json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "בגמרא ואע\"ג דמסקינן דיו\"ט דעלמא נמי אסורה אפ\"ה מוקמינן למתניתין בעיקר הדין והא דנקט יר'ט ולא שבת ויהיה פירושו שבת שאחר יו\"ט דה\"א דוקא שבת סעודתו בעיא הכנה ואין יו\"ט מכין לשבת אבל יר'ט שאחר שבת אימא לא ליתסר דכחול שווינהו שאין סעודתו בעי הכנה הלכך איצטריך למתני יו\"ט ושבת אתיא במכ\"ש. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. דאלו היום גמרה קיי\"ל בעירובין דשבת מכינה לעצמה וה\"ה יר'ט וקאמר גמרה דאלו לא גמרה אף על פי שנתגדל לא מיתסרי דאי הכי ביו\"ט אחר שבת היכי שחטינן והלא כבר נתגדלו בשבת אלא דלא חשבו ליה הכנה אלא כי גמרה שאז מתחדשת בריה חדשה לגמרי. הר\"נ:",
                "דע\"כ בא לאשמעינן דאפילו הכנה בידי שמים כגון ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם כלומר שיאפו ויבשלו מבע\"י הא בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו. רש\"י:",
                "שכן כתיב בהו שבתון בפרשת אמור גם ממחרת השבת דעומר פירשו רז\"ל ממחרת יר'ט:",
                "גמרא דכיון דשמעינן דאין יו\"ט מכין לשבת ילפינן מק\"ו דאין שבת מכינה ליר'ט. הר'נ:",
                "ואף על גב דמאתמול היא נגמרת מ\"מ כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה. ועיין תוי\"ט:",
                "שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשות. ועתוי\"ט:",
                "משא\"כ שבת ויר'ט הסמוכים ואף על פי שהיר'ט הוא יר'ט שני דשבת מיהו ודאי קודש הוא ויר'ט הסמוך לה נמי שמא יר'ט גמור הוא. הר\"נ:",
                "לא תאכל. ואפילו לטלטל נמי לא כו' אלא משום דסתמא ביצה לאכילה קיימא נקט כי האי לישנא. תוספ' ועתוי'ט:",
                "גמרא. ור\"ל לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור דכתב לאו בכל חדא משא\"כ באכילה דנתינת טעם כי כל אוכל כתיב:",
                "בככותבת. דהואיל וידענו דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה נוקים ליה שיעורא כדאשכחנא בעלמא:",
                "בכזית. וקראי צריכי דאי כתב שאור ה\"א משום דחמוצו קשה כו' ואי כתב חמץ משום דראוי לאכילה. גמרא:"
            ],
            [
                "דכתישה תולדה דטוחן היא אבל מה שנוטל העפר ועושה גומא אע\"ג דקיי\"ל חורש בכ\"ש כו' אמרינן בגמרא הני מילי היכא דמתקן הכא מקלקל (ושרי לכתחלה משום שמחת יו\"ט) כלומר דמיירי במקום שהגומא מקלקל כמו בבית או בחצר אבל בשדה לא:",
                "דביו\"ט קי\"ל כמ\"ד מוקצה אסור. והתוספ' כתבו דהכא לכ\"ע אסור דהוי נולד גמור דמעיקרא עצים והשתא אפר:"
            ],
            [
                "ואף על גב דלעיל לא התירו אלא בדקר נעוץ (ועפר תיחוח נ\"מ משום חשדא דחפירה. רש\"י) וה\"נ איכא חשדא דלהטיח גגו. תירצו בגמרא דהכא שובכו מוכיח עליו ופירש הר\"נ כלומר שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא לשם שובך:",
                "ואומר. מבע\"י. רש\"י:"
            ],
            [
                "ולא פירש הר\"ב טעמא מאי אמרינן הכי ולכאורה טעמיה כמ\"ד רוב וקרוב הולכים אחר הרוב כו' אלא שהר\"מ תלה הדבר בספק מוכן שאסור וכתב המגיד הטעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או שרצו חכמים להחמיר בספק זה:",
                "אסורים. דממ\"נ איכא חד דמערב בהו וליכא למישרינהו משום דחד בתרי בטיל (דכתיב אחרי רבים להטות. רש\"י) דבעלי חיים חשיבי ולא בטילי ועוד כל דבר שיל\"מ אפילו באלף לא בטיל. תוספ':",
                "דמתניתין במדדין שאין יכולין לפרוח ואי ליכא קן בתוך נ' אמה פשיטא דמותרין דכל המדדה אין מדדה יותר מנ' אמה. גמרא:",
