3c63c02b1704411945be6b4d9571f5e9e8eb2cf6f8889a31adc058d389449f3e

json/Halakhah/Acharonim/Chafetz Chaim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,500 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Chafetz Chaim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "חפץ חיים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Preface": [],
+        "Introduction to the Laws of the Prohibition of Lashon Hara and Rechilut": {
+            "Opening Comments": [],
+            "Negative Commandments": [],
+            "Positive Commandments": [],
+            "Curses": [
+                "And now we shall clarify, with the aid of HASHEM, that which we knew above in the beginning of the introduction—specifically, how many curses he accepts upon himself, whomever doesn’t guard himself from this evil trait [of Lashon Hara]. Other than all the negative and positive commandments [enumerated] above, he transgresses (A) over (Debharim"
+            ]
+        },
+        "Part One, The Prohibition Against Lashon Hara": {
+            "Principle 1": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 2": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 3": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 4": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 5": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 6": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 7": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 8": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 9": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 10": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            }
+        },
+        "Part Two, The Prohibition Against Rechilut": {
+            "Principle 1": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 2": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 3": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 4": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 5": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 6": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 7": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 8": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            },
+            "Principle 9": {
+                "Opening Comments": [],
+                "": []
+            }
+        },
+        "Illustrations": {
+            "Illustration 1": [],
+            "Illustration 2": [],
+            "Illustration 3": [],
+            "Illustration 4": [],
+            "Illustration 5": [],
+            "Illustration 6": [],
+            "Illustration 7": [],
+            "Illustration 8": [],
+            "Illustration 9": [],
+            "Illustration 10": [],
+            "Illustration 11": []
+        },
+        "Responsa of the Chavot Yair": [],
+        "Responsa of the Maharik": [],
+        "Responsa of the Maharik Siman 129": [],
+        "Aliyot d'Rabeinu Yonah, from the Shitah Mekubetzet": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "חפץ חיים",
+        "enTitle": "Chafetz Chaim",
+        "key": "Chafetz Chaim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Preface"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פתיחה להלכות לשון הרע ורכילות",
+                "enTitle": "Introduction to the Laws of the Prohibition of Lashon Hara and Rechilut",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Opening Comments"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לאוין",
+                        "enTitle": "Negative Commandments"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עשיין",
+                        "enTitle": "Positive Commandments"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ארורין",
+                        "enTitle": "Curses"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע",
+                "enTitle": "Part One, The Prohibition Against Lashon Hara",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "כלל א",
+                        "enTitle": "Principle 1",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ב",
+                        "enTitle": "Principle 2",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ג",
+                        "enTitle": "Principle 3",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ד",
+                        "enTitle": "Principle 4",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ה",
+                        "enTitle": "Principle 5",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ו",
+                        "enTitle": "Principle 6",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ז",
+                        "enTitle": "Principle 7",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ח",
+                        "enTitle": "Principle 8",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ט",
+                        "enTitle": "Principle 9",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל י",
+                        "enTitle": "Principle 10",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק שני: הלכות איסורי רכילות",
+                "enTitle": "Part Two, The Prohibition Against Rechilut",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "כלל א",
+                        "enTitle": "Principle 1",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ב",
+                        "enTitle": "Principle 2",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ג",
+                        "enTitle": "Principle 3",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ד",
+                        "enTitle": "Principle 4",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ה",
+                        "enTitle": "Principle 5",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ו",
+                        "enTitle": "Principle 6",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ז",
+                        "enTitle": "Principle 7",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ח",
+                        "enTitle": "Principle 8",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כלל ט",
+                        "enTitle": "Principle 9",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "הערות מקדימות",
+                                "enTitle": "Opening Comments"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "",
+                                "enTitle": ""
+                            }
+                        ]
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ציורים",
+                "enTitle": "Illustrations",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ציור א",
+                        "enTitle": "Illustration 1"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ב",
+                        "enTitle": "Illustration 2"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ג",
+                        "enTitle": "Illustration 3"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ד",
+                        "enTitle": "Illustration 4"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ה",
+                        "enTitle": "Illustration 5"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ו",
+                        "enTitle": "Illustration 6"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ז",
+                        "enTitle": "Illustration 7"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ח",
+                        "enTitle": "Illustration 8"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור ט",
+                        "enTitle": "Illustration 9"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור י",
+                        "enTitle": "Illustration 10"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציור יא",
+                        "enTitle": "Illustration 11"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובת חות יאיר",
+                "enTitle": "Responsa of the Chavot Yair"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובת מהרי\"ק",
+                "enTitle": "Responsa of the Maharik"
+            },
+            {
+                "heTitle": "תשובת מהרי\"ק סי' קכ\"ט",
+                "enTitle": "Responsa of the Maharik Siman 129"
+            },
+            {
+                "heTitle": "עליות רבינו יונה משיטה מקובצת",
+                "enTitle": "Aliyot d'Rabeinu Yonah, from the Shitah Mekubetzet"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Ein HaTekhelet/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ein HaTekhelet",
+    "versionSource": "http://www.torontotorah.com",
+    "versionTitle": "YU Torah miTzion Beit Midrash",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עין התכלת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One of them said from in hiding [i.e. anonymously] that he  cannot put the techelet on his tallit because he is unsure about the hue of the techelet: is it red, or black, or green.  And according to his opinion it should be a shade of red. And he said that he has already written a special pamphlet  here he has treated the matter at length and has not come to a conclusion.",
+            "But we, Israel, the children of Avraham, Yitzchak, and Yaakov have a received tradition, as is known, that the Oral Torah includes not only the Talmud and the other works of our Sages which have already been written or printed. Rather, every explanation and virtuous practice which the people of Israel inherit from their parents or teachers, as long as it does not oppose the holy Torah, is considered part of the Oral Torah and our accepted traditions, and we are bound in it by the prohibition of “Do not stray.” (Devarim 28:14) [Examples] of this type [of tradition] are calling the letter shaped א “alef” and the letter shaped ב “bet” and so too all the letters, and the fact that lo means negation and that hen means affirmation, and that seven days after the [accepted] beginning of the week is considered to be Shabbat and sanctified as such. About all of these and the many things similar to them, the knowledge of which cannot emerge from books and are known only through tradition from our ancestors and teachers, we say that they are received from Moshe at Sinai through direct transmission. So, too, the explanation of the hue of techelet is known and clear to every child of Israel who attends school. When he learns in the Torah of Moshe the word “techelet” his teacher explains to him (blue wool), and the knowledge received from his teacher is acceptable knowledge. And so, we have a clear received tradition about the hue of the color techelet. And why should we involve ourselves with academic analyses which can neither help nor hurt? Even if a wise and brilliant person would come and enumerate proofs like sand against our received tradition it would be forbidden for us to listen to him, and we are warned agains this as part of the prohibition of “Do not stray.”"
+        ],
+        "First Article": [],
+        "Second Article": [],
+        "Third Article": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "עין התכלת",
+        "enTitle": "Ein HaTekhelet",
+        "key": "Ein HaTekhelet",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרט הראשון",
+                "enTitle": "First Article"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרט השני",
+                "enTitle": "Second Article"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרט השלישי",
+                "enTitle": "Third Article"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Ein HaTekhelet/English/merged.json

@@ -0,0 +1,82 @@
+{
+    "title": "Ein HaTekhelet",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ein_HaTekhelet",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One of them said from in hiding [i.e. anonymously] that he  cannot put the techelet on his tallit because he is unsure about the hue of the techelet: is it red, or black, or green.  And according to his opinion it should be a shade of red. And he said that he has already written a special pamphlet  here he has treated the matter at length and has not come to a conclusion.",
+            "But we, Israel, the children of Avraham, Yitzchak, and Yaakov have a received tradition, as is known, that the Oral Torah includes not only the Talmud and the other works of our Sages which have already been written or printed. Rather, every explanation and virtuous practice which the people of Israel inherit from their parents or teachers, as long as it does not oppose the holy Torah, is considered part of the Oral Torah and our accepted traditions, and we are bound in it by the prohibition of “Do not stray.” (Devarim 28:14) [Examples] of this type [of tradition] are calling the letter shaped א “alef” and the letter shaped ב “bet” and so too all the letters, and the fact that lo means negation and that hen means affirmation, and that seven days after the [accepted] beginning of the week is considered to be Shabbat and sanctified as such. About all of these and the many things similar to them, the knowledge of which cannot emerge from books and are known only through tradition from our ancestors and teachers, we say that they are received from Moshe at Sinai through direct transmission. So, too, the explanation of the hue of techelet is known and clear to every child of Israel who attends school. When he learns in the Torah of Moshe the word “techelet” his teacher explains to him (blue wool), and the knowledge received from his teacher is acceptable knowledge. And so, we have a clear received tradition about the hue of the color techelet. And why should we involve ourselves with academic analyses which can neither help nor hurt? Even if a wise and brilliant person would come and enumerate proofs like sand against our received tradition it would be forbidden for us to listen to him, and we are warned agains this as part of the prohibition of “Do not stray.”"
+        ],
+        "First Article": [],
+        "Second Article": [],
+        "Third Article": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "YU Torah miTzion Beit Midrash",
+            "http://www.torontotorah.com"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עין התכלת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "עין התכלת",
+        "enTitle": "Ein HaTekhelet",
+        "key": "Ein HaTekhelet",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרט הראשון",
+                "enTitle": "First Article"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרט השני",
+                "enTitle": "Second Article"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פרט השלישי",
+                "enTitle": "Third Article"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Geder Olam/Hebrew/Warsaw, 1892.json

@@ -0,0 +1,144 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Geder Olam",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960725/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1892",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "גדר עולם",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Title Page": [
+            "ספר ׳גדר עולם׳ על חובת הצניעות בכללות ובפרט בענין כיסוי הראש באשה הנשואה מאת מרן רבינו החפץ חיים זצ״ל",
+            "בו יבואר ענין הגדר שגדרה התורה לבנות ישראל הנשואות להיות שערותיהן מכוסות, ונהגו איזה נשים כהיום קלוּת ראש בענין הזה בפרט, ובפרצת גדר הצניעות בכלל, וכל זה גורם לכמה תקלות גדולות, והכל הוא מצד מיעוט הידיעה שבני עמינו אינם יודעים שזה עוון גדול, על כן באנו כהיום להראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש עבור זה, וגודל השכר שיש להנזהרים בזה אולי עי״ז יתוקן קצת פרצת הגדר, ונזכה לגדור פרצת ירושלים במהרה בימינו אמן."
+        ],
+        "Introduction": [
+            "הנה כאשר נתבונן בדברי חז״ל נמצא שמידת הצניעות היא מידה גדולה מאד וזוכה עבור זה להוליד בנים ת״ח, כדאמרינן בגמרא <small>(יומא דף מ״ז)</small> תנו רבנן שבעה בנים היו לה וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, ולהיפך מדת החציפות גורמת להוליד בנים עזי פנים ח״ו. ובעו״ה נתפרץ כהיום מדת הצניעות מאד וביותר בענין גילוי שער ראש האשה הנשואה שנעשה כהפקר לאיזה נשים שהולכות בפרהסיא לעיני הכל בשערותיהן המגולות, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, ומזה יוצאים עוד כמה קלקולים גדולים לכמה מאות ואלפים ברכות ושארי דברי קדושה שנאמרות בבתי ישראל בכל יום, ואי אפשר ליזהר שלא יהא נגד האשה, וכבר אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> דטפח באשה במקום שצריך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, וכן שער באשה ערוה ואסור לאמר שום דברי קדושה נגדה.",
+            "והנה ידוע שכל הברכות או שארי דברי־תורה בזמן שהם נאמרים כהוגן הם מביאים ברכה וקדושה לישראל, כמו שכתוב ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׳ וגם הם שמירה לישראל מכל צרה ופגע, כמו שכתוב ׳כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך גו׳ והיה מחניך קדוש וגו׳, אבל בזמן שהם נאמרות נגד ערוה ח״ו כבר כתיב ׳ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. נמצא כל עניינים כאלו גורמים לישראל להיות נתונים בהסתר פנים ח״ו, וגם איתא בזוה״ק פרשת נשא שדבר זה גורם לשרות סטרא אחרא בביתא וגורם מסכינותא לביתא. על כן נדב לבי בעז״ה לאסוף את כל מאמרי חז״ל השייכים לענין זה, ולהראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש בזה, וגודל המעלה להאשה הצנועה בדרכיה, שעי״ז היא זוכה לבנים יראי השם וחשובים שבדור, אולי על ידי זה יראו ויקחו מוסר ויתוקן קצת הפרצה הגדולה הזאת, ובזכות זה נזכה לראות בבנין ירושלים גדריה ועניניה בב״א.",
+            "הנה מבואר בדברי חכמינו ז״ל גודל האיסור של האשה שיוצאה בשוק וראשה פרוע עד שאמרו ע״ז שהוא איסור מדאורייתא, ואפילו היתה מכוסה שערותיה במקצת אבל לא כדין <small>(כגון שיש קלתה על ראשה וכדלקמן)</small> ג״כ יש איסור ויכול לגרשה עבור זה בלי כתובה. ובעו״ה נעשה הדבר הזה כהפקר בעיני הרבה נשים ואנשים, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, לכן אמרתי להעתיק לפני כל מהגמרא ומהפוסקים את גודל האיסור שיש בזה, וגם כמה קלקולים אחרים שיוצאים ממילא עי״ז, אולי יראו ויקחו מוסר."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<b>יבואר בו גודל האיסור מדינא לאשה לילך בפריעת ראש לשוק</b>",
+                "ראשון לכל דבר זה הוא משנה מפורשת <small>(כתובות דף ע״ב)</small>: ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, וקחשיב שם במשנה דברים שעוברת בזה על דת משה <small>(היינו מה שהוא מן התורה)</small> כגון שמאכילתו איזה איסור או שהיא משמשתו כשהיא נדה וכה״ג, ואיזה עוברת על דת יהודית <small>(היינו מה שהנהיגו מעולם האומה הישראלית וקבלו על עצמן ליזהר בזה משום צניעות ודבר זה וכיוצא בזה הוא בכלל מה שאמר הכתוב ׳אל תטוש תורת אמך׳)</small> ׳יוצאה בשוק וראשה פרוע׳, ומסיק שם בגמרא דאיירי המשנה אפילו במלבשת קלתה על ראשה <small>(הוא כלי שלובשין במדינת בבל על ראשן ויש בהן חלל מלמעלה ונותנין שם הנשים הכלי טויה שלהן)</small> אפי״ה אסור כיון דאינה לובשת מלמעלה רדיד כדרך הנשים, דאם היו שערותיה מגולות ממש עוברות בזה על דת משה, דהא יש בזה איסור מדאורייתא, מדכתיב באשה סוטה ׳ופרע את ראש האשה׳, ותנא דבי ר׳ ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת ראש.",
+                "דהיינו מדכתב קרא שהיה הכהן מסיר המטפחת מעל שערות ראשה כדי לנוולה לעיני הכל מכלל דשארי בנות ישראל נזהרות לילך באופן זה, והעתיק דבר זה הרב אלפס והרא״ש בהלכותיו, וכן כתב הרמב״ם <small>(בפכ״ד מהלכות אישות)</small> וז״ל: מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת.",
+                "ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת על דת משה או על דת יהודית, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה, יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי או שנודרת או שנשבעת ואינה מקיימת או ששימשה מטתה והיא נדה או שאינה קוצה לה חלתה או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, עי״ש עוד, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת־יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין לה רדיד כדרך הנשים אע״פ ששערה מכוסה במטפחת או שהיתה משחקת עם בחורים, ועיי״ש עוד דברים <small>(כ״ז לקטתי בקצרה מלשונו ממש)</small> וכן כתב בטור אבן העזר סימן קט״ו, וכן בשו״ע אבן העזר סימן קט״ו ס״ד העתיק לשון הרמב״ם הנ״ל להלכה, וכן כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם העתיקו דבר זה לדינא דאם האשה יוצאת לשוק ושערותיה מגולין היא עוברת בזה על איסור דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר דין דשער באשה ערוה ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה</b>",
+                "דע עוד דמלבד איסור פרוע ראש יש עוד ענין אחר שמחמת זה צריכה להיות שערה מכוסה אפילו בביתה באיזה כיסוי או בפאה נכרית <small>(הוא מה שקורין פארוק)</small> דאל״ה אסור אפילו לבעלה לומר שום דבר קדושה נגדה, דהשער הוא בכלל ערוה כמו שאמרו חז״ל <small>(בברכות כ״ד)</small> ׳שער באשה ערוה׳ שנאמר וכו׳ עי״ש, וכן פסק האלפס והרמב״ם והרא״ש והטור והשו״ע וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים.",
+                "וזה לשון השו״ע אורח חיים בסימן ע״ה ס״ב: ׳שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אפילו אשתו׳, ואפילו אם נתגלה רק קצת מהן , ואפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי שערה בשוק כדרך הפרוצות אסור לקרות כנגדה, וכמו אם היו זרועותיה ושוקה מגולין דאסור בכל גוונא לקרות כנגדן וכמו שכתב בספר תפארת שמואל ואליהו רבא וחיי־אדם."
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר כמה וכמה איסורין היא מכנסת לעצמה על ידי מנהגה הרע הזה. וכמה תצטרך לבסוף לסבול עונשים עבור זה</b>",
+                "ה��ה ידוע הוא מה שהובא בדברי חכמינו ז״ל החילוק הגדול שיש בין העושה איזה איסור פעם אחת מפני שנתגבר עליו היצר ובין מי שהופקר אצלו האיסור לגמרי ורבינו יונה בשערי תשובה <small>(שער א׳ אות ו׳)</small> האריך בזה הרבה וכתב שזה האיש שהופקר אצלו איזה עון לגמרי — עם פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא, והוא נקרא בפי חכמינו ז״ל בשביל זה בשם מומר לדבר אחד עבור זה שפורק מעל עצמו עול מצוה אחת ממצות ה׳, וע״ז וכיוצא בזה נאמר ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם׳, שפירושו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל דברי התורה מראש ועד סוף. כי אם אמור יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת בדבר אחד כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה.",
+                "והנה מכל זה ממילא נבין את גודל העוון של האשה שמרגלת עצמה בזה החטא לילך בשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות, כי הלא מחלטת עצמה לעבירה הזו ואמרו חז״ל <small>(במדרש שוחר טוב)</small> כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית, וידוע הוא מה שאמר הכתוב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, דהיינו בעת שהאדם מתחיל לעשות העוון נדמה לו בעיניו שהוא איסור קטן מאד ומתיר לעצמו לעשות דבר זה, אבל כשהוא כופלו וחוזר וכופלו נעשה לבסוף עב כעבות העגלה, כי אפילו חוט משי כשכופלו הרבה מאד יכול לעשות חבל עב וכ״ש כשיכפול חבל עב באופן זה כמה הוא חזק וכמה הוא עצום.",
+                "כן הוא בענייננו, כי אפילו אם היה האיסור קטן היה נחשב לעון גדול ע״י כפילתו כמה פעמים, וכ״ש בזה שהאיסור מצד עצמו הוא ג״כ גדול כמה נכפלה רעתה ע״י כפילתה שכופלה את העוון לאלפים בימי חייה. גם ידוע הוא מה שאמרו חכמינו ז״ל שמכל עבירה שהאדם עושה בעוה״ז נברא מלאך חבלה אחד הממונה אח״כ ליטול נקמתו ממנו עבור זה החטא, והממונים האלו הם כולם המלווים לו לאדם בעת פטירתו כשהוא הולך לבית עולמו.",
+                "א״כ כמה צריכה האשה שמורגלת בזה החטא להתאונן תמיד על הענין הנורא הזה בזכרה שמכל הליכה והליכה שיצאה לשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות תחת אשר חשבה להתייפות עצמה בזה נברא לה מלאך המשחית ליטול נקמתו ממנה, א״כ כמה אלפים מלאכי חבלה מזמינים את עצמם וממתינים על עת פטירתה ללוותה וליטול נקמתם ממנה, ושם תצעק ותנהם ׳אוי ואבוי׳ על מעשיה הרעים, ואין מי יועיל לה וכמו שאמר הכתוב <small>(במשלי ה׳)</small> ׳ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׳. והיא בעצמה תתוודה לבסוף על כל העונות שעשתה בעוה״ז, כמו שאמרו חז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה׳ — מלמד שהרשע מתוודה כשם שהמצורע מתוודה ואומר: ׳אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני׳, וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו ׳ריבונו של עולם, יפה דנת. יפה זיכית, יפה חייבת. יפה תיקנת גיהנום לרשעים וג״ע לצדיקים. וכן אמרה הגמרא במסכת סוטה <small>(דף ח׳ ע״ב)</small> ׳במידה שאדם מודד בה מודדין לו, אבשלום חטא בשערו ונתלה בשערו וכו׳ עי״ש. ולפי זה בעניננו שהחטא הוא מצד שערותיה המגולות לעיני הכל, בוודאי כל אחד ואחד מהמשחיתים שנבראו מהשערות יענישה אח״כ בשערותיה גופא בגיהנום, על כן יתבונן האדם בכל זה בעודו בחייו וילך בדרכי השי״ת וינצל מכל צרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר פיתוי היצר שיש בענין זה</b>",
+                "ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהיתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו, כי באמת זוהי טעות, דזה שייך רק בביתה לבד ולא בשוק, ועוד דגם בביתה היה לה עצה לילך באיזה כיסוי נאה או בפאה נכרית <small>(פארוק)</small> על ראשה ולא לגלות שערותיה.",
+                "והנה כאשר נתבונן נמצא ששתי סיבות גורמות לזה העוון לבוא, אחד מפני העצלות שמתעצלת לטרוח בכל יום ללבוש איזה כיסוי על שערה, ועוד מפני פיתוי היצר שמסיתה ליפות את עצמה לפני בני אדם ולהתקשט בשערותיה, ועל שתיהן היא עתידה ליתן דין וחשבון.",
+                "ובאמת כמה צריך האדם לירא ולפחד כשיתבונן בעניניו שלבסוף כשיעלה למעלה לפני כסא כבודו יתברך ליתן דין וחשבון ויראה את הדר כבוד אלקינו איך שיש לו כמה אלפים רבבות כתות של מלאכי השרת שעומדים תמיד לפני כבודו יתברך, וכמאמר הכתוב ׳אלף אלפים ישמשונה ורבוא רבוון קדמוהי יקומון׳, וכולם זעים וחלים מפניו ועושים באימה רצון קונם, כשיראה האדם את כל זה איך לא יבוש אז מעצמו אשר בשביל איזה עצלות או בשביל איזה הנאה קלה בעוה״ז ליפות את עצמו לפני בני אדם ולהתקשט לפניהם אשר המה ג״כ גושי עפר כמותו עבר כמה פעמים על רצונו של המלך ה׳ יתברך אשר הוא אלקי כל הצבאות האלו, ובפרט כשישאלוהו ויאמרו לו: ׳טפה סרוחה! איך לא יראה למרוד בבוראך, עמוד בדין והכר מעשיך! ואם אין אתה יכול להשיב מי יכול להשיב עבורך׳ כמה יכוסה אז כלמה פניו.",
+                "והנה התנא אמר הסתכל בשלשה דברים וכו׳ ולאן אתה הולך למקום עפר וכו׳ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וכו׳, מה שאמר הכל בלשון נוכח ׳אתה הולך, אתה עתיד׳ ולא אמר בלשון נסתר ׳יסתכל האדם בשלשה דברים, מאין בא, ולאן ילך, ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וכו״, כי באמת אנו רואין בחוש שכל אדם יודע בבירור כשהוא הולך ללוות המת או לבית האבל שהאדם עתיד למות ואעפ״כ אין פועל זה בנפשו פעולה רבה ולפעמים אינו פועל כלל, והכל מטעם שהוא מצייר רק שפלוני מת, אבל התנא הורה לנו שהעיקר שהאדם יצייר בנפשו תמיד את מצבו העתידי שיוולד ממנו שהוא הוא אשר יֵעָשֶׂה לבסוף רמה ותולעה והוא הוא אשר יצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך העולמים אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, ולזה אמר ׳אתה הולך אתה עתיד׳. וכשיתבונן האדם כל זה בעודו בחייו בוודאי שהשם יתברך ייטיב לו בזה ובבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר עוד פיתוי היצר שיש בעניין זה</b>",
+                "גם אל יפתה אותה היצר לאמר הלא לא יחידה אני בעיר בדבר זה, וכמו שיהיה שם עם שאר בנות ישראל נשי העיר היוצאות פרועות־ראש לשוק כן יהיה עמדי. אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שנתפס ונחבש בבית האסורים על איזו עלילה וַיֵמַר לו שם, ויהי לו שם יום לשנה. ויבואו אליו אחיו ובית אביו לנחמו ויספרו לו כי זה מקרוב אירע דבר כזה במדינה אחרת לאדם אחר פלוני אלמוני וגם הוא נחבש באופן קשה כזה ממש, ויען ויאמר להם האם כדבר הזה ניחום הוא אלי, אבל הוא ניחום אלי אילו הייתם מספרים לי שלבסוף ניצול אותו פלוני מזה העונש אפשר שהייתם מפיגים לי דאגותי במקצת עי״ז, או עכ״פ אם הייתם מספרים לי שפלוני אלמוני נתפס ג״כ על עניין זה והיום או מחר יהיה ג״כ נחבש עמי בחדרי אפשר שזה היה ג״כ קצת ניחום אלי כאשר אראה שאינני יחיד בדבר הזה, אבל עתה שהוא נחבש במדינה אחרת מה יוסיף לי שמחה מזה אם מכים וחובשים עוד אדם.",
+                "וכן נמי ככה בענייננו ממש מה שמחה יגיע לו לאדם אם יש עוד אדם שעובר עבירה וגם הוא נחבש באופן קשה כזה במקום אחר, הלא מקום הגיהנום ידוע הוא שהוא גדול מאד, שכל העולם הוא אחד מכמה אלפים בגיהנום, כמו שאמרו חז״ל בפסחים דף צ״ד ע״א עי׳ שם, ויש בידו לתפוס למאות ולאלפים אנשים אשר כל אחד יהיה רחוק מחבירו כמה מאות פרסאות ולא יראה ולא ישמע מחבירו כלל. וביותר שאש של גיהנום איננו כמו אש שלנו שהוא מאיר אלא שהוא אש של חשך, <small>(דהיינו שאין בו רק כח השורף ולא כח המאיר כלל)</small>, וכדאיתא במדרש שהחשך שהיה בתחילת בריאת־העולם נשאר בגיהנום, א״כ אין כל אחד רואה את חבירו ולא שומע ממנו כלל, אלא כל אחד בוכה וצועק ׳אוי ואבוי׳ במקומו.",
+                "וכמה גדול הוא עונש הגיהנום שאמרו חז״ל שכמה מיני אש יש בגיהנום, יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, ויש בה כאבנים גדולות, ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין, וכשנגזר דין ח״ו על הרשע לירד לגיהנום הוא מוריד דמעות כ״כ עד שנעשה מזה כמו מעיין, וכמו שאמרו חכמינו ז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו׳, כי הגיהנום נקרא עמק הבכא, וראה כי אפילו אדונינו דוד המלך ע״ה כשהיה נזכר מענין גיהנום היה מזדעזע מאד, וכמו שאמר הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׳, וידוע דפחד הוא מרמז על הגיהנום, ויבואר הכתוב עפ״י מה שכתב הגר״א ז״ל במשלי דכל זמן שהנפש אינה מטוהרה מעונש הגיהנום סובל גם בשר האדם והוא החומר שלו יסורים בקבר, וזהו כוונת הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי׳ — היינו ע״י הפחד והוא הגיהנום גם הבשר מקבל יסורים כמו אם היו תוקעין אותו במסמרים, ׳וממשפטיך יראתי׳ — היינו הנפש מתייראת מן המשפט אשר היא נותנת לפני כסא כבודו יתברך.",
+                "המקום יזכנו להיות מהשבים אליו באמת, ויהיה הוא עמנו בעזרתנו ולא נירא רע, וכמו שאמר הכתוב ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי׳:"
+            ],
+            [
+                "<b>בענין חובת הבעל להוכיח לאשתו בענין זה</b>",
+                "הנה ידוע דהוכחה היא מצות עשה דאורייתא כמו דכתיב <small>(ויקרא יט, יז)</small> ״הֹוכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָׂא עָלָיו חֵטְא״, ואמרו חז״ל: כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס באנשי ביתו. אם כן לפי זה כמה גדול החיוב על הבעל למחותה בעוון זה ולהעריך לפניה גודל האיסור וכו׳.",
+                "ואל יחשוב האדם בנפשו לאמר כבר אמרתי לה פעמיים ושלש ואיננה שומעת לי ומה לי לדבר עוד בעניין זה, יתבונן האדם בעצמו האם היה מתנהג כן כשהיה רואה שאשתו מקלקלת כל עסקיו שהוא עושה, בוודאי היה צועק מר עליה לאמר: ׳מה תעשי? לבד שאין את מסייעת לי עוד תקלקלי כל מחייתי, במה נחיה אני וכל אנשי ביתי? האם נמות מפני שטותך?׳ והיה מתחכם בכל מיני עצה להעריך לפניה גודל שטותה, פעם בלשון רכה ופעם בלשון קשה עד שהיתה מתבוננת בעצמה להסיר איוולתה מעליה. כן בענייננו צריך תמיד להוכיחה בעניין זה ולהעריך לפניה גודל הקלקולים היוצאים מזה שיהיה על ידי זה מר באחרית גם לה וגם לו שימצא על ידי זה כמה מאות ואלפים תפילות וברכות שהיו שלא כהוגן עד שעל ידי זה תתרצה לילך בכיסוי על שערה.",
+                "ואמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר אחד גדול שהיה דר בעיר מלוכה ומסחרו היה באבנים טובות ומרגליות ואשתו היתה נושאת ונותנת בתוך העסק הזה, והבעל היה דרכו ליסע תמיד למדינות רחוקות לקנותם ולשלחם פה לבית מסחרו. ויהי היום ויבואו שרי מלוכה לבית הסוחר הזה,",
+                "ויאמרו להאשה: שמענו על בעלך כי הוא סוחר גדול והוא מבין באבנים טובות ומרגליות ועתה הגיע הזמן לכתור את מלכנו בכתר המלוכה ונצרך לנו אבנים טובות ויקרות, האם יש בבית מסחרך?",
+                "ותען ותאמר: אבנים כאלה שהן יקרות למאד וראויות רק להנתן בכתר של המלך אין לי ורק אכתוב לבעלי שישתדל להשיגם למען כבוד מלכנו.",
+                "ויענו ויאמרו לה: דעי נא כי תשורה גדולה תשיג על זה מאת המלך אך הזהרי והזהרי שלא יהיו ח״ו אבנים מזוייפות כי בעת הכתרת הכתר מתקבצין כמה וכמה מלכים שהם מבינים גדולים על אבנים כאלה והיה אם ימצא ח״ו שום זיוף בהן יהיה בזיון גדול להמלך ולנו המתעסקים בדבר הזה וגם לך יבולע ח״ו על ידי זה. על כן הזהרי בדבר הזה.",
+                "ותען ותאמר: אין דרכי ודרך בעלי מעולם לסחור באבנים מזוייפות ובפרט בדבר הנוגע לכתר מלכות, ותיכף כתבה לבעלה מכתב שיזרז עצמו לקנות אבנים יקרות למאד שתהיינה ראויות להינתן בכתר המלך ויראה להשגיח שלא יהיה שום זיוף בהן.",
+                "והשיב הבעל: אבנים יקרות כאלה יש לי ואני שולחם אלייך, אך ליתנם לכתר המלך הוא עניין נורא מאד. על כן אף שאני דרשתי קצת אצל מבינים ואמרו שאינן מזוייפות, גם את בבואם לידך, היזהרי מהתחלה להתבונן בהם ולהראותם למבינים אם אין בהם זיוף ואח״כ למסרם לשרי המלוכה.",
+                "ויהי כבוא המכתב עם האבנים היקרות לידה וראתה שכתב בעלה שלפי דעתו אינן מזוייפות, מרוב חמדתה להרווחת הממון ותשוקת הכבוד שתוכל להתפאר לעיני הכל ולהתקשט לפניהם באותות הכבוד שינתן לה עבור זה מאת המלך, לא חששה לציווי בעלה לחקור עוד אחר זה ותיכף גילתה לבית המלך כי נשלחו לה האבנים טובות ויבואו לביתה שרי המלוכה ויטלום וישלמו לה בכסף מלא ובתשורה גדולה לזה.",
+                "ויהי בהגיע זמן הכתרת המלך ויתקבצו כמה מלכים ויתהלל המלך לפניהם כי נשלחו לו ממדינה רחוקה אבנים יקרות מאד עבור כתרו, ויהי בראותם את האבנים הכירו שהם מזוייפות ועל ידי זה היה המלך לבוז,",
+                "ותיכף שלחו אחר האשה וירעמו עליה בקול גדול לאמר עונש מוות עלייך כי הלא התרינו בך שתזהרי שלא יהיה שום זיוף בהן כי דבר זה מנע לכתר המלך וביזית בזה כבוד המלך.",
+                "ותען ותאמר: אין עלי כ״כ האשמה כי הלא אנכי כתבתי לבעלי והזהרתיו שלא יהיה שום זיוף בהן ומה פשעי בזה.",
+                "ויביאו גם את הבעל להמשפט ויאמרו לו: אתה שלחת את האבנים האלה המזוייפות אשר היו סיבה לבזות את כבוד המלך וכתרו.",
+                "ויאמר: הן, אבל לא היתה כוונתי ח״ו לבזות את כבוד המלך, רק שהמוכרים רימוני וגם הלא אנכי כתבתי לאשתי שהיא תראה עוד להמבינים הגדולים מהתחלה ולא למסרם תיכף לקבעם בכתר המלוכה.",
+                "ויצעקו עליו לאמר: בדבר הנוגע לכתר המלך היה לך בעצמך לחקור אחרי זה היטב מהתחלה ולא לסמוך על האשה דדעתה קלה עליה. על כן תחת הכבוד שהייתם מקבלים מאתנו אם הייתם הולכים בעסק זה באמונה, עתה משנה קלון תירשו ויורידום שניהם לבית האסורים, וייסרום שמה ביסורים קשים.",
+                "ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה היית בעוכרי ואתה הוא המכני מכת רצח ולא השוטר הזה כי האם לא ידעת שהאבנים נקנות להיות קבועות בכתר המלך, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה שום זיוף בהן ועל ידי זה היה טוב גם לי, גם לך לעולם על ידי העסק הזה אבל עתה ראה מה עשית במסחרך, הבאת עלי כל ההכאות והיסורין. אבל עתה אוי לי ואוי לנפשי מה יהיה סוף ואחרית על ידי יסורין כאלה.",
+                "ויען הבעל בקול מר ויאמר: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות ו��י הלא כתבתי לך מתחילה והתריתי בך שלקנות אבנים טובות לכתר מלוכה הוא עניין נורא מאד, על כן תראי לדרוש מתחילה היטב אם אין בהם שום זיוף ואח״כ למסרם למלכות והיה לך לקיים דבריי, אך חמדתך להתעשר על ידי זה בהון רב ולילך במלבושי רקמה ולהתפאר לפני הכל גרם לך שנסתמו עיניי שכלך ונפלת בבור שוחה וגם לי הפלת בהנהגתך. אוי לנו ולנפשנו, מה יהיה בסופנו.",
+                "כן הדבר אחי כשהאדם מסגל תורה ומעשים טובים בעולם הזה ונעשה מזה תיקונים גדולים למעלה בעולמות העליונים כי על ידי זה נבראו כתרים שמכתירין להשם יתברך בזה . אך כל זה אם נעשה המצוה כהלכה בכל פרטיה שנעשית בקדושה ובמקום קדושה, וכדכתיב, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, לאפוקי <small>(להוציא)</small> אם נעשית נגד הערוה כגון שקרא איזה דבר תורה או שברך שום ברכה היה לנגד שער אשה או זרועותיה וכו׳ המגולין, ולא חש לדברי חכמינו ז״ל שאסרו זה. בודאי אין חל שום קדושה על הדיבור ההוא ובמקום האור נעשה חושך ח״ו, ואפילו אם רק איזה תיבות מהברכה היה נגד כל הנ״ל, נחסר אור הקדושה במקום ההוא של הכתר המכונה נגד אלו התיבות וכדכתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ותמורתו נכנס חושך, וידוע שהקב״ה מתפאר בעמו ישראל לפני הפמליא של מעלה בעטרות שמעטרין לו תמיד בתורתם ובמצוותם וכדכתיב, ישראל אשר בך אתפאר. והיה אם תמצאנה בהרות של חושך על איזה מהכתרים, בזיון גדול הוא להשם הנכבד והנורא שימצא בכתריו בהרות כאלה, והיה כשתעלינה אח״כ נפש האיש והאשה למעלה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתרעמו עליה המלאכים בקול גדול לומר משפט נורא של אש הגיהנום עליך כי לבד שלא נתת כבוד למלך מלכי המלכים עבור החיים והמזון והבריאות שנתן לך תמיד, עוד קלקלת את כתר המלך וחשכת את אורו ובזית את כבודו על ידי שערותייך או זרועותייך וכו׳ שהיו מגולות תמיד אף בעת שברך בעלך איזה ברכה או למד שום דברי תורה.",
+                "ותען ותאמר בקול מר: אין עלי כ״כ האשמה , בעלי היה הסיבה לקלקול הזה של הכתרים הקדושים האלה שברך כל אלו הברכות נגדי. ויביאו גם אותו להמשפט, ויראום את חשכת הכתרים שלמעלה שנסבב על ידי שניהם, ותאחז אותם חיל ורעדה.",
+                "ויאמרו לו: אתה ברכת את הברכות האלה שהיה סיבה לבזות את כבוד השי״ת וכתרו.",
+                "ויען ויאמר: הן, אבל אין אני עיקר הסיבה, רק היא באשר ישבה לנגדי בשערותיה ובזרועותיה וכו׳ המגולות בעת שברכתי איזה ברכה וגם הודעתי לה שאין נכון לעשות כן ולא שמעה לדברי.",
+                "ויענו כולם ויאמרו: אם היית חושש באמת לכבוד השי״ת היה לך לילך למקום אחר או על כל פנים להחזיר פניך מנגדה ולגמור הברכה. על כן על שניכם לישא עונש העוון ותחת הכבוד שהייתן נוחלין אם הייתם עובדים לה׳ כהוגן, עתה משנה קלון תירשו. ויתפשום מלאכים אכזרים ויורידום לגיהנום לייסרם ביסורים קשים .",
+                "ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה הוא המכני באכזריות ולא השוטר הזה. האם לא ידעת מאז בעודך בעולם הזה שלמטה שמברכותיך ומתורתך נברא כתר המלך העליון, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה בהן שום קלקול והיה לך להודיעני את גודל העונש שיש עבור זה ולהזהיר אותי תמיד באזהרה גדולה, ועל ידי זה היה טוב גם לך, גם לך, אבל עתה ראה מה גרמת לי בהנהגתך, הבאת עלי את כל ההכאות והיסורין הקשים האלו. אוי לי מה יהיה סופי.",
+                "ויען הבעל ויאמר להאשה: אוי לך ואו�� לנפשך שגרמת לך כל הצרות האלה וגם לי ואת חושבת שהאמת והצדק אתך, האם לא אמרתי לך כמה פעמים שזה אסור מדינא, והיה לך בעצמך ליזהר בכל האופנים שלא לילך בשערות מגולות ובזרועות המגולות אך חמדתך להתקשט לפני הכל ולילך בדרכי חברותייך הפרוצות, גרמה לך שנפלת בבור שוחה וגם לי הִפַּלְתְּ בהנהגתך.",
+                "על כן החכם עיניו בראשו בעודו בחיים שיוכיח תמיד בעניין זה ויודיענה את גודל הקלקול ושהיא בעצמה תצעק לבסוף אוי ואבוי על העניין הזה ובוודאי יועילו דבריו במקצת וינצל מיום הדין העתיד״. עכ״ל."
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר גודל מדת הצניעות ושכרה עבור זה בעוה״ז ובעוה״ב, ולהיפך ח״ו בהולכת בדרכי פריצות</b>",
+                "גם צריכה האשה להתבונן תמיד, לפי מה שידוע דכשהאשה הולכת בדרכי הצניעות אז היא זוכה להוליד בנים צדיקים, בנים ת״ח, המאירים לעולם בתורתם ובצדקתם. וכדאיתא בתלמוד ירושלמי <small>(סומ״ס הוריות)</small> ׳כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׳, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהנים גדולים המלובשים משבצות זהב, ואמרו במגילה דף י״ג ׳בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה שיצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר׳ עי״ש, ועי״ז ייטב לה בעוה״ז, וגם באחריתה תזכה לישב בעולם העליון בהיכל ה׳ ברוב הוד והדר. וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בחקתי על הפסוק ׳כבד את אביך ואת אמך׳ דקאי אף לאחר מיתה, דאי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותיקן עובדוי ודאי אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, ואוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב״ה, וקב״ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה. ברם זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין, לגזעין קדישין, עלייהו איתקרי ׳כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה״, עכ״ל.",
+                "ולהיפך ח״ו אם היא הולכת בדרכי פריצות אז תלד בנים אשר לא טובים, ויהיה לה ע״י זה לבסוף קלון וכלמה בעוה״ז וכמו דכתיב ׳ובן כסיל תוגת אמו׳, וגם בעוה״ב הוא בזיון גדול לאביו ואמו כשיוצא מהם בן מכעיס להקב״ה. וכמו שכתב הגר״א באגרתו ׳עלים לתרופה׳ שאף אם ידריך תמיד בנו במוסר ולא יקבל אוי לאותה בושה והצער והבזיון בעוה״ב. על כן צריכה האשה להרגיל עצמה במדת הצניעות וייטב לה עי״ז בזה ובבא.",
+                "והנה מכל זה נוכל להתבונן כמה צריכה האשה להיות זהירה בענין שערותיה או זרועותיה ודדיה שלא יראו החוצה. גם בזוהר פרשת נשא החמיר מאד שלא יתראה שום שער מאשה, וז״ל שם דף קכ״ה: ׳אמר רבי חזקיה, תונבא <small>(הוא ענין שעמום)</small> ליתי על ההוא בר נש, דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא, ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך... בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא <small>(קורות הבית)</small> לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר... פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא, גרים לתתא, גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא, ואי עבדת כן, מה כתיב <small>(תהלים קכ״ח ג׳)</small> ׳בניך כשתילי זיתים׳, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי, ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין, כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא, בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין, הדא הוא דכתיב <small>(שם)</small> ׳הנה כי כן יבורך גבר ירא ה״."
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר מצות חינוך אב לבנים בכמה ענינים נחוצים הנוגעים לדת התורה</b>",
+                "והנה לפי האמור דעניין כזה גורם לידי עניות ר״ל ולכמה תקלות גדולות — כמה צריך כל איש ואשה לשמור עצמו בדרך הצניעות וגם לזרז את בנותיו שתהיינה מורגלות מילדותן שלא לילך בדרכי הפריצות ח״ו, כגון מה שבעו״ה נעשה בכמה מקומות להיתר שעושין כתונת בלא בתי־ידים כלל אוי ואבוי כמה עון פלילי יש בזה שמשיאין כמה אנשים לידי הרהור עי״ז, וגם כמה מאות ברכות לבטלה נעשין עי״ז בעת שמברכין נגדה. והלא ידוע שנפסק בגמרא ובשלחן ערוך אורח חיים בסימן ע״ה דטפח מגולה באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה. ואין חילוק בין בתולה לנשואה ולא הותר לבתולה רק לילך בפריעת ראש, אבל לענין שאר דברים המכוסים אין נ״מ כלל. ואפילו במקום שדרך כל הנשים והבתולות לילך ככה אפ״ה אין שום היתר לעשות כמנהג הפרוץ הרע הזה, וכמו שכתבו כל הפוסקים , גם אין שום חילוק בענין מה שאסור לומר שום דבר קדושה נגדה בין איש אחר שאינה קרובה ובין אביה ואחיה הכל דין אחד להם, דהיינו שאפילו האב יזהר לומר דבר קדושה נגד טפח המגולה של בתו כשהיא מבת י״א ואילך .",
+                "וכשירגיל את בנותיו מנערותן להיות בדרכי הצניעות גם כי תגדל לא תסור מדרך הטוב ההוא, ויזכה לראות ממנה בנים הגונים וחשובים, וכמו שהבאנו למעלה כמה מאמרי חז״ל ע״ז. והנה ענין הצניעות רפה מאד כהיום בעו״ה שבאיזה מקומות הולכין לטייל בחורים ובתולות יחדיו ומי יוכל לשער גודל האיסורים והקלקולים היוצאים מזה, ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה בדורות שלפנינו הנהגת פריצות שכזה, כי אפילו אם לא יבא לידי איסור ממש הלא הרהורי עבירה קשין מעבירה, ועובר על מה שאחז״ל על מה דכתיב ׳ונשמרתם מכל דבר רע׳, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ועון זה הוא חמור מאד ומאד כידוע במאמרי חז״ל.",
+                "ומלבד כל זה מצוי שהולך חוץ לעיר ובאים לידי יחוד ע״י הטיול, ואיסור יחוד עם העריות לבד הוא ג״כ איסור גדול מאד, ובזמנינו הפנויות הם עריות כי הם בחזקת נדות. ודע עוד דאפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהיא אחר כתיבת התנאים אף אם יקל לעצמו לטייל עמה, ואף זה הוא גנאי לאדם ישר <small>(עי׳ ברכות מ״ג:)</small>, עכ״פ יזהר מלהתייחד עמה שלא בפני אדם, כי היא שוה לכל הנשים בענין זה, ואין שום היתר בזה מחמת כתיבת התנאים אפילו אם היתה טהורה, וכ״ש שהיא בודאי נדה כ״ז שלא טבלה כדין, ע״כ איסור יחוד במקומו עומד. וכ״ש בחיבוק ונישוק מן התורה שע״ז בא הכתוב ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, כמו שכתב הרמב״ם פכ״א מהלכות איסורי ביאה: ׳המחבק או מנשק אחת מכל העריות עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה׳, והמקילין בזה עתידין ליתן את הדין ע״ז בעוה״ב, וגם לא יראו טוב בעוה״ז.",
+                "וכמה מחוייב כל איש להשית עצות בנפשו ולפקח בענין זה על בניו ובנותיו שלא ילכו בדרך הרע הזה, ולערוך לפניהם תמיד את גודל העוון שיש בזה וגודל הזכות שיהיה להם כשיהיו זהירין מזה, וגם לבקש רחמים תמיד מהש״י עליהם שלא יבאו לידי עבירה ודבר מכוער, ובודאי יעזרהו ה׳ ו��קבל תפלתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו, מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר, והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו, עליו הכתוב אומר <small>(תהלים לז)</small> ׳בטח בה׳ ועשה טוב וגו׳. והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך וגו׳. וכתיב ׳בטחו בה׳ עדי עד׳ ששני עולמות שלו, שנאמר ׳כי בק׳ה ה׳ צור עולמים׳, ע״ש. והכוונה שמי שמשתטח לה׳ ומשליך כל בטחונו עליו ומבקש רחמים שיהיו בניו הולכים בדרך התורה והיראה הקב״ה עוזרו שיהיה לו מהם גם כבוד וגדולה בעוה״ז מלבד שכרו הגדול הצפון לו לעוה״ב:"
+            ]
+        ],
+        "Epilogue": [
+            "ודע עוד דמה שנתפרץ באיזה מקומות כהיום שהבחורים מרקדים עם הבתולות על החתונות — עוון פלילי הוא ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים. וכבר אמרו חז״ל ׳המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה של אשה כיון שמסתכל בה כדי ליהנות אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנום׳. וזהו אפילו בהסתכלות בעלמא, וכ״ש בזה שהוא מרקד עמה ועובר על זה במה דכתיב ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳, וגם על מה דכתיב ׳ונשמרת מכל דבר רע׳, ואחז״ל שהוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, הרי דאפילו הרהור בעלמא שהוא שלא כהוגן אסרה התורה כדי שלא לבוא לידי טומאה, וכ״ש בזה שהוא עושה מעשה בפרהסיא להביא עצמו לידי הרהור ולידי הסתכלות וגם בודאי לידי טומאה בלילה ג״כ לבסוף, ועל כולם מצוי שעובר ע״י הריקוד גם על הלאו ד׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, וכפי מה שידוע שכתבו הפוסקים דהבתולות דידן בכלל נדות הם משיגיעו לזמן וסת ובכלל עריות הם, ולפעמים מחבקין ומנשקין איש את רעהו בעת הריקוד שהיצה״ר בוער בקרבו ועובר בזה על לאו זה וכמו שכתבנו בפ״ח בשם הרמב״ם, ועון פלילי הוא מאד. והוא מאביזרייהו דעריות שצריך ליהרג ולא לעבור ע״ז אפילו אם היו כופין אותו ע״ז, ואוי ואבוי יהיה להעושים כן בשאט־נפש. ואפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהוא אחר כתיבת התנאים ג״כ אסור בכל הדברים הנ״ל, ואין שום היתר בזה מחמת שנתקשר עמה בתנאים.",
+            "גם יכול לבוא מענין הרע הזה של התקרבות אהדדי לכמה איסורים גדולים של עון כרת ר׳חילוני, וכבר אחז״ל בנזיר ׳סחור סחור לכרמא לא תקרב׳.",
+            "ואיתא בספר חסידים סימן קס״ח וז״ל: אל תערב בנים ובנות פן יחטאו, וכדכתיב ׳אז תשמח בתולה במחול׳, והיינו לבדה אבל ׳בחורים וזקנים יחדו׳, וכן בסוף ספר תהלים ׳בחורים וגם בתולות׳, ולא אמר ׳בחורים עם בתולות׳ כמו שאמר ׳זקנים עם נערים׳. ומעשה באדם שהיה רוכב יחידי בלילה, והלבנה זורחת באותו לילה, והיה רוכב במדבר, והיה רואה חַיִל גדול ועגלות גדולות, ועל העגלות יושבים בני אדם והמושכים העגלות בני אדם, ותמה מה היו עושים, כשנתקרב אצלם הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם מה זה שאתם מושכים כל הלילה העגלות ומקצתכם על העגלות, אמרו לו בשביל עוונינו שכשהיינו חיים באותו עולם היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה עד שכל כך אנו עייפים ויגעים שלא ��וכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה ואנו עולים ונחים ונוהגים אותנו עד שיגעים ועייפים ואח״כ הם עולים ונחים. וזהו שנאמר ׳הנני מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה׳, וכתיב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, . והישרים מכים את המוליכים כמנהיג את הבהמה והעגלה, שנאמר ׳נמשל כבהמות נדמו׳, וכתיב בתריה ׳וַיִרְדּוּ בם ישרים לבקר׳. , ומי שעושה מעשה בהמה בחייו יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה, עכ״ל ספר חסידים. וע״כ צריך האדם ליזהר בזה מאד מאד:",
+            "מכתב גלוי מהחפץ חיים זצ״ל בדבר גודל החיוב לתקן את הפרצה בצניעות מלבושי נשים",
+            "בעזה״י, ר״ח תמוז, תרפ״ד, ראדין.<br>אל כבוד הרבנים והאדמורי״ם די בכל אתר ואתר.<br>אולי יש בידם לתקן דבר מה, יהיה שכרם רב מד׳.",
+            "הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב״ה, מ״מ כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנו העתים כ״כ לרעה, הלא מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדול מיום ליום, והמסים והארגוניות ג״כ מתגדלים מאד, על כולם עוד הגזירות שנסבבו על התורה ומצותיה נורא מאד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד. כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.",
+            "והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג״כ מצויות צרות וגזירות, מ״מ מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם בנפשו ולומר, הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב״ה, ובודאי יעמוד הקב״ה לבסוף לימינו, וכמ״ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, אבל כהיום בעוה״ר מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצות ג״כ אין לו שום הצלחה, והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב״ה שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו אין שומע לו, הלא דבר הוא.",
+            "ואמרתי שעיקר סיבת הדבר שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו. הוא צוה לנו ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳, ואחז״ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב. וכתוב אחר אומר ׳כי ד׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו׳ <small>(והמאמר ׳להצילך׳ כולל הרבה ענינים להצילך מן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הביזה)</small> ׳והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. הרי ביאר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח״ו.",
+            "והנה אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה. וכהיום בעוה״ר נתפרץ הדבר מאד מאד, והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי, וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות, ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהיה נגד הערוה. וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה הם כנגד ערוה. וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש, וא״כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה, כמ״ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, כן הדבר להיפך ח״ו, אם מברך נגד הערוה ממשיך ח״ו עניות על עצמו, כדאיתא בנדרים <small>(ז:)</small> בכל מקום שהזכרת השם <small>(שלא כהוגן)</small> מצויה שם עניות מצויה <small>(ועיי״ש בר״ן ורא״ש)</small>.",
+            "והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחיה אלף שנים הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל דבוריו, ואזי ימצאו אלפי אלפים ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל, ועל הכל יתבעו ממנו בשעת הדין. וגדולה מזה מצינו בחז״ל על הפסוק ׳ומגיד לאדם מה שיחו׳, אפי׳ שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. כלל הדבר ה״מאדע״ הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורים רעים, ולפעמים גם לז״ל ח״ו <small>(ומסכן בזה בניו הקטנים, כמש״כ הג׳ יעב״ץ בסידורו)</small>, וכמעט ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב״ה, שאמר ״והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״.",
+            "והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח״ו, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו. ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו. כן הדבר בעניננו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ד׳, כמ״ש כי כרם ד׳ צבקות בית ישראל <small>(ישעיהו ה׳)</small>, ובעוה״ר תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד עי״ז, כמאמרם ז״ל על הפסוק ״ונשמרת מכל דבר רע״, אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל או״א בעסקיו, ונסבבו עי״ז כל הצרות הרעות כמ״ש בסה״ק .",
+            "ע״כ החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין, ולא יתנהגו בפריצות ח״ו, ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון. וביותר החוב על הרבנים ועל כל החרדים לדבר די שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב ״והיה מחניך קדוש״.",
+            "דברי הכותב לכבוד ד׳ ותורתו<br>ומיצר בצרת עמו ישראל,<br>המצפה לגאולה בב״א<br>ישראל מאיר ב״ר אריה זאב הכהן",
+            "הערה: והנה אף שאנו צועקים ׳אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו׳, השטן מתחכם ליטול מישראל כח קדושתם. ומה עשה, היגרה יצרא דתאוה בנפשם שילכו בפריצות כדי שבכל מקום שיביט שם האדם יהי׳ כנגד ערוה, וזה הי׳ עצת בלעם הרשע שהסית את בנות מואב לילך פרוצות כדי להחטיא את ישראל, וכמו שאחז״ל <small>(בכורות דף ח׳)</small> על הפסוק ״ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן״ ערומות פגעו בהן, והכתוב צווח ואומר ״והי׳ מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר״. הרי שתלה הכתוב קדושתנו בזה הענין, ומה שהיה צריך היצה״ר מלפנים לעמול כמה שנים התחכם היום ועושה זאת בזמן קצר. והנה אף שאין אנו במדרגה גדולה שתהיינה מחשבותינו זכות וטהורות, עכ״פ יהי׳ האדם זהיר מאד שלא להביא את עצמו לכתחילה לידי הרהורים, וכבר אחז״ל כל המביא עצמו לידי הרהורים אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה – עי״כ מחויב כל איש לתקן בביתו שלא ילכו ב״ב בזרועות מגולות, וכן כל לבושיהן יהיו עשויות כדין, כדי שלא יביא עצמו לידי הרהור. ואף אם ילעגו עליו אל יחוש לזה. וכבר אחז״ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ובזכות זה יתן ד׳ לו להיות בניו ת״ח."
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "גדר עולם",
+        "enTitle": "Geder Olam",
+        "key": "Geder Olam",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שער",
+                "enTitle": "Title Page"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "חתימת הספר",
+                "enTitle": "Epilogue"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Geder Olam/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,142 @@
+{
+    "title": "Geder Olam",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Geder_Olam",
+    "text": {
+        "Title Page": [
+            "ספר ׳גדר עולם׳ על חובת הצניעות בכללות ובפרט בענין כיסוי הראש באשה הנשואה מאת מרן רבינו החפץ חיים זצ״ל",
+            "בו יבואר ענין הגדר שגדרה התורה לבנות ישראל הנשואות להיות שערותיהן מכוסות, ונהגו איזה נשים כהיום קלוּת ראש בענין הזה בפרט, ובפרצת גדר הצניעות בכלל, וכל זה גורם לכמה תקלות גדולות, והכל הוא מצד מיעוט הידיעה שבני עמינו אינם יודעים שזה עוון גדול, על כן באנו כהיום להראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש עבור זה, וגודל השכר שיש להנזהרים בזה אולי עי״ז יתוקן קצת פרצת הגדר, ונזכה לגדור פרצת ירושלים במהרה בימינו אמן."
+        ],
+        "Introduction": [
+            "הנה כאשר נתבונן בדברי חז״ל נמצא שמידת הצניעות היא מידה גדולה מאד וזוכה עבור זה להוליד בנים ת״ח, כדאמרינן בגמרא <small>(יומא דף מ״ז)</small> תנו רבנן שבעה בנים היו לה וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, ולהיפך מדת החציפות גורמת להוליד בנים עזי פנים ח״ו. ובעו״ה נתפרץ כהיום מדת הצניעות מאד וביותר בענין גילוי שער ראש האשה הנשואה שנעשה כהפקר לאיזה נשים שהולכות בפרהסיא לעיני הכל בשערותיהן המגולות, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, ומזה יוצאים עוד כמה קלקולים גדולים לכמה מאות ואלפים ברכות ושארי דברי קדושה שנאמרות בבתי ישראל בכל יום, ואי אפשר ליזהר שלא יהא נגד האשה, וכבר אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> דטפח באשה במקום שצריך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, וכן שער באשה ערוה ואסור לאמר שום דברי קדושה נגדה.",
+            "והנה ידוע שכל הברכות או שארי דברי־תורה בזמן שהם נאמרים כהוגן הם מביאים ברכה וקדושה לישראל, כמו שכתוב ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׳ וגם הם שמירה לישראל מכל צרה ופגע, כמו שכתוב ׳כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך גו׳ והיה מחניך קדוש וגו׳, אבל בזמן שהם נאמרות נגד ערוה ח״ו כבר כתיב ׳ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. נמצא כל עניינים כאלו גורמים לישראל להיות נתונים בהסתר פנים ח״ו, וגם איתא בזוה״ק פרשת נשא שדבר זה גורם לשרות סטרא אחרא בביתא וגורם מסכינותא לביתא. על כן נדב לבי בעז״ה לאסוף את כל מאמרי חז״ל השייכים לענין זה, ולהראות לפני הכל את גודל העוון והעונש שיש בזה, וגודל המעלה להאשה הצנועה בדרכיה, שעי״ז היא זוכה לבנים יראי השם וחשובים שבדור, אולי על ידי זה יראו ויקחו מוסר ויתוקן קצת הפרצה הגדולה הזאת, ובזכות זה נזכה לראות בבנין ירושלים גדריה ועניניה בב״א.",
+            "הנה מבואר בדברי חכמינו ז״ל גודל האיסור של האשה שיוצאה בשוק וראשה פרוע עד שאמרו ע״ז שהוא איסור מדאורייתא, ואפילו היתה מכוסה שערותיה במקצת אבל לא כדין <small>(כגון שיש קלתה על ראשה וכדלקמן)</small> ג״כ יש איסור ויכול לגרשה עבור זה בלי כתובה. ובעו״ה נעשה הדבר הזה כהפקר בעיני הרבה נשים ואנשים, וגם על גילוי זרועותיהן אינן מקפידות, לכן אמרתי להעתיק לפני כל מהגמרא ומהפוסקים את גודל האיסור שיש בזה, וגם כמה קלקולים אחרים שיוצאים ממילא עי״ז, אולי יראו ויקחו מוסר."
+        ],
+        "": [
+            [
+                "<b>יבואר בו גודל האיסור מדינא לאשה לילך בפריעת ראש לשוק</b>",
+                "ראשון לכל דבר זה הוא משנה מפורשת <small>(כתובות דף ע״ב)</small>: ואלו יוצאו�� שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית, וקחשיב שם במשנה דברים שעוברת בזה על דת משה <small>(היינו מה שהוא מן התורה)</small> כגון שמאכילתו איזה איסור או שהיא משמשתו כשהיא נדה וכה״ג, ואיזה עוברת על דת יהודית <small>(היינו מה שהנהיגו מעולם האומה הישראלית וקבלו על עצמן ליזהר בזה משום צניעות ודבר זה וכיוצא בזה הוא בכלל מה שאמר הכתוב ׳אל תטוש תורת אמך׳)</small> ׳יוצאה בשוק וראשה פרוע׳, ומסיק שם בגמרא דאיירי המשנה אפילו במלבשת קלתה על ראשה <small>(הוא כלי שלובשין במדינת בבל על ראשן ויש בהן חלל מלמעלה ונותנין שם הנשים הכלי טויה שלהן)</small> אפי״ה אסור כיון דאינה לובשת מלמעלה רדיד כדרך הנשים, דאם היו שערותיה מגולות ממש עוברות בזה על דת משה, דהא יש בזה איסור מדאורייתא, מדכתיב באשה סוטה ׳ופרע את ראש האשה׳, ותנא דבי ר׳ ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת ראש.",
+                "דהיינו מדכתב קרא שהיה הכהן מסיר המטפחת מעל שערות ראשה כדי לנוולה לעיני הכל מכלל דשארי בנות ישראל נזהרות לילך באופן זה, והעתיק דבר זה הרב אלפס והרא״ש בהלכותיו, וכן כתב הרמב״ם <small>(בפכ״ד מהלכות אישות)</small> וז״ל: מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת.",
+                "ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת על דת משה או על דת יהודית, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת משה, יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי או שנודרת או שנשבעת ואינה מקיימת או ששימשה מטתה והיא נדה או שאינה קוצה לה חלתה או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, עי״ש עוד, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת־יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין לה רדיד כדרך הנשים אע״פ ששערה מכוסה במטפחת או שהיתה משחקת עם בחורים, ועיי״ש עוד דברים <small>(כ״ז לקטתי בקצרה מלשונו ממש)</small> וכן כתב בטור אבן העזר סימן קט״ו, וכן בשו״ע אבן העזר סימן קט״ו ס״ד העתיק לשון הרמב״ם הנ״ל להלכה, וכן כל הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם העתיקו דבר זה לדינא דאם האשה יוצאת לשוק ושערותיה מגולין היא עוברת בזה על איסור דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר דין דשער באשה ערוה ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה</b>",
+                "דע עוד דמלבד איסור פרוע ראש יש עוד ענין אחר שמחמת זה צריכה להיות שערה מכוסה אפילו בביתה באיזה כיסוי או בפאה נכרית <small>(הוא מה שקורין פארוק)</small> דאל״ה אסור אפילו לבעלה לומר שום דבר קדושה נגדה, דהשער הוא בכלל ערוה כמו שאמרו חז״ל <small>(בברכות כ״ד)</small> ׳שער באשה ערוה׳ שנאמר וכו׳ עי״ש, וכן פסק האלפס והרמב״ם והרא״ש והטור והשו״ע וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים.",
+                "וזה לשון השו״ע אורח חיים בסימן ע״ה ס״ב: ׳שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אפילו אשתו׳, ואפילו אם נתגלה רק קצת מהן , ואפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי שערה בשוק כדרך הפרוצות אסור לקרות כנגדה, וכמו אם היו זרועותיה ושוקה מגולין דאסור בכל גוונא לקרות כנגדן וכמו שכתב בספר תפארת שמואל ואליהו רבא וחיי־אדם."
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר כמה וכמה איסורין היא מכנסת לעצמה על ידי מנהגה הרע הזה. וכמה תצטרך לבסוף לסבול עונשים עבור זה</b>",
+                "הנה ידוע הוא מה שהובא בדברי חכמינו ז״ל החילוק הגדול שיש בין העושה איזה איסור פעם אחת מפני שנתגבר עליו היצר ובין מי שהופקר אצלו האיסור לגמרי ורבינו יונה בשערי תשובה <small>(שער א׳ אות ו׳)</small> האריך בזה הרבה וכתב שזה האיש שהופקר אצלו איזה עון לגמרי — עם פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא, והוא נקרא בפי חכמינו ז״ל בשביל זה בשם מומר לדבר אחד עבור זה שפורק מעל עצמו עול מצוה אחת ממצות ה׳, וע״ז וכיוצא בזה נאמר ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם׳, שפירושו אשר לא יקבל על עצמו לקיים את כל דברי התורה מראש ועד סוף. כי אם אמור יאמר העבד לרבו כל אשר תאמר אלי אעשה זולת בדבר אחד כבר שבר עול אדוניו מעליו והישר בעיניו יעשה.",
+                "והנה מכל זה ממילא נבין את גודל העוון של האשה שמרגלת עצמה בזה החטא לילך בשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות, כי הלא מחלטת עצמה לעבירה הזו ואמרו חז״ל <small>(במדרש שוחר טוב)</small> כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית, וידוע הוא מה שאמר הכתוב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׳, דהיינו בעת שהאדם מתחיל לעשות העוון נדמה לו בעיניו שהוא איסור קטן מאד ומתיר לעצמו לעשות דבר זה, אבל כשהוא כופלו וחוזר וכופלו נעשה לבסוף עב כעבות העגלה, כי אפילו חוט משי כשכופלו הרבה מאד יכול לעשות חבל עב וכ״ש כשיכפול חבל עב באופן זה כמה הוא חזק וכמה הוא עצום.",
+                "כן הוא בענייננו, כי אפילו אם היה האיסור קטן היה נחשב לעון גדול ע״י כפילתו כמה פעמים, וכ״ש בזה שהאיסור מצד עצמו הוא ג״כ גדול כמה נכפלה רעתה ע״י כפילתה שכופלה את העוון לאלפים בימי חייה. גם ידוע הוא מה שאמרו חכמינו ז״ל שמכל עבירה שהאדם עושה בעוה״ז נברא מלאך חבלה אחד הממונה אח״כ ליטול נקמתו ממנו עבור זה החטא, והממונים האלו הם כולם המלווים לו לאדם בעת פטירתו כשהוא הולך לבית עולמו.",
+                "א״כ כמה צריכה האשה שמורגלת בזה החטא להתאונן תמיד על הענין הנורא הזה בזכרה שמכל הליכה והליכה שיצאה לשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות תחת אשר חשבה להתייפות עצמה בזה נברא לה מלאך המשחית ליטול נקמתו ממנה, א״כ כמה אלפים מלאכי חבלה מזמינים את עצמם וממתינים על עת פטירתה ללוותה וליטול נקמתם ממנה, ושם תצעק ותנהם ׳אוי ואבוי׳ על מעשיה הרעים, ואין מי יועיל לה וכמו שאמר הכתוב <small>(במשלי ה׳)</small> ׳ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך׳. והיא בעצמה תתוודה לבסוף על כל העונות שעשתה בעוה״ז, כמו שאמרו חז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה׳ — מלמד שהרשע מתוודה כשם שהמצורע מתוודה ואומר: ׳אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני׳, וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו ׳ריבונו של עולם, יפה דנת. יפה זיכית, יפה חייבת. יפה תיקנת גיהנום לרשעים וג״ע לצדיקים. וכן אמרה הגמרא במסכת סוטה <small>(דף ח׳ ע״ב)</small> ׳במידה שאדם מודד בה מודדין לו, אבשלום חטא בשערו ונתלה בשערו וכו׳ עי״ש. ולפי זה בעניננו שהחטא הוא מצד שערותיה המגולות לעיני הכל, בוודאי כל אחד ואחד מהמשחיתים שנבראו מהשערות יענישה אח״כ בשערותיה גופא בגיהנום, על כן יתבונן האדם בכל זה בעודו בחייו וילך בדרכי השי״ת וינצל מכל צרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר פיתוי היצר שיש בענין זה</b>",
+                "ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהיתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו, כי באמת זוהי טעות, דזה שייך רק בביתה לבד ולא בשוק, ועוד דגם בביתה היה לה עצה לילך באיזה כיסוי נאה או בפאה נכרית <small>(פארוק)</small> על ראשה ולא לגלות שערותיה.",
+                "והנה כאשר נתבונן נמצא ששתי סיבות גורמות לזה העוון לבוא, אחד מפני העצלות שמתעצלת לטרוח בכל יום ללבוש איזה כיסוי על שערה, ועוד מפני פיתוי היצר שמסיתה ליפות את עצמה לפני בני אדם ולהתקשט בשערותיה, ועל שתיהן היא עתידה ליתן דין וחשבון.",
+                "ובאמת כמה צריך האדם לירא ולפחד כשיתבונן בעניניו שלבסוף כשיעלה למעלה לפני כסא כבודו יתברך ליתן דין וחשבון ויראה את הדר כבוד אלקינו איך שיש לו כמה אלפים רבבות כתות של מלאכי השרת שעומדים תמיד לפני כבודו יתברך, וכמאמר הכתוב ׳אלף אלפים ישמשונה ורבוא רבוון קדמוהי יקומון׳, וכולם זעים וחלים מפניו ועושים באימה רצון קונם, כשיראה האדם את כל זה איך לא יבוש אז מעצמו אשר בשביל איזה עצלות או בשביל איזה הנאה קלה בעוה״ז ליפות את עצמו לפני בני אדם ולהתקשט לפניהם אשר המה ג״כ גושי עפר כמותו עבר כמה פעמים על רצונו של המלך ה׳ יתברך אשר הוא אלקי כל הצבאות האלו, ובפרט כשישאלוהו ויאמרו לו: ׳טפה סרוחה! איך לא יראה למרוד בבוראך, עמוד בדין והכר מעשיך! ואם אין אתה יכול להשיב מי יכול להשיב עבורך׳ כמה יכוסה אז כלמה פניו.",
+                "והנה התנא אמר הסתכל בשלשה דברים וכו׳ ולאן אתה הולך למקום עפר וכו׳ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וכו׳, מה שאמר הכל בלשון נוכח ׳אתה הולך, אתה עתיד׳ ולא אמר בלשון נסתר ׳יסתכל האדם בשלשה דברים, מאין בא, ולאן ילך, ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וכו״, כי באמת אנו רואין בחוש שכל אדם יודע בבירור כשהוא הולך ללוות המת או לבית האבל שהאדם עתיד למות ואעפ״כ אין פועל זה בנפשו פעולה רבה ולפעמים אינו פועל כלל, והכל מטעם שהוא מצייר רק שפלוני מת, אבל התנא הורה לנו שהעיקר שהאדם יצייר בנפשו תמיד את מצבו העתידי שיוולד ממנו שהוא הוא אשר יֵעָשֶׂה לבסוף רמה ותולעה והוא הוא אשר יצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך העולמים אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, ולזה אמר ׳אתה הולך אתה עתיד׳. וכשיתבונן האדם כל זה בעודו בחייו בוודאי שהשם יתברך ייטיב לו בזה ובבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר עוד פיתוי היצר שיש בעניין זה</b>",
+                "גם אל יפתה אותה היצר לאמר הלא לא יחידה אני בעיר בדבר זה, וכמו שיהיה שם עם שאר בנות ישראל נשי העיר היוצאות פרועות־ראש לשוק כן יהיה עמדי. אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שנתפס ונחבש בבית האסורים על איזו עלילה וַיֵמַר לו שם, ויהי לו שם יום לשנה. ויבואו אליו אחיו ובית אביו לנחמו ויספרו לו כי זה מקרוב אירע דבר כזה במדינה אחרת לאדם אחר פלוני אלמוני וגם הוא נחבש באופן קשה כזה ממש, ויען ויאמר להם האם כדבר הזה ניחום הוא אלי, אבל הוא ניחום אלי אילו הייתם מספרים לי שלבסוף ניצול אותו פלוני מזה העונש אפשר שהייתם מפיגים לי דאגותי במקצת עי״ז, או עכ״פ אם הייתם מספרים לי שפלוני אלמוני נתפס ג״כ על עניין זה והיום או מחר יהיה ג״כ נחבש עמי בחדרי אפשר שזה היה ג״כ קצת ניחום אלי כאשר אראה שאינני יחיד בדבר הזה, אבל עתה שהוא נחבש במדינה אחרת מה יוסיף לי שמחה מזה אם מכים וחובשים עוד אדם.",
+                "וכן נמי ככה בענייננו ממש מה שמחה יגיע לו לאדם אם יש עוד אדם שעובר עבירה וגם הוא נחבש באופן קשה כזה במקום אחר, הלא מקום הגיהנום ידוע הוא שהוא גדול מאד, שכל העולם הוא אחד מכמה אלפים בגיהנום, כמו שאמרו חז״ל בפסחים דף צ״ד ע״א עי׳ שם, ויש בידו לתפוס למאות ולאלפים אנשים אשר כל אחד יהיה רחוק מחבירו כמה מאות פרסאות ולא יראה ולא ישמע מח��ירו כלל. וביותר שאש של גיהנום איננו כמו אש שלנו שהוא מאיר אלא שהוא אש של חשך, <small>(דהיינו שאין בו רק כח השורף ולא כח המאיר כלל)</small>, וכדאיתא במדרש שהחשך שהיה בתחילת בריאת־העולם נשאר בגיהנום, א״כ אין כל אחד רואה את חבירו ולא שומע ממנו כלל, אלא כל אחד בוכה וצועק ׳אוי ואבוי׳ במקומו.",
+                "וכמה גדול הוא עונש הגיהנום שאמרו חז״ל שכמה מיני אש יש בגיהנום, יש בה גחלים כהרים, ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח, ויש בה כאבנים גדולות, ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין, וכשנגזר דין ח״ו על הרשע לירד לגיהנום הוא מוריד דמעות כ״כ עד שנעשה מזה כמו מעיין, וכמו שאמרו חכמינו ז״ל על הפסוק ׳עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו׳, כי הגיהנום נקרא עמק הבכא, וראה כי אפילו אדונינו דוד המלך ע״ה כשהיה נזכר מענין גיהנום היה מזדעזע מאד, וכמו שאמר הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי׳, וידוע דפחד הוא מרמז על הגיהנום, ויבואר הכתוב עפ״י מה שכתב הגר״א ז״ל במשלי דכל זמן שהנפש אינה מטוהרה מעונש הגיהנום סובל גם בשר האדם והוא החומר שלו יסורים בקבר, וזהו כוונת הכתוב ׳סמר מפחדך בשרי׳ — היינו ע״י הפחד והוא הגיהנום גם הבשר מקבל יסורים כמו אם היו תוקעין אותו במסמרים, ׳וממשפטיך יראתי׳ — היינו הנפש מתייראת מן המשפט אשר היא נותנת לפני כסא כבודו יתברך.",
+                "המקום יזכנו להיות מהשבים אליו באמת, ויהיה הוא עמנו בעזרתנו ולא נירא רע, וכמו שאמר הכתוב ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי׳:"
+            ],
+            [
+                "<b>בענין חובת הבעל להוכיח לאשתו בענין זה</b>",
+                "הנה ידוע דהוכחה היא מצות עשה דאורייתא כמו דכתיב <small>(ויקרא יט, יז)</small> ״הֹוכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָׂא עָלָיו חֵטְא״, ואמרו חז״ל: כל מי שיש לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס באנשי ביתו. אם כן לפי זה כמה גדול החיוב על הבעל למחותה בעוון זה ולהעריך לפניה גודל האיסור וכו׳.",
+                "ואל יחשוב האדם בנפשו לאמר כבר אמרתי לה פעמיים ושלש ואיננה שומעת לי ומה לי לדבר עוד בעניין זה, יתבונן האדם בעצמו האם היה מתנהג כן כשהיה רואה שאשתו מקלקלת כל עסקיו שהוא עושה, בוודאי היה צועק מר עליה לאמר: ׳מה תעשי? לבד שאין את מסייעת לי עוד תקלקלי כל מחייתי, במה נחיה אני וכל אנשי ביתי? האם נמות מפני שטותך?׳ והיה מתחכם בכל מיני עצה להעריך לפניה גודל שטותה, פעם בלשון רכה ופעם בלשון קשה עד שהיתה מתבוננת בעצמה להסיר איוולתה מעליה. כן בענייננו צריך תמיד להוכיחה בעניין זה ולהעריך לפניה גודל הקלקולים היוצאים מזה שיהיה על ידי זה מר באחרית גם לה וגם לו שימצא על ידי זה כמה מאות ואלפים תפילות וברכות שהיו שלא כהוגן עד שעל ידי זה תתרצה לילך בכיסוי על שערה.",
+                "ואמשול לך משל למה הדבר דומה, לסוחר אחד גדול שהיה דר בעיר מלוכה ומסחרו היה באבנים טובות ומרגליות ואשתו היתה נושאת ונותנת בתוך העסק הזה, והבעל היה דרכו ליסע תמיד למדינות רחוקות לקנותם ולשלחם פה לבית מסחרו. ויהי היום ויבואו שרי מלוכה לבית הסוחר הזה,",
+                "ויאמרו להאשה: שמענו על בעלך כי הוא סוחר גדול והוא מבין באבנים טובות ומרגליות ועתה הגיע הזמן לכתור את מלכנו בכתר המלוכה ונצרך לנו אבנים טובות ויקרות, האם יש בבית מסחרך?",
+                "ותען ותאמר: אבנים כאלה שהן יקרות למאד וראויות רק להנתן בכתר של המלך אין לי ורק אכתוב לבעלי שישתדל להשיגם למען כבוד מלכנו.",
+                "ויענו ויאמרו לה: דעי נא כי תשורה גדולה תשיג על זה מאת המלך אך הזהרי והזהרי שלא יהיו ח״ו אבנים מזוייפות כי בעת הכתרת הכתר מתקבצין כמה וכמה מלכים שהם מבינים גדולים על אבנים כאלה והיה אם ימצא ח״ו שום זיוף בהן יהיה בזיון גדול להמלך ולנו המתעסקים בדבר הזה וגם לך יבולע ח״ו על ידי זה. על כן הזהרי בדבר הזה.",
+                "ותען ותאמר: אין דרכי ודרך בעלי מעולם לסחור באבנים מזוייפות ובפרט בדבר הנוגע לכתר מלכות, ותיכף כתבה לבעלה מכתב שיזרז עצמו לקנות אבנים יקרות למאד שתהיינה ראויות להינתן בכתר המלך ויראה להשגיח שלא יהיה שום זיוף בהן.",
+                "והשיב הבעל: אבנים יקרות כאלה יש לי ואני שולחם אלייך, אך ליתנם לכתר המלך הוא עניין נורא מאד. על כן אף שאני דרשתי קצת אצל מבינים ואמרו שאינן מזוייפות, גם את בבואם לידך, היזהרי מהתחלה להתבונן בהם ולהראותם למבינים אם אין בהם זיוף ואח״כ למסרם לשרי המלוכה.",
+                "ויהי כבוא המכתב עם האבנים היקרות לידה וראתה שכתב בעלה שלפי דעתו אינן מזוייפות, מרוב חמדתה להרווחת הממון ותשוקת הכבוד שתוכל להתפאר לעיני הכל ולהתקשט לפניהם באותות הכבוד שינתן לה עבור זה מאת המלך, לא חששה לציווי בעלה לחקור עוד אחר זה ותיכף גילתה לבית המלך כי נשלחו לה האבנים טובות ויבואו לביתה שרי המלוכה ויטלום וישלמו לה בכסף מלא ובתשורה גדולה לזה.",
+                "ויהי בהגיע זמן הכתרת המלך ויתקבצו כמה מלכים ויתהלל המלך לפניהם כי נשלחו לו ממדינה רחוקה אבנים יקרות מאד עבור כתרו, ויהי בראותם את האבנים הכירו שהם מזוייפות ועל ידי זה היה המלך לבוז,",
+                "ותיכף שלחו אחר האשה וירעמו עליה בקול גדול לאמר עונש מוות עלייך כי הלא התרינו בך שתזהרי שלא יהיה שום זיוף בהן כי דבר זה מנע לכתר המלך וביזית בזה כבוד המלך.",
+                "ותען ותאמר: אין עלי כ״כ האשמה כי הלא אנכי כתבתי לבעלי והזהרתיו שלא יהיה שום זיוף בהן ומה פשעי בזה.",
+                "ויביאו גם את הבעל להמשפט ויאמרו לו: אתה שלחת את האבנים האלה המזוייפות אשר היו סיבה לבזות את כבוד המלך וכתרו.",
+                "ויאמר: הן, אבל לא היתה כוונתי ח״ו לבזות את כבוד המלך, רק שהמוכרים רימוני וגם הלא אנכי כתבתי לאשתי שהיא תראה עוד להמבינים הגדולים מהתחלה ולא למסרם תיכף לקבעם בכתר המלוכה.",
+                "ויצעקו עליו לאמר: בדבר הנוגע לכתר המלך היה לך בעצמך לחקור אחרי זה היטב מהתחלה ולא לסמוך על האשה דדעתה קלה עליה. על כן תחת הכבוד שהייתם מקבלים מאתנו אם הייתם הולכים בעסק זה באמונה, עתה משנה קלון תירשו ויורידום שניהם לבית האסורים, וייסרום שמה ביסורים קשים.",
+                "ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה היית בעוכרי ואתה הוא המכני מכת רצח ולא השוטר הזה כי האם לא ידעת שהאבנים נקנות להיות קבועות בכתר המלך, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה שום זיוף בהן ועל ידי זה היה טוב גם לי, גם לך לעולם על ידי העסק הזה אבל עתה ראה מה עשית במסחרך, הבאת עלי כל ההכאות והיסורין. אבל עתה אוי לי ואוי לנפשי מה יהיה סוף ואחרית על ידי יסורין כאלה.",
+                "ויען הבעל בקול מר ויאמר: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות וכי הלא כתבתי לך מתחילה והתריתי בך שלקנות אבנים טובות לכתר מלוכה הוא עניין נורא מאד, על כן תראי לדרוש מתחילה היטב אם אין בהם שום זיוף ואח״כ למסרם למלכות והיה לך לקיים דבריי, אך חמדתך להתעשר על ידי ז�� בהון רב ולילך במלבושי רקמה ולהתפאר לפני הכל גרם לך שנסתמו עיניי שכלך ונפלת בבור שוחה וגם לי הפלת בהנהגתך. אוי לנו ולנפשנו, מה יהיה בסופנו.",
+                "כן הדבר אחי כשהאדם מסגל תורה ומעשים טובים בעולם הזה ונעשה מזה תיקונים גדולים למעלה בעולמות העליונים כי על ידי זה נבראו כתרים שמכתירין להשם יתברך בזה . אך כל זה אם נעשה המצוה כהלכה בכל פרטיה שנעשית בקדושה ובמקום קדושה, וכדכתיב, והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, לאפוקי <small>(להוציא)</small> אם נעשית נגד הערוה כגון שקרא איזה דבר תורה או שברך שום ברכה היה לנגד שער אשה או זרועותיה וכו׳ המגולין, ולא חש לדברי חכמינו ז״ל שאסרו זה. בודאי אין חל שום קדושה על הדיבור ההוא ובמקום האור נעשה חושך ח״ו, ואפילו אם רק איזה תיבות מהברכה היה נגד כל הנ״ל, נחסר אור הקדושה במקום ההוא של הכתר המכונה נגד אלו התיבות וכדכתיב והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ותמורתו נכנס חושך, וידוע שהקב״ה מתפאר בעמו ישראל לפני הפמליא של מעלה בעטרות שמעטרין לו תמיד בתורתם ובמצוותם וכדכתיב, ישראל אשר בך אתפאר. והיה אם תמצאנה בהרות של חושך על איזה מהכתרים, בזיון גדול הוא להשם הנכבד והנורא שימצא בכתריו בהרות כאלה, והיה כשתעלינה אח״כ נפש האיש והאשה למעלה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתרעמו עליה המלאכים בקול גדול לומר משפט נורא של אש הגיהנום עליך כי לבד שלא נתת כבוד למלך מלכי המלכים עבור החיים והמזון והבריאות שנתן לך תמיד, עוד קלקלת את כתר המלך וחשכת את אורו ובזית את כבודו על ידי שערותייך או זרועותייך וכו׳ שהיו מגולות תמיד אף בעת שברך בעלך איזה ברכה או למד שום דברי תורה.",
+                "ותען ותאמר בקול מר: אין עלי כ״כ האשמה , בעלי היה הסיבה לקלקול הזה של הכתרים הקדושים האלה שברך כל אלו הברכות נגדי. ויביאו גם אותו להמשפט, ויראום את חשכת הכתרים שלמעלה שנסבב על ידי שניהם, ותאחז אותם חיל ורעדה.",
+                "ויאמרו לו: אתה ברכת את הברכות האלה שהיה סיבה לבזות את כבוד השי״ת וכתרו.",
+                "ויען ויאמר: הן, אבל אין אני עיקר הסיבה, רק היא באשר ישבה לנגדי בשערותיה ובזרועותיה וכו׳ המגולות בעת שברכתי איזה ברכה וגם הודעתי לה שאין נכון לעשות כן ולא שמעה לדברי.",
+                "ויענו כולם ויאמרו: אם היית חושש באמת לכבוד השי״ת היה לך לילך למקום אחר או על כל פנים להחזיר פניך מנגדה ולגמור הברכה. על כן על שניכם לישא עונש העוון ותחת הכבוד שהייתן נוחלין אם הייתם עובדים לה׳ כהוגן, עתה משנה קלון תירשו. ויתפשום מלאכים אכזרים ויורידום לגיהנום לייסרם ביסורים קשים .",
+                "ותען האשה בקול בכי ותאמר לבעלה: אתה הוא המכני באכזריות ולא השוטר הזה. האם לא ידעת מאז בעודך בעולם הזה שלמטה שמברכותיך ומתורתך נברא כתר המלך העליון, והיה לך ליזהר יפה שלא יהיה בהן שום קלקול והיה לך להודיעני את גודל העונש שיש עבור זה ולהזהיר אותי תמיד באזהרה גדולה, ועל ידי זה היה טוב גם לך, גם לך, אבל עתה ראה מה גרמת לי בהנהגתך, הבאת עלי את כל ההכאות והיסורין הקשים האלו. אוי לי מה יהיה סופי.",
+                "ויען הבעל ויאמר להאשה: אוי לך ואוי לנפשך שגרמת לך כל הצרות האלה וגם לי ואת חושבת שהאמת והצדק אתך, האם לא אמרתי לך כמה פעמים שזה אסור מדינא, והיה לך בעצמך ליזהר בכל האופנים שלא לילך בשערות מגולות ובזרועות המגולות אך חמדתך להתקשט לפני הכל ולילך בדרכי חברותייך הפרוצות, גרמה לך שנפלת בבור שוחה וגם לי הִפַּלְתְּ בהנהגתך.",
+                "על כן החכם עיניו בראשו בעודו בחיים שיוכיח תמיד בעניין זה ויודיענה את גודל הקלקול ושהיא בעצמה תצעק לבסוף אוי ואבוי על העניין הזה ובוודאי יועילו דבריו במקצת וינצל מיום הדין העתיד״. עכ״ל."
