File size: 60,955 Bytes

9e868d2

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nazir",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נזיר",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "וילפינן להו מקרא בריש פ\"ק דנדרים:",
                "ומ\"מ בעינן שיהא נזיר עובר לפניו דקבלה בלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאלו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספ':",
                "דאל\"ה דלמא אתנאה כו' קאמר. גמרא. ואפילו נזיר עובר לפניו. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "שהעלגים מן הכותים שהיו משתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם, אח\"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם. הר\"מ. וה\"ה לשאר כינויים כפי המקום וכפי הזמן, כמ\"ש בפ\"ק דנדרים מ\"ב:",
                "גמרא ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפילו היה אומר אהא ה\"ז נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני. אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספ'. וע\"ל ריש פ\"ד:",
                "מסלסל. הני לאו ידות נינהו, דא\"כ ליתנינהו לעיל אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספ':",
                "דאל\"ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר\"מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע:"
            ],
            [
                "הרי זה. גמרא, מאי טעמא, אמר קרא מיין ושכר יזיר, ופירש\"י דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודא הוי כנזיר מכולם:",
                "כשמשון. ופירש\"י ותוספ' דכשאומר שמשון וא\"נ שמשון בן מנוח לא סגי עד שיאמר עוד סימן אחד מג' סימנים כבעל דלילה כו', ואי אמר חד מהני ג' סימנים בלבד נמי סגי. ולהר\"מ בכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד. ומהר\"ב בספ\"ט מוכח דס\"ל כדעת הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "שמשון. כדתנן בסיפא שמותר להטמא למתים וכתב הר\"מ ושאר התירו לו זה שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ענינו פרוש. ותימא דא\"כ הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפוס בדבר הנדור כדתנן ריש פ\"ב דנדרים והנזירות מכלל הנדרים הוא שני כי ידור נדר נזיר. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "בתער. ולא לגמרי מאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו. תוספ'. כלומר שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה:",
                "ג' בהמות. בשעה שמיקל הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום מדאמר אשלם נדרי. חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור קרבן טומאה ב' תורים ואשם. תוספ':",
                "ואם נטמא כו'. לא אתא לאשמעינן אלא החלוקים שבין נזיר עולם לנזיר שמשון אבל ביין אסורים שניהם. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וז\"ל הר\"מ וזה ענין מקובל. ואמנם סמך לזה ע\"ד סימן:",
                "גמרא. ולא אמרינן דלהוי נזיר לעולם כמו במשנה דלקמן דאם הוא ר\"ל כן הו\"ל להזכיר מנין סוף העולם דיודע הוא שפיר דהעולם יש בו ת\"ק שנה מהלך והול\"ל ת\"ק שנים ולפיכך אזלינן לקולא. וגדולה ר\"ל טריחא עלי. וקטנה כלומר דלא טריחא. תוספ':",
                "אחת. צריכי דלא תימא דדי לנו מאותה שעה לעשותה יום ומצטרפין בהדי, שלשים יום ויהיה ל\"א יום, קמ\"ל כיון שיש להוסיף על דבורו מוסיף נזירות שלם. גמרא ותוספ':",
                "אחד ומחצה. ה\"נ קירב נזיר אצל מחצה שלא היה יכול לקרב יותר דהריני נזיר מחצה לא משמע על מה מחצה. תוספ'. וצריכא, דלא תימא דשאני שעות דאין נודרים לשעות כו' אבל הכא דנחית לדוקא אימא לא לימני אלא מ\"ה יום. גמרא ותוספ':",
                "שתים. דסמיך נזיר בדבורו אצל היום ואצל השעה. תוספ':",
                "דודאי חייל עליה ל\"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי לשון יום למהוי נזיר כל ל\"א יום. וה\"ה אם אמר הריני נזיר שלשים ויום אחד דלא הוי נזיר אלא ל\"א יום כיון שהפסיק בתיבת שלשים דארישא קאי אלא דנקט א' מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר הריני נזיר ושעה אחת. תוספ':"
            ],
            [
                "עולם. לפי ששערות ראשו מרובים משני חייו. רש\"י:",
                "גמרא ופירש\"י אבל מכאן ועד סוף עולם דלעיל א\"נ עד מקום פלוני דלקמו אע\"ג דכמה פרסאות איכא סדנא דארעא חד הוא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הבית. פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית. תוספ':",
                "אם אמר כו'. אבל מסתמא לא משום שאינו במשמע הלשון כמו גבי מכאן ועד סוף העולם:",
                "חרדל. ובגמרא ואימא לחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין ולהוי ליה תקנתא כמספר הקשואין שמחזקת הקופה מי לא תנן ספק נזירות מותר, ומשני, התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות שאפילו תדייניה בקשואין הרי הוא נזיר עכ\"פ וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדילמא כחרדל קיבל עליו. ופריך אכתי כשהשלים נזירות דקשואין הו\"ל כלא נחית לנזירות. ומשני האי תנא בהא כרבי ס\"ל דאם לא אמר הרי עלי נזירות כו' אינו מגלח אלא לי\"ב חודש. וכלומר ושמא כחרדל קביל ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך וכפירש\"י ותוספ' ול\"ק הא לאחר יב\"ח הוי כמסולק מנזירות דהא דמגלח ליב\"ח. אינו אלא הקלת הכבדת השער בעלמא ולא גילוח ממש א\"כ לית ליה תקנתא. נ\"ל:",