                "שזוית חבית בולט להלאה מן השובך וקן זה שזימן בו עומד לצדדין דאי הוה אתי להכי לא הוה חזי לקיניה שהזוית של בית עומדת לפניו. רש\"י:"
            ],
            [
                "ובגמרא רמי אמתניתין ב' דלא שרי בית הלל משום שמחת יום טוב אלא בדקר נעוץ ואפילו הכי לכתחלה לא. ומשני טעמייהו דבית הלל משום דיש תורת כלי עליו וסבירה ליה דאף על פי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו כו' (אי נמי מוחלפת השיטה דהכא. רש\"י) וזה הוה ליה להר\"ב לכתוב דלא נטעה בהלכה כו'. ועתוי\"ט:",
                "ומיהו בנין ממש לא הוי דאין בנין בכלים וקאסרי ליה ב\"ה מדרבנן ומן הצד היינו ידות לשני ראשי הדף. רש\"י:",
                "דאך אשר יאכל לכל נפש כתיב וההוצאה אף היא באוכל ובמשקה ואף על פי שהוא בדברים אחרים אמרינן מתוך. המגיד:",
                "דמדאורייתא הותרה לגמרי אלא רבנן הוא דגזור במידי דהיא טרחא שלא לצורך ובכולה לא בעי למיגזר משום דאין גוזרין גזירה על הצבור אא\"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה. רש\"י:",
                "יש להסתפק אי מיירי דוקא ביש אוכלין בבית א\"נ כלים שיש ליום צורך בהן. או דכיון דלבו דואג משום גניבה חשיב צורך קצת. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ומתנות אף הן הרמתן הותרו לו ואף ע\"פ שאין טובלין כשאר טבל לאסור חבשר וכמ\"ש הר\"ב במ\"ג פ\"י דחולין. מיהו אם לא פירש שאר חבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר עשה. רש\"י:",
                "בתבואה שייך מירוח ושארה עיין פ\"ק דמעשרות אימתי גרנן אף על פי דבירק מלוי כלי סגי כדתנן התם במשנה ה' ירק דחיוב תרומתו מדרבנן לא אריא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "והמלח. במקום שיש מלח גסה. רש\"י:"
            ],
            [
                "בטבלא. דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה. רש\"י:"
            ],
            [
                "ומסיימי רש\"י והר\"ן שהוה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמיה. וקשיא לי אם כן לישתרי בהטייה מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי שהיא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין וסממנים שחב תולדה דטוחן והר\"נ בפ\"ג נתן טעם אחר ואמר אסרו חכמים טחינה לפי שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה. ושחיקת פלפלין אע\"פ שהיא תולדתה אין אותה שחיקה נעשית באותו ענין שהיא נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחים ואף פלפלין ברחים שלהם אינה כדרך טחינת חטים לימים הרבה. וכתב הרא\"ש דדמי לעובדא דחול:",
                "ות\"ק אזיל בתר רובא. המגיד:"
            ],
            [
                "כיון דאיכא שמחת יו\"ט בשילוחן שרי. ב\"י. אבל סנדל אסור הואיל ובאת תקלה על ידו. תוספ' ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ונקרא שמו ערוב שהוא מערב צרכי שבת על צרכי יר'ט לעשותן יחד. הר\"א.",
                "ואפילו בי\"ט עצמו היה יכול לעשות הערוב לפני סעודת יר'ט אלא גזירה שמא יפשע וישכח ולא יערב משום דטריד. גמרא. ולשני הפירושים שכ' הר\"ב אינו אלא מד\"ס ואע\"ג דהכנה דאורייתא מותר לבשל מיו\"ט לשבת משום הואיל ואי מקלעי אורחים. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "וביצה. שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו. רש\"י:",
                "וז\"ל רש\"י או שאבד קודם שבישל כל צרכי שבת א\"כ י\"ל דברי הר\"ב דה\"ק מע\"ש קודם שבישל כו'. וא\"צ להגיה מעיו\"ט:",
