שאינו יכול להנות אלא בעוד נפשה בה הלכך לאו הנאה היא אבל טהורה אע\"פ שנפשה לשמים גופה שלו לשחוט. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דאי נכסי חולה אסורים על המבקר סברה מתניתין דנכנס ומבקרו אפילו יושב דמדבר שחיותו תלוי בו לא אסריה שלא יהנה ממנו, וישיבה נמי חיותיה הוא:",
+                "שהוא מותר משום דמצות בקור דינה בעמידה. הר\"נ:",
+                "ומיהו דוקא שיהא משל מודר אבל משל מדיר לא דאפילו היכא דאין לו למודר ממה שיתרפא דמצוה קא עביד אפ\"ה כיון דיהיב ליה מיד ליד אסור (וכדלקמן ס\"פ כו'. הר\"ן). ומיירי במקום שאין נוטלין שכר על הרפואה, דאל\"ה פשיטא דאסור לרפאותו בחנם. הרא\"ש:",
+                "לא כו'. פירש הר\"ן בשיש שם רופא אחר דאי לא שרי לרפאות דהתנן מחזיר אבידתו ואין לך השבה גדולה מזו ואפ\"ה מרפאהו רפואת גופו לפי שלא מכל אדם זוכה להתרפאות:",
+                "וה\"ט כיון דאיהו לא יהיב האי סם עליה שרי דהנאה ממילא אתיא. הר\"נ. ודוקא במקום שאין נוטלין עליה שכר כו'. ב\"י:",
+                "ר\"י אומר. פירושא קמפרש ובברייתא פליג עליה ר\"מ:",
+                "המטה. ולא חיישינן שמא יישן אצלו. הרא\"ש:",
+                "השלחן. ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאין זה את זה טפי משני אכסנאים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה. הרא\"ש:",
+                "האבוס. שמתוך שהם עמלים אוכלין הרבה ומשום הכי נקרא אבוס. ואם אחד מהן אוכל מעט נמצא מהנה את חבירו ואבוס החוזר לא שייך בהו. הר\"נ:",
+                "ברחוק. בקרוב כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ברחוק אי גזרינן רחוק אטו קרוב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לפני. שהדירו חבירו קודם שנכנס שביעית אין יורד כו' דאסור בדריסת הרגל ואין אוכל מן הנוטות כו' שיכול ליקח מהן וא\"צ לכנוס בתוך השדה ואע\"ג דהן שביעית לא יאכל מהן דאדם אוסר דבר שברשותו ואפילו לכשיצא מרשותו כו'. רש\"י:",
+                "דאלו בשעה שאוכל ארעא נמי הפקירא הוא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל דלרבותא נקטה מתניתין המודר מחבירו דהיינו שחבירו הדירו דלא תימא כיון שהוא לא פשע שלא נחמיר עליו לגזור שלא ישאיל משום שמא ישאל ולשון הר\"ב שלא בדקדוק הוא. ועתוי\"ט:",
+                "דאלו שוה בשוה איכא הנאה למוכר וללוקח בזבינא מציעתא:",
+                "פרתך. לאו במודר ומדיר עסקינן:",
+                "אינה כו'. דבמלאכתו היא ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואמר הואיל וסרבת להשאילה לי קונם שדי שאני חורש בה שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח\"כ השאילה לו. רש\"י:",
+                "מותרין. לחרוש לו שדהו באותה פרה ואם אין דרכו כו'. שיש לו אריסין החורשין בשבילו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "החנוני. דלאו שליח שוויה וה\"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ\"ש ריש פ\"ז דכתובות וה\"ק לא מבעיא כל הזן כו' דלעלמא קאמר, אבל חנוני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא\"ל זיל הב ליה את דמי קמ\"ל. גטרא:",
+                "שהחנונים והפועלים הם ב\"ח והוא מה שנתן להם שכרם פרע להם חובו, וזה מותר כדאיתא במ\"ב. הר\"מ. ולפירוש ראשון של הר\"ב שם הכא דרך מתנה היא ושרי. תוספ':",
+                "ביתו. לא זו אף זו קתני, לא מבעיא דלצורך מזונות שרי אלא אפילו לצורך בנין ביתו התירו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "מתנה. הכא ליכא תקנה שיאמר אם תיזון לא תפסיד כיון דליחיד הוא אומר הוי כשלוחו דלא אמרינן בריש פ\"ז דכתובות דלא הוי שלוחו אלא באומר כל הזן בל' רבים. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "כלומר דגזרינן משום מתנה דבית חורון דס\"פ דלקמן. גמרא:",
+                "וטעמא משום דהכא מוכחא קצת הערמה, הלכך לא שרי אלא דוקא באין לו מה יאכל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובמתניתין דלקמן פסק הר\"ב כר' אליעזר בן יעקב וכן הוא בגמרא. וקשיא הא קיי\"ל דבדאורייתא אין ברירה, וי\"ל דהכא גבי חצר שזה משתמש בכל החצר אין אפשר לומר הוברר הדבר שזה בחלק�� משתמש דהרי אנו מתירין לו להשתמש בכולה אלא ברירה האמורה כאן ר\"ל כ\"א בשביל זכות שיש לו משתמש כלשון שאומר זה בחלקו משתמש וברירה דנקט זה אחד מן הלשונות בגמרא שהלשון אחד והפירוש מתחלף. הרמב\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "דאע\"ג דאמרינן בפרק חזקת הבתים דשותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ\"מ אי קפדי יכולין לעכב זע\"ז. ואע\"ג שדרכן לוותר, ויתור אסור במודר הנאה. הר\"נ:",
+                "דכל חד וחד מזדהר באיסוריה. וכן באוסר נכסיו על עצמו מה\"ט גופיה לא היו כופין אותו למכור דדוקא בשותפין כו' ואפילו לראב\"י כופין אותו דאיכא למיחש שמתוך שרואה את חבירו מעמיד רחים ותנור יתקנא בו ויבא לעשות כן. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע נמי דחבירו המדיר נמי לא כייפינן למכור כו'. משום שאסר נכסיו על חבירו. הרמב\"ן. וכתב הר\"נ טעמא שאינו בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו על חברו אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו ואיכא למיחש שמא יכשל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מושכרים. פירוש שהיו מושכרים כבר אבל השכירן אחר מכן לא ודוקא במכירה תנן בסמוך דשרי אבל בשכירות. לא. הרשב\"א והר\"נ:",
+                "מותר. ואע\"ג דקיי\"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד כמ\"ש הר\"ב במ\"ד פי\"א. כיון דשכירות ליומא ממכר הוא הרי מכר הנאתו. ואין איסור קונם שהוא איסור הנאה שאינו חל על גוף הקרקע אלא על הנאה יכול לאסור הנאתו המושכר ביד אחרים. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "שאני כו'. ה\"ג בגמרא בכולהו ופירוש שאני נכנס כלומר למה שאני נכנס בו. שאני לוקח כלומר אם אקחנו. הר\"נ:",
+                "שמכרו. וה\"ה אם נתנן לאחר נמי שרי ונקט מכרן לאשמעינן דדוקא מכרן לאחר אבל מכרו לו אסור. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "וא\"צ שיאמר כן בפירוש, דכיון דאמר הנאתי כו' א\"צ להתפיסו בחרם כו', אבל כוונתו לפרש הריני דקאמר, שרצה לומר הנאתי:",
+                "חרם. ובגליל מיירי דסתם חרמים לבדק הבית. הר\"נ:",
+                "המודר כו'. שהשבועה והנדרים אדם מחוייב לקיים ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר אבל נשבע עליו זולתו. ור\"ל בדבר שהוא של המדיר אבל בדבר שאינו שלו ודאי לא אא\"כ ענה אמן. הר\"מ:",
+                "אסור. אבל מדיר לא וא\"ת אמאי לא מתסר משום גזירה כדלעיל פ\"ד מ\"ו, וכ\"ש הוא דהכא המדיר פשע בנדרו וכ\"ש שנגזור עליו. וי\"ל דדוקא בהני דהתם דאית בהו דרך השאלה ומקח וממכר דלא משמע לאינשי דלתסרו במודר הנאה איכא למיגזר אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בו ליכא למיגזר. הר\"נ:",
+                "אע\"פ שהוצאה והבנין שלהם מממון כל ישראל וכל אחד מהן יש בהן זכות אין זה כי אם זכות מעט מאד שאין לא' מהם שום רשות. הר\"מ. וע\"ע:",
+                "העיר. שהם דרים בו מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולים למוכרן בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. הר\"ן:"
+            ],
+            [
+                "והעזרות. וכל המקדש אלא שבאלו כל ישראל שוין ורשאים לכנוס שם. ועתוי\"ט:",
+                "ובהכ\"נ. כתב הר\"ב רבנן היא ולא ראב\"י, דבהכ\"נ כחצר שאין בה דין חלוקה דמי, הלכך כיון דאפסק הלכתא כראב\"י ליתא למתניתין. ועתוי\"ט שהאריך ליישב דכולי עלמא מודים בזה דאסורה דכיון שאפשר לכתוב חלקו לנשיא לא סמכינן אברירה. וכ\"כ הרא\"ש בריש פרקין אחצר שיש בה דין חלוקה דכ\"ע מודו:",
+                "לנשיא. והא דלעיל גבי חצר לא קאמר הך תקנתא דחצר שהוא מיוחד להם ממש אין תקנה לתת אותה לנשיא אבל הכא דטעיקרא אין כל הדברים הללו מיוחדים להם לא יפסידו אם יכתבו חלקם לנשיא שגם אח\"כ יכולים לילך ולהנות, שהנשיא לא יקפיד עליהם כיון שגם לו אינה מיוחדת שהרי היא לכל בני העיר. תוספ':",
+                "בהוה. פירש\"י שכן דרך לחלוק כבוד לנשיאים, והר\"נ פירש שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר דמסתפי שמא יאסרנו עליו ולפיכך נהגו לכתוב לנשיא שאין דרכו לאסור הנאתו על הבריות:",
+                "שכבר כו'. כלומר מדורות הראשונים עמדו ראשי בית אבות שלהם והכריחום שיכתבו חלקיהם לנשיא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "המודר כו'. לעיל קתני היה מהלך כדרך והכא קמ\"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר. הרא\"ש:",
+                "בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש\"י:",
+                "שאינה כו'. כלומר נהי דמתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה שאני זו דבית חורון דאפילו לשעתה אינה, שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה. וה\"ק מתנה שאינה כלום כזו שהיא בערמה שאם הקדישה כו' אינה מתנה. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהאי תנא כל מידי דמתאכלי ביה ריפתא תבשיל קרי ליה. ואסור בצלי ושלוק דהא מתאכלי ביה ריפתא. גמרא. ועתוי\"ט. וה\"ה בנודר מן התבשיל בלא שאני טועם:",
+                "קדירה. הריפות וגרש כרמל:",
+                "בעבה. וה\"ה דנודר מן המבושל מותר בעבה. ירושלמי. הר\"נ:",
+                "וצ\"ל שאין אוכלין עמה פת ונעשית לרפואה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתה, כגון חילקא כו' סולת ואורז כו' על שם שצריך להרתיח לבשל הרבה. ולפ\"ז מתניתין הכי מפרשה הנודר כו' ממעשה רתחתה דהיינו חילקא כו' שרק דברים אלו נקראים מעשה קדרה. אמר קונם היורד לקדירה אסור בכל המתבשלים בקדירה דכולהו בכלל היורד לקדירה הם. ב\"י. ושאיני טועם לאו דוקא, וכדלעיל:"
+            ],
+            [
+                "ושאיני טועם לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה דאפילו אומר שאיני טועם אי אמר כבוש אין אי לא לא. והתוספ' מפרשי דעיקר החילוק הוא שאיני טועם וכן בהנך דלעיל המתבשלים בקדרה. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משום דאמר תרי לישני, דג דגים, דדג משמע נדול משום דנמכר בפ\"ע, ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד. הר\"נ. והר\"מ כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם היחיד עם הרבים הוא מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי כמו הבל הבלים. שיר השירים. וכן דג דגים כלל המין כולו באיזה ענין שיהיה:",
+                "כמ\"ש תפל בלי מלח. והטי\"ת מתחלפת בתי\"ו ששניהם ממוצא הלשון:",
+                "שכן הוא נקרא טרית:",
+                "ולשון הרא\"ש ולפי זה דוקא בציר ומורייס של טרית הוא שנאסר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אוסר. דקסבר יש בו צחצוח חלב והוה בכלל חלב. רש\"י. והיינו להסד\"א, דבגמרא מסיק דלא פליגי אלא דכל חד כי אתריה דבאתרא דר\"י קרי לקומא, קומא דחלבא. ועתוי\"ט:",
+                "מותר כו'. דברי הכל דחלב אינו בכלל קום. רש\"י:",
+                "וא\"כ דוקא היכא דנקט בה\"א איצטריך לאשמועינן והר\"נ כתב דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משטע, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא דאי הכי היינו רוטב עצמו כו'. והתוספ' פירשו דקיפה היינו בשר שנקפה בשולי קדירה, ומותר משום דלא קרו אינשי בשר אלא חתיכות שהן בשר בעין:"
+            ],
+            [
+                "זה.",
+                "ואלו. מסיק בגמרא דזה ואלו ודאי דוקא ובלא שאיני טועם מהני לאסור בנ\"ט או ביוצא מהן, אבל שאיני טועם מבעיא אי מהני נמי בלא זה ואלו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בדבש כו'. פירוש דאמר קונם תמרים עלי, מותר בדבש היוצא מהם דדבש מיקרי תמרים לא מיקרי. ואף דאמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו היכא דקרו לקומא קומא דחלבא אסור, ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה\"ט, וי\"ל דלא דמי דאלו גבי קום לא נשתנה מצורה לצורה אלא מעורב היה בחלב באותה צורה עצמה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב\"א. ועתוי\"ט:",
+                "ז\"ל התוספ', איכא בינייהו, דת\"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:"
+            ],
+            [
+                "מן השמן. משמע שמן זית. רש\"י:",
+                "הדבש. סתם אינו אלא דבש דבורים. טור:",
+                "כמו הפעם ילוה אישי אלי:"
+            ],
+            [
+                "וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהיא מליחה, דבדג דגים אע\"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפשר דבלשון ב\"א כשאומר כרוכ ר\"ל אספרגוס, ובנדרים הלך אחר לשון ב\"א:",
+                "הגריסים. שם נופל על הפולים הטחונים. הר\"מ:",
+                "וז\"ל הר\"מ מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהא, הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:",
+                "בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש\"י:",
+                "דפת חטה מקרי דחד גופא נמי ננהו כו' חטים משמע לכוס שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:",
+                "ר\"י אומר. ולא פליגי את\"ק. ואל תתמה על לשון ר\"י אומר דמשמע דפליג דהרבה שנוים כזו ול\"פ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אוסר. מפרש בגמרא דלא אוסר אלא באומר ירק המתבשל בקדירה עלי אז אסור בכל ירקות המתבשלים אף בדלעת. ועתוי\"ט:",
+                "לח. דכיון שאין עושין ממנו פרי אלא כשהוא יבש ומקמי הכי לא עד ההוא שעתא ירק הוא:"
+            ],
+            [
+                "רמ\"א כו'. בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מה' המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמדגן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בשק. שק ארוג במטוה שער ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי שמגין בה אדם ראשו מהמטר וכמו כן יריעה הנזכרת כאן. הר\"מ:",
+                "באניצי כו'. דדייק ולא נפיץ. רש\"י:",
+                "ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר\"י. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "לאחוריו. וכ\"ש לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהיא טעינה מעולה שנשמרת יותר. א\"נ אורחיה דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "בכלל כו'. ונראה דחכמים מודים בחדר ויציע דלא הוו בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר חדר ויציע, אלמא בלשון ב\"א לא הוו בכלל בית. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לתחומה כו'. בגמרא יליף להו מקראי:",
+                "אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור. רש\"י. והיינו דתנן אבל, כלומר אע\"ג דעובי המפתן דומה לעבורו של בית:"
+            ],
+            [
+                "האלו. והה\"נ אם לא אמר האלו, דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחילופיהן וגידוליהן. והא דקאמר האלו משום דבעי למימר ובגידוליהן דאי אסר עצמו בכל הפירות מאי נ\"מ בגידוליהן של אלו, בלאו הכי אסר עצמו בכל הפירות שבעולם אי לאו דאמרינן בגידולין קודם שהגיעו לכלל פירות:",
+                "שלא קנסו אלא כשהנודר עצמו החליפן לכתחלה. ב\"י:",
+                "בחילופיהן ובגדוליהן. אע\"פ דשניהם לא היו בשעה שאסרן עליו, וכ\"ש ביוצא מהן:",
+                "כלה. ואבולה מתניתין קאי וה\"ק מאי דאמרינן ברישא אסור בגדוליהן משמע אבל בגדולי גדולין מותר וכן בסיפא מותר כו' דוקא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפילו גידולי גידולין אסורים משום דכיון דאין זרעו כלה הר. בגידולי גדולין הללו מעורב מהאיסור ונדרים הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אסור כו'. הא קמ\"ל דא\"צ שיאמר האלו. ודתנן במתניתין דלעיל האלו לאו דוקא, ואיידי דנסיב ליה רישא נסיב לה נמי לכולה מתניתין, כך נ\"ל לפירוש הרא\"ש דלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא עכשיו, אלא כלומר קודם הפסח, ולאפוקי לעולם, וכל מכאן עד הפסח בכלל עכשיו דמנלן להקל ולומר דעד הפסח לא קאי נמי אאת עושה. וכן משמע בהרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "אסורה כו'. מפרש בגמרא דכשהלכה אסורה ולוקה על הנאתו שלמפרע ולעולם אסורה להנות קודם הפסח גזירה שמא תלך וכמ\"ש בסמוך:",
+                "דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בלא יחל כאלו הקדישו. אם על עצמו אסרו, עובר בבל יחל. ואם אסרו על אחר, הנהנה ממנו עובר בבל יחל. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "אחר הפסח. ולא חיישנן שמא לא תזכור שעברה על תנאה קודם הפסח ואי מניחה לה לילך אתיא לאתהני סד\"א תתסר בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה להנות קמ\"ל. הר\"נ. אבל בתוספ' משמע שאם הלכה לפני הפסח אסורה גם אחר פסח כדי שתזכור שאסורה ליהנות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכלומר שהם ב' יטים ר\"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר אפ\"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:",
+                "לעתיד לבוא. ולהכי קרו ליה לע\"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר, ולה\"ק לעתיד ולא קאמר להבא. רש\"י:",
+                "היא איבעיא בגמרא ולא איפשטא כו':",
+                "היינו לאיסורא לחוד, משום דספיקא לחומרא. אבל ללקות לא דלא מלקין על הספק:"
+            ],
+            [
+                "אסור כו'. כשיגיע מותר ה\"ל למיתני אלא משום דבסיפא שייך למתני אסור נקט ברישא נמי אסור. הרא\"ש:",
+                "דיש במשמעות זה הלשון ג' ענינים, איכא למימר עד פני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע, ואיכא למימר עד פני ימים האחרונים ויהיה מותר בימים האחרונים, ואיכא למימר עד. פני פסח והיינו עד שיצא. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דכיון דתנא אינו אסור אלא עד שיגיע, הוה כאלו תנא עד שיהא, דהכי משמע לישנא באיזהו לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע. הרא\"ש:",
+                "קבוע. כלומר שיש להמשכתו זמן קבוע כגון פסח שקבעה בו תורה שבעה ימים כי אמר שיהא אסור עד שיצא דכיון דידע זמן המשך אסורו אוסר עצמו בו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "הקיץ. שם לימות השרב אבל היה מפורסם זה השם אצלם על זמן בישול התאנים. הר\"מ:",
+                "שיקפלו. תנא רוב המקצועות. גמרא:",
+                "הקציר. ובמקום שיש קציר חטים וקציר שעורים עד שיתחיל קציר חטים דקציר המיוחד קאמר. תוספ':",
+                "כלומר שאע\"פ שאח\"כ ירד לבקעה והגיע קציר של בקעה כיון שעדיין לא הגיע קציר של הר אסור עד שיגיע קציר של הר. בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שניה. דגשמים משמע לת\"ק ירידת גשמים וגם משמע לשון רבים. ומיעוט רבים שנים. ולפיכך עד שתרד רביעה שניה ואפילו אמר עד שיהיו לפי שאין זמן קבוע למשך ירידתן. ורשב\"ג מיקל טפי ואמר עד זמן רביעה ואע\"פ שלא ירדו גשמים. הרא\"ש:",
+                "נ\"ל שיש ט\"ס וצ\"ל ע�� הגשם, וכ\"ה בפירוש הר\"מ. וכדאיתא בגמרא מחלוקת דאמר עד הגשמים, אבל אמר עד הגשם, עד זמן גשמים קאמר, כלומר אף ת\"ק מודה שאין נודר עד שתרד אלא עד שיגיע ומיהו לא סגי עד זמן אחרון שהוא ר\"ח כסליו אבל כשירדו אפילו בזמן הראשון סגי וכ\"פ הכ\"מ לדעת הר\"מ. אבל בעיקר דין משנתינו לא ביאר הר\"ב אימתי זמן ירידת גשמים שכשירדו עבר זמן נדרו. והר\"מ בחיבורו כתב כשירדו מכ\"ג מרחשון שהיא הבינונית והר\"ב סמך על המסתבר דמסתמא בלשון ב\"א הוא על דבר הממוצע. ועתוי\"ט:",
+                "השנה. נ\"ל דרבותא דמתניתין דמתסר בעיבורה לנודר מתחלת השנה איצטריך דאי בנודר מר\"ח שבט פשיטא דהשנה עד ר\"ה משמע אלא ודאי בנודר מתחלת השנה אתא לאשמעינן דטתסר בעבורה כו' ואפשר דאפילו בנדר שנה אחת סתם אסור בעיבורה כל שקדם נדר לחודש העיבור דמסתמא שנה זו משמע. הר\"נ. והרא\"ש כתב דהיינו לומר שאם אמר שנה אחת אסור יג\"ח ולא אמרינן לא היתה דעתו על שנה מעוברת אלא כסתם השנים שהן י\"ב חודש אלא בנדרים הלך אחר לשון ב\"א ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה:",
+                "ויש דגרסי עד סוף אדר עד סוף אדר שני וכן עיקר, דלשני האדרים חשיב חד ירחא. דלאידך גירסא ראש וסוף למה לי, חדא סגי. הרא\"ש.",
+                "שדרך. דוראי רוצה לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין. ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "והא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום, דלילי הצום לאו דוקא, שהרי אוכל הוא מבערב, אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר. הר\"ן:",
+                "וצריך לחלק בין לא נתכוין דהכא, לשלא נתכוין דסוף פרקין, דהכא לא מוכח כמו לקמן. הר\"נ. ועתוי\"ט בשם הרא\"ש והרא\"ה דהלכה כמותם. וא\"צ לחלק:"
+            ],
+            [
+                "שאני כו'. קונם מה שאני נהנה משלך. הר\"נ:",
+                "לבניך. דרך כבוד הוא שיקח מתנה לבניו. ולא לעצמו. הרא\"ש:",
+                "להפר. צ\"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו. ולי נראה דברישא ובסיפא כאן שייך דוקא לשון הפרה משום דהנדר אינו נעקר מעיקרו כנדר גבי חכם משום דמה שאמר הריני כמו שהתקבלתי או זהו כבורי מתקיים הנדר וא\"כ עד אותו שעה קם הנרר דומיא דבעל דמיפר להבא. ת\"ח:",
+                "כבודי. שאתכבד על ידיך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל. הר\"נ:",
+                "נהנה לי. כלומר משלי. וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו אם \"לא יקבל ההנאה:",
+                "הרי אני. הריני מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך. רש\"י:",
+                "כאלו כו'. מפרש בגמרא דה\"ט משום דלהרוחה דידיה מכוין והא לא איצטריך. ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכה\"ג אכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ויכול לומר כן. אבל אין הבנים סמוכים כו' הוי איפכא דלהרוחה דידהו מכוין, וכל שאמרו הם הריני כו' התירו הנדר ואלו אמר האב אין בדבריו כלום. הר\"נ:",
+                "ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון, לפי שגם המפציר הוא מסרב וממאן בטה שחבירו רוצה, כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:",
+                "והוא הדין בת אחיו, אבל אחותו נקט טפי לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. רשב\"ם:",
+                "להנות לו. שאר הנאה:",
+                "אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש\"י:",
+                "זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה המרובה נתכוין. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וזה דבר קל ופריצות שכן רשעים דרכן לנדור ואם אמר לאו דאלו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו. רש\"י:",
+                "זהו פירוש דא\"כ אין נדרים וכאביי בגמרא דפירש א\"כ אין נדרים נתרים יפה. ועתוי\"ט:",
+                "דכיון דאחציף כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ואמו מנכסיו הא אחציף ליה ואם אין לו חרטה גמורה יחציף פניו ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודם. גמרא. ופירוש הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בנולד. גמרא מ\"ט דר\"א, דאלו רבנן מסתבר טעמייהו כמ\"ש הר\"ב. אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים שהיה נשבע ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, ופתח לו המקום בנולד דמיתה. ורבנן קאמרי דמתו דקרא היינו עוני כו' ושאני עניות דשכיח ולא הוי נולד. ועתוי\"ט:",
+                "רבי אליעזר כו'. משום דנקיט גווני טובא הדר ותני דבכולהו רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואומרים אלו היית יודע כו' והוא אומר לאו. רש\"י:",
+                "מת כו'. והוא הדין איפכא אלא נקט מלתא דשכיחא דגבי כלב לא שכיחא הריגה ולגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועוד אר\"מ. קולא אחרת. תוספ'. ולגירסא דלעיל וחכמים מודים לו ה\"נ מודים לו מדקתני ועוד:",
+                "לא תקום. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא כו' התורה הזקיקתך לפרנסו ולאהבו ולהחיותו. רש\"י:",
+                "ואין אתה כו'. בגמרא פריך דהא מוטל על הגבאים וזה אינו אסור דכשנותן לגבאי שיתן לו הוי כנותן מתנה לאחד כו' ומשני דכל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה, ופירש\"י אלא קרוביו מתגלגלין עמו:",
+                "ואין אלה אלא שבועה דכתיב כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שער ראשך. העקר אצלינו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא בתקנת בתראי ולכך ביאר בגמרא שאלו הח' מאות זוז היה לו קרקע שוה זה הסך וא\"ל אפילו לא ישאר לך שום דבר אחר פרעון הכתובה אלא ע\"ד משל שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה יש לך ליתן כתובה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמחוייב בו באכילת בשר לפי שנאמר וקראת לשבת עונג:",
+                "ומיהו לימד לא משמע דמסברא הוא. ובירושלמי ילפינן לה מקרא דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה, דמשמע דוקא כשכולו קיים. הר\"נ:",
+                "מקצתו. ע\"י חרטה בהתרת חכם, או מעצמו כגון שהיה אביו אחד מהם. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאלת\"ה שלא אמר בכ\"ף אלא כלישנא דמתניתין בוי\"ו, לא תלאן זה בזה, אלא לרבנן כל אחד הוי נדר בפני עצמו כדמסיק הר\"ב בסיפא, ולר\"ש כללא הוי והותר לאחד מותר לכולם. ולפ\"ז רישא דהכא רבנן, דאי כר\"ש למאי תנן לכולכם לתני לרבותא שאיני נהנה לזה ולזה בלא כ\"ף ותברא מי ששנה כו' ולהר\"מ שיטה אחרת. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יין כו'. צריכא כמ\"ש הר\"מ דתנא נדר שהותר מקצתו כו' לענין זמן הנדר ולענין דברים שנשבעים עליהם ומן האדם שנשבע עליהם:",
+                "יפה. מפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר דהא לא נדר אלא משום שהוא רע ונמצא שכשאינו רע אין נדרו נדר אלא ה\"נ קאמר חדא דאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהוא יפה וכן מפרשינן בבצל:",
+                "ובכולהו נדרים שהותרו מקצתן דינא הכי וכן בנמצא בהן אביו ואמו דפ\"ג וטעמא דכשעכשיו בחזרה עדיין הוא אומר הכל אסור חוץ כו' לא הורע כח הנדר:"
+            ],
+            [
+                "בנותיך. כלומר ולא ימצאו מי שישא אותן. דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כאמה כן בתה:",
+                "מה ראתה. ויש לפרש כלומר מה ראתה לעשות מה שעשתה שע\"י כן נתגרשה:",
+                "מותר. וצריך בכל זה הפרה אחר שאלה לחכם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת מ\"ש מהאומר שאביה רע ושמע שמת או עשה תשובה דתנן במשנה ג' דהוי נדר טעות וי\"ל דה\"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר. מה שאין כן באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב\"א ז\"ל. אי נמי אי אמר שהיא כעורה הכי נמי אבל הכא דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר. ר\"ש בר\"י ב\"ח ז\"ל:",
+                "אל שאול. וסיפיה המלבישכם שני עם ערנים כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אביה. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "ולא הפר. אלא שתק מעת לעת. רש\"י:",
+                "והקשה הרשב\"א הא כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הוי כאלו לא הקים כלל, ותירץ דשאני הפרה דקלישה לך טפי דבאפי נפשה לא מידי היא אלא בצרופא דאידך ובראוים להצטרף ביחד דוקא וכדתני דהפר אחד מהם ומת בטלה, לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפילו כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי וכיון דלא חזיא ההיא זימנא לא חזיא בתר זימנא:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. יליף לה בגמרא מדכתיב בנעוריה בית אביה פירש\"י כל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אביה ואפילו היא ארוסה במשמע ע\"כ דהאי קרא מוקמי' ליה בנערה המאורסה:",
+                "דכיון שאמרנו שבמשמעו שכל ימי נערותה לא תצא מרשות אביה ש\"מ דברשות אביה היא. ואלא מיהת כשרשות אחר שולט עליה דהיינו הארוס קאמר רישא דקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו אבל כשאינו שולט עליה שבבר מת לא יצאה מרשות אביה. ועתוי\"ט:",
+                "מפר כו'. לא מיירי בקדשה כשהיא נערה ובגרה ומטעם שנתרוקן רשות האב דמאי שנא ממיתת האב שלא נתרוקנה אלא בקדשה כשהיא בוגרת אמרינן ואע\"ג דתנינא חדא זימנא לקמן במ\"ה איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב כו' נקט סיפא בזו יפה כח הבעל בו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בדוקא נקט ששמע האב כלומר ולא הבעל דהכי מוקמינן לה בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא יליף ליה ודקדק מלת ארוס ולא קרי ליה מארס. עתוי\"ט:",
+                "זה הכלל. לאתויי הלך האב או שלוחו עם שלוחי הבעל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ודייק ממתניתין דסתמא קתני דמפר דאיכא במשמע ואפילו לא שמע. והר\"נ פירש מדקאמר כל נדרים ולא אמר נדר פלוני ופלוני והה\"נ ברישא גבי אב דינא הכי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פירוש תבעה ביום הבגר שאם לא תבעה ביום הבגר אין לה שנים עשר חודש מיום התביעה אלא מיום הבגר ואם כבר עברו עליה יב\"ח אחר הבגר אין לה אלא ל' יום כדין אלמנה דתנן במשנה ב' פרק ה' דכתובות ומשום דזה הוא פירוש דחוק בלשון המשנה אמרינן בגמרא תני בוגרת וששהתה כו' ועתוי\"ט:",
+                "הואיל כו'. ומסיק בגמרא משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר מה שאמרה התורה דבעל מיפר נדר אשתו משום כיון דהאשה נזונת משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאלו פירשה אם לא ירצה לא יהא נדר הלכך בקל חשבינן לה ככנוסה לענין הפרת נדרים כיון דנזונת משלו. ��עתוי\"ט",
+                "מיפר. יחידי. רש\"י:",
+                "עד שתכנם כו'. דלא אמרינן על דעת בעלה נודרת כשנתחייב במזונותיה אלא משנכנסה לרשותו. הר\"נ. וכניסת רשותה להר\"מ, מסירתה לשלוחיו זו היא כניסתה גם להפרת נדרי' ולהטור לא סגי במסירת שלוחיו עד שתכנס לחופה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולפ\"ז אפילו לבדו מצי מיפר ותימא מנ\"ל לעשות מחלוקת שניה בין ר\"א לר\"י דלר\"א הא פרשינן דמיפר בשותפות ולר\"י מצי מיפר לבדו. והר\"נ אע\"פ שגם הוא מפרש כן כתב אח\"כ א\"נ כי אמרינן ר\"י קסבר יש זיקה לאו למימרא דלהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות. ועתוי\"ט:",
+                "שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח\"כ ועשה בה מאמר תפיס שני כדאמר בפ\"ה דיבמות יש מאמר אחר מאמר. רש\"י:",
+                "לפי שדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מכאן כו'. מאותה שעה שאצא מכאן ועד כו' והיינו דלא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן. ומש\"ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן. הר\"נ:",
+                "הרי הוא כו'. דאע\"ג דאיכא ק\"ו בע\"כ הקישן הכתוב. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דגבי אב דכתיב קודם כתיב נמי ואם הניא אביה אותה ביום שמעו ניחא ליה למנקט קרא דגבי בעל משום דגביה כתיב מיום אל יום:",
+                "מדקתני נדרה עם חשכה משמע שאפילו נדרים שלא לצורך השבת דכבר אכלה ודרך להפשיט תכשיטי שבת משחשיכה ותלי טעמא שאם חשכה ולא הפר כו' והא אפילו בתוך היום אינו יכול להפר אלא ש\"מ דאפילו שלא לצורך מיפר. גמרא:",
+                "בלילי וביום. שהיום הולך אחר הלילה כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר:",
+                "מפר עד כו'. ובדין הוא דליתני אינו מפר לכשתחשך כיון דלהחמיר קתני אלא להכי תנא האי לישנא משום דשייך ביה טפי מאי דמסיים מלתיה שאם קודם חשיכה לא הפר אינו יכול להפר לאשמעינן בהאי לישנא דמפירין בשבת אפילו שלא לצורך השבת. הר\"נ:",
+                "בגמרא ופירש הר\"נ דמשמע ליה מדכתיב לא יחל דברו כלומר לא יעשה דבריו חולין ודרשינן אבל אחרים מחלין לו שעושין אותו חולין ובחולין מותר שייך למימר בהו:",
+                "לא שאם יכול להכריחה שא\"צ ביטול, דליתא, דלעולם לא סגי בלא ביטול שבלב וכדאמר בגמרא בהדיא כו'. ודברי הר\"ב הכי יפורשו ואם אין יכול להכריחה סגי ליה במה שמבטל בלבו וא\"צ שיוציא לשון הפרה בשפתיו שכיון שאמר לה טלי אכלי ורצונו להכריחה אלא שאין ביכולתו כי מבטלו בלבו סגי אבל אפילו כשמכריחה ושומעת לו צריך נמי שיהא מבטל בלבו וכדאמרן אלא שזה חדוש הוא כשאינו יכול להכריחה שיהא סגי בביטול זה הוא שרוצה להשמיענו. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפר. בין האב ובין הבעל וקרא כתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנה ואישה יפירנו:",
+                "בספרי מפורש דהה\"נ דברים שבינה לבינו. והר\"ב השמיט משום דאכתי לא איירינן בהו ולא קאמר אלא לאפוקי דעת הר\"מ:",
+                "והקישא אנתארסה ונתארמלה מוקי לה. טור ועתוי\"ט:",
+                "נפש. מפרש בגמרא דה\"ק אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים דברים שיש בהם ענוי נפש כו':",
+                "אתקשט. קשוט הפנים כגון כחול ופקוס דבהא הוא דס\"ל לרבנן דמפר משום נדרי עינוי נפש אבל קשוט של צנעא אפילו רבנן מודו לר\"י דאין אלו נדרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה וה\"נ מוכח בגמרא:",
+                "אין אלו כו'. מדלא קאמר סתמא לא יפר ש\"מ דה\"ק נדרי ענוי נפש הוא דלא הוי הא דברי' שבינו לבינה הווין. גמרא. ועמ\"ש במשנה ב':"
+            ],
+            [
+                "פירות כו'. ומסתברא דלרבי יוסי נמי בנדרה מפירות מדינה שהיא דרה בו יפר דלא גרעה טדינתה מחנוני המקיפו וכי קתני יביא לה ממדינה אחרת כשלא נדרה מפירות מדינתה. הר\"נ:",
+                "ולא ימצא אחר שהוא מקיפו ופעמים שאין לו מעות ונמצאת היא מתענה. הר\"נ:",
+                "גמרא ודייקינן לה כיון דקתני ר' יוסי אומר אין אלו כו' ואיהו גופיה אמר אלו הן נדרי ענוי נפש, למה ליה למתני הרי זה יפר דברי ר' יוסי אלא לאשמעינן מכאן ואילך נמי ר' יוסי היא:",
+                "היינו טעמא דזה שכתב לעיל דניוול של יום אחד לא הוי ניוול לר' יוסי דהא לרבנן הוי ניוול הוא הדין של שעה אחת דלא שנא:",
+                "תמיה טובא, כיון שאין הלכה כר' יוסי, והרי לרבנן כל קישוט הוי בכלל ענוי נפש. ואפילו לר' יוסי כתב הר\"ב דלא פליג בנשבעה. ועוד דמידי הוא טעמא דלא פליג בנשבעה אלא משום דשבועה ליכא תנאה גבה אלא שבועה דלא ירחוץ לעולם קאמר ובהא לא פליג ואם כן הכא דסתמא קאמר ולא התנה שנשבעה ונדרה לפי שעה אם כן אף רבי יוסי מודה דהוי ענוי נפש. ועתוי\"ט שהאריך והניח דברי הר\"ב בצריך עיון:"
+            ],
+            [
+                "לבריות. קונם יהא עלי כל מה שאני נהנה לבריות. רש\"י:",
+                "וכי תימא דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לא קשיא דהתם אסר לה פירות חנוני אפילו בזמן שמביאם לה בעל הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהן שאינה נהנה מן הבריות אלא מן הבעל. הר\"נ והרא\"ש:",
+                "וקשה גבי חנוני אמאי יפר והרי יכולה להנות מלקט כו'. ויש לומר דמיירי בימות הגשמים דליכא לקט כו'. תוספ' והרא\"ש:",
+                "בלקט כו'. אפילו טובת הנאה לית בהו דלא כתיב בהו נתינה. הרא\"ש. ומה\"ט מפרש בגמרא דלא תנן נמי מעשר עני משום דלא פסיקא ליה, דדוקא במתחלק בתוך הגרנות דכתיב גביה והנחת בשעריך שרי לה לאתהנויי. אבל במתחלק בתוך הבית דכתיב נתינה ונתת ללוי ולגר אסור לה לאתהנויי. ועתוי\"ט:",
+                "כהנים כו'. אין זה תלוי בנדר אשה ואמרו בכאן לדמיון הדין כו'. הר\"מ:",
+                "על כרחו. אע\"ג (דגבי נדרים) טובת הנאה ממון כיון שאסר כל הכהנים והלוים בהנאה אי אפשר ליתנו לשום כהן ולוי ואין לו בהם טובת הנאה ואי אפשר לעכבו לעצמו הלכך הוי כאלו אינם שלו. ועין משנה י' פרק ט' דבבא קמא. ועתוי\"ט:",
+                "אחרים. ולא אלו וטעמא דשייך בהו טובת הנאה. ולהכי לקט כו' ומעשר עני דגורן דלא שייך בהו טובת הנאה כלל תנן דיכולה להנות ואע\"ג דהוי כמו האומר אלו שהרי לא נאסרו אלא לאשה זו מחמת נדר עצמה אלא טעמא משום דלא שייך בהו כלל שום טובת הנאה ולהכי לא תנן נמי עניים נהנים לי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואין להקשות והרי יכולה אשה לומר איני נזונית ואיני עושה כמו שכתוב במשנה ד' פרק ה' דכתובות דהא לא אמרה אלא איני עושה ולפיכך הויא כמפקעת מידי שעבוד שאינה יכולה:",
+                "והא דתנן במשנה ב' פרק ו' דערכין דאין הקדש מוציא מידי שעבוד מלוה התם הקדש דמים והכא קרבן דקדושת הגוף הוא. רש\"י:",
+                "תעדיף. מוקמינן לה בגמרא בהעדפה שעל ידי הדחק. הר\"ן. והיינו משום דכשנותן לה מעה המותר שלו:",
+                "דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשעבודיה כי אלמוהו הני מילי לכל היכא דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול. הר\"ן ותוספ'. ומשמע דהפרה מועלת לאחר הגירושין:",
+                "פירוש להקב\"ה שעשאם אבל אין לפרש למלאכתן דאם כן הוה ליה למעשיהן כדאשכחן סוף פרק קמא דנדרים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בתו. והפר לשם בתו רש\"י:",
+                "וזה לשון הר\"מ ועל הדבר שנדרה עליו לידע הדבר שנדרה והראיה גם כן למה שאמר ושמע כו'. ע\"כ לפי שיש שני שנויים אם על איזה דבר שנדרה כלומר או תאנים או ענבים. אם באיזה דבר נדרה כלומר או בנזיר או בקרבן:"
+            ],
+            [
+                "אלו שאיני כו'. לשון הר\"מ אסרה עצמה בתאנים וענבים בין בנדר בין בשבועה בין שאסרה עצמה בכל המין בין שאמרה תאנים וענבים אלו. משמע שמפרש דמתניתין תרתי קאמר או שאמרה אלו או שאמרה שאיני טועמת דהיינו בכל המין. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שאין הנדר מופר עד שיפר כולו אבל מה שהפר מופר כו' וכולי עלמא מודו בהכי. הר\"נ: [כח] דאי לא תימא הכי לתקש הפרה להקמה:",
+                "משום דנעשה הנדר טעות מעקרו הלכך כיון דהותר מקצתו הותר בולו שלא היה דעתו אלא שיהא כל הנדר קיים אבל הפרת הבעל שהוא מכאן ולהבא מה שהותר הותר והשאר עומד באיסורו. הרא\"ש.",
+                "שני נדרים. בגמרא מוקמינן למתניתין דרבי שמעון היא, דאמר עד שיאמר שבועה לבל אחד ואחד, פירש הר\"נ הכי נמי לא חשיבי שני נדרים עד שתאמר שאיני טועמת לכל אחד ואחד אבל אם אמרה קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענב לרבי שמעון נדר אחד הוי ולרבנן הוה להו שני נדרים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מחתנו. קרי ביה חותנו כמו חותן משה:",
+                "מעות. הא דנקט מעות משום דאי יהיב לה מזונות א\"צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכיה בהן והיינו דתנן בפרק אין בין המודר וזן את אשתו ולא הצריכוהו לומר ובלבד כו' משום דכיון דאיהו זכה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפילו נתן לה בעלה מזונות הקצובים לה וצמצמה והותירה אין לבעל זכות באותו מותר כלום. הר\"נ:",
+                "אלא כו'. הר\"מ והר\"ב לא פירשו אי דוקא בעינן הני תרי לישנא אבל ע\"מ שאין לבעלך רשות בהם בלחוד לא מהני, ואי לאו דוקא. ודעת הר\"ן לדעת הר\"מ דע\"מ שאין לבעל רשות בלחוד לא מהני, ומתניתין ר\"מ הוא כו'. ואפילו באומר כל מה שתרצי עשי הואיל ואמר שאין לבעל רשות מהני לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר אחד מהני ה\"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן איזו דבר לאותו דבר בלחוד ול\"נ דהר\"מ מפ' דשמואל ס\"ל דאפילו לרבנן ע\"מ כו' בלחוד לא מהני וסובר נמי דע\"כ לא אמר שמואל דבעינן תרי לישנא אלא באומר מה שתרצי עשי אבל כי אמר מה שאת כו' אפילו לא אמר ע\"מ כו' מהני. שכשמיחד תנאי במתנה עצטה סגי לרבנן. אבל הר\"ב מפרש בפ\"א דקידושין מ\"ג דהלכה כחכמים ולא הצריך אלא ע\"מ כו' וכאן סתם ומשמע דבעינן תרווייהו וצ\"ע. וע\"ע בפ\"ח דסנהדרין בהר\"ב מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "בו ביום. שנשאת כדאוקי לה בפ' נערה בשנשאת ונתגרשה בו ביום וכי קתני נדרה בו ביום לרבותא נקטיה דאע\"ג דבו ביום היתה ברשות אביה קודם שנדרה אפ\"ה כיון שנשאת אין לה תקנה אפילו לאותו יום עצמו. הר\"נ:",
+                "ואי הך חזרה דארוסין בלחוד היא נמי אינו יכול להפר בשותפות האב דכיון שנשאת שוב אין לאביה זכות בה. הר\"נ:",
+                "זה הכלל. לאתויי מסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הרא\"ש. וטעמייהו שהרי יש מהן שנדריהן קיימין מפני שכבר נתבגרה אבל הר\"מ כתב ר\"ל שהן היו נערות בשעת קבלת הקידושין וכל מה שמנה מהן בוגרת ר\"ל שהיא בשעת הנדר כבר בגרה. והר\"ב התחיל בפירוש הרא\"ש וסיים בפירוש הר\"מ:",
+                "הנך תשע כולהו איתנהו בכלל תלת דהיינו יתומה בחיי האב ויתומה ממש ובוגרת כו'. אלא דר\"י פליג כל חד לתלתא כדי לחדד התלמידים. הר\"נ:",
+                "ועדיין כו'. אשמועינן דאפילו היתה קטנה כשנשאה יצתה מרשות אביה בהנהו נישואין וכי קתני ועדיין היא נערה הה\"נ אפילו היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והאי דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינה כלום. הר\"ן. והר\"מ פירש שנתקדשה כשהיתה קטנה וחזרה לבית אביה ועדיין היא נערה ואח\"כ נתקדשה, אביה ובעלה מפירין נדריה ופליג על דין נערה שלישית שמנה ר\"מ. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "וכן בסיפא שכן מה שאינה רשאה לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תיאסר עליו ג\"כ גנאי הוא לו. טור. וי\"ל שיותר הוא גנאי לו שלא תהנה ממה שלא תעשה, א\"נ להיפך, הלכך תרווייהו צריכי:"
+            ],
+            [
+                "גמרא דיכולה למימר אנא הא חזינא גברא הוא דנסתחפ' שדהו כלומר קדושת כהונתו גרמה לו דהא אונס בישראל משרי שרי הלכך מזלו גרם ויש לה כתובה:",
+                "עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה. רש\"י:",
+                "ובעל בכלל. ואע\"ג דבמ\"ג לא הוי בכלל כל הבריות הכא מוכחא מלתא דהא מכוונה לאסור המותר ולכל ישראל הא קיימא באיסור אשת איש. גמרא:",
+                "באחר. דשמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא. הר\"נ:",
+                "תביא ראיה כו'. איכא למידק כיון דמדינא מתסרא אבעלה כמשנה ראשונה. איסור שבה להיכן הלך וכ\"ת דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכי אמרה טמאה אני אפקעינהו רבנן כו' דהתינח כשאומרת לכשר נבעלתי אבל כשנבעלת לפסול שנעשית חללה אכתי אסורה לבעלה ומתניתין סתמא קתני. ותירצו דמשנה ראשונה לאו דינא קתני דמדינא ודאי אין האשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא משום דהא מלתא דטמאה אני לך כסיפא לה תקינו במשנה ראשונה להימנוה ראי לאו דקושטא קאמרה לא הוות מזלזלא נפשה למימר הכי ומשנה אחרונה אוקמוה אדינא. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "ותהא נטולה כו'. בפ\"ג דכריתות מפורש כמה גווני דאיסור חל על איסור ומנייהו איסור מוסיף וה\"נ דכוותה דאע\"ג דכבר היא אסורה לעלמא באיסור א\"א מגו דאתוסף בנדרה איסור על בעלה חל נמי על האחרים ובאיסור מוסיף אף ר\"י מודה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nedarim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,566 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nedarim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Nedarim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וחרמים כו'. משום דנדר ושבועה גבי הדדי כתוב כל נדר וכל שבועת כו'. תני להו לשבועות נמי הכא (משא\"כ בריש נזיר) ואיידי תני נמי לאידך כולהו. ונדרים דמתסר חפצא עליה דאומר קונם ככר זה עלי. שעושה הככר הקדש עליו וגבי חרמים נמי אסר חפצא עליה תני להו גבי הדדי משא\"כ שבועה דקאסר נפשיה מחפצא כו'. תוספ':",
+                "וטעמא בגמרא דידים שאינן מוכיחות לא הוי ידים כו'. וא\"ת א\"כ אמאי איקרי יד כתב הר\"ן משום דלא מסיק דבוריה למימר כקרבן. א\"נ דלא אמר אסור בהדיא. הר\"נ:",
+                "שאיני אוכל. ולא דמי לשאיני ישן שאיני מדבר דריש פרק דלקמן דתנן דמותר מדאורייתא דהוי דבר שאין בו ממש דהתם אין בו ממש לא בדיבור ולא בשינה אבל הכא מ\"מ במאכל שהוא מזכיר יש בו ממש והוא קונם המאכל עצמו ענין זה שאינו אוכל. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "לך. פירוש משלך. כפירש\"י למי אתה של מי אתה:",
+                "מנודה כו'. לשון הר\"מ מי שיאמר מנודה כו' שאיני אוכל לך כו'. אבל התוספ' כתבו דהכא א\"צ לסיים שאיני אוכל דאין לספוקי בהרחקת ד\"א. דאין לפרשו כלשון נידוי לפי שאין אדם רגיל להזכיר נידוי לעצמו כו', וא\"כ ודאי לשון נדר הוא לשון נע ונד ומרוחק מהנאתו:",
+                "להחמיר. פירוש לאכול בד' אמותיו. הר\"א. משמע אבל לא לענין לאכול משלו. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש לקמן בנדבות אם אמר כנדבות כשרים הריני נזיר והרי זה קרבן ולפי זה רישא פשיטא ועיקרה משום סיפא דכשרים. אבל בגמרא מפרש באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו כלומר אם אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו. וכתב הר\"ן ולא איצטריך אלא משום סיפא כו' דכשאומר כנדרי כשרים ביטל ליה. אבל כשאומר הריני, אפילו דלא אמר כנדרי רשעים מהני כדתנן בריש נזיר באומר אהא. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש שהנדר הוא הרי עלי כדמסיק וכיון שכן אפילו כשהיא בפתח העזרה אין נודרין דהא איכא חששא שמא תמות והוא חייב באחריות ואתו לידי תקלה בבל תאחר. תוספ':",
+                "והא דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ההיא לזרוזי נפשיה בעלמא שכבר הם מחוייבים לקיום את המצוה או שלא לעבור על ל\"ת שרי לי' למנדר ועל זה שנו חכמים נדרים סייג לפרישות. הר\"ם והרא\"ש:",
+                "נדר. בגמרא והא אמרת אין נודרין. תני נדב. ומ\"ש הר\"ב נודרין בנזיר בדוקא נקט לפי שלא שייך בנזירות אלא נדר. ופירש הר\"ן דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב. ונדבה מה שאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר רצויים. ומש\"ה אמרינן דנדר הוא הרי עלי, לפי שאינו מתנדב לגמרי כיון שלא הפרישו עכשיו, ונדבה היא באומר הרי זו, לפי שהוא מתנדב ונדרו יותר רצוי. ולפי זה בנזיר אע\"פ שאין הנדר של נזירות אלא בלשון נדר, מי שכוונתו רצויה יותר קרוי נזירתו נדבה ומי שאין כוונתו רצויה כ\"כ קרוי נדר, ושל הכשרים נקרא נדבה כי אין בנזירתם שום נדנוד עבירה:"
+            ],
+            [
+                "קונם. שאמר קונם ככר זה עלי. רש\"י:",
+                "וה\"ה לכל לשון הנודר אדם מיחייב והא קא תני הני לשונות משום דבהני בקיאין. רש\"י. והר\"ן כתב דרבותא אשמעינן דלא מבעיא בלשונות לעז שהם לשונות גמורים שהנודר בהן נדרו נדר אלא אפילו בלשונות שאינם גמורים שהרי לשון הקודש הוא אלא שנשתבש וסד\"א שלא יהא נדר כיון שאינו לשון גמור בפ\"ע. קמ\"ל:",
+                "לקרבן. להתפיס בקרבן דאכנוים דרישא קאי לפרושי. הרא\"ש:",
+                "חרק. האומר ככר זה עלי חרק. רש\"י:",
+                "נזיק. שאומר הריני נזיק אם אוכל כבר זה. ושבותה, שלא אוכל. רש\"י:",
+                "במותא. גירסת הר\"מ במוהא ומפרש נמי שהוא כינוי בלשון תרגום. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא חולין לא כו'. ה\"ג הר\"מ. ומפרש שכל מה שאוכל לך לא יהיה חולין והוה כאלו אמר כל שאוכל לך יהיה קרבן. אבל גירסת הר\"ב לחולין שאוכל. וכתב הרא\"ש שכן משמע בגמרא כו', וגם מתניתין מוכחת דכל הני דמתניתין אשאני אוכל דרישא קיימא. ע\"כ:",
+                "לא חולין. טעמא משום דמכלל לאו אתה שומע הן כו'. וא\"כ לית הלכתא כוותיה. ואפשר דמתניתין לאו משום דמכלל כו' אלא דכיון שאומר לחולין שמשמעו לא חולין ממילא משמע דקרבן יהא דהאומר דבר זה אינו מותר משמע שהוא אסור. ועתוי\"ט:",
+                "וטמא כו'. ובהני לא שייך למ\"ד פתוחה בתחלתן דאדרבה אי אמר להו בלמ\"ד איכא למימר דלהתירא קא מכוין ובהני נמי אע\"ג דלא אמר בהו כ\"ף הדמיון מתסרי, שכיון ששמו מורה אסור, בלא כ\"ף נמי מתסר לכו\"ע. הר\"נ:",
+                "נותר כו'. אע\"ג דהוו דבר האסור. דמתפיס בעיקר קדושה שקרבן שנעשה נותר פגול. גמרא:",
+                "אסור. לפי שהתחיל בכ\"ף הפסיק באיסורא. הרא\"ש:",
+                "דסתם נדרים להחמיר ועוד דמשמע דמשה הידוע קאמר. הר\"נ:",
+                "כאימרא. בכ\"ף. דהני כולהו אין שמן מורה על שם איסור. אי נמי, בלא כ\"ף משמע דנשבע בחיי אימרא, וכן אשארא. הר\"ן. וקשיא עצים. ועיין אות ב\"ח:",
+                "שנקראים אשה ריח ניחוח. תוספ':",
+                "בקרבן. משום דסתם נודר בקרבן הוא מתפיס. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דעולה ומנחה משכחת לה בתמידין ובמוספים. ושלמים משכחת להו שלמי צבור דביכורים, א\"נ שלמי נזיר:",
+                "כלומר קמ\"ל דהוי דבר הנדור. וטעמא פירש ריש פרק ב' ומסתבר לפרש קרבן עולה כו' דקרבן לאו מלתא באנפי נפשיה הוא דביה לא שייך חובה כו' ואיכא למידק עולה ודדמי ליה למה איצטריך הא משתמעי לתרי אנפי ואזלינן לחומרא, ויש לומר דסד\"א דמשום הכי פרט לאלו להתפיס במילי דחובה. ועתוי\"ט:",
+                "ואיכא למידק מנחה שאינה באה מבעלי חיים מאי נשבע בחייו שייך ביה. ומלשון הרא\"ש משמע דחיי דאמרינן לאו חי מרגיש אמרינן אלא כל דבר ממשי קורא לה חי בלשון בני אדם:",
+                "ז\"ל התוספ' הא קרבן בשתי תיבות בחיי הקרבן קאמר, והכי משמע הא הנה בקרבן אני נשבע. והקרבן שאמר בתיבה אחת אסור, דלא שייך לומר שהוא לשון שבועה כיון דאמר ליה בתיבה אחת. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. וה\"ה דאי אמר לקרבן שאוכל לך דמשמע שפיר לקרבן יהא מה שאוכל לך. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "קונם. ר\"י נמי פליג בהא כו' דה\"ה בלשון קונם בלא כ\"ף דמותר, דקונם פי לא עדיף מלשון קרבן עצמו. וע\"ע תוספ':",
+                "וז\"ל הר\"נ משמע דקונם קאי אדיבור. ומשמע נמי דקאי אפה הלכך כיון דסתם נדרים להחמיר אמרינן דאפה קאי. וכ\"ז מדאורייתא אבל מדרבנן אפילו על דבר שאין בו ממש חל הנדר. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מותרין. הלשון אינו עולה שפיר. דאטו הנהו דפ\"ק אסורין הן שלא ידור בהן ואפשר לי לומר דסתם לן תנא כר\"מ דדריש טוב אשר לא תדור. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ואע\"ג דהתם לענין נדר דאמר עלי לחיובי בקרבן קאי ה\"נ איכא למיחש בכולהו נדרים שמא יעבור על אסורו שאסר על נפשו:",
+                "הר\"ב לא גרס בגמרא ומי איכא לאסוקי כו' אלא מחוורתא. וכן הר\"מ והרא\"ש לא גרסי ליה:",
+                "כב\"ח. כל מיני איסורין קתני. אסורין באכילה כבשר חזיר, ואסורים בהנאה כעבודת גלולים, ואסורים בהנאה שאין להם בטלה כעורות לבובין שהן תקרובות לעבודת גלולים ואין להם ביטול. ותנא נמי שאסורים באכילה כלבד ויש בהן טומאה כנבילות. ושטומאתן חמורה בכעדשה כשקצים ורמשים. הר\"נ:",
+                "כרמשים. כדכתיב ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:",
+                "כחלת כו'. שאע\"פ שחל איסור ע\"י קריאת שם לא מיקרי דבר הנדור, דהא מעיקרא נמי אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל. הרא\"ש:",
+                "ולכך אינו אוסר עליו האכילה באמרו הרי הוא כבשר חזיר וכע\"ג. ואסר עליו כשאומר כקרבן, לפי שהוא יכול לדור קרבן ולומר על מה שירצה הרי זה קרבן ויהיה קרבן, ואי אפשר שידור ויאמר על שום דבר הרי זה בשר חזיר או ע\"ג. הר\"מ:",
+                "מותר. משום דקא בעי למתני האומר לאשתו כו' דצריך פתח ואי לא הדר ותני הרי זה מותר לא ידענו ואלו מותרין דרישא כלומר שהן מותרים בלא פתח אהי מנייהו קאי אי אכולהו אי אתרתי מנייהו. הר\"נ:",
+                "כאמא. הוא הדין במתפיס בשאר איסורי הנאה בע\"ג וערלה כו'. ובגמרא נמי תניא הכי אלא האי דנקט כאימא. חדא דאית בה תרתי אשמועינן. חדא, דאע\"ג דמתפיס בדבר האסור, בעם הארץ מדרבנן צריך פתח. ואשמועינן תו שצריך שיהא ממקום אחר אבל אין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אלו היה יודע שלא יהא כבוד לאמו בכך לא היה נודר. דלא תימא נהי דאין פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו ה\"מ בנדרים דאורייתא אבל האי דליתא אלא מדרבנן פותחין, קמ\"ל דלא. ודוקא במדיר אשתו ומתפיס בדבר האסור גזרו אטו מתפיס בדבר הנדור, אבל שאר נדרים שאינן מצויין לא גזרו. הר\"נ:",
+                "כלום אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהה על הראשונות. הר\"נ:",
+                "כלומר עומד אתה על דעתך הראשונה שרצונך עדיין באותו הנדר:",
+                "משום דנדרים מתפיס חפצא אנפשיה תני בהו בלשון שאני, כלומר מה שאני. ומשום דשבועות אסר נפשיה תני להו בלשון שאיני ביו\"ד. הר\"נ:",
+                "גמרא, דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו. וכתבו התוספ' תימא מה ענין זה לנהגו בו איסור, וי\"ל דהאי נמי שנדר ונתכוין לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה:",
+                "וא\"ת אמאי מתסר והא מצות לאו ליהנות נתנו וי\"ל דהיינו לומר שאין קיום המצוה חשוב הנאה אבל מ\"מ אי מתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה הנאה מקריא. ומש\"ה אמרינן בפרק ראוהו ב\"ד הנודר הנאה מן המעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "שבועה כו'. מתמה התוי\"ט, אמאי לא תני שבועה שאיני משמשך:",
+                "משום שבועת שוא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וקרבן לאו בר אשתבועי הוא ואי אמרינן דקרבן יהא מה שלא אוכל לך נמי שרי דלא שויה איסור קרבן אלא מה שלא יאכל. הר\"ן. וא\"ת כיון דבאומר לא חולין לא אוכל לך אסור משום דהוי כאומר מה שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כשאומר קרבן לא אוכל לך נמי נימא הכי ולתסר וי\"ל דהתם שאני דליכא לפרושי ביה שנשבע בקרבן שלא יאכל ליה אבל לישנא דהכא כיון דאיכא לפרשינהו הכי אע\"ג דסתם נדרים להחמיר מאחר דפירושא דלקולא משתמעי טפי בלישנא הכי מפרשינן להו ולא לחומרא. ב\"י:",
+                "אסור. ואע\"ג דמתניתין ר\"מ היא דלית ליה מכלל לאו כו' אפ\"ה בשבועה אסור. ונראה דה\"ט דמסקינן ��ס\"פ שבועת העדות כו' דבאסורא גרידא אית ליה כו' ושבועות אינן אלא איסור גרידא שהוא חל בגופו אבל נדרים אינן חלים על דבר שאין בו ממש. הר\"נ:",
+                "והטעם בזה שהשבועה חלה על גוף האדם והגוף יש בו ממש. טור:",
+                "וחומר כו'. לא דייקינן מכלל דשבועה מיהא איתא משום דאה\"נ דאיתא והוי לקי בה משום שבועת שוא אלא שאינה חלה לבטל את המצות:",
+                "סוכה. והוא הדין נמי כי אמר ישיבת סוכה עלי דהואיל והזכיר החפץ אע\"ג דבישיבה אין בה ממש. הר\"נ:",
+                "אפילו כי אמר ישיבת סוכה עלי שבועה כו' הוי כאלו אמר שבועה שלא אשב בסוכה וחשבינן ליה כיד שבועה. ועתוי\"ט:",
+                "ומלתא דפשיטא היא דלמה יגרע נדרו שחייב עצמו בקרבן משום שתלאו בעשיית המצוה והרי אפילו בתלאו בדבר שאין בו ממש שאין הנדר חל עליו חייב בקרבן שחייב עצמו בו בנדר כדאיתא בר\"מ:",
+                "לעבור. ולקיים נמי לא, כדתנן לקמן:"
+            ],
+            [
+                "נזיר. דנזירות נמי איקרי נדר דכתיב נדר נזיר ולא סיים במאי דפתח, דאי אמר ככר זה עלי קונם ב\"פ אין איסור חל על איסור, אבל נזירות מקרא יליף ליה. תוספ':",
+                "אם אוכל. ה\"ה נמי אם אמר ב\"פ הריני נזיר דחייב על כל או\"א ואיידי דקתני גבי שבועה שלא אוכל תני נמי גבי נזיר אם אוכל. הר\"נ:",
+                "וקרי ליה נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך הזמן הראשונה אלא שא\"א שימנה אותה עד שימנה את הראשונה. הר\"נ. וע\"ע:",
+                "אלא אחת. דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיום המצות דליתא בלאו והן. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קשה דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד כו'. וי\"מ אע\"פ שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פירש מה היה בלבו אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוה חכמים אנו מפרשים לחומרא. אבל אם אמר הרי עלי בבשר מליח וחזר ואמר בלבי היה כשל עבודת גלולים אזלינן בתר פירושו להקל. הרא\"ש. וע\"ע:",
+                "מדלא שתק. הרא\"ש:",
+                "עבודת גלולים. דגם לעבודת גלולים רגילות היו למלוח ולהכי לא קתני של חולין משום דאין רגילות לקרות בשר מלוח אלא אלו דקתני של שמים ושל עבודת גלולים ולא של חולין. תוספ':",
+                "וא\"ת והלא עשירי מאליו הוי קדוש. ויש לומר דבעינן העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר פרק ט' דבכורות. תוספ':",
+                "ולא היו רגילין בתרומת הלשכה. לא קרי לה תרומה סתמא, אלא תרומת הלשכה קרי לה, הלכך כי נדרו בתרומה סתם ליכא לספוקי כלל בתרומת הלשכה. הר\"נ:",
+                "פירש\"י שלא היו כהנים ביניהם. ומסיים הר\"נ ולחרמי כהנים לא קרי להו חרם סתם הלכך כי נדרו בחרם ליכא לספוקי במידי, דודאי חרם גבוה קאמרי. ובגמרא, הא מכירין מותרין. אתיא כרבי אלעזר בן צדוק דפליג ארישא וסבירא ליה ספיקא לקולא:"
+            ],
+            [
+                "בחרם. דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי. רש\"י:",
+                "בקרבנות כו'. דורונות שהיו מקריבין לפני מלכים. רש\"י:",
+                "נודר. דרך שחוק. הר\"מ. והתוספ' פירשו להטעות העולם להאמין דבריו שיהיו סוברים כי אני נודר נדר גמור:",
+                "ולפיכך צריך שאלה. הר\"נ והתוספ' נסתפקו אי אמרינן דוקא בבא לשאול אבל אי לא בא לשאול לא אסרינן ליה. ועתוי\"ט:",
+                "הא דכתב אין פותחין, הוא פירושא דמחמירין עליו. ומ\"ש מנדין אותו הוא פירוש דעונשים אותו. ועתוי\"ט:",
+                "ומלמדין. פירש\"י מוכיחין אותו. והא דלא תנן הכי בר\"פ גבי את עלי כאימא, לפי שבכאן הרי הוא כעושה כחוכא ואטלולא מהנדרים משא\"כ באומר כאימא דאע\"ג שאינו נדר משום דלא חל מ\"מ לא משוי כחוכא ואטלולא ולכך אין אנו מחוייבים להוכיחם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש שאסר עליו הנאתו:",
+                "כל נדר. הפירוש דנדרנא שאומרים בכל נדרי משמע נמי להבא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והר\"נ כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור. וכתב התשבי שגוזמא היא לשון יון:",
+                "בית הבד. תרי גוונא נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים. וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דמפרשים בגמרא טרוף ואין שום נחש טרוף כלל. וכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל, וכל חד וחד טעמיה לחוד כו'. הר\"נ:",
+                "שיהא לבו עליו. רש\"י:",
+                "נהנית. מידי דלא משועבד לה. תוספ':",
+                "ונמצאו כו'. וטעמא דכיון שאלו היה יודע כו' היה מוציאן מן הכלל ה\"ז מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש\"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע\"פ שהיה דעתו בשביל כך מ\"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "וחלה כו'. בגמרא פריך, הא לאו הכי לא והא הוי נדרי זרוזין לר' אליעזר בן יעקב דריש פירקין. ומוקמינן למתניתין דהכא כשביקש המזומן מהמזמן שידירהו מנכסיו אם לא יאכל אצלו כגון שהיו מזמנים אותו גם במקום אחר וחפץ יותר לאכול עמו הלכך ליכא למימר דלזרוזי קא מכוין כו':",
+                "בנו. וצריך לשומרו. הר\"נ:",
+                "שעכבו כו'. שגדל הנהר מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא הו\"ל לאסוקי אדעתיה להתנות. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שהוא כו'. באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינם תרומה. ומפרש בגמרא שצריך שיחשוב בלבו יאסרו עלי רק היום, והוו דברים שבלב שאינן דברים כיון דאונס הוא:",
+                "דאלו אין לו קצבה ליקח לא. גמרא. ופי' הרא\"ש דהאי לאו דינא, דדוקא בדבר שהוא שוה לכל אבל לא בדבר שאינו שוה למעט לזה ולרבות לזה א\"נ דכיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל:",
+                "והקשו התוספ' דתינח הורגים וחרמים דאינם מתכוונים כ\"א לגזל אבל מוכסים מאי אהני לעולם ישאל המכס וי\"ל שלא היו רגילים ליקח מכס ממוליכי תרומה לכהנים:",
+                "חוץ כו'. דחמירא, דכתב בה לא ינקה (כ\"כ הר\"ן). ופירש\"י שלא יאמרו יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה והיינו דתנן בשבועה ולא תנן כו' דהוה משמע דמיירי בנשבע שכדבריו כן הוא ובהכי לא איירי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נטיעות. מהו דתימא דהוי כמו נדרי שגגות דאדעתא דהכי אקדשינהו שהיה סבור שא\"א שינצלו ולא גמר בלבו להקדישן קמ\"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכח לא הוין דברים. הרא\"ש:",
+                "גמרא דאי לאו הכי אימת קדשי:",
+                "יש כו'. בדין הוא דהו\"ל למתני קדושות כו', אלא איידי דסיפא דתני אין להם כו'. גמרא:",
+                "ז\"ל הרא\"ש, ולא אמר שאסרן עליו כקרבן כיון דלא אמר עלי ע\"כ. אבל אי אמר עלי קרבן, אע\"ג דלא אמר כקרבן הוי נדר לאסור איסר על נפשו ולא להקדישו:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"ן, באותן שאין רגילין להיות יורדי הים באניות:",
+                "לשון הר\"ן, אפילו הם עכשיו בים שסופם לעלות ליבשה:",
+                "ומסתברא דדוקא במי שרגיל בזה תדיר א\"נ במי שהיה יורד בשעת נדרו מעכו ליפו. הרשב\"א:",
+                "לפרש. נקרא היורד בים באניות גדולות ומתרחק מן הארץ ריחוק גדול. אבל מעכו ליפו הולכים על חוף הים וקרוב ליבשה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומסיים, לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן כו'. והעיקר בכל זה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומפרש הר\"נ אלמא אפילו קרחין בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחין, לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא ולאותן שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוין דהיינו אנשים כו':"
+            ],
+            [
+                "משום דבלשון בני אדם כך הוא דאלו בלשון תורה משמע נמי בעתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד. הר\"נ:",
+                "הנולדים. דלשון הנולדים כולל שניהם אותם שנולדו ואותם שעתידים להוולד. ור\"ל בלשון בני אדם:",
+                "לא כו'. לפרושי טעמיה דת\"ק משום שלא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד בין להבא בין לשעבר ור\"מ סובר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואסור כו'. שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין, והרי כותים שהם גרים הם מצווין ועושין, משא\"כ עו\"ג דאע\"ג דמשכחת דעושין אינן מצווין. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כיון דאקדש אברהם מתקרו על שמיה. גמרא:",
+                "לישראל. דוקא נקט אומה שלימה, דאלו מחבירו תנן בס\"פ דלקמן דלא ימכור, ופירש הר\"ב גזירה שמא יקח כו', אבל אומה שלימה לא גזרו שא\"א לו שיפרוש מכולם. כ\"כ הר\"מ:",
+                "לוקח כו'. מוקמינן בגמרא בזבינא מציעתא. כלומר שאינו חריף בקופצים הרבה. ואינו מוטל גם כן דלא קפיץ עליה כלל דאינה הנאת לוקח ומוכר על שהוא נמכר שוה בשוה. וכ\"ז דוקא בשאסר על עצמו שלא יהנה מישראל דבכהאי גוונא לא מתהני מנייהו. אבל אי אסר על עצמו נכסיהם אפילו לקח שוה מנה במאתים אסור להנות ממקחו שנדרו כבר על נכסיהם. הר\"נ:",
+                "אם שומעים כו'. כי היכי דלא למתפס תנא בלישנא דתימר ליה אטו בשופטני עסקינן הלכך קאמר תנא גופא אם שומעין לו:",
+                "לאומות. קמ\"ל דלא תימא כיון דא\"א לו לעמוד בנדרו והו\"ל כהאי דפ\"ב שבועה שלא אישן ג' ימים לוקה ויישן לאלתר. וה\"נ נימא דיהנה לאלתר דדבר שא\"א לעמוד בו הוא. קמ\"ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע\"פ שהיא תקנה רחוקה לו. הר\"נ:",
+                "י\"ג בריתות. כלומר שלכך באו במספר י\"ג לומר לך שזאת המצוה שקולה וגדולה וברית כרותה עליה כמו שנכרת ברית על הי\"ג מדות שנאמרו למשה רבינו ע\"ה ושם נאמר הנה אנכי כורת ברית שאין שום אחת מהן חוזרת ריקם. תוי\"ט:",
+                "למשה כו'. דיש זכות תולה, כדתנן במ\"ד פ\"ג דסוטה. ונ\"ל דה\"ט דכל המצות כולן הן חוץ לגופו וזו מצוה שבגופו היא, ולפיכך אין כח בשום מצוה לתלות עונש עוונה:",
+                "מלא שעה. כדאמר רבי בברייתא שלא נתרשל משה רבינו ע\"ה, אלא כך אמר אמול ואצא סכנה כו' אמול ואשהה ג' ימים הקב\"ה אמר לי לך שוב מצרימה, אלא מפני שנתעסק במלון תחלה כו', וש\"מ דמלא שעה של התעסקות במלון תחלה לא נתלה לו. ואותו מלון פירש\"י שסמוך למצרים היה:",
+                "ולילה. ואע\"ג דתנן בפ\"ב דמגילה דאין מלין אלא ביום. מ\"מ הרי משעה שנימול הנה המצוה קיימת בגופו יומם ולילה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"ג דהוי רק גורם דגורם. הרא\"ש. וצ\"ל דתנור דקתני לא שאופין בו אלא שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא פריך אימא שלא ילעט חטין ויתן על גבי מכתו. אמר רבא באומר הנאה המביאה כו', וכמ\"ש הר\"ב בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "וק\"ל דהרי מ\"מ נמצא שזה נהנה וניצל מתביעת ממון והרי מהנהו כו', הלכך נראה כפירוש הר\"נ כגון ששלח את שקלו ונגנב או אבד משנתרמה תרומה דפטור מלשלם כדתנן ריש פ\"ב דשקלים, וקמ\"ל שאע\"פ שהיה דרכן לפרוע אותו שרי, כיון שאין הגזברים יכולים לכופו וכפירש\"י:",
+                "ואתיא מתניתין כתנן דריש פרק י\"ג דכתובות מ\"ב דאלו לרבנן גזירה בחוב שהתנה אטו חוב שלא התנה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דמתהני בפרוטה דרב יוסף דעוסק במצוה כו' ולא בעי למיתב פרוטה לעני כו'. דלא שכיח דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעני בשביל אותה מצוה. רש\"י. והרא\"ש והר\"ן פירשו דלא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה:",
+                "שכר. דהיינו אם היה מחזיר בטל מן הסלע דבכהאי גוונא מחייב בעל אבידה ליתן לו שכר כדאיתא בפרק א\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ומודר היינו קונם, כלומר ויש מעילה בקונמות, שהוא כינוי לקרבן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותורם. לא משמע אלא משל בעל הפירות:",
+                "דכשאומר כל הרוצה לאו שליחות גמור הוא ולא הוי כמו כל השומע דהוי שליחות כמ\"ש ריש פ\"ז דכתובות דלשון כל השומע שליחות מעליא הוי. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ומקריב כו'. שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן. הר\"מ. ונקט הני קרבנות לרבותא דאע\"ג דמתיר למחוסרי כפורים לאכול בקדשים אפ\"ה שרי דאין זה אלא מחמת הנאה בעלמא. הר\"נ:",
+                "קני כו'. לפי שכל אלו מביאים שתי תורים קראם כן. הר\"נ:",
+                "מקרא. ואפילו במקום דנוטלים שכר עליה מ\"מ לא היה המודר חייב שכר מלמד לבניו. תוספ':",
+                "זה כלל לכל מקום שאמרנו מצוה קא עביד דהיינו אע\"פ שזה נהנה כשיוצא בזה ידי מצותו שא\"צ עוד לעשותה לא מקרי הנאה דלאו כו'. ומיהו הנאה אחרת הבאה לו ע\"י מצוה מקריא הנאה כמ\"ש בשם הר\"נ בריש פ\"ב גבי קונם שאני משמשך:",
+                "אשתו כו'. לפירוש השני שפירש הר\"ב מ\"ב דאתיא אפילו כרבנן דחנן ה\"נ איכא לאוקמי מתניתין דהכא אפילו כרבנן וכדפירש\"י שהוא מענגה במזונות יתרים והבעל נותן לה קצבה. והר\"ב לא מפרש כלום משום דהלכה כחנן ובכל גווני מיירי. ועתוי\"ט:",
+                "הטמאה. היינו לזונה מזונות יתרים כדי לפטמה משום דס\"ל כיון דאינה עומדת לאכילה אלא למלאכה אינן נהנין בעלים בפטומה דאדרבא מפנקה טפי ולא עבדה שפיר אבל במזונות הצריכין לכדי חייה לא שרי ר\"א דבכהאי גוונא ודאי מהנהו. הר\"נ. ומדר\"א נשמע לת\"ק דג\"כ בהכי מיירי ומזה מוכרח פירש\"י דבסמוך לעיל. ועתוי\"ט:",
+                "וגופה כו'. שאינו יכול להנות אלא בעוד נפשה בה הלכך לאו הנאה היא אבל טהורה אע\"פ שנפשה לשמים גופה שלו לשחוט. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דאי נכסי חולה אסורים על המבקר סברה מתניתין דנכנס ומבקרו אפילו יושב דמדבר שחיותו תלוי בו לא אסריה שלא יהנה ממנו, וישיבה נמי חיותיה הוא:",
+                "שהוא מותר משום דמצות בקור דינה בעמידה. הר\"נ:",
+                "ומיהו דוקא שיהא משל מודר אבל משל מדיר לא דאפילו היכא דאין לו למודר ממה שיתרפא דמצוה קא עביד אפ\"ה כיון דיהיב ליה מיד ליד אסור (וכדלקמן ס\"פ כו'. הר\"ן). ומיירי במקום שאין נוטלין שכר על הרפואה, דאל\"ה פשיטא דאסור לרפאותו בחנם. הרא\"ש:",
+                "לא כו'. פירש הר\"ן בשיש ש�� רופא אחר דאי לא שרי לרפאות דהתנן מחזיר אבידתו ואין לך השבה גדולה מזו ואפ\"ה מרפאהו רפואת גופו לפי שלא מכל אדם זוכה להתרפאות:",
+                "וה\"ט כיון דאיהו לא יהיב האי סם עליה שרי דהנאה ממילא אתיא. הר\"נ. ודוקא במקום שאין נוטלין עליה שכר כו'. ב\"י:",
+                "ר\"י אומר. פירושא קמפרש ובברייתא פליג עליה ר\"מ:",
+                "המטה. ולא חיישינן שמא יישן אצלו. הרא\"ש:",
+                "השלחן. ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאין זה את זה טפי משני אכסנאים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה. הרא\"ש:",
+                "האבוס. שמתוך שהם עמלים אוכלין הרבה ומשום הכי נקרא אבוס. ואם אחד מהן אוכל מעט נמצא מהנה את חבירו ואבוס החוזר לא שייך בהו. הר\"נ:",
+                "ברחוק. בקרוב כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ברחוק אי גזרינן רחוק אטו קרוב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לפני. שהדירו חבירו קודם שנכנס שביעית אין יורד כו' דאסור בדריסת הרגל ואין אוכל מן הנוטות כו' שיכול ליקח מהן וא\"צ לכנוס בתוך השדה ואע\"ג דהן שביעית לא יאכל מהן דאדם אוסר דבר שברשותו ואפילו לכשיצא מרשותו כו'. רש\"י:",
+                "דאלו בשעה שאוכל ארעא נמי הפקירא הוא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל דלרבותא נקטה מתניתין המודר מחבירו דהיינו שחבירו הדירו דלא תימא כיון שהוא לא פשע שלא נחמיר עליו לגזור שלא ישאיל משום שמא ישאל ולשון הר\"ב שלא בדקדוק הוא. ועתוי\"ט:",
+                "דאלו שוה בשוה איכא הנאה למוכר וללוקח בזבינא מציעתא:",
+                "פרתך. לאו במודר ומדיר עסקינן:",
+                "אינה כו'. דבמלאכתו היא ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואמר הואיל וסרבת להשאילה לי קונם שדי שאני חורש בה שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח\"כ השאילה לו. רש\"י:",
+                "מותרין. לחרוש לו שדהו באותה פרה ואם אין דרכו כו'. שיש לו אריסין החורשין בשבילו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "החנוני. דלאו שליח שוויה וה\"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ\"ש ריש פ\"ז דכתובות וה\"ק לא מבעיא כל הזן כו' דלעלמא קאמר, אבל חנוני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא\"ל זיל הב ליה את דמי קמ\"ל. גטרא:",
+                "שהחנונים והפועלים הם ב\"ח והוא מה שנתן להם שכרם פרע להם חובו, וזה מותר כדאיתא במ\"ב. הר\"מ. ולפירוש ראשון של הר\"ב שם הכא דרך מתנה היא ושרי. תוספ':",
+                "ביתו. לא זו אף זו קתני, לא מבעיא דלצורך מזונות שרי אלא אפילו לצורך בנין ביתו התירו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "מתנה. הכא ליכא תקנה שיאמר אם תיזון לא תפסיד כיון דליחיד הוא אומר הוי כשלוחו דלא אמרינן בריש פ\"ז דכתובות דלא הוי שלוחו אלא באומר כל הזן בל' רבים. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "כלומר דגזרינן משום מתנה דבית חורון דס\"פ דלקמן. גמרא:",
+                "וטעמא משום דהכא מוכחא קצת הערמה, הלכך לא שרי אלא דוקא באין לו מה יאכל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובמתניתין דלקמן פסק הר\"ב כר' אליעזר בן יעקב וכן הוא בגמרא. וקשיא הא קיי\"ל דבדאורייתא אין ברירה, וי\"ל דהכא גבי חצר שזה משתמש בכל החצר אין אפשר לומר הוברר הדבר שזה בחלקו משתמש דהרי אנו מתירין לו להשתמש בכולה אלא ברירה האמורה כאן ר\"ל כ\"א בשביל זכות שיש לו משתמש כלשון שאומר זה בחלקו משתמש וברירה דנקט זה אחד מן הלשונות בגמרא שהלשון אחד והפירוש מתחלף. הרמב\"ן. ועתוי\"ט:",
