| { | |
| "language": "he", | |
| "title": "Hilchos Talmud Torah", | |
| "versionSource": "הלכות תלמוד תורה, שניאור זלמן בן ברוך, תקנט. (מתוך hebrewbooks)", | |
| "versionTitle": "דפוס לבוב תקנט", | |
| "status": "locked", | |
| "actualLanguage": "he", | |
| "languageFamilyName": "hebrew", | |
| "isBaseText": true, | |
| "isSource": true, | |
| "isPrimary": true, | |
| "direction": "rtl", | |
| "heTitle": "הלכות תלמוד תורה", | |
| "categories": [ | |
| "Halakhah", | |
| "Acharonim" | |
| ], | |
| "text": [ | |
| [ | |
| "אע\"פ שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו (נזיר כ\"ט) אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מד\"ס אבל תלמוד תורה מ\"ע (קדושין כ\"ט) מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אע\"פ (רמב\"ם פ\"א) שהקטן אינו חייב. שנא' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ומאימתי (רמב\"ם שם) אביו חייב ללמדו משיתחיל (סוכה מ\"ב) לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו'. ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואח\"כ מלמדו מעט מעט פסוקים --- בע\"פ עד שיהא בן (אבות פ\"ה) חמש שנים דהיינו בשנה (רש\"י שם) חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו (סמ\"ג והג\"מ) עד שיהיה בן שש (ב\"ב כ\"א) או בן שבע. וקודם לכן בשנה הרביעית (רש\"י אבות פ\"ה) מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית. וכשיהי' בן שש או בן שבע שלימות הכל לפי בוריו וכחו מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמי' רבות עד שיהי' בן עשר שנים. בימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר הי' (אבות דר\"ן ספרי) אביו מספר עמו בלה\"ק וע\"כ לא היו צריכין ללמד (ב\"ב כ\"א) התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים (נדרים ל\"ז) וקרי ולא כתיב: כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כס\"ת שלנו. והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה. והיו אז עוסקי' ה' (אבות שם רע\"ב) שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד. ואח\"כ ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים ואחר כך ה' (רש\"י שם ורוב המפרשים במשנה) שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמי' של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי\"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלמ\"מ או מסברא או מתקנות חכמי' שעשו סייג וגדר לד\"ת. ואח\"כ כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקי' אשר ע\"ז אמרו (משנה ורש\"י שם) בן ארבעים לבינה. וכן כל (רא\"ש נדרים ל\"ו) דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ\"ך הנקראים הגדות:", | |
| "וכל מלמד תינוקות (נדרים לו) מותר לו ליטול שכר אע\"פ שאסור ללמד תורה בשכר שנאמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים -מה אני בחנם אף אתם בחנם- מ\"מ התינוקות שהם קטנים הם צריכים שימור לשמרם שלא יצאו החוצה ויעסקו בדברים בטלים ובעד זה מותר ליטול שכר. ומי שהוא בעל מלאכה ואומנות ומניח מלאכתו ומלמד ה\"ז מותר ליטול שכר גם מהגדולים שא\"צ שימור. לפי (ירוש' ר\"ן שם) שאינו אלא שכר בטילה הניכר ומוכח מפני שביטל ממלאכתו. ואפילו אינו לומד עמהם אלא מקצת היום ומקצתו עוסק במלאכתו ופרנסתו. ואם (תו' רא\"ש פ\"ד דבכורות) לומד עמהם כל היום ואינו עוסק בשום מלאכה ועסק כלל מותר לו ליטול שכרו מהם אפי' אינו בעל מלאכה ואומנות כלל. לפי שאלו לא למד עמהם בודאי הי' מוכרח לעשות איזה עסק להחיות נפשו ונפשות ביתו ועכשיו שלומד עמהם כל היום ואינו עוסק כלל אין לך שכר בטילה הניכר ומוכח גדול מזה:", | |
