json/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/Hebrew/Likut Sifrei Stam Part 1.json

{
    "language": "he",
    "title": "Keset HaSofer",
    "versionSource": "ליקוט ספרי סת\"ם חלק א",
    "versionTitle": "Likut Sifrei Stam Part 1",
    "status": "locked",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "קסת הסופר",
    "categories": [
        "Halakhah",
        "Acharonim"
    ],
    "text": [
        [
            "תניא אמר ר' מאיר כשבאתי אצל ר' ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר (פ' סופר) אני אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מיתר אות אחת נמצא מחריב את כל העולם כולו (עירובין דף י\"ג) מכאן יראה הסופר איך הוא צריך להיות ירא את ה' מאוד. שאם עשה איזה קלקול או שלא עשה איזה תיקון כפי הראוי מפסיד את נשמתו כי הוא גוזל את הרבים וגם מחטיאם ששרויים בלא מצות עשה ומברכים בכל יום ברכות לבטלה. ועליו הכתוב אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ונאמר ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. על כן הוא מן הראוי למי שיש כח בידו. למנות סופרים מהוגנים. אנשי אמת. שונאי בצע. בעלי תורה. יראי אלהים וחרידים על דברו. בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך כמו שממונים שוחטים ובודקים. וכל מי שכותב ס\"ת. תפילין ומזוזות. טובים וכשרים כפי כל יכולתו. שכרו כפול ומכופל וניצול מדינה של גיהנם (בדיני כתיבת תפילין מהר\"א מזונשהיים ובלבוש):",
            "ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו. כתבן נכרי או מוסר (עי' חה\"מ סי' שפ'ח) או אשה או חרש או שוטה או קטן פסולי' ויגנזו שנא' וקשרתם וכתבתם ודרשינן כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה (שאינו מוזהר עלי' או שאינו מאמין בה) אינו בכתיבה. וכיון דילפ' לה מקרא בעינן שיהי' דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות לאחר שהוא בן י\"ג שנה (מג\"א וע' נוב\"ת סי' א' ושו\"ת כתר כהונה סי' א') אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיעברו עליו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס לאחר שעברו עליו כ' שנה:",
            "כל שפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן (ע\"ל סי' כ\"א סעיף ב') וצריכין לזרז את הסופרים ולענשם שלא לעשות שום תיקון ע\"י אשה או קטן:",
            "ספר תורה שכתבו ממזר יש פוסלין:",
            "ס\"ת שנמצא ביד מין ואין ידוע מי כתבו יגנז. נמצא ביד עכו\"ם יש מכשירין ויש דג\"כ יגנז. אלא אם הוחזקו שבזזו עכו\"ם ספרי ישראל תולין שהוא מישראל וכשר. וה\"ה במקומות שאין העכו\"ם יודעים לכתוב אמרינן מסתמא בזזו אותן. נמצאו תפילין בידי עכו\"ם כשרים.",
            "אין לוקחין ס\"ת תו\"מ מן העכו\"ם ביותר מכדי דמיהן כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהן חייבים לקנותן (אפי' במקום שצריכין גניזה) ואם העכו\"ם רוצה הרבה צריך לעסוק לדבר עמו בדברי רצוי אולי ישתוה עמו בכדי דמיו. ואם אח\"כ עומד בדעתו. אז מניחן בידו (ט\"ז) ואין לבקש מן העכו\"ם שיתנם לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישלוכם למקום אבוד:"
        ],
        [