                "לא כו'. ולפירש ראשון דטעמא דעירוב תבשילין משום כבוד שבת אפ\"ה מוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה. שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד ערובו אף הוא יתרשל בו ולא ישמרנו או יאבד או יאכל ולא יזכור לשבת כלל. הר\"נ:",
                "אלא דבגמרא גרסינן מאי כל שהוא דאית ביה כזית ופירש\"י ולגבי ככר שלם קרי ליה כ\"ש. וכן הר\"מ סתם ולא חילק בין תחלתו לסופו וכ\"כ הטור. וצ\"ע על הר\"ב. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דכתיב ובנבלתה לא תגעו ומוקים לה במסכת ר\"ה דף ט\"ז ברגל:",
                "ואפילו אם טובל במים סרוחים כו' ובימות הגשמים דליכא למימ' דמחזי כמיקר נרא' כיורד לרחוץ מטיט וצואה שבגופו. גמרא. וכתב ב\"י דזה שייך ג\"כ במים סרוחים:"
            ],
            [
                "דאי לא תימא הכי למה ליה להשיקם כיון שיש לו בלאו הכי מים יפים לשתות. הר\"מ:",
                "רש\"י ומשמע דאלו בכלי עץ שאינו טמא רשאי למלאותן ולטבלן בו ואף על גב דהשתא מקבל טומאה מהמים הך טומאה ליתא אלא מדרבנן וגם נטמא ביו\"ט עצמו וקיי\"ל דבחד מהני גווני מותר לטבלו בי\"ט. וקשה דא\"כ ברישא כלי אבן למ\"ל, לכן נ\"ל דטמא ר\"ל שעכשיו נטמא מהמים וטעמא דאסור לגרום טומאה לכלי בידים כמ\"ש התוספ'. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. והך טבילה לא מתניא בשום רוכתא ורש\"י לטעמיה דגרס כדו (ולא בדו) ומפרש לרישא ג\"כ בע\"א ע\"ש. והר\"ב הו\"ל לפרש כמ\"ש הר\"מ מחבורת אוכלי חולין לאוכלי מע\"ש או כמ\"ש הה\"מ מתרומה לשלמים. ואי קשיא היינו רישא, הא לפירושו ג\"כ הוי זו ואין צריך לומר זו:"
            ],
            [
                "ותנן אין רוכבין על גבי בהמה. רש\"י:",
                "הואיל ואין זמנן היום כלל ואע\"ג דחגיגה וראיה נמי יש להן תשלומין כל ז' שרו בה שמא יאנס ולא יקריבוהו בשאר הימים ותנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריות. וא\"ת יהא רשאי לשחוט נדרים ונדבות הואיל וחבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו ונמצא שכל חבשר נאכל. וי\"ל דעיקר ההקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו. תוספ':",
                "וסומכין. דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה ומדרשאי לחביאן רשאי לסמוך:"
            ],
            [
                "לרגליו. ה\"ה לפניו וידיו וחדא נקט ואפשר דלרבותא נקט דלרחוץ הרגלים בחמין הוה דבר שוה לכל נפש יותר מפניו וידיו שכן פניו וידיו רגילים יותר לרחוץ בצונן:",
                "לשתיה. ומיירי כגון ששתה מהן ומרבה לרחוץ רגליו דאלת\"ה הא לית להו לב\"ש מתוך והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב\"ש צריך לשתות מהן. תוספ':",
                "עושה כו'. וב\"ה קתני לה כדאיתא בברייתא:"
            ],
            [
                "כדברי ב\"ש. אע\"ג שהוא היה מזרע הלל:",
                "ואינו חייב אא\"כ עושה מלאכה כגון ממחק או מחתך כו' שהן אבות מלאכות לעצמן אבל חזרת חוליות שאין בהם אלא משום בנין אין בונה אלא בבית ואהלים. רש\"י:",
                "ור\"ל פת מרובה כמ\"ש לקמן אלא להכי קרי לה עבה בברייתא משום דנפישי בלישה. א\"נ באתרא דהאי תנא פת מרובה פת עבה קרי לה:"
            ],
            [
                "וכי תימא מכל מקום הרי הוא מזיז עפר ממקומו, איכא למימר דטלטול מן הצד ע\"י דבר אחר משום כבוד יו\"ט התירוהו. הר\"נ. ומה\"ט התירו לכבד עצמות כו' אף על גב דאסור לטלטלן:"
            ],
            [