| "ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת (ב\"ב כ\"א) הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת. ומי שאין ידו משגת חייבים (ר\"י במישרים נכ\"ט ב' ר\"ה גאון ורמ\"א בח\"מ סי' קס\"ג) הצבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים. והעניים יכולים לכוף את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל. ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה (נ\"י בשם הרר\"י וכ\"ד הרמב\"ם ורב האי בר' ירוחם שם) ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר בין עשירים בין עניים על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו אפילו מי שאין לו בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון. וכל עיר (שבת קי\"ט) שאין בה מלמדי תינוקות מחרימין כל אנשי העיר. שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקת של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא אלא שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה. אבל חלק בני העניים אין בידם למחול וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י\"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא וגם הפטורים ממסים כמו תלמידי חכמים חייבים ליתן לזה כפי ממונם כמו שחייבים ליתן לפרנסת העניים שבעיר המוטלת על הקהל. ובקהילות גדולות יש חבורות נמנים לדבר מצוה רבה זו המתנדבים שכר תלמוד תורה לבני העניים ובמקומות שאין שם חבורה זו כופין לפרוע מקופת הקהל ואמרו חכמים (נדרים פ\"א) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו. אך אין לכופם אלא לשכור מלמד א' לכ\"ה תינוקת כבימיהם וילמדם מקרא לבד כל התנ\"ך פעמים רבות כבימיהם שלמקרא די במלמד אחד לכ\"ה תנוקות. ואם אותם שאין ידם משגת רוצים ללמד לבניהם משנה וגמרא שלא די במלמד אחד או אפילו שנים לכ\"ה תינוקות יפרעו המותר משלהם:", | |
| "אך (הג\"מ ב' מהר\"ם) מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו כופין אותו בכל מיני כפיות. ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר להודיעו תחלה מודיעים אותו ואם לאו יורדים לנכסיו שלא בפניו ושוכרים מלמד לבנו כמו שנפרעים שלא בפניו לבע\"ח שלו ממש כי מן התורה האב הוא חייב ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה ואם אינו מוצא בחנם אע\"פ שהוא בעצמו אינו יכול ללמדו ואפי' אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע\"פ (רמב\"ם פ\"א) ורי\"ו ב' הרמ\"ה) כולה. דהיינו תנ\"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמי' כי הן הן פי' התרי\"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם ואף שיש בהן חלוקי דעות הרי אלו ואלו דא\"ח. ואפי' (סמ\"ג בהקדמה למ\"ע) המצות שאין נוהגות עכשיו. וגם ללמוד כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקי' שהן ההגדות שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. ודרשו (ספרי פ' עקב) חכמי' שלא תאמר למדתי הלכות די לי ת\"ל כל המצוה למוד הלכות ואגדות ומדרש שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות. וקודם בדרשות הפסוקי' שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלמ\"מ או מסברא והכל (ברכות ה') ניתן למשה מסיני. וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות כמו שדרשו חכמים על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. ומ\"מ לימוד (תוספתא פ\"ז דסנהדרין) ההלכות קודם ללימוד ההגדות: וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי\"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו (מנחות ק\"י) חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד\"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התור' זהו תיקון שלימותה וא\"א לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעוה\"ז:", | |
| "ואל יאמר האדם איך אפשר ללמוד כל התורה שבע\"פ כולה הרי התורה אין לה קץ ותכלית כמ\"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד ונאמר ארוכה מארץ מדה וגו'. כי באמת ההלכות הנגלות לנו ולבנינו יש להן קץ ותכלית ומספר וכן המדרשים שנתגלו לנו רק שהתורה מצד עצמה אין קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה. ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין. וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועי\"ז יתחדשו ג\"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה אחר שגמר תחלה כל התור' שבע\"פ המסורה לנו ונגלות לעין כל. כמו שאמרו חכמים (שבת ס\"ג) ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים וכמשי\"ת:", | |