+                "דאע\"ג דאמרינן בפרק חזקת הבתים דשותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ\"מ אי קפדי יכולין לעכב זע\"ז. ואע\"ג שדרכן לוותר, ויתור אסור במודר הנאה. הר\"נ:",
+                "דכל חד וחד מזדהר באיסוריה. וכן באוסר נכסיו על עצמו מה\"ט גופיה לא היו כופין אותו למכור דדוקא בשותפין כו' ואפילו לראב\"י כופין אותו דאיכא למיחש שמתוך שרואה את חבירו מעמיד רחים ותנור יתקנא בו ויבא לעשות כן. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע נמי דחבירו המדיר נמי לא כייפינן למכור כו'. משום שאסר נכסיו על חבירו. הרמב\"ן. וכתב הר\"נ טעמא שאינו בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו על חברו אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו ואיכא למיחש שמא יכשל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מושכרים. פירוש שהיו מושכרים כבר אבל השכירן אחר מכן לא ודוקא במכירה תנן בסמוך דשרי אבל בשכירות. לא. הרשב\"א והר\"נ:",
+                "מותר. ואע\"ג דקיי\"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד כמ\"ש הר\"ב במ\"ד פי\"א. כיון דשכירות ליומא ממכר הוא הרי מכר הנאתו. ואין איסור קונם שהוא איסור הנאה שאינו חל על גוף הקרקע אלא על הנאה יכול לאסור הנאתו המושכר ביד אחרים. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "שאני כו'. ה\"ג בגמרא בכולהו ופירוש שאני נכנס כלומר למה שאני נכנס בו. שאני לוקח כלומר אם אקחנו. הר\"נ:",
+                "שמכרו. וה\"ה אם נתנן לאחר נמי שרי ונקט מכרן לאשמעינן דדוקא מכרן לאחר אבל מכרו לו אסור. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "וא\"צ שיאמר כן בפירוש, דכיון דאמר הנאתי כו' א\"צ להתפיסו בחרם כו', אבל כוונתו לפרש הריני דקאמר, שרצה לומר הנאתי:",
+                "חרם. ובגליל מיירי דסתם חרמים לבדק הבית. הר\"נ:",
+                "המודר כו'. שהשבועה והנדרים אדם מחוייב לקיים ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר אבל נשבע עליו זולתו. ור\"ל בדבר שהוא של המדיר אבל בדבר שאינו שלו ודאי לא אא\"כ ענה אמן. הר\"מ:",
+                "אסור. אבל מדיר לא וא\"ת אמאי לא מתסר משום גזירה כדלעיל פ\"ד מ\"ו, וכ\"ש הוא דהכא המדיר פשע בנדרו וכ\"ש שנגזור עליו. וי\"ל דדוקא בהני דהתם דאית בהו דרך השאלה ומקח וממכר דלא משמע לאינשי דלתסרו במודר הנאה איכא למיגזר אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בו ליכא למיגזר. הר\"נ:",
+                "אע\"פ שהוצאה והבנין שלהם מממון כל ישראל וכל אחד מהן יש בהן זכות אין זה כי אם זכות מעט מאד שאין לא' מהם שום רשות. הר\"מ. וע\"ע:",
+                "העיר. שהם דרים בו מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולים למוכרן בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. הר\"ן:"
+            ],
+            [
+                "והעזרות. וכל המקדש אלא שבאלו כל ישראל שוין ורשאים לכנוס שם. ועתוי\"ט:",
+                "ובהכ\"נ. כתב הר\"ב רבנן היא ולא ראב\"י, דבהכ\"נ כחצר שאין בה דין חלוקה דמי, הלכך כיון דאפסק הלכתא כראב\"י ליתא למתניתין. ועתוי\"ט שהאריך ליישב דכולי עלמא מודים בזה דאסורה דכיון שאפשר לכתוב חלקו לנשיא לא סמכינן אברירה. וכ\"כ הרא\"ש בריש פרקין אחצר שיש בה דין חלוקה דכ\"ע מודו:",
+                "לנשיא. והא דלעיל גבי חצר לא קאמר הך תקנתא דחצר שהוא מיוחד להם ממש אין תקנה לתת אותה לנשיא אבל הכא דטעיקרא אין כל הדברים הללו מיוחדים להם לא יפסידו אם יכתבו חלקם לנשיא שגם אח\"כ יכולים לילך ולהנות, שהנשיא לא יקפיד עליהם כיון שגם לו אינה מיוחדת שהרי היא לכל בני העיר. תוספ':",
+                "בהוה. פירש\"י שכן דרך לחלוק כבוד לנשיאים, והר\"נ פירש שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר דמסתפי שמא יאסרנו עליו ולפיכך נהגו לכתוב לנשיא שאין דרכו לא��ור הנאתו על הבריות:",
+                "שכבר כו'. כלומר מדורות הראשונים עמדו ראשי בית אבות שלהם והכריחום שיכתבו חלקיהם לנשיא. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "המודר כו'. לעיל קתני היה מהלך כדרך והכא קמ\"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר. הרא\"ש:",
+                "בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש\"י:",
+                "שאינה כו'. כלומר נהי דמתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה שאני זו דבית חורון דאפילו לשעתה אינה, שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה. וה\"ק מתנה שאינה כלום כזו שהיא בערמה שאם הקדישה כו' אינה מתנה. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהאי תנא כל מידי דמתאכלי ביה ריפתא תבשיל קרי ליה. ואסור בצלי ושלוק דהא מתאכלי ביה ריפתא. גמרא. ועתוי\"ט. וה\"ה בנודר מן התבשיל בלא שאני טועם:",
+                "קדירה. הריפות וגרש כרמל:",
+                "בעבה. וה\"ה דנודר מן המבושל מותר בעבה. ירושלמי. הר\"נ:",
+                "וצ\"ל שאין אוכלין עמה פת ונעשית לרפואה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתה, כגון חילקא כו' סולת ואורז כו' על שם שצריך להרתיח לבשל הרבה. ולפ\"ז מתניתין הכי מפרשה הנודר כו' ממעשה רתחתה דהיינו חילקא כו' שרק דברים אלו נקראים מעשה קדרה. אמר קונם היורד לקדירה אסור בכל המתבשלים בקדירה דכולהו בכלל היורד לקדירה הם. ב\"י. ושאיני טועם לאו דוקא, וכדלעיל:"
+            ],
+            [
+                "ושאיני טועם לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה דאפילו אומר שאיני טועם אי אמר כבוש אין אי לא לא. והתוספ' מפרשי דעיקר החילוק הוא שאיני טועם וכן בהנך דלעיל המתבשלים בקדרה. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משום דאמר תרי לישני, דג דגים, דדג משמע נדול משום דנמכר בפ\"ע, ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד. הר\"נ. והר\"מ כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם היחיד עם הרבים הוא מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי כמו הבל הבלים. שיר השירים. וכן דג דגים כלל המין כולו באיזה ענין שיהיה:",
+                "כמ\"ש תפל בלי מלח. והטי\"ת מתחלפת בתי\"ו ששניהם ממוצא הלשון:",
+                "שכן הוא נקרא טרית:",
+                "ולשון הרא\"ש ולפי זה דוקא בציר ומורייס של טרית הוא שנאסר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אוסר. דקסבר יש בו צחצוח חלב והוה בכלל חלב. רש\"י. והיינו להסד\"א, דבגמרא מסיק דלא פליגי אלא דכל חד כי אתריה דבאתרא דר\"י קרי לקומא, קומא דחלבא. ועתוי\"ט:",
+                "מותר כו'. דברי הכל דחלב אינו בכלל קום. רש\"י:",
+                "וא\"כ דוקא היכא דנקט בה\"א איצטריך לאשמועינן והר\"נ כתב דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משטע, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא דאי הכי היינו רוטב עצמו כו'. והתוספ' פירשו דקיפה היינו בשר שנקפה בשולי קדירה, ומותר משום דלא קרו אינשי בשר אלא חתיכות שהן בשר בעין:"
+            ],
+            [
+                "זה.",
+                "ואלו. מסיק בגמרא דזה ואלו ודאי דוקא ובלא שאיני טועם מהני לאסור בנ\"ט או ביוצא מהן, אבל שאיני טועם מבעיא אי מהני נמי בלא זה ואלו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בדבש כו'. פירוש דאמר קונם תמרים עלי, מותר בדבש היוצא מהם דדבש מיקרי תמרים לא מיקרי. ואף דאמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו היכא דקרו לקומא קומא דחלבא אסור, ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה\"ט, וי\"ל דלא דמי דאלו גבי קום לא נשתנה מצורה לצורה אלא מעורב היה בחלב באותה צורה עצמה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב\"א. ועתוי\"ט:",
+                "ז\"ל התוספ', איכא בינייהו, דת\"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:"
+            ],
+            [
+                "מן השמן. משמע שמן זית. רש\"י:",
+                "הדבש. סתם אינו אלא דבש דבורים. טור:",
+                "כמו הפעם ילוה אישי אלי:"
+            ],
+            [
+                "וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהיא מליחה, דבדג דגים אע\"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפשר דבלשון ב\"א כשאומר כרוכ ר\"ל אספרגוס, ובנדרים הלך אחר לשון ב\"א:",
+                "הגריסים. שם נופל על הפולים הטחונים. הר\"מ:",
+                "וז\"ל הר\"מ מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהא, הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:",
+                "בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש\"י:",
+                "דפת חטה מקרי דחד גופא נמי ננהו כו' חטים משמע לכוס שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:",
+                "ר\"י אומר. ולא פליגי את\"ק. ואל תתמה על לשון ר\"י אומר דמשמע דפליג דהרבה שנוים כזו ול\"פ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אוסר. מפרש בגמרא דלא אוסר אלא באומר ירק המתבשל בקדירה עלי אז אסור בכל ירקות המתבשלים אף בדלעת. ועתוי\"ט:",
+                "לח. דכיון שאין עושין ממנו פרי אלא כשהוא יבש ומקמי הכי לא עד ההוא שעתא ירק הוא:"
+            ],
+            [
+                "רמ\"א כו'. בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מה' המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמדגן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בשק. שק ארוג במטוה שער ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי שמגין בה אדם ראשו מהמטר וכמו כן יריעה הנזכרת כאן. הר\"מ:",
+                "באניצי כו'. דדייק ולא נפיץ. רש\"י:",
+                "ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר\"י. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "לאחוריו. וכ\"ש לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהיא טעינה מעולה שנשמרת יותר. א\"נ אורחיה דמלתא נקט:"
+            ],
+            [
+                "בכלל כו'. ונראה דחכמים מודים בחדר ויציע דלא הוו בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר חדר ויציע, אלמא בלשון ב\"א לא הוו בכלל בית. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לתחומה כו'. בגמרא יליף להו מקראי:",
+                "אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור. רש\"י. והיינו דתנן אבל, כלומר אע\"ג דעובי המפתן דומה לעבורו של בית:"
+            ],
+            [
+                "האלו. והה\"נ אם לא אמר האלו, דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחילופיהן וגידוליהן. והא דקאמר האלו משום דבעי למימר ובגידוליהן דאי אסר עצמו בכל הפירות מאי נ\"מ בגידוליהן של אלו, בלאו הכי אסר עצמו בכל הפירות שבעולם אי לאו דאמרינן בגידולין קודם שהגיעו לכלל פירות:",
+                "שלא קנסו אלא כשהנודר עצמו החליפן לכתחלה. ב\"י:",
+                "בחילופיהן ובגדוליהן. אע\"פ דשניהם לא היו בשעה שאסרן עליו, וכ\"ש ביוצא מהן:",
+                "כלה. ואבולה מתניתין קאי וה\"ק מאי דאמרינן ברישא אסור בגדוליהן משמע אבל בגדולי גדולין מותר וכן בסיפא מותר כו' דוקא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפילו גידולי גידולין אסורים משום דכיון דאין זרעו כלה הר. בגידולי גדולין הללו מעורב מהאיסור ונדרים הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אסור כו'. הא קמ\"ל דא\"צ שיאמר האלו. ודתנן במתניתין דלעיל האלו לאו דוקא, ואיידי דנסיב ליה רישא נסיב לה נמי לכולה מתניתין, כך נ\"ל לפירוש הרא\"ש דלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא עכשיו, אלא כלומר קודם הפסח, ולאפוקי לעולם, וכל מכאן עד הפסח בכלל עכשיו דמנלן להקל ולומר דעד הפסח לא קאי נמי אאת עושה. וכן משמע בהרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "אסורה כו'. מפרש בגמרא דכשהלכה אסורה ולוקה על הנאתו שלמפרע ולעולם אסורה להנות קודם הפסח גזירה שמא תלך וכמ\"ש בסמוך:",
+                "דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בלא יחל כאלו הקדישו. אם על עצמו אסרו, עובר בבל יחל. ואם אסרו על אחר, הנהנה ממנו עובר בבל יחל. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "אחר הפסח. ולא חיישנן שמא לא תזכור שעברה על תנאה קודם הפסח ואי מניחה לה לילך אתיא לאתהני סד\"א תתסר בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה להנות קמ\"ל. הר\"נ. אבל בתוספ' משמע שאם הלכה לפני הפסח אסורה גם אחר פסח כדי שתזכור שאסורה ליהנות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכלומר שהם ב' יטים ר\"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר אפ\"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:",
+                "לעתיד לבוא. ולהכי קרו ליה לע\"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר, ולה\"ק לעתיד ולא קאמר להבא. רש\"י:",
+                "היא איבעיא בגמרא ולא איפשטא כו':",
+                "היינו לאיסורא לחוד, משום דספיקא לחומרא. אבל ללקות לא דלא מלקין על הספק:"
+            ],
+            [
+                "אסור כו'. כשיגיע מותר ה\"ל למיתני אלא משום דבסיפא שייך למתני אסור נקט ברישא נמי אסור. הרא\"ש:",
+                "דיש במשמעות זה הלשון ג' ענינים, איכא למימר עד פני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע, ואיכא למימר עד פני ימים האחרונים ויהיה מותר בימים האחרונים, ואיכא למימר עד. פני פסח והיינו עד שיצא. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דכיון דתנא אינו אסור אלא עד שיגיע, הוה כאלו תנא עד שיהא, דהכי משמע לישנא באיזהו לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע. הרא\"ש:",
+                "קבוע. כלומר שיש להמשכתו זמן קבוע כגון פסח שקבעה בו תורה שבעה ימים כי אמר שיהא אסור עד שיצא דכיון דידע זמן המשך אסורו אוסר עצמו בו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "הקיץ. שם לימות השרב אבל היה מפורסם זה השם אצלם על זמן בישול התאנים. הר\"מ:",
+                "שיקפלו. תנא רוב המקצועות. גמרא:",
+                "הקציר. ובמקום שיש קציר חטים וקציר שעורים עד שיתחיל קציר חטים דקציר המיוחד קאמר. תוספ':",
+                "כלומר שאע\"פ שאח\"כ ירד לבקעה והגיע קציר של בקעה כיון שעדיין לא הגיע קציר של הר אסור עד שיגיע קציר של הר. בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שניה. דגשמים משמע לת\"ק ירידת גשמים וגם משמע לשון רבים. ומיעוט רבים שנים. ולפיכך עד שתרד רביעה שניה ואפילו אמר עד שיהיו לפי שאין זמן קבוע למשך ירידתן. ורשב\"ג מיקל טפי ואמר עד זמן רביעה ואע\"פ שלא ירדו גשמים. הרא\"ש:",
+                "נ\"ל שיש ט\"ס וצ\"ל עד הגשם, וכ\"ה בפירוש הר\"מ. וכדאיתא בגמרא מחלוקת דאמר עד הגשמים, אבל אמר עד הגשם, עד זמן גשמים קאמר, כלומר אף ת\"ק מודה שאין נודר עד שתרד אלא עד שיגיע ומיהו לא סגי עד זמן אחרון שהוא ר\"ח כסליו אבל כשירדו אפילו בזמן הראשון סגי וכ\"פ הכ\"מ לדעת הר\"מ. אבל בעיקר דין משנתינו לא בי��ר הר\"ב אימתי זמן ירידת גשמים שכשירדו עבר זמן נדרו. והר\"מ בחיבורו כתב כשירדו מכ\"ג מרחשון שהיא הבינונית והר\"ב סמך על המסתבר דמסתמא בלשון ב\"א הוא על דבר הממוצע. ועתוי\"ט:",
+                "השנה. נ\"ל דרבותא דמתניתין דמתסר בעיבורה לנודר מתחלת השנה איצטריך דאי בנודר מר\"ח שבט פשיטא דהשנה עד ר\"ה משמע אלא ודאי בנודר מתחלת השנה אתא לאשמעינן דטתסר בעבורה כו' ואפשר דאפילו בנדר שנה אחת סתם אסור בעיבורה כל שקדם נדר לחודש העיבור דמסתמא שנה זו משמע. הר\"נ. והרא\"ש כתב דהיינו לומר שאם אמר שנה אחת אסור יג\"ח ולא אמרינן לא היתה דעתו על שנה מעוברת אלא כסתם השנים שהן י\"ב חודש אלא בנדרים הלך אחר לשון ב\"א ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה:",
+                "ויש דגרסי עד סוף אדר עד סוף אדר שני וכן עיקר, דלשני האדרים חשיב חד ירחא. דלאידך גירסא ראש וסוף למה לי, חדא סגי. הרא\"ש.",
+                "שדרך. דוראי רוצה לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין. ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "והא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום, דלילי הצום לאו דוקא, שהרי אוכל הוא מבערב, אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר. הר\"ן:",
+                "וצריך לחלק בין לא נתכוין דהכא, לשלא נתכוין דסוף פרקין, דהכא לא מוכח כמו לקמן. הר\"נ. ועתוי\"ט בשם הרא\"ש והרא\"ה דהלכה כמותם. וא\"צ לחלק:"
+            ],
+            [
+                "שאני כו'. קונם מה שאני נהנה משלך. הר\"נ:",
+                "לבניך. דרך כבוד הוא שיקח מתנה לבניו. ולא לעצמו. הרא\"ש:",
+                "להפר. צ\"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו. ולי נראה דברישא ובסיפא כאן שייך דוקא לשון הפרה משום דהנדר אינו נעקר מעיקרו כנדר גבי חכם משום דמה שאמר הריני כמו שהתקבלתי או זהו כבורי מתקיים הנדר וא\"כ עד אותו שעה קם הנרר דומיא דבעל דמיפר להבא. ת\"ח:",
+                "כבודי. שאתכבד על ידיך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל. הר\"נ:",
+                "נהנה לי. כלומר משלי. וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו אם \"לא יקבל ההנאה:",
+                "הרי אני. הריני מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך. רש\"י:",
+                "כאלו כו'. מפרש בגמרא דה\"ט משום דלהרוחה דידיה מכוין והא לא איצטריך. ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכה\"ג אכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ויכול לומר כן. אבל אין הבנים סמוכים כו' הוי איפכא דלהרוחה דידהו מכוין, וכל שאמרו הם הריני כו' התירו הנדר ואלו אמר האב אין בדבריו כלום. הר\"נ:",
+                "ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון, לפי שגם המפציר הוא מסרב וממאן בטה שחבירו רוצה, כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:",
+                "והוא הדין בת אחיו, אבל אחותו נקט טפי לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. רשב\"ם:",
+                "להנות לו. שאר הנאה:",
+                "אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש\"י:",
+                "זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה המרובה נתכוין. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וזה דבר קל ופריצות שכן רשעים דרכן לנדור ואם אמר לאו דאלו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו. רש\"י:",
+                "זהו פירוש דא\"כ אין נדרים וכאביי בגמרא דפירש א\"כ אין נדרים נתרים יפה. ועתוי\"ט:",
+                "דכיון דאחציף כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ואמו מנכסיו הא אחציף ליה ואם אין לו חרטה גמורה יחציף פניו ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודם. גמרא. ופירוש הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בנולד. גמרא מ\"ט דר\"א, דאלו רבנן מסתבר טעמייהו כמ\"ש הר\"ב. אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים שהיה נשבע ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, ופתח לו המקום בנולד דמיתה. ורבנן קאמרי דמתו דקרא היינו עוני כו' ושאני עניות דשכיח ולא הוי נולד. ועתוי\"ט:",
+                "רבי אליעזר כו'. משום דנקיט גווני טובא הדר ותני דבכולהו רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואומרים אלו היית יודע כו' והוא אומר לאו. רש\"י:",
+                "מת כו'. והוא הדין איפכא אלא נקט מלתא דשכיחא דגבי כלב לא שכיחא הריגה ולגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועוד אר\"מ. קולא אחרת. תוספ'. ולגירסא דלעיל וחכמים מודים לו ה\"נ מודים לו מדקתני ועוד:",
+                "לא תקום. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא כו' התורה הזקיקתך לפרנסו ולאהבו ולהחיותו. רש\"י:",
+                "ואין אתה כו'. בגמרא פריך דהא מוטל על הגבאים וזה אינו אסור דכשנותן לגבאי שיתן לו הוי כנותן מתנה לאחד כו' ומשני דכל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה, ופירש\"י אלא קרוביו מתגלגלין עמו:",
+                "ואין אלה אלא שבועה דכתיב כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שער ראשך. העקר אצלינו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא בתקנת בתראי ולכך ביאר בגמרא שאלו הח' מאות זוז היה לו קרקע שוה זה הסך וא\"ל אפילו לא ישאר לך שום דבר אחר פרעון הכתובה אלא ע\"ד משל שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה יש לך ליתן כתובה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמחוייב בו באכילת בשר לפי שנאמר וקראת לשבת עונג:",
+                "ומיהו לימד לא משמע דמסברא הוא. ובירושלמי ילפינן לה מקרא דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה, דמשמע דוקא כשכולו קיים. הר\"נ:",
+                "מקצתו. ע\"י חרטה בהתרת חכם, או מעצמו כגון שהיה אביו אחד מהם. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאלת\"ה שלא אמר בכ\"ף אלא כלישנא דמתניתין בוי\"ו, לא תלאן זה בזה, אלא לרבנן כל אחד הוי נדר בפני עצמו כדמסיק הר\"ב בסיפא, ולר\"ש כללא הוי והותר לאחד מותר לכולם. ולפ\"ז רישא דהכא רבנן, דאי כר\"ש למאי תנן לכולכם לתני לרבותא שאיני נהנה לזה ולזה בלא כ\"ף ותברא מי ששנה כו' ולהר\"מ שיטה אחרת. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יין כו'. צריכא כמ\"ש הר\"מ דתנא נדר שהותר מקצתו כו' לענין זמן הנדר ולענין דברים שנשבעים עליהם ומן האדם שנשבע עליהם:",
+                "יפה. מפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר דהא לא נדר אלא משום שהוא רע ונמצא שכשאינו רע אין נדרו נדר אלא ה\"נ קאמר חדא דאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהוא יפה וכן מפרשינן בבצל:",
+                "ובכולהו נדרים שהותרו מקצתן דינא הכי וכן בנמצא בהן אביו ואמו דפ\"ג וטעמא דכשעכשיו בחזרה עדיין הוא אומר הכל אסור חוץ כו' לא הורע כח הנדר:"
+            ],
+            [
+                "בנותיך. כלומר ולא ימצאו מי שישא אותן. דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כאמה כן בתה:",
+                "מה ראתה. ויש לפרש כלומר מה ראתה לעשות מה שעשתה שע\"י כן נתגרשה:",
+                "מותר. וצריך בכל זה הפרה אחר שאלה לחכם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת מ\"ש מהאומר שאביה רע ושמע שמת או עשה תשובה דתנן במשנה ג' דהוי נדר טעות וי\"ל דה\"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר. מה שאין כן באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב\"א ז\"ל. אי נמי אי אמר שהיא כעורה הכי נמי אבל הכא דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר. ר\"ש בר\"י ב\"ח ז\"ל:",
+                "אל שאול. וסיפיה המלבישכם שני עם ערנים כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אביה. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "ולא הפר. אלא שתק מעת לעת. רש\"י:",
+                "והקשה הרשב\"א הא כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הוי כאלו לא הקים כלל, ותירץ דשאני הפרה דקלישה לך טפי דבאפי נפשה לא מידי היא אלא בצרופא דאידך ובראוים להצטרף ביחד דוקא וכדתני דהפר אחד מהם ומת בטלה, לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפילו כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי וכיון דלא חזיא ההיא זימנא לא חזיא בתר זימנא:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. יליף לה בגמרא מדכתיב בנעוריה בית אביה פירש\"י כל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אביה ואפילו היא ארוסה במשמע ע\"כ דהאי קרא מוקמי' ליה בנערה המאורסה:",
+                "דכיון שאמרנו שבמשמעו שכל ימי נערותה לא תצא מרשות אביה ש\"מ דברשות אביה היא. ואלא מיהת כשרשות אחר שולט עליה דהיינו הארוס קאמר רישא דקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו אבל כשאינו שולט עליה שבבר מת לא יצאה מרשות אביה. ועתוי\"ט:",
+                "מפר כו'. לא מיירי בקדשה כשהיא נערה ובגרה ומטעם שנתרוקן רשות האב דמאי שנא ממיתת האב שלא נתרוקנה אלא בקדשה כשהיא בוגרת אמרינן ואע\"ג דתנינא חדא זימנא לקמן במ\"ה איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב כו' נקט סיפא בזו יפה כח הבעל בו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בדוקא נקט ששמע האב כלומר ולא הבעל דהכי מוקמינן לה בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא יליף ליה ודקדק מלת ארוס ולא קרי ליה מארס. עתוי\"ט:",
+                "זה הכלל. לאתויי הלך האב או שלוחו עם שלוחי הבעל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ודייק ממתניתין דסתמא קתני דמפר דאיכא במשמע ואפילו לא שמע. והר\"נ פירש מדקאמר כל נדרים ולא אמר נדר פלוני ופלוני והה\"נ ברישא גבי אב דינא הכי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פירוש תבעה ביום הבגר שאם לא תבעה ביום הבגר אין לה שנים עשר חודש מיום התביעה אלא מיום הבגר ואם כבר עברו עליה יב\"ח אחר הבגר אין לה אלא ל' יום כדין אלמנה דתנן במשנה ב' פרק ה' דכתובות ומשום דזה הוא פירוש דחוק בלשון המשנה אמרינן בגמרא תני בוגרת וששהתה כו' ועתוי\"ט:",
+                "הואיל כו'. ומסיק בגמרא משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר מה שאמרה התורה דבעל מיפר נדר אשתו משום כיון דהאשה נזונת משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאלו פירשה אם לא ירצה לא יהא נדר הלכך בקל חשבינן לה ככנוסה לענין הפרת נדרים כיון דנזונת משלו. ועתוי\"ט",
+                "מיפר. יחידי. רש\"י:",
+                "עד שתכנם כו'. דלא אמרינן על דעת בעלה נודרת כשנתחייב במזונותיה אלא משנכנסה לרשותו. הר\"נ. וכניסת רשותה להר\"מ, מסירתה לשלוחיו זו היא כניסתה גם להפרת נדרי' ולהטור לא סגי במסירת שלוחיו עד שתכנס לחופה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולפ\"ז אפילו לבדו מצי מיפר ותימא מנ\"ל לעשות מחלוקת שניה בין ר\"א לר\"י דלר\"א הא פרשינן דמיפר בשותפות ולר\"י מצי מיפר לבדו. והר\"נ אע\"פ שגם הוא מפרש כן כתב אח\"כ א\"נ כי אמרינן ר\"י קסבר יש זיקה לאו למימרא דלהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות. ועתוי\"ט:",
+                "שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח\"כ ועשה בה מאמר תפיס שני כדאמר בפ\"ה דיבמות יש מאמר אחר מאמר. רש\"י:",
+                "לפי שדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מכאן כו'. מאותה שעה שאצא מכאן ועד כו' והיינו דלא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן. ומש\"ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן. הר\"נ:",
+                "הרי הוא כו'. דאע\"ג דאיכא ק\"ו בע\"כ הקישן הכתוב. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דגבי אב דכתיב קודם כתיב נמי ואם הניא אביה אותה ביום שמעו ניחא ליה למנקט קרא דגבי בעל משום דגביה כתיב מיום אל יום:",
+                "מדקתני נדרה עם חשכה משמע שאפילו נדרים שלא לצורך השבת דכבר אכלה ודרך להפשיט תכשיטי שבת משחשיכה ותלי טעמא שאם חשכה ולא הפר כו' והא אפילו בתוך היום אינו יכול להפר אלא ש\"מ דאפילו שלא לצורך מיפר. גמרא:",
+                "בלילי וביום. שהיום הולך אחר הלילה כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר:",
+                "מפר עד כו'. ובדין הוא דליתני אינו מפר לכשתחשך כיון דלהחמיר קתני אלא להכי תנא האי לישנא משום דשייך ביה טפי מאי דמסיים מלתיה שאם קודם חשיכה לא הפר אינו יכול להפר לאשמעינן בהאי לישנא דמפירין בשבת אפילו שלא לצורך השבת. הר\"נ:",
+                "בגמרא ופירש הר\"נ דמשמע ליה מדכתיב לא יחל דברו כלומר לא יעשה דבריו חולין ודרשינן אבל אחרים מחלין לו שעושין אותו חולין ובחולין מותר שייך למימר בהו:",
+                "לא שאם יכול להכריחה שא\"צ ביטול, דליתא, דלעולם לא סגי בלא ביטול שבלב וכדאמר בגמרא בהדיא כו'. ודברי הר\"ב הכי יפורשו ואם אין יכול להכריחה סגי ליה במה שמבטל בלבו וא\"צ שיוציא לשון הפרה בשפתיו שכיון שאמר לה טלי אכלי ורצונו להכריחה אלא שאין ביכולתו כי מבטלו בלבו סגי אבל אפילו כשמכריחה ושומעת לו צריך נמי שיהא מבטל בלבו וכדאמרן אלא שזה חדוש הוא כשאינו יכול להכריחה שיהא סגי בביטול זה הוא שרוצה להשמיענו. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפר. בין האב ובין הבעל וקרא כתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנה ואישה יפירנו:",
+                "בספרי מפורש דהה\"נ דברים שבינה לבינו. והר\"ב השמיט משום דאכתי לא איירינן בהו ולא קאמר אלא לאפוקי דעת הר\"מ:",
+                "והקישא אנתארסה ונתארמלה מוקי לה. טור ועתוי\"ט:",
+                "נפש. מפרש בגמרא דה\"ק אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים דברים שיש בהם ענוי נפש כו':",
+                "אתקשט. קשוט הפנים כגון כחול ופקוס דבהא הוא דס\"ל לרבנן דמפר משום נדרי עינוי נפש אבל קשוט של צנעא אפילו רבנן מודו לר\"י דאין אלו נדרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה וה\"נ מוכח בגמרא:",
+                "אין אלו כו'. מדלא קאמר סתמא לא יפר ש\"מ דה\"ק נדרי ענוי נפש הוא דלא הוי הא דברי' שבינו לבינה הווין. גמרא. ועמ\"ש במשנה ב':"
+            ],
+            [
+                "פירות כו'. ומסתברא דלרבי יוסי נמי בנדרה מפירות מדינה שהיא דרה בו יפר דלא גרעה טדינתה מחנוני המקיפו וכי קתני יביא לה ממדינה אחרת כשלא נדרה מפירות מדינתה. הר\"נ:",
+                "ולא ימצא אחר שהוא מקיפו ופעמים שאין לו מעות ונמצאת היא מתענה. הר\"נ:",
+                "גמרא ודייקינן לה כיון דקתני ר' יוסי אומר אין אלו כו' ואיהו גופיה אמר אלו הן נדרי ענוי נפש, למה ליה למתני הרי זה יפר דברי ר' יוסי אלא לאשמעינן מכאן ואילך נמי ר' יוסי היא:",
+                "היינו טעמא דזה שכתב לעיל דניוול של יום אחד לא הוי ניוול לר' יוסי דהא לרבנן הוי ניוול הוא הדין של שעה אחת דלא שנא:",
+                "תמיה טובא, כיון שאין הלכה כר' יוסי, והרי לרבנן כל קישוט הוי בכלל ענוי נפש. ואפילו לר' יוסי כתב הר\"ב דלא פליג בנשבעה. ועוד דמידי הוא טעמא דלא פליג בנשבעה אלא משום דשבועה ליכא תנאה גבה אלא שבועה דלא ירחוץ לעולם קאמר ובהא לא פליג ואם כן הכא דסתמא קאמר ולא התנה שנשבעה ונדרה לפי שעה אם כן אף רבי יוסי מודה דהוי ענוי נפש. ועתוי\"ט שהאריך והניח דברי הר\"ב בצריך עיון:"
+            ],
+            [
+                "לבריות. קונם יהא עלי כל מה שאני נהנה לבריות. רש\"י:",
+                "וכי תימא דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לא קשיא דהתם אסר לה פירות חנוני אפילו בזמן שמביאם לה בעל הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהן שאינה נהנה מן הבריות אלא מן הבעל. הר\"נ והרא\"ש:",
+                "וקשה גבי חנוני אמאי יפר והרי יכולה להנות מלקט כו'. ויש לומר דמיירי בימות הגשמים דליכא לקט כו'. תוספ' והרא\"ש:",
+                "בלקט כו'. אפילו טובת הנאה לית בהו דלא כתיב בהו נתינה. הרא\"ש. ומה\"ט מפרש בגמרא דלא תנן נמי מעשר עני משום דלא פסיקא ליה, דדוקא במתחלק בתוך הגרנות דכתיב גביה והנחת בשעריך שרי לה לאתהנויי. אבל במתחלק בתוך הבית דכתיב נתינה ונתת ללוי ולגר אסור לה לאתהנויי. ועתוי\"ט:",
+                "כהנים כו'. אין זה תלוי בנדר אשה ואמרו בכאן לדמיון הדין כו'. הר\"מ:",
+                "על כרחו. אע\"ג (דגבי נדרים) טובת הנאה ממון כיון שאסר כל הכהנים והלוים בהנאה אי אפשר ליתנו לשום כהן ולוי ואין לו בהם טובת הנאה ואי אפשר לעכבו לעצמו הלכך הוי כאלו אינם שלו. ועין משנה י' פרק ט' דבבא קמא. ועתוי\"ט:",
+                "אחרים. ולא אלו וטעמא דשייך בהו טובת הנאה. ולהכי לקט כו' ומעשר עני דגורן דלא שייך בהו טובת הנאה כלל תנן דיכולה להנות ואע\"ג דהוי כמו האומר אלו שהרי לא נאסרו אלא לאשה זו מחמת נדר עצמה אלא טעמא משום דלא שייך בהו כלל שום טובת הנאה ולהכי לא תנן נמי עניים נהנים לי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואין להקשות והרי יכולה אשה לומר איני נזונית ואיני עושה כמו שכתוב במשנה ד' פרק ה' דכתובות דהא לא אמרה אלא איני עושה ולפיכך הויא כמפקעת מידי שעבוד שאינה יכולה:",
+                "והא דתנן במשנה ב' פרק ו' דערכין דאין הקדש מוציא מידי שעבוד מלוה התם הקדש דמים והכא קרבן דקדושת הגוף הוא. רש\"י:",
+                "תעדיף. מוקמינן לה בגמרא בהעדפה שעל ידי הדחק. הר\"ן. והיינו משום דכשנותן לה מעה המותר שלו:",
+                "דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשעבודיה כי אלמוהו הני מילי לכל היכא דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול. הר\"ן ותוספ'. ומשמע דהפרה מועלת לאחר הגירושין:",
+                "פירוש להקב\"ה שעשאם אבל אין לפרש למלאכתן דאם כן הוה ליה למעשיהן כדאשכחן סוף פרק קמא דנדרים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בתו. והפר לשם בתו רש\"י:",
+                "וזה לשון הר\"מ ועל הדבר שנדרה עליו לידע הדבר שנדרה והראיה גם כן למה שאמר ושמע כו'. ע\"כ לפי שיש שני שנויים אם על איזה דבר שנדרה כלומר או תאנים או ענבים. אם באיזה דבר נדרה כלומר או בנזיר או בקרבן:"
+            ],
+            [
+                "אלו שאיני כו'. לשון הר\"מ אסרה עצמה בתאנים וענבים בין בנדר בין בשבועה בין שאסרה עצמה בכל המין בין שאמרה תאנים וענבים אלו. משמע שמפרש דמתניתין תרתי קאמר או שאמרה אלו או שאמרה שאיני טועמת דהיינו בכל המין. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שאין הנדר מופר עד שיפר כולו אבל מה שהפר מופר כו' וכולי עלמא מודו בהכי. הר\"נ: [כח] דאי לא תימא הכי לתקש הפרה להקמה:",
+                "משום דנעשה הנדר טעות מעקרו הלכך כיון דהותר מקצתו הותר בולו שלא היה דעתו אלא שיהא כל הנדר קיים אבל הפרת הבעל שהוא מכאן ולהבא מה שהותר הותר והשאר עומד באיסורו. הרא\"ש.",
+                "שני נדרים. בגמרא מוקמינן למתניתין דרבי שמעון היא, דאמר עד שיאמר שבועה לבל אחד ואחד, פירש הר\"נ הכי נמי לא חשיבי שני נדרים עד שתאמר שאיני טועמת לכל אחד ואחד אבל אם אמרה קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענב לרבי שמעון נדר אחד הוי ולרבנן הוה להו שני נדרים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מחתנו. קרי ביה חותנו כמו חותן משה:",
+                "מעות. הא דנקט מעות משום דאי יהיב לה מזונות א\"צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכיה בהן והיינו דתנן בפרק אין בין המודר וזן את אשתו ולא הצריכוהו לומר ובלבד כו' משום דכיון דאיהו זכה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפילו נתן לה בעלה מזונות הקצובים לה וצמצמה והותירה אין לבעל זכות באותו מותר כלום. הר\"נ:",
+                "אלא כו'. הר\"מ והר\"ב לא פירשו אי דוקא בעינן הני תרי לישנא אבל ע\"מ שאין לבעלך רשות בהם בלחוד לא מהני, ואי לאו דוקא. ודעת הר\"ן לדעת הר\"מ דע\"מ שאין לבעל רשות בלחוד לא מהני, ומתניתין ר\"מ הוא כו'. ואפילו באומר כל מה שתרצי עשי הואיל ואמר שאין לבעל רשות מהני לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר אחד מהני ה\"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן איזו דבר לאותו דבר בלחוד ול\"נ דהר\"מ מפ' דשמואל ס\"ל דאפילו לרבנן ע\"מ כו' בלחוד לא מהני וסובר נמי דע\"כ לא אמר שמואל דבעינן תרי לישנא אלא באומר מה שתרצי עשי אבל כי אמר מה שאת כו' אפילו לא אמר ע\"מ כו' מהני. שכשמיחד תנאי במתנה עצטה סגי לרבנן. אבל הר\"ב מפרש בפ\"א דקידושין מ\"ג דהלכה כחכמים ולא הצריך אלא ע\"מ כו' וכאן סתם ומשמע דבעינן תרווייהו וצ\"ע. וע\"ע בפ\"ח דסנהדרין בהר\"ב מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "בו ביום. שנשאת כדאוקי לה בפ' נערה בשנשאת ונתגרשה בו ביום וכי קתני נדרה בו ביום לרבותא נקטיה דאע\"ג דבו ביום היתה ברשות אביה קודם שנדרה אפ\"ה כיון שנשאת אין לה תקנה אפילו לאותו יום עצמו. הר\"נ:",
+                "ואי הך חזרה דארוסין בלחוד היא נמי אינו יכול להפר בשותפות האב דכיון שנשאת שוב אין לאביה זכות בה. הר\"נ:",
+                "זה הכלל. לאתויי מסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הרא\"ש. וטעמייהו שהרי יש מהן שנדריהן קיימין מפני שכבר נתבגרה אבל הר\"מ כתב ר\"ל שהן היו נערות בשעת קבלת הקידושין וכל מה שמנה מהן בוגרת ר\"ל שהיא בשעת הנדר כבר בגרה. והר\"ב התחיל בפירוש הרא\"ש וסיים בפירוש הר\"מ:",
+                "הנך תשע כולהו איתנהו בכלל תלת דהיינו יתומה בחיי האב ויתומה ממש ובוגרת כו'. אלא דר\"י פליג כל חד לתלתא כדי לחדד התלמידים. הר\"נ:",
+                "ועדיין כו'. אשמועינן דאפילו היתה קטנה כשנשאה יצתה מרשות אביה בהנהו נישואין וכי קתני ועדיין היא נערה הה\"נ אפילו היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והאי דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינה כלום. הר\"ן. והר\"מ פירש שנתקדשה כשהיתה קטנה וחזרה לבית אביה ועדיין היא נערה ואח\"כ נתקדשה, אביה ובעלה מפירין נדריה ופליג על דין נערה שלישית שמנה ר\"מ. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "וכן בסיפא שכן מה שאינה רשאה לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תיאסר עליו ג\"כ גנאי הוא לו. טור. וי\"ל שיותר הוא גנאי לו שלא תהנה ממה שלא תעשה, א\"נ להיפך, הלכך תרווייהו צריכי:"
+            ],
+            [
+                "גמרא דיכולה למימר אנא הא חזינא גברא הוא דנסתחפ' שדהו כלומר קדושת כהונתו גרמה לו דהא אונס בישראל משרי שרי הלכך מזלו גרם ויש לה כתובה:",
+                "עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה. רש\"י:",
+                "ובעל בכלל. ואע\"ג דבמ\"ג לא הוי בכלל כל הבריות הכא מוכחא מלתא דהא מכוונה לאסור המותר ולכל ישראל הא קיימא באיסור אשת איש. גמרא:",
+                "באחר. דשמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא. הר\"נ:",
+                "תביא ראיה כו'. איכא למידק כיון דמדינא מתסרא אבעלה כמשנה ראשונה. איסור שבה להיכן הלך וכ\"ת דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכי אמרה טמאה אני אפקעינהו רבנן כו' דהתינח כשאומרת לכשר נבעלתי אבל כשנבעלת לפסול שנעשית חללה אכתי אסורה לבעלה ומתניתין סתמא קתני. ותירצו דמשנה ראשונה לאו דינא קתני דמדינא ודאי אין האשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא משום דהא מלתא דטמאה אני לך כסיפא לה תקינו במשנה ראשונה להימנוה ראי לאו דקושטא קאמרה לא הוות מזלזלא נפשה למימר הכי ומשנה אחרונה אוקמוה אדינא. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "ותהא נטולה כו'. בפ\"ג דכריתות מפורש כמה גווני דאיסור חל על איסור ומנייהו איסור מוסיף וה\"נ דכוותה דאע\"ג דכבר היא אסורה לעלמא באיסור א\"א מגו דאתוסף בנדרה איסור על בעלה חל נמי על האחרים ובאיסור מוסיף אף ר\"י מודה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The explanation of the halachic codes in the name of Rav Hai Gaon, of blessed memory, is that the singing mentioned herein refers to love songs written in praise of mortal beauty.  However, the recital of songs (hymns) of praise an exaltation, and those that record the benevolent acts of the Almighty accompanied by music and merriment, at weddings and banquet halls is an accepted custom among all Jews."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sotah",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The explanation of the halachic codes in the name of Rav Hai Gaon, of blessed memory, is that the singing mentioned herein refers to love songs written in praise of mortal beauty.  However, the recital of songs (hymns) of praise an exaltation, and those that record the benevolent acts of the Almighty accompanied by music and merriment, at weddings and banquet halls is an accepted custom among all Jews."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,409 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "לאו מהמקנא דייק. שיכול לפרש הבא לקנאות, אלא כדפירש\"י. מדלא תני ר\"א אומר מקנא אדם לאשתו. תוספ'. ולישנא דמקנא לשון כעס הוא שמכעיסה ומקניטה. ופירש\"י כמו הם קנאוני כי קנאה חמת גבר. ולהלכה שכתב הר\"ב דחייב לקנאות לישנא דהתראה כמו ויקנא ה' לארצו. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ע\"פ כו' דסתירה אתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. ובטומאה כו\"ע מודו דעד אחד נאמן לאחר קינוי כו'. גמרא:",
+                "הכי יליף לה בגמרא דף כ\"ח:",
+                "פירוש אפילו ע\"פ שנים כו'. אבל בזמן שיש מי המרים. אע\"פ שאם תסתר ע\"פ עצמו או ע\"פ ע\"א תאסר עליו עולמית הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר ע\"פ ב' ואז ישקנה, לפיכך רשות או חובה לקנאות. משא\"כ בזמן הזה שא\"א שתשוב להתירה אסרו לקנאות כלל:"
+            ],
+            [
+                "ואמר לה לאו פרושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה\"ק לא תדברי כו'. רש\"י:",
+                "לביתה. כלומר לבעלה לפי שלא אסרתה תורה מספק אלא ע\"י קינוי:",
+                "באש בינונית:",
+                "בתרומה. כדילפינן לקמן שלשה ונטמאה אמורים בפרשה, אחד לבעל ואחד למסית ואחד לתרומה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "עדים. ה\"ה לע\"א, שכל מקום שהאמינה תורה לע\"א הרי כאן שנים. תוספ' ועמ\"ש מ\"ב פט\"ז דיבמות:",
+                "אע\"ג דדרשינן ליה לע\"א נאמן בסוטה. אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי. רש\"י:",
+                "והדר א\"ל ר\"י מקרא דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן, מן התורה האיש מביא את אשתו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כדרך. כלומר כמו שמאיימין יותר על עדי נפשות מעל עדי ממונות, כדאיתא בסנהדרין, כמו כן מאיימין יותר על האשה. אבל לא שאותו איום עצמו אומרים באשה שאין ענינו לענינה כלל:",
+                "כשאמר יהודה צדקה ממני, עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי. תנחומא:",
+                "וכל משפחת כו'. שאי אפשר שלא יהיו נמצאין אנשי ביתה ומשפחתה בזכרון אלו הדברים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ויוצאת. ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:",
+                "דאל\"ה מאי מעלין, הא התם קיימא לפני הסנהדרין שבלשכת הגזית שבעזרה. גמרא. ור\"ל מורידין ומעלין ומורידין:",
+                "המזרח. שער החיצון שבו נבנסין להר הבית לשער נקנור ומשם לשער נקנור הוא שער העליון שבין עזרת ישראל לעזרת נשים. רש\"י:",
+                "ששם כו'. ובמ\"ג פ\"ו דשקלים פירש הר\"ב שער הנשים לעמוד על קרבנן. היינו בנידר ונידב או שאר חובות שאינן מחוסרי כפרה:",
+                "מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו שער מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בהן ידן, ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת, לפיכך לא קדשום שיוכל לעמוד בחלל השער כו'. שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא. לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרי רחמנא. רש\"י:",
+                "לא היה כו'. אע\"ג דגזרת הכתוב הוא שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא. תוספ':",
+                "על שם שהיו מצויין שם בעזרה יותר משאר העם. רש\"י. ואם היו פורסין סדין בינה לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים שאין אשה בושה מפני חברותיה ולא יוסרו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "נזמים. הם תכשיטי האף. הר\"מ. ומלשון הר\"ב פרק ו' דשבת גם דאוזן בכלל:",
+                "לפי שנאמר בתחלת פרשת עריות כמעשה ארץ מצרים וגו'. ואף על פי שנאמר כמו כן וכמעשה ארץ כנען וגו' ויקחו חבל שבמדינה כל השינויים שנוכל לעשות עושין כדי לנוולה ולפיכך לוקחין חבל מצרי שלא מהמדינה. תוספ'. וכן יש לפרש כפיפה מצרית דריש פרק ב'. ועתוי\"ט:",
+                "גס. כשהאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה. ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדוש על המים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "תחלה. לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. רש\"י. ובגמרא הא כתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה. אמר אביי כי לייט לייט תחלה ירך והדר בטן, ומיא כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך. כקללה נמי הכתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההיא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים:"
+            ],
+            [
+                "עיניו:",
+                "בשערו:",
+                "נתלה. כל זה מבואר בקרא שופטים י\"ד. שמואל ב' י\"ד וי\"ח. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דהתם חדא שעתא, הכא ז' יומי. גמרא. וקשה דבמרגלים נפרע מהם יום לשנה א\"כ היתה מדת פורעניות מרובה ממדה טובה של מרים תוספ'. וי\"ל דלא קשיא שמפני מדה טובה הוצרך הפורעניות להתאחר כל כך כך שלא ימות אחד מהם פחות מבן ס'. ועתוי\"ט:",
+                "ואין באחיו כו'. שהיה שליט. הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים, ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים. רש\"י:",
+                "גדול מיוסף. מי לנו לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו. הרי מדה שמדד לקבור את יוסף ע\"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב\"ה. רש\"י:",
+                "על כל כו'. ומ\"מ בהא עדיף מרע\"ה שעמו לא נתעסק אלא המקום ב\"ה משא\"כ בשאר הצדיקים שכבוד ה' יאספהו ועכ\"ז מתעסקים בו [גם] בני אדם כדרך כל הארץ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "חדשה. בגמרא יליף ליה מקרא והוא אליבא דכו\"ע. ועתוי\"ט:",
+                "חצי לוג. הלכתא גמירי לה. רש\"י. וצ\"ל דהכי גמירי לה שצריך המים למחות הכתב יפה יפה בקלות. ולפיכך ר\"י שממעט בכתב ממעט במים. ועתוי\"ט:",
+                "לימינו. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין:"
+            ],
+            [
+                "בא כו'. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב כדאיתא בגמרא דף י\"ז. ועתוי\"ט:",
+                "הכי ס\"ד דגמרא, אבל למסקנא הוה טעמא דדריש הנקי (בלא יו\"ד) דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי, חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. רש\"י:",
+                "בגמרא והכי דריש. אלות אלות ממש, האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צואות וקבלות. דה\"י דגבי מעוטא למיעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה\"י דהאלה אינו ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה\"י דהאלות נמי למעוטא דריש לה:"
+            ],
+            [
+                "ומדבקים אותן בדבק שקורין אותו גלי\"ד ועושין כו'. רש\"י:",
+                "שהיו מעבדים הקלפים בעפצים שקורין גלי\"ש:",
+                "בדיו. מלאכת עשייתו מבואר במ\"ב פרק ב' דמגילה. ואלא מיהו שאני דיו דהכא מדהתם דהכא דכתיב ומחה קפיד קרא אכתב שהוא יכול להמחות ולפיכך בשהוטל קנקנותם בדיו שעל ידי כך מתקיים הרי זה פסול לפרשת סוטה. אבל לדהתם אינה פסולה, דהתם לא קפדינן שתהא יכולה להמחק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ארוסה כו'. אע\"פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי להקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן הקדימה המשנה:",
+                "חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנתנק ע\"י משקה נראה כעושה ערעור. והוא לשון זעקת שבר יעוערו. וכן הוא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ג ליה במשנה. וה\"ק לא על קודם שתתארס כלומר אם בנשואין הראשונים השביעה אינו מגלגל על קודם שתתארס וכן לא משנתגרש' ונסתרה כו'. ואח\"כ החזירה והשביעה לאחר נשואין שניים לא היה מתנה עמה על אחר הגירושין, ומילי מילי קתני. ועתוי\"ט:",
+                "הכלל כו'. הא היתה אסורה כגון אם היא יבמה. ואם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו כדתנן במ\"ב פ\"ק ואם מת חולצת כו'. ואי נמי במחזיר גרושתו ואם זנתה בנשואין הראשונים נאסרה עליו, לפיכך יכול להתנות על כל זה. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ירושלמי ואין הדבר כיעור, ומניח מפה ואינו חוצץ, ומביא כהן זקן. ואפילו תימא כהן ילד, שאין יצה\"ר מצוי לשעה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מקריב. גמרא, הא אקרבה, ה\"ק כו', ובהשקאה גופה פליגי ר\"ש ורבנן:",
+                "לאו דוקא נקט דקרא אתא לרשומן ניכר, דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן ארשומו ניכר דלאו מיחוי הוא כו', אלא עיקר קרא אם הקריב מנחתה ואח\"כ השקה כשירה, כדדריש ר\"ש והשקה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "איני כו'. ואע\"פ שאינה אומרת טמאה אני שאין כופין אותה לשתות. הר\"מ:",
+                "נגנזת. דכל כתבי הקודש שאינן לקרוא בהן נננזין שלא יתבזו. רש\"י:",
+                "והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאימר לקמן ואלו שמנחותיהן נשרפות כו':",
+                "מערערים. לשון ערער תתערער. שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע\"כ:",
+                "רש\"י. ונראה שנתכוונו להעמיד המשנה כר\"ע דסבר דאומרת איני שותה כי אומרת מחמת בעתותא הוא דמערערין, והכא מחמת בעתותא אנן קיימינן. וא\"נ לר\"י דסבר דלעולם מערערין, וטעמא מפרשים אליביה דלעולם אע\"פ שאין אנו רואין בעתותא יש לנו לחוש דלמא מחמת בעתותא:"
+            ],
+            [
+                "אימא סיפא אם יש לה זכות תולה והא ר\"ש סבר דאין זכות תולה. ומשני בזכות כרבנן ס\"ל:",
+                "דמחמת בעיתותא פתאומית רגילה לפרוס שמרפים הדמים ונפתח המקור. ולא דמי לחרדה מסלקת הדמים דתנן סוף פ\"ד דנדה. שהיא דאגה אינה באה פתאום. גמרא:",
+                "וטעמא שהוא נקרא מחנה לויה. ועתוי\"ט:",
+                "לפי סעד שער נקנור הוא מחנה לויה וקוראהו בכלל הר הבית ושער נקנור עצמו אע\"פ שהוא בעזרת ישראל לא נתקדש כו' וקדושת עזרה ר\"ל עזרת ישראל. ומשם ואילך שהוא מחנה שכינה:",
+                "אלא מיהת הכל לפי זכותה שאינה דומה עושה מרובה לעושה מועט:",
+                "שנה. ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. דכתיב וחטיך בצדקה פרוק וגו' הן תהוה ארכה לשלותך. וכתיב כולא מטה על נבוכדנצר מלכא וגו' לקצת ירחין תרי עשר. גמרא:",
+                "ב' שנים כו'. ירושלמי. שנה אתת מנבוכדנצר. ב' שנים מאמנון. ויהי לשנתים ימים. ג' שנים מאחאב וישבו שלש שנים אין מלחמה:",
+                "תדע כו'. תראה ותלמוד בפרשת סוטה, דילפינן ונקתה ונזרעה זרע. ונקתה ע\"י זכיות כדי הריון תשעה חדשים, וי\"א יותר כדמפרש בגמרא:",
+                "כאלו כתיב בטי\"ת. מענין חבית שנתרועעה וטפלה בגללים, וטפלה של תנור. כי התי\"ו והטי\"ת מתחלפין במוצא דטלנ\"ת. והר\"מ פירש תפלות דברי הבאי ודברי משלים. מלשון היאכל תפל בלי מלח, שענינו דבר חסר וגרוע:",
+                "ורבנן כלומר בן עזאי, מבעיא ליה לכדר\"י בר\"ח דאמר אין ד\"ת מתקיימין אלא בידי מי שמעמיד עצמו ערום עליה. פירש\"י שפירש מכל עסקיו ונעשה עליה עני וחסר כל. ל\"א שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד ללמוד מכל אדם:",
+                "לשון הר\"מ, החכמים קורין עצמם פרושים להיותם מופרשים מבני אדם שיש להם חסרונות והמדות הפחתיות והרדיפה אחר תאות העולם. הם מיחלים לשכר העוה\"ב ו, למדות המעולות:",
+                "מבלי כו'. או מכלי עולם. שאלו הדברים המפסידים מציאות האדם. הר\"מ. ורצה מציאות האדם לפי שהוא עיקר הבריאה בעולם השפל וכן אמרו על ג' דברים העולם עומד:"
+            ],
+            [
+                "מתנוונה. פליני בה רב יוסף ס\"ל דלתנא קמא מתנוונה נמי לא ורב ששת סובר דת\"ק נמי ס\"ל דתולה אבל מתנונה וכו'. ופ. רש\"י ו, לא פליגי עליה דרבי. אלא בסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עדים כו'. בא עליה ואע\"ג דבהני אגלי מלתא למפרע דכי קדיש בטעות קדיש גזירה שמא יאמרו מוציאים מכלי שרת לחולין. גמרא. ת\"ח:",
+                "שלא בדקדוק כתב כן, דקריבה היינו על המזבח, ואלו בית הדשן היינו מקום בעזרה לפסולי מוקדשים הנשרפים, כמ\"ש הר\"ב לעיל מ\"ג. אלא כתנאי, וכו\"ע כל שממנו לאישים הרי זה בבל תקטירו מדכתיב לא תקטירו ממנו כו'. כל שממנו כו'. דר\"א סבר מקריב השירים על המזבח ולשם עצים. ולרבנן לית להו האי סברא אלא נשרפים שיריה על בית הדשן. כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא דה\"ה חובה. ועתוי\"ט:",
+                "כדדרשינן בקדושין דף ע\"ז:",
+                "ולשון ספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין:",
+                "ואע\"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא בנות אהרן, טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלוקת, כמו שכתב הר\"ב בריש פרק י\"ב דזבחים:"
+            ],
+            [
+                "מה בין כו'. שייר ש טובא הנך דסוף פ\"ק דקידושין וכן הא דאין אשה מפירה נדרי בתה:",
+                "עיין פירושו פ\"ד דנזיר מ\"ו כו'. ונ\"ל דפירוש לכשיגדל כלומר לאחר שנעשה גדול לענין נדרים ומיהו עד שיביא ב' שערות אחר י\"ג שנים ותו לא דפשיטא דמכיון שיצא מרשותו לגמרי פקעה לה הדרת אביו וממילא א\"צ להשלים עוד נזירותו. ועתוי\"ט:",
+                "בתו. לאמה כשהיא קטנה. רש\"י:",
+                "בתה. דכתיב כי ימכור איש את בתו. גמרא:",
+                "לאו לאפוקי נערה, דבהדיא תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. אלא לאפוקי בוגרת:",
+                "מקדשת. מרישא דקרא דאת בתי נתתי לאיש יליף ליה, ואמר אבי הנערה אל הזקנים משמע למעט אמה דאינה זכאה בבתה לתת. תוספ':",
+                "אותו לגופיה איצטריך דבלא כסותו ועיקר טעמא משום בזיונא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאומרת אליהם רבויא:",
+                "אלמנה כו'. משום דחלוקין בטעמא הוצרך לחלקן. תוספ':",
+                "ולא צריכין לומר רחלוצה משום אשגרת לישנא כמ\"ש בריש פ\"ט דיבמות. אלא כל עון קאמר ועון דד\"ס נמי בכלל, כדאשכחן לענין הירא ורך הלבב, דס\"ל דיראת עבירה דד\"ס בכלל זו. נ\"ל. תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "ולא דמי למ\"ג פ\"ד דיבמות. דהתם ספק נשואה, והוי ספק אי עומד לגבות כלל. משא\"כ הכא דכשמת הבעל ודאי עומד לגבות אלא מטעם אחר נבוא להפסידה הוי היא בגבתה ומוחזקת. גמרא:",
+                "ולא נוטלות. ולא שייך לומר העמד אשה על חזקתה כמו בפ\"ק דכתובות מ\"ו ח' ואימא לא זנתה, שהרי רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "יכול הוא כו'. והכי ס\"ל לרבנן או אשה או בנים כמ\"ש במ\"ה פ\"ו דיבמות. וכ\"ת הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא נ\"ל דהא דאילונית איסורייהו דמפקד אפריה ורביה ולהתזיק מצוה מן התורה אסרוה, אבל מעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה כו', ולפיכך לא החמירו בה וזהו שכתב הר\"מ שאין כאן עבירה, כלומר אלא תקנה. ומ\"מ אסור לעבור. אבל אילונית היא גזירה ובכלל עשו משמרת למשמרת, והוא עבירה מד\"ס. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא דאשת כהן ששתתה מותרת מבעי' ליה ובגמרא אשת כהן שותה פשיטא מהו דתימא אשת כהן דאפילו כי נתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ\"ל ומותרת לבעלה פשיטא במתנוונה דרך אברים כו' אימא דנאנסה כו'. קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "ומבלעדי אישך לקדמה שכיבת הבעל. תוספ':",
+                "אשת סריס. לשון הר\"מ סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן. וסריס שאדם כששתה כוס של עיקרין שמותרת לו. וקרי ליה סריס אדם לפי שע\"י אדם בא לו. כ\"מ ועתוי\"ט:",
+                "ותימא, הא שמעינן לה מאלמנה לכה\"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ\"ה איצטריך קרא דכי תשטה למעוטי הא לאו הכי שותה. תוספ':",
+                "משמע ליה כו' דבן ט' ויום אחד איש מיקרי לגבי שכיבה. כ\"מ. ובזה מסולק מה שהשיב עליו הר\"ב:",
+                "כדתנן במ\"ג פ\"ז דתמורה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר\"מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא\"ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דא\"א לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון. דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקי לה מיא לדידה. והא דלא תנן כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו:",
+                "דלביאת מים תלתא כתיבו. וצריכי, חד לצוואה שהקב'\"ה גוזר שיבואו בה המים, וחד לעשייה מודיע הקב\"ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים, וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר ירך תחלה. ותלתא וי\"ו לצואה ועשייה וידיעה לנואף. גמרא. ומש\"ה באיסורא דנואף סגי בחד וי\"ו לדרשא:"
+            ],
+            [
+                "את השלישי. לפי מה שכתב הר\"ב בפרק קמא דפסחים מ\"ו דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר\"ע נמי, פירש\"י שם דשלישי דהכא היינו משקין:",
+                "שאין לו כו'. גמרא. ומאחר דאין לו למה טמא. ומשני, מן חהתורה אין לו, מדין ק\"ו יש לו, ודור אחר פריך עליה:",
+                "עקיבא כו'. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיה לו לרבי יותנן בן זכאי שמנאם במשנה ח' פרק ב' דאבות, לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו, והוא ר\"א בן הורקנוס:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל משום דתפסת מועט תפסת. כיון דבחד ענינא הוא לר\"א. אבל לר\"ע דקרא דאלף בשל לוים וקרא דאלפים בשל שבת דתרי עניני נינהו, מקיימין המקראות שניהם כמות שהן:",
+                "ש\"מ דלר\"ע אלפים דאורייתא הן. ועתוי\"ט שהניח בצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מסיים בברייתא משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשי��ה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא, ולכן נ\"ל שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש\"י ותוספ', דלרש\"י בראשי פרקים עונים ראשי פרקים ולא יותר, ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונים הללויה, עד שיגמור את הלל. ולהתוספ' מתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו, וכן פרק שני כו':",
+                "את שמע. כסופר הפורס על שמע בבהכ\"נ. שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו. פירש\"י וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה. ומפרש בגמרא טעמא דר\"נ דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא:",
+                "ולא כקורין. נ\"ל דלה\"ק תו, לאפוקי נמי מדעת שלישית, כקטן המקרא את ההלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' כו'. להכי אמר כו' דאפילו כקריאה זו נמי לא:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא לא מייתי אלא בכל צרתם לא צר (ישעיה ס\"ג) דכתיב באל\"ף כו' (שם) ומלאך פניו הושיעם, אלא דמשמע הכי ומשמע הכי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מעוף. אפילו שיש לו ראיה מצפצוף העוף. ר\"מ:",
+                "עד שישאו כו'. כלומר משום סתירה שאין בה ב' עדים אינה נאסרת עליו. רש\"י:",
+                "שהואיל וטוות בלילה הנה מפחד בלילות מתקבצות לטוות בקבוץ ומשיחות ביחד:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני טה האמינה תורה עד אחד בסוטה, שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י. ובגמרא, אסורה. וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאלו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:",
+                "ומה כו' תימא דהוי מצי למיפרך התם איכא רגלים. לדבר ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא דאיתקיש סתירה לטומאה יש לומר דאהא סמיך:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לפרש בזה אחר זה שקבלו עדות הראשון והורו על פי עדותו. תוספ':",
+                "אבל ביבמות פרק ט\"ו לא פירש כן. משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו, אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר, ובדיש עידי סתירה, ומיהו אתיא במכל שכן דהא כשמעידין כך מזימין הראשון ופשיטא דמהימנו מדין מזימין שהאמינם התורה אפילו לגבי שנים:",
+                "דפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמרא. דאלת\"ה פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. וכתב ב\"י דאע\"ג דחד דמעיקרא משוינן ליה כתרי, הוי תרי ותרי ושותה. ופירש רש\"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזא\"ז. ועל כרחך בזה אחר זה איצטריך לאשמעינן, דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא, בחר וחד נמי היתה שותה. ע\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאי לאו קרא הוה אמינא נילף בק\"ו מיבמה דבלשון הקודש. רש\"י:",
+                "ורש\"י כתב דהכי גרסינן, ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון: ועתוי\"ט:",
+                "ויליף אמירה מסוטה. גמרא. ואתי שפיר לגירסת רש\"י, דאל\"כ מאי אולמיה דהאי מהאי:",
+                "ואיצטריך לאפוקי מרבי דאמר בגמרא והיו ככתבם כו'. גמרא:",
+                "ותפלה. גמרא רחמי הוא כל דבעי מצלי. פירש\"י דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכווין לצלי:",
+                "דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. פירש\"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, צבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס, אינו מואס בתפלתן של רבים. ומשמע להר\"ב דכ\"ש שאר לשונות דלא, דהא ארמי קרוב ללה\"ק הוא. ועתוי\"ט דלגירסא שלנו צ\"ל דתני ושייר (אע\"פ שתני אלו) הלל וקדוש וברכת הפירות והמצות:",
+                "ולא ילפינן מברכות הר גריזים כדילפינן מניה ברכת כהנים, להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה, ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב\"ה בלב שלם להנאתך:",
+                "מדלא כתיב והשביעו באלה. ואי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה כדלקמן מ\"ג. תוספ':",
+                "אגב דילפינן בשבועות ג\"ש זו לענין אחר נקט לה נמי הכא. דמהיכי תיתי דנבעי בלה\"ק. תוספ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואיידי דמשנה ה' ולהלן, תני נמי הכא כיצד:",
+                "במתן תורה. ובלה\"ק נתנה. רש\"י. ולא יליף קול קול משבועת העדות, דעניה וקול יליף. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עד כו'. והא דבמשנה ג' פי\"ב דיבמות קריאה אינה מעכבת בין לר\"א בין לר\"ע ואם קרא בלשון חול מעכב. כתבו התוספ' די\"ל דס\"ל דקריאה מעכבת וקסבר לא נחלקו ר\"ע ור\"א בדבר זה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וגו'. וסיפא דקרא, נגד הכהנים והלוים:",
+                "בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. רש\"י. ובגמרא מפיק לה מקרא:",
+                "אלו ואלו. שבהר גריזים ובהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין, אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה רש\"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו:",
+                "ופתחו כו'. בגמרא שם, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות. ת\"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה. ששניהם בלוים. ובקול רם ובלה\"ק ובכלל ופרט ואלו ואלו עונין אמן:",
+                "בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן. וכ\"כ הר\"מ שכל התורה היתה כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה, ומשם נעתקו. ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על י\"ב אבנים וכתיבתם ביום אחד. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר בכתב ולשון:",
+                "היטב. דאל\"כ באר היטב' למה לי. וי\"מ תיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה\"י הי\"ט היט\"ב (וכ\"ה גירסא הנכונה):",
+                "ונטלו כו'. ובירושלמי. עוד הוא מעשה נסים נתן הקב\"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:",
+                "כדכתיב והעלית עליו עולות רש\"י. וכתיב וזבחת שלמים וק\"ל דעדיפא הו\"ל לפרש דאף הכתיבה היתה אחר הקרבנות שכן סדרן הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "ב\"כ. ותימא דלא פירש מנלן בלשון הקודש. ובברייתא, כה תברכו, בלשון הקודש, נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם. ועתוי\"ט:",
+                "תימא והלא עונין בשכמל\"ו כשהיו שומעין את השם, כדתנן מ\"ח פ\"ג דיומא, וזה היה הפסק גדול מענית אמן, ושמא היו עונין בשכמל\"ו לאלתר כשהיו שומעין השם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. אבל בין ברכה לברכה לא היו עונין בשכמל\"ו דלא היו עונין רק כשהמברך היה אומר ברוך ה' אלהי כו':",
+                "ומיהו נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע:",
+                "ובא ושרת (דברים י\"ח) אתקיש ברכה לשירות דכתיב (שם י) לשרתו ולברך בשמו:",
+                "וישא. נ\"ל דלאו ר\"י אמרה, דאי הכי לדי��יה בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן אלא ארישא מהדר ג\"כ מנלן שנאמר וישא:"
+            ],
+            [
+                "ברכות כהן גדול. לא אתפרש מנלן דאין נאמרין אלא בלה\"ק ולפיכך נראה בעיני דאע\"ג דקאמר ברכת כהן גדול לא קפיד אברכות עצמן אלא על הקריאה מה שהוא קורא בתורה שלא תהא אלא בלה\"ק וע\"ז א\"צ ראיה כלל. דכיון שהוא בס\"ת והיא אינה כתובה אלא בלה\"ק וקיימא לן נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה מבואר כשהיה קורא, בלשון הקודש היה קורא. וראיה מהר\"מ בחבורו כו':",
+                "ועל ישראל. פירש\"י מתפלל על ישראל וחותם ברוך הבוחר בעמו ישראל:"
+            ],
+            [
+                "פרשת המלך כו'. וז\"ל הר\"מ הקריאה והברכות בלה\"ק שנא' תקרא את התורה הזאת כלשונה אע\"פ שיש שם לועזות ויש לתמוה ברכות מנלן ועוד דמשנתינו דייקא פרשת כו'. ועתוי\"ט:",
+                "דביו\"ט הראשון לא, דבמועד משמע בתוך המועד. תוספ':",
+                "בשמיני. בשמיני ס\"ד, הא אמרת במוצאי יו\"ט הראשון, ומשנינן אימא בשמינית. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בימה. נגזר משם במה. ערוך:",
+                "וקורא. אותה קרייה ע\"י מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "יושב. בגמרא, דבעזרת נשים היה כו', דלא נמצא מלך בבית שני לבית דוד:",
+                "אחינו כו'. תלתא זמני שכן לשון חכמים. וביש ספרים כפול ולא משולש. ועתוי\"ט:",
+                "וק\"ק הא אחר שנת השמיטה מיד בחג הסכות עדיין אין אסיף ואין מתנות עניים. ובירושלמי, ע\"י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות:",
+                "ואי משום דיש כאן דילוג בתורה יותר בכדי שלא יפסיק המתורגמן אין למלך מתורגמן ואין מתרגמין אחריו. רש\"י. וקשה דכ\"ש דאיכא גנאי ולי נראה דהכא היינו טעמא דבמקום המלך וככודו אין מקפידין על שהיות הצבור. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש\"י. וצ\"ע מנלן לשנות סדר המשנה פרשת המלך ואח\"כ ברכות כו'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בשעה כו'. האי דלא תני הכא נמי כיצד כדקתני פרק דלעיל מקרא ביכורים כיצד משום דהתם סליק מניה דקתני לעיל מניה ואלו נאמרין בלה\"ק. תוספ':",
+                "משוח כו'. מפרש בגמרא דומיא דשוטרים דכתיב ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה ויש ממונה על גביו. אף כהן ממונה ויש ממונה על גביו. אבל כה\"ג אע\"פ שהמלך ממונה על גביו, מיהו בעבודה ליכא. ואימא סגן, סגן לאו ממונה הוא, שכל עוד שלא אירע פסול בכה\"ג אין לסגן גדולה של כלום מן התורה ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים. תוספ':",
+                "ירושלמי הרי קריאת שמע דכתיב בה ודברת בם. והיא נאמרת בכל לשון. ומשני נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה להלן בלה\"ק אף כאן בלה\"ק. ואיכא דיליף הגשה הגשה מונגש משה אל הערפל. תוספ':",
+                "יהודה על כו'. כשאמר יהודה על שמעון היינו נמי להיפך. ולפיכך אמר תו ולא שמעון על בנימין:",
+                "וצחצוח. הוא מריטת כלי המלחמה כגון הסייף והרמחים. הר\"מ והוא מלשון נחושת ממורט ענין זך ולטוש:",
+                "ושפעת. לשון רבוי כמו ושפעת מים תכסך. ערוך:"
+            ],
+            [
+                "אחד כו'. בגמרא ילפינן לכולהו מקראי:",
+                "האוצרות. לאצור יין ושמן ותבואה. רש\"י:",
+                "ה' אילני. בגמרא ילפינן לכולהו מקראי:",
+                "אחד כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
+                "שומעין כו'. כמו שומעין דברי מערכי מלחמה של כהן. כלומר שהכהן אומר להן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בית שער. בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח. רש\"י. כלומר ואינו ראוי לדירה אלא להסתופף לפי שעה:",
+                "ואע\"ג דבאלמנה לכה\"ג כתיב לא יקח, אפ\"ה אינו לוקה עד שיבעול. ועתוי\"ט:",
+                "וחלוצה. לכאורה יהיה חוזר, שהרי מד\"ס היא הח,. לוצה לכהן הדיוט ולא שנאה א. לא משום אשגרת לישן. אבל הר\"מ העתיקה. ונראה דס\"ל דאינו חוזר מד\"ס דהא במלחמת הרשות היא:"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. בגמרא יליף להו. ולעבור עליו בשני לאוין:"
+            ],
+            [
+                "כלומר דודברו השוטרים אינן דברי עצמן אלא דברי כהן והשוטר משמיע. מונגש עד ודברו כהן מדבר וכהן משמיע. מודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע. מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. גמרא:",
+                "המתירא כו'. ומיהת מודו לר\"ע נמי דמי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה שחוזר כדכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו כדאיתא בגמרא:",
+                "וחלוצה. הא ודאי אשגרת לישנא היא. דהא פירש הר\"נ דלר\"י עבירה דד\"ס לא היא בכלל הירא מעבירות:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י, בראשם של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים כו', ויזקפו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:",
+                "מאחוריהם. פירוש מאחורי עם המלחמה ולשון הר\"מ מאחור כל מערכה ומערכה:",
+                "לקפח. פירש הר\"ב לחתוך. תרגום וערפתו ותקפיח.",
+                "ולהלן כו'. דאי מקרא קמא לא סגי דכיון דכתיב וגם משמע דמלתא באפי נפשה ולא תליא בניסה. ועוד דמגפה משמע בידי שמים יותר מדמשמע בידי אדם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גמרא רשות דרבנן זו היא מצוה דר\"י, מצוה דרבנן זו היא חובה דר\"י. ופירש\"י זו היא מצוה דר\"י ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר\"י דאין חתן יוצא לה אלא שר\"י קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש ואזיל. מצוה דרבנן דאמרי בה הכל יוצאין אומר נמי ר\"י הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצות דרשות נקטי פלוגתייהו. וע\"ע:",
+                "ותימה דכ\"ע הא ס\"ל העוסק במצוה פטור כו' וא\"כ אפילו במלחמת מצוה לא היה רשאי להתבטל ממצוה דהא אחתן מחדרו לא קיימא פלוגתייהו כלל. ויש לפ' דה\"ק וסובר שלא היה רשאי להתבטל מן המצוה הבאה לידו כשהוא עוסק במלחמה זו מפני שכבר הוא עוסק במצוה ופטור מזו הבאה לידו דמלחמה זו לאו דמצוה היא. ולפיכך לא יתבטל מהמצוה הבאה לידו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כי ימצא. ה\"ק שנאמר וענו ואמרו כו' וסדר עגלה ערופה כיצד כי ימצא. גמרא:",
+                "שלשה כו'. מפרש בגמרא זקניך שנים, ואין ב\"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי באן שלשה:",
+                "שנים. ות\"ק ההיא מבעיא ליה למיוחדין שבשופטיך. ור\"י וי\"ו דושופטיך דריש למנינא להביא עוד שנים, ות\"ק וי\"ו לא דריש. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ב\"ד. דבעינן זקני העיר וליכא. גמרא:",