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר גודל מדת הצניעות ושכרה עבור זה בעוה״ז ובעוה״ב, ולהיפך ח״ו בהולכת בדרכי פריצות</b>",
+                "גם צריכה האשה להתבונן תמיד, לפי מה שידוע דכשהאשה הולכת בדרכי הצניעות אז היא זוכה להוליד בנים צדיקים, בנים ת״ח, המאירים לעולם בתורתם ובצדקתם. וכדאיתא בתלמוד ירושלמי <small>(סומ״ס הוריות)</small> ׳כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׳, אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהנים גדולים המלובשים משבצות זהב, ואמרו במגילה דף י״ג ׳בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה שיצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיתה בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר׳ עי״ש, ועי״ז ייטב לה בעוה״ז, וגם באחריתה תזכה לישב בעולם העליון בהיכל ה׳ ברוב הוד והדר. וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת בחקתי על הפסוק ׳כבד את אביך ואת אמך׳ דקאי אף לאחר מיתה, דאי ההוא ברא אזיל באורח מישור ותיקן עובדוי ודאי אוקיר לאבוי, אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא, ואוקיר ליה בההוא עלמא גבי קב״ה, וקב״ה חייס עליה ואותיב ליה בכורסיא דיקריה. ברם זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין, לגזעין קדישין, עלייהו איתקרי ׳כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה״, עכ״ל.",
+                "ולהיפך ח״ו אם היא הולכת בדרכי פריצות אז תלד בנים אשר לא טובים, ויהיה לה ע״י זה לבסוף קלון וכלמה בעוה״ז וכמו דכתיב ׳ובן כסיל תוגת אמו׳, וגם בעוה״ב הוא בזיון גדול לאביו ואמו כשיוצא מהם בן מכעיס להקב״ה. וכמו שכתב הגר״א באגרתו ׳עלים לתרופה׳ שאף אם ידריך תמיד בנו במוסר ולא יקבל אוי לאותה בושה והצער והבזיון בעוה״ב. על כן צריכה האשה להרגיל עצמה במדת הצניעות וייטב לה עי״ז בזה ובבא.",
+                "והנה מכל זה נוכל להתבונן כמה צריכה האשה להיות זהירה בענין שערותיה או זרועותיה ודדיה שלא יראו החוצה. גם בזוהר פרשת נשא החמיר מאד שלא יתראה שום שער מאשה, וז״ל שם דף קכ״ה: ׳אמר רבי חזקיה, תונבא <small>(הוא ענין שעמום)</small> ליתי על ההוא בר נש, דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא, ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך... בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא <small>(קורות הבית)</small> לא יחמון שערא חד מרישא, כל שכן לבר... פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא, גרים לתתא, גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון. ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא, ואי עבדת כן, מה כתיב <small>(תהלים קכ״ח ג׳)</small> ׳בניך כשתילי זיתים׳, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי, ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין, כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא, בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין, הדא הוא דכתיב <small>(שם)</small> ׳הנה כי כן יבורך גבר ירא ה״."
+            ],
+            [
+                "<b>בו יבואר מצות חינוך אב לבנים בכמה ענינים נחוצים הנוגעים לדת התורה</b>",
+                "והנה לפי האמור דעניין כזה גורם לידי עניות ר״ל ולכמה תקלות גדולות — כמה צריך כל איש ואשה לשמור עצמו בדרך הצניעות וגם לזרז את בנותיו שתהיינה מורגלות מילדותן שלא לילך בדרכי הפריצות ח״ו, כגון מה שבעו״ה נעשה בכמה מקומות להיתר שעושין כתונת בלא בתי־ידים כלל אוי ואבוי כמה עון פלילי יש בזה שמשיאין כמה אנשים לידי הרהור עי״ז, וגם כמה מאות ברכות לבטלה נעשין עי״ז בעת שמברכין נגדה. והלא ידוע שנפסק בגמרא ובשלחן ערוך אורח חיים בסימן ע״ה דטפח מגולה באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה, ואסור לומר שום דבר קדושה נגדה. ואין חילוק בין בתולה לנשואה ולא הותר לבתולה רק לילך בפריעת ראש, אבל לענין שאר דברים המכוסים אין נ״מ כלל. ואפילו במקום שדרך כל הנשים והבתולות לילך ככה אפ״ה אין שום היתר לעשות כמנהג הפרוץ הרע הזה, וכמו שכתבו כל הפוסקים , גם אין שום חילוק בענין מה שאסור לומר שום דבר קדושה נגדה בין איש אחר שאינה קרובה ובין אביה ואחיה הכל דין אחד להם, דהיינו שאפילו האב יזהר לומר דבר קדושה נגד טפח המגולה של בתו כשהיא מבת י״א ואילך .",
+                "וכשירגיל את בנותיו מנערותן להיות בדרכי הצניעות גם כי תגדל לא תסור מדרך הטוב ההוא, ויזכה לראות ממנה בנים הגונים וחשובים, וכמו שהבאנו למעלה כמה מאמרי חז״ל ע״ז. והנה ענין הצניעות רפה מאד כהיום בעו״ה שבאיזה מקומות הולכין לטייל בחורים ובתולות יחדיו ומי יוכל לשער גודל האיסורים והקלקולים היוצאים מזה, ומי ראה כזאת ומי שמע כאלה בדורות שלפנינו הנהגת פריצות שכזה, כי אפילו אם לא יבא לידי איסור ממש הלא הרהורי עבירה קשין מעבירה, ועובר על מה שאחז״ל על מה דכתיב ׳ונשמרתם מכל דבר רע׳, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ועון זה הוא חמור מאד ומאד כידוע במאמרי חז״ל.",
+                "ומלבד כל זה מצוי שהולך חוץ לעיר ובאים לידי יחוד ע״י הטיול, ואיסור יחוד עם העריות לבד הוא ג״כ איסור גדול מאד, ובזמנינו הפנויות הם עריות כי הם בחזקת נדות. ודע עוד דאפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהיא אחר כתיבת התנאים אף אם יקל לעצמו לטייל עמה, ואף זה הוא גנאי לאדם ישר <small>(עי׳ ברכות מ״ג:)</small>, עכ״פ יזהר מלהתייחד עמה שלא בפני אדם, כי היא שוה לכל הנשים בענין זה, ואין שום היתר בזה מחמת כתיבת התנאים אפילו אם היתה טהורה, וכ״ש שהיא בודאי נדה כ״ז שלא טבלה כדין, ע״כ איסור יחוד במקומו עומד. וכ״ש בחיבוק ונישוק מן התורה שע״ז בא הכתוב ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, כמו שכתב הרמב״ם פכ״א מהלכות איסורי ביאה: ׳המחבק או מנשק אחת מכל העריות עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה׳, והמקילין בזה עתידין ליתן את הדין ע״ז בעוה״ב, וגם לא יראו טוב בעוה״ז.",
+                "וכמה מחוייב כל איש להשית עצות בנפשו ולפקח בענין זה על בניו ובנותיו שלא ילכו בדרך הרע הזה, ולערוך לפניהם תמיד את גודל העוון שיש בזה וגודל הזכות שיהיה להם כשיהיו זהירין מזה, וגם לבקש רחמים תמיד מהש״י עליהם שלא יבאו לידי עבירה ודבר מכוער, ובודאי יעזרהו ה׳ ויקבל תפלתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו, מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר, וכל מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר, והיה לו עשרה בנים מאשה אחת, ששה זכרים וארבע נקבות, ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבק�� רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבא אחד מהן לידי עבירה ולידי דבר מכוער. ואמרו לא יצתה אותה שנה ולא שנית ולא שלישית עד שבא עזרא והעלה הקדוש ברוך הוא על ידו את ישראל מבבל ואותו הכהן עמהם, ולא נכנס הכהן ההוא לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה ואחר כך נכנס אותו הכהן לבית עולמו, עליו הכתוב אומר <small>(תהלים לז)</small> ׳בטח בה׳ ועשה טוב וגו׳. והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך וגו׳. וכתיב ׳בטחו בה׳ עדי עד׳ ששני עולמות שלו, שנאמר ׳כי בק׳ה ה׳ צור עולמים׳, ע״ש. והכוונה שמי שמשתטח לה׳ ומשליך כל בטחונו עליו ומבקש רחמים שיהיו בניו הולכים בדרך התורה והיראה הקב״ה עוזרו שיהיה לו מהם גם כבוד וגדולה בעוה״ז מלבד שכרו הגדול הצפון לו לעוה״ב:"
+            ]
+        ],
+        "Epilogue": [
+            "ודע עוד דמה שנתפרץ באיזה מקומות כהיום שהבחורים מרקדים עם הבתולות על החתונות — עוון פלילי הוא ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים. וכבר אמרו חז״ל ׳המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה של אשה כיון שמסתכל בה כדי ליהנות אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים לא ינקה מדינה של גיהנום׳. וזהו אפילו בהסתכלות בעלמא, וכ״ש בזה שהוא מרקד עמה ועובר על זה במה דכתיב ׳ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם׳, וגם על מה דכתיב ׳ונשמרת מכל דבר רע׳, ואחז״ל שהוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, הרי דאפילו הרהור בעלמא שהוא שלא כהוגן אסרה התורה כדי שלא לבוא לידי טומאה, וכ״ש בזה שהוא עושה מעשה בפרהסיא להביא עצמו לידי הרהור ולידי הסתכלות וגם בודאי לידי טומאה בלילה ג״כ לבסוף, ועל כולם מצוי שעובר ע״י הריקוד גם על הלאו ד׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, וכפי מה שידוע שכתבו הפוסקים דהבתולות דידן בכלל נדות הם משיגיעו לזמן וסת ובכלל עריות הם, ולפעמים מחבקין ומנשקין איש את רעהו בעת הריקוד שהיצה״ר בוער בקרבו ועובר בזה על לאו זה וכמו שכתבנו בפ״ח בשם הרמב״ם, ועון פלילי הוא מאד. והוא מאביזרייהו דעריות שצריך ליהרג ולא לעבור ע״ז אפילו אם היו כופין אותו ע״ז, ואוי ואבוי יהיה להעושים כן בשאט־נפש. ואפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהוא אחר כתיבת התנאים ג״כ אסור בכל הדברים הנ״ל, ואין שום היתר בזה מחמת שנתקשר עמה בתנאים.",
+            "גם יכול לבוא מענין הרע הזה של התקרבות אהדדי לכמה איסורים גדולים של עון כרת ר׳חילוני, וכבר אחז״ל בנזיר ׳סחור סחור לכרמא לא תקרב׳.",
+            "ואיתא בספר חסידים סימן קס״ח וז״ל: אל תערב בנים ובנות פן יחטאו, וכדכתיב ׳אז תשמח בתולה במחול׳, והיינו לבדה אבל ׳בחורים וזקנים יחדו׳, וכן בסוף ספר תהלים ׳בחורים וגם בתולות׳, ולא אמר ׳בחורים עם בתולות׳ כמו שאמר ׳זקנים עם נערים׳. ומעשה באדם שהיה רוכב יחידי בלילה, והלבנה זורחת באותו לילה, והיה רוכב במדבר, והיה רואה חַיִל גדול ועגלות גדולות, ועל העגלות יושבים בני אדם והמושכים העגלות בני אדם, ותמה מה היו עושים, כשנתקרב אצלם הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם מה זה שאתם מושכים כל הלילה העגלות ומקצתכם על העגלות, אמרו לו בשביל עוונינו שכשהיינו חיים באותו עולם היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה עד שכל כך אנו עייפים ויגעים שלא נוכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה ואנו עולים ונחים ונוהגים אותנו עד שיגעים ועייפים ואח״כ הם עולים ונחים. וזהו שנאמר ׳הנני מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה׳, וכתיב ׳הוי מושכי העוון בחבלי השוא ��כעבות העגלה חטאה׳, . והישרים מכים את המוליכים כמנהיג את הבהמה והעגלה, שנאמר ׳נמשל כבהמות נדמו׳, וכתיב בתריה ׳וַיִרְדּוּ בם ישרים לבקר׳. , ומי שעושה מעשה בהמה בחייו יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה, עכ״ל ספר חסידים. וע״כ צריך האדם ליזהר בזה מאד מאד:",
+            "מכתב גלוי מהחפץ חיים זצ״ל בדבר גודל החיוב לתקן את הפרצה בצניעות מלבושי נשים",
+            "בעזה״י, ר״ח תמוז, תרפ״ד, ראדין.<br>אל כבוד הרבנים והאדמורי״ם די בכל אתר ואתר.<br>אולי יש בידם לתקן דבר מה, יהיה שכרם רב מד׳.",
+            "הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב״ה, מ״מ כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנו העתים כ״כ לרעה, הלא מלבד זה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים, והיוקר הולך וגדול מיום ליום, והמסים והארגוניות ג״כ מתגדלים מאד, על כולם עוד הגזירות שנסבבו על התורה ומצותיה נורא מאד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עיירות, גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד. כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו.",
+            "והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג״כ מצויות צרות וגזירות, מ״מ מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם בנפשו ולומר, הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו, אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב״ה, ובודאי יעמוד הקב״ה לבסוף לימינו, וכמ״ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, אבל כהיום בעוה״ר מר לנו מאד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצות ג״כ אין לו שום הצלחה, והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב״ה שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו אין שומע לו, הלא דבר הוא.",
+            "ואמרתי שעיקר סיבת הדבר שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו. הוא צוה לנו ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳, ואחז״ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב. וכתוב אחר אומר ׳כי ד׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו׳ <small>(והמאמר ׳להצילך׳ כולל הרבה ענינים להצילך מן החרב ומן הרעב ומן השבי ומן הביזה)</small> ׳והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׳. הרי ביאר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל רע, אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח״ו.",
+            "והנה אחז״ל <small>(ברכות כ״ד)</small> טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה. וכהיום בעוה״ר נתפרץ הדבר מאד מאד, והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי, וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות, ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהיה נגד הערוה. וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה הם כנגד ערוה. וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש, וא״כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה, כמ״ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, כן הדבר להיפך ח״ו, אם מברך נגד הערוה ממשיך ח״ו עניות על עצמו, כדאיתא בנדרים <small>(ז:)</small> בכל מקום שהזכרת השם <small>(שלא כהוגן)</small> מצויה שם עניות מצויה <small>(ועיי״ש בר״ן ורא״ש)</small>.",
+            "והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחיה אלף שנים הוא מוכרח להשיב נ��מתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על מעשיו ועל דבוריו, ואזי ימצאו אלפי אלפים ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל, ועל הכל יתבעו ממנו בשעת הדין. וגדולה מזה מצינו בחז״ל על הפסוק ׳ומגיד לאדם מה שיחו׳, אפי׳ שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין. כלל הדבר ה״מאדע״ הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורים רעים, ולפעמים גם לז״ל ח״ו <small>(ומסכן בזה בניו הקטנים, כמש״כ הג׳ יעב״ץ בסידורו)</small>, וכמעט ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב״ה, שאמר ״והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר״.",
+            "והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו, התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח״ו, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו. ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו. כן הדבר בעניננו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ד׳, כמ״ש כי כרם ד׳ צבקות בית ישראל <small>(ישעיהו ה׳)</small>, ובעוה״ר תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע״י ה״מאדע״ הגרועה הזו, כי מתגבר כח הטומאה מאד עי״ז, כמאמרם ז״ל על הפסוק ״ונשמרת מכל דבר רע״, אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל או״א בעסקיו, ונסבבו עי״ז כל הצרות הרעות כמ״ש בסה״ק .",
+            "ע״כ החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין, ולא יתנהגו בפריצות ח״ו, ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון. וביותר החוב על הרבנים ועל כל החרדים לדבר די שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב ״והיה מחניך קדוש״.",
+            "דברי הכותב לכבוד ד׳ ותורתו<br>ומיצר בצרת עמו ישראל,<br>המצפה לגאולה בב״א<br>ישראל מאיר ב״ר אריה זאב הכהן",
+            "הערה: והנה אף שאנו צועקים ׳אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממנו׳, השטן מתחכם ליטול מישראל כח קדושתם. ומה עשה, היגרה יצרא דתאוה בנפשם שילכו בפריצות כדי שבכל מקום שיביט שם האדם יהי׳ כנגד ערוה, וזה הי׳ עצת בלעם הרשע שהסית את בנות מואב לילך פרוצות כדי להחטיא את ישראל, וכמו שאחז״ל <small>(בכורות דף ח׳)</small> על הפסוק ״ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן״ ערומות פגעו בהן, והכתוב צווח ואומר ״והי׳ מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר״. הרי שתלה הכתוב קדושתנו בזה הענין, ומה שהיה צריך היצה״ר מלפנים לעמול כמה שנים התחכם היום ועושה זאת בזמן קצר. והנה אף שאין אנו במדרגה גדולה שתהיינה מחשבותינו זכות וטהורות, עכ״פ יהי׳ האדם זהיר מאד שלא להביא את עצמו לכתחילה לידי הרהורים, וכבר אחז״ל כל המביא עצמו לידי הרהורים אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה – עי״כ מחויב כל איש לתקן בביתו שלא ילכו ב״ב בזרועות מגולות, וכן כל לבושיהן יהיו עשויות כדין, כדי שלא יביא עצמו לידי הרהור. ואף אם ילעגו עליו אל יחוש לזה. וכבר אחז״ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ובזכות זה יתן ד׳ לו להיות בניו ת״ח."
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1892",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960725/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "גדר עולם",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "גדר עולם",
+        "enTitle": "Geder Olam",
+        "key": "Geder Olam",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שער",
+                "enTitle": "Title Page"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "חתימת הספר",
+                "enTitle": "Epilogue"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/English/Keset HaSofer, trans. Jen Taylor Friedman.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Keset HaSofer",
+    "versionSource": "http://www.hasoferet.com",
+    "versionTitle": "Keset HaSofer, trans. Jen Taylor Friedman",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "קסת הסופר",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is taught in a baraita (Eruvin 13a): Rabbi Meir said, when I came to Rabbi Ishmael, he said to me “My son, what is your trade?” I said to him “I am a scribe.” He said to me “My son, be meticulous in your work, for it is the work of heaven, and if you should omit a single letter or add a single letter, you destroy the entire world.” From this we may see that a scribe must be in extreme awe of God, for if he makes one error or fails to make one necessary correction, his soul will perish, because he steals from the masses and causes them to sin – they remain in a state of not performing commandments, and every day make blessings in vain. Of him it is written “One sinner destroys much good” (Kohelet 9:18), and “Cursed is he who does God’s work deceitfully” (Jeremiah 48:10). Therefore, those who have the power to appoint scribes should appoint worthy scribes, men of truth who hate bribes and know Torah, fear God and tremble at his words, just as we appoint kosher butchers. All who write tefillin as good and fit as they possibly can will have their reward doubled and doubled again, and will be saved from the judgement of Gehinnom. (From the laws of writing tefillin by R’ Avraham Mazinsheim and in the Levush.)",
+            " Sifrei Torah, tefillin and mezuzot which were written by a heresiarch are burned. If they were written by a non-Jew, one who rejects the commandments (see the H.M. sec. 488), a woman, a deaf-mute, one mentally impaired, or a minor – they are invalid, and are buried, as it says “Bind them…write them…”; the explanation is that all who are enjoined in binding are enjoined in writing, and all who are not enjoined in binding (not commanded or not believed to be performing it reliably) are not enjoined in writing. Since we learn this from the Torah itself, we require that only one who has definitely reached adulthood, that is, has produced two hairs and is past thirteen years of age (Magen Avraham, and see Noda be-Yehudah tinyana sec. 1 and the responsa Keter Kehunah sec. 1), but one who is only presumed to be an adult is invalid to write until he has come of age, or has attained twenty years of age without becoming pubescent.",
+            " Anyone who is invalid to write is invalid for all aspects of their manufacture (see 21:2), and scribes and artisans must take great care that no part of the work is done by women or children.",
+            "There are those who say that a sefer Torah written by a mamzer is invalid.",
+            "If one found a sefer Torah in the possession of a heresiarch, and it was not known who wrote it, it is buried. If it was in the possession of an idol-worshipper, some say it is valid and some say it should also be buried. However, if idol-worshippers are presumed to pillage the books of the Jews, we assume it originated with a Jew and is valid. So too in places where idol-worshippers don’t know how to write: we assume that they were plundered. Tefillin in the possession of an idol-worshipper are valid.",
+            "One should not buy sifrei Torah, tefillin and mezuzot from idol-worshippers for more than their value, so as not to encourage their theft. One is, however, obliged to purchase them for their fair value (even if they require burial), and if the idol-worshipper wants a large price, one must bargain with him and offer him a fair price. If he won’t bring his price down, they remain with him (Taz). One must not give him the impression that they are worth significantly less than their true value, lest he tire of them and throw them away."
+        ],
+        [
+            "It is written “In order that God’s Torah shall be in your mouth” (Exod. 13:9), and we explain that one may only write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on skins from ritually pure animals and birds (hairs and sinews are also only fit if they come from these species) which are permitted for food. They are fit even if they weren’t killed in a ritually acceptable manner, and even if they were perforated or mutilated, because when we say “permitted for food” we mean in terms of the species, to exclude the various kinds of ritually impure species. Although fish-skin is ritually pure, we don’t write on it, because of the filth, which does not come away during processing. The skin of an embryo counts as skin for this purpose, and we may write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on it. This is the best kind of skin. After that, bird skin, and after that the skin of wild animals, the skin of domesticated beasts, and animals which died naturally.",
+            "The skins must be processed lishmah; that is, when one places them in the lime, which is the start of the process, he says “I am processing these skins for the sake of a sefer Torah (see below, para. 4), and to this end I am putting these skins in lime,” and immediately places the skins into the lime. Since the start of the process was performed lishmah, all the other parts of the processing, like the splitting and the scraping, follow after it. Even so, it is proper to repeat, at each subsequent stage, that he is doing it lishmah (Benei Yonah), and he should also say it right at the beginning when he puts the skins into water, to soften them and make them fit for processing [conceptually this is the beginning of the process, although halakhically it doesn’t start until they are put into the lime]. Post facto, none of these are absolutely essential, if the beginning of the process was performed lishmah. However, if the processing was not started lishmah (the putting into the lime), finishing it lishmah does not make them permitted for use. (Melekhet ha-Shamayim, in the name of a few posekim, but not like the Taz).",
+            "Some say that he must actually verbalise his intent to process the skins lishmah, and it is proper so to do, because one cannot impart sanctity merely by thinking about it; he must speak, since speaking makes a greater impression (Birkei Yosef in the name of the Radba”z). Post facto, one may rely on those who hold that thought alone is sufficient.",
+            "Sifrei Torah, tefillin and mezuzot have different levels of sanctity. The sanctity of a sefer Torah is greatest, then tefillin, then mezuzot. Lishmah for something of lesser sanctity is not sufficient for something of greater sanctity – that is, if one processed parchment for the sake of tefillin, he may not then write a sefer Torah upon it. If he wanted to write a mezuzah upon it, which has less sanctity, some say that this is quite all right, since lishmah for something of high sanctity is sufficient as lishmah for something of lesser sanctity, but some differ and say that perhaps everything must be done for its own specific purpose. Some doubt this, because we may not lower something from high sanctity to lower sanctity, and some doubt that it may be done conditionally. Therefore, ideally one processes specific skins for specific purposes – that intended for a sefer Torah “for the sake of a sefer Torah,” that intended for tefillin “for the sake of tefillin,” that intended for mezuzah “for the sake of mezuzah.” However, in pressing circumstances, if this is not possible, he may rely on those who say that it’s sufficient to say, when starting the processing, “for the sake of sifrei Torah, tefillin, mezuzot, and tefillin housings.” Alternatively, he may say it conditionally: “I am processing this for the sake of a sefer Torah, but I stipulate that if I should wish to change it to tefillin, mezuzot, or tefillin housings, I may do this” (see Excursus 1 sec. 28) (and see 25:1 and 22).",
+            "It is proper, when processing lishmah, to take pains that as much of the work as possible be done by Jews rather than non-Jews, even when the Jew’s work is of lesser quality (Benei Yonah), so as to meet the concern of the Rambam and his sources, which invalidate the work of a non-Jew even if a Jew stood over him and and told him that the work was to be lishmah; it does not have the same significance to a non-Jew and he cannot do it lishmah. But if Jewish tanners are scarce, we may rely on those who permit it if a Jew stood over him and said “Process these skins for me so that I can write a sefer Torah on them” – the presumption is that the non-Jew does the work as the Jew would have him do it. This applies only if he specifically instructed the non-Jew thus, and he heard his words. If the Jew just thought it, this is not sufficient. This must happen very soon after he puts the skins into the lime; it does not suffice for him to give the instructions before this (Noda be-Yehuda tenina 175). If the non-Jew has non-Jewish workers, those non-Jewish workers must also be present when he is issuing his instructions that it be processed lishmah (Benei Yonah, Melekhet ha-Shamayim). However, if possible the Jew should help him a bit at the beginning of the work, when he puts it into the lime, and say that he is doing it for the sake of a sefer Torah &c. This is the practice. It is also good if the Jew is able to help a bit with all the parts of the work – stretching, scraping, squeezing out the water, and so on. Post facto, even if he didn’t help at all, it is valid provided he gave the directions at the start (but if the processing was not started lishmah, it doesn’t become valid even if a Jew completes the processing lishmah; see para. 2).",
+            "If one is having the processing done by a non-Jew he should mark his skins, using an awl to make a pattern of letters in the skin. He need not worry that the skins will be exchanged and the marks forged, because the non-Jew knows that the Jew will spot the forgery, or will see that the forged marks are too fresh. There is an opinion which says that one should not mark it with an awl, but should cut letters at the head, inside (Barukh She-amar). One should also monitor it after the processing, because sometimes a non-Jew may put a patch on the holes which are in the skin, and these patches are generally not from skin which was processed lishmah (and perhaps even from ritually impure animals). They may be detected with difficulty by holding it up to the light (Mahatzit ha-Shekel, 32:11).",
+            "It must be processed in gall-nut juice [tannic acid] or in lime, or similar substances which shrink the skin and strengthen it. One must also take care to leave the skins in the lime until the hairs come out of themselves – not by scraping. If he takes them out before this, he should not write on it, because it is diftera (Barukh She-amar).",
+            "There are three kinds of hide: gevil, klaf, and duchsustos. Unsplit hide, after processing, is called gevil. In earlier times, after the hairs had come off and before the rest of the processing, they used to split the hide into two layers. One is thin, on the hair side, and is klaf; one is thick, on the flesh side, and is called duchsustos. It is halakha from Moshe at Sinai that we write sifrei Torah on gevil, on the hair side; tefillin on klaf on the flesh side; and mezuzot on duchsustos on the hair side. Even though this is halakha from Moshe at Sinai, a sefer Torah written on klaf is valid, and we use the term gevil in the sense of not duchsustos. So too if one wrote a mezuzah on klaf or on gevil it is valid, and we only say duchsustos because that is technically the mitzvah.",
+            "Our parchments, which we do not split, are in the category of klaf, and we write on the flesh side. This is because when we scrape off the upper layer, the hair part, this is a separation which is part of the processing – even if the skin is split into two parts, they have to scrape it thus – and they scrape a lot from the flesh side, until only the klaf is left. This klaf is preferable to gevil, and one may write a sefer Torah on it lekhathilah. We don’t write on gevil nowadays. This is also valid for mezuzot. Certainly one must take care to scrape the flesh side very well, so that no thin layer remains on the writing side; this layer is duchsustos, and if even one letter is written on it, whether sefer Torah, tefillin or mezuzot, it is pasul. One identifies duchsustos thus: anything which can be peeled off and separated with a scraper, even of a hair’s thickness, is duchsustos (thus the Netia’ shel Simhah and Ma-on Arayot).",
+            "If one changed things, and wrote on this klaf on the hair side – tefillin, sefer Torah or mezuzot – they are pasul (see the Beurei ha-Gra).",
+            "If one wrote part of a sefer Torah on klaf and part on gevil, it is pasul, since it is like two books. But if he made half on gevil and half on tzvaim – that is, the skin of a deer or other wild animal – even though this isn’t the nicest way of doing it, it is valid.",
+            "After the processing with lime is finished, some scribes have the custom to coat the klaf with a white paint, called log, which makes the klaf smooth and very white. Some permit this, and some forbid it because it constitutes a separation between the writing and the klaf; it is proper to be stringent."
+        ],
+        [
+            "It is halakha from Moses at Sinai that one writes sifrei Torah, tefillin and mezuzot with ink alone. Ideally it is made thus: one combines ash from fat, pitch, wax and suchlike (that is, פלאמרוס or קיהנרוס) with tree resin (gum) and moistens it with a little honey, and crushes it well until it cakes, whereupon he dries it. Before writing, he dissolves it in gallnut-juice or similar, and writes with it, so that if he comes to erase it off, it will go away. This is the ideal ink with which to write sifrei Torah, tefillin and mezuzot. If one wrote any of these three with gallnut-juice and kankantom (copperwasser) [ferrous sulphate solution], which doesn’t blot off, it is valid, and this is how ink is generally made these days – gallnut-juice, gum [arabic], and kankantom – but one must take care that it is properly black from the start [gallotannic inks darken on exposure to air]. The Mosaic halakha specified “ink” to preclude use of other colours – red, green and so on; if one wrote even one letter in another colour, or in gold, it would be invalid. So too one may not write Tanakh in anything other than ink; some say that the requirement of ink is limited to sifrei Torah.",
+            "Ink is invalidated if it started black but faded to red over time (Benei Yonah & Peri Megadim, siman 32, Eshel Avraham s’if katan 39); one must take great care that it be good.",
+            "Ink need not be made lishmah (Be’er Esek); if it is made from wine handled by non-Jews it is technically fit for use. However, for holy work and writing so many Names it is proper that we sanctify ourselves with that which is permitted to us, and distance ourselves from inappropriate matters (דב”ש 162 and 164).",
+            "If one sprinkled gold dust over the letters, he may remove the dust, and the writing which remains is valid (Orah Hayyim 32:3; see also below, ch. 8:13), even in tefillin and mezuzot (Peri Megadim). But if the dust got onto a letter of the Name, there is nothing he can do about it; removing the dust constitutes erasure of the Name.",
+            "It is halakha from Moses at Sinai that sifrei Torah and mezuzot require ruled lines, and if they are written without lines, they are invalid. The lines must be made with a scoring tool, which makes grooves (“sirtut,” ruled lines, is like “sarita,” groove), and may not be made with lead or other colouring materials. It is proper to rule the lines lishmah. If one made a mistake and had to erase a word, and the line was also erased, he should rule the line afresh (Benei Yonah). Likewise if one had to suspend a word or words in a sefer Torah between the lines – he must score a line there (Melekhet haShamayim, 25:6). Tefillin don’t require ruled lines, save the topmost line – some say they require lines at top, bottom and the two sides, even if he is able to keep his writing straight. If one isn’t able to keep his writing straight, he must rule every line.",
+            "One should take care to have a nice-looking pen, even if it doesn’t make the writing itself look any different. Some say that one should write with a reed pen and not a feather, but this is not the custom; we write with feathers, and even with metal. Some doubt whether one may write with the feather of a ritually impure bird (דב”ש, end of sec. 164).",
+            "One must write with his right hand, and if he wrote with the left, it is invalid. If one had tefillin which were written with the left hand, and could not find any which were written with the right hand, he should put them on, but should not make a blessing (דב”ש in Even ha’Ezer, sec. 124:4). One who is left-handed should here read “left” for “right;” if he wrote with his right hand it is invalid. If one is ambidextrous, he should write with the right hand, but if he wrote with his left it is valid (Magen Avraham). If one writes with his right hand but his left is dominant for everything else, or vice versa, he should not train to become a sofer, but if he writes, he falls into the category of an ambidexter (Peri Megadim). It once happened that someone with no hands wrote by holding the pen in his lips, and those tefillin were declared invalid even if no others were to be found, because writing is simply not done with the lips (Rema mi’Fano, sec. 28)."
+        ],
+        [
+            "Sifrei Torah, tefillin and mezuzot must be written with great concentration and lishmah, and this must be verbalised before one begins to write. That is, before he starts to write he must say “I write this sefer for the holiness of a sefer Torah.” This is sufficient for the entire sefer (gloss: except for the Divine Names, which must be sanctified separately, sv para 10), and so too for tefillin and mezuzah; he must say “for the holiness of tefillin” “mezuzah.” And if it does not issue from his lips – if he only thinks it – some opinions rule that this is invalid even post facto, and some opinions rule that it is acceptable post facto, which seems to be the general idea.",
+            "If one starts to nod off, he should not write in that state, because he does not then have concentration (Orah Hayyim 32:19). So too if he had drunk intoxicating liquor: he should not write so, because he cannot concentrate appropriately .",
+            "Each and every letter must be entirely written lishmah, since if even a only small part was written not lishmah, and most of it was written lishmah, it is still invalid (Mahari”ch, 1:1). All the more so if a small part of the letter was not made by writing at all, for instance if a drop of ink fell and he made it into a letter: it is invalid (see Excursus 1) (Knesset ha-Gedolah and Peri Megadim in Even ha-Ezer 125). Even if he subsequently wrote, lishmah, over the whole letter with a quill, it is of no effect; the upper layer of writing does not help.",
+            "Before one starts to write he should test his pen, to see that there is not an excess of ink, which will spoil it.",
+            "When one writes a sefer Torah, there must be another sefer before him, thoroughly proofread, from which he will copy, because it is forbidden to write even one letter without reference to another copy. Therefore, every sofer should take care to have a humash which has been thoroughly proofread, by an expert well versed in proofreading, from which to copy. But in any case, it is not necessary to take each letter one by one from the copy, but in the manner of copyists he may take two or three words at a time, or more, in consonance with [the <i>sofer</i>’s] comfort level with the Torah text (Benei Yonah). If he did write without reference to a copy, some forbid reading from it unless in extremely straitened circumstances (the Ran in the name of the Yerushalmi), and there are those who say that post facto it is not invalidated (ha-rav Rabbi Menoah).",
+            "Even if one is transcribing from a copy, he must also speak each word out loud before he writes it, in order that he not err (Rashi and Tosafot, Menahot 30), and also in order that the holiness of the breath of reading of each and every word which comes from his mouth is drawn over the words (Ba”h). Only words of admonition need not be spoken aloud (Tosafot, Mordechai).",
+            "One must be exacting regarding the haser and yeter spellings, for if he wrote an extended word without some of its letters or a contracted word with extra letters, it is invalid. A word which has differing oral and lexical traditions, such as the written word yishgalenah [he will fornicate with her, Dev 28:30] which is spoken yishkavenah [he will lie with her], or the word written u-ve-`ofelim [and with swellings, Dev 28:27] which is spoken u-vatehorim [and with haemorrhoids], and the like, must be written with the lexical tradition, and if he changed it and wrote according to the oral tradition, it is invalid.",
+            "Tefillin and mezuzot: if one knows the texts very well he may write them without transcribing from a copy, provided he says each word aloud.",
+            "Even when transcribing from a copy, it is not appropriate that one should write unless he knows how to read, and if he does not know how to read, even if he knows the letters he is very likely to err, because he does not perceive it.",
+            "It is permitted to take up ink from the letter that was written when he needs ink for another part of the writing, or even to dispose of it if he needs to – in order to make it dry faster so that he can roll the sefer up – but he is forbidden to use it for a secular purpose (Siftei Cohen). It is forbidden to take up ink from the divine Name, even if he wants to use it to write another divine Name. Only if there is an inappropriate amount of ink in it may we be lenient – even to dispose of it – because when he started he only sanctified what he needed, and the excess would spoil it (Benei Yonah) (and see below, 10:10).",
+            "Those who write sefarim, tefillin and mezuzot: when they come to lay the sheet down so that it will dry, they may not turn the writing face down, even if the intent was to prevent dust settling on the writing; in all cases it is degrading. Rather, the writing should be face up, and he should spread a garment over it or double it over (Rambam), and where this is impossible he may turn it over since not turning it over would be a greater degredation."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Seif"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Keset HaSofer",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "קסת הסופר",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is taught in a beraita: Rabbi Meir said: When I came to Rabbi Ishmael he said to me: My son, what is your occupation? I said to him: I am a scribe. He said to me: My son, be scrupulous with your work for it is heavenly work. Lest you omit one letter or you add one letter it could come out that you destroyed the entire world. (Eiruvin 13:a) From here one sees how a sofer must be in extreme awe of Hashem. If he makes a blemish or if he doesn’t make a correction properly, he causes his soul to be lost. Since he steals from the masses and causes them to sin leaving them without fulfilling a commandment and making blessings in vain. Concerning him scripture states: One sinner destroys much good. And it also states: Cursed is he who does the work of Hashem with deceit. Therefore he who is fitting and have the power should appoint proper sofrim, men of truth, who hate bribes, Torah scholars, who fear G-d and tremble at His words, in every city and in every town just as shochtim are appointed and examined. All who writes good and valid Sifrei Torah, tefillin, and mezuzot according to all his abilities, his reward is doubled and redoubled and he is saved from the judgement of Gehinnom. (From the Laws of Writing Tefillin by Rabbi Avraham of Sinsheim and from the Levush)",
+            "A sefer torah, tefillin or mezuzot written by a heretic are burned. If written by a gentile, an informer (see Choshen HaMishpat Chapter 388) a woman, a deaf-mute, a mentally incompetent person, or a minor they are invalid and they are buried. As it is stated: bind them, and write them. Everyone who is not enjoined to binding (one who is not commanded or one who does not believe in it) is not enjoined to writing. Since this is learned from scripture it is required that he definitely reached majority. That is to say that he produced two hair and is past 13 years. (Magen Avraham, Nodeh BiYehuda Tanina Chapter 1, and Shu”t Keter Kehunah Chapter 1) However if he lacks the two hair he is invalid to write until the majority of his years pass or he produces signs of saris [lack of physical maturity] after the age of 20.",
+            "Everyone who is invalid to write them is invalid to do any preparation in their production. (Look ahead Chapter 22 paragraph 2) It is necessary to urge the sofrim and admonish them that no preparation is to be done through a woman or a minor.",
+            "There are those who invalidate a Sefer Torah that is written by a mamzer.",
+            "A Sefer Torah found in the possession of a heretic and it is not known who wrote it is to be buried. If it is found in the possession of a gentile there are those who rule that it is valid and there are those who rule that it is invalid. However if it is presumed that gentiles rob Jewish books, then it is assumed that it came from the Jews and it is valid. This is the rule in places where gentiles do not know how to write [Hebrew], we say that they were plainly robbed. Tefillin found in the possession of a gentile are valid.",
+            "One may not purchase a Sefer Torah, tefillin or mezuzot from a gentile for more that its worth in order that they do not become accustomed to steal and rob. However one is obligated to purchase them for their worth (even in a place where they require to be buried) and if the gentile wants much one is required to engage and discuss with him with pleasant words and perhaps he will leave it with him for its worth. If he stands by his offer, then it remains with him (Taz). One should not offer the gentile for much less than its worth lest he gets angry and throws it away."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>The laws of the writing of a Scroll of Esther and its sewing. And there are ten paragraphs in it.</b> A Megillah must be written with ink on treated parchment (<i>gvil</i>) or plain parchment (<i>klaf</i>); and it must be scored on all of the lines like a Torah scroll. Its leather (from which it is derived) need not, however, be processed with intention. But some say that it does need processing with intention. So one should be stringent (Magen Avraham)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Seif"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/English/merged.json

@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "title": "Keset HaSofer",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Keset_HaSofer",
+    "text": [
+        [
+            "It is taught in a baraita (Eruvin 13a): Rabbi Meir said, when I came to Rabbi Ishmael, he said to me “My son, what is your trade?” I said to him “I am a scribe.” He said to me “My son, be meticulous in your work, for it is the work of heaven, and if you should omit a single letter or add a single letter, you destroy the entire world.” From this we may see that a scribe must be in extreme awe of God, for if he makes one error or fails to make one necessary correction, his soul will perish, because he steals from the masses and causes them to sin – they remain in a state of not performing commandments, and every day make blessings in vain. Of him it is written “One sinner destroys much good” (Kohelet 9:18), and “Cursed is he who does God’s work deceitfully” (Jeremiah 48:10). Therefore, those who have the power to appoint scribes should appoint worthy scribes, men of truth who hate bribes and know Torah, fear God and tremble at his words, just as we appoint kosher butchers. All who write tefillin as good and fit as they possibly can will have their reward doubled and doubled again, and will be saved from the judgement of Gehinnom. (From the laws of writing tefillin by R’ Avraham Mazinsheim and in the Levush.)",
+            " Sifrei Torah, tefillin and mezuzot which were written by a heresiarch are burned. If they were written by a non-Jew, one who rejects the commandments (see the H.M. sec. 488), a woman, a deaf-mute, one mentally impaired, or a minor – they are invalid, and are buried, as it says “Bind them…write them…”; the explanation is that all who are enjoined in binding are enjoined in writing, and all who are not enjoined in binding (not commanded or not believed to be performing it reliably) are not enjoined in writing. Since we learn this from the Torah itself, we require that only one who has definitely reached adulthood, that is, has produced two hairs and is past thirteen years of age (Magen Avraham, and see Noda be-Yehudah tinyana sec. 1 and the responsa Keter Kehunah sec. 1), but one who is only presumed to be an adult is invalid to write until he has come of age, or has attained twenty years of age without becoming pubescent.",
+            " Anyone who is invalid to write is invalid for all aspects of their manufacture (see 21:2), and scribes and artisans must take great care that no part of the work is done by women or children.",
+            "There are those who say that a sefer Torah written by a mamzer is invalid.",
+            "If one found a sefer Torah in the possession of a heresiarch, and it was not known who wrote it, it is buried. If it was in the possession of an idol-worshipper, some say it is valid and some say it should also be buried. However, if idol-worshippers are presumed to pillage the books of the Jews, we assume it originated with a Jew and is valid. So too in places where idol-worshippers don’t know how to write: we assume that they were plundered. Tefillin in the possession of an idol-worshipper are valid.",
+            "One should not buy sifrei Torah, tefillin and mezuzot from idol-worshippers for more than their value, so as not to encourage their theft. One is, however, obliged to purchase them for their fair value (even if they require burial), and if the idol-worshipper wants a large price, one must bargain with him and offer him a fair price. If he won’t bring his price down, they remain with him (Taz). One must not give him the impression that they are worth significantly less than their true value, lest he tire of them and throw them away."
+        ],
+        [
+            "It is written “In order that God’s Torah shall be in your mouth” (Exod. 13:9), and we explain that one may only write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on skins from ritually pure animals and birds (hairs and sinews are also only fit if they come from these species) which are permitted for food. They are fit even if they weren’t killed in a ritually acceptable manner, and even if they were perforated or mutilated, because when we say “permitted for food” we mean in terms of the species, to exclude the various kinds of ritually impure species. Although fish-skin is ritually pure, we don’t write on it, because of the filth, which does not come away during processing. The skin of an embryo counts as skin for this purpose, and we may write sifrei Torah, tefillin and mezuzot on it. This is the best kind of skin. After that, bird skin, and after that the skin of wild animals, the skin of domesticated beasts, and animals which died naturally.",
+            "The skins must be processed lishmah; that is, when one places them in the lime, which is the start of the process, he says “I am processing these skins for the sake of a sefer Torah (see below, para. 4), and to this end I am putting these skins in lime,” and immediately places the skins into the lime. Since the start of the process was performed lishmah, all the other parts of the processing, like the splitting and the scraping, follow after it. Even so, it is proper to repeat, at each subsequent stage, that he is doing it lishmah (Benei Yonah), and he should also say it right at the beginning when he puts the skins into water, to soften them and make them fit for processing [conceptually this is the beginning of the process, although halakhically it doesn’t start until they are put into the lime]. Post facto, none of these are absolutely essential, if the beginning of the process was performed lishmah. However, if the processing was not started lishmah (the putting into the lime), finishing it lishmah does not make them permitted for use. (Melekhet ha-Shamayim, in the name of a few posekim, but not like the Taz).",
+            "Some say that he must actually verbalise his intent to process the skins lishmah, and it is proper so to do, because one cannot impart sanctity merely by thinking about it; he must speak, since speaking makes a greater impression (Birkei Yosef in the name of the Radba”z). Post facto, one may rely on those who hold that thought alone is sufficient.",
+            "Sifrei Torah, tefillin and mezuzot have different levels of sanctity. The sanctity of a sefer Torah is greatest, then tefillin, then mezuzot. Lishmah for something of lesser sanctity is not sufficient for something of greater sanctity – that is, if one processed parchment for the sake of tefillin, he may not then write a sefer Torah upon it. If he wanted to write a mezuzah upon it, which has less sanctity, some say that this is quite all right, since lishmah for something of high sanctity is sufficient as lishmah for something of lesser sanctity, but some differ and say that perhaps everything must be done for its own specific purpose. Some doubt this, because we may not lower something from high sanctity to lower sanctity, and some doubt that it may be done conditionally. Therefore, ideally one processes specific skins for specific purposes – that intended for a sefer Torah “for the sake of a sefer Torah,” that intended for tefillin “for the sake of tefillin,” that intended for mezuzah “for the sake of mezuzah.” However, in pressing circumstances, if this is not possible, he may rely on those who say that it’s sufficient to say, when starting the processing, “for the sake of sifrei Torah, tefillin, mezuzot, and tefillin housings.” Alternatively, he may say it conditionally: “I am processing this for the sake of a sefer Torah, but I stipulate that if I should wish to change it to tefillin, mezuzot, or tefillin housings, I may do this” (see Excursus 1 sec. 28) (and see 25:1 and 22).",
+            "It is proper, when processing lishmah, to take pains that as much of the work as possible be done by Jews rather than non-Jews, even when the Jew’s work is of lesser quality (Benei Yonah), so as to meet the concern of the Rambam and his sources, which invalidate the work of a non-Jew even if a Jew stood over him and and told him that the work was to be lishmah; it does not have the same significance to a non-Jew and he cannot do it lishmah. But if Jewish tanners are scarce, we may rely on those who permit it if a Jew stood over him and said “Process these skins for me so that I can write a sefer Torah on them” – the presumption is that the non-Jew does the work as the Jew would have him do it. This applies only if he specifically instructed the non-Jew thus, and he heard his words. If the Jew just thought it, this is not sufficient. This must happen very soon after he puts the skins into the lime; it does not suffice for him to give the instructions before this (Noda be-Yehuda tenina 175). If the non-Jew has non-Jewish workers, those non-Jewish workers must also be present when he is issuing his instructions that it be processed lishmah (Benei Yonah, Melekhet ha-Shamayim). However, if possible the Jew should help him a bit at the beginning of the work, when he puts it into the lime, and say that he is doing it for the sake of a sefer Torah &c. This is the practice. It is also good if the Jew is able to help a bit with all the parts of the work – stretching, scraping, squeezing out the water, and so on. Post facto, even if he didn’t help at all, it is valid provided he gave the directions at the start (but if the processing was not started lishmah, it doesn’t become valid even if a Jew completes the processing lishmah; see para. 2).",
+            "If one is having the processing done by a non-Jew he should mark his skins, using an awl to make a pattern of letters in the skin. He need not worry that the skins will be exchanged and the marks forged, because the non-Jew knows that the Jew will spot the forgery, or will see that the forged marks are too fresh. There is an opinion which says that one should not mark it with an awl, but should cut letters at the head, inside (Barukh She-amar). One should also monitor it after the processing, because sometimes a non-Jew may put a patch on the holes which are in the skin, and these patches are generally not from skin which was processed lishmah (and perhaps even from ritually impure animals). They may be detected with difficulty by holding it up to the light (Mahatzit ha-Shekel, 32:11).",
+            "It must be processed in gall-nut juice [tannic acid] or in lime, or similar substances which shrink the skin and strengthen it. One must also take care to leave the skins in the lime until the hairs come out of themselves – not by scraping. If he takes them out before this, he should not write on it, because it is diftera (Barukh She-amar).",
+            "There are three kinds of hide: gevil, klaf, and duchsustos. Unsplit hide, after processing, is called gevil. In earlier times, after the hairs had come off and before the rest of the processing, they used to split the hide into two layers. One is thin, on the hair side, and is klaf; one is thick, on the flesh side, and is called duchsustos. It is halakha from Moshe at Sinai that we write sifrei Torah on gevil, on the hair side; tefillin on klaf on the flesh side; and mezuzot on duchsustos on the hair side. Even though this is halakha from Moshe at Sinai, a sefer Torah written on klaf is valid, and we use the term gevil in the sense of not duchsustos. So too if one wrote a mezuzah on klaf or on gevil it is valid, and we only say duchsustos because that is technically the mitzvah.",
+            "Our parchments, which we do not split, are in the category of klaf, and we write on the flesh side. This is because when we scrape off the upper layer, the hair part, this is a separation which is part of the processing – even if the skin is split into two parts, they have to scrape it thus – and they scrape a lot from the flesh side, until only the klaf is left. This klaf is preferable to gevil, and one may write a sefer Torah on it lekhathilah. We don’t write on gevil nowadays. This is also valid for mezuzot. Certainly one must take care to scrape the flesh side very well, so that no thin layer remains on the writing side; this layer is duchsustos, and if even one letter is written on it, whether sefer Torah, tefillin or mezuzot, it is pasul. One identifies duchsustos thus: anything which can be peeled off and separated with a scraper, even of a hair’s thickness, is duchsustos (thus the Netia’ shel Simhah and Ma-on Arayot).",
+            "If one changed things, and wrote on this klaf on the hair side – tefillin, sefer Torah or mezuzot – they are pasul (see the Beurei ha-Gra).",
+            "If one wrote part of a sefer Torah on klaf and part on gevil, it is pasul, since it is like two books. But if he made half on gevil and half on tzvaim – that is, the skin of a deer or other wild animal – even though this isn’t the nicest way of doing it, it is valid.",
+            "After the processing with lime is finished, some scribes have the custom to coat the klaf with a white paint, called log, which makes the klaf smooth and very white. Some permit this, and some forbid it because it constitutes a separation between the writing and the klaf; it is proper to be stringent."
+        ],
+        [
+            "It is halakha from Moses at Sinai that one writes sifrei Torah, tefillin and mezuzot with ink alone. Ideally it is made thus: one combines ash from fat, pitch, wax and suchlike (that is, פלאמרוס or קיהנרוס) with tree resin (gum) and moistens it with a little honey, and crushes it well until it cakes, whereupon he dries it. Before writing, he dissolves it in gallnut-juice or similar, and writes with it, so that if he comes to erase it off, it will go away. This is the ideal ink with which to write sifrei Torah, tefillin and mezuzot. If one wrote any of these three with gallnut-juice and kankantom (copperwasser) [ferrous sulphate solution], which doesn’t blot off, it is valid, and this is how ink is generally made these days – gallnut-juice, gum [arabic], and kankantom – but one must take care that it is properly black from the start [gallotannic inks darken on exposure to air]. The Mosaic halakha specified “ink” to preclude use of other colours – red, green and so on; if one wrote even one letter in another colour, or in gold, it would be invalid. So too one may not write Tanakh in anything other than ink; some say that the requirement of ink is limited to sifrei Torah.",
+            "Ink is invalidated if it started black but faded to red over time (Benei Yonah & Peri Megadim, siman 32, Eshel Avraham s’if katan 39); one must take great care that it be good.",
+            "Ink need not be made lishmah (Be’er Esek); if it is made from wine handled by non-Jews it is technically fit for use. However, for holy work and writing so many Names it is proper that we sanctify ourselves with that which is permitted to us, and distance ourselves from inappropriate matters (דב”ש 162 and 164).",
+            "If one sprinkled gold dust over the letters, he may remove the dust, and the writing which remains is valid (Orah Hayyim 32:3; see also below, ch. 8:13), even in tefillin and mezuzot (Peri Megadim). But if the dust got onto a letter of the Name, there is nothing he can do about it; removing the dust constitutes erasure of the Name.",
+            "It is halakha from Moses at Sinai that sifrei Torah and mezuzot require ruled lines, and if they are written without lines, they are invalid. The lines must be made with a scoring tool, which makes grooves (“sirtut,” ruled lines, is like “sarita,” groove), and may not be made with lead or other colouring materials. It is proper to rule the lines lishmah. If one made a mistake and had to erase a word, and the line was also erased, he should rule the line afresh (Benei Yonah). Likewise if one had to suspend a word or words in a sefer Torah between the lines – he must score a line there (Melekhet haShamayim, 25:6). Tefillin don’t require ruled lines, save the topmost line – some say they require lines at top, bottom and the two sides, even if he is able to keep his writing straight. If one isn’t able to keep his writing straight, he must rule every line.",
+            "One should take care to have a nice-looking pen, even if it doesn’t make the writing itself look any different. Some say that one should write with a reed pen and not a feather, but this is not the custom; we write with feathers, and even with metal. Some doubt whether one may write with the feather of a ritually impure bird (דב”ש, end of sec. 164).",
+            "One must write with his right hand, and if he wrote with the left, it is invalid. If one had tefillin which were written with the left hand, and could not find any which were written with the right hand, he should put them on, but should not make a blessing (דב”ש in Even ha’Ezer, sec. 124:4). One who is left-handed should here read “left” for “right;” if he wrote with his right hand it is invalid. If one is ambidextrous, he should write with the right hand, but if he wrote with his left it is valid (Magen Avraham). If one writes with his right hand but his left is dominant for everything else, or vice versa, he should not train to become a sofer, but if he writes, he falls into the category of an ambidexter (Peri Megadim). It once happened that someone with no hands wrote by holding the pen in his lips, and those tefillin were declared invalid even if no others were to be found, because writing is simply not done with the lips (Rema mi’Fano, sec. 28)."
+        ],
+        [
+            "Sifrei Torah, tefillin and mezuzot must be written with great concentration and lishmah, and this must be verbalised before one begins to write. That is, before he starts to write he must say “I write this sefer for the holiness of a sefer Torah.” This is sufficient for the entire sefer (gloss: except for the Divine Names, which must be sanctified separately, sv para 10), and so too for tefillin and mezuzah; he must say “for the holiness of tefillin” “mezuzah.” And if it does not issue from his lips – if he only thinks it – some opinions rule that this is invalid even post facto, and some opinions rule that it is acceptable post facto, which seems to be the general idea.",
+            "If one starts to nod off, he should not write in that state, because he does not then have concentration (Orah Hayyim 32:19). So too if he had drunk intoxicating liquor: he should not write so, because he cannot concentrate appropriately .",
+            "Each and every letter must be entirely written lishmah, since if even a only small part was written not lishmah, and most of it was written lishmah, it is still invalid (Mahari”ch, 1:1). All the more so if a small part of the letter was not made by writing at all, for instance if a drop of ink fell and he made it into a letter: it is invalid (see Excursus 1) (Knesset ha-Gedolah and Peri Megadim in Even ha-Ezer 125). Even if he subsequently wrote, lishmah, over the whole letter with a quill, it is of no effect; the upper layer of writing does not help.",
+            "Before one starts to write he should test his pen, to see that there is not an excess of ink, which will spoil it.",
+            "When one writes a sefer Torah, there must be another sefer before him, thoroughly proofread, from which he will copy, because it is forbidden to write even one letter without reference to another copy. Therefore, every sofer should take care to have a humash which has been thoroughly proofread, by an expert well versed in proofreading, from which to copy. But in any case, it is not necessary to take each letter one by one from the copy, but in the manner of copyists he may take two or three words at a time, or more, in consonance with [the <i>sofer</i>’s] comfort level with the Torah text (Benei Yonah). If he did write without reference to a copy, some forbid reading from it unless in extremely straitened circumstances (the Ran in the name of the Yerushalmi), and there are those who say that post facto it is not invalidated (ha-rav Rabbi Menoah).",
+            "Even if one is transcribing from a copy, he must also speak each word out loud before he writes it, in order that he not err (Rashi and Tosafot, Menahot 30), and also in order that the holiness of the breath of reading of each and every word which comes from his mouth is drawn over the words (Ba”h). Only words of admonition need not be spoken aloud (Tosafot, Mordechai).",
+            "One must be exacting regarding the haser and yeter spellings, for if he wrote an extended word without some of its letters or a contracted word with extra letters, it is invalid. A word which has differing oral and lexical traditions, such as the written word yishgalenah [he will fornicate with her, Dev 28:30] which is spoken yishkavenah [he will lie with her], or the word written u-ve-`ofelim [and with swellings, Dev 28:27] which is spoken u-vatehorim [and with haemorrhoids], and the like, must be written with the lexical tradition, and if he changed it and wrote according to the oral tradition, it is invalid.",
+            "Tefillin and mezuzot: if one knows the texts very well he may write them without transcribing from a copy, provided he says each word aloud.",
+            "Even when transcribing from a copy, it is not appropriate that one should write unless he knows how to read, and if he does not know how to read, even if he knows the letters he is very likely to err, because he does not perceive it.",
+            "It is permitted to take up ink from the letter that was written when he needs ink for another part of the writing, or even to dispose of it if he needs to – in order to make it dry faster so that he can roll the sefer up – but he is forbidden to use it for a secular purpose (Siftei Cohen). It is forbidden to take up ink from the divine Name, even if he wants to use it to write another divine Name. Only if there is an inappropriate amount of ink in it may we be lenient – even to dispose of it – because when he started he only sanctified what he needed, and the excess would spoil it (Benei Yonah) (and see below, 10:10).",
+            "Those who write sefarim, tefillin and mezuzot: when they come to lay the sheet down so that it will dry, they may not turn the writing face down, even if the intent was to prevent dust settling on the writing; in all cases it is degrading. Rather, the writing should be face up, and he should spread a garment over it or double it over (Rambam), and where this is impossible he may turn it over since not turning it over would be a greater degredation."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "<b>The laws of the writing of a Scroll of Esther and its sewing. And there are ten paragraphs in it.</b> A Megillah must be written with ink on treated parchment (<i>gvil</i>) or plain parchment (<i>klaf</i>); and it must be scored on all of the lines like a Torah scroll. Its leather (from which it is derived) need not, however, be processed with intention. But some say that it does need processing with intention. So one should be stringent (Magen Avraham)."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "Keset HaSofer, trans. Jen Taylor Friedman",
+            "http://www.hasoferet.com"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קסת הסופר",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Seif"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Keset HaSofer/Hebrew/Likut Sifrei Stam Part 1.json

@@ -0,0 +1,68 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Keset HaSofer",
+    "versionSource": "ליקוט ספרי סת\"ם חלק א",
+    "versionTitle": "Likut Sifrei Stam Part 1",
+    "status": "locked",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קסת הסופר",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "תניא אמר ר' מאיר כשבאתי אצל ר' ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר (פ' סופר) אני אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מיתר אות אחת נמצא מחריב את כל העולם כולו (עירובין דף י\"ג) מכאן יראה הסופר איך הוא צריך להיות ירא את ה' מאוד. שאם עשה איזה קלקול או שלא עשה איזה תיקון כפי הראוי מפסיד את נשמתו כי הוא גוזל את הרבים וגם מחטיאם ששרויים בלא מצות עשה ומברכים בכל יום ברכות לבטלה. ועליו הכתוב אומר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ונאמר ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. על כן הוא מן הראוי למי שיש כח בידו. למנות סופרים מהוגנים. אנשי אמת. שונאי בצע. בעלי תורה. יראי אלהים וחרידים על דברו. בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך כמו שממונים שוחטים ובודקים. וכל מי שכותב ס\"ת. תפילין ומזוזות. טובים וכשרים כפי כל יכולתו. שכרו כפול ומכופל וניצול מדינה של גיהנם (בדיני כתיבת תפילין מהר\"א מזונשהיים ובלבוש):",
+            "ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו. כתבן נכרי או מוסר (עי' חה\"מ סי' שפ'ח) או אשה או חרש או שוטה או קטן פסולי' ויגנזו שנא' וקשרתם וכתבתם ודרשינן כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה (שאינו מוזהר עלי' או שאינו מאמין בה) אינו בכתיבה. וכיון דילפ' לה מקרא בעינן שיהי' דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב' שערות לאחר שהוא בן י\"ג שנה (מג\"א וע' נוב\"ת סי' א' ושו\"ת כתר כהונה סי' א') אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיעברו עליו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס לאחר שעברו עליו כ' שנה:",
+            "כל שפסול לכתבן פסול בכל תיקון עשייתן (ע\"ל סי' כ\"א סעיף ב') וצריכין לזרז את הסופרים ולענשם שלא לעשות שום תיקון ע\"י אשה או קטן:",
+            "ספר תורה שכתבו ממזר יש פוסלין:",
+            "ס\"ת שנמצא ביד מין ואין ידוע מי כתבו יגנז. נמצא ביד עכו\"ם יש מכשירין ויש דג\"כ יגנז. אלא אם הוחזקו שבזזו עכו\"ם ספרי ישראל תולין שהוא מישראל וכשר. וה\"ה במקומות שאין העכו\"ם יודעים לכתוב אמרינן מסתמא בזזו אותן. נמצאו תפילין בידי עכו\"ם כשרים.",
+            "אין לוקחין ס\"ת תו\"מ מן העכו\"ם ביותר מכדי דמיהן כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהן חייבים לקנותן (אפי' במקום שצריכין גניזה) ואם העכו\"ם רוצה הרבה צריך לעסוק לדבר עמו בדברי רצוי אולי ישתוה עמו בכדי דמיו. ואם אח\"כ עומד בדעתו. אז מניחן בידו (ט\"ז) ואין לבקש מן העכו\"ם שיתנם לו בזול יותר מדאי פן יכעוס וישלוכם למקום אבוד:"
+        ],
+        [
+            "כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ודרשינן מיני' שאין כותבין ס\"ת תפילין ומזוזות אלא על עורות מבהמה חיה ועוף הטהורים (וכן השערות והגידין אינן כשרות אלא ממינים אלו) שהן מותרין לפיך ואפי' הן מנבלות וטרפות ואפי' מנחורות ועקורות כשרות דלא בעינן אלא ממין המותר לפיך לאפוקי בהמה חיה ועוף הטמאים ועל עור הדג אפי' הוא טהור אין כותבין עליו מפני הזוהמא שאינה פוסקת בעבודה עור השליל מקרי עור לענין זה וכותבין עליו ס\"ת תו\"מ והוא המובחר ואח\"כ עור העוף ואח\"כ עור החיה ואח\"כ עור בהמה ואח\"כ עור נבלה:",
+            "צריך שיהיו העורות מעובדין לשמה דהיינו שכשמניח אותן לתוך הסיד שהוא תחלת העיבוד יאמר עורות אלו אני מעבד לשם ס\"ת (ע\"ל סעי' ד') ולשם זה אני אשים אותם. לתוך הסיד. וישים אותם מיד לתוך הסיד. וכיון שהתחלת העיבוד הוא לשמה אזי גם המלאכות האחרות כמו חלקותן וגרידתן כולן בתר התחלת העיבוד גרירין. ומ\"מ נכון שגם בכל מלאכה ממלאכות האחרות יאמר כן שהוא עושה לשמה (בני יונה) וכן בתחלה כשנותן את העורות לתוך המים שיתרככו ויוכשרו לעיבוד יאמר ג\"כ שהוא נותן אותם לשמה. אבל בדיעבד כל זאת אינו מעכב כיון שתחלת העיבוד נעשה לשמה. אבל אם תחלת העיבוד (דהיינו הנתינה לתוך הסיד) לא נעשה לשמה אעפ\"י שגמר העיבוד נעשה לשמה אין להתיר (מלאכת שמים בשם קצת פוסקים ודלא כט\"ז):",
+            "י\"א דצריך דוקא להוציא בשפתיו שהוא מעבד לשמה וכן נכון לעשות לכתחלה כי אין הקדושה חלה במחשבה אלא בדיבור שהדיבור עושה רשום גדול (בר\"י בשם הרדב\"ז) אבל בדיעבד יש לסמוך על הפוסקים דגם במחשבה סגי:",
+            "ס\"ת. תפילין. ומזוזות. חלוקות בקדושתן. קדושת ס\"ת גדולה מקדושת תפילין. וקדושת תפילין גדולה מקדושת מזוזה. ולשמה דקדושה קלה לא חשיב לשמה לקדושה חמורה. כגון קלף המעובד לשם תפילין אינו כשר לכתוב עליו ס\"ת. אבל לענין מצוה קלה דהיינו לכתוב עליו מזוזה י\"א דשפיר חשיב לשמה. דלשמה דקדושה חמורה עולה גם לשמה דקדושה קלה. אבל יש לפקפק בזה ולומר דכל קדושה צריכה דוקא לשמה ממש. ועוד יש מפקפקים בזה משום חששא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. וגם ע\"י תנאי יש מפקפקים. לכן המובחר הוא לעבד את העורות בפרטית לשם קדושתן. את אשר לס\"ת לשם קדושת ס\"ת. ואשר לתפילין לתפילין. ואשר למזוזות למזוזות. אך אם אי אפשר לו לעשות כן. אזי בשעת הדחק יש לסמוך על האומרים דסגי כשאומר בתחלת העיבוד לשם קדושת ס\"ת ולשם תפילין ולשם מזוזה ולשם עור לבתים. או שאומר בדרך תנאי עורות אלו אני מעבד לשם קדושת ס\"ת ואני מתנה שאם ארצה לשנות לתפילין או למזוזה או לבתים יהי' הרשות בידי (ע' חקירה א' אות ל\"ח) (וע\"ל סימן כ\"ה ס\"א וס\"ב):",
+            "נכון לדקדק בקדושת העיבוד לשמה כל מקום שאפשר למצוא ע\"י ישראל ולא ע\"י נכרי. ואעפ\"י שהישראל אינו מעבדו ביופי כמו הנכרי (בני יונה) כדי לחוש לדעת הרמב\"ם וסיעתי' שפוסלין אם עיבדן עכו\"ם אפי' ישראל עומד על גבו ואומר לו עבוד לשמה משום דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד. אבל במקום שאין עבדן ישראל שכיח יש לסמוך על הפוסקים שמכשירין אם ישראל עומד ע\"ג ואומר לו עבוד לי עורות אלו לכתוב עליהם ס\"ת וכו' ואמרי' דנכרי מסתמא אדעתא דישראל קעביד. ודוקא אם מצוה כן לעכו\"ם בפיו והוא שומע אבל מחשבת ישראל לא מהני לעכו\"ם. וגם צריך להיות סמוך ברגע שהוא נותן את העורות לתוך הסיד ולא מהני מה שאומר לו קודם לכן (נוב\"ת סי' קע\"ה) ואם יש להעכו\"ם פועלי' ג\"כ עכו\"ם אזי צריכין גם הפועלים ההם לעמוד שם כשהוא מצוה לעבדן לשמה (בני\"ו ומלא\"ש) מיהו אם אפשר יסייע לו הישראל קצת בתחלת העיבוד כשנותנו לתוך הסיד ויאמר שהוא עושה לשם ס\"ת וכו'. וכן נוהגין. ומה טוב אם יוכל הישראל לסייעו קצת בכל העבודות דהיינו במתיחתן וגרידתן וסחיטת המים וכדומה. ובדיעבד אפי' לא סייעו כלל כשר אם צוה לו מתחלה (אבל אם תחלת העיבוד לא היה לשמה גם בישראל לא מהני עוד לעשותו לשמה כמ\"ש בסעיף ב'):",
+            "כשמעבדין ע\"י עכו\"ם יסמן העורות בנקבים במרצע כעין אותיות ולא חיישינן אח\"כ שמא החליפם וזייף את הסימנים משום דמירתת פן יכיר הישר��ל בטביעת עין שיש לו בסימנים או מפני שאלו הנקבים נעשו מחדש. ויש מי שאומר שלא יסמן במרצע אלא יחרוץ אותיות על הראש מבפנים (ברוך שאמר) עוד צריכין להשגיח מאוד לאחר העיבוד כי לפעמים העכו\"ם מניח מטליתים על הנקבי' שהיו בעור ומטליתים אלו מסתמ' מעור שלא נעבד לשמה (ואולי גם מטמאים) ובקושי הם ניכרים לאחר העיבוד כ\"א נגד השמש (מחה\"ש סי' ל\"ב ס\"ק י\"א):",
+            "צריך שיהיו מעובדים בעפצא או בסיד וכיוצא בו מדברים שמכוצים את העור ומחזיקין אותו. וצריך ליזהר שיניח את העור בסיד עד שיפלו השערות מעצמן לא ע\"י גרידה ואם מוציאו קודם לכן לא יכתוב עליו משום דהוי דיפתרא (ברוך שאמר):",
+            "שלש עורות הן. גויל וקלף ודוכסוסטות. כיצד העור שלם לאחר עיבודו נקרא גויל. ובימים הקדמונים היו נוהגין שלאחר שהעבירו את השערות מן העור קודם עיבודו היו חולקין אותו בעוביו לשנים והיו לשני עורות. אחד דק והוא שממול השערות ונקרא קלף. ואחד עב והוא שממול הבשר ונקרא דוכסוסטות. הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ס\"ת על הגויל במקום השערות ותפילין על הקלף במקום הבשר ומזוזה על דוכסוסטות במקום השערות. ואעפ\"י שכך היא הל\"מ אם כתב ס\"ת על הקלף כשרה ולא נאמר גויל אלא למעט דוכסוסטות וכן אם כתב מזוזה על הקלף או על הגויל כשרה לא נאמר דוכסוסטות אלא למצוה:",
+            "קלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם בצד הבשר. כי מה שמגרדין קליפתו העליונה שבמקום השערות אינו אלא כדי מה שצריכין לתקנו ולהחליקו ואפי' אם היו חולקין את העור לשנים היו צריכין לגרד ממנו כך ומצד הבשר גורדים הרבה עד שלא נשאר אלא הקלף. וקלף זה מובחר גם מגויל וכותבים עליו לכתחלה ס\"ת ואין כותבין בזמנינו על הגויל. וכשר גם למזוזה. אמנם צריכים ליזהר לגרוד היטב מצד הבשר שלא ישאר שם שום קליפה דקה במקום הכתיבה. דקליפה זו היא דוכסוסטות ואם כתב עליו אפי' רק אות אחת בין בס\"ת בין בתפילין בין במזוזה פסול. והסימן הוא מה שיכול לקלוף ולהפריש במחט אפי' קליפה כחוט השערה זהו דוכסוסטות (כ\"כ בס' נטיעה של שמחה ובס' מעון אריות):",
+            "אם שינה וכתב על קלף זה במקום השערות. תפילין ס\"ת או מזוזה פסולים (ע' ביאורי הגרא\"וו):",
+            "כתב מקצת ס\"ת על הגויל ומקצתו על הקלף פסול לפי שהוא כמו שני ספרים. אבל אם עשה חציו גויל וחציו צבאים פי’ עור צבי או של שאר חיה אעפ\"י שאינו מצוה מן המובחר כשר:",
+            "מה שנהגו קצת סופרים שאחר עיבוד הקלף בסיד מושחין אותו בצבע לבן שקורין לאג וע\"י זה הוא חולק ובהיר בלבנותו מאוד יש מי שמכשיר ויש מי שפוסל משום דחייץ בין הכתב לקלף ונכון להחמיר:"
+        ],
+        [
+            "הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס\"ת תו\"מ אלא בדיו. ולכתחלה טוב לעשותה בענין זה מקבצים עשן של שמנים או של זפת או של שעוה וכיוצא בהם (בל\"א פלאמרוס או קיהנרוס) וגובלין אותו בשרף אילן (גומי) ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותם וקודם הכתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהי' נמחק. וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו סתו\"מ ואם כתב שלשתן במי עפצים וקנקנתום (קופפער וואססר) שהוא עומד ואינו נמחק כשרים וכן נוהגים עתה לעשות את הדיו אפי' לכתחלה ממי עפצים וקומום (גומי) וקנקנתום רק צריכין להשגיח שתהא שחורה בתכלית השחור. א\"כ מה מיעטה ההלכה שנאמרה למשה מסיני שיהיו כותבי' בדיו למעט שאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק וכיוצא בהם ואם כתב אפי' אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולים. וכן אסור לכתוב שום שם מתנ\"ך שלא בדיו וי\"א דלא בעינן דיו רק בס\"ת:",
+            "אפי' כתב מתחלה בדיו שחור ואחר זמן נתקלקל הדיו ונעשה אדום נמי פסול (בני יונה ופרמ\"ג סי' ל\"ב א\"א ס\"ק ל\"ט) וצריך להשגיח על זה במאוד כי שכיח טובא: ",
+            "דיו אין צריכין לעשות אותה לשמה (באר עשק) ואם נעשה מסתם יינם מצד הדין אין בו איסור אך מ\"מ לדבר שבקדושה וכתיבת כמה שמות נכון לקדש עצמינו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו (דב\"ש סי' קס\"ב וסי' קס\"ד):",
+            "אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר את הזהב וישאר כתב התחתון וכשר (או\"ח סי' ל\"ב ס\"ג וע' מ\"ש אי\"ה לקמן סי' ח' ס\"ק י\"ג) אפי' בתפילין ומזוזות (פרמ\"ג) אבל אם זרק את הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר את הזהב משום דהוי כמוחק את השם:",
+            "הלכה למשה מסיני שס\"ת ומזוזה צריכין שרטוט ואם כתבם בלא שרטוט פסולין. וצריכין לשרטט בדבר שהוא חורץ ועושה שריטה (שזהו לשון שרטוט מלשון שריטה) ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע. ויש לדקדק לשרטט לשמה. אם כתב איזה טעות וגרד שם איזה תיבות ונמחק השרטוט ישרטט מחדש אותו המקום (בני\"ו) וכן אם תולה תיבה או תיבות בס\"ת ביני שיטי צריך לשרטט שם (מלא\"ש כלל כ\"ה ס\"ו) ובתפילין אינו צריך לשרטט כ\"א שיטה העליונה וי\"א שצריך למעלה ולמטה ומב' צדדים אעפ\"י שיודע לכתוב בלא שרטוט. ואם אינו יודע לישר השיטות בלא שרטוט ישרטט כל השורות:",
+            "הקולמס אעפ\"י שלאחר שעשה בה מלאכתה אינה ניכרת כלל בכתב. מ\"מ צריכין לדקדק שתהא קולמס נאה. יש אומרים שיש לכתוב בקולמס של קנה ולא בנוצה ואין נוהגין כן אלא כותבין בנוצה ואפי' בקולמס של ברזל. ויש להסתפק אם מותרין לכתוב בנוצה של עוף טמא (דב\"ש סוף סי' קס\"ד):",
+            "צריך שיכתוב אותן בימין ואם כתבן בשמאל פסולין. ואם אין לו רק תפילין שנכתבו בשמאל ואי אפשר לו למצוא אחרים הכתובים בימין יניח אלו בלא ברכה (ב\"ש אהע\"ז סי' קכ\"ד סק\"ד) ואיטר יד שמאל דידי' הוי ימין. ואם כתב בימין דעלמא פסולין ואם הוא שולט בשתי ידיו יכתוב בימין ואם כתב בשמאל כשרים (מג\"א) ואם כותב בימין ושאר מלאכתו עושה בשמאל או שכותב בשמאל ושאר מלאכתו עושה בימין אין לקבלו לסופר ובדיעבד אם כתב כשר כמו שולט בשתי ידיו (פרמ\"ג) מעשה היה באחד שהיה גדם ותפס את הקולמס בשפתיו וכתב ופסלו אפי' באם אי אפשר למצוא אחרים מפני שאין דרך כתיבה כלל בפה (הרמ\"ע סי' ל\"ח):"
+        ],
+        [
+            "ס\"ת תפילין ומזוזות צריכין לכתוב אותן בכוונה גדולה לשמה. וצריך שיאמר כן בפיו קודם שהוא מתחיל לכתוב. דהיינו קודם שמתחיל ס\"ת צריך שיאמר ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה. ומספיק לו לכל הספר (מלבד השמות הקדושות שהוא צריך לחזור ולקדשן כדלקמן סי' י') וכן בתפילין ומזוזות יאמר לשם קדושת תפילין או מזוזה. ואם לא הוציא כן בשפתיו אלא שחשב כן בלבו יש פוסלין אפי' בדיעב' ויש מכשירין בדיעבד וכן נראה עיקר:",
+            "כשבא לנמנם לא יכתוב אז משום דאינו כותב אז בכוונה (או\"ח סי' ל\"ב סי' י\"ט) וכן אם שתה ממשקה המשכרת לא יכתוב אז משום דאינו יכול לכוין כראוי (מלא\"ש סוף כלל כ\"ה):",
+            "כל אות ואות צריך להיות כלו נכתב לשמה שאפי' אם רק מיעוטו נכתב שלא לשמה ורובו לשמה פסול (מהרד\"ך בית א' חדר א') ומכ\"ש אם מקצתו נעשה שלא ע\"י כתיבה כלל כגון שנפלה טפה דיו ועשה ממנה איזה אות שהוא פסול (עיין חקירה ב') (כנה\"ג ופר\"ח באהע\"ז סי' קכ\"ה) ואפי' אם אח\"כ יעבור בקולמס על כל האות לשמה לא מהני דכתב העליון לא מהני (ע' גו\"ר כלל ב' סי' י\"א):",
+            "קודם שיתחיל לכתוב טוב שינסה את הקולמס שלא יהי' עלי' דיו יותר מדאי ויקלקל:",
+            "כשכותב ס\"ת צריך שיהי' לפניו ספר אחר מוגה היטב שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב. לכן יזהר כל סופר שיהי' לו חומש מוגה היטב ע\"י בעל מגיה מומחה שיעתיק ממנו. ומ\"מ אינו צריך לראות כל תיבה בפני עצמה מתוך ההעתק אלא כדרך המעתיקים לוקחים שנים ושלשה תיבות בבת אחת או יותר כפי הרגלו בתורה (בני יונה) ואם כתב שלא מן הכתב יש אוסרין לקרות בו שלא בשעת הדחק (הר\"ן בשם ירושלמי) וי\"א דבדיעבד לא פסל (הר\"ר מנוח):",
+            "אעפ\"י שהוא כותב מתוך הכתב צריך ג\"כ שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתוב כדי שלא יטעה (רש\"י ותוס' במנחות דף ל') וגם כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפיו נמשכת על האותיות (ב\"ח) רק דברי פורעניות אינו צריך לקרו' בפיו (תוס' ומרדכי):",
+            "וידקדק בחסרות ויתרות שאם כתב המלא חסר או החסר מלא פסל. ותיבה שהיא קרי וכתיב כגון הא דכתי' ישגלנה וקרינין ישכבנה. כתיב ובעפולים וקרינין ובטחורים. וכיוצא בהן צריך לכתוב כפי הכתיב ואם שינה וכתב כפי הקרי פסל:",
+            "תפילין ומזוזות אם שגורות הפרשיות בפיו מותר לכתוב שלא מן הכתב רק שיקרא כל תיבה בפיו:",
+            "אפי' מתוך הכתב אינו רשאי לכתוב אלא מי שהוא יודע לקרות שאם אינו יודע לקרות אעפ\"י שיודע לכתוב את האותיות יכול לטעות בקל ואינו מרגיש:",
+            "מותר ליטול דיו מן האות הכתוב כשהוא צריך לדיו לצורך הכתיבה או אפי' לזרקה לאיבוד אם הוא צריך כדי שתיבש מהר ויוכל לגלול את הספר אבל לכתוב בו דבר חול אסור (ש\"ך) ומן השם אסור ליקח דיו אפי' אם רוצה לכתוב בה שם אחר. אך אם יש בו דיו יותר מן הראוי אז יש להקל ואפי' לאבדו משום דמתחלתו לא נתקדש אלא מה שצריך לו ומותרו מקלקל לי' (בני יונה) (וע\"ל סי' י' סע\"י):",
+            "כותבי ספרים תפילין ומזוזות שבאו להניח את היריעה כדי שתתיבש לא יהפכו הכתב למטה אעפ\"י שהוא מתכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב מ\"מ דרך בזיון הוא אלא יהי' פני הכתב למעלה ויפרוש עלי' בגד או כופלה (רמב\"ם) והיכי דלא אפשר יהפוך את הכתב דאי לא אפיך איכא בזיון טפי (ט\"ז):"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Seif"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Maaseh Rav/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,381 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Maaseh Rav",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מעשה רב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "To arise at midnight and recite Tikkun Chatzot."