                "דכרבי אתיא אבל לת\"ק דהלכתא כוותיה לא הוי נזיר אלא לשון יום ולא יותר ומטעם שכתוב בסמוך וזה הו\"ל להר\"ב והר\"מ לפרש. וצ\"ע. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "גמרא דכיון שהחזיק בדרך מוכחא מילתא דאדעתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר ועוד דכיון דהחזיק בדרך ליכא למימר דאריכא ליה מלתא מכאן ועד מקום פלוני דהא חזינן דלא אריכא ליה דרך דהחזיק בדרך כבר. רש\"י. והתוספ' כתבו דמסתמא מפני אונסי הדרך קיבל עליו נזירות להנצל מסכנת הדרך לכך אומדין מהלך הימים עד מקום פלוני:"
            ],
            [
                "ומיהו פליגי תנא קמא ור\"י את\"ק דמשנה ד', דהתם דלא אמר כמנין ס\"ל כרבי. ומה\"ט אתיא משנה ה' כר\"י דהכא, וא\"כ קשה דהתם פסקו הר\"מ והר\"ב לא כרבי, ומשמע אלא כת\"ק, והכא פסקו כר\"י. וצ\"ע:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בגמרא וא\"ת לימא ב\"ה ס\"ל יש שאלה להקדש וי\"ל משום דאכתי לב\"ה נהי דנזיר מיין לא הוי מיהו להוי נדור מן הגרוגרות להכי קאמר דפטור לגמרי שלא התנדב כדרך המתנדבים שאם בא להיות נדור מן הגרוגרות הל\"ל בלשון קונם כדרך הנודרים. תוספ':",
                "וא\"ת והא איהו נזיר קאמר ואיך יהיה נדור. וי\"ל נזיר לשון הפרשה כאלו אמר הריני פרוש מן הגרוגרות. ואע\"ג דר\"י ס\"ל דאמר קרבן בלא כ\"ף לא הוי נדר בקרבן, באומר עלי לא בעי כ\"ף. תוספ', ועתוי\"ט:",
                "וא\"כ ר\"י טעמא דב\"ש אתא לאשמעינן ומצינו כיוצא בזה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וז\"ל הר\"מ אמרה זאת הפרה נזירה אני ע\"ד העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל כמו כן בלא ספק היה ג\"כ בזמנם ע\"כ ובלשון הכתוב נמצא מחשבה אף בדכר שאין בו רוח חיים כמו והאניה חשבה להשבר (יונה א׳:ד׳). ונמצא מחשבה בלשון אמירה ויאמר עשו בלבו. רש\"י:",
                "הדלת. וצריכא דלא תימא דוקא גרוגרות ודבילה מחלפי בענבים אבל בדלת מודו ב\"ש ואי אשמעינן דלת ה\"א בהא אמרי ב\"ה. גמרא. דפירי בפירי מיחלף. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "הזה. אע\"פ שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה כו' כבר אמר החכם ראב\"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:",
                "קרבן. כלומר נדור וכדלעיל וכן מן הדלת שייך לדור בקרבן שהרי כל דברים שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן:",
                "וכדמפרשינן ברישא ונ\"ל לפרש דה\"ק היה בלבי לומר הרי פרה זו עלי קרבן כשאמרתי שהפרה אמרה שתהא נזירה אם עומדת היא שאני אומר הריני נזיר ממנה כו'. תוי\"ט. וע\"ע:"
            ],
            [
                "נזיר. כמו בנודר מן החרצנים דמשנה ב' פ\"ק ולא קתני לה אלא משום סיפא:",
                "פירש הר\"מ אבל לא הגיע לשכרותו של לוט שאז אינו בר חיובא:"
            ],
            [
                "שותה יין כו'. משום דכתיב נזר אלהיו על ראשו ניחא להו לאנשי דידור בגלחת. אבל הוא הדין כשנודר על מנת שלא לגלח:",
                "ומשמע דאין לו התרה. וכ\"פ הר\"מ. אבל הר\"א כתב שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה ולא אמרו אסור אלא כשהוא סובר להתיר לעצמו מזה הדרך. ועתוי\"ט:",
                "מפני כו'. כלומר שאני צריך ליטמאות בהם וליטפל בהם בשכר מחמת דוחקו תוספ'. ורש\"י פירש שאין קוברין באותו מקום אלא הוא:",
                "והקשו בתוספ', דמי דמי, דנדרי אונסים היינו שהאונס בא אח\"כ אבל בשעת הנדר לא ידע האונס. ומפרש ר\"ת דמתניתין נמי איירי שהאונס בא אח\"כ כגון שבשעת הנדר היה בריא וחזק ויכול לחיות בלא יין ולבסוף החליש. ועתוי\"ט:",
                "וע\"י שאלה מותרים אף לר\"ש ולא אסר אלא עד שישאל ומכאן סייעתא לפירוש הר\"א דמפרש לאסור דבדברי ת\"ק דרישא היינו נמי עד שישאל:"
            ],
            [
                "שחייב בהם בשעת התגלחת כשנשלם הנזירות. הר\"מ:",
                "משום דה\"ק דאי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה. גמרא:",
                "ואם לאו. שאין להם פקחות זה אלא כ\"א הביא קרבן לעצמו צריך לגלח לנזיר אחר להביא קרבנותיו תחתיו. תוספ':"
            ],
            [
                "שבזה הכל מודים שאינו מביא אלא חצי כו', כיון שתלה החצי בקרבן. וכשאומר חצי נזיר עלי הכל מודים דכוליה בעי אתויי, כ\"ה שיטת התוספ'. וכתב דושמע חבירו ואמר ואני, בכדי נקט, דהא בראשון נמי פליגי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בן. פירוש הודאה ושבח להקב\"ה שחנני וזכני ונולד לי בן. תוספ.:",
                "ה\"ז נזיר. בגמרא פריך פשיטא ומשני משום סיפא בת טומטום כו' שאינו נזיר דמהו דתימא לכשאבנה הוא דקאמר (כדכתיב ואבנה גם אנכי ממנה וכי נולד בת כו' בהני נמי בנוי ולהוי נזיר) קמ\"ל דלא:",
                "כשיהיה. יש נוסחאות דלא גרסינן לה ולא ידענא אמאי שני' בסיפא מלישנא דרישא:",
                "בת. דמ\"ד ולד דמחשבי ביני אינשי קאמר דהיינו בן קמ\"ל דבת כו' נמי מקרי ולד. גמרא:",
                "בס\"פ דלעיל גם מ\"ה דהתם כוותיה:"
            ],
            [
