json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Shevuot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין שבועות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>שבועות שתים</b><br> ר\"ל ב' מיני שבועות כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או בלאו, דלהבא:"
            ],
            [
                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל ועוד מרבינין ב' אף שאין כתובים בתורה בפירוש, דהיינו בנשבע בהן או לאו דלעבר, כגון שאכלתי או שלא אכלתי:"
            ],
            [
                "<b>ידיעות הטומאה</b><br> באדם שנטמא ואכל קודש או נכנס למקדש:"
            ],
            [
                "<b>שתים</b><br> ב' כתובים בפירוש. והן, שנעלם ממנו שנטמא, ואכל קודש או נכנס למקדש:"
            ],
            [
                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל עוד מרבינן ב' דלא כתיבי, דהיינו בשיודע היטב שנטמא, רק שנעלם ממנו שזה קודש או שזה מקדש, ואכל או נכנס:"
            ],
            [
                "<b>יציאות השבת</b><br> הוצאה שמרשות היחיד לר\"ה:"
            ],
            [
                "<b>שתים</b><br> ב' כתיבי בפירוש. והן ההוצאה של העומד בחוץ או של העומד בפנים:"
            ],
            [
                "<b>שהן ארבע</b><br> ר\"ל עוד מרבינין ב' דלא כתיבי, דהיינו הכנסה של העומד בחוץ או של העומד בפנים. [ולא תני ב' שהן ד' בחוץ וב' שהן ד' בפנים, כדתני בריש שבת. מדאין כאן עיקר העניין לא חש תנא להאריך]:"
            ],
            [
                "<b>מראות נגעים</b><br> שנחלט המצורע בהן לטומאה:"
            ],
            [
                "<b>שנים</b><br> ב' כתיבי בפירוש, שאת ובהרת:"
            ],
            [
                "<b>שהם ארבעה</b><br> עוד ב' לא כתיבי, ומרבינן להו. והן, התולדה דשאת והתולדה של בהרת. והשתא מפרש תנא תחילה ידיעות הטומאה דזוטרן מלייהו, והדר מפרש דיני שבועות דנפישין מילייהו. ויציאות ומראות מפרש כל חדא במסכת דלה, דרק אגב גררא דב' שהן ד' הוה נקט להו תנא הכא:"
            ],
            [
                "<b>כל שיש בה ידיעה בתחלה</b><br> קודם שאכל הקודש, וקודם שנכנס למקדש ידע שנגע בשרץ [אף שלא ידע שעי\"ז נטמא, עכ\"פ ידיעת בית רבו שבלתי ספק למד שם שהנוגע בשרץ נטמא, שמה ידיעה, אף שחזר ושכח אותו הדין], וידע ג\"כ שזה קודש ושזה מקדש:"
            ],
            [
                "<b>וידיעה בסוף</b><br> דאחר שאכל הקודש, ואחר שיצא מהמקדש, נודע לו שטמא היה:"
            ],
            [
                "<b>והעלם בינתיים</b><br> דבשעת אכילת הקודש ובשעה שהיה במקדש נעלם ממנו טומאתו:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה בעולה ויורד</b><br> ר\"ל מביא קרבן שעולה לעשיר ויורד לעני. דהיינו שעשיר מביא חטאת בהמה, ועני חטאת עוף, ודל שבדלים עשירית איפה סולת. וזהו מנחת חוטא האמור בכל מקום [וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד [וסי' שבטים. שמיעת קול [היינו שבועת העדות שכפר]. בטוי שפתים [בנשבע להרע או להיטיב ועבר]. טומאת מקדש וקדשיו. יולדת. מצורע אחר שנטהר. דגם יולדת חוטאת מקרי, דמחמת כאב לידה מחלטת בלבבה בשבועה לבלי להזדקק עוד לבעלה [כנדה ל\"א ב']. ואע\"ג דבשאר נשבעים כשגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו [כשבועות כ\"ו ב']. ועוד הרי אפילו באמר בפירוש לאו לאו דהו\"ל שבועה [כשבועות דל\"ו א'], עכ\"פ אינו חייב מלקות או קרבן עד שיזכיר שם או כנוי [ברמב\"ם פ\"ב משבועות]. י\"ל דיולדת אגב כאב גדול של לידה, מחשב גמר שבלבה כאילו נשבעת בפירוש. וכ\"כ מצורע מקרי חוטא, דעל ז' דברים נגעים באים, וחד מהן לשון הרע [כערכין דט\"ז]. ואע\"ג דבעלמא לא מייתי קרבן אהך עבירות [עתוס' במכילתן ד\"ח א']. הכא מדהענישוהו משמים עד שהוחלט ש\"מ שהיה לפי המאורע חטאו כבד. ונ\"ל דמשו\"ה חמירי הנך ה' יותר משאר חייבי חטאת, דבאינך כשאין לו בכדי חטאת ממתינין לו בשמים עד שתשיג ידו והנך בשאין לו בכדי חטאת מחוייב להביא בדלות. ה\"ט משום דשבועת בטוי אין המעשה בעצמה אסורה רק בתנאי שעשה מעשה אחרת, שג\"כ לבדה אינה אסורה. דהאומר לא ידעתי עדות אינו אסור רק בעבור שבאמת ראה. וכ\"כ בשבועת בטוי. וכ\"כ לטמא א\"ע אינו אסור, ולכנוס למקדש לבד אינו איסור. רק מדעשה שניהן יחד עביד אסורא, לכן אין תשובתו שלימה. דוגמתו אשכחנא דאשם תלוי צריך שיהיה שוה ב' סלעים, ושאר חטאת סגי באפטרוזא בר דנקא [כריתות דכ\"ב ב'] דמדמסופק אינו שב בכל לבו. ולהכי בהנך החמיר בהן הכתוב שיביאו בדלות, וגם בדלי דלות. וכ\"כ ביולדת ומצורע מדרגיל חטאם. דרוב נשים מתעברות ויולדות [יבמות קי\"ט א']. ולשון הרע אין אדם ניצל מהן בכל יום [ב\"ב קס\"ד ב'], לפיכך ג\"כ החמיר בהן הכתוב שיביאו בדלות, ורק מדסבלו כבר ענשן במקצת כאב ויסורין, להכי בהנך היקל בהן הכתוב קצת שלא יצטרכו להביא בדלי דלות]:"
            ],
            [
                "<b>שעיר שנעשה בפנים</b><br> ג' שעירי חטאת נעשין ביו\"כ. ב' שמטיל עליהן גורלות, שאותו שעלה עליו הגורל להשם, מכניס דמו לזרוק לפני לפנים, והוא הנקרא פנימי, וחבירו משתלח לצוק. ושעיר השלישי הוא לקרבן מוסף, וזורק דמו במזבח החיצון ונקרא מה\"ט חיצון:"
            ],
            [
                "<b>ויום הכפורים</b><br> עצמותו של יום [ואילה\"ק מאי נ\"מ, וכי אפשר לשעיר שבפנים בלי יו\"כ. דנ\"ל דר\"ל דאף שלא ידע שחטא. עכ\"פ צריך שיאמין שיו\"כ מכפר, דאל\"כ אין יו\"כ מכפר [כיומא דפ\"ה ב'] ובכה\"ג הכא אף שנעשה השעיר בפנים אין תולה לו]:"
            ],
            [
                "<b>תולה</b><br> מגין עליו מיסורין שראוייו לו, מדהיה לו להשגיח היטב שלא יבוא לידי שוגג:"
            ],
            [
                "<b>עד שיודע לו</b><br> שטמא היה כשאכל וכשנכנס:"
            ],
            [
                "<b>אין בה ידיעה בתחלה</b><br> כגון תנוק שנשבה בין העכו\"ם, ולא שמע מעולם שהנוגע בשרץ נטמא, אף שידע שנגע בשרץ ושנכנס למקדש ושאכל קודש:"
            ],
            [
                "<b>אבל יש בה ידיעה בסוף</b><br> שאחר שאכל או נכנס נודע לו שהנוגע בשרץ טמא:"
            ],
            [
                "<b>שעיר הנעשה בחוץ</b><br> הוא שעיר מוסף יו\"כ הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>מכפר</b><br> וא\"צ תו קרבן אחר:"
            ],
            [
                "<b>שנאמר</b><br> בשעיר מוסף שבחוץ:"
            ],
            [
                "<b>מלבד חטאת הכפורים</b><br> ר\"ל מלבד שעיר שבפנים:"
            ],
            [
                "<b>מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה</b><br> ר\"ל ידיעה בתחילה [כמשנה ב']:"
            ],
            [
                "<b>אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה</b><br> בסוף:"
            ],
            [
                "<b>ולא בסוף</b><br> קודם הקרבת השעיר רק אח\"כ:"
            ],
            [
                "<b>שעירי הרגלים</b><br> שעירי חטאת שבמוסף שמקריבים בכל הרגלים:"
            ],
            [
                "<b>ושעירי ראשי חדשים</b><br> ר\"ל או שעיר חטאת מוסף של ר\"ח:"
            ],
            [
                "<b>מכפרים</b><br> ונפקא מינה בטומאה שאירע בין רגל לר\"ח, ואחר ר\"ח נודע לו, קודם רגל שלאחריו:"
            ],
            [
                "<b>על הטהור שאכל את הטמא</b><br> ר\"ל בשר קודש טמא, ולת\"ק מתכפר בשעיר חוץ [כמ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר כל השעירים</b><br> שבמוסף יו\"כ ורגלים ור\"ח:"
            ],
            [
                "<b>כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> דמכפרין כולן על שלא נודע בתחלה רק בסוף, ועל שלא נודע כלל אף בסוף, ועל טהור שאכל טמא. ונפקא מנה לטומאה שאירע בין מוסף זה למוסף אחר, כבר נתכפר. אבל שעיר שבפנים שביו\"כ, כ\"ע ס\"ל שתולה על שנודע בתחלה ולא בסוף:"
            ],
            [
                "<b>היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא</b><br> הא דהדר נקט ליה. ה\"ט, משום דבעי למימר בסוף אמרו לו מהו וכו' ולא נקט הך א\"ל קודם דברי ר\"מ, מדבעי למסמך הפלוגתא שבעיקר הדין גבי הדדי:"
            ],
            [
                "<b>ושל יום הכפורים</b><br> ר\"ל שעיר מוסף יו\"כ:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה</b><br> באבד שעיר שהופרש למוסף יו\"כ ונתכפרו באחר, וחזר ונמצא ברגל או בר\"ח, מה שיקריבוהו למוסף היום:"
            ],
            [
                "<b>היאך קריבין זה בזה</b><br> ר\"ל בשלומא לר\"מ שכולן כפרתן שוה, שפיר יקרב. אלא לדידך, זו של יו\"כ שהופרשה לכפר על שלא נודע בתחלה רק בסוף, האיך יכפר ברגל על שאין ידיעה כלל. או האיך יכפר בר\"ח על טהור שאכל הטמא. וה\"ה דק' הך קושיא לת\"ק משעיר יו\"כ עם שאר שעירים שחלוקין לת\"ק, רק דלר\"ש קשה נמי משעירי רגלים עם שעירי ר\"ח שג\"כ חלוקים לר\"ש:"
            ],
            [
                "<b>אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ולפיכך אף שכפרתן חלוקות רשאי להקריבן:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון בן יהודה אומר משמו</b><br> של ר\"ש בן יוחאי שהוא סתם ר\"ש שבמשנה:"
            ],
            [
                "<b>אבל יש בה ידיעה בסוף</b><br> והרוויח לפי דבריו, דתו ל\"ק לר\"ש האיך קרבין זב\"ז:"
            ],
            [
                "<b>ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ר\"ל בהיה במזיד בלא התראה, דאל\"כ אינו מתכפר רק במלקות. ובהך בבא דנקטא מתניתין כ\"ע מודו:"
            ],
            [
                "<b>שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין</b><br> והן תולין ג\"כ ליש בו ידיעה וכו' כמשנה ב':"
            ],
            [
                "<b>כריתות ומיתית בית דין</b><br> ה\"ק בין קלות בין חמורות, בין שעשאן במזיד או בשוגג, ואותן שעשה בשוגג בין שנודע לו השתא שבא לידו ספק עבירה, בין לא נודע לו כלל [דאלו נודע לו השתא שבא לידו וודאי עבירה, הרי חייבי חטאות ואשמות שעבר עליהו יו\"כ חייבין בקרבנן. ורק חייבי אשם תלוי שעבר עליהן יו\"כ פטורין]. ואלו הן קלות, עשה ולא תעשה, וחמורות, כריתות ומיתות ב\"ד ושבועת שוא ושקר:"
            ],
            [
                "<b>שעיר המשתלח מכפר</b><br> ואפילו לא עשה תשובה. מיהו אנן קיי\"ל דשעיר משתלח מכפר על החמורות רק בעשה תשובה, דבלי תשובה אינו מכפר רק על הקלות [רמב\"ם פ\"א מתשובה ה\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואחד כהן משוח</b><br> מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות:"
            ],
            [
                "<b>אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו</b><br> ר\"ל מה ששעיר פנימי מכפר או תולה על ישראל, דהיינו ביש ידיעה בתחלה ולא בסוף [כמשנה ב']. וכמו כן בזדון טומאת מקדש וקדשיו [כמשנה ו']. כ\"כ כל מה ששעיר הנעשה בחוץ מכפר על ישראל [כמשנה ג'], בכל אלו פר יו\"כ מכפר על הכהנים [והא דלא נקט כהן המשיח הכא. ה\"ט משום דאין כוה\"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו [כספ\"ב דהוריות ושלהי מסכת פרה]. ומזה נ\"ל ראיה לראב\"ד פ\"י משגגות]:"
            ],
            [
                "<b>ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל</b><br> על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, דהרי אין וידוי בשעיר פנימי:"
            ],
            [
                "<b>כך דם הפר מכפר על הכהנים</b><br> על טומאת מקדש וקדשיו בלי הוידוי, ואם כן אייתר ליה וידוי דפר, לכפר על הכהנים בשאר עבירות שאינן מתכפרין בשעיר המשתלח:"
            ],
            [
                "<b>כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל</b><br> על שאר עבירות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ידיעות הטומאה</b><br> ר\"ל טומאת מקדש וקדשיו. ומשום דאינו חייב קרבן בטומאת מקדש וקדשיו, רק בידע מתחלה [כפ\"א סי' י\"ב], משא\"כ בכל התורה כולה, להכי קרי ליה ידיעות:"
            ],
            [
                "<b>שתים שהן ארבע</b><br> לעיל [בפ\"א] פירש דיני ידיעות. והשתא מפרש היכא משכחת לה שהן ד'. ונקט כל תולדה גבי אב דידה:"
            ],
            [
                "<b>נטמא וידע</b><br> שנגע בשרץ, אף שלא ידע שעי\"ז נטמא. וידע ג\"כ שזה קודש:"
            ],
            [
                "<b>וזכור את הקדש</b><br> ר\"ל ואח\"כ נעלם ממנו שנגע בטומאה. אבל ידע שפיר שזה קודש ואכלו. הרי אב א'. או נעלם וכו':"
            ],
            [
                "<b>וזכור את הטומאה</b><br> הרי תולדתו. או נעלמו וכו':"
            ],
            [
                "<b>ומשאכל ידע</b><br> זה אינו ממנין הידיעות, רק נכלל בב' בבי דרישא, דקמ\"ל דאף דבשעת אכילת הקודש או בשעת כניסתו למקדש, נעלם ממנו תרתי, ר\"ל שנטמא, ושזה קודש, רק אח\"כ נודע לו:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה בעולה ויורד</b><br> ר\"ל חייב קרבן עולה ויורד [עי' פ\"א סי' ט\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>וזכור את המקדש</b><br> ר\"ל שאח\"כ נעלם ממנו שנגע בטומאה אבל ידע שפיר שזה מקדש, ונכנס. הרי אב ב'. או נעלם וכו':"
            ],
            [
                "<b>ואחד הנכנס לתוספת העזרה</b><br> מה שהוסיפו אח\"כ בימי יהושפט שהוסיף קדושה על הר הבית [כפסחים צ\"ב א']:"
            ],
            [
