fcb3514ea7208732196b1a6d5e6dec3e77e851b97b3354b626e6e54da18e840b

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,461 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chullin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חולין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דודאי לא אתא לאשמועינן אלא אמאי דמרבינן. דבמי דפשיטא לן ששוחט, מאי אתי למימרא, קרא כתיב וזבחת:",
+                "הנהו דכתב בריש פרק ב' דהלכתא גמירי להו:",
+                "לשון עייפות וחלשות הלב, שאין יכול, לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה. כמו ותתעלפנה הבתולות:",
+                "ומיהו אדידהו נמי קאי דדוקא בדיעבד מכשירין שחיטתן. אבל לכתחלה לא אפילו באחרים עומדים על גביהם. הר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י ומסיים הר\"ן, שאין שחיטה אלא בישראל. אבל נכרי כיון דלאו בתורת שחיטה הוא כששחטה הויא לה כמתה מאליה. הר\"נ. ובב\"י בשם ר\"י, משום דכתיב וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר כתקרובת ע\"ז דאסורה בהנאה, כדתנן במ\"ג פ\"ב דעבודה זרה.",
+                "וז\"ל הר\"מ, לפי שעובדי ע\"ז חלוקים לב' חלקים, האחד מהן היודעין לעשות אותה, ר\"ל להביט אל המזלות הצומחים לצורך מלאכתם, ולהוריד הרוחניות בהן ושאר אותן שטויות המטנפים השכל כו'. והחלק הב', הן העובדים לאותן הצורות הידועות כפי מה שלמדו מחכמיהם בלבד. וכן הם רוכ עובדי ע\"ז. והחלק הזה האחרון עליו אמרו חכמים ז\"ל בלשון הזה, נכרים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע\"ז אלא מעשה אבותיהם בידיהם. הר\"מ:",
+                "דאילו במזיד, לא יאכל עולמית. כדאשכהן במבשל בשבת במזיד. במ\"ג פ\"ב דתרומות. ובפירוש הר\"ב שם דלאחרים מותר למוצאי שבת. וכ\"כ הר\"מ והטור. ולכאורה בשחיטה נמי דינא הכי. ומ\"מ מתניתין לא מתוקמא במזיד, דשחיטתו כשרה קתני לא שנא לו ולא שנא לאחרים כו'. וכי תימא אמאי כשר לאחרים הא הוי מחלל שכת דפירש הר\"ב במשנה דלקמן דשחיטתו פסולה. י\"ל דלקמן מיירי בפרהסיא והכא בצנעא. ועי\"ל דמשום פעם אתת לא חשיב מומר. תום'. אבל בהר\"מ והטור משמע דבמזיד אסור אף לאחרים. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא, מ\"ט, כיון דא\"א לכזית בשר בלא שחיטה, אדעתא דחולה קא שחט. פירש\"י, וליכא למגזר שמא ירבה בשחיטה בשביל בריא, דהא משום ההוא זית דחולה בעי למשחט כולה:",
+                "בנפשו. בשבת סקילה. וביום הכיפורים כרת. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "משום צור איצטריך לאוקמיה הכי. אבל קנה הוה מצי למימר דמיירי בקנה שאינו גדל באגם כדלקמן. תוס':",
+                "בגמרא ילפינן מקרא דשחיטה בתלוש. ועתוי\"ט:",
+                "שאמרו מומר לעבודה זרה מומר לכל התורה כולה. הר\"מ:",
+                "לפי שעיקר בידינו ג\"כ המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה לכל דבריו. הר\"מ:",
+                "דשחיטתו פסולה, כדתנן פ\"ב מ\"ח:",
+                "לשון רש\"י אע\"ג דתנן בפ\"ב מ\"ט אין שוחטין לתוך ימים, בראש הספינה שרי דמוכחא מלתא דלנקר כו':",
+                "דא. לו אחר לא מקרי מחובר במה שהוא בלחי, דלחי הוי כבית יד. הר\"מ:",
+                "במחוברת לגוף הוא. דאלו ליד והיד תלושה מן הגוף, לא מקרי מחובר. כמו שן בלחי:"
+            ],
+            [
+                "והא דקרי לה טבעת סתמא, משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא. שאינן שלימות, אלא רצועת בשר מהלכת לא��כו של קנה ומחברת ראשי הטבעות. רש\"י:",
+                "והיינו דבסמוך פירש מלא חוט השערה. ומה שחסר בזה גילה בזה:"
+            ],
+            [
+                "והר\"נ כתב, דמצות שחיטה לכתחילה באמצע צואר הוא. דמן הצדדים איכא למיחש שמא תשבר מפרקת קודם שחיטת הסימנין. ותו. כיון דשחיטה בסימנין היא, כי שחיט מן הצדדין וחותך מן המפרקת איכא צער בעלי חיים. לפיכך נראה, דדיעבד הוא דשחיטתו כשרה, אבל לכתחילה מצוה לשחוט מן אמצע הצואר. ועתוי\"ט:",
+                "כדכתיב כי פנו אלי עורף. ולא פנים. גמרא:",
+                "פסול כו'. מפרש בגמרא דאתא למעוטי מחזיר סימנים לאחורי העורף, דפסול במליקה. וכתב רש\"י ואיידי דתני [רישא] כשר בשחיטה כו', תני נמי [סיפא] כשר במליקה כו'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דכתיב הערופה, משמע זו ערופה ואין אחרת ערופה. וכתיב וערפו העגלה, שנה עליה הכתוב לעכב. גמרא:",
+                "דת\"ר זאת אשר ללוים, זאת ללוים ואין אחרת ללוים. יכול יהיו הכהנים פסולים בשנים כו', ת\"ל אשר ללוים ולא אשר לכהנים:",
+                "שיתקלקל קולו מרוב הזקנה. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים. הר\"מ. ובגמרא מאי קרא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד. פירש\"י ויהי כאחד, אפילו זקנים במשמע. קול אחד שצריכים לבסם את קולם שיהא נראה קול אחד:",
+                "טהור בכלי חרס כו'. לפי שנאמר בכלי חרס תוכו, תוכו של זה ולא תוכו של אחר, ונאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, איזהו כלי שטומאה קודמת לפתחו [שהטומאה משכים וממהר לבוא דרך פתחו] זה כלי חרס, וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, אלמא לא נטמא מגבו. ומדכתיב ביה טמא הוא, האי הוא דכי אין צמיד כו' טמא הא יש כו' טהור, הא כל הכלים בין שיש בו' בין שאין כו' טמאין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר דבפ\"ה דמעשרות מ\"ו תנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור\"י מחייב. מצא יותר על כדי מדתו מוציא עליו כו'. ומפרש הר\"ב התם והוא דרמי תלתא ואשכח ארבעה. וצ\"ל דפלוגתייהו בשלא החמיץ. ועתוי\"ט:",
+                "וכן פירש רש\"י ותימה, דלא נקטי כת\"ק דר\"מ פ\"ק דשקלים מ\"ו דלא מחייב אלא בקלבון אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דלכתחלה אצרכוהו רבנן תרוייהו משום הרחקה לעבירה דלמא לא אתי למעבד רובא דחד. רש\"י:",
+                "דלאו בני שחיטה כלל נינהו, משום דכתיב אסיפה דידהו כמקום שחיטה דאחרינא, כדכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם, ומדשני קרא בדבוריה וכתב בהוא אסיפה, ש\"מ דוקא הוא. גמרא:",
+                "של אחד. רובו של כל אחד ואחד. רש\"י:",
+                "לאו מקרא יליף. אלא כלומר על הלכות שחיטה נצטווה רש\"י. והתוס' כתבו דיש מפרשים בגימטריא דכאשר, א' אחד בעוף, ש' שנים בבהמה, ר' רובו של אחד כמוהו, ראשי תיבות דכאשר למפרע. ועתוי\"ט:",
+                "חצי אחד כו'. ה\"ה חצי כל אחד ואחד. ומרישא נמי שמיע ליה דדוקא רוב בעינן. ולא נקטיה אלא אגב דבעי למתני אחד וחצי בבהמה, אע\"ג דהוו טפי מרוב השנים בין הכל, שחיטה פסולה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "השוחט כו'. דיעבד אין לכתחילה לא. בקדשים מיירי. דתני רב יוסף. תזבח. שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד. תזבחוהו, שלא יהא אחד שוחט שני זבחים. גמרא. והשתא, סיפא שנים אוחזין דלכתחילה, דוקא בחולין:"
+            ],
+            [
+                "חברו כו'. הוא הדין כשחזר הוא בעצמו ושחט. אלא אורחא דמלתא נקט דכשהוא מתיגע בא חברו ושוח��. כ\"מ:",
+                "כלומר בגסה לגסה, ובדקה לדקה. וכן לעוף:"
+            ],
+            [
+                "פירשו התוס', דצריך לומר דמיירי ששחט בסכין פגומה או במגל, ופסולה הוא משום דאין שוחטין אלא חונקין. ועתוי\"ט:",
+                "אחד מהן. לרבי עקיבא איצטריך:",
+                "בשחיטתה. כלומר במקום הראוי לשחיטה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ולא יצא כו'. ואין אומרים שמא מתים היו. הר\"ם:",
+                "דבקדשים לא דהא תנן חיה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "היינו בדבר שאינו מין לחם. כמ\"ש בפ\"ב דחגיגה מ\"ה:",
+                "שלא כו'. ולצלי איירי, דלא בעי הדחה. א\"נ, לקדירה והודחו במי פירות. תוס':"
+            ],
+            [
+                "המסוכנת. שלא אסרה התורה אלא כעין טריפת חית היער שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה. הר\"ם. ואפילו לכתחלה שרי. ונקט לשון דיעבד משום דבעי למתני עד שתפרכס:",
+                "זינקה. זינוק, קילוח. רש\"י. ונגזר מן יזנק מן הבשן. הר\"מ:",
+                "ונקט לישנא דת\"ק אע\"ג דכמדת ר\"א קיימינן דדיה אם זינקה. ובגמרא כתב רש\"י, וכמדת ר\"א דאמר זינוק הוי פירכוס:"
+            ],
+            [
+                "השוחט כו'. מפרש בגמרא משום דם\"ל דאין סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, ובהא הוא דפליג אדר\"א. אבל תרווייהו ס\"ל דבעלים מפגלים. וכתב הר\"נ דהא דקתנ. השוחט, ה\"ה דאפילו לכתחילה, אלא דלא מצי למתני שוחטין לנכרי, דאז הוי משמע דלמשרי למשחט הוא דאתא דלית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול אבל לא שתהא שחיטתו כשרה, הלכך הוצרך לשנות שחיטתו כשרה. אבל אין הכי נמי דאפילו לכתחילה:",
+                "ואסורה בהנאה כתקרובת ע\"ז. ואע\"ג דבמתניתין דלקמן דתנן נמי פסולה ומפרשינן דאינה אסורה בהנאה, י\"ל דלקמן הוה ליה למתני הרי אלו זבחי מתים. אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה. אר\"א פסולה. תום':",
+                "מחצר כבד. לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של בשר נמי ואורחא דמלתא הוא דנקט. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "פסולה. והא דמסיק הר\"ב במ\"ו פ\"ז דכלאים דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איכא הכא בגמרא תרי אוקימתות. חדא, דהכא ביש לו בה שותפות. וכן פירש הר\"מ. וחדא בישראל [מומר]. אי נמי שהתרו בו וקיבל התראה. וכן פירש הרא\"ש:",
+                "ודרשא פשוטא נקטי אע\"ג דר\"י אמרה. ות\"ק נסיב דרשא אחריתי במשנה ה' פרק ג' דעבודה זרה:"
+            ],
+            [
+                "משום הכי לא שנא צלולין לא שנא עכורין. כ\"מ:",
+                "ואע\"ג דפסק הר\"ב במשנה ד' פרק כ\"ב דשבת דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, היינו כמו שוטחו בחמה אבל לא כנגד העם, שאם היו רואין אותו עושין כן בצנעה היה שם חשד כמו בשוק. אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצירו הוא עושה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "דקא שחיט פסח בשאר ימות השנה, וקיי\"ל דשלמים הוא. רש\"י:",
+                "תודה. דבא בנדר ונדבה:",
+                "פסולה. הקשה ב\"י להרא\"ש דאפילו יש לו בה שותפות אינו אוסר, ואמאי פסיל לה הכא. ותירץ דסבירא ליה דלא אמרו אין אדם כו', אלא בדבר שאסורו מן הדין, משום דמסתמא לצעורי קא מכוין, אבל הכא שאין איסורו מן הדין אלא מפני מראית עין, כי לא הוי דידיה מאי הוי, הא מאן דחזי סבר דידיה הוא ואתא למשרי קדשים בחוץ, הלכך אפילו אין לו בה שותפות אסורה. והר\"מ מצריך גם כאן שותפות. דסבר כל השוחט שאינו שלו לשם דבר פסול קלא אית ליה. ועתוי\"ט:",
+                "חטאת. כשלא חטא. אבל כשחטא וחייב חטאת כי אמר זו לחטאת פסולה. גמרא:",
+                "וכן הוא לשון רש\"י. ותמיהה לי שהשמיטו לאשם מצורע. אבל אשם נזיר אתיא בזה הכלל כדלקמן:",
+                "תמורה. כשאין לו זבח בביתו אבל יש לו ואמר לשם תמורת זבחי פסולה. גמרא:",
+                "אסור. וכפי שיטת לישנא הוה ליה למתני פסול, אלא דחדא מלתא. הוא פוסלין ומכשירין ואוסרין ומתירין, כדאיתא בגמרא:",
+                "כן פירש הר\"מ. ותמוה הוא דהא אמרינן היכי דשייך חובה אין הכי נמי דמפסל, ואם כן הכא ממה נפשך מיפסל. ובחבורו כתב שאין חוששין לה שמא הפילה, שכל המפלת יש לה קול. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו טריפות. טרפה האמור בתורה, זו שטרפה אותה חית היער, כגון ארי. ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה, שאם מתה הרי היא נבילה כו', הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה. יכול אם בא זאב וגרר גדי ברגלו או באזנו ורדף אדם והצילו מפיו יהיה אסור שהרי נטרף, ת\"ל ובשר בשדה טרפה וגו', עד שיעשה אותו בשר הראוי לכלב, הא למדת שטרפה האמורה בתורה היא שטרפה אותה חית היער ושברה אותה ונטה למות ועדיין לא מתה. אע\"פ שקדם ושחטה קודם שתמות ה\"ז אסורה משום טרפה, הואיל וא\"א שתחיה ממכה זו הבא עליה. נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הגבלה, ואסרה הנוטה למות והיא הטרפה. וכשם שלא תחלוק במתה בין מחמת עצמה ע\"י חולי בין ע\"י איזה סבה, כך לא תחלוק בנוטה למות כו' בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין בידי שמים. א\"כ למה נאמר טרפה, דבר הכתוב בהוה כו'. וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה וא\"א לה לחיות מחמת מכה זו אסורה. הר\"מ:",
+                "הוושט כו'. מסיק בגמרא דמשנה זו שנאה ר' עקיבא קודם שהודה לר' ישבב:",
+                "היא הרצועה העבה המחברת את הטבעות:",
+                "חללו. בשאר נקובי לא איצטריך למתני לבית חללו, שהן דקין ופשיטא שאין נקב חשוב בהן כלל אם לא ניקב לבית חללו. אבל לב שהוא עב ס\"ד שאם ניקב בעומק שהוא חשוב נקב כו'. ובכל הני נקובי דתנן, פשיטא דכל שכן ניטל כו'. ועתוי\"ט:",
+                "שחסרה. בגמרא פריך, כיון דתנא ניקבה למה לי למתני חסרה. ומשני, דלר\"ש איצטריך לאשמעינן דאפילו ר\"ש מודה בחסרה דלא בעי שתנקב לבית הסמפונות:",
+                "הר\"מ. וטעמייהו, שהמרה שם לליחה שבכיס. והו\"ל לפרש כן ג\"כ בקיבה:",
+                "שניקב באותו צד שבינו לחבירו, שלא ניקב חיצון שבכולם. והדרא דכנתא, דקים הסובבים אותו סביב כעגולה:",
+                "המסס. לפי שמעכלת המאכל נקרא המסס. כמו והיה כמסוס נוסס. ערוך, והה\"א שמושית ובפת\"ח:",
+                "ובית הכוסות. צריך עיון, דלפי סדרן הוה ליה למיתני בית הכוסות ואח\"כ המסס:",
+                "משמע דאלו נקבו מחללו של זה לחללו של זה אפילו במקום חבורן טרפה. ודברי תימה הן, דהא לקמן תנן בהדיא דבכהאי גוונא כשר כו'. ולשון רש\"י, לאפוקי שניקבו במקום חיבורן בשתי דפנותיהן והנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה:",
+                "שריסוק אברים מכלל הטריפות ע\"מ שאירע מחמת הנפילה. הר\"מ. וכתב רש\"י, ואין טעם בטריפות, שהלכה למשה מסיני הן:",
+                "וסופה למות. לא דסופה לינקב, דא\"כ בכלל נקיבה היא. תוס':",
+                "הנץ. גבי טרפות עוף הוה שייך למתנייה. אלא משום ר\"י תנא ליה הכא. תוס':",
+                "ואיזהו לקוי, כל שנתמסמס הבשר עד שאם אחז אדם במקצתו מתמסמס ונופל. טור:",
+                "שהגידים מעורים שם, והוא אמצעית הכוליא. רש\"י. ומפורש ברשב\"א יותר, שכתב ומקום חריץ היכן, לובן שתחת המתנים שנכנס בתוך הכוליא:",
+                "והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא הקיימת. רש\"י:",
+                "אלא מקום שאין בו מלת. גמרא. ופירש\"י, מקום יש בכרס חלק שאין שם אותו צמר שגוררין ברותחין מן הכרס:",
+                "בלא צלע. ומשכחת לה בשלהי כפלי יש חוליות הרבה בלא צלע. דאי בדיש בה צלע תיפוק ליה משום נעקרה צלע. גמרא:",
+                "כמוה. בבהמה ששחטה אנן קיימין. להכי לא תנן שאינה חיה. תוספ':",
+                "חיה. דכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול [זאת מיעוט הוא], שאינה חיה לא תיכול. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסוף מכאוב והחולי רב בגופה. רש\"י:",
+                "כי חזינן שהקרום שלה כווץ. הר\"נ:",
+                "משום דבגמרא מייתי עובדא שצמקו הרבה ריאות, תפס הר\"ב גם כן בלשון רבים כלשון הגמרא:",
+                "דאילו על מקצת השדרה ובל העור קיים מתירין. ב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בעוף. אע\"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף, הני אצטריכי ליה למתני. נקובת הושט משום פסוקת הגרגרת. וההיא איצטריך, דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש, דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תטרף במשהו. והכתה חולדה, משום דקתני מקום שעושה אותה טריפה דהיינו נקיבת הקרום, דלא תימא תטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום. וניקבו הדקין, משום דקבעי למתני סיפא גבי אלו כשרות יצאו בני מעיה ולא ניקבו, ולא תימא עוף שחיותו מועט תטרף ביציאה לחודא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ומיהו דוקא שניקב מעצמו מחמת חולי. דאי מחמת קוץ וכיוצא בו ודאי טריפה היא. דהאי קוץ מהיכא אתא, אי דרך חוץ, הרי ניקבה לחלל וטריפה, דחיישינן שמא ניקב אחד מן האיברים הפנימים שנקיבתן במשהו. ואי דרך ושט על כרחך כיון דקורקבן מבחוץ אינקב, פנימי נמי אינקב כו'. אלא ודאי ע\"י חולי קאמר. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ניטל. לאו ניטל לגמרי קאמר, דא\"כ המאכל יורד לחלל הגוף כו'. אלא בעינן שישתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מן הושט אל הקורקבן דרך הזפק. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "משום דסופו לינקב'. ולירקב תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "דאע\"ג דרבנן לא פליגי בהדיא בנוצה, כיון דנקטה גבי אלו כשרות, משמע דרבנן מכשרי, דאי כולהו מודו בה דפסולה, גבי אלו טריפות הוה ליה למתנייה. הר\"נ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "סימני כו'. להכיר בין טמא לטהור. אבל להכיר בין בהמה לחיה לענין חלב וכסוי, לא דברה בהם המשנה והם מפורשים בגמרא:",
+                "ואע\"פ שהתרנגולת אוכלת שקצים ורמשים בעודם חיים, אין זו קרויה דריסה. הר\"ן:",
+                "ואע\"פ שברוב העופות היא, קרי לה יתירה, לפי שאינה בסדר חברותיה. הר\"נ:",
+                "ר\"ל שנקלף ביד כדכתב לקמן. ומיהו מוכח בגמרא שאע\"פ שאינו נקלף עד שעמד בשמש ונתרפא בהכי סגי. אבל אי לא מיקלף בידא אלא בסכינא, ספיקא הוי:"
+            ],
+            [
+                "ובחגבים כו'. סימנין הללו, מהם שנתפרשו בתורה, ומהם שנאמר פירושם מדברי סופרים כו'. הר\"נ:",
+                "שיש לו כו'. ותנא, אע\"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן. שנאמר אשר לוא כרעים, באל\"ף כתיב:",
+                "רובו. מסיק בגמרא דבעינן רוב ארכו ורוב הקיפו:",
+                "בגמרא מפיק לה מקרא:",
+                "אומר ר\"י, דדריש אין לו, עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד לגדל אחר זמן. והכי דרשינן בגמרא ובן אין לו עיין עליו. תוס':",
+                "שני קשקשין כו'. תניא בתורת כהנים רבי יהודה אומר אע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ושריון קשקשים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המקשה כו'. אורחא דמלתא נקט, שע\"י לידת קשוי רגיל ��הוציא כו'. ונקרא קישוי לפי שהוא חולי קשה ומכאוביו חזקים. הר\"מ:",
+                "ולא קרינן ביה בהמה בבהמה, דלאו בתובה הוא. רש\"י:",
+                "דקרינן ביה בהמה בבהמה תאכלו, דכתיב וכל בהמה מפרסת וגו' בבהמה תאכלו, פירש\"י שדי בהמה דרישיה אבהמה דסיפיה ודריש הכי, בהמה הנמצאת בבהמה תאכלו:",
+                "אסור. דכתיב אותה תאכלו, אותה כשהיא שלימה ולא חסירה. גמרא. ופירש\"י כשהיא שלימה אכול כל הנמצא בתוכה, אבל כשהיא חסירה שהנמצא בתוכה מגופה הוא שנחסר ממנה, לא תאכל הנמצא:",
+                "ותמיהני, דבמשנה ב' פרק ג' כתב הר\"ב דניקב הטחול טריפה, ומי גרע נחתך מניקב. ובגמרא משני, דה\"ה בהמה נמי אסורה. ואיידי דתנא רישא בחתיכה עצמה, תנא איסורא דסיפא נמי בחתיכה. תוי\"ט. והת\"ח מישב, חדא דנחתך קיל לדעת כמה פוסקים. ועוד יש לומר דמיירי בנחתך במקום הדק:",
+                "הכלל. לאתויי קלוט במעי פרה לר\"ש. דאע\"ג דאמר ר\"ש קלוט במעי פרה אסור, הני מילי היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו שרי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יקבר. שאסור בהנאה ביון שגם לישראל אסור:"
+            ],
+            [
+                "ובסוף מקואות תנן דטומאה בלועה אינה מטמאה. ולכך כתב רש\"י, ואפילו לר\"ע דסבר עובר שבמעי אשה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "לשון התוספ' הבשר טהור, דעובר שבפנים אפילו מת חשוב כחי, דהא קא מהני ליה שחיטת אמו להתירו אף באכילה:",
+                "דברי ר' מאיר. ולאו מטעמיה, דס\"ל דטומאת בית הסתרים מטמא. אלא כמ\"ש הר\"ב פרק כ\"ז דכלים משנה י' בדר' יוסי והכא נמי דכוותה:",
+                "ואע\"ג דמגע טומאת בית הסתרים היא. פירוש אע\"ג דתחלה היא מגע בית הסתרים, אפ\"ה מטמא משום שעת פרישה. ת\"ח:",
+                "שחוטה. בשחיטה עושה ניפול פליגי. כדאמר בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "תאמר כו'. ומסברא נפקא לן. דכיון דאית לן סברא לחלק, אמרינן דקרא דמרבה לטמאה שלא תטהרנה שחיטה, לא אתי מינה טריפה, וא\"צ קרא לטריפה להתירה:"
+            ],
+            [
+                "עמד על פרסותיו. רש\"י:",
+                "טעון שחיטה. הקשה בדרישה, פשיטא. ולי נראה, דצריכא הוא, מדבבהמה תאכלו לא כתיב אצל זביחה רק בפרשה המפרשת איזו בהמה טמאה ואיזו טהורה הלכך הוה אמינא דהתורה מתרת מה שבבהמה בלא שחיטה כמו דגים וחגבים הלכך אצטריך. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הארכובה. מן הברכים מתורגם רכובין. בפרשת תבא. ובמשנה ב' פ\"ז דסנהדרין כתבתי שהוא בפרק האמצעי שבין הרגל והירך. וכן לב' הפירושים שכתב הר\"ב נקרא העצם אמצעי ארכובה:",
+                "ויש לדקדק, דהרי יש ביניהם עצם קטן המחבר השתי ארכובות נקרא במדינות האלו טשיא\"ך, ולמאן תרמייה לעצם הזה, דמרישא תידוק דתרמייה למעלה, ומסיפא כו' למטה. וכן הקשה הרא\"ש ז\"ל. וכתב דאזלינן לחומרא. ועתוי\"ט. [ועיין בדברי האחרונים ביורה דעה סימן נ\"ה]:",
+                "כתב הכ\"מ נראה שזו טענה אחרת, לומר דאין טריפות אלו ממין אחד עד שיקשה לך היאך אפשר שאם תחתך למעלה מותרת ואם תחתך למטה אסורה, שזו לא נאסרה מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידים. אבל מלשון הר\"מ נראה שהכל טענה אחת. תוי\"ט:",
+                "וכשהוא הולך ומיצר הרבה, רוב הקיפו הוי טפי מרוב עביו, ואז בעינן רוב הקיפו. וכשהוא מיצר מעט, אז רוב עביו טפי מרוב הקיפו. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לאפוקי דגרסי, כך סימן ולד בבהמה. דקשיא להו דמאי פשיטותא באשה יותר מבבהמה, דבריש פרק ג' דבכורות תנן ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש רחל שילדה מין העז, או עז שילדה דומה לרחל, דלא קדיש, כדתנן במשנה ה' פ\"ב דבכורות:",
+                "ואינו מקרא. אלא כתיב בפרשת אחרי מות וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו. וצריך להגיה במקום תעשה תעשו. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומיהו סתם מתניתין דסוף פרק ז' דבכורות ס\"ל כמ\"ד בגמרא נוהג אף בזכרים, דאותו משמע זכר, ובנו היינו מי שכרוך אחריו והיינו נקבה, הלכך נוהג בתרוייהו כו'. הלכך אי ודאי, לן שהוא אביו אסור, לשוחטו ביום אחד. הרא\"ש:",
+                "והתוס' כתבו נמי בפני הבית שהוא ג\"כ. לצורך כמ\"ש הר\"ב:",
+                "כיון דאיכא דוכתא דהוי לצורך כגון בראשית הגז. תוס':",
+                "ואימא במוקדשין אין בחולין לא, שור, הפסיק הענין. ואימא בחולין אין במוקדשין לא. כתיב ושור, וי\"ו מוסיף על ענין ראשון. גמרא:",
+                "אבל בתוס' כתבו דא\"צ לכך, דודאי איצטריך, דמדכתיב לא תאכל כל תועבה ודרשינן מיניה בפרק כל הבשר כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל, סד\"א אותו ואת בנו נמי תעבתי לך וליתסר, קמ\"ל דלא. כדמפרש טעמא התם, מדאצטריך רחמנא למיסר מחוסר זמן לגבוה, מכלל דלהדיוט שרי. הר\"ן:",
+                "דכתיב לא תשחטו, והוה מצי למכתב לא תשחט, [אלא לחייב שנים. ולא משכחת שניהם עוברים אלא בג' בהמות, בת ואם ובת, לאשמעינן דאבנו ואותו נמי חייב. דאי אם ושני בניה א\"נ פרה ובתה ובת בתה, פשיטא]. ואי לחייב תרי גברי, ה\"מ למכתב לא ישחטו, ש\"מ תרתי. גמרא:",
+                "ואגב ריהטא נקט לקרא קמא דברפי\"ד דזבחים. אבל לקושטא דמלתא ראוי ונדחה כי הא דהכא, לא נפקא מהך קרא, אלא מלפני משכן ה', כמו שנשנה שם במשנה ב':",
+                "ושניהם. דלא כרשב\"ג דסוף מכות דאמר חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. תוס'. אבל להר\"מ דפסק כוותיה, נראה לי לפרש הראשון, חייב כרת כשלא התרו בו, ושניהם סופגים כשהתרו:",
+                "ולאו הבא מכלל עשה עשה:"
+            ],
+            [
+                "חולין כו'. ועוד הוה מצי למתני חולין וקדשים בחוץ ובפנים וכן קדשים וחולין וחולין וקדשים בפנים ובחוץ וכן קדשים וחולין ואי בכל הני דתני יש חידוש איכא למימר דלא תני להני משום דליכא בהו שום חדוש. ואי ליכא חידוש בכל הני דתני, צ\"ל תני ושייר. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "פוטר. דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה כו'. ומתניתין דלעיל דלא כוותיה כו'. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דנוחר ומעקר נמי מתנבלת בכך כדר' ישבב במשנה ד' פרק ב'. אלא איכא בינייהו דהא שלא מדעת, ונוחר ומעקר מדעת. ועתוי\"ט:",
+                "הלכך כשמכר בעה\"ב לשני מכר לו כל זכות שהיה לו בו. אבל לקחו משנים, האחרון יכול לשחוט תחלה. הרא\"ש:",
+                "תוספ' בשם ר\"ת. ואני תמה דבריש פרק ד' דפסחים כתב הר\"ב דברי רש\"י דבערב פסח טרידי עלמא. ולדבריו צ\"ל דבערב סוכות לא טרידי. והתוספ' כתבו טעם אחר וז\"ל, דבנך ד' פרקים טעמא רבה אית בהו, יו\"ט האחרון של חג לפי שהוא זמן בפני עצמו וחלוק משלפניו תיקנו להרבות בסעודה, משא\"כ בז' של פסח, וגם הקרבנות שבשמיני הוו בשביל ישראל, וכל החג היו מקריבין נגד האומות. וערב פסח לפי שהוא יום גאולה ויציאה לחירות. ועצרת כדאמר בפסחים הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. וראש השנה מפני שהוא תחלת השנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה, וכמה ענינים עושים בו לסימן יפה כדאמר בהוריות:",
+                "הר\"מ. [וכחיבורו] מבואר יותר דהיינו שאותו שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה. ועת��י\"ט:",
+                "ומודה ר\"י. תימה, למאן מודה, דאימתי דר\"י לפרש. תוספ'. ועיין בתוס' דף פ\"ח דהיכא דמוכח הוי לחלוק, א\"כ ה\"נ מדתנא ומודה מוכח דלחלוק:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ט דנקטי משיכה אע\"ג דאיכא נמי עוד דרכים שקונין בהן:"
+            ],
+            [
+                "מה כו'. ויהי ערכ ויהי בוקר, ברישא ערב והדר בוקר. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כו'. כגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "במזומן כו'. דת\"ר, אשר יצוד, אין לי אלא אשר יצוד, נצודין ועומדין מאליהן כגון אווזין ותרנגולין מנין, ת\"ל ציד מ\"מ. א\"כ מה ת\"ל אשר יצוד, למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת. פירש\"י כאלו הוא צד שאינו מזומנת לו, כלומר, לא יאכל בשר תדיר שלא יעני:",
+                "ואם כו'. ואע\"ג דעוקר דבר תורה, עיין ריש פרק י' דיבמות:"
+            ],
+            [
+                "היינו ר' שמעון דפרק ה' משנה ג'. וראה דבריו בכסוי, ושנאו בלשון חכמים. ודברי ר\"מ באותו ואת בנו, ושנאו בלשון חכמים כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דמספקא להו אי רוב מעשיהן מקולקלים או רוב מעשיהן מתוקנים. תוס':",
+                "ולא חיישינן לאחמורי כלל משום דרוב מעשיהם כו' ובהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לנו במה נשחטה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "מאה כו'. טעמא מפרש בברייתא, דחיה הכל במשמע בין מרובה בין מעוטה, וכן עוף. ויראה לי כדכתיב ויהי לי שור וחמור, והא הוה ליה טובא:",
+                "ולא כו'. דאל\"ה הוא קודם. כדת\"ר, ושפך וכסה, מי ששפך יכסה:",
+                "פטור כו'. בגמרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "וכי חזר ונתגלה מאי הוי הא אדחי ליה [מכסוי, דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות.] אמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות [גמרא]:"
+            ],
+            [
+                "חייב כו'. ובפרק ח' דזבחים משנה ו' כתב הר\"ב דכשנפל דם לתוך טים, קמא קמא בטיל, אבל הבא לא, דאין דיחוי אצל מצות. גמרא. פירש\"י, שבשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם, חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה, שאין תורת דיחוי אצל טצות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "במה. בגמרא יליף דלאו דוקא עפר. ועתוי\"ט:",
+                "וכך פירש הר\"מ. אבל בריש פרק ה' דמעשר שני פירש הר\"ב, אדמה שעושין ממנה כלי חרס. והוא פירוש התוס'. ועתוי\"ט:",
+                "משום דלא מגדל צמחים איצטריך קרא כו'. ור\"ת פירש דע\"י שריפה מגדל צמחים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "גיד. הוא הפניטי. רש\"י:",
+                "בארץ כו'. כולהו תננהו משום דאיצטריך למתני בחולין ובמוקדשים. הר\"נ:",
+                "משום ממשקה ישראל. ולענין הקרבנות ונסכיהם כתיב, ודרשינן מן המותר לישראל. גמרא:",
+                "משום הקריבהו נא לפחתך אי אפשר להעלות הירך כשהיא מפורעת. הלכך מעלהו כמות שהיא שלימה ואח\"כ חולצו בראש המזבח. גטרא:",
+                "דבעי ר' ירמיה אי בתר דידיה אזלינן אי בתר מיניה, וקאי בתיקו. ומבעיא ליה נמי בבהמה ולא עגול, וקאי נמי בתיקו:",
+                "ר\"מ לטעמיה דס\"ל דאינו ניתר בשחיטת אמו כדאיתא בפרק ד' משנה ה'. הלכך חשוב בהמה בפני עצמו וחלבו וגידו אסורים. ור\"י לטעמיה דאמר ניתר בשחיטת אמו הלכך קרינן ביה בהמה בבהמה תאכלו. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"י הוא. דלר\"מ כי היכי דאוסר בגיד אוסר נמי כחלב. דבחדא שייטא שייטי. והיינו דכפירוש האחר כתב הר\"ב לדברי הכל. אבל בגמרא ליתא רק אוקימתא דלדברי הכל וכן פירש הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "החלב. חלב מ��ן דכר שמיה. ה\"ק אין נאמנין עליו ועל החלב. וחכ\"א כו'. גמרא. וכסתם חלב איירי, דבחלבו של גיד שרי ר\"י לגמרי. תוס':"
+            ],
+            [
+                "שולח כו'. שמע מינה שמותר כהנאה. ועתוי\"ט:",
+                "לשון חתיכה. כמו שכתב הר\"ב במשנה ד' פרק ב' דכלאים:"
+            ],
+            [
+                "ורבנן, דפשוט איסוריה בכוליה ירך, [הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך, והיינו גיד הנשה הפנימי הנמצא בתחלת פריעת הירך. רש\"י.] לאפוקי חיצון דלא. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"פ ששומן הגיד בששים אע\"פ שהוא מדבריהם, הואיל וגיד הנשה בריה בפני עצמו החמירו בו כאיסורי תורה. ב\"י:",
+                "מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו היכר בה והוסיפו בשיעוריה. הר\"מ. ורצה לומר שיש בה אפרוח שהיא בריה. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל בשר חיה פלוגתא דתנאי במשנה ד':",
+                "דייק למנקט אכילה ואע\"ג דמתניתין בישול שנאה, כשיטת הר\"מ דלא אסרו חכמים אלא אכילה אבל לא בישול והנייה. ופירש המגיד שלא יפו כחם מבשר טהורה עם חלב טמאה כו' שמותרין בבישול והנייה. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. דאי משום אכילה ליכא למגזר. דאכילת עוף גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה כו'. ואלפס רותח היינו בכלי ראשון. ועתוי\"ט:",
+                "להעלותו כו'. חוץ כו'. ואין הכי נמי דבשר דגים אפילו לאכלו בחלב שרי, אלא נקט העלאה לאשמעינן דשאר בשר אפילו בהעלאה נמי אסור כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "ובית הלל אומרים בו'. אמילתייהו דב\"ש מיהררו דקאמרי עולה ואינו נאכל:",
+                "ואינו כו'. ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. הר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כגון שחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה. טור:",
+                "בגמרא. ופירש רש\"י, מפני שמי השולים עולין עד פיה ויורדין:",
+                "דחתיכה עצמה נעשית נבילה, ובניער או כסה לבסוף. כדאמרינן בגמרא:",
+                "דחלב שחוטה מדאורייתא שרי, אלא דרבנן גזרו דלמה אתי למיכל בשר בחלב. וכיון שהוציא את החלב כל מה שיוכל, תו ליכא למיגזר. הרא\"ש:",
+                "וטעמא משום טעם בשר הנבלע בחלב שבכחל. ב\"י. והר\"נ פירש משום מראית העין. שאע\"פ שראוי להתיר כחל זה מפני שהחלב יצא ממנו ונתבטל, אתי למשרי חתיכת נבילה. ונראה לי דרצה לומר, הנעשית נבילה ע\"י בליעת חלב או שאר איסור שלא היה בו ששים לבטל, דהשתא הויא דומיא דכחל שאיסורו ג\"כ משום בליעה:"
+            ],
+            [
+                "בהנאה. דתלתא קראי כתיבי. אחד לבישול ואחד לאכילה ואחד להנאה:",
+                "כדיליף ליה בגמרא:",
+                "ארישא מהדר, בשר בהמה טהורה וכו'. דכל בהמה במשמע:",
+                "צריכי תרי קראי, כדי שיהיו שני כתובין הבאים כאחד דאין מלמדין. דאי ליכא אלא חד קרא, ליליף מיניה. כדאיתא בגמרא:",
+                "ר\"ע כו'. אינו חולק אלא מפרש לדברי ת\"ק. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "אסורה. בגמרא מקשינן אהא דאמרינן בפרק ב' דעבודה זרה משנה ה' דטעמא דאסרו גבינה של נכרים, מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של נבילה. ומשמע הא קיבה גופא שריא. ומשנינן לא קשיא, הכא קודם חזרה, והתם לאחר חזרה דר' יהושע דהתם במשנה:",
+                "לא דק, דלהר\"מ אין חילוק בין קרוש לצלול. וכתב הכ\"מ, שצריך לומר דכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה קודם חזרה נשנית. [אבל טריפה שינקה כו', מסקינן בגמרא דאחר חזרה נשנית, דאל\"כ קשיא רישא. וזה דוחק. הרא\"ש. ועוד קשה דלשמעינן רבותא טפי אחר חזרה דאף כשרה שינקה כו' מותרת]:",
+                "כתב הרא\"ש דלא גרס בגמרא המסקנא שכתב הר\"מ. ובדברי רש\"י ניחא דנקט קרוש, דהוי רבותא דאפילו קרוש אסור. ולרש\"י כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה. אף לאחר חזרה נשנית. וכתב הר\"נ דהיינו טעמא, דחלב הכנוס בבהמה לאו כבהמה שנמצא בה דיינינן ליה, אלא הרי הוא כמונח בקערה ודינו כמקום שבא משם ודין חלב גמור יש לו לכל דבר. והא דאמר בע\"ז דפירשא בעלמא הוא, אינו רוצה לומר שיהא כפרש, אלא הכא קאמר, שפורש מגופה ואינו כגופה, ומשום הכי כשרה שינקה כו', וטרפה שינקה כו':"
+            ],
+            [
+                "חומר כו'. משום סיפא שהדם נוהג כו' תנא לה הכא:",
+                "וחייבין כו'. בענין איסור חל על איסור עיין בפרק ג' דכריתות משנה ד':",
+                "רש\"י. ופליאה בעיני, דהך קרא בסדר אחרי בפרשת שחוטי חוץ לענין שלמים כתיב, והוה ליה לכתוב קרא דבפרשת עולה בספר ויקרא וזרקו את הדם וגו' וערכו את הנתחים וגו'. וכן כתבו רש\"י והר\"ב במשנה ד' פרק ד' דזבחים:",
+                "ולשון רש\"י, דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו. והיינו, דחלב אע\"פ שהוא מתיר הבשר לכהנים. כדכתיב בשמואל א' ב' קטר יקטירון כיום החלב וקח לך, מ\"מ יש להם מתיר דהיינו הדם. והתוס' כתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכלומר דתני נמי ביה שחיטה שאינה ראויה:",
+                "דאשר יזרע לא איצטריך. וכמ\"ש בריש עוקצים. ואע\"ג דלא שייכא אלא בזרעים, מסקינן בגמרא דתלתא קראי כתיבי [ופירש\"י, זרע זרוע יזרע] חד לשומר דזרעים, וחד לשומר דאילנות כלומר פירות דאילנות, וחד לשומר בשר בצים ודגים כו':",
+                "פירש\"י, ליחה היוצא מן הבשר שקורין גלייר\"א:",
+                "פירש\"י, תבלין באנפי נפשייהו לא אכלי להו אנשי. ולעיל פ\"ז מ\"ה פירש דק דק:",
+                "והעצמות. שיש בהן מוח והוא אוכל והעצם שומר לו לפיכך מצטרף עמו. רש\"י:",
+                "והגידין. שם נופל על הגידים הדופקים, ועל שאין דופקים, ועל הקשרים, ועל הקרומים, ומיתרים, והעצבים. הר\"מ:",
+                "ומשמע דאילו לקבל טומאה מתטמאים אף בפחות מכביצה ולא פירש כן בריש פרק ה' דתרומות:",
+                "רש\"י. ומסיים ובטהורה לישראל לא איצטריך למתני, דכל שכן דהוי אוכלא מיד ששחטה:",
+                "רש\"י. ולישנא דסוגיא דריש פרק ב' נקטי, ושם פירש\"י שלא יחתוך כל המפרקת לשנים. ועיין במסכת כלים פרק ד' משנה ב':",
+                "כלומר באלל דרישא קאמרינן דבכולהו אלל קאמר דמצטרפין, ובאפי נפשייהו לא מטמאו. ואתא ר\"י למימר באלל גיד מודינא כו', אבל בשר שפלטתו כו'. רש\"י:",
+                "ובגמרא, והוא שכינסו. ופירש\"י דגלי דעתיה דלא בטלי מעיקרא. אבל נתכנס מאליו, כגון שכינסוהו תינוקות אחר הפשט, לא, הואיל ובטל מתחלה ונעשה עור, תו לא הדר הוי בשר:",
+                "רש\"י. דאי אאכילה מאי בעי מכונס דהיינו שכינסו, הא כיון דאכלו אין כינוס גדולה מזו. והא דלא נקט טמא, דלא תימא מדרבנן, להכי קאמר חייבים עליו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עור האדם. כדמפרש טעמא בריש פרק ז' דנדה, דומיא דעצם, מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף [אם ניטל אינו חוזר], אף כל כו', ועור אין גזעו מחליף דמקומו נעשה צלקת [כלומר רושם נראה בה חריץ או גומא ואין כולו חוזר]. תוספות:",
+                "ובגמרא, רכובה הנמכרת עם הראש. ופירש\"י כל עור שעל עצם השוק מרכובה התחתונה שחותכים בשעת הפשטת בהמה:",
+                "כחולדה. קמא דבשרצים נקיט:",
+                "רש\"י. ולישנא ד��תניתין שהלך, משמע דלא סגי בשטיחה בעלמא. והכי מוכח בהדיא בגמרא דאמרינן כמה כדי עבודה ד' מילין. וכ\"כ הר\"מ:",
+                "חוץ כו'. ואע\"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטוחין, מ\"מ לא הוי גזרי רבנן משום הך חששא שיהא טמא, אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא תוס'. אבל בפרק ז' דנדה כתבו דעור מותר בהנאה. ועתוי\"ט:",
+                "אבל לענין שבת אף תנא קמא מודה:"
+            ],
+            [
+                "כלומר שאם נפשט יותר משני טפחים ונגעה טומאה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שהעור נשאר כפול כמות שהוא ולא שטוח. ולשון הר\"מ, עד שיצא כל העור שלם בהקיפו:",
+                "רש\"י. וא\"כ לר' יוחנן בן נורי הוא דמפרשי הכי. והיינו דבפירוש דברי ר' יוחנן בן נורי מסיים רש\"י, דהא כולו חבור דקתני לאו דוקא כולו אלא עד החזה. ע\"כ. ויתכן בעיני שמפרשים כן כדי שלא יהא סתם ואח\"כ מחלוקת, דהשתא ר' יוחנן בן נורי וחכמים פליגי בפירוש דכולו חבור. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והסיטן. וה\"ה בלא תחובים ונגע בהן דטמא. דאלת\"ה אפילו במשא לא ליטמא, דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא לר\"ע, [כלומר דלר\"י אבעיא לן בגמרא] וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע. אלא משום דפליג ר\"ע אר\"י בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים, קאמר דבקיסם כהאי גוונא מודה ליה. תוספ'. ושיטת הר\"מ בהיפך. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא מי\"ח דבר. דההוא בסתם ידים כמ\"ש הר\"ב בפ\"ק דשבת, וזו בידים שהן טהורים בודאי סמוך לנטילתן ולא אסח דעתיה, כמ\"ש בריש פרק ג' דידים:",
+                "קאי אפגול. שלא יפגלהו ברצון, כמ\"ש בסוף פסחים:",
+                "שנות' בהן מוח חוץ. לזמנו ושמשוהו עצמות הללו. רש\"י:",
+                "ובשרץ נמי דריש בת\"כ פרשת שמיני פרק י', בנבלתם, לא מן העצמות ולא מן השינים כו':",
+                "הכי יליף ליה בגמ, רא:"
+            ],
+            [
+                "ז\"ל הר\"מ, ענין מרוקמת, שיש בה כבר שרטוט תואר בעלי חיים ואבריו בתוך הביצה. כדכתיב אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ. ע\"כ. ובגמרא. מרבינן לה מהטמאים:"
+            ],
+            [
+                "המדולדלין. וזה על מנת שיהיו בענין שאי אפשר שידבקו ולא שירפאו בשום פנים. הר\"מ:",
+                "וכן לשון רש\"י. דצריכים מחשבה כדתנן במשנה ב' פרק ג' דעוקצים. והא דפירשו לנכרי, הוא הדין לישראל, דלנכרי אסור אבר מן החי כמו לישראל. אלא דלתנא קמא אאין צריך אוכל שאתה יכול כו'. ולא פירשו לנכרים אלא דנכרים איכא דאכלי, אבל בישראל רשיעי לא עסקינן דלא שכיחי:",
+                "בגמרא יליף לה מקרא:",
+                "הכשר. וליכא למימר בהאי אבר שסופו לטמא טומאה חמורה [ותנן במשנה ג' פרק ג' דעוקצים שזה א\"צ הכשר] דאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שימות, ושמא לא יבא לידי טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול. רש\"י:",
+                "כלומר ידי אבר מן החי דמטמא טומאת נבלה טהרו:",
+                "בגמרא יליף להו מקרא:",
+                "וה\"ה לבשר כל זמן כו'. וכדטסיים לאפוקי האבר והבשר כו':"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ואל תתמה, דגדולה מזו מצינו לר\"א שאמר שלא אמרו על אבר דמטמא אלא אבר מן החי. כדתנן בפ\"ו דעדיות מ\"ב. ומכל מקום רש\"י ותוס' לא פירשו כן. אלא דתנא קמא סבירא ליה או כר' אליעזר או כר' נחוניא דהתם משנה ג', ור' שמעון סבירא ליה כר' יהושע דהתם. והכי מסתבר דלא להפליג במחלוקת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "תלמוד לומר כו'. ואי לאו קלו וחומר לא הוה צריך קרא, אע\"ג דסתמא כתיב דמשמע בין חולין בין מוקדשין דהוה אמינא דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בחולין, דכתיב לעיל מהאי קרא גז צאנך, וראשית הגז אינו נוהג במוקדשין. תוס':"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. לאו בקדשי בדק הבית איירי, אלא בהקדישן למזבח לדמיהן כו'. ואע\"פ שעובר כשמקדיש בעל מום למזבח, מ\"מ אשמעינן דינו. תוס':",
+                "רש\"י. ובגמרא דבכורות גרסינן נמי ומן המתנות. ועתוי\"ט:",
+                "ויוצאין כו'. לאחר פדיונן. כיון דקדושת דמים למזבח נינהו דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח, גזרו בהו רבנן. אי נמי דקדשי בדק הבית נמי אסירי בגיזה ועבודה. גמרא. ועוד קאמר התם דמדרבנן הוא בקדשי בדק הבית:",
+                "להגזז. דאלו תמימים ונפדו, כתיב תזבח ולא גיזה. ועתוי\"ט:",
+                "פטור. אפילו קודם פדיון. ואפלו הוי מומן קל כגון דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב השוחטן בחוץ כדלקמן. הכא פטור משום דלא חלה עליהן מתחלה קדושה. רש\"י:",
+                "ואשמעינן נמי דלא בעי העמדה והערכה. רש\"י:",
+                "המתנות. בגמרא דבכורות יליף להו:",
+                "פירש\"י, אסור בהנאה בלא פדייה, ומיקרב לא קרבי, דמכח קדושה דחויא אתי, דאמם לא הוקדשה למזבח. אך תמיהני דמיניה וביה הוה ליה לפרש דאי אתיילד לפני פדיונו מקדש נמי קדיש, דהכי איתא בגמרא שם. ומפיק ליה מקרא:",
+                "עיין מה שכתבתי ריש פרק ה':"
+            ],
+            [
+                "פוטרים. על כרחך כשכולן בעלי מומין איירי. דאין שוחטין בכור אא\"כ נפל בו מום, ומדנתערב ואין מכירין בו א\"כ גם האחרים בעלי מומין הן. תוס':",
+                "השוחט כו'. וליתני הכהן והנכרי פטורין. אמר רבא, זאת אומרת הדין עם הטבח. כלומר דיכול הכהן לתבוע מתנותיו מהטבח. וילפינן ליה בגמרא מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "פטור כו'. דכתיב מאת העם ולא מאת הכהנים. גמרא. וכל שכן דאין נכרי בכלל העם זובחי זבח:",
+                "הלוקח. שהרי של כהן הן. ודכוותה בישראל הוה מיחייב הלוקח, דכיון שהוא שחטה עליה רמיא למתבינהו. רש\"י:",
+                "דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו, שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים אחרים עמהם ליפטר מן המתנות. ועד שלש שבתות דאיכא למימר לדידיה שחט לא גזרו רבנן ואוקמוהו על דבר תורה, ומכאן ואילך גזרו. וכי קבע אמסחתא מיד מוכח דלאו דידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר. תוס':",
+                "יראה דרצה לומר הכל לפי תואר הענין, לפעמים שתים ולפעמים שלש, לפי ראות הדיין דאיכא פרסומי דלאו לדידיה שחיט. והתוס' כתבו בשם ר\"י, דנקט שתים לרבי דאית ל. ה בתרי זימני הוי חזקה, וג' לרשב\"ג:"
+            ],
+            [
+                "פטור. ורמינהו דתנן סוף פרק ד' דפאה שספק לקט לקט, הכא פרה בחזקת פטורה קי. מה, קמה בחזקת חיובא קיימא. והרי עיסה נעשית עד שלא נתגייר כו' ספק חייב. ספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא. פירש\"י, חלה ספק איסורא שיש כה עון מיתה הלכך לא סמכינן אחזקה, אבל מתנות אין בהן קדושה אלא דין ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה:",
+                "כוונתו לומי., שהעצם העליון המחובר לגוף הוא בכלל הזרוע והוא אחד משני עצמות, ועד דתנן הוא עד בכלל. ועתוי\"ט:",
+                "איזהו כו'. ובגמרא. והלחיים למאי אתא, להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים. והקבה למאי אתא, להביא חלב שע\"ג הקיבה ושבתוכה:",
+                "וא\"כ לר\"י אין במתנת הזרוע רק עצם האמצעי לבדו, ובהא פליג את\"ק. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שכן ר' אלעאי פוטר נמי בהו מהאי טעמא דיליף ליה נתינה. ועתוי\"ט:",
+                "משום דא��כחן אמוראי טובא דנהגו:",
+                "בגמרא פרכינן עלה מהא דאמרינן דקדשים אפילו של בדק הבית אסורים בגיזה כמו שכתוב פרק י' משנה ב'. ומסיק, במקדיש חוץ מגיזה, וכחשה דגיזה. ופירוש כחשה דגיזה, שהגיזה הניטלת מכחשת הבשר, ואי לאו דאמר חוץ היה אסור לגוזזה [שלא להכחישה]. והני חוץ משום קדשי בדק הבית נקטינן, דאי קדשי מזבח אפילו כי אמר חוץ לא מהני, דאפילו לא קדיש אלא אבר ממנה פשטה בכולה:",
+                "ברחלות. ולא בעזים. אע\"ג דעזים אקרי נמי צאן דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים. תוספ':",
+                "בגמרא, ונילף גיזה גיזה מבכור כו'. ומסקינן, אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי, לעמוד לשרת [דסמוך לגז כתיב], דבר הראוי לשרת, ה\"נ דבר הראוי לשרת. פירש\"י לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן, ואין צמר אלא של רחלים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דצאן שם המין הוא:",
+                "שהמנה מאה זוז, כ\"ה סלעים. הרי מנה ופרס, ל\"ז וחצי. וה' פעמים ל\"ז וחצי קפ\"ז וחצי:",
+                "וכמה. מפרש בגמרא, דלאו ארישא קאי אדקתני בכל שהן, אלא מלתא באנפי נפשה היא בישראל שיש לו גיזין הרבה דחלק ששים שבהן יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה:",
+                "ואע\"ג דהקונה בשינוי לא קנה אלא לענין שאין מחזיר גוף הגזילה, אבל מ\"מ צריך להחזיר לו דמים, הכא פטור. מאי טעמא, אב\"א דכתיב זה (דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין). ואב\"א משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין. גמרא:",
+                "דמסתמא לא זבין המתנות, כדתנן משנה ג' פרק דלעיל, לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים. גמרא:",
+                "ועצה טובה קמ\"ל דיקנה מן הלוקח כשיעור השחופין או הזכרים ויתן לכהן. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כו'. דאמר קרא שלח וגו', יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לגזבר, דאע\"ג דמרדו לא פקעו קדושתייהו דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "עוף טהור הוא. ולא זה שקורין קוק\"א. רש\"י:",
+                "ר\"א כו'. יליף ליה בגמרא. מקרא:"
+            ],
+            [
+                "מפריחין. יתכן שדרך העופות שפורחות הרבה ביחד ונמצא כ\"א מפריח לחבירו עמו, לכן בא הלשון בהפעיל שהוא יוצא:",
+                "מה כו'. דהול\"ל והאם רובצת עליהם. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ז\"ל הר\"מ, שלח מקור, והמקור נופל על המעט וההרבה:"
+            ],
+            [
+                "ומשכחת לה שאין לפרש מעיקרא משמע. בגזל, שא\"א לומר והשיב קודם שגזל, דאם לא גזל מה ישיב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אפילו כו'. דכתיב תשלח, מכל מקום. ואי לא קרא סד\"א הואיל וגדול השלום שבין איש לאשתו כדאשכחן בסוטה שנמחה השם על המים, ומצורע אסור בתשמיש, ליתי עשה דידיה וידחה עשה דשילוח, קמ\"ל. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Meilah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Meilah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "קדשי קדשים. כגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה. דעד שעת זריקה מיקרי קדשי ה' ובאימורין אף לאחר זריקה. אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה. ואז יש מעילה באימוריהם. תוס':",
+                "גמרא. דליכא למימר דהא קמ\"ל דזריקה לא מהני בהו לאפוקי מידי מעילה. דהא פשיטא היא. כיון שהזריקה בפסול דלא מהני ולא מידי. תום':",
+                "לא לגבוה ולא להדיוט דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. רש\"י. וז\"ל התוס' דכיון שהולכין לאבוד לא איקרו קדשי ה':",
+                "גמ'. ולפי זה משמע דמועלין דברי תורה. ועתוי\"ט:",
+                "אבל שחטן בדרום וקבל דמן בדרום בהא לא מיירי מתני' ואע\"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעינן חדא לריעותא ה\"ה בתרתי. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ כו'. דלב\"ע אם עלו לא ירדו. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ כו'. וה\"ה לכל הני דתניא ברישא. שחטה בדרום או בלילה שלא היה לה שעת היתר לכהנים. וה\"ט דנקט הני תרין דחוץ כו' טפי מכל הני דתרי בריש' דמועלין בהן. דהני תרי אתקיש אהדדי ומחד קרא נפקי מואם האכל יאכל. רש\"י:",
+                "ושקבלו כו'. והה\"נ להא דתני ברישא:"
+            ],
+            [
+                "דהוי כמו שלא נזרק עליהם הדם ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו. ומשום טומאת הגוף כדאמרינן במנחות הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו כו' אין חייבין עליו משום טומאה. וילפינן להו מקרא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולא למשרייה לאכילה כמ\"ש בס\"פ:",
+                "כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וצריכי דאי אתמר בקק\"ד ה\"א בהא קאמר ר\"א כו'. ועתוי\"ט:",
+                "מועלין כו'. ואע\"ג דאיתנהו אבראי. דאי הדר עיילינהו. כ\"ע לא פליגי. עתוי\"ט:",
+                "ונר' מהר\"מ דא\"צ כאן יצא מקצת. ועתוי\"ט:",
+                "וחייבין כו'. נ\"ל דלא עדיף מבשר היוצא. דלא אמר ר\"ע דזריקה מועלת לאכילה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפי שקק\"ד הנאמרי' כאן. הן החטאת והאשם שאוכלים אותן הכהנים. אבל העולה מועלין בבשר' ואפי' לאחר זריקה. הר\"מ:",
+                "ואין כו'. ואע\"ג דאף קודם זריקה אין בו מעילה קתני למידק הא אסורא איכא ומיירי ביוצא. ולמימרא דלא אמר ר\"ע דזריקה מועלת ליוצא ולהתירו באכילה גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חטאת כו'. עד השתא איירי בדין פסולי קדשים מתי ימעלו בהם. ומכאן ואילך איירי בכשרי'. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "משהוקדש'. בפה אפי' אם נהנה ממנה מחיים. כגון שמכר' להוציאה לחולין. רש\"י:",
+                "הוכשר'. כל מה מה שאמר בזה הפרק הכשר. רצה לומר הכנה לדברים שעתידים לזכור אותם. לא ענין הכשר טומאה הנזכר בכל מקום. ודע זה. ולא יטעך שתוף הענין. הר\"מ:",
+                "ובלינה. בלינת דם בשקיע' החמ' א\"נ בלינ' בשר ליו' וליל'. ועתוי\"ט. ולא קתני וביוצא רמתני' ר\"ע היא ולדידיה הזייה מהני ליה ליוצא ומדלא פסיק לי' לא קתני:",
+                "ואין כו'. לפי שאין בחטאת העוף אימורי' רק כולה לכהנים כבשר חטאת. הר\"מ. ועי' ס\"פ דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו' רש\"י. כלו' דלא אקרו עוד קדשי ה'. ועד. שתצא. עד שתראה. גמ' פרש\"י אחר שהרים כו' אותו הנשאר ראוי ועומד להוצאת הדשן:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בשאר העבודות:",
+                "שיותך. גזור מן תוך. ר\"ל עד שיעשה הבשר חלול ויתהפכו חלקיו באש עד שידמה לספוג הים. וענין זה יהיה בבשר אחר שישרף לגמרי. הר\"מ. ועספי\"ב דזבחים. וצ\"ל דכאן גר' שיתוך. ועתוי\"ט:",
+                "והרי תרומת הדשן שנעשית מצותו ויש בו מעילה כו' משום דהוו ת\"ה ועגלה ערופה. ב' כתובין הבאין כא' ואין מלמדין. ולמ\"ד מלמדים תרי מיעוטי הערופה (ה\"א קמייתא) ושמו (וי\"ו בתראי) הני אין מידי אחריני לא. גמ':"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ולעיל מ\"ב כ' עד שתנטל מאפר וכן פירש\"י כו'. ופלוגתא דרב ור\"י היא. והר\"מ מפ' כר\"י. ורש\"י מפ' כרב והר\"ב תפס שניהן ולא דק:",
+                "שיצא מוסב על הבשר. שהוא ל' זכר. והר\"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב ונתח אותה לנתחיה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רש\"י. אבל התו' כ' דשפיר גרסי' דמדקתני קרמו בתנור הוכשרו ליפסל כו' אלמא דאית לי' דתנור מקדש. א\"כ על כרחך לינה פסלה ונאפות בשבת. והא דתנן בספי\"א דמנחות דנאפות מערב יו\"ט אית לי' דתנור אינו מקדש. עתוי\"ט:",
+                "הזבח כו'. דשחיטת הכבשים מקדשתן ומפגלתן כדאי' במ\"ב פ\"ב דמנחות:",
+                "ואין כו'. פי' התוס' דכיון שאינן גוף הזבח ליכא לפרושי כמו באינך דאין מועלין בהן. הא איסורא איכא. וביוצא ואליבא דר\"ע. וכן צ\"ל בלחם הפנים:"
+            ],
+            [
+                "פגול. שאם חשב בשעת הקטרת הבזיכין הריני טקטיר ע\"מ לאכול חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפיגול. דכי היכי דזריקת דם בבהמה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בכלי. לא נקט בכלי משום קומץ. דמעיקר' נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום שקידש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ. אלא אגב הנך דלעיל נקט לי'. תוס':",
+                "לא למזבח בלבד דפרים הנשרפים עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. ואם כן ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי ולשון רש\"י עולת העוף ועולת הבהמה שדמן כו':",
+                "וכי יש נוגע שהוא חייב. אלא בכל הקדשים הראוים ליקרב. והוא משקדש בכלי. שאכל בטומאה הוא מדבר. גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והתם תני לה משום תמורה. והכא משום מעילה. גמ':"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כמ\"ש במ\"ד פ\"ד דנזי':",
+                "לא נהנין. מדרבנן. או שמא דאפי' מדאו' אסור דקיימא לשלמים. מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא אסורא דאו' איכא. תוס':",
+                "רש\"י. ולפ\"ז כשנהנה בכולן מעל ומתני' סתמא תנן ולא מועלין דמשמע דאין כאן מעילה כלל וכן הא דתנן מפני שהן ראויין לבא כולן שלמי' משמע דבכולן ביחד ראוי לבא שלמים לכ\"נ כפי' התוס' שפי' דלא פי' אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. כלו' והשאר יביא מביתו. ועתוי\"ט:",
+                "לנדבה. בגמ' פריך והלא דמי חטאת (ושלמי' תו') מעורבין בהן. ומשני הלכה הוא בנזיר. פי' התוס' הל\"מ הוא דסתומים יפלו לנדבה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והוא לשון ארמית תסוכני בבטן אמי אשתית לי. וגידים תסוככני וגידיא אשתייני:"
+            ],
+            [
+                "הכי יליף להו בגמ' מקרא:",
+                "דאי אפר כירתו מאי בתחל' והתוס' כ' דאפר כירתו פשיט' דאטו גרע ממקדיש זבל אשפתו דלק'. דהא ודאי דהכל יכול אדם להקדיש לבדק הבית:",
+                "ק\"ל דא\"כ כל הני דאין מועלין בהן משנעשי' מצותן דלעיל נמי ומאי ארי' בדישון דוקא. והתו' כ' דמיירי באדם שנטל מהדשן) לאחר שהורמה והקדישה מועלין בה מן התורה. והר\"מ נראה שמפרש באפר כירה. ועתוי\"ט:",
+                "נ\"ל דלא דק שהל\"ל כשנדר זה:",
+                "לא ידעתי למה הוצרך לכתוב לאלתר. תוי\"ט. ול\"נ דקמ\"ל דאפי' אם אחר שנהנה החזירה למקומ' וא\"כ נוכל לשערו. מ\"מ כיון דזמן מה לא הי' אפשר לשער בשבילו מועלי בו ת\"ח:",
+                "וכן בני יונה שעבר זמנן. לא דמו לחטאת שעברה שנתה. דאמר בר\"פ דמועלין בו קודם כפרה. דהתם משום דאזיל לרעייה ואית לה פדיון. אבל הכא אין לעופות. פדיון ולא אקרו קדשי ה'. תוס':",
+                "דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות:"
+            ],
+            [
+                "אע\"ג דדרשינן בפסולי המוקדשין בשר ולא חלב. תיו\"ט. פי' אף דחלב אסור לא. הוי קדשי ה' ועוד כיון דאין חיות הבהמה תלוי בו דלהוי חשוב כגון הבהמה למעול בה תוס'. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "לעשו' בו טיט:",
+                "שהרי הקרב והכרעים לא היו רוחצים אלא באמת המים שבעזרה. תוס':",
+                "ובור היינו מים מכונסי':",
+                "דשובך שוה הרבה. ואין עוקרין אבניו לשום אותו בב\"ה. תוס'. וכ\"כ הרשב\"ם. וכ' עוד דכל הני דתני ולא לב\"ה אמה שבתוכה קאי:",
+                "ודברי תימה הן דודאי דבכורים למזבח נמי לא הוו שהן ממתנו' כהונה. ועוד מאי בכורים שייכא בשל הקדש דלא חייבה התורה אלא בכורי אדמתך ורש\"י פי' דהאי אילן גפן הוא דראוי למזבח לניסוך היין. והתוס' הוסיפו זית דראוי לשמן למנחות. ואין ראוי' לב\"ה דעצי גפן דקין הן א\"נ דא\"כ היה פוחת דמיו. ועתוי\"ט:",
+                "בהן. פר\"ת שעקר חוליא ונהנה ממנה דהוי תלוש. דהא אמרינן לקמן בברייתא דאין מעילה במחובר. תוס':",
+                "ולא אמרי' דתקנה חצר הקדש כמו חצר הדיוט דחצר משום יד אתרבאי ולא מצינו יד להקדש. תוס'. וק' דליקנו מטעם שליחו' דהני כהני שלוחי שמים הם כו' וע\"ק דמ\"ש מביצת תרנגול' וחלב חמור' דלעי' ומיהו בזה י\"ל דאה\"נ דמתני' דלעיל דלא כי האי תנא והיינו דבב\"ב דע\"ט גרס בה דר\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ול' רש\"י שמתנין קוד' לכן ע\"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש כו' ושמעתי דלהכי מהני תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן. הלכך מהני תנאה והוי כנדבה. ולהכי קרי להו אחרים. שאינן מחמירין עליהן כראוי. וכן נמי בולד מוקדשים. לא היו מקדישין חלב האם:",
+                "מטעם שכ' התוס' דלישנא לא משמע הכי והל\"ל ואחרים מתנים בכך כו'. עתוי\"ט:",
+                "משמע דמדרבנן הוא וק' דבגמ' ילפי' לי' מקרא. והתוס' הקשו עוד למ\"ל קרא דפשיטא דאסור דחלב המוקדשין לא נהנין. ועוד מאי ואחרים כו' ומה נדבה היא זאת וכי ההקדש נהנה מנדבתה לכ\"נ כו' דמיירי בולדו' שילדו אחר שנעשו הקדש והולדו' קדשים הן ואעפ\"כ אסור להניקן מילפותא דקרא. וניחא ג\"כ נדבת האחרי'. ועתוי\"ט:",
+                "הקדש. דכרם רעך אמר רחמנא ולא כרם של הקדש. רש\"י:",
+                "הר\"מ. ורש\"י פי' משום דענינא כולה בחולין קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת וליתני אידי ואידי תוך י\"ו וליתני סיפא מועלין. א\"נ אידי ואידי אחר י\"ו וליתני ברישא מועלין וי\"ל דתנא הכי לאשמעינן דבתרווייהו בין בתוך י\"ו בין חוץ לי\"ו אמה לא נהנין ולא מועלין. תוס':",
+                "דמשזקפה דנעשית מצותן נהנין ממנה. רש\"י:",
+                "זקנים. שלא יכלו לטרוח אחר ערבה א\"נ לחשיבותם הורשו ליקח:",
+                "קסבר מצות לאו ליהנות נתנו. תוס'. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת אמאי לא נהנין כיון דאייתו מעלמא. י\"ל דגזרי' דלמא אתי לאחלופי בקנים המחוברין באילן. תוס':",
+                "ויש לתמוה מ\"ש משל הקדש דאין נהנין. ובגמרא מאי יתיז אפרוחים וב\"כ הר\"מ יתיז בקנה ר\"ל שיניס האפרוחים ואז יקח אותם ומ\"מ התיר הקן באשרה אבל התוס' כ' דאסורה כמו בשל הקדש כו' והא דתני יתיז בקנה לאשמעינן דאע\"ג דהוי דבר מאוס אפ\"ה שרי. ורש\"י פי' דלהכי שרי באשרה דליכא למיגזר משום דבדילי מיני'. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. לפי שהגזברין לא קנו והקדישו אלא דבר הצריך לבנין. ולא שפוי ונבייה. רש\"י:",
+                "הר\"מ כ' נמייה הם החלקי' הקשים שיש בעצים הניתזים בשעת הניגור וההחלק' כשמנגרי' ומחליקין אותו ישאר מקומן כמין גומא בעץ. ומקצת הנוסחאות נוייה והענין אחד לפי שאותן החלקים דומה לנוה עומדת בפני עצמה בתוך העץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל בזבחים דק\"ט כ' התוס' דאין לפ' להתחייב בחוץ. דהא לא תנן אלא עולה ואימורין. אבל ה' דברים לא. דאע\"ג דמחייבו בחוץ ה\"מ בפ\"ע אבל איצטופי לא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כ' התוס' דא\"ל לענין מחשבת פגול דהא אין אכיל' והקטרה מצטרפים. אלא מיירי לענין אכילה דמחייב האוכל משום פגול. ואי מרישא דקתני קדשי מזבח מצטרפין. ה\"א במין א'. קמ\"ל אפי' בב' מינין כו' וקצת תימה דלא תני ה' דברים בשלמים וי\"ל משום דאיירי נמי במעילה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאין איסור חל על איסור:",
+                "כדיליף לי' בגמ' מקרא. ושאר שרצים כגון הצפרדע והנחש והעקרב וכיוצא בהן אע\"פ שהן אסורים באכילה הרי הם טהורי' מכלום ואפי' כאוכלין טמאין אינן. הר\"מ:",
+                "והאי קרא מיותר הוא לדרשא למדרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. פי' לטומאה. ובגמ' ל\"ש אל לטומאת הידים אבל לענין אכילה מצטרפים. דתניא רא\"א. לא יאכל כי קדש הוא. כל שבקדש פסול. בא הכתוב ליתן ל\"ת על אכילתו. ופרש\"י לטומאת ידים שגזרו בנותר ופגול שמטמאין את הידי' משום חשדי כהונה. או משום עצלי כהונה. וכיון דגזירה דרבנן הוט אינן מצטרפין דהו\"ל גזירה לגזירה. אבל לענין אכילה אי איכא פחות מכזית פיגול ונותר משלים לכזית חייבי' עליו משום פיגול. ואי רוב דנותר כו' חייבי' עליו משום נותר ואמר לי רבי דאי הוה חצי זית מזה וחצי כו' מצטרפין לחייב משום נותר ומשום פיגול ע\"כ. ונ\"ל דלא לחייבן בשתים שא\"כ אתה מחייבו על פחות מכשיעור. אלא לענין מלקות לחייבו אם התרה בו משום נותר או משום פגול:",
+                "מפני כו'. אין זה עיקר הטעם. דהא אמרן דלענין אכילה מצטרפין ומשם אחד נפקא ולטומאת ידים הוא דאין מצטרפין ועיקר טומאה זו אינה אלא מדרבנן ואם כן מאי מפני שהם שני שמות. אלא טעמא כדכתב רש\"י דלא גזרינן גזירה לגזירה כו' וי\"ל דלפי שנמצא כמה פעמים שגזרו שתי הגזירות כאחת תני מפני כו' כלומר ולפיכך לא רצו לגזור כאחת. ועתוי\"ט:",
+                "מצטרפים. תניא רש\"א מה טעם כו' מי גרם לשני לאו ראשון. וכיון דמכח ראשון אתי לי' טומאה. הוי כי ראשון ולהכי מצטרפין:"
+            ],
+            [
+                "וכמוה בלא קליפתה:",
+                "כל כו'. ובפ\"י דמקוואות מ\"ז מפ' הר\"ב דוקא הז' משקין:",
+                "ובמלא כו'. והר\"ב העתיק וכמלוא ועפ\"ח דיומא מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ותימה דבמ\"ג פי' הר\"ב כל הנבלו' מצטרפות לטומאה אבל לא למלקות ולפי שהן ב' שמות. וצ\"ל דמתני' דהכא פליג'. עתוי\"ט:",
+                "ולכאו' לפי' הראשון אצ\"ל דאינן מצטרפות ללקות כיון שהם ב' שמות כדתנן במ\"ג. אלא דבגמ' איפכא שמעי' דפריך ומי צריך לר\"ש לצרופי והתניא רש\"א כל שהוא למכור, ומשני תני א\"צ לצרף:",
+                "ותימה דלעיל נמי שהם שוים בדבר א' ואעפ\"כ אינן מצטרפין. והר\"מ מסיים שאנו חוששין להשוות השיעור לטומאה בדברים שמטמאין לא בדברים שמתטמאים ול' רש\"י המקצע מכולן יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד וכן פירש\"י כאן. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שיפגום כו'. ילפינן להו בגמ' מקרא:",
+                "קטלא כו'. אורחא דמלתא נקט שדרך הנשים להתקשט ולהשתמש בשל זהב ודרך האנשי' להתלבש בחלוק וטלית ולעשות מלאכה:",
+                "וכיון שפגמה הכחישה ופיחת מדמיה. רש\"י:",
+                "מעל. ומעילה זו מדבריהם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומלישנא דמתני' משמע שנהנה בשעה שפגם ול' הר\"מ כגון שקרע קצת לבגד הקדש ונתן אותה חתיכה שקרע בבגדו ונתקשט בו ונהנה ממנו בש\"פ בתכשיטו ולא פגם בחתיכה שום דבר אבל פגם בבגד ההקדש שקרע ממנו בש\"פ הרי זה נהנה ופגם. אבל הדבר שפגם לא נהנה באותו הפגם עצמו:",
+                "ל' רש\"י והכא מיירי בדבר שיש פגם:"
+            ],
+            [
+                "וכלי שרת. גמ' ק\"ו אם אחרים מביא לקדושתן [דכלים מקדשים] הוא עצמו לא כ\"ש. פירש\"י שיהא קדוש כ\"כ שיהא בו מועל אחר מועל:",
+                "כר\"י במ\"ח פ\"ב דקדושין דס\"ל הקדש בשוגג מתחלל:",
+                "דהשתא יכול לפדותן להאכיל לאדם:",
+                "ופליגי את\"ק ור\"ש דמ\"ג פ\"ז דתמורה וג' מחלוקת בדבר תוס'. וצ\"ע דהר\"ב פסק כרבנן דהת' פסק כרבנן דהתם ודהכא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת ומ\"מ הרי שלח בה יד ולחייב. דשליחות יד א\"צ חסרון אלא שיתכוין לחסר. וה\"נ קא מכוין ליטל' לעצמו. תי' התוס' שי\"ל שאין אדם מועל אלא במתכוין להוציאו מרשות מי שהוא והכא הוא סבר שלו הוא:",
+                "ונמצא מחסר להקדש ופגמו ועוד דהיינו שינוי ממש כו':",
+                "מעל. בנתינת המתנה בטובת הנאה הבאה לו. הר\"מ:",
+                "משמע דהיינו נמי פגם ששינה אותה בבנין כו' והתוס' הקשו דהא שינוי החוזר לבריתו לא הוה שינוי. ובל' ראשון פרש\"י שפחתה וחתכה וכ\"פ התוס':",
+                "נטל כו'. ק\"ל הא תו למ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "אומר לו כו'. ולא מיחסר משיכה משא\"כ שאר אומנות דמחסרן משיכה ולדידן דקי\"ל ר\"ת מעות קונות מתניתין' בבלן נכרי ומש\"ה דוקא כלן אבל שאר אומנות בעי משיכ' דכיון דבישראל מעות קונות בנכרי קונה במשיכ'. דדרשינן בגמ' רפ\"ב דבכורות לעמיתך בכסף הא לעכ\"ומ במשיכה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובגמ' תני אכילתו ואכילת חבירו אפי' מכאן ועד ג' שנים והר\"מ כ\"כ גבי הנאת עצמו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. גמ':",
+                "לאו כללא הוא דאף בשליחות יד ובטביחה דגנב אפי' ע\"י שליח מיחייב:",
+                "ההיא הוא דדייק. וק' הא מעילה בשוגג היא ואין שייך לומר דברי הרב כו' ולמה לי קרא. וי\"ל דהכא מיירי אפי' בנזכר השליח מעל הבעל הבית כו'. ועתוי\"ט:",
+                "מעל. אפי' לרבי עקיבא דריש פרק ז' דנדרים דסבירא ליה דכל דממליך השליח מקרי מינו. הכא מש\"ה השליח מעל. כיון דלא אמליך דהא בעי אמלוכי. גמ':",
+                "חתיכה כו'. ל' הר\"מ. במה דברים אמורים כשהיו החתיכות מקדשי ב\"ה. אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור יתר על המעילה דהאוכל בשר העולה לבדה לוקה. ובכל התורה כולה אין שליח כו' אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. הר\"מ. והר\"א:",
+                "והם כו'. ולא עקרו דברי השליח ולא ימעול. דדוקא שליח בעינן דלימא מדעתו שלא יסברו האורחים כשיאמר בסתם שלדעת בעל הבית אומר כן. אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן ולא מדעת שליח. תוס':",
+                "כולן כו'. ובמס' תרומות פרק ד' משנה ד' תנן האומר לשלוחו צא ותרום כו' אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה. משני בירושלמי דגבי מעילה משנטלו חתיכ' ראשונה נעשה שליחותו של בעה\"ב. אבל בתרומה על כל חטה וחטה נסתיימ' שליחותו של בעל הבית. בתמיהה. והלא כשהוא פוחת. או או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשויה. והוה ליה מעביר:",
+                "החלון. העשוי להשתמש ולהניח בו חפציו. ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל אבל אינו פתוח מעבר לעבר ומפולש כחלון העשוי לאורה:",
+                "גמ'. וקמ\"ל שזה ג\"כ לענין מעילה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מידי דהוה אמעטן של זתים בריש פרק ט' דטהרות מאימתי מקבלין טומאה משיזועו זיעת המעטן. הואיל וניחא לה מוכשרים. גמ'. וכלו' דהוי ממילא כמו חש\"ו דהוי נמי כממילא כיון דאינן בני שליחות. עתוי\"ט:",
+                "מעל. לפי שהחש\"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנוני. תוס':",
+                "וכן אם נזכר השליח ולא נזכר בעל הבית. בעה\"ב מעל. תוס':"
+            ],
+            [
+                "נרות. כלי חרס שמדליקין בו את הנרות. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דינר זהב. כ\"ה דינר של כסף והם ו' סלעים בקרוב. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הכיס. שאין מעילה מן הספק עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. וא\"ת וליבטל ברובא וי\"ל דהוי דשיל\"ט שיכול לחללו כ\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "גמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש משמע שצריך שיאמר בלשון הזה. וכ\"כ הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Meilah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,226 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Meilah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Meilah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "קדשי קדשים. כגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה. דעד שעת זריקה מיקרי קדשי ה' ובאימורין אף לאחר זריקה. אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה. ואז יש מעילה באימוריהם. תוס':",
+                "גמרא. דליכא למימר דהא קמ\"ל דזריקה לא מהני בהו לאפוקי מידי מעילה. דהא פשיטא היא. כיון שהזריקה בפסול דלא מהני ולא מידי. תום':",
+                "לא לגבוה ולא להדיוט דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. רש\"י. וז\"ל התוס' דכיון שהולכין לאבוד לא איקרו קדשי ה':",
+                "גמ'. ולפי זה משמע דמועלין דברי תורה. ועתוי\"ט:",
+                "אבל שחטן בדרום וקבל דמן בדרום בהא לא מיירי מתני' ואע\"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעינן חדא לריעותא ה\"ה בתרתי. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ כו'. דלב\"ע אם עלו לא ירדו. ועתוי\"ט:",
+                "חוץ כו'. וה\"ה לכל הני דתניא ברישא. שחטה בדרום או בלילה שלא היה לה שעת היתר לכהנים. וה\"ט דנקט הני תרין דחוץ כו' טפי מכל הני דתרי בריש' דמועלין בהן. דהני תרי אתקיש אהדדי ומחד קרא נפקי מואם האכל יאכל. רש\"י:",
+                "ושקבלו כו'. והה\"נ להא דתני ברישא:"
+            ],
+            [
+                "דהוי כמו שלא נזרק עליהם הדם ולא קרבו כל מתיריו. ומשום נותר דאין נותר אלא בבשר הראוי לאכילה בתוך זמנו. ומשום טומאת הגוף כדאמרינן במנחות הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה ושאינו כו' אין חייבין עליו משום טומאה. וילפינן להו מקרא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולא למשרייה לאכילה כמ\"ש בס\"פ:",
+                "כגון ששחטו ב' כהנים כאחד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "וצריכי דאי אתמר בקק\"ד ה\"א בהא קאמר ר\"א כו'. ועתוי\"ט:",
+                "מועלין כו'. ואע\"ג דאיתנהו אבראי. דאי הדר עיילינהו. כ\"ע לא פליגי. עתוי\"ט:",
+                "ונר' מהר\"מ דא\"צ כאן יצא מקצת. ועתוי\"ט:",
+                "וחייבין כו'. נ\"ל דלא עדיף מבשר היוצא. דלא אמר ר\"ע דזריקה מועלת לאכילה. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפי שקק\"ד הנאמרי' כאן. הן החטאת והאשם שאוכלים אותן הכהנים. אבל העולה מועלין בבשר' ואפי' לאחר זריקה. הר\"מ:",
+                "ואין כו'. ואע\"ג דאף קודם זריקה אין בו מעילה קתני למידק הא אסורא איכא ומיירי ביוצא. ולמימרא דלא אמר ר\"ע דזריקה מועלת ליוצא ולהתירו באכילה גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חטאת כו'. עד השתא איירי בדין פסולי קדשים מתי ימעלו בהם. ומכאן ואילך איירי בכשרי'. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "משהוקדש'. בפה אפי' אם נהנה ממנה מחיים. כגון שמכר' להוציאה לחולין. רש\"י:",
+                "הוכשר'. כל מה מה שאמר בזה הפרק הכשר. רצה לומר הכנה לדברים שעתידים לזכור אותם. לא ענין הכשר טומאה הנזכר בכל מקום. ודע זה. ולא יטעך שתוף הענין. הר\"מ:",
+                "ובלינה. בלינת דם בשקיע' החמ' א\"נ בלינ' בשר ליו' וליל'. ועתוי\"ט. ולא קתני וביוצא רמתני' ר\"ע היא ולדידיה הזייה מהני ליה ליוצא ומדלא פסיק לי' לא קתני:",
+                "ואין כו'. לפי שאין בחטאת העוף אימורי' רק כולה לכהנים כבשר חטאת. הר\"מ. ועי' ס\"פ דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו' רש\"י. כלו' דלא אקרו עוד קדשי ה'. ועד. שתצא. עד שתראה. גמ' פרש\"י אחר שהרים כו' אותו הנשאר ראוי ועומד להוצאת הדשן:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בשאר העבודות:",
+                "שיותך. גזור מן תוך. ר\"ל עד שיעשה הבשר חלול ויתהפכו חלקיו באש עד שידמה לספוג הים. וענין זה יהיה בבשר אחר שישרף לגמרי. הר\"מ. ועספי\"ב דזבחים. וצ\"ל דכאן גר' שיתוך. ועתוי\"ט:",
+                "והרי תרומת הדשן שנעשית מצותו ויש בו מעילה כו' משום דהוו ת\"ה ועגלה ערופה. ב' כתובין הבאין כא' ואין מלמדין. ולמ\"ד מלמדים תרי מיעוטי הערופה (ה\"א קמייתא) ושמו (וי\"ו בתראי) הני אין מידי אחריני לא. גמ':"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ולעיל מ\"ב כ' עד שתנטל מאפר וכן פירש\"י כו'. ופלוגתא דרב ור\"י היא. והר\"מ מפ' כר\"י. ורש\"י מפ' כרב והר\"ב תפס שניהן ולא דק:",
+                "שיצא מוסב על הבשר. שהוא ל' זכר. והר\"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב ונתח אותה לנתחיה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רש\"י. אבל התו' כ' דשפיר גרסי' דמדקתני קרמו בתנור הוכשרו ליפסל כו' אלמא דאית לי' דתנור מקדש. א\"כ על כרחך לינה פסלה ונאפות בשבת. והא דתנן בספי\"א דמנחות דנאפות מערב יו\"ט אית לי' דתנור אינו מקדש. עתוי\"ט:",
+                "הזבח כו'. דשחיטת הכבשים מקדשתן ומפגלתן כדאי' במ\"ב פ\"ב דמנחות:",
+                "ואין כו'. פי' התוס' דכיון שאינן גוף הזבח ליכא לפרושי כמו באינך דאין מועלין בהן. הא איסורא איכא. וביוצא ואליבא דר\"ע. וכן צ\"ל בלחם הפנים:"
+            ],
+            [
+                "פגול. שאם חשב בשעת הקטרת הבזיכין הריני טקטיר ע\"מ לאכול חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפיגול. דכי היכי דזריקת דם בבהמה כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בכלי. לא נקט בכלי משום קומץ. דמעיקר' נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום שקידש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ. אלא אגב הנך דלעיל נקט לי'. תוס':",
+                "לא למזבח בלבד דפרים הנשרפים עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. ואם כן ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי ולשון רש\"י עולת העוף ועולת הבהמה שדמן כו':",
+                "וכי יש נוגע שהוא חייב. אלא בכל הקדשים הראוים ליקרב. והוא משקדש בכלי. שאכל בטומאה הוא מדבר. גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והתם תני לה משום תמורה. והכא משום מעילה. גמ':"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כמ\"ש במ\"ד פ\"ד דנזי':",
+                "לא נהנין. מדרבנן. או שמא דאפי' מדאו' אסור דקיימא לשלמים. מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא אסורא דאו' איכא. תוס':",
+                "רש\"י. ולפ\"ז כשנהנה בכולן מעל ומתני' סתמא תנן ולא מועלין דמשמע דאין כאן מעילה כלל וכן הא דתנן מפני שהן ראויין לבא כולן שלמי' משמע דבכולן ביחד ראוי לבא שלמים לכ\"נ כפי' התוס' שפי' דלא פי' אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. כלו' והשאר יביא מביתו. ועתוי\"ט:",
+                "לנדבה. בגמ' פריך והלא דמי חטאת (ושלמי' תו') מעורבין בהן. ומשני הלכה הוא בנזיר. פי' התוס' הל\"מ הוא דסתומים יפלו לנדבה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והוא לשון ארמית תסוכני בבטן אמי אשתית לי. וגידים תסוככני וגידיא אשתייני:"
+            ],
+            [
+                "הכי יליף להו בגמ' מקרא:",
+                "דאי אפר כירתו מאי בתחל' והתוס' כ' דאפר כירתו פשיט' דאטו גרע ממקדיש זבל אשפתו דלק'. דהא ודאי דהכל יכול אדם להקדיש לבדק הבית:",
+                "ק\"ל דא\"כ כל הני דאין מועלין בהן משנעשי' מצותן דלעיל נמי ומאי ארי' בדישון דוקא. והתו' כ' דמיירי באדם שנטל מהדשן) לאחר שהורמה והקדישה מועלין בה מן התורה. והר\"מ נראה שמפרש באפר כירה. ועתוי\"ט:",
+                "נ\"ל דלא דק שהל\"ל כשנדר זה:",
+                "לא ידעתי למה הוצרך לכתוב לאלתר. תוי\"ט. ול\"נ דקמ\"ל דאפי' אם אחר שנהנה החזירה למקומ' וא\"כ נוכל לשערו. מ\"מ כיון דזמן מה לא הי' אפשר לשער בשבילו מועלי בו ת\"ח:",
+                "וכן בני יונה שעבר זמנן. לא דמו לחטאת שעברה שנתה. דאמר בר\"פ דמועלין בו קודם כפרה. דהתם משום דאזיל לרעייה ואית לה פדיון. אבל הכא אין לעופות. פדיון ולא אקרו קדשי ה'. תוס':",
+                "דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות:"
+            ],
+            [
+                "אע\"ג דדרשינן בפסולי המוקדשין בשר ולא חלב. תיו\"ט. פי' אף דחלב אסור לא. הוי קדשי ה' ועוד כיון דאין חיות הבהמה תלוי בו דלהוי חשוב כגון הבהמה למעול בה תוס'. ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "לעשו' בו טיט:",
+                "שהרי הקרב והכרעים לא היו רוחצים אלא באמת המים שבעזרה. תוס':",
+                "ובור היינו מים מכונסי':",
+                "דשובך שוה הרבה. ואין עוקרין אבניו לשום אותו בב\"ה. תוס'. וכ\"כ הרשב\"ם. וכ' עוד דכל הני דתני ולא לב\"ה אמה שבתוכה קאי:",
+                "ודברי תימה הן דודאי דבכורים למזבח נמי לא הוו שהן ממתנו' כהונה. ועוד מאי בכורים שייכא בשל הקדש דלא חייבה התורה אלא בכורי אדמתך ורש\"י פי' דהאי אילן גפן הוא דראוי למזבח לניסוך היין. והתוס' הוסיפו זית דראוי לשמן למנחות. ואין ראוי' לב\"ה דעצי גפן דקין הן א\"נ דא\"כ היה פוחת דמיו. ועתוי\"ט:",
+                "בהן. פר\"ת שעקר חוליא ונהנה ממנה דהוי תלוש. דהא אמרינן לקמן בברייתא דאין מעילה במחובר. תוס':",
+                "ולא אמרי' דתקנה חצר הקדש כמו חצר הדיוט דחצר משום יד אתרבאי ולא מצינו יד להקדש. תוס'. וק' דליקנו מטעם שליחו' דהני כהני שלוחי שמים הם כו' וע\"ק דמ\"ש מביצת תרנגול' וחלב חמור' דלעי' ומיהו בזה י\"ל דאה\"נ דמתני' דלעיל דלא כי האי תנא והיינו דבב\"ב דע\"ט גרס בה דר\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ול' רש\"י שמתנין קוד' לכן ע\"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש כו' ושמעתי דלהכי מהני תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן. הלכך מהני תנאה והוי כנדבה. ולהכי קרי להו אחרים. שאינן מחמירין עליהן כראוי. וכן נמי בולד מוקדשים. לא היו מקדישין חלב האם:",
+                "מטעם שכ' התוס' דלישנא לא משמע הכי והל\"ל ואחרים מתנים בכך כו'. עתוי\"ט:",
+                "משמע דמדרבנן הוא וק' דבגמ' ילפי' לי' מקרא. והתוס' הקשו עוד למ\"ל קרא דפשיטא דאסור דחלב המוקדשין לא נהנין. ועוד מאי ואחרים כו' ומה נדבה היא זאת וכי ההקדש נהנה מנדבתה לכ\"נ כו' דמיירי בולדו' שילדו אחר שנעשו הקדש והולדו' קדשים הן ואעפ\"כ אסור להניקן מילפותא דקרא. וניחא ג\"כ נדבת האחרי'. ועתוי\"ט:",
+                "הקדש. דכרם רעך אמר רחמנא ולא כרם של הקדש. רש\"י:",
+                "הר\"מ. ורש\"י פי' משום דענינא כולה בחולין קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת וליתני אידי ואידי תוך י\"ו וליתני סיפא מועלין. א\"נ אידי ואידי אחר י\"ו וליתני ברישא מועלין וי\"ל דתנא הכי לאשמעינן דבתרווייהו בין בתוך י\"ו בין חוץ לי\"ו אמה לא נהנין ולא מועלין. תוס':",
+                "דמשזקפה דנעשית מצותן נהנין ממנה. רש\"י:",
+                "זקנים. שלא יכלו לטרוח אחר ערבה א\"נ לחשיבותם הורשו ליקח:",
+                "קסבר מצות לאו ליהנות נתנו. תוס'. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת אמאי לא נהנין כיון דאייתו מעלמא. י\"ל דגזרי' דלמא אתי לאחלופי בקנים המחוברין באילן. תוס':",
+                "ויש לתמוה מ\"ש משל הקדש דאין נהנין. ובגמרא מאי יתיז אפרוחים וב\"כ הר\"מ יתיז בקנה ר\"ל שיניס האפרוחים ואז יקח אותם ומ\"מ התיר הקן באשרה אבל התוס' כ' דאסורה כמו בשל הקדש כו' והא דתני יתיז בקנה לאשמעינן דאע\"ג דהוי דבר מאוס אפ\"ה שרי. ורש\"י פי' דלהכי שרי באשרה דליכא למיגזר משום דבדילי מיני'. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. לפי שהגזברין לא קנו והקדישו אלא דבר הצריך לבנין. ולא שפוי ונבייה. רש\"י:",
+                "הר\"מ כ' נמייה הם החלקי' הקשים שיש בעצים הניתזים בשעת הניגור וההחלק' כשמנגרי' ומחליקין אותו ישאר מקומן כמין גומא בעץ. ומקצת הנוסחאות נוייה והענין אחד לפי שאותן החלקים דומה לנוה עומדת בפני עצמה בתוך העץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל בזבחים דק\"ט כ' התוס' דאין לפ' להתחייב בחוץ. דהא לא תנן אלא עולה ואימורין. אבל ה' דברים לא. דאע\"ג דמחייבו בחוץ ה\"מ בפ\"ע אבל איצטופי לא כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כ' התוס' דא\"ל לענין מחשבת פגול דהא אין אכיל' והקטרה מצטרפים. אלא מיירי לענין אכילה דמחייב האוכל משום פגול. ואי מרישא דקתני קדשי מזבח מצטרפין. ה\"א במין א'. קמ\"ל אפי' בב' מינין כו' וקצת תימה דלא תני ה' דברים בשלמים וי\"ל משום דאיירי נמי במעילה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאין איסור חל על איסור:",
+                "כדיליף לי' בגמ' מקרא. ושאר שרצים כגון הצפרדע והנחש והעקרב וכיוצא בהן אע\"פ שהן אסורים באכילה הרי הם טהורי' מכלום ואפי' כאוכלין טמאין אינן. הר\"מ:",
+                "והאי קרא מיותר הוא לדרשא למדרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. פי' לטומאה. ובגמ' ל\"ש אל לטומאת הידים אבל לענין אכילה מצטרפים. דתניא רא\"א. לא יאכל כי קדש הוא. כל שבקדש פסול. בא הכתוב ליתן ל\"ת על אכילתו. ופרש\"י לטומאת ידים שגזרו בנותר ופגול שמטמאין את הידי' משום חשדי כהונה. או משום עצלי כהונה. וכיון דגזירה דרבנן הוט אינן מצטרפין דהו\"ל גזירה לגזירה. אבל לענין אכילה אי איכא פחות מכזית פיגול ונותר משלים לכזית חייבי' עליו משום פיגול. ואי רוב דנותר כו' חייבי' עליו משום נותר ואמר לי רבי דאי הוה חצי זית מזה וחצי כו' מצטרפין לחייב משום נותר ומשום פיגול ע\"כ. ונ\"ל דלא לחייבן בשתים שא\"כ אתה מחייבו על פחות מכשיעור. אלא לענין מלקות לחייבו אם התרה בו משום נותר או משום פגול:",
+                "מפני כו'. אין זה עיקר הטעם. דהא אמרן דלענין אכילה מצטרפין ומשם אחד נפקא ולטומאת ידים הוא דאין מצטרפין ועיקר טומאה זו אינה אלא מדרבנן ואם כן מאי מפני שהם שני שמות. אלא טעמא כדכתב רש\"י דלא גזרינן גזירה לגזירה כו' וי\"ל דלפי שנמצא כמה פעמים שגזרו שתי הגזירות כאחת תני מפני כו' כלומר ולפיכך לא רצו לגזור כאחת. ועתוי\"ט:",
+                "מצטרפים. תניא רש\"א מה טעם כו' מי גרם לשני לאו ראשון. וכיון דמכח ראשון אתי לי' טומאה. הוי כי ראשון ולהכי מצטרפין:"
+            ],
+            [
+                "וכמוה בלא קליפתה:",
+                "כל כו'. ובפ\"י דמקוואות מ\"ז מפ' הר\"ב דוקא הז' משקין:",
+                "ובמלא כו'. והר\"ב העתיק וכמלוא ועפ\"ח דיומא מ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "ותימה דבמ\"ג פי' הר\"ב כל הנבלו' מצטרפות לטומאה אבל לא למלקות ולפי שהן ב' שמות. וצ\"ל דמתני' דהכא פליג'. עתוי\"ט:",
+                "ולכאו' לפי' הראשון אצ\"ל דאינן מצטרפות ללקות כיון שהם ב' שמות כדתנן במ\"ג. אלא דבגמ' איפכא שמעי' דפריך ומי צריך לר\"ש לצרופי והתניא רש\"א כל שהוא למכור, ומשני תני א\"צ לצרף:",
+                "ותימה דלעיל נמי שהם שוים בדבר א' ואעפ\"כ אינן מצטרפין. והר\"מ מסיים שאנו חוששין להשוות השיעור לטומאה בדברים שמטמאין לא בדברים שמתטמאים ול' רש\"י המקצע מכולן יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד וכן פירש\"י כאן. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שיפגום כו'. ילפינן להו בגמ' מקרא:",
+                "קטלא כו'. אורחא דמלתא נקט שדרך הנשים להתקשט ולהשתמש בשל זהב ודרך האנשי' להתלבש בחלוק וטלית ולעשות מלאכה:",
+                "וכיון שפגמה הכחישה ופיחת מדמיה. רש\"י:",
+                "מעל. ומעילה זו מדבריהם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומלישנא דמתני' משמע שנהנה בשעה שפגם ול' הר\"מ כגון שקרע קצת לבגד הקדש ונתן אותה חתיכה שקרע בבגדו ונתקשט בו ונהנה ממנו בש\"פ בתכשיטו ולא פגם בחתיכה שום דבר אבל פגם בבגד ההקדש שקרע ממנו בש\"פ הרי זה נהנה ופגם. אבל הדבר שפגם לא נהנה באותו הפגם עצמו:",
+                "ל' רש\"י והכא מיירי בדבר שיש פגם:"
+            ],
+            [
+                "וכלי שרת. גמ' ק\"ו אם אחרים מביא לקדושתן [דכלים מקדשים] הוא עצמו לא כ\"ש. פירש\"י שיהא קדוש כ\"כ שיהא בו מועל אחר מועל:",
+                "כר\"י במ\"ח פ\"ב דקדושין דס\"ל הקדש בשוגג מתחלל:",
+                "דהשתא יכול לפדותן להאכיל לאדם:",
+                "ופליגי את\"ק ור\"ש דמ\"ג פ\"ז דתמורה וג' מחלוקת בדבר תוס'. וצ\"ע דהר\"ב פסק כרבנן דהת' פסק כרבנן דהתם ודהכא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת ומ\"מ הרי שלח בה יד ולחייב. דשליחות יד א\"צ חסרון אלא שיתכוין לחסר. וה\"נ קא מכוין ליטל' לעצמו. תי' התוס' שי\"ל שאין אדם מועל אלא במתכוין להוציאו מרשות מי שהוא והכא הוא סבר שלו הוא:",
+                "ונמצא מחסר להקדש ופגמו ועוד דהיינו שינוי ממש כו':",
+                "מעל. בנתינת המתנה בטובת הנאה הבאה לו. הר\"מ:",
+                "משמע דהיינו נמי פגם ששינה אותה בבנין כו' והתוס' הקשו דהא שינוי החוזר לבריתו לא הוה שינוי. ובל' ראשון פרש\"י שפחתה וחתכה וכ\"פ התוס':",
+                "נטל כו'. ק\"ל הא תו למ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "אומר לו כו'. ולא מיחסר משיכה משא\"כ שאר אומנות דמחסרן משיכה ולדידן דקי\"ל ר\"ת מעות קונות מתניתין' בבלן נכרי ומש\"ה דוקא כלן אבל שאר אומנות בעי משיכ' דכיון דבישראל מעות קונות בנכרי קונה במשיכ'. דדרשינן בגמ' רפ\"ב דבכורות לעמיתך בכסף הא לעכ\"ומ במשיכה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובגמ' תני אכילתו ואכילת חבירו אפי' מכאן ועד ג' שנים והר\"מ כ\"כ גבי הנאת עצמו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. גמ':",
+                "לאו כללא הוא דאף בשליחות יד ובטביחה דגנב אפי' ע\"י שליח מיחייב:",
+                "ההיא הוא דדייק. וק' הא מעילה בשוגג היא ואין שייך לומר דברי הרב כו' ולמה לי קרא. וי\"ל דהכא מיירי אפי' בנזכר השליח מעל הבעל הבית כו'. ועתוי\"ט:",
+                "מעל. אפי' לרבי עקיבא דריש פרק ז' דנדרים דסבירא ליה דכל דממליך השליח מקרי מינו. הכא מש\"ה השליח מעל. כיון דלא אמליך דהא בעי אמלוכי. גמ':",
+                "חתיכה כו'. ל' הר\"מ. במה דברים אמורים כשהיו החתיכות מקדשי ב\"ה. אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור יתר על המעילה דהאוכל בשר העולה לבדה לוקה. ובכל התו��ה כולה אין שליח כו' אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר. הר\"מ. והר\"א:",
+                "והם כו'. ולא עקרו דברי השליח ולא ימעול. דדוקא שליח בעינן דלימא מדעתו שלא יסברו האורחים כשיאמר בסתם שלדעת בעל הבית אומר כן. אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן ולא מדעת שליח. תוס':",
+                "כולן כו'. ובמס' תרומות פרק ד' משנה ד' תנן האומר לשלוחו צא ותרום כו' אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה. משני בירושלמי דגבי מעילה משנטלו חתיכ' ראשונה נעשה שליחותו של בעה\"ב. אבל בתרומה על כל חטה וחטה נסתיימ' שליחותו של בעל הבית. בתמיהה. והלא כשהוא פוחת. או או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשויה. והוה ליה מעביר:",
+                "החלון. העשוי להשתמש ולהניח בו חפציו. ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל אבל אינו פתוח מעבר לעבר ומפולש כחלון העשוי לאורה:",
+                "גמ'. וקמ\"ל שזה ג\"כ לענין מעילה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מידי דהוה אמעטן של זתים בריש פרק ט' דטהרות מאימתי מקבלין טומאה משיזועו זיעת המעטן. הואיל וניחא לה מוכשרים. גמ'. וכלו' דהוי ממילא כמו חש\"ו דהוי נמי כממילא כיון דאינן בני שליחות. עתוי\"ט:",
+                "מעל. לפי שהחש\"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנוני. תוס':",
+                "וכן אם נזכר השליח ולא נזכר בעל הבית. בעה\"ב מעל. תוס':"
+            ],
+            [
+                "נרות. כלי חרס שמדליקין בו את הנרות. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דינר זהב. כ\"ה דינר של כסף והם ו' סלעים בקרוב. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הכיס. שאין מעילה מן הספק עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. וא\"ת וליבטל ברובא וי\"ל דהוי דשיל\"ט שיכול לחללו כ\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "גמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש משמע שצריך שיאמר בלשון הזה. וכ\"כ הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,534 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שנקמצו. עבודה קמייתא נקט. והוא הדין נתינה בכלי והולכה והקטרה, כדקתני סיפא. תוס':",
+                "דהיינו שינוי קודש כדמפרש בסיפא לשם מנחת חוטא כו'. והוא הדין שינוי בעלים. תוס':",
+                "גמרא. אי בעית אימא סברא, משום דמשני בה כל הני לישני וליזיל. אב\"א קרא כו'. ועיין פי' הר\"ב בריש זבחים:",
+                "ולפי זה הוא הדין אשם נזיר ומצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו. אבל כל זה איתותב נמי בגמרא ולהכי נמי לא כתבם הר\"ב בריש זבחים. וכן הר\"מ בחבורו חזר בו ולא פסל לעומר שלא לשמו:",
+                "והקטיר. במקום זריקה:"
+            ],
+            [
+                "אחת כו'. ומשום דר\"ש אמר טעמא דלא בעי מנחת חוטא לבונה ושמן שלא יהא קרבנו מהודר, ס\"ד אמינא כי קמצי לה פסולין נמי מתכשר, קמ\"ל. גמרא:",
+                "קמץ כו'. בגמרא ילפינן לה מקרא:",
+                "ועלה. וא\"ת מאי אריא עלה אפילו נשאר בשיריים נמי, דהויא מנחה חסרה. וי\"ל שאין רגילים לצמצם העשרון שלא יהיה בו מעט יותר. תוס':",
+                "צרור כו'. כל הני למה לי, צריכא, דאי תנא צרור משום דלאו בת הקרבה היא, אבל מלח דבת הקרבה היא [דלאחר שהיה הקומץ על המזבח הוא מולחו] אימא תתכשר. ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא שאינו מולח אלא הקומץ בלבד, אבל לבונה דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא אימא מתכשר, קמ\"ל. גמרא:",
+                "גרגיר כו'. אין להביא ראיה מזה שמשליך המלח על כל המנחה, שזה אינו כו'. אלא דומיא דצרור, ר\"ל שאם נזדמן ונתערב עם הסולת שום דבר מזה ויעלה בידו. הר\"מ:",
+                "ושם אותו התוספות שמוסיפין בגדישה בירוצין. הר\"מ. ובערוך פירש מלשון ריצה, שהוא יוצא ורץ לחוץ:",
+                "וחסר כו'. אגב דמפרש יתר. מפרש חסר כיוצא בו, אע\"ג דצרור כו' משום חסר הוא. תוס':",
+                "גמרא. וה\"ה מאפה תנור. והא דנקט קמח, משום דפותתן, שייך לקוראן קמח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דמאי איריא דתני ריבה שמנה, ליתני ריבה לה שמן, אלא הא קמ\"ל דאע\"ג דהפריש לה שני לוגין ולא אמרינן הואיל והאי חזי ליה לא ליפסל. גמרא. וריבה פחות מב' לוגין, יש פלוגתא בין רש\"י והר\"מ. ודעת הר\"ב אין הכרע. ועתוי\"ט:",
+                "דשני קומצין לגבי ב' קורטין הוה יותר מדאי הרבה. משא\"כ שני לוגין לגבי לוג אחד:",
+                "הקומץ כו'. ונותן בכלי. בד' עבודות הללו מפגלים במנחה. דגמרינן מזבחים בהיקש. כדאמר בריש פרקין דאתקש מנחה לחטאת ואשם. ומההיא הקישא גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה. ומינה, מה זבח נפגל בד' עבודות כו' אף מנחה כו'. רש\"י:",
+                "למחר. דהיינו חוץ לזמנו, דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה. דאתקש לחטאת ואשם. רש\"י:",
+                "לרבותא כתב כן, דאפילו פסול ליכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"ת היכי מצית אמרית הכי, הא בהדיא אמרינן בסיפא דטעמא טשום דאין מתיר מפגל מתיר דהא אמר שהזבח דמו כו'. וי\"ל דהוה אמינא דלדבריהם דרבנן קא\"ל הכי:",
+                "לר\"מ דסוף פרקין. ואע\"ג דאינו רבותא לאשמועינן דחולק ארבנן, קושטא דמלתא קמ\"ל. ועתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "בזיכין. תרגום כפותיו, בזיכוהי. הר\"מ:",
+                "דכתיב ואכלוהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קודש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדשי קדשים שהיא ליום ולילה. ועתוי\"ט:",
+                "אותה. כו'. דאע\"ג שהכתוב עשאן גוף אחד דכתיב לחם תנופה, היינו לעכובי דמעכבי אהדדי, מצינו נמי שעשאן שני גופים, דכתיב שתים שני עשרונים [גמרא] וסדרי לחם הפנים ילפינן משתי לחם כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דשחיטת תודה מקדשת ללחם, כדאיתא בפרק התודה. וכן שחיטת כבשים מקדשים ללחם. רש\"י:",
+                "לאכול כו'. או יזרוק דמה או יקטיר אמוריה למחר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג\"כ הסולת, דהא פלוגתייהו דר\"מ ורבנן אף בסולת:"
+            ],
+            [
+                "ומודים כו'. הא למה לי למתני כלל, פשיטא, מי איכא מתיר אחרינא. אלא דברישא לא מכשרי אלא פסול. וקמ\"ל דטעמא משום דגזרו בקומץ אטו קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה. וטעמא דלבונה, משום דגזרי אטו לבונה הבאה בבזיכין. וכבש, אטו כבש חבירו. ובזך, אטו בזך חבירו. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"כ מדאורייתא קאמר ואפילו כרת חייב. וכתבו התוספ', תימה, דלא הל\"ל ר' אליעזר פוסל, אלא מפגל מבעי ליה. וי\"ל, דאיירי נמי בחוץ למקומו:",
+                "ומאכילת מזבח לאדם. גמרא:",
+                "תימה, תינח דאכילת מזבח לאדם. אבל אכילת אדם לאכילת מזבח מנלן. וי\"ל דפשטיה דקרא קיימי ב' האכילות אבשר זבח תודת שלמיו. תוספ':",
+                "לאכול. הא משנה יתירה, דהא תנן בספ\"ק, אלא לר\"א איצטריך, דאע\"ג דפסל ר' אליעזר במחשבה שלא כדרכו אטו כדרכו ופסל מדרבנן, הכא לא גזר פחות מכזית אטו כזית. רש\"י. וזה לא יתכן אלא אליבא רמ\"ד רר\"א מדרבנן פסל כו'. אבל למאי דפירש הר\"ב דמקרא דריש לה, מדאורייתא קא פסל. ומ\"מ נ\"ל לישב, דהיא גופיה קמ\"ל דלא תימא דר\"א מדרבנן פסל מטעם גזירה, קמ\"ל דבחצי זית מכשיר, ואם איתא דמדרבנן, א\"כ הוה ליה ליגזור, אלא טעמיה ברישא דמדאורייתא הוא:"
+            ],
+            [
+                "דהא נאמר יציקה במנחת הסולת ונשנית במנחת מחבת, ואמרינן כל מקום שהחזיר ושנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב. רש\"י:",
+                "דאמר קרא והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ. גמרא:",
+                "דאמר ר' זירא, כל הראוי לבילה אין בילה מעבבתו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע בכדי קמיצה מיהו מעכבי. ולא ידענא אמאי, דהא לא שינה עליו הכתוב. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "נתערב כו' כשרה. לרבנן, דעולין אין מבטלין זה את זה. ולר\"י, דמין במינו לא בטיל:",
+                "והוא לכבש. וזה נזכר ראשונה בכתוב. ועוד כתיב נסכי איל שני עשרונים בשלישית ההין שהן ד' לוגין. ונסכי פר ועגל ג' עשרונים בחצי ההין שהוא ו' לוגין. ועתוי\"ט:",
+                "דמשום ריבה שמנה דמשנה ג' פ\"ק לא מיפסלא, כדכתיבנא התם דשיטת הר\"ב דלא הוו אלא בלוג. והכא אע\"ג דבלע, מ\"מ ודאי דנשאר ג\"כ בשל נסכים. ועוד דקומץ לא בלע לוג כו'. והלכך ליכא למפסל הכא אלא מטעם ביטול. ועתוי\"ט:",
+                "צ\"ע דהא כיון דמשום בטול נגעו בה ומפרש הר\"ב שהשמן מבטל הסולת, היכי שייך הכא למימר דשמן של הקומץ אף אם יבלע כולו במנחת נסכים שיבטלנו, וא\"כ אפילו עירבו מדעת נמי, דהא אמרינן דלא פסלינן אלא בריבה לוג. ולהכי נמי פירשו רש\"י ותוספ', דמנחת נסכים הוי חסר שמנה, וכתבו דאין הכי נמי דפסולה. ומיהו י\"ל דדעת הר\"ב כרש\"י דריבה שמנה, בכל שהוא. והא דלא מפרש פסלות דקומץ משום ריבה שמנה, ה\"ט משום דאינו פסול אלא מדעת. ודקשיא לן מאי ריבוי שייך בנסכים, לא קשיא, דכיון דהקומץ מתבטל, הוה סלתו כמאן דליתא, וכל השמן דקומץ ודנסכים קיים עם סולת הנסכים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כשרות. גמרא. והא לרבנן עולין אין מבטלין זה את זה הא טין במינו בטל. ומשני, כדר\"ז כו', נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים, מה כו' בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו, אף כו' אין שיריים מבטלים את הקומץ:",
+                "דכתיב לרצון להם, משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ותמיהני דבפרק י\"ד דזבחים מ\"ז תנן, בנוב וגבעון קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. ובגמרא ליתא אלא שהותר מכללו בבמה. ונראה דר\"ל קדשים קלים שנאכלין שם בכל מקום. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ואסיקנא דה\"ה לשרוף ואבוד. והאי דקאמר נטמא, רישייהו נקט:",
+                "דר\"ש לא סגי ליה בכהונה לחוד, אלא בעי אצבע בהדי כהונה. דלא כדכתיבנא במ\"ה פ\"ז דזבחים ראו אצבע או כהונה, דהתם אליבא דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. אבל בגמרא, אמר קרא מלא קומצו תרי זימני כו', חד למצוה וחד לעכב:",
+                "העשרון כו'. היין כו' השטן כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:",
+                "הר\"מ. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא. ובגמרא, מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות], מגרשה ומשמנה [במנחת העומר]. פירש\"י שנה עליו הכתוב לעכב:",
+                "וקשה, מנלן לעכב. ובגמרא, על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה, פירש\"י שנה כו':"
+            ],
+            [
+                "שני שעירי יום הכיפורים כו'. כולהו ילפינן לה בגמרא מקראי:",
+                "אבל מים חיים לא חשיב, לפי שהיה מערב בהם הדם, כדכתיב וטבל אותה וגו'. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ושייר עוד ז' הזיות דמצורע ודפרים ואלים דחג. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קני כו'. ולא חשיב נמי גביעיה כפתוריה ופרחיה דמעכבין זה את זה, משום דליתנהו במנורה של שאר מיני מתכות, כדאיתא בגמרא. תוספ':",
+                "ז' נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך, ושם נותנין השמן והפתילות. רש\"י:",
+                "דכתיב וכתבתם, כתיבה תמה ושלימה. ובתפילין כתיב הויה, והיו לטוטפות. ומוכתבתם למדו גם לספר תורה. ב\"י:",
+                "ד' ציציות כו'. לא אתמר בגמרא מנלן. והר\"מ פירש במשנה דלעיל, וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות, אבל הענין קבלה בידינו:",
+                "ד' מצות. ונפקא מינה לענין סדין בציצית, וטלית בעלת חמש, ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, כדאיתא בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "התכלת כו'. ולא דברה המשנה בדיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייב לברך עליהן כו'. וסבת זה בעיני, לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חבור המשנה, והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, אין ענין מהן נפלא משום אדם וע\"כ לא ראה לדבר בהם כמו שלא הסדיר נוסח התפלה ואיך יתנהג שליח ציבור לפי שהיה מפורסם. אבל חברו ספר גמרא וביארו. הר\"מ:",
+                "כ\"כ רש\"י ותוס', מדדרשינן גדיל שנים דאין גדיל פחות משנים, גדילים משמע ד':",
+                "זו דעת הר\"מ, דלא בעינן אלא חוט אחד תכלת. אבל סובר שיהיה קצתו לבן דהא כופל לכל חוט עד שיהיו שמונה, ונמצא שמעכשיו שבעה דלבן ואחד דתכלת. ועתוי\"ט:",
+                "והח��לוק דבתפלה קרי ליה אין מעכבין כו', ובד' מינין שבלולב מעכבין דבד' מינין כשהן מצויין נוטל אחד אחד ואינו יוצא ידי חובתו ולא שלמה הטצוה עד שיגמור נטילת ארבעתן בידו ואפילו בזה אחר זה, ואינו כן בתפלה כו' אלא כל זמן שיניח אחד משניהן ר\"ל שלובשן כבר קיים מ\"ע אחת ויצא ידי חובתה:",
+                "גם בחיבור הר\"מ חזר וכתב לשון המשנה ולא חילק בין יש לו לאין לו. ועתוי\"ט:",
+                "תפלה. תרגום לטוטפות, לתפילין. והטור מפרש לשון פליליה. שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש. ועתוי\"ט:",
+                "משמע הא סולת ושמן מעכבי אהדדי תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאלו דפרשת אמור גופייהו מעכבין זה את זה, דהויה כתיב בהו. פירש\"י יהיו עולה. וכל הויה עיכובא. ומיהו פרים וכבשים דפ' פינחס לא מעכבי אהדדי ומצינו נמי לפרושי מתניתין בכה\"ג. והכי איתא בגמרא דתנא מילי מילי קתני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והכבשים כו'. ואפ\"ה כי אתיין בהדדי, הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבא ביחד, ולא פליג ר\"ע אסתמא דמשנה ג' פ\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "ארשב\"נ כו'. בגמרא מפרש דפליגי בטעמא דקרא:",
+                "לא קרב. וזה קבלה בידו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "תמהו התוספ', דבריש פרק י' דזבחים נפקא לן מדכתיב מלבד עולת הבוקר וגו'. ומסקי דהכא לא נפקא לן אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה מיירי, ומהתם נפקא לן עבודת דם דכתיב תעשו משמע עשיות:",
+                "ולא המוספין כו'. אי מיירי בעיכובא בעלמא לאו כללא, דשל חג מעכבין, דכמשפט כמשפטם כתיב בהו. וא\"נ מיירי בקדימה של חג נמי אינן בכלל מה\"ט גופא דכמשפט כתיב לכך קריבין על הסדר כדאיתא בגמרא:",
+                "דאל\"כ, שאין מחנכין דתנא בסיפא אהי קאי:",
+                "דכי כהנים חטאו מזבח בטל. גמרא:",
+                "מפרש ללישנא דלא שכיחא, שכן הוא בהסוגיא כו'. ואההוא ודאי לא קשיא אמאי קאמר לא שכיח, הא לא הוי כלל, דאזמן התקנה קאי כו' וההוא שעתא אכתי לא הוו ידעי רבנן שלא ישנה בה אדם מעולם:",
+                "ואע\"ג דבינייהו כתיב וכליל על מזבחך מסתבר דכי כתיב עושר אדלא שכיח כתיב. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "וכולה כו'. דקטורת חדא מלתא היא. משא\"כ כבש לא אמר דשנים היו קריבין. תוספ':",
+                "מחנכין. ענין חנוך, הרגל. והוא שם מושאל בדברים האלה לתחלת המעשה, לפי שהכלים מרגילים אותן בעבודה, דרך דומיא לאדם בתחלה שמלמדים אותו שום חכמה או שום מדה להרגיל עצמו בה עד שתהיה קבועה בו. הר\"מ:",
+                "שחר. דהכי. מדרש קרא אם את הכבש האחד כו':",
+                "בשבת. אלא בחול איחנוכי הוא דלא מהנך הא קדושי מקדיש, והתנן בפי\"א מ\"ח שאפילו הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום. ומשני,, היא גופה קמ\"ל, דחינוך וקדוש דשולחן בשבת היא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לא היו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "מביתו. יליף לה בגמרא מקרא:",
+                "בגמרא מפרש מאי עביד ר\"ש באותה, ור\"י מאי עביד בדר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חוץ כו'. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות, דאקרי מנחה שנאמר בהקריבכם מנחה חדשה לה'. אבל לחמי תודה אמרינן בגמרא דלא אקרי מנחה ומכל מקום ניחא לאשמועינן דינא. תוספ':",
+                "בודה. בדל\"ת גרס ופירוש לשון הוצאה. כמו החודש אשר בדא מלבו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "בפושרין. אע\"ג דפושרין מחמיצין הו��יל ולישתן ואפייתן מבפנים בעזרה אנשי פנים זריזין:",
+                "דאלו בקומץ, הא כתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו:",
+                "ואימא לחלק איצטריך, א\"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ, מאי לא תאפה חמץ חלקם, ש\"מ תרתי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "העומר. בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב ואם תקריב מנחת בכורים, והיא מנחת העומר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דבהו כתיב לאו. משא\"כ באינך:",
+                "ילקטנה. בגמרא יליף ליה:",
+                "וכן לשון רש\"י. וחדא חדא מתרי תרי נקטי. דה\"ה לבונה, וה\"ה על מנחת קנאות:",
+                "בגמרא, מדכתיב עליה, משמע בגופה. פירש\"י עד שיעריב כו':"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. מפרש פלוגתתן בדרשא דקראי:",
+                "קמיצה. ובברייתא מסיים, שאין מהן לכהנים. ואיכא בינייהו מנחת כהן חוטא דנקמצת לר\"ש. וקצת קשה נמי דבמתניתין לא הו\"ל למתני מנחת כהנים סתמא, אלא הול\"ל דשל נדבה. ועוד קשיא מתניתין וברייתא. הלכך כתבו התוספ' דקמיצה לאו לטעמא נקטיה, אלא לכללא בעלמא, לאשמעינן ב' הלחם ולחם הפנים ומנחת כהנים וכהן משיח. אבל לאו למידק הא כל שיש כו', דהאיכא מנחת חוטא:"
+            ],
+            [
+                "וטעמיה בפירוש הר\"ב במ\"ד פ\"ב דבכורים. ועתוי\"ט:",
+                "ומניף כהן לחודיה: רש\"י.",
+                "על כו'. ויליף בגמרא בברייתא ממילואים:",
+                "רבי לטעמיה דדרש ונתת על המערכת לבונה זכה, בסמוך כ, י':",
+                "בגמרא יליף לה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רש\"א כו'. אלו העיקרים כולן אמתיים ואינן דעת ר\"ש לבדו אלא שאומרים אותן בשם אמרם ואין חולקין עליו בשום דבר מכל זה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "יש לה כו' גמרא גמירא לה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ר\"שן מתיר. בגמרא דפליגי בדרשי דקראי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נקמצות כו'. יליף לה בברייתא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "כהנים כו'. גמרא ותו ליכא, והאיכא עולה, עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף, איכא מוראה ונוצה. והאיכא נסכים, לשיתין אזלי:",
+                "דברי תימה. דכלום כח מזבח יפה אלא באש, דכל הנך דתנינן כולם כליל לאשים. וכן הוא מפורש בגמרא שהבאתי בסמוך. ובגמרא איתא לאפוקי מדשמואל דאמר לאשים, קמ\"ל דוקא אלו למזבח, אבל יין לשיתין. עתוי\"ט:",
+                "כלומר עד התהום. ובגמרא, שיתין מחוללין ויורדין עד התהום:",
+                "ב' הלחם כו'. ותו ליכא והאיכא חטאת העוף. איכא דמה. והאיכא לוג שמן של מצורע, איכא מתנותיו. וכתבו התוס' דאע\"ג דאיכא כבשים בהדי שתי לחם, ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים, מגופו מיהא ליכא למזבח:",
+                "וסתמא כר\"ע מ\"ג פ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "שאין כל מעשיה בכלי, שהרי נאפית בתנור. רש\"י. וכתבו התוספ' דקסבר אין התנור מקדש:",
+                "יליף לה בברייתא. דגבי יציקה כתיבא תרי מעוטי, עליה והיא, ואין דבר שצריך שני מיעוטים אלא מנחת מאפה שיש בה ב' מינים כו'. ומשמע דמנחת עומר נמי נתרבה ליציקה. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל רש\"י, וחוזר ונותן שמן דבלולה בשמן כתיב:",
+                "ואע\"ג דבמתניתין תני יציקה ברישא, אפ\"ה אינה אלא באחרונה. והכי משמע מתניתין, בשעה שעושה יציקה צריך שתהיה הבלילה נעשה כבר, וקודם בלילה תהא נותן שמן בכלי קודם לעשייתה. רש\"י. ורבינו גור אריה כתב דלפי שנותן שמן בכלי ולא בגוף המנחה לכך שנאה באחרונה:",
+                "הר\"מ. ומשום רקיקים הוא שפירשו כן, דליתנהו בשאר המנחות. אבל ה\"ה בכל חלות דמנחות, ��שייכא פלוגתא דרבי ורבנן. ולשון רש\"י, חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפיה. וכתב עוד, מנחת הסולת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת:",
+                "החלות כו'. שמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות. רש\"י:",
+                "כי. לשון רש\"י, שבלשונינו קורין לכ\"ף שלהן כי:",
+                "רש\"י. ובפירוש חומש צייר גימ\"ל. וי\"מ כמין נו\"ן או כמין כ\"ף. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. רש\"י. וממעטינן מדכתיב אותה. עתוי\"ט:",
+                "ואינו כו'. דכיון דאין צריך קמיצה אין צריך הבדלה. רש\"י",
+                "מנחת כהנים. מנחת נדבה של כהנים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. בגמרא ילפינן לה מלחמי תודה דנפישין מילי דדמיין אהדדי:",
+                "אע\"ג דלעיל משנה ג' כתבתי בשם רש\"י דמנחת סולת לא היה בה חלות כו', י\"ל קודם קמיצה, אבל לאחר מיכן אע\"פ שאין עוד לגבוה בה כלום מ\"מ לא חילק הכתוב באפייתן, שכן מצינו בפירוש בכתוב בפרשת צו, לענין חימוץ שאסרה התורה בשיריים כמו קודם הקמיצה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משלש סאין. למצוה ולא לעכב:"
+            ],
+            [
+                "ומסיים בברייתא, וזו למעלה מזו, עליונה קולטת סובין, תחתונה קולטת סולת. פירש\"י, כל אהד עבה מחברתה, עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכללן ולא היתה קולטת כי אם סובין, והיו הקמה והסולת לעבר הנפה. ושוב היה נותן הקמח והסולת בתחתונה בדקה הימנה, והיא היתה קולטת הקרטין סולת, והקמח הולך לעבר הנפה. ושוב היה חוזר ונותן הסולת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסולת כלל, שתהיה הסולת ברורה:",
+                "הוה ליה למימר גם כן שאם לא ניפה בשלש עשרה נפה, וכמ\"ש הר\"מ כו'. אבל דעת רש\"י, דש, לש עשרה נפה ה. לכה למשה מסיני, וא\"כ אפשר דמעכבי. ועתוי\"ט:",
+                "ולקחת כו'. שתהא מנופה כל צורכה, שתהא סלת ברורה בשעת אפיה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ילפינן לה בגמרא מקרא:",
+                "מפני שנאמר על חלות לחם חמץ אחר שנאמר חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת. ובאה הקבלה שר\"ל ששיעור אלו הג' מינין כמו שיעור החמץ. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא, דהלמ\"מ חצי לוג שמן לתודה והמחצית לרבוכה:",
+                "שתי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "התודה כו'. דאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח, כדילפינן בברייתא דכתיב יקריב קרבנו על זבח:",
+                "וקשה, דבמ\"ו פ\"ה כתב דהלכה כרבי דדריש על בסמוך. והתוספ' הקשו עוד, דעד כאן לא פליגי רבי ורבנן אלא אי בעינן על בסמוך או על ממש. וי\"ל דהכא לא דמי לההיא דתנופה דשתי הלחם כעין הקרבתם, אבל הכא בשחיטה דלמקדש לחם בעלמא ליכא למיחש אלא שיהא קיים:",
+                "ודבר תימה היא, דמקרא מלא ביחזקאל מ\"ו, זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. ובמקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות, שנאמר זה המקום וגו'. ובנוסח ארץ ישראל, שאופין בו חלות תודה ורקיקי נזיר:",
+                "אבל במ\"ג פ\"ט דזבחים פירש הר\"ב דטעמא הואיל והן כשרים לכתחלה בעופות וכן הוא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "המלואים וכו'. דכל לחם הבא על יד. זבח איכא למילף מהדדי:"
+            ],
+            [
+                "הכי פירושו, דלאו דוקא דקדושת הכלי בלבד מקדשם, אלא אף בשחיטת הזבח. ומיהו קדושת הכלי נמי בעינן, כדמפרש בסיפא דכל ז��ן שלא נתקדשו בכלי אע\"פ שנשחט הזבח יכולין להקריב נסכים אפילו אחר כמה ימים:",
+                "רש\"י. וכתבו התוספ' דלא יתכן, דהתנן בסוף פרק ב' דמעילה, דמשקדשו בכלי הוכשרו לפסול כו' בלינה כו', ופירשו, דהכא מיירי לענין שלא לשנות לזבה אחר. ועתוי\"ט:",
+                "דלא אמרן דקדשי בשחיטת הזבח אלא בשחיטה כשרה. דלא דמי לתודה דאפילו בשחיטה פסולה מתקדשים הלחם כו', דשאני תודה דילפינן מדכתיב יקריב קרבנו, מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח. רש\"י. ומה שכתב בזריקה, לאו דוקא, דהוא הדין קבלה והילוך:",
+                "אחר. שאין לו נסכים. רש\"י:",
+                "אין זה סותר למאי דקיימא לן כרבנן דר' מאיר דאין פיגול בנסכים, דהואיל ואינן תלוין בזבח ליקרב עמהם מיד, וכן טשתנים בשל צבור, אין בהם דין פגול. ועתוי\"ט:",
+                "גזירה שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח זה כשרים לשום זבח אחר, ואפילו בלא תנאי ובלא נפסל הזבח. אבל כשהיה הזבח זבוח באותה שעה שנפסל זה, ומיד היו הנסכים לזבח אחר, דמי כאלו לשם האי זבח הובאו לנסכים, ולא אתי למימר נסכים שהפרישו כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו בתוך כדי דבור. עתוי\"ט:",
+                "כשאינן עליו חובה. כדלקמן:"
+            ],
+            [
+                "להקיש כו'. תימה, תינח זבחים, עופות ומנחות ולחמי תודה מנלן. ולמאן דיליף בגמרא מחטאת ניחא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ופסח מצרים ופסח דורות בכללא נינהו דשם פסח אחד הוא. ולהכי לא הוה דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש. עתוי\"ט:",
+                "לפיכך כו'. משנה שאינה צריכה היא. אי לא משום סיפא דקתני והנסכים בכל מקום. רש\"י. ולי נראה, דבא לאשמעינן אע\"ג דאלו לא דמי לפסח שהיא חובה ומצוה, משא\"כ אלו שהוא מקבל מעצמו, רק כיון שכבר קיבל עליו נעשית חוב גמור. ולכן דייק לפיכך כו' הואיל והם כו', א\"כ שפיר נלמד מפסח. ת\"ח:",
+                "ממעטים לה מדכתיב ואכלת מעשר דגנך ושמחת, אכילה שיש בה שמחה. ספרי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו' קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים, הוה ליה למתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מחוץ לארץ כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה:",
+                "לא דק, דבשתי הלחם הוא דכתיב כו'. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים. אבל בגמרא מוכח דיליף לה מדכתיב ראשית קצירכם:",
+                "המובחר. שנאמר וכל מבחר נדריכם. תוספתא:",
+                "חפריים. ס\"א עפריים. וכן גירסת התוספ'. וכתבו עיר היא:"
+            ],
+            [
+                "דהא זורעה קודם לפסח ע' יום, היינו בעומר. ומיהו התוספ' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. עתוי\"ט:",
+                "ע' יום. שבבר יש כח בחמה שזורחת עליה. רש\"י:",
+                "ובעי בגמרא, ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופירש הר\"מ, בהתליעה רוב חטה אחת אע\"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו:"
+            ],
+            [
+                "ממה כו'. מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם. לפי שהזרעים מכחישים לאילנות. רש\"י:",
+                "הגרגרים. של זיתים שנפלו. רש\"י:",
+                "שנשרו כו'. נראה דמלתא באפי נפשה היא, ולא קאי אגרגרים. ועתוי\"ט:",
+                "הכבושים כו'. ולא תנן מבושל. אבל בפירש\"י, או שנתבשלו או שנשלקו:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ', וקשה, דבמסכת פאה משמע דחייבין בפאה, וכל דבר שאין לקיטתו כאחד לא מחייב בפאה כדאיתא שם. וז\"ל הר\"מ, זית שגרגרו בראש הזית וביררו אחת אחת וכתשו כו', זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר ג��גר גרגר וכותשן כו', זיתים שמסקן וטוענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואח\"כ כתש כו':",
+                "כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית, כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן, שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית. והאי דאמר בראש הגג, לסימנא קאמר. רש\"י:",
+                "והם עצמות שיש בהם מוח דימה אותן למעטן, לפי שהם רחבים וגדולים בחללם. ומהשם הזה נגזר הפועל ואומר עוטנו. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מדתני ר\"ח. יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. תוספ':",
+                "מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותן. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נודף. יעמוד ריחו מפני שיעלה הבלו במקום שהניח בראש הכלי ויעמוד ריחו ולא יתערב בו שום דבר. הר\"מ. ונודף לשון ארמית. וריח שמניך מכל בשמים מתורגם ושום טב דצדיקיך נדיף מכל בשמין:",
+                "ונ\"ל דמאמצעה קאי אמשלישה, כלומר מאמצע השליש האמצעי כו'. והכי פירשו, מאמצעה של שלישה והשלישה היא האמצעית:",
+                "תמימים. ואם היו בו קמחין הוי כבעל מום. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדיש לחביתי כהן גדול, שלא ישפך הסולת לארץ כשחוציהו. תוספ':",
+                "ומה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון. ור\"מ כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דהכי גמירי דז' מדות של לח היו במקדש. ור\"א בר צדוק לית ליה כו' גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פי' לכל החלות והרקיקין:",
+                "פירש\"י, כל מעשיו בשער ניקנור ולא בעזרה:",
+                "גם כאן גרס רש\"י חוץ הוא. ופירש, שהיה משקה אותה בחוץ בשער ניקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ועתוי\"ט:",
+                "דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמרא:",
+                "כך אמר ר\"ש ברבי לרבי וקלסו. והתוספ' תמהו, למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:",
+                "ס' לוג. בגמרא ילפינן לה מקרא:",
+                "וז\"ל הר\"מ, וכשזכר לוג שמן למנחה אמר ג\"כ שששה לפר כו' ואינו ר\"ל שנמוד הנסכים בלוג, אלא בחצי הין ושלישית ורביעית ההין כמו שזכרנו:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "ואם משתייר שמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי, דבקיץ היו עושין פתילה גסה, ובחורף פתילה דקה. ומיהו כששיערו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הכי פירש רש\"י במשנה להסלקא דעתך. ובגמרא, ורמינהו, והקטירו, שלא יערב חלבים בחלבים. ומסיק, דאה\"נ שאין מערבין סולת ושמן משום והקטירו, ומתניתין ביינות ובהוקטר שמנן וסלתן. א\"נ נתערבו. דהשתא ביינות ליכא משום והקטירו. וכן פירש הר\"מ:",
+                "אבל כו'. למה שכתבתי בסמוך, כתב הכ\"מ וא\"ת מ\"ש הני מהני, וי\"ל דכיון דאינן שוין מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן:",
+                "מסכים למה שכתבתי פ\"ג מ\"ב. ומיהו הכא במערב מדעת איירינן. וע\"ש:",
+                "וכ\"כ התוספ'. וז\"ל הכ\"מ אם בללן כו' מלתא באפי נפשה היא דהא לא קאי איין דרישא, אלא אסלת ושמן. ע\"כ. והיינו אפילו להמסקנא שכתבתי בסמוך. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דאפילו לדידיה נמי ליכא אלא חד גדוש ומאי כל המדות, ה\"ק, כל המדידות. גמרא:",
+                "בירוציהן כו'. ואע\"פ שאין כונת הנודר אלא למה שבכלי בלבד, גזרה שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. גמרא. אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאים כו'. רש\"י:",
+                ", בגמרא ילפינן להו מקראי:"
+            ],
+            [
+                "קרבנות. שהן זבח. לאפוקי עוף שאינו זבח, והרי הוא אומר בפרשת נסכים או זבח. גמרא:",
+                "טעונים נסכים: בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "כלומר קרבנותיו אינן באין על חטאו כמו דנזיר. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא איקרי, כדתנן בפ\"ה דשקלים מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. ה\"נ בבהמה. דאלו עוף אין טעון סמיכה:",
+                "חוץ כו' שנאמר קרבנו. ר\"ל הדבר שנתחייב לעשותו קרבן כמותו, לא הבכור כו'. הר\"מ:",
+                "והיורש כו'. בגמרא יליף להו מקרא:",
+                "דאלו חטאת שמתו בעליה תמות. ואשם ירעה כו' ויפלו דמיו לנדבה:",
+                "ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה:"
+            ],
+            [
+                "הכל. לאתויי יורש. גמרא. ותימה הא תנא ליה רישא. וי\"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מיותר ליה בבא בכך רק תיבה אחת. תוספ':",
+                "ותימה לילף כולה מסנהדרין. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"ת ותיפוק ליה דהוי מ\"ע שהז\"ג דאין סמיכה אלא ביום. תוספ':",
+                "ותכף. בגמרא, הכי קאמר, במקום שסומכין שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "העומר. היא של שעורין. ויש לו רמזים בתורה, ומכללם שקרא אותה מנחת בכורים שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים, והפירוש המקובל שירמוז למנחת העומר. ומלת אם אינה רשות אלא רמיזת הזמן, ונקרא שתי הלחם בכורים וביאר זה ואמר בכורי קציר חטים. וזהו ראיה על שהבכורים שקדמו להן בניסן אינן אלא בכורי שעורים. והעיקר שעליו אנו סומבים הוא קבלה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ואב\"א משום כרמל תקריב. פירש\"י. רך ומלא. שתהא התבואה רכה ונמללת ביד, ואי מייתי מרחוק נשיב ביה זיקא ומתקשה בדרך:"
+            ],
+            [
+                "אומר כו'. כל אחד מהג' קוצרים. אבל המשיבים הם רבים מכל עיירות, הלכך כללינהו ותני אומרים:",
+                "קצור. בקצירה עצמה השיבו ואמרו קצור, ולא היה די להם לומר הין:",
+                "וז\"ל הר\"מ, וא\"ת שאותו פסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים, האיך תלה הכתוב היתר אכילתה לחדש. בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה. אלא נקרה נקרה, אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח הוא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע:",
+                "שכן הוא בכל מקום חוץ מבקרבנות:",
+                "והא דקתני והשאר נפדה, לר\"ע לית ליה, דלדידיה לא בעי פדייה. אי נמי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שמנו. וזה לא יהא אלא ביום, ר\"ל יום ט\"ז בניסן. הר\"מ:",
+                "יצק כו'. במ\"ג פ\"ו תנן דכל המנחות טעונות שלש מתנות שמן. ונראה דכולהו תני להו הבא. דנתן שמנו הוא נתינת שמן תחלה בכלי, ויצק ובלל הוא יציקה ובלילה. ובין הכא ובין התם ה\"ל למתני בלילה ברישא, דיצק הוא יציקה אחרונה. תוספ':",
+                "וקמץ. לאחר שבירר כל הלבונה לצד א':"
+            ],
+            [
+                "דאלו קצירה עצמה אפשר בבית השלחין א\"נ ע\"י קטוף:",
+                "מותרים. לכולי עלמא. ואפילו ר\"י מודה בזמן שיש עומר עומר מתיר, דבתיב עד יום הביאכם. רש\"י:",
+                "מפני כו'. ולכן צריכין שישמרום חצות יום ירושלים. לא חצות אותן המקומות. לפי שאפשר שיהיה מוקדם או מאוחר כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים [מנחת קנאות] מנין, ת\"ל חדשה חדשה [ב\"פ], אם אינו ענין לחדשה של חטים, תנהו ענין לחדשה של שעורים. ומנין שתהא קודמת לבכורים, ת\"ל כו', ומנין שתהא קודמת נסכים ופירות האילן, נאמר כו':",
+                "פסול. ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. הר\"מ:",
+                "וקשיא תינח חדש שנאסר ועדיין לא הותר אבל בכורי פירות ונסכי יין דמעולם לא נאסרו אמאי אם הביא פסול וכן הוא בגמרא דלהאי טעמא דלא הותר מכללו בו', נסכים וככורים שהקריבם קודם לעומר כשרים. וכתב רש\"י ודקתני שואם הביא פסול, לאו אביכורי פירות קאי כו'. ולדינא משמע בגמרא דליתא להאי טעמא, והאי ואם הביא פסול קאי גם אביכורי פירות. וגם הר\"מ בחבורו פסק כן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין. התנן בסוף פרק ב' דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. וי\"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי שעיסותיהן דומות זו לזו. ועי\"ל דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו. תוספ':",
+                "מדכתיב בשדה, דייקינן לה בגמרא דצריך השרשה:"
+            ],
+            [
+                "כן הוא גירסת התוספ' במתניתין. וכתבו, דצ\"ל כיון דלכתחלה לא יביא, אע\"ג דאם הביא כשר, ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה כו'. והא דלא חשיב הכא בית הזבלים כו', י\"ל דלא פסידי ואחמור רבנן כמו דאחמור בגדישה. ולנוסחא אחרינא דגרס בית השלחין שבעמקים, י\"ל דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי לא קרינן ביה שאתה מביא, אבל היכא דאם הביא כשר קרינן ביה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינן עד אחר עומר. והא דשרי ר\"י במשנה ה' קמח וקלי, משום עולי רגלים התירו. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולהכי נקט נטיעות, משום אורחא דמלתא שאדם זורע כו'. רש\"י:",
+                "ויראה לפרש בית כמו שפירש רש\"י וישמע בית פרעה. כמו בית ישראל, בית יהודה, עבדיו ואנשי ביתו:",
+                "צבתים. מאי טעמא דכמה דאפשר לא טרחינן. גמרא:",
+                "לא כו'. כולהו יביא דתנינן נפקא לן מותקריב יתירה כו'. בגמרא:",
+                "כדכתיב מהחל חרמש בקמה. רש\"י:",
+                "כן פירש\"י במשנה ב', רך ומלא. וכתבו התוספ', דהוי כמו שמלה שלמה. אבל לשון רש\"י במתניתין כר ומל. וז\"ל בפירוש החומש, בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה. וע\"כ נקראו המלילות כרמל. וכן כרמל בצקלונו:",
+                "ביום כו'. ומתניתין דסוף פרק ב' דמגילה דדוקא בלילה ולא ביום וכן הא, דר\"פ דנקצר בשבת אתיא כראב\"ש, ודהכא כרבי. גמרא:",
+                "השבת. להקרבה, אבל לקצירה לא. דהא נקצר ביום כשו', ויוכל לקוצרה מע\"ש, ואמאי תדחה שבת. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שתי הלחם. לשון התוספ', במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. ושמעינן דבמשנתינו לא גרסינן גבי לחם הפנים אחד שנים בלשון זכר. ועתוי\"ט:",
+                "אדעלמא קאי. דהא בפעם אחת אין נאפות אלא שתים בלבד:",
+                "ובטפוס כו'. דת\"ר ושמת אותם, בדפוס. וכתבו התוספ', וא\"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי\"ל דא\"כ לכתוב ונתת אותם, אבל ושמת משמע שימה בדפוס:",
+                "והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש\"י:",
+                "בטפוס. הן הקערות של שלחן, כדאמר קערותיו אלו טפוסין. וכפירש\"י בחומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוספ'. ובגמרא, ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחא. ומזה הוכיחו התוספ' דהלחם חוץ לדפוס, דאל\"כ היכא מינפחא כו'. ולפירוש הר\"ב צ\"ל דמתחלה נעשה בתוך הדפוס והדפוס שבתנור היה צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ועל כרחינו צ\"ל שגירסא אחרת היתה להם בגמרא. דאנן גרסינן הכי, הא גופיה קשיא, אמרת לישתן ועריכתן בחוץ, אלמא מדת יבש לא נתקדשה, [דאי מקדשה מגנייה מלתא אי אפיק להו אבראי. ולא כפירוש הקונטרס מטעם פסול יוצא, דמשום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא. תוספ'] ואפייתן בפנים, אלמא מדת יבש נתקדשה, אמר רבא כו' מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש. אלא הא קשיא, ואפייתן בפנים, אלמא תנור מקדש, ואין דוחות את השבת אפסלו בלינה. אמר רבא כו'. הא קמן דהך מלתא דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים אתברר טעמא משום דמדת יבש לא נתקדשה. אלא ודאי שגירסתם לא היתה כך. ולהכי נמי פסק כת\"ק דמשנה ה' פ\"ט דמדות יבש נתקדשו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ול\"נ דה\"ג, לישתן ועריכתן ואפייתן:",
+                "והאי דלא משחו עשרון שלם, מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ. אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים. והתוספ' פירשו דחביתין כיון דיש בהן שמן הוצרכו ליעשות בכלי הלח ומדות הלח נתקדשו לכולי עלמא וה\"ה לכל המנחות הטעונות שמן:"
+            ],
+            [
+                "וזה המאמר מחובר במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפות בפנים. הר\"מ. כלומר דאילו שאר מנחות לישתן ועריכתן נמי בפנים כו'. ורש\"י פירש לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ. ולפירושו כולה חדא מלתא היא. והתוספ' פירשו דבחוץ אטחינה והרקדה קאי. דלא בעי כלי שרת. ועתוי\"ט:",
+                "כלי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "כיצד. הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפה בדפוסים. ואמר, שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם. הר\"מ. ורצה לומר בששה שטחים, שטח התחת, וב' שטחי הכפילה שמזה ומזה, והם ג' שהם ו', ג' מבחוץ וג' מבפנים. וילפינן ב' הלחם מלחם הפנים אלא דבלחם הפנים שנינו משום פלוגתא דר\"י ור\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "כן הוא לשון רש\"י. ונ\"ל גירסת רש\"י במשנה כך היא, שיהא לו פנים שיהא לו פינים. ותרתי ילפינן ממשמעות הפנים. חדא כדכתיב פנים ודרשינן דפנות, והיינו כפילות דלקמן. וחדא דקרינן פינים שפירושו זויות והן הן הקרנות. ולא אתא בן זומא לפלוגי אלא לפרושי דדפנות וזויות מקרא קא ילפינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "במסכת כלים פרק י\"ז משנה י':",
+                "נ\"ל שצריך להגיה ובהן הן הקרנות. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דבמשנה ד' פ\"ה דפסחים אמרינן דעל חמץ לאו דוקא בסמוך, הכא שאני, דסברא הוא דהוי בסמוך דהא בשעת הנחת הלחם היו מניחים אותם ובשעת סלוקם נקטרים. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ד' כו'. בגמרא ילפינן לכל הני מקרא:",
+                "סניפים. שם לדבר העשוי לחבר ולהחזיק דבר אחר:",
+                "מראשיהן. כלומר באותו חלק שבהן שעולה למעלה על השולחן. לפי שהסניפין הן כמו יתידות זהב עומדות בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה. כמ\"ש רש\"י בפירוש החומש:",
+                "חלול. כדי שתהא רוח מנשבת ביניהם. הר\"מ:",
+                "דוחה כו'. ואע\"ג דמדאורייתא נינהו כדנפקא להו מקרא, הא אר\"מ כל מלאכה שאפשר לעשותה מע\"ש אינה דוחה כו', וה\"נ אפשר דלא דחי שבת עלייהו, טעמא מאי [משוי להו לקנים] דלא לעפש לחם, בכי האי שיעורא לא מיעפש. גמרא וכתבו התוספ' דאין אסורא אלא משום טלטול בעלמא, ואפ\"ה גזרו עליהם במקדש ואע\"ג דחזו למצוה, כיון דאין עשוי כלי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "לארכו. לאו למימרא שהיו מונחין ממזרח למערב על אורך השולחן, דכה\"ג אין מקום פנוי כלל. אלא מצפון לדרום היו מונחין ובמקום הפנוי שבין שתי המערכות, שאותו מקום פנוי הוא מצד ארכו של שולחן שהיא י\"ב טפחים. וסתמא כר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ושייר נמי מנורה דלרחבו של בית היתה עומדת, וראב\"ש היא, וכוותיה פסק הר\"מ. והתוספ' כתבו דאפילו כרבי, ואה\"נ דלא שייר מידי, ודלא תני ארון, דבלפני ולפנים לא מיירי:"
+            ],
+            [
+                "ואכתי תקשה למה של שיש ולא של כסף. הלכך הנכון כמ\"ש הר\"ב בשקלים דאחר שנאפה הניחוהו על של שיש עד שיסדרוהו והשתא עשו של שיש שלא יתעפש כיון ששהה זמן רב:",
+                "דקדושת צפון חמירא דקדשי קדשים שחיטתן בצפון:",
+                "כלומר שוה בשוה:",
+                "ע\"ש. צ\"ע אמאי לא מייתי למשנה זו בגמרא [סוכה דף נ\"ד] ולומר דאתיא כאחרים:",
+                "שעיר כו'. וכשתעיין כל קרבנות יום הכיפורים לא תמצא בהן מה שיאכל זולתי שעיר חטאת הנעשה בחוץ. הר\"מ:",
+                "הבבליים כו'. ה\"ק, נאכל לערב, ומי הם האוכלים כו':",
+                "לפי שלא עלו בימי עזרא. גמרא. ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלים את השעירים חיים, אע\"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר, לפי שהרגילו עצמם כמו כן אף בכל השנים דמחזי כרעבתנותא. תוספ':",
+                "חי. ואין בו משום דם האברים שהוא בלא תעשה ולוקין עליו, דבכריתות דף כ\"ב מוקמינן לה דוקא בדפריש, ולפיכך שרי אף בלא מליחה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כיצד יעשה. שלא יבא דבר לפסול, יניחנה עם הבזיכים לשבת הבאה. אי נמי, מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "על שלשה. כלומר אין פחות מב' ימים שעברו וכן שלשה. ולא קשיא דליתני לשנים ולשלשה. עיין בריש מסכת פרה:",
+                "צום. חל יוה\"כ בערב שבת. אין לחם הפנים נאפה בו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי המזבח לעולם. גמרא:",
+                "אין כו'. דמכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפרק. גמרא. פירש\"י ואפילו בהמה בעלת מום שנאמר בה פדיון, לאחר שקדשה בכלי שרת כגון ששחטה לא אשכחן בה פדיון:",
+                "העופות. כשקדם הקדשן למומן מיירי. אבל קדם מומן להקדשן נפדין. תוספ'. ואפשר דלענין טומאה נמי נשנו ולאחר מליקה. כגון עולה שאינה באה לכלי שרת כלל ולא הוה כבהמה שחוטה דלעיל, ולהכי איצטריך לאשמעינן:",
+                "והעצים כו'. ואע\"ג דלא קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם, אפ\"ה הואיל ומנחות ונסכים טהורים אין להם פדיון, הני אע\"ג דנטמאו כטהורים דמיין. עצים ולבונה לאו בני אשווי אוכלא נינהו אלא הקדש משוי להו אוכל, דעצים כמה דלא משפי להו לגזירין לא מתכשרי. לבונה נמי כמה דלא קדשה בכלי שרת לא מתכשרה. וכלי שרת נמי הואיל ואית להו טהרה במקוה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ותמיהני, דהא אמרינן דמכשירי קרבן לאו קדושת הגוף הן. והר\"מ לא פירש כלום בזה, וניחא דהוי כמשמעה שכל שאין בהמה אין בו פדיון. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ב' כו'. וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא, משום דאמר במחבת וקא מייתי במרחשת (משום הכי לא יצא) אבל הכא דאידי ואידי (כלי שנדר) ושהביא במחבת ואידי ואידי במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא. ואי אשמועינן הך משום דקא פליג להו, אבל התם דלא פליג להו אימא לא, צריכא. גמרא:",
+                "א\"ל כו'. יראה לי דהוא הדין נמי ברישא א\"ל במחבת נדרת. אלא דבמאי דסליק אשמועינן. והוא הדין לרישא:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו בריש פרק ב' דנזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות. סברי ב\"ה דלא הוי נזיר שלא נדר כדרך הנודרים, דדוקא גבי מנחה מביא מן החטים. משום דשעורין שייכא גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין, ולמנחה מעליא אכוין. אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות, ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל. תוספ' ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא דא\"כ משנה זו כולה נדחית מההלכה. דדברי ת\"ק נדחין מפני הקושיא האמיתית שהקשה עליו ר\"ש, ודברי ר\"ש נמי נדחין מפני דלעיל פסקו הר\"מ והר\"ב דלא כראב\"י כו'. אבל הר\"מ בפירושו כתב חה לשונו, אע\"פ שזכרנו בפ\"ג ממסכת זו שבלילה אינה מעכבת על מנת שתהא המנחה מועטת עד כדי שאם רצה לבלול אותה שיכול לבלול, אבל היתה מרובה עד שאי אפשר לבלול אותה בבת אחת אי אפשר בלא בלילה. ע\"כ. ונראין דבריו דאפילו לת\"ק דראב\"י דלכל עשרון מביא לוג אפ\"ה כל שהעשרונות יותר על ששים מתוך שהסולת רב הוא א\"א להבלל יפה אפילו יהיה לו לוגים כמספר העשרונות. והשתא משנתינו הלכה הוא ומטעמא דר\"ש:",
+                "וא\"כ הוא אחד מט\"ז בלוג. וקשה, דבפרק ג' ופרק ז' דמקואות פירש שהוא חלק מס\"ד בלוג, וכן הוא בגמרא דבבא בתרא דף צ'. ועתוי\"ט:",
+                "ב' וה'. תימה, דכי היכא דאמרינן גבי מנחות במשנה ג' דאם אומר חצי עשרון יביא עשרון שלם, עשרון ומחצה יביא שנים. הכא נמי נימא כי אמר לוג או שנים יביא ג', וכי אמר ה' יביא ו'. ושמא י\"ל כו'. תוספ'. ולי נראה דכיון דנדבת יין לאו בהדיא כתיבא אלא מיתורא דאזרח כדאיתא בגמרא, לא נוכל לחייבו עד דפריש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאין הכי נמי דחייב להשלים. ומתניתין לגופיה איצטריך לאשמעינן באיזו מן הענינים מנדבין יין. ועתוי\"ט: [יב] או כדי נסכי ג' כבשים:",
+                "או ב' כבשים ואיל:",
+                "ומשמע דכך הוא מביא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הכי אמר שמואל סוף פרק י' דזבחים ויליף ליה מקרא (ובת\"כ ילפינן נמי דמתנדבין יין). ומיהו ודאי דלקמציה בפס ידו כדרך קמיצת המנחה א\"א, אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ שהוא כשני זיתים ועתוי\"ט:",
+                "דהא במשנה ה' פ\"ג לא תנן דיין מעכב המנחה. אבל קשה, מאי בעי להכי, תיפוק ליה ממשמעתן של הדברים שהיין בפני עצמו ממש קרב, וכדפירש בשמן דלא אשכחן דליתי בכלי בפני עצמו. ולשון רש\"י אינו מעורב במנחה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יביא אחד. פשיטא. וכן עשרונים נמי פשיטא. דמיעוט עשרונים שתים. פירשתי ואיני יודע כו' אצטריך ליה. גמרא:",
+                "אבל במנחת נסכים לא אכוין. אע\"ג דמתנדב אדם מנתת נסכים בכל יום, דסתמא דעתיה אמנחות המפורשות ורגילות לבא בפני עצמן ולא בגלל זבח. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אבל במשנה דלעיל לא פליג, דההיא באומר פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים בכלי אחד. דמייתי ששים עשרונות בס' מאני. גמרא. וקשה, דא\"כ אמאי סגי לעיל בס'. וי\"ל דדמי למשנה ה' דיביא כיום המרובה, דס' עשרון יום המרובה הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עצים. ת\"ר קרבן [נפש כי תקריב קרבן מנחה], מלמד שמתנדבין עצים. [ובת\"כ מרבינן מיניה נמי יין ושמן ולבונה]. וכן הוא אומר דעצים אקרי קרבן, והגורלות הפלנו על קרבן העצים. עתוי\"ט:",
+                "מקומץ. תנן נמי הכי בסוף פרק ז' דשקלים. ופירוש הר\"ב שזה שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב והרים ממנו וכו'. והכי איתא בגמרא. ואע\"ג דבפ\"ק מ\"ג פירש הר\"ב דבשני קרטין כשרה, ויליף לה מקרא, היינו בדיעבד. ומיהו הכא דנודר בלבונה בפני עצמה לא יצא אלא בקומץ, דלהכי אצטריך על המנחה דבהדי מנחה אין, בפני עצמו לא. ואיכא מאן דאמר דבבאה בפני עצמו נמי נמי פליגי. והיא פלוגתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "הקומץ כו'. לאו דוקא. דה\"ה בכזית דחייב, כרבנן דזבחים פרק י\"ג מ\"ד. אלא לאפוקי מר\"א דמשנה ו' שם בבזיכי לבונה עד שיקריב ב' קומצים. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ב' קומצים. בת\"כ יליף ליה:"
+            ],
+            [
+                "זהב. זה לבדק הבית. הר\"מ:",
+                "ובסוף פרק ו' דשקלים פירש הר\"ב, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן. ועתוי\"ט:",
+                "מדינר. ודלמא פריטי. אר\"ש באתרא דלא סגי פריטי דכספא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דשמן דבא בנדבה גמרינן ממנחת נדבה. דתניא, קרבן, כלומר וכי תקריב קרבן מנחה, מלמד שמתנדבין שמן. ודון מינה ומינה, מה מנחה בלוג אף שמן בלוג. ורבי סבר, דון מינה ואוקי באתרה. דשמן הבא בפנו עצמו הוי כנסכים דומיא דיין. בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"י כו'. מן היין או מן השמן. הר\"מ:",
+                "לא דק. אלא ב' תמידי היום הוה ליה לחשוב במקום ב' מוספי החג. ולכן ראוי הוה ליה שיכתוב וד' כבשים ב' מוספי שבת וב' תמידי היום:",
+                "ג\"כ לפום ריהטא כתב כן. דהא חטאת הוא ואין לחטאת נסכים, כדתנן בפ\"ט מ\"ו:",
+                "שכן שנינו שם משנה ג' כו'. וזה המספר שוה לשמן וליין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עגל כו'. גם כן דעת רבי. הר\"מ:",
+                "והוה לי לפרש איל בן שתי שנים, כדתנן במשנה ג' פרק קמא דפרה:"
+            ],
+            [
+                "ונסכיו. היין והסולת שמביאין עם הקרבן נקראים נסכים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וארישא יביא בדמיו שנים דהוי קטן והביא גדול [שבכ\"מ ב' חשובים מאחד אפילו שניהם שוים. רש\"י] נמי פליג, אלא דנטר לת\"ק עד דמסיק למילתיה. גמרא:",
+                "כבש. וברישא נמי שור זה כו'. אפילו הביא בדמיו איל אחד יצא. הר\"מ:",
+                "ופשיטא דאין הכי נמי אם הומם הגדול דמיחל בבינוני אלא שצריך שיביא גם כן בדמים היתירים:"
+            ],
+            [
+                "נראה שאע\"פ שנתמנה לכהן גדול עדיין לא עבד, אלא שנמנו וגמרו ופסקו לו הגדולה, ולימים כשהיה לו להתחנך ולעבוד נתקנא:",
+                "יגלח. ענין תגלחת, הבאת קרבנותיו. הר\"מ:",
+                "לא ידעתי למה הוסיף בירושלים. ועיין לקמן:",
+                "והכא ליכא למימר נעשה כאומר שלא אתחייב באחריות קרבנותיו, דנזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו לא מתכשר. גמרא:",
+                "ולהכי נמי לא מחייב משום שחוטי חוץ. רש\"י:",
+                "בירושלים. אבל בנוב וגבעון היו מותרים לשמש כל שכן בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחלה. תוספ' בשם תשובת רש\"י:",
+                "ואין צריך לומר כו'. מכלל דבית חוניו לאו עבודה זרה הוא. ותימה. הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ. ונראה, דנדרים ונדבות דבני נח היה מעלה. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Kodashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,530 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Menachot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שנקמצו. עבודה קמייתא נקט. והוא הדין נתינה בכלי והולכה והקטרה, כדקתני סיפא. תוס':",
+                "דהיינו שינוי קודש כדמפרש בסיפא לשם מנחת חוטא כו'. והוא הדין שינוי בעלים. תוס':",
+                "גמרא. אי בעית אימא סברא, משום דמשני בה כל הני לישני וליזיל. אב\"א קרא כו'. ועיין פי' הר\"ב בריש זבחים:",
+                "ולפי זה הוא הדין אשם נזיר ומצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו. אבל כל זה איתותב נמי בגמרא ולהכי נמי לא כתבם הר\"ב בריש זבחים. וכן הר\"מ בחבורו חזר בו ולא פסל לעומר שלא לשמו:",
+                "והקטיר. במקום זריקה:"
+            ],
+            [
+                "אחת כו'. ומשום דר\"ש אמר טעמא דלא בעי מנחת חוטא לבונה ושמן שלא יהא קרבנו מהודר, ס\"ד אמינא כי קמצי לה פסולין נמי מתכשר, קמ\"ל. גמרא:",
+                "קמץ כו'. בגמרא ילפינן לה מקרא:",
+                "ועלה. וא\"ת מאי אריא עלה אפילו נשאר בשיריים נמי, דהויא מנחה חסרה. וי\"ל שאין רגילים לצמצם העשרון שלא יהיה בו מעט יותר. תוס':",
+                "צרור כו'. כל הני למה לי, צריכא, דאי תנא צרור משום דלאו בת הקרבה היא, אבל מלח דבת הקרבה היא [דלאחר שהיה הקומץ על המזבח הוא מולחו] אימא תתכשר. ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא שאינו מולח אלא הקומץ בלבד, אבל לבונה דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא אימא מתכשר, קמ\"ל. גמרא:",
+                "גרגיר כו'. אין להביא ראיה מזה שמשליך המלח על כל המנחה, שזה אינו כו'. אלא דומיא דצרור, ר\"ל שאם נזדמן ונתערב עם הסולת שום דבר מזה ויעלה בידו. הר\"מ:",
+                "ושם אותו התוספות שמוסיפין בגדישה בירוצין. הר\"מ. ובערוך פירש מלשון ריצה, שהוא יוצא ורץ לחוץ:",
+                "וחסר כו'. אגב דמפרש יתר. מפרש חסר כיוצא בו, אע\"ג דצרור כו' משום חסר הוא. תוס':",
+                "גמרא. וה\"ה מאפה תנור. והא דנקט קמח, משום דפותתן, שייך לקוראן קמח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דמאי איריא דתני ריבה שמנה, ליתני ריבה לה שמן, אלא הא קמ\"ל דאע\"ג דהפריש לה שני לוגין ולא אמרינן הואיל והאי חזי ליה לא ליפסל. גמרא. וריבה פחות מב' לוגין, יש פלוגתא בין רש\"י והר\"מ. ודעת הר\"ב אין הכרע. ועתוי\"ט:",
+                "דשני קומצין לגבי ב' קורטין הוה יותר מדאי הרבה. משא\"כ שני לוגין לגבי לוג אחד:",
+                "הקומץ כו'. ונותן בכלי. בד' עבודות הללו מפגלים במנחה. דגמרינן מזבחים בהיקש. כדאמר בריש פרקין דאתקש מנחה לחטאת ואשם. ומההיא הקישא גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה. ומינה, מה זבח נפגל בד' עבודות כו' אף מנחה כו'. רש\"י:",
+                "למחר. דהיינו חוץ לזמנו, דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה. דאתקש לחטאת ואשם. רש\"י:",
+                "לרבותא כתב כן, דאפילו פסול ליכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"ת היכי מצית אמרית הכי, הא בהדיא אמרינן בסיפא דטעמא טשום דאין מתיר מפגל מתיר דהא אמר שהזבח דמו כו'. וי\"ל דהוה אמינא דלדבריהם דרבנן קא\"ל הכי:",
+                "לר\"מ דסוף פרקין. ואע\"ג דאינו רבותא לאשמועינן דחולק ארבנן, קושטא דמלתא קמ\"ל. ועתוי\"ט שהאריך:"
+            ],
+            [
+                "בזיכין. תרגום כפותיו, בזיכוהי. הר\"מ:",
+                "דכתיב ואכלוהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קודש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדשי קדשים שהיא ליום ולילה. ועתוי\"ט:",
+                "אותה. כו'. דאע\"ג שהכתוב עשאן גוף אחד דכתיב לחם תנופה, היינו לעכובי דמעכבי אהדדי, מצינו נמי שעשאן שני גופים, דכתיב שתים שני עשרונים [גמרא] וסדרי לחם הפנים ילפינן משתי לחם כו'. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דשחיטת תודה מקדשת ללחם, כדאיתא בפרק התודה. וכן שחיטת כבשים מקדשים ללחם. רש\"י:",
+                "לאכול כו'. או יזרוק דמה או יקטיר אמוריה למחר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג\"כ הסולת, דהא פלוגתייהו דר\"מ ורבנן אף בסולת:"
+            ],
+            [
+                "ומודים כו'. הא למה לי למתני כלל, פשיטא, מי איכא מתיר אחרינא. אלא דברישא לא מכשרי אלא פסול. וקמ\"ל דטעמא משום דגזרו בקומץ אטו קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה. וטעמא דלבונה, משום דגזרי אטו לבונה הבאה בבזיכין. וכבש, אטו כבש חבירו. ובזך, אטו בזך חבירו. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וא\"כ מדאורייתא קאמר ואפילו כרת חייב. וכתבו התוספ', תימה, דלא הל\"ל ר' אליעזר פוסל, אלא מפגל מבעי ליה. וי\"ל, דאיירי נמי בחוץ למקומו:",
+                "ומאכילת מזבח לאדם. גמרא:",
+                "תימה, תינח דאכילת מזבח לאדם. אבל אכילת אדם לאכילת מזבח מנלן. וי\"ל דפשטיה דקרא קיימי ב' האכילות אבשר זבח תודת שלמיו. תוספ':",
+                "לאכול. הא משנה יתירה, דהא תנן בספ\"ק, אלא לר\"א איצטריך, דאע\"ג דפסל ר' אליעזר במחשבה שלא כדרכו אטו כדרכו ופסל מדרבנן, הכא לא גזר פחות מכזית אטו כזית. רש\"י. וזה לא יתכן אלא אליבא רמ\"ד רר\"א מדרבנן פסל כו'. אבל למאי דפירש הר\"ב דמקרא דריש לה, מדאורייתא קא פסל. ומ\"מ נ\"ל לישב, דהיא גופיה קמ\"ל דלא תימא דר\"א מדרבנן פסל מטעם גזירה, קמ\"ל דבחצי זית מכשיר, ואם איתא דמדרבנן, א\"כ הוה ליה ליגזור, אלא טעמיה ברישא דמדאורייתא הוא:"
+            ],
+            [
+                "דהא נאמר יציקה במנחת הסולת ונשנית במנחת מחבת, ואמרינן כל מקום שהחזיר ושנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב. רש\"י:",
+                "דאמר קרא והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ. גמרא:",
+                "דאמר ר' זירא, כל הראוי לבילה אין בילה מעבבתו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ומשמע בכדי קמיצה מיהו מעכבי. ולא ידענא אמאי, דהא לא שינה עליו הכתוב. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף ליה בגמרא מקרא:",
+                "נתערב כו' כשרה. לרבנן, דעולין אין מבטלין זה את זה. ולר\"י, דמין במינו לא בטיל:",
+                "והוא לכבש. וזה נזכר ראשונה בכתוב. ועוד כתיב נסכי איל שני עשרונים בשלישית ההין שהן ד' לוגין. ונסכי פר ועגל ג' עשרונים בחצי ההין שהוא ו' לוגין. ועתוי\"ט:",
+                "דמשום ריבה שמנה דמשנה ג' פ\"ק לא מיפסלא, כדכתיבנא התם דשיטת הר\"ב דלא הוו אלא בלוג. והכא אע\"ג דבלע, מ\"מ ודאי דנשאר ג\"כ בשל נסכים. ועוד דקומץ לא בלע לוג כו'. והלכך ליכא למפסל הכא אלא מטעם ביטול. ועתוי\"ט:",
+                "צ\"ע דהא כיון דמשום בטול נגעו בה ומפרש הר\"ב שהשמן מבטל הסולת, היכי שייך הכא למימר דשמן של הקומץ אף אם יבלע כולו במנחת נסכים שיבטלנו, וא\"כ אפילו עירבו מדעת נמי, דהא אמרינן דלא פסלינן אלא בריבה לוג. ולהכי נמי פירשו רש\"י ותוספ', דמנחת נסכים הוי חסר שמנה, וכתבו דאין הכי נמי דפסולה. ומיהו י\"ל דדעת הר\"ב כרש\"י דריבה שמנה, בכל שהוא. והא דלא מפרש פסלות דקומץ משום ריבה שמנה, ה\"ט משום דאינו פסול אלא מדעת. ודקשיא לן מאי ריבוי שייך בנסכים, לא קשיא, דכיון דהקומץ מתבטל, הוה סלתו כמאן דליתא, וכל השמן דקומץ ודנסכים קיים עם סולת הנסכים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כשרות. גמרא. והא לרבנן עולין אין מבטלין זה את זה הא טין במינו בטל. ומשני, כדר\"ז כו', נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים, מה כו' בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו, אף כו' אין שיריים מבטלים את הקומץ:",
+                "דכתיב לרצון להם, משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ותמיהני דבפרק י\"ד דזבחים מ\"ז תנן, בנוב וגבעון קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. ובגמרא ליתא אלא שהותר מכללו בבמה. ונראה דר\"ל קדשים קלים שנאכלין שם בכל מקום. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ואסיקנא דה\"ה לשרוף ואבוד. והאי דקאמר נטמא, רישייהו נקט:",
+                "דר\"ש לא סגי ליה בכהונה לחוד, אלא בעי אצבע בהדי כהונה. דלא כדכתיבנא במ\"ה פ\"ז דזבחים ראו אצבע או כהונה, דהתם אליבא דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. אבל בגמרא, אמר קרא מלא קומצו תרי זימני כו', חד למצוה וחד לעכב:",
+                "העשרון כו'. היין כו' השטן כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:",
+                "הר\"מ. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא. ובגמרא, מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות], מגרשה ומשמנה [במנחת העומר]. פירש\"י שנה עליו הכתוב לעכב:",
+                "וקשה, מנלן לעכב. ובגמרא, על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה, פירש\"י שנה כו':"
+            ],
+            [
+                "שני שעירי יום הכיפורים כו'. כולהו ילפינן לה בגמרא מקראי:",
+                "אבל מים חיים לא חשיב, לפי שהיה מערב בהם הדם, כדכתיב וטבל אותה וגו'. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ושייר עוד ז' הזיות דמצורע ודפרים ואלים דחג. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קני כו'. ולא חשיב נמי גביעיה כפתוריה ופרחיה דמעכבין זה את זה, משום דליתנהו במנורה של שאר מיני מתכות, כדאיתא בגמרא. תוספ':",
+                "ז' נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך, ושם נותנין השמן והפתילות. רש\"י:",
+                "דכתיב וכתבתם, כתיבה תמה ושלימה. ובתפילין כתיב הויה, והיו לטוטפות. ומוכתבתם למדו גם לספר תורה. ב\"י:",
+                "ד' ציציות כו'. לא אתמר בגמרא מנלן. והר\"מ פירש במשנה דלעיל, וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות, אבל הענין קבלה בידינו:",
+                "ד' מצות. ונפקא מינה לענין סדין בציצית, וטלית בעלת חמש, ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, כדאיתא בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "התכלת כו'. ולא דברה המשנה בדיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייב לברך עליהן כו'. וסבת זה בעיני, לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חבור המשנה, והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, אין ענין מהן נפלא משום אדם וע\"כ לא ראה לדבר בהם כמו שלא הסדיר נוסח התפלה ואיך יתנהג שליח ציבור לפי שהיה מפורסם. אבל חברו ספר גמרא וביארו. הר\"מ:",
+                "כ\"כ רש\"י ותוס', מדדרשינן גדיל שנים דאין גדיל פחות משנים, גדילים משמע ד':",
+                "זו דעת הר\"מ, דלא בעינן אלא חוט אחד תכלת. אבל סובר שיהיה קצתו לבן דהא כופל לכל חוט עד שיהיו שמונה, ונמצא שמעכשיו שבעה דלבן ואחד דתכלת. ועתוי\"ט:",
+                "והחילוק דבתפלה קרי ליה אין מעכבין כו', ובד' מינין שבלולב מעכבין דבד' מינין כשהן מצויין נוטל אחד אחד ואינו יוצא ידי חובתו ולא שלמה הטצוה עד שיגמור נטילת ארבעתן בידו ואפילו בזה אחר זה, ואינו כן בתפלה כו' אלא כל זמן שיניח אחד משניהן ר\"ל שלובשן כבר קיים מ\"ע אחת ויצא ידי חובתה:",
+                "גם בחיבור הר\"מ חזר וכתב לשון המשנה ולא חילק בין יש לו לאין לו. ועתוי\"ט:",
+                "תפלה. תרגום לטוטפות, לתפילין. והטור מפרש לשון פליליה. שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש. ועתוי\"ט:",
+                "משמע הא סולת ושמן מעכבי אהדדי תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאלו דפרשת אמור גופייהו מעכבין זה את זה, דהויה כתיב בהו. פירש\"י יהיו עולה. וכל הויה עיכובא. ומיהו פרים וכבשים דפ' פינחס לא מעכבי אהדדי ומצינו נמי לפרושי מתניתין בכה\"ג. והכי איתא בגמרא דתנא מילי מילי קתני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והכבשים כו'. ואפ\"ה כי אתיין בהדדי, הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבא ביחד, ולא פליג ר\"ע אסתמא דמשנה ג' פ\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "ארשב\"נ כו'. בגמרא מפרש דפליגי בטעמא דקרא:",
+                "לא קרב. וזה קבלה בידו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "תמהו התוספ', דבריש פרק י' דזבחים נפקא לן מדכתיב מלבד עולת הבוקר וגו'. ומסקי דהכא לא נפקא לן אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה מיירי, ומהתם נפקא לן עבודת דם דכתיב תעשו משמע עשיות:",
+                "ולא המוספין כו'. אי מיירי בעיכובא בעלמא לאו כללא, דשל חג מעכבין, דכמשפט כמשפטם כתיב בהו. וא\"נ מיירי בקדימה של חג נמי אינן בכלל מה\"ט גופא דכמשפט כתיב לכך קריבין על הסדר כדאיתא בגמרא:",
+                "דאל\"כ, שאין מחנכין דתנא בסיפא אהי קאי:",
+                "דכי כהנים חטאו מזבח בטל. גמרא:",
+                "מפרש ללישנא דלא שכיחא, שכן הוא בהסוגיא כו'. ואההוא ודאי לא קשיא אמאי קאמר לא שכיח, הא לא הוי כלל, דאזמן התקנה קאי כו' וההוא שעתא אכתי לא הוו ידעי רבנן שלא ישנה בה אדם מעולם:",
+                "ואע\"ג דבינייהו כתיב וכליל על מזבחך מסתבר דכי כתיב עושר אדלא שכיח כתיב. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "וכולה כו'. דקטורת חדא מלתא היא. משא\"כ כבש לא אמר דשנים היו קריבין. תוספ':",
+                "מחנכין. ענין חנוך, הרגל. והוא שם מושאל בדברים האלה לתחלת המעשה, לפי שהכלים מרגילים אותן בעבודה, דרך דומיא לאדם בתחלה שמלמדים אותו שום חכמה או שום מדה להרגיל עצמו בה עד שתהיה קבועה בו. הר\"מ:",
+                "שחר. דהכי. מדרש קרא אם את הכבש האחד כו':",
+                "בשבת. אלא בחול איחנוכי הוא דלא מהנך הא קדושי מקדיש, והתנן בפי\"א מ\"ח שאפילו הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום. ומשני,, היא גופה קמ\"ל, דחינוך וקדוש דשולחן בשבת היא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לא היו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "מביתו. יליף לה בגמרא מקרא:",
+                "בגמרא מפרש מאי עביד ר\"ש באותה, ור\"י מאי עביד בדר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חוץ כו'. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות, דאקרי מנחה שנאמר בהקריבכם מנחה חדשה לה'. אבל לחמי תודה אמרינן בגמרא דלא אקרי מנחה ומכל מקום ניחא לאשמועינן דינא. תוספ':",
+                "בודה. בדל\"ת גרס ופירוש לשון הוצאה. כמו החודש אשר בדא מלבו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "בפושרין. אע\"ג דפושרין מחמיצין הואיל ולישתן ואפייתן מבפנים בעזרה אנשי פנים זריזין:",
+                "דאלו בקומץ, הא כתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו:",
+                "ואימא לחלק איצטריך, א\"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ, מאי לא תאפה חמץ חלקם, ש\"מ תרתי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "העומר. בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב ו��ם תקריב מנחת בכורים, והיא מנחת העומר. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דבהו כתיב לאו. משא\"כ באינך:",
+                "ילקטנה. בגמרא יליף ליה:",
+                "וכן לשון רש\"י. וחדא חדא מתרי תרי נקטי. דה\"ה לבונה, וה\"ה על מנחת קנאות:",
+                "בגמרא, מדכתיב עליה, משמע בגופה. פירש\"י עד שיעריב כו':"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. מפרש פלוגתתן בדרשא דקראי:",
+                "קמיצה. ובברייתא מסיים, שאין מהן לכהנים. ואיכא בינייהו מנחת כהן חוטא דנקמצת לר\"ש. וקצת קשה נמי דבמתניתין לא הו\"ל למתני מנחת כהנים סתמא, אלא הול\"ל דשל נדבה. ועוד קשיא מתניתין וברייתא. הלכך כתבו התוספ' דקמיצה לאו לטעמא נקטיה, אלא לכללא בעלמא, לאשמעינן ב' הלחם ולחם הפנים ומנחת כהנים וכהן משיח. אבל לאו למידק הא כל שיש כו', דהאיכא מנחת חוטא:"
+            ],
+            [
+                "וטעמיה בפירוש הר\"ב במ\"ד פ\"ב דבכורים. ועתוי\"ט:",
+                "ומניף כהן לחודיה: רש\"י.",
+                "על כו'. ויליף בגמרא בברייתא ממילואים:",
+                "רבי לטעמיה דדרש ונתת על המערכת לבונה זכה, בסמוך כ, י':",
+                "בגמרא יליף לה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רש\"א כו'. אלו העיקרים כולן אמתיים ואינן דעת ר\"ש לבדו אלא שאומרים אותן בשם אמרם ואין חולקין עליו בשום דבר מכל זה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "יש לה כו' גמרא גמירא לה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ר\"שן מתיר. בגמרא דפליגי בדרשי דקראי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נקמצות כו'. יליף לה בברייתא מקרא:"
+            ],
+            [
+                "כהנים כו'. גמרא ותו ליכא, והאיכא עולה, עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף, איכא מוראה ונוצה. והאיכא נסכים, לשיתין אזלי:",
+                "דברי תימה. דכלום כח מזבח יפה אלא באש, דכל הנך דתנינן כולם כליל לאשים. וכן הוא מפורש בגמרא שהבאתי בסמוך. ובגמרא איתא לאפוקי מדשמואל דאמר לאשים, קמ\"ל דוקא אלו למזבח, אבל יין לשיתין. עתוי\"ט:",
+                "כלומר עד התהום. ובגמרא, שיתין מחוללין ויורדין עד התהום:",
+                "ב' הלחם כו'. ותו ליכא והאיכא חטאת העוף. איכא דמה. והאיכא לוג שמן של מצורע, איכא מתנותיו. וכתבו התוס' דאע\"ג דאיכא כבשים בהדי שתי לחם, ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים, מגופו מיהא ליכא למזבח:",
+                "וסתמא כר\"ע מ\"ג פ\"ד:"
+            ],
+            [
+                "שאין כל מעשיה בכלי, שהרי נאפית בתנור. רש\"י. וכתבו התוספ' דקסבר אין התנור מקדש:",
+                "יליף לה בברייתא. דגבי יציקה כתיבא תרי מעוטי, עליה והיא, ואין דבר שצריך שני מיעוטים אלא מנחת מאפה שיש בה ב' מינים כו'. ומשמע דמנחת עומר נמי נתרבה ליציקה. ועתוי\"ט:",
+                "וז\"ל רש\"י, וחוזר ונותן שמן דבלולה בשמן כתיב:",
+                "ואע\"ג דבמתניתין תני יציקה ברישא, אפ\"ה אינה אלא באחרונה. והכי משמע מתניתין, בשעה שעושה יציקה צריך שתהיה הבלילה נעשה כבר, וקודם בלילה תהא נותן שמן בכלי קודם לעשייתה. רש\"י. ורבינו גור אריה כתב דלפי שנותן שמן בכלי ולא בגוף המנחה לכך שנאה באחרונה:",
+                "הר\"מ. ומשום רקיקים הוא שפירשו כן, דליתנהו בשאר המנחות. אבל ה\"ה בכל חלות דמנחות, דשייכא פלוגתא דרבי ורבנן. ולשון רש\"י, חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפיה. וכתב עוד, מנחת הסולת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת:",
+                "החלות כו'. שמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות. רש\"י:",
+                "כי. לשון רש\"י, שבלשונינו קורין לכ\"ף שלהן כי:",
+                "רש\"י. ובפירוש חומש צייר גימ\"ל. וי\"מ כמין נו\"ן או כמין כ\"ף. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. רש\"י. וממעטינן מדכתיב אותה. עתוי\"ט:",
+                "ואינו כו'. דכיון דאין צריך קמיצה אין צריך הבדלה. רש\"י",
+                "מנחת כהנים. מנחת נדבה של כהנים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. בגמרא ילפינן לה מלחמי תודה דנפישין מילי דדמיין אהדדי:",
+                "אע\"ג דלעיל משנה ג' כתבתי בשם רש\"י דמנחת סולת לא היה בה חלות כו', י\"ל קודם קמיצה, אבל לאחר מיכן אע\"פ שאין עוד לגבוה בה כלום מ\"מ לא חילק הכתוב באפייתן, שכן מצינו בפירוש בכתוב בפרשת צו, לענין חימוץ שאסרה התורה בשיריים כמו קודם הקמיצה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משלש סאין. למצוה ולא לעכב:"
+            ],
+            [
+                "ומסיים בברייתא, וזו למעלה מזו, עליונה קולטת סובין, תחתונה קולטת סולת. פירש\"י, כל אהד עבה מחברתה, עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכללן ולא היתה קולטת כי אם סובין, והיו הקמה והסולת לעבר הנפה. ושוב היה נותן הקמח והסולת בתחתונה בדקה הימנה, והיא היתה קולטת הקרטין סולת, והקמח הולך לעבר הנפה. ושוב היה חוזר ונותן הסולת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסולת כלל, שתהיה הסולת ברורה:",
+                "הוה ליה למימר גם כן שאם לא ניפה בשלש עשרה נפה, וכמ\"ש הר\"מ כו'. אבל דעת רש\"י, דש, לש עשרה נפה ה. לכה למשה מסיני, וא\"כ אפשר דמעכבי. ועתוי\"ט:",
+                "ולקחת כו'. שתהא מנופה כל צורכה, שתהא סלת ברורה בשעת אפיה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ילפינן לה בגמרא מקרא:",