                "ר\"ש אומר. ולא פליג אהא דנולד לו בן (טומטום כו') דלעיל דכשאמר שיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי לא לטומטום ולא פליג אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוי בן קיימא והוי בן גמור. תוספ':"
            ],
            [
                "משלים. ואח\"כ יגלח על שתיהם ומביא ב' קרבנות, אחד לנזירות בנו ואחד לנזירות עצמו אבל לא יגלח אחר שהשלים נזירות בנו דא\"כ האיך ישלים נזירות שלו כי לא יוכל לגלח בהשלמת נזירות דאין גדול שער פחות מל' יום ונהי דאם נדר נזירות מרובה שהיה נשאר אחר נזירות בנו ל' יום דאז היה יכול לגלח לנזירות בנו להשלים נזירותו ולשוב ולגלח, מ\"מ במתניתין דמיירי בסתם נזירות דהוי ל' יום כו' לכך לא יגלח עד שישלים ב' הנזירות ויביא ב' קרבנות. רש\"י ותוספ'. והר\"מ כתב דס\"ל דאפילו בנזירות מועטת יחזור וימנה ל' יום. ובדעת הר\"ב אין הכרע:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "ששים ואחד. שכשגלח הראשונה ביום שלשים ואחד נגמר הנזירות ומתחלת נזירות שני בו ביום מידי דהוה אאדם שמקבל עליו נזירות בחצי היום שאותו היום עולה לו ליום שלם הלכך ביום ששים כלו שתי נזירות ובס\"א מגלח על השניה ונמצא דכל תגלחת ביום ל\"א. תוספ':"
            ],
            [
                "סותר. כדכתיב וכי ימות מת עליו וגו' והימים הראשונים יפלו:",
                "אלא ז'. כדי שיביא קרבנותיו בטהרה שיזה עליו בג' וז'. רש\"י. והיינו סותר ז' שאסור לשתות יין ולהטמא למתים עד שיביא קרבנותיו. תוספ':"
            ],
            [
                "ואע\"ג דס\"ל לר\"א מקצת היום ככולו הואיל דקאמר מאה יום שלימים משמע. רש\"י. וקצת קשה דאלא היכא הו\"ל למימר דבשלמא כשאמר שלשים שהיה יכול לדור בנזיר סתם והוה ל' כי פירש ואמר ל' ודאי שלימים בעי למימר, אבל כשרוצה לידור בנזירות מרובה על כרחו צריך לפרש ומנלן דשלימים בעי למימר. ונראה כפירוש התוספ' דמשמעות דקרא דזאת תורת הנזיר משמע דאיירי בדמפרש נזירותו ולא בסתם נזיר, מדקאמר נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר פירוש סתם נזירות מכלל דעד השתא לאו בכלל נזירות קיימי. אבל מנזירות סתם לא מיירי כלל. אבל כי נדר בפירוש ל' אז לא הוי נמי סתם נזיר דהא פירש ל' יום בההיא מודה ר\"א כי נטמא ביום שלשים דסותר ל' דבדידיה נמי איירי קרא:",
                "אבל התוספ' כתבו דלכך אינו סותר אלא ל' דהואיל ויום ק\"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרינן אטו נזיר סתם היכא דנטמא ביום שלשים דהוי יום ל' יום תגלחת מן התורה משום דאמרינן מקצת היום ככולו וסותר כל שלשים מדין תורה כדלעיל וגזרינן יום ק\"א אטו יום ל' וה\"ה לעיל הוה מצי למימר הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל\"א סותר הכל מדרבנן:",
                "כלומר דלית ליה גזירה כלל ואפילו ביום ל' אבל לרבנן דסותר לאו משום גזירה הוא אלא מן התורה הוא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בבה\"ק. וה\"ה אם היה טמא ונדר. תוספ':",
                "ואינו כו'. אם נטמא טומאה שהנזיר מגלח עליה. הר\"מ:",
                "עיין ריש פ\"ז. ויש עוד ב' טומאות שמגלח עליהן והן עצם כשעורה ורובע קב עצמות שאלו בנזיר אין מטמא באוהל אבל מטמא לנזיר במגע ובמשא. ועתוי\"ט:",
                "כלומר עד שיתחיל יום השני. וכ\"פ רש\"י ותוספ', וכ\"ה בפירוש הר\"מ. אבל בחבורו כתב דוקא ב' ימים, לכן צ\"ל דמ\"ש וה\"ה כו' ביום ראשון לאו דוקא וכן בדר\"א לא בו ביום, לאו דוקא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הרבה. פירשו התוספ' הרבה מל' יום. וביש ספרים גרס מרובה:",
                "והא דתנן ואחר כך בא לארץ לאו דוקא במקרה בעלמא דלא סגי דלא אתי לא\"י להקריב קרבנותיו ולהשלים נזירות לכל מר כדאית ליה. תוספ'. ומשמע דמחייבין היו אותו מיד לילך לא\"י. והילני המלכה אפשר שלא ידעו חכמים בנזירותה כו' כ\"מ. ולמ\"ש הר\"ב בעדיות פרק ד' משנה י\"א דטעמא משום קנסא, י\"ל דאין מחייבים אלא כשהשלים נזירותו. וכ\"מ מלשון הר\"ב. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וא\"נ באומר איני יודע והשתא צריך לידון לפי העדות א\"נ ששותק ובאו שתי הכתות יחד דלא הוי שתיקתו כהודאה. דלאו מודה הוא דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן מכחישות זו את זו. תוספ':"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואני ואני. כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אמר ואני וכן השני אמר ואני. תוספ':",
                "דחד בחבריה מתפיס, ולאו בקמא. גמרא. ולפיכך משנתינו ששנאה ואני ואני ה\"ה אפילו מאה דהא א\"צ שיתפיסו בתוך כדי דיבור של ראשון, אלא דתנא לאו כי רוכלא לחשב וליזל. ועתוי\"ט:",
                "מסייע לדברי התוספ' דהריני לא סגי כמו אהא דהא ה\"נ ואני לחוד, לא מהני אלא ע\"י התפסה דתכ\"ד אע\"פ שהיה הנזיר עומד לפניו ושיעור הדבור כתב הר\"מ כדרך בינונית:"
            ],
            [
                "אמן. דאי לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בעל כרחה. תוס':"
            ],
            [
                "דבעל מיגו גייז ולא מעקר כדלעיל:",
                "ולמה קורין אותו מכות מרדות מפני שמרד בד\"ת ובד\"ס. הר\"נ:"
            ],
            [
                "בעדר. דכי אקני לה מידי דצריכא לה, מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמרא:",
                "גמרא. וצריך גם כן שיאמר לה ואלא מאי שאת נושאת ונותנת לפיך. תוספ':",