                "<b>שאין מוסיפין על העיר</b><br> ר\"ל על ירושלים:"
            ],
            [
                "<b>אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד</b><br> ר\"ל צריך שיתרצו הכל, ואז נתקדשה כהראשונה. [ואילה\"ק א\"כ האיך קידש נחמיה חומות ירושלים בב' תודות, הרי לא היה שם מלך ואורים ותומים [כיומא כ\"א ב']. י\"ל לזכר בעלמא עביד, דבאמת לא היה צריך לזה, דקדושה ראשונה של ירושלים ובה\"מ שקידשה שלמה קידשה גם לעתיד לבוא [כערכין דל\"ב ב']. ורק קדושת א\"י לעניין תרומת ומעשרות לא קדשה לע\"ל רק מה שחזר וקידש עזרא [רמב\"ם פ\"ו מבית הבחירה הט\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ובשתי תודות</b><br> מקריבין ב' תודות, והרי יש בכל א' מ' חלות, דהיינו ג' מיני מצה ומין א' חמץ, ובכל מין יש י' חלות, ותורמין ד' חלות מד' המינין, ולוקחין הב' לחמי חמץ שתרמו מב' התודות, ונושאין אותן זו אחר זו בהיקף כל הגבול שהוסיפו. מיהו כל זה כשרצו להוסיף על ירושלים, אבל כשרצו להוסיף על העזרה, מקריבין מנחה, ומשירי המנחה עושין ב' חלות ומקיפין בהן כל הגבול שהוסיפו ואוכלין א' ושורפין א' וכדמסיק בהוספה שעל ירושלים:"
            ],
            [
                "<b>ובשיר</b><br> שהלויים מלווין הב' לחמין בכנורות ובצלצלים ונבלים. ?א) ומשוררים אצל כל פנה ופנה ואצל כל בניין גדול שיר חנוכת הבית [תהלים ל']. ואח\"כ משוררים שיר של פגעים [תהלים צ\"א] עד שמת מעונך ואח\"כ מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו (תהילים ג׳:א׳):"
            ],
            [
                "<b>ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם</b><br> נראה לי דר\"ל וב' לחמי תודות הלכו אחר המשוררים. אבל הסנהדרין הלכו אחר ב' התודות:"
            ],
            [
                "<b>וכל ישראל אחריהם</b><br> אחרי הסנהדרין, וכך הלכו עד שהגיעו לסוף קצה הגבול שקדשוהו השתא:"
            ],
            [
                "<b>הפנימית נאכלת</b><br> שם בקצה הגבול אוכלים הלחם שהיה מהלכת סמוך לב\"ד, שהיא פנימית בין לחם החיצון לב\"ד:"
            ],
            [
                "<b>והחיצונה נשרפת</b><br> ר\"ל הלחם שהלך ראשון נשרף שם בקצה הגבול. ומצות נביאים היא זו שזו נאכלת וזו נשרפת:"
            ],
            [
                "<b>הנכנס לשם</b><br> בטומאת הגוף:"
            ],
            [
                "<b>נטמא בעזרה</b><br> ר\"ל מי שאפילו נטמא בעזרה. וכ\"ש בנכנס לשם בטומאה, ובעזרה קמיירי. מיהו בירושלים נמי מצורע שנכנס לשם כשנקדש חייב מלקות [עי' רמב\"ם פ\"ג ממקדש ה\"ח] משא\"כ בשאר עיירות לא לקי:"
            ],
            [
                "<b>ונעלמה ממנו טומאה</b><br> שחזר ושכח שנטמא:"
            ],
            [
                "<b>וזכור את המקדש</b><br> או נעלם וכו':"
            ],
            [
                "<b>והשתחוה</b><br> שבשעה ששכח שנטמא או בשעה ששכח שהוא במקדש כרע כלפי פנים אף שלא שהה שיעור השתחווייה:"
            ],
            [
                "<b>או ששהה בכדי השתחואה</b><br> ואפילו ג\"כ השתחווה כלפי חוץ, צריך שישהה כדי השתחווייה, דהיינו בכדי שיוכל לקרוא פסוק זה בישוב, לא במהירות ולא באריכות. \"ויכרעו \"אפים \"ארצה \"על \"הרצפה \"וישתחוו \"והודות \"לה' \"כי \"טוב \"כי \"לעולם \"חסדו [ד\"ה ב' ז'] או בא וכו':"
            ],
            [
                "<b>בא לו בארוכה</b><br> שהיה יכול לצאת בדרך קצרה, ויצא בדרך ארוכה, ואפילו לא שהה תחלה קודם שיצא, או אפילו רץ בארוכה עד שלא שהה בהילוכו כדי הילוך בדרך קצרה, גם לא שהה כשיעור השתחווייה:"
            ],
            [
                "<b>בקצרה פטור</b><br> ואפילו הלך עקב בצד גודל, ושהה בהילוכו כל היום, ובלבד שלא יעמוד וישהה, דשהיותיו מצטרפין לשיעור השתחוייה כלעיל וחייב:"
            ],
            [
                "<b>זו היא מצות עשה שבמקדש</b><br> שאומרים להטמא צא:"
            ],
            [
                "<b>שאין חייבין עליה</b><br> ר\"ל בטעו ב\"ד והורו שיצא בארוכה, אין חייבים פר העלם דבר על הוראה זו [כהוריות פ\"ב מ\"ד]. ואע\"ג דאיכא נמי עשה דמילה ופסח שאין ב\"ד חייבין עליה. התם היינו משום דאין יחיד חייב עלה חטאת כלל, משא\"כ הכא חייב יחיד עלה עכ\"פ קרבן עולה ויורד ואפ\"ה ב\"ד פטירי:"
            ],
            [
                "<b>ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה</b><br> שדומה להך דלעיל, שאירע לו טומאה אחר שנכנס בהיתר, ואפ\"ה כששגגו ב\"ד בהוראה זו חייבין עליה פר העלם דבר:"
            ],
            [
                "<b>ופירש מיד</b><br> בקושי אבר:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> כרת כשאר בועל נדה:"
            ],
            [
                "<b>מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו</b><br> אלא יסמוך א\"ע על ידיו ורגליו, שלא יגע בגוף האשה, ויעמוד כך בלי דישה, עד שימות האבר, ואז יפרוש ממנה בלא קשוי. וזהו העשה שבנדה, שצותה תורה ותהי נדתה עליו, ר\"ל אע\"ג שהיא נדה, תהיה עליו וסמוכה לו, שלא יפרוש ממנה:"
            ],
            [
                "<b>ונעלם ממנו</b><br> ר\"ל דסמכינהו קרא להנך ב' מלות, דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו. והרי קרא יתירה הוא, דכבר כתיב אשר תגע בכל דבר טמא:"
            ],
            [
                "<b>ואינו חייב על העלם מקדש</b><br> לתרווייהו פטור בהעלם מקדש. ובהא קמפלגי, דלר\"א גם בנעלמה ממנו טומאה פטור, עד שתהיה לו ידיעה בתחלה במה נטמא, אם בשרץ או בנבילה. ולר\"ע סגי בידע תחלה שנטמא, אף שלא ידע במה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שבועות שתים שהן ארבע</b><br> כיצד:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שאוכל ושלא אוכל</b><br> הנך ב' כתיבי בפירוש, דכתיב להרע או להיטיב:"
            ],
            [
                "<b>שאכלתי ושלא אכלתי</b><br> הנך ב' הוסיפו ממדרש חכמים:"
            ],
            [
                "<b>דברי רבי עקיבא</b><br> דחייב קרבן בשוגג ומלקות במזיד. דס\"ל דבלשון בני אדם אכילה משמע כל שהוא:"
            ],
            [
                "<b>שזה חייב</b><br> דס\"ל לחכמים אף דבשבועות ונדרים הולכין אחר לשון בני אדם, אפ\"ה אין כוונתו לאסור על עצמו יותר משיעור איסור תורה. [עוד נ\"ל דס\"ל דדוקא כשמשמעות לשון בנ\"א רק בחדא גוונא, הולכין אחריו בנדרים. משא\"כ הכא, בלשון בנ\"א משמע אכילה כראוי כלשון תורה, ומשמע נמי טעימה פורתא, להכי הולכין אחר לשון תורה [ועיין ברמל\"מ פ\"ד משבועות ה\"א ד\"ה ודע, דהיכא דלשון תורה סותר ללשון בני אדם, אי הולכין בנדרים אחר לשון בנ\"א או לא]. ואילה\"ק הרי גם באיסור תורה באכל בריה חייב בכל שהוא. וגם בשבועות בפירוש שלא יאכל כ\"ש, חייב. ובנדר מדבר. אפילו בסתם א\"צ כזית, מדלא הזכיר לשון אכילה. והרי בהנך אפילו רבנן מודו דדינן בכ\"ש. י\"ל התם ה\"ט, בריה תורה אחשבה. ובפירוש כ\"ש בשבועתו, איהו אחשבה. ובנדר סתם אע\"ג דאינו אכילה, הנאה מיהא הוה. והרי אסר ע\"ע הנאתו. ומה\"ט אף בקרבן מעילה נמי חייב בנהנה כ\"ש. דהתם נמי לאו משום אכילה חייב, רק משום דנהנה, וסגי בנהנה בשוה פרוטה]:"
            ],
            [
                "<b>אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן</b><br> ר\"ל מדבר שלא חטא בדיבורו לא מצינו שיביא קרבן. על כרחך דהכא רק משום ביטול דבורו חייב. ה\"נ מדדעתו לאסור עצמו כ\"ש הרי ביטל דיבורו, [אבל מדבר וחוטא אשכחנא טובא שמביאין קרבן. כשבועות העדות, דנמי מביא קרבן בשביל דיבורו. וכ\"כ מגדף לר\"ע לשטתיה [כריתות ד\"ג א'] נמי מביא קרבן על דבורו]:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> אף דשתיה בכלל אכילה, אפ\"ה חייב רק א', דהו\"ל כאכל ואכל בהעלם א' [ומה\"ט לא הוה תנא מצי למנקט שבועה שאוכל, ושתה דפטור. או שבועה שלא אוכל ושתה חייב. י\"ל דהרי בהא לא הוה קמ\"ל רק דשתיה בכלל אכילה, והרי זה פשוט מסברא ומקרא [כש\"ס]. רק רצה לאשמעינן, דאע\"ג דעכ\"פ אכילה ושתיה ב' מיני אכילה הם, אפ\"ה לא מחשב רק כאכל ואכל, דחייב רק א'. והא דלא נקט לשעבר, שבועה שלא אכלתי, ואכל ושתה חייב רק אחת. י\"ל דנקט מלתא שמפורש בקרא, כמו שתרצנו בבבא דלעיל [בועז ב'] בד\"ה ולכאורה וכו'. או י\"ל דמדאכל ושתה והדר נשבע שלא אכל, ש\"מ דלא אחשביה בשעת שבועה לשתיה כאכילה, ופשיטא דאינו חייב רק אחת]:"
            ],
            [
                "<b>ואכל ושתה חייב שתים</b><br> אף דכשאמר שלא אוכל כבר אתסר בשתיה, ואיך חל אח\"כ שלח אשתה, הרי אין שבועה חל על שבועה. י\"ל דמדאמר אח\"כ בפירוש שלא אשתה, הוכיח סופו על תחלתו, וגלי דעתיה דאכילה גרידתא קאמר ברישא:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב אלא אחת</b><br> נ\"ל דה\"ה באמר שלא אוכל מינים הרבה חייב רק אחת דהרי בש\"ס דייק בסיפא מדקאמר פת פת ל\"ל:"
            ],
            [
                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> דמדקאמר פת פת על כל מין ומין, ש\"מ לחלק, דאי כוונתו לאסור עליו כל המינים הללו, הול\"ל פת חיטין, וכן של שעורים, וכן של כוסמין. ואף דגם בכה\"ג רק ספיקא הוא, ודלמא כוונתו לחלק, וספיקא דאורייתא לחומרא. י\"ל דעכ\"פ השתא ספיקא הוה, ואסור להביא קרבן על כל א' מחשש חולין לעזרה:"
            ],
            [
                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> קמ\"ל הך בבא. מדמיירי שהפצירו בו שישתה כולם, ומדהול\"ל שבועה שלא אשתה, ותו לא' ומדפירש כל א', ש\"מ דכוונתו לחלק:"
            ],
            [
                "<b>ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה</b><br> או שתה וכו':"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> דלא התכוון רק לראויין. [ונ\"ל דלהכי לא נקט באמר שבועה שאוכל ואכל שאינו ראויין פטור. די\"ל דבכה\"ג פשיטא דפטור. דוודאי התכוון כשנשבע, למפטר נפשיה משבועתו בכל מה שיאכל. ומה\"ט בסיפא נקט שלא אוכל ואכל נבילה, דבאמר שאוכל, ואכל נבילה פטור לכ\"ע *), דכ\"ש הוא מעפר, דנבילות ראויין מצ\"ע]:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> מדראויין לאכילה מצ\"ע. ודוקא בכולל, שאמר שבועה שלא אוכל נבילות וכשירות, דאל\"כ אין איסור חל על איסור:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון פוטר</b><br> דס\"ל דאפילו בכולל לא חל איסור על איסור:"
            ],
            [
                "<b>אמר קונם אשתי נהנית לי</b><br> ר\"ל שלא אהנה ממנה. דאי בשלא תהנה ממני, לא חל שבועתו דמשועבד לה [והיה חייב רק משום שבועת שוא]. אם לא שפירש שאוסר אותה רק בהנאה שממני שאינו משועבד לה:"
            ],
            [
                "<b>והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים</b><br> וידע זה בשעת שבועה, דאל\"כ נדרי שגגות הוא:"
            ],
            [
                "<b>הרי אשתו אסורה</b><br> ואפילו לר\"ש לעיל, דעכ\"פ בתנאי חל שבועה על דבר מצוה. [ונ\"ל דנקט הך תנאי דאיסור אשתו, לרבותא, דלא נימא מדאסר אשתו עליו וודאי אין כוונתו על הנבילות. ומה\"ט נמי לא נקט בלאו כברישא, קונס אשתי וכו' אם לא אכלתי, ואכל נבילות אשתו מותרת. דרק אשתו אסורה קמ\"ל. ומה\"ט לא נקט נמי להבא כברישא. משום דממ\"נ אי באמר קונם אשתי וכו' אם לא אוכל (נבילות) ואכל אח\"כ נבילות פשיטא דאשתו מותרת דכיון דהו\"ל כנשבע שיאכל כשאכל אח\"כ נבילות אמרינן דנתכוון לקיים שבועתו, וכלעיל סי' י\"ג. וכ\"ש הכא דאמרינן שנתכוון לקיים שבועתו כדי שלא תאסר אשתו עליו. ואי באמר קונם אשתי וכו' אם אוכל (נבילות), דהו\"ל כנשבע שלא יאכל. בכה\"ג ג\"כ באכל אח\"כ נבילות אשתו מותרת, דלא גרע מנשבע להדיא שלא יאכל (ואכל) נבילות. דבלא כלל פטור [ועי' ש\"ס דכ\"ד רע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>אחד דברים של עצמו</b><br> כאוכל ולא אוכל:"
            ],
            [
                "<b>ואחד דברים של אחרים</b><br> כדמפרש ואזיל, שאתן לפלוני וכו':"
            ],
            [
                "<b>ואחד דברים שאין בהם ממש</b><br> כדמפרש ואזיל שאישן וכו':"
            ],
            [
                "<b>ושלא אתן</b><br> היינו דברים של אחרים אבל יש בהן ממש. ולאו בצדקה לעני מיירי, דהרי מושבע ועומד בתורה. רק מיירי במתנה לעשיר:"
            ],
            [
                "<b>ושלא אישן</b><br> היינו דבר שאין בו ממש והן של עצמו. ולא אמרינן דכוונתו שלא יישן לעולם, ולא חייל כלל, מדהו\"ל שבועת שוא, רק תלינן לחומרא דנתכוון שלא יישן כל זמן שאפשר להתקיים בלי שינה:"
            ],
            [
                "<b>ושלא אזרוק</b><br> היינו נמי שבועת אין בו ממש, דזריקת צרור מילי דכדי הוא. מיהו כל זה בחדא לריעותא וחדא לטיבותא כאתן לפלוני, או שאישן. אבל בב' לריעותא כגון שזרק פלוני או שישן פלוני, שהוא של אחרים וגם אין בו ממש, פליגי בגמרא וקייל\"ן דנמי חייב:"
            ],
            [
                "<b>להרע או להטיב</b><br> דפליג אמתניתין דריש מכילתן דתני ב' שהן ד':"
            ],
            [
                "<b>אמר לו מרבוי הכתוב</b><br> מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו\"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:"
            ],
            [
                "<b>ריבה הכתוב לכך</b><br> דס\"ל דבכל התורה דרשינן כל כלל ופרט וכלל, בדרך ריבוי מיעוט וריבוי, דמרבה הכל, אף מה דלא דמי לפרט [ועי' רש\"י סוכה ד\"נ ע\"ב החילוק שבין כלל ופרט וכלל לריבוי מיעוט וריבוי]. ולהכי מרבינן הכא שבועה דלעבר. ואהני מיעט, למעט רק היותר פחות שאפשר, והיינו בנשבע לבטל המצוה:"
            ],
            [