| "ובזמן הזה שכל התורה שבעל פה היא כתובה לפנינו א\"צ לשכור מלמד לבנו שילמדנו כל התורה שבע\"פ אלא שילמדנו להבין היטב בתלמוד ברוב המקומות גם בהלכות וסוגיות העמוקות עם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ויעמידנו על עיון ההלכה למעשה שיוכל לעיין בעצמו ללמוד ולהבין ולהורות כל הלכה למעשה מתוך עיון בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ואזי יוכל הבן ללמוד בעצמו כל התלמוד והפוסקים לידע כל ההלכות של תורה שבע\"פ שהן פירוש התרי\"ג מצות ודקדוקיהן בטעמיהן ומקוריהן כאלו למדו המלמד. וכן כל התנ\"ך ודרשות ההגדות. ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ\"ך כבימיהם רק תורה לבדה. כי סומכים שילמוד בעצמו כשיגדיל: משא\"כ בימיהם שלא היו הנקודות וטעמים כתובים אלא בע\"פ. ומ\"מ צריך ללמדו ולחזור עמו פעמים רבות כל פרשיות התורה שבהן כתובות המצות והמשפטים שהתלמוד מפרשן והפסוקים והתיבות ואותיות שבהן הן נדרשין תמיד בתלמוד אך אם הבן אינו מגיע למדה זו שיוכל ללמוד ולהבין בעצמו בלי מלמד כל ההלכות שבתורה שבע\"פ בטעמיהן או שאינו חפץ ללמוד בעצמו חייב לשכור לו מלמד שיכריחנו וילמדנו היטב כל התורה שבכתב ושבע\"פ כולה וגם לחזור עמו פעמים רבות עד שיהיה זוכר ויודע פעם א' כל ההלכו' שבתור' שבע\"פ בטעמיהן כי גם הכפייה לכוף את הבן ללמוד ולידע כל התורה היא בכלל מ\"ע. ולמדתם אותם את בניכם שהרי הכתוב מדבר בקטנים שצריך לכופם. ואחר שידע פעם אחת כל ההלכות בטעמיהן וחוזר ושוכח מפני שאינו רוצה לחזור על לימודו בעצמו הרי האב כבר יצא י\"ח כי מאחר שלמדו היטב עד שידע כל התורה כולה קיים מ\"ע של ולמדתם אותם את בניכם וגו'. אך מכל מקום כל שהבן אפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק ויש יכולת ביד האב לכופו מוטל עליו מדברי קבלה לכופו לעסוק בתורה וכן להדריכו בדרך מוסר ויראת שמים בכל דרכיו והנהגותיו בעוד ידו תקיפה על בנו דהיינו (קידושין ל') עד שיהא בן כ\"ד שנה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו (רש\"י שם) דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו דהיינו מבן ט\"ז שנה עד בן כ\"ד שנה שקודם ט\"ז שנה אין בו דעת לקבל תוכחת כ\"כ. ואל תכביד יסורין ותוכחות ויותר מבן כ\"ד יש לחוש שמא יבעט:", | |
| "ולא שכר לימוד לבדו מוטל על (קידושין כ\"ט) האב אלא כל הוצאות הלימוד כגון לשכור מזונות לבנו ההולך ללמוד לפני רב שבעיר אחרת ולהספיק לו כל צרכיו שם. ואע\"פ שאין ב\"ד כופין ע\"ז כמו על שכר לימוד מ\"מ מצוה גדולה היא ומכלל מ\"ע של ולמדתם אותם את בניכם היא. ולפיכך אפילו האב עדיין לא למד תורה וצריך ללמוד לעצמו ואם יטרח במזונות וסיפוק צרכי לימוד בנו לא יוכל ללמוד לעצמו אם בנו הוא נבון ומשכיל מה שילמוד יותר מן האב הרי לימוד בנו קודם ללימודו כי מאחר שבלימוד בנו גם הוא מקיים מצוה של תורה כמו בלימוד לעצמו והרי בנו נבון ומשכיל יותר בלימודו ואעפ\"כ לא יבטל הוא לגמרי מת\"ת אלא (ט\"ז) יקבע לו עתים כפי יכלתו ואע\"פ שאין העתים מספיקים לקיים מ\"ע של ת\"ת כהלכתה שהיא לימוד וידיעת כל התורה. משא\"כ כשיספיק מזונות לאיש אחר נבון ומשכיל יותר ממנו אינו נפטר בזה כלל מקיום מ\"ע של ת\"ת כהלכתה אם יכול לקיימw בעצמו אילו לא היה טורח במזונות וצרכי האיש ההוא שאינו בנו. ואם בנו אינו נבון ומשכיל יותר ממנו הרי לימוד לעצמו קודם ללימוד בנו. ואעפ\"י ששתיהן מ\"ע מצוה שבנפשו קודמת. ואם בנו נבון ומשכיל יותר ויש לו אשה ובנים מצוה על אביו לפרנסן אם אפשר לו כדי שלא יהיו רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ואפי' אינו עשיר כ\"כ שיתחייב בפרנסתו מדין צדקה ואעפ\"כ תחשב לו לצדקה לענין שיכול להוציא כל הוצאות לימוד בניו הגדולים ממעות מעשר שלו או החומש אם אין ידו משגת משא\"כ בשכר הלימוד לעצמו כמו שיתבאר בה' צדקה אך מי שאינו מחשב הוצאה זו במעשר או בחומש שלו הרי זה זריז ונשכר כמו שאמרו חכמים (ביצה ט\"ז) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר\"ה ועד יום הכפורים מה שעתיד להשתכר בשנה זו שיהא ניזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש (רש\"י שם) לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו חוץ מהוצאות שבתות וי\"ט והוצאות בניו לת\"ת שאם הוסיף מוסיפין לו ומוציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה:", | |