                "תמות. כדמפרש בגמרא לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידע' ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר אישה הפרם וה' יסלח לה. והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. והת\"ח מקשה ע\"ז דהתם משום דמכוונה לאיסור אבל הכא הוי קרבנות דנזיר טהור בלי שום העברה. ונ\"ל טעמא דכיון שאשה ידעה שבעלה יוכל להפר ואעפ\"כ הקדישה קדשה עכ\"פ לענין זה וכן לקמן גבי אב שהפריש בשביל בנו הקטן:",
                "לאו דוקא, אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים: ואיכא דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכ\"פ הר\"מ:",
                "ולא מועלין. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה': והוא הדין דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוספ':",
                "שלמים. ואצ\"ל דאין מועלין בהן. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לישנא דמ\"ט פ\"ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי\"ט. והת\"ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ\"ג ע\"ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ\"מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש:",
                "כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא:",
                "יפר. אע\"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר\"מ:",
                "ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ\"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ\"ל דקאי אדר\"ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע\"ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול:",
                "ורבי סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:"
            ],
            [],
            [
                "כלומר או שהיה א\"נ יש לגרוס בדברי הר\"ב אלא בין שמת. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ובגמרא פריך מה אלו אמר זה תחת זה לחצי היום מי הויא תמורה מההיא שעתא (בתמיה) אלא עד דמטי חצי היום הוא דהוה תמורה ה\"נ לכי מגליא מלתא דיצא שחור תחילה קדוש ולא השתא דנפיק לבן ברישא ומסיק דשאני תמורה דליכא לפרושי מלתא בענין אחר כלל ממה שאמר זו תחת זו לחצי היום. אבל הכא יש לנו לפרש דבריו דמתחלה נתכוין להקדיש ל\"ש שחור ל\"ש לבן שיצא מפתח ראשון, והא דקאמר שחור לפי שטעה והיה סבור השחור יצא ראשון הלכך טעותו לא ימנע את ההקדש מלחול על השור שיצא מבית ראשון ואפילו על הלבן חל ההקדש:"
            ],
            [
                "שמן. במקום שהיין שם ביוקר מן השמן ואפ\"ה קאמר ב\"ה דאינו קדוש אע\"פ שמה שתעלה בידי הוא פחות בדמיו מדמי מה שנדר והויא דומיא דדינר זהב כו':"
            ],
            [
                "ובדוקא נקט משום דשתיית יין אינו סותר אבל טומאה וגילוח דסותרין לא גרע מגלח או גלחוהו לסטים:",
                "משמע אפילו מד\"ס דאלו מד\"ת לא שייך קנסא אלא דינא הוא או לאו דינא. ועתוי\"ט:",
                "ותרעה כו'. אע\"ג דבאשה שהפר לה בעלה אם שלה בהמתה החטאת תמות. התם שאני דבעל מיגז גייז, אבל החכם עוקר הנדר מעיקרו. תוספ':",
                "משמע דה\"ק דהתם שאני שע\"י גזירת הכתוב קדשו השבט, ודוחק לפרש כן שהרי הוא אומר ומה אלו טעה והניח השבט כו' משמע דאדרבה ה\"ק שאין השבט מקדשו אלא גזירת הכתוב כו'. וי\"ל דהר\"ב ה\"ק לא כמו שאתם אומרים וכי השבט קדשו בתמיה. וכמו זה נמצא במשנה שמשיבים כדרך לא כן, בפ\"י דפסחים:",
                "ואף ב\"ש לא השיבו זה לעיקר טעמם, אלא עיקר טעמא דמתמורה ילפינן:"
            ],
            [
                "בהמתו. ר\"ל ג' בהמות המחוייבות לו. הר\"מ בפירושו. ואפשר שהמשנה נתכוונה להורות שאפילו לא נגנבה אלא אחת ולפיכך שנאן הכל בלשון בהמה אחת:",
                "ונולד לא שכיח הוא. וכן חורבן הבית כשהיה קיים בשעת הנזירות:"
            ],
            [
                "שאין כו'. משמע שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר. ולא שאין בשנים הראשונים שום נזיר דא\"כ לר\"ט להוי נזיר שהרי שניהם אינם נזירים לדידיה ושפיר הוי חשוב להפלאה. תוספ'. וע\"ע:",
                "שלא כו'. בגמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר א\"ר יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו אביי אמר כגון דאמר א\"נ לאו פלוני הוא אהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא דבריו האחרונים. ופירש\"י דה\"ק ב\"ה לא מבעיא כי נתקיימו דבריו הראשונים דהוי נזיר אלא אפילו לא נתקיימו דבריו הראשונים הרי זה נזיר משום דבריו האחרונים. והתוספ' פירשו דמיירי שחזר בו תכ\"ד ואגב אורחיה קמ\"ל דתוך כדי דבור כדבור דמי, ודבריו האחרונים עקרים. ועיין תוספות יום טוב:"
            ],
            [
                "ורבי יהודה היא ופירשו התוספ' דפלוגתייהו במתניתין אליבא דב\"ה היא:"
            ],
            [
                "וכן פירשו התוספ' ופירוש זה דחוק לומר דכולה ר\"ש היא ואין הלכה. ונראה כפירוש הר\"מ שפירש כוי יש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה כו' ולפיכך חל עליו הנזירות באיזה צד שיאמר כו' שכבר אמר אמת במקצת ע\"כ. ובחבורו הוסיף וז\"ל וכל הדרכים האלו בענייני המצות ולא בטבעו ותולדתו ע\"כ. כלומר וזה אמת ודאי שיש בו דרך חיה ודרך בהמה כו' ונמצא שהוא נזיר ודאי ולא בא לכלל לא מחית אינש לספיקא:",