                "<b>נשבע לבטל את המצוה</b><br> בין עשה או לא תעשה:"
            ],
            [
                "<b>ולא ביטל פטור</b><br> משבועת בטוי. אבל חייב מלקות מיד כשנשבע, משום שוא:"
            ],
            [
                "<b>ולא קיים פטור</b><br> פטור לגמרי, דאפילו משום שוא לא לקי. דאף דלא חלה שבועה, אפ\"ה מצוה לזרוזי נפשיה בשבועה [י\"ד ר\"ג ו']:"
            ],
            [
                "<b>שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא</b><br> דס\"ל חייב לקמן:"
            ],
            [
                "<b>שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור</b><br> גם לדידך, ור\"ל מדכתיב להרע או להיטיב, הוקשו אהדדי, דבמה שזה מדבר זה מדבר. וא\"כ אי קרא במצוה נמי מיירי, צריך שיהיו שניהן שוין הלאו וההן בג' דברים, בענייני הגוף ובענייני הנפש, ובאופן המצוה. וזה א\"א. דאי הרעה דקרא מיירי שנשבע לבטל מצוה דהיינו שנשבע שלא יאכל מצה בפסח, דהו\"ל רעה לגוף ולנפש, א\"כ הטבה נמי מיירי כך שנשבע שיאכל מצה, דהיינו הטבה לגוף ולנפש. אבל הרי בכה\"ג לא דמי הרעה להטבה באופן המצוה, דהרעה מיירי בביטול מצוה, והטבה בקיום מצוה. ואי הרעה מיירי בקיום מצוה, כגון שנשבע שלא יאכל נבילה, דהו\"ל רע לגוף וטוב לנפש, א\"כ הטבה נמי מיירי שנשבע שיאכל נבילה, והרי זה טוב לגוף ורע לנפש, והרי צריך שיהיו שוין גם בזה. ואי נימא דהרעה מיירי שנשבע שלא יאכל נבילה, והטבה מיירי שנשבע שיאכל מצה, דדמי להדדי בענייני הגוף והנפש, ובקיום מצוה, עכ\"פ לא דמי, דהרעה מיירי בלאו, והטבה בעשה. אלא ש\"מ דקרא לא מיירי במצוה כלל:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שלא אוכל ככר זו</b><br> כל שלא אוכל משמע כזית, שהוא שיעור אכילה. והא דקאמר ככר זו, למפטר נפשיה מאחרינא קבעי:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שלא אוכלנה</b><br> ר\"ל ואח\"כ אמר שבועה שלא אוכלנה דמשמע כולה:"
            ],
            [
                "<b>ואכלה אינו חייב אלא אחת</b><br> דמדאי אפשר שיעבור על שבועה ב' עד שעבר על שבועה ראשונה, כבר נכלל שבועה ב' בא', ולא חיילה תו שבועה ב'. אבל באמר תחלה שלא אוכלנה והדר שלא אוכל, לא נכללת ב' בא', דבקמא לא אסר ע\"ע רק כולה, ובשבועה ב' אתסרה אפילו בכזית ממנה:"
            ],
            [
                "<b>זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות</b><br> הא דקתני זו היא למעוטי שאוכל ולא אכל דפטור ממלקות מדאין בו מעשה:"
            ],
            [
                "<b>איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם</b><br> שיודעין ג' בני אדם. דאל\"כ בטוי הוה:"
            ],
            [
                "<b>אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב</b><br> ולא נקט נמי איפכא כבסיפא באיש ואשה. ה\"ט דעמוד זהב לא שכיח. ולא נקט על אבן שהוא אבן. דזה פשיטא דהוה שוא, דהיינו בחנם, כדכתיב לשוא הכתי את בניכם, רק קמ\"ל הנהו דסד\"א שהן שקר:"
            ],
            [
                "<b>ועל האשה שהיא איש</b><br> נקט איש ואשה, אף שאין ידוע שאין דבריו אמת רק מכח חזקה, שהוחזק שזה איש ושזאת אשה:"
            ],
            [
                "<b>אם לא ראיתי גמל שפורח באויר</b><br> ר\"ל שאמר יאסרו עלי כל פירות שבעולם בשבועה אם לא ראיתי. ונ\"ל דלהכי נקט בתנאי, דקמ\"ל דאף דהשבועה היה רק בתנאי, אפ\"ה מחשב שוא, ולא אמרי' דכוונתו היה רק לאסור הפירות על עצמו, להכי נשבע בתנאי זה שאי אפשר. אמנם לתוס' מיירי שאסר ע\"ע כל פירות שבעולם, והשוא הוא מדא\"א להתקיים בלי פירות. ונ\"ל, דלדבריהם ג\"כ נקט הך תנאי לרבותא, דלא מבעייא באסר ע\"ע כל פירות שבעולם להדיא, וודאי הוה שוא, אלא אפילו רק בתלה שבועתו בתנאי, כיון שא\"א שיתקיים התנאי הו\"ל שוא:"
            ],
            [
                "<b>ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד</b><br> לא בגודל קאמר דיש הרבה נחשים שגדולים ועבים כקורה זאת, רק ר\"ל שנשבע שראה נחש שהיה כולו אפילו בגבו מנומר בחברבורות כצורת קורה הנ\"ל. או ר\"ל שנשבע שראה נחש רחב בגבו כקורה, ולא עגול. וי\"א דר\"ל נחש מרובע כקורה. וקמ\"ל גמל דלא תימא ציפורא רבה חזי, ואסיק ליה שמא גמלא, דבכה\"ג דעתיה בטל אצל כל אדם. וקמ\"ל נחש דסד\"א דווקא גמל פורח, דלא אפשר כלל, אבל נחש אף שאינו מצוי דלמא מקרי וחזי, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שלא נעידך</b><br> זהו נשבע לבטל וכו':"
            ],
            [
                "<b>נשבע לבטל את המצוה</b><br> דהו\"ל חיובו משום שבועת שוא. [ונ\"ל *) דלהכי נקט בזה דהו\"ל נשבע לבטל מצוה דלא תימא אין זה נשבע לבטל מצוה, דדלמא כוונתם לא נעידך מדאין אנו יודעים לך עדות, וא\"כ האיך נחייבם. להכי קאמר זהו וכו', ר\"ל דעכ\"פ משמעות לשונם הוא שיודעים ואינן רוצין להעיד]:"
            ],
            [
                "<b>ושלא להניח תפילין</b><br> אף דבכולן יכול לפטור א\"ע כשיתעסק במצוה דפטור ממצוה [כסוכה כ\"ו א'] וכדומה. אפ\"ה הוה שוא, דמי יודע אם תזדמן אז מצוה לידו. ואם כבר נזדמנה פשיטא דפטור, והו\"ל כנשבע על אבן שהוא אבן שחייב משום שוא. מיהו בנשבע שלא ללבוש ציצית, אינו שוא, דאינו מחוייב ללבוש בגד של ד' כנפות [כרמ\"מ פ\"ה משבועות הי\"ח] ודו\"ק. [אמנם ק\"ל אמאי הוה שוא מ\"ש מנודרין למוכסים יאסרו לי כל פירות שבעולם אם אינן של בית המלך, ונתכוון בלבו היום, כנדרים [דכ\"ז]. ואז מדאין דברים שבלבו סותרין לאמרי פיו, אינו שבועת איסור, ואי בדיעבד הוה שבועת איסור לא היה במקום הפסד מותר לכתחילה, א\"כ ה\"נ נימא למפטר נפשיה שנשבע שלא יקיים מצוה זו בשעה שאינו חייב בה, ובפרט סוכה. ודוחק לומר דתנא לישנא קטיעה נקט ור\"ל שנשבע בפירוש על שעה שחייב בה. אלא נ\"ל **) דוקא באומר בלבו היום דסתם לישנא שלא אוכל היום משמע. אבל באומר בלבו מחר באמת אסור. א\"כ י\"ל דה\"נ מיירי באמר בזמן חיוב, דסתמא היום משמע]:"
            ],
            [
                "<b>זו היא</b><br> כל האופנים שנזכרו במשנה, ואפשר בשלא נעידך אין לוקין דאולי באמת לא יכלו להעיד ששכחו העדות:"
            ],
            [
                "<b>שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות</b><br> רק על שבועת שוא:"
            ],
            [
                "<b>ועל שגגתה</b><br> שוגג לא משכח\"ל בשוא, רק בלא ידע שיתחייב עלה, או שנשבע שלא ילבש תפילין ולא ידע, שהיא מצוה. ונ\"ל דהא דקאמר הכא זו היא וכו' אע\"ג דכבר תני לה במשנה ז', דקמ\"ל דאפילו הנך דמצי פטר נפשיה. כסי' מ\"ד, אפ\"ה חייב:"
            ],
            [
                "<b>והשניה שבועת שוא</b><br> ולא אמרינן בכה\"ג מתלי תלי וקאי כמשנה דלעיל, ולא הוה שוא. דדוקא בשוים ב' השבועות אמרינן הכי, ולא בסתרו אהדדי ב' השבועות:"
            ],
            [
                "<b>עבר על שבועת בטוי</b><br> ר\"ל אף על שבועת בטוי דהרי על שבועת שוא כבר עבר בשעה שנשבע שבועה ב', שנשבע לבטל המצוה:"
            ],
            [
                "<b>נוהג באנשים ובנשים</b><br> איידי דבעי למתני דשבועת עדות אינה נוהגת בנשים, תנא בבטוי דנוהגת בנשים:"
            ],
            [
                "<b>ברחוקים ובקרובים</b><br> כגון שאתן לקרוב או לרחוק:"
            ],
            [
                "<b>בכשרים ובפסולין</b><br> ר\"ל בין שהנשבע כשר לעדות או פסול. ול\"מ נ\"ל דקמ\"ל דבנשבע שבועת עדות והוא קרוב או פסול וכו' עכ\"פ חייב משום בטוי:"
            ],
            [
                "<b>מפי עצמו</b><br> ר\"ל דוקא שהוציא שבועה מפיו. וה\"ה בהשביעו אחר וענה אמן, או הן. ולא אתא לאפוקי רק בהשביעו אחר שאכל, והשיב אחר השבועה אכלתי, דבכה\"ג בפקדון ובעדות חייב אף שלא קיבל השבועה. וכ\"ש בשתק אחר שהשביעו דפטור, אף דבפקדון ובעדות חייב בשתק אח\"כ אם רק כפר קודם שהשביעו, אפ\"ה בבטוי ובשוא, פטור בכה\"ג:"
            ],
            [
                "<b>ועל שגגתה קרבן עולה ויורד</b><br> הא דהדר תני לה וכבר תני לה לעיל משנה ז'. היינו משום דתני הכי אנשים ונשים וכו' קמ\"ל דכולהו חייבין. וה\"ט נמי דהדר תני חיובא דשבועת שוא במשנה י\"א אף דכבר תנא לה ב\"פ בפרקן במשנה ז' ובמשנה ח':"
            ],
            [
                "<b>ובקרובים</b><br> בנשבע על איש שהוא אשה, או אפכא, בין רחוק או קרובו:"
            ],
            [
                "<b>אחת זו ואחת זו</b><br> בטוי או שוא:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> נ\"ל דלהכי קאמר כיצד. דלא תקשי הא לעיל אמרי' דוקא בנשבע מפי עצמו חייב. להכי מפרש דלאו בכל מושבע מאחרי' חייב, רק בענה אמן, וכדמסיק [וכסי' נ\"ג]. מיהו בש\"ס ל\"ג כיצד:"
            ],
            [
                "<b>משביעך אני ואמר אמן חייב</b><br> קרבן בשוגג ומלקות במזיד, דשניהן בטוי הווה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים</b><br> דכתיב ועמדו שני האנשים [אמר בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א בבחרותו, דקמ\"ל כפילא בכולה מתניתין, והרי מדקאמר באנשים א\"צ לומר ולא בנשים, וכן בכולהו. אבל קמ\"ל דבפסולין אפילו קבלוהו עליהן אינו חייב קרבן, דאע\"ג דעדותו מהני [כח\"מ פ\"י כ\"ב], עכ\"פ אינו בר הגדה דקרא [ועי' מ\"ש לקמן סי' מ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ולא בפסולין</b><br> מחמת עבירה [ועי' סנהדרין פ\"ג מ\"ג]. ואילה\"ק הרי כל הנהו מדאינן חייבין אעדות. חייבין משום בטוי [כש\"ס דכ\"ה ב'] וא\"כ מה נ\"מ אם חייבין משום זה או משום זה. נ\"ל דנ\"מ דשבועת עדות צריך בב\"ד דוקא. ואפילו בפני ב\"ד נמי נ\"מ, דבעדות אפילו מושבע מאחרים והשיב לא ידעתי, חייב, משא\"כ בבטוי:"
            ],
            [
                "<b>ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד</b><br> למעוטי משחק בקוביא ומפריחי יונים, אף דפסולין רק מדרבנן, עכ\"פ עדותן לא מהני, ולא מידי אפסדיה. וכ\"ש מלך דפסול מדאורייתא:"
            ],
            [
                "<b>מפי עצמו</b><br> ר\"ל דוקא בנשבע בעצמו אין חילוק בין נשבע בב\"ד או בחוץ:"
            ],
            [
                "<b>ומפי אחרים</b><br> ר\"ל שהשביען אחר ואמר משביעני עליך שתעידני, והשיב לא ידעתי העדות. אבל עניית אמן או ?לשון אחר המובן שמקבל שבועתו, כנשבע בעצמו דמי [כפ\"ג. סי' נ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין</b><br> מיהו השבועה יכול להיות קודם שבא לב\"ד [וכמ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>וחייבין</b><br> קרבן עולה ויורד:"
            ],
            [
                "<b>על זדון השבועה</b><br> ר\"ל בין שהיו מזידין בהכל, שידעו העדות וידעו ג\"כ שכשישקרו חייבים קרבן. או על וכו':"
            ],
            [
                "<b>ועל שגגתה עם זדון העדות</b><br> ר\"ל ששוגגין הן שסבורין שפטורים מקרבן, אבל זדו בעדות, שיודעין אותה, וגם יודעין שהשבועה אסורה:"
            ],
            [
                "<b>ואינן חייבין על שגגתה</b><br> דאע\"ג דבחלב ושאר חייבי חטאת אפילו לא ידע מעולם שזה חטא או שהיה תינוק שנשבה בין האומות ולא ידע מעולם מישראל ודתם, אפ\"ה לכשידע שחטא מביא חטאת על כל חטא וחטא, וכ\"ש בשכח דחייב, [כרמב\"ם פ\"ב משגגות ה\"ו]. בשבועות שאני דכתיב ביה אדם בשבועה דצריך אדם עם ידיעה, להכי פטור מקרבן, כשסבורין ששבועה זו מותרת לגמרי. ומכ\"ש כששכחו העדות בשעת שבועה [ותמיהני מאד למה לא תני נמי כה\"ג גבי בטוי לעיל פ\"ג מ\"ז. [ועי' מש\"כ בהקדמת פ\"ג סי' א']. ובשלמא לרש\"י שם יש ליישב קצת, דמשום דעכ\"פ בלהבא חייב בבטוי על שגגתה גרידתא, אבל לרמב\"ם שהבאתי שם דגם בלהבא פטור בבטוי בשגגתה גרידתא קשיא וצ\"ע]:"
            ],
            [
                "<b>קרבן עולה ויורד</b><br> *) ולא קתני דחייבים נמי מלקות מדלא שייך בכל מזיד, דהרי ביש שם עונש אחר משום כאשר זמם, אין לוקין משום לא תענה, ורק באין כאן עונש כאשר זמם כריש מכות אז לקו משום לא תענה. ותו דבהודו בעצמן שהזידו בעדות מביאין קרבן ואין לוקין. ותו הרי א\"א התראה רק בספק דמי יודע אם יודעים לו עדות:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שאין אנו יודעין לך עדות</b><br> או שאמר משביע וכו':"
            ],
            [
                "<b>ואמרו אמן</b><br> תנא לא נקט רק ב' אופנים דנשבע מפי עצמו [דגם עונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי [כשבועות דכ\"ט ב']. דאיידי דמושבע מפי עצמו אתא מדרשא מפקדון [כמכילתן דל\"א א'] חביבא ליה. וכ\"ש מושבע מפי אחרים דמפורש בקרא גבי עדותו כדכתיב ושמעה קול אלה. ולפיכך בהשיבו אחר שבועתו אין אנו יודעין, או ששתקו אחר שבועה וכבר כפרו קודם שהשביען, דהנך תרתי גוונא מושבע מפי אחרים הוה, דכ\"ש דחייבין [כרמב\"ם פ\"ז ופ\"ט משבועות ה\"י]. מיהו לרש\"י שתיקה לא מהני. [ואי\"ל מה מהני שבועה הרי כבר אמרו אין אנו יודעין, ואין חוזר ומגיד. י\"ל דמאין אנו יודעין ליודעין אנו לא מקרי חוזר ומגיד, כשנותן אמתלא לדבריו דמפני חומר שבועה חוזר בו [ח\"מ כ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין</b><br> וכפרו כל פעם:"
            ],
            [
                "<b>ובאו לבית דין והודו</b><br> אפילו לא השביען שם:"
            ],
            [
                "<b>פטורים</b><br> דצריך כפירה בבית דין:"
            ],
            [
                "<b>כפרו</b><br> בבית דין:"
            ],
            [
                "<b>חייבים על כל אחת ואחת</b><br> ולא דמי לשבועה שאוכל שבועה שאוכל דחייב רק א' [כפ\"ג מ\"ז]. דשאני הכא דכל ה' חיוביו באין כאחת כשכפר בב\"ד חייב למפרע:"
            ],
            [