                "ובסוף פ\"ה דשבת כתב בין לנוי בין לשמור דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא ופלוגתא הוא בגמרא והלכה כמו שכתב שם:",
                "מלשון ויקח חרס להתגרד בו והגימ\"ל מתחלף בקו\"ף שהם ממוצא גיכ\"ק:",
                "ולשון רש\"י בגמרא מיהו הך חששא (דחבורה) בקירוד איתא ונמוקו עמו דפסיק רישא מודה ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ביו\"ט\" מדאיצטריך למתני ביר'ט ש\"מ דבבא קמייתא דהיינו פרתו כו' לאו ביר'ט אלא בשבת. דאין מצווין על שביתת בהמתו ביו\"ט. ועתוי\"ט:",
                "מקרצפין. מלה ארמית הוא להתגרד בו לאתקרצפה ביה. ערוך. ובגמרא דפסחים דף י\"א מ\"ש גבי חמץ דגזור ומאי שנא גבי קרצוף דלא גזור. לחם בלחם מיחלף, קירוד בקרצוף לא מיחלף:"
            ],
            [
                "מסיים רש\"י שהוא עיקר והעץ בטל אצלו:",
                "ונראה שר\"ל האמצעית היא הכברה אלא לפי שיש לה בהכרח סובב המקיפה אסברה לה בהאי לישנא:",
                "כלומר בגד דכתיב בתורה שהוא ארוג:",
                "דאלו היא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכת כ\"כ רש\"י כלומר אע\"פ שהכברה אינה יכולה לקבל כלום:"
            ],
            [
                "וכתבו התוספ' דלא נהירא דמאי קמ\"ל פשיטא הא אין לך כלי מיוחד גדול מזה, לכך נ\"ל דהיינו כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על ג' אופנים ואוחז בה בידו והיא מתגלגלת לפניו:",
                "ואידך סבר פעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וטעמא כמו בטחינה כמו שכתב בפרק קמא. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה כו'. הרא\"ש:",
                "ולפ\"ז בדגים לעולם אין צדין דאלת\"ה למה חילקן והטעם מפני שהם מכוסים מן העין:"
            ],
            [
                "משום דכל שיש באותו מין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותו ביומו ולא מבערב. הר\"נ:",
                "לפי שלקיטה דומה לקצירה ואף לקיטת פירות הנפסדים כתותים וענבים אסרו לפי שהלכו אחר רובה של לקיטה. הר\"נ. ובכאן לא התנה הר\"ב שיהא בשביל ישראל כדלקמן בתחום משום דכל שבמחובר יש בו משום מוקצה ומש\"ה אפילו תלשו לעצמו אסורים וכן כל ששייך בו איסור מוקצה אסור לו ליהנות בי\"ט ממלאכתו של נכרי אע\"פ שעשאה לעצמו (ועמ\"ש בפט\"ז דשבת וכבש י\"ל דעשאו מדבר מוכן) ולכך לא הצריך כאן להמתין בכדי שיעשו. ועתוי\"ט:",
                "בודאי בא מחוץ לתחום מיירי ואיסור זה פירש הרא\"ש באכילה אבל בטלטול שרי דכיון דשרי לישראל אחר באכילה אין לו דין מוקצה לאסור בטלטול:"
            ],
            [
                "יש שהות. לישנא דמתניתין דייקא דאף על פי שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי דהא אמרינן הואיל כו'. ב\"י:",
                "ואין ר\"ל שהאחד נושא במוט וחב' במוטה. אלא ששניהם נושאים במוט אחת או במוטה:"
            ],
            [
                "משמע דאפילו בעבר ודן וכ\"מ לישנא דמתניתין וקשיא לי כו' דהרי אם עבר ודן דין מי לא הוה דיני' דין וכמו באינך דתנינן נמי גבי דלא דנין לקמן בפ\"ה דודאי אם קידש דמקודשת כו' והתוס' כתבו דאסור משום מוקצה אף לר'ש דלא הוי דעתיה עלויה וכתב הר\"נ משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "דאל\"ה ביו\"ט קיי\"ל כר\"י דמוקצה אסור ובמסוכנת מיהא מודה ר'י דשרי:"
            ],
            [
                "וכתב רש\"י דמקח וממכר בשבת ויר'ט אסור בספר עזרא ב' י'ג ובדף ל\"ז פירש מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר א\"נ מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולה חדא גזירה הוא:",