+        ],
+        [
+            "One who is awake the whole night, washes his hands and blesses [the morning blessings], but not the blessings on the Torah.  If he then sleeps by day, he must say the blessings on the Torah [upon arising].\n"
+        ],
+        [
+            "The main part of washing one's hands was instituted for prayer.  Therefore, one should wash and make a blessing for each prayer. And ideally one should be stringent to was with a vessel as one does for eating.  And in the morning one should say the blessing before praying, and one shouldn't say it immediately upon waking when his intention is not to pray right away. But that's only if he knows for sure he will not forget to say it."
+        ],
+        [
+            "In washing one's hands, both in the morning and for a meal, the right hand should be first.\n"
+        ],
+        [
+            "In the morning, one should pour 4 times.  Three times to remove evil spirits, and a fourth time to purify the water which became impure."
+        ],
+        [
+            "The blessing Elokai Neshama (My G-d, the soul you placed in me) should be said together with the blessing Asher Yatzar (Who formed man with wisdom).  [See Biurei haGra Shulchan Orach Orach Chaim 4:3]"
+        ],
+        [
+            "All of the blessings from \"who gives wisdom\" until \"vayidaber\" (Editor: I am unsure what he means.  Perhaps the sacrifices.) one can say immediately upon arising from bed even before daylight.  For \"Vayidaber\" one should wait until daylight. (See Magen Avraham 46:13)"
+        ],
+        [
+            "The blessing on the Torah, one should say it before reading the daily sacrifice (See the Gra's comment on Shulchan Aruch Orach Chaim 46:17) If one wants to learn before daylight, one should say the blessings on the Torah after the order of the morning blessings before one learns."
+        ],
+        [
+            "All of the morning blessings, if one forgot to say them immediately, one has opportunity to say them all day and the night until going to sleep, except the blessing on Torah for which one fulfills his obligation with Ahava Raba (Great Love, the blessing before Shema in the morning).  (See Biurei HaGra 47:7).  Thus on Yom Kippur, when one does not say 'Who met all my needs' and 'Who removes sleep', one should say these at night upon putting on leather shoes and washing one's face (See Biurei HaGra 46:15)"
+        ],
+        [
+            "Going to a bath house is not an interruption for one's blessing on the Torah, and all the moreso sleep.  (See Biurei HaGra 47:9-11)"
+        ],
+        [
+            "Distinctions on the text of the morning blessings: \"Who gives the rooster etc.\" \"Who provided me with all my needs.\" \"Who prepares the steps of man.\" And we say \"multiple times every day Hear Israel you are\" or \"multiple times every day Hashem is our G-d Hashem is one you are etc.\" (Citation) Blessed are you Hashem, who sanctifies his name with the masses."
+        ],
+        [
+            "After saying the portion of the Tamid, to say the verse 'v'hifshit' until 'reiach nichoach'"
+        ],
+        [
+            "Tzitzit should be 12 thumbs-width long, and the wrapped/knotted portion one third (of this total, so 4 thumbs-widths).  Each wrapped portion was one thumb-width."
+        ],
+        [
+            "Every time he wraps himself in a tallit, he says the blessing, even many times in a day. (See Biurei HaGra 8:28) "
+        ],
+        [
+            "He blesses, and wears, and covers his head with the tallit, but he does not need to wrap himself as the Ishmaelites wrap.  (See Biurei HaGra Orach Chaim 8:4)"
+        ],
+        [
+            "Also for a small tallit (the poncho-like undergarment) the text of the blessing is 'to wrap oneself in fringes'. (See there (Biurei HaGra OC 8) seif 14)"
+        ],
+        [
+            "Don't hang on linen garments don't hang from them any tzitzis (Citation). However, make a small wool tallis with linen tzitzis strings, and if it is not from other varieties (of cloth) with linen tzitzis strings. And wear it under his clothes like a large tallis made of cotton."
+        ],
+        [
+            "The time for putting on tefillin is like 'Others\" in Berachot 9.  One should wear them all day, and even to do business in them is permitted, and snacking is also permitted. But idle activities are prohibited. If one is worried this seems haughty before other people, one may wear only the hand tefillin. In any case, it is better to wear a small head tefillin and keep the straps covered than to walk with only the hand tefillin."
+        ],
+        [
+            "The compartments of the head tefillin need to be open and not glued."
+        ],
+        [
+            "The higher tefillin are on the head, the more praiseworthy. And the knot needs to be below the base of the skull."
+        ],
+        [
+            "The place of the hand tefillin is in the  half of the (upper) arm. Meaning, the middle half to the exclusion of the (upper) arm’s top quarter and the (upper) arm’s bottom quarter. (See Shulchan Aruch 27:5 and 27:19):"
+        ],
+        [
+            "If one spoke (between putting on arm and head tefillin) he recites two blessings, and if he did not speak, he recites one blessing, in accordance with Rashi of blessed memory.  For if he did not speak he recites on both hand and head one (blessing of) 'to place tefillin', but if he spoke, he recites on the head (a separate blessing of) 'on the mitzva of tefillin'."
+        ],
+        [
+            "One needs to bless each time he puts on (tefillin) even many times in a day."
+        ],
+        [
+            "One may urinate in tefillin when they are on his head in a temporary bathroom as is explained in Shulchan Aruch."
+        ],
+        [
+            "One should pray the morning service at 'V'Tikin' (sunrise), but only with a quorum of ten. "
+        ],
+        [
+            "The prayer leader should begin from 'Baruch Sh'amar\" and don't say from 'Mizmor shir chanukat habayit'.  Other verses should not be recited communally neither before nor after prayer except the Song of the Day (shir shel yom)."
+        ],
+        [
+            "One may sit during the Verses of Praise until the kaddish before Barchu."
+        ],
+        [
+            "In 'Pesukei Dezimra' the phrase \"You, GD, don't withhold Your mercy from me\" is with a Yud, and one who says it with a Vav is in error [Lit: on his hand]. In the paragraph of 'Ashrei' the phrase \"They will recount your bountiful goodness\" contains two Segol (vowels). (Presumably on the word 'Zecher')"
+        ],
+        [
+            "In the Song at the Sea, recite until 'Hashem rules forever and ever' and say after it 'to Hashem is the kingship' and do not say the verse 'for Pharaoh's horse came'."
+        ],
+        [
+            "Do not say \"and in your Torah it is written to say 'Hear O Israel...'\" before Yishtabach, because there should be from 'and he saved' until 'Hashem reigns' 18 mentions of G-d's name, and from 'Az Yashir' until 'Yishtabach' also 18 names and no more."
+        ],
+        [
+            "Do not say the 13 Praises (of Yishtabach) in one breath. Only do not interrupt between them with speech, Heaven forbid."
+        ],
+        [
+            "\"Life of the worlds\" (at the end of Yishtabach) is with a 'Tzeirei' vowel underneath the letter 'Chet.'"
+        ],
+        [
+            "One should daven communally and skip like was written in Shulchan Aruch. And on this was explained one should say 'Baruch Shemar' and 'Tehilah L'Dovid' (Ashrei) and 'Yishtabach' for if he will with start 'Yotzer Ohr' the blessings of 'Pesukei Dezimera' will be cut out."
+        ],
+        [
+            "(In the passage 'Tisbarach Tzureinu') the proper text is \"B'Eimah Ritzon Konam\" and not \"Koneihem\": "
+        ],
+        [
+            "One is able to answer 'Amen' when he hears the blessing even after 'Yotzer Ohr' to whichever 'Amen' he desires except for after 'Shira Chadasha' (prior to Shemonah Esrei) is begun. "
+        ],
+        [
+            "Release from the nostril or the ear is not considered a \"release\" concerning the recitation of 'Keriat Shema' and prayer, for if you would think that it was considered a \"release\" you would need to distance yourself four Amos:"
+        ],
+        [
+            "One should have in mind prior to reciting 'Kriat Shema' to fulfill their requirement to recite 'Kriat Shema': "
+        ],
+        [
+            "[Translation In Progress] If one performed 'Kriat Shema' like the opinion of 'Beit Shammai' he has not done (the mitzvah of Kriat Shema) and (it is as if) he has done nothing. Meaning, he does not receive reward because he accepted upon himself the stringency of 'Beit Shammai' like Jonah found when it was there that 'Beit Hillel' conceded but disagreed in regards to unintentional sin. But here, it does not seem to 'Beit Hillel' the ideas of 'Beit Shammai' at all, and from this is a proof from if so, we would have the practice to not maintain the mitzvah of 'Succah' from 'your days'.  But certainly one is not required to go back and repeat 'Kriat Shema':"
+        ],
+        [
+            "During ‘Kriat Shema’ one grasps the two tzitzit strings which are before him and does not kiss (the strings) at all."
+        ],
+        [
+            "[Translation in Progress] And how much liquid emerges (to be) urine? A fourth. And from here, even many times if the urine is less (than the water) it is nullified in the water (as it is the majority)."
+        ],
+        [
+            "One should pray with proper focus and intention for each and every word and have in mind the meaning of the words. If a (foreign) thought enters one's mind during prayer they should stand until the thought passes. One is not required to have the proper intention for all the names (of G-d), only ‘Adon HaKol’:"
+        ],
+        [
+            "In the ḥazzan’s repetition (of shemona esrei) the ḥazzan says prior to the prayer ‘Hashem Siftai’ and at the end ‘Yehyu L’Ratzon’:"
+        ],
+        [
+            "One should listen to 18 blessings (of ‘shemoneh esrei’) from the ḥazzan’s voice and from within a siddur. One should respond ‘amen’ after each blessing and should not respond ‘Barukh Hu U’Barukh Shemo’ (Blessed is He and Blessed is His name) as the ḥazzan does not wait until the community stops (saying the words) and therefore cuts off the repetition of the blessings. "
+        ],
+        [
+            "'Nekadesh' or 'Nareitzicha' (in 'Kedusha') until 'V'Amar' is only said by the ḥazzan alone, and the community is silent and listens to the ḥazzan."
+        ],
+        [
+            "'Modim D’Rabanan' should be concluded with the name of G-d - \"Blessed are You G-d, the Almighty to Whom all thanks are due.\" (See the Gra's comments on Shulchan Aruch 127:2) and the blessing of 'Borei Nephashot Rabot' is also concluded with the name of G-d."
+        ],
+        [
+            "The Blessing of 'Birkat Cohanim' should be heard from the mouth of the ḥazzan and one should respond 'Kein Yehi Ratzon' (It shall be His will)."
+        ],
+        [
+            "One is able to respond to Kadesh, Kedusha, and Amen when one hears (the prayer) from house to house, even when there is a physical barrier in the way as brought up in Shulchan Aruch (55:20), (when it discusses responding to blessings) despite being unable to see (the person making the blessing). "
+        ],
+        [
+            "Distinctions in the text of the prayer: 'V'Konei Hakol'. 'B'Kedusha U'Shevachecha'. 'Birchat HaShanim' and 'V'Shabeinu M'Tuvecha'. 'Birchat V'Lamalshinim... V'Kol HaRasha' etc, 'V'Kol Oivecha Meheira Yichareitu V'HaZeidim' etc. 'Al HaNisim V'Al HaPurkan' ?. 'Bimei Mordechai K'Sheamad Aleihem Haman'. 'V'Hashavot Lo Et Gamulo Al Rosho'. 'V'Kol HaChaim' with a Kamatz vowel under the letter Kaph. "
+        ],
+        [
+            "In Tachanun one should not say the verse 'V'Yomer Dovid' as it is said regarding retribution, rather one should begin the prayer with 'Rachum V'Chanun'."
+        ],
+        [
+            "Also at Shachrit one should use their left hand to fall on their face (during Tachanun). (As is written in Shulchan Aruch 131:5). And one does not say 'Shomer Yisrael' unless it is a communal fast day. "
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "For Mincha and also for Maariv wash hands and bless (make a bracha) on the washing of the hands, And pray Mincha with Tallis and Teffilin of Rashi Z\"L."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The third completing bracha in (birkas hamazon) is \"Build Jerusalem Amen\" (meaning instead of saying \"Boneh Berachamav Yerushalyim\" it is \"Boneh Yerushalayim\""
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The time to light Candles for Chanukkah is when the sun sets (Shkiah). Before Nightfall (Tzeis Hakochavim) Therefore, we light before prayer of Maariv. "
+        ],
+        [
+            "Half hour after the time (people are) walking from the market, light without a bracha."
+        ],
+        [],
+        [
+            "Candle (lighting) of Chanukkah (comes) before lighting candle Shabbos, and before Havdalah."
+        ],
+        [
+            "The text for the Blessing is \"L'Hadlik Ner Chanukkah\" (Instead of \"L'Hadlik Ner Shel Chanukkah\")"
+        ],
+        [
+            "Bless (make the bracha) every day on the main (candle), for it is on the hand-breadth next to the door, and not on the additional (candle)."
+        ],
+        [
+            "Psalm of the day for all eight days of Chanukkah is (Psalm 30) \"A song for dedication\" "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Maaseh Rav/English/merged.json

@@ -0,0 +1,380 @@
+{
+    "title": "Maaseh Rav",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Maaseh_Rav",
+    "text": [
+        [
+            "To arise at midnight and recite Tikkun Chatzot."
+        ],
+        [
+            "One who is awake the whole night, washes his hands and blesses [the morning blessings], but not the blessings on the Torah.  If he then sleeps by day, he must say the blessings on the Torah [upon arising].\n"
+        ],
+        [
+            "The main part of washing one's hands was instituted for prayer.  Therefore, one should wash and make a blessing for each prayer. And ideally one should be stringent to was with a vessel as one does for eating.  And in the morning one should say the blessing before praying, and one shouldn't say it immediately upon waking when his intention is not to pray right away. But that's only if he knows for sure he will not forget to say it."
+        ],
+        [
+            "In washing one's hands, both in the morning and for a meal, the right hand should be first.\n"
+        ],
+        [
+            "In the morning, one should pour 4 times.  Three times to remove evil spirits, and a fourth time to purify the water which became impure."
+        ],
+        [
+            "The blessing Elokai Neshama (My G-d, the soul you placed in me) should be said together with the blessing Asher Yatzar (Who formed man with wisdom).  [See Biurei haGra Shulchan Orach Orach Chaim 4:3]"
+        ],
+        [
+            "All of the blessings from \"who gives wisdom\" until \"vayidaber\" (Editor: I am unsure what he means.  Perhaps the sacrifices.) one can say immediately upon arising from bed even before daylight.  For \"Vayidaber\" one should wait until daylight. (See Magen Avraham 46:13)"
+        ],
+        [
+            "The blessing on the Torah, one should say it before reading the daily sacrifice (See the Gra's comment on Shulchan Aruch Orach Chaim 46:17) If one wants to learn before daylight, one should say the blessings on the Torah after the order of the morning blessings before one learns."
+        ],
+        [
+            "All of the morning blessings, if one forgot to say them immediately, one has opportunity to say them all day and the night until going to sleep, except the blessing on Torah for which one fulfills his obligation with Ahava Raba (Great Love, the blessing before Shema in the morning).  (See Biurei HaGra 47:7).  Thus on Yom Kippur, when one does not say 'Who met all my needs' and 'Who removes sleep', one should say these at night upon putting on leather shoes and washing one's face (See Biurei HaGra 46:15)"
+        ],
+        [
+            "Going to a bath house is not an interruption for one's blessing on the Torah, and all the moreso sleep.  (See Biurei HaGra 47:9-11)"
+        ],
+        [
+            "Distinctions on the text of the morning blessings: \"Who gives the rooster etc.\" \"Who provided me with all my needs.\" \"Who prepares the steps of man.\" And we say \"multiple times every day Hear Israel you are\" or \"multiple times every day Hashem is our G-d Hashem is one you are etc.\" (Citation) Blessed are you Hashem, who sanctifies his name with the masses."
+        ],
+        [
+            "After saying the portion of the Tamid, to say the verse 'v'hifshit' until 'reiach nichoach'"
+        ],
+        [
+            "Tzitzit should be 12 thumbs-width long, and the wrapped/knotted portion one third (of this total, so 4 thumbs-widths).  Each wrapped portion was one thumb-width."
+        ],
+        [
+            "Every time he wraps himself in a tallit, he says the blessing, even many times in a day. (See Biurei HaGra 8:28) "
+        ],
+        [
+            "He blesses, and wears, and covers his head with the tallit, but he does not need to wrap himself as the Ishmaelites wrap.  (See Biurei HaGra Orach Chaim 8:4)"
+        ],
+        [
+            "Also for a small tallit (the poncho-like undergarment) the text of the blessing is 'to wrap oneself in fringes'. (See there (Biurei HaGra OC 8) seif 14)"
+        ],
+        [
+            "Don't hang on linen garments don't hang from them any tzitzis (Citation). However, make a small wool tallis with linen tzitzis strings, and if it is not from other varieties (of cloth) with linen tzitzis strings. And wear it under his clothes like a large tallis made of cotton."
+        ],
+        [
+            "The time for putting on tefillin is like 'Others\" in Berachot 9.  One should wear them all day, and even to do business in them is permitted, and snacking is also permitted. But idle activities are prohibited. If one is worried this seems haughty before other people, one may wear only the hand tefillin. In any case, it is better to wear a small head tefillin and keep the straps covered than to walk with only the hand tefillin."
+        ],
+        [
+            "The compartments of the head tefillin need to be open and not glued."
+        ],
+        [
+            "The higher tefillin are on the head, the more praiseworthy. And the knot needs to be below the base of the skull."
+        ],
+        [
+            "The place of the hand tefillin is in the  half of the (upper) arm. Meaning, the middle half to the exclusion of the (upper) arm’s top quarter and the (upper) arm’s bottom quarter. (See Shulchan Aruch 27:5 and 27:19):"
+        ],
+        [
+            "If one spoke (between putting on arm and head tefillin) he recites two blessings, and if he did not speak, he recites one blessing, in accordance with Rashi of blessed memory.  For if he did not speak he recites on both hand and head one (blessing of) 'to place tefillin', but if he spoke, he recites on the head (a separate blessing of) 'on the mitzva of tefillin'."
+        ],
+        [
+            "One needs to bless each time he puts on (tefillin) even many times in a day."
+        ],
+        [
+            "One may urinate in tefillin when they are on his head in a temporary bathroom as is explained in Shulchan Aruch."
+        ],
+        [
+            "One should pray the morning service at 'V'Tikin' (sunrise), but only with a quorum of ten. "
+        ],
+        [
+            "The prayer leader should begin from 'Baruch Sh'amar\" and don't say from 'Mizmor shir chanukat habayit'.  Other verses should not be recited communally neither before nor after prayer except the Song of the Day (shir shel yom)."
+        ],
+        [
+            "One may sit during the Verses of Praise until the kaddish before Barchu."
+        ],
+        [
+            "In 'Pesukei Dezimra' the phrase \"You, GD, don't withhold Your mercy from me\" is with a Yud, and one who says it with a Vav is in error [Lit: on his hand]. In the paragraph of 'Ashrei' the phrase \"They will recount your bountiful goodness\" contains two Segol (vowels). (Presumably on the word 'Zecher')"
+        ],
+        [
+            "In the Song at the Sea, recite until 'Hashem rules forever and ever' and say after it 'to Hashem is the kingship' and do not say the verse 'for Pharaoh's horse came'."
+        ],
+        [
+            "Do not say \"and in your Torah it is written to say 'Hear O Israel...'\" before Yishtabach, because there should be from 'and he saved' until 'Hashem reigns' 18 mentions of G-d's name, and from 'Az Yashir' until 'Yishtabach' also 18 names and no more."
+        ],
+        [
+            "Do not say the 13 Praises (of Yishtabach) in one breath. Only do not interrupt between them with speech, Heaven forbid."
+        ],
+        [
+            "\"Life of the worlds\" (at the end of Yishtabach) is with a 'Tzeirei' vowel underneath the letter 'Chet.'"
+        ],
+        [
+            "One should daven communally and skip like was written in Shulchan Aruch. And on this was explained one should say 'Baruch Shemar' and 'Tehilah L'Dovid' (Ashrei) and 'Yishtabach' for if he will with start 'Yotzer Ohr' the blessings of 'Pesukei Dezimera' will be cut out."
+        ],
+        [
+            "(In the passage 'Tisbarach Tzureinu') the proper text is \"B'Eimah Ritzon Konam\" and not \"Koneihem\": "
+        ],
+        [
+            "One is able to answer 'Amen' when he hears the blessing even after 'Yotzer Ohr' to whichever 'Amen' he desires except for after 'Shira Chadasha' (prior to Shemonah Esrei) is begun. "
+        ],
+        [
+            "Release from the nostril or the ear is not considered a \"release\" concerning the recitation of 'Keriat Shema' and prayer, for if you would think that it was considered a \"release\" you would need to distance yourself four Amos:"
+        ],
+        [
+            "One should have in mind prior to reciting 'Kriat Shema' to fulfill their requirement to recite 'Kriat Shema': "
+        ],
+        [
+            "[Translation In Progress] If one performed 'Kriat Shema' like the opinion of 'Beit Shammai' he has not done (the mitzvah of Kriat Shema) and (it is as if) he has done nothing. Meaning, he does not receive reward because he accepted upon himself the stringency of 'Beit Shammai' like Jonah found when it was there that 'Beit Hillel' conceded but disagreed in regards to unintentional sin. But here, it does not seem to 'Beit Hillel' the ideas of 'Beit Shammai' at all, and from this is a proof from if so, we would have the practice to not maintain the mitzvah of 'Succah' from 'your days'.  But certainly one is not required to go back and repeat 'Kriat Shema':"
+        ],
+        [
+            "During ‘Kriat Shema’ one grasps the two tzitzit strings which are before him and does not kiss (the strings) at all."
+        ],
+        [
+            "[Translation in Progress] And how much liquid emerges (to be) urine? A fourth. And from here, even many times if the urine is less (than the water) it is nullified in the water (as it is the majority)."
+        ],
+        [
+            "One should pray with proper focus and intention for each and every word and have in mind the meaning of the words. If a (foreign) thought enters one's mind during prayer they should stand until the thought passes. One is not required to have the proper intention for all the names (of G-d), only ‘Adon HaKol’:"
+        ],
+        [
+            "In the ḥazzan’s repetition (of shemona esrei) the ḥazzan says prior to the prayer ‘Hashem Siftai’ and at the end ‘Yehyu L’Ratzon’:"
+        ],
+        [
+            "One should listen to 18 blessings (of ‘shemoneh esrei’) from the ḥazzan’s voice and from within a siddur. One should respond ‘amen’ after each blessing and should not respond ‘Barukh Hu U’Barukh Shemo’ (Blessed is He and Blessed is His name) as the ḥazzan does not wait until the community stops (saying the words) and therefore cuts off the repetition of the blessings. "
+        ],
+        [
+            "'Nekadesh' or 'Nareitzicha' (in 'Kedusha') until 'V'Amar' is only said by the ḥazzan alone, and the community is silent and listens to the ḥazzan."
+        ],
+        [
+            "'Modim D’Rabanan' should be concluded with the name of G-d - \"Blessed are You G-d, the Almighty to Whom all thanks are due.\" (See the Gra's comments on Shulchan Aruch 127:2) and the blessing of 'Borei Nephashot Rabot' is also concluded with the name of G-d."
+        ],
+        [
+            "The Blessing of 'Birkat Cohanim' should be heard from the mouth of the ḥazzan and one should respond 'Kein Yehi Ratzon' (It shall be His will)."
+        ],
+        [
+            "One is able to respond to Kadesh, Kedusha, and Amen when one hears (the prayer) from house to house, even when there is a physical barrier in the way as brought up in Shulchan Aruch (55:20), (when it discusses responding to blessings) despite being unable to see (the person making the blessing). "
+        ],
+        [
+            "Distinctions in the text of the prayer: 'V'Konei Hakol'. 'B'Kedusha U'Shevachecha'. 'Birchat HaShanim' and 'V'Shabeinu M'Tuvecha'. 'Birchat V'Lamalshinim... V'Kol HaRasha' etc, 'V'Kol Oivecha Meheira Yichareitu V'HaZeidim' etc. 'Al HaNisim V'Al HaPurkan' ?. 'Bimei Mordechai K'Sheamad Aleihem Haman'. 'V'Hashavot Lo Et Gamulo Al Rosho'. 'V'Kol HaChaim' with a Kamatz vowel under the letter Kaph. "
+        ],
+        [
+            "In Tachanun one should not say the verse 'V'Yomer Dovid' as it is said regarding retribution, rather one should begin the prayer with 'Rachum V'Chanun'."
+        ],
+        [
+            "Also at Shachrit one should use their left hand to fall on their face (during Tachanun). (As is written in Shulchan Aruch 131:5). And one does not say 'Shomer Yisrael' unless it is a communal fast day. "
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "For Mincha and also for Maariv wash hands and bless (make a bracha) on the washing of the hands, And pray Mincha with Tallis and Teffilin of Rashi Z\"L."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The third completing bracha in (birkas hamazon) is \"Build Jerusalem Amen\" (meaning instead of saying \"Boneh Berachamav Yerushalyim\" it is \"Boneh Yerushalayim\""
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The time to light Candles for Chanukkah is when the sun sets (Shkiah). Before Nightfall (Tzeis Hakochavim) Therefore, we light before prayer of Maariv. "
+        ],
+        [
+            "Half hour after the time (people are) walking from the market, light without a bracha."
+        ],
+        [],
+        [
+            "Candle (lighting) of Chanukkah (comes) before lighting candle Shabbos, and before Havdalah."
+        ],
+        [
+            "The text for the Blessing is \"L'Hadlik Ner Chanukkah\" (Instead of \"L'Hadlik Ner Shel Chanukkah\")"
+        ],
+        [
+            "Bless (make the bracha) every day on the main (candle), for it is on the hand-breadth next to the door, and not on the additional (candle)."
+        ],
+        [
+            "Psalm of the day for all eight days of Chanukkah is (Psalm 30) \"A song for dedication\" "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מעשה רב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Maaseh Rav/Hebrew/From Wikitext.json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Maaseh Rav",
+    "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%97#%D7%A7%D7%A2%D7%95",
+    "versionTitle": "From Wikitext",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מעשה רב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה (פעולת שכיר ב) אעפ\"כ מצוה מדאורייתא הוא וכן פירשו י\"ט א\"צ אות פסח במצה סוכות בסוכה (פעולת שכיר ג) ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו\"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע\"פ שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר י\"ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י\"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ\"ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Maaseh Rav/Hebrew/Wikisource.json

@@ -0,0 +1,776 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Maaseh Rav",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%A8",
+    "versionTitle": "Wikisource",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "ויקיטקסט",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מעשה רב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "לקום בחצות ולעשות תקון חצות:"
+        ],
+        [
+            "מי שנעור כל הלילה נוטל ידיו ומברך אבל לא ברכת התורה. ואם חזר וישן ביום צריך לברך ברכת התורה:"
+        ],
+        [
+            "עיקר נטילת ידים לתפילה נתקן, ולכן יש ליטול ולברך לכל תפילה. ויקפיד לכתחילה ליטול בכלי כמו לאכילה. ובשחרית יש לסמוך ברכת על נטילת ידים לתפילה. ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח:"
+        ],
+        [
+            "נטילת ידים לסעודה וכן בשחרית יד ימין תחילה:"
+        ],
+        [
+            "בשחרית מערה ד' פעמים. ג' פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו:"
+        ],
+        [
+            "ברכת אלהי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר (עי' שו\"ע שלו סי' ד ס\"ק ג):"
+        ],
+        [
+            "כל הברכות אשר נתן וכו' עד וידבר יאמר תיכף כשקם ממטתו אפילו קודם שיאור היום, וידבר וימתין עד שיאור היום (עי' במגן אברהם סי' מו ס\"ק יג):"
+        ],
+        [
+            "ברכות התורה נתקן לאמרו קודם פ' התמיד (עי' שו\"ע שלו סי' מו ס\"ק יז). ואם רוצה ללמוד קודם שיאור היום יאמר ברכות התורה אחר סדר ברכות השחר קודם שלומד:"
+        ],
+        [
+            "כל ברכות השחר אם שכח לאומרן תיכף יש שהות לאומרן כל היום וגם בלילה עד השינה, חוץ מברכת התורה שכבר נפטר באהבה רבה (עי' שו\"ע שלו סי' מז ס\"ק ז). ולכן ביום כיפור שאין אומרים ברכת שעשה לי כל צרכי וברכת המעביר שינה יאמר אותן בלילה תיכף כשנועל מנעליו וכשרוחץ פניו (עי' בש\"ע שלו סי' מו ס\"ק טו):"
+        ],
+        [
+            "מרחץ לא הוי הפסק לברכת התורה וכ\"ש שינה (פעולת שכיר: נראה דר\"ל שינת עראי ועי' בשו\"ע שלו סי' מז ס\"ק ט, י, יא):"
+        ],
+        [
+            "דיוקים בנוסח ברכות השחר: אשר נתן לשכוי וכו'. שעשה לי כל צרכי. המכין מצעדי גבר. ואומרים \"פעמים בכל יום שמע ישראל אתה הוא\" או \"פעמים בכל יום ה' אלהינו ה' אחד אתה הוא וכו' (פעולת שכיר: עי' בש\"ע שלו סי' מו ס\"ק יט. ול\"נ שאין נכון וכו'. ובסי' ס סעיף ד ודו\"ק) ברוך אתה ה' המקדש שמו ברבים:"
+        ],
+        [
+            "לומר אחר פרשת התמיד פסוק והפשיט עד ריח ניחוח:"
+        ],
+        [
+            "ציצית י\"ב אגודלין, וגדיל שליש. היינו כל פרשה רוחב אצבע אגודל:"
+        ],
+        [
+            "ברכת ציצית: בכל פעם שמתעטף מברך אפילו כמה פעמים ביום (עי' בשו\"ע שלו סי' ח ס\"ק כח):"
+        ],
+        [
+            "מברך ולובש ומכסה ראשו בטלית וא\"צ להתעטף כעטיפת ישמאלים (עי' בשו\"ע שלו סי' ח ס\"ק ד):"
+        ],
+        [
+            "גם על טלית קטן נוסח הברכה להתעטף בציצית (עיי\"ש ס\"ק יד):"
+        ],
+        [
+            "בגד פשתים אל יטיל בהם שום ציצית (עי' שו\"ע שלו סי' ט ס\"ק ח). אך יעשה טלית קטן של צמר וציצית של צמר, ואם לאו של שאר מינים, וציצית של פשתן. וכן לובש מתחת לבגדיו כעין טלית גדול של צמר גפן:"
+        ],
+        [
+            "זמן הנחת תפילין כאחרים (ברכות דף ט). ולילך בהם כל היום אפילו משא ומתן מותר, ואכילת עראי גם כן מותר. רק דברים בטלים אסור. ואם חושש ליוהרא בפני הבריות מותר בשל יד לבד. ומ\"מ טוב לעשות של ראש קטן והרצועות יהיה גם כן מכוסות של ראש מלילך בשל יד לבד: "
+        ],
+        [
+            "התפילין של ראש הבתים צריכין להיות פתוחות ולא מדובקים בדבק:"
+        ],
+        [
+            "תפילין כל מה שהם בגובה הראש משובח. והקשר צ\"ל תחת שפוע הקדקוד:"
+        ],
+        [
+            "מקום תפילה של יד פלג זרוע פי' פלג האמצעי לאפוקי רובע זרוע למעלה ורובע זרוע למטה (עיין ש\"ע שלו סי' כ\"ז ס\"ק ה' וס\"ק י\"ט):"
+        ],
+        [
+            "סח מברך שתים לא סח מברך אחת כפי' רש\"י ז\"ל דאם לא סח יברך על של יד ועל של ראש אחת להניח ואם סח יברך על ש\"ר על מצות תפלין:"
+        ],
+        [
+            "צריך לברך בכל פעם שמניח אפי' כמה פעמים ביום:"
+        ],
+        [
+            "מותר להשתין בתפלין כשהם בראשו בבהכ\"ס עראי כמבואר בשו\"ע:"
+        ],
+        [
+            "להתפלל שחרית כותיקין ובלבד עם מנין עשרה דוקא:"
+        ],
+        [
+            "הש\"ץ מתחיל מברוך שאמר וא\"א מזמור שיר חנוכת הבית. ולא שאר פסוקים בצבור קודם תפלה ולא אחר תפלה רק שיר של יום:"
+        ],
+        [
+            "מותר לישב בפסוקי דזמרה עד הקדיש שקודם ברכו:"
+        ],
+        [
+            "בפסד\"ז אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני ביו\"ד והאומר בוא\"ו שבוש הוא בידו. באשרי זכר רב טובך ב' סגלין:"
+        ],
+        [
+            "שירת הים עד ה' ימלוך לעולם ועד ויאמר אחריו כי לה' המלוכה כו' ואין אומרים פסוק כי בא סוס פרעה כו':"
+        ],
+        [
+            "א\"א ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל כו' קודם ישתבח כי צריך להיות מן ויושע עד ה' ימלוך ח\"י שמות ומן אז ישיר עד ישתבח ג\"כ ח\"י שמות ואין להוסיף:"
+        ],
+        [
+            "אין לומר הי\"ג שבחים בנשימה אחת. רק שלא יפסיק ביניהם בדבור ח\"ו:"
+        ],
+        [
+            "חי העולמים בצירי תחת החי\"ת:"
+        ],
+        [
+            "להתפלל עם הצבור ולדלג כמו שנזכר בש\"ע. ועכ\"פ יראה לומר ב\"ש ותהלה לדוד וישתבח שאם יתחיל יוצר אור יפסיד ברכות פסוקי דזמרה:"
+        ],
+        [
+            "ועושים באימה רצון קונם ולא קוניהם:"
+        ],
+        [
+            "יש לענות אמן כששומע הברכה אפי' אחר יוצר אור באיזה אמן שירצה חוץ לאחר שפתח בשירה חדשה:"
+        ],
+        [
+            "צואת האף והאוזן לא מקרי צואה לענין ק\"ש ותפלה דאי סלקא דעתך דמיקרי צואה היה צריך להרחיק ד' אמות:"
+        ],
+        [
+            "לכוין קודם ק\"ש לצאת ידי חובת ק\"ש:"
+        ],
+        [
+            "ק\"ש עשה כב\"ש לא עשה ולא כלום. פי' אין לו קיבול שכר שהחמיר על עצמו לעשות כב\"ש כההוא דמצא יונה דדהבא דשם ב\"ה מודים אלא דפליגי בשוגג אבל כאן אין נראה לב\"ה דברי ב\"ש כלל ולזה מביאין ראיה מא\"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. אבל בודאי אין צריך לחזור ולקרות ק\"ש:"
+        ],
+        [
+            "בק\"ש אוחז ב' ציצית שלפניו ואינו מנשק כלל:"
+        ],
+        [
+            "וכמה מים יטיל למי רגלים רביעית ומהני אפילו לכמה פעמים ואם המי רגלים מועטים בטלים ברוב מים (עיין ש\"ע שלו סי' ע\"ז ס\"ק ד'):"
+        ],
+        [
+            "להתפלל בכונה מלה במלה ולכוין פירוש המלות. ואם יבא מחשבה בתפלה יעמוד עד שתלך המחשבה. ואין צריך לכוין בכל השמות רק אדון הכל:"
+        ],
+        [
+            "בחזרת הש\"ץ יאמר הש\"ץ קודם התפלה ה' שפתי ולבסוף יהיו לרצון:"
+        ],
+        [
+            "לשמוע תפלת י\"ח מפי הש\"ץ ומתוך הסדור. ולענות אמן אחר כל ברכה ולא להקפיד על ב\"ה וברו\"ש כי הש\"ץ אינו ממתין עד שתכלה מפי העם ומפסיד חזרת התפלה:"
+        ],
+        [
+            "נקדש או נעריצך עד ואמר אינו אומר רק הש\"ץ לבד והצבור שותקי�� ושומעין מהש\"ץ:"
+        ],
+        [
+            "מודים דרבנן החתימה בשם בא\"י אל ההודאות (עי' בש\"ע שלו סי' קכ\"ז ס\"ק ב'). וכן ברכת בורא נ\"ר חותם בשם:"
+        ],
+        [
+            "ברכת כהנים לשמוע מפי הש\"ץ ולומר כן יהי רצון:"
+        ],
+        [
+            "קדיש וקדושה ואמן יכול לענות כששומע מבית לבית אפי' כשיש הפסק דבר שנזכר בש\"ע (סי' נה סעי' כ') כיון שאינו רואה:"
+        ],
+        [
+            "דיוקים בנוסח התפלה. וקנה הכל. בקדושה ושבחיך. ברכת השנים ושבענו מטובה. ברכת ולמלשינים וכל הרשעה כו' וכל אויביך מהרה יכרתו והזדים כו'. על הנסים ועל הפרקן הפ\"א במאלופם. בימי מרדכי כשעמד עליהם המן. והשבות לו את גמולו על ראשו. וכל החיים בקמ\"ץ תחת הכ\"ף:"
+        ],
+        [
+            "תחנון לא יאמר פסוק ויאמר דוד שנאמר גבי פורעניות רק יתחיל רחום וחנון:"
+        ],
+        [
+            "נפילת אפים גם בשחרית בשמאל (וכ\"כ בש\"ע שלו סי' קל\"א ס\"ק ה') וא\"א שומר ישראל כ\"א בתענית צבור:"
+        ],
+        [
+            "ונטלתני התיו רפויה. גבורתיה ושכינתיה התיו רפויה:"
+        ],
+        [
+            "בעלינו הנוסח וכסא כבודו בשמים כו'. סיום עלינו ה' ימלוך לעולם ועד ואין לומר ונאמר והי' כו':"
+        ],
+        [
+            "אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא\"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביו\"ט. גם מר\"ח אלול עד יה\"כ א\"א קאפיטל כ\"ז:"
+        ],
+        [
+            "נוסח הקדיש יתגדל ויתקדש שני הדלתין בצירי כדעת רש\"י בלקוטי פרדס שהוא לשון עברי. כרעותיה הכ\"ף בדגש. מברך הרי\"ש בפתח כי הוא פעול ללשון ארמי ואם יאמר הרי\"ש בצירי יהי' בינוני פועל ללשון עברי ויהי' היפך המכוון. ויתעלה שמיה דקודשא ב\"ה ואין אומרים ויתהלל. וצריך לומר קודשא ב\"ה כאחד. תתקבל צלותהון הלמד בחולם וכן הה\"א. דכל ישראל:"
+        ],
+        [
+            "עיקר עניית אמן יש\"ר אינו כ\"א עד עלמיא ולא יותר כי יתברך קאי אלמטה אשמי' דקודשא ב\"ה. ואם מגיע לעלמיא והש\"ץ כבר אמר איזה תיבות מיתברך ולהלן אומר יתברך כו' עד שמגיע למקום שהש\"ץ אומר ושותק ושומע. (עיין בש\"ע שלו סי' נ\"ו ס\"ק ט') אין לומר הפסוקים בקדיש רק יענה אמן:"
+        ],
+        [
+            "אין לכרוע שום כריעה בקדיש (עיין שם ס\"ק י'):"
+        ],
+        [
+            "שלא לפרוש מן הצבור בפיוטים או סליחות כשאומרים אחר חזרת הש\"ץ ואין הפסק בברכות ק\"ש ותפלה:"
+        ],
+        [
+            "נדה ויולדת מותרין להתפלל מיד אפילו כשהדם עליהם. ומותרין ג\"כ להתפלל בבהכ\"נ תיכף וראי' מנדה שפלטה ש\"ז הא לאו הכי מותרין להתפלל:"
+        ],
+        [
+            "תיכף אחר התפלה קורא מקצת מן הסדר שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת ואינו אומר התרגום אחר כל פסוק רק אחר כל ענין כמו פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין:"
+        ],
+        [
+            "ללמוד אחר התפלה תיכף ג' שעות בלי הפסק. ללמוד פרק משניות ולחזור היטב. ללמוד רב אלפס בכל יום ולחזור היטב. ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום. ללמוד מקרא ואגדות ומדרשים. [נוסחה אחרת: ללמוד זוהר בכל יום] ללמוד גמרא שני דפין בכל יום עם פירש\"י ולחזור היטב. ללמוד ש\"ע א\"ח ולחזור היטב בכל יום ויום. ללמוד מסכתא על פה. ללמוד בטלית ותפלין של רש\"י ז\"ל דוקא. ללמוד הלכות רגל ברגל:"
+        ],
+        [
+            "כל עניני פרנסה ומצות ושינה אחר חצות היום שני שעות. שלא לבטל מלימודו כ\"א לעשות מצוה שתבטל אם לא יעשה הוא:"
+        ],
+        [
+            "יום ב' כולו לה'. תשובת המשקל לפי כח:"
+        ],
+        [
+            "לתפלת מנחה וכן לערבית נוטל ידיו ומברך ענט\"י. ומתפללין מנחה בטלית ותפלין של רש\"י ז\"ל דוקא:"
+        ],
+        [
+            "תפלת מנחה מקדים. ובשבת מקדים יותר משום סעודה שלישית:"
+        ],
+        [
+            "תפלת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחיד אם א\"א לאסוף עשרה בזמן ק\"ש:"
+        ],
+        [
+            "תפלת ערבית מתחילין והוא רחום ואין אומרים פסוקים ולא חצי קדיש וכן אחר עלינו א\"א פסוקים ומזמורים. כש\"ד אין לקבוע פסוקים ומזמורים בצבור זולת שיר של יום:"
+        ],
+        [
+            "ברוך ה' לעולם או\"א מדלג אם צריך לכך כדי להתפלל עם הצבור ואינו אומר אחר התפלה כלל. והוא עצמו לא הי' אומר כלל לא ברוך ה' כו' ולא ושמרו בשבת כדי לסמוך גאולה לתפלה אבל הצבור שאצלו והש\"ץ היו אומרים:"
+        ],
+        [
+            "ענו ואמרו בשוא תחת המם:"
+        ],
+        [
+            "ספירה אחר עלינו כל המנין ביחד. הנוסח בעומר כמ\"ש בש\"ע ולא לעומר. וא\"א שום פסוקים לא לפניו ולא לאחריו כ\"א י\"ר שיבנה כו':"
+        ],
+        [
+            "תבשיל עבה שקורין קאש\"י או גרופין אם הוא מחמשת המינים מברך עליו בורא מיני מזונות. ואם של גריקא בפה\"א:"
+        ],
+        [
+            "אורז הוא רייז מברך לפניו במ\"מ ולאחריו בנ\"ר (ע' מ\"א סי' ר\"ח ס\"ק ט' וי' ובאורי הגאון ס\"ק כ\"א):"
+        ],
+        [
+            "על חטים מבושלין שלמים בפה\"א וכשלא נימוחו לגמרי רק ספק נימוח אל יאכלם כ\"א בתוך הסעודה כמו זה שעושין מאכל משעורין כתושים. (ע' ש\"ע סי' ר\"ח סעי' ב' וסעי' ד'):"
+        ],
+        [
+            "דבר שניתן להשביח חבירו מברך כמו שהוא היינו איין גימאכץ של צנון עם דבש מברך בפה\"א:"
+        ],
+        [
+            "לא יאכל לכתחלה דבר שהוא שליש ביצה שהוא בספק ברכה אחרונה. ואם אכל חובה עליו להוסיף עוד לאכול עד שיהא כביצה (ר\"ל ביצה דידן שהוא חצי ביצה שבדורות חז\"ל לפי מה שנמדד לפניו ז\"ל שיעור חלה לקמן סי' ק\"ה) לברך אחריו וכן בברי' נמי דינא הכי (עיין ש\"ע סי' ר\"ט סעי' א' וסי' תפ\"ו סעי' א') ואין סברא שיוציא אותו אחר שאין מוציאין בברכת הנהנין כ\"א בור וזה לא דמי לבור שיכול לקנות ולאכול עד שיהי' בו כשיעור:"
+        ],
+        [
+            "שהחיינו על פרי חדש מברך בשעת הראי':"
+        ],
+        [
+            "שהכל נהיה היוד בסגול. בורא נ\"ר החתימה בשם בא\"י חי העולמים (ע' ש\"ע שלו סי' ר\"ז ס\"ק ד'). בנוסח ברכה מעין ג' והעלנו לתוכה ושמחנו בה כי אתה כו' ואין לומר ונאכל מפרי' כו' וחותם על הארץ ועל המחיה. ועל היין חותם על הארץ ועל הפירות. (ע' ש\"ע שלו סי' ר\"ט סי' ל\"ח):"
+        ],
+        [
+            "אם עשה צרכיו קודם הסעודה יטול ידיו ויאמר אשר יצר וענט\"י ולא יעשה באופן אחר היינו לומר מקודם אשר יצר ולטול שנית ולברך ענט\"י כי מאחר שידיו נקיות אין לברך ענט\"י על נטילה שניה לכן יעשה כנ\"ל וא\"י וענט\"י חדא ענינא הוא. (ר\"ל שאם מברך בתחלה ענט\"י ואח\"כ א\"י ג\"כ לית לן בה משום הפסק. וע' ש\"ע שלו סי' קס\"ה סק\"א):"
+        ],
+        [
+            "נט\"י לסעודה נוטל יד ימין תחלה ומברך ענט\"י קודם שמנגב ידיו. ולא יאמר שאו ידיכם ולא מזמור לדוד. ויאמר המוציא בלא רשות:"
+        ],
+        [
+            "פת הבאה בכיסנין צריך נט\"י אם קובע סעודה עליו:"
+        ],
+        [
+            "עוגה שלש אותה בשומן וחמאה ומי ביצים כולם נקראים פת הבאה בכיסנין:"
+        ],
+        [
+            "דבר שטבולו במשקה צריך נט\"י בברכה היינו איין גימאכץ ולעקוך כשמטבילין אותה ביי\"ש או בשאר משקה שהוא משבעה משקים. (עיין ש\"ע שלו סי' קנ\"ח ס\"ק י\"א):"
+        ],
+        [
+            "דברים הבאים בסעודה שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניו ולא לאחריו היינו דברים שאינן קבועים להיות בתבשילי הסעודה:"
+        ],
+        [
+            "פאלעטרון א\"צ ברכה בתוך הסעודה. (הוא מין עשב מצוי בעירנו ועשוי לאכלו בתוך הסעודה להמשיך אכילה ושתי'):"
+        ],
+        [
+            "מים אחרונים חובה ומצוה כמו מים ראשונים (עיין בש\"ע שלו סי' קפ\"א ס\"ק י\"ב). ולא יפחות מרביעית ובתוך כלי:"
+        ],
+        [
+            "לבהמ\"ז נוטל רשות ומתחיל ברוך אתה ולא ברוך הוא וב\"ש:"
+        ],
+        [
+            "טוב לעטר כוס של בהמ\"ז וקידוש והבדלה שיהא ששה כוסות סביב. וה\"ה לכל היו\"ד דברים וד' לעיכוב:"
+        ],
+        [
+            "סיום ברכה שלישית בונה ירושלים אמן:"
+        ],
+        [
+            "חדש נוהג בזמן הזה בח\"ל ובמינו אסורו במשהו (עיין באוריו לש\"ע י\"ד סי' רצ\"ג ס\"ק ג') ואין חילוק בין אכילה ושתיה ולרפואה צ\"ל פחות פחות מכשעור ושמרים אסור שהוא מעמיד. ואסור לומר לישראל הא לך איסר קנה לך חדש אפילו אינו אומר בפירוש רק שידוע שבכאן אין שכר ויי\"ש וכיוצא בזה כ\"א חדש אין לומר לו קנה לך ועובר על לפני עור לא תתן כו':"
+        ],
+        [
+            "ולענין נאמנות על חדש אם הוא יודע שאסור ואוכל חדש אינו נאמן עליו. ואם אינו יודע שהוא אסור וסובר שאינו אלא מדת חסידות נאמן:"
+        ],
+        [
+            "מוטב לאכול חלב בשבת מלאכול מבהמה שנשחטה בלי עומד ע\"ג:"
+        ],
+        [
+            "שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם ומסירכא:"
+        ],
+        [
+            "יש למנוע לשתות יין הבא ממרחקים ופשיטא שלא לקדש עליו ולברך עליו כשהוא מוהל וליתן לאחר לשתות:"
+        ],
+        [
+            "בימי הקיץ לזהר לסנן המים קודם בשול. בחלב נקרש להסיר הקרום שנמצאים שם תולעים:"
+        ],
+        [
+            "להזהר לראות בכל דבר מאכל אם יש בו נמלים. בקיץ דבר טחון עד שלשה ימים ולא יותר. כבסות כלים או מה שנוהגין לשרוף צריך בכל ג' יום:"
+        ],
+        [
+            "גלוי אסור אף שאין נחשים מצוים בינינו. והוא ז\"ל היה נזהר מאד מאד בדבר:"
+        ],
+        [
+            "מצוה לקנות ס\"ת אם א\"א לו לכתוב. ופי' חוטף מצוה מן השוק הוא לגודל מעלת המצוה משארי מצות. וכתבו הוא מעולה ביותר כאלו קבלו מהר סיני:"
+        ],
+        [
+            "מזוזה קובע בשוה ולא אלכסון. ואחורי הדלת פסולה:"
+        ],
+        [
+            "לא יכרוך המזוזה בקלף וכדומה שלא יהא הפסק דבר בין המזוזה למזוזת הבית:"
+        ],
+        [
+            "אפילו רפת בקר חייב במזוזה. ואם חושש למקום מטונף יראה שיהי' השם סגור שלא יהי' נראה לחוץ:"
+        ],
+        [
+            "באר צריך להגביה המחיצה יו\"ד טפחים היינו אמה ושני שליש אמה ולברך ברכת מעקה:"
+        ],
+        [
+            "דמי פדיון הבן חמשה סלעים לפי הזמן ובימיו הורה חמשה רטים שהוא ששה רובל כסף ודוקא נתינה ממש דלא הדרי לעולם. ומי שנפדה כנהוג מכבר יחזור ויפדה א\"ע ויברך. ואם נתן נתינה ממש רק פחות מסך הנ\"ל יפדה א\"ע בלא ברכה. ושמענו שעשה בעצמו מעשה שהוא ז\"ל היה בכור ופדה א\"ע בששה רו\"כ בברכה ונתנו לכהן נתינה ממש. מטעם שאביו פדה אותו כנהוג העולם (עי' באוריו לש\"ע יו\"ד סי' ש\"ה ס\"ק ד' בסופו):"
+        ],
+        [
+            "ראיתי שקנה בכור היינו בהמה כשהיא מבכרת ונתן בעצמו הבכור לכהן וברך שהחיינו:"
+        ],
+        [
+            "וגם שחט עגל ונתן זרוע ולחיים עם הלשון והקיבה לכהן ובירך ג\"כ שהחיינו ואמר שהזרוע הוא עצם אחד דלא כפוסקים אעפ\"כ נתן שני עצמות:"
+        ],
+        [
+            "אמר ליתן גם חלת ח\"ל לכהן לאכול באופן שמבואר בש\"ע (יו\"ד סי' שכ\"כ סעי' ה' וא\"ח סי' תנ\"ז סעי' ב' בהג\"ה. וע\"ש באורי הגאון):"
+        ],
+        [
+            "מדדנו לפניו שעור חלה ונמצא זיי\"ן קווארט. ויש לשער לחומרא לפי חשבון זה לענין רביעית וכזית בפסח:"
+        ],
+        [
+            "עיסת לעקיך חייב בחלה וכן קיכלך:"
+        ],
+        [
+            "לענין כהן וטומאת מת אם אפשר לסגור החדר שהכהן בתוכו הפתח וחלונות טוב הוא יותר משיפתח הפתחים ולילך לחצר אחרת:"
+        ],
+        [
+            "אין היתר ברוחים כלל. רק בקניות שטר חוב:"
+        ],
+        [
+            "מצוה לרחוץ כל גופו בע\"ש ועכ\"פ לא פחות מפניו ידיו ורגליו:"
+        ],
+        [
+            "שלא לילך למרחץ עד שיתפלל מקודם מנחה אם לא שהוא עדיין קודם חצות וכן לסעודה גדולה דהיינו ברית וחתונה וסיום מסכת:"
+        ],
+        [
+            "הדלקת הנר מקדים מאד להדליק (עיין בש\"ע שלו סי' רס\"א ס\"ק י\"א) ופעם א' אחרוהו ולא היה מניח להדליק אפילו ע\"י א\"י אף שבבהכ\"נ לא אמרו עדיין מזמור שיר ליום השבת:"
+        ],
+        [
+            "הוא ז\"ל היה מרבה מאד בנרות שמן זית עד שמנעוהו הרופאים להדליק שמן זית רק של חלב גם לא רבוי גדול כמקדם:"
+        ],
+        [
+            "אין להעמיד הנרות על השלחן ולא מהני מה שיתן הלחם מקודם:"
+        ],
+        [
+            "לא יקרא לאור הנר כ\"א שנים בספר אחד ולא באופן אחר:"
+        ],
+        [
+            "תפלת ערבית אפי' בשבת בזמנה דוקא ואף ביחיד אם אי אפשר במנין עשרה:"
+        ],
+        [
+            "ערבית בשבת מתחילין ברכו בצבור. ולאחר תפלת י\"ח חוזר הש\"ץ והצבור ואומרים ויכולו. ומגן אבות אומר הש\"ץ לבד והעם שומעין:"
+        ],
+        [
+            "זה לשון הרב המאה\"ג המפורסם המנוח מהו' חיים כ\"ץ מ\"ץ דקהלתנו ונתבקש בישיבה של מעלה בצפת תוב\"ב עי' סי' רע\"א במ\"א סק\"ה שכתב ונ\"ל דאם רוצה כו' ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון מדאמרינן בברכות (דף כ\"ז ע\"ב) רב צלי של שבת כו'. ת\"ש א\"ר נחמן אמר שמואל כו' משמע דוקא כשמתפלל תחלה אז יכול לקדש מבע\"י אבל כשאינו מתפלל אינו יכול לקדש. וכן מצאתי בראב\"ן סי' ק\"ע שכתב והמתפלל של שבת בע\"ש מבע\"י מדעת מקדש נמי על הכוס מבע\"י משמע דוקא שהתפלל תחלה עכ\"ל הרב ר' חיים כ\"ץ:"
+        ],
+        [
+            "בשעת קדוש על היין לא יהא הלחם על השולחן (עי' תוס' דפסחים ד' ק' ע\"ב ד\"ה שאין כו'):"
+        ],
+        [
+            "טוב לעטר כוס של קדוש ובהמ\"ז והבדלה בששה כוסות סביב וה\"ה לכל היו\"ד דברים וד' לעיכוב (ברכות ד' נ\"א):"
+        ],
+        [
+            "לזהר מאד ביין קדוש. ומקדשין ואח\"כ נוטלין לידים:"
+        ],
+        [
+            "מקדש מיושב. ומדלג שלשה תיבות כי הוא יום. ושותה כולו רק שמשייר קצת שמשגרו לדביתהו. וא\"צ ברכה אחרונה:"
+        ],
+        [
+            "אף בקדוש היום אינו מקדש אלא במקום סעודה גמורה ולא מיני תרגימא או יין:"
+        ],
+        [
+            "ובוצע על שתי חלות שלימות דהיינו חותך שתיהן ביחד (וכן כל סעודה וכן ביו\"ט) כדעת הרשב\"א ז\"ל נמצא לכל השבת כולו ששה חלות ומכוון ע\"פ הזוהר ופעם אחד היו מונחים לפניו כמה חלות ובצע את כולן:"
+        ],
+        [
+            "מתקנת עזרא לאכול שום בליל שבת בין נשוי בין שאינו נשוי (עיין לעיל סי' צ\"ה) והשום יהיה מבושל:"
+        ],
+        [
+            "טבילה בשבת אם צריך לקרי מוטב לטבול במ\"ש ולא בשבת כי א\"א להזהר שלא יבא לידי סחיטה ויוצא שכרו בהפסדו ופשיטא אם צריך לעבור דרך בית המרחץ שאסור לעבור במרחץ של כפרים ודידן של כפרים הם:"
+        ],
+        [
+            "בשבת שחרית מתפ��לין בפירוד עד שוכן עד ומשוכן עד מתחיל הש\"ץ. והוא בעצמו מתחיל ב\"ש ואומר פד\"ז בקול רם עד שוכן עד וכן ביו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים אצלו קרוב\"ץ בשום שבת של כל ימות השנה רק בארבע פרשיות ובשה\"ג אומרים הקרוב\"ץ אחר תפלת שחרית קודם אין כמוך וא\"א ובכן לך תעלה קדושה כו' רק הפיוט שאחריו ושל מוסף פ' שקלים ופ' החדש א\"א כלל:"
+        ],
+        [
+            "דיוקים בתפלת שבת. מאלף אלף אלפי כו' בסגול האלף והלמד. בי\"ח וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים. בנוסח על הכל הנוסח ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו בנו לעיני כו':"
+        ],
+        [
+            "קריאת התורה הולך לס\"ת אפילו הוא בבית שני ואין מטלטלין מחדר לחדר וכ\"ש לבית אחר:"
+        ],
+        [
+            "פותח ומברך וקורא ואח\"כ גולל ומברך:"
+        ],
+        [
+            "צריך לשמוע כל תיבה ותיבה ולראות בחומש ולא יסייע להקורא כלל:"
+        ],
+        [
+            "אין קוראין כ\"א ז' קרואים. ואין מסיימין בפרשיות הנרשמים בחומש כ\"א במקום שהוא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק ענין:"
+        ],
+        [
+            "בכל שבת הוא עולה לששי. ובארבע פרשיות עולה למפטיר. ופ' זכור קורא בעצמו הפרשה בתורה:"
+        ],
+        [
+            "כשהוא קורא פ' זכור קורא זכר בסגול תחת הזיין:"
+        ],
+        [
+            "הגבה הוא בעצמו ואין המפטיר מתחיל עד שגוללין הס\"ת:"
+        ],
+        [
+            "הפטורה בניגון וטעמים מנביא נכתב בגליון כס\"ת עם עמודים וא' קורא וכלם שומעין. ואם הצבור קוראין בקול רם עם הקורא נעשה ברכת הקורא ברכה לבטלה. ומ\"ש המ\"א בשם ס' הכוונות (סי' רפ\"ד ס\"ק ה') מיירי כשקוראין בחומש שאז צריכין הצבור לומר בנחת עם הקורא מלה במלה:"
+        ],
+        [
+            "בהפטורה פ' פרה בסוף פסוק וקדשתי את שמי הגדול כו' הנוסח בהקדשי בכם לעיניהם:"
+        ],
+        [
+            "יקום פורקן ומי שבירך ואב הרחמים וכשמברכין החדש א\"א א\"ה רק כשמברכין ר\"ח אב אומרין אותו:"
+        ],
+        [
+            "בקדושת נעריצך לומר להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם בלי הפסק כלל. כי הוא פסוק אחד:"
+        ],
+        [
+            "שבת לשמור מאד שלא לדבר כ\"א דברי תורה ולהרבות בנרות ושלא להנות מאותן דברים שנעשה ע\"פ א\"י או הביא דרך כרמלית שלנו (עי' בש\"ע שלו סי' שכ\"ה ס\"ק ל\"ה ול\"ח) ופשיטא שלא לצוות לא\"י לעשות שום דבר. ואם שלח לו ישראל ע\"י א\"י אסור לבני ביתו ומותר לישראל אחר:"
+        ],
+        [
+            "שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב אפילו בחצר ובבית לא ישא כ\"א בידו. (ע' ש\"ע שלו סי' ש\"ג ס\"ק מ\"א ומ\"ו):"
+        ],
+        [
+            "וכן אשה אם יודעין בה שתקבל הדברים מצוה לומר לה שכל התכשיטין אסורים אפילו בחצר ובבית. וכן שלא לישא תינוק דרך כרמלית שלנו (עי' מ\"א סי' ש\"ח ס\"ק ע\"א):"
+        ],
+        [
+            "אין לילך חוץ לתחום ע\"פ עירוב האינגבער כ\"א שתי סעודות לכאו\"א פת או ללפת בו את הפת:"
+        ],
+        [
+            "עירובי חצירות אין לסמוך על המצה שבבהכ\"נ. והנכון להניח בכל ע\"ש ולברך כי יש חשש מילבין ועוד כמה חששות:"
+        ],
+        [
+            "אין להחזיר שום דבר לתנור אחר שהעמיד הדבר ההוא ואם לא העמיד רק על התנור מותר:"
+        ],
+        [
+            "נוסח ברכה שלישית מבהמ\"ז בשבת נחמנו ה' אלהינו כו' כדעת הרי\"ף ז\"ל (עיין ש\"ע שלו סי' קפ\"ח ס\"ק ה'):"
+        ],
+        [
+            "בענין בגדי שבת מנהגו להחליף מכף רגל ועד ראש בל יעדר דבר שלא להחליף:"
+        ],
+        [
+            "תפלת מנחה מקדים מאד אפילו בחול ובשבת מקדים יותר משום סעודה שלישית. ובימות החורף א\"א ברכי נפשי:"
+        ],
+        [
+            "במנחה דשבת וב' וה' א\"צ לקרות רק יו\"ד פסוקים ואין להוסיף שלא לצורך. ואם סמוך ב' פסוקים לפתוחה או לסתומה קוראין עד פתוחה או סתומה:"
+        ],
+        [
+            "הבדלה מיושב (ע' ש\"ע שלו סי' רצ\"ו ס\"ק י\"ז). בזמירות זרענו ושלומנו או וזכיותינו ירבה כו'. זכר זאת ליעקב ולא אלה שהוא מעשה עגל כמ\"ש גם אלה תשכחנה:"
+        ],
+        [
+            "בעת תפלת ערבית דר\"ח מרבים קצת בנרות. והוא לובש כובע שבת לכבוד ר\"ח שהוא דאורייתא:"
+        ],
+        [
+            "בהלל פסוק יאמר נא כו' ויאמרו נא הש\"ץ לבד אומר והצבור שומעין ועונין הודו. ודוקא ביום שמדלגין אבל ביום שגומרים גם הצבור אומרים כל הפסוק עד חסדו:"
+        ],
+        [
+            "ביהללוך הנוסח יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך:"
+        ],
+        [
+            "בר\"ח הוא עצמו עולה לרביעי:"
+        ],
+        [
+            "הקריאה בפ' התמיד. הראשון קורא וידבר. צו. ואמרת. והשני קורא את הכבש אחד. ועשירית. עולת. ונסכו. ואת הכבש. והשלישי חוזר למעלה וקורא עולת תמיד. ונסכו. ואת הכבש. וביום השבת. עולת שבת. והרביעי מתחיל ובראשי חדשיכם עד יעשה ונסכו (וכ\"ה בש\"ע שלו סי' תכ\"ג ס\"ק ג'):"
+        ],
+        [
+            "בתפלת מוסף הנוסח זכרון לכולם היו תשועת כו' כי עד מזבח חדש הכל לשון עבר וממזבח מתחיל בקשה על העתיד:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים שיר של יומו ואומרים במקומו בב' ימים דר\"ח ברכי נפשי (מזמור ק\"ד) שהוא שיר של ר\"ח ודוחה אפי' של שבת ופשיטא של חנוכה (ע' סוכה ד' נ\"ד ע\"ב. ובתשו' רמ\"ע מפאנו סי' כ\"ה):"
+        ],
+        [
+            "בענין שיר של יום כלל זה נקוט בידך. א\"א שני מזמורים ביום אחד. ושל ר\"ח דוחה את כלם אפילו של שבת ושיר של שבת דוחה של יו\"ט וחוה\"מ וחנוכה:"
+        ],
+        [
+            "קדוש לבנה אין מחמיצין המצוה עד שבעה אחר המולד או עד מוצאי שבת רק תיכף אחר שלשה ימים מהמולד מקדשין וכן מקדשין קודם ט\"ב וקודם יה\"כ:"
+        ],
+        [
+            "נוסח קדוש לבנה ששמעתי משם הרב ר' בנימין משקלאב משם רבינו זצ\"ל אפס לא אשתמיט שום אדם מהעומדים לפניו לומר שנהג כן. פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת כו' בא\"י מקדש חדשים. כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי. ע\"כ שמעתי וכ\"ה במס' סופרים עם הגהת רבינו ז\"ל:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים שום פסוקים לא לפני הקדוש ולא לאחריו רק מתחיל בא\"י כו' ומסיים סימן טוב כו' והולך לו:"
+        ],
+        [
+            "ביו\"ט אין אומרים מערבית כלל:"
+        ],
+        [
+            "קרוב\"ץ של רגלים אומרים אחר הלל קודם אין כמוך. ואומרים בנגון וא\"א ובכן לך תעלה קדושה. ומוסף יום ראשון של פסח ושל ש\"ע ושחרית ומוסף של ר\"ה ויו\"כ אומרים תוך התפלה:"
+        ],
+        [
+            "בשעת הוצאת ס\"ת אין אומרים רק בריך שמי' ולא שום רבש\"ע ומנגנין על הכל כל פסוק בפ\"ע ביו\"ט היינו הש\"ץ מנגן על הכל כו' עד ויתנשא ואח\"כ חוזרין הצבור ועונין אותו פסוק וחוזר הש\"ץ ומנגן שמו כו' וחוזרין הצבור וכן עד גמירא:"
+        ],
+        [
+            "ביו\"ט עולה לחמישי. ואם א\"א לכוון לקרות לחמישי הפסוקים המדברים בענינו של אותו יום עולה בפסוקים המדברים בענינו של יום:"
+        ],
+        [
+            "בנשיאת כפים לשמוע כל מלה מפי הכהנים ולא לומר שום פסוקים:"
+        ],
+        [
+            "הכהנים יפרידו כל האצבעות ולא לעשות חמשה אוירים:"
+        ],
+        [
+            "לא יאמר הש\"ץ או\"א רק תיכף כשמסיים הש\"ץ ולך נאה להודות ועונין הצבור אמן קורא החזן העוסק בצרכי צבור כהנים לא הש\"ץ. כשיש שני כהנים יקרא החזן כהנים ולאחד לא יקרא והש\"ץ מקרא לכהנים יברכך כו':"
+        ],
+        [
+            "בשבת חוה\"מ או יו\"ט שחל להיות בשבת הנוסח בוהשיאנו ואמרת לברכנו קדשנו במצותיך כו' וא\"א או\"א רצה במנוחתנו:"
+        ],
+        [
+            "אחר עלינו אומרים שיר היחוד ושיר הכבוד אם יש שהות ואומרים במתון דבנגון פסוק בפסוק ואין הש\"ץ ולא הצבור מדלג שום פסוק. רק הש\"ץ אומר פסוק א' והצבור חוזרין ואומרין אותו פסוק ועוד פסוק א' והפסוק שהצבור מוסיפין גם הש\"ץ אומר עמהם ומוסיף פסוק א' בקול רם וכן עד סוף שה\"כ ואח\"כ אומרים מזמור השייך לאותו יום כמבואר כל א' במקומו ומועדו. קדיש. אדון עולם:"
+        ],
+        [
+            "אם נמשך סדר התפלה של יו\"ט עד חצות מתפלל מנחה קודם סעודה:"
+        ],
+        [
+            "מותר לטחון חריין ביו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "מת ביו\"ט ראשון כל עסקיו על ידי עממין ביו\"ט שני כל עסקיו ע\"י ישראל ומותר להלינו ליום טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל (והוא כדעת הראב\"ד ז\"ל שהביא הב\"י סי' תכ\"ו):"
+        ],
+        [
+            "אין מניחין תפלין בחולו של מועד (ע' בש\"ע שלו סי' ל\"א ס\"ק ד') ומכבדים את המועדות בכסות נקיה ובאכילה ושתי' קרוב ליו\"ט גמור. ומקפיד על הנוהג בו מנהג חול כמו האומרים במוצאי יום טוב לחוה\"מ גוט וואך ופשיטא שלא לישב בחנות או שאר פרגמטיא שאינו מותר כ\"א בדבר האבד. ובאסרו חג מזדרז מאד להניח תפלין בבקר בבקר:"
+        ],
+        [
+            "בשבת חה\"מ פסח וסוכות ובשבועות יום ב' אחר יוצרות קודם אין כמוך קורין המגלה בניגון וטעמי' ממגלה הנכתבת בגליון כס\"ת עם עמודים וא' קורא וכולם שומעין והקורא מברך שתי ברכות על מקרא מגלה ושהחינו. ופעם א' איקלע מילתא שנחלש מאד בשחרית וצוה להוציא הס\"ת לקרות ולא קראו המגלה. ובמנחה צוה לקרות המגלה ולברך כמו בבקר:"
+        ],
+        [
+            "בענין הפטורת וערבה בשבת הגדול בסוף ימיו צוה להפטיר וערבה בשבת הגדול שאינו חל בע\"פ והיה אומר שאם חל שבת הגדול בע\"פ אין להפטיר וערבה והוא היפך מנהג העולם כי לפי הטעמים שמבואר בלבוש שנתקן וערבה לשבת הגדול יש להפך הסדר:"
+        ],
+        [
+            "בשבת הגדול במנחה אין אומרים עבדים היינו מטעם המבואר במכילת' ונתקנה בהגדה יכול מר\"ח תלמוד לומר בעבור זה בשעה שמצה ומרור כו' (ע' ש\"ע שלו סי' ת\"ל ס\"ק ב'):"
+        ],
+        [
+            "בדיקת חמץ בחורין ובסדקין ואע\"פ שבדק ביום צריך לבדוק לאור הנר אפילו בכל תיבה ואפי' בספרים שמשתמש בהם בשעת סעודה. ונמשך זמן הבדיקה מאד ומתחיל לבדוק קודם הלילה מפסיק באמצע בתפלת מעריב ואינו חושש:"
+        ],
+        [
+            "זמן אכילת חמץ בע\"פ מן הדין מחשבין מהנץ עד שקיעת החמה:"
+        ],
+        [
+            "שלא למכור שום דבר חמץ כי אם מכירה עולמית:"
+        ],
+        [
+            "אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויי\"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרוע ע\"כ לא יקנה רק שיהא משל א\"י או הקמח של ישראל אם אינו לתותה ויי\"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש:"
+        ],
+        [
+            "הדייזע צריך ג\"כ למוכרה לא\"י ולא מהני הדחה רק כשיפריד כל דף בפ\"ע וידיח היטב:"
+        ],
+        [
+            "מותר לחלוב בהמות של א\"י בפסח ואפילו מאכילה חמץ:"
+        ],
+        [
+            "כל מידי דמידגן נאסר ואין להתיר מיני קטניות כגון הירז ואפי' בשנת בצורת וכן שמן זרע קנבוס אין להתיר:"
+        ],
+        [
+            "שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי להב אעפ\"כ מצוה מדאורייתא הוא וכן פירשו י\"ט א\"צ אות פסח במצה סוכות בסוכהג ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו\"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע\"פ שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר י\"ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י\"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ\"ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו:"
+        ],
+        [
+            "המצות של כל ימי הפסח יהיו מחטים משומרות משעת קצירה והחמיר מאד בדבר מחמת שבמדינתנו מצוין מאד מי גשמים בימי הקציר והתבואה על פני השדה ועוד כמה חששות דהוי כמו אתחזק ריעותא:"
+        ],
+        [
+            "מותר לאכול מאכלים ותבשילין העשוים מקמח מצות ואין לחוש שמא נשאר מקום שלא נאפה יפה וכשיבא במים יחמיץ דאף שלא נאפה כל צרכו עכ\"פ לא גרע מקליות שאינו מחמיץ. (ע' ש\"ע סי' תס\"ג סעיף ג' ובאוריו ס\"ק ה'):"
+        ],
+        [
+            "להזהר לעמוד בעת אפיית מצות. והוא ז\"ל היה אופה המצות שאוכלין בלילה ראשונה עם שאר המצות כאחד ולא היה מקפיד לאפותן בע\"פ אחר חצות (ע' ש\"ע שלו סי' תנ\"ח ס\"ק א') גם לא עשה בהם סמנים כהן לוי רק היה בורר המובחרים שבהם למצות ליל ראשון:"
+        ],
+        [
+            "בע\"פ מנהגו להפריש חלה מהמצות ונותנן לכהן לאכול (ע' לעיל סעי' ק\"ד) ובכל ימות השנה מפריש חלת האור:"
+        ],
+        [
+            "בע\"פ אחר חצות היה אומר פסוקי עשיית קרבן פסח שבתנ\"ך היינו בפ' בא מן ויאמר ה' אל משה ואל אהרן עד פסח הוא לה'. ומן ויקרא משה עד כן עשו. ומן ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח עד כן עשו. ובפ' אמור אלה מועדי ה' עד פסח לה'. ובפ' בהעלתך וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית עד ולאזרח הארץ. ובפ' פינחס פסוק ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' ובפ' ראה שמור את חדש האביב עד לא תעשה מלאכה. וביהושע מן ויחנו בני ישראל בגלגל עד בעצם היום הזה קאפיטל ה'. ובמלכים ב' קאפיטל כ\"ג מן ויצו המלך את כל העם עד לה' בירושלים ובדברי הימים ב' קאפיטל ל' מן וישלח יחזקי' על כל ישראל עד וירפא את העם. ובקאפיטל ל\"ה מן ויעש יאשי' בירושלים עד נעשה הפסח הזה:"
+        ],
+        [
+            "סדר של פסח מוזגין הכוס ומקדש ונוטלין לידים ומברכין על נטילת ידים ומטבל בחומץ ומברך בפה\"א ואוכל כזית ואינו מברך ברכה אחרונה ואח\"כ מביאין הקערה עם המצות מגולין מסודרת שני מצות (ע' ש\"ע שלו סי' תע\"ג ס\"ק י\"א) ומרור וחרוסת וזרוע וביצה קערת הסדר ובוצע ומטמין לאפיקומן ונשאר פרוסה ושלימה פרוסה מלמעלה ומניח הזרוע והביצה תחת השלימה והמצה מחפה אותם ומרור וחרוסת מלמעלה ומגביה הקערה בעצמו ואומר הא לחמא עניא וכלם שומעין ואח\"כ נוטלין הקערה מעל השולחן ואז מוזגין הכוס ושואלין מה נשתנה ואומר הגדה וכולם שומעין וכשמגיע לעשר מכות נותנין לו כלי והוא שופך יו\"ד פעמים וכן בסימן דצ\"ך וכו' שופך ג\"פ וכוס שלו עומד מעוטר בכל הכוסות של בני הבית והכוס שלו באמצע ואומר הגדה עד שמגיע למצה זו מביאין הקערה ואומר ממצה זו עד אשר גאלנו ומכסים הקערה ואומר אשר גאלנו ומברך בפה\"ג ושותה הכוס ואח\"כ מגלים פני הכלה לאחר שבע ברכות הנ\"ל דהיינו יין קדוש זמן ענט\"י בפה\"א אשר גאלנו היא ברכת שעשה נסים ובפה\"ג על כוס שני ואח\"כ נוטלין ל��דים ומברכין ענט\"י והמוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ובוצע שניהם ואח\"כ אוכלים מרור מרוסק כזית ושיעורו ביצה (עיין לעיל בליקוטי דינים סעיף ק\"ה) ומשקעו בחרוסת וכן הכריכה ג\"כ משקע בחרוסת ואח\"כ אוכלין הביצה. וטעם האכילה לא מפני אבילות כי ח\"ו להזכיר אבילות ט\"ב היום רק הטעם שהוא זכר לחגיגה כי צלי אין לאכול בפסח זכר לפסח רק בשר זכר לפסח וביצה זכר לחגיגה ואח\"כ אוכלין אפיקומן כזית ודוקא קודם חצות אבל הלל אין להקפיד אם הוא אחר חצות בהמ\"ז הכוס מעוטר שפוך חמתך והלל וא\"א יהללוך כלל רק הודו ונשמת וישתבח וחותם בברכות ישתבח הפייט אחד אלהינו:"
+        ],
+        [
+            "בהפטורת יום שני אין מדלגין מפסוק וטמא התופת שהוא אחר פסוק אך לא יעלו כו' וכל הפסוקים שלאחריו אין מדלגין כלל רק הפסוק ואת הבמות אשר ע\"פ ירושלים מדלגין שמדבר בגנותו של שלמה:"
+        ],
+        [
+            "בשביעי ואחרון של פסח אומרים מויושע עד סוף השירה פסוק בפסוק. פיוט אי פתרוס יום ליבשה ובאחרון של פסח גם פיוט לבעל התפארת אומרים בקול זמרה פסוק בפסוק. ובשביעי פיוט אמרו לאלהים אדירים. ובשמיני פיוט מה מועיל רשע וכל פיוט השירה בז' וח'. ובשבת חוה\"מ פיוט דודי שליט בכל מפעל עד גמירא מאריכים בתודה וקול זמרה:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לימי הפסח. יום א' קי\"ד בצאת ישראל. ב' ע\"ח משכיל לאסף. ג' פ' רעה ישראל. ד' ק\"ה הודו לה' קראו. ה' קל\"ה הללו את שם. ו' ס\"ו הריעו לאלהים. כל המזמורים הללו חל שבת בא' מהם נדחה מפני שיר של שבת ולמחרת השבת מתחיל משיר שפסק ואומר בכל יום כסדר הנ\"ל והאחרון נדחה. שביעי של פסח י\"ח למנצח לעבד. אחרון של פסח קל\"ו הודו לה' כי טוב:"
+        ],
+        [
+            "יוצר ועתה בנים שירו למלך אומרים בקול זמרה פסוק בפסוק ופיוט ה' קנני ראשית דרכו ופיוט עשרת הדברות אומרים במתון ונעימה והש\"ץ מפסיק בנעימה כל ענין וענין:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לשבועות יום א' י\"ט. יום ב' ס\"ח:"
+        ],
+        [
+            "שבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל אפי' חל ט\"ב בשבת וכן הדין לאבל (עיין ש\"ע שלו סי' תקנ\"א ס\"ק ג'):"
+        ],
+        [
+            "סעודה המפסקת אינו אוכל שתי סעודות ומפסיק במנחה אלא אוכל סעודה אחת אחר מנחה ע\"ג קרקע ואינו אוכל ביצים כלל:"
+        ],
+        [
+            "בט\"ב אומר הש\"ץ בחזרת הש\"ץ בשחרית עננו:"
+        ],
+        [
+            "א\"א שיר של יום. ותיכף אחר קינות אפילו קודם חצות מניח תפלין:"
+        ],
+        [
+            "על מ\"ש רמ\"א בהג\"ה סי' תקנ\"ז מי שאכל בט\"ב יאמר נחם בבהמ\"ז כ' רבינו זצ\"ל בש\"ע שלו. וז\"ל למד ממ\"ש בי\"כ ס\"ס תרי\"ח ולא דמי דהא אמרינן בשבת שם ימים שאין בהם קרבן מוסף כו' ואין בהם הזכרה בבהמ\"ז ול\"ד לחנוכה דשם משום פרסומי ניסא ואם בא כו' וגם דקביעא:"
+        ],
+        [
+            "בסליחות א\"א וידוי אשמנו כ\"א פעם אחד ולא ג\"פ:"
+        ],
+        [
+            "בר\"ה ויו\"כ מתפללין מעומד ולא בכריעה. גם אין להרים קול יותר מבתפלת כל השנה (עיין ש\"ע שלו סי' תקפ\"ב ס\"ק י\"א וס\"ק כ\"ב) כל הרשעה כלה כעשן בכף:"
+        ],
+        [
+            "בחזרת הש\"ץ אין אומרים הצבור וכתוב בספר כ\"א הש\"ץ לבדו:"
+        ],
+        [
+            "הפיוט מר\"ה ויו\"כ אומרים בתוך התפלה רק בקדושה אין מפסיקים בפיוטים ואומרים הפיוט מכל הקדושה קודם לדור ודור כו':"
+        ],
+        [
+            "א\"א שום מזמור קודם תקיעת שופר ולא היהי רצון הנדפס במחזורים ולא ובכן יה\"ר בין כל סדר וסדר. וכן א\"א י\"ג מדות בהוצאת ס\"ת:"
+        ],
+        [
+            "ב��\"ה אין מאריכין בתפלה יותר מדאי שאין להתענות בו עד חצות כמו שארי י\"ט ואם נמשך עד חצות מתפללין מנחה קודם סעודה וא\"א אבינו מלכנו. ואין לבכות בר\"ה כמבואר בעזרא אל תבכו וכו'ב והקפיד לפעמים לנגן הקדיש שאחר מוסף לכבוד יו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לר\"ה ב' ימים פ\"א הרנינו. ואומרים אותו בבקר אחר שיר הכבוד:"
+        ],
+        [
+            "לא היה הולך לנהר או לבאר לומר תשליך:"
+        ],
+        [
+            "בליל שני מברך זמן אף בלא פרי חדש. ופעם אחד ביום ראשון לפנות ערב הביאו לו דורון פרי חדש לברך עליו שהחינו בערב והוא תיכף כשראה אותו בירך עליו זמן כמנהגו לברך שהחינו בשעת הראיה. ואין לאכול ענבים בר\"ה והטעם ע\"פ הסוד:"
+        ],
+        [
+            "אין מברכין על הדלקת הנר בעיה\"כ (עיין ש\"ע שלו סי' תר\"י ס\"ק ד'):"
+        ],
+        [
+            "ח\"ו להדליק נרות ביו\"כ ע\"י א\"י אלא מעמידין לאמפין מלאים חלב בכדי שידליק עד מוצאי יו\"כ ומוטב שלא לומר שום פיוט מלומר לפני נר שהודלק ע\"י א\"י:"
+        ],
+        [
+            "הוידוי אשמנו ועל חטא בחזרת הש\"ץ אומר הש\"ץ לבדו והצבור שומעין:"
+        ],
+        [
+            "יוצר בשכ\"מ מלכותו בקהל כו' א\"א אותו אחר קדושה דיוצר כ\"א בתוך חזרת הש\"ץ אחר שמסיימים ליושב תהלות לרוכב ערבות קדוש וברוך שאחר הפיוט דקו\"ב אומרים בשכ\"מ מלכותו בקהל וכו' עד גמירא:"
+        ],
+        [
+            "לזהר מאד מאד להתפלל תפלת נעילה בזמנה כשהחמה בראש אילנות:"
+        ],
+        [
+            "בבוקר אחר שיר הכבוד אומרים שיר של יום מזמור ל\"ב אשרי נשוי פשע:"
+        ],
+        [
+            "לילה הראשון של סוכות חובה לאכול בסוכה כמו לילה ראשונה של פסח. ונ\"מ אם יורדין גשמים צריך להמתין בסעודתו עד שעת הכושר לאכול בסוכה ואסור לישן כל הלילה שמא יהיה עת ראויה לאכילה ואם לא פסקו הגשמים יאכל בביתו אבל בסוכה לא יאכל אפי' בלילה ראשונה בעת שהגשמים יורדים דאז אין שם סוכה עליו. (עיין בש\"ע שלו סי' תרל\"ט ס\"ק כ\"ב):"
+        ],
+        [
+            "ברכת סוכה מברך בכל פעם שנכנס אפילו מאה פעמים ביום:"
+        ],
+        [
+            "גם בליל שני מברכין לישב בסוכה קודם זמן:"
+        ],
+        [
+            "אם לא אכל בסוכה בלילה ראשונה ובירך זמן בשעת קדוש חוץ לסוכה כשאוכל בסוכה צריך לחזור ולברך זמן:"
+        ],
+        [
+            "שאלהו אם רשאי לישן יחידי בסוכה והשיב שומר מצוה לא ידע דבר רע:"
+        ],
+        [
+            "יושבים בסוכה בשמיני עצרת וגם ישנים בסוכה ויושבים כל היום עד ליל ש\"ת והחמיר מאד בשינה וישיבת סוכה אף של יום שמיני כי חמורים ד\"ס מיינה של תורה:"
+        ],
+        [
+            "לקנות אתרוג לעצמו ולא לסמוך על של הקהל. ולדקדק היטב שיהיו הד' מינים כשרים על פי הדין:"
+        ],
+        [
+            "לא יהפוך האתרוג קודם ברכה רק יכוין שלא לצאת עד אחר הברכה:"
+        ],
+        [
+            "פיוט אז היתה חנית סוכו ש\"ץ וקהל פסוק בפסוק בנעימה וזמרה. הושענות מתחילין להקיף באות ראשון מאותיות א\"ב ומסיימין ההקפה באות ת' והש\"ץ והצבור אומרים אות באות וקודם כל אות אומרים הושענא היינו הש\"ץ אומר הושענא אבן שתיה והצבור עונין כן אחריו וכן בכל אות עד שמסיימין ההקפה:"
+        ],
+        [
+            "בשבת חוה\"מ אף של סוכות חותם המפטיר מקדש השבת לבד ואינו מזכיר של חג:"
+        ],
+        [
+            "בהושענא רבה מנגנין על הכל כל פסוק בפני עצמו. הפיוט קול מבשר ואומר פסוק בפסוק במתון ובנעימה:"
+        ],
+        [
+            "בשמיני עצרת הנוסח בתפלה וקדוש יום שמיני חג העצרת הזה:"
+        ],
+        [
+            "בשמ\"ע וש\"ת אומרים הלל פסוק בפסוק בנעימה. ופסוק אפפוני אומרים ביחד עם פסוק ובשם ה' מפני שפסוק אפפוני מסיים צרה ויגון אמצא ואין לסיים בדבר רע:"
+        ],
+        [
+            "בליל ש\"ת קורין בברכות שבתורה וגם הוא עצמו עולה לתורה ולפעמים קרי בכהני אף שהיה כהן בבית:"
+        ],
+        [
+            "בש\"ת בשחרית קוראין ה' קרואים היינו ד' בוזאת הברכה חתן תורה לרביעי וחתן בראשית לחמישי ומפטיר. ואם היה העם רב שצריכין לעלות חזרו וקראו לפני צבור אחר כמנהג העולם:"
+        ],
+        [
+            "מפני שמאריכין מאד בהלל של ש\"ת פסוק בפסוק ברנה וקול זמרה ע\"כ א\"א הפיוט של ש\"ת כ\"א שישו ושמחו ואגיל ואשמח ורשויות לחתן תורה ולח\"ב:"
+        ],
+        [