                "<b>אינן חייבין אלא אחת</b><br> אפילו שתקו לשבועות הראשונות לא אמרינן דכפירה דלבסוף, על כל א' וא' קאי למפרע:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות</b><br> ר\"ל להכי פטור על שבועות האחרונות, דממ\"נ אם השתיקות הראשונות ככפירה, שוב אין ראויין להשביען. ואם אינן ככפירה, לא חלה שבועה על שבועה, דהרי מושבעין ועומדין. וא\"כ הא דכתיב לאחת, דדרשינן מנה לחייבו על כל א' וא', אנשבעו חוץ לב\"ד וכפרו בב\"ד קאי, משום דחוץ לב\"ד לא היו השבועות שאחר הכפירה לבטלה, דיכולין אח\"כ להודות בב\"ד. [ונ\"ל דלהכי נקט ר\"ש מ\"ט וכו'. דמלבד דר\"ש בכל דוכתא דריש טעמא דקרא [כקידושין דס\"ח ב'], הכא כוונתו לגלויי דינא אליבא דר\"מ [לעיל במ\"א], דס\"ל דמושבע מפי עצמו חוץ לב\"ד נמי חייב, וסד\"א מפי עצמו חוץ לב\"ד אליבא דר\"מ כמושבע מפי אחרים בב\"ד לרבנן, ולא יהא חייב רק א'. קמ\"ל דטעמא דרבנן דחייב רק א', מדאין יכולין לחזור ולהודות. משא\"כ חוץ לב\"ד הרי יכולין לחזור ולהודות]:"
            ],
            [
                "<b>כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין</b><br> ודוקא בהתחיל השני בכפירתו תוך כדי דיבור של כפירת הראשון [עי' רפ\"ד דנזיר], דהו\"ל כהעידו ממש כאחת, ויכולין שניהן לחזור תוך כדי דיבור של כפירת הב':"
            ],
            [
                "<b>והשני פטור</b><br> דבשבועת העדות צריך שיפסיד להתובע ממון. והכא מדכפר הראשון, שוב אין מועיל עדותו של ב' ואף דעכ\"פ ע\"י עדותו יתחייב שבועה לנתבע ואפשר שעי\"ז יודה. י\"ל דעכ\"פ דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. ואילה\"ק אמאי ראשון חייב מ\"ש מהשביע עדי קנוי דלכ\"ע פטור [כשבועות דל\"ב א'] מדעדיין צריך לעדי סתירה וכש\"כ רש\"י שם א\"כ ה\"נ מאן יימר שיעיד השני, וכמו שכפר באמת. י\"ל דהא דמצרכינן לענין עדות שיהא גורם לממון, אין הכוונה שצריך שבעדות יתחייב ממון, דהרי זה פשוט דכל עד מב' עדים אין עדותו לבד מחייב ממון עד שיעיד גם חבירו, רק צריך שיעיד על דבר שאם יש ב' עדים על דבר זה יצטרך הלה לשלם. לפיכך עדות קנוי, אפילו יהיה שני עדים על הקנוי לא תתחייב האשה עדיין ממון דקנוי בלי סתירה לאו כלום הוא. משא\"כ בכל עדות עד א' מהב' עדים [ודוקא לענין שיחשב כממון שלו לא הוה גורם כממש [כרמב\"ם רפ\"ב מגניבה]. אבל דבר הגורם שהוא כבר שלו, דליחשב כממון, כשורף שטר של חבירו, חייב. דדבר הגורם כממון דמי [כרמב\"ם פ\"ז מחובל]. ואילה\"ק אמאי בכפרו שניהן כאחת שניהן חייבין, הרי כל שאינו בזא\"ז אפילו בב\"א אינו, [כקידושין ד\"נ ע\"ב ועירובין ד\"נ ע\"א]. נ\"ל דזה דוקא כשראשון מונע את השני מלחול, כגון מקדש ב' אחיות, דע\"י שקידש הראשונה, א\"א לקדושי שניים לחול. וכ\"כ כשקנה שביתה הראשונה בצפון א\"א שתחול שביתה שנייה בדרום. אבל הכא אין עדות שנייה מועלת, מדאין כאן עדות כלל, והו\"ל כאית עד הראשון בעולם, שאין עד השני יכול להועיל כלום. והרי אפילו כבר כפר הראשון, אם היה עוד עד אחר היה גם השני חייב, נמצא שאין עד הראשון מונעו כלום. וקרוב לסברא זאת כתבו תוס' [גיטין דמ\"ב א' ד\"ה הא]:"
            ],
            [
                "<b>הכופר חייב</b><br> נ\"ל דלהכי לא קאמר סתם חייב, ופשיטא דאכופר קאי. אלא דקמ\"ל כדקאמר בש\"ס דמיירי שכפרו שניהם תחלה זה את זה, וחזר א' והודה תוך כדי דיבור. להכי קאמר שפיר הכופר חייב, ור\"ל הכופר שעדיין עומד בכפירתו חייב, ולא אותו שהודה אחר כך. וקמ\"ל הך בבא, דאפילו היכא, דהוה הודאה של ראשון תוך כדי דיבור של כפירת השני, מהני, וכ\"ש בהודה א' ואח\"כ כפר הב' שחייב:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן</b><br> מיירי שבשעת ראיית העדות רחוקים היו כולם, וכשכפרה הראשונה, היתה השנייה קרובין בנשותיהן לתובע ונתבע, ונשותיהן גוססות. וסד\"א מדרוב גוססין למיתה, כמתו דמו, ולפטרה כת ראשונה מדאין מפסידין לו ממון, דהרי יש כת אחרת, דרחוק שנתקרב ונתרחק כשר לעדות [כח\"מ ל\"ג סי\"ג]. קמ\"ל דעכ\"פ עדיין חיות נשותיהן. אבל באין קרובים, באמת כת ראשונה פטורה, מדאין מפסידין לו כלום בכפירתן. ואף דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב, וא\"כ מ\"ש עדים. י\"ל דהכא דכת ב' קמן כפירת דברים בעלמא הוא:"
            ],
            [
                "<b>ותשומת יד</b><br> כך נקרא הלואת מעות, שהושם ביד וברשות המקבל לעשות בו כרצונו:"
            ],
            [
                "<b>ואבידה</b><br> שמצא אבדתי וכופר. והשיבו העדים על כל תביעותיו אלה, אין אנו יודעין. או שאמר להן בואו והעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון וכו', והשיבו הן בעצמן שבועה וכו' [כך נ\"ל ומתורץ קו' רתוי\"ט. ומצינו דוגמת זה לקמן פ\"ו מ\"ו. בית מלא וכו', ע\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שאין אנו יודעין לך עדות</b><br> בכל אלה שתבעת מפלוני:"
            ],
            [
                "<b>חייבין על כל אחת ואחת</b><br> מדפרטו בשבועתן כל מיני הטענות:"
            ],
            [
                "<b>משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין</b><br> רישא קמ\"ל מין א' ותביעות חלוקות, וסיפא קמ\"ל איפכא, וקאמר תנא או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו':"
            ],
            [
                "<b>משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק</b><br> כולהו או או קתני:"
            ],
            [
                "<b>וחצי נזק</b><br> ר\"ל חצי נזק צרורות, דבשאר חצי נזק, דהו\"ל קנס, פטורים, מדיכול להודות ולפטור, א\"כ לא הפסידוהו ממון, דאף דהפסידוהו, דאלו העידו לא הוה תו מצי פטר נפשיה השתא בהודאה. משא\"כ השתא שלא העידו עכ\"פ משום דבשעת השבועה היה יכול הלה להודות, דהרי אפילו ראה עדים ממשמשים ובאים והודה פטור [ב\"ק דע\"ה א'] לא הוה כפירת ממון. מיהו נקט תנא כל הנך ואינך לרבותא, דאף בהנך שיש בהן צד פטור, אפ\"ה חייבין קרבן. או תשלומי וכו':"
            ],
            [
                "<b>תשלומי כפל</b><br> חייבים משום קרנא. או תשלומי וכו':"
            ],
            [
                "<b>ושאנס איש פלוני את בתי</b><br> משום בושת ופגם דממונא הוא [עי' כתובות פ\"ג מ\"ז]. או פתה וכו', או שהכני וכו':"
            ],
            [
                "<b>ושהכני בני</b><br> בלי חבורה, דפטור ממיתה וחייב בתשלומין. או שחבל וכו':"
            ],
            [
                "<b>ושחבל בי חברי</b><br> או שהדליק וכו':"
            ],
            [
                "<b>ושהדליק את גדישי ביום הכפורים</b><br> אחבל בי חבירי נמי קאי. וקמ\"ל דאף דחויב כרת חייב בתשלומין, וכולהו או או קתני:"
            ],
            [
                "<b>שאיני בן חלוצה</b><br> כלהו או או קתני וכלעיל, ונ\"ל דקמ\"ל הני, אף שמפסידין להתובע תרומות ומעשרות, עכ\"פ אין כאן כפירת ממון, דאין אדם כופר לו ממון. ועוד דלא זכה עדיין בהממון, ואין לו בו עדיין שום זכות לתבעו בדין, כירושה וכתובה, דלכל מי שירצה הישראל יתן, דנתינה כתיב בה [כחולין קל\"א ב'] ואין לו לכהן אלא מהרמה ואילך [חולין ק\"ל ע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ופתה את בתו</b><br> של עצמו, ופטור מטעם קלב\"ם. וי\"א דבבתו של פלוני אחר קאמר, ופטור מטעם דלא השביעו התובע. והא דלא נקט במשביען ראובן, שמנה לשמעון ביד לוי. ה\"ט משום דבכה\"ג אף דבשליח פטור, עכ\"פ בבא בהרשאה חייב. אבל הנך אפילו בא בהרשאה כטור, מדלא מטי לידו הממון מעולם, דמתנה קריא רחמנא [כנדרים דפ\"ג ב'], ומה\"ט לא דמי לכתובה וירושה. וה\"ט דנקט כל הנך לאשמעינן דוקא בהנך פטורים אף דחייבין עליהן קרבן משום שבועת בטוי, אם היו שוגגים בקרבן. הא במנה פלוני בידך, משכח\"ל חיוב קרבן, אם בא בהרשאה מפלוני. או נ\"ל דקמ\"ל דדוקא מקרבן פטורים הא מלקות חייבים בכולהו, אפילו בשהאיש פלוני כהן וכו' דהרי עכ\"פ נשבעו לשקר. מיהו דוקא בענה הלה אמן או הן, אבל בהשיב לא ידענא עדות פטור משום בטוי, וכמ\"ש בהקדמה ריש פ\"ג:"
            ],
            [
                "<b>ושחבל בי בני</b><br> דחייב מיתה ופטור מתשלומין:"
            ],
            [
                "<b>ושהדליק גדישי בשבת</b><br> אחבלה נמי קאי, דבכולהו חייב מיתה, ולהכי פטור מתשלומין אפילו לא התרו בו למיתה:"
            ],
            [
                "<b>ולא נתן לי</b><br> והשיבו אין אנו יודעין, ונמצאו שקרנים. וכגון שבזמן קרוב קודם השבועה אמר בפניהן ליתן לו המתנה, דאז לא מצו למימר שכחנו [ר\"ן שבועות שט\"ו א']:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו פטורים</b><br> דאפילו המשביע עני לא הוה הנותן רק כנודר לצדקה, שאין ב\"ד יורדין לנכסיו, רק שכופין אותו לקיים נדרו, ואין כאן כפירות ממון [ונ\"ל עוד דהרי יכול להתיר נדרו, כי\"ד רכ\"ח ס\"כ, וע\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן</b><br> נקט פקדון, מדהוא נזכר ראשון בהפסיק:"
            ],
            [
                "<b>משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני</b><br> וקבלו שבועתו, ובזמן קרוב אח\"כ ראו לו עדות, ואמר בואו והעדוני וכפרו:"
            ],
            [
                "<b>מפני שקדמה שבועה לעדות</b><br> והתורה אמרה והוא ראה או ידע, שראה וידע כבר:"
            ],
            [
                "<b>ער שיהיה מתכוין להם</b><br> ר\"ל עד שייחד עדיו. מיהו באמר משביע אני עליכם כל העומדים כאן, חייבים דהרי ייחדן. רק דמשנתינו מיירי שאינו יודע מי מבני הכנסת יודע לו עדות והשביע שהיודע יעיד לו:"
            ],
            [
                "<b>שתבואו ותעידוני</b><br> נ\"ל דר\"ל לא מבעייא בדקאמר משביע אני עליכם שתעידוני, דפטורים כשיודעין עד מפי עד, משום דאינן בני עדות. אלא אפילו באמר שאם אתם יודעים וכו' והרי יודעים הם רק שפסולים להעיד. והשיבו אין אנו יודעין. או שאמרו הן בעצמן שבועה וכו' [ועיין לעיל סימן כ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו פטורין</b><br> מדאינן ראויין להעיד:"
            ],
            [
                "<b>שילח ביד עבדו</b><br> דוקא עבד כנעני דאי אפשר להרשותו [כח\"מ קכ\"ג י\"ג]. אבל אחר, הרי אפשר שיכול להשביעו וכגון שבא בהרשאה [ולפוסקים דס\"ל שם דגם לעבד מרשה. והכא מיירי, בלא הרשהו, נ\"ל דנקט עבדו לרבותא. אף דיד עבד כיד רבו [כב\"מ פ\"ח מ\"ג] וכ\"ש דאי נימא דהאי עבדו שלוחו הוא. הרי בכל התורה כולה שלוחו כמותו [כקידושין ד\"מ א'] עכ\"פ שאני הכא דאפקיה קרא אם לוא יגיד, דר\"ל אם לו לא יגיד]:"
            ],
            [
                "<b>או שאמר להן הנתבע</b><br> נראה לי דקא משמע לן אפילו בא בהרשאה עכ\"פ כיון שהוא ג\"כ הנתבע והמורשה הוא כבע\"ד עצמו, א\"כ אין כאן תביעת ממון:"
            ],
            [
                "<b>אוסרכם אני</b><br> בש\"ס אמרינן דה\"ק משביע אני בשבועה. מצוה וכו' בשבועה. וכתב הרמב\"ם [פ\"ט משבועות] דצריך נמי שיזכיר השם או כינוי אצל כל א':"
            ],
            [
                "<b>באל\"ף דלי\"ת</b><br> ר\"ל בשם אדני, ומרש\"י נראה שר\"ל שאמר המשביע, אני משביעך בהשם שנכתב בא' ד', והיינו שפיר דכלל בסיפא ובכל הכנויין דגם א' ד' ויו\"ד ה\"א רק כנוי הוא אלא דקאמר שדי וצבאות שהן מז' שמות שאינן נמחקין, ואינן כנויין:"
            ],
            [
                "<b>ביו\"ד היי</b><br> ר\"ל בשם ידוד:"
            ],
            [
                "<b>בצבאות</b><br> אף דלפעמים מלת צבאות הוא חול:"
            ],
            [
                "<b>המקלל בכולן</b><br> ר\"ל מברך השם:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דבעינן שם המיוחד [ועי' סנהדרין פ\"ז מ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>יככה אלהים</b><br> ר\"ל שאמר לכל א' מהעדים יככה אלדים אם לא תעידני:"
            ],
            [
                "<b>וכן יככה אלהים</b><br> ר\"ל או ששמע א' שקורא בתורה התוכחה. ואמר הוא להעדים וכן יככה אלדים אם לא תעידני [כך פי' רש\"י ור\"ב. ותמהני א\"כ ששמע קורא בתורה ל\"ל, או מלת אלדים אחר מלת וכן יככה ל\"ל. אמנם בש\"ס גרסינן ברישא יככה ה' אלדים. א\"כ נ\"ל דברישא רבותא קמ\"ל אע\"ג דבתורה יככה ה' כתיב, והוא מוסיף אלדים אפ\"ה הו\"ל אלה דקרא. וסיפא רבותא קמ\"ל אף ששינה אלדים תחת הויה, אפ\"ה ל\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>זו היא אלה הכתובה בתורה</b><br> דכתיב בשבועת העדות ושמעה קול אלה:"
            ],
            [
                "<b>וייטב לך</b><br> אם תעידני. ולא העיד. ואו או קתני:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר מחייב</b><br> דס\"ל מכלל הן נשמע לאו, והו\"ל שפיר ושמע קול אלה:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דס\"ל אף דמכלל הן נשמע לאו, עכ\"פ צריך לפרש כדכתיב ושמעה קול אלה ולא המדוייק מכלל ברכה דעכ\"פ קול ליכא, ולהכי פטור. וכללא דפרקן, שבועת העדות צריך י' דברים. (א) שישביען התובע בעצמו או שלוחו הבא בהרשאה [משנה י\"ב]. (ב) שיתבע ממון [מ\"ח]. (ג) שיהיה הממון מטלטל [מ\"ה]. (ד) שקדמה ידיעתן העדות לשבועה [מ\"ט]. (ה) שאין עדים אחרים בדבר כאן [מ\"ד]. (ו) ושהתובע ייחד עדיו [מ\"י]. (ז) ושהעדים כפרו אחר תביעתו [מ\"ג]. (ח) ושהכפירה היתה בב\"ד [מ\"ג]. (ט) ושהשבועה היתה בשם או בכנוי [מי\"ג]. (י) ושהשביען בלשון שמבינים [סוטה דל\"ב א'. ועי' רמב\"ם פ\"ט משבועות]. אם חסר חד מהנך, או שהן קרובים או שאר פסולין לעדות, פטורים משבועת עדות. אבל חייבין משבועת בטוי כשנשבעו הן בעצמן או ענו אמן אחר שבועתו. והחילוק ביניהן עי' בהקדמת פ\"ג. ומה דאמרינן בש\"ס [דל\"ה ב'] כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, נדחק רבינו הרא\"ש בפירושו דר\"ל לידע פירוש מלת שלמה שבשה\"ש. ול\"מ נ\"ל לעניין אם אמר לו הנני משביעך בשם שלמה שבשה\"ש, חייב דלא גרע מכנוי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שבועת הפקדון</b><br> בין שחייבוהו הדיינין ללוה לשבע מדהודה במקצת, או לשומר משום דטען נאנסו. ובין שנשבע מעצמו מדכפר הכל, דפטור משבועה מדינא דמשנה, אפ\"ה בנשבע לשקר חייב משום שבועת הפקדון:"