                "לכאורה משמע ששלש ספיקות בדבר. וליתא, שכך אמרו בריה בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם חיה אם בהמה. וז\"ל התוספ', שאין זה לא חיה ולא בהמה דמשמע בריה ולא יכול להרביעה לא עם חיה ולא עם בהמה. ועתוי\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הענבים. והא נמי מחייב על זג וחרצן. אלא הא אתא, לאשמעינן דאינו חייב אלא בכזית והאי דקתני ענבים לאפוקי מר\"א דאמר אפילו עלין ולולבין רש\"י:",
                "והיינו כמשנה האחרונה. ור\"ע נמי הכי ס\"ל דאמר כדי לצרף כזית. והתוספ' כתבו דמתניתין אליבא דכ\"ע דבאכילה מודו כ\"ע דבכזית ולא פליגי אלא בשתיה, דמשנה ראשונה עד שישתה רביעית יין כדרך כל שתיה ולא גמר שתיה מאכילה, ור\"ע גמר כי'. ועתוי\"ט איך משערין שתיה בכזית ואכילה ברביעית:",
                "בגמרא יליף ליה מקרא. ורבנן דרשי ליה לדרשא אחריתי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בפ\"ע. ונראה דעיקר חידוש לת\"ק בא לומר חייב על הזגים בפ\"ע אם אכל לבד מן הזגים ואההיא אתא לאפלוגי ראב\"ע כו'. תוספ':",
                "ועל שניהם הכתוב אומר זג אחד:",
                "אף ע\"ג דלפי לשון המשנה אינו חייב עד שיאכל כו' משמע דלהקל בא וכלומר שאפילו אכל כזית מחרצנים או מן הזגים אינו חייב עד כו'. אבל סובר הר\"ב שכמו שיש בדברי ראב\"ע להקל כן יש בדבריו להחמיר שאם אכל חרצנים וזגין שיהיה חייב אפילו אם הוא בפחות מכזית שסובר שהתורה הקפידה שיהיו חרצנים שנים וזג אחד ושאם אכל כך הרי הוא חייב ואפילו אין בהם כזית ויש בדבר להקל ולהחמיר וכלפי הך סברא הוא דכתב שאין הלכה אלא אינו לוקה עד שיאכל כזית:"
            ],
            [
                "לומר שזה שסותר היינו אם אין מיום שגלח כו' עד סוף ימי נזירתו ל' יום, כגון שגלחהו ביום מלאת צריך שימתין ל' יום, אבל אם יש לו עוד ל' יום אינו סותר, כלומר כיון דאיכא עדיין גידול שער ל' יום. וכ\"כ התוספ'. ודעת הר\"מ דאפילו בנזירות מרובה סותר שלשים יום וכל דקדוקי נזירות עליו, אלא שאין עולין לו מן המנין:",
                "דה\"ל למכתב בתער לא יגלח כו' ולמסקנת הגמרא אינו חייב אלא כעין תער לפירש\"י שמעבירן סמוך לעיקרן. והתוספ' כתבו שעוקר השער ומשחיתו מעיקרו. ועתוי\"ט:",
                "כלומר שלא יניח ממנו שיכוף ראשו לעקרו:",
                "כלומר ולא בכל אדמה אמר ר\"י ואפילו שאינו משרת ולגזור אטו משרת ואע\"ג דבגמרא אבעיא לן כו' פירש הר\"ב להקל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אלא אחד. אין זה אלא בדיני אדם שאינו מחויב מלקות אלא אחר התראה ולכך היה צריך התראה על כל מלקות אבל בדיני שמים כל זמן ששתה רביעית יין עבירה ועל כל גילוח וכל טומאה עבירה ועל זה תעשה היקש לכל אסורים שבתורה אין הפרש בין לאו או כרת או מיתה בסנהדרין אבל תדע שהבא על הערוה חייב על כל עבירה ועבירה בכלל ואם אנחנו לא נוכל להעניש עליו אלא עונש אחד הקב\"ה מעניש אותו ע\"כ עבירה ועבירה ואם המיתו אותו בסנהדרין על אחד מאלו העבירות והתודה נתכפר על הכל מצד התשובה לא מצד שהעונש הא' שמענישין אותו הסנהדרין יכפר עונות הרבה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "אבל בטומאה לא אמר לא יטמא בלבד אבל אמר לאביו כו' משמע דמדסתם וכתב מיין ושכר יזיר ילפינן והכל בכלל ואפילו דמצוה הר\"מ כו'. ובגמרא יין דמצוה מאי היא קדושא ואבדלתא ליכא למימר שאע\"פ שקידוש יום השבת בדברים דבר תורה הוא זה שמקדשין על היין מדברי סופרים הוא כו' ומשני כגון שנשבע לשתות וקמ\"ל דחייל עליה נזירות אע\"ג שנשבע לשתות:",
                "ותימה דהא איכא נמי עשה דגדל פרע שער ראשו ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ובגמרא פריך ותגלחת לא הותר מכללה קל וחומר מיין כו' ומשני אמר קרא ראשו ואמר קר זקנו. ופירשו התוספ' דאי לאו קרא הוה מקיימינן הגילוח בשאר גופו אבל ראשו יהיה אסור מטעם דאין עשה כו'. והר\"מ מישב מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו והרי אין קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא לא תעשה. ואפשר דס\"ל כאידך תנא דראשו להקפה אתי. ועתוי\"ט:",
                "ובמת מצוה. תניא איזו מת מצוה כל שאין לו קוברים. קורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה. גמרא:"
            ],
            [
                "אא\"כ כו'. ולכאורה קאי אמצורע כו'. א\"נ י\"ל דקאי אנזיר וכן פירש\"י. וכ\"כ מהר\"מ בפירושו ובחבורו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ושוחט כו'. לשון התוספ' אחרי שאמר הכא שעל השלמים יגלח דין הוא שיקדימו וקשה אם כן למה הקדים חטאת ועולה לשלמים. אבל הר\"ב העתיק שחט כו', י\"ל דהכי קאמר אשחיטת שלמים מגלח ולא על הקודמים וכן סדורן בפרשה בין בהבאה בין בעשיה. ולפיכך נ\"ל שכסדרן בכתוב כן הוא סדרן, דמנלן לשנות הסדר ממה שסדורין בכתוב. וכ\"ה לשון הר\"מ בחבורו. ובפירושו פסק כר\"י ולשון דבכל מקום שאמר ר\"א, לא איצטריך, אלא דהאמת הוא אומר. ועתוי\"ט:",
                "ראי פתח אהל מועד ממש אי נמי כנגד הפתח בזיון מקדש הוא כדאיתא בגמרא:",
                "ומגלח. שתהיה תגלחתו אחר שחיטתו. הר\"מ:",
                "ואם גלח כו'. אתיא ככ\"ע ובירושלמי יליף לה מקרא:"
            ],
            [
                "היינו בנזיר דכתיב ביה כבשה וכבש ואיל אבל בעלמא ראויה היא לשלמים:",
                "ולעיל דרשינן דבשלמים הכתוב מדבר דהכל במשמע:",