| "ואם אין יד האב משגת לשכור מלמד לבנו וגם אינו יכול ללמוד עמו בעצמו ויד אבי אביו משגת כופין (רש\"ל ש\"ך) את אבי אביו לשכור מלמד לבן בנו וגם כל הוצאות ת\"ת של בן בנו מצוה עליו כמו על האב ממש. מפני שכשם שמ\"ע מן התורה על האב ללמד את בנו תורה כך ממש מ\"ע מן התורה ללמד (קדושין ל') את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. אבל לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אפילו לשכור מלמד ואצ\"ל שאר הוצאות ת\"ת אלא מדין צדקה אם הוא אמוד וראוי לצדקה זו כי קרוב קרוב קודם כמשי\"ת בה' צדקה אך אין נפרעין ממנו שלא בפניו כמשי\"ת שם. אבל אם יכול ואפשר לו ללמוד עמהם בעצמו חייב ללמדם. ולא לאלו בלבד אלא מ\"ע של תורה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע\"פ שאינן יוצאי יריכו: שנאמר ושננתם לבניך וגו' וקבלו חכמים (ספרי) בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים. אלא שמצוה להקדים בניו וכל (ש\"ך) יוצאי יריכו לתלמידים אחרים:", | |
| "וי\"א (רמב\"ם לפ\"ד רדב\"ז ח\"ב סי' קי\"ד) שאינו חייב לשכור מלמד לבן בנו אם אינו יכול ללמדו בעצמו אלא אם יכול ללמדו בעצמו ואינו רוצה ללמדו חייב לשכור לו מלמד אם אין יד בנו משגת כי המצוה מוטלת על אבי אביו כמו על אביו ללמדו בעצמו או לטרוח למצוא לו מלמד בחנם או בשכר (ולהוליכו לבית הספר אם אינו חפץ מעצמו לילך) משא\"כ לבן בתו ובן בן בנו אין חיוב עליו אלא להקדימו לתלמידים אחרים אבל אם אין מוטל עליו ללמד לתלמידים כלל מפני שיש בעיר גדולים בחכמה ממנו שיכולים ללמדם או מפני שלא הגיע למדה זו ללמד לתלמידים כי צריך עדיין ללמוד לעצמו אין חיוב עליו ללמד לבן בתו ובן בן בנו ולא לטרוח למצוא לו מלמד כמו שאין חיוב עליו בבן חבירו שלא מיוצאי יריכו. (וגם כשיכול ללמד לתלמידים אחרים ואין גדול ממנו בעיר אין צריך לכופו לילך ללמוד לפניו אם אינו חפץ מעצמו כמו שאין צריך לכוף לתלמידים אחרים ללמדם בעל כרחך משא\"כ בבן בנו חייב ללמדו בע\"כ או להוליכו להמלמד כמו בבנו. ולענין הלכה בשל תורה הלך אחר המחמיר לכך כל אדם צריך להחמיר לעצמו. אך אין לכוף לאחרים להוציא ממון בכפיות מספק:", | |
| "וכל המלמדים ואפילו מלמדי תינוקות מקרא (נ\"מ ברמב\"ם) ואפי' מלמדים בחנם צריכים ללמדם כל היום כולו ומקצת מן הלילה כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה ולא יבטלו התינוקות כלל חוץ מערבי שבתות וערבי י\"ט בסוף היום ובי\"ט עצמן שמצוה לשמח בהם התינוקות במה שהיא שמחה להם כמו אגוזים וכיוצא בהם כמש\"נת ב\"ה י\"ט אבל (נדרים ל\"ז) בשבת אין קורין להם בתחלה פרשה שלא קראוה מעולם מפני טורח שבת אבל שונין להם פרשיות שקראו אותן כבר בחול. ואין (שבת קי\"ט) מבטלין התינוקו' לשום דבר מצוה בעולם ואפילו לבנין בה\"מק:", | |
| "וכל מלמד תינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת בשעת לימודו עמהם או שהוא מתרשל בלימודם ה\"ז (בבא בתרא כ\"א) בכלל ארור עושה מלאכת ה' ברמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק. ומ\"מ אם יש כאן שני מלמדים האחד מדקדק הרבה שיקראו בלי טעות ושיבוש או (טור ש\"ע) לדקדק להבינם על נכון פירוש המלות בזמנינו שלומדים המקרא עם פירוש המלות אבל אינו קורא הרבה מפני שמתרשל קצת והשני קורא הרבה אלא שאינו מדקדק כ\"כ מושיבין אותו שמדקדק יותר:", | |
| "ואין (ירוש' דמאי פ\"ז) למלמד להיות ניעור בלילה יותר מדאי שלא יהי' עצל ביום ללמד. וכן לא יסגף עצמו באכילה ושתיה וכ\"ש להתענות. וכן לא יאכל ולא ישתה יותר מדאי. כי כל אלו הדברים גורמים שלא יוכל ללמד היטב וכל המשנה ידו על התחתונה ומסלקין אותו בלי התראה כי מותרה ועומד הוא:", | |
| "ותינוק שאינו (ב\"מ ק\"ט ב\"ב כ\"א נ\"י) רוצה לקרות לא יכה אותו המלמד מכת אכזרי לפיכך לא יכהו בשוטים ולא במקל אלא ברצועה קטנה אם קורא קורא ואם אינו קורא בהכאה זו יהיה יושב כך עם חביריו להיות להם לחברה וסופו אפשר יתן לבו. ומלמד תינוקת החובטין יותר מדאי מעבירין אותו והוא עובר בל\"ת כי מאחר שמכה שלא ברשות הרי זה כמכה אחד משאר ישראל (משנה קידושין פ\"ב: ט\"ז ממשמעות הרמב\"ם וכר\"א במשנה שם) מי שאין לו אשה או שאשתו בעיר אחרת לא ילמד תינוקות מפני שאמותיהם מביאות את בניהם לבית הספר ויתגרה בו יצרו מה שאין כן כשאשתו עמו בעיר יש לו פת בסלו אם יבא לו הרהור ויתקפנו יצרו שלא יוכל להסיח דעתו יוכל לבא אל אשתו. ויש מתירין (בש\"ע באה\"ע סי' כ\"ב ב' המ\"מ בת\"ק במשנה שם) למי שיש לו אשה אפילו היא בעיר אחרת ולכן אין למחות ביד המקילים (קידושין כ\"ט)", | |