+                "מפני שנאמר על חלות לחם חמץ אחר שנאמר חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת. ובאה הקבלה שר\"ל ששיעור אלו הג' מינין כמו שיעור החמץ. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא, דהלמ\"מ חצי לוג שמן לתודה והמחצית לרבוכה:",
+                "שתי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:"
+            ],
+            [
+                "התודה כו'. דאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח, כדילפינן בברייתא דכתיב יקריב קרבנו על זבח:",
+                "וקשה, דבמ\"ו פ\"ה כתב דהלכה כרבי דדריש על בסמוך. והתוספ' הקשו עוד, דעד כאן לא פליגי רבי ורבנן אלא אי בעינן על בסמוך או על ממש. וי\"ל דהכא לא דמי לההיא דתנופה דשתי הלחם כעין הקרבתם, אבל הכא בשחיטה דלמקדש לחם בעלמא ליכא למיחש אלא שיהא קיים:",
+                "ודבר תימה היא, דמקרא מלא ביחזקאל מ\"ו, זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. ובמקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות, שנאמר זה המקום וגו'. ובנוסח ארץ ישראל, שאופין בו חלות תודה ורקיקי נזיר:",
+                "אבל במ\"ג פ\"ט דזבחים פירש הר\"ב דטעמא הואיל והן כשרים לכתחלה בעופות וכן הוא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "המלואים וכו'. דכל לחם הבא על יד. זבח איכא למילף מהדדי:"
+            ],
+            [
+                "הכי פירושו, דלאו דוקא דקדושת הכלי בלבד מקדשם, אלא אף בשחיטת הזבח. ומיהו קדושת הכלי נמי בעינן, כדמפרש בסיפא דכל זמן שלא נתקדשו בכלי אע\"פ שנשחט הזבח יכולין להקריב נסכים אפילו אחר כמה ימים:",
+                "רש\"י. וכתבו התוספ' דלא יתכן, דהתנן בסוף פרק ב' דמעילה, דמשקדשו בכלי הוכשרו לפסול כו' בלינה כו', ופירשו, דהכא מיירי לענין שלא לשנות לזבה אחר. ועתוי\"ט:",
+                "דלא אמרן דקדשי בשחיטת הזבח אלא בשחיטה כשרה. דלא דמי לתודה דאפילו בשחיטה פסולה מתקדשים הלחם כו', דשאני תודה דילפינן מדכתיב יקריב קרבנו, מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח. רש\"י. ומה שכתב בזריקה, לאו דוקא, דהוא הדין קבלה והילוך:",
+                "אחר. שאין לו נסכים. רש\"י:",
+                "אין זה סותר למאי דקיימא לן כרבנן דר' מאיר דאין פיגול בנסכים, דהואיל ואינן תלוין בזבח ליקרב עמהם מיד, וכן טשתנים בשל צבור, אין בהם דין פגול. ועתוי\"ט:",
+                "גזירה שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח זה כשרים לשום זבח אחר, ואפילו בלא תנאי ובלא נפסל הזבח. אבל כשהיה הזבח זבוח באותה שעה שנפסל זה, ומיד היו הנסכים לזבח אחר, דמי כאלו לשם האי זבח הובאו לנסכים, ולא אתי למימר נסכים שהפרישו כו'. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו בתוך כדי דבור. עתוי\"ט:",
+                "כשאינן עליו חובה. כדלקמן:"
+            ],
+            [
+                "להקיש כו'. תימה, תינח זבחים, עופות ומנחות ולחמי תודה מנלן. ולמאן דיליף בגמרא מחטאת ניחא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ופסח מצרים ופסח דורות בכללא נינהו דשם פסח אחד הוא. ולהכי לא הוה דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש. עתוי\"ט:",
+                "לפיכך כו'. משנה שאינה צריכה היא. אי לא משום סיפא דקתני והנסכים בכל מקום. רש\"י. ולי נראה, דבא לאשמעינן אע\"ג דאלו לא דמי לפסח שהיא חובה ומצוה, משא\"כ אלו שהוא מקבל מעצמו, רק כיון שכבר קיבל עליו נעשית חוב גמור. ולכן דייק לפיכך כו' הואיל והם כו', א\"כ שפיר נלמד מפסח. ת\"ח:",
+                "ממעטים לה מדכתיב ואכלת מעשר דגנך ושמחת, אכילה שיש בה שמחה. ספרי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו' קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים, הוה ליה למתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מחוץ לארץ כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה:",
+                "לא דק, דבשתי הלחם הוא דכתיב כו'. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים. אבל בגמרא מוכח דיליף לה מדכתיב ראשית קצירכם:",
+                "המובחר. שנאמר וכל מבחר נדריכם. תוספתא:",
+                "חפריים. ס\"א עפריים. וכן גירסת התוספ'. וכתבו עיר היא:"
+            ],
+            [
+                "דהא זורעה קודם לפסח ע' יום, היינו בעומר. ומיהו התוספ' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. עתוי\"ט:",
+                "ע' יום. שבבר יש כח בחמה שזורחת עליה. רש\"י:",
+                "ובעי בגמרא, ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופירש הר\"מ, בהתליעה רוב חטה אחת אע\"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו:"
+            ],
+            [
+                "ממה כו'. מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם. לפי שהזרעים מכחישים לאילנות. רש\"י:",
+                "הגרגרים. של זיתים שנפלו. רש\"י:",
+                "שנשרו כו'. נראה דמלתא באפי נפשה היא, ולא קאי אגרגרים. ועתוי\"ט:",
+                "הכבושים כו'. ולא תנן מבושל. אבל בפירש\"י, או שנתבשלו או שנשלקו:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ', וקשה, דבמסכת פאה משמע דחייבין בפאה, וכל דבר שאין לקיטתו כאחד לא מחייב בפאה כדאיתא שם. וז\"ל הר\"מ, זית שגרגרו בראש הזית וביררו אחת אחת וכתשו כו', זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכותשן כו', זיתים שמסקן וטוענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואח\"כ כתש כו':",
+                "כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית, כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן, שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית. והאי דאמר בראש הגג, לסימנא קאמר. רש\"י:",
+                "והם עצמות שיש בהם מוח דימה אותן למעטן, לפי שהם רחבים וגדולים בחללם. ומהשם הזה נגזר הפועל ואומר עוטנו. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מדתני ר\"ח. יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. תוספ':",
+                "מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותן. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נודף. יעמוד ריחו מפני שיעלה הבלו במקום שהניח בראש הכלי ויעמוד ריחו ולא יתערב בו שום דבר. הר\"מ. ונודף לשון ארמית. וריח שמניך מכל בשמים מתורגם ושום טב דצדיקיך נדיף מכל בשמין:",
+                "ונ\"ל דמאמצעה קאי אמשלישה, כלומר מאמצע השליש האמצעי כו'. והכי פירשו, מאמצעה של שלישה והשלישה היא האמצעית:",
+                "תמימים. ואם היו בו קמחין הוי כבעל מום. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדיש לחביתי כהן גדול, שלא ישפך הסולת לארץ כשחוציהו. תוספ':",
+                "ומה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון. ור\"מ כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דהכי גמירי דז' מדות של לח היו במקדש. ור\"א בר צדוק לית ליה כו' גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פי' לכל החלות והרקיקין:",
+                "פירש\"י, כל מעשיו בשער ניקנור ולא בעזרה:",
+                "גם כאן גרס רש\"י חוץ הוא. ופירש, שהיה משקה אותה בחוץ בשער ניקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ועתוי\"ט:",
+                "דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמרא:",
+                "כך אמר ר\"ש ברבי לרבי וקלסו. והתוספ' תמהו, למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:",
+                "ס' לוג. בגמרא ילפינן לה מקרא:",
+                "וז\"ל הר\"מ, וכשזכר לוג שמן למנחה אמר ג\"כ שששה לפר כו' ואינו ר\"ל שנמוד הנסכים בלוג, אלא בחצי הין ושלישית ורביעית ההין כמו שזכרנו:",
+                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "ואם משתייר שמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי, דבקיץ היו עושין פתילה גסה, ובחורף פתילה דקה. ומיהו כששיערו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הכי פירש רש\"י במשנה להסלקא דעתך. ובגמרא, ורמינהו, והקטירו, שלא יערב חלבים בחלבים. ומסיק, דאה\"נ שאין מערבין סולת ושמן משום והקטירו, ומתניתין ביינות ובהוקטר שמנן וסלתן. א\"נ נתערבו. דהשתא ביינות ליכא משום והקטירו. וכן פירש הר\"מ:",
+                "אבל כו'. למה שכתבתי בסמוך, כתב הכ\"מ וא\"ת מ\"ש הני מהני, וי\"ל דכיון דאינן שוין מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן:",
+                "מסכים למה שכתבתי פ\"ג מ\"ב. ומיהו הכא במערב מדעת איירינן. וע\"ש:",
+                "וכ\"כ התוספ'. וז\"ל הכ\"מ אם בללן כו' מלתא באפי נפשה היא דהא לא קאי איין דרישא, אלא אסלת ושמן. ע\"כ. והיינו אפילו להמסקנא שכתבתי בסמוך. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דאפילו לדידיה נמי ליכא אלא חד גדוש ומאי כל המדות, ה\"ק, כל המדידות. גמרא:",
+                "בירוציהן כו'. ואע\"פ שאין כונת הנודר אלא למה שבכלי בלבד, גזרה שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. גמרא. אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאים כו'. רש\"י:",
+                ", בגמרא ילפינן להו מקראי:"
+            ],
+            [
+                "קרבנות. שהן זבח. לאפוקי עוף שאינו זבח, והרי הוא אומר בפרשת נסכים או זבח. גמרא:",
+                "טעונים נסכים: בגמרא יליף ליה מקרא:",
+                "כ��ומר קרבנותיו אינן באין על חטאו כמו דנזיר. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא איקרי, כדתנן בפ\"ה דשקלים מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "כל כו'. ה\"נ בבהמה. דאלו עוף אין טעון סמיכה:",
+                "חוץ כו' שנאמר קרבנו. ר\"ל הדבר שנתחייב לעשותו קרבן כמותו, לא הבכור כו'. הר\"מ:",
+                "והיורש כו'. בגמרא יליף להו מקרא:",
+                "דאלו חטאת שמתו בעליה תמות. ואשם ירעה כו' ויפלו דמיו לנדבה:",
+                "ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה:"
+            ],
+            [
+                "הכל. לאתויי יורש. גמרא. ותימה הא תנא ליה רישא. וי\"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מיותר ליה בבא בכך רק תיבה אחת. תוספ':",
+                "ותימה לילף כולה מסנהדרין. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"ת ותיפוק ליה דהוי מ\"ע שהז\"ג דאין סמיכה אלא ביום. תוספ':",
+                "ותכף. בגמרא, הכי קאמר, במקום שסומכין שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "העומר. היא של שעורין. ויש לו רמזים בתורה, ומכללם שקרא אותה מנחת בכורים שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים, והפירוש המקובל שירמוז למנחת העומר. ומלת אם אינה רשות אלא רמיזת הזמן, ונקרא שתי הלחם בכורים וביאר זה ואמר בכורי קציר חטים. וזהו ראיה על שהבכורים שקדמו להן בניסן אינן אלא בכורי שעורים. והעיקר שעליו אנו סומבים הוא קבלה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ואב\"א משום כרמל תקריב. פירש\"י. רך ומלא. שתהא התבואה רכה ונמללת ביד, ואי מייתי מרחוק נשיב ביה זיקא ומתקשה בדרך:"
+            ],
+            [
+                "אומר כו'. כל אחד מהג' קוצרים. אבל המשיבים הם רבים מכל עיירות, הלכך כללינהו ותני אומרים:",
+                "קצור. בקצירה עצמה השיבו ואמרו קצור, ולא היה די להם לומר הין:",
+                "וז\"ל הר\"מ, וא\"ת שאותו פסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים, האיך תלה הכתוב היתר אכילתה לחדש. בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה. אלא נקרה נקרה, אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח הוא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע:",
+                "שכן הוא בכל מקום חוץ מבקרבנות:",
+                "והא דקתני והשאר נפדה, לר\"ע לית ליה, דלדידיה לא בעי פדייה. אי נמי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שמנו. וזה לא יהא אלא ביום, ר\"ל יום ט\"ז בניסן. הר\"מ:",
+                "יצק כו'. במ\"ג פ\"ו תנן דכל המנחות טעונות שלש מתנות שמן. ונראה דכולהו תני להו הבא. דנתן שמנו הוא נתינת שמן תחלה בכלי, ויצק ובלל הוא יציקה ובלילה. ובין הכא ובין התם ה\"ל למתני בלילה ברישא, דיצק הוא יציקה אחרונה. תוספ':",
+                "וקמץ. לאחר שבירר כל הלבונה לצד א':"
+            ],
+            [
+                "דאלו קצירה עצמה אפשר בבית השלחין א\"נ ע\"י קטוף:",
+                "מותרים. לכולי עלמא. ואפילו ר\"י מודה בזמן שיש עומר עומר מתיר, דבתיב עד יום הביאכם. רש\"י:",
+                "מפני כו'. ולכן צריכין שישמרום חצות יום ירושלים. לא חצות אותן המקומות. לפי שאפשר שיהיה מוקדם או מאוחר כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים [מנחת קנאות] מנין, ת\"ל חדשה חדשה [ב\"פ], אם אינו ענין לחדשה של חטים, תנהו ענין לחדשה של שעורים. ומנין שתהא קודמת לבכורים, ת\"ל כו', ומנין שתהא קודמת נסכים ופירות האילן, נאמר כו':",
+                "פסול. ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. הר\"מ:",
+                "וקשיא תינח חדש שנאסר ועדיין לא הותר אבל בכורי פירות ונסכי יין דמעולם לא נאסרו אמאי אם הביא פסול וכן הוא בגמרא דלהאי טעמא דלא הותר מכללו בו', נסכים וככורים שהקריבם קודם לעומר כשרים. וכתב רש\"י ודקתני שואם הביא פסול, לאו אביכורי פירות קאי כו'. ולדינא משמע בגמרא דליתא להאי טעמא, והאי ואם הביא פסול קאי גם אביכורי פירות. וגם הר\"מ בחבורו פסק כן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין. התנן בסוף פרק ב' דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. וי\"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי שעיסותיהן דומות זו לזו. ועי\"ל דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו. תוספ':",
+                "מדכתיב בשדה, דייקינן לה בגמרא דצריך השרשה:"
+            ],
+            [
+                "כן הוא גירסת התוספ' במתניתין. וכתבו, דצ\"ל כיון דלכתחלה לא יביא, אע\"ג דאם הביא כשר, ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה כו'. והא דלא חשיב הכא בית הזבלים כו', י\"ל דלא פסידי ואחמור רבנן כמו דאחמור בגדישה. ולנוסחא אחרינא דגרס בית השלחין שבעמקים, י\"ל דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי לא קרינן ביה שאתה מביא, אבל היכא דאם הביא כשר קרינן ביה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינן עד אחר עומר. והא דשרי ר\"י במשנה ה' קמח וקלי, משום עולי רגלים התירו. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולהכי נקט נטיעות, משום אורחא דמלתא שאדם זורע כו'. רש\"י:",
+                "ויראה לפרש בית כמו שפירש רש\"י וישמע בית פרעה. כמו בית ישראל, בית יהודה, עבדיו ואנשי ביתו:",
+                "צבתים. מאי טעמא דכמה דאפשר לא טרחינן. גמרא:",
+                "לא כו'. כולהו יביא דתנינן נפקא לן מותקריב יתירה כו'. בגמרא:",
+                "כדכתיב מהחל חרמש בקמה. רש\"י:",
+                "כן פירש\"י במשנה ב', רך ומלא. וכתבו התוספ', דהוי כמו שמלה שלמה. אבל לשון רש\"י במתניתין כר ומל. וז\"ל בפירוש החומש, בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה. וע\"כ נקראו המלילות כרמל. וכן כרמל בצקלונו:",
+                "ביום כו'. ומתניתין דסוף פרק ב' דמגילה דדוקא בלילה ולא ביום וכן הא, דר\"פ דנקצר בשבת אתיא כראב\"ש, ודהכא כרבי. גמרא:",
+                "השבת. להקרבה, אבל לקצירה לא. דהא נקצר ביום כשו', ויוכל לקוצרה מע\"ש, ואמאי תדחה שבת. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שתי הלחם. לשון התוספ', במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. ושמעינן דבמשנתינו לא גרסינן גבי לחם הפנים אחד שנים בלשון זכר. ועתוי\"ט:",
+                "אדעלמא קאי. דהא בפעם אחת אין נאפות אלא שתים בלבד:",
+                "ובטפוס כו'. דת\"ר ושמת אותם, בדפוס. וכתבו התוספ', וא\"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי\"ל דא\"כ לכתוב ונתת אותם, אבל ושמת משמע שימה בדפוס:",
+                "והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש\"י:",
+                "בטפוס. הן הקערות של שלחן, כדאמר קערותיו אלו טפוסין. וכפירש\"י בחומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוספ'. ובגמרא, ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחא. ומזה הוכיחו התוספ' דהלחם חוץ לדפוס, דאל\"כ היכא מינפחא כו'. ולפירוש הר\"ב צ\"ל דמתחלה נעשה בתוך הדפוס והדפוס שבתנור היה צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכ\"כ הר\"מ. ועל כרחינו צ\"ל שגירסא אחרת היתה להם בגמרא. דאנן גרסינן הכי, הא גופיה קשיא, אמר�� לישתן ועריכתן בחוץ, אלמא מדת יבש לא נתקדשה, [דאי מקדשה מגנייה מלתא אי אפיק להו אבראי. ולא כפירוש הקונטרס מטעם פסול יוצא, דמשום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא. תוספ'] ואפייתן בפנים, אלמא מדת יבש נתקדשה, אמר רבא כו' מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש. אלא הא קשיא, ואפייתן בפנים, אלמא תנור מקדש, ואין דוחות את השבת אפסלו בלינה. אמר רבא כו'. הא קמן דהך מלתא דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים אתברר טעמא משום דמדת יבש לא נתקדשה. אלא ודאי שגירסתם לא היתה כך. ולהכי נמי פסק כת\"ק דמשנה ה' פ\"ט דמדות יבש נתקדשו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ול\"נ דה\"ג, לישתן ועריכתן ואפייתן:",
+                "והאי דלא משחו עשרון שלם, מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ. אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים. והתוספ' פירשו דחביתין כיון דיש בהן שמן הוצרכו ליעשות בכלי הלח ומדות הלח נתקדשו לכולי עלמא וה\"ה לכל המנחות הטעונות שמן:"
+            ],
+            [
+                "וזה המאמר מחובר במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפות בפנים. הר\"מ. כלומר דאילו שאר מנחות לישתן ועריכתן נמי בפנים כו'. ורש\"י פירש לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ. ולפירושו כולה חדא מלתא היא. והתוספ' פירשו דבחוץ אטחינה והרקדה קאי. דלא בעי כלי שרת. ועתוי\"ט:",
+                "כלי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "כיצד. הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפה בדפוסים. ואמר, שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם. הר\"מ. ורצה לומר בששה שטחים, שטח התחת, וב' שטחי הכפילה שמזה ומזה, והם ג' שהם ו', ג' מבחוץ וג' מבפנים. וילפינן ב' הלחם מלחם הפנים אלא דבלחם הפנים שנינו משום פלוגתא דר\"י ור\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "כן הוא לשון רש\"י. ונ\"ל גירסת רש\"י במשנה כך היא, שיהא לו פנים שיהא לו פינים. ותרתי ילפינן ממשמעות הפנים. חדא כדכתיב פנים ודרשינן דפנות, והיינו כפילות דלקמן. וחדא דקרינן פינים שפירושו זויות והן הן הקרנות. ולא אתא בן זומא לפלוגי אלא לפרושי דדפנות וזויות מקרא קא ילפינן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "במסכת כלים פרק י\"ז משנה י':",
+                "נ\"ל שצריך להגיה ובהן הן הקרנות. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דבמשנה ד' פ\"ה דפסחים אמרינן דעל חמץ לאו דוקא בסמוך, הכא שאני, דסברא הוא דהוי בסמוך דהא בשעת הנחת הלחם היו מניחים אותם ובשעת סלוקם נקטרים. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ד' כו'. בגמרא ילפינן לכל הני מקרא:",
+                "סניפים. שם לדבר העשוי לחבר ולהחזיק דבר אחר:",
+                "מראשיהן. כלומר באותו חלק שבהן שעולה למעלה על השולחן. לפי שהסניפין הן כמו יתידות זהב עומדות בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה. כמ\"ש רש\"י בפירוש החומש:",
+                "חלול. כדי שתהא רוח מנשבת ביניהם. הר\"מ:",
+                "דוחה כו'. ואע\"ג דמדאורייתא נינהו כדנפקא להו מקרא, הא אר\"מ כל מלאכה שאפשר לעשותה מע\"ש אינה דוחה כו', וה\"נ אפשר דלא דחי שבת עלייהו, טעמא מאי [משוי להו לקנים] דלא לעפש לחם, בכי האי שיעורא לא מיעפש. גמרא וכתבו התוספ' דאין אסורא אלא משום טלטול בעלמא, ואפ\"ה גזרו עליהם במקדש ואע\"ג דחזו למצוה, כיון דאין עשוי כלי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "לארכו. לאו למימרא שהיו מונחין ממזרח למערב על אורך השולחן, דכה\"ג אין מקום פנוי כלל. אלא מצפון לדרום היו מונחין ובמקום הפנוי שבין שתי המערכות, שאותו מקום פנוי הוא מצד ארכו של שולחן שהיא י\"ב טפחים. וסתמא כר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ושייר נמי מנורה דלרחבו של בית היתה עומדת, וראב\"ש היא, וכוותיה פסק הר\"מ. והתוספ' כתבו דאפילו כרבי, ואה\"נ דלא שייר מידי, ודלא תני ארון, דבלפני ולפנים לא מיירי:"
+            ],
+            [
+                "ואכתי תקשה למה של שיש ולא של כסף. הלכך הנכון כמ\"ש הר\"ב בשקלים דאחר שנאפה הניחוהו על של שיש עד שיסדרוהו והשתא עשו של שיש שלא יתעפש כיון ששהה זמן רב:",
+                "דקדושת צפון חמירא דקדשי קדשים שחיטתן בצפון:",
+                "כלומר שוה בשוה:",
+                "ע\"ש. צ\"ע אמאי לא מייתי למשנה זו בגמרא [סוכה דף נ\"ד] ולומר דאתיא כאחרים:",
+                "שעיר כו'. וכשתעיין כל קרבנות יום הכיפורים לא תמצא בהן מה שיאכל זולתי שעיר חטאת הנעשה בחוץ. הר\"מ:",
+                "הבבליים כו'. ה\"ק, נאכל לערב, ומי הם האוכלים כו':",
+                "לפי שלא עלו בימי עזרא. גמרא. ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלים את השעירים חיים, אע\"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר, לפי שהרגילו עצמם כמו כן אף בכל השנים דמחזי כרעבתנותא. תוספ':",
+                "חי. ואין בו משום דם האברים שהוא בלא תעשה ולוקין עליו, דבכריתות דף כ\"ב מוקמינן לה דוקא בדפריש, ולפיכך שרי אף בלא מליחה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כיצד יעשה. שלא יבא דבר לפסול, יניחנה עם הבזיכים לשבת הבאה. אי נמי, מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "על שלשה. כלומר אין פחות מב' ימים שעברו וכן שלשה. ולא קשיא דליתני לשנים ולשלשה. עיין בריש מסכת פרה:",
+                "צום. חל יוה\"כ בערב שבת. אין לחם הפנים נאפה בו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי המזבח לעולם. גמרא:",
+                "אין כו'. דמכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפרק. גמרא. פירש\"י ואפילו בהמה בעלת מום שנאמר בה פדיון, לאחר שקדשה בכלי שרת כגון ששחטה לא אשכחן בה פדיון:",
+                "העופות. כשקדם הקדשן למומן מיירי. אבל קדם מומן להקדשן נפדין. תוספ'. ואפשר דלענין טומאה נמי נשנו ולאחר מליקה. כגון עולה שאינה באה לכלי שרת כלל ולא הוה כבהמה שחוטה דלעיל, ולהכי איצטריך לאשמעינן:",
+                "והעצים כו'. ואע\"ג דלא קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם, אפ\"ה הואיל ומנחות ונסכים טהורים אין להם פדיון, הני אע\"ג דנטמאו כטהורים דמיין. עצים ולבונה לאו בני אשווי אוכלא נינהו אלא הקדש משוי להו אוכל, דעצים כמה דלא משפי להו לגזירין לא מתכשרי. לבונה נמי כמה דלא קדשה בכלי שרת לא מתכשרה. וכלי שרת נמי הואיל ואית להו טהרה במקוה. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "ותמיהני, דהא אמרינן דמכשירי קרבן לאו קדושת הגוף הן. והר\"מ לא פירש כלום בזה, וניחא דהוי כמשמעה שכל שאין בהמה אין בו פדיון. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ב' כו'. וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא, משום דאמר במחבת וקא מייתי במרחשת (משום הכי לא יצא) אבל הכא דאידי ואידי (כלי שנדר) ושהביא במחבת ואידי ואידי במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא. ואי אשמועינן הך משום דקא פליג להו, אבל התם דלא פליג להו אימא לא, צריכא. גמרא:",
+                "א\"ל כו'. יראה לי דהוא הדין נמי ברישא א\"ל במחבת נדרת. אלא דבמאי דסליק אשמועינן. והוא הדין לרישא:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו בריש פרק ב' דנזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות. סברי ב\"ה דלא הוי נזיר שלא נדר כדרך הנודרים, דדוקא גבי מנחה מביא מן החטים. משום דשעורין שייכא גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין, ולמנחה מעליא אכוין. אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות, ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל. תוספ' ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא דא\"כ משנה זו כולה נדחית מההלכה. דדברי ת\"ק נדחין מפני הקושיא האמיתית שהקשה עליו ר\"ש, ודברי ר\"ש נמי נדחין מפני דלעיל פסקו הר\"מ והר\"ב דלא כראב\"י כו'. אבל הר\"מ בפירושו כתב חה לשונו, אע\"פ שזכרנו בפ\"ג ממסכת זו שבלילה אינה מעכבת על מנת שתהא המנחה מועטת עד כדי שאם רצה לבלול אותה שיכול לבלול, אבל היתה מרובה עד שאי אפשר לבלול אותה בבת אחת אי אפשר בלא בלילה. ע\"כ. ונראין דבריו דאפילו לת\"ק דראב\"י דלכל עשרון מביא לוג אפ\"ה כל שהעשרונות יותר על ששים מתוך שהסולת רב הוא א\"א להבלל יפה אפילו יהיה לו לוגים כמספר העשרונות. והשתא משנתינו הלכה הוא ומטעמא דר\"ש:",
+                "וא\"כ הוא אחד מט\"ז בלוג. וקשה, דבפרק ג' ופרק ז' דמקואות פירש שהוא חלק מס\"ד בלוג, וכן הוא בגמרא דבבא בתרא דף צ'. ועתוי\"ט:",
+                "ב' וה'. תימה, דכי היכא דאמרינן גבי מנחות במשנה ג' דאם אומר חצי עשרון יביא עשרון שלם, עשרון ומחצה יביא שנים. הכא נמי נימא כי אמר לוג או שנים יביא ג', וכי אמר ה' יביא ו'. ושמא י\"ל כו'. תוספ'. ולי נראה דכיון דנדבת יין לאו בהדיא כתיבא אלא מיתורא דאזרח כדאיתא בגמרא, לא נוכל לחייבו עד דפריש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאין הכי נמי דחייב להשלים. ומתניתין לגופיה איצטריך לאשמעינן באיזו מן הענינים מנדבין יין. ועתוי\"ט: [יב] או כדי נסכי ג' כבשים:",
+                "או ב' כבשים ואיל:",
+                "ומשמע דכך הוא מביא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הכי אמר שמואל סוף פרק י' דזבחים ויליף ליה מקרא (ובת\"כ ילפינן נמי דמתנדבין יין). ומיהו ודאי דלקמציה בפס ידו כדרך קמיצת המנחה א\"א, אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ שהוא כשני זיתים ועתוי\"ט:",
+                "דהא במשנה ה' פ\"ג לא תנן דיין מעכב המנחה. אבל קשה, מאי בעי להכי, תיפוק ליה ממשמעתן של הדברים שהיין בפני עצמו ממש קרב, וכדפירש בשמן דלא אשכחן דליתי בכלי בפני עצמו. ולשון רש\"י אינו מעורב במנחה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יביא אחד. פשיטא. וכן עשרונים נמי פשיטא. דמיעוט עשרונים שתים. פירשתי ואיני יודע כו' אצטריך ליה. גמרא:",
+                "אבל במנחת נסכים לא אכוין. אע\"ג דמתנדב אדם מנתת נסכים בכל יום, דסתמא דעתיה אמנחות המפורשות ורגילות לבא בפני עצמן ולא בגלל זבח. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אבל במשנה דלעיל לא פליג, דההיא באומר פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים בכלי אחד. דמייתי ששים עשרונות בס' מאני. גמרא. וקשה, דא\"כ אמאי סגי לעיל בס'. וי\"ל דדמי למשנה ה' דיביא כיום המרובה, דס' עשרון יום המרובה הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עצים. ת\"ר קרבן [נפש כי תקריב קרבן מנחה], מלמד שמתנדבין עצים. [ובת\"כ מרבינן מיניה נמי יין ושמן ולבונה]. וכן הוא אומר דעצים אקרי קרבן, והגורלות הפלנו על קרבן העצים. עתוי\"ט:",
+                "מקומץ. תנן נמי הכי בסוף פרק ז' דשקלים. ופירוש הר\"ב שזה שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב והרים ממנו וכו'. והכי איתא בגמרא. ואע\"ג דבפ\"ק מ\"ג פירש הר\"ב דבשני קרטין כשרה, ויליף לה מקרא, היינו בדיעבד. ומיהו הכא דנודר בלבונה בפני עצמה לא יצא אלא בקומץ, דלהכי אצטריך על המנחה דבהדי מנחה אין, בפני עצמו לא. ואיכא מאן דאמר דבבאה בפני עצמו נמי נמי פליגי. ו��יא פלוגתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "הקומץ כו'. לאו דוקא. דה\"ה בכזית דחייב, כרבנן דזבחים פרק י\"ג מ\"ד. אלא לאפוקי מר\"א דמשנה ו' שם בבזיכי לבונה עד שיקריב ב' קומצים. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ב' קומצים. בת\"כ יליף ליה:"
+            ],
+            [
+                "זהב. זה לבדק הבית. הר\"מ:",
+                "ובסוף פרק ו' דשקלים פירש הר\"ב, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן. ועתוי\"ט:",
+                "מדינר. ודלמא פריטי. אר\"ש באתרא דלא סגי פריטי דכספא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דשמן דבא בנדבה גמרינן ממנחת נדבה. דתניא, קרבן, כלומר וכי תקריב קרבן מנחה, מלמד שמתנדבין שמן. ודון מינה ומינה, מה מנחה בלוג אף שמן בלוג. ורבי סבר, דון מינה ואוקי באתרה. דשמן הבא בפנו עצמו הוי כנסכים דומיא דיין. בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"י כו'. מן היין או מן השמן. הר\"מ:",
+                "לא דק. אלא ב' תמידי היום הוה ליה לחשוב במקום ב' מוספי החג. ולכן ראוי הוה ליה שיכתוב וד' כבשים ב' מוספי שבת וב' תמידי היום:",
+                "ג\"כ לפום ריהטא כתב כן. דהא חטאת הוא ואין לחטאת נסכים, כדתנן בפ\"ט מ\"ו:",
+                "שכן שנינו שם משנה ג' כו'. וזה המספר שוה לשמן וליין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "עגל כו'. גם כן דעת רבי. הר\"מ:",
+                "והוה לי לפרש איל בן שתי שנים, כדתנן במשנה ג' פרק קמא דפרה:"
+            ],
+            [
+                "ונסכיו. היין והסולת שמביאין עם הקרבן נקראים נסכים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וארישא יביא בדמיו שנים דהוי קטן והביא גדול [שבכ\"מ ב' חשובים מאחד אפילו שניהם שוים. רש\"י] נמי פליג, אלא דנטר לת\"ק עד דמסיק למילתיה. גמרא:",
+                "כבש. וברישא נמי שור זה כו'. אפילו הביא בדמיו איל אחד יצא. הר\"מ:",
+                "ופשיטא דאין הכי נמי אם הומם הגדול דמיחל בבינוני אלא שצריך שיביא גם כן בדמים היתירים:"
+            ],
+            [
+                "נראה שאע\"פ שנתמנה לכהן גדול עדיין לא עבד, אלא שנמנו וגמרו ופסקו לו הגדולה, ולימים כשהיה לו להתחנך ולעבוד נתקנא:",
+                "יגלח. ענין תגלחת, הבאת קרבנותיו. הר\"מ:",
+                "לא ידעתי למה הוסיף בירושלים. ועיין לקמן:",
+                "והכא ליכא למימר נעשה כאומר שלא אתחייב באחריות קרבנותיו, דנזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו לא מתכשר. גמרא:",
+                "ולהכי נמי לא מחייב משום שחוטי חוץ. רש\"י:",
+                "בירושלים. אבל בנוב וגבעון היו מותרים לשמש כל שכן בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחלה. תוספ' בשם תשובת רש\"י:",
+                "ואין צריך לומר כו'. מכלל דבית חוניו לאו עבודה זרה הוא. ותימה. הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ. ונראה, דנדרים ונדבות דבני נח היה מעלה. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,260 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בגמרא ואע\"ג דמסקינן דיו\"ט דעלמא נמי אסורה אפ\"ה מוקמינן למתניתין בעיקר הדין והא דנקט יר'ט ולא שבת ויהיה פירושו שבת שאחר יו\"ט דה\"א דוקא שבת סעודתו בעיא הכנה ואין יו\"ט מכין לשבת אבל יר'ט שאחר שבת אימא לא ליתסר דכחול שווינהו שאין סעודתו בעי הכנה הלכך איצטריך למתני יו\"ט ושבת אתיא במכ\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. דאלו היום גמרה קיי\"ל בעירובין דשבת מכינה לעצמה וה\"ה יר'ט וקאמר גמרה דאלו לא גמרה אף על פי שנתגדל לא מיתסרי דאי הכי ביו\"ט אחר שבת היכי שחטינן והלא כבר נתגדלו בשבת אלא דלא חשבו ליה הכנה אלא כי גמרה שאז מתחדשת בריה חדשה לגמרי. הר\"נ:",
+                "דע\"כ בא לאשמעינן דאפילו הכנה בידי שמים כגון ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם כלומר שיאפו ויבשלו מבע\"י הא בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו. רש\"י:",
+                "שכן כתיב בהו שבתון בפרשת אמור גם ממחרת השבת דעומר פירשו רז\"ל ממחרת יר'ט:",
+                "גמרא דכיון דשמעינן דאין יו\"ט מכין לשבת ילפינן מק\"ו דאין שבת מכינה ליר'ט. הר'נ:",
+                "ואף על גב דמאתמול היא נגמרת מ\"מ כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה. ועיין תוי\"ט:",
+                "שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשות. ועתוי\"ט:",
+                "משא\"כ שבת ויר'ט הסמוכים ואף על פי שהיר'ט הוא יר'ט שני דשבת מיהו ודאי קודש הוא ויר'ט הסמוך לה נמי שמא יר'ט גמור הוא. הר\"נ:",
+                "לא תאכל. ואפילו לטלטל נמי לא כו' אלא משום דסתמא ביצה לאכילה קיימא נקט כי האי לישנא. תוספ' ועתוי'ט:",
+                "גמרא. ור\"ל לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור דכתב לאו בכל חדא משא\"כ באכילה דנתינת טעם כי כל אוכל כתיב:",
+                "בככותבת. דהואיל וידענו דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה נוקים ליה שיעורא כדאשכחנא בעלמא:",
+                "בכזית. וקראי צריכי דאי כתב שאור ה\"א משום דחמוצו קשה כו' ואי כתב חמץ משום דראוי לאכילה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דכתישה תולדה דטוחן היא אבל מה שנוטל העפר ועושה גומא אע\"ג דקיי\"ל חורש בכ\"ש כו' אמרינן בגמרא הני מילי היכא דמתקן הכא מקלקל (ושרי לכתחלה משום שמחת יו\"ט) כלומר דמיירי במקום שהגומא מקלקל כמו בבית או בחצר אבל בשדה לא:",
+                "דביו\"ט קי\"ל כמ\"ד מוקצה אסור. והתוספ' כתבו דהכא לכ\"ע אסור דהוי נולד גמור דמעיקרא עצים והשתא אפר:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דלעיל לא התירו אלא בדקר נעוץ (ועפר תיחוח נ\"מ משום חשדא דחפירה. רש\"י) וה\"נ איכא חשדא דלהטיח גגו. תירצו בגמרא דהכא שובכו מוכיח עליו ופירש הר\"נ כלומר שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא לשם שובך:",
+                "ואומר. מבע\"י. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ולא פירש הר\"ב טעמא מאי אמרינן הכי ולכאורה טעמיה כמ\"ד רוב וקרוב הולכים אחר הרוב כו' אלא שהר\"מ תלה הדבר בספק מוכן שאסור וכתב המגיד הטעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או שרצו חכמים להחמיר בספק זה:",
+                "אסורים. דממ\"נ איכא חד דמערב בהו וליכא למישרינהו משום דחד בתרי בטיל (דכתיב אחרי רבים להטות. רש\"י) דבעלי חיים חשיבי ולא בטילי ועוד כל דבר שיל\"מ אפילו באלף לא בטיל. תוספ':",
+                "דמתניתין במדדין שאין יכולין לפרוח ואי ליכא קן בתוך נ' אמה פשיטא דמותרין דכל המדדה אין מדדה יותר מנ' אמה. גמרא:",
+                "שזוית חבית בולט להלאה מן השובך וקן זה שזימן בו עומד לצדדין דאי הוה אתי להכי לא הוה חזי לקיניה שהזוית של בית עומדת לפניו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא רמי אמתניתין ב' דלא שרי בית הלל משום שמחת יום טוב אלא בדקר נעוץ ואפילו הכי לכתחלה לא. ומשני טעמייהו דבית הלל משום דיש תורת כלי עליו וסבירה ליה דאף על פי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו כו' (אי נמי מוחלפת השיטה דהכא. רש\"י) וזה הוה ליה להר\"ב לכתוב דלא נטעה בהלכה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ומיהו בנין ממש לא הוי דאין בנין בכלים וקאסרי ליה ב\"ה מדרבנן ומן הצד היינו ידות לשני ראשי הדף. רש\"י:",
+                "דאך אשר יאכל לכל נפש כתיב וההוצאה אף היא באוכל ובמשקה ואף על פי שהוא בדברים אחרים אמרינן מתוך. המגיד:",
+                "דמדאורייתא הותרה לגמרי אלא רבנן הוא דגזור במידי דהיא טרחא שלא לצורך ובכולה לא בעי למיגזר משום דאין גוזרין גזירה על הצבור אא\"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה. רש\"י:",
+                "יש להסתפק אי מיירי דוקא ביש אוכלין בבית א\"נ כלים שיש ליום צורך בהן. או דכיון דלבו דואג משום גניבה חשיב צורך קצת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומתנות אף הן הרמתן הותרו לו ואף ע\"פ שאין טובלין כשאר טבל לאסור חבשר וכמ\"ש הר\"ב במ\"ג פ\"י דחולין. מיהו אם לא פירש שאר חבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר עשה. רש\"י:",
+                "בתבואה שייך מירוח ושארה עיין פ\"ק דמעשרות אימתי גרנן אף על פי דבירק מלוי כלי סגי כדתנן התם במשנה ה' ירק דחיוב תרומתו מדרבנן לא אריא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמלח. במקום שיש מלח גסה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בטבלא. דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומסיימי רש\"י והר\"ן שהוה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמיה. וקשיא לי אם כן לישתרי בהטייה מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי שהיא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין וסממנים שחב תולדה דטוחן והר\"נ בפ\"ג נתן טעם אחר ואמר אסרו חכמים טחינה לפי שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה. ושחיקת פלפלין אע\"פ שהיא תולדתה אין אותה שחיקה נעשית באותו ענין שהיא נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחים ואף פלפלין ברחים שלהם אינה כדרך טחינת חטים לימים הרבה. וכתב הרא\"ש דדמי לעובדא דחול:",
+                "ות\"ק אזיל בתר רובא. המגיד:"
+            ],
+            [
+                "כיון דאיכא שמחת יו\"ט בשילוחן שרי. ב\"י. אבל סנדל אסור הואיל ובאת תקלה על ידו. תוספ' ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונקרא שמו ערוב שהוא מערב צרכי שבת על צרכי יר'ט לעשותן יחד. הר\"א.",
+                "ואפילו בי\"ט עצמו היה יכול לעשות הערוב לפני סעודת יר'ט אלא גזירה שמא יפשע וישכח ולא יערב משום דטריד. גמרא. ולשני הפירושים שכ' הר\"ב אינו אלא מד\"ס ואע\"ג דהכנה דאורייתא מותר לבשל מיו\"ט לשבת משום הואיל ואי מקלעי אורחים. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "וביצה. שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו. רש\"י:",
+                "וז\"ל רש\"י או שאבד קודם שבישל כל צרכי שבת א\"כ י\"ל דברי הר\"ב דה\"ק מע\"ש קודם שבישל כו'. ��א\"צ להגיה מעיו\"ט:",
+                "לא כו'. ולפירש ראשון דטעמא דעירוב תבשילין משום כבוד שבת אפ\"ה מוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה. שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד ערובו אף הוא יתרשל בו ולא ישמרנו או יאבד או יאכל ולא יזכור לשבת כלל. הר\"נ:",
+                "אלא דבגמרא גרסינן מאי כל שהוא דאית ביה כזית ופירש\"י ולגבי ככר שלם קרי ליה כ\"ש. וכן הר\"מ סתם ולא חילק בין תחלתו לסופו וכ\"כ הטור. וצ\"ע על הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב ובנבלתה לא תגעו ומוקים לה במסכת ר\"ה דף ט\"ז ברגל:",
+                "ואפילו אם טובל במים סרוחים כו' ובימות הגשמים דליכא למימ' דמחזי כמיקר נרא' כיורד לרחוץ מטיט וצואה שבגופו. גמרא. וכתב ב\"י דזה שייך ג\"כ במים סרוחים:"
+            ],
+            [
+                "דאי לא תימא הכי למה ליה להשיקם כיון שיש לו בלאו הכי מים יפים לשתות. הר\"מ:",
+                "רש\"י ומשמע דאלו בכלי עץ שאינו טמא רשאי למלאותן ולטבלן בו ואף על גב דהשתא מקבל טומאה מהמים הך טומאה ליתא אלא מדרבנן וגם נטמא ביו\"ט עצמו וקיי\"ל דבחד מהני גווני מותר לטבלו בי\"ט. וקשה דא\"כ ברישא כלי אבן למ\"ל, לכן נ\"ל דטמא ר\"ל שעכשיו נטמא מהמים וטעמא דאסור לגרום טומאה לכלי בידים כמ\"ש התוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. והך טבילה לא מתניא בשום רוכתא ורש\"י לטעמיה דגרס כדו (ולא בדו) ומפרש לרישא ג\"כ בע\"א ע\"ש. והר\"ב הו\"ל לפרש כמ\"ש הר\"מ מחבורת אוכלי חולין לאוכלי מע\"ש או כמ\"ש הה\"מ מתרומה לשלמים. ואי קשיא היינו רישא, הא לפירושו ג\"כ הוי זו ואין צריך לומר זו:"
+            ],
+            [
+                "ותנן אין רוכבין על גבי בהמה. רש\"י:",
+                "הואיל ואין זמנן היום כלל ואע\"ג דחגיגה וראיה נמי יש להן תשלומין כל ז' שרו בה שמא יאנס ולא יקריבוהו בשאר הימים ותנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריות. וא\"ת יהא רשאי לשחוט נדרים ונדבות הואיל וחבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו ונמצא שכל חבשר נאכל. וי\"ל דעיקר ההקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו. תוספ':",
+                "וסומכין. דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה ומדרשאי לחביאן רשאי לסמוך:"
+            ],
+            [
+                "לרגליו. ה\"ה לפניו וידיו וחדא נקט ואפשר דלרבותא נקט דלרחוץ הרגלים בחמין הוה דבר שוה לכל נפש יותר מפניו וידיו שכן פניו וידיו רגילים יותר לרחוץ בצונן:",
+                "לשתיה. ומיירי כגון ששתה מהן ומרבה לרחוץ רגליו דאלת\"ה הא לית להו לב\"ש מתוך והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב\"ש צריך לשתות מהן. תוספ':",
+                "עושה כו'. וב\"ה קתני לה כדאיתא בברייתא:"
+            ],
+            [
+                "כדברי ב\"ש. אע\"ג שהוא היה מזרע הלל:",
+                "ואינו חייב אא\"כ עושה מלאכה כגון ממחק או מחתך כו' שהן אבות מלאכות לעצמן אבל חזרת חוליות שאין בהם אלא משום בנין אין בונה אלא בבית ואהלים. רש\"י:",
+                "ור\"ל פת מרובה כמ\"ש לקמן אלא להכי קרי לה עבה בברייתא משום דנפישי בלישה. א\"נ באתרא דהאי תנא פת מרובה פת עבה קרי לה:"
+            ],
+            [
+                "וכי תימא מכל מקום הרי הוא מזיז עפר ממקומו, איכא למימר דטלטול מן הצד ע\"י דבר אחר משום כבוד יו\"ט התירוהו. הר\"נ. ומה\"ט התירו לכבד עצמות כו' אף על גב דאסור לטלטלן:"
+            ],
+            [
+                "ובסוף פ\"ה דשבת כתב בין לנוי בין לשמור דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא ופלוגתא הוא בגמרא והלכה כמו שכתב שם:",
+                "מלשון ויקח חרס להתגרד בו והגימ\"ל מתחלף בקו\"ף שהם ממוצא גיכ\"ק:",
+                "ולשון רש\"י בגמרא מיהו הך חששא (דחבורה) בקירוד איתא ונמוקו עמו דפסיק רישא מודה ר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ביו\"ט\" מדאיצטריך למתני ביר'ט ש\"מ דבבא קמייתא דהיינו פרתו כו' לאו ביר'ט אלא בשבת. דאין מצווין על שביתת בהמתו ביו\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "מקרצפין. מלה ארמית הוא להתגרד בו לאתקרצפה ביה. ערוך. ובגמרא דפסחים דף י\"א מ\"ש גבי חמץ דגזור ומאי שנא גבי קרצוף דלא גזור. לחם בלחם מיחלף, קירוד בקרצוף לא מיחלף:"
+            ],
+            [
+                "מסיים רש\"י שהוא עיקר והעץ בטל אצלו:",
+                "ונראה שר\"ל האמצעית היא הכברה אלא לפי שיש לה בהכרח סובב המקיפה אסברה לה בהאי לישנא:",
+                "כלומר בגד דכתיב בתורה שהוא ארוג:",
+                "דאלו היא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכת כ\"כ רש\"י כלומר אע\"פ שהכברה אינה יכולה לקבל כלום:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ' דלא נהירא דמאי קמ\"ל פשיטא הא אין לך כלי מיוחד גדול מזה, לכך נ\"ל דהיינו כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על ג' אופנים ואוחז בה בידו והיא מתגלגלת לפניו:",
+                "ואידך סבר פעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וטעמא כמו בטחינה כמו שכתב בפרק קמא. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה כו'. הרא\"ש:",
+                "ולפ\"ז בדגים לעולם אין צדין דאלת\"ה למה חילקן והטעם מפני שהם מכוסים מן העין:"
+            ],
+            [
+                "משום דכל שיש באותו מין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותו ביומו ולא מבערב. הר\"נ:",
+                "לפי שלקיטה דומה לקצירה ואף לקיטת פירות הנפסדים כתותים וענבים אסרו לפי שהלכו אחר רובה של לקיטה. הר\"נ. ובכאן לא התנה הר\"ב שיהא בשביל ישראל כדלקמן בתחום משום דכל שבמחובר יש בו משום מוקצה ומש\"ה אפילו תלשו לעצמו אסורים וכן כל ששייך בו איסור מוקצה אסור לו ליהנות בי\"ט ממלאכתו של נכרי אע\"פ שעשאה לעצמו (ועמ\"ש בפט\"ז דשבת וכבש י\"ל דעשאו מדבר מוכן) ולכך לא הצריך כאן להמתין בכדי שיעשו. ועתוי\"ט:",
+                "בודאי בא מחוץ לתחום מיירי ואיסור זה פירש הרא\"ש באכילה אבל בטלטול שרי דכיון דשרי לישראל אחר באכילה אין לו דין מוקצה לאסור בטלטול:"
+            ],
+            [
+                "יש שהות. לישנא דמתניתין דייקא דאף על פי שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי דהא אמרינן הואיל כו'. ב\"י:",
+                "ואין ר\"ל שהאחד נושא במוט וחב' במוטה. אלא ששניהם נושאים במוט אחת או במוטה:"
+            ],
+            [
+                "משמע דאפילו בעבר ודן וכ\"מ לישנא דמתניתין וקשיא לי כו' דהרי אם עבר ודן דין מי לא הוה דיני' דין וכמו באינך דתנינן נמי גבי דלא דנין לקמן בפ\"ה דודאי אם קידש דמקודשת כו' והתוס' כתבו דאסור משום מוקצה אף לר'ש דלא הוי דעתיה עלויה וכתב הר\"נ משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאל\"ה ביו\"ט קיי\"ל כר\"י דמוקצה אסור ובמסוכנת מיהא מודה ר'י דשרי:"
+            ],
+            [
+                "וכתב רש\"י דמקח וממכר בשבת ויר'ט אסור בספר עזרא ב' י'ג ובדף ל\"ז פירש מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר א\"נ מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולה חדא גזירה הוא:",
+                "נמנין. כלומר ובהכי יכולין למחר לחלק בינ, יהם:",
+                "דמחזי כנותנו לשם משקל. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בדינר. שאסור להזכיר שם דמים. רש\"י. ותמיהני דמשנה שא\"צ היא דכבר נשנה לעיל אין נמנין:",
+                "ומח��קין ביניהן. שיאמר תן לי חלק או חצי חלק כדרך שרגילין לנתחן במקום ההוא ומביא ב' בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו ולמחר שמין הנשארת כפי מה ששוה כך יפרע לו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דהואיל ואינו מיוחד לא קא עביד כדעבדין בחול שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע\"ג דמיוחד למדה מה שאין כן במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמרא:",
+                "הואיל ועומד למדה מה שאין כן במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:",
+                "ולמאן דגרס מפני ברורי המדות הכי פירושו משום ביטול ביטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה. וטעמא שרצה שלא ירתיחו לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלא:",
+                "חנוני כו'. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פיסוק דמים. רש\"י:",
+                "מונה. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין אלא שכך צריך. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומסיים רש\"י או על ידי ערוב. וכתב ב\"י דמשמע מדבריו דבמוליך הכדים בחוץ במקום הרואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה אבל לטלטל במקום שאין רואין כגון מזויות לזויות באותו בית מביא כי היכי דבעי. ועתוי\"ט:",
+                "אורחא דמלתא נקט דעל כתיפו מביא א' או ב' ובסל ובקופה מביא ג' וד' וה\"ה איפכא דלעולם איסורא בסל וקופה וההיתר בכתיפו דבשנוי תליא מלתא לא במספר:",
+                "ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דבשל מצוה אסור ליהנות כל ימי הסוכות כדילפינן בגמרא:",
+                "ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג לפיכך הכל שוה העליון כתחתון סכך הוא. רש\"י:",
+                "המכונס. אם כנסן מעיו\"ט דגלי דעתיה דעלייהו סמך. רש\"י. ולאו דוקא מעיר'ט אלא כל שהם מכונסים קודם יר'ט דעתיה עלויה:",
+                "וטעמא משום דכל שיש לו מסגרת מחזי כחצר ולא הוי עצים שבתוכו כמוקצים. ב\"י:",
+                "וש\"מ דבעינן מיהת שלא יהא מוקצים דהא חדא מתרתי מיהו בעי ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו לרבי שמעון וטעמא מפני שהם מוקצים מחמת חסרון כיס דמודה רבי שמעון. ב\"י:",
+                "וכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומי. רש\"י. וש\"מ דמתניתין כר\"י דמוקצה אסור ואף על גב דבשבת סתים לן כר\"ש ע\"ש היינו טעמא דשבת חמירא ולא אתיא לזלזולי ביה סתם כר\"ש דמיקל יר'ט דקיל ואתו לזלזולי ביה לאקולי ביה סתם כר\"י דמחמיר. גמרא:",
+                "וכתב הר\"מ ולמה לא נאסר חבקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל לחבעירו וימנע מלבשל לפיכך התירו לבקע בשינוי וכל הדברים הדומין לזה מזה הטעם התירו מה שהתירו ואסרו מה שאסרו. והר\"א כתב כיון דאי אפשר לבשל ולאפות בלא עצים עשו הבקיעה כדיכת מלח שהתירו אותו ע\"י שינוי:",
+                "בקרדום. סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות כו' ויש לו ב' פיות. רש\"י:",
+                "מגל. פירש ערוך מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק:",
+                "שזה הצד עשוי לבקע בו עצים וצד הרחב קוצצין בו העשן לרחבו דדמי למלאכת האומן רש\"י:",
+                "והקשו בתוספ' ממעות שעל הכר דמ\"ב פכ\"א דשבת דאם הונחו שם מערב שבת הוי בסיס ואסור ואע\"ג דלא הוה אלא מוקצה מדרבנן. ותירצו הרמב\"ן והר\"ן דהכא הפירות עצמן ראויין ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול להנות מהן ואינו אלא כאלו היה פירותיו במקום שאינו יכול להלוך שם והכי נמי גבי טבל:"
+            ],
+            [
+                "הא קמ\"ל דאע\"ג דאינו כלי לענין קבלת טומאה עד שיצרפנו בכבשן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין שוברין. כשצולין דגים על האסכלה חותכים קנים או קש שבלין או שוברים חרסים או חותכין נייר כו' וסודרים על גבי האסכלה מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג. רש\"י:",
+                "מסיים רש\"י משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקין בדפנותיו וישרפנו:",
+                "ולשון עברי הוא כמו שפות הסיר (מ\"ב ד):",
+                "מדרבנן משום דמתחזי כאהלא. רש\"י:",
+                "גמרא ופירש הר'נ שכיון שאין מיוחדין אלא להסקה בלבד אין תורת כלי עליהם יש להם דין מוקצה גבי שאר מלאכות:",
+                "גמרא וכ\"ת ולמה לן ה\"ט תיפוק ליה משום מוקצה דהעצים כנ\"ל. איכא למימר נ\"מ דאפילו אזמניה מאתמול דלאו מוקצה הוא אפ\"ה אסור משום דנראה כו'. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ורישא לא אתי לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה. רש\"י. כלומר וכדתנן בסיפא ומגבב כו' ומדליק ה\"ה שלא להדליק אלא לחצוץ שרי כמו ברישא:"
+            ],
+            [
+                "העצים. כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש. הר\"מ:",
+                "ע\"ש. לרבותא נקט ע\"ש אע\"ג דסתים לן תנא כר\"ש דלית ליה מוקצה אפ\"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר\"ש משום דדחינהו בידים ולא חזו שמסריחות (כשמתייבשין) קודם שייבשו:",
+                "וגמר מלאכת הגרוגרות בספ\"ק דמעשרות ואפ\"ה שבת קובעת למעשרות לר'א. גמרא:",
+                "ע\"ש. כב\"ה דלעיל והכא מחמירין ובעי שירשום משום דאקצייה בידים ודע דמסקינן בגמרא דלחכמים אין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומהני ליה דלא בעינן שיראה פני חבית והכא שאני דכיון שאמר מכאן כו' קבעה ליה וה\"ה בחול אלא דגבי שבת קמ\"ל דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ולא אסרו אלא לכתחלה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לישנא דכי ישל זיתך. גמרא:",
+                "וכתב הרא\"ש ויותר נראה כדברי ר\"י דבשבת דקתני בסיפא קאי אהני תרי בבי דמדקתני רישא ביו\"ט אבל לא בשבת ובסיפא קתני בשבת משמע דקאי אתרי בבי:",
+                "כדי יין כו'. מוקמינן בגמרא בדטיבלא דאסור לטלטלן והא קמ\"ל דלא תימא בפירות הראוין לטלטל דוקא קמ\"ל דאפילו באין ראוין דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ולמ\"ד שאינו ניטל. מוקמינן דוקא בפירות הראוין והדר תני כדי יין לאשמעינן דאפילו בהפסד מועט התירו:",
+                "הדלף. דוקא בדלף הראוי דאי בשאינו ראוי אסור דמבטל כלי מהיכנו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר. רש\"י:",
+                "כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש\"י:",
+                "ויכו כף ויאמרו יחי המלך מתורגם וטפחו יד:",
+                "כמו ספקתי על ירך:",
+                "מרקדין. עת לרקוד מתרגם לטפזא בהלולא. ומפזז ומכרכר מתרגם מרקד ומשבח:",
+                "ולהנך קמאי קרי שבות דאיסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין בהם לחלוחית מצוה. רש\"י:",
+                "פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה רש\"י. וכ\"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה ובו ביום ומש\"ה לא חש למתנייה. הר\"נ:",
+                "ותמיהני שפירשו דלא כחכמים דס\"ל דסתמן לכהנים דהכי קיי\"ל (בערכין פ\"ח מ\"ו) והא ודאי דכשמחרים לכהן דהוי נמי כמקח וממכר. ואפשר דכ\"ש הוא ורבותא הוא לאשמעינן דאפילו לבדק חבית דלגבוה מחזי כמקח וממכר:",
+                "עיין מה שכתבתי פרק ג' משנה ו'. וכי תימא הא אמרינן דחפצי שמים מותרין כו' י\"ל דלא דמי כולי האי למו\"מ שאינו יוצא מרשות לרשות לגמרי כמו הני דהכא. ועתוי\"ט:",
+                "ק\"ו בשבת. ה\"ק כי איתנו בי מדרשא לענין יר'ט איתנו וק\"ו בשבת וברישא דקתני כל שחייבים כו' בשבת חייבים עליו ביר'ט ר\"ל אחרים שלא הוזכרו במשנה זאת ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביו\"ט כו':",
+                "אין כו' להיות מותר לכתחלה בי'ט שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא. רש\"י ותוספ'. ומה\"ט ניחא דלא חשיב מוקצה דבשבת מותר דלא בא אלא לומר דאין מותר ביו\"ט מה שאסור בשבת:",
+                "וה\"נ חבערה:"
+            ],
+            [
+                "לבנו. ואע\"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשיבין אותם כאלו הוציאם מרשותם. הה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והשואל דקתני בדבורא בעלמא ולא משך מבע\"י וקמ\"ל כיון דאסמכיה ברשותיה אוקמיה. רש\"י:",
+                "פירוש להשאיל כלי זה להשואל הזה וכיון דבעיר'ט זה לא אמר ליה לא אוקמיה ברשותיה משום דמימר אמר דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה. גמרא ועתוי\"ט:",
+                "שתיהן. ולא בטלי מים ומלח אגב העיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בור כו'. כ\"מ ששונה בור הוא מים מכונסים והכי איתא בגמרא דאלו הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם פירוש הממלא ראשון:",
+                "רש\"י. ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהן דאל\"כ הוא מעכב. עי\"ל דשאני מים דכלין ואינם נשארים לאחר עשיית צרכיו בהם שייך לומר בהם יש ברירה משא\"כ בכלים. ועתוי\"ט:",
+                "דתחומין דרבנן ובדרבנן קיי\"ל יש ברירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אא\"כ. ואע\"ג דבמשנה ד' בדבורא קני ליה השואל שאני התם דא\"ל שואל למשאיל גופיה הלכך סמכה דעתיה אבל הכא דלא אמר ליה בעינן זיכוי. הר\"נ:",
+                "אין משקין. לענין ההשקאה בעלמא ודאי אלו ואלו מזונותיהם עליך ומותר להשקותם מש\"ה מפרש בגמרא דמשום שחיטה נקט ואגב אורחיה קמ\"ל דלשקי והדר לשחוט משום סרכא דמשכא כו'. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "בעיר. כת\"ק דברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ונמצא שהן מוכנות:",
+                "באפר. פירש הר\"מ שם הכפרים. והערוך פירש כמו ותרענה באחו, ור\"ל שהם חוץ לתחום והם מוקצים דאין דעת אנשי העיר עליהן ועמ\"ש פ\"ד מ\"ג ומיהו הכא איתא מאן דאמר בגמרא דאף ר\"ש מודה דהוי כגרוגרות וצמוקים דדחינהו בידים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,256 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Beitzah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בגמרא ואע\"ג דמסקינן דיו\"ט דעלמא נמי אסורה אפ\"ה מוקמינן למתניתין בעיקר הדין והא דנקט יר'ט ולא שבת ויהיה פירושו שבת שאחר יו\"ט דה\"א דוקא שבת סעודתו בעיא הכנה ואין יו\"ט מכין לשבת אבל יר'ט שאחר שבת אימא לא ליתסר דכחול שווינהו שאין סעודתו בעי הכנה הלכך איצטריך למתני יו\"ט ושבת אתיא במכ\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. דאלו היום גמרה קיי\"ל בעירובין דשבת מכינה לעצמה וה\"ה יר'ט וקאמר גמרה דאלו לא גמרה אף על פי שנתגדל לא מיתסרי דאי הכי ביו\"ט אחר שבת היכי שחטינן והלא כבר נתגדלו בשבת אלא דלא חשבו ליה הכנה אלא כי גמרה שאז מתחדשת בריה חדשה לגמרי. הר\"נ:",
+                "דע\"כ בא לאשמעינן דאפילו הכנה בידי שמים כגון ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם כלומר שיאפו ויבשלו מבע\"י הא בהדיא כתיב את אשר תאפו אפו. רש\"י:",
+                "שכן כתיב בהו שבתון בפרשת אמור גם ממחרת השבת דעומר פירשו רז\"ל ממחרת יר'ט:",
+                "גמרא דכיון דשמעינן דאין יו\"ט מכין לשבת ילפינן מק\"ו דאין שבת מכינה ליר'ט. הר'נ:",
+                "ואף על גב דמאתמול היא נגמרת מ\"מ כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה. ועיין תוי\"ט:",
+                "שמתחלה לא מחמת ספק התחילו לעשות. ועתוי\"ט:",
+                "משא\"כ שבת ויר'ט הסמוכים ואף על פי שהיר'ט הוא יר'ט שני דשבת מיהו ודאי קודש הוא ויר'ט הסמוך לה נמי שמא יר'ט גמור הוא. הר\"נ:",
+                "לא תאכל. ואפילו לטלטל נמי לא כו' אלא משום דסתמא ביצה לאכילה קיימא נקט כי האי לישנא. תוספ' ועתוי'ט:",
+                "גמרא. ור\"ל לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור דכתב לאו בכל חדא משא\"כ באכילה דנתינת טעם כי כל אוכל כתיב:",
+                "בככותבת. דהואיל וידענו דשיעורו של זה לא כשיעורו של זה נוקים ליה שיעורא כדאשכחנא בעלמא:",
+                "בכזית. וקראי צריכי דאי כתב שאור ה\"א משום דחמוצו קשה כו' ואי כתב חמץ משום דראוי לאכילה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דכתישה תולדה דטוחן היא אבל מה שנוטל העפר ועושה גומא אע\"ג דקיי\"ל חורש בכ\"ש כו' אמרינן בגמרא הני מילי היכא דמתקן הכא מקלקל (ושרי לכתחלה משום שמחת יו\"ט) כלומר דמיירי במקום שהגומא מקלקל כמו בבית או בחצר אבל בשדה לא:",
+                "דביו\"ט קי\"ל כמ\"ד מוקצה אסור. והתוספ' כתבו דהכא לכ\"ע אסור דהוי נולד גמור דמעיקרא עצים והשתא אפר:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דלעיל לא התירו אלא בדקר נעוץ (ועפר תיחוח נ\"מ משום חשדא דחפירה. רש\"י) וה\"נ איכא חשדא דלהטיח גגו. תירצו בגמרא דהכא שובכו מוכיח עליו ופירש הר\"נ כלומר שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא לשם שובך:",
+                "ואומר. מבע\"י. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ולא פירש הר\"ב טעמא מאי אמרינן הכי ולכאורה טעמיה כמ\"ד רוב וקרוב הולכים אחר הרוב כו' אלא שהר\"מ תלה הדבר בספק מוכן שאסור וכתב המגיד הטעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או שרצו חכמים להחמיר בספק זה:",
+                "אסורים. דממ\"נ איכא חד דמערב בהו וליכא למישרינהו משום דחד בתרי בטיל (דכתיב אחרי רבים להטות. רש\"י) דבעלי חיים חשיבי ולא בטילי ועוד כל דבר שיל\"מ אפילו באלף לא בטיל. תוספ':",
+                "דמתניתין במדדין שאין יכולין לפרוח ואי ליכא קן בתוך נ' אמה פשיטא דמותרין דכל המדדה אין מדדה יותר מנ' אמה. גמרא:",
+                "שזוית חבית בולט להלאה מן השובך וקן זה שזימן בו עומד לצדדין דאי הוה אתי להכי לא הוה חזי לקיניה שהזוית של בית עומדת לפניו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא רמי אמתניתין ב' דלא שרי בית הלל משום שמחת יום טוב אלא בדקר נעוץ ואפילו הכי לכתחלה לא. ומשני טעמייהו דבית הלל משום דיש תורת כלי עליו וסבירה ליה דאף על פי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו כו' (אי נמי מוחלפת השיטה דהכא. רש\"י) וזה הוה ליה להר\"ב לכתוב דלא נטעה בהלכה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "ומיהו בנין ממש לא הוי דאין בנין בכלים וקאסרי ליה ב\"ה מדרבנן ומן הצד היינו ידות לשני ראשי הדף. רש\"י:",
+                "דאך אשר יאכל לכל נפש כתיב וההוצאה אף היא באוכל ובמשקה ואף על פי שהוא בדברים אחרים אמרינן מתוך. המגיד:",
+                "דמדאורייתא הותרה לגמרי אלא רבנן הוא דגזור במידי דהיא טרחא שלא לצורך ובכולה לא בעי למיגזר משום דאין גוזרין גזירה על הצבור אא\"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה. רש\"י:",
+                "יש להסתפק אי מיירי דוקא ביש אוכלין בבית א\"נ כלים שיש ליום צורך בהן. או דכיון דלבו דואג משום גניבה חשיב צורך קצת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומתנות אף הן הרמתן הותרו לו ואף ע\"פ שאין טובלין כשאר טבל לאסור חבשר וכמ\"ש הר\"ב במ\"ג פ\"י דחולין. מיהו אם לא פירש שאר חבשר מהן הרי הוא אוכלן ועובר עשה. רש\"י:",
+                "בתבואה שייך מירוח ושארה עיין פ\"ק דמעשרות אימתי גרנן אף על פי דבירק מלוי כלי סגי כדתנן התם במשנה ה' ירק דחיוב תרומתו מדרבנן לא אריא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמלח. במקום שיש מלח גסה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בטבלא. דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומסיימי רש\"י והר\"ן שהוה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמיה. וקשיא לי אם כן לישתרי בהטייה מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי שהיא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין וסממנים שחב תולדה דטוחן והר\"נ בפ\"ג נתן טעם אחר ואמר אסרו חכמים טחינה לפי שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה. ושחיקת פלפלין אע\"פ שהיא תולדתה אין אותה שחיקה נעשית באותו ענין שהיא נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחים ואף פלפלין ברחים שלהם אינה כדרך טחינת חטים לימים הרבה. וכתב הרא\"ש דדמי לעובדא דחול:",
+                "ות\"ק אזיל בתר רובא. המגיד:"
+            ],
+            [
+                "כיון דאיכא שמחת יו\"ט בשילוחן שרי. ב\"י. אבל סנדל אסור הואיל ובאת תקלה על ידו. תוספ' ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונקרא שמו ערוב שהוא מערב צרכי שבת על צרכי יר'ט לעשותן יחד. הר\"א.",
+                "ואפילו בי\"ט עצמו היה יכול לעשות הערוב לפני סעודת יר'ט אלא גזירה שמא יפשע וישכח ולא יערב משום דטריד. גמרא. ולשני הפירושים שכ' הר\"ב אינו אלא מד\"ס ואע\"ג דהכנה דאורייתא מותר לבשל מיו\"ט לשבת משום הואיל ואי מקלעי אורחים. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "וביצה. שהיו טחין ביצה על הדג כשצולין אותו. רש\"י:",
+                "וז\"ל רש\"י או שאבד קודם שבישל כל צרכי שבת א\"כ י\"ל דברי הר\"ב דה\"ק מע\"ש קודם שבישל כו'. וא\"צ להגיה מעיו\"ט:",
+                "לא כו'. ולפירש ראשון דטעמא דעירוב תבשילין משום כבוד שבת אפ\"ה מוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה. שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד ערובו אף הוא יתרשל בו ולא ישמרנו או יאבד או יאכל ולא יזכור לשבת כלל. הר\"נ:",
+                "אלא דבגמרא גרסינן מאי כל שהוא דאית ביה כזית ופירש\"י ולגבי ככר שלם קרי ליה כ\"ש. וכן הר\"מ סתם ולא חילק בין תחלתו לסופו וכ\"כ הטור. וצ\"ע על הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב ובנבלתה לא תגעו ומוקים לה במסכת ר\"ה דף ט\"ז ברגל:",
+                "ואפילו אם טובל במים סרוחים כו' ובימות הגשמים דליכא למימ' דמחזי כמיקר נרא' כיורד לרחוץ מטיט וצואה שבגופו. גמרא. וכתב ב\"י דזה שייך ג\"כ במים סרוחים:"
+            ],
+            [
+                "דאי לא תימא הכי למה ליה להשיקם כיון שיש לו בלאו הכי מים יפים לשתות. הר\"מ:",
+                "רש\"י ומשמע דאלו בכלי עץ שאינו טמא רשאי למלאותן ולטבלן בו ואף על גב דהשתא מקבל טומאה מהמים הך טומאה ליתא אלא מדרבנן וגם נטמא ביו\"ט עצמו וקיי\"ל דבחד מהני גווני מותר לטבלו בי\"ט. וקשה דא\"כ ברישא כלי אבן למ\"ל, לכן נ\"ל דטמא ר\"ל שעכשיו נטמא מהמים וטעמא דאסור לגרום טומאה לכלי בידים כמ\"ש התוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. והך טבילה לא מתניא בשום רוכתא ורש\"י לטעמיה דגרס כדו (ולא בדו) ומפרש לרישא ג\"כ בע\"א ע\"ש. והר\"ב הו\"ל לפרש כמ\"ש הר\"מ מחבורת אוכלי חולין לאוכלי מע\"ש או כמ\"ש הה\"מ מתרומה לשלמים. ואי קשיא היינו רישא, הא לפירושו ג\"כ הוי זו ואין צריך לומר זו:"
+            ],
+            [
+                "ותנן אין רוכבין על גבי בהמה. רש\"י:",
+                "הואיל ואין זמנן היום כלל ואע\"ג דחגיגה וראיה נמי יש להן תשלומין כל ז' שרו בה שמא יאנס ולא יקריבוהו בשאר הימים ותנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריות. וא\"ת יהא רשאי לשחוט נדרים ונדבות הואיל וחבעלים וגם הכהנים אוכלים ממנו ונמצא שכל חבשר נאכל. וי\"ל דעיקר ההקרבה בשביל גבוה וכהנים ובעלים משל גבוה קא זכו. תוספ':",
+                "וסומכין. דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה ומדרשאי לחביאן רשאי לסמוך:"
+            ],
+            [
+                "לרגליו. ה\"ה לפניו וידיו וחדא נקט ואפשר דלרבותא נקט דלרחוץ הרגלים בחמין הוה דבר שוה לכל נפש יותר מפניו וידיו שכן פניו וידיו רגילים יותר לרחוץ בצונן:",
+                "לשתיה. ומיירי כגון ששתה מהן ומרבה לרחוץ רגליו דאלת\"ה הא לית להו לב\"ש מתוך והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב\"ש צריך לשתות מהן. תוספ':",
+                "עושה כו'. וב\"ה קתני לה כדאיתא בברייתא:"
+            ],
+            [
+                "כדברי ב\"ש. אע\"ג שהוא היה מזרע הלל:",
+                "ואינו חייב אא\"כ עושה מלאכה כגון ממחק או מחתך כו' שהן אבות מלאכות לעצמן אבל חזרת חוליות שאין בהם אלא משום בנין אין בונה אלא בבית ואהלים. רש\"י:",
+                "ור\"ל פת מרובה כמ\"ש לקמן אלא להכי קרי לה עבה בברייתא משום דנפישי בלישה. א\"נ באתרא דהאי תנא פת מרובה פת עבה קרי לה:"
+            ],
+            [
+                "וכי תימא מכל מקום הרי הוא מזיז עפר ממקומו, איכא למימר דטלטול מן הצד ע\"י דבר אחר משום כבוד יו\"ט התירוהו. הר\"נ. ומה\"ט התירו לכבד עצמות כו' אף על גב דאסור לטלטלן:"
+            ],
+            [
+                "ובסוף פ\"ה דשבת כתב בין לנוי בין לשמור דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא ופלוגתא הוא בגמרא והלכה כמו שכתב שם:",
+                "מלשון ויקח חרס להתגרד בו והגימ\"ל מתחלף בקו\"ף שהם ממוצא גיכ\"ק:",
+                "ולשון רש\"י בגמרא מיהו הך חששא (דחבורה) בקירוד איתא ונמוקו עמו דפסיק רישא מודה ר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ביו\"ט\" מדאיצטריך למתני ביר'ט ש\"מ דבבא קמייתא דהיינו פרתו כו' לאו ביר'ט אלא בשבת. דאין מצווין על שביתת בהמתו ביו\"ט. ועתוי\"ט:",
+                "מקרצפין. מלה ארמית הוא להתגרד בו לא��קרצפה ביה. ערוך. ובגמרא דפסחים דף י\"א מ\"ש גבי חמץ דגזור ומאי שנא גבי קרצוף דלא גזור. לחם בלחם מיחלף, קירוד בקרצוף לא מיחלף:"
+            ],
+            [
+                "מסיים רש\"י שהוא עיקר והעץ בטל אצלו:",
+                "ונראה שר\"ל האמצעית היא הכברה אלא לפי שיש לה בהכרח סובב המקיפה אסברה לה בהאי לישנא:",
+                "כלומר בגד דכתיב בתורה שהוא ארוג:",
+                "דאלו היא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכת כ\"כ רש\"י כלומר אע\"פ שהכברה אינה יכולה לקבל כלום:"
+            ],
+            [
+                "וכתבו התוספ' דלא נהירא דמאי קמ\"ל פשיטא הא אין לך כלי מיוחד גדול מזה, לכך נ\"ל דהיינו כלי שעושין לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת על ג' אופנים ואוחז בה בידו והיא מתגלגלת לפניו:",
+                "ואידך סבר פעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וטעמא כמו בטחינה כמו שכתב בפרק קמא. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה כו'. הרא\"ש:",
+                "ולפ\"ז בדגים לעולם אין צדין דאלת\"ה למה חילקן והטעם מפני שהם מכוסים מן העין:"
+            ],
+            [
+                "משום דכל שיש באותו מין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותו ביומו ולא מבערב. הר\"נ:",
+                "לפי שלקיטה דומה לקצירה ואף לקיטת פירות הנפסדים כתותים וענבים אסרו לפי שהלכו אחר רובה של לקיטה. הר\"נ. ובכאן לא התנה הר\"ב שיהא בשביל ישראל כדלקמן בתחום משום דכל שבמחובר יש בו משום מוקצה ומש\"ה אפילו תלשו לעצמו אסורים וכן כל ששייך בו איסור מוקצה אסור לו ליהנות בי\"ט ממלאכתו של נכרי אע\"פ שעשאה לעצמו (ועמ\"ש בפט\"ז דשבת וכבש י\"ל דעשאו מדבר מוכן) ולכך לא הצריך כאן להמתין בכדי שיעשו. ועתוי\"ט:",
+                "בודאי בא מחוץ לתחום מיירי ואיסור זה פירש הרא\"ש באכילה אבל בטלטול שרי דכיון דשרי לישראל אחר באכילה אין לו דין מוקצה לאסור בטלטול:"
+            ],
+            [
+                "יש שהות. לישנא דמתניתין דייקא דאף על פי שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי דהא אמרינן הואיל כו'. ב\"י:",
+                "ואין ר\"ל שהאחד נושא במוט וחב' במוטה. אלא ששניהם נושאים במוט אחת או במוטה:"
+            ],
+            [
+                "משמע דאפילו בעבר ודן וכ\"מ לישנא דמתניתין וקשיא לי כו' דהרי אם עבר ודן דין מי לא הוה דיני' דין וכמו באינך דתנינן נמי גבי דלא דנין לקמן בפ\"ה דודאי אם קידש דמקודשת כו' והתוס' כתבו דאסור משום מוקצה אף לר'ש דלא הוי דעתיה עלויה וכתב הר\"נ משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאל\"ה ביו\"ט קיי\"ל כר\"י דמוקצה אסור ובמסוכנת מיהא מודה ר'י דשרי:"
+            ],
+            [
+                "וכתב רש\"י דמקח וממכר בשבת ויר'ט אסור בספר עזרא ב' י'ג ובדף ל\"ז פירש מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר א\"נ מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולה חדא גזירה הוא:",
+                "נמנין. כלומר ובהכי יכולין למחר לחלק בינ, יהם:",
+                "דמחזי כנותנו לשם משקל. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בדינר. שאסור להזכיר שם דמים. רש\"י. ותמיהני דמשנה שא\"צ היא דכבר נשנה לעיל אין נמנין:",
+                "ומחלקין ביניהן. שיאמר תן לי חלק או חצי חלק כדרך שרגילין לנתחן במקום ההוא ומביא ב' בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו ולמחר שמין הנשארת כפי מה ששוה כך יפרע לו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "דהואיל ואינו מיוחד לא קא עביד כדעבדין בחול שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע\"ג דמיוחד למדה מה שאין כן במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמרא:",
+                "הואיל ועומד למדה מה שאין כן במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:",
+                "ולמאן דגרס מפני ברורי המדות הכי פירושו משום ביטול ביטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה. וטעמא שרצה שלא ירתיחו לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלא:",
+                "חנוני כו'. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פיסוק דמים. רש\"י:",
+                "מונה. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין אלא שכך צריך. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומסיים רש\"י או על ידי ערוב. וכתב ב\"י דמשמע מדבריו דבמוליך הכדים בחוץ במקום הרואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה אבל לטלטל במקום שאין רואין כגון מזויות לזויות באותו בית מביא כי היכי דבעי. ועתוי\"ט:",
+                "אורחא דמלתא נקט דעל כתיפו מביא א' או ב' ובסל ובקופה מביא ג' וד' וה\"ה איפכא דלעולם איסורא בסל וקופה וההיתר בכתיפו דבשנוי תליא מלתא לא במספר:",
+                "ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דבשל מצוה אסור ליהנות כל ימי הסוכות כדילפינן בגמרא:",
+                "ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג לפיכך הכל שוה העליון כתחתון סכך הוא. רש\"י:",
+                "המכונס. אם כנסן מעיו\"ט דגלי דעתיה דעלייהו סמך. רש\"י. ולאו דוקא מעיר'ט אלא כל שהם מכונסים קודם יר'ט דעתיה עלויה:",
+                "וטעמא משום דכל שיש לו מסגרת מחזי כחצר ולא הוי עצים שבתוכו כמוקצים. ב\"י:",
+                "וש\"מ דבעינן מיהת שלא יהא מוקצים דהא חדא מתרתי מיהו בעי ר\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו לרבי שמעון וטעמא מפני שהם מוקצים מחמת חסרון כיס דמודה רבי שמעון. ב\"י:",
+                "וכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומי. רש\"י. וש\"מ דמתניתין כר\"י דמוקצה אסור ואף על גב דבשבת סתים לן כר\"ש ע\"ש היינו טעמא דשבת חמירא ולא אתיא לזלזולי ביה סתם כר\"ש דמיקל יר'ט דקיל ואתו לזלזולי ביה לאקולי ביה סתם כר\"י דמחמיר. גמרא:",
+                "וכתב הר\"מ ולמה לא נאסר חבקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל לחבעירו וימנע מלבשל לפיכך התירו לבקע בשינוי וכל הדברים הדומין לזה מזה הטעם התירו מה שהתירו ואסרו מה שאסרו. והר\"א כתב כיון דאי אפשר לבשל ולאפות בלא עצים עשו הבקיעה כדיכת מלח שהתירו אותו ע\"י שינוי:",
+                "בקרדום. סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות כו' ויש לו ב' פיות. רש\"י:",
+                "מגל. פירש ערוך מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק:",
+                "שזה הצד עשוי לבקע בו עצים וצד הרחב קוצצין בו העשן לרחבו דדמי למלאכת האומן רש\"י:",
+                "והקשו בתוספ' ממעות שעל הכר דמ\"ב פכ\"א דשבת דאם הונחו שם מערב שבת הוי בסיס ואסור ואע\"ג דלא הוה אלא מוקצה מדרבנן. ותירצו הרמב\"ן והר\"ן דהכא הפירות עצמן ראויין ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול להנות מהן ואינו אלא כאלו היה פירותיו במקום שאינו יכול להלוך שם והכי נמי גבי טבל:"
+            ],
+            [
+                "הא קמ\"ל דאע\"ג דאינו כלי לענין קבלת טומאה עד שיצרפנו בכבשן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אין שוברין. כשצולין דגים על האסכלה חותכים קנים או קש שבלין או שוברים חרסים או חותכין נייר כו' וסודרים על גבי האסכלה מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג. רש\"י:",
+                "מסיים רש\"י משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקין בדפנותיו וישרפנו:",
+                "ולשון עברי הוא כמו שפות הסיר (מ\"ב ד):",
+                "מדרבנן משום דמתחזי כאהלא. רש\"י:",
+                "גמרא ופירש הר'נ שכיון שאין מיוחדין אלא להסקה בלבד אין תורת כלי עליהם יש להם דין מוקצה גבי שאר מלאכות:",
+                "גמרא וכ\"ת ולמה לן ה\"ט תיפוק ליה משום מוקצה דהעצים כנ\"ל. איכא למימר נ\"מ דאפילו אזמניה מאתמול דלאו מוקצה הוא אפ\"ה אסור משום דנראה כו'. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ורישא לא אתי לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה. רש\"י. כלומר וכדתנן בסיפא ומגבב כו' ומדליק ה\"ה שלא להדליק אלא לחצוץ שרי כמו ברישא:"
+            ],
+            [
+                "העצים. כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש. הר\"מ:",
+                "ע\"ש. לרבותא נקט ע\"ש אע\"ג דסתים לן תנא כר\"ש דלית ליה מוקצה אפ\"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר\"ש משום דדחינהו בידים ולא חזו שמסריחות (כשמתייבשין) קודם שייבשו:",
+                "וגמר מלאכת הגרוגרות בספ\"ק דמעשרות ואפ\"ה שבת קובעת למעשרות לר'א. גמרא:",
+                "ע\"ש. כב\"ה דלעיל והכא מחמירין ובעי שירשום משום דאקצייה בידים ודע דמסקינן בגמרא דלחכמים אין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומהני ליה דלא בעינן שיראה פני חבית והכא שאני דכיון שאמר מכאן כו' קבעה ליה וה\"ה בחול אלא דגבי שבת קמ\"ל דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ולא אסרו אלא לכתחלה. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לישנא דכי ישל זיתך. גמרא:",
+                "וכתב הרא\"ש ויותר נראה כדברי ר\"י דבשבת דקתני בסיפא קאי אהני תרי בבי דמדקתני רישא ביו\"ט אבל לא בשבת ובסיפא קתני בשבת משמע דקאי אתרי בבי:",
+                "כדי יין כו'. מוקמינן בגמרא בדטיבלא דאסור לטלטלן והא קמ\"ל דלא תימא בפירות הראוין לטלטל דוקא קמ\"ל דאפילו באין ראוין דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ולמ\"ד שאינו ניטל. מוקמינן דוקא בפירות הראוין והדר תני כדי יין לאשמעינן דאפילו בהפסד מועט התירו:",
+                "הדלף. דוקא בדלף הראוי דאי בשאינו ראוי אסור דמבטל כלי מהיכנו. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר. רש\"י:",
+                "כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש\"י:",
+                "ויכו כף ויאמרו יחי המלך מתורגם וטפחו יד:",
+                "כמו ספקתי על ירך:",
+                "מרקדין. עת לרקוד מתרגם לטפזא בהלולא. ומפזז ומכרכר מתרגם מרקד ומשבח:",
+                "ולהנך קמאי קרי שבות דאיסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין בהם לחלוחית מצוה. רש\"י:",
+                "פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה רש\"י. וכ\"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה ובו ביום ומש\"ה לא חש למתנייה. הר\"נ:",
+                "ותמיהני שפירשו דלא כחכמים דס\"ל דסתמן לכהנים דהכי קיי\"ל (בערכין פ\"ח מ\"ו) והא ודאי דכשמחרים לכהן דהוי נמי כמקח וממכר. ואפשר דכ\"ש הוא ורבותא הוא לאשמעינן דאפילו לבדק חבית דלגבוה מחזי כמקח וממכר:",
+                "עיין מה שכתבתי פרק ג' משנה ו'. וכי תימא הא אמרינן דחפצי שמים מותרין כו' י\"ל דלא דמי כולי האי למו\"מ שאינו יוצא מרשות לרשות לגמרי כמו הני דהכא. ועתוי\"ט:",
+                "ק\"ו בשבת. ה\"ק כי איתנו בי מדרשא לענין יר'ט איתנו וק\"ו בשבת וברישא דקתני כל שחייבים כו' בשבת חייבים עליו ביר'ט ר\"ל אחרים שלא הוזכרו במשנה זאת ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביו\"ט כו':",
+                "אין כו' להיות מותר לכתחלה בי'ט שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא. רש\"י ותוספ'. ומה\"ט ניחא דלא חשיב מוקצה דבשבת מותר דלא בא אלא לומר דאין מותר ביו\"ט מה שאסור בשבת:",
+                "וה\"נ חבערה:"
+            ],
+            [
+                "לבנו. ואע\"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשיבין אותם כאלו הוציאם מרשותם. הה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והשואל דקתני בדבורא בעלמא ולא משך מבע\"י וקמ\"ל כיון דאסמכיה ברשותיה אוקמיה. רש\"י:",
+                "פירוש להשאיל כלי זה להשואל הזה וכיון דבעיר'ט זה לא אמר ליה לא אוקמיה ברשותיה משום דמימר אמר דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה. גמרא ועתוי\"ט:",
+                "שתיהן. ולא בטלי מים ומלח אגב העיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בור כו'. כ\"מ ששונה בור הוא מים מכונסים והכי איתא בגמרא דאלו הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם פירוש הממלא ראשון:",
+                "רש\"י. ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהן דאל\"כ הוא מעכב. עי\"ל דשאני מים דכלין ואינם נשארים לאחר עשיית צרכיו בהם שייך לומר בהם יש ברירה משא\"כ בכלים. ועתוי\"ט:",
+                "דתחומין דרבנן ובדרבנן קיי\"ל יש ברירה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אא\"כ. ואע\"ג דבמשנה ד' בדבורא קני ליה השואל שאני התם דא\"ל שואל למשאיל גופיה הלכך סמכה דעתיה אבל הכא דלא אמר ליה בעינן זיכוי. הר\"נ:",
+                "אין משקין. לענין ההשקאה בעלמא ודאי אלו ואלו מזונותיהם עליך ומותר להשקותם מש\"ה מפרש בגמרא דמשום שחיטה נקט ואגב אורחיה קמ\"ל דלשקי והדר לשחוט משום סרכא דמשכא כו'. הר\"נ ועתוי\"ט:",
+                "בעיר. כת\"ק דברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ונמצא שהן מוכנות:",
+                "באפר. פירש הר\"מ שם הכפרים. והערוך פירש כמו ותרענה באחו, ור\"ל שהם חוץ לתחום והם מוקצים דאין דעת אנשי העיר עליהן ועמ\"ש פ\"ד מ\"ג ומיהו הכא איתא מאן דאמר בגמרא דאף ר\"ש מודה דהוי כגרוגרות וצמוקים דדחינהו בידים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chagigah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,152 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בפרשת הקהל וילפינן ראיה ראיה. ומתניתין דקתני חרש סתם והתנן בפ\"ק דתרומות מ\"ב חרש שדברו כו' אינו לא שומע ולא מדבר אמרי' בגמרא דמתניתין ח\"מ וה\"ק כו':",
+                "ורבותא נקט דלא מבעיא מעירו דלא מצי סליק לעזרה והה\"נ אם אינו יכול לעלות מעירו לירושלים. תוספ'.",
+                "ובגמרא שנאמר יראה יראה כדרך שבא ליראות (לפני המקום) בב' עיניו (של מקום) כך בא לראות (המקום) בב' עיניו:"
+            ],
+            [
+                "דנאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמור להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו. גמרא דף ז':",
+                "משמע שאתם תהנו ממנו. ומנלן דקרבן בהמה היא פירש\"י דכתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה:",
+                "פסוק זה אינו כתוב בחג אלא גבי הר עיבל ומשם ילפינן דסתם שמחה הוי בזביחת שלמי' ומינה דושמחת בחגיך היינו בזביחת שלמים. תוספ':",
+                "והאי קרא במעשר שני כתיב. וצריך לומר דיליף ממעשר. תוספ'."
+            ],
+            [
+                "דרשות היא ולא חובה:",
+                "אבל בעולת ראיה לא תנן מן המעשר דלמה טופלה יביא מעה כסף. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בנדרים כו'. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אמוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה אם יש בהן בשר לשובע. ומשום דבעי למתני סיפא והכהנים בחטאות כו' נקט ברישא ישראל רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אוכלים. שם התואר. כמא דאת אמר ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל:",
+                "בגמרא הא לית ליה. וקאמר דטופל מעות חולין למעות מע\"ש ומביא פר גדול דלא בעינן אלא שתהא שעור דמי אכילה ראשונה מהחולין:",
+                "ועולות. ראיה. רש\"י:",
+                "עולות מרובות. דכתיב איש כמתנת ידו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון:",
+                "כל הרגל. בגמרא למדוהו מקרא:",
+                "דאותו יום ראשון עשאו הכתוב עיקר והשאר תשלומין לו:",
+                "האחרון. בגמרא למדוהו מקרא:"
+            ],
+            [
+                "איזהו כו'. דדרשא דלעיל מסיפיה דקרא נפקא לה דכיון שישב ובטל ממ\"ע שייך ביה חסרון ולא מעוות ולאו לאפלוגי אתא:",
+                "אבל שאר עבירות רוצח וגוזל (נ\"ל שצ\"ל ועבודה זרה. תוי\"ט) אין עדיו לפניו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שדרשו לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו. גמרא:",
+                "בגמרא מכתב כתיבי צריכי להא דאמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה. לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב. ומדסמיך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין. וחגיגות דהא דילפינן מחלב חגי דדוקא בהמה איכא למידחי דללאו תניין אתי לקרבנות הבאין בחג כו' וחגותם נפרש מלשון מחול כמו יחוגו וינועו אלא אתיא מדבר מדבר כו' וכיון דמדברי קבלה יליף הוי כהררים כו'. מעילות דתנן נזכר בעה\"ב ולא נזכר שליח שליח מעל ואע\"ג דלא הוי ליה למידע וקרוב לאונס. גמרא:",
+                "הדינין כו'. לכדתניא נפש תחת נפש ממון. ויליף לה נתינה נתינה מדמי ולדות. גמרא:",
+                "והעבודות. להולכת הדם דאע\"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט בצד המזבח וזורק אפ\"ה דין עבודה יש לה לפגול כו' וילפינן מדכתיב והקריבו וזו קבלה כו' ואפקיה בלשון הולכה לומר לך דהולכה עבודה היא. גמרא:",
+                "הטהרות. דתניא ורחץ את בשרו כו' מים שכל גופו עולה בהן כו':",
+                "והטומאות. לכעדשה מן השרץ ויליף דכתיב הנוגע בהם וגו' מהם כו' עד שנגע במקצתו שהוא ככלו כו'. גמרא. ועיין ריש פ\"ז דנדה:",
+                "ועריות. לבתו מאנוסתו לא כתיבא ואתיא הנה הנה, זימה זימה. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בג'. לשון הר\"ב לג'. והכי מפרש בגמרא דאל\"כ היכי קאמר ולא במרכבה ביחיד וכיון שהוא יחידי ואינו שומע מרב הרי הוא מבין מדעתו ואפ\"ה אמרת לא. והדר קאמר אא\"כ היה חכם ומבין כו':",
+                "והתוספ' פירשו שהוא שם של מ\"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שלאחריו. ואין ספק אצלי שהמכוון מה שאסרו מללמדו הוא על כח פעולתו ומעשה שע\"י נעשה. דאלו ידיעת אותיותיו ומלותיו בלבד, הרי נודע, וחלילה למחברים הקדושים שהיו כותבין אותו ומפרסמין אותו, אלו היה זה בכלל האיסור. אלא האיסור הוא על ידיעת הפעולה והמעשה ומעכשיו יפורשו במעשה שבבראשית ושבמרכבה בענין אחד:"
+            ],
+            [
+                "בתי דינין. אע\"ג דהלל נשיא, הואיל ושמאי נכנס במקום מנחם, אין לטעות בו, דמנחם השני שבזוג, הרי שהיה אב\"ד. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדכתיב במ\"ו פ\"ק. ואחר השבת דתנן לפי שכל שנוכל להקדים זמן התשלומין מקדימין ולא חיישינן משום צדוקים. תוספ':",
+                "גמרא. כלומר ול\"ק דהא דאפליגי בה חדא זימנא. ופרש\"י דקמ\"ל דלא אמרינן מתוך שאתה מתיאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבו עוד. ואי אשמעינן בהא בהא קאמ' ב\"ה כו'. גמרא:",
+                "אחר השבת. דעולת ראיה אינה דוחה את השבת. וכ\"ש שלמי חגיגה. וצריך טעם למה. ובשלמא שלמי חגיגה. ילפינן מקרא אלא עולת ראיה מ\"ט לא ומ\"ש ממוספי יו\"ט דה\"נ קבוע להם זמן כו'. והר\"מ כתב (לפי גירסתו) דלא דמי למוספין דאם אינו חוגג היום חוגג למחר כו'. ומיהו לדעת התוספ' נ\"ל דטעמיה משום דכל עצמה של ראייה שהוא קרבן עולה במה מצינו מחגיגה ילפינן לה הלכך כחגיגה היא:",
+                "כלומר בביתו ובשוק. והתוספ' הקשו דהול\"ל בכלים מאי בכליו. ועוד מאי אריא כה\"ג אפילו שאר אדם נמי. ופירשו דאבגדי כהונה גדולה קאמר דלא היה מתלבש והביאו ראיה מהירושלמי:",
+                "ואנן סבירא לן שהפסוק קרא יום טוב שבת, כמו שקראו כולם שבתות ה'. הר\"מ. ומה שהכריח קבלת רז\"ל תמצא במשנה ג' פרק י' דמנחות:"
+            ],
+            [
+                "לחולין כו'. והא כדאיתא והא כדאיתא. דהתנן בריש פרק ב' דבכורים דרחיצת ידים בתרומה מה שאין כן במעשר וכל שכן חולין. אלא תרומה בנגיעה והכא למעשר וחולין דוקא באכילה. עוד פירש בגמרא דאידי ואידי באכילה הא באכילה דנהמא הא באכילה דפירי:"
+            ],
+            [
+                "טבל כו'. דוקא בטבילה בעינן כונה למעשר וכל שכן לתרומה, אבל בנטילת ידים כי נטיל לחולין שוב אינו פוסל בתרומה. דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין. תוספות. ועתוי\"ט:",
+                "והא אתא לאשמעינן. דאי לגופיה לא איצטריך, דהא ברישא תנן דאפילו הוחזק לחולין אסור למעשר. ועוד י\"ל דאי מרישא הוה אמינא דטפי עדיף לא הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דאלו עם הארץ עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזירה זו דלא ימצא לעולם אדם מעביר חבית ממקום למקום מה שאין כן רוקו דעם הארץ דיכולין להזהר. ומהאי טעמא אתי שפיר דקתני בגדי ע\"ה ולא קתני דע\"ה עצמו כזב וכן בכולהו דוקא בגדים אבל אינהו לא. תו' ועתוי\"ט:",
+                "וישים אותם חולין כאלו הם בשר חטאת או אשם אבל אוכל חולין בטהרה לא ישמר אלא מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כו'. לפי שמפרש בו הרבה דינים ביניהם נקט האי לישנא. תוספ':",
+                "מתיר. דאי מרישא ה\"א דוקא כובדו של כלי כו'. ואי מסיפא ה\"א דוקא קשר דמיא מהדק ליה אבל רישא מיא מקפי למנה ומגביהין אותו. גמרא:",
+                "לשון הר\"מ בכלי שהוא מפוצל ולוחותיו וקירותיו מקושרות כגון מפה וכיוצא בה:"
+            ],
+            [
+                "דאז נותנין לב עליהן לשומרן בטהרה ולהכי לא תני נעשים אלא נגמרים. תוספ':",
+                "טבילה. ולא הערב שמש:",
+                "כ\"פ הר\"מ. והר\"א השיג דבלא נגיעה מה יעשה המשקה. והכ\"מ מישב דכל הני מעלות דרבנן אמרינן דכיון דע\"י משקה מטמאה את היד טומאה גמורה לכל דבר. גזרו בקודש למעלתו גם בלתי נגיעה:",
+                "שהיד כו'. לאתויי אם נגע יד חבירו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י שהן פשוטי כלי עץ ואינן מקבלין טומאה וכן פירשו התוספ'. וקשה דלא מצינו שהידים יטמאו לכלים אלא אורחא דמלתא נקט. ולשון הר\"מ במלקחים ודומיהן:",
+                "והסיחו דעתן ושמא נטמאו והם לא ידעו. הר\"מ:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. טעמם מדריש פי\"ב דזבחים תנן האונן נוגע. אבל שם פירשו והוא שטבל ולא הסיח דעתו. וא\"כ שוים הם. והר\"מ בחבורו פירש דבשניהם הנגיעה מותר. וכ\"מ שם בגמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת ויביא ע\"י שידה תיבה ומגדל כדאמרינן פ\"ג דעירובין מ\"א אמרינן בגמרא דהאי תנא סבר אהל זרוק לא שמיה אהל שמעינן מהכא דלמ\"ד שמיה אהל היינו אפילו במהלכת. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "נאמנים כו'. אם הקדישו למזבח בשעת הבציר כל ימות השנה נאמנים בשמירה. רש\"י. דאי בלא הקדישו בשעת הבציר הו\"ל חולין ונטמאת בטומאת ע\"ה וכי משום דאקדשה פקע ליה טומאה מיניה. א\"נ מצינו למימר אפילו בייחד חולין לנסכים ומאימת קודש אמרינן מעיקרא היה נזהר לשמרו וכבסמוך גבי מניחה לגת הבאה. תוספ':",
+                "אבל אח\"כ נשתלחו ב\"א ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותה שימור גמור. הר\"מ:",
+                "ואע\"פ שהוא יודע שהוא משל אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעת הגיתות והבדים. הר\"מ:",
+                "דגנאי הוא למזבח שתהא התרומה המחוברת לו בחזקת טומאה והקדש יקרב למזבח. רש\"י:",
+                "פירש\"י שאע\"פ שלא גזרו על תרומתן בשעת הגתות מפני הפסד כהנים חברים דנמצאת מפסידן מרוב תרומות א\"י. על הקנקנים לא האמינום ואין הכהנים חברים מקבלין מהן הקנקנים עם התרומה. אבל מערין אותן לכליהן. ודכותה אמרינן לקמן. ואל תתמה שהרי לגין טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין:",
+                "וכתב התוספ' ותימא דא\"כ אפילו בשאר ימות השנה נמי, דהתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן. ותירצו דהכא מיירי שייחדו לנסכים כשיצטרך ממנו אבל התם מיירי שכבר הקדישו לכך:"
+            ],
+            [
+                "ולפנים. י\"ל דלא תנן וכמדתם לכל רוח כדתנן בשאר דוכתי. ונראה ב��יני שכן היו מוכרי הקדירות חונים ושוכנים באותו מחוז שהדרך שממנה לירושלים עובר על המודיעית ואלו לרוח אחרת לא היו מצויין מוכרי קדירות:",
+                "ולפנים. הא מודיעית עצמה לא מהימן. ומוקי בגמרא כשהקדר והחבר שניה נכנסים או שניהם יוצאין. ופירש\"י שניהם נכנסין דימתין עד שיהיה מן הכרך ולפנים. אי נמי כששניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד. וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר לכנוס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:",
+                "כלי חרס. כולה מתניתין אחומר בתרומה מבקדש קאי והכי תני בגמרא. נאמנים בכלי חרס הדקים לקדש:",
+                "ולחושן. הא מודיעית כלפנים ומוקי בגמרא בקדר יוצא וחבר נכנס. פירש\"י שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי:"
+            ],
+            [
+                "נאמנין. ולקדש נאמנין אבל לא לתרומה דכולה מתניתין אחומר בקודש ובתרומה קאי ובהדיא שנינו בתוספ' נאמנין על טהרת חטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה והאי חטאת בשר קודש ולא אפר חטאת. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "ומיהו בדקים הוצרך לאנשי ירושלים דכל יחיד ויחיד נסכו בביתו לכן הוסיפו להן טהרה ליחידים מגבול מודיעית. אבל בעלי הלשכה המספקים נסכים לצבור די להם בנכנסים לחוץ העיר ולשם בלבד האמינום על החביות. א\"נ יחידים צריכין לדקים אף לבישול שלמיהם יום יום. רש\"י:",
+                "והר\"מ כתב מפני שהכל מטהרין עצמן ועולין לרגל. טעמו דפשיטא דהך קרא אינו אלא אסמכתא ואי לאו דהכל מטהרים לא היו עוקרין לגזירתן שגזרו בעם הארץ. ולא היו דורשים האי אסמכתא לטהרם ברגל:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומש\"ה בטהרת העזרה מודה דמטהרין דהא לא פליג אלא בה':"
+            ],
+            [
+                "ובכהנים איירי ההולכים להיכל להשתחות דאלו ישראל לא היו ראויין לילך אלא בע\"כ לצרכיהם. רש\"י:",
+                "ובמנורה. בגמרא מוכח דל\"ג, משום דתמיד האמור במנורה לא יומם ולילה קאמר אלא מלילה ללילה. ועתוי\"ט:",
+                "ותטמאוהו. אע\"ג דצפויו בטל לגביה, דרחמנא קרייה עץ כדכתיב המזבח עץ וגו' ויאמר אלי זה השולחן אשר לפני ה' וכלי עץ העשוי לנחות נמי לא הוי דכתיב השלחן הטהור מכלל דטמא. מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום, סילוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. גמרא:",
+                "(שמות כ). וקשיא לי דלמאי צריך לזה דהא מזבח הנחשת לא היה בו אלא מקש' דאבנים וסיד כו' והרי הוא כשאר חומת אבנים שלא מצאנו בה טומאה אלא הנגעים ולא מגעות, ואפשר דה\"ק אלו היה מזבח הנחשת כמו בימי מרע\"ה א\"נ אם לעתיד יעשוהו משל נחשת יהיה דינו ג\"כ שלא יהיה טעון טבילה מדקראו מזבח אדמה ואי לאו הכי הוי טמא מפני צפויו:",
+                "דדומיא דשק בעינן דמיטלטל מלא וריקן כדיליף בגמרא מקרא:",
+                "משמע דאי לאו מצופין הוי טמא וכו' והדר קאמר והוי כלי עץ דמשמע דמשום כך הם טהורין ולא משום הצפוי. ובגמרא רבנן לר\"א קאמרי מאי דעתך משום דמצופין בטל צפויין גבייהו. ופירש\"י מאי דעתך דילפינן טעמא מדקרינהו אדמה הא לאו הכי טמאין. אע\"ג דעשויין לנחת מפני שהם מצופין ובעי למימר שהצפוי מבטלן וה\"ל ככלי מתכות. מבטל בטל צפויין לגבייהו דרחמנא קרא עץ לכולהו ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומאה ע\"כ. ולדבריו האי מפני שהן כו' הוא נתינה טעם לדר\"א דאצטריך לקרא משום דאל\"ה ס\"ל דהוו טמאין. וטעמיה מפני שהם מצופין ומאי דמהדרי רבנן אינו אלא בכח המאמר וכמתמיהין מפני שמצופין קאמרת אתמהה הא בטל גבייהו. וז\"ש הר\"ב בשם הר\"מ היינו שהר\"מ פסק כו'. (ע\"ש בשם הכ\"מ כמשמעות תחלת לשון הר'ב דע\"י הצפוי הם טהורין ומסיק) ודברי הר'ב סותרין זא\"ז דתחלת דבריו דטעמא דטהורין מפני הצפוי וסוף דבריו דטעמא שהן כלי עץ העשוי לנחת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Chagigah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בפרשת הקהל וילפינן ראיה ראיה. ומתניתין דקתני חרש סתם והתנן בפ\"ק דתרומות מ\"ב חרש שדברו כו' אינו לא שומע ולא מדבר אמרי' בגמרא דמתניתין ח\"מ וה\"ק כו':",
+                "ורבותא נקט דלא מבעיא מעירו דלא מצי סליק לעזרה והה\"נ אם אינו יכול לעלות מעירו לירושלים. תוספ'.",
+                "ובגמרא שנאמר יראה יראה כדרך שבא ליראות (לפני המקום) בב' עיניו (של מקום) כך בא לראות (המקום) בב' עיניו:"
+            ],
+            [
+                "דנאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמור להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו. גמרא דף ז':",
+                "משמע שאתם תהנו ממנו. ומנלן דקרבן בהמה היא פירש\"י דכתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה:",
+                "פסוק זה אינו כתוב בחג אלא גבי הר עיבל ומשם ילפינן דסתם שמחה הוי בזביחת שלמי' ומינה דושמחת בחגיך היינו בזביחת שלמים. תוספ':",
+                "והאי קרא במעשר שני כתיב. וצריך לומר דיליף ממעשר. תוספ'."
+            ],
+            [
+                "דרשות היא ולא חובה:",
+                "אבל בעולת ראיה לא תנן מן המעשר דלמה טופלה יביא מעה כסף. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בנדרים כו'. שהתנדבו כל השנה וכשעולין לירושלים ברגל מביאין אותן ומקריבין אמוריהן והבשר נאכל לבעלים יוצאין בהן משום שמחה אם יש בהן בשר לשובע. ומשום דבעי למתני סיפא והכהנים בחטאות כו' נקט ברישא ישראל רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אוכלים. שם התואר. כמא דאת אמר ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל:",
+                "בגמרא הא לית ליה. וקאמר דטופל מעות חולין למעות מע\"ש ומביא פר גדול דלא בעינן אלא שתהא שעור דמי אכילה ראשונה מהחולין:",
+                "ועולות. ראיה. רש\"י:",
+                "עולות מרובות. דכתיב איש כמתנת ידו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון:",
+                "כל הרגל. בגמרא למדוהו מקרא:",
+                "דאותו יום ראשון עשאו הכתוב עיקר והשאר תשלומין לו:",
+                "האחרון. בגמרא למדוהו מקרא:"
+            ],
+            [
+                "איזהו כו'. דדרשא דלעיל מסיפיה דקרא נפקא לה דכיון שישב ובטל ממ\"ע שייך ביה חסרון ולא מעוות ולאו לאפלוגי אתא:",
+                "אבל שאר עבירות רוצח וגוזל (נ\"ל שצ\"ל ועבודה זרה. תוי\"ט) אין עדיו לפניו. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שדרשו לא יחל הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו. גמרא:",
+                "בגמרא מכתב כתיבי צריכי להא דאמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה. לא כתיבא בשבת אלא במשכן כתיב. ומדסמיך פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין. וחגיגות דהא דילפינן מחלב חגי דדוקא בהמה איכא למידחי דללאו תניין אתי לקרבנות הבאין בחג כו' וחגותם נפרש מלשון מחול כמו יחוגו וינועו אלא אתיא מדבר מדבר כו' וכיון דמדברי קבלה יליף הוי כהררים כו'. מעילות דתנן נזכר בעה\"ב ולא נזכר שליח שליח מעל ואע\"ג דלא הוי ליה למידע וקרוב לאונס. גמרא:",
+                "הדינין כו'. לכדתניא נפש תחת נפש ממון. ויליף לה נתינה נתינה מדמי ולדות. גמרא:",
+                "והעבודות. להולכת הדם דאע\"ג שהיא עבודה שאפשר לבטלה שישחוט בצד המזבח וזורק אפ\"ה דין עבודה יש לה לפגול כו' וילפינן מדכתיב והקריבו וזו קבלה כו' ואפקיה בלשון הולכה לומר לך דהולכה עבודה היא. גמרא:",
+                "הטהרות. דתניא ורחץ את בשרו כו' מים שכל גופו עולה בהן כו':",
+                "והטומאות. לכעדשה מן השרץ ויליף דכתיב הנוגע בהם וגו' מהם כו' עד שנגע במקצתו שהוא ככלו כו'. גמרא. ועיין ריש פ\"ז דנדה:",
+                "ועריות. לבתו מאנוסתו לא כתיבא ואתיא הנה הנה, זימה זימה. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בג'. לשון הר\"ב לג'. והכי מפרש בגמרא דאל\"כ היכי קאמר ולא במרכבה ביחיד וכיון שהוא יחידי ואינו שומע מרב הרי הוא מבין מדעתו ואפ\"ה אמרת לא. והדר קאמר אא\"כ היה חכם ומבין כו':",
+                "והתוספ' פירשו שהוא שם של מ\"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק שלאחריו. ואין ספק אצלי שהמכוון מה שאסרו מללמדו הוא על כח פעולתו ומעשה שע\"י נעשה. דאלו ידיעת אותיותיו ומלותיו בלבד, הרי נודע, וחלילה למחברים הקדושים שהיו כותבין אותו ומפרסמין אותו, אלו היה זה בכלל האיסור. אלא האיסור הוא על ידיעת הפעולה והמעשה ומעכשיו יפורשו במעשה שבבראשית ושבמרכבה בענין אחד:"
+            ],
+            [
+                "בתי דינין. אע\"ג דהלל נשיא, הואיל ושמאי נכנס במקום מנחם, אין לטעות בו, דמנחם השני שבזוג, הרי שהיה אב\"ד. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדכתיב במ\"ו פ\"ק. ואחר השבת דתנן לפי שכל שנוכל להקדים זמן התשלומין מקדימין ולא חיישינן משום צדוקים. תוספ':",
+                "גמרא. כלומר ול\"ק דהא דאפליגי בה חדא זימנא. ופרש\"י דקמ\"ל דלא אמרינן מתוך שאתה מתיאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבו עוד. ואי אשמעינן בהא בהא קאמ' ב\"ה כו'. גמרא:",
+                "אחר השבת. דעולת ראיה אינה דוחה את השבת. וכ\"ש שלמי חגיגה. וצריך טעם למה. ובשלמא שלמי חגיגה. ילפינן מקרא אלא עולת ראיה מ\"ט לא ומ\"ש ממוספי יו\"ט דה\"נ קבוע להם זמן כו'. והר\"מ כתב (לפי גירסתו) דלא דמי למוספין דאם אינו חוגג היום חוגג למחר כו'. ומיהו לדעת התוספ' נ\"ל דטעמיה משום דכל עצמה של ראייה שהוא קרבן עולה במה מצינו מחגיגה ילפינן לה הלכך כחגיגה היא:",
+                "כלומר בביתו ובשוק. והתוספ' הקשו דהול\"ל בכלים מאי בכליו. ועוד מאי אריא כה\"ג אפילו שאר אדם נמי. ופירשו דאבגדי כהונה גדולה קאמר דלא היה מתלבש והביאו ראיה מהירושלמי:",
+                "ואנן סבירא לן שהפסוק קרא יום טוב שבת, כמו שקראו כולם שבתות ה'. הר\"מ. ומה שהכריח קבלת רז\"ל תמצא במשנה ג' פרק י' דמנחות:"
+            ],
+            [
+                "לחולין כו'. והא כדאיתא והא כדאיתא. דהתנן בריש פרק ב' דבכורים דרחיצת ידים בתרומה מה שאין כן במעשר וכל שכן חולין. אלא תרומה בנגיעה והכא למעשר וחולין דוקא באכילה. עוד פירש בגמרא דאידי ואידי באכילה הא באכילה דנהמא הא באכילה דפירי:"
+            ],
+            [
+                "טבל כו'. דוקא בטבילה בעינן כונה למעשר וכל שכן לתרומה, אבל בנטילת ידים כי נטיל לחולין שוב אינו פוסל בתרומה. דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין. תוספות. ועתוי\"ט:",
+                "והא אתא לאשמעינן. דאי לגופיה לא איצטריך, דהא ברישא תנן דאפילו הוחזק לחולין אסור למעשר. ועוד י\"ל דאי מרישא הוה אמינא דטפי עדיף לא הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "דאלו עם הארץ עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזירה זו דלא ימצא לעולם אדם מעביר חבית ממקום למקום מה שאין כן רוקו דעם הארץ דיכולין להזהר. ומהאי טעמא אתי שפיר דקתני בגדי ע\"ה ו��א קתני דע\"ה עצמו כזב וכן בכולהו דוקא בגדים אבל אינהו לא. תו' ועתוי\"ט:",
+                "וישים אותם חולין כאלו הם בשר חטאת או אשם אבל אוכל חולין בטהרה לא ישמר אלא מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לא כו'. לפי שמפרש בו הרבה דינים ביניהם נקט האי לישנא. תוספ':",
+                "מתיר. דאי מרישא ה\"א דוקא כובדו של כלי כו'. ואי מסיפא ה\"א דוקא קשר דמיא מהדק ליה אבל רישא מיא מקפי למנה ומגביהין אותו. גמרא:",
+                "לשון הר\"מ בכלי שהוא מפוצל ולוחותיו וקירותיו מקושרות כגון מפה וכיוצא בה:"
+            ],
+            [
+                "דאז נותנין לב עליהן לשומרן בטהרה ולהכי לא תני נעשים אלא נגמרים. תוספ':",
+                "טבילה. ולא הערב שמש:",
+                "כ\"פ הר\"מ. והר\"א השיג דבלא נגיעה מה יעשה המשקה. והכ\"מ מישב דכל הני מעלות דרבנן אמרינן דכיון דע\"י משקה מטמאה את היד טומאה גמורה לכל דבר. גזרו בקודש למעלתו גם בלתי נגיעה:",
+                "שהיד כו'. לאתויי אם נגע יד חבירו. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י שהן פשוטי כלי עץ ואינן מקבלין טומאה וכן פירשו התוספ'. וקשה דלא מצינו שהידים יטמאו לכלים אלא אורחא דמלתא נקט. ולשון הר\"מ במלקחים ודומיהן:",
+                "והסיחו דעתן ושמא נטמאו והם לא ידעו. הר\"מ:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. טעמם מדריש פי\"ב דזבחים תנן האונן נוגע. אבל שם פירשו והוא שטבל ולא הסיח דעתו. וא\"כ שוים הם. והר\"מ בחבורו פירש דבשניהם הנגיעה מותר. וכ\"מ שם בגמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת ויביא ע\"י שידה תיבה ומגדל כדאמרינן פ\"ג דעירובין מ\"א אמרינן בגמרא דהאי תנא סבר אהל זרוק לא שמיה אהל שמעינן מהכא דלמ\"ד שמיה אהל היינו אפילו במהלכת. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "נאמנים כו'. אם הקדישו למזבח בשעת הבציר כל ימות השנה נאמנים בשמירה. רש\"י. דאי בלא הקדישו בשעת הבציר הו\"ל חולין ונטמאת בטומאת ע\"ה וכי משום דאקדשה פקע ליה טומאה מיניה. א\"נ מצינו למימר אפילו בייחד חולין לנסכים ומאימת קודש אמרינן מעיקרא היה נזהר לשמרו וכבסמוך גבי מניחה לגת הבאה. תוספ':",
+                "אבל אח\"כ נשתלחו ב\"א ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותה שימור גמור. הר\"מ:",
+                "ואע\"פ שהוא יודע שהוא משל אשתקד שלא גזרו עליהם טומאה בשעת הגיתות והבדים. הר\"מ:",
+                "דגנאי הוא למזבח שתהא התרומה המחוברת לו בחזקת טומאה והקדש יקרב למזבח. רש\"י:",
+                "פירש\"י שאע\"פ שלא גזרו על תרומתן בשעת הגתות מפני הפסד כהנים חברים דנמצאת מפסידן מרוב תרומות א\"י. על הקנקנים לא האמינום ואין הכהנים חברים מקבלין מהן הקנקנים עם התרומה. אבל מערין אותן לכליהן. ודכותה אמרינן לקמן. ואל תתמה שהרי לגין טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין:",
+                "וכתב התוספ' ותימא דא\"כ אפילו בשאר ימות השנה נמי, דהתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן. ותירצו דהכא מיירי שייחדו לנסכים כשיצטרך ממנו אבל התם מיירי שכבר הקדישו לכך:"
+            ],
+            [
+                "ולפנים. י\"ל דלא תנן וכמדתם לכל רוח כדתנן בשאר דוכתי. ונראה בעיני שכן היו מוכרי הקדירות חונים ושוכנים באותו מחוז שהדרך שממנה לירושלים עובר על המודיעית ואלו לרוח אחרת לא היו מצויין מוכרי קדירות:",
+                "ולפנים. הא מודיעית עצמה לא מהימן. ומוקי בגמרא כשהקדר והחבר שניה נכנסים או שניהם יוצאין. ופירש\"י שניהם נכנסין דימתין עד ��יהיה מן הכרך ולפנים. אי נמי כששניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד. וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר לכנוס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:",
+                "כלי חרס. כולה מתניתין אחומר בתרומה מבקדש קאי והכי תני בגמרא. נאמנים בכלי חרס הדקים לקדש:",
+                "ולחושן. הא מודיעית כלפנים ומוקי בגמרא בקדר יוצא וחבר נכנס. פירש\"י שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי:"
+            ],
+            [
+                "נאמנין. ולקדש נאמנין אבל לא לתרומה דכולה מתניתין אחומר בקודש ובתרומה קאי ובהדיא שנינו בתוספ' נאמנין על טהרת חטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה והאי חטאת בשר קודש ולא אפר חטאת. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "ומיהו בדקים הוצרך לאנשי ירושלים דכל יחיד ויחיד נסכו בביתו לכן הוסיפו להן טהרה ליחידים מגבול מודיעית. אבל בעלי הלשכה המספקים נסכים לצבור די להם בנכנסים לחוץ העיר ולשם בלבד האמינום על החביות. א\"נ יחידים צריכין לדקים אף לבישול שלמיהם יום יום. רש\"י:",
+                "והר\"מ כתב מפני שהכל מטהרין עצמן ועולין לרגל. טעמו דפשיטא דהך קרא אינו אלא אסמכתא ואי לאו דהכל מטהרים לא היו עוקרין לגזירתן שגזרו בעם הארץ. ולא היו דורשים האי אסמכתא לטהרם ברגל:"
+            ],
+            [
+                "גמרא. ומש\"ה בטהרת העזרה מודה דמטהרין דהא לא פליג אלא בה':"
+            ],
+            [
+                "ובכהנים איירי ההולכים להיכל להשתחות דאלו ישראל לא היו ראויין לילך אלא בע\"כ לצרכיהם. רש\"י:",
+                "ובמנורה. בגמרא מוכח דל\"ג, משום דתמיד האמור במנורה לא יומם ולילה קאמר אלא מלילה ללילה. ועתוי\"ט:",
+                "ותטמאוהו. אע\"ג דצפויו בטל לגביה, דרחמנא קרייה עץ כדכתיב המזבח עץ וגו' ויאמר אלי זה השולחן אשר לפני ה' וכלי עץ העשוי לנחות נמי לא הוי דכתיב השלחן הטהור מכלל דטמא. מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום, סילוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. גמרא:",
+                "(שמות כ). וקשיא לי דלמאי צריך לזה דהא מזבח הנחשת לא היה בו אלא מקש' דאבנים וסיד כו' והרי הוא כשאר חומת אבנים שלא מצאנו בה טומאה אלא הנגעים ולא מגעות, ואפשר דה\"ק אלו היה מזבח הנחשת כמו בימי מרע\"ה א\"נ אם לעתיד יעשוהו משל נחשת יהיה דינו ג\"כ שלא יהיה טעון טבילה מדקראו מזבח אדמה ואי לאו הכי הוי טמא מפני צפויו:",
+                "דדומיא דשק בעינן דמיטלטל מלא וריקן כדיליף בגמרא מקרא:",
+                "משמע דאי לאו מצופין הוי טמא וכו' והדר קאמר והוי כלי עץ דמשמע דמשום כך הם טהורין ולא משום הצפוי. ובגמרא רבנן לר\"א קאמרי מאי דעתך משום דמצופין בטל צפויין גבייהו. ופירש\"י מאי דעתך דילפינן טעמא מדקרינהו אדמה הא לאו הכי טמאין. אע\"ג דעשויין לנחת מפני שהם מצופין ובעי למימר שהצפוי מבטלן וה\"ל ככלי מתכות. מבטל בטל צפויין לגבייהו דרחמנא קרא עץ לכולהו ובלאו האי קרא נמי לא מקבלי טומאה ע\"כ. ולדבריו האי מפני שהן כו' הוא נתינה טעם לדר\"א דאצטריך לקרא משום דאל\"ה ס\"ל דהוו טמאין. וטעמיה מפני שהם מצופין ומאי דמהדרי רבנן אינו אלא בכח המאמר וכמתמיהין מפני שמצופין קאמרת אתמהה הא בטל גבייהו. וז\"ש הר\"ב בשם הר\"מ היינו שהר\"מ פסק כו'. (ע\"ש בשם הכ\"מ כמשמעות תחלת לשון הר'ב דע\"י הצפוי הם טהורין ומסיק) ודברי הר'ב סותרין זא\"ז דתחלת דבריו דטעמא דטהורין מפני הצפוי וסוף דבריו דטעמא שהן כלי עץ העשוי לנחת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eruvin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,496 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מבוי. פירוש הר\"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר:",
+                "כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי\"א דשבת אבל לא שיהיה דינו כרה\"י גמור לחייב הזורק מרה\"ר לתוכו וכמ\"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרה\"י גמורה:",
+                "ולא יועיל בה הכירא דקורה ולר'י דקורה משום מחיצה א\"צ למעט כדאיתא בברייתא. הרי\"כ:",
+                "שהוא רחב. ואפילו היתה גבוה יותר מכ' אמה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולעיל פירש דרבנן גזור כו'. הואיל ואין הדבר מפורש בתורה, אעפ\"י שמקובל מסיני והוא ד\"ת להעניש עליו בעונשים ומיתה, מיקרי ר'ס כמ\"ש בכ\"מ ר\"ה אישות:"
+            ],
+            [
+                "לארכו. בגמרא הגירסא לרחבו והכי מסתבר דכיון שהאריח חצי לבנה והלבנה מרובעת ג' על ג' ונמצא האריח שהוא המחצה לא פיחתה מן האורך רק מן הרוחב בלבד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומפרש בגמרא דבא להוסיף שאע\"פ שהיא ממין שאינה בריאה לקבל בנין כזה אפ\"ה כשר. ועקומה מפרש בגמרא שעקמימותה חוץ למבוי ואלו ינטל עקמימותה יש בין זה לזה ג\"ט אפ\"ה רואין כאלו כולה תוך המבוי עומדת וכולה מתניתין ר'י היא. כ\"כ הרי\"כ. אבל הר\"מ והרא\"ש כתבו דככ\"ע אתיא אלא צריך דאלו ינטל עקמימותה שלא יהא בין זה לזה ג\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בקורה שצריך שלא תהיה למטה מי' ולא תני בקורה דסמך על משנה זו של לחי ששיעורו י' כשיעור מבוי. הרי\"כ:",
+                "שאפילו יפליגנו מן הכותל בג' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטליה כדאשכחן במחיצות הכלאים כו' ומש\"ה מחמיר ר\"י ואפילו בסומכו לגמרי לכותל בעי ג\"ט ברוחבו. הרי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא ושמא תברח או תרבץ תחתיה לא חיישינן דאיירי במתוחה בתבלים מלעיל. עיין תוי\"ט:",
+                "ותכווץ:",
+                "וקשה דליפליג נמי ברישא ובגמרא ורי\"ף וירושלמי איתי ברישא ר\"מ אוסר:",
+                "כדמפורש במ\"ג פ\"ב דגיטין:"
+            ],
+            [
+                "שיירא. תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי. הר\"מ:",
+                "והקיפוה. מע\"ש בכלי בהמה כגון מרדעות ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אפ\"ה הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הרי\"כ:",
+                "י\"ט. מהטעם שכתבו חכמים בסוכה רפ\"ק דהא דבעינן בשבת מחיצה גבוה עשרה מהתם ילפינן:",
+                "וכ\"כ הר\"מ ושכן הוא בכל התורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומדמאי. דתנן בפ\"ג דדמאי מאכילין את העניים דמאי. ופירש שם הר\"ב דאם לנו חייבין. והקשה הר\"ש מדהכא דתנן גבה ומלערב ש\"מ דשבתו ולנו איירינן ואפ\"ה פטורים מדמאי. ונ\"ל דלצדדין קתני דפטורים מדמאי כשלא לנו ואם לנו ושבתו חייבין בדמאי אבל פטורין מלערב. תוי\"ט:",
+                "דיש להן סמך מקראי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "י\"ט. גובהן י' שאין נקראת מחיצ�� בפחות מי' ורחבן ששה טפחים דזהו אמה שאע\"פ שבמחיצת חצר סגי בפס ארבעה לא דמי דהתם בחצר איכא שלשה מחיצות שלימות אבל בפסי ביראות שרובו פרוץ מכל צד מצריכין פס של ששה טפחים. רי\"כ:",
+                "קשורות. ואע\"פ שאין הפרות מושכות בעול בשבת אפ\"ה משערין בהו לפי שגם בימות החול נכנסות שם לשתות ופעמים שכשהצמד האחד נכנס לשתות מוצא השני ששתה משם ורוצה לצאת ואם יהיו בין הדיומדין פחות מזה השיעור יבואו הפרות ויפולו הדיומדין לארץ. הרי'כ:",
+                "הכי ת\"ר. ופירש\"י ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא\"כ לא הוה קשורות:",
+                "ר\"ל דאלו י' אמות לר'מ וכן הי\"ג ושליש לר\"י לא בעינן מצומצמות. וכ\"ה ברש\"י ור\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "סחר. בפ\"ג דשביעית מ\"ד גרס סהר ואפ\"ה מפרש כמו סחר אבל התם א\"א לפרש בית האסורים:",
+                "ונקראת מוקצה לפי שאין רוב תשמיש שם:",
+                "פירוש לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בור. הוא הגבא שיתכנסו שם המים. הר\"מ:",
+                "והקשו בתוספ' דא\"כ אמאי בעינן שיהיו ראויין לאדם. וי\"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם. א\"נ דתחלת התיקון לא התירו אלא לצורך בהמה אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם:",
+                "היינו כשהבור קצרה אבל אם היא רחבה כ\"כ שלא יוכל להרחיב רגליו בצדי הבור וירד מותר לכתחילה לכל אחד מהני פירושים או לדלות או לתקן. תוספ':",
+                "חגורה. מחיצה וכן הוא בתוספ' שמפני שמצריכין מחיצה מד' רוחותיה קורא לה חגורה. הרי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דר\"י נמי תנא חדא לחומרא במ\"ג וקתני אחריתא במ\"ד ולא קתני ועוד, התם אפסקוהו רבנן במלתא אחריתא דאיהו לא איירי אלא בפסי ביראות כו'. גמרא:",
+                "שומירה. כעין סוכה של שומרי הצאן או השדות או הכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בית דירה לבה\"ב אף ע\"פ שאינה תדירה אלא לפרקים או שתהא סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה. הרי\"כ:",
+                "אלא בור. ר\"ל אחד מהם או בור או שיח או מערה. הר\"מ:",
+                "ענותנותו תרבנו ומתורתו ילמדנו ובמצותיו יצונו ויעוררנו להבין ולהשכיל ולירד לסוף דעת הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כבית כור. ואע\"ג דלא הוקף לדירה דלא דמי לבקעה דבקעה לא מסיימי מחיצותיה אלא בדרך מדרון נכנס לה ויוצא ממנה אבל בגינה וקרפף יש להם מחיצות מעליותא אך לא נעשו על דעת שידורו בהם. הרי\"כ:",
+                "אסור. כתב הר\"מ ר\"ל רשותו בחצר. ומוטב על ביטל רשותו סתם:",
+                "רישא דמתניתין נקט אע\"ג שהוא דלא כהלכתא ולענין פסק הלכה דמשנה זו כתב הר\"מ שכולן דחויות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"ג דתחומין חמירי שיש להם סמך מן המקרא הקלו בתחומין שאינה אלא לדבר מצוה. תוספ'. והא דקרי ליה עירוב לפי שהוא מערב התחומין שלא היה יכול לילך בו תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו. הה\"מ:",
+                "חוץ כו'. דטעמא דערובין משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא ונעשה המערב כאלו אוכל ושובת שם במקום שהניח הערוב ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח והלכך דבר הזן בעינן. רש\"י:",
+                "דכולה ספיקא משום עצמות הוא שהבשר כבר נרקב כמה שנים ועצמות בלא בשר אין מטמאין באוהל אלא במגע וכשמנפח לפני רגליו אם יש עצם גדול נראה הוא ויזהר שלא יגע בו רגליו ואם עצם קטן הוא נדחה בנפיחה ואינו מסיטו ברגליו ואם מכוסה בעפר אינו מטמא דהא עצם כשעור�� אינו מטמא אלא במגע. רי\"כ:",
+                "בעגלות מבע\"י. וערפ\"ח דאהלות שצריך שמחזיקים מ' סאה כו' ופריך בגמרא היכי אייתי לה כו' ומדנקט ר\"י ולאכול ש\"מ דראוי לאכלו בעי ומשני בפשוטי כלי עשן שאין ברוחבן טפח דלא מקבלי טומאה ואין מביאין את הטומאה:",
+                "וכל תשמישי המת אסורין בהנאה, מותמת שם מרים, וגמר שם שם מעגלה ערופה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובתרומה. כן הגירסא בספרים מדויקים וברי\"ף. והכי מסתברא דמאי שנא תי. ומה מחלה ומתניתין כסומכוס ואינה הלכה. ועתוי\"ט:",
+                "הטעם דעירובי תחומין הואיל ואסמכוהו אקרא החמירו ולא הימנוהו רבנן לקטן. תוספ. והרי\"כ פירש דעירובי חצרות דקני ממילא כדתנן בפ\"ו מ\"ה בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו א\"צ לערב ולפיכך קטן גובה אותו ולא איכפת לן שהרי הוא א\"צ שיאמר בו כלום אבל בעירובי תחומין צריך הוא שיאמר במקום ערובי זה תהא שביתתו של פלוני והוא לאו בר דעת הוא:"
+            ],
+            [
+                "היינו במקום מצוה כמ\"ש הר\"מ:",
+                "הכי מוקים בגמרא. וקשה, לפלוג וליתני באילן גופיה בין העומד ברה\"ר לעומד בכרמלית:"
+            ],
+            [
+                "חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בו כו' מ\"מ לא הוי ערוב אע\"ג דבה\"ש מצי למשקליה ואתויי כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל הערוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ר'א הלכך תקינו רבנן שלא יהא ערוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספ':",
+                "וכתב הרי\"כ שיש לו ר\"א כנגד כל העיר שהוא מפסיד ול\"ד למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתניתין ספ\"ד דאפילו אמה אחת לא יכנוס. דהתם אין ראוי לתת לו ד\"א יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כר'א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא גם חוץ לר'א אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד\"א ששם הוא ביתו:",
+                "בגמרא. ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש. תוי\"ט:",
+                "חמר גמל. משום דס\"ל תחומין דאוריתא. והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במ\"ז פ\"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה דהעמיד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא אחזקתו שעירב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי, כיני מתניתין מתנה אדם על ערובו:",
+                "דבדרבנן ותחומין דרבנן כדסתם פ\"ה מ\"ה:",
+                "ואם כו'. איצטריך אפילו אחד רבו מובהק. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שני עירובין. כגון דאנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ואלף אמה לכאן. דאלת\"ה אלא דמנח ליה לסוף אלפים לכאן נמצא שמפסיד כל האלפים של צד אחרת והרי אינו יכול לילך ביום האחד אל מקום העירוב של יום הב' ואנן בעינן שיהא הוא ועירובו במקום אחד בשעה שיקנה העירוב וכדתנן במ\"ד:",
+                "משום י\"ט שחל להיות אחר השבת נקיט ליה, שא\"א לו ביום השבת להוליך העירוב. אבל ביו\"ט שלפני השבת יכול ליטול אותו הפת עצמו שכבר נקרא עליו שם עירוב ולהוליכו לרוח אחרת. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר לאיזה רוח שעירב אינו רוצה להפסיד האלפים שכנגדו כו' אבל לעולם אין כאן הפסד אלא אלפים מצד אחד והיינו אותן אלפים שהוא כנגד אותו שעירב בה:",
+                "טעמו דאלו על ידי עצמו הא קיימא לן דעיקר עירוב ברגל ואינו צריך פת:",
+                "משתכר. וכל שכן לר' אליעזר בעינן שיהיה קיים ביה\"ש דשני כמ\"ש הר\"מ שאם אינו קיים אין כאן עירוב ליום שני דהא קדושא אחריתא היא הלכך האי משתכר כו' לא אמרו חכמים לאפוקי מדר\"א. אלא מלתא אגב אורחא קאמרי:"
+            ],
+            [
+                "האמת בא להודיענו דמתניא בהדיא בגמרא כו'. אבל לענין פי' המשנה לא איכפת לן ולא מידי דהא אפשר להיות דחכמים דלעיל דמספקא להו בי\"ט ושבת דאינהו גופייהו ס\"ל בב\"י דר\"ה דודאי כיומא אריכא הן:"
+            ],
+            [
+                "ועוד אר\"י. וצריכא דאי אשמעינן בערוב בהא קאמר ר\"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן קמ\"ל. גמרא:",
+                "ולא הוצרכו לומר ביום ב' אם היום קודש כו' אלא כדי שיתן אל לבו שהיום קודש ולא יזלזל במלאכה דדי היה לו שיאמר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו. הרי\"כ:",
+                "וליכא למימר מיגו דאתקצי לביה\"ש אתקצי לכוליה יומא כדבספ\"ג דשבת דהתם האי יומא דשבתא דאסרינן ביה ודאי קדש וביה\"ש הוא הספק אמרינן מגו כו' אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסר הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מיגו כו':"
+            ],
+            [
+                "אם למחר. כדי שלא יראה בתפלתו כשקרן. הרי\"כ:",
+                "בגמרא הטעם דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ופירשו התוספ' דבר\"ה כתיב זכרון תרועה ובר\"ח כתיב והיה לכם לזכרון וגו' ובראשי חדשיכם. הלכך כשיאמר בתפלה יום הזכרון הזה עולה לשניהם:",
+                "דאתי לזלזולי ביה בשני אי מחזקינן ליה בספק אבל כי אמרינן סתמא מחזיקינן להו בקדושה אחת. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בדיר או בסהר. לפי שדרך הוא כשמוליכין האדם מוליכין אותו אל עיר הלכך קתני הוליכו גבי עיר. אלא שאם אירע לפעמים שלא יוכלו לבוא אל עיר או מפני סבה ומקרה שיתנוהו למקום אחר המשתמר כמו בדיר או סהר לכך תני גבייהו נתנוהו:",
+                "אין הכי נמי דבעיר נמי גזרו דהא ודאי משמע דאכל מה שהוזכר בדברי ר\"ג וראב\"ע קמפלגי ונקטי חדא מתרתי בבי דת\"ק וה\"ה לאידך:",
+                "לפי שאינו דומה לדיר וסהר אלא כשהוא קבוע בנמל כמ\"ש הר\"מ. א\"נ כפירש\"י דכשהספינה מהלכת כשעוקר רגלו קודם שיניחהו מוציאתו הספינה מד\"א שלו ונכנס בד\"א אחרות על כרחו והוי כמי שהוציאוהו לסטים ונותנין אותו בדיר בד\"א אחרות שנותנין לו ד\"א וכן לעולם:",
+                "כדאיתא בגמרא דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו. ולטעמא דשבתו באויר כו' נראה דהואיל ויצאו חוץ לתחום רצו להחמיר שלא תטעה ולא תחלק בין יוצא לחוץ לתחום ושבת במחיצות ההן מבע\"י כמו בספינה להיכא דלא שבת כמו בדיר וסהר ותתיר הכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "גמרא. וטעמא שמא ירגישו בהם האויבים שיצאו וירדפו אחריהן ואין כלי זיין בידם להציל ולמקומן היינו למקום שנתנו להם חכמים שהוא עד אלפים אמה. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמדידה הוא מהלך אלפים פסיעות בינונית שלא ירחיק רגליו וזה שיעור אמה אחת בין רגל לרגל. הרי\"כ:",
+                "יכנס. כיון שאלו היה יודע שהעיר תוך תחומו לא היה קונה שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כמי שקנה שביתה עמהם. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומטעמא אחרינא הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה כדפירש\"י:",
+                "היינו בלא ראשו ובפישוט ידים ורגלים נכנס הראש. תוספ':",
+                "והוא באמצען נטר עד הכא וה\"ה לבתרי בבי דבמשנה קמייתא:",
+                "ומודה רבי יהודה. והיינו דא\"ב דרבנן ��ברי ד' לכל צדדיו היינו ח' על ח' ורבי יהודה סבר לחד רוח ותו לא:"
+            ],
+            [
+                "דחפציו כרגליו כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:"
+            ],
+            [
+                "וחשיכה לו היינו אם ירצה לילך לביתו אבל לעיקרו של אילן אזיל. וא\"ד בגמ' דחשיכה לו אם ילך מעט מעט אבל כי רהיט מטי להתם וכן הסכמת הפוסקים:",
+                "והא דבפ\"ג מ\"ד אפילו למ\"ד דספק ערוב אינו ערוב מ\"מ יש לו אלפים שמביתו כמ\"ש הר\"ב שם ולא אמרינן שלא יזוז ממקומו. התם כעומד בעירו לא עקר דעתו מעירו ודעתו שאם לא יקנה לו שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו. תוספ':",
+                "אלפים אמה. דהא עיקר עירוב ברגל כדמסקינן במ\"ח והכא דדחוק הוא דחשיכה לו שרינן ליה באומר שביתתו כו':"
+            ],
+            [
+                "זכה לו וקמ\"ל שאין נקרא זה שביתה בטעות כדאמר ר\"י במ\"ד. דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר ולא ידע דניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות מה שאינו, ניכר לו דאלו היה יודע האילן או הגדר לא היה אומר תהא שביתתי במקומי. הרי\"כ:",
+                "ולא קשה אמ\"ש בפרק ג' משנה ה' דתחומין דרבנן. שהרי כתב הטור סימן שצ\"א דקראי אסמכתא בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "העני כו'. אתאן לר\"מ וכלומר בזו אמרו העני כו' אבל עיקר ערוב בפת גמירא וטעמיה דכיון שמביא פת גילה דעתו וניכר שרצונו לשבות שם. אבל כשמערב ברגליו אמרו אינשי אם ת\"ח הוא שמעתיה משכתיה. ואם עם הארץ חמורו איתאבד ליה והולך לבקרו שם ורי\"ס כיון שטורח הוא בעצמו יש הכירא יותר מששולח שם ובידו פת:",
+                "כלומר ופלוגתייהו באומר שביתתי במקומי והיינו עני שיש לו פת:",
+                "ה\"ק אע\"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת הואיל ובדרך הוא וחשכה לו כדמסיק שהיה יכול לרוץ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחזר כו' מללכת היום אבל דעתו לילך למחר:",
+                "כלומר דלא אמרינן נמלך הוא שלא לקנות שביתה אלא אמרינן דבדעתו עומד. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ודכוותיה ג' לא יכנס אם עומד באמה השלישי. גמרא:",
+                "וז\"ל הרי\"כ לא יכנס אם אמר שביתתי בעיר לא אמר כלום שהרי היא חוץ לתחום שסיים יותר מאלפים אמה ובמקומו נמי לא קני שביתה וזה היא כוונת הר\"ב במ\"ש שהרי גילה דעתו ר\"ל שאמר. ועתוי\"ט:",
+                "אלא כלומר לפי סברת האדם שיוכל לשער עד ט\"ו אמות ולא יותר אבל אפשר לפחות ולשער שא\"א שיטעו כל כך:",
+                "לא ראה דברי רש\"י והרי\"כ שכ' וז\"ל אמרינן לקמן בפ\"ה אין מודדין אלא בתבל של נ' אמה. וכל חבל וחבל מתמעט שתי אחיזות זה תופס מכאן וזה מכאן. והאחיזה טפח וחצי אצבע. הרי ט\"ו אמות:",
+                "כדמתרגם ומדותם חוץ לעיר ומשתתון מברא לקרתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואכולהו קאי ולאו דוקא בקרנות שהן קרן זוית אלא ה\"ה באמצע:",
+                "היינו ד\"ט כמ\"ש בפ\"ב מ\"ה:",
+                "וגשרים. שהן מכוסין מלמעלה. ויש לו כותלים מד' רוחותיו אלא שהכיפה חלולה ויש בכותלים פילוש שהמים יעברו תחתיו או בני אדם ויש תתתיו דירה למוכס. הרי\"כ:",
+                "וקשה הא תנא ליה פ\"ד מ\"ח ונ\"א אותה ופירש הר\"מ ר\"ל כי כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בו מרובע דבוק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחים אנשי המדינה אותן התוספות שיוסיפו המרובע על העגולה שבתוכו:",
+                "טבלא מרובעת. בעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים. דהוו נמי תחומין מרובעין ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעים דתחומין מרובעים ל\"ד שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למדת העיר היא כו' אלא מרובעים דקתני למעוטי עגולים. רש\"י:",
+                "אין לומר כפשוטה שהרי אם לצד אחד מהעיר אלפים כשנעגל כל סביבות העיר ממקום שכלו אותן אלפים. אין ספק שלכל צדדי העיר יהיה אלפים אלא היינו לומר שכשהן עגולות הוא מפסיד הזויות וכשהן מרובעות נשכר הזויות דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסון נמצא כשיוצא כנגד הזויות ללכת באלכסון מהלך אלפים ות\"ת אמה ואם היו עגולות לא היה יכול להלוך בשום צד יותר מאלפים. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "קרפף. הוא צלע מצלעות מרובעות מדת בית סאתים והוא שבעים ושירים. הר\"מ. עשאו שם משותף או מושאל דבפ\"ב מ\"ג פירש כהר\"ב שם ונלמד מעניינו:"
+            ],
+            [
+                "ודקתני בין ב' החיצונים ה\"ק אם יש אויר בין ב' החיצונים כדי להתמלאות אמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי לחיצונים על קמ\"א ושליש לכאן וקמ\"א ושליש לכאן דהיינו ב' קרפאות לשניהן רואין כו' אבל אם רבה אויר יותר מכאן לא אמרינן רואין. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "נ' אמה. בגמרא אסמכינהו אקרא דכתיב בחצר המשכן ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ\"ה פ\"ב:",
+                "המכוון אם אינו רחב כי אם חמשים אמה:",
+                "ר\"ל עד אלפים והכי איתא בגמרא. וז\"ל הרי\"כ ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא יכול לירד שם ואח\"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאלו לא ירד בגיא:",
+                "מבליעו. כמו בהבלעת הגיא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמדד השטח הרחב ולא הקצר כו' ודכוותיה בהר כשמבליעו כו' וכיצד יעשה זוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועשן אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח התבל מזה לזה. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. והטעם משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו כו'. הרי\"כ. ומ\"ש אבל כו' אינו מבליע וכו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הרי\"כ. ושיעור האומד הוא עד נ' אמה אבל יותר מנ' מקדרין. טור:",
+                "להבליע. בתבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר דקידור שייך נמי בהו. ומיהו בגיא לא איכפת לן בין מתלקט י' מתוך ה' או פחות:",
+                "וטעמא מפורש בגמרא מפני שהן של תורה:",
+                "וז\"ל רש\"י דמשוה מדת ההר כאלו הוא נוקב במקום מעמד רגלי העליון ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות שם עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוי ליה כאלו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין:"
+            ],
+            [
+                "מדאורייתא לא מיתסרי מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא. רש\"י. ומיהו איכא דס\"ל דעד ג' פרסאות מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "דלמא הדרה ומתעבדת של רבים ואתי לערובי כולה:",
+                "כמפורש בספר יהושע, צנן וחדשה ומגדל גד:"
+            ],
+            [
+                "לבנו. מבע\"י. רש\"י:",
+                "ולביתו כו'. ובגמרא היכא אשכחת לה כגון דקאי ביתו באלכסונו שראובן עומד במזרח ביתו וערובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ\"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:",
+                "כלומר מערב הערוב:"
+            ],
+            [
+                "כלומר על הד\"א. אלו משלים. דלאו כהרי\"כ שכתב דאף על גב דאמרינן כארבע אמות דמיא, לא שנחשוב אותן כלל. אלא מדכתב ומשלימין רוצה לומר שנחשוב אותן הארבע אמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בעירוב. דדבר תורה מותר לטלטל בלא עירוב ושלמה ובית דינו תקנוהו כדי שלא יטעו לומר כשם שמותר להוציא מחצירו לרחוב המדינה ושוקיה כך מותר להוציא ממדינה לשדה ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות ויאמרו שחצירות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין הוצאה מלאכה ושמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולפיכך תיקן שכל רשות היחיד מתחלק בדיורין ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו וישאר ממנו מקום ברשות כולן ויד כולן שוה כגון חצר לבתים שנחשוב אותו המקום כאלו היא רשות לרבים. וכל מקום שאחז אחד מן השכנים לעצמו שהוא בלבד רשות היחיד ויהיה אסור להוציא מרשות שנחלק לעצמו לרשות שיד כולן שוה בו כו' עד שיערבו מערב שבת כלומר שכולנו מעורבים ואוכל אחד לכולנו וכמו שאנו שוין במקום הזה כך כולנו שוים בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כולנו רשות אחד. ובמעשה זה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא מרשות הרבים לרשות הרבים. הר\"מ פ\"א מה\"ע:",
+                "בגמרא וטעמא לפי שפחות משוה פרוטה חשוב להם מחמת קמצנותם:",
+                "שהשכירות כביטול רשות הוא שאינו אלא היכר ולפיכך שוכרים אפילו בפחות משוה פרוטה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "במבוי. וביטל לנו רשותו. רש\"י והר\"מ: [ה] הכלים. והחזיקו בו ושוב אף על פי שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. גמרא. ומ\"ש הר\"ב בדברי תנא קמא ועשו צרכיכם, אגב שיטפא ולא דק. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לאפוקי מדר' אלעאי דספ\"ב:",
+                "שאחד נותן. גמרא הא תו למה לי ומשני משום שנים נותנים לאשמעינן דלא גזרו דלמא יטלו נמי ואין נוטלין יתירא לאשמעינן דאף על גב דאמר ליה קני על מנת להקנות לשני דמהו דתימא שליח שויה קמ\"ל כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:"
+            ],
+            [
+                "במזיד אוסר. היינו בדלא החזיקו כבר שאם החזיקו והוציאו מבתיהם לחצר שוב אינו יכול לאסור כדפירש הר\"ב במ\"ב ואפילו לר\"י דהתם:"
+            ],
+            [
+                "גמ' וסיפא יין ושמן לאו דוקא דהוא הדין יין ויין בב' כלים אלא אורחא דמלתא נקט ועוד דלא הוצרך לפרש דסתמן בב' כלים. תוספ':",
+                "גמ'. כלומר לערב דירתן לעשותן אתת אבל שתופי מבואות אינו אלא לשתף רשות החצרות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בת דירה הוא. רש\"י:",
+                "ז\"ל הר\"מ שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריך לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירין בפת. כלומר יודעין שמשום השיתוף של פת מטלטלין כו' אבל ליין ושארי דברים אין לתנוקות הכירא כי אינם משגיחים רק על הפת עיניהם ודלא כמ\"ד בגמרא דאע\"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשתוף סמכינן עליה בחצר:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. דאם לא כן לא היו צריכין לתת ערוב אלא ב' הפנימים משום דהחיצונים היו כבית שער שלהם ותנן במ\"ד פ\"ח דבית שער אינו אוסר ומיהו אותו שלפני הפנימי לא מקרי בית שער. תוספ':",
+                "משום דאם לא כן שאין עוד דיורין בחצר אין צריך ערוב כלל ועי' במשנה דלקמן דבעינן נמי שלא יתנו הערוב בטרקלין זה. גמרא:",
+                "וחדרים ועליות דמתניתין כעין חדרים וכעין עליות ומאי ניהו מחיצות המגיעות לתקרה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "משמע דתרתי בעינן שיהיו חלוקים בלינה ושלא יאכלו כו' ממש אבל אם חסר אחד משתיהן כו' לכולם אין צריך לערוב הואיל ובדבר אחד אינן חלוקים או בלינה או בפת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומיירי בנשתתפו ביין דאלו בפת סומכים לעולם כדפירש הר\"ב לעיל ��משנה ה':",
+                "ואסורין במבוי. ואין אומרים שיועיל הערוב במקום שיתוף כיון שהרוב נשתתפו. דהכא אין הטעם שלא תשתכח אלא דלא שייך למימר שנסמוך על הערוב במקום שיתוף דערוב שעירב כל חצר לעצמו היאך יתיר לטלטל במבוי והרי אפילו מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל. ב\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ונטר לה עד הכא אע\"ג דכולה משנה ה' דלעיל מתנייה לענין שתוף מבואות ותנן נמי רפ\"ג בכל מערבין ומשתתפין. מכל מקום מבואות בהדיא לא תנן עד הכא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקנוי שתפתיך ולא לעוותי. גמרא:",
+                "ומסיים רש\"י ואם היו שנים אפילו בחיצונה גמרינן דלמא אתי למשרי ב' בפנימית וא' בחיצונה. ופירוש אחד ר\"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד. הר\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דמש\"ה הדר תני פחות מארבע כו' והא מרישא שמעינן לה אלא לאשמעינן דאפילו קצת כו'. גמרא:",
+                "גמרא. ונראה מזה דב' בתים בלא חצר נמי צריכין ערוב וכן מוכח רפ\"ט דלכולי עלמא אפילו לר\"ש דמיקל בגגות כו' שא\"צ לערב משמע דדיורין שתחת הגגות דהיינו הבתים שצריכין ערוב. וקשה להר\"מ שהבאתיו ר\"פ דלעיל דמוכח שלא תקנו שלמה וב\"ד אלא כשיש דיורין חלוקין אצל מקום שיד כולן שוות בו כו'. אולי שזה גזירת שלמה ובית דינו והך דהכא מגזירת חכמים:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה בפחות מד' דמותרין להוריד היינו אפילו לבתים וכמ\"ש הר\"מ:",
+                "עד י' אמות. ונשאר מן הכותל משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד א' לבדו שהרי לא נפרצה במלואה ואותה פרצה אינה נחשבת אלא כפתח. הרי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "ארבעה. גרסינן ופירש טפחים:",
+                "בניטלין בשבת איירי לאפוקי שהקצוהו ללבן בו לבנים או לגבל בו טיט דאין ניטלין בשבת:",
+                "עפר כו'. שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן גמרא. והך מלא סגי במשך ד\"ט לרוחב במכל שכן דנסר דבסמוך. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "מערבין שנים. שמשני צדי הנסר הוא חריץ. רי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "אבל בידים לא גמרא ופרש\"י דחיישינן דשקיל טובא וממעט אבל בהמה כו' וקשה דלקמן פ\"ט מ\"ג מפרש דמחיצה שנפרצה בשבת לא בטול ערוב והרא\"ם מפרש דבחול קאמר ואסור בידים דלמא ממעט להו בע\"ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה ומטלטל בשבת בחצר האסורה וכן מוכח לישנא דמתניתין דנתמעט כדפירש הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הגדולים. ואפילו סמוכים על שולחנו דכיון דרוצה לזכות לאחרים זוכים הם לאחרים כאינש דעלמא וה\"ה בקטן דלא אע\"פ שאינו סמוך:",
+                "העברים. בפ\"ק דקדושין מ\"ב תנן דאמה העבריה קונה את עצמה בסימנין והשתא לא משכחת לה שפחה עבריה אלא קטנה והכי איתא בגמרא ובשתופי מבואות דרבנן אמרי שתזכה אפילו לאחרים ושאני שפחה מבתו הקטנה דידה כיד אביה אבל לא כיד רבה שאין קנינו בה קנין גמור וה\"נ מסיק בגמ' ב\"מ די\"ב:",
+                "אשתו. בפי\"א דנדרים מ\"ח תנן סתמא כר\"מ דיד האשה כיד בעלה. ומש\"ה מסיק הרא\"ש דהכא כשאינו זכה ולפיכך מעשה ידיה שלה ואין ידה כידו. ועתוי\"ט:",
+                "שידן כו'. וברפ\"ח איתא בגמרא מערב ע\"י עבדו כו' פירוש בשביל וע\"י בנו ובתו מפני שידן כו' וכתבו התוספ' אעבדו ושפחתו קאי כדאמרינן בגיטין דיד עבד קני ליה רביה. ונראה דה\"נ לא קאי אלא אעבדו כו' וטעמא דבנו ובתו הקטנים אע\"ג דיש להן יד לזכות כשהגיע לכלל אגוז ונוטלו כו' הכא לענין ער��ב כיון שיכול לערב בשבילם שהם סמוכים עליו כדאמרינן בגמרא הלכך אמרו שאין יוכל לזכות על ידיהם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נתמעט. מע\"ש השני. רי\"כ:",
+                "דכל המערב לאחרים בתחלה צריך להודיע משום דלמא חובה היא לו כדמפרש בסיפא:",
+                "כ\"כ הר\"מ. והשיגו הר\"א שהרי יוכל להשתתף גם עם האחרת למאי דפסקינן הלכה כר\"ש בג' חצירות שבפ\"ד מ\"ו ותירץ הה\"מ דאה\"נ דלא משום שיהא אסור באחרת נגעו בה אלא דחובה לו ואינו רוצה להשתתף בשתיהן:"
+            ],
+            [
+                "כמה כו'. לכאורה קאי אשתופי מבואות מיהו קאי נמי לעירובי חצירות. רי\"כ:",
+                "לישנא דגמרא נקט ופירש הרי\"כ י\"ח בעלי חצירות למבוי או בעלי בתים לחצר ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד כלומר אלא למתחייבים לתת חלק לערוב. תוי\"ט:",
+                "שתי סעודות. כיון דדבר חשוב הוא (שכן עיקרי סעודת שבת שתים הם כמ\"ש במ\"ב פרק דלקמן) סגי להו בהני:"
+            ],
+            [
+                "והיינו דשיעורו דתנן קאי אתרוייהו אמבואות ואחצירות אבל הבמה דברים אמורים דר\"י דוקא בחצירות ולא בשתוף. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כפרש\"י. והיינו דס\"ל דשעור דמ\"ח קאי גם אערובי חצירות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דר\"א. בגמרא פריך מ\"ט דר\"א הא לא משיך ומשני עשאו כד' פרקים בשנה שהעמידו דבריהם על ד\"ת שמעות קונות. ה\"נ מפני תקון שבת העמידו על דין תורה:",
+                "בדברי רש\"י וזוכה ביו\"ד ומשמע דר\"ל שזיכה לו ע\"י אחר כו' ואפ\"ה לא מהני ליה לפי כו' ומעות אינן קונות ומה שזיכה ע\"י אחר היה זה בשביל אחרים שאליהם נתכוין בחנם כדרך המזכין. ולפי זה כי לא עירב החנוני לאחרים אלא לזה לבדו וזיכה ע\"י אחר מהני ומ\"ש הר\"ב ואפילו כולו אזיכה קאי כו' עד דמסיק דבכוונת הנותן תלוי דאם היה כוונתו שיזכה ע\"י האחר ושהאחר יזכה לו מהני דהוי כאלו. עשאו הוא שליח לקבלה כלומר למשוך. וכן אם נתכוין החנוני ככל חוקת העירוב וכמשפטו גם לזה למה יגרע ואף על פי שהנותן מעות לא בקש למתנת חנם כאחרים אלא נתן לו מעה. מ\"מ לא מפני כן נאמר שהוא מתנה בעל כרחו ושלא רצה לקבל במתנה ומפני כן לא יזכה בערוב ; ותרוייהו בעינן שלא יתכוין החנוני וגם הנותן דאלו נתכוין החנוני זכה זה בשאר הזוכים ולא גרע מעה שנתן ואלו נתכוין הנותן מעה לזכות ככל חקת העירוב אע\"פ שהחנוני לא נתכוין מ\"מ היה קונה במשיכת שלוחו. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ומסיים וגבי חנוני גופיה אי א\"ל ערב עלי אמרינן בגמרא דקני וז\"ל הטור שהרי עשעו שליח לערב בענין שיועיל וכיון שא\"א להיות עירוב אא\"כ יזכה לו כמו לאחרים הוי כאלו אומר שיזכה לו כמו לאחרים:",
+                "וקשיא דהכא שביקש מידו זאת לערב בעבורו האיך שייך לומר שלא מדעתו דבשלמא טעמא דמעות אינן קונות כו' וכדפירש לעיל ניחא ע\"כ נראה כפירוש הרא\"ש דהא דקתני שאין מערבין מלתא באפי' נפשה היא ולא קאי אנותן מעות לחנוני. וה\"ק ואין מערבין וכה\"ג בפ\"ג דביצה שאפר כירה מוכן הוא. תדע דאי קאי אנותן כו' ה\"ל למתנייה קודם הך דתני ומודים חכמים:",
+                "בערובי חצירות. והא דתנן במ\"ז צריך להודיע הוא בשתוף מבואות וכדפירש הר\"ב בחצר שבין ב' מבואות והטעם כמש\"ל (אות ט\"ז) בשם המגיד דחוב הוא שאינו רוצה להשתתף בשתיהן. וה\"נ בחצר אחד בעצמו אפשר דלא ניחא ליה שיתערבו בני החצר משום אוושי דבני החצר עצמו שאם לא יוכלו לטלטל כליהם לחצר ישבתו איש איש בביתו ולא יהיה אוושי דאינשי בחצר. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מניח. ואי משלו כדמשמע צריך לזכות על ידי אחר כדתנן פ\"ז מ\"ו:",
+                "ולבית המשתה היינו משתה דחתן וכלה:",
+                "לישנא דגמרא. ומדקאמר אין מערבין שמע מינה דקפדינן שלא לערב. והטעם דכשמערב חייב לברך כו' והלכך אין מערבין כדי שלא לברך ברכה לבטלה. ולפרש\"י לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע\"י עירוב אלא לדבר מצוה. ועתוי\"ט:",
+                "הכי מפרשה בגמרא משום דקיי\"ל יש ברירה בתחומין לפי שהן דרבנן וכדאיתא במ\"ה פ\"ג והלכך כשהודיעוהו כשקבל משתחשך אמרינן הוברר למפרע אבל אם לא הודיעוהו מאי ברירה איכא הא לא ידע דאיכא ערוב דדעתיה עלויה:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת דבמ\"ב פי\"ו דשבת משמע בהדיא דחייב בשלש סעודות ומסייע להפוסקים דיוצאים בסעודה הג' במיני תרגימא. ולהסוברים דבעינן נמי פת י\"ל מ\"מ אכילת אדם דבר יום ביומו אינה אלא ב' סעודות ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאיתא לקמן:",
+                "ואע\"ג דבשאר יומי כי אכיל ביום סעודת שחרית אוכל לערב סעודת ערבית. בשבת שאני שצריך שיאכל השלישית מבע\"י ולפיכך ממעט בשל שחרית. והרי\"כ מפרש לפי שבשבת ממלא בטנו מתבשיל ומיני מתיקה וימעיט האכילה:",
+                "מככר אע\"פ שערובי תחומין ביין כדקתני מניח את החבית וסיים בפת ונ\"ל דל\"ת בפת שהוא חשיב לא הוצרכו שיעור כ\"כ קמ\"ל ושעור שא\"ד איתא בגמ' בפ' ב\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והדר התנה בדבור כל שגבוה כו' שלא תהא המרפסת גבוה י' מן העמוד. ויפרש באחד מב' פנים. או שר\"ל שהעליות הפתוחות למרפסת אינן גבוהים י' והוי שריותא דלאותו גובה לכל בני העליות או שזה שכתב שפתחי העליות כו' לאו למימרא שום שריותא לעליות. אלא פרושא קא מפרש למרפסת מה היא ולעולם העליות גבוהות הרבה יותר מי\"ט מן העמוד כו' ושריותא דמתניתין לבני מרפסת עצמן ר\"ל לאותן הדרים במרפסת כגון שהמרפסת עצמה מוקפת בבנין ודרין בה ופירוש הב' עולה יותר ע\"פ שיטת הגמ':",
+                "ששכחו. מהלשון משמע שעסקו בעירוב שערבו כל אחד בפני עצמו אלא ששכחו לערב ביחד. ועתוי\"ט:",
+                "לחצר וה\"ה אם המרפסת גבוה י\"ט מהעמוד דהשתא נמי לא ניחא תשמישתם דבני מרפסת:",
+                "בגמרא. וטעמא כיון דלשניהם תשמישן קשה ואין לזה נחת מזה הילכך שניהם אסורים. והא דאסורים פירש הר\"מ דהיינו לענין כלים ששבתו בבית דלענין כלים ששבתו בחצר אפילו לא עירבו כלל מותר לטלטל והרי הם בכלל גגות וחצירות דריש פרקין דלקמן דהא הכל רשות אחד:",
+                "דאי לאו הכי אלא בבור שדולין מים אפשר דחסר בשבת. ובגמרא צריכא. דאי אשמעינן סלע דליכא למגזר אבל בור ליגזור זמנין דמלייה פירות הראויין לטלטל בשבת צריכא. ועתוי\"ט:",
+                "בר\"א. ארישא נמי קאי כל שגבוה כו' דמאי שנא. וק\"ק למה לא תני כל שגבוה י\"ט כגון חוליות כו':"
+            ],
+            [
+                "בבית שער. כל בית שער בין דיחיד בין דרבים. ב\"י:",
+                "ומרפסת. צריכין לחלק בין מרפסת דהכא לדלעיל לפי פירוש השני שם. דהרי לעיל בעינן שבני המרפסת ערבו. אלא דלעיל מיירי בעשויה לדירה והכא שאינה עשויה לדירה אלא דבדרך עראי אירע שדר שם:",
+                "היינו כשמוליכין ערובן אצל אחרים וכדתנן פ\"ו מ\"ו. רי\"כ:",
+                "וצ\"ל דמחמת איסור שבת שאין כאן הלכך אי בעי כו' אבל לא שיהא רשאי מן הדין להשליכם לחוץ. שהרי מקום יש לו למשכיר להניח שם חפציו. וכ\"כ הב\"י דתרתי בעינן שיהיה כליו שם ושיהיה לו פינה מיוחדת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כיון שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו. הרי\"כ:",
+                "מעשה. אין זה מעשה לסתור דאמילתיה דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים. תוספ':",
+                "שאם עוברת ברה\"ר הויין רה\"ר כדתנן בפי\"א דשבת מ\"ד רקק מים ורה\"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק פחות מי\"ט אלמא מים שאינן עמוקים י' אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה\"י. רש\"י ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קאי נמי אגזוזטרא עצמה. דמידי הוא טעמא משום שצריך שיהא בחלל המחיצות ד' על ד' דבלא\"ה לא הוי מחיצות וה\"נ בעשויה בגזוזטר' עצמה:",
+                "רש\"י. וס\"ל דנקב עשוי ד' על ד' אפילו במחיצות למעלה איכא היכר:",
+                "ולא עשו לתחתונה. כן הגירסא בירושלמי ולא נשנית הבבא השניה דעשו לתחתונה כמ\"ש הר\"ב. ולשון הטור וכ\"ש עשו שתיהן לתחתונה שתיהן אסורות ופירש הב\"י כלומר דכיון דתחתונה אף על פי שאין יכולה להשתמש דרך עליונה אלא בזריקה שזורקים הדלי לה אפ\"ה אסרה עלה וכ\"ש עליונה שהיא משתמשת דרך תחתונה בנחת דאסרה עלה:",
+                "ואי עשתה גם בתחתונה איתא בגמרא דשרי אפילו לא ערבו דגלויי גליא דעתיה דאנא בהדך לא ניחא לי נמצא שתחתונה מחולקת מעליונה וכ\"א רשות לעצמה ויש לה מחיצה המתרת:",
+                "מפני שהן כצוצטרא אחת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מארבע אמות. לשון רש\"י בגמרא. וארבע אמות דמתניתין באורך ורוחב משמע ומיהו אפילו שמונה על שתים, או על תמונה אחרת כל שיש בה לרבע ארבע על ארבע הרי יש מקום לבלוע ושרי כדאיתא בגמרא:",
+                "כלומר וכיון דאין ראוין להבלע הלכך כי שפיך בחצר ידע שיצאו לחוץ וכי יוצאים מקיימה מחשבתו וגזרו על כחו ברה\"ר דלמא אתו למשרי זריקה ברה\"ר אבל כשנבלעים במקומן כי נמי נפקי לבר לא מקיימה מחשבתו:",
+                "מחזקת סאתים. והוא שיעור חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה. הר\"מ:",
+                "גמרא. וכי מסתפק טפי מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ביה. ב\"י בשם הריטב\"א. וכי מחזיק כך לעולם שרי בין הוא ריקן או יש בו ג\"כ מהשופכים דמבע\"י:",
+                "וכתב הב\"י דהיינו משום דלא מתסר אלא משום חשדא כלומר דאי לא הוי קמורה איכא חשדא שהרואים עוקה מלאה מים בצד חצירו יאמרו שהוציאם מחצר ושפכם בעוקה זו שברה\"ר:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו כי נפקי לבראי לאו להכי איכוין. וכיון דלא נתקיימה מחשבתו שרי דאפילו מתכוין לא איסורא דאורייתא איכא דהא לאו ברה\"ר זריק להו איהו גופיה. אלא מאליהן יוצאין הלכך כי לא מכוין שרי לכתחלה:",
+                "ובעי דלפקו. רש\"י. וכלומר ונתקיימה מחשבתו. וכל זה לחלק באו מה בין ביב לעוקה דעוקה העשויה ברה\"ר אם היא קמורה דתיימי מיא לא פליגי רבנן דלעיל והיינו טעמא דעוקה שהיא גומא עמוקה כשנשפכים לשם דרך ירידה לגומא נשפכים ואין יוצאין כלל. אבל בביב שהוא חריץ ארוך אף על גב דקמורה בד\"א דאמרינן דתיימי מיא. מ\"מ אוסרין משום דשפיכה שבה מקלחת להדיא והמים הולכין ונזחלין דרך החריץ איכא טפי למיחש דלא תיימי ויצאו לרה\"ר מכח שפיכתו והרואה יאמר כו'. ודוקא בביב חיישינן להכי דמפני שהוא חריץ לא יוכלו המים להתפשט אנה ואנה ומקלחי להדיא אבל בלא\"ה לא הלכך לעיל בחצר ד' לא בעינן עוקה. ואע\"ג דמים נשפכים על שטח קרקע החצר שלא כדרך ירידה לגומא. מ\"מ הואיל ואין כאן חריץ יכולין המים להתפשט אנה ואנה ותיימי מיא קודם שיצאו לחוץ ועתוי\"ט שמסיק דלהאי פירוש דהר\"ב במתניתין דלעיל מסקינן בגמרא דכולה רבי אליעזר בן יעקב וחסורא מחסרא והכי קאמר חצר שהיא פחותה כו' הא ד' שופכין שראב\"י אומר כו: ולרבנן אין חילוק בין חצר לביב:",
+                "מגג לגג. והטור סימן שנ\"ז כתב שופך על הגג והב\"י כתב שופך הוא לגג:"
+            ],
+            [
+                "כי יחוש על קלקול הדיוטא ולא ישפכם בדיוטא שיתגלגלו וירדו לעוקת חברו אלא יוציאם עם הכלי כו' וכתבו התוספ' וא\"ת כי לא ערבו תרווייהו ליתסרו וי\"ל דאינם שופכין לתוך העוקה ממש אלא על הדיוטא והם יורדים לעוקה הסמוכה לה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהוי רשות היחיד כמ\"ש ריש פרק י\"א דשבת:",
+                "גבוה י' או נמוך. אע\"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה י' בהכרח הב' נמוך ממנו י'. נקט הכי משום דלפעמים אין בית א' גבוה יותר מתבירו. אלא שהאחד נבנה בעמק שהקרקע נמוך ואז לא שייך לומר שזה גבוה אלא שזה נמוך:",
+                "ובלא הוקף לדירה וכר\"ע בפ\"ב מ\"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי, טור. ועתוי\"ט:",
+                "ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא\"כ ערבו. הר\"מ:",
+                "ואף על גב דהשתא שכיחא מאני דבתים בחצר אפ\"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר:"
+            ],
+            [
+                "גג גדול. פירש הר\"מ כשיש כותל מקיף בגגות וכ\"נ מדברי הר\"ב (אלא שלא פירש בהדיא לפי שא\"צ כותלים ממש אלא כשאין הגגין בולטות מהמחיצות אמרינן גוד אסיק) וכדרב בגמרא. ומפרש בגמרא דלהכי תני גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצותיה אף גג מינכרא מחיצותיה. דאי לא, לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור:",
+                "דאלו כלים ששבתו בתוכן מותרין בשתיהן כדקיי\"ל לר\"ש:",
+                "כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:",
+                "גדולה מותרת. אם עירבה לעצמה. רש\"י:",
+                "לרה\"ר. אפי' בשבת טור סימן שע\"ד:",
+                "מתוכה לרה\"ר. וכתב רש\"י וה\"ה מתוכה לרה\"י וקשה הל\"ל בלישניה דר\"א מתוכה לרה\"י. ולמסקנא דגמרא ניחא דבתוכה לכ\"ע כרמלית הוא. כי פליגי במקום מחיצה, דר\"א סבר צדי רה\"ר כרה\"ר ומקום מחיצה זו צדי רה\"ר היא ורבנן סברי דצדי רה\"ר לאו כרה\"ר. ומתוכה דר\"א מתוך מקום מחיצתה קאמר ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקט איהו נמי מתוכה ורבנן ה\"ק מי לא קא מודית לן דמתוכה לרה\"ר פטור דכרמלית היא צדי נמי ל\"ש. ור\"א התם לא קא דרסו לה רבים. והכא דרסו לה רבים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אף על גב דלפנים במקום שכלתה הפרצה מהכתלים משם ואילך יש תקרה לא אמרינן יורד וסותם הואיל ובאלכסון הוא תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר דלעיל בקטנה שנפרצת לגדולה אמרינן דהותרה כו' וע\"ז קאמר ולא דמי לדלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אוסרין. הואיל ומפולש לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ובמתניתין דלעיל הר'מ לאוקמה בב' רוחות זו כנגד זו וכרבנן. כתבו התוספ' דניחא ליה לאוקמיה בכל ענין:",
+                "אר\"י כלומר ועוד זו מתיר אע\"ג דליכא פי תקרה. גמרא. מכלל הא כ\"ש הך לעיל דאיכא נמי פי תקרה אלא דאר\"י להא דלעיל דקסבר דרבנן יודו לו בההוא:",
+                "מערבין. משתתפין. הרי\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ר\"ל ויש לחוש שיתבזו וכמ\"ש בד\"ה בישנות אבל מחשש גנבי לא התירו:",
+                "וכ\"כ הפוסקים וא\"כ ס\"ל דשבת זמן תפילין היא ותימא דבמ\"ג פ\"ג דברכות מפרש הר\"ב דלאו זמן תפילין הוא וכן הסכמת כל הפוסקים וצ\"ע, תוי'ט. ומהרש\"א מ��ישב על זה דאפילו למ\"ד לאו זמן תפילין הוא אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול. והא דאוקימנא כמ\"ד זמן כו' משום דסתמא דמתניתין כר\"מ ור\"מ ס\"ל זמן תפילין הוא. והמ\"א תירץ כיון דאנן לא בקיאין לכוין מקום הנחתן ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי לכן לא יביא אלא זוג זוג:",
+                "ואע\"ג דהשתא אין בו קשר רשאי ללובשו דאפ\"ה הוי דרך מלבוש א\"נ דעונבו. תוספ'.",
+                "דאיסור נמי איכא:",
+                "אכולה מתניתין קאי בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחן שם והולך ולא יזיזם משם שמא ירגישו בו ויתחייב. רש\"י:",
+                "ונ\"ל דרבינו הקדוש הוכרח להחסיר למשנתינו דהא חכמי המשנה לא רצו לגלות הא דפחות פחות מד\"א כמ\"ש בריש פרק כ\"ד דשבת:"
+            ],
+            [
+                "לחבירו. ות\"ק סבר פחות מד\"א עדיף דאי אמרת נותנו לחבירו כו' אוושא מלתא דשבת. גמרא:",
+                "בנו. דאיכא לדבר מצוה דצריך הוא להרחיצו ולסוכו ביום הולדו ואליבא דת\"ק שרי בפחות מד\"א. רי\"כ:",
+                "אפילו מאה. דאע\"ג דקשיא ליה ידא, כלומר מה שמטלטלין אותו מיד ליד אפ\"ה הא עדיפא משיוליכנו פחות כו' גזירה כו'. גמרא:",
+                "ופירשו התוספת חוץ לתחום דחבית אבל לא חוץ לתחום של הזוכה כדתנן מ\"ה פ\"ה דביצה כרגלי הממלא. א\"נ שלא נתכוין שום אחד שיזכה לא לו ולא לאחרים אלא כל אחד למה ששותה:",
+                "לעיל בפ\"ד מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "דאף על גב דמרה\"ר לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא מיהו הכא בנח ברה\"ר מיירי ואיכא משום שבות. ורישא ר\"י היא:",
+                "כלומר וקיי\"ל ריש פרק י\"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא:"
+            ],
+            [
+                "שלא יוציא. אעומד ברה\"י ומטלטל ברה\"ר קאי:"
+            ],
+            [
+                "דמחשבתו שהוא צריך לכך משויא ליה מקום. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הכי איתא בגמרא דלא תקשה ממ\"ד דמותר לעמוד ברה\"י ולטלטל ברה\"ר אלא דלעיל בכלים שאינן צריכין לו והכא בצריכין לו:",
+                "וסרסהו ופרשהו כך. וקולט בכלי מן המים היורדים מן המזחילה שהיא למטה מי\"ט וכתב רש\"י דה\"ה למעלה מי' שרי ונקט למטה מי' משום שריותא דצנור במצרף:",
+                "כלומר דבהכי עסקינן דסתם מזחילה היא בפחות מג':",
+                "כלומר דאלו למעלה מי' לא משכחת שום צד היתר בצרוף:",
+                "כלומר ג\"ט דלא הוי כלבוד לגג. ומשום דסתם צנור כן הוא הלכך נקט בצנור. וה\"ה נמי למזחילה הבולטת ג\"ט דדינא הכי:",
+                "דאע\"ג דמתניתין בלמטה מי' ולבוד נמי ליכא כדאמרי' אפ\"ה ד' על ד' למטה מי' כרמלית הוי ומפיק מכרמלית לרה\"ר. רש\"י. ומש\"ה בלמעלה מי' אסור גם בצנור לצרף אע\"ג דאין בו ד' על ד' גזירה משום יש בה ד' על ד' דהוי רה\"י דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "דאי בסמוכה בפחות מד' למה לי גבוה י', דבור גופה רה\"י דעמוקה י' ואין כאן רה\"ר מפסקת, דכיון שאין ד\"ט מן החוליא ולכותל הבית לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור (וזה תירוץ השני בגמרא דבסמוכה איירי וא\"צ י' אלא דקמ\"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה דלהוי הבור רה\"י) ואע\"ג דאשמעינן לה בפי\"א מ\"ב דשבת, תירצו בתוספ' דרגילות כך. עוד תירץ דהתם קמ\"ל צירוף ד' (לרוחב הבור עם החוליה דאל\"כ לא הוי רה\"י) ואי לאו דהכא ה\"א דהתם אגב סלע נקט י':",
+                "נראה שגירסתו זורקין. ומשמע שרחוקה מן הכותל, ודרך למעלה מי' זורקים דהוי מקום פטור. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "משום דמסתמא נופיה מחוברין לע��רן בגובה י\"ט:",
+                "מלתא דתמיה היא דכל לבוד דאמרינן בכולי דוכתא לא אשכחן שיהיה ממולא. ונראה שיצא לו להר\"ב מלשון הר\"מ בחבורו וקושרן בארץ כו' ולכן נ\"ל כי מלת בארץ הוא ט\"ס וצ\"ל כאחת:",
+                "שרשיו שיוצאין מן הקרקע ונראין כמו באילנות הזקנים. רי\"כ:",
+                "כמו כמשוכת חדק. הר\"מ:",
+                "אין נועלין. ואי קשיא לך ממשנה ז' פט\"ז דשבת דפקק החלון שרי משום דתוספת אהל עראי שרי. התם עשוי לפתוח ולסגור תמיד אבל הכא קבע הוא שאין עשויה לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם:",
+                "גבוהים. אפילו כמלא נימא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אא\"כ כו'. רש\"י פירש דאסיפא קאי. ורי\"כ פי' דארישא נמי קאי. שאם יעשה מחיצה סמוך לפתח מבחוץ מרה\"י לרה\"י קא מטלטל:",
+                "דר\"מ. וסתם מ\"ד דעומד כו' דלא כר\"מ כדאיתא בגמרא. ואע\"ג דבמ\"ו פירש דחפצים הצריכים לו אסור לטלטלן, הך מפתח נמי א\"צ אליו לאותו רשות שהוא עומד בו:",
+                "דעיר של רבים הוא שאוכלסין הרבה באין לה אבל עכשיו דדלתותיה נעולות לאו רה\"ר היא שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה כפרש\"י בגמרא. והאי כרמלית לאו דוקא, אלא כדין כרמלית שאסור לטלטל ממנו לרה\"י ומרה\"י לה לפי שלא היה מעורבת כו' שלא ערבו כלל. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"י אומר. ולא פליג ר\"י וא\"ל אלא שניהם חולקים עם ר\"מ. רי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "מתיר. כיון שיש תורת כלי עליו ואע\"פ שמלאכתו לאיסור. לצורך גופו שרי לטלטל:"
+            ],
+            [
+                "כלומר והכא ר' יהודה דנמי הלכה כמותו לא התיר אלא בנגרר:",
+                "ולא קשיא דבמ\"ז פי\"ז דשבת פסק כחכמים דא\"צ אפילו קשירה. דנגר שהוא בריח שתוחבין בו דומה טפי לבנין והלכך בעי קשירה מיהת. טור:"
+            ],
+            [
+                "איכא למטעי דדלת בית וכל המחובר כמו בור ודות נמי בכלל. וליתא וכדמפרש בדר' יהודה דס\"ל דאין בנין בכלים. ש\"מ דלאו בדלת שבמחובר מיירי והכי איתא בגמ':",
+                "ציר. מלשון תסוב על צירה. הר\"מ:",
+                "בגרזן או במקבת דהויא גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. רש\"י:",
+                "וקסבר יש בנין בכלים ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:"
+            ],
+            [
+                "דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן. רש\"י:",
+                "הכי איתא בגמרא דטעמא לאו משום שאין שבות כו' ואפילו כהן דלאו בר עבודה אלא דוקא כהן דבר עבודה הוא שהתירו לו סופו משום תחלתו:",
+                "פירוש שיחליק גומות שברטייה אבל לשחיקת סמנים לא חיישינן כיון דהוי עליה מאתמול:",
+                "רש\"י. דס\"ל דאי סלקה משום עבודה אע\"ג דמאתמול הוא דסלקה מ\"מ הואיל משום עבודה הוא שסלקה אי לא שריית ליה כו':",
+                "ותימה דא\"כ מה לי שאינו של קיימא מה לי של קיימא דהא הכי איתא לר\"א דס\"ל הכי. ונראה דטעמא דאין עיקר שירה אלא בפה דהכי ס\"ל להר\"ב מ\"ד פ\"ב דערכין. ועתוי\"ט:",
+                "יבלת. בריש פ\"ו דפסחים מפרש הר\"ב דדוקא ביבשה דמיפרך פריכא ובכלי אסור משום שאפשר לעשות מע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כורך. וא\"ת הא הויא חציצה מוקי בגמרא דהכא בשמאל דעבודת כהן בימין. וא\"נ בימין שלא במקום עבודה ופירש\"י כגון על גב האצבע:",
+                "קשה דתיפוק ליה דאין זה צורך עבודה. וז\"ל רש\"י אסור שאין זה צורך עבודה. ועוד דהו\"ל חובל כו' ע\"כ. ובהכי ניחא נמי מהאי דפי\"ט דשבת:",