            "כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשינן מיני' שאין כותבין ס\"ת תפילין ומזוזות אלא על עורות מבהמה חיה ועוף הטהורים (וכן השערות והגידין אינן כשרות אלא ממינים אלו) שהן מותרין לפיך ואפי' הן מנבלות וטרפות ואפי' מנחורות ועקורות כשרות דלא בעינן אלא ממין המותר לפיך לאפוקי בהמה חיה ועוף הטמאים ועל עור הדג אפי' הוא טהור אין כותבין עליו מפני הזוהמא שאינה פוסקת בעבודה עור השליל מקרי עור לענין זה וכותבין עליו ס\"ת תו\"מ והוא המובחר ואח\"כ עור העוף ואח\"כ עור החיה ואח\"כ עור בהמה ואח\"כ עור נבלה:",
            "צריך שיהיו העורות מעובדין לשמה דהיינו שכשמניח אותן לתוך הסיד שהוא תחלת העיבוד יאמר עורות אלו אני מעבד לשם ס\"ת (ע\"ל סעי' ד') ולשם זה אני אשים אותם. לתוך הסיד. וישים אותם מיד לתוך הסיד. וכיון שהתחלת העיבוד הוא לשמה אזי גם המלאכות האחרות כמו חלקותן וגרידתן כולן בתר התחלת העיבוד גרירין. ומ\"מ נכון שגם בכל מלאכה ממלאכות האחרות יאמר כן שהוא עושה לשמה (בני יונה) וכן בתחלה כשנותן את העורות לתוך המים שיתרככו ויוכשרו לעיבוד יאמר ג\"כ שהוא נותן אותם לשמה. אבל בדיעבד כל זאת אינו מעכב כיון שתחלת העיבוד נעשה לשמה. אבל אם תחלת העיבוד (דהיינו הנתינה לתוך הסיד) לא נעשה לשמה אעפ\"י שגמר העיבוד נעשה לשמה אין להתיר (מלאכת שמים בשם קצת פוסקים ודלא כט\"ז):",
            "י\"א דצריך דוקא להוציא בשפתיו שהוא מעבד לשמה וכן נכון לעשות לכתחלה כי אין הקדושה חלה במחשבה אלא בדיבור שהדיבור עושה רשום גדול (בר\"י בשם הרדב\"ז) אבל בדיעבד יש לסמוך על הפוסקים דגם במחשבה סגי:",
            "ס\"ת. תפילין. ומזוזות. חלוקות בקדושתן. קדושת ס\"ת גדולה מקדושת תפילין. וקדושת תפילין גדולה מקדושת מזוזה. ולשמה דקדושה קלה לא חשיב לשמה לקדושה חמורה. כגון קלף המעובד לשם תפילין אינו כשר לכתוב עליו ס\"ת. אבל לענין מצוה קלה דהיינו לכתוב עליו מזוזה י\"א דשפיר חשיב לשמה. דלשמה דקדושה חמורה עולה גם לשמה דקדושה קלה. אבל יש לפקפק בזה ולומר דכל קדושה צריכה דוקא לשמה ממש. ועוד יש מפקפקים בזה משום חששא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. וגם ע\"י תנאי יש מפקפקים. לכן המובחר הוא לעבד את העורות בפרטית לשם קדושתן. את אשר לס\"ת לשם קדושת ס\"ת. ואשר לתפילין לתפילין. ואשר למזוזות למזוזות. אך אם אי אפשר לו לעשות כן. אזי בשעת הדחק יש לסמוך על האומרים דסגי כשאומר בתחלת העיבוד לשם קדושת ס\"ת ולשם תפילין ולשם מזוזה ולשם עור לבתים. או שאומר בדרך תנאי עורות אלו אני מעבד לשם קדושת ס\"ת ואני מתנה שאם ארצה לשנות לתפילין או למזוזה או לבתים יהי' הרשות בידי (ע' חקירה א' אות ל\"ח) (וע\"ל סימן כ\"ה ס\"א וס\"ב):",
            "נכון לדקדק בקדושת העיבוד לשמה כל מקום שאפשר למצוא ע\"י ישראל ולא ע\"י נכרי. ואעפ\"י שהישראל אינו מעבדו ביופי כמו הנכרי (בני יונה) כדי לחוש לדעת הרמב\"ם וסיעתי' שפוסלין אם עיבדן עכו\"ם אפי' ישראל עומד על גבו ואומר לו עבוד לשמה משום דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד. אבל במקום שאין עבדן ישראל שכיח יש לסמוך על הפוסקים שמכשירין אם ישראל עומד ע\"ג ואומר לו עבוד לי עורות אלו לכתוב עליהם ס\"ת וכו' ואמרי' דנכרי מסתמא אדעתא דישראל קעביד. ודוקא אם מצוה כן לעכו\"ם בפיו והוא שומע אבל מחשבת ישראל לא מהני לעכו\"ם. וגם צריך להיות סמוך ברגע שהוא נותן את העורות לתוך הסיד ולא מהני מה שאומר לו קודם לכן (נוב\"ת סי' קע\"ה) ואם יש להעכו\"ם פועלי' ג\"כ עכו\"ם אזי צריכין גם הפועלים ההם לעמוד שם כשהוא מצוה לעבדן לשמה (בני\"ו ומלא\"ש) מיהו אם אפשר יסייע לו הישראל קצת בתחלת העיבוד כשנותנו לתוך הסיד ויאמר שהוא עושה לשם ס\"ת וכו'. וכן נוהגין. ומה טוב אם יוכל הישראל לסייעו קצת בכל העבודות דהיינו במתיחתן וגרידתן וסחיטת המים וכדומה. ובדיעבד אפי' לא סייעו כלל כשר אם צוה לו מתחלה (אבל אם תחלת העיבוד לא היה לשמה גם בישראל לא מהני עוד לעשותו לשמה כמ\"ש בסעיף ב'):",