+            "הגאון ז\"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע\"פ הסוד ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה האדרת והאמונה ויאתיו תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש\"ת היו מקיפים הבימה עם הס\"ת שבעה פעמים אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ\"ל וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר\"י ז\"ל והוא ז\"ל היה הולך לפני הס\"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס\"ת ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם וכשהוחזר הס\"ת לאה\"ק שוב לא היה שמח כ\"כ רק כמו שאר יו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לסוכות. א' ע\"ו. נודע ביהודה: ב' מ\"ב. כאיל תערוג: א' דחוה\"מ כ\"ט. הבו לה' בני אלים. ב' נון. ולרשע אמר אלהים. ג' צ\"ד. מי יקום לי. ד' פ\"א. הסירותי מסבל. ה' פ\"ב. ימוטו. ואם חל שבת בא' מימי חוה\"מ ימוטו ידחה. לשמ\"ע י\"ב. הושיעה ה'. לש\"ת ח'. ה' אדונינו מה אדיר שמך:"
+        ],
+        [
+            "זמן הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה קודם צה\"כ ע\"כ מדליקין קודם תפלת מעריב (ע' ש\"ע שלו סי' תרע\"ב ס\"ק ב'):"
+        ],
+        [
+            "חצי שעה אחר זמן כלות רגל מן השוק מדליק בלא ברכה:"
+        ],
+        [
+            "במוצאי שבת חנוכה מזדרזין מאד להתפלל מעריב במוקדם האפשרי כדי שלא יעבור זמן הדלקה ויפסיד הברכה. ושמענו שפעם אחד איחר א' מהמתפללים אצלו תפלת מעריב במ\"ש וצוה שידליק מקודם נ\"ח ואח\"כ יתפלל (עיין ש\"ע סי' רצ\"ט סעי' י' ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל כו') וא\"א ויתן לך קודם הבדלה כדי להקדים הדלקת נ\"ח בזמנה:"
+        ],
+        [
+            "נר חנוכה קודם להדלקה לנר שבת. גם קודם להבדלה:"
+        ],
+        [
+            "נוסח הברכה להדליק נר חנוכה:"
+        ],
+        [
+            "מברך בכל יום על העיקר שהוא בטפח הסמוך לפתח ולא על הנוסף (עיין ש\"ע שלו סי' תרע\"ו ס\"ק ו'):"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לשמנת ימי חנוכה קאפיטל ל' מזמור שיר חנוכת:"
+        ],
+        [
+            "מחצית השקל אין צריך ליתן כ\"א מטבע אחד שנקרא חצי זהב ואין צריך ג' חצאין:"
+        ],
+        [
+            "מגלת אסתר אין לעשות עשרת בני המן בעמוד בפ\"ע ובאותיות גדולות רק אותיות קטנות כמו אותיות המגלה ואריח ע\"ג אריח כשירת האזינו ויותחלו מאמצע עמוד איש בריש שיטה ואת בסוף שיטה ועשרת בסוף השיטה ובסוף העמוד. (עיין ש\"ע שלו סי' תרצ\"א ס\"ק כ\"ה):"
+        ],
+        [
+            "במגלה ח' פסוק י\"א אשר נתן המלך ליהודים גו' להשמיד להרג ולאבד גו' להרג בלא ו' ועיין במנחת שי:"
+        ],
+        [
+            "בקריאת המגלה של יום אין מברכין שהחינו:"
+        ],
+        [
+            "נשים חייבות בקריאת מגלה ומברכים להם כמו לאנשים:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים כלל פיוט של פורים:"
+        ],
+        [
+            "סעודת פורים עיקרה ביום על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית. והוא ז\"ל עשה סעודתו במשתה ושמחת כולה ביום וכשהחשיך התפלל מעריב וחזר ללמודו:"
+        ],
+        [
+            "משלוח מנות תרנגולת מבושלת ודגים מבושלים וכיוצא בזה דבר המוכן לאכול תיכף:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לפורים על אילת השחר כ\"ב:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Maaseh Rav/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,773 @@
+{
+    "title": "Maaseh Rav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Maaseh_Rav",
+    "text": [
+        [
+            "לקום בחצות ולעשות תקון חצות:"
+        ],
+        [
+            "מי שנעור כל הלילה נוטל ידיו ומברך אבל לא ברכת התורה. ואם חזר וישן ביום צריך לברך ברכת התורה:"
+        ],
+        [
+            "עיקר נטילת ידים לתפילה נתקן, ולכן יש ליטול ולברך לכל תפילה. ויקפיד לכתחילה ליטול בכלי כמו לאכילה. ובשחרית יש לסמוך ברכת על נטילת ידים לתפילה. ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח:"
+        ],
+        [
+            "נטילת ידים לסעודה וכן בשחרית יד ימין תחילה:"
+        ],
+        [
+            "בשחרית מערה ד' פעמים. ג' פעמים להעביר רוח רעה, ופעם רביעית לטהר המים שנטמאו:"
+        ],
+        [
+            "ברכת אלהי נשמה סמוכה לברכת אשר יצר (עי' שו\"ע שלו סי' ד ס\"ק ג):"
+        ],
+        [
+            "כל הברכות אשר נתן וכו' עד וידבר יאמר תיכף כשקם ממטתו אפילו קודם שיאור היום, וידבר וימתין עד שיאור היום (עי' במגן אברהם סי' מו ס\"ק יג):"
+        ],
+        [
+            "ברכות התורה נתקן לאמרו קודם פ' התמיד (עי' שו\"ע שלו סי' מו ס\"ק יז). ואם רוצה ללמוד קודם שיאור היום יאמר ברכות התורה אחר סדר ברכות השחר קודם שלומד:"
+        ],
+        [
+            "כל ברכות השחר אם שכח לאומרן תיכף יש שהות לאומרן כל היום וגם בלילה עד השינה, חוץ מברכת התורה שכבר נפטר באהבה רבה (עי' שו\"ע שלו סי' מז ס\"ק ז). ולכן ביום כיפור שאין אומרים ברכת שעשה לי כל צרכי וברכת המעביר שינה יאמר אותן בלילה תיכף כשנועל מנעליו וכשרוחץ פניו (עי' בש\"ע שלו סי' מו ס\"ק טו):"
+        ],
+        [
+            "מרחץ לא הוי הפסק לברכת התורה וכ\"ש שינה (פעולת שכיר: נראה דר\"ל שינת עראי ועי' בשו\"ע שלו סי' מז ס\"ק ט, י, יא):"
+        ],
+        [
+            "דיוקים בנוסח ברכות השחר: אשר נתן לשכוי וכו'. שעשה לי כל צרכי. המכין מצעדי גבר. ואומרים \"פעמים בכל יום שמע ישראל אתה הוא\" או \"פעמים בכל יום ה' אלהינו ה' אחד אתה הוא וכו' (פעולת שכיר: עי' בש\"ע שלו סי' מו ס\"ק יט. ול\"נ שאין נכון וכו'. ובסי' ס סעיף ד ודו\"ק) ברוך אתה ה' המקדש שמו ברבים:"
+        ],
+        [
+            "לומר אחר פרשת התמיד פסוק והפשיט עד ריח ניחוח:"
+        ],
+        [
+            "ציצית י\"ב אגודלין, וגדיל שליש. היינו כל פרשה רוחב אצבע אגודל:"
+        ],
+        [
+            "ברכת ציצית: בכל פעם שמתעטף מברך אפילו כמה פעמים ביום (עי' בשו\"ע שלו סי' ח ס\"ק כח):"
+        ],
+        [
+            "מברך ולובש ומכסה ראשו בטלית וא\"צ להתעטף כעטיפת ישמאלים (עי' בשו\"ע שלו סי' ח ס\"ק ד):"
+        ],
+        [
+            "גם על טלית קטן נוסח הברכה להתעטף בציצית (עיי\"ש ס\"ק יד):"
+        ],
+        [
+            "בגד פשתים אל יטיל בהם שום ציצית (עי' שו\"ע שלו סי' ט ס\"ק ח). אך יעשה טלית קטן של צמר וציצית של צמר, ואם לאו של שאר מינים, וציצית של פשתן. וכן לובש מתחת לבגדיו כעין טלית גדול של צמר גפן:"
+        ],
+        [
+            "זמן הנחת תפילין כאחרים (ברכות דף ט). ולילך בהם כל היום אפילו משא ומתן מותר, ואכילת עראי גם כן מותר. רק דברים בטלים אסור. ואם חושש ליוהרא בפני הבריות מותר בשל יד לבד. ומ\"מ טוב לעשות של ראש קטן והרצועות יהיה גם כן מכוסות של ראש מלילך בשל יד לבד: "
+        ],
+        [
+            "התפילין של ראש הבתים צריכין להיות פתוחות ולא מדובקים בדבק:"
+        ],
+        [
+            "תפילין כל מה שהם בגובה הראש משובח. והקשר צ\"ל תחת שפוע הקדקוד:"
+        ],
+        [
+            "מקום תפילה של יד פלג זרוע פי' פלג האמצעי לאפוקי רובע זרוע למעלה ורובע זרוע למטה (עיין ש\"ע שלו סי' כ\"ז ס\"ק ה' וס\"ק י\"ט):"
+        ],
+        [
+            "סח מברך שתים לא סח מברך אחת כפי' רש\"י ז\"ל דאם לא סח יברך על של יד ועל של ראש אחת להניח ואם סח יברך על ש\"ר על מצות תפלין:"
+        ],
+        [
+            "צריך לברך בכל פעם שמניח אפי' כמה פעמים ביום:"
+        ],
+        [
+            "מותר להשתין בתפלין כשהם בראשו בבהכ\"ס עראי כמבואר בשו\"ע:"
+        ],
+        [
+            "להתפלל שחרית כותיקין ובלבד עם מנין עשרה דוקא:"
+        ],
+        [
+            "הש\"ץ מתחיל מברוך שאמר וא\"א מזמור שיר חנוכת הבית. ולא שאר פסוקים בצבור קודם תפלה ולא אחר תפלה רק שיר של יום:"
+        ],
+        [
+            "מותר לישב בפסוקי דזמרה עד הקדיש שקודם ברכו:"
+        ],
+        [
+            "בפסד\"ז אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני ביו\"ד והאומר בוא\"ו שבוש הוא בידו. באשרי זכר רב טובך ב' סגלין:"
+        ],
+        [
+            "שירת הים עד ה' ימלוך לעולם ועד ויאמר אחריו כי לה' המלוכה כו' ואין אומרים פסוק כי בא סוס פרעה כו':"
+        ],
+        [
+            "א\"א ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל כו' קודם ישתבח כי צריך להיות מן ויושע עד ה' ימלוך ח\"י שמות ומן אז ישיר עד ישתבח ג\"כ ח\"י שמות ואין להוסיף:"
+        ],
+        [
+            "אין לומר הי\"ג שבחים בנשימה אחת. רק שלא יפסיק ביניהם בדבור ח\"ו:"
+        ],
+        [
+            "חי העולמים בצירי תחת החי\"ת:"
+        ],
+        [
+            "להתפלל עם הצבור ולדלג כמו שנזכר בש\"ע. ועכ\"פ יראה לומר ב\"ש ותהלה לדוד וישתבח שאם יתחיל יוצר אור יפסיד ברכות פסוקי דזמרה:"
+        ],
+        [
+            "ועושים באימה רצון קונם ולא קוניהם:"
+        ],
+        [
+            "יש לענות אמן כששומע הברכה אפי' אחר יוצר אור באיזה אמן שירצה חוץ לאחר שפתח בשירה חדשה:"
+        ],
+        [
+            "צואת האף והאוזן לא מקרי צואה לענין ק\"ש ותפלה דאי סלקא דעתך דמיקרי צואה היה צריך להרחיק ד' אמות:"
+        ],
+        [
+            "לכוין קודם ק\"ש לצאת ידי חובת ק\"ש:"
+        ],
+        [
+            "ק\"ש עשה כב\"ש לא עשה ולא כלום. פי' אין לו קיבול שכר שהחמיר על עצמו לעשות כב\"ש כההוא דמצא יונה דדהבא דשם ב\"ה מודים אלא דפליגי בשוגג אבל כאן אין נראה לב\"ה דברי ב\"ש כלל ולזה מביאין ראיה מא\"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. אבל בודאי אין צריך לחזור ולקרות ק\"ש:"
+        ],
+        [
+            "בק\"ש אוחז ב' ציצית שלפניו ואינו מנשק כלל:"
+        ],
+        [
+            "וכמה מים יטיל למי רגלים רביעית ומהני אפילו לכמה פעמים ואם המי רגלים מועטים בטלים ברוב מים (עיין ש\"ע שלו סי' ע\"ז ס\"ק ד'):"
+        ],
+        [
+            "להתפלל בכונה מלה במלה ולכוין פירוש המלות. ואם יבא מחשבה בתפלה יעמוד עד שתלך המחשבה. ואין צריך לכוין בכל השמות רק אדון הכל:"
+        ],
+        [
+            "בחזרת הש\"ץ יאמר הש\"ץ קודם התפלה ה' שפתי ולבסוף יהיו לרצון:"
+        ],
+        [
+            "לשמוע תפלת י\"ח מפי הש\"ץ ומתוך הסדור. ולענות אמן אחר כל ברכה ולא להקפיד על ב\"ה וברו\"ש כי הש\"ץ אינו ממתין עד שתכלה מפי העם ומפסיד חזרת התפלה:"
+        ],
+        [
+            "נקדש או נעריצך עד ואמר אינו אומר רק הש\"ץ לבד והצבור שותקין ושומעין מהש\"ץ:"
+        ],
+        [
+            "מודים דרבנן החתימה בשם בא\"י אל ההודאות (עי' בש\"ע שלו סי' קכ\"ז ס\"ק ב'). וכן ברכת בורא נ\"ר חותם בשם:"
+        ],
+        [
+            "ברכת כהנים לשמוע מפי הש\"ץ ולומר כן יהי רצון:"
+        ],
+        [
+            "קדיש וקדושה ואמן יכול לענות כששומע מבית לבית אפי' כשיש הפסק דבר שנזכר בש\"ע (סי' נה סעי' כ') כיון שאינו רואה:"
+        ],
+        [
+            "דיוקים בנוסח התפלה. וקנה הכל. בקדושה ושבחיך. ברכת השנים ושבענו מטובה. ברכת ולמלשינים וכל הרשעה כו' וכל אויביך מהרה יכרתו והזדים כו'. על הנסים ועל הפרקן הפ\"א במאלופם. בימי מרדכי כשעמד עליהם המן. והשבות לו את גמולו על ראשו. וכל החיים בקמ\"ץ תחת הכ\"ף:"
+        ],
+        [
+            "תחנון לא יאמר פסוק ויאמר דוד שנאמר גבי פורעניות רק יתחיל רחום וחנון:"
+        ],
+        [
+            "נפילת אפים גם בשחרית בשמאל (וכ\"כ בש\"ע שלו סי' קל\"א ס\"ק ה') וא\"א שומר ישראל כ\"א בתענית צבור:"
+        ],
+        [
+            "ונטלתני התיו רפויה. גבורתיה ושכינתיה התיו רפויה:"
+        ],
+        [
+            "בעלינו הנוסח וכסא כבודו בשמים כו'. סיום עלינו ה' ימלוך לעולם ועד ואין לומר ונאמר והי' כו':"
+        ],
+        [
+            "אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא\"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביו\"ט. גם מר\"ח אלול עד יה\"כ א\"א קאפיטל כ\"ז:"
+        ],
+        [
+            "נוסח הקדיש יתגדל ויתקדש שני הדלתין בצירי כדעת רש\"י בלקוטי פרדס שהוא לשון עברי. כרעותיה הכ\"ף בדגש. מברך הרי\"ש בפתח כי הוא פעול ללשון ארמי ואם יאמר הרי\"ש בצירי יהי' בינוני פועל ללשון עברי ויהי' היפך המכוון. ויתעלה שמיה דקודשא ב\"ה ואין אומרים ויתהלל. וצריך לומר קודשא ב\"ה כאחד. תתקבל צלותהון הלמד בחולם וכן הה\"א. דכל ישראל:"
+        ],
+        [
+            "עיקר עניית אמן יש\"ר אינו כ\"א עד עלמיא ולא יותר כי יתברך קאי אלמטה אשמי' דקודשא ב\"ה. ואם מגיע לעלמיא והש\"ץ כבר אמר איזה תיבות מיתברך ולהלן אומר יתברך כו' עד שמגיע למקום שהש\"ץ אומר ושותק ושומע. (עיין בש\"ע שלו סי' נ\"ו ס\"ק ט') אין לומר הפסוקים בקדיש רק יענה אמן:"
+        ],
+        [
+            "אין לכרוע שום כריעה בקדיש (עיין שם ס\"ק י'):"
+        ],
+        [
+            "שלא לפרוש מן הצבור בפיוטים או סליחות כשאומרים אחר חזרת הש\"ץ ואין הפסק בברכות ק\"ש ותפלה:"
+        ],
+        [
+            "נדה ויולדת מותרין להתפלל מיד אפילו כשהדם עליהם. ומותרין ג\"כ להתפלל בבהכ\"נ תיכף וראי' מנדה שפלטה ש\"ז הא לאו הכי מותרין להתפלל:"
+        ],
+        [
+            "תיכף אחר התפלה קורא מקצת מן הסדר שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת ואינו אומר התרגום אחר כל פסוק רק אחר כל ענין כמו פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר הפסק ענין:"
+        ],
+        [
+            "ללמוד אחר התפלה תיכף ג' שעות בלי הפסק. ללמוד פרק משניות ולחזור היטב. ללמוד רב אלפס בכל יום ולחזור היטב. ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום. ללמוד מקרא ואגדות ומדרשים. [נוסחה אחרת: ללמוד זוהר בכל יום] ללמוד גמרא שני דפין בכל יום עם פירש\"י ולחזור היטב. ללמוד ש\"ע א\"ח ולחזור היטב בכל יום ויום. ללמוד מסכתא על פה. ללמוד בטלית ותפלין של רש\"י ז\"ל דוקא. ללמוד הלכות רגל ברגל:"
+        ],
+        [
+            "כל עניני פרנסה ומצות ושינה אחר חצות היום שני שעות. שלא לבטל מלימודו כ\"א לעשות מצוה שתבטל אם לא יעשה הוא:"
+        ],
+        [
+            "יום ב' כולו לה'. תשובת המשקל לפי כח:"
+        ],
+        [
+            "לתפלת מנחה וכן לערבית נוטל ידיו ומברך ענט\"י. ומתפללין מנחה בטלית ותפלין של רש\"י ז\"ל דוקא:"
+        ],
+        [
+            "תפלת מנחה מקדים. ובשבת מקדים יותר משום סעודה שלישית:"
+        ],
+        [
+            "תפלת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחיד אם א\"א לאסוף עשרה בזמן ק\"ש:"
+        ],
+        [
+            "תפלת ערבית מתחילין והוא רחום ואין אומרים פסוקים ולא חצי קדיש וכן אחר עלינו א\"א פסוקים ומזמורים. כש\"ד אין לקבוע פסוקים ומזמורים בצבור זולת שיר של יום:"
+        ],
+        [
+            "ברוך ה' לעולם או\"א מדלג אם צריך לכך כדי להתפלל עם הצבור ואינו אומר אחר התפלה כלל. והוא עצמו לא הי' אומר כלל לא ברוך ה' כו' ולא ושמרו בשבת כדי לסמוך גאולה לתפלה אבל הצבור שאצלו והש\"ץ היו אומרים:"
+        ],
+        [
+            "ענו ואמרו בשוא תחת המם:"
+        ],
+        [
+            "ספירה אחר עלינו כל המנין ביחד. הנוסח בעומר כמ\"ש בש\"ע ולא לעומר. וא\"א שום פסוקים לא לפניו ולא לאחריו כ\"א י\"ר שיבנה כו':"
+        ],
+        [
+            "תבשיל עבה שקורין קאש\"י או גרופין אם הוא מחמשת המינים מברך עליו בורא מיני מזונות. ואם של גריקא בפה\"א:"
+        ],
+        [
+            "אורז הוא רייז מברך לפניו במ\"מ ולאחריו בנ\"ר (ע' מ\"א סי' ר\"ח ס\"ק ט' וי' ובאורי הגאון ס\"ק כ\"א):"
+        ],
+        [
+            "על חטים מבושלין שלמים בפה\"א וכשלא נימוחו לגמרי רק ספק נימוח אל יאכלם כ\"א בתוך הסעודה כמו זה שעושין מאכל משעורין כתושים. (ע' ש\"ע סי' ר\"ח סעי' ב' וסעי' ד'):"
+        ],
+        [
+            "דבר שניתן להשביח חבירו מברך כמו שהוא היינו איין גימאכץ של צנון עם דבש מברך בפה\"א:"
+        ],
+        [
+            "לא יאכל לכתחלה דבר שהוא שליש ביצה שהוא בספק ברכה אחרונה. ואם אכל חובה עליו להוסיף עוד לאכול עד שיהא כביצה (ר\"ל ביצה דידן שהוא חצי ביצה שבדורות חז\"ל לפי מה שנמדד לפניו ז\"ל שיעור חלה לקמן סי' ק\"ה) לברך אחריו וכן בברי' נמי דינא הכי (עיין ש\"ע סי' ר\"ט סעי' א' וסי' תפ\"ו סעי' א') ואין סברא שיוציא אותו אחר שאין מוציאין בברכת הנהנין כ\"א בור וזה לא דמי לבור שיכול לקנות ולאכול עד שיהי' בו כשיעור:"
+        ],
+        [
+            "שהחיינו על פרי חדש מברך בשעת הראי':"
+        ],
+        [
+            "שהכל נהיה היוד בסגול. בורא נ\"ר החתימה בשם בא\"י חי העולמים (ע' ש\"ע שלו סי' ר\"ז ס\"ק ד'). בנוסח ברכה מעין ג' והעלנו לתוכה ושמחנו בה כי אתה כו' ואין לומר ונאכל מפרי' כו' וחותם על הארץ ועל המחיה. ועל היין חותם על הארץ ועל הפירות. (ע' ש\"ע שלו סי' ר\"ט סי' ל\"ח):"
+        ],
+        [
+            "אם עשה צרכיו קודם הסעודה יטול ידיו ויאמר אשר יצר וענט\"י ולא יעשה באופן אחר היינו לומר מקודם אשר יצר ולטול שנית ולברך ענט\"י כי מאחר שידיו נקיות אין לברך ענט\"י על נטילה שניה לכן יעשה כנ\"ל וא\"י וענט\"י חדא ענינא הוא. (ר\"ל שאם מברך בתחלה ענט\"י ואח\"כ א\"י ג\"כ לית לן בה משום הפסק. וע' ש\"ע שלו סי' קס\"ה סק\"א):"
+        ],
+        [
+            "נט\"י לסעודה נוטל יד ימין תחלה ומברך ענט\"י קודם שמנגב ידיו. ולא יאמר שאו ידיכם ולא מזמור לדוד. ויאמר המוציא בלא רשות:"
+        ],
+        [
+            "פת הבאה בכיסנין צריך נט\"י אם קובע סעודה עליו:"
+        ],
+        [
+            "עוגה שלש אותה בשומן וחמאה ומי ביצים כולם נקראים פת הבאה בכיסנין:"
+        ],
+        [
+            "דבר שטבולו במשקה צריך נט\"י בברכה היינו איין גימאכץ ולעקוך כשמטבילין אותה ביי\"ש או בשאר משקה שהוא משבעה משקים. (עיין ש\"ע שלו סי' קנ\"ח ס\"ק י\"א):"
+        ],
+        [
+            "דברים הבאים בסעודה שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניו ולא לאחריו היינו דברים שאינן קבועים להיות בתבשילי הסעודה:"
+        ],
+        [
+            "פאלעטרון א\"צ ברכה בתוך הסעודה. (הוא מין עשב מצוי בעירנו ועשוי לאכלו בתוך הסעודה להמשיך אכילה ושתי'):"
+        ],
+        [
+            "מים אחרונים חובה ומצוה כמו מים ראשונים (עיין בש\"ע שלו סי' קפ\"א ס\"ק י\"ב). ולא יפחות מרביעית ובתוך כלי:"
+        ],
+        [
+            "לבהמ\"ז נוטל רשות ומתחיל ברוך אתה ולא ברוך הוא וב\"ש:"
+        ],
+        [
+            "טוב לעטר כוס של בהמ\"ז וקידוש והבדלה שיהא ששה כוסות סביב. וה\"ה לכל היו\"ד דברים וד' לעיכוב:"
+        ],
+        [
+            "סיום ברכה שלישית בונה ירושלים אמן:"
+        ],
+        [
+            "חדש נוהג בזמן הזה בח\"ל ובמינו אסורו במשהו (עיין באוריו לש\"ע י\"ד סי' רצ\"ג ס\"ק ג') ואין חילוק בין אכילה ושתיה ולרפואה צ\"ל פחות פחות מכשעור ושמרים אסור שהוא מעמיד. ואסור לומר לישראל הא לך איסר קנה לך חדש אפילו אינו אומר בפירוש רק שידוע שבכאן אין שכר ויי\"ש וכיוצא בזה כ\"א חדש אין לומר לו קנה לך ועובר על לפני עור לא תתן כו':"
+        ],
+        [
+            "ולענין נאמנות על חדש אם הוא יודע שאסור ואוכל חדש אינו נאמן עליו. ואם אינו יודע שהוא אסור וסובר שאינו אלא מדת חסידות נאמן:"
+        ],
+        [
+            "מוטב לאכול חלב בשבת מלאכול מבהמה שנשחטה בלי עומד ע\"ג:"
+        ],
+        [
+            "שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם ומסירכא:"
+        ],
+        [
+            "יש למנוע לשתות יין הבא ממרחקים ופשיטא שלא לקדש עליו ולברך עליו כשהוא מוהל וליתן לאחר לשתות:"
+        ],
+        [
+            "בימי הקיץ לזהר לסנן המים קודם בשול. בחלב נקרש להסיר הקרום שנמצאים שם תולעים:"
+        ],
+        [
+            "להזהר לראות בכל דבר מאכל אם יש בו נמלים. בקיץ דבר טחון עד שלשה ימים ולא יותר. כבסות כלים או מה שנוהגין לשרוף צריך בכל ג' יום:"
+        ],
+        [
+            "גלוי אסור אף שאין נחשים מצוים בינינו. והוא ז\"ל היה נזהר מאד מאד בדבר:"
+        ],
+        [
+            "מצוה לקנות ס\"ת אם א\"א לו לכתוב. ופי' חוטף מצוה מן השוק הוא לגודל מעלת המצוה משארי מצות. וכתבו הוא מעולה ביותר כאלו קבלו מהר סיני:"
+        ],
+        [
+            "מזוזה קובע בשוה ולא אלכסון. ואחורי הדלת פסולה:"
+        ],
+        [
+            "לא יכרוך המזוזה בקלף וכדומה שלא יהא הפסק דבר בין המזוזה למזוזת הבית:"
+        ],
+        [
+            "אפילו רפת בקר חייב במזוזה. ואם חושש למקום מטונף יראה שיהי' השם סגור שלא יהי' נראה לחוץ:"
+        ],
+        [
+            "באר צריך להגביה המחיצה יו\"ד טפחים היינו אמה ושני שליש אמה ולברך ברכת מעקה:"
+        ],
+        [
+            "דמי פדיון הבן חמשה סלעים לפי הזמן ובימיו הורה חמשה רטים שהוא ששה רובל כסף ודוקא נתינה ממש דלא הדרי לעולם. ומי שנפדה כנהוג מכבר יחזור ויפדה א\"ע ויברך. ואם נתן נתינה ממש רק פחות מסך הנ\"ל יפדה א\"ע בלא ברכה. ושמענו שעשה בעצמו מעשה שהוא ז\"ל היה בכור ופדה א\"ע בששה רו\"כ בברכה ונתנו לכהן נתינה ממש. מטעם שאביו פדה אותו כנהוג העולם (עי' באוריו לש\"ע יו\"ד סי' ש\"ה ס\"ק ד' בסופו):"
+        ],
+        [
+            "ראיתי שקנה בכור היינו בהמה כשהיא מבכרת ונתן בעצמו הבכור לכהן וברך שהחיינו:"
+        ],
+        [
+            "וגם שחט עגל ונתן זרוע ולחיים עם הלשון והקיבה לכהן ובירך ג\"כ שהחיינו ואמר שהזרוע הוא עצם אחד דלא כפוסקים אעפ\"כ נתן שני עצמות:"
+        ],
+        [
+            "אמר ליתן גם חלת ח\"ל לכהן לאכול באופן שמבואר בש\"ע (יו\"ד סי' שכ\"כ סעי' ה' וא\"ח סי' תנ\"ז סעי' ב' בהג\"ה. וע\"ש באורי הגאון):"
+        ],
+        [
+            "מדדנו לפניו שעור חלה ונמצא זיי\"ן קווארט. ויש לשער לחומרא לפי חשבון זה לענין רביעית וכזית בפסח:"
+        ],
+        [
+            "עיסת לעקיך חייב בחלה וכן קיכלך:"
+        ],
+        [
+            "לענין כהן וטומאת מת אם אפשר לסגור החדר שהכהן בתוכו הפתח וחלונות טוב הוא יותר משיפתח הפתחים ולילך לחצר אחרת:"
+        ],
+        [
+            "אין היתר ברוחים כלל. רק בקניות שטר חוב:"
+        ],
+        [
+            "מצוה לרחוץ כל גופו בע\"ש ועכ\"פ לא פחות מפניו ידיו ורגליו:"
+        ],
+        [
+            "שלא לילך למרחץ עד שיתפלל מקודם מנחה אם לא שהוא עדיין קודם חצות וכן לסעודה גדולה דהיינו ברית וחתונה וסיום מסכת:"
+        ],
+        [
+            "הדלקת הנר מקדים מאד להדליק (עיין בש\"ע שלו סי' רס\"א ס\"ק י\"א) ופעם א' אחרוהו ולא היה מניח להדליק אפילו ע\"י א\"י אף שבבהכ\"נ לא אמרו עדיין מזמור שיר ליום השבת:"
+        ],
+        [
+            "הוא ז\"ל היה מרבה מאד בנרות שמן זית עד שמנעוהו הרופאים להדליק שמן זית רק של חלב גם לא רבוי גדול כמקדם:"
+        ],
+        [
+            "אין להעמיד הנרות על השלחן ולא מהני מה שיתן הלחם מקודם:"
+        ],
+        [
+            "לא יקרא לאור הנר כ\"א שנים בספר אחד ולא באופן אחר:"
+        ],
+        [
+            "תפלת ערבית אפי' בשבת בזמנה דוקא ואף ביחיד אם אי אפשר במנין עשרה:"
+        ],
+        [
+            "ערבית בשבת מתחילין ברכו בצבור. ולאחר תפלת י\"ח חוזר הש\"ץ והצבור ואומרים ויכולו. ומגן אבות אומר הש\"ץ לבד והעם שומעין:"
+        ],
+        [
+            "זה לשון הרב המאה\"ג המפורסם המנוח מהו' חיים כ\"ץ מ\"ץ דקהלתנו ונתבקש בישיבה של מעלה בצפת תוב\"ב עי' סי' רע\"א במ\"א סק\"ה שכתב ונ\"ל דאם רוצה כו' ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון מדאמרינן בברכות (דף כ\"ז ע\"ב) רב צלי של שבת כו'. ת\"ש א\"ר נחמן אמר שמואל כו' משמע דוקא כשמתפלל תחלה אז יכול לקדש מבע\"י אבל כשאינו מתפלל אינו יכול לקדש. וכן מצאתי בראב\"ן סי' ק\"ע שכתב והמתפלל של שבת בע\"ש מבע\"י מדעת מקדש נמי על הכוס מבע\"י משמע דוקא שהתפלל תחלה עכ\"ל הרב ר' חיים כ\"ץ:"
+        ],
+        [
+            "בשעת קדוש על היין לא יהא הלחם על השולחן (עי' תוס' דפסחים ד' ק' ע\"ב ד\"ה שאין כו'):"
+        ],
+        [
+            "טוב לעטר כוס של קדוש ובהמ\"ז והבדלה בששה כוסות סביב וה\"ה לכל היו\"ד דברים וד' לעיכוב (ברכות ד' נ\"א):"
+        ],
+        [
+            "לזהר מאד ביין קדוש. ומקדשין ואח\"כ נוטלין לידים:"
+        ],
+        [
+            "מקדש מיושב. ומדלג שלשה תיבות כי הוא יום. ושותה כולו רק שמשייר קצת שמשגרו לדביתהו. וא\"צ ברכה אחרונה:"
+        ],
+        [
+            "אף בקדוש היום אינו מקדש אלא במקום סעודה גמורה ולא מיני תרגימא או יין:"
+        ],
+        [
+            "ובוצע על שתי חלות שלימות דהיינו חותך שתיהן ביחד (וכן כל סעודה וכן ביו\"ט) כדעת הרשב\"א ז\"ל נמצא לכל השבת כולו ששה חלות ומכוון ע\"פ הזוהר ופעם אחד היו מונחים לפניו כמה חלות ובצע את כולן:"
+        ],
+        [
+            "מתקנת עזרא לאכול שום בליל שבת בין נשוי בין שאינו נשוי (עיין לעיל סי' צ\"ה) והשום יהיה מבושל:"
+        ],
+        [
+            "טבילה בשבת אם צריך לקרי מוטב לטבול במ\"ש ולא בשבת כי א\"א להזהר שלא יבא לידי סחיטה ויוצא שכרו בהפסדו ופשיטא אם צריך לעבור דרך בית המרחץ שאסור לעבור במרחץ של כפרים ודידן של כפרים הם:"
+        ],
+        [
+            "בשבת שחרית מתפללין בפירוד עד שוכן עד ומשוכן עד מתחיל הש\"ץ. והוא בעצמו מתחיל ב\"ש ואומר פד\"ז בקול רם עד שוכן עד וכן ביו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים אצלו קרוב\"ץ בשום שבת של כל ימות השנה רק בארבע פרשיות ובשה\"ג אומרים הקרוב\"ץ אחר תפלת שחרית קודם אין כמוך וא\"א ובכן לך תעלה קדושה כו' רק הפיוט שאחריו ושל מוסף פ' שקלים ופ' החדש א\"א כלל:"
+        ],
+        [
+            "דיוקים בתפלת שבת. מאלף אלף אלפי כו' בסגול האלף והלמד. בי\"ח וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים. בנוסח על הכל הנוסח ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו בנו לעיני כו':"
+        ],
+        [
+            "קריאת התורה הולך לס\"ת אפילו הוא בבית שני ואין מטלטלין מחדר לחדר וכ\"ש לבית אחר:"
+        ],
+        [
+            "פותח ומברך וקורא ואח\"כ גולל ומברך:"
+        ],
+        [
+            "צריך לשמוע כל תיבה ותיבה ולראות בחומש ולא יסייע להקורא כלל:"
+        ],
+        [
+            "אין קוראין כ\"א ז' קרואים. ואין מסיימין בפרשיות הנרשמים בחומש כ\"א במקום שהוא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק ענין:"
+        ],
+        [
+            "בכל שבת הוא עולה לששי. ובארבע פרשיות עולה למפטיר. ופ' זכור קורא בעצמו הפרשה בתורה:"
+        ],
+        [
+            "כשהוא קורא פ' זכור קורא זכר בסגול תחת הזיין:"
+        ],
+        [
+            "הגבה הוא בעצמו ואין המפטיר מתחיל עד שגוללין הס\"ת:"
+        ],
+        [
+            "הפטורה בניגון וטעמים מנביא נכתב בגליון כס\"ת עם עמודים וא' קורא וכלם שומעין. ואם הצבור קוראין בקול רם עם הקורא נעשה ברכת הקורא ברכה לבטלה. ומ\"ש המ\"א בשם ס' הכוונות (סי' רפ\"ד ס\"ק ה') מיירי כשקוראין בחומש שאז צריכין הצבור לומר בנחת עם הקורא מלה במלה:"
+        ],
+        [
+            "בהפטורה פ' פרה בסוף פסוק וקדשתי את שמי הגדול כו' הנוסח בהקדשי בכם לעיניהם:"
+        ],
+        [
+            "יקום פורקן ומי שבירך ואב הרחמים וכשמברכין החדש א\"א א\"ה רק כשמברכין ר\"ח אב אומרין אותו:"
+        ],
+        [
+            "בקדושת נעריצך לומר להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם בלי הפסק כלל. כי הוא פסוק אחד:"
+        ],
+        [
+            "שבת לשמור מאד שלא לדבר כ\"א דברי תורה ולהרבות בנרות ושלא להנות מאותן דברים שנעשה ע\"פ א\"י או הביא דרך כרמלית שלנו (עי' בש\"ע שלו סי' שכ\"ה ס\"ק ל\"ה ול\"ח) ופשיטא שלא לצוות לא\"י לעשות שום דבר. ואם שלח לו ישראל ע\"י א\"י אסור לבני ביתו ומותר לישראל אחר:"
+        ],
+        [
+            "שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב אפילו בחצר ובבית לא ישא כ\"א בידו. (ע' ש\"ע שלו סי' ש\"ג ס\"ק מ\"א ומ\"ו):"
+        ],
+        [
+            "וכן אשה אם יודעין בה שתקבל הדברים מצוה לומר לה שכל התכשיטין אסורים אפילו בחצר ובבית. וכן שלא לישא תינוק דרך כרמלית שלנו (עי' מ\"א סי' ש\"ח ס\"ק ע\"א):"
+        ],
+        [
+            "אין לילך חוץ לתחום ע\"פ עירוב האינגבער כ\"א שתי סעודות לכאו\"א פת או ללפת בו את הפת:"
+        ],
+        [
+            "עירובי חצירות אין לסמוך על המצה שבבהכ\"נ. והנכון להניח בכל ע\"ש ולברך כי יש חשש מילבין ועוד כמה חששות:"
+        ],
+        [
+            "אין להחזיר שום דבר לתנור אחר שהעמיד הדבר ההוא ואם לא העמיד רק על התנור מותר:"
+        ],
+        [
+            "נוסח ברכה שלישית מבהמ\"ז בשבת נחמנו ה' אלהינו כו' כדעת הרי\"ף ז\"ל (עיין ש\"ע שלו סי' קפ\"ח ס\"ק ה'):"
+        ],
+        [
+            "בענין בגדי שבת מנהגו להחליף מכף רגל ועד ראש בל יעדר דבר שלא להחליף:"
+        ],
+        [
+            "תפלת מנחה מקדים מאד אפילו בחול ובשבת מקדים יותר משום סעודה שלישית. ובימות החורף א\"א ברכי נפשי:"
+        ],
+        [
+            "במנחה דשבת וב' וה' א\"צ לקרות רק יו\"ד פסוקים ואין להוסיף שלא לצורך. ואם סמוך ב' פסוקים לפתוחה או לסתומה קוראין עד פתוחה או סתומה:"
+        ],
+        [
+            "הבדלה מיושב (ע' ש\"ע שלו סי' רצ\"ו ס\"ק י\"ז). בזמירות זרענו ושלומנו או וזכיותינו ירבה כו'. זכ�� זאת ליעקב ולא אלה שהוא מעשה עגל כמ\"ש גם אלה תשכחנה:"
+        ],
+        [
+            "בעת תפלת ערבית דר\"ח מרבים קצת בנרות. והוא לובש כובע שבת לכבוד ר\"ח שהוא דאורייתא:"
+        ],
+        [
+            "בהלל פסוק יאמר נא כו' ויאמרו נא הש\"ץ לבד אומר והצבור שומעין ועונין הודו. ודוקא ביום שמדלגין אבל ביום שגומרים גם הצבור אומרים כל הפסוק עד חסדו:"
+        ],
+        [
+            "ביהללוך הנוסח יהללוך ה' אלהינו כל מעשיך:"
+        ],
+        [
+            "בר\"ח הוא עצמו עולה לרביעי:"
+        ],
+        [
+            "הקריאה בפ' התמיד. הראשון קורא וידבר. צו. ואמרת. והשני קורא את הכבש אחד. ועשירית. עולת. ונסכו. ואת הכבש. והשלישי חוזר למעלה וקורא עולת תמיד. ונסכו. ואת הכבש. וביום השבת. עולת שבת. והרביעי מתחיל ובראשי חדשיכם עד יעשה ונסכו (וכ\"ה בש\"ע שלו סי' תכ\"ג ס\"ק ג'):"
+        ],
+        [
+            "בתפלת מוסף הנוסח זכרון לכולם היו תשועת כו' כי עד מזבח חדש הכל לשון עבר וממזבח מתחיל בקשה על העתיד:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים שיר של יומו ואומרים במקומו בב' ימים דר\"ח ברכי נפשי (מזמור ק\"ד) שהוא שיר של ר\"ח ודוחה אפי' של שבת ופשיטא של חנוכה (ע' סוכה ד' נ\"ד ע\"ב. ובתשו' רמ\"ע מפאנו סי' כ\"ה):"
+        ],
+        [
+            "בענין שיר של יום כלל זה נקוט בידך. א\"א שני מזמורים ביום אחד. ושל ר\"ח דוחה את כלם אפילו של שבת ושיר של שבת דוחה של יו\"ט וחוה\"מ וחנוכה:"
+        ],
+        [
+            "קדוש לבנה אין מחמיצין המצוה עד שבעה אחר המולד או עד מוצאי שבת רק תיכף אחר שלשה ימים מהמולד מקדשין וכן מקדשין קודם ט\"ב וקודם יה\"כ:"
+        ],
+        [
+            "נוסח קדוש לבנה ששמעתי משם הרב ר' בנימין משקלאב משם רבינו זצ\"ל אפס לא אשתמיט שום אדם מהעומדים לפניו לומר שנהג כן. פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת כו' בא\"י מקדש חדשים. כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי. ע\"כ שמעתי וכ\"ה במס' סופרים עם הגהת רבינו ז\"ל:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים שום פסוקים לא לפני הקדוש ולא לאחריו רק מתחיל בא\"י כו' ומסיים סימן טוב כו' והולך לו:"
+        ],
+        [
+            "ביו\"ט אין אומרים מערבית כלל:"
+        ],
+        [
+            "קרוב\"ץ של רגלים אומרים אחר הלל קודם אין כמוך. ואומרים בנגון וא\"א ובכן לך תעלה קדושה. ומוסף יום ראשון של פסח ושל ש\"ע ושחרית ומוסף של ר\"ה ויו\"כ אומרים תוך התפלה:"
+        ],
+        [
+            "בשעת הוצאת ס\"ת אין אומרים רק בריך שמי' ולא שום רבש\"ע ומנגנין על הכל כל פסוק בפ\"ע ביו\"ט היינו הש\"ץ מנגן על הכל כו' עד ויתנשא ואח\"כ חוזרין הצבור ועונין אותו פסוק וחוזר הש\"ץ ומנגן שמו כו' וחוזרין הצבור וכן עד גמירא:"
+        ],
+        [
+            "ביו\"ט עולה לחמישי. ואם א\"א לכוון לקרות לחמישי הפסוקים המדברים בענינו של אותו יום עולה בפסוקים המדברים בענינו של יום:"
+        ],
+        [
+            "בנשיאת כפים לשמוע כל מלה מפי הכהנים ולא לומר שום פסוקים:"
+        ],
+        [
+            "הכהנים יפרידו כל האצבעות ולא לעשות חמשה אוירים:"
+        ],
+        [
+            "לא יאמר הש\"ץ או\"א רק תיכף כשמסיים הש\"ץ ולך נאה להודות ועונין הצבור אמן קורא החזן העוסק בצרכי צבור כהנים לא הש\"ץ. כשיש שני כהנים יקרא החזן כהנים ולאחד לא יקרא והש\"ץ מקרא לכהנים יברכך כו':"
+        ],
+        [
+            "בשבת חוה\"מ או יו\"ט שחל להיות בשבת הנוסח בוהשיאנו ואמרת לברכנו קדשנו במצותיך כו' וא\"א או\"א רצה במנוחתנו:"
+        ],
+        [
+            "אחר עלינו אומרים שיר היחוד ושיר הכבוד אם יש שהות ואומרים במתון דבנגון פסוק בפסוק ואין הש\"ץ ולא הצבור מדלג שום פסוק. רק הש\"ץ אומר פסוק א' והצבור חוזרין ואומרין אותו פסוק ועוד פסוק א' והפסוק שהצבור מוסיפין גם הש\"ץ אומר עמהם ומוסיף פסוק א' בקול רם וכן עד סוף שה\"כ ואח\"כ אומרים מזמור השייך לאותו יום כמבואר כל א' במקומו ומועדו. קדיש. אדון עולם:"
+        ],
+        [
+            "אם נמשך סדר התפלה של יו\"ט עד חצות מתפלל מנחה קודם סעודה:"
+        ],
+        [
+            "מותר לטחון חריין ביו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "מת ביו\"ט ראשון כל עסקיו על ידי עממין ביו\"ט שני כל עסקיו ע\"י ישראל ומותר להלינו ליום טוב שני כדי שיתעסקו בו ישראל (והוא כדעת הראב\"ד ז\"ל שהביא הב\"י סי' תכ\"ו):"
+        ],
+        [
+            "אין מניחין תפלין בחולו של מועד (ע' בש\"ע שלו סי' ל\"א ס\"ק ד') ומכבדים את המועדות בכסות נקיה ובאכילה ושתי' קרוב ליו\"ט גמור. ומקפיד על הנוהג בו מנהג חול כמו האומרים במוצאי יום טוב לחוה\"מ גוט וואך ופשיטא שלא לישב בחנות או שאר פרגמטיא שאינו מותר כ\"א בדבר האבד. ובאסרו חג מזדרז מאד להניח תפלין בבקר בבקר:"
+        ],
+        [
+            "בשבת חה\"מ פסח וסוכות ובשבועות יום ב' אחר יוצרות קודם אין כמוך קורין המגלה בניגון וטעמי' ממגלה הנכתבת בגליון כס\"ת עם עמודים וא' קורא וכולם שומעין והקורא מברך שתי ברכות על מקרא מגלה ושהחינו. ופעם א' איקלע מילתא שנחלש מאד בשחרית וצוה להוציא הס\"ת לקרות ולא קראו המגלה. ובמנחה צוה לקרות המגלה ולברך כמו בבקר:"
+        ],
+        [
+            "בענין הפטורת וערבה בשבת הגדול בסוף ימיו צוה להפטיר וערבה בשבת הגדול שאינו חל בע\"פ והיה אומר שאם חל שבת הגדול בע\"פ אין להפטיר וערבה והוא היפך מנהג העולם כי לפי הטעמים שמבואר בלבוש שנתקן וערבה לשבת הגדול יש להפך הסדר:"
+        ],
+        [
+            "בשבת הגדול במנחה אין אומרים עבדים היינו מטעם המבואר במכילת' ונתקנה בהגדה יכול מר\"ח תלמוד לומר בעבור זה בשעה שמצה ומרור כו' (ע' ש\"ע שלו סי' ת\"ל ס\"ק ב'):"
+        ],
+        [
+            "בדיקת חמץ בחורין ובסדקין ואע\"פ שבדק ביום צריך לבדוק לאור הנר אפילו בכל תיבה ואפי' בספרים שמשתמש בהם בשעת סעודה. ונמשך זמן הבדיקה מאד ומתחיל לבדוק קודם הלילה מפסיק באמצע בתפלת מעריב ואינו חושש:"
+        ],
+        [
+            "זמן אכילת חמץ בע\"פ מן הדין מחשבין מהנץ עד שקיעת החמה:"
+        ],
+        [
+            "שלא למכור שום דבר חמץ כי אם מכירה עולמית:"
+        ],
+        [
+            "אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויי\"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרוע ע\"כ לא יקנה רק שיהא משל א\"י או הקמח של ישראל אם אינו לתותה ויי\"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש:"
+        ],
+        [
+            "הדייזע צריך ג\"כ למוכרה לא\"י ולא מהני הדחה רק כשיפריד כל דף בפ\"ע וידיח היטב:"
+        ],
+        [
+            "מותר לחלוב בהמות של א\"י בפסח ואפילו מאכילה חמץ:"
+        ],
+        [
+            "כל מידי דמידגן נאסר ואין להתיר מיני קטניות כגון הירז ואפי' בשנת בצורת וכן שמן זרע קנבוס אין להתיר:"
+        ],
+        [
+            "שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי להב אעפ\"כ מצוה מדאורייתא הוא וכן פירשו י\"ט א\"צ אות פסח במצה סוכות בסוכהג ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאד מצות אכילת מצה כל שבעה וביו\"ט אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע\"פ שלא היה או��ל שלש סעודות בשאר י\"ט מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי י\"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר. והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ\"ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו:"
+        ],
+        [
+            "המצות של כל ימי הפסח יהיו מחטים משומרות משעת קצירה והחמיר מאד בדבר מחמת שבמדינתנו מצוין מאד מי גשמים בימי הקציר והתבואה על פני השדה ועוד כמה חששות דהוי כמו אתחזק ריעותא:"
+        ],
+        [
+            "מותר לאכול מאכלים ותבשילין העשוים מקמח מצות ואין לחוש שמא נשאר מקום שלא נאפה יפה וכשיבא במים יחמיץ דאף שלא נאפה כל צרכו עכ\"פ לא גרע מקליות שאינו מחמיץ. (ע' ש\"ע סי' תס\"ג סעיף ג' ובאוריו ס\"ק ה'):"
+        ],
+        [
+            "להזהר לעמוד בעת אפיית מצות. והוא ז\"ל היה אופה המצות שאוכלין בלילה ראשונה עם שאר המצות כאחד ולא היה מקפיד לאפותן בע\"פ אחר חצות (ע' ש\"ע שלו סי' תנ\"ח ס\"ק א') גם לא עשה בהם סמנים כהן לוי רק היה בורר המובחרים שבהם למצות ליל ראשון:"
+        ],
+        [
+            "בע\"פ מנהגו להפריש חלה מהמצות ונותנן לכהן לאכול (ע' לעיל סעי' ק\"ד) ובכל ימות השנה מפריש חלת האור:"
+        ],
+        [
+            "בע\"פ אחר חצות היה אומר פסוקי עשיית קרבן פסח שבתנ\"ך היינו בפ' בא מן ויאמר ה' אל משה ואל אהרן עד פסח הוא לה'. ומן ויקרא משה עד כן עשו. ומן ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח עד כן עשו. ובפ' אמור אלה מועדי ה' עד פסח לה'. ובפ' בהעלתך וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית עד ולאזרח הארץ. ובפ' פינחס פסוק ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' ובפ' ראה שמור את חדש האביב עד לא תעשה מלאכה. וביהושע מן ויחנו בני ישראל בגלגל עד בעצם היום הזה קאפיטל ה'. ובמלכים ב' קאפיטל כ\"ג מן ויצו המלך את כל העם עד לה' בירושלים ובדברי הימים ב' קאפיטל ל' מן וישלח יחזקי' על כל ישראל עד וירפא את העם. ובקאפיטל ל\"ה מן ויעש יאשי' בירושלים עד נעשה הפסח הזה:"
+        ],
+        [
+            "סדר של פסח מוזגין הכוס ומקדש ונוטלין לידים ומברכין על נטילת ידים ומטבל בחומץ ומברך בפה\"א ואוכל כזית ואינו מברך ברכה אחרונה ואח\"כ מביאין הקערה עם המצות מגולין מסודרת שני מצות (ע' ש\"ע שלו סי' תע\"ג ס\"ק י\"א) ומרור וחרוסת וזרוע וביצה קערת הסדר ובוצע ומטמין לאפיקומן ונשאר פרוסה ושלימה פרוסה מלמעלה ומניח הזרוע והביצה תחת השלימה והמצה מחפה אותם ומרור וחרוסת מלמעלה ומגביה הקערה בעצמו ואומר הא לחמא עניא וכלם שומעין ואח\"כ נוטלין הקערה מעל השולחן ואז מוזגין הכוס ושואלין מה נשתנה ואומר הגדה וכולם שומעין וכשמגיע לעשר מכות נותנין לו כלי והוא שופך יו\"ד פעמים וכן בסימן דצ\"ך וכו' שופך ג\"פ וכוס שלו עומד מעוטר בכל הכוסות של בני הבית והכוס שלו באמצע ואומר הגדה עד שמגיע למצה זו מביאין הקערה ואומר ממצה זו עד אשר גאלנו ומכסים הקערה ואומר אשר גאלנו ומברך בפה\"ג ושותה הכוס ואח\"כ מגלים פני הכלה לאחר שבע ברכות הנ\"ל דהיינו יין קדוש זמן ענט\"י בפה\"א אשר גאלנו היא ברכת שעשה נסים ובפה\"ג על כוס שני ואח\"כ נוטלין לידים ומברכין ענט\"י והמוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה ובוצע שניהם ואח\"כ אוכלים מרור מרוסק כזית ושיעורו ביצה (עיין לעיל בליקוטי דינים סעיף ק\"ה) ומשקעו בחרוסת וכן הכריכה ג\"כ משקע בחרוסת ואח\"כ אוכלין הביצה. וטעם האכילה לא מפני אבילות כי ח\"ו להזכיר אבילות ט\"ב היום רק הטעם שהוא ז��ר לחגיגה כי צלי אין לאכול בפסח זכר לפסח רק בשר זכר לפסח וביצה זכר לחגיגה ואח\"כ אוכלין אפיקומן כזית ודוקא קודם חצות אבל הלל אין להקפיד אם הוא אחר חצות בהמ\"ז הכוס מעוטר שפוך חמתך והלל וא\"א יהללוך כלל רק הודו ונשמת וישתבח וחותם בברכות ישתבח הפייט אחד אלהינו:"
+        ],
+        [
+            "בהפטורת יום שני אין מדלגין מפסוק וטמא התופת שהוא אחר פסוק אך לא יעלו כו' וכל הפסוקים שלאחריו אין מדלגין כלל רק הפסוק ואת הבמות אשר ע\"פ ירושלים מדלגין שמדבר בגנותו של שלמה:"
+        ],
+        [
+            "בשביעי ואחרון של פסח אומרים מויושע עד סוף השירה פסוק בפסוק. פיוט אי פתרוס יום ליבשה ובאחרון של פסח גם פיוט לבעל התפארת אומרים בקול זמרה פסוק בפסוק. ובשביעי פיוט אמרו לאלהים אדירים. ובשמיני פיוט מה מועיל רשע וכל פיוט השירה בז' וח'. ובשבת חוה\"מ פיוט דודי שליט בכל מפעל עד גמירא מאריכים בתודה וקול זמרה:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לימי הפסח. יום א' קי\"ד בצאת ישראל. ב' ע\"ח משכיל לאסף. ג' פ' רעה ישראל. ד' ק\"ה הודו לה' קראו. ה' קל\"ה הללו את שם. ו' ס\"ו הריעו לאלהים. כל המזמורים הללו חל שבת בא' מהם נדחה מפני שיר של שבת ולמחרת השבת מתחיל משיר שפסק ואומר בכל יום כסדר הנ\"ל והאחרון נדחה. שביעי של פסח י\"ח למנצח לעבד. אחרון של פסח קל\"ו הודו לה' כי טוב:"
+        ],
+        [
+            "יוצר ועתה בנים שירו למלך אומרים בקול זמרה פסוק בפסוק ופיוט ה' קנני ראשית דרכו ופיוט עשרת הדברות אומרים במתון ונעימה והש\"ץ מפסיק בנעימה כל ענין וענין:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לשבועות יום א' י\"ט. יום ב' ס\"ח:"
+        ],
+        [
+            "שבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל אפי' חל ט\"ב בשבת וכן הדין לאבל (עיין ש\"ע שלו סי' תקנ\"א ס\"ק ג'):"
+        ],
+        [
+            "סעודה המפסקת אינו אוכל שתי סעודות ומפסיק במנחה אלא אוכל סעודה אחת אחר מנחה ע\"ג קרקע ואינו אוכל ביצים כלל:"
+        ],
+        [
+            "בט\"ב אומר הש\"ץ בחזרת הש\"ץ בשחרית עננו:"
+        ],
+        [
+            "א\"א שיר של יום. ותיכף אחר קינות אפילו קודם חצות מניח תפלין:"
+        ],
+        [
+            "על מ\"ש רמ\"א בהג\"ה סי' תקנ\"ז מי שאכל בט\"ב יאמר נחם בבהמ\"ז כ' רבינו זצ\"ל בש\"ע שלו. וז\"ל למד ממ\"ש בי\"כ ס\"ס תרי\"ח ולא דמי דהא אמרינן בשבת שם ימים שאין בהם קרבן מוסף כו' ואין בהם הזכרה בבהמ\"ז ול\"ד לחנוכה דשם משום פרסומי ניסא ואם בא כו' וגם דקביעא:"
+        ],
+        [
+            "בסליחות א\"א וידוי אשמנו כ\"א פעם אחד ולא ג\"פ:"
+        ],
+        [
+            "בר\"ה ויו\"כ מתפללין מעומד ולא בכריעה. גם אין להרים קול יותר מבתפלת כל השנה (עיין ש\"ע שלו סי' תקפ\"ב ס\"ק י\"א וס\"ק כ\"ב) כל הרשעה כלה כעשן בכף:"
+        ],
+        [
+            "בחזרת הש\"ץ אין אומרים הצבור וכתוב בספר כ\"א הש\"ץ לבדו:"
+        ],
+        [
+            "הפיוט מר\"ה ויו\"כ אומרים בתוך התפלה רק בקדושה אין מפסיקים בפיוטים ואומרים הפיוט מכל הקדושה קודם לדור ודור כו':"
+        ],
+        [
+            "א\"א שום מזמור קודם תקיעת שופר ולא היהי רצון הנדפס במחזורים ולא ובכן יה\"ר בין כל סדר וסדר. וכן א\"א י\"ג מדות בהוצאת ס\"ת:"
+        ],
+        [
+            "בר\"ה אין מאריכין בתפלה יותר מדאי שאין להתענות בו עד חצות כמו שארי י\"ט ואם נמשך עד חצות מתפללין מנחה קודם סעודה וא\"א אבינו מלכנו. ואין לבכות בר\"ה כמבואר בעזרא אל תבכו וכו'ב והקפיד לפעמים לנגן הקדיש שאחר מוסף לכבוד יו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לר\"ה ב' ימים פ\"א הרנינו. ואומרים אותו בבקר אחר שיר הכבוד:"
+        ],
+        [
+            "לא היה הולך לנהר או לבאר לומר תשליך:"
+        ],
+        [
+            "בליל שני מברך זמן אף בלא פרי חדש. ופעם אחד ביום ראשון לפנות ערב הביאו לו דורון פרי חדש לברך עליו שהחינו בערב והוא תיכף כשראה אותו בירך עליו זמן כמנהגו לברך שהחינו בשעת הראיה. ואין לאכול ענבים בר\"ה והטעם ע\"פ הסוד:"
+        ],
+        [
+            "אין מברכין על הדלקת הנר בעיה\"כ (עיין ש\"ע שלו סי' תר\"י ס\"ק ד'):"
+        ],
+        [
+            "ח\"ו להדליק נרות ביו\"כ ע\"י א\"י אלא מעמידין לאמפין מלאים חלב בכדי שידליק עד מוצאי יו\"כ ומוטב שלא לומר שום פיוט מלומר לפני נר שהודלק ע\"י א\"י:"
+        ],
+        [
+            "הוידוי אשמנו ועל חטא בחזרת הש\"ץ אומר הש\"ץ לבדו והצבור שומעין:"
+        ],
+        [
+            "יוצר בשכ\"מ מלכותו בקהל כו' א\"א אותו אחר קדושה דיוצר כ\"א בתוך חזרת הש\"ץ אחר שמסיימים ליושב תהלות לרוכב ערבות קדוש וברוך שאחר הפיוט דקו\"ב אומרים בשכ\"מ מלכותו בקהל וכו' עד גמירא:"
+        ],
+        [
+            "לזהר מאד מאד להתפלל תפלת נעילה בזמנה כשהחמה בראש אילנות:"
+        ],
+        [
+            "בבוקר אחר שיר הכבוד אומרים שיר של יום מזמור ל\"ב אשרי נשוי פשע:"
+        ],
+        [
+            "לילה הראשון של סוכות חובה לאכול בסוכה כמו לילה ראשונה של פסח. ונ\"מ אם יורדין גשמים צריך להמתין בסעודתו עד שעת הכושר לאכול בסוכה ואסור לישן כל הלילה שמא יהיה עת ראויה לאכילה ואם לא פסקו הגשמים יאכל בביתו אבל בסוכה לא יאכל אפי' בלילה ראשונה בעת שהגשמים יורדים דאז אין שם סוכה עליו. (עיין בש\"ע שלו סי' תרל\"ט ס\"ק כ\"ב):"
+        ],
+        [
+            "ברכת סוכה מברך בכל פעם שנכנס אפילו מאה פעמים ביום:"
+        ],
+        [
+            "גם בליל שני מברכין לישב בסוכה קודם זמן:"
+        ],
+        [
+            "אם לא אכל בסוכה בלילה ראשונה ובירך זמן בשעת קדוש חוץ לסוכה כשאוכל בסוכה צריך לחזור ולברך זמן:"
+        ],
+        [
+            "שאלהו אם רשאי לישן יחידי בסוכה והשיב שומר מצוה לא ידע דבר רע:"
+        ],
+        [
+            "יושבים בסוכה בשמיני עצרת וגם ישנים בסוכה ויושבים כל היום עד ליל ש\"ת והחמיר מאד בשינה וישיבת סוכה אף של יום שמיני כי חמורים ד\"ס מיינה של תורה:"
+        ],
+        [
+            "לקנות אתרוג לעצמו ולא לסמוך על של הקהל. ולדקדק היטב שיהיו הד' מינים כשרים על פי הדין:"
+        ],
+        [
+            "לא יהפוך האתרוג קודם ברכה רק יכוין שלא לצאת עד אחר הברכה:"
+        ],
+        [
+            "פיוט אז היתה חנית סוכו ש\"ץ וקהל פסוק בפסוק בנעימה וזמרה. הושענות מתחילין להקיף באות ראשון מאותיות א\"ב ומסיימין ההקפה באות ת' והש\"ץ והצבור אומרים אות באות וקודם כל אות אומרים הושענא היינו הש\"ץ אומר הושענא אבן שתיה והצבור עונין כן אחריו וכן בכל אות עד שמסיימין ההקפה:"
+        ],
+        [
+            "בשבת חוה\"מ אף של סוכות חותם המפטיר מקדש השבת לבד ואינו מזכיר של חג:"
+        ],
+        [
+            "בהושענא רבה מנגנין על הכל כל פסוק בפני עצמו. הפיוט קול מבשר ואומר פסוק בפסוק במתון ובנעימה:"
+        ],
+        [
+            "בשמיני עצרת הנוסח בתפלה וקדוש יום שמיני חג העצרת הזה:"
+        ],
+        [
+            "בשמ\"ע וש\"ת אומרים הלל פסוק בפסוק בנעימה. ופסוק אפפוני אומרים ביחד עם פסוק ובשם ה' מפני שפסוק אפפוני מסיים צרה ויגון אמצא ואין לסיים בדבר רע:"
+        ],
+        [
+            "בליל ש\"ת קורין בברכות שבתורה וגם הוא עצמו עולה לתורה ולפעמים קרי בכהני אף שהיה כהן בבית:"
+        ],
+        [
+            "בש\"ת בשחרית קוראין ה' קרואים היינו ד' בוזאת הברכה חתן תורה לרביעי וחתן בראשית לחמישי ומפטיר. ואם היה העם רב שצריכין לעלות חזרו וקראו לפני צבור אחר כמנהג העולם:"
+        ],
+        [
+            "מפני שמאריכין מאד בהלל של ש\"ת פסוק בפסוק ברנה וקול זמרה ע\"כ א\"א הפיוט של ש\"ת כ\"א שישו ושמחו ואגיל ואשמח ורשויות לחתן תורה ולח\"ב:"
+        ],
+        [
+            "הגאון ז\"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג ע\"פ הסוד ואומרים פיוטים ברנה וקול זמרה האדרת והאמונה ויאתיו תתברך ותשתבח שבמעמדות אחר אני מאמין וכיוצא בזה מפיוטים. ושמחים שמחה גדולה. ובש\"ת היו מקיפים הבימה עם הס\"ת שבעה פעמים אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם. ומנגנים התשבחות הנ\"ל וגם הברוך שמך שבשערי ציון שחיבר האר\"י ז\"ל והוא ז\"ל היה הולך לפני הס\"ת שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני הס\"ת ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם וכשהוחזר הס\"ת לאה\"ק שוב לא היה שמח כ\"כ רק כמו שאר יו\"ט:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לסוכות. א' ע\"ו. נודע ביהודה: ב' מ\"ב. כאיל תערוג: א' דחוה\"מ כ\"ט. הבו לה' בני אלים. ב' נון. ולרשע אמר אלהים. ג' צ\"ד. מי יקום לי. ד' פ\"א. הסירותי מסבל. ה' פ\"ב. ימוטו. ואם חל שבת בא' מימי חוה\"מ ימוטו ידחה. לשמ\"ע י\"ב. הושיעה ה'. לש\"ת ח'. ה' אדונינו מה אדיר שמך:"
+        ],
+        [
+            "זמן הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה קודם צה\"כ ע\"כ מדליקין קודם תפלת מעריב (ע' ש\"ע שלו סי' תרע\"ב ס\"ק ב'):"
+        ],
+        [
+            "חצי שעה אחר זמן כלות רגל מן השוק מדליק בלא ברכה:"
+        ],
+        [
+            "במוצאי שבת חנוכה מזדרזין מאד להתפלל מעריב במוקדם האפשרי כדי שלא יעבור זמן הדלקה ויפסיד הברכה. ושמענו שפעם אחד איחר א' מהמתפללים אצלו תפלת מעריב במ\"ש וצוה שידליק מקודם נ\"ח ואח\"כ יתפלל (עיין ש\"ע סי' רצ\"ט סעי' י' ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל כו') וא\"א ויתן לך קודם הבדלה כדי להקדים הדלקת נ\"ח בזמנה:"
+        ],
+        [
+            "נר חנוכה קודם להדלקה לנר שבת. גם קודם להבדלה:"
+        ],
+        [
+            "נוסח הברכה להדליק נר חנוכה:"
+        ],
+        [
+            "מברך בכל יום על העיקר שהוא בטפח הסמוך לפתח ולא על הנוסף (עיין ש\"ע שלו סי' תרע\"ו ס\"ק ו'):"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לשמנת ימי חנוכה קאפיטל ל' מזמור שיר חנוכת:"
+        ],
+        [
+            "מחצית השקל אין צריך ליתן כ\"א מטבע אחד שנקרא חצי זהב ואין צריך ג' חצאין:"
+        ],
+        [
+            "מגלת אסתר אין לעשות עשרת בני המן בעמוד בפ\"ע ובאותיות גדולות רק אותיות קטנות כמו אותיות המגלה ואריח ע\"ג אריח כשירת האזינו ויותחלו מאמצע עמוד איש בריש שיטה ואת בסוף שיטה ועשרת בסוף השיטה ובסוף העמוד. (עיין ש\"ע שלו סי' תרצ\"א ס\"ק כ\"ה):"
+        ],
+        [
+            "במגלה ח' פסוק י\"א אשר נתן המלך ליהודים גו' להשמיד להרג ולאבד גו' להרג בלא ו' ועיין במנחת שי:"
+        ],
+        [
+            "בקריאת המגלה של יום אין מברכין שהחינו:"
+        ],
+        [
+            "נשים חייבות בקריאת מגלה ומברכים להם כמו לאנשים:"
+        ],
+        [
+            "אין אומרים כלל פיוט של פורים:"
+        ],
+        [
+            "סעודת פורים עיקרה ביום על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית. והוא ז\"ל עשה סעודתו במשתה ושמחת כולה ביום וכשהחשיך התפלל מעריב וחזר ללמודו:"
+        ],
+        [
+            "משלוח מנות תרנגולת מבושלת ודגים מבושלים וכיוצא בזה דבר המוכן לאכול תיכף:"
+        ],
+        [
+            "שיר של יום לפורים על אילת השחר כ\"ב:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Wikisource",
+            "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94_%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%A8"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מעשה רב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Siman",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Nehar Misrayim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,271 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Nehar Misrayim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "נהר מצרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "(1) In Egypt the custom is that when the groom and bride wrap themselves [with a ṭallith], at the time they enter the ḥuppah (i.e. wedding canopy), the groom does not bless on this wrapping [of the ṭallith]. However, when one is a sandak (i.e. the individual that holds the child during the circumcision ceremony), the sandak wraps himself [in the ṭallit] and makes a blessing [before doing so]. And this is the opinion of the Ginat Veradim Orach Chaim Klal 1 Siman 25. (Minhagey Misraim HaRishon). Indeed, the opinion of the Ginat Veradim is a singular opinion, and all the authorities differed with him.[See] the Rabbi [who wrote] Shiyurei Kenesset Ha'Gedolah, chapter 8, Hagahot Beit Yosef number 5. [And see] the Rabbi [who wrote] Hilchot Ketanot volume 1 chapter 22. [As well as] the Rabbi [who wrote] Sha'ar Ephraim, Orach Chaim section, chapter 19. [Along with] the Rabbi [Refael Meyuhas who wrote] P'ri Adamah, of blessed memory. And he presents in his fruits (i.e. his book) a number of cases where great rabbis in the land of Israel blessed [on the ṭallith] without any protest [from other rabbis]. And our mighty genius Rabbi Ḥida (Chaim Joseph David Azulai) and Rabbi Kisei Eliyahu, of blessed memory. All of them are masters [worthy of] attention and blessing.  Moreover, in what differs the commandment of the sandak who wraps himself in a talit and pronounces the blessing from the commandment of [the groom at] a wedding who does not pronounce the blessing? Thus wondered [the authors of] Yad Aharon [Aharon Alfandari] and Pri ha-Adama [Refael Meyuhas]. And now I have recently seen some wise and G-d fearing individuals of our community here in Egypt may God protect her [Egypt] who have done something good and beautiful and clear of all controversy and this is that the Bridegroom is offered a new ṭallith which he will not wear except in the time of the seven blessings (of the wedding). And before the wedding the new ṭallith is brought to him and he blesses sheheḥiyanu while wrapping and standing in it while walking four cubits; and afterward it is also draped  over the bride's head. And this is the way in which I have instructed them. And as I wrote in Nehar Piqod which I composed about the customs of the community of Jerusalem. This nice custom brings about two benefits. The first is that he blesses sheheḥiyanu over the ṭallith and exempts the blessing of sheheḥiyanu which befits to also be under the ḥuppah which is the first commandment of be fruitful and multiply. However one is not supposed to bless upon it according to the reasons mentioned in the words of the posqim. And since he blesses over the ṭallith and intends it for the commandment of the ḥuppah and marriage, he has done his duty in them as well. And the second benefit is that he wraps himself and stands in it in a space of four cubits. This is known to the whole world, even the Ginat Veradim acknowledges this and would bless it properly. A wise man should listen and increase his wisdom to hold on to the coattails of this nice custom. And he will shake off all doubts. Because this is the upright way. And look up in Har Peqod in Beth'Hei Ṣithṣith which deals with this matter in length and you will find much satisfaction.",
+            "...(2)  It is a widespread custom in Egypt, that one wraps himself in a ṭallith gedolah (the ṭallith worn in synagogue) even among common people, even young men who have not wedded a woman. Unlike the custom in Ashkenazic Jewry where the custom is that when one has not wedded a woman he does not wrap himself in a ṭallith gedolah, even if he is a Torah scholar (talmid ḥakham). And unlike the custom in the west where common people wrap themselves in a ṭallith gedolah only if they are Torah scholars who are officiating with the Torah [scroll]. And there is no haughtiness/arrogance in Egypt for wearing it (a ṭallith gedolah).",
+            "...(3) In the matter of the windings of the ṣiṣith. Our teacher, Rabbi Ya'akov Castro of blessed memory, wrote that the custom in Egypt is to wind 26 windings with four spaces, corresponding to the numerical value of the Tetragrammaton (see Sect. 11 in his book). And Rabbi Kisei Eliyahu wrote that he saw that the custom was to wind 39 windings with four spaces like the number of the 39 lights, they can be seen there. And we did not know what was new about what our Rabbi [had seen]; for isn't it written in section 39 by Maran [Yosef Caro] in [Shulhan Arukh] section 11 article 14. And it would seem that there is a mistake in the words of Maran, as the symbolic  39 windings separated by 4 spaces are arranged like this: in the first space there are 7 windings, in the second 8 windings, in the third 11 windings and in the fourth 13 windings, as the symbolism is [derived from the initials of the sentence] \"Zeman Hayenu Yaarikh Yiggadel\" (may the time of our life be long and great), adding up to 39. And it is the same in the kavvanot (meditations) of the Arizal, as it is written in the Beer Hetev. And according to the order of our Rabbi [Yosef Caro] 7, 9, 11, 13 with the name of the Eternal [being eḥad, 1] that would bring it to 41 and not 40. And our custom [in Egypt] is to make the ṭallith gedolah with 39 windings and the ṭallith qatan (the small ṭallith, a ṭallith worn under the clothes) with 26 windings so that a God-fearing person can satisfy both views, and this is what Rabbi Kisei Eliyahu wrote. And in Egypt this is the custom of many of those that fear God and contemplate His name, so as to satisfy the opinion of our Rabbi the Arizal with the ṭallith gedolah, and the opinion of Rabbi Ya'akov Castro, Rabbi Solomon Luria and Rabbi Shelomo Molkho (?) of blessed memory, with the ṭallith qatan. Let the wise man hear and add to his learning.",
+            "...(4) In Egypt the vast majority of the common people drape all four ṣiṣioth to their front and the tallit is folded round their neck. And it is appropriate to inform them that at least at the time of wrapping one should say the blessing and wrap one's head and most of one's body in it and stand up [for as long as it would take to walk] four cubits and afterwards drape it over one's shoulder. But if from the beginning of the blessing he lays it folded on his shoulder, then it is a blessing said in vain as there is no \"wrapping\" and also the commandment of ṣiṣith has not been performed. And the common people are satisfied with kissing the ṣithṣith twice or three times and with that they think they make up to the ṣithṣith for not having treated it properly. They should be reproached and made to repent of their error to prevent them from falling into the prohibited act of saying a blessing in vain.",
+            "...(5)  In Egypt, where all the launderers are Gentile women, one would do well to be careful that she should not launder the ṭallith qatan, as warned by R. Ya'akov Castro in article 21. And generally the tallit qatan is spoiled in this way because the laundry women boil them with white bedding and the threads of the ṣithṣith, which are woollen, shrink and generally break under their hand, because the gentile laundry women did not know what they were. And happy is he who manages his ways well."
+        ],
+        [
+            "...1",
+            "The widespread custom in the land of Egypt is to wind the strap seven windings around the arm before placing the head tephillin, according to the opinion of the Radbaz in volume 1 article 623.",
+            "And it is thus in the writings of the Arizal, and in accordance with the custom of the land of Israel.",
+            "...See the book Birke Yosef (by Hayyim Joseph David Azulai) article 25 point yod (ten).",
+            "...And [it] has not become widespread [to follow] the practice according to the opinion of Maran (R. Yosef Karo), in article 25 section 11, to put on and tie the arm tefillin, ",
+            "...And, before the tying [on the arm tefillin] to put on the head tefillin, ",
+            "...as people are not accustomed to do this.",
+            "...2...",
+            "In Egypt the custom is widespread, that they do not take off the tefillin on Rosh Hodesh, neither the congregation nor the cantor, until the Torah has been returned to the ark.",
+            "...And until after the end of the Kaddish, as written by our prince and commander Rabbi  [Eliyahu Hazan the author of] Kisse Eliyahu of blessed memory in the Laws of Tefillin Section 25 point 7.",
+            "...And it is appropriate for the cantor who [wishes to] bring merit to the public that he should not rush to start the silent prayer until he sees with his own eyes that most of the community have taken off their tefillin.",
+            "...So that he can start the repetition [of the Amidah] after that",
+            "...So that their answers can reach the Holy Crown [of] his people.",
+            "...So that much good is not lost to them.",
+            "...And he will be responsible for any harm to them [caused by their missing part of the prayers], God forbid. ...3",
+            "",
+            "...In Egypt the custom was to wear tefillin during afternoon prayers on the eve of the Yom Kippur (the Day of Atonement) in the synagogue. And I asked for the reason.",
+            "...And they said the reason is that many people will not come to synagogue to pray except on the Days of Awe....",
+            "...And they put on tallith and tefillin so that on the day of judgement they will not be counted as the sort [of people] who do not put tefillin on their head.",
+            "...Despite the fact that by putting on tefillin one day a year one does not escape from (this category of sinners who bear) the guilt of failing to put [them] on.",
+            "...Indeed, it is good to choose the lesser evil, and the Good Lord will forgive.",
+            "...And again I saw another time that Rabbi Ahai Gaon the Great Rabbi our respected teacher Rabbi Eliyahu Hazzan may his Rock keep him and grant him life, head of the yeshivah in the city and mother in Israel No Amon (Alexandria), may God preserve it,  in his book Neveh Shalom (oasis of peace), which he wrote about the customs of Alexandria in the laws of the Day of Atonement (Yom Kippur) subsection 4, mentions this custom [as] being practiced also in the lesser sanctuary (i.e. the synagogue) for the reason stated. Mark this.",
+            "...4",
+            "...In Egypt the custom of certain [people] from the community [is to] wear tefillin during afternoon prayers on Public Fast days for the Four Fasts.",
+            "...And I have not found any reason for this.",
+            "...And their habit was derived from the afternoon prayers of the 9th of Av, that they do not put on tefillin in the morning prayer and put them on in the afternoon prayer, and they thought that this was the law for every fast day, as if the fast were the cause of this.",
+            "...Nevertheless we should not prevent them, as their custom is a useful one given ... the sin of making light of congregational fasts except for Tish'ah beAv and Yom Kippur.",
+            "...And as for the other fasts they neglect them and maybe there will not be as many as ten people fasting in the synagogue, as Maran ruled (article 566) that [in the absence of a minyan] the cantor may not say \"Anenu\" as a separate blessing between \"Goel\" and \"Rofe\".",
+            "...And even though our mighty genius [R. Hayim Yosef David Azulai], in Birke Yosef article 566 first paragraph, wrote in the name of R. Moses ben Habib in his responsa that in the four fasts, which are a matter of tradition [rabbinic as opposed to Biblical law], it is fine to have six or seven people fasting, and he may say \"Anenu\" as a separate blessing and bring out the Sefer Torah to read and begin, even though there are not ten people fasting: see the passage,",
+            "...still, even though we only need six or seven people, how are we to know ... to ask each one of them",
+            "...to know if he is fasting or not.",
+            "...And perhaps by putting on the tallet and tefillin the matter will be known.",
+            "...Because a person does not put on tallet and tefillin on this day unless he is fasting.",
+            "... we can know whether there are several people fasting in the synagogue",
+            "...For also this remedy will not be of use except in the afternoon prayer, but in the morning prayer not.",
+            "",
+            "",
+            "...So as to say \"Anenu\" as a separate blessing and to read [from the Torah]",
+            "...And it was perhaps for this reason that the custom was fixed, and \"the custom of Israel is Torah\".",
+            "...And this proves that one should not disturb any custom without a comprehensive investigation of its basis.",
+            "...5",
+            "...On the first day of mourning it is forbidden to wear tefillin. If one died on one day and was buried [the next day], the widespread practice is not to wear tefillin even on the day of burial.",
+            "...As taught by the great author of Mahaziq Berachah (R. Hayyim Yosef David Azulai) in Sect. 131."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "...1",
+            "...The custom is fixed in all of the kingdom of Egypt in its entirety.",
+            "Behold, in the city and mother in Israel of Egypt (i.e. Cairo) and the city and mother in Israel No Amon (Alexandria), may God preserve it, that there is not an authority for anyone to celebrate [a marriage by] huppah and qiddushin  except for the rabbi who is in the city.",
+            "And the Rabbi who celebrates [a wedding by] huppah and qiddushin in person or by a person empowered by him in accordance with his authority and instructions.",
+            "And apart from the two rabbis of the communities mentioned where there is an established Bet Din to judge and decide, no man should raise his hand to celebrate [a wedding by] huppah and qiddushin at all.",
+            "...And similarly the inhabitants of the villages within their jurisdiction.",
+            "And the rabbi and head of the Bet Din who gives authority to celebrate [a wedding by] huppah and qiddushin to any of the inhabitants of that city or that village, after they have taken from the Bet Din the ketubbah documents drafted in accordance with the custom of the city and the statute enacted by the government in Constantinople...",
+            "",
+            "And thus I have written in the Laws of Ketubbot, paragraph 1; and even more so at the present day, after it was established throughout the kingdom of Egypt",
+            "And if so, anyone who presumes to celebrate a [wedding by] huppah and qiddushin without their knowledge, that qiddushin is not a valid qiddushin; they are also liable to punishment by the community, and the government will not hold them guiltless"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Nehar Misrayim/English/merged.json

@@ -0,0 +1,270 @@
+{
+    "title": "Nehar Misrayim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Nehar_Misrayim",
+    "text": [
+        [
+            "(1) In Egypt the custom is that when the groom and bride wrap themselves [with a ṭallith], at the time they enter the ḥuppah (i.e. wedding canopy), the groom does not bless on this wrapping [of the ṭallith]. However, when one is a sandak (i.e. the individual that holds the child during the circumcision ceremony), the sandak wraps himself [in the ṭallit] and makes a blessing [before doing so]. And this is the opinion of the Ginat Veradim Orach Chaim Klal 1 Siman 25. (Minhagey Misraim HaRishon). Indeed, the opinion of the Ginat Veradim is a singular opinion, and all the authorities differed with him.[See] the Rabbi [who wrote] Shiyurei Kenesset Ha'Gedolah, chapter 8, Hagahot Beit Yosef number 5. [And see] the Rabbi [who wrote] Hilchot Ketanot volume 1 chapter 22. [As well as] the Rabbi [who wrote] Sha'ar Ephraim, Orach Chaim section, chapter 19. [Along with] the Rabbi [Refael Meyuhas who wrote] P'ri Adamah, of blessed memory. And he presents in his fruits (i.e. his book) a number of cases where great rabbis in the land of Israel blessed [on the ṭallith] without any protest [from other rabbis]. And our mighty genius Rabbi Ḥida (Chaim Joseph David Azulai) and Rabbi Kisei Eliyahu, of blessed memory. All of them are masters [worthy of] attention and blessing.  Moreover, in what differs the commandment of the sandak who wraps himself in a talit and pronounces the blessing from the commandment of [the groom at] a wedding who does not pronounce the blessing? Thus wondered [the authors of] Yad Aharon [Aharon Alfandari] and Pri ha-Adama [Refael Meyuhas]. And now I have recently seen some wise and G-d fearing individuals of our community here in Egypt may God protect her [Egypt] who have done something good and beautiful and clear of all controversy and this is that the Bridegroom is offered a new ṭallith which he will not wear except in the time of the seven blessings (of the wedding). And before the wedding the new ṭallith is brought to him and he blesses sheheḥiyanu while wrapping and standing in it while walking four cubits; and afterward it is also draped  over the bride's head. And this is the way in which I have instructed them. And as I wrote in Nehar Piqod which I composed about the customs of the community of Jerusalem. This nice custom brings about two benefits. The first is that he blesses sheheḥiyanu over the ṭallith and exempts the blessing of sheheḥiyanu which befits to also be under the ḥuppah which is the first commandment of be fruitful and multiply. However one is not supposed to bless upon it according to the reasons mentioned in the words of the posqim. And since he blesses over the ṭallith and intends it for the commandment of the ḥuppah and marriage, he has done his duty in them as well. And the second benefit is that he wraps himself and stands in it in a space of four cubits. This is known to the whole world, even the Ginat Veradim acknowledges this and would bless it properly. A wise man should listen and increase his wisdom to hold on to the coattails of this nice custom. And he will shake off all doubts. Because this is the upright way. And look up in Har Peqod in Beth'Hei Ṣithṣith which deals with this matter in length and you will find much satisfaction.",
+            "...(2)  It is a widespread custom in Egypt, that one wraps himself in a ṭallith gedolah (the ṭallith worn in synagogue) even among common people, even young men who have not wedded a woman. Unlike the custom in Ashkenazic Jewry where the custom is that when one has not wedded a woman he does not wrap himself in a ṭallith gedolah, even if he is a Torah scholar (talmid ḥakham). And unlike the custom in the west where common people wrap themselves in a ṭallith gedolah only if they are Torah scholars who are officiating with the Torah [scroll]. And there is no haughtiness/arrogance in Egypt for wearing it (a ṭallith gedolah).",
+            "...(3) In the matter of the windings of the ṣiṣith. Our teacher, Rabbi Ya'akov Castro of blessed memory, wrote that the custom in Egypt is to wind 26 windings with four spaces, corresponding to the numerical value of the Tetragrammaton (see Sect. 11 in his book). And Rabbi Kisei Eliyahu wrote that he saw that the custom was to wind 39 windings with four spaces like the number of the 39 lights, they can be seen there. And we did not know what was new about what our Rabbi [had seen]; for isn't it written in section 39 by Maran [Yosef Caro] in [Shulhan Arukh] section 11 article 14. And it would seem that there is a mistake in the words of Maran, as the symbolic  39 windings separated by 4 spaces are arranged like this: in the first space there are 7 windings, in the second 8 windings, in the third 11 windings and in the fourth 13 windings, as the symbolism is [derived from the initials of the sentence] \"Zeman Hayenu Yaarikh Yiggadel\" (may the time of our life be long and great), adding up to 39. And it is the same in the kavvanot (meditations) of the Arizal, as it is written in the Beer Hetev. And according to the order of our Rabbi [Yosef Caro] 7, 9, 11, 13 with the name of the Eternal [being eḥad, 1] that would bring it to 41 and not 40. And our custom [in Egypt] is to make the ṭallith gedolah with 39 windings and the ṭallith qatan (the small ṭallith, a ṭallith worn under the clothes) with 26 windings so that a God-fearing person can satisfy both views, and this is what Rabbi Kisei Eliyahu wrote. And in Egypt this is the custom of many of those that fear God and contemplate His name, so as to satisfy the opinion of our Rabbi the Arizal with the ṭallith gedolah, and the opinion of Rabbi Ya'akov Castro, Rabbi Solomon Luria and Rabbi Shelomo Molkho (?) of blessed memory, with the ṭallith qatan. Let the wise man hear and add to his learning.",
+            "...(4) In Egypt the vast majority of the common people drape all four ṣiṣioth to their front and the tallit is folded round their neck. And it is appropriate to inform them that at least at the time of wrapping one should say the blessing and wrap one's head and most of one's body in it and stand up [for as long as it would take to walk] four cubits and afterwards drape it over one's shoulder. But if from the beginning of the blessing he lays it folded on his shoulder, then it is a blessing said in vain as there is no \"wrapping\" and also the commandment of ṣiṣith has not been performed. And the common people are satisfied with kissing the ṣithṣith twice or three times and with that they think they make up to the ṣithṣith for not having treated it properly. They should be reproached and made to repent of their error to prevent them from falling into the prohibited act of saying a blessing in vain.",
+            "...(5)  In Egypt, where all the launderers are Gentile women, one would do well to be careful that she should not launder the ṭallith qatan, as warned by R. Ya'akov Castro in article 21. And generally the tallit qatan is spoiled in this way because the laundry women boil them with white bedding and the threads of the ṣithṣith, which are woollen, shrink and generally break under their hand, because the gentile laundry women did not know what they were. And happy is he who manages his ways well."