+                "דר\"א. גמרא קסבר אי אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות. פירש\"י כמו ובהמה רבה:"
+            ],
+            [
+                "דזה אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהוא אמצעות הגוף שכולל כלי המזון שבהם נמשך המאכל. רע\"א מקום שאיפת הרוח הוא הצורך הגדול בחיות לפי שנאמר כל וכו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואין המום כו'. דמהו דתימא נילף מק\"ו ומה פרה כו', קמ\"ל דלא, דשאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה. כך למדתי מהגמרא:",
+                "קשה. פירש הר\"מ חזק ההמשכה. וכ\"כ בחבורו, נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה. אבל רש\"י מפרש נחל איתן קשה שלא נעבד. לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים אלא עמק. ועתוי\"ט:",
+                "וק\"ק דהול\"ל ואם אינו איתן כשר, שזה לשון דיעבד ולשון קצר כו'. והר\"מ פירש ענין איתן גדול כמו שנאמר גוי איתן הוא, ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השעור כשר. בא לומר שאיתן יש בו ב' פרושים, גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע\"פ שאינו גדול. ועתוי\"ט:",
+                "דגמר עריפה עריפה מחטאת העוף. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "במקום. בגמרא יליף ליה:",
+                "בלא מזון. והוצרך ללסטם את הבריות ולכך נהרג. רש\"י:",
+                "בלא לויה. יחידי בלא חבורה. רש\"י:",
+                "אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם נגשים. רש\"י:",
+                "לא היו כו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מלתא באנפי נפשה היא שרוה\"ק בשרם כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותרעה. פירש\"י דס\"ל האי תנא דאין ירידתה לנחל איתן אוסרתה אלא עריפתה. והר\"מ פירש דירידתה אוסרתה בהנאה ואפ\"ה תצא כו' דאדעתא דהכי לא אקדשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדת\"ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם הכיר בו לא היו עורפין:",
+                "משבא כו'. ורצחן מפורסם היה:",
+                "בן הרצחן. בריה קטילא. ירושלמי:",
+                "לא אפקוד כו'. ת\"ר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד וגו' מאי ואומר, וכ\"ת עון דידה אין, דבניה ודבנתיה לא, ת\"ש לא אפקוד וגו', וכ\"ת עון אשת איש אין עון דפנויה לא, ת\"ש כי הם עם הזונות יפרדו, הם עצמם נואפים כפרדים הללו. רש\"י:",
+                "ושכחה ומחלוקת. ועד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני. והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות יו\"ט כדאיתא בחגיגה והוא מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה. רש\"י:",
+                "אין אשכול וגו'. לראיה שאשכול נאמר לכנוי ארם החשוב בעיני אלהים יתברך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "השיר כו'. פירשו הפוסקים בשם ר' האי גאון ז\"ל דהיינו שיר של אהבה שבין אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו. אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדים של הקב\"ה מנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה:",
+                "משום דמנלן דמשבטלה סנהדרין כתיב כדאית' בגמרא ומשום דבהאי קרא לא כתיב ביה דאסור אלא משמע דנשבת מאליו, להכי מייתי מתניתין קרא בשיר לא ישתו, דלמיסר משמע:",
+                "והם הזקנים שאמר הקב\"ה עליהן תתן לך בכל שעריך. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומדקדוק הלשון שם העצם לא יתרבה, ואם כן האיך אמרו צופים. ונראה לפרש לדברי הר\"ב שהמקום הוא נקרא צופים בלשון מקרא כמה דאת אמר הרמתים צופים. וכן נקרא בימי התנאים אלא שנשתבש אח\"כ בפי ההמון והיו קוראין אותה צופיאה. ולשון הר\"מ, דבש הבא מא\"י נקרא צופים. משמע שר\"ל שהדבש נקרא צופים. ועתוי\"ט:",
+                "לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות ויו\"ט. רש\"י:",
+                "גמר. וסיפיה כי פסו אמונים מבני אדם. ואע\"ג דדוד אמרו, מצינו לו כמה מזמורים שאמרן על העתיד:"
+            ],
+            [
+                "וסיפיה דקרא וכל חלב תיו. וש ודגן. ואע\"ג דקרא בתרומה משתעי, הושאל שם מעשרות לכל המתנות. ונקט דגן לפי שהוא צורך לבני אדם יותר מהכל, והוא הדין לתירוש ויצהר:"
+            ],
+            [
+                "ואל מצנים יקחהו, מתורגם פולמסן במאני זיינא ידברוניה:",
+                "ופירשו התוספ' עטרות שעושין כעין כיפה למעלה מראשו. ועתוי\"ט:",
+                "ותימא דקדמו טובא לטיטוס כו', וי\"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו כו'. תוספ':",
+                "ותימא דלא תנן לה נמי. וי\"ל דשנויה הוא בהדי איסור גדולין דסוף פ\"ז דב\"ק ולא הוצרך לשנותה בכאן:",
+                "ורבותינו. ר\"ל רבינו הקדוש המחבר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י, מושלי משלות לתת אות אמלתא וטעם לחכמה לכנוס בה בשערי בינה, כגון ממשלת שועלים. ומ\"ם ראשונה במקום מן:",
+                "ולשון הכתוב לשקוד על דלתותי יום יום. ומפרש בשרשי קמחי, ענין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר:",
+                "העושר. כדאמרינן תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא. רש\"י:",
+                "ולבי מהסס, שא\"כ כינוי השם שלא לכבודו. והר\"מ כתבם, ופירוש קטנותם של חסידים בכללם ושרשם, לפי ששורש הדבר ותחלתו קטן ע\"כ. ובירושלמי גרס שהיה תמציתן של חסידים:",
+                "כתב רש\"י זה לא ידענא מה היא ע\"כ. ואנא לא ידענא אמאי לא מפרש כעין שמפרש לזיו הכהונה:",
+                "ומתה. לא ידענא אמאי נקט לשון משונה ולא קאמר ובטלה:",
+                "זיו הכהונה. שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלים על שלחנו רש\"י. וז\"ש חכם צ\"ל כהן:",
+                "חברים. ר\"ל תלמידי חכמים שנקראו כן ע\"ש שחברתם חברה נאמנת. ובני חורין. מיוחסים. רש\"י. חפו ראשם, שגברה ידי עזי פנים שהם עשירים ואלו עניים. ונדלדלו כו' אין חש להם: ואין דורש, לישראל. ואין מבקש, עליהם רחמים. עכ\"ל רש\"י: ואין שואל. בשלום חבירו. נ\"ל: הגדול. הוא ר\"א בן הורקנוס תלמיד ריב\"ז: שרו חכימיא, התחילו החכמים: ספריא. מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים: כחזנא. עיין ריש פ\"ז דיומא: כעמא דארעא. כעמי הארץ, דהיינו כאנשים הנבערים מדעת ומיראת ה':",
+                "מבקש. ול\"ק דלא אמר ואין דורש, כיון דתרי תנאי נינהו, ולישנא דמר הכין ולישנא דמר הכין:",
+                "בעקבות כו'. לפני ביאת משיח. רש\"י:",
+                "יאמיר. בפרק חלק גרס יעוות. ופירש\"י שלא יכבדו זה את זה. ל\"א מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי, ע\"כ. או יאמיר מענין גבהות כו', ויהיה ענינו היוקר יגדל עד למעלה, כאדם האומר יש יקרות שאין למעלה הימנו. ועתוי\"ט:",
+                "ביוקר. שהכל עוסקין במשתאות: ואין תוכחה, אין לך אדם שיוכל להוכיח, שכולם נכשלים בחטאות, וכשמוכיחן א\"ל אתה כמוני:",
+                "זריזות כו'. פירוש זריזות שהוא זהיר ומהיר במצות. כד\"א זריזין מקדימין למצות. הר\"ן. וכן בכללו שהוא זריז להשמר עצמו שלא תבא עבירה לידו. רש\"י. ופירוש נקיות, נקי באין חטא:",
+                "טהרה. פירש\"י צח ולובן ועדיף מנקי. והנ\"י מפרש טהרת הלב בשימנע עצמו מעבירות יגרום לו שאפילו במחשבתו לא יחטא. ועתוי\"ט:",
+                "פרישות. אף מדבר המותר פורש, להחמיר על עצמו. רש\"י:",
+                "קדושה. שהוא פרישות טפי להתקדש אפילו מהצריך לגופו, כגון נזירות יין ותעניות. י\"מ. ויהיה פירוש קדש עצמך במותר לך שאמרו תז\"ל כלומר במותר וצריך לך:",
+                "ענוה. מתוך שהוא מבזה עניני העולם בא לידי ענוה. הר\"נ:",
+                "יראת חטא. היינו שמצד החטא בעצמו מתירא. ולא מיראת הפורענות. אלא מאהבת המקום או מפני מוראו ואין זה מורא פורענות אלא שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו. א\"נ ר\"ל ש��דקדק מאוד פן יכשל בתטא אפילו בשוגג. י\"מ.",
+                "חסידות. פירוש שכל מעשיו לשם שמים. הר\"ן. ולי נראה לפרש דהיינו ויתורו עם חביריו לפנים משורת הדין במשאו ומתנו. י\"מ:",
+                "רוח הקודש. להשרות עליו שכינה. רש\"י:",
+                "תחיית המתים. בירושלמי, דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם, שבתחלה יתן בהם רוה\"ק, וע\"י זה יחיו. וכן פירוש נ\"י ונתתי רוחי בכם, שרוה\"ק נדבקת בהם. ואע\"ג דפשוטו נתינת הרוח בגופם כדי שיחיו, מדכתיב רוחי ולא רוח משמע הרוח המיוחד לה' דהיינו רוה\"ק. י\"מ:",
+                "ע\"י אליהו ז\"ל. ובירושלמי תחיית המתים מביאה לידי אליהו, ומייתי מדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. ופירש הר\"ן וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא שתהיית המתים גורמות לאליהו שיבא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,405 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sotah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "לאו מהמקנא דייק. שיכול לפרש הבא לקנאות, אלא כדפירש\"י. מדלא תני ר\"א אומר מקנא אדם לאשתו. תוספ'. ולישנא דמקנא לשון כעס הוא שמכעיסה ומקניטה. ופירש\"י כמו הם קנאוני כי קנאה חמת גבר. ולהלכה שכתב הר\"ב דחייב לקנאות לישנא דהתראה כמו ויקנא ה' לארצו. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ע\"פ כו' דסתירה אתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. ובטומאה כו\"ע מודו דעד אחד נאמן לאחר קינוי כו'. גמרא:",
+                "הכי יליף לה בגמרא דף כ\"ח:",
+                "פירוש אפילו ע\"פ שנים כו'. אבל בזמן שיש מי המרים. אע\"פ שאם תסתר ע\"פ עצמו או ע\"פ ע\"א תאסר עליו עולמית הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר ע\"פ ב' ואז ישקנה, לפיכך רשות או חובה לקנאות. משא\"כ בזמן הזה שא\"א שתשוב להתירה אסרו לקנאות כלל:"
+            ],
+            [
+                "ואמר לה לאו פרושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה\"ק לא תדברי כו'. רש\"י:",
+                "לביתה. כלומר לבעלה לפי שלא אסרתה תורה מספק אלא ע\"י קינוי:",
+                "באש בינונית:",
+                "בתרומה. כדילפינן לקמן שלשה ונטמאה אמורים בפרשה, אחד לבעל ואחד למסית ואחד לתרומה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "עדים. ה\"ה לע\"א, שכל מקום שהאמינה תורה לע\"א הרי כאן שנים. תוספ' ועמ\"ש מ\"ב פט\"ז דיבמות:",
+                "אע\"ג דדרשינן ליה לע\"א נאמן בסוטה. אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי. רש\"י:",
+                "והדר א\"ל ר\"י מקרא דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן, מן התורה האיש מביא את אשתו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כדרך. כלומר כמו שמאיימין יותר על עדי נפשות מעל עדי ממונות, כדאיתא בסנהדרין, כמו כן מאיימין יותר על האשה. אבל לא שאותו איום עצמו אומרים באשה שאין ענינו לענינה כלל:",
+                "כשאמר יהודה צדקה ממני, עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי. תנחומא:",
+                "וכל משפחת כו'. שאי אפשר שלא יהיו נמצאין אנשי ביתה ומשפחתה בזכרון אלו הדברים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ויוצאת. ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:",
+                "דאל\"ה מאי מעלין, הא התם קיימא לפני הסנהדרין שבלשכת הגזית שבעזרה. גמרא. ור\"ל מורידין ומעלין ומורידין:",
+                "המזרח. שער החיצון שבו נבנסין להר הבית לשער נקנור ומשם לשער נקנור הוא שער העליון שבין עזרת ישראל לעזרת נשים. רש\"י:",
+                "ששם כו'. ובמ\"ג פ\"ו דשקלים פירש הר\"ב שער הנשים לעמוד על קרבנן. היינו בנידר ונידב או שאר חובות שאינן מחוסרי כפרה:",
+                "מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו שער מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בהן ידן, ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת, לפיכך לא קדשום שיוכל לעמוד בחלל השער כו'. שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא. לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרי רחמנא. רש\"י:",
+                "לא היה כו'. אע\"ג דגזרת הכתוב הוא שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא. תוספ':",
+                "על שם שהיו מצויין שם בעזרה יותר משאר העם. רש\"י. ואם היו פורסין סדין בינה לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים שאין אשה בושה מפני חברותיה ולא יוסרו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "נזמים. הם תכשיטי האף. הר\"מ. ומלשון הר\"ב פרק ו' דשבת גם דאוזן בכלל:",
+                "לפי שנאמר בתחלת פרשת עריות כמעשה ארץ מצרים וגו'. ואף על פי שנאמר כמו כן וכמעשה ארץ כנען וגו' ויקחו חבל שבמדינה כל השינויים שנוכל לעשות עושין כדי לנוולה ולפיכך לוקחין חבל מצרי שלא מהמדינה. תוספ'. וכן יש לפרש כפיפה מצרית דריש פרק ב'. ועתוי\"ט:",
+                "גס. כשהאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה. ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדוש על המים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "תחלה. לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. רש\"י. ובגמרא הא כתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה. אמר אביי כי לייט לייט תחלה ירך והדר בטן, ומיא כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך. כקללה נמי הכתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההיא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים:"
+            ],
+            [
+                "עיניו:",
+                "בשערו:",
+                "נתלה. כל זה מבואר בקרא שופטים י\"ד. שמואל ב' י\"ד וי\"ח. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דהתם חדא שעתא, הכא ז' יומי. גמרא. וקשה דבמרגלים נפרע מהם יום לשנה א\"כ היתה מדת פורעניות מרובה ממדה טובה של מרים תוספ'. וי\"ל דלא קשיא שמפני מדה טובה הוצרך הפורעניות להתאחר כל כך כך שלא ימות אחד מהם פחות מבן ס'. ועתוי\"ט:",
+                "ואין באחיו כו'. שהיה שליט. הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים, ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים. רש\"י:",
+                "גדול מיוסף. מי לנו לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו. הרי מדה שמדד לקבור את יוסף ע\"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב\"ה. רש\"י:",
+                "על כל כו'. ומ\"מ בהא עדיף מרע\"ה שעמו לא נתעסק אלא המקום ב\"ה משא\"כ בשאר הצדיקים שכבוד ה' יאספהו ועכ\"ז מתעסקים בו [גם] בני אדם כדרך כל הארץ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "חדשה. בגמרא יליף ליה מקרא והוא אליבא דכו\"ע. ועתוי\"ט:",
+                "חצי לוג. הלכתא גמירי לה. רש\"י. וצ\"ל דהכי גמירי לה שצריך המים למחות הכתב יפה יפה בקלות. ולפיכך ר\"י שממעט בכתב ממעט במים. ועתוי\"ט:",
+                "לימינו. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין:"
+            ],
+            [
+                "בא כו'. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב כדאיתא בגמרא דף י\"ז. ועתוי\"ט:",
+                "הכי ס\"ד דגמרא, אבל למסקנא הוה טעמא דדריש הנקי (בלא יו\"ד) דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי, חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. רש\"י:",
+                "בגמרא והכי דריש. אלות אלות ממש, האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צואות וקבלות. דה\"י דגבי מעוטא למיעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה\"י דהאלה אינו ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה\"י דהאלות נמי למעוטא דריש לה:"
+            ],
+            [
+                "ומדבקים אותן בדבק שקורין אותו גלי\"ד ועושין כו'. רש\"י:",
+                "שהיו מעבדים הקלפים בעפצים שקורין גלי\"ש:",
+                "בדיו. מלאכת עשייתו מבואר במ\"ב פרק ב' דמגילה. ואלא מיהו שאני דיו דהכא מדהתם דהכא דכתיב ומחה קפיד קרא אכתב שהוא יכול להמחות ולפיכך בשהוטל קנקנותם בדיו שעל ידי כך מתקיים הרי זה פסול לפרשת סוטה. אבל לדהתם אינה פסולה, דהתם לא קפדינן שתהא יכולה להמחק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ארוסה כו'. אע\"פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי ��הקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן הקדימה המשנה:",
+                "חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנתנק ע\"י משקה נראה כעושה ערעור. והוא לשון זעקת שבר יעוערו. וכן הוא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ג ליה במשנה. וה\"ק לא על קודם שתתארס כלומר אם בנשואין הראשונים השביעה אינו מגלגל על קודם שתתארס וכן לא משנתגרש' ונסתרה כו'. ואח\"כ החזירה והשביעה לאחר נשואין שניים לא היה מתנה עמה על אחר הגירושין, ומילי מילי קתני. ועתוי\"ט:",
+                "הכלל כו'. הא היתה אסורה כגון אם היא יבמה. ואם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו כדתנן במ\"ב פ\"ק ואם מת חולצת כו'. ואי נמי במחזיר גרושתו ואם זנתה בנשואין הראשונים נאסרה עליו, לפיכך יכול להתנות על כל זה. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ירושלמי ואין הדבר כיעור, ומניח מפה ואינו חוצץ, ומביא כהן זקן. ואפילו תימא כהן ילד, שאין יצה\"ר מצוי לשעה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מקריב. גמרא, הא אקרבה, ה\"ק כו', ובהשקאה גופה פליגי ר\"ש ורבנן:",
+                "לאו דוקא נקט דקרא אתא לרשומן ניכר, דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן ארשומו ניכר דלאו מיחוי הוא כו', אלא עיקר קרא אם הקריב מנחתה ואח\"כ השקה כשירה, כדדריש ר\"ש והשקה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "איני כו'. ואע\"פ שאינה אומרת טמאה אני שאין כופין אותה לשתות. הר\"מ:",
+                "נגנזת. דכל כתבי הקודש שאינן לקרוא בהן נננזין שלא יתבזו. רש\"י:",
+                "והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאימר לקמן ואלו שמנחותיהן נשרפות כו':",
+                "מערערים. לשון ערער תתערער. שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע\"כ:",
+                "רש\"י. ונראה שנתכוונו להעמיד המשנה כר\"ע דסבר דאומרת איני שותה כי אומרת מחמת בעתותא הוא דמערערין, והכא מחמת בעתותא אנן קיימינן. וא\"נ לר\"י דסבר דלעולם מערערין, וטעמא מפרשים אליביה דלעולם אע\"פ שאין אנו רואין בעתותא יש לנו לחוש דלמא מחמת בעתותא:"
+            ],
+            [
+                "אימא סיפא אם יש לה זכות תולה והא ר\"ש סבר דאין זכות תולה. ומשני בזכות כרבנן ס\"ל:",
+                "דמחמת בעיתותא פתאומית רגילה לפרוס שמרפים הדמים ונפתח המקור. ולא דמי לחרדה מסלקת הדמים דתנן סוף פ\"ד דנדה. שהיא דאגה אינה באה פתאום. גמרא:",
+                "וטעמא שהוא נקרא מחנה לויה. ועתוי\"ט:",
+                "לפי סעד שער נקנור הוא מחנה לויה וקוראהו בכלל הר הבית ושער נקנור עצמו אע\"פ שהוא בעזרת ישראל לא נתקדש כו' וקדושת עזרה ר\"ל עזרת ישראל. ומשם ואילך שהוא מחנה שכינה:",
+                "אלא מיהת הכל לפי זכותה שאינה דומה עושה מרובה לעושה מועט:",
+                "שנה. ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. דכתיב וחטיך בצדקה פרוק וגו' הן תהוה ארכה לשלותך. וכתיב כולא מטה על נבוכדנצר מלכא וגו' לקצת ירחין תרי עשר. גמרא:",
+                "ב' שנים כו'. ירושלמי. שנה אתת מנבוכדנצר. ב' שנים מאמנון. ויהי לשנתים ימים. ג' שנים מאחאב וישבו שלש שנים אין מלחמה:",
+                "תדע כו'. תראה ותלמוד בפרשת סוטה, דילפינן ונקתה ונזרעה זרע. ונקתה ע\"י זכיות כדי הריון תשעה חדשים, וי\"א יותר כדמפרש בגמרא:",
+                "כאלו כתיב בטי\"ת. מענין חבית שנתרועעה וטפלה בגללים, וטפלה של תנור. כי התי\"ו והטי\"ת מתחלפין במוצא דטלנ\"ת. והר\"מ פירש תפלות דברי הבאי ודברי משלים. מלשון היאכל תפל בלי מלח, שענינו דבר חסר וגרוע:",
+                "ורבנן כלומר בן עזאי, מבעיא ליה לכדר\"י בר\"ח דאמר אין ד\"ת מ��קיימין אלא בידי מי שמעמיד עצמו ערום עליה. פירש\"י שפירש מכל עסקיו ונעשה עליה עני וחסר כל. ל\"א שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד ללמוד מכל אדם:",
+                "לשון הר\"מ, החכמים קורין עצמם פרושים להיותם מופרשים מבני אדם שיש להם חסרונות והמדות הפחתיות והרדיפה אחר תאות העולם. הם מיחלים לשכר העוה\"ב ו, למדות המעולות:",
+                "מבלי כו'. או מכלי עולם. שאלו הדברים המפסידים מציאות האדם. הר\"מ. ורצה מציאות האדם לפי שהוא עיקר הבריאה בעולם השפל וכן אמרו על ג' דברים העולם עומד:"
+            ],
+            [
+                "מתנוונה. פליני בה רב יוסף ס\"ל דלתנא קמא מתנוונה נמי לא ורב ששת סובר דת\"ק נמי ס\"ל דתולה אבל מתנונה וכו'. ופ. רש\"י ו, לא פליגי עליה דרבי. אלא בסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עדים כו'. בא עליה ואע\"ג דבהני אגלי מלתא למפרע דכי קדיש בטעות קדיש גזירה שמא יאמרו מוציאים מכלי שרת לחולין. גמרא. ת\"ח:",
+                "שלא בדקדוק כתב כן, דקריבה היינו על המזבח, ואלו בית הדשן היינו מקום בעזרה לפסולי מוקדשים הנשרפים, כמ\"ש הר\"ב לעיל מ\"ג. אלא כתנאי, וכו\"ע כל שממנו לאישים הרי זה בבל תקטירו מדכתיב לא תקטירו ממנו כו'. כל שממנו כו'. דר\"א סבר מקריב השירים על המזבח ולשם עצים. ולרבנן לית להו האי סברא אלא נשרפים שיריה על בית הדשן. כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא דה\"ה חובה. ועתוי\"ט:",
+                "כדדרשינן בקדושין דף ע\"ז:",
+                "ולשון ספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין:",
+                "ואע\"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא בנות אהרן, טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלוקת, כמו שכתב הר\"ב בריש פרק י\"ב דזבחים:"
+            ],
+            [
+                "מה בין כו'. שייר ש טובא הנך דסוף פ\"ק דקידושין וכן הא דאין אשה מפירה נדרי בתה:",
+                "עיין פירושו פ\"ד דנזיר מ\"ו כו'. ונ\"ל דפירוש לכשיגדל כלומר לאחר שנעשה גדול לענין נדרים ומיהו עד שיביא ב' שערות אחר י\"ג שנים ותו לא דפשיטא דמכיון שיצא מרשותו לגמרי פקעה לה הדרת אביו וממילא א\"צ להשלים עוד נזירותו. ועתוי\"ט:",
+                "בתו. לאמה כשהיא קטנה. רש\"י:",
+                "בתה. דכתיב כי ימכור איש את בתו. גמרא:",
+                "לאו לאפוקי נערה, דבהדיא תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. אלא לאפוקי בוגרת:",
+                "מקדשת. מרישא דקרא דאת בתי נתתי לאיש יליף ליה, ואמר אבי הנערה אל הזקנים משמע למעט אמה דאינה זכאה בבתה לתת. תוספ':",
+                "אותו לגופיה איצטריך דבלא כסותו ועיקר טעמא משום בזיונא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאומרת אליהם רבויא:",
+                "אלמנה כו'. משום דחלוקין בטעמא הוצרך לחלקן. תוספ':",
+                "ולא צריכין לומר רחלוצה משום אשגרת לישנא כמ\"ש בריש פ\"ט דיבמות. אלא כל עון קאמר ועון דד\"ס נמי בכלל, כדאשכחן לענין הירא ורך הלבב, דס\"ל דיראת עבירה דד\"ס בכלל זו. נ\"ל. תוי\"ט. וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "ולא דמי למ\"ג פ\"ד דיבמות. דהתם ספק נשואה, והוי ספק אי עומד לגבות כלל. משא\"כ הכא דכשמת הבעל ודאי עומד לגבות אלא מטעם אחר נבוא להפסידה הוי היא בגבתה ומוחזקת. גמרא:",
+                "ולא נוטלות. ולא שייך לומר העמד אשה על חזקתה כמו בפ\"ק דכתובות מ\"ו ח' ואימא לא זנתה, שהרי רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "יכול הוא כו'. והכי ס\"ל לרבנן או אשה או בנ��ם כמ\"ש במ\"ה פ\"ו דיבמות. וכ\"ת הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא נ\"ל דהא דאילונית איסורייהו דמפקד אפריה ורביה ולהתזיק מצוה מן התורה אסרוה, אבל מעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה כו', ולפיכך לא החמירו בה וזהו שכתב הר\"מ שאין כאן עבירה, כלומר אלא תקנה. ומ\"מ אסור לעבור. אבל אילונית היא גזירה ובכלל עשו משמרת למשמרת, והוא עבירה מד\"ס. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא דאשת כהן ששתתה מותרת מבעי' ליה ובגמרא אשת כהן שותה פשיטא מהו דתימא אשת כהן דאפילו כי נתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ\"ל ומותרת לבעלה פשיטא במתנוונה דרך אברים כו' אימא דנאנסה כו'. קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "ומבלעדי אישך לקדמה שכיבת הבעל. תוספ':",
+                "אשת סריס. לשון הר\"מ סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן. וסריס שאדם כששתה כוס של עיקרין שמותרת לו. וקרי ליה סריס אדם לפי שע\"י אדם בא לו. כ\"מ ועתוי\"ט:",
+                "ותימא, הא שמעינן לה מאלמנה לכה\"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ\"ה איצטריך קרא דכי תשטה למעוטי הא לאו הכי שותה. תוספ':",
+                "משמע ליה כו' דבן ט' ויום אחד איש מיקרי לגבי שכיבה. כ\"מ. ובזה מסולק מה שהשיב עליו הר\"ב:",
+                "כדתנן במ\"ג פ\"ז דתמורה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר\"מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא\"ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דא\"א לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון. דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקי לה מיא לדידה. והא דלא תנן כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו:",
+                "דלביאת מים תלתא כתיבו. וצריכי, חד לצוואה שהקב'\"ה גוזר שיבואו בה המים, וחד לעשייה מודיע הקב\"ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים, וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר ירך תחלה. ותלתא וי\"ו לצואה ועשייה וידיעה לנואף. גמרא. ומש\"ה באיסורא דנואף סגי בחד וי\"ו לדרשא:"
+            ],
+            [
+                "את השלישי. לפי מה שכתב הר\"ב בפרק קמא דפסחים מ\"ו דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר\"ע נמי, פירש\"י שם דשלישי דהכא היינו משקין:",
+                "שאין לו כו'. גמרא. ומאחר דאין לו למה טמא. ומשני, מן חהתורה אין לו, מדין ק\"ו יש לו, ודור אחר פריך עליה:",
+                "עקיבא כו'. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיה לו לרבי יותנן בן זכאי שמנאם במשנה ח' פרק ב' דאבות, לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו, והוא ר\"א בן הורקנוס:"
+            ],
+            [
+                "ונ\"ל משום דתפסת מועט תפסת. כיון דבחד ענינא הוא לר\"א. אבל לר\"ע דקרא דאלף בשל לוים וקרא דאלפים בשל שבת דתרי עניני נינהו, מקיימין המקראות שניהם כמות שהן:",
+                "ש\"מ דלר\"ע אלפים דאורייתא הן. ועתוי\"ט שהניח בצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "מסיים בברייתא משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא, ולכן נ\"ל שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש\"י ותוספ', דלרש\"י בראשי פרקים עונים ראשי פרקים ולא יותר, ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונים הללויה, עד שיגמור את הלל. ולהתוספ' מתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו, וכן פרק שני כו':",
+                "את שמע. כסופר הפורס על שמע בבהכ\"נ. שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו. פירש\"י וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה. ומפרש בגמרא טעמא דר\"נ דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא:",
+                "ולא כקורין. נ\"ל דלה\"ק תו, לאפוקי נמי מדעת שלישית, כקטן המקרא את ההלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' כו'. להכי אמר כו' דאפילו כקריאה זו נמי לא:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא לא מייתי אלא בכל צרתם לא צר (ישעיה ס\"ג) דכתיב באל\"ף כו' (שם) ומלאך פניו הושיעם, אלא דמשמע הכי ומשמע הכי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מעוף. אפילו שיש לו ראיה מצפצוף העוף. ר\"מ:",
+                "עד שישאו כו'. כלומר משום סתירה שאין בה ב' עדים אינה נאסרת עליו. רש\"י:",
+                "שהואיל וטוות בלילה הנה מפחד בלילות מתקבצות לטוות בקבוץ ומשיחות ביחד:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני טה האמינה תורה עד אחד בסוטה, שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה:"
+            ],
+            [
+                "וכן לשון רש\"י. ובגמרא, אסורה. וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאלו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:",
+                "ומה כו' תימא דהוי מצי למיפרך התם איכא רגלים. לדבר ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא דאיתקיש סתירה לטומאה יש לומר דאהא סמיך:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לפרש בזה אחר זה שקבלו עדות הראשון והורו על פי עדותו. תוספ':",
+                "אבל ביבמות פרק ט\"ו לא פירש כן. משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו, אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר, ובדיש עידי סתירה, ומיהו אתיא במכל שכן דהא כשמעידין כך מזימין הראשון ופשיטא דמהימנו מדין מזימין שהאמינם התורה אפילו לגבי שנים:",
+                "דפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמרא. דאלת\"ה פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. וכתב ב\"י דאע\"ג דחד דמעיקרא משוינן ליה כתרי, הוי תרי ותרי ושותה. ופירש רש\"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזא\"ז. ועל כרחך בזה אחר זה איצטריך לאשמעינן, דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא, בחר וחד נמי היתה שותה. ע\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאי לאו קרא הוה אמינא נילף בק\"ו מיבמה דבלשון הקודש. רש\"י:",
+                "ורש\"י כתב דהכי גרסינן, ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון: ועתוי\"ט:",
+                "ויליף אמירה מסוטה. גמרא. ואתי שפיר לגירסת רש\"י, דאל\"כ מאי אולמיה דהאי מהאי:",
+                "ואיצטריך לאפוקי מרבי דאמר בגמרא והיו ככתבם כו'. גמרא:",
+                "ותפלה. גמרא רחמי הוא כל דבעי מצלי. פירש\"י דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכווין לצלי:",
+                "דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. פירש\"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, צבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס, אינו מואס בתפלתן של רבים. ומשמע להר\"ב דכ\"ש שאר לשונות דלא, דהא ארמי קרוב ללה\"ק הוא. ועתוי\"ט דלגירסא שלנו צ\"ל דתני ושייר (אע\"פ שתני אלו) הלל וקדוש וברכת הפירות והמצות:",
+                "ולא ילפינן מברכות הר גריזים כדילפינן מניה ברכת כהנים, להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה, ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב\"ה בלב שלם להנאתך:",
+                "מדלא כתיב והשביעו באלה. ואי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה כדלקמן מ\"ג. תוספ':",
+                "אגב דילפינן בשבועות ג\"ש זו לענין אחר נקט לה נמי הכא. דמהיכי תיתי דנבעי בלה\"ק. תוספ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואיידי דמשנה ה' ולהלן, תני נמי הכא כיצד:",
+                "במתן תורה. ובלה\"ק נתנה. רש\"י. ולא יליף קול קול משבועת העדות, דעניה וקול יליף. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עד כו'. והא דבמשנה ג' פי\"ב דיבמות קריאה אינה מעכבת בין לר\"א בין לר\"ע ואם קרא בלשון חול מעכב. כתבו התוספ' די\"ל דס\"ל דקריאה מעכבת וקסבר לא נחלקו ר\"ע ור\"א בדבר זה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וגו'. וסיפא דקרא, נגד הכהנים והלוים:",
+                "בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. רש\"י. ובגמרא מפיק לה מקרא:",
+                "אלו ואלו. שבהר גריזים ובהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין, אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה רש\"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו:",
+                "ופתחו כו'. בגמרא שם, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות. ת\"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה. ששניהם בלוים. ובקול רם ובלה\"ק ובכלל ופרט ואלו ואלו עונין אמן:",
+                "בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן. וכ\"כ הר\"מ שכל התורה היתה כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה, ומשם נעתקו. ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על י\"ב אבנים וכתיבתם ביום אחד. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר בכתב ולשון:",
+                "היטב. דאל\"כ באר היטב' למה לי. וי\"מ תיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה\"י הי\"ט היט\"ב (וכ\"ה גירסא הנכונה):",
+                "ונטלו כו'. ובירושלמי. עוד הוא מעשה נסים נתן הקב\"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:",
+                "כדכתיב והעלית עליו עולות רש\"י. וכתיב וזבחת שלמים וק\"ל דעדיפא הו\"ל לפרש דאף הכתיבה היתה אחר הקרבנות שכן סדרן הכתוב:"
+            ],
+            [
+                "ב\"כ. ותימא דלא פירש מנלן בלשון הקודש. ובברייתא, כה תברכו, בלשון הקודש, נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם. ועתוי\"ט:",
+                "תימא והלא עונין בשכמל\"ו כשהיו שומעין את השם, כדתנן מ\"ח פ\"ג דיומא, וזה היה הפסק גדול מענית אמן, ושמא היו עונין בשכמל\"ו לאלתר כשהיו שומעין השם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. אבל בין ברכה לברכה לא היו עונין בשכמל\"ו דלא היו עונין רק כשהמברך היה אומר ברוך ה' אלהי כו':",
+                "ומיהו נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע:",
+                "ובא ושרת (דברים י\"ח) אתקיש ברכה לשירות דכתיב (שם י) לשרתו ולברך בשמו:",
+                "וישא. נ\"ל דלאו ר\"י אמרה, דאי הכי לדידיה בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן אלא ארישא מהדר ג\"כ מנלן שנאמר וישא:"
+            ],
+            [
+                "ברכות כהן גדול. לא אתפרש מנלן דאין נאמרין אלא בלה\"ק ולפיכך נראה בעיני דאע\"ג דקאמר ברכת כהן גדול לא קפיד אברכות עצמן אלא על הקריאה מה שהוא קורא בתורה שלא תהא אלא בלה\"ק וע\"ז א\"צ ראיה כלל. דכיון שהוא בס\"ת והיא אינה כתובה אלא בלה\"ק וקיימא לן נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה מבואר כשהיה קורא, בלשון הקודש היה קורא. וראיה מהר\"מ בחבורו כו':",
+                "ועל ישראל. פירש\"י מתפלל על ישראל וחותם ברוך הבוחר בעמו ישראל:"
+            ],
+            [
+                "פרשת המלך כו'. וז\"ל הר\"מ הקריאה והברכות בלה\"ק שנא' תקרא את התורה הזאת כלשונה אע\"פ שיש שם לועזות ויש לתמוה ברכות מנלן ועוד דמשנתינו דייקא פרשת כו'. ועתוי\"ט:",
+                "דביו\"ט הראשון לא, דבמועד משמע בתוך המועד. תוספ':",
+                "בשמיני. בשמיני ס\"ד, הא אמרת במוצאי יו\"ט הראשון, ומשנינן אימא בשמינית. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "בימה. נגזר משם במה. ערוך:",
+                "וקורא. אותה קרייה ע\"י מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "יושב. בגמרא, דבעזרת נשים היה כו', דלא נמצא מלך בבית שני לבית דוד:",
+                "אחינו כו'. תלתא זמני שכן לשון חכמים. וביש ספרים כפול ולא משולש. ועתוי\"ט:",
+                "וק\"ק הא אחר שנת השמיטה מיד בחג הסכות עדיין אין אסיף ואין מתנות עניים. ובירושלמי, ע\"י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות:",
+                "ואי משום דיש כאן דילוג בתורה יותר בכדי שלא יפסיק המתורגמן אין למלך מתורגמן ואין מתרגמין אחריו. רש\"י. וקשה דכ\"ש דאיכא גנאי ולי נראה דהכא היינו טעמא דבמקום המלך וככודו אין מקפידין על שהיות הצבור. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש\"י. וצ\"ע מנלן לשנות סדר המשנה פרשת המלך ואח\"כ ברכות כו'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בשעה כו'. האי דלא תני הכא נמי כיצד כדקתני פרק דלעיל מקרא ביכורים כיצד משום דהתם סליק מניה דקתני לעיל מניה ואלו נאמרין בלה\"ק. תוספ':",
+                "משוח כו'. מפרש בגמרא דומיא דשוטרים דכתיב ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה ויש ממונה על גביו. אף כהן ממונה ויש ממונה על גביו. אבל כה\"ג אע\"פ שהמלך ממונה על גביו, מיהו בעבודה ליכא. ואימא סגן, סגן לאו ממונה הוא, שכל עוד שלא אירע פסול בכה\"ג אין לסגן גדולה של כלום מן התורה ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים. תוספ':",
+                "ירושלמי הרי קריאת שמע דכתיב בה ודברת בם. והיא נאמרת בכל לשון. ומשני נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה להלן בלה\"ק אף כאן בלה\"ק. ואיכא דיליף הגשה הגשה מונגש משה אל הערפל. תוספ':",
+                "יהודה על כו'. כשאמר יהודה על שמעון היינו נמי להיפך. ולפיכך אמר תו ולא שמעון על בנימין:",
+                "וצחצוח. הוא מריטת כלי המלחמה כגון הסייף והרמחים. הר\"מ והוא מלשון נחושת ממורט ענין זך ולטוש:",
+                "ושפעת. לשון רבוי כמו ושפעת מים תכסך. ערוך:"
+            ],
+            [
+                "אחד כו'. בגמרא ילפינן לכולהו מקראי:",
+                "האוצרות. לאצור יין ושמן ותבואה. רש\"י:",
+                "ה' אילני. בגמרא ילפינן לכולהו מקראי:",
+                "אחד כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
+                "שומעין כו'. כמו שומעין דברי מערכי מלחמה של כהן. כלומר שהכהן אומר להן. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בית שער. בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח. רש\"י. כלומר ואינו ראוי לדירה אלא להסתופף לפי שעה:",
+                "ואע\"ג דבאלמנה לכה\"ג כתיב לא יקח, אפ\"ה אינו לוקה עד שיבעול. ועתוי\"ט:",
+                "וחלוצה. לכאורה יהיה חוזר, שהרי מד\"ס היא הח,. לוצה לכהן הדיוט ולא שנאה א. לא משום אשגרת לישן. אבל הר\"מ העתיקה. ונראה דס\"ל דאינו חוזר מד\"ס דהא במלחמת הרשות היא:"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. בגמרא יליף להו. ולעבור עליו בשני לאוין:"
+            ],
+            [
+                "כלומר דודברו השוטרים אינן דברי עצמן אלא דברי כהן והשוטר משמיע. מונגש עד ודברו כהן מדבר וכהן משמיע. מודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע. מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. גמרא:",
+                "המתירא כו'. ומיהת מודו לר\"ע נמי דמי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה שחוזר כדכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו כדאיתא בגמרא:",
+                "וחלוצה. הא ודאי אשגרת לישנא היא. דהא פירש הר\"נ דלר\"י עבירה דד\"ס לא היא בכלל הירא מעבירות:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י, בראשם של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים כו', ויזקפו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:",
+                "מאחוריהם. פירוש מאחורי עם המלחמה ולשון הר\"מ מאחור כל מערכה ומערכה:",
+                "לקפח. פירש הר\"ב לחתוך. תרגום וערפתו ותקפיח.",
+                "ולהלן כו'. דאי מקרא קמא לא סגי דכיון דכתיב וגם משמע דמלתא באפי נפשה ולא תליא בניסה. ועוד דמגפה משמע בידי שמים יותר מדמשמע בידי אדם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גמרא רשות דרבנן זו היא מצוה דר\"י, מצוה דרבנן זו היא חובה דר\"י. ופירש\"י זו היא מצוה דר\"י ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר\"י דאין חתן יוצא לה אלא שר\"י קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש ואזיל. מצוה דרבנן דאמרי בה הכל יוצאין אומר נמי ר\"י הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצות דרשות נקטי פלוגתייהו. וע\"ע:",
+                "ותימה דכ\"ע הא ס\"ל העוסק במצוה פטור כו' וא\"כ אפילו במלחמת מצוה לא היה רשאי להתבטל ממצוה דהא אחתן מחדרו לא קיימא פלוגתייהו כלל. ויש לפ' דה\"ק וסובר שלא היה רשאי להתבטל מן המצוה הבאה לידו כשהוא עוסק במלחמה זו מפני שכבר הוא עוסק במצוה ופטור מזו הבאה לידו דמלחמה זו לאו דמצוה היא. ולפיכך לא יתבטל מהמצוה הבאה לידו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כי ימצא. ה\"ק שנאמר וענו ואמרו כו' וסדר עגלה ערופה כיצד כי ימצא. גמרא:",
+                "שלשה כו'. מפרש בגמרא זקניך שנים, ואין ב\"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי באן שלשה:",
+                "שנים. ות\"ק ההיא מבעיא ליה למיוחדין שבשופטיך. ור\"י וי\"ו דושופטיך דריש למנינא להביא עוד שנים, ות\"ק וי\"ו לא דריש. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ב\"ד. דבעינן זקני העיר וליכא. גמרא:",
+                "דר\"א. גמרא קסבר אי אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות. פירש\"י כמו ובהמה רבה:"
+            ],
+            [
+                "דזה אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהוא אמצעות הגוף שכולל כלי המזון שבהם נמשך המאכל. רע\"א מקום שאיפת הרוח הוא הצורך הגדול בחיות לפי שנאמר כל וכו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואין המום כו'. דמהו דתימא נילף מק\"ו ומה פרה כו', קמ\"ל דלא, דשאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה. כך למדתי מהגמרא:",
+                "קשה. פירש הר\"מ חזק ההמשכה. וכ\"כ בחבורו, נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה. אבל רש\"י מפרש נחל איתן קשה שלא נעבד. לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים אלא עמק. ועתוי\"ט:",
+                "וק\"ק דהול\"ל ואם אינו איתן כשר, שזה לשון דיעבד ולשון קצר כו'. והר\"מ פירש ענין איתן גדול כמו שנאמר גוי איתן הוא, ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השעור כשר. בא לומר שאיתן יש בו ב' פרושים, גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע\"פ שאינו גדול. ועתוי\"ט:",
+                "דגמר עריפה עריפה מחטאת העוף. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "במקום. בגמרא יליף ליה:",
+                "בלא מזון. והוצרך ללסטם את הבריות ולכך נהרג. רש\"י:",
+                "בלא לויה. יחידי בלא חבורה. רש\"י:",
+                "אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם נגשים. רש\"י:",
+                "לא היו כו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מלתא באנפי נפשה היא שרוה\"ק בשרם כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותרעה. פירש\"י דס\"ל האי תנא דאין ירידתה לנחל איתן אוסרתה אלא עריפתה. והר\"מ פירש דירידתה אוסרתה בהנאה ואפ\"ה תצא כו' דאדעתא דהכי לא אקדשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדת\"ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם הכיר בו לא היו עורפין:",
+                "משבא כו'. ורצחן מפורסם היה:",
+                "בן הרצחן. בריה קטילא. ירושלמי:",
+                "לא אפקוד כו'. ת\"ר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד וגו' מאי ואומר, וכ\"ת עון דידה אין, דבניה ודבנתיה לא, ת\"ש לא אפקוד וגו', וכ\"ת עון אשת איש אין עון דפנויה לא, ת\"ש כי הם עם הזונות יפרדו, הם עצמם נואפים כפרדים הללו. רש\"י:",
+                "ושכחה ומחלוקת. ועד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני. והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות יו\"ט כדאיתא בחגיגה והוא מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה. רש\"י:",
+                "אין אשכול וגו'. לראיה שאשכול נאמר לכנוי ארם החשוב בעיני אלהים יתברך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "השיר כו'. פירשו הפוסקים בשם ר' האי גאון ז\"ל דהיינו שיר של אהבה שבין אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו. אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדים של הקב\"ה מנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה:",
+                "משום דמנלן דמשבטלה סנהדרין כתיב כדאית' בגמרא ומשום דבהאי קרא לא כתיב ביה דאסור אלא משמע דנשבת מאליו, להכי מייתי מתניתין קרא בשיר לא ישתו, דלמיסר משמע:",
+                "והם הזקנים שאמר הקב\"ה עליהן תתן לך בכל שעריך. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומדקדוק הלשון שם העצם לא יתרבה, ואם כן האיך אמרו צופים. ונראה לפרש לדברי הר\"ב שהמקום הוא נקרא צופים בלשון מקרא כמה דאת אמר הרמתים צופים. וכן נקרא בימי התנאים אלא שנשתבש אח\"כ בפי ההמון והיו קוראין אותה צופיאה. ולשון הר\"מ, דבש הבא מא\"י נקרא צופים. משמע שר\"ל שהדבש נקרא צופים. ועתוי\"ט:",
+                "לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות ויו\"ט. רש\"י:",
+                "גמר. וסיפיה כי פסו אמונים מבני אדם. ואע\"ג דדוד אמרו, מצינו לו כמה מזמורים שאמרן על העתיד:"
+            ],
+            [
+                "וסיפיה דקרא וכל חלב תיו. וש ודגן. ואע\"ג דקרא בתרומה משתעי, הושאל שם מעשרות לכל המתנות. ונקט דגן לפי שהוא צורך לבני אדם יותר מהכל, והוא הדין לתירוש ויצהר:"
+            ],
+            [
+                "ואל מצנים יקחהו, מתורגם פולמסן במאני זיינא ידברוניה:",
+                "ופירשו התוספ' עטרות שעושין כעין כיפה למעלה מראשו. ועתוי\"ט:",
+                "ותימא דקדמו טובא לטיטוס כו', וי\"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו כו'. תוספ':",
+                "ותימא דלא תנן לה נמי. וי\"ל דשנויה הוא בהדי איסור גדולין דסוף פ\"ז דב\"ק ולא הוצרך לשנותה בכאן:",
+                "ורבותינו. ר\"ל רבינו הקדוש המחבר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י, מושלי משלות לתת אות אמלתא וטעם לחכמה לכנוס בה בשערי בינה, כגון ממשלת שועלים. ומ\"ם ראשונה במקום מן:",
+                "ולשון הכתוב לשקוד על דלתותי יום יום. ומפרש בשרשי קמחי, ענין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר:",
+                "העושר. כדאמרינן תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא. רש\"י:",
+                "ולבי מהסס, שא\"כ כינוי השם שלא לכבודו. והר\"מ כתבם, ופירוש קטנותם של חסידים בכללם ושרשם, לפי ששורש הדבר ותחלתו קטן ע\"כ. ובירושלמי גרס שהיה תמציתן של חסידים:",
+                "כתב רש\"י זה לא ידענא מה היא ע\"כ. ואנא לא ידענא אמאי לא מפרש כעין שמפרש לזיו הכהונה:",
+                "ומתה. לא ידענא אמאי נקט לשון משונה ולא קאמר ובטלה:",
+                "זיו הכהונה. שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלים על שלחנו רש\"י. וז\"ש חכם צ\"ל כהן:",
+                "חברים. ר\"ל תלמידי חכמים שנקראו כן ע\"ש שחברתם חברה נאמנת. ובני חורין. מיוחסים. רש\"י. חפו ראשם, שגברה ידי עזי פנים שהם עשירים ואלו עניים. ונדלדלו כו' אין חש להם: ואין דורש, לישראל. ואין מבקש, עליהם רחמים. עכ\"ל רש\"י: ואין שואל. בשלום חבירו. נ\"ל: הגדול. הוא ר\"א בן הורקנוס תלמיד ריב\"ז: שרו חכימיא, התחילו החכמים: ספריא. מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים: כחזנא. עיין ריש פ\"ז דיומא: כעמא דארעא. כעמי הארץ, דהיינו כאנשים הנבערים מדעת ומיראת ה':",
+                "מבקש. ול\"ק דלא אמר ואין דורש, כיון דתרי תנאי נינהו, ולישנא דמר הכין ולישנא דמר הכין:",
+                "בעקבות כו'. לפני ביאת משיח. רש\"י:",
+                "יאמיר. בפרק חלק גרס יעוות. ופירש\"י שלא יכבדו זה את זה. ל\"א מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי, ע\"כ. או יאמיר מענין גבהות כו', ויהיה ענינו היוקר יגדל עד למעלה, כאדם האומר יש יקרות שאין למעלה הימנו. ועתוי\"ט:",
+                "ביוקר. שהכל עוסקין במשתאות: ואין תוכחה, אין לך אדם שיוכל להוכיח, שכולם נכשלים בחטאות, וכשמוכיחן א\"ל אתה כמוני:",
+                "זריזות כו'. פירוש זריזות שהוא זהיר ומהיר במצות. כד\"א זריזין מקדימין למצות. הר\"ן. וכן בכללו שהוא זריז להשמר עצמו שלא תבא עבירה לידו. רש\"י. ופירוש נקיות, נקי באין חטא:",
+                "טהרה. פירש\"י צח ולובן ועדיף מנקי. והנ\"י מפרש טהרת הלב בשימנע עצמו מעבירות יגרום לו שאפילו במחשבתו לא יחטא. ועתוי\"ט:",
+                "פרישות. אף מדבר המותר פורש, להחמיר על עצמו. רש\"י:",
+                "קדושה. שהוא פרישות טפי להתקדש אפילו מהצריך לגופו, כגון נזירות יין ותעניות. י\"מ. ויהיה פירוש קדש עצמך במותר לך שאמרו תז\"ל כלומר במותר וצריך לך:",
+                "ענוה. מתוך שהוא מבזה עניני העולם בא לידי ענוה. הר\"נ:",
+                "יראת חטא. היינו שמצד החטא בעצמו מתירא. ולא מיראת הפורענות. אלא מאהבת המקום או מפני מוראו ואין זה מורא פורענות אלא שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו. א\"נ ר\"ל שמדקדק מאוד פן יכשל בתטא אפילו בשוגג. י\"מ.",
+                "חסידות. פירוש שכל מעשיו לשם שמים. הר\"ן. ולי נראה לפרש דהיינו ויתורו עם חביריו לפנים משורת הדין במשאו ומתנו. י\"מ:",
+                "רוח הקודש. להשרות עליו שכינה. רש\"י:",
+                "תחיית המתים. בירושלמי, דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם, שבתחלה יתן בהם רוה\"ק, וע\"י זה יחיו. וכן פירוש נ\"י ונתתי רוחי בכם, שרוה\"ק נדבקת בהם. ואע\"ג דפשוטו נתינת הרוח בגופם כדי שיחיו, מדכתיב רוחי ולא רוח משמע הרוח המיוחד לה' דהיינו רוה\"ק. י\"מ:",
+                "ע\"י אליהו ז\"ל. ובירושלמי תחיית המתים מביאה לידי אליהו, ומייתי מדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. ופירש הר\"ן וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא שתהיית המתים גורמות לאליהו שיבא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,31 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "From When. The Tana is referring to a Possuk as it says in the Possuk, \"When you lie down and when you get up.\" From there we learn that it is an obligation on each man to read Shema in the evening and in the morning. And the Mishna now asks when is the time? and from the Possuk that says when you lie down at the beginning, we start with the evening Shema.",
+                "The Possuk \"And after you shall eat from the Kodshim\" is referring to Terumah in Yevamos daf 74. Here the possuk understands, until the firmament goes away from the light and becomes dark that is when the stars come out."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,286 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מאימתי כו'. תנא אקרא קאי.  דכתיב (דברים ו׳:ז׳) בשכבך ובקומך משם למד שחובה על אדם לקרות שמע בערב ובבוקר. ושאל עכשיו מאימתי זמנו ומדכתיב בשכבך ברישא, הקדים של ערבית. גמ':",
+                "דהקרא ואחר יאכל מן הקדשים מוקמינן ליה בתרומה ביבמות דף ע\"ד. והכי משמע קרא, עד שיטהר הרקיע מן האור והיינו כשיצאו כוכבים. הר\"מ:",
+                "בתרומתן. כלומר שמוכנת לפניהם וכלום חסר כ\"א לאכול. תוי\"ט:",
+                "משמרות. עבודה של מלאכים ושיר שלהם נחלק לג' חלקים, ראשונה לכת אחת וכו'. רש\"י:",
+                "עמוד השחר. יש רגילין לפותרו כוכב השחר. וכ\"כ הרד\"ק במזמור אילת השחר שי\"מ אילת שם לכוכב השחר. תוי\"ט:",
+                "כלומר בפירוש בשכבך כוותי ס\"ל דפירושו כל הלילה, ודלא כר\"א, והא דקאמרי כו' שהם עשו סייג ובהא פליגי עלי, וא\"כ בסייג אין הלכה כר\"ג כו' ולא כתבו הלכה כר\"ג אלא על. עיקר דין תורה. תוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דפשטיה דקרא בכל עולה כתיב ולא דוקא בעולת תמיד, ובריש פ\"ו דפסחים מוכח דכל אמורי קדשים דינן כל הלילה. אלא נקטי מלתא פסיקא. תוי\"ט:",
+                "שכן רגילות המשניות לשנות בקיצור מה שכתוב בפירוש בתורה:"
+            ],
+            [
+                "וגומרה כו'. כדי שיסמוך גאולה לתפלה שזכר הר'ב במ\"ה פרק ג':",
+                "הנץ החמה. הוא מל\"ה הנצו הרמוני' (שה\"ש ו) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר\"י:",
+                "ואע\"ג דבפי\"ד וי\"ח דשבת פסקו דלא כר' שמעון. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "שבני אדם עומדין. ב\"ה מביאין ראיה מפסוק ובלכתך בדרך כלומר כפי שיזדמן לאדם, שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה. ובש\"א שלא בא ובלכתך בדרך אלא ללמדנו שכל העוסק במצוה פטור מק\"ש. כלומר שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצוה אתה חייב בק\"ש, אבל כשתעסק במצוה כו'. ולכך אמרי ב\"ה דא\"כ הוא מבואר שבלכתו בדרך קורא ק\"ש. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בשחר. הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא, ניחא ליה למנקט ברישא דשחרי כדאשכחן בתמיד דנקיט בוקר תחלה, אבל בר\"פ דמיירי בק\"ש דקאי אקרא נקיט ברישא דערבית. תוי\"ט:",
+                "ושתים לאחריה. שבע ברכות הללו על שבע ביום הללתיך (תהילים קי״ט:קס״ד). רש\"י בשם הירושלמי. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוס':",
+                "לפירושו ה\"פ להאריך, לפתוח. אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח. לקצר, שלא לפתוח. אינו רשאי להאריך, לפתוח. והדר תני לחתום. והכ\"מ בשם הר\"מ מפרש, להאריך, להתחיל ולחתום כו'. לקצר, כלומר שלא להתחיל בברוך או שלא לחתום כו':"
+            ],
+            [
+                "צ\"ל דלרבותא קאמר ולא זכיתי כו', כלומר אע\"פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו שהרי זכה לנס, אפ\"ה לא זכיתי כו':",
+                "כדאיתא בגמרא, בו ביום שנתמנה לא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשה:",
+                "שנאמר למען תזכור. ומפני שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה, הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת יציאת מצרים בלילה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "והואיל ובקרא לא כתיב ויציב, נראה דבין אמת לויציב רשאי להפסיק וכ\"כ בש\"ע סימן ס\"ו והתנא דנקט ויציב, אשגרת לשון ולסימן בעלמא נקיט: תוי\"ט:",
+                "למה קדמה שמע. וא\"ת תיפוק ליה דקדמה בתורה. וי\"ל דה\"ק למה קדמה אף לפ' ציצית דקדמה לכולן, אלא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה, א\"כ היה לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים. תוספות. ומדמשני משום שיקבל עול כו', פריך ליה דא\"כ תקדים ויאמר, שיש בה ג\"כ מעין קבלת עול כו' דכתיב אני ה' אלהיכם ולהיות לכם לאלהים:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כיון דבלשון שמיעה הוציא הכתוב, ש\"מ שצריך שישמיע לאזניו, וכאילו כתיב השמע:",
+                "ולא דקדק. ולמדתם, שיהיה למודך תם, ליתן ריוח בין הדבקים. גמ':",
+                "ובכל האותיות יש לדקדק:",
+                "ורבי יהושע לא קפיד אלא לכתחלה:",
+                "משום שצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת. א\"כ זהו הפסוק הראשון שצריך לחזור לו. ומאחר שברור לו שכבר קרא פרשה אחת מק\"ש, א\"א שלא קרא עד לעולם ועד, ולכך א\"צ להתחיל מתחלת שמע. ב\"י:",
+                "וגם א\"י אם קרא כלום מהפרק, אבל מה שברי לו שקרא א\"צ שיקרא עוד:",
+                "הכי איתא בגמ' אבל בין וקשרתם לוקשרתם אין לטעות דקמא קמץ וטעמו מאריך. ותניין פתוח וטעמו אזלא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בלילה. מדלא תני מלילה כו', י\"ל דדוקא בלילות פטור, אבל ביום חייב, דמסיח דעתו, אך י\"ל דלכך נקיט בלילה, לפי שמן הסתם בלילה הראשון הוא בועל, ואי לא פטור עד מ\"ש:",
+                "והר\"מ פי' משום מצות פריה ורביה. ובאלמנה אין טרדא עם המצוה, משא\"כ בבתולה איתנהו טרדות בתרי גווני כמ\"ש הר\"ב:",
+                "לשון הערוך, לבו קרוב לה, כמו כל לשון גסות שבתלמוד ולפירוש הא' כשלבו קרוב לה ימחול לה אף אם לא ימצאנה בתולה כו', ולפירוש הב' כשהוא קרוב לה ישהה בבעילתו ולא יבוש כדי שלא ייעשה כרות שפכה. והעיקר בעיני שהוא לשון גסות הרוח. תוי\"ט:",
+                "מעשה כו'. לאו מעשה לסתור הוא, דקמ\"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיוכל להתכוון והוא ראוי ליטול כו', הרשות בידו. תוס':"
+            ],
+            [
+                "רחץ. במים חמים. הר\"מ. וזה אסור אפילו במקצת גופו:",
+                "ממלת צנת שלג. ונחלף בסמ\"ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "השם. שם טוב שהוא מדקדק במצות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מק\"ש כו'. וה\"ה דפטור מכל שאר המצות, אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהן קבלת עול מלכות שמים, וכדאמרינן בגמרא, הרוצה לקבל עול כו', מניח תפלין וקורא ק\"ש ומתפלל. הר\"י:",
+                "וא\"ל דאכתי ג\"ח הוא דיש לו ג\"כ דין העוסק במצוה שיש בו טרדא דפטור. דיש לחלק בין תנחומים שיש לו עסק לנחם משא\"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מקרי טרדא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא. אפילו פסוק ראשון וטעמא דפסוק ראשון מקרי פרק כמ\"ש בפ\"ב מ\"ג לעיל:",
+                "לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא, דבכלל ג\"ח הוא שהוא מן התורה כדאמרינן והודעת להם את הדרך (שמות י״ח:כ׳) זו ג\"ח, והעוסק כו'. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "ועבדים. בגמ' חגיגה ד\"ד גמרינן לה לה, ופרש\"י דבאשה כתיב וכתב לה. ובשפחה כתיב או חפשה לא ניתן. לה:",
+                "וטעמא, דתפלין אתקשו בפרשה ראשונה לת\"ת דכתיב ושננתם וקשרתם, וכן בשניה והיו לטוטפות ולמדתם. ואלו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בת\"ת. קדושין דף ל\"ד:",
+                "דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. גמ' שם:"
+            ],
+            [
+                "מברך. כלומר מהרהר לאחריו. הר\"י:",
+                "ר\"ל בפה ופליג בתרתי. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. והשתא ג' מחלוקת בדבר ק\"ש דמדאורייתא יהרהר ואפילו לא התחיל. ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה מדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפל' אמרו שיקצר. וברכת ק\"ש דמדרבנן ואינן רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ש\"ז. שע\"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצוים כו':",
+                "והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה הר\"מ מטעם דלעיל ועוד דכל דתקון כעין דאו' תקון כו'. תוי\"ט:",
+                "ורבי יהודה פוטר. לדברין דת\"ק קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לק\"ש ולא לברכותיה כדלעי' במ\"ד א\"נ בת\"ת מיירי דמודה בה ר\"י שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המנחה. הרמב\"ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמי':",
+                "עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:",
+                "כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ\"ה דפסחים. ומ\"מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין:",
+                "שבע שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס\"ל כותיה:"
+            ],
+            [
+                "אבל הכשלון בדבר הלכה לא חשיב ליה רעה כיון שחביריו רבו עליו והרי הלכה כרבים ולא יבא מזה שום כשלון. אבל רש\"י חשיב בתרתי:",
+                "ולא אמרינן מה היה אומר דהיה ספור למה שאמר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אמר מה הוא אומר ר\"ל כשיכנוס לבית הכנסת מה חייב לומר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שמונה עשרה. ואע\"פ שהן תשע עשרה ביבנה תקנוה לאחר זמן בימי רבן גמליאל ואלו י\"ח אנשי כנסת הגדולה תקנום:",
+                "כגון אתה חונן לאדם דעת בא\"י חונן הדעת. סלח לנו אבינו ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח וכן כולם חוץ משלש ראשונות ושלש אחרונות שלא יוסיף ולא יגרע בהם. הר\"מ:",
+                "ובס\"פ דלקמן פירוש סדורה בפי במרוצה ובערוך מפ' מלשון נבלתם למאכל שתרגומו משגרא למיכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא תימא נגד ירושלים לחוד אלא כנגד ירושלים וכנגד בהמ\"ק וכנגד בית קדשי קדשים:",
+                "אגב רהיטא לא דק דהול\"ל והתפללו אליך דרך העיר (מלכים א' ח) והך קרא דרך ארצם קאי להעומדים בחו\"ל ומיהו פרש\"י במתני' לצד ירושלים משום דתנא בא\"י קאי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "היה יושב. ולא תנן יחזיר את פניו. דאפי' לעמוד א\"צ אלא יושב ויתפלל דבקרון א\"א לעמוד מפני שמתנועע לכאן ולכאן והך טעמא שייך נמי בספינה. טור וב\"י סי' צ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "בחבר עיר. דס\"ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי\"ח וגם אין אנו מתפללים אותה כנגד תדזנונים של חול כמו שמתפללים תפלת יוצר או תפלת מנחה די שהצבור בלבד יתפללו אותה. הר\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכובד ראש. דרך משל הוא כלומר מפני שראשו הוא עיקר כל האברים וכשמכביד אותו עליו כל האברים נכנעים ויושב בהכנעה. הר\"י:",
+                "שעה אחת. אע\"פ שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר\"ל שעה דוקא אלא זמן מועט. הכא אינו כן אלא שעה ממש ומוכח מהגמרא. הר\"י:",
+                "למקום. שתהיה כוונתם כולה ברוממות המקום בלבד ואין הפירוש שיכוונו לאמירת התפלה. דמאי קאמר למקום לתפלה הל, 'ל. הר\"י:",
+                "לא יפסיק. בדבור דאלו הליכה לא מצינו בשום מקום שנקרא הפסק. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "(איוב ה). וכתיב בורא קצות הארץ כו' אין חקר וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. גמרא ריש תענית:",
+                "בתחה\"מ. דתניא ולעבדו בכל לבבכם (דברים י״א:י״ד) איזוהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם. גמרא פ\"ק דתענית ותקנו בתחה\"מ שכמו שתחה\"מ חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם הר\"י. והיינו דאמרינן בגמרא ששקול' כתחה\"מ:",
+                "בהודאה. פירוש קודם שיחתום ברכת מודים וטעמו מפני שמודה לשם שזיכה אותו 'להבין ולהשכיל בין קודש לחול. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י האומר בתפלתו. וטעמייהו דוקא בתפלה שכשאומר בתפלה מחליט את הדבר ולהכי משתקין אותו. משא\"כ דרך דרש או פשט כו'. תוי\"ט:",
+                "ואין הדבר כן שאלו היה דרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואם הבטחתו. והטעם כדי שלא תתבטל נשיאת כפים אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו לא ישא ש\"צ את ידיו ואפי אם הבטחתו. הג\"מ. וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דודאי לא היו שוחטין כל ישראל אלא שלוחו של אדם כמותו. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כיצד מברכין. דסברא שמברכין כדי שלא יהנה מעוה\"ז בלא ברכה. תוספ'. והר\"י כתב דקאי אדתנן בפ\"ק לחתום ושלא לחתום. אלא שקודם לזה הוצרך לגמור ולפרש כל דיני ק\"ש כו':",
+                "בורא פרי העץ. והניח תחלת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף. ר\"ל ברוך אתה ה' אמ\"ה. הר\"מ:",
+                "דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ועוד אי שתי פורתא סעיד נמי ובפת דכתיב ולחם לבב אנוש יסעד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יצא. בגמרא אמרינן ס\"ל דעיקר אילן ארעא היא כלומר הכל הוא מהארץ. בירושלמי מבואר דד\"ה דפירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פרי האדמה בכלל פרי העץ. תוי\"ט:",
+                "לא יצא. ודסד\"א הואיל ואמרינן חטה מין אילן הוא לברך עליה בפה\"ע קמ\"ל. גמ':"
+            ],
+            [
+                "ואפילו גובאי שלא נפסד טעמו כיון שמזיק לעולם ואוכל התבואה אין מברכין עליו. וי\"מ דלא קאי אלא אחומץ ונובלות לבד שהיו טובים מתחלה ונפסדו אבל גובאי כיון שעומד טעמו בו לא הוי מין קללה. הר\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולרש\"י מדויק לישנא דוהוא ראדסליק מניה קאי שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועתוי\"ט:",
+                "במשנה ו' פרק ב' דביצה כתבו לבונה על גבי גחלים. וזה עיקר שהרי על האש אין הבל תמרתן עולה יפה לפי שמתאכלין מיד אלא על גבי גחלים מתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר שתרגום גחלים גומרין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מליח בתחילה. נ\"ל לדקדק ממלת בתחלה לאפוקי אם אוכל הטפל בתחלה שאינו רשאי שיסמוך על הברכה שיברך על המליח שיאכל אח\"כ שא\"כ נמצא שנהנה מן הטפל כשלא בירך עדיין. תוי\"ט וע\"ש:",
+                "טפלה לו. ואע\"ג דשמעינן דפת פוטר את הפרפרת. איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל. תוספ':",
+                "דוקא בכי הא ולא בענין אחר וכ\"כ הר\"מ. וכתבו התוספ' וא\"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו. וי\"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד. א\"נ בשעה שאכל הפירות לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלוש לבו מחמת מתיקות:"
+            ],
+            [
+                "ברכה אחת. דס\"ל ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין. גמרא:",
+                "ולא פירש החתימה בברכת היין. משום דס\"ל כמ\"ש התוספ' דבכולן חותמין על הארץ ועל הפירות. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכתיב גדלו לה' אתי א\"נ כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. גמרא:",
+                "כלומר ולהכי מאכילין את העניים דמאי, ומשום הכי חזי ליה ולא הוי אכילה בעבירה דאי בעי מפקיר לנכסיה וחזו ליה. גמ':",
+                "אע\"ג דהכתוב צווח את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים. באורך הימים למדו תורה וקבלוה על פשוטה. הר\"מ:",
+                "דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה הר\"י:",
+                "וכתיב גבי לוים מכל מעשרותיכם תרימו תרומה. כל צד תרומה שבו תרימו. והכא אידגן וחלה עליו רשות כהן דכתיב גביה ראשית דגנך גמרא. ובעודו בשבלים דלא אידגן לא חלה עליו רשות כהן ופטור הלוי כדלעיל ומש\"ה הכא דחל עליו כבר חיוב תרומה גדולה כשעדיין לא נטלה. אע\"ג דתרומת מעשר נטלה קרי ליה לא נטלה תרומתו. ולעיל דלא חל חיובא כשנטלה תרומת מעשר קרי ליה נטלה תרומתו אע\"ג דהתרומה גדולה לא נטלה הר\"י:",
+                "אין מזמנין. איכא מרבוותא דסברי דדוקא נקיט מזמנים. דאלו ברכת הנהנין מברך דהא נהנה. ואיכא דסברי דאף ברכת הנהנין אין מברך משום דכתיב ובוצע ברך נאץ ה':"
+            ],
+            [
+                "נשים. ואפילו עם בעליהן לא משום דאין חברתן נאה. הר\"י בשם רש\"י:",
+                "ועבדים. בגמרא מפרש משום פריצותא דעבדים שטופי זמה הן. וחשודים עם האנשים כ\"ש עם הנשים. הר\"י:",
+                "עד כזית. מפרש בגמרא. ואכלת זו אכילה. ושבעת זו שתיה. ואכילה בכזית. ור\"י ס\"ל ואכלת ושבעת אכילה שיש בו שביעה ואיזה זו כביצה. ואע\"ג דקרא בבהמ\"ז בעלמא בלא זמון. כתבו התוספ' דאין ה\"נ דה\"ה בהמ\"ז בלא זימון ורבותא אשמעינן דאפי' על כזית מזמנין:"
+            ],
+            [
+                "לאלהינו. התוספ' והר\"י כתבו דלא גרסינן בלמ\"ד דבשיר והודאה כתיב שירו לה' הודו לה' אבל בברכה לא מצינו בלמ\"ד כדכתיב במקהלות ברכו אלהים ברכו עמים אלהינו:",
+                "במקהלות. ורבי עקיבא ס\"ל בעוברים שבמעי אמן שאמרו שירה על הים משתעי קרא ור' יוסי הגלילי ההוא ממקור נפקא גמרא:",
+                "בבהכ\"נ. וכתבו התו' דבהא מודה ריה\"ג. וטעמא דבית הכנסת אלו נכנסים ואלו יוצאין ולאו אדעתיה דש\"צ. אבל בברכת המזון הן קבועין ומעורבין ואין יוצאין עד לאחר בהמ\"ז אין לטעות במנינא:"
+            ],
+            [
+                "ששה נחלקין. דהא דתני בשלשה והוא אומר ברכו. לאו משום דעדיפא מנברך. אלא רשאי גם כן לומר ברכו. גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר:",
+                "וה\"נ איכא חדא דאמרן ועוד דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:"
+            ],
+            [
+                "נוטלין לידים. כלומר לוקחין מים לידים ונוסח הברכה תוכיח נטילת ידים כמו נטילת לולב שענינו לקיחה:",
+                "אזיל לשיטתיה בסוף זבים. אבל להר\"מ דהתם אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה. וכתב הכ\"מ בשם הרי\"ק דבית הלל לטעמייהו דבית שמאי קאמרי דאפילו יהיה הדין כן איכא טעמא להקדים מזיגת הכוס:",
+                "ואח\"כ מוזגין. ומשום דהלכה כב\"ה וברכת כוס קודם לנט\"י הלכך שונה לעיל תחלה ברכת היום והיין ואח\"כ נט\"י. תוי\"ט:",
+                "דנצוצות לא שכיחי. גמרא:",
+                "דבשתיה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כ\"כ משא\"כ כשיטול ידיו ויאכל מיד דמדקדק לנגבם יפה כדאמרינן האוכל בלא נגוב ידים כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דמותר להשתמש בו דאין ראשון מטמא למפה שהוא כלי ולא לאדם עצמו כדאי' בגמ' ובפרש\"י דבידיו שיוכלו להטמאות הוא נזהר מליגע בכסת:",
+                "מפרש בגמ' גזירה משום אוכלי תרומה וב\"ה סברי אוכלי תרומה זריזין הן:",
+                "וטעמא דתקון נט\"י בחולין כדתנן בפרק ב' דטהרות משנה ג'. כדי שיהיו רגילין אוכלי תרומה ליטול ידיהם. גמרא חולין דף קו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לאפוקי בכולהו פרקן דלית הלכתא כותיה:",
+                "נ\"ל דהכי קאמר דלהכי הלכה כמותם בזה. משום דמסתבר שמותר להשתמש בעם הארץ כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נר ומזון כו'. הנר שמביאין ונהנה ממנו מיד יש לו להקדים ואח\"כ המזון שכבר אכל. וב\"ה סברי דיש לו להסמיך בשמים לנר שהוא ג\"כ מעין שבת שמראה הצער שהיה לו בנפש יתירה שהלכה לה ולכך מריח לישב נשמתו. הר\"י:",
+                "וכתבו התוספ' ונימא הא דלא פליגי דלשעבר משמע. וי\"ל דלשון דקרא עדיף דכתיב בורא חושך בורא השמים:"
+            ],
+            [
+                "והר\"י כתב שהדליקו או שהטה אותו בשבת:",
+                "דלסרחונו של מת עבידי ולא להריח:",
+                "ובירושלמי רב אמר יאותו. אך בזאת נאות לכם ושמואל אמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר. ופירוש לעות מלשון עת. ויהיה ענינו כאן שהגיע העת של האור להאיר:"
+            ],
+            [
+                "ולא תימא דשכח דתנן להודיעך כחן דב\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפירש\"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור א\"ח סימן רע\"א ומדהתחיל בדיני שבת וי\"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח\"כ דיני הבדלה עצמה. תוי\"ט:",
+                "על היין. אם ירצה:",
+                "בגמרא רמינן עלה מדאצטריך ב\"ש מזון והבדלה לצרפינהו ש\"מ דבהמ\"ז טעונה כוס ומשני תרי תנאי אליבא דב\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מארצנו. כשנעקרה ממקומה בארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "זיקים. הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות. הר\"מ:",
+                "זהו שיטת הרי\"ף. והרא\"ש כתב דכיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו כו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. וגרסינן דאית להו לאחרינא בהדיא:",
+                "בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים גמרא."