                "ויליף לה בגמרא מזבח לרבות חטאת בנזיר טהור ואשם בנזיר טמא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "או שולקן. בפ\"ב דפסחים מ\"ו פירש הר\"ב דשליקה בישול יותר מדאי עד שנימוח ולא הוי זו ואצ\"ל זו דקמ\"ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול:",
                "אחר קרבן אחר התגלחת ותגלחת מעכבת. רש\"י. והיינו דלא תני הותר לגלח לפי שכבר גלח שהרי גילוח מעכבת:",
                "דלאחר גילוח עביד תנופה אף כאן אחר מעשה יחידי אחר קרבן אע\"פ שעדיין לא גילח ותגלחת לא מעכבת. רש\"י. ובגמרא אימא עד דאיכא תרווייהו, דמה התם אחר התגלחת כדכתיב אחר התגלחו אף כאן נימא אחר התגלחו. ומשני אי הכי גזירה שוה למה לי:",
                "הותר. משמע ודאי מיד הותר. ועיין סוף פ\"ח:",
                "דשנה רבי לדר\"ש בלשון חכמים לקמן בסוף פ\"ט. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לפום רהיטא כתב כן דסתמא תנן לעיל מ\"ג דסותר ל' יום. ומיהו בגמרא אמרינן דלר\"א סותר ז' ימים בלבד, וטעמא כי היכי דגדלי שערות דקים להו לרבנן כל ז' יומין אתיא מזיא כדי לכוף ראשו לעקרו:",
                "ויליף לה מקרא. ופירוש יצא היינו מצות גילוחו. אבל ידי נדרו דקרבן נזיר לא יצא, וכדתנן בריש זבחים שלא עלו לבעלים לשם חובה. והיינו דקאמר אותו זבח לא עלה לו:"
            ],
            [
                "דהא אמר כל לאחר מלאת שבעה סותר. גמרא:",
                "קצת יש לדקדק מדכתב ומותר לגלח שסובר כמ\"ש לעיל במשנה ז' דלר\"י עיקר מצות הגילוח אחר השלמים שקרב באחרונה. אבל מ\"מ קשה למה נקטיה כלל, ושני מלישנא דר\"א ור\"ש דלא נקטיה דמצותו קודמת ולר\"א מעכב נמי:",
                "שמתה. ונטמאת עליה. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "למ\"מ. נזיר מפורש במ\"ה פרק דלעיל, מדכתיב גביה לאביו כו'. וה\"נ בכהן גדול:",
                "נזיר כו'. שקדושתו עדיפא כיון שהזקיקתו תורה להביא קרבן על טומאתו. תוספ':",
                "עולם. ואפילו אמר נזיר עולם מ\"מ סתם נזירות הוי שלשים יום. תוספ'. ואפשר נמי לומר שקדושתו לא היה מעולם אלא משנזר משא\"כ כהן גדול שאע\"פ שלא היתה עליו קדושת כהן גדול אלא משנתמנה מ\"מ היתה עליו קדושת כהן הדיוט. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "על אלו. למעוטי עצם בשעורה שאינו מטמא באהל. גמרא. ופירשו התוספ' דתנא והדר מפרש:",
                "דאלת\"ה על כזית מגלח על עצמו לא כ\"ש: בריש פ\"ב דאהלות מפרש לה הר\"ב לנפל שלא נתקשרו אבריו. ועתוי\"ט:",
                "נצל. לשון הפרשה כמו ויצל אלהים. רש\"י:",
                "ודלא קתני מלא חפנים, נ\"ל לפי שאין מדרך העולם ליקח בחפניו רקבון של מת אלא בתרווד וכיוצא בו:",
                "מגען. חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע, שא\"א שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד. הר\"מ:",
                "על אלו. למעוטי סככות ופרעות. גמרא. ותנא והדר מפרש. תוספ':",
                "ומביא כו'. לא גרסינן במשנה, דבגמרא מבעיא ליה ואע\"ג דאפשיטא ליה דמביא את קרבנותיו מ\"מ ש\"מ דל\"ג ליה. וכ\"כ התוספ':"
            ],
            [
                "הפרס. ואף טומאת בית הקברות תנן בפ\"ג מ\"ה דאינה סותרת אבל לאו מלתא פסיקא היא. שהרי יכול להטמאות בבית הקברות במתים דלשם ויסתור. לפיכך לא תני ליה הכא:",
                "העמים. שנזר בארץ ובתוך ימי נזירתו יצא לארץ העמים ונכנס. והא דתנן בפ\"ג מ\"ו מי שנזר כו' ואח\"כ בא לארץ בה\"א נזיר בתחלה וסותר הקודמין התם טעמא לפי שעשה נזירתו בח\"ל כו'. רש\"י. וטומאת אהל העמים היתה נוהגת בזמן הבית מפני שהעמים בימים הקדמונים לא היו נזהרים לקבור מתיה' במקום מיוחד. וכל מדרך כף רגל היה ספק קבר:",
                "וכפירש\"י. ובמ\"ד פ\"ב דאהלות מפרש כפירוש ר\"ח:",
                "לאפוקי מר\"ע דסוף פרקין. דאלת\"ה לא איצטריך. דהא מרישא דתנן על חצי לוג דם ש\"מ דעל רביעית דם לא. גמרא:",
                "צ\"ע לישנא דורובע. והר\"ם פירש ואהל ר\"ל שנגע באהל המת או אם האהיל על רובע עצמות והוא ענין מה שאמר ורובע:",
                "דאלת\"ה לא איצטריך למתנייה, דמ\"ש מרישא דתנן ועל חצי קב שמע מינה דעל רובע לא. ועתוי\"ט:",
                "הנוגעים. פירוש בעודם נגעים שאינן מטמאין טומאת ז' אלא בחיבורן (בכלי שטף) הר\"א. ודעת הר\"מ דא\"צ חבורין לשום כלי. ועתוי\"ט:",
                "גמרו. צ\"ע למ\"ל למיתני ימי גמרו, דליכא למימר דסותר דא\"כ מאי נפקא מינה במה שימי ספרו אינו סותר הא כבר סתר מטעם ימי גמרו. תוספ':",
                "אין כו'. לפי שלא נאמר בו וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת. הר\"מ:",
                "ומשמע דאאינך כולהו קאי. ובארץ העמים מפורש בגמרא דדוקא למתטמא בגושה ולא באוירה ובאהל ובכלים להר\"ם א\"צ הזיה כו'. ובתוספ' נחלקו ר\"ת סובר דבכלי מתכות צריך הזיה, ור\"ח כהן השיב לו איזה בית אשר תבנו לי, דכל שהנזיר מגלח הכהן מוזהר עליו:",
                "וסתחיל כו'. והוא שתהא נזירות מרובה כדי שיהא בו גידול שער שלשים יום לאחר שנתגלח בתגלחות שתים של מצורע. רש\"י:"
            ],
            [
                "אינו דין כו'. וה\"ה דהל\"ל על אהלו דלר\"ע אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מינה מק\"ו לא מצי אמר על אהלות לא אמר נמי גבי רביעית דם. רש\"י:",
                "וצ\"ל דהא דאמרן לעיל במ\"ב דחצי לוג דם הלכה היא כדמשמע בפירוש הר\"ב דזהו דוקא לענין אהל. ולרש\"י שכתב בסמוך, לית ליה לר\"ע הלכה כלל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אחד. דאו הודע אליו חטאתו כתיב מכל מקום. רש\"י:",