+                "פירוש וחייב משום זורע שכמו שהזורע כוונתו להצמיח הפרי כן כוונת המשקה צמחים ואילנות:",
+                "להר\"מ אפילו בחצר כל שאין שם גינה. ולר'ת דוקא בגלגל קטן כאותן שבבתים. טא\"ח סימן שנ\"ח:",
+                "וכולהו בורות הנובעים מים חיים נמי נקראים כך. ולא זהו התירו משום שהיה קר אלא התירו מפני הצורך היה:"
+            ],
+            [
+                "שרץ. כלומר שמצאוהו מת. הרי\"כ:",
+                "תרגום אבנט המיינא. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,492 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eruvin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Eruvin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מבוי. פירוש הר\"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר:",
+                "כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי\"א דשבת אבל לא שיהיה דינו כרה\"י גמור לחייב הזורק מרה\"ר לתוכו וכמ\"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרה\"י גמורה:",
+                "ולא יועיל בה הכירא דקורה ולר'י דקורה משום מחיצה א\"צ למעט כדאיתא בברייתא. הרי\"כ:",
+                "שהוא רחב. ואפילו היתה גבוה יותר מכ' אמה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולעיל פירש דרבנן גזור כו'. הואיל ואין הדבר מפורש בתורה, אעפ\"י שמקובל מסיני והוא ד\"ת להעניש עליו בעונשים ומיתה, מיקרי ר'ס כמ\"ש בכ\"מ ר\"ה אישות:"
+            ],
+            [
+                "לארכו. בגמרא הגירסא לרחבו והכי מסתבר דכיון שהאריח חצי לבנה והלבנה מרובעת ג' על ג' ונמצא האריח שהוא המחצה לא פיחתה מן האורך רק מן הרוחב בלבד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומפרש בגמרא דבא להוסיף שאע\"פ שהיא ממין שאינה בריאה לקבל בנין כזה אפ\"ה כשר. ועקומה מפרש בגמרא שעקמימותה חוץ למבוי ואלו ינטל עקמימותה יש בין זה לזה ג\"ט אפ\"ה רואין כאלו כולה תוך המבוי עומדת וכולה מתניתין ר'י היא. כ\"כ הרי\"כ. אבל הר\"מ והרא\"ש כתבו דככ\"ע אתיא אלא צריך דאלו ינטל עקמימותה שלא יהא בין זה לזה ג\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בקורה שצריך שלא תהיה למטה מי' ולא תני בקורה דסמך על משנה זו של לחי ששיעורו י' כשיעור מבוי. הרי\"כ:",
+                "שאפילו יפליגנו מן הכותל בג' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטליה כדאשכחן במחיצות הכלאים כו' ומש\"ה מחמיר ר\"י ואפילו בסומכו לגמרי לכותל בעי ג\"ט ברוחבו. הרי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא ושמא תברח או תרבץ תחתיה לא חיישינן דאיירי במתוחה בתבלים מלעיל. עיין תוי\"ט:",
+                "ותכווץ:",
+                "וקשה דליפליג נמי ברישא ובגמרא ורי\"ף וירושלמי איתי ברישא ר\"מ אוסר:",
+                "כדמפורש במ\"ג פ\"ב דגיטין:"
+            ],
+            [
+                "שיירא. תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי. הר\"מ:",
+                "והקיפוה. מע\"ש בכלי בהמה כגון מרדעות ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אפ\"ה הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הרי\"כ:",
+                "י\"ט. מהטעם שכתבו חכמים בסוכה רפ\"ק דהא דבעינן בשבת מחיצה גבוה עשרה מהתם ילפינן:",
+                "וכ\"כ הר\"מ ושכן הוא בכל התורה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומדמאי. דתנן בפ\"ג דדמאי מאכילין את העניים דמאי. ופירש שם הר\"ב דאם לנו חייבין. והקשה הר\"ש מדהכא דתנן גבה ומלערב ש\"מ דשבתו ולנו איירינן ואפ\"ה פטורים מדמאי. ונ\"ל דלצדדין קתני דפטורים מדמאי כשלא לנו ואם לנו ושבתו חייבין בדמאי אבל פטורין מלערב. תוי\"ט:",
+                "דיש להן סמך מקראי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "י\"ט. גובהן י' שאין נקראת מחיצה בפחות מי' ורחבן ששה טפחים דזהו אמה שאע\"פ שבמחיצת חצר סגי בפס ארבעה לא דמי דהתם בחצר איכא שלשה מחיצות שלימות אבל בפסי ביראות שרובו פרוץ מכל צד מצריכין פס של ששה טפחים. רי\"כ:",
+                "קשורות. ואע\"פ שאין הפרות מושכות בעול בשבת אפ\"ה משערין בהו לפי שגם בימות החול נכנסות שם לשתות ופעמים שכשהצמד האחד נכנס לשתות מוצא השני ששתה משם ורוצה לצאת ואם יהיו בין הדיומדין פחות מזה השיעור יבואו הפרות ויפולו הדיומדין לארץ. הרי'כ:",
+                "הכי ת\"ר. ופירש\"י ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא\"כ לא הוה קשורות:",
+                "ר\"ל דאלו י' אמות לר'מ וכן הי\"ג ושליש לר\"י לא בעינן מצומצמות. וכ\"ה ברש\"י ור\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "סחר. בפ\"ג דשביעית מ\"ד גרס סהר ואפ\"ה מפרש כמו סחר אבל התם א\"א לפרש בית האסורים:",
+                "ונקראת מוקצה לפי שאין רוב תשמיש שם:",
+                "פירוש לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בור. הוא הגבא שיתכנסו שם המים. הר\"מ:",
+                "והקשו בתוספ' דא\"כ אמאי בעינן שיהיו ראויין לאדם. וי\"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם. א\"נ דתחלת התיקון לא התירו אלא לצורך בהמה אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם:",
+                "היינו כשהבור קצרה אבל אם היא רחבה כ\"כ שלא יוכל להרחיב רגליו בצדי הבור וירד מותר לכתחילה לכל אחד מהני פירושים או לדלות או לתקן. תוספ':",
+                "חגורה. מחיצה וכן הוא בתוספ' שמפני שמצריכין מחיצה מד' רוחותיה קורא לה חגורה. הרי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"ג דר\"י נמי תנא חדא לחומרא במ\"ג וקתני אחריתא במ\"ד ולא קתני ועוד, התם אפסקוהו רבנן במלתא אחריתא דאיהו לא איירי אלא בפסי ביראות כו'. גמרא:",
+                "שומירה. כעין סוכה של שומרי הצאן או השדות או הכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בית דירה לבה\"ב אף ע\"פ שאינה תדירה אלא לפרקים או שתהא סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה. הרי\"כ:",
+                "אלא בור. ר\"ל אחד מהם או בור או שיח או מערה. הר\"מ:",
+                "ענותנותו תרבנו ומתורתו ילמדנו ובמצותיו יצונו ויעוררנו להבין ולהשכיל ולירד לסוף דעת הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כבית כור. ואע\"ג דלא הוקף לדירה דלא דמי לבקעה דבקעה לא מסיימי מחיצותיה אלא בדרך מדרון נכנס לה ויוצא ממנה אבל בגינה וקרפף יש להם מחיצות מעליותא אך לא נעשו על דעת שידורו בהם. הרי\"כ:",
+                "אסור. כתב הר\"מ ר\"ל רשותו בחצר. ומוטב על ביטל רשותו סתם:",
+                "רישא דמתניתין נקט אע\"ג שהוא דלא כהלכתא ולענין פסק הלכה דמשנה זו כתב הר\"מ שכולן דחויות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואע\"ג דתחומין חמירי שיש להם סמך מן המקרא הקלו בתחומין שאינה אלא לדבר מצוה. תוספ'. והא דקרי ליה עירוב לפי שהוא מערב התחומין שלא היה יכול לילך בו תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו. הה\"מ:",
+                "חוץ כו'. דטעמא דערובין משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא ונעשה המערב כאלו אוכל ושובת שם במקום שהניח הערוב ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח והלכך דבר הזן בעינן. רש\"י:",
+                "דכולה ספיקא משום עצמות הוא שהבשר כבר נרקב כמה שנים ועצמות בלא בשר אין מטמאין באוהל אלא במגע וכשמנפח לפני רגליו אם יש עצם גדול נראה הוא ויזהר שלא יגע בו רגליו ואם עצם קטן הוא נדחה בנפיחה ואינו מסיטו ברגליו ואם מכוסה בעפר אינו מטמא דהא עצם כשעורה אינו מטמא אלא במגע. רי\"כ:",
+                "בעגלות מבע\"י. וערפ\"ח דאהלות שצריך שמחזיקים מ' סאה כו' ופריך בגמרא היכי אייתי לה כו' ומדנקט ר\"י ולאכול ש\"מ דראוי לאכלו בעי ומשני בפשוטי כלי עשן שאין ברוחבן טפח דלא מקבלי טומאה ואין מביאין את הטומאה:",
+                "וכל תשמישי המת אסורין ��הנאה, מותמת שם מרים, וגמר שם שם מעגלה ערופה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובתרומה. כן הגירסא בספרים מדויקים וברי\"ף. והכי מסתברא דמאי שנא תי. ומה מחלה ומתניתין כסומכוס ואינה הלכה. ועתוי\"ט:",
+                "הטעם דעירובי תחומין הואיל ואסמכוהו אקרא החמירו ולא הימנוהו רבנן לקטן. תוספ. והרי\"כ פירש דעירובי חצרות דקני ממילא כדתנן בפ\"ו מ\"ה בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו א\"צ לערב ולפיכך קטן גובה אותו ולא איכפת לן שהרי הוא א\"צ שיאמר בו כלום אבל בעירובי תחומין צריך הוא שיאמר במקום ערובי זה תהא שביתתו של פלוני והוא לאו בר דעת הוא:"
+            ],
+            [
+                "היינו במקום מצוה כמ\"ש הר\"מ:",
+                "הכי מוקים בגמרא. וקשה, לפלוג וליתני באילן גופיה בין העומד ברה\"ר לעומד בכרמלית:"
+            ],
+            [
+                "חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בו כו' מ\"מ לא הוי ערוב אע\"ג דבה\"ש מצי למשקליה ואתויי כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל הערוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ר'א הלכך תקינו רבנן שלא יהא ערוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספ':",
+                "וכתב הרי\"כ שיש לו ר\"א כנגד כל העיר שהוא מפסיד ול\"ד למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתניתין ספ\"ד דאפילו אמה אחת לא יכנוס. דהתם אין ראוי לתת לו ד\"א יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כר'א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא גם חוץ לר'א אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד\"א ששם הוא ביתו:",
+                "בגמרא. ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש. תוי\"ט:",
+                "חמר גמל. משום דס\"ל תחומין דאוריתא. והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במ\"ז פ\"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה דהעמיד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא אחזקתו שעירב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ובירושלמי, כיני מתניתין מתנה אדם על ערובו:",
+                "דבדרבנן ותחומין דרבנן כדסתם פ\"ה מ\"ה:",
+                "ואם כו'. איצטריך אפילו אחד רבו מובהק. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "שני עירובין. כגון דאנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ואלף אמה לכאן. דאלת\"ה אלא דמנח ליה לסוף אלפים לכאן נמצא שמפסיד כל האלפים של צד אחרת והרי אינו יכול לילך ביום האחד אל מקום העירוב של יום הב' ואנן בעינן שיהא הוא ועירובו במקום אחד בשעה שיקנה העירוב וכדתנן במ\"ד:",
+                "משום י\"ט שחל להיות אחר השבת נקיט ליה, שא\"א לו ביום השבת להוליך העירוב. אבל ביו\"ט שלפני השבת יכול ליטול אותו הפת עצמו שכבר נקרא עליו שם עירוב ולהוליכו לרוח אחרת. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר לאיזה רוח שעירב אינו רוצה להפסיד האלפים שכנגדו כו' אבל לעולם אין כאן הפסד אלא אלפים מצד אחד והיינו אותן אלפים שהוא כנגד אותו שעירב בה:",
+                "טעמו דאלו על ידי עצמו הא קיימא לן דעיקר עירוב ברגל ואינו צריך פת:",
+                "משתכר. וכל שכן לר' אליעזר בעינן שיהיה קיים ביה\"ש דשני כמ\"ש הר\"מ שאם אינו קיים אין כאן עירוב ליום שני דהא קדושא אחריתא היא הלכך האי משתכר כו' לא אמרו חכמים לאפוקי מדר\"א. אלא מלתא אגב אורחא קאמרי:"
+            ],
+            [
+                "האמת בא להודיענו דמתניא בהדיא בגמרא כו'. אבל לענין פי' המשנה לא איכפת לן ולא מידי דהא אפשר להיות דחכמים דלעיל דמספקא להו בי\"ט ושבת דאינהו גופייהו ס\"ל ��ב\"י דר\"ה דודאי כיומא אריכא הן:"
+            ],
+            [
+                "ועוד אר\"י. וצריכא דאי אשמעינן בערוב בהא קאמר ר\"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן קמ\"ל. גמרא:",
+                "ולא הוצרכו לומר ביום ב' אם היום קודש כו' אלא כדי שיתן אל לבו שהיום קודש ולא יזלזל במלאכה דדי היה לו שיאמר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו. הרי\"כ:",
+                "וליכא למימר מיגו דאתקצי לביה\"ש אתקצי לכוליה יומא כדבספ\"ג דשבת דהתם האי יומא דשבתא דאסרינן ביה ודאי קדש וביה\"ש הוא הספק אמרינן מגו כו' אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסר הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מיגו כו':"
+            ],
+            [
+                "אם למחר. כדי שלא יראה בתפלתו כשקרן. הרי\"כ:",
+                "בגמרא הטעם דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ופירשו התוספ' דבר\"ה כתיב זכרון תרועה ובר\"ח כתיב והיה לכם לזכרון וגו' ובראשי חדשיכם. הלכך כשיאמר בתפלה יום הזכרון הזה עולה לשניהם:",
+                "דאתי לזלזולי ביה בשני אי מחזקינן ליה בספק אבל כי אמרינן סתמא מחזיקינן להו בקדושה אחת. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בדיר או בסהר. לפי שדרך הוא כשמוליכין האדם מוליכין אותו אל עיר הלכך קתני הוליכו גבי עיר. אלא שאם אירע לפעמים שלא יוכלו לבוא אל עיר או מפני סבה ומקרה שיתנוהו למקום אחר המשתמר כמו בדיר או סהר לכך תני גבייהו נתנוהו:",
+                "אין הכי נמי דבעיר נמי גזרו דהא ודאי משמע דאכל מה שהוזכר בדברי ר\"ג וראב\"ע קמפלגי ונקטי חדא מתרתי בבי דת\"ק וה\"ה לאידך:",
+                "לפי שאינו דומה לדיר וסהר אלא כשהוא קבוע בנמל כמ\"ש הר\"מ. א\"נ כפירש\"י דכשהספינה מהלכת כשעוקר רגלו קודם שיניחהו מוציאתו הספינה מד\"א שלו ונכנס בד\"א אחרות על כרחו והוי כמי שהוציאוהו לסטים ונותנין אותו בדיר בד\"א אחרות שנותנין לו ד\"א וכן לעולם:",
+                "כדאיתא בגמרא דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו. ולטעמא דשבתו באויר כו' נראה דהואיל ויצאו חוץ לתחום רצו להחמיר שלא תטעה ולא תחלק בין יוצא לחוץ לתחום ושבת במחיצות ההן מבע\"י כמו בספינה להיכא דלא שבת כמו בדיר וסהר ותתיר הכל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "גמרא. וטעמא שמא ירגישו בהם האויבים שיצאו וירדפו אחריהן ואין כלי זיין בידם להציל ולמקומן היינו למקום שנתנו להם חכמים שהוא עד אלפים אמה. ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והמדידה הוא מהלך אלפים פסיעות בינונית שלא ירחיק רגליו וזה שיעור אמה אחת בין רגל לרגל. הרי\"כ:",
+                "יכנס. כיון שאלו היה יודע שהעיר תוך תחומו לא היה קונה שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כמי שקנה שביתה עמהם. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומטעמא אחרינא הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה כדפירש\"י:",
+                "היינו בלא ראשו ובפישוט ידים ורגלים נכנס הראש. תוספ':",
+                "והוא באמצען נטר עד הכא וה\"ה לבתרי בבי דבמשנה קמייתא:",
+                "ומודה רבי יהודה. והיינו דא\"ב דרבנן סברי ד' לכל צדדיו היינו ח' על ח' ורבי יהודה סבר לחד רוח ותו לא:"
+            ],
+            [
+                "דחפציו כרגליו כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:"
+            ],
+            [
+                "וחשיכה לו היינו אם ירצה לילך לביתו אבל לעיקרו של אילן אזיל. וא\"ד בגמ' דחשיכה לו אם ילך מעט מעט אבל כי רהיט מטי להתם וכן הסכמת הפוסקים:",
+                "והא דבפ\"ג מ\"ד אפילו למ\"ד דספק ערוב אינו ערוב מ\"מ יש לו אלפים שמביתו כמ\"ש הר\"ב שם ולא אמרינן שלא יזוז ממקומו. התם כעומד בעירו לא עקר דעתו מעירו ודעתו שאם לא יקנה לו שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו. תוספ':",
+                "אלפים אמה. דהא עיקר עירוב ברגל כדמסקינן במ\"ח והכא דדחוק הוא דחשיכה לו שרינן ליה באומר שביתתו כו':"
+            ],
+            [
+                "זכה לו וקמ\"ל שאין נקרא זה שביתה בטעות כדאמר ר\"י במ\"ד. דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר ולא ידע דניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות מה שאינו, ניכר לו דאלו היה יודע האילן או הגדר לא היה אומר תהא שביתתי במקומי. הרי\"כ:",
+                "ולא קשה אמ\"ש בפרק ג' משנה ה' דתחומין דרבנן. שהרי כתב הטור סימן שצ\"א דקראי אסמכתא בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "העני כו'. אתאן לר\"מ וכלומר בזו אמרו העני כו' אבל עיקר ערוב בפת גמירא וטעמיה דכיון שמביא פת גילה דעתו וניכר שרצונו לשבות שם. אבל כשמערב ברגליו אמרו אינשי אם ת\"ח הוא שמעתיה משכתיה. ואם עם הארץ חמורו איתאבד ליה והולך לבקרו שם ורי\"ס כיון שטורח הוא בעצמו יש הכירא יותר מששולח שם ובידו פת:",
+                "כלומר ופלוגתייהו באומר שביתתי במקומי והיינו עני שיש לו פת:",
+                "ה\"ק אע\"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת הואיל ובדרך הוא וחשכה לו כדמסיק שהיה יכול לרוץ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחזר כו' מללכת היום אבל דעתו לילך למחר:",
+                "כלומר דלא אמרינן נמלך הוא שלא לקנות שביתה אלא אמרינן דבדעתו עומד. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ודכוותיה ג' לא יכנס אם עומד באמה השלישי. גמרא:",
+                "וז\"ל הרי\"כ לא יכנס אם אמר שביתתי בעיר לא אמר כלום שהרי היא חוץ לתחום שסיים יותר מאלפים אמה ובמקומו נמי לא קני שביתה וזה היא כוונת הר\"ב במ\"ש שהרי גילה דעתו ר\"ל שאמר. ועתוי\"ט:",
+                "אלא כלומר לפי סברת האדם שיוכל לשער עד ט\"ו אמות ולא יותר אבל אפשר לפחות ולשער שא\"א שיטעו כל כך:",
+                "לא ראה דברי רש\"י והרי\"כ שכ' וז\"ל אמרינן לקמן בפ\"ה אין מודדין אלא בתבל של נ' אמה. וכל חבל וחבל מתמעט שתי אחיזות זה תופס מכאן וזה מכאן. והאחיזה טפח וחצי אצבע. הרי ט\"ו אמות:",
+                "כדמתרגם ומדותם חוץ לעיר ומשתתון מברא לקרתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואכולהו קאי ולאו דוקא בקרנות שהן קרן זוית אלא ה\"ה באמצע:",
+                "היינו ד\"ט כמ\"ש בפ\"ב מ\"ה:",
+                "וגשרים. שהן מכוסין מלמעלה. ויש לו כותלים מד' רוחותיו אלא שהכיפה חלולה ויש בכותלים פילוש שהמים יעברו תחתיו או בני אדם ויש תתתיו דירה למוכס. הרי\"כ:",
+                "וקשה הא תנא ליה פ\"ד מ\"ח ונ\"א אותה ופירש הר\"מ ר\"ל כי כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בו מרובע דבוק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחים אנשי המדינה אותן התוספות שיוסיפו המרובע על העגולה שבתוכו:",
+                "טבלא מרובעת. בעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים. דהוו נמי תחומין מרובעין ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעים דתחומין מרובעים ל\"ד שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למדת העיר היא כו' אלא מרובעים דקתני למעוטי עגולים. רש\"י:",
+                "אין לומר כפשוטה שהרי אם לצד אחד מהעיר אלפים כשנעגל כל סביבות העיר ממקום שכלו אותן אלפים. אין ספק שלכל צדדי העיר יהיה אלפים אלא היינו לומר שכשהן עגולות ה��א מפסיד הזויות וכשהן מרובעות נשכר הזויות דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסון נמצא כשיוצא כנגד הזויות ללכת באלכסון מהלך אלפים ות\"ת אמה ואם היו עגולות לא היה יכול להלוך בשום צד יותר מאלפים. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "קרפף. הוא צלע מצלעות מרובעות מדת בית סאתים והוא שבעים ושירים. הר\"מ. עשאו שם משותף או מושאל דבפ\"ב מ\"ג פירש כהר\"ב שם ונלמד מעניינו:"
+            ],
+            [
+                "ודקתני בין ב' החיצונים ה\"ק אם יש אויר בין ב' החיצונים כדי להתמלאות אמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי לחיצונים על קמ\"א ושליש לכאן וקמ\"א ושליש לכאן דהיינו ב' קרפאות לשניהן רואין כו' אבל אם רבה אויר יותר מכאן לא אמרינן רואין. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "נ' אמה. בגמרא אסמכינהו אקרא דכתיב בחצר המשכן ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ\"ה פ\"ב:",
+                "המכוון אם אינו רחב כי אם חמשים אמה:",
+                "ר\"ל עד אלפים והכי איתא בגמרא. וז\"ל הרי\"כ ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא יכול לירד שם ואח\"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאלו לא ירד בגיא:",
+                "מבליעו. כמו בהבלעת הגיא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמדד השטח הרחב ולא הקצר כו' ודכוותיה בהר כשמבליעו כו' וכיצד יעשה זוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועשן אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח התבל מזה לזה. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "גמרא. והטעם משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו כו'. הרי\"כ. ומ\"ש אבל כו' אינו מבליע וכו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הרי\"כ. ושיעור האומד הוא עד נ' אמה אבל יותר מנ' מקדרין. טור:",
+                "להבליע. בתבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר דקידור שייך נמי בהו. ומיהו בגיא לא איכפת לן בין מתלקט י' מתוך ה' או פחות:",
+                "וטעמא מפורש בגמרא מפני שהן של תורה:",
+                "וז\"ל רש\"י דמשוה מדת ההר כאלו הוא נוקב במקום מעמד רגלי העליון ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות שם עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוי ליה כאלו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין:"
+            ],
+            [
+                "מדאורייתא לא מיתסרי מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא. רש\"י. ומיהו איכא דס\"ל דעד ג' פרסאות מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "דלמא הדרה ומתעבדת של רבים ואתי לערובי כולה:",
+                "כמפורש בספר יהושע, צנן וחדשה ומגדל גד:"
+            ],
+            [
+                "לבנו. מבע\"י. רש\"י:",
+                "ולביתו כו'. ובגמרא היכא אשכחת לה כגון דקאי ביתו באלכסונו שראובן עומד במזרח ביתו וערובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ\"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:",
+                "כלומר מערב הערוב:"
+            ],
+            [
+                "כלומר על הד\"א. אלו משלים. דלאו כהרי\"כ שכתב דאף על גב דאמרינן כארבע אמות דמיא, לא שנחשוב אותן כלל. אלא מדכתב ומשלימין רוצה לומר שנחשוב אותן הארבע אמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בעירוב. דדבר תורה מותר לטלטל בלא עירוב ושלמה ובית דינו תקנוהו כדי שלא יטעו לומר כשם שמותר להוציא מחצירו לרחוב המדינה ושוקיה כך מותר להוציא ממדינה לשדה ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות ויאמרו שחצירות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין הוצאה מלאכה ושמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולפיכך תיקן שכל רשות היחיד מתחלק בדיורין ויאחז כל אחד ואחד ב�� רשות לעצמו וישאר ממנו מקום ברשות כולן ויד כולן שוה כגון חצר לבתים שנחשוב אותו המקום כאלו היא רשות לרבים. וכל מקום שאחז אחד מן השכנים לעצמו שהוא בלבד רשות היחיד ויהיה אסור להוציא מרשות שנחלק לעצמו לרשות שיד כולן שוה בו כו' עד שיערבו מערב שבת כלומר שכולנו מעורבים ואוכל אחד לכולנו וכמו שאנו שוין במקום הזה כך כולנו שוים בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כולנו רשות אחד. ובמעשה זה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא מרשות הרבים לרשות הרבים. הר\"מ פ\"א מה\"ע:",
+                "בגמרא וטעמא לפי שפחות משוה פרוטה חשוב להם מחמת קמצנותם:",
+                "שהשכירות כביטול רשות הוא שאינו אלא היכר ולפיכך שוכרים אפילו בפחות משוה פרוטה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "במבוי. וביטל לנו רשותו. רש\"י והר\"מ: [ה] הכלים. והחזיקו בו ושוב אף על פי שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. גמרא. ומ\"ש הר\"ב בדברי תנא קמא ועשו צרכיכם, אגב שיטפא ולא דק. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לאפוקי מדר' אלעאי דספ\"ב:",
+                "שאחד נותן. גמרא הא תו למה לי ומשני משום שנים נותנים לאשמעינן דלא גזרו דלמא יטלו נמי ואין נוטלין יתירא לאשמעינן דאף על גב דאמר ליה קני על מנת להקנות לשני דמהו דתימא שליח שויה קמ\"ל כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:"
+            ],
+            [
+                "במזיד אוסר. היינו בדלא החזיקו כבר שאם החזיקו והוציאו מבתיהם לחצר שוב אינו יכול לאסור כדפירש הר\"ב במ\"ב ואפילו לר\"י דהתם:"
+            ],
+            [
+                "גמ' וסיפא יין ושמן לאו דוקא דהוא הדין יין ויין בב' כלים אלא אורחא דמלתא נקט ועוד דלא הוצרך לפרש דסתמן בב' כלים. תוספ':",
+                "גמ'. כלומר לערב דירתן לעשותן אתת אבל שתופי מבואות אינו אלא לשתף רשות החצרות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בת דירה הוא. רש\"י:",
+                "ז\"ל הר\"מ שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריך לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירין בפת. כלומר יודעין שמשום השיתוף של פת מטלטלין כו' אבל ליין ושארי דברים אין לתנוקות הכירא כי אינם משגיחים רק על הפת עיניהם ודלא כמ\"ד בגמרא דאע\"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשתוף סמכינן עליה בחצר:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. דאם לא כן לא היו צריכין לתת ערוב אלא ב' הפנימים משום דהחיצונים היו כבית שער שלהם ותנן במ\"ד פ\"ח דבית שער אינו אוסר ומיהו אותו שלפני הפנימי לא מקרי בית שער. תוספ':",
+                "משום דאם לא כן שאין עוד דיורין בחצר אין צריך ערוב כלל ועי' במשנה דלקמן דבעינן נמי שלא יתנו הערוב בטרקלין זה. גמרא:",
+                "וחדרים ועליות דמתניתין כעין חדרים וכעין עליות ומאי ניהו מחיצות המגיעות לתקרה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "משמע דתרתי בעינן שיהיו חלוקים בלינה ושלא יאכלו כו' ממש אבל אם חסר אחד משתיהן כו' לכולם אין צריך לערוב הואיל ובדבר אחד אינן חלוקים או בלינה או בפת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומיירי בנשתתפו ביין דאלו בפת סומכים לעולם כדפירש הר\"ב לעיל במשנה ה':",
+                "ואסורין במבוי. ואין אומרים שיועיל הערוב במקום שיתוף כיון שהרוב נשתתפו. דהכא אין הטעם שלא תשתכח אלא דלא שייך למימר שנסמוך על הערוב במקום שיתוף דערוב שעירב כל חצר לעצמו היאך יתיר לטלטל במבוי והרי אפילו מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל. ב\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ונטר לה עד הכא אע\"ג דכולה משנה ה' דלעיל מתנייה לענין שתוף מבואות ותנן נמי רפ\"ג בכל מערבין ומשתתפין. מכל מקום מבואות בהדיא לא תנן עד הכא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקנוי שתפתיך ולא לעוותי. גמרא:",
+                "ומסיים רש\"י ואם היו שנים אפילו בחיצונה גמרינן דלמא אתי למשרי ב' בפנימית וא' בחיצונה. ופירוש אחד ר\"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד. הר\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דמש\"ה הדר תני פחות מארבע כו' והא מרישא שמעינן לה אלא לאשמעינן דאפילו קצת כו'. גמרא:",
+                "גמרא. ונראה מזה דב' בתים בלא חצר נמי צריכין ערוב וכן מוכח רפ\"ט דלכולי עלמא אפילו לר\"ש דמיקל בגגות כו' שא\"צ לערב משמע דדיורין שתחת הגגות דהיינו הבתים שצריכין ערוב. וקשה להר\"מ שהבאתיו ר\"פ דלעיל דמוכח שלא תקנו שלמה וב\"ד אלא כשיש דיורין חלוקין אצל מקום שיד כולן שוות בו כו'. אולי שזה גזירת שלמה ובית דינו והך דהכא מגזירת חכמים:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה בפחות מד' דמותרין להוריד היינו אפילו לבתים וכמ\"ש הר\"מ:",
+                "עד י' אמות. ונשאר מן הכותל משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד א' לבדו שהרי לא נפרצה במלואה ואותה פרצה אינה נחשבת אלא כפתח. הרי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "ארבעה. גרסינן ופירש טפחים:",
+                "בניטלין בשבת איירי לאפוקי שהקצוהו ללבן בו לבנים או לגבל בו טיט דאין ניטלין בשבת:",
+                "עפר כו'. שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן גמרא. והך מלא סגי במשך ד\"ט לרוחב במכל שכן דנסר דבסמוך. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "מערבין שנים. שמשני צדי הנסר הוא חריץ. רי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "אבל בידים לא גמרא ופרש\"י דחיישינן דשקיל טובא וממעט אבל בהמה כו' וקשה דלקמן פ\"ט מ\"ג מפרש דמחיצה שנפרצה בשבת לא בטול ערוב והרא\"ם מפרש דבחול קאמר ואסור בידים דלמא ממעט להו בע\"ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה ומטלטל בשבת בחצר האסורה וכן מוכח לישנא דמתניתין דנתמעט כדפירש הר\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הגדולים. ואפילו סמוכים על שולחנו דכיון דרוצה לזכות לאחרים זוכים הם לאחרים כאינש דעלמא וה\"ה בקטן דלא אע\"פ שאינו סמוך:",
+                "העברים. בפ\"ק דקדושין מ\"ב תנן דאמה העבריה קונה את עצמה בסימנין והשתא לא משכחת לה שפחה עבריה אלא קטנה והכי איתא בגמרא ובשתופי מבואות דרבנן אמרי שתזכה אפילו לאחרים ושאני שפחה מבתו הקטנה דידה כיד אביה אבל לא כיד רבה שאין קנינו בה קנין גמור וה\"נ מסיק בגמ' ב\"מ די\"ב:",
+                "אשתו. בפי\"א דנדרים מ\"ח תנן סתמא כר\"מ דיד האשה כיד בעלה. ומש\"ה מסיק הרא\"ש דהכא כשאינו זכה ולפיכך מעשה ידיה שלה ואין ידה כידו. ועתוי\"ט:",
+                "שידן כו'. וברפ\"ח איתא בגמרא מערב ע\"י עבדו כו' פירוש בשביל וע\"י בנו ובתו מפני שידן כו' וכתבו התוספ' אעבדו ושפחתו קאי כדאמרינן בגיטין דיד עבד קני ליה רביה. ונראה דה\"נ לא קאי אלא אעבדו כו' וטעמא דבנו ובתו הקטנים אע\"ג דיש להן יד לזכות כשהגיע לכלל אגוז ונוטלו כו' הכא לענין ערוב כיון שיכול לערב בשבילם שהם סמוכים עליו כדאמרינן בגמרא הלכך אמרו שאין יוכל לזכות על ידיהם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נתמעט. מע\"ש השני. רי\"כ:",
+                "דכל המערב לאחרים בתחלה צריך להודיע משום דלמא חובה היא לו כדמפרש בסיפא:",
+                "כ\"כ הר\"מ. והשיגו הר\"א שהרי יוכל להשתתף גם עם האחרת למאי דפסקינן הלכה כר\"ש בג' חצירות שבפ\"ד מ\"ו ותירץ הה\"מ דאה\"נ דלא משום שיהא אסור באחרת נגעו בה אלא דחובה לו ואינו רוצה להשתתף בשתיהן:"
+            ],
+            [
+                "כמה כו'. לכאורה קאי אשתופי מבואות מיהו קאי נמי לעירובי חצירות. רי\"כ:",
+                "לישנא דגמרא נקט ופירש הרי\"כ י\"ח בעלי חצירות למבוי או בעלי בתים לחצר ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד כלומר אלא למתחייבים לתת חלק לערוב. תוי\"ט:",
+                "שתי סעודות. כיון דדבר חשוב הוא (שכן עיקרי סעודת שבת שתים הם כמ\"ש במ\"ב פרק דלקמן) סגי להו בהני:"
+            ],
+            [
+                "והיינו דשיעורו דתנן קאי אתרוייהו אמבואות ואחצירות אבל הבמה דברים אמורים דר\"י דוקא בחצירות ולא בשתוף. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כפרש\"י. והיינו דס\"ל דשעור דמ\"ח קאי גם אערובי חצירות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דר\"א. בגמרא פריך מ\"ט דר\"א הא לא משיך ומשני עשאו כד' פרקים בשנה שהעמידו דבריהם על ד\"ת שמעות קונות. ה\"נ מפני תקון שבת העמידו על דין תורה:",
+                "בדברי רש\"י וזוכה ביו\"ד ומשמע דר\"ל שזיכה לו ע\"י אחר כו' ואפ\"ה לא מהני ליה לפי כו' ומעות אינן קונות ומה שזיכה ע\"י אחר היה זה בשביל אחרים שאליהם נתכוין בחנם כדרך המזכין. ולפי זה כי לא עירב החנוני לאחרים אלא לזה לבדו וזיכה ע\"י אחר מהני ומ\"ש הר\"ב ואפילו כולו אזיכה קאי כו' עד דמסיק דבכוונת הנותן תלוי דאם היה כוונתו שיזכה ע\"י האחר ושהאחר יזכה לו מהני דהוי כאלו. עשאו הוא שליח לקבלה כלומר למשוך. וכן אם נתכוין החנוני ככל חוקת העירוב וכמשפטו גם לזה למה יגרע ואף על פי שהנותן מעות לא בקש למתנת חנם כאחרים אלא נתן לו מעה. מ\"מ לא מפני כן נאמר שהוא מתנה בעל כרחו ושלא רצה לקבל במתנה ומפני כן לא יזכה בערוב ; ותרוייהו בעינן שלא יתכוין החנוני וגם הנותן דאלו נתכוין החנוני זכה זה בשאר הזוכים ולא גרע מעה שנתן ואלו נתכוין הנותן מעה לזכות ככל חקת העירוב אע\"פ שהחנוני לא נתכוין מ\"מ היה קונה במשיכת שלוחו. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. ומסיים וגבי חנוני גופיה אי א\"ל ערב עלי אמרינן בגמרא דקני וז\"ל הטור שהרי עשעו שליח לערב בענין שיועיל וכיון שא\"א להיות עירוב אא\"כ יזכה לו כמו לאחרים הוי כאלו אומר שיזכה לו כמו לאחרים:",
+                "וקשיא דהכא שביקש מידו זאת לערב בעבורו האיך שייך לומר שלא מדעתו דבשלמא טעמא דמעות אינן קונות כו' וכדפירש לעיל ניחא ע\"כ נראה כפירוש הרא\"ש דהא דקתני שאין מערבין מלתא באפי' נפשה היא ולא קאי אנותן מעות לחנוני. וה\"ק ואין מערבין וכה\"ג בפ\"ג דביצה שאפר כירה מוכן הוא. תדע דאי קאי אנותן כו' ה\"ל למתנייה קודם הך דתני ומודים חכמים:",
+                "בערובי חצירות. והא דתנן במ\"ז צריך להודיע הוא בשתוף מבואות וכדפירש הר\"ב בחצר שבין ב' מבואות והטעם כמש\"ל (אות ט\"ז) בשם המגיד דחוב הוא שאינו רוצה להשתתף בשתיהן. וה\"נ בחצר אחד בעצמו אפשר דלא ניחא ליה שיתערבו בני החצר משום אוושי דבני החצר עצמו שאם לא יוכלו לטלטל כליהם לחצר ישבתו איש איש בביתו ולא יהיה אוושי דאינשי בחצר. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מניח. ואי משלו כדמשמע צריך לזכות על ידי אחר כדתנן פ\"ז מ\"ו:",
+                "ולבית המשתה היינו משתה דחתן וכלה:",
+                "לישנא דגמרא. ומדקאמר אין מערבין שמע מינה דקפדינן שלא לערב. והטעם דכשמערב חייב לברך כו' והלכך אין מערבין כדי שלא לברך ברכה לבטלה. ולפרש\"י לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע\"י עירוב אלא לדבר מצוה. ועתוי\"ט:",
+                "הכי מפרשה בגמרא משום דקיי\"ל יש ברירה בתחומין לפי שהן דרבנן וכדאיתא במ\"ה פ\"ג והלכך כשהודיעוהו כשקבל משתחשך אמרינן הוברר למפרע אבל אם לא הודיעוהו מאי ברירה איכא הא לא ידע דאיכא ערוב דדעתיה עלויה:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת דבמ\"ב פי\"ו דשבת משמע בהדיא דחייב בשלש סעודות ומסייע להפוסקים דיוצאים בסעודה הג' במיני תרגימא. ולהסוברים דבעינן נמי פת י\"ל מ\"מ אכילת אדם דבר יום ביומו אינה אלא ב' סעודות ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאיתא לקמן:",
+                "ואע\"ג דבשאר יומי כי אכיל ביום סעודת שחרית אוכל לערב סעודת ערבית. בשבת שאני שצריך שיאכל השלישית מבע\"י ולפיכך ממעט בשל שחרית. והרי\"כ מפרש לפי שבשבת ממלא בטנו מתבשיל ומיני מתיקה וימעיט האכילה:",
+                "מככר אע\"פ שערובי תחומין ביין כדקתני מניח את החבית וסיים בפת ונ\"ל דל\"ת בפת שהוא חשיב לא הוצרכו שיעור כ\"כ קמ\"ל ושעור שא\"ד איתא בגמ' בפ' ב\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והדר התנה בדבור כל שגבוה כו' שלא תהא המרפסת גבוה י' מן העמוד. ויפרש באחד מב' פנים. או שר\"ל שהעליות הפתוחות למרפסת אינן גבוהים י' והוי שריותא דלאותו גובה לכל בני העליות או שזה שכתב שפתחי העליות כו' לאו למימרא שום שריותא לעליות. אלא פרושא קא מפרש למרפסת מה היא ולעולם העליות גבוהות הרבה יותר מי\"ט מן העמוד כו' ושריותא דמתניתין לבני מרפסת עצמן ר\"ל לאותן הדרים במרפסת כגון שהמרפסת עצמה מוקפת בבנין ודרין בה ופירוש הב' עולה יותר ע\"פ שיטת הגמ':",
+                "ששכחו. מהלשון משמע שעסקו בעירוב שערבו כל אחד בפני עצמו אלא ששכחו לערב ביחד. ועתוי\"ט:",
+                "לחצר וה\"ה אם המרפסת גבוה י\"ט מהעמוד דהשתא נמי לא ניחא תשמישתם דבני מרפסת:",
+                "בגמרא. וטעמא כיון דלשניהם תשמישן קשה ואין לזה נחת מזה הילכך שניהם אסורים. והא דאסורים פירש הר\"מ דהיינו לענין כלים ששבתו בבית דלענין כלים ששבתו בחצר אפילו לא עירבו כלל מותר לטלטל והרי הם בכלל גגות וחצירות דריש פרקין דלקמן דהא הכל רשות אחד:",
+                "דאי לאו הכי אלא בבור שדולין מים אפשר דחסר בשבת. ובגמרא צריכא. דאי אשמעינן סלע דליכא למגזר אבל בור ליגזור זמנין דמלייה פירות הראויין לטלטל בשבת צריכא. ועתוי\"ט:",
+                "בר\"א. ארישא נמי קאי כל שגבוה כו' דמאי שנא. וק\"ק למה לא תני כל שגבוה י\"ט כגון חוליות כו':"
+            ],
+            [
+                "בבית שער. כל בית שער בין דיחיד בין דרבים. ב\"י:",
+                "ומרפסת. צריכין לחלק בין מרפסת דהכא לדלעיל לפי פירוש השני שם. דהרי לעיל בעינן שבני המרפסת ערבו. אלא דלעיל מיירי בעשויה לדירה והכא שאינה עשויה לדירה אלא דבדרך עראי אירע שדר שם:",
+                "היינו כשמוליכין ערובן אצל אחרים וכדתנן פ\"ו מ\"ו. רי\"כ:",
+                "וצ\"ל דמחמת איסור שבת שאין כאן הלכך אי בעי כו' אבל לא שיהא רשאי מן הדין להשליכם לחוץ. שהרי מקום יש לו למשכיר להניח שם חפציו. וכ\"כ הב\"י דתרתי בעינן שיהיה כליו שם ושיהיה לו פינה מיוחדת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כיון שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו. הרי\"כ:",
+                "מעשה. אין זה מעשה לסתור דאמילתיה דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים. תוספ':",
+                "שאם עוברת ברה\"ר הויין רה\"ר כדתנן בפי\"א דשבת מ\"ד רקק מים ורה\"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק פחות מי\"ט אלמא מים שאינן עמוקים י' אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה\"י. רש\"י ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קאי נמי אגזוזטרא עצמה. דמידי הוא טעמא משום שצריך שיהא בחלל המחיצות ד' על ד' דבלא\"ה לא הוי מחיצות וה\"נ בעשויה בגזוזטר' עצמה:",
+                "רש\"י. וס\"ל דנקב עשוי ד' על ד' אפילו במחיצות למעלה איכא היכר:",
+                "ולא עשו לתחתונה. כן הגירסא בירושלמי ולא נשנית הבבא השניה דעשו לתחתונה כמ\"ש הר\"ב. ולשון הטור וכ\"ש עשו שתיהן לתחתונה שתיהן אסורות ופירש הב\"י כלומר דכיון דתחתונה אף על פי שאין יכולה להשתמש דרך עליונה אלא בזריקה שזורקים הדלי לה אפ\"ה אסרה עלה וכ\"ש עליונה שהיא משתמשת דרך תחתונה בנחת דאסרה עלה:",
+                "ואי עשתה גם בתחתונה איתא בגמרא דשרי אפילו לא ערבו דגלויי גליא דעתיה דאנא בהדך לא ניחא לי נמצא שתחתונה מחולקת מעליונה וכ\"א רשות לעצמה ויש לה מחיצה המתרת:",
+                "מפני שהן כצוצטרא אחת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מארבע אמות. לשון רש\"י בגמרא. וארבע אמות דמתניתין באורך ורוחב משמע ומיהו אפילו שמונה על שתים, או על תמונה אחרת כל שיש בה לרבע ארבע על ארבע הרי יש מקום לבלוע ושרי כדאיתא בגמרא:",
+                "כלומר וכיון דאין ראוין להבלע הלכך כי שפיך בחצר ידע שיצאו לחוץ וכי יוצאים מקיימה מחשבתו וגזרו על כחו ברה\"ר דלמא אתו למשרי זריקה ברה\"ר אבל כשנבלעים במקומן כי נמי נפקי לבר לא מקיימה מחשבתו:",
+                "מחזקת סאתים. והוא שיעור חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה. הר\"מ:",
+                "גמרא. וכי מסתפק טפי מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ביה. ב\"י בשם הריטב\"א. וכי מחזיק כך לעולם שרי בין הוא ריקן או יש בו ג\"כ מהשופכים דמבע\"י:",
+                "וכתב הב\"י דהיינו משום דלא מתסר אלא משום חשדא כלומר דאי לא הוי קמורה איכא חשדא שהרואים עוקה מלאה מים בצד חצירו יאמרו שהוציאם מחצר ושפכם בעוקה זו שברה\"ר:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו כי נפקי לבראי לאו להכי איכוין. וכיון דלא נתקיימה מחשבתו שרי דאפילו מתכוין לא איסורא דאורייתא איכא דהא לאו ברה\"ר זריק להו איהו גופיה. אלא מאליהן יוצאין הלכך כי לא מכוין שרי לכתחלה:",
+                "ובעי דלפקו. רש\"י. וכלומר ונתקיימה מחשבתו. וכל זה לחלק באו מה בין ביב לעוקה דעוקה העשויה ברה\"ר אם היא קמורה דתיימי מיא לא פליגי רבנן דלעיל והיינו טעמא דעוקה שהיא גומא עמוקה כשנשפכים לשם דרך ירידה לגומא נשפכים ואין יוצאין כלל. אבל בביב שהוא חריץ ארוך אף על גב דקמורה בד\"א דאמרינן דתיימי מיא. מ\"מ אוסרין משום דשפיכה שבה מקלחת להדיא והמים הולכין ונזחלין דרך החריץ איכא טפי למיחש דלא תיימי ויצאו לרה\"ר מכח שפיכתו והרואה יאמר כו'. ודוקא בביב חיישינן להכי דמפני שהוא חריץ לא יוכלו המים להתפשט אנה ואנה ומקלחי להדיא אבל בלא\"ה לא הלכך לעיל בחצר ד' לא בעינן עוקה. ואע\"ג דמים נשפכים על שטח קרקע החצר שלא כדרך ירידה לגומא. מ\"מ הואיל ואין כאן חריץ יכולין המים להתפשט אנה ואנה ותיימי מיא קודם שיצאו לחוץ ועתוי\"ט שמסיק דלהאי פירוש דהר\"ב במתניתין דלעיל מסקינן בגמרא דכולה רבי אליעזר בן יעקב וחסורא מחסרא והכי קאמר חצר שהיא פחותה כו' הא ד' שופכין שראב\"י אומר כו: ולרבנן אין חילוק בין חצר לביב:",
+                "מגג לגג. והטור סימן שנ\"ז כתב שופך על הגג והב\"י כתב שופך הוא לגג:"
+            ],
+            [
+                "כי יחוש על קלקול הדיוטא ולא ישפכם בדיוטא שיתגלגלו וירדו לעוקת חברו אלא יוציאם עם הכלי כו' וכתבו התוספ' וא\"ת כי לא ערבו תרווייהו ליתסרו וי\"ל דאינם שופכין לתוך העוקה ממש אלא על הדיוטא והם יורדים לעוקה הסמוכה לה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהוי רשות היחיד כמ\"ש ריש פרק י\"א דשבת:",
+                "גבוה י' או נמוך. אע\"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה י' בהכרח הב' נמוך ממנו י'. נקט הכי משום דלפעמים אין בית א' גבוה יותר מתבירו. אלא שהאחד נבנה בעמק שהקרקע נמוך ואז לא שייך לומר שזה גבוה אלא שזה נמוך:",
+                "ובלא הוקף לדירה וכר\"ע בפ\"ב מ\"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי, טור. ועתוי\"ט:",
+                "ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא\"כ ערבו. הר\"מ:",
+                "ואף על גב דהשתא שכיחא מאני דבתים בחצר אפ\"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר:"
+            ],
+            [
+                "גג גדול. פירש הר\"מ כשיש כותל מקיף בגגות וכ\"נ מדברי הר\"ב (אלא שלא פירש בהדיא לפי שא\"צ כותלים ממש אלא כשאין הגגין בולטות מהמחיצות אמרינן גוד אסיק) וכדרב בגמרא. ומפרש בגמרא דלהכי תני גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצותיה אף גג מינכרא מחיצותיה. דאי לא, לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור:",
+                "דאלו כלים ששבתו בתוכן מותרין בשתיהן כדקיי\"ל לר\"ש:",
+                "כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:",
+                "גדולה מותרת. אם עירבה לעצמה. רש\"י:",
+                "לרה\"ר. אפי' בשבת טור סימן שע\"ד:",
+                "מתוכה לרה\"ר. וכתב רש\"י וה\"ה מתוכה לרה\"י וקשה הל\"ל בלישניה דר\"א מתוכה לרה\"י. ולמסקנא דגמרא ניחא דבתוכה לכ\"ע כרמלית הוא. כי פליגי במקום מחיצה, דר\"א סבר צדי רה\"ר כרה\"ר ומקום מחיצה זו צדי רה\"ר היא ורבנן סברי דצדי רה\"ר לאו כרה\"ר. ומתוכה דר\"א מתוך מקום מחיצתה קאמר ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקט איהו נמי מתוכה ורבנן ה\"ק מי לא קא מודית לן דמתוכה לרה\"ר פטור דכרמלית היא צדי נמי ל\"ש. ור\"א התם לא קא דרסו לה רבים. והכא דרסו לה רבים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אף על גב דלפנים במקום שכלתה הפרצה מהכתלים משם ואילך יש תקרה לא אמרינן יורד וסותם הואיל ובאלכסון הוא תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר דלעיל בקטנה שנפרצת לגדולה אמרינן דהותרה כו' וע\"ז קאמר ולא דמי לדלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אוסרין. הואיל ומפולש לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ובמתניתין דלעיל הר'מ לאוקמה בב' רוחות זו כנגד זו וכרבנן. כתבו התוספ' דניחא ליה לאוקמיה בכל ענין:",
+                "אר\"י כלומר ועוד זו מתיר אע\"ג דליכא פי תקרה. גמרא. מכלל הא כ\"ש הך לעיל דאיכא נמי פי תקרה אלא דאר\"י להא דלעיל דקסבר דרבנן יודו לו בההוא:",
+                "מערבין. משתתפין. הרי\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ר\"ל ויש לחוש שיתבזו וכמ\"ש בד\"ה בישנות אבל מחשש גנבי לא התירו:",
+                "וכ\"כ הפוסקים וא\"כ ס\"ל דשבת זמן תפילין היא ותימא דבמ\"ג פ\"ג דברכות מפרש הר\"ב דלאו זמן תפילין הוא וכן הסכמת כל הפוסקים וצ\"ע, תוי'ט. ומהרש\"א מיישב על זה דאפילו למ\"ד לאו זמן תפילין הוא אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול. והא דאוקימנא כמ\"ד זמן כו' משום דסתמא דמתניתין כר\"מ ור\"מ ס\"ל זמן תפילין הוא. והמ\"א תירץ כיון דאנן לא בקיאין לכוין מקום הנחתן ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי לכן לא יביא אלא זו�� זוג:",
+                "ואע\"ג דהשתא אין בו קשר רשאי ללובשו דאפ\"ה הוי דרך מלבוש א\"נ דעונבו. תוספ'.",
+                "דאיסור נמי איכא:",
+                "אכולה מתניתין קאי בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחן שם והולך ולא יזיזם משם שמא ירגישו בו ויתחייב. רש\"י:",
+                "ונ\"ל דרבינו הקדוש הוכרח להחסיר למשנתינו דהא חכמי המשנה לא רצו לגלות הא דפחות פחות מד\"א כמ\"ש בריש פרק כ\"ד דשבת:"
+            ],
+            [
+                "לחבירו. ות\"ק סבר פחות מד\"א עדיף דאי אמרת נותנו לחבירו כו' אוושא מלתא דשבת. גמרא:",
+                "בנו. דאיכא לדבר מצוה דצריך הוא להרחיצו ולסוכו ביום הולדו ואליבא דת\"ק שרי בפחות מד\"א. רי\"כ:",
+                "אפילו מאה. דאע\"ג דקשיא ליה ידא, כלומר מה שמטלטלין אותו מיד ליד אפ\"ה הא עדיפא משיוליכנו פחות כו' גזירה כו'. גמרא:",
+                "ופירשו התוספת חוץ לתחום דחבית אבל לא חוץ לתחום של הזוכה כדתנן מ\"ה פ\"ה דביצה כרגלי הממלא. א\"נ שלא נתכוין שום אחד שיזכה לא לו ולא לאחרים אלא כל אחד למה ששותה:",
+                "לעיל בפ\"ד מ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "דאף על גב דמרה\"ר לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא מיהו הכא בנח ברה\"ר מיירי ואיכא משום שבות. ורישא ר\"י היא:",
+                "כלומר וקיי\"ל ריש פרק י\"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא:"
+            ],
+            [
+                "שלא יוציא. אעומד ברה\"י ומטלטל ברה\"ר קאי:"
+            ],
+            [
+                "דמחשבתו שהוא צריך לכך משויא ליה מקום. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הכי איתא בגמרא דלא תקשה ממ\"ד דמותר לעמוד ברה\"י ולטלטל ברה\"ר אלא דלעיל בכלים שאינן צריכין לו והכא בצריכין לו:",
+                "וסרסהו ופרשהו כך. וקולט בכלי מן המים היורדים מן המזחילה שהיא למטה מי\"ט וכתב רש\"י דה\"ה למעלה מי' שרי ונקט למטה מי' משום שריותא דצנור במצרף:",
+                "כלומר דבהכי עסקינן דסתם מזחילה היא בפחות מג':",
+                "כלומר דאלו למעלה מי' לא משכחת שום צד היתר בצרוף:",
+                "כלומר ג\"ט דלא הוי כלבוד לגג. ומשום דסתם צנור כן הוא הלכך נקט בצנור. וה\"ה נמי למזחילה הבולטת ג\"ט דדינא הכי:",
+                "דאע\"ג דמתניתין בלמטה מי' ולבוד נמי ליכא כדאמרי' אפ\"ה ד' על ד' למטה מי' כרמלית הוי ומפיק מכרמלית לרה\"ר. רש\"י. ומש\"ה בלמעלה מי' אסור גם בצנור לצרף אע\"ג דאין בו ד' על ד' גזירה משום יש בה ד' על ד' דהוי רה\"י דאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "דאי בסמוכה בפחות מד' למה לי גבוה י', דבור גופה רה\"י דעמוקה י' ואין כאן רה\"ר מפסקת, דכיון שאין ד\"ט מן החוליא ולכותל הבית לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור (וזה תירוץ השני בגמרא דבסמוכה איירי וא\"צ י' אלא דקמ\"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה דלהוי הבור רה\"י) ואע\"ג דאשמעינן לה בפי\"א מ\"ב דשבת, תירצו בתוספ' דרגילות כך. עוד תירץ דהתם קמ\"ל צירוף ד' (לרוחב הבור עם החוליה דאל\"כ לא הוי רה\"י) ואי לאו דהכא ה\"א דהתם אגב סלע נקט י':",
+                "נראה שגירסתו זורקין. ומשמע שרחוקה מן הכותל, ודרך למעלה מי' זורקים דהוי מקום פטור. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "משום דמסתמא נופיה מחוברין לעקרן בגובה י\"ט:",
+                "מלתא דתמיה היא דכל לבוד דאמרינן בכולי דוכתא לא אשכחן שיהיה ממולא. ונראה שיצא לו להר\"ב מלשון הר\"מ בחבורו וקושרן בארץ כו' ולכן נ\"ל כי מלת בארץ הוא ט\"ס וצ\"ל כאחת:",
+                "שרשיו שיוצאין מן הקרקע ונראין כמו באילנות הזקנים. רי\"כ:",
+                "כמו כמשוכת חדק. הר\"מ:",
+                "אין נועלין. ואי קשיא לך ממשנה ז' פט\"ז דשבת דפקק החלון שרי משום דתוספת אהל עראי שרי. התם עשוי לפתוח ולסגור תמיד אבל הכא קבע הוא שאין עשויה לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם:",
+                "גבוהים. אפילו כמלא נימא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אא\"כ כו'. רש\"י פירש דאסיפא קאי. ורי\"כ פי' דארישא נמי קאי. שאם יעשה מחיצה סמוך לפתח מבחוץ מרה\"י לרה\"י קא מטלטל:",
+                "דר\"מ. וסתם מ\"ד דעומד כו' דלא כר\"מ כדאיתא בגמרא. ואע\"ג דבמ\"ו פירש דחפצים הצריכים לו אסור לטלטלן, הך מפתח נמי א\"צ אליו לאותו רשות שהוא עומד בו:",
+                "דעיר של רבים הוא שאוכלסין הרבה באין לה אבל עכשיו דדלתותיה נעולות לאו רה\"ר היא שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה כפרש\"י בגמרא. והאי כרמלית לאו דוקא, אלא כדין כרמלית שאסור לטלטל ממנו לרה\"י ומרה\"י לה לפי שלא היה מעורבת כו' שלא ערבו כלל. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"י אומר. ולא פליג ר\"י וא\"ל אלא שניהם חולקים עם ר\"מ. רי\"כ:"
+            ],
+            [
+                "מתיר. כיון שיש תורת כלי עליו ואע\"פ שמלאכתו לאיסור. לצורך גופו שרי לטלטל:"
+            ],
+            [
+                "כלומר והכא ר' יהודה דנמי הלכה כמותו לא התיר אלא בנגרר:",
+                "ולא קשיא דבמ\"ז פי\"ז דשבת פסק כחכמים דא\"צ אפילו קשירה. דנגר שהוא בריח שתוחבין בו דומה טפי לבנין והלכך בעי קשירה מיהת. טור:"
+            ],
+            [
+                "איכא למטעי דדלת בית וכל המחובר כמו בור ודות נמי בכלל. וליתא וכדמפרש בדר' יהודה דס\"ל דאין בנין בכלים. ש\"מ דלאו בדלת שבמחובר מיירי והכי איתא בגמ':",
+                "ציר. מלשון תסוב על צירה. הר\"מ:",
+                "בגרזן או במקבת דהויא גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. רש\"י:",
+                "וקסבר יש בנין בכלים ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:"
+            ],
+            [
+                "דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן. רש\"י:",
+                "הכי איתא בגמרא דטעמא לאו משום שאין שבות כו' ואפילו כהן דלאו בר עבודה אלא דוקא כהן דבר עבודה הוא שהתירו לו סופו משום תחלתו:",
+                "פירוש שיחליק גומות שברטייה אבל לשחיקת סמנים לא חיישינן כיון דהוי עליה מאתמול:",
+                "רש\"י. דס\"ל דאי סלקה משום עבודה אע\"ג דמאתמול הוא דסלקה מ\"מ הואיל משום עבודה הוא שסלקה אי לא שריית ליה כו':",
+                "ותימה דא\"כ מה לי שאינו של קיימא מה לי של קיימא דהא הכי איתא לר\"א דס\"ל הכי. ונראה דטעמא דאין עיקר שירה אלא בפה דהכי ס\"ל להר\"ב מ\"ד פ\"ב דערכין. ועתוי\"ט:",
+                "יבלת. בריש פ\"ו דפסחים מפרש הר\"ב דדוקא ביבשה דמיפרך פריכא ובכלי אסור משום שאפשר לעשות מע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כורך. וא\"ת הא הויא חציצה מוקי בגמרא דהכא בשמאל דעבודת כהן בימין. וא\"נ בימין שלא במקום עבודה ופירש\"י כגון על גב האצבע:",
+                "קשה דתיפוק ליה דאין זה צורך עבודה. וז\"ל רש\"י אסור שאין זה צורך עבודה. ועוד דהו\"ל חובל כו' ע\"כ. ובהכי ניחא נמי מהאי דפי\"ט דשבת:",
+                "פירוש וחייב משום זורע שכמו שהזורע כוונתו להצמיח הפרי כן כוונת המשקה צמחים ואילנות:",
+                "להר\"מ אפילו בחצר כל שאין שם גינה. ולר'ת דוקא בגלגל קטן כאותן שבבתים. טא\"ח סימן שנ\"ח:",
+                "וכולהו בורות הנובעים מים חיים נמי נקראים כך. ולא זהו התירו משום שהיה קר אלא התירו מפני הצורך היה:"
+            ],
+            [
+                "שרץ. כלומר שמצאוהו מת. הרי\"כ:",
+                "תרגום אבנט המיינא. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Megillah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,259 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בביאת הארץ בימי משה ויהושע. רש\"י. והואיל ונכתב בשנת המ' סמוך לפטירת משה רבינו ע\"ה חשבינן ליה מימות יהושע:",
+                "כפרים בי\"ד. דכתיב הפרזים עושים את יום י\"ד ועיר שאין מוקפה חומה נקראת פרח שמתוך שאין לה חומה ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקים משכונה לשכונה. רש\"י:",
+                "ועיירות גדולות נמי אינן מוקפות דהא בכלל פרזים הם אלא שהן גדולות:",
+                "הכי איתא בגמרא. אבל רמי מדתנן במ\"ג מקום שאין נכנסין כו' אין קורין אלא בזמנה ואי ס\"ד תקנתא דכרכים הוא האיך מפסדינן לתקנתא דידהו אלא אימא מפני שמספיקין כו' שכר היא להם בשביל שהם מספיקים. הילכך היכא דאין נכנסים כו', לא קולא היא גבייהו ואין כאן שכר. רש\"י:",
+                "משום דאמרן דלא זמנו של זה כזמנו של זה מדכתיב לשון רבים להכי אמרינן דאכתי לימא בזמנם:",
+                "דזמנים טובא ליכא למימר דיו\"ד וה\"א דמיותרים בזמניהם דרשינן דומיא דעיקר זמנם דתרתי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יום י\"ד. שהיא עיקר לפי שרוב העולם קורין בו ומש\"ה קתני לי' סתמא. ושני בשבת יום הכניסה הוא. הר\"נ:",
+                "וקשיא לי א\"כ למה קורין בס\"ת בשבת. וניחא לי כמ\"ש בטור או\"ח דהקורא בפרשה צריך לסדר אותה תחלה וא\"כ כל הקוראין בקיאין הן. תוי\"ט. והת\"ח הקשה ע\"ז ותירץ דשאני קריאת ס\"ת דאינו אלא בצבור ורבים מדכרי אהדדי:",
+                "ביום. דכתיב בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לקרות עם הכפרים ביום הכניסה. גמרא:",
+                "בגמרא משמע דאיצטריך לאשמעינן דל\"ת נגזור דרשא אטו קרייה. והר\"מ כתב כדי להזכיר שהוא פורים:",
+                "דלעשות ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב\"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים ואינו מתקנות מרדכי:",
+                "בשבת. בזמן שמקדשין ע\"פ הראיה. דע\"פ החשבון א\"א. הה\"מ:",
+                "ועיירות כו'. דכיון דאדחו מיומיה אדחו ליום הכניסה. גמרא: [יד] ר\"ל י\"ד וט\"ו והרי\"ף פירש ע\"פ הירושלמי באלו ר\"ל במגילה ותרומת שקלים דבאחד באדר משמיעין ולא בא' בניסן: [טו] והאי דנקט ט\"ב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו אבל שאר צומות אמרינן בר\"ה דף י\"ח רצו מתענין רצו אין מתענין. רש\"י: [טז] ואע\"ג דנושא חי פטור. הא אמרינן דכל פטורי שבת פטור אבל אסור. עתוי\"ט: [יז] גמרא. ופירש הר\"נ הקהל קודם זמנו (דהוא בא' דחר\"ה) לא אפשר משום בימה וא\"א לעשותה ביו\"ט וזמן עצ\"כ מפני חבירו שהוא מספיק דא\"א לו להכנס בתחומו וחגיגה כו' אם אין חג מאי חגיגה שייכא: [יח] בגמרא. וטעמא דאיצטריך לכך משום דמכיון דמי\"ז בתמוז הובקעה העיר נמצא דהוה זמן תענית בכל אלו הימי' הקודמי' ועוד דבז' באב נכנסו עובדי גלולים להיכל:"
+            ],
+            [
+                "ומתנות כו'. ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים י\"א י\"ב וי\"ג יצא ידי חובתו. הר\"מ. אבל משלוח מנות אינו אלא בזמן סעודה דמנות מידי דמיכל הוא:"
+            ],
+            [
+                "קריאת המגילה. כלומר שאם עשאה בראשון לא יצא. רש\"י. וטעמא בגמרא דמסמך גאולת פורים לגאולת פסח עדיף:",
+                "ומתנות לאביונים וה\"ה משלוח מנות דליתנהו אלא בשני אע\"פ שהמקדימין לקרות נותנין מתנות לאביונים ביום קריאתן ואין שולחים מנות. שאני התם דלא עבדי סעודה. הר\"ן:"
+            ],
+            [
+                "בכרת. פירוש עיקר חומר זדונו בכרת ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור כדתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והוא הדירו הנאה המביאה לידי מאכל:",
+                "ופשוט דה\"ה לשאר דברים שאינן באין חובה וכ\"כ הר\"מ עולה או שלמים או מנחה:",
+                "אלא כו'. הקשו בתוספ' והאיכא דנדר אינו בא מן המעשר ונדבה בא מהמעשר וי\"ל דהכא מיירי בקרבנות שהופרשו כבר. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. בגמרא יליף להו מקראי:"
+            ],
+            [
+                "תרגום לצמיתות לחלוטין. הר\"מ:",
+                "פריעה ופרימה. בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בסוף פרשת תזריע ובמצורע מוחלט כתיב. וה\"ה לענין ועל שפם יעטה ומתניתין רישא דקרא נקטה. אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם דכן מרבה בת\"כ לכל המטמאים לא מצורעים בלבד:"
+            ],
+            [
+                "ספרים. תורה נביאים וכתובים רש\"י:",
+                "אלא כו'. הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין. גמרא:",
+                "אשורית. פירש\"י לשון הקודש. וטעמא בגמרא. דבתו\"מ כתיב והיו הדברים האלה בהוויתן יהיו:",
+                "לא התירו. לשון אחר חוץ מלה\"ק אלא יונית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אלא פר כו'. הא לענין פר יום הכפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין. גמרא:",
+                "שייר טובא דתנן במשנה ד' פרק ג' דהוריות:"
+            ],
+            [
+                "אע\"פ שמזבח הנחושת של משה רבינו ע\"ה היה שם. הכתיב וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה:",
+                "דהא קתני סיפא כל שאינו כו' אינו קרב בבמה קטנה הא בגדולה קרב והיינו דאי' בזה הכלל. ומשום דמפסחים יליף בזבחים דף קי\"ג כו' להכי נקיט טפי מאינך:",
+                "בבמה. קטנה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגמרא ממחי דהאי זכירה בקריאה דלמא עיון בעלמא כו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:",
+                "וזו ואין צריך לומר זו קתני. רש\"י בגמרא:",
+                "מתניתין אפילו לרשב\"ג פרק קמא משנה ח' דהלכה כמותו. וטעמא דכיון דעיקר קריאת מגילה משום פרסומי ניסא עיקר פרסום הנס תלוי בידיעה. וכל שאינו יודע אלא גפטית עיקר פרסומא בגפטית אף על פי שאין הספרים נכתבים בו הר\"נ:",
+                "ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז. רש\"י. וכן כתיב בהלל מעם לועז. ועל מצרים נאמר כמ\"ש רד\"ק:"
+            ],
+            [
+                "אשורית. מפירש\"י כתב אשורית הוא כתב שלנו. ומלישנא דעד שתהא כתובה משמע דאפילו בדיעבד מעכב וצ\"ל דטפי קפדינן אכתב מאלשון ודלעולם צריך שיהא הכתב אשורית. אע\"פ שהלשון תרגום או לשון אחרת. ואפשר דלא קפדינן טפי אכתב מאלשון וה\"ק שיהא אשורית כשהלשון אשורית. ומשום דמסתמא בלשון אשורית היא כתובה לפי שבו יוצאין אף הלועזים. וה\"ה בלשון אחרת שצריך שיהא באותו כתב עצמו. ובהכי מיהת מעכב אפילו בדיעבד כדמשמע לישנא דעד שיכתבנה. וטעמא דס\"ל ככתבהם וכלשונם שיהא כתבם כלשונם. ולא שיהא כתב ארמית והלשון עילמית כ\"נ בעיני. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "על הספר. כתיב הכא ותכתוב אסתר המלכה וכתיב (ירמיה ל\"ז) ויאמר אליהם ברוך וגו' ואני כותב על הספר ובדיו. גמרא:",
+                "ובדיו. שהוא מעשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה. ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומצניעין אותן. ובשעת כתיבה שורהו במי עפצא וכיוצא בו וכותב בו:"
+            ],
+            [
+                "דמכיון שעלה עמוד השחר אם קרא יצא כדתנן לקמן:",
+                "כלומר אפ\"ה אינו קורא עמהן בלילה שחייב לקרות בלילה:",
+                "אלא להתעכב כאן ביום י\"ד:",
+                "מדכתיב הפרזים כו' הפרזות הא קמ\"ל פרוז בן יומו נקרא פרוז וה\"ה מוקף בן יומו נקרא מוקף ומש\"ה הקדים הר\"ב לפרש בן כרך:",
+                "שלא יהא שם ביום ט\"ו. רש\"י.",
+                "וקצת מן היום:",
+                "כמקומו. כחובת מקומו:",
+                "מאיש יהודי. אר\"י וכולן מקרא אחד דרשו כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר ר\"י דמשנה ג' פ\"ב דברכות. ואין הלכה כמותו. ועתוי\"ט:",
+                "בקטן. פירשו התוספ' שהגיע לחינוך ראל\"ה התנן ספ\"ג דר'ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן ואפ\"ה פוסל ת\"ק ואע\"ג דגם בגדול אינו אלא מדרבנן. משום דכיון דקטן אינו חייב בשאר מצות אלא דרבנן. הוי קטן תרתי ולא אתי ומפיק חד דרבנן:",
+                "גמרא שנאמר למען יזמרך כבוד (ביום) ולא ידום (בלילה) והאי קראי נדרש במרדכי ואסתר. רש\"י:",
+                "גמרא. ועיין בתוספ':",
+                "דבסיפא דוהזה כתיב ורחץ במים וה\"ה לזב וזבה. רש\"י:",
+                "והיינו דתנן בסוף פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה כפירוש הר\"ב שם אלא דא\"כ ה\"ל להקדים מזין, דההזאה צ\"ל קודם לטבילה כך על כרחך לומר כפירוש התוספ' דאטבילת אזוב קאי ולא תני טבילת אדם משום דבהדיא כתיב והזה והדר ורחשן וכיון דהזאה אינה אלא ביום ממילא אין הטבילה אלא ביום:",
+                "שומרת יום. איצטריך למתני שומרת יום (טפי מכל חייבי טבילות, תו' לפירוש דבסמוך) דה\"א דלעבד מקצת לילה שימור ותטבול קמ\"ל כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לקריאת כו'. כולהו מקראי יליף להו בגמרא:",
+                "ולתפלת כו'. כמוספין שווינהו רבנן. גמרא:",
+                "ולמוספין. דבר יום ביומו. גמרא. וצ\"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדיליף מיניה קמיצה וכו' וכ\"ה בירושלמי אדהכא ועתוי\"ט טעם סידורן זא\"ז:",
+                "ולטהרת המצורע. בצפרים ועשן ארז ואזוב ושני תולעת. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לקצירת העומר. ילפינן לה במ\"ג פ\"י דמנחות:",
+                "גמרא. וה\"ה לסדור הלחב ונקיט בזיכי לבונה שהיא נקטרת על המזבח ומתיר עת הלחם: [כט] ביום כו'. פירוש ביום סתם אבל תמידין ופסחים כבר פירש בהן הכתוב שעה מיוחדת. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רחובה. איידי דתני קריאת המגילה ראה רבינו הקדוש לסדר עמהם קריאת ס\"ת שגם הוא מתקנת הנביאים ולפי שקריאתם בצבור ובבהכ\"נ ראה לסדר תחלת קדושת ב\"ה ודיניה:",
+                "פירוש שרבים באים להתפלל שמה אע\"פ שאין נותנין כלום בבנינו מ\"מ כיון דעל דעת אותן רבים נעשית חמורה קדושתה ואין יכולין למוכרה:",
+                "תיבה. מקום שמניחין בו ס\"ת שאנו קורין ארון והוא קדוש יותר מבהכ\"נ הר\"נ:",
+                "מטפחות. מס\"ת דקדישי טפי. הר\"נ:",
+                "לא יקחו. וכתב הכ\"מ דלהר\"מ רישא דמתניתין דוקא דכל מידי דאפשר לעלוי, מעלינן ואין לוקחין בדמיו דבר השוה לו. והתוי\"ט הקשה עליו מסוף דברי הר\"מ ע\"ש ומסיק שמשורת הדין מותר בשוים אבל הא ודאי דטפי עדיף לכתחלה להעלות מלהשוות:",
+                "א\"כ כו'. ות\"ק מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא מרבים ליחיד ליכא קדושה שא\"א דבר שבקדושה בפחות מעשרה. ורבנן אי איכא למיחש כהאי גוונא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבהכ\"נ:"
+            ],
+            [
+                "שאם ירצו. ובגמרא דייקינן לוקח היכי דייר בה שהרי אם רצה להחזיר נמצא משתמש בו בנתים בשכר מעותיו והוי רבית. ומשנינן ר\"מ ס\"ל צד אחד ברבית מותר. א\"נ דמיירי שמתנין להחזיר שכירות בהכ\"נ וס\"ל רבית ע\"מ להחזיר מותר:"
+            ],
+            [
+                "אין מספידין. הספד של יחיד. אבל מספידין הספד של רבים. גמרא ופירש\"י ת\"ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו וביהכנ\"ס ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ח אדר. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג\"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דחליא בר\"ח אדר:",
+                "משום דג\"פ כתיב תרומה בההיא פרשה אחד לאדנים ואחד לבדק הבית ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם:",
+                "בשניה. לשקלים או להפסקה. הר\"ן:",
+                "דאז איכא ג' שבתות מפורים לר\"ח ניסן עם שבת ראש חודש ניסן. וכן אם חל בא' בשבת יש שלש שבתות. ולא פירש בו הר\"ב משום דעל כל פנים הוה ליה סמוכה לפורים דמוקפים ועתוי\"ט:",
+                "שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לראש חודש ניסן אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת ירושלמי. הר\"נ:",
+                "טעמא דהפטורות. שאנטיוכס גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים מה עשו ישראל לקחו פרשה אחת מנביאים שענינה דומה לענין מה שכתוב בפ' של שבת ההיא. ואע\"פ שבטלה הגזירה, המנהג לא בטל. תשבי. ונקראת הפטורה מלשון ב' שפירש הר'ב בפ\"י דפסחים מ\"ח:",
+                "בר\"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש כו'. ותו בגמרא דתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה:",
+                "בתעניות. בגמרא פריך כיון דקורין במנחה למה יפסיקו בשחרית ומשני דבתעניות בשחרית לא קרינן כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו.",
+                "וביוה\"כ. איירי במנחת יוה\"כ שחל להיות בשבת. דליכא למימר דאיירי בשחרית א\"כ אמאי נקטיה מכל המועדות. תוספ'. ולהכי נקטיה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני כל המועדות. וצ\"ל כפירש\"י והר'ן דה\"ק לכל המועדות מפסיקין (בפרשה) וכן לר\"ח כו' (בהפטרה) ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משום דבשני אית לן למקרי שור או כשב. משום דכתיב ביה וספרתם לכם. ובשני מתחילין לספור את העומר ובשביעי אית לן למקרי ויהי בשלח שבשביעי אמרו ישראל שירה על הים. והשאר כולן נקראות כסדר כתיבתן בתורה וכתוב בהן מענינו של פסח. הר\"נ. ומיהו אם חל יום ג' של פסח בשבת דקורין ראה כו' ישתנה הסדר וביום דה\"ו דפסח שהוא אב\"ג דשבת יקראו קדש, אם כסף, ויעשו בני ישראל. תוספ':",
+                "שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וישלח חציו ויפיצם רש\"י:",
+                "נ\"ל משום דכתיב ביה ולא יראו פני ריקם אלא הבא עולת ראיה ושלמי חגיגה ומי שלא חג ביו\"ט הראשון חוגג את כל הרגל ותו לא לפיכך מזהירין את העם לחוג עדיין והאידנא עושין זכר למקדש ועוד דמי שלא קיים מצות שמחה בחג יקיימה עדיין: [כא] לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה. רש\"י:",
+                "על שם שנגלה בסיני בריבו רבבות אלפי שנאן:",
+                "אע\"ג דעצרת יש לו תשלומין כל ז'. מ\"מ קורין בשני לפי שאח\"כ ימי החול ואין העם מתאספין לקרות בצבור. ועתוי\"ט:",
+                "כדי שיזכור לנו עקידת יצחק היום במשפט. רש\"י:",
+                "משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו. רש\"י. וחובת היום להזכיר זכרונות. הר\"נ:",
+                "שמדבר בעבודת היום. הר\"מ:",
+                "שמדבר במדת התשובה. הלא זה צום אבחרהו. רש\"י. וכתיב ביה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יוה\"כ. ר\"נ:",
+                "לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תקפו. רש\"י. וכלומר וכל מי שנכשל באחת מהן יזכור ויכלם ויחזור בתשובה. הר\"מ:",
+                "שיש בו מתשובת אנשי ננוה ושקבל הקב\"ה תשובתם וניחם על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה:",
+                "דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות. רש\"י:",
+                "על שם שחנוכת המזבח היתה באותה אסיפה ובחג הסוכות. רש\"י:",
+                "אבל ביום שני אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו\"ט בספק חול. רש\"י:",
+                "שאין פוחתין מג' פסוקים לכל אחד ואחד:",
+                "לפי שהוא נוסף בשביל חוה\"מ לפיכך הוא קורא את ספיקי היום. רש\"י:",
+                "ע\"ש ביום השמיני שלח את העם. רש\"י:",
+                "ר'ל בגולה:",
+                "לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו ע\"ה שבירך את ישראל ומפטיר אחרי מות לפי שחתמנו בפטירתו של מרע\"ה מפטיר במה שצוה הקב\"ה לאחר שנפטר ליהושע תלמידו. הר\"נ:",
+                "שיש שם מצות שבת רגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בנשיאים. דהוה נמי חנוכת המזבח רש\"י. ועוד משום שנשלם מלאכת המשכן בכ\"ה בכסליו. טור. ועוד שכשכבשו החשמונאים למקדונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכו אותו בכ\"ה בכסליו. בספר מכבי:",
+                "בתעניות. שגוזרין אותו הצבור מפני הצרות כגון בצורת כו' אבל בשאר תעניות קורא ויחל. הר\"מ:",
+                "דאלו של משנה תורה מסקינן בגמרא דכיון שהן בלשון יחיד ומרע\"ה מפי עצמו אמרן (וברוח הקודש. תוספ') מפסיקין בהן:",
+                "אין מפסיקין כו'. בגמרא, דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס (והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות) א\"נ לפי שאין ברכה על הפורעניות. וכתב הר\"נ ואלו היה מפסיק היה אותו שבא לקרות חייב לברך על הקללות ואע\"ג דתנן חייב אדם לברך על הרעה כשם כו' ההיא כעין הצדקת דין הוא. אלא היכי עביד הקורא בקללות מתחיל לפניהם ומסיים לאחריהם:",
+                "קורא כו'. וב' הראשונים דבתעניות קורין פרשת ברכות. רש\"י:",
+                "בשני כו'. לפי שקורא כסדרן וחוזר וקורא ואין עולין מן החשבון הלכך תנן להו בסוף. ועתוי\"ט:",
+                "מצותן כו'. דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצו' כולן לא אמרן משה לישראל. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ויושב. משא\"כ בתורה דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי כביכול אף הקב\"ה בעמידה והקורא ומשמיעה הוא כדרך הקב\"ה שהשמיע התורה:",
+                "יצאו. הקוראין והשומעין מפי הקוראין:",
+                "דחדשה היא לו והלכך תניא בגמרא משא כ בתורה שלא יהא קורא אלא אחד:",
+                "ג'. כנגד תורה נביאים וכתובים. א\"נ כנגד כהנים לוים וישראלים הראוין לקרות בה. הר\"נ:",
+                "משום דקריאת התורה חשיבא חדא מצוה וכולהו הוו כחד גברא הר\"נ:",
+                "והחותם. נ\"ל דמשום כך נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה כדי שהוא יזכה בברכה אחרונה. ואע\"ג דהאידנא כולהו מברכין מ\"מ לפי תקנה הקדומה לא בירך לאחרונה אלא החותם שהוא אחרון. ועתוי\"ט:",
+                "ולאחריה. ולא תליא במנהג כמו במגילה אלא חייב הוא לברך. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ארבעה. ולפי שלא יפחות לכ\"א משלשה פסוקים כדתנן לקמן מש\"ה מתחיל מפרשת צו שגם היא סדרה של יום שהרי מקריבין תמידין בר\"ח. ואין מדלגין וביום השבת (כדרך שמדלגין בתעניות הויחל) שהרי לפעמים שהוא בא בר\"ח. הר\"נ:",
+                "ובר\"ח הנשים אינן עושות מלאכה כו' ולא חמיר מחול המועד דאסור לכל ומסיים רש\"י ואין מפטיר בנביא מה\"ט גופיה. ועתוי\"ט:",
+                "הפותח כו'. מש\"ה הדר תני לה הכא וכן לקמן, דהוה ס\"ד דכל דטפי מלתא מחבריה מברך לפניה ולאחריה, מש\"ה אצטריך למתני לכולהו. תוספ':",
+                "זה הכלל. סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו\"ט וחש\"מ כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מלתא מחבריה טפי ליה גברא. גמרא:",
+                "מוסיפין כו' אכולהו קאי דכיון שאסורין במלאכה מוסיפין עליהן דליכא למיחש משום בטול מלאכה. ואחרים מפרשים דנהי דאין פוחתין קאי אכולהו. אבל מוסיפין אשבת קאי בלחוד הר'ן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שהתפללו כ\"א בפ\"ע. הר\"נ: [יד] מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאמרה ביחיד. וי\"א דיחיד רשאי לאומרה שאינה אלא ספור היאך המלאכים מקדישים כו'. וה\"ט דכיון שהש\"צ אומר ברכו עכ\"פ צריכין לברך שום ברכה שאל\"כ היו נראים כאלו הם כופרים ח\"ו שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכך אומרים ברכה ראשונה של ק\"ש. ועתוי\"ט טעם מנהגנו:",
+                "לכאורה מכאן ראייה לדס\"ל דבקדושה דביוצר אור יחיד רשאי לאומרה ולכך אשמעינן דבי\"ח דבלשון נקדש בפחות מי לא. והר\"נ פירש בדרך אחר. ועתוי\"ט:",
+                "את כפיהם. דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכתיב כה תברכו את בני ישראל ובני ישראל י' משמע כדילפינן מונקדשתי בתוך ב\"י. ומיהו הני כולהו אסמכתא בעלמא נינהו דסדר תפלה גופא מדרבנן. הר\"נ:",
+                "קורין כו' מפטירין כו'. דתקנתא דרבנן הוא ולא תקנו אלא בצבור. הר\"נ. ת\"ש דרבנן היינו שאינן מד\"ת שבכתב אבל יש מהן שהוא תקנתא דמשה רבינו ע\"ה:",
+                "שנאמר גבי מרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת שהיו י\"ב, ויצאו יהושע וכלב. גמרא:",
+                "והרוצה לספדו יספוד רש\"י והרשב\"ם כתב לנחם אבלים או להרבות צער בכי ולתת אל לבו לשוב בתשובה כו':",
+                "ברכת אבלים. בגמרא ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין:",
+                "ולכהן תהיה אחוזתו לא מנינן דלאו בשומא כתיב. אלא והעריך הכהן כערכך הכהן כו' וכיוצא בהן. רש\"י:",
+                "כמה הוא יפה למכור בשוק ור'ל עבד עברי דזה הוא שוה להמכר:",
+                "לרשת אחוזה. גמרא. והקשו בתוספ' דקרא בעבד כנעני כתיב ומנלן דעבד עברי אתקש:"
+            ],
+            [
+                "מג' פסוקים. כנגד תורה נביאים וכתובים:",
+                "למתורגמן. מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים. הר\"מ. ונפקא ליה מגמרא דסוטה ויקראו בספר זה מקרא מפורש זה תרגום. כ\"מ:",
+                "בתורה. שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע. רש\"י:",
+                "הר\"מ. והר'א כתב דלשון המשנה אינו כן דלדבריו הל\"ל עד כדי שיפסוק התורגמן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר מי שעתיד להפטיר דמסתמא פריסת שמע קודם שקורא בתורה הוא שכל מי שירצה לבא לביהכ\"נ כבר בא לו. ותדע דמה\"ט האידנא אין פורסין כלל ביום שיש בו הפטרה לפי שכבר באו הכל:",
+                "דלא חשבי ליה עלמא ליקרא משום דאיתא אפילו בקטן. הר\"נ:",
+                "אביו או רבו כו'. ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה. הר\"מ:",
+                "עוברין. פורסין את שמע ועוברין לפני התיבה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "פוחח כו'. שלא היו עוברין לפני התיבה בפריסת שמע. וכן רשאי לתרגם דתרגום לאו חשיבותא כולי האי דקטן מתרגם. הר\"נ:",
+                "סומא כו'. אע\"פ שבכללה של הפריסה היא ברכת המאורות כמ\"ש הר'ב לעיל במ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "מומין. כגון שהן בהקניות או עקומות או עקושות. גמרא. ופירוש בהקניות מלשון בהק דקרא ועקומות פירש\"י כפופות. ועקושות לצדדיהן. רש\"י. והר\"נ פירש עקומות שנתעקמה ידו אחורנית. ועקושות שאינו יכול לחלוק אצבעותיו:",
+                "שכן תיקן ריב\"ז וטעמא בגמרא במסכת סוטה דלמא אפסיק ליה רצועה ואזיל ליה למקשר ויאמרו דלהכי אזיל ליה שהוא בן גרושה או בן חלוצה:",
+                "אסטיס. וכן כל דבר שצובע הידים. הר\"מ:",
+                "מסתכלין. נ\"ל דקאי אכולה מתניתין דהא טעמא דת\"ק נמי משום הכי הוא כמ\"ש הר'ב ולא פליגי אלא דת\"ק אמר מומין ור\"י אמר צבע:"
+            ],
+            [
+                "בסנדל. שדרך אפיקורסים היה להקפיד בכך ומש\"ה אף יחף לא יעבור. א\"נ כיון שאין דרכן של ישראל להקפיד חוששין שמא הרהורים של שטות עלו בלבו ונזרקה בו אפיקורסי'. הר\"נ:",
+                "ז\"ל הערוך פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו. ורש\"י כתב סכנה שיכנוס בפתח ויכה ראשו באסקופה שלא יכנסו התפילין בראשו:",
+                "מנחות דף ל\"ז:",
+                "ברייתא שם. והמכוון שמבין עיניך. מקום התחלת השער בכ\"מ שמוח של תינוק רופס הוא מקום תפילין. ופירוש רופס מתרכך. ונ\"ל שהוא מלשון התרפס ורחב רעיך, שענינו ההכנעה והרכיכות בדברים רכים:",
+                "פירוש לשון קבוצת בשר כמו קיבורא דאהיני. תוספ':",
+                "ועבדי הכי משום דכתיב לאות על ידך וכיון שחב לאות סבורין הן שראוי שיראו לכל ולא דרשו והיו לך כו' ומש\"ה לא פירש אלא בית יד דאלו בשל ראש אדרבה כתיב וראו כי שם ה' נקרא עליך. ואמרו זו תפילין של ראש. הר\"נ.",
+                "וז\"ל הר'ן קרוב לאפיקורס הוא. אבל אפיקורס גמור לא הוי דהא לא עקר גזירה שוה. דהא מניחה במקום הקבורת:"
+            ],
+            [
+                "משתקין אותו. מפני שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הר\"נ:",
+                "האומר. ולעיל תני המכנה משום דלעיל כליל לכל העריות בהדדי ולא רצה להאריך ולבאר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעשה ראובן. וישכב את בלהה פילגש אביו נקרא בבית הכנסת ולא מתרגם דחיישין לגנותו. רש\"י. והר\"נ כתב משום כבוד יעקב:",
+                "הקשה ע\"ז שהרי אמנון עשה המעשה ותמר אנוסה היתה כו', ולכ\"נ מעשה תמר ויהודה. וטעמא בגמרא, דשבחיה הוא דאודי. ול\"ק דלא נקט יהודה משום דה\"א עובדא דיוסף. ועתוי\"ט:",
+                "ראשון כו'. דניחא להו דהויא להו כפרה. גמרא:",
+                "בודאי דבברכת כהנים אי אפשר לפרש דאין נקראין דאין סברא לומר שתהא התורה נקראת בצבור שלא בשלימותה מה שאין כן בהפטרות דבלאו הכי אין הנביאים נקראין בשלימותן. ומהר\"מ נראה דגרס וכן ברכת כהנים. ועתוי\"ט:",
+                "כדאמרינן בברכות דף כ' לא כדאי הן ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מחמירין על עצמן עד כזית ועד כביצה. רש\"י:",
+                "דו�� ואמנון. אבל מעשה דבת שבע נקרא ומיתרגם. דשבחיה הוא דאודי:",
+                "במרכבה. כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק. הר\"מ:",
+                "שכן מעשה בראשית נקרא ומיתרגם וטעמא דמלתא דאם הוא חכם יודע שדברים אלו לב המשכיל לא ישיגם ושתיקתו יפה מדבורו. ואי לאו בר הכי הוא הכי נמי אויל מחריש חכם יחשב והחרש יחריש באולתו ולא ישאל בענינים אלו שיודע שאינו כדאי שישיבו לו שום מענה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,255 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Megillah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "בביאת הארץ בימי משה ויהושע. רש\"י. והואיל ונכתב בשנת המ' סמוך לפטירת משה רבינו ע\"ה חשבינן ליה מימות יהושע:",
+                "כפרים בי\"ד. דכתיב הפרזים עושים את יום י\"ד ועיר שאין מוקפה חומה נקראת פרח שמתוך שאין לה חומה ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקים משכונה לשכונה. רש\"י:",
+                "ועיירות גדולות נמי אינן מוקפות דהא בכלל פרזים הם אלא שהן גדולות:",
+                "הכי איתא בגמרא. אבל רמי מדתנן במ\"ג מקום שאין נכנסין כו' אין קורין אלא בזמנה ואי ס\"ד תקנתא דכרכים הוא האיך מפסדינן לתקנתא דידהו אלא אימא מפני שמספיקין כו' שכר היא להם בשביל שהם מספיקים. הילכך היכא דאין נכנסים כו', לא קולא היא גבייהו ואין כאן שכר. רש\"י:",
+                "משום דאמרן דלא זמנו של זה כזמנו של זה מדכתיב לשון רבים להכי אמרינן דאכתי לימא בזמנם:",
+                "דזמנים טובא ליכא למימר דיו\"ד וה\"א דמיותרים בזמניהם דרשינן דומיא דעיקר זמנם דתרתי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "יום י\"ד. שהיא עיקר לפי שרוב העולם קורין בו ומש\"ה קתני לי' סתמא. ושני בשבת יום הכניסה הוא. הר\"נ:",
+                "וקשיא לי א\"כ למה קורין בס\"ת בשבת. וניחא לי כמ\"ש בטור או\"ח דהקורא בפרשה צריך לסדר אותה תחלה וא\"כ כל הקוראין בקיאין הן. תוי\"ט. והת\"ח הקשה ע\"ז ותירץ דשאני קריאת ס\"ת דאינו אלא בצבור ורבים מדכרי אהדדי:",
+                "ביום. דכתיב בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לקרות עם הכפרים ביום הכניסה. גמרא:",
+                "בגמרא משמע דאיצטריך לאשמעינן דל\"ת נגזור דרשא אטו קרייה. והר\"מ כתב כדי להזכיר שהוא פורים:",
+                "דלעשות ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב\"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים ואינו מתקנות מרדכי:",
+                "בשבת. בזמן שמקדשין ע\"פ הראיה. דע\"פ החשבון א\"א. הה\"מ:",
+                "ועיירות כו'. דכיון דאדחו מיומיה אדחו ליום הכניסה. גמרא: [יד] ר\"ל י\"ד וט\"ו והרי\"ף פירש ע\"פ הירושלמי באלו ר\"ל במגילה ותרומת שקלים דבאחד באדר משמיעין ולא בא' בניסן: [טו] והאי דנקט ט\"ב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו אבל שאר צומות אמרינן בר\"ה דף י\"ח רצו מתענין רצו אין מתענין. רש\"י: [טז] ואע\"ג דנושא חי פטור. הא אמרינן דכל פטורי שבת פטור אבל אסור. עתוי\"ט: [יז] גמרא. ופירש הר\"נ הקהל קודם זמנו (דהוא בא' דחר\"ה) לא אפשר משום בימה וא\"א לעשותה ביו\"ט וזמן עצ\"כ מפני חבירו שהוא מספיק דא\"א לו להכנס בתחומו וחגיגה כו' אם אין חג מאי חגיגה שייכא: [יח] בגמרא. וטעמא דאיצטריך לכך משום דמכיון דמי\"ז בתמוז הובקעה העיר נמצא דהוה זמן תענית בכל אלו הימי' הקודמי' ועוד דבז' באב נכנסו עובדי גלולים להיכל:"
+            ],
+            [
+                "ומתנות כו'. ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים י\"א י\"ב וי\"ג יצא ידי חובתו. הר\"מ. אבל משלוח מנות אינו אלא בזמן סעודה דמנות מידי דמיכל הוא:"
+            ],
+            [
+                "קריאת המגילה. כלומר שאם עשאה בראשון לא יצא. רש\"י. וטעמא בגמרא דמסמך גאולת פורים לגאולת פסח עדיף:",
+                "ומתנות לאביונים וה\"ה משלוח מנות דליתנהו אלא בשני אע\"פ שהמקדימין לקרות נותנין מתנות לאביונים ביום קריאתן ואין שולחים מנות. שאני התם דלא עבדי סעודה. הר\"ן:"
+            ],
+            [
+                "בכרת. פירוש עיקר חומר זדונו בכרת ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור כדתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והוא הדירו הנאה המביאה לידי מאכל:",
+                "ופשוט דה\"ה לשאר דברים שאינן באין חובה וכ\"כ הר\"מ עולה או שלמים או מנחה:",
+                "אלא כו'. הקשו בתוספ' והאיכא דנדר אינו בא מן המעשר ונדבה בא מהמעשר וי\"ל דהכא מיירי בקרבנות שהופרשו כבר. ועתוי\"ט:",
+                "חייב. בגמרא יליף להו מקראי:"
+            ],
+            [
+                "תרגום לצמיתות לחלוטין. הר\"מ:",
+                "פריעה ופרימה. בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בסוף פרשת תזריע ובמצורע מוחלט כתיב. וה\"ה לענין ועל שפם יעטה ומתניתין רישא דקרא נקטה. אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם דכן מרבה בת\"כ לכל המטמאים לא מצורעים בלבד:"
+            ],
+            [
+                "ספרים. תורה נביאים וכתובים רש\"י:",
+                "אלא כו'. הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין. גמרא:",
+                "אשורית. פירש\"י לשון הקודש. וטעמא בגמרא. דבתו\"מ כתיב והיו הדברים האלה בהוויתן יהיו:",
+                "לא התירו. לשון אחר חוץ מלה\"ק אלא יונית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אלא פר כו'. הא לענין פר יום הכפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין. גמרא:",
+                "שייר טובא דתנן במשנה ד' פרק ג' דהוריות:"
+            ],
+            [
+                "אע\"פ שמזבח הנחושת של משה רבינו ע\"ה היה שם. הכתיב וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה:",
+                "דהא קתני סיפא כל שאינו כו' אינו קרב בבמה קטנה הא בגדולה קרב והיינו דאי' בזה הכלל. ומשום דמפסחים יליף בזבחים דף קי\"ג כו' להכי נקיט טפי מאינך:",
+                "בבמה. קטנה. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בגמרא ממחי דהאי זכירה בקריאה דלמא עיון בעלמא כו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:",
+                "וזו ואין צריך לומר זו קתני. רש\"י בגמרא:",
+                "מתניתין אפילו לרשב\"ג פרק קמא משנה ח' דהלכה כמותו. וטעמא דכיון דעיקר קריאת מגילה משום פרסומי ניסא עיקר פרסום הנס תלוי בידיעה. וכל שאינו יודע אלא גפטית עיקר פרסומא בגפטית אף על פי שאין הספרים נכתבים בו הר\"נ:",
+                "ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז. רש\"י. וכן כתיב בהלל מעם לועז. ועל מצרים נאמר כמ\"ש רד\"ק:"
+            ],
+            [
+                "אשורית. מפירש\"י כתב אשורית הוא כתב שלנו. ומלישנא דעד שתהא כתובה משמע דאפילו בדיעבד מעכב וצ\"ל דטפי קפדינן אכתב מאלשון ודלעולם צריך שיהא הכתב אשורית. אע\"פ שהלשון תרגום או לשון אחרת. ואפשר דלא קפדינן טפי אכתב מאלשון וה\"ק שיהא אשורית כשהלשון אשורית. ומשום דמסתמא בלשון אשורית היא כתובה לפי שבו יוצאין אף הלועזים. וה\"ה בלשון אחרת שצריך שיהא באותו כתב עצמו. ובהכי מיהת מעכב אפילו בדיעבד כדמשמע לישנא דעד שיכתבנה. וטעמא דס\"ל ככתבהם וכלשונם שיהא כתבם כלשונם. ולא שיהא כתב ארמית והלשון עילמית כ\"נ בעיני. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "על הספר. כתיב הכא ותכתוב אסתר המלכה וכתיב (ירמיה ל\"ז) ויאמר אליהם ברוך וגו' ואני כותב על הספר ובדיו. גמרא:",
+                "ובדיו. שהוא מעשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה. ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומצניעין אותן. ובשעת כתיבה שורהו במי עפצא וכיוצא בו וכותב בו:"
+            ],
+            [
+                "דמכיון שעלה עמוד השחר אם קרא יצא כדתנן לקמן:",
+                "כלומר אפ\"ה אינו קורא עמהן בלילה שחייב לקרות בלילה:",
+                "אלא להתעכב כאן ביום י\"ד:",
+                "מדכתיב הפרזים כו' הפרזות הא קמ\"ל פרוז בן יומו נקרא פרוז וה\"ה מוקף בן יומו נקרא מוקף ומש\"ה הקדים הר\"ב לפרש בן כרך:",
+                "שלא יהא שם ביום ט\"ו. רש\"י.",
+                "וקצת מן היום:",
+                "כמקומו. כחובת מקומו:",
+                "מאיש יהודי. אר\"י וכולן מקרא אחד דרשו כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר ר\"י דמשנה ג' פ\"ב דברכות. ואין הלכה כמותו. ועתוי\"ט:",
+                "בקטן. פירשו התוספ' שהגיע לחינוך ראל\"ה התנן ספ\"ג דר'ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן ואפ\"ה פוסל ת\"ק ואע\"ג דגם בגדול אינו אלא מדרבנן. משום דכיון דקטן אינו חייב בשאר מצות אלא דרבנן. הוי קטן תרתי ולא אתי ומפיק חד דרבנן:",
+                "גמרא שנאמר למען יזמרך כבוד (ביום) ולא ידום (בלילה) והאי קראי נדרש במרדכי ואסתר. רש\"י:",
+                "גמרא. ועיין בתוספ':",
+                "דבסיפא דוהזה כתיב ורחץ במים וה\"ה לזב וזבה. רש\"י:",
+                "והיינו דתנן בסוף פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה כפירוש הר\"ב שם אלא דא\"כ ה\"ל להקדים מזין, דההזאה צ\"ל קודם לטבילה כך על כרחך לומר כפירוש התוספ' דאטבילת אזוב קאי ולא תני טבילת אדם משום דבהדיא כתיב והזה והדר ורחשן וכיון דהזאה אינה אלא ביום ממילא אין הטבילה אלא ביום:",
+                "שומרת יום. איצטריך למתני שומרת יום (טפי מכל חייבי טבילות, תו' לפירוש דבסמוך) דה\"א דלעבד מקצת לילה שימור ותטבול קמ\"ל כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לקריאת כו'. כולהו מקראי יליף להו בגמרא:",
+                "ולתפלת כו'. כמוספין שווינהו רבנן. גמרא:",
+                "ולמוספין. דבר יום ביומו. גמרא. וצ\"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדיליף מיניה קמיצה וכו' וכ\"ה בירושלמי אדהכא ועתוי\"ט טעם סידורן זא\"ז:",
+                "ולטהרת המצורע. בצפרים ועשן ארז ואזוב ושני תולעת. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לקצירת העומר. ילפינן לה במ\"ג פ\"י דמנחות:",
+                "גמרא. וה\"ה לסדור הלחב ונקיט בזיכי לבונה שהיא נקטרת על המזבח ומתיר עת הלחם: [כט] ביום כו'. פירוש ביום סתם אבל תמידין ופסחים כבר פירש בהן הכתוב שעה מיוחדת. הר\"נ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רחובה. איידי דתני קריאת המגילה ראה רבינו הקדוש לסדר עמהם קריאת ס\"ת שגם הוא מתקנת הנביאים ולפי שקריאתם בצבור ובבהכ\"נ ראה לסדר תחלת קדושת ב\"ה ודיניה:",
+                "פירוש שרבים באים להתפלל שמה אע\"פ שאין נותנין כלום בבנינו מ\"מ כיון דעל דעת אותן רבים נעשית חמורה קדושתה ואין יכולין למוכרה:",
+                "תיבה. מקום שמניחין בו ס\"ת שאנו קורין ארון והוא קדוש יותר מבהכ\"נ הר\"נ:",
+                "מטפחות. מס\"ת דקדישי טפי. הר\"נ:",
+                "לא יקחו. וכתב הכ\"מ דלהר\"מ רישא דמתניתין דוקא דכל מידי דאפשר לעלוי, מעלינן ואין לוקחין בדמיו דבר השוה לו. והתוי\"ט הקשה עליו מסוף דברי הר\"מ ע\"ש ומסיק שמשורת הדין מותר בשוים אבל הא ודאי דטפי עדיף לכתחלה להעלות מלהשוות:",
+                "א\"כ כו'. ות\"ק מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא מרבים ליחיד ליכא קדושה שא\"א דבר שבקדושה בפחות מעשרה. ורבנן אי איכא למיחש כהאי גוונא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבהכ\"נ:"
+            ],
+            [
+                "שאם ירצו. ובגמרא דייקינן לוקח ��יכי דייר בה שהרי אם רצה להחזיר נמצא משתמש בו בנתים בשכר מעותיו והוי רבית. ומשנינן ר\"מ ס\"ל צד אחד ברבית מותר. א\"נ דמיירי שמתנין להחזיר שכירות בהכ\"נ וס\"ל רבית ע\"מ להחזיר מותר:"
+            ],
+            [
+                "אין מספידין. הספד של יחיד. אבל מספידין הספד של רבים. גמרא ופירש\"י ת\"ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו וביהכנ\"ס ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ח אדר. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג\"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דחליא בר\"ח אדר:",
+                "משום דג\"פ כתיב תרומה בההיא פרשה אחד לאדנים ואחד לבדק הבית ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם:",
+                "בשניה. לשקלים או להפסקה. הר\"ן:",
+                "דאז איכא ג' שבתות מפורים לר\"ח ניסן עם שבת ראש חודש ניסן. וכן אם חל בא' בשבת יש שלש שבתות. ולא פירש בו הר\"ב משום דעל כל פנים הוה ליה סמוכה לפורים דמוקפים ועתוי\"ט:",
+                "שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לראש חודש ניסן אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת ירושלמי. הר\"נ:",
+                "טעמא דהפטורות. שאנטיוכס גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים מה עשו ישראל לקחו פרשה אחת מנביאים שענינה דומה לענין מה שכתוב בפ' של שבת ההיא. ואע\"פ שבטלה הגזירה, המנהג לא בטל. תשבי. ונקראת הפטורה מלשון ב' שפירש הר'ב בפ\"י דפסחים מ\"ח:",
+                "בר\"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש כו'. ותו בגמרא דתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה:",
+                "בתעניות. בגמרא פריך כיון דקורין במנחה למה יפסיקו בשחרית ומשני דבתעניות בשחרית לא קרינן כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו.",
+                "וביוה\"כ. איירי במנחת יוה\"כ שחל להיות בשבת. דליכא למימר דאיירי בשחרית א\"כ אמאי נקטיה מכל המועדות. תוספ'. ולהכי נקטיה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני כל המועדות. וצ\"ל כפירש\"י והר'ן דה\"ק לכל המועדות מפסיקין (בפרשה) וכן לר\"ח כו' (בהפטרה) ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משום דבשני אית לן למקרי שור או כשב. משום דכתיב ביה וספרתם לכם. ובשני מתחילין לספור את העומר ובשביעי אית לן למקרי ויהי בשלח שבשביעי אמרו ישראל שירה על הים. והשאר כולן נקראות כסדר כתיבתן בתורה וכתוב בהן מענינו של פסח. הר\"נ. ומיהו אם חל יום ג' של פסח בשבת דקורין ראה כו' ישתנה הסדר וביום דה\"ו דפסח שהוא אב\"ג דשבת יקראו קדש, אם כסף, ויעשו בני ישראל. תוספ':",
+                "שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וישלח חציו ויפיצם רש\"י:",
+                "נ\"ל משום דכתיב ביה ולא יראו פני ריקם אלא הבא עולת ראיה ושלמי חגיגה ומי שלא חג ביו\"ט הראשון חוגג את כל הרגל ותו לא לפיכך מזהירין את העם לחוג עדיין והאידנא עושין זכר למקדש ועוד דמי שלא קיים מצות שמחה בחג יקיימה עדיין: [כא] לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה. רש\"י:",
+                "על שם שנגלה בסיני בריבו רבבות אלפי שנאן:",
+                "אע\"ג דעצרת יש לו תשלומין כל ז'. מ\"מ קורין בשני לפי שאח\"כ ימי החול ואין העם מתאספין לקרות בצבור. ועתוי\"ט:",
+                "כדי שיזכור לנו עקידת יצחק היום במשפט. רש\"י:",
+                "משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו. רש\"י. וחובת היום להזכיר זכרונות. הר\"נ:",
+                "שמדבר בעבו��ת היום. הר\"מ:",
+                "שמדבר במדת התשובה. הלא זה צום אבחרהו. רש\"י. וכתיב ביה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יוה\"כ. ר\"נ:",
+                "לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תקפו. רש\"י. וכלומר וכל מי שנכשל באחת מהן יזכור ויכלם ויחזור בתשובה. הר\"מ:",
+                "שיש בו מתשובת אנשי ננוה ושקבל הקב\"ה תשובתם וניחם על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה:",
+                "דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות. רש\"י:",
+                "על שם שחנוכת המזבח היתה באותה אסיפה ובחג הסוכות. רש\"י:",
+                "אבל ביום שני אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו\"ט בספק חול. רש\"י:",
+                "שאין פוחתין מג' פסוקים לכל אחד ואחד:",
+                "לפי שהוא נוסף בשביל חוה\"מ לפיכך הוא קורא את ספיקי היום. רש\"י:",
+                "ע\"ש ביום השמיני שלח את העם. רש\"י:",
+                "ר'ל בגולה:",
+                "לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו ע\"ה שבירך את ישראל ומפטיר אחרי מות לפי שחתמנו בפטירתו של מרע\"ה מפטיר במה שצוה הקב\"ה לאחר שנפטר ליהושע תלמידו. הר\"נ:",
+                "שיש שם מצות שבת רגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בנשיאים. דהוה נמי חנוכת המזבח רש\"י. ועוד משום שנשלם מלאכת המשכן בכ\"ה בכסליו. טור. ועוד שכשכבשו החשמונאים למקדונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכו אותו בכ\"ה בכסליו. בספר מכבי:",
+                "בתעניות. שגוזרין אותו הצבור מפני הצרות כגון בצורת כו' אבל בשאר תעניות קורא ויחל. הר\"מ:",
+                "דאלו של משנה תורה מסקינן בגמרא דכיון שהן בלשון יחיד ומרע\"ה מפי עצמו אמרן (וברוח הקודש. תוספ') מפסיקין בהן:",
+                "אין מפסיקין כו'. בגמרא, דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס (והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות) א\"נ לפי שאין ברכה על הפורעניות. וכתב הר\"נ ואלו היה מפסיק היה אותו שבא לקרות חייב לברך על הקללות ואע\"ג דתנן חייב אדם לברך על הרעה כשם כו' ההיא כעין הצדקת דין הוא. אלא היכי עביד הקורא בקללות מתחיל לפניהם ומסיים לאחריהם:",
+                "קורא כו'. וב' הראשונים דבתעניות קורין פרשת ברכות. רש\"י:",
+                "בשני כו'. לפי שקורא כסדרן וחוזר וקורא ואין עולין מן החשבון הלכך תנן להו בסוף. ועתוי\"ט:",
+                "מצותן כו'. דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצו' כולן לא אמרן משה לישראל. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ויושב. משא\"כ בתורה דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי כביכול אף הקב\"ה בעמידה והקורא ומשמיעה הוא כדרך הקב\"ה שהשמיע התורה:",
+                "יצאו. הקוראין והשומעין מפי הקוראין:",
+                "דחדשה היא לו והלכך תניא בגמרא משא כ בתורה שלא יהא קורא אלא אחד:",
+                "ג'. כנגד תורה נביאים וכתובים. א\"נ כנגד כהנים לוים וישראלים הראוין לקרות בה. הר\"נ:",
+                "משום דקריאת התורה חשיבא חדא מצוה וכולהו הוו כחד גברא הר\"נ:",
+                "והחותם. נ\"ל דמשום כך נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה כדי שהוא יזכה בברכה אחרונה. ואע\"ג דהאידנא כולהו מברכין מ\"מ לפי תקנה הקדומה לא בירך לאחרונה אלא החותם שהוא אחרון. ועתוי\"ט:",
+                "ולאחריה. ולא תליא במנהג כמו במגילה אלא חייב הוא לברך. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "ארבעה. ולפי שלא יפחות לכ\"א משלשה פסוקים כדתנן לקמן מש\"ה מתחיל מפרשת צו שגם היא סדרה של יום שהרי מקריבין תמידין בר\"ח. ואין מדלגין וביום השבת (כדרך שמדלגין בתעניות הויחל) שהרי לפעמים שהוא בא בר\"ח. הר\"נ:",
+                "ובר\"ח הנשים אינן עושות מלאכה כו' ולא חמיר מחול המועד דאסור לכל ומסיים רש\"י ואין מפטיר בנביא מה\"ט גופיה. ועתוי\"ט:",
+                "הפותח כו'. מש\"ה הדר תני לה הכא וכן לקמן, דהוה ס\"ד דכל דטפי מלתא מחבריה מברך לפניה ולאחריה, מש\"ה אצטריך למתני לכולהו. תוספ':",
+                "זה הכלל. סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו\"ט וחש\"מ כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מלתא מחבריה טפי ליה גברא. גמרא:",
+                "מוסיפין כו' אכולהו קאי דכיון שאסורין במלאכה מוסיפין עליהן דליכא למיחש משום בטול מלאכה. ואחרים מפרשים דנהי דאין פוחתין קאי אכולהו. אבל מוסיפין אשבת קאי בלחוד הר'ן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שהתפללו כ\"א בפ\"ע. הר\"נ: [יד] מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאמרה ביחיד. וי\"א דיחיד רשאי לאומרה שאינה אלא ספור היאך המלאכים מקדישים כו'. וה\"ט דכיון שהש\"צ אומר ברכו עכ\"פ צריכין לברך שום ברכה שאל\"כ היו נראים כאלו הם כופרים ח\"ו שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכך אומרים ברכה ראשונה של ק\"ש. ועתוי\"ט טעם מנהגנו:",
+                "לכאורה מכאן ראייה לדס\"ל דבקדושה דביוצר אור יחיד רשאי לאומרה ולכך אשמעינן דבי\"ח דבלשון נקדש בפחות מי לא. והר\"נ פירש בדרך אחר. ועתוי\"ט:",
+                "את כפיהם. דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכתיב כה תברכו את בני ישראל ובני ישראל י' משמע כדילפינן מונקדשתי בתוך ב\"י. ומיהו הני כולהו אסמכתא בעלמא נינהו דסדר תפלה גופא מדרבנן. הר\"נ:",
+                "קורין כו' מפטירין כו'. דתקנתא דרבנן הוא ולא תקנו אלא בצבור. הר\"נ. ת\"ש דרבנן היינו שאינן מד\"ת שבכתב אבל יש מהן שהוא תקנתא דמשה רבינו ע\"ה:",
+                "שנאמר גבי מרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת שהיו י\"ב, ויצאו יהושע וכלב. גמרא:",
+                "והרוצה לספדו יספוד רש\"י והרשב\"ם כתב לנחם אבלים או להרבות צער בכי ולתת אל לבו לשוב בתשובה כו':",
+                "ברכת אבלים. בגמרא ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין:",
+                "ולכהן תהיה אחוזתו לא מנינן דלאו בשומא כתיב. אלא והעריך הכהן כערכך הכהן כו' וכיוצא בהן. רש\"י:",
+                "כמה הוא יפה למכור בשוק ור'ל עבד עברי דזה הוא שוה להמכר:",
+                "לרשת אחוזה. גמרא. והקשו בתוספ' דקרא בעבד כנעני כתיב ומנלן דעבד עברי אתקש:"
+            ],
+            [
+                "מג' פסוקים. כנגד תורה נביאים וכתובים:",
+                "למתורגמן. מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים. הר\"מ. ונפקא ליה מגמרא דסוטה ויקראו בספר זה מקרא מפורש זה תרגום. כ\"מ:",
+                "בתורה. שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע. רש\"י:",
+                "הר\"מ. והר'א כתב דלשון המשנה אינו כן דלדבריו הל\"ל עד כדי שיפסוק התורגמן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר מי שעתיד להפטיר דמסתמא פריסת שמע קודם שקורא בתורה הוא שכל מי שירצה לבא לביהכ\"נ כבר בא לו. ותדע דמה\"ט האידנא אין פורסין כלל ביום שיש בו הפטרה לפי שכבר באו הכל:",
+                "דלא חשבי ליה עלמא ליקרא משום דאיתא אפילו בקטן. הר\"נ:",
+                "אביו או רבו כו'. ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה. הר\"מ:",
+                "עוברין. פורסין את ��מע ועוברין לפני התיבה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "פוחח כו'. שלא היו עוברין לפני התיבה בפריסת שמע. וכן רשאי לתרגם דתרגום לאו חשיבותא כולי האי דקטן מתרגם. הר\"נ:",
+                "סומא כו'. אע\"פ שבכללה של הפריסה היא ברכת המאורות כמ\"ש הר'ב לעיל במ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "מומין. כגון שהן בהקניות או עקומות או עקושות. גמרא. ופירוש בהקניות מלשון בהק דקרא ועקומות פירש\"י כפופות. ועקושות לצדדיהן. רש\"י. והר\"נ פירש עקומות שנתעקמה ידו אחורנית. ועקושות שאינו יכול לחלוק אצבעותיו:",
+                "שכן תיקן ריב\"ז וטעמא בגמרא במסכת סוטה דלמא אפסיק ליה רצועה ואזיל ליה למקשר ויאמרו דלהכי אזיל ליה שהוא בן גרושה או בן חלוצה:",
+                "אסטיס. וכן כל דבר שצובע הידים. הר\"מ:",
+                "מסתכלין. נ\"ל דקאי אכולה מתניתין דהא טעמא דת\"ק נמי משום הכי הוא כמ\"ש הר'ב ולא פליגי אלא דת\"ק אמר מומין ור\"י אמר צבע:"
+            ],
+            [
+                "בסנדל. שדרך אפיקורסים היה להקפיד בכך ומש\"ה אף יחף לא יעבור. א\"נ כיון שאין דרכן של ישראל להקפיד חוששין שמא הרהורים של שטות עלו בלבו ונזרקה בו אפיקורסי'. הר\"נ:",
+                "ז\"ל הערוך פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו. ורש\"י כתב סכנה שיכנוס בפתח ויכה ראשו באסקופה שלא יכנסו התפילין בראשו:",
+                "מנחות דף ל\"ז:",
+                "ברייתא שם. והמכוון שמבין עיניך. מקום התחלת השער בכ\"מ שמוח של תינוק רופס הוא מקום תפילין. ופירוש רופס מתרכך. ונ\"ל שהוא מלשון התרפס ורחב רעיך, שענינו ההכנעה והרכיכות בדברים רכים:",
+                "פירוש לשון קבוצת בשר כמו קיבורא דאהיני. תוספ':",
+                "ועבדי הכי משום דכתיב לאות על ידך וכיון שחב לאות סבורין הן שראוי שיראו לכל ולא דרשו והיו לך כו' ומש\"ה לא פירש אלא בית יד דאלו בשל ראש אדרבה כתיב וראו כי שם ה' נקרא עליך. ואמרו זו תפילין של ראש. הר\"נ.",
+                "וז\"ל הר'ן קרוב לאפיקורס הוא. אבל אפיקורס גמור לא הוי דהא לא עקר גזירה שוה. דהא מניחה במקום הקבורת:"
+            ],
+            [
+                "משתקין אותו. מפני שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הר\"נ:",
+                "האומר. ולעיל תני המכנה משום דלעיל כליל לכל העריות בהדדי ולא רצה להאריך ולבאר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעשה ראובן. וישכב את בלהה פילגש אביו נקרא בבית הכנסת ולא מתרגם דחיישין לגנותו. רש\"י. והר\"נ כתב משום כבוד יעקב:",
+                "הקשה ע\"ז שהרי אמנון עשה המעשה ותמר אנוסה היתה כו', ולכ\"נ מעשה תמר ויהודה. וטעמא בגמרא, דשבחיה הוא דאודי. ול\"ק דלא נקט יהודה משום דה\"א עובדא דיוסף. ועתוי\"ט:",
+                "ראשון כו'. דניחא להו דהויא להו כפרה. גמרא:",
+                "בודאי דבברכת כהנים אי אפשר לפרש דאין נקראין דאין סברא לומר שתהא התורה נקראת בצבור שלא בשלימותה מה שאין כן בהפטרות דבלאו הכי אין הנביאים נקראין בשלימותן. ומהר\"מ נראה דגרס וכן ברכת כהנים. ועתוי\"ט:",
+                "כדאמרינן בברכות דף כ' לא כדאי הן ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מחמירין על עצמן עד כזית ועד כביצה. רש\"י:",
+                "דוד ואמנון. אבל מעשה דבת שבע נקרא ומיתרגם. דשבחיה הוא דאודי:",
+                "במרכבה. כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק. הר\"מ:",
+                "שכן מעשה בראשית נקרא ומיתרגם וטעמא דמלתא דאם הוא חכם יודע שדברים אלו לב המשכיל לא ישיגם ושתיקתו יפה מדבורו. ואי לאו ��ר הכי הוא הכי נמי אויל מחריש חכם יחשב והחרש יחריש באולתו ולא ישאל בענינים אלו שיודע שאינו כדאי שישיבו לו שום מענה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Moed Katan/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,181 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וה\"א מתחלף בחי\"ת. רש\"י. ששניהם ממוצא הגרון. ועיף היינו למים כדכתיב מים קרים על נפש עיפה:",
+                "במועד. המשנה תקרא (מועד מה שאנו קורים) חולו של מועד (והם) הימים שבין מועד למועד. הר\"מ:",
+                "רש\"י. והרי\"ף והר\"מ והרא\"ש והטור פה אחד הסכימו דאין לחש\"מ עיקר מן התורה. וברייתא דחגיגה דלמדוה מקרא אינו אלא אסמכתא. וחב\"י כתב שנ\"ל מזאת הברייתא שיש לו עיקר מן התורה והכתוב מסרה לחכמים לאסור ולהתיר כפי שנראה להם:",
+                "אבל הר\"מ נראה שאין סובר כך אלא דבית חבעל נמי אסור בשביעית ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שאפילו דבר האבד לא התירו כשיש טרחא:",
+                "שלא. ואצטריך למתני למעוטי שדה חבעל שאפילו ממעין שלא יצא בתחלה אסור. גמרא:",
+                "אין משקין. אמועד קאי דגבי שביעית לא חיישינן לטרחא יתירא וטעמא מפרש בירושלמי דשביעית ע\"י שהוא מותר במלאכה שאינה דקרקע התירו אפילו בדבר של טורח א\"נ שביעית ע\"י שזמנה מרובה כו' ולא מסתבר לעשות ז' ימים האחרונים כז' דרגל:",
+                "הקילון. כיון דמי הגשמים לא נאסרו אלא משום גזירה דמי הקילון הלכך שפיר נקטיה אחר מי גשמים. הר\"נ:",
+                "ומלשון קולתא שהוא תרגום כדה על שכמה. נקראת קילון. הר\"נ:",
+                "ואין עושין כו'. מדרישא דהך אבל אין משקין לא קאי אשביעית. הך סיפא נמי לא קאי אשביעית הר\"מ:",
+                "כדי שיתעכבו שם המים מלשון הלהן תעגנה שהוא לשון עכוב. הר\"נ:",
+                "לישנא דברייתא ובאתריה דתנא דמתניתין שכיחי גפנים ולא זתים:"
+            ],
+            [
+                "וחכ\"א כו'. דכל שנראה כחופר לא הוי עבודה דעודר לא הוי כיון דמשליך את העפר למרחוק. והעודר מניח במקומו. הר\"נ. ובר\"מ משמע דמתיר אפילו אינו משליך למרחוק וע\"ש הטעם:",
+                "המקולקלות. סיומא דמלתא דרבנן הוא:",
+                "ולא דמי למעין שיצא בתחלה כדלעיל דחיישינן שיפלו גדותיו ואתי לתקן דתקונא דהתם עשייה בתחלה היא כדקתני שיצא בתחלה:",
+                "שברה\"ר. אפילו אין רבים צריכים להם. וטעמא כתב הר\"ן בשם הר\"א לפי שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת חבטלה. משום דדמי לקדירה דבי שותפי כו' ומסיק דכי התירו במלאכת הדיוט ונ\"ל דהיינו דתני וחוטטין ופרושי קמפרש דאלת\"ה לישנא יתירא הוא דהיינו מתקנין:",
+                "ומתקנין כו'. בריש שקלים תנן דבט\"ו באדר מתקנין. ולפי שהקלקולים מצוין בדרכים לכך הוצרך תו לתקן בחה\"מ:",
+                "ועושין כו'. לאתויי בורות שיחין ומערות כשרבים צריכין להם עתה. אבל שלא לצורך המועד לא התירו מפני שהן מלאכת אומן. ואינו יכול לשנות בהן. ואם ישנה בהן יפסיד. הרא\"ש. ועיין פירוש הר'ב בריש שקלים והוא מהירושלמי. וגמרא דידן לא ס\"ל האי דיוקא משום דלא דמי להנך פרטי דמתניתין:",
+                "ויוצאין כו'. בגמרא רמי והתנן בריש שקלים בא' באדר כו' ומשני כאן בבכיר כאן באפיל:",
+                "ולא הוי מעילה. דלב ב\"ד מתנה עליהן:"
+            ],
+            [
+                "דאי בבית השלחין התנן בריש פרקין דמשקין והיינו כל השדה אבל תימא מה דוחקיה לאוקמיה בשדה הבעל לוקמיה בשלחין ואלו בית הבעל מאן דכר שמיה כו' ואי קשיא משקין דלעיל הרי כתב בעצמו לעיל דשל אילן לא שרי במועד דלא פסדי ומתניתין הכי דייקא דמשיכה מאילן לאילן הוא דמותר הא השקאה לא וכן דברי הר'ן לחלק בכך. ועתוי\"ט:",
+                "סברתו בזה כפירש\"י דמפרש זרעים שלא שתו לפני המועד שלא היו מלומדים לשתות תמיד לפני המועד לא ישקה במועד דהואיל ולא משקה להו תדיר לפני המועד לא הוי להו פסידא אי לא משקה להו במועד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והגומא. אינו אלא כדי שיתקבצו שמה אישות הרבה ואפשר שנותן שם אוכלין כדי שיבואו ויאחזו במצודה. הר\"נ:",
+                "ובשביעית. לשון רש\"י אף על גב דמתקן את השדה. ולשון הר\"נ דלא גזרינן דילמא מחזי כחרישה כשאדם חופר וסותם את חוריהם:",
+                "ומקרין. נ\"ל שהוא נגזר משם קיר. ולא תני מקירין שלא יתערב במלת מקיר שענינו קרירות:"
+            ],
+            [
+                "בתחלה. אפילו בתחלה שעדיין לא נזקק להסגר דמכל מקום שמחה היא לו כשאומר לו אינך צריך להסגר. ומלשון רש\"י והר\"ב נראה דלא גרסינן בתחלה. וכן משמע בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דאף המוסגר משתלח. והא ודאי דכיון דמטמא נמי דגם הוא צער לו מ\"מ צוותא דאינשי עיקר הוא:",
+                "לא להקל כו'. ס\"ל נמי דבכהן תליא מלתא אלא מדרשא דלטהרו או לטמאו נפיק להו דמכיון שנזקק לראותו אינו רשאי שישתוק:",
+                "ועוד. כלומר ועוד מיקל:",
+                "ור\"ל בין לערער בין לספוד. ולשון רש\"י אתרווייהו קאי. ויותר נ\"ל שתיבת תמיד צ\"ל אית:"
+            ],
+            [
+                "הכוכין. וה\"ה לקבר. ואע\"פ שאין צריכין להם עכשיו עשאום כצרכי רבים רבים שתו ורבים ישתו והרי הן כחטיטת בורות שיחין ומערות שאין צריכין להם עכשיו שהתירו בהן לסופן דהיינו חטיטה אבל לא תחילתם דהיינו חפירה כל שאין צריכין להם עכשיו. הרא\"ש והר\"נ. ושם כוך ארמית דכלח דכתיב באיוב מתרגם כוך:",
+                "לפי שיש בה צורך לחוה\"מ כדתנן ואלו מכבסין במועד:",
+                "לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "נסרים. דטורח גדול לעשותן במועד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ולשון מערבין לא ניחא לפום כן דהל\"ל אין עושין שמחה אחרת ברגל כו' ובגמרא איכא מ\"ד מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. ואיכא מ\"ד דאין מערבין כו' ולמדו מקרא אחרינא. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שמצטערת על הנוול שבו היא מתנוולת:"
+            ],
+            [
+                "כדרכו. לצורך המועד דבחנם למה יתירו אפילו ע\"י שינוי. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ כלומר בונין על חרס של התנור והכירה הטפילה שלהם. ולשון הרא\"ש היינו שמתקנין אותו יפה על עמדו כדי להשתמש בהם. והרב מפרש לשניהם דלדינא שניהם אמת:",
+                "ונ\"ל שהוא מלה ארמית במסילה נעלה תרגם באורח כבישא ניסק:",
+                "בתחלה. פירוש, חדשה. אבל ישנה מכבשין. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מעשה הדיוט. כמו שקדם זכרו במשנה ד' שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט. הר\"מ:",
+                "ובגמרא השתא במעגילה אמרת שרי. ביד וברגל מבעיא. ה\"ק ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל. ופירש\"י ולא מעגילה ממש אלא כעין כו':",
+                "מתקנן במועד. מסקינן בגמרא כרבי יוסי דריש פ\"ב (ומט\"ו פ\"ה דמע\"ש כרבי יהודא) ולכך מתקנו כדרכו בין בשל עשן בין בשל ברזל. וכתב הר\"מ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות ונמצא מאבד כל מה שבבית:",
+                "במועד. דאי אין יכול לאוכלן לא דכובש אסור להר\"מ מפני שהוא כמבשל. ולרש\"י והר'ב משום מעבד. נראה לי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר דפתח באבל. ולא פירש אם יכול לטעון קורה ראשונה בימי אבלו. אלא מילי דמועד קא פריש. דאם אירע לו אונס קודם המועד דטוען קורה ראשונה. גמרא:",
+                "והוא מלשון מגופה. וכתב התוספ' י\"ל דצריך לכסותו מפני השרצים. ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכיסוי מועט ושמא חדש מתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "יינו וצריכי דאי אשמועינן קמייתא בההוא קאמר ר' יוסי משום דמשחא יקיר ואיכא פסידא יתירא. אבל חמרא דלא נפיש פסידיה אימא מודה לר\"י ואי אשמועינן בתרייתא בההוא קאמר רבי יהודה כו'. גמרא:",
+                "זולף. כלומר מריק אותו בחבית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובלבד כו'. שיש לו פנאיבשאר ימות השנה והוא משהה למועד. רש\"י:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. ולשון רש\"י שאסור להנות מהן. והגאונים מפרשים היו מניחין אותו לאבד והיו מונעין אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. ועתוי\"ט שהביא ראיה לפירוש הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "המועד. פירשו התוספ' דרבותא קמ\"ל דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד אבל כל שאינו לצורך המועד ה\"ה שאר דברים דאסור דהא במשנה דלקמן אסרו למכור פירות אלא לצורך המועד. וצ\"ע אי צריך בהאי צנעא כמו בההיא דפירות דלקמן. עתוי\"ט:",
+                "מה יאכל. מצינן למימר דפרושי קא מפרש ומיהו בגמרא דייק דה\"ק א\"נ מי שאין לו מה יאכל מותר שישכיר עצמו אע\"פ שאין המלאכה לצורך המועד כדי להחיות את נפשו. הר\"נ:",
+                "שאינן לצורך המועד. טור. וטעמא נראה משום טרחא ואתי לאמנועי משמחת יו\"ט:",
+                "היינו רישא וכבר פירשה אלא דלעיל נקט סתם רחוק. כלשון הר\"נ במשנה. והכא קט דרך רה\"ר כמו שמבאר הר\"נ בגמרא:",
+                "אין מביאין כו'. שיחשבו הרואים שבעה\"ב נתנם לתקן אותם במועד. ויאמרו שהאומן תקנם במועד. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "בצנעה. והטעם שכל שאומנתו בכך כל השנה בעי צנעה אע\"פ שהוא לצורך המועד ופירש בצנעה בגמרא אם היה חנותו פתוח, לר'ה פותח חציו ומניח חציו נעול. ואם פתוח לסטיו פותח כדרכו כו':",
+                "הציידין. ציידי (חיה) עופות ודגים. הר\"נ:",
+                "בצנעה. שמא יאמרו זה לוקח שלא לצורך המועד. רש\"י. וקשה למה נקטינן אלו. והר\"מ לא הצריך לעשותן בצנעה אלא האומנים שעושין מלאכות לרבים. ופירש הב\"י דהטעם מפני שהן צריכין לעשות הרבה ביחד ונראה כאלו הן עושין אותה לצורך חול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כגון שלא בא לישוב עד חוה\"מ או שלא היה לו שהות לגלח קודם הרגל. כי כשבא לא היה לו שהות ביום. ב\"י:",
+                "ובריש פ\"ט דנדרים כתב דקיי\"ל דא\"צ לפתח כשמתחרט מעצמו. וכיון שכן נמצא כי לא נתחרט קודם הרגל דבמתכוין לא גילח וליתסר וא\"כ לא הו\"ל להרב לכתוב טעם זה ומדעת הרי'ף והר\"מ נראה דכל שהיה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לו חשוב אונס.",
+                "וא\"ת פשיטא. וי\"ל דלא גזרינן דלמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה. הר\"נ. אבל בגמרא מסיק דנזיר ומצורע אע\"פ שהיה להם פנאי מותרין:",
+                "דאל\"ה אע\"ג דגילוח מלאכה הוא היה לנו להתירה לצורך המועד. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "והמנודה. דקיי\"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. הר'נ:",
+                "וכל העולין כו'. כגון מצורע וטמא מת שצריכים להחליף בגדיהם או לכבסן כל אלו מותרים במועד שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל. הר\"נ. והב\"י כתב להביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:"
+            ],
+            [
+                "פירוש הב\"ד. ומיירי שאבד המלוה שט\"ח. הר\"נ:",
+                "לאו חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שאם לא נכתב עדותן יכחיש הנותן לא כך היה. הר\"נ:",
+                "ואם לא יכתבנו עכשיו והוא רוצה לילך ויעבור שביעית ויפסיד חובו. הר\"נ:",
+                "וקורעין לו שט\"ח. כדאמרינן כל שומא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו שומא הוא ואם העדים רוצים ללכת יהיה המלוה קרח מכאן ומכאן (כנ\"ל) ורש\"י פירש אגרות שום בכך שמו ב\"ד שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו. ועתוי\"ט:",
+                "ואם לא יכתבו השטר עכשיו שמא הביא ב' שערות לאחר המועד ושוב אינה יכולה למאן. ותשב עמו שאינה חפצה באותו בעל. הר\"נ:",
+                "ויבוטל השלום:",
+                "שאם לא יכתבו עכשיו שמא ישכחו הדבר. ולא יפסקו פעם אחרת כן. הר\"נ:",
+                "וענינו שהנשיא היה נותן רשות לזה לדון ולומר לעם הוראותיהן ונקראין פתקין דרבנותא. ושוב אם טעה לא היה משלם. ואם אין לו שטר ישלם מביתו. הר\"נ:",
+                "בירושלמי וטעמא מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאוד וה\"ל כמעשה הדיוט. הר\"מ. ולדבריו צריך שיהא לצורך המועד כו' והר'א כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבוד:"
+            ],
+            [
+                "דהכא מסתמא ליכא למיחש שמא יאמר לא כך היה כמו במתנה. כיון שהלוהו לא יהיה לוה רשע ולא ישלם:",
+                "תפילין כו'. כתב סמ\"ג בשם הירושלמי בד\"א להניח, פירוש לאחר המועד, אבל להניחן במועד אפילו להניח לאחרים יכול לכתבן. וב\"י נדחק בפירושו למאן דס\"ל דלא מנח תפילין במועד:",
+                "יש לפרש ביוהכ\"פ צריכים לו רבים. אבל לא עכשיו הא אם צריך לקרות בו מגיהין בו וכדעת א\"ח. אבל המגיד כתב דבס\"ת אין להגיה, דלא התירו אלא תפלין דאפשר לכותבן כולו במועד משא\"כ ס\"ת שא\"א לעשותה כולה בחה\"מ וגירסת הספר בא' ופירש\"י ס\"ת של עזרא:",
+                "על ירכו. אבל בתפלין א\"א ע\"י שינוי שצריך כתיבה תמה. תוספ':",
+                "שתולה בחוט כדי שיוכל לשזרו יפה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "הקובר. להכי נקט קובר. דאבילות מתחלת בשעת סתימת הגולל כדאיתא בגמרא. תוספ':",
+                "ג\"י. כך הוא עיקר אבילות לכמה מילי דאמרינן בגמרא ג' ימים לבכי. תוספ':",
+                "שבעה. אסמכוהו אקרא דכתיב והפכתי תגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות ז'. גמרא:",
+                "וטעמא דסגי בחד יומא גבי שלשים. וגבי ז' בעינן ג' משום דדין כל שלשים שוה משא\"כ בז'. הר\"נ:",
+                "גזירת ל' יליף פרע פרע מנזיר. כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו, דש\"מ ששאר אבל חייב לפרוע. וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן ל' אף כאן ל'. גמרא. והר\"מ כתב מדכתיב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מכלל שהאבל מצטער כל ל':",
+                "מפני כו'. כלומר וא\"ת מה טעם לא אמרו חכמים הקובר את מתו קודם שבת בטלה ממנו גזירת שבעה מפני שאמרו שבת עולה משום דלא כתיב ביה שמחה אלא עונג ומקצת אבילות נוהג בו וכו'. הר\"נ. והטור כתב דאי אמרת דשבת מפסיק לא יהיה לעולם שבעת ימים. וכתב ב\"י שהוא מהירושלמי:",
+                "וזה תמוה דהא קיי'ל אף ברגל דברים שבצנעה נוהג כמו בשבת והטעם משום דשבת לא כתיב ביה שמחה, כנ\"ל. וכ\"כ בספר משנת חכמים:"
+            ],
+            [
+                "עצרת. וכ\"ש ר\"ה ויוהכ\"פ. תוספ'. וכתב הר\"נ דטעמא דר'א דס\"ל דטעמא דמפסיקין שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל וכן עצרת בזמן המקדש וכיון שאין עולין אמרו מפסיקין ועשו דין ל' כדין ז' אבל משחרב בהמ\"ק כו':",
+                "כרגלים. מפני שהקשו כל המועדות זה לזה דכתיב אלה מועדי ה'. הרמב\"ן:",
+                "כאבא שאול דפליג אמתניתין דלעיל דתני ח' ימים. וטעמו דסובר מקצת היום ככולו ושביעי עולה לכאן ולכאן:",
+                "וכן יום אחד לפני שבועות ולפני ר\"ה ולפני יוהכ\"פ:",
+                "בגמרא דף ט\"ו יליף להו מקראי ונטילת צפרנים בכלל גילוח הוא. נ\"ל:",
+                "פירש בערוך שהוא כמו מכליב דמשנה ח' פ\"ק. ונ\"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. דין הקריעה יליף בגמרא שם. ודמעומד בגמרא דף כ\"א ודבעיא טפח דף כ\"ב. ופירוש מאחה תופר ממש שכן ועת לתפור מתרגם ועידן בחיר לאחאה.",
+                "שהכהן מטמא להם:",
+                "גמרא. ואפילו בחול קאמר ואשמעינן הא בחה\"מ דמהו דתימא כל היכא דלא יראה דרך אבילות אלא דורון וחשיבות עדיף טפי, קמ\"ל. הר\"ן:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. שהמועד אסור בהספד ובתענית. הר\"מ:",
+                "מפני הכבוד. ששופעת זיבה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "נקבר המת. אפילו בר\"ח חנוכה ופורים וכ\"ש בחה\"מ דחמיר טפי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,177 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "וה\"א מתחלף בחי\"ת. רש\"י. ששניהם ממוצא הגרון. ועיף היינו למים כדכתיב מים קרים על נפש עיפה:",
+                "במועד. המשנה תקרא (מועד מה שאנו קורים) חולו של מועד (והם) הימים שבין מועד למועד. הר\"מ:",
+                "רש\"י. והרי\"ף והר\"מ והרא\"ש והטור פה אחד הסכימו דאין לחש\"מ עיקר מן התורה. וברייתא דחגיגה דלמדוה מקרא אינו אלא אסמכתא. וחב\"י כתב שנ\"ל מזאת הברייתא שיש לו עיקר מן התורה והכתוב מסרה לחכמים לאסור ולהתיר כפי שנראה להם:",
+                "אבל הר\"מ נראה שאין סובר כך אלא דבית חבעל נמי אסור בשביעית ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שאפילו דבר האבד לא התירו כשיש טרחא:",
+                "שלא. ואצטריך למתני למעוטי שדה חבעל שאפילו ממעין שלא יצא בתחלה אסור. גמרא:",
+                "אין משקין. אמועד קאי דגבי שביעית לא חיישינן לטרחא יתירא וטעמא מפרש בירושלמי דשביעית ע\"י שהוא מותר במלאכה שאינה דקרקע התירו אפילו בדבר של טורח א\"נ שביעית ע\"י שזמנה מרובה כו' ולא מסתבר לעשות ז' ימים האחרונים כז' דרגל:",
+                "הקילון. כיון דמי הגשמים לא נאסרו אלא משום גזירה דמי הקילון הלכך שפיר נקטיה אחר מי גשמים. הר\"נ:",
+                "ומלשון קולתא שהוא תרגום כדה על שכמה. נקראת קילון. הר\"נ:",
+                "ואין עושין כו'. מדרישא דהך אבל אין משקין לא קאי אשביעית. הך סיפא נמי לא קאי אשביעית הר\"מ:",
+                "כדי שיתעכבו שם המים מלשון הלהן תעגנה שהוא לשון עכוב. הר\"נ:",
+                "לישנא דברייתא ובאתריה דתנא דמתניתין שכיחי גפנים ולא זתים:"
+            ],
+            [
+                "וחכ\"א כו'. דכל שנראה כחופר לא הוי עבודה דעודר לא הוי כיון דמשליך את העפר למרחוק. והעודר מניח במקומו. הר\"נ. ובר\"מ משמע דמתיר אפילו אינו משליך למרחוק וע\"ש הטעם:",
+                "המקולקלות. סיומא דמלתא דרבנן הוא:",
+                "ולא דמי למעין שיצא בתחלה כדלעיל דחיישינן שיפלו גדותיו ואתי לתקן דתקונא דהתם עשייה בתחלה היא כדקתני שיצא בתחלה:",
+                "שברה\"ר. אפילו אין רבים צריכים להם. וטעמא כתב הר\"ן בשם הר\"א לפי שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת חבטלה. משום דדמי לקדירה דבי שותפי כו' ומסיק דכי התירו במלאכת הדיוט ונ\"ל דהיינו דתני וחוטטין ופרושי קמפרש דאלת\"ה לישנא יתירא הוא דהיינו מתקנין:",
+                "ומתקנין כו'. בריש שקלים תנן דבט\"ו באדר מתקנין. ולפי שהקלקולים מצוין בדרכים לכך הוצרך תו לתקן בחה\"מ:",
+                "ועושין כו'. לאתויי בורות שיחין ומערות כשרבים צריכין להם עתה. אבל שלא לצורך המועד לא התירו מפני שהן מלאכת אומן. ואינו יכול לשנות בהן. ואם ישנה בהן יפסיד. הרא\"ש. ועיין פירוש הר'ב בריש שקלים והוא מהירושלמי. וגמרא דידן לא ס\"ל האי דיוקא משום דלא דמי להנך פרטי דמתניתין:",
+                "ויוצאין כו'. בגמרא רמי והתנן בריש שקלים בא' באדר כו' ומשני כאן בבכיר כאן באפיל:",
+                "ולא הוי מעילה. דלב ב\"ד מתנה עליהן:"
+            ],
+            [
+                "דאי בבית השלחין התנן בריש פרקין דמשקין והיינו כל השדה אבל תימא מה דוחקיה לאוקמיה בשדה הבעל לוקמיה בשלחין ואלו בית הבעל מאן דכר שמיה כו' ואי קשיא משקין דלעיל הרי כתב בעצמו לעיל דשל אילן לא שרי במועד דלא פסדי ומתניתין הכי דייקא דמשיכה מאילן לאילן הוא דמותר הא השקאה לא וכן דברי הר'ן לחלק בכך. ועתוי\"ט:",
+                "סברתו בזה כפירש\"י דמפרש זרעים שלא שתו לפני המועד שלא היו מלומדים לשתות תמיד לפני המועד לא ישקה במועד דהואיל ולא משקה להו תדיר לפני המועד לא הוי להו פסידא אי לא משקה להו במועד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והגומא. אינו אלא כדי שיתקבצו שמה אישות הרבה ואפשר שנותן שם אוכלין כדי שיבואו ויאחזו במצודה. הר\"נ:",
+                "ובשביעית. לשון רש\"י אף על גב דמתקן את השדה. ולשון הר\"נ דלא גזרינן דילמא מחזי כחרישה כשאדם חופר וסותם את חוריהם:",
+                "ומקרין. נ\"ל שהוא נגזר משם קיר. ולא תני מקירין שלא יתערב במלת מקיר שענינו קרירות:"
+            ],
+            [
+                "בתחלה. אפילו בתחלה שעדיין לא נזקק להסגר דמכל מקום שמחה היא לו כשאומר לו אינך צריך להסגר. ומלשון רש\"י והר\"ב נראה דלא גרסינן בתחלה. וכן משמע בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דאף המוסגר משתלח. והא ודאי דכיון דמטמא נמי דגם הוא צער לו מ\"מ צוותא דאינשי עיקר הוא:",
+                "לא להקל כו'. ס\"ל נמי דבכהן תליא מלתא אלא מדרשא דלטהרו או לטמאו נפיק להו דמכיון שנזקק לראותו אינו רשאי שישתוק:",
+                "ועוד. כלומר ועוד מיקל:",
+                "ור\"ל בין לערער בין לספוד. ולשון רש\"י אתרווייהו קאי. ויותר נ\"ל שתיבת תמיד צ\"ל אית:"
+            ],
+            [
+                "הכוכין. וה\"ה לקבר. ואע\"פ שאין צריכין להם עכשיו עשאום כצרכי רבים רבים שתו ורבים ישתו והרי הן כחטיטת בורות שיחין ומערות שאין צריכין להם עכשיו שהתירו בהן לסופן דהיינו חטיטה אבל לא תחילתם דהיינו חפירה כל שאין צריכין להם עכשיו. הרא\"ש והר\"נ. ושם כוך ארמית דכלח דכתיב באיוב מתרגם כוך:",
+                "לפי שיש בה צורך לחוה\"מ כדתנן ואלו מכבסין במועד:",
+                "לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "נסרים. דטורח גדול לעשותן במועד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ולשון מערבין לא ניחא לפום כן דהל\"ל אין עושין שמחה אחרת ברגל כו' ובגמרא איכא מ\"ד מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. ואיכא מ\"ד דאין מערבין כו' ולמדו מקרא אחרינא. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שמצטערת על הנוול שבו היא מתנוולת:"
+            ],
+            [
+                "כדרכו. לצורך המועד דבחנם למה יתירו אפילו ע\"י שינוי. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ כלומר בונין על חרס של התנור והכירה הטפילה שלהם. ולשון הרא\"ש היינו שמתקנין אותו יפה על עמדו כדי להשתמש בהם. והרב מפרש לשניהם דלדינא שניהם אמת:",
+                "ונ\"ל שהוא מלה ארמית במסילה נעלה תרגם באורח כבישא ניסק:",
+                "בתחלה. פירוש, חדשה. אבל ישנה מכבשין. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מעשה הדיוט. כמו שקדם זכרו במשנה ד' שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט. הר\"מ:",
+                "ובגמרא השתא במעגילה אמרת שרי. ביד וברגל מבעיא. ה\"ק ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל. ופירש\"י ולא מעגילה ממש אלא כעין כו':",
+                "מתקנן במועד. מסקינן בגמרא כרבי יוסי דריש פ\"ב (ומט\"ו פ\"ה דמע\"ש כרבי יהודא) ולכך מתקנו כדרכו בין בשל עשן בין בשל ברזל. וכתב הר\"מ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות ונמצא מאבד כל מה שבבית:",
+                "במועד. דאי אין יכול לאוכלן לא דכובש אסור להר\"מ מפני שהוא כמבשל. ולרש\"י והר'ב משום מעבד. נראה לי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כלומר דפתח באבל. ולא פירש אם יכול לטעון קורה ראשונה בימי אבלו. אלא מילי דמועד קא פריש. דאם אירע לו אונס קודם המועד דטוען קורה ראשונה. גמרא:",
+                "והוא מלשון מגופה. וכתב התוספ' י\"ל דצריך לכסותו מפני השרצים. ומיהו מגופה לא היה צריך דדיו בכיסוי מועט ושמא חדש מתקלקל:"
+            ],
+            [
+                "יינו וצריכי דאי אשמועינן קמייתא בההוא קאמר ר' יוסי משום דמשחא יקיר ואיכא פסידא יתירא. אבל חמרא דלא נפיש פסידיה אימא מודה לר\"י ואי אשמועינן בתרייתא בההוא קאמר רבי יהודה כו'. גמרא:",
+                "זולף. כלומר מריק אותו בחבית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ובלבד כו'. שיש לו פנאיבשאר ימות השנה והוא משהה למועד. רש\"י:",
+                "וכ\"פ הר\"מ. ולשון רש\"י שאסור להנות מהן. והגאונים מפרשים היו מניחין אותו לאבד והיו מונעין אותו מלעשות אותה מלאכה אבל להפקירה לכל ולאבדה בידים לא קנסו. ועתוי\"ט שהביא ראיה לפירוש הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "המועד. פירשו התוספ' דרבותא קמ\"ל דאפילו הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך המועד אבל כל שאינו לצורך המועד ה\"ה שאר דברים דאסור דהא במשנה דלקמן אסרו למכור פירות אלא לצורך המועד. וצ\"ע אי צריך בהאי צנעא כמו בההיא דפירות דלקמן. עתוי\"ט:",
+                "מה יאכל. מצינן למימר דפרושי קא מפרש ומיהו בגמרא דייק דה\"ק א\"נ מי שאין לו מה יאכל מותר שישכיר עצמו אע\"פ שאין המלאכה לצורך המועד כדי להחיות את נפשו. הר\"נ:",
+                "שאינן לצורך המועד. טור. וטעמא נראה משום טרחא ואתי לאמנועי משמחת יו\"ט:",
+                "היינו רישא וכבר פירשה אלא דלעיל נקט סתם רחוק. כלשון הר\"נ במשנה. והכא קט דרך רה\"ר כמו שמבאר הר\"נ בגמרא:",
+                "אין מביאין כו'. שיחשבו הרואים שבעה\"ב נתנם לתקן אותם במועד. ויאמרו שהאומן תקנם במועד. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "בצנעה. והטעם שכל שאומנתו בכך כל השנה בעי צנעה אע\"פ שהוא לצורך המועד ופירש בצנעה בגמרא אם היה חנותו פתוח, לר'ה פותח חציו ומניח חציו נעול. ואם פתוח לסטיו פותח כדרכו כו':",
+                "הציידין. ציידי (חיה) עופות ודגים. הר\"נ:",
+                "בצנעה. שמא יאמרו זה לוקח שלא לצורך המועד. רש\"י. וקשה למה נקטינן אלו. והר\"מ לא הצריך לעשותן בצנעה אלא האומנים שעושין מלאכות לרבים. ופירש הב\"י דהטעם מפני שהן צריכין לעשות הרבה ביחד ונראה כאלו הן עושין אותה לצורך חול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כגון שלא בא לישוב עד חוה\"מ או שלא היה לו שהות לגלח קודם הרגל. כי כשבא לא היה לו שהות ביום. ב\"י:",
+                "ובריש פ\"ט דנדרים כתב דקיי\"ל דא\"צ לפתח כשמתחרט מעצמו. וכיון שכן נמצא כי לא נתחרט קודם הרגל דבמתכוין לא גילח וליתסר וא\"כ לא הו\"ל להרב לכתוב טעם זה ומדעת הרי'ף והר\"מ נראה דכל שהיה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לו חשוב אונס.",
+                "וא\"ת פשיטא. וי\"ל דלא גזרינן דלמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה. הר\"נ. אבל בגמרא מסיק דנזיר ומצורע אע\"פ שהיה להם פנאי מותרין:",
+                "דאל\"ה אע\"ג דגילוח מלאכה הוא היה לנו להתירה לצורך המועד. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "והמנודה. דקיי\"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. הר'נ:",
+                "וכל העולין כו'. כגון מצורע וטמא מת שצריכים להחליף בגדיהם או לכבסן כל אלו מותרים במועד שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל. הר\"נ. והב\"י כתב להביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:"
+            ],
+            [
+                "פירוש הב\"ד. ומיירי שאבד המלוה שט\"ח. הר\"נ:",
+                "לאו חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שאם לא נכתב עדותן יכחיש הנותן לא כך היה. הר\"נ:",
+                "ואם לא יכתבנו עכשיו והוא רוצה לילך ויעבור שביעית ויפסיד חובו. הר\"נ:",
+                "וקורעין לו שט\"ח. כדאמרינן כל שומא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו שומא הוא ואם העדים רוצים ללכת יהיה המלוה קרח מכאן ומכאן (כנ\"ל) ורש\"י פירש אגרות שום בכך שמו ב\"ד שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו. ועתוי\"ט:",
+                "ואם לא יכתבו השטר עכשיו שמא הביא ב' שערות לאחר המועד ושוב אינה יכולה למאן. ותשב עמו שאינה חפצה באותו בעל. הר\"נ:",
+                "ויבוטל השלום:",
+                "שאם לא יכתבו עכשיו שמא ישכחו הדבר. ולא יפסקו פעם אחרת כן. הר\"נ:",
+                "וענינו שהנשיא היה נותן רשות לזה לדון ולומר לעם הוראותיהן ונקראין פתקין דרבנותא. ושוב אם טעה לא היה משלם. ואם אין לו שטר ישלם מביתו. הר\"נ:",
+                "בירושלמי וטעמא מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאוד וה\"ל כמעשה הדיוט. הר\"מ. ולדבריו צריך שיהא לצורך המועד כו' והר'א כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבוד:"
+            ],
+            [
+                "דהכא מסתמא ליכא למיחש שמא יאמר לא כך היה כמו במתנה. כיון שהלוהו לא יהיה לוה רשע ולא ישלם:",
+                "תפילין כו'. כתב סמ\"ג בשם הירושלמי בד\"א להניח, פירוש לאחר המועד, אבל להניחן במועד אפילו להניח לאחרים יכול לכתבן. וב\"י נדחק בפירושו למאן דס\"ל דלא מנח תפילין במועד:",
+                "יש לפרש ביוהכ\"פ צריכים לו רבים. אבל לא עכשיו הא אם צריך לקרות בו מגיהין בו וכדעת א\"ח. אבל המגיד כתב דבס\"ת אין להגיה, דלא התירו אלא תפלין דאפשר לכותבן כולו במועד משא\"כ ס\"ת שא\"א לעשותה כולה בחה\"מ וגירסת הספר בא' ופירש\"י ס\"ת של עזרא:",
+                "על ירכו. אבל בתפלין א\"א ע\"י שינוי שצריך כתיבה תמה. תוספ':",
+                "שתולה בחוט כדי שיוכל לשזרו יפה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "הקובר. להכי נקט קובר. דאבילות מתחלת בשעת סתימת הגולל כדאיתא בגמרא. תוספ':",
+                "ג\"י. כך הוא עיקר אבילות לכמה מילי דאמרינן בגמרא ג' ימים לבכי. תוספ':",
+                "שבעה. אסמכוהו אקרא דכתיב והפכתי תגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות ז'. גמרא:",
+                "וטעמא דסגי בחד יומא גבי שלשים. וגבי ז' בעינן ג' משום דדין כל שלשים שוה משא\"כ בז'. הר\"נ:",
+                "גזירת ל' יליף פרע פרע מנזיר. כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו, דש\"מ ששאר אבל חייב לפרוע. וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן ל' אף כאן ל'. גמרא. והר\"מ כתב מדכתיב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מכלל שהאבל מצטער כל ל':",
+                "מפני כו'. כלומר וא\"ת מה טעם לא אמרו חכמים הקובר את מתו קודם שבת בטלה ממנו גזירת שבעה מפני שאמרו שבת עולה משום דלא כתיב ביה שמחה אלא עונג ומקצת אבילות נוהג בו וכו'. הר\"נ. והטור כתב דאי אמרת דשבת מפסיק לא יהיה לעולם שבעת ימים. וכתב ב\"י שהוא מהירושלמי:",
+                "וזה תמוה דהא קיי'ל אף ברגל דברים שבצנעה נוהג כמו בשבת והטעם משום דשבת לא כתיב ביה שמחה, כנ\"ל. וכ\"כ בספר משנת חכמים:"
+            ],
+            [
+                "עצרת. וכ\"ש ר\"ה ויוהכ\"פ. תוספ'. וכתב הר\"נ דטעמא דר'א דס\"ל דטעמא דמפסיקין שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל וכן עצרת בזמן המקדש וכיון שאין עולין אמרו מפסיקין ועשו דין ל' כדין ז' אבל משחרב בהמ\"ק כו':",
+                "כרגלים. מפני שהקשו כל המועדות זה לזה דכתיב אלה מועדי ה'. הרמב\"ן:",
+                "כאבא שאול דפליג אמתניתין דלעיל דתני ח' ימים. וטעמו דסובר מקצת היום ככולו ושביעי עולה לכאן ולכאן:",
+                "וכן יום אחד לפני שבועות ולפני ר\"ה ולפני יוהכ\"פ:",
+                "בגמרא דף ט\"ו יליף להו מקראי ונטילת צפרנים בכלל גילוח הוא. נ\"ל:",
+                "פירש בערוך שהוא כמו מכליב דמשנה ח' פ\"ק. ונ\"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. דין הקריעה יליף בגמרא שם. ודמעומד בגמרא דף כ\"א ודבעיא טפח דף כ\"ב. ופירוש מאחה תופר ממש שכן ועת לתפור מתרגם ועידן בחיר לאחאה.",
+                "שהכהן מטמא להם:",
+                "גמרא. ואפילו בחול קאמר ואשמעינן הא בחה\"מ דמהו דתימא כל היכא דלא יראה דרך אבילות אלא דורון וחשיבות עדיף טפי, קמ\"ל. הר\"ן:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. שהמועד אסור בהספד ובתענית. הר\"מ:",
+                "מפני הכבוד. ששופעת זיבה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "נקבר המת. אפילו בר\"ח חנוכה ופורים וכ\"ש בחה\"מ דחמיר טפי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            []
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim/English/merged.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Pesachim",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            []
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,454 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דילפינן מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה. רש\"י:",
+                "כלומר דכמו שבביטול בעלמא דהיינו שיחשוב בלבו כאלו הוא עפר סגי בכך אף על פי שלא הוציא בשפתיו כלום ה\"נ במחשבה חוזר מבטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה:",
+                "שאין. בגמרא מפרש לאתויי כו' ואוצרות יין ושמן דא\"צ בדיקה. ואהא מקשה ולמה אמרו כו' דהא א\"צ בדיקה. ומשני במרתף כו':",
+                "פירש\"י עד התקרה והוא כמו שמי השמים:",
+                "ארכו הוא שאמר שבודק שורה החיצונה מן הארץ ורתבו הוא שאמר שחוזר ובודק העליונות. ועתוי, 'ט:",
+                "ועשויה כמו כ\"ף פתוחה שלנו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג הרואה את הקורה דהיינו כל גג השורות. רש\"י:",
+                "והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואיכא למידק משתחשך ואילך למה לא יבדוק ואפשר דה\"ט משום דאפילו רבנן מודו דכל היכא דענוש כרת אפילו מחזר עליו לשורפו חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ולא סמכינן אהאי טעמא אלא עד שתחשך דליכא כרת. הר\"נ:",
+                "שמשייר. בלילה לצרכו שיאכל בלילה גם בבקר. הר\"נ:",
+                "שלא. דהא דתנן לעיל דאין חוששין היינו מספק. אבל הכא איכא למיחש שמא תטול חולדה בפנינו ויהיה צריך בדיקה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זהו י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תאכל עליו חמץ. כלומר על קרבן הפסח. כך למדו בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי יום. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דלשהויי עד אחר הפסח עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה (כמ\"ש הר\"ב ריש ר\"ה):"
+            ],
+            [
+                "מדקתני להדליק בנר. דאלו שמן של קודש כשנטמא נשרף בקודש בבית הדשן ואין להכהנים היתר בהם. אבל בתרומה כתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך תהיה להסיק תחת תבשילך. רש\"י:",
+                "בטמא מת. דייק לומר שנטמא בטמא מת. אף על גב דמשקין לעולם תחלה הוי מגזירת י\"ח דבר. משום דאיהו ס\"ל דמן התורה משקין מטמאין אוכלין ואשמעינן השתא דכשנטמאו בנר שנטמא בטמא מת הוסיפו על טומאתן שנעשה ראשון ומטמאין אוכלין מדאורייתא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כ\"כ רש\"י. והקשה דסוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן מה קא מהני ליה הא בשר לבשר שלישי אי לשויה שני מדרבנן מעיקרא נמי שני מדרבנן הוי דהרי המשקין שנגעו בהן לעולם תחלה הויין אלא ע\"כ להאי שנויי ס\"ל אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא. ולמ\"ד דאין מטמא א\"צ לאוקמא במשקין ומדבריהן מר\"א ור\"י. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"ת א\"כ ר\"ח נמי מוסיף אדר\"ע דמדרבי עקיבא דאמר דפסול מדאורייתא מותר לעשות ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשות שני ובירושלמי פריך לה דלא בא רבי עקיבא אלא לפחות ומשני בטבול יום מדבריהם. תוספות. והשתא אתי שפיר לישנא דמדבריהם דמדבריו הול\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שמותר. לדיוקא איצטריך דתידוק הא משעה שאינו מותר לאכול אינו מותר להאכיל. רש\"י:",
+                "ובתוספ' הקשו היכי שרי להאכיל דהתנן בפ\"ק מ\"ג ומה שמשייר יניחנו בצנעא ופרש\"י שמא תטול חולדה כו' ועיין תירוצם. והרא\"ש תירץ דהפירוש הנכון הוא ומאכיל כו' והוא עומד עליהם ולא יעלים עיניו מהם עד שיאכלו ויבער המשוייר ומתניתין היתר הנאה אתי לאשמעינן כו'. וה\"פ דאי תנא בהמה דאי משיירא קא חזי ליה דאף אם מחמת טרדא יעלים עיניו יחזור ויבער כו':",
+                "אם לא ביטלו וה\"ה דהמ\"ל דלמא אכיל מיניה. תוספ':",
+                "פירוש משמתחלת כו':",
+                "כלומר כאלו היה בשעה שאסור בהנאה מן התורה:",
+                "ואף ע\"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה ושרי אשת איש לעלמא כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. רש\"י:",
+                "מטיל לים. פירוש שאינו ים המלח דבים המלח אין ספינה עוברת וא\"צ פירור וה\"ק מפרר וזורה לרוח מפרר ומטיל לים, כרבה בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאע\"ג דהרהינו אצלו צריך שיאמר מעכשיו ואע\"ג דא\"ל מעכשיו אם לא הרהינו אצלו לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל דקי\"ל דחייב לבערו. ומ\"ש הר\"ב עד יום פלוני, דעת הר\"מ דקביעות זמן דוקא קודם הפסח הוא. ואחר הפסח דתנן, אזמן ההיתר קאי ולא אזמן פירעון ודעת הר'א והטור דאפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח ודתנן אחר הפסח קאי אזמן פרעון. והר'ב שלא פירש משמע שדעתו כהר'א:",
+                "וישראל שהלוה. כתב הרא\"ש דמיירי נמי שהרהינו אצלו וא\"ל מעכשיו דאל\"ה ישראל מעכו\"ם לא קני משכון. ומיירי שאין אחריות המשכון עליו דאם אחריות עליו שלו הוא ועובר:",
+                "רשב\"ג. לא בא לחלוק אבל ביאר דין המפולת איך הוא. הר\"מ:",
+                "פירוש כמה יהא מכוסה ולא נחוש בו לחיפוש. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דהשתא לא היה לוקה ול\"ל כל הלוקה אינו משלם. ומיהו בלא\"ה מזיד דתרומה נמי צריך לאוקמי בענין דאינו לוקה דהיינו, בלא התראה ועדים. דאי לאו הכי בלאו הכי פטור מתשלומין דאינו לוקה ומשלם וא\"כ בחנם כתב אפילו שגג כו':",
+                "דאלו בטהורה לא שייך כלל דמי עצים דאסורה להסקה דלא ניתנה אלא לאכילה כו' כדתנן במ\"ח פ\"ח דשביעית:"
+            ],
+            [
+                "מצות מצות ריבה. גמרא. וכתב רש\"י אבל ישראל בתרומה לא כדתנן לקמן. לא תאכל כו' מי שאינו מוזהר על חמצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו י\"ח מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר:",
+                "במעשר שני. חוץ לירושלים. רש\"י. דאלו בירושלים הרי שם מקומו לאכול בלא פדיון. ור\"ל לאפוקי ממ\"ד דאפילו בירושלים לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ידי חובתו. כתב הר\"מ דאכילת מרור מ\"ע בזמן שהכבש נאכל כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ומיהו מדבריהם אף בזמן הזה:",
+                "ודבר תימא הוא. דבגמרא אמר רבב\"ח תמכתא שמיה ועל חרתבינא אר\"ל אצוותא דדיקלא ואם איתא דתמכא הוא מענין הדקל הר'ל לרבב\"ח נמי לפתרו על שם מה שהוא בדקל. ואנו רגילין לפתרו לתמכא שהיא מה שקורין בל\"א קרי\"ן וכן הוא בדברי האחרונים זלה\"ה. תוי\"ט:",
+                "ובדמאי. אבל בטבל לא. ואע\"ג דמעשר ירק דרבנן הר\"ל מצוה הבאה בעבירה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. וכתב הרא\"ש דר\"ל הזיעה. אבל א\"ל דר'ל מים ממש והיינו אחר שנשתטפה ��מים דהא ודאי אסור:",
+                "מפני כו'. שהרוק מחמיץ. טא\"ח סימן תס\"ו:"
+            ],
+            [
+                "מים קאי נמי לחרדל וכ\"כ הרא\"ש והר\"נ. וטעמא, דמי פירות אינן מחמיצין:",
+                "ורישא דקרא לא תאכלו וגו'. ועתוי\"ט:",
+                "סכין ומטבילין. סכין בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובמשנה ב' פ\"ק דחלה פירש דעוברים בבל יראה, התם כפירוש הר\"מ נקט וכפרש\"י בכאן. ודבריו דהכא מדברי הר\"נ הן וטעמיה דהא לאיסור אכילה בעינן קרא לרבינהו כדלקמן א\"כ בל יראה מנלן:",
+                "ואפילו לטעם ב' שכתב הר\"ב בפ\"ק דבדיקה הוא כדי שלא יעבור על ב\"י החמירו חכמים לבערם מן העולם. כמ\"ש התוספ' שם כו' ודייק מדתנן שיאור ישרף והרי נוקשה הוא:",
+                "וחומץ סתם היינו דיין:",
+                "ולשין אותן במים. הר\"מ:",
+                "צבעים. צבע עור אדום. רש\"י:",
+                "ממין דגן כו'. ר\"א הוא דקא\"ל. תוספ':",
+                "ושאני משאר אסורי כרת כמו חלב ודם דיש בהן עונש כרת בכא\"פ דגבי קרא דמחמצת שהיא תערובות לא כתיב ונכרתה. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ ביאר שהבצק המשמיע קול כבר החמיץ כו' והראב\"ד כתב בהפך שכ\"ז שהעיסה מצה קולה צלול כשאדם מקיש עליה אבל כשהיא מחמצת אע\"פ שאין בה סדקים ולא הכסיפו פניה קולה משתקע כחרש והחרשות גם הוא סימן לחמוץ והוא אם יש כיוצא בו. ולכולי עלמא משנתינו שהגביה ידו ולא נתעסק בבצק דכל זמן שעוסק בו אינו בא לידי חמוץ כדתנן במ\"ד, וכ\"כ הפוסקים:",
+                "הר\"מ כתב שזה משעות ההשויה. ור\"ל שלא נחשב כשעות הזמניות שהזכיר במ\"ב פ\"א דברכות כי אלו השעות שבכאן הם השוים בשיעוריהן כ\"א חלק מכ\"ד מהיום ולילה בשוה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולהסיקה תחת תבשילו נמי א\"א ואע\"ג דהדלקת הנר בי\"ט צורך אכילה היא ומותרת כ\"ש היסק משום דגזירת הכתוב הוא דאין קדשים טמאים מתבערים ביו\"ט. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "טעמא, דלא מחסרא אלא דבורא בעלמא אבל לעיל בעו\"ג שהלוה לישראל לא אמרינן הואיל ובידו לפדותו משום דהתם מחוסר ממונא. הר\"נ:",
+                "בצונן. ס\"ל כר\"י דלא אמרינן הואיל וס\"ל נמי דטובת הנאה ממון. והלכך הוי הך חלה כדידיה שהרי יש לו בה טובת הנאה לתתה לכל כהן שירצה. הר\"נ:",
+                "הילכך. על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר, דאיכא חדא דלא חזיא ליה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והקשו בתוספ' מהא דאמר בפ\"ח דעירובין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ונראה לר'נ דה\"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו. (וקרי ליה רשות גבי אינך):"
+            ],
+            [
+                "וכל צדדי ירושלים במקום שרואין אותה היה נקרא צופים. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. וע\"ש. וקשה אי מדאורייתא כי עבר צופים מאי הוי, ויש לומר דקרא לבשר קדשי קדשים ואימורי הקלים, אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים חכמים גזרו אטו הנך. תוספת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עד חצות. אבל מחצות ולמעלה איכא איסורא:",
+                "נראה דאף בזה\"ז קאמרינן. והה\"מ כתב הטעם מהירושלמי דמחצות מתחיל שחיטת הפסח ואינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב ותמיד שאני דרחמנא אמר ואספת דגנך והאידנא אע\"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה ולכך שאני מערב חג הסוכות דטריד גם כן בסוכתו. ול\"נ דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דרגילין להקדים כו' ממוצאי יוה\"כ אבל מצה נהוג כולי עלמא שלא לאפותה קודם ו' שעות כזמן שחיטה:",
+                "דמצוה לטרוח מבע\"י כדי להסב מהר כדאמר בפרק ערבי פסחים חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חייב. תימא לר\"י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת ועד כאן כו'. ומיהו אי מדאורייתא חייב לבער, מפני מחלוקת לא יעבור על ד\"ת. ועוד אור\"י דלא שייך מחלוקת בפירות דאמרינן ממקום שכלו באו. תוספ':",
+                "כלומר דהא דשרי ת\"ק משום שהמין הכלה בלוע מטעם מין שלא כלה כדמפ' בשביעית. וקא\"ל ר\"י דאין להתיר משום כך שהרי אם יאמרו לאדם אחר שיביא גם הוא מזה המין שהביא זה האיש לא יוכל למצוא כו' ומין זה הבלוע ממין שאינו כלה כמו שהביא זה האיש ג\"כ לא ימצא דמלתא דלא שכיחא הוא שימצא כבוש כיוצא בזה והואיל וא\"א למצוא אין להתיר שלא לבער. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויעשה הנכרי מלאכה בשבת. לשון הר\"ב פ\"ק דע\"ג מ\"ו וע\"ש עוד מ\"ש:",
+                "ר\"ל דבהמתו ל\"ד דמחמר אסור אפילו באינה שלו והכא ר\"ל שמחמר אחר המכירה כדי שלא ירצה הנכרי לחזור בו ולהכי אף שמחמר אינו חייב אלא בטעונה מיהת כ\"ש לא נקט משום שביתת בהמתו, וכן משמע בר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והלכך מסתמא לשחיטה זבנה ולא משהי לה ישראל ביד נכרי דתיפוק חורבא מיניה לזבוני שלימה. רש\"י:",
+                "רש\"י. ובפ\"ק דע\"ג פי' הר\"ב דברכיבה לא פליגי דשרי, כי פליגי במיוחד לעופות, דב\"ב סבר דכל בע\"ח נושא א\"ע ורבנן סברי דוקא אדם:"
+            ],
+            [
+                "לשון רש\"י כאוכל פסח בחוץ. דהא אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ:"
+            ],
+            [
+                "והא דבספ\"ב דברכות לענין חתן איפכא שמעינן ליה. מתרץ בגמרא דרבנן סברי הכא כיון דכ\"ע עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מחזי כיוהרא, אבל התם כיון דכ\"ע קרו ואיהו נמי קרי, לא. ורשב\"ג סבר התם דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מחזי כיוהרא אבל הכא לא, דאמרי מלאכה הוא דלית ליה, פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. ואיכא שנויא אחרינא דמוחלפת השיטה:",
+                "ולכאורה סברא דב\"ש עדיפא, ונ\"ל דהטעם דהאיסור הוא משום שחיטת הפסח וקאמרי ב\"ה דכיון דמשום שחיטת הפסח הוא כו' הרי הקרבן והתענית שוין הן דלכפרה באים כו'. ולפיכך ילפי מתענית:"
+            ],
+            [
+                "בי\"ד. דהיינו עד חצות דוקא דאין לך לצורך המועד יותר מלספר ומלכבס ולכך התירו חכמים ואפילו להתחיל ואפ\"ה לא התירו אלא עד חצות. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בי\"ד. וסיפא דמוליכין כלים כו' מסקי המגיד והב\"י דהיינו כל היום דלאו מלאכה היא ולא אסרו במועד אלא שמא יאמרו במועד תקנן ומהר\"מ נשמע דהני נמי לאו מלאכות הן אלא טרחא ומהטור נשמע דס\"ל דאינך לא משתרי אלא עד חצות:",
+                "פתח בחזרה ומסיים מתה והכי הול\"ל אפילו אם מתה מושיב כו' דמשום רבותא תני לה. דאע\"ג דאיכא טרחא יתירה להושיבה שאינה יושבת על ביצים שהוחמו מאחרת אלא בקושי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הנך ב' פירושים תנאי נינהו ולפירוש הב' ג\"כ לא היו אומרים ברוך כו'. וברוקח משמע שגירסת הירושלמי אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך:",
+                "וקוצרין כו'. בגמרא פריך עלה כו' ותו על ג' תנן והני ד' היו אלא סמי מכאן קצירה:",
+                "לפני העומר. להך תניא דתני בירושלמי ריש חלה מלפני הפסח. ה\"נ הר'ל למיתני הכא לפני הפסח:",
+                "ואמרינן בגמרא דאינהו נמי ס\"ל להך כללא. כדתנן במ\"ד פ\"ק דפאה. והכא בעלי הלפת שמכניסין אותן לקיום ע\"י האמהות עסקינן מר סבר מכניס לקיום ע\"י ד\"א שמיה קיום ומר סבר לא שמיה קיום:"
+            ],
+            [
+                "גירר כו'. דכתיב וישכב אחז ויקבר בעיר ירושלים כי לא הביאו לקברי מלכי ישראל ומדתנן גירר עצמות והו\"ל למיתני כשמת אביו גררו ש\"מ שהיה זה אחרי עיכול הבשר כי כן היה מנהגם לקבור מתחלה ואחר זמן כשנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אבל לפי הטעם לא יתכן לומר דבלקוט בלבד גררו ומתחלה בקברו הוציאו בכבוד. אלא נ\"ל שלא היה כאן כי אם קבורה אחת אלא שהיו מחניטין אותן וע\"י החניטה יותכו העור והבשר עד שישארו העצמות בלבד. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "והקשה הר\"מ דא\"כ כשירעב האדם וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי הרעב. א\"כ כבר נואש לא ישען באלהיו נאמר להם הוי שוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חוליי כשאתרפא ממנו ומפני כן פירש כמ\"ש הר\"ב בשמו:",
+                "ולא עשאם המחבר כדי לעשות מעשה אלא על דרך החכמה בטבע המציאות וכדרך שאמרו רז\"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. הרמב\"ן:",
+                "ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב\"ה:",
+                "וגיחון לאו היינו גיחון דבפרשת בראשית. אלא מעיין בירושלים שנקרא כן. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ר\"ל ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בא\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולא תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש\"י:",
+                "ר\"ל קודם הלילה דהתנן בספ\"ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר\"מ לפי שא\"א לצלותו בליל שבת:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז\"ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ\"ג דב\"מ:",
+                "לדבריו סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אם הקדים לשמו או שלא לשמו. א\"נ רישא ששחטו בסתם וקיבל שלא לשמו וה\"א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של\"ש דבעבודה אחרת קמל\"ן או לשמו ושל\"ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של\"ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע\"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ\"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "למנוייו. דת\"ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא:",
+                "קודם כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא בין הערבים. גמרא דף נ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא:",
+                "מפרש בגמרא דאע\"ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך:",
+                "בירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא:",
+                "ר\"ל זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש\"י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ\"ע ילפינן הכי והוה ליה להר\"ב לפרש כן בדברי תנא קמא:",
+                "בגמרא. וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו\"ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אף התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי\"ט:",
+                "כל הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש\"י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:",
+                "כדפירש ברפ\"ק דזבחים דקי\"ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהא חייב דהא שלמים ששחטן של\"ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי:",
+                "רש\"י. אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי\"ד דכל שבעה כתיב גביה. הה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "תרגום כף אחת בזיכא חדא:",
+                "ויקרש. פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני תרגומו והיך גובנין קרשתא יתי:"
+            ],
+            [
+                "מצואר הטלה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ההלל. בגמרא דף קי\"ז. נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן. ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתן:",
+                "שלא שלשו. לא גמרו פעם שלישית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אלא כו'. ה\"ק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת שהכהנים מדיחים את העזרה אלא שהיה שלא ברצון חכמים. דאלו לרצון חכמים לא היו מדיחים ונמצא שלא היה מעשהו בשבת כמו בחול. הר\"מ:",
+                "שלא כו'. מסיק בגמרא דלית ביה אלא משום שבות משום אשוויי גומות (שבין רובד לרובד. תוספ'. והר\"מ פירש משום גזירה דאשוויי גומות) ואפ\"ה שלא ברצון חכמים. דשבות צריכה התירו שבות שא\"צ לא התירו. ועתוי\"ט:",
+                "ומפ' טעמא בגמרא שאם ישפך דמו של אחד מהן לאחר שנתקבל בכלי דכהנים זריזין הם ובודאי עבדי קבלה בכלי שרת ואגב זריזותייהו משתפך נמצא זה מכשירו. ואי משום דם התמצית שמעורב בו. הא קסבר ר\"י אין דם מבטל דם:"
+            ],
+            [
+                "מניח ידו כו'. פירוש ראובן מניח יד שמאלו על כתף ימין חבירו. ושמעון מניח ידו השמאלית על כתף ראובן הימנית ונמצא ששניהם יכולים להפשיט כל אחד ביד ימינו:",
+                "דבהאי שבות ס\"ל דאסרו אף במקדש הואיל ואפשר בלא\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות:",
+                "ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר\"מ:",
+                "והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וזריקת דמו. תנא אגב שחיטתו. תוספ'. דהא זריקה משום מאי תהא אסורה וכתב עוד דלא אצטריך למתני והפשטו משום דהוי בכלל הקטר חלבו דאינו יכול להוציאו אלא ע\"י הפשט. ועתוי\"ט:",
+                "והקטר חלביו. בגמרא תניא אר\"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים כל הלילה ואין ממתינין עד שתחשך ע\"כ. וטעמא דמקדימין שהרי דחתה שחיטה את השבת כדאיתא במנחות דף ע\"ב. וה\"ט שהוצרך הר\"ב לפרש גבי שחיטה שא\"א לעשות כו'. דאי לאו ההוא קרא לא דחינן לשבת כלל:",
+                "משמע דירושלים רה\"ר היא. ובמשנה ט' פ\"י דעירובין פירש הר\"ב דירושלים כרמלית היא. פירשו בתוספ' דהכא לאחר שנפרצו בה פרצות:",
+                "אתיא כבן בתירה דלעיל פ\"ד מ\"ג:",
+                "רפי\"ט דשבת ואפילו מלאכה גמורה ס\"ל דשרי כדאיתא התם:"
+            ],
+            [
+                "רשות למצוה. משמע דר\"א מודה דברשות העמידו דבריהם ובריש פ\"כ דשבת ס\"ל דנותנין לתלויה בשבת. ובת��ספ' תירצו דלא שרי אלא דוקא במשמרת דלא הוי מלאכה כולי האי. ועתוי\"ט:",
+                "ולדבריהם אם יזה ויטבול יעשה פסחו ובפ\"ח מ\"ה חזר בו הר\"ב ע\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "סיומא דקרא בארבעה עשר יום בחודש הזה תעשו אותו במועדו. ובספרי דמבמועדו קמא יליף בג\"ש מתמיד דדחי שבת ומבתרא יליף דדוחה את הטומאה לכך נראה דלא גרסינן בין הערבים במשנה:"
+            ],
+            [
+                "ואפשר דלהכי לא נקט נמי וטומאה דלא ליתי למטעי דתרוייהו כי הדדי לא דחיא, להכי לא נקטי אלא חדא וה\"ה לאינך:",
+                "ותחשב להן אכילה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שלא לשמו כו'. וא\"ת למאי דמסקינן בריש פרק י\"ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאל\"ה מקלקל הוא וה\"נ הרי מקלקל הוא. ובגמרא פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן. ומסיק תיקן להוציא מידי נבילה:",
+                "שיש להן קצבה בגמרא פריך והרי תנוקות דיש להן קצבה ופוטר ר' יהודה. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדים ומל של שבת בע\"ש. מודה ר' יהודה דחייב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שהפנימי מתחמם ע\"י קצתו החיצון. רש\"י:",
+                "תוחבו מתוך פיו. לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוא בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. תוס':",
+                "וצ\"ל שהם מסובבים וכרוכים בענין שלא יפלו מעל הראש שהרי פי הטלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד (ר\"ל של רמון) לרחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:",
+                "וא\"ת נגע בחרסו כו' אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול כו' ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כ\"כ כדלקמן גבי סיכה. תוספ':",
+                "רש\"י. ואצ\"ל גבי קליפה ונטילה שאין בהם תערובות חולין:"
+            ],
+            [
+                "ידיחנו. וינגב. הר\"מ:",
+                "יקלוף. וא\"ת ומאי שנא מרוטב דלעיל דיטול מקומו ובגמרא שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי:",
+                "דכתיב ונתת כו' כ\"כ רש\"י והקשו בתוספ' דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר. אבל הכא אפילו לאכלו בקדושתו כדפירש בקונטרס. ונראה לר\"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה. ולרשב\"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה. כדתנן בריש מסכת מעשר שני שאין מוכרין אותו כו' ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובברייתא מנין לעומר ושתי הלחם האמורים בתורת כהנים ואינם אמורים בפנחס ת\"ל כו':",
+                "כדנפקא לן בגמרא דף ע' דאמר קרא כו':",
+                "ואע\"ג דבפרשת פנחס כתיב נמי ר\"ח, ה\"א דאלה תעשו לה' במועדיכם דכתיב בסוף לא קאי אר\"ח אלא אשאר י'ט דכתיב בתריה דאקרו רגלים כמו דמצרכינן קראי אשבת ותמיד. תוספ':",
+                "קמל\"ן דר\"ח איקרי מועד כדאביי דאמר אביי קרא עלי מועד כו' ותימא וליתני שעיר ר\"ח ולא ליתני אידך. תוספ'."