| "אשה אינה במצות תלמוד תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם וכשם שאינה במצות ת\"ת לעצמה כך (משנה שם) אינה במצות ת\"ת לבניה ופטורה משכר לימוד בניה ואין כופין אותה אלא אם כן היא עשירה ומתורת צדקה ומכל מקום אם היא עוזרת לבעלה בגופה ומאודה שיעסוק בתורה חולקת (סוטה כ\"א) שכר עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים ועושים על ידיה משא\"כ באשה שלמדה תורה שיש לה שכר אבל לא שכר גדול כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה. ואע\"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם (משנה שם כ') את בתו תורה (רמב\"ם) מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן ואם מלמדה תורה שבע\"פ הרי זה כאלו מלמדה תפלות מפני שע\"י זה נכנס בה ערמומית ומכל מקום (אגור ב' ס\"ה והוא בסמ\"ק בהקדמה) גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם וכל מ\"ע (סמ\"ק בהקדמה) שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים (רש\"י שבת קט\"ז) ובימיהם היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן בלשון שמבינים הנשים וע\"ה מידי שבת בשבתו:" | |
| ], | |
| [ | |
| "מי (רמב\"ם מגמ' קדושין כ\"ט) שלא למדו אביו תורה חייב ללמד את עצמו כשיכיר שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם זו מ\"ע של ת\"ת על כל אדם ללמוד כל התורה שבכתב ושבע\"פ כולה כמש\"נת למעלה שנאמר כל המצוה וגו' וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד: אזי לא ילמוד כל המקרא ואח\"כ כל המשנה ואח\"כ התלמוד כמו שנתבאר בנערים שאין יכולים ללמוד משנה ותלמוד בתחלה, כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן כי מי יודע כמה יחיה (גמ' שם ל') לפיכך חייב הוא (רמב\"ם) לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים (פע\"ח) שהן פירוש התרי\"ג מצוות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש\"ע והגהותיו בכלל משנה (עיין ח\"מ סימן כ\"ה ובוארים שם ס\"ק כ\"ב ודף מ\"ז ע\"ב) יחשבו. ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות במשניות וברייתות ומימרות האמוראים. ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטו' והש\"ע כמו הרא\"ש וב\"י. כי אם אינו יודע טעמי ההלכות, אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין. ונקרא בור. ולכן יש (רש\"י וסמ\"ע בהקדמה) אוסרין להורות אפי' לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות כי לא אמרו (שבת ס\"ג) ליגמר והדר ליסבר אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק ההלכה. שזה אין לו לעשות בתחילת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון ופלפול להקשות ולתרץ. אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו. אך פירוש (רמב\"ם) המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה. לפי שהמשנה ג\"כ פירוש התרי\"ג מצות שבתורה. וחכמת (רמב\"ם לפ\"ד הש\"ך) הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד:", | |
| "בד\"א (רמב\"ם) בתחילת תלמודו של אדם. אבל כשיגדיל בחכמה וירבה בה במאוד. ולא יהי' צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבע\"פ. מפני שכבר חזר על לימודו פעמים רבות מאוד עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה שבכתב ושבע\"פ כולה. אזי יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וד\"ת שבע\"פ כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לעיון התלמוד לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש חידושי הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו כמו שאמרו (שבת ס\"ג) ליגמר אינש והדר ליסבר. וכן בדרשות ההגדות להתבונן מתוכם מוסר השכל לידע את ד' כמו שאמרו חכמים (ספרי רמב\"ן במנין המצות) רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב\"ה ומתדבק בדרכיו כי רוב סודות התורה שהיא חכמת הקבלה וידיעת ד' גנוזים באגדות וי\"א (ר\"ן ד\"מ) שגם בתחילת למודו של אדם לא ישלש זמן למודו לשלשה חלקים שוים ממש שהרי המשנה חמורה מן המקרא וצריכה זמן מרובה יותר. ואצ\"ל התלמוד שצריך זמן מרובה יותר מן המשנה. אלא מה שהצריכו לשלש זמן למודו הוא ליתן לכל א' שיעור וזמן כפי הראוי לו בכל יום ויום כדי שיגמור כולו בשוה. ואחר כך כל ימיו לסבור ולעיין. וטוב לחוש לדבריהם:", | |
