File size: 38,305 Bytes

19163f9

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Tahorot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה טהרות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור. צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה והאוכלה טעון הערב שמש. וחייבים עליה על ביאת המקדש. ושורפין עליה את התרומה. והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים. שחיטתה ומליקתה מטהרת את טרפתה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אינן מטהרות. ר' יוסי אומר שחיטתה מטהרת אבל לא מליקתה: ",
            "הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות. רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפות. החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפים. ר' יוסי אומר אף ראשי אגפים וראש הזנב מצטרפים. שכן מניחים בפטומות: ",
            "נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה. וכחצי פרס לפסול את הגויה. ואין בה כזית בבית הבליעה. והאוכלה אין טעון הערב שמש ואין חייבין עליה על ביאת מקדש. אבל שורפין עליה את התרומה. והאוכל אבר מן החי ממנה. אינו סופג את הארבעים ואין שחיטתה מטהרתה. הכנפים והנוצה. מיטמאות ומטמאות. ומצטרפות החרטום והצפרנים. מיטמאין. ומטמאים ומצטרפין: ",
            "ובבהמה. העור והרוטב והקיפה. והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין. אבל לא טומאת נבלות. כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי. והיא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות. או עד שיתיז את ראשה. ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות: ",
            "האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה. מצטרפין זה עם זה. לטמא כקל שבשניהן. כיצד כחצי ביצה אוכל ראשון. וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה בזה. שני. כחצי ביצה אוכל שני. וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה. שלישי. כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני. שבללן זה בזה. ראשון. חלקן. זה שני וזה שני. נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר שלתרומה. פסלוהו. נפלו שניהן כאחד. עשאוהו שני: ",
            "כביצה אוכל שני. וכביצה אוכל שלישי. שבללן זה בזה. שני. חלקן. זה שלישי וזה שלישי. נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה. לא פסלוהו. נפלו שניהן כאחת עשאוהו שלישי. כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה. ראשון. חלקן. זה שני וזה שני. שאף השלישי שנגע בראשון נעשה שני. כשתי ביצים אוכל ראשון. כשתי ביצים אוכל שני שבללן זה בזה. ראשון. חלקן זה ראשון וזה ראשון. לשלשה או לארבעה. הרי אלו שני. כשתי ביצים אוכל שני ושתי ביצים אוכל שלישי שבללן זה בזה. שני. חלקן. זה שני וזה שני. לשלשה או לארבעה. הרי אלו שלישי: ",
            "מקרצות נושכות זו בזו. וככרים נושכין זה בזה. נטמאת אחת מהן בשרץ. כולן תחלה. פרשו. כלן תחלה. במשקין. כלן שניות. פרשו. כלן שניות. בידים כלן שלישיות. פרשו. כלן שלישיות: ",
            "מקרצת שהיתה תחלה והשיך לה אחרות. כלן תחלה. פרשו. היא תחלה. וכלן שניות. היתה שניה והשיך לה אחרות. כלן שניות. פרשו. היא שניה. וכולן שלישיות. היתה שלישית והשיך לה אחרות. היא שלישית וכולן טהורות. בין שפרשו בין שלא פרשו: ",
            "ככרות הקדש שבתוך גומותיהם. מים מקודשים. נטמאת אחת מהן בשרץ. כלן טמאות. בתרומה. מטמא שנים ופוסל אחד. אם יש ביניהם משקה טופח. אף בתרומה הכל טמא: "
        ],
        [
            "האשה שהיתה כובשת ירק בקדרה. ונגעה בעלה חוץ לקדרה במקום הנגוב. אף על פי שיש בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. נגעה במקום המשקה. אם יש בו כביצה. הכל טמא. אין בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. חזר לקדרה. הכל טמא. היתה מגע טמא מת. ונגעה בין במקום המשקה בין במקום הנגוב. אם יש בו כביצה. הכל טמא. אין בו כביצה. הוא טמא והכל טהור. היתה טבולת יום מנערת את הקדרה בידים מסואבות וראתה משקין על ידיה. ספק מן הקדרה נתזו. ספק שהקלח נגע בידיה. הירק פסול והקדרה טהורה: ",