+            ],
+            [
+                "שהדם מתיר אימורים למזבח. רש\"י וכצ\"ל בהר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "עיין מ\"ה פ\"ח, ופ\"ט מ\"ד. ולשון הר\"מ כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור:",
+                "הכהנים טמאים. דהיינו צבור טמאים. דמה לי אם האוכלין טמאים או אם המקריבים טמאים שא\"א בלא כהנים יכתבו התוספ' אע\"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאשתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומ��ת בשר:"
+            ],
+            [
+                ". אפילו לר\"י דס\"ל דביחיד אין הציץ מרצה על הטומאה שנגע בדבר הנאכל כגון בשר, ה\"מ לכתחלה, אבל בדיעבד מרצה כו'. והא דמרצה לא שיהא בשר טמא נאכל דאין ציץ מטהר ודוחה ל\"ת כו', אלא דמרצה להתיר דם לזריקה. רש\"י:",
+                "ומשמע אפילו קודם הגילוח אינו סותר ובמ\"ב פ\"ט דנזיר כתב דנודע קודם הגילוח סותר. ועמש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מעצי המערכה הטעם מפני שלב ב\"ד מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו. לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן דמתוך ציקנותן היו נמנעים מלשרפו ואתו לידי עבירה:",
+                "בגמרא שאם בא לשורפו מעצי עצמו אין שומעין לו:"
+            ],
+            [
+                "כדין קדשים קלים שמחיצתן חומת ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ק ר\"א בגמרא. ובפ\"ב דשבת מפרש כתנא דבי חזקיה:",
+                "בשבת. דלא תימא דלא לידחו לשריפתם כולי האי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "דבציר מהכא לא סגי דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה:",
+                "בטהור. אפילו בטהור רש\"י. כלומר ואצ\"ל בפסח הבא בטומאה וכן השובר בטמא פירש הר\"מ בפסח שבא בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "אבר שיצא. בי\"ד מחיצתו חומת ירושלים ובליל ט\"ו מחיצתו הבית שנאכל בו:",
+                "וחותך. שהעצם שהיה עליו כזית בשר ושברו שלא במקום הבשר חייב אע\"פ שהמקום ששבר פנוי מבשרו:",
+                "באין בו מוח עסקינן דאי ביש בו מוח הא מפורש במשנה י' דטעון שריפה. ועתוי\"ט:",
+                "ולפנים כלפנים. הא האגף עצמו נעשה כמן האגף ולחוץ. הר\"מ:",
+                "וה\"ה לקדשי קדשים בעזרה ולאכילת הפסח בבית. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוה מצי לאשמועינן רבותא דאוכלין בב' בתים. אלא דבכה\"ג ניחא ליה למינקט עלה דינא דשמש ודכלה. והר\"מ פירש אלו הופכין צריכין להפוך כדי שלא יהיו נראין כחבורה אחת דאיהו תני ברייתא מן הבשר חוצה תן חוצה. ועתוי\"ט:",
+                "וצ\"ל דאשמעינן דלא חשבינן כב' מקומות אע\"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פנים. א\"נ קמ\"ל דחייבת להפוך פניה משום צניעות. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לעשות שמחת החג",
+                "במקום שהיא רוצה. מוקים בגמרא שבררה בשעת שחיטה לאיזה מקום היא רוצה דאל\"כ אין ברירה כו'. וקמ\"ל דאי לא בררה אינה אוכלת כלל אף על גב דס\"ד דבתר בעלה גרירה טפי:",
+                "במקום כו'. אע\"ג דלא בירר דכתיב שה לבית אבות מ\"מ וא\"צ מדעתו של בני ביתו. גמרא:",
+                "משל רבו. דמסתמא שלא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו. רש\"י:",
+                "ובריש חגיגה מחלפה שטתיה דאדרבה למאי דכופין לשחרר לא יאכל אף משל עצמו כדי שרבו ימהר לשחררו שיוכל העבד לקיים המצוה. וכ\"פ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא אמרינן דדעתן קלה. והיינו שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדיו ויהרגם או שמא יכעוס על החכמים כו' שיאמר שלהקניטנו אמרו כן. ועתוי\"ט:",
+                "כן להפך א\"ל ג\"כ:",
+                "לפ\"ד הר\"מ צריך שיאמר ומה שתרצה בו תעשה. וא\"נ כשיאמר ע\"מ שתצא בו ידי פסח בלחוד סגי:"
+            ],
+            [
+                "ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו. רש\"י:",
+                "דאמר קרא במכסת נפשות והדר תכוסו. ומחלוקת לימשך, דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה, ור\"ש סבר מהויותיה דשה קודם גמר עבודתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין ב\"ד של כ��נים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:",
+                "והזבה כו'. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לבית דין:"
+            ],
+            [
+                "והיינו כל יום המיתה קודם קבורה ולאחר קבורה דאלו יום קבורה שאינו יום המיתה אינו אונן אלא מדבריהם ובלילה שלאחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם:",
+                "והמפקח. עת להשליך אבנים מתרגמינן עידן בחיר לפקחא דגור אבנין:",
+                "וקשיא דהתינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר שנקבר מאי איכא למימר. ועתוי\"ט. והר\"מ מפרש דאין שוחטין על האונן לכתחלה שמא לא יאכל לגודל אבלותו ויותר הבשר וישרף:",
+                "שהוא טמא מתחלתו. תימא לר\"י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח. ויש לומר דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן. תוספ'. (הגה\"ה הכפירים ממעונתם נתנו קול גדול ולא יסף. הגאון הח\"צ סימן ג' והנודע ביהודה בא\"ה סימן ל\"א להקשות דברי התוס' אהדדי. על פי שהעלו בריש נדה ובדף ד', דחזקת שעת מציאתן לאו דאורייתא היא רק משום חומרא דקדשים ואם כן הדרא קושיית התוספות לדוכתיה דבמפקח נמי נימא דחי היה מתחלתו. וגם למעלה מהם נשאו ראש רבותינו הט\"ז והנקודות הכסף ביורה דעה סימן שצ\"ז. ומדברי כולם הולך וסוער סתימת המשנה דאיך אפשר לחייב את המפקח בפסח שני. ולא נחוש לחולין בעזרה. ובחבורי פתחי נדה. בפותח ל\"ה ל\"ו. עמדתי על רגל אחד בעזה\"י שיהו כל דברי חכמים קיימין. והמעיין לאמתה של תורה אל ישליך דברי אחרי גיוו):",
+                "אף על פי שהוא בעגול כל שהוא ארוך עד שאפשר שלא האהיל על כל הגל מפני ארכו ארוך קרי ליה. וזה שכתב הר'מ וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העמוד:"
+            ],
+            [
+                "מבאחד שעריך דריש ליה באחד ביחיד וכדלקמן:",
+                "ורבי יוסי מתיר. דהא כתיב איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה לזובח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעת איסור במות דכתיב באחד שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:",
+                "הכי איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלחברן עם אנשים שרי:",
+                "אבל חבורה שכולה קטנים אין עושין שאינן בני דעת. הר\"מ. ואפשר דטעמא דאין הקדשן הקדש. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והסיח דעתו ושמא נטמא והוא לא ידע. הר'מ:",
+                "בגמרא דאי מלקט עצמות הא בעי הזיה שלישי ושביעי:",
+                "טובל. [דכל גר] צריך טבילה כדאשכחן במ\"ת וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ועיין ברפ\"ב דכריתות:",
+                "ואף על גב דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קיבל טומאה קודם שנתגייר אי אמרת נגזור לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו. רש\"י:",
+                "שאם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערלתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה. רש\"י:",
+                "גמרא ותימא לריב\"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן ול\"נ לישב ל' הגמרא דאע\"ג דלענין מילה א\"צ טבילה כלל מ\"מ לטהרת הרגל צריך טבילה וה\"א דזה דמל וטבל לגזור אטו גר דמל נמי וטבל. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שגג כו'. טמא לנפש כו' אנוסים או שוגגין מנין. ת\"ל איש איש ריבה כו'. ולר\"י דס\"ל דברה תורה כלשון ב\"א תני דר\"י לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא כו' הצד השוה שבהן שלא עשו את האחד יעשו את השני אף אני מרבה אנוסין ושוגגין שלא עשו כו' יעשו את השני:",
+                "ומיהו בפסח שני נמי כתיב חטאו ישא לרבי דיליף ממגדף דכתיב גביה ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן בריש כריתות:"
+            ],
+            [
+                "דבין הערבים כתיב ביה כתמיד. ותמיד אף על פי שנשחט משש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב והכי אמרי' ביומא רפ\"ג:",
+                "ובירושלמי ה\"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה:"
+            ],
+            [
+                "מה כו'. שייר דאין השני נשחט בג' כתות כדאיתא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאיתא בגמרא. תוספות:",
+                "אע\"ג דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני. ה\"ק דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי, דדומיא דפרטא דעל מצות ומרורים כו':",
+                "ודוחין פירש\"י דשני כתיב ביה במועדו. ולמ\"ד דהך במועדו אראשון קאי יליף מככל חקת הפסח. תוספות:",
+                "השבת. בגמרא טומאה לא מ\"ט. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת לאשמעינן טמאי מגעי טומאות והיה נ\"ל דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנך דטומאה יוצאה מגופן ואפ\"ה פטורין, אלא שהר'מ כתב דטמאי מגעי טומאות הרי אלו אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "מקחו מבעשור כו'. דכתיב בעשור לחודש הזה זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מבעשור. מיהו לענין ביקור ילפינן בגמרא מדכתיב ועבדת כו' בחדש הזה שיהיו כל עבודות החדש זה כזה דהיינו שיבקר בעשור כמה טלאים ובערב פסח יקח איזה שירצה. ועתוי\"ט:",
+                "ופסח דורות כו'. וא\"ת שלש כתות היאך אתה מוצא בשל מצרים וראיתי בירושלמי ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום והיה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת כו' ואל תתמה, ומה אם אבק שאין דרכו להלוך נאמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלוך לא כ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, דה\"ה במועד עצמו דהא שלמים קרבים במועד ואפילו בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה. ואין לפרש שר\"ל שהמיר אחר שחיטת הפסח, דלא הר'ל לפרש כן בדר\"י שמסופק היה:",
+                "ואפילו למ\"ד רפ\"ו דיומא דאין בע\"ח נדחים היינו דוקא כגון דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו ידיהם. תוספ':",
+                "ובגמרא הא קמ\"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה. ופירש\"י ולא אמרינן מתחלתה שלמים היא. ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתם זמן השחיטה בשם פסח ואין בה דיחוי. אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחית:"
+            ],
+            [
+                "המפריש כו'. ואינם ראוים לפסח דכתיב שה תמים זכר בן שנה:",
+                "ירעה כו'. במ\"ג פ\"ג דתמורה מפרש הר\"ב אמאי לא תמכר בלא מום דזהו מומו הואיל ולא חזיא למלתיה. והתוספ' כתבו הואיל והיא ראויה לשלמים והפסח אחר פסח קרב שלמים הלכך לא הוי מום ע\"כ ואפ\"ה אינו ק\"ש אלא ירעה כדפירש\"י דקבעתו ההפרשה והרי הוא כקבוע שנדחה שאין הוא עצמו קרב אלא דמיו:",
+                "עיין במשנה י' וי\"א והכא מיירי שלא נתמנה בנו עמו כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י יהיב טעמיה למלתיה דאל\"ה הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:",
+                "ואין טעונין תנופת חזה ושוק. ולא סמיכה ולא נסכים. רש\"י:",
+                "והתערובת אוכל כולם בתורת בכור בעל מום:"
+            ],
+            [
+                "הוא כו' והם אינם. אתאן כר\"י בפ\"ח מ\"ז דס\"ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו. וא\"נ אפילו לר\"י וכגון שהמנה עליו אחרים:",
+                "אינן אחראין. כתב הר\"מ אף על פי שהיה בלבם שישחוט כ\"א מהן על חבירו שהיו שם רמ��זות ודברים שאומדין הדעת בהן שכ\"א שימצא ישחוט על חבירו. וכתב הכ\"מ דמיתורא דמתניתין למד כן, דאם לא כן מאי קמ\"ל פשיטא:"
+            ],
+            [
+                "שנתערבו. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הר\"מ:",
+                "ויליף מדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני תבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:",
+                "לאפוקי אם חבורה אחת שבהן של ד' אפשר שיתחלף. פסח שלהן לחבורה חדשה שנתחדשה מהד' שבאו מן הד' חבורות של ה'. ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ועיין לקמן:"
+            ],
+            [
+                "אבל כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי יש כאן בעלים. ואע\"ג דליכא אחד מבני חבורה הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא משום דאין א' מבני חבורה כו' ולא אמרינן שימנו אחד מן השוק קודם שיתנו ויהיו ג\"כ של ה'. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר\"י דס\"ל דבעינן דוקא א' של בני חבורה יהיה קיים עליו כו' והא דמהני הכא משום דר\"י לטעמיה דס\"ל בפ\"ח מ\"ז דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי אחרים בהדיה קאי וכאחד מבני חבורה דמי ולדינא הלכה כמשניות אלו אף דפסקינן כרבי יוסי דלעיל. ועתוי\"ט:",
+                "אם שלי. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מנחה קטנה היא דלא כמ\"ב דפ\"ק דשבת. דהכא טעמא משום הידור מצוה וסגי בהכי:",
+                "עד שתחשך. דאז זמן אכילת מצה כדתניא בתוספתא. הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך. וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ואינך איתקשו לפסח. תוספ':",
+                "ואפילו עני. דס\"ד דהסיבת עני לאו חשיבה הסיבה דאין לו על מה להסב. וי\"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני כו' פירש שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך:",
+                "מן התמחוי. גמרא פשיטא לא נצרכה אלא אפילו לר\"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. הכא משום פרסומי ניסא מודה:"
+            ],
+            [
+                "מזגו. ושתו ביין מסכתי תרגומו ואשתו בחמרא דמזגית:"
+            ],
+            [
+                "אבל חזרת שנאו לעיל דמכלל דתנן מטבל בחזרת ש\"מ שהביאו ואלו היתה בכלל ההבאה החרוסת כמו כן הל\"ל מטבל חזרת בחרוסת ודחזר ותני חזרת דברישא לא פסיקא ליה. ועתוי\"ט:",
+                "משמע דאף לת\"ק משימין בה תפוחים על כל פנים מדלא כללינהו בהדי תאנים ולוזים וכו'. ועתוי\"ט:",
+                "ולכך נקרא חרוסת מלשון חרס בגמרא דף קי\"ו:",
+                "ושני תבשילין. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:",
+                "שלא יכירו בהן מצרים דכתיב תחת התפוח עוררתיך. רש\"י:",
+                "מצוה. וטעמא שאין מברכין עליו אף על פי שהוא מצוה לפי שהוא טפל למרור. טור:"
+            ],
+            [
+                "עכשיו מוזגין כוס שני קודם אכילה. רש\"י:",
+                "מרור. הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקי בטבול ראשון. תוספ':",
+                "כולו צלי. מוקי לה בפרק אלו דברים כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח ה\"ה כפסח ואינה נאכלת אלא צלי. תוספ':",
+                "אנו מטבילין. מסיק בגמרא דהכי קתני שבכל הלילות א\"א מטבילין אפילו פ\"א דאטו כולי יומי לא סגי דלא מטבלא חדא זימנא:"
+            ],
+            [
+                "כל שלא אמר. דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא. פירוש באמירה, שצ\"ל פסח זה שאנו אוכלים. ואינך איתקשו לפסח וצ\"ל נמי מצה זו מרור זה:",
+                "לא יצא. כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי אבל לא יצא כלל לא קאמר. ועתוי\"ט:",
+                "על שום שנגאלו. לשון הר\"מ על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב\"ה וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק. וה\"ג הרא\"ש במשנה כו'. וכתב הר\"ן ולא יכלו להתמהמה שאלו יכלו כו' היו מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נהג אלא לילה ויום כו' החמיצו עריסותיהם לצורך מחר שלא הוזהרו בב\"י אלא מתוך שלא היה להם פנאי אפאוהו מצה וזכר לאותו הגאולה נצטוו באכילת מצה. ועתוי\"ט:",
+                "להודות כו'. כתב התוספ' יש אומרים שבעה הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים. ויש לי לקיים גירסת הספר דט' הוו. דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבב בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא הנקרא רקיע היומי כו' ונקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה כו' שהוא רוכב ערבות יתברך זכרו לנצח נצחים:"
+            ],
+            [
+                "בש\"א כו'. נראה לי דכולי עלמא סברי רוב הלל אחר מזוני וכדתניא כו' וקסברי ב\"ש דיש למהר ולא לומר קודם המזון רק מזמור א' וב\"ה סברי כיון דבמזמור הראשון לא נזכר קריעת ים סוף צריך שיאמר גם השני שיש בו הזכרת קריעת ים סוף כיון שאומר אחר כך ברכת הגאולה כי לא נושעו ישראל מיד מצרים עד שנקרע הים ונטבעו המצרים ושם נאמר ויושע:"
+            ],
+            [
+                "וקראו ברכת השיר לפי שבשבתות אומר אותו אחר פסוקי דזמרה. תוספ':",
+                "כלומר ברכת השבח דגומרין בו בא\"י מלך מהולל בתשבחות. רשב\"ם:",
+                "בין הכוסות. בין ב' ראשונים לב' אחרונים רשב\"ם:",
+                "וכתב ב\"י דאפשר לומר דאף בין הא' לב' לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר וקריאת ההגדה. והא דנקט בין ג' לד' ולא ביאר בין א' לב' משום דמלתא דלא שכיחא היא להיות אדם שותה כ\"כ קודם אכילה. והרי\"כ כתב דיין שלפני המזון אינו משכר. וכ\"כ רשב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבהמ\"ק קיים. רשב\"ם. ולא מבעי לתנא דמתניתין לאשמעינן כו' כיון דלא נפיש טעמא בקל יכול עבוריה טעם מצה. אבל פסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה הוי אמינא לית לן בה, קמ\"ל. גמרא:",
+                "יאכלו. פירוש אותן שישנו יאכלו לכשיקיצו. הר\"נ:",
+                "כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא דמתניתין ראב\"ע היא דס\"ל דמה\"ת אינו נאכל אלא עד חצות כדיליף להו מקראי דאל\"ה אלא מגזירת חכמים כו' לא הוי נותר. ועתוי\"ט:",
+                "הפגול. משום חשדי כהונה שלא יפגלוהו ברצון להפסיד את הבעלים גזרו עליו טומאה. גמרא:",
+                "ברכת הפסח. כ\"ע ס\"ל דמתנה א' דפסח בשפיכה הוא שעומד על היסוד או בקרוב ושופך בנחת כו'. ומתנות דשאר קרבנות בזריקה מרחוק כו' ובהא פליגי דר\"י סבר זריקה בכלל שפיכה ואם נתן הנזרקים בשפיכה יצא, ואין שפיכה בכלל זריקה ואם נתן הפסח בזריקה לא יצא. ולפיכך ברכת הפסח פוטרת ושל זבח אינה פוטרת ור\"ע סבר דנזרקים בשפיכה ג\"כ לא יצא ולפיכך לא זו פוטרת כו'. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,450 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Pesachim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דילפינן מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה. רש\"י:",
+                "כלומר דכמו שבביטול בעלמא דהיינו שיחשוב בלבו כאלו הוא עפר סגי בכך אף על פי שלא הוציא בשפתיו כלום ה\"נ במחשבה חוזר מבטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה:",
+                "שאין. בגמרא מפרש לאתויי כו' ואוצרות יין ושמן דא\"צ בדיקה. ואהא מקשה ולמה אמרו כו' דהא א\"צ בדיקה. ומשני במרתף כו':",
+                "פירש\"י עד התקרה והוא כמו שמי השמים:",
+                "ארכו הוא שאמר שבודק שורה החיצונה מן הארץ ורתבו הוא שאמר שחוזר ובודק העליונות. ועתוי, 'ט:",
+                "ועשויה כמו כ\"ף פתוחה שלנו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג הרואה את הקורה דהיינו כל גג השורות. רש\"י:",
+                "והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואיכא למידק משתחשך ואילך למה לא יבדוק ואפשר דה\"ט משום דאפילו רבנן מודו דכל היכא דענוש כרת אפילו מחזר עליו לשורפו חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ולא סמכינן אהאי טעמא אלא עד שתחשך דליכא כרת. הר\"נ:",
+                "שמשייר. בלילה לצרכו שיאכל בלילה גם בבקר. הר\"נ:",
+                "שלא. דהא דתנן לעיל דאין חוששין היינו מספק. אבל הכא איכא למיחש שמא תטול חולדה בפנינו ויהיה צריך בדיקה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זהו י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תאכל עליו חמץ. כלומר על קרבן הפסח. כך למדו בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי יום. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דלשהויי עד אחר הפסח עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה (כמ\"ש הר\"ב ריש ר\"ה):"
+            ],
+            [
+                "מדקתני להדליק בנר. דאלו שמן של קודש כשנטמא נשרף בקודש בבית הדשן ואין להכהנים היתר בהם. אבל בתרומה כתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך תהיה להסיק תחת תבשילך. רש\"י:",
+                "בטמא מת. דייק לומר שנטמא בטמא מת. אף על גב דמשקין לעולם תחלה הוי מגזירת י\"ח דבר. משום דאיהו ס\"ל דמן התורה משקין מטמאין אוכלין ואשמעינן השתא דכשנטמאו בנר שנטמא בטמא מת הוסיפו על טומאתן שנעשה ראשון ומטמאין אוכלין מדאורייתא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כ\"כ רש\"י. והקשה דסוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן מה קא מהני ליה הא בשר לבשר שלישי אי לשויה שני מדרבנן מעיקרא נמי שני מדרבנן הוי דהרי המשקין שנגעו בהן לעולם תחלה הויין אלא ע\"כ להאי שנויי ס\"ל אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא. ולמ\"ד דאין מטמא א\"צ לאוקמא במשקין ומדבריהן מר\"א ור\"י. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"ת א\"כ ר\"ח נמי מוסיף אדר\"ע דמדרבי עקיבא דאמר דפסול מדאורייתא מותר לעשות ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשות שני ובירושלמי פריך לה דלא בא רבי עקיבא אלא לפחות ומשני בטבול יום מדבריהם. תוספות. והשתא אתי שפיר לישנא דמדבריהם דמדבריו הול\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שמותר. לדיוקא איצטריך דתידוק הא משעה שאינו מותר לאכול אינו מותר להאכיל. רש\"י:",
+                "ובתוספ' הקשו היכי שרי להאכיל דהתנן בפ\"ק מ\"ג ומה שמשייר יניחנו בצנעא ופרש\"י שמא תטול חולדה כו' ועיין תירוצם. והרא\"ש תירץ דהפירוש הנכון הוא ומאכיל כו' והוא עומד עליהם ולא יעלים עיניו מהם עד שיאכלו ויבער המשוייר ומתניתין היתר הנאה אתי לאשמעינן כו'. וה\"פ דאי תנא בהמה דאי משיירא קא חזי ליה דאף אם מחמת טרדא יעלים עיניו יחזור ויבער כו':",
+                "אם לא ביטלו וה\"ה דהמ\"ל דלמא אכיל מיניה. תוספ':",
+                "פירוש משמתחלת כו':",
+                "כלומר כאלו היה בשעה שאסור בהנאה מן התורה:",
+                "ואף ע\"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה ושרי אשת איש לעלמא כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. רש\"י:",
+                "מטיל לים. פירוש שאינו ים המלח דבים המלח אין ספינה עוברת וא\"צ פירור וה\"ק מפרר וזורה לרוח מפרר ומטיל לים, כרבה בגמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאע\"ג דהרהינו אצלו צריך שיאמר מעכשיו ואע\"ג דא\"ל מעכשיו אם לא הרהינו אצלו לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל דקי\"ל דחייב לבערו. ומ\"ש הר\"ב עד יום פלוני, דעת הר\"מ דקביעות זמן דוקא קודם הפסח הוא. ואחר הפסח דתנן, אזמן ההיתר קאי ולא אזמן פירעון ודעת הר'א והטור דאפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח ודתנן אחר הפסח קאי אזמן פרעון. והר'ב שלא פירש משמע שדעתו כהר'א:",
+                "וישראל שהלוה. כתב הרא\"ש דמיירי נמי שהרהינו אצלו וא\"ל מעכשיו דאל\"ה ישראל מעכו\"ם לא קני משכון. ומיירי שאין אחריות המשכון עליו דאם אחריות עליו שלו הוא ועובר:",
+                "רשב\"ג. לא בא לחלוק אבל ביאר דין המפולת איך הוא. הר\"מ:",
+                "פירוש כמה יהא מכוסה ולא נחוש בו לחיפוש. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דהשתא לא היה לוקה ול\"ל כל הלוקה אינו משלם. ומיהו בלא\"ה מזיד דתרומה נמי צריך לאוקמי בענין דאינו לוקה דהיינו, בלא התראה ועדים. דאי לאו הכי בלאו הכי פטור מתשלומין דאינו לוקה ומשלם וא\"כ בחנם כתב אפילו שגג כו':",
+                "דאלו בטהורה לא שייך כלל דמי עצים דאסורה להסקה דלא ניתנה אלא לאכילה כו' כדתנן במ\"ח פ\"ח דשביעית:"
+            ],
+            [
+                "מצות מצות ריבה. גמרא. וכתב רש\"י אבל ישראל בתרומה לא כדתנן לקמן. לא תאכל כו' מי שאינו מוזהר על חמצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו י\"ח מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר:",
+                "במעשר שני. חוץ לירושלים. רש\"י. דאלו בירושלים הרי שם מקומו לאכול בלא פדיון. ור\"ל לאפוקי ממ\"ד דאפילו בירושלים לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ידי חובתו. כתב הר\"מ דאכילת מרור מ\"ע בזמן שהכבש נאכל כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ומיהו מדבריהם אף בזמן הזה:",
+                "ודבר תימא הוא. דבגמרא אמר רבב\"ח תמכתא שמיה ועל חרתבינא אר\"ל אצוותא דדיקלא ואם איתא דתמכא הוא מענין הדקל הר'ל לרבב\"ח נמי לפתרו על שם מה שהוא בדקל. ואנו רגילין לפתרו לתמכא שהיא מה שקורין בל\"א קרי\"ן וכן הוא בדברי האחרונים זלה\"ה. תוי\"ט:",
+                "ובדמאי. אבל בטבל לא. ואע\"ג דמעשר ירק דרבנן הר\"ל מצוה הבאה בעבירה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י. וכתב הרא\"ש דר\"ל הזיעה. אבל א\"ל דר'ל מים ממש והיינו אחר שנשתטפה במים דהא ודאי אסור:",
+                "מפני כו'. שהרוק מחמיץ. טא\"ח סימן תס\"ו:"
+            ],
+            [
+                "מים קאי נמי לחרדל וכ\"כ הרא\"ש והר\"נ. וטעמא, דמי פירות אינן מחמיצין:",
+                "ורישא דקרא לא תאכלו וגו'. ועתוי\"ט:",
+                "סכין ומטבילין. סכין בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובמשנה ב' פ\"ק דחלה פירש דעוברים בבל יראה, התם כפירוש הר\"מ נקט וכפרש\"י בכאן. ודבריו דהכא מדברי הר\"נ הן וטעמיה דהא לאיסור אכילה בעינן קרא לרבינהו כדלקמן א\"כ בל יראה מנלן:",
+                "ואפילו לטעם ב' שכתב הר\"ב בפ\"ק דבדיקה הוא כדי שלא יעבור על ב\"י החמירו חכמים לבערם מן העולם. כמ\"ש התוספ' שם כו' ודייק מדתנן שיאור ישרף והרי נוקשה הוא:",
+                "וחומץ סתם היינו דיין:",
+                "ולשין אותן במים. הר\"מ:",
+                "צבעים. צבע עור אדום. רש\"י:",
+                "ממין דגן כו'. ר\"א הוא דקא\"ל. תוספ':",
+                "ושאני משאר אסורי כרת כמו חלב ודם דיש בהן עונש כרת בכא\"פ דגבי קרא דמחמצת שהיא תערובות לא כתיב ונכרתה. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ ביאר שהבצק המשמיע קול כבר החמיץ כו' והראב\"ד כתב בהפך שכ\"ז שהעיסה מצה קולה צלול כשאדם מקיש עליה אבל כשהיא מחמצת אע\"פ שאין בה סדקים ולא הכסיפו פניה קולה משתקע כחרש והחרשות גם הוא סימן לחמוץ והוא אם יש כיוצא בו. ולכולי עלמא משנתינו שהגביה ידו ולא נתעסק בבצק דכל זמן שעוסק בו אינו בא לידי חמוץ כדתנן במ\"ד, וכ\"כ הפוסקים:",
+                "הר\"מ כתב שזה משעות ההשויה. ור\"ל שלא נחשב כשעות הזמניות שהזכיר במ\"ב פ\"א דברכות כי אלו השעות שבכאן הם השוים בשיעוריהן כ\"א חלק מכ\"ד מהיום ולילה בשוה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולהסיקה תחת תבשילו נמי א\"א ואע\"ג דהדלקת הנר בי\"ט צורך אכילה היא ומותרת כ\"ש היסק משום דגזירת הכתוב הוא דאין קדשים טמאים מתבערים ביו\"ט. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "טעמא, דלא מחסרא אלא דבורא בעלמא אבל לעיל בעו\"ג שהלוה לישראל לא אמרינן הואיל ובידו לפדותו משום דהתם מחוסר ממונא. הר\"נ:",
+                "בצונן. ס\"ל כר\"י דלא אמרינן הואיל וס\"ל נמי דטובת הנאה ממון. והלכך הוי הך חלה כדידיה שהרי יש לו בה טובת הנאה לתתה לכל כהן שירצה. הר\"נ:",
+                "הילכך. על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר, דאיכא חדא דלא חזיא ליה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והקשו בתוספ' מהא דאמר בפ\"ח דעירובין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ונראה לר'נ דה\"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו. (וקרי ליה רשות גבי אינך):"
+            ],
+            [
+                "וכל צדדי ירושלים במקום שרואין אותה היה נקרא צופים. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. וע\"ש. וקשה אי מדאורייתא כי עבר צופים מאי הוי, ויש לומר דקרא לבשר קדשי קדשים ואימורי הקלים, אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים חכמים גזרו אטו הנך. תוספת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עד חצות. אבל מחצות ולמעלה איכא איסורא:",
+                "נראה דאף בזה\"ז קאמרינן. והה\"מ כתב הטעם מהירושלמי דמחצות מתחיל שחיטת הפסח ואינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב ותמיד שאני דרחמנא אמר ואספת דגנך והאידנא אע\"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה ולכך שאני מערב חג הסוכות דטריד גם כן בסוכתו. ול\"נ דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דרגילין להקדים כו' ממוצאי יוה\"כ אבל מצה נהוג כולי עלמא שלא לאפותה קודם ו' שעות כזמן שחיטה:",
+                "דמצוה לטרוח מבע\"י כדי להסב מהר כדאמר בפרק ערבי פסחים חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חייב. תימא לר\"י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת ועד כאן כו'. ומיהו אי מדאורייתא חייב לבער, מפני מחל��קת לא יעבור על ד\"ת. ועוד אור\"י דלא שייך מחלוקת בפירות דאמרינן ממקום שכלו באו. תוספ':",
+                "כלומר דהא דשרי ת\"ק משום שהמין הכלה בלוע מטעם מין שלא כלה כדמפ' בשביעית. וקא\"ל ר\"י דאין להתיר משום כך שהרי אם יאמרו לאדם אחר שיביא גם הוא מזה המין שהביא זה האיש לא יוכל למצוא כו' ומין זה הבלוע ממין שאינו כלה כמו שהביא זה האיש ג\"כ לא ימצא דמלתא דלא שכיחא הוא שימצא כבוש כיוצא בזה והואיל וא\"א למצוא אין להתיר שלא לבער. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויעשה הנכרי מלאכה בשבת. לשון הר\"ב פ\"ק דע\"ג מ\"ו וע\"ש עוד מ\"ש:",
+                "ר\"ל דבהמתו ל\"ד דמחמר אסור אפילו באינה שלו והכא ר\"ל שמחמר אחר המכירה כדי שלא ירצה הנכרי לחזור בו ולהכי אף שמחמר אינו חייב אלא בטעונה מיהת כ\"ש לא נקט משום שביתת בהמתו, וכן משמע בר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והלכך מסתמא לשחיטה זבנה ולא משהי לה ישראל ביד נכרי דתיפוק חורבא מיניה לזבוני שלימה. רש\"י:",
+                "רש\"י. ובפ\"ק דע\"ג פי' הר\"ב דברכיבה לא פליגי דשרי, כי פליגי במיוחד לעופות, דב\"ב סבר דכל בע\"ח נושא א\"ע ורבנן סברי דוקא אדם:"
+            ],
+            [
+                "לשון רש\"י כאוכל פסח בחוץ. דהא אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ:"
+            ],
+            [
+                "והא דבספ\"ב דברכות לענין חתן איפכא שמעינן ליה. מתרץ בגמרא דרבנן סברי הכא כיון דכ\"ע עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מחזי כיוהרא, אבל התם כיון דכ\"ע קרו ואיהו נמי קרי, לא. ורשב\"ג סבר התם דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מחזי כיוהרא אבל הכא לא, דאמרי מלאכה הוא דלית ליה, פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. ואיכא שנויא אחרינא דמוחלפת השיטה:",
+                "ולכאורה סברא דב\"ש עדיפא, ונ\"ל דהטעם דהאיסור הוא משום שחיטת הפסח וקאמרי ב\"ה דכיון דמשום שחיטת הפסח הוא כו' הרי הקרבן והתענית שוין הן דלכפרה באים כו'. ולפיכך ילפי מתענית:"
+            ],
+            [
+                "בי\"ד. דהיינו עד חצות דוקא דאין לך לצורך המועד יותר מלספר ומלכבס ולכך התירו חכמים ואפילו להתחיל ואפ\"ה לא התירו אלא עד חצות. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בי\"ד. וסיפא דמוליכין כלים כו' מסקי המגיד והב\"י דהיינו כל היום דלאו מלאכה היא ולא אסרו במועד אלא שמא יאמרו במועד תקנן ומהר\"מ נשמע דהני נמי לאו מלאכות הן אלא טרחא ומהטור נשמע דס\"ל דאינך לא משתרי אלא עד חצות:",
+                "פתח בחזרה ומסיים מתה והכי הול\"ל אפילו אם מתה מושיב כו' דמשום רבותא תני לה. דאע\"ג דאיכא טרחא יתירה להושיבה שאינה יושבת על ביצים שהוחמו מאחרת אלא בקושי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הנך ב' פירושים תנאי נינהו ולפירוש הב' ג\"כ לא היו אומרים ברוך כו'. וברוקח משמע שגירסת הירושלמי אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך:",
+                "וקוצרין כו'. בגמרא פריך עלה כו' ותו על ג' תנן והני ד' היו אלא סמי מכאן קצירה:",
+                "לפני העומר. להך תניא דתני בירושלמי ריש חלה מלפני הפסח. ה\"נ הר'ל למיתני הכא לפני הפסח:",
+                "ואמרינן בגמרא דאינהו נמי ס\"ל להך כללא. כדתנן במ\"ד פ\"ק דפאה. והכא בעלי הלפת שמכניסין אותן לקיום ע\"י האמהות עסקינן מר סבר מכניס לקיום ע\"י ד\"א שמיה קיום ומר סבר לא שמיה קיום:"
+            ],
+            [
+                "גירר כו'. דכתיב וישכב אחז ויקבר בעיר ירושלים כי לא הביאו לקברי מלכי ישראל ומדתנן גירר עצמות והו\"ל למיתני כשמת אביו גררו ש\"מ שהיה זה אחרי עיכול הבשר כי כן היה מנהגם לקבור מתח��ה ואחר זמן כשנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אבל לפי הטעם לא יתכן לומר דבלקוט בלבד גררו ומתחלה בקברו הוציאו בכבוד. אלא נ\"ל שלא היה כאן כי אם קבורה אחת אלא שהיו מחניטין אותן וע\"י החניטה יותכו העור והבשר עד שישארו העצמות בלבד. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "והקשה הר\"מ דא\"כ כשירעב האדם וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי הרעב. א\"כ כבר נואש לא ישען באלהיו נאמר להם הוי שוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חוליי כשאתרפא ממנו ומפני כן פירש כמ\"ש הר\"ב בשמו:",
+                "ולא עשאם המחבר כדי לעשות מעשה אלא על דרך החכמה בטבע המציאות וכדרך שאמרו רז\"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. הרמב\"ן:",
+                "ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב\"ה:",
+                "וגיחון לאו היינו גיחון דבפרשת בראשית. אלא מעיין בירושלים שנקרא כן. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ר\"ל ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בא\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולא תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש\"י:",
+                "ר\"ל קודם הלילה דהתנן בספ\"ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר\"מ לפי שא\"א לצלותו בליל שבת:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז\"ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ\"ג דב\"מ:",
+                "לדבריו סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אם הקדים לשמו או שלא לשמו. א\"נ רישא ששחטו בסתם וקיבל שלא לשמו וה\"א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של\"ש דבעבודה אחרת קמל\"ן או לשמו ושל\"ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של\"ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע\"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ\"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "למנוייו. דת\"ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא:",
+                "קודם כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא בין הערבים. גמרא דף נ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא:",
+                "מפרש בגמרא דאע\"ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך:",
+                "בירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא:",
+                "ר\"ל זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש\"י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ\"ע ילפינן הכי והוה ליה להר\"ב לפרש כן בדברי תנא קמא:",
+                "בגמרא. וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו\"ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אף התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי\"ט:",
+                "כל הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש\"י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:",
+                "כדפירש ברפ\"ק ��זבחים דקי\"ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהא חייב דהא שלמים ששחטן של\"ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי:",
+                "רש\"י. אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי\"ד דכל שבעה כתיב גביה. הה\"מ:"
+            ],
+            [
+                "תרגום כף אחת בזיכא חדא:",
+                "ויקרש. פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני תרגומו והיך גובנין קרשתא יתי:"
+            ],
+            [
+                "מצואר הטלה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ההלל. בגמרא דף קי\"ז. נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן. ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתן:",
+                "שלא שלשו. לא גמרו פעם שלישית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אלא כו'. ה\"ק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת שהכהנים מדיחים את העזרה אלא שהיה שלא ברצון חכמים. דאלו לרצון חכמים לא היו מדיחים ונמצא שלא היה מעשהו בשבת כמו בחול. הר\"מ:",
+                "שלא כו'. מסיק בגמרא דלית ביה אלא משום שבות משום אשוויי גומות (שבין רובד לרובד. תוספ'. והר\"מ פירש משום גזירה דאשוויי גומות) ואפ\"ה שלא ברצון חכמים. דשבות צריכה התירו שבות שא\"צ לא התירו. ועתוי\"ט:",
+                "ומפ' טעמא בגמרא שאם ישפך דמו של אחד מהן לאחר שנתקבל בכלי דכהנים זריזין הם ובודאי עבדי קבלה בכלי שרת ואגב זריזותייהו משתפך נמצא זה מכשירו. ואי משום דם התמצית שמעורב בו. הא קסבר ר\"י אין דם מבטל דם:"
+            ],
+            [
+                "מניח ידו כו'. פירוש ראובן מניח יד שמאלו על כתף ימין חבירו. ושמעון מניח ידו השמאלית על כתף ראובן הימנית ונמצא ששניהם יכולים להפשיט כל אחד ביד ימינו:",
+                "דבהאי שבות ס\"ל דאסרו אף במקדש הואיל ואפשר בלא\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות:",
+                "ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר\"מ:",
+                "והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וזריקת דמו. תנא אגב שחיטתו. תוספ'. דהא זריקה משום מאי תהא אסורה וכתב עוד דלא אצטריך למתני והפשטו משום דהוי בכלל הקטר חלבו דאינו יכול להוציאו אלא ע\"י הפשט. ועתוי\"ט:",
+                "והקטר חלביו. בגמרא תניא אר\"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים כל הלילה ואין ממתינין עד שתחשך ע\"כ. וטעמא דמקדימין שהרי דחתה שחיטה את השבת כדאיתא במנחות דף ע\"ב. וה\"ט שהוצרך הר\"ב לפרש גבי שחיטה שא\"א לעשות כו'. דאי לאו ההוא קרא לא דחינן לשבת כלל:",
+                "משמע דירושלים רה\"ר היא. ובמשנה ט' פ\"י דעירובין פירש הר\"ב דירושלים כרמלית היא. פירשו בתוספ' דהכא לאחר שנפרצו בה פרצות:",
+                "אתיא כבן בתירה דלעיל פ\"ד מ\"ג:",
+                "רפי\"ט דשבת ואפילו מלאכה גמורה ס\"ל דשרי כדאיתא התם:"
+            ],
+            [
+                "רשות למצוה. משמע דר\"א מודה דברשות העמידו דבריהם ובריש פ\"כ דשבת ס\"ל דנותנין לתלויה בשבת. ובתוספ' תירצו דלא שרי אלא דוקא במשמרת דלא הוי מלאכה כולי האי. ועתוי\"ט:",
+                "ולדבריהם אם יזה ויטבול יעשה פסחו ובפ\"ח מ\"ה חזר בו הר\"ב ע\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "סיומא דקרא בארבעה עשר יום בחודש הזה תעשו אותו במועדו. ובספרי דמבמועדו קמא יליף בג\"ש מתמיד דדחי שבת ומבתרא י��יף דדוחה את הטומאה לכך נראה דלא גרסינן בין הערבים במשנה:"
+            ],
+            [
+                "ואפשר דלהכי לא נקט נמי וטומאה דלא ליתי למטעי דתרוייהו כי הדדי לא דחיא, להכי לא נקטי אלא חדא וה\"ה לאינך:",
+                "ותחשב להן אכילה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שלא לשמו כו'. וא\"ת למאי דמסקינן בריש פרק י\"ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאל\"ה מקלקל הוא וה\"נ הרי מקלקל הוא. ובגמרא פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן. ומסיק תיקן להוציא מידי נבילה:",
+                "שיש להן קצבה בגמרא פריך והרי תנוקות דיש להן קצבה ופוטר ר' יהודה. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדים ומל של שבת בע\"ש. מודה ר' יהודה דחייב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שהפנימי מתחמם ע\"י קצתו החיצון. רש\"י:",
+                "תוחבו מתוך פיו. לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוא בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. תוס':",
+                "וצ\"ל שהם מסובבים וכרוכים בענין שלא יפלו מעל הראש שהרי פי הטלה למטה:"
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד (ר\"ל של רמון) לרחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:",
+                "וא\"ת נגע בחרסו כו' אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול כו' ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כ\"כ כדלקמן גבי סיכה. תוספ':",
+                "רש\"י. ואצ\"ל גבי קליפה ונטילה שאין בהם תערובות חולין:"
+            ],
+            [
+                "ידיחנו. וינגב. הר\"מ:",
+                "יקלוף. וא\"ת ומאי שנא מרוטב דלעיל דיטול מקומו ובגמרא שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי:",
+                "דכתיב ונתת כו' כ\"כ רש\"י והקשו בתוספ' דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר. אבל הכא אפילו לאכלו בקדושתו כדפירש בקונטרס. ונראה לר\"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה. ולרשב\"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה. כדתנן בריש מסכת מעשר שני שאין מוכרין אותו כו' ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובברייתא מנין לעומר ושתי הלחם האמורים בתורת כהנים ואינם אמורים בפנחס ת\"ל כו':",
+                "כדנפקא לן בגמרא דף ע' דאמר קרא כו':",
+                "ואע\"ג דבפרשת פנחס כתיב נמי ר\"ח, ה\"א דאלה תעשו לה' במועדיכם דכתיב בסוף לא קאי אר\"ח אלא אשאר י'ט דכתיב בתריה דאקרו רגלים כמו דמצרכינן קראי אשבת ותמיד. תוספ':",
+                "קמל\"ן דר\"ח איקרי מועד כדאביי דאמר אביי קרא עלי מועד כו' ותימא וליתני שעיר ר\"ח ולא ליתני אידך. תוספ'."
+            ],
+            [
+                "שהדם מתיר אימורים למזבח. רש\"י וכצ\"ל בהר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "עיין מ\"ה פ\"ח, ופ\"ט מ\"ד. ולשון הר\"מ כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור:",
+                "הכהנים טמאים. דהיינו צבור טמאים. דמה לי אם האוכלין טמאים או אם המקריבים טמאים שא\"א בלא כהנים יכתבו התוספ' אע\"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאשתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר:"
+            ],
+            [
+                ". אפילו לר\"י דס\"ל דביחיד אין הציץ מרצה על הטומאה שנגע בדבר הנאכל כגון בשר, ה\"מ לכתחלה, אבל בדיעבד מרצה כו'. והא דמרצה לא שיהא בשר טמא נאכל דאין ציץ מטהר ודוחה ל\"ת כו', אלא דמרצה להתיר דם לזריקה. רש\"י:",
+                "ומשמע אפילו קודם הגילו�� אינו סותר ובמ\"ב פ\"ט דנזיר כתב דנודע קודם הגילוח סותר. ועמש\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מעצי המערכה הטעם מפני שלב ב\"ד מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו. לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן דמתוך ציקנותן היו נמנעים מלשרפו ואתו לידי עבירה:",
+                "בגמרא שאם בא לשורפו מעצי עצמו אין שומעין לו:"
+            ],
+            [
+                "כדין קדשים קלים שמחיצתן חומת ירושלים:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ק ר\"א בגמרא. ובפ\"ב דשבת מפרש כתנא דבי חזקיה:",
+                "בשבת. דלא תימא דלא לידחו לשריפתם כולי האי, קמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "דבציר מהכא לא סגי דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה:",
+                "בטהור. אפילו בטהור רש\"י. כלומר ואצ\"ל בפסח הבא בטומאה וכן השובר בטמא פירש הר\"מ בפסח שבא בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "אבר שיצא. בי\"ד מחיצתו חומת ירושלים ובליל ט\"ו מחיצתו הבית שנאכל בו:",
+                "וחותך. שהעצם שהיה עליו כזית בשר ושברו שלא במקום הבשר חייב אע\"פ שהמקום ששבר פנוי מבשרו:",
+                "באין בו מוח עסקינן דאי ביש בו מוח הא מפורש במשנה י' דטעון שריפה. ועתוי\"ט:",
+                "ולפנים כלפנים. הא האגף עצמו נעשה כמן האגף ולחוץ. הר\"מ:",
+                "וה\"ה לקדשי קדשים בעזרה ולאכילת הפסח בבית. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוה מצי לאשמועינן רבותא דאוכלין בב' בתים. אלא דבכה\"ג ניחא ליה למינקט עלה דינא דשמש ודכלה. והר\"מ פירש אלו הופכין צריכין להפוך כדי שלא יהיו נראין כחבורה אחת דאיהו תני ברייתא מן הבשר חוצה תן חוצה. ועתוי\"ט:",
+                "וצ\"ל דאשמעינן דלא חשבינן כב' מקומות אע\"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פנים. א\"נ קמ\"ל דחייבת להפוך פניה משום צניעות. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לעשות שמחת החג",
+                "במקום שהיא רוצה. מוקים בגמרא שבררה בשעת שחיטה לאיזה מקום היא רוצה דאל\"כ אין ברירה כו'. וקמ\"ל דאי לא בררה אינה אוכלת כלל אף על גב דס\"ד דבתר בעלה גרירה טפי:",
+                "במקום כו'. אע\"ג דלא בירר דכתיב שה לבית אבות מ\"מ וא\"צ מדעתו של בני ביתו. גמרא:",
+                "משל רבו. דמסתמא שלא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו. רש\"י:",
+                "ובריש חגיגה מחלפה שטתיה דאדרבה למאי דכופין לשחרר לא יאכל אף משל עצמו כדי שרבו ימהר לשחררו שיוכל העבד לקיים המצוה. וכ\"פ הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא אמרינן דדעתן קלה. והיינו שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדיו ויהרגם או שמא יכעוס על החכמים כו' שיאמר שלהקניטנו אמרו כן. ועתוי\"ט:",
+                "כן להפך א\"ל ג\"כ:",
+                "לפ\"ד הר\"מ צריך שיאמר ומה שתרצה בו תעשה. וא\"נ כשיאמר ע\"מ שתצא בו ידי פסח בלחוד סגי:"
+            ],
+            [
+                "ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו. רש\"י:",
+                "דאמר קרא במכסת נפשות והדר תכוסו. ומחלוקת לימשך, דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה, ור\"ש סבר מהויותיה דשה קודם גמר עבודתו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:",
+                "והזבה כו'. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לבית דין:"
+            ],
+            [
+                "והיינו כל יום המיתה קודם קבורה ולאחר קבורה דאלו יום קבורה שאינו יום המיתה אינו אונן אלא מדבריהם ובלילה שלאחריו אין אנינות כלל אפיל�� מדבריהם:",
+                "והמפקח. עת להשליך אבנים מתרגמינן עידן בחיר לפקחא דגור אבנין:",
+                "וקשיא דהתינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר שנקבר מאי איכא למימר. ועתוי\"ט. והר\"מ מפרש דאין שוחטין על האונן לכתחלה שמא לא יאכל לגודל אבלותו ויותר הבשר וישרף:",
+                "שהוא טמא מתחלתו. תימא לר\"י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח. ויש לומר דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן. תוספ'. (הגה\"ה הכפירים ממעונתם נתנו קול גדול ולא יסף. הגאון הח\"צ סימן ג' והנודע ביהודה בא\"ה סימן ל\"א להקשות דברי התוס' אהדדי. על פי שהעלו בריש נדה ובדף ד', דחזקת שעת מציאתן לאו דאורייתא היא רק משום חומרא דקדשים ואם כן הדרא קושיית התוספות לדוכתיה דבמפקח נמי נימא דחי היה מתחלתו. וגם למעלה מהם נשאו ראש רבותינו הט\"ז והנקודות הכסף ביורה דעה סימן שצ\"ז. ומדברי כולם הולך וסוער סתימת המשנה דאיך אפשר לחייב את המפקח בפסח שני. ולא נחוש לחולין בעזרה. ובחבורי פתחי נדה. בפותח ל\"ה ל\"ו. עמדתי על רגל אחד בעזה\"י שיהו כל דברי חכמים קיימין. והמעיין לאמתה של תורה אל ישליך דברי אחרי גיוו):",
+                "אף על פי שהוא בעגול כל שהוא ארוך עד שאפשר שלא האהיל על כל הגל מפני ארכו ארוך קרי ליה. וזה שכתב הר'מ וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העמוד:"
+            ],
+            [
+                "מבאחד שעריך דריש ליה באחד ביחיד וכדלקמן:",
+                "ורבי יוסי מתיר. דהא כתיב איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה לזובח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעת איסור במות דכתיב באחד שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:",
+                "הכי איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלחברן עם אנשים שרי:",
+                "אבל חבורה שכולה קטנים אין עושין שאינן בני דעת. הר\"מ. ואפשר דטעמא דאין הקדשן הקדש. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "והסיח דעתו ושמא נטמא והוא לא ידע. הר'מ:",
+                "בגמרא דאי מלקט עצמות הא בעי הזיה שלישי ושביעי:",
+                "טובל. [דכל גר] צריך טבילה כדאשכחן במ\"ת וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ועיין ברפ\"ב דכריתות:",
+                "ואף על גב דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קיבל טומאה קודם שנתגייר אי אמרת נגזור לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו. רש\"י:",
+                "שאם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערלתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה. רש\"י:",
+                "גמרא ותימא לריב\"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן ול\"נ לישב ל' הגמרא דאע\"ג דלענין מילה א\"צ טבילה כלל מ\"מ לטהרת הרגל צריך טבילה וה\"א דזה דמל וטבל לגזור אטו גר דמל נמי וטבל. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שגג כו'. טמא לנפש כו' אנוסים או שוגגין מנין. ת\"ל איש איש ריבה כו'. ולר\"י דס\"ל דברה תורה כלשון ב\"א תני דר\"י לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא כו' הצד השוה שבהן שלא עשו את האחד יעשו את השני אף אני מרבה אנוסין ושוגגין שלא עשו כו' יעשו את השני:",
+                "ומיהו בפסח שני נמי כתיב חטאו ישא לרבי דיליף ממגדף דכתיב גביה ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן בריש כריתות:"
+            ],
+            [
+                "דבין הערבים כתיב ביה כתמיד. ותמיד אף על פי שנשחט משש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב והכי אמרי' ביומא רפ\"ג:",
+                "ובירושלמי ה\"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה:"
+            ],
+            [
+                "מה כו'. שייר דאין השני נשחט בג' כתות כדאיתא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאיתא בגמרא. תוספות:",
+                "אע\"ג דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני. ה\"ק דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי, דדומיא דפרטא דעל מצות ומרורים כו':",
+                "ודוחין פירש\"י דשני כתיב ביה במועדו. ולמ\"ד דהך במועדו אראשון קאי יליף מככל חקת הפסח. תוספות:",
+                "השבת. בגמרא טומאה לא מ\"ט. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת לאשמעינן טמאי מגעי טומאות והיה נ\"ל דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנך דטומאה יוצאה מגופן ואפ\"ה פטורין, אלא שהר'מ כתב דטמאי מגעי טומאות הרי אלו אוכלין:"
+            ],
+            [
+                "מקחו מבעשור כו'. דכתיב בעשור לחודש הזה זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מבעשור. מיהו לענין ביקור ילפינן בגמרא מדכתיב ועבדת כו' בחדש הזה שיהיו כל עבודות החדש זה כזה דהיינו שיבקר בעשור כמה טלאים ובערב פסח יקח איזה שירצה. ועתוי\"ט:",
+                "ופסח דורות כו'. וא\"ת שלש כתות היאך אתה מוצא בשל מצרים וראיתי בירושלמי ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום והיה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת כו' ואל תתמה, ומה אם אבק שאין דרכו להלוך נאמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלוך לא כ\"ש:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, דה\"ה במועד עצמו דהא שלמים קרבים במועד ואפילו בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה. ואין לפרש שר\"ל שהמיר אחר שחיטת הפסח, דלא הר'ל לפרש כן בדר\"י שמסופק היה:",
+                "ואפילו למ\"ד רפ\"ו דיומא דאין בע\"ח נדחים היינו דוקא כגון דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו ידיהם. תוספ':",
+                "ובגמרא הא קמ\"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה. ופירש\"י ולא אמרינן מתחלתה שלמים היא. ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתם זמן השחיטה בשם פסח ואין בה דיחוי. אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחית:"
+            ],
+            [
+                "המפריש כו'. ואינם ראוים לפסח דכתיב שה תמים זכר בן שנה:",
+                "ירעה כו'. במ\"ג פ\"ג דתמורה מפרש הר\"ב אמאי לא תמכר בלא מום דזהו מומו הואיל ולא חזיא למלתיה. והתוספ' כתבו הואיל והיא ראויה לשלמים והפסח אחר פסח קרב שלמים הלכך לא הוי מום ע\"כ ואפ\"ה אינו ק\"ש אלא ירעה כדפירש\"י דקבעתו ההפרשה והרי הוא כקבוע שנדחה שאין הוא עצמו קרב אלא דמיו:",
+                "עיין במשנה י' וי\"א והכא מיירי שלא נתמנה בנו עמו כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "רש\"י יהיב טעמיה למלתיה דאל\"ה הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:",
+                "ואין טעונין תנופת חזה ושוק. ולא סמיכה ולא נסכים. רש\"י:",
+                "והתערובת אוכל כולם בתורת בכור בעל מום:"
+            ],
+            [
+                "הוא כו' והם אינם. אתאן כר\"י בפ\"ח מ\"ז דס\"ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו. וא\"נ אפילו לר\"י וכגון שהמנה עליו אחרים:",
+                "אינן אחראין. כתב הר\"מ אף על פי שהיה בלבם שישחוט כ\"א מהן על חבירו שהיו שם רמיזות ודברים שאומדין הדעת בהן שכ\"א שימצא ישחוט על חבירו. וכתב הכ\"מ דמיתורא דמתניתין למד כן, דאם לא כן מאי קמ\"ל פשיטא:"
+            ],
+            [
+                "שנתערבו. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הר\"מ:",
+                "ויליף מדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני תבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:",
+                "לאפוקי אם חבורה אחת שבהן של ד' אפשר שיתחלף. פסח שלהן לחבורה חדשה שנתחדשה מהד' שבאו מן הד' חבורות של ה'. ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ועיין לקמן:"
+            ],
+            [
+                "אבל כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי יש כאן בעלים. ואע\"ג דליכא אחד מבני חבורה הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא משום דאין א' מבני חבורה כו' ולא אמרינן שימנו אחד מן השוק קודם שיתנו ויהיו ג\"כ של ה'. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר\"י דס\"ל דבעינן דוקא א' של בני חבורה יהיה קיים עליו כו' והא דמהני הכא משום דר\"י לטעמיה דס\"ל בפ\"ח מ\"ז דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי אחרים בהדיה קאי וכאחד מבני חבורה דמי ולדינא הלכה כמשניות אלו אף דפסקינן כרבי יוסי דלעיל. ועתוי\"ט:",
+                "אם שלי. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מנחה קטנה היא דלא כמ\"ב דפ\"ק דשבת. דהכא טעמא משום הידור מצוה וסגי בהכי:",
+                "עד שתחשך. דאז זמן אכילת מצה כדתניא בתוספתא. הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך. וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ואינך איתקשו לפסח. תוספ':",
+                "ואפילו עני. דס\"ד דהסיבת עני לאו חשיבה הסיבה דאין לו על מה להסב. וי\"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני כו' פירש שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך:",
+                "מן התמחוי. גמרא פשיטא לא נצרכה אלא אפילו לר\"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. הכא משום פרסומי ניסא מודה:"
+            ],
+            [
+                "מזגו. ושתו ביין מסכתי תרגומו ואשתו בחמרא דמזגית:"
+            ],
+            [
+                "אבל חזרת שנאו לעיל דמכלל דתנן מטבל בחזרת ש\"מ שהביאו ואלו היתה בכלל ההבאה החרוסת כמו כן הל\"ל מטבל חזרת בחרוסת ודחזר ותני חזרת דברישא לא פסיקא ליה. ועתוי\"ט:",
+                "משמע דאף לת\"ק משימין בה תפוחים על כל פנים מדלא כללינהו בהדי תאנים ולוזים וכו'. ועתוי\"ט:",
+                "ולכך נקרא חרוסת מלשון חרס בגמרא דף קי\"ו:",
+                "ושני תבשילין. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:",
+                "שלא יכירו בהן מצרים דכתיב תחת התפוח עוררתיך. רש\"י:",
+                "מצוה. וטעמא שאין מברכין עליו אף על פי שהוא מצוה לפי שהוא טפל למרור. טור:"
+            ],
+            [
+                "עכשיו מוזגין כוס שני קודם אכילה. רש\"י:",
+                "מרור. הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקי בטבול ראשון. תוספ':",
+                "כולו צלי. מוקי לה בפרק אלו דברים כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח ה\"ה כפסח ואינה נאכלת אלא צלי. תוספ':",
+                "אנו מטבילין. מסיק בגמרא דהכי קתני שבכל הלילות א\"א מטבילין אפילו פ\"א דאטו כולי יומי לא סגי דלא מטבלא חדא זימנא:"
+            ],
+            [
+                "כל שלא אמר. דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא. פירוש באמירה, שצ\"ל פסח זה שאנו אוכלים. ואינך איתקשו לפסח וצ\"ל נמי מצה זו מרור זה:",
+                "לא יצא. כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי אבל לא יצא כלל לא קאמר. ועתוי\"ט:",
+                "על שום שנגאלו. לשון הר\"מ על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב\"ה וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק. וה\"ג הרא\"ש במשנה כו'. וכתב הר\"ן ולא יכלו להתמהמה שאלו יכלו כו' היו מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נהג אלא לילה ויום כו' החמיצו עריסותיהם לצורך מח�� שלא הוזהרו בב\"י אלא מתוך שלא היה להם פנאי אפאוהו מצה וזכר לאותו הגאולה נצטוו באכילת מצה. ועתוי\"ט:",
+                "להודות כו'. כתב התוספ' יש אומרים שבעה הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים. ויש לי לקיים גירסת הספר דט' הוו. דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבב בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא הנקרא רקיע היומי כו' ונקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה כו' שהוא רוכב ערבות יתברך זכרו לנצח נצחים:"
+            ],
+            [
+                "בש\"א כו'. נראה לי דכולי עלמא סברי רוב הלל אחר מזוני וכדתניא כו' וקסברי ב\"ש דיש למהר ולא לומר קודם המזון רק מזמור א' וב\"ה סברי כיון דבמזמור הראשון לא נזכר קריעת ים סוף צריך שיאמר גם השני שיש בו הזכרת קריעת ים סוף כיון שאומר אחר כך ברכת הגאולה כי לא נושעו ישראל מיד מצרים עד שנקרע הים ונטבעו המצרים ושם נאמר ויושע:"
+            ],
+            [
+                "וקראו ברכת השיר לפי שבשבתות אומר אותו אחר פסוקי דזמרה. תוספ':",
+                "כלומר ברכת השבח דגומרין בו בא\"י מלך מהולל בתשבחות. רשב\"ם:",
+                "בין הכוסות. בין ב' ראשונים לב' אחרונים רשב\"ם:",
+                "וכתב ב\"י דאפשר לומר דאף בין הא' לב' לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר וקריאת ההגדה. והא דנקט בין ג' לד' ולא ביאר בין א' לב' משום דמלתא דלא שכיחא היא להיות אדם שותה כ\"כ קודם אכילה. והרי\"כ כתב דיין שלפני המזון אינו משכר. וכ\"כ רשב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבהמ\"ק קיים. רשב\"ם. ולא מבעי לתנא דמתניתין לאשמעינן כו' כיון דלא נפיש טעמא בקל יכול עבוריה טעם מצה. אבל פסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה הוי אמינא לית לן בה, קמ\"ל. גמרא:",
+                "יאכלו. פירוש אותן שישנו יאכלו לכשיקיצו. הר\"נ:",
+                "כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובגמרא דמתניתין ראב\"ע היא דס\"ל דמה\"ת אינו נאכל אלא עד חצות כדיליף להו מקראי דאל\"ה אלא מגזירת חכמים כו' לא הוי נותר. ועתוי\"ט:",
+                "הפגול. משום חשדי כהונה שלא יפגלוהו ברצון להפסיד את הבעלים גזרו עליו טומאה. גמרא:",
+                "ברכת הפסח. כ\"ע ס\"ל דמתנה א' דפסח בשפיכה הוא שעומד על היסוד או בקרוב ושופך בנחת כו'. ומתנות דשאר קרבנות בזריקה מרחוק כו' ובהא פליגי דר\"י סבר זריקה בכלל שפיכה ואם נתן הנזרקים בשפיכה יצא, ואין שפיכה בכלל זריקה ואם נתן הפסח בזריקה לא יצא. ולפיכך ברכת הפסח פוטרת ושל זבח אינה פוטרת ור\"ע סבר דנזרקים בשפיכה ג\"כ לא יצא ולפיכך לא זו פוטרת כו'. גמרא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,46 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Since most of the year's rains have passed, and the sap has come up in the trees. And we find that the fruits are formed from that time. (Gemara )"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Since most of the year's rains have passed, and the sap has come up in the trees. And we find that the fruits are formed from that time. (Gemara )"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,219 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שהרי מנה שנה זו שנת ת\"פ ליצ\"מ, ושנת ד' למלך שלמה. רש\"י:",
+                "כדיליף לה מקראי בגמרא:",
+                "למלכי ישראל אסברא ליה דבהו קיימינן השתא:",
+                "דאלו בניסן שלאחר אדר וכתב של שנה ראשונה. אע\"פ שלפי האמת היא שנה חב' ליכא למיחש כו' שכיון שזה המלך לא מלך שום ניסן. ושם המלך הרי כתוב בשטר. ונמצא שלא יוכל לטרוף לקוחות אלא שלקחו אחר הניסן שמלך זה המלך ולאותו כדין הוא טורף:",
+                "עיין בהר\"ב מ\"ה פ\"י דשביעית:",
+                "כלומר ור\"ש הוא גמרא וטעמייהו דר\"ש ורבנן מקראי ילפינן להו בגמרא:",
+                "והאי גמרו היינו שנגמר להתחייב במעשר. שאין אוכלים אפילו עראי והוא משיראה פני חבית:",
+                "גמרא וזמן לידת בהמה גסה אע\"ג דיולדת לט' חדשים נמי באב הוא. אלא שזמן עבורן קדים ד' חדשים ועתוי\"ט:",
+                "בתשרי. וד' ראשי שנים דחשבי לט\"ו בניסן שהוא ר\"ה לרגלים. ה\"ק ד' ראשי שנים לד\"ה. לר\"ש דבעי ג' רגלים כסדרן דל מעשר בהמה ולדפליגי עליה דל רגלים. גמרא:",
+                "לשנים כו'. מקראי ילפינן להו בגמרא:",
+                "שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה:",
+                "בגמרא יליף לה:",
+                "הכי ילפינן להו בגמרא:",
+                "ומפרש בגמרא דתנא תני ירקות שמעשרותיהן מדרבנן. וכ\"ש מה שחייבים מדאורייתא. ותני ירקות לשון רבים, משום דתרי גווני ירק הן דאזלינן בתר לקיטה כדאמרי' לענין גורנו משנאגד:",
+                "ובגמרא איתא נמי ואם היתה שניה נכנסת לשלישית כו' כדבסמוך בהר\"ב:",
+                "דלענין ערלה ורבעי כבר נתבאר לעיל:",
+                "בשבט. הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ז\"ל חברייתא מפני מה אמרה התורה חביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב\"ה חביאו כו' כדי כו' וכן בכולם:",
+                "בר\"ה. בגמרא (דף ח') ילפינן לה מקראי. ואף על גב דודאי על כל המאורעות נידונין ובכללם אינך ג' דינים מ\"מ בשלשה פרקים הללו הוא גזר דין של כל העולם. ובר\"ה כל באי כו' וגוזרין לכ\"א חלקו מדברים אלו. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא ופירש\"י ואקרא דלעיל מיניה קמהדר השגיח אל כל כו' היוצר אותם השגיח יחד את לבם. ולהכי נסיב האי תנא להך קרא לומר שאף על פי שעוברין כבני מרון בדקדוק גדול מ\"מ כולן נסקרין בסקירה אחת וז\"ש הר\"מ והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה. אבל הנסתר ענינו קשה בלי ספק ע\"כ. כי האדם א\"א לצייר שני הפכים בנושא אחד בזמן א' שיעברו אחד אחד ויהיו נסקרים בסקירה אחת אבל כמו שא\"א להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח, כן א\"א להשיג השגחתו וסקירתו. תוי\"ט:",
+                "כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. ברייתא:",
+                "ובחג. ואע\"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ\"מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:"
+            ],
+            [
+                "ניסן. אבל סיון מפני העצרת לא צריך דבספירת עומר הדבר תלוי. תוספ':",
+                "ואע\"ג דבי'ז בתמוז נמי ארעו ה' דברים חורבן בהמ\"ק תקיפא טובא. ועוד דבט\"ב צרה אחת הוכפלה בו. תוספ':",
+                "הפורים. ואלו על אדר השני מפני פורים לא קתני. דם\"ל דלעולם אדר הא' מעובר וידעו בני הגולה דביום ל\"א נתקדש. גמרא:",
+                "פ\"ק. לפיכך קרי ליה פסח קטן דלא היה רק יום אחד. מפרש הר\"מ בהלכות קידוש החודש:"
+            ],
+            [
+                "היינו לאחר שישמעו מפי ב\"ד מקודש דאף שנראה בעליל או בליל שלשים צריכין להמתין עד שישמעו כו' דדילמא ממלכי ב\"ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות. וא\"כ אם לא יבואו עדים ויתעבר החודש לא יצאו השלוחין עד למחר שאין מקדשין בלילה (ואף דאז א\"א לדחותו יותר צריכין להמתין דגזרי האי אטו האי) נמצאו ממעטין הלוכן מהלך לילה ויותר. אבל בשאר חדשים אינם צריכין להמתין עד שישמעו מקודש דאין המועדות תלוין בהם וא\"כ אין חלול שבת ממהר יציאת השלוחים. גמרא ופירש\"י ותוספ':",
+                "ובהן כו'. אבל אלול אף על גב דמניה חשבינן לעשות ביום ל' ר\"ה לא נפקא מינה מידי לפי שעדיין ביום ל' יושבים ומצפים כו'. ואם לא נודע להם נוהגין היום ויום ל\"א קדש עד שיבואו להם שלוחי תשרי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                ". בעליל. לישנא דקרא אמרות ה' וגו' בעליל לארץ. שפירושו גלוי לכל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "מכשילן. ושמא יהיה אצל אחד מהן בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "יפסל פירש\"י יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן. והר\"מ כתב שמא ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות:",
+                "שיקבלו העדות ויקדשו החדש. רש\"י:",
+                "עבדו. ס\"ל כר\"ש דמכשיר בקרוב. ודרשו נמי כשרים ומיוחסים כדדרשינן מאתך בדומין לך. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הפסולין. פירוש מדרבנן דאי מדאורייתא כל העובר עבירה שהיה בה מלקות כו' וא\"כ גזלן הר'ל למיתני דכתיב בהדיא אל תשת וגו' והא קמ\"ל דאע\"פ שהן כשרים מן התורה פסולים לעדות החדש:",
+                "מדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב ייגזול החנית מיד המצרי. רש\"י. והתוספ' כתבו דכיון דמדעתו נותן לא נחשב בעיניו כגזל:",
+                "וכלומר דלא משמע ליה לאינש אסורא כשנותן לו מדעתו, אא\"כ ממשכנו על כרחו. תוספ':",
+                "ומשום דמיירי בשביעית בזמן הזה לא הוו פסולי דאורייתא א\"נ דמיירי שממציאים מעות לעניים ואספו להו שאין זו סחורה גמורה דאזלו בשליחותייהו. תוספ':",
+                "ואצטריך למתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מפסלי. מכשרי לעדות החודש מידי דהוה אקרובים לר\"ש. תוספ':",
+                "ואם מסיחים לפי תומן לא גרועי מאינך מסיח לפי תומו דכשר:"
+            ],
+            [
+                "מוליכין. אף בשבת. רש\"י. וכתב רמ\"י ז\"ל דידוע הוא שאין איסור שביתת חבהמה חמור כאיסור שביתת האדם אלא כדי להקל באיסור אמרו כן כו' אבל מה שנושאין אותו במטה אינו להקל דחולה ככפות. ועתוי\"ט:",
+                "אותו. דאע\"ג דיחיד הוא מחלל השבת שמא יצטרף עם אחר:",
+                "וחבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים. רש\"י:",
+                "ויום. ואם היה ביניהן יתר על כן לא ילכו שאין עדותן אחר יום ל, מועלת שכבר נתעבר החודש. הר\"מ:",
+                "מועדי. ור\"ח נמי איקרי מועד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאל\"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו דשמא יצטרף עם אחר. גמרא:",
+                "מכל אדם. מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משואות. לישנא דיקוד. דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגם ואיקדינון דוד. גמרא:",
+                "טעמא מפרש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "מוליך כו'. בירושלמי משמע כדי שלא יטעו לומר שהוא כוכב. ור\"ל מראות הנראות באויר רקיע השמים כמין כוכבים ומתהוים לשעתם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומאין כו'. פרש\"י מה שם ההרים. והדין עמו דאל\"כ לא הו\"ל למתני אלא הר המשחה בלבד:",
+                "לסרטבא. עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא. רש\"י:",
+                "גמרא. והא דתנן במשנה ד' פ\"א דהשלוחים יוצאים לסוריא והם ארצות שכבשם דוד כגון ארם כו'. ומסתמא למקום שהיו משיאין משואות שם היו הולכין השלוחים. לא קשיא דדרך סוריא היו הולכים לבבל שכן אברהם אבינו ע\"ה יצא לו מאור כשדים מבבל והלך לו לכנען דרך ארם נהרים:"
+            ],
+            [
+                "יעזק. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו פירש\"י שהיה מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:",
+                "מתכנסים. פירש\"י ביום השבת שחללוהו לבוא להעיד. ומדברי הר\"מ נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם יהיו בודקין אותם:",
+                "זזין כו'. וכל החצר חשובה כר'א כדתנן ריש פ\"ד דעירובין נתנוהו בדיר או בסהר. תוספ':, \n!",
+                "הנהר. שהוא גדל פתאום וחוטף את בני העיר ואת הילדים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "עיין בזה בתוי\"ט מענין מהלך הכוכבים ומסילותם:",
+                "ר\"ל בראיית העין:",
+                "לפני החמה כו'. דזה א\"א בשום פנים וה\"ה אם אמרו לצפונה וע\"פ החשבון הוא לדרומה וכן באינך. וא\"ת א\"כ נמצא שע\"פ החשבון היו סומכין ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא דכתיב החודש הזה לכם ובאה הקבלה שהראה לו הקב\"ה דמות הלבנה וא\"ל כזה ראה וקדש ונמצא שהיו צריכין לשניהם שעכ\"פ יהיו עדי ראיה. ושהחשבון יסכים עמהם. וצריך ג\"כ שיאמרו מקודש וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא א\"א לדחותו עוד כדלקמן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. שאז יהיה ר\"ח ביום ל\"א ואין נזקקים לירח בליל ל\"א בין שנראה בין שלא נראה שאין לך חדש הלבנה יותר על ל' יום. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כו'. בברייתא הלך ר\"ע ומצאו לר\"י:",
+                "ומאתם חסר דרשינן אפילו שוגגין כו'. הר\"מ בצוף לשונו בהלכות קידוש החודש אע\"פ שזה יודע שטעו כו', ומי שצוה לשמור המועדות צוה לסמוך עליהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עד שחשיכה. היינו צאת הכוכבים. ר\"ל ג' כוכבים כדפירש הר\"ב בסוף פ\"ב דשבת שאם לא יצאו אלא ב' כוכבים קרי ליה תנא דהתם ספק חשיכה כו':",
+                "בגמרא דאמר קרא כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חוק, בגמר דין. דהאי קרא לענין ר\"ה דרשינן ליה וה\"ה (לכל החדשים) וקא קרי ליה משפט, ומשפט ביום:",
+                "לשון הר\"ב צ\"ע, דמשמע שבא לחלק בין הלילות והא \"ליתא. ועתוי\"ט שהאריך:",
+                "ב\"ד. פירוש של עשרים ושלשה. תוספ':",
+                "והלכך גם למחר אין סומכין על ראייתן דאל\"כ היתה ראיי' בלילה במקום קבלת עדו' ואין קבלת עדים אלא ביום כו'. תוספ':",
+                "ולהכיהוא דאצטריך למתני הך סיפא כדאיתא בגמרא:",
+                "גמרא. ואין ב\"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. תוספ':",
+                "השנים. הכא שאין. חב\"ד אלא ג'. קתני השנים לפי שהם ידועים שאין כאן אלא ב' וא'. ומן הסתם אין שלשתן שוה. ואחד גדול בתוכם והוא נשאר יושב. משא\"כ ברישא שחב\"ד הם כ\"ג שאין שנים מבוררים קתני שנים:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ונ\"ל דתנא נסיב פרה ולא שור כדכתיב בקרא. דלא תטעה לומר דוקא של שור אבל של פרה לא. ומוהר\"מ כ\"ץ תירץ דקמ\"ל דלא תימא יובל דוקא של זכר קמ\"ל של פרה דוקא לא. הא של שאר נקבות כשרות. ועתוי\"ט:",
+                "בקרן. תימא דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב בסבך בקרניו כו'. י\"ל דנ\"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה בשמעכם קול השופר. תוספ':",
+                "פירש\"י אקרי קרן כדאמרן ואקרי שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר. וכתבו התוספ' אבל מהאי קרא דמתניתין אין ראיה דאדרבה מניה מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא אקרי שופרות בלא קרן:"
+            ],
+            [
+                "יעל. פירש הקונטרס חיה שכן שמה, וקורין אותה שטיינבא\"ק. ובערוך פירש שהוא כשבה נקבה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט. וכפירוש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן מתרגם ויעלה ורימא. תוספ'. ומדבריהם למדנו שפירש פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט:",
+                "מן הצדדין. פירש הר'ן דג' המהלכין בדרך גדול באמצע (יומא דף ל\"ה) והכא שופר גדול שמצות היום בשופר:",
+                "מאריך. להכירא בעלמא להודיע שמצות היום כו' ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק אף על גב דתרי קלא לא משתמע הכא משום דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן. הר\"מ:",
+                "כפופין. שסתמן כפופין. רש\"י. וטעמא דבעינן כפופים מפרש בגמרא כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי. ועתוי\"ט:",
+                "כסף. מפרש בגמרא דתענית יומא דכנופיא ואשכחן בכנופיא דחצוצרות של משה היו של כסף. א\"נ דתורה חסה על ממונן של ישראל ובר\"ה משום כבוד יר'ט עבדינן דזחב גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואף על גב דלקמן גבי ניקב וסתמו פסלינן שלא במינו דוקא התם בניקב שסתם בחתיכה אחרת בחלל הנקב דחסר הוא. אבל אם חבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים. הרא\"ש:",
+                "רש\"י ונראה שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לב' חתיכות. ולא נהירא דא\"כ היינו דבק שברי שופרות אלא נסדק היינו שנסדק מצד אחר לארכו על פני כולו והיינו טעמא משום דכיון דנסדק כולו אין שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה ועשה כעין שופר דמי. וכ\"ש דבק שברי כו' וזו ואצ\"ל זו קתני תוספ' וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "וכן וגו'. משוה אותם מזה הצד שבשניהם המשמיע והשומע אינן במקום אחד:"
+            ],
+            [
+                "כלפי מעלה. יתכן בעיני שהיתה הרמת ידיו של מרע\"ה הוראה לבני ישראל שיסתכלו כלפי מעלה וישעבדו לבם לשמים כעין הוראת הנחש שעל הנס כדבסמוך כו' ויתכן מאד שהיה עומד על הגנ: עה כטעם הנחש שעל הנס כדי שיוכלו לראותו כל ישראל וכאשר ראו כי הרים ידו גם המה הסתכלו וכונו לבם ולא כן כאשר הניח ידו:",
+                "זה הכלל. נראה דלאתויי ברכת הנהנין דתני בגמרא שאם יצא אינו מוציא דבשלמא ברכת המצות כל ישראל ערבין זה בזה ולפיכך אע\"פ שהוא יצא לעצמו מוציא לאחרים כדי לצאת ידי ערבתו אבל ברכת הנהנין אין כאן ערבות דלא לתהני ולא לברך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בית דין. מפני שב\"ד זריזין הן ולא יבואו התוקעים להעביר השופר בפניהם בו. ה\"ר. שב\"ד מזהירין את העם ומודיעים אותם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ש\"מ דבזמן שבה\"מ קיים איירינן וה\"ק ועוד כו' ירושלים יתירה קודם החורבן שהוא קודם התקנה ליבנה אחר החורבן ואחר התקנה. וזה לפירוש הר\"מ. אבל לפירש\"י דירושלים בכלל מדינה. כתבו התוספ' דהכא לאחר החורבן שתיקן ריב\"ז. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שבעה. פירשתי בסוכה פ\"ג מי\"ג דשבעה היינו לאפוקי ראשון בלבד. ולעולם בשבת שבשבעה אינו ניטל. וה\"ט דלא הוצרכו לתקן בלולב שידחה שבת כמו בשופר, דשופר כי אתי בשבת ולא יתקע חיישינן שתשתכח תורת שופר אבל לולב כי אתי בשבת איתא בשאר יומי. א\"נ משום דשופר אתי לזכרון טפי מלולב. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דשמא לא יבואו עדים כלל. או של יר'ט דשמא עוד סוף העדים לבוא היום: [ה] התקין כו'. ואם לא באו קודם המנחה אמרו של חול. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מלכיות. ואע\"ג דבקראי נזכרו המלכיות באחרונה. מקדימין אותן. כמו שאמרנו בגמרא אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. והטעם מבואר כי קודם ראוי שנמליך מלכותו עלינו ואח\"כ יעלה זכרונינו לפניו לטובה:",
+                "למה כו'. ה\"ק למה הוא מזכיר עשר לימא תשע דהואיל ואשתנו מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה בדין הוא דלשתרי נמי לפחות מהן:"
+            ],
+            [
+                "מעשרה. כנגד י' הלולים דהללו אל בקדשו דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר. א\"נ כנגד י' הדברות פרש\"י דכתיב בהו נמי שופר. א\"נ כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. ופירש\"י שהעולם נברא בר\"ה. גמרא:",
+                "ואע\"ג דבכל מקום אמרינן תורה ונביאים וכתובים י\"ל משום דקראי דכתובים קדמו לנביאים. תוספ':",
+                "שלש שלש. כנגד תורה נביאים וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומנהגם היה שש\"צ המתפלל ביוצר אינו מתפלל במוסף אלא ש\"צ אחר. הר\"נ:",
+                "ואע\"פ שבטלה הגזירה לא עבדינן כדמעיקרא אע\"ג דזריזין מקדימין כו' דחיישינן שמא יחזיר הדבר לקלקולו. תוספ'. וכתב הר\"נ דתקנו תקיעות וט' ברכות במוספין דהא על סדר ברכות תוקעים כדלעיל וקודם לכן היה הכל בשחרית:",
+                "מתקיע. מדלא תנן תוקע. דקדק רבינו האי שאין ש\"ץ תוקע אלא אחר. וטעמא כדתנן בפ\"ה דברכות לענין נשיאת כפים וכל חלוקי דינין דהתם שייכי נמי הכא. הרא\"ש:",
+                "דאפשר מלך יושב על כסא דין וספריחיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה. גמרא:",
+                "הראשון כו. מ'שום דזריזין מקדימין למצות. גמ'.",
+                "מקרא. ולא קתני קורא ה\"ט לפי שהוא מקרא לצבור וכדאמרינן הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אין מעבירין כו'. מ\"ט שופר עשה ויר'ט עשה ול\"ת ואין עשה דוחה ל\"ת ועשה גמרא. וחכמים עשו חיזוק לדבריהם הכל כשל תורה. הר\"נ:",
+                "לא תעשה. זו ואצ\"ל זו קתני. גמרא:",
+                "וטעמא שהואיל והגיע לחינוך מתעסקים עמו כדי שילמוד שידע לתקוע לצאת י\"ח כשיבא ר\"ה. אבל כשלא הגיע לחינוך לא. רש\"י. ואף דקיי\"ל קטן האוכל איסורים אין ב\"ד מצווין להפרישו ה\"מ במלתא דלא מפרסמא אבל במפרסמא כי הא שהקול נשמע לרבים מעכבין דלמא נפיק מינה חורבא לתקוע בשבת שלא בפני ב\"ד. הר\"נ:",
+                "מתעסקין. שאומרים להם תקעו ומשתדלין עמהם. המגיד:",
+                "לא יצא. למה שפירש הר\"ב פרק דלעיל מ\"ז דבעי כוונה לצאת מקרי מתעסק כל שאינו מתכוין לתקוע תקיעה של מצוה וממתניתין דלעיל לא שמעינן אלא דהשומע צריך כונה. אבל התו��ע עצמו ה\"א דיצא בו אפילו במתעסק ולא לבעי כונה לצאת קמ\"ל מתניתין דהכא ותני תו והשומע לאשמעינן דאף דנתכוין לצאת אם התוקע מתעסק לא יצא:"
+            ],
+            [
+                "דסיפיה דקרא דוהעברת שופר תרועה איהו:",
+                "משום דמרמי לה רמי מתניתין וברייתא אהדדי משני לה בגמרא דתנא דידן קא חשיב תקיעות דכולהו בבי. ועתוי\"ט:",
+                "כג'. ר\"ח גורס ג' יבבות, ולא כג' דהא תרועה עצמה ג' יבבות והיכי שייך למתני כג'. אלא שאפשר שלפי שעיק' יבבות בפיו קאמר דשעור תרועה כג' יבבות שאדם מיילל בפיו:",
+                "יבבות בגמרא דתרועה מתרגמינן יבבא וכתיב באמיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב. עתוי\"ט:",
+                "בראשונה כו' שאין לתקיעות שעור למעלה שאם רצה להאריך מאריך ואין הדבר ניכר כשהוא מאריך שיתכוין לב' תקיעות אלא מחמת כשהוא כפלים כשיעור תקיעה ראשונה מש\"ה תני תקע בראשונה. הרא\"ש והר\"נ:",
+                "ואע\"פ שימשוך עד שיאמר עשרה זכרונות יש לעשות כך. ועתוי\"ט:",
+                "אלא אחד. היינו תקיעה שלאחריה ולא כיש מפרשים דהיינו הראשונה ושמשום הכי תני תקע בראשונה:",
+                "ג\"פ. בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות. וכן בשביל שופרות. רש\"י:",
+                "דאע\"ג דכל ישראל ערבים הם זה לזה ומה\"ט מוציא זה את זה בברכות המצות הא תניא בגמרא יחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו. וטעמא כתב הר\"ן בשם ירושלמי משום דתפלה מסתבר שיהיה כל אחד מבקש רחמים על עצמו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,215 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שהרי מנה שנה זו שנת ת\"פ ליצ\"מ, ושנת ד' למלך שלמה. רש\"י:",
+                "כדיליף לה מקראי בגמרא:",
+                "למלכי ישראל אסברא ליה דבהו קיימינן השתא:",
+                "דאלו בניסן שלאחר אדר וכתב של שנה ראשונה. אע\"פ שלפי האמת היא שנה חב' ליכא למיחש כו' שכיון שזה המלך לא מלך שום ניסן. ושם המלך הרי כתוב בשטר. ונמצא שלא יוכל לטרוף לקוחות אלא שלקחו אחר הניסן שמלך זה המלך ולאותו כדין הוא טורף:",
+                "עיין בהר\"ב מ\"ה פ\"י דשביעית:",
+                "כלומר ור\"ש הוא גמרא וטעמייהו דר\"ש ורבנן מקראי ילפינן להו בגמרא:",
+                "והאי גמרו היינו שנגמר להתחייב במעשר. שאין אוכלים אפילו עראי והוא משיראה פני חבית:",
+                "גמרא וזמן לידת בהמה גסה אע\"ג דיולדת לט' חדשים נמי באב הוא. אלא שזמן עבורן קדים ד' חדשים ועתוי\"ט:",
+                "בתשרי. וד' ראשי שנים דחשבי לט\"ו בניסן שהוא ר\"ה לרגלים. ה\"ק ד' ראשי שנים לד\"ה. לר\"ש דבעי ג' רגלים כסדרן דל מעשר בהמה ולדפליגי עליה דל רגלים. גמרא:",
+                "לשנים כו'. מקראי ילפינן להו בגמרא:",
+                "שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה:",
+                "בגמרא יליף לה:",
+                "הכי ילפינן להו בגמרא:",
+                "ומפרש בגמרא דתנא תני ירקות שמעשרותיהן מדרבנן. וכ\"ש מה שחייבים מדאורייתא. ותני ירקות לשון רבים, משום דתרי גווני ירק הן דאזלינן בתר לקיטה כדאמרי' לענין גורנו משנאגד:",
+                "ובגמרא איתא נמי ואם היתה שניה נכנסת לשלישית כו' כדבסמוך בהר\"ב:",
+                "דלענין ערלה ורבעי כבר נתבאר לעיל:",
+                "בשבט. הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ז\"ל חברייתא מפני מה אמרה התורה חביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב\"ה חביאו כו' כדי כו' וכן בכולם:",
+                "בר\"ה. בגמרא (דף ח') ילפינן לה מקראי. ואף על גב דודאי על כל המאורעות נידונין ובכללם אינך ג' דינים מ\"מ בשלשה פרקים הללו הוא גזר דין של כל העולם. ובר\"ה כל באי כו' וגוזרין לכ\"א חלקו מדברים אלו. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
+                "גמרא ופירש\"י ואקרא דלעיל מיניה קמהדר השגיח אל כל כו' היוצר אותם השגיח יחד את לבם. ולהכי נסיב האי תנא להך קרא לומר שאף על פי שעוברין כבני מרון בדקדוק גדול מ\"מ כולן נסקרין בסקירה אחת וז\"ש הר\"מ והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה. אבל הנסתר ענינו קשה בלי ספק ע\"כ. כי האדם א\"א לצייר שני הפכים בנושא אחד בזמן א' שיעברו אחד אחד ויהיו נסקרים בסקירה אחת אבל כמו שא\"א להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח, כן א\"א להשיג השגחתו וסקירתו. תוי\"ט:",
+                "כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. ברייתא:",
+                "ובחג. ואע\"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ\"מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:"
+            ],
+            [
+                "ניסן. אבל סיון מפני העצרת לא צריך דבספירת עומר הדבר תלוי. תוספ':",
+                "ואע\"ג דבי'ז בתמוז נמי ארעו ה' דברים חורבן בהמ\"ק תקיפא טובא. ועוד דבט\"ב צרה אחת הוכפלה בו. תוספ':",
+                "הפורים. ואלו על אדר השני מפני פורים לא קתני. דם\"ל דלעולם אדר הא' מעובר וידעו בני הגולה דביום ל\"א נתקדש. גמרא:",
+                "פ\"ק. לפיכך קרי ליה פסח קטן דלא היה רק יום אחד. מפרש הר\"מ בהלכות קידוש החודש:"
+            ],
+            [
+                "היינו לאחר שישמעו מפי ב\"ד מקודש דאף שנראה בעליל או בליל שלשים צריכין להמתין עד שישמעו כו' דדילמא ממלכי ב\"ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות. וא\"כ אם לא יבואו עדים ויתעבר החודש לא יצאו השלוחין עד למחר שאין מקדשין בלילה (ואף דאז א\"א לדחותו יותר צריכין להמתין דגזרי האי אטו האי) נמצאו ממעטין הלוכן מהלך לילה ויותר. אבל בשאר חדשים אינם צריכין להמתין עד שישמעו מקודש דאין המועדות תלוין בהם וא\"כ אין חלול שבת ממהר יציאת השלוחים. גמרא ופירש\"י ותוספ':",
+                "ובהן כו'. אבל אלול אף על גב דמניה חשבינן לעשות ביום ל' ר\"ה לא נפקא מינה מידי לפי שעדיין ביום ל' יושבים ומצפים כו'. ואם לא נודע להם נוהגין היום ויום ל\"א קדש עד שיבואו להם שלוחי תשרי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                ". בעליל. לישנא דקרא אמרות ה' וגו' בעליל לארץ. שפירושו גלוי לכל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "מכשילן. ושמא יהיה אצל אחד מהן בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "יפסל פירש\"י יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן. והר\"מ כתב שמא ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות:",
+                "שיקבלו העדות ויקדשו החדש. רש\"י:",
+                "עבדו. ס\"ל כר\"ש דמכשיר בקרוב. ודרשו נמי כשרים ומיוחסים כדדרשינן מאתך בדומין לך. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "הפסולין. פירוש מדרבנן דאי מדאורייתא כל העובר עבירה שהיה בה מלקות כו' וא\"כ גזלן הר'ל למיתני דכתיב בהדיא אל תשת וגו' והא קמ\"ל דאע\"פ שהן כשרים מן התורה פסולים לעדות החדש:",
+                "מדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב ייגזול החנית מיד המצרי. רש\"י. והתוספ' כתבו דכיון דמדעתו נותן לא נחשב בעיניו כגזל:",
+                "וכלומר דלא משמע ליה לאינש אסורא כשנותן לו מדעתו, אא\"כ ממשכנו על כרחו. תוספ':",
+                "ומשום דמיירי בשביעית בזמן הזה לא הוו פסולי דאורייתא א\"נ דמיירי שממציאים מעות לעניים ואספו להו שאין זו סחורה גמורה דאזלו בשליחותייהו. תוספ':",
+                "ואצטריך למתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מפסלי. מכשרי לעדות החודש מידי דהוה אקרובים לר\"ש. תוספ':",
+                "ואם מסיחים לפי תומן לא גרועי מאינך מסיח לפי תומו דכשר:"
+            ],
+            [
+                "מוליכין. אף בשבת. רש\"י. וכתב רמ\"י ז\"ל דידוע הוא שאין איסור שביתת חבהמה חמור כאיסור שביתת האדם אלא כדי להקל באיסור אמרו כן כו' אבל מה שנושאין אותו במטה אינו להקל דחולה ככפות. ועתוי\"ט:",
+                "אותו. דאע\"ג דיחיד הוא מחלל השבת שמא יצטרף עם אחר:",
+                "וחבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים. רש\"י:",
+                "ויום. ואם היה ביניהן יתר על כן לא ילכו שאין עדותן אחר יום ל, מועלת שכבר נתעבר החודש. הר\"מ:",
+                "מועדי. ור\"ח נמי איקרי מועד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאל\"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו דשמא יצטרף עם אחר. גמרא:",
+                "מכל אדם. מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משואות. לישנא דיקוד. דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגם ואיקדינון דוד. גמרא:",
+                "טעמא מפרש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "מוליך כו'. בירושלמי משמע כד�� שלא יטעו לומר שהוא כוכב. ור\"ל מראות הנראות באויר רקיע השמים כמין כוכבים ומתהוים לשעתם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומאין כו'. פרש\"י מה שם ההרים. והדין עמו דאל\"כ לא הו\"ל למתני אלא הר המשחה בלבד:",
+                "לסרטבא. עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא. רש\"י:",
+                "גמרא. והא דתנן במשנה ד' פ\"א דהשלוחים יוצאים לסוריא והם ארצות שכבשם דוד כגון ארם כו'. ומסתמא למקום שהיו משיאין משואות שם היו הולכין השלוחים. לא קשיא דדרך סוריא היו הולכים לבבל שכן אברהם אבינו ע\"ה יצא לו מאור כשדים מבבל והלך לו לכנען דרך ארם נהרים:"
+            ],
+            [
+                "יעזק. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו פירש\"י שהיה מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:",
+                "מתכנסים. פירש\"י ביום השבת שחללוהו לבוא להעיד. ומדברי הר\"מ נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם יהיו בודקין אותם:",
+                "זזין כו'. וכל החצר חשובה כר'א כדתנן ריש פ\"ד דעירובין נתנוהו בדיר או בסהר. תוספ':, \n!",
+                "הנהר. שהוא גדל פתאום וחוטף את בני העיר ואת הילדים. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "עיין בזה בתוי\"ט מענין מהלך הכוכבים ומסילותם:",
+                "ר\"ל בראיית העין:",
+                "לפני החמה כו'. דזה א\"א בשום פנים וה\"ה אם אמרו לצפונה וע\"פ החשבון הוא לדרומה וכן באינך. וא\"ת א\"כ נמצא שע\"פ החשבון היו סומכין ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא דכתיב החודש הזה לכם ובאה הקבלה שהראה לו הקב\"ה דמות הלבנה וא\"ל כזה ראה וקדש ונמצא שהיו צריכין לשניהם שעכ\"פ יהיו עדי ראיה. ושהחשבון יסכים עמהם. וצריך ג\"כ שיאמרו מקודש וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא א\"א לדחותו עוד כדלקמן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שלא כו'. שאז יהיה ר\"ח ביום ל\"א ואין נזקקים לירח בליל ל\"א בין שנראה בין שלא נראה שאין לך חדש הלבנה יותר על ל' יום. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כו'. בברייתא הלך ר\"ע ומצאו לר\"י:",
+                "ומאתם חסר דרשינן אפילו שוגגין כו'. הר\"מ בצוף לשונו בהלכות קידוש החודש אע\"פ שזה יודע שטעו כו', ומי שצוה לשמור המועדות צוה לסמוך עליהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עד שחשיכה. היינו צאת הכוכבים. ר\"ל ג' כוכבים כדפירש הר\"ב בסוף פ\"ב דשבת שאם לא יצאו אלא ב' כוכבים קרי ליה תנא דהתם ספק חשיכה כו':",
+                "בגמרא דאמר קרא כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חוק, בגמר דין. דהאי קרא לענין ר\"ה דרשינן ליה וה\"ה (לכל החדשים) וקא קרי ליה משפט, ומשפט ביום:",
+                "לשון הר\"ב צ\"ע, דמשמע שבא לחלק בין הלילות והא \"ליתא. ועתוי\"ט שהאריך:",
+                "ב\"ד. פירוש של עשרים ושלשה. תוספ':",
+                "והלכך גם למחר אין סומכין על ראייתן דאל\"כ היתה ראיי' בלילה במקום קבלת עדו' ואין קבלת עדים אלא ביום כו'. תוספ':",
+                "ולהכיהוא דאצטריך למתני הך סיפא כדאיתא בגמרא:",
+                "גמרא. ואין ב\"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. תוספ':",
+                "השנים. הכא שאין. חב\"ד אלא ג'. קתני השנים לפי שהם ידועים שאין כאן אלא ב' וא'. ומן הסתם אין שלשתן שוה. ואחד גדול בתוכם והוא נשאר יושב. משא\"כ ברישא שחב\"ד הם כ\"ג שאין שנים מבוררים קתני שנים:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ונ\"ל דתנא נסיב פרה ולא שור כדכתיב בקרא. דלא תטעה לומר דוקא של שור אבל של פרה לא. ומוהר\"מ כ\"ץ תירץ דקמ\"ל דלא תימא יובל דוקא של זכר קמ\"ל של פרה דוקא לא. הא של שאר נקבות כשרות. ��עתוי\"ט:",
+                "בקרן. תימא דלא מייתי קרא דיצחק דכתיב בסבך בקרניו כו'. י\"ל דנ\"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה בשמעכם קול השופר. תוספ':",
+                "פירש\"י אקרי קרן כדאמרן ואקרי שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר. וכתבו התוספ' אבל מהאי קרא דמתניתין אין ראיה דאדרבה מניה מוכח דשופר אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא אקרי שופרות בלא קרן:"
+            ],
+            [
+                "יעל. פירש הקונטרס חיה שכן שמה, וקורין אותה שטיינבא\"ק. ובערוך פירש שהוא כשבה נקבה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט. וכפירוש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב הרים הגבוהים ליעלים. ואקו ודישן מתרגם ויעלה ורימא. תוספ'. ומדבריהם למדנו שפירש פשוט היינו שזה רגיל להיות פשוט:",
+                "מן הצדדין. פירש הר'ן דג' המהלכין בדרך גדול באמצע (יומא דף ל\"ה) והכא שופר גדול שמצות היום בשופר:",
+                "מאריך. להכירא בעלמא להודיע שמצות היום כו' ומיהו במאי דתקע בהדי חצוצרות נפיק אף על גב דתרי קלא לא משתמע הכא משום דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן. הר\"מ:",
+                "כפופין. שסתמן כפופין. רש\"י. וטעמא דבעינן כפופים מפרש בגמרא כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי. ועתוי\"ט:",
+                "כסף. מפרש בגמרא דתענית יומא דכנופיא ואשכחן בכנופיא דחצוצרות של משה היו של כסף. א\"נ דתורה חסה על ממונן של ישראל ובר\"ה משום כבוד יר'ט עבדינן דזחב גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואף על גב דלקמן גבי ניקב וסתמו פסלינן שלא במינו דוקא התם בניקב שסתם בחתיכה אחרת בחלל הנקב דחסר הוא. אבל אם חבר הסדק בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים. הרא\"ש:",
+                "רש\"י ונראה שהוא מפרש שנסדק משני צדדיו לגמרי ונחלק לב' חתיכות. ולא נהירא דא\"כ היינו דבק שברי שופרות אלא נסדק היינו שנסדק מצד אחר לארכו על פני כולו והיינו טעמא משום דכיון דנסדק כולו אין שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה ועשה כעין שופר דמי. וכ\"ש דבק שברי כו' וזו ואצ\"ל זו קתני תוספ' וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "וכן וגו'. משוה אותם מזה הצד שבשניהם המשמיע והשומע אינן במקום אחד:"
+            ],
+            [
+                "כלפי מעלה. יתכן בעיני שהיתה הרמת ידיו של מרע\"ה הוראה לבני ישראל שיסתכלו כלפי מעלה וישעבדו לבם לשמים כעין הוראת הנחש שעל הנס כדבסמוך כו' ויתכן מאד שהיה עומד על הגנ: עה כטעם הנחש שעל הנס כדי שיוכלו לראותו כל ישראל וכאשר ראו כי הרים ידו גם המה הסתכלו וכונו לבם ולא כן כאשר הניח ידו:",
+                "זה הכלל. נראה דלאתויי ברכת הנהנין דתני בגמרא שאם יצא אינו מוציא דבשלמא ברכת המצות כל ישראל ערבין זה בזה ולפיכך אע\"פ שהוא יצא לעצמו מוציא לאחרים כדי לצאת ידי ערבתו אבל ברכת הנהנין אין כאן ערבות דלא לתהני ולא לברך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בית דין. מפני שב\"ד זריזין הן ולא יבואו התוקעים להעביר השופר בפניהם בו. ה\"ר. שב\"ד מזהירין את העם ומודיעים אותם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ש\"מ דבזמן שבה\"מ קיים איירינן וה\"ק ועוד כו' ירושלים יתירה קודם החורבן שהוא קודם התקנה ליבנה אחר החורבן ואחר התקנה. וזה לפירוש הר\"מ. אבל לפירש\"י דירושלים בכלל מדינה. כתבו התוספ' דהכא לאחר החורבן שתיקן ריב\"ז. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שבעה. פירשתי בסוכה פ\"ג מי\"ג דשבעה היינו לאפוקי ראשון בלבד. ולעולם בשבת שבשבעה אינו ניטל. וה\"ט דלא הוצרכו לתקן בלולב שידחה שבת כמו בשופר, דשופר כי אתי בשבת ולא יתקע חיישינן שתשתכח תורת שופר אבל לולב כי אתי בשבת איתא בשאר יומי. א\"נ משום דשופר אתי לזכרון טפי מלולב. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דשמא לא יבואו עדים כלל. או של יר'ט דשמא עוד סוף העדים לבוא היום: [ה] התקין כו'. ואם לא באו קודם המנחה אמרו של חול. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מלכיות. ואע\"ג דבקראי נזכרו המלכיות באחרונה. מקדימין אותן. כמו שאמרנו בגמרא אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. והטעם מבואר כי קודם ראוי שנמליך מלכותו עלינו ואח\"כ יעלה זכרונינו לפניו לטובה:",
+                "למה כו'. ה\"ק למה הוא מזכיר עשר לימא תשע דהואיל ואשתנו מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה בדין הוא דלשתרי נמי לפחות מהן:"
+            ],
+            [
+                "מעשרה. כנגד י' הלולים דהללו אל בקדשו דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר. א\"נ כנגד י' הדברות פרש\"י דכתיב בהו נמי שופר. א\"נ כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. ופירש\"י שהעולם נברא בר\"ה. גמרא:",
+                "ואע\"ג דבכל מקום אמרינן תורה ונביאים וכתובים י\"ל משום דקראי דכתובים קדמו לנביאים. תוספ':",
+                "שלש שלש. כנגד תורה נביאים וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ומנהגם היה שש\"צ המתפלל ביוצר אינו מתפלל במוסף אלא ש\"צ אחר. הר\"נ:",
+                "ואע\"פ שבטלה הגזירה לא עבדינן כדמעיקרא אע\"ג דזריזין מקדימין כו' דחיישינן שמא יחזיר הדבר לקלקולו. תוספ'. וכתב הר\"נ דתקנו תקיעות וט' ברכות במוספין דהא על סדר ברכות תוקעים כדלעיל וקודם לכן היה הכל בשחרית:",
+                "מתקיע. מדלא תנן תוקע. דקדק רבינו האי שאין ש\"ץ תוקע אלא אחר. וטעמא כדתנן בפ\"ה דברכות לענין נשיאת כפים וכל חלוקי דינין דהתם שייכי נמי הכא. הרא\"ש:",
+                "דאפשר מלך יושב על כסא דין וספריחיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה. גמרא:",
+                "הראשון כו. מ'שום דזריזין מקדימין למצות. גמ'.",
+                "מקרא. ולא קתני קורא ה\"ט לפי שהוא מקרא לצבור וכדאמרינן הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אין מעבירין כו'. מ\"ט שופר עשה ויר'ט עשה ול\"ת ואין עשה דוחה ל\"ת ועשה גמרא. וחכמים עשו חיזוק לדבריהם הכל כשל תורה. הר\"נ:",
+                "לא תעשה. זו ואצ\"ל זו קתני. גמרא:",
+                "וטעמא שהואיל והגיע לחינוך מתעסקים עמו כדי שילמוד שידע לתקוע לצאת י\"ח כשיבא ר\"ה. אבל כשלא הגיע לחינוך לא. רש\"י. ואף דקיי\"ל קטן האוכל איסורים אין ב\"ד מצווין להפרישו ה\"מ במלתא דלא מפרסמא אבל במפרסמא כי הא שהקול נשמע לרבים מעכבין דלמא נפיק מינה חורבא לתקוע בשבת שלא בפני ב\"ד. הר\"נ:",
+                "מתעסקין. שאומרים להם תקעו ומשתדלין עמהם. המגיד:",
+                "לא יצא. למה שפירש הר\"ב פרק דלעיל מ\"ז דבעי כוונה לצאת מקרי מתעסק כל שאינו מתכוין לתקוע תקיעה של מצוה וממתניתין דלעיל לא שמעינן אלא דהשומע צריך כונה. אבל התוקע עצמו ה\"א דיצא בו אפילו במתעסק ולא לבעי כונה לצאת קמ\"ל מתניתין דהכא ותני תו והשומע לאשמעינן דאף דנתכוין לצאת אם התוקע מתעסק לא יצא:"
+            ],
+            [
+                "דסיפיה דקרא דוהעברת שופר תרועה איהו:",
+                "משום דמרמי לה רמי מתניתין וברייתא אהדדי משני לה בגמרא דתנא דידן קא חשיב תקיעות דכולהו בבי. ועתוי\"ט:",
+                "כג'. ר\"ח גורס ג' יבבות, ולא כג' דהא תרועה עצמה ג' יבבות והיכי שייך למתני כג'. אלא שאפשר שלפי שעיק' יבבות בפיו קאמר דשעור תרועה כג' יבבות שאדם מיילל בפיו:",
+                "יבבות בגמרא דתרועה מתרגמינן יבבא וכתיב באמיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב. עתוי\"ט:",
+                "בראשונה כו' שאין לתקיעות שעור למעלה שאם רצה להאריך מאריך ואין הדבר ניכר כשהוא מאריך שיתכוין לב' תקיעות אלא מחמת כשהוא כפלים כשיעור תקיעה ראשונה מש\"ה תני תקע בראשונה. הרא\"ש והר\"נ:",
+                "ואע\"פ שימשוך עד שיאמר עשרה זכרונות יש לעשות כך. ועתוי\"ט:",
+                "אלא אחד. היינו תקיעה שלאחריה ולא כיש מפרשים דהיינו הראשונה ושמשום הכי תני תקע בראשונה:",
+                "ג\"פ. בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות. וכן בשביל שופרות. רש\"י:",
+                "דאע\"ג דכל ישראל ערבים הם זה לזה ומה\"ט מוציא זה את זה בברכות המצות הא תניא בגמרא יחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו. וטעמא כתב הר\"ן בשם ירושלמי משום דתפלה מסתבר שיהיה כל אחד מבקש רחמים על עצמו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shabbat/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,667 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "יציאות השבת. ואע\"ג דמלאכת זו מנויה בסוף אבות מלאכות בפ\"ז הקדימוה לפי שזאת המלאכה היא נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב לפי שאינם צריכים בה לכלום. וטעם שני ללמדנו שהיא מלאכה אע\"פ שהנראה ממנה שאינה מלאכה. הר\"מ:",
+                "ומה לי אפוקי מה לי עיולי. גמרא ר\"פ הזורק. ובשבועות ד\"ה (ובמכילתין) אמרינן וטעמא מאי תנא כל עקירת חפץ ממקומו הוצאה קרי לה:",
+                "בחוץ. וכתבו התוספ' תימא לר\"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה\"ב מה לי עני מה לי עשיר ונראה דאצטריך לאשמועינן משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה\"ר לרה\"י מה לי מוציא מרה\"י לרה\"י ולא הוה גמרינן דבע\"ה מעני ולא דעני מבע\"ה ולהכי אצטריכי תרי קראי חד אל יצא. וחד ויכלא העם מהביא. בר\"פ הזורק:",
+                "אורחא דמלתא נקיט דבעי לפרושי דרוצה, לקבל צדקה מטעמא דמפרש:",
+                "מצד איסור שבת הוא דקאמרינן פטור ומותר ולא דייקינן השתא באיסור דלפני עור. דבלאו דידיה לא מיירי. הר\"נ:",
+                "כלומר ויבא לידי חיוב חטאת. והתוספ' הקשו ע\"ז דעקירה בלא הוצאה אינו אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב חטאת ועוד כו' ומפרש ריב\"א דאותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה ההיא קחשיב דמצי אתיא לידי חיוב חטאת:"
+            ],
+            [
+                "פרש\"י התחלת זמן תמיד של בין הערבים. כדאיתא ברפ\"ה דפסחים:",
+                "למרחץ. אפי' להזיע בעלמא. ולא לבורסקי, לעיוני בעלמא. גמ':",
+                "וסיים הר\"מ ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר וכו':",
+                "לשון הר\"מ ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדינין שנית וימשך הדבר כו':",
+                "משום סיפא דאין מפסיקין מוקים לה בגמ' הכי דאל\"ה הא כבר תנא ליה רישא:",
+                "גמ'. וא\"ת וכי גרע ת\"ת מאומנות דלעיל שאם התחילו אין מפסיקין ואפילו בהתחילו באיסור כדאיתא בטא\"ח סי' רל\"ב והתירוץ דהכא בדליכא שהות ואפ\"ה לרשב\"י וחביריו מותר לעקור התפלה לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "לאור הנר. קאי נמי על לא יפלה כדמסיק בגמרא:",
+                "ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך תנוקות קוראין וע\"ש זה נקרא ש\"ץ חזן:",
+                "ובש\"ע סימן ער\"ה ס\"ג פסק דמותר באשתו שומרת אותו. ת\"ח:",
+                "רש\"י. ולשיטתייהו אזלי שלא מנו להך דזב וזבה בכלל הי\"ח דברים ומפני כך איצטריך לתנא למתני דכיוצא בו הוא ודמשום הכי תני ליה הכא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעינן אוכל שני, ואי תני אוכל שני ה\"א דאוכל ראשון נמי טמויי מטמא כלומר שהתרומה תהיה טמאה לפסול אחרים במגעה. תוספ':",
+                "ומקשה הגמרא היינו הך דגזירת אוכלין. ומשני מ\"ד הא שכיח שאדם שותה עם אכילתו והא לא שכיח שיהא אוכל עם שתייתו קמ\"ל:",
+                "ולא חלקה נמי לשתים משום דלא שייך בהו שני דלעולם משקין תחלה הוה כו' דבדעתם היה לגזור מיד:",
+                "דפוסלין את התרומה אפי' כי העריב שמשו פוסל עד שיחזור ויטבול:",
+                "דבטהור לא גזרו רק כמו שרגילין להפיל עליהם מים שאובים אחר שטבלו במים סרוחים. תוספ':",
+                "ולאו גזירה בפ\"ע היא דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל כו' ועד השתא לא נגזרה. תוספ':",
+                "ה\"ה דה\"מ למינקט משקים הבאים מחמת ידים שגם הם מטמאים כלים לפסול את התרומה כדאיתא בברכות פרק אלו דברים אלא נקט משקים הבאים מחמת שרץ לאשמעינן דאפילו הנך לא הוו אלא מדרבנן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כלומר ומסתמא מפקיר להו כיון שא\"א בענין אחר. תוספ'. א\"נ ה\"ק דלב ב\"ד מתנה עליהן להפקירן. רשב\"א והר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אין נותנין. הך פלוגתא לב\"ש לא אצטריך דמקמייתא שמעינן לה. אלא משום ב\"ה נקטה. דסד\"א נהי דלית להו שביתת כלים בהא מודו שמא יחתה בגחלים קמ\"ל דלא משום דכיון דאונין של פשתן קשה להו זיקא לא מגלי להו כדאמר בגמרא. הר\"נ:",
+                "למהר בישולם רש\"י ולפמ\"ש הר\"נ באונין לא שייכא הך גזירה:",
+                "דכולי האי לא טרח ומדכר. הר\"נ. ודקדקו הפוסקים דמדמצריכים נמי שתהא סתומה ש\"מ דאפי' כשהיא עקורה המגיס בה חייב:",
+                "אין פורשין. הך פלוגתא נמי לב\"ה אצטריך דסד\"א כי לית. להו לב\"ה שביתת כלים ה\"מ היכא דלא עביד מעשה כי האי דלעיל אבל היכא דעביד מעשה כגון אוזלי ואוהרי שהפח נקשר ואוחז העוף סר'א דבכה\"ג מודו בה קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "מבעוד יום. וא\"ת מנא ידע מתי יבא החיה וי\"ל דבירושלמי מוקי לה בחורשין דמצוין שם חיותא ומיירי בענין זה שלא יוכל ללכוד במצודה אלא אחד או שתיים דהא מה מועיל שיצודו מבעוד יום אם יכול לצוד גם משחשיכה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אין מוכרין. הך פלוגתא בין לב\"ש ובין לב\"ה איצטריך. דב\"ש אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותי' קעביד וב\"ה לא חיישי להכי. הר\"נ:",
+                "שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הא\"י מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עורות לעבדן. לב\"ש איצטריך לומר דבכדי שיעשו מבע\"י מיהא שרי בין קצץ בין לא קצץ שאע\"פ שלא נעשו מבע\"י כיון דאיכא שהות אינו נראה כשלוחו וקמ\"ל נמי דכי אית ליה לב\"ש שביתת כלים ה\"מ שלא יעשה הכלי מלאכה אבל בכלים המקבלין מלאכה כגון עורות הנעבדין וכלים המתכבסים לית להו שביתת כלים ולב\"ה נמי איצטריך דאע\"ג דבכלי של ישראל קא טרח א\"י בשבת שרי. הר\"נ:",
+                "ובכולן. כלומר בכולן דתנן ב\"ה מתירין שריית דיו וסממנים וכו' מתירין ב\"ה עם השמש. תוספ':",
+                "עם השמש. בכדי שיצא בהן מביתו כו' הר\"מ. והוא כטעמו דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "והלכך ליכא למיתסר משום שביתת כלים: ובכל הנך דלעיל שייך חיוב חטאת כמפורש בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עם חשיכה. היינו עם השמש דלעיל וקאמר דהכא מחמירין ב\"ה:",
+                "ובספרי הר\"מ שלפני הה\"מ פסק כמותו וכתב שסובר דלפרושי קאתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "העשוים ככובעים והיא בית התולעת. רש\"י:",
+                "פרש\"י חובה. כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא:",
+                "דלעיל מניה כתיב ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר כו' אלא ה\"ק לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו באותו בקר שהוא בקר ראשון עד בקר שני כו':",
+                "וא\"ת היאך ילפינן דאין שורפין כו' הא אפילו בליל מוצאי יום טוב נמי אין שורפו וא\"כ גזירת הכתוב הוא לשרוף בבקר שני. וי\"ל דהא דהתם משום דהקפיד הכתוב שלא לשרוף קדשים בלילה כדאשכחן בשלמים כו'. תוספ'. ועיין שקלים פ\"ז מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אפילו היא. אותה השפופרת. רש\"י:",
+                "ומאי יוצא כעין יוצר שחברה שפיר. גמ':",
+                "גמ'. ואיכא למידק דאכתי תקשה דליתני חרס וקערה ולשתוק מביצה וי\"ל דלר\"י איצטריך שפיר דאע\"ג דקערה מפסיק איכא נמי סימנא אחרת להיתר משום שהפתילה נתונה בה ומש\"ה בדיל מניה אבל ביצה אע\"ג דלא מפסיק הואיל ואין הפתילה בתוכה ולא מאיס אימא מודה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כחס. כו' כשהוא חס. הר\"נ. ובפרש\"י כתב כי חס. וזה קרוב לדברי הר\"ן, דכי משמש בלשון דהא. ואפשר דמשמש בלשון אי שהוא אם. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"י פוטר. דס\"ל כר\"ש דמ\"ה פ\"י ופירש שם בתוספ' דהיינו כשעושה מלאכה וא\"צ לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר כו' וכחס על הנר ועל השמן או על הפתילה שהובהבה כבר א\"צ לגופן שבמשכן לא היה כיבוי אלא לעשות פחמין בכיבוי זה ומתקנין ע\"י כיבוי זה שיהיה ראוי למלאכת הצורפין:",
+                "דמוקים לה בגמרא בפתילה שצריך להבהבה שלא הובהבה מבע\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ושיתופי מבואות בכלל ערובי חצרות הוא דתרווייהו שלמה וב\"ד תקנום:",
+                "ומשמע דאנן לא קי\"ל הכי וקשיא כו'. והעלו הפוסקים בטור א\"ח סימן שמ\"ב דכל שאינו לדבר מצוה או טרדה לכ\"ע גזרו עליו בה\"ש ובהך ניחא כל הני דפ\"ק וב\"ה מתירין עם השמש. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונעשה מחרס ולא חפירה בארץ:",
+                "והא דתנן ברפ\"ד דאין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע\"י והכא אפילו גרף וקטם ודאי דמוסיף הבל הוא הכא לאו בהטמנה איירינן אלא בשיהוי כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעים בגחלים ומש\"ה בגרף דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי:",
+                "היינו דעת הרי\"ף דכל שהתחיל להתבשל בין שלא הגיע למאכל בן דרוסאי בין שהגיע ואפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו אסור. והא דספ\"ק אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע\"י ופירש הר\"ב כמאכל בן דרוסאי סגי כו'. שאני בצלי שאצל האש שממהר לצלות ואפשר לו להיות ראוי בעוד לילה לא מסיח דעתו מניה. וכי נצלה כמאכל בן דרוסאי לא חייש לחתויי שאם יחתה בגחלים יחרוך אותו כיון שמונח על אש בלא הפסק קדרה. פוסקים:",
+                "לפרושו דמיירי בשיהוי ולא בהטמנה הול\"ל דהוי כמשהה לכתחלה בשבת. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא יתן. וגרופה וקטומה לא מעלה ולא מוריד והלכך כל דשרי בכירה דאינה גרופה ואינה קטומה כגון תבשיל שלא בשל כלל כו' כדלעיל אפי' בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דהא ב\"ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרופה וקטומה ובתנור לא מהני גרופה וקטומה כלל. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אינו ר\"ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אחר שהורידוהו מן האש. ולא בא לומר רק שמן האש הוחם ולא מן החמה:",
+                "הא אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק ור\"ל שהוא תיחוח כל כך הרבה שכשעושה גומא ע\"י הביצה דופני הגומא יפלו לפי שאין הקרקע קשה. אבל כשהיא מעט תיחוח וסביב קרקע קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ\"ב פי\"ב. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אם בשבת. טעמא דאסורא הוא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצנור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. תו':",
+                "אין פירוש אם נכנסו לתוכו המים בשבת דאפילו נכנסו מע\"ש נמי אסורין כדין הטמנה מע\"ש. אלא לפלוגי בין שבת ויו\"ט הוא דתני הכי. ב\"י:",
+                "ולפ\"ז איירי בחמין שהוחמו קצת מבע\"י ולא כל צרכן או כ\"צ והחימום יפה להן וכדלעיל לענין תבשיל. ואין זה נכון דחמין כל שנתחממו כ\"צ החימום רע להן כדאיתא בגמ' דל\"ח. ורש\"י פירש משום מוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבספ\"ב בהר\"ב. ולשני הפירושים קמ\"ל הכא תרתי, חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום, ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. ועתוי\"ט והתוספ' מפרש דמוליאר שותין כו' שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ\"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע\"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מותר. להניחם שם. רש\"י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע\"י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי ואין כן דעת התוספ' והטור. תוי\"ט:",
+                "ל' רש\"י מכבה ממש. וכתב התוספ' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הנצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ועיין בר\"פ דלקמן, ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שיש בה גחלת ויטמין, גזירה שמא יחתה בגחלים, גמ'. וכתב הר\"מ ואולי תקשה בעיקר שהוא אצלינו אין גוזרין גזירה לגזירה, והוא שיגזרו ב\"ד דבר בשעה מן השעות ואח\"כ ישובו ויגזרו גזירה לאותה גזירה, אבל אם ראו שלא תתקיים זאת הגזירה אלא בגזירה אחרת תחזק אותה ותסמוך אותה גזרו ב' הגזירות בפעם א', והוא ענין אמרם כולה חדא גזירה הוא:"
+            ],
+            [
+                "בעודן בצמרן כמ\"ש במ\"י פ\"ה דמכשירין:",
+                "ורש\"י מפרש בעור בהמה גסה. ור\"ת מפרש ביבשין:",
+                "כן היתה ישיבתם, שוטחין בגדים ע\"ג קרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהם כפופים. כדאמר בפסחים הוי זגינן אברכי דהדדי רש\"י ביצה ד\"י:",
+                "נוטל כו'. וכתב הר\"נ ות\"ק לא מיירי אחר שנטל הכסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדירה מן הקופה, ומש\"ה פליגי ראב\"ע ורבנן דלראב\"ע מטה הקדירה ונוטל התבשיל מה שצריך לו כו' והוא פירוש נכון מאד. אלא דנוטל דרבנן לא הוי דומיא דנוטל דראב\"ע ונ\"ל דחכמים מהדרין על לישנא דשמא יטול דאמר ראב\"ע והר\"מ מפרש בדראב\"ע נמי שנוטל הקדירה, ונטיית הקופה היא כדי שלא יהרוס המקום ששם הקדירה:",
+                "ואינו יכול להחזיר. והלכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין שנפלו ויחזיר ורבנן לא חי. שי שיחזיר באיסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נאקה. גמלה נקבה כשראויה למשא. ערוך:",
+                "ומזין עליהן. במקומן ולא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה, תוספ' (עיין רש\"י יומא דף י\"ד) ולפירוש הר\"ב שם צ\"ל דאשמעינן דלא חיישינן שמא יכוין להזות על הבהמה ויזה על הכלים ולא ישנה:",
+                "וטובלין במקומן. ולא חיישינן שמא יטבול אותו בלא ריפוי ויהיה מהודק בבהמה וחוצץ:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי, והיינו משום דאין עולין על גבי הבהמה בי\"ט ק\"ו בשבת והלכך דוקא לקשור אסור שסומך עליה אבל ליתן בלא קשירה אין כאן משום לא עולין. הרא\"ש:",
+                "וכבולות. ויעשו זה בכבשות בלבד שצמרן יותר רך מצמר הזכרים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו קשורים מע\"ש. הר\"מ:",
+                "שלא יכרוך. בגמרא רמי לה מדתנן בסוף כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ומשני ה\"ק ובלבד שלא יכרוך ויקשור:"
+            ],
+            [
+                "אבל משאוי אינו שבטל אגב אפסר. תוס':",
+                "שצובעה. וקולעה לנוי בין קרניה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה. רש\"י דנ\"ב:",
+                "דהיכי קתני פרתו דמשמע חדא והא כמה הוו ליה כו'. גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במה אשה יוצאה. דהוי תכשיט ולא משאוי ואיכא דהוי תכשיט וגזור בהו רבנן דלמא שלפא ומחויא לחברתה חשיבותיה ודלמא אתיא לאתויי ד\"א ברה\"ר. רש\"י:",
+                "רש\"י. והיינו בע\"ש, דאלו בשבת אסור כדתנן בס\"פ המצניע. והקשו התוספ' דא\"כ הא הסתירה ג\"כ אסור, אלא הכא מיירי שאינן קלועים:",
+                "וחדא גזירה היא שגזור בהן. הר\"נ. ולדעת הר\"מ דוקא בחצר שאינה מעורבת. והגאונים חלקו דה\"ה בבית:",
+                "ולא בעיר. הקשו בתוספ' דהתנן בפ\"ט דסוטה דבפולמוס של טיטום גזרו עליו שלא יתקשטו בו ואף בחול, ואור\"ת דדוקא לכלות גזרו:",
+                "ופירשו דתוספ' דהכא ברפוי דליכא חציצה, דאל\"כ ברישא ה\"ל למיתני בהדי חוטי צמר כו'. וטעמא דאסור דדבר של נוי הוא ויש לחוש דלמא שלפיה ומחוי:",
+                "דטריחא לה מלתא למשלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין. רש\"י:",
+                "והרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין ותנן בפ\"י מ\"ג דפטור שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "עם העור שלמעלה ממנו. רש\"י:",
+                "ולא בתפילין. אפילו למ\"ד זמן תפילין הוא לא יצא דלמא אתי לאתויי בר\"ה דשקיל להו מרישיה אם בא לפנות:",
+                "אינו חייב חטאת. דלא משאוי ננהו אלא כמלבושו נינהו בחול. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כלומר וכל אשה דרכה ואומנותה לתפור ולתקן בגדי ביתה:"
+            ],
+            [
+                "חכמים היינו ת\"ק ולא באו אלא לפרש. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דשמא יש לה לחברתה בראשה חולי מריטת השער וכיוצא. הר\"מ:",
+                "לחצר. ושבקינהו לאינך דמיתנו בהדייהו לאיסורא בר\"פ. מכלל דכולהו אף לחצר אסורי. גמרא. והר\"מ שהביאו הרע\"ב שם לאו פירוש דמתניתין היא אלא דינא קאמר דפסק כר\"י בגמרא שם:",
+                "לכתחלה. מפני שנראה כמערמת להוציא ולפ\"ז כל הנך דלעיל מוך וכו' אסורים לתת לכתחלה. תוי\"ט:",
+                "נפל. עיין בפ\"י דעירובין מי\"ג. והוא הדין נמי הכא דוקא ע\"ג קרקע דמ\"ש. תוספ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "פורפת. וא\"ת והא נראה כמערמת כדלעיל מ\"ה. וי\"ל דהכא הדבר ניכר והכל יודעין דלכך צריכה אבל בדבר שהיא נותנת לתוך פיה אינם יודעים למה היא נותנת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כלומר ואינו מנעל והוי משאוי ורבינו ירוחם כ' שכיון שעכ\"פ הוא צריך למקלות ומותר לצאת בהם שצורך הלוכו הם אבל כוונת עשיית קב זה כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל הלכך כיון דאין צורך הלוכו בהם אסור:",
+                "כלומר ולא טומאת מדרס כדכתיב לעיל שאינו נסמך עליו והוא בגמ'. דלאו לסמיכא עבידי אלא לתכשיט וא\"ל עמוד ונעשה מלאכתנו. רש\"י. וכדתנן בפ\"כ דכלים מ\"ג:",
+                "הנך ב' טעמי נראה דלא קיימי אלא אסמוכות, אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידיו יכול לצאת, דהר'ל כמו מקל דשרי. ואע\"ג דתנן כסא וסמוכות כו' י\"ל דכסא לאשמעינן טמאין מדרס אבל ואין יוצאין כו' לא קאי אלא אסמוכות. רש\"י ותוספ'. תוי\"ט:",
+                "ונראה דהא נמי לא קאי אלא אסמוכות אבל כסא וספסלים ודאי דלאו מנעלים נינהו דמי גריעי מסמוכות דקטע כו':",
+                "בעזרה. ה\"ה להר הבית נמי לא כיון דמנעל הוא ותנן לא יכנס להר הבית במנעלו כו' ונקט עזרה לרבותא דרישא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכל אדם. כתב הר\"מ חוזר להיתר בני מלכים שיצאו בזוגין. דאלו בקשרים לא התירו אלא משום רפואה למי שצריך לה כדאיתא בגמרא דס\"א. והוי יודע דלמאי דפסקינן בספי\"ד דלא כר\"ש מוקים בגמ' דמתני' באריג בכסותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כהאי גוונא כתיב דכולא חדא שגגה היא וקרבן אשוגג קאתי. רש\"י:",
+                "חייב על כל כו'. בגמ' יליף פעמים שהוא חייב ע\"כ א' וא'. פעמים שאינו חייב אלא אחת ע\"כ שבת. ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגות מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות דחדא שגגה היא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "מ' חסר אחת. י\"ל וכי סגי ליה לתנא דלתני המספר כמו שהוא שלשים ותשע כו' והקרוב אלי דמסריך סריך כלישנא דמ\"י פ\"ג דמכות והתם אקראי קאי ארבעים יכנו. ועתוי\"ט שהאריך:",
+                "גמרא וטעמא משום דשכיחא. הר\"נ. ונ\"ל משום דרדיית הפת חכמה ואינו מלאכה ה\"א מה שמדביק נמי לא הוי מלאכה דממילא נאפה אח\"כ קמ\"ל. או י\"ל דאתי למעוטי רדיית הפת. ת\"ח:",
+                "כן פרש\"י ולהלן כתב שמסדר חוטי השתי. וז\"ל הר\"מ הוא המיסך את השתי נגזר מן המסכה הנסוכה:",
+                "רש\"י וז\"ל הערוך מכניס את חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב. והנירים עצמם פירשם הר\"ב בריש פכ\"א ממס' כלים וז\"ל הן החוטין הארוגים על הקנה ובעבורם מגביהין קצת החוטין ועושין דרך שילך בו הארוג בחוט. וע\"ע תוי\"ט:",
+                "רש\"י. ומזה הלשון יש לדקדק דאינו חייב אלא במתיר על מנת לקשור. אלא שהתוספ' דע\"ג דקדקו מלשון רש\"י כו' שאינו מצריך שיתיר על מנת לקשור. ולא דקדקו מן הלשון הזה להוסיף כו' ומכל מקום כתב בשם הר\"ח וכ\"מ שם בירושלמי דבעי מתיר על מנת לקשור. והא דלא תני על מנת מתורץ כמו בסותר דלקמן. תוי\"ט:",
+                "ונ\"ל דנקט צבי משום דשכיחא, כפירוש הר\"נ גבי פת לעיל:",
+                "והסותר. דוקא ע\"מ לבנות, גמרא. וכתבו התוספ' דמכבה נמי ע\"מ להבעיר, והקשו דה\"ל למתני ע\"מ כו', וי\"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למתני שעורא דב' דוקא. אבל ע\"מ להבעיר ולבנות אפילו כל שהוא חייב, לא איצטריך למתנייהו:",
+                "כן פירש\"י. ועיין בפירושם ר\"פ י\"ב ומש\"ש בשם התוספ' ול\"ק קושיות הר\"ן מדרשב\"ג שם. תוי\"ט:",
+                "לאו דוקא אלא חסר א'. ובש\"ס דייקי לה מאלו. ומניינא דרישא לחייב על כל אחד ואחד (ואפי' לא ידע לאחד מהן) בכרת ודסיפא למעוטי שובט (משוה השתי בכרכר) ומדקדק (מישב חוטי הערב):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "סובן ומורסנן. ואף על גב דמצטרפין לשיעור חלה התם שאני שכן עני אוכל פתו בעיסה מעורבת בסובנה כו' הלכך לחם הארץ קרינן ביה. אבל לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פרש\"י ביצה ומחצה רביעית הלוג וכ' הר\"מ כי שיעור הכלי אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי:",
+                "ואין שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפי' מכדי לוגמיו כ\"ש מרביעיתו מ\"מ (פי\"ח בשם הר'מ):",
+                "לשוף כו'. דרפואתו מצויה דכל משקין מרפאים לעין ונגלדים כדבק על העין. לבר ממיא דמסו ולא נגלדין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אזן. דמתוך שהוא קשה פוגם עץ הנפה וכברה ולא עבדי אינשי הלכך לא מתחייב בשיעורא זוטא לעשות תלאי. גמרא:",
+                "והמוציא קשר. איצטריך לאשמעינן אפילו כתוב על הקלף אע\"ג דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עור. דמליח ועדיין לא נעשה בקמח ועפצה. גמרא:",
+                "קלף. העור בשעת עבודו חולקין אותו לשנים ואותו שכלפי שער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס שכן בלשון יון קורין לבשר סוסטוס' ודוך פירוש מקום, כמו דוך פלן, לכך קרוי דוכסוסטוס כלומר מקום בשר. תוספ':",
+                "שהיא כו'. תימא למאי איצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו הקטנה, ונ\"ל דאצטריך מכיון דתנן בספ\"ג דמנחות שד' פרשיות מעכבות זא\"ז א\"כ לא להוי שיעור להוצאת שבת אא\"כ שיהיה בכדי לכתוב עליו כל הד' פרשיות, להכי קתני שהיא שמע ישראל מכיון שהפרשה קטנה היא ש\"י יש לשער בה לבד שכן קורין על מטתו. וא\"ת א\"כ למה לי למתני פרשה קטנה שבתפילין עתוי\"ט שמישב בדוחק. וכננס ע\"ג ענק עולה לישב דבאמת מלת קטן מתפרשת בשני דרכים הא' על שם הקטנות ממש. והב' שהוא אחרון כנגד הראשון כמו עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן אף שתכף אחר זה יצא. וא\"כ ה\"א לומר שהפרשה קטנה שבתפילין היינו והיה אם שמוע דהרי הוא חשוב למי שכתוב ועומד אצלו הג' פרשיות ראשונים והפרשה אחרונה עדיין לא נכתבה או שנמצא בו פסול נמצא דהוא מילוי החסרון. אבל על פרשה אחת לפניה מה יועיל לבדנה (שצ\"ל נכתבין כסדרן. ל\"ש) ולכך אשמעינן דבאמת לא כן הוא ואין זו קטנה. רק שפרשת שמע ישראל שהיא קטנה בכמותה ג\"כ שיעורה חשיב וחזי לאצטרופי אם יהיה לו עוד קלף על אשר אחריה שהוא והיה אם שמוע ולכאורה מכאן סעד לסדר התפילין של רש\"י ז\"ל דשמע קודם לוהיה אם שמוע. דלשיטת ר\"ת ז\"ל א\"כ ממ\"נ שמע יצא לאחרונה ומאי אשמעינן. וצדקת הת\"ם עליו. גם מזה לא ינוח ידו. לפי מה שמבואר בטור וב\"י א\"ח סימן ל\"ו דאף לשיטת ר\"ת צריך לכתוב שמע קודם והיה אם שמוע. ע\"ש. א\"כ בסדר הכתיבה סוף דבר הכל נשמע והיה אם שמוע בקול ה':"
+            ],
+            [
+                "נקב קטן. בגמרא של יין. ופרש\"י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש והכי מפורש במ\"ב פ\"ג דמכשירין דשמן עב מיין. וצ\"ע במ\"ב פ\"ג דמסכת כלים דמפרש הר\"ב שהשמן דק מהיין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "נראה מלשונו דפצימין כעין קורות ועמודים. ולשון רש\"י כשעושין פצימין ומסדרין אותם עמודים וקורות. והוא כדעת הערוך שמפרש ששם הלחי והמזוזה פצימה בלישנא דרבנן (ירמיהו ל״ו:כ״ג) שלש דלתות תרגומו תלת פצים. והר\"מ כתב פצים חצי לבינה כשיש חלל בין חצאי לבינה וימלאו אותו חלל בחרסית ואבנים דקים:",
+                "ר\"י. ור\"מ ס\"ל דה\"ק קרא דאפילו מידי דלא חשיב לאינשי כמו לחשוף מים מגבא לא לשתכח ליה. גמרא:",
+                "משם ראיה. קצת קשה דהוה ליה למימר משם זכר. ועיין מ\"ז פ\"ב דסוכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ואור\"ת דמ\"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה\"א אע\"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ\"ל קרא דבכה\"ג ליכא ערבוב. ובקרא לחודיה לא סגי דלא הוה ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דה' בו' לא ינקי אית לן לאוקמיה קרא בשיתא:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת דא\"כ טפי ה\"ל למנקט קרא דוקדשתם היום ומחר. ואור\"י דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים משום דמוכח דמשום פליטת זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה. תוספ':",
+                "וא\"ת והא כתיב ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני וי\"ל אע\"פ שסכנת יום שני גדולה משלישי אפ\"ה ביום השלישי חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם אבל ביום ב' עדיין לא תשש כוחם. הר'ן:"
+            ],
+            [
+                "ואינו חייב אלא מכות מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם. הר'מ:"
+            ],
+            [
+                "כדי לבשל. אע\"ג דתנן במ\"ה פ\"א קנה שהוא עב כו' כדי לבשל כו' איצטריך לאשמעינן בעצים דלא תימא דחזו לעשות בהן שן של מפתח ובכל שהוא לחייב קמ\"ל. גמרא:",
+                "תבלין. כמו הפלפל והזנגביל וגלנגאן וקדה ודומיהן וכולן מצטרפין זע\"ז לפי שפעולתן א' הר\"מ. וכל אלו הם מיני מרקחות ודברים שריחן טוב ולאפוקי שאר דברים שמתבלין בהם התבשיל כמו השום והבצל. ותמיהני דבפ\"ב דערלה מט\"ו מפרש תבלין כל דבר שמתבלין בו ואפילו שום כו' וכל שעורי שבת הולכין אחר דרכן של בני אדם לעשות בדברים ההם. ה\"נ כיון שהשום ודומיו בכלל תבלין לענין נ\"ט ה\"נ שיהיו בכלל תבלין לענין הוצאת שבת. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "כלומר שמייבשין אותו וכותשין הדק הדק עד שנעשה כעפר:"
+            ],
+            [
+                "מיני בשמים. וראוין להריח כמו לתבל דאלת\"ה הא תנא לה לעיל כדי לתבל ביצה קלה כו' ואע\"ג דהתם קא חשיב הר\"מ דברים הראוין גם להריח צ\"ל דהנהו עבידי טפי לתיבול מלהריח והלכך לא אזלינן בתר שיעורא זוטא וכדאיתא בגמרא דע\"ח כל מלתא דשכיחא ולא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר לקולא שכיח ושכיח אזיל רבנן בתר דשכיחא לחומרא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דראויין ג\"כ לאכילה אלא כיון דלזריעה קיימא הוה שכיחא ושכיחא דאזלינן בתר דשכיחא לחומרא:",
+                "פחות מכגרוגרת. פירש הר\"מ אמר קרוב לגרוגרת וטעמו נראה דמדלא פירשו השיעור ש\"מ דבפחות מעט קאמר:",
+                "חמשה. פירש הר'מ אפילו לא הוציא אלא ה' בלבד:",
+                "שהרי מותר לאכלו כשמת ומש\"ה בטמא לקמן מפרש הר\"ב דאין מצניעין לתינוק דלמא מיית ואכיל ליה ש\"מ דבטהור לא איכפת לן אי אכיל ליה:",
+                "אע\"ג דאין מצווין על קטן האוכל איסור להפרישו פרש\"י דמ\"מ בידים לא יהבינן ליה כדתניא כו'. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"ש המוציא בשבת לזרע וכו'. גמרא:",
+                "בכל שהוא. משמע אפילו גרעין אחד. ולא תימא דכ\"ש דתנן היינו פחות מכגרוגרות אבל כזית לבעי גמרא. וסיעתא לפירוש הר\"מ דלעיל (פ\"ט אות י\"א):",
+                "בגמרא פריך פשיטא ומשני כגון שזרקו לאוצר ולא ביטלו בפירוש. וקמ\"ל דאע\"פ שניכר במקומו שלא נתערב יפה וה\"א דבמילתיה קמייתא קאי קמ\"ל וכתב הה\"מ דוהכניסו ר\"ל והוציאו:"
+            ],
+            [
+                "ופחותה מג' דהוי רה\"ר גמורה:",
+                "והא דלעיל קופת הרוכלין אינו חייב אלא א', לא שאם לא הוציא כולה שלא יתחייב על אותן מינין שהוציא כולן מבחוץ, אלא שאם לא ה\"ל ידיעה בנתיים אינו חייב על כולן אלא אחד ולא תימא דמינין מתחלקין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלאחר. לגירסא זו י\"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי\"ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא:",
+                "היינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע\"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המו��יאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי\"ט:",
+                "לא אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו:",
+                "במנעלו בסנדלו. מפורשים בר\"פ י\"ב דיבמות:"
+            ],
+            [
+                "לפניו. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דסד\"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ\"ל. גמרא:",
+                "ות\"ק דר\"י לא חשיב ליה חוזר. תוספ. וצ\"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי במציאות. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תימא לר\"י למה פטור והלא אפילו במשא קל יותר יחייב כו'. ואור\"י דממשכן גמרינן שלא היו נושאים דבר חי כו'. תוספת:",
+                "אבל במשמשי ע\"ג אין הלכה כר\"י עמש\"ש אבל הכא יש צורך בכולם דנבלה ושרץ מצנען לכלבו ולשונרו. ומת מצניעו לקוברו. ויהיב שיעוריהו כטומאתן לחומרא. עתוי\"ט:",
+                "כלומר א\"צ למת ברה\"ר ובמשכן היו צריכים לחפצים שהוציאו:"
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות ופריך וכי דרך כתיבה בכך אך בגמרא מסיק כוחלת משום. דצובעת:",
+                "ובגמרא וכי דרך בנין בכך. אין כדדריש רשב\"ם ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב\"ה כו' שכן קורין לקלעותא בניתא. ונוטל צפרניו ושערו כו' משום גוזז:",
+                "גמרא. וכתבו התוספת כר\"י דמלאכה שאצ\"ל חייב:",
+                "הר\"מ. ולא פירש טעם בדבר ובגמרא משמע להיפך דלעצמו יכול לאמן ידיו. ולתקנו בלא כלי יותר מלחבירו. ועיין תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משום דאל\"ה אם יותר מבית סאתים אע\"ג דהזורק לתוכו מרה\"ר חייב מ\"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו ד\"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהיה מוקף לדירה. ב\"י:",
+                "לרבותא נקט דרך שיהיה רוחב ט\"ז אמה וכ\"ש כל הני דנקט:",
+                "שאם יש עליו תקרה הרי הוא ככרמלית כדאיתא בגמרא:",
+                "משום דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי רה\"ר ועקירה והנחה במקום ד' איירי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה\"ר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"נ גזוזטראות דומיא דעגלות והן היו גבוהות עשרה שהרי רה\"י הן. ועתוי\"ט:",
+                "עבודת הלוים. והוצאה מלאכה גרועה היא ולפיכך הוצרך למצוא הושטה דתולדה היא שהיתה במשכן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "בכותל. פירוש בפני הכותל. רש\"י:",
+                "ר'א. מסקינן בר\"פ דכל ר'א ברה\"ר גמרא גמירי לה:"
+            ],
+            [
+                "המכוון שאינם עמוקים:",
+                "דאע\"ג דעד י' כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר\"ב במ\"א הא קיי\"ל כמ\"ד בסוגיא אמתניתין דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה:",
+                "אוקימתא דאביי. וצ\"ע דבמקום אחר כתב הר\"ב דחריץ שיש בו ד' על ד' פחות מי' שהוא כרמלית. והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רה\"ר ואע\"ג דהכא תנן ורה\"ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר. ואפשר לומר דרקק מים מן הסתם יש במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה\"ר מהלכת בו:"
+            ],
+            [
+                "דס\"ד כיון שאין עתידות להיות קבועות שם לא מהני עירוב קמ\"ל דמהני. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קלטה אחר. וכגון שנעקר ממקומו וקבלה. רש\"י:",
+                "קלטה כלב. בפיו דלא הוי הנחה דבעינן מקום ד'. רש\"י. ומכי מכוין לה בתחלת זריקתו מחשבתו משוי ליה מקום. גמרא:",
+                "שהרי קשה במשנה דמדתנן ונזכר כו' קלטה כו' משמע הא לא קלטה אחר אלא נחה אע\"פ שנזכר חייב והא תני סיפא אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ולפיכך שיעור המשנה כדמפרש הר\"מ אבל נראה דקצרו דבריהם וכללו ב' תירוצים יחד דרבא מתרץ דאו קלטה קתני ור\"א מתרץ לה בבד\"א שחזר ושכח ועיין בתוי\"ט שהאריך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הבונה. כתבו התוספ' צריך ליתן טעם אמאי תני הבונה אחר זריקה והוצאה. ול\"נ דאחר שפירש דיני הוצאה דאיהו סיומא דאבות מלאכות רצה לפרש מה דסמיך ליה והוא מכה בפטיש ולפי שהוא מעין מלאכות בנין ששכיח טפי הלכך נקט הבונה קודם:",
+                "כל שהוא. מסקינן בגמרא שכן בעל הבית שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן קרש שנפל בו דרנא (תולעת) מטיף לתוכו אבר וסותמו:",
+                "ובגמרא איתא המסתת המכה בפטיש ופרש\"י והכי קאמר המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכל שהוא:",
+                "והקשו בתוספ' דבנין של אבנים לא הוי במשכן ולמה שביק מלאכה דכלים דהוה במשכן כו'. אלא נראה לר\"י דהיינו מכה אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה עכ\"ל. וצ\"ל לתרץ דמשנתינו דברה בהוה עכשיו כיצד מתחייב האדם העושה כך וכך. תוי\"ט:",
+                "זה הכלל. לאתויי דחק קפיזא בקבא גמרא. ופרש\"י בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק שלש לוגין ואף על פי שעתיד להוסיף יש שמקיימו כן:",
+                "שיש מקיימין כיוצא בו ואין מוסיפין עליו. הר\"נ:",
+                "בשבת. אהעושה מלאכה קאי כל העושה בשבת והיא מתקיימת. הר\"נ:",
+                "גמרא וצ\"ל שאע\"פ שכן היו עושין לא חשיב ליה לת\"ק שתהא מלאכה בפ\"ע שיתחייב עליה העושה. אבל אין לומר שיחלקו במציאות אם היו עושין כן:"
+            ],
+            [
+                "החורש. הקדים החורש לפי שהוא הפך הבונה שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר וזה חופר ומחסר ועוד דדמיין בשיעורן דבונה וחורש שניהם בכ\"ש:",
+                "כ\"ש. מפרש בגמרא דחזי לזרוע בתוכה נימא של דלעת. ופרש\"י אע\"ג דלענין הוצאה (ספ\"ט) תנן שנים הני מילי לענין הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק בהדדי שאין זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה. דכותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:",
+                "וחייב משום זורע. הר\"מ:",
+                "משום זורע ולתקן הארץ משום חורש ואם מאספן להיסק נקרא מעמר וכ\"כ בלקיטת עשבים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דאי מרישא בין מב' שמות ה\"א דוקא שכותבן ביחד לזווגן אבל כשכותב ב\"ש לב' סימנין אין זיווגן עולה כלל ביחד אלא כל אחד הוא סימן בפ\"ע אימא לא לחייב קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "שם כו'. ואע\"פ שמ\"ם זו סתומה וזאת פתוחה. לא נחוש לכוונתו אלא בגמר מלאכה. והראיה אלו נתכוין לארוג בגד מכ' אמה שמשעה שארג ב' חוטין חייב אע\"פ שכונתו להשלים אריגת הבגד וכזה תדון בכל המלאכות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ועיין בפירושו רפי\"ד. ועוד דהכא לא מחייב ר\"י כיון שמחשבתו היתה למלאכת הכתיבה לא לחבול ולהוציא דם וכדתנן ספ\"ד דכריתות:"
+            ],
+            [
+                "אחת בארץ. ר\"ל כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה. הר\"מ:",
+                "וה\"ה בכל זמן ובכל מקום שהסכימו עליו אנשי המקום ההוא שיהיה אות פלוני סימן לתיבה פלונית. ופירוש נוטריקון כתב התשבי כי בלשון יון ורומי קורין לסופר נוטאר\"י ודרכם לכתוב בקצרה לכן קורין לסימנים נוטריקון כלומר דרך סופרים:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי ממ\"נ אי איי��ינן בזדון שבת ושגגת מלאכות הא מפרש\"י ברפ\"ז דאפילו ימים שבנתיים לא הוי ידיעה לחלק. ואי בזדון מלאכות ושגגות שבת הא לא אמרינן התם אלא ימים שבנתיים הויין ידיעה שא\"א שלא שמע כו' ומשמע דוקא ו' ימים שבין שבת לשבת אבל משחרית לערבית לא. והתוספ' מסקי דמיירי שידע בנתיים ואחד שחרית ו, אחד ערבית נקט לרבותא דאע\"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בנתיים מחייב ר\"ג:",
+                "טעמו משום דכתיב או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת היא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "האורג. אע\"ג דהצד צבי ומלאכותיו נשנית סמוך למלאכת הכותב. הקדים דיני אורג ודכוותיה משום דדמיין בשיעורא דכותב ב' אותיות חייב וכן אורג בשתים ואף ר\"א ס\"ל בב' אלא דמחלק בין אלימי לקטיני כדאיתא בגמרא ואיחר ב' בתי נירין לסמכו לאינך דלית בהו פלוגתא ושיעורן נמי ב'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "- \n!",
+                "פקח עיניך וראה בנעימית דברי התוי\"ט:",
+                "ובסל. הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי למטה ואחד למעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו. רש\"י:",
+                "והתופר. משום דבעינן למתני הקורע בחמתו משום הכי קאמר התופר כו' הקורע כו' אע\"ג דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ודקתני מתו שמוטל עליו לקברו אבל לא להתאבל ולקרוע שאינן מאותן האמורים בפ' אמור. וכתב הר\"מ שהקורע על מתו שחייב להתאבל שחייב משום דדעתו מתיישבת בכך וחומו מתפשר כו' וקשה לומר כן דלדבריו כשהוא קורע על מת משכך חמתו בכך. ודבר זה נראה דאסור שהרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ופירשו בשמחה ובלב טוב ולכבוש כעסו. ועוד דא\"כ גם על מי שאינו חייב כו' משכך נמי חמתו בקריעתו. ועוד למה לא יתחייב במתו מטעם שעושה המצוה ומתקן חיוב המוטל עליו, ואע\"פ שמדרבנן הוא כמו שכתב הה\"מ. כו'. ומיהו בתוספ' בשם ר'י דתיקון מצוה לא חשיב תיקון אלא כשמתקן גם דבר אחר מלבד המצוה והקריעה מתקן הבגד שיוכל ללבשו ואין בו חמום ע\"כ. לכן נ\"ל שאע\"פ שאין דעת החכמים במצותם כדי לשכך חמתו אלא שיקרע בטוב לב כשם כו' מ\"מ האמת כך הוא ושעי\"ז מסתלק חמתו ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המלבן. אע\"ג דבאורג קיימינן הואיל ושיעורן ג\"כ בסיט כפול להכי אקדמינהו להאורג. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הצד כו'. עיין אות א':",
+                "ואע\"ג דתני ליה בלישנא דפליג אשכחן טובא דכותיה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אע\"פ כו'. והלך לו. כלומר לפנים אל תוך הבית דאלת\"ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחלה המקום פנוי ואז הצבי אינו ניצוד ונמצא כשהשני חוזר אח\"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי ולמה יהיה פטור כן נ\"ל תוי\"ט. והמ\"א השיג בעיקר הדין דאטו מי שיש לו תרנגולת בביתו ונפתח הדלת יהיה אסור לסוגרו. ובת\"ח פוסק כהתוי\"ט:",
+                "ופי' הר\"ן כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אף ע\"פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרינן הרי זה כאלו צד אותו שאלמלא נעל הוא שמא היו הדלתות נפתחות והצבי נמלט כך שני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח אע\"פ שלאחר שנסתלק הראשון נשאר הצבי נצוד מחמת השני אי נמי כגון שהיה צבי קשור בבית זה ונעל שאע\"פ שניתר הצבי אין אומרים לזה שיפתח את ביתו כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל אף זה השני כיון שבשעה שישב בהיתר ישב אין מח��יבין אותו להסתלק משם לאחר שנסתלק הראשון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לפי שהוא מפרק אותו דבר ומבדילו מחבירו:",
+                "כ\"כ רש\"י והתוספ' כתב שאינו נראה דא\"כ אפילו לצורך נמי לפטור אלא י\"ל דאפילו במינו נצוד פטור משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכתב הר\"ן דהוא הדין נמי ברישא אינו חייב אלא לצורך אלא שאותן ח' שרצים אין דרכן להזיק ולפיכך כל צידתן לצורך אבל אינך דרך לצודן שלא יזיקו. ומתניתין ר\"ש היא דמלאכה שאין צריך לגופה פטור ותימא על הר\"ב והר\"מ שלא כתבו שאינה הלכה:",
+                "גמרא. ולפירוש שכתב משום מפרק ניחא שצריך לדם כדי להאכיל לכלביו. אבל לפירוש שמפרש משום צובע ואינו יוצא צ\"ל כגון שצריך וניחא ליה שיהיה צבוע בעורו ודנקט להאכיל לכלביו חדא מתרתי נקט ועתוי\"ט ולפירוש דמפרק הא דחייב בנצרר הדם אע\"פ שלא יצא ולא נתקיימה מחשבתו עיין פי\"ב מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ק ר\"י בברייתא. ורבנן ס\"ל שאין לאסור משום מעבד אלא כשעושה כן בדבר העומד להתקיים כמו הכבשים דהשתא דמי לעבוד. אבל לצורך אכילה לשעתו לא דמי לעיבוד. טור:"
+            ],
+            [
+                "ומשום דאיירי במי מלח שהן עשויין למתק האוכל ואינן דבר מאכל בעצמו נקט נמי להני שאינן מאכל ממש ואגבן נקט נמי אינך שיש בהן רפואה. וכתב המגיד בפכ\"א דכל אלו הדינין הן בבריא שאינו נופל למשכב ולא חולה דהתנן במ\"ו פ\"ח דיומא דחושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו משום ספק נפשות:",
+                "כל האוכלין. לאתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיין כלומר שקשה להם וסד\"א דלאו אורחא למכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מלתא ולתסר קמ\"ל וכל המשקין לאתויי מי צלפין בחומץ. גמרא:",
+                "וכוס עיקרים. אע\"ג דמרפא לזבה ולא מיעקרא כדאיתא בגמרא. קרי להו אינשי בשם עיקרים כדי שיהיה מפורסם בשם זה ויזהרו מהם בני אדם לשתותו וישתדלו אחר רפואה אחרת לאלו החליים:",
+                "שמן עיקרין. נראה שר\"ל שנתבשם בעיקרי בשמים וירקות רש\"י פירש כן בכוס עקרים:"
+            ],
+            [
+                "דחומץ מעלי להו היכא דאיכא מכה דצמיתי וקרא דחומץ לשינים כן העצל לשולחיו דמשמע דקשה להו מיירי דליכא מכה דמרפי. גמרא:",
+                "גמרא. וסיפא דקתני אבל מטבל כדרכו הוא הדין דהוה מצי למיתני במגמע ובולע אלא אורחא דמלתא נקט. תוספ':",
+                "והר\"מ כתב והלכה כר\"ש וצריך שתהיה אותה המשיחה משתמשין בה בני אדם הרבה. הכי אמר רב בגמרא דהלכה כר\"ש ולא מטעמיה דאילו ר\"ש אע\"ג דלא שכיח שרי ורב סבר אי שכיח אין אי לא לא ובאתרא דרב שכיח משחא דורדא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "וחסורי מחסרא וה\"ק ואלו הן המותרין לכתחילה. הר\"נ:",
+                "מפתח חלוקה. בגמרא פשיטא. לא צריכא דאית לה ב' פתחים דהיינו אותן לשונות שזכר הר\"ב ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק מ\"ד חד מנייהו בטולי מבטלה לה ותהוי קשר של קיימא ותרוייהו ליתסרי. קמ\"ל:",
+                "וחוטי סבכה. בגמרא, פשיטא. לא צריכא דרויחא לה ואינו מהודק בראשה מהו דתימא משלף שלפה לה מראשה כשהיא קשורה וה\"ל קשר של קיימא קמ\"ל דאשה חסה על שערה פן תנתק השער ומישרא שרי ליה:",
+                "ושל פסיקיא. איכא נמי לשנויי כה\"ג מהו דתימא מחתה ליה דרך רגלה ויוצאה קמ\"ל דלא עבדי הכי משום צניעותה. רש\"י:",
+                "ורצועות וכו'. יש בגמרא הרבה מהן לחיוב מהן לפטור מהן להיתר והמותרים הם שקושרים אותם על הרגל בשעת מ��בוש שאלו ודאי אינן מעשה אומן, ולא של קיימא. הר'מ:",
+                "ובאתת מהן יכול להוציא יין פירש\"י. ונ\"ל אבל בדוחק וכן בקדירה של בשר וכמו שפירשו בכל האחרים. תי\"ט:",
+                "לפני הבהמה. בגמרא פשיטא ל\"צ דאית לה תרתי איסרי פירש\"י שני חבלים קושר ברוחב הפתח זה למעלה מזה ל\"א תרי איסרי שקושרן היום בשני צדי הפתח ולא היתה תלוייה בה מאתמול מהו דתימא חד מנייהו בטולי מבטל ויוציאנה בדוחק קמ\"ל:",
+                "מסיק בגמרא דלא פליג דהא דמי להנך דלעיל:",
+                "שאין כלי הגרדי מוקצין הר\"מ והכי איתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "מקפלין כו'. משום דתני לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה שהם מתיקוני בגדי האדם נקט נמי להך שהם תקוני הבגדים. ואף על גב דלא הויין משום קשירה ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרי טבילת כלים:",
+                "ומציעין כו'. הצעות בגדים על המטות לישן עליהם כמו יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳) הר\"מ:",
+                "וכן וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים שחל להיות במוצאי שבת פירש\"י. וא\"ת הא לא מיקלעי יום הכיפורים במוצ\"ש כמ\"ש בפ\"ה דסוכה מ\"ה. הא מוקמינן התם להך משנה כאחרים דס\"ל דכל החדשים כסדרן, אחד מלא ואחד חסר:",
+                "רע\"א כו'. וטעמו כדתניא, עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכיפורים יכול אף של יום הכיפורים בשבת ת\"ל בשבתו דר\"י רע\"א עולת וגו' לימד שקריבין בי\"ט יכול אף ביה\"כ ת\"ל בשבת:",
+                "כלומר ולהכי למדין משבת ליום הכפורים ולא מי\"ה לשבת:",
+                "כלומר שהכתוב עשאן שוין לדבר זה. דהא ודאי דשבת חמור שהוא בסקילה ויום הכיפורים בכרת:",
+                "קריבין כו'. וכ\"ש קיפול דצורך הדיוט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותנן בסיפא למבוי שאינו מפולש וערובי חצרות ושתופי מבואות תרוייהו מתקנות שלמה ובית דינו הם. הלכך הא דנקט אע\"פ שלא ערבו. הוא הדין נמי שלא נשתתפו:"
+            ],
+            [
+                "שלש סעודות. לפי שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת:",
+                "כלומר שמתוך בהילתו ישכח שהוא שבת ולפיכך אמרו שלא יציל ומעתה לא יהא בהול ולא ישכח בשבת:"
+            ],
+            [
+                "אבל לוקחים שכרם מתוך שהם זוכים בכל מהפקירא אלא שאינם רוצים לזכות בכל כמ\"ש הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "וטעמייהו דאי לביש טפי ונפיק בהו לרה\"ר הוי משאוי ומש\"ה אפילו לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישינן דלמא נפיק בהו לרה\"ר. הר\"נ:",
+                "שאינן מחוברין וע\"ע בתוי\"ט שהוא ע\"פ מנהג מלבושי המדינות:",
+                "וחוזר ולובש ומוציא והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול כו' אתי לכבויי אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומידכר:",
+                "ר\"ל כיון דלא קא חזי אלא ג' סעודות אבל מלבושים לכולא יומא חזי בשוה:"
+            ],
+            [
+                "גדי. לפירש\"י הנזכר בפ\"ד מפרש התוספ' דהכא מיירי כשיחדו לישיבה ולר\"ת דאינו מחלק בין גסה לדקה לעיל והכא ביבשים וביר'ט אף בלחין:",
+                "מפני כו'. מודיע תועלת פרישת העור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ששביתתו עליהן. ואף דקיי\"ל קטן אוכל איסור אין ב\"ד מצווים להפרישו, מוקי לה בגמרא דהכא בקטן העושה לדעת אביו שיודע שהכיבוי נוח לאביו. ועושה בשבילו. ודכוותיה בא\"י ואפ\"ה שרי דאע\"ג דיודע דנוח לישראל אפ\"ה אדעתא דנפשיה עביד ולהנאת עצמו שיודע שלא יפסיד:"
+            ],
+            [
+                "תימא דאין צורך לכל זה דהא לא קיי\"ל כר\"י וכמ\"ש הר\"ב בעצמו בספ\"ג דטעמא דאין מבטלין כלי מהיכנו וא\"כ הכא לא קשה ולא מידי:",
+                "לפי שאין זה מקום ישיבת בני אדם ולא ממאיס. הר\"מ. ותימא דא\"כ כי הוי נמי של נער קטן ליתסר לטלטלו ולא לוקים מתניתין אלא באשפה שבחצר ובש\"ס דשל קטן שרי דראוי להאכילה לכלבים ויש גירסא אחרת להפוסקים ואין חילוק בין צואת קטן לצואת תרנגולים אלא להכי מוקמינן בצואת תרנגולים דכיון שדרכה להיות בחצר אחרת שאדם מקצה להם מקום לא שרי לטלטלם משום גרף מיהו בשביל שלא יתלכלך כופה עליה כלי אבל של בני אדם שדרכה להיות בחצר שדרין בה כגון של קטנים א\"צ לכפיית כלי אלא מותר לכבדה ולהוליכה לבהכ\"ס. ולגירסא זו אפשר שנתכוון הר\"ב:",
+                "וכ\"כ בפירוש הר\"מ ומשמע דחיובא ליכא. וטעמא נראה לפי שהנחש מהדברים שאינן במינן ניצוד דאפילו לצורך פטור אבל אסור אבל תימא דפ\"ב דעדיות מ\"ה הצד נחש לרפואה חייב ש\"מ שהוא מאותן שיש במינן צידה דחייב בכולהו גווני ולשון הר\"מ בחבורו בדברים שבמינן ניצוד בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב ולכן נראה דהאי אסור דנקטי לא דוקא אלא הוא הדין דחייב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לבהמתו. אורחא דמלתא נקט לפי שבמקום השקאת הבהמה מצוים שם ישראלים ואינם יהודים אבל אין הכי נמי דאפילו מילא מים בשביל ישראל עצמו אסור לישראל לשתות מהן דהא מכל מקום אהנו ליה מעשיו שע\"י מלאכתו של אינו יהודי הוא יכול לשתות מהם במקום הזה. הר\"נ, ור\"י בתוספ':",
+                "כבש מקום חלוק שיורדין בו ואין בו מעלות כסולם. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וטעמא שאלו מלאכתן להיתר הן ואילו בשאר כלים פליגי לקמן. הר\"נ:",
+                "בשבת. הכי קאמר אע\"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומ\"מ בודקין בו שמהפכים זיתים לראותן אם נתאסף שמנן בתוכן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "גמרא. ובריש פרקין משמע דכשנתפרקו הדלתות מן הכלי בשבת דשרי יותר לטלטל משנתפרקו בערב שבת. כתב התוספ' דלא דמי דהתם אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכסוי עם הכלי אבל הכא לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קשורה. דשוב לא יבא לתקנה. אבל אינה קשורה, אע\"פ שתקנה מבע\"י ויש עליה תורת כלי, לא, דשמא למחר תהא לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה ונמצא מתקן כלי:"
+            ],
+            [
+                "ועיין בפ\"י דעירובין מ\"ח וי, 'א:"
+            ],
+            [
+                "דהוי כבונה או לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקל והדורי עביד. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובגמרא כדאמרי אינשי פירוש חשבון קטן תחלה ואם יצטרך יותר יפנה יותר (עיין בהה\"מ פכ\"ו הט\"ז וש\"ע סימן של\"ג) (ומשום הכי נקט ד' ברישא והדר ה') רש\"י. ונ\"ל דמספר ד' וה' מסריך סריך אלישנא דתשלומי ד' ה' דפ\"ז דב\"ק ושם בדוקא:",
+                "קופות. בירושלמי, כהא דתנינן בשקלים פ\"ג קופות של ג' סאים. תוספ':",
+                "בגמרא. וכתב התוספ' דהוי מצי למימר כדלעיל בתרומה כיון דחזי לכהן אלא כיון דאשכח טעמא דאפילו לדידיה מצי חזי אמר:",
+                "הטבל. דלכהן נמי לא חזי דאסור לכהן לאכול מפירותיו בטבלן כמ\"ש הר\"מ בפ\"א ממעשרות:",
+                "וברפ\"ז דברכות כתב דכתיב ונתן הכסף וגו' והכי איתא בסוגיא. ועתוי\"ט:",
+                "עורבין. ות\"ק דפליג משום דסבר דלא מטלטלין דבר שהוא מאכל לחיה ולעוף כל היכא דלתנייהו ברשותיה אא\"כ דרך בני אדם לגדל אותן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל משום דסתמייהו להסקה קיימא ובעי בהו הזמנה. הר\"נ:",
+                "מדדין. הוא מלה עברית כמו אדדם עד בית אלהים. הר\"מ:",
+                "קשה דלחלק בעופות בין תרנגולת לאווזין ושאר עופות. ולשיטת הר\"נ דמחלק בין גדולים לקטנים דקטנים לא שרי אלא בחצר אבל לא ברה\"ר וגדולים אפילו ברה\"ר שרי ניחא דמתניתין ברה\"ר מיירי מכח סיפא דמדדה בנה אוקמינן לה בש\"ס ברה\"ר ולהכי תני עגלים וסייחים לאשמעינן דדוקא בגדולים שרינן ברה\"ר:",
+                "אסור. ולא אמרינן חי נושא את עצמו כדלעיל מ\"ה פ\"י כיון שהוא קטן כל כך שאינו אלא גורר. הר\"נ. והאי אסור נראה לי דאסור וחייב קאמר דהא מחייב בחולה כשנשאו בריש פרקין דלקמן וע\"ש דלתוספ' נראה דדוקא בחולה:"
+            ],
+            [
+                "את השבת. בגמרא לאתויי הא דת\"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. ומהכא שמעינן דגמרא סבירא לה דאיכא איסור מן התורה וכמ\"ש הרי\"ף דלכ\"ע מי\"ב מיל ולמעלה מדאורייתא דאל\"כ עד השתא לא שמעינן אלא לאיסור תחום מדברי סופרים. תוי\"ט וע\"ע:",
+                "צרכי מילה בש\"ס דף קל\"ב נפקא ליה מקרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וקאי אמתניתין דלעיל דסליק מניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:",
+                "מביא בשבת. וא\"ת ויביאו התינוק אצל הכלי דליכא איסור דהחי נושא את עצמו. וי\"ל דלאחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוא חולה והוה כפות דאינו נושא עצמו וגם אמו מסוכנת ולא תוכל לבא אצלו ועוד יש לומר כיון דבקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר\"א למהר המצוה. תוספ':",
+                "עדים. בגמרא איבעי אי עדים שנים או איהו וחד שראוי להעיד במקום אחר ואין להקשות דא\"כ ליתני על פי אחד. דאיצטריך ליה שהוא וחד יהיו עדים כשרים יחד במקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "עושין כל צרכי. לאתויי הא דת\"ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין כו'. גמרא. ואע\"ג דבס\"פ דלעיל קתני לה, הכא עיקר והתם אגב. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ומזלפין. הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. הר\"מ. והוא לשון יזוקו מטר מתורגם יזלפון מטרא:"
+            ],
+            [
+                "חייב. ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "י\"ט כו'. ומילה שלא בזמנה אינו דוחה י\"ט כי המילה מ\"ע וי\"ט עשה ול\"ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אומרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלינו לא אתי עשה ודחי ל\"ת ועשה. הר\"מ:",
+                "ר\"ה. וביורה דעה סימן רמ\"ו פוסק כהרא\"ש דאפילו י\"ט שני של גליות אינו דוחה (והאי תנא בא\"י קאי) וע\"ש בש\"ך ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב ביה וכל ערל לא יאכל בו:",
+                "מל ולא פרע. תימא אמאי איצטריך למתני האי, דכיון דכבר תני דבשר החופה כו' מעכב וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה. תוספת. ולמ\"ד שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו. טובא קמ\"ל דלא תימא כיון דאברהם אבינו נצטווה במילה לבדה אף שאנחנו בהלכה למשה מסיני נצטווינו אף בפריעה מ\"מ כי מל ולא פרע לא הוי כאלו לא מל לגמרי קמ\"ל דכך נתחדשה ההלכה דאם לא פרע כאלו לא מל לגמרי. תוי\"ט. והת\"ח מישב דקמ\"ל דאף דהקרום הרך מכסה עליה. דבתורה לא נאמר רק ימול בשר ערלתו ומהלמ\"מ נאמר לנו הפריעה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "לפ\"ז לשון שיצולו מלשון צללו ��עופרת. ובדבריהם, צללת במים אדירים (ב\"ק צ\"א.), כלומר שהיין יהיה ננער ויפול וימשוך לתוך המים:",
+                "רש\"י והר\"מ. וכתב הר\"נ דא\"כ אפילו במסנן בסודרין נמי נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי. ול\"נ דאה\"נ דס\"ל לרש\"י והר\"מ שהיו הסודרים מתוחים ונתונים ע\"ג הכלי מבע\"י ותדע דבכפיפה על כרחך בהכי מיירי כו'. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "שפין. כמו מקנחין או ממרחין. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ע\"י יתידות שיש עמודים קבועים בד' הפאות של התתתונות והעליונות מנוקבות בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים ובכל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והאבן בידו. מוקמינן בגמרא. בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פירש\"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה ואע\"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי. והקשו בתוספ' אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן כו' וי\"ל דאם ישליכו יצעק ויבכה. וא\"כ תבטל האבן אגב התינוק כדלקמן אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים. וי\"ל דא\"צ כ\"כ טלטול התנוק:",
+                "משמע דאפילו במניחו מדעת שרי מפני שנעש' בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. ב\"י:",
+                "כלומר הפירות והאבן. גמרא. ולשדינהו לפרי ונשדי לאבן ולינקטנהו. ופירש\"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם:",
+                "נמשך לפירוש הר\"מ שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לתנאי אחר והכי איתא בגמרא, והר\"מ בחבורו חוזר בו. ועתוי\"ט:",
+                "ומטלטלין כו'. מוקים לה נמי בגמרא בפירות דמטנפו דלא אפשר לשדינהו ולמשקלי. והני מילי לצורך גופן כלומר שא\"צ אלא לתרומה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקי נמי בגמרא בדצריך לגופו דדוקא כשהטהורה למטה אבל כשהיא למעלה שקיל לה ושביק לטמאה כתבו התוספ' דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כל אחד בפ\"ע בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחר גדול. אבל במונחים זו ע\"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכא דברישא דמתניתין באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמרא בין האבן למעלה בין למטה. תוי\"ט:",
+                "כלומר איהו ס\"ל הכי:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ה לעיל בבבא דהאבן. וכן איתא בטור ס\"ס ש\"ט:",
+                "מעות שעל הכר. כתב התוספ' לא תקשי תרתי מתניתין למה לי, דהוי אמינא אבן ודאי שרי בשכח שנראה טפי ככיסוי החבית אבל מעות שע\"ג הכר אפילו בשבת הוא אמינא דאסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הכי מוכח הסוגיא:",
+                "כ\"כ הרי\"ף בשם גאון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאין במקלקל שום איסור. רש\"י. וזה תימא דבמ\"ג פי\"ג דתנן כל המקלקלים פטורים, לא תני דמותרין, דהיינו פטורין אבל אסור כדאיתא בגמרא ס\"פ י'ג. והר\"נ כתב דכיון דבעלמא מקלקל פטור הכא משום צורך שבת שרי לכתחילה. וכתב עוד דהכא שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא. וכלי גדול כל שמחזיק ארבעים סאה כן משמע בב\"י. והרא\"ש מוקי למתניתין דהכא בחבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת וכן הוא בתוספ' וטור:",
+                "הואיל ואם מירח חייב הלכך חושש אני שמא מירח. ולא חשש ונסתפק באם מירח אי חייב אי לא דאין נראה דר\"י לאפלוגי את\"ק אתא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים. רש\"י:",
+                "כן הוא בפרש\"י והר\"מ בפירושו אבל לא כנגד העם הלכך הכא נמי טעמא מפרש דקמ\"ל דלא חייש להאי חשדא. ומיהו אכתי קשה מ\"ש ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שמא יסחוט. והר\"מ בחבורו כתב ואין חושש שמא יסחוט ויש לחלק דלא רצו חז\"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן. משא\"כ באלונטית שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:"
+            ],
+            [
+                "במי מערה כו'. מוקמינן בגמרא דמי מערה חמין דומיא דמי טבריא ולה\"ק הרוחץ דיעבד דלכתחלה לא ירחוץ בחמין אבל במי טבריא רוחץ לכתחלה ולא תני לה הכא אלא לגלויי אמי מערה דחמין הן ור\"ל חמי האור שהוחמו מע\"ש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "והוא מלשון מטפחת הספוג דמ\"ג פ\"ט דכלאים וכתב הר\"ן דונסתפג דמשמע דיעבד לאו דוקא דאפילו לכתחלה מסתפג כדקתני סיפא כו' מסתפגים כו' ולא משמע לחלק בין אדם אחד לי' בני אדם אלא לענין הבאה. וכתב עוד ולא גזרינן שמא יבא לידי סחיטה שכיון שכל הרוחצים מסתפגים אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואין הדבר עומד כדאיתא בפרק כירה ע\"כ. וא\"ת והאיך שרינן להסתפג בבגד הא תנן בפרק כ\"א מ\"ב היתה עליו לשלשת מקנחה ופירש הר\"ב דלא יתן עליה מים משום דשרייתו זה כבוסו. ומיהו התם כתב הר\"נ כו' ומסיק דדוקא בבגד מטונף אמרינן שרייתו הוא כבוסו. ספר התרומה:",
+                "לא יביאם בידו. שאם נתיר לו להביאם יש לחוש שיסחוט כדי להביאו והוא יבש אבל כשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג ממקום רחיצתו יניחו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ונראה דטעמא כמו שפירש בלא מתגרדין דהוי כעובדא דחול. והר\"מ מפרש בדרך אחרת. איזה הוא מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע שאסור ליגע את עצמו עד שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה:",
+                "ובכל שאר הנוסחאות הגירסא לקורדימא ופרש\"י שם הנהר. וכן הוא גירסת הר'מ ופירשו בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסים בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום שבת אסורה:",
+                "ופרש\"י דדמי לרפואה וגזור משום שחיקת סמנין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ככרות. בגמרא אמרינן אפילו תימא מתניתין כהלל דמ\"ט פ\"ה דב\"מ. דס\"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר שמא יוקרו חטין ובאות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה. ולפיכך הני וכן האשה לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי. ועתוי\"ט:",
+                "בשבת. ולא נזכר מערב שבת לקנות. רש\"י ור\"נ:",
+                "לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דאין מקדישין ביו\"ט ק\"ו בשבת. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "מן האורחים שיראה שלא הכין כ\"צ ויתחרט ויצוה לשמש שלא לקרותם. רש\"י:",
+                "שכן הוא בתרגום גורלך תפיל בתוכינו, פייסך תרמא בינתנא. ונ\"ל שעניינו כלשון להתחנן לו שתרגם לפייסא ליה שע\"י גורל מתפייסין ומתרצין זה לזה לפי שהושוו המדות ואין קנאה ומחלוקת:",
+                "כלומר קרובים לבא לידי כך שיעברו משום מדה שע\"י שמקפידים זה לזה ורגילים ליקח במדה זה מזה גם בי\"ט יעשו כך כו' וכן במשקל ומנין יבואו לידי משקל ומנין מפני קפידתן ומשום לווין ופורעין דלשון הלואה אסור כדלעיל והם שמקפידים יזכירו לשון הלואה לפי שיאמר ה��ואל אם אזכיר ל' שאלה משמע דהדרה בעיניה לכך אומר לשון הלואה. תוספ':",
+                "משום דכיון דהכל של בעל הבית ליכא קפידא כלל:",