+        ],
+        [
+            "...1",
+            "The widespread custom in the land of Egypt is to wind the strap seven windings around the arm before placing the head tephillin, according to the opinion of the Radbaz in volume 1 article 623.",
+            "And it is thus in the writings of the Arizal, and in accordance with the custom of the land of Israel.",
+            "...See the book Birke Yosef (by Hayyim Joseph David Azulai) article 25 point yod (ten).",
+            "...And [it] has not become widespread [to follow] the practice according to the opinion of Maran (R. Yosef Karo), in article 25 section 11, to put on and tie the arm tefillin, ",
+            "...And, before the tying [on the arm tefillin] to put on the head tefillin, ",
+            "...as people are not accustomed to do this.",
+            "...2...",
+            "In Egypt the custom is widespread, that they do not take off the tefillin on Rosh Hodesh, neither the congregation nor the cantor, until the Torah has been returned to the ark.",
+            "...And until after the end of the Kaddish, as written by our prince and commander Rabbi  [Eliyahu Hazan the author of] Kisse Eliyahu of blessed memory in the Laws of Tefillin Section 25 point 7.",
+            "...And it is appropriate for the cantor who [wishes to] bring merit to the public that he should not rush to start the silent prayer until he sees with his own eyes that most of the community have taken off their tefillin.",
+            "...So that he can start the repetition [of the Amidah] after that",
+            "...So that their answers can reach the Holy Crown [of] his people.",
+            "...So that much good is not lost to them.",
+            "...And he will be responsible for any harm to them [caused by their missing part of the prayers], God forbid. ...3",
+            "",
+            "...In Egypt the custom was to wear tefillin during afternoon prayers on the eve of the Yom Kippur (the Day of Atonement) in the synagogue. And I asked for the reason.",
+            "...And they said the reason is that many people will not come to synagogue to pray except on the Days of Awe....",
+            "...And they put on tallith and tefillin so that on the day of judgement they will not be counted as the sort [of people] who do not put tefillin on their head.",
+            "...Despite the fact that by putting on tefillin one day a year one does not escape from (this category of sinners who bear) the guilt of failing to put [them] on.",
+            "...Indeed, it is good to choose the lesser evil, and the Good Lord will forgive.",
+            "...And again I saw another time that Rabbi Ahai Gaon the Great Rabbi our respected teacher Rabbi Eliyahu Hazzan may his Rock keep him and grant him life, head of the yeshivah in the city and mother in Israel No Amon (Alexandria), may God preserve it,  in his book Neveh Shalom (oasis of peace), which he wrote about the customs of Alexandria in the laws of the Day of Atonement (Yom Kippur) subsection 4, mentions this custom [as] being practiced also in the lesser sanctuary (i.e. the synagogue) for the reason stated. Mark this.",
+            "...4",
+            "...In Egypt the custom of certain [people] from the community [is to] wear tefillin during afternoon prayers on Public Fast days for the Four Fasts.",
+            "...And I have not found any reason for this.",
+            "...And their habit was derived from the afternoon prayers of the 9th of Av, that they do not put on tefillin in the morning prayer and put them on in the afternoon prayer, and they thought that this was the law for every fast day, as if the fast were the cause of this.",
+            "...Nevertheless we should not prevent them, as their custom is a useful one given ... the sin of making light of congregational fasts except for Tish'ah beAv and Yom Kippur.",
+            "...And as for the other fasts they neglect them and maybe there will not be as many as ten people fasting in the synagogue, as Maran ruled (article 566) that [in the absence of a minyan] the cantor may not say \"Anenu\" as a separate blessing between \"Goel\" and \"Rofe\".",
+            "...And even though our mighty genius [R. Hayim Yosef David Azulai], in Birke Yosef article 566 first paragraph, wrote in the name of R. Moses ben Habib in his responsa that in the four fasts, which are a matter of tradition [rabbinic as opposed to Biblical law], it is fine to have six or seven people fasting, and he may say \"Anenu\" as a separate blessing and bring out the Sefer Torah to read and begin, even though there are not ten people fasting: see the passage,",
+            "...still, even though we only need six or seven people, how are we to know ... to ask each one of them",
+            "...to know if he is fasting or not.",
+            "...And perhaps by putting on the tallet and tefillin the matter will be known.",
+            "...Because a person does not put on tallet and tefillin on this day unless he is fasting.",
+            "... we can know whether there are several people fasting in the synagogue",
+            "...For also this remedy will not be of use except in the afternoon prayer, but in the morning prayer not.",
+            "",
+            "",
+            "...So as to say \"Anenu\" as a separate blessing and to read [from the Torah]",
+            "...And it was perhaps for this reason that the custom was fixed, and \"the custom of Israel is Torah\".",
+            "...And this proves that one should not disturb any custom without a comprehensive investigation of its basis.",
+            "...5",
+            "...On the first day of mourning it is forbidden to wear tefillin. If one died on one day and was buried [the next day], the widespread practice is not to wear tefillin even on the day of burial.",
+            "...As taught by the great author of Mahaziq Berachah (R. Hayyim Yosef David Azulai) in Sect. 131."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "...1",
+            "...The custom is fixed in all of the kingdom of Egypt in its entirety.",
+            "Behold, in the city and mother in Israel of Egypt (i.e. Cairo) and the city and mother in Israel No Amon (Alexandria), may God preserve it, that there is not an authority for anyone to celebrate [a marriage by] huppah and qiddushin  except for the rabbi who is in the city.",
+            "And the Rabbi who celebrates [a wedding by] huppah and qiddushin in person or by a person empowered by him in accordance with his authority and instructions.",
+            "And apart from the two rabbis of the communities mentioned where there is an established Bet Din to judge and decide, no man should raise his hand to celebrate [a wedding by] huppah and qiddushin at all.",
+            "...And similarly the inhabitants of the villages within their jurisdiction.",
+            "And the rabbi and head of the Bet Din who gives authority to celebrate [a wedding by] huppah and qiddushin to any of the inhabitants of that city or that village, after they have taken from the Bet Din the ketubbah documents drafted in accordance with the custom of the city and the statute enacted by the government in Constantinople...",
+            "",
+            "And thus I have written in the Laws of Ketubbot, paragraph 1; and even more so at the present day, after it was established throughout the kingdom of Egypt",
+            "And if so, anyone who presumes to celebrate a [wedding by] huppah and qiddushin without their knowledge, that qiddushin is not a valid qiddushin; they are also liable to punishment by the community, and the government will not hold them guiltless"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "נהר מצרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Nehar Misrayim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,332 @@
+{
+    "title": "Nehar Misrayim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Nehar_Misrayim",
+    "text": [
+        [
+            "(א) ",
+            "במצרים נוהגים כשמתעטפים החתן והכלה בעת כניסתן לחופה שאינו מברך החתן על העטיפה הזאת. ",
+            "ואולם כשהוא סנדק מתעטף הסנדק ומברך. ",
+            "והיא סברת הגו״ד א״ח כלל א׳ סי׳ כ״ה.... (מנהגי מצרים הראשון).",
+            "האמנם סברת הגו״ר היא סברה יחידית וכל הפוסקים חלקו עליו הרב שכגה״ג בסי׳ ח׳ הגהב״י אות ה׳.",
+            " הרב הלק׳יט ח״א סי׳ כ״ב.",
+            "הרב שער אפרים חא״ח סי׳ יי־יט.",
+            "והרב פרי האדמה ז״ל.",
+            "והביא בפריו כמה עובדי שעשו רבנן תקיפי ארעא דישראל  לברך באין פוצה פה.",
+            " וג״ע הרב חיד״א בברכ״י והרב כסא אליהו ז״ל.",
+            "ועתה מקרוב  ראיתי לאיזה יחידים נבוני דבר ויראי אלהים מאנשי עדתינו פה מצרים יע״א אשר עשו דבר טוב ויפה משופה מכל ערעור והוא שעושים לחתן טלית חדשה ולא ילבשנה כי אם בשעת ז״ב.",
+            "וקודם הקידושין מביאין לו הטלית החדשה ומברך עליה להתעטף ושהחיינו ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות ואח״כ משלשלין אותה גם על ראש הכלה.",
+            "והיא הדרך שהוריתי להם. ",
+            "וכאשר כתבתי בנהר פקוד אשר חברתי על מנהגי עיקו״ת ירושלם ת״ו ושתי טובות עושה המנהג הנחמד הלזה.",
+            "האחת כי הוא מברך שהחיינו על הטלית ופוטר גס ברכת שהחיינו אשד היתה ראוייה להיות גס בחופה שהיא מצוה ראשוגה של פו״ר.",
+            "אמגס אין לברך עליה מטעמים המוזכרים בדברי הפוסקים.",
+            " ובהיות שמברך על הטלית ומכויץ גם ער מצות חופה וקידושין הרי יצא ידי חובתו גס בזה לכ״ע.",
+            "ושנירת כיון שמתעטף ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות.",
+            "יצא בזה איבא דכ״ע ואפי׳ הגו״ר ן״ל מודה דבזה מברך בשופ.",
+            "ישמע חכם ויוסיף לקח לאחוז בכנפות המנהג הנעים הלזה.",
+            "ויגערו ממגו כל הפקפוקים.",
+            "כי היא דרך ישרה.",
+            "ועיין בנהר פקוד בה׳ ציצית בסעיף א׳ מ״ש באריכות בענין זה ותמצא רב נחת ודו״ק.",
+            "(ב) ",
+            "המנהג פשוט במצרים כא׳יי ת״ו שמתעטפים בטלית גדולה אפי׳ המוני עם ואפי׳ בחורים שעדין לא נשאו אשה.",
+            "דלא כמנהג אשכנז שכל עוד שלא נשא אשה אינו מתעטף בטלית גדולה ואפי׳ הוא ת״ח.",
+            "ודלא כמנד־זנ המערב שאין המוני עם מתעטפים בטלית גדולה רק הת״ח תופסי התורה.",
+            "ואין בזה יוהרא כיון שכן נהגו.",
+            "(ג) ",
+            "כענין כריכות שבציציה.",
+            "כתב מהריק״ש ד ל שמנהג מצרים לכרוך כ״ו בריכות בארבעה אויריס כמספר שם הויה ב״ה יעו״ש בסי׳ יא׳.",
+            "והרב כסא איהו ז״ל כתב שראה יש גוהגים לברוך ט״ל כריכות בארבעה אויריס כמגין ט״ד אורות יעו׳יש.",
+            "ולא ידעגא מה חידש הרב ז״ל כזה והלא סי׳ ט״ל כרתבו מר״ן ז״ל בסי׳ י״א סעיף י״ד.",
+            "ובדברי מדן כגדאה דיש טעות כי סי׳ ט״ל כריכות בארבע האוירים סדרן כזה באויר ראשון ז׳ ובשני ח׳.",
+            "ובשלישי יא׳.",
+            "וברביעי י״ג וסימנם זמ״ן חיינ״ו יארי״ך יגד״ל עולים ט״ל וכן הוא בכוונות האריז״ל כמ״ש הבאה״ט ז״ל.",
+            "ולפי סדר מרץ ז, ט, יא, י״ג עם השם עולים מ״א ולא מם.",
+            "ומנהגינו לעשות בטלית גדולה סי׳ט״ל כריכות ובטלית קטן כ״ו כריכות וירא שמים יצא ידי שגיהם בזה.",
+            "וב״כ הרב כס״א ז״ל וכן גוהגים במצרים רב ימ מיראי ה׳ וחושבי שמו.",
+            "כדי לצאת ידי ס׳ מרץ וה��ריז״ל בטרית גדולה.",
+            "וס׳ מהריק״ש ומהר״ש מולכו ז״ל כטלית קטץ ישמע חכם ויוסיף לקח.",
+            "(ד)",
+            "במצרים רובא דדובא דהמוגי עם משלשליץ כל הארבעה ציציות לצד פניהם והטלית מקופל על צוארם ־ וראוי להודיעם שלפחות בשערה העטיפה. ",
+            "יברך ויתעטף בו ראשו ורובו ויעמוד כץ כדי הילוך ארבע אמורת ואח״כ ישלשלנו על כתפו.",
+            "אבל אס מתחילת הברכה מניחו מקופל על כתפו הוי ברכה רבטלה דהרי ליכא עיטוף.",
+            "וגם מצות ציצית לא קיים. והמוני עם מסתפקים בגשיקת הציצית פעמים ושלש ובזה חושבים לפייס את הציציות על אשר לא טוב עשו לו.",
+            "וראוי להוכיחם ולהשיב מטעותם שלא יכשלו באיסור כרכה לבטלה. וד״ב.",
+            "(ה) ",
+            "במצרים אשר בל הכובסות נויות גיגהו טוב ליזהר שלא חכבס הגוייה את הטלית קטן וכאזהרה מהריק׳׳ש בסי׳ כ״א.",
+            "ועל הרוב הט״ק נשחתיס בזה כי המכבסת מרתחת אותם עם כלי הלבן וחוטי ציצית שהם צמר מתכווצין",
+            "ועל הרוב נחתכים חחת ידם כי הגויות לא ידעו מה הם, ואשרי המכוין אורחותיו."
+        ],
+        [
+            "( א )",
+            " המנהג פשוט בארץ מצרים לכרוך הרצועה ז׳ כריכות סביב הזרוע קודם הנחת תפלה של ראש כס׳ הרדב״ז בח״א סי׳ תרכ״ג.",
+            "וכן הוא בכתבי האריז״ל . וכמנהג ארץ ישרﭏ.",
+            "עיין ברכ״י סי׳ כ׳׳ה אות יו׳׳ד.",
+            "ולא פשט המנהג בדעת מר״ן בסי' כ״ה סעיף י״א דס״ל דיניח תפלה של יד ויקשור.",
+            "וקודם הכריכה יניח תפלה של ראש.",
+            "דלא נהגו הכי.",
+            "( ב )",
+            "במצרים המנהג פשות שאין חולצין התפילין בר׳׳ח לא הקהל ולא הש״ץ רק אחר חזרת ס״ת להיכל.",
+            "ואחר גמר הקדיש. וכמו שכתב הרב נגיד ומצוה הבי״ד הרב כס׳׳א ז״ל הלכות תפילין ס׳ כ״ה אות ז׳.",
+            "וראוי לש״ץ המזכה את הרבים שלא ימהר להתחיל תפלת לחש עד אשר יראה בעיניו שרוב הצבור חלצו תפילין שליהס.",
+            "כדי שאם יתחיל אח״כ (אח״ב?) החזרה.",
+            "שיוכלו להגיע לענות קדושת הכתר עמו.",
+            "ולא יאבד להם טובה הרבה.",
+            "ויהיה הוא חייב בנזקן ח״ו.",
+            "( ג )",
+            "במצרים נהגו ללבוש תפילין במנחת ערב יוה''ב בבית הכנסת  ושﭏתי מה טעם למנהג זה.",
+            "ואמרו לסיבת כי יש מהמוני עם אינם באים לבית הכנסת להתפלל כי אם בימים נוראים.",
+            "ולובשים טלית ותפילין היום כדי שלא יהיה ביום הדין בסוג קרקפתא דלא מנח תפילי.",
+            "ואם כי בעוה׳׳ר בהנחת תפילין יום אחד בשנה לא נמלט משם קרקפתא דלא מנח.",
+            "אכן טוב לתפוס הרע במיעוטו וה׳ הטוב יכפר בעד.",
+            "ושו״ר אח״ז ראיתי לרב אחאי גאון הרב הגדול כמוהר״ר ﭏיהו חזן יצ״ו ר״מ בעובּ״י ג״א יע״א בס׳ נוה שלום שחיבר על מנהגי נ״א בדיני יוה״כ סעיף קטן ד׳ שהזכיר מנהג זה שנוהגים גם כן בּמח״ק מטעם האמור ודו״ק....",
+            "( ד )",
+            "במצרים נוהגים איזה מהקהל ללבוש תפילין במנחה של יום תענית צבור של ארבע צומות.",
+            " ולא מצאתי בזה טעם.",
+            "ונמשך להם מנהגם ממנחת יום ט״ב דאין מניחים תפילין בשחרית ומניחים אותו במנחה וחשבו שכן הדין בכל יום תענית כﭏו התענית גורם זאת.",
+            "ואולם אין למחות בידם כי הנאני מנהגם זה יען הן בעון פשתה המספחת להקל בתעניות הצבור חוץ מט׳׳ב ויוה׳׳כ.",
+            "ובשאר תעניות מזלזלים בהם ואולי לא ימצאו יו״ד מתענין בבית הכנסת רפסק מר״ן בסי׳ תקס״ו דאין הש״ץ יכול לומד עננו בברכה בפ״ע בין גוﭏ לרופא.",
+            "והגם שג״ע בברכ״י סי׳ תקס״ו ס׳׳ק כתב משם הרב מהר״מ ן׳ חביב בתשובותיו דבר׳ צומות שהם דברי קבלה סגי בששה או בשבעה מתענין ויכול לומר עננו בברכה בפ׳׳ע ולהוציא ס״ת לקרוא ויחל אפי׳ אם אין שם יו״ד מתענין. יעו״ש.",
+            "הא מיהא ששה או שבעה בעינן מוהיכן ידעינן בהו וזילא מילתא לאהרורי כשﭏה על כל אחד ואחד.",
+            "לידע אם מתענה או לא.",
+            "ואולם ע״י לבישת טלית ותפילין מינכרא מילתא.",
+            "כי אין אדם מניח טלית ותפילין ביום זה כי אם  המתענה.",
+            "ותו״מ נוכל לידע אם יש רוב מתענין. בבית הכנסת.",
+            "הגם דאין תיקון זה מועיל רק במנחה אבל בשחרית לא.",
+            "אפשר דבשחרית עדין מתענים הם וכ״ש שיועיל מנהג זה לתענית צבור של ימי השוכבים (השובבים?) שנהגו פה מצרים כאשר יתבאר בע״ה במקומו.",
+            "אשר הוא ת״צ שקבלו עליהם הצבור דאז מדינא בעינן יו״ד מתענין כולם.",
+            "כדי לומר עננו בפ״ע ולקרות ויחל.",
+            "ואולי שלזה נקכע המנהג מעיקרו ומנהגם של ישרﭏ תודה היא.",
+            "ומכאן ראיה שאין לערער על שום מנהג בלתי חקירת יסודו ודו״ק.",
+            "( ה )",
+            "אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ואם מת ביום אחד ונקבר בשני פשט המנהג שלא להניח גם ביום הקבורה.",
+            "וכהוראת ג״ע במחב״ר סי׳ קל׳׳א."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "(א)",
+            "המנהג קבוע בכל מלכות מצרים כולה.",
+            "היינו בעוב׳׳י מצרים ועוב״י נא אמון יע״א שאין רשות לשום אדם יהיה מי שיהיה לסדר חופה וקידושין כי אם הרב המו״ץ אשר בעיר.",
+            "והרב הוא המסדר חו״ק הוא עצמו או הבא מכחו ע״פ רשותו ומאמרו.",
+            "ובלעדי שני רבני קהלות הנז׳ שבהם בית דין קבוע לדון ולהורות לא ירים איש את ידו לסדר חו״ק כלל.",
+            "וכן בני הכפרים החוסים תחת דגלם.",
+            "והרב ראב״ד הוא הנותן רשות לסדר חו״ק לאחד מבני העיר ההיא או הכפר ההוא אחרי שיקחו מאת ב״ד את שטרי הכתובות כתובים במנהנ העיר והחק הזה מאושר ומקויים מאת הממשלה הרוממה אשר בקמ״ר קושטא יע״א יר״ה.",
+            "וכמש״ל בחיו׳׳ד הלכות כבוד רבו סעיף ו׳.",
+            "ובן כתבתי בהלכות כתובות סעיף א׳ ומכ״ש וק״ו עתה אחרי אשר נקבעה בכל מלכות מצרים מקצה גבול מצדים ועד קצהו הסכמת והפקעת הקידושין והפקרת כספם ופיסול עידיהם כמו שתראה לקמן בנוסח ההסכמה הנשגבה ההיא שהראשון אשר בתנאיה למען יחולו הקידושין הוא שיהיו הקידושין ברשות רב העיר כמ״ש שם.",
+            "וא״כ המרים יד לסדר חו״ק בלתי ידועתם הרי אין קידושיו(ן?) קידושין וגם ענשיענש מאת הקהלות, ומהממשלה לא ינקה.",
+            "ותלי(ו?)״ת ישרﭏ קדושים הם.",
+            "ועליהם העיד הכתוב סוגה בשושנים.",
+            "אף כי בחומה גבוהה ובצורה. ה׳ ישמרם:",
+            "(ב) ...",
+            "כעין תקנה הזאת מצאתי עתה שהיא תקנה קדומה כמצרים מדורות קדמונים כי בספר סדר החכמים וקורות הימים.",
+            "הנשלח לי מקמ״ר לונדון יע״א (אשר זכרתיו לעיל בהלכות פו״ר ואישות מנהגי השידוכין אות ג׳ יעו״ש) שם בליקוטים מדברי יוסף לחרב ר׳ יוסף ן׳ יצחק סמברי ז״ל אשר בו נקבצו זכרונות מצרים ורבניה מימות רבינו הרמב״ם ז״ל והלאה שם בצד 133 כתוב לאמר וז״ל.",
+            "בשנת אלף ותע״ח לשטרות היא שנת ד״א ותתקמ״ז ליצירה תקנו רבני מצרים והוציאו ספר תורה ברבים והחרימו על אנשי הכפרים השוכנים בדמנהור ובﭏמחלא וכו׳ לבל ישא אדם אשה ולא יגרש שום אדם את אשתו כאלה הכפרים אלא ע׳׳י הרבנים שבכפרי מצרים והם ר׳ חלפון דיין דמנהור.",
+            "או ע״י ר׳ יהודה הכהן דיין בולביס.",
+            "או ע״י ד׳ פרחיה דיין אלמחלא.",
+            "והסכמנו והחרמנו כל מי שיתן רשות לאדם שאינו יודע בטיב גטין וקידושין.",
+            "והיה זה בשליש אחרון של חדש טבת ש׳ אלף ותצ״ח לשטרות בפסטאט מצרים דעל נהר נילוס מותבה....",
+            "ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא עליה למהוי לזכות ולראיה לאחר היום והכל שריד ובריר וקיים:",
+            "משה בר מיימון יצחק בר ששון שמוﭏ בר סעדיה מנשה בר יוסף",
+            "דיין                                    דיין                                    דיין                                   דיין",
+            "(אמ״ה אלף ותע״ח לשערות שכתוב בראשונה ט״ס הוא וצ״ל אלף ותצ״ח לשטרות ככתוב באחרונה. וגם ד״א תתקמ״ז ליצירה ט״ס וצ״ל תתקמ״ו. דאל״כ לא יתאים חשבון השטרות עם שנות היצירה כידוע למי שבקי בחשבונם. ועיין במסכת ע״ז ד״ט ע״א מימרא דר״פ ופירשי שם ובדף ו״ר ע״א רש״י ד״ה ומתחילין לממני יעו״ש ותמצא שהחשבון מדוייק כאשר כתבתי ששנת ד״א תתקמ״ו היא שנת אלף ותצ״ח לשטרות ופשוט):",
+            "הראת לדעת כי תקנה זו שלא ישא אדם אשה בכל כפרי מצרים כי אם ע״י הדיין היא תקנה קדומה מימות הרמב״ם ושלא לתת רשות למאן דהו כי אם לדייני המדינה ועל מצרים עצמה אין צורך להזכיר זה כי הלא רבינו הרמב״ם בכבודו ובעצמו הוא דיין בתוכה ומי ירים יד לסדר קידושין חוץ ממנו. או חוץ מהדיינים אשר אתו וז״פ . ישמע חכם כי תקנות מצרים יסודתם בהררי קדש. ודו״ק :"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "הלכות ציצית ",
+            "http://www.hebrewbooks.org/34122"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "נהר מצרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Nehar Misrayim/Hebrew/הלכות ציצית .json

@@ -0,0 +1,333 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Nehar Misrayim",
+    "versionSource": "http://www.hebrewbooks.org/34122",
+    "versionTitle": "הלכות ציצית ",
+    "status": "locked",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "נהר מצרים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "(א) ",
+            "במצרים נוהגים כשמתעטפים החתן והכלה בעת כניסתן לחופה שאינו מברך החתן על העטיפה הזאת. ",
+            "ואולם כשהוא סנדק מתעטף הסנדק ומברך. ",
+            "והיא סברת הגו״ד א״ח כלל א׳ סי׳ כ״ה.... (מנהגי מצרים הראשון).",
+            "האמנם סברת הגו״ר היא סברה יחידית וכל הפוסקים חלקו עליו הרב שכגה״ג בסי׳ ח׳ הגהב״י אות ה׳.",
+            " הרב הלק׳יט ח״א סי׳ כ״ב.",
+            "הרב שער אפרים חא״ח סי׳ יי־יט.",
+            "והרב פרי האדמה ז״ל.",
+            "והביא בפריו כמה עובדי שעשו רבנן תקיפי ארעא דישראל  לברך באין פוצה פה.",
+            " וג״ע הרב חיד״א בברכ״י והרב כסא אליהו ז״ל.",
+            "ועתה מקרוב  ראיתי לאיזה יחידים נבוני דבר ויראי אלהים מאנשי עדתינו פה מצרים יע״א אשר עשו דבר טוב ויפה משופה מכל ערעור והוא שעושים לחתן טלית חדשה ולא ילבשנה כי אם בשעת ז״ב.",
+            "וקודם הקידושין מביאין לו הטלית החדשה ומברך עליה להתעטף ושהחיינו ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות ואח״כ משלשלין אותה גם על ראש הכלה.",
+            "והיא הדרך שהוריתי להם. ",
+            "וכאשר כתבתי בנהר פקוד אשר חברתי על מנהגי עיקו״ת ירושלם ת״ו ושתי טובות עושה המנהג הנחמד הלזה.",
+            "האחת כי הוא מברך שהחיינו על הטלית ופוטר גס ברכת שהחיינו אשד היתה ראוייה להיות גס בחופה שהיא מצוה ראשוגה של פו״ר.",
+            "אמגס אין לברך עליה מטעמים המוזכרים בדברי הפוסקים.",
+            " ובהיות שמברך על הטלית ומכויץ גם ער מצות חופה וקידושין הרי יצא ידי חובתו גס בזה לכ״ע.",
+            "ושנירת כיון שמתעטף ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות.",
+            "יצא בזה איבא דכ״ע ואפי׳ הגו״ר ן״ל מודה דבזה מברך בשופ.",
+            "ישמע חכם ויוסיף לקח לאחוז בכנפות המנהג הנעים הלזה.",
+            "ויגערו ממגו כל הפקפוקים.",
+            "כי היא דרך ישרה.",
+            "ועיין בנהר פקוד בה׳ ציצית בסעיף א׳ מ״ש באריכות בענין זה ותמצא רב נחת ודו״ק.",
+            "(ב) ",
+            "המנהג פשוט במצרים כא׳יי ת״ו שמתעטפים בטלית גדולה אפי׳ המוני עם ואפי׳ בחורים שעדין לא נשאו אשה.",
+            "דלא כמנהג אשכנז שכל עוד שלא נשא אשה אינו מתעטף בטלית גדולה ואפי׳ הוא ת״ח.",
+            "ודלא כמנד־זנ המערב שאין המוני עם מתעטפים בטלית גדולה רק הת״ח תופסי התורה.",
+            "ואין בזה יוהרא כיון שכן נהגו.",
+            "(ג) ",
+            "כענין כריכות שבציציה.",
+            "כתב מהריק״ש ד ל שמנהג מצרים לכרוך כ״ו בריכות בארבעה אויריס כמספר שם הויה ב״ה יעו״ש בסי׳ יא׳.",
+            "והרב כסא איהו ז״ל כתב שראה יש גוהגים לברוך ט״ל כריכות בארבעה אויריס כמגין ט״ד אורות יעו׳יש.",
+            "ולא ידעגא מה חידש הרב ז״ל כזה והלא סי׳ ט״ל כרתבו מר״ן ז״ל בסי׳ י״א סעיף י״ד.",
+            "ובדברי מדן כגדאה דיש טעות כי סי׳ ט״ל כריכות בארבע האוירים סדרן כזה באויר ראשון ז׳ ובשני ח׳.",
+            "ובשלישי יא׳.",
+            "וברביעי י״ג וסימנם זמ״ן חיינ״ו יארי״ך יגד״ל עולים ט״ל וכן הוא בכוונות האריז״ל כמ״ש הבאה״ט ז״ל.",
+            "ולפי סדר מרץ ז, ט, יא, י״ג עם השם עולים מ״א ולא מם.",
+            "ומנהגינו לעשות בטלית גדולה סי׳ט״ל כריכות ובטלית קטן כ״ו כריכות וירא שמים יצא ידי שגיהם בזה.",
+            "וב״כ הרב כס״א ז״ל וכן גוהגים במצרים רב ימ מיראי ה׳ וחושבי שמו.",
+            "כדי לצאת ידי ס׳ מרץ והאריז״ל בטרית גדולה.",
+            "וס׳ מהריק״ש ומהר״ש מולכו ז״ל כטלית קטץ ישמע חכם ויוסיף לקח.",
+            "(ד)",
+            "במצרים רובא דדובא דהמוגי עם משלשליץ כל הארבעה ציציות לצד פניהם והטלית מקופל על צוארם ־ וראוי להודיעם שלפחות בשערה העטיפה. ",
+            "יברך ויתעטף בו ראשו ורובו ויעמוד כץ כדי הילוך ארבע אמורת ואח״כ ישלשלנו על כתפו.",
+            "אבל אס מתחילת הברכה מניחו מקופל על כתפו הוי ברכה רבטלה דהרי ליכא עיטוף.",
+            "וגם מצות ציצית לא קיים. והמוני עם מסתפקים בגשיקת הציצית פעמים ושלש ובזה חושבים לפייס את הציציות על אשר לא טוב עשו לו.",
+            "וראוי להוכיחם ולהשיב מטעותם שלא יכשלו באיסור כרכה לבטלה. וד״ב.",
+            "(ה) ",
+            "במצרים אשר בל הכובסות נויות גיגהו טוב ליזהר שלא חכבס הגוייה את הטלית קטן וכאזהרה מהריק׳׳ש בסי׳ כ״א.",
+            "ועל הרוב הט״ק נשחתיס בזה כי המכבסת מרתחת אותם עם כלי הלבן וחוטי ציצית שהם צמר מתכווצין",
+            "ועל הרוב נחתכים חחת ידם כי הגויות לא ידעו מה הם, ואשרי המכוין אורחותיו."
+        ],
+        [
+            "( א )",
+            " המנהג פשוט בארץ מצרים לכרוך הרצועה ז׳ כריכות סביב הזרוע קודם הנחת תפלה של ראש כס׳ הרדב״ז בח״א סי׳ תרכ״ג.",
+            "וכן הוא בכתבי האריז״ל . וכמנהג ארץ ישרﭏ.",
+            "עיין ברכ״י סי׳ כ׳׳ה אות יו׳׳ד.",
+            "ולא פשט המנהג בדעת מר״ן בסי' כ״ה סעיף י״א דס״ל דיניח תפלה של יד ויקשור.",
+            "וקודם הכריכה יניח תפלה של ראש.",
+            "דלא נהגו הכי.",
+            "( ב )",
+            "במצרים המנהג פשות שאין חולצין התפילין בר׳׳ח לא הקהל ולא הש״ץ רק אחר חזרת ס״ת להיכל.",
+            "ואחר גמר הקדיש. וכמו שכתב הרב נגיד ומצוה הבי״ד הרב כס׳׳א ז״ל הלכות תפילין ס׳ כ״ה אות ז׳.",
+            "וראוי לש״ץ המזכה את הרבים שלא ימהר להתחיל תפלת לחש עד אשר יראה בעיניו שרוב הצבור חלצו תפילין שליהס.",
+            "כדי שאם יתחיל אח״כ (אח״ב?) החזרה.",
+            "שיוכלו להגיע לענות קדושת הכתר עמו.",
+            "ולא יאבד להם טובה הרבה.",
+            "ויהיה הוא חייב בנזקן ח״ו.",
+            "( ג )",
+            "במצרים נהגו ללבוש תפילין במנחת ערב יוה''ב בבית הכנסת  ושﭏתי מה טעם למנהג זה.",
+            "ואמרו לסיבת כי יש מהמוני עם אינם באים לבית הכנסת להתפלל כי אם בימים נוראים.",
+            "ולובשים טלית ותפילין היום כדי שלא יהיה ביום הדין בסוג קרקפתא דלא מנח תפילי.",
+            "ואם כי בעוה׳׳ר בהנחת תפילין יום אחד בשנה לא נמלט משם קרקפתא דלא מנח.",
+            "אכן טוב לתפוס הרע במיעוטו וה׳ הטוב יכפר בעד.",
+            "ושו״ר אח״ז ראיתי לרב אחאי גאון הרב הגדול כמוהר״ר ﭏיהו חזן יצ״ו ר״מ בעובּ״י ג״א יע״א בס׳ נוה שלום שחיבר על מנהגי נ״א בדיני יוה״כ סעיף קטן ד׳ שהזכיר מנהג זה שנוהגים גם כן בּמח״ק מטעם האמור ודו״ק....",
+            "( ד )",
+            "במצרים נוהגים איזה מהקהל ללבוש תפילין במנחה של יום תענית צבור של ארבע צומות.",
+            " ולא מצאתי בזה טעם.",
+            "ונמשך להם מנהגם ממנחת יום ט״ב דאין מניחים תפילין בשחרית ומניחים אותו במנחה וחשבו שכן הדין בכל יום תענית כﭏו התענית גורם זאת.",
+            "ואולם אין למחות בידם כי הנאני מנהגם זה יען הן בעון פשתה המספחת להקל בתע��יות הצבור חוץ מט׳׳ב ויוה׳׳כ.",
+            "ובשאר תעניות מזלזלים בהם ואולי לא ימצאו יו״ד מתענין בבית הכנסת רפסק מר״ן בסי׳ תקס״ו דאין הש״ץ יכול לומד עננו בברכה בפ״ע בין גוﭏ לרופא.",
+            "והגם שג״ע בברכ״י סי׳ תקס״ו ס׳׳ק כתב משם הרב מהר״מ ן׳ חביב בתשובותיו דבר׳ צומות שהם דברי קבלה סגי בששה או בשבעה מתענין ויכול לומר עננו בברכה בפ׳׳ע ולהוציא ס״ת לקרוא ויחל אפי׳ אם אין שם יו״ד מתענין. יעו״ש.",
+            "הא מיהא ששה או שבעה בעינן מוהיכן ידעינן בהו וזילא מילתא לאהרורי כשﭏה על כל אחד ואחד.",
+            "לידע אם מתענה או לא.",
+            "ואולם ע״י לבישת טלית ותפילין מינכרא מילתא.",
+            "כי אין אדם מניח טלית ותפילין ביום זה כי אם  המתענה.",
+            "ותו״מ נוכל לידע אם יש רוב מתענין. בבית הכנסת.",
+            "הגם דאין תיקון זה מועיל רק במנחה אבל בשחרית לא.",
+            "אפשר דבשחרית עדין מתענים הם וכ״ש שיועיל מנהג זה לתענית צבור של ימי השוכבים (השובבים?) שנהגו פה מצרים כאשר יתבאר בע״ה במקומו.",
+            "אשר הוא ת״צ שקבלו עליהם הצבור דאז מדינא בעינן יו״ד מתענין כולם.",
+            "כדי לומר עננו בפ״ע ולקרות ויחל.",
+            "ואולי שלזה נקכע המנהג מעיקרו ומנהגם של ישרﭏ תודה היא.",
+            "ומכאן ראיה שאין לערער על שום מנהג בלתי חקירת יסודו ודו״ק.",
+            "( ה )",
+            "אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ואם מת ביום אחד ונקבר בשני פשט המנהג שלא להניח גם ביום הקבורה.",
+            "וכהוראת ג״ע במחב״ר סי׳ קל׳׳א."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "(א)",
+            "המנהג קבוע בכל מלכות מצרים כולה.",
+            "היינו בעוב׳׳י מצרים ועוב״י נא אמון יע״א שאין רשות לשום אדם יהיה מי שיהיה לסדר חופה וקידושין כי אם הרב המו״ץ אשר בעיר.",
+            "והרב הוא המסדר חו״ק הוא עצמו או הבא מכחו ע״פ רשותו ומאמרו.",
+            "ובלעדי שני רבני קהלות הנז׳ שבהם בית דין קבוע לדון ולהורות לא ירים איש את ידו לסדר חו״ק כלל.",
+            "וכן בני הכפרים החוסים תחת דגלם.",
+            "והרב ראב״ד הוא הנותן רשות לסדר חו״ק לאחד מבני העיר ההיא או הכפר ההוא אחרי שיקחו מאת ב״ד את שטרי הכתובות כתובים במנהנ העיר והחק הזה מאושר ומקויים מאת הממשלה הרוממה אשר בקמ״ר קושטא יע״א יר״ה.",
+            "וכמש״ל בחיו׳׳ד הלכות כבוד רבו סעיף ו׳.",
+            "ובן כתבתי בהלכות כתובות סעיף א׳ ומכ״ש וק״ו עתה אחרי אשר נקבעה בכל מלכות מצרים מקצה גבול מצדים ועד קצהו הסכמת והפקעת הקידושין והפקרת כספם ופיסול עידיהם כמו שתראה לקמן בנוסח ההסכמה הנשגבה ההיא שהראשון אשר בתנאיה למען יחולו הקידושין הוא שיהיו הקידושין ברשות רב העיר כמ״ש שם.",
+            "וא״כ המרים יד לסדר חו״ק בלתי ידועתם הרי אין קידושיו(ן?) קידושין וגם ענשיענש מאת הקהלות, ומהממשלה לא ינקה.",
+            "ותלי(ו?)״ת ישרﭏ קדושים הם.",
+            "ועליהם העיד הכתוב סוגה בשושנים.",
+            "אף כי בחומה גבוהה ובצורה. ה׳ ישמרם:",
+            "(ב) ...",
+            "כעין תקנה הזאת מצאתי עתה שהיא תקנה קדומה כמצרים מדורות קדמונים כי בספר סדר החכמים וקורות הימים.",
+            "הנשלח לי מקמ״ר לונדון יע״א (אשר זכרתיו לעיל בהלכות פו״ר ואישות מנהגי השידוכין אות ג׳ יעו״ש) שם בליקוטים מדברי יוסף לחרב ר׳ יוסף ן׳ יצחק סמברי ז״ל אשר בו נקבצו זכרונות מצרים ורבניה מימות רבינו הרמב״ם ז״ל והלאה שם בצד 133 כתוב לאמר וז״ל.",
+            "בשנת אלף ותע״ח לשטרות היא שנת ד״א ותתקמ״ז ליצירה תקנו רבני מצרים והוציאו ספר תורה ברבים והחרימו על אנשי הכפרים השוכנים בדמנהור ובﭏמחלא וכו׳ לבל ישא אדם אשה ולא יגרש שום אדם את אשתו כאלה הכפרים אלא ע׳׳י הרבנים שבכפרי מצרים והם ר׳ חלפון דיין דמנהור.",
+            "או ע״י ר׳ יהודה הכהן דיין בולביס.",
+            "או ע״י ד׳ פרחיה דיין אלמחלא.",
+            "והסכמנו והחרמנו כל מי שיתן רשות לאדם שאינו יודע בטיב גטין וקידושין.",
+            "והיה זה בשליש אחרון של חדש טבת ש׳ אלף ותצ״ח לשטרות בפסטאט מצרים דעל נהר נילוס מותבה....",
+            "ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא עליה למהוי לזכות ולראיה לאחר היום והכל שריד ובריר וקיים:",
+            "משה בר מיימון יצחק בר ששון שמוﭏ בר סעדיה מנשה בר יוסף",
+            "דיין                                    דיין                                    דיין                                   דיין",
+            "(אמ״ה אלף ותע״ח לשערות שכתוב בראשונה ט״ס הוא וצ״ל אלף ותצ״ח לשטרות ככתוב באחרונה. וגם ד״א תתקמ״ז ליצירה ט״ס וצ״ל תתקמ״ו. דאל״כ לא יתאים חשבון השטרות עם שנות היצירה כידוע למי שבקי בחשבונם. ועיין במסכת ע״ז ד״ט ע״א מימרא דר״פ ופירשי שם ובדף ו״ר ע״א רש״י ד״ה ומתחילין לממני יעו״ש ותמצא שהחשבון מדוייק כאשר כתבתי ששנת ד״א תתקמ״ו היא שנת אלף ותצ״ח לשטרות ופשוט):",
+            "הראת לדעת כי תקנה זו שלא ישא אדם אשה בכל כפרי מצרים כי אם ע״י הדיין היא תקנה קדומה מימות הרמב״ם ושלא לתת רשות למאן דהו כי אם לדייני המדינה ועל מצרים עצמה אין צורך להזכיר זה כי הלא רבינו הרמב״ם בכבודו ובעצמו הוא דיין בתוכה ומי ירים יד לסדר קידושין חוץ ממנו. או חוץ מהדיינים אשר אתו וז״פ . ישמע חכם כי תקנות מצרים יסודתם בהררי קדש. ודו״ק :"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Acharonim/Shabbat HaAretz/English/Rav Kook's Introduction to Shabbat Ha'aretz, trans. by Julian Sinclair Hazon, NY 2014.json

@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Shabbat HaAretz",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003779208/NLI",
+    "versionTitle": "Rav Kook's Introduction to Shabbat Ha'aretz, trans. by Julian Sinclair Hazon, NY 2014",
+    "status": "locked",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Julian Sinclair, Hazon, 2014",
+    "purchaseInformationImage": "https://hazon.org/wp-content/uploads/2014/07/Shabbat-Haaretz-cover-front-image-uploadable.jpg",
+    "purchaseInformationURL": "https://shop.hazon.org/product/shabbat-ha-aretz-rav-kook-s-introduction-with-forward-by-nigel-savage",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שבת הארץ",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "A summary of the value of shmita and yovel in the life of the Jewish people generally and in the revival of the nation, the life, and the Torah, in the light of God, Life of the World",
+            "Who is like Your people Israel, a unique nation on earth? (2 Sam. 7:23)",
+            "“Who is like your people Israel, a unique nation on earth?” When they are united with the land, they are called a unique nation, but not when they are separate from it. (Zohar, Leviticus 93b) <sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In choosing this quotation from the Zohar, the classic work of Jewish mysti-cism, as the epigram for his book about shmita, Rav Kook suggests that the uniqueness of the Jewish people is fully manifested only when they are living on their land and practicing the laws that regulate life in harmony with the earth—shmita foremost among them.</i>",
+            "The sabbatical and Jubilee years are interconnected in time,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In Leviticus 25, the primary biblical source for shmita, the sabbatical and Jubilee years are interconnected parts of a fifty-year cycle; see Lev. 25:2–10.</i> like the sun and the moon in the universe, like Israel and humanity in the world of souls.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook alludes here to the foundational kabbalistic notion of <i>ashan</i>, an acronym of <i>olam</i>, <i>shana</i>, <i>nefesh</i>, or world, time, and soul, the three dimensions that shape the finite world. The concept of <i>ashan</i> first appears in <i>Sefer Yet-zirah</i>, the oldest extant work of Jewish mysticism, references to which occur in texts from the first century (see <i>Sefer Yetzirah</i> 4:7–4:14, trans. Aryeh Ka-plan [York Beach, Me.: Samuel Weiser, 1990]). Rav Kook’s otherwise rather enigmatic reference to the sun and moon as instances of the particular and the universal appears to refer back to <i>Sefer Yetzirah</i> 4:7. See <i>Orot hakodesh</i> (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 1938, 1985), 2:313, for an expanded expla-nation of Rav Kook’s understanding of the holiness inherent in these three basic dimensions of existence.</i> The particular and the universal are profoundly interdependent in the most vital and spiritual sense; the particular needs the universal, and the universal needs the particular.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The interdependence of the particular and the universal is a major theme in Rav Kook’s writings. For an especially penetrating discussion of the relation-ship between these poles of Rav Kook’s thought, see Yehudah Mirsky, <i>Rav Kook: Mystic in a Time of Revolution</i> (New Haven, Conn.: Yale University Press, 2014), 107–11. See also the introduction to this volume, p. 51.</i>",
+            "“For what great nation is there that has a God so close at hand?”<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Deut. 4:7. Note that elsewhere, Rav Kook cites this biblical passage explicitly in the context of elaborating the goal of creating an exemplary and enlight-ened socioeconomic order in Israel. E.g., “In order to fulfill this aspiration, it is particularly necessary that this community possess a political and social state and national sovereignty at the peak of human culture—‘surely a wise and understanding people is this great nation’” (Deut. 4:6), <i>Orot</i> (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 1993), 104.</i> What is remarkable about the Jewish people is its ability to view existence through the lens of holiness;<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Holiness is a central concept in Rav Kook’s thought. For an insightful discussion, see Norman Lamm, “Harmonism, Novelty and the Sacred,” in <i>Rabbi Abraham Isaac Kook and Jewish Spirituality</i>, ed. Lawrence J. Ka-plan and David Schatz (New York: New York University Press, 1995), 159–77; see also the introduction to this volume, p.48.</i> it knows, with the full force of its being, that life has the greatest value to the extent that it is infused by godliness and that a life without a touch of the divine is not worth anything. Even more than that, they know that a godly life is true life, and life without God is no life at all. This knowledge, lying deep within the people’s soul, gives it a unique character and impresses itself on each and every one of her individual members. The light and salvation of each person depends on the depth and force of this imprinting awareness that the value of life is in its godliness. “And you, who held fast to the Lord your God, are all alive today.”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Deut. 4:4.</i>",
+            "Life in its fullest, divine intensity is increasingly revealed to a person to the extent that he struggles to aspire with all his being to connect to the inner life of the people as a whole and to be illuminated by the light of its exalted spirit; the spirit lives through a pervasive inner awareness of the precious godliness in life.",
+            "The essential quality of the Jewish people’s collective soul is its divine nature.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook uses the word <i>neshama</i> here for “soul.” This is the highest of the three levels of soul that are commonly discussed by the kabbalists: <i>nefesh</i>,<i> ruaḥ</i>, and <i>neshama</i>. See the introduction to this volume, p. 53.</i> The people did not gain this characteristic<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The nature of the Jewish people’s difference from other nations is a classic issue in Jewish thought; the key medieval protagonists were Yehuda Halevi and Maimonides. See introduction to this volume for further discussion of Rav Kook’s relation to their views, p.52.</i> through its choices, actions, righteousness, or good character. It is a core quality, both physical and spiritual, that gives the people divine force and strength. It was not acquired through choice, and no choices can negate it. Choices, however, can powerfully affect the state of this innate quality.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook expresses here in brief his view that the holiness of Israel depends on two main elements: an innate <i>segula</i>, or soul force; and the choices to do good or bad that each of us makes. He believed that the <i>segula</i> force was the greater and that it would grow stronger still in the period of the “footsteps of the Messiah.” See <i>Igerot hare’aya</i> 2:186–88 (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 2002), for an expanded discussion of this. For a good English summary, see Michael Z. Nehorai, “Halakhah, Meta-Halakhah, and the Redemption of Israel: Reflections on the Rabbinic Rulings of Rav Kook,” in <i>Rabbi Abraham Isaac Kook and Jewish Spirituality</i>, ed. Kaplan and Schatz, 122–24.</i> The people can decide to nurture, develop, and perfect it; alternatively, bad choices will darken its light, muddy its glow, and stupefy hearts so that they will no longer sense the spiritual riches hidden in the life of the soul. But darkness and stupefaction cannot continue indefinitely. Sooner or later, this inner soul treasure can be relied upon to arouse the nation to renewal.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The inevitability of spiritual renewal is a theme of Rav Kook’s book on re-pentance, <i>Orot hateshuva</i> (Jerusalem: Rabbi Kook Institute, 1994). See e.g., chap. 1, where repentance is described as a natural health-restoring impulse; 4:2, where the repentance of the individual is an expression of a movement toward <i>teshuva</i> active in the whole universe; and 16:10, where the individual’s <i>teshuva</i> is presented as a return to authentic selfhood.</i>",
+            "This national treasure that is imprinted deep within us, the image of a world that is good, upright, and godly— aligned with peace, justice, grace, and courage, all filled with a pervasive divine perspective that rests in the spirit of the people—cannot be actualized within a way of life that is purely secular. Such a life, full of frenetic action, veils the glory of our divine soul, and the soul’s clear light is blocked from shining through the overpowering, mundane reality. The impulse toward growth and self-realization needs space to come to fruition. We need to stop and shake off the bedlam of our daily lives.",
+            "The individual shakes off mundane routine frequently— every week. “Shabbat comes and so does rest!”<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Rashi on Gen. 2:2. Rashi’s full comment reads: “What was lacking [in Cre-ation]? Rest. Enter Sabbath, enter rest; and then the work of Creation was finished.” Creation was not complete until rest was made to complement and balance creative activity.</i> The soul begins to shed her harsh chains. “The Lord has given you rest from your sorrow and trouble and from the hard service that you were made to serve.”<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Isa. 14:3.</i> The soul then seeks higher pathways of spiritual desire that are consonant with the nature of her source. “It is good to praise the Lord, to sing hymns to Your name, O Most High, to proclaim Your steadfast love at daybreak, Your faithfulness each night with a ten-stringed harp with voice and lyre together.”<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Ps. 92:1–4. This is the “Psalm for the Sabbath Day.”</i> “It shall be a sign for all time between me and the people of Israel.”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Exod. 31:17.</i> This is a holy day when the innate inclination of the people for a godly life emerges from its hiddenness and is a sign for the people that its soul treasure contains within it the need and the ability to rejoice in God, in the delight of the divine. This is concentrated in the point of the extra soul<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook refers to the “extra soul” that, according to tradition, Jews possess on the Sabbath. The talmudic source is Beitza 16a, which in-terprets the words <i>shavat vayinafash</i> (Exod. 31:17) as <i>Vay nefesh!</i> (“Alas for the soul that is lost!”— at the end of Sabbath). Interpretations of this idea have ranged from the more rational, e.g., Ibn Ezra and Radak, who argue that the soul that “is given rest on this day from the affairs of the world can occupy itself with wisdom and the words of God” (commentary to Gen. 2:3), to the more mystical, e.g., Naḥmanides, who takes issue with Ibn Ezra and writes that “although his view of this is right to those who believe in it, for this is not something that can be tested by experience, … nonetheless you must understand that on the Sabbath, there is in truth an additional soul.” (See also Zohar II 204a–b.) Rav Kook draws on elements of both schools here in understanding the “extra soul” as something that is always within us that we are able to access on Sabbath when the rush of weekday activity is stilled.</i> that dwells within each one of the people’s children.",
+            "What Sabbath does for the individual, shmita does for the nation as a whole. The Jewish people, in whom the godly, creative force is planted eternally and distinctively, has a special need to periodically reveal the divine light within itself with full intensity. Our mundane lives, with their toil, anxiety, anger, and competition do not entirely suffocate this creative force. On the shmita, our pure, inner spirit may be revealed as it truly is. The forcefulness that is inevitably part of our regular, public lives lessens our moral refinement. There is always a tension between the ideal of listening to the voice inside us that calls us to be kind, truthful, and merciful, and the conflict, compulsion, and pressure to be unyielding that surround buying, selling, and acquiring things.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">There is a note of suspicion about commerce in this passage. For a discussion of Rav Kook’s relationship to socialist thought, see Shalom Rosenberg, “Introduction to the Thought of Rav Kook,” in <i>The World of Rav Kook’s Thought</i>, ed. Benjamin Ish-Shalom and Shalom Rosenberg (Jerusalem: Avi Chai, 1991), 59–61. See also the introduction to this volume, p.49.</i> These aspects of the world of action distance us from the divine light and prevent its being discerned in the public life of the nation. This distancing also permeates the morality of individuals like poison. Stilling the tumult of social life from time to time in certain predictable ways is meant to move this nation, when it is well-ordered, to rise toward an encounter with the heights of its other, inner moral and spiritual life.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Cf. Rav Kook’s idea of “the continuous prayer of the soul”: the soul is always praying (i.e., yearning to unite with God). When we consciously pray, we rise to an encounter with the soul that is praying constantly (<i>Olat hare’aya</i>, 1:1).</i> They touch the divine qualities inside them that transcend all the stratagems of the social order and that cultivate and elevate our social arrangements, bringing them toward perfection.",
+            "“Just as it was said about the Sabbath of creation, ‘it is a Sabbath for God,’ so, too, it was said about the Sabbath of shmita, ‘it is a Sabbath for God.’ ”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Rashi’s commentary on Lev. 25:2.</i> The distinctive character of the people and the land dovetail with each other. Just as the people has a special aptitude for reaching spiritual heights from within the depths of everyday life, so, too, the land—God’s land—forms the people who dwell there as an everlasting inheritance that comes through a covenant and promise, with faith in the Eternal One of Israel, and is founded on the divine nature immovably infused in this wonderful country, which is married to the people whom God chose. The soul of the people and the land intertwine, working from the basis of their being to bring into existence the intricate patterns of inner holiness that lie within them during the sabbatical year. The people works with its soul force on the land, and the divine seed is revealed through its spiritual influence; the land, too, works on the people, refining their character in line with the divine desire for life inherent in their makeup.",
+            "The people and the land both need a year of Sabbath!",
+            "A year of peace and quiet, where there are no tyrants or taskmasters; “he shall not oppress his fellow or kinsman, for the remission proclaimed is of the Lord”;<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Deut. 15:2. The verse quoted refers to the remission of debts in the shmita and prohibits creditors from exacting payment from debtors.</i> a year of equality and relaxation in which the soul may expand toward the uprightness of God, who sustains all life with loving-kindness; a year when there is no private property and no standing on one’s rights, and a godly peace will pervade all that breathes. “It shall be a year of complete rest for the land, but you may eat whatever the land will produce during its Sabbath—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, and your cattle and the beasts on your land may eat all its yield.”<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:5–7.</i> Pernickety claims to private property will not profane the holiness of the produce of the land during this year, and the urge to get rich, which is stimulated by trade, will be forgotten; as it says, “for you to eat—but not for your trade.”<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Mishnah, Shevi’it 7:3. In this passage, Rav Kook draws on a series of halakhic midrashim based on a phrase from Lev. 25:6, “for you to eat,” which is inter-preted to exclude making use of food grown in the Land of Israel during the shmita for purposes other than eating.</i> A spirit of generosity will rest on all; God will bless the fruit of the land “for you to eat and not your loss.” Human beings will return to a state of natural health, so that they will not need healing for sicknesses, which mostly befall us when the balance of life is destroyed and our lives are distanced from the rhythms of nature; “for you to eat” but not to make medicine and not to use as bandages.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Sukkah 40a. See the introduction to this volume for further discussion of Rav Kook’s astonishing claim that shmita will promote a natu-ral state of human health that will make medicine unnecessary.</i> A holy spirit will be poured out upon all life; “it will be a year of complete rest for the land—a Sabbath of the Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:4–5.</i>",
+            "In this year, the divine character within the people will be revealed in its glory. This once-every-seven-year illumination carries an afterglow of divine ideals that will gradually shape our ethical characters so that the outlook that flows from them will become a deeper and more formative part of us, until a longer, significant period has elapsed—enough to raise up not merely individuals<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">As does the Sabbath.</i>—or just the collective in a particular generation<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">As does the shmita.</i> but all the generations that lived during that period. The Jubilee is a time of rebirth for the whole world, grounded in divine freedom.",
+            "Life during the shmita year is guided by the natural, inner desire for goodness and justice, equality, and calm, which God has planted within the nation. The people did not become like this by imitating something external; it is part of its nature. When this inner life starts to reveal itself in all its purity, it does not stand still. It is expansive and generous, seeking the power to act and to influence its surroundings. Israel’s inner nature soaks up the elevating power of its good choices, which restore our lives and the pure penitence that reconnects us to the source of the Jewish people’s inner strength. Holiness grows throughout these spans of time: “Count the shmita years in order to sanctify the Jubilees,”<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Arakhin 32b. The Talmud describes here how the advent of the Jubilee was to be calculated.</i> to prepare life for the Jubilee. “And you shall count off seven weeks of seven years—seven times seven years—so that the period of seven weeks of seven years gives you a total of forty-nine years.”<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:8.</i> Shmita will suckle from the life channels of the Jubilee, which will gradually rise and spread, until they give shape to the life of the people. From those sources will the shmita be filled with a wholesome and invigorating glow that will arise out of the yearning for a divine order that fills all existence and not merely its own inner being.",
+            "The spirit of the Jubilee will gather great strength, until it has sufficient potency not only to reveal the goodness within the soul of the people and protect its form of life, as does the shmita, but also to fix the crookedness and brokenness of the past and to reestablish the people’s existence on its original pattern. It can restore a pristine freshness to our lives, not only through what is already present, albeit hidden in our souls, but also through what is being prepared to reveal itself and illuminate us by the power of our free choice to do what is good—which must awaken in the exalted Jubilee year.",
+            "In these years, when its inner character is being revealed, the nation gives a sign that it is preparing itself for an even higher level; one that can lead to a keen awareness of the godliness in life. The awakening of such awareness heralds a new spirit that announces great things: “Then you shall sound the horn loud; in the seventh month on the tenth day of the month—the Day of Atonement— you shall have the horn sounded throughout your land,”<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:9.</i> and a godly spirit of general forgiveness, such as the individual experiences on Yom Kippur, will arise through the holiness of the Jubilee and spread throughout the entire society, clothing the whole people in a spirit of repentance and acquittal that will straighten out the injustices of the preceding period: “You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants.”<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:10.</i> From Rosh Hashanah until Yom Kippur, slaves would neither become free to go home, nor would they remain slaves to their masters, but they would eat, drink, and rejoice with crowns on their heads. When Yom Kippur would arrive, the <i>beit din</i> would sound the shofar, slaves would be free to go home, and fields would return to their original owners.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Rosh Hashanah 8b. See the introduction to this volume for a discussion of Rav Kook’s original reading of this talmudic passage.</i> This freedom does not erupt like some volcano; it emerges gradually from the higher holiness. It is not a radical exception to the regular social order but flows from within it, nurtured by the life of the shorter, preceding periods until, reinforced by the revelation of our choices for good, it has the power to repair past injustices.",
+            "If individuals fall from the status of free men and women and, forgetting their inherent nobility, are made into servants—“the ear that heard the words at Sinai, ‘the children of Israel are My servants’<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:55.</i>—<i>My servants, and not the servants of My servants</i>”—and yet in spite of this he<i> </i>went and acquired a human master for himself<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Kiddushin 22b. The Talmud here censures the Hebrew slave referred to in Exod. 21:6, who elects to remain a slave beyond the mandatory period. His choice shows that he has not internalized the innate freedom and dignity that attaches to being a servant of God, not of man. Rav Kook understands the return of each person to his ancestral land as the remedy for the indignity of selling oneself as a slave.</i>—now his freedom and self-respect are returned to him. Holiness flows into our lives from the highest source, the place from which the nation’s soul suckles light and “freedom is proclaimed throughout the land to all its inhabitants.”<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:10.</i> Inequality in landed property, which resulted from bodily and spiritual weakness and error, sapped his strength, until he was forced to sell his ancestral patrimony. Now, however, restitution comes, corresponding to the people’s status at the beginning of its journey. The original property returns to those who have suffered from the vicissitudes of life, distorting their sense of their true value: “In this Jubilee, everyone shall return to his original holdings.”<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:13.</i>",
+            "Such life-affirming flights of possibility will raise the people up to bind its life together with that of all humanity through those special people, the <i>gerim toshavim</i>—non-Jews who stand fully in the mainstream of universal humanity and who also feel a special connection to the reinvigorated spiritual aspirations of the Jewish people; then there will arise an inner urge in the people to rein in the separatist element within itself so as to properly highlight the brilliant illumination of the universal: “The law of a Hebrew servant and the law of the <i>ger toshav</i> operate only when the Jubilee operates.”<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Arakhin 29a. See the introduction to this volume for a short discussion of how Rav Kook reads this talmudic passage and the universal aspects of the Jubilee.</i>",
+            "All these are signs of a spiritual vitality that this people will manifest when a divine sense of morality is alive within them. They will emerge from the complexity of the nation’s political situation in its full richness, “when all its inhabitants are living there.”<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Arakhin 32b. The Talmud sets “when all its inhabitants are liv-ing there” as a condition for the observance of the Jubilee year. This is inferred from the verse referring to the Jubilee “freedom is proclaimed throughout the land to <i>all its inhabitants</i>” (Lev. 25:10), i.e., the Jubilee’s proclamation of freedom may occur only when all the land’s inhabitants are living on it. Rav Kook understands that the fulfillment of this condition effects a qualitative change in the people’s political situation.</i> Thus will the people find a way to reveal an awareness of the godly integrity that stands above its innate quality, that is already within it, and that protects the people’s purposes so that they do not decline or disappear entirely.",
+            "When corrupted choice darkens the light of the life of “broad spaces by the river,”<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>reḥovot hanahar</i>: a kabbalistic term based on Gen. 36:37, meaning the broadening of wisdom. Rabbi Schneur Zalman of Liadi, the founder of Chabad, characterizes <i>reḥovot hanahar</i> as the spreading of the kabbalistic <i>sefi-ra</i> of <i>ḥokhma</i> (wisdom), which he likens to a wellspring, into the <i>sefira</i> of <i>bina</i> (intellect), which he compares to a river (<i>Likutei Torah</i>, <i>Shir hashirim</i> 39b).</i> which grows and overspills the borders of Israel, such choice mars the foundation of Israel’s natural excellence—though it cannot destroy it. But it can plunge that treasure deep, deep down into the depths, until it disappears for a long time, eons and eons. The people will long for light, when there is none, until the time of the End.",
+            "The Torah, with its ideas, statutes, and laws, for the life of the individual and the community, is a clear glass, in which all the spiritual qualities of the people are reflected—whether the natural, intrinsic impulses that are expressed in observance of shmita, or the higher, divine spirit of the Jubilee, which is manifested through the people’s choices. So long as the Torah is observed, both in letter and in spirit, in the people, the land, and in the way society is ordered, it gives strength to the nation. The reenergizing closeness to God will then thrill the life soul of the people and bring joy to the heart of each individual. The light of faith will stream through the consciousness of the people from its natural, distinctive spirit; the refinements of this spirit that take place generation by generation will adorn the people, dedicated, as they are, to salvation from time immemorial, and these refinements will train the people’s unique, divine consciousness according to its individual character. This distinctive awareness will continually do its work, and will in turn be worked upon by the universal good of divine light. This light sharpens our awareness and stamps upon it its particular form, enabling it to fill up all the recesses of spirit and soul with pure feelings and upright joy, which are founded eternally on divine delight, which saves one from all despair and raises up everlasting salvation.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The second half of this paragraph is especially unclear.</i>",
+            "The people rises to these levels when it knows its own particular spirit. This self-knowledge allows the people to be crowned with the divine Torah that stands at the summit of the world. However inhospitable, or even hostile, the surroundings are to the godly heights for which Israel yearns, she will not be caught in their snares but will go confidently on her way. Then her natural inner character and the splendor of her power of moral choice will be awakened. The shmita and the Jubilee will adorn her, and the land will respond to the people, with all the spiritual goodness that is within her, attuned to the joy of shmita and the Jubilee. “I will ordain my blessing for you in the sixth year so that it shall yield a crop sufficient for three years.”<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:21. The verse promises God’s blessing on the sixth year so that the shmita will not cause shortage or hardship.</i> “The pasturelands distill it; the hills are girded with joy. The meadows are clothed with flocks, the valleys mantled with grain; they raise a shout, they break into song.”<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Ps. 65:13–14. The antecedent of “it” in the previous verse (65:12) is “God’s bounty.” Rav Kook cites this verse as an image of blessing and plenty.</i>",
+            "When Israel’s awareness of its own spirit became foggy—“Israel rejects what is good”<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Hosea 8:3. See also <i>Orot hakodesh</i>, 3:140, where Rav Kook cites the same biblical verse to connote the spurning—by the individual or community—of one’s unique, divine source of being.</i>—the people forgot its strength and pride. Looking superficially at their undeveloped and wild environment made them forget their inner greatness. The yearning for a refined, godly life slipped from their hearts, as did the sense of joyful strength that one has when life is clothed in deeds. Clear, simple, pure-hearted understanding ceased, and the light of justice was dimmed. In its place came the coarse imagination of a lawless society, and the dumb, evil delusions of idolatry, with all its attendant abominations. Under their burden, the sublime, divine character of the people was smothered, and there were no more pure, upright, and serene hearts. This moral collapse in the nation was matched by a decline in the spiritual character of the land, which had always been intertwined with the moral life of the people. As the people became spiritually weaker, the special qualities of the land could no longer find fulfillment. The spirit of the precious land, full of holy song and godly gladness, plummeted. “Thus the land became defiled; and I called it to account for its iniquity, and the land spewed out its inhabitants.”<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Lev. 18:25.</i> The people absorbed bad influences, which coarsened its pure nature.",
+            "“In that their mother has played the harlot, she that conceived them has acted shamelessly.”<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Hosea 2:7. The prophet compares Israel’s pursuit of idolatry to an adulterous woman’s pursuit of lovers.</i> Even the most holy images engraved on the face of the people became toxic: “Your new moons and fixed seasons fill me with loathing. They have become a burden to me, and I cannot endure them.”<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Isa. 1:7. In this passage, God rejects the people’s ritual worship when their moral life is full of oppression and cruelty.</i> When national life became defiled, the power of ethics increased,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">This statement might appear paradoxical in the context of a passage about the moral collapse of the people. The meaning appears to be that, with the decline of the national, political life of the Jewish people, there were outbursts of moral intensity, but these were unsustainable in the absence of supporting political institutions. Rav Kook may have been thinking of a phenomenon analogous to the proliferation of ascetic Jewish sects toward the end of the Second Temple period.</i> but with the surrounding political turmoil, the result was simply inner anguish and confusion. These two elements—the people and the land, which, when healthy, had given each other so much grace and power for good—made each other sicker and more corrupt. Finally, they had to take the cruel-kind medicine, the dreadful surgical operation of separating the people from the land—“Because of our sins, we were exiled from our country and distanced from our land.”<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Taken from the <i>musaf</i> prayer for the new moon and festivals.</i>",
+            "From deep within the people’s terrible troubles, after their turbulent national life with all its destructive turmoil had been taken away from them, their spiritual light and strength began gradually to return to the levels from which it had declined. The people’s spirit began to soar again, the longer they were separated from politics and statecraft—which are poisonous to a broken society. “I stipulated with her: in return, you will go a long time without either fornicating or marrying; even I shall not cohabit with you. For the Israelites shall go a long time without king and without officials, without sacrifice and without cult pillars and without ephod and teraphim.”<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Hosea 3:2. In this passage, the betrayed husband takes back his previously unfaithful wife, giving her merely “fifteen pieces of silver, a <i>ḥomer</i> of barley, and a <i>letekh</i> of barley.” Similarly, God resumes his intimacy with the Jewish people but removes from them the trappings of national sovereignty, which had aided their betrayal.</i> “In that day, I will destroy the horses in your midst and wreck your chariots. I will destroy the cities of your land and demolish all your fortresses. I will destroy the sorcery you practice, and you shall have no more soothsayers. I will destroy your idols and the sacred pillars in your midst; and no more shall you bow down to the work of your hands.”<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Mic. 5:9–12.</i>",
+            "“I will make the land desolate, so that your enemies who settle in it shall be appalled by it. And you, I will scatter among the nations, and I will unsheathe the sword against you. Your land shall become a desolation and your cities a ruin. Then shall the land make up for its Sabbath years, throughout the time that it is desolate and you are in the land of your enemies; then shall the land rest and make up for its Sabbath years. Throughout the time that it is desolate, it shall observe the rest that it did not observe in your Sabbath years while you were dwelling upon it.”<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Lev. 26:32–35. These verses imply that exile was the punishment for not ob-serving shmita; during the years of dispersion, the land will make up for the sabbaticals that were not properly kept while the Jewish people dwelled in the land.</i>",
+            "“For the land shall be forsaken of them, making up for its Sabbath years by being desolate of them, while they atone for their iniquity; for the abundant reason that they rejected My rules and spurned My laws.”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Lev. 26:43.</i>",
+            "In exile, Israel abandoned its preoccupation with secular matters that concerned the people as a whole, and turned its eyes and hearts toward heaven. It stopped trying to amass power, chariots, and horses like every other people on earth, and the nation as a collective ceased all materialist pursuits. It no longer desired the debaucheries of the surrounding peoples. The spirit of God began to beat within the people once again and to awaken them to know the true heights of the human soul. So, too, they became aware once more of the Jewish people’s spiritual potential. The Torah became more precious to them “than gold, than much fine gold,”<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Ps. 19:11.</i> as it had been in the good times of the people’s youth. They were willing to accept death joyfully for the sake of their holy faith and commandments. Their eyes and hearts, which were habitually cast heavenward, began to recuperate<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Jer. 8:22.</i> from the backslidings and sins of their national life. From the time they were separated from the land, they turned toward it—not with the greedy gaze of one who sits in his house and desires to reacquire the land that he had sold because it supplied him with bread and other physical needs, but rather with a look of holy love for its inner character, befitting the godly desire that had begun to return to the people.",
+            "So the land will shake off the impurity of the “drunkards of Ephraim”<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Isa. 28:1. The full verse reads: “Ah, the proud crowns of the drunkards of Ephraim, whose glorious beauty is but wilted flowers on the heads of men bloated with rich food, who are overcome with wine.”</i>—the rebellious rulers and gangs of thieves who love bribery and pursue only their own gain, kicking against God out of their abundance of good things. They will melt away, along with all their power and glory. After a long time, scattered individuals gradually began returning to the land, drawn there by God’s hand and by the holiness of the land rather than by any concern with material well-being or with reestablishing national government.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook refers to the trickle of pious individual Jews who found their way to the Land of Israel from the thirteenth century onward. In the early nine-teenth century, the numbers of such immigrants increased, motivated by the messianic expectations directed to the 600th year of the sixth millennium (1840), based on prophecies of the Zohar. Between 1808 and 1840, the Jew-ish community in the Land of Israel more than doubled in size. The most notable group consisted of more than 500 disciples of the Gaon of Vilna, who arrived around 1813. See Arie Morgenstern, <i>Hastening Redemption: Messianism and the Resettlement of the Land of Israel</i> (Oxford: Oxford Univer-sity Press, 2006), for an account of the fascinating and little-known episode of pre-Zionist Jewish immigration to Israel.</i>",
+            "“The appointed time of salvation is concealed.”<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">This appears to be a reference to Rashi’s comment on Gen. 49:1: Jacob “wished to reveal the messianic end, but the divine presence was re-moved from him.” See also Rashi’s source, Genesis Raba 98:2.</i> “What is in the heart is not revealed to the mouth.”<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Kohelet Raba 12:10.</i> Who can know God’s secrets and say precisely when the impurity of the land and the people will be lifted, when the spirit, hidden in its essence but revealed in its actions, will return once again in response to improvements in the outward situation that enable its reappearance in strength and purity upon the people and the land? When will the time of lovers come again, when the people and the land will reunite and mutual goodness and blessing will flow from their relationship—not like in the days of darkness? No one knows. So we raise our eyes to see the signs that are hidden in plain sight. In their vision of the messianic era, the sages said that “there is no messianic portent more obvious than this”:<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Sanhedrin 98a. See also Rashi ad loc. “When the Land of Israel generously gives of her fruits, then redemption is drawing near; there is no more obvious sign of the messianic end than this.” Rav Kook urges paying attention to the renewed flourishing of agriculture in the Land of Israel as a portent of impending redemption.</i> “But you, O mountains of Israel, shall yield your produce and bear your fruit for My people Israel, for their return is near. For I will care for you: I will turn to you, and you shall be tilled and sown. I will settle a large population on you, the whole house of Israel; the towns shall be resettled and the ruined sites rebuilt. I will multiply men and beasts upon you, and they shall increase and be fertile, and I will resettle you as you were formerly, and will make you more prosperous than you were at first. And you shall know that I am the Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 36:8–11. This is the prooftext cited in Sanhedrin 98a (see n. 59 above).</i>",
+            "So long as the anger has not been assuaged, and so long as the sickness in the depths of the people’s soul has not been fully cured, there was every reason for them to turn only to heaven for support. Because of the extent of the land’s destruction, people were not interested in trying to live a life closely tied to the earth; if dreams of restoring political sovereignty had occurred to them then, their confusions and ancient corruptions would likely have been to return and reawaken. So their spiritual vision was blocked, and most people forgot about the land, and the scattered individuals who were concerned with it related to it as a spiritual ideal rather than as a physical reality.",
+            "But with the fulfillment of the whole measure of God’s rebuke (which refines not just individuals, who began to return from the early days of the exile, but also the spirit of the nation as a whole, which lifts up with it the degraded spirit of the land), the mourning for Zion began to seek outlets in action. The people that felt itself abandoned by Zion began to conceive the desire to return to its city and its land, to find there a life that would be more whole, in which the spiritual and physical could be healed simultaneously. Then the spirit began secretly to beat again, imperceptibly to most people—“Even those close to Him cannot foresee His actions.”<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Job 24:1.</i> Even if this initial growth was apparent to those with seeing hearts and holy souls, they saw it yet did not recognize its strength and substance, until they turned around and there it was—revealing itself. Those tendrils of new life that were closest to material urges were the first to show perceptible traces. The desire for land, for physical work, for social organization were not strange to the most exalted spirits of this long-suffering people that had generally forgotten the ways of physical existence and that was indebted for its material support to others.",
+            "Now we need dauntless people to step forward. They must strengthen the weak of spirit, raise up the despairing, support the falling, and declare loudly, “Zion: do not give up!” The spirit of the living, hidden God, concealed throughout the exile is being revealed. It can fully appear only in a people living a holistic life on its own land. Just as with individuals, the divine presence rests only on one who is strong, self-sufficient, and dignified, as well as possessing spiritual qualities of wisdom and humility, so, too, the divine presence rests only on the people collectively when they are strong, materially self-sufficient, and upright (these qualities, however, find their true value when they serve as a basis for the flourishing of a godly spirit, filled with the light of righteous humility).",
+            "Dumbfounded of spirit, knees quaking from the oppression of enemies and humiliating wanderings, devoid of hope or consolation in the lands of strangers, scattered exiles started to arrive in the land. Bleary-eyed from all the darkness of exile after exile, it was hard for them to absorb the great light that they found sown in the land. Their stature is still not upright and their spirits not yet revived, and the spirit of God is not yet revealed in full force. But scattered shafts of spiritual life suggest that the revealed end is coming closer. All in whom the divine spirit resonates feel themselves to be among the pioneering builders who are constructing the nation’s home in its beloved, eternal land.",
+            "The reestablishment of the people in its holy land is still young, and what has been built until now is minuscule compared to the grandeur of our hope, which is mantled in godly power—“I, who planted the skies and made firm the earth, have said to Zion, you are My people!”<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Isa. 51:16.</i> So, too, the spiritual revival within us that is starting to raise up our precious country is small and weak. The glory that will appear when shmita and <i>yovel</i> are observed on the holy land still seem far away. Nonetheless, our spirits are lifted by what we <i>can</i> fulfill of the mitzvot that are connected to the land, even though what we have is still only partial. Now is the time to revive those aspects of the Torah that speak precisely to the revival of the land: learning about the special mitzvot of the land is becoming more and more significant for all those of God’s people who are focusing on what is happening in the land to which God’s spirit has returned—where a special holiness must be reflected and revealed by those who are living here, above and beyond the demands that the rest of the Torah makes on us wherever we are.",
+            "“Learning leads to action.”<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Kiddushin 40b. “Learning is greater [than action] because learning leads to action.” This is Rabbi Akiva’s opinion, cited in the talmudic debate about whether study is greater than deeds. Through citing this source, Rav Kook expresses the hope that the study of shmita will lead to its fuller observance.</i> Studying the halakhot to gain clarity and breadth of understanding, writing books, and expanding research all increase awareness and love of the mitzvot connected to the land, which were forgotten by most of the people for many centuries. The divine light that suffuses every letter of every detail of the Torah awakens in us a desire to carefully observe these commandments in their entirety. Consciousness of their justice and importance will grow as the study of the Torah concerning them becomes greater and more magnificent.",
+            "Now the shmita year has arrived (according to the reckoning that we have). Owing to the poor situation of our settlements in the land, we will have to make do with the temporary expedient that was endorsed some time ago by the greatest authorities of the generation, who understood deeply the situation of the new settlement in our holy land.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook refers here to the <i>heter mekhira</i> device of selling the land for the duration of the shmita.</i> They had a penetrating sense of what it could become in the future and knew not to belittle its smallness because they understood that plowing these first furrows on our land could be a “gateway of hope”<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Hosea 2:17. Rav Kook quotes from the passage that likens Israel’s turn to idolatry to a woman’s adultery, which he has previously cited in his introduction. This verse describes the lovers’ reconciliation. In Hebrew, the phrase is<i> petaḥ tikva</i>, which was the name given to one of the first modern agricultural<i> </i>settlements in Israel (founded in 1878) for similar reasons.</i> for our people and portend the growth of a salvation that “came from the Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Ps. 118:23.</i> They realized their historical obligation to smooth the path of the new settlements and, as much as possible, not to let the mitzvot that are connected to the land be obstacles. God does not make tyrannical and unreasonable demands of His creatures. The circumstances that allow us to be lenient regarding mitzvot pertaining to the whole community when there is the likelihood of significant financial loss, or in a temporary situation of acute need, are all compounded in this case to an extent unparalleled in the annals of legal questions that have arisen throughout our lengthy exile. Despite the suspension of the mitzvah (of shmita) that is entailed by this temporary edict, there are still some halakhot pertaining to shmita that we are required to observe. And those who are especially God-fearing, whose holy love of the mitzvot connected to the land that we have long yearned to observe is so great, are not deterred by the trouble and loss they may incur through fully observing shmita as it should be—and they shall be blessed!",
+            "In addition, learning itself leads to action. Studying the halakhot will engrave them on our hearts. From one shmita year to the next, more and more people will be caught up with enthusiasm. With godly boldness in their hearts, they will broaden the fulfillment of the mitzvah in all its details. The fierce joy that will be generated by Israel observing the shmita on the holy mountain<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Jerusalem. See, e.g., Isa. 56:7.</i> will lead, in the future, to its complete and all-encompassing fulfillment.",
+            "The holiness of shmita will emanate from the spirit of God that hovers over His people and land and spread to all life—to all God’s people and especially to those who live in the holy shelter of this precious land, in the sweet companionship of its loving refuge. The spirit of the Jubilee, which lies latent, will appear from within the storehouse of holiness that is in the shmita, and the sound of the shofar will herald salvation, rousing the sleepy and encouraging the recently redeemed.",
+            "That is why I felt obliged to write this book laying out the halakhot of shmita, with God’s help.",
+            "I hope to God that through it, the Torah will be made great and glorious; that I and all those who yearn to learn of God’s ways, especially my brothers, whom I call upon in pleasantness, the great Torah scholars of the Land of Israel, will merit to expand our teaching about the mitzvot that concern the land, and especially shmita. And alongside our involvement in the practical halakhot, may our hearts be strengthened with wisdom and discernment to know, with a spirit that is filled with counsel and strength, the light of divine knowledge that is being granted to our holy land, which we have been fortunate to inherit; and may this spirit of this knowledge fill and strengthen us with sound understanding and save us from errors for the sake of His name and inheritance.",