            "רבי אליעזר אומר. האוכל אוכל ראשון. ראשון. אוכל שני. שני. אוכל שלישי. שלישי. רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון. ואוכל שני שני. שלישי. שני לקדש ולא שני לתרומה בחולין שנעשו לטהרת תרומה: ",
            "הראשון שבחולין. טמא ומטמא. השני. פוסל ולא מטמא. והשלישי נאכל בנזיד הדמע: ",
            "הראשון והשני שבתרומה. טמאים. ומטמאים. השלישי פוסל. ולא מטמא. והרביעי נאכל בנזיד הקדש: ",
            "הראשון. והשני. והשלישי. שבקדש. טמאין ומטמאין. הרביעי פוסל ולא מטמא. והחמישי. נאכל בנזיד הקדש: ",
            "השני שבחולין. מטמא משקה חולין. ופוסל לאוכלי תרומה. השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש. ופוסל לאוכלי קדש. שנעשו לטהרת הקדש. אבל אם נעשו לטהרת תרומה מטמא שנים. ופוסל אחד בקדש: ",
            "רבי אליעזר אומר שלשתן שוין. האחד שבקדש. ושבתרומה. ושבחולין. מטמא שנים ופוסל אחד בקדש. מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה. ופוסל את החולין. השני שבכלן. מטמא אחד ופוסל אחד בקדש. ומטמא משקה חולין. ופוסל לאוכלי תרומה. השלישי שבכולן. מטמא משקה קדש ופוסל לאוכלי קדש: ",
            "האוכל אוכל שני. לא יעשם בבית הבד. וחולין שנעשו על גב קדש. הרי אלו כחולין. רבי אליעזר בר רבי צדוק אומר הרי אלו כתרומה. לטמא שנים ולפסול אחד: "
        ],
        [
            "הרוטב והגריסים והחלב. בזמן שהן משקה טופח. הרי אלו תחלה. קרשו. הרי אלו שניים. חזרו ונמוחו. כביצה מכוון טהור. יותר מכביצה טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה. נטמאת בכביצה: ",
            "רבי מאיר אומר השמן תחלה לעולם. וחכמים אומרים אף הדבש. רבי שמעון שזורי אומר אף היין. וגוש של זיתים שנפל לתנור והוסק. כביצה מכוון טהור. יותר מכביצה טמא. שכיון שיצאת טפה הראשונה. נטמאת בכביצה. אם היו פרודין. אפילו הן סאה טהור: ",
            "טמא מת שסחט זיתים וענבים. כביצה מכוון. טהור. ובלבד שלא יגע במקום המשקה. יותר מכביצה. טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה. נטמאת בכביצה. אם היה זב או זבה. אפילו גרגר יחידי טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה. נטמאת במשא. זב שחלב את העז. החלב טמא. שכיון שיצאה טפה הראשונה נטמאת במשא ",
            "כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו. וכן כזית מן המת. וכזית מן הנבלה. וכעדשה מן השרץ. כזית פגול וכזית נותר. כזית חלב. הרי אלו טהורים. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא. הניחן בגשמים ונתפחו. טמאין. וחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא: ",
            "כל הטומאות כשעת מציאתן. אם טמאות טמאות. ואם טהורות טהורות. אם מכוסות מכוסות. אם מגולות מגולות. מחט שנמצאת מלאה חלודה. או שבורה. טהורה. שכל הטומאות כשעת מציאתן: ",
            "חרש שוטה וקטן שנמצאו במבוי שיש בו טומאה. הרי אלו בחזקת טהרה. וכל הפקח בחזקת טומאה. וכל שאין בו דעת להשאל. ספיקו טהור: ",
            "תינוק שנמצא בצד בית הקברות. והשושנים בידו. ואין השושנים אלא במקום הטומאה. טהור. שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. וכן חמור בין הקברות. כליו טהורין: ",
            "תינוק שנמצא בצד העיסה. והבצק בידו. רבי מאיר מטהר. וחכמים מטמאים. שדרך התינוק לטפח. בצק שיש בו נקירת תרנגולים ומשקין טמאין בתוך הבית. אם יש בין משקין לככרות. כדי שינגבו את פיהם בארץ. הרי אלו טהורין. ובפרה ובכלב. כדי שילחכו את לשונו. ושאר כל הבהמה כדי שיתנגב. רבי אליעזר בן יעקב מטהר בכלב. שהוא פיקח. שאין דרכו להניח את המזון ולילך למים: "
        ],
        [
            "הזורק טומאה ממקום למקום. ככר לבין המפתחות. מפתח לבין הככרות. טהור. רבי יהודה אומר ככר לבין המפתחות טמא. מפתח לבין הככרות. טהור: ",