+                "סירכא דלישנא דגמרא לעיל בבני חבורה כו' ומשום לווין ופורעין בי\"ט (דבביצה הם שנויין) אבל הכא בשבת היא:",
+                "קוביא. שם נופל על כל מיני שחוק שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק:",
+                "חלשים. מין מן הגורלות:",
+                "בי\"ט. הר\"נ בשם הר\"ם כתב שהטעם כדי לחבב את המצוה. ובסיפא כ' אבל לא על המנות. של חול קדשים של אתמול כיון דהיה אפשר למעבד מאתמול אבל הר\"א והה\"מ פי' דבכל קדשי' אפי' דאתמול מתיר בי\"ט משום חבוב מצוה דהואיל ומצוה יש לו מה לי דאתמול מה לי דהיום. ומנות ר\"ל של חולין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכתיב לעיל מניה אם תשיב משבת רגלך וגו' מעשות דרכיך ממצוא וגו':",
+                "דאי לגופיה פשיטא מאי שנא הוא ומ\"ש חבירו גמרא ופרש\"י דהא ישראל כמותו הוא ולא מצי לאגרינהו והשולחו עובר משום ולפני עור כו' והקשו בתוספ' ונימא אלמחר קאי ותירץ דא\"כ מאי אריא חבירו אפילו הוא נמי לא מצי למימר אשכור למחר:",
+                "אין מחשיכין. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו הר\"מ:",
+                "כדאיתא בגמרא משדכין על התינוקות כו' אמר קרא ממצוא חפציך ודבר דבר חפציך אסור חפצי שמים מותר:"
+            ],
+            [
+                "דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת. רש\"י. והר\"ב לא פירש עד אימתי לא יספוד בהן נראה שדעתו דבכדי שיבואו והיינו דתנן אלא א\"כ באו ממקום קרוב ומסתמא כי באו ממקום קרוב יש בו שעור זה קודם שיספוד שאין מספידין מיד משתחשך. וכ\"כ הר\"נ דהחילוק בין חלילין לארון וקבר, דארון וקבר במקום פרהסיא הן מן הסתם ואוושא מלתא טובא וגנאי הוא למת אבל חלילין מסתמא בצנעא מובאים ואה\"נ דארון וקבר שנעשו בצנעא דשרי בכדי שיעשו וחלילין שהובאו בפרהסיא אסורין עולמית אלא דמשנתינו דברה בהווה להא כדאיתא ולהא כדאיתא. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. והקשו בתוספ' דהלא עם כל זה הביאם דרך ר'ה ומה לי ארון וקבר שנעשה בשבת ומ\"ל חלילין שהובאו דרך רה\"ר, וי\"ל דהביאה ממקום קרוב לא מהני כ\"כ הבאתו. ולשיטת הר\"נ צריך להמתין עד כדי שיביאו מרה\"ר ממקום שבאו:",
+                "יקבר כו'. מיד וא\"צ להמתין בכדי שיעשה. ולרש\"י טעמא כדאיתא בגמרא דמוקים לה בעומד באסרטיא פירש\"י שאין דרך ישראל. ליקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל. וארון מוקי במוטל על קברו של א\"י באסרטיא, ולהר\"נ מיירי דהדבר ידוע שעשה לו לעצמו א\"צ הוכחה מתוך המעשה אלא שיהא נודע שעשאו לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "לישנא דברייתא בגמרא הוא:",
+                "וא\"ת דבפי\"ח מ\"ב דדוחין לתרנגולת אבל לא מטלטלין ואמאי דוחין שנמצא שמטלטל מקצתו והכא אסרינן אפי' לזוז מקצתו. ונראה דלעיל משום צער בעלי חיים נגעו ודוקא בשצריכין לכך אבל בשאין צריכין לכך לא. הר\"נ:",
+                "ועניינו כאן שיתלחלח. כמו בריש פרק לא יחפור, מתונא קשה לכותל:",
+                "בארוכות. בכ\"ף גרסינן במשנה ח' פ\"ק דסוכה. והם הלוחות שבצדדי המטה שהם ארוכין:",
+                "אין מעמצין. כמו עוצם עיניו. והלשון מהופך כמו כבש כשב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"פ רש\"י. וי\"ל דלקמן גבי מניח כיסו על החמור מפרש הר\"ב משתחשך והכא בעינן מבע\"י. והרא\"ש הקשה דמה צריך לטעם דא\"י אי אתה מצוה כו' הא ב\"ה מתירין מבע\"י ע\"י קציצת שכר. ומסיק דאה\"נ דהכא משתחשך מיירי וכתב ב\"י סי' רס\"ו דאע\"פ שהמעות מוקצין הם במקום פסידא לא גזרו:",
+                "ולהכי אי לית ליה לא א\"י ולא חמור עשו חז\"ל עוד תקנה אחרת שמוליכו בעצמו בפחות פחות מר'א אלא שחכמי המשנה לא רצו לגלות תקנה זו מפני שנאמר כבוד אלהים הסתר דבר דלמא אתי לאתויי ד\"א ברה\"ר:",
+                "פירוש קודם שתעמיד דלא תעשה הנחה כמ\"ש הר\"מ. וכתב עוד דכשיגיע לפתח ביתו יטלנו מעליו כשהוא מהלך ויזרקנו לתוך ביתו כלאחר יד כדי שלא יהא מכניס מרה\"ר לרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואגד אין בו קשר האסור להתיר בשבת:",
+                "החרובין. דומיא דשחת דרכיכא. ומשום הכי אין מתתכין, דמטרח באוכל לא מטרחינן:"
+            ],
+            [
+                "אין אובסין. לשון הר\"מ אין מאכילין בהמה חיה ועוף כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבא לידי כתישה או לישה:",
+                "מלעיטין. לשון הלעיטני נא:"
+            ],
+            [
+                "מאתמול דמחובר כיון דלא לקטו מבע\"י אקצינוה מדעתיה. ב\"י:",
+                "ותמיהה דהא אף לאדם לא קיימי בה\"ש בספק שבת. ובגמרא פסחים דנ\"ו קאמר מהך משנה דלר\"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה. ופירשו התוספ' דמוכן לאדם היינו שעומדת לאכילת אדם ולא הוקצה שלא יהנה בה אדם אלא שאסורה מחמת איסור שבת והלכך אי לאו דאמרינן מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הוי שרי ליתן לכלבים דראוי אפילו חיים כגון עופות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהנדר המותר ע\"י חכם צריך חקירה על החרטה אם היא מעיקרא ועל הפתח אם פותחין בה לכך תני נשאלין שהחכם שואל בהן אבל הפרה דלאשה הניחו בלשון הכתוב הפר יפר שא\"צ שאלה:",
+                "פירוש אם היתה מתחלה ג' על ג' ונטמאת שוב אינה מטמאה:",
+                "פירוש הפתוח כנגד הבית שהטומאה בתוכו. ולכך נתנו הטפיח גבו מול השביל כדי שלא יקבל טומאה מהמת שבבית שהטומאה יוצאה ממנה ומתפשטת תחת הגיגית עד לטפיח ומשום הכי לא פירש שפקקו החלון של הבית שהמת בתוכו דמסתמא אותו שחושש פן יתטמא הוא שפוקק ולא אותו שכבר טמא דמאי איכפת ליה. תוי\"ט:",
+                "וצ\"ל שבשני צדי הסדק לא היה ברוחב שום אחד מהן טפח. דאל\"ה אכתי יש אהל טפח המביא הטומאה לבית שני. תוי\"ט:",
+                "וכתבו התוספ' דפקיקה לא בעינן של מצוה, כלומר דשל מצוה לא מעלה ולא מוריד בפקיקה דדוקא מדידה שאינה איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול מהני של מצוה אבל פקיקה דמשום תוספת אהל דדמי לבנין ליכא למשריה משום מצוה והאריך התוי\"ט ומסיק, כללו של דבר, מדידה שאינה אלא כעובדא דחול שייך גבה לומר הואיל ושל מצוה היא שרי ופקיקה שיש בה משום בנין לא שייך לומר גבה דמשום מצוה נתיר אלא שאם נתיר יש להתיר אף בלא מצוה וקשירה דלא ניכר בו בין של קיימא לאינה של קיימא ואיכא למראית עין מלאכה דאורייתא לא התירוה אלא דוקא במצוה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,663 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shabbat",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Shabbat",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "יציאות השבת. ואע\"ג דמלאכת זו מנויה בסוף אבות מלאכות בפ\"ז הקדימוה לפי שזאת המלאכה היא נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב לפי שאינם צריכים בה לכלום. וטעם שני ללמדנו שהיא מלאכה אע\"פ שהנראה ממנה שאינה מלאכה. הר\"מ:",
+                "ומה לי אפוקי מה לי עיולי. גמרא ר\"פ הזורק. ובשבועות ד\"ה (ובמכילתין) אמרינן וטעמא מאי תנא כל עקירת חפץ ממקומו הוצאה קרי לה:",
+                "בחוץ. וכתבו התוספ' תימא לר\"י אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה\"ב מה לי עני מה לי עשיר ונראה דאצטריך לאשמועינן משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה\"ר לרה\"י מה לי מוציא מרה\"י לרה\"י ולא הוה גמרינן דבע\"ה מעני ולא דעני מבע\"ה ולהכי אצטריכי תרי קראי חד אל יצא. וחד ויכלא העם מהביא. בר\"פ הזורק:",
+                "אורחא דמלתא נקיט דבעי לפרושי דרוצה, לקבל צדקה מטעמא דמפרש:",
+                "מצד איסור שבת הוא דקאמרינן פטור ומותר ולא דייקינן השתא באיסור דלפני עור. דבלאו דידיה לא מיירי. הר\"נ:",
+                "כלומר ויבא לידי חיוב חטאת. והתוספ' הקשו ע\"ז דעקירה בלא הוצאה אינו אלא טלטול בעלמא ואין בה דררא דחיוב חטאת ועוד כו' ומפרש ריב\"א דאותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה ההיא קחשיב דמצי אתיא לידי חיוב חטאת:"
+            ],
+            [
+                "פרש\"י התחלת זמן תמיד של בין הערבים. כדאיתא ברפ\"ה דפסחים:",
+                "למרחץ. אפי' להזיע בעלמא. ולא לבורסקי, לעיוני בעלמא. גמ':",
+                "וסיים הר\"מ ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר וכו':",
+                "לשון הר\"מ ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדינין שנית וימשך הדבר כו':",
+                "משום סיפא דאין מפסיקין מוקים לה בגמ' הכי דאל\"ה הא כבר תנא ליה רישא:",
+                "גמ'. וא\"ת וכי גרע ת\"ת מאומנות דלעיל שאם התחילו אין מפסיקין ואפילו בהתחילו באיסור כדאיתא בטא\"ח סי' רל\"ב והתירוץ דהכא בדליכא שהות ואפ\"ה לרשב\"י וחביריו מותר לעקור התפלה לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "לאור הנר. קאי נמי על לא יפלה כדמסיק בגמרא:",
+                "ותרגום רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך תנוקות קוראין וע\"ש זה נקרא ש\"ץ חזן:",
+                "ובש\"ע סימן ער\"ה ס\"ג פסק דמותר באשתו שומרת אותו. ת\"ח:",
+                "רש\"י. ולשיטתייהו אזלי שלא מנו להך דזב וזבה בכלל הי\"ח דברים ומפני כך איצטריך לתנא למתני דכיוצא בו הוא ודמשום הכי תני ליה הכא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אי תנן אוכל ראשון לחוד לא הוה ידעינן אוכל שני, ואי תני אוכל שני ה\"א דאוכל ראשון נמי טמויי מטמא כלומר שהתרומה תהיה טמאה לפסול אחרים במגעה. תוספ':",
+                "ומקשה הגמרא היינו הך דגזירת אוכלין. ומשני מ\"ד הא שכיח שאדם שותה עם אכילתו והא לא שכיח שיהא אוכל עם שתייתו קמ\"ל:",
+                "ולא חלקה נמי לשתים משום דלא שייך בהו שני דלעולם משקין תחלה הוה כו' דבדעתם היה לגזור מיד:",
+                "דפוסלין את התרומה אפי' כי העריב שמשו פוסל עד שיחזור ויטבול:",
+                "דבטהור לא גזרו רק כמו שרגילין להפיל עליהם מים שאובים אחר שטבלו במים סרוחים. תוספ':",
+                "ולאו גזירה בפ\"ע היא דהאוכלין שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל כו' ועד השתא לא נגזרה. תוספ':",
+                "ה\"ה דה\"מ למינקט משקים הבאים מחמת ידים שגם הם מטמאים כלים לפסול את התרומה כדאיתא בברכות פרק אלו דברים אלא נקט משקים הבאים מחמת שרץ לאשמעינן דאפילו הנך לא הוו אלא מדרבנן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כלומר ומסתמא מפקיר להו כיון שא\"א בענין אחר. תוספ'. א\"נ ה\"ק דלב ב\"ד מתנה עליהן להפקירן. רשב\"א והר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אין נותנין. הך פלוגתא לב\"ש לא אצטריך דמקמייתא שמעינן לה. אלא משום ב\"ה נקטה. דסד\"א נהי דלית להו שביתת כלים בהא מודו שמא יחתה בגחלים קמ\"ל דלא משום דכיון דאונין של פשתן קשה להו זיקא לא מגלי להו כדאמר בגמרא. הר\"נ:",
+                "למהר בישולם רש\"י ולפמ\"ש הר\"נ באונין לא שייכא הך גזירה:",
+                "דכולי האי לא טרח ומדכר. הר\"נ. ודקדקו הפוסקים דמדמצריכים נמי שתהא סתומה ש\"מ דאפי' כשהיא עקורה המגיס בה חייב:",
+                "אין פורשין. הך פלוגתא נמי לב\"ה אצטריך דסד\"א כי לית. להו לב\"ה שביתת כלים ה\"מ היכא דלא עביד מעשה כי האי דלעיל אבל היכא דעביד מעשה כגון אוזלי ואוהרי שהפח נקשר ואוחז העוף סר'א דבכה\"ג מודו בה קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "מבעוד יום. וא\"ת מנא ידע מתי יבא החיה וי\"ל דבירושלמי מוקי לה בחורשין דמצוין שם חיותא ומיירי בענין זה שלא יוכל ללכוד במצודה אלא אחד או שתיים דהא מה מועיל שיצודו מבעוד יום אם יכול לצוד גם משחשיכה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אין מוכרין. הך פלוגתא בין לב\"ש ובין לב\"ה איצטריך. דב\"ש אסרי משום דמאן דחזי סבר דשלוחו הוא ושליחותי' קעביד וב\"ה לא חיישי להכי. הר\"נ:",
+                "שכל זמן שהוא בביתו אין אדם יודע אימתי נותן לו וכשיוצא הא\"י מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שמכרו לו בשבת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "עורות לעבדן. לב\"ש איצטריך לומר דבכדי שיעשו מבע\"י מיהא שרי בין קצץ בין לא קצץ שאע\"פ שלא נעשו מבע\"י כיון דאיכא שהות אינו נראה כשלוחו וקמ\"ל נמי דכי אית ליה לב\"ש שביתת כלים ה\"מ שלא יעשה הכלי מלאכה אבל בכלים המקבלין מלאכה כגון עורות הנעבדין וכלים המתכבסים לית להו שביתת כלים ולב\"ה נמי איצטריך דאע\"ג דבכלי של ישראל קא טרח א\"י בשבת שרי. הר\"נ:",
+                "ובכולן. כלומר בכולן דתנן ב\"ה מתירין שריית דיו וסממנים וכו' מתירין ב\"ה עם השמש. תוספ':",
+                "עם השמש. בכדי שיצא בהן מביתו כו' הר\"מ. והוא כטעמו דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "והלכך ליכא למיתסר משום שביתת כלים: ובכל הנך דלעיל שייך חיוב חטאת כמפורש בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עם חשיכה. היינו עם השמש דלעיל וקאמר דהכא מחמירין ב\"ה:",
+                "ובספרי הר\"מ שלפני הה\"מ פסק כמותו וכתב שסובר דלפרושי קאתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "העשוים ככובעים והיא בית התולעת. רש\"י:",
+                "פרש\"י חובה. כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא:",
+                "דלעיל מניה כתיב ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר כו' אלא ה\"ק לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו באותו בקר שהוא בקר ראשון עד בקר שני כו':",
+                "וא\"ת היאך ילפינן דאין שורפין כו' הא אפילו בליל מוצאי יום טוב נמי אין שורפו וא\"כ גזירת הכתוב הוא לשרוף בבקר שני. וי\"ל דהא דהתם משום דהקפיד הכתוב שלא לשרוף קדשים בלילה כדאשכחן בשלמים כו'. תוספ'. ועיין שקלים פ\"ז מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אפילו היא. אותה השפופרת. רש\"י:",
+                "ומאי יוצא כעין יוצר שחברה שפיר. גמ':",
+                "גמ'. ואיכא למידק דאכתי תקשה דליתני חרס וקערה ולשתוק מביצה וי\"ל דלר\"י איצטריך שפיר דאע\"ג דקערה מפסיק איכא נמי סימנא אחרת להיתר משום שהפתילה נתונה בה ומש\"ה בדיל מניה אבל ביצה אע\"ג דלא מפסיק הואיל ואין הפתילה בתוכה ולא מאיס אימא מודה. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כחס. כו' כשהוא חס. הר\"נ. ובפרש\"י כתב כי חס. וזה קרוב לדברי הר\"ן, דכי משמש בלשון דהא. ואפשר דמשמש בלשון אי שהוא אם. ועתוי\"ט:",
+                "ור\"י פוטר. דס\"ל כר\"ש דמ\"ה פ\"י ופירש שם בתוספ' דהיינו כשעושה מלאכה וא\"צ לאותו צורך כעין שהיו צריכין לה במשכן אלא לענין אחר כו' וכחס על הנר ועל השמן או על הפתילה שהובהבה כבר א\"צ לגופן שבמשכן לא היה כיבוי אלא לעשות פחמין בכיבוי זה ומתקנין ע\"י כיבוי זה שיהיה ראוי למלאכת הצורפין:",
+                "דמוקים לה בגמרא בפתילה שצריך להבהבה שלא הובהבה מבע\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ושיתופי מבואות בכלל ערובי חצרות הוא דתרווייהו שלמה וב\"ד תקנום:",
+                "ומשמע דאנן לא קי\"ל הכי וקשיא כו'. והעלו הפוסקים בטור א\"ח סימן שמ\"ב דכל שאינו לדבר מצוה או טרדה לכ\"ע גזרו עליו בה\"ש ובהך ניחא כל הני דפ\"ק וב\"ה מתירין עם השמש. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונעשה מחרס ולא חפירה בארץ:",
+                "והא דתנן ברפ\"ד דאין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע\"י והכא אפילו גרף וקטם ודאי דמוסיף הבל הוא הכא לאו בהטמנה איירינן אלא בשיהוי כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעים בגחלים ומש\"ה בגרף דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי:",
+                "היינו דעת הרי\"ף דכל שהתחיל להתבשל בין שלא הגיע למאכל בן דרוסאי בין שהגיע ואפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו אסור. והא דספ\"ק אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע\"י ופירש הר\"ב כמאכל בן דרוסאי סגי כו'. שאני בצלי שאצל האש שממהר לצלות ואפשר לו להיות ראוי בעוד לילה לא מסיח דעתו מניה. וכי נצלה כמאכל בן דרוסאי לא חייש לחתויי שאם יחתה בגחלים יחרוך אותו כיון שמונח על אש בלא הפסק קדרה. פוסקים:",
+                "לפרושו דמיירי בשיהוי ולא בהטמנה הול\"ל דהוי כמשהה לכתחלה בשבת. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא יתן. וגרופה וקטומה לא מעלה ולא מוריד והלכך כל דשרי בכירה דאינה גרופה ואינה קטומה כגון תבשיל שלא בשל כלל כו' כדלעיל אפי' בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דהא ב\"ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרופה וקטומה ובתנור לא מהני גרופה וקטומה כלל. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אינו ר\"ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אחר שהורידוהו מן האש. ולא בא לומר רק שמן האש הוחם ולא מן החמה:",
+                "הא אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק ור\"ל שהוא תיחוח כל כך הרבה שכשעושה גומא ע\"י הביצה דופני הגומא יפלו לפי שאין הקרקע קשה. אבל כשהיא מעט תיחוח וסביב קרקע קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ\"ב פי\"ב. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "אם בשבת. טעמא דאסורא הוא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצנור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. תו':",
+                "אין פירוש אם נכנסו לתוכו המים בשבת דאפילו נכנסו מע\"ש נמי אסורין כדין הטמנה מע\"ש. אלא לפלוגי בין שבת ויו\"ט הוא דתני הכי. ב\"י:",
+                "ולפ\"ז איירי בחמין שהוחמו קצת מבע\"י ולא כל צרכן או כ\"צ והחימום יפה להן וכדלעיל לענין תבשיל. ואין זה נ��ון דחמין כל שנתחממו כ\"צ החימום רע להן כדאיתא בגמ' דל\"ח. ורש\"י פירש משום מוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבספ\"ב בהר\"ב. ולשני הפירושים קמ\"ל הכא תרתי, חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום, ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. ועתוי\"ט והתוספ' מפרש דמוליאר שותין כו' שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ\"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע\"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מותר. להניחם שם. רש\"י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע\"י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי ואין כן דעת התוספ' והטור. תוי\"ט:",
+                "ל' רש\"י מכבה ממש. וכתב התוספ' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הנצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ועיין בר\"פ דלקמן, ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שיש בה גחלת ויטמין, גזירה שמא יחתה בגחלים, גמ'. וכתב הר\"מ ואולי תקשה בעיקר שהוא אצלינו אין גוזרין גזירה לגזירה, והוא שיגזרו ב\"ד דבר בשעה מן השעות ואח\"כ ישובו ויגזרו גזירה לאותה גזירה, אבל אם ראו שלא תתקיים זאת הגזירה אלא בגזירה אחרת תחזק אותה ותסמוך אותה גזרו ב' הגזירות בפעם א', והוא ענין אמרם כולה חדא גזירה הוא:"
+            ],
+            [
+                "בעודן בצמרן כמ\"ש במ\"י פ\"ה דמכשירין:",
+                "ורש\"י מפרש בעור בהמה גסה. ור\"ת מפרש ביבשין:",
+                "כן היתה ישיבתם, שוטחין בגדים ע\"ג קרקע ונסמכין ויושבין על ברכיהם כפופים. כדאמר בפסחים הוי זגינן אברכי דהדדי רש\"י ביצה ד\"י:",
+                "נוטל כו'. וכתב הר\"נ ות\"ק לא מיירי אחר שנטל הכסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדירה מן הקופה, ומש\"ה פליגי ראב\"ע ורבנן דלראב\"ע מטה הקדירה ונוטל התבשיל מה שצריך לו כו' והוא פירוש נכון מאד. אלא דנוטל דרבנן לא הוי דומיא דנוטל דראב\"ע ונ\"ל דחכמים מהדרין על לישנא דשמא יטול דאמר ראב\"ע והר\"מ מפרש בדראב\"ע נמי שנוטל הקדירה, ונטיית הקופה היא כדי שלא יהרוס המקום ששם הקדירה:",
+                "ואינו יכול להחזיר. והלכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין שנפלו ויחזיר ורבנן לא חי. שי שיחזיר באיסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נאקה. גמלה נקבה כשראויה למשא. ערוך:",
+                "ומזין עליהן. במקומן ולא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה, תוספ' (עיין רש\"י יומא דף י\"ד) ולפירוש הר\"ב שם צ\"ל דאשמעינן דלא חיישינן שמא יכוין להזות על הבהמה ויזה על הכלים ולא ישנה:",
+                "וטובלין במקומן. ולא חיישינן שמא יטבול אותו בלא ריפוי ויהיה מהודק בבהמה וחוצץ:"
+            ],
+            [
+                "ירושלמי, והיינו משום דאין עולין על גבי הבהמה בי\"ט ק\"ו בשבת והלכך דוקא לקשור אסור שסומך עליה אבל ליתן בלא קשירה אין כאן משום לא עולין. הרא\"ש:",
+                "וכבולות. ויעשו זה בכבשות בלבד שצמרן יותר רך מצמר הזכרים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו קשורים מע\"ש. הר\"מ:",
+                "שלא יכרוך. בגמרא רמי לה מדתנן בסוף כלאים התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ומשני ה\"ק ובלבד שלא יכרוך ויקשור:"
+            ],
+            [
+                "אבל משאוי אינו שבטל אגב אפסר. תוס':",
+                "שצובעה. וקולעה לנוי בין קרניה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה. רש\"י דנ\"ב:",
+                "דהיכי קתני פרתו דמשמע חדא והא כמה הוו ליה כו'. גמ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "במה אשה יוצאה. דהוי תכשיט ולא משאוי ואיכא דהוי תכשיט וגזור בהו רבנן דלמא שלפא ומחויא לחברתה חשיבותיה ודלמא אתיא לאתויי ד\"א ברה\"ר. רש\"י:",
+                "רש\"י. והיינו בע\"ש, דאלו בשבת אסור כדתנן בס\"פ המצניע. והקשו התוספ' דא\"כ הא הסתירה ג\"כ אסור, אלא הכא מיירי שאינן קלועים:",
+                "וחדא גזירה היא שגזור בהן. הר\"נ. ולדעת הר\"מ דוקא בחצר שאינה מעורבת. והגאונים חלקו דה\"ה בבית:",
+                "ולא בעיר. הקשו בתוספ' דהתנן בפ\"ט דסוטה דבפולמוס של טיטום גזרו עליו שלא יתקשטו בו ואף בחול, ואור\"ת דדוקא לכלות גזרו:",
+                "ופירשו דתוספ' דהכא ברפוי דליכא חציצה, דאל\"כ ברישא ה\"ל למיתני בהדי חוטי צמר כו'. וטעמא דאסור דדבר של נוי הוא ויש לחוש דלמא שלפיה ומחוי:",
+                "דטריחא לה מלתא למשלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין. רש\"י:",
+                "והרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין ותנן בפ\"י מ\"ג דפטור שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "עם העור שלמעלה ממנו. רש\"י:",
+                "ולא בתפילין. אפילו למ\"ד זמן תפילין הוא לא יצא דלמא אתי לאתויי בר\"ה דשקיל להו מרישיה אם בא לפנות:",
+                "אינו חייב חטאת. דלא משאוי ננהו אלא כמלבושו נינהו בחול. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כלומר וכל אשה דרכה ואומנותה לתפור ולתקן בגדי ביתה:"
+            ],
+            [
+                "חכמים היינו ת\"ק ולא באו אלא לפרש. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דשמא יש לה לחברתה בראשה חולי מריטת השער וכיוצא. הר\"מ:",
+                "לחצר. ושבקינהו לאינך דמיתנו בהדייהו לאיסורא בר\"פ. מכלל דכולהו אף לחצר אסורי. גמרא. והר\"מ שהביאו הרע\"ב שם לאו פירוש דמתניתין היא אלא דינא קאמר דפסק כר\"י בגמרא שם:",
+                "לכתחלה. מפני שנראה כמערמת להוציא ולפ\"ז כל הנך דלעיל מוך וכו' אסורים לתת לכתחלה. תוי\"ט:",
+                "נפל. עיין בפ\"י דעירובין מי\"ג. והוא הדין נמי הכא דוקא ע\"ג קרקע דמ\"ש. תוספ':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "פורפת. וא\"ת והא נראה כמערמת כדלעיל מ\"ה. וי\"ל דהכא הדבר ניכר והכל יודעין דלכך צריכה אבל בדבר שהיא נותנת לתוך פיה אינם יודעים למה היא נותנת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כלומר ואינו מנעל והוי משאוי ורבינו ירוחם כ' שכיון שעכ\"פ הוא צריך למקלות ומותר לצאת בהם שצורך הלוכו הם אבל כוונת עשיית קב זה כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל הלכך כיון דאין צורך הלוכו בהם אסור:",
+                "כלומר ולא טומאת מדרס כדכתיב לעיל שאינו נסמך עליו והוא בגמ'. דלאו לסמיכא עבידי אלא לתכשיט וא\"ל עמוד ונעשה מלאכתנו. רש\"י. וכדתנן בפ\"כ דכלים מ\"ג:",
+                "הנך ב' טעמי נראה דלא קיימי אלא אסמוכות, אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידיו יכול לצאת, דהר'ל כמו מקל דשרי. ואע\"ג דתנן כסא וסמוכות כו' י\"ל דכסא לאשמעינן טמאין מדרס אבל ואין יוצאין כו' לא קאי אלא אסמוכות. רש\"י ותוספ'. תוי\"ט:",
+                "ונראה דהא נמי לא קאי אלא אסמוכות אבל כסא וספסלים ודאי דלאו מנעלים נינהו דמי גריעי מסמוכות דקטע כו':",
+                "בעזרה. ה\"ה להר הבית נמי לא כיון דמנעל הוא ותנן לא יכנס להר הבית במנעלו כו' ונקט עזרה לרבותא דרישא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכל אדם. כתב הר\"מ חוזר להיתר בני מלכים שיצאו בזוגין. דאלו בקשרים לא התירו אלא משום רפואה למי שצריך לה כדאיתא בגמרא דס\"א. והוי יודע דלמאי דפסקינן בספי\"ד דלא כר\"ש מוקים בגמ' דמתני' באריג בכסותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כהאי גוונא כתיב דכולא חדא שגגה היא וקרבן אשוגג קאתי. רש\"י:",
+                "חייב על כל כו'. בגמ' יליף פעמים שהוא חייב ע\"כ א' וא'. פעמים שאינו חייב אלא אחת ע\"כ שבת. ומסתברא דחיובא בזדון שבת ושגגות מלאכות דאיכא שגגות טובא ופטורא בשגגת שבת וזדון מלאכות דחדא שגגה היא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "מ' חסר אחת. י\"ל וכי סגי ליה לתנא דלתני המספר כמו שהוא שלשים ותשע כו' והקרוב אלי דמסריך סריך כלישנא דמ\"י פ\"ג דמכות והתם אקראי קאי ארבעים יכנו. ועתוי\"ט שהאריך:",
+                "גמרא וטעמא משום דשכיחא. הר\"נ. ונ\"ל משום דרדיית הפת חכמה ואינו מלאכה ה\"א מה שמדביק נמי לא הוי מלאכה דממילא נאפה אח\"כ קמ\"ל. או י\"ל דאתי למעוטי רדיית הפת. ת\"ח:",
+                "כן פרש\"י ולהלן כתב שמסדר חוטי השתי. וז\"ל הר\"מ הוא המיסך את השתי נגזר מן המסכה הנסוכה:",
+                "רש\"י וז\"ל הערוך מכניס את חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב. והנירים עצמם פירשם הר\"ב בריש פכ\"א ממס' כלים וז\"ל הן החוטין הארוגים על הקנה ובעבורם מגביהין קצת החוטין ועושין דרך שילך בו הארוג בחוט. וע\"ע תוי\"ט:",
+                "רש\"י. ומזה הלשון יש לדקדק דאינו חייב אלא במתיר על מנת לקשור. אלא שהתוספ' דע\"ג דקדקו מלשון רש\"י כו' שאינו מצריך שיתיר על מנת לקשור. ולא דקדקו מן הלשון הזה להוסיף כו' ומכל מקום כתב בשם הר\"ח וכ\"מ שם בירושלמי דבעי מתיר על מנת לקשור. והא דלא תני על מנת מתורץ כמו בסותר דלקמן. תוי\"ט:",
+                "ונ\"ל דנקט צבי משום דשכיחא, כפירוש הר\"נ גבי פת לעיל:",
+                "והסותר. דוקא ע\"מ לבנות, גמרא. וכתבו התוספ' דמכבה נמי ע\"מ להבעיר, והקשו דה\"ל למתני ע\"מ כו', וי\"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למתני שעורא דב' דוקא. אבל ע\"מ להבעיר ולבנות אפילו כל שהוא חייב, לא איצטריך למתנייהו:",
+                "כן פירש\"י. ועיין בפירושם ר\"פ י\"ב ומש\"ש בשם התוספ' ול\"ק קושיות הר\"ן מדרשב\"ג שם. תוי\"ט:",
+                "לאו דוקא אלא חסר א'. ובש\"ס דייקי לה מאלו. ומניינא דרישא לחייב על כל אחד ואחד (ואפי' לא ידע לאחד מהן) בכרת ודסיפא למעוטי שובט (משוה השתי בכרכר) ומדקדק (מישב חוטי הערב):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "סובן ומורסנן. ואף על גב דמצטרפין לשיעור חלה התם שאני שכן עני אוכל פתו בעיסה מעורבת בסובנה כו' הלכך לחם הארץ קרינן ביה. אבל לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פרש\"י ביצה ומחצה רביעית הלוג וכ' הר\"מ כי שיעור הכלי אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי:",
+                "ואין שיעורו ידוע לנו אבל פירושו כדי גמיעה של אדם בינוני והוא פחות אפי' מכדי לוגמיו כ\"ש מרביעיתו מ\"מ (פי\"ח בשם הר'מ):",
+                "לשוף כו'. דרפואתו מצויה דכל משקין מרפאים לעין ונגלדים כדבק על העין. לבר ממיא דמסו ולא נגלדין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אזן. דמתוך שהוא קשה פוגם עץ הנפה וכברה ולא עבדי אינשי הלכך לא מתחייב בשיעורא זוטא לעשות תלאי. גמרא:",
+                "והמוציא קשר. איצטריך לאשמעינן אפילו כתוב על הקלף אע\"ג דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עור. דמליח ועדיין לא נעשה בקמח ועפצה. גמרא:",
+                "קלף. העור בשעת עבודו חולקין אותו לשנים ואותו שכלפי שער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס שכן בלשון יון קורין לבשר סוסטוס' ודוך פירוש מקום, כמו דוך פלן, לכך קרוי דוכסוסטוס כלומר מקום בשר. תוספ':",
+                "שהיא כו'. תימא למאי איצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו הקטנה, ונ\"ל דאצטריך מכיון דתנן בספ\"ג דמנחות שד' פרשיות מעכבות זא\"ז א\"כ לא להוי שיעור להוצאת שבת אא\"כ שיהיה בכדי לכתוב עליו כל הד' פרשיות, להכי קתני שהיא שמע ישראל מכיון שהפרשה קטנה היא ש\"י יש לשער בה לבד שכן קורין על מטתו. וא\"ת א\"כ למה לי למתני פרשה קטנה שבתפילין עתוי\"ט שמישב בדוחק. וכננס ע\"ג ענק עולה לישב דבאמת מלת קטן מתפרשת בשני דרכים הא' על שם הקטנות ממש. והב' שהוא אחרון כנגד הראשון כמו עשו בנה הגדול ויעקב בנה הקטן אף שתכף אחר זה יצא. וא\"כ ה\"א לומר שהפרשה קטנה שבתפילין היינו והיה אם שמוע דהרי הוא חשוב למי שכתוב ועומד אצלו הג' פרשיות ראשונים והפרשה אחרונה עדיין לא נכתבה או שנמצא בו פסול נמצא דהוא מילוי החסרון. אבל על פרשה אחת לפניה מה יועיל לבדנה (שצ\"ל נכתבין כסדרן. ל\"ש) ולכך אשמעינן דבאמת לא כן הוא ואין זו קטנה. רק שפרשת שמע ישראל שהיא קטנה בכמותה ג\"כ שיעורה חשיב וחזי לאצטרופי אם יהיה לו עוד קלף על אשר אחריה שהוא והיה אם שמוע ולכאורה מכאן סעד לסדר התפילין של רש\"י ז\"ל דשמע קודם לוהיה אם שמוע. דלשיטת ר\"ת ז\"ל א\"כ ממ\"נ שמע יצא לאחרונה ומאי אשמעינן. וצדקת הת\"ם עליו. גם מזה לא ינוח ידו. לפי מה שמבואר בטור וב\"י א\"ח סימן ל\"ו דאף לשיטת ר\"ת צריך לכתוב שמע קודם והיה אם שמוע. ע\"ש. א\"כ בסדר הכתיבה סוף דבר הכל נשמע והיה אם שמוע בקול ה':"
+            ],
+            [
+                "נקב קטן. בגמרא של יין. ופרש\"י למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש והכי מפורש במ\"ב פ\"ג דמכשירין דשמן עב מיין. וצ\"ע במ\"ב פ\"ג דמסכת כלים דמפרש הר\"ב שהשמן דק מהיין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "נראה מלשונו דפצימין כעין קורות ועמודים. ולשון רש\"י כשעושין פצימין ומסדרין אותם עמודים וקורות. והוא כדעת הערוך שמפרש ששם הלחי והמזוזה פצימה בלישנא דרבנן (ירמיהו ל״ו:כ״ג) שלש דלתות תרגומו תלת פצים. והר\"מ כתב פצים חצי לבינה כשיש חלל בין חצאי לבינה וימלאו אותו חלל בחרסית ואבנים דקים:",
+                "ר\"י. ור\"מ ס\"ל דה\"ק קרא דאפילו מידי דלא חשיב לאינשי כמו לחשוף מים מגבא לא לשתכח ליה. גמרא:",
+                "משם ראיה. קצת קשה דהוה ליה למימר משם זכר. ועיין מ\"ז פ\"ב דסוכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "ואור\"ת דמ\"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה\"א אע\"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ\"ל קרא דבכה\"ג ליכא ערבוב. ובקרא לחודיה לא סגי דלא הוה ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דה' בו' לא ינקי אית לן לאוקמיה קרא בשיתא:"
+            ],
+            [
+                "וא\"ת דא\"כ טפי ה\"ל למנקט קרא דוקדשתם היום ומחר. ואור\"י דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים משום דמוכח דמשום פליטת זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה. תוספ':",
+                "וא\"ת והא כתיב ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני וי\"ל אע\"פ שסכנת יום שני גדולה משלישי אפ\"ה ביום השלישי חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם אבל ביום ב' עדיין לא תשש כוחם. הר'ן:"
+            ],
+            [
+                "ואינו חייב אלא מכות מרדות לפי שהסיכה אינה אלא אסמכתא ומדבריהם. הר'מ:"
+            ],
+            [
+                "כדי לבשל. אע\"ג דתנן במ\"ה פ\"א קנה שהוא עב כו' כדי לבשל כו' איצטריך לאשמעינן בעצים דלא תימא דחזו לעשות בהן שן של מפתח ובכל שהוא לחייב קמ\"ל. גמרא:",
+                "תבלין. כמו הפלפל והזנגביל וגלנגאן וקדה ודומיהן וכולן מצטרפין זע\"ז לפי שפעולתן א' הר\"מ. וכל אלו הם מיני מרקחות ודברים שריחן טוב ולאפוקי שאר דברים שמתבלין בהם התבשיל כמו השום והבצל. ותמיהני דבפ\"ב דערלה מט\"ו מפרש תבלין כל דבר שמתבלין בו ואפילו שום כו' וכל שעורי שבת הולכין אחר דרכן של בני אדם לעשות בדברים ההם. ה\"נ כיון שהשום ודומיו בכלל תבלין לענין נ\"ט ה\"נ שיהיו בכלל תבלין לענין הוצאת שבת. תוי\"ט. וע\"ע:",
+                "כלומר שמייבשין אותו וכותשין הדק הדק עד שנעשה כעפר:"
+            ],
+            [
+                "מיני בשמים. וראוין להריח כמו לתבל דאלת\"ה הא תנא לה לעיל כדי לתבל ביצה קלה כו' ואע\"ג דהתם קא חשיב הר\"מ דברים הראוין גם להריח צ\"ל דהנהו עבידי טפי לתיבול מלהריח והלכך לא אזלינן בתר שיעורא זוטא וכדאיתא בגמרא דע\"ח כל מלתא דשכיחא ולא ולא שכיחא אזיל רבנן בתר לקולא שכיח ושכיח אזיל רבנן בתר דשכיחא לחומרא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ומשמע דראויין ג\"כ לאכילה אלא כיון דלזריעה קיימא הוה שכיחא ושכיחא דאזלינן בתר דשכיחא לחומרא:",
+                "פחות מכגרוגרת. פירש הר\"מ אמר קרוב לגרוגרת וטעמו נראה דמדלא פירשו השיעור ש\"מ דבפחות מעט קאמר:",
+                "חמשה. פירש הר'מ אפילו לא הוציא אלא ה' בלבד:",
+                "שהרי מותר לאכלו כשמת ומש\"ה בטמא לקמן מפרש הר\"ב דאין מצניעין לתינוק דלמא מיית ואכיל ליה ש\"מ דבטהור לא איכפת לן אי אכיל ליה:",
+                "אע\"ג דאין מצווין על קטן האוכל איסור להפרישו פרש\"י דמ\"מ בידים לא יהבינן ליה כדתניא כו'. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"ש המוציא בשבת לזרע וכו'. גמרא:",
+                "בכל שהוא. משמע אפילו גרעין אחד. ולא תימא דכ\"ש דתנן היינו פחות מכגרוגרות אבל כזית לבעי גמרא. וסיעתא לפירוש הר\"מ דלעיל (פ\"ט אות י\"א):",
+                "בגמרא פריך פשיטא ומשני כגון שזרקו לאוצר ולא ביטלו בפירוש. וקמ\"ל דאע\"פ שניכר במקומו שלא נתערב יפה וה\"א דבמילתיה קמייתא קאי קמ\"ל וכתב הה\"מ דוהכניסו ר\"ל והוציאו:"
+            ],
+            [
+                "ופחותה מג' דהוי רה\"ר גמורה:",
+                "והא דלעיל קופת הרוכלין אינו חייב אלא א', לא שאם לא הוציא כולה שלא יתחייב על אותן מינין שהוציא כולן מבחוץ, אלא שאם לא ה\"ל ידיעה בנתיים אינו חייב על כולן אלא אחד ולא תימא דמינין מתחלקין. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלאחר. לגירסא זו י\"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי\"ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא:",
+                "היינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע\"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי\"ט:",
+                "לא אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו:",
+                "במנעלו בסנדלו. מפורשים בר\"פ י\"ב דיבמות:"
+            ],
+            [
+                "לפניו. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לא��ריו דאתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דסד\"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ\"ל. גמרא:",
+                "ות\"ק דר\"י לא חשיב ליה חוזר. תוספ. וצ\"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי במציאות. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "תימא לר\"י למה פטור והלא אפילו במשא קל יותר יחייב כו'. ואור\"י דממשכן גמרינן שלא היו נושאים דבר חי כו'. תוספת:",
+                "אבל במשמשי ע\"ג אין הלכה כר\"י עמש\"ש אבל הכא יש צורך בכולם דנבלה ושרץ מצנען לכלבו ולשונרו. ומת מצניעו לקוברו. ויהיב שיעוריהו כטומאתן לחומרא. עתוי\"ט:",
+                "כלומר א\"צ למת ברה\"ר ובמשכן היו צריכים לחפצים שהוציאו:"
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות ופריך וכי דרך כתיבה בכך אך בגמרא מסיק כוחלת משום. דצובעת:",
+                "ובגמרא וכי דרך בנין בכך. אין כדדריש רשב\"ם ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב\"ה כו' שכן קורין לקלעותא בניתא. ונוטל צפרניו ושערו כו' משום גוזז:",
+                "גמרא. וכתבו התוספת כר\"י דמלאכה שאצ\"ל חייב:",
+                "הר\"מ. ולא פירש טעם בדבר ובגמרא משמע להיפך דלעצמו יכול לאמן ידיו. ולתקנו בלא כלי יותר מלחבירו. ועיין תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "משום דאל\"ה אם יותר מבית סאתים אע\"ג דהזורק לתוכו מרה\"ר חייב מ\"מ אסרו חכמים לטלטל בתוכו ד\"א ולפיכך הוצרך להתנות ביש בו כמה מילין שיהיה מוקף לדירה. ב\"י:",
+                "לרבותא נקט דרך שיהיה רוחב ט\"ז אמה וכ\"ש כל הני דנקט:",
+                "שאם יש עליו תקרה הרי הוא ככרמלית כדאיתא בגמרא:",
+                "משום דכל פחות מג' כלבוד דמי והוי רה\"ר ועקירה והנחה במקום ד' איירי בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו דהוי כרה\"ר. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"נ גזוזטראות דומיא דעגלות והן היו גבוהות עשרה שהרי רה\"י הן. ועתוי\"ט:",
+                "עבודת הלוים. והוצאה מלאכה גרועה היא ולפיכך הוצרך למצוא הושטה דתולדה היא שהיתה במשכן. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "בכותל. פירוש בפני הכותל. רש\"י:",
+                "ר'א. מסקינן בר\"פ דכל ר'א ברה\"ר גמרא גמירי לה:"
+            ],
+            [
+                "המכוון שאינם עמוקים:",
+                "דאע\"ג דעד י' כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר\"ב במ\"א הא קיי\"ל כמ\"ד בסוגיא אמתניתין דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה:",
+                "אוקימתא דאביי. וצ\"ע דבמקום אחר כתב הר\"ב דחריץ שיש בו ד' על ד' פחות מי' שהוא כרמלית. והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רה\"ר ואע\"ג דהכא תנן ורה\"ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר. ואפשר לומר דרקק מים מן הסתם יש במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה\"ר מהלכת בו:"
+            ],
+            [
+                "דס\"ד כיון שאין עתידות להיות קבועות שם לא מהני עירוב קמ\"ל דמהני. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קלטה אחר. וכגון שנעקר ממקומו וקבלה. רש\"י:",
+                "קלטה כלב. בפיו דלא הוי הנחה דבעינן מקום ד'. רש\"י. ומכי מכוין לה בתחלת זריקתו מחשבתו משוי ליה מקום. גמרא:",
+                "שהרי קשה במשנה דמדתנן ונזכר כו' קלטה כו' משמע הא לא קלטה אחר אלא נחה אע\"פ שנזכר חייב והא תני סיפא אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ולפיכך שיעור המשנה כדמפרש הר\"מ אבל נראה דקצרו דבריהם וכללו ב' תירוצים יחד דרבא מתרץ דאו קלטה קתני ור\"א מתרץ לה בבד\"א שחזר ושכח ועיין בתוי\"ט שהאריך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הבונה. כתבו התוספ' צריך ליתן טעם אמאי תני הבונה אחר זריקה והוצאה. ול\"נ דאחר שפירש דיני הוצאה דאיהו סיומא דאבות מלאכות רצה לפרש מה דסמיך ליה והוא מכה בפטיש ולפי שהוא מעין מלאכות בנין ששכיח טפי הלכך נקט הבונה קודם:",
+                "כל שהוא. מסקינן בגמרא שכן בעל הבית שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן קרש שנפל בו דרנא (תולעת) מטיף לתוכו אבר וסותמו:",
+                "ובגמרא איתא המסתת המכה בפטיש ופרש\"י והכי קאמר המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכל שהוא:",
+                "והקשו בתוספ' דבנין של אבנים לא הוי במשכן ולמה שביק מלאכה דכלים דהוה במשכן כו'. אלא נראה לר\"י דהיינו מכה אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה עכ\"ל. וצ\"ל לתרץ דמשנתינו דברה בהוה עכשיו כיצד מתחייב האדם העושה כך וכך. תוי\"ט:",
+                "זה הכלל. לאתויי דחק קפיזא בקבא גמרא. ופרש\"י בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק שלש לוגין ואף על פי שעתיד להוסיף יש שמקיימו כן:",
+                "שיש מקיימין כיוצא בו ואין מוסיפין עליו. הר\"נ:",
+                "בשבת. אהעושה מלאכה קאי כל העושה בשבת והיא מתקיימת. הר\"נ:",
+                "גמרא וצ\"ל שאע\"פ שכן היו עושין לא חשיב ליה לת\"ק שתהא מלאכה בפ\"ע שיתחייב עליה העושה. אבל אין לומר שיחלקו במציאות אם היו עושין כן:"
+            ],
+            [
+                "החורש. הקדים החורש לפי שהוא הפך הבונה שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר וזה חופר ומחסר ועוד דדמיין בשיעורן דבונה וחורש שניהם בכ\"ש:",
+                "כ\"ש. מפרש בגמרא דחזי לזרוע בתוכה נימא של דלעת. ופרש\"י אע\"ג דלענין הוצאה (ספ\"ט) תנן שנים הני מילי לענין הוצאה דכי מפיק תרתי מפיק בהדדי שאין זורע אחת לבדה אבל לענין חרישה כל גומא וגומא באפי נפשה עביד לה. דכותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:",
+                "וחייב משום זורע. הר\"מ:",
+                "משום זורע ולתקן הארץ משום חורש ואם מאספן להיסק נקרא מעמר וכ\"כ בלקיטת עשבים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דאי מרישא בין מב' שמות ה\"א דוקא שכותבן ביחד לזווגן אבל כשכותב ב\"ש לב' סימנין אין זיווגן עולה כלל ביחד אלא כל אחד הוא סימן בפ\"ע אימא לא לחייב קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
+                "שם כו'. ואע\"פ שמ\"ם זו סתומה וזאת פתוחה. לא נחוש לכוונתו אלא בגמר מלאכה. והראיה אלו נתכוין לארוג בגד מכ' אמה שמשעה שארג ב' חוטין חייב אע\"פ שכונתו להשלים אריגת הבגד וכזה תדון בכל המלאכות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ועיין בפירושו רפי\"ד. ועוד דהכא לא מחייב ר\"י כיון שמחשבתו היתה למלאכת הכתיבה לא לחבול ולהוציא דם וכדתנן ספ\"ד דכריתות:"
+            ],
+            [
+                "אחת בארץ. ר\"ל כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה. הר\"מ:",
+                "וה\"ה בכל זמן ובכל מקום שהסכימו עליו אנשי המקום ההוא שיהיה אות פלוני סימן לתיבה פלונית. ופירוש נוטריקון כתב התשבי כי בלשון יון ורומי קורין לסופר נוטאר\"י ודרכם לכתוב בקצרה לכן קורין לסימנים נוטריקון כלומר דרך סופרים:"
+            ],
+            [
+                "וקשיא לי ממ\"נ אי איירינן בזדון שבת ושגגת מלאכות הא מפרש\"י ברפ\"ז דאפילו ימים שבנתיים לא הוי ידיעה לחלק. ואי בזדון מלאכות ושגגות שבת הא לא אמרינן התם אלא ימים שבנתיים הויין ידיעה שא\"א שלא שמע כו' ומשמע דוקא ו' ימים שבין שבת לשבת אבל משחרית לערבית לא. והתוספ' מסקי דמיירי שידע בנתיים ואח�� שחרית ו, אחד ערבית נקט לרבותא דאע\"ג דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בנתיים מחייב ר\"ג:",
+                "טעמו משום דכתיב או הודע אליו חטאתו ידיעת חטאת היא דשמה ידיעה אבל ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה. תוספ':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "האורג. אע\"ג דהצד צבי ומלאכותיו נשנית סמוך למלאכת הכותב. הקדים דיני אורג ודכוותיה משום דדמיין בשיעורא דכותב ב' אותיות חייב וכן אורג בשתים ואף ר\"א ס\"ל בב' אלא דמחלק בין אלימי לקטיני כדאיתא בגמרא ואיחר ב' בתי נירין לסמכו לאינך דלית בהו פלוגתא ושיעורן נמי ב'. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "- \n!",
+                "פקח עיניך וראה בנעימית דברי התוי\"ט:",
+                "ובסל. הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי למטה ואחד למעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו. רש\"י:",
+                "והתופר. משום דבעינן למתני הקורע בחמתו משום הכי קאמר התופר כו' הקורע כו' אע\"ג דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ודקתני מתו שמוטל עליו לקברו אבל לא להתאבל ולקרוע שאינן מאותן האמורים בפ' אמור. וכתב הר\"מ שהקורע על מתו שחייב להתאבל שחייב משום דדעתו מתיישבת בכך וחומו מתפשר כו' וקשה לומר כן דלדבריו כשהוא קורע על מת משכך חמתו בכך. ודבר זה נראה דאסור שהרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ופירשו בשמחה ובלב טוב ולכבוש כעסו. ועוד דא\"כ גם על מי שאינו חייב כו' משכך נמי חמתו בקריעתו. ועוד למה לא יתחייב במתו מטעם שעושה המצוה ומתקן חיוב המוטל עליו, ואע\"פ שמדרבנן הוא כמו שכתב הה\"מ. כו'. ומיהו בתוספ' בשם ר'י דתיקון מצוה לא חשיב תיקון אלא כשמתקן גם דבר אחר מלבד המצוה והקריעה מתקן הבגד שיוכל ללבשו ואין בו חמום ע\"כ. לכן נ\"ל שאע\"פ שאין דעת החכמים במצותם כדי לשכך חמתו אלא שיקרע בטוב לב כשם כו' מ\"מ האמת כך הוא ושעי\"ז מסתלק חמתו ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "המלבן. אע\"ג דבאורג קיימינן הואיל ושיעורן ג\"כ בסיט כפול להכי אקדמינהו להאורג. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הצד כו'. עיין אות א':",
+                "ואע\"ג דתני ליה בלישנא דפליג אשכחן טובא דכותיה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אע\"פ כו'. והלך לו. כלומר לפנים אל תוך הבית דאלת\"ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחלה המקום פנוי ואז הצבי אינו ניצוד ונמצא כשהשני חוזר אח\"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי ולמה יהיה פטור כן נ\"ל תוי\"ט. והמ\"א השיג בעיקר הדין דאטו מי שיש לו תרנגולת בביתו ונפתח הדלת יהיה אסור לסוגרו. ובת\"ח פוסק כהתוי\"ט:",
+                "ופי' הר\"ן כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אף ע\"פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרינן הרי זה כאלו צד אותו שאלמלא נעל הוא שמא היו הדלתות נפתחות והצבי נמלט כך שני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח אע\"פ שלאחר שנסתלק הראשון נשאר הצבי נצוד מחמת השני אי נמי כגון שהיה צבי קשור בבית זה ונעל שאע\"פ שניתר הצבי אין אומרים לזה שיפתח את ביתו כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל אף זה השני כיון שבשעה שישב בהיתר ישב אין מחייבין אותו להסתלק משם לאחר שנסתלק הראשון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לפי שהוא מפרק אותו דבר ומבדילו מחבירו:",
+                "כ\"כ רש\"י והתוספ' כתב שאינו נראה דא\"כ אפילו לצורך נמי לפטור אלא י\"ל דאפילו במינו נצוד פטור משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכתב הר\"ן דהוא הדין נמי ברישא אינו חייב אלא לצורך אלא שאותן ח' שרצים אין דרכן להזיק ולפיכך כל צידתן לצורך אבל אינך דרך לצודן שלא יזיקו. ומתניתין ר\"ש היא דמלאכה שאין צריך לגופה פטור ותימא על הר\"ב והר\"מ שלא כתבו שאינה הלכה:",
+                "גמרא. ולפירוש שכתב משום מפרק ניחא שצריך לדם כדי להאכיל לכלביו. אבל לפירוש שמפרש משום צובע ואינו יוצא צ\"ל כגון שצריך וניחא ליה שיהיה צבוע בעורו ודנקט להאכיל לכלביו חדא מתרתי נקט ועתוי\"ט ולפירוש דמפרק הא דחייב בנצרר הדם אע\"פ שלא יצא ולא נתקיימה מחשבתו עיין פי\"ב מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ק ר\"י בברייתא. ורבנן ס\"ל שאין לאסור משום מעבד אלא כשעושה כן בדבר העומד להתקיים כמו הכבשים דהשתא דמי לעבוד. אבל לצורך אכילה לשעתו לא דמי לעיבוד. טור:"
+            ],
+            [
+                "ומשום דאיירי במי מלח שהן עשויין למתק האוכל ואינן דבר מאכל בעצמו נקט נמי להני שאינן מאכל ממש ואגבן נקט נמי אינך שיש בהן רפואה. וכתב המגיד בפכ\"א דכל אלו הדינין הן בבריא שאינו נופל למשכב ולא חולה דהתנן במ\"ו פ\"ח דיומא דחושש בגרונו מטילין לו סם בתוך פיו משום ספק נפשות:",
+                "כל האוכלין. לאתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיין כלומר שקשה להם וסד\"א דלאו אורחא למכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מלתא ולתסר קמ\"ל וכל המשקין לאתויי מי צלפין בחומץ. גמרא:",
+                "וכוס עיקרים. אע\"ג דמרפא לזבה ולא מיעקרא כדאיתא בגמרא. קרי להו אינשי בשם עיקרים כדי שיהיה מפורסם בשם זה ויזהרו מהם בני אדם לשתותו וישתדלו אחר רפואה אחרת לאלו החליים:",
+                "שמן עיקרין. נראה שר\"ל שנתבשם בעיקרי בשמים וירקות רש\"י פירש כן בכוס עקרים:"
+            ],
+            [
+                "דחומץ מעלי להו היכא דאיכא מכה דצמיתי וקרא דחומץ לשינים כן העצל לשולחיו דמשמע דקשה להו מיירי דליכא מכה דמרפי. גמרא:",
+                "גמרא. וסיפא דקתני אבל מטבל כדרכו הוא הדין דהוה מצי למיתני במגמע ובולע אלא אורחא דמלתא נקט. תוספ':",
+                "והר\"מ כתב והלכה כר\"ש וצריך שתהיה אותה המשיחה משתמשין בה בני אדם הרבה. הכי אמר רב בגמרא דהלכה כר\"ש ולא מטעמיה דאילו ר\"ש אע\"ג דלא שכיח שרי ורב סבר אי שכיח אין אי לא לא ובאתרא דרב שכיח משחא דורדא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "וחסורי מחסרא וה\"ק ואלו הן המותרין לכתחילה. הר\"נ:",
+                "מפתח חלוקה. בגמרא פשיטא. לא צריכא דאית לה ב' פתחים דהיינו אותן לשונות שזכר הר\"ב ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק מ\"ד חד מנייהו בטולי מבטלה לה ותהוי קשר של קיימא ותרוייהו ליתסרי. קמ\"ל:",
+                "וחוטי סבכה. בגמרא, פשיטא. לא צריכא דרויחא לה ואינו מהודק בראשה מהו דתימא משלף שלפה לה מראשה כשהיא קשורה וה\"ל קשר של קיימא קמ\"ל דאשה חסה על שערה פן תנתק השער ומישרא שרי ליה:",
+                "ושל פסיקיא. איכא נמי לשנויי כה\"ג מהו דתימא מחתה ליה דרך רגלה ויוצאה קמ\"ל דלא עבדי הכי משום צניעותה. רש\"י:",
+                "ורצועות וכו'. יש בגמרא הרבה מהן לחיוב מהן לפטור מהן להיתר והמותרים הם שקושרים אותם על הרגל בשעת מלבוש שאלו ודאי אינן מעשה אומן, ולא של קיימא. הר'מ:",
+                "ובאתת מהן יכול להוציא יין פירש\"י. ונ\"ל אבל בדוחק וכן בקדירה של בשר וכמו שפירשו בכל האחרים. תי\"ט:",
+                "לפני הבהמה. בגמרא פשיטא ל\"צ דאית לה תרתי איסרי פירש\"י שני חבלים קושר ברוחב הפתח זה למעלה מזה ל\"א תרי איסרי שקושרן היום בשני צדי הפתח ולא היתה תלוייה בה מאתמול מהו דתימא חד מנייהו בטולי מבטל ויוציאנה בדוחק קמ\"ל:",
+                "מסיק בגמרא דלא פליג דהא דמי להנך דלעיל:",
+                "שאין כלי הגרדי מוקצין הר\"מ והכי איתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "מקפלין כו'. משום דתני לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה שהם מתיקוני בגדי האדם נקט נמי להך שהם תקוני הבגדים. ואף על גב דלא הויין משום קשירה ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרי טבילת כלים:",
+                "ומציעין כו'. הצעות בגדים על המטות לישן עליהם כמו יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳) הר\"מ:",
+                "וכן וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים שחל להיות במוצאי שבת פירש\"י. וא\"ת הא לא מיקלעי יום הכיפורים במוצ\"ש כמ\"ש בפ\"ה דסוכה מ\"ה. הא מוקמינן התם להך משנה כאחרים דס\"ל דכל החדשים כסדרן, אחד מלא ואחד חסר:",
+                "רע\"א כו'. וטעמו כדתניא, עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכיפורים יכול אף של יום הכיפורים בשבת ת\"ל בשבתו דר\"י רע\"א עולת וגו' לימד שקריבין בי\"ט יכול אף ביה\"כ ת\"ל בשבת:",
+                "כלומר ולהכי למדין משבת ליום הכפורים ולא מי\"ה לשבת:",
+                "כלומר שהכתוב עשאן שוין לדבר זה. דהא ודאי דשבת חמור שהוא בסקילה ויום הכיפורים בכרת:",
+                "קריבין כו'. וכ\"ש קיפול דצורך הדיוט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ותנן בסיפא למבוי שאינו מפולש וערובי חצרות ושתופי מבואות תרוייהו מתקנות שלמה ובית דינו הם. הלכך הא דנקט אע\"פ שלא ערבו. הוא הדין נמי שלא נשתתפו:"
+            ],
+            [
+                "שלש סעודות. לפי שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת:",
+                "כלומר שמתוך בהילתו ישכח שהוא שבת ולפיכך אמרו שלא יציל ומעתה לא יהא בהול ולא ישכח בשבת:"
+            ],
+            [
+                "אבל לוקחים שכרם מתוך שהם זוכים בכל מהפקירא אלא שאינם רוצים לזכות בכל כמ\"ש הר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "וטעמייהו דאי לביש טפי ונפיק בהו לרה\"ר הוי משאוי ומש\"ה אפילו לחצר המעורבת אסור משום דכיון דמיטריד חיישינן דלמא נפיק בהו לרה\"ר. הר\"נ:",
+                "שאינן מחוברין וע\"ע בתוי\"ט שהוא ע\"פ מנהג מלבושי המדינות:",
+                "וחוזר ולובש ומוציא והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין משום דהתם כיון דבידו הוא מוציא מתוך שאדם בהול כו' אתי לכבויי אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומידכר:",
+                "ר\"ל כיון דלא קא חזי אלא ג' סעודות אבל מלבושים לכולא יומא חזי בשוה:"
+            ],
+            [
+                "גדי. לפירש\"י הנזכר בפ\"ד מפרש התוספ' דהכא מיירי כשיחדו לישיבה ולר\"ת דאינו מחלק בין גסה לדקה לעיל והכא ביבשים וביר'ט אף בלחין:",
+                "מפני כו'. מודיע תועלת פרישת העור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ששביתתו עליהן. ואף דקיי\"ל קטן אוכל איסור אין ב\"ד מצווים להפרישו, מוקי לה בגמרא דהכא בקטן העושה לדעת אביו שיודע שהכיבוי נוח לאביו. ועושה בשבילו. ודכוותיה בא\"י ואפ\"ה שרי דאע\"ג דיודע דנוח לישראל אפ\"ה אדעתא דנפשיה עביד ולהנאת עצמו שיודע שלא יפסיד:"
+            ],
+            [
+                "תימא דאין צורך לכל זה דהא לא קיי\"ל כר\"י וכמ\"ש הר\"ב בעצמו בספ\"ג דטעמא דאין מבטלין כלי מהיכנו וא\"כ הכא לא קשה ולא מידי:",
+                "לפי שאין זה מקום ישיבת בני אדם ולא ממאיס. הר\"מ. ותימא דא\"כ כי הוי נמי של נער קטן ליתסר לטלטלו ולא לוקים מתניתין אלא באשפה שבחצר ובש\"ס דשל קט�� שרי דראוי להאכילה לכלבים ויש גירסא אחרת להפוסקים ואין חילוק בין צואת קטן לצואת תרנגולים אלא להכי מוקמינן בצואת תרנגולים דכיון שדרכה להיות בחצר אחרת שאדם מקצה להם מקום לא שרי לטלטלם משום גרף מיהו בשביל שלא יתלכלך כופה עליה כלי אבל של בני אדם שדרכה להיות בחצר שדרין בה כגון של קטנים א\"צ לכפיית כלי אלא מותר לכבדה ולהוליכה לבהכ\"ס. ולגירסא זו אפשר שנתכוון הר\"ב:",
+                "וכ\"כ בפירוש הר\"מ ומשמע דחיובא ליכא. וטעמא נראה לפי שהנחש מהדברים שאינן במינן ניצוד דאפילו לצורך פטור אבל אסור אבל תימא דפ\"ב דעדיות מ\"ה הצד נחש לרפואה חייב ש\"מ שהוא מאותן שיש במינן צידה דחייב בכולהו גווני ולשון הר\"מ בחבורו בדברים שבמינן ניצוד בין לצורך בין שלא לצורך או לשחק בהן חייב ולכן נראה דהאי אסור דנקטי לא דוקא אלא הוא הדין דחייב. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לבהמתו. אורחא דמלתא נקט לפי שבמקום השקאת הבהמה מצוים שם ישראלים ואינם יהודים אבל אין הכי נמי דאפילו מילא מים בשביל ישראל עצמו אסור לישראל לשתות מהן דהא מכל מקום אהנו ליה מעשיו שע\"י מלאכתו של אינו יהודי הוא יכול לשתות מהם במקום הזה. הר\"נ, ור\"י בתוספ':",
+                "כבש מקום חלוק שיורדין בו ואין בו מעלות כסולם. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וטעמא שאלו מלאכתן להיתר הן ואילו בשאר כלים פליגי לקמן. הר\"נ:",
+                "בשבת. הכי קאמר אע\"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומ\"מ בודקין בו שמהפכים זיתים לראותן אם נתאסף שמנן בתוכן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "גמרא. ובריש פרקין משמע דכשנתפרקו הדלתות מן הכלי בשבת דשרי יותר לטלטל משנתפרקו בערב שבת. כתב התוספ' דלא דמי דהתם אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה ראשונה וראוי להתחבר הכסוי עם הכלי אבל הכא לא חשיב כלי אלא מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קשורה. דשוב לא יבא לתקנה. אבל אינה קשורה, אע\"פ שתקנה מבע\"י ויש עליה תורת כלי, לא, דשמא למחר תהא לו ארוכה יותר מדאי ויקטמנה ונמצא מתקן כלי:"
+            ],
+            [
+                "ועיין בפ\"י דעירובין מ\"ח וי, 'א:"
+            ],
+            [
+                "דהוי כבונה או לאו דמוכחא בית אחיזה דיליה דלמשקל והדורי עביד. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובגמרא כדאמרי אינשי פירוש חשבון קטן תחלה ואם יצטרך יותר יפנה יותר (עיין בהה\"מ פכ\"ו הט\"ז וש\"ע סימן של\"ג) (ומשום הכי נקט ד' ברישא והדר ה') רש\"י. ונ\"ל דמספר ד' וה' מסריך סריך אלישנא דתשלומי ד' ה' דפ\"ז דב\"ק ושם בדוקא:",
+                "קופות. בירושלמי, כהא דתנינן בשקלים פ\"ג קופות של ג' סאים. תוספ':",
+                "בגמרא. וכתב התוספ' דהוי מצי למימר כדלעיל בתרומה כיון דחזי לכהן אלא כיון דאשכח טעמא דאפילו לדידיה מצי חזי אמר:",
+                "הטבל. דלכהן נמי לא חזי דאסור לכהן לאכול מפירותיו בטבלן כמ\"ש הר\"מ בפ\"א ממעשרות:",
+                "וברפ\"ז דברכות כתב דכתיב ונתן הכסף וגו' והכי איתא בסוגיא. ועתוי\"ט:",
+                "עורבין. ות\"ק דפליג משום דסבר דלא מטלטלין דבר שהוא מאכל לחיה ולעוף כל היכא דלתנייהו ברשותיה אא\"כ דרך בני אדם לגדל אותן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ר\"ל משום דסתמייהו להסקה קיימא ובעי בהו הזמנה. הר\"נ:",
+                "מדדין. הוא מלה עברית כמו אדדם עד בית אלהים. הר\"מ:",
+                "קשה דלחלק בע��פות בין תרנגולת לאווזין ושאר עופות. ולשיטת הר\"נ דמחלק בין גדולים לקטנים דקטנים לא שרי אלא בחצר אבל לא ברה\"ר וגדולים אפילו ברה\"ר שרי ניחא דמתניתין ברה\"ר מיירי מכח סיפא דמדדה בנה אוקמינן לה בש\"ס ברה\"ר ולהכי תני עגלים וסייחים לאשמעינן דדוקא בגדולים שרינן ברה\"ר:",
+                "אסור. ולא אמרינן חי נושא את עצמו כדלעיל מ\"ה פ\"י כיון שהוא קטן כל כך שאינו אלא גורר. הר\"נ. והאי אסור נראה לי דאסור וחייב קאמר דהא מחייב בחולה כשנשאו בריש פרקין דלקמן וע\"ש דלתוספ' נראה דדוקא בחולה:"
+            ],
+            [
+                "את השבת. בגמרא לאתויי הא דת\"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. ומהכא שמעינן דגמרא סבירא לה דאיכא איסור מן התורה וכמ\"ש הרי\"ף דלכ\"ע מי\"ב מיל ולמעלה מדאורייתא דאל\"כ עד השתא לא שמעינן אלא לאיסור תחום מדברי סופרים. תוי\"ט וע\"ע:",
+                "צרכי מילה בש\"ס דף קל\"ב נפקא ליה מקרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וקאי אמתניתין דלעיל דסליק מניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:",
+                "מביא בשבת. וא\"ת ויביאו התינוק אצל הכלי דליכא איסור דהחי נושא את עצמו. וי\"ל דלאחר המילה היה צריך להחזירו לאמו ואז הוא חולה והוה כפות דאינו נושא עצמו וגם אמו מסוכנת ולא תוכל לבא אצלו ועוד יש לומר כיון דבקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר\"א למהר המצוה. תוספ':",
+                "עדים. בגמרא איבעי אי עדים שנים או איהו וחד שראוי להעיד במקום אחר ואין להקשות דא\"כ ליתני על פי אחד. דאיצטריך ליה שהוא וחד יהיו עדים כשרים יחד במקום אחר:"
+            ],
+            [
+                "עושין כל צרכי. לאתויי הא דת\"ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין כו'. גמרא. ואע\"ג דבס\"פ דלעיל קתני לה, הכא עיקר והתם אגב. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ומזלפין. הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. הר\"מ. והוא לשון יזוקו מטר מתורגם יזלפון מטרא:"
+            ],
+            [
+                "חייב. ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "י\"ט כו'. ומילה שלא בזמנה אינו דוחה י\"ט כי המילה מ\"ע וי\"ט עשה ול\"ת כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אומרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעיקר אצלינו לא אתי עשה ודחי ל\"ת ועשה. הר\"מ:",
+                "ר\"ה. וביורה דעה סימן רמ\"ו פוסק כהרא\"ש דאפילו י\"ט שני של גליות אינו דוחה (והאי תנא בא\"י קאי) וע\"ש בש\"ך ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב ביה וכל ערל לא יאכל בו:",
+                "מל ולא פרע. תימא אמאי איצטריך למתני האי, דכיון דכבר תני דבשר החופה כו' מעכב וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה. תוספת. ולמ\"ד שלא ניתנה פריעה לאברהם אבינו. טובא קמ\"ל דלא תימא כיון דאברהם אבינו נצטווה במילה לבדה אף שאנחנו בהלכה למשה מסיני נצטווינו אף בפריעה מ\"מ כי מל ולא פרע לא הוי כאלו לא מל לגמרי קמ\"ל דכך נתחדשה ההלכה דאם לא פרע כאלו לא מל לגמרי. תוי\"ט. והת\"ח מישב דקמ\"ל דאף דהקרום הרך מכסה עליה. דבתורה לא נאמר רק ימול בשר ערלתו ומהלמ\"מ נאמר לנו הפריעה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "לפ\"ז לשון שיצולו מלשון צללו כעופרת. ובדבריהם, צללת במים אדירים (ב\"ק צ\"א.), כלומר שהיין יהיה ננער ויפול וימשוך לתוך המים:",
+                "רש\"י והר\"מ. וכתב הר\"נ דא\"כ אפילו במסנן בסודרין נמי נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי. ול\"נ דאה\"נ דס\"ל לרש\"י וה��\"מ שהיו הסודרים מתוחים ונתונים ע\"ג הכלי מבע\"י ותדע דבכפיפה על כרחך בהכי מיירי כו'. תוי\"ט וע\"ע:"
+            ],
+            [
+                "שפין. כמו מקנחין או ממרחין. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ע\"י יתידות שיש עמודים קבועים בד' הפאות של התתתונות והעליונות מנוקבות בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים ובכל מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והאבן בידו. מוקמינן בגמרא. בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פירש\"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה ואע\"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי. והקשו בתוספ' אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן כו' וי\"ל דאם ישליכו יצעק ויבכה. וא\"כ תבטל האבן אגב התינוק כדלקמן אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים. וי\"ל דא\"צ כ\"כ טלטול התנוק:",
+                "משמע דאפילו במניחו מדעת שרי מפני שנעש' בסיס לדבר האסור ולדבר המותר. ב\"י:",
+                "כלומר הפירות והאבן. גמרא. ולשדינהו לפרי ונשדי לאבן ולינקטנהו. ופירש\"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם:",
+                "נמשך לפירוש הר\"מ שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לתנאי אחר והכי איתא בגמרא, והר\"מ בחבורו חוזר בו. ועתוי\"ט:",
+                "ומטלטלין כו'. מוקים לה נמי בגמרא בפירות דמטנפו דלא אפשר לשדינהו ולמשקלי. והני מילי לצורך גופן כלומר שא\"צ אלא לתרומה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקי נמי בגמרא בדצריך לגופו דדוקא כשהטהורה למטה אבל כשהיא למעלה שקיל לה ושביק לטמאה כתבו התוספ' דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כל אחד בפ\"ע בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחר גדול. אבל במונחים זו ע\"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכא דברישא דמתניתין באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמרא בין האבן למעלה בין למטה. תוי\"ט:",
+                "כלומר איהו ס\"ל הכי:"
+            ],
+            [
+                "ה\"ה לעיל בבבא דהאבן. וכן איתא בטור ס\"ס ש\"ט:",
+                "מעות שעל הכר. כתב התוספ' לא תקשי תרתי מתניתין למה לי, דהוי אמינא אבן ודאי שרי בשכח שנראה טפי ככיסוי החבית אבל מעות שע\"ג הכר אפילו בשבת הוא אמינא דאסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הכי מוכח הסוגיא:",
+                "כ\"כ הרי\"ף בשם גאון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאין במקלקל שום איסור. רש\"י. וזה תימא דבמ\"ג פי\"ג דתנן כל המקלקלים פטורים, לא תני דמותרין, דהיינו פטורין אבל אסור כדאיתא בגמרא ס\"פ י'ג. והר\"נ כתב דכיון דבעלמא מקלקל פטור הכא משום צורך שבת שרי לכתחילה. וכתב עוד דהכא שרי דוקא בכלי קטן דלא שייך ביה בנין וסתירה אבל בכלי גדול לא. וכלי גדול כל שמחזיק ארבעים סאה כן משמע בב\"י. והרא\"ש מוקי למתניתין דהכא בחבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת וכן הוא בתוספ' וטור:",
+                "הואיל ואם מירח חייב הלכך חושש אני שמא מירח. ולא חשש ונסתפק באם מירח אי חייב אי לא דאין נראה דר\"י לאפלוגי את\"ק אתא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים. רש\"י:",
+                "כן הוא בפרש\"י והר\"מ בפירושו אבל לא כנגד העם הלכך הכא נמי טעמא מפרש דקמ\"ל דלא חייש להאי חשדא. ומיהו אכתי קשה מ\"ש ממשנה דלקמן דלא יביא בידו האלונטית שמ�� יסחוט. והר\"מ בחבורו כתב ואין חושש שמא יסחוט ויש לחלק דלא רצו חז\"ל להצריכו להסיר בגדיו מעליו משום חששא דשמא יסחוט כי גדול כבוד הבריות ואפילו בגד אחד מבגדיו אל ישנה מפני כן. משא\"כ באלונטית שאינן לשום מלבוש אלא מביאם בידו גזרו בהן שלא יביאם שמא יסחוט:"
+            ],
+            [
+                "במי מערה כו'. מוקמינן בגמרא דמי מערה חמין דומיא דמי טבריא ולה\"ק הרוחץ דיעבד דלכתחלה לא ירחוץ בחמין אבל במי טבריא רוחץ לכתחלה ולא תני לה הכא אלא לגלויי אמי מערה דחמין הן ור\"ל חמי האור שהוחמו מע\"ש. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "והוא מלשון מטפחת הספוג דמ\"ג פ\"ט דכלאים וכתב הר\"ן דונסתפג דמשמע דיעבד לאו דוקא דאפילו לכתחלה מסתפג כדקתני סיפא כו' מסתפגים כו' ולא משמע לחלק בין אדם אחד לי' בני אדם אלא לענין הבאה. וכתב עוד ולא גזרינן שמא יבא לידי סחיטה שכיון שכל הרוחצים מסתפגים אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה ואין הדבר עומד כדאיתא בפרק כירה ע\"כ. וא\"ת והאיך שרינן להסתפג בבגד הא תנן בפרק כ\"א מ\"ב היתה עליו לשלשת מקנחה ופירש הר\"ב דלא יתן עליה מים משום דשרייתו זה כבוסו. ומיהו התם כתב הר\"נ כו' ומסיק דדוקא בבגד מטונף אמרינן שרייתו הוא כבוסו. ספר התרומה:",
+                "לא יביאם בידו. שאם נתיר לו להביאם יש לחוש שיסחוט כדי להביאו והוא יבש אבל כשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג ממקום רחיצתו יניחו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ונראה דטעמא כמו שפירש בלא מתגרדין דהוי כעובדא דחול. והר\"מ מפרש בדרך אחרת. איזה הוא מתעמל זה שדורסין על גופו בכח עד שייגע ויזיע או שיהלך עד שייגע ויזיע שאסור ליגע את עצמו עד שיזיע בשבת מפני שהיא רפואה:",
+                "ובכל שאר הנוסחאות הגירסא לקורדימא ופרש\"י שם הנהר. וכן הוא גירסת הר'מ ופירשו בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסים בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום שבת אסורה:",
+                "ופרש\"י דדמי לרפואה וגזור משום שחיקת סמנין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ככרות. בגמרא אמרינן אפילו תימא מתניתין כהלל דמ\"ט פ\"ה דב\"מ. דס\"ל דאף בחול אסור להלוות ככר בככר שמא יוקרו חטין ובאות לידי רבית דהכא באתרא דקיץ דמיה. ולפיכך הני וכן האשה לאשמעינן דאפילו להלל כי קיץ דמיה שרי. ועתוי\"ט:",
+                "בשבת. ולא נזכר מערב שבת לקנות. רש\"י ור\"נ:",
+                "לאפוקי חובות שאין קבוע להן זמן דאין מקדישין ביו\"ט ק\"ו בשבת. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "מן האורחים שיראה שלא הכין כ\"צ ויתחרט ויצוה לשמש שלא לקרותם. רש\"י:",
+                "שכן הוא בתרגום גורלך תפיל בתוכינו, פייסך תרמא בינתנא. ונ\"ל שעניינו כלשון להתחנן לו שתרגם לפייסא ליה שע\"י גורל מתפייסין ומתרצין זה לזה לפי שהושוו המדות ואין קנאה ומחלוקת:",
+                "כלומר קרובים לבא לידי כך שיעברו משום מדה שע\"י שמקפידים זה לזה ורגילים ליקח במדה זה מזה גם בי\"ט יעשו כך כו' וכן במשקל ומנין יבואו לידי משקל ומנין מפני קפידתן ומשום לווין ופורעין דלשון הלואה אסור כדלעיל והם שמקפידים יזכירו לשון הלואה לפי שיאמר השואל אם אזכיר ל' שאלה משמע דהדרה בעיניה לכך אומר לשון הלואה. תוספ':",
+                "משום דכיון דהכל של בעל הבית ליכא קפידא כלל:",
+                "סירכא דלישנא דגמרא לעיל בבני חבורה כו' ומשום לווין ופורעין בי\"ט (דבביצה הם שנויין) אבל הכא בשבת היא:",
+                "קוביא. שם נופל על כל מיני שחוק שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק:",
+                "חלשים. מין מן הגורלות:",
+                "בי\"ט. הר\"נ בשם הר\"ם כתב שהטעם כדי לחבב את המצוה. ובסיפא כ' אבל לא על המנות. של חול קדשים של אתמול כיון דהיה אפשר למעבד מאתמול אבל הר\"א והה\"מ פי' דבכל קדשי' אפי' דאתמול מתיר בי\"ט משום חבוב מצוה דהואיל ומצוה יש לו מה לי דאתמול מה לי דהיום. ומנות ר\"ל של חולין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכתיב לעיל מניה אם תשיב משבת רגלך וגו' מעשות דרכיך ממצוא וגו':",
+                "דאי לגופיה פשיטא מאי שנא הוא ומ\"ש חבירו גמרא ופרש\"י דהא ישראל כמותו הוא ולא מצי לאגרינהו והשולחו עובר משום ולפני עור כו' והקשו בתוספ' ונימא אלמחר קאי ותירץ דא\"כ מאי אריא חבירו אפילו הוא נמי לא מצי למימר אשכור למחר:",
+                "אין מחשיכין. שהרי נמצא הלוכו בשבת לעשות חפציו הר\"מ:",
+                "כדאיתא בגמרא משדכין על התינוקות כו' אמר קרא ממצוא חפציך ודבר דבר חפציך אסור חפצי שמים מותר:"
+            ],
+            [
+                "דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת. רש\"י. והר\"ב לא פירש עד אימתי לא יספוד בהן נראה שדעתו דבכדי שיבואו והיינו דתנן אלא א\"כ באו ממקום קרוב ומסתמא כי באו ממקום קרוב יש בו שעור זה קודם שיספוד שאין מספידין מיד משתחשך. וכ\"כ הר\"נ דהחילוק בין חלילין לארון וקבר, דארון וקבר במקום פרהסיא הן מן הסתם ואוושא מלתא טובא וגנאי הוא למת אבל חלילין מסתמא בצנעא מובאים ואה\"נ דארון וקבר שנעשו בצנעא דשרי בכדי שיעשו וחלילין שהובאו בפרהסיא אסורין עולמית אלא דמשנתינו דברה בהווה להא כדאיתא ולהא כדאיתא. ועתוי\"ט:",
+                "רש\"י. והקשו בתוספ' דהלא עם כל זה הביאם דרך ר'ה ומה לי ארון וקבר שנעשה בשבת ומ\"ל חלילין שהובאו דרך רה\"ר, וי\"ל דהביאה ממקום קרוב לא מהני כ\"כ הבאתו. ולשיטת הר\"נ צריך להמתין עד כדי שיביאו מרה\"ר ממקום שבאו:",
+                "יקבר כו'. מיד וא\"צ להמתין בכדי שיעשה. ולרש\"י טעמא כדאיתא בגמרא דמוקים לה בעומד באסרטיא פירש\"י שאין דרך ישראל. ליקבר שם דודאי לא נעשה בשביל ישראל. וארון מוקי במוטל על קברו של א\"י באסרטיא, ולהר\"נ מיירי דהדבר ידוע שעשה לו לעצמו א\"צ הוכחה מתוך המעשה אלא שיהא נודע שעשאו לעצמו:"
+            ],
+            [
+                "לישנא דברייתא בגמרא הוא:",
+                "וא\"ת דבפי\"ח מ\"ב דדוחין לתרנגולת אבל לא מטלטלין ואמאי דוחין שנמצא שמטלטל מקצתו והכא אסרינן אפי' לזוז מקצתו. ונראה דלעיל משום צער בעלי חיים נגעו ודוקא בשצריכין לכך אבל בשאין צריכין לכך לא. הר\"נ:",
+                "ועניינו כאן שיתלחלח. כמו בריש פרק לא יחפור, מתונא קשה לכותל:",
+                "בארוכות. בכ\"ף גרסינן במשנה ח' פ\"ק דסוכה. והם הלוחות שבצדדי המטה שהם ארוכין:",
+                "אין מעמצין. כמו עוצם עיניו. והלשון מהופך כמו כבש כשב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וכ\"פ רש\"י. וי\"ל דלקמן גבי מניח כיסו על החמור מפרש הר\"ב משתחשך והכא בעינן מבע\"י. והרא\"ש הקשה דמה צריך לטעם דא\"י אי אתה מצוה כו' הא ב\"ה מתירין מבע\"י ע\"י קציצת שכר. ומסיק דאה\"נ דהכא משתחשך מיירי וכתב ב\"י סי' רס\"ו דאע\"פ שהמעות מוקצין הם במקום פסידא לא גזרו:",
+                "ולהכי אי לית ליה לא א\"י ולא חמור עשו חז\"ל עוד תקנה אחרת שמוליכו בעצמו בפחות פחות מר'א אלא שחכמי המשנה לא רצו לגלות תקנה זו מפני שנאמר כבוד אלהים הסתר דבר דלמא אתי לאתויי ד\"א ברה\"ר:",
+                "פירוש קודם שתעמיד דלא תעשה הנחה כמ\"ש הר\"מ. וכתב עוד דכשיגיע לפתח ביתו יטלנו מעליו כשהוא מהלך ויזרקנו לתוך ביתו כלאחר יד כדי שלא יהא מכניס מרה\"ר לרה\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואגד אין בו קשר האסור להתיר בשבת:",
+                "החרובין. דומיא דשחת דרכיכא. ומשום הכי אין מתתכין, דמטרח באוכל לא מטרחינן:"
+            ],
+            [
+                "אין אובסין. לשון הר\"מ אין מאכילין בהמה חיה ועוף כדרך שהוא מאכיל בחול שמא יבא לידי כתישה או לישה:",
+                "מלעיטין. לשון הלעיטני נא:"
+            ],
+            [
+                "מאתמול דמחובר כיון דלא לקטו מבע\"י אקצינוה מדעתיה. ב\"י:",
+                "ותמיהה דהא אף לאדם לא קיימי בה\"ש בספק שבת. ובגמרא פסחים דנ\"ו קאמר מהך משנה דלר\"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה. ופירשו התוספ' דמוכן לאדם היינו שעומדת לאכילת אדם ולא הוקצה שלא יהנה בה אדם אלא שאסורה מחמת איסור שבת והלכך אי לאו דאמרינן מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הוי שרי ליתן לכלבים דראוי אפילו חיים כגון עופות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהנדר המותר ע\"י חכם צריך חקירה על החרטה אם היא מעיקרא ועל הפתח אם פותחין בה לכך תני נשאלין שהחכם שואל בהן אבל הפרה דלאשה הניחו בלשון הכתוב הפר יפר שא\"צ שאלה:",
+                "פירוש אם היתה מתחלה ג' על ג' ונטמאת שוב אינה מטמאה:",
+                "פירוש הפתוח כנגד הבית שהטומאה בתוכו. ולכך נתנו הטפיח גבו מול השביל כדי שלא יקבל טומאה מהמת שבבית שהטומאה יוצאה ממנה ומתפשטת תחת הגיגית עד לטפיח ומשום הכי לא פירש שפקקו החלון של הבית שהמת בתוכו דמסתמא אותו שחושש פן יתטמא הוא שפוקק ולא אותו שכבר טמא דמאי איכפת ליה. תוי\"ט:",
+                "וצ\"ל שבשני צדי הסדק לא היה ברוחב שום אחד מהן טפח. דאל\"ה אכתי יש אהל טפח המביא הטומאה לבית שני. תוי\"ט:",
+                "וכתבו התוספ' דפקיקה לא בעינן של מצוה, כלומר דשל מצוה לא מעלה ולא מוריד בפקיקה דדוקא מדידה שאינה איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא דחול מהני של מצוה אבל פקיקה דמשום תוספת אהל דדמי לבנין ליכא למשריה משום מצוה והאריך התוי\"ט ומסיק, כללו של דבר, מדידה שאינה אלא כעובדא דחול שייך גבה לומר הואיל ושל מצוה היא שרי ופקיקה שיש בה משום בנין לא שייך לומר גבה דמשום מצוה נתיר אלא שאם נתיר יש להתיר אף בלא מצוה וקשירה דלא ניכר בו בין של קיימא לאינה של קיימא ואיכא למראית עין מלאכה דאורייתא לא התירוה אלא דוקא במצוה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shekalim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,185 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "השקלים . הם אותם שאמר הכתוב עליהם זה יתנו כל העובר על הפקודים ר\"מ : \nובשר בחלב שאני דגלי קרא בהדיא דבטל בנ\"ט דדרך בישול היינו דאיכא נתינת טעם ניחא דליכא למילף משום דחידוש הוא דלא נאסר בכבוש אלא דוקא במבושל : \nכלומר להכי לא תני דבי'ד בו קורין שאר עיירות . תוספ' . ומש\"ה לא הוצרך לפרש כן בכלאים דתני איידי דשקלים דפשיטא הוא : \nירושלמי . והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר . הר'מ . ובודאי מי שהיה זריז והקדים לעשות הרי זה משובח : \nוהכ\"מ נסתפק מלשון הר'מ שכתב דבודקים על הראויה לשתות כו' דאלו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט\"ו באדר אלא בכל יום משקין אותה אבל בפירושו אין נראה כן אלא דהשקאה עצמה נמי . וז\"ל הר\"מ , בית דין היו נפנין לחפש על צרכי צבור כו' ההקדשות כו' וגובים כו' כדי שיהיה כל העם עתיד ליתן תרומת השקלים לחזק את בית אלהינו :"
+            ],
+            [
+                "דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו . ירושלמי :"
+            ],
+            [
+                "שולחנות . שלחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו וכך קורין לחלפני שלחני בכל המשנה : \nלמשכן . כלומר שמוציאין העבוט מביתו . תרגום אם חבול תחבול . אם משכנא תסב . הר\"מ . ומ\"ש מביתו היינו שהיו לוקחים בעל כרחו ואפילו כסותו ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו משא\"כ פריעת בע\"ח אע\"ג דנמי מצוה היא אין למדין ממנה למצות גבוה : \nשוב אינו פוסק . שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע לעשרים ולא תפסוק . הר\"מ . ונראה מדבריו דאם מת אביו ועדיין הוא קטן דאין חיוב עליו ודלא כהר\"ב ואולי הר\"ב ר\"ל שהחיוב חל על נכסי האב ובשירשו . ועתוי\"ט : \nונ\"ל דהיינו דרכי שלום שאם לא נחלוק להם כבוד אתו לאנצויי :"
+            ],
+            [
+                "כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיב כל העובר כו' כל דעבר על פיקודא יתן וכמ\"ש הר\"מ לעיל גבי לוים ואותו מ\"ד שנזכר הוא ניהו בן בוכרי דהכא . דכהנים ולוים שוין וה\"נ המ\"ל כל לוי אלא משום דלא מצי למימר שדורשים כו' לעצמן . תוספ' : \nוהרי בני אהרן התפקדו כו' דכתיב ואלה שמות בני אהרן . והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף משום כו' שלא עברו לפני משה אלא היה הולך ועומד על הפתח כפרש\"י בחומש . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "אבל כו' . זה גירסת הר\"ב אבל הר\"מ לא גרס אבל וה\"ג וחטאות כו' נדרים מקבלין מידן וכ' וז\"ל ולפיבך מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שכיון שהוא נתכוין בכפרה אולי ישוב : \nכל שאין כו' . פירוש למזבח אף על גב דנידר ונידב לבדק הבית אין מקבלין מידן וכ\"ה מפורש כו' . וכ\"נ בירושלמי :"
+            ],
+            [
+                "כלומר כמ\"ש הר\"מ קלבון כו' שחצי השקלים הכל צריכין לפי' כו' ומצרף שקל בב' חצאין יתן לו תוספת על השקל אבל הוא לא הזכיר הכרע . ורש\"י כתב הכרע וי\"א חלוף שאין ב' חצאין יוצאין בסלע בלא חילוף מועט . משמע דפירוש הכרע היינו תוספת בעלמא כעין וחייב להכריע דספ\"ו דב\"ב וכ\"כ הר\"ב ספ\"ק דחולין , ומ\"ג פ\"ט דבכורות . וכאן ארכביה אתרי רכשי : \nורישא דתנן ואלו שחייבין כו' היינו כשבאין שנים ונותנין שקל שלם ומציעתא השוקל ע\"י כהן כו' היינו נמי כששוקל על ידו וע\"י כהן . הר\"מ : \nוטעם זה מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלין בכל שנה ושקל של משה קורין סלע כתרגומו . רמב\"ן :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שופרות במקדש . פירוש ב' שופרות לתקלין חדתין ולתקלין עתיקין . הר\"מ : \nלשנה הבאה אלא הראשונים יפלו לשקלי שנה זו והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה כדאמר רב בירושלמי . ופליגא אמוראי , חד אמר הראשונים הן אותן שנגנבו , וח\"א הן שהגיעו ליד הגזבר תחלה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "אבל זה שעשה המצוה לא מיקרי הנייה דמצות לאו להנות נתנו . הר\"מ : \nדאלו מעות שהופרשו לקדשי מזבח לא פסיקא ליה . דהתנן במ\"ב פ\"ג דמעילה דמפריש מעות לנזירתו לא נהנין ולא מועלין דראוין לשלמים ואין מועילין בקדשים קלים עד שיזרק הדם : \nמשום דשוגג במעילה מפורש בקרא בפרשת ויקרא אבל במזיד במעילה לא אתפרש בהדיא בקרא . הר\"מ :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וקרא דכתיב והעמדנו עלינו מצוה לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו וגו' . דרשוהו בירושלמי שאדם חייב באחריות שקלו ג\"פ בשנה . ובגמרא דב\"ב דאין פוחתין לצדקה בשנה פחות משלישית השקל :"
+            ],
+            [
+                "לקמן בספ\"ו : \nונ\"ל דר\"ל לסתם נזירים דאלו לנזירים ידועים מה לי לרבים מה לי ליחיד ולהוי כמותר עני . תוי , 'ט : \nבונין לו נפש . ולא פירש אם יש עוד מותר אי סבירא לליה כתנא קמא או כר' מאיר . ובירושלמי תני בשם ר\"נ מותר המת יבנה לו נפש על קברו , ויעשה לו זילוף על גבי מטתו , ע\"כ . ונ\"ל דלזילוף אין שיעור ויכול לעשותו בממון הרבה :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל כנסום בעיירותיהם בראש חודש ניסן כדאיתא בפרק קמא . ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות : \nויש לפרש דיום החג בכלל אלו הט\"ו אבל בפרוס החג יחול באחד בתשרי וא\"א לתרום כמו שא\"א לעשר כדלקמן במתניתין . והר\"מ כתב ובר\"ח תשרי קודם יר'ט או אחריו . ומיהו נוכל לפרש דט\"ו יום קודם התג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול\"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול : \nדמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו , דהעשירי קודש מאחר שקרא שם , אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר . רש\"י בסוף בכורות : \nואע\"ג דלפני הזמן יכול לעשר כו' כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל . תוספ' : \nקצת קשה דהא חסר האימורים שמקטירין , ויש לפרש דלא חסר בו כולי האי :"
+            ],
+            [
+                "על פי הירושלמי אמר כן כמה הוא שעורן של שלש קופות כו' תני שלש קופות של שלש שלש סאין של כ\"ז סאין ולהר\"מ תורמין כו' דמתניתין על נטילת ממון מן הקופות הגדולות תוס' : \nשמצוה בראשון כלומר שהראשון משובח כדאיתא במגילה דף כ\"א : \nבמנעל כו' . ביבמות דף ק\"כ מסיים בה לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה . ופירש\"י דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי : \nואומר . מאי ואומר כו' ונ\"ל דאי מקרא דמרע\"ה דדרך עצה טובה הוא ואנן שצריך תנן ת\"ש ומצא וגו' שהוא לשון צווי ובירושלמי איזה חמור שבכולן והייתם נקיים היינו אפילו נקיון בעלמא שהוא פחות מחן ושכל טוב :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שמא כו' לא קאי אדסמיך ליה לא היה ��חפה . אלא ארישא קאי ומחפה כו' כדפירש הר\"ב אבל לפירוש הר\"מ קאי אדסמיך כו' שהוא מפרש על פי דרכו שהיו שם עוד שלש קופות גדולות ששם כנסו בתחלה בכל אחת ט' סאין : וקאמר התנא דכשתורם הג' קופות קטנות . תורם הקטנה האחת מהגדולה האחת ומחפה הגדולה , ותורם שניה הקטנה מהשניה הגדולה וגם מחפה ותורם השלישית כו' ולא היה מחפה כדי שתהיה נכרת שבה סיים ויתחיל ממנה בפעם שניה כשיכנס קודם עצרת ולא יתרום בתחלה בפעם ההיא מאותה שתרם כבר בתחלה בפעם הראשונה : \nפירוש על הגבוי על מה שיש בלשכה ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד כו' . הר\"מ :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שומרי ספיחים . הקשו בתוספ' דהא דבר השמור אסור כדתנן בפ\"ט דשביעית . ואין להקריב למזבח אלא דבר המותר לישראל . ותירץ שלא שומרין אותה אלא מונעין רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך : \nי\"ל דיתנדב לשמור ושלוחי ב\"ד יביאום והשתא לא קנה להם מעולם ואפשר דס\"ל כלישנא בגמרא בסוף ב\"מ דהבטה בהפקר קניא ואפילו אי לא קניא א\"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו ור\"י ס\"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ולפיכך קרבן יחיד משתנה וחכמים ס\"ל חיישינן . תוי\"ט . וע\"ע :"
+            ],
+            [
+                "שבין קרניו . ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים . ושקושרין בפתחו של היכל :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשון הר\"מ , וקיץ שם לימות החמה , מלשון בקיץ ובחורף יהיה . ופירוש הקיץ ר\"ל שמייבשין התאנים והענבים ואוכלין אותן : \nואף על גב דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים . משני בגמרא דדריש ה\"א דהכסף כסף הראשון . כלומר שנתרם ולקוח ראשון . מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת . ועתוי\"ט : \nואין זה משתכר בשל הקדש , אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד . והר\"א כתב דהא דאין משתכרין כו' . ה\"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות . אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים :"
+            ],
+            [
+                "דהלכה למשה בסיני הם משקל הסממנים . הר\"מ : \nואף על פי שהיו צריכין למלאות מהן לשנים מעוברות מ\"מ צריכין היו לחדש בר\"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה . תוספ : \nדבלא חולין א\"א לפדותה ממעות תרומה החדשה . שאין הקדש מתחלל על הקדש . רש\"י : \nמתרומה חדשה . וא\"ת לר\"ע דלקמן מ\"ו דאמר הקדש מתחלל על המלאכה למה לי כולי האי יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן . י\"ל הני מילי בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו כו' אבל בשל צבור החמירו טפי א\"נ הכא מיירי בשכר פטום אומני הקטרת של שנה חדשה וצריך לתת להם מתרומה חדשה . תוספ' :"
+            ],
+            [
+                "ותימא דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות כו' שימכרו כו' ובירושלמי מוקי לה במותר הקטרת . ועתוי\"ט : \nומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת ולפיכך אני אומר הלכה כב\"ע . הר\"מ : \nוחוזרין כו' . אתיא ככ\"ע . וכן ה\"נ ואם לאו כו' כדלעיל :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והוא ר\"א בן שמוע . כ\"מ :"
+            ],
+            [
+                "והוא מלה עברית כמו שער בנפשו . וענינו שנותנין שער לאותו דבר . הר\"מ : \nלספק . שימכור לנו כדי צרכינו . וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להם היספקון להון . ועברי ממש אם ישפוק עפר שומרון . במלאת ספקו . הר'מ : \nותנא חדא נקיט . א\"נ לפי שהסולת עיקר והשמן טפל שהוא נבלל . וכן יין נמי טפל לאכילה הלכך נקראו כולם בשם סלתות : \nואכתי קשיא דתינח שהגזברין אינם מחויבים לקבל ממנו השלש לפי שלא משכו . אבל שיהא מחייב לספק בארבע לאו טעמ�� קאמר אלא נראה שכן הוא תנאי ב\"ד שיהא מחויב לספק בד' כפי השער שלא יצטרכו הגזברין לטרוח ולילך למוכרים אחרים . והיינו נמי טעמא דאחריות ההתלעה והחימוץ על המספק ואפילו משך הגזבר :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שא\"א שאלו הנזכרים שהיו ממונים בכל זמן הבית . דבכל דור ודור היו משתנים הממונין . ומ\"ש שלא בזמן אחד היו . הוא מהירושלמי . וסברא הוא שכיון שמונה כל הכשרים שכמעט נמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו הכל בדור אחד : \nהוא דעת התוספ' . דעל שם מרדכי הראשון נקראו הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע . ועתוי\"ט : \nודורשן . כדמפרש במנחות דף ס\"ד דהוה עובדא בתלת נשים דאייתי ג' קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי . סבור מינה זיבתה זיבה ממש כו' וכלומר דכולהו חדא חטאת וחדא עולה . א\"ל מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה . בדק ואשכח : \nכאותו ששנינו שם שהביאו מעין סוכר ומגנות צריפין דאלו דידע ע' לשון כולהו סנהדרין נמי ידעו ע' לשון : \nוהרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה . שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה יותר . ופקיעי לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי כו' היו מפקיעין לשון קריעה . רש\"י . ועתוי\"ט : \nהשיר . פירוש השיר שבפה . ופירש\"י בן לוי כלומר מן הלוים :"
+            ],
+            [
+                "כלומר פודים את הנפדה מהן ומוציאין אותן . הדברים הראוים להם להוציאן . הר\"מ : \nוכולהו יליף בירושלמי מהקרא ויחיאל ועזזיהו ונחת ( גיזברין ) ועשאל וירימות ויזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו ( מרכולין ) פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו ( קתילוקין ) במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית אלהים ופירש ביפה מראה דהא פשיטא דהגזברים ג' שהרי ממונין על דבר שבממון דבעינן ג' כדתנן בסוף פאה הלכך פסקיה לקרא דג' מינייהו הם הגזברין והשאר הם אמרכלין והם ז' . ובמינוי הקתילוק איתא בירושלמי המלך וכה\"ג כשהוא חותם הגזבר חותם ונותנו לאמרכל אמרכל חותם ונותנו לקתילוק קתילוק חותם ונותנו לכהן גדול , כהן גדול נותנו למלך : \nחוץ כו' . ותימא דפתחיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג\"כ בדבר שבממון היו ויחידים הם :"
+            ],
+            [
+                "לפי שהחותמות היו נותנין לכל הבא מן העם הצריך בן עזאי שיהיה כתוב עליהם ארמית . כדי שהלוקח החותם ידע מה לוקח ואע\"פ שאין כאן חשד שיתן לו חותם פחות ממה שנתן מעות מ\"מ אולי בטעות יתן כך ועי\"ז שיכול הלוקח לקרות החותם לא יבא לכלל טעות . אבל במ\"ב פ\"ג לא פליג ב\"ע משום דסימני הקופות לא נמסרו אלא לממונים על כך והם היו מגדולי וחשובי העם והיו מכירין בלה\"ק . ועתוי\"ט : \nגדי כו' . ר\"ל עזים מן הצאן כדכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים קאמר תנא דשוין בנסכיהם גדולים וקטנים וכן בכבשה בין גדולה וקטנה אבל בכבש דוקא בן שנתו דאלו גדול נסכי איל מביא והיינו דתנן חוץ מן האילים . ועתוי\"ט : \nחוטא כו' . שנסכיהם ג' עשרונות בלול בט' לוגין כו' וג' רביעית ההין יין :"
+            ],
+            [
+                "מפלפל לשיטת הר\"ב אם הוא ניהו החנוני שמקבל לספק כו' או הוא רק גזבר ומסיק ומ\"מ ודאי שדין זה המותר הוא בכלל מותר נסכים :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תרגום קול דממה דקה . קל דמשבחין בחשאי :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הארון נגנז . ונ\"ל דאינך שלא השתחוו היתירה ס\"ל דארון גלה לבבל וכדדייקינן בגמרא :"
+            ],
+            [
+                "כלומר בודק העצים המתולעים ומשליכם . ובעל מום כו' מדלא אמר עובד . הר\"מ : \nביומא דף נ\"ד ומוקי התם דבבית שני היה :"
+            ],
+            [
+                "שלשה עשר שערים . שהיו משתחוים ומודים על נוי הבנין : \nשער העליון . לא אתפרש מה היה משמש : \nא\"א לכוונו שהרי בר\"פ כתב בעצמו שלשכת העץ במקצוע מזרחית צפונית ועוד שאלו השערים בעזרת ישראל ולעיל פירוש דהלשכה בעזרת נשים \nפירוש אף בדרום : \nהוא אחד משערי הצפון דרבנן קחשבי ליה מהנך ג' דס\"ל דבצפון בפ\"ק דמדות . ועתוי\"ט : \nושנים כו' . ונ\"ל דבכותל מערבי של העזרה המקפה בהמ\"ק היו וקטנים היו ולא היו משמשים כלום אלא לעת הצורך הגדול . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "ולפי ששהו זמן רב שאין אפייתן דוחה שבת . הלכך לא עשאו של כסף אע\"פ שאין עניות כו' והיינו נמי טעמא שלא יתעפש : \nשמעלין כו' . תוספתא הובאה ברש\"י מגילה ריש פ\"ג : \nכלומר ולכך לא עשאו של כסף ויהיו שוין לאותן של כבש א' של שיש וא' של כסף :"
+            ],
+            [
+                "תקלין חדתין . הכא כ\"ע ס\"ל דארמית כתוב עליהן כדי שכל הבא לתת מעות שידע להיכן יטילנו . אבל לעיל ת\"ק סבר דהממונה נאמן שיתן לו חותם הראוי לו ולמטעי לא חיישינן : \nכמאן דמכפר ידיה בגלימא דחבריה , רש\"י . ותרגום על אכלה ומחתה פיה אכלת ומכפרא פומהא : \nוכולן לנדבה כדתנן טעמא במתניתין דלקמן . ואשם סתם היינו דגזילות ודמעילות : ( וה\"ה דחרופה ותלוי בכלל ) ולא מערב מותר דידיה בהדי חטאת ומנזיר ומצורע לא מערב בהדי אשם סתם דזה בן שתי שנים ואלו בני שנה ודמצורע ודנזיר לא מערבי בהדדי דאשם נזיר בא להכשירו לנזירות טהרה ואין טעון מתן בהונות ולא נסכים ועוד דאשם מצורע בא להתירו במחנה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "שזה קרבן בפ\"ע וזה קרבן בפני עצמו . דתנן יומא פרק ב' ושנים בידם שני גזירים . ירושלמי : \nדא\"ל שיביאו חטאות ואשמות עצמן והוי נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים . דאם כן מאי לכהנים לחטאת ואשם יהיו מבעיא ליה אלא בעולה דעורה לכהנים כו' ולא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דרוב נמי דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות . והא דאמר קרא והעיר הקרובה בדליכא דנפישא מינה . ולרובא דעלמא נמי ליכא למיחש כגון שיושבת בין ההרים דאין דרך רוצחים לבוא ממקומות אחרים לכאן גמרא :"
+            ],
+            [
+                "בטובת הנאה רש\"י ונימוקו עמו דהא קי\"ל מתנה כמכר לענין מע\"ש ואסור : \nדכמה בני אדם עומדים על בהמה א' לקנות . תוספ' : \nבהר הבית חולין . ואם תאמר לפירוש הראשון של הר\"ב בסוף ברכות דאפונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות ותנן שלא יכנס בו להר הבית ואם כן מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאים שקליהן ללשכה . תירצו התוספ' דאין אסור ליכנס אלא במעות הצרורים דנראה שנושא אותם לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפילו של הקדש אסור . אבל בידו אפילו הם של חולין מותר לכנוס ואם תאמר אכתי נימא דשל תרומת הלשכה הן , תירץ הר\"מ חזקה דאין הכהן מוציא מעות מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא ואחר כך הוציאוהו מן הלשכה :"
+            ],
+            [
+                "שדין אכילת שניהם שוים : \nואם היא עולה א\"צ לזה שהיא כולה כליל לאישים ואם היא חטאת נפסלו בלא\"ה שמא לנו . והר\"מ לא כתב אלא מפני חשש שמא עבר זמנו . ועתוי\"ט : \nכלומר אע\"פ שהשלמים אסורים באכילה מתחלת ליל ג' עבור צורתו אינו אלא ביום ג' . כדילפינן בזבחים : \nומסתברא דאפילו מיעוט א\"י קאמר . וכ\"כ הר\"מ כי העיקר אצלינו בשר שנתעלם מן העין אסור והיינו כרב . וקשה דא\"כ בלא אינו יהודי אם הוא במקום שהעורבים מצויים אסור , וצ\"ע . ועוד הא הר\"ב פסק דלא כרב . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "זכרים עולות . ודלמא זבח שלמים ( תודה ) הן ואיך מקריב האברים ומסיק דממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות ומתנה ומייתי נמי תודה ולחם . ודלמא אשם הוא . אשם בן ב' שנים ואשתכח בן שנה . ודלמא אשם מצורע ונזיר הוא . לא שכיחי ודלמא פסח הוא . בזמנו מזהר זהירי ביה ושלא בזמנו שלמים הוא ודלמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למכלינהו במומן ה\"נ במומן תתאכל גמרא קדושין דף נ\"ה : \nשלמים . דלמא תודה היא ( כו' כדלעיל ) שעברה שנתה לא שכיח . אשתכח בת שנתה מאי אמר אביי בת שנתה כחטאת ודאי כונסה לכיפה והיא מתה מאליה . גמרא שם , וכ\"פ הר\"מ : \nואין להשהותה אצלו עד שיבא דהוי דבר שאינו עושה ואוכל דימכר . ובקדשים אי אפשר להמכר :"
+            ],
+            [
+                "משל צבור . ובכ\"מ שאומר משל צבור הכונה בו שיבא מתרומת הלשכה . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "ששלח עולתו . כר\"ע דס\"ל דאין מקבלין מהן אלא עולה . ותנן הכא דנסכין קרבין משלו ועולה וכל חברתה קאמר דהיינו נסכים אבל נסכים לחודייהו לא כדאיתא במנחות דע\"ג : \nממדינת הים . דברו חכמים בהוה דבא\"י בזמן הבית לא שכיחי נכרים כולי האי : \nוכן גר . דאלו ישראל הוי מקרבי יורשיו נסכים . רש\"י : \nיש לו נסכים . שהפרישן בחייו . תוספ' : \nותנאי ב\"ד הוא הואיל וזה אינו תנאי ב\"ד ממש . אלא דאוקמוהו אדאורייתא כדפירש הר\"ב , ועוד דר\"י פליג , דקדק התנא לחזור ולשנות ותנאי בית דין : \nויכולין לתקן כן לפי דאדעתא דהכי ממנין כהן גדול שיהיו נכסיו משועבדים שאם ימות שיורשיו יתנו מנכסיו החביתין דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבים להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשים : \nושלימה כו' . מסקינן בגמרא סוף פ\"ד דמנחות דבין בבקר בין בערב ואין כופלין שמנה ולבונתה :"
+            ],
+            [
+                "בת\"כ ובמנחות דכ\"א : \nוקא עבדי מיניה למכתן פירש\"י דאפר מרפא מכה : \nוצ\"ל דתקנת נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כגון הקינין דאל\"ה היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כדתנן במ\"ב פ\"ד דתענית :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בירושלים כו' . דאלו חוץ לירושלים גזרו על ספק רוקין כדתנן במ\"ה פ\"ד דטהרות : \nכי העיקר אצלינו כל ישראל חברים ברגל . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "בירושלים . דחוץ לירושלים גזרו כדתנן פ\"ד דטהרות : \nדרך ירידה . הא דכל העיר טהורין ודתנן דרך עליה טהורים דייק הכי הא דגזייתא טמאים פירוש מבואות קטנות שהיו סמוך לדרך ירידה ועלייה ופעמים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמים עולין והנהו טמאים מספק . גמרא פסחים דף י\"ט : \nוצ\"ל דירידה לבית הטבילה לא הוי הוכחה כולי האי כמו אמצע הדרך לענין זבים דלעיל מודה ר\"י דגזרו : \nוזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "והא לא חיישינן שמא אבדה לו זה ימים רבים . דודאי היום נפלה ממנו דמתוך שבשעת הרגל העם רב אין שוהה שם במקום נפילתו שלא תמצא . רש\"י : \nלפירושו לשון שונה ניחא טפי כ\"מ . טעמו לפי שאין ראוי לקרוא לזו הטבילה שניה כיון שלא ידענו שראשונה קדמה לה בודאי : \nדמצוה לכל ישראל להתעסק בו . רש\"י . לפי שאין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים אלא בכל אדם שיתעסקו בו הכל כקרובים ויטמאו לו . הר\"מ : \nדג\"כ יכול לשחוט ב�� אם ירצה ולשון רש\"י לעיל ורובן אינן לשחיטה אלא לחיתוך : \nאם נפרש דהכא בקופיץ ניחא דבי\"ד שאינו חל בשבת שונה ומטביל קמ\"ל דבט\"ו שוחט בה מיד כו' . ונראה לי דמשום הכי הוכרח רש\"י ( דהיינו רבותי שכתב הר\"ב ) לפרש בבא דחל י\"ד כו' בקופיץ :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדתנן במ\"ו פ\"ג דמדות . ומיהו בפ\"ד מ\"ו תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה , ובמ\"ז דרותבו כ' ונמצא דרוחב קדשי קדשים כ' וגבהו מ' . וא\"כ יש לפרש נמי אפרוכת הדביר . ועתוי\"ט : \nוהמפרש במסכת תמיד פירש נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לאו כ\"ע ס\"ל ( הכי ) שהרי כלל זה מסר בידינו הר'מ בפ\"י מהלכות אבות הטומאות דהאוכלין יהיו ראשון ושני מד\"ת שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאהו שני . אלא ר\"א הוא דס\"ל הכי ולא קיי\"ל כוותיה . ובירושלמי פליגי בר קפרא ורבי יוחנן בר קפרא ס\"ל ד\"ת אב הטומאה ולד הטומאה מדבריהם ורי'א בין בזה בין בזה מד\"ת :"
+            ],
+            [
+                "כ\"ה גירסתו . וגירסת הספר , במזרח . ובשל מוספים להפך . ורש\"י גרס כגירסת הספר וע\"ש טעמו . והתוספ' והמפרש גרסי כגירסת הר\"ב , דלהכי נתנום לאברי תמיד במערב לפי שהמערכה שעל המזבח הוא למזרחו לכך נותנים האברים במערבו של כבש לפנות מקום הליכתם כשיוליכם אח\"כ לראש המזבח על המערכה שהוא במזרח : \nמלמטה . ה\"ג רש\"י . ופירוש של ר\"ח , איברים של מוספי ר\"ח נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של הכבש שכל הכבש ארכו ל\"ב . ואינו משפע ועולה אלא ט' אמות ו\"א מן הארץ לסובב וג' מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב . וגירסת הר\"ב מלמעלה עתוי'ט . ולשתי הגירסות טעמא דעבדינן שנוי בר\"ח מפורש בגמרא דסוכה . לידע שהוקבע ר\"ח בזמנו . ופירש\"י האי חשיבותא עבדינן ליה להכירא שיכירו דפשיטא להו לב\"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חדוש הלבנה : \nואני למדתי טעמו מלשון הר\"מ שסיים ואמר אבל אם הקדישן הכהן אחר שבא לידו והרי הם שלו יכול להקדישן . אבל שקלים דלמזבח יכול להקדיש כדתנן במ\"ז פ\"ח דערכין דמקדיש אדם קדשי מזבח . תוי\"ט . וע\"ע :"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,181 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shekalim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Shekalim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "השקלים . הם אותם שאמר הכתוב עליהם זה יתנו כל העובר על הפקודים ר\"מ : \nובשר בחלב שאני דגלי קרא בהדיא דבטל בנ\"ט דדרך בישול היינו דאיכא נתינת טעם ניחא דליכא למילף משום דחידוש הוא דלא נאסר בכבוש אלא דוקא במבושל : \nכלומר להכי לא תני דבי'ד בו קורין שאר עיירות . תוספ' . ומש\"ה לא הוצרך לפרש כן בכלאים דתני איידי דשקלים דפשיטא הוא : \nירושלמי . והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר . הר'מ . ובודאי מי שהיה זריז והקדים לעשות הרי זה משובח : \nוהכ\"מ נסתפק מלשון הר'מ שכתב דבודקים על הראויה לשתות כו' דאלו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט\"ו באדר אלא בכל יום משקין אותה אבל בפירושו אין נראה כן אלא דהשקאה עצמה נמי . וז\"ל הר\"מ , בית דין היו נפנין לחפש על צרכי צבור כו' ההקדשות כו' וגובים כו' כדי שיהיה כל העם עתיד ליתן תרומת השקלים לחזק את בית אלהינו :"
+            ],
+            [
+                "דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו . ירושלמי :"
+            ],
+            [
+                "שולחנות . שלחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו וכך קורין לחלפני שלחני בכל המשנה : \nלמשכן . כלומר שמוציאין העבוט מביתו . תרגום אם חבול תחבול . אם משכנא תסב . הר\"מ . ומ\"ש מביתו היינו שהיו לוקחים בעל כרחו ואפילו כסותו ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו משא\"כ פריעת בע\"ח אע\"ג דנמי מצוה היא אין למדין ממנה למצות גבוה : \nשוב אינו פוסק . שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע לעשרים ולא תפסוק . הר\"מ . ונראה מדבריו דאם מת אביו ועדיין הוא קטן דאין חיוב עליו ודלא כהר\"ב ואולי הר\"ב ר\"ל שהחיוב חל על נכסי האב ובשירשו . ועתוי\"ט : \nונ\"ל דהיינו דרכי שלום שאם לא נחלוק להם כבוד אתו לאנצויי :"
+            ],
+            [
+                "כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיב כל העובר כו' כל דעבר על פיקודא יתן וכמ\"ש הר\"מ לעיל גבי לוים ואותו מ\"ד שנזכר הוא ניהו בן בוכרי דהכא . דכהנים ולוים שוין וה\"נ המ\"ל כל לוי אלא משום דלא מצי למימר שדורשים כו' לעצמן . תוספ' : \nוהרי בני אהרן התפקדו כו' דכתיב ואלה שמות בני אהרן . והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף משום כו' שלא עברו לפני משה אלא היה הולך ועומד על הפתח כפרש\"י בחומש . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "אבל כו' . זה גירסת הר\"ב אבל הר\"מ לא גרס אבל וה\"ג וחטאות כו' נדרים מקבלין מידן וכ' וז\"ל ולפיבך מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שכיון שהוא נתכוין בכפרה אולי ישוב : \nכל שאין כו' . פירוש למזבח אף על גב דנידר ונידב לבדק הבית אין מקבלין מידן וכ\"ה מפורש כו' . וכ\"נ בירושלמי :"
+            ],
+            [
+                "כלומר כמ\"ש הר\"מ קלבון כו' שחצי השקלים הכל צריכין לפי' כו' ומצרף שקל בב' חצאין יתן לו תוספת על השקל אבל הוא לא הזכיר הכרע . ורש\"י כתב הכרע וי\"א חלוף שאין ב' חצאין יוצאין בסלע בלא חילוף מועט . משמע דפירוש הכרע היינו תוספת בעלמא כעין וחייב להכריע דספ\"ו דב\"ב וכ\"כ הר\"ב ספ\"ק דחולין , ומ\"ג פ\"ט דבכורות . וכאן ארכביה אתרי רכשי : \nורישא דתנן ואלו שחייבין כו' היינו כשבאין שנים ונותנין שקל שלם ומציעתא השוקל ע\"י כהן כו' היינו נמי כששוקל ע�� ידו וע\"י כהן . הר\"מ : \nוטעם זה מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלין בכל שנה ושקל של משה קורין סלע כתרגומו . רמב\"ן :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שופרות במקדש . פירוש ב' שופרות לתקלין חדתין ולתקלין עתיקין . הר\"מ : \nלשנה הבאה אלא הראשונים יפלו לשקלי שנה זו והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה כדאמר רב בירושלמי . ופליגא אמוראי , חד אמר הראשונים הן אותן שנגנבו , וח\"א הן שהגיעו ליד הגזבר תחלה . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "אבל זה שעשה המצוה לא מיקרי הנייה דמצות לאו להנות נתנו . הר\"מ : \nדאלו מעות שהופרשו לקדשי מזבח לא פסיקא ליה . דהתנן במ\"ב פ\"ג דמעילה דמפריש מעות לנזירתו לא נהנין ולא מועלין דראוין לשלמים ואין מועילין בקדשים קלים עד שיזרק הדם : \nמשום דשוגג במעילה מפורש בקרא בפרשת ויקרא אבל במזיד במעילה לא אתפרש בהדיא בקרא . הר\"מ :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וקרא דכתיב והעמדנו עלינו מצוה לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו וגו' . דרשוהו בירושלמי שאדם חייב באחריות שקלו ג\"פ בשנה . ובגמרא דב\"ב דאין פוחתין לצדקה בשנה פחות משלישית השקל :"
+            ],
+            [
+                "לקמן בספ\"ו : \nונ\"ל דר\"ל לסתם נזירים דאלו לנזירים ידועים מה לי לרבים מה לי ליחיד ולהוי כמותר עני . תוי , 'ט : \nבונין לו נפש . ולא פירש אם יש עוד מותר אי סבירא לליה כתנא קמא או כר' מאיר . ובירושלמי תני בשם ר\"נ מותר המת יבנה לו נפש על קברו , ויעשה לו זילוף על גבי מטתו , ע\"כ . ונ\"ל דלזילוף אין שיעור ויכול לעשותו בממון הרבה :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אבל כנסום בעיירותיהם בראש חודש ניסן כדאיתא בפרק קמא . ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות : \nויש לפרש דיום החג בכלל אלו הט\"ו אבל בפרוס החג יחול באחד בתשרי וא\"א לתרום כמו שא\"א לעשר כדלקמן במתניתין . והר\"מ כתב ובר\"ח תשרי קודם יר'ט או אחריו . ומיהו נוכל לפרש דט\"ו יום קודם התג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול\"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול : \nדמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו , דהעשירי קודש מאחר שקרא שם , אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר . רש\"י בסוף בכורות : \nואע\"ג דלפני הזמן יכול לעשר כו' כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל . תוספ' : \nקצת קשה דהא חסר האימורים שמקטירין , ויש לפרש דלא חסר בו כולי האי :"
+            ],
+            [
+                "על פי הירושלמי אמר כן כמה הוא שעורן של שלש קופות כו' תני שלש קופות של שלש שלש סאין של כ\"ז סאין ולהר\"מ תורמין כו' דמתניתין על נטילת ממון מן הקופות הגדולות תוס' : \nשמצוה בראשון כלומר שהראשון משובח כדאיתא במגילה דף כ\"א : \nבמנעל כו' . ביבמות דף ק\"כ מסיים בה לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה . ופירש\"י דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי : \nואומר . מאי ואומר כו' ונ\"ל דאי מקרא דמרע\"ה דדרך עצה טובה הוא ואנן שצריך תנן ת\"ש ומצא וגו' שהוא לשון צווי ובירושלמי איזה חמור שבכולן והייתם נקיים היינו אפילו נקיון בעלמא שהוא פחות מחן ושכל טוב :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שמא כו' לא קאי אדסמיך ליה לא היה מחפה . אלא ארישא קאי ומחפה כו' כדפירש הר\"ב אבל לפירוש הר\"מ קאי אדסמיך כו' שהוא מפרש על פי דרכו שהיו שם עוד שלש קופות גדולות ששם כנסו בתחלה בכל אחת ט' סאין : וקאמר התנא דכשתורם הג' קופות קטנות . תורם הקטנה האחת מהגדולה האחת ומחפה הגדולה , ותורם שניה הקטנה מהשניה הגדולה וגם מחפה ותורם השלישית כו' ולא היה מחפה כדי שתהיה נכרת שבה סיים ויתחיל ממנה בפעם שניה כשיכנס קודם עצרת ולא יתרום בתחלה בפעם ההיא מאותה שתרם כבר בתחלה בפעם הראשונה : \nפירוש על הגבוי על מה שיש בלשכה ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד כו' . הר\"מ :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שומרי ספיחים . הקשו בתוספ' דהא דבר השמור אסור כדתנן בפ\"ט דשביעית . ואין להקריב למזבח אלא דבר המותר לישראל . ותירץ שלא שומרין אותה אלא מונעין רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך : \nי\"ל דיתנדב לשמור ושלוחי ב\"ד יביאום והשתא לא קנה להם מעולם ואפשר דס\"ל כלישנא בגמרא בסוף ב\"מ דהבטה בהפקר קניא ואפילו אי לא קניא א\"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו ור\"י ס\"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ולפיכך קרבן יחיד משתנה וחכמים ס\"ל חיישינן . תוי\"ט . וע\"ע :"
+            ],
+            [
+                "שבין קרניו . ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים . ושקושרין בפתחו של היכל :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לשון הר\"מ , וקיץ שם לימות החמה , מלשון בקיץ ובחורף יהיה . ופירוש הקיץ ר\"ל שמייבשין התאנים והענבים ואוכלין אותן : \nואף על גב דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים . משני בגמרא דדריש ה\"א דהכסף כסף הראשון . כלומר שנתרם ולקוח ראשון . מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת . ועתוי\"ט : \nואין זה משתכר בשל הקדש , אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד . והר\"א כתב דהא דאין משתכרין כו' . ה\"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות . אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים :"
+            ],
+            [
+                "דהלכה למשה בסיני הם משקל הסממנים . הר\"מ : \nואף על פי שהיו צריכין למלאות מהן לשנים מעוברות מ\"מ צריכין היו לחדש בר\"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה . תוספ : \nדבלא חולין א\"א לפדותה ממעות תרומה החדשה . שאין הקדש מתחלל על הקדש . רש\"י : \nמתרומה חדשה . וא\"ת לר\"ע דלקמן מ\"ו דאמר הקדש מתחלל על המלאכה למה לי כולי האי יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן . י\"ל הני מילי בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו כו' אבל בשל צבור החמירו טפי א\"נ הכא מיירי בשכר פטום אומני הקטרת של שנה חדשה וצריך לתת להם מתרומה חדשה . תוספ' :"
+            ],
+            [
+                "ותימא דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות כו' שימכרו כו' ובירושלמי מוקי לה במותר הקטרת . ועתוי\"ט : \nומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת ולפיכך אני אומר הלכה כב\"ע . הר\"מ : \nוחוזרין כו' . אתיא ככ\"ע . וכן ה\"נ ואם לאו כו' כדלעיל :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והוא ר\"א בן שמוע . כ\"מ :"
+            ],
+            [
+                "והוא מלה עברית כמו שער בנפשו . וענינו שנותנין שער לאותו דבר . הר\"מ : \nלספק . שימכור לנו כדי צרכינו . וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להם היספקון להון . ועברי ממש אם ישפוק עפר שומרון . במלאת ספקו . הר'מ : \nותנא חדא נקיט . א\"נ לפי שהסולת עיקר והשמן טפל שהוא נבלל . וכן יין נמי טפל לאכילה הלכך נקראו כולם בשם סלתות : \nואכתי קשיא דתינח שהגזברין אינם מחויבים לקבל ממנו השלש לפי שלא משכו . אבל שיהא מחייב לספק בארבע לאו טעמא קאמר אלא נראה שכן הוא תנאי ב\"ד שיהא מחויב לספק בד' כפי השער שלא יצטרכו הגזברין לטרוח ולילך למוכרים אחרים . והיינו נמי טעמא דאחריות ההתלעה והחימוץ על המספק ואפילו משך הגזבר :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שא\"א שאלו הנזכרים שהיו ממונים בכל זמן הבית . דבכל דור ודור היו משתנים הממונין . ומ\"ש שלא בזמן אחד היו . הוא מהירושלמי . וסברא הוא שכיון שמונה כל הכשרים שכמעט נמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו הכל בדור אחד : \nהוא דעת התוספ' . דעל שם מרדכי הראשון נקראו הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע . ועתוי\"ט : \nודורשן . כדמפרש במנחות דף ס\"ד דהוה עובדא בתלת נשים דאייתי ג' קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי . סבור מינה זיבתה זיבה ממש כו' וכלומר דכולהו חדא חטאת וחדא עולה . א\"ל מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה . בדק ואשכח : \nכאותו ששנינו שם שהביאו מעין סוכר ומגנות צריפין דאלו דידע ע' לשון כולהו סנהדרין נמי ידעו ע' לשון : \nוהרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה . שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה יותר . ופקיעי לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי כו' היו מפקיעין לשון קריעה . רש\"י . ועתוי\"ט : \nהשיר . פירוש השיר שבפה . ופירש\"י בן לוי כלומר מן הלוים :"
+            ],
+            [
+                "כלומר פודים את הנפדה מהן ומוציאין אותן . הדברים הראוים להם להוציאן . הר\"מ : \nוכולהו יליף בירושלמי מהקרא ויחיאל ועזזיהו ונחת ( גיזברין ) ועשאל וירימות ויזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו ( מרכולין ) פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו ( קתילוקין ) במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית אלהים ופירש ביפה מראה דהא פשיטא דהגזברים ג' שהרי ממונין על דבר שבממון דבעינן ג' כדתנן בסוף פאה הלכך פסקיה לקרא דג' מינייהו הם הגזברין והשאר הם אמרכלין והם ז' . ובמינוי הקתילוק איתא בירושלמי המלך וכה\"ג כשהוא חותם הגזבר חותם ונותנו לאמרכל אמרכל חותם ונותנו לקתילוק קתילוק חותם ונותנו לכהן גדול , כהן גדול נותנו למלך : \nחוץ כו' . ותימא דפתחיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג\"כ בדבר שבממון היו ויחידים הם :"
+            ],
+            [
+                "לפי שהחותמות היו נותנין לכל הבא מן העם הצריך בן עזאי שיהיה כתוב עליהם ארמית . כדי שהלוקח החותם ידע מה לוקח ואע\"פ שאין כאן חשד שיתן לו חותם פחות ממה שנתן מעות מ\"מ אולי בטעות יתן כך ועי\"ז שיכול הלוקח לקרות החותם לא יבא לכלל טעות . אבל במ\"ב פ\"ג לא פליג ב\"ע משום דסימני הקופות לא נמסרו אלא לממונים על כך והם היו מגדולי וחשובי העם והיו מכירין בלה\"ק . ועתוי\"ט : \nגדי כו' . ר\"ל עזים מן הצאן כדכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים קאמר תנא דשוין בנסכיהם גדולים וקטנים וכן בכבשה בין גדולה וקטנה אבל בכבש דוקא בן שנתו דאלו גדול נסכי איל מביא והיינו דתנן חוץ מן האילים . ועתוי\"ט : \nחוטא כו' . שנסכיהם ג' עשרונות בלול בט' לוגין כו' וג' רביעית ההין יין :"
+            ],
+            [
+                "מפלפל לשיטת הר\"ב אם הוא ניהו החנוני שמקבל לספק כו' או הוא רק גזבר ומסיק ומ\"מ ודאי שדין זה המותר הוא בכלל מותר נסכים :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תרגום קול דממה דקה . קל דמשבחין בחשאי :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הארון נגנז . ונ\"ל דאינך שלא השתחוו היתירה ס\"ל דארון גלה לבבל וכדדייקינן בגמרא :"
+            ],
+            [
+                "כלומר בודק העצים המתולעים ומשליכם . ובעל מום כו' מדלא אמר עובד . הר\"מ : \nביומא דף נ\"ד ומוקי התם דבבית שני היה :"
+            ],
+            [
+                "שלשה עשר שערים . שהיו משתחוים ומודים על נוי הבנין : \nשער העליון . לא אתפרש מה היה משמש : \nא\"א לכוונו שהרי בר\"פ כתב בע��מו שלשכת העץ במקצוע מזרחית צפונית ועוד שאלו השערים בעזרת ישראל ולעיל פירוש דהלשכה בעזרת נשים \nפירוש אף בדרום : \nהוא אחד משערי הצפון דרבנן קחשבי ליה מהנך ג' דס\"ל דבצפון בפ\"ק דמדות . ועתוי\"ט : \nושנים כו' . ונ\"ל דבכותל מערבי של העזרה המקפה בהמ\"ק היו וקטנים היו ולא היו משמשים כלום אלא לעת הצורך הגדול . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "ולפי ששהו זמן רב שאין אפייתן דוחה שבת . הלכך לא עשאו של כסף אע\"פ שאין עניות כו' והיינו נמי טעמא שלא יתעפש : \nשמעלין כו' . תוספתא הובאה ברש\"י מגילה ריש פ\"ג : \nכלומר ולכך לא עשאו של כסף ויהיו שוין לאותן של כבש א' של שיש וא' של כסף :"
+            ],
+            [
+                "תקלין חדתין . הכא כ\"ע ס\"ל דארמית כתוב עליהן כדי שכל הבא לתת מעות שידע להיכן יטילנו . אבל לעיל ת\"ק סבר דהממונה נאמן שיתן לו חותם הראוי לו ולמטעי לא חיישינן : \nכמאן דמכפר ידיה בגלימא דחבריה , רש\"י . ותרגום על אכלה ומחתה פיה אכלת ומכפרא פומהא : \nוכולן לנדבה כדתנן טעמא במתניתין דלקמן . ואשם סתם היינו דגזילות ודמעילות : ( וה\"ה דחרופה ותלוי בכלל ) ולא מערב מותר דידיה בהדי חטאת ומנזיר ומצורע לא מערב בהדי אשם סתם דזה בן שתי שנים ואלו בני שנה ודמצורע ודנזיר לא מערבי בהדדי דאשם נזיר בא להכשירו לנזירות טהרה ואין טעון מתן בהונות ולא נסכים ועוד דאשם מצורע בא להתירו במחנה . רש\"י :"
+            ],
+            [
+                "שזה קרבן בפ\"ע וזה קרבן בפני עצמו . דתנן יומא פרק ב' ושנים בידם שני גזירים . ירושלמי : \nדא\"ל שיביאו חטאות ואשמות עצמן והוי נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים . דאם כן מאי לכהנים לחטאת ואשם יהיו מבעיא ליה אלא בעולה דעורה לכהנים כו' ולא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דרוב נמי דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות . והא דאמר קרא והעיר הקרובה בדליכא דנפישא מינה . ולרובא דעלמא נמי ליכא למיחש כגון שיושבת בין ההרים דאין דרך רוצחים לבוא ממקומות אחרים לכאן גמרא :"
+            ],
+            [
+                "בטובת הנאה רש\"י ונימוקו עמו דהא קי\"ל מתנה כמכר לענין מע\"ש ואסור : \nדכמה בני אדם עומדים על בהמה א' לקנות . תוספ' : \nבהר הבית חולין . ואם תאמר לפירוש הראשון של הר\"ב בסוף ברכות דאפונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות ותנן שלא יכנס בו להר הבית ואם כן מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאים שקליהן ללשכה . תירצו התוספ' דאין אסור ליכנס אלא במעות הצרורים דנראה שנושא אותם לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפילו של הקדש אסור . אבל בידו אפילו הם של חולין מותר לכנוס ואם תאמר אכתי נימא דשל תרומת הלשכה הן , תירץ הר\"מ חזקה דאין הכהן מוציא מעות מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא ואחר כך הוציאוהו מן הלשכה :"
+            ],
+            [
+                "שדין אכילת שניהם שוים : \nואם היא עולה א\"צ לזה שהיא כולה כליל לאישים ואם היא חטאת נפסלו בלא\"ה שמא לנו . והר\"מ לא כתב אלא מפני חשש שמא עבר זמנו . ועתוי\"ט : \nכלומר אע\"פ שהשלמים אסורים באכילה מתחלת ליל ג' עבור צורתו אינו אלא ביום ג' . כדילפינן בזבחים : \nומסתברא דאפילו מיעוט א\"י קאמר . וכ\"כ הר\"מ כי העיקר אצלינו בשר שנתעלם מן העין אסור והיינו כרב . וקשה דא\"כ בלא אינו יהודי אם הוא במקום שהעורבים מצויים אסור , וצ\"ע . ועוד הא הר\"ב פסק דלא כרב . ועתוי\"ט :"
+            ],
+            [
+                "זכרים עולות . ודלמא זבח שלמים ( תודה ) הן ואיך מקריב האברים ומסיק דממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות ומתנה ומייתי נמי תודה ולחם . ודלמא אשם הוא . אשם בן ב' שנים ואשתכח בן שנה . ודלמא אשם מצורע ונזיר הוא . לא שכיחי ודלמא פסח הוא . בזמנו מזהר זהירי ביה ושלא בזמנו שלמים הוא ודלמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למכלינהו במומן ה\"נ במומן תתאכל גמרא קדושין דף נ\"ה : \nשלמים . דלמא תודה היא ( כו' כדלעיל ) שעברה שנתה לא שכיח . אשתכח בת שנתה מאי אמר אביי בת שנתה כחטאת ודאי כונסה לכיפה והיא מתה מאליה . גמרא שם , וכ\"פ הר\"מ : \nואין להשהותה אצלו עד שיבא דהוי דבר שאינו עושה ואוכל דימכר . ובקדשים אי אפשר להמכר :"
+            ],
+            [
+                "משל צבור . ובכ\"מ שאומר משל צבור הכונה בו שיבא מתרומת הלשכה . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "ששלח עולתו . כר\"ע דס\"ל דאין מקבלין מהן אלא עולה . ותנן הכא דנסכין קרבין משלו ועולה וכל חברתה קאמר דהיינו נסכים אבל נסכים לחודייהו לא כדאיתא במנחות דע\"ג : \nממדינת הים . דברו חכמים בהוה דבא\"י בזמן הבית לא שכיחי נכרים כולי האי : \nוכן גר . דאלו ישראל הוי מקרבי יורשיו נסכים . רש\"י : \nיש לו נסכים . שהפרישן בחייו . תוספ' : \nותנאי ב\"ד הוא הואיל וזה אינו תנאי ב\"ד ממש . אלא דאוקמוהו אדאורייתא כדפירש הר\"ב , ועוד דר\"י פליג , דקדק התנא לחזור ולשנות ותנאי בית דין : \nויכולין לתקן כן לפי דאדעתא דהכי ממנין כהן גדול שיהיו נכסיו משועבדים שאם ימות שיורשיו יתנו מנכסיו החביתין דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבים להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשים : \nושלימה כו' . מסקינן בגמרא סוף פ\"ד דמנחות דבין בבקר בין בערב ואין כופלין שמנה ולבונתה :"
+            ],
+            [
+                "בת\"כ ובמנחות דכ\"א : \nוקא עבדי מיניה למכתן פירש\"י דאפר מרפא מכה : \nוצ\"ל דתקנת נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כגון הקינין דאל\"ה היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כדתנן במ\"ב פ\"ד דתענית :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בירושלים כו' . דאלו חוץ לירושלים גזרו על ספק רוקין כדתנן במ\"ה פ\"ד דטהרות : \nכי העיקר אצלינו כל ישראל חברים ברגל . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "בירושלים . דחוץ לירושלים גזרו כדתנן פ\"ד דטהרות : \nדרך ירידה . הא דכל העיר טהורין ודתנן דרך עליה טהורים דייק הכי הא דגזייתא טמאים פירוש מבואות קטנות שהיו סמוך לדרך ירידה ועלייה ופעמים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמים עולין והנהו טמאים מספק . גמרא פסחים דף י\"ט : \nוצ\"ל דירידה לבית הטבילה לא הוי הוכחה כולי האי כמו אמצע הדרך לענין זבים דלעיל מודה ר\"י דגזרו : \nוזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו . הר\"מ :"
+            ],
+            [
+                "והא לא חיישינן שמא אבדה לו זה ימים רבים . דודאי היום נפלה ממנו דמתוך שבשעת הרגל העם רב אין שוהה שם במקום נפילתו שלא תמצא . רש\"י : \nלפירושו לשון שונה ניחא טפי כ\"מ . טעמו לפי שאין ראוי לקרוא לזו הטבילה שניה כיון שלא ידענו שראשונה קדמה לה בודאי : \nדמצוה לכל ישראל להתעסק בו . רש\"י . לפי שאין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים אלא בכל אדם שיתעסקו בו הכל כקרובים ויטמאו לו . הר\"מ : \nדג\"כ יכול לשחוט בו אם ירצה ולשון רש\"י לעיל ורובן אינן לשחיטה אלא לחיתוך : \nאם נפרש דהכא בקופיץ ניחא דבי\"ד שאינו חל בשבת שונה ומטביל קמ\"ל דבט\"ו שוחט בה מיד כו' . ונראה לי דמשום הכי הוכרח רש\"י ( דהיינו רבותי שכתב הר\"ב ) לפרש בבא דחל י\"ד כו' בקופיץ :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כד��נן במ\"ו פ\"ג דמדות . ומיהו בפ\"ד מ\"ו תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה , ובמ\"ז דרותבו כ' ונמצא דרוחב קדשי קדשים כ' וגבהו מ' . וא\"כ יש לפרש נמי אפרוכת הדביר . ועתוי\"ט : \nוהמפרש במסכת תמיד פירש נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה :"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לאו כ\"ע ס\"ל ( הכי ) שהרי כלל זה מסר בידינו הר'מ בפ\"י מהלכות אבות הטומאות דהאוכלין יהיו ראשון ושני מד\"ת שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאהו שני . אלא ר\"א הוא דס\"ל הכי ולא קיי\"ל כוותיה . ובירושלמי פליגי בר קפרא ורבי יוחנן בר קפרא ס\"ל ד\"ת אב הטומאה ולד הטומאה מדבריהם ורי'א בין בזה בין בזה מד\"ת :"
+            ],
+            [
+                "כ\"ה גירסתו . וגירסת הספר , במזרח . ובשל מוספים להפך . ורש\"י גרס כגירסת הספר וע\"ש טעמו . והתוספ' והמפרש גרסי כגירסת הר\"ב , דלהכי נתנום לאברי תמיד במערב לפי שהמערכה שעל המזבח הוא למזרחו לכך נותנים האברים במערבו של כבש לפנות מקום הליכתם כשיוליכם אח\"כ לראש המזבח על המערכה שהוא במזרח : \nמלמטה . ה\"ג רש\"י . ופירוש של ר\"ח , איברים של מוספי ר\"ח נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של הכבש שכל הכבש ארכו ל\"ב . ואינו משפע ועולה אלא ט' אמות ו\"א מן הארץ לסובב וג' מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב . וגירסת הר\"ב מלמעלה עתוי'ט . ולשתי הגירסות טעמא דעבדינן שנוי בר\"ח מפורש בגמרא דסוכה . לידע שהוקבע ר\"ח בזמנו . ופירש\"י האי חשיבותא עבדינן ליה להכירא שיכירו דפשיטא להו לב\"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חדוש הלבנה : \nואני למדתי טעמו מלשון הר\"מ שסיים ואמר אבל אם הקדישן הכהן אחר שבא לידו והרי הם שלו יכול להקדישן . אבל שקלים דלמזבח יכול להקדיש כדתנן במ\"ז פ\"ח דערכין דמקדיש אדם קדשי מזבח . תוי\"ט . וע\"ע :"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sukkah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,350 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sukkah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין. ולא קפיד בבנין קבוע שלא לעשותו אפילו למטה מכ' אלא בשיעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר\"נ:",
+                "פסולה. בגמרא פריך מ\"ש דבמבוי ריש עירובין תני בכה\"ג דהכא ותנן ימעט, ומ\"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה דכל כמה דלא מתקנה היא פסולה מימות משה רבינו ע\"ה שנתן מדתו. אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחיל להראות שיעורו מאי פסלות שייך למימר, הלכך תני ימעט. רש\"י. ועיין בתוספ'. א\"נ סוכה כו' עיין גמרא:",
+                "הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י' אע\"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעוטי קמ\"ל. דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא בגמרא דף ד'. ועתוי\"ט:",
+                "וגבי פס ד' לא כתב הר\"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ומשהו לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' ויש מחלוקת הפוסקים בזה:",
+                "פירש הרא\"ש ז\"ל מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא:",
+                "דכתיב (דברים ט\"ז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. סוכה העשויה לשם חג בעינן וב\"ה מבעיא להו לעושין סוכה בחולו של מועד. וב\"ש סברי דאין עושין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כאלו כו': מבסכת חסר כתיב ולא תחת חבית ולא תחת האילן במשמע. ואילן דומיא דבית דצילתו מרובה כו' אף אילן כן אבל כשחמתו מרובה וחבטן ועירבן עם הסכך הכשר, כשר כמו במשנה ד'. גמרא:",
+                "והתחתונה פסולה. דכתיב בסכת תשבו חסר לומר דתרי סוכות היינו סוכה תחת סוכה פסולה. גמרא:",
+                "ות\"ק לטעמיה אזיל דס\"ל דירת עראי, בעינן ור\"י לטעמיה דס\"ל דירת קבע בעינן. הר\"נ."
+            ],
+            [
+                "ולפ\"ז מפני החמה להגין על האדם מפני החמה ולא דמי ללנאותה דכשרה דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה. מרדכי:",
+                "כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו לפול. ולפ\"ז מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. תוספ':",
+                "קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב' י\"ז) מתורגם קינופין על אגרא:",
+                "ר\"ל שהן גבוהין כשעור והיינו י\"ט והוא שיטת הפוסקים דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל הסוכה. אלא בגובה עשרה ויש לה גג:",
+                "נקליטי. בפסוק חור כרפס תרגום על דרגשין דנקליטהון דדחבא:"
+            ],
+            [
+                "דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רש\"י:",
+                "כל לשון חבטה שבגמרא לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי מהני ואי תלש הא קתני או שקצצן מכלל דרישא מחוברין. רש\"י:",
+                "כל שהוא כו'. נפקא לן בגמרא מהך דמאספך דלקמן בפירוש הר\"ב:",
+                "ואין כו'. כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה. רש\"י. ובגמרא פירשו עוד דאע\"ג שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה ונקראו גדולי הארץ לענין מע\"ש. גדולו מן הארץ לא מקרי אלא מה שצומח מן הקרקע:",
+                "דמגורן ולא גורן עצמו מיקב ולא כו' דאלו גורן קשין עם התבואה ויקב האשכולות עם הענבים הוה להו דבר המקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "הלכך גזור רבנן שלא יסככנו בחבילים אפילו הוא מטילן לשם סוכת החג גזירה משום חבילים דכל השנה דאיכא פסולא דאורייתא. רש\"י:",
+                "דאע\"ג דלא בעי סוכה לשם חג כבית הלל לעיל, לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש\"י:",
+                "ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות. מיתורא דקרא ילפינן ולא ממשמעותא הלכך תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שאם הי' אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן. רש\"י:",
+                "נתן כו'. לדברי הכל. וסוכה כשרה כגון דיחבינן אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד\"א דאמרינן דופן עקומה. רש\"י:",
+                "שלא יישן כו'. להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור כו' משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מתנמנם מעט ודיו בכך. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי קרקע הן. הר\"נ:",
+                "ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג) מלאוה עפר להחזיק החומה:",
+                "מפקפק כו'. ה\"ק אע\"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא. גמרא:",
+                "נוטל כו'. שיטול מבין כל שני נסרים אחד:",
+                "פירוש שהן מג' עד ד'. אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולי דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי ומיהו במפקפק או נוטל אחד כו' בחד מהני סגי לב\"ה דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעולמ\"ה מפיק לה נמי מגזירת תקרה. וב\"ש ס\"ל דנהי דמפקפק מפיק לה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לר\"מ אליבא דכ\"ע. זו היא שיטת הרי\"ף ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "המקרה כו'. כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן. רש\"י:",
+                "בארוכות. לשון הר\"מ בארובות בבי\"ת. ועתוי\"ט:",
+                "מוקי לה בגמרא בארוכה וב' כרעים:",
+                "כ\"כ הר\"מ. ותימא דבמ\"ח פ\"ק דערובין כתבו דפרוץ כעומד מותר ושם כתב הר\"מ שכן בכל התורה. ותירץ המגיד פ\"ה דכיון דסכך פסול כפרוץ נחשב הלכך גבי סוכה בעינן שיהיה הכשר טפי פורתא. דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא ליה למטה חמתה מרובה דזוזא מלעיל כו'. ועתוי\"ט בשם חב\"י:",
+                "כשרה. וכשאין בהן בסכך הפסול כשיעור הנזכר במ\"י דפסלי בכך:",
+                "דאהל היא וכשעשה לשם סוכה או צל. הר\"נ:",
+                "וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שיגביה כו'. רש\"י. ואין להקשות דהרי הסכך דמעיקרא ניטל וליתיה וסכך דהשתא אית ביה תעשה ולא מן העשוי, דכל דבהדי סככה אפילו סמוך טובא סככה הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי. הר\"נ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י רואין תקרת חבית כאלו הוא הדופן שנעקם למעלה כו':",
+                "ולאו למימרא דאפילו במשהו לא יישן תחתיו. אלא או בארבעה טפחים לדעת הטור או בשלושה טפחים לדעת הראב\"ד:",
+                "כל חצר שבגמרא לפני הבתים וחבתים פתוחים לו. חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב משלוש רוחותיה ולפני חבתים אכסדראות סביב ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה וזה סיכך על גבי כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן לסוכ�� זו אלא מחיצות חבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות:",
+                "שהקיפוה. והצריכא עי' בגמרא:",
+                "שאין כו' בין בגדולה בין בקטנה קאמר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח כיון שיש שיעור אוהל בזקיפה הוי אוהל. א\"נ ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ועתוי\"ט:",
+                "משום דמסיק בגמרא דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דרבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים וק\"ל כחכמים:",
+                "ואינה כו'. דכיון דלסכך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מקבל טומאת משכב. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש לבטל אוהל הסוכה שעליה אע\"פ שיש לה גג טפח צריך גם כן שתהיה גבוה עשרה:",
+                "דרבי יהודה לטעמיה אזיל דסבירא ליה דסוכה דירת קבע בעינן. גמרא:",
+                "כלומר וכל מצוה שאין נשים כו' והכי סיומא דמימרא בגמרא דחגיגה:"
+            ],
+            [
+                "הסומך כו'. פירש\"י מטה שלימה. ובהר\"נ פירש שהסוכה סמוכה על כרעי המטה וכשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה. ובהכי מחלק בין מתניתין דהכא למתניתין דלקמן בראש העגלה וכתב דהתם לדברי הכל שנויה דהתם קרקע הסוכה נשאר לעולם אחד בעצמו מה שאין כן הכא שקרקע הסוכה משתנה לפי שהוא קרקע עולם ואינו על גבי המטה. ועתוי\"ט:",
+                "ופירשו בגמרא מאי מדובללת, מבולבלת:",
+                "והקשה בטור סימן תרל\"א. שאי אפשר להכשיר סוכה שחמתה מרובה מצלתה שהרי קנים שאין ביניהם שלשה חשובין כסתום ואפילו הכי לא חשיבי להכשיר בסכך. אם לא שנאמר כיון שיש כאן צל מרובה כשהשמש עומד באמצע השמים רק כשנוטה לצדדין אז החמה מרובה קרינן ביה שפיר צלתה מרובה מחמתה וכן דעת ר\"י בתוספ':",
+                "מרובה. הא כי הדדי פסולה דהכא אלמעלה קאי וריש פ\"ק אדלמטה, כדמפרש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "דדירת עראי סגי ביה. רש\"י:",
+                "ונמצא כשהולך בסוכה משתמש באילן. תוספ':",
+                "וכן על גבי בהמה משנה ב' פרק ה' דביצה:",
+                "זה הכלל. לאתויי שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדות מזרח ומערב או צפון ודרום. ויכול לסמוך סככה באותן דפנות עד שאם ינטל האילן הסוכה יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש\"י:",
+                "ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ\"ל:",
+                "וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורמ\"א בסימן ל\"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:",
+                "ה\"פ, אם הולכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה ואם הולכים בלילה הוא להיפך. והא קמ\"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א\"צ למנוע מפני זה. ב\"י:",
+                "גמרא. וטעמא נ\"ל דדריש דהול\"ל בסוכות תהיו, אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעשה כו'. גמרא מעשה לסתור חסורי כו' וה\"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב\"ז וכו':",
+                "לרבי צדוק. קתני מעשה בר\"צ שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת\"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. הר\"נ:",
+                "אוכל. פרש\"י מאכל ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים:",
+                "דר\"צ כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שניות הן ופוסלות את התרומה ואפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. וכביצה לא מישתרי במפה דחיישינן דלמא נגע כדאיתא בפרק כ\"ה תוספ':",
+                "ולא בירך אחריו. דדריש כר\"י דמ\"ב פ\"ז דברכות אבל לפניו בכל דהו בעי ברוכי שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ארבע עשרה סעודות. מפרש בגמרא דאמר קרא בסכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה כו' ורבנן אמרי מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה כו':",
+                "ור\"ל מדין סוכה אין כו', אבל ודאי דאסור להתענות ביו\"ט, גם בחול המועד ובשבת חייב בג' סעודות:",
+                "בפרק ערבי פסחים. דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות שהרי יצא מהכלל ללמד שאכילת מצה האמור בו רשות ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. רש\"י. ומיהו לילה הראשון כתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ראשו ורובו. דרך סעודתם בהסיבה היתה על מטות ומסובין על שמאלם ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו. רש\"י:",
+                "דהכי אסקינן בגמרא דף ג'. ואתמר התם הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו:",
+                "משם ראיה. פירש\"י בתמיה. ואפשר לפרש בניחותא ומאף הם א\"ל הביאו ראיה. דומיא דספ\"ח דשבת. ומיהו גם שם נוכל לפרש בתמיה:",
+                "מצות סוכה. ואף על גב דאינה אלא גזירה שמא ימשך כו' אפ\"ה אמרו לו שלא קיים אפילו דאורייתא כ\"כ התוספ'. אבל הר\"נ פירש שלא קיימת וכו' כראוי וכמצות חכמים:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ופירש\"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנ'שים ונשים וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים:",
+                "כלומר ובמ\"ו ילפינן לסוכה בג\"ש ממצה, דאל\"ה קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא:",
+                "קטן. בגמרא מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים:",
+                "קשיין דיוקי אהדדי כו' ולשון רש\"י כל שניעור ואינו קורא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא:",
+                "מעשה. בגמרא מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה חסורי כו' ושמאי מחמיר ומעש' נמי כו' וכתב הר\"נ דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפילו הצריך לאמו כיון דאפשר שכן הדין בכל המצות לחייבו בחינוך כו' ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה אינו ראוי לחינוך סוכה:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא ומסיים נמי אוכל ושותה ומטייל בתוכה וכתב הר\"מ וישים ביתו כמו בית השמוש וסוכה כמו בית הדירה:",
+                "מותר כו'. כתב הר\"נ דכיון שהתחיל לאכול אינו מותר לפנות. אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא. אבל אם לא התחיל וכנס בו כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי מצטער משום ריח רע כו' זהו דעתי. אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין בזה ראיה ברורה:",
+                "סרוחה בלשונם הוא כמו הפסד. הר\"מ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע ונ\"ל שהוא מלה ארמית. אשר העוה עבדך (שמואל ב י״ט:כ׳) די סרח עבדך ואנכי העויתי אנא סרחית. תוי\"ט:",
+                "כ\"כ הסמ\"ג ועיין טור וב\"י. ובני מוהרר\"א הראה לי בירושלמי לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לולב. הוא כפת תמרים שבתורה והן חריות של דקל כו'. ולפי שהלולב נאגד עם ההדס והערבה כמ\"ש במ\"ח הלכך מפרש להו ברישא כו' ואע\"ג דפרי עשו הדר ברישא כתיב ועוד דהא מברכין אלולב הואיל ובמינו גבוה מכולן הלכך נמי אקדים פירושיה והדר מפרש להו כסדרן בכתוב. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כו'. בשלמא לפני יאוש וכו' אלא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. גמרא. וא\"ת לקמן דפסלינן של אשרה כו' משום דמכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה. וי\"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בה. אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה. תוספ'. ומדברי הר\"ב למדתי שינויא אחרינא. דהא איכא לאקשויי, לכם למ\"ל, אע\"כ משום דמצוה חבב\"ע מדברי קבלה ילפינן לה איצטריך קרא דלכם איום ראשון דמדאורייתא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "והיבש. פירשו התוספ' שיהא נפרך בצפורן. והר\"א פירש משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו, וכן עיקר. טור:",
+                "משום דמקשינן כולהו לאתרוג כיון דבחד קרא כתיבי גמרא:",
+                "בגמרא. וכתבו התוספ' דנקט היינו טעמא כדי לפסול ביו\"ט שני, אבל בראשון הא כתיב לכם והאי לאו לכם הוא כיון דלשריפה קאי:",
+                "נקטם. פירש הר\"א שנקטם מהעלין עד שחסר מעט מהשדרה. ובעל העטור כתב, לא שנקטמו קצת מהעלין העליונים אלא שנקטמו ג' עלין העליונים פירוש עד השדרה. והרא\"ש פירש דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל:",
+                "ר\"ל שנעקרו לגמרי מהשדרה ואינם מחוברים אלא ע\"י אגידה. והר\"א פירש שנחלקו העלין לשנים לארכן כדרך שעושין האומנים לעשות מהן קופות:",
+                "נפרדו. דאע\"ג דכתיב כפת ללמדך שיהא כפות, כיון שראוי לכפותו אין כפותו מעכבת בו, ולא קפיד קרא אלא על שאינו ראוי לכפותו. הר\"נ:",
+                "יאגדנו. היינו משום דבעינן כפות ממש ולא תלי בפלוגתא דלולב צריך אגד דהתם היינו לאגדו עם ההדס והערבה והכא שיהיו עליו מחוברין ולא פרודין. הר\"נ:",
+                "ציני. דקלים קשים הגדלים בהרים. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "הדס. הוא עץ שעליו חופין את עצו כגון שיהיו שלשה עלין או יתר על כן סמוכין זה לזה בעגול אחד. גמרא:",
+                "נקטם. אע\"ג דבלולב פירוש ראש העלין, היינו משום דבלולב לעולם העלין למעלה יוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו, אבל הדס וערבה אין העלין העליונים יוצאין מראש הבד אלא דפעמים ראש הבד הוא חלק, הלכך ראש דידהו הוא ראש הבד ולא ראש העלין, ואפילו אם עלה יוצא מראש הבד גם נקרא נקטם עד שיקטם ראש הבד. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ערבה. הוא מין ידוע הנקרא ערבי נחל על שם ההוה שגדל על נחל וסימניו נתפרשו שעלה שלו משוך כנחל ופיו חלק וקנה שלו אדום:",
+                "גזולה כו'. כמו בלולב. והא דתני לה במתניתין ד' בבי ולא עריב ותני להו, משום דיש בכל אחד ואחד מה שאין בחבירו הלכך אצטריכו ד' בב'. רש\"י:",
+                "והטעם מבואר. לפי שכמו דשמעינן לר\"ט בהדס, ה\"ה והוא הטעם בערבה. תוי\"ט:",
+                "והצפצפה פסולה. דכתיב קח על מים רבים צפצפה שמו. אמר הקב\"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, מאי ניהו ערבה והן שמו עצמם כצפצפה, אלמא גריעותא, דבתוכחה כתיב. גמרא:",
+                "כמושה. ה\"ה לשאר מינין דכמושין כשרים דהא יבש תנן בהו דפסול הא כמוש כשר, והכי איתא בגמרא בהדיא. אלא לגבי ערבה איצטריך, סד\"א כיון דכתיב ערבי נחל, כמושה לא, קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "מקצת. לאשמעינן שנפרצו היינו ברוב וגבי פסולה נקט נפרצה משום דהוי ברוב וגבי מעוטא שייך לשון נשרו. הרא\"ש:",
+                "כלומר ובכלל ערבי נחל הן חוץ מצפצפה דקרא מיעטה בהדיא:"
+            ],
+            [
+                "ג' הדסים. דכתיב ענף עץ עבות. ופירש\"י ענף חד עץ חד עבות חד:",
+                "שתי ערבות. יליף מדכתיב ערבי נחל שתים: [כב] והא דמכשיר בהדס קטום טפי מלולב וערבה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כל כך. רבינו ישעיה ז\"ל:",
+                "שלשתן קטומים. אפשר דר\"ט בעי ג' מדאורייתא אלא דלא קפיד אקטומים. או אפשר דר\"ט לא נקט ג' לעיכובא אלא סרכא דר\"י נקט, ולא אתא איהו למימר אלא שאין קטימה פוסלת. אבל במנינא אפשר דסבר כר\"ע דמכשיר בהדס אחד. הר\"נ:",
+                "הדס אחד. שאינו קטום קאמר ומש\"ה לא פריש לה והכי מוכח בגמרא והיינו כחזרה דר\"י וא\"כ אכתי פליגי בלכתחלה כדלעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אתרוג. שנא' פרי עץ הדר. ודרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה. פירש\"י שהאתרוג דר וגדל באילנות ב' וג' שנים וכשבאין וחונטין של עכשיו עדיין דאשתקד קיימי ביה:",
+                "אע\"ג דגבי תרומה טמאה דרשינן לך שלך תהא להסיק תחת תבשילך, כיון דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לידרש לך דידיה גבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דלא שייך ביה אכילה. תוספ':",
+                "תרומה טהורה. כמ\"ד בגמרא מפני שמכשיר לקבל טומאה. הר\"מ. פירש\"י דאמרינן במתניתין מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים שהיו שורין האגודה כדי שלא ייבש וכשנוגעין באתרוג הוכשר לטומאה. ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור: [כח] בגמרא. וז\"ל רש\"י לכהן וישראל נמי נפיק ביה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילו לבן בתו כהן. אבל פדיון אין לו להיות ניתר לאכילת ישראל. והאומר כן רשע הוא:",
+                "א\"כ צריך לחלק בין היכא שהמקום מעכבתו מלאכול להיכא דגברא לא חזי דהא בתרומה ודמאי פירשו דאע\"ג דלדידיה לא חזי הואיל וחזי לכהן ולעני הוי ראוי לכם והכא דלדידיה גופיה חזי בירושלים ואפ\"ה חוץ לירושלים פסול. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ז\"ל המגיד. חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כדמתרגם או ילפת או חזזן ופסול מפני שאינו הדר:",
+                "נסדק. יש שפירשו לארכו משני צדדין ומיהו דוקא מלמטה אבל בחוטמו אפילו כל שהוא פסול וכדאמרינן בגמרא גבי חזזית כו'. ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדק רוב הקליפה החיצונה העבה. הר\"נ:",
+                "פירוש לפירושו אפילו אינו בכאיסר ובכ\"ש ר\"ל כמות שהוא ולא קאי אחסרון כלל דהא מסיים דסיפא דתנן כשר מיירי באינו מפולש ואינו רחב כאיסר. ושעור כאיסר ר\"ל בלא חסרון וקאמר דבאינו מפולש ואינו רחב כאיסר הוא דכשר. הא אף על פי שאינו רחב כאיסר ואין בו חסרון אלא שהוא מפולש פסול. תוי\"ט וע\"ע:",
+                "מעוטו. דוקא באחד כשר אבל כשהם ב' חזזות בב' מקומות אע\"ג דעל מיעוטו הן פסול. הר\"נ:",
+                "עוקצו. פירש\"י זנבו כמו בעוקצי תאנים:",
+                "וטעמא דיו\"ט שני דינו כשאר הימים משום דבקיאינן בקביעא דירחא:"
+            ],
+            [
+                "שנים. ה\"ג רש\"י. ופירוש שני אתרוגים בידו אחד. וטעמא מפרש בגמרא דכיון דמצות לולב בימין ואתרוג בשמאל וזימנין דמחלפי ליה כו' ואתי להפכינהו מיד ליד ולאחוז האתרוג והלולב בידו עד שיחליף ואי הוי גדול יותר מדאי שמא יפול מיד ואתי לאפסולי שיארע בו נקב. והר\"נ מקיים הגירסא במשניות ישנות, שניהם בידו אחד. כלומר הלולב והאתרוג, מטעם הנזכר:",
+                "אפילו אחד. וטעמא דר\"י לא חייש לדלמא מפיך להו. ולגירסת הר\"נ אפילו בב' ידיו כלומר שיאחז שניהם זה בידו אחד וזה בידו אחד ולא חייש כו':"
+            ],
+            [
+                "במינו כו'. פירוש לאגוד עם ההדס והערבה כמ\"ש גבי נפרדו עליו וטעמיה דר' יהודה מפרש בגמרא דיליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כו' מה להלן אגודה אף כאן אגודה הלכך במינו דוקא, דאל\"ה ה\"ל ה' מינין ועובר משום בל תוסיף:",
+                "במשיחה. כרבנן דברייתא דלית להו לקיחה לקיחה ואין צריך אגד. ואמרינן בסנהדרין דף פ\"ח דאי אין צריך אגד לית ביה משום בל תוסיף דאינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו:",
+                "נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ופירש\"י במנחות דף ס\"ב מוליך ומביא לצפון ודרום ומזרח ומערב כדי לעצור רוחות רעות הבאות מארבע רוחות. וז\"ש לצפון ודרום כו' ודאי דלא כסדרן נקטינהו דהא כל פינות כו' לא יהיו אלא לימין כו' ובשם מהרי\"ל בב\"י מזרח דרום מערב צפון. ועתוי\"ט:",
+                "בהודו כו' ובאנא. דכתיב אז ירננו עצי היער. ובתריה הודו לה' כי טוב. וכתיב נמי בתריה ואמרו הושיענו אלהי ישענו. ואיתא במדרש לפי שבראש השנה באין לדין ואין יודעין אם יצאו זכאי נתן הקב\"ה מצוה זו לישראל שיהיו שמחים בלולביהם כאדם היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח. והיינו דכתיב ירננו עצי היער כלומר בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט את הארץ ובמה ירננו בהודו ובהושיעה נא. הרא\"ש:",
+                "אף באנא כו'. נ\"ל דסבירא להו דאף על גב דגבי ירננו כו' לא כתיב אלא ואמרו הושיענו היינו דלא נקט אלא תחלת המקרא דאנא הושיעה נא והוא הדין לסופו דהצליחה נא הואיל ומקרא אחד הוא. ולפי שבית שמאי באו להוסיף על דברי בית הלל סדרם אחריהם. תוי\"ט:",
+                "לפי מה דמשמע דר\"ג ור\"י כב\"ה ס\"ל. היאך כתב ואין כך הלכה. ונראה שהר\"ב גירסא אחרת היתה לו אלא כו' בלבד. וכך גרס בירושלמי הא בהודו לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאלו למד לא היו מקרין אותו כיון שצריך לענות אחריהן כל מה שהוא אומר אבל כשהגדול מקרא אותו והוא עונה אחריו הללויה לא אמר שתבא עליו מארה שדרך הגדול להקרות ואפילו לבקיאים. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא וטעמא איתא במגילה דף כ\"ח כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן כלישנא והוא עבר לפניהם. ואף דהלל תקנת נביאים הוא וא\"כ תקשי היכי מברכינן וצונו, תירץ בגמרא מלא תסור, א\"נ שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:",
+                "והלוקח חבר דאי ע\"ה מי ציית למחשד לחבירו ואפ\"ה קרי ליה חבירו כמ\"ש הטעם במ\"ב פ\"ד דדמאי. תוי\"ט:",
+                "אתרוג. דאתרוג בכלל לולב דקתני. וז\"ל רש\"י חבר שקונה הושענא כולה מע\"ה, ונותן לו, יבקש ממנו שיתן לו:"
+            ],
+            [
+                "זכר למקדש מנין דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא ציון דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גמרא:",
+                "ושיהא כו' משמע שתקנם ביחד והלכך כיון דמייתי הראשונה אגב תני לשניה דעמה:",
+                "ומקשים בגמרא דאבני אימת, אי ביום ט\"ז כבר הותר משהאיר המזרח, אלא דנבנה קודם ט\"ז, מחצות אשתרי כר ומשני דאבני בלילה, א\"נ סמוך לשקיעת החמה ופירש\"י דהיא היא מרוב הטרחות שיש בקצי��ת העומר עד הבאתו כדתנן התם, לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות:"
+            ],
+            [
+                "נטילתו בלבד דוחה שבת. הר\"נ. כלומר אבל לא לענין הוצאה. ובגמרא דף מ\"ד מסקינן דהכא בגבולין מיירי מדלא קתני להר הבית ומיהו בזמן שבהמ\"ק קיים דניטל בשבת ביום הראשון במקדש ובמקומות הסמוכים ששלוחי ב\"ד מגיעים שם ויודעים אימתי הוקבע החודש. אבל בזמן שאין בהמ\"ק קיים אע\"פ שעדיין קבעו על פי הראייה הואיל ואין כאן מקדש שניטל הלולב בו השוו חכמים מדותיהם בכל המקומות כי היכי שלא תהא תורה כשתי תורות:"
+            ],
+            [
+                "מפני כו'. שהיה טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שבת והך מתניתין דוקא בזמן שבהמ\"ק קיים. הר\"ן:",
+                "וכתבו התוספ' דסוגיא דהכא ס\"ל דמצות א\"צ כונה, דהא במוציא לרה\"ר אין שייך מתכוין לצאת, ועוד דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד:"
+            ],
+            [
+                "מקבלת אשה. דמהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל דלגבה אסור טלטול קמ\"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. גמרא:",
+                "בשבת. בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "שבעה כיצד. וגירסת הרא\"ש ששה ושבעה כיצד:",
+                "ולא פירש מקדש, ש\"מ דאפילו בגבולים. רש\"י:",
+                "וא\"ת נמצא ב\"ד מתנין לעקור דבר מן התורה, הא אותבינא ביבמות דף צ', ושנינן שב ואל תעשה שאני:",
+                "ובגמרא איתא דאע\"פ שהיו יודעין לחשוב העבור מ\"מ היו סומכין על קביעות א\"י ובמקום שאין שלוחי ב\"ד מגיעין שם היו כאין בקיאין. והתוספ' כתבו דמאי קאמר לא בקיאין אע\"ג דידעינן, עבוד רבנן כאלו לא ידעינן. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא ופירש\"י הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא שברוב מקומות וענינים יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון שהיה מונח בכרמלית כו' ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים:",
+                "אגזירה שמא יטלנו קאי אבל משום דלא בקיאין לא שייך לענין מגילה דכיון דמדבריהם היא אפילו היינו בקיאין לא היה דוחה שבת:"
+            ],
+            [
+                "ומפרש בגמרא אבל בראשון לא תקנו דלא מוכחא מלתא דמשום ערבה תקנו אלא יאמרו דהואיל ומשום לולב אדחי דחוהו נמי לערבה וכיון דקא מפקא ליה מראשון אוקמא אשביעי יום מסוים או ראשון או אחרון כו':",
+                "והרי נביאים האחרונים, שהם חגי וחביריו בתחלת בית שני היו כו'. וי\"ל דה\"ק הר\"ב והאידנא אינה כו' אשביעי מהדר וקאי. כלומר דהאידנא אע\"ג דה\"ל למעבד נמי שבעה ימים זכר למקדש כמו בלולב. אפ\"ה אינה אלא בז' הואיל ובגבולין, אינה אלא מנהג נביאים אפילו בזמן הבית וכיון דבגבולין אין לערבה עיקר מן התורה להכי לא תקנו שבעה זכר למקדש כמו בלולב דאית ליה עיקר מן התורה וטעמא דקבעו בשביעי ולא יום אחר. כתב ב\"י הואיל והיה מיוחד במקדש לדחות בשבת:"
+            ],
+            [
+                "מצות לולב. פירש\"י מצות לולב ביר'ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:",
+                "על גב. ה\"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתייבש:",
+                "ומלמדין אבל במשנה י\"ג דפרק דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ\"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד מהאי טעמא לפרש\"י שהיו רק כהנים. ולהר\"מ ולהר\"נ היינו טעמא דערבה שלוחי ב\"ד הביאום ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ\"כ התוספ':"
+            ],
+            [
+                "וזוקפין. היינו לאחר שהק��פוהו פעם אחת. תוספ'. ולהר\"מ נראה דזקיפה היתה מתחלה ואחר כך נוטלין. כלומר כמו נטילת לולב. ועוד נראה מלשונו דלא הקיפו אלא בלולב:",
+                "כפופין. בגמרא יליף לה מקראי ועין משנה ג' דהלכה למשה מסיני אלא דאסמכוהו אקרא:",
+                "כדאיתא בגמרא דגובה המזבח מן היסוד עד גגו שהוא מקום הקרנות ח' אמות ומפני שהסובב בולט אמה הוצרך למושכן לשפת כניסת היסוד ונמצא שמפני ההטייה לא נשאר רק שתי אמות בקרוב והיו כופפין אותן ב' אמות:",
+                "תקעו כו'. לשון הר\"מ בעת שהיו מביאין אותם וסודרין אותם תוקעים כו' וכתבו התוספ' משום שמחה:",
+                "מקיפין. במשנה ג' פירש הר\"ב דבערבה היו מקיפין. והר\"מ כתב כמ\"ד דהיו מקיפין בלולביהם ומיהו המקיפין לא היו אלא כהנים לכ\"ע. שאע\"פ שישראל נכנס לצורך מצוה לעזרת כהנים מ\"מ בין האולם ולמזבח אינו נכנס כדתנן ספ\"ק דכלים. והכי מפרש בגמרא:",
+                "הנקובין בויסע ויבא ויט בפרשת בשלח. דכל אחד יש בו ע\"ב אותיות ומהן שם המפורש. אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון וכן בזה הסדר כולן. השם הראשון והו. וי\"ו של ויסע, ה\"א דכל הלילה, ו' דויט. ושם הל\"ז הוא אנ\"י. רש\"י. וכתבו התוספ' ואמרו ב' שמות הללו ע\"פ דדרשינן באיכה רבתי:",
+                "יופי כו'. היופי הזה אנו עושין לך שאתה מכפר עלינו. רש\"י:",
+                "ולך כו'. פירש בגמרא דה\"ק ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים. ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסים ופירש\"י ליה אנו מודים שהוא אלהינו מודים לא לשון הוד אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים. ולך אנו משבחים שאתה חביב לפנינו לכפר עלינו. עיין בתוי\"ט באריכות:"
+            ],
+            [
+                "ורבנן כפת כתיב. גמרא:",
+                "ואותו כו'. אין לפרש דריב\"ב לא פליג אלא בשביעי אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל ז' ולא ערבה וכו' וכמו רבנן דנפקו להו מהלמ\"מ דהוה כל ז' והא דקתני מתניתין באותו היום לאו דוקא יום אחד:"
+            ],
+            [
+                "כת\"ק במשנה ח' פ\"ה דגיטין:",
+                "ולשון שומטים כמו שומטו ומניחו בקרן זויות:",
+                "וללשון ראשון פירש\"י דשאני אתרוגי התינוקות שלא הוקצו למצוה גמורה:"
+            ],
+            [
+                "יו\"ט האחרון. דכתיב חג הסוכות וגו' כי', לרבות לילי יו\"ט האחרין לשמחה. או אינו אלא לילי ראשון ושישחוט מערב יר'ט דבלילה אין שוחטין קדשים דכתיב ביום צותו ת\"ל אך חלק ומה ראית מרבה אני לילי יר'ט אחרון שיש לפניו שמחה ומוציא ליל ראשון שאין לפניו שמחה. גמרא. ופירש\"י דשאר לילות א\"צ ריבוי דבכלל ימים הם כו' אע\"ג דכשחל בשבת אין שלמי שמחה דוחין אותו לא תני השמחה שמנה ושבעה דיכול לשמחו בכסות נקיה ויין. גמרא דפסחים דף ע\"א:",
+                "מוריד כו'. לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן להכי תני מוריד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ניסוך כו'. בגמרא אמרינן דהלכה למשה מסיני היא אע\"ג דדרשי תנאי רמוזי בקרא:",
+                "כיצד כו'. הכא תנא סדר המילוי והניסוך ובפרק דלקמן תני השמחה והיציאה מבהמ\"ק אל השילוח למלאות:",
+                "ממעיני הישועה. תוספ':",
+                "מושחרין כו'. דכיון דאמר מר עירה של יין כו' יצא אתי לאשחורי גמרא:",
+                "עירה כו'. לכאורה משמע כלומר שהחליף וכן הוא ברש\"י אבל לשון הר\"מ ואם עירה כו' ונסך שניהם בכלי אחד יצא:",
+                "רי\"א כו'. א\"א לומר דלא ס\"ל הלכה למשה מסיני. וי\"ל דס\"ל דכמו שנתרבית לשמחת שלמים כדלעיל ה\"נ יש לרבות לשמחת ניסוך כדלקמן דמקרי שמחה ולוג גמירי לה. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "באתרוגיהן. ללמדך שאין ניסוך אלא בשחר בשעת נטילת לולב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "המגולין פסולין. משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בית השואבה. שם המקום שהיו מתקנים לשמחה. הר\"נ:",
+                "שאינה דוחה כו'. הא דלא קתני כיצד כו' משום דבעי לסמוך ולמימר חליל של בה\"ש דדייק מיניה בגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרבן דחי. תוספ':",
+                "לא כו'. אע\"ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יתקן כלי שיר כו' וקיי\"ל דאין שבות במקדש. בית השואבה שאני. כדאמרינן בגמרא שאינה אלא משום שמחה יתירה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ירדו כו'. כהנים ולוים יורדים מעזרת ישראל שהיא גבוה לעזרת נשים שלמטה הימנה בשפוע ההר. רש\"י:",
+                "תקון גדול. ר\"ל גדול התועלת. הר\"מ:",
+                "פירש\"י שבראשונה לא היו זיזין יוצאין מן הכתלים והקיפוה גזוזטרא נתנו זיזין בכתלים סביב סביב. וכל שנה מסדרין שם כו' כדי שיהיו נשים כו' וזהו תיקון גדול דקתני שמתקנים בכל שנה:",
+                "פירש הר\"מ כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים והדין עמו כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן כמ\"ש הר\"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים וכו' וא\"כ הוצרך לטעם ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש בחצרות בית ה':",
+                "ילדים, בחורים. רש\"י:",
+                "של מאה ועשרים כו'. תנא של שלשים שלשים. ונקט כללא נ\"ל משום דסימנייהו שנותיו של משה רבינו ע\"ה שאור תורתו זורחת עלינו ועוד היא מאירה:"
+            ],
+            [
+                "מכנסי כו'. תימא דלא חשיב כתונת שגם היא היתה של שש ומצנפת:",
+                "וכותל מזרחי. שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמר בסדר יומא והמנורות עולות למעלה הימנו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חסידים כו'. ולא היו עושין אותן עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. הר\"מ:",
+                "לפניהם. קאי על הרואים דתנן בריש פרקין מי שלא ראה בשמחת כו' ש\"מ דרואים היו:",
+                "פירש\"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרו. ואמרו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו והיינו תשבחות שמשבחין להקב\"ה על כך:",
+                "העליון. כן נקרא לפי שהוא למעלה מעזרת נשים והוא שער נקנור. הר\"מ. עתוי\"ט:",
+                "קרא הגבר. והיו שוהין בתקיעות ובהפיכת פניהם כו' והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשו בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה תוספ' וע\"ע:",
+                "עשירית. בעי רבי ירמיה למעלה דנחית חמשה וקאי אעשרה. או דלמא דנחית עשר וקאי אחמש. תיקו:",
+                "והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין כו'. רש\"י:",
+                "אבותינו. פירש\"י אבותינו בבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהן לבית אלא אחוריהם וגו' פסוק הוא:",
+                "דהשתא לא הוי כמו מודים מודים דמשתקין אותו כו' דכיון דאתרי מילי קא מדכר ליה תרי זימני ולא אחדא מילתא לית לן בה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "עוד ט'. מסקינן בגמרא ט' הוא דמוסיפין לכל המוספין שהיו בו ביום ואין תוקעין לכל מוסף ומוסף ומה\"ט ניחא דלא חשיב ר\"ה שחל להיות בשבת דאיכא מוסף דשבת ור\"ח ור\"ה:",
+                "לישנא דגמרא נקט ולאו דוקא דתרועה היא. תו':",
+                "קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה. רש\"י:",
+                "ע\"ש. ושבת שבתוך התג שהיו תשע דושרת כו': [כח] וה\"ה לעבודתן. בית השואבה דתנן ר\"פ דאין דוחין את השבת. גמרא:",
+                "שהפסח נשחט בשלש כתות וכל כת קורא הלל שלש פעמים ובתחלת קריאה תוקעין שלש תקיעות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חוזרין חלילה. כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה כו' ומיהו בבית שני שלא עלו אלא ד' מן המשמרות ונחלקו לכ\"ד וידעיה עלה קודם יהויריב הלכך ששה שלו קודמים. תענית דכ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "שוות. בגמרא יליף לה מקרא דושרת כו': [כח] וה\"ה לעבודתן. וכ\"כ הר\"מ מה שראוי לאכול מהן אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות:",
+                "לחם הפנים. שנאמר חלק כחלק יאכלו כו' כתבו התוספ' דחלוק הוא דמרבינן אבל סלוקו וסדורו והקטרת חבזיכים למשמר הקבוע מדמרבינן ליה מיאכלו משמע לאכילה רבייה רחמנא ולא לעבודה:",
+                "מצה כו'. מצה ואח\"כ חמץ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. גמרא:",
+                "תמידין כו'. חובות חבאות ברגל שלא מחמת הרגל אפקינהו רחמנא מושרת שנאמר לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ובכלל זה נדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש והוא הדין בשבוע שחל בו הרגל למשמר המשמש. גמרא:",
+                "גמרא. ומוסף שבת לא מפרשא מתניתין מידי ושייר והוי בכלל דשאר קרבנות צבור. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "וה\"ה ז' דפסח וא' דשבועות וב' דר\"ה, אלא משום דמכילתין בחג נקט לשמיני דחג:",
+                "שיש תועלת למקדש שע\"י חלוק לחם הפנים חלק כחלק יבואו למקדש ואם יתאחר אחד מבעלי המשמר ימצא אחר שיבא במקומו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ויש להקשות דהל\"ל והמתעכבים. והר\"מ מפרש דהמתעכב הוא מלשון תרגום ויתמהמה מתרגמינן ויתעכב ור\"ל כשחל יום א' בנתים ונמצא שהמשמר שחל בו יום טוב מתעצלים מלבוא כולם הואיל ויד כל המשמרות שוות ולפיכך הואיל ומעטים הם הבאים מאותו המשמר אינם נוטלים אלא שתים. לפ\"ז כשחל יו\"ט ביום שני שבת שקודם יו\"ט משמר היוצא נוטל עשר והוא שקורא התנא משמר שזמנו קבוע והנכנם נוטל שתים מהטעם האמור. וכשחל יו\"ט האחרון להיות בחמישי שבת שאחר המועד משמר הנכנם נוטל עשר והיוצא נוטל שתים שהן מתעצלים:",
+                "ואע\"ג שגם עליו תעבור חלוקה הזאת לשבת הבאה שהנכנס אחריו נוטל שבע והוא חמש. וא\"כ מאי מהני להם חוק זה. אמרו בגמרא דניחא ליה לאינש ליקח לאלתר ולא להמתין להבא אף על פי שאם ימתין יבוא לו ג\"כ שוה בשוה:",
+                "בילגה. אל תטעה לחשוב בילגה לשם אשה כי הוא שם המשמר הט\"ו (בדה\"א כד):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,346 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין. ולא קפיד בבנין קבוע שלא לעשותו אפילו למטה מכ' אלא בשיעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר\"נ:",
+                "פסולה. בגמרא פריך מ\"ש דבמבוי ריש עירובין תני בכה\"ג דהכא ותנן ימעט, ומ\"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה דכל כמה דלא מתקנה היא פסולה מימות משה רבינו ע\"ה שנתן מדתו. אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחיל להראות שיעורו מאי פסלות שייך למימר, הלכך תני ימעט. רש\"י. ועיין בתוספ'. א\"נ סוכה כו' עיין גמרא:",
+                "הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י' אע\"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעוטי קמ\"ל. דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא בגמרא דף ד'. ועתוי\"ט:",
+                "וגבי פס ד' לא כתב הר\"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ומשהו לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' ויש מחלוקת הפוסקים בזה:",
+                "פירש הרא\"ש ז\"ל מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא:",
+                "דכתיב (דברים ט\"ז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. סוכה העשויה לשם חג בעינן וב\"ה מבעיא להו לעושין סוכה בחולו של מועד. וב\"ש סברי דאין עושין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "כאלו כו': מבסכת חסר כתיב ולא תחת חבית ולא תחת האילן במשמע. ואילן דומיא דבית דצילתו מרובה כו' אף אילן כן אבל כשחמתו מרובה וחבטן ועירבן עם הסכך הכשר, כשר כמו במשנה ד'. גמרא:",
+                "והתחתונה פסולה. דכתיב בסכת תשבו חסר לומר דתרי סוכות היינו סוכה תחת סוכה פסולה. גמרא:",
+                "ות\"ק לטעמיה אזיל דס\"ל דירת עראי, בעינן ור\"י לטעמיה דס\"ל דירת קבע בעינן. הר\"נ."