+            "May God’s word to the prophets be soon fulfilled:",
+            "“I will take you from among the nations and gather you from all countries, and I will bring you back to your land. I will sprinkle clean water upon you and you shall be clean: I will cleanse you from all your uncleanness and all your fetishes. And I will give you a new heart and put a new spirit into you: I will remove the heart of stone from your body and give you a heart of flesh; and I will put My spirit into you. Thus I will cause you to follow My laws and faithfully to observe My rules. Then you shall dwell in the land that I gave to your father, and you shall be My people and I will be your God. And when I have delivered you from all your uncleanness, I will summon the grain and make it abundant, and I will not bring famine upon you. I will make the fruit of your trees and the crops of your fields abundant, so that you shall never again be humiliated before the nations because of the famine.”<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 36:24–30.</i>",
+            "“Thus said the Lord, God: when I have cleansed you of all your iniquities, I will people your settlements, and the ruined places shall be rebuilt; and the desolate land, after laying waste in the sight of every passerby, shall again be tilled. And men shall say, ‘That land, once desolate, has now become like the garden of Eden; and the cities, once ruined, desolate, and ravaged, are now populated and fortified.’ And the nations that are left around you shall know that I the Lord have rebuilt the ravaged places and replanted the desolate land. I the Lord have spoken and will act.”<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 36:33–36.</i>",
+            "<i>The holy city of Jaffa, may it be built and established, 1909.</i>"
+        ],
+        "Clarification": [],
+        "Preface": [],
+        "Laws of Shemitah": [],
+        "Kuntres Acharon": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שבת הארץ",
+        "enTitle": "Shabbat HaAretz",
+        "key": "Shabbat HaAretz",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וזאת למודעי",
+                "enTitle": "Clarification"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פתח דבר",
+                "enTitle": "Preface"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלכות שמיטה",
+                "enTitle": "Laws of Shemitah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קונטרס אחרון",
+                "enTitle": "Kuntres Acharon"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Shabbat HaAretz/English/merged.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "title": "Shabbat HaAretz",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Shabbat_HaAretz",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "A summary of the value of shmita and yovel in the life of the Jewish people generally and in the revival of the nation, the life, and the Torah, in the light of God, Life of the World",
+            "Who is like Your people Israel, a unique nation on earth? (2 Sam. 7:23)",
+            "“Who is like your people Israel, a unique nation on earth?” When they are united with the land, they are called a unique nation, but not when they are separate from it. (Zohar, Leviticus 93b) <sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In choosing this quotation from the Zohar, the classic work of Jewish mysti-cism, as the epigram for his book about shmita, Rav Kook suggests that the uniqueness of the Jewish people is fully manifested only when they are living on their land and practicing the laws that regulate life in harmony with the earth—shmita foremost among them.</i>",
+            "The sabbatical and Jubilee years are interconnected in time,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In Leviticus 25, the primary biblical source for shmita, the sabbatical and Jubilee years are interconnected parts of a fifty-year cycle; see Lev. 25:2–10.</i> like the sun and the moon in the universe, like Israel and humanity in the world of souls.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook alludes here to the foundational kabbalistic notion of <i>ashan</i>, an acronym of <i>olam</i>, <i>shana</i>, <i>nefesh</i>, or world, time, and soul, the three dimensions that shape the finite world. The concept of <i>ashan</i> first appears in <i>Sefer Yet-zirah</i>, the oldest extant work of Jewish mysticism, references to which occur in texts from the first century (see <i>Sefer Yetzirah</i> 4:7–4:14, trans. Aryeh Ka-plan [York Beach, Me.: Samuel Weiser, 1990]). Rav Kook’s otherwise rather enigmatic reference to the sun and moon as instances of the particular and the universal appears to refer back to <i>Sefer Yetzirah</i> 4:7. See <i>Orot hakodesh</i> (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 1938, 1985), 2:313, for an expanded expla-nation of Rav Kook’s understanding of the holiness inherent in these three basic dimensions of existence.</i> The particular and the universal are profoundly interdependent in the most vital and spiritual sense; the particular needs the universal, and the universal needs the particular.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The interdependence of the particular and the universal is a major theme in Rav Kook’s writings. For an especially penetrating discussion of the relation-ship between these poles of Rav Kook’s thought, see Yehudah Mirsky, <i>Rav Kook: Mystic in a Time of Revolution</i> (New Haven, Conn.: Yale University Press, 2014), 107–11. See also the introduction to this volume, p. 51.</i>",
+            "“For what great nation is there that has a God so close at hand?”<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Deut. 4:7. Note that elsewhere, Rav Kook cites this biblical passage explicitly in the context of elaborating the goal of creating an exemplary and enlight-ened socioeconomic order in Israel. E.g., “In order to fulfill this aspiration, it is particularly necessary that this community possess a political and social state and national sovereignty at the peak of human culture—‘surely a wise and understanding people is this great nation’” (Deut. 4:6), <i>Orot</i> (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 1993), 104.</i> What is remarkable about the Jewish people is its ability to view existence through the lens of holiness;<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Holiness is a central concept in Rav Kook’s thought. For an insightful discussion, see Norman Lamm, “Harmonism, Novelty and the Sacred,” in <i>Rabbi Abraham Isaac Kook and Jewish Spirituality</i>, ed. Lawrence J. Ka-plan and David Schatz (New York: New York University Press, 1995), 159–77; see also the introduction to this volume, p.48.</i> it knows, with the full force of its being, that life has the greatest value to the extent that it is infused by godliness and that a life without a touch of the divine is not worth anything. Even more than that, they know that a godly life is true life, and life without God is no life at all. This knowledge, lying deep within the people’s soul, gives it a unique character and impresses itself on each and every one of her individual members. The light and salvation of each person depends on the depth and force of this imprinting awareness that the value of life is in its godliness. “And you, who held fast to the Lord your God, are all alive today.”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Deut. 4:4.</i>",
+            "Life in its fullest, divine intensity is increasingly revealed to a person to the extent that he struggles to aspire with all his being to connect to the inner life of the people as a whole and to be illuminated by the light of its exalted spirit; the spirit lives through a pervasive inner awareness of the precious godliness in life.",
+            "The essential quality of the Jewish people’s collective soul is its divine nature.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook uses the word <i>neshama</i> here for “soul.” This is the highest of the three levels of soul that are commonly discussed by the kabbalists: <i>nefesh</i>,<i> ruaḥ</i>, and <i>neshama</i>. See the introduction to this volume, p. 53.</i> The people did not gain this characteristic<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The nature of the Jewish people’s difference from other nations is a classic issue in Jewish thought; the key medieval protagonists were Yehuda Halevi and Maimonides. See introduction to this volume for further discussion of Rav Kook’s relation to their views, p.52.</i> through its choices, actions, righteousness, or good character. It is a core quality, both physical and spiritual, that gives the people divine force and strength. It was not acquired through choice, and no choices can negate it. Choices, however, can powerfully affect the state of this innate quality.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook expresses here in brief his view that the holiness of Israel depends on two main elements: an innate <i>segula</i>, or soul force; and the choices to do good or bad that each of us makes. He believed that the <i>segula</i> force was the greater and that it would grow stronger still in the period of the “footsteps of the Messiah.” See <i>Igerot hare’aya</i> 2:186–88 (Jerusalem: Mossad Harav Kook, 2002), for an expanded discussion of this. For a good English summary, see Michael Z. Nehorai, “Halakhah, Meta-Halakhah, and the Redemption of Israel: Reflections on the Rabbinic Rulings of Rav Kook,” in <i>Rabbi Abraham Isaac Kook and Jewish Spirituality</i>, ed. Kaplan and Schatz, 122–24.</i> The people can decide to nurture, develop, and perfect it; alternatively, bad choices will darken its light, muddy its glow, and stupefy hearts so that they will no longer sense the spiritual riches hidden in the life of the soul. But darkness and stupefaction cannot continue indefinitely. Sooner or later, this inner soul treasure can be relied upon to arouse the nation to renewal.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The inevitability of spiritual renewal is a theme of Rav Kook’s book on re-pentance, <i>Orot hateshuva</i> (Jerusalem: Rabbi Kook Institute, 1994). See e.g., chap. 1, where repentance is described as a natural health-restoring impulse; 4:2, where the repentance of the individual is an expression of a movement toward <i>teshuva</i> active in the whole universe; and 16:10, where the individual’s <i>teshuva</i> is presented as a return to authentic selfhood.</i>",
+            "This national treasure that is imprinted deep within us, the image of a world that is good, upright, and godly— aligned with peace, justice, grace, and courage, all filled with a pervasive divine perspective that rests in the spirit of the people—cannot be actualized within a way of life that is purely secular. Such a life, full of frenetic action, veils the glory of our divine soul, and the soul’s clear light is blocked from shining through the overpowering, mundane reality. The impulse toward growth and self-realization needs space to come to fruition. We need to stop and shake off the bedlam of our daily lives.",
+            "The individual shakes off mundane routine frequently— every week. “Shabbat comes and so does rest!”<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Rashi on Gen. 2:2. Rashi’s full comment reads: “What was lacking [in Cre-ation]? Rest. Enter Sabbath, enter rest; and then the work of Creation was finished.” Creation was not complete until rest was made to complement and balance creative activity.</i> The soul begins to shed her harsh chains. “The Lord has given you rest from your sorrow and trouble and from the hard service that you were made to serve.”<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Isa. 14:3.</i> The soul then seeks higher pathways of spiritual desire that are consonant with the nature of her source. “It is good to praise the Lord, to sing hymns to Your name, O Most High, to proclaim Your steadfast love at daybreak, Your faithfulness each night with a ten-stringed harp with voice and lyre together.”<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Ps. 92:1–4. This is the “Psalm for the Sabbath Day.”</i> “It shall be a sign for all time between me and the people of Israel.”<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Exod. 31:17.</i> This is a holy day when the innate inclination of the people for a godly life emerges from its hiddenness and is a sign for the people that its soul treasure contains within it the need and the ability to rejoice in God, in the delight of the divine. This is concentrated in the point of the extra soul<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook refers to the “extra soul” that, according to tradition, Jews possess on the Sabbath. The talmudic source is Beitza 16a, which in-terprets the words <i>shavat vayinafash</i> (Exod. 31:17) as <i>Vay nefesh!</i> (“Alas for the soul that is lost!”— at the end of Sabbath). Interpretations of this idea have ranged from the more rational, e.g., Ibn Ezra and Radak, who argue that the soul that “is given rest on this day from the affairs of the world can occupy itself with wisdom and the words of God” (commentary to Gen. 2:3), to the more mystical, e.g., Naḥmanides, who takes issue with Ibn Ezra and writes that “although his view of this is right to those who believe in it, for this is not something that can be tested by experience, … nonetheless you must understand that on the Sabbath, there is in truth an additional soul.” (See also Zohar II 204a–b.) Rav Kook draws on elements of both schools here in understanding the “extra soul” as something that is always within us that we are able to access on Sabbath when the rush of weekday activity is stilled.</i> that dwells within each one of the people’s children.",
+            "What Sabbath does for the individual, shmita does for the nation as a whole. The Jewish people, in whom the godly, creative force is planted eternally and distinctively, has a special need to periodically reveal the divine light within itself with full intensity. Our mundane lives, with their toil, anxiety, anger, and competition do not entirely suffocate this creative force. On the shmita, our pure, inner spirit may be revealed as it truly is. The forcefulness that is inevitably part of our regular, public lives lessens our moral refinement. There is always a tension between the ideal of listening to the voice inside us that calls us to be kind, truthful, and merciful, and the conflict, compulsion, and pressure to be unyielding that surround buying, selling, and acquiring things.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">There is a note of suspicion about commerce in this passage. For a discussion of Rav Kook’s relationship to socialist thought, see Shalom Rosenberg, “Introduction to the Thought of Rav Kook,” in <i>The World of Rav Kook’s Thought</i>, ed. Benjamin Ish-Shalom and Shalom Rosenberg (Jerusalem: Avi Chai, 1991), 59–61. See also the introduction to this volume, p.49.</i> These aspects of the world of action distance us from the divine light and prevent its being discerned in the public life of the nation. This distancing also permeates the morality of individuals like poison. Stilling the tumult of social life from time to time in certain predictable ways is meant to move this nation, when it is well-ordered, to rise toward an encounter with the heights of its other, inner moral and spiritual life.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Cf. Rav Kook’s idea of “the continuous prayer of the soul”: the soul is always praying (i.e., yearning to unite with God). When we consciously pray, we rise to an encounter with the soul that is praying constantly (<i>Olat hare’aya</i>, 1:1).</i> They touch the divine qualities inside them that transcend all the stratagems of the social order and that cultivate and elevate our social arrangements, bringing them toward perfection.",
+            "“Just as it was said about the Sabbath of creation, ‘it is a Sabbath for God,’ so, too, it was said about the Sabbath of shmita, ‘it is a Sabbath for God.’ ”<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Rashi’s commentary on Lev. 25:2.</i> The distinctive character of the people and the land dovetail with each other. Just as the people has a special aptitude for reaching spiritual heights from within the depths of everyday life, so, too, the land—God’s land—forms the people who dwell there as an everlasting inheritance that comes through a covenant and promise, with faith in the Eternal One of Israel, and is founded on the divine nature immovably infused in this wonderful country, which is married to the people whom God chose. The soul of the people and the land intertwine, working from the basis of their being to bring into existence the intricate patterns of inner holiness that lie within them during the sabbatical year. The people works with its soul force on the land, and the divine seed is revealed through its spiritual influence; the land, too, works on the people, refining their character in line with the divine desire for life inherent in their makeup.",
+            "The people and the land both need a year of Sabbath!",
+            "A year of peace and quiet, where there are no tyrants or taskmasters; “he shall not oppress his fellow or kinsman, for the remission proclaimed is of the Lord”;<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Deut. 15:2. The verse quoted refers to the remission of debts in the shmita and prohibits creditors from exacting payment from debtors.</i> a year of equality and relaxation in which the soul may expand toward the uprightness of God, who sustains all life with loving-kindness; a year when there is no private property and no standing on one’s rights, and a godly peace will pervade all that breathes. “It shall be a year of complete rest for the land, but you may eat whatever the land will produce during its Sabbath—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, and your cattle and the beasts on your land may eat all its yield.”<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:5–7.</i> Pernickety claims to private property will not profane the holiness of the produce of the land during this year, and the urge to get rich, which is stimulated by trade, will be forgotten; as it says, “for you to eat—but not for your trade.”<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Mishnah, Shevi’it 7:3. In this passage, Rav Kook draws on a series of halakhic midrashim based on a phrase from Lev. 25:6, “for you to eat,” which is inter-preted to exclude making use of food grown in the Land of Israel during the shmita for purposes other than eating.</i> A spirit of generosity will rest on all; God will bless the fruit of the land “for you to eat and not your loss.” Human beings will return to a state of natural health, so that they will not need healing for sicknesses, which mostly befall us when the balance of life is destroyed and our lives are distanced from the rhythms of nature; “for you to eat” but not to make medicine and not to use as bandages.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Sukkah 40a. See the introduction to this volume for further discussion of Rav Kook’s astonishing claim that shmita will promote a natu-ral state of human health that will make medicine unnecessary.</i> A holy spirit will be poured out upon all life; “it will be a year of complete rest for the land—a Sabbath of the Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:4–5.</i>",
+            "In this year, the divine character within the people will be revealed in its glory. This once-every-seven-year illumination carries an afterglow of divine ideals that will gradually shape our ethical characters so that the outlook that flows from them will become a deeper and more formative part of us, until a longer, significant period has elapsed—enough to raise up not merely individuals<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">As does the Sabbath.</i>—or just the collective in a particular generation<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">As does the shmita.</i> but all the generations that lived during that period. The Jubilee is a time of rebirth for the whole world, grounded in divine freedom.",
+            "Life during the shmita year is guided by the natural, inner desire for goodness and justice, equality, and calm, which God has planted within the nation. The people did not become like this by imitating something external; it is part of its nature. When this inner life starts to reveal itself in all its purity, it does not stand still. It is expansive and generous, seeking the power to act and to influence its surroundings. Israel’s inner nature soaks up the elevating power of its good choices, which restore our lives and the pure penitence that reconnects us to the source of the Jewish people’s inner strength. Holiness grows throughout these spans of time: “Count the shmita years in order to sanctify the Jubilees,”<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Arakhin 32b. The Talmud describes here how the advent of the Jubilee was to be calculated.</i> to prepare life for the Jubilee. “And you shall count off seven weeks of seven years—seven times seven years—so that the period of seven weeks of seven years gives you a total of forty-nine years.”<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:8.</i> Shmita will suckle from the life channels of the Jubilee, which will gradually rise and spread, until they give shape to the life of the people. From those sources will the shmita be filled with a wholesome and invigorating glow that will arise out of the yearning for a divine order that fills all existence and not merely its own inner being.",
+            "The spirit of the Jubilee will gather great strength, until it has sufficient potency not only to reveal the goodness within the soul of the people and protect its form of life, as does the shmita, but also to fix the crookedness and brokenness of the past and to reestablish the people’s existence on its original pattern. It can restore a pristine freshness to our lives, not only through what is already present, albeit hidden in our souls, but also through what is being prepared to reveal itself and illuminate us by the power of our free choice to do what is good—which must awaken in the exalted Jubilee year.",
+            "In these years, when its inner character is being revealed, the nation gives a sign that it is preparing itself for an even higher level; one that can lead to a keen awareness of the godliness in life. The awakening of such awareness heralds a new spirit that announces great things: “Then you shall sound the horn loud; in the seventh month on the tenth day of the month—the Day of Atonement— you shall have the horn sounded throughout your land,”<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:9.</i> and a godly spirit of general forgiveness, such as the individual experiences on Yom Kippur, will arise through the holiness of the Jubilee and spread throughout the entire society, clothing the whole people in a spirit of repentance and acquittal that will straighten out the injustices of the preceding period: “You shall proclaim release throughout the land for all its inhabitants.”<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:10.</i> From Rosh Hashanah until Yom Kippur, slaves would neither become free to go home, nor would they remain slaves to their masters, but they would eat, drink, and rejoice with crowns on their heads. When Yom Kippur would arrive, the <i>beit din</i> would sound the shofar, slaves would be free to go home, and fields would return to their original owners.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Rosh Hashanah 8b. See the introduction to this volume for a discussion of Rav Kook’s original reading of this talmudic passage.</i> This freedom does not erupt like some volcano; it emerges gradually from the higher holiness. It is not a radical exception to the regular social order but flows from within it, nurtured by the life of the shorter, preceding periods until, reinforced by the revelation of our choices for good, it has the power to repair past injustices.",
+            "If individuals fall from the status of free men and women and, forgetting their inherent nobility, are made into servants—“the ear that heard the words at Sinai, ‘the children of Israel are My servants’<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:55.</i>—<i>My servants, and not the servants of My servants</i>”—and yet in spite of this he<i> </i>went and acquired a human master for himself<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Kiddushin 22b. The Talmud here censures the Hebrew slave referred to in Exod. 21:6, who elects to remain a slave beyond the mandatory period. His choice shows that he has not internalized the innate freedom and dignity that attaches to being a servant of God, not of man. Rav Kook understands the return of each person to his ancestral land as the remedy for the indignity of selling oneself as a slave.</i>—now his freedom and self-respect are returned to him. Holiness flows into our lives from the highest source, the place from which the nation’s soul suckles light and “freedom is proclaimed throughout the land to all its inhabitants.”<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:10.</i> Inequality in landed property, which resulted from bodily and spiritual weakness and error, sapped his strength, until he was forced to sell his ancestral patrimony. Now, however, restitution comes, corresponding to the people’s status at the beginning of its journey. The original property returns to those who have suffered from the vicissitudes of life, distorting their sense of their true value: “In this Jubilee, everyone shall return to his original holdings.”<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:13.</i>",
+            "Such life-affirming flights of possibility will raise the people up to bind its life together with that of all humanity through those special people, the <i>gerim toshavim</i>—non-Jews who stand fully in the mainstream of universal humanity and who also feel a special connection to the reinvigorated spiritual aspirations of the Jewish people; then there will arise an inner urge in the people to rein in the separatist element within itself so as to properly highlight the brilliant illumination of the universal: “The law of a Hebrew servant and the law of the <i>ger toshav</i> operate only when the Jubilee operates.”<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Arakhin 29a. See the introduction to this volume for a short discussion of how Rav Kook reads this talmudic passage and the universal aspects of the Jubilee.</i>",
+            "All these are signs of a spiritual vitality that this people will manifest when a divine sense of morality is alive within them. They will emerge from the complexity of the nation’s political situation in its full richness, “when all its inhabitants are living there.”<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Arakhin 32b. The Talmud sets “when all its inhabitants are liv-ing there” as a condition for the observance of the Jubilee year. This is inferred from the verse referring to the Jubilee “freedom is proclaimed throughout the land to <i>all its inhabitants</i>” (Lev. 25:10), i.e., the Jubilee’s proclamation of freedom may occur only when all the land’s inhabitants are living on it. Rav Kook understands that the fulfillment of this condition effects a qualitative change in the people’s political situation.</i> Thus will the people find a way to reveal an awareness of the godly integrity that stands above its innate quality, that is already within it, and that protects the people’s purposes so that they do not decline or disappear entirely.",
+            "When corrupted choice darkens the light of the life of “broad spaces by the river,”<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Hebrew, <i>reḥovot hanahar</i>: a kabbalistic term based on Gen. 36:37, meaning the broadening of wisdom. Rabbi Schneur Zalman of Liadi, the founder of Chabad, characterizes <i>reḥovot hanahar</i> as the spreading of the kabbalistic <i>sefi-ra</i> of <i>ḥokhma</i> (wisdom), which he likens to a wellspring, into the <i>sefira</i> of <i>bina</i> (intellect), which he compares to a river (<i>Likutei Torah</i>, <i>Shir hashirim</i> 39b).</i> which grows and overspills the borders of Israel, such choice mars the foundation of Israel’s natural excellence—though it cannot destroy it. But it can plunge that treasure deep, deep down into the depths, until it disappears for a long time, eons and eons. The people will long for light, when there is none, until the time of the End.",
+            "The Torah, with its ideas, statutes, and laws, for the life of the individual and the community, is a clear glass, in which all the spiritual qualities of the people are reflected—whether the natural, intrinsic impulses that are expressed in observance of shmita, or the higher, divine spirit of the Jubilee, which is manifested through the people’s choices. So long as the Torah is observed, both in letter and in spirit, in the people, the land, and in the way society is ordered, it gives strength to the nation. The reenergizing closeness to God will then thrill the life soul of the people and bring joy to the heart of each individual. The light of faith will stream through the consciousness of the people from its natural, distinctive spirit; the refinements of this spirit that take place generation by generation will adorn the people, dedicated, as they are, to salvation from time immemorial, and these refinements will train the people’s unique, divine consciousness according to its individual character. This distinctive awareness will continually do its work, and will in turn be worked upon by the universal good of divine light. This light sharpens our awareness and stamps upon it its particular form, enabling it to fill up all the recesses of spirit and soul with pure feelings and upright joy, which are founded eternally on divine delight, which saves one from all despair and raises up everlasting salvation.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">The second half of this paragraph is especially unclear.</i>",
+            "The people rises to these levels when it knows its own particular spirit. This self-knowledge allows the people to be crowned with the divine Torah that stands at the summit of the world. However inhospitable, or even hostile, the surroundings are to the godly heights for which Israel yearns, she will not be caught in their snares but will go confidently on her way. Then her natural inner character and the splendor of her power of moral choice will be awakened. The shmita and the Jubilee will adorn her, and the land will respond to the people, with all the spiritual goodness that is within her, attuned to the joy of shmita and the Jubilee. “I will ordain my blessing for you in the sixth year so that it shall yield a crop sufficient for three years.”<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Lev. 25:21. The verse promises God’s blessing on the sixth year so that the shmita will not cause shortage or hardship.</i> “The pasturelands distill it; the hills are girded with joy. The meadows are clothed with flocks, the valleys mantled with grain; they raise a shout, they break into song.”<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Ps. 65:13–14. The antecedent of “it” in the previous verse (65:12) is “God’s bounty.” Rav Kook cites this verse as an image of blessing and plenty.</i>",
+            "When Israel’s awareness of its own spirit became foggy—“Israel rejects what is good”<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Hosea 8:3. See also <i>Orot hakodesh</i>, 3:140, where Rav Kook cites the same biblical verse to connote the spurning—by the individual or community—of one’s unique, divine source of being.</i>—the people forgot its strength and pride. Looking superficially at their undeveloped and wild environment made them forget their inner greatness. The yearning for a refined, godly life slipped from their hearts, as did the sense of joyful strength that one has when life is clothed in deeds. Clear, simple, pure-hearted understanding ceased, and the light of justice was dimmed. In its place came the coarse imagination of a lawless society, and the dumb, evil delusions of idolatry, with all its attendant abominations. Under their burden, the sublime, divine character of the people was smothered, and there were no more pure, upright, and serene hearts. This moral collapse in the nation was matched by a decline in the spiritual character of the land, which had always been intertwined with the moral life of the people. As the people became spiritually weaker, the special qualities of the land could no longer find fulfillment. The spirit of the precious land, full of holy song and godly gladness, plummeted. “Thus the land became defiled; and I called it to account for its iniquity, and the land spewed out its inhabitants.”<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Lev. 18:25.</i> The people absorbed bad influences, which coarsened its pure nature.",
+            "“In that their mother has played the harlot, she that conceived them has acted shamelessly.”<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Hosea 2:7. The prophet compares Israel’s pursuit of idolatry to an adulterous woman’s pursuit of lovers.</i> Even the most holy images engraved on the face of the people became toxic: “Your new moons and fixed seasons fill me with loathing. They have become a burden to me, and I cannot endure them.”<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Isa. 1:7. In this passage, God rejects the people’s ritual worship when their moral life is full of oppression and cruelty.</i> When national life became defiled, the power of ethics increased,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">This statement might appear paradoxical in the context of a passage about the moral collapse of the people. The meaning appears to be that, with the decline of the national, political life of the Jewish people, there were outbursts of moral intensity, but these were unsustainable in the absence of supporting political institutions. Rav Kook may have been thinking of a phenomenon analogous to the proliferation of ascetic Jewish sects toward the end of the Second Temple period.</i> but with the surrounding political turmoil, the result was simply inner anguish and confusion. These two elements—the people and the land, which, when healthy, had given each other so much grace and power for good—made each other sicker and more corrupt. Finally, they had to take the cruel-kind medicine, the dreadful surgical operation of separating the people from the land—“Because of our sins, we were exiled from our country and distanced from our land.”<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Taken from the <i>musaf</i> prayer for the new moon and festivals.</i>",
+            "From deep within the people’s terrible troubles, after their turbulent national life with all its destructive turmoil had been taken away from them, their spiritual light and strength began gradually to return to the levels from which it had declined. The people’s spirit began to soar again, the longer they were separated from politics and statecraft—which are poisonous to a broken society. “I stipulated with her: in return, you will go a long time without either fornicating or marrying; even I shall not cohabit with you. For the Israelites shall go a long time without king and without officials, without sacrifice and without cult pillars and without ephod and teraphim.”<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Hosea 3:2. In this passage, the betrayed husband takes back his previously unfaithful wife, giving her merely “fifteen pieces of silver, a <i>ḥomer</i> of barley, and a <i>letekh</i> of barley.” Similarly, God resumes his intimacy with the Jewish people but removes from them the trappings of national sovereignty, which had aided their betrayal.</i> “In that day, I will destroy the horses in your midst and wreck your chariots. I will destroy the cities of your land and demolish all your fortresses. I will destroy the sorcery you practice, and you shall have no more soothsayers. I will destroy your idols and the sacred pillars in your midst; and no more shall you bow down to the work of your hands.”<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Mic. 5:9–12.</i>",
+            "“I will make the land desolate, so that your enemies who settle in it shall be appalled by it. And you, I will scatter among the nations, and I will unsheathe the sword against you. Your land shall become a desolation and your cities a ruin. Then shall the land make up for its Sabbath years, throughout the time that it is desolate and you are in the land of your enemies; then shall the land rest and make up for its Sabbath years. Throughout the time that it is desolate, it shall observe the rest that it did not observe in your Sabbath years while you were dwelling upon it.”<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">Lev. 26:32–35. These verses imply that exile was the punishment for not ob-serving shmita; during the years of dispersion, the land will make up for the sabbaticals that were not properly kept while the Jewish people dwelled in the land.</i>",
+            "“For the land shall be forsaken of them, making up for its Sabbath years by being desolate of them, while they atone for their iniquity; for the abundant reason that they rejected My rules and spurned My laws.”<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">Lev. 26:43.</i>",
+            "In exile, Israel abandoned its preoccupation with secular matters that concerned the people as a whole, and turned its eyes and hearts toward heaven. It stopped trying to amass power, chariots, and horses like every other people on earth, and the nation as a collective ceased all materialist pursuits. It no longer desired the debaucheries of the surrounding peoples. The spirit of God began to beat within the people once again and to awaken them to know the true heights of the human soul. So, too, they became aware once more of the Jewish people’s spiritual potential. The Torah became more precious to them “than gold, than much fine gold,”<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\">Ps. 19:11.</i> as it had been in the good times of the people’s youth. They were willing to accept death joyfully for the sake of their holy faith and commandments. Their eyes and hearts, which were habitually cast heavenward, began to recuperate<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\">See Jer. 8:22.</i> from the backslidings and sins of their national life. From the time they were separated from the land, they turned toward it—not with the greedy gaze of one who sits in his house and desires to reacquire the land that he had sold because it supplied him with bread and other physical needs, but rather with a look of holy love for its inner character, befitting the godly desire that had begun to return to the people.",
+            "So the land will shake off the impurity of the “drunkards of Ephraim”<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\">Isa. 28:1. The full verse reads: “Ah, the proud crowns of the drunkards of Ephraim, whose glorious beauty is but wilted flowers on the heads of men bloated with rich food, who are overcome with wine.”</i>—the rebellious rulers and gangs of thieves who love bribery and pursue only their own gain, kicking against God out of their abundance of good things. They will melt away, along with all their power and glory. After a long time, scattered individuals gradually began returning to the land, drawn there by God’s hand and by the holiness of the land rather than by any concern with material well-being or with reestablishing national government.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook refers to the trickle of pious individual Jews who found their way to the Land of Israel from the thirteenth century onward. In the early nine-teenth century, the numbers of such immigrants increased, motivated by the messianic expectations directed to the 600th year of the sixth millennium (1840), based on prophecies of the Zohar. Between 1808 and 1840, the Jew-ish community in the Land of Israel more than doubled in size. The most notable group consisted of more than 500 disciples of the Gaon of Vilna, who arrived around 1813. See Arie Morgenstern, <i>Hastening Redemption: Messianism and the Resettlement of the Land of Israel</i> (Oxford: Oxford Univer-sity Press, 2006), for an account of the fascinating and little-known episode of pre-Zionist Jewish immigration to Israel.</i>",
+            "“The appointed time of salvation is concealed.”<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\">This appears to be a reference to Rashi’s comment on Gen. 49:1: Jacob “wished to reveal the messianic end, but the divine presence was re-moved from him.” See also Rashi’s source, Genesis Raba 98:2.</i> “What is in the heart is not revealed to the mouth.”<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\">Kohelet Raba 12:10.</i> Who can know God’s secrets and say precisely when the impurity of the land and the people will be lifted, when the spirit, hidden in its essence but revealed in its actions, will return once again in response to improvements in the outward situation that enable its reappearance in strength and purity upon the people and the land? When will the time of lovers come again, when the people and the land will reunite and mutual goodness and blessing will flow from their relationship—not like in the days of darkness? No one knows. So we raise our eyes to see the signs that are hidden in plain sight. In their vision of the messianic era, the sages said that “there is no messianic portent more obvious than this”:<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Sanhedrin 98a. See also Rashi ad loc. “When the Land of Israel generously gives of her fruits, then redemption is drawing near; there is no more obvious sign of the messianic end than this.” Rav Kook urges paying attention to the renewed flourishing of agriculture in the Land of Israel as a portent of impending redemption.</i> “But you, O mountains of Israel, shall yield your produce and bear your fruit for My people Israel, for their return is near. For I will care for you: I will turn to you, and you shall be tilled and sown. I will settle a large population on you, the whole house of Israel; the towns shall be resettled and the ruined sites rebuilt. I will multiply men and beasts upon you, and they shall increase and be fertile, and I will resettle you as you were formerly, and will make you more prosperous than you were at first. And you shall know that I am the Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 36:8–11. This is the prooftext cited in Sanhedrin 98a (see n. 59 above).</i>",
+            "So long as the anger has not been assuaged, and so long as the sickness in the depths of the people’s soul has not been fully cured, there was every reason for them to turn only to heaven for support. Because of the extent of the land’s destruction, people were not interested in trying to live a life closely tied to the earth; if dreams of restoring political sovereignty had occurred to them then, their confusions and ancient corruptions would likely have been to return and reawaken. So their spiritual vision was blocked, and most people forgot about the land, and the scattered individuals who were concerned with it related to it as a spiritual ideal rather than as a physical reality.",
+            "But with the fulfillment of the whole measure of God’s rebuke (which refines not just individuals, who began to return from the early days of the exile, but also the spirit of the nation as a whole, which lifts up with it the degraded spirit of the land), the mourning for Zion began to seek outlets in action. The people that felt itself abandoned by Zion began to conceive the desire to return to its city and its land, to find there a life that would be more whole, in which the spiritual and physical could be healed simultaneously. Then the spirit began secretly to beat again, imperceptibly to most people—“Even those close to Him cannot foresee His actions.”<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\">Job 24:1.</i> Even if this initial growth was apparent to those with seeing hearts and holy souls, they saw it yet did not recognize its strength and substance, until they turned around and there it was—revealing itself. Those tendrils of new life that were closest to material urges were the first to show perceptible traces. The desire for land, for physical work, for social organization were not strange to the most exalted spirits of this long-suffering people that had generally forgotten the ways of physical existence and that was indebted for its material support to others.",
+            "Now we need dauntless people to step forward. They must strengthen the weak of spirit, raise up the despairing, support the falling, and declare loudly, “Zion: do not give up!” The spirit of the living, hidden God, concealed throughout the exile is being revealed. It can fully appear only in a people living a holistic life on its own land. Just as with individuals, the divine presence rests only on one who is strong, self-sufficient, and dignified, as well as possessing spiritual qualities of wisdom and humility, so, too, the divine presence rests only on the people collectively when they are strong, materially self-sufficient, and upright (these qualities, however, find their true value when they serve as a basis for the flourishing of a godly spirit, filled with the light of righteous humility).",
+            "Dumbfounded of spirit, knees quaking from the oppression of enemies and humiliating wanderings, devoid of hope or consolation in the lands of strangers, scattered exiles started to arrive in the land. Bleary-eyed from all the darkness of exile after exile, it was hard for them to absorb the great light that they found sown in the land. Their stature is still not upright and their spirits not yet revived, and the spirit of God is not yet revealed in full force. But scattered shafts of spiritual life suggest that the revealed end is coming closer. All in whom the divine spirit resonates feel themselves to be among the pioneering builders who are constructing the nation’s home in its beloved, eternal land.",
+            "The reestablishment of the people in its holy land is still young, and what has been built until now is minuscule compared to the grandeur of our hope, which is mantled in godly power—“I, who planted the skies and made firm the earth, have said to Zion, you are My people!”<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\">Isa. 51:16.</i> So, too, the spiritual revival within us that is starting to raise up our precious country is small and weak. The glory that will appear when shmita and <i>yovel</i> are observed on the holy land still seem far away. Nonetheless, our spirits are lifted by what we <i>can</i> fulfill of the mitzvot that are connected to the land, even though what we have is still only partial. Now is the time to revive those aspects of the Torah that speak precisely to the revival of the land: learning about the special mitzvot of the land is becoming more and more significant for all those of God’s people who are focusing on what is happening in the land to which God’s spirit has returned—where a special holiness must be reflected and revealed by those who are living here, above and beyond the demands that the rest of the Torah makes on us wherever we are.",
+            "“Learning leads to action.”<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Kiddushin 40b. “Learning is greater [than action] because learning leads to action.” This is Rabbi Akiva’s opinion, cited in the talmudic debate about whether study is greater than deeds. Through citing this source, Rav Kook expresses the hope that the study of shmita will lead to its fuller observance.</i> Studying the halakhot to gain clarity and breadth of understanding, writing books, and expanding research all increase awareness and love of the mitzvot connected to the land, which were forgotten by most of the people for many centuries. The divine light that suffuses every letter of every detail of the Torah awakens in us a desire to carefully observe these commandments in their entirety. Consciousness of their justice and importance will grow as the study of the Torah concerning them becomes greater and more magnificent.",
+            "Now the shmita year has arrived (according to the reckoning that we have). Owing to the poor situation of our settlements in the land, we will have to make do with the temporary expedient that was endorsed some time ago by the greatest authorities of the generation, who understood deeply the situation of the new settlement in our holy land.<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\">Rav Kook refers here to the <i>heter mekhira</i> device of selling the land for the duration of the shmita.</i> They had a penetrating sense of what it could become in the future and knew not to belittle its smallness because they understood that plowing these first furrows on our land could be a “gateway of hope”<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\">Hosea 2:17. Rav Kook quotes from the passage that likens Israel’s turn to idolatry to a woman’s adultery, which he has previously cited in his introduction. This verse describes the lovers’ reconciliation. In Hebrew, the phrase is<i> petaḥ tikva</i>, which was the name given to one of the first modern agricultural<i> </i>settlements in Israel (founded in 1878) for similar reasons.</i> for our people and portend the growth of a salvation that “came from the Lord.”<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Ps. 118:23.</i> They realized their historical obligation to smooth the path of the new settlements and, as much as possible, not to let the mitzvot that are connected to the land be obstacles. God does not make tyrannical and unreasonable demands of His creatures. The circumstances that allow us to be lenient regarding mitzvot pertaining to the whole community when there is the likelihood of significant financial loss, or in a temporary situation of acute need, are all compounded in this case to an extent unparalleled in the annals of legal questions that have arisen throughout our lengthy exile. Despite the suspension of the mitzvah (of shmita) that is entailed by this temporary edict, there are still some halakhot pertaining to shmita that we are required to observe. And those who are especially God-fearing, whose holy love of the mitzvot connected to the land that we have long yearned to observe is so great, are not deterred by the trouble and loss they may incur through fully observing shmita as it should be—and they shall be blessed!",
+            "In addition, learning itself leads to action. Studying the halakhot will engrave them on our hearts. From one shmita year to the next, more and more people will be caught up with enthusiasm. With godly boldness in their hearts, they will broaden the fulfillment of the mitzvah in all its details. The fierce joy that will be generated by Israel observing the shmita on the holy mountain<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\">Jerusalem. See, e.g., Isa. 56:7.</i> will lead, in the future, to its complete and all-encompassing fulfillment.",
+            "The holiness of shmita will emanate from the spirit of God that hovers over His people and land and spread to all life—to all God’s people and especially to those who live in the holy shelter of this precious land, in the sweet companionship of its loving refuge. The spirit of the Jubilee, which lies latent, will appear from within the storehouse of holiness that is in the shmita, and the sound of the shofar will herald salvation, rousing the sleepy and encouraging the recently redeemed.",
+            "That is why I felt obliged to write this book laying out the halakhot of shmita, with God’s help.",
+            "I hope to God that through it, the Torah will be made great and glorious; that I and all those who yearn to learn of God’s ways, especially my brothers, whom I call upon in pleasantness, the great Torah scholars of the Land of Israel, will merit to expand our teaching about the mitzvot that concern the land, and especially shmita. And alongside our involvement in the practical halakhot, may our hearts be strengthened with wisdom and discernment to know, with a spirit that is filled with counsel and strength, the light of divine knowledge that is being granted to our holy land, which we have been fortunate to inherit; and may this spirit of this knowledge fill and strengthen us with sound understanding and save us from errors for the sake of His name and inheritance.",
+            "May God’s word to the prophets be soon fulfilled:",
+            "“I will take you from among the nations and gather you from all countries, and I will bring you back to your land. I will sprinkle clean water upon you and you shall be clean: I will cleanse you from all your uncleanness and all your fetishes. And I will give you a new heart and put a new spirit into you: I will remove the heart of stone from your body and give you a heart of flesh; and I will put My spirit into you. Thus I will cause you to follow My laws and faithfully to observe My rules. Then you shall dwell in the land that I gave to your father, and you shall be My people and I will be your God. And when I have delivered you from all your uncleanness, I will summon the grain and make it abundant, and I will not bring famine upon you. I will make the fruit of your trees and the crops of your fields abundant, so that you shall never again be humiliated before the nations because of the famine.”<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 36:24–30.</i>",
+            "“Thus said the Lord, God: when I have cleansed you of all your iniquities, I will people your settlements, and the ruined places shall be rebuilt; and the desolate land, after laying waste in the sight of every passerby, shall again be tilled. And men shall say, ‘That land, once desolate, has now become like the garden of Eden; and the cities, once ruined, desolate, and ravaged, are now populated and fortified.’ And the nations that are left around you shall know that I the Lord have rebuilt the ravaged places and replanted the desolate land. I the Lord have spoken and will act.”<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\">Ezek. 36:33–36.</i>",
+            "<i>The holy city of Jaffa, may it be built and established, 1909.</i>"
+        ],
+        "Clarification": [],
+        "Preface": [],
+        "Laws of Shemitah": [],
+        "Kuntres Acharon": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Rav Kook's Introduction to Shabbat Ha'aretz, trans. by Julian Sinclair Hazon, NY 2014",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003779208/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שבת הארץ",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "שבת הארץ",
+        "enTitle": "Shabbat HaAretz",
+        "key": "Shabbat HaAretz",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וזאת למודעי",
+                "enTitle": "Clarification"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פתח דבר",
+                "enTitle": "Preface"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלכות שמיטה",
+                "enTitle": "Laws of Shemitah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קונטרס אחרון",
+                "enTitle": "Kuntres Acharon"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Shabbat HaAretz/Hebrew/Rav Kook’s Introduction to Shabbat Ha’aretz, Hazon, NY 2014.json

@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Shabbat HaAretz",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH003779208/NLI",
+    "versionTitle": "Rav Kook’s Introduction to Shabbat Ha’aretz, Hazon, NY 2014",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "שבת הארץ",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "<small>רָאשֵׁי־פְּרָקִים עַל עֵרֶךְ הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל בְּחַיֵּי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִתְחִיַּת הָאֻמָּה, הָאָרֶץ וְהַתּוֹרָה, בְּאוֹר ד', חֵי הָעוֹלָמִים</small>",
+            "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (שמואל ב', ז' כ\"ג)",
+            "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וַדַּאי בָּאָרֶץ הֵם גּוֹי אֶחָד, עִמָּהּ אִקְּרוּן אֶחָד וְלֹא אִינוּן בִּלְחוֹדַייהוּ. (זהר ויקרא צ\"ג ב')",
+            "הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל בַּזְּמַנִּים, מִתְיַחֲסִים זֶה לָזֶה, כְּמוֹ הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה בָּעוֹלָם וּכְמוֹ יִשְׂרָאֵל וְהָאָדָם בַּנְּפָשׁוֹת, – יַחַס הַפְּרָט וְהַכְּלָל, שֶׁהֵם, בְּמוּבָנָם הָעַצְמִי הַיּוֹתֵר חַי וְיוֹתֵר רוּחָנִי, צְרִיכִים זֶה לָזֶה: פְּרָט הַצָּרִיךְ לַכְּלָל וּכְלָל הַצָּרִיךְ לַפְּרָט.",
+            "\"מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלהִֹים קְרֹבִים אֵלָיו!\" – סְגֻלָּתָהּ שֶל כְּנֶסֶת־יִשְָׂראֵל הִיא, שֶׁהִיא מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַהֲוָיָה כֻּלָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה שֶׁל קֹדֶשׁ: בְּכָל עֹז־חַיֶּיהָ הִיא מַכֶּרֶת, שֶׁהַחַיִּים שָׁוִים הֵם אֶת עֶרְכָּם רַק בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁהֵם אֱלהִֹיִּים, וְחַיִּים שֶאֵינָם אֱלֹהִיִּים אֵינָם שָׁוִים לָהּ מְאוּמָה. הִיא יוֹדַעַת עוֹד, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין חַיִּים אֶלָּא אֱלֹהִיִּים, וְחַיִּים שֶׁאֵינָם אֱלֹהִיִּים אֵינָם חַיִּים כְּלָל, וְהַיְּדִיעָה הַזֹּאת, הַמֻּנַּחַת בְּעֹמֵק תְּכוּנַת נִשְׁמָתָהּ, מַטְבַּעַת עָלֶיהָ אֶת חוֹתַם־עֶרְכָּהּ הַמְּיֻחָד לָהּ, הַמֻטְבָּע עַל כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיחִידֶיהָ. כִּי אוֹרוֹ־וְיִשְׁעוֹ שֶׁל הַיָּחִיד תְּלוּיִים הֵם בְּמִדַּת יְדִיעָתוֹ אֶת הִתְעַמְּקוּתוֹ וְהִתְבַּלְּטוּתוֹ שֶׁל הַחוֹתָם הַכְּלָלי הַזֶּה, שֶׁל הַכָּרַת עֵרֶךְ הַחַיִּים רַק בֶּאֱלֹהִיּוּתָם, בְּתוֹךְ עֹמֶק נִשְׁמָתוֹ. \"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּד' אֱלהֵֹיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם\" –",
+            "הַחַיִּים, ע\"פ עֵרֶך הָאֱלהִֹיּוּת שֶּבָּהֶם, אֵינָם מִתְגַלִּים אֶל הַיַּחִיד אֶלָּא בְּאוֹתָהּ מִדָּה, שֶׁהוּא מִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נִשְׁאָף בְּכָל הֲוָיָתוֹ בְּתוֹכִיּוּתָהּ שֶׁל כְּלָלוּת הָאֻמָּה, לִהְיוֹת מֻזְהָר מִזֹהַר נִשְׁמָתָהּ־הָעֶלְיוֹנָה, הַחַיָּה וְקַיֶּמֶת בְּהַכָּרַת הַיְקַר הָאֱלֹהִי שֶל הַחַיִּים מִתּוֹך פְּנִימִיּוּתָהּ הַכְּלָלִית. ",
+            "טֶבַע הַנְּשָׁמָה הַכְּלָלִית שֶׁל כְּנֶסֶת־ישְׂרָאֵל הוּא אֱלֹהִיּוּתָהּ. לֹא בְּחִירָתָהּ גָּרְמָה לָהּ אֶת יִתְרוֹנָהּ הָאֱלהִֹי, לאֹ מִצַּד מַעֲשֶיהָ הַפְּרָטִיִּים, לאֹ בְצִדְקָתָהּ וְיֹשֶר־לְבָבָהּ בָּאָה אֶל מַעֲלָתָהּ: תְּכוּנַת־גִּזְעָהּ, הַגּוּפָנִי וְהָרוּחָנִי, עָשְׂתָה לָהּ אֶת חֵילָהּ וְאֶת עֻזָּהּ בֶּאֱלֹהִים, אֲשֶׁר לֹא בִּבְחִירָה לָקְחָה אוֹתוֹ וְלֹא תּוּכַל כָּל קַלְקָלָה שֶׁל בְּחִירָה לְאַבְּדוֹ. יֵש לָהּ, אָמְנָם, לְהַבְּחִירָה מָבוֹא גָּדוֹל בְּכָל סְגֻלָּה טִבְעִית, בִּהְיוֹתָהּ טוֹבָה תּוּכַל לְפַנְּקָהּ, לְעַדְּנָהּ, לְהוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל בְּאֹפֶן שָׁלֵם וְחָשׁוּב, וְכֵן בִּהְיוֹתָהּ רָעָה וּשְׁפָלָה תּוּכַל לְהַחְשִׁיךְ אֶת הַמָּאוֹר שֶׁבַּסְגֻלָּה הַטִּבְעִית וְלַעֲכרֹ אֶת זָהֳרוֹ, לְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב לְבַל יָחוּשׁ אֶת הָעשֶֹר הָרוּחָנִי הַצָּפוּן בְּתוֹךְ חַיֵּי־הַנְּשָׁמָה. אֲבָל לאֹ יוּכְלוּ טִמְטוּם־הַלֵּב וְהַחְשָׁכַת הַמָּאוֹר לְהִמָּשֵׁךְ לְעוֹלָם. הַסְּגֻלָּה הַטִּבְעִית בְּטוּחָה הִיא בְּקִיּוּמָהּ וּבְהִתְעוֹרְרוּתָהּ לִתְחִיָּה.",
+            "סְגֻלַּת הָאֻמָּה, – הַטּוּב הָאֱלהִֹי הַטָּבוּעַ בְּקִרְבָּהּ, סֵדֶר־הָעוֹלָם, הַחַיִּים הַיְשָׁרִים וְהַטוֹבִים הַמַּתְאִימִים אֶל הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר, הַשֶּׁקֶט וְהַשָּׁלְוָה, הַחֵן וְהָאמֵֹץ הַמְּמֻלָּאִים בְּהִסְתַּכְּלוּת אֱלהִֹית מַקֶּפֶת, כְּפִי מַה שֶּׁהִיא נִמְצֵאת בְּנִשְׁמַת־הָאֻמָּה, – אֵין חַיֵּי הַחוֹל יְכוֹלִים לְהוֹצִיאָהּ מִן הַכֹּח אֶל הַפֹּעַל. חַיִּים אֵלֶּה בִּמְהוּמָתָם הַמַּעֲשִׂית הַתְּכוּפָה מַסְתִּירִים הֵם אֶת הַהוֹד הָרוּחָנִי שֶל הַנְּשָׁמָה הָאֱלהִֹית, וּמְעַכְּבִים אֶת הַזְרָחַת אוֹרָהּ הַבָּהִיר וְהַיָּשָׁר לְתוֹךְ הַמְצִיאוּת הַחִלּוֹנִית הַשּׁוֹלֶטֶת. דְּחִיפַת הַגִּדּוּל וְהַהִשְׁתַּלְּמוּת שֶׁל הַחַיִּים צְרִיכָה שֶׁתֵּצֵא אֶל הַפֹּעַל עַל־יְדֵי נְתִינַת־רֶוַח, שֶׁל הַפְסָקָה וְהִתְנַעֲרוּת, מִמְּהוּמַת־הַחַיִּים הָרְגִילָה. ",
+            "הַיָּחִיד מִתְנַעֵר מֵחַיֵּי־הַחוֹל לִפְרָקִים קְרוֹבִים, – בְּכָל שַׁבָּת. \"בָּא שַׁבָּת בָּאָה מְנוּחָה\", מַתְחֶלֶת הַנֶּפֶש לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכְּבָלֶיהָ הַקָּשִׁים, \"בְּיוֹם הָנִיחַ ד' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ\", וּמְבַקֶּשֶׁת הִיא לָהּ אָז נְתִיבוֹת עֶלְיוֹנוֹת, חֲפָצִים רוּחָנִיִּים, כְּפִי טֶבַע־מְקוֹרָהּ, \"טוֹב לְהֹדוֹת לַד' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן. לְהַגִּיד בַּבּקֶֹר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. עלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר.\" \"בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעלָֹם!\" יוֹם קָדוֹשׁ, אֲשֶׁר בּוֹ תִּתְגַּלֶּה נְטִיַּת הָאֻמָּה – הַנְּטִיָּה שֶׁל הַחַיִּים הַאֱלהִֹיּים כְּמוֹ שֶׁהֵם – בִּיחִידֶיהָ, אוֹת הִיא לָאֻמָּה שֶׁיֵשׁ בִּסְגֻלַּת נִשְׁמַתהּ צרֶֹךְ וִיכלֶֹת לְהִתְעַנֵּג עַל ד', – וְנעַֹם אֱלהִֹי, הַמִּתְכַּנֵּס לִנְקֻדָּה רוּחָנִית שֶׁל נְשָׁמָה־יְתֵרָה, שָׁרוּי בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל יָחִיד מִבָּנֶיהָ.",
+            "אֶת אוֹתָהּ הַפְּעוּלָה, שֶהַשַּׁבָּת פּוֹעֶלֶת עַל כָּל יָחִיד, פּוֹעֶלֶת הִיא הַשְּׁמִטָּה עַל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ. צֹרֶךְ מְיֻחַד הוּא לְאֻמָּה זוֹ, שֶׁהַיְצִירָה הָאֱלֹהִית נְטוּעָה בְּקִרְבָּה בְּאֹפֶן בּוֹלֵט וְנִצְחִי, כִּי מִזְּמַן לִזְמַן יִתְגַּלֶּה בְּתוֹכָהּ הַמָּאוֹר הָאֱלֹהִי שֶׁלָּהּ בְּכָל מְלֹא זָהֳרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יַשְׁבִּיתוּהוּ חַיֵּי־הַחֶבְרָה־שֶׁל־חוֹל עִם הֶעָמָל וְהַדְ��אָגָה, הַזַּעַף וְהַתַּחֲרוּת אֲשֶׁר להֵם, לְמַעַן תּוּכַל לְהִתְַגלֹּות בְּקְִרבָּהּ פְִּנימָה טָהֳַרת נִשְׁמַתהּ בִּכְלָלוּתָהּ כְּמוֹ־שֶׁהִיא. וְאִם אוֹתָהּ הָאַבִּירִיּוּת, הַמֻּכְרַחַת לְהִתְלַוּוֹת עִם כָּל סֵדֶר שֶׁל חַיֵּי־צִבּוּר קְבוּעִים, גוֹרֶמֶת לְהַקְּטִין אֶת עֲדִינוּת־הַחַיִּים הַמּוּסָרִית, וְהַנִגּוּד, הַמַּתְמִיד שֶׁבֵּין הַשְּׁמִיעָה הָאִידֵיאָלִית לַהַכְרָזָה שֶׁל חֶסֶד וֶאֱמֶת, חֶמְלָה וְרַחֲמִים, לְבֵין הַנְּגִישָׂה וְהַכְּפִיָּה וְלַחַץ הַקְּפָּדָה שֶׁל קִנְיָן וּרְכוּשׁ, הַמֻּכְרָחִים לְהֵרָאוֹת בָּעוֹלָם הַמַּעֲשִׂי, גּוֹרֵם הַרְחָקָה לָאוֹר הָאֱלהִֹי מִתְּכוּנַת הַכָּרָתָהּ הַצִּבּוּרִית שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁהַרְחָקָה זוֹ מְפַעְפַּעַת כְּאֶרֶס גַּם בְּמוּסָרָם שֶׁל הַיְּחִידִים, – הִנֵּה הַפְסָקָת הַסֵדֶר הַחֶבְרָתִי בִּצְדָדִים יְדוּעִים, מִתְּקוּפָה לִתְקוּפָה, מְבִיאָה לְאֻמָּה זוֹ, כְּשֶׁהִיא מְסֻדֶּרֶת, עַל מְכוֹנָהּ, לִידֵי עֲלִיָתָּהּ הָעַצְמִית לִמְרוֹמֵי הַתְּכוּנוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁבַּחַיִּים הַמּוּסָרִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים, מִצַּד הַתֹּכֶן הָאֱלֹהִי שֶׁבָּהֵם, הָעוֹמֵד לְמַעֲלָה לְמַעֲלָה מִכָּל תַּכְסִיס וְסֵדֶר חֶבְרָתִי וְהוּא מְעַבֵּד וּמַעֲלֶה אֶת הַסְּדָרִים הַחֶבְרָתִיִּים וְנוֹתֵן לָהֵם אֶת שְׁלֵמוּתָם. –",
+            "\"וּכְשֵם שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת בְּרֵאשִׁית שַׁבָּת לד' כָּךְ נֶאֱמַר בַּשְׁבִיעִית: שַׁבָּת לַד'.\" סְגֻלַּת הָאֶָרץ וסְגֻלַּת הָאֻמָּה מַתְאִימוֹת יַחַד. כְּשֶׁם שֶׁהָאֻמָּה הִיא מְיֻחֶדֶת לְהָרוֹמְמוּת הָאֱלֹהִית בְּמַעֲמָקֵי חַיֶּיהָ, כָּך הָאֶָרץ, אֶֶרץ ד', הִיא מַכְשִׁיָרה אֶת הָעַם הַיּוֹשֵב עָלֶיהָ בְּנַחֲלַת עוֹלָמִים, הַבָּאָה בִּבְרִית וּבִשְׁבוּעָה בְּבִטְחוֹן נֶצַח יִשְׂרָאֵל, הַמְּיֻסָּד עַל הַטֶּבַע הָאֱלהִֹי הַקָּבוּעַ בְּמַטְבֵּעַ אֶרֶץ־חֶמְדָּה נִפְלָאָה זוֹ, הַמְּזֻוֶּגֶת לְעַם זֶה אֲשֶׁר בָּחָר לוֹ יָהּ לִסְגֻלַּתוֹ. נִשְׁמַת הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ יַחְדָּו פּוֹעֲלוֹת אֶת יְסוֹד הֲוָיָתָן, תּוֹבְעוֹת אֶת תַּפְקִידָן, לְהוֹצִיא אֶל הַפֹּעַל אֶת עֲרִיגַת קְדֻשָּׁתָן, בִּשְׁנַת־שַׁבָּתוֹן. הָעַם פּוֹעֵל בְּכֹחוֹ הַנַּפְשִׁי עַל הָאָרֶץ, זְרוֹעַ ד' מִתְגַלָּה עַל־יְדֵי הַשְׁפַּעֲתוֹ הָרוּחָנִית, וְהָאָרֶץ פּוֹעֶלֶת עַל הָעַם, לְהַכְשִׁיר אֶת תְּכוּנָתוֹ לְפִי חֵפֶץ חַיִּים אֱלֹהִיים שְׁלֵמִים בתְַּבנְיִתָם.",
+            "– שְׁנַת שַׁבָּתוֹן מֻכְרַחַת הִיא לָאֻמָּה וְלָאָרֶץ!",
+            "שְׁנַת שֶׁקֶט וְשָׁלְוָה, בְּאֵין נוֹגֵשׂ וְרוֹדֶה, \"לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַד',\" שְׁנַת שִׁוְיוֹן וּמַרְגעַֹ, הִתְפַּשְּטוּת הַנְּשָׁמָה בְּהַרְחָבָתָהּ אֶל הַישֶֹּׁר הָאֱלהִֹי הַמְּכַלְכֵּל חַיִיּם בְּחֶסֶד, אֵין רְכוּשׁ פְּרָטִי מְסֻיָּם וְלֹא זְכוּת קַפְּדָנִית, וְשָׁלוֹם אֱלֹהִי שׂוֹרֵר עַל כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ. \"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל ��ְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.\" אֵין חִלּוּל־קֹדֶשׁ שֶׁל קַפְּדָנוּת רְכוּשׁ פְּרָטִי בְּכָל תּוֹצְאוֹת־יְבוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה זוֹ, וְחֶמְדַת־הָעֹשֶׁר, הַמִּתְגָּרָה עַל־יְדֵי הַמִּסְחָר, מִשְׁתַּכַּחַת \"לְאָכְלָה – וְלאֹ לִסְחוֹרָה\". עַיִן־טוֹבָה וְהוֹקָרָה נֶאֱמָנָה בָּאָה לְכָל בִּרְכַּת ד' אֲשֶׁר בִּפְרִי־הָאָרֶץ, \"לְאָכְלָה – וְלאֹ לְהֶפְסֵד\". וְהָאָדָם חוֹזֵר אֶל טִבְעוֹ הָרַעֲנָן, עַד אֲשֶׁר לאֹ יִצְטָרֵךְ לִרְפוּאוֹת לְמַחֲלוֹת, שֶׁהֵן בָּאוֹת בְּרֻבָּן עַל־יְדֵי הֲרִיסַת הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַחַיִּים, בְּהִתְרַחֲקָם מִטָּהֳרַת הַטֶּבַע הָרוּחָנִי וְהַחָמְרִי \"לְאָכְלָה – וְלאֹ לִמְלוּגְמָא, וְלאֹ לִרְפוּאָה, וְלאֹ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָה אַפִּיקְטֶוְזִין\". רוּחַ קְדֻשָּׁה וַאֲצִילוּת שָׁפוּךְ עַל פְּנֵי כָּל, \"שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, – שַׁבָּת לַד'!\".",
+            "בְּשָׁנָה זוֹ מִתְגַּלֶּה צִבְיוֹנָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בִּכְלִיל הוֹדָהּ, בִּמְקוֹר רוּחָהּ הָאֱלֹהִי. וְהֶאָָרה זוֹ, הַבָּאָה אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים, מוֹשֶׁכֶת אַחֲֶריהָ עֲלִיּוֹת אִידֵיאָלִיּוֹת אֱלֹהִיּוֹת, שֶׁבְּהֶכְשֵׁרָן הָאִטִּי שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הֵן הוֹלְכוֹת וְכוֹבְשׁוֹת לָהֵן מָקוֹם בַּחַיִּים, עַד שֶׁהַשְׁקָפוֹת־הַחַיִּים הַנוּבְֹעותֹ מִמֶּנהָ נעֲַשוׂתֹ יותֵֹר וְיותֵֹר קְבועּותֹ ומְּסֻימָּותֹ ופּועֲֹלותֹ, עַד בֹּא תְּקוּפָה יוֹתֵר אֲרֻכָּה, יוֹתֵר חֲשׁוּבָה, שֶׁהִיא מַסְפֶּקֶת כְּבָר לְהַעֲלוֹת לאֹ אֶת אִישֵׁי־הָאֻמָּה הַיְּחִידִים וְלאֹ רַק אֶת כְּלָלוּתָהּ בַּדּוֹר הָהֹוֶה הַיְחִידִי כִּי־אִם אֶת הַדּוֹרוֹת שֶׁלָהּ. – הַיּוֹבֵל, זוֹהִי תְּקוּפָה הֲרַת־עוֹלָם, הָעֲרוּכָה מִיְּסוֹד הַחֹפֶשׁ הָאֱלהִֹי הָעֶלְיוֹן.",
+            "סֵדֶר־הַחַיִּים שֶׁל שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה הוּא ע\"פ הַחֵפֶץ הַפְּנִימִי הַטִּבְעִי שֶׁל תְּשׁוקַּת הַטּובֹ והְַצדֶֶּק, הַשִּׁויְוןֹ והְַמְּנוחָּה, שׁהַהַכרָָּה הָאֱלהִֹית וּתְשׁוּקָתָהּ מַטְבִּיעָה בְּקֶרֶב הַאֻמָּה, אֲשֶׁר אֵין זֶה לָהּ תְּכוּנָה חִקּוּיִית, דָּבָר מְלֻמָּד מִן הַחוּץ, כִּי־אִם נַחֲלָתָהּ הַטִּבְעִית מִמְּקוֹרָהּ עַצְמָהּ. אֲבָל מְקֹור יִשְָׂראֵל כְּשֶׁמִתְגַלֶּה בְּטָהֳרֹו אֵינֶנּוּ עֹומֵד עַל עָמְדֹּו, מִתְגַבֵּר הוּא תָּמִיד וּמִתְרַחֵב וְהוֹלֵךְ. מַקְנֶה הוּא לעַצְמוֹ אֶת אֹמֶץ הַפְּעוּלָה וְכֹחַ הַהַשְׁפָּעָה וְסוֹפֵג לְתוֹכוֹ אֶת הָעִלּוּי שֶׁל הַבְּחִיָרה הַטּובֹהָ, הַתְּשׁובּהָ הַטְּהורָֹה, הַמִּתְגבַּרֶֶּת בתְִּגבְרֶֹּת הָאֱלהִֹיוּתּ שֶׁל הַחַיִּים כְּפִי מְקוֹר יִשְׂרָאֵל . נִמְשָׁךְ הוּא וְהוֹלֵךְ בִּקְדֻשָּׁתוֹ בְּכָל מֶשֶׁךְ הַזְּמַן שֶׁל הַפְּרָקִים, \"מוֹנִין שְׁמִיטִין לְקַדֵּשׁ יוֹבְלִין,\" לְהַכְשִׁיר אֶלָיו אֶת הַחַיִּים. \"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.\" וּמִצִּנּוֹר־הַחַיִּים שֶׁל הַיּוֹבֵל, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּמַעֲלוֹת שְׁלַבָּיו וּמִתְפַשֵּׁט עַד בֹּאוֹ אֶל חַיֵּי הַאֻמָּה בְּצִבְיוֹנָם הַפְָּרטִי, יוֹנֶקֶת הִיא הַשְׁמִטָּה וּמִתְמַלֵּאת אֶת זִיוָ��ּ הַשָׁלֵם וְהָרַעֲנָן, – הַמִּתְגַּלֶּה בָּה מִתְּשׁוּקָתָה אֶל הַסֵּדֶר הָאֱלהִֹי שֶׁיָּחוּל בִּמְלאֹ כָּל הַיְקוּם וְלאֹ רַק בְּקִרְבָּהּ פְּנִימָה, לְבַדָּהּ.",
+            "וְהוֹלֵךְ וּמִתְעַלֶּה הוּא הָרוּחַ, עַד שֶׁנִצְבָּר כֹּח גָּדוֹל וְעָצוּם, שֶׁיֵשׁ בּוֹ דֵּי אוֹנִים לֹא רַק לְגַלּוֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּמְזֻמָּן בְּאוֹצָר חַיֵּי הַאֻמָּה, לִשְׁמוֹר אֶת צִבְיוֹן־הַחַיִּים, כְּמִדָּתָהּ שֶׁל הַשְּׁמִטָּה, כִּי־אִם גַּם לְיַשֵּׁר אֶת הַמַּעֲקָשִׁים וְהַקִּלְקוּלִים שֶׁל הֶעָבָר וּלְהַעֲמִיד אֶת מַצַּב חַיֵּי הַאֻמָּה ע\"פ הֲוָיָתָהּ הַמְקוֹרִית, לְהָשִׁיבָם לִימֵי־הָעֲלוּמִים בְּרַעֲנָנוּת מַטָּעָהּ, וּלְגַלּוֹת לֹא רַק מַה שֶּׁגָנוּז בְּטִבְעָהּ שֶׁל נִשְׁמַת הַאֻמָּה בָּפֹעַל כִּי־אִם מַה שֶּׁמֻּכְשָׁר לְהִגָּלוֹת וּלְהָאִיר בְּקִרְבָּהּ, עַל־יְדֵי עֶזְרַת הִתְגַּלּוּת הַהַטָּבָה הַבְּחִיִרית שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהָעִיר אֶת הַהִתְרוֹמְמוּת הַיּוֹבְלִית.",
+            "הַאֻמָּה נוֹתֶנֶת אוֹת, שֶׁהִכְשִׁירָה אֶת עַצְמָהּ, בִּימֵי הִתְגַּלּוּת סְגֻלַּתָהּ הַטִּבְעִית, אֶל הָעֶלְיוֹנִיּוּת הָרוֹמֵמָה הַזֹּאת, שֶׁכִּשְׁרוֹנָהּ יוּכַל לְהָגִיעַ לָהּ בַּהַכָָּרה הַנִּשְׂגָּבָה שֶׁל אֱלֹהִיּוּת הַחַיִּים, וְהַהַכָָּרה מִתְעוֶֹרֶרת, שֶׁיֵּשׁ רוּחַ חֲדָשָׁה הַמְּבַשֶּׁרֶת צָבָא רַב, \"וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם.\" רוּחַ אֵל עֶלְיוֹן שֶׁל הַסְּלִיחָה הַכְּלָלִית, הַפֹּגֶשֶׁת אֶת כָּל יָחִיד בְּכָל יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִתְעַלָּה כָּאן בִּקְדֻשַּׁת הַיּוֹבֵל לְצִבְיוֹן כְּלָלִי, בְּהִתְלַבֵּשׁ הַאֻמָּה בְּרוּחַ סְלִיחָה וּתְשׁוּבָה לְיַשֵּׁר אֶת כָּל עִוּוּתֵי הֶעָבָר. \"וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ,\" \"מר\"ה עַד יוֹם־הַכִּפּוּרִים לאֹ הָיוּ עֲבָדִים נִפְטָרִים לְבָתֵיהֵם וְלאֹ מִשְׁתַּעְבְּדִים לַאֲדוֹנֵיהֵם. אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְעַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים תָּקְעוּ ב\"ד בַּשׁוֹפָר, נִפְטְרוּ עֲבָדִים לְבָתֵיהֶן וְשָׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן\" (ראשׁ הַשׁנה ח:). אֵין הַדְּרוֹר הַזֶּה פּוֹרֵץ כְּהַר־פְּרָצִים, כִּי נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ הוּא מִן הַקֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, אֵינֶנּוּ יוֹצֵא בְּתוֹר יוֹצֵא־דֹּפֶן מִתּוֹךְ הַמַּעֲגָל הַחֶבְרָתִי הַמְּסֻדָּר, כִּי מִתּוֹכוֹ וּמֵעַצְמוּתוֹ הוּא נוֹבֵעַ, מִתּוֹךְ סֵדֶר־הַחַיִּים שֶׁל הַתְּקוּפוֹת הַקְּצָרוֹת הַקְּדוּמוֹת, עַד הַגִּיעוֹ לִידֵי מִדָּתוֹ זוֹ, שֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְרוֹמֵם בִּפְעֻלַּת כִּשְׁרוֹנָהּ שֶׁל הַאֻמָּה בְּהִתְגַּלּוּתָהּ הַבְּחִירִית, – בְּתִקּוּן הָעִוּוּתִים שֶׁל הֶעָבָר. ",
+            "אִם יָרְדוּ יְחִידִים מֵהָאֻמָּה מִמַּדְרְגַת־הַחַיִּים, הַמְּלֵאִים אוֹר־קֹדֶשׁ וָחֹפֶשׁ, וְיֵעָשׂוּ לַעֲבָדִים בְּשָׁכְחָם אֶת עֶרְכָּם הָאֲצִילִי, וְ\"אֹזֶן שֶׁשָׁמְעָה עַל הַר סִינַי: ‘כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים' – וְהָלָךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ,\" הִנֵּה בָּאָה הֲשָׁבַת הַכָּבוֹד הָאִישִׁי וְחֵרוּתוֹ, מִתּוֹךְ זֶרֶם־חַיִּים שֶׁל קְדֻשַּׁת עֶלְיוֹן הַשּׁוֹפֵעַ מֵהַמָּקוֹר הַיוֹתֵר עֶלְיוֹן, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַאֻמָּה יוֹנֶקֶת אֶת אוֹר נִשׁמָתָהּ, – וּדְרוֹר נִקְרָא בָאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. וּלְעֻמַּת אִי־שׁוְיוֹן־הַמִּשְׁקָל שֶׁל מַצַּב הָרְכוּשׁ הַקַּרְקַעִי, שֶׁהוּא בָּא מֵרִפְיוֹן יָדַיִם וְרוּחַ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, הַמַּכְשִׁילוֹת אֶת כּחֹוֹ, עַד שֶׁהוּא יוֹרֵד מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, – בָּאָה הֲשָׁבָה, הַמַּתְאֶמֶת כְּפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל הַאֻמָּה בְּרֵאשִׁית מַטָּעָהּ, בָּרְכוּשׁ הַיְּסוֹדִי הַזֶּה לְאוֹתָם אֲשֶׁר הִכְבִּידָה עֲלֵיהֶם תִּגְרַת הַחַיִּים וַתְּעַוֵּת אֶת מִשְׁקָלָם, \"בִּשְׁנַת־הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ.\"",
+            "וְדַוְקָא בִּתְעוּפָה מְלֵאָה חַיִּים כְּמוֹ אֵלֶּה מִתְרוֹמֶמֶת הַאֻמָּה לִרְכֹּס אֶת חַיֶּיהָ עִם חַיֵּי הָאָדָם בִּכְלָלוֹ, ע\"י אֶמְצָעוּתָם שֶׁל אִישִׁים יְחִידִים – הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים – הָעוֹמְדִים בִּכְלָלוּתָם בְּתוֹךְ הָאֱנוֹשִׁיּוּת הַכְּלָלִית וּמְַרִגּישִׁים בְּקְִרבָּם גַּם־כֵּן יָחָשׂ מְֻיחַד אֶל נְטִיֹּותֶיהָ הָרַעֲנָנוֹת וּשְׁאִיפוֹתֶיהָ הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁל הָאֻמָּה, וְדַוְקָא אָז מִתְכַּנֶּסֶת בָּהּ הַתַקִּיפוּת הַפְּנִימִית לִדְחוֹק אֶת הַחֵלֶק הַסִּיגִי שֶׁבְּעַצְמָהּ, כְּדֵי שֶׁיָאִיר יֶפָה הַמָּאוֹר הַכְּלָלִי הַמַּבְהִיק. \"אֵין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג וְלֹא גֵּר תּוֹשָׁב נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג\" (ערכין).",
+            "כָּל אֵלֶּה יַחַד הֵם סִימָנֵי־חַיִּים עֶלְיוֹנִים, שֶׁצְּרִיכָה לְגַלּוֹתָם אֻמָּה זוֹ, שֶׁמּוּסָר־לְאֻמִּי אֱלהִֹי כָּזֶה חַי בְּקִרְבָּהּ, וְנָכוֹן הוּא לְפָנֶיהָ, בִּהְיוֹתָהּ מְבֻנָּה בְּכָל תַּכְסִיסֶיהָ בְּרוּם עִלּוּיָהּ הַמְּדִינִי \"כְּשֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ,\" – לְמַעַן יַעֲלֶה בְּיָדָהּ תַּכְסִיס הִתְגַּלּוּת הַהַכָּרָה שֶׁל הַיֹּשֶׁר הָאֱלֹהִי, הָעֹומֵד לְמַעֲלָה מִסְּגֻלָּתָה הַמּוּכָנָה עִמָּהּ מִכְּבָר, הַשֹּׁומֶֶרת עַל תַּפְקִידֶיהָ שֶׁלּאֹ יֵרְדוּ וְלאֹ יִמָּחוּ כָּלִיל.",
+            "כְּשֶׁהַבְּחִיָרה הַמְקֻלְקֶלֶת מַשְׁקַעַת אֶת אֹור עִלּּוי הַחִַיּים שֶׁל \"רְחוֹבוֹת־הַנָּהָר,\" הַהוֹלֵךְ וּמִשְׁתַפֵּךְ גַּם מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל, הִיא פּוֹגֶמֶת אֶת יְסוֹד הַסְּגֻלָּה הַטִּבְעִית. אִי־אֶפְשָׁר לָהּ אָמְנָם לְהַכְּחִידָהּ, אֲבָל בְּיָדָהּ לְהַשְׁקִיעָהּ בְּמַעֲמָקִים, עָמוֹק־עָמוֹק, עַד אֲשֶׁר תֵּעָלֵם זְמַן רַב, עִדָּן וְעִדָּנִים, וְהָעַם יְקַו לְאוֹר וָאַיִן, עַד בֹּא עֵת־קֵץ. ",
+            "הַתּוֹרָה, בְּדֵעוֹתֶיהָ חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ, לְחַיֵּי הַיָּחִיד וְהַצִּבּוּר, הִיא הָאַסְפַּקְלְַרָיא הַמְאִיָרה, שֶׁבְּתֹוכָהּ מִשְׁתַקֶּפֶת כָּל מַעֲלַת רוּחַ הַאֻמָּה, בֵּין הָרוּחַ הַסְּגֻלִּי הַטִּבְעִי שֶׁל הַשְּׁמִטָּה וּבֵין רוּחַ עֶלְיוֹן רוּחַ אֱלהִֹים־חַיִּים שֶׁל הַיּוֹבֵל, הַמִּתְגַּלֶּה בְּהִתְגַּלּוּתָהּ הַבְּחִירִית. כָּל־זְמַן שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת, בְּרו��חָהּ וּבְפָעֳלֶיהָ, בְּתוֹךְ הַאֻמָּה וְהָאָרֶץ וְסִדְרֵי־הַחֶבְרָה, הֲרֵי הִיא נוֹתֶנֶת עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לָעָם. הַדְּבֵקוּת־בֶּאֱלהִֹים הָרַעֲנָנָה מְשַׁעֲשַׁעַת הִיא אָז אֶת נִשְׁמַת־הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וּמַרְנֶנֶת אֶת הַלֵּב שֶׁל כָּל פְּרָט. הִיא הוֹלֶכֶת וְזוֹרֶמֶת עַל אוֹר הָאֱמוּנָה הָאֱלֹהִית ע\"פ הַכָָּרתָהּ שֶׁל הַאֻמָּה מִצַּד נִשְׁמַת סְגֻלָּתָהּ הַטִּבְעִית, אֲשֶׁר בֵּירוּרֶיהָ הַתּוֹלַדְתִּיִּים שֶׁהִיא מְעֻטֶּרֶת בָּהֶם, בְּנִזְרֵי יְשׁוּעָה מִדּוֹר־דּוֹרִים, הֵם מַכְשִׁירִים אֶת הַכָּרָתָהּ הָאֱלֹהִית הַמְּיֻחֶדֶת לְפִי צִבְיוֹנָהּ הַפְּרָטִי. וְהַהַכָּרָה הַמְּיֻחֶדֶת הַזּוֹ הוֹלֶכֶת וּפוֹעֶלֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְפַּעֶלֶת מֵהַטּוֹב הַכְּלָלִי שֶׁל אוֹר אֱלֹהִים, שֶׁבָּאָדָם וּבָעוֹלָם, הִיא מְטִיבָה אוֹתוֹ, מְסַגֶּלֶת אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בְּהַטְבִּיעָהּ בּוֹ אֶת צִבְיוֹנָהּ הַפְּרָטִי, וּמַכְשִׁירָתוֹ בָּזֶה לְמַלֵּא חַדְרֵי כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ בְּרִגְשֵׁי־טֹהַר וְחֶדְוַת־יֹשֶׁר הַמְּבֻסָּסִים בְּנִצְחִיּוּתָם בְּעֶדְנָם הָאֱלֹהִי, שֶׁהוּא מַצִּילָם מִכָּל יֵאוּשׁ וּמְשַׂגְּבָם יֶשַׁע עֲדֵי עַד.",
+            "עוֹלָה הִיא הַאֻמָּה בְּרוּם מַעֲלוֹתֶיהָ אֵלֶּה – כְּשֶׁהִיא מַכֶֶּרת אֶת רוּחָהּ הַעַצְמָי. הַכָּרָה זוֹ הִיא מְבִיאָה אוֹתָהּ לְהֵעָטֵר בְּגֹדֶל לֵבָב בְּתוֹרַת־אֱלֹהִים אֲשׁר עִמָּדָהּ, הִיא מַרְכִּיבָתָהּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. וְעַד כַּמָּה שֶׁיִּהְיוּ חַיֵּי כָּל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ בִּלְתִּי־מֻכְשִָׁרים אֹו מְנֻגָּדִים לְאוֹתָהּ הָרוֹמְמוּת הָאֱלהִֹית, שֶׁרוּחַ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵף אֵלֶיהָ, לאֹ תִּלָּכֵד בִּמְצוּדָתָם, וְאֶת דַּרְכָּהּ תֵּלֵךְ לָבֶטַח. אָז תְּעוֹרֵר אֶת סְגֻלַּת־טִבְעָהּ וְאֶת הוֹד חֵיל בְּחִירָתָהּ אַחֲרֶיהָ. הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל יַחְדָו יִהְיוּ תַּמִּים עַל רֹאשָׁהּ וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה לְעֻמָּתָהּ בְּחֵילָהּ הָרוּחָנִי הָאָצוּר בְּקִרְבָּהּ, הַמַּתְאִים לְחֶדְוַת הַשְּׁמִטָּה וְרִנְנַת הַיּוֹבֵל. \"וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלשֹׁ הַשָּׁנִים.\" \"יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגּרְֹנָה.\" \"לָבְשׁוּ כָרִים הַצּאֹן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.\"",
+            "כְּשֶׁעֻמְּמָה בְּיִשְׂרָאֵל הַכַּרַת הַרוּחַ הַעַצְמִי \"זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב,\" שָׁכַח אֶת עֻזּוֹ וְגַאֲָותוֹ. הַמַבָּט הַחִיצוֹנִי עַל הַסְּבִיבָה הְָרחָבָה הַבִּלְתִּי־מְפֻתַּחַת, הַפִּרְאִית בְּטִבְעָהּ וּבִבְחִירָתָהּ גַּם יַחַד, הִשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת גְּדֻלַּת סְגֻלָּתוֹ. אָז הֻסְעוּ מִן הַלֵּב תְּשׁוּקַת הַחַיִּים הָאֱלֹהִיִּים וְעֲדָנֵיהֶם וְחֶמְדַת מְשׂוֹשָׂם וְחֵילָם בְּהִתְגַּלְּמָם בְּפֹעַל, בְּאֶרֶץ־הַחַיִּים. טָהֳרַת הַשֵּׂכֶל הַפָּשׁוּט וְהַבָּרוּר הֻשְׁבְּתָה, זִיו הַצֶּדֶק הוּעַם. אֶת עֶמְדָּתָם לָקְחוּ הַדִּמְיוֹן הַגַּס שֶׁל הַחֶבְרָה הַפְּרוּעָה וְרֶשַׁע־כֶּסֶל שֶׁל הַהֲזָיוֹת הָאֱלִילִיּוֹת וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן. בְּמַשָּׁאוֹן כֻּסְּתָה הַסְגֻלָּה הָאֱלהִֹית הַאֲצוּלָה בְּנִשְׁמַת הַאֻמָּה וְלֹא תּוּכַל עוֹד לָקַחַת לֵב חֶמְדַת חַיֵּי טֹהַר, שֶׁקֶט וָישֶֹׁר. תְּכוּנַת הַאֻמָּה בְּרִדְתָּהּ הוֹסִיפָה יְרִידָה גּם לִתְכוּנַת רוּחַ הָאָרֶץ שֶׁהוּא מַתְאִים עִמָּהּ הַתְאָמָה נִצַחַת: בְּחֻלְשַׁת נִשְׁמַת הַאֻמָּה לֹא תִּתֵּן סְגֻלַּת הַאֶָרץ אֶת תַּפְקִידָהּ. רוּחַ הָאֶָרץ, רוּחַ אֶֶרץ חֶמְדָּה הַמְלֵאָה שִׁירַת־קֹדֶשׁ וְרִנְנַת־יָהּ, יָרַד מַטָּה־מַטָּה. \"וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲונָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ.\" רוּחַ הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ סָפַג אֶל תּוֹכוֹ יְסוֹדוֹת רָעִים וְזָרִים, עַד אֲשׁר הֵעִיב אֶת טָהֳרָתוֹ הָעַצְמָאִית. ",
+            "\"כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם.\" אַף בְּכָל הַצִּיּוּרִים הַיּוֹתֵר קְדוֹשִׁים, הַחֲתוּמִים בְּאָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, הֻטַּל הָרַעַל, \"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשׂאֹ.\" וְהַחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאוּ, הוֹסִיפוּ לָהּ חֳלָיִים מוּסָרִיִּים כַּבִּירִים, וַיִּהְיוּ עִם שְׁאוֹנָם הַמְּדִינִי רַק לִמְהוּמָה פְּנִימִית הַמְּהַמֶּמֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ. שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת, הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר בִּבְרִיאוּתָם הֵם מוֹסִיפִים זֶה לָזֶה כָּל־כָּךְ לִוְיַת־חֵן, כָּל־כָּךְ אֹמֶץ וָעֹז, הֵחֵלוּ מַשְׁפִּיעִים זֶה לָזֶה בַּחֲלוֹתָם – לְרָעָה וְלִזְוָעָה, עַד אֲשֶׁר הֻכְרְחָה לָקַחַת מַעֲמַד הָרְפואָּה הָרַחְמָניִת־הָאַכזְרִָיהָּ, הַנתִּּוחַּ הַנוּרָֹא, הִתְרַחֲקותּ הָאֻמָּה מֵהָאָרֶץ \"וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחֲקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ.\" ",
+            "בְּעֶצֶם צָרָתָהּ הַגְּדוֹלָה שֶׁל הָאֻמָּה, כַּאֲשֶׁר סָר מִקִרְבָּהּ שְׁאוֹנָם שֶׁל הַחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים וּמְהוּמָתָם הַמַּזֶּקֶת, הֵחֵל הָאוֹר הָרוּחָנִי לָשׁוּב לַעֲלֹות לְאִטֹּו בְּקְִרבָּהּ בַּמַּעֲלֹות אֲשֶׁר יַָרד. רוּחַ הָאֻמָּה הֹוסִיף לְהַעֲלוֹת־אֵבֶר כְּפִי מִדַּת שְׁבִיתָתוֹ מֵהַחַיִּים הַמְּדִינִיִּים, שֶׁהֵם רִאשׁוֹנִים לְטֻמְאָה בְּצִבּוּר מְקֻלְקַל. \"וָאֹמַר אֵלֶיהָ יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי לאֹ תִזְנִי וְלאֹ תִהְיִי לְאִישׁ וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ. כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים.\" \"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מרְַכבְּתֹיֶך והְכִרְַתיִּ ערֵָי ארְַצךֶ והְרַָסתְיִּ כלָּ מבִצְרֶָיך.ָ והְכִרְַתיִּ כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לאֹ יִהְיוּ לָךְ. וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלאֹ תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.\"",
+            "\"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאֶָרץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקתִֹי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.\" ",
+            "\"וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲונָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם.\"",