| "ולד\"ה בתחלת למודו של אדם בין במקרא בין במשנה בין בתלמוד בכל יום לא די לו בלימוד פעם ושתים ושלוש אלא צריך לחזור על כל אחד פעמים רבות מאוד הכל לפי כח זכרונו של אדם כדי שיזכור היטב. והמשנה והתלמוד שהן ההלכות פסוקות בטעמיהן צריך לחזור עליהן בכפלי כפליים יותר מהמקרא (עיין ב\"ק ד' נ\"ה) כי תורה שבכתב אי אתה רשאי לומר בע\"פ משא\"כ תורה שבע\"פ המשנה והתלמוד שהן ההלכות בטעמיהן חייב הוא מהתורה לחזור עליהן כ\"כ עד שתהא משנתו סדורה ושגורה בפיו כ\"כ (בריי' קדושין) בענין שאם ישאלנו אדם איזה דבר הלכה ממה שלמד יוכל להשיב לו מיד אסור או מותר בלי גמגום. שנאמר ושננתם לבניך שיהיו ד\"ת שנונים ומחודדים על פיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד. כמ\"ש אמור לחכמה אחותי את שתהא בקי וברורה לך כמו שברור לך שאחותך אסורה לך. ולכן גם עכשיו שנכתבה תורה שבע\"פ ויכול לעיין בספרים אינו יוצא י\"ח בזה מצות ושננתם מאחר שמגמגם לשואלו ואינו משיב לו מיד עד שיעיין ואין הלכה זו ברורה לו כמו אחותו שא\"צ לעיין. ואף שעי\"ז לא יוכל ללמוד הלכות הרבה לא יחוש כמו שאמרו חכמים (אבות פ\"ב) לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. וכך היו עושים בימיהם שהיו לומדים בע\"פ היו לומדים בתחלת לימודם רק (ספרי פ' עקב ע\"ש בילקוט) ב' או ג' משניות או ברייתות בשבוע והיו חוזרים עליהם מאה פעמים ויותר ואמרו חכמים (חגיגה ט') אינו דומה השונה פרק מאה ואחת לשונה מאה פעמים ואחת שזה נקרא עובד אלוקים וזה נקרא לא עבדו כראוי. ועכשיו שתורה שבע\"פ כתובה לפנינו א\"צ לחזור מאה פעמים ואחת לימודו ממש. רק שיזהר מאד לחזור על הראשונות תמיד לפרקים קרובים בענין שתהיינה כל ההלכות שלמד עד עתה חקוקות היטב בזכרונו כל הימים שבנתיים וברורות לו בלי גמגום כבשעת לימודו ממש:", | |
| "וכל (משנה פ\"ג דאבות הר\"עב וגמ' ע\"ז י\"ט) השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר (מנחות נ\"ט) בלאו של תורה שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך וגו'. וכל מקום שנאמר השמר פן הוא ל\"ת. וקבלו חכמים שאין הכתוב מדבר בעשרת הדברות לבדן אלא ה\"ה לכל התורה כולה ולכן למדו חכמים ג\"כ מפסוק זה שכשם שחייב האדם ללמד את בנו כך ממש חייב ללמד את בן בנו כל התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. ומה שנכתב זה גבי עשרת הדברות כמ\"ש יום אשר עמדת לפני ה' וגו' הוא ללמדך (קידושין ל') שכל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני. וגם עכשיו שנכתבה תורה שבע\"פ ויוכל לעיין בספרים מה ששכח אין זה מועיל כלום כי מיד ששכח עובר בלאו קודם שיעיין כמו בימיהם שעובר בלאו בשעה ששוכח אף שאח\"כ יחזור וישאל מרבו וילמדנו מה ששכח. ועוד שמצות התורה לא תשתנה בשינוי הדורות ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים וגם אמרו (סנהדרין צ\"ט) הלומד ושוכח דומה לאשה שיולדת וקוברת. וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם (יומא ל\"ח) גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:", | |
| "ואל יאמר השוכח דבר אחד אילו לא למדתי דבר זה לא נתחייבתי בנפשי ולמה אתחייב כשלמדתי ושכחתי כי באמת אלו לא למד דבר זה לא מעלה עליו הכתוב בלבד כאלו מתחייב בנפשו אלא היה מתחייב בנפשו ממש. שכל מי שאפשר לו להרבות ולהוסיף בלימודו בענין שלא ישכח בזה מה שלמד כבר מפני שכבר חזר על לימודו כראוי ואינו מוסיף אע\"פ שאינו מתבטל מת\"ת אלא חוזר תמיד על הראשונות שלא מפני חשש שכחה אלא מפני שנוח וקל לו יותר לחזור על הראשונות מלטרוח בלימוד חדש. הרי זה מתחייב בנפשו ממש כמו שאמרו חכמים (אבות פ\"ב) ודלא מוסיף יסיף דהיינו שיאסף בלא זמנו שנאמר בתורה כי הוא חייכם וגו' ואומר למען ירבו ימיכם וגו' וד\"ת (ספרי ס\"פ עקב) נדרשים מכלל הן לאו. ולא אמרו לא עליך המלאכה לגמור אלא לענין שלא ימנע האדם מלעסוק בת\"ת מחמת שהוא אינו יכול לגמור ולידע את כולה מקוצר דעתו וכח זכרונו לזכור הרבה כ\"כ כמשי\"ת. או מאפס הפנאי שלו מטירדת פרנסתו. וגם כל אדם לא יוכל להגיע לתכלית התורה שמצד עצמה אין לה קץ ותכלית כמשנ\"ת למעלה וגם לענין שיחזור הרבה על לימודו כראוי ולא ימעט בזה מחמת שצריך ללמוד עוד כדי לגמור התורה כי לא עליך המלאכה לגמור אבל אי אתה בן חורין ליבטל ממנה שלא להרבות ולהוסיף בלימודך אחר שכבר חזרת כראוי על לימודך שלמדת כבר ולא ישכח ממך. ואם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה. כי שכר ת\"ת שקול כנגד שכר כל המצות ומן השכר הרב אתה למד העונש הרב למי שאינו מרבה ומוסיף עד שיגמור כל התורה שבע\"פ כולה. אם אפשר לו כמו שקיבלו חכמים (עיין סמ\"ג בהקדמה למ\"ע) בפי' הכתוב כל המצוה כמשנ\"ת למעלה:", | |