+            ],
+            [
+                "ולפ\"ז מפני החמה להגין על האדם מפני החמה ולא דמי ללנאותה דכשרה דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה. מרדכי:",
+                "כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו לפול. ולפ\"ז מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. תוספ':",
+                "קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב' י\"ז) מתורגם קינופין על אגרא:",
+                "ר\"ל שהן גבוהין כשעור והיינו י\"ט והוא שיטת הפוסקים דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל הסוכה. אלא בגובה עשרה ויש לה גג:",
+                "נקליטי. בפסוק חור כרפס תרגום על דרגשין דנקליטהון דדחבא:"
+            ],
+            [
+                "דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רש\"י:",
+                "כל לשון חבטה שבגמרא לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי מהני ואי תלש הא קתני או שקצצן מכלל דרישא מחוברין. רש\"י:",
+                "כל שהוא כו'. נפקא לן בגמרא מהך דמאספך דלקמן בפירוש הר\"ב:",
+                "ואין כו'. כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה. רש\"י. ובגמרא פירשו עוד דאע\"ג שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה ונקראו גדולי הארץ לענין מע\"ש. גדולו מן הארץ לא מקרי אלא מה שצומח מן הקרקע:",
+                "דמגורן ולא גורן עצמו מיקב ולא כו' דאלו גורן קשין עם התבואה ויקב האשכולות עם הענבים הוה להו דבר המקבל טומאה:"
+            ],
+            [
+                "הלכך גזור רבנן שלא יסככנו בחבילים אפילו הוא מטילן לשם סוכת החג גזירה משום חבילים דכל השנה דאיכא פסול�� דאורייתא. רש\"י:",
+                "דאע\"ג דלא בעי סוכה לשם חג כבית הלל לעיל, לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש\"י:",
+                "ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות. מיתורא דקרא ילפינן ולא ממשמעותא הלכך תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "שאם הי' אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן. רש\"י:",
+                "נתן כו'. לדברי הכל. וסוכה כשרה כגון דיחבינן אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד\"א דאמרינן דופן עקומה. רש\"י:",
+                "שלא יישן כו'. להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור כו' משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מתנמנם מעט ודיו בכך. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאין כו'. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי קרקע הן. הר\"נ:",
+                "ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג) מלאוה עפר להחזיק החומה:",
+                "מפקפק כו'. ה\"ק אע\"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא. גמרא:",
+                "נוטל כו'. שיטול מבין כל שני נסרים אחד:",
+                "פירוש שהן מג' עד ד'. אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולי דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי ומיהו במפקפק או נוטל אחד כו' בחד מהני סגי לב\"ה דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעולמ\"ה מפיק לה נמי מגזירת תקרה. וב\"ש ס\"ל דנהי דמפקפק מפיק לה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לר\"מ אליבא דכ\"ע. זו היא שיטת הרי\"ף ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "המקרה כו'. כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן. רש\"י:",
+                "בארוכות. לשון הר\"מ בארובות בבי\"ת. ועתוי\"ט:",
+                "מוקי לה בגמרא בארוכה וב' כרעים:",
+                "כ\"כ הר\"מ. ותימא דבמ\"ח פ\"ק דערובין כתבו דפרוץ כעומד מותר ושם כתב הר\"מ שכן בכל התורה. ותירץ המגיד פ\"ה דכיון דסכך פסול כפרוץ נחשב הלכך גבי סוכה בעינן שיהיה הכשר טפי פורתא. דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא ליה למטה חמתה מרובה דזוזא מלעיל כו'. ועתוי\"ט בשם חב\"י:",
+                "כשרה. וכשאין בהן בסכך הפסול כשיעור הנזכר במ\"י דפסלי בכך:",
+                "דאהל היא וכשעשה לשם סוכה או צל. הר\"נ:",
+                "וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שיגביה כו'. רש\"י. ואין להקשות דהרי הסכך דמעיקרא ניטל וליתיה וסכך דהשתא אית ביה תעשה ולא מן העשוי, דכל דבהדי סככה אפילו סמוך טובא סככה הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי. הר\"נ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וז\"ל רש\"י רואין תקרת חבית כאלו הוא הדופן שנעקם למעלה כו':",
+                "ולאו למימרא דאפילו במשהו לא יישן תחתיו. אלא או בארבעה טפחים לדעת הטור או בשלושה טפחים לדעת הראב\"ד:",
+                "כל חצר שבגמרא לפני הבתים וחבתים פתוחים לו. חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב משלוש רוחותיה ולפני חבתים אכסדראות סביב ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה וזה סיכך על גבי כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות חבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות:",
+                "שהקיפוה. והצריכא עי' בגמרא:",
+                "שאין כו' בין בגדולה בין בקטנה קאמר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח כיון שיש שיעור אוהל בז��יפה הוי אוהל. א\"נ ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ועתוי\"ט:",
+                "משום דמסיק בגמרא דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דרבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים וק\"ל כחכמים:",
+                "ואינה כו'. דכיון דלסכך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מקבל טומאת משכב. תוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירוש לבטל אוהל הסוכה שעליה אע\"פ שיש לה גג טפח צריך גם כן שתהיה גבוה עשרה:",
+                "דרבי יהודה לטעמיה אזיל דסבירא ליה דסוכה דירת קבע בעינן. גמרא:",
+                "כלומר וכל מצוה שאין נשים כו' והכי סיומא דמימרא בגמרא דחגיגה:"
+            ],
+            [
+                "הסומך כו'. פירש\"י מטה שלימה. ובהר\"נ פירש שהסוכה סמוכה על כרעי המטה וכשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה. ובהכי מחלק בין מתניתין דהכא למתניתין דלקמן בראש העגלה וכתב דהתם לדברי הכל שנויה דהתם קרקע הסוכה נשאר לעולם אחד בעצמו מה שאין כן הכא שקרקע הסוכה משתנה לפי שהוא קרקע עולם ואינו על גבי המטה. ועתוי\"ט:",
+                "ופירשו בגמרא מאי מדובללת, מבולבלת:",
+                "והקשה בטור סימן תרל\"א. שאי אפשר להכשיר סוכה שחמתה מרובה מצלתה שהרי קנים שאין ביניהם שלשה חשובין כסתום ואפילו הכי לא חשיבי להכשיר בסכך. אם לא שנאמר כיון שיש כאן צל מרובה כשהשמש עומד באמצע השמים רק כשנוטה לצדדין אז החמה מרובה קרינן ביה שפיר צלתה מרובה מחמתה וכן דעת ר\"י בתוספ':",
+                "מרובה. הא כי הדדי פסולה דהכא אלמעלה קאי וריש פ\"ק אדלמטה, כדמפרש בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "דדירת עראי סגי ביה. רש\"י:",
+                "ונמצא כשהולך בסוכה משתמש באילן. תוספ':",
+                "וכן על גבי בהמה משנה ב' פרק ה' דביצה:",
+                "זה הכלל. לאתויי שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדות מזרח ומערב או צפון ודרום. ויכול לסמוך סככה באותן דפנות עד שאם ינטל האילן הסוכה יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש\"י:",
+                "ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ\"ל:",
+                "וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורמ\"א בסימן ל\"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:",
+                "ה\"פ, אם הולכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה ואם הולכים בלילה הוא להיפך. והא קמ\"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א\"צ למנוע מפני זה. ב\"י:",
+                "גמרא. וטעמא נ\"ל דדריש דהול\"ל בסוכות תהיו, אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעשה כו'. גמרא מעשה לסתור חסורי כו' וה\"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב\"ז וכו':",
+                "לרבי צדוק. קתני מעשה בר\"צ שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת\"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. הר\"נ:",
+                "אוכל. פרש\"י מאכל ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים:",
+                "דר\"צ כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שניות הן ופוסלות את התרומה ואפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. וכביצה לא מישתרי במפה דחי��שינן דלמא נגע כדאיתא בפרק כ\"ה תוספ':",
+                "ולא בירך אחריו. דדריש כר\"י דמ\"ב פ\"ז דברכות אבל לפניו בכל דהו בעי ברוכי שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ארבע עשרה סעודות. מפרש בגמרא דאמר קרא בסכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה כו' ורבנן אמרי מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה כו':",
+                "ור\"ל מדין סוכה אין כו', אבל ודאי דאסור להתענות ביו\"ט, גם בחול המועד ובשבת חייב בג' סעודות:",
+                "בפרק ערבי פסחים. דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות שהרי יצא מהכלל ללמד שאכילת מצה האמור בו רשות ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. רש\"י. ומיהו לילה הראשון כתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ראשו ורובו. דרך סעודתם בהסיבה היתה על מטות ומסובין על שמאלם ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו. רש\"י:",
+                "דהכי אסקינן בגמרא דף ג'. ואתמר התם הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו:",
+                "משם ראיה. פירש\"י בתמיה. ואפשר לפרש בניחותא ומאף הם א\"ל הביאו ראיה. דומיא דספ\"ח דשבת. ומיהו גם שם נוכל לפרש בתמיה:",
+                "מצות סוכה. ואף על גב דאינה אלא גזירה שמא ימשך כו' אפ\"ה אמרו לו שלא קיים אפילו דאורייתא כ\"כ התוספ'. אבל הר\"נ פירש שלא קיימת וכו' כראוי וכמצות חכמים:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ופירש\"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנ'שים ונשים וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים:",
+                "כלומר ובמ\"ו ילפינן לסוכה בג\"ש ממצה, דאל\"ה קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא:",
+                "קטן. בגמרא מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים:",
+                "קשיין דיוקי אהדדי כו' ולשון רש\"י כל שניעור ואינו קורא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא:",
+                "מעשה. בגמרא מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה חסורי כו' ושמאי מחמיר ומעש' נמי כו' וכתב הר\"נ דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפילו הצריך לאמו כיון דאפשר שכן הדין בכל המצות לחייבו בחינוך כו' ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה אינו ראוי לחינוך סוכה:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא ומסיים נמי אוכל ושותה ומטייל בתוכה וכתב הר\"מ וישים ביתו כמו בית השמוש וסוכה כמו בית הדירה:",
+                "מותר כו'. כתב הר\"נ דכיון שהתחיל לאכול אינו מותר לפנות. אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא. אבל אם לא התחיל וכנס בו כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי מצטער משום ריח רע כו' זהו דעתי. אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין בזה ראיה ברורה:",
+                "סרוחה בלשונם הוא כמו הפסד. הר\"מ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע ונ\"ל שהוא מלה ארמית. אשר העוה עבדך (שמואל ב י״ט:כ׳) די סרח עבדך ואנכי העויתי אנא סרחית. תוי\"ט:",
+                "כ\"כ הסמ\"ג ועיין טור וב\"י. ובני מוהרר\"א הראה לי בירושלמי לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לולב. הוא כפת תמרים שבתורה והן חריות של דקל כו'. ולפי שהלולב נאגד עם ההדס והערבה כמ\"ש במ\"ח הלכך מפרש להו ברישא כו' ואע\"ג דפרי עשו הדר ברישא כתיב ועוד דהא מברכין אלולב הואיל ובמינו גבוה מכולן הלכך נמי אקדים פירושיה והדר מפרש להו כסדרן בכתוב. ועתוי\"ט:",
+                "שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כו'. בשלמא לפני יאוש וכו' אלא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. גמרא. וא\"ת לקמן דפסלינן של אשרה כו' משום דמכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה. וי\"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בה. אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה. תוספ'. ומדברי הר\"ב למדתי שינויא אחרינא. דהא איכא לאקשויי, לכם למ\"ל, אע\"כ משום דמצוה חבב\"ע מדברי קבלה ילפינן לה איצטריך קרא דלכם איום ראשון דמדאורייתא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "והיבש. פירשו התוספ' שיהא נפרך בצפורן. והר\"א פירש משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו, וכן עיקר. טור:",
+                "משום דמקשינן כולהו לאתרוג כיון דבחד קרא כתיבי גמרא:",
+                "בגמרא. וכתבו התוספ' דנקט היינו טעמא כדי לפסול ביו\"ט שני, אבל בראשון הא כתיב לכם והאי לאו לכם הוא כיון דלשריפה קאי:",
+                "נקטם. פירש הר\"א שנקטם מהעלין עד שחסר מעט מהשדרה. ובעל העטור כתב, לא שנקטמו קצת מהעלין העליונים אלא שנקטמו ג' עלין העליונים פירוש עד השדרה. והרא\"ש פירש דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל:",
+                "ר\"ל שנעקרו לגמרי מהשדרה ואינם מחוברים אלא ע\"י אגידה. והר\"א פירש שנחלקו העלין לשנים לארכן כדרך שעושין האומנים לעשות מהן קופות:",
+                "נפרדו. דאע\"ג דכתיב כפת ללמדך שיהא כפות, כיון שראוי לכפותו אין כפותו מעכבת בו, ולא קפיד קרא אלא על שאינו ראוי לכפותו. הר\"נ:",
+                "יאגדנו. היינו משום דבעינן כפות ממש ולא תלי בפלוגתא דלולב צריך אגד דהתם היינו לאגדו עם ההדס והערבה והכא שיהיו עליו מחוברין ולא פרודין. הר\"נ:",
+                "ציני. דקלים קשים הגדלים בהרים. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "הדס. הוא עץ שעליו חופין את עצו כגון שיהיו שלשה עלין או יתר על כן סמוכין זה לזה בעגול אחד. גמרא:",
+                "נקטם. אע\"ג דבלולב פירוש ראש העלין, היינו משום דבלולב לעולם העלין למעלה יוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו, אבל הדס וערבה אין העלין העליונים יוצאין מראש הבד אלא דפעמים ראש הבד הוא חלק, הלכך ראש דידהו הוא ראש הבד ולא ראש העלין, ואפילו אם עלה יוצא מראש הבד גם נקרא נקטם עד שיקטם ראש הבד. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ערבה. הוא מין ידוע הנקרא ערבי נחל על שם ההוה שגדל על נחל וסימניו נתפרשו שעלה שלו משוך כנחל ופיו חלק וקנה שלו אדום:",
+                "גזולה כו'. כמו בלולב. והא דתני לה במתניתין ד' בבי ולא עריב ותני להו, משום דיש בכל אחד ואחד מה שאין בחבירו הלכך אצטריכו ד' בב'. רש\"י:",
+                "והטעם מבואר. לפי שכמו דשמעינן לר\"ט בהדס, ה\"ה והוא הטעם בערבה. תוי\"ט:",
+                "והצפצפה פסולה. דכתיב קח על מים רבים צפצפה שמו. אמר הקב\"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, מאי ניהו ערבה והן שמו עצמם כצפצפה, אלמא גריעותא, דבתוכחה כתיב. גמרא:",
+                "כמושה. ה\"ה לשאר מינין דכמושין כשרים דהא יבש תנן בהו דפסול הא כמוש כשר, והכי איתא בגמרא בהדיא. אלא לגבי ערבה איצטריך, סד\"א כיון דכתיב ערבי נחל, כמושה לא, קמ\"ל. הר\"נ:",
+                "מקצת. לאשמעינן שנפרצו היינו ברוב וגבי פסולה נקט נפרצה משום דהוי ברוב וגבי מעוטא שייך לשון נשרו. הרא\"ש:",
+                "כלומר ובכלל ערבי נחל הן חוץ מצפצפה דקרא מיעטה בהדיא:"
+            ],
+            [
+                "ג' הדסים. דכתיב ענף עץ עבות. ופירש\"י ענף חד עץ חד עבות חד:",
+                "שתי ערבות. יליף מדכתיב ערבי נחל שתים: [כב] והא דמכשיר בהדס קטום טפי מלולב וערבה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כל כך. רבינו ישעיה ז\"ל:",
+                "שלשתן קטומים. אפשר דר\"ט בעי ג' מדאורייתא אלא דלא קפיד אקטומים. או אפשר דר\"ט לא נקט ג' לעיכובא אלא סרכא דר\"י נקט, ולא אתא איהו למימר אלא שאין קטימה פוסלת. אבל במנינא אפשר דסבר כר\"ע דמכשיר בהדס אחד. הר\"נ:",
+                "הדס אחד. שאינו קטום קאמר ומש\"ה לא פריש לה והכי מוכח בגמרא והיינו כחזרה דר\"י וא\"כ אכתי פליגי בלכתחלה כדלעיל. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אתרוג. שנא' פרי עץ הדר. ודרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה. פירש\"י שהאתרוג דר וגדל באילנות ב' וג' שנים וכשבאין וחונטין של עכשיו עדיין דאשתקד קיימי ביה:",
+                "אע\"ג דגבי תרומה טמאה דרשינן לך שלך תהא להסיק תחת תבשילך, כיון דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לידרש לך דידיה גבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דלא שייך ביה אכילה. תוספ':",
+                "תרומה טהורה. כמ\"ד בגמרא מפני שמכשיר לקבל טומאה. הר\"מ. פירש\"י דאמרינן במתניתין מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים שהיו שורין האגודה כדי שלא ייבש וכשנוגעין באתרוג הוכשר לטומאה. ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור: [כח] בגמרא. וז\"ל רש\"י לכהן וישראל נמי נפיק ביה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילו לבן בתו כהן. אבל פדיון אין לו להיות ניתר לאכילת ישראל. והאומר כן רשע הוא:",
+                "א\"כ צריך לחלק בין היכא שהמקום מעכבתו מלאכול להיכא דגברא לא חזי דהא בתרומה ודמאי פירשו דאע\"ג דלדידיה לא חזי הואיל וחזי לכהן ולעני הוי ראוי לכם והכא דלדידיה גופיה חזי בירושלים ואפ\"ה חוץ לירושלים פסול. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ז\"ל המגיד. חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כדמתרגם או ילפת או חזזן ופסול מפני שאינו הדר:",
+                "נסדק. יש שפירשו לארכו משני צדדין ומיהו דוקא מלמטה אבל בחוטמו אפילו כל שהוא פסול וכדאמרינן בגמרא גבי חזזית כו'. ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדק רוב הקליפה החיצונה העבה. הר\"נ:",
+                "פירוש לפירושו אפילו אינו בכאיסר ובכ\"ש ר\"ל כמות שהוא ולא קאי אחסרון כלל דהא מסיים דסיפא דתנן כשר מיירי באינו מפולש ואינו רחב כאיסר. ושעור כאיסר ר\"ל בלא חסרון וקאמר דבאינו מפולש ואינו רחב כאיסר הוא דכשר. הא אף על פי שאינו רחב כאיסר ואין בו חסרון אלא שהוא מפולש פסול. תוי\"ט וע\"ע:",
+                "מעוטו. דוקא באחד כשר אבל כשהם ב' חזזות בב' מקומות אע\"ג דעל מיעוטו הן פסול. הר\"נ:",
+                "עוקצו. פירש\"י זנבו כמו בעוקצי תאנים:",
+                "וטעמא דיו\"ט שני דינו כשאר הימים משום דבקיאינן בקביעא דירחא:"
+            ],
+            [
+                "שנים. ה\"ג רש\"י. ופירוש שני אתרוגים בידו אחד. וטעמא מפרש בגמרא דכיון דמצות לולב בימין ואתרוג בשמאל וזימנין דמחלפי ליה כו' ואתי להפכינהו מיד ליד ולאחוז האתרוג והלולב בידו עד שיחליף ואי הוי גדול יותר מדאי שמא יפול מיד ואתי לאפסולי שיארע בו נקב. והר\"נ מקיים הגירסא במשניות ישנות, שניהם בידו אחד. כלומר הלולב והאתרוג, מטעם הנזכר:",
+                "אפילו אחד. וטעמא דר\"י לא חייש לדלמא מפיך להו. ולגירסת הר\"נ אפילו בב' ידיו כלומר שיאחז שניהם זה בידו אחד וזה בידו אחד ולא חייש כו':"
+            ],
+            [
+                "במינו כו'. פירוש לאגוד עם ההדס והערבה כמ\"ש גבי נפרדו עליו וטעמיה דר' יהודה מפרש בגמרא דיליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כו' מה להלן אגודה אף כאן אגודה הלכך במינו דוקא, דאל\"ה ה\"ל ה' מינין ועובר משום בל תוסיף:",
+                "במשיחה. כרבנן דברייתא דלית להו לקיחה לקיחה ואין צריך אגד. ואמרינן בסנהדרין דף פ\"ח דאי אין צריך אגד לית ביה משום בל תוסיף דאינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו:",
+                "נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ופירש\"י במנחות דף ס\"ב מוליך ומביא לצפון ודרום ומזרח ומערב כדי לעצור רוחות רעות הבאות מארבע רוחות. וז\"ש לצפון ודרום כו' ודאי דלא כסדרן נקטינהו דהא כל פינות כו' לא יהיו אלא לימין כו' ובשם מהרי\"ל בב\"י מזרח דרום מערב צפון. ועתוי\"ט:",
+                "בהודו כו' ובאנא. דכתיב אז ירננו עצי היער. ובתריה הודו לה' כי טוב. וכתיב נמי בתריה ואמרו הושיענו אלהי ישענו. ואיתא במדרש לפי שבראש השנה באין לדין ואין יודעין אם יצאו זכאי נתן הקב\"ה מצוה זו לישראל שיהיו שמחים בלולביהם כאדם היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח. והיינו דכתיב ירננו עצי היער כלומר בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט את הארץ ובמה ירננו בהודו ובהושיעה נא. הרא\"ש:",
+                "אף באנא כו'. נ\"ל דסבירא להו דאף על גב דגבי ירננו כו' לא כתיב אלא ואמרו הושיענו היינו דלא נקט אלא תחלת המקרא דאנא הושיעה נא והוא הדין לסופו דהצליחה נא הואיל ומקרא אחד הוא. ולפי שבית שמאי באו להוסיף על דברי בית הלל סדרם אחריהם. תוי\"ט:",
+                "לפי מה דמשמע דר\"ג ור\"י כב\"ה ס\"ל. היאך כתב ואין כך הלכה. ונראה שהר\"ב גירסא אחרת היתה לו אלא כו' בלבד. וכך גרס בירושלמי הא בהודו לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאלו למד לא היו מקרין אותו כיון שצריך לענות אחריהן כל מה שהוא אומר אבל כשהגדול מקרא אותו והוא עונה אחריו הללויה לא אמר שתבא עליו מארה שדרך הגדול להקרות ואפילו לבקיאים. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "גמרא וטעמא איתא במגילה דף כ\"ח כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן כלישנא והוא עבר לפניהם. ואף דהלל תקנת נביאים הוא וא\"כ תקשי היכי מברכינן וצונו, תירץ בגמרא מלא תסור, א\"נ שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:",
+                "והלוקח חבר דאי ע\"ה מי ציית למחשד לחבירו ואפ\"ה קרי ליה חבירו כמ\"ש הטעם במ\"ב פ\"ד דדמאי. תוי\"ט:",
+                "אתרוג. דאתרוג בכלל לולב דקתני. וז\"ל רש\"י חבר שקונה הושענא כולה מע\"ה, ונותן לו, יבקש ממנו שיתן לו:"
+            ],
+            [
+                "זכר למקדש מנין דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא ציון דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גמרא:",
+                "ושיהא כו' משמע שתקנם ביחד והלכך כיון דמייתי הראשונה אגב תני לשניה דעמה:",
+                "ומקשים בגמרא דאבני אימת, אי ביום ט\"ז כבר הותר משהאיר המזרח, אלא דנבנה קודם ט\"ז, מחצות אשתרי כר ומשני דאבני בלילה, א\"נ סמוך לשקיעת החמה ופירש\"י דהיא היא מרוב הטרחות שיש בקצירת העומר עד הבאתו כדתנן התם, לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות:"
+            ],
+            [
+                "נטילתו בלבד דוחה שבת. הר\"נ. כלומר אבל לא לענין הוצאה. ובגמרא דף מ\"ד מסקינן דהכא בגבולין מיירי מדלא קתני להר הבית ומיהו בזמן שבהמ\"ק קיים דניטל בשבת ביום הראשון במקדש ובמקומות הסמוכים ששלוחי ב\"ד מגיעים שם ויודעים אימתי הוקבע החודש. אבל בזמן שאין בהמ\"ק קיים אע\"פ שעדיין קבעו על פי הראייה הואיל ואין כאן מקדש שניטל הלולב בו השוו חכמים מדותיהם בכל המקומות כי היכי שלא תהא תורה כשתי תורות:"
+            ],
+            [
+                "מפני כו'. שהיה טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שבת והך מתניתין דוקא בזמן שבהמ\"ק קיים. הר\"ן:",
+                "וכתבו התוספ' דסוגיא דהכא ס\"ל דמצות א\"צ כונה, דהא במוציא לרה\"ר אין שייך מתכוין לצאת, ועוד דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד:"
+            ],
+            [
+                "מקבלת אשה. דמהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל דלגבה אסור טלטול קמ\"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. גמרא:",
+                "בשבת. בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "שבעה כיצד. וגירסת הרא\"ש ששה ושבעה כיצד:",
+                "ולא פירש מקדש, ש\"מ דאפילו בגבולים. רש\"י:",
+                "וא\"ת נמצא ב\"ד מתנין לעקור דבר מן התורה, הא אותבינא ביבמות דף צ', ושנינן שב ואל תעשה שאני:",
+                "ובגמרא איתא דאע\"פ שהיו יודעין לחשוב העבור מ\"מ היו סומכין על קביעות א\"י ובמקום שאין שלוחי ב\"ד מגיעין שם היו כאין בקיאין. והתוספ' כתבו דמאי קאמר לא בקיאין אע\"ג דידעינן, עבוד רבנן כאלו לא ידעינן. ועתוי\"ט:",
+                "בגמרא ופירש\"י הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא שברוב מקומות וענינים יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון שהיה מונח בכרמלית כו' ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים:",
+                "אגזירה שמא יטלנו קאי אבל משום דלא בקיאין לא שייך לענין מגילה דכיון דמדבריהם היא אפילו היינו בקיאין לא היה דוחה שבת:"
+            ],
+            [
+                "ומפרש בגמרא אבל בראשון לא תקנו דלא מוכחא מלתא דמשום ערבה תקנו אלא יאמרו דהואיל ומשום לולב אדחי דחוהו נמי לערבה וכיון דקא מפקא ליה מראשון אוקמא אשביעי יום מסוים או ראשון או אחרון כו':",
+                "והרי נביאים האחרונים, שהם חגי וחביריו בתחלת בית שני היו כו'. וי\"ל דה\"ק הר\"ב והאידנא אינה כו' אשביעי מהדר וקאי. כלומר דהאידנא אע\"ג דה\"ל למעבד נמי שבעה ימים זכר למקדש כמו בלולב. אפ\"ה אינה אלא בז' הואיל ובגבולין, אינה אלא מנהג נביאים אפילו בזמן הבית וכיון דבגבולין אין לערבה עיקר מן התורה להכי לא תקנו שבעה זכר למקדש כמו בלולב דאית ליה עיקר מן התורה וטעמא דקבעו בשביעי ולא יום אחר. כתב ב\"י הואיל והיה מיוחד במקדש לדחות בשבת:"
+            ],
+            [
+                "מצות לולב. פירש\"י מצות לולב ביר'ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:",
+                "על גב. ה\"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתייבש:",
+                "ומלמדין אבל במשנה י\"ג דפרק דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ\"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד מהאי טעמא לפרש\"י שהיו רק כהנים. ולהר\"מ ולהר\"נ היינו טעמא דערבה שלוחי ב\"ד הביאום ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ\"כ התוספ':"
+            ],
+            [
+                "וזוקפין. היינו לאחר שהקיפוהו פעם אחת. תוספ'. ולהר\"מ נראה דזקיפה היתה מתחלה ואחר כך נוטלין. כלומר כמו נטילת לולב. ועוד נראה מלשונו דלא הקיפו אלא בלולב:",
+                "כפופין. בגמרא יליף לה מקראי ועין משנה ג' דהלכה למשה מסיני אלא דאסמכוהו אקרא:",
+                "כדאיתא בגמרא דגובה המזבח מן היסוד עד גגו שהוא מקום הקרנות ח' אמות ומפני שהסובב בולט אמה הוצרך למושכן לשפת כניסת היסוד ונמצא שמפני ההטייה לא נשאר רק שתי אמות בקרוב והיו כופפין אותן ב' אמות:",
+                "תקעו כו'. לשון הר\"מ בעת שהיו מביאין אותם וסודרין אותם תוקעים כו' וכתבו התוספ' משום שמחה:",
+                "מקיפין. במשנה ג' פירש הר\"ב דבערבה היו מקיפין. והר\"מ כתב כמ\"ד דהיו מקיפין בלולביהם ומיהו המקיפין לא היו אלא כהנים לכ\"ע. שאע\"פ שישראל נכנס לצורך מצוה לעזרת כהנים מ\"מ בין האולם ולמזבח אינו נכנס כדתנן ספ\"ק דכלים. והכי מפרש בגמרא:",
+                "הנקובין בויסע ויבא ויט בפרשת בשלח. דכל אחד יש בו ע\"ב אותיות ומהן שם המפורש. אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון וכן בזה הסדר כולן. השם הראשון והו. וי\"ו של ויסע, ה\"א דכל הלילה, ו' דויט. ושם הל\"ז הוא אנ\"י. רש\"י. וכתבו התוספ' ואמרו ב' שמות הללו ע\"פ דדרשינן באיכה רבתי:",
+                "יופי כו'. היופי הזה אנו עושין לך שאתה מכפר עלינו. רש\"י:",
+                "ולך כו'. פירש בגמרא דה\"ק ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים. ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסים ופירש\"י ליה אנו מודים שהוא אלהינו מודים לא לשון הוד אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים. ולך אנו משבחים שאתה חביב לפנינו לכפר עלינו. עיין בתוי\"ט באריכות:"
+            ],
+            [
+                "ורבנן כפת כתיב. גמרא:",
+                "ואותו כו'. אין לפרש דריב\"ב לא פליג אלא בשביעי אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל ז' ולא ערבה וכו' וכמו רבנן דנפקו להו מהלמ\"מ דהוה כל ז' והא דקתני מתניתין באותו היום לאו דוקא יום אחד:"
+            ],
+            [
+                "כת\"ק במשנה ח' פ\"ה דגיטין:",
+                "ולשון שומטים כמו שומטו ומניחו בקרן זויות:",
+                "וללשון ראשון פירש\"י דשאני אתרוגי התינוקות שלא הוקצו למצוה גמורה:"
+            ],
+            [
+                "יו\"ט האחרון. דכתיב חג הסוכות וגו' כי', לרבות לילי יו\"ט האחרין לשמחה. או אינו אלא לילי ראשון ושישחוט מערב יר'ט דבלילה אין שוחטין קדשים דכתיב ביום צותו ת\"ל אך חלק ומה ראית מרבה אני לילי יר'ט אחרון שיש לפניו שמחה ומוציא ליל ראשון שאין לפניו שמחה. גמרא. ופירש\"י דשאר לילות א\"צ ריבוי דבכלל ימים הם כו' אע\"ג דכשחל בשבת אין שלמי שמחה דוחין אותו לא תני השמחה שמנה ושבעה דיכול לשמחו בכסות נקיה ויין. גמרא דפסחים דף ע\"א:",
+                "מוריד כו'. לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן להכי תני מוריד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ניסוך כו'. בגמרא אמרינן דהלכה למשה מסיני היא אע\"ג דדרשי תנאי רמוזי בקרא:",
+                "כיצד כו'. הכא תנא סדר המילוי והניסוך ובפרק דלקמן תני השמחה והיציאה מבהמ\"ק אל השילוח למלאות:",
+                "ממעיני הישועה. תוספ':",
+                "מושחרין כו'. דכיון דאמר מר עירה של יין כו' יצא אתי לאשחורי גמרא:",
+                "עירה כו'. לכאורה משמע כלומר שהחליף וכן הוא ברש\"י אבל לשון הר\"מ ואם עירה כו' ונסך שניהם בכלי אחד יצא:",
+                "רי\"א כו'. א\"א לומר דלא ס\"ל הלכה למשה מסיני. וי\"ל דס\"ל דכמו שנתרבית לשמחת שלמים כדלעיל ה\"נ יש לרבות לשמחת ניסוך כדלקמן דמקרי שמחה ולוג גמירי לה. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "באתרוגיהן. ללמדך שאין ניסוך אלא בשחר בשעת נטילת לולב. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "המגולין פסולין. משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בית השואבה. שם המקום שהיו מתקנים לשמחה. הר\"נ:",
+                "שאינה דוחה כו'. הא דלא קתני כיצד כו' משום דבעי לסמוך ולמימר חליל של בה\"ש דדייק מיניה בגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרבן דחי. תוספ':",
+                "לא כו'. אע\"ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יתקן כלי שיר כו' וקיי\"ל דאין שבות במקדש. בית השואבה שאני. כדאמרינן בגמרא שאינה אלא משום שמחה יתירה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ירדו כו'. כהנים ולוים יורדים מעזרת ישראל שהיא גבוה לעזרת נשים שלמטה הימנה בשפוע ההר. רש\"י:",
+                "תקון גדול. ר\"ל גדול התועלת. הר\"מ:",
+                "פירש\"י שבראשונה לא היו זיזין יוצאין מן הכתלים והקיפוה גזוזטרא נתנו זיזין בכתלים סביב סביב. וכל שנה מסדרין שם כו' כדי שיהיו נשים כו' וזהו תיקון גדול דקתני שמתקנים בכל שנה:",
+                "פירש הר\"מ כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים והדין עמו כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן כמ\"ש הר\"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים וכו' וא\"כ הוצרך לטעם ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש בחצרות בית ה':",
+                "ילדים, בחורים. רש\"י:",
+                "של מאה ועשרים כו'. תנא של שלשים שלשים. ונקט כללא נ\"ל משום דסימנייהו שנותיו של משה רבינו ע\"ה שאור תורתו זורחת עלינו ועוד היא מאירה:"
+            ],
+            [
+                "מכנסי כו'. תימא דלא חשיב כתונת שגם היא היתה של שש ומצנפת:",
+                "וכותל מזרחי. שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמר בסדר יומא והמנורות עולות למעלה הימנו. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "חסידים כו'. ולא היו עושין אותן עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. הר\"מ:",
+                "לפניהם. קאי על הרואים דתנן בריש פרקין מי שלא ראה בשמחת כו' ש\"מ דרואים היו:",
+                "פירש\"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרו. ואמרו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו והיינו תשבחות שמשבחין להקב\"ה על כך:",
+                "העליון. כן נקרא לפי שהוא למעלה מעזרת נשים והוא שער נקנור. הר\"מ. עתוי\"ט:",
+                "קרא הגבר. והיו שוהין בתקיעות ובהפיכת פניהם כו' והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשו בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה תוספ' וע\"ע:",
+                "עשירית. בעי רבי ירמיה למעלה דנחית חמשה וקאי אעשרה. או דלמא דנחית עשר וקאי אחמש. תיקו:",
+                "והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין כו'. רש\"י:",
+                "אבותינו. פירש\"י אבותינו בבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהן לבית אלא אחוריהם וגו' פסוק הוא:",
+                "דהשתא לא הוי כמו מודים מודים דמשתקין אותו כו' דכיון דאתרי מילי קא מדכר ליה תרי זימני ולא אחדא מילתא לית לן בה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "עוד ט'. מסקינן בגמרא ט' הוא דמוסיפין לכל המוספין שהיו בו ביום ואין תוקעין לכל מוסף ומוסף ומה\"ט ניחא דלא חשיב ר\"ה שחל להיות בשבת דאיכא מוסף דשבת ור\"ח ור\"ה:",
+                "לישנא דגמרא נקט ולאו דוקא דתרועה היא. תו':",
+                "קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה. רש\"י:",
+                "ע\"ש. ושבת שבתוך התג שהיו תשע דושרת כו': [כח] וה\"ה לעבודתן. בית השואבה דתנן ר\"פ דאין דוחין את השבת. גמרא:",
+                "שהפסח נשחט בשלש כתות וכל כת קורא הלל שלש פעמים ובתחלת קריאה תוקעין שלש תקיעות. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "חוזרין חלילה. כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה כו' ומיהו בבית שני שלא עלו אלא ד' מן המשמרות ונחלקו לכ\"ד וידעיה עלה קודם יהויריב הלכך ששה שלו קודמים. תענית דכ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "שוות. בגמרא יליף לה מקרא דושרת כו': [כח] וה\"ה לעבודתן. וכ\"כ הר\"מ מה שראוי לאכול מהן אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות:",
+                "לחם הפנים. שנאמר חלק כחלק יאכלו כו' כתבו התוספ' דחלוק הוא דמרבינן אבל סלוקו וסדורו והקטרת חבזיכים למשמר הקבוע מדמרבינן ליה מיאכלו משמע לאכילה רבייה רחמנא ולא לעבודה:",
+                "מצה כו'. מצה ואח\"כ חמץ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. גמרא:",
+                "תמידין כו'. חובות חבאות ברגל שלא מחמת הרגל אפקינהו רחמנא מושרת שנאמר לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ובכלל זה נדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש והוא הדין בשבוע שחל בו הרגל למשמר המשמש. גמרא:",
+                "גמרא. ומוסף שבת לא מפרשא מתניתין מידי ושייר והוי בכלל דשאר קרבנות צבור. תוספ' ועתוי\"ט:",
+                "וה\"ה ז' דפסח וא' דשבועות וב' דר\"ה, אלא משום דמכילתין בחג נקט לשמיני דחג:",
+                "שיש תועלת למקדש שע\"י חלוק לחם הפנים חלק כחלק יבואו למקדש ואם יתאחר אחד מבעלי המשמר ימצא אחר שיבא במקומו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ויש להקשות דהל\"ל והמתעכבים. והר\"מ מפרש דהמתעכב הוא מלשון תרגום ויתמהמה מתרגמינן ויתעכב ור\"ל כשחל יום א' בנתים ונמצא שהמשמר שחל בו יום טוב מתעצלים מלבוא כולם הואיל ויד כל המשמרות שוות ולפיכך הואיל ומעטים הם הבאים מאותו המשמר אינם נוטלים אלא שתים. לפ\"ז כשחל יו\"ט ביום שני שבת שקודם יו\"ט משמר היוצא נוטל עשר והוא שקורא התנא משמר שזמנו קבוע והנכנם נוטל שתים מהטעם האמור. וכשחל יו\"ט האחרון להיות בחמישי שבת שאחר המועד משמר הנכנם נוטל עשר והיוצא נוטל שתים שהן מתעצלים:",
+                "ואע\"ג שגם עליו תעבור חלוקה הזאת לשבת הבאה שהנכנס אחריו נוטל שבע והוא חמש. וא\"כ מאי מהני להם חוק זה. אמרו בגמרא דניחא ליה לאינש ליקח לאלתר ולא להמתין להבא אף על פי שאם ימתין יבוא לו ג\"כ שוה בשוה:",
+                "בילגה. אל תטעה לחשוב בילגה לשם אשה כי הוא שם המשמר הט\"ו (בדה\"א כד):"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Taanit/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,237 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבין להזכיר והיכא חזינן. ומברכות פרק ה' משנה ב' דתני מזכירין כו', אין ראיה דהוה אמינא דבכל השנה קאמר. אבל אדתני ובחג כו' אורחא דמלתא לרצות לפני שאלה אלא איידי כו'. תוספ':",
+                "מזכירין. עיין ברכות (שם. וע\"ש אות ה'):",
+                "הראשון. מפרש בגמרא דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטול מיו\"ט הראשון, הלכך בתפלת יוצר נמי של יו\"ט הראשון מזכירין גבורת גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה:",
+                "להזכיר. פירש\"י לא אמרתי לשאול שיתפללו על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר אלא להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:",
+                "בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה ור' יהושע אמר לך בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא אלא גשמים התנן סוף פרקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:",
+                "לעולם כו'. ור' אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל ביו\"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ואם כן ר' יהודה פליג. וכן הוא בהדיא בגמרא:",
+                "מנהגם היה שהעובר לפני התיבה במוסף אינו אותו שעובר בשחרית ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא, פירוש בתפלת ערבית, ומשני דלית תמן כל עמא, נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיה אגודות אגודות ופריך ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית, ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מאורתא ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:",
+                "כ\"כ הר\"מ אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:",
+                "אינו כו' ירושלמי, מאי טעמא דר' יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם ויזכיר מבערב כו' כדלעיל:",
+                "עד שיעבור. אפשר לי לומר שסובר דכיון דאין מתחילין להזכיר אלא ביום טוב אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח ואין כל כך עוברי דרכי' בחג הפסח שהגשמי' יפסיקום אבל בימי הסוכות סימן קללה הם:",
+                "שנאמר כו'. ואינך סבירה ליה דאין למדין מהא דניבא לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם שאע\"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו:"
+            ],
+            [
+                "בג' כו'. דאז זמן רביעה ראשונה:",
+                "לפי שהוא מקום נמוך וא\"צ מטר כל כך. רש\"י:",
+                "בז' כו'. לשון רש\"י כלומר בז' במרחשון הוא ט\"ו אחר החג. וזה יצדק לעולם כפי סדר העיבור המסור בידינו שאנו חושבים בו עכשיו שלעולם תשרי מלא. אבל כשקדשו על פי הראיה וזה היה בימי ר\"ג אפשר שהיה חסר. ועתוי\"ט:",
+                "אחרון. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. ועתוי\"ט. ומסיים הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של א\"י שהוא נהר פרת. מהלך ט\"ו יום. ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט\"ו יום. שהרי אפשר שילך על ידי בורגנים וגם על ידי עבורי עיר. והואיל ואפשר להיות כן שיעורו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות:"
+            ],
+            [
+                "גמרא הר\"מ:",
+                "שמיוחדים במעשיהם. הרא\"ש. ותמיהני דבגמרא מאן יחידים א\"ר הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו כו' כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. ואיזהו תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה ע\"כ. ש\"מ דיחיד עדיף מתלמיד כו' וא\"כ קשה על הרא\"ש והר\"ב שכתבו ת\"ח אלא ה\"ל למכתב רבנן א\"נ חכמים:",
+                "ובגמרא כמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בחמישי ה\"ה נמי ליחידים:",
+                "כלומר שאין לאדם קביעת זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמרא אין קבע לשינה:"
+            ],
+            [
+                "הגיע ר\"ח כו'. אע\"ג דזמן רביעה האפילה הוא י\"ז במרחשון כמ\"ש לעיל. אשכחן ר' יוסי דפליג. וס\"ל שהוא בר\"ח כסליו. הלכך לר\"מ אפילו במיעוט השנים אינה מתאחרת יותר. ולפיכך ראוי שיהיו ב\"ד גוזרין תענית. הר\"נ ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מבעוד יום. כמו שעושים בצום כפור הר\"מ:",
+                "ואסורין במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג אבל מלאכה צער הוא, ומשני אמר קרא קדשו צום קראו עצרה כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה:",
+                "י\"ג תעניות. מנינא למה לי ונראה לי לומר שהם כנגד י\"ג מדות של רחמי' ועי\"ל דאתי למימר דאין גוזרין על הגשמים יותר מי\"ג תעניות כדאיתא בגמרא:",
+                "ופשוט דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל\"כ מאי כבוד שבת איכא אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין כלל. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "במשא ומתן. פירוש של שמחה דומיא דבנין ונטיעה. תוספ':",
+                "באירוסין כו'. ר\"ל שלא יהיו ששים כלל וחמיר מט\"ב שמארסין בו. תוס':",
+                "הנזופין. כמו געורין תרגום ויגער בו ונזף ביה. הר\"מ:",
+                "ניסן. של תקופה כשהגיע השמש לתחלת מזל שור. הר\"מ. כלומר ולא ניסן של חדש הלבנה והוא מירושלמי:",
+                "ולנוסח אחר מתניתין ה\"ק יצא ניסן ולא ירדו גשמים. שוב סימן קללה הם כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר. רש\"י:",
+                "ואותו אפר הוי מעצם אדם דומיא דעקידה כו':",
+                "ובראש כו' דחשיבותא הוא דיהבינן ברישיהו דנשיא ואב\"ד ברישא. דאמרי להון אתון חשביתו למבעי לן רחמי אכולי עלמא. גמרא:",
+                "דאיכא עגמת נפש ומפני חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל בני אדם דלא חשיבי לא מתביישים בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן. רש\"י:",
+                "הזקן. והוא חכם לא היה שם זקן חכם מעמידין חכם כו'. גמרא:",
+                "כבושין. לשון עצור כמו מכבש:",
+                "ובקבלה. כ\"מ שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל. קרי להו קבלה ובכ\"מ דלא אתפקיד נביא כי האי וירא אלהים שהוא כמספר והולך דיליף אגב אורחא מלתא. לא קרינן ליה קבלה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לשון רש\"י רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו:",
+                "ולשון ביתו אינו מדוקדק. והר\"מ כתב ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זכרונות ושופרות. ומלכיות לא. והא דפירש הר\"ב בפ\"ד דר\"ה מ\"ה. כ\"מ שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהן. י\"ל לא בא ללמד אלא ר\"ה ויוהכ\"פ של יובל. דאין למדין מן הכללות והאי קרא דמיניה דריש כתיב ביה וביום שמחתכם ור\"ה נקרא יום שמחה ויו\"כ של יובל שהוא ודאי שמחת לב:",
+                "לא כו' שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בר\"ה וביובלות ובשעת מלחמה. גמרא. וכי תימא דצריך לאומרן דאם לא כן בציר להו ממש לכן נקט לישנא דלא היה צריך. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אברהם. לפי שהיה ראשון לניצולים שנצול מנמרוד. תוספ':",
+                "גואל ישראל. בירושלמי פריך ולא יצחק נגאל שענייתו של א\"א בהר המוריה על הצלתו של יצחק הוא השיבו שמכיון שנגאל יצחק הרי הוא כמי שנגאלו כל ישראל. הר\"נ:",
+                "ים סוף. לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי. רש\"י:",
+                "יהושע כו'. לפי שנענה בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדים בגלגל. רש\"י:",
+                "שמואל כו'. מעין אל ה' בצרתה לי דכתיב ויזעק שמואל אל ה'. רש\"י:",
+                "אליהו כו' מעין אשא עיני אל ההרים דכתיב באליהו ענני ה' ענני דהיינו תפלה. רש\"י:",
+                "יונה כו'. מעין ממעמקים קראתיך ה' שכן כתיב קראתי מצרה לי. רש\"י:",
+                "בירושלמי פריך אאליהו ואיונה ומתרץ להו כך:"
+            ],
+            [
+                "ורחב\"ת. בסיכני. גמרא:",
+                "והוא השמש ולא שליח צבור. רש\"י. ומפרש בגמרא שהיו תוקעין תר\"ת:",
+                "בני אהרן. וי\"ג בני אהרן. וי\"ג בתרוייהו הכהנים בני אהרן. ועתוי\"ט:",
+                "וכפרש\"י. שבגבולין נמי היו תוקעין ומריעין כסדר השנוי במשנה זו. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י כתב חדא מלתא היא בשער מזרח בהר הבית. וי\"א בשערי מזרח בעזרת נשים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "א\"נ לא גמרו ביום גומרין בלילה:"
+            ],
+            [
+                "במגילת תענית. מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע\"פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב כו' כאלו היה מקרא. רש\"י:",
+                "ובגמרא דראש השנה דף י\"ח שבזמן שבית המקדש קיים אסורים מפני ששמחה היא להם, אין בית המקדש קיים מותרים מפני שאבל היא להם אבל חנוכה מפרסם ניסא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצוה והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו ופורים קיימו וקבלו היהודים כדכתיב באסתר:"
+            ],
+            [
+                "ובטור איתא ד' סעודות דג' לשבת. וכתב הר\"ן ואע\"ג דבלא תענית צריך פת לסעודת היום ג\"כ מ\"מ מפני התענית מרבין לקנות דברים שחיי נפש בהם:",
+                "יש לומר דחיישינן שמא בעלי החניות לא ישימו לבם לכך שמפני התענית והשבת הם קונים:",
+                "שאין ביכולת דלת העם לקנות ב' סעודות גדולות ביחד אלא ודאי שצורך גדול למטר הוא: [לא] להפקיע. מבטל שעור מדה הראשונה וממעטה. רש\"י:",
+                "ולא אחרונות. פירוש התחלת האחרונות, אבל כך סדרן בה\"ב הבה\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בראש חודש. דאיקרי מועד. רש\"י:",
+                "אין כו' דאע\"ג דאיקרי מועד לא כתיב יום משתה ושמחה. רש\"י. אבל פורים אע\"ג דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד לא חשיב ליה אף על גב דאיקרי יום טוב לא זהו לשון מועד שנקראים המועדות בתורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מיד. לפי שאינו דבר שסובל מתון. דבשלמא הגשמים אפשר להמתין שאם ירדו לאחר מכן יהיו פירות השנה כתיקונן, אבל צמחים ששנו אם לא יתקנו במהרה יפסדו לגמרי. וכן כשפסקו גשמים הרי הצמחים נפסדים מהרה ואין מתון לדבר. ומה\"ט שינו דוקא תנן אבל יבשו לא כדאיתא בגמרא, לפי שאין להם תקנה כשיבשו אלא לזרוע בתחלה. לפיכך הרי הם כאלו לא ירדו עליהם גשמים כלל, ולפיכך מתענין כפי הסדר. הר\"נ:",
+                "בצורת. אע\"ג דקלה ממכת רעב כו'. הכי קאמר דאע\"פ שירדו גשמים ואפשר שלא יהיה רעב אך כיון שפסקו מ' יום לפחות מכה מביאה לידי בצורת היא זו. הר'נ:"
+            ],
+            [
+                "לא לבורות. משכחת לה דירדו בנחת ובכח וטובא לא אתיא. גמרא:",
+                "מיד. מפרש בגמרא על האילנות בפרוס הפסח. משום דהאי שעתא מלבלבי אילני כו' וכן כשירדו לאילן ולא לצמחין כו' הדבר מראה שהרביעה הצריכה לזריעה תתאחר הרבה או לא תבא כלל. ולפיכך מתריעין מיד וכן כשהגיע פרוס החג ולא ירדו לבורות כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "וכן עיר כו'. ה\"ט שאותה העיר מתרעת מיד ואינה נוהגת סדר התעניות. לפי שהדבר מראה בעצמו שזה בא עליהם בגזירתו של הקב\"ה ולא במנהגו של עולם ולפיכך ראוי שיתענו ויריעו מיד. ומש\"ה מייתי קרא והמטרתי כו'. הר\"נ:",
+                "סביבותיה. אותה הפרכיא. המגיד. אבל רש\"י מפרש סביבותיה מה שסביב ההפרכיא. ב\"י. ועתוי\"ט:",
+                "לא מתריעות. שכן מצינו ביוהכ\"פ מתענין ולא מתריעין. רע\"א כו' שכן מצינו בר\"ה שמתריעין ולא מתענין. ירושלמי. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "דבר. מלתא דפשיטא שאין בה מתון וצריכין להתענות מיד:",
+                "המוציאה. מלישנא דהמוציאה דייק הר\"מ דאין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל המנין הזה. הר\"נ. והה\"מ כתב דמרגלי דייק דהן הגברים לבד כו':",
+                "בשלשה ימים. אחד בכל יום. רש\"י:",
+                "פחות כו'. לשון הגמרא ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר. ופירש\"י דאקראי בעלמא היא ולא קבע:"
+            ],
+            [
+                "בא לרבות דיותר מסביבותיה מתענות דאל\"כ סביבותיה הו\"ל למתני. והב\"י הקשה בשם הר\"מ משום דאין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מהמקומות. וכיון שכן בכל העולם יתענו. ואפשר דדוקא אותן השומעין ויש כאן חששא פן גם עליהם יעבור וכן בדבר מוקי לה בגמרא כששיירות מצויות דמתלווה ובא עמהן:",
+                "הארבה ועל החסיל. ובברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא. רשבא\"א אף על החגב וכתב הר\"א דלת\"ק כל המינין מזיקין וראיה מיואל, חוץ מן החגב. אבל המגיד כתב דדוקא אלו ג' שהזכירו ולא שאר המינין אא\"כ בתערובות. ושל יואל בתערובות ארבה וחסיל היו:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ועדיין תבעי לן ככיסויא דתנורא א\"ד כי דרא דרפתא שורות לחם הדבקים בפומא דתנורא זה אצל זה א\"נ זה למעלה מזה תיקו:"
+            ],
+            [
+                "מתריעין. בענינו רש\"י. וכתב הר\"ן ואע\"ג דכל מתריעין אף תענית במשמע הכא שאני שידוע שאסור להתענות בשבת ממילא דבלא תענית קאמר:",
+                "הר\"מ. והטור השמיט מדברי הר\"מ תיבת מתענין:",
+                "על עיר. ואף בחול אין מתענין בעיר עצמה ולא בסביבותיה וטעמא כתב הרמב\"ן דכיון דמחמת הצרה ותוקף בהלתה אי אפשר לבני העיר להתענות אף סביבותיהן אין מתענין. ועתוי\"ט:",
+                "ולא לצעקה. שאין אנו בטוחים כ\"כ שתועיל תפלתנו לצעוק עליהם בשבת. רש\"י:",
+                "וא\"כ מתניתין דוקא בסביבותיה וכר\"ע דמשנה ז'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שלא תבא. לישנא מעליא נקיט. רש\"י:",
+                "חוץ כו'. לפי שאין מתפללין על רוב טובה שנאמר עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. גמרא. ופירש הר\"נ וכיון שכך מדתו של הקב\"ה שכשהוא נענה לעמו משפיע להם מטובו עד שיבלו כו' אין מתפללין עליהם:",
+                "תנורי כו'. שהם בחצירות. רש\"י:",
+                "שלא ימוקו. בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה הר\"נ:",
+                "עוגה. כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה פרש\"י כמין בית האסורים עשה וישב:",
+                "רש\"י. לפי שע\"י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כמין עוגה:",
+                "ונדבה. רצון ועין יפה. רש\"י:",
+                "מפני הגשמים. הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מאסטיו היה. ירושלמי:",
+                "אם נמחית. שכשם שא\"א לאבן שתמחה כן א\"א להתפלל על רוב הטובה. הר\"נ. ובברייתא הביאו לו פר הודאה. אמר לפניו רבש\"ע כו' יהר\"מ שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח כו':",
+                "שהטיח דברים ואמר לא כך כו' רש\"י. ובברייתא שאלו שנים שני אליהו שמפתחות גשמים בידו. לא נמצא ש\"ש מתחלל על ידיך דאליהו נשבע דלא ירדו ואתה נשבעת שירדו. ונמצא דזה או זה בא לידי שבועת שוא:",
+                "ולשון ארמית היא. כי הילדים רכים. תרגום ארום טליא מחטיין:"
+            ],
+            [
+                "לא ישלימו. דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים. רש\"י:",
+                "קודם חצות. דחצות זמן אכילה הוא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה. רש\"י:",
+                "הלל הגדול. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השובע, רש\"י. ודרך שיר הוא שלא נאמר אלא על השובע, אבל בפסוקי דזמרה אומרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפרש בגמרא מדרבנן. ואסמכוהו מדנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אוסר ביין אף כהן מברך אסור ביין:",
+                "היינו ד' צומות ט' באב וכו', דלא הוקבעו אלא לאבל:",
+                "ובנעילת שערים. בירושלמי, אימתי נעילה. י\"א נעילת שערי מקדש וי\"א נעילת שערי שמים שנועלין אותן לעת ערב בגמר תפלה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "צו. וסופו תשמרו לכל ישראל צוה. וא\"א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן:",
+                "הראשונים. שמואל ודוד. רש\"י. וכן כתיב (בר\"ה א טו) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם:",
+                "של לוים. שגם המה נתחלקו לכ\"ד משמרות:",
+                "במעשה בראשית. פירוש בין אותן שהיו רחוקים ומתכנסים בעריהם בבהכ\"נ בין אותן שהיו בירושלים במקדש:"
+            ],
+            [
+                "לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל:",
+                "השמים. לפי שאין בפרשת תוצא אלא ח' פסוקים לפיכך אומר ויכולו. וכ\"א צריך לקרות ג\"פ, כדתנן בפ\"ד דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג\"פ:",
+                "פיהן. פרשה בנעילה ליכא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהם מד\"ס עשו להם חיזוק ודתו המעמד (בתחלת היום). הר\"מ. ודקרי הלל מד\"ס אע\"ג דתיקון נביאים הוא כל שאינו מפורש בתורת מרע\"ה, מד\"ס קרי ליה:",
+                "מעמד. קיבוצן לכל תפלה מן הד' תפלות ועמידתן שם לתפלה ולתחנה ולבקשה נקרא מעמד. הר\"מ:",
+                "בנעילה. בירושלים לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים טרודין במוסף וישראל לחטוב עצים וכו'. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "שאע\"פ דתקנת נביאים הוא כד'ס דמי ובגמרא דף כ\"ח קרי לה מדאורייתא משום דתקנת נביאים הוא:"
+            ],
+            [
+                "בן יהודה. פירוש משבט י��ודה וכן בן בנימין כי אלו השני שבטים הגלו לבבל והם שעלו:",
+                "בתמוז. לפי שאותן שהתנדבו באחד בניסן ספקו עד כ' בתמוז. רש\"י:",
+                "בני כו'. דבקציעות בלבד לא היו יכולים להנצל מהשומרים. שהרחוקים הביאו גרוגרות וצמוקים לבכורים:",
+                "שניה. נראה שהאחרונים שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת ולא נמצאו מי שהתנדבו והטילו גורלות. והנה אין אחד מהמביאים שהביא רק לב' ימים כי אם בני פרעוש ועכשיו שעלה הגורל להם הביאו לג' חדשים:"
+            ],
+            [
+                "כ\"ד דסיון וט\"ז דתמוז מלו להן ארבעין בי\"ז נחית. גמרא:",
+                "ובטל התמיד. בגמרא שכך קבלנו מאבותינו:",
+                "והובקעה העיר. פירש בגמרא בשניה, דבראשונה כתיב בירמיה בתשעה לחדש וגו' ותבקע העיר:",
+                "התורה. כך קבלנו מאבותינו:",
+                "שלא כו'. בגמרא למדוהו מקראי:",
+                "בראשונה. בגמרא דייק מקראי דבז' נכנסו העו\"ג להיכל וקלקלו בו בז' ובח'. ובט' סמוך לחשיכה הציתו בו המוקדני' את האור והיה דולק והולך כל היום (העשירי) כולו:",
+                "ובשניה. דתניא מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב:",
+                "ביתר. עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל כו' ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בהמ\"ק. הר\"מ:",
+                "ונחרשה העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומלכבס. אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. גמרא. ופירש\"י משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכבוס בגדים:"
+            ],
+            [
+                "דתניא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר כר היו מתים הרבה בט\"ב ובשנת מ' לא מת אחד מהם. תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש. חזרו ושכבו בקבריהן עד ליל ט\"ו כיון שראו שנתמלאה הלבנה בט\"ו ולא מת אחד מהן ידעו שחשבון החדש מכוון וכבר נשלמו מ' של גזירה ע\"כ. חה שהם סברו שמספר המ' התחילו משנת שלוח המרגלים אבל הש\"י התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים:",
+                "וכיון שנגמרת מלאכת ה' עשאוהו יו\"ט. וכן מצינו בחינוך בית ראשון:",
+                "וחיישינן שיגדלו תולעים בעצים. וכל עץ שיש בו תולעת פסול למערכה:",
+                "שבי\"ז בתמוז שיבר הלוחות. ובי\"ח טחן העגל וחזר ועלה ומ' יום התנפל ועוד מ' יום שבהן קיבל לוחות אחרונות. חשוב י\"ב דתמוז דהוה חסר ול' דאב וכ\"ט דאלול וט' דתשרי הרי פ' יום כו' ובוקר יוהכ\"פ ירד שהוא י' בתשרי. רש\"י:",
+                "שא כו'. היפיפיות היו אומרות כך שאין האשה אלא ליופי. המיוחסות שלא היו נושאות חן בעיני רואיהן אומרות אל תתן כו' שאין אשה אלא לבנים. וכשיהיו בניך מיוחסים הכל קופצים אחריהם בין זכרים בין נקבות בגמרא:",
+                "יראת כו'. שמן הסתם המיוחסות הן יראות ה' שעיקר יחוסן של ישראל שאין בהן פסול ממזרת וכיוצא בו. א\"נ מיוחסות דהכא אנשי חיל יראי ה':",
+                "צאינה. משמע שיוצאות וחולות. הר\"נ:",
+                "כלומר שגם יום הכיפורים היה בתוך החנוך. כדמוכח במלכים א' ח' ויעש את החג ז' ימים ח' ימים ומפורש בגמרא דשבעת ימים היה החנוך. קודם לז' ימי החג ונמצא שז' בתשרי שהם ב' ימים קודם יוהכ\"פ התחילו ימי החנוך. ועיין תוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,233 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Taanit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "דמדקתני מאימתי מכלל דפשיטא ליה דחייבין להזכיר והיכא חזינן. ומברכות פרק ה' משנה ב' דתני מזכירין כו', אין ראיה דהוה אמינא דבכל השנה קאמר. אבל אדתני ובחג כו' אורחא דמלתא לרצות לפני שאלה אלא איידי כו'. תוספ':",
+                "מזכירין. עיין ברכות (שם. וע\"ש אות ה'):",
+                "הראשון. מפרש בגמרא דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטול מיו\"ט הראשון, הלכך בתפלת יוצר נמי של יו\"ט הראשון מזכירין גבורת גשמים. ומיהו מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה:",
+                "להזכיר. פירש\"י לא אמרתי לשאול שיתפללו על הגשמים בחג כגון ותן טל ומטר אלא להזכיר בחג גבורות של מקום שמוריד גשמים בעונתן כלומר בזמנן:",
+                "בעונתו. כשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה ור' יהושע אמר לך בשלמא תחיית המתים מזכיר דכולה יומא זמניה הוא אלא גשמים התנן סוף פרקין יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה. גמרא:",
+                "לעולם כו'. ור' אליעזר סבירא ליה בברייתא בגמרא. דאם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר דלעולם בעונתו משמע. מיהו עד השתא לא רמי עליה חובה אבל ביו\"ט הראשון חובה לרצות לפני שאלה. שכל הבא לבקש מקדים ומרצה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ואם כן ר' יהודה פליג. וכן הוא בהדיא בגמרא:",
+                "מנהגם היה שהעובר לפני התיבה במוסף אינו אותו שעובר בשחרית ובירושלמי קאמר אמאי אינו מזכיר מאורתא, פירוש בתפלת ערבית, ומשני דלית תמן כל עמא, נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיה אגודות אגודות ופריך ולדכרו בצפרא פירוש בתפלת שחרית, ומשני דהוו סברי מדכרי ליה מאורתא ולשנה הבאה יזכירו גם מבערב:",
+                "כ\"כ הר\"מ אבל אומר ומוריד הטל. וזה כמנהג בני ספרד שנוהגים להזכיר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הטל:",
+                "אינו כו' ירושלמי, מאי טעמא דר' יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם ויזכיר מבערב כו' כדלעיל:",
+                "עד שיעבור. אפשר לי לומר שסובר דכיון דאין מתחילין להזכיר אלא ביום טוב אחרון של חג. הכי נמי אין פוסקין אלא עד שיעבור הפסח ועוד שרגילין להתאחר בירושלים עד שיעבור הפסח ואין כל כך עוברי דרכי' בחג הפסח שהגשמי' יפסיקום אבל בימי הסוכות סימן קללה הם:",
+                "שנאמר כו'. ואינך סבירה ליה דאין למדין מהא דניבא לשעתו שהיה שנת רעבון ועצירת גשמים שבישר להם שאע\"פ שיצא אדר ולא ירדו גשמים שיצאו ויזרעו:"
+            ],
+            [
+                "בג' כו'. דאז זמן רביעה ראשונה:",
+                "לפי שהוא מקום נמוך וא\"צ מטר כל כך. רש\"י:",
+                "בז' כו'. לשון רש\"י כלומר בז' במרחשון הוא ט\"ו אחר החג. וזה יצדק לעולם כפי סדר העיבור המסור בידינו שאנו חושבים בו עכשיו שלעולם תשרי מלא. אבל כשקדשו על פי הראיה וזה היה בימי ר\"ג אפשר שהיה חסר. ועתוי\"ט:",
+                "אחרון. שלפעמים מתעכבין קצת בירושלים עד שיעבור החג כולו. ועתוי\"ט. ומסיים הרי לך שמן ירושלים מדרומה עד קצה הצפון של א\"י שהוא נהר פרת. מהלך ט\"ו יום. ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט\"ו יום. שהרי אפשר שילך על ידי בורגנים וגם על ידי עבורי עיר. והואיל ואפשר להיות כן שיעורו חכמים בכך ימים כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות:"
+            ],
+            [
+                "גמרא הר\"מ:",
+                "שמיוחדים במעשיהם. הרא\"ש. ותמיהני דבגמרא מאן יחידים א\"ר הונא רבנן. ובתר הכי תני איזהו כו' כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. ואיזהו תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומר אפילו במסכת כלה ע\"כ. ש\"מ דיחיד עדיף מתלמיד כו' וא\"כ קשה על הרא\"ש והר\"ב שכתבו ת\"ח אלא ה\"ל למכתב רבנן א\"נ חכמים:",
+                "ובגמרא כמו שאין גוזרין תענית על הצבור לכתחלה בחמישי ה\"ה נמי ליחידים:",
+                "כלומר שאין לאדם קביעת זמן לשישתה בו. ואין לשון דהכא כלישנא דגמרא אין קבע לשינה:"
+            ],
+            [
+                "הגיע ר\"ח כו'. אע\"ג דזמן רביעה האפילה הוא י\"ז במרחשון כמ\"ש לעיל. אשכחן ר' יוסי דפליג. וס\"ל שהוא בר\"ח כסליו. הלכך לר\"מ אפילו במיעוט השנים אינה מתאחרת יותר. ולפיכך ראוי שיהיו ב\"ד גוזרין תענית. הר\"נ ועיין תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מבעוד יום. כמו שעושים בצום כפור הר\"מ:",
+                "ואסורין במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג אבל מלאכה צער הוא, ומשני אמר קרא קדשו צום קראו עצרה כעצרת מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה:",
+                "י\"ג תעניות. מנינא למה לי ונראה לי לומר שהם כנגד י\"ג מדות של רחמי' ועי\"ל דאתי למימר דאין גוזרין על הגשמים יותר מי\"ג תעניות כדאיתא בגמרא:",
+                "ופשוט דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל\"כ מאי כבוד שבת איכא אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין כלל. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "במשא ומתן. פירוש של שמחה דומיא דבנין ונטיעה. תוספ':",
+                "באירוסין כו'. ר\"ל שלא יהיו ששים כלל וחמיר מט\"ב שמארסין בו. תוס':",
+                "הנזופין. כמו געורין תרגום ויגער בו ונזף ביה. הר\"מ:",
+                "ניסן. של תקופה כשהגיע השמש לתחלת מזל שור. הר\"מ. כלומר ולא ניסן של חדש הלבנה והוא מירושלמי:",
+                "ולנוסח אחר מתניתין ה\"ק יצא ניסן ולא ירדו גשמים. שוב סימן קללה הם כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר. רש\"י:",
+                "ואותו אפר הוי מעצם אדם דומיא דעקידה כו':",
+                "ובראש כו' דחשיבותא הוא דיהבינן ברישיהו דנשיא ואב\"ד ברישא. דאמרי להון אתון חשביתו למבעי לן רחמי אכולי עלמא. גמרא:",
+                "דאיכא עגמת נפש ומפני חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל בני אדם דלא חשיבי לא מתביישים בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן. רש\"י:",
+                "הזקן. והוא חכם לא היה שם זקן חכם מעמידין חכם כו'. גמרא:",
+                "כבושין. לשון עצור כמו מכבש:",
+                "ובקבלה. כ\"מ שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל. קרי להו קבלה ובכ\"מ דלא אתפקיד נביא כי האי וירא אלהים שהוא כמספר והולך דיליף אגב אורחא מלתא. לא קרינן ליה קבלה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לשון רש\"י רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו:",
+                "ולשון ביתו אינו מדוקדק. והר\"מ כתב ולא יהיה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זכרונות ושופרות. ומלכיות לא. והא דפירש הר\"ב בפ\"ד דר\"ה מ\"ה. כ\"מ שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהן. י\"ל לא בא ללמד אלא ר\"ה ויוהכ\"פ של יובל. דאין למדין מן הכללות והאי קרא דמיניה דריש כתיב ביה וביום שמחתכם ור\"ה נקרא יום שמחה ויו\"כ של יובל שהוא ודאי שמחת לב:",
+                "לא כו' שאין אומרים זכרונות ושופרות אלא בר\"ה וביובלות ובשעת מלחמה. גמרא. וכי תימא דצריך לאומרן דאם לא כן בציר להו ממש לכן נקט לישנא דלא היה צריך. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "אברהם. לפי שהיה ראשון לניצולים שנצול מנמרוד. תוספ':",
+                "גואל ישראל. בירושלמי פריך ולא יצחק נגאל שענייתו של א\"א בהר המוריה על הצלתו של יצחק הוא השיבו שמכיון שנגאל יצחק הרי הוא כמי שנגאלו כל ישראל. הר\"נ:",
+                "ים סוף. לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתיאשו מן הגאולה וזכר המקום אותם וגאלם כדכתיב ואזכור את בריתי. רש\"י:",
+                "יהושע כו'. לפי שנענה בשופרות על יריחו בעוד שהיו ישראל עומדים בגלגל. רש\"י:",
+                "שמואל כו'. מעין אל ה' בצרתה לי דכתיב ויזעק שמואל אל ה'. רש\"י:",
+                "אליהו כו' מעין אשא עיני אל ההרים דכתיב באליהו ענני ה' ענני דהיינו תפלה. רש\"י:",
+                "יונה כו'. מעין ממעמקים קראתיך ה' שכן כתיב קראתי מצרה לי. רש\"י:",
+                "בירושלמי פריך אאליהו ואיונה ומתרץ להו כך:"
+            ],
+            [
+                "ורחב\"ת. בסיכני. גמרא:",
+                "והוא השמש ולא שליח צבור. רש\"י. ומפרש בגמרא שהיו תוקעין תר\"ת:",
+                "בני אהרן. וי\"ג בני אהרן. וי\"ג בתרוייהו הכהנים בני אהרן. ועתוי\"ט:",
+                "וכפרש\"י. שבגבולין נמי היו תוקעין ומריעין כסדר השנוי במשנה זו. ועתוי\"ט:",
+                "ורש\"י כתב חדא מלתא היא בשער מזרח בהר הבית. וי\"א בשערי מזרח בעזרת נשים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "א\"נ לא גמרו ביום גומרין בלילה:"
+            ],
+            [
+                "במגילת תענית. מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע\"פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב כו' כאלו היה מקרא. רש\"י:",
+                "ובגמרא דראש השנה דף י\"ח שבזמן שבית המקדש קיים אסורים מפני ששמחה היא להם, אין בית המקדש קיים מותרים מפני שאבל היא להם אבל חנוכה מפרסם ניסא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצוה והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו ופורים קיימו וקבלו היהודים כדכתיב באסתר:"
+            ],
+            [
+                "ובטור איתא ד' סעודות דג' לשבת. וכתב הר\"ן ואע\"ג דבלא תענית צריך פת לסעודת היום ג\"כ מ\"מ מפני התענית מרבין לקנות דברים שחיי נפש בהם:",
+                "יש לומר דחיישינן שמא בעלי החניות לא ישימו לבם לכך שמפני התענית והשבת הם קונים:",
+                "שאין ביכולת דלת העם לקנות ב' סעודות גדולות ביחד אלא ודאי שצורך גדול למטר הוא: [לא] להפקיע. מבטל שעור מדה הראשונה וממעטה. רש\"י:",
+                "ולא אחרונות. פירוש התחלת האחרונות, אבל כך סדרן בה\"ב הבה\"ב. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בראש חודש. דאיקרי מועד. רש\"י:",
+                "אין כו' דאע\"ג דאיקרי מועד לא כתיב יום משתה ושמחה. רש\"י. אבל פורים אע\"ג דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד לא חשיב ליה אף על גב דאיקרי יום טוב לא זהו לשון מועד שנקראים המועדות בתורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מיד. לפי שאינו דבר שסובל מתון. דבשלמא הגשמים אפשר להמתין שאם ירדו לאחר מכן יהיו פירות השנה כתיקונן, אבל צמחים ששנו אם לא יתקנו במהרה יפסדו לגמרי. וכן כשפסקו גשמים הרי הצמחים נפסדים מהרה ואין מתון לדבר. ומה\"ט שינו דוקא תנן אבל יבשו לא כדאיתא בגמרא, לפי שאין להם תקנה כשיבשו אלא לזרוע בתחלה. לפיכך הרי הם כאלו לא ירדו עליהם גשמים כלל, ולפיכך מתענין כפי הסדר. הר\"נ:",
+                "בצורת. אע\"ג ד��לה ממכת רעב כו'. הכי קאמר דאע\"פ שירדו גשמים ואפשר שלא יהיה רעב אך כיון שפסקו מ' יום לפחות מכה מביאה לידי בצורת היא זו. הר'נ:"
+            ],
+            [
+                "לא לבורות. משכחת לה דירדו בנחת ובכח וטובא לא אתיא. גמרא:",
+                "מיד. מפרש בגמרא על האילנות בפרוס הפסח. משום דהאי שעתא מלבלבי אילני כו' וכן כשירדו לאילן ולא לצמחין כו' הדבר מראה שהרביעה הצריכה לזריעה תתאחר הרבה או לא תבא כלל. ולפיכך מתריעין מיד וכן כשהגיע פרוס החג ולא ירדו לבורות כדאיתא בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "וכן עיר כו'. ה\"ט שאותה העיר מתרעת מיד ואינה נוהגת סדר התעניות. לפי שהדבר מראה בעצמו שזה בא עליהם בגזירתו של הקב\"ה ולא במנהגו של עולם ולפיכך ראוי שיתענו ויריעו מיד. ומש\"ה מייתי קרא והמטרתי כו'. הר\"נ:",
+                "סביבותיה. אותה הפרכיא. המגיד. אבל רש\"י מפרש סביבותיה מה שסביב ההפרכיא. ב\"י. ועתוי\"ט:",
+                "לא מתריעות. שכן מצינו ביוהכ\"פ מתענין ולא מתריעין. רע\"א כו' שכן מצינו בר\"ה שמתריעין ולא מתענין. ירושלמי. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "דבר. מלתא דפשיטא שאין בה מתון וצריכין להתענות מיד:",
+                "המוציאה. מלישנא דהמוציאה דייק הר\"מ דאין הנשים והקטנים והזקנים ששבתו ממלאכה בכלל המנין הזה. הר\"נ. והה\"מ כתב דמרגלי דייק דהן הגברים לבד כו':",
+                "בשלשה ימים. אחד בכל יום. רש\"י:",
+                "פחות כו'. לשון הגמרא ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר. ופירש\"י דאקראי בעלמא היא ולא קבע:"
+            ],
+            [
+                "בא לרבות דיותר מסביבותיה מתענות דאל\"כ סביבותיה הו\"ל למתני. והב\"י הקשה בשם הר\"מ משום דאין זמן בעולם שלא יהא בו חרב באחד מהמקומות. וכיון שכן בכל העולם יתענו. ואפשר דדוקא אותן השומעין ויש כאן חששא פן גם עליהם יעבור וכן בדבר מוקי לה בגמרא כששיירות מצויות דמתלווה ובא עמהן:",
+                "הארבה ועל החסיל. ובברייתא מתריעין על הגובאי בכל שהוא. רשבא\"א אף על החגב וכתב הר\"א דלת\"ק כל המינין מזיקין וראיה מיואל, חוץ מן החגב. אבל המגיד כתב דדוקא אלו ג' שהזכירו ולא שאר המינין אא\"כ בתערובות. ושל יואל בתערובות ארבה וחסיל היו:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא. ועדיין תבעי לן ככיסויא דתנורא א\"ד כי דרא דרפתא שורות לחם הדבקים בפומא דתנורא זה אצל זה א\"נ זה למעלה מזה תיקו:"
+            ],
+            [
+                "מתריעין. בענינו רש\"י. וכתב הר\"ן ואע\"ג דכל מתריעין אף תענית במשמע הכא שאני שידוע שאסור להתענות בשבת ממילא דבלא תענית קאמר:",
+                "הר\"מ. והטור השמיט מדברי הר\"מ תיבת מתענין:",
+                "על עיר. ואף בחול אין מתענין בעיר עצמה ולא בסביבותיה וטעמא כתב הרמב\"ן דכיון דמחמת הצרה ותוקף בהלתה אי אפשר לבני העיר להתענות אף סביבותיהן אין מתענין. ועתוי\"ט:",
+                "ולא לצעקה. שאין אנו בטוחים כ\"כ שתועיל תפלתנו לצעוק עליהם בשבת. רש\"י:",
+                "וא\"כ מתניתין דוקא בסביבותיה וכר\"ע דמשנה ז'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שלא תבא. לישנא מעליא נקיט. רש\"י:",
+                "חוץ כו'. לפי שאין מתפללין על רוב טובה שנאמר עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. גמרא. ופירש הר\"נ וכיון שכך מדתו של הקב\"ה שכשהוא נענה לעמו משפיע להם מטובו עד שיבלו כו' אין מתפללין עליהם:",
+                "תנורי כו'. שהם בחצירות. רש\"י:",
+                "שלא ימוקו. בטוח היה בתפלתו שירדו גשמים הרבה הר\"נ:",
+                "עוגה. כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה פרש\"י כמין בית האסורים עשה וישב:",
+                "רש\"י. לפי שע\"י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כמין עוגה:",
+                "ונדבה. רצון ועין יפה. רש\"י:",
+                "מפני הגשמים. הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מאסטיו היה. ירושלמי:",
+                "אם נמחית. שכשם שא\"א לאבן שתמחה כן א\"א להתפלל על רוב הטובה. הר\"נ. ובברייתא הביאו לו פר הודאה. אמר לפניו רבש\"ע כו' יהר\"מ שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח כו':",
+                "שהטיח דברים ואמר לא כך כו' רש\"י. ובברייתא שאלו שנים שני אליהו שמפתחות גשמים בידו. לא נמצא ש\"ש מתחלל על ידיך דאליהו נשבע דלא ירדו ואתה נשבעת שירדו. ונמצא דזה או זה בא לידי שבועת שוא:",
+                "ולשון ארמית היא. כי הילדים רכים. תרגום ארום טליא מחטיין:"
+            ],
+            [
+                "לא ישלימו. דאכתי לא חל עלייהו תענית כי נחתי גשמים. רש\"י:",
+                "קודם חצות. דחצות זמן אכילה הוא מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בשעת סעודה. רש\"י:",
+                "הלל הגדול. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. ומשום דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השובע, רש\"י. ודרך שיר הוא שלא נאמר אלא על השובע, אבל בפסוקי דזמרה אומרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מפרש בגמרא מדרבנן. ואסמכוהו מדנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אוסר ביין אף כהן מברך אסור ביין:",
+                "היינו ד' צומות ט' באב וכו', דלא הוקבעו אלא לאבל:",
+                "ובנעילת שערים. בירושלמי, אימתי נעילה. י\"א נעילת שערי מקדש וי\"א נעילת שערי שמים שנועלין אותן לעת ערב בגמר תפלה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "צו. וסופו תשמרו לכל ישראל צוה. וא\"א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן:",
+                "הראשונים. שמואל ודוד. רש\"י. וכן כתיב (בר\"ה א טו) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם:",
+                "של לוים. שגם המה נתחלקו לכ\"ד משמרות:",
+                "במעשה בראשית. פירוש בין אותן שהיו רחוקים ומתכנסים בעריהם בבהכ\"נ בין אותן שהיו בירושלים במקדש:"
+            ],
+            [
+                "לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל:",
+                "השמים. לפי שאין בפרשת תוצא אלא ח' פסוקים לפיכך אומר ויכולו. וכ\"א צריך לקרות ג\"פ, כדתנן בפ\"ד דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג\"פ:",
+                "פיהן. פרשה בנעילה ליכא. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "לפי שהם מד\"ס עשו להם חיזוק ודתו המעמד (בתחלת היום). הר\"מ. ודקרי הלל מד\"ס אע\"ג דתיקון נביאים הוא כל שאינו מפורש בתורת מרע\"ה, מד\"ס קרי ליה:",
+                "מעמד. קיבוצן לכל תפלה מן הד' תפלות ועמידתן שם לתפלה ולתחנה ולבקשה נקרא מעמד. הר\"מ:",
+                "בנעילה. בירושלים לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים טרודין במוסף וישראל לחטוב עצים וכו'. רש\"י ועתוי\"ט:",
+                "שאע\"פ דתקנת נביאים הוא כד'ס דמי ובגמרא דף כ\"ח קרי לה מדאורייתא משום דתקנת נביאים הוא:"
+            ],
+            [
+                "בן יהודה. פירוש משבט יהודה וכן בן בנימין כי אלו השני שבטים הגלו לבבל והם שעלו:",
+                "בתמוז. לפי שאותן שהתנדבו באחד בניסן ספקו עד כ' בתמוז. רש\"י:",
+                "בני כו'. דבקציעות בלבד לא היו יכולים להנצל מהשומרים. שהרחוקים הביאו גרוגרות וצמוקים לבכורים:",
+                "שניה. נראה שהאחרונים שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת ולא נמצאו מי שהתנדבו והטילו גורלות. והנה אין אחד מהמביאים שהביא רק לב' ימים כי אם בני פרעוש ועכשיו שעלה הגורל להם הביאו לג' חדשים:"
+            ],
+            [
+                "כ\"ד דסיון וט\"ז דתמוז מלו להן ארבעין בי\"ז נחית. גמרא:",
+                "ובטל התמיד. בגמרא שכך קבלנו מאבותינו:",
+                "והובקעה העיר. פירש בגמרא בשניה, דבראשונה כתיב בירמיה בתשעה לחדש וגו' ותבקע העיר:",
+                "התורה. כך קבלנו מאבותינו:",
+                "שלא כו'. בגמרא למדוהו מקראי:",
+                "בראשונה. בגמרא דייק מקראי דבז' נכנסו העו\"ג להיכל וקלקלו בו בז' ובח'. ובט' סמוך לחשיכה הציתו בו המוקדני' את האור והיה דולק והולך כל היום (העשירי) כולו:",
+                "ובשניה. דתניא מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב:",
+                "ביתר. עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל כו' ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בהמ\"ק. הר\"מ:",
+                "ונחרשה העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ומלכבס. אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. גמרא. ופירש\"י משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכבוס בגדים:"
+            ],
+            [
+                "דתניא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר כר היו מתים הרבה בט\"ב ובשנת מ' לא מת אחד מהם. תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש. חזרו ושכבו בקבריהן עד ליל ט\"ו כיון שראו שנתמלאה הלבנה בט\"ו ולא מת אחד מהן ידעו שחשבון החדש מכוון וכבר נשלמו מ' של גזירה ע\"כ. חה שהם סברו שמספר המ' התחילו משנת שלוח המרגלים אבל הש\"י התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים:",
+                "וכיון שנגמרת מלאכת ה' עשאוהו יו\"ט. וכן מצינו בחינוך בית ראשון:",
+                "וחיישינן שיגדלו תולעים בעצים. וכל עץ שיש בו תולעת פסול למערכה:",
+                "שבי\"ז בתמוז שיבר הלוחות. ובי\"ח טחן העגל וחזר ועלה ומ' יום התנפל ועוד מ' יום שבהן קיבל לוחות אחרונות. חשוב י\"ב דתמוז דהוה חסר ול' דאב וכ\"ט דאלול וט' דתשרי הרי פ' יום כו' ובוקר יוהכ\"פ ירד שהוא י' בתשרי. רש\"י:",
+                "שא כו'. היפיפיות היו אומרות כך שאין האשה אלא ליופי. המיוחסות שלא היו נושאות חן בעיני רואיהן אומרות אל תתן כו' שאין אשה אלא לבנים. וכשיהיו בניך מיוחסים הכל קופצים אחריהם בין זכרים בין נקבות בגמרא:",
+                "יראת כו'. שמן הסתם המיוחסות הן יראות ה' שעיקר יחוסן של ישראל שאין בהן פסול ממזרת וכיוצא בו. א\"נ מיוחסות דהכא אנשי חיל יראי ה':",
+                "צאינה. משמע שיוצאות וחולות. הר\"נ:",
+                "כלומר שגם יום הכיפורים היה בתוך החנוך. כדמוכח במלכים א' ח' ויעש את החג ז' ימים ח' ימים ומפורש בגמרא דשבעת ימים היה החנוך. קודם לז' ימי החג ונמצא שז' בתשרי שהם ב' ימים קודם יוהכ\"פ התחילו ימי החנוך. ועיין תוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "From his house. The explanation of the Ram is that this means from his wife so he won't touch a Nidda and become impure during the seven days. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma/English/merged.json

@@ -0,0 +1,31 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Yoma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "From his house. The explanation of the Ram is that this means from his wife so he won't touch a Nidda and become impure during the seven days. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,331 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מביתו. פירש הר\"מ מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא ז' ימים. כמ\"ש ותהי נדתה עליו וטמא ז' ימים. וה\"פ שלא תמצא אחר ביאה דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה הדם או אחר כן, ויהיה בתוך כדי שתרד מן המטה ותדיח, דבכה\"ג אף לת\"ק דמ\"ג פ\"ב דנדה מטמאה את בועלה. גמרא:",
+                "אין לדבר סוף. אבל בטומאה, כהן גדול זריז הוא ונשמר מהטומאה ולא מתקינין לו כהן אחר אלא משום דכי עבדינן ליה צרה כ\"ש דמזריז טפי גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הנרות. פירוש הטבת ב' נרות. אבל הטבת ה' נרות קודמין לקטורת שכן בפ\"ב מ\"ג דפיים דמי מדשן המנורה קודם לקטורת אלא התם בה' נרות והכא בב' נרות גמרא. והא דלא תנן הכא הטבת ה' נרות משום דלא הויין בכהן גדול. תו':",
+                "הראש כו'. נקט האברים הראשונים בהעלאה:"
+            ],
+            [
+                "פרים כו'. אבל שעירים לא, דכיון דעל חטא דישראל קא אתו חלשא דעתיה. ופר דעל חטא דידיה ודאחיו הכהנים קאתי אי איכא אינש בכהנים דאית ביה מלתא מידע ידע ליה ומהדר ליה בתשובה. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שבאותו שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו. הר'מ:",
+                "ב\"ד. הכי קא\"ל, משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב\"ד. גמרא. ולא שהוא שלוחם ושליח ב\"ד לענין עבודה דקיי\"ל דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי ב\"ד כמו שכתב במשנה ג' פרק ד' דנדרים:",
+                "פירש\"י דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג. ופירוש כשרים מי שמעשיו סתומים ושמא אין בלבו כלום. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והתוספ' מנחות דף ל\"ה ז\"ל, הדבר ידוע שא\"א להשמיע קול אלא כשמכה באמצעי. ועתוי\"ט:",
+                "והפג. וריחו לא נמר מתרגם לא פג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל מי כו' דמעיקרא סברי כיון דאיכא אונס שינה לא אתו הלכך אע\"ג דתיקנו פייס לשאר עבודות לא חזו לתקן להך עבודה. כיון דחזו דאתו וקאתו לידי סכנה תקינו לה רבנן נמי פייסא. גמרא:",
+                "שהמשמר נחלק לז' בתי אבות:",
+                "אומר להם. פירוש לכל הכהנים שיש שם דכיון דזה הגורל של המרוצה לא עלתה חזרו להטיל גורל בין כולם:",
+                "לכאורה שכך היה עומד בלא מצנפת עד שפייסו, ודעת הר\"מ דמחזירה. וע\"י הנטילה ידע מי הוא שממנו מתחילין:",
+                "משמע דנטילת המצנפת ואמירת הסך ע\"י ממונה אחד נעשית. וי\"ל שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין. והאומר המנין לא היה יודע ממי נטל המצנפת:"
+            ],
+            [
+                "היו שם. נראה לפרש שהיו בכל יום ויום חוץ מיר'כ שהרי כל עבודת יר'כ אין כשרות אלא בכה\"ג וכן מיוסד בסליחה בטלו הפייסות בצום המובחר. אבל בפייס העבודה הזכיר כל הד' פייסות על סדרן. והשיג בזה הבעל המאור. והרמב\"ן מיישב ומונה מקצת מכל עבודה שצריכין לפייס. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחביתין. פירש הר\"ב מנחתו של כהן ��דול שנאמר מחציתה וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין. רש\"י:",
+                "כלומר גדול האברים ואיתא נמי דמקרא ילפינן דראש קודם דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:",
+                "והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דבההוא קרא כתיב נמי וכליל על מזבחך שהוא עולה מסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיח כתיב. דאם לא כן נמצאו הכל עשירים דעולה שכיחי טובא דנודרים ונודבין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בזיכי לבונה. והעומד אחר שלשה עשר כהנים הארבעה עשר זוכה בבזך האחד והט\"ו בשני. ריטב\"א. וכן נ\"ל בצלוחית של מים דלעיל ודלקמן. תוי\"ט:",
+                "ביד אחד. דאין מנסכין בחג אלא בשל שחר והלכך לא משכחת לה בחול בתמיד של בין הערבים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הקרבים כו'. דכבש בן שנה ואיל בן שתי שנים. והיין בכבש רביעית ההין. ובאיל שלישית ההין ככתוב בפרשת שלח לך:"
+            ],
+            [
+                "והרגל בשנים. לא שהיו מחלקים האברים לשנים דהא כתיב אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים אלא האבר השלם היו מקריבים אותה שני כהנים וגו'. הר\"מ:",
+                "וקשיא לי אמאי לא חיישינן דאתי לאנצויי ושיבאו על ידי כן לידי סכנה. תוי\"ט. והת\"ח מתרץ ונראה לי דהבעלים היו בוררים באיזה כהן שירצה דאדם רשאי לעשות בשלו מה שירצה ולא שייך דאתי לאנצויי רק בקרבנות צבור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרואה כו'. ועד אחד נאמן במלתא דעבידי לגלויי. ירושלמי:",
+                "מתתיה כו'. זהו הממונה על הפייסות דתנן ליה ברפ\"ה דשקלים. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קדוש כו'. מן הכיור. רש\"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ\"ט זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ דנראה ככרות שפכה ויוציא לעז על בניו שאינן שלו:"
+            ],
+            [
+                "אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה. תוספ':",
+                "אע\"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואף על פי שהוא כה\"ג דקדוש טפי ואע\"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזהיר וזריז טפי כו' אפ\"ה צריך טבילה. כל אלו חומרות צריך להכניס בק\"ו דאלת\"ה איכא למפרך. תוספ':",
+                "חמש טבילות כו'. דכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומנין שכל טבילה צריכה ב' קידושים ת\"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כו' ושדינן ורחץ אופשט ואולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זימני. גמרא:",
+                "סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש שיטבול בחול. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ואקשינן בגמרא דתשעה היו ולעיל תנן עשרה ומשני קדושא בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם:",
+                "קרצו. קרץ מצפון בא בא (ירמיה מו) מתרגם עממין קטלין מצפון ייתון עלה. גמרא:",
+                "ומרק. מלשון ומרק ושטף (ויקרא ו) ומרקו הרמחים (ירמיה מו) שענינם צחצוח וגמר כלי על שלימות צחצוחו:"
+            ],
+            [
+                "בין דם לאברים. משום דבקטורת כתיב בבקר בבקר ובתמיד חד בבקר. גמרא:",
+                "בין אברים לנסכים. דכתיב כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן כו' ומדלא כתיב כאברי הבקר אלא כמנחת הלכך למנחה קדים ולא לאברים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פשט קדש. דס\"ל דתרי קדושי שהצריך הכתוב בין בגד לבגד תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא. ולדידיה במשנה ד' פשט וקדש וירד וטבל כו' ולבש וקדש אלא ההיא מתניתין כרבנן דהכא. גמרא:",
+                "לבש וקדש. הכל מודים בקדוש שני שלובש ואח\"כ מקדש. מ\"ט דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בשחר כו'. דכ\"ע מיהת דשחר עדיפי דאמר קרא ד' זימני בד בלבישת בגדי שחר. חד לגופיה וחד לומר לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כמו בשאר ימות השנה. וחד לומר שהוא מובחר מבד של שאר הימים. וחד לומר שטוב משל ערבית. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פרו. שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ומשלו היה כדכתיב אשר לו:",
+                "ומתודה. דכתיב וכפר בעדו ואי אפשר לומר כפרת דמים שעדיין לא נשחט הפר אלא כפרת דברים דומיא דשעיר המשתלח דכתיב גביה לכפר עליו גמרא:",
+                "אנא. כתיב הכא כפרה וכתיב בחורב אולי אכפרה. ונאמר שם אנא חטא העם הזה. אף כאן באנא. גמרא:",
+                "השם. דילפינן מכפרה דעגלה ערופה דכתיב ביה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן בה'. ולפי שהוא אמר השם ככתבו לפיכך לא הזכירו התנא אלא תני השם. תוי\"ט:",
+                "ברוך כו'. תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. א\"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב\"ה אתם הבו גודל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לצפון מקשינן בגמרא מקדאמר לצפון. כו' דמשמע שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב\"י היא דס\"ל הכי. והא מתניתין דלעיל דתנן בין האולם ולמזבח מדמכשר בין האולם ולמזבח ש\"מ דס\"ל דמקצת מזבח בצפון קאי וראב\"ש הוא. ומשנינן תני כבין האולם ולמזבח כלומר סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של המזבח ולא כנגד המזבח ולבין האולם דלאו בצפון הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שאפשר לשלשלו לבור והוא נופל מאליו, אולי יראים שמא יתקלקל או ישבר א\"נ דרך כבוד הוא שלא לשלשלו ושיפול מאליו אלא יגלגלוהו כאדם החס על כליו כ\"ש כלי קדש:",
+                "נפסלין. לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים הוא לפסול מים קדושים. רש\"י:",
+                "ידות הכלים. באותן שאי אפשר לעשות עצמן של זהב כגון סכינים או קרדומים הלכך עביד הידות דזהב. גמרא:",
+                "ודומה לו בדניאל ח' לקבל נברשתא דדהבא. רש\"י:",
+                "זהב. ותנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואית מפרשי דלא נאמר ושם כו' אלא על בן קמצר וחביריו וטעמא דאותן שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. ותשובת בן קמצר לא נתקבל. עתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אישי. אדוני:"
+            ],
+            [
+                "ונקטו של זהורית דאסמכוהו אקרא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומ\"ש וצבעו אדום, תרגום ותולעת שני, וצבע זהורי. הר\"מ:",
+                "ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב. גמרא. ותו מקשי בגמרא היכי מכפר ליה בפר דלאו דדהו ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:",
+                "וכה\"א. הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה:",
+                "וכן הוא אומר מלף מואב פשע בי:",
+                "וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. גמרא:",
+                "כ\"ה בתורת כהנים ובגמרא אליבא דר\"מ. והר\"מ ��ירש דסבירא להו לחכמים דבסידורא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונו':"
+            ],
+            [
+                "שחטו. נראה דהכי נמי קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד בפרקין דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:",
+                "ממרס. והמלה עברית ביחזקאל מ\"ו ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין:",
+                "ומדנקט בעזרה שמע מינה תרתי. חדא דאולם והיכל חדא קדושה. ואולם נמי א\"מ מיקרי והוא סברת רבא בגמרא ועוד שמע מינה דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירין לפני ולפנים כתנא קמא דסוף פרק קמא דכלים כפירוש הר\"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי. ולר\"י נמי לא פרשו בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. תוי\"ט:",
+                "וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד. הר\"מ:",
+                "המעוכלות. כמו המאוכלות באל\"ף שמתחלף בעי\"ן שהם ממוצא אחד. ופירש הר\"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן. ועתוי\"ט:",
+                "שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא מונה מן ההיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי. מאי שנא דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרינן תני של היכל. ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דאמר ארישא כיני מתניתין על כו' שבעזרה:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר וצוה הכהן ופנו את הבית על מה חסה התורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה אם כן חסה על ממונן הקל כו' גמרא:",
+                "ומצות היום להביא דם הפר לפני ולפנים ולפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי:",
+                "מלא חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הניתן על המזבח הפנימי. רש\"י:",
+                "מן הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר עי\"כ למכתשת ושוחקה הדק. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא יליף לה מים שעשה שלמה על י\"ב בקר ג' פונים צפונה וג\"פ ימה וג\"פ נגבה וג\"פ מזרחה. דמונה והולך המקיף את הים ובא לו מצפון למערב וממערב לדרום וכו' דדרך ימין מקיפה:",
+                "זהב. דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי שרת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ונפקא מואש. ורבנן וי\"ו לא דרשי. גמרא:",
+                "חמש. נפקא לה מוהאש ואפילו למאן דלא דריש וי\"ו, וי\"ו ה\"א דריש. גמרא: [כב] ואינך נפקא להו מונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ור'י אי מהתם ה\"א קאי אארעא ועביד מפוחא, קמל\"ן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הכף ואת המחתה. מחתה מלאה קטורת וממנה חפן כו' גמרא:",
+                "דאל\"ה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה. והר\"מ מצרף גם הטעם הזה. ועתוי\"ט:",
+                "ואינה יכול לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א\"א דכתיב (ד\"ה א' כ\"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל:",
+                "פרוכת אחת. שעוביה אמה דס\"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדש קדשים א\"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קודש קדשים כמו במשכן. תוספ':",
+                "ור\"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר\"ל היתה ארוכה יוצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה. קרסי זהב מתרגם פורפין דזהב:",
+                "מן הדרום ; ואע\"ג דנמצא מהלך בהיכל עד ש��גיע לפרופה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו ובמ\"ה לעיל כתב הר\"ב דכל פינות כו' לא יהיו אלא לימין מ\"מ כשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למיעבד דכבוד הוא לקודש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכת בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קה\"ק. ועתוי\"ט:",
+                "כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיה שם שתי פרוכת. הר\"מ. ובגמרא והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:",
+                "עשן. לשון הר\"מ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא. דאלת\"ה מאי למימרא דנתמלא כו':",
+                "וילפינן לה מדאמר קרא (ד\"ה כ\"א) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה\"ל למכתב מירושלים. או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה\"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:",
+                "כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר ה' יתעלה לאהרן. ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משניטל. משנגנז לא קתני, אלא משניטל תנן, כמ\"ד ארון גלה לבבל, דלא כדתנן במ\"ב פ\"ו דשקלים. גמרא:",
+                "שם. באמצע בית ק\"ק כדאיתא במגילה דף י' ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח:",
+                "נביאים ראשונים. דוד ושמואל:"
+            ],
+            [
+                "אחד למעלה ושבע למטה. דגבי פר כתיב והזה כו' על פני כו' ולפני הכפורת יזה שבע פעמים דגבי שעיר כתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו למטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת הוא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה ת\"ל כאשר עשה שיהיו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחד כך למעלה בפר אחת. גמרא:",
+                "וכתב רש\"י כמצליף לא ידעתי לשונו. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:"
+            ],
+            [
+                "השעיר ר\"ל בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במ\"ח פ\"ג:",
+                "כן אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי. ור\"י לית ליה תקנתא דלכתוב עליהו הי דפר והי דשעיר ומסיק דמשום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה לעיונא בכתבא דאי לא תימא הכי בלאו הכי נמי האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא דכהן גדול:",
+                "כן הוא בסוגיא. וטעמא נ\"ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פירוש והניח כלומר לאפוקי מוערה דבסיפא. דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא לתני והניח דם הפר:",
+                "כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל ומה לפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם הפר כך מזה בהיכל וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "מחטא. לשון ירידה כדאמרינן במנחות דף ס\"ו נושא עולה ומתחטא. רש\"י. ול\"נ דלישנא דדכויי הוא כדאמרינן בחולין דכ\"ז מל' תחטאני באזוב ואטהר. וה\"נ קתני מחטא ע\"ש שאלו המתנות לטהר המזבח נתונים נתונים המה כדכתיב וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל. תוי\"ט:",
+                "מזרחית צפונית. ס\"ל כרבי יוסי דמשנה א' דלעיל דאמר דלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ��יצא דרך הצפון פגע תחלה בצפונית מערבית ובההיא קרן דפגע ברישא לא עביד דאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכולה מזבח ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחוזר לצפונית מערבית דרך ימין. רש\"י. ודעת הרשב\"א עתוי\"ט:",
+                "ועל כולן. אתאן לרבי אליעזר דלתנא קמא מחטא ויורד מלמעלה למטה לפירוש הר\"ב. אבל להר\"מ אתאן אף לתנא קמא דדוקא במזרחית צפונית שלפניו בראשונה נותן מלמעלה למטה דבאותו קרן אינו יכול ליתן עד שיצא מכל המזבח כדלעיל. ונמצא שעומד שם באותו קרן. והוא לפניו. אבל במערבית צפונית נותן מיד במקומו שהוא עומד כדי שלא יעבור על מצוות וישהה המתנה ואח\"כ מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ואח\"כ מקיף ברגל למערבית דרומית ונותן מיד. לקרן דרומית מזרחית. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כדכתיב כעצם השמים לטהר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לנחל קדרון. כמו לנחל איתן עמק. רש\"י:",
+                "ומועלין בהן. מדרבנן דאי לא יצאו מידי מעילה מדאורייתא היאך נמכרין לגננין לזבל. תוספ'. וכן שנינו בפ\"ח דחולין מ\"ו. אין מועלין והיינו מדאורייתא:",
+                "בגמרא דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת וחקה עכובה היא. וכתב זאת משמע חוקה על זאת כתובה ולא על אחרת וכתיב נמי אחת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב:",
+                "ממקום שפסק. ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת כו' אחת בשנה. תנא קמא סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי חטוי אחד אמרתי לך ולא לעשות שני חטויין לשנות ההזאה שתי פעמים. גמרא ורש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולקיחתן כאחד ובדמים מחד קרא נפקי כמו שאמרו. דמראה וקומה שקולים ששניהם בגופן של השעירים. ה\"נ דמים ולקיחתן כאחד שקולים ששניהם דברים שחוץ לגופן. תוי\"ט:",
+                "דיליף ממום עובר דאע\"ג דלא חזו השתא כי הדר מחזי שפיר דמי דכתיב משחתם בהם מום בם. מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו הכי נמי לא שנא. והואיל ולא אדחו מצוה בראשון:",
+                "עוד אמר ר' יהודה. דהא דאמר ר' יהודה תמות לאו על אותו שאמר תנא קמא ירעה שהוא שני בשני. אלא דפליג על זה שאמר שאין חטאת צבור מתה וקאמר איהו דתמות והדר קאמר ועוד כו'. לאשמעינן דבעלי חיים נדחין סבירא ליה. ותמות דקאמר ברישא לאו אההיא דאמרי רבנן ירעה קאי ובתרתי אתו לאפלוגי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בשם. דכל הוידוין שוין היה אומר בראשונה השם ובשניה בשם. ירושלמי. ונ\"ל דבראשונה כשמתחיל צריך שיאמר בה\"א הקריאה שקורא להש\"י בשמו שיתודה לפניו. ובשניה שמבקש הכפרה אומר בשם, רצה לומר שבשם הזה יכפר כי הוא מקור לכל השמות שהוא שם בן ד'. תוי\"ט:",
+                "בית ישראל. אפילו לת\"ק דספ\"ק דשבועות דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות לא הוצרך להזכיר אני וביתי ובני אהרן דאטו כהנים לאו בכלל עמך בית ישראל נינהו. גמרא:",
+                "והכהנים והעם. השתא מפרש דכל היכא דתנן והן אומרים בשכמל\"ו דר\"ל הכהנים והעם:",
+                "שם המפורש כו' כהן גדול. משמע דאלו כשהיו שומעים מפי שאר כהנים וא\"נ מפי כה\"ג ודלא בהני דתנינן לא היו עושין כל אלה. ואע\"פ שבמקדש מברכין ככתבו בברכת כהנים כדתנן במ\"ו פ\"ז דסוטה. ואולי טעם הדבר כמ\"ש הר\"מ קרדואירו בסוף עיה\"כ. שבכל יום היו מזכירין הכהנים אותו בבכ\"ה בנקוד אל\"ף דל\"ת וביום זה היה מזכיר בניקוד חול\"ם סגו\"ל קמ\"ץ סגו\"ל:"
+            ],
+            [
+                "הכל כו'. מ\"ד כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן, קמ\"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הבבליים. לא בבליים היו אלא אלכסנדריים כו'. גמרא:",
+                "פעמים נותן שיעור בריסין ופעמים במילין ופעמים בפרסה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מרחוק. לא היו עושין סוכה אחת עשרה שא\"כ לא היה מקרי ארץ גזירה כיון שמן הסוכה רשאין לילך עד לשם בו ביום. נראה לי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאחוריו. דכתיב אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומש\"ה בעינן שיהא צוק דתרוייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:",
+                "חוץ דוהמשלח משמע משעה ששלחו כבר לצד המדבר. ור\"ש דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שלוחו גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואח\"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם. ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספים ואימורי חטאות הללו כו'. רש\"י:",
+                "מסיים רש\"י, ד' ב\"א נושאים ב' מוטות ב' לפנים ב' לאחור ומהלכים מוט אצל מוט הפר והשעיר נתונים עליהם מורכבין זע\"ז וכפופין זה תחת זה כמין קליעה:",
+                "והוציאן. ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה. הר\"מ:",
+                "חוץ. דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו. ולהלן ילפינן לפר ושעיר שיהיו נשרפין חוץ לג' מחנות כפר העלם דבר. א\"כ למה נאמר מחוץ למחנה דמשמע מחנה אחת. אלא לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאים בגדים והיינו חוץ לעזרה והר הבית הוא מחנה שניה וירושלים מחנ' שלישית. ור\"ש איצטריך האי מחוץ למחנה למילף מפרה אדומה, דמה להלן דכתיב נמי בה אל מחוץ למחנה ושריפתה במזרח ירושלים, דכתיב בה אל נוכח פני אוהל מועד ופתח האהל במזרח הוה, אף כאן שריפתם במזרחה של ירושלים ורבנן סברי דנשרפין לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הגיע כו'. אפילו הקריאה לא היתה קודם שהגיע למדבר. הר\"מ:",
+                "ול\"נ דרביות בבי\"ת ויהיה מלשון דרבנאי בבכורות דף ח' שפירש\"י אורבים ושומרים:",
+                "חדודו. על שם הצוק שהוא זקוף וחדוד נקרא המדבר בית חדודו. אבל גירסת הר\"מ שמגיע לבית חורין שהוא במדבר (וביהושע) בית חורין תחתון:",
+                "פתחו. ות\"ק ור\"י סברי כדאיתא בדף ס\"ז דבראשונה היו קושרין כו' ולפי שהיו מציצין ורואין ואם לא הלבין היו עצבים. התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו ולבתר הך תקנתא דרביות היו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לקרות. פרש\"י דילפינן ממלואים ואמרינן בפ\"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה שנצטוו בואתה תצוה מעכב ת\"ל זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו אפילו דיבור מעכב:",
+                "ונקרא חזן שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור:",
+                "הכנסת. בה\"כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש\"י:",
+                "דלא תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת. וקיי\"ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום רב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן. תו':",
+                "גמרא. ונראה טעמא אי משום יקרא דכהן גדול שלא יהיה עומד כל כך זמן רב. בלא עבודה מתחלת שלוח השעיר עד הגיעו למקומו וא\"נ משום חולשא דכ\"ג. תוי\"ט:",
+                "שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש\"י:",
+                "והר\"מ כתב דהני ח' ברכות כולן לאחריהם הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות:",
+                "ועל העבודה כו'. מברך בשביל העבו��ה שעבד. וההודאה סמוכה לעבודה דכתי' (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני אחר העבודה תודה והוא הודאה. רש\"י:",
+                "כד\"א אל הרנה ואל התפלה ותרגם יונתן צלותא ובעותא. ובגמרא דברכות אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה פי' שבח. ובירמיה ז' מתרגם, רנה בעותא. ובמדרש רבה זו קלוסו של הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "כאחת. ואף על גב דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת. יליף בגמרא דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו כמ\"ש ברפ\"ו, ה\"נ והשורף יכבס דמעיקרא וקראי דלא כסדרן כדלקמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קדש כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא\"ש:",
+                "דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ\"ש הר\"ב. ופירוש התוספ' דמ\"מ לאו משבשתא הוא ושייר. עתוי\"ט:",
+                "עם תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר\"ב מטעם הגמרא:",
+                "לפי שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה:",
+                "והא דלא קתני להו משום דר\"א מודה לו דטבילה שלישית הוי:",
+                "ונ\"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו:",
+                "ור\"ל בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת\"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש\"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש\"מ דאיכא הפסק. ש\"מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה:",
+                "בטבילה חמישית. רש\"י. ועתוי\"ט באריכות:"
+            ],
+            [
+                "דהא בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותקון הפתילות החדשות אלא הטבה זו הדלקה היא אבל הר\"מ ס\"ל דבשחר נמי מדליקן אחר שמטיבן וא\"כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב:"
+            ],
+            [
+                "ומצנפת. בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ואף על גב דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן, הכי פירושו פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל:",
+                "כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. הר\"מ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא, ענוי שהוא אבידת נפש, ואיזה זה אכילה ושתיה גמרא דף ע\"ד:",
+                "דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קחשיב דלא חשיב אלא צוויין אבל האי דלא ציווי לא קחשיב. תוספ':",
+                "באכילה ושתיה. אכילה ושתיה דאקרו עינוי מנלן כתיב הכא תענו וכתיב ויענך וירעיבך ש\"מ דרעבון איקרי עינוי. רחיצה, דכתיב כי נשאת כו' וכי התענית בכל אשר התענה אבי, וכתיב התם (שמואל ב י״ז:כ״ט) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא, וכתיב (משלי כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה, ולא כתיב בנפש, ש\"מ עיף מרחיצה הוא. סיכה, דכתיב לחם וגו' וסוך לא סכתי, וכתיב (שם) כי מן היום וגו' ולהתענות. תשה\"מ, דכתיב אם תענה את בנותי ואם תקח נשים, תענה מתשמיש, תקח צרות, גמרא:",
+                "והמלך כו'. דאיסורא דידהו לאו דאורייתא, וקראי אסמכתא בעלמא כמ\"ש הר\"מ והרא\"ש, והלכך הקילו בו, דהם אמרו והם אמרו. וא\"נ דאורייתא כיון דלא פירשו בהדיא בקרא קילי טפי דמסרו לחכמים והם יכולין להקל ולהתיר כפי שנראה להם. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כמוה וכגרעינתה. פירוש הכותבת אינה דבוקה לגרעינתה ויש ביניהם חלל וקמ\"ל דצריך למעך אותו חלל לשער בכמוה וכגרעינתה בלבד. תוספ' והר\"נ:",
+                "יש לכוין שאינה פחותה ממנה אלא מעט דכיון דחד אמורא אמר בגמרא יתירה מכביצה לא מפלגינן מיניה מאן דפליג עליה. הר\"נ:",
+                "השיעור באדם בינוני הוא פחות מרביעית אבל בשאר אדם הכל לפי גדלו ולפי קטנו ומיהו באכילה לא מפלגינן אלא אפילו לעוג מלך הבשן מחייבים בככותבת וטעמא אמרינן בגמרא דבאכילה קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה. ומיהו כ\"ע טובא ועוג כו' פורתא. והשתייה בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא דעתיה. ומש\"ה לענין דלאו ביתובא דעתא הוא בשל עולם הן שמין בבינונית. הר\"נ:",
+                "לא קאימנא שפיר בהאי פחות כמה הוה בציר מניה. הר\"נ:",
+                "אין מצטרפין. דאע\"ג דחד שמא נינהו כדלקמן הואיל ומשום יתובא דעתא הוא האי לא קמיתבא דעתיה כדאמר בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' ביין ובשכר. שכר שתיה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת דאלו מיין איכא למימר על ידי אנגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין:",
+                "שאינן ראויין. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. הר\"מ:",
+                "ציר. כגון ציר כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כ\"כ רש\"י. ונ\"ל שדקדקו לפרש כן מהני עובדא דאיתנהו בגמרא. ההוא עוברה דארחא, לחישו להו ואילחשה, קרי עליה בטרם אצרך בבטן וגו' ונפיק מינה ר' יוחנן. וההיא עוברה דארחה ולחישו לה ולא אילחשא וקרי עליה זורו רשעים מרחם, ונפיק מינה שבתאי אוצר פרי. הא קמן דמצד העובר בא התאוה שהוא מריח ומתאוה, שהרי בידו לחזור בו. תוי\"ט:",
+                "ואמרינן תונבא, פירוש שטות נקיט ליה מחמת חוליו, אבל אמר צריך כו', דלב יודע מרת נפשו ומשום דספק נפשות להקל הלכך כי אמר צריך תלינן בלב יודע ולאו משום תונבא אלא קים ליה בגווייה טפי וכי אמר אינו צריך תלינן בתונבא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דברים טמאים. הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. הר\"מ:",
+                "זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה ואין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד. ר\"ל בדברים המרפאים בטבע והוא דבר אמתי הוציאו מדעת והנסיון הקרוב לאמת אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כחם חלש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטוען:",
+                "ספק כו'. דכתיב (ויקרא י\"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם. ופירש\"י אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שייכא בעשייתו לבא לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. גמרא דף פ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ספק הוא שם. ה\"ק לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאם איתא דחי הוא מפקחים עליו. אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין כו'. וכתב התוספ' דה\"ט דאין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתה:"
+            ],
+            [
+                "ודאי. דאלו אשם תלוי אע\"ג דכתיב ביה כפרה, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, לא מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת. א\"נ הנך אין אחר מכפרתן דתנן במ\"ד פ\"ו דכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה\"כ חייבין. אשמות תלויין פטורין. גמרא:",
+                "שזו עיקר ��תשובה והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם. אמר בוידוי והפרישה מן העון. ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי (ירמיה ל\"א). הר\"מ:",
+                "דארבעה קראי כתיבי נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירה שצריכה יוה\"כ. ונאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקל והחמור לחמורה ונאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. למדנו שיש עבירה שאין עליה כפרה אלא מיתה וזהו חלול השם. ופירש הר\"ב חוטא ומחטיא אחרים, וכדפרש\"י. ובגמרא משמע דכל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג\"כ קלות בדבר מקרי חילול השם דהיינו מחטיא אחרים. ועתוי\"ט:",
+                "או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הר\"מ. ולפ\"ז נראה דהכא נמי בתרי זמני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. תוי\"ט:",
+                "אין כו'. דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ה\"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחבירו וריצהו. האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא:",
+                "שנאמר וזרקתי כו'. יש לתמוה דלמה שביק ר\"ע מקרא שלפניו, לפני ה' תטהרו, מפורש יוצא שה' מטהר אותנו, ולמה ידמה ביד הנביאים הלא לפנינו מאיר ספר התורה הזאת. ועוד יש להבין סמיכות המאמרים אהדדי. ובחבורי שעשועי יום בסדר אחרי הארכתי לדרוש בעזה\"י. ליישב, דהנה באמת המקרא קודש הזה אין ל. הכרע, דאם נפרש דהמאמר מכל חטאתיכם נדרש לפניו, א\"כ אדרבה מורה להיפוך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וקאי על עבירות שבין אדם לחבירו. ולזאת כיון דהתנא מדחה האי פרושא, וסתם דמה שבין אדם לחבירו אין יוה\"כ מכפר, ממתיק בלשונו את זו דרש ראב\"ע. דזה דרש וחידש דקרא לדרוש הקרא לאחריו מכל חטאתיכם לפני ה', דדוקא מה שהוא בין אדם למקום. אמנם קשה דבאמת מנליה לראב\"ע הא דלמא המקרא נדרש לפניו וכפרה לכולם יהיו, לזה בא ר\"ע ליישב במאמרו אשריכם כו' להוכיח דנדרש לאחריו ואינו מכפר רק על מה שבין אדם למקום וידוקדק עוד דהתהלה אשריכם כו' מפורש בסיום התורה אשריך ישראל מי כמוך כו' וגם התואר לפני אביכ\"ם שבשמי\"ם ג\"כ נאמר בתורה הלא הוא אביך. ויוקדם דברי הספרא בפרשת קדושים. קדושים תהיו אם אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי ואם אין אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו לא כו' או אינו אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש. ת\"ל כי קדוש אני בקדושתי תמיד בין אתם מקדישים בין כו'. מעתה עולה שפיר נופת דברי המשנה, דבתחלה קאמר את זו דרש ר\"א ב\"ע שדורש הכרעת המקרא מכל חטאתיכם לפני ה' דנדרש לאחריו, ומישב ר\"ע להכריע דכן ההכרח שלא לדרוש לפניו כמבואר. וזהו אשריכם ישראל דאשר תהלה שהוא לכם לפני מי אתם מטהרים דמעלה עליכם כביכול כאלו קדשתם אותי הוא רק מי מטהר אתכם, דטהרה הוא רק לעצמיכם, ואם קדשתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי כו', והוא רק במדריגת אהבת הבן, וכי קדוש ה' בין אתם כו'. והשורש פורה כו' שאם אין אתם מקדישים איני מקודש, הוא ראש ולענ��, ואם חטאת מה תפעל ליוצר האדם, ועולה שפיר אביכם שבשמים, דהוא במדרגת אב כביכול והשמים שמים לה'. כמו שנאמר וזרקתי כו' וטהרתם שאתם תטהרו. וראיה מפורשת עוד מפסוק מקוה ישראל דקאי לרישא דקרא בירמיה, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו. דבזה שהלכנו שובב בדרכי לבבינו לך חטאנו. אנחנו החוטאים והחסרים ולנפשינו הריעונו ולא לך יוצר האדם. וע\"ז מייעד אותנו מקוה ישראל כו' לטהר אותנו. וכיון שכן מוכרח הכרעת הפסוק מכל חטאתיכם לפני ה', דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר עד שירצה את חבירו. לשון תוי\"ט לפי שהדרך הישרה היא שיבור האדם בעצמו להתקדש ולטהר, ואז כשבא לטהר מסייעין לו, וע\"ז אמר לפני מי אתם מטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו מי מטהר אתכם, ונאמר וזרקתי, וזהו בלי התעוררות האדם אלא ברחמיו מטהרם. וע\"ע. והשם יתברך ברחמיו יטהרנו מכל טומאותינו ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו במהרה בימינו אמן ואמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,327 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yoma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Yoma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "מביתו. פירש הר\"מ מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא ז' ימים. כמ\"ש ותהי נדתה עליו וטמא ז' ימים. וה\"פ שלא תמצא אחר ביאה דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת ביאה היה הדם או אחר כן, ויהיה בתוך כדי שתרד מן המטה ותדיח, דבכה\"ג אף לת\"ק דמ\"ג פ\"ב דנדה מטמאה את בועלה. גמרא:",
+                "אין לדבר סוף. אבל בטומאה, כהן גדול זריז הוא ונשמר מהטומאה ולא מתקינין לו כהן אחר אלא משום דכי עבדינן ליה צרה כ\"ש דמזריז טפי גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הנרות. פירוש הטבת ב' נרות. אבל הטבת ה' נרות קודמין לקטורת שכן בפ\"ב מ\"ג דפיים דמי מדשן המנורה קודם לקטורת אלא התם בה' נרות והכא בב' נרות גמרא. והא דלא תנן הכא הטבת ה' נרות משום דלא הויין בכהן גדול. תו':",
+                "הראש כו'. נקט האברים הראשונים בהעלאה:"
+            ],
+            [
+                "פרים כו'. אבל שעירים לא, דכיון דעל חטא דישראל קא אתו חלשא דעתיה. ופר דעל חטא דידיה ודאחיו הכהנים קאתי אי איכא אינש בכהנים דאית ביה מלתא מידע ידע ליה ומהדר ליה בתשובה. גמרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שבאותו שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו. הר'מ:",
+                "ב\"ד. הכי קא\"ל, משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב\"ד. גמרא. ולא שהוא שלוחם ושליח ב\"ד לענין עבודה דקיי\"ל דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי ב\"ד כמו שכתב במשנה ג' פרק ד' דנדרים:",
+                "פירש\"י דכתיב והן לא יאמינו לי וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג. ופירוש כשרים מי שמעשיו סתומים ושמא אין בלבו כלום. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והתוספ' מנחות דף ל\"ה ז\"ל, הדבר ידוע שא\"א להשמיע קול אלא כשמכה באמצעי. ועתוי\"ט:",
+                "והפג. וריחו לא נמר מתרגם לא פג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל מי כו' דמעיקרא סברי כיון דאיכא אונס שינה לא אתו הלכך אע\"ג דתיקנו פייס לשאר עבודות לא חזו לתקן להך עבודה. כיון דחזו דאתו וקאתו לידי סכנה תקינו לה רבנן נמי פייסא. גמרא:",
+                "שהמשמר נחלק לז' בתי אבות:",
+                "אומר להם. פירוש לכל הכהנים שיש שם דכיון דזה הגורל של המרוצה לא עלתה חזרו להטיל גורל בין כולם:",
+                "לכאורה שכך היה עומד בלא מצנפת עד שפייסו, ודעת הר\"מ דמחזירה. וע\"י הנטילה ידע מי הוא שממנו מתחילין:",
+                "משמע דנטילת המצנפת ואמירת הסך ע\"י ממונה אחד נעשית. וי\"ל שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין. והאומר המנין לא היה יודע ממי נטל המצנפת:"
+            ],
+            [
+                "היו שם. נראה לפרש שהיו בכל יום ויום חוץ מיר'כ שהרי כל עבודת יר'כ אין כשרות אלא בכה\"ג וכן מיוסד בסליחה בטלו הפייסות בצום המובחר. אבל בפייס העבודה הזכיר כל הד' פייסות על סדרן. והשיג בזה הבעל המאור. והרמב\"ן מיישב ומונה מקצת מכל עבודה שצריכין לפייס. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וחביתין. פירש הר\"ב מנחתו של כהן גדול שנאמר מחציתה וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרויה חביתין. רש\"י:",
+                "כלומר גדול האברים ואיתא נמי דמקרא ילפינן דראש קודם דכתיב את ראשו ואת פדרו וערך:",
+                "והקרבים לא שנאום. דלפי שאין להם תנועה מעצמם מודה בן עזאי דקרבים באחרונה:"
+            ],
+            [
+                "ואף על גב דבההוא קרא כתיב נמי וכליל על מזבחך שהוא עולה מסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיח כתיב. דאם לא כן נמצאו הכל עשירים דעולה שכיחי טובא דנודרים ונודבין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בזיכי לבונה. והעומד אחר שלשה עשר כהנים הארבעה עשר זוכה בבזך האחד והט\"ו בשני. ריטב\"א. וכן נ\"ל בצלוחית של מים דלעיל ודלקמן. תוי\"ט:",
+                "ביד אחד. דאין מנסכין בחג אלא בשל שחר והלכך לא משכחת לה בחול בתמיד של בין הערבים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הקרבים כו'. דכבש בן שנה ואיל בן שתי שנים. והיין בכבש רביעית ההין. ובאיל שלישית ההין ככתוב בפרשת שלח לך:"
+            ],
+            [
+                "והרגל בשנים. לא שהיו מחלקים האברים לשנים דהא כתיב אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים אלא האבר השלם היו מקריבים אותה שני כהנים וגו'. הר\"מ:",
+                "וקשיא לי אמאי לא חיישינן דאתי לאנצויי ושיבאו על ידי כן לידי סכנה. תוי\"ט. והת\"ח מתרץ ונראה לי דהבעלים היו בוררים באיזה כהן שירצה דאדם רשאי לעשות בשלו מה שירצה ולא שייך דאתי לאנצויי רק בקרבנות צבור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הרואה כו'. ועד אחד נאמן במלתא דעבידי לגלויי. ירושלמי:",
+                "מתתיה כו'. זהו הממונה על הפייסות דתנן ליה ברפ\"ה דשקלים. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "קדוש כו'. מן הכיור. רש\"י. ובגמרא בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ\"ט זאת אומרת מצוה לשפשף בידו הנצוצות הנתזין על רגליו שלא יצא בהן חוץ דנראה ככרות שפכה ויוציא לעז על בניו שאינן שלו:"
+            ],
+            [
+                "אלא אפילו לשחיטה דלאו עבודה היא מוכח לקמן דבעי טבילה ואפילו בלא עבודה רק שנכנס לעזרה. תוספ':",
+                "אע\"פ שטבל כבר טבילה חשובה במקום קדוש. ואף על פי שהוא כה\"ג דקדוש טפי ואע\"פ שהוטלה עליו כל עבודת היום וזהיר וזריז טפי כו' אפ\"ה צריך טבילה. כל אלו חומרות צריך להכניס בק\"ו דאלת\"ה איכא למפרך. תוספ':",
+                "חמש טבילות כו'. דכתיב בגדי קדש הם ורחץ בשרו במים ללמדך שכל חליפות קדש בו ביום טעון טבילה. ומנין שכל טבילה צריכה ב' קידושים ת\"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש כו' ושדינן ורחץ אופשט ואולבש כאלו כתיב ורחץ תרי זימני. גמרא:",
+                "סברא הוא כיון דאכתי לא נתקדש בבגדי קדש שיטבול בחול. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ואקשינן בגמרא דתשעה היו ולעיל תנן עשרה ומשני קדושא בתרא כי פשיט בגדי קדש ולבש בגדי חול עביד ליה התם:",
+                "קרצו. קרץ מצפון בא בא (ירמיה מו) מתרגם עממין קטלין מצפון ייתון עלה. גמרא:",
+                "ומרק. מלשון ומרק ושטף (ויקרא ו) ומרקו הרמחים (ירמיה מו) שענינם צחצוח וגמר כלי על שלימות צחצוחו:"
+            ],
+            [
+                "בין דם לאברים. משום דבקטורת כתיב בבקר בבקר ובתמיד חד בבקר. גמרא:",
+                "בין אברים לנסכים. דכתיב כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן כו' ומדלא כתיב כאברי הבקר אלא כמנחת הלכך למנחה קדים ולא לאברים. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פשט קדש. דס\"ל דתרי קדושי שהצריך הכתוב בין בגד לבגד תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא. ולדידיה במשנה ד' פשט וקדש וירד וטבל כו' ולבש וקדש אלא ההיא מתניתין כרבנן דהכא. גמרא:",
+                "לבש וקדש. הכל מודים בקדוש שני שלובש ואח\"כ מקדש. מ\"ט דאמר קרא או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בשחר כו'. דכ\"ע מיהת דשחר עדיפי דאמר קרא ד' זימני בד בלבישת בגדי שחר. חד לגופיה וחד לומר לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כמו בשאר ימות השנה. וחד לומר שהוא מובחר מבד של שאר הימים. וחד לומר שטוב משל ערבית. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פרו. שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת. ומשלו היה כדכתיב אשר לו:",
+                "ומתודה. דכתיב וכפר בעדו ואי אפשר לומר כפרת דמים שעדיין לא נשחט הפר אלא כפרת דברים דומיא דשעיר המשתלח דכתיב גביה לכפר עליו גמרא:",
+                "אנא. כתיב הכא כפרה וכתיב בחורב אולי אכפרה. ונאמר שם אנא חטא העם הזה. אף כאן באנא. גמרא:",
+                "השם. דילפינן מכפרה דעגלה ערופה דכתיב ביה כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן בה'. ולפי שהוא אמר השם ככתבו לפיכך לא הזכירו התנא אלא תני השם. תוי\"ט:",
+                "ברוך כו'. תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. א\"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב\"ה אתם הבו גודל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לצפון מקשינן בגמרא מקדאמר לצפון. כו' דמשמע שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון מכלל דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב\"י היא דס\"ל הכי. והא מתניתין דלעיל דתנן בין האולם ולמזבח מדמכשר בין האולם ולמזבח ש\"מ דס\"ל דמקצת מזבח בצפון קאי וראב\"ש הוא. ומשנינן תני כבין האולם ולמזבח כלומר סמוך לבין האולם ולמזבח אצל מקצוע צפונית של המזבח ולא כנגד המזבח ולבין האולם דלאו בצפון הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואע\"פ שאפשר לשלשלו לבור והוא נופל מאליו, אולי יראים שמא יתקלקל או ישבר א\"נ דרך כבוד הוא שלא לשלשלו ושיפול מאליו אלא יגלגלוהו כאדם החס על כליו כ\"ש כלי קדש:",
+                "נפסלין. לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים הוא לפסול מים קדושים. רש\"י:",
+                "ידות הכלים. באותן שאי אפשר לעשות עצמן של זהב כגון סכינים או קרדומים הלכך עביד הידות דזהב. גמרא:",
+                "ודומה לו בדניאל ח' לקבל נברשתא דדהבא. רש\"י:",
+                "זהב. ותנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואית מפרשי דלא נאמר ושם כו' אלא על בן קמצר וחביריו וטעמא דאותן שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. ותשובת בן קמצר לא נתקבל. עתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אישי. אדוני:"
+            ],
+            [
+                "ונקטו של זהורית דאסמכוהו אקרא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ומ\"ש וצבעו אדום, תרגום ותולעת שני, וצבע זהורי. הר\"מ:",
+                "ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב. גמרא. ותו מקשי בגמרא היכי מכפר ליה בפר דלאו דדהו ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:",
+                "וכה\"א. הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה:",
+                "וכן הוא אומר מלף מואב פשע בי:",
+                "וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה. גמרא:",
+                "כ\"ה בתורת כהנים ובגמרא אליבא דר\"מ. והר\"מ פירש דסבירא להו לחכמים דבסידורא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונו':"
+            ],
+            [
+                "שחטו. נראה דהכי נמי קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד בפרקין דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:",
+                "ממרס. והמלה עברית ביחזקאל מ\"ו ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין:",
+                "ומדנקט בעזרה שמע מינה תרתי. חדא דאולם והיכל חדא קדושה. ואולם נמי א\"מ מיקרי והוא סברת רבא בגמרא ועוד שמע מינה דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירין לפני ולפנים כתנא קמא דסוף פרק קמא דכלים כפירוש הר\"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי. ולר\"י נמי לא פרשו בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. תוי\"ט:",
+                "וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד. הר\"מ:",
+                "המעוכלות. כמו המאוכלות באל\"ף שמתחלף בעי\"ן שהם ממוצא אחד. ופירש הר\"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן. ועתוי\"ט:",
+                "שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא מונה מן ההיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי. מאי שנא דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרינן תני של היכל. ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דאמר ארישא כיני מתניתין על כו' שבעזרה:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר וצוה הכהן ופנו את הבית על מה חסה התורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה אם כן חסה על ממונן הקל כו' גמרא:",
+                "ומצות היום להביא דם הפר לפני ולפנים ולפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי:",
+                "מלא חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הניתן על המזבח הפנימי. רש\"י:",
+                "מן הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר עי\"כ למכתשת ושוחקה הדק. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "בגמרא יליף לה מים שעשה שלמה על י\"ב בקר ג' פונים צפונה וג\"פ ימה וג\"פ נגבה וג\"פ מזרחה. דמונה והולך המקיף את הים ובא לו מצפון למערב וממערב לדרום וכו' דדרך ימין מקיפה:",
+                "זהב. דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי שרת. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "ונפקא מואש. ורבנן וי\"ו לא דרשי. גמרא:",
+                "חמש. נפקא לה מוהאש ואפילו למאן דלא דריש וי\"ו, וי\"ו ה\"א דריש. גמרא: [כב] ואינך נפקא להו מונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. ור'י אי מהתם ה\"א קאי אארעא ועביד מפוחא, קמל\"ן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הכף ואת המחתה. מחתה מלאה קטורת וממנה חפן כו' גמרא:",
+                "דאל\"ה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה. והר\"מ מצרף גם הטעם הזה. ועתוי\"ט:",
+                "ואינה יכול לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א\"א דכתיב (ד\"ה א' כ\"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל:",
+                "פרוכת אחת. שעוביה אמה דס\"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדש קדשים א\"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קודש קדשים כמו במשכן. תוספ':",
+                "ור\"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר\"ל היתה ארוכה יוצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה. קרסי זהב מתרגם פורפין דזהב:",
+                "מן הדרום ; ואע\"ג דנמצא מהלך בהיכל עד שמגיע לפרופה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו ובמ\"ה לעיל כתב הר\"ב דכל פינות כו' לא יהיו אלא לימין מ\"מ כשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למיעבד דכבוד הוא לקודש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכת בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קה\"ק. ועתוי\"ט:",
+                "כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיה שם שתי פרוכת. הר\"מ. ובגמרא והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:",
+                "עשן. לשון הר\"מ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא. דאלת\"ה מאי למימרא דנתמלא כו':",
+                "וילפינן לה מדאמר קרא (ד\"ה כ\"א) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה\"ל למכתב מירושלים. או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה\"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:",
+                "כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר ה' יתעלה לאהרן. ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משניטל. משנגנז לא קתני, אלא משניטל תנן, כמ\"ד ארון גלה לבבל, דלא כדתנן במ\"ב פ\"ו דשקלים. גמרא:",
+                "שם. באמצע בית ק\"ק כדאיתא במגילה דף י' ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח:",
+                "נביאים ראשונים. דוד ושמואל:"
+            ],
+            [
+                "אחד למעלה ושבע למטה. דגבי פר כתיב והזה כו' על פני כו' ולפני הכפורת יזה שבע פעמים דגבי שעיר כתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו למטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת הוא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה ת\"ל כאשר עשה שיהיו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחד כך למעלה בפר אחת. גמרא:",
+                "וכתב רש\"י כמצליף לא ידעתי לשונו. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:"
+            ],
+            [
+                "השעיר ר\"ל בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במ\"ח פ\"ג:",
+                "כן אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי. ור\"י לית ליה תקנתא דלכתוב עליהו הי דפר והי דשעיר ומסיק דמשום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה לעיונא בכתבא דאי לא תימא הכי בלאו הכי נמי האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא דכהן גדול:",
+                "כן הוא בסוגיא. וטעמא נ\"ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פירוש והניח כלומר לאפוקי מוערה דבסיפא. דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא לתני והניח דם הפר:",
+                "כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל ומה לפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם הפר כך מזה בהיכל וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה וז' למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "מחטא. לשון ירידה כדאמרינן במנחות דף ס\"ו נושא עולה ומתחטא. רש\"י. ול\"נ דלישנא דדכויי הוא כדאמרינן בחולין דכ\"ז מל' תחטאני באזוב ואטהר. וה\"נ קתני מחטא ע\"ש שאלו המתנות לטהר המזבח נתונים נתונים המה כדכתיב וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל. תוי\"ט:",
+                "מזרחית צפונית. ס\"ל כרבי יוסי דמשנה א' דלעיל דאמר דלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך הצפון פגע תחלה בצפונית מערבית ובההיא קרן דפגע ברישא לא עביד דאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכולה מזבח ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחוזר לצפונית מערבית דרך ימין. רש\"י. ודעת הרשב\"א עתוי\"ט:",
+                "ועל כולן. אתאן לרבי אליעזר דלתנא קמא מחטא ויורד מלמעלה ��מטה לפירוש הר\"ב. אבל להר\"מ אתאן אף לתנא קמא דדוקא במזרחית צפונית שלפניו בראשונה נותן מלמעלה למטה דבאותו קרן אינו יכול ליתן עד שיצא מכל המזבח כדלעיל. ונמצא שעומד שם באותו קרן. והוא לפניו. אבל במערבית צפונית נותן מיד במקומו שהוא עומד כדי שלא יעבור על מצוות וישהה המתנה ואח\"כ מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ואח\"כ מקיף ברגל למערבית דרומית ונותן מיד. לקרן דרומית מזרחית. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כדכתיב כעצם השמים לטהר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "לנחל קדרון. כמו לנחל איתן עמק. רש\"י:",
+                "ומועלין בהן. מדרבנן דאי לא יצאו מידי מעילה מדאורייתא היאך נמכרין לגננין לזבל. תוספ'. וכן שנינו בפ\"ח דחולין מ\"ו. אין מועלין והיינו מדאורייתא:",
+                "בגמרא דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת וחקה עכובה היא. וכתב זאת משמע חוקה על זאת כתובה ולא על אחרת וכתיב נמי אחת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב:",
+                "ממקום שפסק. ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת כו' אחת בשנה. תנא קמא סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי חטוי אחד אמרתי לך ולא לעשות שני חטויין לשנות ההזאה שתי פעמים. גמרא ורש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולקיחתן כאחד ובדמים מחד קרא נפקי כמו שאמרו. דמראה וקומה שקולים ששניהם בגופן של השעירים. ה\"נ דמים ולקיחתן כאחד שקולים ששניהם דברים שחוץ לגופן. תוי\"ט:",
+                "דיליף ממום עובר דאע\"ג דלא חזו השתא כי הדר מחזי שפיר דמי דכתיב משחתם בהם מום בם. מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו הכי נמי לא שנא. והואיל ולא אדחו מצוה בראשון:",
+                "עוד אמר ר' יהודה. דהא דאמר ר' יהודה תמות לאו על אותו שאמר תנא קמא ירעה שהוא שני בשני. אלא דפליג על זה שאמר שאין חטאת צבור מתה וקאמר איהו דתמות והדר קאמר ועוד כו'. לאשמעינן דבעלי חיים נדחין סבירא ליה. ותמות דקאמר ברישא לאו אההיא דאמרי רבנן ירעה קאי ובתרתי אתו לאפלוגי. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "בשם. דכל הוידוין שוין היה אומר בראשונה השם ובשניה בשם. ירושלמי. ונ\"ל דבראשונה כשמתחיל צריך שיאמר בה\"א הקריאה שקורא להש\"י בשמו שיתודה לפניו. ובשניה שמבקש הכפרה אומר בשם, רצה לומר שבשם הזה יכפר כי הוא מקור לכל השמות שהוא שם בן ד'. תוי\"ט:",
+                "בית ישראל. אפילו לת\"ק דספ\"ק דשבועות דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות לא הוצרך להזכיר אני וביתי ובני אהרן דאטו כהנים לאו בכלל עמך בית ישראל נינהו. גמרא:",
+                "והכהנים והעם. השתא מפרש דכל היכא דתנן והן אומרים בשכמל\"ו דר\"ל הכהנים והעם:",
+                "שם המפורש כו' כהן גדול. משמע דאלו כשהיו שומעים מפי שאר כהנים וא\"נ מפי כה\"ג ודלא בהני דתנינן לא היו עושין כל אלה. ואע\"פ שבמקדש מברכין ככתבו בברכת כהנים כדתנן במ\"ו פ\"ז דסוטה. ואולי טעם הדבר כמ\"ש הר\"מ קרדואירו בסוף עיה\"כ. שבכל יום היו מזכירין הכהנים אותו בבכ\"ה בנקוד אל\"ף דל\"ת וביום זה היה מזכיר בניקוד חול\"ם סגו\"ל קמ\"ץ סגו\"ל:"
+            ],
+            [
+                "הכל כו'. מ\"ד כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן, קמ\"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הבבליים. לא בבליים היו אלא אלכסנדריים כו'. גמרא:",
+                "פעמים נותן שיעור בריסין ופעמים במילין ופעמים בפרסה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "מרחוק. לא היו עושין סוכה אחת עשרה שא\"כ לא היה מקרי ארץ גזירה כיון שמן הסוכה רשאין לילך עד לשם בו ביום. נראה לי. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לאחוריו. דכתיב אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומש\"ה בעינן שיהא צוק דתרוייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:",
+                "חוץ דוהמשלח משמע משעה ששלחו כבר לצד המדבר. ור\"ש דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שלוחו גמרא:"
+            ],
+            [
+                "ואח\"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם. ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספים ואימורי חטאות הללו כו'. רש\"י:",
+                "מסיים רש\"י, ד' ב\"א נושאים ב' מוטות ב' לפנים ב' לאחור ומהלכים מוט אצל מוט הפר והשעיר נתונים עליהם מורכבין זע\"ז וכפופין זה תחת זה כמין קליעה:",
+                "והוציאן. ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה. הר\"מ:",
+                "חוץ. דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו. ולהלן ילפינן לפר ושעיר שיהיו נשרפין חוץ לג' מחנות כפר העלם דבר. א\"כ למה נאמר מחוץ למחנה דמשמע מחנה אחת. אלא לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאים בגדים והיינו חוץ לעזרה והר הבית הוא מחנה שניה וירושלים מחנ' שלישית. ור\"ש איצטריך האי מחוץ למחנה למילף מפרה אדומה, דמה להלן דכתיב נמי בה אל מחוץ למחנה ושריפתה במזרח ירושלים, דכתיב בה אל נוכח פני אוהל מועד ופתח האהל במזרח הוה, אף כאן שריפתם במזרחה של ירושלים ורבנן סברי דנשרפין לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון גמרא:"
+            ],
+            [
+                "הגיע כו'. אפילו הקריאה לא היתה קודם שהגיע למדבר. הר\"מ:",
+                "ול\"נ דרביות בבי\"ת ויהיה מלשון דרבנאי בבכורות דף ח' שפירש\"י אורבים ושומרים:",
+                "חדודו. על שם הצוק שהוא זקוף וחדוד נקרא המדבר בית חדודו. אבל גירסת הר\"מ שמגיע לבית חורין שהוא במדבר (וביהושע) בית חורין תחתון:",
+                "פתחו. ות\"ק ור\"י סברי כדאיתא בדף ס\"ז דבראשונה היו קושרין כו' ולפי שהיו מציצין ורואין ואם לא הלבין היו עצבים. התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו ולבתר הך תקנתא דרביות היו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לקרות. פרש\"י דילפינן ממלואים ואמרינן בפ\"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה שנצטוו בואתה תצוה מעכב ת\"ל זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו אפילו דיבור מעכב:",
+                "ונקרא חזן שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור:",
+                "הכנסת. בה\"כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש\"י:",
+                "דלא תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת. וקיי\"ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום רב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן. תו':",
+                "גמרא. ונראה טעמא אי משום יקרא דכהן גדול שלא יהיה עומד כל כך זמן רב. בלא עבודה מתחלת שלוח השעיר עד הגיעו למקומו וא\"נ משום חולשא דכ\"ג. תוי\"ט:",
+                "שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש\"י:",
+                "והר\"מ כתב דהני ח' ברכות כולן לאחריהם הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות:",
+                "ועל העבודה כו'. מברך בשביל העבודה שעבד. וההודאה סמוכה לעבודה דכתי' (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני אחר העבודה תודה והוא הודאה. רש\"י:",
+                "כד\"א אל הרנה ואל התפלה ותרגם יונתן צלותא ובעותא. ובגמרא דברכות אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה פי' שבח. ובירמיה ז' מתרגם, רנה בעותא. ובמדרש רבה זו קלוסו של הקב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "כאחת. ואף על גב דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת. יליף בגמרא דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו כמ\"ש ברפ\"ו, ה\"נ והשורף יכבס דמעיקרא וקראי דלא כסדרן כדלקמן. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קדש כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא\"ש:",
+                "דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ\"ש הר\"ב. ופירוש התוספ' דמ\"מ לאו משבשתא הוא ושייר. עתוי\"ט:",
+                "עם תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר\"ב מטעם הגמרא:",
+                "לפי שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה:",
+                "והא דלא קתני להו משום דר\"א מודה לו דטבילה שלישית הוי:",
+                "ונ\"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו:",
+                "ור\"ל בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת\"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש\"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש\"מ דאיכא הפסק. ש\"מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה:",
+                "בטבילה חמישית. רש\"י. ועתוי\"ט באריכות:"
+            ],
+            [
+                "דהא בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותקון הפתילות החדשות אלא הטבה זו הדלקה היא אבל הר\"מ ס\"ל דבשחר נמי מדליקן אחר שמטיבן וא\"כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב:"
+            ],
+            [
+                "ומצנפת. בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תוספ'. ועתוי\"ט:",
+                "ואף על גב דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן, הכי פירושו פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל:",
+                "כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. הר\"מ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא, ענוי שהוא אבידת נפש, ואיזה זה אכילה ושתיה גמרא דף ע\"ד:",
+                "דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קחשיב דלא חשיב אלא צוויין אבל האי דלא ציווי לא קחשיב. תוספ':",
+                "באכילה ושתיה. אכילה ושתיה דאקרו עינוי מנלן כתיב הכא תענו וכתיב ויענך וירעיבך ש\"מ דרעבון איקרי עינוי. רחיצה, דכתיב כי נשאת כו' וכי התענית בכל אשר התענה אבי, וכתיב התם (שמואל ב י״ז:כ״ט) כי אמרו העם רעב ועיף וצמא, וכתיב (משלי כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה, ולא כתיב בנפש, ש\"מ עיף מרחיצה הוא. סיכה, דכתיב לחם וגו' וסוך לא סכתי, וכתיב (שם) כי מן היום וגו' ולהתענות. תשה\"מ, דכתיב אם תענה את בנותי ואם תקח נשים, תענה מתשמיש, תקח צרות, גמרא:",
+                "והמלך כו'. דאיסורא דידהו לאו דאורייתא, וקראי אסמכתא בעלמא כמ\"ש הר\"מ והרא\"ש, והלכך הקילו בו, דהם אמרו והם אמרו. וא\"נ דאורייתא כיון דלא פירשו בהדיא בקרא קילי טפי דמסרו לחכמים והם יכולין להקל ולהתיר כפי שנראה להם. הר\"נ:"
+            ],
+            [
+                "כמוה וכגרעינתה. פירוש הכותבת אינה דבוקה לגרעינתה ויש ביניהם חלל וקמ\"ל דצריך למעך אותו חלל לשער בכמוה וכגרעינתה בלבד. תוספ' והר\"נ:",
+                "יש לכוין שאינה פחותה ממנה אלא מעט דכיון דחד אמורא אמר בגמרא יתירה מכביצה לא מפלגינן מיניה מאן דפליג עליה. הר\"נ:",
+                "השיעור באדם בינוני הוא פחות מרביעית אבל בשאר אדם הכל לפי גדלו ולפי קטנו ומיהו באכילה לא מפלגינן אלא אפילו לעוג מלך הבשן מחייבים בככותבת וטעמא אמרינן בגמרא דבאכילה קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה. ומיהו כ\"ע טובא ועוג כו' פורתא. והשתייה בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא דעתיה. ומש\"ה לענין דלאו ביתובא דעתא הוא בשל עולם הן שמין בבינונית. הר\"נ:",
+                "לא קאימנא שפיר בהאי פחות כמה הוה בציר מניה. הר\"נ:",
+                "אין מצטרפין. דאע\"ג דחד שמא נינהו כדלקמן הואיל ומשום יתובא דעתא הוא האי לא קמיתבא דעתיה כדאמר בגמרא:"
+            ],
+            [
+                "שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כו' ביין ובשכר. שכר שתיה הוא דיליף שכר שכר מנזיר וקרייה רחמנא ואכלת דאלו מיין איכא למימר על ידי אנגרון שהוא מין מאכל שנותנין בו יין:",
+                "שאינן ראויין. כגון עשבים המרים או שרפים הבאושין. הר\"מ:",
+                "ציר. כגון ציר כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כ\"כ רש\"י. ונ\"ל שדקדקו לפרש כן מהני עובדא דאיתנהו בגמרא. ההוא עוברה דארחא, לחישו להו ואילחשה, קרי עליה בטרם אצרך בבטן וגו' ונפיק מינה ר' יוחנן. וההיא עוברה דארחה ולחישו לה ולא אילחשא וקרי עליה זורו רשעים מרחם, ונפיק מינה שבתאי אוצר פרי. הא קמן דמצד העובר בא התאוה שהוא מריח ומתאוה, שהרי בידו לחזור בו. תוי\"ט:",
+                "ואמרינן תונבא, פירוש שטות נקיט ליה מחמת חוליו, אבל אמר צריך כו', דלב יודע מרת נפשו ומשום דספק נפשות להקל הלכך כי אמר צריך תלינן בלב יודע ולאו משום תונבא אלא קים ליה בגווייה טפי וכי אמר אינו צריך תלינן בתונבא. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דברים טמאים. הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. הר\"מ:",
+                "זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה ואין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד. ר\"ל בדברים המרפאים בטבע והוא דבר אמתי הוציאו מדעת והנסיון הקרוב לאמת אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כחם חלש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטוען:",
+                "ספק כו'. דכתיב (ויקרא י\"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא שימות בהם. ופירש\"י אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שייכא בעשייתו לבא לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. גמרא דף פ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "ספק הוא שם. ה\"ק לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאם איתא דחי הוא מפקחים עליו. אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין כו'. וכתב התוספ' דה\"ט דאין הולכים בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתה:"
+            ],
+            [
+                "ודאי. דאלו אשם תלוי אע\"ג דכתיב ביה כפרה, וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, לא מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגין עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת. א\"נ הנך אין אחר מכפרתן דתנן במ\"ד פ\"ו דכריתות חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה\"כ חייבין. אשמות תלויין פטורין. גמרא:",
+                "שזו עיקר התשובה והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם. אמר בוידוי והפרישה מן העון. ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי (ירמיה ל\"א). הר\"מ:",
+                "דארבעה קראי כתיבי נאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירה שצריכה יוה\"כ. ונאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקל והחמור לחמורה ונאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. למדנו שיש עבירה שאין עליה כפרה אלא מיתה וזהו חלול השם. ופירש הר\"ב חוטא ומחטיא אחרים, וכדפרש\"י. ובגמרא משמע דכל שעושה עבירה ואחרים למדין ממנו לנהוג ג\"כ קלות בדבר מקרי חילול השם דהיינו מחטיא אחרים. ועתוי\"ט:",
+                "או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הר\"מ. ולפ\"ז נראה דהכא נמי בתרי זמני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. תוי\"ט:",
+                "אין כו'. דכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. ה\"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחבירו וריצהו. האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא:",
+                "שנאמר וזרקתי כו'. יש לתמוה דלמה שביק ר\"ע מקרא שלפניו, לפני ה' תטהרו, מפורש יוצא שה' מטהר אותנו, ולמה ידמה ביד הנביאים הלא לפנינו מאיר ספר התורה הזאת. ועוד יש להבין סמיכות המאמרים אהדדי. ובחבורי שעשועי יום בסדר אחרי הארכתי לדרוש בעזה\"י. ליישב, דהנה באמת המקרא קודש הזה אין ל. הכרע, דאם נפרש דהמאמר מכל חטאתיכם נדרש לפניו, א\"כ אדרבה מורה להיפוך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וקאי על עבירות שבין אדם לחבירו. ולזאת כיון דהתנא מדחה האי פרושא, וסתם דמה שבין אדם לחבירו אין יוה\"כ מכפר, ממתיק בלשונו את זו דרש ראב\"ע. דזה דרש וחידש דקרא לדרוש הקרא לאחריו מכל חטאתיכם לפני ה', דדוקא מה שהוא בין אדם למקום. אמנם קשה דבאמת מנליה לראב\"ע הא דלמא המקרא נדרש לפניו וכפרה לכולם יהיו, לזה בא ר\"ע ליישב במאמרו אשריכם כו' להוכיח דנדרש לאחריו ואינו מכפר רק על מה שבין אדם למקום וידוקדק עוד דהתהלה אשריכם כו' מפורש בסיום התורה אשריך ישראל מי כמוך כו' וגם התואר לפני אביכ\"ם שבשמי\"ם ג\"כ נאמר בתורה הלא הוא אביך. ויוקדם דברי הספרא בפרשת קדושים. קדושים תהיו אם אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי ואם אין אתם מקדישים עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו לא כו' או אינו אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש. ת\"ל כי קדוש אני בקדושתי תמיד בין אתם מקדישים בין כו'. מעתה עולה שפיר נופת דברי המשנה, דבתחלה קאמר את זו דרש ר\"א ב\"ע שדורש הכרעת המקרא מכל חטאתיכם לפני ה' דנדרש לאחריו, ומישב ר\"ע להכריע דכן ההכרח שלא לדרוש לפניו כמבואר. וזהו אשריכם ישראל דאשר תהלה שהוא לכם לפני מי אתם מטהרים דמעלה עליכם כביכול כאלו קדשתם אותי הוא רק מי מטהר אתכם, דטהרה הוא רק לעצמיכם, ואם קדשתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי כו', והוא רק במדריגת אהבת הבן, וכי קדוש ה' בין אתם כו'. והשורש פורה כו' שאם אין אתם מקדישים איני מקודש, הוא ראש ולענה, ואם חטאת מה תפעל ליוצר האדם, ועולה שפיר אביכם שבשמים, דהוא במדרגת אב כביכול והשמים שמים לה'. כמו שנאמר וזרקתי כו' וטהרתם שאתם תטהרו. וראיה מפורשת עוד מפסוק מקוה ישראל דקאי לרישא דקרא בירמיה, אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך כי רבו משובותינו לך חטאנו. דבזה שהלכנו שובב בדרכי לבבינו לך חטאנו. אנחנו החוטאים והחסרים ולנפשינו הריעונו ולא לך יוצר האדם. וע\"ז מייעד אותנו מקוה ישראל כו' לטהר אותנו. וכיון שכן מוכרח הכרעת הפסוק מכל חטאתיכם לפני ה', דעבירות שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר עד שירצה את חבירו. לשון תוי\"ט לפי שהדרך הישרה היא שיבור האדם בעצמו להתקדש ולטהר, ואז כשבא לטהר מסייעין לו, וע\"ז אמר לפני מי אתם מטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו מי מטהר אתכם, ונאמר וזרקתי, וזהו בלי התעוררות האדם אלא ברחמיו מטהרם. וע\"ע. והשם יתברך ברחמיו יטהרנו מכל טומאותינו ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו במהרה בימינו אמן ואמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makhshirin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,238 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makhshirin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "של תלוש:",
+                "משנתלשו. דאם לא כן, אין לך דבר שלא בא עליו מים במחובר. רש\"י בחומש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עמ\"ש בפרק ד' משנה ג' ובהר\"ב שם משנה ז':",
+                "אינן כו' ואע\"פ שנשרו ממקום למקום. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "סוכה. ענף של אילן. הר\"ש. והר\"מ פירש סוכה ממש:",
+                "טמא. רוצה לומר מוכשר. והרבה הם בזאת המסכת. וכן טהור על הדבר שאינו מוכשר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וירדו מצד העליון לצד התחתון מקלח לקלח. בית שמאי אומרים כיון דבשעת ניעור ניחא ליה שירדו מים מצד העליון לתחתון ומתוך כך יפלו המים מן האגודה, חשוב הכשר. ובית הלל אומרים כיון דהיה חפץ שלא יהיו מים על זאת האגודה בצד העליון, נהי דבצד התחתון ניחא ליה שירדו דרך שם, מכל מקום כל האגודה אחת היא ותחתונה שוה לעליונה. אמרו להם בית הלל לבית שמאי והרי כו', וכי חוששין שמא יצאו מעלה לעלה, בתמיהה, הכא נמי לא ניחוש. אמרו להם שהקלח אחד, והסברא נותנת לעשות כל עלין שבו דין אחד להם, אבל אין סברא לעשות כל קלחין שבאגודה אחד. מהר\"מ:",
+                "אבל. כלומר בהא מודינא. כמו אבל שרה אשתך. מהר\"ם:",
+                "טהור. שלא נתכוין שיבלל השק התחתון, אבל נתכוין להגן בו השק העליון שלא יבלל, ונמצא בלילת התחתון שלא לרצון. והלכה כר' יהודה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הכרישה. והוא מחובר לקרקע. או נפל עליו שלא לרצון. הר\"מ:",
+                "והר\"מ גרס כגירסת הספר. ומפרש שסוחט שערו בבגדיו לנגבו:",
+                "בכי יותן. אע\"ג דשלא ילקה הכותל אינן בכי יותן, התם משום דלא ניחא ליה דאתו, והכא נמי אע\"ג דלא ניחא ליה מעיקרא, מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהן המים, אחשבינהו. תוס':"
+            ],
+            [
+                "לבדקן כו'. שרואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחים בו, נודע שיתבשל מהר, כי היותו מקבל הליחות במהרה אות אל פתיחת נקיבתו. הר\"מ. ולדבריו לאו ברוק היוצא מפיו פליגי, אלא בליחות וזיע שמזיעים העדשים בסיבת הנפיחה פליגי. ודברי הר\"ב מפירוש הר\"ש הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בתים כו' טהורה. ואפילו הן טמאים. הר\"מ:",
+                "ונראה לי דמיירי שלא בא בתוכם לטבול. דלא תקשה ממתניתין דריש פרק ה':"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. וקשה לי, דאע\"ג דשאובים הם, לא מפני כן הן מטמאים אע\"פ שמכשירים. וצריך לומר דשאובים וטמאים הם. והר\"מ מפרש, דמרחץ שזיעתו הוא מן המים שבתוכה ואם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה כו':"
+            ],
+            [
+                "טמא. שמשקין טמאין שירדו לטהורים, מטמאים בכל שהן. הר\"מ. וקשה, דאדרבה הוה ליה למימר קמא קמא בטיל. [ועיין פרק ה' דעבודה זרה משנה ח' בהר\"ב] כו'. כ\"מ. ולשון הר\"א, טמא, ואולי מפני שמשעה שנפלו בתחלה, הוחזקו גם הם בשפיכות שכבר נשכחה נפילתם. וכתב הכ\"מ, ואם תאמר, לפי זה אפילו, לא נפלו מי שפיכות נמי. ויש לומר, דלא גזור אלא כשיש שם מי שפיכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "קרוב. כדי שילך הנכרי ויתלוש ויגמור המלאכה ויחזור לכאן. ושיעור התלישה אין צורך להזכיר, שהיא נעשית בשעה מועטת. הר\"ן:",
+                "ובפרק כ\"ג דשבת משנה ד', אלא אם כן באו ממקום קרוב, פירש הר\"ב אלא אם כן נודע בבירור שבאו מתוך התחום, כתבו התוס', דמת שאני, דאוושי מלתא. ולמה שכתב הר\"ן כו', יש לומר דמקום קרוב דהכא אינו כמקום קרוב דהתם, אלא לאפוקי מקום רחוק, ולעולם בחוץ לתחום, וצריך להמתין עד שיבואו ממנו, אבל אין חוששין למקום היותר רחוק מזה. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, לך ולקוט:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן לענין אבידה ולנזקים. רש\"י. ובגמרא דלענין פיקוח נפש אינו כן:",
+                "ואע\"ג דקיי\"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, הני מילי כשבא לידו הממון בהיתר ומדעת נתנם לו. הר\"ש. תוס'. וליוחסין לא מצי לאוקמי, דבעינן תרי רובא:",
+                "דלהחזיר אבידה אומר לו אייתי ראיה דישראל את. תוס':",
+                "תימה, דהוה מצי למתני מחצה על מחצה נכרים, ומנגח תורא דידן לתורא דידיה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עיסה. נראה לי, דפת עיסה היה מנהגם דבעלי בתים אופין בבתיהם יותר מן הנחתומין, ולפיכך אין הולכין בו אחר רוב נחתומין. וכן בפת קיבר לר' יהודה. ונראה לי, דתנא קמא ור' יהודה לא פליגי, דמר כי אתריה כו', דבאתריה דתנא קמא הנחתומים אופים פת קיבר, ובאתריה דר' יהודה בעלי בתים [נמי] אופין [גם] פת קיבר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וזה דלא כדמשמע מלשונו בפרק ז' דשקלים משנה ג':"
+            ],
+            [
+                "דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב. הר\"ש:",
+                "הר\"מ. וצריך עיון, דמשום דרגילין לעשר יהא בחזקת מעושר ויצא מכלל דמאי. ודוחק לומר דמיירי לענין אכסניא ועני. ובחיבורו כתב, פטור מלעשר, שעדיין לא נקבע למעשר:",
+                "זהו שיטת הירושלמי בלבד. והיינו דסיים הר\"ש, ואפילו יש קנין מכל מקום ודאי אינו מעושר הוא:",
+                "אבל מעשר ראשון, המוציא מחבירו עליו הראיה. אבל נראה, דהכא אנן אליבא דר' מאיר קיימים דסבירא ליה דאף מעשר ראשון אסור לזרים, וצריך להפריש אף מעשר ראשון. אי נמי אף לר' מאיר לא החמירו בדמאי, משום דרוב עמי הארץ מעשרין. והשתא ניחא דלא פירש הר\"ב ברישא מחצה למחצה דמאי שצריך להפריש, אלא הכא איצטריך לאשמעינן דאף לר' מאיר אין צריך להפריש מעשר ראשון. נ\"ל:",
+                "דמאי. ולא ידענא טעמא מאי, דאפילו ודאי תרומה עולה במאה ואחד, ותרומת מעשר אינה אלא אחד ממאה, נמצא כשיש עוד אפילו מנכרי אחד, נתבטלה. ואפילו להרים אינו צריך. דאין כאן גזל השבט, דספק הוא והמוציא מחברו עליו הראיה:"
+            ],
+            [
+                "רביעית על של חמישית. בכדי נקטו, דבשתיהן מעשר שני. ומהר\"מ כתב, לענין מעשר מחדש על הישן או להיפך. והוה מצי למימר נמי מן הראשונה על השניה, אלא דהך רביעית על חמישית אגב גררא לא רצה לדלוג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירות. רוצה לומר כי רוב הזרעים מושכים המים, וכל שכן החטה. הר\"מ. ובחיבורו כתב זרעונים:"
+            ],
+            [
+                "דהואיל וסתמן אינן נבלעים בחבית לא היו לרצון. וצריך לומר שגם סופן לא לרצון, דכל שסופו לרצון אע\"פ שאין תחלתו לרצון. וזה דוחק, דכיון שהפירות נראין גסין, מאי שנא משלשה המשקין דמסתמא אמרינן דניחא ליה. מיהו מדתנן ושאבו ודכוותיה בסיפא, מוכח כדברי הר\"ב. תו נראה לי דהר\"ב מפרש לכולה מלתא דוקא כשהמשקים חוץ לחבית. אבל בתוך החבית, אין הכי נמי ד��כולין להפלט. והר\"מ מפרש, דסיפא במסתמא אמרינן שלא שאבו ואין צריך לחוש ולבדוק, אבל אם ראינו ששאבו אין הכי נמי דהוו בכי יותן, ולא מחלק בין חוץ לחבית לתוכו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פת כו'. נראה לי שיש לחלק בין פת לפירות, ומשום הכי תנן הכא על פי חבית, ולעיל אמרינן דמתוך דופני החבית נפלט ומתלחלח, וכן צריך לומר לפי מה שכתבתי לעיל בשם הר\"מ דזרע חטה שואבת והכא פסקינן כר' יוסי. ועיין תוי\"ט:",
+                "מטהר כו'. ומיירי כשלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו יודע אם היה עליו משקה טופח. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מחמת עצמן. פירוש שהיו הרבה ונתחממו ונתלחלחו. מהר\"ם. ומדלא קתני ואם מחמת עריבה, יש לומר דמחמת עריבה הוכשרו. וכן כתב הר\"א, אלא דהתנה שיתנן שם מחמת הליחות שבה ולא מחמת שאין לו מקום לכונסן. אבל הר\"מ העתיק ואם מחמת העריבה:"
+            ],
+            [
+                "וצריך לומר דבבית שכיח טפי שיטננו, ולהכי תני לעיל וטננו, לפי שכן רגיל להיות שמרוב יובש הגורן המים נבלעים בקרקע. ועתוי\"ט:",
+                "והכי קאמר, לדבריכם דבשמחה לחוד סגי, לא היה לכם לומר אם שמח, שהרי אי אפשר שלא לשמוח, אלא דשמחה לחוד לא סגי, אבל צריך שיעמוד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בכי יותן. הוכשרו הפירות, והמים שעל השקין הנם תלושין ברצון. הר\"מ:",
+                "רגליו כו'. ולא חשיב אדם כמחובר. ואין לדמותו לשחיטה דצפורן מחוברת פסול כו'. הר\"ש:",
+                "והדיח. אבל לא הדיח, אע\"ג דמסתמא חפץ שיודחו כו' מכל מקום אינן בכי יותן, דבעינן שיהא שמח לגמרי שלא היה רוצה שלא יודחו, ולהכי צריך שידיח דהשתא חזינן דניחא ליה טובא מדקטרח להדיח. מהר\"מ:",
+                "ור' יהודה היא. הר\"מ מהתוספתא. וטעמא כתב מהר\"ם, דבטהורה העומדת לאכילה אינו חושש כל כך אם תהיה מלוכלכת. אבל באדם ובבהמה טמאה העומדת לרכוב ולטיול או להטעין משאוי ודאי מקפיד בלכלוכן, וסתמא ניחא ליה לגמרי שיודחו:"
+            ],
+            [
+                "לא בא לפרש פירוש אחר אלא על הדיש, ואגב נקט נמי היחף:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "קערה. זה לשון רש\"י, אי אחשיב לגשמים בירידתן לצורך. דבר תלוש, ואח\"כ נפלו פירות לתוכה אפילו שלא מדעת ולא ניחא ליה, הוו מוכשרין, דתחילתן לרצון. אבל לצורך מחובר, לא מכשרי, אלא אם כן ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהדר אחשבינהו לתלוש:",
+                "שתודח. הא בשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן. במה דברים אמורים, בכותל מערה [פירש\"י, שחוקק הקרקע ונעשה כותל מאליו], אבל בכותל בנין, בשביל שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן, הא בשביל שיודח הכותל בכי יותן. גמרא. וניחא הדיוקים דלא סתרי אהדדי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואפשר לומר דליכא דפליג עליה אף שנשנה בלשון פלוגתא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו, אבל הני לא. הר\"ש:",
+                "העלם כו'. כלומר שלא נטלם מתוך הקופה שדרך ליטלם קצתם קצתם אבל העלה כולם כאחד דהיינו שהעלם עם הקופה:",
+                "טמאים. ותימא, מאי שנא משק מלא פירות דפרק קמא משנה ד' דלא הוכשרו במים הנוטפים מן השק. ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וצריך עיון, דלפירות מעשר אין צריך אפילו נטילת ידים. ונראה לי להגיה פת במקום פירות. מהר\"ז וורמיז\"א. והיא קושיא עצומה. ומה שהגיה פת, אכתי קשה, דבפירות קיימינן. ועוד, דלנגיעה אפילו פת אין צריך כוונה אף לתרומה:",
+                "היינו לאחר שהעלם. דכל זמן שהם מחוברים במים לא מתכשרי. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כמו שנתבאר בפרק י' דמקואות. הר\"מ. ותימה, דאדרבה שם נתבאר דמלאה מים אין חוצצים. והכסף משנה הקשה עוד, דמשמע שאם לא היו חוצצים היתה טהורה. וזה אינו. ועיקר כמו שכתב בחיבורו, נטמאת הקדרה, שאין המקוה מטהר כלי חרס. וכן הוא בנוסחת ארץ ישראל:",
+                "ואפילו נטמאו בשני. ואפילו מחמת ידים:"
+            ],
+            [
+                "כגון שהשליך פירות בקילון ולא ידוע אם היה בו להטפיח. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דאכתי מאי קמ\"ל כשלא נגעו שלא נטמאו. והר\"מ מסיים, והסיקן התנור טהור, ואין המים שעליהם מתטמאין מן המשקים הבלועין בהן:",
+                "אבל בלחים שאין האור נאחז בהן כל כך, טמאים, וליכא למימר שריבוי לחלוחתן מבטלין. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "אינן כו'. והמים העולים עליו, בכי יותן. הר\"מ:",
+                "שמנתזין על לא דבר באויר. לא כמתכוין לנתז על חבירו דרישא, וכמשחק דמשנה א':"
+            ],
+            [
+                "בכי יותן. הטעם, דאע\"ג דלא ניחא ליה הדלף, טכל מקום כיון דבללן כדי להתפשט המים בכולן, חשוב ניחא ליה. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו מה שלמטה מן הרושם. משום דאי אפשר לרושם בלעדו. תוספתא:",
+                "ואפילו לאיכא דאמרי דר' טרפון לאו חברו הוה:"
+            ],
+            [
+                "אלא על ידי הרגש בלבד ידע אם יש בו מים. ואע\"פ דכשמרגיש אי אפשר שלא יעלו בו המים, מכל מקום אין כוונתו לעליית שום מים כלל ואין צריך להם:",
+                "והר\"מ מפרש נמי לענין שאין מקבלין טומאה, ואף שהאבן נראה על שטח המים, אינן כתלושין. וכן כתב מהר\"ם, אם פשט טמא ידיו ונטלו מן המים, מים שעליו טהורים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בכי יותן. שכוונתו בלי ספק הוצאת המים, והוי כמו מרעיד את האילן. אבל כשנחבט והוא בתוך המים, אין זה כוונתו כיון שהוא שקוע במים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ניער כו'. וה\"ה ובספינה ודכוותה. וקשה, אמאי לא תננהו בחד בבא:",
+                "הגדול. תנא בארץ ישראל קאי ובאותו ים רגילין בכך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חוץ כו'. ואפילו מערה מצונן לצונן. הר\"מ:",
+                "והכי נמי מפרשי בבוא הזיפים, שקרנים והולכי רכיל שמזייפים דבריהם. גמרא:",
+                "שהיא כו'. ולתנא קמא כיון שאין בהם ריר כל כך כמו דבש הזיפין והצפחת, לא חשיב ליה. תוס'"
+            ],
+            [
+                "כמו זיעת המרחץ. הר\"ש. וקצת קשה, רא\"כ אפילו בלא ניצוק נמי יהא טמא. ואולי דאי אפשר בלא ניצוק. ועתוי\"ט"
+            ],
+            [
+                "דלא חילקו לעיל בין עליון הם לתחתון חם אלא כשהעליון טהור, אבל כשהעליון טמא, לעולם מטמא התחתון. נ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וה\"ה לא נתכוין ושמח, כדאיתא בתוספתא, עודהו הטל עליהן הרי הוא בכ\"י. רש\"י ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שיתלחלחו מאליהן מן האויר. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "בלחים. שאין דרך להתיז עליהן מים, אלא אם עמדו ימים כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוא מטמא אותה בקליפתה. הר\"מ:",
+                "עמהן. עם המשקה והביצים. הר\"מ:",
+                "דציר גופו, לאו בר קבולי טומאה הוא, דזיעה בעלמא הוא. גמרא:",
+                "הר\"ש. ולא נקטו נמי דגים, ונראה שדעתן דחוץ משל דגה לאו בציר הוא, אלא ארישא קאי חוץ מדגים. וכן הוא בר\"מ בנוסחת ארץ ישראל ובחיבורו:",
+                "הר\"מ. וקשה, דלא הוה צריך למיתני אלא מים כל שהן מכשירין את הציר. אבל בגמרא ופירש\"י, ציר טהור כגון שהשיקו במים וטהור ממה נפשך, אי רובא מיא מיטהר ע\"י השקה. אי רובא ציר והוי ליה אוכל ולא מהני ליה השקה, ציר לאו בר קבולי טומאה הוא. והנך מיעוטא דמיא בטלי להו ברובא. שנפל כו' טמא, דעמי הארץ נחשדו לערב מים בצירן עד מחצה, וכי נפל האי כל שהוא, מצא מין את מינו ורבו מים על הציר וטמאים. וכן השיגו הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "אמנם לווי בכאן של דבורים, לחלק בינו ובין דבש, צרעים. הר\"מ. ודבש תמרים אע\"ג דבקרא נקרא דבש סתם, מכל מקום בלשון בני אדם דבש סתם הוא של דבורים. וכתב הר\"ש דבתולדות דלקמן לא חיישינן אפילו יש להן לווי:",
+                "מנין לדם הנדה, שנאמר מקור דמיה ואומר כו'. כן הובא בר\"ש:",
+                "ואם אינו ענין לדמעות, תנהו ענין לאף. ועוד, דאותיות א\"ע מתחלפין, הר\"ש. וכל זה אסמכתות. ועיקר דהלכה למשה מסיני הוי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וצריך עיון ממי טבריא דמשנה ז', עיין שם. ויש לומר, דשאני התם ששותין אותן כדי לשלשל אינו חשוב משקה אלא כמו מידי דמיכל, משא\"כ שאר משקים היוצאים מפי טבעת מאליהן. וכהאי גוונא חלב אשה דחשוב אוכל בפי התינוק:",
+                "לדעתו. פירוש, בין שיצאו לדעתו וכו'. הר\"מ:",
+                "שחיטה. אע\"ג דדם מגיפתה לא, דדם חללים גבי אדם כתיב, מכל מקום דם שחיטה מכשיר, דאיתקש למים, דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. רש\"י. ומהאי טעמא ניחא דדוקא בטהורים, דביה איירי קרא. ועתוי\"ט:",
+                "הקזה. של אדם. הר\"מ. דבבהמה לא עדיף מדם מגיפתה. והר\"ש כתב, דבמקיז לשתיה אפילו דבהמה נמי מכשיר, דאחשביה:",
+                "והוא דעת חכמים [דפרק ט' דטהרות משנה ג']. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולאו דוקא אלו שהן אב הטומאה, אלא אפילו דם מגיפתה וחלב אשה ודמעת עין שאינן אלא ולד הטומאה. וכן כתב הר\"מ בהדיא. וצריך עיון דלא תני להו דהוו רבותא טפי:",
+                "הדלעת. לא ידעתי למה נקט דלעת:",
+                "גורדה. דדם האדם אסור מדברי סופרים. ועוד, דמת אסור בהנאה:",
+                "טהורה. לפי שלא הוכשרה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מי טבריה. יש בהן איכות שמשלשלים. הר\"מ:",
+                "אלא כזיעה בעלמא. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ולא הוי כמו לרצון דריש פרק קמא, דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים ומשום הכי אפילו סופו לרצון. אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה:",
+                "לרפואה. לבהמתו שלא יזיקנה חלבה, טמא, דהא לרצון הוא. והמקיז לבהמתו לרפואה, טהור, דדם מגיפתא היא, והואיל ובן אף הנוטף שלא לרצון טמא. רש\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makhshirin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,234 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makhshirin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Makhshirin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "של תלוש:",
+                "משנתלשו. דאם לא כן, אין לך דבר שלא בא עליו מים במחובר. רש\"י בחומש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "עמ\"ש בפרק ד' משנה ג' ובהר\"ב שם משנה ז':",
+                "אינן כו' ואע\"פ שנשרו ממקום למקום. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "סוכה. ענף של אילן. הר\"ש. והר\"מ פירש סוכה ממש:",
+                "טמא. רוצה לומר מוכשר. והרבה הם בזאת המסכת. וכן טהור על הדבר שאינו מוכשר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וירדו מצד העליון לצד התחתון מקלח לקלח. בית שמאי אומרים כיון דבשעת ניעור ניחא ליה שירדו מים מצד העליון לתחתון ומתוך כך יפלו המים מן האגודה, חשוב הכשר. ובית הלל אומרים כיון דהיה חפץ שלא יהיו מים על זאת האגודה בצד העליון, נהי דבצד התחתון ניחא ליה שירדו דרך שם, מכל מקום כל האגודה אחת היא ותחתונה שוה לעליונה. אמרו להם בית הלל לבית שמאי והרי כו', וכי חוששין שמא יצאו מעלה לעלה, בתמיהה, הכא נמי לא ניחוש. אמרו להם שהקלח אחד, והסברא נותנת לעשות כל עלין שבו דין אחד להם, אבל אין סברא לעשות כל קלחין שבאגודה אחד. מהר\"מ:",
+                "אבל. כלומר בהא מודינא. כמו אבל שרה אשתך. מהר\"ם:",
+                "טהור. שלא נתכוין שיבלל השק התחתון, אבל נתכוין להגן בו השק העליון שלא יבלל, ונמצא בלילת התחתון שלא לרצון. והלכה כר' יהודה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הכרישה. והוא מחובר לקרקע. או נפל עליו שלא לרצון. הר\"מ:",
+                "והר\"מ גרס כגירסת הספר. ומפרש שסוחט שערו בבגדיו לנגבו:",
+                "בכי יותן. אע\"ג דשלא ילקה הכותל אינן בכי יותן, התם משום דלא ניחא ליה דאתו, והכא נמי אע\"ג דלא ניחא ליה מעיקרא, מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקו להוציא מהן המים, אחשבינהו. תוס':"
+            ],
+            [
+                "לבדקן כו'. שרואין אם נטפח ונתלחלח כשנופחים בו, נודע שיתבשל מהר, כי היותו מקבל הליחות במהרה אות אל פתיחת נקיבתו. הר\"מ. ולדבריו לאו ברוק היוצא מפיו פליגי, אלא בליחות וזיע שמזיעים העדשים בסיבת הנפיחה פליגי. ודברי הר\"ב מפירוש הר\"ש הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בתים כו' טהורה. ואפילו הן טמאים. הר\"מ:",
+                "ונראה לי דמיירי שלא בא בתוכם לטבול. דלא תקשה ממתניתין דריש פרק ה':"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. וקשה לי, דאע\"ג דשאובים הם, לא מפני כן הן מטמאים אע\"פ שמכשירים. וצריך לומר דשאובים וטמאים הם. והר\"מ מפרש, דמרחץ שזיעתו הוא מן המים שבתוכה ואם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה כו':"
+            ],
+            [
+                "טמא. שמשקין טמאין שירדו לטהורים, מטמאים בכל שהן. הר\"מ. וקשה, דאדרבה הוה ליה למימר קמא קמא בטיל. [ועיין פרק ה' דעבודה זרה משנה ח' בהר\"ב] כו'. כ\"מ. ולשון הר\"א, טמא, ואולי מפני שמשעה שנפלו בתחלה, הוחזקו גם הם בשפיכות שכבר נשכחה נפילתם. וכתב הכ\"מ, ואם תאמר, לפי זה אפילו, לא נפלו מי שפיכות נמי. ויש לומר, דלא גזור אלא כשיש שם מי שפיכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "קרוב. כדי שילך הנכרי ויתלוש ויגמור המלאכה ויחזור לכאן. ושיעור התלישה אין צורך להזכיר, שהיא נעשית בשעה מועטת. הר\"ן:",
+                "ובפרק כ\"ג דשבת משנה ד', אלא אם כן באו ממקום קרוב, פירש הר\"ב אלא אם כן נודע בבירור שבאו מתוך התחום, כתבו התוס', דמת שאני, דאוושי מלת��. ולמה שכתב הר\"ן כו', יש לומר דמקום קרוב דהכא אינו כמקום קרוב דהתם, אלא לאפוקי מקום רחוק, ולעולם בחוץ לתחום, וצריך להמתין עד שיבואו ממנו, אבל אין חוששין למקום היותר רחוק מזה. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, לך ולקוט:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן לענין אבידה ולנזקים. רש\"י. ובגמרא דלענין פיקוח נפש אינו כן:",
+                "ואע\"ג דקיי\"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, הני מילי כשבא לידו הממון בהיתר ומדעת נתנם לו. הר\"ש. תוס'. וליוחסין לא מצי לאוקמי, דבעינן תרי רובא:",
+                "דלהחזיר אבידה אומר לו אייתי ראיה דישראל את. תוס':",
+                "תימה, דהוה מצי למתני מחצה על מחצה נכרים, ומנגח תורא דידן לתורא דידיה. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "עיסה. נראה לי, דפת עיסה היה מנהגם דבעלי בתים אופין בבתיהם יותר מן הנחתומין, ולפיכך אין הולכין בו אחר רוב נחתומין. וכן בפת קיבר לר' יהודה. ונראה לי, דתנא קמא ור' יהודה לא פליגי, דמר כי אתריה כו', דבאתריה דתנא קמא הנחתומים אופים פת קיבר, ובאתריה דר' יהודה בעלי בתים [נמי] אופין [גם] פת קיבר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וזה דלא כדמשמע מלשונו בפרק ז' דשקלים משנה ג':"
+            ],
+            [
+                "דעדיין לא ראה פני הבית ולא נתחייב. הר\"ש:",
+                "הר\"מ. וצריך עיון, דמשום דרגילין לעשר יהא בחזקת מעושר ויצא מכלל דמאי. ודוחק לומר דמיירי לענין אכסניא ועני. ובחיבורו כתב, פטור מלעשר, שעדיין לא נקבע למעשר:",
+                "זהו שיטת הירושלמי בלבד. והיינו דסיים הר\"ש, ואפילו יש קנין מכל מקום ודאי אינו מעושר הוא:",
+                "אבל מעשר ראשון, המוציא מחבירו עליו הראיה. אבל נראה, דהכא אנן אליבא דר' מאיר קיימים דסבירא ליה דאף מעשר ראשון אסור לזרים, וצריך להפריש אף מעשר ראשון. אי נמי אף לר' מאיר לא החמירו בדמאי, משום דרוב עמי הארץ מעשרין. והשתא ניחא דלא פירש הר\"ב ברישא מחצה למחצה דמאי שצריך להפריש, אלא הכא איצטריך לאשמעינן דאף לר' מאיר אין צריך להפריש מעשר ראשון. נ\"ל:",
+                "דמאי. ולא ידענא טעמא מאי, דאפילו ודאי תרומה עולה במאה ואחד, ותרומת מעשר אינה אלא אחד ממאה, נמצא כשיש עוד אפילו מנכרי אחד, נתבטלה. ואפילו להרים אינו צריך. דאין כאן גזל השבט, דספק הוא והמוציא מחברו עליו הראיה:"
+            ],
+            [
+                "רביעית על של חמישית. בכדי נקטו, דבשתיהן מעשר שני. ומהר\"מ כתב, לענין מעשר מחדש על הישן או להיפך. והוה מצי למימר נמי מן הראשונה על השניה, אלא דהך רביעית על חמישית אגב גררא לא רצה לדלוג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פירות. רוצה לומר כי רוב הזרעים מושכים המים, וכל שכן החטה. הר\"מ. ובחיבורו כתב זרעונים:"
+            ],
+            [
+                "דהואיל וסתמן אינן נבלעים בחבית לא היו לרצון. וצריך לומר שגם סופן לא לרצון, דכל שסופו לרצון אע\"פ שאין תחלתו לרצון. וזה דוחק, דכיון שהפירות נראין גסין, מאי שנא משלשה המשקין דמסתמא אמרינן דניחא ליה. מיהו מדתנן ושאבו ודכוותיה בסיפא, מוכח כדברי הר\"ב. תו נראה לי דהר\"ב מפרש לכולה מלתא דוקא כשהמשקים חוץ לחבית. אבל בתוך החבית, אין הכי נמי דיכולין להפלט. והר\"מ מפרש, דסיפא במסתמא אמרינן שלא שאבו ואין צריך לחוש ולבדוק, אבל אם ראינו ששאבו אין הכי נמי דהוו בכי יותן, ולא מחלק בין חוץ לחבית לתוכו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פת כו'. נראה לי שיש לחלק בין פת לפירות, ומשום הכי תנן הכא על פי חבית, ולעיל אמרינן דמתוך דופני החבית נפלט ומתלחלח, וכן צריך לומר לפי מה שכתבתי לעיל בשם הר\"מ דזרע חטה שואבת והכא פסקינן כר' יוסי. ועיין תוי\"ט:",
+                "מטהר כו'. ומיירי כשלא ראו הפת עד אחר זמן ואינו יודע אם היה עליו משקה טופח. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מחמת עצמן. פירוש שהיו הרבה ונתחממו ונתלחלחו. מהר\"ם. ומדלא קתני ואם מחמת עריבה, יש לומר דמחמת עריבה הוכשרו. וכן כתב הר\"א, אלא דהתנה שיתנן שם מחמת הליחות שבה ולא מחמת שאין לו מקום לכונסן. אבל הר\"מ העתיק ואם מחמת העריבה:"
+            ],
+            [
+                "וצריך לומר דבבית שכיח טפי שיטננו, ולהכי תני לעיל וטננו, לפי שכן רגיל להיות שמרוב יובש הגורן המים נבלעים בקרקע. ועתוי\"ט:",
+                "והכי קאמר, לדבריכם דבשמחה לחוד סגי, לא היה לכם לומר אם שמח, שהרי אי אפשר שלא לשמוח, אלא דשמחה לחוד לא סגי, אבל צריך שיעמוד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בכי יותן. הוכשרו הפירות, והמים שעל השקין הנם תלושין ברצון. הר\"מ:",
+                "רגליו כו'. ולא חשיב אדם כמחובר. ואין לדמותו לשחיטה דצפורן מחוברת פסול כו'. הר\"ש:",
+                "והדיח. אבל לא הדיח, אע\"ג דמסתמא חפץ שיודחו כו' מכל מקום אינן בכי יותן, דבעינן שיהא שמח לגמרי שלא היה רוצה שלא יודחו, ולהכי צריך שידיח דהשתא חזינן דניחא ליה טובא מדקטרח להדיח. מהר\"מ:",
+                "ור' יהודה היא. הר\"מ מהתוספתא. וטעמא כתב מהר\"ם, דבטהורה העומדת לאכילה אינו חושש כל כך אם תהיה מלוכלכת. אבל באדם ובבהמה טמאה העומדת לרכוב ולטיול או להטעין משאוי ודאי מקפיד בלכלוכן, וסתמא ניחא ליה לגמרי שיודחו:"
+            ],
+            [
+                "לא בא לפרש פירוש אחר אלא על הדיש, ואגב נקט נמי היחף:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "קערה. זה לשון רש\"י, אי אחשיב לגשמים בירידתן לצורך. דבר תלוש, ואח\"כ נפלו פירות לתוכה אפילו שלא מדעת ולא ניחא ליה, הוו מוכשרין, דתחילתן לרצון. אבל לצורך מחובר, לא מכשרי, אלא אם כן ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהדר אחשבינהו לתלוש:",
+                "שתודח. הא בשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן. במה דברים אמורים, בכותל מערה [פירש\"י, שחוקק הקרקע ונעשה כותל מאליו], אבל בכותל בנין, בשביל שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן, הא בשביל שיודח הכותל בכי יותן. גמרא. וניחא הדיוקים דלא סתרי אהדדי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואפשר לומר דליכא דפליג עליה אף שנשנה בלשון פלוגתא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו, אבל הני לא. הר\"ש:",
+                "העלם כו'. כלומר שלא נטלם מתוך הקופה שדרך ליטלם קצתם קצתם אבל העלה כולם כאחד דהיינו שהעלם עם הקופה:",
+                "טמאים. ותימא, מאי שנא משק מלא פירות דפרק קמא משנה ד' דלא הוכשרו במים הנוטפים מן השק. ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וצריך עיון, דלפירות מעשר אין צריך אפילו נטילת ידים. ונראה לי להגיה פת במקום פירות. מהר\"ז וורמיז\"א. והיא קושיא עצומה. ומה שהגיה פת, אכתי קשה, דבפירות קיימינן. ועוד, דלנגיעה אפילו פת אין צריך כוונה אף לתרומה:",
+                "היינו לאחר שהעלם. דכל זמן שהם מחוברים במים לא מתכשרי. תוספ':"
+            ],
+            [
+                "כמו שנתבאר בפרק י' דמקואות. הר\"מ. ותימה, דאדרבה שם נתבאר דמלאה מים אין חוצצים. והכסף משנה הקשה עוד, דמשמע שאם לא היו חוצצים היתה טהורה. וזה אינו. ��עיקר כמו שכתב בחיבורו, נטמאת הקדרה, שאין המקוה מטהר כלי חרס. וכן הוא בנוסחת ארץ ישראל:",
+                "ואפילו נטמאו בשני. ואפילו מחמת ידים:"
+            ],
+            [
+                "כגון שהשליך פירות בקילון ולא ידוע אם היה בו להטפיח. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דאכתי מאי קמ\"ל כשלא נגעו שלא נטמאו. והר\"מ מסיים, והסיקן התנור טהור, ואין המים שעליהם מתטמאין מן המשקים הבלועין בהן:",
+                "אבל בלחים שאין האור נאחז בהן כל כך, טמאים, וליכא למימר שריבוי לחלוחתן מבטלין. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "אינן כו'. והמים העולים עליו, בכי יותן. הר\"מ:",
+                "שמנתזין על לא דבר באויר. לא כמתכוין לנתז על חבירו דרישא, וכמשחק דמשנה א':"
+            ],
+            [
+                "בכי יותן. הטעם, דאע\"ג דלא ניחא ליה הדלף, טכל מקום כיון דבללן כדי להתפשט המים בכולן, חשוב ניחא ליה. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ואפילו מה שלמטה מן הרושם. משום דאי אפשר לרושם בלעדו. תוספתא:",
+                "ואפילו לאיכא דאמרי דר' טרפון לאו חברו הוה:"
+            ],
+            [
+                "אלא על ידי הרגש בלבד ידע אם יש בו מים. ואע\"פ דכשמרגיש אי אפשר שלא יעלו בו המים, מכל מקום אין כוונתו לעליית שום מים כלל ואין צריך להם:",
+                "והר\"מ מפרש נמי לענין שאין מקבלין טומאה, ואף שהאבן נראה על שטח המים, אינן כתלושין. וכן כתב מהר\"ם, אם פשט טמא ידיו ונטלו מן המים, מים שעליו טהורים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בכי יותן. שכוונתו בלי ספק הוצאת המים, והוי כמו מרעיד את האילן. אבל כשנחבט והוא בתוך המים, אין זה כוונתו כיון שהוא שקוע במים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ניער כו'. וה\"ה ובספינה ודכוותה. וקשה, אמאי לא תננהו בחד בבא:",
+                "הגדול. תנא בארץ ישראל קאי ובאותו ים רגילין בכך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חוץ כו'. ואפילו מערה מצונן לצונן. הר\"מ:",
+                "והכי נמי מפרשי בבוא הזיפים, שקרנים והולכי רכיל שמזייפים דבריהם. גמרא:",
+                "שהיא כו'. ולתנא קמא כיון שאין בהם ריר כל כך כמו דבש הזיפין והצפחת, לא חשיב ליה. תוס'"
+            ],
+            [
+                "כמו זיעת המרחץ. הר\"ש. וקצת קשה, רא\"כ אפילו בלא ניצוק נמי יהא טמא. ואולי דאי אפשר בלא ניצוק. ועתוי\"ט"
+            ],
+            [
+                "דלא חילקו לעיל בין עליון הם לתחתון חם אלא כשהעליון טהור, אבל כשהעליון טמא, לעולם מטמא התחתון. נ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "וה\"ה לא נתכוין ושמח, כדאיתא בתוספתא, עודהו הטל עליהן הרי הוא בכ\"י. רש\"י ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שיתלחלחו מאליהן מן האויר. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "בלחים. שאין דרך להתיז עליהן מים, אלא אם עמדו ימים כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוא מטמא אותה בקליפתה. הר\"מ:",
+                "עמהן. עם המשקה והביצים. הר\"מ:",
+                "דציר גופו, לאו בר קבולי טומאה הוא, דזיעה בעלמא הוא. גמרא:",
+                "הר\"ש. ולא נקטו נמי דגים, ונראה שדעתן דחוץ משל דגה לאו בציר הוא, אלא ארישא קאי חוץ מדגים. וכן הוא בר\"מ בנוסחת ארץ ישראל ובחיבורו:",
+                "הר\"מ. וקשה, דלא הוה צריך למיתני אלא מים כל שהן מכשירין את הציר. אבל בגמרא ופירש\"י, ציר טהור כגון שהשיקו במים וטהור ממה נפשך, אי רובא מיא מיטהר ע\"י השקה. אי רובא ציר והוי ליה אוכל ולא מהני ליה השקה, ציר לאו בר קבולי טומאה הוא. והנך מ��עוטא דמיא בטלי להו ברובא. שנפל כו' טמא, דעמי הארץ נחשדו לערב מים בצירן עד מחצה, וכי נפל האי כל שהוא, מצא מין את מינו ורבו מים על הציר וטמאים. וכן השיגו הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "אמנם לווי בכאן של דבורים, לחלק בינו ובין דבש, צרעים. הר\"מ. ודבש תמרים אע\"ג דבקרא נקרא דבש סתם, מכל מקום בלשון בני אדם דבש סתם הוא של דבורים. וכתב הר\"ש דבתולדות דלקמן לא חיישינן אפילו יש להן לווי:",
+                "מנין לדם הנדה, שנאמר מקור דמיה ואומר כו'. כן הובא בר\"ש:",
+                "ואם אינו ענין לדמעות, תנהו ענין לאף. ועוד, דאותיות א\"ע מתחלפין, הר\"ש. וכל זה אסמכתות. ועיקר דהלכה למשה מסיני הוי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וצריך עיון ממי טבריא דמשנה ז', עיין שם. ויש לומר, דשאני התם ששותין אותן כדי לשלשל אינו חשוב משקה אלא כמו מידי דמיכל, משא\"כ שאר משקים היוצאים מפי טבעת מאליהן. וכהאי גוונא חלב אשה דחשוב אוכל בפי התינוק:",
+                "לדעתו. פירוש, בין שיצאו לדעתו וכו'. הר\"מ:",
+                "שחיטה. אע\"ג דדם מגיפתה לא, דדם חללים גבי אדם כתיב, מכל מקום דם שחיטה מכשיר, דאיתקש למים, דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. רש\"י. ומהאי טעמא ניחא דדוקא בטהורים, דביה איירי קרא. ועתוי\"ט:",
+                "הקזה. של אדם. הר\"מ. דבבהמה לא עדיף מדם מגיפתה. והר\"ש כתב, דבמקיז לשתיה אפילו דבהמה נמי מכשיר, דאחשביה:",
+                "והוא דעת חכמים [דפרק ט' דטהרות משנה ג']. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולאו דוקא אלו שהן אב הטומאה, אלא אפילו דם מגיפתה וחלב אשה ודמעת עין שאינן אלא ולד הטומאה. וכן כתב הר\"מ בהדיא. וצריך עיון דלא תני להו דהוו רבותא טפי:",
+                "הדלעת. לא ידעתי למה נקט דלעת:",
+                "גורדה. דדם האדם אסור מדברי סופרים. ועוד, דמת אסור בהנאה:",
+                "טהורה. לפי שלא הוכשרה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מי טבריה. יש בהן איכות שמשלשלים. הר\"מ:",
+                "אלא כזיעה בעלמא. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ולא הוי כמו לרצון דריש פרק קמא, דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים ומשום הכי אפילו סופו לרצון. אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה:",
+                "לרפואה. לבהמתו שלא יזיקנה חלבה, טמא, דהא לרצון הוא. והמקיז לבהמתו לרפואה, טהור, דדם מגיפתא היא, והואיל ובן אף הנוטף שלא לרצון טמא. רש\"י:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מכשירין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,320 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Mikvaot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Mikvaot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "והר\"מ כתב, אף שאובין:",
+                "ובספר אגודה כתב, רוק. ולשון הר\"א, חזרו המים שנגעו בפיו:",
+                "וסתם שתיה הוא רביעית:",
+                "אי נמי, הטפה עצמה שנפלה בגבא:",
+                "כלומר, מהטפה עצמה נטמא. דלמשקין אין שיעור לטמא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. ונראין דבריהם כדברי הר\"א שמפרש שמתבטלת במים שבמחובר אלא אם כן חשבו בתלוש. לפיכך אם הדיח בהן ידו או הככר שנפל, הרי הוכשרו, כלומר נחשבו כתלוש ונטמאו משתיית הטמא וטמאו את הככר כו'. ואם לא הדיח טהור, שהטפה עומדת בביטולה כל זמן שלא נתחשבו על ידי הדחה על כל פנים, ואין צריך לומר על ידי שתיה ומילוי כלי. ומכל מקום קשיא לי, דמשמע מדבריהם שצריך שיקבלו המים טומאה מהטפה כדי שיחזרו ויטמאו לככר, דתיפוק ליה משום טפה עצמה הואיל וניערה מביטולה. ולשון מהר\"מ, לא בטלה הטפה כו' וטמאתן וטמאה נמי הככר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בהני גווני דתני לעיל, שאם שתה טהור או מילא בכלי טהור או נפל ככר והדיחו",
+                "טהור. משום דמים שכיחי על פני כל הארץ, לא חיישינן שמא אדם טמא שתה מהן. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "ובר\"מ בנוסחת ארץ ישראל איתא, עיסה הטבולה לחלה. ואתי שפיר, דבמשנה ו' תני כשרים לתרומה והוא הדין לחלה טמש שדינם שוה, אבל הכא דוקא בטבולה לחלה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "מי כו'. ואלה המים ג\"כ אין בם ארבעים סאה ואינם שאובים. הר\"מ:",
+                "הוה ליה למימר השקה:"
+            ],
+            [
+                "חוץ מן הזב הזכר:",
+                "בכ\"ש. לאו דוקא כל שהוא, אלא כל מקום שגופו עולה בבת אחת. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "למפרע כו'. עד שיוודע שטבל כראוי הר\"מ. ולא תימא מהו למפרע מעת לעת:",
+                "וקשה, דבפרק ד' דטהרות משנה י\"א תנן דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים ספיקו טמא, ושם פירש הר\"ב דאפילו ספיקו לטמא טמא, כל שכן ליטהר כי הכא, ומשום הכי נמי לא תנן הכא אלא כגון אכל אוכלין טמאים כו':"
+            ],
+            [
+                "נפלו. פירוש, שראינו שנפלו:",
+                "דמדאורייתא אפילו כולו שאוב כשר, ורבנן גזור אטו בכלי שאסור לטבול, דבעינן מקוה דומיא דמעין שהוא בקרקע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רביעית. משום דהוא שיעור לטבול מחטין, והוי שם מקוה פסול עליו. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ידוע שנפל. מדלא תני אם ידוע שלא נפלו פסול, ואם לאו כשר, מוכח דכולו שאוב פסול מדאורייתא, ומשום הכי קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר, פסלינן מספק. ולדעת הר\"ב והר\"מ נראה לי דתנא מהדר למתני כשרות ברישא. גם היה מאריך למתני שלא נפלו. ודברי ר\"ש קיימי (נמי) שפיר אפסלות דסמיך ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וסברא הוא, דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן והוא הדין להטביל בהם:"
+            ],
+            [
+                "שדרך השבירה להפיל הכלים על צדיהם ובכך ישברו, ואולי קודם שישברו יפול רביעית מהם לבור:",
+                "הר\"מ. משמע דהלכה כר' יהושע. וצריך עיון, דבפרק ד' משנה ד' פסקו דלא כוותיה. ועתוי\"ט:",
+                "לא יערה. דאע\"ג דלנגבן העלם ולא נתכוין שיתמלאו והוי דומיא דהניחן בשעת פיזור העבים דבפירוש הר\"ב בפרק ג' דטהורים, שאני הכא דכיון שעירה לבור אחשובי אחשובינהו. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וישבר שמא יתמעטו המים שלא יהיו צפים על גביו ויהיו שאובין ויפלו אז לבור ויפסלוהו אם אין בו ארבעים סאה. ואם לאו לא ישבר, אם מי העציץ הם הרוב, דרוב בהמשכה לא. מהר\"מ:",
+                "ישבר. אבל לא יכפה. דהכא חשיב תפיסת ידי אדם יותר מקנקנין שלא העלן אלא לנגבן. ב\"י:"
+            ],
+            [
+                "המסדר כו'. כדי שיבלעו דפנותיהן מים ולא יבלעו היין שינתן לתוכן, ונתמלאו גם בתוכן, ישברו, דהמים שבתוכן לא חשיבי שאובין שלא כיון שיכנסו המים לתוכן. ב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולאו דוקא, אלא אפילו כל שהוא. ועתוי\"ט:",
+                "דכולי האי לא חשו, ושיערו דכשיצא מלואו ועוד, שאי אפשר שלא יחסר קצת מהשלשה לוגין:"
+            ],
+            [
+                "ל' השלכה:",
+                "אלא באמצעית הבור ואז יהיה הבור טהור. הר\"מ:",
+                "הר\"מ. משמע דהלכה כת\"ק. וקשה, דבפרק ז' משנה ו' פסק דלא כר' יהודה דסבירא ליה גוד אחית, ואם כל שכן גוד אסיק לא אמרינן. ונראה לי, דהתם היינו טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים, שבמקצתו נגוב ונמצא שאינו חיבור. ומהאי טעמא פסק הר\"מ התם בסגוס דמתחבר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאילו היתה אמת המים נובעים, אפילו אינה אלא כל שהוא היתה מטהרת המים שאובין שבבור. כ\"מ:",
+                "לעולם. מיירי שלא היו המים של האמה ארבעים סאה קודם חיבורן למי הבור. דאם לא כן, מאי שנא, מכשיעמיד בחצר ארבעים סאה דלעיל דיטהרו עליונים מן התחתונים:",
+                "שיתחשב. מדלא תני עד. שיצא מלואיהן כדלעיל, משמע שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים, אלא לפי חשבון המים שהיו בו והיורדים לתוכו. אי נמי מחצה על מחצה כו'. אבל לעיל חשבינן לכל היוצאים שהם מהבור, מפני דהתם כולהו כשרים ולא נפסלו אלא משלשה לוגין. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא, אלא לשלשה הרבה קרי להו. אבל בכלי אחד ומקומות הרבה, אפילו יותר משלשה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שיהיו בו מים בשפע ולא יחסר ע\"י טבילות שיטבלו בו. ב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "והב\"י בשם הרוקח כתב דאפילו משלש רוחות פסולה:",
+                "אינה כו'. וכגון דבלאו הטבלא היו המים נמשכים למקוה. דאם לא כן, נפסלים. משום דהויה על ידי טהרה בעינן, כמו בפרק ה' משנה ה'. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "צרורות. המתגלגלים במים, כדי שלא ירדו עם המים. הר\"מ:",
+                "שלא כו'. ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחחק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, אלא אפילו משהו יותר מעשרים סגי:",
+                "ונתערבו דרישא לאו דוקא, ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וקשה, דאם כן היכי תני ואינה יכולה לקבל מים כל שהם, ומשמע שאין צריך שיעור לנקב ובכל שהוא מבטלו מתורת כלי. ועוד, דבסמוך מפרש לענין עירוב מקואות. והר\"ש מפרש גם הכא לענין עירוב מקואות ולאו ארישא קאי. ולהר\"מ והר\"ב יש לפרש כמו שכתב הב\"י על פי התוספתא, דמן הצד [בעינן] שיעור כשפופרת וצריך נמי שלא יקבל כל שהוא למטה מן הנקב. ולמטה שיעורו בכל שהוא. וכמה יהיה, אמן הצד קאי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פסול. וקשה, אמאי פסול, גכיון דמי השוקת מחוברין למעין דמטהר בכל שהוא, ותנן בפרק קמא מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למעין להטביל בו בכל שהוא. ועוד, דמטבי��ין כלים בתוך כלים. ונראה לי לחלק בין כלים התלושין דשרי, לכלים הקבועים דאיכא למגזר אטו בשאין בהם כשפופרת הנוד. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "מחטין וצנורות. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "בריכה. של מי גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובארבעים סאה. ב\"י:",
+                "ובאשבורן. הרא\"ש:",
+                "פסול. עדיין הם פסולים כו'. ב\"י:",
+                "עד שידע כו'. ולא תני עד שיצאו כו', נראה לי, דהכא נמי פירושו כמו שכתבתי בפרק ג' אות ח':"
+            ],
+            [
+                "וטעמא דר' יוסי, דגזר אטו תוך בלי לענין זה דלא הוי מעין, אבל לא גזר כולי האי לעשותן מים שאובין. הרא\"ש. ונראה לי דהכא נמי מיירי דבלאו הכלים היו המים עוברים, דאי לאו הכי, נפסלים אפילו למקוה, משום דהויא על ידי טהרה בעינן:",
+                "לשון הרא\"ש, גזירה אטו תוך כלי. ולרבותא לא מהדר אלא ספסל, דאע\"ג דאין לו תוך, גזרינן, דדמי לכלי הואיל וראוי למדרס:"
+            ],
+            [
+                "לא שריבה לו מים שאובין, דא\"כ לא היה מטהר בזוחלין, אלא רוצה לומר שעשה בריכות לכל המקומות שהוא מוליך ונתמלא כל אחת מים. הר\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הר\"ש. וכלומר, דהאי דמעין מטהר בכל שהוא, שיעור כדי טבילה מיהא בעינן. ועתוי\"ט:",
+                "וקשיא לי לישנא שעשאן. וגם מה שפירש לקמן אין מזחילין בו אין מעמידין בו כו', לא אתי שפיר. וגם טעמא דר' יוסי לא מסתבר, כיון דהמקוה כשר, ומונע מפסולו ע\"י דבר טמא. ונראה לי דהנוטפים כו' פירוש שנקוו למקום אחד והזחילן להוליכן תוך גומא אחת לעשותן מקוה, ורבי יהודה מדמי ליה לעלי קנים כו' דפרק ו' דפרה משנה ד', ואשמעינן רבותא דאפילו מקל וקנה שאפשר לעשותן בית קיבול, ואפילו זב וזבה סומכין המקל. ור' יוסי פליג וסבירא ליה דהתם מיירי דוקא שנתן האדם העלים טרם באו המים לשם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וסתמא כר' יוסי דמטהר ליה בזוחלין. וקשה מריש פרקין העבירו על גבי בריכה והפסיקו כו', ואין לך הפסקה מן המעין גדולה מזו שנתלש הגל מן הים, וכן אין כאן אשבורן אלא זחילה. ויש לומר, דהא שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן, אבל היכא דאכתי לא נייחי מיא באשבורן ועדיין זוחלים מכח נביעת המעין, אע\"פ שנפסקו, שם מעין עליהם עדיין מצד עצמם. ב\"י:",
+                "ארבעים סאה. למה שכתבתי בפרק קמא משנה ז' דבמעין סגי בגופו עולה בבת אחת, קשה, למאי נפקא מינה מצריך הכא ארבעים סאה. וראיה להסוברים דאף במעין צריך לטבילת אדם ארבעים סאה ולא פלוג בין קטן לגדול. ועתוי\"ט:",
+                "לשון הר\"ש, שנתקבצו בבקעה מי גשמים של ארבעים סאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שהם. לפי שחשובים כמו המערה עצמה. וכהאי גוונא גבי שבת דחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טהורים. לתרומה ולא לקודש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אפילו נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר, לא הוי כשלשת לוגין שפוסלין את החסר, דנתחבר לכשר קודם שבאו השאובים לתוכו [פירוש הג' לוגין]. הר\"ש:",
+                "לשון הר\"ש, ומה שנתערב ממנו עם כל אחד:",
+                "ומים שאובים המתבטלין בחוץ אין פוסלין אותו שמסתמא נעשה התערובות עם שניהם בבת אחת:",
+                "כדלעיל פרק ד' משנה ד'. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולאו דוקא כל השלשה לוגין בלועין ודבוקים, אלא אפילו מקצת מהן נמי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויש חילוק לר' יהו��ה בין כלים לעוקא. ורבנן משוו להו אהדדי. הר\"ש:",
+                "ומטבילין. כן הוא בנוסחת ארץ ישראל. ואין צריך לזה, דהכי פירושא, אלא אפילו מטבילין כו':"
+            ],
+            [
+                "גסטרא כו'. לשון הר\"מ, גסטרא טמאה שהיא בתוך המקוה ושפתה למעלה מן המים [ואפילו הכי כיון דשבר כלי היא בטלי מימיה אגב מקוה וכשר להטביל בה כלים. הר\"ש] והטביל בה, טהרו מטומאתן. אבל כשיגביהם מן המים עד שהן באוירה מתטמא המים שעל גבן מאוירה וחוזר ומטמא אותן כו' שאין כלי חרס מתטהרין במקוה:",
+                "טהור. שאין כלי מטמא אדם. אבל ידיו מתטמאין מאוירו. ועתוי\"ט:",
+                "רום ידיו. שנמצא ל כשטבל ידיו למעלה מן התנור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כזית כו'. דשיעורין כולן הלכה למשה מסיני. הר\"מ:",
+                "טהור. פירוש, אפילו לטבול בו:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן איפכא:",
+                "אבר. ואע\"ג דפשוטי כלי מתכות מקבלי טומאה ואנן הוייתן על ידי טהרה בעינן, כתב הרא\"ש דהני מילי בממשיך מי גשמים בעלמא, אבל הכא דמחברם למקוה אחר שהוא כשר, לא מפסל, משום דמתכשר ע\"י השקה. ולא דמי נמי לריש פרק ה', דהתם בכלי בית קבול, ונפסלו משום שאובים כו'. והרמב\"ן פירש, דהכא בסילון מחובר לקרקע. ב\"י. ולי קשה ממניח ידיו תחתיו, דהא פוסל ליה ר' יוסי בפרק ה' משנה ה' והלכתא כוותיה:",
+                "ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס הר\"ש. ודעת התוס' דכשסוף המים לירד ודאי הוי קטפרס חבור. ועתוי\"ט:",
+                "דהא ודאי דעל כרחך צריך ליטול בו יותר מארבעים סאה. הרא\"ש. ומשום דאי אפשר לצמצם:"
+            ],
+            [
+                "אין כו'. משום דמחשבים למה שעל הסדק כאילו סותמו. נ\"ל. ור' יהודה סבר, דמתחשב כאילו אינו. מהר\"ל:"
+            ],
+            [
+                "פוסל. לפי שהוא כלי קודם היותו קבוע. ואע\"פ שנתחבר, לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ. וזהו אמרם ז\"ל בתוספתא, שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל. וצריך עיון מפרק ח' דכלים משנה ט'. ע\"ש:",
+                "לטבילת טומאה. אבל להבשר כלי נכרים, ארבעים סאה בעינן:"
+            ],
+            [
+                "פסול. אם אין בו ארבעים סאה. הר\"ש:",
+                "ואם יש בו שמונים, צריך שיהא בו אחד טשש מאות וארבעים בבריכה. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא פוסלין. פירוש, ואין צריך לומר שאין פוסלין. ואם תאמר, כיון דחשיב להו מיא דמעלין, מאי טעמא לא פסלי בשאובין. היינו טעטא, דמקוה מים הוא דאתקש למעין, מה מעין בידי שמים, אף מקוה כו', אבל שאר משקין לא אתקיש. הר\"א:",
+                "הנרוק. אפילו נרוק אינו פוסל טור.",
+                "והעידו כו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר\"ע הוא במשא ומתן של הדין ועל צד הויכוח, לא שיסבור כך. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ועדיין לא פירשו מהו שלקות. וכתב הר\"ש מי כו' שנכבשו בהן פירות וירקות או נשלקו:",
+                "ולא נחסר ממנו כי אם אחד ממ\"א לפי חשבון. ובסוף פרק הערל אמרינן דכשר עד רובו. אבל ביותר מרוב, לא, כיון דלא חזי לטבילה כלל, דמקוה מים כתיב. אבל מים, אפילו ביותר מרובו. הר\"ש והרא\"ש:",
+                "והרי המים כשרים כשהיו. והיינו דתני בריש פרקין יש דברים דלא מעלין ולא פוסלין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כשר. מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו. הר\"א:",
+                "ומוחל. ואפילו למאן דאמר דאינו משקה, דכל שאין עושין הימנו מקוה פוסל בשינוי מראה. גמרא:",
+                "פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקין, ומקוה מים כתיב. הר\"א:",
+                "וקשה, הא אפשר בהמשכה לר' יהושע בפרק ב' משנה ז'. ונראה לי, דמתניתין אליבא דכולי עלמא נסבה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "לא פסלוהו. והוא שלא שינו מראה המקוה. הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ואין הלכה כמותו. והר\"מ פסק להך דסגוס:",
+                "שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים:",
+                "לפי שכשהכלי במקוה לא נשאבו, וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו תו לא מיקרי מים שבתוכו, שאינן מתקבלין בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר בטיט לבדו, אבל כשהמים צפים על גביו מטבילין בו:",
+                "וקשה, דמכל מקום מאי מהני, הא אז לא היתה המטה כולה במים ואנן כולה בבת אחת בעינן. ולשון הרא\"ש, קדמו המים ונגעו ברגלי כו', ואותן המים מחוברים למקוה, הלכך לא הוי חציצה, כדתנן סוף פרק ח' האוחז באדם כו' אם הדיח ידיו טהורים:",
+                "כדילפינן בספרא. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דא\"כ מאי אפילו, הא דוקא עצים וקנים. אבל לשון הר\"ש, לא מיבעיא אבנים אלא אפילו עצים וקנים שהמים ביניהם לא חשיב הפסק ומצטרפין המים שביניהם לארבעים סאה. ובלבד שלא יחלקו כל המקוה, שאע\"פ שהמים שבין הנצרים מחברן אין זה חיבור כו' [וכל שכן באבנים]. ועתוי\"ט:",
+                "שיתפחו. כלומר, שיעלו כמין תפוח ויהיו עמוקים מצד אחד וטובל בהם. הר\"ש:",
+                "ולא הוי כמהוה מקוה על ידי דבר המקבל טומאה. מידי דהוי אטובל את הכלי בידיו בתוך המקוה, שאם הדיחן, טהורים. דהכא נמי עיקר המקוה במקומו והגל לא נתלש לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "תוספתא. והוא הדין דנכרים. ונקט כותים משום סיפא כו'. ומיהו יש לפרש דאיירי בסותיתא ואשקלון וחברותיה דתני בתוספתא דאין בהם משום ארץ העמים, ובמקום הנכרים גזור, במקום הכותים לא גזור. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ומקואותיה כו'. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הר\"מ:",
+                "ואע\"ג דהמשכה אינה אלא ברבייה, הכא מהני אפילו בכולו. ומיהו נראה לי שלא דברו אלא בהוה שכן דרך למלאות בקילון, ואין הכי נמי דאפילו בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בב\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "טמא. מדבריהם. ולתרומה. אבל לחולין טהורים. תוספתא:",
+                "טהור. דמסתמא מחמת מכה הוא, דאין דרך קרי לבוא בתחלה קודם השתן, וכי היכי דהנך דבתחילה לא הוי קרי הכי נמי הנך דבאמצע ובסוף. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טמא כו'. ותנא קמא סבירא ליה דלעולם טהור. כן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דאי אפשר לשמש בלא הרגשה, דאי לאו הכי, הא כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש אינה מטמאה, דש\"ז אמר רחמנא בראויה להזריע. גמרא. וצריך עיון ממים עכורים או חלוקים דלעיל. הר\"ש:",
+                "טמא. מדבריהם. וכמו שכתבתי לעיל:",
+                "ר' עקיבא אומר כו'. במסכת שבת דף פ\"ו פליגי בדרשי דקראי וע\"ש בתוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אבל בנכרית לא שייכא בה טומאה. רש\"י: ולאחר שלשה בעיא בגמרא ואסיק בתיקו:",
+                "ובזקן כו'. לשון הר\"מ בחיבורו, בר\"א בחולה או בזקן, אבל ילד בריא כו':",
+                "ולשון הר\"מ, ונועל או חולץ:"
+            ],
+            [
+                "טהורה כו'. מלתא דפשיטא הוא, דהא אינן מהודקים. אלא סיפא אצטריך ליה דטמאה על גב רוקה. ב\"י. ונקט נדה, דטומאתה וגם טהרתה שכיחי טפי:",
+                "דלענין טבילה הוי כטמון ולענין טומאה גלוי, כדילפינן בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "דילפינן בעירובין דף ד', את בשרו, את הטפל לבשרו וזהו שער:",
+                "הדיח כו'. קודם אחיזתו. הר\"ש:",
+                "ירפה כו'. ותנא קמא גזר שמא לא ירפה. הר\"מ. אבל הטור פירש דר' שמעון אהדיח קאי ובעי תרתי, ולת\"ק בחד סגי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "באדם. משום דבמשנה ה' קתני אלו חוצצין בכלים, תני גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם. הר\"ש:",
+                "ומיהו ברצועה רחבה וחלקה חונקת וחוצצת:",
+                "במאי דמטהר בשל יוצרין. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא כו' ואם טבל אינו חוצץ. הר\"מ. והיינו דלא כללו בהדי הני דרישא. וכתב הכ\"מ שכן הוא בתוספתא. והר\"ש הביא תוספתא היו רגליו מלאים אבק וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה. טמא. שפשף או שהטבילו בחמין, טהור:"
+            ],
+            [
+                "השחי. בכלל בית הסתרים הוא, ואצטריך, דהוה אמינא דוקא בית הנקב ובית הערוה דאינו נראה לעולם מפני הכבוד, אבל השחי לא מיקרי בית הסתרים, קמשמע לן. ואי לא תני אלא השחי, הוה אמינא דר' אליעזר לא פליג אלא בהא, קמ\"ל. מהר\"מ:",
+                "כל המקפיד כו'. אתאן לכולי עלמא. וקשה, דהוה ליה למתני בתר כולהו. ויש לפרש נמי דדברי ר' אליעזר הוא שאמר האיש כו' תלוי בקפידה. ומשום הכי נמי לא תני זה הכלל. בני מוהר\"ר ליוואי יצ\"ו. והרא\"ש כתב שגרס ליה בדברי ר' אליעזר ושוב גרס נמי זה הכלל כו'. ואולי שכן הוא נמי גירסת הר\"מ והר\"ב:"
+            ],
+            [
+                "שבתוך העין הדמעה מלחלחתו ואינה מניחתו להיות יבש. ונראה דלכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן נמי דוקא בלח כו'. תוס':",
+                "והיינו משמתחיל לירק. גמרא:",
+                "כשות כו'. ואמנם זכר זה הדיבור הנה, ואע\"פ שאינו מכוונת החציצה, לפי שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "רבן שמעון בן גמליאל. קאי על המרדעת. הר\"מ:",
+                "לא דק. דהוה ליה למימר משקלו ארבעה וכן כתב הר\"מ."