+            "יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה עָזַב אֶת דַאֲגָתוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי־חוֹל מִצַּד כְּלָלוּת הָאֻמָּה. שָׂם אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ רַק בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל. לִבּוֹ לֹא הָלַך עוֹד לְהַרְבּוֹת חַיִל רֶכֶב וָסוּס, כְּכָל גּוֹי עַל אַדְמָתוֹ: וּבִכְלָל לֹא הָיָה עוֹד לִכְלָל הָאֻמָּה שׁוּם עֵסֶק חָמְרִי. יַחַד עִם זֶה חָדַל לַעֲגבֹ אֶל כָּל תַּזְנוּנֵי הַגּוֹיּם הָרַבִּים. וְרוּחַ־ד' הֵחֵל לְפַעֲמוֹ לְהַשְׂכִּיל אֶל עֵרֶךְ הַאָדָם וּמַעֲלַת נִשְׁמָתוֹ, וְכֵן לְהוֹקִיר בְּיִחוּד אֶת עֶרְכָּהּ הָרוּחָנִי שֶׁל הָאֻמָּה וְיִתְרוֹנָהּ הָאֱלהִֹי. הַתּוֹרָה נִתְחַבְּבָה עָלָיו מִזָּהָב וּמִפָּז רַב כְּבִימֵי־נְעוּרָיו הַטוֹבִים. עַל קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה וְהַמִּצְוֹת יָצָא לַהוֹרֵג בְּשִׂמְחַת־לֵבָב. עֵינָיו וְלִבּוֹ, אֲשֶׁר הָיוּ בַּשָּׁמַיִם תָּמִיד, הֶעֱלוּ אֲרוּכָה לְכָל מְשׁוּבוֹת הַחַיִּים הַלְּאֻמִּיִּים וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם, וּמֵעֵת אֲשֶׁר הִתְרַחֵק מֵאַרְצוֹ פָּנָה תָּמִיד אֵלֶיהָ, – אֲבָל לֹא בְּמַבָּט גַּס, לֹא כְּכָל שׁוֹכֵן־בֵּית־חֹמֶר הַמִּשְׁתוֹקֵק אֶל אֶרֶץ מְכוֹרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשְׂבִּיעָתוֹ לֶחֶם וּמְסַפֶּקֶת לוֹ אֶת חֲפָצָיו הַחָמְרִיִּים, כִּי בְעֵינַיִם מְלֵאוֹת חִבַּת קדֶֹשׁ הִבִּיט אֵלֶיהָ, אֶל סְגֻלָּתָהּ הַפְּנִימִית, הַמַּתְאִימָה לַתְּשׁוּקָה הָאֱלהִֹית אֲשֶׁר הֵחֵלָה לָשׁוּב לְתוֹכוֹ.",
+            "כֵּן הָאָרֶץ הִתְנַעֲרָה מִטֻּמְאָתָהּ. \"שִׁכּוֹרֵי־אֶפְרַיִם,\" שָׂרִים סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, אֹהֲבֵי שֹׁחַד וְרוֹדְפֵי שַׁלְמוֹנִים, הַבּוֹעֲטִים מֵרֹב טוֹבָה, נִמְחוּ מִמֶּנָה יַחַד עִם כָּל חָסְנָה וְתִפְאַרְתָּהּ. אַחַר יָמִים רַבִּים הֵחֵלָה, אָמְנָם לִמְשֹׁךְ אֵלֶיהָ לְאִטָּהּ נִדָּחִים יְחִידִים, – אֲבָל רַק בְּכֹחָהּ לֶאֱלֹהִים, בִּקְדֻשָּׁתָהּ הָעֶלְיוֹנָה הַמִּתְעַלָּה עַל כָּל חֵפֶץ חַיֵּי־חֹמֶר וּדְרִישַׁת מִשְׁטְרֵי־לְאֹם.",
+            "\"קֵץ יְשׁוּעָה נִסְתַּם חָרָךְ. \"לִבָּא לְפוּמָא לאֹ גַּלְיָא.\" מִי בָּא בְסוֹד ד' לָדַעַת מָתַי הָטְהֲרוּ כָּלִיל הָאָרֶץ וְהַגּוֹי מִטֻּמְאַת־הַנִדָּה אֲשֶׁר לָהֶם, מָתַי שָׁב הָרוּח, הַמִּסְתַתֵּר בְּעַצְמוּתוֹ וְנִגְלָה בִּפְעֻלּוֹתָיו, כְּפִי מִדַּת הַכְשָׁרַת הַמַּצָּבִים הַחִיצוֹנִים הַמַּכְשִׁירִים אֶת הִתְגַלּוּתוֹ בָּאֻמָּה וּבָאָרֶץ, – אֶל טָהֳרוֹ וְחָסְנוֹ, וּמָתַי הִגִּיעָה עֵת־דּוֹדִים, אֲשֶׁר בְּהִתְחַבֵּר הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ יַחַד יִפְעַל כָּל אֶחָד מֵהֵם עַל חֲבֵרוֹ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְלאֹ כַּאֲשֶׁר הָיוּ בִּימֵי הַחֹשֶׁךְ, – אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד־מָה. וּבְכֵן עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת לַחֲזוֹת אֶת חֶבְיוֹנֵי־הַמִסְתָּרִים בִּמְקוֹם־רוֹאִים, – בַּחֲזוֹן קֵץ הַמְגֻלֶּה, אֲשֶׁר חֲכָמִים מֵאָז הִבִּיעוּ: \"אֵין לָךְ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: \"וְאַ��ֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא.\" \"וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם, וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלּהֹ וְנשְֹׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה, וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשׁתֵֹיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד'.\"",
+            "כָּל עוֹד שֶׁלּאֹ כָּלָה זַעַם, כָּל זְמַן שֶׁבְּמַעֲמָקֵי רוּחַ הָאֻמָּה וְהָאָרֶץ לאֹ סָרָה עֲדַיִן חֶלְאָתָם מֵהֵם, הָיְתָה אָז כָּל סִבַּת פְּנוֹתָם רַק אֶל עָל, אֶל קדֶֹשׁ ד', רַק מֵרוֹב שׁוֹמְמוּתָם, מִפְּנֵי שֶׁלּאֹ הָיָה לָהֵם כָּל עִנְיָן לָקַחַת לֵב אָדָם הַחַי חַיֵּי חמֶֹר עֲלֵי אֲדָמוֹת: אֲבָל אִם יִתְגַּלּוּ אָז בְּחַיֵּי־חֶבְרָה וּמִשְׁטַר־אָרֶץ, מִיָּד יִתְגַּלֶּה רוּחַ־הָעִוְעִים אֲשֶׁר בְּחֻבָּם וְהַהַשְׁחָתוֹת הָעַתִּיקוֹת תָּשׁוֹבְנָה וּתְקִיצֵינָה. בְּכֵן נִסְתַּם עַד אָז כָּל חֲזוֹן־רוּחַ, הָאָרֶץ נִשְׁכְּחָה כְּמֵת מִלֵּב כְּלַל הָאֻמָּה, וְהַיְחִידִים, שֶׁעָלָה עַל לִבָּם לִפְנוֹת אֵלֶיהָ, לאֹ הָיָה לָהֵם כְּלָל שׁוּם עִנְיָן הַמִתְיַחֵס לְצִדָּהּ הַחָמְרִי האָרְַציִ.",
+            "אֲבָל בְּמִדַּת הִתְמַלְּאוּת הַסֵּאָה שֶׁל גַּעַַרת ד' וְתֹוכַחְתֹּו, שֶׁהִיא מְֵרקָה לֹא רַק אֶת הַיְחִידִים, – שֶׁהֵם שָׁבוּ בְֻּרבָּם בִּימֵי־הִגָּלוֹת הָרִאשׁוֹנִים, – כִּי־אִם אֶת רוּחַ הָאֻמָּה בִּכְלָלהּ, וַתְּרוֹמֵם אִתּוֹ יַחַד אֶת רוּחַ הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁפַּל בִּימֵי־הָרָעָה, – בְּמִדָּה זוֹ הֵחֵלוּ דַרְכֵי צִיּוֹן הָאֲבֵלוֹת לְבָקֵשׁ אֶת תַּפְקִידָן. הָעַם אֲשֶׁר נֶעֱזַב מֵהֵן הֵחֵל לַחֲשׁוֹב עַל דְּבַר חֵפֶץ שׁוּבוֹ אֶל עָרָיו וְאֶל אַרְצוֹ, לִמְצאֹ שָׁמָּה חַיִּים שְׁלֵמִים, חַיִּים הַמְּמַלְּאִים אֶת כָּל הַפָּגוּם מִצַּד הַחֹמֶר וְהָרוּחַ, גַּם יַחַד. רַק זֶה מִקָּרוֹב הֵחֵל הָרוּחַ לְפָעֵם, בַּמִּסְתָּרִים בָּא, עוֹד סֵתֶר־פָּנִים לוֹ, מְיֻדָּעָיו הָרַבִּים לאֹ יוּכְלוּ לְהַכִּירוֹ וְיוֹדְעָיו לאֹ חָזוּ יָמָיו. אַף אִם נִרְאָה מֵרֵאשִׁית צְמִיחֲתוֹ בַּחֲזוֹן־לֵב לִקְדוֹשֵׁי־רוּחַ, – רָאוּהוּ וְלאֹ הִכִּירוּהוּ בְּעֻזּוֹ וּמַמָּשׁוּתוֹ, עַד אֲשֶׁר בִּמְסִבּוֹת הִתְהַפֵּךְ וְהִנֵּהוּ הוֹלֵךְ וְנִגְלֶה. הַשְּׂדֵרוֹת הַקְּרוֹבוֹת יוֹתֵר לַחֲפָצִים חָמְרִיִּים הִנָּן רִאשׁוֹנוֹת לְהַכִּיר אֶת פְּעָמָיו. תְּכוּנָתוֹ, הַמְּלֵאָה עִנְיָן לַחֲפָצִים חָמְרִיִּים, חֵפֶץ הָאָרֶץ, הָעֲבוֹדָה, הַסֵּדֶר וְהַמִּשְׁטָר הַחֶבְרָתִי, לאֹ זָרָה הִיא לְרוּחָם כְּמוֹ לְרוּחַ בְּנֵי עָלִיָּה הַמְּיֻחָדִים שֶׁל עַם מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט אֲשֶׁר שָׁכַח חַיִּים וְנָשָׁה טוֹבָה. –",
+            "וְכָאן אַנְשֵׁי־לֵב נִתְבָּעִים לָבֹא לַעֲמוֹד בַּמַּעֲרָכָה, לְחַזֵּק יָדַיִם רָפוֹת, לְרוֹמֵם רוּחַ כָּל מִתְיָאֵשׁ וּלְאַמֵּץ כָּל כּוֹשֵׁל, לִקְרוֹא בְקוֹל גָּדוֹל: \"צִיּוֹן, אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ!\". הִנֵה נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַיִּים הָעֲלוּמָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה בְּכָל יְמֵי הַגָּלוּת, הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּלָּה. אֶת הוֹדָהּ וְיִפְעָתָהּ הֲלֹא לֹא תּוּכַל לְגַלּוֹת רַק בּעַמָּהּ הַחַי חַיִּים שְׁלֵמִים עַל אַדְמָתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּאִישׁ יְחִידִי אֶלָּא עַל גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל־קוֹמָה, אֶלָּא שֶׁכָּל זֶה לאֹ יִסְכּוֹן מְאוּמָה בִּלְתִּי הַמַּעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁל חָכְמָה וַעֲנָוָה, – כָּך אֵין הַשְּׁכִינָה הַכְּלָלִית שׁוֹרָה אֶלָּא בְּעַם מָלֵא גְּבוּרָה, עֹשֶׁר, וְקוֹמְמִיּוּת, אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלֶּה יִמְצְאוּ אֶת עֶרְכָּם רַק בְּהֵעָשׂוֹתָם בְּסִיסִים לְהָאוֹר הָרוּחָנִי הָאֱלהִֹי, הַמְמֻלָּא אוֹר ד' וְעַנְוַת־צֶדֶק.",
+            "בְּנֶפֶשׁ נִדְהָמָה וּבְבְִרכַּיִם כֹּושְׁלֹות מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגֹון, שֶׁל עָקַת־אוֹיֵב וְשִׁפְלוּת נְדוּדִים, בְּאֶפֶס תִּקְוָה וְנִחוּמִים בְּאַדְמַת נֵכָר, בָּאוּ אֶל הָאָרֶץ פְּזוּרֵי־גּוֹלָה, שְׂרִידִים יְחִידִים. עֵינֵיהֶם הַטְּרוּטוֹת, מֵרוֹב אֲפֵלָה שֶׁל גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה, לֹא תּוּכַלְנָה עוֹד לִסְבּוֹל אֶת כָּל תֹּקֶף הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזָּרוּעַ בָּאָרֶץ. הַקּוֹמָה עוֹד לאֹ נֵזְדַּקְּפָה, הָרוּחַ עוֹד לאֹ נִתְעוֹדֵד, הַנְּשָׁמָה הָאֱלֹהִית עוֹד לֹא נִתְגַּלְּתָה בִּתְעוּפַת עֻזָּהּ. אֲבָל קַוִּים בּוֹדְדִים שֶׁל אוֹרָה פְּזוּרִים בְּכָל עֲבָרִים, הַקֵּץ־הַמְּגֻלֶּה הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וְכָל אֲשֶׁר רוּחַ־ד' מְפַעֲמוֹ יָחוּשׁ לִהְיוֹת מֵהַבּוֹנִים הָרִאשׁוֹנִים הַבּוֹנִים אֶת בִּנְיָן הָאֻמָּה בְּאֶרֶץ־חֶמְדַּת־עוֹלָמִים!",
+            "כְּמוֹ שֶׁצְעִירָה הִיא קוֹמְמוּת עַמֵּנוּ עַל אַדְמַת הַקּדֶֹשׁ; כְּמוֹ שֶׁדַּל וְקָטָן הוּא בִּנְיָנֵנוּ לְעֻמַּת תִּקְוָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה, שֶׁהִיא נֶאֱדֶרֶת בִּימִין ד' רוֹמְמָה \"לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה,\" כֵּן דַק וְחָלוּשׁ הוּא הָרוּחַ הַמֻּרְגָּשׁ בְּקִרְבֵּנוּ מֵרוֹמְמוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ־חֶמְדָּה. וַהֲדַר־כָּבוֹד אֶל הַמִּתְגַּלֶּה בִּקְדֻשַּׁת הַיּוֹבֵל וְהַשְּׁמִטָּה עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, הַנּוֹתֵן עזֹ וְתַעֲצוּמוֹת לָעָם, רַק מֵרָחוֹק עוֹד יֵרָאֶה לָנוּ. אָמְנָם מְחַיּוֹת הֵן אֶת רוּחֵנוּ הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ כַּמָּה שֶׁעוֹלֶה בְּיָדֵינוּ לְקַיֵּם מֵהֵן גַּם כָּעֵת, אִם כִּי עֳדַיִן אֵין לָנוּ שׁוּם דָבָר בִּשְׁלֵמוּתוֹ. אֲבָל הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִתְחִיַּת הַתּוֹרָה הַמְּכֻוֶּנֶת לְעֻמַּת תְּחִיַּת הָאָרֶץ: תַּלְמוּדָן שֶׁל הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ הֵחֵל לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וְנֶחְשָׁב, לְכָל עַם ד' הַמַּפְנֶה פָּנָיו אֶל אַרְצוֹ בְּרוּחַ ד' אֲשֶׁר עָלָיו, – לְחוֹבָה קְדוֹשָׁה יֶתֶר עַל הַחוֹבָה הַכְּלָלִית הַמַקֶּפֶת אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וּבְיוֹתֵר הֵחֵלָה חוֹבָתוֹ לְהִגָּלוֹת עַל יוֹשְׁבֵי אַדְמַת־הַקֹּדֶשׁ.",
+            "תַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שִׁנּוּן הַהֲלָכוֹת בְּבֵרוּר וְהַרְחָבָה, עֲשׂוֹת סְפָרִים וְהַרְבּוֹת מֶחְקָר בָּהֵן, מְבִיאִים אֶת הַהַכָּרָה וְהָאַהֲבָה אֶל הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁכְּחוּ שְׁנוֹת־מֵאוֹת רַבּוֹת מִכְּלָלוּת הָאֻמָּה, וְאוֹר ד', שֶׁבְּכָל אוֹת וָאוֹת וּבְכָל פְּרָט וּפְרָט מִפְּרָטֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, מוֹפִיעַ וּמְעוֹרֵר אֶת חֵשֶׁק שְׁמִירָתָן בְּכָל פִּרְטֵיהֶן, וְהַכָּרַת צִדְקָן וּכְבוֹדָן הוֹלֶכֶת וּמִתְרַבָּה לְפִי הַגְדַּלַת תּוֹרָתָן וְהַאֲדָרָתָהּ. ",
+            "וְהִנֵּה עַתָּה הִגּיעָה שְׁנַת־הַשְּׁמִטָּה לְפִי מִנְיָן הַשָּׁנִים הַמֻּחְזָק אִתָּנוּ. מֵרוֹב דַּלּוּת מַצַּב יִשּׁוּבֵנוּ בָּאָרֶץ הֶכְרֵחַ הוּא אָמְנָם לְהִסְתַפֵּק ע\"פ רוֹב בְּהוֹרָאַת־שָׁעָה, כַּאֲשֶׁר הֻסְכַּם מֵאָז ע\"פ גְּדוֹלֵי־הַדּוֹר, אֲשֶׁר נִכְנְסוּ לְתוֹךְ עמֶֹק מַצַּב הַיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבְהַרְגָּשָׁה נֶאֱמָנָה חָדְרוּ אֶל עֶרְכּוֹ בֶּעָתִיד, בְּחוּשָׁם שֶׁלאֹ לָבוּז לְיוֹם־קְטָנוֹת וְלָדַעַת כִּי מֵאֵת ד' הָיְתָה זֹאת, לָתֵת נִיר לְעַמּוֹ עַל אַדְמַת־קָדְשׁוֹ לִהְיוֹת לְפֶתַח־תִּקְוָה וּצְמִיחַת־קֶרֶן־יְשׁוּעָה, שֶׁגְּדוֹלָה הִיא חוֹבָתֵנוּ לְיַשֵּׁר אֶת מְסִלָּתָהּ, לִבְלִי תִּפְגַע מִכְשׁוֹלִים מִצַּד הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ כְּכָל הָאֶפְשָׁרִי. וְאֵין הַקב\"ה בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְכָל הַנֶּאֱמַר לְהַקֵּל בִּמְקוֹם מִצְוָה דְּרַבִּים וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה וּשְׁעַת־הַדְּחַק, – כָּל אֵלֶּה חֻבְּרוּ יַחַד בִּשְׁאֵלָה זוֹ בְּמִדָּה מְרֻבָּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵין לָהּ דֻּגְמָא בְּכָל הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר נִתְעוֹרְרוּ בְּיִשְׂרָאֵל בְּחֵקֶר דִּין וּמִשְׁפָּט, בְּכָל מֶשֶׁךְ הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה. אֲבָל לַמְרוֹת הַפְקָעַת־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר בְּהוֹרָאַת־שָׁעָה זוֹ יֶשְׁנָם כַּמָּה גּוּפֵי־הֲלָכוֹת, הַנִּדְרָשִׁים לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת בָּפעַֹל. גַּם נִמְצָאִים יְרֵאֵי ד' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ מְאדֹ, אֲשֶׁר מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת חִבַּת־הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ וּמִצְוַת הַשְּׁבִיעִית, שֶׁעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל נְשׂוּאוֹת לְקִיּוּמָהּ בְּאֶרֶץ־חֶמְדָּה, אֵינָם חָסִים עַל הֶפְסֵד וָטרַֹח וְהֵם נְכוֹנִים לְקַיְּמָהּ בְּכָל כּחַֹ, – כָּדִין וְכַמִּשְׁפָט. בְּרוּכִים יִהְיוּ לַד' וּלְעַמּוֹ.",
+            "וּלְבַד־זֶה הַתַּלְמוּד בְּעַצְמוֹ יָבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שִׁנּוּן הַהֲלָכוֹת יַחֲקוֹק בִּלְבָבוֹת אֶת חִיּוּבָם בָּלֵב וּמִשְּׁמִטָּה לִשְׁמִטָּה יִתְוַסְּפוּ רַבִּים, אֲשֶׁר בְּעֹז ד' בִּלְבָבָם יַרְחִיבוּ אֶת גְּבוּל הַמִּצְוָה בְּכָל הַרְחָבָתָה וּפְרָטֶיהָ, וּבְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׁיו בְּהַר־הַקֹּדֶשׁ הָעֹז וְהַתַּעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר לְעַם־ד' בֶּעָתִיד יוֹסִיפוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְקִיּוּמָהּ הַגָּמוּר וְהַמְּשֻׁכְלָל. ",
+            "מֵרוּחַ ד' הַחוֹפֵף עַל עַמּוֹ וְאַרְצוֹ תָּחֵל קְדֻשַּׁת הַשְׁמִטָּה וְתִפְאֶרֶת זִיו כְּבוֹדָהּ לְהִתְפַשֵּׁט עַל כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ, לְכָל עַם ד' וּבְיִחוּד לַיּוֹשְׁבִים בְּצֵל קֹדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ חֶמְדָּה, וּבִנְעִימַת־יְדִידוּת עֹז אַהֲבָתָהּ. וְרוּחַ קְדֻשַּׁת הַיּוֹבֵל הַמִּסְתַּתֵּר יוֹפִיעַ מֵאוֹצָר קדֶֹשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשְּׁמִטָּה, לְעוֹרֵר קֶרֶן יְשׁוּעָה וְקוֹל שׁוֹפָר לְשַׂגֵּב יֶשַׁע, לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וּלְעוֹדֵד גְּאוּלִים. –",
+            "לָזֹאת מ��צָאתִי לִי חוֹבָה לְהוֹצִיא אֶת הַחֹבֶרֶת הַזֹּאת, אֲשֶׁר סִדַּרְתִּיהָ לְהִלְכוֹת שְׁבִיעִית בּע\"ה. ",
+            "אֲקַוֶּה לִשְׁמוֹ ית' כִּי יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאֲדִיר וִיזַכֶּה אוֹתִי וְאֶת כָּל לִמּוּדֵי־ד', וּבְיוֹתֵר אֶת אַחַי אֲשֶׁר אֶקְרָא לָהֵם נֹעַם אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַרְחִיב דְּבָרִים עַל הַמִּצְוֹת־הַתְּלוּיוֹת־בָּאָרֶץ בִּכְלָל וְעַל מִצְוַת שְׁבִיעִית בִּפְרָט. וְיַחַד עםִ העָסֵֶק בהַּלֲכָותֹ המַַּעשֲִׂ יוּתֹ יתְִכוּנֹןֵ הלַבֵּ בטְּובּ־טעַםַ־ודַָעתַ לְהַשְׂכִּיל בְּנֹעַם ד' בְּאוֹר דַעַת אֱלהִֹים, בְּרוּחַ מָלֵא עֵצָה וּגְבוּרָה, וְהַחוֹנֵן לָאָדָם דַעַת הַנּוֹתֵן אוֹר חָכְמָה עַל אַדְמַת קֹדְשׁוֹ, אֲשֶׁר זִכָּנוּ לְהִסְתוֹפֵף בְּחֶבֶל נַחֲלָתוֹ, יְמַלְּאֵנוּ רוּחַ דֵעָה וִיחַזְּקֵנוּ בְּשֵׁכֶל טוֹב, וְיַצִּילֵנוּ מִכָּל שְׁגִיאָה, לְמַעַן עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ.",
+            "וּמְהֵרָה יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו לִנְבִיאוֹ:",
+            "\"וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיּם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשׁה אֶתֵּן בּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרתִֹי אֶת־לֵב הַאֶבֶן מִבְּשׁרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בּשׁר. וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בּקִרְבְּכֶם וְעָשׁיתִי אֶת אֲשׁר־בְּחֻקַּי תּלֵכוּ וּמִשׁפָּטַי תּשׁמְרוּ וַעֲשׁיתֶם. וִישׁבְתֶּם בּאֶָרץ אֲשׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהָיָה לָכֶם לֵאלהִֹים. וְהוֹשׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל־הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלאֹ־אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב. וְהִרְבֵּיתִי אֶת פּרִי הַעֵץ וּתְנוּבַת הַשׁדֶה לְמַעַן אֲשׁר לאֹ תּקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בּגּוֹיּם.\"",
+            "\"כּה אָמַר ד' אֱלֹהִים בּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲ ונוֹתֵיכֶם וְהוֹשׁבְתִּי אֶת הַעִָרים וְנִבְנוּ הַחֳָרבוֹת. וְהָאֶָרץ הַנְּשׁמָּה תּעָבֵד תּחַת אֲשׁר הַיְתָה שׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר. וְאָמְרוּ הַאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשׁמָּה הַיְתָה כּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הַחֳרֵבוֹת וְהַנְשׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בּצוּרוֹת יָשׁבוּ. וְיָדְעוּ הַגּוֹיּם אֲשׁר יִשׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כּי אֲנִי ד' בּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשׁמָּה אֲנִי ד' דִּבַּרְתִּי וְעָשׁיתִי.\"",
+            "עיה\"ק יפו תּ\"ו , הַתר\"ע"
+        ],
+        "Clarification": [],
+        "Preface": [],
+        "Laws of Shemitah": [],
+        "Kuntres Acharon": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שבת הארץ",
+        "enTitle": "Shabbat HaAretz",
+        "key": "Shabbat HaAretz",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "וזאת למודעי",
+                "enTitle": "Clarification"
+            },
+            {
+                "heTitle": "פתח דבר",
+                "enTitle": "Preface"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הלכות שמיטה",
+                "enTitle": "Laws of Shemitah"
+            },
+            {
+                "heTitle": "קונטרס אחרון",
+                "enTitle": "Kuntres Acharon"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Treasures Hidden in the Sand/English/Treasures Hidden in the Sand, Trans. Menachem Kalish and David Herzberg.json

@@ -0,0 +1,171 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Treasures Hidden in the Sand",
+    "versionSource": "http://www.begedivri.com/techelet/Sefunei.htm",
+    "versionTitle": "Treasures Hidden in the Sand, Trans. Menachem Kalish and David Herzberg",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionTitleInHebrew": "שפוני טמוני חול, מתורגם בידי מנחם קליש ודוד הרצברג",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מאמר שפוני טמוני חול",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Title Page": [
+            "DISCOURSE ON:",
+            "TREASURES HIDDEN IN THE SAND",
+            "This is a clarification of the Law concerning the existence of the \"Hillazon\" even in our time. If we are able to obtain and to dye with it the \"Techelet\" in order to fulfill the \"Mitzvah\" of \"Tzitzith\" completely; so that we may learn to be in awe of G-d through the medium of sight, which arouses memory; the main function is in the seeing of the \"Techelet\", as is written in tractate Menachot 43b. Herein will be explained the place where it [the \"Techelet\"] is found, and its distinguishing features as derived from the words of our sages of blessed memory, the authors of the Mishnah and Talmud, and the early codifiers of the Law of blessed memory. ",
+            "As I raised it and prepared it in my poverty, the youth, humble among the thousands of Israel, Gershon Henoch, the son of my father and teacher, the Holy and brilliant Rabbi, our Master and teacher, Rav Yakov of blessed memory, of Izbica."
+        ],
+        "Introduction": [
+            "DISCOURSE ON: TREASURES HIDDEN IN THE SAND",
+            "IN THE NAME OF THE ETERNAL, GRACEFUL G-D OF THE UNIVERSE, WHO AMONG ALL THE NATIONS MADE HIS CHOICE IN US, AND GAVE US HIS TORAH, AND SANCTIFIED US WITH HIS COMMANDMENTS, FROM HIM SHALL I ASK FOR THE CORRECT ANSWER, AND HE WILL PREPARE MY HEART AND OPEN MY LIPS, AND MY MOUTH WILL RELATE HIS PRAISE, AND MAY HE NOT REMOVE FROM ME HIS GRACE AND MY PRAYER. ",
+            "From the depths of my heart, in the narrow places, I call out to G-d, who forms all forms. He will hear my prayer when I call Him in affliction, and He will make wide way for me and grant me for nought from His goodly treasure, and widen my heart to run in the way of His commandments, and to inform justice among the great multitude, and will guide me in the Eternal Path, so that I go on the wide way, and investigate His bidding so that I derive pure joy from His commandments in love and awe. May He strengthen me and preserve me to speak of His witness to the Kings, the Rabbis.",
+            "And indeed, who am I that I open mouth to relate His righteousness and teach His commandments among the great multitude, and instruct before the witnessing Holy Community? Do I not know the meagerness of my worth? For I possess not the understanding of a man; and do not know the knowledge of the Holy Ones. And I am a lowly person, of weak knowledge. Surrounded by hardships without number, driven unceasingly, walking in the depths of the abyss without dominion of power, Salvation is far from me, and how can I strive to express an opinion before those greater and better than me?",
+            "Truly the graces of G-d will support me and stand me up upon my high places. Indeed they are my consolation. For I placed to my heart the adage of King Solomon, praise be upon him, \"My son, let them not depart from thy eyes; keep sound wisdom and discretion; so shall they be life to thy soul, and grace to thy neck. Then shalt thou walk in thy way safely, and thy foot shalt not stumble, etc. For the Lord shall be thy confidence and shall keep thy foot from being caught.\" For the lain foundation in the words of Torah should not be turned aside from the eyes of man, even the lowest of the low. For even the lowest of the low has a place in the words of the Torah, and can merit within it even more than what is in accordance with the boundaries and formations of the elements of his soul. And it is an inheritance to all the congregation of Yakov. And I too, the poor and lowly as dust and ashes, am included among them. As is written in the Midrash Vayikrah Rabbah (chapter 9), \"'Moses commanded to us the Torah, the inheritance of the congregation of Yakov', (Deuteronomy 33). The inheritance of the congregation of Yanai is not written here, rather the congregation of Yakov\". See there for yourself. May it be the pleasure of the Great Mother, that my words be accepted and that I dwell in His everlasting universal tent and that the merit of my Holy fathers who conducted themselves before Him shall stand and merit for me to be among those, who make the masses meritorious in the words of His commandments."
+        ],
+        "": [
+            "DISCOURSE ON: TREASURES HIDDEN IN THE SAND May help cometh from the Lord, Maker of Heaven and Earth.",
+            "It is already many years since I placed my heart to the investigation of the commandment of \"Techelet\", which in our many iniquities was withheld from us. And this is one of the goodly matters withheld from us in our exile, in our man wanderings, and was forsaken from our good soul, and we are not able to arise up and see, and bow down to G-d in the temple, in the House of our chosenness. For this indeed is the main suffering of the exile, as we mention in our prayers. And as Isaiah the prophet said (chapter 63), \"Lord, why hast Thou made us to stray from Thy ways, and hardened our heart from Thy fear\". And this also refers to the \"Techelet\", as is written in tractate Menachot 43b, \"Rabbi Eliezer ben Yakov said, whosoever has \"Tephillin\" on his head, the \"Tephillin\" on his arm, the \"Tzitzith\" on his garment, and the \"Mezuzah\" on his doorpost, is in absolute security against sinning, etc.\" And it is also said there (Menachot 44a), \"His four 'Tzitzith' came and grabbed him by the face,\" see there. This means that what we learnt in the Braitha (ibid 43b), \"'That you may look upon it and remember (all the commandments of the Lord) and do them'; seeing brings to remembering, and remembering brings to doing,\" etc, see there. And the essence of the remembering of \"Tzitzith\" is brought by the \"Techelet\", which is likened to the Throne of Glory, as we have said (ibid 43b), \"How is Techelet different from all other dyes? It is because Techelet is like unto the sea, and the sea is like unto the sky, and the sky to the Throne of Glory.\" And Rashi, of blessed memory, explained, \"And through the Techelet one is reminded of the One who sits upon the throne,\" see there. And see also the Midrash in Bamidbar Rabbah (Nasso 14 regarding the Prince of he children of Ephraim) and Talmud Yerushalmi Brachot (Chapter 1 law 2) and as it is written in the Holy Zohar (volume 3, page 175b), \"(And this Techelet is) one string that is imprinted with a dye, and the dye comes from a fish which can be found in the Sea of Galilee (Kinneret) and is called \"Kinneret\". There was a Kinnor (lyre) which hung over the bed of King David. For sure, this Kinneret (the fish from which the Techelet is extracted) is actually the Kinnor (lyre) of King David which played of its own accord in praise of the Most High King. Therefore, the color of Techelet reaches unto the firmament, and from the firmament unto the Heavenly Throne. And in this conjunction (i.e. the Techelet) the word \"Commandment\" is used. This is as it is written (Kings 2, chapter 18), 'It is the command of the King, why do your transgress the command of the King? For it is the command of the King (ie. the Schinah)'. And we have learnt, that the foundation and the root are encrowned together in the Kingdom. This is the memory, the crown, and the entrance way to all the other crowns, as it is written (Psalm 118), 'Open up for me, the Gates of Righteousness,' and it is written (ibid), 'This is the Gate for G-d,' and regarding this it is written (Numbers 15), ' And you will see Him, (Hebrew \"OHTOH\" can be translated it or him), and remember all of the commandments of he Lord.' And to include in this One all the other crowns, \"etc, see there. It is also known that the first gate to all the gates is fear and awe. And through it do the righteous come to all the gates, as it is written (Psalm 111), \"The beginning of wisdom is fear of G-d.\"",
+            "This being so, even though one ought not to express wonderment at the beginning of something that was interrupted and was ceased from among us, i.e. the commandment of \"Techelet\", for we know that due to our many iniquities many tribulations passed upon us, and decrees, and we wandered from exile to exile, and because of the great rarity and expense of finding the \"Techelet\", due to our poverty and low position, it was not possible to obtain it.",
+            "Indeed, it is certainly proper that in each generation, any one whose heart was touched by the fear of G-d, ought to contemplate and set his heart to searching to the greatest extent of his ability, and perhaps G-d will make him meritorious so that he be among those who make the masses meritorious, in returning the Service of the Diadem of Beauty, the \"Techelet\", to the people Israel. And since it is known that if our ancestors were like unto angels, we are like unto people; And if the ancestors were like unto people, then we are like unto donkeys, etc. And for this reason it would apparently be wondrous how our sages of blessed memory who came before us in any of the previous times from the interruption of the commandment of \"Techelet\" among Israel until now did not arouse themselves to return the Crown to its former Glory. And this in itself causes the slumber of laziness to descend, that prevents us from the work. And it also arouses claims to say that it is beyond the realm of possibility to return and fulfill this commandment as it was originally fulfilled. For this I saw fit to illustrate the objections that may be raised in this matter, and proclaim publicly:"
+        ],
+        "The Objections": [
+            [
+                "The first claim is, being that it is known that due to our many iniquities, with the destruction of the First Temple, and with the destruction of the Second Temple, may they be rebuilt quickly in our days, Amen, many things were hidden and ceased from among us. We may say so too did His Blessed Wisdom decree also regarding the \"Hillazon\" and its blood from which we dye the \"Techelet\", that they be hidden till the end of time.",
+                "Indeed the removal of this claim is quite clear, being that we found no place in the Talmud that tells us that at any particular time that \"Techelet\" was hidden. For we do find at the end of tractate Sotah that they consider and mention those objects that were lessened and eventually ceased to be found after the destruction. And even those things that were to be found but whose abundance was greatly lessened were also mentioned, as it is written (Sotah 48b) \"From the day that the First Temple was destroyed song and fine silk were abolished \" and see Tosafot (Shabbat 20b Anan) but in any case they are (ie. song and fine silk) to be found, they are somewhat commonplace, see there. Also white glass is mentioned there, and see Tosafot (Baba Metzia 29b B'Zchuchit) but nonetheless they are still somewhat commonplace, see there. As so too, the flowing honeydew as is mentioned in tractate Sotah (ibid) that it ceased. And yet in the Jerusalem Talmud (Peah, chapter 7 law 3) it seems that it was also found after the destruction. And if indeed the \"Techelet\" was hidden and ceased to be, the Talmud would certainly have mentioned it in this connection. And in any case, would not have failed to let us know about this anywhere in the Talmud. And from this it seems clear that it was not hidden, nor did it cease to exist and to this we need not even give a thought; for at no time was its existence changed, and it was always difficult to obtain, as tractate Menachot points out (43a) \"And it was sold dearly,\" see there. Also an expert and artisan, one proficient in the making of the dye, was also needed, as is implied there (Menachot ibid). And now too after the destruction of the Temple, its acquisition is no more expensive than during the time of the Temple. And its location is ascertainable with Blessed Divine Help, through an expertly skilled artisan. ",
+                "And as for what is mentioned in the Sifre (Deuteronomy chapter 354) concerning the verse \"'For they shall suck of the abundance of the seas' (Deuteronomy 33:19) Said Reb Yose: One day as I was traveling from Keziv to Tzur I encountered an old man, and greeted him with 'Peace'. I asked him 'what is your means of livelihood?' He told me 'the Hillazon'. I asked him, 'can it be found?' He told me ' By the Heavens, there is a place by the sea, situated among the mountains, and poisonous insects bite it (ie. the Hillazon) and it dies and it rots in its place.' I said to him 'The Heavens are a remembrance hidden for the Righteous for the world to come.' 'The treasure'; this is the Hillazon,\" etc, see there. From this it may be implied that the Hillazon from which the Techelet dye was made, was hidden. However, indeed that would be questionable, for during the time of the 'Tanaim' (1st-3rd century CE) one must have been able to acquire the Techelet since we find Techelet in use even in the days of the 'Amoriam' (3rd-6th century CE), as is mentioned in tractate Menachot (42b) \"Abaye said to Rav Shmuel bar Reb Yehudah, this Techelet, how do you dye it?\", see there.",
+                "I found in the work of the brilliant Sephardic Rabbi David Pardo of Blessed memory, in his precious book Sifre Deve Rev, who brings up the point in connection with the above mentioned Sifre and asks regarding the query of Rabbi Yose 'is it to be found, 'was it not found during the days of the Amoriam? And he answers that 'since the old man told him that his livelihood comes from the Hillazon, and did not say (that it comes from) the Techelet, it was implied that his work is not the dying of the Techelet or the selling of the Techelet, that he was always hunting the Hillazon itself, and it was from this that he made his livelihood. And this was Reb Yose's question; \"How was he able to make a livelihood from the Hillazon,\" because this implied that he was able to track it down at any time; Is it so common? And the old man answered him \"indeed it is not to be found except in a certain place, in the seas.\" And he explained there 'that only the choicest is hidden for the Righteous,\" see there. It seems that the meaning of this scholar's words, of blessed memory, that it is only because he (the old man) said that his livelihood was from the Hillazon, that Reb Yose asked, 'is it (so easily) found.' This is in accordance with what is written (Menachot44a) that it (the Hillazon) surfaces only once in seventy years, see there. And since it only surfaces once in seventy years how can it be so common as to be captured at any time? However, the dye of the Techelet (on the other hand) was readily obtainable for although the Hillazon only surfaced once in seventy years, nevertheless, at the time that it surfaced, they prepared enough Techelet dye for seventy years. This seems to be the meaning of his words of blessed memory. And perhaps he himself said this explicitly, however his book is not in front of me now, so that I can look at it, I am merely quoting from memory.",
+                "According to this it would apparently seem that it would be impossible in our day to search for the Hillazon from whose blood the Techelet dye comes, for we do not know the reckoning of the years that the Hillazon surfaces, in order to capture it.",
+                "However, it seems clearly the case that what was understood based on the Talmudic source just quoted 'that it rises only once in seventy years,' implies that it is not found at all, only during the time that it surfaces, and afterwards it is not to be found at all. Yet, this is indeed doubtful, because we find in tractate Shabbat (26a) \"'But Nevuzaradan, the captain of the guard, left of the poorest of the lad to be vinedressers (kormim) and husbandmen (yogbim)' (Jeremiah 52:16). Said Rav Yoseph; the vinedressers refer to those who harvest the Balsam from Ein Gedi until Ramah, and husbandmen refers to the netters of the Hillazon from the promontory of Tzur until Haifa.\" And Rashi, of blessed memory, explained that the word 'yogvim' (husbandmen) is etymologically related to the word 'yekavim', ie. large vats, wherein they spread out the Hillazon in order to extract its blood, as is mentioned in chapter 'Klal Gadol' (Shabbat 75a) \"That Nevuzaradan left them be (ie. the vinedressers and husbandmen) for the sake of the garments of the King,\" see there. And if we go according to his understanding, of blessed memory, (of Rabbi David Pardo) that the Hillazon itself is only to be found at the time that it rises from the sea once in seventy years, and afterwards is not found at all, we would not be able to understand Nevuzaradan's having left them there for something that occurred only once in seventy years. Also, the expression 'the netters of the Hillazon' implies that that was always their occupation. Thus it seems clear that the Hillazon itself was also always available and was always able to be netted. And regarding what it says 'that it surfaces once in seventy years' the meaning of this is that once in seventy years it surfaces and multiplies, but afterwards, although it is also found, it is not found in such great abundance. And if so, Rav Yose's question 'is it to be found' needs explanation. For although it is not found in such great abundance so that everyone can acquire it easily, still, it should be acquirable by skilled netters who are expert in the art of netting to capture it.",
+                "And it would also appear that from the answer given by the old man we can learn of the nature of the question of Rav Yose. What was the meaning of the fact that the old man elaborated in his answer 'By the Heavens, in a place by the sea, situated in the mountains, poisonous insects bite it and it dies, and is decicated in its place.' If we say that the simple meaning of Rav Yose's question 'is it to be found' is that he was questioning due to the fact that it was hidden away and is completely unavailable, would it have been sufficient for this for this old man to answer him briefly that he found a place in the sea where he can net it? Therefore it appears that indeed Rav Yose's intention in asking 'is it available' is not that it is not at all available, for in truth it is available and fishermen sometimes would come across the Hillazon by chance as is implied from that tractate in Shabbat (ibid) that Nevuzaradan left the netters of the Hillazon from the promontory of Tzur until Haifa. But since the old man answered him regarding his livelihood that it comes from the Hillazon and he did not answer that he is a fisherman and his livelihood comes from what he catches, whether it be the Hillazon or any other type of fish, it is implied that the Hillazon by itself was his means of livelihood. And this was Rav Yose's question; 'is it so available without trouble' that it would be enough for him to always make his livelihood only from the Hillazon? For although it is found in the sea and in the swamps by the sea, as will be explained, that the essential harvest of the Hillazon is a t sea but only through great trouble in netting do fishermen occasionally come across it. And also once in every seventy years does it rise up from the sea floor and multiplies on the mountains that are in the sea and near the sea as will be explained with G-d's help from Rashi's explanation of blessed memory. And also that it needs tracking down and takes much trouble to find as will be explained from Sefer Hakaneh Hakadosh that the nature of the Hillazon is to burrow itself and hide itself in the earth. And as the Sifre states regarding the treasures hidden in the sand that this refers to the Hillazon, if so how could he (the old man) have said that his livelihood comes only from the Hillazon? 'That by the Heavens there is a place by the sea near the mountains' and there is no need to bother oneself and to look for it in the sea and spread a net upon it and (furthermore) 'poisonous insects bite it and it dies, and is decicated in its place' and (therefore) it cannot burrow and hide itself in the ground. And therefore he can always find it easily without any bother at all and he derives his livelihood from it. And regarding this did Rav Yose say 'By the Heavens it is a remembrance hidden for the Righteous in the world to come, 'in other words that this place is unique in that the Hillazon always surface there in abundance and it is easy to capture it without any trouble. Certainly such a place is hidden for the Righteous for the world to come. And only to this old man was a taste given as a result of his (meritorious) deeds in this world and the place was revealed to him. And as it is plain that normally it does not surface to the land and multiply but once in seventy years and then to it is not so easy to obtain because it burrows and hides itself in the earth, and the purpose of the Sifre bringing this incident in connection with its explanation of the treasures hidden in the sand that this refers to the Hillazon, etc. see there. And this is clear and correct due to the help of the Blessed Name.",
+                "So too, regarding the Aggadic portion of tractate Babaa Bathra (74b) \"A Heavenly voice proceeded and told them 'What claim do you have in the crates in the house of Rabbi Hanina ben Dosa out of which the Techelet dye will be caste for the Righteous in the World to Come '\", see there. We can not derive from this that the Techelet is now hidden and abrogated, for aside from the esoteric and inner meaning of this as was explained by the commentaries of Mehorasha of blessed memory, we may also explain this simply by saying that being that at the present time (ie. during the time of Rabbi Hanina ben Dosa) this (Techelet) is highly esteemed and is used in the dyeing of royal garments, as Rashi of blessed memory explained and as we quoted earlier in his name, and is therefore sold at high price, because it can only be found after careful and painstaking search, therefore it was said that in the World to Come this Techelet will be available to the Righteous without effort being expended in obtaining it. This is the same as the (Talmudic) statement saying that in the Future the Land of Israel will yield (ready-made) delicate white bread and cloaks of fine wool. Although in the present time these delicate white breads and fine woolen cloaks are also available, albeit for a price corresponding to the labor required to produce them, in the Future Time, these things will be readily available to the Israelites without any labor. So too, although the Techelet is today obtainable only through painstaking laborious search after the Hillazon, it is still nonetheless obtainable, as it was also during the days of the Amoraim as indicated above.",
+                "Indeed in Midrash Rabbah Bamidbar (Parshat Shelach, chapter 17) and Tanhuma (ibid) we read: \"And now we have only the white (strings of the Tzitzith), for the Techelet was hidden.\" Aside from the fact that this passage requires elucidation, based on our earlier statement, for how is it that we find no reference or indication in the Talmud to the effect that the Techelet was hidden, this passage is indeed perplexing, for we know that the Midrash was edited during the early period of the Amoraim, by Rav Tanhuma and Rav Ashya Rabbah, and we find explicitly indicated in the Talmud that the Techelet was to be found even among the later Amoraim as indicated in the previously mentioned passage in Menachot (42b) \"Abaye asked Rav Shmuel the son of Rav Yehudah,\" see there. Also see (ibid 43a) \"Mar of Meshke once obtained in the time of Rav Ahai some Techelet,\" see there. We know the opinion of some that Rav Ahai was of the Rabanan Savorai (the Rabbinic period following the Amoraim, sixth-eighth century CE) and in any case, we may derive from the Tosafot in tractate Ketubot (2b) that he was of the last period of Amoraim, for he lived during the time of Rav Ashi. If so, how did the early Amoraim say that the Techelet was hidden?",
+                "Even if we may conjecture that term 'hidden' as used in this Midrash was formulated by the Geonim, and did not come from the Amoraim, as we find many instances where the Midrash was augmented by the Geonim or the great Rabbis of a later period such as Rabbi Moshe Hadarshan, it is nonetheless perplexing to me, for it seems that the Techelet was also in use during the time of the Geonim, as we find in the glosses of Rashbad of blessed memory (on Maimonides, Laws of Tzitzith, chapter 1 Law 10) where he indicates that \"Rabbi Natronai Gaon of blessed memory compiled the laws of Tzitzith based on the laws of Techelet\" see there. Also, our Holy Teacher of blessed memory, the author of the Kesef Mishna (commentary on Maimonides,, ibid) indicates that the Gaon Rabbi Shimeon be Hofni compiled a work on the laws of Tzitzith in Arabic, based on the laws of Techelet, see there. We know that the Geonim compiled works only of laws applicable to their own time. Also, it seems that the author of the Aruch (dictionary) on the word 'Hillazon', implies that he saw the Hillazon and knew how to draw a picture of it, see there, as will be elaborated on later, with G-d's help.",
+                "We also observe with regard to Maimonides; although in his commentary on the Mishna, at the beginning of the chapter Hatechelet (in tractate Menachot) wrote that \"we are not in possession of it (ie. the Techelet) presently, because we do not know how to dye it since not all blue dyes usable for wool are called by the proper name 'Techelet' only the specific 'Techelet', we therefore can not dye it at this time, and thus we use only the white (strings for Tzitzith),\" and he repeats this in Responsum 46, that now we use only the white (strings), nevertheless, from his later work (Mishna Torah) it is implied that he eventually succeeded in finding the Hillazon and obtaining Techelet, for in Hilchot Tzitzith (chapter 2 Law 2) he provides a list of the distinguishing features of the Hillazon and its blood (as will be elaborated upon later at length) and also describes how it was extracted, and in the process he provides features that find no mention at all in the Talmud, which he would not have known unless he actually obtained it and saw it. Also from his responsum to the sages of Luniel, quoted by the Kesef Mishna where he explains the practical application of the law regarding the Techelet it seems evident that it was available to them and that they conducted themselves in accordance with the Mitzvah of Techelet (on the Tzitzith). Therefore it seems clear that the designation 'was hidden', found in the Midrash does not mean that it was totally unavailable and not to be found at all, only that its use among the Israelites was interrupted due to the great expense and the tribulations and wanderings of the exile, it was unavailable to them, and although some great and esteemed individuals of the generations did succeed in obtaining it, it was referred to as 'hidden'. So too, we must certainly say that in order to explain the passage of the Holy Ari of blessed memory in Pri Etz Haim (Sha'ar Hatzitzith) who associated the reason for the cessation of the Mitzvah of Techelet with the destruction of the Holy Temple, may it be rebuilt quickly in our time, see there the secret of the matter, the Secret of the Lord is for those who fear Him. Since it is clearly evident from many passages that the Mitzvah of Techelet was fulfilled after the Destruction, we must therefore say that his intention of blessed memory is to provide the reason why the mitzvah of Techelet is not so abundantly available for all of Israel.",
+                "Thus the abolition of the first claim that says that it is impossible for us to return and fulfill the Mitzvah of Techelet because the Hillazon was hidden is evident since from many examples it is indicated that it was not hidden at all, and that long after the Destruction during the days of the Tanaim and Amoraim, it was available to them, and it is possible indeed almost to the point of certainty, that Maimonides, of blessed memory, also had Techelet. And only afterwards was it forsaken among us due to the exile, which in our many iniquities has increased. And in the Eastern countries it became forbidden for anyone except Royal Nobility as it is written (Esther 8) \"And Mordecai went forth from the presence of the King in Royal apparel, Techelet and white, etc.\" And perhaps Techelet was also forbidden to be placed in Tzitzith, as the lower officials were apt to make additions and be vigilant in all things. Later on I found corroboration to this in Nachmonides' commentary on the Torah (Exodus 28:3)",
+                "and yet it seems that although after the destruction of the Temple, Techelet was available to only the treasured individuals of the generations during the time of the Tanaim and Amoraim, and also in the time of the Geonim, as was indicated, and the author of the Holy Sefer Hakaneh Hakadosh seems to have also been acquainted with the Hillazon and had acquired it, being that he gave distinguishing features as will be explained with the help of G-d, when we explicate on the distinguishing features of the Hillazon. However it seems that at the end of the days of the Geonim that it had completely ceased and was not to be found even among the singled out individuals of the generation as appears from Maimonides of blessed memory, from his commentary on the Mishna, and from his Responsum (number 43) that he did not have Techelet because prior to this, since the time of the Destruction, even if the Israelites would become greatly impoverished, and the multitude of Israel was not able to afford to fulfill the Mitzvah of Techelet, nevertheless, the distinguished individuals of the generation were able to obtain the blood of the Hillazon for the Techelet. Since the blood of the Hillazon was also used by the nations of the world, for the Techelet dye of their Royal apparel, for Royalty and Ministers, thus the netting of the Hillazon did occasionally occur. And although it was expensive, nonetheless, it was possible for the distinguished ones of the generation to acquire the Techelet for the sake of the Mitzvah. Because at that time there were Israelites to be found in the Land of Israel, and on the beaches of the Mediterranean where the Hillazon was caught, as will be explained. And afterwards, at the end of the period of the Geonim when the yoke of the exile of the Ishmaelites became heavier upon the Jews, and they were driven from exile to exile, also from the vicinity of the Mediterranean Sea and the Land of Israel as is explained in Nachmonides' epistle, where he of blessed memory, writes that he found the Land of Israel in desolation, with very few Jews living there. And also those left there who were living on the shores of the sea were not expert. And Techelet is only accepted from an expert. And there were many decrees and forced conversions at that time. Add to this also the fact that the nations no longer needed to track the Hillazon for the Techelet dye, because they had begun to use other species to extract the Techelet colored dye. And since that period the Mitzvah of Techelet ceased to be fulfilled. And even among the distinguished ones they were not able to acquire the blood of the Hillazon for the Techelet. However, afterwards, during the days of Maimonides and his generation, after he had completed his commentary on the Mishna, the yoke of the exile became slightly unfastened, and there were during that time many Israelites close to the King, and Maimonides of blessed memory lived near the Mediterranean coast and would travel on the sea to search for the Hillazon based on the distinguishing features derived from the Talmud and Midrashim, as will be explained. And he managed to come across it and fulfill the Mitzvah of Techelet. As is clear from his Code of Law, for he provides additional distinguishing features to those explained in the Talmud. It is only afterwards, when in our iniquities the yoke of the exile became more powerful, to the extent that the Mitzvah of Techelet ceased among us and was completely forgotten. Therefore, even in our time, it is not impossible that after search, based on the distinguishing features mentioned in the Talmud and Midrashim of our sages of blessed memory and from the Geonim of blessed memory, and with the help of G-d, we shall be able to acquire it."
+            ],
+            [
+                "The second claim: Although it is explained that even now that the Hillazon did not cease to exist, we may still say that it is impossible for us to return and fulfill the Mitzvah of Techelet as we did originally because we may say that indeed that the color of the dye of the Techelet can be extracted from many types of squid and worms but that the fulfillment of the command of the Torah due to a hidden reason and Arcanum of the reasons for the commandments was that it would be from one specific species of the Hillazon that was known at that time. And since there was a period when the fulfillment of the Mitzvah of Techelet did cease, it may be that the specific species of the Hillazon that the Torah demanded was forgotten among us, and therefore we can not return to fulfill this Mitzvah, unless we would have a prophet who would prophetically tell us in the name of G-d the specific species of Hillazon, so that we would be able to dye from its blood the color Techelet. For otherwise, how would we know that this is the Techelet which the Torah commanded.",
+                "Indeed the response to this claim is clear, that it would have only been the case if the Torah said explicitly that the Techelet had to be from a particular Hillazon, and thus it would have been proper to say that the fulfillment of the command of the Torah, would have been only through the Hillazon that was known then. And even if it would not have been explicitly said thus in the Torah, but we would have found among our sages of blessed memory any place that derived such an idea from their exposition of the Scripture that the Techelet can only be from (a particular) Hillazon. Also we would be able to say that this was accepted as a Sinaitic edict to Moses that it was only from that species of Hillazon known at that time. However, we know that the \"Hillazon\" is not mentioned in the Torah at all, and also we do not find among our sages of blessed memory, that they derived the need for the Hillazon from the exposition of the Scripture and thus wee can not say that they had a tradition for a Sinaitic edict to Moses because anything that is a Sinaitic edict has to be precisely derived from the Scripture as is stated in Jerusalem Talmud tractate Sotah (chapter 5 Law 22) that they know that the \"third\" is disqualified from trumah, and the \"fourth\" (is disqualified from) any Sanctified thing. And this is all derived in the Halachah, see there.",
+                "And this is similar to what Maimonides of blessed memory explained in the introduction to his commentary on the Mishna, that regarding the Ethrog and Lulov we have a tradition from Sinai that they are what is referred to in the verse in the Torah \"The fruit of goodly trees and branches of palm trees\" (Leviticus 23:40), but, they (the authors of the Mishna) wanted to show carefully how it is derived from the Torah, because all of the Halachot are included in the Torah and therefore in any event, that if an Halachah is not found explicitly in the Torah, it is incumbent that it be derived from the (accepted) modes of derivation from the Torah, see there.",
+                "In order to explain the need for the Hillazon to obtain the techelet, that our sages of blessed memory necessitated for us in tractate Menachot (42b) \"We obtain the blood of the Hillazon, etc,\"see there; for indeed why do we need it? The Torah only mentioned \"techelet\", which as clearly as the brightness of the sky, whatever it may be, is definitely a textile dye. And, indeed, the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, in his forward to the order Nashim of the Mishna (in the pamphlet entitled 'Bigdei Kodesh') proposes to say that in truth we do not necessarily need that the techelet be derived only from the Hillazon. However, we must not forget the long Braitha in Tosefta Menachot (Chapter 9) \"Techelet is not kosher unless obtained from the Hillazon, if not obtained from the Hillazon it is disqualified\", see there. Also, in explaining the reason for this, Maimonides of blessed memory, in the Laws of Tzitzith (chapter 2:1) stated \"that this is because the dye used must be known to be consistent in its beauty and unchanging\", see there. And the source of his words is Menachot (43a) \"if its likeness departs it is disqualified, if its likeness does not depart it is kosher\", see there. And because it is needed that the Techelet persist in its beauty and be unchanging, for this reason our sages of blessed memory, necessitated that specifically the blood of the Hillazon which is fit for these criteria be used for the Techelet dye, because our sages of blessed memory established that it is not possible that the dye of the Techelet would persist in its beauty and not change unless it be of the blood of the Hillazon.",
+                "This is to say that as is known, an article receives a dye in such a way that its color be sustained therein only if the article and the dye are compatible and of the same type, ie. inanimate object and a dye obtained from an inanimate object, or an article obtained from a vegetative source and a dye obtained from a vegetative source, or an article obtained from a sentient source and a dye obtained from such a source. In such instances they combine well and the color of the dye is sustained in the dyed object. However, if the dyed object is of an order higher than the (source of the) dye itself, ie. the object is sentient and the dye is derived from vegetative sources or if the object is of a vegetative source and the dye is derived from inanimate sources, the object does not combine well with the dye in such a way that the color is sustained, and this is because the object, which is of a higher order than the dye, overpowers the dye and nullifies its power, and therefore its (the color's) likeness becomes dulled as time goes on, and it deteriorates. And at times, also when the dye is of a higher order than the dyed object they do not combine well and the object does not have the power to adequately receive the likeness of the dye. For example, regarding the Ishmaelite red (called Turkish red) dye it was not known how to dye cotton with it because the dye is very subtle (thin) and it derives from animal sources, whereas the object dyed (cotton) derives from vegetable sources and therefore they do not combine well. However, the Ishmaelites possessed a secret process that enabled cotton to be dyed with this animal dye, and the Turkish Empire, whose expertise in dying has a long history, after long experimentation found a process whereby cotton, after being left for many weeks in sheep dung in order that the cotton receive within it the attribute of heat from animal product which contains within it the attribute of animal heat so that the dye and the object to be dyed would be of the same order and power so that they may adequately merge. Without such a process the cotton would not be able to receive the dye.",
+                "And in such instances where it appears that objects derived from animal sources are dyed with vegetable dyes or dyes that come from mineral sources and the dye is well received, as in the tanning of hides etc. (We do not regard this as) dyeing at all, rather it is actually a process like that of burning or deterioration or that it is a case of the dye being a \"glued on\" substance so that it does not combine with the object but is a \"print\", as it were, which contains many properties of a glue and through this it is received and sticks to the object. However, as for a clear and pure likeness, it is impossible the dyed object would sustain the dye so that it would not change, unless the dye and the dyed object are of the same order, as we have said.",
+                "Therefore, indeed up to this day, since the times that the dyeing of the Techelet from the blood of the Hillazon had ceased, we do not possess a Techelet dye derived from animal sources, and the dye derived from \"Kla Ilan\" (a vegetable source called India dye), although it possesses a deep hue, and within the dye are also substances that burn and cause deterioration, none the less it does not sustain itself well, and evidently, when a bright dye is made from it it does not sustain itself, and its changeability and fading over time is observable.",
+                "And since the Torah enjoined us that the Techelet dye must be sustainable over time so that it does not change, our sages of blessed memory necessitated that (the Techelet) be derived from the Hillazon for then it would certainly sustain its beautiful likeness and would not change.",
+                "It is true and I will not deny that also dyes coming from animals such as the known red dye, which comes from animal sources, it is impossible that it would not change, and its likeness fade with time as the sun would shine upon it many times. Indeed, it is not our intention when we say that the color of the dye is sustained, that it would not change under the conditions of an act that causes it to diminish and to remove the dye from that which is dyed, because his is something that is impossible for the senses bare witness that the nature of the light of the sun is to remove and diminish the material which forms the basis of all dyes as we actually see that even something that is covered with gold and is actually plated with gold, just that the plating is the thinnest if it stands many days in the light of the sun. The domain of diminishment and loss would rule over it as is the nature of any matter existing that becomes diminished. And because of this its likeness would change. And so too, we know from experience that the smoke of sulfur removes and diminishes all colors even the colors that nature put into substances, as is known from experimentation that if something that is dyed well with a red dye that lasts is taken and placed inside a closed vessel filled with sulfur smoke, after its removed it would be white like snow. And so did we find in tractate Niddah (62a that soap also removes color, see there.",
+                "Yet our intention when we say that the dye lasts is that in and of itself it does not change due to length of time without any other cause, and for this criterion the test through the various ingredients mentioned in tractate Menachot (ibid) would be the determinant. Because a dye that would not sustain itself in and of itself, and fade with the passing of time, would also fade and become ruined through the test mentioned there. And the dye that would in and of itself be sustained, and would not fade with the passing of time would also not fade through the method of testing mentioned there.",
+                "However, this itself is in need of explanation: how do our sages of blessed memory know regarding the techelet mentioned in the Biblical Command that its beauty needs to be sustained and that it does not change? And we can not say that it is because the Torah mentioned Techelet, that we need the choicest of the class of Techelet, and this implies that the choicest of the class would sustain its beauty and not change because this is not the case. For although it is true that we definitely need the choicest of the class, this would only be the case in fulfilling the Mitzvah in its best way, but not that this criterion would stand in the way of fulfilling the Commandment. And like all of the other Mitzvoth of the Torah such as the Mitzvah of animal sacrifices and similar Mitzvoth, that we also need the choicest. This is only at the outset, in order to perform the Mitzvah in the best possible way, but no that it should disqualify the Mitzvah post facto. And why here do we say that if the Techelet does not come from the Hillazon it is disqualified?",
+                "Yet it seems that since the Torah commanded us to use Techelet in the making of the Tabernacle and the Priestly Garments, and we have established in tractate Zevachim (18b) that for that Mitzvah we need that (the materials used for the Tabernacle) should be new and if they are defaced or filthy they are disqualified, see there. If so, evidently, if the likeness of their dyed state is faded they would be considered defaced and would be disqualified. And therefore, necessarily, the commandment of the Torah regarding the Techelet for the Priestly Garments was that it should sustain its beauty and not change, for we can not say that indeed for the Techelet of the Priestly Garments it was not necessary that its beauty be sustained and not change. And indeed, as of when the likeness of the dye fades it becomes disqualified and new garments would be made, for this is not the case. For the Torah said (Exodus 29) \"And the Holy Garments of Aaron shall be for his sons after him.\" And indeed if the dye is not one that sustains its beauty, and it changes in and of itself, and fades, the fading would occur immediately from the beginning, and it would continue to fade. And indeed, we certainly need that the Techelet dye of the Priestly Garments be of a dye that sustains its beauty and does not change. And therefore we would say that wherever the Torah requires Techelet, it would need to sustain its beauty and not change. And therefore our sages, of blessed memory, required the Hillazon for the Techelet.",
+                "And although the Rabbi (author of) Tiferet Yisrael in his introduction (ibid) stated that it was quite clear to him that for the Priestly Garments and the Mishkan (Tabernacle), they did not have the Hillazon for the Techelet at all, and stated as a reference Jerusalem Talmud tractate Shabbat (chapter 7, Law 2), see there. Indeed, he had forgotten a long section in the Babylonian Talmud tractate Shabbat (74b) \"Tying in the Tabernacle, where was it done? etc. Those who caught the Hillazon tied and untied,\" see there. Thus we see clearly that the Hillazon was in the Tabernacle. And although there is an indication from the Jerusalem Talmud to the opposite effect, we are not to forsake the simple meaning of the Babylonian Talmud in the place of the Jerusalem Talmud. And indeed, from the Jerusalem Talmud we can not really bring proof, for this is the quote from the Jerusalem Talmud, \"One who captures the Hillazon and splits it open (on Shabbat) there are those who learn that you are obligated for two violations and there are hose who learn that you are obligated for one violation. As for those who say two; one is for capturing, and one is because of taking the soul. The one who says one; the very thing is the taking of the soul.\" And he does not regard the prohibition of capturing, and goes according to what Rav the son of Rabbi Yosa, Rabbi Abahu, and Rabbi Shimon be Lahish in the name of Rabbi Meir said, \"The Holy One, blessed be He, created a ritually clean animal for Moses in the desert. After Moses used it for the making of the Tabernacle, it was hidden.\" And the Korban Edah says \"He does not consider 'capture' because one is not in violation of capture because of the fact that it is not one of the main categories of principle acts in violation of the Shabbat because the occupation of trapping was not used in the construction of the Mishkan at all because certainly the Hillazon used for the Techelet was not found in the desert, since the Hillazon is only found in Israel, in the land occupied by the tribe of Zevulun. And the nation of Israel had Techelet from Egypt, and as far as the animals, ie. the rams needed for the skins, they did not need to resort to hunting. As for the Tahashim, there are those who say that they needed to be captured, and there are those who say like the one who says that G-d created a ritually clean animal, etc. If so, for them you certainly did not need hunting. Since it was only created for Moses, and came to him. Therefore, there is no hunting. An alternative explanation; For \"He does not consider hunting (the second opinion of the Jerusalem Talmud) because one does not violate the Shabbat Law, and he holds according to \"...etc. In other words if we say \"there is no capture with regard to the Hillazon\", if so, in what instance was their capture in the construction of the Tabernacle? For among domesticated animals there is no capture, therefore we have to say that he holds according to Rabbi, and there was an undomesticated animal there (created for Moses) that needed to be captured.\" And see who explains this (section of the Jerusalem Talmud) according to the first explanation of the Korban Edah but in a slightly different manner of explanation, see there.",
+                "Now according to the second explanation of the Korban Edah, there is no indication at all from the Jerusalem Talmud that implies that they did not use the Hillazon for the Techelet in the desert, it is just that the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, considered the first explanation of the Korban Edah as the essential one because through it we can answer the question of Tosafot, tractate Shabbat (75a, end of section \"He who captures\") who left the question with the remark \"needs pondering\" on the contradiction in the Talmud from the fact that here it is implied that capture was needed to obtain the Hillazon whereas in the Jerusalem Talmud it appears that one who captures the Hillazon is not obligated for the Shabbat violation of 'capture'. Now according to the first explanation of the Korban Edah, we can say that in actuality, also according to the Jerusalem Talmud, there is the instance of capture of the Hillazon and the fact that one does not violate the Shabbat at all with any type of capture, even the capture of undomesticated animals. Whereas it appeared according to the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, of blessed memory, that one does violate the Shabbat by capturing according to the works enumerated regarding the 39 main types of work in constructing the Tabernacle. Nevertheless, how does he delete that which is stated in the Mishnah that one does not violate the Shabbat. Therefore it appears to my impoverished state of knowledge that the correct version is that one does not violate the Shabbat with capturing. And it appears that when it is in the sea capturing applies to it, but when it emerges to the mountains it is captured and stands in one spot. And even though it is explained in the Sefer Chinoch that it is difficult to capture it because when it emerges to the mountains it is its way to dig its tentacles into the earth, nevertheless, capturing does not apply to it for it is captured while standing in one place. And according to the one who says in the Jerusalem Talmud that one who captures and punctures is only obligated for one violation of the Shabbat. That is for killing, not for capturing, meaning to say that one is not obligated for the violation of capturing the chilazon even in a case where it is captured. The chilazon was miraculously found in the desert and was captured while on dry land and was not moving. Therefore since during the construction of the Tabernacle there was no capturing, therefore he is not obligated even when capturing takes place in the usual manner. For specifically, other creatures that were not needed in the construction of the Tabernacle one is obligated for their capture. We learn this from the capturing of the seal which was needed for the construction of the Tabernacle.",
+                "",
+                "For even though it was created by Hashem miraculously for them in the desert but nevertheless it was necesary for them to capture it. For the miracle was only its creation, but the chilazon since it was used for the Tabernacle without capturing it, it is considered that any species of the kind is not considered to be captured, and we do not learn out the violation of capturing from the capture of the seal. And regarding that which is explained in the Jerusalem Talmud that we can learn out the capture of chilazon from the capture of the seal, for even though the chilazon stood still and was captured, nevertheless, capturing pertains to it and its capture is no worse than the capture of other creatures. This difference of opinion is in theory only and not in reality. Look into the Response of Ridbaz (chapter 685) and later on in our words regarding the nullification of the fourth objection.",
+                "And futhermore it is understood from the words of our sages of blessed memory that the techelet regarding that which the Torah has enjoined us must retain its original beauty and not fade in color, this can be learned from the passage in Exodus 28 where it is written 'completely techelet'. And when this color fades it is not completely techelet. And as Rabbi Chanina the son of Rabbi Gamliel expounded regarding a blemish which makes it inadequate for use (Menachot 42b). And even though Rabbi Yohanon the son of Dahavai disagrees there and says that even the second appearance of the color of techelet is fit for use, that means only at the begining of the dyeing process, but once it has been dyed for the Mitzvah and then it fades and continues to get lighter in color so then certainly it is not considered to be completely techelet and it must retain its original beauty and not change. For if its color is not one that retains its original beauty and does change then certainly it is not fit for use as soon as it begins to fade from its original color and changes. Therefore when the Torah states completelytechelet then certainly it means that it must retain its original beauty and not change. For the techelet of the tzitzith is learned out from the techelet of the priestly garments, for all techelet mentioned in the Torah must retain its original beauty and not change. Therefore the sages of blessed memory needed the chilazon that was known to them, for the color of techelet from any other species does not retain its original beauty and fades.",
+                "This being so that the necessity of the Hillazon in the Techelet is not dependent on a passage in the Torah or the strict letter of the law or a law without reason (Halachah), but rather is derived and based on the theory that the color should remain in its state of beauty and be unchangeable; this being true, if after searching we would be able to find the blood of any kind of Hillazon that would enable us to properly dye the color of Techelet which would retain its original beauty and would not fade, then certainly we would be able to fulfill the commandment of Techelet without any doubt. For what is the difference if the sage of blessed memory were insistent on one particular Hillazon that was known specifically, we must say that it was understood by Chazal, our sages of blessed memory, that there is no other Hillazon in the world or for that matter any other creature that can be used to dye the Techelet in a way that its color would retain the original beauty and would not fade. Therefore the Hillazon we have found is the very same Hillazon that the sages of blessed memory intended; for we see that we are able to dye with its blood the color of Techelet and it's color retain the original beauty and does not fade. And if this is a different Hillazon or creature than the one our sages of blessed memory spoke of we still must say that Chazal were not insistent on one particular kind of Hillazon that was known specifically but rather the law is that all type of Hillazon and snails that would enable us to dye with their blood the color of Techelet and would retain its original beauty and not fade is permissible, but to exclude the Hillazon which is not permissible, that it is that which grows (vegetable) or is inanimate, for the essence of the necessity of the Hillazon for Techelet is not based on a law without reason but rather is specifically based on the reason that the color will retain its original beauty and will not fade.",
+                "A proof for all this can be derived from the section in Tractate Menachot 42b. R. Itzhak the son of R. Yehudah used to test it (the Techelet) thus: He used to mix together liquid alum, juice of fenugreek, and urine of a forty day old child (or that had been kept for 40 days) and soak (The blue thread in it overnight until the morning, if the color faded it is invalid but if not it is valid. Now if the necessity of the Molusc in the Techelet is derived from a specific passage or is the Halacha (law) that it is a specific kind of Molusc that is known then what good is the test for even if it does not fade in color and is known that the color is not Klai Ilan (imitation techelet) perhaps the color is from the blood of a different Molusc and not the same Molusc that the Torah is stringent about. But surely the reason for the necessity of the Hillazon in the Techelet is derived from careful reasoning and theory as is mentioned above that the color should retain its original beauty and not fade away and therefore the test is an effective one, for even if the Sages of blessed memory were stringent regarding one particular Molusc that exists because in any other species of Molusc the color fades and does not retain its original beauty then the test proves that this is the Molusc which the Sages of blessed memory spoke of. And if this color comes from a different Molusc that the sage did not speak of we must say that the Sage of blessed memory did not specify one particular kind of Hillazon that was known specifically as we mentioned before. Therefore the second objection is rejected and with G-d's help will be further clarified with the rejection of the third objection."
+            ],
+            [
+                "The third objection. For even if we could attain any Hillazon that would enable us to dye with its blood the color of Techelet and as we have explained that since we are able to dye the color Techelet that retains its original beauty and does not fade away then certainly this is kosher for Techelet as we mentioned above. But how is it possible to know that this dye is a color that remain unchanged in its beauty and color. If this being the only proof that it is actually Techelet we must know for sure that this Hillazon is the one that the Sages of blessed memory spoke of that is that retain its original beauty and color.",
+                "There are two reasons we can reject this objection.",
+                "One:<br>For it is possible to know this from the test which is explained in Tractate Menacot 42 B. R. Isaac the son of R. Judah used to test it thus: He used to mix together liquid alum, juice of fenugreek, and urine of forty day old child (or that had been kept for forty days) and soaked (the Techelet) in it overnight until the morning; if the color faded it is invalid but if not it is valid. Moreover, R. Adda stated the following test before Raba in the name of R. Avira. One should take a piece of hard leavened dough of barleymeal and bake it with the thread of Techelet inside. If the color improved it is valid but if it deteriorated it is invalid. We must therefore say that one test supplement the other thus: if the test of R. Essau the son of R. Judah had been applied and the color had not faded it is certainly valid, but if the color had faded, we should test it by R. Addis' test by baking it in a hard piece of leavened dough; if its color improved it is valid but if it deteriorated it is invalid. A message was sent from Palestine/Israel saying. The test supplement each other and such the Halacha law is accepted according the Maimonides Rambam law of Tzizith (Halachos).",
+                "It is true that the Rav, the author of Tiferet Israel rejects this test mentioned in the Talmud and wrote that we are not expert enough regarding these ingredients that the Talmud mentions to test the unchangeability of the color. For the ingredients liquid alum, and juice of fenugreek which the Talmud mentions is the subject of debate by Rashi v. Rambam. Nonetheless while asking forgiveness from the honorable Tiferet Israel and his high level of Torah knowledge he reached it is wondrous that he says no one is expert in regard to these ingredients especially since none of the earlier sages ever said such a thing. Just because he was not expert in these ingredients is it fair to decree that no one else is. I in my humility have become expert in the names and their nature be it according to Rashi or be it according to Rambam. And that which he wrote the Rashi and Rambam differ in regards to what liquid alum and juice of fenugreek is he forgot that they also have different opinions in regards to the second test mentioned in the Talmud. That is Rashi says it is hard leavening whereas Rambam says it is dough. But that still presents no problem for it is possible to do the test according to both opinion ie. Rashi and Rambam. And it can be said that these ingredients that I have found to be the true ingredient can be clarified form the abundant wisdom of our sages in other places. Therefore it is possible to verify regarding the Hillazon we have found it in the process of dyeing, the color retain its original beauty and does not fade and pass the test of mentioned in the Talmud. It too is a rejection to the second objection for even if the necessity for a particular Hillazon as explicitly mentioned in the Torah so certainly through the test if it proves positive then this must be the Hillazon regarding which the Torah enjoined us. For if it was not the test would not prove positive. That is the reason the test is mentioned in the Talmud, to clarify if the Techelet is from the blood of the Hillazon and therefore fit for use or from some other species and therefore unfit. And this is clear. It is all one reason.",
+                "Secondly<br>even without testing at all it appears in my limited knowledge clear that if we were able to attain the Hillazon to dye with its blood the Techelet and there would be found in this Techelet all the signs and treasures that the Sages of blessed memory have given us regarding that Hillazon that they spoke of, then again, we not be at all doubtful that certainly this is the very same Hillazon the sages of blessed memory had intended. And the sage of blessed memory gave us signs regarding this Hillazon in Tractate Menachot 44. Our Rabbis taught: The Hillazon resembles the sea in its color (its essence ie. its blood) and in shape resembles a fish etc. And it seems clear that our sages gave us clear signs regarding the Hillazon for in their wisdom they saw that because of our exiles and the great expense in attaining it that it was almost certain that we would forget which is the correct Hillazon. Therefore they drew a clear picture for us and gave us all the sure signs of its identification so we would know how to search for it with G-d's help. You should know that Rambam (may his memory be a blessing) in Mishnah Torah copied this Braitha - And it is a known thing that Rambam does not bring in Aggadic material unless it has relevance to the law. So we must certainly say that it is a law that we can depend on the reliability of these signs that this is the Hillazon whose blood is kosher fit for dyeing the Techelet. (And in our lowly state) we have found many more signs and treasures regarding the Hillazon which are scattered throughout the words of our Sages of blessed memory. And the Rambam of blessed memory expounded and found other signs that were not mentioned in the Talmud. From this I can assume and judge that Rambam recognized and saw the Hillazon as is mentioned above. From this it appears quite clearly that when we are able to attain the kind of Hillazon which has all the signs that with G-d's help we shall clarify that beyond a shadow of a doubt that even without doing the test mentioned in the Talmud, it is kosher. The reason for the test is if we have a doubt whether this is really the blood of the Hillazon, but when it is clear to us that this is the correct type of blood there is not necessity for the test. This is also a rejection of the end objection for even if it was explicitly stated in the Torah the necessity for the Hillazon in Techelet and there was a stringency regarding a particular kind of Hillazon that specifically is known, so too if the Hillazon we find matches the correct sign this must be the very same Hillazon. And in truth from the Braitha what gives us the signs of the Hillazon it appears that actually any Hillazon which does not have these signs even if its possible to dye with the blood the color Techelet it is not kosher ( fit for use). And we must say that Hillazon that does not have these signs, the blood used for that we can learn dyeing does not retain its original beauty and it fades away."