| "בד\"א שהשוכח מתחייב בנפשו ועובר בלאו כששכח מחמת עצלות שנתעצל לחזור על לימודו כראוי. אבל (מנחות צ\"ט) מחמת אונסו כגון שטרוד הרבה בפרנסתו. והעתים שקובע לו אין מספיקים לו לחזור על כל לימודו שלמד קודם שהיה טרוד. אינו מתחייב ב בנפשו. וגם אינו עובר בלאו שנאמר רק השמר לך וגו' רק למעט מחמת אונסו:", | |
| "וכן מי (משנה אבות פ\"ג וגמ' שם) שתקפה וגברה עליו משנתו מפני שהיא חמורה עליו ולכך נשתכחה ממנו. ולא הועיל לו מה שחזר עליה כראוי. אינו מתחייב ואינו עובר אע\"פ שאינו אנוס שהיה יכול לעסוק תמיד במשניות והלכות אלו החמורות עליו ולא להסיח דעתו מהן להלכות אחרות וע\"ז נאמר ופן יסורו מלבבך ללמדך שאינו מתחייב ואינו עובר עד שישב ויסירם מלבו ולכך נשכחו ממנו. ולא כשנשכחו ממנו דברי תורה מפני שקצר מצע שכלו להשיגם בקל ולתפסם יפה בשכלו ומוחו וכח זכרונו שלא ישכחו ממנו לאחר שיחזור עליה פעמים רבות כ\"כ כמו שחוזר על הלכות אחרות שאינן חמורות עליו. ולא הצריכתו התורה לעסוק תמיד בהלכות אלו החמורות עליו כדי שלא ישכחן. אלא אדרבה צריך הוא ללמוד ולידע כל התורה שבע\"פ כולה ולחזור עליה עד שיזכור היטב מה שאפשר לו לזכור ע\"י חזרה זו שהן הלכות הקלות עליו ולא יחוש לשכחת החמורות מאחר שאינו נמנע ומניח מלחזור עוד עליה ולעסוק בהן תמיד אלא מחמת עסקו בלימוד וחזרה לזכור ההלכות הקלות ונמצא שאינו מסיר דברי תורה מלבו וזכרונו (כי מה לי הלכות אלו ומה לי אלו. משא\"כ במי שאינו חוזר כראוי לו גם על ההלכות הקלות עליו ועי\"ז בא לידי שכחה אע\"פ שעוסק תמיד בת\"ת ואינו מסיר ד\"ת מלבו הרי זה עובר ומתחייב בנפשו כמו שדרשו חכמים (ערובין נ') על פסוק לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים כו' שהרי לא נאמר ופן תסיר מלבבך אלא ופן יסורו מאליהם דהיינו שלא ישכחו מלבו כמ\"ש פן תשכח. ואף שחוזר על לימודו לאחר שגומר כל ההלכות או אפילו מקצתן כמה וכמה פרקים הואיל ואין חזרה זו מועלת לו כמו שדרשו חכמים ע\"פ הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה תורתו חבילות חבילות מתמעטים ונשכחים רק יקבוץ על יד מעט מעט. א\"כ העובר על דבריהם ברצונו ודעתו שיודע ורואה בעצמו שאינו זוכר היטב כראוי ואינו רוצה לחזור ולקבוץ על יד הרי זה כמסיר ד\"ת מלבו וזכרונו. (ועובר על פן תשכח ופן יסורו מלבבך):", | |
| "וגם מי שיודע בעצמו שהוא שכחן גדול בטבעו ותולדתו שאף אם יחזור על לימודו פעמים אין מספר לא יזכור כ\"א זמן מה ואח\"כ ישכח מעט מעט. לא יוכל לפטור נפשו מלאו זה דפן תשכח ומצות ושננתם שנתבאר למעלה. כי מצות התורה שוות לכל נפש מישראל ולא ניתנה תורת כל אחד ואחד בידו. שיהיה זה חייב במצוה זו וזה פטור ממנה לגמרי מחמת טבעו ותולדתו אלא כל אחד חייב לזכור ד\"ת בלבו כפי יכולתו והשגת כח זכרונו אם מעט ואם הרבה ד\"ת. וע\"ז אמרו (אבות ספ\"ב) לא עליך המלאכה לגמור כגון מי שהוא שכחן גדול ואם יהי' שונה הלכות רק פרק אחד ביום ויחזור עליו מאה פעמים ויותר ואפילו כל היום כולו לא יוכל לזכרו היטב כי אם חודש אחד עד\"מ. ואח\"כ אם לא יחזור עליו יתחיל לשכוח מעט מעט. הרי זה חייב לעשות כן ללמוד בכל יום רק פרק אחד ולחזור עליו כל היום כולו. וכן יעשה שלשים יום. ואח\"כ בסוף החדש יחזור על השלשים פרקים אלו כמה פעמים עד שיוכל לזכרם היטב עוד ג' או ד' שבועות עד\"מ. ואח\"כ ילמוד בתוך כך עוד פרק אחד בכל יום ויחזור עליו כל היום כולו ויעשה כן עד כלות הג' או ד' שבועות אלו. ואזי יחזור עוד פעם או שתים על שלשים פרקים הראשונים. וגם על פרקים האחרונים שלמד בג' או ד' שבועות אלו עד שיוכל לזכור הכל עוד כמה שבועות. ובתוך כך ילמוד עוד פרק אחד בכל יום. וכן יעשה להיות מוסיף והולך פרק אחד בכל יום בכל ימים שבינתיים בין חזרה לחזרה עד שילמוד כל כך הרבה משנה ותלמוד בענין כשיצטרך לחזור על הראשונות בסוף כל חדש כפי טבעו שאינו יכול לזכור היטב יותר מחדש אחד עד\"מ אזי ישהה בחזרה זו כל החדש כולו עד שיחזור על כל לימוד שלמד עד עתה. וכן יעשה לעולם מידי חדש בחדשו לחזור תמיד על הראשונות. ואף שנמצא שלא יוכל ללמוד ולידע כל ימיו רק כדי מה שיוכל לחזור בחדש אחד. לא יחוש כי לא עליך המלאכה לגמור וכך (ירושלמי סוף שביעית) היו מצויים בימיהם תלמידים שלא היו בקיאים ויודעים בעל פה רק מסכת אחת ויש מהן שתי מסכתות:", | |