            "כשמעבדין ע\"י עכו\"ם יסמן העורות בנקבים במרצע כעין אותיות ולא חיישינן אח\"כ שמא החליפם וזייף את הסימנים משום דמירתת פן יכיר הישראל בטביעת עין שיש לו בסימנים או מפני שאלו הנקבים נעשו מחדש. ויש מי שאומר שלא יסמן במרצע אלא יחרוץ אותיות על הראש מבפנים (ברוך שאמר) עוד צריכין להשגיח מאוד לאחר העיבוד כי לפעמים העכו\"ם מניח מטליתים על הנקבי' שהיו בעור ומטליתים אלו מסתמ' מעור שלא נעבד לשמה (ואולי גם מטמאים) ובקושי הם ניכרים לאחר העיבוד כ\"א נגד השמש (מחה\"ש סי' ל\"ב ס\"ק י\"א):",
            "צריך שיהיו מעובדים בעפצא או בסיד וכיוצא בו מדברים שמכוצים את העור ומחזיקין אותו. וצריך ליזהר שיניח את העור בסיד עד שיפלו השערות מעצמן לא ע\"י גרידה ואם מוציאו קודם לכן לא יכתוב עליו משום דהוי דיפתרא (ברוך שאמר):",
            "שלש עורות הן. גויל וקלף ודוכסוסטות. כיצד העור שלם לאחר עיבודו נקרא גויל. ובימים הקדמונים היו נוהגין שלאחר שהעבירו את השערות מן העור קודם עיבודו היו חולקין אותו בעוביו לשנים והיו לשני עורות. אחד דק והוא שממול השערות ונקרא קלף. ואחד עב והוא שממול הבשר ונקרא דוכסוסטות. הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ס\"ת על הגויל במקום השערות ותפילין על הקלף במקום הבשר ומזוזה על דוכסוסטות במקום השערות. ואעפ\"י שכך היא הל\"מ אם כתב ס\"ת על הקלף כשרה ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטות וכן אם כתב מזוזה על הקלף או על הגויל כשרה לא נאמר דוכסוסטות אלא למצוה:",
            "קלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם בצד הבשר. כי מה שמגרדין קליפתו העליונה שבמקום השערות אינו אלא כדי מה שצריכין לתקנו ולהחליקו ואפי' אם היו חולקין את העור לשנים היו צריכין לגרד ממנו כך ומצד הבשר גורדים הרבה עד שלא נשאר אלא הקלף. וקלף זה מובחר גם מגויל וכותבים עליו לכתחלה ס\"ת ואין כותבין בזמנינו על הגויל. וכשר גם למזוזה. אמנם צריכים ליזהר לגרוד היטב מצד הבשר שלא ישאר שם שום קליפה דקה במקום הכתיבה. דקליפה זו היא דוכסוסטות ואם כתב עליו אפי' רק אות אחת בין בס\"ת בין בתפילין בין במזוזה פסול. והסימן הוא מה שיכול לקלוף ולהפריש במחט אפי' קליפה כחוט השערה זהו דוכסוסטות (כ\"כ בס' נטיעה של שמחה ובס' מעון אריות):",
            "אם שינה וכתב על קלף זה במקום השערות. תפילין ס\"ת או מזוזה פסולים (ע' ביאורי הגרא\"וו):",
            "כתב מקצת ס\"ת על הגויל ומקצתו על הקלף פסול לפי שהוא כמו שני ספרים. אבל אם עשה חציו גויל וחציו צבאים פי’ עור צבי או של שאר חיה אעפ\"י שאינו מצוה מן המובחר כשר:",
            "מה שנהגו קצת סופרים שאחר עיבוד הקלף בסיד מושחין אותו בצבע לבן שקורין לאג וע\"י זה הוא חולק ובהיר בלבנותו מאוד יש מי שמכשיר ויש מי שפוסל משום דחייץ בין הכתב לקלף ונכון להחמיר:"
        ],
        [