+            ],
+            [
+                "והטעם שהדברים המצוים יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם. לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיה או לא יהיה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לכרך. היא עיר גדולה ובצורה כדמתרגמינן והערים בצורות גדולות כריכן רברבין. ופרש\"י שבכרך נמצאו לפעמים אנשים רעים ומחפשים עלילות:",
+                "מתפלל. אינו ר\"ל תפלה בכוונה ולפאת מזרח ולא ג\"כ ברכה אבל היא בקשה. הר\"מ:",
+                "אחת בכניסתו שיכנוס לשלום ואחת ביציאתו שיצא לשלום רש\"י והר\"מ מפרש ביציאתו שיודה לאל שהוציאו ממנו לשלום והת\"ח בשם הגאון מוה' יעקב כהן מפרש דבריו. דהוכרח להרמב\"ם לפרש דלא כפרש\"י. משום דהקדים בן עזאי הודאה לשעבר קודם צעקה לעתיד והו\"ל להפך דבריו אבל לפרושו א\"ש דמזכיר כסדר מה דמוסיף על ת\"ק. דלת\"ק אינו נותן הודאה על הכניסה. ואמר בן עזאי ומוסיף ונותן הודאה לשעבר לאחר הכניסה ולת\"ק אינו צועק לעתיד קודם שיצא מהכרך ומוסיף בן עזאי וצועק לעתיד:"
+            ],
+            [
+                "לפי שיש דברים רבים נראים בתחלתם טובה ויהיה אחריתם רעה וע\"כ אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאין יודע סופה הר\"מ. והר\"י כתב שיחשוב כי הכל כפרת עונותיו:",
+                "וביצר רע. לשון הר\"מ אפילו בשעת העברה והכעס והאף שכל זה הוא יצר רע:",
+                "לא יקל. הואיל והזכיר אהבת הש\"י עד היכן תגיע בא להזכיר כמו כן עד היכן תגיע יראתו שזה לא יקל וכו' הוא לירא אותו יתברך השוכן בבית הזה כדאמרינן ביבמות ד\"ו לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. תוי\"ט:",
+                "רש\"י ומסיים שהיא אמה טרקסין. שפירושו ל' טרוקי גלי כלומר שסוגר. הלוחות שניתנו בסיני ואותה אמה חומה היתה בבית ראשון ובה פתח או שער. אבל בבית שני לא היתה חומה רק שתי פרוכות זה לפנים מזה כדתנן בפ\"ה דיומא והלכך אסברו לה אבית ראשון:",
+                "גמרא ופירש הר\"מ שנעשה לשמירת הרגלים: [יד] שזה שאמר ואומר אל תבוז אינה ראיה על שישאל בשם אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים אע\"פ שהם ישנות וקדמוניות וע\"ז הזהיר שלמה בזה המשל. הר\"מ:",
+                "והר\"מ כתב שהביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה (אבל כפשוטו הפירוש כשיבא העת להפרע מהם יזדמן להם סבות להפר התורה כדי שיחול עליהם העונש וזה ענין עמוק וכבר העיר הכתוב כי משפטיו ישרים כי כל דרכיו משפט):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,282 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Berakhot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Berakhot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מאימתי כו'. תנא אקרא קאי.  דכתיב (דברים ו׳:ז׳) בשכבך ובקומך משם למד שחובה על אדם לקרות שמע בערב ובבוקר. ושאל עכשיו מאימתי זמנו ומדכתיב בשכבך ברישא, הקדים של ערבית. גמ':",
+                "דהקרא ואחר יאכל מן הקדשים מוקמינן ליה בתרומה ביבמות דף ע\"ד. והכי משמע קרא, עד שיטהר הרקיע מן האור והיינו כשיצאו כוכבים. הר\"מ:",
+                "בתרומתן. כלומר שמוכנת לפניהם וכלום חסר כ\"א לאכול. תוי\"ט:",
+                "משמרות. עבודה של מלאכים ושיר שלהם נחלק לג' חלקים, ראשונה לכת אחת וכו'. רש\"י:",
+                "עמוד השחר. יש רגילין לפותרו כוכב השחר. וכ\"כ הרד\"ק במזמור אילת השחר שי\"מ אילת שם לכוכב השחר. תוי\"ט:",
+                "כלומר בפירוש בשכבך כוותי ס\"ל דפירושו כל הלילה, ודלא כר\"א, והא דקאמרי כו' שהם עשו סייג ובהא פליגי עלי, וא\"כ בסייג אין הלכה כר\"ג כו' ולא כתבו הלכה כר\"ג אלא על. עיקר דין תורה. תוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דפשטיה דקרא בכל עולה כתיב ולא דוקא בעולת תמיד, ובריש פ\"ו דפסחים מוכח דכל אמורי קדשים דינן כל הלילה. אלא נקטי מלתא פסיקא. תוי\"ט:",
+                "שכן רגילות המשניות לשנות בקיצור מה שכתוב בפירוש בתורה:"
+            ],
+            [
+                "וגומרה כו'. כדי שיסמוך גאולה לתפלה שזכר הר'ב במ\"ה פרק ג':",
+                "הנץ החמה. הוא מל\"ה הנצו הרמוני' (שה\"ש ו) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר\"י:",
+                "ואע\"ג דבפי\"ד וי\"ח דשבת פסקו דלא כר' שמעון. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "שבני אדם עומדין. ב\"ה מביאין ראיה מפסוק ובלכתך בדרך כלומר כפי שיזדמן לאדם, שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה. ובש\"א שלא בא ובלכתך בדרך אלא ללמדנו שכל העוסק במצוה פטור מק\"ש. כלומר שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצוה אתה חייב בק\"ש, אבל כשתעסק במצוה כו'. ולכך אמרי ב\"ה דא\"כ הוא מבואר שבלכתו בדרך קורא ק\"ש. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בשחר. הכא דמיירי בברכות דלא כתיבי בקרא, ניחא ליה למנקט ברישא דשחרי כדאשכחן בתמיד דנקיט בוקר תחלה, אבל בר\"פ דמיירי בק\"ש דקאי אקרא נקיט ברישא דערבית. תוי\"ט:",
+                "ושתים לאחריה. שבע ברכות הללו על שבע ביום הללתיך (תהילים קי״ט:קס״ד). רש\"י בשם הירושלמי. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוס':",
+                "לפירושו ה\"פ להאריך, לפתוח. אינו רשאי לקצר, שלא לפתוח. לקצר, שלא לפתוח. אינו רשאי להאריך, לפתוח. והדר תני לחתום. והכ\"מ בשם הר\"מ מפרש, להאריך, להתחיל ולחתום כו'. לקצר, כלומר שלא להתחיל בברוך או שלא לחתום כו':"
+            ],
+            [
+                "צ\"ל דלרבותא קאמר ולא זכיתי כו', כלומר אע\"פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו שהרי זכה לנס, אפ\"ה לא זכיתי כו':",
+                "כדאיתא בגמרא, בו ביום שנתמנה לא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשה:",
+                "שנאמר למען תזכור. ומפני שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה, הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת יציאת מצרים בלילה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "והואיל ובקרא לא כתיב ויציב, נראה דבין אמת לויציב רשאי להפסיק וכ\"כ בש\"ע סימן ס\"ו והתנא דנקט ויציב, אשגרת לשון ולסימן בעלמא נק��ט: תוי\"ט:",
+                "למה קדמה שמע. וא\"ת תיפוק ליה דקדמה בתורה. וי\"ל דה\"ק למה קדמה אף לפ' ציצית דקדמה לכולן, אלא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה, א\"כ היה לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים. תוספות. ומדמשני משום שיקבל עול כו', פריך ליה דא\"כ תקדים ויאמר, שיש בה ג\"כ מעין קבלת עול כו' דכתיב אני ה' אלהיכם ולהיות לכם לאלהים:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כיון דבלשון שמיעה הוציא הכתוב, ש\"מ שצריך שישמיע לאזניו, וכאילו כתיב השמע:",
+                "ולא דקדק. ולמדתם, שיהיה למודך תם, ליתן ריוח בין הדבקים. גמ':",
+                "ובכל האותיות יש לדקדק:",
+                "ורבי יהושע לא קפיד אלא לכתחלה:",
+                "משום שצריך להפסיק בין לעולם ועד לואהבת. א\"כ זהו הפסוק הראשון שצריך לחזור לו. ומאחר שברור לו שכבר קרא פרשה אחת מק\"ש, א\"א שלא קרא עד לעולם ועד, ולכך א\"צ להתחיל מתחלת שמע. ב\"י:",
+                "וגם א\"י אם קרא כלום מהפרק, אבל מה שברי לו שקרא א\"צ שיקרא עוד:",
+                "הכי איתא בגמ' אבל בין וקשרתם לוקשרתם אין לטעות דקמא קמץ וטעמו מאריך. ותניין פתוח וטעמו אזלא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בלילה. מדלא תני מלילה כו', י\"ל דדוקא בלילות פטור, אבל ביום חייב, דמסיח דעתו, אך י\"ל דלכך נקיט בלילה, לפי שמן הסתם בלילה הראשון הוא בועל, ואי לא פטור עד מ\"ש:",
+                "והר\"מ פי' משום מצות פריה ורביה. ובאלמנה אין טרדא עם המצוה, משא\"כ בבתולה איתנהו טרדות בתרי גווני כמ\"ש הר\"ב:",
+                "לשון הערוך, לבו קרוב לה, כמו כל לשון גסות שבתלמוד ולפירוש הא' כשלבו קרוב לה ימחול לה אף אם לא ימצאנה בתולה כו', ולפירוש הב' כשהוא קרוב לה ישהה בבעילתו ולא יבוש כדי שלא ייעשה כרות שפכה. והעיקר בעיני שהוא לשון גסות הרוח. תוי\"ט:",
+                "מעשה כו'. לאו מעשה לסתור הוא, דקמ\"ל אם אדם גדול הוא ובטוח בעצמו שיוכל להתכוון והוא ראוי ליטול כו', הרשות בידו. תוס':"
+            ],
+            [
+                "רחץ. במים חמים. הר\"מ. וזה אסור אפילו במקצת גופו:",
+                "ממלת צנת שלג. ונחלף בסמ\"ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשנים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "השם. שם טוב שהוא מדקדק במצות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מק\"ש כו'. וה\"ה דפטור מכל שאר המצות, אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהן קבלת עול מלכות שמים, וכדאמרינן בגמרא, הרוצה לקבל עול כו', מניח תפלין וקורא ק\"ש ומתפלל. הר\"י:",
+                "וא\"ל דאכתי ג\"ח הוא דיש לו ג\"כ דין העוסק במצוה שיש בו טרדא דפטור. דיש לחלק בין תנחומים שיש לו עסק לנחם משא\"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מקרי טרדא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא. אפילו פסוק ראשון וטעמא דפסוק ראשון מקרי פרק כמ\"ש בפ\"ב מ\"ג לעיל:",
+                "לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא, דבכלל ג\"ח הוא שהוא מן התורה כדאמרינן והודעת להם את הדרך (שמות י״ח:כ׳) זו ג\"ח, והעוסק כו'. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "ועבדים. בגמ' חגיגה ד\"ד גמרינן לה לה, ופרש\"י דבאשה כתיב וכתב לה. ובשפחה כתיב או חפשה לא ניתן. לה:",
+                "וטעמא, דתפלין אתקשו בפרשה ראשונה לת\"ת דכתיב ושננתם וקשרתם, וכן בשניה והיו לטוטפות ולמדתם. ואלו למזוזה הפסיק ביניהם בשנייה בת\"ת. קדושין דף ל\"ד:",
+                "דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. גמ' שם:"
+            ],
+            [
+                "מברך. כלומר מהרהר לאחריו. הר\"י:",
+                "ר\"ל בפה ופליג בתרתי. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. והשתא ג' מחלוקת בדבר ק\"ש דמדאורייתא יהרהר ואפילו לא התחיל. ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה מדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפל' אמרו שיקצר. וברכת ק\"ש דמדרבנן ואינן רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ש\"ז. שע\"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצוים כו':",
+                "והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה הר\"מ מטעם דלעיל ועוד דכל דתקון כעין דאו' תקון כו'. תוי\"ט:",
+                "ורבי יהודה פוטר. לדברין דת\"ק קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לק\"ש ולא לברכותיה כדלעי' במ\"ד א\"נ בת\"ת מיירי דמודה בה ר\"י שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המנחה. הרמב\"ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמי':",
+                "עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:",
+                "כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ\"ה דפסחים. ומ\"מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין:",
+                "שבע שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס\"ל כותיה:"
+            ],
+            [
+                "אבל הכשלון בדבר הלכה לא חשיב ליה רעה כיון שחביריו רבו עליו והרי הלכה כרבים ולא יבא מזה שום כשלון. אבל רש\"י חשיב בתרתי:",
+                "ולא אמרינן מה היה אומר דהיה ספור למה שאמר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אמר מה הוא אומר ר\"ל כשיכנוס לבית הכנסת מה חייב לומר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שמונה עשרה. ואע\"פ שהן תשע עשרה ביבנה תקנוה לאחר זמן בימי רבן גמליאל ואלו י\"ח אנשי כנסת הגדולה תקנום:",
+                "כגון אתה חונן לאדם דעת בא\"י חונן הדעת. סלח לנו אבינו ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח וכן כולם חוץ משלש ראשונות ושלש אחרונות שלא יוסיף ולא יגרע בהם. הר\"מ:",
+                "ובס\"פ דלקמן פירוש סדורה בפי במרוצה ובערוך מפ' מלשון נבלתם למאכל שתרגומו משגרא למיכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא תימא נגד ירושלים לחוד אלא כנגד ירושלים וכנגד בהמ\"ק וכנגד בית קדשי קדשים:",
+                "אגב רהיטא לא דק דהול\"ל והתפללו אליך דרך העיר (מלכים א' ח) והך קרא דרך ארצם קאי להעומדים בחו\"ל ומיהו פרש\"י במתני' לצד ירושלים משום דתנא בא\"י קאי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "היה יושב. ולא תנן יחזיר את פניו. דאפי' לעמוד א\"צ אלא יושב ויתפלל דבקרון א\"א לעמוד מפני שמתנועע לכאן ולכאן והך טעמא שייך נמי בספינה. טור וב\"י סי' צ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "בחבר עיר. דס\"ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי\"ח וגם אין אנו מתפללים אותה כנגד תדזנונים של חול כמו שמתפללים תפלת יוצר או תפלת מנחה די שהצבור בלבד יתפללו אותה. הר\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכובד ראש. דרך משל הוא כלומר מפני שראשו הוא עיקר כל האברים וכשמכביד אותו עליו כל האברים נכנעים ויושב בהכנעה. הר\"י:",
+                "שעה אחת. אע\"פ שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר\"ל שעה דוקא אלא זמן מועט. הכא אינו כן אלא שעה ממש ומוכח מהגמרא. הר\"י:",
+                "למקום. שתהיה כוונתם כולה ברוממות המקום בלבד ואין הפירוש שיכוונו לאמירת התפלה. דמאי קאמר למקום לתפלה הל, 'ל. הר\"י:",
+                "לא יפסיק. בדבור דאלו הליכה לא מצינו בשום מקום שנקרא הפסק. הר\"י:"
+            ],
+            [
+                "(איוב ה). וכתיב בורא קצות הארץ כו' אין חקר וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה. גמרא ריש תענית:",
+                "בתחה\"מ. דתניא ולעבדו בכל לבבכם (דברים י״א:י״ד) איזוהי עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה וכתיב בתריה ונתתי מטר ארצכם. גמרא פ\"ק דתענית ותקנו בתחה\"מ שכמו שתחה\"מ חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם הר\"י. והיינו דאמרינן בגמרא ששקול' כתחה\"מ:",
+                "בהודאה. פירוש קודם שיחתום ברכת מודים וטעמו מפני שמודה לשם שזיכה אותו 'להבין ולהשכיל בין קודש לחול. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י האומר בתפלתו. וטעמייהו דוקא בתפלה שכשאומר בתפלה מחליט את הדבר ולהכי משתקין אותו. משא\"כ דרך דרש או פשט כו'. תוי\"ט:",
+                "ואין הדבר כן שאלו היה דרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואם הבטחתו. והטעם כדי שלא תתבטל נשיאת כפים אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו לא ישא ש\"צ את ידיו ואפי אם הבטחתו. הג\"מ. וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דודאי לא היו שוחטין כל ישראל אלא שלוחו של אדם כמותו. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כיצד מברכין. דסברא שמברכין כדי שלא יהנה מעוה\"ז בלא ברכה. תוספ'. והר\"י כתב דקאי אדתנן בפ\"ק לחתום ושלא לחתום. אלא שקודם לזה הוצרך לגמור ולפרש כל דיני ק\"ש כו':",
+                "בורא פרי העץ. והניח תחלת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף. ר\"ל ברוך אתה ה' אמ\"ה. הר\"מ:",
+                "דכתיב ויין ישמח לבב אנוש ועוד אי שתי פורתא סעיד נמי ובפת דכתיב ולחם לבב אנוש יסעד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יצא. בגמרא אמרינן ס\"ל דעיקר אילן ארעא היא כלומר הכל הוא מהארץ. בירושלמי מבואר דד\"ה דפירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פרי האדמה בכלל פרי העץ. תוי\"ט:",
+                "לא יצא. ודסד\"א הואיל ואמרינן חטה מין אילן הוא לברך עליה בפה\"ע קמ\"ל. גמ':"
+            ],
+            [
+                "ואפילו גובאי שלא נפסד טעמו כיון שמזיק לעולם ואוכל התבואה אין מברכין עליו. וי\"מ דלא קאי אלא אחומץ ונובלות לבד שהיו טובים מתחלה ונפסדו אבל גובאי כיון שעומד טעמו בו לא הוי מין קללה. הר\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולרש\"י מדויק לישנא דוהוא ראדסליק מניה קאי שהוא המברך על היין שלאחר המזון. ועתוי\"ט:",
+                "במשנה ו' פרק ב' דביצה כתבו לבונה על גבי גחלים. וזה עיקר שהרי על האש אין הבל תמרתן עולה יפה לפי שמתאכלין מיד אלא על גבי גחלים מתמרין ועולין. ולכך נקרא מוגמר שתרגום גחלים גומרין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מליח בתחילה. נ\"ל לדקדק ממלת בתחלה לאפוקי אם אוכל הטפל בתחלה שאינו רשאי שיסמוך על הברכה שיברך על המליח שיאכל אח\"כ שא\"כ נמצא שנהנה מן הטפל כשלא בירך עדיין. תוי\"ט וע\"ש:",
+                "טפלה לו. ואע\"ג דשמעינן דפת פוטר את הפרפרת. איצטריך לאשמעינן דפעמים דפת טפל. תוספ':",
+                "דוקא בכי הא ולא בענין אחר וכ\"כ הר\"מ. וכתבו התוספ' וא\"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולברך על הפירות ולפטור כולהו. וי\"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד. א\"נ בשעה שאכל הפירות לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלוש לבו מחמת מתיקות:"
+            ],
+            [
+                "ברכה אחת. דס\"ל ארץ אשר לא במסכנות הפסיק הענין. גמרא:",
+                "ולא פירש החתימה בברכת היין. משום דס\"ל כמ\"ש התוספ' דבכולן חותמין על הארץ ועל הפירות. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכתיב גדלו לה' אתי א\"נ כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. גמרא:",
+                "כלומר ולהכי מאכילין את העניים דמאי, ומשום הכי חזי ליה ולא הוי אכילה בעבירה דאי בעי מפקיר לנכסיה וחזו ליה. גמ':",
+                "אע\"ג דהכתוב צווח את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים. באורך הימים למדו תורה וקבלוה על פשוטה. הר\"מ:",
+                "דמן התורה אינו חייב אלא דומיא דהיוצא השדה הר\"י:",
+                "וכתיב גבי לוים מכל מעשרותיכם תרימו תרומה. כל צד תרומה שבו תרימו. והכא אידגן וחלה עליו רשות כהן דכתיב גביה ראשית דגנך גמרא. ובעודו בשבלים דלא אידגן לא חלה עליו רשות כהן ופטור הלוי כדלעיל ומש\"ה הכא דחל עליו כבר חיוב תרומה גדולה כשעדיין לא נטלה. אע\"ג דתרומת מעשר נטלה קרי ליה לא נטלה תרומתו. ולעיל דלא חל חיובא כשנטלה תרומת מעשר קרי ליה נטלה תרומתו אע\"ג דהתרומה גדולה לא נטלה הר\"י:",
+                "אין מזמנין. איכא מרבוותא דסברי דדוקא נקיט מזמנים. דאלו ברכת הנהנין מברך דהא נהנה. ואיכא דסברי דאף ברכת הנהנין אין מברך משום דכתיב ובוצע ברך נאץ ה':"
+            ],
+            [
+                "נשים. ואפילו עם בעליהן לא משום דאין חברתן נאה. הר\"י בשם רש\"י:",
+                "ועבדים. בגמרא מפרש משום פריצותא דעבדים שטופי זמה הן. וחשודים עם האנשים כ\"ש עם הנשים. הר\"י:",
+                "עד כזית. מפרש בגמרא. ואכלת זו אכילה. ושבעת זו שתיה. ואכילה בכזית. ור\"י ס\"ל ואכלת ושבעת אכילה שיש בו שביעה ואיזה זו כביצה. ואע\"ג דקרא בבהמ\"ז בעלמא בלא זמון. כתבו התוספ' דאין ה\"נ דה\"ה בהמ\"ז בלא זימון ורבותא אשמעינן דאפי' על כזית מזמנין:"
+            ],
+            [
+                "לאלהינו. התוספ' והר\"י כתבו דלא גרסינן בלמ\"ד דבשיר והודאה כתיב שירו לה' הודו לה' אבל בברכה לא מצינו בלמ\"ד כדכתיב במקהלות ברכו אלהים ברכו עמים אלהינו:",
+                "במקהלות. ורבי עקיבא ס\"ל בעוברים שבמעי אמן שאמרו שירה על הים משתעי קרא ור' יוסי הגלילי ההוא ממקור נפקא גמרא:",
+                "בבהכ\"נ. וכתבו התו' דבהא מודה ריה\"ג. וטעמא דבית הכנסת אלו נכנסים ואלו יוצאין ולאו אדעתיה דש\"צ. אבל בברכת המזון הן קבועין ומעורבין ואין יוצאין עד לאחר בהמ\"ז אין לטעות במנינא:"
+            ],
+            [
+                "ששה נחלקין. דהא דתני בשלשה והוא אומר ברכו. לאו משום דעדיפא מנברך. אלא רשאי גם כן לומר ברכו. גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר:",
+                "וה\"נ איכא חדא דאמרן ועוד דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:"
+            ],
+            [
+                "נוטלין לידים. כלומר לוקחין מים לידים ונוסח הברכה תוכיח נטילת ידים כמו נטילת לולב שענינו לקיחה:",
+                "אזיל לשיטתיה בסוף זבים. אבל להר\"מ דהתם אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה. וכתב הכ\"מ בשם הרי\"ק דבית הלל לטעמייהו דבית שמאי קאמרי דאפילו יהיה הדין כן איכא טעמא להקדים מזיגת הכוס:",
+                "ואח\"כ מוזגין. ומשום דהלכה כב\"ה וברכת כוס קודם לנט\"י הלכך שונה לעיל תחלה ברכת היום והיין ואח\"כ נט\"י. תוי\"ט:",
+                "דנצוצות לא שכיחי. גמרא:",
+                "דבשתיה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כ\"כ משא\"כ כשיט��ל ידיו ויאכל מיד דמדקדק לנגבם יפה כדאמרינן האוכל בלא נגוב ידים כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דמותר להשתמש בו דאין ראשון מטמא למפה שהוא כלי ולא לאדם עצמו כדאי' בגמ' ובפרש\"י דבידיו שיוכלו להטמאות הוא נזהר מליגע בכסת:",
+                "מפרש בגמ' גזירה משום אוכלי תרומה וב\"ה סברי אוכלי תרומה זריזין הן:",
+                "וטעמא דתקון נט\"י בחולין כדתנן בפרק ב' דטהרות משנה ג'. כדי שיהיו רגילין אוכלי תרומה ליטול ידיהם. גמרא חולין דף קו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לאפוקי בכולהו פרקן דלית הלכתא כותיה:",
+                "נ\"ל דהכי קאמר דלהכי הלכה כמותם בזה. משום דמסתבר שמותר להשתמש בעם הארץ כדי שלא להשתמש בתלמיד חכם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נר ומזון כו'. הנר שמביאין ונהנה ממנו מיד יש לו להקדים ואח\"כ המזון שכבר אכל. וב\"ה סברי דיש לו להסמיך בשמים לנר שהוא ג\"כ מעין שבת שמראה הצער שהיה לו בנפש יתירה שהלכה לה ולכך מריח לישב נשמתו. הר\"י:",
+                "וכתבו התוספ' ונימא הא דלא פליגי דלשעבר משמע. וי\"ל דלשון דקרא עדיף דכתיב בורא חושך בורא השמים:"
+            ],
+            [
+                "והר\"י כתב שהדליקו או שהטה אותו בשבת:",
+                "דלסרחונו של מת עבידי ולא להריח:",
+                "ובירושלמי רב אמר יאותו. אך בזאת נאות לכם ושמואל אמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר. ופירוש לעות מלשון עת. ויהיה ענינו כאן שהגיע העת של האור להאיר:"
+            ],
+            [
+                "ולא תימא דשכח דתנן להודיעך כחן דב\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לאחר המזון. כל ימות השנה קאמר כפירש\"י בגמ'. ותנא הקדים תחלה דיני קידוש משום דיין לקידוש קודם לצרכי סעודה אם אין ידו משגת כדמסיק בטור א\"ח סימן רע\"א ומדהתחיל בדיני שבת וי\"ט שונה כמו כן דיני מזון והבדלה ואח\"כ דיני הבדלה עצמה. תוי\"ט:",
+                "על היין. אם ירצה:",
+                "בגמרא רמינן עלה מדאצטריך ב\"ש מזון והבדלה לצרפינהו ש\"מ דבהמ\"ז טעונה כוס ומשני תרי תנאי אליבא דב\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מארצנו. כשנעקרה ממקומה בארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "זיקים. הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות. הר\"מ:",
+                "זהו שיטת הרי\"ף. והרא\"ש כתב דכיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו כו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. וגרסינן דאית להו לאחרינא בהדיא:",
+                "בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים גמרא."
+            ],
+            [
+                "והטעם שהדברים המצוים יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם. לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיה או לא יהיה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לכרך. היא עיר גדולה ובצורה כדמתרגמינן והערים בצורות גדולות כריכן רברבין. ופרש\"י שבכרך נמצאו לפעמים אנשים רעים ומחפשים עלילות:",
+                "מתפלל. אינו ר\"ל תפלה בכוונה ולפאת מזרח ולא ג\"כ ברכה אבל היא בקשה. הר\"מ:",
+                "אחת בכניסתו שיכנוס לשלום ואחת ביציאתו שיצא לשלום רש\"י והר\"מ מפרש ביציאתו שיודה לאל שהוציאו ממנו לשלום והת\"ח בשם הגאון מוה' יעקב כהן מפרש דבריו. דהוכרח להרמב\"ם לפרש דלא כפרש\"י. משום דהקדים בן עזאי הודאה לשעבר קודם צעקה לעתיד והו\"ל להפך דבריו אבל לפרושו א\"ש דמזכיר כסדר מה דמוסיף על ת\"ק. דלת\"ק אינו נותן הודאה על הכניסה. ואמר בן עזאי ומוסיף ונותן הודאה לשעבר לאחר הכניסה ולת\"ק אינו צועק ��עתיד קודם שיצא מהכרך ומוסיף בן עזאי וצועק לעתיד:"
+            ],
+            [
+                "לפי שיש דברים רבים נראים בתחלתם טובה ויהיה אחריתם רעה וע\"כ אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאין יודע סופה הר\"מ. והר\"י כתב שיחשוב כי הכל כפרת עונותיו:",
+                "וביצר רע. לשון הר\"מ אפילו בשעת העברה והכעס והאף שכל זה הוא יצר רע:",
+                "לא יקל. הואיל והזכיר אהבת הש\"י עד היכן תגיע בא להזכיר כמו כן עד היכן תגיע יראתו שזה לא יקל וכו' הוא לירא אותו יתברך השוכן בבית הזה כדאמרינן ביבמות ד\"ו לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. תוי\"ט:",
+                "רש\"י ומסיים שהיא אמה טרקסין. שפירושו ל' טרוקי גלי כלומר שסוגר. הלוחות שניתנו בסיני ואותה אמה חומה היתה בבית ראשון ובה פתח או שער. אבל בבית שני לא היתה חומה רק שתי פרוכות זה לפנים מזה כדתנן בפ\"ה דיומא והלכך אסברו לה אבית ראשון:",
+                "גמרא ופירש הר\"מ שנעשה לשמירת הרגלים: [יד] שזה שאמר ואומר אל תבוז אינה ראיה על שישאל בשם אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים אע\"פ שהם ישנות וקדמוניות וע\"ז הזהיר שלמה בזה המשל. הר\"מ:",
+                "והר\"מ כתב שהביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה (אבל כפשוטו הפירוש כשיבא העת להפרע מהם יזדמן להם סבות להפר התורה כדי שיחול עליהם העונש וזה ענין עמוק וכבר העיר הכתוב כי משפטיו ישרים כי כל דרכיו משפט):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ברכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ואסורין כו'. ה\"ג בספרים ובפירוש הר\"מ. אבל הר\"ש גורס אסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח וכ\"נ גירסת הרב. וגירסא זו נראה עיקר, דלגירסת הספרים איכא למטעי דאסורים לפני הפסח היינו קודם הפסח אבל כשיגיע תחלת הפסח שרי כו' והא מלתא ליתא דמקרא מלא הוא עד עצם היום הזה עד הביאכם כו' וזה בראשון לחול המועד. הלכך בחדש מלפני העומר גרסינן. תוי\"ט וע\"ע: [ב] בגמרא מנחות דף ע\"א מדכתיב בשדה עד שיהא נקלט ונשרש בשדה. והך קרא בשתי הלחם כתיב ואזריעת העומר קאי דשתי הלחם לא שרי למקדש אלא תבואה דשרי עומר להדיוט שרי שתי הלחם למקדש. רש\"י: [ג] הנודר מן הפת. כן הנוסחא בספרים. ופליגי רבנן אדיוקא דר\"מ דאיהו לא קאמר אלא הנודר מן הפת ומן התבואה שאינו אסור אלא בהן. וקאמרי רבנן דבנודר מן הדגן נמי אינו אסור אלא בהן. ומלשון הר\"ב משמע דגרס בדברי ר\"מ הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. וה\"ק ר\"מ במ\"ב פ\"ז דנדרים הנודר מן הדגן אסור בכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומעשר ראשון כו'. מפרש בירושלמי שהקדימו בשבלים:",
+                "ומעשר שני והקדש. נראה לפרש כמ\"ש הר\"ב פ\"ק דתרומות. מע\"ש קמ\"ל כגון שהקדימו בשבלים וכ\"מ בירושלמי. וקודם שפדאו ממון גבוה הוא דהכי הלכתא כדפסק בפ\"ד דמע\"ש. והקדש כשמירחו הגזבר ואח\"כ פדאו. ומש\"ה פטורין מן המעשרות. וטעמא דחייבים בחלה. משום דמשעת הגלגול הוי חיובא דחלה כדפרש\"י והר\"ב במסכת מנחות לענין מותר העומר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל משנתינו מוכחת דסברא דלא בעינן ועוד דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למתני פחות וכ\"כ הר\"ש דמצומצמים חייב. ופלוגתא דתנאי הוא בפ\"ק דעדיות ושם פסק הר\"ב כחכמים דסברי דה' רבעים חייבים. תוי\"ט:",
+                "והמדומע. לפי מה שאכתוב בס\"פ דדימוע דרבנן. מתני' בחלה בזה\"ז דרבנן דאי לאו הכי לא אתי דימוע דרבנן ופקע חיובא דחלה דאורייתא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חלות תודה ורקיקי נזיר. ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים הל\"ל חלות ורקיקי תודה ונזיר דשתיהן בשניהם. ונ\"ל לישב קצת דלהכי קאמר בלשון דצריכין לפרש דתנא הך וה\"ה לאידך דהא קראי מוכחי דכתיבי חלות ורקיקים בתרוייהו כי היכי לגלאי ארישא דתהיה מתפרשת נמי בכה\"ג דמעיסה וה\"ה חליטה ובן איפכא דתרי תנאי נינהו כדכתב הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והר\"מ מפרש ערובי תחומין ומשמע לכאורה דאתי למעט ע\"ח שאין מערבין אלא בפת. אבל כי דייקת בה ליתא דהא טעמא דכולהו משום דכשהרועים אוכלים ממנה הוי פת. תוי\"ט:",
+                "וכלב מין חיה כדברי ת\"ק ספ\"ח דכלאים:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי דהא אף למ\"ד דרבנן לא בחנם היא שנויה דנוקים לה מדרבנן דהא ה\"נ תני רחיצת ידים דלאו דאורייתא אלא מי\"ח דבר ואף דימוע הוא מדרבנן. תוי\"ט וע\"ע:",
+                "כלומר דאי אין שיריים אין כאן ראשית ולשון הגמרא בפרק ראשית הגז ראשית ששיריה נכרין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "אר\"י אימתי. כתב הר\"מ וכבר בארנו כי בכ\"מ שאמר ר\"י אימתי שהוא מבאר למי שקדם לו ואינו בא לחלק והר\"ש כתב דבפ\"ק דגיטין מוכח דפליגי. וע\"ש בתוספ' דהא דמוכח מיניה דר\"י דאמר אימתי שבא לחלוק ברייתא היא ולא משנתינו:"
+            ],
+            [
+                "ופי' הר\"ש מהירושלמי ברחוק ד' מילין. וכ\"כ הר'מ וכתב דהיינו דוקא לפניו אבל לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפי' בשעור מועט. אבל בחבורו אינו מחלק כלל בין לפניו ולאחריו וכפרש\"י חולין דקכ\"ג:",
+                "כ\"פ הר\"ש ואין לשמים חלק בה ואית ספרים דגריס בשלשתן לשם:"
+            ],
+            [
+                "טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי\"ף בפרק א\"ע דכתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר\"נ אלמא דזמנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו ע\"י צירוף סל:"
+            ],
+            [
+                "גמ' בפ\"ב דקדושין דמ\"ו. ופריך ותהוי תרומה ויחזור ויתרום. מי לא תנן (דמאי פ\"ה מ\"י) משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. ומשני הא אוקימנא בתרי מני (חד נקוב וחד לא) צאית בחד מנא לא צאית כגון חלת קמח על קמח:",
+                "ותיקן לאחרים. שהאחרים העושין כן ע\"פ הוראתו הרי הם שוגגין ולא מזידין שזקן זה לא קטל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן זקן בלשון הקודש חכם כמאמרם בוהדרת פני זקן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שלא. כדי להפריש מן החיוב על החיוב. הר\"ש:",
+                "כלומר אע\"פ שהיא פחות מכביצה הרי היא מקבל טומאה וכדתנן ברפ\"ב דטהרות ושם אאריך בזה בס\"ד. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותטמטם בשעורים. והכוסמין כחטין. ושבולת שועל ושיפון כשעורים. הר\"ם:",
+                "ולפ\"ז לשון מטמטם הוא מלשון ארמי כמו טמונין פלשתאי בפרשת תולדות. ויותר נ\"ל מ\"ש הרא\"ש לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום:",
+                "ואע\"ג דחלה זו לא הוי מוקף לקמח המתערב בעיסה אח\"כ מ\"מ כיון דהוי עיקר העיסה מוקף סגי בהכי. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ספק. היינו ספק טומאה לחולין דהא עד שלא גלגלה אכתי לאו טבולה לחלה נינהו. הר\"ש:",
+                "ומשמע דאי לאו הכי הוי אסור לעשות בטומאה אפילו לחולין שעדיין אינם טבולים לחלה. טעמא דמ\"מ סופו לבא לידי חיוב חלה ולפיכך אסור לטמאו בידים. ולדברי הר\"מ אפי' לגרום נמי אסור:",
+                "מפרש בגמרא נדה ד\"ז כל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה לאפוקי טבול יום כיון דלא מטמא ודאו חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה:",
+                "לפי לשון הגמרא שם. חולין הטבולים לחלה כחלה דמי ואסור לגרום טומאה לחלה. א\"כ אסור לגרום לה טומאה. כ\"ש לטמאה ביד:"
+            ],
+            [
+                "אע\"ג דבפ\"ב מ\"ו דריש ליה. הא אמרינן במנחות דף ס\"ז דתרי עריסותיכם כתיבי. והר\"מ הביא ספרי. תרימו תרומה את שמורם ממנו קדש והנשאר חול ולא שזה וזה קדש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "נעשית. היינו נתגלגלה בחטים ונטמטמה בשעורים. הר\"מ:",
+                "ולפמ\"ש בשם התוספת בריש דמאי, י\"ל דלהכי מוכרם לכהן משום דהוי דבר מרובה א' מכ\"ד. משא\"כ תרומת מעשר אחד ממאה. עי\"ל דהכא עיסה בחזקת פטורה קיימת. משא\"כ פירות של ע\"ה דבחזקת חייבים הן וכה\"ג מצינו בגמ' דחולין פ\"י לענין ממונא:",
+                "אחר הקרימה. לכאורה דוקא הכא פליג. וכ\"ה בירושלמי אבל להר\"ם בשם ספרי משמע דבכל חלה קאמר שזה גמר מלאכתה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "מוציא תרומה. ובלי ספק שיכול לחזור וליקח ולקנות מן העניים זיתי ניקף המעורבות על הדרך שנזכר בפאה משנה ב' פ\"ה. הר\"מ:",
+                "והר\"ש נסתפק אם יתן לו בחנם או שמוכר לו היתר לפי חשבון כמ\"ש בריש דמאי:"
+            ],
+            [
+                "ולפ\"ז דוקא טבול לתרומה גדולה. אבל במעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר לא. ומיהו התוספת הביאו בשם הירושלמי טעם אחר. משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. וכתבו דמ\"מ איצטריך לטעמא דכהתירו כו' משום דמטעם דבר שיש לו מתירין לא היה נאסר אלא כשהבעלים בעיר שיכולים להפריש אבל כשאינם בעיר אף שיכול לילך למקומם מ\"מ כיון שיש טורח והוצאה הוי כאין לו מתירין:",
+                "ושלא במינו בנ\"ט. דלא אמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל אלא במינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "וקב אורז וכו'. ירושלמי אלו תנן אורז ולא תנן תרומה. הוה אמרינן אורז ע\"י שאינו ממינו אינו מצטרף. ואלו תני תרומה ולא תני אורז ה\"א תרומה ע\"י שאין נגררת אינו מצטרף. כלומר אורז נגרר כדתנן לעיל דאם יש בו טעם דגן חייב בחלה. הר\"ש:",
+                "באמצע. נושך זה בזה. הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כך מפרש בירושלמי מכח קושיא דכמו דחטין וכוסמין שהן ב' מינים ע\"י שהן דומין מצטרפין. חדש וישן לא כ\"ש. ואסורא דאין תורמין מן החדש כו' תנן לה במשנה ה' פרק קמא דתרומות:",
+                "דאי לא תימא הכי תקשה דידיה אדידיה ממ\"ג פ\"ב ירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ותימה לפירושו דהרי ודאי לא הופרשה החלה שהרי עדיין לא נתחייבה בחלה כשהיתה התבואה ביד ע\"ה ומאי ספק חלה איכא. והר'ש כתב ז\"ל תימה. דבלוקח עיסה או לחם מע\"ה. היכן מצינו דנחשדו ע\"ה על החלה. והלא לא נחשדו אתרומה גדולה ומ\"ש חלה דהא דנחשדו על המעשר משום דסברי דלא הוי במיתה כו' וי\"ל דחלת דמאי היינו שלקח תבואה מע\"ה וטחנה ואפאה והוציא ממנה חלה. והחלה אסורה לכהן עד שיפריש ממנה מעשר ותרומת מעשר כדין דמאי כו'. ובאותו תיקון מניח להיות מפריש עליה כו' וע\"ע. והת\"ח מישב מלת דמאי. תרומת מעשר של דמאי שביד כהן כיון שאינו ודאי תרומה חייב להפריש ממנה חלה. וכן מע\"ש שביד ישראל דקי\"ל מעשר שני פטורה מן החלה לר\"מ דס\"ל ממון גבוה הוא. אבל במעשר שני של דמאי הוה ספק:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא מפרש בירושלמי לפי שהיה דוד מניח ספרי א\"י ומכבש ספרי ח\"ל. אבל אלו כבש כל ארץ כנען לגבולותיה ואח\"כ כבשן היה כבושו כמו א\"י לכל דבר. ומפרש הר\"מ כיון שהיה מלך ישראל ועל פי ב\"ד הגדול היה עושה שא\"י הוא מכבוש מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל ואם יחיד או שבט כבשו אפילו בארץ שנתנה לאברהם אינה נקראת א\"י כדי שינהגו בה כל המצות:",
+                "שתי חלות. ולא מצינו בתרומה שיאמרו להפריש שתי תרומות משום דבחלה יש לחוש יותר שלא תשתכח תורת חלה משום דשייכא בכל אדם המגלגל עיסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממרחי תבואות. תוספ':",
+                "טומאת ארץ העמים. פירוש שחכמי המשנה בימי הבית גזרו טומאה על ארץ העמים בימיהם. משום שהעמים ההם לא ידעו בדרך ארץ ולא חששו לקברי מתיהם במקום מיוחד כאשר בימים אלה. אם כן היה כל ארצם ספק קבר ומטמא טומאת בית הפרס. עיין ביורה דעה (סי' שס\"ט סק\"ב) וזה לשונו. וכל ארץ העמים כו' פירוש בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה היה אסור לכהן לילך (או להוציא טהרות) מארץ ישראל לארץ העמים שהיה חוצה לארץ. שהיו הער'ג קוברים מתיהם בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "ובדין שלישי פירש שארץ העמים טמאה ממש וע\"ל משנה י':",
+                "ואף המקומות שכבשו עולי בבל אינה מן התורה ואפילו בימי עזרא דרשינן בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם (ואפילו הכי אין צריך אלא חלה אחת הואיל ואין הארץ טמאה. תוי\"ט):",
+                "ודבר תמוה דמ\"ש מדין השלישי דכתב בו א' ממ\"ח (ואפשר להגיה טהורה במקום טמאה). תוי\"ט וע\"ע:",
+                "אין לה שיעור. ובסימן שכ\"ב כתב הרמ\"א דבזה\"ז אין מפרישין רק חלה א' ובלא שיעור. ונוהגין ליטול כזית. ת\"ח:",
+                "ורישא וטבול יום אוכלה מוקי לה הר\"ב בטבל לקריו ויש לדקדק הך אסורא דזבים כו' במאי מוקים לה אי בדלא טבלי פשיטא השתא בעל קרי שאין טומאתו חמורה קאסרי בשאינו טבול. כ\"ש הני כו'. ואי בדטבלי נמי אסרי קשה מ\"ש דגבייהו אסרי בדטבלי ולא כן בבעל קרי והלא שניהם צריכים הערב שמש. ושמא י\"ל הואיל וטומאתן חמירי החמירו לאכול אף חלת חוץ לארץ הראשונה עד שיעריב שמשן. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "נראה דלא קשיא דאף הר\"מ לא קאמר אלא במי שלא קבל עליו דברי חבירות לענין טומאה וטהרה וזה אפילו בתלמיד חכם כמו שמפורש במ\"ג פ\"ב דדמאי ולמי שלא קבל עליו קרי ליה עם הארץ בההיא מתניתין. תוי\"ט:",
+                "ולעיל במ\"ח בדין הג' מפרש דטומאת ארץ העמים היא טומאה ידועה דדוקא אותו חלק שלא כבשו עולי בבל מקרי טומאה שאינה ידועה, ונ\"ל דאע\"ג דכשהיה בארץ העמים הויא טומאה ידועה ונשרפת מכל מקום כשהובאה לארץ ישראל מקרי אינה ידועה דלאו כ\"ע ידעי מאיזה מקום הובאת אם מארץ העמים אם מהארץ שלא כבשו עולי בבל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא קבלו. ובירושלמי פריך אמאי לא קבלו והתנן במנחות שאם הביא קודם לשתי הלחם כשר. ומשני שנייא היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם. אי נמי משום דמנכרא מלתא טובא ע\"כ הר\"ש:",
+                "ולא קבלו. בירושלמי פריך ולא תנן בספ\"ג דתמורה ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייא הוא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה כנזכר לעיל ועיין בגמרא דתמורה סוף פרק ג':",
+                "שבירושלים. ומ\"מ תרומה אין מביאין מסוריא דבתרומה חוששין שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו לח\"ל אבל הבכורים הבעלים מחוייבים להביאם לירושלים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ואסורין כו'. ה\"ג בספרים ובפירוש הר\"מ. אבל הר\"ש גורס אסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח וכ\"נ גירסת הרב. וגירסא זו נראה עיקר, דלגירסת הספרים איכא למטעי דאסורים לפני הפסח היינו קודם הפסח אבל כשיגיע תחלת הפסח שרי כו' והא מלתא ליתא דמקרא מלא הוא עד עצם היום הזה עד הביאכם כו' וזה בראשון לחול המועד. הלכך בחדש מלפני העומר גרסינן. תוי\"ט וע\"ע: [ב] בגמרא מנחות דף ע\"א מדכתיב בשדה עד שיהא נקלט ונשרש בשדה. והך קרא בשתי הלחם כתיב ואזריעת העומר קאי דשתי הלחם לא שרי למקדש אלא תבואה דשרי עומר להדיוט שרי שתי הלחם למקדש. רש\"י: [ג] הנודר מן הפת. כן הנוסחא בספרים. ופליגי רבנן אדיוקא דר\"מ דאיהו לא קאמר אלא הנודר מן הפת ומן התבואה שאינו אסור אלא בהן. וקאמרי רבנן דבנודר מן הדגן נמי אינו אסור אלא בהן. ומלשון הר\"ב משמע דגרס בדברי ר\"מ הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. וה\"ק ר\"מ במ\"ב פ\"ז דנדרים הנודר מן הדגן אסור בכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומעשר ראשון כו'. מפרש בירושלמי שהקדימו בשבלים:",
+                "ומעשר שני והקדש. נראה לפרש כמ\"ש הר\"ב פ\"ק דתרומות. מע\"ש קמ\"ל כגון שהקדימו בשבלים וכ\"מ בירושלמי. וקודם שפדאו ממון גבוה הוא דהכי הלכתא כדפסק בפ\"ד דמע\"ש. והקדש כשמירחו הגזבר ואח\"כ פדאו. ומש\"ה פטורין מן המעשרות. וטעמא דחייבים בחלה. משום דמשעת הגלגול הוי חיובא דחלה כדפרש\"י והר\"ב במסכת מנחות לענין מותר העומר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל משנתינו מוכחת דסברא דלא בעינן ועוד דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למתני פחות וכ\"כ הר\"ש דמצומצמים חייב. ופלוגתא דתנאי הוא בפ\"ק דעדיות ושם פסק הר\"ב כחכמים דסברי דה' רבעים חייבים. תוי\"ט:",
+                "והמדומע. לפי מה שאכתוב בס\"פ דדימוע דרבנן. מתני' בחלה בזה\"ז דרבנן דאי לאו הכי לא אתי דימוע דרבנן ופקע חיובא דחלה דאורייתא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חלות תודה ורקיקי נזיר. ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים הל\"ל חלות ורקיקי תודה ונזיר דשתיהן בשניהם. ונ\"ל לישב קצת דלהכי קאמר בלשון דצריכין לפרש דתנא הך וה\"ה לאידך דהא קראי מוכחי דכתיבי חלות ורקיקים בתרוייהו כי היכי לגלאי ארישא דתהיה מתפרשת נמי בכה\"ג דמעיסה וה\"ה חליטה ובן איפכא דתרי תנאי נינהו כדכתב הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והר\"מ מפרש ערובי תחומין ומשמע לכאורה דאתי למעט ע\"ח שאין מערבין אלא בפת. אבל כי דייקת בה ליתא דהא טעמא דכולהו משום דכשהרועים אוכלים ממנה הוי פת. תוי\"ט:",
+                "וכלב מין חיה כדברי ת\"ק ספ\"ח דכלאים:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי דהא אף למ\"ד דרבנן לא בחנם היא שנויה דנוקים לה מדרבנן דהא ה\"נ תני רחיצת ידים דלאו דאורייתא אלא מי\"ח דבר ואף דימוע הוא מדרבנן. תוי\"ט וע\"ע:",
+                "כלומר דאי אין שיריים אין כאן ראשית ולשון הגמרא בפרק ראשית הגז ראשית ששיריה נכרין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "אר\"י אימתי. כתב הר\"מ וכבר בארנו כי בכ\"מ שאמר ר\"י אימתי שהוא מבאר למי שקדם לו ואינו בא לחלק והר\"ש כתב דבפ\"ק דגיטין מוכח דפליגי. וע\"ש בתוספ' דהא דמוכח מיניה דר\"י דאמר אימתי שבא לחלוק ברייתא היא ולא משנתינו:"
+            ],
+            [
+                "ופי' הר\"ש מהירושלמי ברחוק ד' מילין. וכ\"כ הר'מ וכתב דהיינו דוקא לפניו אבל לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפי' בשעור מועט. אבל בחבורו אינו מחלק כלל בין לפניו ולאחריו וכפרש\"י חולין דקכ\"ג:",
+                "כ\"פ הר\"ש ואין לשמים חלק בה ואית ספרים דגריס בשלשתן לשם:"
+            ],
+            [
+                "טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי\"ף בפרק א\"ע דכתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר\"נ אלמא דזמנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו ע\"י צירוף סל:"
+            ],
+            [
+                "גמ' בפ\"ב דקדושין דמ\"ו. ופריך ותהוי תרומה ויחזור ויתרום. מי לא תנן (דמאי פ\"ה מ\"י) משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. ומשני הא אוקימנא בתרי מני (חד נקוב וחד לא) צאית בחד מנא לא צאית כגון חלת קמח על קמח:",
+                "ותיקן לאחרים. שהאחרים העושין כן ע\"פ הוראתו הרי הם שוגגין ולא מזידין שזקן זה לא קטל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן זקן בלשון הקודש חכם כמאמרם בוהדרת פני זקן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שלא. כדי להפריש מן החיוב על החיוב. הר\"ש:",
+                "כלומר אע\"פ שהיא פחות מכביצה הרי היא מקבל טומאה וכדתנן ברפ\"ב דטהרות ושם אאריך בזה בס\"ד. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותטמטם בשעורים. והכוסמין כחטין. ושבולת שועל ושיפון כשעורים. הר\"ם:",
+                "ולפ\"ז לשון מטמטם הוא מלשון ארמי כמו טמונין פלשתאי בפרשת תולדות. ויותר נ\"ל מ\"ש הרא\"ש לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום:",
+                "ואע\"ג דחלה זו לא הוי מוקף לקמח המתערב בעיסה אח\"כ מ\"מ כיון דהוי עיקר העיסה מוקף סגי בהכי. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ספק. היינו ספק טומאה לחולין דהא עד שלא גלגלה אכתי לאו טבולה לחלה נינהו. הר\"ש:",
+                "ומשמע דאי לאו הכי הוי אסור לעשות בטומאה אפילו לחולין שעדיין אינם טבולים לחלה. טעמא דמ\"מ סופו לבא לידי חיוב חלה ולפיכך אסור לטמאו בידים. ולדברי הר\"מ אפי' לגרום נמי אסור:",
+                "מפרש בגמרא נדה ד\"ז כל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה לאפוקי טבול יום כיון דלא מטמא ודאו חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה:",
+                "לפי לשון הגמרא שם. חולין הטבולים לחלה כחלה דמי ואסור לגרום טומאה לחלה. א\"כ אסור לגרום לה טומאה. כ\"ש לטמאה ביד:"
+            ],
+            [
+                "אע\"ג דבפ\"ב מ\"ו דריש ליה. הא אמרינן במנחות דף ס\"ז דתרי עריסותיכם כתיבי. והר\"מ הביא ספרי. תרימו תרומה את שמורם ממנו קדש והנשאר חול ולא שזה וזה קדש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "נעשית. היינו נתגלגלה בחטים ונטמטמה בשעורים. הר\"מ:",
+                "ולפמ\"ש בשם התוספת בריש דמאי, י\"ל דלהכי מוכרם לכהן משום דהוי דבר מרובה א' מכ\"ד. משא\"כ תרומת מעשר אחד ממאה. עי\"ל דהכא עיסה בחזקת פטורה קיימת. משא\"כ פירות של ע\"ה דבחזקת חייבים הן וכה\"ג מצינו בגמ' דחולין פ\"י לענין ממונא:",
+                "אחר הקרימה. לכאורה דוקא הכא פליג. וכ\"ה בירושלמי אבל להר\"ם בשם ספרי משמע דבכל חלה קאמר שזה גמר מלאכתה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "מוציא תרומה. ובלי ספק שיכול לחזור וליקח ולקנות מן העניים זיתי ניקף המעורבות על הדרך שנזכר בפאה משנה ב' פ\"ה. הר\"מ:",
+                "והר\"ש נסתפק אם יתן לו בחנם או שמוכר לו היתר לפי חשבון כמ\"ש בריש דמאי:"
+            ],
+            [
+                "ולפ\"ז דוקא טבול לתרומה גדולה. אבל במעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר לא. ומיהו התוספת הביאו בשם הירושלמי טעם אחר. משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. וכתבו דמ\"מ איצטריך לטעמא דכהתירו כו' משום דמטעם דבר שיש לו מתירין לא היה נאסר אלא כשהבעלים בעיר שיכולים להפריש אבל כשאינם בעיר אף שיכול לילך למקומם מ\"מ כיון שיש טורח והוצאה הוי כאין לו מתירין:",
+                "ושלא במינו בנ\"ט. דלא אמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל אלא במינו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "וקב אורז וכו'. ירושלמי אלו תנן אורז ולא תנן תרומה. הוה אמרינן אורז ע\"י שאינו ממינו אינו מצטרף. ואלו תני תרומה ולא תני אורז ה\"א תרומה ע\"י שאין נגררת אינו מצטרף. כלומר אורז נגרר כדתנן לעיל דאם יש בו טעם דגן חייב בחלה. הר\"ש:",
+                "באמצע. נושך זה בזה. הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כך מפרש בירושלמי מכח קושיא דכמו דחטין וכוסמין שהן ב' מינים ע\"י שהן דומין מצטרפין. חדש וישן לא כ\"ש. ואסורא דאין תורמין מן החדש כו' תנן לה במשנה ה' פרק קמא דתרומות:",
+                "דאי לא תימא הכי תקשה דידיה אדידיה ממ\"ג פ\"ב ירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ותימה לפירושו דהרי ודאי לא הופרשה החלה שהרי עדיין לא נתחייבה בחלה כשהיתה התבואה ביד ע\"ה ומאי ספק חלה איכא. והר'ש כתב ז\"ל תימה. דבלוקח עיסה או לחם מע\"ה. היכן מצינו דנחשדו ע\"ה על החלה. והלא לא נחשדו אתרומה גדולה ומ\"ש חלה דהא דנחשדו על המעשר משום דסברי דלא הוי במיתה כו' וי\"ל דחלת דמאי היינו שלקח תבואה מע\"ה וטחנה ואפאה והוציא ממנה חלה. והחלה אסורה לכהן עד שיפריש ממנה מעשר ותרומת מעשר כדין דמאי כו'. ובאותו תיקון מניח להיות מפריש עליה כו' וע\"ע. והת\"ח מישב מלת דמאי. תרומת מעשר של דמאי שביד כהן כיון שאינו ודאי תרומה חייב להפריש ממנה חלה. וכן מע\"ש שביד ישראל דקי\"ל מעשר שני פטורה מן החלה לר\"מ דס\"ל ממון גבוה הוא. אבל במעשר שני של דמאי הוה ספק:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא מפרש בירושלמי לפי שהיה דוד מניח ספרי א\"י ומכבש ספרי ח\"ל. אבל אלו כבש כל ארץ כנען לגבולותיה ואח\"כ כבשן היה כבושו כמו א\"י לכל דבר. ומפרש הר\"מ כיון שהיה מלך ישראל ועל פי ב\"ד הגדול היה עושה שא\"י הוא מכבוש מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל ואם יחיד או שבט כבשו אפילו בארץ שנתנה לאברהם אינה נקראת א\"י כדי שינהגו בה כל המצות:",
+                "שתי חלות. ולא מצינו בתרומה שיאמרו להפריש שתי תרומות משום דבחלה יש לחוש יותר שלא תשתכח תורת חלה משום דשייכא בכל אדם המגלגל עיסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממרחי תבואות. תוספ':",
+                "טומאת ארץ העמים. פירוש שחכמי המשנה בימי הבית גזרו טומאה על ארץ העמים בימיהם. משום שהעמים ההם לא ידעו בדרך ארץ ולא חששו לקברי מתיהם במקום מיוחד כאשר בימים אלה. אם כן היה כל ארצם ספק קבר ומטמא טומאת בית הפרס. עיין ביורה דעה (סי' שס\"ט סק\"ב) וזה לשונו. וכל ארץ העמים כו' פירוש בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה היה אסור לכהן לילך (או להוציא טהרות) מארץ ישראל לארץ העמים שהיה חוצה לארץ. שהיו הער'ג קוברים מתיהם בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "ובדין שלישי פירש שארץ העמים טמאה ממש וע\"ל משנה י':",
+                "ואף המקומות שכבשו עולי בבל אינה מן התורה ואפילו בימי עזרא דרשינן בבואכם בביאת כולכם ולא בביא�� מקצתכם (ואפילו הכי אין צריך אלא חלה אחת הואיל ואין הארץ טמאה. תוי\"ט):",
+                "ודבר תמוה דמ\"ש מדין השלישי דכתב בו א' ממ\"ח (ואפשר להגיה טהורה במקום טמאה). תוי\"ט וע\"ע:",
+                "אין לה שיעור. ובסימן שכ\"ב כתב הרמ\"א דבזה\"ז אין מפרישין רק חלה א' ובלא שיעור. ונוהגין ליטול כזית. ת\"ח:",
+                "ורישא וטבול יום אוכלה מוקי לה הר\"ב בטבל לקריו ויש לדקדק הך אסורא דזבים כו' במאי מוקים לה אי בדלא טבלי פשיטא השתא בעל קרי שאין טומאתו חמורה קאסרי בשאינו טבול. כ\"ש הני כו'. ואי בדטבלי נמי אסרי קשה מ\"ש דגבייהו אסרי בדטבלי ולא כן בבעל קרי והלא שניהם צריכים הערב שמש. ושמא י\"ל הואיל וטומאתן חמירי החמירו לאכול אף חלת חוץ לארץ הראשונה עד שיעריב שמשן. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "נראה דלא קשיא דאף הר\"מ לא קאמר אלא במי שלא קבל עליו דברי חבירות לענין טומאה וטהרה וזה אפילו בתלמיד חכם כמו שמפורש במ\"ג פ\"ב דדמאי ולמי שלא קבל עליו קרי ליה עם הארץ בההיא מתניתין. תוי\"ט:",
+                "ולעיל במ\"ח בדין הג' מפרש דטומאת ארץ העמים היא טומאה ידועה דדוקא אותו חלק שלא כבשו עולי בבל מקרי טומאה שאינה ידועה, ונ\"ל דאע\"ג דכשהיה בארץ העמים הויא טומאה ידועה ונשרפת מכל מקום כשהובאה לארץ ישראל מקרי אינה ידועה דלאו כ\"ע ידעי מאיזה מקום הובאת אם מארץ העמים אם מהארץ שלא כבשו עולי בבל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא קבלו. ובירושלמי פריך אמאי לא קבלו והתנן במנחות שאם הביא קודם לשתי הלחם כשר. ומשני שנייא היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם. אי נמי משום דמנכרא מלתא טובא ע\"כ הר\"ש:",
+                "ולא קבלו. בירושלמי פריך ולא תנן בספ\"ג דתמורה ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייא הוא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה כנזכר לעיל ועיין בגמרא דתמורה סוף פרק ג':",
+                "שבירושלים. ומ\"מ תרומה אין מביאין מסוריא דבתרומה חוששין שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו לח\"ל אבל הבכורים הבעלים מחוייבים להביאם לירושלים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,235 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ובית הלל נמי סברי דממון גבוה הוא לקמן במ\"ג פרק ה':",
+                "ואין ממשכנין אותו. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:",
+                "ואפילו אם שוקל כדי לחלל על הסלע, מעשר שני, שמא לא יכוון משקלותיו ולא יחלל (ועיין במס' שבת דף כב:). וכל שכן פירות כנגד פירות דאין שוקלין. הר\"ש:",
+                "ונראה לי דדוקא לענין לתת במתנה כ. עשר שני, פליגי. אבל אפשר ויכול להיות דלקבוע למעשר כולי עלמא מודו דאין מתנה קובעת כמכר, וכשני סתמות מ\"א פרק ב' וכמ\"ב פרק ג' דמעשרות. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבכור מוכרין אותו. ואם תאמר כיון שהבכור, לכהן מה תועלת לזה שקנאו. הנה התועלת כי אם נפ. ל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו. הר\"מ. ומתניתין בזמן הזה, דבזמן הסקדש אין מוכרין אותו תכ. ים שעומד לקרבן ואין לכהן זכות בו כדאיתא בפ\"ק דתמורה. וסשום הכי לא מצי קתני שחומ, דתמים שחוט בזמן הזה יקבר, כדתנן סוף פרק ה' דבכורות. תוי\"מ:"
+            ],
+            [
+                "יצא העור לחולין. כולהו נפקא לן ברפ\"ב דעירובין. דתניא, בבקר, מלמד שלוקחים בקר על גבי עורו. ובצאן, מלמד שלוקחין צאן על גבי גיזותיה: וביין, מלמד שלוקחין יין על גבי קנקנו. ובשכר, מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומיתורא דבי\"ת דריש. וחיה לבשר תאוה דנקנה אגב העור, וקליפי אגוזים, ילפינן במה מצינו. הר\"ש:",
+                "שדרכן למכור סתומות. כלומר שמוכרין הקנקן עם היין. תוי\"ט בשם הפי':",
+                "ובפרק בתרא דמעשרות מ\"ו מפרש, דכן בשמרים:",
+                "ולקמן במ\"ה הביא ברייתא, דממעיט מים ומלח מגידולי קרקע, ופירש הר\"מ שהמים יסוד פשוט הם, והמלח אדמה שרופה, ומה שהביא הר'ב כאן שממעטים מש משום ולא הוי פרי מפרי, הוא בריתא בעירובין [דף כ\"ז]. וצריך לומר דהך ברייתא סברה, שאף על פי שהמים נקוים מתחת לארץ ככתוב במעשה בראשית ולא מקרקע גדלי, מכל מקום הואיל ונובעים הם מהארץ ונראין כאילו גדילים ורבים מן הקרקע, איצטריך למעוטינהו משום דלא הוי פירי מפירי, וכן לאותו המלח שהוא מים שרופים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר דאנן סהדי שלא היה לוקח בהם, ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דילמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו, דאם כן, לקמן במ\"ז דמוקי לה הר\"ב בברח או במזיד, לוקמיה באינו מאמינו. כן נראה לי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תקבר. אם מתה. כך כתב הר\"מ, וכך תנן בפ\"ג משנה י\"א:",
+                "ולא דמי למשנה ג' דיצא העור לחולין, דהתם לזבחי שלמים נקנית ונותן עיניו בבשר. אבל הכא דתקבר, נמצא שהוא כאילו לא נתן עיניו בבשר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יאכל כנגדן. שיחלל אלו המעות על אותן שביד המוכר. וכולה מלתא משום קנסא, כדמוכח בגמרא רש\"י פרק ב' דקדושין דף נ\"ו.:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במסכת יומא (דף עו) מסיק דשתיה בכלל אכילה מדכתיב ובשכר, וגמר שכר שכר מנזיר, מה בנזיר, יין דרך שכרותו בשתיה, אף כאן [בשכר] יין בשתיה, וקרייה רחמנא ואכלת. תוי\"ט. בהוספת לשון הגמרא ופירש\"י:",
+                "את היין נראה לי. לפי שאין היין נבלע בהם אבל הם נותנים טעם טוב ביין. תוי\"ט. ולי נראה דהיין שותין עם הדבש והבשמים, מה שאין כן בשמן. ת\"ח:",
+                "ששבחו ניכר. לא דמי לשבח עצים דמשנה ה' פ\"ג דערלה דיש שבח עצים בפת, שהם איסורי הנאה. [ועיין שם בעתוי\"ט אות ח]:"
+            ],
+            [
+                "ועל פירוש זה הקשה הר\"מ דאם כן הוה ליה למימר ר' שמעון אומר אין סכין מעשר שני, ולמה לו להזכיר בירושלים. ומפרש, שרבי שמעון אומר שאסור לאדם לומר לחבירו בירושלים שהוא מקום מיוחד. להוציא מעשר שני, שימשח אותו בשמן של מעשר שני ותמשח יד מושחו ותהיה זה שכרו על המשיחה שמשחו, ואינו מותר שישתכר אדם ממעות מעשר שני. וחכמים מתירין זה כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו ואין מקפידין בזה:",
+                "מה לא כו'. פירוש, מה זה, לא כך, אם הקל וכו':"
+            ],
+            [
+                "שהרי הוא מפסידה, ואסור. הרדב\"ז:",
+                "ובזה חמיר מעשר שני מתרומה. ובחיבור הר\"מ מפרש מתניתין באופן אחר. וכתב עליו בכ\"מ שהחומר במעשר שני מבתרומה, לא לענין דתאכל צמחונים אלא לענין שאר דברים שבמשנה:"
+            ],
+            [
+                "שכך היה דרכן, דומיא דחפיפה דלעיל:",
+                "דשאני תרומה ממעשר שני, דתרומה נאכלת לבהמה דאתרבי מקנין כספו, וכדתנן במשנה ט' בפרק בתרא דתרומות:"
+            ],
+            [
+                "ואם נאבד מהמעות, משל חולין נאבד. הר\"מ:",
+                "וכן כתב הר\"ש מהירושלמי, וקשה לי דהתנן בפרק קמא דדמאי משנה ב', דמעשר שני דמאי מחללין כסף על כסף נחושת על נחושת, משמע דאילו ודאי לא. ואפשר לומר על פי פירוש הר\"ב שם דשל שני מלכים והשני חריף, מחללין. והכא דמעות הרבה הוא ומסתמא יש ביניהם החריפים יותר מהאחרים ויחלל על החריפים דוקא. תוי\"ט:",
+                "ואם נאבד מהמעות, משניהם נאבד, לפי חשבון. [ונותן לזה שליש ולזה שני ולזה שלישים]. הר\"מ. והטעם נראה משום דכיון שהם בלולים ומעורבים, אי אפשר לומר שמה שחופן בחפניו הכל של מעשר, דדוא כשלוקט אחד אחד יש לומר שכל אחד שלוקט הוא מעשר. ודע שגם בהך סיפא צריך להתנות ולומר שאם המעות שנשארו הם מעשר שני הרי אלו שבידי מחוללין עליהן, כמו ברישא. הר\"מ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובמשנה דלעיל כתבתי דאיכא דסבר דמנייהו גופייהו יכול להתנות. ויש לתרץ, דטפי יש לחוש בשני סלעים מבהרבה מעות. ועוד יש לומר דבשני סלעים מסתמא אין אחד חריף מהשני, מה שאין כן בהרבה מעות דמשכחת בהו חריפים ושאינם חריפים כמו שכתבנו לעיל, ודברו חכמים בהווה:"
+            ],
+            [
+                "לשון הגמרא בבא מציעא דף מה: דזמנין דלא מלו זוזי בדינרא, [פירוש, שלא יספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב וימתין לשנה הבאה. עפ\"י פירש\"י], (וע\"ש בהרא\"ש דלמסקנא גם בית הלל אוסרין, ואולי מיירי כאן בדמאי ועין דמאי פרק א' משנה ב', מ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "כן פירש רש\"י בבא מציעא דף מה, והקשו עליו התוספות דהרי במס' עדיות פרק קמא תני לה בהדי דברים דבית שמאי לחומרא. לכך נראה, דבית שמאי, דוקא בכל הסלע קאמרי, ולא יחליף שתים ושלש פעמים שבכל פעם משתכר החנוני ונמצא מפסיד מעשר שני. ועוד יש לומר, דיתן מעות דוקא בכל הסלע, שלא יתעפשו בדרך קודם שיגיעו שם:",
+                "משמע דטעמא דשריותא הוא משום שאין לו בדינר כסף, ואילו בפירות לא איכפת לן. ובירו' איפכא, דאמר ריש לקיש מה פליגין רבי מאיר ורבנן, בפירות שאין בהם כדי כסף, אבל בפירות שיש בהן כדי כסף אף רבנן מודו. ומפרש הר\"מ הטעם, דכשהפירות מועטים מדינר אינם ראויים ליפדות בפני עצמם, ולפיכך הם נפדים עם הכסף. והראב\"ד מפרש, דהואיל והפירות מועטים ואין מתפיסים סלע מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם, אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקים כסף עמהם לחללן על כסף אחר, שאין מחללין כסף על כסף:"
+            ],
+            [
+                "לפירושו הוי מתניתין בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. וקשה דבעדיות תני לה בהדי הני דבית שמאי לחומרא (ובספר ב\"ד תירץ דלא חשיב שם מה דפליגי ביה נמי תנאי אחריני). והר'ש מפרש, דהכא נמי בית שמאי לחומרא וסברי דדוקא בכל הסלע מעות שלא יצטרכו לקנות (כלומר להחליף) שתי פעמים וליתן שתי קלבונות (דמי החלפה לשלחני):",
+                "ובסוף פרק קמא דסנהדרין חשיב נמי חנניא בן חכינאי ותו מוסיף שמעון בן ננס, ופירש רש\"י שכל אלו לא באו לזקנה, ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים, והיינו דנין בהלכה:"
+            ],
+            [
+                "דהשתא חל החילול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מהכד לפיהם. ואינו ענין לדין ברירה. כ\"מ:",
+                "מכד אחד. והוא, שיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובתנאי שלא יגעו ביין, וכלי חרס אינו מטמא מגבו, אבל אם היו טמאים בזיבות מטמא בהיסט. הר\"מ: ודתנן שותין רוצה לומר זה אחר זה, בתחילה הטהורים ואחר כך הטמאים אבל הטמאים רשאים להשקות לטהורים על פי אלו התנאים. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל. הכי קאמר, אלא אומר לו העלם וכו' דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל נותנים וכו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "במעותיו. ואין כאן שום מתנה, דאין אחד נותן לחבירו כלום, אלא שקדושת המעות חלה על אלו הפירות ואתיא ככולי עלמא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר אף על גב דהפירות שמתחללין הן חוץ לירושלים, דלא שמענו ממתניתין לעיל אלא כשהפירות של חבירו הן בירושלים, והוי אמינא דוקא. כשהפירות בירושלים שרי משום דהוה כקונה פירות בירושלים שהמעות ניתנין לקנות בהם כל מידי דמיכל, אבל כשהפירות חוץ לירושלים אימא לא, קא משמע לן. תי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאילו מעשר שני של דמאי, לא, שכבר תפסתו מחיצה, וכן הוא בירושלמי. והשתא הא דפירש הר\"ב בפרק קמא דדמאי משנה ב' הדמאי נכנס לירושלים ויוצא ומשמע שם מדבריו דבמעשר עצמו מפרש, קשיא מירושלמי דהכא:",
+                "כלומר דאילו לר' שמעון בן יהודה לא איצטריך כלל, אבל פשיטא דלתנא קמא אליבא דבית שמאי כל שכן דאיצטריך:"
+            ],
+            [
+                "ותימא, דבמעשרות לא פירש כן, אלא דאזלינן בתרוייהו לחומרא. ותירץ הר\"ש אליבא גמרא דמכות דף י\"ב, דמתניתין דהתם ר' יהודה, ומתניתין דהכא רבנן. ולפי זה התירוץ הוא פירוש הר\"ב דהתם. אבל למה שפירש הר\"ב כאן כלומר אף אחר הנוף, הוא אליבא דרב אשי דמשני התם וקאמר, אף אחר הנוף, דלא תקשי ממתניתין דמעשרות, אמתניתין דהכא. תוי\"ט:",
+                "כלפנים. לשון הר\"מ ומאמר בית שמאי הכל כלפנים לחומרא, רוצה לומר שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו [בהם]:",
+                "מכנגד. מפשטא דמתני' משמע דלא איכפת להו לבית הלל בפתחיהן בין שהן לפנים או לחוץ. ובסתם משנה דלהלן לענין דמקדש מחלקין, וצריך לחלק בין ירושלים למקדש, ולומר דכשקידשו מתחילה ירושלים כך קידשו, וכשקידשו המקדש כך קידשו. ועיין בתוי\"ט:",
+                "ירושלמי, ודלא פירשו כך גבי אילן, משום דבשר אין רגילין לאכול תחת אילן שהוא עומד באויר השמים, אבל פירות ושאר דברים הנלקחים בכסף מעשר שאינו בשר רגילין לאכול באויר השמים תחת אילן תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המנויות בתחילת סדר טהרות (מס' כלים פ\"א):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו, לקחו חי וכו' ר' שמעון אומר יפדה ור' יוסי אומר יקבר, כצ\"ל. והפירוש, שאם מת יקבר לכולי עלמא משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' אבל תי סבר ר' שמעון שיפדו משום דאתיא לשיטתו דקדשי בדק הבית לא בעי העמדה והערכה, ורבי יוסי סבר שצריך העמדה והערכה (עכ\"ה מהגר\"א):"
+            ],
+            [