                "להר\"מ באותו חצר או בית. ולהר\"א באותו מעמד:",
                "לא מהכא ילפינן אלא כמ\"ש הר\"ב במשנה י\"ז פרק ד' דטהרות (והוא מבואר בתוספ' בחולין דף ט' ע\"ב ד\"ה הלכתא גמירי לה, ובריש נדה ד\"ה והלל. ועיין בחבורינו פתחי נדה פותח שכתבתי בשני אופנים לישב קושיות התוספ' על נכון בעזה\"י) ולהכי כתב כספק כו':",
                "מגלחין. אם הם נשים או קטנים. דאלו גדולים אין מגלחין. משום דאסורים בהקפת הראש מספק. גמרא:",
                "קרבן כו'. ואע\"ג דספק טומאה ברה\"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהן מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה, כיון דממ\"נ חד מנייהו טהור, דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות. הר\"ש:",
                "קרבן טומאה וקרבן טהרה שנעשו כבר. תוספ':",
                "ר\"ל בגמרא דף י\"ח. וילפי להו התם מקרא. ועולת העוף, אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל, כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכב. רש\"י:",
                "בהמה. כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו. וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מן הספק ושלמים טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באים נדבה. תוספ':"
            ],
            [
                "מוקי לה בגמרא באשה וקטן דלאו בני חיובא דהקפת ראש ננהו כדלעיל:",
                "והם נעשים בחוץ ולא הוי בהו משום חולין בעזרה. גמרא:",
                "דאלו חטאת ושלמים לא כדלעיל ועוד דהכא דספק מצורע הוא ואינו יכול להניף ושלמי נזיר טעונות תנופה. תוספ':",
                "לפי שאינו מתנאי טהרה שלא יהיה בין תגלחת לתגלחת אלא שבעה ימים ולא יותר. אלא הכוונה שלא יהיה פחות. הר\"מ:",
                "ועשיר שאינו יוצא בקרבן עני כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ומביא קרבן עני. תוספתא:",
                "כך השיב רשב\"י לתלמידיו, לפי שאינן שוין דגילוח חלוטו של מצורע לגדל שער של ימי ספורו וגילוח נזיר טהור להעביר דא\"צ עוד גידול וגילוח דימי ספורו שהוא ג\"כ להעביר מ\"מ גילוחו לפני זריקת דמים שהרי ביום הז' מגלח וביום השמיני מביא קרבנותיו. וגילוח דנזיר טהור אחר זריקת אחד מן הדמים. וגילוח דנזיר טמא שהוא ג\"כ קודם זריקת אחד מן הדמים מ\"מ אינם שוים דמצורע לפני ביאת מים כדכתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו ורחץ את בשרו במים וטהר. ונזיר טמא אחר ביאת מים כדכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו משמע לאחר טהרה דמגלח לאחר ביאת מים:",
                "אחר כו'. הקשו בתוספ' דהתנן במ\"ב פ\"ג שמי שנזר שתי נזירות מגלח הראשונה ביום ל\"א והשניה ביום ס\"א, וא\"כ לא היה אוכל בקדשים עד יום ס\"ב שהוא יום הבאת קרבנותיו ביום שאחר יום התגלחת ותירצו דכיון שאם גילח ביום שלשים דיצא, ש\"מ דמדאורייתא מגלח ביום שלשים והכא משום אכילת קדשים הקילו בשני תגלחות ראשונות. וכתבו דלפי זה אוכל ביום ס' גופיה, דהא תנן התם אם גלח השניה ביום ס' חסר אחד יצא. ואחר, לאו דוקא כו'. ודעת הר\"ב נראה דאחר ס' דוקא, וטעמא לפי שאמרו שיהא נזיר ב' נזירות שלימים דהיינו ב' פעמים ל', והואיל וכן התגלחת ראשונה יכול לגלחה כדין כל תגלחת נזיר שמצותה לכתחלה ביום ל\"א. והיינו דכתב ולאחר שלשים כו' אבל השניה מגלחה ביום הס', והיינו דכתב שלשים יום ומגלח, וי\"ל דה\"ק ומגלח ביום הל' עצמו. ועתוי\"ט:",
                "ק\"כ יום. לפי מ\"ש בדברי הר\"ב דאהר ס' דוקא ויום הגילוח הוא ביום הס' ונמצא שמחשב לנזירות השלישי מיום הס' לפי שעולה לכאן ולכאן ונמצא שהג' ביום צ' והרביעי ביום ק\"כ ובו ביום מותר לשתות יין כו'. ואחר, לאו דוקא. ואיידי דרישא נקטיה. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וכ\"ת א\"כ אמאי יש להן נזירות, בגמרא מפיק לה מקרא דכתיב ואמרת אליהם לרבות את העבדים ולא תילף לה משאר נדרים:",
                "קשה מ\"ש שבועות מנדרים כו'. ומסיק ונראה ודאי שגירסא אחרת היתה להר\"ב בגמרא. וטעמא רבה נ\"ל לחלק בין נדרים לשבועות, שהנדרים אסור חפצא עליה והשבועות אסר נפשיה אחפצא, ולפיכך שבועות דאוסר נפשיה ואין לו רשות לעצמו אין חלין כלל איזה שבועה שתהיה, אבל נדרים שאוסר החפץ עליו כשאין לרבו שום הרעה בזה הנדר, שפיר נאסר החפץ עליו:",
                "כיפה כו'. פירוש הכפיה לחודא לא מהניא אלא צריך שג\"כ יבטלנו בלבו. כמ\"ש במ\"ח פ\"י דנדרים:",
                "לפ\"ז, הפר לאשתו הפר עולמית, פירושא קא מפרש. וז\"ל רש\"י חומר בעבדים מבנשים שאם הפר לאשתו הפר לה עולמית:",
                "שקיבל עליו ומתחיל ומונה כבתחלה ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר. רש\"י:",
                "ורבי יוסי אומר וכו'. והר\"מ פסק כר' מאיר. והר\"א השיג דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי:"
            ],
            [
                "ומשמע דאלו קבר התהום לא היתה ידועה מיקרי. וכן הוא בהדיא בגמרא. ותימא לי שהרי נודע למי שקברוהו שם. והתוספ' כתבו ואיכא למימר כגון שנפל בקבר ומת:",
                "במ\"ז פ\"ז דפסחים כתב דלאחר שהביא קרבנותיו א\"צ להביא קרבן טומאה משמע דלא איכפת לן בגילוח כו'. ונראה שהר\"ב סובר כלשון אחר שפירש\"י, דבטומאת התהום אפילו רבנן מודו דנזרק אחד מן הדמים סגי. ומיהו לשון הר\"ב בפסחים אינו מדוקדק. ועתוי\"ט:",