            ],
            [
                "<b>בכשרים ובפסולים</b><br> נ\"ל דכולהו צריכי. נשים, אף דאין לה מה לפרוע, ושמא תמות קודם בעלה ולא יבוא לכלל פרעון, וסד\"א דלא הוה תביעת ממון. וקמ\"ל קרוב, אף שראוי ליורשו, וקפסיק ותני אפילו בעל הממון גוסס בשעת שבועה, ונתבע זה ע\"י שלוחו של מפקיד, והרי שמא ימות הלה קודם פרעון ולא יבוא לידי פרעון כלל. וקמ\"ל פסולין, אפילו חשוד על השבועה שאין שבועתו מועלת לו לפטור א\"ע, אעפ\"כ בנשבע חייב בכולהו:"
            ],
            [
                "<b>מפי עצמו</b><br> שנשבע בעצמו, או ענה אמן, או הן, או מלה אחרת שמובן ממנו שמקבל עליו שבועה זו שהשביעו חבירו [רמב\"ם פ\"ב משבועות] הו\"ל כנשבע בעצמו, ולהכי אפילו שלא בב\"ד חייב:"
            ],
            [
                "<b>ומפי אחרים</b><br> ר\"ל ובהשביעו התובע, והשיב הוא אין לך בידי:"
            ],
            [
                "<b>דברי רבי מאיר</b><br> דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב, רק משבועת עדות ילפינן לה בג\"ש דתחטא תחטא [כשבועות דל\"ד א'], ולפיכך דון מנה ומנה, שיהיה הכפירה בב\"ד דוקא [כרפ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב</b><br> אפילו שלא בבית דין, דס\"ל דון מנה ואוקי באתרה, והרי בשבועת הפקדון לא נזכר שצריך ב\"ד:"
            ],
            [
                "<b>וחייב על זדון השבועה</b><br> שהזיד בב' העניינים שידע שהפקיד בידו ושחייב קרבן על שבועת שקר זו:"
            ],
            [
                "<b>ועל שגגתה עם זדון הפקדון</b><br> ר\"ל או בששגג שסבור שאינו חייב קרבן על שבועה זו, אבל הזיד וידע שהפקיד בידו. משא\"כ בשאר עבירות, בין במזיד גמור, או אפילו בשגגת קרבן, פטור [כשבת דס\"ט א'], רק צריך שישגג בגוף, שיחשוב שאין זה חלב, או שיחשוב שאין חייב עליו כרת, ומכ\"ש בסבר שמותר חלב לגמרי:"
            ],
            [
                "<b>ואינו חייב על שגגתה</b><br> כשסבור שמותר לשבע שבועה זו בשקר, ומכ\"ש בשכח שהפקיד בידו. משא\"כ בשאר עבירות בכה\"ג חייב. וטעמא דמלתא משום דבשבועת הפקדון לא כתיב ונעלם:"
            ],
            [
                "<b>אשם בכסף שקלים</b><br> ר\"ל הקנוי בב' שקלים. דילפינן כל האשמות [חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר] מאשם מעילה שמפורש בו כן [זבחים דמ\"ח א']. ונ\"ל דלהכי תני הכא מה חייב. מפני שיש לה קצבה, משא\"כ *) בבטוי ועדות שהן בחטאת אין לה קצבה ורק למצוה ממובחר צריך חטאת בסלע [כתוס' בזבחים הנ\"ל וכריתות ד\"ו ע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך</b><br> נ\"ל דאף דבשבועת הפקדון אפילו לא תבעו, וכפר ונשבע, חייב [כרמב\"ם פ\"ז משבועות ה'] אפ\"ה נקט אמר לו. דקמ\"ל דאפילו בתבעו, דוקא ביכול לומר תן לי, שהוא הבעל דבר או שלוחו, אפילו בלי הרשאה, דבכל דוכתא לבר ממשביע עדיו, שלוחו של אדם כמותו [רכ\"מ פ\"ז ה\"ו]. אבל בתבעו אחר, ונשבע לו, פטור מאשם. עוד נ\"ל דכל עיקר דרצה לאשמעינן בהך בבא, דקמ\"ל אף דתחלה קאמר אין לך בידי ואח\"כ השביעו סתם, אפ\"ה חייב:"
            ],
            [
                "<b>ואמר אמן</b><br> עי' מ\"ש פ\"ד סי' י\"ג:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות</b><br> אחר שכפר [ונ\"ל דגם הכא קאמר ר\"ש מה טעם, דקמ\"ל לגלויי דינא אליבא דר\"מ דס\"ל דמדילפינן מושבע מאחרים בפקדון מעדות, ילפינו מנה ומנה כלעיל סי' ה'. ולהכי סד\"א גם הא מחשב מנה [כפ\"ד מ\"ג] ולחייב רק א', קמ\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה</b><br> שיאמר אין לך בידי, ולא לך, ולא לך בשבועה. [והא דנקט הך דינא דה' תובעין אותו הכא, ולא לעיל [פ\"ד] גבי עדות, והרי התם ג\"כ כך דינו [כרמב\"ם פ\"ט משבועות הי\"ז]. נ\"ל משום דלישנא דמתניתין דתני תן לנו פקדון וכו' משמע שכל הה' טוענים פקדון א' שכולן שותפים בו, ותבע א' בשם כולם תן לנו פקדון וכו'. ורבותא קמ\"ל דאפ\"ה בשאמר לא לך ולא לך וכו' חייב על כל א' וא'. וה\"ת בפקדון דסגי בשיהיה שליח לכולן מצי שפיר למנקט הך רבותא. אבל בעדות, אף דאפשר שיהיו כולן שותפין בהפקדון שתובעין אותן שיעידו עליו, עכ\"פ א\"א שיהא א' תובע בעד כולן, ואפ\"ה יתחייב העד על כל א' וא', דממ\"נ אי לא בא בהרשאה אין יכול להשביען כלל (כשבועות ל\"ה א'), ואי בא בהרשאה, א\"כ אפילו אמר לא לך ולא לך לא מחייב על כל א' וא', דמדבא בהרשאה מחשב לעניין עדות כשלו, כדאמרינן (שבועות דל\"ג ב'), דאע\"ג דכתיב בעדות אם לו לא יגיד, אפ\"ה בבא בהרשאה הוה כבע\"ד, והו\"ל כאילו כפר לו כל הה' תביעות. או נ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דדוקא שבועת הפקדון דשייכא אפילו שלא בב\"ד, אפשר שיהיו ה' תובעין אותו ביחד, משא\"כ שבועת עדות אינה רק בב\"ד (כפ\"ד מ\"א) לאו אורח ארעא שיהיו ה' תובעין ביחד]:"
            ],
            [
                "<b>ותשומת יד</b><br> הלואה, ששם איתה בידו וברשותו לעשות בה מה שירצה:"
            ],
            [
                "<b>חייב על כל אחת ואחת</b><br> דס\"ל דלאו אגרעין אחד משתבע דאינו שוה פרוטה, רק על המין:"
            ],
            [
                "<b>שאינו משלם קנס על פי עצמו</b><br> וכיון דאי מודה מפטר, פטור עליו מקרבן שבועה:"
            ],
            [
                "<b>משלם בושת ופגם על פי עצמו</b><br> וה\"ה צער. רק לא נקט לה תנא, מדקאי גם אמפותה דאין לה צער (ככתובות ל\"ט ב'). מיהו ר\"ש ס\"ל דלא שביק מלמתבע דבר הקצוב בתורה כחמשים כסף של קנס. ותבע בושת ופגם שצריך אומד מקודם. ורבנן ס\"ל דאפ\"ה עיקר תביעתו רק מה שאין יכול הנתבע לפטור א\"ע:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> אפילו לר\"ש לעיל. דהרי כשיודה מחייב א\"ע בקרן והוא קצוב, וגם אין יכול להפטר ממנו כשיודה, להכי וודאי קרן נתבע, ולכ\"ע חייב. ולא נקט ליה רק משום סיפא, דבשכופר רק הקנס, פטור:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> מדלא כפר רק הטביחה ומכירה והרי אינו חייב קרבן עבור שבועתו לשקר על הקנס. ותו אפילו היה חייב ממונא עבור טביחה ומכירה, עכ\"פ כיון דהודה בגניבה פטור מכפילא, ולפיכך אפילו יבואו עדים אח\"כ שטבח ומכר פטור לגמרי, דד' וה' אמר רחמנא, ולא ג' וד' (כב\"ק דע\"ה ב'). [והא דלא נקט לה לעיל גבי עדות (בפ\"ד). ה\"ט מדהיה צריך להאריך שתבען שיעידו נמי על הטביחה, דאל\"כ בל\"ז פטורים מקרבן מדכתיב אם לו לא יגיד (כפ\"ד מי\"ב). משא\"כ הכא בפקדון אפילו בלא תבעו. וכדמשמע פשטותא דמתניתין שלא תבעו על הטביחה, אפ\"ה היה ראוי שיתחייב (כלעיל סי' י\"א) לולא טעמא דאמרן]:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> לא מיירי בקרן תמה דהרי פלגא נזקא קנסא הוה, אלא מיירי בשור המועד. אבל אם אמר המית וכו':"
            ],
            [
                "<b>המית שורך את עברי</b><br> שחייב לשלם לו שלשים שקלים קנס לרבו, אפילו לא היה שוה רק דינר, או אפילו שוה מנה:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> אבל אם אמר לו וכו':"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> דהא שיצא העבד בקטיעת א' מכ\"ד אבריו ג\"כ רק קנס הוא. או נ\"ל דקמ\"ל דסד\"א כיון דבאחר חייב עכ\"פ לשלם לו דמי עינו להכי גבי עבד הו\"א דדמי עינו ושנו דהו\"ל ממון נכלל בשחרור כל גופו שהוא קנס, והו\"ל כטוענו גנבת דנכלל בטענתו ממון וקנס וחייב, קמ\"ל דבעבד כל דמי שחרור גופו קנס הוא דהרי כל דמיו של רבו:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> נ\"ל דזה הכלל לאתויי מוציא שם רע ועדים זוממין. מיהו בכל דוכתא שפטור משום שבועת עדות ופקדון, חייב עכ\"פ משום שבועת בטוי [רמב\"ם ספ\"ד, ופ\"ט הי\"ד משבועות]. [והא דלא נקט נמי בכולה פרקן דשבועת פקדון צריך שיהיה בשם ובכנוי, כדנקט לה לעיל (בפ\"ד). משום דשבועה בשם רק בעדות כתיבה, מדילפינן אלה אלה (כשבועות דל\"ה ב'). וא\"כ פשיטא דמנה ילפינן בפקדון בג\"ש דתחטא תחטא כשבועות דל\"ד ב']:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שבועת הדיינין</b><br> כך נקראת שבועת מודה במקצת, משום שהדיינין משביעין אותה. ואתא לאפוקי שבועת בטוי ועדות ופקדון, דתנינן בפרקי דלעיל, דכולן לא חייבוהו הדיינין לשבע, רק הוא נשבע אותה מעצמו. ואע\"ג דשבועת שומר כשטוען נאנסה, וכ\"כ שבועה שמחייבו ע\"א, ג\"כ הדיינין מחייבין אותה, ואפ\"ה א\"צ כפירת ב' כסף וגם א\"צ הודאה כלל [כלקמן סי' ב']. נ\"ל דאפ\"ה לא קרי שבועת הדיינין רק לשבועת מודה במקצת, דבכולן לא כתיב בפירוש ונקרב בעה\"ב אל אלהים, והיינו דיינין, רק במודה במקצת:"
            ],
            [
                "<b>וההודאה בשוה פרוטה</b><br> ה\"ק אימתי הדיינין מחייבין שבועה למודה במקצת, דוקא כשהטענה שכופר בה הנתבע, היא לא פחות מב' מעין, מלבר ההודאה שמודה בה, שצריכה להיות שוה פרוטה. וכך הוא הדין בשבועת המשנה שצריכה כפירת ב' מעין [ועיין ריש פרק דלקמן]. אבל שבועה דאוריי' שמחוייב השומר לשבע כשטוען נאנסו [עי' הקדמת פ\"ג דב\"מ], וכ\"כ שבועה דאורייתא של כופר הכל ועד א' מכחישו, וכ\"כ כל שבועת היסת שתקנו רבנן בזמן האמוראים לכל כופר הכל, לכל אלו סגי בכפירת פרוטה וא\"צ הודאה כלל. וי\"א דשבועת שומרים צריך כפירת ב' כסף [ח\"מ פ\"ח ד' ה' ו']. אמנם אפילו מודה במקצת דוקא בטענו מעות או פירות שהלוה לו. אבל בטענו דבר מסויים שהשאיל לו להחזיר לו בעינא, אפילו בטוענו ב' מחטין והודה בא' וכפר בא', חייב שבועה דאורייתא [שם ס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור</b><br> מיהו בטענו שוה ק' דינרין לי בידך, והודה לו כלי זה דוקא, הו\"ל הודאה ממין הטענה. אבל בטענו כלי זה דוקא, והודה לו שוה נ' לך בידי, אין זה ממין הטענה [ח\"מ פ\"ח ח']:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> ארישא קאי, דקאמר דצריך טענה ב' כסף, והרי איכא לאסתפוקי אי ר\"ל דכל הטענה סגי בשתהיה ב' כסף, או ר\"ל דמה שטוענו יותר ממה שהודה הלה, יהיה ב' כסף, להכי שואל התנא כיצד:"
            ],
            [
                "<b>אין לך בידי אלא פרוטה פטור</b><br> משבועה דאורייתא, מדלא כפר רק ב' כסף פחות פרוטה. ואי\"ל הרי בלא זה פטור. מדטענו כסף והודה לו פרוטה נחושת, ואין ההודאה ממין הטענה, י\"ל כל הטוען מעות היוצא בהוצאה, ואינו אומר ממטבע פלונית דוקא, הו\"ל כטענו שוה [ח\"מ פ\"ח ט' י']. וי\"א דדוקא בטוענו הלואה, אבל בטוענו פקדון, אפילו טוענה מעות, דוקא קאמר [שם ס\"י]:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> נ\"ל דאף דכבר בבבא דב' כסף ופרוטה שמעינן לעיל דינא במודה במקצת קמ\"ל הכא אף דאית ליה מגו שהיה מודה לו פחות מזה, ואפ\"ה מדטענו מנה הוה מודה במקצת גמור, ולא היה מעיז לגמרי, אפ\"ה חייב. והיינו דקאמר בתר הכי מנה לאבא וכו', משום דבהך מגו פטור משבועה, מדיכול להעיז:"
            ],
            [
                "<b>אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור</b><br> אפילו משבועת היסת. אבל מקבל בחרם שהאמת כדבריו:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה</b><br> דמיירי שהבן טוען כמדומה שק' לאבא בידך, ומדיכול שכנגדו להעיז לכפור הכל. הו\"ל שפיר כמשיב אבידה שפטור אפילו מהיסת [כפ\"ה דגיטין]. אבל בטוען הבן ברי, חייב שכנגדו שבועה דאורייתא [ח\"מ ע\"ה כ']:"
            ],
            [
                "<b>נתתיו לך פטור</b><br> ולדידן חייב היסת:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> לשלם, מדהוחזק כפרן, דהרי תחילה הודה שחייב. ודוקא כשהודה תחלה אמר הוא או התובע אתם עדי. וכ\"ש כשאמר מודה אני בפניכם שאני חייב וכו', או שקבל קניין על הודאתו בפני עדים, או נתן לתובע כתיבת ידו על זה, או שהודה לפני ב\"ד. דאי ליכא חד מהנך, מצי למימר דרך שחוק הודיתי תחלה, ומשטה הייתי בך. ואפילו כפר לגמרי שהודה תחלה, ועדים מכחישין אותו, טענינן ליה אנן שדרך שחוק הודה, ומילי דכדי לא דכר אינש. מיהו בהודה השתא שהודה תחלה, לא טענינן ליה אנן שדרך שחוק הודה, רק צריך שיטעון כן הוא בעצמו [ח\"מ פ\"א ג']. והא דהוחזק כפרן הכא, דוקא בהיתה כפירתו שאח\"כ בב\"ד. דאל\"כ לא הוחזק כפרן ויכול לומר אח\"כ בב\"ד, פרעתי [ח\"מ ע\"ט י']:"
            ],
            [
                "<b>אל תתנהו לי אלא בעדים</b><br> בין שא\"ל בשעת הלואה או אח\"כ מחוייב לעשות כדברי המלוה [ח\"מ סי' ע' ס\"ג] ומיירי שא\"ל כן בפני עדים, דאל\"כ נאמן אח\"כ לומר ששילם, במגו דאי בעי כפר שא\"ל כן:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> לשלם. וא\"צ שכנגדו שום שבועה קודם פרעון. אבל חייב לשבע היסת אחר הפרעון:"
            ],
            [
                "<b>מפני שצריך ליתנו לו בעדים</b><br> ואי\"ל כיון דשלא בשעת הלואה א\"ל המלוה כן, במאי משתעבד לו הלוה. י\"ל דלאו משום שיעבוד מתחייב לוה כשטוען שפרעו שלא בעדים, רק מטעם דאנן סהדי דכשהתרה בו כן המלוה, לא יפרענו שלא בעדים. וכשאומר שאפ\"ה פרעו ביני לבינו, שקורי משקר [ר\"ן]. ומה\"ט כשאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו, או אינן כאן, באמת פטור מלשלם. ואפ\"ה כשטוען פרעתי ביני לבינו, לא מהימן במגו דטען כלעיל, דמגו במקום עדים הוא, דאנן סהדי שלא יפרענו ביני בינו [ב\"י ח\"מ ע' ס\"ג]. עוד י\"ל דמגו גרוע היא, ולא אמרינן לה, דטפי ניחא ליה לומר שכחתי התראתך ופרעתיך ביני לבינך, משיאמר פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו להם, דיחשבו העולם הרוצה לשקר ירחיק עדותו [הרא\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>אין לך בידי אלא ליטרא כסף</b><br> לבתר שפירש תנא רישא, דהיינו טענה והודאה, וכל השייך לזה. הדר ומפרש הכא סיפא, דהיינו כל דיני ממין הטענה:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> מדאין ההודאה ממין הטענה:"