                "נמנין. כלומר ובהכי יכולין למחר לחלק בינ, יהם:",
                "דמחזי כנותנו לשם משקל. רש\"י:"
            ],
            [
                "בדינר. שאסור להזכיר שם דמים. רש\"י. ותמיהני דמשנה שא\"צ היא דכבר נשנה לעיל אין נמנין:",
                "ומחלקין ביניהן. שיאמר תן לי חלק או חצי חלק כדרך שרגילין לנתחן במקום ההוא ומביא ב' בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו ולמחר שמין הנשארת כפי מה ששוה כך יפרע לו. גמרא:"
            ],
            [
                "דהואיל ואינו מיוחד לא קא עביד כדעבדין בחול שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע\"ג דמיוחד למדה מה שאין כן במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמרא:",
                "הואיל ועומד למדה מה שאין כן במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:",
                "ולמאן דגרס מפני ברורי המדות הכי פירושו משום ביטול ביטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה. וטעמא שרצה שלא ירתיחו לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלא:",
                "חנוני כו'. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פיסוק דמים. רש\"י:",
                "מונה. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין אלא שכך צריך. הר\"נ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ומסיים רש\"י או על ידי ערוב. וכתב ב\"י דמשמע מדבריו דבמוליך הכדים בחוץ במקום הרואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה אבל לטלטל במקום שאין רואין כגון מזויות לזויות באותו בית מביא כי היכי דבעי. ועתוי\"ט:",
                "אורחא דמלתא נקט דעל כתיפו מביא א' או ב' ובסל ובקופה מביא ג' וד' וה\"ה איפכא דלעולם איסורא בסל וקופה וההיתר בכתיפו דבשנוי תליא מלתא לא במספר:",
                "ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה. רש\"י:"
            ],
            [
                "דבשל מצוה אסור ליהנות כל ימי הסוכות כדילפינן בגמרא:",
                "ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג לפיכך הכל שוה העליון כתחתון סכך הוא. רש\"י:",
                "המכונס. אם כנסן מעיו\"ט דגלי דעתיה דעלייהו סמך. רש\"י. ולאו דוקא מעיר'ט אלא כל שהם מכונסים קודם יר'ט דעתיה עלויה:",
                "וטעמא משום דכל שיש לו מסגרת מחזי כחצר ולא הוי עצים שבתוכו כמוקצים. ב\"י:",
                "וש\"מ דבעינן מיהת שלא יהא מוקצים דהא חדא מתרתי מיהו בעי ר\"י:"
            ],
            [
                "ואפילו לרבי שמעון וטעמא מפני שהם מוקצים מחמת חסרון כיס דמודה רבי שמעון. ב\"י:",
                "וכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומי. רש\"י. וש\"מ דמתניתין כר\"י דמוקצה אסור ואף על גב דבשבת סתים לן כר\"ש ע\"ש היינו טעמא דשבת חמירא ולא אתיא לזלזולי ביה סתם כר\"ש דמיקל יר'ט דקיל ואתו לזלזולי ביה לאקולי ביה סתם כר\"י דמחמיר. גמרא:",
                "וכתב הר\"מ ולמה לא נאסר חבקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל לחבעירו וימנע מלבשל לפיכך התירו לבקע בשינוי וכל הדברים הדומין לזה מזה הטעם התירו מה שהתירו ואסרו מה שאסרו. והר\"א כתב כיון דאי אפשר לבשל ולאפות בלא עצים עשו הבקיעה כדיכת מלח שהתירו אותו ע\"י שינוי:",
                "בקרדום. סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות כו' ויש לו ב' פיות. רש\"י:",