+            ],
+            [
+                "ופירש\"י, שומן וחלב:",
+                "ומן החיוב הזה נהיה שתלמידי חכמים יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד. הר\"מ. ונראה לי דתרתי אשמעינן, דלאו דוקא רבב, דהוא הדין כל לכלוך והוא הדין כל בגדיו. דחיוב מיתה אינו אלא על הבגד העליון כדאיתא בגמרא. והטעם, דמחמירין על עצמן ומקפידין על כל זה שלא יבואו לידי חיוב מיתה:",
+                "ומתניתין הכי קאמרה, ושל עם הארץ נעשה כמו בור דלא קפיד עד שיהיה משני צדדים:"
+            ],
+            [
+                "זה הכלל. לפי מה שכתבתי לעיל (אות ו') דאתאן לכולי עלמא, תני כללא דאדם, וכללא דכלים. וקצת קשה דלא תני התם זה הכלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "חוצצין. מה שהידות תחובים בברזל ומהודקים ואין המים נכנסים בהן, חוצצים, כיון שאינו עומד להתקיים כך. מהר\"ם:",
+                "אם לא שיהא פיו רחב ביותר. מהר\"ם:",
+                "וצריך לפרש, דאפילו במטהו על צדו אין המים נכנסים בו:"
+            ],
+            [
+                "דתפילין אין צריך בדיקה. הלל היה אומר אלו משל אבי אמא כו'. ומהר\"מ כתב, דאין מוציאין אותן אלא לבדוק הכתב, ולא בשביל החיצון לכבסו ולתקנו כמו כר וכסת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "דהוי כמו שזרען, וזריעה מטהרת, כמו בשתילי תרומה. רש\"י:",
+                "דבית שמאי גזרו דילמא חייס עלייהו ולא נגעי אהרדי, ובית הלל לא גזרי. הר\"ש:",
+                "ומלא. לאו דוקא, אלא משום סיפא מי רגלים נקט ליה. הר\"ש.",
+                "מים כלומר אף על פי שמראיהן חלוק ממראה מים אפילו הכי כיון דמין מים הוא לא בעי רובא לבטולי ורואין כו'. תוס':",
+                "שירבו כו'. הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו, לא בטלי אלא ברובא. תוס':"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. ואינה אלא אסמכתא. דמשמונה עשר דבר הוא:"
+            ],
+            [
+                "וטמאתו. אבל באוכלין ומשקין טמאים לא שייך למתני הכי, דהם אינן מטמאין אדם אלא משמונה עשר דבר על ידי אכילה ושתיה:",
+                "טובל. ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים. הר\"ש:",
+                "ואוכל. לערב. הר\"מ:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Negaim/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,539 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Negaim",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נגעים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "גמרא שבועות דף ז'. ועתוי\"ט:",
+                "בהרת כו'. ואין דרך נגע לבוא אלא בארבעה מראות הללו, ומיהו בכל אחד ואחד יש כמה מראות שזה לבן מזה כמו שלגים וכן כולם. הר\"ש ותוס':",
+                "ועיין בהר\"ב לקמן מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "כיין כו'. והא דלא שיערו לתרווייהו או ביין או בדם, ומאי טעמא תני בסיד כדם בחלב ולא אמר כיין בסיד. ועוד, שיעור המיזוג מאי ניהו או בשני חלקים שלג וחלב או בפחות. ובזה יש לומר שהוא בכדי שיראה זה לתוך זה כדאמרינן בעלמא מים שדם הצפור ניכר בהם. ונראה דר' ישמעאל סבר בעינן שיהיה נודע הלבנונית וניכר האדמימות, הלכך אילו אמר כדם בשלג או כדם בסיד, מתוך ששניהם עבים אין נמזגים כלל ואין המראות מתערבים. ואם אמר כיין בסיד, אע\"פ שהיין קלוש, הסיד עב, אבל יין בשלג נימוח ואינו נימוח ושניהם נראים. ואם אמר יין בחלב או במים, מפני ששניהם קלושים היין מחזירו למראהו, והלובן אינו ניכר בטבעו. ור\"ע סבירא ליה אדמדם אדום שבאדומים, הלכך משער להן יין במים כו'. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "והתועלת לחלק אותן במספר ארבעה, ולא תני סתם כל מקרום כו' מצטרפין, מלמד שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים. הר\"מ בשם התוספתא:",
+                "לפטור כו'. נקט תחילה שני הקצוות, והדר מקדים להסגיר שהוא בשבוע אחד, ואח\"כ לפטור שהוא בשבוע שני, והדר להחליט שיש בו כמה גווני:",
+                "העומד כו'. ולא נקט נמי בתחלה, דרישא הכי פירושא ארבעה מראות כו' מצטרפין בתחילה וכן לפטור כו', ולא הוצרך לפרש צירוף דרישא דפשיטא דסתמא דמלתא דאיירי בבא בתחילה. מהר\"מ:",
+                "לפטור כו'. ואם תאמר, מאי צירוף שייך כאן. נראה לי, כגון שהסגיר בהרת בשני גריסין ובסוף שבוע שני יש בהרת כגריס ושאם כגריס, והשתא אי הוו שני מינים הוי ליה שאת נגע חדש ומסגירין עליו, אבל אם מצטרפים דהוי כנגע אחד ה\"ל עמד בעיניו דטהור. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "כל דברי הרב הם על פי התוספתא נלמדין מקראי. ועתוי\"ט באריכות:",
+                "שכל כו'. לאו דוקא, דהא איכא נתקים. אלא בעור בשר קאמר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ופירש דסבירא ליה כרבי עקיבא דאמר כולהו לבהדי שאת מצטרפי, דשאת מצטרפת לבהרת וסיד וקרום, וקרום וסיד גם כן מצטרפין, ארבעה צירופים וארבעה חלקים, ופתוכים כנגדם, הרי ששה עשר. ע\"כ. ומיהו למסקנא לרבי עקיבא כולן מצטרפין. ועתוי\"ט:",
+                "ובספר קרבן אהרן תירץ, דהר\"מ דקדק בלשונו ולא כתב ושמונה בנתקים, אלא והם עצמם בנתקים, לומר שהם היותר מיוחדים בהם אשר הם דומים למראות הנגעים, עם היות שמטמאים גם בשאר מראות. ועתוי\"ט:",
+                "ובר\"מ בנוסחת ארץ ישראל וכן בחיבורו פסק כר\"ע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאי קאי בסוף שבוע שני, פוטרו. הר\"ש:",
+                "נסמך. סברא הוא בכל הני דתנינן שמבטלין סימני הטומאה:",
+                "השחין. וקשה, תיפוק ליה משום שחין ומכוה ששער לבן גם בהם סימן טומאה. ויש לומר, ��גון שהיא מכה טריה שאינה מטמאה. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ונתפזרה. פירוש, שפשה הנגע לתוכה וכיסה מקצתה, ואכתי נשאר שיעור מחיה דהיינו כעדשה בהצטרף לכולה מחיה. ובא, פירוש, או שבא השחין. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ושוב לא מטמא במחיה. מהר\"ם:",
+                "לאו דוקא, דהוא הדין אאו נכנס וכו' קאי, אלא דנקט במאי דסליק וסמיך:",
+                "פשיון. משום נגעי הגוף נקטיה. ובנגעי בתים [דבהו נמי מיירי] אפילו עמד בעיניו טמא:",
+                "ואין כו'. אפילו יש בהם כגריס ועומד בשבוע אחד, נמי הוי להקל דהוי בהסגר ולא בהחלט, וככל הני דתני בהדיא. אלא משום דעל כל פנים איצטריך למתני ונתמעטה, דאם לא כן קאי בהחלט, נקט ואין כו' דפטור לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. דאף על גב דאי נמי פוטרו בשבת, כשנולד לו לאחר השבת היה מחליטו, מכל מקום היה טהור אם טבל והעריב שמשו, עד שיוולד לו וייראה לכהן. ועתוי\"ט:",
+                "וכלומר, שהנגע הוא בעור הבשר הזה שנעשה צלקת. דאי לאו הכי עדיין אין השער [לבן] בתוך הנגע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מיוחס אל העצם, אשר שמו גרמא. הר\"מ:",
+                "לפי שרצה להזכיר נגע צרעת בישראל, נקט האי לישנא אני כפרתן. מהר\"מ:",
+                "והר\"א בפירושו לתורת כהנים כתב, דר' ישמעאל סבירא ליה דאין גרמוני וכושי טמאים כלל, שאין אנו יכולים לעמוד על תוכן מראה הנגע, אלא הבינונים מיטמאים בנגעים. ופליג ר\"ע דאף אלו מיטמאים, ולא להקל ולא להחמיר, אלא מביאים סמנים ונראה כאילו הוא בבינוני. ור' יהודה וחכמים פליגי בכוונת ר' עקיבא. ועתוי\"ט:",
+                "ומשום דמסתבר טעמיה, שנאו בלשון חכמים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבית. היינו נגעי אדם ובגדים. אבל דבתים לא סגי בלאו הכי. ומהר\"ם פירש, דאם החלונות סגורות צריך לפתחם. והא דאין פותחין, היינו מחדש:"
+            ],
+            [
+                "עיניו. ואי כהה חד עינא לא:"
+            ],
+            [
+                "מעל גבי האילן. ועתוי\"ט:",
+                "מעט. הר\"א:",
+                "אף כו'. יש לומר דהתנא קמא לא פליג, אלא לא העתיק דברי ר' יהודה להלכה. ולפי זה נראה דפליג וסבירא, ליה דשחי דשמאלית בית הסתרים הוא, ואע\"פ שכשהיא טווה מגביהתו ונראה, לא דמיא לשחי הימנית דבלאו הכי מגביהה בכל עת כו'. ובשם הר\"א מצאתי, דהת\"ק נתן סימן לשתי הזרועות בימנית, ור' יהודה נתן בהם סימן בשמאלית. ונראה דר' יהודה מיקל, מדקאמר אף. ע\"כ:",
+                "הר\"ב קיצר כאן. ועיין פרק י\"ד משנה ב' ומה שכתב שם:"
+            ],
+            [
+                "או מה ריבים בג' אף נגעים כן, ודין הוא, ממונו בשלשה, גופו לא כל שכן, תלמוד לוטר והובא אל אהרן או אל אחד וגו'. גמרא:",
+                "מדפירש דברי ר' יהודה, נראה דפסק כוותיה. והר\"ש פירש דאף בצירוף שלשה אינו יכול להתיר, דאשתו כגופו:",
+                "עצמו. ביחיד מומחה. דאילו בי תלתא לא חשידי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובנדה פירש\"י, אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן, דבתיב ונפש אדם, ובקטנות מיירי. ואיש, למעוטי אשה מפריעה ופרימה:",
+                "תושב. דדינו כנכרי זולת להאכילו נבילות ולהחיותו. ולקמן גבי נגעי בגדים לא קאמר חוץ מגר תושב וגם בנגעי בתים כן, משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן, וגר תושב לאו בר הכי הוא, משא\"כ התם דגזרי ביה רבנן:",
+                "בת\"כ יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא שוטה, דצריך שיהא פקח קצת דמסברו ליה וסבר, אלא דלגבי חכם שבישראל שוטה קרי ליה. כ\"מ:",
+                "לפי שצריך לראות הנגע עם הבשר שסביביו, כדתניא בתורת כהנים:",
+                "ובאותו נגע נמי משכחת דאין מחליטין את המוסגר, דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה, אין מחליטו, וכי אזלה לה המחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מיחייב קרבן אלא הסגר שני. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והר\"ש הקדים וזה לשונו, מיטמאין כו', מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע אחד, היינו לענין טהרה, דשאר נגעים יש להן כו', כלשון הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "לאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית, דגם בשניה כן אם כבר חלץ בראשונה, אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות, נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:",
+                "בתחילה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים, דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ\"מ תני לה משום פסיון, דבתחילה אינו מסגיר. הר\"ש. וכלומר מחמת הפסיון. והא דאמרינן בסוף משנה א' דבתחילה מסגיר ומסגיר, היינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר, אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה, הכל נגע אחד ואינו מסגיר אלא על הראשון:"
+            ],
+            [
+                "ומיטמאין כו'. דיני דכל הך פירקא מבוארים בקראי ובדרשי דתורת כהנים. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הר\"מ, והן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לאו דוקא מראה אחד, שהרי המראות מצטרפות. אלא לאפוקי אם הפסיון הוא למטה מארבעה מראות. ועתוי\"ט:",
+                "בכל כו'. ושער לבן בנגעי עור [בשר] ובשחין ומכוה בלבר הוא סימן טומאה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוא שלא יהיה מארבעה מראות. הר\"מ:",
+                "יליף ליה בתו\"כ. והוא מקום שתי שערות על שתי שערות. ועתוי\"ט:",
+                "בכל כו' והמחיה סימן טומאה בשני מינים לבד בנגעי עור בשר ובקרחת ובגבחת. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאין כו'. לפי ששיעור הנקב אשר יצא ממנו השער מעט מזעיר ואין לו שיעור מוחש עד שימעט השיעור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והא דפרק קמא משנה ה' השחין חולק בין אום לפסיון הרי זה להקל, דמשמע דפסיון רחוק אינו מטמא כלל. היינו בפסיון כל שהוא הר\"א ומהר\"ם. וכן נראה קצת דעת הר\"ש והר\"ב. אבל לי נראה דהרחוק אינו מטמא כלל בנגעי אדם משום פסיון, רק כנגע חדש. וכן הוא דעת הר\"מ. ויש לפרש כן נמי בלשון הר\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "עוד נפקא מינה, שאם נולד שערה אחת בנגע זו ושערה אחת בנגע זו, טמא מוחלט. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ר' שמעון כו'. בתורת כהנים פליגי בדרשי דקראי. וכן בסיפא. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. נראה לי דאשמעינן דאע\"ג דלא ידעינן אי קדם הבהרת אי לא, וכתנא קמא דר' יהושע דסוף פרקין:"
+            ],
+            [
+                "ומשום פסיון צריך לפרש שהסגירו:",
+                "או בסוף שבוע וחזרה בו ביום. הר\"ש:",
+                "או עמדה בו שני שבועות ופטרו ואח\"כ הלכה ושוב חזרה. הר\"ש:",
+                "מארבעה כו' משמע דכולן מצטרפות, וכדעת הר\"מ. וצ\"ל לדעת הר\"ש והר\"ב דהתם, דהכי קאמר, דאי מתמעט מד' כו' טהור, אבל אי לא מתמעט יש מהן דטהור ויש מהן דטמא, וזה תלוי בצירוף. ומה שכתב כשלג ונעשה כקרום, צריך לומר דאליבא דר' מאיר דריש פרק א' שהוא תנא קמא נקטי:",
+                "מוכח מלשונו דרוצה לומר דר' עקיבא מטמא ויחליט. וכן מדכתב לחכמים יסגיר, מוכח דלר\"ע יחליט. וקשה ממתניתין דלקמן. וצ\"ע. והר\"מ לא גריס למתניתין דלקמן כלל. והר\"ש כתב, דבכגריס מודו כולי עלמא דהרי היא כמו שהיתה. והכא פליגי בכגריס ועוד, והסגירו, ובסוף שבוע כנסה אותו ועוד, והסגירו שנית, ואח\"כ פשתה אותו ועוד. [ומתניתין ח' פירושא דופשתה וכנסה דרישא הוא. ולשון מטמא, כולל החלט והסגר]. וכל הנך פלוגתייהו בסוף [שבוע ב'] לאחר הפטור:"
+            ],
+            [
+                "ולא דק בלישניה, דאם כן לר' עקיבא חשיב פסיון, והרי לא אמר ר\"ע אלא תיראה בתחלה:",
+                "כלומר, ואי קאי בסוף שבוע ראשון מסגירו כו' כדפירש הר\"ב בחכמים מטהרין במתניתין דלעיל. והר\"ש פירש לעיל והכא, דמטהרים לגמרי, ומוקי להו בסוף שבוע שני ולאחר הפטור:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. ולשטתיה דחכמים מטהרים לגמרי ולא משכחת אלא בסוף שבוע שני ולאחר הפטור. אבל להר\"ב, הכא נמי לאו דוקא לאחר הפטור, דהוא הדין נמי בסוף שבוע ראשון או שני. וכדלעיל. והטעם כמ\"ש הר\"מ, דחכמים אומרים שהפסיון הוא שיוסיף על הנגע אשר היה תחילה [דוקא] כו'. וכן הר\"מ סתם ולא פירש דלאחר הפטור:"
+            ],
+            [
+                "והחליטו ואח\"כ נולד לו מחיה כו', ר\"ע מטמא, דאע\"ג דקמא כבר נטהר, מ\"מ כשפשה חזר לטומאתו ונעשה הכל נגע אחד. וכשהלכה האום לאחר שנזקק לטומאה ונשארו בו סימני טומאה, נשאר בהחלט על השני קודם שיראנו הכהן. ולא דמי לאין מחליטין את המוחלט, דהני מילי, שני נגעין בשני מקומות, משא\"כ בנגע אחד. וכדתניא בתורת כהנים כו'. וחכמים אומרים דאף על גב דמטמאינן ליה משום פסיון לנגע האחד, מ\"מ כשהלכה האום נטהר מחילוט הפסיון, ותיראה בתחילה ויחליטנו על המחיה כו'. מהר\"ם:",
+                "וקשה, כי לא נפטר נמי נחשוב הפסיון אל נגע הראשון ולהחליטו, והדר נחליטו שנית מצד גריס החדש עם סימני טומאה. והכ\"מ לשיטת הר\"מ לא התנה שיהא לאחר הפטור. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף ליה בתורת כהנים, ולרבנן דמשנה ו', בהרת לאו דוקא, דהוא הדין כשמחיה בתוכה. ועתוי\"ט:",
+                "ולא זו אף זו קתני. והכא הוה ליה למנקט ואין בה כלום. אלא האמת נקט דאפילו יש בה שערה אחת הרי זה להסגיר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "טמא. ולא אזלינן בתר חזקה דגופא, דהכא ריעה החזקה, שדרך השער להתלבן מחמת הנגע, לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמם. תוס'. ולדבריהם, בגרמוני וזקן ששערן לבנים אין הכי נמי דאוקמינן אחזקה דגופא. קרבן אהרן. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "הרי היא כו'. בספרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "לפי מה שיתבאר בפרק שאחרי זה [משנה ב']. הר\"מ. ועיין לעיל פרק ד' משנה ו' דבהרת כגריס הוא עם המחיה, וכאן ר\"ל שמיעטה השיעור שצריך להיות סביב המחיה מכל צד שיעור שתי שערות. ועתוי\"ט:",
+                "בסוף כו'. ולא תני בתחילה, משום דאין פשיון מטמא בתחילה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מטמא. שהרי נהפך שער לבן בבהרת. הר\"מ והר\"א. ועוד כתב הר\"א, כיון ששער לבן עומד במקומו, עדיין לא נרפא הנגע ומן החולי הראשון הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמלת אותו שב על הנגע. הר\"מ. ואע\"ג דהאי קרא בפסיון כתיב, הוא הדין בשער לבן. הר\"ש. והוא הדין נמי במחיה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זהו כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. ועוד, אמאי לא תני נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא כו'. ועוד, דהתם הוה למעוטי תרתי דתנן בריש פרקין. לכן נראה לי דהכי נמי קאמר זהו שאמרו משנזקק כו', כלומר דכל היכא שנזקק ספקו טמא, מה שאין כן בקודם שנזקק דלא הוי כללא, דהא משכחת בתרי גווני דטמא, ולפיכך לא תני לעיל זהו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מקום כו'. רוצה לומר המרובע המקיף כעדשה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ובה כו'. ובין הכל כגריס. הר\"ש:",
+                "כעדשה. ובתנאי שתהיה מרובעת. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. ונפקא מינה אם הלכה המחיה. וזה לשון מהר\"ם, והוא הדין בלא פסיון, טמא משום מחיה, אלא משום דבעי למימר רבתה מחיה טהור, נקט נמי בבהרת רבתה:",
+                "טהורה. ואפילו לר' מאיר [דמתניתין דלקמן]. דלא פליג אלא כי איכא כגריס בלא המחיה פחותה מכעדשה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "נתמעטה. או שהלכה לה. הר\"מ:",
+                "מטהרים. כלומר אין כאן [סימן] טומאה, ויסגיר:",
+                "שאין כו'. בתורת כהנים יליף ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מכשיעור. ולא תקרב המחיה לסוף הבהרת בפחות מכדי צמיתת שתי שערות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, דכיון דפסיון הפנימית לא לעור הבשר אלא למחיה שבתוך בהרת, הוי כמו פושה לתוכו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כאילו לקח עדשה ושם אותו שם. הר\"מ:",
+                "ואהא קאי שכתב ואין הלכה כר\"ש. דאילו על מה שכתב ואם פשתה חיצונה לא מצי קאי, דהא היינו כסתמא דריש מתניתין דלעיל הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט. ונראה לי דגם הסיפא אינה הלכה. והתימה שלא כתבו, הר\"מ והר\"ב כן בסוף מתניתין:",
+                "הר\"מ. ותימה, דהיכי מצי למימר דבוהק היינו בשר חי, שהרי הכתוב קראו לזה בשר חי ולזה בוהק הוא, ובמשנה ה' ו' דפרק קמא היתה בו מחיה כו' ובא השחין כו' והבוהק, ועוד בכמה משניות, וכן פירש המפרש דבוהק אינו ממראה עור האיש ההוא, אלא בהרות כהות למטה מד' מראות. ועוד, ולמה לא תני היה בו מחיה פחותה מכעדשה, ולמאי נפקא מינה קרי ליה התנא בכאן בוהק. ועוד כו'. לכן נראה כפירוש הר\"ש, שסביב הבוהק היתה המחיה, סימן טומאה לפנימית. ואע\"ג דבוהק מפסיק בין האום לפסיון, כיון דהוא פחות מכעדשה. וכן פירש מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "מחיה. וקשה, למה לא אמרו שאינן מיטמאין בבהרת ולמה נקט מחיה. וי\"ל מפני שהוא חלק למעלה ואינו מקום שער ואינו ראוי לפסיון, שרוב אברים הללו אפילו לגריס אינן ראויים וכל שכן לפשיון. אי נמי, לפי שאברים הללו מעכבים בפריחה ואשמעינן הכא אע\"ג דלבסוף מטמאו משום מחיה\"מתהלה לא מטטאו, לפי שאינם מקום בהרת כגריס. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "הפה. ואודם שפתים כתוך הפה, דכתיב עור בשרו. והכא נמי ממעטים עור כף רגל שאינו נראה תדיר. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "וזה לשון מהר\"ם, ולא מתחזי בכל אדם. אבל קמטין דשאר הגוף כגון באדם שמן כיון דלא שייך באדם כחוש לא חשיב קמטין, קמ\"ל:",
+                "וכל הני מרבי להו בתורת כהנים כו'. וקשה, דלקמן פרק ט' תני איזהו שחין לקה בעץ, ומכוה נכוה בגחלת כו', וי\"ל דהתם לא קתני אלא דאתיא מדרשא. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב ונרפא וכתיב שחין, הא כיצד נרפא ולא נרפא, כשהוא אומר צרבת השחין, עד שיקרום כקליפת השום. וכן במכוה כו'. ת\"כ. הר\"ש:",
+                "והר\"ש כתב, דאפילו רוב הגריס בעור ומיעוטא בהו, אין מצטרפים:",
+                "דכיון דהני לאו בני אטמויי נינהו, אין זו מבוצרת לתוך השאת. הר\"ש. ולדבריו, מכיון דתני ואין מעכבים את ההופך, קשה, מאי האי דאין מיטמאין משום מחיה, אדרבה טהורי מטהרי משום פרח בכולו. וכי תימא דפרח מן הטהור טמא, אכתי קשה למאי נפקא מינה תני דאין מיטמאין משום מחיה, והא טמא הוא כיון שפרח מן הטהור:",
+                "והר\"מ מפרש, כשיהיה צרבת בתוך הבהרת לא נחשבו מחיה. ע\"כ. והשתא הוי דומיא דאינו מיטמא משום מחיה דברישא, להאי אי ��מי של הר\"ב שהוא פירוש הר\"מ שם:",
+                "ולשון הר\"מ, כאשר יתלו מהן יבלת ומורסה רכה ומראה דמות הבשר בלתי שער כו'. ע\"כ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"ש. וקשה, למאי תני וחיו, כיון שכבר משנעשו צרבת היינו טומאה. ועוד, היכי תני עד שלא נעשו צרבת. ולשון הר\"מ, ונעשה מקומה שחין או מכוה וחיו והרי הן כעור הבשר. ע\"כ. ולדבריו, ר' אליעזר בן יעקב לא פליג אלא כשחיו לגמרי ולא שנעשו צרבת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. ולשיטתם אזלי דסבירא להו בפרק קמא משנה ג' דכי נשתנה מאב לתולדה שאינו שלו, או מתולדה לתולדה, מיקרי נגע אחר, ולא הוו פליגי תנאי דהכא כו'. אבל הר\"מ לפי שיטתו דאפילו נשתנו משלג לקרום לא הוי נגע אחר, פירש, שהבהרת כשלג חזרה לסיד או לצמר לבן או לקרום, וכאילו יאמר שאין הפרש בין חזרת [מראיה] מראה חברתה שהיא שאת, או תולדתה או תולדת חברתה. והוא אומרו ונעשית מספחת שאת, או מספחת עזה. ע\"כ. ואתי שפיר טפי. דלהר\"ב סיפא דנעשית מספחת אינה אלא פירושא דרישא:"
+            ],
+            [
+                "יסגיר. ידבר בנגעי עור בשר או בקרחת וגבחת אשר בהם שני שבועות והוא ההיקש בשאר נגעים. הר\"מ:",
+                "לאחר. כו'. יש לומר דאצטריך למסתם כרבנן דר' עקיבא פרק ד' משנה ח':",
+                "יפטור. ואצטריך לאשמעינן דלעולם לא תצטרף בהרת זו ליטמא בנגע, כגון שכנסה כחצי גריס למזרח ופשתה כחצי גריס למערב, לא נימא תיראה בתחלה. והוי מחלוקת ואח\"כ סתם כרבנן דפ\"ד מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, שאין ראיתו אלא על שלא ראה, וילמוד ממנו עד שיאמר לו אע\"פ שראה. ובתוספתא איתא שר\"ע לא אמר אלא הראיה משלא ראה על שלא ראה. ואמרו לו יפה אמרת. ואח\"כ איתא אחד עומד כו'. שאחר שהסכימו לר\"ע בלא ראה, הוסיפו עוד לפסוק הדין שאף כל שלא אמר כו':",
+                "ואחד כו' טהור. רוצה לומר אחר ימי ההסגר אם לא ימצא בו הכהן סימן טומאה [אחר]:",
+                "לכשיוולד כו'. ואע\"ג דתנן אין מחליטין את המוחלט, שאני הכא דנקצצה ומן הדין טהור, וקנסא בעלמא הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מן הטמא. פירוש, מתוך הסגר. והדר מפרש פורח מתוך חלוט, מחיה, שער לבן, ופשיון. מהר\"ם:",
+                "דלא קאי אלא על ראשי אברים, דבשאר מקומות אם בלא פרח בכולו הוי מחיה סימן טומאה, הוא הדין בפרח, ולא הוה צריך למכתב זה אלא על המקומות שאינם מיטמאים במחיה כשלא פרח, לומר, שאם פרח אף באלו המקומות המחיה סימן טומאה. ק\"א. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. בספרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "או פשתה וכנסה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ואח\"כ. קודם שהראהו לכהן. דאם לא כן, הוי ליה פרח מתוך פטור וטמא. כ\"מ:",
+                "טמא. ונראה לי דלא תני ליה אלא משום פלוגתא דר' יהושע ורבנן. דהא תני לעיל חזרו בו ראשי אברים טמא, וכל שכן מחיה דשאר הגוף:",
+                "ר' יהושע כו'. ר' יהושע מדמה ליה למחיה, הואיל ושניהם סימני טומאה הם. ורבנן דייקי לישנא דקאמר [או כי ישוב] הבשר החי. ועתוי\"ט. ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "כדיליף להו בתורת כהנים:",
+                "טהור. ואפילו לר' יהושע. הר\"מ ומהר\"ם:",
+                "טמאין. דכתיב טמא הוא, לרבות ראשי אברים שנתגלו אחר פריחת [חלוט] פסיון והסגר [ושער לבן]. ת\"כ. ודלא תני הכא עד שנתמעט מכגריס כדתני ברישא, משום דרישא דמיירי בפורח מתוך הסגר, שייך למתני הכי, אבל הכא אפילו עמדה על כגריס אם הלכו סימני טומאה טהור. ואף דהוה מצי למתני עד שהלכו סימני טומאה, ל�� איצטריך, דברישא נמי לא תני אלא משום דזמנין טמא עד שתתמעט, וזמנין טמא ער שתחזור לכמות שהיתה דהיינו כשפרח לאחר פטור כו'. מהר\"ם:",
+                "טהור. הודיעך אע\"פ שפרח מעט מעט טהור. הר\"מ. והוא מהתורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "אפילו כו'. בתורת כהנים יליף ליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובתורת כהנים יליף ליה מכפל ואם פרוח תפרח. ומהר\"מ הקשה על הר\"ב, דבכהן תלי מילתא, וכל זמן דלא נזדקק ליה כהן, פורח מן הטהור קרינן ליה. ועוד, למאי תני פרחה מזו לזו כו', ליתני סתמא פרחה בכולו טהור. על כן נראה לפרש דדוקא בהכי טהור. אבל אי פרחה מן הטהורה לצד חוץ ואח\"כ פרח מזו לזו הוי ליה פורח מטהור, וטמא. אבל השתא דפרח מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה כיון שנתחברו אמרינן שהטהורה טפלה לגבי טמאה, דכל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי בנגעים אמרינן לקולא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. וכלומר, מאחר דעל ידי דיבוקם נראה כגריס, הוי טמא. וכשפרח ממנה, הוי פורח מן הטמא, וטהור. כ\"מ. ולשון אע\"פ שמדובקים כו', כלומר, אע\"פ שדוקא כשמדובקים כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כל זה יליף ליה בתורת כהנים:",
+                "ראשי אברים פחות כו'. נראה לי מדלא קאמר בהדיא בוהק, שמע מינה דהוא הדין בנעשו בשר חי לגמרי מטמא ר' מאיר. וכן הוא בהדיא בתורת כהנים. מהר\"ם:",
+                "ומשום בתחלה דדוקא [פחות], הוא דנקטי פחות מכעדשה. וכי היכי דלא נטעי למימר דוקא כעדשה דומיא דמחיה. אבל נראה לי דאין צריך לדחוקי בהכי, דהכי פירושו, ואין סימן טומאה בסוף כלל, דהא לא קאמר ואין פחות מכעדשה כו'. ויש לפרש נמי דאיירי נמי בלא בוהק, וקאי אפחות מכעדשה, שאין בשר חי סימן טומאה בסוף בפחות מכעדשה. ובתרי גווני מיירי. וניחא רקיימי ארבי מאיר דאיירי נמי בתרתי. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "דשער לבן דמתניתין לאו דוקא, והוא הדין מחיה. כדאיתא בתורת כהנים:",
+                "דיליף מקרא דחזרת ראשי אברים אחר החלט והסגר דטמאים דוקא בבהרת קטנה, אבל בבהרת גדולה חזרתן מתוך החלט והסגר ופטור, טהור. וכן פירש הר\"ש. ומה שכתב ואם כו' בסוף שבוע שני בלא נולדו לו סימני טומאה היינו מתוך הפטור ואי נולדו והלכו היינו החלט. ובחנם נקטיה. ואלא קשה, דאי אפשר לפרש נמי משנתינו בשבוע ראשון, דהא לכמות שהיו תנן, וראוי להסגירו ולא לטהרו לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "יש כו'. הלשון משמע שזריז ונשכר הוא בזה שהקדים להראות, והדר תני שאילו הראה כו'. וכן בסיפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מיטמאין כו'. והלשון קצת קשה דבשאר נגעים בעי עוד הסגר, ובזו מטהרים בשבוע אחד. ויש לומר, דהכי נמי קאמר דטמא בשער ובפסיון דוקא, וכלאו הכי אע\"ג דלא כהה טהור. תוס':",
+                "שחין כו'. לשון חמימות [דע\"י ההכאה מתחמם הבשר]. חמותי ראיתי אור, מתרגם שחונית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אין כו' מדחילקן הכתוב בשתי פרשיות ואף שמשפטן שוה. גמרא:",
+                "בתורה. שזה שנאמר צרבת השחין וטיהרו הכהן, ענינו שאינו נגע טמא כיון שלא פשה, אבל היא צרבת כשהיה ואילו פשה או בא בשער היה טמא:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וקשה, הא עדיין לא אמר להם בזה שיסגיר. וכן קשה, דעל לא שמעתי מפרש הר\"ב גם זה יסגיר, והוא לשון. הר\"ש, והרי כבר ידעו שיסגיר. ולדעת הר\"ש יש לפרש שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו, ואמר להם לא שמעתי ויסגיר. והר\"ב ערבב שני הפירושים:",
+                "לא שמעתי. ולא אמר לא י��עתי, דר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה לשון הר\"מ, נגעי הראש והזקן הוא שיפול השער שבהן מעיקרו וישאר המקום פנוי. וזהו הנקרא נתק כו', בין שמראהו עמוק בין איננו עמוק, ולא יאמר עמוק בנתקים אלא לומר לך מה עמוק בידי שמים כו'. וכתב הר\"א, שכן נראה בתורת כהנים שאין צריך שינוי העור כלל. אבל בתוספתא נראה שצריך שינוי. וכן הוא דעת הר\"מ. וכן משמע דעת הר\"ב שכתב מחמת הנגע. ועתוי\"ט:",
+                "בשני כו'. בתורת כהנים, מנין לשער צהוב בלא פסיון ולפסיון בלא שער, תלמוד לומר לא יבקר וגו'. ועתוי\"ט:",
+                "קצר. משאר כל השער. הר\"מ. והר\"ש כתב, אי נמי, קצר משיעור שער לבן:"
+            ],
+            [
+                "בתורת כהנים, ושער, מיעוט שער שנים:",
+                "מציל כו'. דכתיב ושער שחור אין בו. הא יש בו, טהור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והמשואר. דקודם הסגר כתיב ושער שחור אין בו, ואין בו משואר משמע, ובסוף הסגר שני כתיב צמח בו דמשמע צמח מחדש. הר\"ש:",
+                "הצד. אין בו, עד שיהא מבוצרת בו. ת\"כ. וצריך עיון, דהא צמח בו אע\"פ שאינו מבוצר. וכתב מהר\"ם, דמסתמא קרא בתרא לרבות אתי. ולשון הר\"מ, ואם היה מצד הנתק לא יציל לפי שתבנית הנתק שיקרח מקום וישאר השער בו סביב לנתק כו':",
+                "הר\"ש. וכתב עוד, דבתורת כהנים משמע דאף לר' יהודה אצטריך. וי\"ל כגון להציל מיד הפסיון, דסלקא דעתך כיון דבפני עצמו אינו סימן טומאה, אפילו צומח יצטרף עם השחור להציל, קמשמע לן:",
+                "לבנה. קשה, אם שחורה אינה מצלת עם הצהובה, למה תציל הלבנה עם הצהובה, ולא הוה ליה למתני להא. וזה לשון הר\"מ, אמר ושער שחור, יצטרך שיהיו שתיהן שחורות, אולם אם אחת לבנה או צהובה והאחרת שחורה אינן מצילין. ועלה בדעתי שהגירסה היא אחת שחורה ואחת לבנה. אלא שבתורת כהנים ג\"כ כגירסתנו. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "והדר תני הכא, אגב שאר תנאי. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הרי הוא כו'. בתורת כהנים דריש להו מדכתיב ואם פשה יפשה. הר\"ש:",
+                "הלך כו'. שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וניתקו. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שער. שחור. הר\"מ:",
+                "דהיינו שער משואר. דבעינן מבוצר. הר\"ש. ומשום דבשני נתקים זה לפנים מזה תני פחות מכגריס טמא, כגריס טהור, נקט הכא כגריס טמא לרבותא. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דנחשב כדבוקות לקמת הראש מצד אחד, דכל השערות הרי הן כקמת הראש, ואין כאן מבוצר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דכיון דכתיב נרפא הנתק, טהור הוא מיותר, תנא קמא סבירא ליה טהור הוא אותו הסימן שטמאו ואע\"ג שהלך השער שחור, אבל אם אחר שהלך בא סימן אחר, אע\"פ שהוא ממין אותו שנרפא, אינו טהור. ור' שמעון בן יהודה סבירא ליה דזה נכלל כבר באמרו נרפא הנתק, והוא מיותר הדר לנתק שהוא טהור מכל סימן שיבוא לו אחר כך:",
+                "הר\"ש. וצריך לומר דר' שמעון סבירא ליה דגם הפשיון שנרפא בשער שחור נרפא לעולם אף שהוסר, דאם לא כן, ר' שמעון היינו ת\"ק. דאין לומר דאיכא בינייהו דלר' שמעון אם אחר שהלך השחור נולד שער צהוב אחר טמא, ולת\"ק טהור, דלשונם משמע דר\"ש מיקל, מדאמר ר' שמעון אין לו טומאה לעולם. ק\"א. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיקר קרא לאו להכי אתא, דאם כן למה לי כל הראש, במלפניו או מאחוריו די, אלא מטהור הוא מיותר למדנו באם אינו ענין שיש לדין נתק ג\"כ דין פרח בכולו:",
+                "או אינו אלא להוציא האשה והקטן, תלמוד לומר הצרוע, בין איש בין אשה כו'. תורת כהנים:",
+                "דלא מיקרי פריחה. אבל מתוך הפטור טהור, דכי ימרט ראשו, מכל מקום משמע. כ\"מ. וכך פסקו הר\"מ והר\"ש על פי התוספתא. ועתוי\"ט:",
+                "אין כו'. דהוה מצי למכתב וכי ימרט, ולשתוק מראשו, אלא לומר דאין הזקן מעכבו. ת\"כ:",
+                "אין כו'. שנאמר צרעת הראש או הזקן, מלמד שהן חשובים שנים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו בזקן נמי אם נקרח כולו יש לו דין קרחת. והר\"ש כתב עוד הבדל, דקרחת וגבחת אינן מיטמאין אלא בארבעה מראות. וי\"ל שכן הוא גם כן דעת הר\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "והא דלא קאמר איפכא, משום דמסתמא לא מגדלי שער. ועתוי\"ט:",
+                "קרחת. והוא הדין לגבחת. הר\"מ:",
+                "שער כו'. לאו דוקא. דהוא הדין וכל שכן נקרח מאליו. ת\"כ:",
+                "איזהו. קרחת כו'. שאל עד איזה גבול יקרא כן. דהמקום התורה ביארה, ואם מפאת פניו גבח הוא, וקרחת מה שכלפי ערפו. ק\"א:",
+                "מלמעלן. נראה לי, לאפוקי שער גבות העינים. ועתוי\"ט:",
+                "ואינן פושות וכו'. דכתיב בקרחתו או בגבחתו. או, לחלק. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מדלא תנן נמי הכא חוץ מגר תושב כמו בריש פרק ג'. ועתוי\"ט:",
+                "ולא דמי להא דבפרק ז' אלו בהרות טהורות שהיו בנכרי קודם שנתגייר. דהתם בגופו, וכשנתגייר כקטן שנולד הוה, אבל הכא האי בגד הוה חזי לנגעים כו'. הר\"ש:",
+                "ולא ידעתי מה ענין ימים לכאן, דכל עוד שלא ראהו הכהן וגזר עליו טומאה כאילו אינו הוא, ולא דמי לנדה או לנזיר זב וזבה דתלויין בעצמן:",
+                "וצמר מן בעלי חיים הוא, והם חיים מן הצמחים:",
+                "חיבר בו'. בתורת כהנים יליף ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רחלים. שסתם צמר הוא של רחלים:",
+                "מחצה כו'. אף דספק נגעים להקל, אפילו הכי טמא. הר\"ש. וכן בכלאים דינא הכי:"
+            ],
+            [
+                "שאין דרך לצובעו. הר\"מ. אף כו'. צבועים בידי שמים מנין ת\"ל לפשתים כו':",
+                "דלית ביה צבוע בידי שמים. ק\"א. ועתוי\"ט:",
+                "דברי ר' מאיר כו'. בתורת כהנים פליגי בדרשי דקראי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שבירוקים כו'. מדכתיב ירקרק ואדמדם יליף לה בתורת כהנים. וכתב הר\"מ, ושורש משרשי הלשון שלא יהיה נוסף אות או אותיות אלא לזרז ולהפליג כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אבל בפתוך אינן מיטמאין. וכל זה בתורת כהנים. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר מכבסו ומסגירו כדלקמן. ובתורת כהנים יליף ליה. ומשמע נמי בעומד שני שבועות שישרף. ואין כן דעת הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לא הבגד כולו ולא הנגע בלבד, אלא מעט מן הבגד עמו. מדכתיב וכבסו אשר בו הנגע, ולא כתיב וכבסו הנגע. ת\"כ:",
+                "דאילו ירוק חלש שהוא מראה שלישי, טהור לגמרי, אפילו בראשון או בשני, דכתיב והנה כהה הנגע, משמע דעדיין קצת מראה נגע בו. תורת כהנים:",
+                "ובראשון עמד. ואם כהה בראשון וחזר בשני למראיתו, ישרף. ואם כהה גם בשני, אפילו פשה בכהה, מכבסו. הר\"ש. וכולהו דיני דפירקין בתורת כהנים מדרשי דקרא. ועתוי\"ט:",
+                "אינו צריך כו'. והאי עוד מיבעי ליה, מה ראשונה כגריס, אף שניה. ורבנן תרתי שמע מינה. תורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "ולהכי לא שייך ביה לשון הצלה:",
+                "הר\"ש מהתוספתא. ונראה לי דטעמא דהמטלית אינו נמשך להבגד, כיון דמחובר לטהור. אבל בסיפא, הבגד שאינו מחובר לטהור נמשך אחרי המטלית. אלא דצריך עיון דמאי שנא מהא דפר�� י\"ג משנה ה' דחולץ האבנים. עיין שם. והר\"מ גורס שורף. וכן הוא בתורת כהנים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שיש בו כגריס ולא יותר. הר\"ש. כלומר, דאין צריך שיהא בו שלש על שלש, דכולו בגד אחד הוא. ועתוי\"ט:",
+                "ודוקא מצד אחד אף שרחוקים, אבל מצד זה לצד אחר לא, אלא אם כן בעורות:"
+            ],
+            [
+                "שלש. דיליף ליה נמי במה מצינו מבגד:",
+                "אפילו כו'. דאין צריך שיהיה שתי וערב, דאו לחלק. ק\"א:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר לשתי העומד מצטרף:",
+                "וקשה, דבפרק י\"ב משנה ב' תני דתחילת הבגד צריך שלש על שלש. ועוד, מה ענין בתי נירין לשלש על שלש. ונראה לי דהכי גרסינן, עד שיארג בו שלישי, ולא גרסינן על שלש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שהול\"ל הצמר כו', ומאמרו בצמר, יורה שיש בהן מה שישרוף ומה שיעזוב, ובאה הקבלה שיעזוב מהן האומריות. הר\"מ:",
+                "שאינו ראוי לקבל נגע, ואע\"פ שיש במינו נגע. הכי יליף ליה בתורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "כגון כו'. ולא ידעתי למה פרט אלו, ורבים הם השנויים בכלים:",
+                "וקשה, דסבכה גופא הוה מצי למתני. והר\"מ נראה דלא גרס ושביס:"
+            ],
+            [
+                "ובן פירש הר\"ש, משום דמוכח מתורת כהנים דאיירי אף בימי הסגירו, ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. ועתוי\"ט:",
+                "כדלעיל בסוף פרק ה' לענין אדם. הר\"ש. ואף דהתם מקרא יליף, אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:",
+                "הר\"מ והר\"ש. ותימה, למה לא פירשו מדכתיב ממארת. ועוד, שגם תרומה טמאה בשריפה ומותר ליהנות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל. לאתויי כדפירש הר\"ב בריש פרק דלעיל. ועיין מה שכתב שם:",
+                "בתורת כהנים לא גרס וגופן, דמאדם למדנו, דאתם קרויים אדם כו':",
+                "ולא תני להו במתניתין, משום דשתים אתיא במכל שכן, ובחמש איכא פלוגתא דתנאי כמו בציצית. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ומראיהן שפל מן הקיר לא חשיב, אלא הני דכתיב בהו לישנא יתירא חשיב. רש\"י:",
+                "שהקורות בולטות כמו מן עלייה ועליהם בנוי בית. ומהר\"מ פירש, קורות רחבות ויכולין לעמוד בלא נעיצה, ולא קרינן ביה בבית ארץ:",
+                "הר\"מ. וקשה, דלקמן (משנה ב') תנן עד שיהא בו אבנים כו'. ובנוסחת ארץ ישראל כתוב ועליהן בית בנוי. וכן הוא בהר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בשיש כו'. אף דכתיב ונתתי נגע בבית סתם, נלמד במדת דבר הלמד מסופו, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, ולא הבנוי מענין אחר. הר\"מ. וכתב מהר\"מ דתנא ושייר עצם וברזל:",
+                "ועפר. המגובל במים. כדכתיב וטח כו':",
+                "וקשה, מנלן דבעינן שלש, דילמא חדא סגי. ונראה לי דמיתורא דבית קדריש ליה, דהא בבית קמיירי, אלא לומר שהבית זה הוא דוקא בשלשתן יחד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ור' עקיבא דריש, קיר, דאפילו נראה בכותל אחד די. וחלצו את האבנים, אין פחות משתים. ור' ישמעאל אומר וחלצו וגו', אין פחות משתים. הקיר אפילו לא נראה אלא על אבן אחת. ת\"כ:"
+            ],
+            [
+                "עצים כדי וכו'. ושיעור האבנים, מפרש בתוספתא, משאוי שנים. הר\"ש:",
+                "לשבט יהודה ובנימין, אלא יד כל ישראל שוין. וקרן מזרחית דרומית דלא היה לו יסוד, צריך לומר דלאו מפני שלא היה בחלקו של טורף, אלא דהכי גמירי לה כדכתיב הכל בכתב וגו'. וכן סתם לן בפרק ט' דערכין משנה ו'. ובזבחים דף נ\"ג ריהטא דסוגיא אליבא דמאן דאמר דנתחלקה, ולדידיה מיטמא בנגעים. וכן פירש הר\"ב בפרק ה' משנה ד' דזבחים ובריש פרק ג' דמדות. וצריך עיון:"
+            ],
+            [
+                "כנגע. וקשה, למה אסור לומר נגע, והלא עד שיאמר הכהן טמא אין כאן טומאה. והר\"מ פירש, משום למד לשונך לומר איני יודע, או משום דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן, או כדי שלא לפתוח פיו לשטן. ולכל הטעמים נראה לי דבכל הנגעים הדין כך. ואפשר שלא הקפידה התורה אלא בנגע הבא עליו ראשון:",
+                "ואפילו לא ישהו בכדי אכילת פרס, ולא דמי לנכנס בבית. ת\"כ. כלומר ולהכי מפנה אותם שהרי לא יוכל להציל כלל:",
+                "קנים. ואע\"ג דעל הרוב הכלים שנעשו מהן אין מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "על כו'. כלומר סמוך. כמו ועליו מטה מנשה:",
+                "מכל מקום. פירוש, משום מקום. מהר\"מ. ומצאנו כן בתנ\"ך, לא תעשה כל מלאכה. ובתהלים ע\"ח:",
+                "לא וגו'. בתורת כהנים, ולקחו אבנים כו' והביאו אל תחת האבנים. אין פחות משתים:",
+                "אלא כו'. וכן להיפך. דכיון דאיבא שתים, תו לא הקפידה התורה. ועתוי\"ט:",
+                "לשון קיצוע מפרש. אבל הלימוד מאשר הקצו. ודשניהן מביאין, נלמד מולקחו אבנים אחרות. והא דכתיב יקציע, אחר חלץ, לשון יחיד, למעוטי כותל המפסיק בין בית לחצר ולגינה, שאין בעל החצר והגינה מסייע לבעל הבית:"
+            ],
+            [
+                "לעיר. ואפילו אינה מוקפת חומה:",
+                "הפסיון כו'. כל זה ילפינן בתורת כהנים מקראי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עשרה. כולהו דפרקין ילפינן בתורת כהנים מקראי:"
+            ],
+            [
+                "שכן דרך הזוית לתת שם אבנים גדולות המחזיקות את כל עובי הכותל ונראות משני צדדים. רש\"י. והוא הדין דהוה מצי למימר האבן הראשה כר' אלעזר, אלא דברו בכל כותל, שמן הסתם יש בזוית אבן גדולה:",
+                "פירוש, כותל המפסיק בין שני בתים, ועל עץ או אבן אחת שבראשם מונח נדבך לבית זה וכן לבית השני, אותו העץ או האבן מיקרי ראש, ושאר עצים או אבנים לפנים נקראין, פתים. ולפי שבערוך פירושו סתום הרחבתיו. מהר\"ם:",
+                "נראה כו'. מדתלי בנראה, מסתברא דאחליצה קאי. דאי אנתיצה, הרי נותץ כל הבית, ומה לי באיזה אבן נראה. וקאמר דלא חייבו הכתוב לחברו שיחליץ עמו אלא כשנראה בראש, הואיל ואבן אחת בשלו ושל חברו. וכן משמע מדתני נוטל ולא נותץ. וכן כתב מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "לבית. שלצורך הבית ג\"כ נבנו לצורך התקרה. ק\"א:",
+                "ולא מפרש לענין מה שוטחין אותן. דאי לצורך עצמן, פשיטא דאינן בכלל אבניו. אלא ודאי שיש בהן צורך קצת אל הגג. וזה הוה ליה להר\"ב לפרש:",
+                "ועושין הסבכה כדי שלא יפלו התינוקות. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. נראה לפרש ; דלא מיטמא בנגיעה מתוכו אלא כשבא כולו לתוכו, כדמשמע קרא. אבל דעת רש\"י לפי הגירסא שלפנינו, דטמא בנגיעה לחודא, ואתי שפיר טפי סיפא זה וזה מטמאין בביאה. והר\"מ כתב, זה וזה כו', כיצד בית שהיה מיסך כו'. ודוחק דמפסיק במשנת הבונה כו':"
+            ],
+            [
+                "חולץ כו'. ולעיל פרק י\"א משנה ו' תני מציל כו'. עיין מה שכתבתי שם. ומהר\"מ כתב, דהתם והכא חד דינא הוא, ואין דינן בשריפה, אלא התנא עצה טובה קמ\"ל, דמאחר שראינו שחזר הנגע להמוסגר, ניכר בטוב שכולו מנוגע הוא, ויש לחוש שינוגע גם הניקח מאתו ויתקלקל גם הבגד והבית הטהור, לזה השמיענו עצה טובה שיחלוץ האבנים ויפריש המטלית מהטהור. וחולץ לאו מענין חולץ וקוצה וטח קאמר, דכיון דנלקחו טן המוסגר לאחר חליצה וטיחה קודם נתיצה, אין דינן כיוצא בו. ומציל דהתם פירושו יפריש, כמו העושר אשר הציל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בפרק קמא דכלים משנה ד' כתב הר\"ב, מצורע יושב וטהור עובר. ובקידושין דף ל\"ג הגירסא מצורע יושב וטהור עומד. וכתב רש\"י שכן הוא בתורת כהנים. וכתב הר\"ש, והכל אחד, דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב, ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד. ולהכי נמי לא קפיד הר\"ב וכתב הכא עובר במקום עומד:"
+            ],
+            [
+                "ורובו. מדלא כתיב והבא בבית, אלא אל הבית, משמע שעדיין הוא יבוא אל הבית. ומיהו בבציר מרוב לאו ביאה היא כלל. ק\"א:",
+                "אי מה בית טעון צפרים אף בגד כו', תלמוד לומר זאת:",
+                "הר\"ש השמיט ועורות. ודייק טפי לשון כגון:",
+                "אי מה בגד מטמא בכל הטומאות כגון שרצים ושכבת זרע, אף כולן, תלמוד לומר זאת. ת\"כ:",
+                "שהכניס כו'. אע\"פ שלא עמד שם אלא שהכניסה והוציאה, טמא, דדוקא גבי אילן שאין שם ארבע מחיצות בעינן עומד, כדכתיב בדד ישב. אבל בבית דאיכא מחיצות, כאילו עומד דמי. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ומשום הכי לא כתב והשוהה, ללמד שתהא האכילה משוערת באוכל כשהוא מיסב, שזה קובע לאכילתו, ואי לאו הכי הוה משער השהייה באכילה דכל התורה, דהיינו בכזית. ק\"א:"
+            ],
+            [
+                "עד כו'. ואז נטמאו טבעותיו. אבל ידיו נטמאו מיד. הר\"מ. ודייק ליה מדאמרו לו בזמן שאין כל גופו טמא, דמשמע מיהא דמקצת גופו, היינו ידיו, טמאין. והא דבעינן ראשו ורובו, היינו שיטמא כל גופו:",
+                "בתורת כהנים יליף ליה:"
+            ],
+            [
+                "והוא דוחק, דהא הכא במצורע שנכנס לבית טהור מיירי כמ\"ש כלים שאמרנו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך לומר דלא פלוג, ואף ביום נתנו זה השיעור:"
+            ],
+            [
+                "שאסור לישב בארבע אמות של המתפלל, נמצא שכל כך קנה למושבו. ולשון הר\"מ, שהמקום אשר יבוא שם יהיה ארבע על ארבע שיהיה לו מושב בפני עצמו:",
+                "דברי ר' מאיר כו'. ר' מאיר מדמהו למת הואיל ושניהם מטמאין כל מה שבאוהל. ור' יוסי הורידו מדרגה אחת הואיל ואינו מטמא שבעה כמת. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהא חיים כתיב. רש\"י:",
+                "וקשה, דהא תנן בפרק ז' דמקואות משנה ה', שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין, וכל שכן דם דסומק טפי. ויש לומר, דניכר ממשו קאמר כו'. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ומצריכו בפניו, כדי שלא יחשדוהו שיאכלהו נ\"ל:",
+                "נטל. משמע דלאחר שחיטה נוטלן. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב על המטהר, דמשמע בגובה, היינו על גב היד. ויש אומרים על מצחו שהוא יותר עליון כו'. וגם בבית כתוב על, שיזה מבחוץ, וילפינן ממצורע שיזה ג\"כ בעליונות והוא השקוף. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הוה ליה למימר נמי דמיעט נמי דכולי גופיה, כדאיתא בגמרא, אלא דכל זה ליתיה, דמסקנת הגמרא היא דכל בשרו דוקא הוא, דאפילו למאן דדריש כלל ופרט, הלכה היא ועוקרת הדרשה. ועוד, דהא הר\"ב פסק כר' עקיבא דדריש רבויי ומעוטי וריבה הכל, ולא מיעט אלא שבתוך החוטם (שאי אפשר לראותו כלל. כ\"מ). אלא שדחקו להר\"ב משנה ד' דפרק ב'. אבל הר\"מ כתב, דהתם היינו שאין הכהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שער אע\"פ שהוא צריך לגלח הכל. ומי כהחכם יודע פשר דבר:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, דהא פוסל בקדשים ג\"כ. אלא רוצה לומר כל מה שהוא במדרגה למטה מתרומה:",
+                "במעשר כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מצוה. משום דבנזיר אין תגלחת מעכבת, משום הכי נקט מצוה, דאילו במצורע מעכבת. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. וכולן הלכה הן, דלא מצינו בהן טעם. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, הא בשני שעירי יוה\"כ מצריך תלת קראי על זה. ויש לומר, כיון דגלי לן התם דלכל הני בעינן שוות, כי גלי הכא שיהיו שוות נשמעי' מהתם דלכולן יהיו שוות:",
+                "כשרות. דצפור צפור ריבה. גמרא:",
+                "יקח כו'. דלא כשני שעירים דאם משהגריל מת יביא זוג אחר. דמדכתיב האחת, לומר שאינן מעכבות זו את זו. ת\"כ:",
+                "נשפך כו'. בתורת כהנים יליף להו מקראי. וכן הלכה. ולא כן בשני שעירים, דיחידאה הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שאלו השנים מחלק כל אחד לשנים וממילא יהיו כאן ארבעה. וכן כתב הר\"מ:",
+                "אזוב. ארכו טפח. ושני תולעת, משקל שקל. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דכתיב אצבע גבי שמן, וילפינן דם מיניה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דביאה במקצת לא שמה ביאה:",
+                "ואע\"פ שהיה לו בימי חלוטו. אבל התוס' כתבו, ודוקא שנקטעה משנזקק לטומאה. אבל הר\"מ נראה דסבירא ליה אפילו גידם מעיקרא, דתהיה, עיכובא הוא. ולכולי עלמא צריך עיון למה לא תני נמי שער דכתיב נמי בקרא. אי נמי מתהיה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא כיפר. דכפרה אמתנת הראש כתיבא. רש\"י:",
+                "שיירי כו'. דכתיב והנותר, והוי כשפיכת שיירי דם חטאת:",
+                "בשם ולהוי כמו מנחה שחסרה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מצורע כו'. בתורת כהנים יליף להו:",
+                "קרבן עני. בתורת כהנים יליף להו. ומסתברא דזה דוקא בלא קבלת נדר. אבל עשיר הנודר, להביא קרבן מצורע עני, מביא קרבן עשיר, כדתנן ריש פרק ד' דערכין. אלא שהר\"מ לא העתיק להך דהכא, שמע מינה דסבירא ליה דהיו נדחים מהלכה:",
+                "אף כו'. ארישא מהדר, עשיר שהביא קרבן עני לא יצא, וקאמר ר' יהודה אף כו'. ועתוי\"ט:",
+                "חייבת. כגון דלידה וזיבה וסוטה. אבל אם אכלה חלב או חיללה שבת, פטור הבעל. הר\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אחד מהם. רצה לומר מאחד משתי חטאות שנתערבו. הר\"מ:",
+                "וקשה, דזה אינו אלא לר' שמעון, אבל לרבנן דסבירא להו אין מביאין קדשים לבית הפסול, אינו יכול להתנות שתהא שלמים, דהא ממעט באכילתן יום אחד. וכן הוא בהדיא בגמרא [נדה דף ע']. ובקרב אשמו נמי ליכא לאוקמא, דהא קיימא לן כר' יהודה, דאשם קובעו, ואין לו תקנה להביא קרבן עני כלל, וא\"כ תימה על הר\"מ והר\"ב שלא פירשו דמשנתנו אינה הלכה. והר\"מ בחיבורו העתיק למשנתנו והשמיט תקנתא דאשם. ועדיין קושיא שניה במקומה. וצ\"ע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,535 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Negaim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Negaim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "גמרא שבועות דף ז'. ועתוי\"ט:",
+                "בהרת כו'. ואין דרך נגע לבוא אלא בארבעה מראות הללו, ומיהו בכל אחד ואחד יש כמה מראות שזה לבן מזה כמו שלגים וכן כולם. הר\"ש ותוס':",
+                "ועיין בהר\"ב לקמן מ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "כיין כו'. והא דלא שיערו לתרווייהו או ביין או בדם, ומאי טעמא תני בסיד כדם בחלב ולא אמר כיין בסיד. ועוד, שיעור המיזוג מאי ניהו או בשני חלקים שלג וחלב או בפחות. ובזה יש לומר שהוא בכדי שיראה זה לתוך זה כדאמרינן בעלמא מים שדם הצפור ניכר בהם. ונראה דר' ישמעאל סבר בעינן שיהיה נודע הלבנונית וניכר האדמימות, הלכך אילו אמר כדם בשלג או כדם בסיד, מתוך ששניהם עבים אין נמזגים כלל ואין המראות מתערבים. ואם אמר כיין בסיד, אע\"פ שהיין קלוש, הסיד עב, אבל יין בשלג נימוח ואינו נימוח ושניהם נראים. ואם אמר יין בחלב או במים, מפני ששניהם קלושים היין מחזירו למראהו, והלובן אינו ניכר בטבעו. ור\"ע סבירא ליה אדמדם אדום שבאדומים, הלכך משער להן יין במים כו'. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "והתועלת לחלק אותן במספר ארבעה, ולא תני סתם כל מקרום כו' מצטרפין, מלמד שאם אינו בקי בהן ובשמותיהן לא יראה את הנגעים. הר\"מ בשם התוספתא:",
+                "לפטור כו'. נקט תחילה שני הקצוות, והדר מקדים להסגיר שהוא בשבוע אחד, ואח\"כ לפטור שהוא בשבוע שני, והדר להחליט שיש בו כמה גווני:",
+                "העומד כו'. ולא נקט נמי בתחלה, דרישא הכי פירושא ארבעה מראות כו' מצטרפין בתחילה וכן לפטור כו', ולא הוצרך לפרש צירוף דרישא דפשיטא דסתמא דמלתא דאיירי בבא בתחילה. מהר\"מ:",
+                "לפטור כו'. ואם תאמר, מאי צירוף שייך כאן. נראה לי, כגון שהסגיר בהרת בשני גריסין ובסוף שבוע שני יש בהרת כגריס ושאם כגריס, והשתא אי הוו שני מינים הוי ליה שאת נגע חדש ומסגירין עליו, אבל אם מצטרפים דהוי כנגע אחד ה\"ל עמד בעיניו דטהור. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "כל דברי הרב הם על פי התוספתא נלמדין מקראי. ועתוי\"ט באריכות:",
+                "שכל כו'. לאו דוקא, דהא איכא נתקים. אלא בעור בשר קאמר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ופירש דסבירא ליה כרבי עקיבא דאמר כולהו לבהדי שאת מצטרפי, דשאת מצטרפת לבהרת וסיד וקרום, וקרום וסיד גם כן מצטרפין, ארבעה צירופים וארבעה חלקים, ופתוכים כנגדם, הרי ששה עשר. ע\"כ. ומיהו למסקנא לרבי עקיבא כולן מצטרפין. ועתוי\"ט:",
+                "ובספר קרבן אהרן תירץ, דהר\"מ דקדק בלשונו ולא כתב ושמונה בנתקים, אלא והם עצמם בנתקים, לומר שהם היותר מיוחדים בהם אשר הם דומים למראות הנגעים, עם היות שמטמאים גם בשאר מראות. ועתוי\"ט:",
+                "ובר\"מ בנוסחת ארץ ישראל וכן בחיבורו פסק כר\"ע. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דאי קאי בסוף שבוע שני, פוטרו. הר\"ש:",
+                "נסמך. סברא הוא בכל הני דתנינן שמבטלין סימני הטומאה:",
+                "השחין. וקשה, תיפוק ליה משום שחין ומכוה ששער לבן גם בהם סימן טומאה. ויש לומר, כגון שהיא מכה טריה שאינה מטמאה. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ונתפזרה. פירוש, שפשה הנגע לתוכה וכיסה מקצתה, ואכתי נשאר שיעור מחיה דהיינו כעדשה בהצטרף לכולה מחיה. ובא, פירוש, או שבא השחין. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ושוב לא מטמא במחיה. מהר\"ם:",
+                "לאו דוקא, דהוא הדין אאו נ��נס וכו' קאי, אלא דנקט במאי דסליק וסמיך:",
+                "פשיון. משום נגעי הגוף נקטיה. ובנגעי בתים [דבהו נמי מיירי] אפילו עמד בעיניו טמא:",
+                "ואין כו'. אפילו יש בהם כגריס ועומד בשבוע אחד, נמי הוי להקל דהוי בהסגר ולא בהחלט, וככל הני דתני בהדיא. אלא משום דעל כל פנים איצטריך למתני ונתמעטה, דאם לא כן קאי בהחלט, נקט ואין כו' דפטור לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא כו'. דאף על גב דאי נמי פוטרו בשבת, כשנולד לו לאחר השבת היה מחליטו, מכל מקום היה טהור אם טבל והעריב שמשו, עד שיוולד לו וייראה לכהן. ועתוי\"ט:",
+                "וכלומר, שהנגע הוא בעור הבשר הזה שנעשה צלקת. דאי לאו הכי עדיין אין השער [לבן] בתוך הנגע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מיוחס אל העצם, אשר שמו גרמא. הר\"מ:",
+                "לפי שרצה להזכיר נגע צרעת בישראל, נקט האי לישנא אני כפרתן. מהר\"מ:",
+                "והר\"א בפירושו לתורת כהנים כתב, דר' ישמעאל סבירא ליה דאין גרמוני וכושי טמאים כלל, שאין אנו יכולים לעמוד על תוכן מראה הנגע, אלא הבינונים מיטמאים בנגעים. ופליג ר\"ע דאף אלו מיטמאים, ולא להקל ולא להחמיר, אלא מביאים סמנים ונראה כאילו הוא בבינוני. ור' יהודה וחכמים פליגי בכוונת ר' עקיבא. ועתוי\"ט:",
+                "ומשום דמסתבר טעמיה, שנאו בלשון חכמים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הבית. היינו נגעי אדם ובגדים. אבל דבתים לא סגי בלאו הכי. ומהר\"ם פירש, דאם החלונות סגורות צריך לפתחם. והא דאין פותחין, היינו מחדש:"
+            ],
+            [
+                "עיניו. ואי כהה חד עינא לא:"
+            ],
+            [
+                "מעל גבי האילן. ועתוי\"ט:",
+                "מעט. הר\"א:",
+                "אף כו'. יש לומר דהתנא קמא לא פליג, אלא לא העתיק דברי ר' יהודה להלכה. ולפי זה נראה דפליג וסבירא, ליה דשחי דשמאלית בית הסתרים הוא, ואע\"פ שכשהיא טווה מגביהתו ונראה, לא דמיא לשחי הימנית דבלאו הכי מגביהה בכל עת כו'. ובשם הר\"א מצאתי, דהת\"ק נתן סימן לשתי הזרועות בימנית, ור' יהודה נתן בהם סימן בשמאלית. ונראה דר' יהודה מיקל, מדקאמר אף. ע\"כ:",
+                "הר\"ב קיצר כאן. ועיין פרק י\"ד משנה ב' ומה שכתב שם:"
+            ],
+            [
+                "או מה ריבים בג' אף נגעים כן, ודין הוא, ממונו בשלשה, גופו לא כל שכן, תלמוד לוטר והובא אל אהרן או אל אחד וגו'. גמרא:",
+                "מדפירש דברי ר' יהודה, נראה דפסק כוותיה. והר\"ש פירש דאף בצירוף שלשה אינו יכול להתיר, דאשתו כגופו:",
+                "עצמו. ביחיד מומחה. דאילו בי תלתא לא חשידי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובנדה פירש\"י, אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן, דבתיב ונפש אדם, ובקטנות מיירי. ואיש, למעוטי אשה מפריעה ופרימה:",
+                "תושב. דדינו כנכרי זולת להאכילו נבילות ולהחיותו. ולקמן גבי נגעי בגדים לא קאמר חוץ מגר תושב וגם בנגעי בתים כן, משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן, וגר תושב לאו בר הכי הוא, משא\"כ התם דגזרי ביה רבנן:",
+                "בת\"כ יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:",
+                "לאו דוקא שוטה, דצריך שיהא פקח קצת דמסברו ליה וסבר, אלא דלגבי חכם שבישראל שוטה קרי ליה. כ\"מ:",
+                "לפי שצריך לראות הנגע עם הבשר שסביביו, כדתניא בתורת כהנים:",
+                "ובאותו נגע נמי משכחת דאין מחליטין את המוסגר, דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה, אין מחליטו, וכי אזלה לה המחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מיחייב קרבן אלא הסגר שני. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והר\"ש הקדים וזה לשונו, מיטמאין כו', מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע אחד, היינו לענין טהרה, דשאר נגעים יש להן כו', כלשון הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "לאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית, דגם בשניה כן אם כבר חלץ בראשונה, אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות, נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:",
+                "בתחילה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים, דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ\"מ תני לה משום פסיון, דבתחילה אינו מסגיר. הר\"ש. וכלומר מחמת הפסיון. והא דאמרינן בסוף משנה א' דבתחילה מסגיר ומסגיר, היינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר, אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה, הכל נגע אחד ואינו מסגיר אלא על הראשון:"
+            ],
+            [
+                "ומיטמאין כו'. דיני דכל הך פירקא מבוארים בקראי ובדרשי דתורת כהנים. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הר\"מ, והן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לאו דוקא מראה אחד, שהרי המראות מצטרפות. אלא לאפוקי אם הפסיון הוא למטה מארבעה מראות. ועתוי\"ט:",
+                "בכל כו'. ושער לבן בנגעי עור [בשר] ובשחין ומכוה בלבר הוא סימן טומאה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והוא שלא יהיה מארבעה מראות. הר\"מ:",
+                "יליף ליה בתו\"כ. והוא מקום שתי שערות על שתי שערות. ועתוי\"ט:",
+                "בכל כו' והמחיה סימן טומאה בשני מינים לבד בנגעי עור בשר ובקרחת ובגבחת. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שאין כו'. לפי ששיעור הנקב אשר יצא ממנו השער מעט מזעיר ואין לו שיעור מוחש עד שימעט השיעור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והא דפרק קמא משנה ה' השחין חולק בין אום לפסיון הרי זה להקל, דמשמע דפסיון רחוק אינו מטמא כלל. היינו בפסיון כל שהוא הר\"א ומהר\"ם. וכן נראה קצת דעת הר\"ש והר\"ב. אבל לי נראה דהרחוק אינו מטמא כלל בנגעי אדם משום פסיון, רק כנגע חדש. וכן הוא דעת הר\"מ. ויש לפרש כן נמי בלשון הר\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "עוד נפקא מינה, שאם נולד שערה אחת בנגע זו ושערה אחת בנגע זו, טמא מוחלט. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ר' שמעון כו'. בתורת כהנים פליגי בדרשי דקראי. וכן בסיפא. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. נראה לי דאשמעינן דאע\"ג דלא ידעינן אי קדם הבהרת אי לא, וכתנא קמא דר' יהושע דסוף פרקין:"
+            ],
+            [
+                "ומשום פסיון צריך לפרש שהסגירו:",
+                "או בסוף שבוע וחזרה בו ביום. הר\"ש:",
+                "או עמדה בו שני שבועות ופטרו ואח\"כ הלכה ושוב חזרה. הר\"ש:",
+                "מארבעה כו' משמע דכולן מצטרפות, וכדעת הר\"מ. וצ\"ל לדעת הר\"ש והר\"ב דהתם, דהכי קאמר, דאי מתמעט מד' כו' טהור, אבל אי לא מתמעט יש מהן דטהור ויש מהן דטמא, וזה תלוי בצירוף. ומה שכתב כשלג ונעשה כקרום, צריך לומר דאליבא דר' מאיר דריש פרק א' שהוא תנא קמא נקטי:",
+                "מוכח מלשונו דרוצה לומר דר' עקיבא מטמא ויחליט. וכן מדכתב לחכמים יסגיר, מוכח דלר\"ע יחליט. וקשה ממתניתין דלקמן. וצ\"ע. והר\"מ לא גריס למתניתין דלקמן כלל. והר\"ש כתב, דבכגריס מודו כולי עלמא דהרי היא כמו שהיתה. והכא פליגי בכגריס ועוד, והסגירו, ובסוף שבוע כנסה אותו ועוד, והסגירו שנית, ואח\"כ פשתה אותו ועוד. [ומתניתין ח' פירושא דופשתה וכנסה דרישא הוא. ולשון מטמא, כולל החלט והסגר]. וכל הנך פלוגתייהו בסוף [שבוע ב'] לאחר הפטור:"
+            ],
+            [
+                "ולא דק בלישניה, דאם כן לר' עקיבא חשיב פסיון, והרי לא אמר ר\"ע אלא תיראה בתחלה:",
+                "כלומר, ואי קאי בסוף שבוע ראשון מסגירו כו' כדפירש הר\"ב בחכמים מטהרין במתניתין דלעיל. והר\"ש פירש לעיל והכא, דמטהרים לגמרי, ומוקי להו בסוף שבוע שני ולאחר הפטור:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. ולשטתיה דחכמים מטהרים לגמרי ולא משכחת אלא בסוף שבוע שני ולאחר הפטור. אבל להר\"ב, הכא נמי לאו דוקא לאחר הפטור, דהוא הדין נמי בסוף שבוע ראשון או שני. וכדלעיל. והטעם כמ\"ש הר\"מ, דחכמים אומרים שהפסיון הוא שיוסיף על הנגע אשר היה תחילה [דוקא] כו'. וכן הר\"מ סתם ולא פירש דלאחר הפטור:"
+            ],
+            [
+                "והחליטו ואח\"כ נולד לו מחיה כו', ר\"ע מטמא, דאע\"ג דקמא כבר נטהר, מ\"מ כשפשה חזר לטומאתו ונעשה הכל נגע אחד. וכשהלכה האום לאחר שנזקק לטומאה ונשארו בו סימני טומאה, נשאר בהחלט על השני קודם שיראנו הכהן. ולא דמי לאין מחליטין את המוחלט, דהני מילי, שני נגעין בשני מקומות, משא\"כ בנגע אחד. וכדתניא בתורת כהנים כו'. וחכמים אומרים דאף על גב דמטמאינן ליה משום פסיון לנגע האחד, מ\"מ כשהלכה האום נטהר מחילוט הפסיון, ותיראה בתחילה ויחליטנו על המחיה כו'. מהר\"ם:",
+                "וקשה, כי לא נפטר נמי נחשוב הפסיון אל נגע הראשון ולהחליטו, והדר נחליטו שנית מצד גריס החדש עם סימני טומאה. והכ\"מ לשיטת הר\"מ לא התנה שיהא לאחר הפטור. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף ליה בתורת כהנים, ולרבנן דמשנה ו', בהרת לאו דוקא, דהוא הדין כשמחיה בתוכה. ועתוי\"ט:",
+                "ולא זו אף זו קתני. והכא הוה ליה למנקט ואין בה כלום. אלא האמת נקט דאפילו יש בה שערה אחת הרי זה להסגיר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "טמא. ולא אזלינן בתר חזקה דגופא, דהכא ריעה החזקה, שדרך השער להתלבן מחמת הנגע, לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמם. תוס'. ולדבריהם, בגרמוני וזקן ששערן לבנים אין הכי נמי דאוקמינן אחזקה דגופא. קרבן אהרן. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "הרי היא כו'. בספרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "לפי מה שיתבאר בפרק שאחרי זה [משנה ב']. הר\"מ. ועיין לעיל פרק ד' משנה ו' דבהרת כגריס הוא עם המחיה, וכאן ר\"ל שמיעטה השיעור שצריך להיות סביב המחיה מכל צד שיעור שתי שערות. ועתוי\"ט:",
+                "בסוף כו'. ולא תני בתחילה, משום דאין פשיון מטמא בתחילה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מטמא. שהרי נהפך שער לבן בבהרת. הר\"מ והר\"א. ועוד כתב הר\"א, כיון ששער לבן עומד במקומו, עדיין לא נרפא הנגע ומן החולי הראשון הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שמלת אותו שב על הנגע. הר\"מ. ואע\"ג דהאי קרא בפסיון כתיב, הוא הדין בשער לבן. הר\"ש. והוא הדין נמי במחיה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "זהו כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. ועוד, אמאי לא תני נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא כו'. ועוד, דהתם הוה למעוטי תרתי דתנן בריש פרקין. לכן נראה לי דהכי נמי קאמר זהו שאמרו משנזקק כו', כלומר דכל היכא שנזקק ספקו טמא, מה שאין כן בקודם שנזקק דלא הוי כללא, דהא משכחת בתרי גווני דטמא, ולפיכך לא תני לעיל זהו כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מקום כו'. רוצה לומר המרובע המקיף כעדשה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ובה כו'. ובין הכל כגריס. הר\"ש:",
+                "כעדשה. ובתנאי שתהיה מרובעת. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. ונפקא מינה אם הלכה המחיה. וזה לשון מהר\"ם, והוא הדין בלא פסיון, טמא משום מחיה, אלא משום דבעי למימר רבתה מחיה טהור, נקט נמי בבהרת רבתה:",
+                "טהורה. ואפילו לר' מאיר [דמתניתין דלקמן]. דלא פליג אלא כי איכא כגריס בלא המחיה פחותה מכעדשה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "נתמעטה. או שהלכה לה. הר\"מ:",
+                "מטהרים. כלומר אין כאן [סימן] טומאה, ויסגיר:",
+                "שאין כו'. בתורת כהנים יליף ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מכשיעור. ולא תקרב המחיה לסוף הבהרת בפחות מכדי צמיתת שתי שערות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, דכיון דפסיון הפנימית לא לעור הבשר אלא למחיה שבתוך בהרת, הוי כמו פושה לתוכו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כאילו לקח עדשה ושם אותו שם. הר\"מ:",
+                "ואהא קאי שכתב ואין הלכה כר\"ש. דאילו על מה שכתב ואם פשתה חיצונה לא מצי קאי, דהא היינו כסתמא דריש מתניתין דלעיל הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט. ונראה לי דגם הסיפא אינה הלכה. והתימה שלא כתבו, הר\"מ והר\"ב כן בסוף מתניתין:",
+                "הר\"מ. ותימה, דהיכי מצי למימר דבוהק היינו בשר חי, שהרי הכתוב קראו לזה בשר חי ולזה בוהק הוא, ובמשנה ה' ו' דפרק קמא היתה בו מחיה כו' ובא השחין כו' והבוהק, ועוד בכמה משניות, וכן פירש המפרש דבוהק אינו ממראה עור האיש ההוא, אלא בהרות כהות למטה מד' מראות. ועוד, ולמה לא תני היה בו מחיה פחותה מכעדשה, ולמאי נפקא מינה קרי ליה התנא בכאן בוהק. ועוד כו'. לכן נראה כפירוש הר\"ש, שסביב הבוהק היתה המחיה, סימן טומאה לפנימית. ואע\"ג דבוהק מפסיק בין האום לפסיון, כיון דהוא פחות מכעדשה. וכן פירש מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "מחיה. וקשה, למה לא אמרו שאינן מיטמאין בבהרת ולמה נקט מחיה. וי\"ל מפני שהוא חלק למעלה ואינו מקום שער ואינו ראוי לפסיון, שרוב אברים הללו אפילו לגריס אינן ראויים וכל שכן לפשיון. אי נמי, לפי שאברים הללו מעכבים בפריחה ואשמעינן הכא אע\"ג דלבסוף מטמאו משום מחיה\"מתהלה לא מטטאו, לפי שאינם מקום בהרת כגריס. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "הפה. ואודם שפתים כתוך הפה, דכתיב עור בשרו. והכא נמי ממעטים עור כף רגל שאינו נראה תדיר. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "וזה לשון מהר\"ם, ולא מתחזי בכל אדם. אבל קמטין דשאר הגוף כגון באדם שמן כיון דלא שייך באדם כחוש לא חשיב קמטין, קמ\"ל:",
+                "וכל הני מרבי להו בתורת כהנים כו'. וקשה, דלקמן פרק ט' תני איזהו שחין לקה בעץ, ומכוה נכוה בגחלת כו', וי\"ל דהתם לא קתני אלא דאתיא מדרשא. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב ונרפא וכתיב שחין, הא כיצד נרפא ולא נרפא, כשהוא אומר צרבת השחין, עד שיקרום כקליפת השום. וכן במכוה כו'. ת\"כ. הר\"ש:",
+                "והר\"ש כתב, דאפילו רוב הגריס בעור ומיעוטא בהו, אין מצטרפים:",
+                "דכיון דהני לאו בני אטמויי נינהו, אין זו מבוצרת לתוך השאת. הר\"ש. ולדבריו, מכיון דתני ואין מעכבים את ההופך, קשה, מאי האי דאין מיטמאין משום מחיה, אדרבה טהורי מטהרי משום פרח בכולו. וכי תימא דפרח מן הטהור טמא, אכתי קשה למאי נפקא מינה תני דאין מיטמאין משום מחיה, והא טמא הוא כיון שפרח מן הטהור:",
+                "והר\"מ מפרש, כשיהיה צרבת בתוך הבהרת לא נחשבו מחיה. ע\"כ. והשתא הוי דומיא דאינו מיטמא משום מחיה דברישא, להאי אי נמי של הר\"ב שהוא פירוש הר\"מ שם:",
+                "ולשון הר\"מ, כאשר יתלו מהן יבלת ומורסה רכה ומראה דמות הבשר בלתי שער כו'. ע\"כ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"ש. וקשה, למאי תני וחיו, כיון שכבר משנעשו צרבת היינו טומאה. ועוד, היכי תני עד שלא נעשו צרבת. ולשון הר\"��, ונעשה מקומה שחין או מכוה וחיו והרי הן כעור הבשר. ע\"כ. ולדבריו, ר' אליעזר בן יעקב לא פליג אלא כשחיו לגמרי ולא שנעשו צרבת. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. ולשיטתם אזלי דסבירא להו בפרק קמא משנה ג' דכי נשתנה מאב לתולדה שאינו שלו, או מתולדה לתולדה, מיקרי נגע אחר, ולא הוו פליגי תנאי דהכא כו'. אבל הר\"מ לפי שיטתו דאפילו נשתנו משלג לקרום לא הוי נגע אחר, פירש, שהבהרת כשלג חזרה לסיד או לצמר לבן או לקרום, וכאילו יאמר שאין הפרש בין חזרת [מראיה] מראה חברתה שהיא שאת, או תולדתה או תולדת חברתה. והוא אומרו ונעשית מספחת שאת, או מספחת עזה. ע\"כ. ואתי שפיר טפי. דלהר\"ב סיפא דנעשית מספחת אינה אלא פירושא דרישא:"
+            ],
+            [
+                "יסגיר. ידבר בנגעי עור בשר או בקרחת וגבחת אשר בהם שני שבועות והוא ההיקש בשאר נגעים. הר\"מ:",
+                "לאחר. כו'. יש לומר דאצטריך למסתם כרבנן דר' עקיבא פרק ד' משנה ח':",
+                "יפטור. ואצטריך לאשמעינן דלעולם לא תצטרף בהרת זו ליטמא בנגע, כגון שכנסה כחצי גריס למזרח ופשתה כחצי גריס למערב, לא נימא תיראה בתחלה. והוי מחלוקת ואח\"כ סתם כרבנן דפ\"ד מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, שאין ראיתו אלא על שלא ראה, וילמוד ממנו עד שיאמר לו אע\"פ שראה. ובתוספתא איתא שר\"ע לא אמר אלא הראיה משלא ראה על שלא ראה. ואמרו לו יפה אמרת. ואח\"כ איתא אחד עומד כו'. שאחר שהסכימו לר\"ע בלא ראה, הוסיפו עוד לפסוק הדין שאף כל שלא אמר כו':",
+                "ואחד כו' טהור. רוצה לומר אחר ימי ההסגר אם לא ימצא בו הכהן סימן טומאה [אחר]:",
+                "לכשיוולד כו'. ואע\"ג דתנן אין מחליטין את המוחלט, שאני הכא דנקצצה ומן הדין טהור, וקנסא בעלמא הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מן הטמא. פירוש, מתוך הסגר. והדר מפרש פורח מתוך חלוט, מחיה, שער לבן, ופשיון. מהר\"ם:",
+                "דלא קאי אלא על ראשי אברים, דבשאר מקומות אם בלא פרח בכולו הוי מחיה סימן טומאה, הוא הדין בפרח, ולא הוה צריך למכתב זה אלא על המקומות שאינם מיטמאים במחיה כשלא פרח, לומר, שאם פרח אף באלו המקומות המחיה סימן טומאה. ק\"א. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. בספרא יליף ליה. ועתוי\"ט:",
+                "או פשתה וכנסה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ואח\"כ. קודם שהראהו לכהן. דאם לא כן, הוי ליה פרח מתוך פטור וטמא. כ\"מ:",
+                "טמא. ונראה לי דלא תני ליה אלא משום פלוגתא דר' יהושע ורבנן. דהא תני לעיל חזרו בו ראשי אברים טמא, וכל שכן מחיה דשאר הגוף:",
+                "ר' יהושע כו'. ר' יהושע מדמה ליה למחיה, הואיל ושניהם סימני טומאה הם. ורבנן דייקי לישנא דקאמר [או כי ישוב] הבשר החי. ועתוי\"ט. ות\"ח:"
+            ],
+            [
+                "כדיליף להו בתורת כהנים:",
+                "טהור. ואפילו לר' יהושע. הר\"מ ומהר\"ם:",
+                "טמאין. דכתיב טמא הוא, לרבות ראשי אברים שנתגלו אחר פריחת [חלוט] פסיון והסגר [ושער לבן]. ת\"כ. ודלא תני הכא עד שנתמעט מכגריס כדתני ברישא, משום דרישא דמיירי בפורח מתוך הסגר, שייך למתני הכי, אבל הכא אפילו עמדה על כגריס אם הלכו סימני טומאה טהור. ואף דהוה מצי למתני עד שהלכו סימני טומאה, לא איצטריך, דברישא נמי לא תני אלא משום דזמנין טמא עד שתתמעט, וזמנין טמא ער שתחזור לכמות שהיתה דהיינו כשפרח לאחר פטור כו'. מהר\"ם:",
+                "טהור. הודיעך אע\"פ שפרח מעט מעט טהור. הר\"מ. והוא מהתורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "אפילו כו'. בתורת כהנים יליף ליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ובתורת כהנים יליף ליה מכפל ואם פרוח תפרח. ומהר\"מ הקשה על הר\"ב, דבכהן תלי מילתא, וכל זמן דלא נזדקק ליה כהן, פורח מן הטהור קרינן ליה. ועוד, למאי תני פרחה מזו לזו כו', ליתני סתמא פרחה בכולו טהור. על כן נראה לפרש דדוקא בהכי טהור. אבל אי פרחה מן הטהורה לצד חוץ ואח\"כ פרח מזו לזו הוי ליה פורח מטהור, וטמא. אבל השתא דפרח מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה כיון שנתחברו אמרינן שהטהורה טפלה לגבי טמאה, דכל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי בנגעים אמרינן לקולא. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. וכלומר, מאחר דעל ידי דיבוקם נראה כגריס, הוי טמא. וכשפרח ממנה, הוי פורח מן הטמא, וטהור. כ\"מ. ולשון אע\"פ שמדובקים כו', כלומר, אע\"פ שדוקא כשמדובקים כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כל זה יליף ליה בתורת כהנים:",
+                "ראשי אברים פחות כו'. נראה לי מדלא קאמר בהדיא בוהק, שמע מינה דהוא הדין בנעשו בשר חי לגמרי מטמא ר' מאיר. וכן הוא בהדיא בתורת כהנים. מהר\"ם:",
+                "ומשום בתחלה דדוקא [פחות], הוא דנקטי פחות מכעדשה. וכי היכי דלא נטעי למימר דוקא כעדשה דומיא דמחיה. אבל נראה לי דאין צריך לדחוקי בהכי, דהכי פירושו, ואין סימן טומאה בסוף כלל, דהא לא קאמר ואין פחות מכעדשה כו'. ויש לפרש נמי דאיירי נמי בלא בוהק, וקאי אפחות מכעדשה, שאין בשר חי סימן טומאה בסוף בפחות מכעדשה. ובתרי גווני מיירי. וניחא רקיימי ארבי מאיר דאיירי נמי בתרתי. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "דשער לבן דמתניתין לאו דוקא, והוא הדין מחיה. כדאיתא בתורת כהנים:",
+                "דיליף מקרא דחזרת ראשי אברים אחר החלט והסגר דטמאים דוקא בבהרת קטנה, אבל בבהרת גדולה חזרתן מתוך החלט והסגר ופטור, טהור. וכן פירש הר\"ש. ומה שכתב ואם כו' בסוף שבוע שני בלא נולדו לו סימני טומאה היינו מתוך הפטור ואי נולדו והלכו היינו החלט. ובחנם נקטיה. ואלא קשה, דאי אפשר לפרש נמי משנתינו בשבוע ראשון, דהא לכמות שהיו תנן, וראוי להסגירו ולא לטהרו לגמרי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "יש כו'. הלשון משמע שזריז ונשכר הוא בזה שהקדים להראות, והדר תני שאילו הראה כו'. וכן בסיפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מיטמאין כו'. והלשון קצת קשה דבשאר נגעים בעי עוד הסגר, ובזו מטהרים בשבוע אחד. ויש לומר, דהכי נמי קאמר דטמא בשער ובפסיון דוקא, וכלאו הכי אע\"ג דלא כהה טהור. תוס':",
+                "שחין כו'. לשון חמימות [דע\"י ההכאה מתחמם הבשר]. חמותי ראיתי אור, מתרגם שחונית. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "אין כו' מדחילקן הכתוב בשתי פרשיות ואף שמשפטן שוה. גמרא:",
+                "בתורה. שזה שנאמר צרבת השחין וטיהרו הכהן, ענינו שאינו נגע טמא כיון שלא פשה, אבל היא צרבת כשהיה ואילו פשה או בא בשער היה טמא:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. וקשה, הא עדיין לא אמר להם בזה שיסגיר. וכן קשה, דעל לא שמעתי מפרש הר\"ב גם זה יסגיר, והוא לשון. הר\"ש, והרי כבר ידעו שיסגיר. ולדעת הר\"ש יש לפרש שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו, ואמר להם לא שמעתי ויסגיר. והר\"ב ערבב שני הפירושים:",
+                "לא שמעתי. ולא אמר לא ידעתי, דר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "זה לשון הר\"מ, נגעי הראש והזקן הוא שיפול השער שבהן מעיקרו וישאר המקום פנוי. וזהו הנקרא נתק כו', בין שמראהו עמוק בין איננו עמוק, ולא יאמר עמוק בנתקים אלא לומר לך מה עמוק בידי שמים כו'. וכתב ��ר\"א, שכן נראה בתורת כהנים שאין צריך שינוי העור כלל. אבל בתוספתא נראה שצריך שינוי. וכן הוא דעת הר\"מ. וכן משמע דעת הר\"ב שכתב מחמת הנגע. ועתוי\"ט:",
+                "בשני כו'. בתורת כהנים, מנין לשער צהוב בלא פסיון ולפסיון בלא שער, תלמוד לומר לא יבקר וגו'. ועתוי\"ט:",
+                "קצר. משאר כל השער. הר\"מ. והר\"ש כתב, אי נמי, קצר משיעור שער לבן:"
+            ],
+            [
+                "בתורת כהנים, ושער, מיעוט שער שנים:",
+                "מציל כו'. דכתיב ושער שחור אין בו. הא יש בו, טהור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והמשואר. דקודם הסגר כתיב ושער שחור אין בו, ואין בו משואר משמע, ובסוף הסגר שני כתיב צמח בו דמשמע צמח מחדש. הר\"ש:",
+                "הצד. אין בו, עד שיהא מבוצרת בו. ת\"כ. וצריך עיון, דהא צמח בו אע\"פ שאינו מבוצר. וכתב מהר\"ם, דמסתמא קרא בתרא לרבות אתי. ולשון הר\"מ, ואם היה מצד הנתק לא יציל לפי שתבנית הנתק שיקרח מקום וישאר השער בו סביב לנתק כו':",
+                "הר\"ש. וכתב עוד, דבתורת כהנים משמע דאף לר' יהודה אצטריך. וי\"ל כגון להציל מיד הפסיון, דסלקא דעתך כיון דבפני עצמו אינו סימן טומאה, אפילו צומח יצטרף עם השחור להציל, קמשמע לן:",
+                "לבנה. קשה, אם שחורה אינה מצלת עם הצהובה, למה תציל הלבנה עם הצהובה, ולא הוה ליה למתני להא. וזה לשון הר\"מ, אמר ושער שחור, יצטרך שיהיו שתיהן שחורות, אולם אם אחת לבנה או צהובה והאחרת שחורה אינן מצילין. ועלה בדעתי שהגירסה היא אחת שחורה ואחת לבנה. אלא שבתורת כהנים ג\"כ כגירסתנו. וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "והדר תני הכא, אגב שאר תנאי. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הרי הוא כו'. בתורת כהנים דריש להו מדכתיב ואם פשה יפשה. הר\"ש:",
+                "הלך כו'. שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וניתקו. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "שער. שחור. הר\"מ:",
+                "דהיינו שער משואר. דבעינן מבוצר. הר\"ש. ומשום דבשני נתקים זה לפנים מזה תני פחות מכגריס טמא, כגריס טהור, נקט הכא כגריס טמא לרבותא. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דנחשב כדבוקות לקמת הראש מצד אחד, דכל השערות הרי הן כקמת הראש, ואין כאן מבוצר. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דכיון דכתיב נרפא הנתק, טהור הוא מיותר, תנא קמא סבירא ליה טהור הוא אותו הסימן שטמאו ואע\"ג שהלך השער שחור, אבל אם אחר שהלך בא סימן אחר, אע\"פ שהוא ממין אותו שנרפא, אינו טהור. ור' שמעון בן יהודה סבירא ליה דזה נכלל כבר באמרו נרפא הנתק, והוא מיותר הדר לנתק שהוא טהור מכל סימן שיבוא לו אחר כך:",
+                "הר\"ש. וצריך לומר דר' שמעון סבירא ליה דגם הפשיון שנרפא בשער שחור נרפא לעולם אף שהוסר, דאם לא כן, ר' שמעון היינו ת\"ק. דאין לומר דאיכא בינייהו דלר' שמעון אם אחר שהלך השחור נולד שער צהוב אחר טמא, ולת\"ק טהור, דלשונם משמע דר\"ש מיקל, מדאמר ר' שמעון אין לו טומאה לעולם. ק\"א. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיקר קרא לאו להכי אתא, דאם כן למה לי כל הראש, במלפניו או מאחוריו די, אלא מטהור הוא מיותר למדנו באם אינו ענין שיש לדין נתק ג\"כ דין פרח בכולו:",
+                "או אינו אלא להוציא האשה והקטן, תלמוד לומר הצרוע, בין איש בין אשה כו'. תורת כהנים:",
+                "דלא מיקרי פריחה. אבל מתוך הפטור טהור, דכי ימרט ראשו, מכל מקום משמע. כ\"מ. וכך פסקו הר\"מ והר\"ש על פי התוספתא. ועתוי\"ט:",
+                "אין כו'. דהוה מצי למכתב וכי ימרט, ולשתוק מראשו, אלא לומר דאין הזקן מעכבו. ת\"כ:",
+                "אין כו'. שנאמר צרעת הראש או הזקן, מלמד שהן חשובים שנים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ומיהו בזקן נמי אם נקרח כולו יש לו דין קרחת. והר\"ש כתב עוד הבדל, דקרחת וגבחת אינן מיטמאין אלא בארבעה מראות. וי\"ל שכן הוא גם כן דעת הר\"ב. ועתוי\"ט:",
+                "והא דלא קאמר איפכא, משום דמסתמא לא מגדלי שער. ועתוי\"ט:",
+                "קרחת. והוא הדין לגבחת. הר\"מ:",
+                "שער כו'. לאו דוקא. דהוא הדין וכל שכן נקרח מאליו. ת\"כ:",
+                "איזהו. קרחת כו'. שאל עד איזה גבול יקרא כן. דהמקום התורה ביארה, ואם מפאת פניו גבח הוא, וקרחת מה שכלפי ערפו. ק\"א:",
+                "מלמעלן. נראה לי, לאפוקי שער גבות העינים. ועתוי\"ט:",
+                "ואינן פושות וכו'. דכתיב בקרחתו או בגבחתו. או, לחלק. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "מדלא תנן נמי הכא חוץ מגר תושב כמו בריש פרק ג'. ועתוי\"ט:",
+                "ולא דמי להא דבפרק ז' אלו בהרות טהורות שהיו בנכרי קודם שנתגייר. דהתם בגופו, וכשנתגייר כקטן שנולד הוה, אבל הכא האי בגד הוה חזי לנגעים כו'. הר\"ש:",
+                "ולא ידעתי מה ענין ימים לכאן, דכל עוד שלא ראהו הכהן וגזר עליו טומאה כאילו אינו הוא, ולא דמי לנדה או לנזיר זב וזבה דתלויין בעצמן:",
+                "וצמר מן בעלי חיים הוא, והם חיים מן הצמחים:",
+                "חיבר בו'. בתורת כהנים יליף ליה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "רחלים. שסתם צמר הוא של רחלים:",
+                "מחצה כו'. אף דספק נגעים להקל, אפילו הכי טמא. הר\"ש. וכן בכלאים דינא הכי:"
+            ],
+            [
+                "שאין דרך לצובעו. הר\"מ. אף כו'. צבועים בידי שמים מנין ת\"ל לפשתים כו':",
+                "דלית ביה צבוע בידי שמים. ק\"א. ועתוי\"ט:",
+                "דברי ר' מאיר כו'. בתורת כהנים פליגי בדרשי דקראי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שבירוקים כו'. מדכתיב ירקרק ואדמדם יליף לה בתורת כהנים. וכתב הר\"מ, ושורש משרשי הלשון שלא יהיה נוסף אות או אותיות אלא לזרז ולהפליג כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אבל בפתוך אינן מיטמאין. וכל זה בתורת כהנים. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר מכבסו ומסגירו כדלקמן. ובתורת כהנים יליף ליה. ומשמע נמי בעומד שני שבועות שישרף. ואין כן דעת הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר לא הבגד כולו ולא הנגע בלבד, אלא מעט מן הבגד עמו. מדכתיב וכבסו אשר בו הנגע, ולא כתיב וכבסו הנגע. ת\"כ:",
+                "דאילו ירוק חלש שהוא מראה שלישי, טהור לגמרי, אפילו בראשון או בשני, דכתיב והנה כהה הנגע, משמע דעדיין קצת מראה נגע בו. תורת כהנים:",
+                "ובראשון עמד. ואם כהה בראשון וחזר בשני למראיתו, ישרף. ואם כהה גם בשני, אפילו פשה בכהה, מכבסו. הר\"ש. וכולהו דיני דפירקין בתורת כהנים מדרשי דקרא. ועתוי\"ט:",
+                "אינו צריך כו'. והאי עוד מיבעי ליה, מה ראשונה כגריס, אף שניה. ורבנן תרתי שמע מינה. תורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "ולהכי לא שייך ביה לשון הצלה:",
+                "הר\"ש מהתוספתא. ונראה לי דטעמא דהמטלית אינו נמשך להבגד, כיון דמחובר לטהור. אבל בסיפא, הבגד שאינו מחובר לטהור נמשך אחרי המטלית. אלא דצריך עיון דמאי שנא מהא דפרק י\"ג משנה ה' דחולץ האבנים. עיין שם. והר\"מ גורס שורף. וכן הוא בתורת כהנים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שיש בו כגריס ולא יותר. הר\"ש. כלומר, דאין צריך שיהא בו שלש על שלש, דכולו בגד אחד הוא. ועתוי\"ט:",
+                "ודוקא מצד אחד אף שרחוקים, אבל מצד זה לצד אחר לא, אלא אם כן בעורות:"
+            ],
+            [
+                "שלש. דיליף ליה נמי במה מצינו מבגד:",
+                "אפילו כו'. דאין צריך שיהיה שתי וערב, דאו לחלק. ק\"א:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר לשתי העומד מצטרף:",
+                "וקשה, דבפרק י\"ב משנה ב' תני דתחילת הבגד צריך שלש על שלש. ועוד, מה ענין בתי נירין לשלש על שלש. ונראה לי דהכי גרסינן, עד שיארג בו שלישי, ולא גרסינן על שלש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שהול\"ל הצמר כו', ומאמרו בצמר, יורה שיש בהן מה שישרוף ומה שיעזוב, ובאה הקבלה שיעזוב מהן האומריות. הר\"מ:",
+                "שאינו ראוי לקבל נגע, ואע\"פ שיש במינו נגע. הכי יליף ליה בתורת כהנים:"
+            ],
+            [
+                "כגון כו'. ולא ידעתי למה פרט אלו, ורבים הם השנויים בכלים:",
+                "וקשה, דסבכה גופא הוה מצי למתני. והר\"מ נראה דלא גרס ושביס:"
+            ],
+            [
+                "ובן פירש הר\"ש, משום דמוכח מתורת כהנים דאיירי אף בימי הסגירו, ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. ועתוי\"ט:",
+                "כדלעיל בסוף פרק ה' לענין אדם. הר\"ש. ואף דהתם מקרא יליף, אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:",
+                "הר\"מ והר\"ש. ותימה, למה לא פירשו מדכתיב ממארת. ועוד, שגם תרומה טמאה בשריפה ומותר ליהנות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל. לאתויי כדפירש הר\"ב בריש פרק דלעיל. ועיין מה שכתב שם:",
+                "בתורת כהנים לא גרס וגופן, דמאדם למדנו, דאתם קרויים אדם כו':",
+                "ולא תני להו במתניתין, משום דשתים אתיא במכל שכן, ובחמש איכא פלוגתא דתנאי כמו בציצית. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ומראיהן שפל מן הקיר לא חשיב, אלא הני דכתיב בהו לישנא יתירא חשיב. רש\"י:",
+                "שהקורות בולטות כמו מן עלייה ועליהם בנוי בית. ומהר\"מ פירש, קורות רחבות ויכולין לעמוד בלא נעיצה, ולא קרינן ביה בבית ארץ:",
+                "הר\"מ. וקשה, דלקמן (משנה ב') תנן עד שיהא בו אבנים כו'. ובנוסחת ארץ ישראל כתוב ועליהן בית בנוי. וכן הוא בהר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "בשיש כו'. אף דכתיב ונתתי נגע בבית סתם, נלמד במדת דבר הלמד מסופו, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, ולא הבנוי מענין אחר. הר\"מ. וכתב מהר\"מ דתנא ושייר עצם וברזל:",
+                "ועפר. המגובל במים. כדכתיב וטח כו':",
+                "וקשה, מנלן דבעינן שלש, דילמא חדא סגי. ונראה לי דמיתורא דבית קדריש ליה, דהא בבית קמיירי, אלא לומר שהבית זה הוא דוקא בשלשתן יחד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ור' עקיבא דריש, קיר, דאפילו נראה בכותל אחד די. וחלצו את האבנים, אין פחות משתים. ור' ישמעאל אומר וחלצו וגו', אין פחות משתים. הקיר אפילו לא נראה אלא על אבן אחת. ת\"כ:"
+            ],
+            [
+                "עצים כדי וכו'. ושיעור האבנים, מפרש בתוספתא, משאוי שנים. הר\"ש:",
+                "לשבט יהודה ובנימין, אלא יד כל ישראל שוין. וקרן מזרחית דרומית דלא היה לו יסוד, צריך לומר דלאו מפני שלא היה בחלקו של טורף, אלא דהכי גמירי לה כדכתיב הכל בכתב וגו'. וכן סתם לן בפרק ט' דערכין משנה ו'. ובזבחים דף נ\"ג ריהטא דסוגיא אליבא דמאן דאמר דנתחלקה, ולדידיה מיטמא בנגעים. וכן פירש הר\"ב בפרק ה' משנה ד' דזבחים ובריש פרק ג' דמדות. וצריך עיון:"
+            ],
+            [
+                "כנגע. וקשה, למה אסור לומר נגע, והלא עד שיאמר הכהן טמא אין כאן טומאה. והר\"מ פירש, משום למד לשונך לומר איני יודע, או משום דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן, או כדי שלא לפתוח פיו לשטן. ולכ�� הטעמים נראה לי דבכל הנגעים הדין כך. ואפשר שלא הקפידה התורה אלא בנגע הבא עליו ראשון:",
+                "ואפילו לא ישהו בכדי אכילת פרס, ולא דמי לנכנס בבית. ת\"כ. כלומר ולהכי מפנה אותם שהרי לא יוכל להציל כלל:",
+                "קנים. ואע\"ג דעל הרוב הכלים שנעשו מהן אין מקבלין טומאה:"
+            ],
+            [
+                "על כו'. כלומר סמוך. כמו ועליו מטה מנשה:",
+                "מכל מקום. פירוש, משום מקום. מהר\"מ. ומצאנו כן בתנ\"ך, לא תעשה כל מלאכה. ובתהלים ע\"ח:",
+                "לא וגו'. בתורת כהנים, ולקחו אבנים כו' והביאו אל תחת האבנים. אין פחות משתים:",
+                "אלא כו'. וכן להיפך. דכיון דאיבא שתים, תו לא הקפידה התורה. ועתוי\"ט:",
+                "לשון קיצוע מפרש. אבל הלימוד מאשר הקצו. ודשניהן מביאין, נלמד מולקחו אבנים אחרות. והא דכתיב יקציע, אחר חלץ, לשון יחיד, למעוטי כותל המפסיק בין בית לחצר ולגינה, שאין בעל החצר והגינה מסייע לבעל הבית:"
+            ],
+            [
+                "לעיר. ואפילו אינה מוקפת חומה:",
+                "הפסיון כו'. כל זה ילפינן בתורת כהנים מקראי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "עשרה. כולהו דפרקין ילפינן בתורת כהנים מקראי:"
+            ],
+            [
+                "שכן דרך הזוית לתת שם אבנים גדולות המחזיקות את כל עובי הכותל ונראות משני צדדים. רש\"י. והוא הדין דהוה מצי למימר האבן הראשה כר' אלעזר, אלא דברו בכל כותל, שמן הסתם יש בזוית אבן גדולה:",
+                "פירוש, כותל המפסיק בין שני בתים, ועל עץ או אבן אחת שבראשם מונח נדבך לבית זה וכן לבית השני, אותו העץ או האבן מיקרי ראש, ושאר עצים או אבנים לפנים נקראין, פתים. ולפי שבערוך פירושו סתום הרחבתיו. מהר\"ם:",
+                "נראה כו'. מדתלי בנראה, מסתברא דאחליצה קאי. דאי אנתיצה, הרי נותץ כל הבית, ומה לי באיזה אבן נראה. וקאמר דלא חייבו הכתוב לחברו שיחליץ עמו אלא כשנראה בראש, הואיל ואבן אחת בשלו ושל חברו. וכן משמע מדתני נוטל ולא נותץ. וכן כתב מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "לבית. שלצורך הבית ג\"כ נבנו לצורך התקרה. ק\"א:",
+                "ולא מפרש לענין מה שוטחין אותן. דאי לצורך עצמן, פשיטא דאינן בכלל אבניו. אלא ודאי שיש בהן צורך קצת אל הגג. וזה הוה ליה להר\"ב לפרש:",
+                "ועושין הסבכה כדי שלא יפלו התינוקות. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ. נראה לפרש ; דלא מיטמא בנגיעה מתוכו אלא כשבא כולו לתוכו, כדמשמע קרא. אבל דעת רש\"י לפי הגירסא שלפנינו, דטמא בנגיעה לחודא, ואתי שפיר טפי סיפא זה וזה מטמאין בביאה. והר\"מ כתב, זה וזה כו', כיצד בית שהיה מיסך כו'. ודוחק דמפסיק במשנת הבונה כו':"
+            ],
+            [
+                "חולץ כו'. ולעיל פרק י\"א משנה ו' תני מציל כו'. עיין מה שכתבתי שם. ומהר\"מ כתב, דהתם והכא חד דינא הוא, ואין דינן בשריפה, אלא התנא עצה טובה קמ\"ל, דמאחר שראינו שחזר הנגע להמוסגר, ניכר בטוב שכולו מנוגע הוא, ויש לחוש שינוגע גם הניקח מאתו ויתקלקל גם הבגד והבית הטהור, לזה השמיענו עצה טובה שיחלוץ האבנים ויפריש המטלית מהטהור. וחולץ לאו מענין חולץ וקוצה וטח קאמר, דכיון דנלקחו טן המוסגר לאחר חליצה וטיחה קודם נתיצה, אין דינן כיוצא בו. ומציל דהתם פירושו יפריש, כמו העושר אשר הציל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בפרק קמא דכלים משנה ד' כתב הר\"ב, מצורע יושב וטהור עובר. ובקידושין דף ל\"ג הגירסא מצורע יושב וטהור עומד. וכתב רש\"י שכן הוא בתורת כהנים. וכתב הר\"ש, והכל אח��, דלעומד דהכא קרי ליה התם יושב, ולעובר דהכא קרי ליה התם עומד. ולהכי נמי לא קפיד הר\"ב וכתב הכא עובר במקום עומד:"
+            ],
+            [
+                "ורובו. מדלא כתיב והבא בבית, אלא אל הבית, משמע שעדיין הוא יבוא אל הבית. ומיהו בבציר מרוב לאו ביאה היא כלל. ק\"א:",
+                "אי מה בית טעון צפרים אף בגד כו', תלמוד לומר זאת:",
+                "הר\"ש השמיט ועורות. ודייק טפי לשון כגון:",
+                "אי מה בגד מטמא בכל הטומאות כגון שרצים ושכבת זרע, אף כולן, תלמוד לומר זאת. ת\"כ:",
+                "שהכניס כו'. אע\"פ שלא עמד שם אלא שהכניסה והוציאה, טמא, דדוקא גבי אילן שאין שם ארבע מחיצות בעינן עומד, כדכתיב בדד ישב. אבל בבית דאיכא מחיצות, כאילו עומד דמי. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ומשום הכי לא כתב והשוהה, ללמד שתהא האכילה משוערת באוכל כשהוא מיסב, שזה קובע לאכילתו, ואי לאו הכי הוה משער השהייה באכילה דכל התורה, דהיינו בכזית. ק\"א:"
+            ],
+            [
+                "עד כו'. ואז נטמאו טבעותיו. אבל ידיו נטמאו מיד. הר\"מ. ודייק ליה מדאמרו לו בזמן שאין כל גופו טמא, דמשמע מיהא דמקצת גופו, היינו ידיו, טמאין. והא דבעינן ראשו ורובו, היינו שיטמא כל גופו:",
+                "בתורת כהנים יליף ליה:"
+            ],
+            [
+                "והוא דוחק, דהא הכא במצורע שנכנס לבית טהור מיירי כמ\"ש כלים שאמרנו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך לומר דלא פלוג, ואף ביום נתנו זה השיעור:"
+            ],
+            [
+                "שאסור לישב בארבע אמות של המתפלל, נמצא שכל כך קנה למושבו. ולשון הר\"מ, שהמקום אשר יבוא שם יהיה ארבע על ארבע שיהיה לו מושב בפני עצמו:",
+                "דברי ר' מאיר כו'. ר' מאיר מדמהו למת הואיל ושניהם מטמאין כל מה שבאוהל. ור' יוסי הורידו מדרגה אחת הואיל ואינו מטמא שבעה כמת. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהא חיים כתיב. רש\"י:",
+                "וקשה, דהא תנן בפרק ז' דמקואות משנה ה', שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין, וכל שכן דם דסומק טפי. ויש לומר, דניכר ממשו קאמר כו'. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ומצריכו בפניו, כדי שלא יחשדוהו שיאכלהו נ\"ל:",
+                "נטל. משמע דלאחר שחיטה נוטלן. ועתוי\"ט:",
+                "דכתיב על המטהר, דמשמע בגובה, היינו על גב היד. ויש אומרים על מצחו שהוא יותר עליון כו'. וגם בבית כתוב על, שיזה מבחוץ, וילפינן ממצורע שיזה ג\"כ בעליונות והוא השקוף. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הוה ליה למימר נמי דמיעט נמי דכולי גופיה, כדאיתא בגמרא, אלא דכל זה ליתיה, דמסקנת הגמרא היא דכל בשרו דוקא הוא, דאפילו למאן דדריש כלל ופרט, הלכה היא ועוקרת הדרשה. ועוד, דהא הר\"ב פסק כר' עקיבא דדריש רבויי ומעוטי וריבה הכל, ולא מיעט אלא שבתוך החוטם (שאי אפשר לראותו כלל. כ\"מ). אלא שדחקו להר\"ב משנה ד' דפרק ב'. אבל הר\"מ כתב, דהתם היינו שאין הכהן זקוק לחפש בשאר מקומות שמא נשאר בהן שער אע\"פ שהוא צריך לגלח הכל. ומי כהחכם יודע פשר דבר:"
+            ],
+            [
+                "לאו דוקא, דהא פוסל בקדשים ג\"כ. אלא רוצה לומר כל מה שהוא במדרגה למטה מתרומה:",
+                "במעשר כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מצוה. משום דבנזיר אין תגלחת מעכבת, משום הכי נקט מצוה, דאילו במצורע מעכבת. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. וכולן הלכה הן, דלא מצינו בהן טעם. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, הא בשני שעירי יוה\"כ מצריך תלת קראי על זה. ויש לומר, כיו�� דגלי לן התם דלכל הני בעינן שוות, כי גלי הכא שיהיו שוות נשמעי' מהתם דלכולן יהיו שוות:",
+                "כשרות. דצפור צפור ריבה. גמרא:",
+                "יקח כו'. דלא כשני שעירים דאם משהגריל מת יביא זוג אחר. דמדכתיב האחת, לומר שאינן מעכבות זו את זו. ת\"כ:",
+                "נשפך כו'. בתורת כהנים יליף להו מקראי. וכן הלכה. ולא כן בשני שעירים, דיחידאה הוא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שאלו השנים מחלק כל אחד לשנים וממילא יהיו כאן ארבעה. וכן כתב הר\"מ:",
+                "אזוב. ארכו טפח. ושני תולעת, משקל שקל. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דכתיב אצבע גבי שמן, וילפינן דם מיניה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "דביאה במקצת לא שמה ביאה:",
+                "ואע\"פ שהיה לו בימי חלוטו. אבל התוס' כתבו, ודוקא שנקטעה משנזקק לטומאה. אבל הר\"מ נראה דסבירא ליה אפילו גידם מעיקרא, דתהיה, עיכובא הוא. ולכולי עלמא צריך עיון למה לא תני נמי שער דכתיב נמי בקרא. אי נמי מתהיה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "לא כיפר. דכפרה אמתנת הראש כתיבא. רש\"י:",
+                "שיירי כו'. דכתיב והנותר, והוי כשפיכת שיירי דם חטאת:",
+                "בשם ולהוי כמו מנחה שחסרה. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מצורע כו'. בתורת כהנים יליף להו:",
+                "קרבן עני. בתורת כהנים יליף להו. ומסתברא דזה דוקא בלא קבלת נדר. אבל עשיר הנודר, להביא קרבן מצורע עני, מביא קרבן עשיר, כדתנן ריש פרק ד' דערכין. אלא שהר\"מ לא העתיק להך דהכא, שמע מינה דסבירא ליה דהיו נדחים מהלכה:",
+                "אף כו'. ארישא מהדר, עשיר שהביא קרבן עני לא יצא, וקאמר ר' יהודה אף כו'. ועתוי\"ט:",
+                "חייבת. כגון דלידה וזיבה וסוטה. אבל אם אכלה חלב או חיללה שבת, פטור הבעל. הר\"ש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אחד מהם. רצה לומר מאחד משתי חטאות שנתערבו. הר\"מ:",
+                "וקשה, דזה אינו אלא לר' שמעון, אבל לרבנן דסבירא להו אין מביאין קדשים לבית הפסול, אינו יכול להתנות שתהא שלמים, דהא ממעט באכילתן יום אחד. וכן הוא בהדיא בגמרא [נדה דף ע']. ובקרב אשמו נמי ליכא לאוקמא, דהא קיימא לן כר' יהודה, דאשם קובעו, ואין לו תקנה להביא קרבן עני כלל, וא\"כ תימה על הר\"מ והר\"ב שלא פירשו דמשנתנו אינה הלכה. והר\"מ בחיבורו העתיק למשנתנו והשמיט תקנתא דאשם. ועדיין קושיא שניה במקומה. וצ\"ע:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נגעים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oholot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,665 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oholot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "והא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, טומאת ערב קאמר, כדכתיב תטמא עד הערב. כ\"מ. ובב\"ק יליף מקרא דכל טומאה של מת הויא ז' התם וכבסתם בגדיכם כתיב והיינו כלים, אבל באדם לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר חוץ מכלי חרס:",
+                "דאין הבדל בין חלל חרב או חלל אבן או עץ, ואמנם ירצה שכל מה שיגע בחרב שנהרג בו המת יטמא ז' ימים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אבל לא שמעינן מינה כלים במת וכלים בכלים במכל שכן כשאדם באמצע דמיטמאין הכלים ממנו כל שכן כשאינו באמצע שיטמאו הכלים מן הכלים, דהוא אמינא דאין כלי מתטמא מן הכלי טומאת שבעה, דכשאדם באמצע שאני, דכתיב וכבסתם בגדיכם, וזב דמשנה ה' יוכיח:"
+            ],
+            [
+                "שלשה. ואע\"ג דלכאורה הא דאדם באמצע חומרא דכלים היא שהן נגעו במת והוו אבי אבות, אבל כשאדם הוא תחלה שנגע במת, לא הוי אלא אב, מ\"מ חומרא דאדם חשיב ליה, דעושה כיוצא בו, משא\"כ בכלים. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "ההוא במרכב איירי, וכ\"ש במשכב ומושב דחמירי:",
+                "ואמנם שאר כלים הוא מטמא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מכאן אתה דן לשרץ בק\"ו כו'. ספרי. ועתוי\"ט:",
+                "ראשיהם. אע\"פ שעדיין מעורה בעור הגוף. הר\"מ. דאם לא כן, פשיטא. כ\"מ. כלומר, דאע\"פ שמפרכסין אינה רבותא כלל:",
+                "הלטאה. הוא שם השרץ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בכל אצבע. כי פיסת הרגל והיד הכל חבורי אצבעות עד הקנה:",
+                "ארכובה. מקום חבור השוק בירך. ועתוי\"ט:",
+                "כראוי. שהוא פחות מכזית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא סגי למימר לשאין עליו כזית בשר, משום דאכתי קשה אם על אבר מגלח על מת עצמו לא כ\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "נצל. לשון הפרש. כמו ויצל אלהים. רש\"י:",
+                "רקב. עיין סוף משנה ב' ובפירוש הר\"ב דאין בו אלא טומאת משא:",
+                "והגלגולת. או או קתני. ועתוי\"ט:",
+                "ורובע כו'. לפי שבכל אלו השיעורין ניכר שהן עצם אדם:",
+                "פירוש, הן בנינו של אדם. ורוב בנינו הן שתי שוקים וירך אחד:",
+                "קכ\"ה. וכי מניינא אתא לאשמועינן. אלא דקא משמע לן אע\"פ שהוא חסר או יתר באבריו אין משגיחין עליו אלא על מנין רוב כל אדם אא\"כ היתה אצבע שיש בו צפורן או שנספרת על גבי היד, שהיא עולה למנין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אבל אי לאו קרא לא הוי מטמאינן בדם, דגזעו מחליף. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, תרי קראי בדם למה לי, נפש ונפשת. תוספ':",
+                "ודרכן היה לטוח הכוכין בסיד ומיד שנתרקב התרווד ממנו טמא. ואח\"כ נפל מן הסיד לתוך הרקב שכבר היה טמא ואי אפשר שלא יהא תרווד מרקב קודם שנתערב בו עפר. תוספ':",
+                "אף על גב שגבלו. דאין חיבורי אדם חיבור. מהר\"ם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולאפוקי נמי שדרה וגולגולת שחסרו",
+                "ומ\"מ אינו שוה דמגושה טמא ז' וצריך הזייה, משא\"כ מאוירה:",
+                "אבל שדה שאבד בה קבר מטמא באהל. והא דלא תנינהו ברישא, י\"ל תני ושייר, ושייר נמי ארץ העמים במקומה. מהר\"ם:",
+                "שחסרו. ואין בהם רובע. הר\"מ:",
+                "שהוא שליש טפח:",
+                "בקטן כו'. וכסלע דבית הלל זוטר, והוו בית שמאי לחומרא ומשום הכי לא תנן לה בעדיות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אמנם רש\"י פירש גולל הוא כסוי הארון, ודופק הארון עצמו, ונלמדו מעל פני השדה, שמטמא כשפירש, אבל כשהוא טמון הוא בטל אגב קרקע:",
+                "הר\"מ. ומפרש כפיררוש רש\"י דקאי על הארון. אבל לפירוש הר\"ב ליכא למשמע להו מאו בקבר. ועוד אמאי איצטריך לקרא דכל אשר יגע, דאי למגע, הא בהך קרא לא כתיב נמי אלא הנוגע. ובחולין סבירא ליה לר' ישמעאל דהלכתא גמירי להו. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דא\"כ אפילו באהל לא יטמא. והר\"א פירש, מגע מאשר יגע, אהל מעל פני השדה, דמשמע אויר, ומשא אין בהם. והתוספ' כתבו, משום דהך קרא מוקמי ליה בנזיר באהל, ומדאפקיה בלשון נגיעה שמע מינה שמטמא במגע, ובמשא לא מצינו:",
+                "במשא. איכא למימר דר\"א הילכתא גמירא להו כר' ישמעאל, אלא דלר' יהושע לא גמר למשא ור' אליעזר גמר אף למשא. ואי נמי, ר' אליעזר דריש ליה מקרא ולא סבירא ליה לחלק בין טומאה לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "שאע\"פ שהשיעורין כולן הלכה למשה מסיני הן, אמרו חכמים תחלת כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מטמא. כמו שיליף בדם מנפשות מת, למד ממנו שאר השיעורין שהוא כאשר הושלם ואפילו משני מתים. הר\"מ:",
+                "ולא אמרו אלא בשל מתים, אבל באבר מן החי עצם כשעורה הפורש ממנו טהור. וכן הא דתנן לקמן אבר מן החי שנחלק טהור, היינו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "לשנים. לא תני להו בהדי דלעיל, דהכא יחיד פליג והתם רבנן פליגי. הר\"ש:",
+                "מטמא. היינו במשא. הר\"מ. אבל במגע לא. כ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דלהכי שינה מענינא דרישא. דאין דבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית אא\"כ אינה רצוצה, ומכלל דרישא דלא קתני הכי, דרצוצה היא. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "מאהיל כו'. יש לתמוה דלא תנן נמי או כשני חציי זתים מאהילים עליו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "או בו' טהור. תימה, הא חד שמא דאוהל הוא. ומהר\"ם פירש, דהאי מאהיל על כחצי זית נמי ברצוצה איירי, והוי נגיעה ואהל. וזה דוחק. ונראה לי דהר\"ב לא גרס ליה וכן בגמרא דעד. יות לא גרס ליה. ועתוי\"ט:",
+                "ויתכן דטעמו דחזינן לאהל כמאן דמלי טומאה, מאחר שגזירת הכתוב הוא שכל אשר באוהל טמא:",
+                "הכל כו'. מסקנא דרבנן היא. מהר\"ם:",
+                "ולת\"ק הוא שפירש כן. דלר\"מ אתי נמי מגע ואהל, דחד שמא נינהו:"
+            ],
+            [
+                "ולרבותא דרבנן נקט כן, דאף שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור וכן כנגד זה וב' אהלות הן, אפ\"ה מצטרפין. רש\"י:",
+                "לישנא דגמרא. ופירש\"י, כלומר, המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:",
+                "טהור. כלומר, הכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית, אינם מיטמאין:",
+                "תוספתא. ובמים ראשונים בלבד לא יוכל לשער, שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר, י\"ל שיצא רביעית דם ונשאר בבגד מן המים. אך קשה, דבלא מדידת מים ראשונים נמי יכול לידע, שיסחוט המים מן הכסות וימדוד אותו, ויביא מים אחרים עם רביעית דם שיהיה בין הכל כשיעור המים שיצא מן הכסות, ואם מראיהן שוה טמאה כו'. ויש לומר דאין הכי נמי, ומה שהוצרכו למדה היינו שאם ימצאו רביעית יותר שלא יצטרכו למים אחרים כו'. אבל אם לא מצא רביעית אזי מביא אחרים כמדתן, רוצה לומר כמדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהם רביעית דם ועם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים מן הכביסה. ועתוי\"ט:",
+                "טהורה. אינה מתטמאה באוהל והרי היא ככסות שנגעה במת. הר\"מ. וכן פירש\"י ותוספ'. ומהר\"ז וורמייז\"א הוכיח דלדעת הר\"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באוהל, צריך לדחות כמו שכתבו התוספ' דמיירי שקודם שנפל רביעית נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם:",
+                "שאינו יכול לצאת. פירוש, ע\"י כביסה סתם, אעפ\"י שעל ידי סם יכולה לצאת. דאין דרך להקפיד בכהאי גוונא. ומהאי טעמא לא קשה מריש פרק ג' דערלה, בגד שצבעו כו', דהתם בחזותא נהנה, אבל בטומאה בקפידא תליא מלתא. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, הרי הבית מאהיל על האדם ועל הטומאה כולה ויטמאוה לאדם כו'. והר\"מ סיים, והאהיל הבית כו' וכמ\"ש הר\"ב בבבא שניה. ומהר\"מ פירש בחצר שאין עליו גג:",
+                "קטפרס. ואסקופה דנקט, משום כלים דקודם שפיכה, שאם נשפך בתוך הבית טמאים. אבל על האסקופה אפשר שלא נכנס כולו בחיבור אפילו שעה אחת. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "והוי זו ואין צריך לומר זו. והרא\"ש פירש, בין מה שיש מן אסקופה לתחת תקרת הבית בין מה שיש בחוץ כולה מקום מדרון והדם נשפך בכולה, נמצא מקצתו תחת האוהל ומקצתו חוץ לאוהל, הבית טהור, דאין קטפרס חיבור:",
+                "ואף דבשר נמי מחליף, מ\"מ ניכר בו חריץ או גומא. גמרא. משא\"כ שער וציפורן:"
+            ],
+            [
+                "ויד למת יליף ליה בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "כשני כו'. וס\"ל יש יד לפחות מכזית. א\"נ בעצם שיש בו מוח ומשום שומר. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "דם תבוסה. הלכה למשה מסיני דם המת ברביעית, והנזיר מגלח עליו, וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ומדברי סופרים הוסיפו דם תבוסה למשא ומגע ואוהל לבד:",
+                "שמינית. כו'. כלומר לאפוקי רובו בחייו, דלא גזרו בזה. רש\"י:",
+                "שדמו שותת. כלוטר, שדרך הצלוב שיהא דמו שותת. וכן אבל המת, מסתמא שדמו מנטף:",
+                "דלא מיבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף, קמא קמא בטל, ואפילו הוא מרובה בטלה, שלא נפל ביחד. רש\"י:",
+                "אבל מת מטמא במנטף אפילו מונח במטה, דשאני מטה דהוא חלול והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והאו הדין דהוה מצי לפרש בכלים שמונחים בחלל החלון או הפתח:",
+                "השדרה כו'. אע\"פ שאין כזית בשר:",
+                "אולי שסובר דר' יוסי לא פליג. אבל איני יודע מנין לו. והר\"מ כתב שאינו הלכה:"
+            ],
+            [
+                "וצריך שיהא החלל פנוי טפח, שאל\"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח, טומאה רצוצה היא:",
+                "פירוש, הטמון בתוך הקרקע. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. ואתי שפיר דמפרש נמי למביא את הטומאה. והר\"ש שמפרש כיצד אחוצץ ולא אמביא כו', לא סיים כאן למביא כו'. והר\"ב הרכיב שני הפירושים ולא דק:",
+                "סוכה ריש פרק ב'. וע\"ש בתוספ':",
+                "כלומר שיש בהם חור גדול. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טהורים. דשדינן לעוביו בתר האויר לקולא, ולא בתר המגדל לחומרא. אבל עומד בבית, טמאים ממה נפשך. וסיפא טומאה בתוכו הבית טמא, מיירי בין בתוך חללו בין בתוך עוביו, שדרך טומאה לצאת. מהר\"ם:",
+                "דהוי ליה ככותל שהוא לאויר דלקמן בפרק ו' משנה ג' דנדון מחצה על מחצה. ור' יוסי מדמי ליה לכותל שבין חצר לבית, ורבנן לא מדמו. וע\"ש. ואפילו הכי מודו התם משום דהבית והחצר חשובין הן והמחיצה לצורך שניהם, אבל מחיצת המגדל לא נעשה בשביל החצר והבית, להכי לא שדינן ליה בסיפא בתר בית לטמא כלים שבעוביו כי איכא טומאה בבית, דקתני מה שבתוכו טהור, ומשמע אפילו שבעוביו. ובתר מגדל נמי לא שדינן ליה, דמגדל לא חשיב משום דמיטלטל. ובתוך האויר דנקט, משום רבותא דר' יוסי דכל שכן בבית דשדינן בתר בית דחשיב טפי מחצר. מהר\"מ:",
+                "טהור. ובפרק י' דחשיב כלי עץ הבאים במדה דבעי צמיד פתיל, הני מילי כשמכוסה בכלי, אבל כשדלתותיו מגופות או מכוסה בנסר לא בעי צמיד פתיל. ועתוי\"ט:",
+                "ואין הפירוש שוה. שבינו לארץ ולבין הקורות אף שאין פותח טפח רק באחד מהן, אם יש פותח טפח בינו לבין הקורות הטומאה בוקעת עד כנגד המגדל לתחתיו, דאדם וכלים אינן נעשים אוהלים להפסיק ולטהר. וכן כשיש פותח טפח תחתיו והכלים למעלה, בוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל אם אין שם פותח טפח אע\"ג דאיכא פותח טפח בינו לארץ ולקורות, טהורין:",
+                "טהורין. וקשה, אמאי טהורים כלים שתחתיו, להוי כביב שהוא קמור תחת הבית. יש לומר, שאני ביב שהוא קבוע ומשמש את הבית לכך בטל לגבי הבית. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דאוהל בתוך אוהל והטומאה תחת אוהל הפנימי אוהל החיצון טמא, דצמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאין מלטמא. הר\"מ. ודוקא כשהאוהל כולו בתוך אוהל. אבל כשפי האוהל חוצה, אין הטומאה נכנסת באוהל השני."
+            ],
+            [
+                "מטהר. ונראה דמודה בהא דפרק ז' משנה ג' המת בבית כו'. דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית. תוספ'. ונראה דכל זה בדלתות נעולים. אבל כשיש פותח טפח פתוח, מודה אפילו בכזית וכדתנן פרק ג' משנה ו' ובפרק י\"ג. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פתח במגדל וסיים בתיבה. ואפשר שר\"ל תיבת המגדל. ולא ידעתי לטה צריך לדחוקי בהכי. א\"נ, אשמעינן לענין מקח וממכר:",
+                "טמא. פירוש, שהמגדל ממלא כל הפתח ואין בו פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדין, נמצא שאין מקום לצאת, הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל, מידי דהוי אפתחי בית בזמן שהם נעולים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קמורה. מקובבת. הר\"מ. וזה לשון כף נחת, דרך עושי תנורים לכסות הנקב של עשן מלמעלה ולפתחו מצדדין מפני הרוח והגשם:",
+                "בש\"א כו'. ומיירי באין בעין פותח טפח, דאי לאו הכי למה לא תכנס לבית. דלא דמי לפרק דלעיל דאמרינן אין דרך טומאה ליכנס, דהכא הרי נכנסה, אלא בדלית ליה פותח טפח מיירי. ומיירי נמי ביש בעין טפח על טפח, דאי לאו הכי, אפילו טומאה בעין טהור התנור. ונ\"ל דמדאורייתא לא עיילא טומאה אלא דרך פתח כלי העשוי להכנים ולהוציא, והעין אינו עשוי להכנים, אלא דרבנן גזרו. וסברי בית שמאי דכעין דאורייתא תקון. וב\"ה סברי דלא גזור כולי האי. ולר' עקיבא לית ', ליה גזירה זו כלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מצ, לת וכו'. ואע\"פ שאין שם צמיד פתי, ל סביבה, דבלים מצילים בצמיד פתיל, ואוהלים בכסוי. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אסמכתא בעלמא הוא שכל מה שעם הארץ אינו נאמן הוא מדרבנן:",
+                "החטאת. וקשה למה לא תנן נמי על הקודש כו' י\"ל לפי שהטעם תלוי בחטאת שלא יהא כל אחד שורף פרה לעצמו. אי נמי רבותא נקט דאפילו לחטאת נאמנים. מהר\"ם:",
+                "וקשה, דהא בכל הכלים מקדשים, ואמאי נקט כלי חרס. ולקודש פשיטא דכל הכלים שוים. ונראה לי, דשכי�� יותר לקדש בכלי חרס כדמשמע בכל מסכת פרה. אי נמי, לרבותא נקט דאף על פי שאין לו טהרה במקוה אפילו הכי נאמנים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נתונה. פירוש, כפויה: הר\"מ",
+                "כלומר דאילו פקוקה לא הויא דומיא דבאר חלקה, ומשום הכי לא מצי למיתני ופקוקה. אבל אין רוצה לומר דהויא כשלימה דדינא כדות שעל הארץ, דליתא כדתנן בפרק ט' משנה ג' ון' וי\"ב:",
+                "וקשה, כיון דהכוורת פחותה האיך מציל הנסר שעליו, והרי הטומאה נכנסת במקום שהיא פחותה הואיל ואינה פקוקה:",
+                "סרידה. של בעל הבית מיירי. דשל נחתומין טמא:",
+                "טפח. וכ\"ש יותר מטפח. הר\"ש:",
+                "ושיעור לשון המשנה כך הוא, שהכלים אין מצילין אלא עם דפנות אוהלים עד שיהא להן דפנות. ועתוי\"ט:",
+                "ורק מפני אורכו ורחבו הוא בא במדה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "היתדות. משום טומאה שתחתיה נקט הכי:",
+                "וזה לשון הר\"מ, ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האוהל. ועיין סוף פרק י':",
+                "ולרבותא, דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת, דכיון דמשום אהל היא אף על גבה מצלת:",
+                "קורה. שיש בה פותח טפח. הר\"מ ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נושאים כו'. כולה מתניתין מיירי בנושאים באויר ולא בתוך הבית:",
+                "טמאים ואפילו שלא כנגד הטומאה. הר\"מ. דכיון שנעשו אוהל הוי כמאן דמלי טומאה שהרי מטמא לכל הכלים שתחתיו, והרי כל מה שעליו הוא כנגד הטומאה:",
+                "טמאים. דכיון שאינו חוצץ והטומאה יורדת שוב נעשה אוהל עליה לטמא כל מה שתחתיו:",
+                "מטהר. היינו בנתון על מוט שאינו כעובי המרדע, שלא הוזקקו הנושאים לטומאה. הר\"ש. ומסתברא דפליג נמי בנתון על ד' כלים. ומהר\"מ כתב דבד' כלים אפילו ר\"א מודה. ובד' אבנים רבנן מודו דחוצץ, אלא באדם פליגי. רבנן סברי כיון דמקבל טומאה הוי כמו כלי, ור\"א מדמה ליה לבהמה כיון שיש בו רוח חיים:",
+                "גללים כו'. שאינם באים במדה. דאי לאו הכי אינן ככלים אלא כאוהלים וחוצצים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דאי מנושאי המטה מכיון שנכנס המת תחת הקורה כבר נכנסה הטומאה לפתח הבית כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך ג\"כ שלא יהיו מוכשרים:",
+                "ואית ביה קוצים דלא חזי לטינא לדרום ברגל, והוא לח דלא חזי להסקה. גמרא:",
+                "ואף בלא ביטול, כיון דסותם כל החלון. ודעת הר\"מ נראה דאפ\"ה בעי ביטול. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בין בית לרשות הרבים או למבוי, אלא נקט כאשר היו בתיהם בזמן המשנה שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם:",
+                "בתוכו. והיא רצוצה:",
+                "הר\"ש. ונראה דר\"ל שסדוק ופתוח קצת לבית ועיין ריש פרק ז'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בכותל כו'. דאין מציל מהטומאה אלא צמיד פתיל או אוהל אחר, אבל בלועים בבנין לא. הר\"מ:",
+                "טמאין. קשה, מאי שנא מדלעיל, הטומאה בכותל מחצה על מחצה דחכמים מטהרים העומד מלמעלן, ונ\"ל דטפי שייך לומר בכותל שתכנס טומאה לבית ולא תתפשט למעלה. [שהכותל בנוי לצורך הבית לבד] משא\"כ במעזיבה. שבנויה נמי לעלייה. כ\"מ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דא\"א ליישב כרבנן, דהשתא במעזיבה מחציה ולמטה הבית טמא כ\"ש בין הקורות. הר\"ש. ועל כל פנים גם לר' יהודה צריך לחלק בין קורות למעזיבה דלא אמרינן במעזיבה רצוצה כיון דעשויה ליסתר. ועתוי\"ט:",
+                "דייק מלשון הכל, ולא קתני בית, מכלל דאתרוייהו שדינן לה. הר\"ש:",
+                "כנפש אטומה דפרק ז', דמן הצדדים טהור אלא דבוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והבא נמי חדא מתרתי נקט. ואין לומר כשיורדת נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית, דהא האוהל חוצץ לטהר. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה דמתניתין הוה לה לפרש כן בהדיא. והר\"מ פירש, במחיצה של זכוכית. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. ועלייה טהורה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "משום דנעשה מאליו. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "אבל אם יש במקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח הוי כקבר סתום ומטמא כל סביביו. תוספתא:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דהא לעיל בעמוד העומד בתוך כוך ומערה אמרינן דבוקעת ועולה, ופשיטא דהם מקורים. ועוד שהר\"ב כתב לעיל דהוא הדין לעמוד שבבית:",
+                "מטמא. אף דבכמה דוכתי משמע דטומאה תחת הכלי ורצוצה אינה בוקעת אלא כנגד הטומאה, נראה לי דהכא מיירי שהטומאה ממלאה כל תחת העמוד, והפרח בטל לגבי עמוד לריב\"ן. מהר\"ם:",
+                "טהורין. שאין מקום הפרח שאין שם טומאה בטל לקצתו שיש שם הטומאה כמו שבטל לגבי עמוד. מהר\"ם:",
+                "ולא דמי לדלעיל משנה ה' טומאה בין הקורות כו' כאילו היא אוטם ובוקעת כו' ולא אמרינן הכל טמא שתתפשט בכל העלייה או הבית לאחר שבוקעת, דשאני הכא דכותל בית בתר בית שדינן, ליה ולא חשיבה רצוצה לגבי בית, כדלעי, ל משנה ג' עיין שם. ודוקא נפתח, אבל לא נפתח לא שייך בטומאה רצוצה לומר סוף טומאה לצאת דרך הבית כו'. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "וחבירו טהור. כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו, די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל. מהר\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דמה שכתוב בסיפא מפני כו', קאי נמי ארישא, אלא דנטר עד לבסוף. מהר\"מ:",
+                "בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים. הר\"ש:",
+                "דא\"א שיהא בה חלל טפח, שלא תתקיים מפני זעפת הים. ואורחא דמלתא נקט. וכותל חזק ביותר קורא לה שונית. וכן בסיפא הוה ליה למתני נפש שאין בה טפח על טפח. אלא שכך קורא לה נפש אטומה. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והקשה מהר\"ז וורמייז\"א, מאי שנא מסוף פרק ו', כלים שתחת הפרח טהורין. ומהר\"מ פירש, שכותל הנפש הוא כותל הסוכה מצד אחד, טמאות, כיון דכל כותל הנפש הוא מן הקבר וחשוב כקבר סתום והוא דופן לסוכה א\"כ נכנסת הטומאה לסוכה. ולדבריו משמע דקאי אאם היה מקום הטומאה טפח על טפח:"
+            ],
+            [
+                "הנוגע כו'. באהל של פשתן איירי, שמיטמאין טומאת אהלים. הר\"ש. וכלומר לאפוקי שאר דברים היוצאין מן העץ:",
+                "דאי לאו הכי, אפילו הנוגע מאחוריו טמא טומאת ז', דאין האהל מתחשב. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ויורדת. וכלים שתחת הרדוד טמאים, כיון דאין אוהל טפח מפסיק בינם לטומאה. מהר\"ם:",
+                "מציל. ואע\"פ שאין גגו על הארובה, שהאוהל מציל בכיסוי. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נפתח כו'. אע\"פ שלא חישב עליו. תוספתא:",
+                "חשב. היינו בדבור:",
+                "דלית להו ברירה. והא דכתב הר\"ב לעיל דגזירת חכמים מה שמטמא כל הפתחים, לאו דוקא, דאם לא כן הא קיימא לן בדרבנן יש ברירה, אלא רצה לומר שאינו מפורש בכתוב אלא הוא הלכה למשה מסיני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאימתי לפרש הוא:"
+            ],
+            [
+                "טהור. אפילו מת ולדה בתוך מעיה, אינו מטמא עד שיצא לחוץ. הר\"ש. ועתוי\"ט שהאריך בזה:",
+                "וקשה, דהרי האשה טמאה ותטמא את הולד טומאת ערב, והיינו שנים טמאים במת רתנן בפרק קמא. ועוד טמא ממגע אמו שהיא טמאה ט��מאת לידה. הר\"א. וקושיא השניה יש לומר, מאי טהור, מטומאת מת. כ\"מ. וקושיא הראשונה, יש לומר, מאי טהור, מטומאת מגע מת שהוא טומאת שבעה. ועתוי\"ט:",
+                "לשון הר\"ש, דאין דרך טומאה ליכנס, ועוד דטהרה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וטעמא, דשפיר אינו מעלה ולא מוריד, שאם יצאו בבת אחת אע\"פ שיהיו בשני שפירים מכל מקום נוגעים זה בזה. ואין טעם לומר שהשפירים מפסיקים:",
+                "עתוי\"ט שהאריך כאן מסוגיא דחולין דף ע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "מחתכין כו'. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם, לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אטו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובמקום אחר מפרש עגלה:",
+                "והוא הדין שידה תיבה כו' שאין מחזיקין ארבעים סאה כשנעשו אוהלים. ולא נקטיה משום דאין דרך לקבוע אותם לאוהל. והא דחוצצין נמי כשמחזיקין ארבעים סאה דוקא עם דפנות אוהלים, כדלעיל פרק ה' משנה ה'. מהר\"ם:",
+                "ובתנאי גם כן שיהיו אלו החיות עומדות דבוקות. הר\"מ:",
+                "הר\"מ. ובנוסחת ארץ ישראל, שיחפור בשבלים. וזה לשונו בחבורו, החוטט בשבלים מקום לקטן להצילו מן השמש. ע\"כ. ומתניתין נקטה בלשון נקבה. נראה לי שכן דרך הנשים לעשות כן, ולפי זה הגירסא לבנה. וגירסת הר\"ב לבינה, ופירש בעל כף נחת, משימים לבינה על גבי השבלים שלא יוליכם הריח, וכשמסירה נשאר מקומה כמו אוהל. והר\"ב לא דק, שהעתיק לבינה ומפרש כפירוש הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והר\"מ כתב, שמתקיימים בימות החמה והגשמים ולפיכך הם כמו הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ:",
+                "טהורים. שלא הוכשרו. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה צריך לומר שמצטרפין לטפח, שאין אוהל פחות מטפח. ומשום הכי צריך שיהיו יכולין לקבל מעזיבה שלא יפול דרך אויר שביניהם. וכל זה מדרבנן היא, דמדאורייתא אין מצטרפין כו'. הר\"ש. וקשה, למה ערבינהו בהדי אינך דמדאורייתא. לכן נראה כפירוש הר\"מ, דטעמא דמעזיבה הוא מפני שאוהל המביא וחוצץ צריך שיהא חזק ובריא, ואז מביא וחוצץ מדאורייתא. ונראה דסבירא ליה דמיירי שיש בכל ענף פותח טפח. וכן הוא נמי דעת הר\"ב, שכן בפרק ז' דנזיר משנה ג' פירש, אבנים ועצים הבולטים. וכן בסוף פרק ב' דנדה כתב, אבנים פרועות. ואפשר שיש נמי קוצים וברקנים רחבים טפח, כי גידולי כל הארצות אינם שוים. ואתי שפיר נמי מה שכתב אבל אם אינם יכולים לסבול היינו מפני שאינו חזק ובריא, ולא כמו שכתבתי לעיל להר\"ש כדי שלא יפול דרך אויר, שאם ביכולה לקבל בינונית מביאין, כל שכן כשיכולה לקבל הרבה [צ\"ל הרכה. ב\"ד]. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואינן. או או קתני. הר\"מ:",
+                "טמאים. פירוש, מוכשרים. לפי שכאשר היו בחלון או שנעשה מהן מחיצה מיטמאו במת. הר\"מ:",
+                "מוסף. לפי שאלו כולן הן הן מאותן דרישא שמביאים וחוצצים, משא\"כ ריחים דלא תני ברישא. הר\"מ. והא דלא תנא ברישא ריחים של בהמה, י\"ל דתני ושייר, אף דתני אלו. אי נמי יש לומר דבכלל שידה תיבה ומגדל הם, ושל אדם לא דמו לשידה כו', דפחותים מארבעים סאה, להכי תנייה בסיפא. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דגמרינן אוהל אוהל ממשכן:"
+            ],
+            [
+                "ומ\"מ בכלל דולג יש בהמה וחיה, דאל\"כ אדתני עוף הפורח אמאי לא תני כהאי גוונא בבהמה וחיה:",
+                "הפורח. וקשה, למאי דפירש הר\"ב לעיל והעוף דוקא קשור, א\"כ אפילו אינו פורח נמי. וא\"ל דאינו קשור ואינו פורח מביא ואינו חוצץ, דאם כן הוה ליה למיתני במתניתין ג'. ואין לומר דאין הכי נמי דהכא אפילו כשאינו פורח, כמו בטלית וספינה דהוי לאו דוקא מדתני סיפא קשר כבש כו', התם שאני, דתני בהדיא קשר כבש, אבל בעוף דלא תני לעיל הקשור יש לומר דדוקא הוא, דשכן אפילו שאינו קשור מביא וחוצץ, וכי פורח דוקא הוא שאינו מביא ואינו חוצץ:",
+                "דאי המת נמי בבית, מאי טעמא דר' יוסי. דדוחק לומר דבעי אוהל ביבשה דומיא דמשכן. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "חביות. של חרס. אי נמי כאותן דריש פרק י' דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולכך חוצצת בפני הטומאה. מהר\"מ:",
+                "ברשות הרבים או בחצר. מהר\"מ. וכתב עוד, וד' חילוקים תני בה במוטה על צדה בפתח ופיה לחוץ, אחד בשלימה ומחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח. ב' בשלימה ומחולחלת וגבוהה טפח. ג' בפחותה ואינה מחולחלת ואינה גבוהה טפח. ד' בפחותה ואינה מחולחלת וגבוהה מן הארץ טפח. ואח\"כ שונה ד' בבות כאלו בפיה לפנים, (ובבא אחת בממלאה כל הבית ואחת בעומדת בתוך הפתח. תוי\"ט) וד' בבות במוטה על צדה באויר. וד' בבות ביושבת על שוליה:",
+                "כדקתני הכא בסיפא טומאה בבית אין טמא אלא הבית ולא הכוורת. מהר\"מ. והכא אע\"ג דאינה צמודה פתיל, הואיל ואין לה אהל מאהיל על פיה ועל הטומאה, מצלת כמו בצמיד פתיל:",
+                "ותנן נמי לעיל פרק ה' משנה ה', הכלים מצילין עם דפנות אוהלים, אבל בלא דפנות לא. הר\"ש. וסיים מהר\"ם, כגון זאת הכוורת שמונחת בתוך הפתח ולא אצל הדופן. וכל שכן כשאינה גבוהה מן הארץ טפח. דאפילו אצל הדופן לא מצלת דאין אוהל פחות מטפח. ולדעת הר\"מ [עיין ריש פרק ו' אות ה']. דבאין במדה מצילין בלא דפנות אוהלים, צריך לחלק דהכא שהיא מחולחלת מגרע גרע ונשתווה לכלי גללים שאינם במדה. ועתוי\"ט:",
+                "משמע דכלים שתחתיה בתוך הבית טמאים, ואפילו הטומאה שלא תחת הכוורת, דכיון דטומאה מתפשטת בבית ע\"ג כל הכוורת שבפנים, בוקעת כל תחתיה שבפנים, דאדם וכלים נעשים אוהלים לטמא ולא לטהר. ואע\"ג דתנן בפרק ד' משנה א', דכלים שתחת המגדל כו' הכלים טהורים, דשאני הכא שהכוורת מונחת בפתח וכיון שסוף טומאה לצאת דרך שם ויש פותח טפח בין הכוורת לקורות הוי ליה כאילו הטומאה על הבוורת. ועתוי\"ט:",
+                "ודייק לכתוב הנקבים כו', הכל בלשון רבים, דמחולחלת פירושו שנקובה לפחות משתי רוחותיה זה כנגד זה כדאיתא בתוספתא. ונראה לי דהכי גמירי לה הלכה למשה מסיני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיין מה שכתבתי בריש פרק ו' [אות ב']:"
+            ],
+            [
+                "כלומר ובהכי מיירי מתניתין. ולשון מחולחלת פירש הר\"ש כמו מחולחלת דפרק י' משנה ג' דכלים. וכתב מהר\"ם דאתיא אפילו כרבנן דהתם, דעד כאן לא אמרי רבנן התם דאינה מצלת אלא בהבית של חרס שכולה בבית ואין לה פתח אלא דרך המגופה, הלכך לא חשיבא סתומה מלהיות טומאה קודמת לפתחה כיון דמחולחלת היא, אבל הכא מודו כיון שיש לו פתח אחר שהוא עיקר. אי נמי, שאני חרס דיש בו גומות ואין פי המגופה חלק כמו כוורת שהוא כלי עץ שנסתמים יפה ומצלת לכולי עלמא:",
+                "פחותה. בשוליה. מהר\"ם:",
+                "וקשה, מאי נפקא מינה במאי שהדפנות שלימות, אכתי נפקא הטומאה בפקק שבשוליה דהא לא מיהדק, דמיהדק אפוצה מקרייא, ואם כן היכי קתני בתוכה אין טמא אלא תוכה. כו'. ויש לומר לפי מה שכתבתי לעיל [אות ו'] דצריך שיהא לפחות שני נקבים זה כנגד זה, ובשוליה אין ב' הנקבים זה כנגד זה דהפה הוא לחוץ ואינו מכניס הטומאה אדרבה פיה לחוץ מהניא לשלא תכנוס, ולפיכך סגי הכא בפקק בעלמא אע\"ג דאינו מיהדק, ואין הטומאה נכנסת ממנה לבית:",
+                "הר\"ש. וקשה, דזה לא נזכר במשנה. ולפי מה שכתבתי לעיל (אות ד') דהחלחול מפקא לה מתורת אוהל, אתי שפיר, דהכי קאמר, במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי מחולחלת, אבל פחותה דלאו כלי היא, יש לה דין אוהל, ומ\"מ דפנותיה שלימות בעינן, שלא תבנס הטומאה מתוכה לבית. וקאמר או אפוצה, כלוטר אי נמי שאינה פחותה והיא כלי אבל אינה מחולחלת אלא פקוקה, דהשתא הדרא לדין כלי הבאה במדה שיש לה דין אוהל. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך טעם למה אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא רצוצה. ויש לומר, דהוי דומיא דאדם, שצד העליון מאהיל כיון שיש בחללו טפח והוא הדין הבא. ואע\"ג דבאדם אינו חוצץ, היינו משום דיש לו דין כלי גללים דלא נעשו אוהל לטהר, משא\"כ בכוורת פחותה דהבא, דהואיל ופחותה נעשית אוהל אף לטהר, ומ\"מ לא נפקא מידי מה שהיתה כשהיא כלי שהיתה מצלת על מה שבתוכה. ועתוי\"ט:",
+                "לפי מה שכתבתי לעיל [אות ד'] אין צריך לזה, דבי הויא נמי כלי יש לה כל הדינין הללו. וכן בכל דוכתא דתנינן כהאי גוונא:",
+                "הבית. אפילו מה שתחת הבוורת. והכא לא שייך הטעם דלעיל אות ה', ד. הכא לאו בלי הוא. אלא הטעם, שתחתיה שבבית בטל לגבי הבית והוי כמו ביב שהוא קמור תחת הבית דאין בו פותח טפח ואין ביציאתו טפח, במשנה ז' פרק ג'. מהר\"מ:",
+                "תוכה. עיין מה שבתבתי לעיל אות י'. ומהר\"ם הוסיף וזה לשונו תחתיה וגבה טהורין כטו ביב שיש בו וביציאתו פותח טפח, דהבית טהור, ותחתיה שאין גבוהים מן הארץ טפח נמי טהורין. ולא דטי [פירוש, טה שתחת הכוורת] לביב [פחות מטפח] דטומאה בבית מה שבתוכו טמא, שבטל לגבי בית הקבוע, אבל הכא לא אמרינן דליבטל לגבי תוכו של כוורת המיטלטלת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הר\"ש. לישנא דמתניתין ז' נקטי. ועיין שם דמחולחלת לאו דוקא. ועיין מה שאכתוב אות ט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וממילא דבחינם נקט נמי או אפוצה. ולמה שכתבתי דמחולחלת מוציאו מדין תורת אוהל דאי לאו הכי היתה חוצצת, א\"כ בדוקא קתני טחולחלת, וכן או אפוצה שע\"י שהיא אפוצה יש לה תורת אוהל וחוצצת. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. והוה ליה למימר נמי וכן בטומאה בתוכה כו':"
+            ],
+            [
+                "גבה. מה שהוא מבחוץ:",
+                "או תחתיה:"
+            ],
+            [
+                "היתה כו'. הכא ומתניתין דלקמן בין בשלימה בין בפחותה בין גבוהה מן הארץ טפח בין אינה גבוהה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיין מה שכתבתי סוף פרק ד' בכיוצא בזה. וה\"ה הכא. וכן כתב הכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולא קתני נמי הכא תוכה והאויר טהור, דהא פשיטא, כיון דליכא התם אוהל. מהר\"מ:",
+                "תוכה. פירוש, ותוכה:",
+                "הכל. כל מה שהוזכר ברישא. אבל האויר שלא כנגד הכוורת לא הוי בכלל. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "ולפי מה שכתבתי לעיל דמחולחלת דוקא, הכא נמי דוקא. ולא תנייה כיון דכבר שנה לעיל. והר\"מ גרס ליה במשנתינו גם כן. ועתוי\"ט:",
+                "ופקוקה. אין חילוק בין פקוקה או לא, כיון שמונחת באויר. אלא לרבותא נקט דאפילו הכי לא חזרה להיות לה תורת כלי. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "וזה לשון הר\"ש, כוליה פרקין נמי במחזקת ארבעים סאה איירי, אלא דהשתא אשמעינן דרבנן פליגי וסברי כו'. ויש לדקדק, מאי שנא דתנא הכא ובסמוך כדברי חכמים, ובכל הני דלעיל לא תני. ע\"כ. ותירץ הכסף משנה בשם הרא\"ש, דהתם בלאו הכי תני תרתי, פחותה ואפוצה, והכא דלא תני אפוצה תנא מחזקת למתני תרתי דומיא דלעיל. אבל מהר\"ם כתב, דדוקא כי מנחא באויר פליגי חכמים, אבל בבית לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלי. אין רוצה לומר שהיא שלימה, דהא קתני בסיפא במה דברים אמורים שהיא כלי, ולא איצטריך תו למתני הכא כמו בבבי דלעיל, אלא כלי דהכא פירוש שיכולה לישב שלא מסומכת, אבל אם אינה יכולה לישב אז דינה כמוטה על צדה ואין טומאה נכנסת לה. מהר\"ם. וקשה, דעד השתא נמי לא איירינן אלא ביש לה שולים דהא הכי קתני בריש פרק דלעיל בכולהו כלים הבאים במדה, וכן בריש פרק ט\"ו דכלים, ושם פירש הר\"ב שיכולין לישב כו'. אבל בהר\"מ משמע דבשידה כו' לא בעינן אלא שיחזיקו ארבעים סאה לפי שהן עשויין לנחת ולא הוי דומיא דשק דמיטלטל כו'. ותנאי דיש להן שולים הוא בסתם כלים שכשיש להם שולים ומחזיקים ארבעים סאה חזקתן שעשוים לנחת ואי לאו הכי לא:",
+                "ולקמן גבי הבית וגכ. קדרה. הר\"ש:",
+                "הר\"ש ומהר\"ם. וקשה דבפרק ה' משנה ו' תני וכוורת פחותה וכפישה כו' טמא, משמע דבשלימה מהני כפישה, והא הכא מיירי בשלימה ולא מהני הכפישה. ולפי מה שפרשתי דהכא מיירי במחולחלת ובהכי נפקא. מדין תורת אוהל, ניחא, דהא דתני התם פחותה לאפוקי שלימה לגמרי אבל לא לאפוקי שלימה בשוליה ומחולחלת בדפנותיה:",
+                "מכוסה. ואע\"ג דלעיל בכוורת שמוטה על צדה ואין גבוהה מן הארץ טפח לא אמרינן דדופן העליון חשוב אוהל היכא דהכוורת שלימה. יש לומר, דהתם כיון דדופן התחתון פחות מטפח מן הקרקע חשיב נמי דופן העליון כאילו הוא פחות מטפח, כיון דשניהם מכלי אחד, אבל הכא הכפישה אינה מן הכוורת. וכפויה על פיה נמי אע\"פ שפיה פחות מטפח מן הקרקע, מ\"מ שוליה הם למעלה מטפח ומביאין הטומאה. וכן כשהטומאה על גבה בוקעת תחתיה ומתפשט מתחתיה תחת כל האוהל, דנעשית אוהל לטמא וחחרת ובוקעת כנגד כולה, דאינה מפסקת דאינה נעשית אוהל לטהר. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בד\"א כו'. לא נקטיה לרבנן משום דינא דהך בבא, דלדידהו באינה גבוה שוה פחותה ופקוקה לבזמן שהיא כלי, אלא משום דפליגי הכא ר' אליעזר ור' שמעון, נקטיה. אי נמי, משום דבהיתה גבוהה יש חילוק כדתני באידך בבא. הר\"ש:",
+                "אין כו'. בין בפחותה ובין בשלימה ומחזקת ארבעים סאה. מהר\"ם. ועתוי\"ט שהאריך בטעמייהו:",
+                "גבוהה. לת\"ק בפחותה, ולר\"א ור\"ש אף בשלימה. מהר\"מ:",
+                "כיון דיש אוהל טפח. ואפילו פחותה, כיון דפקוקה בקש, קש נמי חשיב אוהל כמו כוורת הקש, ריש פרק ח', וכן העושה מקום לבינה בשבלים. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וקשה אי מיירי במכוסה כדמוכח סיפא העשויה כמין קמטרא, א\"כ כמאן דמלי דמיא ותהא בוקעת עד התהום כנגד כל החלל. ואפשר, כיון דאיירי בארון הבולט מן ההר, חשיב זה שאינו כנגד פיו כאילו הוא מן ההר, מידי דהוה אמעזיבה דפרק ו' משנה ד', וכנגד פיו חשוב מן הארון, וטעמא משום גולל ודופק, וטפי לא. ובסיפא [דקתני העשויה כמין קמטרא הנגוע בה מכל מקום] טמא, מיירי שנוגע בחוץ בדפנות, וטמא משום גולל ודופק, כיון דהכיסוי מכסה כל עובי הדפנות, שייך לארון ולא להר. מהר\"מ:",
+                "הר\"ש. נראה מדבריהם דר' יהושע פליג אף ארחבה מלמעלה. והכי מסתבר, דצרה טלמטן לא עדיפא מהיתה שוה. וקשה, דלא הוה ליה לתנא לחלקו לב' בבות. ולפירוש הר\"מ, רישא דברי הכל היא [וכן פירש הרא\"ש]. ועתוי\"ט:",
+                "מטפח כו'. כלומר, מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמטה ממנה, טהור. ומטפח פירושו וכל אותה טפח דהיינו מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמעלה שהוא כל הטפח הסטוך לקרקעית הארון, טמא, [וכל שכן למעלה הימנו שהוא צדי הארון]. וכיוצא בזה הלשון עוד לר' יהושע בסוף פרק י\"ב. ובתוספתא מסיים, שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח. וכתב הר\"ש במסכת זבחים, דדרשינן מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה כו', ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמלתא אחריתי ולא כמחובר:",
+                "ואפילו רחבה מלמעלן כו' וכמ\"ש [אות ל\"ז]. ונראה דדברי הכל היא. וכן ההיא דגלוסקוס:",
+                "ורישא מיירי שמקצת הכיסוי על מקצת הדפנות. וקשה לי, אמאי תני הכא חוץ ממקום פתיחתה ולא תני מלמעלן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כי ההיא דתנן בפרק ב' דכלים מ\"ג הטהורים שבכלי חרס כו'. אי נמי, בסתם הבית שלא הוסקה. הר\"ש:",
+                "מכוסה. פירוש, כמו במשנה י\"ג דהיינו בכפישה, והכא נמי אף דבהבית שאינה מקבלת טומאה איירי, מכל מקום אין לה דין אוהל הואיל ואינה באה במדה:",
+                "ותימה, דהא כבר פירש דאין כלי מציל, ואם כן אין צריך לטעמא דבחיבורין. ועל המהר\"ם קשה יותר, שמסיים ודוקא כלים בתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעות בה, אבל שאין נוגעין בגופה של הבית אלא בכלים שנוגעין בה טהורים כו'. וקשה, אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה:",
+                "כמו שכתב הר\"ב לעיל משנה ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רגלו. לאו דוקא רגלו דהוי דבר המקבל טומאה, דהוא הדין דבר שאין מקבל טומאה עירב את הטומאה. ומשום סיפא דאין בארובה כו' דהתם יש חילוק בין רגלו כו', נקטיה נמי ברישא. מהר\"ם:",
+                "עירב כו'. שאדם נעשה אוהל לטמא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דהכי גמירי להו. גמרא סוכה דף י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "וצ\"ל דכנגד הטומאה טמא כשקדמה הטומאה את רגלו, דלא תקשה הלכתא אהלכתא:"
+            ],
+            [
+                "קשה, דמי עדיף משאם היתה הטומאה בעלייה עצמה כנגד ארובה. ונראה לפרש, דהכל טמא בין מה שתחת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה. אי נמי, בין מלמעלן ובין מלמטן פירוש שנתנן בשתיהן, ולכך אע\"פ שטומאה בבית גם עלייה טמאה, דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה ארובה עליונה ומערבת את הטומאה. הר\"ש:",
+                "טמא. הכא לא תני בין למעלה ובין כו', כמו בסיפא, ותני נמי הכא ממנו ולמטה, ובסיפא תני אין טמא אלא תחתון. ונארה לי, דלא מצי למתני בין כו', שיש במשמע שנתן בשתיהן, ואם כן היכי ליתני עלה ממנו ולמטה טמא ולא ידעינן אי מתחתון אי מעליון, אבל השתא דתני סתמא, ניחא, דפירוש, אי נתן רק באחד מאותן ב' מקומות ששנינו ברישא ובארובה שניה לא נתן בלום, ממנה (מאותה שנתן), אם מתחתונה ואם מעליונה, ממנו ולמטה טמא. ובסיפא לא מצי למיתני ממנו ולמטן טמא, משום דאפילו נתן רק בעליונה אין טמא אלא תחתון, דכיון דאינה בפותח טפח, אפילו טומאה כנגר ארובה די לנו בזה דדבר שאינו מקבל טומאה שבעליונה מערב הטומאה בכל הבית התחתון במקום שטומאה מונחת שם, אבל לא חזינן כאילו הטומאה נמי בעלייה. מה שאין כן בדבר המקבל טומאה דחזינן כאלו הטומאה בעלייה, דדבר טמא אינו חוצץ כו'. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "הכל כו'. וכרבי מאיר דמשנה ב'. הר\"ש. ועוד יש לומר כשקדמה הטומאה. וכן משמע לישנא דמתניתין הטומאה כו'. נתן כו':"
+            ],
+            [
+                "מטעם חבורין כמו שכתב הר\"ב בסוף פרק דלעיל ועיין שם. והא דתני בוקעת ועולה דמשמע דשלא כנגד הטומאה טהור, היינו בטה שחוץ לקדירה. הר\"ש:",
+                "ויורדת. לא שיורדת עד התהום, שהרי אינה רצוצה, אלא ר\"ל תחתיה עד הארץ, שאין כלי טמא חוצץ. ומ\"מ כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר, אינו מביא הטומאה לצדדין. הר\"א. ואם תאמר, כשהטומאה תחתיה הויא לה רצוצה ותרד עד התהום. ויש לומר, כיון דאין כלי טמא חוצץ הוי לה כאילו היא מגולה. כ\"מ:",
+                "הר\"ש. ולשטתייהו אזלי דמשנה ה' פרק ה'. אבל הוא דוחק. ועוד קשה, דעד כאן לא אמרינן התם אלא בכלים הטהורים אבל לא במקבלי טוטאה. ומהר\"ם בתב דגב כלי חרס מציל עם דפנות אהלים, וארובה שבאמצע הבית מיקרי דפנות אהלים כדמשמע לעיל פרק ה'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קשה, דלמאי קתני לה, דמהיכי תיתי דתהוי עדיפא מכשתעלה ואין בה פותח טפח. ומהר\"מ כתב, דסלקא דעתך אמינא דכשיש ממנה תחת השקוף ואינה בפותח טפח אינה מביאה הטומאה מאוהל עראי לאוהל קבע, אבל הבא נראה כמוסיף עליו והוי כמחובר לשקוף והכל אוהל אחד, קמ\"ל דלא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "צריך לומר דאינו יבול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל, אפילו סככות ופרעות מביאין טומאה לרבנן דפרק ח' משנה ב'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אכסדרה כו'. כל אכסדרה היא פרוצה מרוח רביעית וסתום משלש רוחות, ונסדקה התקרה מהרוח הפרוץ עד הכותל הפנימי. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "נתן כו'. נראה דקאי נמי אבית, דמאי שנא:",
+                "טפח. דאי גבוה טפח אמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה, אבל השתא הויא לה טומאה רצוצה. מהר\"ם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "משקיף בעד החלון. פירוש, היה אדם מביט מן החלון למטה:"
+            ],
+            [
+                "אינו כו'. ולא אמרינן כיון דטומאה על גבו אינו מפסיק בין הטומאה ובאה טומאה תחתיו דאדם אינו נעשה אוהל לטהר ויביא הטומאה לבית, לא אמרינן כן, דחלל גופו לא חשיב חלל. מהר\"מ:",
+                "מביא כו'. דכיון שמאהילה טומאה עליו הרי זה כמאהיל עליה. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"ג שאין לו אוהל שחללו טפח, סבר רבי מאיר דממשיך הואיל ויש בו טפח. רש\"י. אי נמי ר' מאיר לטעמיה דס\"ל חוקקין להשלים. תוס':",
+                "כדי למעט במחלוקת כתב כן. דאי טומאה בפנים מודה לר' יוסי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יוצא. ומכסה פי החדות. הר\"מ:",
+                "החדות. פירוש, כל מה שבחדות:",
+                "אי נמי, במנורה של חוליות דלא הוי חבור מדאורייתא אלא דרבנן גזרו, ולכך ניחא טעמא דבית הלל דלא מייתא לה הפרח טומאה דיש יד להכניס ולהוציא, כיון דשל פרקים הוא לא גזור בכהאי גוונא כשהיא בחדות. מהר\"מ. ולהר\"מ בלאו הכי לא קשה מידי, דסבירא ליה דבגדים שנגעו במת אינן כמת לטמא באוהל ובמשא אלא לטמא ז' במגע. ונתן טעם, שהמשא במת עצמו אינו מפורש, ובאוהל בתיב אדם:",
+                "אף כו'. אע\"פ שנראית בין הכיסוי והחדות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כפישה. פירוש, שהכפישה מכסה חלל החדות, ושפתה מכסה עובי הכתלים, והשתא קאמר דכלים שעל עובי הכותל או שבעובי כותליו עד התהום טהורים, וקמשמע לן דאע\"ג דאין בהם טפח על טפח במקום שמונחים הכלים, לא אמרינן דהוי כביב שאין בו פותח טפח, דשאני הכא כיון שיש טפח בדות וטהור, אינהו נמי בטלי לגבי דות וטהורים, ולהכי לא תני סתמא טהורים, דסלקא דעתך דוקא כלים שבכתליו טהורים דהכתלים בטלי לגבי חלל הדות, אבל כלים שתחת הכותל שאינן כנגד חללו יהיו טמאים דטומאה בוקעת עד התהום כו', קמ\"ל דכיון דאינה בוקעת בכותל אינה בוקעת תחתיו. מהר\"ם:",
+                "פירוש, שאין צמיד פתיל מציל מהטומאה שלא תצא. אבל קשה, מה ענין צמיד פתיל לכאן, ולשון הר\"מ, שאין האוהל שבתוך הבית מונע הטומאה. ועתוי\"ט:",
+                "ומהר\"ם פירש, במכוסה בכפישה, ואפ\"ה כלים שבכותל הדות טמאים, ולא דמי למגדל בתוך הבית דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתליו טהורים, דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית ולכך כלים שבכתליו טמאים כמו כלים שתחת שאר קרקעית הבית שאין במקומן טפח על טפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שעל גביו כו'. אבל שבתוך התנור (וכ\"ש תחתיו) טמאים, מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט. מהר\"ם:",
+                "דכהאי גוונא שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר, ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר אפילו כנגד פי התנור, וכיון שהתנור פתוח נכנסת הטומאה לתוכו. מהר\"ם:",
+                "כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח הוי ליה כמגדל וכוורת שבפתח ואין בין פיהם לשקוף טפח דאין טומאה נכנסת להם, ולא בעי צמיד פתיל אלא היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים מודה דנעשה אוהל לטמא. ותנא קמא סבירא ליה דגזרו גם בתנור, דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. מהר\"ם:",
+                "טמאים. התנורים. וכל שכן כלים שתחת הנסר, דבעודף טפח מיירי. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא, דכשיש לה לזביז הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת, אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא ואינה חוצצת. הר\"ש. וקשה דבמשנה ו' פרק ה' שמעינן דסרידה שאין לה גפיים חוצצת ולא כשיש לה גפיים. וטהר\"מ כתב על פי התוספתא, דמיירי בסרידה שאין לה לזביז דחזיא לשכיבה, וכל המטמא מדרס מטמא טמא מת, לכך אינה חוצצת, אבל כשיש לה לזביז (ולא בארבע רוחותיה, דאם לא כן טמא מטעם כלי קיבול) דלא חזיא לשכיבה, חוצצת וכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל דמי לנדבך הנתון על גבי אבנים דריש פ\"ו. ועתוי\"ט:",
+                "הכל כו'. כלומר, הכל טמא חוץ מכנגד אוירו של תנור. מהר\"ם:",
+                "אוירו כו'. כלומר, על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העיגול היוצא מפי התנור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כיון דהזיז עשוי להחזיק חום האמבטי, בטל האמבטי לגביה טפי מלגבי נסר. מהר\"ם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משמע שנפחת מאליו. וקשה, דבריש פרק דלקמן טחלקין בין עושה לנעשה. והר\"מ והר\"ש כתבו, סנדל שפחת המעזיבה, שיעורו בפותח טפח. נפחת מאליו, שיעורו במלוא אגרוף. וכן כתב מהר\"ם דמתניתין דוקא בפחת ולא בנפחת:",
+                "הכל כו'. העלייה וכל מה שבה מכלים. הר\"ם:",
+                "מונין כו'. וקשה, דהא תנן בפרק י' משנה ב' גבי ארובה שאין בה פותח טפח, טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. יש לומר, דמיירי כשהסנדל נתון בפתח מעזיבה בחציה של מטה, דנדונית מחצה על מחצה כדלעיל בפרק ו' משנה ד', ואפילו הטומאה כנגד הנקב לא אמרינן עירב את הטומאה, שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם, מהתקרה הוא חשוב, ואין אומרים בו עירב את הטומאה. כ\"מ בשם הרי\"ק. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעזיבה. ולא נסרים. אלא דחדא נקט. ועתוי\"ט:",
+                "שגוד אסיק וגוד אחית הלכה למשה מסיני ובתנאי שיהא רוחב הקורה טפח וביניהן אויר טפח. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כולה. אע\"פ שקצתה פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אוהל הוא. הר\"מ. דאם לא כן, ליתני מביאה את הטומאה ותו לא. כ\"מ:",
+                "משום דלא סגי בטעמא שהמרובע כו', דאיהו גופיה קשה מנלן, לכך מביא מקרא. אך תמיהני דהיה לו להביאו ממלכים א' ז' כ\"ג דקדים:",
+                "ארבעה. וקשה, דלגופיה לא איצטריך, דכשמדד צד אחד למה ליה למדוד עוד השלשה צדדים. ולאשמעינן דמרובע יתר כו', אינו במשמע, דא\"כ הרי זה בא ללמד ונמצא למד:",
+                "רביע. דהא כל עיגול שרחבו אמה, הקיפו שלש, ומרובע של אמה הקיפו ארבע. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ממקום אמצעו שמשם מתקצר והולך ונעשה מקום חלול:",
+                "כלומר, ואע\"פ שהטומאה אינו במקום שיש טפח על טפח:",
+                "צריך לומר דר\"ל דהתנא לא דק, אבל לדינא אין צריך עשרים וארבעה ממש, רק שיוכל לרבע תחתיו טפח על טפח. דאל\"כ היכי אמרינן לא דק להקל בשל תורה. ולחשבון המדוייק של הר\"מ, אתי שפיר דבדוקא הוא. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכשיטתיה בפרק י\"א משנה ז'. ור' יוסי ור' יהושע בחדא שיטה. ועתוי\"ט:",
+                "מטפח כו'. וכיוצא בזה מצאנו לו בפרק ט' משנה ט\"ו. וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הן. מפני שיש כמה גווני בלא הספיק כדאיתא בתוספתא, שלא היה לו טיט לגומרה או שקראו חברו או שחשכה לילי שבת, לכך נקט לשון רבים. נ\"ל:",
+                "אינו נכון, דאין כל ראשי אדם שוין:",
+                "ונראה דלא גרס אבל להוציא, אלא הכי גרס, ולהוציא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "התקרה. פירוש, תקרת הבית אשר בנה חוצה לה הר\"מ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "וקשה, דלמה יעשה מפולש. והר\"ש כתב, שעושה חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה. ולשון מהר\"מ, להושיט קנה של גרדי לחברו:",
+                "כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר\"מ:",
+                "חוץ מקנה כו' הנזכרים למעלה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "על ידי. פירוש, על כח. כמו על יד מפקידה כו':",
+                "וא\"כ ליהדר נמי פחות מעצם כשעורה. ושמא הדר תניא למחשביה בהדי שרץ ונבלה. ומהר\"מ כתב לאשמעינן דאם לית בחדא כשיעור למעט, כולהו מצטרפים למעט ולא אמרינן דמת ונבלה מצטרפים לטמא ולא למעט, קמ\"ל דכל שטומאה ושיעורו שוה, מצטרף. טומאתו ולא שיעורו, שיעורו ולא טומאתו, אין מצטרף:",
+                "הר\"ש. אבל דעת הר\"מ דלקבל טומאה אין שיעור אף מדאורייתא. ולהכי כתב בחיבורו פחות מכביצה שאינן מוכשרים:",
+                "שלשה טפחים. ואף דתנן פרק ח' משנה ה' אלו לא חוצצין הזרעים והירקות. יש לומר, דלענין אוהל שאני, דאין נעשה אוהל כיון דהרוח מנשבו. תוספ':",
+                "שלא כו'. ובכפרים. כדתנן במשנה ג' פרק ג' דעוקצים:"
+            ],
+            [
+                "המת. קשה, פשיטא, דבלאו טומאה שבבית איהו גופיה מביא הטומאה לבית שאצלו. ונראה לי, כגון שהזית מונח בכלי חרס ופומיה לצד הבית שהטומאה בתוכו, וכלי חרס גופיה, לא מבטל ליה ואינו ממעט, וסלקא דעתך אמינא דהכזית ימעט כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אוכלים. וקשה, אמאי לא תני ברישא בהדי ממעטין, כביצה [אוכלים] שלא הוכשרו. ובסיפא לתני אין ממעטין אוכלין שהוכשרו, כמו דתני בנבלת עוף טמא שהכשירה. ושמא דבר פשוט הוא. ובנבלת עוף טמא איצטריך לאשמעינן דלא הוי כנבלת עוף טהור דלא בעי הכשר. מהר\"מ:",
+                "כלומר, ועל ידי כן חזר להיות כמו גוש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל שהוא. ברור דכל הבאת טומאה כזו שאינה באוהל טפח הבריא, אינו אלא מדבריהם. הר\"מ:",
+                "הר\"ש. ובערוך העתיק, כל שמעוקם מכאן כו'. ופירש גבלית. אוצר:"
+            ],
+            [
+                "ולא שיביא את הטומאה לבית, אלא שמביא הטומאה שתחתיו אל הכלים שתחתיו. וקמ\"ל דלא אמרינן דזיז בכל שהוא לכל דבר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שלש אצבעות. כלומר פחות מטפח:",
+                "תחתיו. בזיז שהוא למעלה משנים עשר טפחים. הר\"א. דאל\"כ היה מביא את הטומאה בכל שהוא. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דר' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא אע\"פ שאינו אוכל בפותח טפח. הר\"ש. וכלומר, והכי נמי מחמיר כאן בב' זיזין זה על גבי זה, דהא לעיל פירש דהתחתון גבוה מן הארץ טפח, וא\"כ לאו בזיז שע\"ג הפתח מיירי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, בין התחתון לעליון, לכך בוקעת ויורדת. ועתוי\"ט פירוש לגירסא השניה:"
+            ],
+            [
+                "ולפי מה שכתבתי שר' אליעזר לטעמיה מתניתין דהכא כר' יהושע:",
+                "וכן כו'. וכן בכל החלוקות השנויות לענין הזיזין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומיהו התם לענין נתונים תחת הסדק, ואשמעינן דלא אמרינן כאילו הסגוס קליש וחלול תחתיו וגוד אסיק. והכא לאו בהכי מיירי אלא כשטומאה רצוצה תחתיהן או ביניהן, ואשמעינן דאפילו קליש לחוד\"נמי לא אמרינן. ולא זו אף זו קתני. מהר\"ם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ופי' משום חיבורין נמי ליכא, דהוי דיקרב לדיקרב דטמא טומאת ערב. וא\"ת והא כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אהלים כו'. דהתם לשיהא אוהל טמא בעצמו אף לאחר שהוציאו המת, והכא שהמת בתוכו דהוי כמלא טומאה:"
+            ],
+            [
+                "טפח. ומשום סיפא נקט. דלגופיה לא איצטריך, דכיון שתחת עצמה אינה מביאה הטומאה אלא בוקעת, כל שכן שאינה מביאה אל ההבית שאצלה ואפילו נוגעת בפותח טפח:",
+                "והתחתונה כמאן דליתא דמי, ואותה שעל גביה מביאה הטומאה לכל מה שתחתיה ובוקעת כנגדה עד לרקיע, דאדם וכלים נעשו אהלים לטמא ולא לטהר, ולכך מביא הטומאה לכל שתחתיהן וחוזרת ובוקעת למעלה, דאין נעשים אהלים להפסיק. והא דלא תני במתניתין למעלה מהן, משום דבטהורות נמי שגבוהות טפח איירי, דחוצצות, דבחביות של שייטין וכיוצא בהן איירי שסתומין וטהורים לגמרי, ודמי לטבליות של שיש דלעיל ולא לכלים הטהורים העשוין לקבלה דנעשו אהלים לטמא ולא לטהר. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "שבחצץ. פירוש, שבאחורי החצץ. אבל שבתוך החצץ צריך פותח טפח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וביטלו. ואם לא ביטלו הוי כשאר חפצים המונחים באוהל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וצריך לומר דאזיל בשידה תיבה ומגדל. דאי לאו הכי, כיון שיש ארבע מערות לארבע רוחות, כבר נטמא. הרשב\"ם:",
+                "דגזרו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב אצלו ויפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה. אבל בחצר הקבר יש היכר רש\"י. ועתוי\"ט שהאריך בזה כפי מסקנת הגמרא:",
+                "וקשה, דאם כן היינו עומדת אלא סיפא שהקורה שוכבת וראשה נכנס לתוך הקבר נעשה לו גולל, ורישא שהיא עומדת או מוטה וסומכת על הקבר, כל הקורה צריכה לראשה התחתון שהוא גולל, לפיכך כל שהיא כנגד הקבר, טמא. דמוטה פירוש זקופה קצת. אבל כשהיא שוכבת אינו כן ומה שעתיד לקוץ אינה חיבור. הר\"א. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כל זמן שהוא מחובר לקבר ובמשנה ז' פרק קמא דעירובין פירש הר\"ב דאף לאחר שפירש מטמא:",
+                "בהמה. שכפתה. דאם לא כן הרי היא הולכת ואין כאן גולל. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וריש פרק דלקמן מפרש אפילו שלא בחבורין. והר\"מ כתב, כשנטמא האדם במת ע\"י אוהל או ע\"י נגיעה, ונגע אח\"כ בכלים, טמאים. אבל אם האהיל על הכלים אין מטמא אותן. אם לא שהאהיל בידו אחת כו':",
+                "טהורים. ואע\"ג דהאדם טמא, דכולן מביאין טומאה על עצמן בכל שהוא, מיהו אינו מביא את הטומאה בפחות מטפח. מהר\"ם:",
+                "אם כו'. לפי שקטן בן יומו מטמא טמא מת, ואפשר שיהיה נער קטן. הר\"מ. וכלומר דפותח טפח באדם בינוני משערינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המיטלטלין. נקט מטלטלין משום שלא גזרו אלא על האדם הנושאן. אבל בפותח טפח אפילו מחוברין נמי, כמו אילן המיסך. והא דזרעים כו' אין מביאין, משום דאין בהם ממש דהוי כמו כיפת הברד כו'. תוס':",
+                "להביא טומאה על אחרים. רש\"י:",
+                "ומרדע בר קבולי טומאה. ולא הוי כפשוטי כלי עץ, דיש בו דרבן מצד אחד ובראשו השני יש בו חרחור הר\"ש. וזה לשיטת ר\"ת דחרב הרי הוא כחלל דוקא מתכות, אבל שאר כלים דוקא בחבורין שבשעה שנגעו במת נגע בהן האדם. וכתב הר\"ש, ומיהו אי אמרינן חרב כו' לטמא באוהל, היה האיכר ראוי ליטמא משום דמרדע מאהיל עליו. רק דלישנא לא משמע הכי. ועוד, דאי משום אוהל, מאי קאמר ר\"ע על האדם בעובי המרדע, הא אפילו בכל שהוא. טמא מן התורה, דחרב הרי הוא כחלל ועץ המשמש את המתכות טמא כמתכות. ואפשר דכאן לא היה בו דרבן ולא חרחור, ומרדע מקבלי כלי עש, ן הוא, שדרבן מיטלטל ודרך להסירו. ועתוי\"ט:",
+                "זהו לשיטת הר\"י (וכן סתם הר\"ב בפרק קמא משנה ב' כהר\"מ) דחרב כו' לאו דוקא כלי מתכות, ואם כן אין צריך א\"צ חיבורין. אך קושית הר\"ש במקומה עומדת דהוה ליה לטמאו מטעם אוהל. וגם לר\"ע למה ליה כעובי המרדע ומשום גזירה כו' כנ\"ל, הא בכל שהוא סגי. וצ\"ע:",
+                "דמדאורייתא יקרב בדיקרב טמא שבעה, כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, וסתמו שבעה, והיינו בחבורין. ויקרב בדיקרב לדיקרב שהיא השלישי, הוא טמא טומאת ערב, כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. והרואה כו' לפי שאינו פשוט כל כך טומאה בחבורין, ויאמרו שהוא משום אוהל כיון שיש בהקיפה טפח, אבל בפחות מכן לא יאמרו שהוא משום אוהל וישאלו הטעם. וזהו ג\"כ לשיטת ר\"ת. אבל לשיטת הר\"מ [והיא שיטת הר\"י מסמפונ\"ט] הוא טמא משום נוגע ואפילו שלא בחבורין. ועיין עוד דעת הר\"מ בריש פרק קטא:"
+            ],
+            [
+                "לעצמו. ולא לנוגע בו, כדתנן סוף משנה ב' פרק ז':",
+                "טמאים. דאדם המקבל טומאה אינו חוצץ. מהר\"מ:",
+                "דאי לאו הכי מספיקא לא מחזקינן טומאה. גמרא:",
+                "חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, ואיכא למימר אי נקבר שם מת מדכר לה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ובדרך טעמא כדאיתא בגמרא, דזמנין דמתרמי בין השמשות של ע\"ש ומקרו וקברו בתל. והואיל והטעם פשוט לא הוצרך לפרשו:",
+                "שאין כו'. אבל אם יש קרובה הימנה, אפילו היא בתוך חמישים אמה הוי כרחוקה וחדשה דטהורה, דאם איתא דהלכה כו' לא שבקה קרובה הימנה ואזלא להך. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בודק אמה כו'. לשון הר\"מ, ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אתת כו'. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש והר\"מ. אבל הר\"א פירש, תרומה שנתערבה בחולין, ולא בתרומה ודאי:",
+                "אי נמי, בעבד או באשת כהן ובנות כהן, דאוכלים ואין מוזהרים על הטומאה. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן שאין להם שכונת קברות. וטעמא, הואיל ולא נתקנה לקבר. הר\"ש:",
+                "המפנה כו'. בתוספתא, המפנה קברו לרשות הרבים והלך לשם אדם מפנה עצם כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בית הפרס. וטומאתה מדברי סופרים. הר\"מ:",
+                "מענה. מלשון הכתוב האריכו למעניתם. הר\"מ:",
+                "חמש. והוא קי\"א אמה וג' רביעי אמה [בריבוע] בקירוב. ועתוי\"ט:",
+                "על כו'. וגירסת מהר\"ם עד בורך כו'. וכתב, נראה לי עד עומק בורך כו', שהוא עומק שלשה טפחים וכדלקמן פרק י\"ח משנה ה'. ולאורך עד בו' נותן רובע הקב כרשינין בקרקע ומגלגל המחרישה עליהן והיא מוליכה הכרשינים עמה ויש מקום שמועטין:",
+                "ג' כו'. דשיעור שעורה שלשה כרשינין. הר\"ש:",
+                "לא שמתחלה נופלים זה על זה כו', אלא בא לומר דשלשה יפלו זה בצד זה ולא יותר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא ידענא למה כתב שש, כיון דאפילו חמש סגי:",
+                "וחזר בו'. כלומר, ואע\"פ שלא חרש בפעם אחת, כשהשלים חרישתו נעשה בית הפרס. וכשחזר אח\"כ והשלים עד מאה, נמצא שבית הפרס שהיה כבר, עושה עוד בית הפרס. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ואינם בחפירה:",
+                "שחרש. קבר בשדהו. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שדה כו' טמא במגע ובמשא ובאוהל:",
+                "והא דריש פרק ז' דהעליות טמאות כו', התם הטומאה בכותל, והכא תחת הכותל. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל:",
+                "הנה משקוף הבית מאהיל עליו ויהיה משקוף העלייה אוהל על אוהל. הר\"מ:",
+                "לא אתא לאפוקי אלא אם פתח עלייה עודף על פתח הבית, אבל אם פתח הבית רחב הרבה יותר משל עלייה לכל צד, הבי נמי עלייה טהורה לכל צד. מהר\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לשון הר\"ש, שאם היו טמאים טומאה דאורייתא כו'. משמע דטהורים א\"צ הזייה כלל. ומתניתין לא משמע הכי. אבל להר\"מ מזין אף על הטהורים, וטעמא, כדי להכיר שאין מקילין בטומאת בית הפרס אלא מפני שהוא ספק. ועתוי\"ט:",
+                "כך היא גירסת הר\"ש. אבל כתב, דאין לפרש שנגעו בוצרים במקבלים, דא\"כ פשיטא. [וזה לא קשיא דטובא קמשמע לן דאע\"פ שנחשבם כאילו אינם מוכשרין ורשאין לבוצרן, כשיצאו חוץ לבית הפרס נחשבם מוכשרין. תוי\"ט] ועוד, דהוה ליה למימר אלו באלו. ופירש הוא, שנגעו זה במה שבצר זה. ודמי להא דאיתא בתוספתא, בצר בית הפרס זה לא יבצור בית הפרס אחר. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר, שלא יוכל לבצרן בטהרה. אבל כשמוכרן לשוק, ודאי טהורים הן, שלא גזרו אלא על הבוצר לגת:"
+            ],
+            [
+                "לא היה ראוי למנות עמהם שדה בוכים, דטהור גמור הוא, אלא משום דשייך בה דין זריעה ונטיעה, קא חשיב ליה. הר\"ש:",
+                "הקבר כו'. הוא בית הפרם דריש פרקין [דלעיל] ששיעורו מלוא המענה. הר\"ש:",
+                "ניטעת כו'. שהנוטע אין דעתו לעקור, ואם תהיה טומאה טמונה תחתיו אין בכך כלום. הר\"א. והר\"מ כתב, לפי שהשרשין יורדים למטה משלשה ולכך טהור כדלקמן משנה ה':",
+                "כלומר, התבואה והקטניות:",
+                "מפני שהם רב ומסתבכין ביחד וא\"א לבודקן. אבל הר\"מ כתב, אם תתיר לו בהנייה, מוציאו למוכרו ונמצא מרגיל את הטומאה:",
+                "וקשה, דבכמה דוכתי תנן התבן והקש. והר\"ש כתב, קש הם השבולים ידות של תבואה. וכן עצה, ידות כו':"
+            ],
+            [
+                "שאבד. נראה דאבד ברה\"י דאורייתא בבקעה בימות הגשמים. והא דאמרינן בכל דוכתי בית הפרס דרבנן, היינו בנחרש. ואבד נמי ברה\"ר. והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה, דהתם הטומאה ידועה וליכא ספיקא אלא לזה שנכנס, אבל אבד הספיקא לכל אדם. הר\"ש:",
+                "דהיכי יחרוש ויזרע, הא מיטמא בהיסט. הר\"ש. ומהר\"ם כת�� דלא קשיא, דהא תנן במשנה ג' דאינה עושה בית הפרס. וכן הוא גירסת הר\"מ. ומפרש, לפי שאין שרשי הזרעים מגיעין עד לקבר, משא\"כ שרשי האילנות:",
+                "ולשון הר\"מ, עפרה מטמא:",
+                "ובמשא כו'. כבית הפרס. שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בעפרה. הר\"מ. וניחא השתא דמיקרי בית הפרס, לפי ששייך בו ג\"כ פריסת העצמות כו'. והתוספ' נדחקו בזה:",
+                "ובאוהל. לפי שאולי ע\"ז הקבר האהיל כו', וכבר היתה בו טומאה קבועה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, כיון שכך הוא דרך זה השדה שבוכים בו סוף שמתיאשים, אבל לא ודאי שמתיאשים. והיינו דכתב דדוקא שנתיאשו. ולפי זה אינו ענין לטומאה אלא משום דשייך ביה זריעה ונטיעה קחשיב ליה. והר\"מ כתב, אין נוטעים כו', שלא להרגיל בני אדם לשם, שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות כו' לפיכך אפשר שיבוא אדם ויקבור בו כו' ועפרה טהור כו', שהרי לא הוחזקה שם טומאה. וכעין זה כתב רש\"י [ותוספ']. ועתוי\"ט:",
+                "שכל אכילת קדשים מצות עשה הוא. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ודינו כספק נזיר טמא וספק נזיר טהור. והך משנה אינה הלכה, דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה כלל. וראיה, דבפרק ז' דנזיר משנה ג' תנן דעל בית הפרס אין הנזיר מגלח:"
+            ],
+            [
+                "ונתן כו'. מדברי הר\"ש דלקמן משמע דאותן ג' טפחים שנוטל הוא שנותן על גבי חציו האחר, מדלא תנן ממקום אחר, ועוד דפשיטא הוא. וצ\"ל דסברת ר\"ש דאין לחוש עוד לשיגע בעצם כשעורה, שא\"א להסיטם כיון שיש עפר טפח ומחצה על גבם, ומיירי שבדק קודם שנתן. אבל מהר\"מ כתב, ונתן שלשה טפחים כו', פירוש, ממקום אחר, וקמ\"ל דלא חיישינן שמא יפול העפר מן הם:: וה לנמוך ויחזור לטומאתו, דכיון שטהר שעה אחת תו לא מטמאים ליה. ור\"ש סבר, אפילו חציין בנתינה וחציין בנטילה מצטרפין:",
+                "דדמי לרישא שנוטל מכאן ונותן על חציה האחר, אלא שעושה כן בכל השדה מקומות מקומות. הר\"ש. וצריך לומר דהכא חיישינן יותר שמא לא בדק יפה, משא\"כ בעושה כן ממחציתו למחציתו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "האדם כו'. וקשה, הלא יטמא התחתון לעליון. ועוד, טומאה בחיבורין הוא וטמא שבעה, ויש לומר, כגון שהתחתון נכרי, שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא. אי נמי, כגון שלבוש לבושים הרבה, דטומאה בחיבורין לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד, אבל שני אינו טמא אלא טומאת ערב, ואין מטמא אדם וכלים. ואפילו יטמא טומאה דרבנן מ\"מ השלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא אדם. תוס'. [ב\"מ דף ק\"ה]:",
+                "רע. אפילו נשמר ולא נדנד. הר\"מ:",
+                "וכן הצריכוהו הזייה שלישי ושביעי. ולא כן לנטמא מאוירה דאין צריך [אלא] טבילה והערב שמש. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אבל אאוירה לא גזרו. גמרא:",
+                "והם מטמאים אף באוהל לרבנן. ורשב\"י נמי מודה דבמגע ובמשא מטמא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הר\"מ, עבד מישראל. ואין רצונם לומר עבד עברי, דפשיטא, אלא ר\"ל עבד מישראל שנמכר לגר תושב או לעקר. וקמ\"ל דנאמן לשמור. והא דלא פירשו בעבד כנעני, מדתני בתוספתא הכל עושין מדור אפילו עבד, ואיך יהא נאמן עליו לשומרו. הר\"ש:",
+                "משמרים כו'. אפילו יוצא ונכנס. הר\"ש. מידי דהוה אשמירת יין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דכללא דכל מקום ששנה רשב\"ג כו', דלא אמרום על נגעים ואהלות וכיוצא בהן שאין נוהגים. מהרי\"ק:"
+            ],
+            [
+                "ונראה, לפי שדרכם להסתיר הקבר לבל יוודע לאיש שזנתה אשה עמו. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,661 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oholot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Oholot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "והא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, טומאת ערב קאמר, כדכתיב תטמא עד הערב. כ\"מ. ובב\"ק יליף מקרא דכל טומאה של מת הויא ז' התם וכבסתם בגדיכם כתיב והיינו כלים, אבל באדם לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר חוץ מכלי חרס:",
+                "דאין הבדל בין חלל חרב או חלל אבן או עץ, ואמנם ירצה שכל מה שיגע בחרב שנהרג בו המת יטמא ז' ימים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אבל לא שמעינן מינה כלים במת וכלים בכלים במכל שכן כשאדם באמצע דמיטמאין הכלים ממנו כל שכן כשאינו באמצע שיטמאו הכלים מן הכלים, דהוא אמינא דאין כלי מתטמא מן הכלי טומאת שבעה, דכשאדם באמצע שאני, דכתיב וכבסתם בגדיכם, וזב דמשנה ה' יוכיח:"
+            ],
+            [
+                "שלשה. ואע\"ג דלכאורה הא דאדם באמצע חומרא דכלים היא שהן נגעו במת והוו אבי אבות, אבל כשאדם הוא תחלה שנגע במת, לא הוי אלא אב, מ\"מ חומרא דאדם חשיב ליה, דעושה כיוצא בו, משא\"כ בכלים. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "ההוא במרכב איירי, וכ\"ש במשכב ומושב דחמירי:",
+                "ואמנם שאר כלים הוא מטמא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מכאן אתה דן לשרץ בק\"ו כו'. ספרי. ועתוי\"ט:",
+                "ראשיהם. אע\"פ שעדיין מעורה בעור הגוף. הר\"מ. דאם לא כן, פשיטא. כ\"מ. כלומר, דאע\"פ שמפרכסין אינה רבותא כלל:",
+                "הלטאה. הוא שם השרץ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בכל אצבע. כי פיסת הרגל והיד הכל חבורי אצבעות עד הקנה:",
+                "ארכובה. מקום חבור השוק בירך. ועתוי\"ט:",
+                "כראוי. שהוא פחות מכזית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא סגי למימר לשאין עליו כזית בשר, משום דאכתי קשה אם על אבר מגלח על מת עצמו לא כ\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "נצל. לשון הפרש. כמו ויצל אלהים. רש\"י:",
+                "רקב. עיין סוף משנה ב' ובפירוש הר\"ב דאין בו אלא טומאת משא:",
+                "והגלגולת. או או קתני. ועתוי\"ט:",
+                "ורובע כו'. לפי שבכל אלו השיעורין ניכר שהן עצם אדם:",
+                "פירוש, הן בנינו של אדם. ורוב בנינו הן שתי שוקים וירך אחד:",
+                "קכ\"ה. וכי מניינא אתא לאשמועינן. אלא דקא משמע לן אע\"פ שהוא חסר או יתר באבריו אין משגיחין עליו אלא על מנין רוב כל אדם אא\"כ היתה אצבע שיש בו צפורן או שנספרת על גבי היד, שהיא עולה למנין. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "אבל אי לאו קרא לא הוי מטמאינן בדם, דגזעו מחליף. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, תרי קראי בדם למה לי, נפש ונפשת. תוספ':",
+                "ודרכן היה לטוח הכוכין בסיד ומיד שנתרקב התרווד ממנו טמא. ואח\"כ נפל מן הסיד לתוך הרקב שכבר היה טמא ואי אפשר שלא יהא תרווד מרקב קודם שנתערב בו עפר. תוספ':",
+                "אף על גב שגבלו. דאין חיבורי אדם חיבור. מהר\"ם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולאפוקי נמי שדרה וגולגולת שחסרו",
+                "ומ\"מ אינו שוה דמגושה טמא ז' וצריך הזייה, משא\"כ מאוירה:",
+                "אבל שדה שאבד בה קבר מטמא באהל. והא דלא תנינהו ברישא, י\"ל תני ושייר, ושייר נמי ארץ העמים במקומה. מהר\"ם:",
+                "שחסרו. ואין בהם רובע. הר\"מ:",
+                "שהוא שליש טפח:",
+                "בקטן כו'. וכסלע דבית הלל זוטר, והוו בית שמאי לחומרא ומשום הכי לא תנן לה בעדיות. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "��מנם רש\"י פירש גולל הוא כסוי הארון, ודופק הארון עצמו, ונלמדו מעל פני השדה, שמטמא כשפירש, אבל כשהוא טמון הוא בטל אגב קרקע:",
+                "הר\"מ. ומפרש כפיררוש רש\"י דקאי על הארון. אבל לפירוש הר\"ב ליכא למשמע להו מאו בקבר. ועוד אמאי איצטריך לקרא דכל אשר יגע, דאי למגע, הא בהך קרא לא כתיב נמי אלא הנוגע. ובחולין סבירא ליה לר' ישמעאל דהלכתא גמירי להו. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דא\"כ אפילו באהל לא יטמא. והר\"א פירש, מגע מאשר יגע, אהל מעל פני השדה, דמשמע אויר, ומשא אין בהם. והתוספ' כתבו, משום דהך קרא מוקמי ליה בנזיר באהל, ומדאפקיה בלשון נגיעה שמע מינה שמטמא במגע, ובמשא לא מצינו:",
+                "במשא. איכא למימר דר\"א הילכתא גמירא להו כר' ישמעאל, אלא דלר' יהושע לא גמר למשא ור' אליעזר גמר אף למשא. ואי נמי, ר' אליעזר דריש ליה מקרא ולא סבירא ליה לחלק בין טומאה לטומאה:"
+            ],
+            [
+                "שאע\"פ שהשיעורין כולן הלכה למשה מסיני הן, אמרו חכמים תחלת כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מטמא. כמו שיליף בדם מנפשות מת, למד ממנו שאר השיעורין שהוא כאשר הושלם ואפילו משני מתים. הר\"מ:",
+                "ולא אמרו אלא בשל מתים, אבל באבר מן החי עצם כשעורה הפורש ממנו טהור. וכן הא דתנן לקמן אבר מן החי שנחלק טהור, היינו לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "לשנים. לא תני להו בהדי דלעיל, דהכא יחיד פליג והתם רבנן פליגי. הר\"ש:",
+                "מטמא. היינו במשא. הר\"מ. אבל במגע לא. כ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דלהכי שינה מענינא דרישא. דאין דבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית אא\"כ אינה רצוצה, ומכלל דרישא דלא קתני הכי, דרצוצה היא. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "מאהיל כו'. יש לתמוה דלא תנן נמי או כשני חציי זתים מאהילים עליו כו'. ועתוי\"ט:",
+                "או בו' טהור. תימה, הא חד שמא דאוהל הוא. ומהר\"ם פירש, דהאי מאהיל על כחצי זית נמי ברצוצה איירי, והוי נגיעה ואהל. וזה דוחק. ונראה לי דהר\"ב לא גרס ליה וכן בגמרא דעד. יות לא גרס ליה. ועתוי\"ט:",
+                "ויתכן דטעמו דחזינן לאהל כמאן דמלי טומאה, מאחר שגזירת הכתוב הוא שכל אשר באוהל טמא:",
+                "הכל כו'. מסקנא דרבנן היא. מהר\"ם:",
+                "ולת\"ק הוא שפירש כן. דלר\"מ אתי נמי מגע ואהל, דחד שמא נינהו:"
+            ],
+            [
+                "ולרבותא דרבנן נקט כן, דאף שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור וכן כנגד זה וב' אהלות הן, אפ\"ה מצטרפין. רש\"י:",
+                "לישנא דגמרא. ופירש\"י, כלומר, המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:",
+                "טהור. כלומר, הכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית, אינם מיטמאין:",
+                "תוספתא. ובמים ראשונים בלבד לא יוכל לשער, שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר, י\"ל שיצא רביעית דם ונשאר בבגד מן המים. אך קשה, דבלא מדידת מים ראשונים נמי יכול לידע, שיסחוט המים מן הכסות וימדוד אותו, ויביא מים אחרים עם רביעית דם שיהיה בין הכל כשיעור המים שיצא מן הכסות, ואם מראיהן שוה טמאה כו'. ויש לומר דאין הכי נמי, ומה שהוצרכו למדה היינו שאם ימצאו רביעית יותר שלא יצטרכו למים אחרים כו'. אבל אם לא מצא רביעית אזי מביא אחרים כמדתן, רוצה לומר כמדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהם רביעית דם ועם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים מן הכביסה. ועתוי\"ט:",
+                "טהורה. אינה מתטמאה באוהל והרי היא ככסות שנגעה במת. הר\"מ. וכן פירש\"י ותוספ'. ומהר\"ז וורמייז\"א הוכיח דלדעת הר\"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באוהל, צריך לדחות כמו שכתבו התוספ' דמיירי שקודם שנפל רביעית נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם:",
+                "שאינו יכול לצאת. פירוש, ע\"י כביסה סתם, אעפ\"י שעל ידי סם יכולה לצאת. דאין דרך להקפיד בכהאי גוונא. ומהאי טעמא לא קשה מריש פרק ג' דערלה, בגד שצבעו כו', דהתם בחזותא נהנה, אבל בטומאה בקפידא תליא מלתא. תוספ'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, הרי הבית מאהיל על האדם ועל הטומאה כולה ויטמאוה לאדם כו'. והר\"מ סיים, והאהיל הבית כו' וכמ\"ש הר\"ב בבבא שניה. ומהר\"מ פירש בחצר שאין עליו גג:",
+                "קטפרס. ואסקופה דנקט, משום כלים דקודם שפיכה, שאם נשפך בתוך הבית טמאים. אבל על האסקופה אפשר שלא נכנס כולו בחיבור אפילו שעה אחת. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "והוי זו ואין צריך לומר זו. והרא\"ש פירש, בין מה שיש מן אסקופה לתחת תקרת הבית בין מה שיש בחוץ כולה מקום מדרון והדם נשפך בכולה, נמצא מקצתו תחת האוהל ומקצתו חוץ לאוהל, הבית טהור, דאין קטפרס חיבור:",
+                "ואף דבשר נמי מחליף, מ\"מ ניכר בו חריץ או גומא. גמרא. משא\"כ שער וציפורן:"
+            ],
+            [
+                "ויד למת יליף ליה בגמרא. ועתוי\"ט:",
+                "כשני כו'. וס\"ל יש יד לפחות מכזית. א\"נ בעצם שיש בו מוח ומשום שומר. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "דם תבוסה. הלכה למשה מסיני דם המת ברביעית, והנזיר מגלח עליו, וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ומדברי סופרים הוסיפו דם תבוסה למשא ומגע ואוהל לבד:",
+                "שמינית. כו'. כלומר לאפוקי רובו בחייו, דלא גזרו בזה. רש\"י:",
+                "שדמו שותת. כלוטר, שדרך הצלוב שיהא דמו שותת. וכן אבל המת, מסתמא שדמו מנטף:",
+                "דלא מיבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף, קמא קמא בטל, ואפילו הוא מרובה בטלה, שלא נפל ביחד. רש\"י:",
+                "אבל מת מטמא במנטף אפילו מונח במטה, דשאני מטה דהוא חלול והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "והאו הדין דהוה מצי לפרש בכלים שמונחים בחלל החלון או הפתח:",
+                "השדרה כו'. אע\"פ שאין כזית בשר:",
+                "אולי שסובר דר' יוסי לא פליג. אבל איני יודע מנין לו. והר\"מ כתב שאינו הלכה:"
+            ],
+            [
+                "וצריך שיהא החלל פנוי טפח, שאל\"כ והטומאה ממעטת את החלל טפח, טומאה רצוצה היא:",
+                "פירוש, הטמון בתוך הקרקע. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"מ. ואתי שפיר דמפרש נמי למביא את הטומאה. והר\"ש שמפרש כיצד אחוצץ ולא אמביא כו', לא סיים כאן למביא כו'. והר\"ב הרכיב שני הפירושים ולא דק:",
+                "סוכה ריש פרק ב'. וע\"ש בתוספ':",
+                "כלומר שיש בהם חור גדול. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טהורים. דשדינן לעוביו בתר האויר לקולא, ולא בתר המגדל לחומרא. אבל עומד בבית, טמאים ממה נפשך. וסיפא טומאה בתוכו הבית טמא, מיירי בין בתוך חללו בין בתוך עוביו, שדרך טומאה לצאת. מהר\"ם:",
+                "דהוי ליה ככותל שהוא לאויר דלקמן בפרק ו' משנה ג' דנדון מחצה על מחצה. ור' יוסי מדמי ליה לכותל שבין חצר לבית, ורבנן לא מדמו. וע\"ש. ואפילו הכי מודו התם משום דהבית והחצר חשובין הן והמחיצה לצורך שניהם, אבל מחיצת המגדל לא נעשה בשביל החצר והבית, להכי לא שדינן ליה בסיפא בתר בית לטמא כלים שבעוביו כי איכא טומאה בבית, דקתני מה שבתוכו טהור, ומשמע אפילו שבעוביו. ובתר מגדל נמי לא שדינן ליה, דמגדל לא חשיב משום דמיטלטל. ובתוך האויר דנקט, משום רבותא דר' יוסי דכל שכן בבית דשדינן בתר בית דחשיב טפי מחצר. מהר\"מ:",
+                "טהור. ובפרק י' דחשיב כלי עץ הבאים במדה דבעי צמיד פתיל, הני מילי כשמכוסה בכלי, אבל כשדלתותיו מגופות או מכוסה בנסר לא בעי צמיד פתיל. ועתוי\"ט:",
+                "ואין הפירוש שוה. שבינו לארץ ולבין הקורות אף שאין פותח טפח רק באחד מהן, אם יש פותח טפח בינו לבין הקורות הטומאה בוקעת עד כנגד המגדל לתחתיו, דאדם וכלים אינן נעשים אוהלים להפסיק ולטהר. וכן כשיש פותח טפח תחתיו והכלים למעלה, בוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל אם אין שם פותח טפח אע\"ג דאיכא פותח טפח בינו לארץ ולקורות, טהורין:",
+                "טהורין. וקשה, אמאי טהורים כלים שתחתיו, להוי כביב שהוא קמור תחת הבית. יש לומר, שאני ביב שהוא קבוע ומשמש את הבית לכך בטל לגבי הבית. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "דאוהל בתוך אוהל והטומאה תחת אוהל הפנימי אוהל החיצון טמא, דצמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילים על הטמאין מלטמא. הר\"מ. ודוקא כשהאוהל כולו בתוך אוהל. אבל כשפי האוהל חוצה, אין הטומאה נכנסת באוהל השני."