+                "ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא. אבל הר\"מ פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וזה לשונו, ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה, כל זמן שלא סתם פי הקנקנים, אותן הקנקנים ברשות המשאיל, אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "במשנה ג', וכלומר, שלא הקפיד על הקנקן כשקנאו ולפיכך אין צריך לאכול כנגד דמי הקנקן, והכי נמי בגבולים קנה מעשר לקנקנים. אבל במקום כו' כדתנן בפרק קמא משנה ד', וצריך שיאכל כנגד דמי הקנקן לפי שהוציא מעות מעשר שני בקנקן עצמו שלא נעשה טפל ליין, הלכך אף בגבולין כו' אין הקנקן טפל ליין ולא קנה מעשר. ועיין בתוי\"ט:",
+                "הוא לשון הר\"מ בפירושו. אבל לפי פירושו של הר\"ב במתני', הוה ליה לכתוב, אפילו הקנקנים פתוחות. תי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ויציאות מביתו. מסתברא דהוא הדין ממקום הזול למקום היוקר דרישא, דהא הכא נמי הוי ממקום הזול למקום היוקר, וכל שכן ממקום היוקר למקום הזול דרישא דיציאות מביתו תי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הזול. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:",
+                "כלומר, סוחר בקי בשומא:",
+                "כמו פריה יקוסס ויבש (יחזקאל יז, ט). הר\"ש:",
+                "שהחליאו. ענינו, שכהו או העלו חלודה ונשתנו מראיהן, והוא כמו החלידו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי, ובגמרא דבבלי במס' ערכין יהיב טעמא דפדיית הקרן עדיף שהיא עיקר מצות פדייה, ולא קפדינן בתוספת החומש, דהנאת התוספת שלו היא שהוא אוכל הכל בירושלים:",
+                "גמרא קידושין דף נ\"ד, ויהיב טעמא, דסבירא ליה דמתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין. והקשה הכ\"מ דהרי לעיל משנה ו' פ\"ג פסקו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ותירץ הר\"י קורקוס, דדוקא להאי מלתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין, דעד כאן לא אמר ר' מאיר מעשר שני ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר, דהא מדכתיב לה' הוא יליף, וקרא אחר שהורם ונקרא מעשר משמע:"
+            ],
+            [
+                "מערימין על מעשר שני. ובזה יפטר מלהוסיף חומש. ובירושלמי, למה מערימין עליו, מפני שכתוב בו ברכה: [ט] ובאשתו, איכא פלוגתא בקידושין דף כ\"ד. הרמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "דאילו היה לו מעות עדיף טפי, דהוה ליה נכרי אצל הפירות. ואגב סודר לא יוכל להקנות לו מעותיו, דאין מטבע נקנה בחליפין. בבא מציעא דף מ\"ו. (ומיירי דלית קרקע דליקני ליה אגבה. ב\"ד):",
+                "לחבירו. שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להפטר מן החומש. רש\"י:",
+                "שבבית. שאין צריך שיהיו המעות והפירות במקום אחד כדתנן במשנה ד' פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "וזה לשון הראב\"ד, שכל המשנה הולכת על מדת הדין, שהמעשר אינו מתחלל אלא בשעת מתן מעות, מיהו המוכר והלוקח נידונין כשעת משיכה. ועיין באריכות בתוי\"ט:",
+                "וזה לשון הירו', שמשעה הראשונה מעשר שני חייב, אילו חייב היה לו ונתן לו מעשר יאות. ונראה לי דהכי פירושו, דמהשתא אגלאי למפרע שמשעה ראשונה לא היה חייב אלא מעשר שני, לפי שלא נתחלל מעשר במשיכה עד שיתן דמים. ואילו היה חייב לו מעשר ונתן לו, יפה היה עושה. תוי\"ט. וכתב הר\"ש והאי ש. לו אינו כשלו דרישא. אלא כלומר, מלבד סלע של חולין שנותן למוכר נותן לו סלע עדיין של מעשר שני שלו. ותרוייהו אנותן לו קאי:"
+            ],
+            [
+                "וכתב הר\"ש, וכהאי גוונא יש לומר בפדיון מעשר שני. והתוי\"ט מראה פנים לחלק, דדוקא בגירושין וקידושין צריך עסוקים כו' משום דבעינן דעת האשה בקידושין, ואף בגירושין לדעת הר\"מ רבנן החמירו שצריך שידבר עמה כו', אבל בפדיון שאין כאן דעת אחרת אלא של הפודה בלבד אין צריך כלל שידבר ואפילו בשתיקה דיו. ועיין שם:"
+            ],
+            [
+                "עוד איסר. ואף על גב דכשאכל עליו לא אכל אלא שוה חצי איסר, ועכשיו ששוה שני איסרים נמצא שיש בו איסר וחצי שעדיין לא אכל עליו, הא מלתא ליתא, שמה שנשאר והוא החצי, הוא שרשאי לאכול כפי שויו עכשיו, אבל מה שאכל עליו והוא החצי כבר נתחלל ונתפס למעשר, ומה ששוה עכשיו אותו החצי השני לבדו, מן החולין הוא. תוי\"ט:",
+                "בירושלים איירי. ורישא בחוץ לירושלים והוא הדין בירושלים, עיין לעיל (משנה ב') ופרק ג' משנה ד'. ב\"ד:",
+                "ואחד ממאה. ולא פירשו טעם לזה. ואולי דכעין תרומה נגעו בו, הואיל ואקרי קודש כמו תרומה, וכמו דבתרומה כשנפל למאה בטל במיעוטו כשאין כאן גזל השבט, הכי נמי גבי מעשר שני דלא שייך בו גזל אמרו בו דכל אחד ממאה שלא אכל נתבטל. ואף על גב דבתרומה בעינן מאה ואחד הקילו במעשר ואמרו מספר שלם. תי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאילו היה מעשר היה נותן בהם סימן. תוי\"ט בשם הפירוש:",
+                "הרי זה מעשר. ולא נאמר שמא הם חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה בו מעשר נתון בתוכו וכתבו עליו מעשר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כדתיב על קרבן העצים (נחמיה י׳:ל״ה):"
+            ],
+            [
+                "תחת תרומה. מה דסיים מפרש, והוא הדין לאינך:",
+                "שמות בני אדם הם. כמו, תובל קין, תרח, ר' תנחום. ולדבריהם דרבנן קאמר להו. דלדידיה אפילו כתוב בו קרבן, תרומה, כל התיבה שלימה, פליג בסיפא. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ושל ערלה. אף על פי שהעלרה קודם בזמן לרבעי, הואיל ולא נשנה כאן אלא אגב רבעי, דאקרי קודש כמו מעשר שני, לא ראה להקדימו. תוי\"ט:",
+                "כלומר, כדי זריעה. ובזה לא תקשי אמתניתין דסוף פרק כיסוי הדם דמשמע דחרסית מגדל צמחים. ועיין תוי\"ט:",
+                "כך כתבו התוס', דאי לא תימא הכי, לא הוי תקנה להנאכל בין לקיטה לאמירה. הר\"ש ומה שלא היו מחללים כל הכרם בפעם אחת, שפעמים היו רוצים להוליך מותר הפירות לאכול בירושלים. תוי\"ט בשם הפירוש: ולא שייך דין ברירה בענין זה, הואיל ואינו חל החילול עד שיתלקט. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לפי שסובר דכרם לאו דוקא, אלא הוא הדין כל נטע. וכדתנן במשנה ד'. ובברכות דף ל\"ה, אית תני כרם ואית תני נטע. ועיין בתוי\"ט:",
+                "וצריך לתנאי היה בדבר, ולא סגי בביטול סיבת האיסור ונראה לי טעמא מדמסקינן בפרק קמא דביצה דף ה: דכל דבר שבמנין (מנין שנמנו חכמים לאסור) צריך מנין אחר להתירו, ופירש רש\"י, אפילו אירע דבר שאתה יכול להורות בו היתר וכו'. ותנן בפרק קמא דעדיות, אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן היה גדול, ממנו בחכמה ובמנין, לפיכך המתקנים עצמן הטילו תנאי בדבר, להחזיר לכמות שהיה לכשיתבטל הטעם, דהשתא המתקנים עצמם הם המבטלים התקנה בהתבטל הטעם. תוי\"ט ועיין שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר, ולהכי תנן בסתם שלשה, דמשמע דלעולם בעינן שלשה, ולעיל בפרק ד' גבי מעשר שני מחלקינן בין דמיו ידועים לשאין דמיו ידועים. אלא דהכא אין לחלק משום דלעולם אין דמיו ידועים, דמצריך לפחות היציאה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי דטעמא דמלתא, משום דאין הכל בקיאין בדיני שביעית, וכשיאמר הא לך איסר ולקוט לי בו, הדמים נתפסים בקדושת שביעית, אלא צריך שיאמר לקוט לי, כדתנן בפ\"ח דשביעית. והלכך נמנעים בני אדם מללקוט בשכר. תוי\"ט:",
+                "כן הוא בגמרא קידושין דף נ\"ד, ומשמע דדוקא סמדר אבל בוסר לא, הואיל דלענין ערלה הוי פרי לרבעי נמי הוי פרי. ואף על גב דאיתקש למעשר שני ולענין מעשרות בוסר לא הגיע לעונת המעשרות, יש לומר דלחומרא דינו כערלה דמערלה הוא בא כמו שנבאר במשנה ח' פרק קמא דערלה. תוי\"ט וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הראשון. והר\"מ כתב האחרון. ועיין בכ\"מ ראיה לגירסתו מהירושלמי. ועיין בתוי\"ט:",
+                "כלומר שכשיבא פסח כבר נגמרים להיות כל הפירות נלקטים, ואין הכי נמי דקודם לכן נגמרים דהיינו מחנוכה, כדאיתא במשנה ו' פרק קמא דביכורים. אלא שצריך שיהיה במועד [ברגל], ובמועד הקודם לתנוכה עדיין אין כל הפירות נלקטים, אבל המועד שאחריו שהוא פסח כבר נגמרים כולם. תוי\"ט:",
+                "וצריך עיון, מה ענין שביעית לכאן. והר\"מ בחיבורו כתב, תבשיל של מעשר שני ונטע רבעי:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי לפרש דרוצה לומר, הואיל ואין בית המקדש, אין לך ריחוק גדול מזה, הלכך מחללן על הכסף, וכאילו וצרת הכסף אינו רשות אלא חובה, דכיון שריחוק מקום כזה שאין בית המקדש, אי אפשר להעלותם אלא וצרת, צריך לחללן. אף על גב דפשטיה דקרא בזמן שבית המקדש קיים ואינו אלא רשות. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולאו דוקא נקט, דאפילו קודם שנתקננו נמי. כדלעיל, שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים, הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים, ואף על פי שעדין לא הופרשו:",
+                "ולא הוי כקריאת שם דבמסכת דמאי שהוא לקבוע מקום בצפונו או בדרומו ושיזכיר הסכום מאה חולין וכו', אלא הכא אינו חייב אלא לברר להם בעלים למי יתנום. תוס' בקידושין דף כ\"ו:",
+                "ואם תאמר, הא קנסם עזרא כמו שכתב הר\"ב במשנה ט\"ו. ויש לומר כר' עקיבא דאמר קודם קנס דוקא ללוי, ואחר קנסא לכהן וללוי. תוס' בבא מציעא דף י\"א:",
+                "בבא מציעא דף י\"א. ופריך, וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו המעשר בחליפין. ומשני, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו, חליפין דרך מקח וממכר הוא, מטלטלי אגב קרקע נתינה אלימתא היא:",
+                "שכר. כתבו התוס', דאילו חליפין, אין שכירות נקנה בחליפין. והרא\"ש כתב, דכיון שעל ידי חליפין לא היה יכול להקנות כדמפרש בגמרא, אלא היה צריך להקנות להן אגב קרקע, יותר קל ליתן פרוטה לשכר, מקנין חליפין:"
+            ],
+            [
+                "האחרון. משום דאין זמן מאוחר ביום טוב אלא מנחה האחרון, ואיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולים לאחרו:",
+                "מתודין. הויד��י על שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכנו לבער הקודש מן הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראויים לתרומה ומעשרות, כאמרו [יחזקאל כ] ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם. ויאמר וגם נתתיו כמו ואף על פי שנתתיו ללוי וזולתו, כמצותיך, אף על פי כן אני מתפלל השקיפה לטובה במקום ההשקפה לרעה הראוי לעוני. הר\"ע ספורנו: באוני. האונן נקרא, האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם. הר\"מ שנאמר ושמחת בכל הטוב. הר\"מ. ב\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כדי שתתן. אפילו במקום שאינו זבת חלב ודבש. תוי\"ט בשם הפירוש. וכתב הר\"מ, שתתן טעם בפירות, ענינו שיהיו שמנות וטובות הטעם. וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה, אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי, אבל יודיענו בכאן על דרך הפירוש ענייני זאת הפרשה, אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שניתנה בתורה, וזה מבואר מאד:"
+            ],
+            [
+                "ישראל. דאילו כהנים ולויים, פליגי בהו ר' מאיר ור' יוסי בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "גמרא סוטה דף מ\"ו, ומסיימין בה, והלא כבר נאמר [תהלים קכ\"א] הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אלא כל זמן שישראל שרויים בצער ונכרים בשלוה, לכך נאמר [תהלים מ\"ד] עורה למה תישן ה'. וכתב הר\"מ, והם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם השם יתברך והיו צועקים אליו בזה הפסוק, וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי השם יתברך:",
+                "היה פטיש מכה בירושלים כלומר, בחולו של מועד. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,231 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ובית הלל נמי סברי דממון גבוה הוא לקמן במ\"ג פרק ה':",
+                "ואין ממשכנין אותו. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:",
+                "ואפילו אם שוקל כדי לחלל על הסלע, מעשר שני, שמא לא יכוון משקלותיו ולא יחלל (ועיין במס' שבת דף כב:). וכל שכן פירות כנגד פירות דאין שוקלין. הר\"ש:",
+                "ונראה לי דדוקא לענין לתת במתנה כ. עשר שני, פליגי. אבל אפשר ויכול להיות דלקבוע למעשר כולי עלמא מודו דאין מתנה קובעת כמכר, וכשני סתמות מ\"א פרק ב' וכמ\"ב פרק ג' דמעשרות. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבכור מוכרין אותו. ואם תאמר כיון שהבכור, לכהן מה תועלת לזה שקנאו. הנה התועלת כי אם נפ. ל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו. הר\"מ. ומתניתין בזמן הזה, דבזמן הסקדש אין מוכרין אותו תכ. ים שעומד לקרבן ואין לכהן זכות בו כדאיתא בפ\"ק דתמורה. וסשום הכי לא מצי קתני שחומ, דתמים שחוט בזמן הזה יקבר, כדתנן סוף פרק ה' דבכורות. תוי\"מ:"
+            ],
+            [
+                "יצא העור לחולין. כולהו נפקא לן ברפ\"ב דעירובין. דתניא, בבקר, מלמד שלוקחים בקר על גבי עורו. ובצאן, מלמד שלוקחין צאן על גבי גיזותיה: וביין, מלמד שלוקחין יין על גבי קנקנו. ובשכר, מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומיתורא דבי\"ת דריש. וחיה לבשר תאוה דנקנה אגב העור, וקליפי אגוזים, ילפינן במה מצינו. הר\"ש:",
+                "שדרכן למכור סתומות. כלומר שמוכרין הקנקן עם היין. תוי\"ט בשם הפי':",
+                "ובפרק בתרא דמעשרות מ\"ו מפרש, דכן בשמרים:",
+                "ולקמן במ\"ה הביא ברייתא, דממעיט מים ומלח מגידולי קרקע, ופירש הר\"מ שהמים יסוד פשוט הם, והמלח אדמה שרופה, ומה שהביא הר'ב כאן שממעטים מש משום ולא הוי פרי מפרי, הוא בריתא בעירובין [דף כ\"ז]. וצריך לומר דהך ברייתא סברה, שאף על פי שהמים נקוים מתחת לארץ ככתוב במעשה בראשית ולא מקרקע גדלי, מכל מקום הואיל ונובעים הם מהארץ ונראין כאילו גדילים ורבים מן הקרקע, איצטריך למעוטינהו משום דלא הוי פירי מפירי, וכן לאותו המלח שהוא מים שרופים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר דאנן סהדי שלא היה לוקח בהם, ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דילמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו, דאם כן, לקמן במ\"ז דמוקי לה הר\"ב בברח או במזיד, לוקמיה באינו מאמינו. כן נראה לי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תקבר. אם מתה. כך כתב הר\"מ, וכך תנן בפ\"ג משנה י\"א:",
+                "ולא דמי למשנה ג' דיצא העור לחולין, דהתם לזבחי שלמים נקנית ונותן עיניו בבשר. אבל הכא דתקבר, נמצא שהוא כאילו לא נתן עיניו בבשר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יאכל כנגדן. שיחלל אלו המעות על אותן שביד המוכר. וכולה מלתא משום קנסא, כדמוכח בגמרא רש\"י פרק ב' דקדושין דף נ\"ו.:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במסכת יומא (דף עו) מסיק דשתיה בכלל אכילה מדכתיב ובשכר, וגמר שכר שכר מנזיר, מה בנזיר, יין דרך שכרותו בשתיה, אף כאן [בשכר] יין בשתיה, וקרייה רחמנא ואכלת. תוי\"ט. בהוספת לשון הגמרא ופירש\"י:",
+                "את היין נראה לי. לפי שאין היין נבלע בהם אבל הם נותנים טעם טוב ביין. תוי\"ט. ולי נראה דהיין שותין עם הדבש והבשמים, מה שאין כן בשמן. ת\"ח:",
+                "ששבחו ניכר. לא דמי לשבח עצים דמשנה ה' פ\"ג דערלה דיש שבח עצים בפת, שהם איסורי הנאה. [ועיין שם בעתוי\"ט אות ח]:"
+            ],
+            [
+                "ועל פירוש זה הקשה הר\"מ דאם כן הוה ליה למימר ר' שמעון אומר אין סכין מעשר שני, ולמה לו להזכיר בירושלים. ומפרש, שרבי שמעון אומר שאסור לאדם לומר לחבירו בירושלים שהוא מקום מיוחד. להוציא מעשר שני, שימשח אותו בשמן של מעשר שני ותמשח יד מושחו ותהיה זה שכרו על המשיחה שמשחו, ואינו מותר שישתכר אדם ממעות מעשר שני. וחכמים מתירין זה כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו ואין מקפידין בזה:",
+                "מה לא כו'. פירוש, מה זה, לא כך, אם הקל וכו':"
+            ],
+            [
+                "שהרי הוא מפסידה, ואסור. הרדב\"ז:",
+                "ובזה חמיר מעשר שני מתרומה. ובחיבור הר\"מ מפרש מתניתין באופן אחר. וכתב עליו בכ\"מ שהחומר במעשר שני מבתרומה, לא לענין דתאכל צמחונים אלא לענין שאר דברים שבמשנה:"
+            ],
+            [
+                "שכך היה דרכן, דומיא דחפיפה דלעיל:",
+                "דשאני תרומה ממעשר שני, דתרומה נאכלת לבהמה דאתרבי מקנין כספו, וכדתנן במשנה ט' בפרק בתרא דתרומות:"
+            ],
+            [
+                "ואם נאבד מהמעות, משל חולין נאבד. הר\"מ:",
+                "וכן כתב הר\"ש מהירושלמי, וקשה לי דהתנן בפרק קמא דדמאי משנה ב', דמעשר שני דמאי מחללין כסף על כסף נחושת על נחושת, משמע דאילו ודאי לא. ואפשר לומר על פי פירוש הר\"ב שם דשל שני מלכים והשני חריף, מחללין. והכא דמעות הרבה הוא ומסתמא יש ביניהם החריפים יותר מהאחרים ויחלל על החריפים דוקא. תוי\"ט:",
+                "ואם נאבד מהמעות, משניהם נאבד, לפי חשבון. [ונותן לזה שליש ולזה שני ולזה שלישים]. הר\"מ. והטעם נראה משום דכיון שהם בלולים ומעורבים, אי אפשר לומר שמה שחופן בחפניו הכל של מעשר, דדוא כשלוקט אחד אחד יש לומר שכל אחד שלוקט הוא מעשר. ודע שגם בהך סיפא צריך להתנות ולומר שאם המעות שנשארו הם מעשר שני הרי אלו שבידי מחוללין עליהן, כמו ברישא. הר\"מ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובמשנה דלעיל כתבתי דאיכא דסבר דמנייהו גופייהו יכול להתנות. ויש לתרץ, דטפי יש לחוש בשני סלעים מבהרבה מעות. ועוד יש לומר דבשני סלעים מסתמא אין אחד חריף מהשני, מה שאין כן בהרבה מעות דמשכחת בהו חריפים ושאינם חריפים כמו שכתבנו לעיל, ודברו חכמים בהווה:"
+            ],
+            [
+                "לשון הגמרא בבא מציעא דף מה: דזמנין דלא מלו זוזי בדינרא, [פירוש, שלא יספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב וימתין לשנה הבאה. עפ\"י פירש\"י], (וע\"ש בהרא\"ש דלמסקנא גם בית הלל אוסרין, ואולי מיירי כאן בדמאי ועין דמאי פרק א' משנה ב', מ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "כן פירש רש\"י בבא מציעא דף מה, והקשו עליו התוספות דהרי במס' עדיות פרק קמא תני לה בהדי דברים דבית שמאי לחומרא. לכך נראה, דבית שמאי, דוקא בכל הסלע קאמרי, ולא יחליף שתים ושלש פעמים שבכל פעם משתכר החנוני ונמצא מפסיד מעשר שני. ועוד יש לומר, דיתן מעות דוקא בכל הסלע, שלא יתעפשו בדרך קודם שיגיעו שם:",
+                "משמע דטעמא דשריותא הוא משום שאין לו בדינר כסף, ואילו בפירות לא איכפת לן. ובירו' איפכא, דאמר ריש לקיש מה פליגין רבי מאיר ורבנן, בפירות שאין בהם כדי כסף, אבל בפירות שיש בהן כדי כסף אף רבנן מודו. ומפרש הר\"מ הטעם, דכשהפירות מועטים מדינר אינם ראויים ליפדות בפני עצמם, ולפיכך הם נפדים עם הכסף. והראב\"ד מפרש, דהואיל והפירות מועטים ואין מתפיסים סלע מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם, אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקים כסף עמהם לחללן על כסף אחר, שאין מחללין כסף על כסף:"
+            ],
+            [
+                "לפירושו הוי מתניתין בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. וקשה דבעדיות תני לה בהדי הני דבית שמאי לחומרא (ובספר ב\"ד תירץ דלא חשיב שם מה דפליגי ביה נמי תנאי אחריני). והר'ש מפרש, דהכא נמי בית שמאי לחומרא וסברי דדוקא בכל הסלע מעות שלא יצטרכו לקנות (כלומר להחליף) שתי פעמים וליתן שתי קלבונות (דמי החלפה לשלחני):",
+                "ובסוף פרק קמא דסנהדרין חשיב נמי חנניא בן חכינאי ותו מוסיף שמעון בן ננס, ופירש רש\"י שכל אלו לא באו לזקנה, ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים, והיינו דנין בהלכה:"
+            ],
+            [
+                "דהשתא חל החילול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מהכד לפיהם. ואינו ענין לדין ברירה. כ\"מ:",
+                "מכד אחד. והוא, שיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובתנאי שלא יגעו ביין, וכלי חרס אינו מטמא מגבו, אבל אם היו טמאים בזיבות מטמא בהיסט. הר\"מ: ודתנן שותין רוצה לומר זה אחר זה, בתחילה הטהורים ואחר כך הטמאים אבל הטמאים רשאים להשקות לטהורים על פי אלו התנאים. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל. הכי קאמר, אלא אומר לו העלם וכו' דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל נותנים וכו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "במעותיו. ואין כאן שום מתנה, דאין אחד נותן לחבירו כלום, אלא שקדושת המעות חלה על אלו הפירות ואתיא ככולי עלמא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר אף על גב דהפירות שמתחללין הן חוץ לירושלים, דלא שמענו ממתניתין לעיל אלא כשהפירות של חבירו הן בירושלים, והוי אמינא דוקא. כשהפירות בירושלים שרי משום דהוה כקונה פירות בירושלים שהמעות ניתנין לקנות בהם כל מידי דמיכל, אבל כשהפירות חוץ לירושלים אימא לא, קא משמע לן. תי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאילו מעשר שני של דמאי, לא, שכבר תפסתו מחיצה, וכן הוא בירושלמי. והשתא הא דפירש הר\"ב בפרק קמא דדמאי משנה ב' הדמאי נכנס לירושלים ויוצא ומשמע שם מדבריו דבמעשר עצמו מפרש, קשיא מירושלמי דהכא:",
+                "כלומר דאילו לר' שמעון בן יהודה לא איצטריך כלל, אבל פשיטא דלתנא קמא אליבא דבית שמאי כל שכן דאיצטריך:"
+            ],
+            [
+                "ותימא, דבמעשרות לא פירש כן, אלא דאזלינן בתרוייהו לחומרא. ותירץ הר\"ש אליבא גמרא דמכות דף י\"ב, דמתניתין דהתם ר' יהודה, ומתניתין דהכא רבנן. ולפי זה התירוץ הוא פירוש הר\"ב דהתם. אבל למה שפירש הר\"ב כאן כלומר אף אחר הנוף, הוא אליבא דרב אשי דמשני התם וקאמר, אף אחר הנוף, דלא תקשי ממתניתין דמעשרות, אמתניתין דהכא. תוי\"ט:",
+                "כלפנים. לשון הר\"מ ומאמר בית שמאי הכל כלפנים לחומרא, רוצה לומר שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו [בהם]:",
+                "מכנגד. מפשטא דמתני' משמע דלא איכפת להו לבית הלל בפתחיהן בין שהן לפנים או לחוץ. ובסתם משנה דלהלן לענין דמקדש מחלקין, וצריך לחלק בין ירושלים למקדש, ולומר דכשקידשו מתחילה ירושלים כך קידשו, וכשקידשו המקדש כך קידשו. ועיין בתוי\"ט:",
+                "ירושלמי, ודלא פירשו כך גבי אילן, משום דבשר אין רגילין לאכול תחת אילן שהוא עומד באויר השמים, אבל פירות ושאר דברים הנלקחים בכסף מעשר שאינו בשר רגילין לאכול באויר השמים תחת אילן תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המנויות בתחילת סדר טהרות (מס' כלים פ\"א):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו, לקחו חי וכו' ר' שמעון אומר יפדה ור' יוסי אומר יקבר, כצ\"ל. והפירוש, שאם מת יקבר לכולי עלמא משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' אבל תי סבר ר' שמעון שיפדו משום דאתיא לשיטתו דקדשי בדק הבית לא בעי העמדה והערכה, ורבי יוסי סבר שצריך העמדה והערכה (עכ\"ה מהגר\"א):"
+            ],
+            [
+                "ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא. אבל הר\"מ פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וזה לשונו, ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה, כל זמן שלא סתם פי הקנקנים, אותן הקנקנים ברשות המשאיל, אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "במשנה ג', וכלומר, שלא הקפיד על הקנקן כשקנאו ולפיכך אין צריך לאכול כנגד דמי הקנקן, והכי נמי בגבולים קנה מעשר לקנקנים. אבל במקום כו' כדתנן בפרק קמא משנה ד', וצריך שיאכל כנגד דמי הקנקן לפי שהוציא מעות מעשר שני בקנקן עצמו שלא נעשה טפל ליין, הלכך אף בגבולין כו' אין הקנקן טפל ליין ולא קנה מעשר. ועיין בתוי\"ט:",
+                "הוא לשון הר\"מ בפירושו. אבל לפי פירושו של הר\"ב במתני', הוה ליה לכתוב, אפילו הקנקנים פתוחות. תי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ויציאות מביתו. מסתברא דהוא הדין ממקום הזול למקום היוקר דרישא, דהא הכא נמי הוי ממקום הזול למקום היוקר, וכל שכן ממקום היוקר למקום הזול דרישא דיציאות מביתו תי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הזול. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:",
+                "כלומר, סוחר בקי בשומא:",
+                "כמו פריה יקוסס ויבש (יחזקאל יז, ט). הר\"ש:",
+                "שהחליאו. ענינו, שכהו או העלו חלודה ונשתנו מראיהן, והוא כמו החלידו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי, ובגמרא דבבלי במס' ערכין יהיב טעמא דפדיית הקרן עדיף שהיא עיקר מצות פדייה, ולא קפדינן בתוספת החומש, דהנאת התוספת שלו היא שהוא אוכל הכל בירושלים:",
+                "גמרא קידושין דף נ\"ד, ויהיב טעמא, דסבירא ליה דמתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין. והקשה הכ\"מ דהרי לעיל משנה ו' פ\"ג פסקו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ותירץ הר\"י קורקוס, דדוקא להאי מלתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין, דעד כאן לא אמר ר' מאיר מעשר שני ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר, דהא מדכתיב לה' הוא יליף, וקרא אחר שהורם ונקרא מעשר משמע:"
+            ],
+            [
+                "מערימין על מעשר שני. ובזה יפטר מלהוסיף חומש. ובירושלמי, למה מערימין עליו, מפני שכתוב בו ברכה: [ט] ובאשתו, איכא פלוגתא בקידושין דף כ\"ד. הרמ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "דאילו היה לו מעות עדיף טפי, דהוה ליה נכרי אצל הפירות. ואגב סודר לא יוכל להקנות לו מעותיו, דאין מטבע נקנה בחליפין. בבא מציעא דף מ\"ו. (ומיירי דלית קרקע דליקני ליה אגבה. ב\"ד):",
+                "לחבירו. שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להפטר מן החומש. רש\"י:",
+                "שבבית. שאין צריך שיהיו המעות והפירות במקום אחד כדתנן במשנה ד' פ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "וזה לשון הראב\"ד, שכל המשנה הולכת על מדת הדין, שהמעשר אינו מתחלל אלא בשעת מתן מעות, מיהו המוכר והלוקח נידונין כשעת משיכה. ועיין באריכות בתוי\"ט:",
+                "וזה לשון הירו', שמשעה הראשונה מעשר שני חייב, אילו חייב היה לו ונתן לו מעשר יאות. ונראה ל�� דהכי פירושו, דמהשתא אגלאי למפרע שמשעה ראשונה לא היה חייב אלא מעשר שני, לפי שלא נתחלל מעשר במשיכה עד שיתן דמים. ואילו היה חייב לו מעשר ונתן לו, יפה היה עושה. תוי\"ט. וכתב הר\"ש והאי ש. לו אינו כשלו דרישא. אלא כלומר, מלבד סלע של חולין שנותן למוכר נותן לו סלע עדיין של מעשר שני שלו. ותרוייהו אנותן לו קאי:"
+            ],
+            [
+                "וכתב הר\"ש, וכהאי גוונא יש לומר בפדיון מעשר שני. והתוי\"ט מראה פנים לחלק, דדוקא בגירושין וקידושין צריך עסוקים כו' משום דבעינן דעת האשה בקידושין, ואף בגירושין לדעת הר\"מ רבנן החמירו שצריך שידבר עמה כו', אבל בפדיון שאין כאן דעת אחרת אלא של הפודה בלבד אין צריך כלל שידבר ואפילו בשתיקה דיו. ועיין שם:"
+            ],
+            [
+                "עוד איסר. ואף על גב דכשאכל עליו לא אכל אלא שוה חצי איסר, ועכשיו ששוה שני איסרים נמצא שיש בו איסר וחצי שעדיין לא אכל עליו, הא מלתא ליתא, שמה שנשאר והוא החצי, הוא שרשאי לאכול כפי שויו עכשיו, אבל מה שאכל עליו והוא החצי כבר נתחלל ונתפס למעשר, ומה ששוה עכשיו אותו החצי השני לבדו, מן החולין הוא. תוי\"ט:",
+                "בירושלים איירי. ורישא בחוץ לירושלים והוא הדין בירושלים, עיין לעיל (משנה ב') ופרק ג' משנה ד'. ב\"ד:",
+                "ואחד ממאה. ולא פירשו טעם לזה. ואולי דכעין תרומה נגעו בו, הואיל ואקרי קודש כמו תרומה, וכמו דבתרומה כשנפל למאה בטל במיעוטו כשאין כאן גזל השבט, הכי נמי גבי מעשר שני דלא שייך בו גזל אמרו בו דכל אחד ממאה שלא אכל נתבטל. ואף על גב דבתרומה בעינן מאה ואחד הקילו במעשר ואמרו מספר שלם. תי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאילו היה מעשר היה נותן בהם סימן. תוי\"ט בשם הפירוש:",
+                "הרי זה מעשר. ולא נאמר שמא הם חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה בו מעשר נתון בתוכו וכתבו עליו מעשר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כדתיב על קרבן העצים (נחמיה י׳:ל״ה):"
+            ],
+            [
+                "תחת תרומה. מה דסיים מפרש, והוא הדין לאינך:",
+                "שמות בני אדם הם. כמו, תובל קין, תרח, ר' תנחום. ולדבריהם דרבנן קאמר להו. דלדידיה אפילו כתוב בו קרבן, תרומה, כל התיבה שלימה, פליג בסיפא. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ושל ערלה. אף על פי שהעלרה קודם בזמן לרבעי, הואיל ולא נשנה כאן אלא אגב רבעי, דאקרי קודש כמו מעשר שני, לא ראה להקדימו. תוי\"ט:",
+                "כלומר, כדי זריעה. ובזה לא תקשי אמתניתין דסוף פרק כיסוי הדם דמשמע דחרסית מגדל צמחים. ועיין תוי\"ט:",
+                "כך כתבו התוס', דאי לא תימא הכי, לא הוי תקנה להנאכל בין לקיטה לאמירה. הר\"ש ומה שלא היו מחללים כל הכרם בפעם אחת, שפעמים היו רוצים להוליך מותר הפירות לאכול בירושלים. תוי\"ט בשם הפירוש: ולא שייך דין ברירה בענין זה, הואיל ואינו חל החילול עד שיתלקט. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לפי שסובר דכרם לאו דוקא, אלא הוא הדין כל נטע. וכדתנן במשנה ד'. ובברכות דף ל\"ה, אית תני כרם ואית תני נטע. ועיין בתוי\"ט:",
+                "וצריך לתנאי היה בדבר, ולא סגי בביטול סיבת האיסור ונראה לי טעמא מדמסקינן בפרק קמא דביצה דף ה: דכל דבר שבמנין (מנין שנמנו חכמים לאסור) צריך מנין אחר להתירו, ופירש רש\"י, אפילו אירע דבר שאתה יכול להורות בו היתר וכו'. ותנן בפרק קמא דעדיות, אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן היה גדול, ממנו בחכמה ובמנין, לפיכך המתקנים עצמן הטילו תנאי בדבר, להחזיר לכמות שהיה לכשיתבטל הטעם, דהשתא המתקנים עצמם הם המבטלים התקנה בהתבטל הטעם. תוי\"ט ועיין שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר, ולהכי תנן בסתם שלשה, דמשמע דלעולם בעינן שלשה, ולעיל בפרק ד' גבי מעשר שני מחלקינן בין דמיו ידועים לשאין דמיו ידועים. אלא דהכא אין לחלק משום דלעולם אין דמיו ידועים, דמצריך לפחות היציאה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי דטעמא דמלתא, משום דאין הכל בקיאין בדיני שביעית, וכשיאמר הא לך איסר ולקוט לי בו, הדמים נתפסים בקדושת שביעית, אלא צריך שיאמר לקוט לי, כדתנן בפ\"ח דשביעית. והלכך נמנעים בני אדם מללקוט בשכר. תוי\"ט:",
+                "כן הוא בגמרא קידושין דף נ\"ד, ומשמע דדוקא סמדר אבל בוסר לא, הואיל דלענין ערלה הוי פרי לרבעי נמי הוי פרי. ואף על גב דאיתקש למעשר שני ולענין מעשרות בוסר לא הגיע לעונת המעשרות, יש לומר דלחומרא דינו כערלה דמערלה הוא בא כמו שנבאר במשנה ח' פרק קמא דערלה. תוי\"ט וע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הראשון. והר\"מ כתב האחרון. ועיין בכ\"מ ראיה לגירסתו מהירושלמי. ועיין בתוי\"ט:",
+                "כלומר שכשיבא פסח כבר נגמרים להיות כל הפירות נלקטים, ואין הכי נמי דקודם לכן נגמרים דהיינו מחנוכה, כדאיתא במשנה ו' פרק קמא דביכורים. אלא שצריך שיהיה במועד [ברגל], ובמועד הקודם לתנוכה עדיין אין כל הפירות נלקטים, אבל המועד שאחריו שהוא פסח כבר נגמרים כולם. תוי\"ט:",
+                "וצריך עיון, מה ענין שביעית לכאן. והר\"מ בחיבורו כתב, תבשיל של מעשר שני ונטע רבעי:"
+            ],
+            [
+                "ונראה לי לפרש דרוצה לומר, הואיל ואין בית המקדש, אין לך ריחוק גדול מזה, הלכך מחללן על הכסף, וכאילו וצרת הכסף אינו רשות אלא חובה, דכיון שריחוק מקום כזה שאין בית המקדש, אי אפשר להעלותם אלא וצרת, צריך לחללן. אף על גב דפשטיה דקרא בזמן שבית המקדש קיים ואינו אלא רשות. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולאו דוקא נקט, דאפילו קודם שנתקננו נמי. כדלעיל, שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים, הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים, ואף על פי שעדין לא הופרשו:",
+                "ולא הוי כקריאת שם דבמסכת דמאי שהוא לקבוע מקום בצפונו או בדרומו ושיזכיר הסכום מאה חולין וכו', אלא הכא אינו חייב אלא לברר להם בעלים למי יתנום. תוס' בקידושין דף כ\"ו:",
+                "ואם תאמר, הא קנסם עזרא כמו שכתב הר\"ב במשנה ט\"ו. ויש לומר כר' עקיבא דאמר קודם קנס דוקא ללוי, ואחר קנסא לכהן וללוי. תוס' בבא מציעא דף י\"א:",
+                "בבא מציעא דף י\"א. ופריך, וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו המעשר בחליפין. ומשני, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו, חליפין דרך מקח וממכר הוא, מטלטלי אגב קרקע נתינה אלימתא היא:",
+                "שכר. כתבו התוס', דאילו חליפין, אין שכירות נקנה בחליפין. והרא\"ש כתב, דכיון שעל ידי חליפין לא היה יכול להקנות כדמפרש בגמרא, אלא היה צריך להקנות להן אגב קרקע, יותר קל ליתן פרוטה לשכר, מקנין חליפין:"
+            ],
+            [
+                "האחרון. משום דאין זמן מאוחר ביום טוב אלא מנחה האחרון, ואיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולים לאחרו:",
+                "מתודין. הוידוי על שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכנו לבער הקודש מן הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראויים לתרומה ומעשרות, כאמרו [יחזקאל כ] ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם. ויאמר וגם נתתיו כמו ואף על פי שנתתיו ללוי וזולתו, כמצותיך, אף על פי כן אני מתפלל השקיפה לטובה במקום ההשק��ה לרעה הראוי לעוני. הר\"ע ספורנו: באוני. האונן נקרא, האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם. הר\"מ שנאמר ושמחת בכל הטוב. הר\"מ. ב\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כדי שתתן. אפילו במקום שאינו זבת חלב ודבש. תוי\"ט בשם הפירוש. וכתב הר\"מ, שתתן טעם בפירות, ענינו שיהיו שמנות וטובות הטעם. וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה, אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי, אבל יודיענו בכאן על דרך הפירוש ענייני זאת הפרשה, אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שניתנה בתורה, וזה מבואר מאד:"
+            ],
+            [
+                "ישראל. דאילו כהנים ולויים, פליגי בהו ר' מאיר ור' יוסי בסיפא:"
+            ],
+            [
+                "גמרא סוטה דף מ\"ו, ומסיימין בה, והלא כבר נאמר [תהלים קכ\"א] הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אלא כל זמן שישראל שרויים בצער ונכרים בשלוה, לכך נאמר [תהלים מ\"ד] עורה למה תישן ה'. וכתב הר\"מ, והם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם השם יתברך והיו צועקים אליו בזה הפסוק, וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי השם יתברך:",
+                "היה פטיש מכה בירושלים כלומר, בחולו של מועד. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maasrot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,171 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maasrot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ולעיל בפ\"ק דפאה מ\"ו דריש מדכתיב (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך:"
+            ],
+            [
+                "חייבות. פירוש כשאוכל קבע. אבל עראי רשאי עדיין לאכול עד שיגיעו זמנים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "לענין זיתים כתב כן ולענין תבואה כשבא לטוחנן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין ובכיוצא בהם והיינו דקאמר משיחפה. בשם הפירוש:"
+            ],
+            [
+                "הצמוקין. הענבים היבשים. הר\"מ:",
+                "משיעמיד. ערימה שדרך להעמידם כראש הגג ליבשם. פי':",
+                "בחלוף כמו שמלה שלמה:"
+            ],
+            [
+                "הטעם שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מגורה. אוצר. הר\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאלו ראו פני הבית ע\"י בעל הבית והוקבעו למעשר טביל להו ואסורים לכל אדם:",
+                "לבתיכם. דוקא לבתיכם דאלו לביתי אין בית אחר טובל כדלקמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וצ\"ל שהפירות מונחים בשוק דא, לו הפירות המה ג\"כ בשער או בחנות א\"כ טבולים והוקבעו למעשר ואסורין גם לאחרים וה\"ה דהוה מצי למתני היו יושבים בבית אלא שדרך המוכר פירות לישב בשער או בחנות:",
+                "דברי ר' נחמיה נ: מ\"ה פ\"ג: ובירושלמי ר\"י ור\"נ אמרו דבר אחד:"
+            ],
+            [
+                "דאילו הגיע השבת טבלו אע\"פ שלא יחדם לצורך השבת. ירושלמי:",
+                "הראשון. כלומר כיון שהגיע לבית הראשון שבעיר נטבלו הפירות אעפ\"י שלא לן שם. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אומרים. טעמייהו דסברי דכשכונסין תאנים בכלכלה יש שמניחין אותן כך והוה גמר מלאכה. אע\"ג דלאו כ\"ע עבדי הכי אלא מחליקים אותם כדאיתא ס\"פ דלעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא פ\"ז דב\"מ אסמכינן אקרא כי קבצם כעמיר גרנה (מיכה ד׳:י״ב) ופירש'\" אין גורן בלא קבוץ ואין קבוץ פחות משתים:"
+            ],
+            [
+                "ואוכל. פירוש בעודו במחובר כמ\"ש הר\"מ. שלא יכרות האשכול כולו כדי שלא יתחייב במעשרות שהרי לא קנה אלא הנתלש. מה שאין כן בסיפא דאמ' אלו במחובר קנה ותנן ברפ\"ה דהקונה במחובר לא נקבע למעשר:",
+                "במחובר ונעשה כבעל הגינה דתנן לעיל דאוכל מהן עראי ועוד תנן במחובר לקרקע פטור. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בני בשכרי. פירש\"י במס' בבא מציעא דף צב בשכר שקצצת לי. והתוספ' מפרשים בשכרי היינו תחתי. וחייב אפילו על מה שהיה אוכל האב. לא בלבד מה שיאכל הוא יותר מן האב משום דמחזי כמקח:",
+                "אוכל וחייב. סתמא דלא כר' יהודה דסוף פרקין שסובר דכל מקח דלקצות פטור (ובס' ת\"ח מוכיח מלשון הר\"מ דלקצות דר' יהודה אינו דמי לדהכא דרוצה לאכול מיד והוה אצלו דבר הגמור) ועיין עוד אח\"ז:"
+            ],
+            [
+                "בלבסים. מתניתין כשבלבסים ותאנים מורכבים ביתור אחד. ואפילו הכי לא יאכל דאי לא תימא הכי הא תנינא בב\"מ (דצ\"א) כו' היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר. הר\"ש בשם הירושלמי:",
+                "וטעמא דמתני' דלעיל סתמא ואח\"כ מחלוקת דהכא ובכי הא לית הלכתא כסתם כו' ומיהו נ\"ל דאף לר\"י עד כאן לא פטר בלקצות אלא כשאוכל אחת אחת ולא צירף שתים דצירוף קובע למקח כדלעיל מ\"ה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בניו ובני ביתו. בירושלמי מבואר דאף מזונותיה עליו. הואיל ואכילתה אינה אלא מתנאי בית דין. לא דמי לתנאי דפועלים לפי שב\"ד שהתנו ותקנו מזונות לאשה. לא תקנו אלא שלענין מעשרות לא תהא אלא כמתנה:",
+                "אוכלין. אם נתן להם:",
+                "דהא דפירש ס\"פ דלעיל דפועל אוכל מן התורה בתלוש שלא נגמרה מלאכתו היינו שלא נגמרה למעשר. ומיהו בשעת גמר מלאכה בעינן ולא להעבירן כו' ועיין מ\"ב פ\"ז דב\"מ:",
+                "כלומר ולא תולה עיניו בדבר אחר לגמרו של המלאכה אלא אוכלו כך כשהוא לוקחו:"
+            ],
+            [
+                "בס' ב\"ד הצריך עיון למה נדחק לפרש כן דאף באוכלין מן התורה הדין כן. וכן הוא בר\"מ בחבורו.",
+                "ועיין בפרק א' משנה א' מעשר שני:",
+                "אחת כו'. לפי שאין כאן דבר שיקבעהו בלא המקח הלכך לא סגי המקח לקובעו קודם שנגמרה מלאכתו כר\"י ס\"פ דלעיל. וב' לא יאכלו כמ\"ש במ\"ה פרק דלעיל:",
+                "הקופה. דלגבי לוקח הוי כמוליך לשוק דסגי לקובעו כדתנן במ\"ה פ\"ק והלוקח עיניו במקחו כדלעיל:",
+                "המוקצה. דמוקצה עשו אותו כמצרף. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "מקרטם. כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם הר\"מ וז\"ש הר\"ב ודומה לו יכרסמנה כו':",
+                "עלה כו'. לבדו מן המחובר ולא יאחז הקלח בידו. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "קציעות. גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו הר\"מ והר\"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה:",
+                "לפי גירסתו הוא על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם:",
+                "גזל. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצויים שם אבל אם מצאן בינו לבין חבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שחבירו ימצאם. פירוש:",
+                "שמתלכלת ומשתנית בצורתם וכשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזאת התאנ' נפלו ונשתנו או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ואין בהם משום גזל. הר\"מ:",
+                "אם דרסו. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו:",
+                "דסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקי מתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר\"ש בשם הירושלמי:",
+                "וא\"ל פטור. יר. ושלמי מקשה ואינה נכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני פעמים שהיא בוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסתה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:",
+                "וה\"ד נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר'פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך כו':",
+                "מחזיר. והוא ראיה שעראי מאכיל הר\"מ (ר\"ל שאכילת בהמה אפי' קבע כשמותרה חוזר אינה נחשבת רק לעראי. כ\"פ המ\"ח כדי שלא תקשה ממ\"י פ\"א דפיאה. ועיין בפרק דלקמן ס\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "דירת החמה. נ\"ל טעמא כדתנן ביומא ד\"י דבית סתמא לא מיקרי אלא בית חורף ובית קישן. לפיכך לא טבולה. פירוש:",
+                "כדאמר שם ביומא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דברי ר' טרפון ומודה ר\"ט גבי מקח דתנן בפ\"ב מ\"ו מגרג�� באשכול. הר\"ש:",
+                "שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שיזרעו אותם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ונוטה כו'. נוף א' מן התאנה. הר\"ש:",
+                "משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו איצטריך למימר דלענין מלקט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף אע\"ג דבתר עיקרו נמי שדינן תוי\"ט:",
+                "ז\"ל רש\"י במסכת מכות דתשדי עקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס ע\"כ. ועיין בתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השולק. לרבותא נקט השולק שהוא פחות ממבשל וכ\"ש מבשל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכשמחזירים מתערבים הטמאים. ובשעה שנטל דקדק שלא יטמא אלא מקום מגעו היינו אותן שנגע בהן ונטלן. א\"נ כגון שנטלן בפשוטי כלי עץ או שנתן לו חבירו. תוספ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אם קלף כו'. משמע אפי' א' א' דאי תימא דוקא בצירף ונתן לתוך ידו קשיא רישא וזה דעת רש\"י בביצה די\"ג והתוספ' כתבו דלא נהירא דמשמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד. ונ\"ל דתנא אורחא דמלתא נקט דכשמצטרף נותנם לתוך ידו. והרבה דנקטו התוספ' לאו דוקא דבשתים חייב. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותמיהה לי מאי מעשר שייך בנטיעות. ונ\"ל שכצ\"ל העוקר שתלים נטיעות אע\"פ שיש בהם פירות. א\"נ העוקר שתלים היינו בצלים וכרישים שדרך הגנים אחר שצמחו מעט תולשים אותם ונוטעים אותם במקום אחר ומתעבין וגדלין יותר. תוי\"ט:",
+                "לשון הר\"ש לקח במחובר פטור דאין מקח קובע במחובר. אבל תלוש דומיא דמחובר קובע אע\"פ שלא נגמרה מלאכתו וסתמא כר\"מ דלעיל בפ\"ב מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי מפורש דגם לענין שבת פטור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולגבי תבן ללקוט ממנו חטים:",
+                "בלבו. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. תוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת מאומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "ר\"י מחייב. והיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל מ\"ה התורם בלבו על הכל הר\"ש בשם הירושלמי. עוד כתב דעד כאן לא מחייב ר\"י אלא מניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנן. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. תוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,167 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maasrot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Maasrot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ולעיל בפ\"ק דפאה מ\"ו דריש מדכתיב (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך:"
+            ],
+            [
+                "חייבות. פירוש כשאוכל קבע. אבל עראי רשאי עדיין לאכול עד שיגיעו זמנים אחרים:"
+            ],
+            [
+                "לענין זיתים כתב כן ולענין תבואה כשבא לטוחנן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין ובכיוצא בהם והיינו דקאמר משיחפה. בשם הפירוש:"
+            ],
+            [
+                "הצמוקין. הענבים היבשים. הר\"מ:",
+                "משיעמיד. ערימה שדרך להעמידם כראש הגג ליבשם. פי':",
+                "בחלוף כמו שמלה שלמה:"
+            ],
+            [
+                "הטעם שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מגורה. אוצר. הר\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאלו ראו פני הבית ע\"י בעל הבית והוקבעו למעשר טביל להו ואסורים לכל אדם:",
+                "לבתיכם. דוקא לבתיכם דאלו לביתי אין בית אחר טובל כדלקמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וצ\"ל שהפירות מונחים בשוק דא, לו הפירות המה ג\"כ בשער או בחנות א\"כ טבולים והוקבעו למעשר ואסורין גם לאחרים וה\"ה דהוה מצי למתני היו יושבים בבית אלא שדרך המוכר פירות לישב בשער או בחנות:",
+                "דברי ר' נחמיה נ: מ\"ה פ\"ג: ובירושלמי ר\"י ור\"נ אמרו דבר אחד:"
+            ],
+            [
+                "דאילו הגיע השבת טבלו אע\"פ שלא יחדם לצורך השבת. ירושלמי:",
+                "הראשון. כלומר כיון שהגיע לבית הראשון שבעיר נטבלו הפירות אעפ\"י שלא לן שם. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אומרים. טעמייהו דסברי דכשכונסין תאנים בכלכלה יש שמניחין אותן כך והוה גמר מלאכה. אע\"ג דלאו כ\"ע עבדי הכי אלא מחליקים אותם כדאיתא ס\"פ דלעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא פ\"ז דב\"מ אסמכינן אקרא כי קבצם כעמיר גרנה (מיכה ד׳:י״ב) ופירש'\" אין גורן בלא קבוץ ואין קבוץ פחות משתים:"
+            ],
+            [
+                "ואוכל. פירוש בעודו במחובר כמ\"ש הר\"מ. שלא יכרות האשכול כולו כדי שלא יתחייב במעשרות שהרי לא קנה אלא הנתלש. מה שאין כן בסיפא דאמ' אלו במחובר קנה ותנן ברפ\"ה דהקונה במחובר לא נקבע למעשר:",
+                "במחובר ונעשה כבעל הגינה דתנן לעיל דאוכל מהן עראי ועוד תנן במחובר לקרקע פטור. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בני בשכרי. פירש\"י במס' בבא מציעא דף צב בשכר שקצצת לי. והתוספ' מפרשים בשכרי היינו תחתי. וחייב אפילו על מה שהיה אוכל האב. לא בלבד מה שיאכל הוא יותר מן האב משום דמחזי כמקח:",
+                "אוכל וחייב. סתמא דלא כר' יהודה דסוף פרקין שסובר דכל מקח דלקצות פטור (ובס' ת\"ח מוכיח מלשון הר\"מ דלקצות דר' יהודה אינו דמי לדהכא דרוצה לאכול מיד והוה אצלו דבר הגמור) ועיין עוד אח\"ז:"
+            ],
+            [
+                "בלבסים. מתניתין כשבלבסים ותאנים מורכבים ביתור אחד. ואפילו הכי לא יאכל דאי לא תימא הכי הא תנינא בב\"מ (דצ\"א) כו' היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר. הר\"ש בשם הירושלמי:",
+                "וטעמא דמתני' דלעיל סתמא ואח\"כ מחלוקת דהכא ובכי הא לית הלכתא כסתם כו' ומיהו נ\"ל דאף לר\"י עד כאן לא פטר בלקצות אלא כשאוכל אחת אחת ולא צירף שתים דצירוף קובע למקח כדלעיל מ\"ה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בניו ובני ביתו. בירושלמי מבואר דאף מזונותיה עליו. הואיל ואכילתה אינה אלא מתנאי בית דין. לא דמי לתנאי דפועלים לפי שב\"ד שהתנו ותקנו מזונות לאשה. לא תקנו אלא שלענין מעשרות לא תהא אלא כמתנה:",
+                "אוכלין. אם נתן להם:",
+                "דהא דפירש ס\"פ דלעיל דפועל אוכל מן התורה בתלוש שלא נגמרה מלאכתו היינו שלא נגמרה למעשר. ומיהו בשעת גמר מלאכה בעינן ולא להעבירן כו' ועיין מ\"ב פ\"ז דב\"מ:",
+                "כלומר ולא תולה עיניו בדבר אחר לגמרו של המלאכה אלא אוכלו כך כשהוא לוקחו:"
+            ],
+            [
+                "בס' ב\"ד הצריך עיון למה נדחק לפרש כן דאף באוכלין מן התורה הדין כן. וכן הוא בר\"מ בחבורו.",
+                "ועיין בפרק א' משנה א' מעשר שני:",
+                "אחת כו'. לפי שאין כאן דבר שיקבעהו בלא המקח הלכך לא סגי המקח לקובעו קודם שנגמרה מלאכתו כר\"י ס\"פ דלעיל. וב' לא יאכלו כמ\"ש במ\"ה פרק דלעיל:",
+                "הקופה. דלגבי לוקח הוי כמוליך לשוק דסגי לקובעו כדתנן במ\"ה פ\"ק והלוקח עיניו במקחו כדלעיל:",
+                "המוקצה. דמוקצה עשו אותו כמצרף. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "מקרטם. כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם הר\"מ וז\"ש הר\"ב ודומה לו יכרסמנה כו':",
+                "עלה כו'. לבדו מן המחובר ולא יאחז הקלח בידו. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "קציעות. גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו הר\"מ והר\"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה:",
+                "לפי גירסתו הוא על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם:",
+                "גזל. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצויים שם אבל אם מצאן בינו לבין חבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שחבירו ימצאם. פירוש:",
+                "שמתלכלת ומשתנית בצורתם וכשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזאת התאנ' נפלו ונשתנו או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ואין בהם משום גזל. הר\"מ:",
+                "אם דרסו. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו:",
+                "דסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקי מתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר\"ש בשם הירושלמי:",
+                "וא\"ל פטור. יר. ושלמי מקשה ואינה נכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני פעמים שהיא בוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסתה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:",
+                "וה\"ד נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר'פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך כו':",
+                "מחזיר. והוא ראיה שעראי מאכיל הר\"מ (ר\"ל שאכילת בהמה אפי' קבע כשמותרה חוזר אינה נחשבת רק לעראי. כ\"פ המ\"ח כדי שלא תקשה ממ\"י פ\"א דפיאה. ועיין בפרק דלקמן ס\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "דירת החמה. נ\"ל טעמא כדתנן ביומא ד\"י דבית סתמא לא מיקרי אלא בית חורף ובית קישן. לפיכך לא טבולה. פירוש:",
+                "כדאמר שם ביומא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דברי ר' טרפון ומודה ר\"ט גבי מקח דתנן בפ\"ב מ\"ו מגרגר באשכול. הר\"ש:",
+                "שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שיזרעו אותם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ונוטה כו'. נוף א' מן התאנה. הר\"ש:",
+                "משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו איצטריך למימר דלענין מלקט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף אע\"ג דבתר עיקרו נמי שדינן תוי\"ט:",
+                "ז\"ל רש\"י במסכת מכות דתשדי עקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס ע\"כ. ועיין בתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השולק. לרבותא נקט השולק שהוא פחות ממבשל וכ\"ש מבשל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכשמחזירים מתערבים הטמאים. ובשעה שנטל דקדק שלא יטמא אלא מקום מגעו היינו אותן שנגע בהן ונטלן. א\"נ כגון שנטלן בפשוטי כלי עץ או שנתן לו חבירו. תוספ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אם קלף כו'. משמע אפי' א' א' דאי תימא דוקא בצירף ונתן לתוך ידו קשיא רישא וזה דעת רש\"י בביצה די\"ג והתוספ' כתבו דלא נהירא דמשמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד. ונ\"ל דתנא אורחא דמלתא נקט דכשמצטרף נותנם לתוך ידו. והרבה דנקטו התוספ' לאו דוקא דבשתים חייב. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותמיהה לי מאי מעשר שייך בנטיעות. ונ\"ל שכצ\"ל העוקר שתלים נטיעות אע\"פ שיש בהם פירות. א\"נ העוקר שתלים היינו בצלים וכרישים שדרך הגנים אחר שצמחו מעט תולשים אותם ונוטעים אותם במקום אחר ומתעבין וגדלין יותר. תוי\"ט:",
+                "לשון הר\"ש לקח במחובר פטור דאין מקח קובע במחובר. אבל תלוש דומיא דמחובר קובע אע\"פ שלא נגמרה מלאכתו וסתמא כר\"מ דלעיל בפ\"ב מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי מפורש דגם לענין שבת פטור:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולגבי תבן ללקוט ממנו חטים:",
+                "בלבו. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. תוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת מאומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "ר\"י מחייב. והיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל מ\"ה התורם בלבו על הכל הר\"ש בשם הירושלמי. עוד כתב דעד כאן לא מחייב ר\"י אלא מניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנן. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. תוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעשרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Peah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,343 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Peah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אלו דברים. הא דלא תנן תרומה עמהן כיון דאיכא תרומת מעשר שיש לה שיעור לא נקט אף סתם תרומה. ירושלמי. ועוד יש לומר שהיא חלוק' מן השאר כדמפרש אח\"כ בפאה בקש לעשות כל שדהו פאה עושה. בקש לעשות כל כריו תרומה אינו עושה. (ועוד יש לומר דלא תני רק מה שיש בהוספתן מצוה כדמשני בירושלמי אאינך שלא נשנו ע\"ש ותרומה גדולה אדרבא מאכיל טבל לכהן שמוסיף אחר שנתן כשיעור. הר\"ש. וצ\"ע הא פאה נמי דכוותה ע\"ל מ\"ג וצ\"ע). תוי\"ט:",
+                "הפאה. ועושה מצוה בהוספתו מיהו היכא דנתן פאה כדינו בסוף שדהו חייב במעשרות מה שהוסיף:",
+                "ואף מדרבנן אין לה שעור:",
+                "תקנת אושא הוא במסכת כתובות דף נ'. והשתא מדאורייתא אין שיעור לגמ\"ח בממונו:",
+                "שאדם אוכל. כתב הר\"מ כי המצות כולם נחלקים בתחלה על שני חלקים. הא' במה שיש בינו ובין הקב\"ה כגון ציצית ותפילין כו'. והב' מצות התלויות בתועלת ב\"א קצתם עם קצתם כגון האזהרה על הגניבה וכגון הציווי באהבת איש את רעהו. וכשיעשה המצות שבחלק הא' יגמלהו הקב\"ה עליהם לעוה\"ב. וכשיעשה המצות שבחלק השני תחשב לו לצדקה לעוה\"ב וימצא טובה בעוה\"ז בעבור שנהג מן הטוב בין ב\"א כו' וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות בג\"ח:",
+                "והקרן. והשיב את אשמו בראשו תרגום אשם קרן. ערוך. והרמב\"ן כתב שבעבור שהכח בקרנים יקרא גוף הדבר קרנו:",
+                "כבוד או\"א. כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך חד בעה\"ז וחד בעה\"ב. בג\"ח כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו כו' אתיא רדיפה מג\"ח. בת\"ת כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך:",
+                "ות\"ת כו'. כי בת\"ת יזכה האדם בכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ותמיהני למה יוסיף שהרי הפאה נמי גדולה כשהיא ששים מהשדה הגדולה והרי העניים מועטים. והר\"ש לא כתב דמוסיף אלא שלא יפחות מס' אף שהעניים מועטים:"
+            ],
+            [
+                "נותנין כו'. ולא אמרינן דפאת שדך משמע דוקא בסוף כדמשמע ל' פאה ואם נתן מתחלה ומאמצע לא תקדש בדין פיאה ולחייב במעשר. הר\"ש:",
+                "והתוי\"ט הקשה ע\"ז ומחוור פירוש הר\"ש אם שייר קלח א' כו' כשנתן שיעור פאה ומבקש להוסיף איירי דיכול להוסיף על המחובר ויש לו תורת פאה לפטור מן המעשר ואם לאו כלומר שכבר תלשו אינו נותן אלא משום הפקר דכל מה שמוסיף מן התלוש אין לו תורת פאה ואינו נפטר מן המעשר עד שיפקיר. וע\"ע:",
+                "ונ\"מ דהפקר בין לעניים בין לעשירים משא\"כ פאה דלעניים כו' אבל לענין מעשר פאה נמי פטור כדתנן בס\"פ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ונקט ספיחי ולא סטיס עצמו דפשיטא דלא חזי כלל. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש באילן אחד בעצמו וז\"ל הר\"מ יש באילן זה מה שנגמר בו היום ויש בו מה שנגמר לאחר כמה ימים:",
+                "לשון הר\"ש דסתם קציר מתבשל ביחד:",
+                "רוב ירק קאמר דיש ירק חייב בפאה כגון שומים ובצלים כדלקמן פ\"ג מ\"ו הנהו מכניסין לקיום. הר\"ש:",
+                "ופי' דחוק והר\"ש כתב ע\"פ ת\"כ וסתם קציר מכניסן לקיום. יצאו ירקות שאע\"פ שלקיטתו כא' אינו מכניסו לקיום:",
+                "והתבואה. בירושלמי דרשינן ובקצרכם אין לי אלא תבואה קטניות מנין ת\"ל ארצכם:",
+                "ודברי תימה הם דהרי ודאי שנשלמו בהם כו' ולשון הר\"מ בחבורו כל הדומה לקציר בה' דרכים אלו הוא שחייב בפאה כגון התבואה כו' ואולי משום נשמר כ\"כ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל בריש דמאי כתב בשמו שהם אילנות וה\"נ י\"ל דהכא ג\"כ אילן ובירושלמי אילנות מנין ת\"ל שדך ואיכא דיליף מכרם וזית:"
+            ],
+            [
+                "ופ\"ד מ\"ח פירש כשהוא משוה פני הכרי ברתת. פי' מריחה מריקה והושאלה זאת המלה בענין השלמת צרכי הזרע עד שלא ישאר בו אלא שיוליכו אל בית האוצר והוא דומה כמו הממרק לכלים רפ\"י דמקוואות (וע\"ש בר\"מ) ועיין יומא פרק ג' משנה ד' שעושין כשנשלם הכלי. הר\"מ:",
+                "נראה לי דסמך אמ\"ש גבי פאה שצריך שיפריש תרומה ומעשר תחלה ואח\"כ יטול הפאה הורה לנו שהמצוה היא שיפריש כו' [כדדרשינן משנה י\"א פרק ה' דמעש שני הא אם הקדים כו']. א\"נ פן לא יפרישו העניים והמכשלה הזאת תחת ידיו יהיה. וה\"נ בהפקר דכותה בפאה ועמ\"ש מ\"ב פ\"ג דדמאי. תוי\"ט:",
+                "ויקנו טבלים כדי להפקיע מתנות אחיהם. הר\"מ:",
+                "ואשמעינן המקדיש דאע\"ג דמתחלה היתה ג\"כ התבואה שלו. ה\"א דכי הדר ופדאה אע\"ג דלאחר מירוח הוא שפיר קרינן ביה תבואת זרעך קמ\"ל דלא. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והשלולית לא זו אף זו קתני דזוטר מנחל. הר\"ש:",
+                "הקבוע כו'. והשתא כולהו צריכי דאי תנא דרך הרבים למימרא דאפילו לאילן אינו מפסיק ושביל היחיד דאפי' לזרעים מפסיק ולשתוק מכולהו הוי אמינא דרך היחיד דלא קבוע גרע משביל היחיד דקבוע ושביל הרבים דקבוע עדיף להפסיק לאילן מדרך הרבים דלא קבוע. תוי\"ט:",
+                "ומשמע דהא חרושה מיהא הוי. וקשה דאם כן היינו ניר. והר\"מ פירש בור הארץ שלא זרועה ולא נעבדה אבל נשארה שממה וכ\"פ הר\"ב מ\"א פ\"ב דכלאים וספ\"ד. (וכ\"מ מל' הר\"ב מ\"ב מש\"ש):",
+                "חרש. את מקום הקרחה והו\"ל שדה ניר לא חרש לא. דקוצר לשחת תחלת קצירה היא וכי גמר בישוליה וקצר ליה לכולי שדה כגומר קצירתו דמי. ופאה אחת על הכל. רש\"י מנחות דע\"א:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"ש אמת המים היינו שלולית דקאמר ת\"ק דבכל ענין מפסיק ואתא ר\"י למימר דוקא באינה יכולה להקצר כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן. ובתוספתא רי\"א אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ולת\"ק מפסיק אע\"פ שעומד מצד הא' וקוצר מצד הב'. ולכך צ\"ל בדברי הר\"ב עד שאם אינו עומד באמצע כו'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאילן. לא לכל האילנות דלחרובים וזתים אינו כן כמ\"ש לקמן:",
+                "שער. פירוש הענפים והוא לשון עברי כדכתיב וימלט השעירתה (שופטים ג):"
+            ],
+            [
+                "ולחרובין. מפני שהם גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בפ\"ב דבבא בתרא דמ\"ז בחרוב ובשקמה חמשים אמה. הראב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "ואפשר דבשאר מיני תבואה לא נמצאו חלוקים במין אחד. אבל בירושלמי תני ב' מיני חטים ב' מיני שעורים:"
+            ],
+            [
+                "גורן אחת. ולא אזלינן בתר מחשבתו לעשות גורן אחת או שתים אלא כאשר עשה כן יקום לעשות פאה אחת או שתים. ירושלמי. ומשמע נמי שעדיין לא נתן פאה וכי הא דתנן בספ\"ק דלעולם הוא נותן משום פאה כו' עד שימרח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומודים. ב\"ש לב\"ה ואע\"ג דאין הלכה כב\"ש ולא נ\"מ בהודאתם אשכחן כה\"ג טובא בש\"ס:",
+                "ראשי שורות. ל' הר\"ש למאי דמפרשינן דמלבנות הם השורות קשה דהול\"ל ראשי מלבנות ויש לפרש דמל' שדה הלבן היא דהתבואה שנגמרה מתלבנות כו':"
+            ],
+            [
+                "מפרש בירושלמי מקום הזבלין עולין תחלה. ופירש הר\"ש כלומר מקומות המזובלים יותר בשדה שם התבואה ממהרות לעלות:",
+                "והיא שיטת הראב\"ד שהמחלוקת אינו אלא על המשויר לבדו וכ' עוד מ\"מ מן הלח המשוייר נוטל מאחד על הכל בכל ענין על מה שליקט ועל מה ששייר כדברי חכמים:",
+                "ואחד כו'. ולשון הר\"ב אחת והוא תלוי בפלוגתא שבירושלמי שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן ר' יוחנן אמ' מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגו' על דעתי' דשמואל מפריש מכל קלח ע\"ד דר\"י מכל ערוגה. וגירסת הפנים אתיא אליבא דשמואל. ושל הר\"ב כר\"י. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נותן כו'. לא דמי למתניתין דלעיל דלחכמים נותן מא' על הכל כדאיתא בירושלמי שמעינן שוק וגורן שני מינים. לח ויבש שני מינים לא:",
+                "באפונין. פירש הר\"מ זרעונים כלומר אפונים השופין שהם זרעונים. לאפוקי אפונים הגמלונים שהן מין ירק ואינן חייבין בפאה:",
+                "לדבריו הוי הך סיפא פירושא דרישא כמו בד\"א. והטעם כתב בתבורו הואיל ובוצר הרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שהוא פטור:"
+            ],
+            [
+                "ומכל מקום הואיל והבצלים עצמן שלא נשתהו מידי דאכילה נינהו אף האמהות שמשהין אותן בארץ לא יצאו מכללן להפטר מפאה משא\"כ ספיחי סטיס שבפ\"ק מ\"ד שכל המין אינו ראוי לאכילה אלא ע\"י הדחק. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פי' לפירושו מ\"ש כלומר לאסבורי הלכתא ולא פירוש דמתניתין ומ\"ש אז הוא דחייב הלוקח פי' מ\"מ אפי' אם נשאר לו. ומ\"ש שנשאר כו' ר\"ל שנשאר למוכר כלומר כו' שלא נלקט ולא מכרן. הלכך על המוכר לתת הפאה לפי שהתחיל בקצירה ורחמנא אמר ובקצרכם וגם נשאר לו הלכך אמרינן דבאותו שיור הויא הפאה ושאני הכא מספ\"ב דתנן קצר חציה ומכר חציה כו' דהתם לא שייר כלום ועיין חולין קל\"ח. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי מ\"ט דר\"א נאמר כאן שדך ונאמר בכלאים שדך מה שדך האמור להלן בית רובע (כלאים פ\"ב) אף כאן בית רובע:",