            "הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס\"ת תו\"מ אלא בדיו. ולכתחלה טוב לעשותה בענין זה מקבצים עשן של שמנים או של זפת או של שעוה וכיוצא בהם (בל\"א פלאמרוס או קיהנרוס) וגובלין אותו בשרף אילן (גומי) ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותם וקודם הכתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהי' נמחק. וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו סתו\"מ ואם כתב שלשתן במי עפצים וקנקנתום (קופפער וואססר) שהוא עומד ואינו נמחק כשרים וכן נוהגים עתה לעשות את הדיו אפי' לכתחלה ממי עפצים וקומום (גומי) וקנקנתום רק צריכין להשגיח שתהא שחורה בתכלית השחור. א\"כ מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כותבי' בדיו למעט שאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק וכיוצא בהם ואם כתב אפי' אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולים. וכן אסור לכתוב שום שם מתנ\"ך שלא בדיו וי\"א דלא בעינן דיו רק בס\"ת:",
            "אפי' כתב מתחלה בדיו שחור ואחר זמן נתקלקל הדיו ונעשה אדום נמי פסול (בני יונה ופרמ\"ג סי' ל\"ב א\"א ס\"ק ל\"ט) וצריך להשגיח על זה במאוד כי שכיח טובא: ",
            "דיו אין צריכין לעשות אותה לשמה (באר עשק) ואם נעשה מסתם יינם מצד הדין אין בו איסור אך מ\"מ לדבר שבקדושה וכתיבת כמה שמות נכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו (דב\"ש סי' קס\"ב וסי' קס\"ד):",
            "אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר את הזהב וישאר כתב התחתון וכשר (או\"ח סי' ל\"ב ס\"ג וע' מ\"ש אי\"ה לקמן סי' ח' ס\"ק י\"ג) אפי' בתפילין ומזוזות (פרמ\"ג) אבל אם זרק את הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר את הזהב משום דהוי כמוחק את השם:",
            "הלכה למשה מסיני שס\"ת ומזוזה צריכין שרטוט ואם כתבם בלא שרטוט פסולין. וצריכין לשרטט בדבר שהוא חורץ ועושה שריטה (שזהו לשון שרטוט מלשון שריטה) ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע. ויש לדקדק לשרטט לשמה. אם כתב איזה טעות וגרד שם איזה תיבות ונמחק השרטוט ישרטט מחדש אותו המקום (בני\"ו) וכן אם תולה תיבה או תיבות בס\"ת ביני שיטי צריך לשרטט שם (מלא\"ש כלל כ\"ה ס\"ו) ובתפילין אינו צריך לשרטט כ\"א שיטה העליונה וי\"א שצריך למעלה ולמטה ומב' צדדים אעפ\"י שיודע לכתוב בלא שרטוט. ואם אינו יודע לישר השיטות בלא שרטוט ישרטט כל השורות:",
            "הקולמס אעפ\"י שלאחר שעשה בה מלאכתה אינה ניכרת כלל בכתב. מ\"מ צריכין לדקדק שתהא קולמס נאה. יש אומרים שיש לכתוב בקולמס של קנה ולא בנוצה ואין נוהגין כן אלא כותבין בנוצה ואפי' בקולמס של ברזל. ויש להסתפק אם מותרין לכתוב בנוצה של עוף טמא (דב\"ש סוף סי' קס\"ד):",
            "צריך שיכתוב אותן בימין ואם כתבן בשמאל פסולין. ואם אין לו רק תפילין שנכתבו בשמאל ואי אפשר לו למצוא אחרים הכתובים בימין יניח אלו בלא ברכה (ב\"ש אהע\"ז סי' קכ\"ד סק\"ד) ואיטר יד שמאל דידי' הוי ימין. ואם כתב בימין דעלמא פסולין ואם הוא שולט בשתי ידיו יכתוב בימין ואם כתב בשמאל כשרים (מג\"א) ואם כותב בימין ושאר מלאכתו עושה בשמאל או שכותב בשמאל ושאר מלאכתו עושה בימין אין לקבלו לסופר ובדיעבד אם כתב כשר כמו שולט בשתי ידיו (פרמ\"ג) מעשה היה באחד שהיה גדם ותפס את הקולמס בשפתיו וכתב ופסלו אפי' באם אי אפשר למצוא אחרים מפני שאין דרך כתיבה כלל בפה (הרמ\"ע סי' ל\"ח):"
        ],
        [