            ],
            [
                "<b>ופרוטה</b><br> או או קתני:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> שבועה דאורייתא:"
            ],
            [
                "<b>שהכל מין מטבע אחת</b><br> ר\"ל כל התובע מעות שוה קאמר, וכלעיל סי' ה':"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> קמ\"ל דקטנית אינו בכלל תבואה, ואין ההודאה ממין הטענה:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> כבר שמעינן כן מליטרא זהב וכו' אלא משנה יתירא שמעינן דפטור אפילו מדמי שעורין [ולדידן חייב היסת ככל כופר הכל]. וטעם הפטור דיכול נתבע לומר משטה הייתי בך, מדתבעת ממני דבר שאינו [כך כתב רמ\"ה. וכן מסיק הש\"ך כוותיה בח\"מ סי' פ\"ח]. ולרש\"י ותוס' טעם פטורו, דמדלא תבעו שכנגדו גם השעורים ש\"מ דמחלן לו. [ואילה\"ק הרי בלא תבע חובו כמה שנים, אין שתיקתו כמחילה [ח\"מ רסצ\"ח]. י\"ל דזהו דוקא בלא היה ראוי לו לתבוע, משא\"כ הכא, לא מבעיי לי\"א [בסי' פ\"ח סעי' י\"ב] דכל חיטין ושעורין היינו בשהלוה אותן בשעה אחת, וודאי כשתבע הא' היה לו לתבוע גם הב'. אלא אפילו למאן דאמר התם שא\"צ שיהיה הלואת שניהן בשעה א' אפילו הכי כיון שתובע ממנו, היה לו לתבוע כל מה שיש לו עליו. ולא גרע מבוגרת שפסקו מלזונה, ולא תבעה, דמחלה נדונייתה [כאה\"ע קי\"ג ס\"ז], דהתם נמי מדפסקו לזונה היה לה לתבוע נדונייתה]. והג\"מ בין ב' הטעמים הנ\"ל הוא, ביודע בעצמו שחייב שעורין, או ביש עדים שחייב שעורים, או שהודה לו שעורין בב\"ד, או דאחר שהודה הנתבע שעורין אמר התובע אתם עדי, ושתק הנתבע, בכל הני גוונא לטעם ראשון חייב, מדאין כאן טענת משטה. ולטעם ב' פטור. מיהו בטענו חיטין ומיהר והודה שעורין, ואמר התובע גם שעורין היה בדעתי לתבעו, והב\"ד רואין שהנתבע הערים להודות שעורין כדי להפטר, אז חייב לשלם כהודאתו, וחייב גם שד\"א על השאר לכ\"ע. אם לא שיטעון הנתבע אח\"כ בפירוש משטה הייתי בך [עי' סי' פ\"ח ש\"ך סקכ\"ח]. וי\"א דלכל הטעמים הנ\"ל צריך שיכוונו השעות, שיאמר התובע חטין הלויתיך בשעה פלוני, וישיבנו הנתבע שעורין הלותני באותה שעה, דאל\"כ חייב, דאין כאן משטה, גם מחילה אין כאן, דאדם עשוי לתבוע רק תביעה א' מתביעותיו [כל זה מתבאר בסי' פ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ורבן גמליאל מחייב</b><br> דס\"ל דא\"צ הודאה ממין הטענה. וי\"א דאף לר\"ג עכ\"פ פטור משעורין וחייב רק שבועה [תוס' שבועות ד\"מ ע\"א ד\"ה והודה, וב\"ק דל\"ה ב']:"
            ],
            [
                "<b>הטוען לחברו בכדי שמן</b><br> דא\"ל י' כדים שמן לי בידך:"
            ],
            [
                "<b>והודה לו בקנקנים</b><br> כדים רקים:"
            ],
            [
                "<b>ישבע</b><br> דס\"ל דלשון התובע משמע שתובע קנקנים ושמן, והו\"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן, דחייב לשלם הודאתו וחייב שד\"א:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה</b><br> דס\"ל דלשון התובע משמע שתובע רק שמן, והו\"ל טענו חטין והודה לו בשעורים:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון</b><br> אף לדבריכם דפלגיתו עלי [ולי\"א לעיל סי' כ\"א אתיא טפי שפיר כפשוטו]. וקיי\"ל כאדמון. מיהו בטענו י' כדי שמן לי בידך, לכ\"ע אינו תובע רק הכדים. אבל בטענו י' כדים מלאין שמן וכו', לכ\"ע שמן וקנקנים קטעין. ובטענו מלא עשר כדים שמן לי בידך, לב\"י שמן לבד קטעין, ולש\"ך אין חילוק בין מלא י' כדים, לי' כדין מלאין [ח\"מ פ\"ח י\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> משד\"א. אבל חייב לשלם מה שהודה, ונשבע היסת על השאר:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> קמ\"ל דלא תימא רישא ה\"ט דפטור מדס\"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' פטור, והרי לא קיי\"ל כן. להכי קמ\"ל דטעם פטורו מדהו\"ל קרקעות, שאין נשבעין עליהן שום שד\"א, רק בגלגול ע\"י שהודה במקצת במטלטלין [סי' צ\"ה]. וכ\"כ בכפירת שעבוד קרקעות הכי דינא [פ\"ח סכ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> לישבע אף על הקרקעות, דבגלגול נשבעין עליהן:"
            ],
            [
                "<b>זוקקין</b><br> אוגדין. כמו ויאסרוהו בזיקים. וכ\"כ זקוקה ליבם, ר\"ל אגודה וקשורה בו:"
            ],
            [
                "<b>חרש</b><br> שאינו שומע ואינו מדבר:"
            ],
            [
                "<b>וקטן</b><br> בין שאמר הקטן ק' לי בידך, או שאמר ק' היה לאבא בידך, בין שהודה לו הנתבע במקצת, בין שכפר הכל וע\"א מכחישו, (וי\"א דשבועת ע\"א נשבעין לקטן), בין שבועת שומר, אפילו תבעו כשהוא גדול עבור ששמר לו בקטנותו ונאבד, בכולן פטור מש\"דאו (וי\"א דשבועת שומרין נשבעין לקטן). אבל שבועת שותפין או אפטרופסת, או שבועת היסת, נשבעין לקטן. וי\"א דעכ\"פ צריך שהגיע הקטן לכלל פעוטות (דהיינו כבר ו' וז' כל חד לפום חורפיה) [כגיטין נ\"ט א' וח\"מ רל\"ה]. מיהו על טענת חרש ושוטה אין נשבעין אפילו היסת. וי\"א דחרש דינו כקטן (כל זה בח\"מ צ\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ואין משביעין את הקטן</b><br> אפילו להפך עליו היסת:"
            ],
            [
                "<b>אבל נשבעים לקטן</b><br> לעיל קאמר על טענת חרש וכו' ור\"ל שהן טוענין. וה\"ק נשבעין לקטן, ר\"ל כשתובע לקטן, והיינו כל שדין התובע לשבע וליטול מהקטן. ודוקא בשהיה להקטן הנאה מהעסק, כגון עסק משא ומתן, או ששכיר בזמנו נשבע ונוטל מהקטן. אבל בלא היה להקטן הנאה מהעסק, כנזקין וחבלות, אף שמודה הקטן פטור, אף אחר שהגדיל (שם):"
            ],
            [
                "<b>ולהקדש</b><br> מי שהיה חייב לא', והקדיש הלוה נכסיו קדושת דמים, דלא חל ההקדש להפקיע השעבוד, ואעפ\"כ דינו הוא שהמלוה יפדה הנכסים מההקדש בדבר מועט, כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון (כפ\"ו מערכין מ\"ב). אפ\"ה כשבא המלוה לגבותן, נשבע שלא נפרע, דאף בהקדש חיישינן לקנוניא:"
            ],
            [
                "<b>ואלו דברים שאין נשבעין עליהן</b><br> שום שבועה דאורייתא מג' מיני שבועות הנ\"ל בריש פרקן:"
            ],
            [
                "<b>העבדים</b><br> אפילו עבד עברי (ח\"מ רכ\"ז סל\"ג):"
            ],
            [
                "<b>והשטרות</b><br> באמר ב' שטרות מסרתי לך, והודה בא':"
            ],
            [
                "<b>וההקדשות</b><br> הקדש לביהמ\"ק. אבל שבועת היסת נשבעין על כולן (וי\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה</b><br> רק אהקדשות קאי, שיש בהן שור ושה. דמיעטיה קרא, רעהו ולא של הקדש:"
            ],
            [
                "<b>נושא שכר אינו משלם</b><br> ה\"ה שאר שומרים, שאינן נשבעין ואינן משלמין בהן אפילו פשיעה. רק נקט שומר חנם גבי שבועה, משום דבו נזכר שבועה בתורה תחלה, וגבי תשלומין נקט ש\"ש, משום דבו נזכר תשלומין תחלה [כך נ\"ל. מיהו לפמ\"ש ב\"י דאפילו פשיעה פטור מלשלם. שפיר נקט ש\"ח אינו נשבע, דאע\"ג דש\"ח חיובי שומר שבו הם היותר מועטים מכל השומרים, שאינו חייב לשבע רק שלא פשע ושלא שלח ידו וגו', אפ\"ה בהנך אפילו לשבע הנך שבועות א\"צ, דאין בו שום חיוב תשלומי שומר, דאפילו בשלח בו יד, אינו חייב משום חיוב שומר רק מדהוא גזלן. ובתשלומין לא נקט שוכר. משום דדינו כש\"ש. ולא נקט שואל. מדלא שייך שאלה בהקדש. אמנם לש\"ך כולן חייבין בפשיעה]. אבל השומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמרן כראוי (כל זה בח\"מ צ\"ה וס\"ו וש\"א):"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן</b><br> שאמר הרי עלי קרבן והפרישו:"
            ],
            [
                "<b>נשבעין עליהן</b><br> דס\"ל דגורם לממון כממון דמי והרי חייב באחריותה:"
            ],
            [
                "<b>ושאינו חייב באחריותן</b><br> שכשהפרישו אמר הרי זו קרבן דאז פטור מאחריות:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר מחייב שבועה</b><br> מיירי בתבעו ענבים שא\"צ עוד לקרקע, ומש\"ה ס\"ל לר\"מ דהו\"ל כבצורות וכמטלטלין דמי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע</b><br> דס\"ל דלאו כבצורות דמי, והו\"ל כקרקעות. [ואי\"ל הרי בל\"ז הו\"ל הודאתו הילך דפטור משדא\"ו. י\"ל דמיירי שבצר אותן חמש שמודה בהן, ומודה שחייב לו דמיהן. ואפ\"ה לרבנן פטור משד\"א, משום אותן ה' טעונות שכפר, שאינן רק כקרקע (הרשב\"א) וי\"א דמיירי שתבעו מעות הענבים שבצר מכל י' הגפנים, ואפ\"ה לרבנן דינן כקרקע, מדאתו טענתייהו מחמת קרקע]. וקיי\"ל כר\"מ דכתלושין דמיא, לעניין מודה במקצת (ח\"מ צ\"ה), ולעניין שאינן נקנין רק במשיכה כמטלטלין (קצ\"ג), וכמו כן לענין שיש בהן אונאה כשאר מטלטלין (קכ\"ז). וה\"ט מדקיי\"ל בכל דוכתא כל העומד לגדור כגדור דמי (כתובות נ\"א, וב\"ק כ\"ט ב'). אבל לעניין חיובי שומרין ושבועתן, דינן כקרקע, מדלא מסרן לו רק לשמירה ולא לתלשן (ח\"מ ש\"א ס\"ה). ובשכירות קרקע יש חלוק, אם כבר הגיע זמן פרעון השכירות הרי טוענו מעות. ואם לא הגיע זמן פרעון השכירות, רק שהמשכיר טוען שידור בו ב' חדשים כפי שהשכיר לו, ויתן לו אח\"כ השכר, וזה משיבו לא שכרתי רק לחודש א', הו\"ל כתביעת קרקע [ש\"ך צ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ושבמנין</b><br> ר\"ל דצריך שיהיה התביעה וההודאה דבר שבמדה או משקל או מניין:"
            ],
            [
                "<b>כיצד בית מלא מסרתי לך</b><br> והלה מודה י' כורין. או שתבעו י' כורין, והלה משיבו איני יודע אלא וכו':"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> משבועה דאורייתא. ואפילו תבעו בית \"זה מלא\", אפ\"ה לא הוה דבר שבמדה, דכשחסר מעט נמי נקרא מלא. א\"נ משום דצריך שיזכיר בטענתו מדה או מניין [ח\"מ פ\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>זה אומר עד הזיז</b><br> קורה הבולטת מהכותל:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> שדא\"ו. ודוקא בנתעפשו הפירות בפשיעתו. דאל\"כ הילך הוא, וכלעיל:"
            ],
            [
                "<b>המלוה את חבירו על המשכון</b><br> דדינו כשומר שכר [ועי' ב\"מ פ\"ו מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ואבד המשכון</b><br> בלא אונס:"
            ],
            [
                "<b>ושקל היה שוה</b><br> סלע הוא ד' דנרין, ושקל הוא חצי סלע:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> ר\"ל פטור הלוה משדא\"ו, דהרי כפר בכל. רק ישבע המלוה תחלה שבועת המשנה שאינה ברשותו, שמא עיניו נתן במשכן [דרק כשפוטר השומר א\"ע מתשלומין בשבועתו זאת, אז לבד היא שדא\"ו, כח\"מ רצ\"ד ב']. ואח\"כ ישבע הלוה היסת כדבריו. ואפילו מאמין לוה למלוה שנאבד המשכן, אפ\"ה צריך המלוה לשבע קודם שישבע הלוה, דחיישינן שמא אחר שישבע הלוה, יוציא המלוה המשכן ויכחישנו, ונמצא שם שמים מתחלל [ח\"מ ע\"ב ט']:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> ר\"ל חייב הלוה שדא\"ו על דבריו, דהרי הודה במקצת. מיהו קודם שישבע הלוה, ישבע המלוה תחלה שאינו ברשותו, מטעם דלעיל. אמנם בטוען הלוה איני יודע כמה היה שוה, ישבע המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו, ויגלגל בה ששוה כדבריו, ואח\"כ ישלם הלוה שקל. ובמאמין לוה למלוה שאינו ברשותו, או שיש למלוה עדים שנאבד המשכון, נוטל המלוה השקל בלי שבועה, רק יקבל בחרם ששוה כדבריו, דהרי לוה יודע בוודאי שחייב, ומסופק בפרעון [שם י' י\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ושתים היה שוה</b><br> נמצא מלוה חייב לי סלע שהמשכון שוה יותר מהחוב [ולמה שכתבנו בב\"מ פ\"ו סי' נ\"ה, דלרש\"י וש\"ך על המותר אינו רק שומר חנם, מיירי הכי שנאבד בפשיעה]:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> ר\"ל פטור המלוה משבועה דאורייתא, דהרי כפר בכל. מיהו במאמינו לוה שנאבד, נשבע מלוה רק היסת ששוה היה המשכון כחובו. ובאינו מאמינו שנאבד, ישבע המלוה שבועת המשנה שאינו ברשותו, ויגלגל בה ששוה היה כחובו:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> ר\"ל חייב המלוה שבועה דאורייתא, מדהודה במקצת. ויכלול בשבועתו שאינו ברשותו:"
            ],
            [
                "<b>ומי נשבע</b><br> ר\"ל בכל מקום שאמרנו שהלוה ישבע, מי נשבע תחלה קודם ללוה:"
            ],
            [
                "<b>מי שהפקדון אצלו</b><br> ר\"ל המלוה, שהמשכן הנפקד היה אצלו:"
            ],
            [
                "<b>שמא ישבע זה</b><br> ר\"ל שכשישבע לוה תחלה:"
            ],
            [
                "<b>ויוציא הלה את הפקדון</b><br> ויברר שנשבע לשקר ונמצא שם שמים מתחלל. ולהכי אפילו המשכון הוא דבר המצוי דאז ליכא למיחש שמא עיניו נתן בו, אפ\"ה ישבע:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כל הנשבעין שבתורה</b><br> דהיינו שומר, ומודה במקצת, ומי שעד א' מכחיש טענתו:"
            ],
            [
                "<b>נשבעין ולא משלמין</b><br> וה\"ה לדידן בכל כופר הכל, נשבע הנתבע:"
            ],
            [
                "<b>ואלו נשבעין ונוטלין</b><br> שתקנו בהן חכמים שישבעו התובעים בנקיטת חפץ ויטלו כפי טענתן:"
            ],
            [