            "השרץ בפי החולדה. ומהלכת על גבי ככרות של תרומה. ספק נגע. ספק לא נגע. ספיקו טהור: ",
            "השרץ בפי החולדה. והנבלה בפי הכלב. ועברו בין הטהורים. או שעברו טהורים ביניהן. ספיקן טהור. מפני שאין לטומאה מקום. היו מנקרין בהן על הארץ. ואמר הלכתי למקום הלז. ואיני יודע אם נגעתי. אם לא נגעתי. ספיקו טמא. מפני שיש לטומאה מקום: ",
            "כזית מן המת בפי העורב ספק האהיל על האדם ועל הכלים ברשות היחיד. ספק אדם טמא. ספק כלים טהור. הממלא בעשרה דליים ונמצא שרץ באחד מהן. הוא טמא. וכולן טהורין. המערה מכלי לכלי. ונמצא שרץ בתחתון. העליון טהור: ",
            "על ששה ספיקות שורפין את התרומה. על ספק בית הפרס ועל ספק עפר הבא מארץ העמים. על ספק בגדי עם הארץ ועל ספק כלים הנמצאין על ספק הרוקין הנמצאין על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן. שורפין את התרומה. ר' יוסי אומר אף על ספק מגען ברשות היחיד. וחכמים אומרים ברשות היחיד תולין. וברשות הרבים טהור: ",
            "שני רוקין אחד טמא ואחד טהור. תולין על מגען. ועל משאן ועל הסיטן ברשות היחיד. ועל מגען ברשות הרבים בזמן שהן לחין. ועל משאן בין לחין ובין יבשין. היה רוק יחידי ונגע בו. ונשאו והסיטו ברשות הרבים. שורפין עליו את התרומה. ואין צריך לומר ברשות היחיד: ",
            "אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובים למקוה. ספק טומאה צפה על פני המים. ספק משקין ליטמא. טמא. ולטמא טהור. ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר. טהור. ספק רשות הרבים. ספק דברי סופרים. ספק החולין ספק שרצים ספק נגעים ספק נזירות ספק בכורות וספק קרבנות: ",
            "ספק טומאה צפה על פני המים בין בכלים בין בקרקע. ר' שמעון אומר בכלים טמא ובקרקע טהור. ר' יהודה אומר. ספק ירידתו טמא. וספק עלייתו טהור. ר' יוסי אומר אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה. טהור: ",
            "ספק משקין ליטמא טמא. כיצד טמא שפשט את רגלו לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע. ספיקו טמא. היתה ככר טמאה בידו וזרקה לבין משקין טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא. ולטמא טהור. כיצד היתה מקל בידו ובראשה משקין טמאין. וזרקה לבין ככרות טהורין. ספק נגע ספק לא נגע. ספיקו טהור: ",
            "ר' יוסי אומר ספק משקין לאוכלים טמא. ולכלים טהור. כיצד שתי חביות אחת טמאה ואחת טהורה ועשה עיסה מאחת מהן. ספק מן הטמאה עשה. ספק מן הטהורה עשה. זה הוא ספק משקין לאוכלין טמא. ולכלים טהור: ",
            "ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור. ספק רשות הרבים טהור. ספק דברי סופרים. אכל אוכלים טמאים. שתה משקים טמאים. בא ראשו ורובו במים שאובין. או שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובים. ספיקו טהור. אבל דבר שהוא אב הטומאה. והוא מדברי סופרים. ספיקו טמא: ",
            "ספק החולין זו טהרת פרישות. ספק שרצים כשעת מציאתן. ספק נגעים. בתחלה טהור. עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה. ספקו טמא. ספק נזירות מותר. ספק בכורות. אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה. בין טמאה בין טהורה. שהמוציא מחבירו עליו הראיה: ",
            "ספק קרבנות האשה שיש עליה ספק חמש לידות. וספק חמש זיבות. מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים. ואין השאר עליה חובה: "
        ],
        [
            "השרץ והצפרדע ברשות הרבים. וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה ועצם מן המת. ועצם מן הנבלה. וגוש מארץ טהורה. וגוש מבית הפרס. גוש מארץ טהורה וגוש מארץ העמים. שני שבילין אחד טמא ואחד טהור. הלך באחד מהם. ואין ידוע באיזה מהן הלך. האהיל על אחד מהם. ואין ידוע על איזה מהן האהיל. הסיט את אחד מהם ואין ידוע איזה מהם הסיט. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרים: ",