                "טמא. דספק טומאה ברה\"י ספקו טמא. תוספ':",
                "במ\"ח פרק ד' דטהרות וע\"ש:",
                "משוקע. לשון הר\"מ וכבר הגיע לך מזה המקום ענין צריך שיהיה מצוי לזכרון תמיד והוא שהמת כשנמצאהו בענין שאי אפשר שלא ידע אותו שום אדם בזה המקום הנה אנחנו נחשבהו במדריגת טומאת התהום אא\"כ שנמצא מי שידע כו'. ואם נמצאהו מגולה ונראה, לא נאמר אולי לא עבר שום אדם עליו ולא ראהו ואין מי שידעהו, אלא נאמר שכבר נודע ואינה טומאת התהום:",
                "וכן פירשו התוספ'. ואין לשון התנא סובל פירוש זה. ומלשון הר\"מ נראה שהוא טעם למה נלך אחר החזקות, וזה לפי שאם לא נלך אלא נאמר שאפשר שנשתנה ממה שהיה מוחזק בו לא נוכל לעמוד בשום ענין שכשתאמר אפשר שהוא כך תוכל כמו כן לומר בהיפך שהאפשרים אין לחב תכלית שנוכל לעמוד בשום אחד מחב וזה שרגלים לדבר כלומר שאין עמידה בדבר האפשרי וכאלו יש לו ורגלים להלוך תמיד:"
            ],
            [
                "שלשם קבורה נקבר שם. אבל ידוע שיש כאן קבר ולא נודע אי לשם קבורה אי לפי שעה לא מיקרי מצוי. תוספות:",
                "שאם מצא אחד מגוייד או שלשתן מגויידים אמרינן דהכי אתרמי שנהרגו לשם ונקברו שם שלא בבית הקברות ולא מחזקינן לה בשכונת קברות אלא נוטלן ואת תבוסתן. רש\"י. ותוספ' מפרשי כדאיתא בגמרא דמת שחסר אין לו תבוסה ואין לו שכונת קברות ושמא הלכה למשה מסיני הוא ע\"כ:.\n!",
                "תבוסתן. הר\"מ פירש תבוסה המקום שמתגלגל בו. נגזר מלשון מתבוססת בדמיך:",
                "שנעשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת מוהל שיצא מן המת. רש\"י:",
                "דאמרינן כשעור ג' אצבעות נבלע בקרקע. רש\"י:",
                "כלומר דאלו נקברין רצופין בפחות מד\"א איכא למימר דע\"י הדחק נקברו לשם על מנת לפנותן היום ולמחר כו'. ומפר\"ת דהיינו ג' היינו שנים לרוחב ואחד לאורך. ועתוי\"ט:",
                "כלומר אבל בב\"ב פ\"ו גרסינן לה. ועתוי\"ט:",
                "ולפי זה החצר עודף אמה מכאן ומכאן שאין אורך המערה כנגד החצר אלא רחבה:",
                "ולשון גמרא כגון שבדק באלכסונה ופירש רשב\"ם שבדק מערה ראשונה באלכסונה כדי שימצא יפה את המתים שאם זה נמשך לפנ. ם מזה או האחד מן המתים קצר והאחד ארוך הרי נקל למצוא כולן באלכסון. הר\"ש:",
                "וכ\"כ הר\"מ אלכסונה של מערה יותר מז' אמות לכן לקח הוא שמונה לחומרא. ע\"כ. ועתוי\"ט איכות החשבון:",
                "ותנא לשון קצר נקט בדיקת כ' אמה, לאשמעינן דאורך ב' מערות וחצר לא היו אלא כ' אמות. ומדעתך צא ובדוק בדיקת כ' טובא בכל צד דאיכא לספקינהו. הרשב\"ם. ועתוי\"ט:",
                "ולפירוש הר\"מ לעיל אות י\"ב ה\"ק שחזקת השדה מוחזקת לשכונת קברות למה נלך אחר החזקה ולא נאמר שאפשר שאין כאן אלא קבר זה שרגלים לדבר האפשרי וילך ללא תכלית ולפיכך נעמיד על החזקה:"
            ],
            [
                "אליבא דכר\"ע מפרש. אבל לחכמים באחד שבא בשתי נגעים כו' כדתנן במ\"ד פ\"ה דנגעים:",
                "כדילפינן ליה מקרא בריש פ\"ב דכריתות. ועתוי\"ט:",
                "ולספור ז' נקיים וטעון ביאת מים חיים:",
                "אבל לא עם השלישית לקרבן כמפורש במ\"ב פ\"ב דזבים:",
                "כרבנן דזבים שם דלר\"א דוקא לרביעית:",
                "אונסו. כמו מאכל ומשתה והנך שבע דאמרינן שמרגילין זיבות טמא משנזקק לטומאה. והר\"מ כתב ובכלל זה אם הוכה על גביו או נפחד:",
                "כדתנן בזבים שם ופירש הר\"ב דהאי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא כו'. ונראה דס\"ל דהוי בכלל חולי שבז' דרכים ולהכי לא תני בח' דרכים. אבל ק\"ל דמאי וספקו וקריו ספק קרי הו\"ל למתני. ועתוי\"ט באריכות. ומסיק דפירוש דספקו הוא כשמצא על בגדו זיבה וקרי ואינו יודע אם בא הזיבה לבדו וסותר שבעה. או באו יחד ולא יסתור אלא יומו. ופירוש דקרי, הוא כמו שפירש הר\"ב. ואם כן אינם ענין אחד. ואין בי כח לישב לשון הר\"ב:",
                "והקשה הר\"ש דהא רבנן ור' אליעזר בקראי פליגי כו'. ולי נראה דאאונסו קאי. וטעמא דקרא קדריש. ועתוי\"ט:",
                "שרגלים. בסנהדרין דף ע\"ה פליגי בפירוש דקרא ואפילו הכי קאמר שרגלים לדבר להכריח סברתו שדורש המקרא. והר\"מ מפרש דקאי את\"ק וכלומר שרגלים לדבר שמת מחמת מכה זו דהא אמדוהו למיתה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שמואל. לכאורה נראה מדיליף ליה משמשון שנזירתו היה כנזירת שמשון דתנן במ\"ב פ\"ק. אבל הר\"מ כתב שמואל הרמתי נזיר עולם היה והאומר הריני כשמואל הרי זה נזיר עולם ונ\"ל משום דהלכה כרבנן דשבועות דף נ\"א דס\"ל דון מינה ואוקי באתרה. ולעיל תנן דאיכא בינייהו דשמשון ונזיר עולם. ועתוי\"ט:",
                "כדברי. כך דברי ר\"נ. רש\"י:",
                "בשמשון כו'. כדכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. רש\"י:",
                "אלא כו'. כלומר בשמואל ליכא לפרש מורה אלא של ב\"ו, דהכי כתיב קרא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה כו', שמשמעותו שיהיה לה' שמורא מלכות שמים יהיה עליו ולא מורא בשר ודם. והשיבו ר\"נ שא\"א שיהיה כן שהרי מצינו שכבר היה עליו מורא ב\"ו ולפי שנחלקו בו אם היה נזיר לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש אלא בסוף המסכתא. ועתוי\"ט:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}