+                "ולפי סדר משנתינו כ\"א פוחת והולך משיעור הראשון ובזמן המשנה הוה שמינה ארעא טובא טפי מבימי ר' יוחנן דאמר ד' סאין לכור. ב\"מ ק\"ה. ועתוי\"ט:",
+                "סאתים. בירושלמי מ\"ט נאמר כאן שדך ונאמר להלן ושכחת עומר. בשדה מה שדה שנאמר להלן סאתים אף באן סאתים ופהר\"ש כדתנן בפ\"ו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. מ\"ט דר\"ט מערוגה. וכתב הר\"ש כדתנן פ\"ג דכלאים ערוגה שהיא ו' על ו' כו':",
+                "ולית ליה ג\"ש דשדך ופריך בירושלמי שבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב משקצר אין כאן שיור. ומשני שהיה שם שבולת ובו ה' שבלים:",
+                "לפי שיש מקום לטעות ולפרש כ\"ש שר\"ל השיעור המועט שבשיעורי התנאים הקודמים והיינו כר\"י ב\"ב ולא בא ר\"ע אלא לתת כלל לכל מיני קרקע כ\"ש. תוי\"ט:",
+                "בתוי\"ט מפלפל אם מי שאין לו קרקע כל שהוא פטור מן הוידוי וע\"ש:",
+                "כלומר שהם חותמין ונותנים לו מה שכתב מוסר אני כו':",
+                "בסוף שביעית כתב טעם אחר ושם אפרש בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "משמע דכל שכן אם יש לו נכסים אחרים דלא יצא בן חורין וא\"כ בדב��י ר\"ש הו\"ל לפרש ביש לו נכסים כי היכא דלא נימא דכי פליג ר\"ש באין לו כו' אבל ביש לו אין הכי נמי דמודה לתנא קמא כו'. ורבי שמעון לעולם קאמר דיצא בן חורין. תוי\"ט וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהוה מצי למימר יהיה:",
+                "ירושלמי. והכי דריש דאותם מעוטא הוא ומסתבר להוציא את אלו שיש בהם סכנה",
+                "ומחלק. שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו. ירושלמי:",
+                "והר\"מ פי' אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאוד גבוה:",
+                "צ\"ט. פי' עניים:",
+                "לזה שומעין. ואפילו הוא בריא וחזק יותר מחביריו או אוכל יותר מהם:"
+            ],
+            [
+                "שאמר כהלכה. ואפילו הוא זקן ותש כח או חולה שהרי מה שאומר לחלק מפני חלישותו הוא אפ\"ה שומעין לו. שם:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ולא נתכוונו לומר דבהכי הוי קנין. אלא ר\"ל לפי כוונת העני אבל לפי האמת אין זה קנין כלל:",
+                "שאחרי שכסה הפאה שלא יוכלו העניים לראותה לקחתה והוא לא קנאה בזה שאין זה קנין כלל לכך קונסין אותו אף מה שלקח וזכה בה. הר\"מ. ולשון כף נחת כדי שלא יעשה כן פעם אחרת:",
+                "ופרש. דעת הר\"מ דבנפל או בפירש ג\"כ קונסים אותו ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא כשנטל וזרקו כו' שהרי חולקם לשתי בבות. תוי\"ט:",
+                "בעומר. ה\"ה בשכחת קמה אלא דשכחת עומר בהדיא כתיב ושכחת עומר ושכתת קמה מריבוי קאתי:"
+            ],
+            [
+                "במגלות. הם חרמשים וקרדומות הם ממיני הפטישים. הר\"מ:",
+                "רעהו. מרוב עם הבאים ללקוט ודוחקים זא\"ז או שמא יתקוטטו:"
+            ],
+            [
+                "שבשחרית ומנחה ישנים הר\"ב. והנה השאילו לפאה שם לקט. הר\"ש (ע\"ש שהעניים מלקטין אותה. תוי\"ט):",
+                "הר\"ש. ופירש רבינו ז\"ל בגור אריה (פ' דברים) לפי שהשורה משוכה בשוה וזה אומנות נקראת אומן ובפירוש הנ\"ל כתב פאת ראשיכם ת\"י אמנה רישכון:",
+                "ירושלמי. וטעמא שיוכלו העניים לקחת מכל אומן ואומן ולא יצטרכו להמתין ולצפות אימתי יניחו הפאה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מן הלקט. תנא נקטינהו בהווה ורגיל להיות שכן בתחלת הקצירה אפשר ושכיח להיות נושר אבל שכחת עומר וקמה אינו רגיל שישכח בתחלת הקצירה והדר תנא פאה שמקומה בסוף השדה אבל בקראי כתיבי בהיפך כסדר אזהרתן כשקוצר מזהירו שלא יקצור כל שדהו. וכשקצר דרך ללקט הנושר. שכחת עומר וקמה דלא שכיח כו'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חייב. בשכחה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"ש ונקטי חיוב דתבואה דבה איירינן בפירקין. אבל למאי דתנינן פירותיו מדויק פירוש הר\"מ עונת וכו' וזמנם משתנה כפי שינוי הזרעים וכ\"ב הר\"ב (והר\"ש) בפירוש משנה זו ששנויה בפ\"ג מ\"ד דחלה:"
+            ],
+            [
+                "שנמצא ראשון. כלומר שלא יעכבם עד שיבא אותו עני שרצה לזכות אלא כל עני שימצא ראשון יתננו לו ואל יאחרה בידו ואם אירע שיבא אותו עני ראשון אה\"נ דרשאי לתתו לו שאין כאן קנס כדלעיל מ\"ג דאותו עני לא עביד ולא מידי:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל תוך היד קאי אנשר וכאלו תני תוך היד ונשר וכן נמי תוך המגל כאלו תני תוך המגל ונשר:",
+                "ר\"ל שמה שיפול מחמת נדנוד היד ויפול לאחורי היד הרי הוא אונס וכן מחמת נדנוד המגל ויפול אחורי המגל גם הוא אונס:",
+                "כלומר במקום שראשי אצבעותיו מונחים על הפס יד. ואין זה תוך היד גם אין זה אחר היד:"
+            ],
+            [
+                "דתנא קמא נמי סבירא ליה ספק לקט לק�� ולא פליג אדרבי מאיר אלא בתחתונים משום דסבירא ליה דודאי משל קמה כנסום:",
+                "קצת קשה מה ישן שייך בין קמה לקציר ונ\"ל שדבריו מורכבים שמה שכתב דמן הקמה היה הוא מהר\"ש שכתב הירוקים ככרתי כו' שעדיין לא נגמרו כו' ולא נתבשלו כדי לקצור וכשהתבואה יבשה ומתלבנת קוצרים אותה. ומה שכתב נוטים להשחיר הוא מהר\"מ והוא כתב ונאמר משנה שעברה הוא. תוי\"ט:",
+                "מכל מקום הוצרך לפרש שאי אפשר לגורן כו' דאם לא כן מה ספיקא איכא כמו לתנא קמא. אות כ\"ד:",
+                "ובריש פירקין דרשינן הנח לפניהם והם יבוזו. ונ\"ל דאי להך לחודא אתא הוה ליה לכתוב עזוב וכתיב תעזוב משמע אתה משלך עזוב ואי להך לחודא לכתוב תתן אלא יבוזו כדלעיל נמי. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט: הר\"מ:",
+                "ולכך אין אומדין כמו בסיפא. ומפרש בירושלמי דהפקר בית דין הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:",
+                "ונותן כו'. בתורת לקט ופטור ממעשרות. שמן הספק נותנם לעניים וספק לקט לקט:",
+                "ואין הפירוש הכא כמו בבבא מציעא מ\"ה פ\"ט. דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והר\"מ פירוש הכא כן מיהו בגמרא משמע כפירוש הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "עם הקסה. שיכול לקמו. ן השבולת עם הקסה כשרוצה לקוצרה:",
+                "מעשר. והוא הדין שחייב בתרומה גדולה. עתוי\"ט בשם הר\"ש:",
+                "ונותן. ואין צריך העני להמתין עד שיתקן גדיש של עצמו דודאי הגדיש עצמו נמי בעי תקון שהרי יש בו שבולת הפטורה מן המעשרות:",
+                "והשתא לדידיה יכול לזכות לעני ואפי' בעל השדה. ואף על גב דבעל שדה עני מוזהר ללקט לקט שלו. הר\"ש:",
+                "ואתיא כר' יוסי דס\"ל הכי במשנה ח' פרק ב' דבכורות. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כי הלקט שהיה ראוי ליפול משאר מיני זרעים יפול מזה המין הגרוע. שכיון שהוא גרוע יחוש הרבה על השאר המין הטוב. מה שאין כן בשקוצר מין אחד בלבד אין כאן חשש ונופל מה שנופל:",
+                "פירוש מה שמתקלקל שדהו במה שאינו מרביצו עכשיו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בשלו. וס\"א גרסינן שלו:",
+                "כדאשכחן לעיל גבי שבולת שנתערבה:",
+                "וה\"ה לכל המתנות ומשום דמעשר עני לא דמי ללקט כמו שכחה ופאה. ואפ\"ה אתיא לפי דלא שנא לן בין מתנה למתנה הלכך תביבא ליה לתנא לאסבורי במעשר עני. ועתוי\"ט:",
+                "עיין במשנה דלקמן: ומ\"ש דלא מחייבין גם בלקט מאחר שעיקרו במחובר. כלומר דבשעת קצירתן מהקרקע נעשה לקט:",
+                "במעשר עני. שמחויב לדבר הקצור ויש לו בו חלק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוזקקו רז\"ל לזה משום דקשה ליה מאי קמ\"ל מצוה המפורשת בתורה לא תסיג גבול (דברים י״ט:י״ד) אמנם לפי זה ניחא שהודיענו שלא ישנה ממה שגבלו רבותינו על פי הקבלה איזהו לקט ואיזהו אינו. יפה מראה:",
+                "וקשה אם כן על כל מצות שבתורה יש לדרוש כן. ונ\"ל דכאן אינו רוצה לגזול העניים או לעקור המצוה רק שרוצה להחכים על ציווי הקב\"ה דמעשר עני רשות לבעל הבית לחלוק כמ\"ש הר\"ב בפרק ח' משנה ד' אבל בלקט כו' כתיב תעזוב אותם שהם יטלו והוא אינו מבין הטעם לחלק ביניהם לכן אמר עולי מצרים כשם שיציאת מצרים היה חוץ לטבע כן מצות הקב\"ה. ת\"ח:",
+                "שני הפירושים פליגי בהו אמוראי בירו' וצ\"ל פלוגתייהו משום דתרי קראי כתיבי במשלי א' בסי' כ\"ב והב' בסימן כ\"ג, ומאן דדריש קמא נסיב לסיומיה אשר עשו אבותיך והיינו עולי מצרים. ומאן דאמר פירוש תני��ן סיומיה ובשדי יתומים אל תבוא. ויתומים עניין קרויין כדכתיב ולגר וליתום. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר שאין שעורו אלא כדי כו' ומשום הכי לא הוי שכחה שאין מניחים עומרים קטנים כאלו אלא מעמידים כמה כאלו ביחד. ודנקט לגלגל הוא לחררה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הבקר כמו הפקר. ששניהם הבי\"ת והפ\"א ממוצא השפה ומתחלפין:",
+                "ואף על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פ\"ד מ\"מ שמעינן מיניה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועי\"ל דמאותם דריש שהוא מיותר:",
+                "וב\"ה. מתעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. וב\"ש תשמטנה ונטשתה זה לעניים ולעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים. ירושלמי:",
+                "בש\"א. טעמא דב\"ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כ\"א קב וכן עומרי השדה של ב' קבין וא' של ח' קבין וב\"ש לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' דעניים וד' לבעל הבית ובית הלל לית להו רואין. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וטעמא דכשלא הניחו אצל אחד מדברים הללו אע\"פ ששכחו אינו שכחה הואיל והחזיק בו להוליכו לעיר אבל כשהניחו אצל דבר מסויים אע\"פ שהחזיק כבר להוליכו לעיר הוי שכחה שסוברים דושכחת על ידי עצמך ולא כשיש דבר הגורם השכחה שעל ידי שהחזיק בו ולא הניחו אצל דבר מסוים גרם לו ששכחו. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "שכנגדו מוכיח. סדר המשנה כך. העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא או אינו שכוח. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פי' לפירושו דושכחת משמע שלא ע\"י אחר שעמך וכמ\"ש במ\"ב. ולפי' זה ואלו הן ראשי שורות אסיפא קאי וכ\"כ הר\"ב בד\"ה יחיד כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ולפניו דהכא לא הוי דומיא דלפניהם דרישא דהתם שלפניהם לאחר שהתחילו דלגו עומר ושכחוהו. ואלו הכא לפניו שהניח עומר אחד או שנים בסוף השורה ואין כאן דלוג בשורה זו. ומ\"מ כולה מתניתין דלוג אשמעינן ברישא אשמעינן דאע\"ג דכשדלגו במה שלפניהם הוי שכחה. מ\"מ הדלוג שהניחו בין שניהם לא הוי שכחה. וסיפא אשמעינן שאם היו שורות הרבה ויחיד קוצר אם דלג אחר שהתחיל הוי שכחה. אבל כשהניח בסוף השורה והתחיל באחרת אע\"ג דהוי כעין דלוג שהרי דלג משורה לשורה מ\"מ לא הויא שכחה משום דהעומר שכנגדו מוכיח שהניחן לראש שורה ממזרח למערב. ועתוי\"ט בשטת הר\"מ:",
+                "זה הכלל. לאתויי קרן זוית תוספות ב\"מ די\"א:"
+            ],
+            [
+                "צבורי. בירושלמי דייק הא זתים לא. מה בין צבורים לזיתים צבורים גמר מלאכה. זתים אינן גמר מלאכה. הר\"ש ועיין רפ\"ז:",
+                "ומיירי כשהזריעו ואז הוא אוכל אדם כדאיתא בב\"ב דצ\"ב אבל שאר פשתן לא שייך ביה שכחה. כסף משנה:",
+                "כלומר. דב\"ה סברי כיון דבחד קרא כלול יתום ואלמנה כחדא וקרי להו עני לומר דשנים הוי שכחה. וב\"ש סברי אדרבא להכי פרטינהו בקרא תניין לומר דג' הוי שכחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "העומר. בתוספתא רצה רשב\"ג ללמוד בק\"ו שהעומר יציל הקמה דמה קמה שיפה כח העני בהן (דהיינו בפאה) הרי היא מצלת את העומר עומר שרע כח העני בה אינו דין שיציל את הקמה א\"ל מה לקמה מצלת את העומר שרע כח העני בה יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה:",
+                "העומר. הר\"מ פ\"ה כתב וכן אם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד הרי זו מצלת כו' ונ\"ל דתנא עומר דפ��ח ברישא נקט וה\"ה לקמה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וסאה. ודייק בירושלמי הא אם היו שתיהן עקורות לבעה\"ב כר'ג דאמר לעיל ב' עומרים ובהם סאתים לבעה\"ב:",
+                "משום דשום ובצלים דומיא דפירות האילן דמקצתן של הפירות באילן ומקצתן תלוש ובאילן אחד צריכין לומר דאשמעינן בתבואה ובפירות אילן ובירק. ותנא תרי מיני ירק לאשמעינן דבכל ירק הדין שוה. תוי, 'ט:",
+                "ותימא דמשכחת לה בפאה דשייכא באילן אלא דכיון דהמתובר מציל כדלעיל לפיכך אין רשות העני מועלת בו שלא להצטרף שיהיה שכוח:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דר\"י דלא אמרינן מעוט כו' לרבות אלא כשאין לנו למעט והכא איכא למעט עלים הטמונים שראוים קצת לאכילה. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כ\"ה בירושלמי. וז\"ל הכ\"מ פירש הרא\"ש אם היה מתכוין ליטול הגסין ולהניח הדקין אין לו שכחה אפילו לדקין מאחר שלא נתכוין לדקין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"כ היינו שופכני אלא דאיכא אתרא דקרי ליה שופכני ואיכא אתרא דקרי ליה בישני. ול' הרא\"ש שמבייש שאר אילנות מרוב זתים שהוא עושה וא\"כ היינו במעשיו שהוא עושה זתים הרבה ול, 'נ שמבייש מחמת שעושה זתים גדולים. תוי\"ט:",
+                "שנים שכחה. לשון הר\"ש באילן עצמו קאמר ששכח שני זיתי אילן. ובפרקין דלעיל מ\"ה שכתב הא זתים לא היינו זתים תלושים דטעמא הוא התם משום שאין גמר מלאכה וזה בתלוש אבל במחובר לא:"
+            ],
+            [
+                "זית. לשון הר\"מ ולמה אמרו זית בלבד מפני שהיה חשוב בא\"י באותו זמן ועתוי\"ט:",
+                "והר\"ש מפרש דמלבנים מלשון לבינה שכל שורה רחוקה מתברתה שיעור ב' לבנים דהיינו ו' טפחים שכל לבינה ג' טפחים כדאיתא בבבא בתרא פ\"ק מ\"א. אי נמי כגון מלבנות תבואה ומלבנות בצלים דלעיל ריש פ\"ג מ\"א ומיירי כשאורך השורה כשיעור ב' מלבנות וידוע היה להן שיעור המלבן ולא באויר שבין שורה איירי. אינו שכחה כיון שעומד בין השורות דמי לשדה שעומריה מעורבבין דתני בתוספתא שאינו שכחה עד שיעמר כל סביביו:",
+                "כ\"ה בתוספתא ולפ\"ז אם התחיל באין בו סאתים שוין נטופה ושאינו נטופה דתרוויהו יש להן שכחה. ובלא התחיל ואין בו סאתים חלוקים דשאינו נטופה הוה שכחה ונטופה אין לו שכחה. והיכא דיש לו סאתים אדרבא חלוקים בהתחיל דנטופה אין לו שכחה ואינו נטופה יש לו שכחה. ובלא התחיל שוין שאין לו שכחה הר\"ש ועתוי\"ט:",
+                "אפילו כו'. סרכא דרישא נקטיה דהכא לאו רבותא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כמו עקוץ תאנה מתאנתי. הר\"ש. ולשון הר\"מ עוקץ הוא קצה הדבר ר\"ל כרת העוקץ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש בזמורה תלויות אשכולות:",
+                "פירוש היחור נקראת רכובה מלשון ארכובה הנמכרת עם הראש:",
+                "עם האשכול. דהוה כמו שבולת שראשה מגיע לקמה במ\"ב פ\"ה:",
+                "כגון שהגרגרים זה ע\"ג זה ועשויין כעין כתף ונטף. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דדין פאה בסוף אם הניח בתחלה ג\"כ דין פאה יש לה כדתנן בפ\"ק מ\"ג. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואנן כרם תנן. ובגמרא פ' כ\"מ. חד תני כרם רבעי דאין רבעי נוהג אלא בכרם וחד תני נסע רבעי דנוהג רבעי בכל האילנות. ודעת הר\"מ והר\"ב כמ\"ד נטע:",
+                "הוציאהו לחולין ע\"י פדיון רש\"י והר\"ש כ' אחליה לקדושתיה והדר אכליה:",
+                "דבכרם רבעי כתיב (ויקרא יח) קדש הלולים לה' ובמעשר כתיב (שם כז) קדש לה'. וא\"ת ל\"ל הלולים למשמע דאחליה כו' תיפוק ליה מהך גזירה שוה. וי\"ל דאנן מגזירה שוה לא הוה ידעינן דפדיון רבעי נוהג אלא בזמן שמעשר שני נוהג ולא בשנה שלישית וששית א\"נ מאי חזית דגמרת ממעשר נילף משביעית שתופס דמיו. אבל מאחר דגמרי מהלולים שאינו תופס דמיו גמר ממעשר. תוספ' קידושין דף נ\"ד:",
+                "או יפדה ויעלה הדמים ויאכלן בירושלים כמעשר הר\"מ. ולב\"ש תנן פודין וה\"ה נמי מעלין היין או הפירות עצמן. ונ\"ל דלהכי נקטי ב\"ה כולו לגת כלומר ובלא\"ה כשהן עוללות דלעניים אין בעל הבית חייב לבצור אותן:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי. וא\"ת מנ\"ל לר\"א למדרש דאין לעניים בעוללות דהא איהו מפרש לקרא דכי תבצור וגו' לאם אין בציר וכו'. וי\"ל דס\"ל דודאי גופיה דקרא לענין אם אין בציר כו' הוא דאתא. מ\"מ ממילא שמעינן דאין לעניים בעוללות וכה\"ג אשכחן בפ\"ק דברכות אות י\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דר\"ע שהלכה כמותו מתבירו אמר לעיל שאין לעניים בעוללות קודם לבציר איכא למימר דאע\"ג דאין לעניים לבא בכרם לקחת העוללות קודם שיבצור בעה\"ב מ\"מ ס\"ל נמי כיון שנודעו שהן עוללות גם לבעה\"ב אין לו בהם כלום ואינו יכול להקדישן. תוי\"ט:",
+                "רי\"א כו'. ות\"ק סבר דא\"צ ליתן כיון דכבר נתחייב הכרם בעוללות. הר\"ש:",
+                "ופירוש אומן שורה כדלעיל פ\"ד מ\"ה. ותימא דהא קי\"ל במ\"ג פ\"ז דכשדלג ועבר הוה בבל תשוב. ולא מיבעיא מאומן לאומן אלא אף באומן עצמה. אבל לשון הירושלמי שכל רוגלית ורוגלית אומן בפני עצמו. והר\"ש מסיים בו ואסור לשוב מאומן לאומן. ול\"נ לסיים בלשון אחר ואסור לשוב באומן כשעבר הימנו. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בלקט. לשון הר\"מ פ\"א ממ\"ע שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם כל זמן שהעניים תובעים אותם. פסקו העניים לבקש ולחזור עליהם הרי הנשאר מותר לכל אדם שאין גופן קדוש כתרומה ואינו חייב ליתן להם דמיהן שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא תעזוב אותם כו' והרי אין כאן עניים. מאימתי כל אדם מותרין בלקט כו'. ולשון רש\"י בתענית ר'ו לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלוהו. ע\"כ. והתנא נקט לקט שהוא הנושר אחת אחת ואין נלקטים מהעניים כולו כמו שכחת קמה ועומר וכן פאה. ועוד דבכלהו שייך לומר דנלקטין והושאל לכולם שם לקט:",
+                "מלשון לא ימושו (ישעיה נ\"ט) שממשמשין והולכין:",
+                "לא ימוש (שמות י\"ג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם רש\"י ב\"מ דכ\"א:",
+                "ויבאו. כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה דהשתא מסחי דעתייהו דעניים. רש\"י:",
+                "שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צינה. ואין יוצאין אלא בחורים. ירושלמי. ולפירוש דנמושות לקוטי כו' הטעם כשהוא צינה שוב אין הולכים הלוקטים מפני הצינה הואיל ודבר מועט נשאר. תוי\"ט:",
+                "אבל בפרק קמא משנה ד' דתענית מפרש בז' בו:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי ורצה לומר ישראל עמי הארץ שאין נאמנין על שאר מתנות כדלקמן [בריש דמאי]:"
+            ],
+            [
+                "אין הכי נמי דהוא הדין בלקט שכחה ופאה. וכן כתב בסוף המשנה לקט שכחה ופאה. ויתכן דברישא דאינן נאמנין דהוי מעשר עני רבותא וסיפא דנאמנין הוו אינך רבותא. תוי\"ט:",
+                "ואם אמר שטחנו קמח נאמן ואין להאמינו במיגו דאי בעי אמר שטחנו קמח דמאחר שאין דרך לחלק כלל קמח ופת הוי כמו עדים ואין מגו במקום עדים. הר\"ש:",
+                "לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן:",
+                "חי. הוא הדבר שאינו מבושל תרגום אל תאכלו ממנו נא לא תיכלון מיניה כד חי. הר\"מ:",
+                "כדתנן במסכת חלה פרק ג':",
+                "לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט. הר\"מ: ובירושלמי מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי נקוף, והוא עני, נאמן לומר שמן זה של זיתי נקוף הוא:"
+            ],
+            [
+                "הטעם לחלק למה חייבו חכמים ירק במעשר ולא בפאה דהואיל ואינו מכניסו לקיום יש ריוח מועט לעניים ואם ישמרו על הפאה יפסידו במקום אחר מללקט ולהביא מתנות אחרות. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאלו בלקט שכחה ופאה הדין לבוז כדתנן רפ\"ד. אבל במעשר עני כתיב (דברים כ\"ו) ונתת לגר כו':",
+                "קב. אודיעך בכאן שיעור כל מדה מהם ושמור אותה תמיד בכל המשנה. ובתחלה נאמר כי במדה שיש בחללה ד' אצבעות על ד' אצבעות ורומה ב' אצבעות ושבעת עשיריות מאצבע, ויהיה זה האצבע ששיערו בו מאצבעות היד הגודל. וזו המדה אשר יש בחללה זה השיעור שזכרנו בשום תבנית הוא נקרא לוג והרובע ממנו הוא נקרא רביעית. וחצי הרובע שמינית. ויש בקב ד' לוגין. הר\"מ:",
+                "שאינו מצווה ליתן כדי שבעו אלא בשדה שהרי אינו מוצא שם ליקח. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "איצטריך כהנים ולוים. דסד\"א שכיון שיש להם תרומות ומעשרות. לא נתחייב לתת להם ממעשר עני כדי שובען קמ\"ל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גמ' שבת קי\"ח. ופרש\"י שהרי סעודה של לילה בכלל ככר הוא:",
+                "י\"ד סעודות. ולא חשבו לו סעודת מוצאי שבת מפני שלא נצטרך אליה בשביל שאכל במנחה ביום השבת והוא השלמת ג' סעודות של שבת. הר\"מ. ופרש\"י ואע\"ג דאמרינן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת. הני מילי למאן דאפשר ליה:",
+                "בב\"ב דף ח' צדק צדק תרדף. וכל דין שלוקח שחד ומטה את בתמחוי אף בגביותה צריך ג' לפי שתכף לגביותה מחלקין אותה ואין לטרוח ולבקש השלישי דאלו מצד הגבוי בין תמחוי בין קופה אין כאן דין לפי שאיש כנדבת לבו והתוספ' בשם רבינו חננאל כתבו לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד:"
+            ],
+            [
+                "חסר. לפי שדינר שיעור חשוב ולכך כשחיסר דינר אפי' אלף נוטל וכן נמצא שמדת הלח הוי גסה בדינר:",
+                "אפילו אלף. וה\"ה נמי לדיני המשנה דלעיל כשחסר לו מזון ב' סעודות:",
+                "כ\"כ הר\"ש. ופירש שאם מתפרנס מקרוביו ע\"י מתנות עניים שמצילין מהגורן לביתם לתת לקרוביהם כדלעיל ובא ליטול לקט שכחה ופאה אין מוחין בידו הואיל ומילי דהפקר הן ואין מחייבין אותו למכור כו'. אבל אם נוטל מהגבאי ויהיה בכלל עניי העיר אז אפילו לקט כו' אין מניחין אותו ליטול שלא ימעיט מתנות שאר עניים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הזקנה. לעיל תנא אינו נפטר מן העולם משום דאין צריך ליטול ונוטל וזה לפי שחושש שלא יהיה לו פרנסה כל ימי חייו לכך אומר במדת עונש שאינו נפטר מן העולם כי שנים רבות לא יחיה וגם כי ימות אינו נפטר כו'. והכא דצריך ליטול ואינו נוטל ובטחונו בקונו לכך אומר במדת שכרו שיזקין ושאינו מת כו'. תוי\"ט:",
+                "וביפה מראה כתב דר\"ל לבקש תחבולות להמציא לו ממון דרך הלואה וכיוצא בזה דאילו ליתן לי הא אינו רוצה ליטול:",
+                "לאמתו. בגמרא פ\"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב\"ה במעשה בראשית. כתבו התוספת לאפוקי דין מרומה. וקשה דבתיבת אמת הוי סגי ומאי לאמתו, וי\"ל דאע\"פ שידין הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת הדיין לזכאי או שנאתו לחייב לא הוי לאמתו. בית יוסף. ורבינו בגור אריה בפרשת יתרו בתב שכך פירושו לאפוקי דין שודא דדיינא שהדבר הזה אינו תולה ��אמת רק באומד ומחשבה ואין זה לאמתו וכן דין של שיקול הדעת כו'. שזה לא הוי רק באשר פסק דין אמת ברור. ופירוש זה אמת ברור עכ\"ל. ולי נראה דפירוש לאמתו ולא לשוחדו קאמר והיינו והיה ה' מבטחו אינו מצפה לתשלום גמול כו' ואף כשמזכה את הזכאי שפיר קרי ליה נטיה כיון שאינו פוסק סצד דרך האמת אלא מצד השוחד. תוי\"ט:",
+                "פסח. פירוש בשתי רגליו כענין שנאמר (שמואל ב ד׳:ד׳) במפיבושת נכה רגלים ויפסח:",
+                "וכל דיין כי'. להכי הכנים בבא זו כאן. כדי ללמוד ממי שאינו חגר כו' על וכל דיין דה\"נ דיין שלוקח שוחד ועושה עצמי כאלו אינו רואה האמת ומחייב הזכאי והוא הדין נמי כשמזכה הזכאי ע\"י השוחד שגם כן אינו רואה האמת במה שהוא אמת ולכך עיניו כהות. תוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Peah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,339 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Peah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Peah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "אלו דברים. הא דלא תנן תרומה עמהן כיון דאיכא תרומת מעשר שיש לה שיעור לא נקט אף סתם תרומה. ירושלמי. ועוד יש לומר שהיא חלוק' מן השאר כדמפרש אח\"כ בפאה בקש לעשות כל שדהו פאה עושה. בקש לעשות כל כריו תרומה אינו עושה. (ועוד יש לומר דלא תני רק מה שיש בהוספתן מצוה כדמשני בירושלמי אאינך שלא נשנו ע\"ש ותרומה גדולה אדרבא מאכיל טבל לכהן שמוסיף אחר שנתן כשיעור. הר\"ש. וצ\"ע הא פאה נמי דכוותה ע\"ל מ\"ג וצ\"ע). תוי\"ט:",
+                "הפאה. ועושה מצוה בהוספתו מיהו היכא דנתן פאה כדינו בסוף שדהו חייב במעשרות מה שהוסיף:",
+                "ואף מדרבנן אין לה שעור:",
+                "תקנת אושא הוא במסכת כתובות דף נ'. והשתא מדאורייתא אין שיעור לגמ\"ח בממונו:",
+                "שאדם אוכל. כתב הר\"מ כי המצות כולם נחלקים בתחלה על שני חלקים. הא' במה שיש בינו ובין הקב\"ה כגון ציצית ותפילין כו'. והב' מצות התלויות בתועלת ב\"א קצתם עם קצתם כגון האזהרה על הגניבה וכגון הציווי באהבת איש את רעהו. וכשיעשה המצות שבחלק הא' יגמלהו הקב\"ה עליהם לעוה\"ב. וכשיעשה המצות שבחלק השני תחשב לו לצדקה לעוה\"ב וימצא טובה בעוה\"ז בעבור שנהג מן הטוב בין ב\"א כו' וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות בג\"ח:",
+                "והקרן. והשיב את אשמו בראשו תרגום אשם קרן. ערוך. והרמב\"ן כתב שבעבור שהכח בקרנים יקרא גוף הדבר קרנו:",
+                "כבוד או\"א. כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך חד בעה\"ז וחד בעה\"ב. בג\"ח כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו כו' אתיא רדיפה מג\"ח. בת\"ת כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך:",
+                "ות\"ת כו'. כי בת\"ת יזכה האדם בכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ותמיהני למה יוסיף שהרי הפאה נמי גדולה כשהיא ששים מהשדה הגדולה והרי העניים מועטים. והר\"ש לא כתב דמוסיף אלא שלא יפחות מס' אף שהעניים מועטים:"
+            ],
+            [
+                "נותנין כו'. ולא אמרינן דפאת שדך משמע דוקא בסוף כדמשמע ל' פאה ואם נתן מתחלה ומאמצע לא תקדש בדין פיאה ולחייב במעשר. הר\"ש:",
+                "והתוי\"ט הקשה ע\"ז ומחוור פירוש הר\"ש אם שייר קלח א' כו' כשנתן שיעור פאה ומבקש להוסיף איירי דיכול להוסיף על המחובר ויש לו תורת פאה לפטור מן המעשר ואם לאו כלומר שכבר תלשו אינו נותן אלא משום הפקר דכל מה שמוסיף מן התלוש אין לו תורת פאה ואינו נפטר מן המעשר עד שיפקיר. וע\"ע:",
+                "ונ\"מ דהפקר בין לעניים בין לעשירים משא\"כ פאה דלעניים כו' אבל לענין מעשר פאה נמי פטור כדתנן בס\"פ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ונקט ספיחי ולא סטיס עצמו דפשיטא דלא חזי כלל. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש באילן אחד בעצמו וז\"ל הר\"מ יש באילן זה מה שנגמר בו היום ויש בו מה שנגמר לאחר כמה ימים:",
+                "לשון הר\"ש דסתם קציר מתבשל ביחד:",
+                "רוב ירק קאמר דיש ירק חייב בפאה כגון שומים ובצלים כדלקמן פ\"ג מ\"ו הנהו מכניסין לקיום. הר\"ש:",
+                "ופי' דחוק והר\"ש כתב ע\"פ ת\"כ וסתם קציר מכניסן לקיום. יצאו ירקות שאע\"פ שלקיטתו כא' אינו מכניסו לקיום:",
+                "והתבואה. בירושלמי דרשינן ובקצרכם אין לי אלא תבואה קטניות מנין ת\"ל ארצכם:",
+                "ודברי תימה הם דהרי ודאי שנשלמו בהם כו' ולשון הר\"מ בחבורו כל הדומה לקציר בה' דרכים אלו הוא שחייב בפאה כגון התבואה כו' ואולי משום נשמר כ\"כ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל בריש דמאי כתב בשמו שהם אילנות וה\"נ י\"ל דהכא ג\"כ אילן ובירושלמי אילנות מנין ת\"ל שדך ואיכא דיליף מכרם וזית:"
+            ],
+            [
+                "ופ\"ד מ\"ח פירש כשהוא משוה פני הכרי ברתת. פי' מריחה מריקה והושאלה זאת המלה בענין השלמת צרכי הזרע עד שלא ישאר בו אלא שיוליכו אל בית האוצר והוא דומה כמו הממרק לכלים רפ\"י דמקוואות (וע\"ש בר\"מ) ועיין יומא פרק ג' משנה ד' שעושין כשנשלם הכלי. הר\"מ:",
+                "נראה לי דסמך אמ\"ש גבי פאה שצריך שיפריש תרומה ומעשר תחלה ואח\"כ יטול הפאה הורה לנו שהמצוה היא שיפריש כו' [כדדרשינן משנה י\"א פרק ה' דמעש שני הא אם הקדים כו']. א\"נ פן לא יפרישו העניים והמכשלה הזאת תחת ידיו יהיה. וה\"נ בהפקר דכותה בפאה ועמ\"ש מ\"ב פ\"ג דדמאי. תוי\"ט:",
+                "ויקנו טבלים כדי להפקיע מתנות אחיהם. הר\"מ:",
+                "ואשמעינן המקדיש דאע\"ג דמתחלה היתה ג\"כ התבואה שלו. ה\"א דכי הדר ופדאה אע\"ג דלאחר מירוח הוא שפיר קרינן ביה תבואת זרעך קמ\"ל דלא. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והשלולית לא זו אף זו קתני דזוטר מנחל. הר\"ש:",
+                "הקבוע כו'. והשתא כולהו צריכי דאי תנא דרך הרבים למימרא דאפילו לאילן אינו מפסיק ושביל היחיד דאפי' לזרעים מפסיק ולשתוק מכולהו הוי אמינא דרך היחיד דלא קבוע גרע משביל היחיד דקבוע ושביל הרבים דקבוע עדיף להפסיק לאילן מדרך הרבים דלא קבוע. תוי\"ט:",
+                "ומשמע דהא חרושה מיהא הוי. וקשה דאם כן היינו ניר. והר\"מ פירש בור הארץ שלא זרועה ולא נעבדה אבל נשארה שממה וכ\"פ הר\"ב מ\"א פ\"ב דכלאים וספ\"ד. (וכ\"מ מל' הר\"ב מ\"ב מש\"ש):",
+                "חרש. את מקום הקרחה והו\"ל שדה ניר לא חרש לא. דקוצר לשחת תחלת קצירה היא וכי גמר בישוליה וקצר ליה לכולי שדה כגומר קצירתו דמי. ופאה אחת על הכל. רש\"י מנחות דע\"א:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"ש אמת המים היינו שלולית דקאמר ת\"ק דבכל ענין מפסיק ואתא ר\"י למימר דוקא באינה יכולה להקצר כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן. ובתוספתא רי\"א אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ולת\"ק מפסיק אע\"פ שעומד מצד הא' וקוצר מצד הב'. ולכך צ\"ל בדברי הר\"ב עד שאם אינו עומד באמצע כו'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאילן. לא לכל האילנות דלחרובים וזתים אינו כן כמ\"ש לקמן:",
+                "שער. פירוש הענפים והוא לשון עברי כדכתיב וימלט השעירתה (שופטים ג):"
+            ],
+            [
+                "ולחרובין. מפני שהם גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בפ\"ב דבבא בתרא דמ\"ז בחרוב ובשקמה חמשים אמה. הראב\"ד:"
+            ],
+            [
+                "ואפשר דבשאר מיני תבואה לא נמצאו חלוקים במין אחד. אבל בירושלמי תני ב' מיני חטים ב' מיני שעורים:"
+            ],
+            [
+                "גורן אחת. ולא אזלינן בתר מחשבתו לעשות גורן אחת או שתים אלא כאשר עשה כן יקום לעשות פאה אחת או שתים. ירושלמי. ומשמע נמי שעדיין לא נתן פאה וכי הא דתנן בספ\"ק דלעולם הוא נותן משום פאה כו' עד שימרח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומודים. ב\"ש לב\"ה ואע\"ג דאין הלכה כב\"ש ולא נ\"מ בהודאתם אשכחן כה\"ג טובא בש\"ס:",
+                "ראשי שורות. ל' הר\"ש למאי דמפרשינן דמלבנות הם השורות קשה דהול\"ל ראשי מלבנות ויש לפרש דמל' שדה הלבן היא דהתבואה שנגמרה מתלבנות כו':"
+            ],
+            [
+                "מפרש בירושלמי מקום הזבלין עולין תחלה. ופירש הר\"ש כלומר מקומות המזובלים יותר בשדה שם התבואה ממהרות לעלות:",
+                "והיא שיטת הראב\"ד שהמחלוקת אינו אלא על המשויר לבדו וכ' עוד מ\"מ מן הלח המשוייר נוטל מאחד על הכל בכל ענין על מה שליקט ועל מה ששייר כדברי חכמים:",
+                "ואחד כו'. ולשון הר\"ב אחת והוא תלוי בפלוגתא שבירושלמי שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן ר' יוחנן אמ' מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגו' על דעתי' דשמואל מפריש מכל קלח ע\"ד דר\"י מכל ערוגה. וגירסת הפנים אתיא אליבא דשמואל. ושל הר\"ב כר\"י. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נותן כו'. לא דמי למתניתין דלעיל דלחכמים נותן מא' על הכל כדאיתא בירושלמי שמעינן שוק וגורן שני מינים. לח ויבש שני מינים לא:",
+                "באפונין. פירש הר\"מ זרעונים כלומר אפונים השופין שהם זרעונים. לאפוקי אפונים הגמלונים שהן מין ירק ואינן חייבין בפאה:",
+                "לדבריו הוי הך סיפא פירושא דרישא כמו בד\"א. והטעם כתב בתבורו הואיל ובוצר הרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שהוא פטור:"
+            ],
+            [
+                "ומכל מקום הואיל והבצלים עצמן שלא נשתהו מידי דאכילה נינהו אף האמהות שמשהין אותן בארץ לא יצאו מכללן להפטר מפאה משא\"כ ספיחי סטיס שבפ\"ק מ\"ד שכל המין אינו ראוי לאכילה אלא ע\"י הדחק. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פי' לפירושו מ\"ש כלומר לאסבורי הלכתא ולא פירוש דמתניתין ומ\"ש אז הוא דחייב הלוקח פי' מ\"מ אפי' אם נשאר לו. ומ\"ש שנשאר כו' ר\"ל שנשאר למוכר כלומר כו' שלא נלקט ולא מכרן. הלכך על המוכר לתת הפאה לפי שהתחיל בקצירה ורחמנא אמר ובקצרכם וגם נשאר לו הלכך אמרינן דבאותו שיור הויא הפאה ושאני הכא מספ\"ב דתנן קצר חציה ומכר חציה כו' דהתם לא שייר כלום ועיין חולין קל\"ח. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי מ\"ט דר\"א נאמר כאן שדך ונאמר בכלאים שדך מה שדך האמור להלן בית רובע (כלאים פ\"ב) אף כאן בית רובע:",
+                "ולפי סדר משנתינו כ\"א פוחת והולך משיעור הראשון ובזמן המשנה הוה שמינה ארעא טובא טפי מבימי ר' יוחנן דאמר ד' סאין לכור. ב\"מ ק\"ה. ועתוי\"ט:",
+                "סאתים. בירושלמי מ\"ט נאמר כאן שדך ונאמר להלן ושכחת עומר. בשדה מה שדה שנאמר להלן סאתים אף באן סאתים ופהר\"ש כדתנן בפ\"ו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. מ\"ט דר\"ט מערוגה. וכתב הר\"ש כדתנן פ\"ג דכלאים ערוגה שהיא ו' על ו' כו':",
+                "ולית ליה ג\"ש דשדך ופריך בירושלמי שבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב משקצר אין כאן שיור. ומשני שהיה שם שבולת ובו ה' שבלים:",
+                "לפי שיש מקום לטעות ולפרש כ\"ש שר\"ל השיעור המועט שבשיעורי התנאים הקודמים והיינו כר\"י ב\"ב ולא בא ר\"ע אלא לתת כלל לכל מיני קרקע כ\"ש. תוי\"ט:",
+                "בתוי\"ט מפלפל אם מי שאין לו קרקע כל שהוא פטור מן הוידוי וע\"ש:",
+                "כלומר שהם חותמין ונותנים לו מה שכתב מוסר אני כו':",
+                "בסוף שביעית כתב טעם אחר ושם אפרש בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "משמע דכל שכן אם יש לו נכסים אחרים דלא יצא בן חורין וא\"כ בדברי ר\"ש הו\"ל לפרש ביש לו נכסים כי היכא דלא נימא דכי פליג ר\"ש באין לו כו' אבל ביש לו אין הכי נמי דמודה לתנא קמא כו'. ורבי שמעון לעולם קאמר דיצא בן חורין. תוי\"ט וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהוה מצי למימר יהיה:",
+                "ירושלמי. והכי דריש דאותם מעוטא הוא ��מסתבר להוציא את אלו שיש בהם סכנה",
+                "ומחלק. שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו. ירושלמי:",
+                "והר\"מ פי' אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאוד גבוה:",
+                "צ\"ט. פי' עניים:",
+                "לזה שומעין. ואפילו הוא בריא וחזק יותר מחביריו או אוכל יותר מהם:"
+            ],
+            [
+                "שאמר כהלכה. ואפילו הוא זקן ותש כח או חולה שהרי מה שאומר לחלק מפני חלישותו הוא אפ\"ה שומעין לו. שם:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ולא נתכוונו לומר דבהכי הוי קנין. אלא ר\"ל לפי כוונת העני אבל לפי האמת אין זה קנין כלל:",
+                "שאחרי שכסה הפאה שלא יוכלו העניים לראותה לקחתה והוא לא קנאה בזה שאין זה קנין כלל לכך קונסין אותו אף מה שלקח וזכה בה. הר\"מ. ולשון כף נחת כדי שלא יעשה כן פעם אחרת:",
+                "ופרש. דעת הר\"מ דבנפל או בפירש ג\"כ קונסים אותו ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא כשנטל וזרקו כו' שהרי חולקם לשתי בבות. תוי\"ט:",
+                "בעומר. ה\"ה בשכחת קמה אלא דשכחת עומר בהדיא כתיב ושכחת עומר ושכתת קמה מריבוי קאתי:"
+            ],
+            [
+                "במגלות. הם חרמשים וקרדומות הם ממיני הפטישים. הר\"מ:",
+                "רעהו. מרוב עם הבאים ללקוט ודוחקים זא\"ז או שמא יתקוטטו:"
+            ],
+            [
+                "שבשחרית ומנחה ישנים הר\"ב. והנה השאילו לפאה שם לקט. הר\"ש (ע\"ש שהעניים מלקטין אותה. תוי\"ט):",
+                "הר\"ש. ופירש רבינו ז\"ל בגור אריה (פ' דברים) לפי שהשורה משוכה בשוה וזה אומנות נקראת אומן ובפירוש הנ\"ל כתב פאת ראשיכם ת\"י אמנה רישכון:",
+                "ירושלמי. וטעמא שיוכלו העניים לקחת מכל אומן ואומן ולא יצטרכו להמתין ולצפות אימתי יניחו הפאה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מן הלקט. תנא נקטינהו בהווה ורגיל להיות שכן בתחלת הקצירה אפשר ושכיח להיות נושר אבל שכחת עומר וקמה אינו רגיל שישכח בתחלת הקצירה והדר תנא פאה שמקומה בסוף השדה אבל בקראי כתיבי בהיפך כסדר אזהרתן כשקוצר מזהירו שלא יקצור כל שדהו. וכשקצר דרך ללקט הנושר. שכחת עומר וקמה דלא שכיח כו'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חייב. בשכחה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"ש ונקטי חיוב דתבואה דבה איירינן בפירקין. אבל למאי דתנינן פירותיו מדויק פירוש הר\"מ עונת וכו' וזמנם משתנה כפי שינוי הזרעים וכ\"ב הר\"ב (והר\"ש) בפירוש משנה זו ששנויה בפ\"ג מ\"ד דחלה:"
+            ],
+            [
+                "שנמצא ראשון. כלומר שלא יעכבם עד שיבא אותו עני שרצה לזכות אלא כל עני שימצא ראשון יתננו לו ואל יאחרה בידו ואם אירע שיבא אותו עני ראשון אה\"נ דרשאי לתתו לו שאין כאן קנס כדלעיל מ\"ג דאותו עני לא עביד ולא מידי:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל תוך היד קאי אנשר וכאלו תני תוך היד ונשר וכן נמי תוך המגל כאלו תני תוך המגל ונשר:",
+                "ר\"ל שמה שיפול מחמת נדנוד היד ויפול לאחורי היד הרי הוא אונס וכן מחמת נדנוד המגל ויפול אחורי המגל גם הוא אונס:",
+                "כלומר במקום שראשי אצבעותיו מונחים על הפס יד. ואין זה תוך היד גם אין זה אחר היד:"
+            ],
+            [
+                "דתנא קמא נמי סבירא ליה ספק לקט לקט ולא פליג אדרבי מאיר אלא בתחתונים משום דסבירא ליה דודאי משל קמה כנסום:",
+                "קצת קשה מה ישן שייך בין קמה לקציר ונ\"ל שדבריו מורכבים שמה שכתב דמן הקמה היה הוא מהר\"ש שכתב הירוקים ככרתי כו' שעדיין לא נגמרו כו' ולא נתבשלו כדי לקצור וכשהתבואה יבשה ומתלבנת קוצרים אות��. ומה שכתב נוטים להשחיר הוא מהר\"מ והוא כתב ונאמר משנה שעברה הוא. תוי\"ט:",
+                "מכל מקום הוצרך לפרש שאי אפשר לגורן כו' דאם לא כן מה ספיקא איכא כמו לתנא קמא. אות כ\"ד:",
+                "ובריש פירקין דרשינן הנח לפניהם והם יבוזו. ונ\"ל דאי להך לחודא אתא הוה ליה לכתוב עזוב וכתיב תעזוב משמע אתה משלך עזוב ואי להך לחודא לכתוב תתן אלא יבוזו כדלעיל נמי. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט: הר\"מ:",
+                "ולכך אין אומדין כמו בסיפא. ומפרש בירושלמי דהפקר בית דין הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:",
+                "ונותן כו'. בתורת לקט ופטור ממעשרות. שמן הספק נותנם לעניים וספק לקט לקט:",
+                "ואין הפירוש הכא כמו בבבא מציעא מ\"ה פ\"ט. דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והר\"מ פירוש הכא כן מיהו בגמרא משמע כפירוש הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "עם הקסה. שיכול לקמו. ן השבולת עם הקסה כשרוצה לקוצרה:",
+                "מעשר. והוא הדין שחייב בתרומה גדולה. עתוי\"ט בשם הר\"ש:",
+                "ונותן. ואין צריך העני להמתין עד שיתקן גדיש של עצמו דודאי הגדיש עצמו נמי בעי תקון שהרי יש בו שבולת הפטורה מן המעשרות:",
+                "והשתא לדידיה יכול לזכות לעני ואפי' בעל השדה. ואף על גב דבעל שדה עני מוזהר ללקט לקט שלו. הר\"ש:",
+                "ואתיא כר' יוסי דס\"ל הכי במשנה ח' פרק ב' דבכורות. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כי הלקט שהיה ראוי ליפול משאר מיני זרעים יפול מזה המין הגרוע. שכיון שהוא גרוע יחוש הרבה על השאר המין הטוב. מה שאין כן בשקוצר מין אחד בלבד אין כאן חשש ונופל מה שנופל:",
+                "פירוש מה שמתקלקל שדהו במה שאינו מרביצו עכשיו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בשלו. וס\"א גרסינן שלו:",
+                "כדאשכחן לעיל גבי שבולת שנתערבה:",
+                "וה\"ה לכל המתנות ומשום דמעשר עני לא דמי ללקט כמו שכחה ופאה. ואפ\"ה אתיא לפי דלא שנא לן בין מתנה למתנה הלכך תביבא ליה לתנא לאסבורי במעשר עני. ועתוי\"ט:",
+                "עיין במשנה דלקמן: ומ\"ש דלא מחייבין גם בלקט מאחר שעיקרו במחובר. כלומר דבשעת קצירתן מהקרקע נעשה לקט:",
+                "במעשר עני. שמחויב לדבר הקצור ויש לו בו חלק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוזקקו רז\"ל לזה משום דקשה ליה מאי קמ\"ל מצוה המפורשת בתורה לא תסיג גבול (דברים י״ט:י״ד) אמנם לפי זה ניחא שהודיענו שלא ישנה ממה שגבלו רבותינו על פי הקבלה איזהו לקט ואיזהו אינו. יפה מראה:",
+                "וקשה אם כן על כל מצות שבתורה יש לדרוש כן. ונ\"ל דכאן אינו רוצה לגזול העניים או לעקור המצוה רק שרוצה להחכים על ציווי הקב\"ה דמעשר עני רשות לבעל הבית לחלוק כמ\"ש הר\"ב בפרק ח' משנה ד' אבל בלקט כו' כתיב תעזוב אותם שהם יטלו והוא אינו מבין הטעם לחלק ביניהם לכן אמר עולי מצרים כשם שיציאת מצרים היה חוץ לטבע כן מצות הקב\"ה. ת\"ח:",
+                "שני הפירושים פליגי בהו אמוראי בירו' וצ\"ל פלוגתייהו משום דתרי קראי כתיבי במשלי א' בסי' כ\"ב והב' בסימן כ\"ג, ומאן דדריש קמא נסיב לסיומיה אשר עשו אבותיך והיינו עולי מצרים. ומאן דאמר פירוש תניין סיומיה ובשדי יתומים אל תבוא. ויתומים עניין קרויין כדכתיב ולגר וליתום. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כלומר שאין שעורו אלא כדי כו' ומשום הכי לא הוי שכחה שאין מניחים עומרים קטנים כאלו אלא מעמידים כמה כאלו ביחד. ודנקט לגלגל הוא לחררה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הבקר כמו הפקר. ששניהם הבי\"ת והפ\"א ממוצא השפה ומתחלפין:",
+                "ואף על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פ\"ד מ\"מ שמעינן מיניה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועי\"ל דמאותם דריש שהוא מיותר:",
+                "וב\"ה. מתעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. וב\"ש תשמטנה ונטשתה זה לעניים ולעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים. ירושלמי:",
+                "בש\"א. טעמא דב\"ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כ\"א קב וכן עומרי השדה של ב' קבין וא' של ח' קבין וב\"ש לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' דעניים וד' לבעל הבית ובית הלל לית להו רואין. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וטעמא דכשלא הניחו אצל אחד מדברים הללו אע\"פ ששכחו אינו שכחה הואיל והחזיק בו להוליכו לעיר אבל כשהניחו אצל דבר מסויים אע\"פ שהחזיק כבר להוליכו לעיר הוי שכחה שסוברים דושכחת על ידי עצמך ולא כשיש דבר הגורם השכחה שעל ידי שהחזיק בו ולא הניחו אצל דבר מסוים גרם לו ששכחו. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "שכנגדו מוכיח. סדר המשנה כך. העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא או אינו שכוח. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פי' לפירושו דושכחת משמע שלא ע\"י אחר שעמך וכמ\"ש במ\"ב. ולפי' זה ואלו הן ראשי שורות אסיפא קאי וכ\"כ הר\"ב בד\"ה יחיד כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ולפניו דהכא לא הוי דומיא דלפניהם דרישא דהתם שלפניהם לאחר שהתחילו דלגו עומר ושכחוהו. ואלו הכא לפניו שהניח עומר אחד או שנים בסוף השורה ואין כאן דלוג בשורה זו. ומ\"מ כולה מתניתין דלוג אשמעינן ברישא אשמעינן דאע\"ג דכשדלגו במה שלפניהם הוי שכחה. מ\"מ הדלוג שהניחו בין שניהם לא הוי שכחה. וסיפא אשמעינן שאם היו שורות הרבה ויחיד קוצר אם דלג אחר שהתחיל הוי שכחה. אבל כשהניח בסוף השורה והתחיל באחרת אע\"ג דהוי כעין דלוג שהרי דלג משורה לשורה מ\"מ לא הויא שכחה משום דהעומר שכנגדו מוכיח שהניחן לראש שורה ממזרח למערב. ועתוי\"ט בשטת הר\"מ:",
+                "זה הכלל. לאתויי קרן זוית תוספות ב\"מ די\"א:"
+            ],
+            [
+                "צבורי. בירושלמי דייק הא זתים לא. מה בין צבורים לזיתים צבורים גמר מלאכה. זתים אינן גמר מלאכה. הר\"ש ועיין רפ\"ז:",
+                "ומיירי כשהזריעו ואז הוא אוכל אדם כדאיתא בב\"ב דצ\"ב אבל שאר פשתן לא שייך ביה שכחה. כסף משנה:",
+                "כלומר. דב\"ה סברי כיון דבחד קרא כלול יתום ואלמנה כחדא וקרי להו עני לומר דשנים הוי שכחה. וב\"ש סברי אדרבא להכי פרטינהו בקרא תניין לומר דג' הוי שכחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "העומר. בתוספתא רצה רשב\"ג ללמוד בק\"ו שהעומר יציל הקמה דמה קמה שיפה כח העני בהן (דהיינו בפאה) הרי היא מצלת את העומר עומר שרע כח העני בה אינו דין שיציל את הקמה א\"ל מה לקמה מצלת את העומר שרע כח העני בה יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה:",
+                "העומר. הר\"מ פ\"ה כתב וכן אם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד הרי זו מצלת כו' ונ\"ל דתנא עומר דפתח ברישא נקט וה\"ה לקמה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וסאה. ודייק בירושלמי הא אם היו שתיהן עקורות לבעה\"ב כר'ג דאמר לעיל ב' עומרים ובהם סאתים לבעה\"ב:",
+                "משום דשום ובצלים דומיא דפירות האילן דמקצתן של הפירות באילן ומקצתן תלוש ובאילן אחד צריכין לומר דאשמעינ�� בתבואה ובפירות אילן ובירק. ותנא תרי מיני ירק לאשמעינן דבכל ירק הדין שוה. תוי, 'ט:",
+                "ותימא דמשכחת לה בפאה דשייכא באילן אלא דכיון דהמתובר מציל כדלעיל לפיכך אין רשות העני מועלת בו שלא להצטרף שיהיה שכוח:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דר\"י דלא אמרינן מעוט כו' לרבות אלא כשאין לנו למעט והכא איכא למעט עלים הטמונים שראוים קצת לאכילה. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כ\"ה בירושלמי. וז\"ל הכ\"מ פירש הרא\"ש אם היה מתכוין ליטול הגסין ולהניח הדקין אין לו שכחה אפילו לדקין מאחר שלא נתכוין לדקין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"כ היינו שופכני אלא דאיכא אתרא דקרי ליה שופכני ואיכא אתרא דקרי ליה בישני. ול' הרא\"ש שמבייש שאר אילנות מרוב זתים שהוא עושה וא\"כ היינו במעשיו שהוא עושה זתים הרבה ול, 'נ שמבייש מחמת שעושה זתים גדולים. תוי\"ט:",
+                "שנים שכחה. לשון הר\"ש באילן עצמו קאמר ששכח שני זיתי אילן. ובפרקין דלעיל מ\"ה שכתב הא זתים לא היינו זתים תלושים דטעמא הוא התם משום שאין גמר מלאכה וזה בתלוש אבל במחובר לא:"
+            ],
+            [
+                "זית. לשון הר\"מ ולמה אמרו זית בלבד מפני שהיה חשוב בא\"י באותו זמן ועתוי\"ט:",
+                "והר\"ש מפרש דמלבנים מלשון לבינה שכל שורה רחוקה מתברתה שיעור ב' לבנים דהיינו ו' טפחים שכל לבינה ג' טפחים כדאיתא בבבא בתרא פ\"ק מ\"א. אי נמי כגון מלבנות תבואה ומלבנות בצלים דלעיל ריש פ\"ג מ\"א ומיירי כשאורך השורה כשיעור ב' מלבנות וידוע היה להן שיעור המלבן ולא באויר שבין שורה איירי. אינו שכחה כיון שעומד בין השורות דמי לשדה שעומריה מעורבבין דתני בתוספתא שאינו שכחה עד שיעמר כל סביביו:",
+                "כ\"ה בתוספתא ולפ\"ז אם התחיל באין בו סאתים שוין נטופה ושאינו נטופה דתרוויהו יש להן שכחה. ובלא התחיל ואין בו סאתים חלוקים דשאינו נטופה הוה שכחה ונטופה אין לו שכחה. והיכא דיש לו סאתים אדרבא חלוקים בהתחיל דנטופה אין לו שכחה ואינו נטופה יש לו שכחה. ובלא התחיל שוין שאין לו שכחה הר\"ש ועתוי\"ט:",
+                "אפילו כו'. סרכא דרישא נקטיה דהכא לאו רבותא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כמו עקוץ תאנה מתאנתי. הר\"ש. ולשון הר\"מ עוקץ הוא קצה הדבר ר\"ל כרת העוקץ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש בזמורה תלויות אשכולות:",
+                "פירוש היחור נקראת רכובה מלשון ארכובה הנמכרת עם הראש:",
+                "עם האשכול. דהוה כמו שבולת שראשה מגיע לקמה במ\"ב פ\"ה:",
+                "כגון שהגרגרים זה ע\"ג זה ועשויין כעין כתף ונטף. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דדין פאה בסוף אם הניח בתחלה ג\"כ דין פאה יש לה כדתנן בפ\"ק מ\"ג. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואנן כרם תנן. ובגמרא פ' כ\"מ. חד תני כרם רבעי דאין רבעי נוהג אלא בכרם וחד תני נסע רבעי דנוהג רבעי בכל האילנות. ודעת הר\"מ והר\"ב כמ\"ד נטע:",
+                "הוציאהו לחולין ע\"י פדיון רש\"י והר\"ש כ' אחליה לקדושתיה והדר אכליה:",
+                "דבכרם רבעי כתיב (ויקרא יח) קדש הלולים לה' ובמעשר כתיב (שם כז) קדש לה'. וא\"ת ל\"ל הלולים למשמע דאחליה כו' תיפוק ליה מהך גזירה שוה. וי\"ל דאנן מגזירה שוה לא הוה ידעינן דפדיון רבעי נוהג אלא בזמן שמעשר שני נוהג ולא בשנה שלישית וששית א\"נ מאי חזית דגמרת ממעשר נילף משביעית שתופס דמיו. אבל מאחר דגמרי מהלולים שאינו תופס דמיו גמר ממעשר. תוספ' קידושין דף נ\"ד:",
+                "או יפדה ויעלה הדמים ויאכלן בירושלים כמעשר הר\"מ. ולב\"ש תנן פודין וה\"ה נמי מעלין היין או הפירות עצמן. ונ\"ל דלהכי נקטי ב\"ה כולו לגת כלומר ובלא\"ה כשהן עוללות דלעניים אין בעל הבית חייב לבצור אותן:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי. וא\"ת מנ\"ל לר\"א למדרש דאין לעניים בעוללות דהא איהו מפרש לקרא דכי תבצור וגו' לאם אין בציר וכו'. וי\"ל דס\"ל דודאי גופיה דקרא לענין אם אין בציר כו' הוא דאתא. מ\"מ ממילא שמעינן דאין לעניים בעוללות וכה\"ג אשכחן בפ\"ק דברכות אות י\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דר\"ע שהלכה כמותו מתבירו אמר לעיל שאין לעניים בעוללות קודם לבציר איכא למימר דאע\"ג דאין לעניים לבא בכרם לקחת העוללות קודם שיבצור בעה\"ב מ\"מ ס\"ל נמי כיון שנודעו שהן עוללות גם לבעה\"ב אין לו בהם כלום ואינו יכול להקדישן. תוי\"ט:",
+                "רי\"א כו'. ות\"ק סבר דא\"צ ליתן כיון דכבר נתחייב הכרם בעוללות. הר\"ש:",
+                "ופירוש אומן שורה כדלעיל פ\"ד מ\"ה. ותימא דהא קי\"ל במ\"ג פ\"ז דכשדלג ועבר הוה בבל תשוב. ולא מיבעיא מאומן לאומן אלא אף באומן עצמה. אבל לשון הירושלמי שכל רוגלית ורוגלית אומן בפני עצמו. והר\"ש מסיים בו ואסור לשוב מאומן לאומן. ול\"נ לסיים בלשון אחר ואסור לשוב באומן כשעבר הימנו. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בלקט. לשון הר\"מ פ\"א ממ\"ע שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם כל זמן שהעניים תובעים אותם. פסקו העניים לבקש ולחזור עליהם הרי הנשאר מותר לכל אדם שאין גופן קדוש כתרומה ואינו חייב ליתן להם דמיהן שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא תעזוב אותם כו' והרי אין כאן עניים. מאימתי כל אדם מותרין בלקט כו'. ולשון רש\"י בתענית ר'ו לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלוהו. ע\"כ. והתנא נקט לקט שהוא הנושר אחת אחת ואין נלקטים מהעניים כולו כמו שכחת קמה ועומר וכן פאה. ועוד דבכלהו שייך לומר דנלקטין והושאל לכולם שם לקט:",
+                "מלשון לא ימושו (ישעיה נ\"ט) שממשמשין והולכין:",
+                "לא ימוש (שמות י\"ג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם רש\"י ב\"מ דכ\"א:",
+                "ויבאו. כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה דהשתא מסחי דעתייהו דעניים. רש\"י:",
+                "שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צינה. ואין יוצאין אלא בחורים. ירושלמי. ולפירוש דנמושות לקוטי כו' הטעם כשהוא צינה שוב אין הולכים הלוקטים מפני הצינה הואיל ודבר מועט נשאר. תוי\"ט:",
+                "אבל בפרק קמא משנה ד' דתענית מפרש בז' בו:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי ורצה לומר ישראל עמי הארץ שאין נאמנין על שאר מתנות כדלקמן [בריש דמאי]:"
+            ],
+            [
+                "אין הכי נמי דהוא הדין בלקט שכחה ופאה. וכן כתב בסוף המשנה לקט שכחה ופאה. ויתכן דברישא דאינן נאמנין דהוי מעשר עני רבותא וסיפא דנאמנין הוו אינך רבותא. תוי\"ט:",
+                "ואם אמר שטחנו קמח נאמן ואין להאמינו במיגו דאי בעי אמר שטחנו קמח דמאחר שאין דרך לחלק כלל קמח ופת הוי כמו עדים ואין מגו במקום עדים. הר\"ש:",
+                "לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן:",
+                "חי. הוא הדבר שאינו מבושל תרגום אל תאכלו ממנו נא לא תיכלון מיניה כד חי. הר\"מ:",
+                "כדתנן במסכת חלה פרק ג':",
+                "לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט. הר\"מ: ובירושלמי מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי נקוף, והוא עני, נאמן לומר שמן זה של זיתי נקוף הוא:"
+            ],
+            [
+                "הטעם לחלק למה חייבו חכמים ירק במעשר ולא בפאה דהואיל ואינו מכניסו לקיום יש ריוח מועט לעניים ואם ישמרו על הפאה יפסידו במקום אחר מללקט ולהביא מתנות אחרות. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאלו בלקט שכחה ופאה הדין לבוז כדתנן רפ\"ד. אבל במעשר עני כתיב (דברים כ\"ו) ונתת לגר כו':",
+                "קב. אודיעך בכאן שיעור כל מדה מהם ושמור אותה תמיד בכל המשנה. ובתחלה נאמר כי במדה שיש בחללה ד' אצבעות על ד' אצבעות ורומה ב' אצבעות ושבעת עשיריות מאצבע, ויהיה זה האצבע ששיערו בו מאצבעות היד הגודל. וזו המדה אשר יש בחללה זה השיעור שזכרנו בשום תבנית הוא נקרא לוג והרובע ממנו הוא נקרא רביעית. וחצי הרובע שמינית. ויש בקב ד' לוגין. הר\"מ:",
+                "שאינו מצווה ליתן כדי שבעו אלא בשדה שהרי אינו מוצא שם ליקח. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "איצטריך כהנים ולוים. דסד\"א שכיון שיש להם תרומות ומעשרות. לא נתחייב לתת להם ממעשר עני כדי שובען קמ\"ל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גמ' שבת קי\"ח. ופרש\"י שהרי סעודה של לילה בכלל ככר הוא:",
+                "י\"ד סעודות. ולא חשבו לו סעודת מוצאי שבת מפני שלא נצטרך אליה בשביל שאכל במנחה ביום השבת והוא השלמת ג' סעודות של שבת. הר\"מ. ופרש\"י ואע\"ג דאמרינן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת. הני מילי למאן דאפשר ליה:",
+                "בב\"ב דף ח' צדק צדק תרדף. וכל דין שלוקח שחד ומטה את בתמחוי אף בגביותה צריך ג' לפי שתכף לגביותה מחלקין אותה ואין לטרוח ולבקש השלישי דאלו מצד הגבוי בין תמחוי בין קופה אין כאן דין לפי שאיש כנדבת לבו והתוספ' בשם רבינו חננאל כתבו לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד:"
+            ],
+            [
+                "חסר. לפי שדינר שיעור חשוב ולכך כשחיסר דינר אפי' אלף נוטל וכן נמצא שמדת הלח הוי גסה בדינר:",
+                "אפילו אלף. וה\"ה נמי לדיני המשנה דלעיל כשחסר לו מזון ב' סעודות:",
+                "כ\"כ הר\"ש. ופירש שאם מתפרנס מקרוביו ע\"י מתנות עניים שמצילין מהגורן לביתם לתת לקרוביהם כדלעיל ובא ליטול לקט שכחה ופאה אין מוחין בידו הואיל ומילי דהפקר הן ואין מחייבין אותו למכור כו'. אבל אם נוטל מהגבאי ויהיה בכלל עניי העיר אז אפילו לקט כו' אין מניחין אותו ליטול שלא ימעיט מתנות שאר עניים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הזקנה. לעיל תנא אינו נפטר מן העולם משום דאין צריך ליטול ונוטל וזה לפי שחושש שלא יהיה לו פרנסה כל ימי חייו לכך אומר במדת עונש שאינו נפטר מן העולם כי שנים רבות לא יחיה וגם כי ימות אינו נפטר כו'. והכא דצריך ליטול ואינו נוטל ובטחונו בקונו לכך אומר במדת שכרו שיזקין ושאינו מת כו'. תוי\"ט:",
+                "וביפה מראה כתב דר\"ל לבקש תחבולות להמציא לו ממון דרך הלואה וכיוצא בזה דאילו ליתן לי הא אינו רוצה ליטול:",
+                "לאמתו. בגמרא פ\"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב\"ה במעשה בראשית. כתבו התוספת לאפוקי דין מרומה. וקשה דבתיבת אמת הוי סגי ומאי לאמתו, וי\"ל דאע\"פ שידין הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת הדיין לזכאי או שנאתו לחייב לא הוי לאמתו. בית יוסף. ורבינו בגור אריה בפרשת יתרו בתב שכך פירושו לאפוקי דין שודא דדיינא שהדבר הזה אינו תולה באמת רק באומד ומחשבה ואין זה לאמתו וכן דין של שיקול הדעת כו'. שזה לא הוי רק באשר פסק דין אמת ברור. ופירוש זה אמת ברור עכ\"ל. ולי נראה דפירוש לאמתו ולא לשוחדו קאמר והיינו והיה ה' מבטחו אינו מצפה לתשלום גמול כו' ואף כשמזכה את הזכאי שפיר קרי ליה נטיה כיון שאינו פוסק סצד דרך האמת אלא מצד השוחד. תוי\"ט:",
+                "פסח. פירוש בשתי רגליו כענין שנאמר (שמואל ב ד׳:ד׳) במפיבושת נכה רגלים ויפסח:",
+                "וכל דיין כי'. להכי הכנים בבא זו כאן. כדי ללמוד ממי שאינו חגר כו' על וכל דיין דה\"נ דיין שלוקח שוחד ועושה עצמי כאלו אינו רואה האמת ומחייב הזכאי והוא הדין נמי כשמזכה הזכאי ע\"י השוחד שגם כן אינו רואה האמת במה שהוא אמת ולכך עיניו כהות. תוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פאה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,378 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ועצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות:",
+                "משום דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק קרא לדרשא אחריתי סבירא ליה דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים. הר\"מ והר\"ש:",
+                "כדברי אלו לפרושא מלתייהו דב\"ש פירש הכי דמלתייהו דב\"ה מפורש:"
+            ],
+            [
+                "אם ראויין. אע\"פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים הר\"ש:",
+                "האורה. מלשון וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג):"
+            ],
+            [
+                "אילן סרק. בירו' פריך כיון דאין פרי הרי נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית. ומשני דעד זמן זה מעבה הקורות:",
+                "פירוש לפרושו דאית ביה תרתי לטיבותא שפירותיה גסים וגם עושה הרבה פירות דא. לו אתרוג גס ואינו עושה הרבה בזיתים עושים הרבה ואינם גסים. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "משמע דאי איכא ט' ולא יותר וי'ם בהן אחד שאינו עושה ככר אין חורשין לכ\"א אלא צורכו. וכ\"כ הר\"ש. ותימא דאם נשארו ח' והיא נמי ג' שכ\"א עושה ככר למה לא יחרוש כל הבית סאה בשבילם כמו אם אין בבית סאה אלא ג' בלבד והר\"מ מפרש פירוש אחר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וחורשין כו'. י\"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. הר\"ש:",
+                "ביניהם. קאי נמי אדלעיל מ\"ב וכ\"כ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עד ראש השנה. לשון הר\"ש הלכה למשה מסיני דחסה התורה על ממונן שאם לא יחרוש להן מתיבשות דאין כחן יפה כזקנות:",
+                "ומוקפות או מוקפות קתני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מטפח. לשון הר\"מ אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר ואין כאן צל, (לכן נקרא שדה הלבן) וברפ\"ג דפאה כ' טעם אחר לפי שהתבואה כשתבשלת מתלבנת:",
+                "כל זמן שבני אדם. ירושלמי לא סוף דבר בשיש לו מקשה ומדלעת אלא אפילו מאחר שבני אדם עתידין ליטע במקשאות ובמדלעות מותר:",
+                "הכוונה לומר שבני אדם נוטעים במקשאות כו'. אבל פירוש מקשאות מקום זריעת הקשואים. ר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לכאורה בכל אילנות קאמרי דקשואין ודלועין אינם ראוים להקרא אילנות. אבל כד דייקינן שפיר על כרחך דמתניתין דוקא קשואין ודלועין תני לה ועיין באריכות בתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"ג דנשמעינהו ממתניתין ב' מעשנים כו' י\"ל דה\"א דדוקא עישון שאינה עבודה בגוף האילן הוא דשרינן בתוספת שביעית קמ\"ל דאף זיהום שהוא בגוף האילן נמי שרי:",
+                "ומשקין אותן. לשון הר\"מ שופכים מים על ראש האילן ויורד על גוף האילן כולו וי'שקהו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שאין דרכן להתבשל עד תשרי. ר\"ש:",
+                "כל עבודות הצריכות לאילן כדתניא בת\"כ שבת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאה שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיו אסורים עד ט\"ו בשבט. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "משלשים יום. ודבר זה אסור לעולם אפי' בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ראש השנה. אין הכונה דוקא על ר\"ה של שנה שביעית, אבל הוא ר\"ל שיהיה דינם דין שנה שעברה למעשרות ולשביעית. הר\"מ:",
+                "אלא היום לוקטין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבים יחד. והוי ליה מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזיל בהו בתר השרשה וכו' ומעשרות של אלו מדרבנן ויכולת בידם לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד רש\"י בר\"ה דף י\"ג:"
+            ],
+            [
+                "משתרמלו. כלומר אימתי הם כיוצא בהם בזמן שתרמלו לפני ר\"ה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ושל בעל. לישנא דמיתותב דכתיב (ישעיהו ס״ב:ה׳) כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמה דמיתותב עלם עם בתולתא יתייתבון בגוויך בניך. גמ' ריש מועד קטן:"
+            ],
+            [
+                "מפרש בירושלמי כיצד הוא בודק עוקצו אם מתאחה אסור ואם לאו מותר. פי' עוקץ בדלעת במחט אם מתאחה הנקב עדיין לח הוא ואסור ואם לאו מותר. הר\"ש:",
+                "אסורות בשביעית. כלומר אסורות כספיחי שביעית דפ\"ט:",
+                "בריש פרק קמא דמועד קטן כתב הר\"ב דשרי אפילו בבית הבעל:",
+                "ובירושלמי פריך אדר' שמעון דמ\"ב שאמר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול ומשני לה דנטילת עלין של אשכול איני אברויי אילנא אלא אוקמי אילנא כאדם המציל מן הדליקה דאוקמי בעלמא הוא אבל גבי אורז אברויי אילנא הוא ואסור. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בירושלמי מקשה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית עין שיאמרו לתוך בית השלחין הוא מוציא. שאף משפסקו עובד עבודה בשדה הבעל רגילים להוציאם לבית השלחין. ומשני יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו. ולא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין.",
+                "כלומר הזבל נקרא מתוק ע\"ש שנותן כו' ובין קודם שייבש ובין לאחר שייבש לעולם נקרא מתוק. וטעמא דשריותא משום דמשייבש אין מזבלים הארץ לעבודה וניכר שהוא צוברו לאוצר ולא לזבלו ועיין מ\"ו פ\"ט שמפרש הר\"ב בע\"א."