                "<b>והחנוני על פנקסו</b><br> כולהו מפרש ואזיל. והאי ואלו נשבעין ונוטלין דתני הכא, אהנך שנזכרו במשנה ז' לקמן נמי קאי, רק תחלה מפרש תנא הנהו, והדר תנא אינך. והא דלא תני נמי במתניתן המכיר ביד אחר שקנה חפציו שנגנבו, דנשבע לוקח כמה נתן ונוטל [כב\"ק פ\"י מ\"ג]. וכמו כן לא תני הכא המוציא הוצאות על נכסי אשתו, דישבע כמה הוציא ויטול הוצאותיו מהשבח [ככתובות פ\"ח מ\"ה]. י\"ל דה\"ט, דהנך ב' לא מחשבו נשבע ונוטל, מדמעכב התובע מה שבידו. [אבל תנא ושייר לא שייך הכא, מדקתני אלו. מיהו בספר יבין שמועה [דכ\"ח] כ' בשם תוס' דהיכא דתני עניינים הרבה, אז גם בדתני אלו תנא ושייר. ובני הרב המופלג מהו' משה מרדכי שליט\"א הביא ראיה לדבריו מעדיות פ\"ד מ\"א. ועי' פירושי שם סי' א']:"
            ],
            [
                "<b>השכיר כיצד</b><br> נ\"ל דלהכי תני כיצד. לאשמעינן דאילו הודה במקצת קציצה, באמת נשבע שוכר ונפטר, דקציצה מדכר דכיר שפיר, ואם מכחיש הכל, פטור לגמרי, וכדקאמרינן בש\"ס. א\"נ לאידך גיסי, דקמ\"ל אע\"ג דבאמת אינו מודה במקצת, דהרי אומר התקבלת ואינו כופר שכך קצץ לו כמו שתובע. וכ\"כ במשנה ב' נקט כיצד מדבאמת אין שם מודה במקצת דהרי הילך הוא. וכ\"כ במשנה ג' נקט כיצד, משום דג\"כ אין שם מודה במקצת גמור, מדלא פרטו שיווי החבלות, והרי אפשר שהחבלה האחת שוה כהב' חבלות שתובע הלה אלא כולהו דוגמת מב\"מ הן. מיהו במשנה ד' לא פליג ר\"י, משום דגם לת\"ק רק בשבועה דאו' שכנגדו נשבע ונוטל [עי' ח\"מ צ\"ב סי\"א]. וכ\"כ במשנה ה' לא פליג ר\"י להצריך שיהיה מב\"מ, מדאין הבה\"ב כופר ודאי ומודה שאמר לזה ליתן. ובמשנה ו' הרי באמת פליג ר\"י וע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>הוא נשבע</b><br> בנקיטת חפץ:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל</b><br> תקנו כך, משום דבעה\"ב טרוד בעסקיו ומצוי שישכח. ודוקא שתבעו השתא בזמנו. אבל בתבעו לאחר זמנו, אז זוכר בעה\"ב שפיר, ולפיכך נשבע הוא רק היסת ונפטר. וכמו כן באין עדים ששכרו ושעשה מלאכתו, מהימן בעה\"ב בהיסת, מדיש לו לבעה\"ב מגו דלא שכרתיך, או לא עשית מלאכתי. וה\"ה בנדונין על הקציצה, נשבע בעה\"ב היסת ונפטר, דהקציצה מדכר דכיר:"
            ],
            [
                "<b>והוא אומר התקבלת דינר זהב</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. ואילה\"ק במודה במקצת נהוי ב\"ב כנ' ידענא ונ' לא ידענא שדינו דמתוך שאיל\"מ ואמאי יצטרך שכיר לשבע. י\"ל דלאו בוודאי שכח חשדינן ליה, דא\"כ גם באית ליה מגו היה ראוי שיתחייב לשלם, כמש\"כ תוס' [שבועות מ\"ה ב' ד\"ה \"מתוך\" הראשון]:"
            ],
            [
                "<b>היו מעידין אותו</b><br> ב' עדים:"
            ],
            [
                "<b>שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות</b><br> שאמר בפניהן שרוצה לכנוס למשכנו על חובו שלא ברשות ב\"ד, וכ\"ש בשאמר שרוצה לגוזלו. וראוהו נכנס ריקן, ויוצא וכלים תחת כנפיו [ח\"מ צ']. והרי כל החוטף מחבירו משכון אפילו בשוק, והוא שלא ברשות ב\"ד, אפילו באמת חייב לו, הרי הוא גזלן, ולסמ\"ע פסול לעדות ולשבועה [ח\"מ שנ\"ט ו'], וכ\"ש זה שנכנס לביתו למשכנו. ורק לג' דברים מותר אפילו לכנוס לביתו ולמשכנו בעל כרחו ואפילו שלא ברשות ב\"ד [סי' ג ע ש]. גזילתו שרואה בעין ביד אחר, שיש לו עדים שהוא שלו, מותר לכנוס לחוטפו [ח\"מ סי' ד']. וכן ערב שלא רצה לוה לפרוע, מותר לכנוס לחטוף משכון, אבל לא ערב קבלן [עי' מ\"ש שלהי ב\"ב אות פ\"א], דזהו דינו כלוה. וכן שכירות שחייב לו עבור ששכר ממנו גופו, בהמתו, ביתו, כליו, ולא זקפן עליו במלוה, ולא שלם לו, מותר לכנוס לחטוף משכון ממנו [ח\"מ צ\"ז י\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>והוא אומר לא נטלתי</b><br> לא נטלתי כלים. וכ\"ש בשמודה שנטל רק שאומר שלי נטלתי, דבכולן כופר הכל. וכ\"ש בשהודה במקצת [ורבותא קמ\"ל נכנס למשכנו, דאע\"ג שגילה מתחלה דעתו שנכנס למשכנו אפ\"ה עשו גביה תקנת נגזל שישבע תובע ויטול, ומכ\"ש בלא אמר כן מתחלה, רק ראוהו נכנס ריקן ויצא וכלים תחת כנפיו. ואילה\"ק עכ\"פ ל\"ל דנקט הכא מעידין אותו כלל, פשיטא דבעדים מיירי, כמו ברישא בשכיר דלא נקט לה בפירוש במתני', וקאמרי' בש\"ס דמיירי ביש עדים. י\"ל דברישא לא הוה צריך לפרש תנא, דפשיטא דצריך עדים דאל\"כ אית ליה מגו, כדקאמר בש\"ס, דהרי השכיר עשה לו טובה, שעבד עבודתו ואינו יכול להעיז. משא\"כ הכא בנגזל הד\"א אפילו בלא עדים חייב שבועה, דליכא למימר דסד\"א שיהיה דינו כשאר כופר הכל דפטור, ליתא, דהתם ה\"ט מדיכול להעיז, כדרבה [ב\"מ ד\"ג א']. אבל הכא דלא עשה לו הנגזל טובה, סד\"א דאפילו בכופר הכל יהיה חייב שבועה, אפילו בלא עדים. והרי לרש\"י [ב\"ק דק\"ז א'] כופר הכל בפקדון באמת חייב מה\"ט שבועה. קמ\"ל דה\"נ דוקא ביש עדים שלקח היה חייב שבועה, דלא דמי לכופר הכל בפקדון דאפשר דמשתמט וישלם לבסוף, אבל הכא הרי מחזיקו רשע שגזל, ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן [כשבועות מ\"ו ב']:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> בכל דבר שהתובע אמוד בו, ושדרך להניחו במקום שנכנס זה. ומיירי שהעדים ראו שיצא עם הכלים תחת כנפיו, ולא ידעו כמה כלים הוציא. ומיירי נמי שראו עתה בידו קצת כלי הנגזל, דאל\"כ מהימן לומר שלי נטלתי, או בחובי נטלתי במגו דהחזרתי [ש\"ך צ' סק\"ד]. ואם לא היה הב\"ב בהחדר שנכנס זה, רק שומר הבית או אשתו של שומר, נשבעין הן ונוטל הב\"ב. אבל שכירו ולקיטו של בעה\"ב, וכ\"ש אדם אחר, שעל כל אלה לא הוטל עליהן שמירת הבית, לא מהני שבועתן שיטול בעה\"ב. [ואילה\"ק להוי שומר כעד, והרי בטוען מנה בספק ע\"פ ברי דעד, חייב שד\"א [כח\"מ ע\"ה כ\"ג], והכא מדאינו יכול לשבע, שהרי יש עדים שגזל, ישלם גם בלי שבועת תובע. ואת\"ל שומר אפילו כשא\"צ לשלם הו\"ל כבעל דבר ואינו עד [כח\"מ קכ\"א]. עכ\"פ בשכירו ולקיטו, שלא מסר לו שמירת הבית, להוי עכ\"פ כעד. נ\"ל דמיירי בפסולי עדות, כאשה וקרוב]. מיהו בלא היה שום אדם בהחדר, רק שהעדים ראוהו נכנס ריקן ויוצא וכלים תחת כנפיו, ובה\"ב חושדו שלקח כך וכך, אינו נשבע הלה אפילו היסת, רק מחרימין סתם על מי שלקח וכופר, ופטור. וכ\"כ בלא ראוהו העדים יוצא עם כלים תחת כנפיו, אף שאמר תחלה שנכנס למשכנו, אמרינן עביד אינש דגזים ולא עביד. ולהכי אפילו מכחיש העדים ואמר לא נכנסתי, אמרינן מלתא דלא רמיא לאינש לאו אדעתיה. ולפיכך נשבע היסת ונפטר. וי\"ח [ח\"מ צ']:"
            ],
            [
                "<b>והוא אומר לא נטלתי אלא אחד</b><br> ונתקלקל דאל\"כ הילך הוא, דלא גרע מפקדון דפטור מה\"ט [כמ\"ש שם ש\"ך בסי' פ\"ז]. וקיי\"ל כרבנן:"
            ],
            [
                "<b>הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם</b><br> ר\"ל שנכנס ברשותו שלם, והבעה\"ב היה שם:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> אף שלא ראו עדים שחבלו. מיהו כשהחבלה הוא במקום שאי אפשר שיחבול בעצמו, כגון נמצא נשיכה בגבו, ואין שם אחר שנוכל לומר שהאחר נשכו, אז נוטל בלא שבועה:"
            ],
            [
                "<b>אחת שבועת העדות</b><br> שהשביעו שיעיד לו ולא הגיד, ואח\"כ נודע שידע מהעדות, ומיירי שהיה המעשה בזמן קרוב, שוודאי לא שכחו בשעה שהשביעו, דאל\"כ לא נפסל, דמצי למימר שכחתי. או דמיירי שמודה שהיה מזיד, דאף דאין אדם משים א\"ע רשע, היינו לפסול א\"ע לעדות של אחר. אבל לפסול א\"ע לעצמו, מהני [ר\"ן]. מיהו קיי\"ל דבכה\"ג בהודה בעצמו שפסול, רק לשבע וליטל אינו נאמן, אבל בנתחייב שבועה לפטור א\"ע, משביעין אותו [צ\"ב ה']:"
            ],
            [
                "<b>ואחת שבועת הפקדון</b><br> שנשבע שלא הפקיד אצלו, ונתברר שהפקיד בידו. אבל בהעידו שהיה הפקדון בידו בשעה שכפר, דאז ליכא למימר שנאבד ממנו ומשתמט בכפירתו עד שימצאנו, בכה\"ג אפילו לא נשבע נפסל מיד. ובתרווייהו לא מצי למימר שכחתי שהפקיד בידי' דבפקדון הו\"ל למרמי אנפשיה [וכב\"מ דל\"ה א'], וא\"כ טענתיה היא נגד חזקה שאינו שוכח, והרי סוקלין ושורפין אחזקה [כקידושין ד\"פ ע\"א], ומה\"ט לא דמי לעדים כמ\"ש לעיל סי' ט\"ז:"
            ],
            [
                "<b>ואפילו שבועת שוא</b><br> עי' פ\"ג מ\"ח. ור\"ל אפילו שבועת שוא שאינו רק רע לשמים. ונ\"ל דנקט עדות ופקדון ושוא, אף שבאלו אינו חייב שבועה מן התורה, וכ\"ש בנשבע שבועה דאורייתא לשקר, כגון מודה במקצת, או שומר, או נגד עד א'. וה\"ה בעבר על שבועת בטוי, או בעבר על חרם הקהל. וי\"א דבשבועה דלהבא שלא אוכל ואכל, לא נעשה חשוד [צ\"ב ב']:"
            ],
            [
                "<b>היה אחד מהן משחק בקוביא</b><br> [ווירפעל]. וה\"ה שאר שחוק. וכולהו דוקא באין לו אומנות רק השחוק במעות [ל\"ד ט\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ומלוה ברבית</b><br> אפילו ברבית דרבנן. וי\"א דברבית דרבנן לא נפסל רק המלוה [ל\"ד י']:"
            ],
            [
                "<b>ומפריחי יונים</b><br> עי' סנהדרין פ\"ג מ\"ג:"
            ],
            [
                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> שמסתחר בפירות שביעית, שהותר לאכלן ולא להסתחר בהן [ועי' סנהדרין שם]. וה\"ה בחשוד אשאר איסור תורה או דרבנן, או שיש עדים שלקח ממון חבירו שלא כדין [ח\"מ צ\"ב]. [ונ\"ל דתנא נקט ג' מיני חשודים וכולן דרך לא זו אף זו ?א) בתחלה נקט עדות ופקדון, שחשודים על שבועה וממון, ?ב) והדר נקט שוא דחשוד רק אשבועה בלי ממון, ?ג) והדר נקט ד' מיני חשודים אממון בלי שבועה, וכולן בדרך לא זו אף זו. לא מבעייא קוביא, שהוטעה חבירו שסבר שהוא ירוויח, ונמצא שזה גזלו להדיא. אלא אפילו רבית דרבנן. דאידך נותנו לו ברצון, אפ\"ה מחשב כגזלן. ולא מבעייא רבית שעכ\"פ לקח מעות שאינו שלו. אלא אפילו אם תקדים יונתי ליונתך, שגם החשוד אפשר שיפסיד אם תקדים יונת אידך, וסד\"א דלא דמי לקוביא, דהתם בוטח בחכמתו בשחוק, והטעה א\"ע, להכי שפיר הו\"ל כגזל. משא\"כ דמפריחי יונים יודע דתליא במקרה, וסד\"א דהו\"ל כחליפין ומחלו מתחלה זל\"ז, קמ\"ל. ולא מבעייא כל הנהו, דלקחו ממון חבירם שלא כדין. אבל שביעית, הרי הוא נותן עבור המעות ג\"כ פירות לחבירו, וסד\"א דלא הו\"ל חשוד, קמ\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>חזרה השבועה למקומה</b><br> י\"א דר\"ל לסיני, שהשביע שם הקב\"ה לישראל שלא לגזול, ויפרע הוא מהכופר ממון חבירו, אבל ב\"ד אין נזקקין לא להשביע ולא להפרעון. וי\"א דה\"ק, חזרה שבועה למחוייב לה מדהודה במקצת, ומדאינו יכול לשבע משלם:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר יחלוקו</b><br> והכי קיי\"ל:"
            ],
            [
                "<b>והחנוני על פנקסו</b><br> נקט חנווני מדרגיל שיש בידו תמיד מעות ופירות ושייך שפיר שיאמר תן לבני וכו':"
            ],
            [
                "<b>אלא</b><br> דוקא כשיש רגלים לדבר שנתן, כגון שאמר לו וכו':"
            ],
            [
                "<b>תן לפועלי בסלע מעות</b><br> ומודה שא\"ל כן. ולא מהימן במגו כמו בשכיר לעיל, דהכא אינו מכחישו כלל. אבל בכופר, נשבע היסת ונפטר:"
            ],
            [
                "<b>הוא נשבע ונוטל</b><br> דהחנווני יאמר פועלים לא מהימנו לי בשבועה, את האמנתינהו, דלא אמרת בסהדי הב להו:"
            ],
            [
                "<b>והן נשבעין ונוטלין</b><br> דהפועלים יאמרו לא מהימן לן חנווני בשבועתו. ובהא לא פליג רבי יהודה דצריך שיהיה שם הודאה במקצת, דהכא דמי ליש ע\"א כנגדו שמחייבו שבועה מדאורייתא, ולא דמי כלל לשומר הבית לעיל סי' י\"ב, דהוא כבעל דבר הוא. ולכתחילה צריך שישבעו כל א' בפני חבירו. מיהו אפילו חד מנייהו עכו\"ם צריך שישבע אידך, דאף די\"א דאין נשבעין אפילו על פי ברי של עכו\"ם [כח\"מ קמ\"ט י\"ד] עכ\"פ הכא שהוא ליטל, כ\"ע מודו דאינו נוטל רק בשבועה [ש\"ך צ\"א סק\"ג]. והא דנקט פנקסו. י\"א משום דבכה\"ג אפילו אינו טוען חנווני ברי רק טוען שמצא כן כתוב בפנקסו, נאמן בשבועה. וי\"א דנקט פנקסו לרבותא, דאפ\"ה צריך שיטעון חנווני ברי [שם ס\"ד]. והא דנקט בן ופועלים. נ\"ל דקמ\"ל בן אע\"ג שאין הנתבע צריך לשלם לבנו, דפשטותא דמתניתין משמע טפי דמיירי בבנו המשמשו, וודאי הוא סמוך על שולחנו, אפ\"ה חנווני נוטל רק בשבועה. וקמ\"ל פועלין, אף שהפועלים רבים, וג\"כ נשבעים ונוטלים, אפ\"ה חנווני בשבועה מיהו יטול [ועי' ח\"מ סי' ל\"ד סכ\"ז ודו\"ק. כך נ\"ל ודלא כרתוי\"ט. והא דפתח ונקט בחנווני לחוד ומסיים בחנווני ופועלים דשניהן נשבעין, והרי בכל חדא איכא רבותא, דחנווני אף דהו\"ל בע\"ב לגביה כא\"י אם נתחייבתי אפ\"ה נוטל בשבועה עכ\"פ, ובפועל אף דהו\"ל בע\"ב לגביה כאיני יודע אם פרעתיך, אפ\"ה צריך לשבע וליטל. א\"כ הו\"ל למנקט נמי פועלים ברישא. וליכא למימר דמשו\"ה לא נקט פועלים ברישא, ממ\"ש הר\"ן במתני', דלא נקט תנא רק הנך דסד\"א דאין נוטלין אפילו בשבועה, דא\"כ למה נקט פועלים בסיפא. אע\"כ לרבותא נקט פועלים בסיפא דאף דפועלים נשבעים, אפ\"ה גם חנווני בשבועה מיהו נוטל. ואפילו היו פועלים הרבה, וכלעיל. א\"כ ברישא נמי ננקט להו מה\"ט. ונ\"ל לפמ\"ש [בח\"מ סי' צ\"א] דדוקא במת חנווני פועל נוטל בלי שבועה. אבל במת פועל, חנווני בכל גוונא צריך לשבע, וכן כ' הר\"ן [דשט\"ז ב']. א\"כ י\"ל דלהכי נקט ברישא חנווני לחודא לאשמעינן דאפילו באין פועל שם אפ\"ה חנווני נשבע. משא\"כ בפועל לחוד, א\"צ לשבע. ואפשר זהו כוונת הר\"ן במתני' ד\"ה והא דקתני חנווני ופועל וכו'. ע\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>אלו באין לידי שבועת שוא ואלו באין לידי שבועת שוא</b><br> נ\"ל דר\"ל דהרי שבועת שוא הוא בנשבע לשנות הידוע לאדם [כלעיל פ\"ג מ\"ח]. והרי הכא נמי ידוע לכולנו שא' מהנשבעין וודאי משקר. או ר\"ל הרי חייב לא' ואינו יכול להכחיש לשום א' מהן, והו\"ל שבועה לבטלה:"
            ],
            [
                "<b>אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה</b><br> והלכה כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>ונתן לו</b><br> והגביהן הלוקח וחזר והניחן ב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי</b><br> בכיס המעות שבצוארך. ור\"ל שעי\"ז שכחת [ולא נקט שטוען שבמזיד כופר. דנ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דמסתבר כדבריו, אפ\"ה בסיפא מהימן חנווני בשבועה, דלא דמי לשכיר, דהתם בעה\"ב טריד]:"