            "אחד שאמר נגעתי בזה ואיני יודע אם הוא טמא. ואם הוא טהור. נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. ר' יוסי מטמא בכולן. ומטהר בשביל. שדרך בני אדם להלוך. ואין דרכם ליגע: ",
            "שני שבילים. אחד טמא. ואחד טהור. הלך באחד מהם. ועשה טהרות ונאכלו . הזה ושנה וטבל וטהר והלך בשני ועשה טהרות. הרי אלו טהורות. אם קיימות הראשונות. אלו ואלו תלויות. אם לא טהר בינתיים. הראשונות תלויות. והשניות ישרפו: ",
            "השרץ והצפרדע ברשות הרבים. נגע באחד מהם. ועשה טהרות ונאכלו. טבל נגע בשני. ועשה טהרות הרי אלו טהורות. אם קיימות הראשונות. אלו ואלו תלויות. אם לא טבל בינתים. הראשונות תלויות. והשניות ישרפו: ",
            "שני שבילין. אחד טמא ואחד טהור. הלך באחד מהן ועשה טהרות. ובא חבירו והלך בשני. ועשה טהרות. רבי יהודה אומר. אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. טהורין. ואם נשאלו שניהם כאחד. טמאים. רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים: ",
            "שני ככרים אחד טמא ואחד טהור. אכל את אחד מהם. ועשה טהרות. ובא חבירו ואכל את השני. ועשה טהרות. רבי יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. טהורין. ואם נשאלו שניהן כאחת טמאים. ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים: ",
            "מי שישב ברשות הרבים. ובא אחד ודרס על בגדיו. או שרקק ונגע ברוקו. על רוקו שורפים את התרומה ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. ישן ברשות הרבים ועמד. כליו טמאים מדרס דברי ר' מאיר. וחכמים מטהרין. נגע באחד בלילה. ואין ידוע אם חי אם מת. ובשחר עמד ומצאו מת ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאים. שכל הטומאות כשעת מציאתן: ",
            "שוטה אחת בעיר. או כנענית או כותית. כל הרוקים שבעיר טמאין. מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה. אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה. כליו טהורין. ואם לאו ישאלנה: ",
            "עד אומר נטמא. והוא אומר לא נטמאתי. טהור. שנים אומרים נטמאת. והוא אומר לא נטמאתי. ר' מאיר מטמא. וחכמים אומרים הוא נאמן על ידי עצמו. עד אומר נטמא. ושנים אומרים לא נטמא. בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים. טהור. שנים אומרים נטמא. ועד אומר לא נטמא. בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים. טמא. עד אומר נטמא. ועד אומר לא נטמא. אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא. ברשות היחיד. טמא. ברשות הרבים טהור. "
        ],
        [
            "מקום שהיה רשות היחיד ונעשה רשות הרבים. חזר ונעשה רשות היחיד. כשהוא רשות היחיד ספיקו טמא. כשהוא רשות הרבים. ספיקו טהור. המסוכן ברשות היחיד. והוציאוהו לרשות הרבים. והחזירוהו לרשות היחיד. כשהוא ברשות היחיד. ספיקו טמא. כשהוא ברשות הרבים ספיקו טהור. ר' שמעון אומר רשות הרבים מפסקת: ",
            "ארבע ספיקות ר' יהושע מטמא. וחכמים מטהרין. כיצד. הטמא עומד והטהור עובר. הטהור עומד והטמא עובר. הטומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים. טהרה ברשות היחיד וטומאה ברשות הרבים. ספק נגע ספק לא נגע. ספק האהיל ספק לא האהיל. ספק הסיט ספק לא הסיט. רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרין: ",
            "אילן שהוא עומד ברשות הרבים. והטומאה בתוכו. עלה לראשו. ספק נגע ספק לא נגע. ספיקו טמא. הכניס ידו לחור. שיש בו טומאה. ספק נגע ספק לא נגע. ספיקו טמא. חנות שהוא טמא ופתוח לרשות הרבים. ספק נכנס ספק לא נכנס ספיקו טהור. ספק נגע ספק לא נגע. ספקו טהור. שתי חנויות אחד טמא וא' טהור. נכנס לאחד מהם. ספק לטמא נכנס. ספק לטהור נכנס. ספיקו טמא: ",
            "כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספק ספיקות. ברשות היחיד טמא. ברשות הרבים טהור. כיצד נכנס למבוי והטומאה בחצר. ספק נכנס ספק לא נכנס. טומאה בבית. ספק נכנס ספק לא נכנס. ואפילו נכנס. ספק היתה שם ספק לא היתה שם. ואפילו היתה שם. ספק שיש בה כשיעור. ספק שאין בה כשיעור. ואפילו שיש בה. ספק טומאה ספק טהרה. ואפילו טומאה. ספק נגע ספק לא נגע. ספיקו טמא. ר' אלעזר אומר ספק ביאה טהור. ספק מגע טומאה. טמא: ",