                "מגל. פירש ערוך מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק:",
                "שזה הצד עשוי לבקע בו עצים וצד הרחב קוצצין בו העשן לרחבו דדמי למלאכת האומן רש\"י:",
                "והקשו בתוספ' ממעות שעל הכר דמ\"ב פכ\"א דשבת דאם הונחו שם מערב שבת הוי בסיס ואסור ואע\"ג דלא הוה אלא מוקצה מדרבנן. ותירצו הרמב\"ן והר\"ן דהכא הפירות עצמן ראויין ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול להנות מהן ואינו אלא כאלו היה פירותיו במקום שאינו יכול להלוך שם והכי נמי גבי טבל:"
            ],
            [
                "הא קמ\"ל דאע\"ג דאינו כלי לענין קבלת טומאה עד שיצרפנו בכבשן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אין שוברין. כשצולין דגים על האסכלה חותכים קנים או קש שבלין או שוברים חרסים או חותכין נייר כו' וסודרים על גבי האסכלה מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג. רש\"י:",
                "מסיים רש\"י משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקין בדפנותיו וישרפנו:",
                "ולשון עברי הוא כמו שפות הסיר (מ\"ב ד):",
                "מדרבנן משום דמתחזי כאהלא. רש\"י:",
                "גמרא ופירש הר'נ שכיון שאין מיוחדין אלא להסקה בלבד אין תורת כלי עליהם יש להם דין מוקצה גבי שאר מלאכות:",
                "גמרא וכ\"ת ולמה לן ה\"ט תיפוק ליה משום מוקצה דהעצים כנ\"ל. איכא למימר נ\"מ דאפילו אזמניה מאתמול דלאו מוקצה הוא אפ\"ה אסור משום דנראה כו'. הר\"נ:"
            ],
            [
                "ורישא לא אתי לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה. רש\"י. כלומר וכדתנן בסיפא ומגבב כו' ומדליק ה\"ה שלא להדליק אלא לחצוץ שרי כמו ברישא:"
            ],
            [
                "העצים. כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש. הר\"מ:",
                "ע\"ש. לרבותא נקט ע\"ש אע\"ג דסתים לן תנא כר\"ש דלית ליה מוקצה אפ\"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר\"ש משום דדחינהו בידים ולא חזו שמסריחות (כשמתייבשין) קודם שייבשו:",
                "וגמר מלאכת הגרוגרות בספ\"ק דמעשרות ואפ\"ה שבת קובעת למעשרות לר'א. גמרא:",
                "ע\"ש. כב\"ה דלעיל והכא מחמירין ובעי שירשום משום דאקצייה בידים ודע דמסקינן בגמרא דלחכמים אין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומהני ליה דלא בעינן שיראה פני חבית והכא שאני דכיון שאמר מכאן כו' קבעה ליה וה\"ה בחול אלא דגבי שבת קמ\"ל דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ולא אסרו אלא לכתחלה. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לישנא דכי ישל זיתך. גמרא:",
                "וכתב הרא\"ש ויותר נראה כדברי ר\"י דבשבת דקתני בסיפא קאי אהני תרי בבי דמדקתני רישא ביו\"ט אבל לא בשבת ובסיפא קתני בשבת משמע דקאי אתרי בבי:",
                "כדי יין כו'. מוקמינן בגמרא בדטיבלא דאסור לטלטלן והא קמ\"ל דלא תימא בפירות הראוין לטלטל דוקא קמ\"ל דאפילו באין ראוין דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ולמ\"ד שאינו ניטל. מוקמינן דוקא בפירות הראוין והדר תני כדי יין לאשמעינן דאפילו בהפסד מועט התירו:",
                "הדלף. דוקא בדלף הראוי דאי בשאינו ראוי אסור דמבטל כלי מהיכנו. הר\"נ:"
            ],
            [
                "דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר. רש\"י:",
                "כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש\"י:",