+            ],
+            [
+                "מזבלין. אמתניתין דלעיל קאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מחציב. נ\"א מותר. וגם גירסת מחציב יש לפרש כן מלשון חצובה שהם רגלי הקנקן ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים כ\"מ:",
+                "עד שיעמיק שלשה. בפ\"ק דמ\"ק פריך והלא כשיעמיק נראה כעודר. ומשני חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן. וחד אמר זבלו מוכיח עליו. וכתבו התוספ' דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה הא חזי ליה לזבל שבחפירה:",
+                "היינו דכשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ע\"ש והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו משפסקו עוברי עבירה. והא דקתני עד כמה מזבלין כו'. היינו שיעור כמה אשפות לבית סאה וכמה משפלות לאשפה. אבל בתחלה כשמוציא אינו מוציא עשרה משפלות בפ\"א. לכך אפילו אין לו בביתו שיעור כמה אפילו הכי רשאי להוציא אותו מעט שיש לו ויוסיף עליו כשיהיה לו. ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחי\"ת בה\"א מתחלפין ששניהם ממוצא הגרון:",
+                "בירושלמי מקשה אמתני' ב' פ\"ד שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית. ומשני מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופירש הר\"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר ואחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות כו':",
+                "בית שמונת סאין היינו שמתיר לעשות סהר מכל צד מצדדי הסהר הראשון. ויהיה שמונת סאין מלבד הסהר הראשון. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מורביות. אבנים ארוכות קורין להן מורביות כמו מורביות של תאנה במס' תמיד פ\"ב. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאלו גדולות אפילו אחד ואפילו מונחת בארץ ואפילו ג' נטלות על הכתף תנן לקמן במ\"ט דבאות מכל מקום. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "גרגר. מלשון שנים שלשה גרגרים (ישעיהו י״ז:ו׳). הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "יסמוך. נ\"א יסבוך. אם בא להיות סובך מקום יציאת המים מלשון נאחז בסבך בקרניו (בראשית כ״ב:י״ג). הר\"ש:",
+                "חייץ. מלשון והוא בונה חייץ (יחזקאל יז):"
+            ],
+            [
+                "ואפילו פחותות מאבני כתף ואפי' אבנים גדולות. הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "היינו דלמא ממלך ואינו מעמיק עד הסלע דאלו על הסלע אינו ראוי לזרוע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כדשרינן בפרקין דלעיל מ\"ו. הר\"ש:",
+                "משמע דמשרבו עוברי עבירות התקינו שיהא זה מלקט כו' כדרך כו' מתוך שלו דהיינו דווקא גסין. וטעמא דתקנתא דאף על גב דמלקטין שלא בטובה אפי' הכי הואיל וזה מלקט בשל זה וזה בשל זה אי מלקטין הדקין נראה כמתקן:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ' בפרק זה בורר וא\"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש כו' דהוי איסור דאורייתא ויש לומר דמיירי בזמן הזה שהוא דרבנן א\"נ י\"ל דפקוח נפש הוא שהיו שואלים מהם מס ואין להם מה יפרעו כו' ע\"ש והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ\"ב מ\"ג דלא שרינן אלא עד ר\"ה דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפירוש הר\"מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש ואפשר שגם הר\"ב סובר כן אלא דמדל דעלמא פירשו הוא כך אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המבקיע כו'. פירוש לקחת מהם עצים. הר\"מ:",
+                "רבי יהודה אומר. ולתנא קמא לית ליה ההיא שעורא אלא שיעורא אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור דאיתא בגמרא דבג' מעלי לה ועם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מקשי קשי ולא עלו מעלו לה:"
+            ],
+            [
+                "המזנב. פירש הר\"מ כשלא נתכוון לזמר:",
+                "אף כי בזתים במשנה ד' שרי לגום נראה דשורש הזתים מעכבים יותר המחרישה משורש גפנים. תוי\"ט בשם הפירוש:"
+            ],
+            [
+                "במעשרות. אסיפא קאי ביחלו כונס כו' כדתנן בפרק קמא דמעשרות התאנים משיבחילו וכ\"כ הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולישנא דקרא (ישעיהו ה׳:ב׳) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים משמע דבאושים ענבים רעים הם וכפרש\"י שם לפיכך כתב הר\"מ והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחית כשיניחה כלומר דענבים טובים יקראו בשם באשה כשהגיעו לכלל זה מהטעם הנזכר. אבל עיקר שם באשה הונח על ענבים רעים כנזכר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כותש בשדה כו'. אורחא דמלתא נקט שכן דרך לכותשם בשדה וכ\"כ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "זה פירש הר\"מ ותמיהני למה מפרש טעם אחר ממה שאמרו בגמ' לאכלה ולא להפסד ועין בתוי\"ט:",
+                "מותר לקצצו. פירוש לעצים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלא בנות שוח ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שנחנטו בשביעית שיהיה לפירותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה כדלעיל בפירושינו למ\"ז פ\"ב. תוי\"ט. ובירושלמי משמע הטעם דרק במקצת מקומות עושות לב' שנים. ת\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לוף כו'. וא\"ת בירק אזלינן בתר לקיטה כדלעיל בפ\"ב בפירושינו למ\"ז וא\"כ האי לוף דעקרו בשמינית אין עליו תורת שביעית. ותירץ דמתניתין איירי דעקרוהו עם עליו סוף שביעית ועקרוהו במארופות כדינו במשנה דלקמן והניחוהו במקומו וחזר ונשרש והוסיף גדוליו בשמינית ולפיכך צריך לעשות חשבון עם העניים. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דכשעקר בשינוי לא ימלט שיפסיד מקצת הפרי. ולפמ\"ש לקמן דכל הספיחים אסורים באכילה. יש לפרש דכשעוקרה ואינו רשאי לאוכלן הוי כאלו הפסידן בידים ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומסיק בירושלמי דבטמון אנן קיימינן ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית. אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונין ממנו עיקר האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. הר\"ש:",
+                "משירבה. שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר:"
+            ],
+            [
+                "שאין רשאי כו'. אמר הכתוב (ויקרא י״ט:י״ד) ולפני עור לא תתן מכשול ר\"ל למי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע לא תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם. לשון הר\"מ:",
+                "כלומר דוקא בגורן דהיינו הרבה אבל כשיזרה מעט לא יזרה במזרה כלל. תוי\"ט:",
+                "דהא לאכלה כתיב. וכתב הר\"מ וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל:",
+                "מגל יד הוא חרמש קטן שיקטוף כמלא היד. והך מגל יד דקצירה לאו לענין תבואה וקטניות וכן ירקות דדרך לזורעם בגנות ואסורים משום ספיחים, דהנך אסור לקוצרן כדלעיל מ\"ד. אלא דתלינן שיקצור העשבים שאין זורעים אותם רוב האדם כגון הפיגום דריש פ\"ט. ומגל קציר ידוע. הר\"מ. ור'ל שהוא מגל סתם והיינו חרמש:"
+            ],
+            [
+                "מותר למכור לו כלים לפי מה שהביא ולא נחשדהו שמא הביא מן המשומר באוצר פירות:",
+                "ומוכר כו'. תיקון דברי זאת המשנה מוכר לער'ג בארץ יותר מכן ולישראל בח\"ל:"
+            ],
+            [
+                "ולא דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למיתלי. הר\"ש:",
+                "פירות. ובהא מודו בית שמאי דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט כמ\"ש הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "נפה וכברה נפה היא אשר יניפו בה הקמח להוציא ממנה הסובין והיא כמו כברה אבל כברה היא לתבואה ונפה היא לקמח. הר\"מ:",
+                "ובוררת כו'. והא דלא תני במתניתין גבי ע\"ה כדקתני גבי שביעית משום דשמעינן לה מכללא דבוררת וטוחנת עמה, אי נמי יגיד עליו ריעו וסמך אדתני ברישא הר'ש. והתוס' תירצו דתנור אין דרך להשאילו, משום דאי מיטמא טעון שבירה. ועתוי\"ט: כו'. משום דבעי למיתני אבל משתטיל מים קתני הכא מרקדת אע\"ג דברישא לא קתני לדינא דריקוד. תוי\"ט:",
+                "והחמירו משתטיל המים שאז תתגלגל אע\"ג דלא מחייבא בחלה עד שתתגלגל, תוספ' גיטין, ועיין בתוי\"ט באריכות:",
+                "וכולן כו'. בירושלמי מפרש דלא קאי הך טעמא דמ\"ש אלא אמתניתין דמשאלת אבל לכולהו דלעיל מינה לא קאי ומשום הכי מפרש הירושלמי וכמו שכתב הר\"ב דנפה תלינן לספור כו' ולא תלינן שינפה לטחינה וכן כולן ולדבר של היתר וכהנהו דתלינן במתניתין דלעיל מהך אלא דהכא מיירי בידוע שאין לה פירות של היתר למיתלי בה והלכך הנך תלויות לא הוי גמורות כהנהו דלעיל ואי לאו מפני דרכי שלום לא הוה שרינן להו ואי לא הוה לן למתלי כלל לא היה טעם דדרכי שלום כל כך להתיר לסייע ידי עוברי עבירה שהוא בכלל לפני עור כו' ודוקא בהני דנפה וכברה כו' מועיל דרכי שלום עם תלייה כל דהו משום דבהו שייך טפי דרכי שלום. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ז\"ל הר\"מ יש מי שקורא אמנה והוא אמנה ויש מי שקורא אמנום. ומ\"ש והוא אמנה רומז לפסוק תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד) וכן פרש\"י שם שאמנה הוא הר ההר:",
+                "אבל לא כו'. ודוקא במחובר אבל בתלוש עושין כמו בסוריא דבסמוך דאי לא תימא הכי אם כן לתני ארבע ארצות לשביעית דיש לסוריא דין לעצמה. הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דשים כו'. שלא כסדר מלאכתן הם שנויים דעימור קודם הדישה והזירוי ועוד דדריכה שהיא בענבים מכניס בין מלאכות שבתבואה:"
+            ],
+            [
+                "אסורין משום גדולי שביעית ויאכלם בקדושת שביעית. אי נמי אסורים אפילו באכילה כדין ספיחים:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דבירק אזלינן בתר לקיטה מכל מקום חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית. הר\"ש:",
+                "האפל פירש מקום האפל דתלינן וכו' כמ\"ש הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ויטמאו. תוי\"ט בשם הפירוש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלל גדול. להכי תני גדול ולא כלל אמרו כדתנן במ\"ד פ\"ק דפאה ובמעשרות פ\"ק משום דגדול עונשו של שביעית יותר משל מעשר דאלו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ומעשר ופאה במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא. גמרא שבת פ\"ז:",
+                "ודרדרים. הר\"מ כתב הרכים ואע\"ג דלענין מלוגמא דרפ\"ח כתבו נראה דאף לכאן מפרש כן:",
+                "וממין הצובעים. בגמרא בב\"ק דף ק\"א אמר קרא לאכלה במי שהנאתו וביעורו שוין ופירש\"י שבשעת הנאתו כלה מן העולם. ומיני צבעים נמי בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע נמצא דהנאתן וביעורן שוה:"
+            ],
+            [
+                "יש לו שביעיתו. הואיל ואינו לעצים. כ\"כ הר\"מ. ומפרש דמתקיים בארץ לא קאי אלא אמין הצובעים אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע\"פ שאינו מתקיים אין להם ביעור כו'. ונ\"א כל שהוא מאכל אדם כו' ולגירסא זו מתקיים בארץ אכולהו קאי:"
+            ],
+            [
+                "שביעית ולענין ביעור כתב הר\"מ בפרק ז' דאין להם ביעור ולא לדמיהן והכ\"מ יהיב טעמא דלהסקה קיימי ומפרש בכל גרעיני פירות וכיון דעיקר הפרי ראוי למאכל אדם חלה קדושת שביעית עליהם אבל לפי פי' הר\"ב דוקא בהני דראויים לבהמה או לעשות מהן שמן נראה דתנא נקט שביעית והוא הדין ביעור:",
+                "מהלשון ולא אסרו משמע דרבנן הוא דאסרי וקשה דהרי ממקרא הוא נדרש. ונ\"ל דאף על גב דמדאורייתא אסור לעשות בהן סחורה מדכתיב יהיו אפילו הכי מדכתיב נמי לכם לומר שלכם יהיו נשאר האיסור וההיתר מסור לחכמים לפרש לנו באיזה דרך אסור ובאיזה דרך מותר. תוי\"ט:",
+                "ירקות שדה. לפמ\"ש (פ\"ה מ\"ד) דכל הספיחים אסורים הכא בירקות שאין דרך בני אדם לזרען דאין לחשוד שנזרעו בשביעית מותרין ולהכי תנן ירקות שדה משמע הגדלים מאליהם בשדה. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הוה ליה למנקט קרא דלכם דמייתי בגמרא כדלעיל אלא דנקט פסוק מרווח דמפורש כתוב דמכירה מותרת:",
+                "ולמאי דכתבינן דמדאורייתא אסור אלא שמסור ביד חכמים. איכא למימר דמשום מס נמי כח בידם לומר שהתורה לא אסרה בכי הא א\"נ משום חיי נפש. תוי\"ט:",
+                "וחכמים אוסרין. חכמים היינו ת\"ק וי\"ל דצייד כשמכוין לצוד טמאים איכא בינייהו דלחכמים שרי הואיל ומחמת אומנתו נתחייב מס רשאי לכוין הטמאים כדי שיוכל לפרוע המס. ולתנא קמא אף על פי דצייד הוא לא התירו לו אלא בנזדמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שנושרין. מה שאין כן לולבים דאין נושרין:"
+            ],
+            [
+                "היינו שאינו עושה פרי וה\"ה לכל אילן שאינו עושה פרי ושרף יוצא ממנו. אבל באילן העושה פירות קטפא דפירי יש לו שביעית אבל קטפא דגוזא או דעלים אינו פרי אף לת\"ק ואין לו שביעית. תוי\"ט:",
+                "כ\"כ הר'ש מדלא תנן דאין להם ש\"מ דיש להן וא\"כ ה\"ה לעיל מ\"ג. ולהר\"מ נראה דהוא הדין הכא דאין להם כדלעיל:",
+                "והר\"ש כתב דכולי עלמא סבירא להו דהנאתן וביעורן שוה ומאן דשרי משום דבטל אגב העשן:"
+            ],
+            [
+                "הכי משמע בירושלמי. והתוי\"ט האריך להפליא ומסיק ונראה כפירוש הר\"מ שמפרש ורד חדש בשמן ישן ורד דשביעית שכבשו בשמן דששית ילקט מפני שלא יכנס כח הורדין וטעמם בשמן שהשמן ישן והורד חדש אלא אם כן יניחהו זמן רב וישן בחדש ורד דשביעית בשמן דשמינית וזה יכנס בו כח הורד וטעמו מיד ומפני זה חייב לבער השמן ופירש הכ\"מ כי הורד הישן נותן כח וטעם יותר מהר מן החדש והשמן החדש נוח לקלוט טעם יותר מהישן:",
+                "ותמוה דבמשנתיתנו משמע דבעינן אחד שנאן לורד וחרובין אלא שדינם משתנה כו'. והר\"מ מפרש דחרובין ביין יכניס בו טעם החרובין מיד ומפני זה על שני הדרכים חייב לבער:",
+                "ר\"ל זה הכלל לאתויי כל איסורים:",
+                "כ\"ש תימה למאי הדר תני ליה והרי זה הכלל ללמד על עצמו של שביעית בא כדתני חייב לבער ונ\"ל דלענין גדולין הוא שאם לקח בצל ששית ונטעה בשביעית והוסיפה כל שהוא אותו כ\"ש מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור. תוי\"ט. ועיין שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלל גדול. עיין בריש פרקין דלעיל:",
+                "והטעם פי' הר\"מ וז\"ל לא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומ\"ש דבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל כו' לפי שאין שולקין אוכלי בהמה:"
+            ],
+            [
+                "שניתנה להדלקת הנר דכתיב (ויקרא כ״ה:ז׳) תהיה כל תבואתה לאכול תהיה אף להדלקת הנר. ספרא:"
+            ],
+            [
+                "לא במדה. הא דמותר למכור כתבו התוספת פרק קמא דראש השנה דהמלקט על מנת לאכול והותיר מותר למכור ואפשר דלוקח על מנת לאכול לא חשיב סחורה אלא אם כן לוקח בזול על מנת למכור ביוקר שקונה להרויח וכתב הר\"מ שהדמים יש להן דין קדושת שביעית:",
+                "לא תאנים כו'. אשמעינן דאף על גב דרגילות התאנים לשקלן כו' וה\"א דכשמשנה ומנאן סגי וכן בירק דדרך למנותן אגודות וה\"א כי משנה ושוקלן שרי קמ\"נ דאין מותר למכור באלו הדרכים אפילו בשנוי מכדרכו אלא מוכר אכסרה כלומר באומר. תוי\"ט:",
+                "בית שמאי אומרים אף לא אגודות. כלומר אע\"פ שרוצה למכור שלא במנין אלא אכסרה:",
+                "בבית. פירוש את שדרכו לאגוד כשרוצה אותן לבית מותר להוליכו אגוד למכור. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שכרו מותר. וא\"ת ומ\"ש מצובע בשכר דמ\"ג פ\"ז. וי\"ל דדוקא בדבר מרובה דבצובע רויחי טפי ודמיא לסחורה קנ��ו רבנן ועיין בתוי\"ט:",
+                "שכרו אסור. ר\"ל שהוא דמי שביעית ואסור לנהוג בו אלא כמנהג דמי שביעית. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולא לבלן. מסיים הר\"מ ולא לשאר אומנין. ומתניתין נקטה אלו לרבותא דבלן וספר הנאת הגוף עושין לו וספן דבר שאי אפשר שיעבור הנחל אלא ע\"י ספינה והוי אמינא דשרי:"
+            ],
+            [
+                "הכונה כדי לשנות ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שמתעסק בשאר השנים. הר\"מ:",
+                "ואין עושין. מלשון ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ״ג:ג׳) והוא ענין מיעוך וסחיטה:"
+            ],
+            [
+                "ודין היוב, ל ודין השמיטה בפירותיהן שוין, לכ. ל דבר:"
+            ],
+            [
+                "מסיים הר\"מ. מלבד פירות שביעית:",
+                "אין מביאין. דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין:",
+                "אין סכין כלים. דהא דתנן לעיל דשביעית נתנה לסיכה ר\"ל לסיכת אדם לא לסיכת עורות וכלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר ידלק. מסתברא דאף בכלים ס\"ל דידלקו א. לא דכי אמר למלתיה בעור אמרה:",
+                "יאכל כנגדו. מסתברא דטעמא לא הוי אלא משום קנסא וכמו שמצינו בסוף פ\"ק דמעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "משמע דבימי בית שני שגזרו על הכותים שיהיו כער'ג לכל דבריהם איירינן. וכתבו התוספת שגזרו על פתן לפי שהיו מבטלין מבנין בית המקדש בימי עזרא כדאמר בפרקי דר'א:"
+            ],
+            [
+                "מותר. אע\"ג דתבן וקש של שביעית אסור כדתנן לקמן. הר\"ש. ולשון הוסק בדיעבד קאמר דמותר לרחוץ בה ועי\"ל דלכתחלה נמי מותר להסיק בהן מרחץ משום דצורך אדם הוא וכדתנן גבי מלוגמא. כ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכתב התוי\"ט הכי תניא בסוכה דף ל\"ט ולא ידעתי טעם דנקטי בכחצי איסר והרי פרוטה היא הפחותה שבמטבעות הנזכרות במשנה הוי מצי למנקט:",
+                "התירו לו כדי מזונו כדאיתא במסכתא הנזכר ושלש סעודות הן מזון יום השבת. הר\"ש:",
+                "צ\"ל דשדה דתנן במתני' ודנקט הר\"ב ברישא מדבר קרינן ליה:"
+            ],
+            [
+                "אין רצונו לומר שישרפם או יזרקם לים המלח (כדעת כמה רבוותא) אלא שדעתו כדעת התוס' והר\"ש כו' דאין פירות שביעית לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים אלא כשהגיע זמן הביעור דהיינו כשכלה בכל ארץ וארץ כדתנן מחלק כו' ומוציא על פתח ביתו ומפקיר כמו שכתב הר\"ב משנה ח':"
+            ],
+            [
+                "לא אמרו כו'. רבי שמעון פליג אתנא קמא דסבירא ליה דדין שלש ארצות הן יהודה כו'. ובכל ארץ מהן שלש אלא דלענין שביעית כל ארץ אחת היא. ואמר רבי שמעון דאדרבה לא אמרו ג' ארצות אלא בארץ אחת אבל זאת הארץ היא יהודה בלבד אמנם שאר ארצות כו':",
+                "וכל כו'. סובר רבי שמעון דלזתים ותמרים מתרחקים. דהא דאין מתרחקים גמירי כו' ובהני גדולים ולפיכך מתרחקים (ועיין בת\"ח שהשיג ע\"ז הפירוש ומסיק קים להו לרבנן דפירות הללו כלים בכ\"מ בשוה). ומהר\"מ כתב דזאת הבבא דוכל הארצות דברי הכל היא:"
+            ],
+            [
+                "השמור. ותימה דלת\"ק שמור היינו מה שבבתים ומה שבגנות ואי אמרת אף על השמור אם כן זמן הביעור אימתי כו'. ונ\"ל שזה שאמר ר\"י ה\"ק לא כדברי תנא קמא שאוסר על כל שמור. אלא מצינו שרשאי לאכול אף על השמור ותפסת מועט כו' והיינו בכגון מחובר באילן והאילן במקום שמור הוא עומד מ\"מ הואיל והפירות עדיין במחובר אוכלים עליהם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ור' אליעזר דאמר אוכלין על הראשון דורש לסברתו מהאי קרא ופירשו דסובר דאי לאו האי קרא הוה אמינא דאותו המין דוקא יבער ולא יותר אע\"פ שטעם האיסור מעורב בהן דלא דמי איסור דביעור לשאר אסורים דהא שרי לעניים והוה אמינא דנחשבים כמבוער כיון שאין כאן אלא הטעם. ורבי יהושע סובר דודאי הטעם חשיב כמבוער, והאי קרא אתי להתיר אף גוף אותו שכלה הואיל ומעורב בהן הטעם מן המותרין:",
+                "רבן גמליאל אומר כו'. לשון התוס' ורבן גמליאל סבר ממשות של כל אחד שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הוא כמבוער ונראה לי דאתיא ליה נמי מקרא דדריש רבי יהושע וסבירא ליה דאי לאו האי קרא הוה אמינא דאף הטעם אוסר והכל יבער ושוה לשאר אסורים לאסור בטעמו קמ\"ל הך קרא מן השדה תאכלו שכל זמן שהמין בשדה אף על פי שיש בו בלוע טעם איסור לית לן בה ואתה אוכל מן הבית. תוי\"ט:",
+                "אוכלין ברגילה כו'. רגילה פירשו הרע\"ב בריש פרק ז'. וז\"ל הרמב\"ם רגילה הוא עשב חלוגלוגית ויש בו ליחות הרבה ובשביל זה תעמוד ימים רבים ואם פסקה ממקום אחד נמצאת באחר שיהיה יותר לח ממנו ונסתרת מן הארץ וכשהם רואין שיבש בבקעת בית נטופה יודעים שכבר יבשה בכל מקום ולא נשאר ממנו כלום מפני שזו הארץ לחה מאד ובשביל זה נקראת בית נטופה שהיא ארץ רבת הליחות ועשב ההוא עומד ימים רבים על הארץ והיא הסגריות:"
+            ],
+            [
+                "והמגבב ביבש. אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט והיבשים נקרא מגבב לקושש קש תרגומו לגבבא גילי. הר\"מ:",
+                "כלומר בין עלי קנים בין עלי גפנים:"
+            ],
+            [
+                "עד כו'. ואין בעל הבית מוחה וטעמא דבארץ ישראל לא קשה דריסת הרגל לזרעים עד אותו זמן כדאיתא במרובה. הר\"ש. ולא דמי לדריש פ\"ח דפאה דהתם לענין היתר כל אדם במתנות עניים. תוי\"ט:",
+                "ירושלמי וטעמא משום דל, 'ל כלה לבהמתך מן הבית אלא שאם היה זה המין מבחוץ בשדה לחיה היה לה שאתכל ממנו אבל הואיל וזה המין נתבטל כבר ונסרח ממנו בשדה אם כן אלו היה זה שבבית גם כן בשדה כבר היה עבר ובטל מן העולם ולא היה לה לחיה שתאכל ממנו שוב אין לו לכלות מן הבית כיון שלא נחסר לחיה כלום במה שהכניס זה לביתו:"
+            ],
+            [
+                "אחד עניים ואחד עשירים. עניים כל שלקטו הפירות משדות אחרים מן ההפקר. עשירים היינו בעלי השדות עצמם שלקטו אותם מן השדות שלהם בהפקרם כ\"מ בשם הרמב\"ן. והא דאסור לאכול אחר הביעור היינו כשמחזיק בהם כשלו אבל אחר שהפקיר והוציאם מרשותו אם חזר וזכה בהם להכניס לתוך ביתו אוכל והולך עד שיכלו. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כן פירש הר\"מ בפירושו והר\"ש משמיה דגמרא פ\"ק דבכורות כתב מלדורותיכם דגבי חלה ופרש\"י לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפי' בשביעית וכתיב מראשית עריסותיכם וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואשמעונן דאפילו כשפירש בהדיא לא מהני לומר דלכך פירש כדי שיהיה כמו משכון. ושלא בשטר היינו שכתב סתם ולא פי' בו האחריות:"
+            ],
+            [
+                "משמט. ולא דמי להקפת חנות ושכר שכיר דהקפת חנות דרך להקיף שנה ושנתים ובסוף נוטל חובו ואין דרך לנגשו. וכן השכיר דרכו לקבץ שכרו ביד שוכרו ואינו נוגשו לתתם לו אבל הם בידו כפקדון או כהלוהו עד אחר שביעית דאין שביעית משמטתו אבל המוכר חפץ לחבירו ולא קבע לו זמן לפרעו אחר שביעית ה\"ל כאלו הלוהו ושביעית משמטתו וה\"ט דהשוחט את הפרה וחלקה בר\"ה וכו' דמתניתין. ב\"י ח\"מ סימן ס\"ז סי\"ט:",
+                "ושאני משעבוד קרקעות דקיימא לן מלוה קונה משכון משום דולך תהיה צדקה. ואף דהקרא שלא בשעת הלואתו כתיב מ\"מ אלים שעבודיה דבשעת הלואה דלא משמט ליה, תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ומפרש ר\"ת דהך שמיטת קרקע לאו בעבודת קרקע אלא בשדות שחוזרות לבעליהן דבזמן שהיובל נוהג שמשמט קרקע שביעית נוהג שמשמטת כספים ובבית שני לא נהגו יובל לפי שלא היו כל יושביה עליה ובשם רבינו תם פירשו דבבית שני נהגו יובל והלל לדורות הבאים תיקן דיודעים היו שהבית עתיד ליחרב:"
+            ],
+            [
+                "איש פלוני ופלוני. בגיטין דף ל\"ב פליגי רב נחמן סבר דדוקא תני תרי לאשמעינן דבבית דין של שנים סגי הכא. ורב ששת סבר דהכא נמי בעינן ג' ותנא אטו כי רוכלא ליחשב וליזל:",
+                "שיש לי. בגמ' הנ\"ל שיש לי אצל פלוני:",
+                "ואע\"ג דטעמא דפרוזבול הוא משום דכל שביד ב\"ד כגבוי דמי והני להעיד בקש לפניהם אפ\"ה כי תתמי דיינים נעשו דיינים דעד נעשה דיין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמאוחר פסול. טעמא נמי משום קנס כמו גבי שט\"ח:",
+                "ירושלמי. והר\"ן בשם הר\"ז כתב דבכגון זה מצוי דטעו העדים. וכ' הריב\"ש דצריך ב\"ד הגדול להחמיץ הדין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שכל מה שיוכלו חכמים לתקן כדי שלא יהא נראה כעוקרים דבר מהתורה התקינו. הרשב\"ם. ולאפוקי מטלטלין דאינן חשובין כ\"כ כגבויים כמו קרקע דקרקע אינה נגזלת (וא\"י להצניע א\"נ אין רגילים להלוות למי שאין לו קרקע ובמילתא דלא שכיח לא תקנו. תוי\"ט בשם הפירוש):",
+                "לאו בדווקא הוא אלא אפי' אינו אוכל פירות כגון שניתן לה קרקע ע\"מ שאין לבעלה זכות. כן מוכח בירושלמי והוי דומיא דסיפא. תוי\"ט בהשמטות. ב\"ד:",
+                "וליתומים כו'. דתקנה זו לטובת עניים תקנוה כמו כן שימצאו מי שילוה להם. ולפיכך אמרו כשיש לאפוטרופוס שלוה לטובת היתומים קרקע שכותבין עליו פרוזבול הואיל והוא לוה (דאלו לוה אביהם אין כותבין על נכסי אפטרופוס) אף על פי שלא לצורך עצמו לוה:"
+            ],
+            [
+                "וקונה על גבה מטלטלים ושאר דיני הקרקעות:",
+                "וכותבין כו'. סלקא דעתך אמינא דלא סמכה דעתיה דמלוה עליה מאחר שהיא מטלטלת א\"נ אשמועינן אף על פי שאין הכוונה ללוה אלא הדבש:",
+                "פטור. ר\"ל פטור ממיתה וחייב מלקות עכ\"פ. הר\"מ ור\"ל מכות מרדות:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"ש בשביעית ביום אחרון של שביעית א\"נ בשמינית דשע' אחרונה של שביעית משמטת:",
+                "ודבר תימה הוא דאם יקבל בפרעון א\"כ אינו משמט ומאי מהני שאמר משמט אני ואינו עושה כן. ובגמרא כשהוא נותן לו אל יאמר לו בחובי אלא יאמר לו כן במתנה אני נותן לך. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכל כו' נוחה הימנו בלא נתינת דמים איירי שאם נתן הדמים לא סגי דאם חוזר בו דאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא שעומד במי שפרע כדאיתא בפ\"ד דב\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,374 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sheviit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sheviit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ועצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות:",
+                "משום דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק קרא לדרשא אחריתי סבירא ליה דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים. הר\"מ והר\"ש:",
+                "כדברי אלו לפרושא מלתייהו דב\"ש פירש הכי דמלתייהו דב\"ה מפורש:"
+            ],
+            [
+                "אם ראויין. אע\"פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים הר\"ש:",
+                "האורה. מלשון וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג):"
+            ],
+            [
+                "אילן סרק. בירו' פריך כיון דאין פרי הרי נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית. ומשני דעד זמן זה מעבה הקורות:",
+                "פירוש לפרושו דאית ביה תרתי לטיבותא שפירותיה גסים וגם עושה הרבה פירות דא. לו אתרוג גס ואינו עושה הרבה בזיתים עושים הרבה ואינם גסים. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "משמע דאי איכא ט' ולא יותר וי'ם בהן אחד שאינו עושה ככר אין חורשין לכ\"א אלא צורכו. וכ\"כ הר\"ש. ותימא דאם נשארו ח' והיא נמי ג' שכ\"א עושה ככר למה לא יחרוש כל הבית סאה בשבילם כמו אם אין בבית סאה אלא ג' בלבד והר\"מ מפרש פירוש אחר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וחורשין כו'. י\"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ראש השנה. הר\"ש:",
+                "ביניהם. קאי נמי אדלעיל מ\"ב וכ\"כ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עד ראש השנה. לשון הר\"ש הלכה למשה מסיני דחסה התורה על ממונן שאם לא יחרוש להן מתיבשות דאין כחן יפה כזקנות:",
+                "ומוקפות או מוקפות קתני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מטפח. לשון הר\"מ אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות טפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר ואין כאן צל, (לכן נקרא שדה הלבן) וברפ\"ג דפאה כ' טעם אחר לפי שהתבואה כשתבשלת מתלבנת:",
+                "כל זמן שבני אדם. ירושלמי לא סוף דבר בשיש לו מקשה ומדלעת אלא אפילו מאחר שבני אדם עתידין ליטע במקשאות ובמדלעות מותר:",
+                "הכוונה לומר שבני אדם נוטעים במקשאות כו'. אבל פירוש מקשאות מקום זריעת הקשואים. ר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לכאורה בכל אילנות קאמרי דקשואין ודלועין אינם ראוים להקרא אילנות. אבל כד דייקינן שפיר על כרחך דמתניתין דוקא קשואין ודלועין תני לה ועיין באריכות בתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"ג דנשמעינהו ממתניתין ב' מעשנים כו' י\"ל דה\"א דדוקא עישון שאינה עבודה בגוף האילן הוא דשרינן בתוספת שביעית קמ\"ל דאף זיהום שהוא בגוף האילן נמי שרי:",
+                "ומשקין אותן. לשון הר\"מ שופכים מים על ראש האילן ויורד על גוף האילן כולו וי'שקהו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שאין דרכן להתבשל עד תשרי. ר\"ש:",
+                "כל עבודות הצריכות לאילן כדתניא בת\"כ שבת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאה שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיו אסורים עד ט\"ו בשבט. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "משלשים יום. ודבר זה אסור לעולם אפי' בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ראש השנה. אין הכונה דוקא על ר\"ה של שנה שבי��ית, אבל הוא ר\"ל שיהיה דינם דין שנה שעברה למעשרות ולשביעית. הר\"מ:",
+                "אלא היום לוקטין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבים יחד. והוי ליה מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזיל בהו בתר השרשה וכו' ומעשרות של אלו מדרבנן ויכולת בידם לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד רש\"י בר\"ה דף י\"ג:"
+            ],
+            [
+                "משתרמלו. כלומר אימתי הם כיוצא בהם בזמן שתרמלו לפני ר\"ה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ושל בעל. לישנא דמיתותב דכתיב (ישעיהו ס״ב:ה׳) כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמה דמיתותב עלם עם בתולתא יתייתבון בגוויך בניך. גמ' ריש מועד קטן:"
+            ],
+            [
+                "מפרש בירושלמי כיצד הוא בודק עוקצו אם מתאחה אסור ואם לאו מותר. פי' עוקץ בדלעת במחט אם מתאחה הנקב עדיין לח הוא ואסור ואם לאו מותר. הר\"ש:",
+                "אסורות בשביעית. כלומר אסורות כספיחי שביעית דפ\"ט:",
+                "בריש פרק קמא דמועד קטן כתב הר\"ב דשרי אפילו בבית הבעל:",
+                "ובירושלמי פריך אדר' שמעון דמ\"ב שאמר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול ומשני לה דנטילת עלין של אשכול איני אברויי אילנא אלא אוקמי אילנא כאדם המציל מן הדליקה דאוקמי בעלמא הוא אבל גבי אורז אברויי אילנא הוא ואסור. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בירושלמי מקשה אפילו משפסקו עובדי עבודה יהא אסור מפני מראית עין שיאמרו לתוך בית השלחין הוא מוציא. שאף משפסקו עובד עבודה בשדה הבעל רגילים להוציאם לבית השלחין. ומשני יודעים הם בני עירו אם יש לו בית השלחין אם אין לו. ולא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין.",
+                "כלומר הזבל נקרא מתוק ע\"ש שנותן כו' ובין קודם שייבש ובין לאחר שייבש לעולם נקרא מתוק. וטעמא דשריותא משום דמשייבש אין מזבלים הארץ לעבודה וניכר שהוא צוברו לאוצר ולא לזבלו ועיין מ\"ו פ\"ט שמפרש הר\"ב בע\"א."