            "נכנס לבקעה בימות הגשמים. וטומאה בשדה פלונית. ואמר הלכתי למקום הלז. ואיני יודע אם נכנסתי לאותו השדה. ואם לא נכנסתי. ר' אלעזר מטהר וחכמים מטמאין: ",
            "ספק רשות היחיד טמא. עד שיאמר לא נגעתי. ספק רשות הרבים טהור עד שיאמר נגעתי. איזו היא רשות הרבים. שבילי בית גלגול וכן כיוצא בהן. רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה. אמר ר' אלעזר לא הוזכרו שבילי בית גלגול אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך. השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגיתות. רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה: ",
            "הבקעה בימות החמה. רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה. ובימות הגשמים. רשות היחיד לכך ולכך: ",
            "בסילקי רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה. רבי יהודה אומר אם עומד הוא בפתח הזה ורואה את הנכנסין ואת היוצאין בפתח הלז. רשות היחיד לכך ולכך. ואם לאו רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה: ",
            "הפרן רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה. וכן הצדדין. רבי מאיר אומר הצדדין רשות היחיד לכך ולכך. ",
            "האסטוונית רשות היחיד לשבת. ורשות הרבים לטומאה. חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו. רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה: "
        ],
        [
            "הקדר שהניח את קדרותיו. וירד לשתות הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות. אמר ר' יוסי במה דברים אמורים במותרות. אבל באגודות. הכל טהור. המוסר מפתחו לעם הארץ. הבית טהור. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח: ",
            "המניח עם הארץ בתוך ביתו. ער ומצאו ער. ישן ומצאו ישן. ער ומצאו ישן. הבית טהור. ישן ומצאו ער. הבית טמא. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע: ",
            "המניח אומנים בתוך ביתו. הבית טמא. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין טמא. אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע: ",
            "אשת חבר שהניחה לאשת עם הארץ טוחנת בתוך ביתה. פסקה הרחים הבית טמא. לא פסקה הרחים. אין טמא אלא עד מקום שהיא יכולה לפשוט את ידה וליגע. היו שתים. בין כך ובין כך הבית טמא. שאחת טוחנת ואחת משמשת. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידן וליגע: ",
            "המניח עם הארץ בתוך ביתו לשמרו. בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין. האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחים טמאים. אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין. ואם אינו רואה לא את הנכנסין. ולא את היוצאין אפילו מובל אפילו כפות הכל טמא: ",
            "הגבאים שנכנסו לתוך הבית. הבית טמא. אם יש עמהן כנעני. נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו. הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים. ומה הן מטמאין האוכלים והמשקים וכלי חרס הפתוחין. אבל המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים. אם יש עמהן כנעני או אשה הכל טמא: ",
            "המניח את כליו בחלון של אודיארין. רבי אליעזר בן עזריה מטהר וחכמים אומרים עד שיתן לו את המפתח או חותם. או עד שיעשה סימן. המניח את כליו מגת זו לגת הבאה. כליו טהורין. ובישראל עד שיאמר בלבי היה לשמרם: ",
            "מי שהיה טהור. והסיע את לבו מלאכול. רבי יהודה מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו. וחכמים מטמאים. היו ידיו טהורות. והסיע את לבו מלאכול. אף על פי שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי. ידיו טמאות. שהידים עסקניות: ",