+            ],
+            [
+                "The fourth objection: Why should one search in vain for the Hillazon without benefit for even if we would attain this way Hillazon that the Sages of blessed memory intended and we could recognize it according to its signs that is with all certainty the correct Hillazon we still would not be able to use its blood to dye the Techelet, because the Sages of blessed memory have already said in Tractate Megillah (6a) that everyone needs you (Zevulun) because of the chilazon. Judges (5) What is the reason because Naftali received as their portion in the land of Israel the high places of the fields. Zevulun said before G-d, Master of the Universe you have given unto my brother the fields and the vineyards and unto me you have given mountain valleys. To my brother you have given him lands and unto me you have given the seas and the rivers. G-d answered him saying, Because of the Hillazon everyone needs you as it is said in Devarim(33). The nations will call upon the mountains and the hidden treasures of the sand. Rav Yosef taught the \"hidden is the Hillazon and the treasures are clear glass (crystal). Zevulun said before G-d 'Who will make it known to me that this is true. Hashem answered him and said There they will offer their righteous sacrifices (ibid). This will be your sign 'Whom takes from you without payment will not be successful in his business - and Rashi explains that if he takes the amount of Hillazon which is worth a Prutah (a small coin) without renumeration for it the color will be ruined and will not be of any benefit at all, Therefore even if we could attain the proper Hillazon we would be taking it without paying for it to the tribe of Zevulun for we have been exiled from our land and Zevulun is not in their inherited place that we are able to pay them therefore the color will be of no benefit and why should we toil in vain. Therefore even if it seems to us (to the naked eye) that we would be able to dye with its blood the color of Techelet we must be forced to say that we are mistaken for certainly the words of our Sages of Blessed memory are alive and everlasting.",
+                "Nevertheless, this objection is overruled: First of all after the destruction of the Holy Temple during the time of the Tannaim (the sages of the Mishnaic era) and the Amoraim (the sage of the Talmudic era) and the Gaonim (the sage of the post Talmudic era) Techelet was found. And at that point we were already exiled from our land and it was impossible to pay the tribe of Zevulun for the Hillazon, so therefore only when Israel were dwelling on their land and each tribe was living on their appointed portion and the Hillazon was in the portion of Zevulun and then if one took the Hillazon without the knowledge of Zevulun and without payment it was considered as theft, it was during that period of time specifically that the promise was made as can be learned from the text, there they will offer up the sacrifices of righteousness (that is regarding theft). But because of our transgression, since we have been exiled from our land and the nations have gained a foothold in all of the land of Israel until the end of days when He will return us and have compassion upon us and bring us back to Zion with exultation speedily in our, time this promise is not pertinent for the tribe of Zevulun does not dwell there but we can say its theft. And furthermore even when Israel was dwelling on their land only if the Hillazon that went up to the mountains in the portion of Zevulun was taken without payment then the dyeing process would not work and would be of no avail for it would be considered as theft. But in truth the Hillazon is found in all the western and Mediterranean seas but can only be caught with difficulty, Whereas in the portion of Zevulun the Hillazon rose from the sea unto its mountains that sloped to the sea and there would multiply and would easily be caught as well be explained with G-d's help. It appears that certainly if the Hillazon would be caught from the sea even in the portion of Zevulun without payment the dye would not be ruined. and this is what Rashi explains (ibid). Everyone will need you, all your brothers will need you for the Hillazon that rises from the sea unto the mountains, the nations will call out to the mountains. From all the tribes they will gather together on your mountains to bury the Hidden Treasures of the sand. This is said only regarding the rest of other tribes that the Hillazon was found in the portion of Zevulun because they would go up to his mountains or we mentioned above, and all the tribes needed him to buy form him the Techelet. But certainly the Techelet was found in all the western and Mediterranean seas and all the nations that encamped by the sea had the Hillazon and is written in the text in (Yechezkiel 27) Techelet and argamon are from Islands of Alisha etc. The majority of Techelet was from the island of Alisha and the merchants of Shva, Asher and Kalmud-- and was not considered part of the land of Israels Techelet. For in truth they only had enough to supply themselves with garments for the royalty, princes and priests and for the fulfillment of the precept of Techelet but they did not have enough Techelet to sell to the outside world. If this being so how is it that the dyeing process was successful if they took the Hillazon without paying for it and did not offer it from the tribe of Zevulun, but certainly we mentioned above that where was trapped within the portion of Zevulun would not be ruined. And it also appears from what is learned in Tractate Sotah (46B) regarding the following passage in (Judges 1) And the man went to the land of the Chittim and he built a city and called its name Luz and this is its name till this very day. The Midrash in Breshit Rabba explains that Luz is where the Techelet was dyed. The city in the land of the Chittim appears to not have been inhabited by the Jews for it is not part of the land of Israel and it was a place where the Techelet was found and the dyeing process successfully done. Even though they did not pay the tribe of Zevulun for it that is as mentioned above because it was not taken from his portion and all this is clear and correct.",
+                "I have found support for all we have said from our teacher the Ridbaz, may his memory be a blessing in responsa #685 and this is his holy language.",
+                "The question arose as we have learned in Tractate Sabbath that the trappers of the Hillazon tied the nets and untied them to trap them. You have asked from where did they have Hillazon that they were able to trap, was it not found only in the portion of Zevulun and was it possible to come to the land of Israel to trap it.'",
+                "The answer is this is not necessary for the Hillazon that was found in the sea and in the portion of Zevulun would emerge by itself form the sea to dry land and then they would gather it. And after Israel was exiled the Hillazon would not emerge and --- left in Israel from the impoverished of the nation to trap the Hillazon which means that trapping was a necessity. So too in the making of the Tabernacle they were close to the Red sea for from Mt. Sinai to the Red Sea was a short distance and they would go the Red sea and would trap the Hillazon for it was found there. It's not necessary to say the same thing regarding the Hillazon as we said about the seal skin that is was not to be found for the chilazon is to be found and it is possible that till this very day it is found but we do not recognize it or we do not know how to trap it. Also because we do not need it because the color that resembles techelet can be found in abundance that is the color ' Astis' which is called in Arabic 'nil and they dye it professionally that even ironing does not fade it. Till here his holy words.",
+                "This is certainly support to our words from the great scholar the Ridbaz. And we who can not compare to the greatness of the Rabbis in the previous generations do not be amazed at all that they did not arouse themselves to search for the chilazon. For we have found in the book of Kings (2,18) that the brass serpant that Moses made was destroyed for until that time the children of Israel were sacrificing unto it and called it Nechushtan. Regarding this it says in tractate Chullin ( 6b) Is it possible that Asa came and did not annihilate it, that Yehosafat came and did not annihilate it and yet all the other forms of idol worship in the world Asa and Yehosafat annihilated. Yet G-d did not arouse these great righteous men to annihilate it even though it was a great stumbling block to the Jews so that Ch----- could come and be on guard against it and it was hidden from them that it is permited to destroy the brass serpent as it is written in the Tosafot ibid 7. So too even more so it can be derived from a fortuori reasoning in our case when we are speaking only of the prevention of doing one positive mitzvah that we can say that it is from G-d that it be hidden from the giants of the previous generations the possibility of finding the chilazon in our time in order to leave place for the one who is ready to actualize this potentiality and to be on the guard regarding it.",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "G-d gave a boundary for everything saying till here you shall approach and G-d in his abundant mercy left place for even the least of the least to gird themselves and make fences as the holy Rabbi, Reb Yehudah Hanassi said in the tractate Megillah (28) those that comeafter you shall lead the flock. For if the whole of the Torah was revealed only to the earlier sages there would be no room left for the later generations to be innovative in the Torah of G-d.",
+                "And since I have seen that it has come to me without specifically planning it through many different reasons to be aroused regarding this subject and I saw that it is from heaven that it can be revealed to us for there is hope that we can return to fulfill the Mitzvah of Techelet as was done originally, I said perhaps G-d has left place for even the least of the least like me to bring me merit regarding this commandment that will bring merit to the many through me and I will be amidst those who bring merit to the many.",
+                "Therefore I girded my loins to search for the hidden treasure in the sand. And I said first I will search and seek out to expound to understand in our Holy Torah since all the hidden treasures are all hidden in the Torah. And as we have found that even the end of the Babylonian exile was hidden in the Torah as is written in Tractate Megillah (12a) as he said I understand but was actually mistaken and only if that exact moment that G-d had appointed only then was it revealed and also the place of the Holy Temple was hidden in the Torah in the book of Joshua until David came and it was revealed to him as is explained in Tractate Zevachim 54B . And also regarding the building of the second Temple it says there ibid (62a) regarding the altar the Men of the Great Assembly expounded and Solomon did not understand to expound upon it and also the light of the sixth day of creation that was hidden in the Torah was hidden as is explained in the Holy Zohar and the Sefer Habahir 6B. Therefore I have put it in my heart before anything else to find all the signs regarding the Hillazon in the writing of the Sages of Blessed Memory. And through their words there will be place before one of my lowly state or to all those that the King of the world whose name is blessed desires to bring merit to the many through him to search for it. And when there will be found a creature that has all the signs it will be already known that this creature is certainly the Hillazon. May it be his will that I shall not stumble in the way of the Halacha (law)."
+            ]
+        ],
+        "The signs according to Chazal": {
+            "Where the Hillazon can be found": [
+                "The Explanation of where the Hillazon can be found",
+                "Even though it appears from the first outlook that the place the Hillazon is found is in the mountains so is stated in Tractate Sanhedrin (91a) 'He went up to the mountains and saw that today there was only one Hillazon, the next day it rained and the mountain was filled with Hillazon. And in truth in Tractate Menachot (44a) it says they emerge once in seventy years - Rashi explains: it emerges from the land and only in the mountain in the territory of Zevulun.",
+                "Yet we find that Rashi of Blessed Memory himself explain in Tractate Megillah (6a) that the Hillazon emerge from the sea unto the mountains and also explained in Tractate Sanhedrin (91a) and Tractate Chullin 99A regarding that which is said that Techelet resembles the sea that Rashi explain that the Hillazon arises from the sea. And so it is explained according to Rambam (Maimonides) of Blessed Memory. The laws of Tzizith Chapter 2 Halacha II and this is his language. And it can be found in the Dead Sea. And it appears that they learned to say this from the words of the Midrash which states that there is a place in the sea which is amidst the mountains, we learn from this that the Hillazon is from the sea but it emerges from the sea to the mountain amidst the sea. And we have said previously in (refutation to the 4th objection) that its place is in all the western sea and the Mediterranean but in the portion of Zevulun it would emerge from the sea to its mountains that sloped towards the sea and would multiply these. And that which Rashi says in Tractate Menachot that it emerges from the land that means to say that there when it emerges from the sea to the mountain it multiplies.",
+                "And the Torah of Truth was upon their lips for it is explained in the Zohar (Beshalach 48B) that the Hillazon is found in the sea.",
+                "",
+                "The fact that Rambam calls in the Salt sea which is certainly not in the portion of Zevulun can be answered simply by saying that this is the name the Rambam call all the seas that are salty."
+            ],
+            "The signs of the Hillazon": [
+                "The signs of the Hillazon",
+                "1. The color of the body of the Hillazon resembles the color of the sea as the Rabbis in Tractate Menachot (44A) taught that the color of the Hillazon resembles the color of the sea. Rashi explains that the Hillazon emerges from the sea and the Techelet resembles the sea, that is to say that the sea it is found in and that it emerges from is the cause of its color.",
+                "2. The Hillazon which has a soft flesh and moves above the water by way of its fins resembles a fish but since it can multiply on dry land it is not considered to be a fish. It has characteristics that resemble the fish but cannot be considered to be an actual fish.",
+                "3. The Hillazon has veins and bones as is proved from the Jerusalem Talmud in Tractate Shabbat Chapter I, Halacha III.",
+                "",
+                "",
+                "4. The Hillazon has a hard shell and covering that grows with it. The reason we know that the shell is hard is because the expression to wound is used regarding it and only that which has a hard shell can we use the expression to wound.",
+                "5. The Hillazon has coming out from its head bent threads like hooks that are put on chains so long them on the wall. That is the reason that these very same bent hooks are called Hillazon. There is evidence to this, so the Aruch in the first book he wrote, drew a picture of the Hillazon. It can be understood from this that he knew what it looked like and he knew that the threads coming out of the head are like bent hooks on the top of the chain.",
+                "6. There must be found in the Hillazon organs or fringe like extensions that resemble the snake. Upon the organs there are red flesh-like blisters. This is the reason that the red blister in the eye are called Hillazon and Snake.",
+                "7. The Rambam in the laws of Tzizith Chapter II Halacha II gives in the sign to recognize the Hillazon and this is his holy words. Its a fish whose color resembles that of Techelet and whose blood is black as ink. I have found no source in the Talmud in support of Rambam words that its blood is black as ink. And it appears from this that after Rambam wrote his commentary on the Mishnah he toiled and labored until he found the Hillazon according to the signs mentioned in the words of our Sages of Blessed Memory and fulfilled the Precept Mitzvah of Techelet. Then he proceeded to enumerate other signs that could be found in it such as its black ink like blood. He though that perhaps it would be forgotten this would make it easier for one who desired to search for it and be able to find it without giving up. For if Rambam did not make it known to us (regarding its black blood) we would search for it relying solely on the signs in the Talmud. And even if we would find it we would lose hope saying that since its blood is black this is certainly not the Hillazon needed to dye the Techelet, Therefore he made it known to us that in truth its blood is black and only by adding of the substances is it possible to dye it the color of Techelet.",
+                "Rashi in Tractate Chullin (89A) seems to disagree with this Rambam for the sages that the appearances of its blood resembles the sea and we see that the sea resembles the firmament. Its probable to say that Rashi did not recognize nor see the Hillazon but rather deduced it theoretically. But still it is amazing to say that even though a theoretical deduction he did not arrive at the truth. Therefore it appears that in truth Rashis intention is not regarding the blood itself, but rather the color that appears from dyeing with the blood. That is to say that Rashi was careful with the use of his holy words when he said the appearance of its blood and did not say just its blood resemble the sea, for in truth its blood is black as ink and does not resemble the sea. ",
+                "8. It has been explained already that the Hillazon emerges from the sea to the mountains. And it is written in the holy book before Hakaneh in the laws of Tzizith, that immediately upon emerging it is entrenched in the earth and there it procreates. And he concludes by saying that it is rooted there and its head is outside. It can be understood from this that it is the way of the Hillazon to dig and to bury itself in the earth. Rashi in Tractate Megillah (6A) who wants us to understand each word the Talmud explains according to the order of the words in the passage explains the word S'funei as importance rather than buried which fits in both according to the simple meaning of the passage. ",
+                "9. The Hillazon has two kinds of blood one which exudes from it and one which is contained it its organs. ",
+                "10. In essence the Hillazon is found in the sea but it also emerges to dry land upon the mountains the slope into the sex and is able to survive there. When it is in the sea it must be trapped but when it emerges on dry land it is trapped and just stands there, and this is explained according to the explanation of the refutation of the second and fourth objections."
+            ],
+            "The appearance of the Techelet": [
+                "The appearance of the Techelet",
+                "According to Rashi of Blessed Memory the color of Techelet resembles the firmament as it blackens towards evening which is in agreement with Rambam of Blessed Memory who says that the Techelet must lean towards and have a fringe of blackness. And behold, since G-d whose name is blessed has helped us to clarify the signs through which the Hillazon can be recognized, and I have spoken with many of the Sages of the Torah and spiritual giants of Israel and they have agreed with my words, it is incumbent upon all those who have strength to search for it, to bring merit to the nation of Israel with the precept (Mitzvah) which has been forgotten from Israel many hundreds of years. And anyone who merits to this will be blessed by the Lord, the G-d of Israel. And I in my lowliness have begun this process and have sent to the shores of the Mediterranean sea. This creature has been brought to me and it is of the species that are called inkfish what include 19 different kinds. It appears to me that in one of these species can be found all the signs that are mentioned previously as explained according to the words of our sages of Blessed Memory also its blood which is black as ink is under my hand. Nevertheless all the chemists have not been successful in extracting its blood. And if G-d will help me to come to the shores of the Mediterranean sea and be able to attain it unlike it is still alive if G-d so desires I will try with the help of G-d who is blessed to extract from it the color of Techelet. And I will pray to G-d who is blessed, that just as he has given me merit to living merit for Israel with words of Torah whose expositions are few, these being the remnants that occupy themselves in the order of Teharoth (laws of ritual impurity) and with the help of G-d due to the merit of my fathers I have set in order the entire order of Teharoth - And with the help of G-d I have published the Tractate of Kelim (laws regarding ritual impurity of vessels) which has been favorably received amidst the great sages of Israel and the wise men of the Torah, so too I shall pray with G-d and that he helps me complete the entire order and publish it, and I shall dwell in his tents forever. And so too regarding this Mitzvah of Techelet which has none that seek it out, may G-d help me to bring merit to the many and may it stand for me and my children and my children's children that the words of the Torah vanish not from my lips and the lips of my children and the lips of my children's children so says G-d from now until forever. ",
+                "I have completed this honorable treatise on the 11th day of Marcheshvan, Tuesday, the Torah portion of Vayera, 5648 (1887), here in Radzin."
+            ]
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "מאמר שפוני טמוני חול",
+        "enTitle": "Treasures Hidden in the Sand",
+        "key": "Treasures Hidden in the Sand",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שער",
+                "enTitle": "Title Page"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "הטענות",
+                "enTitle": "The Objections"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הסימנים לפי חז\"ל",
+                "enTitle": "The signs according to Chazal",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "סימן א; לבאר מקום מציאות החלזון",
+                        "enTitle": "Where the Hillazon can be found"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סימן ב; בסימני החלזון",
+                        "enTitle": "The signs of the Hillazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סימן ג; במראה התכלת",
+                        "enTitle": "The appearance of the Techelet"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Halakhah/Acharonim/Treasures Hidden in the Sand/English/merged.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "title": "Treasures Hidden in the Sand",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Treasures_Hidden_in_the_Sand",
+    "text": {
+        "Title Page": [
+            "DISCOURSE ON:",
+            "TREASURES HIDDEN IN THE SAND",
+            "This is a clarification of the Law concerning the existence of the \"Hillazon\" even in our time. If we are able to obtain and to dye with it the \"Techelet\" in order to fulfill the \"Mitzvah\" of \"Tzitzith\" completely; so that we may learn to be in awe of G-d through the medium of sight, which arouses memory; the main function is in the seeing of the \"Techelet\", as is written in tractate Menachot 43b. Herein will be explained the place where it [the \"Techelet\"] is found, and its distinguishing features as derived from the words of our sages of blessed memory, the authors of the Mishnah and Talmud, and the early codifiers of the Law of blessed memory. ",
+            "As I raised it and prepared it in my poverty, the youth, humble among the thousands of Israel, Gershon Henoch, the son of my father and teacher, the Holy and brilliant Rabbi, our Master and teacher, Rav Yakov of blessed memory, of Izbica."
+        ],
+        "Introduction": [
+            "DISCOURSE ON: TREASURES HIDDEN IN THE SAND",
+            "IN THE NAME OF THE ETERNAL, GRACEFUL G-D OF THE UNIVERSE, WHO AMONG ALL THE NATIONS MADE HIS CHOICE IN US, AND GAVE US HIS TORAH, AND SANCTIFIED US WITH HIS COMMANDMENTS, FROM HIM SHALL I ASK FOR THE CORRECT ANSWER, AND HE WILL PREPARE MY HEART AND OPEN MY LIPS, AND MY MOUTH WILL RELATE HIS PRAISE, AND MAY HE NOT REMOVE FROM ME HIS GRACE AND MY PRAYER. ",
+            "From the depths of my heart, in the narrow places, I call out to G-d, who forms all forms. He will hear my prayer when I call Him in affliction, and He will make wide way for me and grant me for nought from His goodly treasure, and widen my heart to run in the way of His commandments, and to inform justice among the great multitude, and will guide me in the Eternal Path, so that I go on the wide way, and investigate His bidding so that I derive pure joy from His commandments in love and awe. May He strengthen me and preserve me to speak of His witness to the Kings, the Rabbis.",
+            "And indeed, who am I that I open mouth to relate His righteousness and teach His commandments among the great multitude, and instruct before the witnessing Holy Community? Do I not know the meagerness of my worth? For I possess not the understanding of a man; and do not know the knowledge of the Holy Ones. And I am a lowly person, of weak knowledge. Surrounded by hardships without number, driven unceasingly, walking in the depths of the abyss without dominion of power, Salvation is far from me, and how can I strive to express an opinion before those greater and better than me?",
+            "Truly the graces of G-d will support me and stand me up upon my high places. Indeed they are my consolation. For I placed to my heart the adage of King Solomon, praise be upon him, \"My son, let them not depart from thy eyes; keep sound wisdom and discretion; so shall they be life to thy soul, and grace to thy neck. Then shalt thou walk in thy way safely, and thy foot shalt not stumble, etc. For the Lord shall be thy confidence and shall keep thy foot from being caught.\" For the lain foundation in the words of Torah should not be turned aside from the eyes of man, even the lowest of the low. For even the lowest of the low has a place in the words of the Torah, and can merit within it even more than what is in accordance with the boundaries and formations of the elements of his soul. And it is an inheritance to all the congregation of Yakov. And I too, the poor and lowly as dust and ashes, am included among them. As is written in the Midrash Vayikrah Rabbah (chapter 9), \"'Moses commanded to us the Torah, the inheritance of the congregation of Yakov', (Deuteronomy 33). The inheritance of the congregation of Yanai is not written here, rather the congregation of Yakov\". See there for yourself. May it be the pleasure of the Great Mother, that my words be accepted and that I dwell in His everlasting universal tent and that the merit of my Holy fathers who conducted themselves before Him shall stand and merit for me to be among those, who make the masses meritorious in the words of His commandments."
+        ],
+        "": [
+            "DISCOURSE ON: TREASURES HIDDEN IN THE SAND May help cometh from the Lord, Maker of Heaven and Earth.",
+            "It is already many years since I placed my heart to the investigation of the commandment of \"Techelet\", which in our many iniquities was withheld from us. And this is one of the goodly matters withheld from us in our exile, in our man wanderings, and was forsaken from our good soul, and we are not able to arise up and see, and bow down to G-d in the temple, in the House of our chosenness. For this indeed is the main suffering of the exile, as we mention in our prayers. And as Isaiah the prophet said (chapter 63), \"Lord, why hast Thou made us to stray from Thy ways, and hardened our heart from Thy fear\". And this also refers to the \"Techelet\", as is written in tractate Menachot 43b, \"Rabbi Eliezer ben Yakov said, whosoever has \"Tephillin\" on his head, the \"Tephillin\" on his arm, the \"Tzitzith\" on his garment, and the \"Mezuzah\" on his doorpost, is in absolute security against sinning, etc.\" And it is also said there (Menachot 44a), \"His four 'Tzitzith' came and grabbed him by the face,\" see there. This means that what we learnt in the Braitha (ibid 43b), \"'That you may look upon it and remember (all the commandments of the Lord) and do them'; seeing brings to remembering, and remembering brings to doing,\" etc, see there. And the essence of the remembering of \"Tzitzith\" is brought by the \"Techelet\", which is likened to the Throne of Glory, as we have said (ibid 43b), \"How is Techelet different from all other dyes? It is because Techelet is like unto the sea, and the sea is like unto the sky, and the sky to the Throne of Glory.\" And Rashi, of blessed memory, explained, \"And through the Techelet one is reminded of the One who sits upon the throne,\" see there. And see also the Midrash in Bamidbar Rabbah (Nasso 14 regarding the Prince of he children of Ephraim) and Talmud Yerushalmi Brachot (Chapter 1 law 2) and as it is written in the Holy Zohar (volume 3, page 175b), \"(And this Techelet is) one string that is imprinted with a dye, and the dye comes from a fish which can be found in the Sea of Galilee (Kinneret) and is called \"Kinneret\". There was a Kinnor (lyre) which hung over the bed of King David. For sure, this Kinneret (the fish from which the Techelet is extracted) is actually the Kinnor (lyre) of King David which played of its own accord in praise of the Most High King. Therefore, the color of Techelet reaches unto the firmament, and from the firmament unto the Heavenly Throne. And in this conjunction (i.e. the Techelet) the word \"Commandment\" is used. This is as it is written (Kings 2, chapter 18), 'It is the command of the King, why do your transgress the command of the King? For it is the command of the King (ie. the Schinah)'. And we have learnt, that the foundation and the root are encrowned together in the Kingdom. This is the memory, the crown, and the entrance way to all the other crowns, as it is written (Psalm 118), 'Open up for me, the Gates of Righteousness,' and it is written (ibid), 'This is the Gate for G-d,' and regarding this it is written (Numbers 15), ' And you will see Him, (Hebrew \"OHTOH\" can be translated it or him), and remember all of the commandments of he Lord.' And to include in this One all the other crowns, \"etc, see there. It is also known that the first gate to all the gates is fear and awe. And through it do the righteous come to all the gates, as it is written (Psalm 111), \"The beginning of wisdom is fear of G-d.\"",
+            "This being so, even though one ought not to express wonderment at the beginning of something that was interrupted and was ceased from among us, i.e. the commandment of \"Techelet\", for we know that due to our many iniquities many tribulations passed upon us, and decrees, and we wandered from exile to exile, and because of the great rarity and expense of finding the \"Techelet\", due to our poverty and low position, it was not possible to obtain it.",
+            "Indeed, it is certainly proper that in each generation, any one whose heart was touched by the fear of G-d, ought to contemplate and set his heart to searching to the greatest extent of his ability, and perhaps G-d will make him meritorious so that he be among those who make the masses meritorious, in returning the Service of the Diadem of Beauty, the \"Techelet\", to the people Israel. And since it is known that if our ancestors were like unto angels, we are like unto people; And if the ancestors were like unto people, then we are like unto donkeys, etc. And for this reason it would apparently be wondrous how our sages of blessed memory who came before us in any of the previous times from the interruption of the commandment of \"Techelet\" among Israel until now did not arouse themselves to return the Crown to its former Glory. And this in itself causes the slumber of laziness to descend, that prevents us from the work. And it also arouses claims to say that it is beyond the realm of possibility to return and fulfill this commandment as it was originally fulfilled. For this I saw fit to illustrate the objections that may be raised in this matter, and proclaim publicly:"
+        ],
+        "The Objections": [
+            [
+                "The first claim is, being that it is known that due to our many iniquities, with the destruction of the First Temple, and with the destruction of the Second Temple, may they be rebuilt quickly in our days, Amen, many things were hidden and ceased from among us. We may say so too did His Blessed Wisdom decree also regarding the \"Hillazon\" and its blood from which we dye the \"Techelet\", that they be hidden till the end of time.",
+                "Indeed the removal of this claim is quite clear, being that we found no place in the Talmud that tells us that at any particular time that \"Techelet\" was hidden. For we do find at the end of tractate Sotah that they consider and mention those objects that were lessened and eventually ceased to be found after the destruction. And even those things that were to be found but whose abundance was greatly lessened were also mentioned, as it is written (Sotah 48b) \"From the day that the First Temple was destroyed song and fine silk were abolished \" and see Tosafot (Shabbat 20b Anan) but in any case they are (ie. song and fine silk) to be found, they are somewhat commonplace, see there. Also white glass is mentioned there, and see Tosafot (Baba Metzia 29b B'Zchuchit) but nonetheless they are still somewhat commonplace, see there. As so too, the flowing honeydew as is mentioned in tractate Sotah (ibid) that it ceased. And yet in the Jerusalem Talmud (Peah, chapter 7 law 3) it seems that it was also found after the destruction. And if indeed the \"Techelet\" was hidden and ceased to be, the Talmud would certainly have mentioned it in this connection. And in any case, would not have failed to let us know about this anywhere in the Talmud. And from this it seems clear that it was not hidden, nor did it cease to exist and to this we need not even give a thought; for at no time was its existence changed, and it was always difficult to obtain, as tractate Menachot points out (43a) \"And it was sold dearly,\" see there. Also an expert and artisan, one proficient in the making of the dye, was also needed, as is implied there (Menachot ibid). And now too after the destruction of the Temple, its acquisition is no more expensive than during the time of the Temple. And its location is ascertainable with Blessed Divine Help, through an expertly skilled artisan. ",
+                "And as for what is mentioned in the Sifre (Deuteronomy chapter 354) concerning the verse \"'For they shall suck of the abundance of the seas' (Deuteronomy 33:19) Said Reb Yose: One day as I was traveling from Keziv to Tzur I encountered an old man, and greeted him with 'Peace'. I asked him 'what is your means of livelihood?' He told me 'the Hillazon'. I asked him, 'can it be found?' He told me ' By the Heavens, there is a place by the sea, situated among the mountains, and poisonous insects bite it (ie. the Hillazon) and it dies and it rots in its place.' I said to him 'The Heavens are a remembrance hidden for the Righteous for the world to come.' 'The treasure'; this is the Hillazon,\" etc, see there. From this it may be implied that the Hillazon from which the Techelet dye was made, was hidden. However, indeed that would be questionable, for during the time of the 'Tanaim' (1st-3rd century CE) one must have been able to acquire the Techelet since we find Techelet in use even in the days of the 'Amoriam' (3rd-6th century CE), as is mentioned in tractate Menachot (42b) \"Abaye said to Rav Shmuel bar Reb Yehudah, this Techelet, how do you dye it?\", see there.",
+                "I found in the work of the brilliant Sephardic Rabbi David Pardo of Blessed memory, in his precious book Sifre Deve Rev, who brings up the point in connection with the above mentioned Sifre and asks regarding the query of Rabbi Yose 'is it to be found, 'was it not found during the days of the Amoriam? And he answers that 'since the old man told him that his livelihood comes from the Hillazon, and did not say (that it comes from) the Techelet, it was implied that his work is not the dying of the Techelet or the selling of the Techelet, that he was always hunting the Hillazon itself, and it was from this that he made his livelihood. And this was Reb Yose's question; \"How was he able to make a livelihood from the Hillazon,\" because this implied that he was able to track it down at any time; Is it so common? And the old man answered him \"indeed it is not to be found except in a certain place, in the seas.\" And he explained there 'that only the choicest is hidden for the Righteous,\" see there. It seems that the meaning of this scholar's words, of blessed memory, that it is only because he (the old man) said that his livelihood was from the Hillazon, that Reb Yose asked, 'is it (so easily) found.' This is in accordance with what is written (Menachot44a) that it (the Hillazon) surfaces only once in seventy years, see there. And since it only surfaces once in seventy years how can it be so common as to be captured at any time? However, the dye of the Techelet (on the other hand) was readily obtainable for although the Hillazon only surfaced once in seventy years, nevertheless, at the time that it surfaced, they prepared enough Techelet dye for seventy years. This seems to be the meaning of his words of blessed memory. And perhaps he himself said this explicitly, however his book is not in front of me now, so that I can look at it, I am merely quoting from memory.",
+                "According to this it would apparently seem that it would be impossible in our day to search for the Hillazon from whose blood the Techelet dye comes, for we do not know the reckoning of the years that the Hillazon surfaces, in order to capture it.",
+                "However, it seems clearly the case that what was understood based on the Talmudic source just quoted 'that it rises only once in seventy years,' implies that it is not found at all, only during the time that it surfaces, and afterwards it is not to be found at all. Yet, this is indeed doubtful, because we find in tractate Shabbat (26a) \"'But Nevuzaradan, the captain of the guard, left of the poorest of the lad to be vinedressers (kormim) and husbandmen (yogbim)' (Jeremiah 52:16). Said Rav Yoseph; the vinedressers refer to those who harvest the Balsam from Ein Gedi until Ramah, and husbandmen refers to the netters of the Hillazon from the promontory of Tzur until Haifa.\" And Rashi, of blessed memory, explained that the word 'yogvim' (husbandmen) is etymologically related to the word 'yekavim', ie. large vats, wherein they spread out the Hillazon in order to extract its blood, as is mentioned in chapter 'Klal Gadol' (Shabbat 75a) \"That Nevuzaradan left them be (ie. the vinedressers and husbandmen) for the sake of the garments of the King,\" see there. And if we go according to his understanding, of blessed memory, (of Rabbi David Pardo) that the Hillazon itself is only to be found at the time that it rises from the sea once in seventy years, and afterwards is not found at all, we would not be able to understand Nevuzaradan's having left them there for something that occurred only once in seventy years. Also, the expression 'the netters of the Hillazon' implies that that was always their occupation. Thus it seems clear that the Hillazon itself was also always available and was always able to be netted. And regarding what it says 'that it surfaces once in seventy years' the meaning of this is that once in seventy years it surfaces and multiplies, but afterwards, although it is also found, it is not found in such great abundance. And if so, Rav Yose's question 'is it to be found' needs explanation. For although it is not found in such great abundance so that everyone can acquire it easily, still, it should be acquirable by skilled netters who are expert in the art of netting to capture it.",
+                "And it would also appear that from the answer given by the old man we can learn of the nature of the question of Rav Yose. What was the meaning of the fact that the old man elaborated in his answer 'By the Heavens, in a place by the sea, situated in the mountains, poisonous insects bite it and it dies, and is decicated in its place.' If we say that the simple meaning of Rav Yose's question 'is it to be found' is that he was questioning due to the fact that it was hidden away and is completely unavailable, would it have been sufficient for this for this old man to answer him briefly that he found a place in the sea where he can net it? Therefore it appears that indeed Rav Yose's intention in asking 'is it available' is not that it is not at all available, for in truth it is available and fishermen sometimes would come across the Hillazon by chance as is implied from that tractate in Shabbat (ibid) that Nevuzaradan left the netters of the Hillazon from the promontory of Tzur until Haifa. But since the old man answered him regarding his livelihood that it comes from the Hillazon and he did not answer that he is a fisherman and his livelihood comes from what he catches, whether it be the Hillazon or any other type of fish, it is implied that the Hillazon by itself was his means of livelihood. And this was Rav Yose's question; 'is it so available without trouble' that it would be enough for him to always make his livelihood only from the Hillazon? For although it is found in the sea and in the swamps by the sea, as will be explained, that the essential harvest of the Hillazon is a t sea but only through great trouble in netting do fishermen occasionally come across it. And also once in every seventy years does it rise up from the sea floor and multiplies on the mountains that are in the sea and near the sea as will be explained with G-d's help from Rashi's explanation of blessed memory. And also that it needs tracking down and takes much trouble to find as will be explained from Sefer Hakaneh Hakadosh that the nature of the Hillazon is to burrow itself and hide itself in the earth. And as the Sifre states regarding the treasures hidden in the sand that this refers to the Hillazon, if so how could he (the old man) have said that his livelihood comes only from the Hillazon? 'That by the Heavens there is a place by the sea near the mountains' and there is no need to bother oneself and to look for it in the sea and spread a net upon it and (furthermore) 'poisonous insects bite it and it dies, and is decicated in its place' and (therefore) it cannot burrow and hide itself in the ground. And therefore he can always find it easily without any bother at all and he derives his livelihood from it. And regarding this did Rav Yose say 'By the Heavens it is a remembrance hidden for the Righteous in the world to come, 'in other words that this place is unique in that the Hillazon always surface there in abundance and it is easy to capture it without any trouble. Certainly such a place is hidden for the Righteous for the world to come. And only to this old man was a taste given as a result of his (meritorious) deeds in this world and the place was revealed to him. And as it is plain that normally it does not surface to the land and multiply but once in seventy years and then to it is not so easy to obtain because it burrows and hides itself in the earth, and the purpose of the Sifre bringing this incident in connection with its explanation of the treasures hidden in the sand that this refers to the Hillazon, etc. see there. And this is clear and correct due to the help of the Blessed Name.",
+                "So too, regarding the Aggadic portion of tractate Babaa Bathra (74b) \"A Heavenly voice proceeded and told them 'What claim do you have in the crates in the house of Rabbi Hanina ben Dosa out of which the Techelet dye will be caste for the Righteous in the World to Come '\", see there. We can not derive from this that the Techelet is now hidden and abrogated, for aside from the esoteric and inner meaning of this as was explained by the commentaries of Mehorasha of blessed memory, we may also explain this simply by saying that being that at the present time (ie. during the time of Rabbi Hanina ben Dosa) this (Techelet) is highly esteemed and is used in the dyeing of royal garments, as Rashi of blessed memory explained and as we quoted earlier in his name, and is therefore sold at high price, because it can only be found after careful and painstaking search, therefore it was said that in the World to Come this Techelet will be available to the Righteous without effort being expended in obtaining it. This is the same as the (Talmudic) statement saying that in the Future the Land of Israel will yield (ready-made) delicate white bread and cloaks of fine wool. Although in the present time these delicate white breads and fine woolen cloaks are also available, albeit for a price corresponding to the labor required to produce them, in the Future Time, these things will be readily available to the Israelites without any labor. So too, although the Techelet is today obtainable only through painstaking laborious search after the Hillazon, it is still nonetheless obtainable, as it was also during the days of the Amoraim as indicated above.",
+                "Indeed in Midrash Rabbah Bamidbar (Parshat Shelach, chapter 17) and Tanhuma (ibid) we read: \"And now we have only the white (strings of the Tzitzith), for the Techelet was hidden.\" Aside from the fact that this passage requires elucidation, based on our earlier statement, for how is it that we find no reference or indication in the Talmud to the effect that the Techelet was hidden, this passage is indeed perplexing, for we know that the Midrash was edited during the early period of the Amoraim, by Rav Tanhuma and Rav Ashya Rabbah, and we find explicitly indicated in the Talmud that the Techelet was to be found even among the later Amoraim as indicated in the previously mentioned passage in Menachot (42b) \"Abaye asked Rav Shmuel the son of Rav Yehudah,\" see there. Also see (ibid 43a) \"Mar of Meshke once obtained in the time of Rav Ahai some Techelet,\" see there. We know the opinion of some that Rav Ahai was of the Rabanan Savorai (the Rabbinic period following the Amoraim, sixth-eighth century CE) and in any case, we may derive from the Tosafot in tractate Ketubot (2b) that he was of the last period of Amoraim, for he lived during the time of Rav Ashi. If so, how did the early Amoraim say that the Techelet was hidden?",
+                "Even if we may conjecture that term 'hidden' as used in this Midrash was formulated by the Geonim, and did not come from the Amoraim, as we find many instances where the Midrash was augmented by the Geonim or the great Rabbis of a later period such as Rabbi Moshe Hadarshan, it is nonetheless perplexing to me, for it seems that the Techelet was also in use during the time of the Geonim, as we find in the glosses of Rashbad of blessed memory (on Maimonides, Laws of Tzitzith, chapter 1 Law 10) where he indicates that \"Rabbi Natronai Gaon of blessed memory compiled the laws of Tzitzith based on the laws of Techelet\" see there. Also, our Holy Teacher of blessed memory, the author of the Kesef Mishna (commentary on Maimonides,, ibid) indicates that the Gaon Rabbi Shimeon be Hofni compiled a work on the laws of Tzitzith in Arabic, based on the laws of Techelet, see there. We know that the Geonim compiled works only of laws applicable to their own time. Also, it seems that the author of the Aruch (dictionary) on the word 'Hillazon', implies that he saw the Hillazon and knew how to draw a picture of it, see there, as will be elaborated on later, with G-d's help.",
+                "We also observe with regard to Maimonides; although in his commentary on the Mishna, at the beginning of the chapter Hatechelet (in tractate Menachot) wrote that \"we are not in possession of it (ie. the Techelet) presently, because we do not know how to dye it since not all blue dyes usable for wool are called by the proper name 'Techelet' only the specific 'Techelet', we therefore can not dye it at this time, and thus we use only the white (strings for Tzitzith),\" and he repeats this in Responsum 46, that now we use only the white (strings), nevertheless, from his later work (Mishna Torah) it is implied that he eventually succeeded in finding the Hillazon and obtaining Techelet, for in Hilchot Tzitzith (chapter 2 Law 2) he provides a list of the distinguishing features of the Hillazon and its blood (as will be elaborated upon later at length) and also describes how it was extracted, and in the process he provides features that find no mention at all in the Talmud, which he would not have known unless he actually obtained it and saw it. Also from his responsum to the sages of Luniel, quoted by the Kesef Mishna where he explains the practical application of the law regarding the Techelet it seems evident that it was available to them and that they conducted themselves in accordance with the Mitzvah of Techelet (on the Tzitzith). Therefore it seems clear that the designation 'was hidden', found in the Midrash does not mean that it was totally unavailable and not to be found at all, only that its use among the Israelites was interrupted due to the great expense and the tribulations and wanderings of the exile, it was unavailable to them, and although some great and esteemed individuals of the generations did succeed in obtaining it, it was referred to as 'hidden'. So too, we must certainly say that in order to explain the passage of the Holy Ari of blessed memory in Pri Etz Haim (Sha'ar Hatzitzith) who associated the reason for the cessation of the Mitzvah of Techelet with the destruction of the Holy Temple, may it be rebuilt quickly in our time, see there the secret of the matter, the Secret of the Lord is for those who fear Him. Since it is clearly evident from many passages that the Mitzvah of Techelet was fulfilled after the Destruction, we must therefore say that his intention of blessed memory is to provide the reason why the mitzvah of Techelet is not so abundantly available for all of Israel.",
+                "Thus the abolition of the first claim that says that it is impossible for us to return and fulfill the Mitzvah of Techelet because the Hillazon was hidden is evident since from many examples it is indicated that it was not hidden at all, and that long after the Destruction during the days of the Tanaim and Amoraim, it was available to them, and it is possible indeed almost to the point of certainty, that Maimonides, of blessed memory, also had Techelet. And only afterwards was it forsaken among us due to the exile, which in our many iniquities has increased. And in the Eastern countries it became forbidden for anyone except Royal Nobility as it is written (Esther 8) \"And Mordecai went forth from the presence of the King in Royal apparel, Techelet and white, etc.\" And perhaps Techelet was also forbidden to be placed in Tzitzith, as the lower officials were apt to make additions and be vigilant in all things. Later on I found corroboration to this in Nachmonides' commentary on the Torah (Exodus 28:3)",
+                "and yet it seems that although after the destruction of the Temple, Techelet was available to only the treasured individuals of the generations during the time of the Tanaim and Amoraim, and also in the time of the Geonim, as was indicated, and the author of the Holy Sefer Hakaneh Hakadosh seems to have also been acquainted with the Hillazon and had acquired it, being that he gave distinguishing features as will be explained with the help of G-d, when we explicate on the distinguishing features of the Hillazon. However it seems that at the end of the days of the Geonim that it had completely ceased and was not to be found even among the singled out individuals of the generation as appears from Maimonides of blessed memory, from his commentary on the Mishna, and from his Responsum (number 43) that he did not have Techelet because prior to this, since the time of the Destruction, even if the Israelites would become greatly impoverished, and the multitude of Israel was not able to afford to fulfill the Mitzvah of Techelet, nevertheless, the distinguished individuals of the generation were able to obtain the blood of the Hillazon for the Techelet. Since the blood of the Hillazon was also used by the nations of the world, for the Techelet dye of their Royal apparel, for Royalty and Ministers, thus the netting of the Hillazon did occasionally occur. And although it was expensive, nonetheless, it was possible for the distinguished ones of the generation to acquire the Techelet for the sake of the Mitzvah. Because at that time there were Israelites to be found in the Land of Israel, and on the beaches of the Mediterranean where the Hillazon was caught, as will be explained. And afterwards, at the end of the period of the Geonim when the yoke of the exile of the Ishmaelites became heavier upon the Jews, and they were driven from exile to exile, also from the vicinity of the Mediterranean Sea and the Land of Israel as is explained in Nachmonides' epistle, where he of blessed memory, writes that he found the Land of Israel in desolation, with very few Jews living there. And also those left there who were living on the shores of the sea were not expert. And Techelet is only accepted from an expert. And there were many decrees and forced conversions at that time. Add to this also the fact that the nations no longer needed to track the Hillazon for the Techelet dye, because they had begun to use other species to extract the Techelet colored dye. And since that period the Mitzvah of Techelet ceased to be fulfilled. And even among the distinguished ones they were not able to acquire the blood of the Hillazon for the Techelet. However, afterwards, during the days of Maimonides and his generation, after he had completed his commentary on the Mishna, the yoke of the exile became slightly unfastened, and there were during that time many Israelites close to the King, and Maimonides of blessed memory lived near the Mediterranean coast and would travel on the sea to search for the Hillazon based on the distinguishing features derived from the Talmud and Midrashim, as will be explained. And he managed to come across it and fulfill the Mitzvah of Techelet. As is clear from his Code of Law, for he provides additional distinguishing features to those explained in the Talmud. It is only afterwards, when in our iniquities the yoke of the exile became more powerful, to the extent that the Mitzvah of Techelet ceased among us and was completely forgotten. Therefore, even in our time, it is not impossible that after search, based on the distinguishing features mentioned in the Talmud and Midrashim of our sages of blessed memory and from the Geonim of blessed memory, and with the help of G-d, we shall be able to acquire it."
+            ],
+            [
+                "The second claim: Although it is explained that even now that the Hillazon did not cease to exist, we may still say that it is impossible for us to return and fulfill the Mitzvah of Techelet as we did originally because we may say that indeed that the color of the dye of the Techelet can be extracted from many types of squid and worms but that the fulfillment of the command of the Torah due to a hidden reason and Arcanum of the reasons for the commandments was that it would be from one specific species of the Hillazon that was known at that time. And since there was a period when the fulfillment of the Mitzvah of Techelet did cease, it may be that the specific species of the Hillazon that the Torah demanded was forgotten among us, and therefore we can not return to fulfill this Mitzvah, unless we would have a prophet who would prophetically tell us in the name of G-d the specific species of Hillazon, so that we would be able to dye from its blood the color Techelet. For otherwise, how would we know that this is the Techelet which the Torah commanded.",
+                "Indeed the response to this claim is clear, that it would have only been the case if the Torah said explicitly that the Techelet had to be from a particular Hillazon, and thus it would have been proper to say that the fulfillment of the command of the Torah, would have been only through the Hillazon that was known then. And even if it would not have been explicitly said thus in the Torah, but we would have found among our sages of blessed memory any place that derived such an idea from their exposition of the Scripture that the Techelet can only be from (a particular) Hillazon. Also we would be able to say that this was accepted as a Sinaitic edict to Moses that it was only from that species of Hillazon known at that time. However, we know that the \"Hillazon\" is not mentioned in the Torah at all, and also we do not find among our sages of blessed memory, that they derived the need for the Hillazon from the exposition of the Scripture and thus wee can not say that they had a tradition for a Sinaitic edict to Moses because anything that is a Sinaitic edict has to be precisely derived from the Scripture as is stated in Jerusalem Talmud tractate Sotah (chapter 5 Law 22) that they know that the \"third\" is disqualified from trumah, and the \"fourth\" (is disqualified from) any Sanctified thing. And this is all derived in the Halachah, see there.",
+                "And this is similar to what Maimonides of blessed memory explained in the introduction to his commentary on the Mishna, that regarding the Ethrog and Lulov we have a tradition from Sinai that they are what is referred to in the verse in the Torah \"The fruit of goodly trees and branches of palm trees\" (Leviticus 23:40), but, they (the authors of the Mishna) wanted to show carefully how it is derived from the Torah, because all of the Halachot are included in the Torah and therefore in any event, that if an Halachah is not found explicitly in the Torah, it is incumbent that it be derived from the (accepted) modes of derivation from the Torah, see there.",
+                "In order to explain the need for the Hillazon to obtain the techelet, that our sages of blessed memory necessitated for us in tractate Menachot (42b) \"We obtain the blood of the Hillazon, etc,\"see there; for indeed why do we need it? The Torah only mentioned \"techelet\", which as clearly as the brightness of the sky, whatever it may be, is definitely a textile dye. And, indeed, the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, in his forward to the order Nashim of the Mishna (in the pamphlet entitled 'Bigdei Kodesh') proposes to say that in truth we do not necessarily need that the techelet be derived only from the Hillazon. However, we must not forget the long Braitha in Tosefta Menachot (Chapter 9) \"Techelet is not kosher unless obtained from the Hillazon, if not obtained from the Hillazon it is disqualified\", see there. Also, in explaining the reason for this, Maimonides of blessed memory, in the Laws of Tzitzith (chapter 2:1) stated \"that this is because the dye used must be known to be consistent in its beauty and unchanging\", see there. And the source of his words is Menachot (43a) \"if its likeness departs it is disqualified, if its likeness does not depart it is kosher\", see there. And because it is needed that the Techelet persist in its beauty and be unchanging, for this reason our sages of blessed memory, necessitated that specifically the blood of the Hillazon which is fit for these criteria be used for the Techelet dye, because our sages of blessed memory established that it is not possible that the dye of the Techelet would persist in its beauty and not change unless it be of the blood of the Hillazon.",
+                "This is to say that as is known, an article receives a dye in such a way that its color be sustained therein only if the article and the dye are compatible and of the same type, ie. inanimate object and a dye obtained from an inanimate object, or an article obtained from a vegetative source and a dye obtained from a vegetative source, or an article obtained from a sentient source and a dye obtained from such a source. In such instances they combine well and the color of the dye is sustained in the dyed object. However, if the dyed object is of an order higher than the (source of the) dye itself, ie. the object is sentient and the dye is derived from vegetative sources or if the object is of a vegetative source and the dye is derived from inanimate sources, the object does not combine well with the dye in such a way that the color is sustained, and this is because the object, which is of a higher order than the dye, overpowers the dye and nullifies its power, and therefore its (the color's) likeness becomes dulled as time goes on, and it deteriorates. And at times, also when the dye is of a higher order than the dyed object they do not combine well and the object does not have the power to adequately receive the likeness of the dye. For example, regarding the Ishmaelite red (called Turkish red) dye it was not known how to dye cotton with it because the dye is very subtle (thin) and it derives from animal sources, whereas the object dyed (cotton) derives from vegetable sources and therefore they do not combine well. However, the Ishmaelites possessed a secret process that enabled cotton to be dyed with this animal dye, and the Turkish Empire, whose expertise in dying has a long history, after long experimentation found a process whereby cotton, after being left for many weeks in sheep dung in order that the cotton receive within it the attribute of heat from animal product which contains within it the attribute of animal heat so that the dye and the object to be dyed would be of the same order and power so that they may adequately merge. Without such a process the cotton would not be able to receive the dye.",
+                "And in such instances where it appears that objects derived from animal sources are dyed with vegetable dyes or dyes that come from mineral sources and the dye is well received, as in the tanning of hides etc. (We do not regard this as) dyeing at all, rather it is actually a process like that of burning or deterioration or that it is a case of the dye being a \"glued on\" substance so that it does not combine with the object but is a \"print\", as it were, which contains many properties of a glue and through this it is received and sticks to the object. However, as for a clear and pure likeness, it is impossible the dyed object would sustain the dye so that it would not change, unless the dye and the dyed object are of the same order, as we have said.",
+                "Therefore, indeed up to this day, since the times that the dyeing of the Techelet from the blood of the Hillazon had ceased, we do not possess a Techelet dye derived from animal sources, and the dye derived from \"Kla Ilan\" (a vegetable source called India dye), although it possesses a deep hue, and within the dye are also substances that burn and cause deterioration, none the less it does not sustain itself well, and evidently, when a bright dye is made from it it does not sustain itself, and its changeability and fading over time is observable.",
+                "And since the Torah enjoined us that the Techelet dye must be sustainable over time so that it does not change, our sages of blessed memory necessitated that (the Techelet) be derived from the Hillazon for then it would certainly sustain its beautiful likeness and would not change.",
+                "It is true and I will not deny that also dyes coming from animals such as the known red dye, which comes from animal sources, it is impossible that it would not change, and its likeness fade with time as the sun would shine upon it many times. Indeed, it is not our intention when we say that the color of the dye is sustained, that it would not change under the conditions of an act that causes it to diminish and to remove the dye from that which is dyed, because his is something that is impossible for the senses bare witness that the nature of the light of the sun is to remove and diminish the material which forms the basis of all dyes as we actually see that even something that is covered with gold and is actually plated with gold, just that the plating is the thinnest if it stands many days in the light of the sun. The domain of diminishment and loss would rule over it as is the nature of any matter existing that becomes diminished. And because of this its likeness would change. And so too, we know from experience that the smoke of sulfur removes and diminishes all colors even the colors that nature put into substances, as is known from experimentation that if something that is dyed well with a red dye that lasts is taken and placed inside a closed vessel filled with sulfur smoke, after its removed it would be white like snow. And so did we find in tractate Niddah (62a that soap also removes color, see there.",
+                "Yet our intention when we say that the dye lasts is that in and of itself it does not change due to length of time without any other cause, and for this criterion the test through the various ingredients mentioned in tractate Menachot (ibid) would be the determinant. Because a dye that would not sustain itself in and of itself, and fade with the passing of time, would also fade and become ruined through the test mentioned there. And the dye that would in and of itself be sustained, and would not fade with the passing of time would also not fade through the method of testing mentioned there.",
+                "However, this itself is in need of explanation: how do our sages of blessed memory know regarding the techelet mentioned in the Biblical Command that its beauty needs to be sustained and that it does not change? And we can not say that it is because the Torah mentioned Techelet, that we need the choicest of the class of Techelet, and this implies that the choicest of the class would sustain its beauty and not change because this is not the case. For although it is true that we definitely need the choicest of the class, this would only be the case in fulfilling the Mitzvah in its best way, but not that this criterion would stand in the way of fulfilling the Commandment. And like all of the other Mitzvoth of the Torah such as the Mitzvah of animal sacrifices and similar Mitzvoth, that we also need the choicest. This is only at the outset, in order to perform the Mitzvah in the best possible way, but no that it should disqualify the Mitzvah post facto. And why here do we say that if the Techelet does not come from the Hillazon it is disqualified?",
+                "Yet it seems that since the Torah commanded us to use Techelet in the making of the Tabernacle and the Priestly Garments, and we have established in tractate Zevachim (18b) that for that Mitzvah we need that (the materials used for the Tabernacle) should be new and if they are defaced or filthy they are disqualified, see there. If so, evidently, if the likeness of their dyed state is faded they would be considered defaced and would be disqualified. And therefore, necessarily, the commandment of the Torah regarding the Techelet for the Priestly Garments was that it should sustain its beauty and not change, for we can not say that indeed for the Techelet of the Priestly Garments it was not necessary that its beauty be sustained and not change. And indeed, as of when the likeness of the dye fades it becomes disqualified and new garments would be made, for this is not the case. For the Torah said (Exodus 29) \"And the Holy Garments of Aaron shall be for his sons after him.\" And indeed if the dye is not one that sustains its beauty, and it changes in and of itself, and fades, the fading would occur immediately from the beginning, and it would continue to fade. And indeed, we certainly need that the Techelet dye of the Priestly Garments be of a dye that sustains its beauty and does not change. And therefore we would say that wherever the Torah requires Techelet, it would need to sustain its beauty and not change. And therefore our sages, of blessed memory, required the Hillazon for the Techelet.",
+                "And although the Rabbi (author of) Tiferet Yisrael in his introduction (ibid) stated that it was quite clear to him that for the Priestly Garments and the Mishkan (Tabernacle), they did not have the Hillazon for the Techelet at all, and stated as a reference Jerusalem Talmud tractate Shabbat (chapter 7, Law 2), see there. Indeed, he had forgotten a long section in the Babylonian Talmud tractate Shabbat (74b) \"Tying in the Tabernacle, where was it done? etc. Those who caught the Hillazon tied and untied,\" see there. Thus we see clearly that the Hillazon was in the Tabernacle. And although there is an indication from the Jerusalem Talmud to the opposite effect, we are not to forsake the simple meaning of the Babylonian Talmud in the place of the Jerusalem Talmud. And indeed, from the Jerusalem Talmud we can not really bring proof, for this is the quote from the Jerusalem Talmud, \"One who captures the Hillazon and splits it open (on Shabbat) there are those who learn that you are obligated for two violations and there are hose who learn that you are obligated for one violation. As for those who say two; one is for capturing, and one is because of taking the soul. The one who says one; the very thing is the taking of the soul.\" And he does not regard the prohibition of capturing, and goes according to what Rav the son of Rabbi Yosa, Rabbi Abahu, and Rabbi Shimon be Lahish in the name of Rabbi Meir said, \"The Holy One, blessed be He, created a ritually clean animal for Moses in the desert. After Moses used it for the making of the Tabernacle, it was hidden.\" And the Korban Edah says \"He does not consider 'capture' because one is not in violation of capture because of the fact that it is not one of the main categories of principle acts in violation of the Shabbat because the occupation of trapping was not used in the construction of the Mishkan at all because certainly the Hillazon used for the Techelet was not found in the desert, since the Hillazon is only found in Israel, in the land occupied by the tribe of Zevulun. And the nation of Israel had Techelet from Egypt, and as far as the animals, ie. the rams needed for the skins, they did not need to resort to hunting. As for the Tahashim, there are those who say that they needed to be captured, and there are those who say like the one who says that G-d created a ritually clean animal, etc. If so, for them you certainly did not need hunting. Since it was only created for Moses, and came to him. Therefore, there is no hunting. An alternative explanation; For \"He does not consider hunting (the second opinion of the Jerusalem Talmud) because one does not violate the Shabbat Law, and he holds according to \"...etc. In other words if we say \"there is no capture with regard to the Hillazon\", if so, in what instance was their capture in the construction of the Tabernacle? For among domesticated animals there is no capture, therefore we have to say that he holds according to Rabbi, and there was an undomesticated animal there (created for Moses) that needed to be captured.\" And see who explains this (section of the Jerusalem Talmud) according to the first explanation of the Korban Edah but in a slightly different manner of explanation, see there.",
+                "Now according to the second explanation of the Korban Edah, there is no indication at all from the Jerusalem Talmud that implies that they did not use the Hillazon for the Techelet in the desert, it is just that the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, considered the first explanation of the Korban Edah as the essential one because through it we can answer the question of Tosafot, tractate Shabbat (75a, end of section \"He who captures\") who left the question with the remark \"needs pondering\" on the contradiction in the Talmud from the fact that here it is implied that capture was needed to obtain the Hillazon whereas in the Jerusalem Talmud it appears that one who captures the Hillazon is not obligated for the Shabbat violation of 'capture'. Now according to the first explanation of the Korban Edah, we can say that in actuality, also according to the Jerusalem Talmud, there is the instance of capture of the Hillazon and the fact that one does not violate the Shabbat at all with any type of capture, even the capture of undomesticated animals. Whereas it appeared according to the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, of blessed memory, that one does violate the Shabbat by capturing according to the works enumerated regarding the 39 main types of work in constructing the Tabernacle. Nevertheless, how does he delete that which is stated in the Mishnah that one does not violate the Shabbat. Therefore it appears to my impoverished state of knowledge that the correct version is that one does not violate the Shabbat with capturing. And it appears that when it is in the sea capturing applies to it, but when it emerges to the mountains it is captured and stands in one spot. And even though it is explained in the Sefer Chinoch that it is difficult to capture it because when it emerges to the mountains it is its way to dig its tentacles into the earth, nevertheless, capturing does not apply to it for it is captured while standing in one place. And according to the one who says in the Jerusalem Talmud that one who captures and punctures is only obligated for one violation of the Shabbat. That is for killing, not for capturing, meaning to say that one is not obligated for the violation of capturing the chilazon even in a case where it is captured. The chilazon was miraculously found in the desert and was captured while on dry land and was not moving. Therefore since during the construction of the Tabernacle there was no capturing, therefore he is not obligated even when capturing takes place in the usual manner. For specifically, other creatures that were not needed in the construction of the Tabernacle one is obligated for their capture. We learn this from the capturing of the seal which was needed for the construction of the Tabernacle.",
+                "",
+                "For even though it was created by Hashem miraculously for them in the desert but nevertheless it was necesary for them to capture it. For the miracle was only its creation, but the chilazon since it was used for the Tabernacle without capturing it, it is considered that any species of the kind is not considered to be captured, and we do not learn out the violation of capturing from the capture of the seal. And regarding that which is explained in the Jerusalem Talmud that we can learn out the capture of chilazon from the capture of the seal, for even though the chilazon stood still and was captured, nevertheless, capturing pertains to it and its capture is no worse than the capture of other creatures. This difference of opinion is in theory only and not in reality. Look into the Response of Ridbaz (chapter 685) and later on in our words regarding the nullification of the fourth objection.",
+                "And futhermore it is understood from the words of our sages of blessed memory that the techelet regarding that which the Torah has enjoined us must retain its original beauty and not fade in color, this can be learned from the passage in Exodus 28 where it is written 'completely techelet'. And when this color fades it is not completely techelet. And as Rabbi Chanina the son of Rabbi Gamliel expounded regarding a blemish which makes it inadequate for use (Menachot 42b). And even though Rabbi Yohanon the son of Dahavai disagrees there and says that even the second appearance of the color of techelet is fit for use, that means only at the begining of the dyeing process, but once it has been dyed for the Mitzvah and then it fades and continues to get lighter in color so then certainly it is not considered to be completely techelet and it must retain its original beauty and not change. For if its color is not one that retains its original beauty and does change then certainly it is not fit for use as soon as it begins to fade from its original color and changes. Therefore when the Torah states completelytechelet then certainly it means that it must retain its original beauty and not change. For the techelet of the tzitzith is learned out from the techelet of the priestly garments, for all techelet mentioned in the Torah must retain its original beauty and not change. Therefore the sages of blessed memory needed the chilazon that was known to them, for the color of techelet from any other species does not retain its original beauty and fades.",
+                "This being so that the necessity of the Hillazon in the Techelet is not dependent on a passage in the Torah or the strict letter of the law or a law without reason (Halachah), but rather is derived and based on the theory that the color should remain in its state of beauty and be unchangeable; this being true, if after searching we would be able to find the blood of any kind of Hillazon that would enable us to properly dye the color of Techelet which would retain its original beauty and would not fade, then certainly we would be able to fulfill the commandment of Techelet without any doubt. For what is the difference if the sage of blessed memory were insistent on one particular Hillazon that was known specifically, we must say that it was understood by Chazal, our sages of blessed memory, that there is no other Hillazon in the world or for that matter any other creature that can be used to dye the Techelet in a way that its color would retain the original beauty and would not fade. Therefore the Hillazon we have found is the very same Hillazon that the sages of blessed memory intended; for we see that we are able to dye with its blood the color of Techelet and it's color retain the original beauty and does not fade. And if this is a different Hillazon or creature than the one our sages of blessed memory spoke of we still must say that Chazal were not insistent on one particular kind of Hillazon that was known specifically but rather the law is that all type of Hillazon and snails that would enable us to dye with their blood the color of Techelet and would retain its original beauty and not fade is permissible, but to exclude the Hillazon which is not permissible, that it is that which grows (vegetable) or is inanimate, for the essence of the necessity of the Hillazon for Techelet is not based on a law without reason but rather is specifically based on the reason that the color will retain its original beauty and will not fade.",
+                "A proof for all this can be derived from the section in Tractate Menachot 42b. R. Itzhak the son of R. Yehudah used to test it (the Techelet) thus: He used to mix together liquid alum, juice of fenugreek, and urine of a forty day old child (or that had been kept for 40 days) and soak (The blue thread in it overnight until the morning, if the color faded it is invalid but if not it is valid. Now if the necessity of the Molusc in the Techelet is derived from a specific passage or is the Halacha (law) that it is a specific kind of Molusc that is known then what good is the test for even if it does not fade in color and is known that the color is not Klai Ilan (imitation techelet) perhaps the color is from the blood of a different Molusc and not the same Molusc that the Torah is stringent about. But surely the reason for the necessity of the Hillazon in the Techelet is derived from careful reasoning and theory as is mentioned above that the color should retain its original beauty and not fade away and therefore the test is an effective one, for even if the Sages of blessed memory were stringent regarding one particular Molusc that exists because in any other species of Molusc the color fades and does not retain its original beauty then the test proves that this is the Molusc which the Sages of blessed memory spoke of. And if this color comes from a different Molusc that the sage did not speak of we must say that the Sage of blessed memory did not specify one particular kind of Hillazon that was known specifically as we mentioned before. Therefore the second objection is rejected and with G-d's help will be further clarified with the rejection of the third objection."
+            ],
+            [
+                "The third objection. For even if we could attain any Hillazon that would enable us to dye with its blood the color of Techelet and as we have explained that since we are able to dye the color Techelet that retains its original beauty and does not fade away then certainly this is kosher for Techelet as we mentioned above. But how is it possible to know that this dye is a color that remain unchanged in its beauty and color. If this being the only proof that it is actually Techelet we must know for sure that this Hillazon is the one that the Sages of blessed memory spoke of that is that retain its original beauty and color.",
+                "There are two reasons we can reject this objection.",
+                "One:<br>For it is possible to know this from the test which is explained in Tractate Menacot 42 B. R. Isaac the son of R. Judah used to test it thus: He used to mix together liquid alum, juice of fenugreek, and urine of forty day old child (or that had been kept for forty days) and soaked (the Techelet) in it overnight until the morning; if the color faded it is invalid but if not it is valid. Moreover, R. Adda stated the following test before Raba in the name of R. Avira. One should take a piece of hard leavened dough of barleymeal and bake it with the thread of Techelet inside. If the color improved it is valid but if it deteriorated it is invalid. We must therefore say that one test supplement the other thus: if the test of R. Essau the son of R. Judah had been applied and the color had not faded it is certainly valid, but if the color had faded, we should test it by R. Addis' test by baking it in a hard piece of leavened dough; if its color improved it is valid but if it deteriorated it is invalid. A message was sent from Palestine/Israel saying. The test supplement each other and such the Halacha law is accepted according the Maimonides Rambam law of Tzizith (Halachos).",
+                "It is true that the Rav, the author of Tiferet Israel rejects this test mentioned in the Talmud and wrote that we are not expert enough regarding these ingredients that the Talmud mentions to test the unchangeability of the color. For the ingredients liquid alum, and juice of fenugreek which the Talmud mentions is the subject of debate by Rashi v. Rambam. Nonetheless while asking forgiveness from the honorable Tiferet Israel and his high level of Torah knowledge he reached it is wondrous that he says no one is expert in regard to these ingredients especially since none of the earlier sages ever said such a thing. Just because he was not expert in these ingredients is it fair to decree that no one else is. I in my humility have become expert in the names and their nature be it according to Rashi or be it according to Rambam. And that which he wrote the Rashi and Rambam differ in regards to what liquid alum and juice of fenugreek is he forgot that they also have different opinions in regards to the second test mentioned in the Talmud. That is Rashi says it is hard leavening whereas Rambam says it is dough. But that still presents no problem for it is possible to do the test according to both opinion ie. Rashi and Rambam. And it can be said that these ingredients that I have found to be the true ingredient can be clarified form the abundant wisdom of our sages in other places. Therefore it is possible to verify regarding the Hillazon we have found it in the process of dyeing, the color retain its original beauty and does not fade and pass the test of mentioned in the Talmud. It too is a rejection to the second objection for even if the necessity for a particular Hillazon as explicitly mentioned in the Torah so certainly through the test if it proves positive then this must be the Hillazon regarding which the Torah enjoined us. For if it was not the test would not prove positive. That is the reason the test is mentioned in the Talmud, to clarify if the Techelet is from the blood of the Hillazon and therefore fit for use or from some other species and therefore unfit. And this is clear. It is all one reason.",
+                "Secondly<br>even without testing at all it appears in my limited knowledge clear that if we were able to attain the Hillazon to dye with its blood the Techelet and there would be found in this Techelet all the signs and treasures that the Sages of blessed memory have given us regarding that Hillazon that they spoke of, then again, we not be at all doubtful that certainly this is the very same Hillazon the sages of blessed memory had intended. And the sage of blessed memory gave us signs regarding this Hillazon in Tractate Menachot 44. Our Rabbis taught: The Hillazon resembles the sea in its color (its essence ie. its blood) and in shape resembles a fish etc. And it seems clear that our sages gave us clear signs regarding the Hillazon for in their wisdom they saw that because of our exiles and the great expense in attaining it that it was almost certain that we would forget which is the correct Hillazon. Therefore they drew a clear picture for us and gave us all the sure signs of its identification so we would know how to search for it with G-d's help. You should know that Rambam (may his memory be a blessing) in Mishnah Torah copied this Braitha - And it is a known thing that Rambam does not bring in Aggadic material unless it has relevance to the law. So we must certainly say that it is a law that we can depend on the reliability of these signs that this is the Hillazon whose blood is kosher fit for dyeing the Techelet. (And in our lowly state) we have found many more signs and treasures regarding the Hillazon which are scattered throughout the words of our Sages of blessed memory. And the Rambam of blessed memory expounded and found other signs that were not mentioned in the Talmud. From this I can assume and judge that Rambam recognized and saw the Hillazon as is mentioned above. From this it appears quite clearly that when we are able to attain the kind of Hillazon which has all the signs that with G-d's help we shall clarify that beyond a shadow of a doubt that even without doing the test mentioned in the Talmud, it is kosher. The reason for the test is if we have a doubt whether this is really the blood of the Hillazon, but when it is clear to us that this is the correct type of blood there is not necessity for the test. This is also a rejection of the end objection for even if it was explicitly stated in the Torah the necessity for the Hillazon in Techelet and there was a stringency regarding a particular kind of Hillazon that specifically is known, so too if the Hillazon we find matches the correct sign this must be the very same Hillazon. And in truth from the Braitha what gives us the signs of the Hillazon it appears that actually any Hillazon which does not have these signs even if its possible to dye with the blood the color Techelet it is not kosher ( fit for use). And we must say that Hillazon that does not have these signs, the blood used for that we can learn dyeing does not retain its original beauty and it fades away."
+            ],
+            [
+                "The fourth objection: Why should one search in vain for the Hillazon without benefit for even if we would attain this way Hillazon that the Sages of blessed memory intended and we could recognize it according to its signs that is with all certainty the correct Hillazon we still would not be able to use its blood to dye the Techelet, because the Sages of blessed memory have already said in Tractate Megillah (6a) that everyone needs you (Zevulun) because of the chilazon. Judges (5) What is the reason because Naftali received as their portion in the land of Israel the high places of the fields. Zevulun said before G-d, Master of the Universe you have given unto my brother the fields and the vineyards and unto me you have given mountain valleys. To my brother you have given him lands and unto me you have given the seas and the rivers. G-d answered him saying, Because of the Hillazon everyone needs you as it is said in Devarim(33). The nations will call upon the mountains and the hidden treasures of the sand. Rav Yosef taught the \"hidden is the Hillazon and the treasures are clear glass (crystal). Zevulun said before G-d 'Who will make it known to me that this is true. Hashem answered him and said There they will offer their righteous sacrifices (ibid). This will be your sign 'Whom takes from you without payment will not be successful in his business - and Rashi explains that if he takes the amount of Hillazon which is worth a Prutah (a small coin) without renumeration for it the color will be ruined and will not be of any benefit at all, Therefore even if we could attain the proper Hillazon we would be taking it without paying for it to the tribe of Zevulun for we have been exiled from our land and Zevulun is not in their inherited place that we are able to pay them therefore the color will be of no benefit and why should we toil in vain. Therefore even if it seems to us (to the naked eye) that we would be able to dye with its blood the color of Techelet we must be forced to say that we are mistaken for certainly the words of our Sages of Blessed memory are alive and everlasting.",
+                "Nevertheless, this objection is overruled: First of all after the destruction of the Holy Temple during the time of the Tannaim (the sages of the Mishnaic era) and the Amoraim (the sage of the Talmudic era) and the Gaonim (the sage of the post Talmudic era) Techelet was found. And at that point we were already exiled from our land and it was impossible to pay the tribe of Zevulun for the Hillazon, so therefore only when Israel were dwelling on their land and each tribe was living on their appointed portion and the Hillazon was in the portion of Zevulun and then if one took the Hillazon without the knowledge of Zevulun and without payment it was considered as theft, it was during that period of time specifically that the promise was made as can be learned from the text, there they will offer up the sacrifices of righteousness (that is regarding theft). But because of our transgression, since we have been exiled from our land and the nations have gained a foothold in all of the land of Israel until the end of days when He will return us and have compassion upon us and bring us back to Zion with exultation speedily in our, time this promise is not pertinent for the tribe of Zevulun does not dwell there but we can say its theft. And furthermore even when Israel was dwelling on their land only if the Hillazon that went up to the mountains in the portion of Zevulun was taken without payment then the dyeing process would not work and would be of no avail for it would be considered as theft. But in truth the Hillazon is found in all the western and Mediterranean seas but can only be caught with difficulty, Whereas in the portion of Zevulun the Hillazon rose from the sea unto its mountains that sloped to the sea and there would multiply and would easily be caught as well be explained with G-d's help. It appears that certainly if the Hillazon would be caught from the sea even in the portion of Zevulun without payment the dye would not be ruined. and this is what Rashi explains (ibid). Everyone will need you, all your brothers will need you for the Hillazon that rises from the sea unto the mountains, the nations will call out to the mountains. From all the tribes they will gather together on your mountains to bury the Hidden Treasures of the sand. This is said only regarding the rest of other tribes that the Hillazon was found in the portion of Zevulun because they would go up to his mountains or we mentioned above, and all the tribes needed him to buy form him the Techelet. But certainly the Techelet was found in all the western and Mediterranean seas and all the nations that encamped by the sea had the Hillazon and is written in the text in (Yechezkiel 27) Techelet and argamon are from Islands of Alisha etc. The majority of Techelet was from the island of Alisha and the merchants of Shva, Asher and Kalmud-- and was not considered part of the land of Israels Techelet. For in truth they only had enough to supply themselves with garments for the royalty, princes and priests and for the fulfillment of the precept of Techelet but they did not have enough Techelet to sell to the outside world. If this being so how is it that the dyeing process was successful if they took the Hillazon without paying for it and did not offer it from the tribe of Zevulun, but certainly we mentioned above that where was trapped within the portion of Zevulun would not be ruined. And it also appears from what is learned in Tractate Sotah (46B) regarding the following passage in (Judges 1) And the man went to the land of the Chittim and he built a city and called its name Luz and this is its name till this very day. The Midrash in Breshit Rabba explains that Luz is where the Techelet was dyed. The city in the land of the Chittim appears to not have been inhabited by the Jews for it is not part of the land of Israel and it was a place where the Techelet was found and the dyeing process successfully done. Even though they did not pay the tribe of Zevulun for it that is as mentioned above because it was not taken from his portion and all this is clear and correct.",
+                "I have found support for all we have said from our teacher the Ridbaz, may his memory be a blessing in responsa #685 and this is his holy language.",
+                "The question arose as we have learned in Tractate Sabbath that the trappers of the Hillazon tied the nets and untied them to trap them. You have asked from where did they have Hillazon that they were able to trap, was it not found only in the portion of Zevulun and was it possible to come to the land of Israel to trap it.'",
+                "The answer is this is not necessary for the Hillazon that was found in the sea and in the portion of Zevulun would emerge by itself form the sea to dry land and then they would gather it. And after Israel was exiled the Hillazon would not emerge and --- left in Israel from the impoverished of the nation to trap the Hillazon which means that trapping was a necessity. So too in the making of the Tabernacle they were close to the Red sea for from Mt. Sinai to the Red Sea was a short distance and they would go the Red sea and would trap the Hillazon for it was found there. It's not necessary to say the same thing regarding the Hillazon as we said about the seal skin that is was not to be found for the chilazon is to be found and it is possible that till this very day it is found but we do not recognize it or we do not know how to trap it. Also because we do not need it because the color that resembles techelet can be found in abundance that is the color ' Astis' which is called in Arabic 'nil and they dye it professionally that even ironing does not fade it. Till here his holy words.",
+                "This is certainly support to our words from the great scholar the Ridbaz. And we who can not compare to the greatness of the Rabbis in the previous generations do not be amazed at all that they did not arouse themselves to search for the chilazon. For we have found in the book of Kings (2,18) that the brass serpant that Moses made was destroyed for until that time the children of Israel were sacrificing unto it and called it Nechushtan. Regarding this it says in tractate Chullin ( 6b) Is it possible that Asa came and did not annihilate it, that Yehosafat came and did not annihilate it and yet all the other forms of idol worship in the world Asa and Yehosafat annihilated. Yet G-d did not arouse these great righteous men to annihilate it even though it was a great stumbling block to the Jews so that Ch----- could come and be on guard against it and it was hidden from them that it is permited to destroy the brass serpent as it is written in the Tosafot ibid 7. So too even more so it can be derived from a fortuori reasoning in our case when we are speaking only of the prevention of doing one positive mitzvah that we can say that it is from G-d that it be hidden from the giants of the previous generations the possibility of finding the chilazon in our time in order to leave place for the one who is ready to actualize this potentiality and to be on the guard regarding it.",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "G-d gave a boundary for everything saying till here you shall approach and G-d in his abundant mercy left place for even the least of the least to gird themselves and make fences as the holy Rabbi, Reb Yehudah Hanassi said in the tractate Megillah (28) those that comeafter you shall lead the flock. For if the whole of the Torah was revealed only to the earlier sages there would be no room left for the later generations to be innovative in the Torah of G-d.",
+                "And since I have seen that it has come to me without specifically planning it through many different reasons to be aroused regarding this subject and I saw that it is from heaven that it can be revealed to us for there is hope that we can return to fulfill the Mitzvah of Techelet as was done originally, I said perhaps G-d has left place for even the least of the least like me to bring me merit regarding this commandment that will bring merit to the many through me and I will be amidst those who bring merit to the many.",
+                "Therefore I girded my loins to search for the hidden treasure in the sand. And I said first I will search and seek out to expound to understand in our Holy Torah since all the hidden treasures are all hidden in the Torah. And as we have found that even the end of the Babylonian exile was hidden in the Torah as is written in Tractate Megillah (12a) as he said I understand but was actually mistaken and only if that exact moment that G-d had appointed only then was it revealed and also the place of the Holy Temple was hidden in the Torah in the book of Joshua until David came and it was revealed to him as is explained in Tractate Zevachim 54B . And also regarding the building of the second Temple it says there ibid (62a) regarding the altar the Men of the Great Assembly expounded and Solomon did not understand to expound upon it and also the light of the sixth day of creation that was hidden in the Torah was hidden as is explained in the Holy Zohar and the Sefer Habahir 6B. Therefore I have put it in my heart before anything else to find all the signs regarding the Hillazon in the writing of the Sages of Blessed Memory. And through their words there will be place before one of my lowly state or to all those that the King of the world whose name is blessed desires to bring merit to the many through him to search for it. And when there will be found a creature that has all the signs it will be already known that this creature is certainly the Hillazon. May it be his will that I shall not stumble in the way of the Halacha (law)."
+            ]
+        ],
+        "The signs according to Chazal": {
+            "Where the Hillazon can be found": [
+                "The Explanation of where the Hillazon can be found",
+                "Even though it appears from the first outlook that the place the Hillazon is found is in the mountains so is stated in Tractate Sanhedrin (91a) 'He went up to the mountains and saw that today there was only one Hillazon, the next day it rained and the mountain was filled with Hillazon. And in truth in Tractate Menachot (44a) it says they emerge once in seventy years - Rashi explains: it emerges from the land and only in the mountain in the territory of Zevulun.",
+                "Yet we find that Rashi of Blessed Memory himself explain in Tractate Megillah (6a) that the Hillazon emerge from the sea unto the mountains and also explained in Tractate Sanhedrin (91a) and Tractate Chullin 99A regarding that which is said that Techelet resembles the sea that Rashi explain that the Hillazon arises from the sea. And so it is explained according to Rambam (Maimonides) of Blessed Memory. The laws of Tzizith Chapter 2 Halacha II and this is his language. And it can be found in the Dead Sea. And it appears that they learned to say this from the words of the Midrash which states that there is a place in the sea which is amidst the mountains, we learn from this that the Hillazon is from the sea but it emerges from the sea to the mountain amidst the sea. And we have said previously in (refutation to the 4th objection) that its place is in all the western sea and the Mediterranean but in the portion of Zevulun it would emerge from the sea to its mountains that sloped towards the sea and would multiply these. And that which Rashi says in Tractate Menachot that it emerges from the land that means to say that there when it emerges from the sea to the mountain it multiplies.",
+                "And the Torah of Truth was upon their lips for it is explained in the Zohar (Beshalach 48B) that the Hillazon is found in the sea.",
+                "",
+                "The fact that Rambam calls in the Salt sea which is certainly not in the portion of Zevulun can be answered simply by saying that this is the name the Rambam call all the seas that are salty."
+            ],
+            "The signs of the Hillazon": [
+                "The signs of the Hillazon",
+                "1. The color of the body of the Hillazon resembles the color of the sea as the Rabbis in Tractate Menachot (44A) taught that the color of the Hillazon resembles the color of the sea. Rashi explains that the Hillazon emerges from the sea and the Techelet resembles the sea, that is to say that the sea it is found in and that it emerges from is the cause of its color.",
+                "2. The Hillazon which has a soft flesh and moves above the water by way of its fins resembles a fish but since it can multiply on dry land it is not considered to be a fish. It has characteristics that resemble the fish but cannot be considered to be an actual fish.",
+                "3. The Hillazon has veins and bones as is proved from the Jerusalem Talmud in Tractate Shabbat Chapter I, Halacha III.",
+                "",
+                "",
+                "4. The Hillazon has a hard shell and covering that grows with it. The reason we know that the shell is hard is because the expression to wound is used regarding it and only that which has a hard shell can we use the expression to wound.",
+                "5. The Hillazon has coming out from its head bent threads like hooks that are put on chains so long them on the wall. That is the reason that these very same bent hooks are called Hillazon. There is evidence to this, so the Aruch in the first book he wrote, drew a picture of the Hillazon. It can be understood from this that he knew what it looked like and he knew that the threads coming out of the head are like bent hooks on the top of the chain.",
+                "6. There must be found in the Hillazon organs or fringe like extensions that resemble the snake. Upon the organs there are red flesh-like blisters. This is the reason that the red blister in the eye are called Hillazon and Snake.",
+                "7. The Rambam in the laws of Tzizith Chapter II Halacha II gives in the sign to recognize the Hillazon and this is his holy words. Its a fish whose color resembles that of Techelet and whose blood is black as ink. I have found no source in the Talmud in support of Rambam words that its blood is black as ink. And it appears from this that after Rambam wrote his commentary on the Mishnah he toiled and labored until he found the Hillazon according to the signs mentioned in the words of our Sages of Blessed Memory and fulfilled the Precept Mitzvah of Techelet. Then he proceeded to enumerate other signs that could be found in it such as its black ink like blood. He though that perhaps it would be forgotten this would make it easier for one who desired to search for it and be able to find it without giving up. For if Rambam did not make it known to us (regarding its black blood) we would search for it relying solely on the signs in the Talmud. And even if we would find it we would lose hope saying that since its blood is black this is certainly not the Hillazon needed to dye the Techelet, Therefore he made it known to us that in truth its blood is black and only by adding of the substances is it possible to dye it the color of Techelet.",
+                "Rashi in Tractate Chullin (89A) seems to disagree with this Rambam for the sages that the appearances of its blood resembles the sea and we see that the sea resembles the firmament. Its probable to say that Rashi did not recognize nor see the Hillazon but rather deduced it theoretically. But still it is amazing to say that even though a theoretical deduction he did not arrive at the truth. Therefore it appears that in truth Rashis intention is not regarding the blood itself, but rather the color that appears from dyeing with the blood. That is to say that Rashi was careful with the use of his holy words when he said the appearance of its blood and did not say just its blood resemble the sea, for in truth its blood is black as ink and does not resemble the sea. ",
+                "8. It has been explained already that the Hillazon emerges from the sea to the mountains. And it is written in the holy book before Hakaneh in the laws of Tzizith, that immediately upon emerging it is entrenched in the earth and there it procreates. And he concludes by saying that it is rooted there and its head is outside. It can be understood from this that it is the way of the Hillazon to dig and to bury itself in the earth. Rashi in Tractate Megillah (6A) who wants us to understand each word the Talmud explains according to the order of the words in the passage explains the word S'funei as importance rather than buried which fits in both according to the simple meaning of the passage. ",
+                "9. The Hillazon has two kinds of blood one which exudes from it and one which is contained it its organs. ",
+                "10. In essence the Hillazon is found in the sea but it also emerges to dry land upon the mountains the slope into the sex and is able to survive there. When it is in the sea it must be trapped but when it emerges on dry land it is trapped and just stands there, and this is explained according to the explanation of the refutation of the second and fourth objections."
+            ],
+            "The appearance of the Techelet": [
+                "The appearance of the Techelet",
+                "According to Rashi of Blessed Memory the color of Techelet resembles the firmament as it blackens towards evening which is in agreement with Rambam of Blessed Memory who says that the Techelet must lean towards and have a fringe of blackness. And behold, since G-d whose name is blessed has helped us to clarify the signs through which the Hillazon can be recognized, and I have spoken with many of the Sages of the Torah and spiritual giants of Israel and they have agreed with my words, it is incumbent upon all those who have strength to search for it, to bring merit to the nation of Israel with the precept (Mitzvah) which has been forgotten from Israel many hundreds of years. And anyone who merits to this will be blessed by the Lord, the G-d of Israel. And I in my lowliness have begun this process and have sent to the shores of the Mediterranean sea. This creature has been brought to me and it is of the species that are called inkfish what include 19 different kinds. It appears to me that in one of these species can be found all the signs that are mentioned previously as explained according to the words of our sages of Blessed Memory also its blood which is black as ink is under my hand. Nevertheless all the chemists have not been successful in extracting its blood. And if G-d will help me to come to the shores of the Mediterranean sea and be able to attain it unlike it is still alive if G-d so desires I will try with the help of G-d who is blessed to extract from it the color of Techelet. And I will pray to G-d who is blessed, that just as he has given me merit to living merit for Israel with words of Torah whose expositions are few, these being the remnants that occupy themselves in the order of Teharoth (laws of ritual impurity) and with the help of G-d due to the merit of my fathers I have set in order the entire order of Teharoth - And with the help of G-d I have published the Tractate of Kelim (laws regarding ritual impurity of vessels) which has been favorably received amidst the great sages of Israel and the wise men of the Torah, so too I shall pray with G-d and that he helps me complete the entire order and publish it, and I shall dwell in his tents forever. And so too regarding this Mitzvah of Techelet which has none that seek it out, may G-d help me to bring merit to the many and may it stand for me and my children and my children's children that the words of the Torah vanish not from my lips and the lips of my children and the lips of my children's children so says G-d from now until forever. ",
+                "I have completed this honorable treatise on the 11th day of Marcheshvan, Tuesday, the Torah portion of Vayera, 5648 (1887), here in Radzin."
+            ]
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Treasures Hidden in the Sand, Trans. Menachem Kalish and David Herzberg",
+            "http://www.begedivri.com/techelet/Sefunei.htm"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מאמר שפוני טמוני חול",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "מאמר שפוני טמוני חול",
+        "enTitle": "Treasures Hidden in the Sand",
+        "key": "Treasures Hidden in the Sand",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "שער",
+                "enTitle": "Title Page"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "הטענות",
+                "enTitle": "The Objections"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הסימנים לפי חז\"ל",
+                "enTitle": "The signs according to Chazal",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "סימן א; לבאר מקום מציאות החלזון",
+                        "enTitle": "Where the Hillazon can be found"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סימן ב; בסימני החלזון",
+                        "enTitle": "The signs of the Hillazon"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סימן ג; במראה התכלת",
+                        "enTitle": "The appearance of the Techelet"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}