            ],
            [
                "<b>ישבע בעל הבית</b><br> בנקיטת חפץ. והטעם, מדאינן לא ברשות הלוקח ולא ברשות המוכר. ורק מדמודה חנווני שכבר מכר זה הצבור, עומד טפי ברשות לוקח, להכי תקנו שישבע לוקח:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו תן לי את הפירות</b><br> שמונחין בר\"ה:"
            ],
            [
                "<b>והולכתן לתוך ביתך</b><br> ובדינר זה שלמתם. ואלו הצבורין כאן לא מכרתים לך עדיין:"
            ],
            [
                "<b>ישבע חנוני</b><br> דמדאינו מודה שכבר מכר לו אלו הצבורין כאן, עדיין ברשות מוכר הן עומדין:"
            ],
            [
                "<b>ידו על העליונה</b><br> לרמב\"ם ר\"י אסיפא קאי, דגם בסיפא ס\"ל דישבע בעה\"ב מדאין צבורין ברשות חנווני. ולרש\"י ורא\"ש ר\"י ארישא קאי, דברישא א\"צ בעה\"ב שבועה כלל, מדכבר קנה הצבורין בהגבהה, לפיכך ס\"ל לר\"י דדינו ככופר הכל דפטור בדינא דמשנה:"
            ],
            [
                "<b>אמר לשולחני תן לי בדינר מעות</b><br> ר\"ל מטבעות קטנות:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר</b><br> ר\"ל אין דרכו לצבור בר\"ה המעות שנותן, עד וכו':"
            ],
            [
                "<b>עד שיטול דינרו</b><br> לכן מסתבר טפי שכבר נתן הלה הדינר. ולהכי גם בסיפא ישבע הבעה\"ב [ולרש\"י גם הכא ארישא קאי וכלעיל]. והא דלא קאמר בחנווני בהאי לישנא דקאמר בשולחני, אין דרך וכו'. ה\"ט דדרך חנווני להקיף, רק דזה מודה שלא מכר בהקפה. והא דלא נקט בשולחני כמו דנקט בחנווני, כל שהאיסר בידו ידו על העליונה. ה\"ט משום דלפעמים מחליף בעה\"ב איסר שלו בפרוטות של שולחני. לפיכך תנא לישנא דליכא למטעי בה. מיהו אצטריך פלוגתייהו בפירות ובמעות, דבפירות קמ\"ל אף דדרך חנווני למהר ליתנן לבעה\"ב, ומסתבר שנתנן קודם שלקח הדינר, אפ\"ה ס\"ל לר\"י דבעה\"ב נשבע. ובסיפא קמ\"ל דאף שאין דרך השולחני ליתן המעות עד שיקבל הדינר, אפ\"ה ס\"ל לרבנן דשולחני נשבע. וקיי\"ל בכולהו כת\"ק [צ\"א]. מיהו כל זה במודים שכבר נתן הדינר, אבל במכחישין זא\"ז בנתינת הדינר, דזה אומר נתתי לך הדינר וזה מכחיש, כ\"ע מודים דהו\"ל כופר הכל ופטור:"
            ],
            [
                "<b>כשם שאמרו</b><br> בכתובות [פ\"ט מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>הפוגמת כתובתה</b><br> ר\"ל אשה שמודת שקבלה קצת מכתובתה, ותובעת הנשאר, והבעל טוען שפרע הכל, נשבעת ונוטלת. דלא מהימנא במגו דבעי אמרה לא קבלתי כלום. משום דאמרינן דפרע דייק ודמפרע לא דייק, ושכחה כמה קבלה. וכל שאפשר לתלות בשכחה לא שייך מגו:"
            ],
            [
                "<b>לא תפרע אלא בשבועה</b><br> כולהו אכשם קאי, ור\"ל כשם שכל אלו לא יפרעו אלא בשבועה, כן יתומים וכו'. מיהו לא אשה בכתובתה בלבד, אלא ה\"ה בשאר בע\"ח בהיה בו א' מאלו לא יפרעו רק בשבועה. והא דנקט להו באשה. רבותא קמ\"ל, דאפילו באשה דמקלינן בה בשאר דוכתא בגביית כתובתה משום חינא [ככתובות דפ\"ד א' ודצ\"ז ב'], אפ\"ה לא תפרע אלא בשבועה. ומה\"ט נמי תלינן הכא דין דיתומים ואשה אהדדי במלת כשם, לאשמעינן דכמו דבאשה לא חיישינן לקולא שהקילו גבה בדוכתא אחריתא, כמו כן ביתומים אף שהקילו גבייהו בדברים אחרים אפ\"ה לא יפרעו רק בשבועה. [ובזה מדוייק נמי לישנא, דלא נקט וכן היתומים מן היתומים, וכדמפרשינן באמת בש\"ס [דמ\"ח א'], אלא נקט וכן היתומים לא וכו'. דזהו כל עיקר הרבותא דקמ\"ל, דאף שהן יתומים, לא הקילו גבייהו]:"
            ],
            [
                "<b>וכן היתומים</b><br> ר\"ל יתומים שבאו לגבות מיתומים:"
            ],
            [
                "<b>לא יפרעו אלא בשבועה</b><br> אף שאין יורשי הלוה תובעים אותן שישבעו. אבל מהלוה גופי', א\"צ שישבעו רק בדטען שישבעו:"
            ],
            [
                "<b>שבועה שלא פקדנו אבא</b><br> ר\"ל שלא צוה לנו ע\"י אדם אחר:"
            ],
            [
                "<b>ולא אמר לנו אבא</b><br> הוא בעצמו, ששטר זה פרוע:"
            ],
            [
                "<b>ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע</b><br> מלות ששטר זה פרוע, אכולהו קאי שלא פקדנו, ושלא אמר וכו' ושלא מצאנו וכו' ששטר זה פרוע, דבמצאו כתוב כן והשטר היה נמצא בין שטרות קרועין, אז הוא בחזקת פרוע. מיהו כל זה במת מלוה בחיי לוה. אבל במת לוה תחלה, ואין כתוב נאמנות בשטר שהאמינו לוה למלוה לגבות בלי שבועה, א\"כ כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה, והרי אין יורשי מלוה יכולין לשבע אותה שבועה שהיה חייב אביהן שלא פרע. לכן לא יגבו כלל. מיהו בעבר הדיין והגבה להן בשבועה, או בקדמו יורשי מלוה ותפסו מיורשי לוה, אין מוציאין מידן. דרק לכתחילה לא יגבו. ודוקא בהיה חייב אביהן אותה שבועה שחייב הבא לגבות מיתומים. אבל בשאר שבועות שהיה חייב אביהן, כגון שהיה פוגם שטרו, או שאר נשבעין דלעיל במשנה שאין גובין רק בשבועה, אז אפילו מת לוה תחלה ואח\"כ המלוה, נשבעים יורשי מלוה ג' שבועות הנ\"ל וגובין [ק\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה נשבע ונוטל</b><br> ות\"ק ס\"ל כיון דלכל היותר, א\"צ לישבע רק שלא מצא שטר בין שטרותיו, וא\"כ זה שמסופק אם יילד, אין מניח כתב שזה פרוע אלא היה קורעו מיד, מדלא ידע מי יורשו, וקיי\"ל דכשנולד אחר שמת אביו פטור מכל ג' השבועות. מיהו בקטן המוטל בעריסה כשמת אביו, א\"צ לשבע לכשיגדל רק שלא מצא בין שטרותיו אבל א\"צ לשבע שלא פקדנו, דקטן שאינו יכול לצוותו בעצמו, גם ע\"י אחר אינו מצווהו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה</b><br> ות\"ק ס\"ל דלמא להשביע בניו אמר כן. והכי קיי\"ל [פ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>ואלו נשבעים שלא בטענה</b><br> ר\"ל שלא בטענת ברי, רק שטוענו שמא עיכב משלו. וטעמא דנשבעים, משום דכל אלו מורי היתירא בשביל שכר טרחם:"
            ],
            [
                "<b>השותפין</b><br> כל שהיה תחת ידו מעות או סחורה של שותפות בלי משקל מדה או מניין [צ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>והאריסין</b><br> שקבל שדה מחבירו לזרעה, ושיחלקו בתבואתה הוא ובעל השדה:"
            ],
            [
                "<b>והאפוטרופין</b><br> שמינוהו ב\"ד לאפטרופוס בנכסי יתומים [כגיטין פ\"ה מ\"ד]. או במינה אדם לחבירו אפוטרופס בנכסיו, דלא עדיף מאריס:"
            ],
            [
                "<b>והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית</b><br> אשה שהרשה בעלה שתתעסק במשא ומתן שלו. וסתם אשה נושאת ונותנת הוה [סי' ס\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ובן הבית</b><br> ר\"ל א' מהאחין שמתעסק בשביל כל אחיו בנכסי ירושתן. וכל הנזכרים כאן א\"צ שבועה רק בשיחשדום בטענת ב' כסף [שם]:"
            ],
            [
                "<b>רצוני שתשבע לי חייב</b><br> פירושא דרישא הוא, ור\"ל השותפין והאריסין וכו' שאמרו לכשנגדן מה אתה טוענני, ושכנגדן השיב רצוני שתשבע לי, חייב:"
            ],
            [
                "<b>חלקו השותפין והאריסין</b><br> ונתגרש האשה, ונפרד הבן בית מהעסק, ולא נשאר לא' מהן שום דבר לחשוב עוד עם הנתבע, וגם בשותפין לא נשאר עוד שום דבר בחברותא שאינו קצוב במדה משקל ומניין. לאפוקי אפילו בנשאר דבר קצוב וידוע מניינו ומשקלו, דכמחולק דמי [שם]:"
            ],
            [
                "<b>אין יכול להשביעו</b><br> על טענת ספק, מדשתקו אחר שחלקו והלכו להן מחלו זל\"ז:"
            ],
            [
                "<b>נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר</b><br> אחר שחלקו:"
            ],
            [
                "<b>והשביעית משמטת את השבועה</b><br> לאו אשבועת השותפות קאי, דאין שביעית משמטת שותפות ושבועתה. רק אשבועת מודה במקצת קאי, דבנתחייב לו שבועה מדהודה במקצת קודם שביעית, ועבר שביעית, פטור מלשבע:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>נושא שכר</b><br> שומר בשכר. והא דלא קרי ליה שומר שכר דקמ\"ל אפילו לא שמר לו בשכר, רק שנושא שכר בשמירתו זה, כגון שהפקיד בידו מעות מותרין [כפ\"ג דב\"מ מי\"א] אפ\"ה דינו כש\"ש:"
            ],
            [
                "<b>שומר חנם נשבע על הכל</b><br> שבועת השומרים [עי' הקדמת פ\"ג דב\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>והשואל משלם את הכל</b><br> ר\"ל משלם בכל מקריות דלקמן, שבויה שבורה ומתה, גניבה ואבידה. חוץ ממתה מחמת מלאכה דפטור. ואפ\"ה בכל גוונא צריך לשבע שאינה ברשותו:"
            ],
            [
                "<b>ועל המתה</b><br> משום דכולן אונס הן:"
            ],
            [
                "<b>ואת הגניבה</b><br> משנה זו שנוייה ומפורשת בב\"מ [פ\"ז מ\"ח]. ולא תני לה הכא, רק מדבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן אשם של כל א', לאשמעינן דאין שומר חייב אשם אשבועתו, רק היכא דאם היה אומר האמת כפי שקרה, היה חייב ממון, וע\"י שבועת כפירתו היה רוצה לפטור עצמו מהממון ההוא. ולהכי אצטריך תנא להקדים למתני אימת חייב ממון:"
            ],
            [
                "<b>והוא</b><br> ר\"ל אבל האמת הוא שנשבר וכו':"
            ],
            [
                "<b>נשבר</b><br> ר\"ל או שהשיב נשבר, ובאמת והוא וכו'. וכן כולן:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> מקרבן אשם, אפילו הודה אח\"כ שנשבע לשקר, דהרי שומר חנם פטור על הכל, לפיכך גם אם היה אומר האמת ג\"כ היה פטור. נמצא שבשבועת שקר שלו לא היה פוטר א\"ע מממון. מיהו חייב עכ\"פ משום שבועת בטוי [ועי' מש\"כ פ\"ה סי' כ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>היכן שורי</b><br> ר\"ל שא\"ל לשומר חנם היכן שורי והשיב איני וכו':"
            ],
            [
                "<b>אמר לו איני יודע מה אתה סח</b><br> שכופר שלא היה שומר שלו מעולם, נמצא שרצה לפטור א\"ע גם משבועה:"
            ],
            [
                "<b>אמר לו אבד</b><br> וה\"ה טענה אחרת שפוטרו מלשלם, חוץ מנגנב:"
            ],
            [
                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו</b><br> שעדיין הוא בביתו טמון, לעיל נקט שאכלו לרבותא, אף שביערו מהעולם אפ\"ה פטור מכפל מדטען נאבד. והכא תנא שגנבו, דקמ\"ל אף שעדיין הוא בעין, אפ\"ה חייב כפל, מדטען שנגנבה [עי' ב\"ק פ\"ט מ\"ז וח']:"
            ],
            [
                "<b>משלם תשלומי כפל</b><br> ה\"ה שאם טבח או מכר משלם ד' וה' מדהוקש לגנב [כב\"ק ק\"ו ב']. ואפ\"ה לא תני לה הכא מדבעי למתני אבתרה הודה מעצמו וכו' וסד\"א דדוקא בטבח ומכר והודה חייב קרן וחומש ואשם. מיהו בשלח בו יד קודם שנשבע, אע\"ג דטען אח\"כ טענת גנב, פטור גם מכפל [ב\"ק ק\"ז ב'] רק הכא מיירי שהעדים מעידים שגנבו אחר שנשבע:"
            ],
            [
                "<b>והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל</b><br> אף שלא נשבע:"
            ],
            [
                "<b>אינו משלם אלא קרן</b><br> אף שע\"י שראה שהעדים באו נתירא והודה שגנב ואח\"כ באו העדים ואמרו שג\"כ טבח ומכר, אפ\"ה מדהתחייב את עצמו בקרן קודם שבאו העדים, פטור מכפל. ומדפטור מכפל פטור ג\"כ מטביחה ומכירה שכפר בה, דד' וה' חייבתו תורה ולא ג' וד' [ועי' ב\"ק פ\"ז מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת</b><br> שלא מחמת מלאכה:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> מקרבן אשם, דהרי שואל חייב על הכל, והרי גם לפי שבועתו חייב לשלם, נמצא שבשבועת שקר שלו לא כפר ממון. אבל עכ\"פ חייב משום בטוי וכנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>היכן שורי</b><br> ר\"ל שא\"ל לשואל היכן שורי:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> משום דבטענתו רצה לפטור עצמו מתשלומין:"
            ],
            [
                "<b>והוא שמת או נשבר</b><br> בכל אלו, בין לפי טענתו בין האמת, פטור הוא מלשלם, ולא פטר א\"ע בטענתו מתשלומין:"
            ],
            [
                "<b>והוא שנגנב</b><br> בב' אלו, בין לפי טענתו בין לפי האמת, חייב הוא לשלם, נמצא שגם בזה לא פטר עצמו מתשלומין בטענתו, להכי פטור מאשם:"
            ],
            [
                "<b>או נשבה</b><br> ר\"ל אם טען מת או וכו':"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> דהרי כפי שקרה באמת, חייב היה לשלם, ולפי טענתו רצה לפטור א\"ע מתשלומין, נמצא שכפר ממון:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> דהרי כפי טענתו, התחייב לשלם, וכפי שהיה באמת, פטור מתשלומין, ואין כאן כפירת ממון כלל:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> הנך ב' בבי סתרי אהדדי, דמרישא משמע הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר על עצמו, פטור. ומסיפא משמע איפכא. רק דבכל דוכתא כה\"ג, רק כללא קמא דוקא. וה\"ק כל הנשבע להקל וכו', הא כל שאינו לא להקל ולא להחמיר, נעשה כנשבע להחמיר ופטור. [ובמגילת סתרים שלי כתבתי. דכל היכא דסתרו אהדדי רישא וסיפא, מצינו ג' מיני תרוצים בש\"ס. (א) נעשה. כי הכא, ובקידושין [ד\"ה ב'], וכ\"כ בפסחים [די\"ט ב'] אמרינן מדקשיין רישא וסיפא אהדדי. אמרינן דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא. והיינו כסברת נעשה. (ב) ולפעמים מדסתרי דיוקא אהדדי אמרינן משבשתא היא, כביצה [דכ\"ד ב'], ובגיטין [דע\"ג ע\"א]. (ג) ולפעמים כשאין טעם דיוקא דרישא כטעם דיוקא דסיפא אין לתלותן זב\"ז [כתוס' חולין דט\"ו ד\"ה אמר ר\"א]:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}