            "האשה שנכנסה להוציא פת לעני ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה. וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה. ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. אמר ר' אלעזר בן פילא וכי מפני מה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת: "
        ],
        [
            "הדר עם עם הארץ בחצר. ושכח כלים בחצר. אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל. או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין. ר' יהודה מטהר בתנור בזמן שהוא מוקף צמיד פתיל. רבי יוסי אומר אף התנור טמא עד שיעשה לו מחיצה גבוה עשרה טפחים: ",
            "המפקיד כלים אצל עם הארץ. טמאים טמא מת וטמאין מדרס. אם מכירו שהוא אוכל בתרומה. טהורין מטמא מת. אבל טמאין מדרס. ר' יוסי אומר אם מסר לו תיבה מלאה בגדים. בזמן שהיא רוצצת טמאין מדרס. אם אינה רוצצת טמאין מדף. אף על פי שהמפתח ביד הבעלים: ",
            "המאבד ביום ומצא ביום טהור. ביום ומצא בלילה. בלילה ומצא ביום. ביום ומצא ביום שלאחריו טמא. זה הכלל כל שיעבור עליו הלילה. או מקצתו. טמא. השוטח כלים ברשות הרבים טהורין. וברשות היחיד טמאין. ואם היה משמרן טהורים. נפלו והלך להביאן. טמאים. נפל דליו לתוך בורו של עם הארץ. והלך להביא במה יעלנו. טמא. מפני שהונח ברשות עם הארץ שעה אחת: ",
            "המניח את ביתו פתוח ומצאו פתוח. נעול ומצאו נעול. פתוח ומצאו נעול. טהור. נעול ומצאו פתוח. ר' מאיר מטמא. וחכמים מטהרין. שהיו גנבים ונמלכו והלכו להן: ",
            "אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו. הבית טהור. מפני שנכנסה שלא ברשות: ",
            "כלל אמרו בטהרות. כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מאוכל הכלב. וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם. טהור עד שייחדנו לאדם. כיצד גוזל שנפל לגת. וחשב עליו להעלותו לעכו\"ם. טמא. לכלב. טהור. רבי יוחנן בן נורי מטמא. חשב עליו חרש שוטה וקטן. טהור. אם העלהו. טמא. שיש להן מעשה. ואין להן מחשבה: ",
            "אחורי כלים שנטמאו במשקים. רבי אליעזר אומר מטמאין את המשקין. ואין פוסלין את האוכלין. רבי יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין. שמעון אחי עזריה אומר לא כך ולא כך אלא משקין שנטמאו באחורי הכלים מטמאין אחד ופוסלין אחד. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני: ",
            "עריבה שהיא קטפרס והבצק מלמעלן ומשקה טופח מלמטן. שלש חתיכות בכביצה. אינן מצטרפות. ושתים מצטרפות. רבי יוסי אומר אף שתים אינן מצטרפות אלא אם כן היו רוצצות משקה. ואם היה משקה עומד אפילו כעין החרדל מצטרף. רבי דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף: ",
            "מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי רבי יהושע. וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה. הנצוק והקטפרס ומשקה טופח. אינן חבור לא לטומאה ולא לטהרה. והאשבורן. חבור לטומאה ולטהרה: "
        ],
        [
            "זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן. אבל לא זיעת הקופה. כדברי בית שמאי. ר' שמעון אומר שיעור זיעה שלשה ימים. בית הלל אומרים משיתחברו שלשה זה לזה. ר' גמליאל אומר משתגמר מלאכתן. וחכמים אומרים כדבריו: ",
            "גמר מלמסוק. אבל עתיד ליקח. גמר מליקח אבל עתיד ללוות. אירעו אבל או משתה או אונס. אפילו זבים וזבות מהלכים עליהן טהורין. נפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגען. והמוחל היוצא מהן טהור: ",
            "נגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרין. נפלו עליהן משקין טמאין. המוחל היוצא מהן. ר' אליעזר מטהר. וחכמים מטמאין. אמר ר' שמעון לא נחלקו על המוחל היוצא מן הזיתים שהוא טהור. ועל מה נחלקו על היוצא מן הבור. שר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין: ",
            "הגומר את זיתיו. ושייר קופה אחת יתננה לעני הכהן דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר יוליך את המפתח מיד. ר' שמעון אומר מעת לעת: ",