+            ],
+            [
+                "מזבלין. אמתניתין דלעיל קאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מחציב. נ\"א מותר. וגם גירסת מחציב יש לפרש כן מלשון חצובה שהם רגלי הקנקן ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים כ\"מ:",
+                "עד שיעמיק שלשה. בפ\"ק דמ\"ק פריך והלא כשיעמיק נראה כעודר. ומשני חד אמר כגון שהעמיק קודם לכן. וחד אמר זבלו מוכיח עליו. וכתבו התוספ' דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה הא חזי ליה לזבל שבחפירה:",
+                "היינו דכשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ע\"ש והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו משפסקו עוברי עבירה. והא דקתני עד כמה מזבלין כו'. היינו שיעור כמה אשפות לבית סאה וכמה משפלות לאשפה. אבל בתחלה כשמוציא אינו מוציא עשרה משפלות בפ\"א. לכך אפילו אין לו בביתו שיעור כמה אפילו הכי רשאי להוציא אותו מעט שיש לו ויוסיף עליו כשיהיה לו. ועיין בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחי\"ת בה\"א מתחלפין ששניהם ממוצא הגרון:",
+                "בירושלמי מקשה אמתני' ב' פ\"ד שדה שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית. ומשני מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו. ופירש הר\"ש דלהעמדה בעלמא עושה הסהר ואחר כך מאסף כל הזבל ועושה אשפתות כו':",
+                "בית שמונת סאין היינו שמתיר לעשות סהר מכל צד מצדדי הסהר הראשון. ויהיה שמונת סאין מלבד הסהר הראשון. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מורביות. אבנים ארוכות קורין להן מורביות כמו מורביות של תאנה במס' תמיד פ\"ב. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאלו גדו��ות אפילו אחד ואפילו מונחת בארץ ואפילו ג' נטלות על הכתף תנן לקמן במ\"ט דבאות מכל מקום. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "גרגר. מלשון שנים שלשה גרגרים (ישעיהו י״ז:ו׳). הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "יסמוך. נ\"א יסבוך. אם בא להיות סובך מקום יציאת המים מלשון נאחז בסבך בקרניו (בראשית כ״ב:י״ג). הר\"ש:",
+                "חייץ. מלשון והוא בונה חייץ (יחזקאל יז):"
+            ],
+            [
+                "ואפילו פחותות מאבני כתף ואפי' אבנים גדולות. הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "היינו דלמא ממלך ואינו מעמיק עד הסלע דאלו על הסלע אינו ראוי לזרוע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כדשרינן בפרקין דלעיל מ\"ו. הר\"ש:",
+                "משמע דמשרבו עוברי עבירות התקינו שיהא זה מלקט כו' כדרך כו' מתוך שלו דהיינו דווקא גסין. וטעמא דתקנתא דאף על גב דמלקטין שלא בטובה אפי' הכי הואיל וזה מלקט בשל זה וזה בשל זה אי מלקטין הדקין נראה כמתקן:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ' בפרק זה בורר וא\"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש כו' דהוי איסור דאורייתא ויש לומר דמיירי בזמן הזה שהוא דרבנן א\"נ י\"ל דפקוח נפש הוא שהיו שואלים מהם מס ואין להם מה יפרעו כו' ע\"ש והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ\"ב מ\"ג דלא שרינן אלא עד ר\"ה דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפירוש הר\"מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש ואפשר שגם הר\"ב סובר כן אלא דמדל דעלמא פירשו הוא כך אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המבקיע כו'. פירוש לקחת מהם עצים. הר\"מ:",
+                "רבי יהודה אומר. ולתנא קמא לית ליה ההיא שעורא אלא שיעורא אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור דאיתא בגמרא דבג' מעלי לה ועם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מקשי קשי ולא עלו מעלו לה:"
+            ],
+            [
+                "המזנב. פירש הר\"מ כשלא נתכוון לזמר:",
+                "אף כי בזתים במשנה ד' שרי לגום נראה דשורש הזתים מעכבים יותר המחרישה משורש גפנים. תוי\"ט בשם הפירוש:"
+            ],
+            [
+                "במעשרות. אסיפא קאי ביחלו כונס כו' כדתנן בפרק קמא דמעשרות התאנים משיבחילו וכ\"כ הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולישנא דקרא (ישעיהו ה׳:ב׳) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים משמע דבאושים ענבים רעים הם וכפרש\"י שם לפיכך כתב הר\"מ והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחית כשיניחה כלומר דענבים טובים יקראו בשם באשה כשהגיעו לכלל זה מהטעם הנזכר. אבל עיקר שם באשה הונח על ענבים רעים כנזכר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כותש בשדה כו'. אורחא דמלתא נקט שכן דרך לכותשם בשדה וכ\"כ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "זה פירש הר\"מ ותמיהני למה מפרש טעם אחר ממה שאמרו בגמ' לאכלה ולא להפסד ועין בתוי\"ט:",
+                "מותר לקצצו. פירוש לעצים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלא בנות שוח ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שנחנטו בשביעית שיהיה לפירותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה כדלעיל בפירושינו למ\"ז פ\"ב. תוי\"ט. ובירושלמי משמע הטעם דרק במקצת מקומות עושות לב' שנים. ת\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לוף כו'. וא\"ת בירק אזלינן בתר לקיטה כדלעיל בפ\"�� בפירושינו למ\"ז וא\"כ האי לוף דעקרו בשמינית אין עליו תורת שביעית. ותירץ דמתניתין איירי דעקרוהו עם עליו סוף שביעית ועקרוהו במארופות כדינו במשנה דלקמן והניחוהו במקומו וחזר ונשרש והוסיף גדוליו בשמינית ולפיכך צריך לעשות חשבון עם העניים. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דכשעקר בשינוי לא ימלט שיפסיד מקצת הפרי. ולפמ\"ש לקמן דכל הספיחים אסורים באכילה. יש לפרש דכשעוקרה ואינו רשאי לאוכלן הוי כאלו הפסידן בידים ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומסיק בירושלמי דבטמון אנן קיימינן ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית. אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונין ממנו עיקר האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. הר\"ש:",
+                "משירבה. שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר:"
+            ],
+            [
+                "שאין רשאי כו'. אמר הכתוב (ויקרא י״ט:י״ד) ולפני עור לא תתן מכשול ר\"ל למי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע לא תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם. לשון הר\"מ:",
+                "כלומר דוקא בגורן דהיינו הרבה אבל כשיזרה מעט לא יזרה במזרה כלל. תוי\"ט:",
+                "דהא לאכלה כתיב. וכתב הר\"מ וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל:",
+                "מגל יד הוא חרמש קטן שיקטוף כמלא היד. והך מגל יד דקצירה לאו לענין תבואה וקטניות וכן ירקות דדרך לזורעם בגנות ואסורים משום ספיחים, דהנך אסור לקוצרן כדלעיל מ\"ד. אלא דתלינן שיקצור העשבים שאין זורעים אותם רוב האדם כגון הפיגום דריש פ\"ט. ומגל קציר ידוע. הר\"מ. ור'ל שהוא מגל סתם והיינו חרמש:"
+            ],
+            [
+                "מותר למכור לו כלים לפי מה שהביא ולא נחשדהו שמא הביא מן המשומר באוצר פירות:",
+                "ומוכר כו'. תיקון דברי זאת המשנה מוכר לער'ג בארץ יותר מכן ולישראל בח\"ל:"
+            ],
+            [
+                "ולא דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למיתלי. הר\"ש:",
+                "פירות. ובהא מודו בית שמאי דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט כמ\"ש הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "נפה וכברה נפה היא אשר יניפו בה הקמח להוציא ממנה הסובין והיא כמו כברה אבל כברה היא לתבואה ונפה היא לקמח. הר\"מ:",
+                "ובוררת כו'. והא דלא תני במתניתין גבי ע\"ה כדקתני גבי שביעית משום דשמעינן לה מכללא דבוררת וטוחנת עמה, אי נמי יגיד עליו ריעו וסמך אדתני ברישא הר'ש. והתוס' תירצו דתנור אין דרך להשאילו, משום דאי מיטמא טעון שבירה. ועתוי\"ט: כו'. משום דבעי למיתני אבל משתטיל מים קתני הכא מרקדת אע\"ג דברישא לא קתני לדינא דריקוד. תוי\"ט:",
+                "והחמירו משתטיל המים שאז תתגלגל אע\"ג דלא מחייבא בחלה עד שתתגלגל, תוספ' גיטין, ועיין בתוי\"ט באריכות:",
+                "וכולן כו'. בירושלמי מפרש דלא קאי הך טעמא דמ\"ש אלא אמתניתין דמשאלת אבל לכולהו דלעיל מינה לא קאי ומשום הכי מפרש הירושלמי וכמו שכתב הר\"ב דנפה תלינן לספור כו' ולא תלינן שינפה לטחינה וכן כולן ולדבר של היתר וכהנהו דתלינן במתניתין דלעיל מהך אלא דהכא מיירי בידוע שאין לה פירות של היתר למיתלי בה והלכך הנך תלויות לא הוי גמורות כהנהו דלעיל ואי לאו מפני דרכי שלום לא הוה שרינן להו ואי לא הוה לן למתלי כלל לא היה טעם דדרכי שלום כל כך להתיר לסייע ידי עוברי עבירה שהוא בכלל לפני עור כו' ודוקא בהני דנפה וכברה כו' מועיל דרכי שלום עם תלייה כל דהו משום דבהו שייך טפי דרכי שלום. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ז\"ל הר\"מ יש מי שקורא אמנה והוא אמנה ויש מי שקורא אמנום. ומ\"ש והוא אמנה רומז לפסוק תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד) וכן פרש\"י שם שאמנה הוא הר ההר:",
+                "אבל לא כו'. ודוקא במחובר אבל בתלוש עושין כמו בסוריא דבסמוך דאי לא תימא הכי אם כן לתני ארבע ארצות לשביעית דיש לסוריא דין לעצמה. הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דשים כו'. שלא כסדר מלאכתן הם שנויים דעימור קודם הדישה והזירוי ועוד דדריכה שהיא בענבים מכניס בין מלאכות שבתבואה:"
+            ],
+            [
+                "אסורין משום גדולי שביעית ויאכלם בקדושת שביעית. אי נמי אסורים אפילו באכילה כדין ספיחים:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דבירק אזלינן בתר לקיטה מכל מקום חיישינן שלא יהא מן הנלקט בשביעית. הר\"ש:",
+                "האפל פירש מקום האפל דתלינן וכו' כמ\"ש הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ויטמאו. תוי\"ט בשם הפירוש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלל גדול. להכי תני גדול ולא כלל אמרו כדתנן במ\"ד פ\"ק דפאה ובמעשרות פ\"ק משום דגדול עונשו של שביעית יותר משל מעשר דאלו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ומעשר ופאה במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא. גמרא שבת פ\"ז:",
+                "ודרדרים. הר\"מ כתב הרכים ואע\"ג דלענין מלוגמא דרפ\"ח כתבו נראה דאף לכאן מפרש כן:",
+                "וממין הצובעים. בגמרא בב\"ק דף ק\"א אמר קרא לאכלה במי שהנאתו וביעורו שוין ופירש\"י שבשעת הנאתו כלה מן העולם. ומיני צבעים נמי בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע נמצא דהנאתן וביעורן שוה:"
+            ],
+            [
+                "יש לו שביעיתו. הואיל ואינו לעצים. כ\"כ הר\"מ. ומפרש דמתקיים בארץ לא קאי אלא אמין הצובעים אבל שאינו מאכל אדם ובהמה אע\"פ שאינו מתקיים אין להם ביעור כו'. ונ\"א כל שהוא מאכל אדם כו' ולגירסא זו מתקיים בארץ אכולהו קאי:"
+            ],
+            [
+                "שביעית ולענין ביעור כתב הר\"מ בפרק ז' דאין להם ביעור ולא לדמיהן והכ\"מ יהיב טעמא דלהסקה קיימי ומפרש בכל גרעיני פירות וכיון דעיקר הפרי ראוי למאכל אדם חלה קדושת שביעית עליהם אבל לפי פי' הר\"ב דוקא בהני דראויים לבהמה או לעשות מהן שמן נראה דתנא נקט שביעית והוא הדין ביעור:",
+                "מהלשון ולא אסרו משמע דרבנן הוא דאסרי וקשה דהרי ממקרא הוא נדרש. ונ\"ל דאף על גב דמדאורייתא אסור לעשות בהן סחורה מדכתיב יהיו אפילו הכי מדכתיב נמי לכם לומר שלכם יהיו נשאר האיסור וההיתר מסור לחכמים לפרש לנו באיזה דרך אסור ובאיזה דרך מותר. תוי\"ט:",
+                "ירקות שדה. לפמ\"ש (פ\"ה מ\"ד) דכל הספיחים אסורים הכא בירקות שאין דרך בני אדם לזרען דאין לחשוד שנזרעו בשביעית מותרין ולהכי תנן ירקות שדה משמע הגדלים מאליהם בשדה. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הוה ליה למנקט קרא דלכם דמייתי בגמרא כדלעיל אלא דנקט פסוק מרווח דמפורש כתוב דמכירה מותרת:",
+                "ולמאי דכתבינן דמדאורייתא אסור אלא שמסור ביד חכמים. איכא למימר דמשום מס נמי כח בידם לומר שהתורה לא אסרה בכי הא א\"נ משום חיי נפש. תוי\"ט:",
+                "וחכמים אוסרין. חכמים היינו ת\"ק וי\"ל דצייד כשמכוין לצוד טמאים איכא בינייהו דלחכמים שרי הואיל ומחמת אומנתו נתחייב מס רשאי לכוין הטמאים כדי שיוכל לפרוע המס. ולתנא קמא אף על פי דצייד הוא לא התירו לו אלא בנזדמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שנושרין. מה שאין כן לולבים דאין נושרין:"
+            ],
+            [
+                "היינו שאינו עושה פרי וה\"ה לכל אילן שאינו עושה פרי ושרף יוצא ממנו. אבל באילן העושה פירות קטפא דפירי יש לו שביעית אבל קטפא דגוזא או דעלים אינו פרי אף לת\"ק ואין לו שביעית. תוי\"ט:",
+                "כ\"כ הר'ש מדלא תנן דאין להם ש\"מ דיש להן וא\"כ ה\"ה לעיל מ\"ג. ולהר\"מ נראה דהוא הדין הכא דאין להם כדלעיל:",
+                "והר\"ש כתב דכולי עלמא סבירא להו דהנאתן וביעורן שוה ומאן דשרי משום דבטל אגב העשן:"
+            ],
+            [
+                "הכי משמע בירושלמי. והתוי\"ט האריך להפליא ומסיק ונראה כפירוש הר\"מ שמפרש ורד חדש בשמן ישן ורד דשביעית שכבשו בשמן דששית ילקט מפני שלא יכנס כח הורדין וטעמם בשמן שהשמן ישן והורד חדש אלא אם כן יניחהו זמן רב וישן בחדש ורד דשביעית בשמן דשמינית וזה יכנס בו כח הורד וטעמו מיד ומפני זה חייב לבער השמן ופירש הכ\"מ כי הורד הישן נותן כח וטעם יותר מהר מן החדש והשמן החדש נוח לקלוט טעם יותר מהישן:",
+                "ותמוה דבמשנתיתנו משמע דבעינן אחד שנאן לורד וחרובין אלא שדינם משתנה כו'. והר\"מ מפרש דחרובין ביין יכניס בו טעם החרובין מיד ומפני זה על שני הדרכים חייב לבער:",
+                "ר\"ל זה הכלל לאתויי כל איסורים:",
+                "כ\"ש תימה למאי הדר תני ליה והרי זה הכלל ללמד על עצמו של שביעית בא כדתני חייב לבער ונ\"ל דלענין גדולין הוא שאם לקח בצל ששית ונטעה בשביעית והוסיפה כל שהוא אותו כ\"ש מבטל את העיקר ומחייב כולו בביעור. תוי\"ט. ועיין שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלל גדול. עיין בריש פרקין דלעיל:",
+                "והטעם פי' הר\"מ וז\"ל לא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומ\"ש דבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל כו' לפי שאין שולקין אוכלי בהמה:"
+            ],
+            [
+                "שניתנה להדלקת הנר דכתיב (ויקרא כ״ה:ז׳) תהיה כל תבואתה לאכול תהיה אף להדלקת הנר. ספרא:"
+            ],
+            [
+                "לא במדה. הא דמותר למכור כתבו התוספת פרק קמא דראש השנה דהמלקט על מנת לאכול והותיר מותר למכור ואפשר דלוקח על מנת לאכול לא חשיב סחורה אלא אם כן לוקח בזול על מנת למכור ביוקר שקונה להרויח וכתב הר\"מ שהדמים יש להן דין קדושת שביעית:",
+                "לא תאנים כו'. אשמעינן דאף על גב דרגילות התאנים לשקלן כו' וה\"א דכשמשנה ומנאן סגי וכן בירק דדרך למנותן אגודות וה\"א כי משנה ושוקלן שרי קמ\"נ דאין מותר למכור באלו הדרכים אפילו בשנוי מכדרכו אלא מוכר אכסרה כלומר באומר. תוי\"ט:",
+                "בית שמאי אומרים אף לא אגודות. כלומר אע\"פ שרוצה למכור שלא במנין אלא אכסרה:",
+                "בבית. פירוש את שדרכו לאגוד כשרוצה אותן לבית מותר להוליכו אגוד למכור. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שכרו מותר. וא\"ת ומ\"ש מצובע בשכר דמ\"ג פ\"ז. וי\"ל דדוקא בדבר מרובה דבצובע רויחי טפי ודמיא לסחורה קנסו רבנן ועיין בתוי\"ט:",
+                "שכרו אסור. ר\"ל שהוא דמי שביעית ואסור לנהוג בו אלא כמנהג דמי שביעית. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולא לבלן. מסיים הר\"מ ולא לשאר אומנין. ומתניתין נקטה אלו לרבותא דבלן וספר הנאת הגוף עושין לו וספן דבר שאי אפשר שיעבור הנחל אלא ע\"י ספינה והוי אמינא דשרי:"
+            ],
+            [
+                "הכונה כדי לשנות ושלא יתעסק בפירות שביעית כדרך שמתעסק בשאר השנים. הר\"מ:",
+                "ואין עושין. מלשון ושם עשו דדי בתוליהן (יחזקאל כ״ג:ג׳) והוא ענין מיעוך וסחיטה:"
+            ],
+            [
+                "ודין היוב, ל ודין השמיטה בפירותיהן שוין, לכ. ל דבר:"
+            ],
+            [
+                "מסיים הר\"מ. מלבד פירות שביעית:",
+                "אין מביאין. דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין:",
+                "אין סכין כלים. דהא דתנן לעיל דשביעית נתנה לסיכה ר\"ל לסיכת אדם לא לסיכת עורות וכלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר ידלק. מסתברא דאף בכלים ס\"ל דידלקו א. לא דכי אמר למלתיה בעור אמרה:",
+                "יאכל כנגדו. מסתברא דטעמא לא הוי אלא משום קנסא וכמו שמצינו בסוף פ\"ק דמעשר שני:"
+            ],
+            [
+                "משמע דבימי בית שני שגזרו על הכותים שיהיו כער'ג לכל דבריהם איירינן. וכתבו התוספת שגזרו על פתן לפי שהיו מבטלין מבנין בית המקדש בימי עזרא כדאמר בפרקי דר'א:"
+            ],
+            [
+                "מותר. אע\"ג דתבן וקש של שביעית אסור כדתנן לקמן. הר\"ש. ולשון הוסק בדיעבד קאמר דמותר לרחוץ בה ועי\"ל דלכתחלה נמי מותר להסיק בהן מרחץ משום דצורך אדם הוא וכדתנן גבי מלוגמא. כ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכתב התוי\"ט הכי תניא בסוכה דף ל\"ט ולא ידעתי טעם דנקטי בכחצי איסר והרי פרוטה היא הפחותה שבמטבעות הנזכרות במשנה הוי מצי למנקט:",
+                "התירו לו כדי מזונו כדאיתא במסכתא הנזכר ושלש סעודות הן מזון יום השבת. הר\"ש:",
+                "צ\"ל דשדה דתנן במתני' ודנקט הר\"ב ברישא מדבר קרינן ליה:"
+            ],
+            [
+                "אין רצונו לומר שישרפם או יזרקם לים המלח (כדעת כמה רבוותא) אלא שדעתו כדעת התוס' והר\"ש כו' דאין פירות שביעית לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים אלא כשהגיע זמן הביעור דהיינו כשכלה בכל ארץ וארץ כדתנן מחלק כו' ומוציא על פתח ביתו ומפקיר כמו שכתב הר\"ב משנה ח':"
+            ],
+            [
+                "לא אמרו כו'. רבי שמעון פליג אתנא קמא דסבירא ליה דדין שלש ארצות הן יהודה כו'. ובכל ארץ מהן שלש אלא דלענין שביעית כל ארץ אחת היא. ואמר רבי שמעון דאדרבה לא אמרו ג' ארצות אלא בארץ אחת אבל זאת הארץ היא יהודה בלבד אמנם שאר ארצות כו':",
+                "וכל כו'. סובר רבי שמעון דלזתים ותמרים מתרחקים. דהא דאין מתרחקים גמירי כו' ובהני גדולים ולפיכך מתרחקים (ועיין בת\"ח שהשיג ע\"ז הפירוש ומסיק קים להו לרבנן דפירות הללו כלים בכ\"מ בשוה). ומהר\"מ כתב דזאת הבבא דוכל הארצות דברי הכל היא:"
+            ],
+            [
+                "השמור. ותימה דלת\"ק שמור היינו מה שבבתים ומה שבגנות ואי אמרת אף על השמור אם כן זמן הביעור אימתי כו'. ונ\"ל שזה שאמר ר\"י ה\"ק לא כדברי תנא קמא שאוסר על כל שמור. אלא מצינו שרשאי לאכול אף על השמור ותפסת מועט כו' והיינו בכגון מחובר באילן והאילן במקום שמור הוא עומד מ\"מ הואיל והפירות עדיין במחובר אוכלים עליהם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ור' אליעזר דאמר אוכלין על הראשון דורש לסברתו מהאי קרא ופירשו דסובר דאי לאו האי קרא הוה אמינא דאותו המין דוקא יבער ולא יותר אע\"פ שטעם האיסור מעורב בהן דלא דמי איסור דביעור לשאר אסורים דהא שרי לעניים והוה אמינא דנחשבים כמבוער כיון שאין כאן אלא הטעם. ורבי יהושע סובר דודאי הטעם חשיב כמבוער, והאי קרא אתי להתיר אף גוף אותו שכלה הואיל ומעורב בהן הטעם מן המותרין:",
+                "רבן גמליאל אומר כו'. לשון התוס' ורבן גמליאל סבר ממשות של כל אחד שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הוא כמבוער ונראה לי דאתיא ליה נמי מקרא דדריש רבי יהושע וסבירא ליה דאי לאו האי קרא הוה אמינא דאף הטעם אוסר והכל יבער ושוה לשאר אסורים לאסור בטעמו קמ\"ל הך קרא מן השדה תאכלו שכל זמן שהמין בשדה אף על פי שיש בו בלוע טעם איסור לית לן בה ואתה אוכל מן הבית. תוי\"ט:",
+                "אוכלין ברגילה כו'. רגילה פירשו הרע\"ב בריש פרק ז'. וז\"ל הרמב\"ם רגילה הוא עשב חלוגלוגית ויש בו ליחות הרבה ובשביל זה תעמוד ימים רבים ואם פסקה ממקום אחד נמצאת באחר שיהיה יותר לח ממנו ונסתרת מן הארץ וכשהם רואין שיבש בבקעת בית נטופה יודעים שכבר יבשה בכל מקום ולא נשאר ממנו כלום מפני שזו הארץ לחה מאד ובשביל זה נקראת בית נטופה שהיא ארץ רבת הליחות ועשב ההוא עומד ימים רבים על הארץ והיא הסגריות:"
+            ],
+            [
+                "והמגבב ביבש. אוסף העשבים הלחים נקרא מלקט והיבשים נקרא מגבב לקושש קש תרגומו לגבבא גילי. הר\"מ:",
+                "כלומר בין עלי קנים בין עלי גפנים:"
+            ],
+            [
+                "עד כו'. ואין בעל הבית מוחה וטעמא דבארץ ישראל לא קשה דריסת הרגל לזרעים עד אותו זמן כדאיתא במרובה. הר\"ש. ולא דמי לדריש פ\"ח דפאה דהתם לענין היתר כל אדם במתנות עניים. תוי\"ט:",
+                "ירושלמי וטעמא משום דל, 'ל כלה לבהמתך מן הבית אלא שאם היה זה המין מבחוץ בשדה לחיה היה לה שאתכל ממנו אבל הואיל וזה המין נתבטל כבר ונסרח ממנו בשדה אם כן אלו היה זה שבבית גם כן בשדה כבר היה עבר ובטל מן העולם ולא היה לה לחיה שתאכל ממנו שוב אין לו לכלות מן הבית כיון שלא נחסר לחיה כלום במה שהכניס זה לביתו:"
+            ],
+            [
+                "אחד עניים ואחד עשירים. עניים כל שלקטו הפירות משדות אחרים מן ההפקר. עשירים היינו בעלי השדות עצמם שלקטו אותם מן השדות שלהם בהפקרם כ\"מ בשם הרמב\"ן. והא דאסור לאכול אחר הביעור היינו כשמחזיק בהם כשלו אבל אחר שהפקיר והוציאם מרשותו אם חזר וזכה בהם להכניס לתוך ביתו אוכל והולך עד שיכלו. ירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "כן פירש הר\"מ בפירושו והר\"ש משמיה דגמרא פ\"ק דבכורות כתב מלדורותיכם דגבי חלה ופרש\"י לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפי' בשביעית וכתיב מראשית עריסותיכם וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואשמעונן דאפילו כשפירש בהדיא לא מהני לומר דלכך פירש כדי שיהיה כמו משכון. ושלא בשטר היינו שכתב סתם ולא פי' בו האחריות:"
+            ],
+            [
+                "משמט. ולא דמי להקפת חנות ושכר שכיר דהקפת חנות דרך להקיף שנה ושנתים ובסוף נוטל חובו ואין דרך לנגשו. וכן השכיר דרכו לקבץ שכרו ביד שוכרו ואינו נוגשו לתתם לו אבל הם בידו כפקדון או כהלוהו עד אחר שביעית דאין שביעית משמטתו אבל המוכר חפץ לחבירו ולא קבע לו זמן לפרעו אחר שביעית ה\"ל כאלו הלוהו ושביעית משמטתו וה\"ט דהשוחט את הפרה וחלקה בר\"ה וכו' דמתניתין. ב\"י ח\"מ סימן ס\"ז סי\"ט:",
+                "ושאני משעבוד קרקעות דקיימא לן מלוה קונה משכון משום דולך תהיה צדקה. ואף דהקרא שלא בשעת הלואתו כתיב מ\"מ אלים שעבודיה דבשעת הלואה דלא משמט ליה, תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ומפרש ר\"ת דהך שמיטת קרקע לאו בעבודת קרקע אלא בשדות שחוזרות לבעליהן דבזמן שהיובל נוהג שמשמט קרקע שביעית נוהג שמשמטת כספים ובבית שני לא נהגו יובל לפי שלא היו כל יושב��ה עליה ובשם רבינו תם פירשו דבבית שני נהגו יובל והלל לדורות הבאים תיקן דיודעים היו שהבית עתיד ליחרב:"
+            ],
+            [
+                "איש פלוני ופלוני. בגיטין דף ל\"ב פליגי רב נחמן סבר דדוקא תני תרי לאשמעינן דבבית דין של שנים סגי הכא. ורב ששת סבר דהכא נמי בעינן ג' ותנא אטו כי רוכלא ליחשב וליזל:",
+                "שיש לי. בגמ' הנ\"ל שיש לי אצל פלוני:",
+                "ואע\"ג דטעמא דפרוזבול הוא משום דכל שביד ב\"ד כגבוי דמי והני להעיד בקש לפניהם אפ\"ה כי תתמי דיינים נעשו דיינים דעד נעשה דיין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמאוחר פסול. טעמא נמי משום קנס כמו גבי שט\"ח:",
+                "ירושלמי. והר\"ן בשם הר\"ז כתב דבכגון זה מצוי דטעו העדים. וכ' הריב\"ש דצריך ב\"ד הגדול להחמיץ הדין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שכל מה שיוכלו חכמים לתקן כדי שלא יהא נראה כעוקרים דבר מהתורה התקינו. הרשב\"ם. ולאפוקי מטלטלין דאינן חשובין כ\"כ כגבויים כמו קרקע דקרקע אינה נגזלת (וא\"י להצניע א\"נ אין רגילים להלוות למי שאין לו קרקע ובמילתא דלא שכיח לא תקנו. תוי\"ט בשם הפירוש):",
+                "לאו בדווקא הוא אלא אפי' אינו אוכל פירות כגון שניתן לה קרקע ע\"מ שאין לבעלה זכות. כן מוכח בירושלמי והוי דומיא דסיפא. תוי\"ט בהשמטות. ב\"ד:",
+                "וליתומים כו'. דתקנה זו לטובת עניים תקנוה כמו כן שימצאו מי שילוה להם. ולפיכך אמרו כשיש לאפוטרופוס שלוה לטובת היתומים קרקע שכותבין עליו פרוזבול הואיל והוא לוה (דאלו לוה אביהם אין כותבין על נכסי אפטרופוס) אף על פי שלא לצורך עצמו לוה:"
+            ],
+            [
+                "וקונה על גבה מטלטלים ושאר דיני הקרקעות:",
+                "וכותבין כו'. סלקא דעתך אמינא דלא סמכה דעתיה דמלוה עליה מאחר שהיא מטלטלת א\"נ אשמועינן אף על פי שאין הכוונה ללוה אלא הדבש:",
+                "פטור. ר\"ל פטור ממיתה וחייב מלקות עכ\"פ. הר\"מ ור\"ל מכות מרדות:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"ש בשביעית ביום אחרון של שביעית א\"נ בשמינית דשע' אחרונה של שביעית משמטת:",
+                "ודבר תימה הוא דאם יקבל בפרעון א\"כ אינו משמט ומאי מהני שאמר משמט אני ואינו עושה כן. ובגמרא כשהוא נותן לו אל יאמר לו בחובי אלא יאמר לו כן במתנה אני נותן לך. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכל כו' נוחה הימנו בלא נתינת דמים איירי שאם נתן הדמים לא סגי דאם חוזר בו דאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא שעומד במי שפרע כדאיתא בפ\"ד דב\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Terumot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,384 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Terumot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ותימה לפרושי מתני' בכה\"ג דממה נפשך אי קאי על לא יתרומו אם כן נימא דדוקא חמשה לא יתרומו הא אחרים אפילו לכתחלה תורמים ואי קאי על ואם תרמו אין תרומתן תרומה משמע נמי הא אחריני אם תרמו בדיעבד מיהא תרומתן תרומה. תוי\"ט:",
+                "ירושלמי והך קרא בתרומת המשכן כתיב וילפינן מיניה תרומת כהנים מדאקרי נמי תרומה כדכתיב ואני נתתי לכם את משמרת תרומתי. הר\"מ:",
+                "וכן היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו העושה אחת מאלו הוא שוטה:",
+                "אין תרומתו תרומה. משום דהעו\"ג אינו בכלל עם החייבים לתרום לפיכך הוציאו מן הכלל ושנאו בבבא בפני עצמה:"
+            ],
+            [
+                "ואתיא כתנא קמא דמשמה ג' פרק ב' דברכות דפסק הלכה כמותו דהתם נמי לכתחלה מודה דצריך להשמיע לאזניו:"
+            ],
+            [
+                "ר' יהודה אומר כו'. בפרק ב' דמגילה משנה ד' כתבתי בשם התוס' בשהגיע לחינוך והכי נמי דכוותיה ומשום הכי תנן שלא הביא שתי שערות דמשמע דבסמוך להן מיירי אבל הר\"ש מוכיח דהכא בכל קטן קאמר ומשום ר\"י נקט. פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכן פירש הר\"מ. ודבר תימה הוא דמאי קמ\"ל שאין פוטר עצמו מחובו בשל אחרים ונרראה כפירש הירושלמי דבעני עצמו שיש לו פירות של טבל מיירי. ואין תורמין מהן משום דהוי מפטור על החיוב:",
+                "ונוסחא אחרינא של הר\"מ. שלא נטלה תרומתו. ומפרשה שלא יעשה אותו מעשר ראשון תרומה גדולה אלא אם כן חושב כמה יש בו מן התרומת מעשר ומה שישאר הוא שרשאי לעשות תרומה גדולה על כריו. והוא תימה דמאי קמ\"ל פשיטא שאי אפשר לבן לוי לשלם חוב תרומה גדולה שעליו מתרומת מעשר שכבר נתחייב לתתה לכהן. ואפשר דקמ\"ל דכיון שבשעה שתרם לא חישב בדעתו שיפריש תחילה התרומת מעשר שבו לפיכך אין תרומתו תרומה כלל לפי שנמצא תורם מן התרומת מעשר שבו על הטבל ובמזיד מיירי כמ\"ש בפ\"ב מ\"ב. תוי\"ט:",
+                "ותימה לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן בפרק ז' דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אתד הוא ואפילו תרומה ילפינן ממעשר כמ\"ש לקמן. תוי\"ט:",
+                "ומנין יודע שהביאה שליש כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש. בשם הירושלמי ועיין בתוי\"ט:",
+                "ולפי זה מן המחובר על המחובר נמי לא וקשיא אמאי לא תני לה. תוי\"ט: [יב] לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק. הר\"מ:",
+                "מפירות חוצה לארץ. שנתחייבו בתקנת נביאים או תקנת חכמים במ\"ג סוף ידים. משום דהוי אמינא דלעיל מ\"א לא אמעיט אלא דר' יוסי איצטריך תו הכא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "האלם. וא\"ת אמאי לא כליל בהדי הנך ה' חרש המדבר ואינו שומע ולתני ששה ואמאי תני לה במשנה ב' באפי נפשיה. וי\"ל דהואיל ולעיל בעי לפרושי פלוגתא דר\"י ור' יוסי בקטן תני נמי פירושא דחרש שנשנה קודם לקטן. תוי\"ט:",
+                "ואם תרמו תרומתן תרומה. לפי שאין הברכות מעכבות וכן אם תרם בדיעבד מן הרע על היפה תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא במדה כו' ואע\"ג דחכמים נתנו בו שיעור כדתנן במ\"ג פ\"ד מכל מקום יעשה כדין תורה ולא יתרום במדה כו' אלא אומדו ומפריש בדעתו כשיעור דלקמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו:",
+                "ויחזור ויתרום. לא אתפרש אם יתנם שתיהן לכהן בלא דמים ומשום קנסא או שיתן לכהן השניה בדמים כמו ברפ\"ג:",
+                "חוץ מדמי תרומה שבה כדין מדומע ועיין בתוי\"ט:",
+                "ר\"ל תרומת מעשר. דמדאורייתא כבר נתקנה מתרומה גדולה שהראשונה היא תרומה מדאורייתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וה\"נ התורם שמן על הזיתים שאף על פי שתרומתו תרומה מכל מקום צריך שיחזיר ויתרום כדלעיל מ\"ח וחד מתרי נקט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ספ\"ק דחלה. והכא בפ\"ג. אבל תרומת מעשר לא בעינן. מ\"ה פ\"ב דבכורים:",
+                "ערימה. פירוש כרי:"
+            ],
+            [
+                "ומזיד לא עשה כלום דאפי' ההיא גריוא הדר לטבלה ור' נתן ב\"א אמר לא עשה כלום לתקן השיריים אבל תרומה הוי ריש האשה רבה. ופסק הר\"מ כר\"נ:",
+                "כ\"כ הר\"ש ולפירושו נראה דבמעשר טבל טמא איירינן. אבל בדברי הר\"ב דמפרש בדר\"י שהוא טמא או שהוא טבל משמע דדינא דטבל לחוד ולא לענין טומאה מתניא. וקשה דא\"כ אמאי לא עשה כלום הרי כתב במ\"ה פרק דלעיל בשם ספרי דכשמקדשו בתוכו עושה ממנו תרומה גדולה ואין לחלק בין תרומה גדולה לתרומת מעשר ועי' בתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "המעשר והמבשל. מדשנאן בחד בבא ש\"מ דמעשר במזיד אסור לעולם כמו המבשל ואף על גב דמבשל עביד איסור דאורייתא ומעשר לא עביד איסור דאורייתא מיהו בפ\"ב דביצה מוקמי להמעשר בדאית ליה פירי אחריני והמבשל משום אסורא דשבת:",
+                "יעקור. מה שאין כן בבישול שאי אפשר לעקור הבישול וכן במעשר שכבר נתקן מן התורה:",
+                "גמ' פרק הנזקין ופרש\"י איכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למשרי נטיעה בשביעית. והר\"מ כתב א\"ת בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וא\"כ הך פלוגתא פירושא דפלוגתא דרישא הוא והוא דוחק. וקושטא דהך מתני' דבצל פלוגתא באפי נפשה ובין אין שם כהן או יש פליגי בשלם וחשוב הי מנייהו עדיף. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותורמין כו'. כל זה מדברי ר\"י דתורם מן היפה. הר\"ש:",
+                "גמ' רפ\"ט דבכורות. ואמרינן אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב בכל חד תירוש ודגן דגן ודגן מנ\"ל. ק\"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה ואמרה תורה תן חלב כו' תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים לא כ\"ש ואותן שנתחייבו בתרומה מדרבנן תקינו כעין דאורייתא:",
+                "תרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם כו' משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה. גמרא יבמות דפ\"ט:",
+                "והקישות כו'. וה\"נ פליגי לענין כלאים מ\"ב פ\"ק דכלאים ול' הירושלמי ר\"י כדעתיה ורבנן כדעתן דתנינן תמן הקישות ומלפפון אינן כלאים זה בזה רי\"א כלאים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גמרא ר\"פ האשה רבה. ופירשו התוספ' כלומר יפריש על מה שהוא טועם מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא ע\"כ דבלאו הכי א\"א דטבל אסור לכהן:",
+                "ירושלמי. וק\"ק כיון דמשלם הכהן הראשונה א\"כ לא נתן תרומה ממנה. ועיין בתוי\"ט:",
+                "אינה מדמעת. אלא יוציאנה מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן בלבד. ועל שם שהתרומה נקרא�� דמע כדלקמן מ\"ו קראו למעורב ממנו מדומע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שהרי כשתרם כל אחד ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדיין טבולין למעשרות ות\"מ:",
+                "תרומת השני תרומה פירוש אף תרומת השני תרומה כן כתב בכסף משנה פ\"ד מה\"ת ה\"ח ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "תמיה לי אמאי מפרש אליבא דר\"ע דודאי דאף לרבנן שייכא להך בד\"א. תוי\"ט (ובת\"ח תירץ דע\"כ קאי על תרומת הא'. וא\"כ לרבנן אף בלא הרשה תרומתו תרומה):",
+                "כלומר שלכך השכירו חברים כדי שעי\"כ יכולים להפריש בטהרה אבל אין לומר שהשכירום כדי להפריש דהיינו הרשה:",
+                "אבל עכשיו אין תורמין דא\"כ הוי כתורם מן היין על הענבים שבגת ואין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהני ענבים דרוכות הן וכדתנן במ\"ח פ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "כלומר אבל בתרומה גדולה ס\"ל כר'א חסמא:"
+            ],
+            [
+                "מה שעשה עשוי. דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס\"ד לא מהני אמאי לקי הכי אמר אביי ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי דעבר אמימרא דרחמנא ופריך ממתניתין לרבא ומשני שאני התם דאמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו:",
+                "לכך קרא לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח. ובכורים אינו אלא ביבש שהרי אין מביאין בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין:",
+                "לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שראוי להקדים אלו החוקים מקצתם על קצתם הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאיני נהנה לזה. כלומר ממה של זה. דוגמא לדבר בפרשת וישלח, למי אתה, פירש\"י של מי אתה:",
+                "שוין. ודוקא כששפתיו ולבו מכחישין זה את זה אבל לא מכחישין זה את זה מהני בתרומה וקדשים:"
+            ],
+            [
+                "מדבריהם גזירה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי כדי לפוטרו. הר\"מ:",
+                "ר' יהודה אומר כו' וחכ\"א. משמע דערלה לכ\"ע יש להן דאם ערלה אין כאן רבעי נמי אין כאן וטעמו דר\"י לא משום דסבר דהיה קנין לעו\"ג בא\"י להפקיע חובתו דהא איפכא שמעינן ליה במנחות. אלא לא קאמר ר\"י הכא אלא בסוריא. הר\"ש:",
+                "וכן מצינו בתרומת חוצה לארץ במ\"ג פרק ז':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונוסחא אחרת ממקום אחר. וזה גירסת הר\"מ ופירושו שצריך שיוציא התרומה על זה שהפריש מיניה וביה ולא יפריש עליו ממק\"א:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"מ. דבדיוק החשבון אינו טע, ין לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג\"כ אותן ח' סאין ועשירית סאה:",
+                "כלומר ואינו יכול לסמוך שכולם בחזקת קיימים אלא צריך שיתברר לו כמה קיימים ולפי מה שנתברר לו שקיימים כך יפריש עליהם. ול\"ד לדתנן בסוף פ\"ג דגיטין המניח פירות כו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים דהתם הפירות אצלו נשארים ואין כאן חשש שנאכלו אלא שמא נאבדו ולהא לא חיישינן דלא שכיח אבל הכא שנותנם לאחרים ללוי ולעני יש לחוש שמא נאכלו:"
+            ],
+            [
+                "מארבעים. דכתיב (יחזקאל מ״ה:י״ג) זאת התרומה אשר תרימו ששית האפה מחומר ההטים וששיתם האפה מחומר שעורים וחומר שלשים סאין ואיפה שלשה סאין נמצא ששית האיפה חצי סאה וששיתם היינו שני ששית על חד ששית הוי סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים. ירושלמי:",
+                "משלשים. ודרשו ב' ששית מחומר דהיינו סאה מל' סאין:",
+                "מחמשים. דכתיב (במדבר ל״א:ל׳) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מנ' אף מה שתאחז במקום אחר מנ' והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם:",
+                "מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:"
+            ],
+            [
+                "אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידה לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא\"כ נמצאו חולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה. וכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם נאמר דכשיעור הוי, תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "עוד י\"ל כדפירש הרב בפ\"ה דדמאי דמתני' כאבא אליעזר בן גומל דישראל רשאי לתרום תרומת מעשר (ופירוש זה יתכן גם לנ\"א והוא גירסת הר\"ש ועיין ת\"ח) ופירוש יעשנה לא כולה אלא אותו המותר. תוי\"ט:",
+                "ירושלמי דין כלפי ר\"מ ור\"ע אמרו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משערים. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד על זמן אחר היפה ממנו משום דמעשר מן הרע על היפה (סיום דבריו הם אחד לפירוש הר\"ש ולא לפירוש הר\"ב. ב\"ד):",
+                "משלשתן. פירוש מן המודד והמונה והאומד והר\"ם כתב דאין מפרישין מאומד לתרומת מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם וסובר כשיטת הירושלמי (ופירוש משלשתן כמו בשלשתן):"
+            ],
+            [
+                "עולה כו' אפילו כשעדיין ביד ישראל כו' ואי בעי מצי מתשיל עלה כו' להוי כדבר שיש לו מתירין כו' ומתרץ ספ\"ז דנדרים דכיון דליכא מצוה שישאל על הפרשה לא אתי לאתשולי עלה:",
+                "שתות. ויבאר לך (שלא תטעה לומר שגם אם יש באותו קב חלק ממאה תרומה שתעלה כמו שהפירוש הוא במאה וא' סאה אלא) הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה. הר'מ:"
+            ],
+            [
+                "ואף שאין מבטלין איסור לכתחלה כמפורש בפ\"ה מ\"ט ה\"מ להרבות בהיתר אבל בכהאי גוונא שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהיה ומפרידן כדי לערבם יחד בכה\"ג נ\"ל דשרי לבטל לכתחלה ור\"א אוסר. פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובזו כו'. והטעם כתבו התוספ' זבחים דע\"ג דלא דמי דהשחורות אינן ראויין להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך הלבנות (וטעמא דר'י דכאן לא שייך לומר אם היה רוצה. היה דורסן ומערבן כיון דדרוסות ועומדות הן. ב\"ד):",
+                "מעלות כו'. אע\"פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן שם:"
+            ],
+            [
+                "ופירוש הפסוק ששט על פני המים ולא הסיר. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת להסיר מה שלמעלה:",
+                "בגירסת הרב ל\"ג מאה סאה. ומיהו גם אותו גירסא יש לתקן. ע\"פ פירש הרב וה\"ק אם יש בקפוי וגם מה שתתתיו מאה סאה. תוי'ט:"
+            ],
+            [
+                "עיירות. בעל כף נחת פי' קופות גדולות הרבה עשויות למדה והוא מלה ערביית אבל לפירוש הרב נראה כפשוטו ל' עיר לפי שהן רחוקות אין מתערבין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מאה ושני כו'. לא שצריך ק\"ב שהרי בא' ומאה עולה להמחמיר שבמ\"ז אלא שכך היה המעשה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טמאה. דטמאה אסורה באכילה בעשה כדילפינן בפרק הערל (יבמות דף פ״ג:)",
+                "כדלקמן מ\"ד:",
+                "והא דבמ\"י פ\"ח מפ' הר\"ב גבי שמן דראוי להדליק כשנדמע ונטמא וגמ' ערוכה היא בסוף פרק קמא דפסחים הא מסקינן התם רמי ליה בכלי מאוס ולא חיישינן תו לידי תקלה והכא בדבר יבש כו' ולא ממאיס בכלי מאיס ואתי בה�� לידי תקלה הלכך לית ליה תקנתא:",
+                "דאי לאו הכי אינו ראוי לעשותו תרומת מעשר על טבלו כדתני בספרי שהביא הרב בפ\"ק מ\"ה לענין תרומה גדולה וה\"ה לתרומת מעשר:",
+                "מחוסר הבנה דהכא א\"צ לפרש כך וגם אינו רשאי להחליף דהא הכא במעשר ראשון מחוייב לתתו ללוי. ועיין בתוי\"מ:",
+                "והר\"מ כתב נקודים הוא שיעשנ' ככרות קטנות. כ\"א כחצי ביצה וכן איתא בגמרא:",
+                "אינו מוכרח ממשנתינו רק דאינו מטמאה אלא שהוא סובר שהדין הוא כך:"
+            ],
+            [
+                "ותשרף. ברפ\"ב דערלה מפ' הר\"ב טעמ' דמרים משום גזל השבט והכא דתשרף בלא שום הנאה אין כאן גזל השבט ולמה ירים כתבו התוספ' משום דלא פלוג רבנן:",
+                "אבל לא גזרינן הכא שמא יהנה הימנה כדלעיל דהתם דמוע קיל לאינשי אבל הכא שהרימה חזר' לשמה הראשון ולא קיל להו (ובס' ב\"ד תירץ דהכא שורפה כולה בפני עצמה. ועוד דכל עצמו שורפה מפני שאסורה בהנאה ואתי ליהנות בתמיה) והא דתשרף פירש הר\"ב בסוף תמורה:",
+                "כדי כו'. לשון רש\"י בבכורות (הציון ברש\"י הוא על תעלה ותאכל וע\"ע שם. ב\"ד) ותאכל עם חוליה ומשום גזירה. ונ\"ל גזירה משום תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים דתנן לעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אפ\"ה תאכל נקודים כמ\"ש הר\"מ שמה שאומר סאה שנפל' היא שעלתה אינו אומר אלא להחמיר וראיה מהגמ' שבת פ' היה נוטל:"
+            ],
+            [
+                "אם העלו. כלומר דין הוא שיעלו החולין את התרומה הטהורה שכן החולין ' קלין והתירן היתר הרבה שהם לזרים אבל תרומה אין כ\"כ התירן הרבה כ\"א לכהנים לבדם ואוכלי חולין מרובים. פי':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדתנן במ\"ד פ\"ב דערלה:",
+                "לאו דוקא אלא כל שיש יותר משהו מכ' סגי (ופותקן ל' השלכה. כמו שקל קלא פתק ביה):",
+                "והטעם דשמא כשהגביה הגביה החולין והתרומה כולה נשארת והרי שיש באותו כרי נ\"א של תרומה ונ' של חולין. הראב\"ד:",
+                "דבדרבנן לא בעינן רבייה כדאמר ר\"י בסוף הערל ור'ל דפליג ובעי רבייה אף מדרבנן היינו טעמא דעד חמשים אי אפשר שלא יהא עדיין רוב חולין דכל סאה שהגביה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה. הר'ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולא היה כמבטל איסור לכתחלה שאין זה אלא שנתגלה עי\"ז שטוחן שההיתר היה יותר ממה שהיינו סבורין:",
+                "אם ידוע וכו'. וברישא לא תנן אם ידוע שהחטים של תרומה יפות אסור משום דאע\"ג דפסולת של חולין מרובה והקמח ההולין נתמעט משיעור מצטרף פסולת החולין עם החולין לבטל התרומה ובסיפא אינו מצטרף לאסור. תוי\"ט:",
+                "מותר. כל מקום שאמר מותר ענינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שהוציא התרומה מותר ובכ\"מ שאומר אסור ענינו מדומע. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במ\"ד פ\"ט דשבת מפורש דאסמכתא הוא וה\"נ הכא לענין תשלומין הכח ביד חכמים לחייב תשלומין מה שאין כן לענין כרת דהתם:",
+                "וחומש חומשה. ובפרק הזהב דרשינן ליה מדכתיב ויסף חמישיתו אי שקלת ליה לוי\"ו דויסף ושדית ליה אחמישיתו הוי חמישיותיו הר\"ש (ועי' רש\"י שם וכלומר דהוי כמו וחמשיותיו דגבי גזל בפרשת ויקרא):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ופריך בירושלמי והלא כבר אכלו. ומשני טבלים נפשו של אדם חותה מהן והוא הדין לכל איסור. והוא מלשון קץ שהנפש קצה באכילת איסור אף על פי שאינו יודע בדבר ואינה נחשבת לו אכילה. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק. רש\"י. דאלו שיווי התרומה קרן וחומש דמשלם מן החולין נמי בשיווי התרומה משלם. תוי\"ט:",
+                "שני חומשים דאיסור הקדש חל על איסור תרומה כמ\"ש פרק ג' דכריתות:"
+            ],
+            [
+                "וכן משמע בירושלמי דאין בהן זיקת תרומה ומעשר וקשה דבריש פרקין משמע דדבר הראוי להיות קדש היינו שעכשיו ראוי. ועוד קודם שנתקנו אינה ראויה להיות קדש שאין משלם חובו בטבלים. ויש לומר דתרתי בעינן שיהיה עכשיו ראוי לשלם ממנו להיות קודש מדרשא דלעיל ושיהיה ראוי מתחלה לקרא עליו שם קדש והיינו דרשה דהכא. תוי\"ט:",
+                "והר\"ש מדקדק בדבר מידי דהוי אחולין מתוקנים. והר\"ם מפרש שנטלה תרומתו אף על פי שעדיין לא נטלה תרומה גדולה שיש בו כשהקדימו בשבלים:",
+                "והר\"מ בתבורו כתב דחכמים מתירין בכל הני ד' וכ' הכ\"מ שהוא דעת ר'י בירושלמי ושכן הלכה. ת\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מחמת בעילת הפסול בלא זנות זה שנבעלה כשהיא אשת איש (ובס' ב\"ד מביא גירסא בדברי הר\"ב יצתה נשאת לפסול כו'):",
+                "וה\"ט איתא נמי בריש ד' מיתות ואיש יתירה דריש:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל שאין אנו יכולין לחייבם לפי שאין להם אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמחוייבים לשלם. ולגבי קטן דעות חלוקות אם חייב כשהגדיל. ועיין בתוי\"ט: [ה] וכן לר'ש בתרומת עו\"ג במ\"ט פ\"ג:",
+                "פחות מכזית תרומה. דכתיב ואיש כי יאכל עד שיהא בו שיעור אכילה. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הרי כו'. ואע\"פ שלא רבו חולין על התרומה בר'א בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה. הר\"מ:",
+                "אכל כו'. פטור ובבא כ\"א לשאול על עצמו ובזה אחר זה ועיין בפירוש הר'ב פ\"ה דטהרות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין (פירוש גידים. והב\"ד השיג על פירוש זה) בארץ. הר\"מ:",
+                "לפי שכשזורעין הגרעינה של שום ובצלים יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה בארץ לא תפסד צורתה כמו שנראה לעין תמיד. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "או גרשך. בירושלמי פריך היכי דמי, דאינה מתגרשת עד שיבא גט לידה ואי דעבדה שליח לקבל התנן אמרה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד, ולר' אליעזר אפילו כי אמרה במקום פלוני. ומשני מודה שאם אמרה לא תקבל לי אלא במקום פלוני שאוכלת עד שיגיע גט לאותו מקום ומה שאכלה בהיתר אכלה:",
+                "שאנוסים הם. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר יבלעו. ויצטרפו זה שבלע למה שאכל אחר שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש. כמו שסובר ר' אליעזר. הר\"מ:",
+                "נטמאת כו'. בטומאה שאירעה לאחר שהכניס התרומה בפיו מיירי. הר\"ש:",
+                "פשפש. שימנע לאכול מפני המיאוס. וקמ\"ל בתרומה דלא חיישינן להפסד תרומה וכל שכן חולין דפולט. רש\"י ופשפש ידוע שכל המוללו מריחו וטעמו כריחו:"
+            ],
+            [
+                "ר' אליעזר אומר יגמור כן הוא הגירסא וסבירא ליה בשבת כמו בחצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דגזור מרובין אטו מועטין. הר\"ש:",
+                "עד ולא עד בכלל דארבעים סאה אין בהם משום גילוי תדע דכל מקוה מגולה היא:",
+                "בראוים לאכילה לפי שהאוכל ממנה נזוק. הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הכי מסיק הר\"ש דאלו חבית אחת וספק אם נטמאה אין כאן ספק טומאה שאם הוא ברשות היחיד קיי\"ל דספקו טמא ודאי. ואם הוא ברשות הרבים ספקו טהור. אבל כשהם שתי תביות ברשות היחיד אין לטמא שתיהם דממה נפשך חד מנייהו טהור דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיוכל להיות ועיין בריש פרק ח' דנזיר:",
+                "ויש אם למקרא בחול\"ם המ\"ם (ועיין בכורות דף ל\"ד):",
+                "יניחנה במקום תורפה דמעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "תבית רוצה לומר בבית של תרומה. הר\"מ:",
+                "יציל ואל יקבלנה בכלים טמאים כדי להציל החולין שלא יתערב בהן ויאסרו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותבלע. שתבלע ותשקע בקרקע. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ולכאורה משמע דר\"ע דעה שלישית דאף טמאים אסורים. אבל משיטת הר\"מ שמע דר\"ע היינו ת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר. ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה. הר\"ש:",
+                "ועניי ישראל מוכרין. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והבכורים כו'. עיין במ\"ב פ\"ב דבכורים ומתניתין דהכא בזורע חוץ לירושלי' וכן לענין מע\"ש והכי מוקים לה בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "והוא מלשון כסלי לגיא בברכות פ\"ק ד\"ו והגירסא שם לאוגיא:",
+                "תוספתא וטעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. הר\"מ. ול\"ד למ\"י פ\"ד דהתם בתלוש ראוין הן להתערב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ור\"ל דוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות והתבאר זמן של כל פירי ופירי פ\"ק דמעשרו':",
+                "גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל:",
+                "לפירוש הראשון הגירסא כשעורים ולפירוש הב' כשעורה:"
+            ],
+            [
+                "שפירותיו טבל. וכמ\"ד במנחות (ד' ס\"ז) מרוח העו\"ג פוטר (דלמ\"ד אינו פוטר מדאורייתא אפי' עראי אסור) דלא מחייב אלא משום בעלי כיסין ובאכילת עראי לא גזור ואפי' גזור כיון דשתלה פקע לה טבלה מיניה כו' ואפי' למ\"ד (שם ד\"ע) כיון שמרחה טבלה לה וכי קרא עליה שם קדשה לה. ה\"מ במרוח ישראל דחייב מדאורייתא. הר\"ש:",
+                "וככן כתבו הר\"ש והתוספ' ומיהו איכא למימר שלא הוצרכו לתרץ כך אלא לרבה דמפרש ואסורים לאכול לזרים. אבל למסקנא דמעלה בעלמא הוא ואף לכהנים אסורים לאכול אין כאן קושיא כלל דכיון שאסור לאכול עד שיגום ודאי דלא משהי לה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "וחמצה. ומסיק במנחות דכ\"ד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. והתוספ' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות:",
+                "מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כלומר היין נמשך בפת ולכך אסור אף על גב דריחא לאו מלתא כסתמא דלקמן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והא דבמ\"ו פ\"ז דשביעית כתב דעצים אין להם קדושת שביעית. היינו עצים דלהסקה אבל הכא טעם עצו כטעם פריו והנאתן וביעורן שוה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומ\"מ אין בו קדושת תרומה כדתנן במשנה לעיל דעצו של תלתן בתרומה אע\"פ שנותן טעם שרי וע\"כ כשקרא עליו שם תרומה דאי לא קרא עליו שם פשיטא ומאי קמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבד כ\"ד לוגים ולוג ב' ליטרא וליטרא מאה זוז נמצא דסאתים עולה לצ\"ו. מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות\"ר הם עשרה פעמים ס'. אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק\"ס נמצא כל עשרה זוז א' מתתק\"ס:",
+                "בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים משל גליל כדתנן בסוף פ\"ה דכתובות. נמצא עשרה זוז ביהודה הם עשרים זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע:",
+                "סאתים הוו מאתן רביעית נכי תמני קב ד' לוגין. ולוג ד' רביעית. ט\"ז לקב וסאה ו' קבין לג' קבין מ\"ח רביעית וכן ד' זימנין. רש\"י בפ' ג\"ה ד' צ\"ט:",
+                "אחד מששה עשר. הסעם מדתנא קמא בעי תתק\"ס והוא ששה עשר פעם ס' אלמא ששיעור ט\"ז היה מצוי י בשיעורי החכמים לחומרא וה\"ה לקולא. רש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "טהור. לשון הירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא:"
+            ],
+            [
+                "מותרים ותמיהה לי דבסוף פ\"ז דשביעית תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן כו' ש\"מ דכבוש אוסר. ועיין בתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "כל הנשלקים. שליקה בשול יותר מדאי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משביחו. ולא קשיא אדסוף פ\"ב דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוה מן הרע על היפה. דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן. דלכהן התירו לבשל שמשביחו שמתקיים לו. אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ושאינו מבושל יפה לשתייה ולא חיישינן במתקיים:"
+            ],
+            [
+                "דבש תמרים. אם עבר ועשה דבש מתמרים כו'. ועיין מתנתין דלקמן תוי\"ט:",
+                "פטמים. שם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם:"
+            ],
+            [
+                "דבש. דחשיבי איצטריך למיתנינהו. הר\"ש:",
+                "אין סופגין כו'. הך וההיא דבכורים מוקי לה בתולין דק\"ך כר' יהושע:",
+                "משקה. משקים היוצאים מן הפירות. ר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עוקצי תאנים בירושלמי מתניתא במובלעין באוכל והר\"מ כתב אע\"פ שאין בהן אוכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מכבד כדרכו דכיון שמכבד כדרכו לא מטרחינן ליה טפי הואיל ואינו מתכוין לבטל. פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חולין. אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואינו מתכוין לבטל מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בע. ני המבטל ושאין כוונתו לבטל לכתחלה מותר. תוי\"ט בשם הפירוש:",
+                "תרגום הטי נא כדך (בראשית כ״ד:י״ד) ארכיני כען ומיירי שעדיין לא נתן בתוכה חולין אלא דהוי אמינא שהן חולין. מפני שהסיח דעתו מהן. הר\"ם:",
+                "בתרומת. וזכר בכאן זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוי לחוש בהן ספני מיעוטן כו' ג\"כ זכר שיעור תרומת מעשר של דמאי שאין אדם חייב מפני מעוטה. הר\"מ:",
+                "ויוליכנה לכהן. כלומר שאינו רשאי להניחה במקום הפקר אבל לא שמחויב הוא להביאה אל הכהן דאין ישראל חייבים להטפל ולהביאה מן הגורן לעיר. הר\"ם:",
+                "משמנה לשמינית והוא הקורטב ודרכן להפליג במדה זו מפני קטנותה שכן אמרו אפילו חסר קורטב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל כדתנן במ\"ה פ\"ה דב\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ברשות כהן. מפרש בירושלמי דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפילו שלא ברשות כהן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,380 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Terumot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Terumot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ותימה לפרושי מתני' בכה\"ג דממה נפשך אי קאי על לא יתרומו אם כן נימא דדוקא חמשה לא יתרומו הא אחרים אפילו לכתחלה תורמים ואי קאי על ואם תרמו אין תרומתן תרומה משמע נמי הא אחריני אם תרמו בדיעבד מיהא תרומתן תרומה. תוי\"ט:",
+                "ירושלמי והך קרא בתרומת המשכן כתיב וילפינן מיניה תרומת כהנים מדאקרי נמי תרומה כדכתיב ואני נתתי לכם את משמרת תרומתי. הר\"מ:",
+                "וכן היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו העושה אחת מאלו הוא שוטה:",
+                "אין תרומתו תרומה. משום דהעו\"ג אינו בכלל עם החייבים לתרום לפיכך הוציאו מן הכלל ושנאו בבבא בפני עצמה:"
+            ],
+            [
+                "ואתיא כתנא קמא דמשמה ג' פרק ב' דברכות דפסק הלכה כמותו דהתם נמי לכתחלה מודה דצריך להשמיע לאזניו:"
+            ],
+            [
+                "ר' יהודה אומר כו'. בפרק ב' דמגילה משנה ד' כתבתי בשם התוס' בשהגיע לחינוך והכי נמי דכוותיה ומשום הכי תנן שלא הביא שתי שערות דמשמע דבסמוך להן מיירי אבל הר\"ש מוכיח דהכא בכל קטן קאמר ומשום ר\"י נקט. פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וכן פירש הר\"מ. ודבר תימה הוא דמאי קמ\"ל שאין פוטר עצמו מחובו בשל אחרים ונרראה כפירש הירושלמי דבעני עצמו שיש לו פירות של טבל מיירי. ואין תורמין מהן משום דהוי מפטור על החיוב:",
+                "ונוסחא אחרינא של הר\"מ. שלא נטלה תרומתו. ומפרשה שלא יעשה אותו מעשר ראשון תרומה גדולה אלא אם כן חושב כמה יש בו מן התרומת מעשר ומה שישאר הוא שרשאי לעשות תרומה גדולה על כריו. והוא תימה דמאי קמ\"ל פשיטא שאי אפשר לבן לוי לשלם חוב תרומה גדולה שעליו מתרומת מעשר שכבר נתחייב לתתה לכהן. ואפשר דקמ\"ל דכיון שבשעה שתרם לא חישב בדעתו שיפריש תחילה התרומת מעשר שבו לפיכך אין תרומתו תרומה כלל לפי שנמצא תורם מן התרומת מעשר שבו על הטבל ובמזיד מיירי כמ\"ש בפ\"ב מ\"ב. תוי\"ט:",
+                "ותימה לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן בפרק ז' דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אתד הוא ואפילו תרומה ילפינן ממעשר כמ\"ש לקמן. תוי\"ט:",
+                "ומנין יודע שהביאה שליש כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש. בשם הירושלמי ועיין בתוי\"ט:",
+                "ולפי זה מן המחובר על המחובר נמי לא וקשיא אמאי לא תני לה. תוי\"ט: [יב] לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק. הר\"מ:",
+                "מפירות חוצה לארץ. שנתחייבו בתקנת נביאים או תקנת חכמים במ\"ג סוף ידים. משום דהוי אמינא דלעיל מ\"א לא אמעיט אלא דר' יוסי איצטריך תו הכא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "האלם. וא\"ת אמאי לא כליל בהדי הנך ה' חרש המדבר ואינו שומע ולתני ששה ואמאי תני לה במשנה ב' באפי נפשיה. וי\"ל דהואיל ולעיל בעי לפרושי פלוגתא דר\"י ור' יוסי בקטן תני נמי פירושא דחרש שנשנה קודם לקטן. תוי\"ט:",
+                "ואם תרמו תרומתן תרומה. לפי שאין הברכות מעכבות וכן אם תרם בדיעבד מן הרע על היפה תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא במדה כו' ואע\"ג דחכמים נתנו בו שיעור כדתנן במ\"ג פ\"ד מכל מקום יעשה כדין תורה ולא יתרום במדה כו' אלא אומדו ומפריש בדעתו כשיעור דלקמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שזה דומה לתורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו:",
+                "ויחזור ויתרום. לא אתפרש אם יתנם שתיהן לכהן בלא דמים ומשום קנסא או שיתן לכהן השניה בדמים כמו ברפ\"ג:",
+                "חוץ מדמי תרומה שבה כדין מדומע ועיין בתוי\"ט:",
+                "ר\"ל תרומת מעשר. דמדאורייתא כבר נתקנה מתרומה גדולה שהראשונה היא תרומה מדאורייתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וה\"נ התורם שמן על הזיתים שאף על פי שתרומתו תרומה מכל מקום צריך שיחזיר ויתרום כדלעיל מ\"ח וחד מתרי נקט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ספ\"ק דחלה. והכא בפ\"ג. אבל תרומת מעשר לא בעינן. מ\"ה פ\"ב דבכורים:",
+                "ערימה. פירוש כרי:"
+            ],
+            [
+                "ומזיד לא עשה כלום דאפי' ההיא גריוא הדר לטבלה ור' נתן ב\"א אמר לא עשה כלום לתקן השיריים אבל תרומה הוי ריש האשה רבה. ופסק הר\"מ כר\"נ:",
+                "כ\"כ הר\"ש ולפירושו נראה דבמעשר טבל טמא איירינן. אבל בדברי הר\"ב דמפרש בדר\"י שהוא טמא או שהוא טבל משמע דדינא דטבל לחוד ולא לענין טומאה מתניא. וקשה דא\"כ אמאי לא עשה כלום הרי כתב במ\"ה פרק דלעיל בשם ספרי דכשמקדשו בתוכו עושה ממנו תרומה גדולה ואין לחלק בין תרומה גדולה לתרומת מעשר ועי' בתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "המעשר והמבשל. מדשנאן בחד בבא ש\"מ דמעשר במזיד אסור לעולם כמו המבשל ואף על גב דמבשל עביד איסור דאורייתא ומעשר לא עביד איסור דאורייתא מיהו בפ\"ב דביצה מוקמי להמעשר בדאית ליה פירי אחריני והמבשל משום אסורא דשבת:",
+                "יעקור. מה שאין כן בבישול שאי אפשר לעקור הבישול וכן במעשר שכבר נתקן מן התורה:",
+                "גמ' פרק הנזקין ופרש\"י איכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למשרי נטיעה בשביעית. והר\"מ כתב א\"ת בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וא\"כ הך פלוגתא פירושא דפלוגתא דרישא הוא והוא דוחק. וקושטא דהך מתני' דבצל פלוגתא באפי נפשה ובין אין שם כהן או יש פליגי בשלם וחשוב הי מנייהו עדיף. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ותורמין כו'. כל זה מדברי ר\"י דתורם מן היפה. הר\"ש:",
+                "גמ' רפ\"ט דבכורות. ואמרינן אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב בכל חד תירוש ודגן דגן ודגן מנ\"ל. ק\"ו מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה ואמרה תורה תן חלב כו' תירוש ודגן דגן ודגן שהם כלאים לא כ\"ש ואותן שנתחייבו בתרומה מדרבנן תקינו כעין דאורייתא:",
+                "תרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם כו' משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה. גמרא יבמות דפ\"ט:",
+                "והקישות כו'. וה\"נ פליגי לענין כלאים מ\"ב פ\"ק דכלאים ול' הירושלמי ר\"י כדעתיה ורבנן כדעתן דתנינן תמן הקישות ומלפפון אינן כלאים זה בזה רי\"א כלאים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גמרא ר\"פ האשה רבה. ופירשו התוספ' כלומר יפריש על מה שהוא טועם מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא ע\"כ דבלאו הכי א\"א דטבל אסור לכהן:",
+                "ירושלמי. וק\"ק כיון דמשלם הכהן הראשונה א\"כ לא נתן תרומה ממנה. ועיין בתוי\"ט:",
+                "אינה מדמעת. אלא יוציאנה מאותן חולין שיעור מה שנפל בהן בלבד. ועל שם שהתרומה נקראת דמע כדלקמן מ\"ו קראו למעורב ממנו מדומע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שהרי כשתרם כל אחד ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדיין טבולין למעשרות ות\"מ:",
+                "תרומת השני תרומה פירוש אף תרומת השני תרומה כן כתב בכסף משנה פ\"ד מה\"ת ה\"ח ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "תמיה לי אמאי מפרש אליבא דר\"ע דודאי דאף לרבנן שייכא להך בד\"א. תוי\"ט (ובת\"ח תירץ דע\"כ קאי על תרומת הא'. וא\"כ לרבנן אף בלא הרשה תרומתו תרומה):",
+                "כלומר שלכך השכירו חברים כדי שעי\"כ יכולים להפריש בטהרה אבל אין לומר שהשכירום כדי להפריש דהיינו הרשה:",
+                "אבל עכשיו אין תורמין דא\"כ הוי כתורם מן היין על הענבים שבגת ואין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהני ענבים דרוכות הן וכדתנן במ\"ח פ\"ק:"
+            ],
+            [
+                "כלומר אבל בתרומה גדולה ס\"ל כר'א חסמא:"
+            ],
+            [
+                "מה שעשה עשוי. דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס\"ד לא מהני אמאי לקי הכי אמר אביי ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי דעבר אמימרא דרחמנא ופריך ממתניתין לרבא ומשני שאני התם דאמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו:",
+                "לכך קרא לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח. ובכורים אינו אלא ביבש שהרי אין מביאין בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין:",
+                "לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שראוי להקדים אלו החוקים מקצתם על קצתם הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאיני נהנה לזה. כלומר ממה של זה. דוגמא לדבר בפרשת וישלח, למי אתה, פירש\"י של מי אתה:",
+                "שוין. ודוקא כששפתיו ולבו מכחישין זה את זה אבל לא מכחישין זה את זה מהני בתרומה וקדשים:"
+            ],
+            [
+                "מדבריהם גזירה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי כדי לפוטרו. הר\"מ:",
+                "ר' יהודה אומר כו' וחכ\"א. משמע דערלה לכ\"ע יש להן דאם ערלה אין כאן רבעי נמי אין כאן וטעמו דר\"י לא משום דסבר דהיה קנין לעו\"ג בא\"י להפקיע חובתו דהא איפכא שמעינן ליה במנחות. אלא לא קאמר ר\"י הכא אלא בסוריא. הר\"ש:",
+                "וכן מצינו בתרומת חוצה לארץ במ\"ג פרק ז':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונוסחא אחרת ממקום אחר. וזה גירסת הר\"מ ופירושו שצריך שיוציא התרומה על זה שהפריש מיניה וביה ולא יפריש עליו ממק\"א:"
+            ],
+            [
+                "וז\"ל הר\"מ. דבדיוק החשבון אינו טע, ין לתת לעני אלא תשע עשיריות מהסאה ויפריש ג\"כ אותן ח' סאין ועשירית סאה:",
+                "כלומר ואינו יכול לסמוך שכולם בחזקת קיימים אלא צריך שיתברר לו כמה קיימים ולפי מה שנתברר לו שקיימים כך יפריש עליהם. ול\"ד לדתנן בסוף פ\"ג דגיטין המניח פירות כו' מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים דהתם הפירות אצלו נשארים ואין כאן חשש שנאכלו אלא שמא נאבדו ולהא לא חיישינן דלא שכיח אבל הכא שנותנם לאחרים ללוי ולעני יש לחוש שמא נאכלו:"
+            ],
+            [
+                "מארבעים. דכתיב (יחזקאל מ״ה:י״ג) זאת התרומה אשר תרימו ששית האפה מחומר ההטים וששיתם האפה מחומר שעורים וחומר שלשים סאין ואיפה שלשה סאין נמצא ששית האיפה חצי סאה וששיתם היינו שני ששית על חד ששית הוי סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים. ירושלמי:",
+                "משלשים. ודרשו ב' ששית מחומר דהיינו סאה מל' סאין:",
+                "מחמשים. דכתיב (במדבר ל״א:ל׳) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מנ' אף מה שתאחז במקום אחר מנ' והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם:",
+                "מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:"
+            ],
+            [
+                "אין תרומתו תרומה. דאיכא פסידה לבעל הבית דאי תימא דכשיעור הוי תרומה. וא\"כ נמצאו חולין שהוסיף הם מדומעים עם התרומה. וכן אם פיחת נמי אין תרומתו תרומה לפי שאם נאמר דכשיעור הוי, תרומה נמצא שמקצת מתוקן ומקצת טבל מדומעין זה בזה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "עוד י\"ל כדפירש הרב בפ\"ה דדמאי דמתני' כאבא אליעזר בן גומל דישראל רשאי לתרום תרומת מעשר (ופירוש זה יתכן גם לנ\"א והוא גירסת הר\"ש ועיין ת\"ח) ופירוש יעשנה לא כולה אלא אותו המותר. תוי\"ט:",
+                "ירושלמי דין כלפי ר\"מ ור\"ע אמרו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משערים. לאשמעינן דלא יפריש במדה בזמן אחד על זמן אחר היפה ממנו משום דמעשר מן הרע על היפה (סיום דבריו הם אחד לפירוש הר\"ש ולא לפירוש הר\"ב. ב\"ד):",
+                "משלשתן. פירוש מן המודד והמונה והאומד והר\"ם כתב דאין מפרישין מאומד לתרומת מעשר ולמעשר לכך כתב שם משובח משניהם וסובר כשיטת הירושלמי (ופירוש משלשתן כמו בשלשתן):"
+            ],
+            [
+                "עולה כו' אפילו כשעדיין ביד ישראל כו' ואי בעי מצי מתשיל עלה כו' להוי כדבר שיש לו מתירין כו' ומתרץ ספ\"ז דנדרים דכיון דליכא מצוה שישאל על הפרשה לא אתי לאתשולי עלה:",
+                "שתות. ויבאר לך (שלא תטעה לומר שגם אם יש באותו קב חלק ממאה תרומה שתעלה כמו שהפירוש הוא במאה וא' סאה אלא) הקב הנוסף צריך שיהיה כולו חולין כדי שיהיה שתות סאה של תרומה. הר'מ:"
+            ],
+            [
+                "ואף שאין מבטלין איסור לכתחלה כמפורש בפ\"ה מ\"ט ה\"מ להרבות בהיתר אבל בכהאי גוונא שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהיה ומפרידן כדי לערבם יחד בכה\"ג נ\"ל דשרי לבטל לכתחלה ור\"א אוסר. פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובזו כו'. והטעם כתבו התוספ' זבחים דע\"ג דלא דמי דהשחורות אינן ראויין להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך הלבנות (וטעמא דר'י דכאן לא שייך לומר אם היה רוצה. היה דורסן ומערבן כיון דדרוסות ועומדות הן. ב\"ד):",
+                "מעלות כו'. אע\"פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן שם:"
+            ],
+            [
+                "ופירוש הפסוק ששט על פני המים ולא הסיר. וחכמים השאילו מלה ארמית זאת להסיר מה שלמעלה:",
+                "בגירסת הרב ל\"ג מאה סאה. ומיהו גם אותו גירסא יש לתקן. ע\"פ פירש הרב וה\"ק אם יש בקפוי וגם מה שתתתיו מאה סאה. תוי'ט:"
+            ],
+            [
+                "עיירות. בעל כף נחת פי' קופות גדולות הרבה עשויות למדה והוא מלה ערביית אבל לפירוש הרב נראה כפשוטו ל' עיר לפי שהן רחוקות אין מתערבין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מאה ושני כו'. לא שצריך ק\"ב שהרי בא' ומאה עולה להמחמיר שבמ\"ז אלא שכך היה המעשה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טמאה. דטמאה אסורה באכילה בעשה כדילפינן בפרק הערל (יבמות דף פ״ג:)",
+                "כדלקמן מ\"ד:",
+                "והא דבמ\"י פ\"ח מפ' הר\"ב גבי שמן דראוי להדליק כשנדמע ונטמא וגמ' ערוכה היא בסוף פרק קמא דפסחים הא מסקינן התם רמי ליה בכלי מאוס ולא חיישינן תו לידי תקלה והכא בדבר יבש כו' ולא ממאיס בכלי מאיס ואתי בהו לידי תקלה הלכך לית ליה תקנתא:",
+                "דאי לאו הכי אינו ראוי לעשותו תרומת מעשר על טבלו כדתני בספרי שהביא הרב בפ\"ק מ\"ה לענין תרומה גדולה וה\"ה לתרומת מעשר:",
+                "מחוסר הבנה דהכא א\"צ לפרש כך וגם אינו רשאי להחליף דהא הכא במעשר ראשון מחוייב לתתו ללוי. ועיין בתוי\"מ:",
+                "והר\"מ כתב נקודים הוא שיעשנ' ככרות קטנות. כ\"א כחצי ביצה וכן איתא בגמרא:",
+                "אינו מוכרח ממשנתינו רק דאינו מטמאה אלא שהוא סובר שהדין הוא כך:"
+            ],
+            [
+                "ותשרף. ברפ\"ב דערלה מפ' הר\"ב טעמ' דמרים משום גזל השבט והכא דתשרף בלא שום הנאה אין כאן גזל השבט ולמה ירים כתבו התוספ' משום דלא פלוג רבנן:",
+                "אבל לא גזרינן הכא שמא יהנה הימנה כדלעיל דהתם דמוע קיל לאינשי אבל הכא שהרימה חזר' לשמה הראשון ולא קיל להו (ובס' ב\"ד תירץ דהכא שורפה כולה בפני עצמה. ועוד דכל עצמו שורפה מפני שאסורה בהנאה ואתי ליהנות בתמיה) והא דתשרף פירש הר\"ב בסוף תמורה:",
+                "כדי כו'. לשון רש\"י בבכורות (הציון ברש\"י הוא על תעלה ותאכל וע\"ע שם. ב\"ד) ותאכל עם חוליה ומשום גזירה. ונ\"ל גזירה משום תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים דתנן לעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אפ\"ה תאכל נקודים כמ\"ש הר\"מ שמה שאומר סאה שנפל' היא שעלתה אינו אומר אלא להחמיר וראיה מהגמ' שבת פ' היה נוטל:"
+            ],
+            [
+                "אם העלו. כלומר דין הוא שיעלו החולין את התרומה הטהורה שכן החולין ' קלין והתירן היתר הרבה שהם לזרים אבל תרומה אין כ\"כ התירן הרבה כ\"א לכהנים לבדם ואוכלי חולין מרובים. פי':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדתנן במ\"ד פ\"ב דערלה:",
+                "לאו דוקא אלא כל שיש יותר משהו מכ' סגי (ופותקן ל' השלכה. כמו שקל קלא פתק ביה):",
+                "והטעם דשמא כשהגביה הגביה החולין והתרומה כולה נשארת והרי שיש באותו כרי נ\"א של תרומה ונ' של חולין. הראב\"ד:",
+                "דבדרבנן לא בעינן רבייה כדאמר ר\"י בסוף הערל ור'ל דפליג ובעי רבייה אף מדרבנן היינו טעמא דעד חמשים אי אפשר שלא יהא עדיין רוב חולין דכל סאה שהגביה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה. הר'ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "ולא היה כמבטל איסור לכתחלה שאין זה אלא שנתגלה עי\"ז שטוחן שההיתר היה יותר ממה שהיינו סבורין:",
+                "אם ידוע וכו'. וברישא לא תנן אם ידוע שהחטים של תרומה יפות אסור משום דאע\"ג דפסולת של חולין מרובה והקמח ההולין נתמעט משיעור מצטרף פסולת החולין עם החולין לבטל התרומה ובסיפא אינו מצטרף לאסור. תוי\"ט:",
+                "מותר. כל מקום שאמר מותר ענינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שהוציא התרומה מותר ובכ\"מ שאומר אסור ענינו מדומע. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במ\"ד פ\"ט דשבת מפורש דאסמכתא הוא וה\"נ הכא לענין תשלומין הכח ביד חכמים לחייב תשלומין מה שאין כן לענין כרת דהתם:",
+                "וחומש חומשה. ובפרק הזהב דרשינן ליה מדכתיב ויסף חמישיתו אי שקלת ליה לוי\"ו דויסף ושדית ליה אחמישיתו הוי חמישיותיו הר\"ש (ועי' רש\"י שם וכלומר דהוי כמו וחמשיותיו דגבי גזל בפרשת ויקרא):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ופריך בירושלמי והלא כבר אכלו. ומשני טבלים נפשו של אדם חותה מהן והוא הדין לכל איסור. והוא מלשון קץ שהנפש קצה באכילת איסור אף על פי שאינו יודע בדבר ואינה נחשבת לו אכילה. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק. רש\"י. דאלו שיווי התרומה קרן וחומש דמשלם מן החולין נמי בשיווי התרומה משלם. תוי\"ט:",
+                "שני חומשים דאיסור הקדש חל על איסור תרומה כמ\"ש פרק ג' דכריתות:"
+            ],
+            [
+                "וכן משמע בירושלמי דאין בהן זיקת תרומה ומעשר וקשה דבריש פרקין משמע דדבר הראוי להיות קדש היינו שעכשיו ראוי. ועוד קודם שנתקנו אינה ראויה להיות קדש שאין משלם חובו בטבלים. ויש לומר דתרתי בעינן שיהיה עכשיו ראוי לשלם ממנו להיות קודש מדרשא דלעיל ושיהיה ראוי מתחלה לקרא עליו שם קדש והיינו דרשה דהכא. תוי\"ט:",
+                "והר\"ש מדקדק בדבר מידי דהוי אחולין מתוקנים. והר\"ם מפרש שנטלה תרומתו אף על פי שעדיין לא נטלה תרומה גדולה שיש בו כשהקדימו בשבלים:",
+                "והר\"מ בתבורו כתב דחכמים מתירין בכל הני ד' וכ' הכ\"מ שהוא דעת ר'י בירושלמי ושכן הלכה. ת\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מחמת בעילת הפסול בלא זנות זה שנבעלה כשהיא אשת איש (ובס' ב\"ד מביא גירסא בדברי הר\"ב יצתה נשאת לפסול כו'):",
+                "וה\"ט איתא נמי בריש ד' מיתות ואיש יתירה דריש:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל שאין אנו יכולין לחייבם לפי שאין להם אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמחוייבים לשלם. ולגבי קטן דעות חלוקות אם חייב כשהגדיל. ועיין בתוי\"ט: [ה] וכן לר'ש בתרומת עו\"ג במ\"ט פ\"ג:",
+                "פחות מכזית תרומה. דכתיב ואיש כי יאכל עד שיהא בו שיעור אכילה. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הרי כו'. ואע\"פ שלא רבו חולין על התרומה בר'א בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה. הר\"מ:",
+                "אכל כו'. פטור ובבא כ\"א לשאול על עצמו ובזה אחר זה ועיין בפירוש הר'ב פ\"ה דטהרות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין (פירוש גידים. והב\"ד השיג על פירוש זה) בארץ. הר\"מ:",
+                "לפי שכשזורעין הגרעינה של שום ובצלים יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה בארץ לא תפסד צורתה כמו שנראה לעין תמיד. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "או גרשך. בירושלמי פריך היכי דמי, דאינה מתגרשת עד שיבא גט לידה ואי דעבדה שליח לקבל התנן אמרה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד, ולר' אליעזר אפילו כי אמרה במקום פלוני. ומשני מודה שאם אמרה לא תקבל לי אלא במקום פלוני שאוכלת עד שיגיע גט לאותו מקום ומה שאכלה בהיתר אכלה:",
+                "שאנוסים הם. פירוש:"
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר יבלעו. ויצטרפו זה שבלע למה שאכל אחר שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש. כמו שסובר ר' אליעזר. הר\"מ:",
+                "נטמאת כו'. בטומאה שאירעה לאחר שהכניס התרומה בפיו מיירי. הר\"ש:",
+                "פשפש. שימנע לאכול מפני המיאוס. וקמ\"ל בתרומה דלא חיישינן להפסד תרומה וכל שכן חולין דפולט. רש\"י ופשפש ידוע שכל המוללו מריחו וטעמו כריחו:"
+            ],
+            [
+                "ר' אליעזר אומר יגמור כן הוא הגירסא וסבירא ליה בשבת כמו בחצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דגזור מרובין אטו מועטין. הר\"ש:",
+                "עד ולא עד בכלל דארבעים סאה אין בהם משום גילוי תדע דכל מקוה מגולה היא:",
+                "בראוים לאכילה לפי שהאוכל ממנה נזוק. הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "הכי מסיק הר\"ש דאלו חבית אחת וספק אם נטמאה אין כאן ספק טומאה שאם הוא ברשות היחיד קיי\"ל דספקו טמא ודאי. ואם הוא ברשות הרבים ספקו טהור. אבל כשהם שתי תביות ברשות היחיד אין לטמא שתיהם דממה נפשך חד מנייהו טהור דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיוכל להיות ועיין בריש פרק ח' דנזיר:",
+                "ויש אם למקרא בחול\"ם המ\"ם (ועיין בכורות דף ל\"ד):",
+                "יניחנה במקום תורפה דמעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "תבית רוצה לומר בבית של תרומה. הר\"מ:",
+                "יציל ואל יקבלנה בכלים טמאים כדי להציל החולין שלא יתערב בהן ויאסרו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ותבלע. שתבלע ותשקע בקרקע. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ולכאורה משמע דר\"ע דעה שלישית דאף טמאים אסורים. אבל משיטת הר\"מ שמע דר\"ע היינו ת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר. ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה. הר\"ש:",
+                "ועניי ישראל מוכרין. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והבכורים כו'. עיין במ\"ב פ\"ב דבכורים ומתניתין דהכא בזורע חוץ לירושלי' וכן לענין מע\"ש והכי מוקים לה בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "והוא מלשון כסלי לגיא בברכות פ\"ק ד\"ו והגירסא שם לאוגיא:",
+                "תוספתא וטעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. הר\"מ. ול\"ד למ\"י פ\"ד דהתם בתלוש ראוין הן להתערב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ור\"ל דוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות והתבאר זמן של כל פירי ופירי פ\"ק דמעשרו':",
+                "גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל:",
+                "לפירוש הראשון הגירסא כשעורים ולפירוש הב' כשעורה:"
+            ],
+            [
+                "שפירותיו טבל. וכמ\"ד במנחות (ד' ס\"ז) מרוח העו\"ג פוטר (דלמ\"ד אינו פוטר מדאורייתא אפי' עראי אסור) דלא מחייב אלא משום בעלי כיסין ובאכילת עראי לא גזור ואפי' גזור כיון דשתלה פקע לה טבלה מיניה כו' ואפי' למ\"ד (שם ד\"ע) כיון שמרחה טבלה לה וכי קרא עליה שם קדשה לה. ה\"מ במרוח ישראל דחייב מדאורייתא. הר\"ש:",
+                "וככן כתבו הר\"ש והתוספ' ומיהו איכא למימר שלא הוצרכו לתרץ כך אלא לרבה דמפרש ואסורים לאכול לזרים. אבל למסקנא דמעלה בעלמא הוא ואף לכהנים אסורים לאכול אין כאן קושיא כלל דכיון שאסור לאכול עד שיגום ודאי דלא משהי לה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "וחמצה. ומסיק במנחות דכ\"ד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. והתוספ' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות:",
+                "מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כלומר היין נמשך בפת ולכך אסור אף על גב דריחא לאו מלתא כסתמא דלקמן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והא דבמ\"ו פ\"ז דשביעית כתב דעצים אין להם קדושת שביעית. היינו עצים דלהסקה אבל הכא טעם עצו כטעם פריו והנאתן וביעורן שוה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומ\"מ אין בו קדושת תרומה כדתנן במשנה לעיל דעצו של תלתן בתרומה אע\"פ שנותן טעם שרי וע\"כ כשקרא עליו שם תרומה דאי לא קרא עליו שם פשיטא ומאי קמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובירושלמי מפרש כיצד סאה עבד כ\"ד לוגים ולוג ב' ליטרא וליטרא מאה זוז נמצא דסאתים עולה לצ\"ו. מאות זוז. וצ' מאות הם י' פעמים ט' מאות. ות\"ר הם עשרה פעמים ס'. אלמא איכא לי' זוזי י' פעמים תתק\"ס נמצא כל עשרה זוז א' מתתק\"ס:",
+                "בגליל. שמשקל יהודה כבד כפלים מש�� גליל כדתנן בסוף פ\"ה דכתובות. נמצא עשרה זוז ביהודה הם עשרים זוז בגליל. והם חמש סלעים ד' זוז הסלע:",
+                "סאתים הוו מאתן רביעית נכי תמני קב ד' לוגין. ולוג ד' רביעית. ט\"ז לקב וסאה ו' קבין לג' קבין מ\"ח רביעית וכן ד' זימנין. רש\"י בפ' ג\"ה ד' צ\"ט:",
+                "אחד מששה עשר. הסעם מדתנא קמא בעי תתק\"ס והוא ששה עשר פעם ס' אלמא ששיעור ט\"ז היה מצוי י בשיעורי החכמים לחומרא וה\"ה לקולא. רש\"ל:"
+            ],
+            [
+                "טהור. לשון הירושלמי מהו טהור מלהכשיר הא ליטמא כל שהוא מטמא:"
+            ],
+            [
+                "מותרים ותמיהה לי דבסוף פ\"ז דשביעית תנן ורד חדש שכבשו בשמן ישן כו' ש\"מ דכבוש אוסר. ועיין בתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "כל הנשלקים. שליקה בשול יותר מדאי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משביחו. ולא קשיא אדסוף פ\"ב דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוה מן הרע על היפה. דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן. דלכהן התירו לבשל שמשביחו שמתקיים לו. אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ושאינו מבושל יפה לשתייה ולא חיישינן במתקיים:"
+            ],
+            [
+                "דבש תמרים. אם עבר ועשה דבש מתמרים כו'. ועיין מתנתין דלקמן תוי\"ט:",
+                "פטמים. שם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם:"
+            ],
+            [
+                "דבש. דחשיבי איצטריך למיתנינהו. הר\"ש:",
+                "אין סופגין כו'. הך וההיא דבכורים מוקי לה בתולין דק\"ך כר' יהושע:",
+                "משקה. משקים היוצאים מן הפירות. ר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עוקצי תאנים בירושלמי מתניתא במובלעין באוכל והר\"מ כתב אע\"פ שאין בהן אוכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מכבד כדרכו דכיון שמכבד כדרכו לא מטרחינן ליה טפי הואיל ואינו מתכוין לבטל. פירוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חולין. אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואינו מתכוין לבטל מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בע. ני המבטל ושאין כוונתו לבטל לכתחלה מותר. תוי\"ט בשם הפירוש:",
+                "תרגום הטי נא כדך (בראשית כ״ד:י״ד) ארכיני כען ומיירי שעדיין לא נתן בתוכה חולין אלא דהוי אמינא שהן חולין. מפני שהסיח דעתו מהן. הר\"ם:",
+                "בתרומת. וזכר בכאן זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוי לחוש בהן ספני מיעוטן כו' ג\"כ זכר שיעור תרומת מעשר של דמאי שאין אדם חייב מפני מעוטה. הר\"מ:",
+                "ויוליכנה לכהן. כלומר שאינו רשאי להניחה במקום הפקר אבל לא שמחויב הוא להביאה אל הכהן דאין ישראל חייבים להטפל ולהביאה מן הגורן לעיר. הר\"ם:",
+                "משמנה לשמינית והוא הקורטב ודרכן להפליג במדה זו מפני קטנותה שכן אמרו אפילו חסר קורטב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל כדתנן במ\"ה פ\"ה דב\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ברשות כהן. מפרש בירושלמי דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפילו שלא ברשות כהן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}