| "אך אדם כזה מאחר שאינו יכול ללמוד ד\"ת הרבה מאד. צריך (דרישה ט\"ז ש\"ך וס\"מ ב\"מ קי\"ד) שיהיה כל לימודו בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום והם דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה. דהיינו רוב א\"ח כמעט כולו ומיעוט יורה דעה ומעט באה\"ע וח\"מ כל הלכה ברורה בטעמה מהתלמוד ומפרשיו כמו הרא\"ש או הב\"י לפחות ולחזור עליהן לעולם. וגם מי שדעתו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבע\"פ יש לו ללמוד ולחזור תחלה הלכות הללו הצריכות למעשה כי יש להן דין קדימה על שאר כל ההלכות שאין צריך למעשה כ\"כ. ולימוד האגדות מביא ג\"כ לידי מעשה להתבונן מתוכן מוסר השכל כמו שנתבאר למעלה. ומי שלא הגיע למדה זו ילמוד בספרי מוסר שנבנו דבריהם על המדרשי' וההגדות ומאמרי הזוהר וכל זה מלבד הקריאה בתנ\"ך לעתים מזומנים כמו שנתבאר למעלה שיש לה דין קדימה על הכל:", | |
| "ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם ויהיה ברור לו כאחותו כמו שנתבאר למעלה אזי נכון הדבר ע\"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשי' מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבע\"פ שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב\"י על כולן כדי שיכול לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אחד בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלה. ואף שישכח הכל (פרי ע\"ח) הרי לעתיד לבוא יזכירוהו כל לימודו ששכח מחמת אנסו שאי אפשר לו לחזור כ\"כ שלא ישכח לימוד זה שלומד רק שעה קטנה בכל יום. כי שאר היום והלילה צריך לו לחזור על לימוד המביא לידי מעשה והשוכח מחמת אונס אינו עובר כמו שנתבאר למעלה. וגם עתה הנה זאת התורה היא העולה למעלה עד כסא הכבוד ועד בכלל אך לא למעלה מהכסא כמ\"ש כי אין שכחה לפני כסא כבודך שהוא למעלה מהכסא עולם הזכרון והזכר המשפיע (כי השכחה באה מצד הקליפה ואינה מגעת לינק אלא עד הכסא כמ\"ש שאין הכסא שלם כו'):", | |
| "אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות (סמ\"ג בהקדמה למ\"ע) שהן פירוש התרי\"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן ולחזור עליהן כראוי שיזכור אותן היטב לעולם כמו שנתבאר למעלה שנאמר כל המצוה וגו' ולא עליך המלאכה לגמור. ולכן אף שאין שעה זו מספקת ללמוד הלכות אלו מהתלמוד ולחזור עליהן כ\"כ. עכ\"פ ילמוד אותו מתוך המשניות עם פירושיהן ויחזור עליהן כראוי עד שיהי' זוכרן בע\"פ. ויש (רש\"י בב\"מ קי\"ד) לו לעסוק תחלה בסדר קדשים כמו שאמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. וע\"כ נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב\"ם ז\"ל בס' עבודה וס' קרבנות ואח\"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג' סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):", | |
| "וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד. אא\"כ בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר. וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא (ברככות ב' ע\"ש בפ\"י דף ט\"ו) בלימוד זה י\"ח מצות ולמדתם אותם וכמ\"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו'. וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן י\"ח בהרהור אא\"כ שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו. אך אם מוציא בשפתיו אע\"פ שאינו מבין אפי' פירוש המלות מפני שהוא ע\"ה ה\"ז מקיים מצות ולמדתם. ולפיכך כל ע\"ה מברך ברכת התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לספר תורה:", | |
| "במה דברים אמורים בתורה שבכתב אבל בתורה שבע\"פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב (מ\"א סי' נ') למוד כלל. ואע\"פ כן יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין ולעתיד לבא (זוהר וישב דף קפ\"ה) יזכה להבין ולהשיג כל התורה שעסק בה בעוה\"ז ולא השיגה מקוצר דעתו:" | |
| ] | |
| ], | |
| "sectionNames": [ | |
| "Chapter", | |
| "Seif" | |
| ] | |
| } |