            "המניח זיתים בכותש שימתונו שיהו נוחין לכתוש הרי אלו מוכשרים. שימתונו שימלחם. בית שמאי אומרים מוכשרים. ובית הלל אומרים אינן מוכשרים. הפוצע זיתים בידים טמאות. טימאן: ",
            "המניח זיתיו בגג לגרגרם. אפילו הן רום אמה אינן מוכשרים. נתנן בבית שילקו ועתיד להעלותם לגג. נתנן בגג שילקו או שיפתחם. הרי אלו מוכשרין. נתנן בבית עד שישמר את גגו. או עד שיוליכם למקום אחר. אינן מוכשרין: ",
            "רצה ליטול מהן בד אחד. או שני בדין. בית שמאי אומרים קוצה בטומאה. ומחפה בטהרה. בית הלל אומרים אף מחפה בטומאה. רבי יוסי אומר חופר בקרדומות של מתכת. ומוליך לבית הבד בטומאה: ",
            "השרץ שנמצא ברחים. אין טמא אלא מקום מגעו. אם היה משקה מהלך. הכל טמא. נמצא על גבי העלים. ישאלו הבדדים לומר לא נגענו. אם היה נוגע באום. אפילו בשערה טמא: ",
            "נמצא על גבי פרודים והוא נוגע בכביצה טמא. פרודים על גבי פרודים. אף על פי שהוא נוגע בכביצה. אין טמא אלא מקום מגעו. נמצא בין כותל לזיתים. טהור. נמצא בגג. המעטן טהור. נמצא במעטן. הגג טמא. נמצא שרוף על הזיתים. וכן מטלית מהוהא. טהורה. שכל הטומאות כשעת מציאתן: "
        ],
        [
            "הנועל בית הבד מפני הבדדין. והיו לשם כלים טמאין מדרס. רבי מאיר אומר בית הבד טמא. רבי יהודה אומר בית הבד טהור. ר' שמעון אומר אם טהורין להן. בית הבד טמא. ואם טמאין להן בית הבד טהור. אמר ר' יוסי וכי מפני מה טמאות אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהיסט: ",
            "הבדדין שהיו נכנסין ויוצאין. ומשקין טמאין בתוך בית הבד. אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהם בארץ. הרי אלו טהורין. הבדדין והבוצרין שנמצאת טומא' לפניה' נאמנין לומר לא נגענו. וכן התינוקות שביניהם יוצאים חוץ לפתח בית הבד. ופונים לאחורי הגדר. והן טהורין. עד כמה ירחיקו ויהיו טהורין עד כדי שיהא רואן: ",
            "הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן לרשות המערה דיו. דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו. ר' שמעון אומר אם טהורין להן צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו. אם טמאים להן אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו: ",
            "הנותן מן הסלים ומן המשטיח של אדמה. בית שמאי אומרים נותן בידים טהורות. ואם נתן בידים טמאות. טמאן. בית הלל אומרים נותן בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה מן העבט ומן המשטיח של עלים. הכל שוים שהוא נותן בידים טהורות. ואם נתן בידים טמאות. טמאן: ",
            "האוכל מן הסלים. ומן המשטיח של אדמה. אף על פי שמבוקעות ומנטפות לגת. הרי הגת טהורה. מן העבט ומן המשטיח של עלים. ונפל ממנו גרגר יחידי. אם יש לו חותם. טהור. אם אין לו חותם טמא. נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום המופנה. כביצה מכוון טהור. יותר מכביצה טמא. שכיון שיצאת טיפה הראשונה. נטמאת בכביצה: ",
            "מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור. ונתזה צינורא מפיו. ספק הגיעה לבור ספק לא הגיעה. ספקו טהור: ",
            "הזולף את הבור. נמצא שרץ בראשונה. כולן טמאות. באחרונה היא טמאה וכולן טהורות. אימתי בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת. אבל אם היה זולף במחץ. נמצא שרץ באחת מהן. היא טמאה בלבד. אימתי בזמן שהוא בודק. ולא מכסה. או מכסה ולא בודק. היה בודק ומכסה ונמצא שרץ בחבית הכל טמא. בבור הכל טמא. במחץ הכל טמא: ",
            "בין העגולים לזגין. רשות הרבים. כרם שלפני הבוצרים. רשות היחיד. של אחר הבוצרים. רשות הרבים. אימתי בזמן שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו. כלי בית הבד ושל גת. העקל בזמן שהן של עץ מנגבן והן טהורין. בזמן שהן של גמי מיישנן כל שנים עשר חודש או חולטן בחמים. ר' יוסי אומר אם נתנן בשבולת הנהר דיו: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}