            "ס\"ת תפילין ומזוזות צריכין לכתוב אותן בכוונה גדולה לשמה. וצריך שיאמר כן בפיו קודם שהוא מתחיל לכתוב. דהיינו קודם שמתחיל ס\"ת צריך שיאמר ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לו לכל הספר (מלבד השמות הקדושות שהוא צריך לחזור ולקדשן כדלקמן סי' י') וכן בתפילין ומזוזות יאמר לשם קדושת תפילין או מזוזה. ואם לא הוציא כן בשפתיו אלא שחשב כן בלבו יש פוסלין אפי' בדיעב' ויש מכשירין בדיעבד וכן נראה עיקר:",
            "כשבא לנמנם לא יכתוב אז משום דאינו כותב אז בכוונה (או\"ח סי' ל\"ב סי' י\"ט) וכן אם שתה ממשקה המשכרת לא יכתוב אז משום דאינו יכול לכוין כראוי (מלא\"ש סוף כלל כ\"ה):",
            "כל אות ואות צריך להיות כלו נכתב לשמה שאפי' אם רק מיעוטו נכתב שלא לשמה ורובו לשמה פסול (מהרד\"ך בית א' חדר א') ומכ\"ש אם מקצתו נעשה שלא ע\"י כתיבה כלל כגון שנפלה טפה דיו ועשה ממנה איזה אות שהוא פסול (עיין חקירה ב') (כנה\"ג ופר\"ח באהע\"ז סי' קכ\"ה) ואפי' אם אח\"כ יעבור בקולמס על כל האות לשמה לא מהני דכתב העליון לא מהני (ע' גו\"ר כלל ב' סי' י\"א):",
            "קודם שיתחיל לכתוב טוב שינסה את הקולמס שלא יהי' עלי' דיו יותר מדאי ויקלקל:",
            "כשכותב ס\"ת צריך שיהי' לפניו ספר אחר מוגה היטב שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב. לכן יזהר כל סופר שיהי' לו חומש מוגה היטב ע\"י בעל מגיה מומחה שיעתיק ממנו. ומ\"מ אינו צריך לראות כל תיבה בפני עצמה מתוך ההעתק אלא כדרך המעתיקים לוקחים שנים ושלשה תיבות בבת אחת או יותר כפי הרגלו בתורה (בני יונה) ואם כתב שלא מן הכתב יש אוסרין לקרות בו שלא בשעת הדחק (הר\"ן בשם ירושלמי) וי\"א דבדיעבד לא פסל (הר\"ר מנוח):",
            "אעפ\"י שהוא כותב מתוך הכתב צריך ג\"כ שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתוב כדי שלא יטעה (רש\"י ותוס' במנחות דף ל') וגם כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפיו נמשכת על האותיות (ב\"ח) רק דברי פורעניות אינו צריך לקרו' בפיו (תוס' ומרדכי):",
            "וידקדק בחסרות ויתרות שאם כתב המלא חסר או החסר מלא פסל. ותיבה שהיא קרי וכתיב כגון הא דכתי' ישגלנה וקרינין ישכבנה. כתיב ובעפולים וקרינין ובטחורים. וכיוצא בהן צריך לכתוב כפי הכתיב ואם שינה וכתב כפי הקרי פסל:",
            "תפילין ומזוזות אם שגורות הפרשיות בפיו מותר לכתוב שלא מן הכתב רק שיקרא כל תיבה בפיו:",
            "אפי' מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרות שאם אינו יודע לקרות אעפ\"י שיודע לכתוב את האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגיש:",
            "מותר ליטול דיו מן האות הכתוב כשהוא צריך לדיו לצורך הכתיבה או אפי' לזרקה לאיבוד אם הוא צריך כדי שתיבש מהר ויוכל לגלול את הספר אבל לכתוב בו דבר חול אסור (ש\"ך) ומן השם אסור ליקח דיו אפי' אם רוצה לכתוב בה שם אחר. אך אם יש בו דיו יותר מן הראוי אז יש להקל ואפי' לאבדו משום דמתחלתו לא נתקדש אלא מה שצריך לו ומותרו מקלקל לי' (בני יונה) (וע\"ל סי' י' סע\"י):",
            "כותבי ספרים תפילין ומזוזות שבאו להניח את היריעה כדי שתתיבש לא יהפכו הכתב למטה אעפ\"י שהוא מתכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב מ\"מ דרך בזיון הוא אלא יהי' פני הכתב למעלה ויפרוש עלי' בגד או כופלה (רמב\"ם) והיכי דלא אפשר יהפוך את הכתב דאי לא אפיך איכא בזיון טפי (ט\"ז):"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Siman",
        "Seif"
    ]
}