                "ויכו כף ויאמרו יחי המלך מתורגם וטפחו יד:",
                "כמו ספקתי על ירך:",
                "מרקדין. עת לרקוד מתרגם לטפזא בהלולא. ומפזז ומכרכר מתרגם מרקד ומשבח:",
                "ולהנך קמאי קרי שבות דאיסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין בהם לחלוחית מצוה. רש\"י:",
                "פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה רש\"י. וכ\"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה ובו ביום ומש\"ה לא חש למתנייה. הר\"נ:",
                "ותמיהני שפירשו דלא כחכמים דס\"ל דסתמן לכהנים דהכי קיי\"ל (בערכין פ\"ח מ\"ו) והא ודאי דכשמחרים לכהן דהוי נמי כמקח וממכר. ואפשר דכ\"ש הוא ורבותא הוא לאשמעינן דאפילו לבדק חבית דלגבוה מחזי כמקח וממכר:",
                "עיין מה שכתבתי פרק ג' משנה ו'. וכי תימא הא אמרינן דחפצי שמים מותרין כו' י\"ל דלא דמי כולי האי למו\"מ שאינו יוצא מרשות לרשות לגמרי כמו הני דהכא. ועתוי\"ט:",
                "ק\"ו בשבת. ה\"ק כי איתנו בי מדרשא לענין יר'ט איתנו וק\"ו בשבת וברישא דקתני כל שחייבים כו' בשבת חייבים עליו ביר'ט ר\"ל אחרים שלא הוזכרו במשנה זאת ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביו\"ט כו':",
                "אין כו' להיות מותר לכתחלה בי'ט שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא. רש\"י ותוספ'. ומה\"ט ניחא דלא חשיב מוקצה דבשבת מותר דלא בא אלא לומר דאין מותר ביו\"ט מה שאסור בשבת:",
                "וה\"נ חבערה:"
            ],
            [
                "לבנו. ואע\"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשיבין אותם כאלו הוציאם מרשותם. הה\"מ:"
            ],
            [
                "והשואל דקתני בדבורא בעלמא ולא משך מבע\"י וקמ\"ל כיון דאסמכיה ברשותיה אוקמיה. רש\"י:",
                "פירוש להשאיל כלי זה להשואל הזה וכיון דבעיר'ט זה לא אמר ליה לא אוקמיה ברשותיה משום דמימר אמר דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה. גמרא ועתוי\"ט:",
                "שתיהן. ולא בטלי מים ומלח אגב העיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין. גמרא ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בור כו'. כ\"מ ששונה בור הוא מים מכונסים והכי איתא בגמרא דאלו הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם פירוש הממלא ראשון:",
                "רש\"י. ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהן דאל\"כ הוא מעכב. עי\"ל דשאני מים דכלין ואינם נשארים לאחר עשיית צרכיו בהם שייך לומר בהם יש ברירה משא\"כ בכלים. ועתוי\"ט:",
                "דתחומין דרבנן ובדרבנן קיי\"ל יש ברירה:"
            ],
            [],
            [
                "אא\"כ. ואע\"ג דבמשנה ד' בדבורא קני ליה השואל שאני התם דא\"ל שואל למשאיל גופיה הלכך סמכה דעתיה אבל הכא דלא אמר ליה בעינן זיכוי. הר\"נ:",
                "אין משקין. לענין ההשקאה בעלמא ודאי אלו ואלו מזונותיהם עליך ומותר להשקותם מש\"ה מפרש בגמרא דמשום שחיטה נקט ואגב אורחיה קמ\"ל דלשקי והדר לשחוט משום סרכא דמשכא כו'. הר\"נ ועתוי\"ט:",
                "בעיר. כת\"ק דברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ונמצא שהן מוכנות:",
                "באפר. פירש הר\"מ שם הכפרים. והערוך פירש כמו ותרענה באחו, ור\"ל שהם חוץ לתחום והם מוקצים דאין דעת אנשי העיר עליהן ועמ\"ש פ\"ד מ\"ג ומיהו הכא איתא מאן דאמר בגמרא דאף ר\"ש מודה דהוי כגרוגרות וצמוקים דדחינהו בידים:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}