+            ],
+            [
+                "מטהר. ונראה דמודה בהא דפרק ז' משנה ג' המת בבית כו'. דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית. תוספ'. ונראה דכל זה בדלתות נעולים. אבל כשיש פותח טפח פתוח, מודה אפילו בכזית וכדתנן פרק ג' משנה ו' ובפרק י\"ג. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פתח במגדל וסיים בתיבה. ואפשר שר\"ל תיבת המגדל. ולא ידעתי לטה צריך לדחוקי בהכי. א\"נ, אשמעינן לענין מקח וממכר:",
+                "טמא. פירוש, שהמגדל ממלא כל הפתח ואין בו פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדין, נמצא שאין מקום לצאת, הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל, מידי דהוי אפתחי בית בזמן שהם נעולים. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "קמורה. מקובבת. הר\"מ. וזה לשון כף נחת, דרך עושי תנורים לכסות הנקב של עשן מלמעלה ולפתחו מצדדין מפני הרוח והגשם:",
+                "בש\"א כו'. ומיירי באין בעין פותח טפח, דאי לאו הכי למה לא תכנס לבית. דלא דמי לפרק דלעיל דאמרינן אין דרך טומאה ליכנס, דהכא הרי נכנסה, אלא בדלית ליה פותח טפח מיירי. ומיירי נמי ביש בעין טפח על טפח, דאי לאו הכי, אפילו טומאה בעין טהור התנור. ונ\"ל דמדאורייתא לא עיילא טומאה אלא דרך פתח כלי העשוי להכנים ולהוציא, והעין אינו עשוי להכנים, אלא דרבנן גזרו. וסברי בית שמאי דכעין דאורייתא תקון. וב\"ה סברי דלא גזור כולי האי. ולר' עקיבא לית ', ליה גזירה זו כלל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מצ, לת וכו'. ואע\"פ שאין שם צמיד פתי, ל סביבה, דבלים מצילים בצמיד פתיל, ואוהלים בכסוי. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "אסמכתא בעלמא הוא שכל מה שעם הארץ אינו נאמן הוא מדרבנן:",
+                "החטאת. וקשה למה לא תנן נמי על הקודש כו' י\"ל לפי שהטעם תלוי בחטאת שלא יהא כל אחד שורף פרה לעצמו. אי נמי רבותא נקט דאפילו לחטאת נאמנים. מהר\"ם:",
+                "וקשה, דהא בכל הכלים מקדשים, ואמאי נקט כלי חרס. ולקודש פשיטא דכל הכלים שוים. ונראה לי, דשכיח יותר לקדש בכלי חרס כדמשמע בכל מסכת פרה. אי נמי, לרבותא נקט דאף על פי שאין לו טהרה במקוה אפילו הכי נאמנים. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נתונה. פירוש, כפויה: הר\"מ",
+                "כלומר דאילו פקוקה לא הויא דומיא דבאר חלקה, ומשום הכי לא מצי למיתני ופקוקה. אבל אין רוצה לו��ר דהויא כשלימה דדינא כדות שעל הארץ, דליתא כדתנן בפרק ט' משנה ג' ון' וי\"ב:",
+                "וקשה, כיון דהכוורת פחותה האיך מציל הנסר שעליו, והרי הטומאה נכנסת במקום שהיא פחותה הואיל ואינה פקוקה:",
+                "סרידה. של בעל הבית מיירי. דשל נחתומין טמא:",
+                "טפח. וכ\"ש יותר מטפח. הר\"ש:",
+                "ושיעור לשון המשנה כך הוא, שהכלים אין מצילין אלא עם דפנות אוהלים עד שיהא להן דפנות. ועתוי\"ט:",
+                "ורק מפני אורכו ורחבו הוא בא במדה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "היתדות. משום טומאה שתחתיה נקט הכי:",
+                "וזה לשון הר\"מ, ויתדבק בשיווי פיו עם צדדי הבית או האוהל. ועיין סוף פרק י':",
+                "ולרבותא, דלא תימא דוקא מה שבתוכה מצלת, דכיון דמשום אהל היא אף על גבה מצלת:",
+                "קורה. שיש בה פותח טפח. הר\"מ ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "נושאים כו'. כולה מתניתין מיירי בנושאים באויר ולא בתוך הבית:",
+                "טמאים ואפילו שלא כנגד הטומאה. הר\"מ. דכיון שנעשו אוהל הוי כמאן דמלי טומאה שהרי מטמא לכל הכלים שתחתיו, והרי כל מה שעליו הוא כנגד הטומאה:",
+                "טמאים. דכיון שאינו חוצץ והטומאה יורדת שוב נעשה אוהל עליה לטמא כל מה שתחתיו:",
+                "מטהר. היינו בנתון על מוט שאינו כעובי המרדע, שלא הוזקקו הנושאים לטומאה. הר\"ש. ומסתברא דפליג נמי בנתון על ד' כלים. ומהר\"מ כתב דבד' כלים אפילו ר\"א מודה. ובד' אבנים רבנן מודו דחוצץ, אלא באדם פליגי. רבנן סברי כיון דמקבל טומאה הוי כמו כלי, ור\"א מדמה ליה לבהמה כיון שיש בו רוח חיים:",
+                "גללים כו'. שאינם באים במדה. דאי לאו הכי אינן ככלים אלא כאוהלים וחוצצים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דאי מנושאי המטה מכיון שנכנס המת תחת הקורה כבר נכנסה הטומאה לפתח הבית כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך ג\"כ שלא יהיו מוכשרים:",
+                "ואית ביה קוצים דלא חזי לטינא לדרום ברגל, והוא לח דלא חזי להסקה. גמרא:",
+                "ואף בלא ביטול, כיון דסותם כל החלון. ודעת הר\"מ נראה דאפ\"ה בעי ביטול. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וה\"ה בין בית לרשות הרבים או למבוי, אלא נקט כאשר היו בתיהם בזמן המשנה שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם:",
+                "בתוכו. והיא רצוצה:",
+                "הר\"ש. ונראה דר\"ל שסדוק ופתוח קצת לבית ועיין ריש פרק ז'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "בכותל כו'. דאין מציל מהטומאה אלא צמיד פתיל או אוהל אחר, אבל בלועים בבנין לא. הר\"מ:",
+                "טמאין. קשה, מאי שנא מדלעיל, הטומאה בכותל מחצה על מחצה דחכמים מטהרים העומד מלמעלן, ונ\"ל דטפי שייך לומר בכותל שתכנס טומאה לבית ולא תתפשט למעלה. [שהכותל בנוי לצורך הבית לבד] משא\"כ במעזיבה. שבנויה נמי לעלייה. כ\"מ. תוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "דא\"א ליישב כרבנן, דהשתא במעזיבה מחציה ולמטה הבית טמא כ\"ש בין הקורות. הר\"ש. ועל כל פנים גם לר' יהודה צריך לחלק בין קורות למעזיבה דלא אמרינן במעזיבה רצוצה כיון דעשויה ליסתר. ועתוי\"ט:",
+                "דייק מלשון הכל, ולא קתני בית, מכלל דאתרוייהו שדינן לה. הר\"ש:",
+                "כנפש אטומה דפרק ז', דמן הצדדים טהור אלא דבוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והבא נמי חדא מתרתי נקט. ואין לומר כשיורדת נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית, דהא האוהל חוצץ לטהר. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה דמתניתין הוה לה לפרש כן בהדיא. והר\"מ פירש, במחיצה של זכוכית. ועתוי\"ט:",
+                "ט��א. ועלייה טהורה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "משום דנעשה מאליו. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "אבל אם יש במקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח הוי כקבר סתום ומטמא כל סביביו. תוספתא:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דהא לעיל בעמוד העומד בתוך כוך ומערה אמרינן דבוקעת ועולה, ופשיטא דהם מקורים. ועוד שהר\"ב כתב לעיל דהוא הדין לעמוד שבבית:",
+                "מטמא. אף דבכמה דוכתי משמע דטומאה תחת הכלי ורצוצה אינה בוקעת אלא כנגד הטומאה, נראה לי דהכא מיירי שהטומאה ממלאה כל תחת העמוד, והפרח בטל לגבי עמוד לריב\"ן. מהר\"ם:",
+                "טהורין. שאין מקום הפרח שאין שם טומאה בטל לקצתו שיש שם הטומאה כמו שבטל לגבי עמוד. מהר\"ם:",
+                "ולא דמי לדלעיל משנה ה' טומאה בין הקורות כו' כאילו היא אוטם ובוקעת כו' ולא אמרינן הכל טמא שתתפשט בכל העלייה או הבית לאחר שבוקעת, דשאני הכא דכותל בית בתר בית שדינן, ליה ולא חשיבה רצוצה לגבי בית, כדלעי, ל משנה ג' עיין שם. ודוקא נפתח, אבל לא נפתח לא שייך בטומאה רצוצה לומר סוף טומאה לצאת דרך הבית כו'. מהר\"ם. ועתוי\"ט:",
+                "וחבירו טהור. כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו, די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל. מהר\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דמה שכתוב בסיפא מפני כו', קאי נמי ארישא, אלא דנטר עד לבסוף. מהר\"מ:",
+                "בתים. שכותל זה מפסיק בין שני הבתים. הר\"ש:",
+                "דא\"א שיהא בה חלל טפח, שלא תתקיים מפני זעפת הים. ואורחא דמלתא נקט. וכותל חזק ביותר קורא לה שונית. וכן בסיפא הוה ליה למתני נפש שאין בה טפח על טפח. אלא שכך קורא לה נפש אטומה. מהר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והקשה מהר\"ז וורמייז\"א, מאי שנא מסוף פרק ו', כלים שתחת הפרח טהורין. ומהר\"מ פירש, שכותל הנפש הוא כותל הסוכה מצד אחד, טמאות, כיון דכל כותל הנפש הוא מן הקבר וחשוב כקבר סתום והוא דופן לסוכה א\"כ נכנסת הטומאה לסוכה. ולדבריו משמע דקאי אאם היה מקום הטומאה טפח על טפח:"
+            ],
+            [
+                "הנוגע כו'. באהל של פשתן איירי, שמיטמאין טומאת אהלים. הר\"ש. וכלומר לאפוקי שאר דברים היוצאין מן העץ:",
+                "דאי לאו הכי, אפילו הנוגע מאחוריו טמא טומאת ז', דאין האהל מתחשב. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ויורדת. וכלים שתחת הרדוד טמאים, כיון דאין אוהל טפח מפסיק בינם לטומאה. מהר\"ם:",
+                "מציל. ואע\"פ שאין גגו על הארובה, שהאוהל מציל בכיסוי. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "נפתח כו'. אע\"פ שלא חישב עליו. תוספתא:",
+                "חשב. היינו בדבור:",
+                "דלית להו ברירה. והא דכתב הר\"ב לעיל דגזירת חכמים מה שמטמא כל הפתחים, לאו דוקא, דאם לא כן הא קיימא לן בדרבנן יש ברירה, אלא רצה לומר שאינו מפורש בכתוב אלא הוא הלכה למשה מסיני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאימתי לפרש הוא:"
+            ],
+            [
+                "טהור. אפילו מת ולדה בתוך מעיה, אינו מטמא עד שיצא לחוץ. הר\"ש. ועתוי\"ט שהאריך בזה:",
+                "וקשה, דהרי האשה טמאה ותטמא את הולד טומאת ערב, והיינו שנים טמאים במת רתנן בפרק קמא. ועוד טמא ממגע אמו שהיא טמאה טומאת לידה. הר\"א. וקושיא השניה יש לומר, מאי טהור, מטומאת מת. כ\"מ. וקושיא הראשונה, יש לומר, מאי טהור, מטומאת מגע מת שהוא טומאת שבעה. ועתוי\"ט:",
+                "לשון הר\"ש, דאין דרך טומאה ליכנס, ועוד דטהרה כו'. ועתוי\"ט:",
+                "וטעמא, דשפיר אינו מעלה ולא מוריד, שאם יצאו בבת אחת אע\"פ שיהיו בשני שפירים מכל מקום נוגעים זה בזה. ואין טעם לומר שהשפירים מפסיקים:",
+                "עתוי\"ט שהאריך כאן מסוגיא דחולין דף ע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "מחתכין כו'. דכל זמן שלא יצא לאויר העולם, לאו נפש הוא וניתן להרגו ולהציל את אטו. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ובמקום אחר מפרש עגלה:",
+                "והוא הדין שידה תיבה כו' שאין מחזיקין ארבעים סאה כשנעשו אוהלים. ולא נקטיה משום דאין דרך לקבוע אותם לאוהל. והא דחוצצין נמי כשמחזיקין ארבעים סאה דוקא עם דפנות אוהלים, כדלעיל פרק ה' משנה ה'. מהר\"ם:",
+                "ובתנאי גם כן שיהיו אלו החיות עומדות דבוקות. הר\"מ:",
+                "הר\"מ. ובנוסחת ארץ ישראל, שיחפור בשבלים. וזה לשונו בחבורו, החוטט בשבלים מקום לקטן להצילו מן השמש. ע\"כ. ומתניתין נקטה בלשון נקבה. נראה לי שכן דרך הנשים לעשות כן, ולפי זה הגירסא לבנה. וגירסת הר\"ב לבינה, ופירש בעל כף נחת, משימים לבינה על גבי השבלים שלא יוליכם הריח, וכשמסירה נשאר מקומה כמו אוהל. והר\"ב לא דק, שהעתיק לבינה ומפרש כפירוש הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "והר\"מ כתב, שמתקיימים בימות החמה והגשמים ולפיכך הם כמו הסככות אילן שהוא מיסך על הארץ:",
+                "טהורים. שלא הוכשרו. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה צריך לומר שמצטרפין לטפח, שאין אוהל פחות מטפח. ומשום הכי צריך שיהיו יכולין לקבל מעזיבה שלא יפול דרך אויר שביניהם. וכל זה מדרבנן היא, דמדאורייתא אין מצטרפין כו'. הר\"ש. וקשה, למה ערבינהו בהדי אינך דמדאורייתא. לכן נראה כפירוש הר\"מ, דטעמא דמעזיבה הוא מפני שאוהל המביא וחוצץ צריך שיהא חזק ובריא, ואז מביא וחוצץ מדאורייתא. ונראה דסבירא ליה דמיירי שיש בכל ענף פותח טפח. וכן הוא נמי דעת הר\"ב, שכן בפרק ז' דנזיר משנה ג' פירש, אבנים ועצים הבולטים. וכן בסוף פרק ב' דנדה כתב, אבנים פרועות. ואפשר שיש נמי קוצים וברקנים רחבים טפח, כי גידולי כל הארצות אינם שוים. ואתי שפיר נמי מה שכתב אבל אם אינם יכולים לסבול היינו מפני שאינו חזק ובריא, ולא כמו שכתבתי לעיל להר\"ש כדי שלא יפול דרך אויר, שאם ביכולה לקבל בינונית מביאין, כל שכן כשיכולה לקבל הרבה [צ\"ל הרכה. ב\"ד]. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואינן. או או קתני. הר\"מ:",
+                "טמאים. פירוש, מוכשרים. לפי שכאשר היו בחלון או שנעשה מהן מחיצה מיטמאו במת. הר\"מ:",
+                "מוסף. לפי שאלו כולן הן הן מאותן דרישא שמביאים וחוצצים, משא\"כ ריחים דלא תני ברישא. הר\"מ. והא דלא תנא ברישא ריחים של בהמה, י\"ל דתני ושייר, אף דתני אלו. אי נמי יש לומר דבכלל שידה תיבה ומגדל הם, ושל אדם לא דמו לשידה כו', דפחותים מארבעים סאה, להכי תנייה בסיפא. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דגמרינן אוהל אוהל ממשכן:"
+            ],
+            [
+                "ומ\"מ בכלל דולג יש בהמה וחיה, דאל\"כ אדתני עוף הפורח אמאי לא תני כהאי גוונא בבהמה וחיה:",
+                "הפורח. וקשה, למאי דפירש הר\"ב לעיל והעוף דוקא קשור, א\"כ אפילו אינו פורח נמי. וא\"ל דאינו קשור ואינו פורח מביא ואינו חוצץ, דאם כן הוה ליה למיתני במתניתין ג'. ואין לומר דאין הכי נמי דהכא אפילו כשאינו פורח, כמו בטלית וספינה דהוי לאו דוקא מדתני סיפא קשר כבש כו', התם שאני, דתני בהדיא קשר כבש, אבל בעוף דלא תני לעיל הקשור יש לומר דדוקא הוא, דשכן אפילו שאינו קשור מביא וחוצץ, וכי פורח דוקא הוא שאינו מביא ואינו חוצץ:",
+                "דאי המת נמי בבית, מא�� טעמא דר' יוסי. דדוחק לומר דבעי אוהל ביבשה דומיא דמשכן. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "חביות. של חרס. אי נמי כאותן דריש פרק י' דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולכך חוצצת בפני הטומאה. מהר\"מ:",
+                "ברשות הרבים או בחצר. מהר\"מ. וכתב עוד, וד' חילוקים תני בה במוטה על צדה בפתח ופיה לחוץ, אחד בשלימה ומחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח. ב' בשלימה ומחולחלת וגבוהה טפח. ג' בפחותה ואינה מחולחלת ואינה גבוהה טפח. ד' בפחותה ואינה מחולחלת וגבוהה מן הארץ טפח. ואח\"כ שונה ד' בבות כאלו בפיה לפנים, (ובבא אחת בממלאה כל הבית ואחת בעומדת בתוך הפתח. תוי\"ט) וד' בבות במוטה על צדה באויר. וד' בבות ביושבת על שוליה:",
+                "כדקתני הכא בסיפא טומאה בבית אין טמא אלא הבית ולא הכוורת. מהר\"מ. והכא אע\"ג דאינה צמודה פתיל, הואיל ואין לה אהל מאהיל על פיה ועל הטומאה, מצלת כמו בצמיד פתיל:",
+                "ותנן נמי לעיל פרק ה' משנה ה', הכלים מצילין עם דפנות אוהלים, אבל בלא דפנות לא. הר\"ש. וסיים מהר\"ם, כגון זאת הכוורת שמונחת בתוך הפתח ולא אצל הדופן. וכל שכן כשאינה גבוהה מן הארץ טפח. דאפילו אצל הדופן לא מצלת דאין אוהל פחות מטפח. ולדעת הר\"מ [עיין ריש פרק ו' אות ה']. דבאין במדה מצילין בלא דפנות אוהלים, צריך לחלק דהכא שהיא מחולחלת מגרע גרע ונשתווה לכלי גללים שאינם במדה. ועתוי\"ט:",
+                "משמע דכלים שתחתיה בתוך הבית טמאים, ואפילו הטומאה שלא תחת הכוורת, דכיון דטומאה מתפשטת בבית ע\"ג כל הכוורת שבפנים, בוקעת כל תחתיה שבפנים, דאדם וכלים נעשים אוהלים לטמא ולא לטהר. ואע\"ג דתנן בפרק ד' משנה א', דכלים שתחת המגדל כו' הכלים טהורים, דשאני הכא שהכוורת מונחת בפתח וכיון שסוף טומאה לצאת דרך שם ויש פותח טפח בין הכוורת לקורות הוי ליה כאילו הטומאה על הבוורת. ועתוי\"ט:",
+                "ודייק לכתוב הנקבים כו', הכל בלשון רבים, דמחולחלת פירושו שנקובה לפחות משתי רוחותיה זה כנגד זה כדאיתא בתוספתא. ונראה לי דהכי גמירי לה הלכה למשה מסיני. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיין מה שכתבתי בריש פרק ו' [אות ב']:"
+            ],
+            [
+                "כלומר ובהכי מיירי מתניתין. ולשון מחולחלת פירש הר\"ש כמו מחולחלת דפרק י' משנה ג' דכלים. וכתב מהר\"ם דאתיא אפילו כרבנן דהתם, דעד כאן לא אמרי רבנן התם דאינה מצלת אלא בהבית של חרס שכולה בבית ואין לה פתח אלא דרך המגופה, הלכך לא חשיבא סתומה מלהיות טומאה קודמת לפתחה כיון דמחולחלת היא, אבל הכא מודו כיון שיש לו פתח אחר שהוא עיקר. אי נמי, שאני חרס דיש בו גומות ואין פי המגופה חלק כמו כוורת שהוא כלי עץ שנסתמים יפה ומצלת לכולי עלמא:",
+                "פחותה. בשוליה. מהר\"ם:",
+                "וקשה, מאי נפקא מינה במאי שהדפנות שלימות, אכתי נפקא הטומאה בפקק שבשוליה דהא לא מיהדק, דמיהדק אפוצה מקרייא, ואם כן היכי קתני בתוכה אין טמא אלא תוכה. כו'. ויש לומר לפי מה שכתבתי לעיל [אות ו'] דצריך שיהא לפחות שני נקבים זה כנגד זה, ובשוליה אין ב' הנקבים זה כנגד זה דהפה הוא לחוץ ואינו מכניס הטומאה אדרבה פיה לחוץ מהניא לשלא תכנוס, ולפיכך סגי הכא בפקק בעלמא אע\"ג דאינו מיהדק, ואין הטומאה נכנסת ממנה לבית:",
+                "הר\"ש. וקשה, דזה לא נזכר במשנה. ולפי מה שכתבתי לעיל (אות ד') דהחלחול מפקא לה מתורת אוהל, אתי שפיר, דהכי קאמר, במה דברים אמורים, בזמן שהיא כלי מחולחלת, אבל פחותה דלאו כלי היא, יש לה דין אוהל, ומ\"מ דפנותיה שלימות בעינן, שלא תבנס הטומאה מתוכה לבית. וקאמר או אפוצה, כלוטר אי נמי שאינה פחותה והיא כלי אבל אינה מחולחלת אלא פקוקה, דהשתא הדרא לדין כלי הבאה במדה שיש לה דין אוהל. ועתוי\"ט:",
+                "וצריך טעם למה אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא רצוצה. ויש לומר, דהוי דומיא דאדם, שצד העליון מאהיל כיון שיש בחללו טפח והוא הדין הבא. ואע\"ג דבאדם אינו חוצץ, היינו משום דיש לו דין כלי גללים דלא נעשו אוהל לטהר, משא\"כ בכוורת פחותה דהבא, דהואיל ופחותה נעשית אוהל אף לטהר, ומ\"מ לא נפקא מידי מה שהיתה כשהיא כלי שהיתה מצלת על מה שבתוכה. ועתוי\"ט:",
+                "לפי מה שכתבתי לעיל [אות ד'] אין צריך לזה, דבי הויא נמי כלי יש לה כל הדינין הללו. וכן בכל דוכתא דתנינן כהאי גוונא:",
+                "הבית. אפילו מה שתחת הבוורת. והכא לא שייך הטעם דלעיל אות ה', ד. הכא לאו בלי הוא. אלא הטעם, שתחתיה שבבית בטל לגבי הבית והוי כמו ביב שהוא קמור תחת הבית דאין בו פותח טפח ואין ביציאתו טפח, במשנה ז' פרק ג'. מהר\"מ:",
+                "תוכה. עיין מה שבתבתי לעיל אות י'. ומהר\"ם הוסיף וזה לשונו תחתיה וגבה טהורין כטו ביב שיש בו וביציאתו פותח טפח, דהבית טהור, ותחתיה שאין גבוהים מן הארץ טפח נמי טהורין. ולא דטי [פירוש, טה שתחת הכוורת] לביב [פחות מטפח] דטומאה בבית מה שבתוכו טמא, שבטל לגבי בית הקבוע, אבל הכא לא אמרינן דליבטל לגבי תוכו של כוורת המיטלטלת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "הר\"ש. לישנא דמתניתין ז' נקטי. ועיין שם דמחולחלת לאו דוקא. ועיין מה שאכתוב אות ט\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וממילא דבחינם נקט נמי או אפוצה. ולמה שכתבתי דמחולחלת מוציאו מדין תורת אוהל דאי לאו הכי היתה חוצצת, א\"כ בדוקא קתני טחולחלת, וכן או אפוצה שע\"י שהיא אפוצה יש לה תורת אוהל וחוצצת. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. והוה ליה למימר נמי וכן בטומאה בתוכה כו':"
+            ],
+            [
+                "גבה. מה שהוא מבחוץ:",
+                "או תחתיה:"
+            ],
+            [
+                "היתה כו'. הכא ומתניתין דלקמן בין בשלימה בין בפחותה בין גבוהה מן הארץ טפח בין אינה גבוהה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ועיין מה שכתבתי סוף פרק ד' בכיוצא בזה. וה\"ה הכא. וכן כתב הכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולא קתני נמי הכא תוכה והאויר טהור, דהא פשיטא, כיון דליכא התם אוהל. מהר\"מ:",
+                "תוכה. פירוש, ותוכה:",
+                "הכל. כל מה שהוזכר ברישא. אבל האויר שלא כנגד הכוורת לא הוי בכלל. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "ולפי מה שכתבתי לעיל דמחולחלת דוקא, הכא נמי דוקא. ולא תנייה כיון דכבר שנה לעיל. והר\"מ גרס ליה במשנתינו גם כן. ועתוי\"ט:",
+                "ופקוקה. אין חילוק בין פקוקה או לא, כיון שמונחת באויר. אלא לרבותא נקט דאפילו הכי לא חזרה להיות לה תורת כלי. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "וזה לשון הר\"ש, כוליה פרקין נמי במחזקת ארבעים סאה איירי, אלא דהשתא אשמעינן דרבנן פליגי וסברי כו'. ויש לדקדק, מאי שנא דתנא הכא ובסמוך כדברי חכמים, ובכל הני דלעיל לא תני. ע\"כ. ותירץ הכסף משנה בשם הרא\"ש, דהתם בלאו הכי תני תרתי, פחותה ואפוצה, והכא דלא תני אפוצה תנא מחזקת למתני תרתי דומיא דלעיל. אבל מהר\"ם כתב, דדוקא כי מנחא באויר פליגי חכמים, אבל בבית לא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלי. אין רוצה לומר שהיא שלימה, דהא קתני בסיפא במה דברים אמורים שהיא כלי, ולא איצטריך תו למתני הכא כמו בבבי דלעיל, אלא כלי דהכא פירוש שיכולה לישב שלא מסומכת, אבל אם אינה יכולה לישב אז דינה כמוטה על צדה ואין טומאה נכנסת לה. מהר\"ם. וקשה, דעד השתא נמי לא איירינן אלא ביש לה שולים דהא הכי קתני בריש פרק דלעיל בכולהו כלים הבאים במדה, וכן בריש פרק ט\"ו דכלים, ושם פירש הר\"ב שיכולין לישב כו'. אבל בהר\"מ משמע דבשידה כו' לא בעינן אלא שיחזיקו ארבעים סאה לפי שהן עשויין לנחת ולא הוי דומיא דשק דמיטלטל כו'. ותנאי דיש להן שולים הוא בסתם כלים שכשיש להם שולים ומחזיקים ארבעים סאה חזקתן שעשוים לנחת ואי לאו הכי לא:",
+                "ולקמן גבי הבית וגכ. קדרה. הר\"ש:",
+                "הר\"ש ומהר\"ם. וקשה דבפרק ה' משנה ו' תני וכוורת פחותה וכפישה כו' טמא, משמע דבשלימה מהני כפישה, והא הכא מיירי בשלימה ולא מהני הכפישה. ולפי מה שפרשתי דהכא מיירי במחולחלת ובהכי נפקא. מדין תורת אוהל, ניחא, דהא דתני התם פחותה לאפוקי שלימה לגמרי אבל לא לאפוקי שלימה בשוליה ומחולחלת בדפנותיה:",
+                "מכוסה. ואע\"ג דלעיל בכוורת שמוטה על צדה ואין גבוהה מן הארץ טפח לא אמרינן דדופן העליון חשוב אוהל היכא דהכוורת שלימה. יש לומר, דהתם כיון דדופן התחתון פחות מטפח מן הקרקע חשיב נמי דופן העליון כאילו הוא פחות מטפח, כיון דשניהם מכלי אחד, אבל הכא הכפישה אינה מן הכוורת. וכפויה על פיה נמי אע\"פ שפיה פחות מטפח מן הקרקע, מ\"מ שוליה הם למעלה מטפח ומביאין הטומאה. וכן כשהטומאה על גבה בוקעת תחתיה ומתפשט מתחתיה תחת כל האוהל, דנעשית אוהל לטמא וחחרת ובוקעת כנגד כולה, דאינה מפסקת דאינה נעשית אוהל לטהר. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בד\"א כו'. לא נקטיה לרבנן משום דינא דהך בבא, דלדידהו באינה גבוה שוה פחותה ופקוקה לבזמן שהיא כלי, אלא משום דפליגי הכא ר' אליעזר ור' שמעון, נקטיה. אי נמי, משום דבהיתה גבוהה יש חילוק כדתני באידך בבא. הר\"ש:",
+                "אין כו'. בין בפחותה ובין בשלימה ומחזקת ארבעים סאה. מהר\"ם. ועתוי\"ט שהאריך בטעמייהו:",
+                "גבוהה. לת\"ק בפחותה, ולר\"א ור\"ש אף בשלימה. מהר\"מ:",
+                "כיון דיש אוהל טפח. ואפילו פחותה, כיון דפקוקה בקש, קש נמי חשיב אוהל כמו כוורת הקש, ריש פרק ח', וכן העושה מקום לבינה בשבלים. מהר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וקשה אי מיירי במכוסה כדמוכח סיפא העשויה כמין קמטרא, א\"כ כמאן דמלי דמיא ותהא בוקעת עד התהום כנגד כל החלל. ואפשר, כיון דאיירי בארון הבולט מן ההר, חשיב זה שאינו כנגד פיו כאילו הוא מן ההר, מידי דהוה אמעזיבה דפרק ו' משנה ד', וכנגד פיו חשוב מן הארון, וטעמא משום גולל ודופק, וטפי לא. ובסיפא [דקתני העשויה כמין קמטרא הנגוע בה מכל מקום] טמא, מיירי שנוגע בחוץ בדפנות, וטמא משום גולל ודופק, כיון דהכיסוי מכסה כל עובי הדפנות, שייך לארון ולא להר. מהר\"מ:",
+                "הר\"ש. נראה מדבריהם דר' יהושע פליג אף ארחבה מלמעלה. והכי מסתבר, דצרה טלמטן לא עדיפא מהיתה שוה. וקשה, דלא הוה ליה לתנא לחלקו לב' בבות. ולפירוש הר\"מ, רישא דברי הכל היא [וכן פירש הרא\"ש]. ועתוי\"ט:",
+                "מטפח כו'. כלומר, מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמטה ממנה, טהור. ומטפח פירושו וכל אותה טפח דהיינו מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמעלה שהוא כל הטפח הסטוך לקרקעית הארון, טמא, [וכל שכן למעלה הימנו שהוא צדי הארון]. וכיוצא בזה הלשון עוד לר' יהושע בסוף פרק י\"ב. ובתוספתא מסיים, שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח. וכתב הר\"ש במסכת זבחים, דדרשינן מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה כו', ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמלתא אחריתי ולא כמחובר:",
+                "ואפילו רחבה מלמעלן כו' וכמ\"ש [אות ל\"ז]. ונראה דדברי הכל היא. וכן ההיא דגלוסקוס:",
+                "ורישא מיירי שמקצת הכיסוי על מקצת הדפנות. וקשה לי, אמאי תני הכא חוץ ממקום פתיחתה ולא תני מלמעלן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כי ההיא דתנן בפרק ב' דכלים מ\"ג הטהורים שבכלי חרס כו'. אי נמי, בסתם הבית שלא הוסקה. הר\"ש:",
+                "מכוסה. פירוש, כמו במשנה י\"ג דהיינו בכפישה, והכא נמי אף דבהבית שאינה מקבלת טומאה איירי, מכל מקום אין לה דין אוהל הואיל ואינה באה במדה:",
+                "ותימה, דהא כבר פירש דאין כלי מציל, ואם כן אין צריך לטעמא דבחיבורין. ועל המהר\"ם קשה יותר, שמסיים ודוקא כלים בתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעות בה, אבל שאין נוגעין בגופה של הבית אלא בכלים שנוגעין בה טהורים כו'. וקשה, אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה:",
+                "כמו שכתב הר\"ב לעיל משנה ב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רגלו. לאו דוקא רגלו דהוי דבר המקבל טומאה, דהוא הדין דבר שאין מקבל טומאה עירב את הטומאה. ומשום סיפא דאין בארובה כו' דהתם יש חילוק בין רגלו כו', נקטיה נמי ברישא. מהר\"ם:",
+                "עירב כו'. שאדם נעשה אוהל לטמא. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דהכי גמירי להו. גמרא סוכה דף י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "וצ\"ל דכנגד הטומאה טמא כשקדמה הטומאה את רגלו, דלא תקשה הלכתא אהלכתא:"
+            ],
+            [
+                "קשה, דמי עדיף משאם היתה הטומאה בעלייה עצמה כנגד ארובה. ונראה לפרש, דהכל טמא בין מה שתחת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה. אי נמי, בין מלמעלן ובין מלמטן פירוש שנתנן בשתיהן, ולכך אע\"פ שטומאה בבית גם עלייה טמאה, דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה ארובה עליונה ומערבת את הטומאה. הר\"ש:",
+                "טמא. הכא לא תני בין למעלה ובין כו', כמו בסיפא, ותני נמי הכא ממנו ולמטה, ובסיפא תני אין טמא אלא תחתון. ונארה לי, דלא מצי למתני בין כו', שיש במשמע שנתן בשתיהן, ואם כן היכי ליתני עלה ממנו ולמטה טמא ולא ידעינן אי מתחתון אי מעליון, אבל השתא דתני סתמא, ניחא, דפירוש, אי נתן רק באחד מאותן ב' מקומות ששנינו ברישא ובארובה שניה לא נתן בלום, ממנה (מאותה שנתן), אם מתחתונה ואם מעליונה, ממנו ולמטה טמא. ובסיפא לא מצי למיתני ממנו ולמטן טמא, משום דאפילו נתן רק בעליונה אין טמא אלא תחתון, דכיון דאינה בפותח טפח, אפילו טומאה כנגר ארובה די לנו בזה דדבר שאינו מקבל טומאה שבעליונה מערב הטומאה בכל הבית התחתון במקום שטומאה מונחת שם, אבל לא חזינן כאילו הטומאה נמי בעלייה. מה שאין כן בדבר המקבל טומאה דחזינן כאלו הטומאה בעלייה, דדבר טמא אינו חוצץ כו'. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "הכל כו'. וכרבי מאיר דמשנה ב'. הר\"ש. ועוד יש לומר כשקדמה הטומאה. וכן משמע לישנא דמתניתין הטומאה כו'. נתן כו':"
+            ],
+            [
+                "מטעם חבורין כמו שכתב הר\"ב בסוף פרק דלעיל ועיין שם. והא דתני בוקעת ועולה דמשמע דשלא כנגד הטומאה טהור, היינו בטה שחוץ לקדירה. הר\"ש:",
+                "ויורדת. לא שיורדת עד התהום, שהרי אינה רצוצה, אלא ר\"ל תחתיה עד הארץ, שאין כלי טמא חוצץ. ומ\"מ כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר, אינו מביא הטומאה לצדדין. הר\"א. ואם תאמר, כשהטומאה תחתיה הויא לה רצוצה ותרד עד התהום. ויש לומר, כיון דאין כלי טמא חוצץ הוי לה כאילו היא מגולה. כ\"מ:",
+                "הר\"ש. ולשטתייהו אזלי דמשנה ה' פרק ה'. אבל הוא דוחק. ועוד קשה, דעד כאן לא אמרינן התם אלא בכלים הטהורים אבל לא במקבלי טוטאה. ומהר\"ם בתב דגב כלי חרס מציל עם דפנות אהלים, וארובה שבאמצע הבית מיקרי דפנות אהלים כדמשמע לעיל פרק ה'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "קשה, דלמאי קתני לה, דמהיכי תיתי דתהוי עדיפא מכשתעלה ואין בה פותח טפח. ומהר\"מ כתב, דסלקא דעתך אמינא דכשיש ממנה תחת השקוף ואינה בפותח טפח אינה מביאה הטומאה מאוהל עראי לאוהל קבע, אבל הבא נראה כמוסיף עליו והוי כמחובר לשקוף והכל אוהל אחד, קמ\"ל דלא. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "צריך לומר דאינו יבול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל, אפילו סככות ופרעות מביאין טומאה לרבנן דפרק ח' משנה ב'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אכסדרה כו'. כל אכסדרה היא פרוצה מרוח רביעית וסתום משלש רוחות, ונסדקה התקרה מהרוח הפרוץ עד הכותל הפנימי. כ\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "נתן כו'. נראה דקאי נמי אבית, דמאי שנא:",
+                "טפח. דאי גבוה טפח אמרינן גוד אסיק הקנה בסדק ועירב הטומאה, אבל השתא הויא לה טומאה רצוצה. מהר\"ם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "משקיף בעד החלון. פירוש, היה אדם מביט מן החלון למטה:"
+            ],
+            [
+                "אינו כו'. ולא אמרינן כיון דטומאה על גבו אינו מפסיק בין הטומאה ובאה טומאה תחתיו דאדם אינו נעשה אוהל לטהר ויביא הטומאה לבית, לא אמרינן כן, דחלל גופו לא חשיב חלל. מהר\"מ:",
+                "מביא כו'. דכיון שמאהילה טומאה עליו הרי זה כמאהיל עליה. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ואע\"ג שאין לו אוהל שחללו טפח, סבר רבי מאיר דממשיך הואיל ויש בו טפח. רש\"י. אי נמי ר' מאיר לטעמיה דס\"ל חוקקין להשלים. תוס':",
+                "כדי למעט במחלוקת כתב כן. דאי טומאה בפנים מודה לר' יוסי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "יוצא. ומכסה פי החדות. הר\"מ:",
+                "החדות. פירוש, כל מה שבחדות:",
+                "אי נמי, במנורה של חוליות דלא הוי חבור מדאורייתא אלא דרבנן גזרו, ולכך ניחא טעמא דבית הלל דלא מייתא לה הפרח טומאה דיש יד להכניס ולהוציא, כיון דשל פרקים הוא לא גזור בכהאי גוונא כשהיא בחדות. מהר\"מ. ולהר\"מ בלאו הכי לא קשה מידי, דסבירא ליה דבגדים שנגעו במת אינן כמת לטמא באוהל ובמשא אלא לטמא ז' במגע. ונתן טעם, שהמשא במת עצמו אינו מפורש, ובאוהל בתיב אדם:",
+                "אף כו'. אע\"פ שנראית בין הכיסוי והחדות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כפישה. פירוש, שהכפישה מכסה חלל החדות, ושפתה מכסה עובי הכתלים, והשתא קאמר דכלים שעל עובי הכותל או שבעובי כותליו עד התהום טהורים, וקמשמע לן דאע\"ג דאין בהם טפח על טפח במקום שמונחים הכלים, לא אמרינן דהוי כביב שאין בו פותח טפח, דשאני הכא כיון שיש טפח בדות וטהור, אינהו נמי בטלי לגבי דות וטהורים, ולהכי לא תני סתמא טהורים, דסלקא דעתך דוקא כלים שבכתליו טהורים דהכתלים בטלי לגבי חלל הדות, אבל כלים שתחת הכותל שאינן כנגד חללו יהיו טמאים דטומאה בוקעת עד התהום כו', קמ\"ל דכיון דאינה בוקעת בכותל אינה בוקעת תחתיו. מהר\"ם:",
+                "פירוש, שאין צמיד פתיל מציל מהטומאה שלא תצא. אבל קשה, מה ענין צמיד פתיל לכאן, ולשון הר\"מ, שאין האוהל שבתוך הבית מונע הטומאה. ועתוי\"ט:",
+                "ומהר\"ם פירש, במכוסה בכפישה, ואפ\"ה כלים שבכותל הדות טמאים, ולא דמי למגדל בתוך הבית דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתליו טהורים, דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית ולכך כלים שבכתליו טמאים כמו כלים שתחת שאר קרקעית הבית שאין במקומן טפח על טפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שעל גביו כו'. אבל שבתוך התנור (וכ\"ש תחתיו) טמאים, מידי דהוה אאוכלין שגיבלן בטיט. מהר\"ם:",
+                "דכהאי גוונא שהטומאה מתפשטת סביב לתנור מכל צד אמרינן אפילו מן הצד אדם וכלים כמאן דליתנהו דמי לטמא ולא לטהר, ומתפשטת הטומאה כל תחת הנסר אפילו כנגד פי התנור, וכיון שהתנור פתוח נכנסת הטומאה לתוכו. מהר\"ם:",
+                "כיון דאין בין פי התנור לנסר טפח הוי ליה כמגדל וכוורת שבפתח ואין בין פיהם לשקוף טפח דאין טומאה נכנסת להם, ולא בעי צמיד פתיל אלא היכא דאיכא טפח בין פי הכלי לגג שעליו. אבל בכלים מודה דנעשה אוהל לטמא. ותנא קמא סבירא ליה דגזרו גם בתנור, דלא לימרו התנור מפסיק בין הטומאה שלא לעבור לצד אחר. מהר\"ם:",
+                "טמאים. התנורים. וכל שכן כלים שתחת הנסר, דבעודף טפח מיירי. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "וטעמא, דכשיש לה לזביז הוא דחשיבא לחוץ וחוצצת, אבל כשאין לה לזביז לא חשיבא ואינה חוצצת. הר\"ש. וקשה דבמשנה ו' פרק ה' שמעינן דסרידה שאין לה גפיים חוצצת ולא כשיש לה גפיים. וטהר\"מ כתב על פי התוספתא, דמיירי בסרידה שאין לה לזביז דחזיא לשכיבה, וכל המטמא מדרס מטמא טמא מת, לכך אינה חוצצת, אבל כשיש לה לזביז (ולא בארבע רוחותיה, דאם לא כן טמא מטעם כלי קיבול) דלא חזיא לשכיבה, חוצצת וכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל דמי לנדבך הנתון על גבי אבנים דריש פ\"ו. ועתוי\"ט:",
+                "הכל כו'. כלומר, הכל טמא חוץ מכנגד אוירו של תנור. מהר\"ם:",
+                "אוירו כו'. כלומר, על הסרידה אשר על אויר התנור. לא על אויר העיגול היוצא מפי התנור. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כיון דהזיז עשוי להחזיק חום האמבטי, בטל האמבטי לגביה טפי מלגבי נסר. מהר\"ם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "משמע שנפחת מאליו. וקשה, דבריש פרק דלקמן טחלקין בין עושה לנעשה. והר\"מ והר\"ש כתבו, סנדל שפחת המעזיבה, שיעורו בפותח טפח. נפחת מאליו, שיעורו במלוא אגרוף. וכן כתב מהר\"ם דמתניתין דוקא בפחת ולא בנפחת:",
+                "הכל כו'. העלייה וכל מה שבה מכלים. הר\"ם:",
+                "מונין כו'. וקשה, דהא תנן בפרק י' משנה ב' גבי ארובה שאין בה פותח טפח, טומאה בבית נתן את רגלו טהורה. יש לומר, דמיירי כשהסנדל נתון בפתח מעזיבה בחציה של מטה, דנדונית מחצה על מחצה כדלעיל בפרק ו' משנה ד', ואפילו הטומאה כנגד הנקב לא אמרינן עירב את הטומאה, שכל דבר שנכנס בעובי המעזיבה וממלא הפחת ויושב שם, מהתקרה הוא חשוב, ואין אומרים בו עירב את הטומאה. כ\"מ בשם הרי\"ק. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מעזיבה. ולא נסרים. אלא דחדא נקט. ועתוי\"ט:",
+                "שגוד אסיק וגוד אחית הלכה למשה מסיני ובתנאי שיהא רוחב הקורה טפח וביניהן אויר טפח. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "כולה. אע\"פ שקצתה פחותה מטפח, מפני שקצתה מקצת אוהל הוא. הר\"מ. דאם לא כן, ליתני מביאה את הטומאה ותו לא. כ\"מ:",
+                "משום דלא סגי בטעמא שהמרובע כו', דאיהו גופיה קשה מנלן, לכך מביא מקרא. אך תמיהני דהיה לו להביאו ממלכים א' ז' כ\"ג דקדים:",
+                "ארבעה. וקשה, דלגופיה לא איצטריך, דכשמדד צד אחד למה ליה למדוד עוד השלשה צדדים. ולאשמעינן דמרובע יתר כו', אינו במשמע, דא\"כ הרי זה בא ללמד ונמצא למד:",
+                "רביע. ד��א כל עיגול שרחבו אמה, הקיפו שלש, ומרובע של אמה הקיפו ארבע. רש\"י. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ממקום אמצעו שמשם מתקצר והולך ונעשה מקום חלול:",
+                "כלומר, ואע\"פ שהטומאה אינו במקום שיש טפח על טפח:",
+                "צריך לומר דר\"ל דהתנא לא דק, אבל לדינא אין צריך עשרים וארבעה ממש, רק שיוכל לרבע תחתיו טפח על טפח. דאל\"כ היכי אמרינן לא דק להקל בשל תורה. ולחשבון המדוייק של הר\"מ, אתי שפיר דבדוקא הוא. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכשיטתיה בפרק י\"א משנה ז'. ור' יוסי ור' יהושע בחדא שיטה. ועתוי\"ט:",
+                "מטפח כו'. וכיוצא בזה מצאנו לו בפרק ט' משנה ט\"ו. וע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הן. מפני שיש כמה גווני בלא הספיק כדאיתא בתוספתא, שלא היה לו טיט לגומרה או שקראו חברו או שחשכה לילי שבת, לכך נקט לשון רבים. נ\"ל:",
+                "אינו נכון, דאין כל ראשי אדם שוין:",
+                "ונראה דלא גרס אבל להוציא, אלא הכי גרס, ולהוציא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "התקרה. פירוש, תקרת הבית אשר בנה חוצה לה הר\"מ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "וקשה, דלמה יעשה מפולש. והר\"ש כתב, שעושה חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה. ולשון מהר\"מ, להושיט קנה של גרדי לחברו:",
+                "כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר\"מ:",
+                "חוץ מקנה כו' הנזכרים למעלה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "על ידי. פירוש, על כח. כמו על יד מפקידה כו':",
+                "וא\"כ ליהדר נמי פחות מעצם כשעורה. ושמא הדר תניא למחשביה בהדי שרץ ונבלה. ומהר\"מ כתב לאשמעינן דאם לית בחדא כשיעור למעט, כולהו מצטרפים למעט ולא אמרינן דמת ונבלה מצטרפים לטמא ולא למעט, קמ\"ל דכל שטומאה ושיעורו שוה, מצטרף. טומאתו ולא שיעורו, שיעורו ולא טומאתו, אין מצטרף:",
+                "הר\"ש. אבל דעת הר\"מ דלקבל טומאה אין שיעור אף מדאורייתא. ולהכי כתב בחיבורו פחות מכביצה שאינן מוכשרים:",
+                "שלשה טפחים. ואף דתנן פרק ח' משנה ה' אלו לא חוצצין הזרעים והירקות. יש לומר, דלענין אוהל שאני, דאין נעשה אוהל כיון דהרוח מנשבו. תוספ':",
+                "שלא כו'. ובכפרים. כדתנן במשנה ג' פרק ג' דעוקצים:"
+            ],
+            [
+                "המת. קשה, פשיטא, דבלאו טומאה שבבית איהו גופיה מביא הטומאה לבית שאצלו. ונראה לי, כגון שהזית מונח בכלי חרס ופומיה לצד הבית שהטומאה בתוכו, וכלי חרס גופיה, לא מבטל ליה ואינו ממעט, וסלקא דעתך אמינא דהכזית ימעט כו'. ועתוי\"ט:",
+                "אוכלים. וקשה, אמאי לא תני ברישא בהדי ממעטין, כביצה [אוכלים] שלא הוכשרו. ובסיפא לתני אין ממעטין אוכלין שהוכשרו, כמו דתני בנבלת עוף טמא שהכשירה. ושמא דבר פשוט הוא. ובנבלת עוף טמא איצטריך לאשמעינן דלא הוי כנבלת עוף טהור דלא בעי הכשר. מהר\"מ:",
+                "כלומר, ועל ידי כן חזר להיות כמו גוש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל שהוא. ברור דכל הבאת טומאה כזו שאינה באוהל טפח הבריא, אינו אלא מדבריהם. הר\"מ:",
+                "הר\"ש. ובערוך העתיק, כל שמעוקם מכאן כו'. ופירש גבלית. אוצר:"
+            ],
+            [
+                "ולא שיביא את הטומאה לבית, אלא שמביא הטומאה שתחתיו אל הכלים שתחתיו. וקמ\"ל דלא אמרינן דזיז בכל שהוא לכל דבר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שלש אצבעות. כלומר פחות מטפח:",
+                "תחתיו. בזיז שהוא למעלה משנים עשר טפחים. הר\"א. דאל\"כ היה מביא את הטומאה בכל שהוא. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דר' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא אע\"פ שאינו אוכל בפותח טפח. הר\"ש. וכלומר, והכי נמי מחמיר כאן בב' זיזין זה על גבי זה, דהא לעיל פירש דהתחתון גבוה מן הארץ טפח, וא\"כ לאו בזיז שע\"ג הפתח מיירי. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, בין התחתון לעליון, לכך בוקעת ויורדת. ועתוי\"ט פירוש לגירסא השניה:"
+            ],
+            [
+                "ולפי מה שכתבתי שר' אליעזר לטעמיה מתניתין דהכא כר' יהושע:",
+                "וכן כו'. וכן בכל החלוקות השנויות לענין הזיזין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומיהו התם לענין נתונים תחת הסדק, ואשמעינן דלא אמרינן כאילו הסגוס קליש וחלול תחתיו וגוד אסיק. והכא לאו בהכי מיירי אלא כשטומאה רצוצה תחתיהן או ביניהן, ואשמעינן דאפילו קליש לחוד\"נמי לא אמרינן. ולא זו אף זו קתני. מהר\"ם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ופי' משום חיבורין נמי ליכא, דהוי דיקרב לדיקרב דטמא טומאת ערב. וא\"ת והא כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אהלים כו'. דהתם לשיהא אוהל טמא בעצמו אף לאחר שהוציאו המת, והכא שהמת בתוכו דהוי כמלא טומאה:"
+            ],
+            [
+                "טפח. ומשום סיפא נקט. דלגופיה לא איצטריך, דכיון שתחת עצמה אינה מביאה הטומאה אלא בוקעת, כל שכן שאינה מביאה אל ההבית שאצלה ואפילו נוגעת בפותח טפח:",
+                "והתחתונה כמאן דליתא דמי, ואותה שעל גביה מביאה הטומאה לכל מה שתחתיה ובוקעת כנגדה עד לרקיע, דאדם וכלים נעשו אהלים לטמא ולא לטהר, ולכך מביא הטומאה לכל שתחתיהן וחוזרת ובוקעת למעלה, דאין נעשים אהלים להפסיק. והא דלא תני במתניתין למעלה מהן, משום דבטהורות נמי שגבוהות טפח איירי, דחוצצות, דבחביות של שייטין וכיוצא בהן איירי שסתומין וטהורים לגמרי, ודמי לטבליות של שיש דלעיל ולא לכלים הטהורים העשוין לקבלה דנעשו אהלים לטמא ולא לטהר. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "שבחצץ. פירוש, שבאחורי החצץ. אבל שבתוך החצץ צריך פותח טפח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וביטלו. ואם לא ביטלו הוי כשאר חפצים המונחים באוהל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וצריך לומר דאזיל בשידה תיבה ומגדל. דאי לאו הכי, כיון שיש ארבע מערות לארבע רוחות, כבר נטמא. הרשב\"ם:",
+                "דגזרו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב אצלו ויפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה. אבל בחצר הקבר יש היכר רש\"י. ועתוי\"ט שהאריך בזה כפי מסקנת הגמרא:",
+                "וקשה, דאם כן היינו עומדת אלא סיפא שהקורה שוכבת וראשה נכנס לתוך הקבר נעשה לו גולל, ורישא שהיא עומדת או מוטה וסומכת על הקבר, כל הקורה צריכה לראשה התחתון שהוא גולל, לפיכך כל שהיא כנגד הקבר, טמא. דמוטה פירוש זקופה קצת. אבל כשהיא שוכבת אינו כן ומה שעתיד לקוץ אינה חיבור. הר\"א. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כל זמן שהוא מחובר לקבר ובמשנה ז' פרק קמא דעירובין פירש הר\"ב דאף לאחר שפירש מטמא:",
+                "בהמה. שכפתה. דאם לא כן הרי היא הולכת ואין כאן גולל. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "וריש פרק דלקמן מפרש אפילו שלא בחבורין. והר\"מ כתב, כשנטמא האדם במת ע\"י אוהל או ע\"י נגיעה, ונגע אח\"כ בכלים, טמאים. אבל אם האהיל על הכלים אין מטמא אותן. אם לא שהאהיל בידו אחת כו':",
+                "טהורים. ואע\"ג דהאדם טמא, דכולן מביאין טומאה על עצמן בכל שהוא, מיהו אינו מביא את הטומאה בפחות מטפח. מהר\"ם:",
+                "אם כו'. ל��י שקטן בן יומו מטמא טמא מת, ואפשר שיהיה נער קטן. הר\"מ. וכלומר דפותח טפח באדם בינוני משערינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "המיטלטלין. נקט מטלטלין משום שלא גזרו אלא על האדם הנושאן. אבל בפותח טפח אפילו מחוברין נמי, כמו אילן המיסך. והא דזרעים כו' אין מביאין, משום דאין בהם ממש דהוי כמו כיפת הברד כו'. תוס':",
+                "להביא טומאה על אחרים. רש\"י:",
+                "ומרדע בר קבולי טומאה. ולא הוי כפשוטי כלי עץ, דיש בו דרבן מצד אחד ובראשו השני יש בו חרחור הר\"ש. וזה לשיטת ר\"ת דחרב הרי הוא כחלל דוקא מתכות, אבל שאר כלים דוקא בחבורין שבשעה שנגעו במת נגע בהן האדם. וכתב הר\"ש, ומיהו אי אמרינן חרב כו' לטמא באוהל, היה האיכר ראוי ליטמא משום דמרדע מאהיל עליו. רק דלישנא לא משמע הכי. ועוד, דאי משום אוהל, מאי קאמר ר\"ע על האדם בעובי המרדע, הא אפילו בכל שהוא. טמא מן התורה, דחרב הרי הוא כחלל ועץ המשמש את המתכות טמא כמתכות. ואפשר דכאן לא היה בו דרבן ולא חרחור, ומרדע מקבלי כלי עש, ן הוא, שדרבן מיטלטל ודרך להסירו. ועתוי\"ט:",
+                "זהו לשיטת הר\"י (וכן סתם הר\"ב בפרק קמא משנה ב' כהר\"מ) דחרב כו' לאו דוקא כלי מתכות, ואם כן אין צריך א\"צ חיבורין. אך קושית הר\"ש במקומה עומדת דהוה ליה לטמאו מטעם אוהל. וגם לר\"ע למה ליה כעובי המרדע ומשום גזירה כו' כנ\"ל, הא בכל שהוא סגי. וצ\"ע:",
+                "דמדאורייתא יקרב בדיקרב טמא שבעה, כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, וסתמו שבעה, והיינו בחבורין. ויקרב בדיקרב לדיקרב שהיא השלישי, הוא טמא טומאת ערב, כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. והרואה כו' לפי שאינו פשוט כל כך טומאה בחבורין, ויאמרו שהוא משום אוהל כיון שיש בהקיפה טפח, אבל בפחות מכן לא יאמרו שהוא משום אוהל וישאלו הטעם. וזהו ג\"כ לשיטת ר\"ת. אבל לשיטת הר\"מ [והיא שיטת הר\"י מסמפונ\"ט] הוא טמא משום נוגע ואפילו שלא בחבורין. ועיין עוד דעת הר\"מ בריש פרק קטא:"
+            ],
+            [
+                "לעצמו. ולא לנוגע בו, כדתנן סוף משנה ב' פרק ז':",
+                "טמאים. דאדם המקבל טומאה אינו חוצץ. מהר\"מ:",
+                "דאי לאו הכי מספיקא לא מחזקינן טומאה. גמרא:",
+                "חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, ואיכא למימר אי נקבר שם מת מדכר לה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ובדרך טעמא כדאיתא בגמרא, דזמנין דמתרמי בין השמשות של ע\"ש ומקרו וקברו בתל. והואיל והטעם פשוט לא הוצרך לפרשו:",
+                "שאין כו'. אבל אם יש קרובה הימנה, אפילו היא בתוך חמישים אמה הוי כרחוקה וחדשה דטהורה, דאם איתא דהלכה כו' לא שבקה קרובה הימנה ואזלא להך. רש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בודק אמה כו'. לשון הר\"מ, ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אתת כו'. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש והר\"מ. אבל הר\"א פירש, תרומה שנתערבה בחולין, ולא בתרומה ודאי:",
+                "אי נמי, בעבד או באשת כהן ובנות כהן, דאוכלים ואין מוזהרים על הטומאה. מהר\"ם:"
+            ],
+            [
+                "וכל שכן שאין להם שכונת קברות. וטעמא, הואיל ולא נתקנה לקבר. הר\"ש:",
+                "המפנה כו'. בתוספתא, המפנה קברו לרשות הרבים והלך לשם אדם מפנה עצם כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "בית הפרס. וטומאתה מדברי סופרים. הר\"מ:",
+                "מענה. מלשון הכתוב האריכו למעניתם. הר\"מ:",
+                "חמש. והוא קי\"א אמה וג' רביעי אמה [בריבוע] בקירוב. ועתוי\"ט:",
+                "על כו'. וגירסת מהר\"ם עד בורך כו'. וכתב, נראה לי עד עומק בורך כו', שהוא עומק שלשה טפחים וכדלקמן פרק י\"ח משנה ה'. ולאורך עד בו' נותן רובע הקב כרשינין בקרקע ומגלגל המחרישה עליהן והיא מוליכה הכרשינים עמה ויש מקום שמועטין:",
+                "ג' כו'. דשיעור שעורה שלשה כרשינין. הר\"ש:",
+                "לא שמתחלה נופלים זה על זה כו', אלא בא לומר דשלשה יפלו זה בצד זה ולא יותר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ולא ידענא למה כתב שש, כיון דאפילו חמש סגי:",
+                "וחזר בו'. כלומר, ואע\"פ שלא חרש בפעם אחת, כשהשלים חרישתו נעשה בית הפרס. וכשחזר אח\"כ והשלים עד מאה, נמצא שבית הפרס שהיה כבר, עושה עוד בית הפרס. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, ואינם בחפירה:",
+                "שחרש. קבר בשדהו. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "שדה כו' טמא במגע ובמשא ובאוהל:",
+                "והא דריש פרק ז' דהעליות טמאות כו', התם הטומאה בכותל, והכא תחת הכותל. הר\"מ בנוסחת ארץ ישראל:",
+                "הנה משקוף הבית מאהיל עליו ויהיה משקוף העלייה אוהל על אוהל. הר\"מ:",
+                "לא אתא לאפוקי אלא אם פתח עלייה עודף על פתח הבית, אבל אם פתח הבית רחב הרבה יותר משל עלייה לכל צד, הבי נמי עלייה טהורה לכל צד. מהר\"ם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לשון הר\"ש, שאם היו טמאים טומאה דאורייתא כו'. משמע דטהורים א\"צ הזייה כלל. ומתניתין לא משמע הכי. אבל להר\"מ מזין אף על הטהורים, וטעמא, כדי להכיר שאין מקילין בטומאת בית הפרס אלא מפני שהוא ספק. ועתוי\"ט:",
+                "כך היא גירסת הר\"ש. אבל כתב, דאין לפרש שנגעו בוצרים במקבלים, דא\"כ פשיטא. [וזה לא קשיא דטובא קמשמע לן דאע\"פ שנחשבם כאילו אינם מוכשרין ורשאין לבוצרן, כשיצאו חוץ לבית הפרס נחשבם מוכשרין. תוי\"ט] ועוד, דהוה ליה למימר אלו באלו. ופירש הוא, שנגעו זה במה שבצר זה. ודמי להא דאיתא בתוספתא, בצר בית הפרס זה לא יבצור בית הפרס אחר. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר, שלא יוכל לבצרן בטהרה. אבל כשמוכרן לשוק, ודאי טהורים הן, שלא גזרו אלא על הבוצר לגת:"
+            ],
+            [
+                "לא היה ראוי למנות עמהם שדה בוכים, דטהור גמור הוא, אלא משום דשייך בה דין זריעה ונטיעה, קא חשיב ליה. הר\"ש:",
+                "הקבר כו'. הוא בית הפרם דריש פרקין [דלעיל] ששיעורו מלוא המענה. הר\"ש:",
+                "ניטעת כו'. שהנוטע אין דעתו לעקור, ואם תהיה טומאה טמונה תחתיו אין בכך כלום. הר\"א. והר\"מ כתב, לפי שהשרשין יורדים למטה משלשה ולכך טהור כדלקמן משנה ה':",
+                "כלומר, התבואה והקטניות:",
+                "מפני שהם רב ומסתבכין ביחד וא\"א לבודקן. אבל הר\"מ כתב, אם תתיר לו בהנייה, מוציאו למוכרו ונמצא מרגיל את הטומאה:",
+                "וקשה, דבכמה דוכתי תנן התבן והקש. והר\"ש כתב, קש הם השבולים ידות של תבואה. וכן עצה, ידות כו':"
+            ],
+            [
+                "שאבד. נראה דאבד ברה\"י דאורייתא בבקעה בימות הגשמים. והא דאמרינן בכל דוכתי בית הפרס דרבנן, היינו בנחרש. ואבד נמי ברה\"ר. והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה, דהתם הטומאה ידועה וליכא ספיקא אלא לזה שנכנס, אבל אבד הספיקא לכל אדם. הר\"ש:",
+                "דהיכי יחרוש ויזרע, הא מיטמא בהיסט. הר\"ש. ומהר\"ם כתב דלא קשיא, דהא תנן במשנה ג' דאינה עושה בית הפרס. וכן הוא גירסת הר\"מ. ומפרש, לפי שאין שרשי הזרעים מגיעין עד לקבר, משא\"כ שרשי האילנות:",
+                "ולשון הר\"מ, עפרה מטמא:",
+                "ובמשא כו'. כבית הפרס. שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בעפרה. הר\"מ. וניחא השתא דמיקרי בית הפרס, לפי ששייך בו ג\"כ פריסת העצמות כו'. והתוספ' נדחקו בזה:",
+                "ובאוהל. לפי שאולי ע\"ז הקבר האהיל כו', וכבר היתה בו טומאה קבועה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, כיון שכך הוא דרך זה השדה שבוכים בו סוף שמתיאשים, אבל לא ודאי שמתיאשים. והיינו דכתב דדוקא שנתיאשו. ולפי זה אינו ענין לטומאה אלא משום דשייך ביה זריעה ונטיעה קחשיב ליה. והר\"מ כתב, אין נוטעים כו', שלא להרגיל בני אדם לשם, שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות כו' לפיכך אפשר שיבוא אדם ויקבור בו כו' ועפרה טהור כו', שהרי לא הוחזקה שם טומאה. וכעין זה כתב רש\"י [ותוספ']. ועתוי\"ט:",
+                "שכל אכילת קדשים מצות עשה הוא. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "ודינו כספק נזיר טמא וספק נזיר טהור. והך משנה אינה הלכה, דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה כלל. וראיה, דבפרק ז' דנזיר משנה ג' תנן דעל בית הפרס אין הנזיר מגלח:"
+            ],
+            [
+                "ונתן כו'. מדברי הר\"ש דלקמן משמע דאותן ג' טפחים שנוטל הוא שנותן על גבי חציו האחר, מדלא תנן ממקום אחר, ועוד דפשיטא הוא. וצ\"ל דסברת ר\"ש דאין לחוש עוד לשיגע בעצם כשעורה, שא\"א להסיטם כיון שיש עפר טפח ומחצה על גבם, ומיירי שבדק קודם שנתן. אבל מהר\"מ כתב, ונתן שלשה טפחים כו', פירוש, ממקום אחר, וקמ\"ל דלא חיישינן שמא יפול העפר מן הם:: וה לנמוך ויחזור לטומאתו, דכיון שטהר שעה אחת תו לא מטמאים ליה. ור\"ש סבר, אפילו חציין בנתינה וחציין בנטילה מצטרפין:",
+                "דדמי לרישא שנוטל מכאן ונותן על חציה האחר, אלא שעושה כן בכל השדה מקומות מקומות. הר\"ש. וצריך לומר דהכא חיישינן יותר שמא לא בדק יפה, משא\"כ בעושה כן ממחציתו למחציתו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "האדם כו'. וקשה, הלא יטמא התחתון לעליון. ועוד, טומאה בחיבורין הוא וטמא שבעה, ויש לומר, כגון שהתחתון נכרי, שאינו מקבל טומאה וטהור העליון מטומאה דאורייתא. אי נמי, כגון שלבוש לבושים הרבה, דטומאה בחיבורין לא מטמא אלא אדם אחד או בגד אחד, אבל שני אינו טמא אלא טומאת ערב, ואין מטמא אדם וכלים. ואפילו יטמא טומאה דרבנן מ\"מ השלישי לא הוי אלא ראשון ולא יטמא אדם. תוס'. [ב\"מ דף ק\"ה]:",
+                "רע. אפילו נשמר ולא נדנד. הר\"מ:",
+                "וכן הצריכוהו הזייה שלישי ושביעי. ולא כן לנטמא מאוירה דאין צריך [אלא] טבילה והערב שמש. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אבל אאוירה לא גזרו. גמרא:",
+                "והם מטמאים אף באוהל לרבנן. ורשב\"י נמי מודה דבמגע ובמשא מטמא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "ולשון הר\"מ, עבד מישראל. ואין רצונם לומר עבד עברי, דפשיטא, אלא ר\"ל עבד מישראל שנמכר לגר תושב או לעקר. וקמ\"ל דנאמן לשמור. והא דלא פירשו בעבד כנעני, מדתני בתוספתא הכל עושין מדור אפילו עבד, ואיך יהא נאמן עליו לשומרו. הר\"ש:",
+                "משמרים כו'. אפילו יוצא ונכנס. הר\"ש. מידי דהוה אשמירת יין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דכללא דכל מקום ששנה רשב\"ג כו', דלא אמרום על נגעים ואהלות וכיוצא בהן שאין נוהגים. מהרי\"ק:"
+            ],
+            [
+                "ונראה, לפי שדרכם להסתיר הקבר לבל יוודע לאיש שזנתה אשה עמו. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה אהלות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oktzin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,136 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oktzin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שאין בו מוח. רש\"י:",
+                "משמע בין לטמא ובין ליטמא:",
+                "וכל שכן העוקץ הנוגע ודבוק בו כדלעיל:",
+                "שאין צריך לומר בתחילת העיון, לפי שכל זרע אין ספק כי יזרע. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גדול כו'. גיד דק שבקצה השורש הטמון בקרקע מן הצנון. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "המכבד כו'. ידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה כו', ונקרא יד המכבד, לפי שהוא דמות יד המטאטאים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והלפת. פירוש, חלפות הלפת:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, כשהם עם התבואה נהפכה התבואה על ידיהן. אלא שקשה, דכיון שכבר נדושו נתרוקנה התבואה מהן. ולשון רש\"י, הואיל וראויות להפוך ראשי השבולין בעתר על ידי הידות. דאלמלא הידות, יוצאין מבין עוקצי העתר ונשמטין ממנה:",
+                "לא ידעתי למאי קאמר שנקראים בן, והיכן נקראו כן. והר\"ש כתב, וקראן פסיגין בירושלמי ובתוספתא. ונתת אותו תרגום ירושלמי ופסיג יתיה. ע\"כ:",
+                "יש לפרש כמו שכתב הר\"ש, דיש באשכול פסיגים גדולים ומכל פסיגה יוצאים פסיגין קטנים. אבל לא ידעתי מאי דוחקיה דהר\"ב לפרש כן, דיותר נראה לפרש דמיירי בסתם פסיגים שיש בהן גרגירי ענבים. וכ\"כ הר\"ש כאן:",
+                "שרביט. יוצא מן קצה המכבד כו'. הר\"מ:",
+                "לכאורה מתניתין בידות מיירי כדתני רישא כל ידות כו', וכן מדתני בכולהו טמא, ולא תני מצטרף. ובחולין מייתי לדרבי אלעזר בן עזריה לענין שומר:"
+            ],
+            [
+                "והר\"מ פירש, מין תאנים. ועתוי\"ט:",
+                "טפח. הסמוך לאוכל הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הדומין ליין וחומץ שמעמידין ומקיימין האוכל. ובכל מקום פירש הר\"ב, כבוש ביין, או בחומץ, או ציר, או שמן, או מים עם מלח:",
+                "וקשה, וכי אין זה למראה, וברישא לא פליג רבי יהודה. הר\"ש. ואפשר לחלק בין הדבר המחובר בפרי עצמו כמו כשות והנץ, לטרפי הזית דמעיקרא אינם מחוברים בפרי עצטו:",
+                "ולפיכך מצטרף גם כן. וכן כתב הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "נראה לי דהכי פירושו, כיון דאמרינן דגרעין של רוטב והיינו שאין מבושלים כל צרכן ונשאר קצת מן האוכל עליהם וחזיין למוצצן מצטרפות, אבל ביבשה אין נשאר מן האוכל על הגרעין אין מצטרף. לפיכך חותם של יבשה דחשיב ונגמר וחזי לאכילה עם התמרה, מצטרף, ושל רוטב דלא חשיב, לא מצטרף. מהר\"מ:",
+                "היינו בלחה. אמנם ביבשה הוא דבוק להתמרה. הר\"מ:",
+                "אבל כשהתמרה קיימת, אף מה שיוצא מצטרף, כדתני רישא אע\"פ כו'. הר\"א. והר\"מ פירש, דסיפא מפרש לרישא, דהא דתני אע\"פ כו' הוא דוקא כנגד האוכל:",
+                "הר\"ש. וקשה, דלפי סוגית הגמרא אפילו לפחות מכפול יש שומר כו'. והא דתנן בפרט ט' דחולין [משנה ד'] כזית בשר, הוא משום טומאת נבלה שאינה מטמאה בפחות מכזית, ולא משום צירוף הוא:",
+                "שהוא עב משל שתי:"
+            ],
+            [
+                "שלם כו'. לכאורה זו ואין צריך לומר זו קת��י. ולשון הר\"מ, הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו, אין הנשאר חיבור כו' ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף, שאין שמירתו מועלת כלום. וכן נימוק באמצע. אין הצדדים חיבור זה לזה ואין קליפתו מצטרפת:",
+                "אינו כו'. דאין שומר על גבי שומר. רש\"י:",
+                "מכלל דפליגי רבנן. וצ\"ל דמסרק בכלל הפטמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "מצטרפת. שהיא עצמה אוכל. והחיצונה כו', שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר. רש\"י:",
+                "הר\"מ פסק כר' יהודה והכי מסתברא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שהוא קרוב לצלי ומתקשה הבשר יותר מהבשול:",
+                "ולדיוקא איצטריך, הא אוכל שלא התחיל בו חבור. ומ\"מ לישנא דהתחיל בו קשה, דהוה ליה למימר שפירק. והר\"ש פירש, אותה חתיכה שהתחיל למרק בה אינה חיבור דסופה למרקה כולה, אבל בשאר חבור:"
+            ],
+            [
+                "שם מושאל מגזי נזרך. ולי נראה שצריך לגרוס סיגוס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וטעמיה דתנא קמא, נראה לי דמדמהו לשתילי תרומה שנטמאו, שתלן טהרו. וסבירא ליה דהואיל שמה שחוץ לעציץ חשיב מחובר, ראוי שמה שבעציץ שנחשב לתלוש שיהיה נמשך למחובר. ועיין תוי\"ט:",
+                "ואף דודאי מה שיצא לא עדיפא מעציץ נקוב ושמעינן ליה לר' שמעון דמשוי נקוב לאינו נקוב. שאני הכשר זרעים דהתורה ריבתה טהרה אצלם כו'. גמרא. ועיין תוי\"ט:",
+                "יאכל. לא ידעתי למאי שני בלישנא, ולא קתני והטהור בטהרתו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, דרגיל לשנותן יחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "החותך ולא חתכו לאכילת אדם. גמרא:",
+                "וכל המטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר כדקלקן:",
+                "האדם כו'. כי המחשבה הוא שיהיה מאכל אדם אף אם הוא ראוי לנכרים בלבד. הר\"מ:",
+                "והחלב כו'. ואפילו חלב שחוטה צריכה הכשר, ולא הוכשרה בשחיטה. משום דאכתי לאו אוכל הוא עד דחשיב עליה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאילו חלב טהורה שחוטה, אף דאין צריך מחשבה ולא הכשר מים, הכשר שרץ מיהא בעי:"
+            ],
+            [
+                "בקצוות השבטים בעת כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הכי מפרש הר\"ב חריע דפרק ב. דכלאים משנה ח'. והכא התנן חלות חריע, משמע דענין אחר הוא. והערוך כתב ירושלמי מהו חריע מוריקא. וחלות חריע, יש מפרשים שהוא פחות ממוריקא שהוא דק, וזה רחב כאצבע. ועתוי\"ט:",
+                "ואינן כו'. לפי שאין נאכלים להנאת גופן. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "רע\"א כו'. בנוסחת מהר\"ם זה לשונו, משעה שאין יכולין לחיות:"
+            ],
+            [
+                "חלב כו'. אבל לא חיה טהורה:",
+                "הר\"ש. ור\"מ מחלק בין נתנכלה לנשחטה לענין הכשר שרץ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואם תאמר למה נקט גבי טומאה במקומה, דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה, דהא לאו מחוברת היא. ואומר ר\"ת, דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלים אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית, וגזרו בה רבנן טומאה דילמא אתי לאחלופי. תוס':",
+                "ביהונתן כתיב. ובדבש במקום גידולו מיירי. רשב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "משמע דמחשבה ממש קאמר, ולא דיבור. ועיין סוף פרק כ\"ה דכלים:"
+            ],
+            [
+                "ה' יברך כו'. במדרש, גדול השלום שכשמלך המשיח יבא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו וגו' משמיע שלום:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Oktzin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Oktzin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שאין בו מוח. רש\"י:",
+                "משמע בין לטמא ובין ליטמא:",
+                "וכל שכן העוקץ הנוגע ודבוק בו כדלעיל:",
+                "שאין צריך לומר בתחילת העיון, לפי שכל זרע אין ספק כי יזרע. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "גדול כו'. גיד דק שבקצה השורש הטמון בקרקע מן הצנון. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "המכבד כו'. ידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה כו', ונקרא יד המכבד, לפי שהוא דמות יד המטאטאים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "והלפת. פירוש, חלפות הלפת:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, כשהם עם התבואה נהפכה התבואה על ידיהן. אלא שקשה, דכיון שכבר נדושו נתרוקנה התבואה מהן. ולשון רש\"י, הואיל וראויות להפוך ראשי השבולין בעתר על ידי הידות. דאלמלא הידות, יוצאין מבין עוקצי העתר ונשמטין ממנה:",
+                "לא ידעתי למאי קאמר שנקראים בן, והיכן נקראו כן. והר\"ש כתב, וקראן פסיגין בירושלמי ובתוספתא. ונתת אותו תרגום ירושלמי ופסיג יתיה. ע\"כ:",
+                "יש לפרש כמו שכתב הר\"ש, דיש באשכול פסיגים גדולים ומכל פסיגה יוצאים פסיגין קטנים. אבל לא ידעתי מאי דוחקיה דהר\"ב לפרש כן, דיותר נראה לפרש דמיירי בסתם פסיגים שיש בהן גרגירי ענבים. וכ\"כ הר\"ש כאן:",
+                "שרביט. יוצא מן קצה המכבד כו'. הר\"מ:",
+                "לכאורה מתניתין בידות מיירי כדתני רישא כל ידות כו', וכן מדתני בכולהו טמא, ולא תני מצטרף. ובחולין מייתי לדרבי אלעזר בן עזריה לענין שומר:"
+            ],
+            [
+                "והר\"מ פירש, מין תאנים. ועתוי\"ט:",
+                "טפח. הסמוך לאוכל הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הדומין ליין וחומץ שמעמידין ומקיימין האוכל. ובכל מקום פירש הר\"ב, כבוש ביין, או בחומץ, או ציר, או שמן, או מים עם מלח:",
+                "וקשה, וכי אין זה למראה, וברישא לא פליג רבי יהודה. הר\"ש. ואפשר לחלק בין הדבר המחובר בפרי עצמו כמו כשות והנץ, לטרפי הזית דמעיקרא אינם מחוברים בפרי עצטו:",
+                "ולפיכך מצטרף גם כן. וכן כתב הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "נראה לי דהכי פירושו, כיון דאמרינן דגרעין של רוטב והיינו שאין מבושלים כל צרכן ונשאר קצת מן האוכל עליהם וחזיין למוצצן מצטרפות, אבל ביבשה אין נשאר מן האוכל על הגרעין אין מצטרף. לפיכך חותם של יבשה דחשיב ונגמר וחזי לאכילה עם התמרה, מצטרף, ושל רוטב דלא חשיב, לא מצטרף. מהר\"מ:",
+                "היינו בלחה. אמנם ביבשה הוא דבוק להתמרה. הר\"מ:",
+                "אבל כשהתמרה קיימת, אף מה שיוצא מצטרף, כדתני רישא אע\"פ כו'. הר\"א. והר\"מ פירש, דסיפא מפרש לרישא, דהא דתני אע\"פ כו' הוא דוקא כנגד האוכל:",
+                "הר\"ש. וקשה, דלפי סוגית הגמרא אפילו לפחות מכפול יש שומר כו'. והא דתנן בפרט ט' דחולין [משנה ד'] כזית בשר, הוא משום טומאת נבלה שאינה מטמאה בפחות מכזית, ולא משום צירוף הוא:",
+                "שהוא עב משל שתי:"
+            ],
+            [
+                "שלם כו'. לכאורה זו ואין צריך לומר זו קתני. ולשון הר\"מ, הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו, אין הנשאר חיבור כו' ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף, שאין שמירתו מועלת כלום. וכן נימוק באמצע. אין הצדדים חיבור זה לזה ואין קליפתו מצטרפת:",
+                "אינו כו'. דאין שומר על גבי שומר. רש\"י:",
+                "מכלל דפליגי רבנן. וצ\"ל דמסרק בכלל ��פטמא הוא:"
+            ],
+            [
+                "מצטרפת. שהיא עצמה אוכל. והחיצונה כו', שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר. רש\"י:",
+                "הר\"מ פסק כר' יהודה והכי מסתברא:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שהוא קרוב לצלי ומתקשה הבשר יותר מהבשול:",
+                "ולדיוקא איצטריך, הא אוכל שלא התחיל בו חבור. ומ\"מ לישנא דהתחיל בו קשה, דהוה ליה למימר שפירק. והר\"ש פירש, אותה חתיכה שהתחיל למרק בה אינה חיבור דסופה למרקה כולה, אבל בשאר חבור:"
+            ],
+            [
+                "שם מושאל מגזי נזרך. ולי נראה שצריך לגרוס סיגוס:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "וטעמיה דתנא קמא, נראה לי דמדמהו לשתילי תרומה שנטמאו, שתלן טהרו. וסבירא ליה דהואיל שמה שחוץ לעציץ חשיב מחובר, ראוי שמה שבעציץ שנחשב לתלוש שיהיה נמשך למחובר. ועיין תוי\"ט:",
+                "ואף דודאי מה שיצא לא עדיפא מעציץ נקוב ושמעינן ליה לר' שמעון דמשוי נקוב לאינו נקוב. שאני הכשר זרעים דהתורה ריבתה טהרה אצלם כו'. גמרא. ועיין תוי\"ט:",
+                "יאכל. לא ידעתי למאי שני בלישנא, ולא קתני והטהור בטהרתו:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, דרגיל לשנותן יחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "החותך ולא חתכו לאכילת אדם. גמרא:",
+                "וכל המטמא טומאה חמורה אין צריך הכשר כדקלקן:",
+                "האדם כו'. כי המחשבה הוא שיהיה מאכל אדם אף אם הוא ראוי לנכרים בלבד. הר\"מ:",
+                "והחלב כו'. ואפילו חלב שחוטה צריכה הכשר, ולא הוכשרה בשחיטה. משום דאכתי לאו אוכל הוא עד דחשיב עליה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דאילו חלב טהורה שחוטה, אף דאין צריך מחשבה ולא הכשר מים, הכשר שרץ מיהא בעי:"
+            ],
+            [
+                "בקצוות השבטים בעת כו'. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הכי מפרש הר\"ב חריע דפרק ב. דכלאים משנה ח'. והכא התנן חלות חריע, משמע דענין אחר הוא. והערוך כתב ירושלמי מהו חריע מוריקא. וחלות חריע, יש מפרשים שהוא פחות ממוריקא שהוא דק, וזה רחב כאצבע. ועתוי\"ט:",
+                "ואינן כו'. לפי שאין נאכלים להנאת גופן. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "רע\"א כו'. בנוסחת מהר\"ם זה לשונו, משעה שאין יכולין לחיות:"
+            ],
+            [
+                "חלב כו'. אבל לא חיה טהורה:",
+                "הר\"ש. ור\"מ מחלק בין נתנכלה לנשחטה לענין הכשר שרץ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ואם תאמר למה נקט גבי טומאה במקומה, דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה, דהא לאו מחוברת היא. ואומר ר\"ת, דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון דמטלטלים אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית, וגזרו בה רבנן טומאה דילמא אתי לאחלופי. תוס':",
+                "ביהונתן כתיב. ובדבש במקום גידולו מיירי. רשב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "משמע דמחשבה ממש קאמר, ולא דיבור. ועיין סוף פרק כ\"ה דכלים:"
+            ],
+            [
+                "ה' יברך כו'. במדרש, גדול השלום שכשמלך המשיח יבא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו וגו' משמיע שלום:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עוקצים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Parah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,435 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Parah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שתים. נראה דלמעוטי נמי טפי. אע\"ג דכל שכן דהויא פרה, מכל מקום פוסל שמא תשחיר. אלא דקשה, הא דמכשיר ר' אליעזר מעוברת הא בת שתים לא ילדה. ושמא דיעבד קאמר דכשרה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אומרים אף בני שלש. ונוסחא אחרינא לא גרס אף. והר\"ש הוכיח דזו הגירסא עיקרית, ודחכמים ור' מאיר אינם מודים לר' יוסי הגלילי. ומהר\"מ כתב דאין צריך למחוק, דהא דמכשרי רבנן ור' מאיר בבן שתים, היינו דוקא גבי לוים, דרבנן סברי אהני שני לאכשורי בן שתים, ופר לאכשורי אף בבן שלש, דכל פר בן בקר שלש ותו לא, לא פחות ולא יותר, ושאני הכא דכתיב שני. ור\"מ סבר פר בן בקר בלא שני דוקא בן שלש ארבע חמש ולא בן שתים. ור' יוסי סבר דכל היכא דכתיב פרים, בני שתים, דגמרינן מלוים. ומדברי הר\"מ נראה, דלרבנן בן שתים נמי כשר:",
+                "מפני. ובסוף פרק ז' דבכורות ממעטים זקן מקרא. יש לומר היינו מרובה בשנים עד שתש כוחו, והכא אפילו אינו בא בימים וזקן בשנים. והקרבן אהרן פירש, דר\"מ מדאורייתא קאמר שאין מביאין כו', כלומר למצוה אמרה התורה ולא לעכב. ועתוי\"ט:",
+                "הכבוד. אבל בפרה שכל מעשיה בחוץ לא שייך האי טעמא:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב בן שנתו. גמרא:",
+                "בר\"ש ליתנהו לארבע תיבות אלו. וזה יותר נכון, דהא שתי שנים לא בעינן שלימים. וזה שסיים הר\"ש משנה שניה שלו ולא של מנין עולם. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שלימים. ולכך לא נחשב איל עד יום שלשים ואחד:",
+                "לא כו'. אם היה מחוייב איל או כבש לבד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואשם כו'. הם בבשים. הר\"מ:",
+                "מיום שלשים והלאה. מדכתיב והלאה ירצה. ומיהו הא דאוקמוהו אשלשים סברא בעלמא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "אי נמי, שמא לא ימצאו כל כך טלאים לפי הצורך, אוקמוה אדין תורה. אי נמי, משום שזמנו בהול. מהר\"מ. וזה לשון הר\"מ, בבכור כתיב ביום השמיני תתנו לי, ומעשר ופסח נשתוו עמו במתן דמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והר\"א כתב, שר' אליעזר מודה שאם עלה עליה זכר שפסולה. שהמעוברת תובעת זכר היא, וצריכה היא. אבל עלה עליה שלא בשעת תביעה, צער הוא לה ומשא. וחכמים פוסלין מעוברת משום חשש דשלא לרצונה:",
+                "ופסולה אפילו למאן דאמר קדשי בדק הבית היא. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "יגוד. כשהשחרות אינו מגיע לזכרות [והיינו עצם התחוב בתוך הקרנים. וכן בתוך הטלפים, דזו היא כף הרגל. ויש בחוד של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם. רש\"י], דאי מגיע יעשנה בעל מום אם יחתוך שם, גמרא:",
+                "שמאמר האל תמימה הודיענו שענינו שלימות האודם. הר\"מ. ועיין בהר\"ב משנה ה':"
+            ],
+            [
+                "לבית. ורבנן, כיון דקדשי בדק הבית היא ולקיחתה מתרומת הלשכה באה לבית קרינן לה. כך נראה לי:",
+                "אם כן תלמוד לומר עול, עול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, כלומר שעבודה זו לצורך היא ולא באקראי כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פסולה. דניחא ליה והויא שעת עבודה. אי נמי, מה שהזכר משמש בה חשיב עבודה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ארבע כו'. ולאו דוקא. ואלא מיהת הרבה מאוד לא סבירא ליה לר' עקיבא. ופליג ר\"א ואמר אפילו חמשים:",
+                "יתלוש. מפני מראית העין. כ\"מ:",
+                "שתי כו'. והן בתוך גומא אחת. הר\"א:",
+                "דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה אלא מדרבנן, ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא. אי נמי, דהוי דבר שאין מתכוין. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לשון רש\"י דחטאת נקראת, שנאמר למי נדה חטאת היא, ושאר חטאות טעונות צפון המזבח, ובפרה כתיב בה נוכח פני אוהל מועד, שעומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי. ועתוי\"ט:",
+                "לדעת שהופרש לעבודת פרה הקרויה חטאת וטעונה מזרח וישים לב להיות זריז במעשיה וסדר עבודתה. רש\"י:",
+                "אבל בשעת קידוש מקדשים בכל הכלים. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "בשמירת טהרתה. רש\"י:",
+                "הר\"מ. ונראה לי דהוצרכו לזה מדתנן לקמן משנה ה' לא מצאו משבע, ומהיכא תיתי שהיו צריכין לשבע דהא לא תנן אלא מכל חטאות שהיו שם, אלא ודאי פירושו דבר יום ביומו מחטאת אחרת, א\"כ צריכין שיהיו שבע:",
+                "דכתיב וחטאו ביום השביעי, וליכא למימר דאהזאה קאי דהא כבר כתיב והזה, ואי לאשמעינן דהזאה בזמנה מצוה ליהדר נמי הזאה דשלישי, אלא על כרחך משום ורחץ דתיכף להזאה טבילה, ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה. רש\"י:",
+                "מסקינן בגמרא דמפרישין אותו ברביעי בשבת כי היכי דלתרמי רביעי שלו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "אף שהיו טמאות בנדה ויולדות לא היו שומרן אלא מטומאת מת דבעי הזאה ומטומאה היוצאת מגופן. וקשה, הא סוף סוף בשעת קידוש בעינן איש. וי\"ל, דמה שיכול לתקן מתקנים, דכולה מלתא מעלה בעלמא היא. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ובעל חי חוצץ. ואף דהוי אוהל זרוק, מכל מקום הכא גלי קרא דהוי אוהל, כדכתיב ובעצמות וגידים תסוככני, וכל. שכן בהמה שכריסה למטה כעין אוהל. ודלתות איכא למאן דאמר בתוספתא שלא היו מביאין. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ור' יוסי חושש אפילו בתוך הנהר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "של אבן. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. וירדו דתנן ברישא, היינו קודם שעלו מן הגולה. וזה דוחק. והר\"מ לא כתב שיפלו על השוורים, וזה לשונו, ויפול לפניו ויקחהו וישליכהו במים, וזה כולו לבל יגע באפר הפרה כולו כו'. ורצה לומר שאע\"פ שזה האפר צריך שיקחהו בידו, הנה תקנו מה שיכולים לתקן שלא יגע בשאר האפר:",
+                "שהכותלים לא החריב נבוכדנצר ושם היה מונח האפר צבור בקילולים כדאיתא בתוספתא. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "שיראה כו'. דגזירה שוה גמרינן אפר פרה מעפר סוטה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "על גבי כו'. ודמי למטבילין מגב לגב דפרק ב' דביצה. הר\"ש. והר\"מ:",
+                "להזות. קצתם על קצתם. הר\"מ:",
+                "ואף דטבל למגע נדת אמו, אפילו הכי צריך טבילה. והערב שמש לא בעי, דכל מעשיה בטבולי יום. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "משבע. כי היכי דתנן לעיל ומזין עליו כל שכעה ולאו דוקא, כמו שכתב הר\"ב, הכי נמי תני נמי הכא משבע ולא דוקא:"
+            ],
+            [
+                "המשחה. מקום שריפתה:",
+                "ואי משום מסעדיה, נמי לא היו צריכים לכבש, דאי נמי נטמאו לא אכפת לן, שלא היו עוסקים עם הפרה אלא מחיים להביאה להר המשחה:"
+            ],
+            [
+                "ואצטריך לטעם של�� יאמרו ולא דייק נמי אותה כמו ר' יוסי, דהאי תנא קמא ר' שמעון הוא דדריש טעמיה דקרא. ונפקא מינה, דאפיק חמור בהדה, לתנא קמא שרי, לר' יוסי אסור. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. כלומר אינך צריך לומר משום ושחט אותה, אלא בהוצאה גופה כתיב כו'. מהר\"ם:",
+                "ברגליהם. משום חבוב מצוה:",
+                "דאילו בטומאה דאורייתא לא היו מזלזלין כולי האי. וקשה, מה מועיל זה להוציא מצדוקים, הרי בגדי כו' הוי מדרבנן והם אינם מאמינים בזה, ויש לומר, דמכל מקום היו מראין שאין חוששים לדרשה שלהם. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דהרי נמצא בכתוב גם כן ורחץ במים וטהר וההוא למעשר. ועוד, בתגלחת ראשונה כתיב גם כן וטהר ואינו אלא למחנה, ואולי דהם מצריכים בכולם הערב שמש ולמדין מובא השמש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אחת. לפי ששוה בהפרשה כמו כהן גדול ביום הכפורים, לכך אמרו לו טבול אחת, אף דהתם חמש טבילות:",
+                "חלקה. ולא יותנה כן במיני הארז, לפי שהוא חלק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה כל חבל כשר הואיל ואינו ארוג. והר\"ש והתוס' פירשו, לפי שהוא ממין שאינו מקבל טומאה:",
+                "למערב. כמו פר של יום הכפורים, אף דלא שייך כאן הטעם דהתם דהא אין כאן מזבח:",
+                "הוא מהר\"מ ושם מבואר דימין מאצבע ידעינן, דסתם אצבע אינו אלא של ימין, ושיהיה באצבע הסמוך לגודל דייק לה מאצבעו. ועתוי\"ט:",
+                "ותמיהני, דאוהל מועד בכל מקום המכוון ההיכל. ותו, בפרק ב' דמדות משנה ד' איתא ומתכוין ורואה פתחו של היכל, ולא הזכיר קדשי קדשים:",
+                "בספרי מדמה שבע פעמים, מגיד שחוזר לדם שבע פעמים:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש קיצר. והר\"מ כתב עוד, דמאל תוך, למדנו שיושלך בקרבה בעת הבקיעה. ועכשיו שתים זו שמענו, הביקוע ושיוצת האור ברובה. ועתוי\"ט:",
+                "נראה לי מדכתיב והשליך, וסתם השלכה מרחוק הוא:"
+            ],
+            [
+                "אבן. אשר לא יקבלו טומאה, לתוספת השמירה. הר\"מ:",
+                "מניחין אותו. עד שיעשה מקצתו אפר, כדי לקיים מצות שריפה דכתיב את עורה וגו', אבל עצם לא כתיב, הלכך כותשים אותו עם השאר אע\"פ שלא נעשה אפר. אבל בפני עצמו בלא אפר, פסול לקידוש. מהר\"מ:",
+                "נראה לי משום דמפני קדושתם נזהרו מטומאת מת משא\"כ ישראל, נקט אצלן לשון מקדשין ולא מזין. ועתוי\"ט:",
+                "המשמרות. הכ\"ד מקומות אשר היו בהן המשמרות. הר\"מ. וחוץ לעזרה היו. וכן תרגם יונתן, וחדא מפלג לכל מטרת ליואי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא ידעתי מקום לדיוק זה, דהא בקידוש פנים תני נמי שלא רחץ, ודינו נמי הוא פלוגתא דאמוראי בגמרא, ואי איתא לדיוקיה אמאי לא אותביה למאן דפליג ולסייע למאן דסבירא ליה הכי. אלא, לאו דיוקא הוא כלל, ומ\"מ דינו דפסק אמת. ועתוי\"ט:",
+                "פסולה. דכתיב הכהן, בכיהונו. ספרי. הר\"ש:",
+                "של כהן הדיוט:"
+            ],
+            [
+                "בזבחים דף קי\"ג ילפינן ליה. וקשה, הא אנן בשריפה קיימינן, והוה ליה לפרש ואם שרפה, דהכי נמי ילפינן התם:",
+                "כשרה. דוקא אם כהן אחר חזר והזה, אבל הכהן השורף פסלה מחמת מלאכה שאינה צריכה בשעת שריפתה. הר\"ש בשם התוס':"
+            ],
+            [
+                "כגון שוחט על מנת להזות למחר, דמעבודה לעבודה לא שמענו. דאי בהזאה גופא הא תני לעיל ר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף, דריש ליה בספרי:",
+                "והא דין הוא, אם פוסלת בשחיטה לא תיפסל בשריפה, אלא לימד שפוסלת בה עד שתיעשה אפר. ספרי. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים, דהא דישנה כו' היינו בשחיטה כשרה. גמרא.",
+                "חומרה שמחמיר לפוסלה במלאכה מקיל בטומאת בגדים. מהר\"ם:",
+                "ותימה, תיפוק ליה דקדשי בדק הבית הוא דמועלין בהן. וי\"ל דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בקדשי מזבח. תוס'. ולי נראה, דחטאת איצטרך לשאר דרשות, אלא מדהיא למעוטי אפרה, קאמר נמי דבכלל חטאת שיהיו מועלין, והיא למעוטי אפרה:",
+                "ותימא, תיפוק ליה דאפר הקדש מותר. יש לומר, דשאני הכא דכל מצותה לשריפה עומד. אי נמי, דטעמא דמותר דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אבל הכא אכתי לא אתעביד. תוס':",
+                "וכל הכשר לאסיפה כשר לקידוש, כמו שכתב הר\"ב בפרק ה' משנה ד'. ופירש\"י, שאחר אסיפה כתיב ולקחו, אותם שנאמרו באסיפה. ומילוי נמי כתיב בהאי קרא ונתן מים חיים אל כלי, שיתן מים תחלה והיינו המילוי:",
+                "וזה לשון הר\"מ, אם השליך האפר כו' לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טובל ולן. ובלן ואח\"כ טבל, ואפילו הניח שומר כשהלך לטבול, פליגי בתוספתא. הר\"ש:",
+                "הר\"ש. וקשה, דהתחיל ביין ושמן וסיים בשריפת פרה ונאמנות דלחטאת. ויש לומר, כיון דטהרת טמא מת נתלין באפר פרה. כשלא נאמינהו על טהרת יין ושמן, כשם שיבנה לעצמו במה ויביא עליה יין ושמן, כך יעשה פרה לעצמו כדי שתהא הטהרה בידו. ושאר טהרות כבר הם בידו בטבילה. והכא נמי מצורע בצפרים. ומכל מקום הוה ליה להביא מן המשנה ששנינו בהדיא במשנה ה' פרק ה' דאהלות שהכל נאמנין על החטאת. וכן כתב הר\"מ:",
+                "כדרך שעושים כשסותמין התנור. מהר\"ם:",
+                "ואע\"ג דת\"ק נמי לא אמר אלא פותח כו', אלא הואיל ות\"ק לאו בהכי מיירי ליכא למימר דאין הלכה כמותו דהא יש לומר דלאו דוקא פותח קאמר, דאי נמי פתחו בעם הארץ נמי שרי. ובתוספתא מוכח דהכי פירושו, פותח העם הארץ וחבר נוטל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא מפני הצדוקים היתה. כדמוכח במתניתין דלקמן. והר\"מ פירש בדרך אחר. ונראה נמי דלא נקט טבילה אלא משום סיפא דנטמא. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"כ דברי ר' יהושע הן, והוה ליה למימר בין כך ובין כך לא יקדש, דהא את\"ק קאי דמיירי בתחלת הקידוש. והר\"ש לא כתב אלא, ואתאן לת\"ק. וכן כתב הר\"מ, וכתב הטעם לבל יתערב בהן המים שיצאו ממנה, וכלומר, מה שאין כן בתחלת הקידוש אין כאן עירוב, שרואין המים הבלועים שמתקדשים גם כן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכשהוציא כל המוח שבה:",
+                "א\"צ לאפר חטאת כלי אבנים אחר שעבר עשייתה, שאין לחוש עוד לשיזלזלו בה. תוס':",
+                "פירוש, אע\"פ שלחטאת עשאוה כטמא מת לטמא אדם, כיון דגם לקדש אין בו הערב שמש, אין הצדוקים מרגישים בכך, דהני חומרות מדרבנן הם, והרגשתן תהיה במה שאנו מטמאים במקום אחר עד שיעריב שמשו. כו':",
+                "הכל כו'. לר' יהודה לאתויי קטן, ולרבנן לאתויי אשה. גמרא:",
+                "וליכא למדרש איפכא, איש ולא אשה, טהור ואפילו קטן, דאמר ביומא דף מ\"ג, דכל הפרשה כולה משמע מקרא זה מוציא מיד משמע מקרא שלפניו. רש\"י. ולהכי דרשינן להכשיר הזר להוציא ממשמע שלפניו דדוקא כהן:",
+                "אבל חרש ושוטה לא אתו לכלל דעת. תוס'. ועתוי\"ט.",
+                "ואף דכל התורה בלשון זכר נאמרה ואפילו הכי לא ממעטינן אשה, שאני הכא מדשני. בדיבוריה ולקחו והדר ונתן לשון יחיד, שמע מינה כו'. תוס':",
+                "ובאנדרוגינוס. ובטומטום אפילו תנא קמא פוסל, דספק ערל הוא, ושייר נמי ערל וטמא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שהיה בדין ללמדו במה מצינו מסוטה, שאינו אלא בכלי חרס, תלמוד לומר כו'. ספרי:",
+                "ובספינה כו'. קמשמע לן אף דאינה כלי לקבל טומאה. אי נמי, אף דאמר לקמן פרק ט' משנה ו' מי חטאת כו' לא יעבירנה בנהר ובספינה. מהר\"ם:",
+                "וכאן נראה לי דמסרך סריך מלישנא דפרק ח' דכלים משנה ג' עיין שם:",
+                "אלא כלים. כלומר, ולא שברי כלים:"
+            ],
+            [
+                "התרנגולת. למעוטי ביצת נעמית דתני בתוספתא דכשרה ואפילו אינה מצופה. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "זהו ההפרש בין אבן ובין סלע. ומיהו נראה דהכא נמי אפילו חיברה בסיד:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, כיון שנסדקה לא הוי כלי כלל. וצריך לומר דהכא במאי עסקינן, שאין מים נוזלים מהסדק מפני שחיברם בטיט, והוי ליה כלי לענין זה אבל לא לענין מה שבסדק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פסול. ומיירי שמעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת. דאי מכוחו ניתז, כשר. הר\"ש:",
+                "נפל כו'. הא הפילו הוא, כשר, דנתינה ע\"י דבר אחר שמה נתינה. הר\"ש:",
+                "היינו שפופרת עם האפר. דבאפר לא שייך זקיפה, אלא אשפופרת קאי ובלא כיסוי, ומשום הכי פסול. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והא דלעיל בשתי שקתות צריכים כשפופרת כמו עירוב. מקואות, דשאני כלי בתוך כלי שמתחבר בחיבור מועט:",
+                "רש\"י. ולדבריו מיירי במילוי, ובמשנה תני המקדש. והר\"ש פירש, דיזלף היינו שמזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא דמי למים שהמשיך מן המעין לחבית בעלי קנים, דגת וגבים לאו כלים נינהו ואפילו קודם שהפסיקן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אחרון. כשלא עשה כמו שנמלך ולא עירן לכלי אחד. ולא קתני ונמלך אלא לומר שאם ירצה לימלך לא יועיל לו אבל יניחם כך ויהיה האחרון כשר:",
+                "ובענין אחר אי אפשר. הר\"ש:",
+                "ראשון. בין שהשליכה בחבית שמילא ראשונה או באחרונה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לו ולאחר. פירוש, כאחת. הר\"ש:",
+                "בין לאחר. משא\"כ בקידוש, כיון שאין בו שכר ולא טובת הנאה והמים של אחר הם אינם נפסלים במלאכתו, אבל במילוי יש בו שכר או טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. ולאי נמי לא סלקה הא דכתב לעיל דשמא המלאכה כו' דלאי נמי ודאי קדמה בעינן. וכן נראה דעת הר\"מ בפירושו. וכן כתב הכ\"מ שהר\"מ לא תלה הטעם בשמא, כי התחלת ההשתדלות ודאי יהיה קודם ומאז חשוב מלאכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ותמיהני, למאי איצטריך לומר שמירה מעולה, הא לאחריו לאו שמירה כלל היא אלא אם כן יש גם כן לפניו דהואיל כו', כמו שמסיק הר\"ב. והר\"ש שכתב שמירה מעולה כתב דלאחריו נמי שמירה היא, אלא דלכתחלה היכא שאפשר בעינן שמירה מעולה, ובסיפא כשר מפני שאי אפשר בענין אחר:"
+            ],
+            [
+                "היינו שלא כדרכו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תשבר. לשון מהר\"מ, כל מידי דאורחייהו דכל הממלאים בהכי, לאו מלאכה היא, ואורחא היא להצניע שלא תשבר, וכן דרך לכפותה על פיה שלא יפול לתוכה עפר:"
+            ],
+            [
+                "פסול כו'. וקשה, היאך אפשר דלהצניען הוי מלאכה אף שעדיין לא הצניען, ונטל אוכלין ואכלן כשר. ואפשר דאכילה חשיבא צורך המילוי כדי שיהיה לו כח למלאות. הר\"ש וכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שמה שפורץ אינה מלאכה, שהוא מקלקל, ואף דהוי תיקון שיכול לילך שם, זה הוי צורך מילוי. אבל במשנה ח' פסול אף על פי שלא הוליך, דהם חשובים מלאכות בעצמם, אלא אם כן הם צורך אין כאן פסול. ועתוי\"ט:",
+                "פסול. קמשמע לן אע\"ג דלא חידש כלום שעשאו כבתחלה, פסול. הר\"מ:",
+                "לפי זה איפכא הוה ליה למיתני, על מנת לקצות ואכל. אבל הר\"מ כתב, אם קצה פירות לאכול אף שכוונתו להקצות השאר, כשרים. ואם הקצה קודם מתן האפר, פסול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טהר. וחזר לשמור."
+            ],
+            [
+                "שאם נפלו. ולפיכך חיישינן שמא יפלו. וקשה, לפי זה לא ילבש בגדים גם כן מהאי טעמא. ועוד, עד דנחוש למשקין טמאים נחוש לשאר טומאות שנגע בסנדל. ועוד, למה אמר המקדש ולא הנוגע והמזה. לפיכך נראה לי דלא חשו לשאר משקין, אלא למי הקידוש שמא יפלו על הסנדל בשעת הקידוש ויפסלו בהיסח הדעת ויטמאו הסנדל ויטמאהו, וכיון שכן לא חשו ללבוש בגדים בשעת הקידוש מפני שאפשר להזהר, מה שאין כן בסנדל. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "ואפילו הם טהורים לקודש, הם טמאים לגבי חטאת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ופרים. והוא הדין דהוה מצי למנקט ושעירים, והן שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה:",
+                "בגדים. אבל אוכלין ומשקין, פרה ופרים מטמאין. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כלומר מאכלי:",
+                "היינו לכולי עלמא. אבל לחכמים דפרק י\"א משנה ד', אפילו דקודש נמי:"
+            ],
+            [
+                "שהרי אינם נובעים, הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קוראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ובנוסחת ארץ ישראל, מוזקין. ויהיו המוכים בדגש הכ\"ף:",
+                "המלוחים כו'. משום שיש להן שם לווי. נ\"ל. הר\"ש:",
+                "וקשה, דאותן שנים שבין השבוע ליובל מה תהא עליהם. ולשון הר\"מ, לשנים רבות יותר משבע. ונראה לי דרוצה לומר דכל שהן יותר משבע מיקרי שנים רבות:"
+            ],
+            [
+                "ועוד, לפי שאין רדופין מחמת שמתערבין באגמים ואין חיותן חיות גמור. תוס':"
+            ],
+            [
+                "אדם. דהוי כמו המפנה את המעין דסוף פרק ו':",
+                "להמתין. ולא דמי למי בצים שבטבען הם מעורבים. נראה לי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהא אין כאן פסולים אלא כל שהוא, וסבירא ליה אין בילה. וקשה, איך אפשר שלא יוכל לחלוק הכל שהוא לשנים. תוס':",
+                "פוסלין. חומרא דמי חטאת היא. דמן התורה ברובא בטל. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "פוסלין. דסבירא להו דאינו עולה אלא מן הפירות. תוספתא. הר\"ש:",
+                "דיו. ביבש איירי. דומיא דאינך. הר\"ש. ולהכי אין צריך לנגכ דלאו משקין נינהו, וסגי במערה דאין נשאר ממנו כלום. ואפילו נשאר אין מתערב במים. מהר\"ם. ולי נראה דמיירי בלח, דיערה תנן, ודאין צריך לנגב הוא כמו שכתב הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רוצה לומר דאפילו לר' אליעזר דמשנה א', דהתם כל שהוא והכא טובא. הר\"ש:",
+                "העופות ששתו, המים פסולין, דארישא קאי. ובשרצים דקתני אינם, גרס פוסלין, דקאי אשרצים. וכן הוא בר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "החושב. נראה לי דפירושו שאומר. דמחשבה לא מהניא, כמו בשלא לשמן, וכמו במחשב לשלוח יד:",
+                "שלא הדביק פיו לחבית. הר\"ש והר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שנפסלו כו'. בספרי יליף להו:",
+                "בשרה כו'. אבל אדם וכלים לא, דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:",
+                "בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין, דהוי משקה סרוח. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובספינה. כלומר וכשהוא בספינה:",
+                "והאהילו עליו ונטמאו. רש\"י:",
+                "וגם על הגשר מותר, דכארעא סמיכתא הוא, ואדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה. רש\"י:",
+                "או אפר פרה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "במגע, אבל מטמא במשא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר לקחת המילוי ולקדש ולהזות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, שצריך להטביל ידיו. אבל לא בידיו, כלומר, לא נטמא גופו לא לתרומה ולא לחטאת, בין שנגע בידיו בין בגופו, דלענין זה לא חשיבי כמשקים טמאים. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דבהיסט פליגי ולא במגע. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "במדף. באיזה נגיעה שתהיה. ולכך בעינן עליונו של זב, דאף על גב דלעיל מודו כולי עלמא במגע שטמא, היינו אם נגע בידיו דוקא. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אי נמי של אבן. הר\"מ:",
+                "הר\"ש. וכלומר דאוכלים ומשקין שאינם אלא ולד לא מטמאים כלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חוץ כו'. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש\"י:",
+                "הר\"מ. ובפרק י\"א דשבת פירש הר\"ב דלמעלה מעשרה לא אמרינן כן ויש לחלק דלשבת מקום פטור הוא. אבל בגמרא דזבחים מסקינן דלכולי עלמא לא אמרינן קלוטה כו', ור' עקיבא סבר גזרינן שמא יניח ולרבנן לא גזרינן:"
+            ],
+            [
+                "בר\"מ איתא הלגין של חטאת:",
+                "שכיון שהוא טמא לחטאת, מקבל טומאה ממי חטאת:",
+                "הסיטן. אשניהם בשני ניירות קאי. מהר\"ם:",
+                "מטהרים. אלא אם כן היה ראוי למדרס. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יכולה כו'. שאין תלוי באויר. רש\"י:",
+                "דהוי ספק ספיקא, ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש, ואם תמצי לומר אדם, שמא טהור היה. הר\"מ:",
+                "בפרק ח' דתרומות משנה ד' ה'. ומשום הקריבהו אין בו, דהזייה לאו קרבן היא:",
+                "והא דלא תנן נמי עכבר לדברי ר' אליעזר, דר' אליעזר שמותי הוא. הר\"ש ותוס':",
+                "וכשהוא מוכשר. דאם לא כן אינו מקבל טומאה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כביצה. וקשה, הא תאנה יבשה קטנה מכביצה הרבה. ויש לומר, כפירוש הערוך, דבילה, מחברת תאנים קרויין בך, בין רטובין בין יבשין, ואם כן יהיו בשתים ויותר:",
+                "חייב כו'. לאו דוקא, אלא סימנא בעלמא. ונפקא מינה לתרומה דאורייתא כגון תירוש ויצהר ודגן. אי נמי בביכורים. הר\"ש. והתוס' כתבו, דיש לומר מכות מרדות ומיתה לקוברו בין רשעים. ולהר\"מ דסבירא ליה כל אוכל אדם הנשמר וגדוליו מן הארץ חייב בתרומה מן התורה, ניחא:",
+                "חייב כו'. וקשה, הא הדבילה נמי טמאה. ובסוף פרק ח' דסנהדרין דייק הר\"ב דטמאה אינה במיתה. והכ\"מ כתב, דהכא לא נחית התנא אלא לאשמעינן שהוא נטמא בנגיעה זו כו', וחייב מיתה אטהורה קאי. ואם תאמר, ואפילו היתה טהורה יחזרו המים ויטמאוה. הא לא קשיא, דאין טומאת מעלה פוטרתו מחיוב מיתה דאורייתא, כל שכן שאע\"פ שנטמאו לחטאת לא יחזרו ויטמאו הדבלה:"
+            ],
+            [
+                "המעשר. פירוש, משער שני. וקשה, דהוה ליה להקדים מעשר לחולין:",
+                "המקדש. וקשה, הא קיימא לן בנזיר פרק ז' טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין על בי��ת מקדש, ועל כלים הנוגעים במת אין מגלח, והרי טעון ביאת מים. ונראה לי, דכללא לא קאי לענין ביאת מים אלא לשאר טילי. והכי קאמר, והטעון ביאת מים שחייב על ביאת מקדש חייב אף לאחר ביאתו. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויש הרבה מדברי סופרים שצריך הערב שמש, כגון הפורש מהערלה שצריך הזיה כל שכן הערב שמש. והכהן השורף הפרה דמטמאין אותו בסמיכות ידים כו'. ומסיק הר\"ש, דטומאות הנוהגות אף בחולין בעו הערב שמש, מה שאין כן במעלות דלקודש ולתרומה. וההוא דכהן השורף, מעלות דפרה שאני. ולפי זה בגדי עם הארץ לפרושים, בעו הערב שמש, אבל בגדי פרושים לתרומה, ובגדי אוכלי תרומה לקודש, לא בעו הערב שמש:"
+            ],
+            [
+                "המוכשר. במשקים הטהורים לחטאת. דאי לאו הכי, הכשר וטומאה באים כאחת:"
+            ],
+            [
+                "והוא הדין דשל חולין טמאים. ואגב סיפא דלכתחלה לא יזה, נקט רישא תרומה:",
+                "טהורה. הכא נמי בפחות מכביצה, דהא אף טהורה טמאה לחטאת:",
+                "אין חייבין כו'. וקשה, אמאי לא תני הכא נמי ואם הזה כשר. ואולי דהכא צריך הזייה אחרת. ומדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש והר\"מ. וקשה, דאם כן היכי תני לעיל דאזוב מתטמא מטעם מעלה, והרי הוא פסול להזיה כו'. והר\"מ בחבורו כתב, שהרי נטמא להזיה שכל המשקין והאוכלין כו' הרי הם כטמאין לחטאת, ולדבריו הכא במשקין שאינן טהורין לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "קלחים. פירוש, שלשה שרשים, וגבעול הוא קנה אמצעי שהזרע בראשו. רש\"י:",
+                "ולאו גזירה שוה גמורה. ולכך אם לא אגדו כשר. כ\"מ:",
+                "מפסגו. פירוש, כמו מפסקו:",
+                "כל שהוא. ותחלתו נראה לי דשיעורו טפח. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאם לא כן, מנענע כאן וכאן ואינו מכוין להזות על הכלי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "החרס. הטהור. וסלקא דעתך אמינא דמיטהרת המחט ממיצוי החרס כיון שלא הוצרך להזות על החרס, קמשמע לן דלא:",
+                "וכרבנן בריש פרק ט'. והר\"ש פירש, דלא אמרינן דלמא מחמת הדחק יצאו מים מגוף האזוב ונתערבו במי חטאת. ועתוי\"ט:",
+                "לאחוריו. ואף שם היו כלים הצריכים הזיה. רש\"י:",
+                "מדכתיב והזה על הטמא, ולא כתיב עליו, שמע מינה שיהא מתכוין לטהרו. רש\"י והר\"מ. ודעת הר\"א, דלאו דוקא לטהרו אלא שיתכוין לו. ונראה שכן הוא דעת הר\"ב:",
+                "כשרה דהוי כלפניו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אם יש כו'. פירוש, אף על פי שיש באזוב ישנה. הר\"מ:",
+                "האדם והזה כו'. פירושא דרישא:",
+                "בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה, ובתנאי שינטפו בכלי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משום דלא הוי ממש ספק טומאה ברשות הרבים דהא נטמא בודאי, אלא שהזייתו פסולה. ועתוי\"ט:",
+                "רבים. דברו בהווה, דבחלון של יחיד אינו בנמצא כל כך מים. והר\"מ כתב, ולא חיישינן שמא פסולין הם. כלומר ועדיין מטמאים. ולפי זה דוקא נקט רבים, דבשל יחיד הא צריך לבדוק שמא פסולין הן:",
+                "ולא נמנעין. מלבוא אל המקדש ומהתעסק בקדשים:"
+            ],
+            [
+                "ובתנאי שלא נטמא הקרדום במת עצמו. הר\"מ:",
+                "כדי כו'. דבכלי שהוא מטבל בו צריכא שיעור לכולי עלמא:"
+            ],
+            [
+                "טמא. פירוש, לחטאת, לכן המים פסולין. אבל אי הוי טמא לקודש ולתרומה היו המים טמאין. הר\"מ."
+            ],
+            [
+                "ידיו. ולאו דוקא לשתיהן אלא באחת מהן סגי:"
+            ],
+            [
+                "ח��בור. לטומאה ולהזיה. הר\"מ. והני מילי כשמחוברים, אבל שלא בשעת חבור אם נטמא זה לא נטמא זה. תוס':",
+                "בטבעות הקבועין בעריסה העשויין כעין פיקוח. הר\"ש:",
+                "המלבן. פירוש, דלא מחובר למטה כלל. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, דאם נטמאת המטה לא נטמאו הם. וכן לענין הזייה:"
+            ],
+            [
+                "והוא כלי בעל חוליות יתרכב קצתם בקצתם. הר\"מ. וכן קרנין הם בעלי חוליות:",
+                "המפתחות. והמפתחות נעשו חבור ע\"י השלשלת לטומאה ולא להזאה. וכל זה אינו אלא גזירה מדבריהם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הכל. לאתויי ערל שמתו אחיו מחמת מילה. כר' אליעזר דסבירא ליה דכשר, מידי דהוה אטבול יום שאסור ליגע בתרומה וכשר לפרה. גמרא. אלא דקשה, דבפרק ה' משנה ד' כתבתי דטומטום פסול לקדש שהוא ספק ערל ואם הסברא לפוסלו לקידוש כי טמא יפסול נמי להזאה, ואי יש לדמות לטבול יום, אפילו לקידוש נמי יוכשר, והכי מוכח בגמרא. ועוד קשה לימא דהכא לאתויי אשה לר' יהודה, ולרבנן קטן, כמו התם. ונראה דמתניתין דהכא ודהתם פליגי. ועתוי\"ט:",
+                "דכיון דבקידוש מכשירים זר ואשה [עיין פרק ה' משנה ד' בהר\"ב] על כרחך הכא לאו לאכשורי זר ואשה ולמפסל קטן, דאם כן לכתוב סתם ולקח אזוב וטבל במים והזה, אלא על כרחך למדרש איש ולא אשה. רש\"י. ולר' יהודה דפליג התם בקידוש פ, ליג נמי הכא, דכיון דלדידיה אשה פסולה בקידוש וקטן כשר, אתא האי למימרא איפכא, דאם לא כן לשתוק מיניה:",
+                "שאין כו'. דהא הזיה צריכה כוונה [כדלעיל משנה ג'], הלכך לא מרבינן אלא קטן שיש בו דעת. וממילא דלקידוש דממעטינן קטן [פרק ה' משנה ד'] גם יש בו דעת פסול, דכולה פרשתא מ. טמע זה מוציא מיד משמע. וצריך לומר דמה שכתב הר\"ב לעיל יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהם דעת, רוצה לומר דמסתמא אין בהם דעת ולכן פסלן הכתוב, ואפילו משכחת נמי קטן שיש בו דעת לא חילק, אבל הבא אי אפשר לומר, לא חילק ומרבי אף לאין בו דעת, דלא עדיף מגדול שצריך כוונה. ועתוי\"ט:",
+                "האשה כו'. לשון הר\"מ, קטן שיש בו דעת האשה מסעדתו. וכן כתבו התוס'. ונקטי מלתא דשכיחא. ולאו דוקא, דהוא הדין לגדול:"
+            ],
+            [
+                "כשר. משום דבעי למתני סיפא פסול,, תני הכא כשר. אי נמי, אפילו שהה בינתיים הרבה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,431 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Parah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Parah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שתים. נראה דלמעוטי נמי טפי. אע\"ג דכל שכן דהויא פרה, מכל מקום פוסל שמא תשחיר. אלא דקשה, הא דמכשיר ר' אליעזר מעוברת הא בת שתים לא ילדה. ושמא דיעבד קאמר דכשרה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "וחכמים אומרים אף בני שלש. ונוסחא אחרינא לא גרס אף. והר\"ש הוכיח דזו הגירסא עיקרית, ודחכמים ור' מאיר אינם מודים לר' יוסי הגלילי. ומהר\"מ כתב דאין צריך למחוק, דהא דמכשרי רבנן ור' מאיר בבן שתים, היינו דוקא גבי לוים, דרבנן סברי אהני שני לאכשורי בן שתים, ופר לאכשורי אף בבן שלש, דכל פר בן בקר שלש ותו לא, לא פחות ולא יותר, ושאני הכא דכתיב שני. ור\"מ סבר פר בן בקר בלא שני דוקא בן שלש ארבע חמש ולא בן שתים. ור' יוסי סבר דכל היכא דכתיב פרים, בני שתים, דגמרינן מלוים. ומדברי הר\"מ נראה, דלרבנן בן שתים נמי כשר:",
+                "מפני. ובסוף פרק ז' דבכורות ממעטים זקן מקרא. יש לומר היינו מרובה בשנים עד שתש כוחו, והכא אפילו אינו בא בימים וזקן בשנים. והקרבן אהרן פירש, דר\"מ מדאורייתא קאמר שאין מביאין כו', כלומר למצוה אמרה התורה ולא לעכב. ועתוי\"ט:",
+                "הכבוד. אבל בפרה שכל מעשיה בחוץ לא שייך האי טעמא:"
+            ],
+            [
+                "דכתיב בן שנתו. גמרא:",
+                "בר\"ש ליתנהו לארבע תיבות אלו. וזה יותר נכון, דהא שתי שנים לא בעינן שלימים. וזה שסיים הר\"ש משנה שניה שלו ולא של מנין עולם. ועתוי\"ט:",
+                "כלומר שלימים. ולכך לא נחשב איל עד יום שלשים ואחד:",
+                "לא כו'. אם היה מחוייב איל או כבש לבד. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "ואשם כו'. הם בבשים. הר\"מ:",
+                "מיום שלשים והלאה. מדכתיב והלאה ירצה. ומיהו הא דאוקמוהו אשלשים סברא בעלמא הוא. ועתוי\"ט:",
+                "אי נמי, שמא לא ימצאו כל כך טלאים לפי הצורך, אוקמוה אדין תורה. אי נמי, משום שזמנו בהול. מהר\"מ. וזה לשון הר\"מ, בבכור כתיב ביום השמיני תתנו לי, ומעשר ופסח נשתוו עמו במתן דמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "והר\"א כתב, שר' אליעזר מודה שאם עלה עליה זכר שפסולה. שהמעוברת תובעת זכר היא, וצריכה היא. אבל עלה עליה שלא בשעת תביעה, צער הוא לה ומשא. וחכמים פוסלין מעוברת משום חשש דשלא לרצונה:",
+                "ופסולה אפילו למאן דאמר קדשי בדק הבית היא. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "יגוד. כשהשחרות אינו מגיע לזכרות [והיינו עצם התחוב בתוך הקרנים. וכן בתוך הטלפים, דזו היא כף הרגל. ויש בחוד של קרן כשתים ושלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם. רש\"י], דאי מגיע יעשנה בעל מום אם יחתוך שם, גמרא:",
+                "שמאמר האל תמימה הודיענו שענינו שלימות האודם. הר\"מ. ועיין בהר\"ב משנה ה':"
+            ],
+            [
+                "לבית. ורבנן, כיון דקדשי בדק הבית היא ולקיחתה מתרומת הלשכה באה לבית קרינן לה. כך נראה לי:",
+                "אם כן תלמוד לומר עול, עול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, כלומר שעבודה זו לצורך היא ולא באקראי כו'. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "פסולה. דניחא ליה והויא שעת עבודה. אי נמי, מה שהזכר משמש בה חשיב עבודה. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ארבע כו'. ולאו דוקא. ואלא מיהת הרבה מאוד לא סבירא ליה לר' עקיבא. ופליג ר\"א ואמר אפילו חמשים:",
+                "יתלוש. מפני מראית העין. כ\"מ:",
+                "שתי כו'. והן בתוך גומא אחת. הר\"א:",
+                "דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה אלא מדרבנן, ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא. אי נמי, דהוי דבר שאין מתכוין. גמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "לשון רש\"י דחטאת נקראת, שנאמר למי נדה חטאת היא, ושאר חטאות טעונות צפון המזבח, ובפרה כתיב בה נוכח פני אוהל מועד, שעומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי. ועתוי\"ט:",
+                "לדעת שהופרש לעבודת פרה הקרויה חטאת וטעונה מזרח וישים לב להיות זריז במעשיה וסדר עבודתה. רש\"י:",
+                "אבל בשעת קידוש מקדשים בכל הכלים. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "בשמירת טהרתה. רש\"י:",
+                "הר\"מ. ונראה לי דהוצרכו לזה מדתנן לקמן משנה ה' לא מצאו משבע, ומהיכא תיתי שהיו צריכין לשבע דהא לא תנן אלא מכל חטאות שהיו שם, אלא ודאי פירושו דבר יום ביומו מחטאת אחרת, א\"כ צריכין שיהיו שבע:",
+                "דכתיב וחטאו ביום השביעי, וליכא למימר דאהזאה קאי דהא כבר כתיב והזה, ואי לאשמעינן דהזאה בזמנה מצוה ליהדר נמי הזאה דשלישי, אלא על כרחך משום ורחץ דתיכף להזאה טבילה, ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה. רש\"י:",
+                "מסקינן בגמרא דמפרישין אותו ברביעי בשבת כי היכי דלתרמי רביעי שלו בשבת:"
+            ],
+            [
+                "אף שהיו טמאות בנדה ויולדות לא היו שומרן אלא מטומאת מת דבעי הזאה ומטומאה היוצאת מגופן. וקשה, הא סוף סוף בשעת קידוש בעינן איש. וי\"ל, דמה שיכול לתקן מתקנים, דכולה מלתא מעלה בעלמא היא. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ובעל חי חוצץ. ואף דהוי אוהל זרוק, מכל מקום הכא גלי קרא דהוי אוהל, כדכתיב ובעצמות וגידים תסוככני, וכל. שכן בהמה שכריסה למטה כעין אוהל. ודלתות איכא למאן דאמר בתוספתא שלא היו מביאין. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "ור' יוסי חושש אפילו בתוך הנהר. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "של אבן. ועתוי\"ט:",
+                "הר\"ש. וירדו דתנן ברישא, היינו קודם שעלו מן הגולה. וזה דוחק. והר\"מ לא כתב שיפלו על השוורים, וזה לשונו, ויפול לפניו ויקחהו וישליכהו במים, וזה כולו לבל יגע באפר הפרה כולו כו'. ורצה לומר שאע\"פ שזה האפר צריך שיקחהו בידו, הנה תקנו מה שיכולים לתקן שלא יגע בשאר האפר:",
+                "שהכותלים לא החריב נבוכדנצר ושם היה מונח האפר צבור בקילולים כדאיתא בתוספתא. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "שיראה כו'. דגזירה שוה גמרינן אפר פרה מעפר סוטה. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "על גבי כו'. ודמי למטבילין מגב לגב דפרק ב' דביצה. הר\"ש. והר\"מ:",
+                "להזות. קצתם על קצתם. הר\"מ:",
+                "ואף דטבל למגע נדת אמו, אפילו הכי צריך טבילה. והערב שמש לא בעי, דכל מעשיה בטבולי יום. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "משבע. כי היכי דתנן לעיל ומזין עליו כל שכעה ולאו דוקא, כמו שכתב הר\"ב, הכי נמי תני נמי הכא משבע ולא דוקא:"
+            ],
+            [
+                "המשחה. מקום שריפתה:",
+                "ואי משום מסעדיה, נמי לא היו צריכים לכבש, דאי נמי נטמאו לא אכפת לן, שלא היו עוסקים עם הפרה אלא מחיים להביאה להר המשחה:"
+            ],
+            [
+                "ואצטריך לטעם שלא יאמרו ולא דייק נמי אותה כמו ר' יוסי, דהאי תנא קמא ר' שמעון הוא דדריש טעמיה דקרא. ונפקא מינה, דאפיק חמור בהדה, לתנא קמא שרי, לר' יוסי אסור. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לא כו'. כלומר אינך צריך לומר משום ושחט אותה, אלא בהוצאה גופה כתיב כו'. מהר\"ם:",
+                "ברגליהם. משום חבוב ��צוה:",
+                "דאילו בטומאה דאורייתא לא היו מזלזלין כולי האי. וקשה, מה מועיל זה להוציא מצדוקים, הרי בגדי כו' הוי מדרבנן והם אינם מאמינים בזה, ויש לומר, דמכל מקום היו מראין שאין חוששים לדרשה שלהם. ועתוי\"ט:",
+                "וקשה, דהרי נמצא בכתוב גם כן ורחץ במים וטהר וההוא למעשר. ועוד, בתגלחת ראשונה כתיב גם כן וטהר ואינו אלא למחנה, ואולי דהם מצריכים בכולם הערב שמש ולמדין מובא השמש. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אחת. לפי ששוה בהפרשה כמו כהן גדול ביום הכפורים, לכך אמרו לו טבול אחת, אף דהתם חמש טבילות:",
+                "חלקה. ולא יותנה כן במיני הארז, לפי שהוא חלק. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה כל חבל כשר הואיל ואינו ארוג. והר\"ש והתוס' פירשו, לפי שהוא ממין שאינו מקבל טומאה:",
+                "למערב. כמו פר של יום הכפורים, אף דלא שייך כאן הטעם דהתם דהא אין כאן מזבח:",
+                "הוא מהר\"מ ושם מבואר דימין מאצבע ידעינן, דסתם אצבע אינו אלא של ימין, ושיהיה באצבע הסמוך לגודל דייק לה מאצבעו. ועתוי\"ט:",
+                "ותמיהני, דאוהל מועד בכל מקום המכוון ההיכל. ותו, בפרק ב' דמדות משנה ד' איתא ומתכוין ורואה פתחו של היכל, ולא הזכיר קדשי קדשים:",
+                "בספרי מדמה שבע פעמים, מגיד שחוזר לדם שבע פעמים:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש קיצר. והר\"מ כתב עוד, דמאל תוך, למדנו שיושלך בקרבה בעת הבקיעה. ועכשיו שתים זו שמענו, הביקוע ושיוצת האור ברובה. ועתוי\"ט:",
+                "נראה לי מדכתיב והשליך, וסתם השלכה מרחוק הוא:"
+            ],
+            [
+                "אבן. אשר לא יקבלו טומאה, לתוספת השמירה. הר\"מ:",
+                "מניחין אותו. עד שיעשה מקצתו אפר, כדי לקיים מצות שריפה דכתיב את עורה וגו', אבל עצם לא כתיב, הלכך כותשים אותו עם השאר אע\"פ שלא נעשה אפר. אבל בפני עצמו בלא אפר, פסול לקידוש. מהר\"מ:",
+                "נראה לי משום דמפני קדושתם נזהרו מטומאת מת משא\"כ ישראל, נקט אצלן לשון מקדשין ולא מזין. ועתוי\"ט:",
+                "המשמרות. הכ\"ד מקומות אשר היו בהן המשמרות. הר\"מ. וחוץ לעזרה היו. וכן תרגם יונתן, וחדא מפלג לכל מטרת ליואי. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ולא ידעתי מקום לדיוק זה, דהא בקידוש פנים תני נמי שלא רחץ, ודינו נמי הוא פלוגתא דאמוראי בגמרא, ואי איתא לדיוקיה אמאי לא אותביה למאן דפליג ולסייע למאן דסבירא ליה הכי. אלא, לאו דיוקא הוא כלל, ומ\"מ דינו דפסק אמת. ועתוי\"ט:",
+                "פסולה. דכתיב הכהן, בכיהונו. ספרי. הר\"ש:",
+                "של כהן הדיוט:"
+            ],
+            [
+                "בזבחים דף קי\"ג ילפינן ליה. וקשה, הא אנן בשריפה קיימינן, והוה ליה לפרש ואם שרפה, דהכי נמי ילפינן התם:",
+                "כשרה. דוקא אם כהן אחר חזר והזה, אבל הכהן השורף פסלה מחמת מלאכה שאינה צריכה בשעת שריפתה. הר\"ש בשם התוס':"
+            ],
+            [
+                "כגון שוחט על מנת להזות למחר, דמעבודה לעבודה לא שמענו. דאי בהזאה גופא הא תני לעיל ר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף, דריש ליה בספרי:",
+                "והא דין הוא, אם פוסלת בשחיטה לא תיפסל בשריפה, אלא לימד שפוסלת בה עד שתיעשה אפר. ספרי. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים, דהא דישנה כו' היינו בשחיטה כשרה. גמרא.",
+                "חומרה שמחמיר לפוסלה במלאכה מקיל בטומאת בגדים. מהר\"ם:",
+                "ותימה, תיפוק ליה דקדשי בדק הבית הוא דמועלין בהן. וי\"ל דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בקדשי מזבח. תוס'. ולי נראה, דחטאת איצטרך לשאר דרשות, אלא מדהיא למעוטי אפרה, קאמר נמי דבכלל חטאת שיהיו מועלין, והיא למעוטי אפרה:",
+                "ותימא, תיפוק ליה דאפר הקדש מותר. יש לומר, דשאני הכא דכל מצותה לשריפה עומד. אי נמי, דטעמא דמותר דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אבל הכא אכתי לא אתעביד. תוס':",
+                "וכל הכשר לאסיפה כשר לקידוש, כמו שכתב הר\"ב בפרק ה' משנה ד'. ופירש\"י, שאחר אסיפה כתיב ולקחו, אותם שנאמרו באסיפה. ומילוי נמי כתיב בהאי קרא ונתן מים חיים אל כלי, שיתן מים תחלה והיינו המילוי:",
+                "וזה לשון הר\"מ, אם השליך האפר כו' לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טובל ולן. ובלן ואח\"כ טבל, ואפילו הניח שומר כשהלך לטבול, פליגי בתוספתא. הר\"ש:",
+                "הר\"ש. וקשה, דהתחיל ביין ושמן וסיים בשריפת פרה ונאמנות דלחטאת. ויש לומר, כיון דטהרת טמא מת נתלין באפר פרה. כשלא נאמינהו על טהרת יין ושמן, כשם שיבנה לעצמו במה ויביא עליה יין ושמן, כך יעשה פרה לעצמו כדי שתהא הטהרה בידו. ושאר טהרות כבר הם בידו בטבילה. והכא נמי מצורע בצפרים. ומכל מקום הוה ליה להביא מן המשנה ששנינו בהדיא במשנה ה' פרק ה' דאהלות שהכל נאמנין על החטאת. וכן כתב הר\"מ:",
+                "כדרך שעושים כשסותמין התנור. מהר\"ם:",
+                "ואע\"ג דת\"ק נמי לא אמר אלא פותח כו', אלא הואיל ות\"ק לאו בהכי מיירי ליכא למימר דאין הלכה כמותו דהא יש לומר דלאו דוקא פותח קאמר, דאי נמי פתחו בעם הארץ נמי שרי. ובתוספתא מוכח דהכי פירושו, פותח העם הארץ וחבר נוטל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא מפני הצדוקים היתה. כדמוכח במתניתין דלקמן. והר\"מ פירש בדרך אחר. ונראה נמי דלא נקט טבילה אלא משום סיפא דנטמא. ועתוי\"ט:",
+                "וא\"כ דברי ר' יהושע הן, והוה ליה למימר בין כך ובין כך לא יקדש, דהא את\"ק קאי דמיירי בתחלת הקידוש. והר\"ש לא כתב אלא, ואתאן לת\"ק. וכן כתב הר\"מ, וכתב הטעם לבל יתערב בהן המים שיצאו ממנה, וכלומר, מה שאין כן בתחלת הקידוש אין כאן עירוב, שרואין המים הבלועים שמתקדשים גם כן. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "וכשהוציא כל המוח שבה:",
+                "א\"צ לאפר חטאת כלי אבנים אחר שעבר עשייתה, שאין לחוש עוד לשיזלזלו בה. תוס':",
+                "פירוש, אע\"פ שלחטאת עשאוה כטמא מת לטמא אדם, כיון דגם לקדש אין בו הערב שמש, אין הצדוקים מרגישים בכך, דהני חומרות מדרבנן הם, והרגשתן תהיה במה שאנו מטמאים במקום אחר עד שיעריב שמשו. כו':",
+                "הכל כו'. לר' יהודה לאתויי קטן, ולרבנן לאתויי אשה. גמרא:",
+                "וליכא למדרש איפכא, איש ולא אשה, טהור ואפילו קטן, דאמר ביומא דף מ\"ג, דכל הפרשה כולה משמע מקרא זה מוציא מיד משמע מקרא שלפניו. רש\"י. ולהכי דרשינן להכשיר הזר להוציא ממשמע שלפניו דדוקא כהן:",
+                "אבל חרש ושוטה לא אתו לכלל דעת. תוס'. ועתוי\"ט.",
+                "ואף דכל התורה בלשון זכר נאמרה ואפילו הכי לא ממעטינן אשה, שאני הכא מדשני. בדיבוריה ולקחו והדר ונתן לשון יחיד, שמע מינה כו'. תוס':",
+                "ובאנדרוגינוס. ובטומטום אפילו תנא קמא פוסל, דספק ערל הוא, ושייר נמי ערל וטמא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שהיה בדין ללמדו במה מצינו מסוטה, שאינו אלא בכלי חרס, תלמוד לומר כו'. ספרי:",
+                "ובספינה כו'. קמשמע לן אף דאינה כלי לקבל טומאה. אי נמי, אף דאמר לקמן פרק ט' משנה ו' מי חטאת כו' לא יעבירנה בנהר ובספינה. מהר\"ם:",
+                "וכאן נראה לי דמסרך סריך מלישנא דפרק ח' דכלים משנה ג' עיין שם:",
+                "אלא כלים. כלומר, ולא שברי כלים:"
+            ],
+            [
+                "התרנגולת. למעוטי ביצת נעמית דתני בתוספתא דכשרה ואפילו אינה מצופה. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "זהו ההפרש בין אבן ובין סלע. ומיהו נראה דהכא נמי אפילו חיברה בסיד:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, כיון שנסדקה לא הוי כלי כלל. וצריך לומר דהכא במאי עסקינן, שאין מים נוזלים מהסדק מפני שחיברם בטיט, והוי ליה כלי לענין זה אבל לא לענין מה שבסדק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "פסול. ומיירי שמעצמו חוזר ושותת מידו לשוקת. דאי מכוחו ניתז, כשר. הר\"ש:",
+                "נפל כו'. הא הפילו הוא, כשר, דנתינה ע\"י דבר אחר שמה נתינה. הר\"ש:",
+                "היינו שפופרת עם האפר. דבאפר לא שייך זקיפה, אלא אשפופרת קאי ובלא כיסוי, ומשום הכי פסול. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "והא דלעיל בשתי שקתות צריכים כשפופרת כמו עירוב. מקואות, דשאני כלי בתוך כלי שמתחבר בחיבור מועט:",
+                "רש\"י. ולדבריו מיירי במילוי, ובמשנה תני המקדש. והר\"ש פירש, דיזלף היינו שמזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ולא דמי למים שהמשיך מן המעין לחבית בעלי קנים, דגת וגבים לאו כלים נינהו ואפילו קודם שהפסיקן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אחרון. כשלא עשה כמו שנמלך ולא עירן לכלי אחד. ולא קתני ונמלך אלא לומר שאם ירצה לימלך לא יועיל לו אבל יניחם כך ויהיה האחרון כשר:",
+                "ובענין אחר אי אפשר. הר\"ש:",
+                "ראשון. בין שהשליכה בחבית שמילא ראשונה או באחרונה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "לו ולאחר. פירוש, כאחת. הר\"ש:",
+                "בין לאחר. משא\"כ בקידוש, כיון שאין בו שכר ולא טובת הנאה והמים של אחר הם אינם נפסלים במלאכתו, אבל במילוי יש בו שכר או טובת הנאה וכממלא לעצמו דמי. הר\"א:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש. ולאי נמי לא סלקה הא דכתב לעיל דשמא המלאכה כו' דלאי נמי ודאי קדמה בעינן. וכן נראה דעת הר\"מ בפירושו. וכן כתב הכ\"מ שהר\"מ לא תלה הטעם בשמא, כי התחלת ההשתדלות ודאי יהיה קודם ומאז חשוב מלאכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ותמיהני, למאי איצטריך לומר שמירה מעולה, הא לאחריו לאו שמירה כלל היא אלא אם כן יש גם כן לפניו דהואיל כו', כמו שמסיק הר\"ב. והר\"ש שכתב שמירה מעולה כתב דלאחריו נמי שמירה היא, אלא דלכתחלה היכא שאפשר בעינן שמירה מעולה, ובסיפא כשר מפני שאי אפשר בענין אחר:"
+            ],
+            [
+                "היינו שלא כדרכו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "תשבר. לשון מהר\"מ, כל מידי דאורחייהו דכל הממלאים בהכי, לאו מלאכה היא, ואורחא היא להצניע שלא תשבר, וכן דרך לכפותה על פיה שלא יפול לתוכה עפר:"
+            ],
+            [
+                "פסול כו'. וקשה, היאך אפשר דלהצניען הוי מלאכה אף שעדיין לא הצניען, ונטל אוכלין ואכלן כשר. ואפשר דאכילה חשיבא צורך המילוי כדי שיהיה לו כח למלאות. הר\"ש וכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "שמה שפורץ אינה מלאכה, שהוא מקלקל, ואף דהוי תיקון שיכול לילך שם, זה הוי צורך מילוי. אבל במשנה ח' פסול אף על פי שלא הוליך, דהם חשובים מלאכות בעצמם, אלא אם כן הם צורך אין כאן פסול. ועתוי\"ט:",
+                "פסול. קמשמע לן אע\"ג דלא חידש כלום שעשאו כבתחלה, פסול. הר\"מ:",
+                "לפי זה איפכא הוה ליה למיתני, על מנת לקצות ואכל. אבל הר\"מ כתב, אם קצה פירות לאכול אף שכוונתו להקצות השאר, כשרים. ואם הקצה קודם מתן האפר, פסול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "טהר. וחזר לשמור."
+            ],
+            [
+                "שאם נפלו. ולפיכך חיישינן שמא יפלו. וקשה, לפי זה לא ילבש בגדים גם כן מהאי טעמא. ועוד, עד דנחוש למשקין טמאים נחוש לשאר טומאות שנגע בסנדל. ועוד, למה אמר המקדש ולא הנוגע והמזה. לפיכך נראה לי דלא חשו לשאר משקין, אלא למי הקידוש שמא יפלו על הסנדל בשעת הקידוש ויפסלו בהיסח הדעת ויטמאו הסנדל ויטמאהו, וכיון שכן לא חשו ללבוש בגדים בשעת הקידוש מפני שאפשר להזהר, מה שאין כן בסנדל. הר\"א. ועתוי\"ט:",
+                "ואפילו הם טהורים לקודש, הם טמאים לגבי חטאת. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ופרים. והוא הדין דהוה מצי למנקט ושעירים, והן שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה:",
+                "בגדים. אבל אוכלין ומשקין, פרה ופרים מטמאין. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "כלומר מאכלי:",
+                "היינו לכולי עלמא. אבל לחכמים דפרק י\"א משנה ד', אפילו דקודש נמי:"
+            ],
+            [
+                "שהרי אינם נובעים, הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קוראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים. תוס':"
+            ],
+            [
+                "ובנוסחת ארץ ישראל, מוזקין. ויהיו המוכים בדגש הכ\"ף:",
+                "המלוחים כו'. משום שיש להן שם לווי. נ\"ל. הר\"ש:",
+                "וקשה, דאותן שנים שבין השבוע ליובל מה תהא עליהם. ולשון הר\"מ, לשנים רבות יותר משבע. ונראה לי דרוצה לומר דכל שהן יותר משבע מיקרי שנים רבות:"
+            ],
+            [
+                "ועוד, לפי שאין רדופין מחמת שמתערבין באגמים ואין חיותן חיות גמור. תוס':"
+            ],
+            [
+                "אדם. דהוי כמו המפנה את המעין דסוף פרק ו':",
+                "להמתין. ולא דמי למי בצים שבטבען הם מעורבים. נראה לי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דהא אין כאן פסולים אלא כל שהוא, וסבירא ליה אין בילה. וקשה, איך אפשר שלא יוכל לחלוק הכל שהוא לשנים. תוס':",
+                "פוסלין. חומרא דמי חטאת היא. דמן התורה ברובא בטל. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "פוסלין. דסבירא להו דאינו עולה אלא מן הפירות. תוספתא. הר\"ש:",
+                "דיו. ביבש איירי. דומיא דאינך. הר\"ש. ולהכי אין צריך לנגכ דלאו משקין נינהו, וסגי במערה דאין נשאר ממנו כלום. ואפילו נשאר אין מתערב במים. מהר\"ם. ולי נראה דמיירי בלח, דיערה תנן, ודאין צריך לנגב הוא כמו שכתב הר\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "רוצה לומר דאפילו לר' אליעזר דמשנה א', דהתם כל שהוא והכא טובא. הר\"ש:",
+                "העופות ששתו, המים פסולין, דארישא קאי. ובשרצים דקתני אינם, גרס פוסלין, דקאי אשרצים. וכן הוא בר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "החושב. נראה לי דפירושו שאומר. דמחשבה לא מהניא, כמו בשלא לשמן, וכמו במחשב לשלוח יד:",
+                "שלא הדביק פיו לחבית. הר\"ש והר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "שנפסלו כו'. בספרי יליף להו:",
+                "בשרה כו'. אבל אדם וכלים לא, דאין מטמאין אלא טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:",
+                "בטלו. ואפילו טומאה קלה לא מטמאין, דהוי משקה סרוח. גמרא ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ובספינה. כלומר וכשהוא בספינה:",
+                "והאהילו עליו ונטמאו. רש\"י:",
+                "וגם על הגשר מותר, דכארעא סמיכתא הוא, ואדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה. רש\"י:",
+                "או אפר פרה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "במגע, אבל מטמא במשא. גמרא:"
+            ],
+            [
+                "רוצה לומר לקחת המילוי ולקדש ולהזות. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, שצריך להטביל ידיו. אבל לא בידיו, כלומר, לא נטמא גופו לא לתרומה ולא לחטאת, בין שנגע בידיו בין בגופו, דלענין זה לא חשיבי כמשקים טמאים. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דבהיסט פליגי ולא במגע. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "במדף. באיזה נגיעה שתהיה. ולכך בעינן עליונו של זב, דאף על גב דלעיל מודו כולי עלמא במגע שטמא, היינו אם נגע בידיו דוקא. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אי נמי של אבן. הר\"מ:",
+                "הר\"ש. וכלומר דאוכלים ומשקין שאינם אלא ולד לא מטמאים כלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "חוץ כו'. כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק כו'. רש\"י:",
+                "הר\"מ. ובפרק י\"א דשבת פירש הר\"ב דלמעלה מעשרה לא אמרינן כן ויש לחלק דלשבת מקום פטור הוא. אבל בגמרא דזבחים מסקינן דלכולי עלמא לא אמרינן קלוטה כו', ור' עקיבא סבר גזרינן שמא יניח ולרבנן לא גזרינן:"
+            ],
+            [
+                "בר\"מ איתא הלגין של חטאת:",
+                "שכיון שהוא טמא לחטאת, מקבל טומאה ממי חטאת:",
+                "הסיטן. אשניהם בשני ניירות קאי. מהר\"ם:",
+                "מטהרים. אלא אם כן היה ראוי למדרס. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "יכולה כו'. שאין תלוי באויר. רש\"י:",
+                "דהוי ספק ספיקא, ספק אדם גילה או בהמה חיה ורמש, ואם תמצי לומר אדם, שמא טהור היה. הר\"מ:",
+                "בפרק ח' דתרומות משנה ד' ה'. ומשום הקריבהו אין בו, דהזייה לאו קרבן היא:",
+                "והא דלא תנן נמי עכבר לדברי ר' אליעזר, דר' אליעזר שמותי הוא. הר\"ש ותוס':",
+                "וכשהוא מוכשר. דאם לא כן אינו מקבל טומאה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כביצה. וקשה, הא תאנה יבשה קטנה מכביצה הרבה. ויש לומר, כפירוש הערוך, דבילה, מחברת תאנים קרויין בך, בין רטובין בין יבשין, ואם כן יהיו בשתים ויותר:",
+                "חייב כו'. לאו דוקא, אלא סימנא בעלמא. ונפקא מינה לתרומה דאורייתא כגון תירוש ויצהר ודגן. אי נמי בביכורים. הר\"ש. והתוס' כתבו, דיש לומר מכות מרדות ומיתה לקוברו בין רשעים. ולהר\"מ דסבירא ליה כל אוכל אדם הנשמר וגדוליו מן הארץ חייב בתרומה מן התורה, ניחא:",
+                "חייב כו'. וקשה, הא הדבילה נמי טמאה. ובסוף פרק ח' דסנהדרין דייק הר\"ב דטמאה אינה במיתה. והכ\"מ כתב, דהכא לא נחית התנא אלא לאשמעינן שהוא נטמא בנגיעה זו כו', וחייב מיתה אטהורה קאי. ואם תאמר, ואפילו היתה טהורה יחזרו המים ויטמאוה. הא לא קשיא, דאין טומאת מעלה פוטרתו מחיוב מיתה דאורייתא, כל שכן שאע\"פ שנטמאו לחטאת לא יחזרו ויטמאו הדבלה:"
+            ],
+            [
+                "המעשר. פירוש, משער שני. וקשה, דהוה ליה להקדים מעשר לחולין:",
+                "המקדש. וקשה, הא קיימא לן בנזיר פרק ז' טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין על ביאת מקדש, ועל כלים הנוגעים במת אין מגלח, והרי טעון ביאת מים. ונראה לי, דכללא לא קאי לענין ביאת מים אלא לשאר טילי. והכי קאמר, והטעון ביאת מים שחייב על ביאת מקדש חייב אף לאחר ביאתו. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ויש הרבה מדברי סופרים שצריך הערב שמש, כגון הפורש מ��ערלה שצריך הזיה כל שכן הערב שמש. והכהן השורף הפרה דמטמאין אותו בסמיכות ידים כו'. ומסיק הר\"ש, דטומאות הנוהגות אף בחולין בעו הערב שמש, מה שאין כן במעלות דלקודש ולתרומה. וההוא דכהן השורף, מעלות דפרה שאני. ולפי זה בגדי עם הארץ לפרושים, בעו הערב שמש, אבל בגדי פרושים לתרומה, ובגדי אוכלי תרומה לקודש, לא בעו הערב שמש:"
+            ],
+            [
+                "המוכשר. במשקים הטהורים לחטאת. דאי לאו הכי, הכשר וטומאה באים כאחת:"
+            ],
+            [
+                "והוא הדין דשל חולין טמאים. ואגב סיפא דלכתחלה לא יזה, נקט רישא תרומה:",
+                "טהורה. הכא נמי בפחות מכביצה, דהא אף טהורה טמאה לחטאת:",
+                "אין חייבין כו'. וקשה, אמאי לא תני הכא נמי ואם הזה כשר. ואולי דהכא צריך הזייה אחרת. ומדרבנן:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש והר\"מ. וקשה, דאם כן היכי תני לעיל דאזוב מתטמא מטעם מעלה, והרי הוא פסול להזיה כו'. והר\"מ בחבורו כתב, שהרי נטמא להזיה שכל המשקין והאוכלין כו' הרי הם כטמאין לחטאת, ולדבריו הכא במשקין שאינן טהורין לחטאת:"
+            ],
+            [
+                "קלחים. פירוש, שלשה שרשים, וגבעול הוא קנה אמצעי שהזרע בראשו. רש\"י:",
+                "ולאו גזירה שוה גמורה. ולכך אם לא אגדו כשר. כ\"מ:",
+                "מפסגו. פירוש, כמו מפסקו:",
+                "כל שהוא. ותחלתו נראה לי דשיעורו טפח. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאם לא כן, מנענע כאן וכאן ואינו מכוין להזות על הכלי. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "החרס. הטהור. וסלקא דעתך אמינא דמיטהרת המחט ממיצוי החרס כיון שלא הוצרך להזות על החרס, קמשמע לן דלא:",
+                "וכרבנן בריש פרק ט'. והר\"ש פירש, דלא אמרינן דלמא מחמת הדחק יצאו מים מגוף האזוב ונתערבו במי חטאת. ועתוי\"ט:",
+                "לאחוריו. ואף שם היו כלים הצריכים הזיה. רש\"י:",
+                "מדכתיב והזה על הטמא, ולא כתיב עליו, שמע מינה שיהא מתכוין לטהרו. רש\"י והר\"מ. ודעת הר\"א, דלאו דוקא לטהרו אלא שיתכוין לו. ונראה שכן הוא דעת הר\"ב:",
+                "כשרה דהוי כלפניו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "אם יש כו'. פירוש, אף על פי שיש באזוב ישנה. הר\"מ:",
+                "האדם והזה כו'. פירושא דרישא:",
+                "בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה, ובתנאי שינטפו בכלי. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "משום דלא הוי ממש ספק טומאה ברשות הרבים דהא נטמא בודאי, אלא שהזייתו פסולה. ועתוי\"ט:",
+                "רבים. דברו בהווה, דבחלון של יחיד אינו בנמצא כל כך מים. והר\"מ כתב, ולא חיישינן שמא פסולין הם. כלומר ועדיין מטמאים. ולפי זה דוקא נקט רבים, דבשל יחיד הא צריך לבדוק שמא פסולין הן:",
+                "ולא נמנעין. מלבוא אל המקדש ומהתעסק בקדשים:"
+            ],
+            [
+                "ובתנאי שלא נטמא הקרדום במת עצמו. הר\"מ:",
+                "כדי כו'. דבכלי שהוא מטבל בו צריכא שיעור לכולי עלמא:"
+            ],
+            [
+                "טמא. פירוש, לחטאת, לכן המים פסולין. אבל אי הוי טמא לקודש ולתרומה היו המים טמאין. הר\"מ."
+            ],
+            [
+                "ידיו. ולאו דוקא לשתיהן אלא באחת מהן סגי:"
+            ],
+            [
+                "חיבור. לטומאה ולהזיה. הר\"מ. והני מילי כשמחוברים, אבל שלא בשעת חבור אם נטמא זה לא נטמא זה. תוס':",
+                "בטבעות הקבועין בעריסה העשויין כעין פיקוח. הר\"ש:",
+                "המלבן. פירוש, דלא מחובר למטה כלל. ועתוי\"ט:",
+                "פירוש, דאם נטמאת המטה לא נטמאו הם. וכן לענין הזייה:"
+            ],
+            [
+                "והוא כלי בעל חוליות יתרכב קצתם בקצתם. הר\"מ. וכן קרנין הם בעלי חוליות:",
+                "המפתחות. והמפתחות נעשו חבור ע\"י השלשלת לטומאה ולא להזאה. וכל זה אינו אלא גזירה מדבריהם. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "הכל. לאתויי ערל שמתו אחיו מחמת מילה. כר' אליעזר דסבירא ליה דכשר, מידי דהוה אטבול יום שאסור ליגע בתרומה וכשר לפרה. גמרא. אלא דקשה, דבפרק ה' משנה ד' כתבתי דטומטום פסול לקדש שהוא ספק ערל ואם הסברא לפוסלו לקידוש כי טמא יפסול נמי להזאה, ואי יש לדמות לטבול יום, אפילו לקידוש נמי יוכשר, והכי מוכח בגמרא. ועוד קשה לימא דהכא לאתויי אשה לר' יהודה, ולרבנן קטן, כמו התם. ונראה דמתניתין דהכא ודהתם פליגי. ועתוי\"ט:",
+                "דכיון דבקידוש מכשירים זר ואשה [עיין פרק ה' משנה ד' בהר\"ב] על כרחך הכא לאו לאכשורי זר ואשה ולמפסל קטן, דאם כן לכתוב סתם ולקח אזוב וטבל במים והזה, אלא על כרחך למדרש איש ולא אשה. רש\"י. ולר' יהודה דפליג התם בקידוש פ, ליג נמי הכא, דכיון דלדידיה אשה פסולה בקידוש וקטן כשר, אתא האי למימרא איפכא, דאם לא כן לשתוק מיניה:",
+                "שאין כו'. דהא הזיה צריכה כוונה [כדלעיל משנה ג'], הלכך לא מרבינן אלא קטן שיש בו דעת. וממילא דלקידוש דממעטינן קטן [פרק ה' משנה ד'] גם יש בו דעת פסול, דכולה פרשתא מ. טמע זה מוציא מיד משמע. וצריך לומר דמה שכתב הר\"ב לעיל יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהם דעת, רוצה לומר דמסתמא אין בהם דעת ולכן פסלן הכתוב, ואפילו משכחת נמי קטן שיש בו דעת לא חילק, אבל הבא אי אפשר לומר, לא חילק ומרבי אף לאין בו דעת, דלא עדיף מגדול שצריך כוונה. ועתוי\"ט:",
+                "האשה כו'. לשון הר\"מ, קטן שיש בו דעת האשה מסעדתו. וכן כתבו התוס'. ונקטי מלתא דשכיחא. ולאו דוקא, דהוא הדין לגדול:"
+            ],
+            [
+                "כשר. משום דבעי למתני סיפא פסול,, תני הכא כשר. אי נמי, אפילו שהה בינתיים הרבה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tahorot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,361 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tahorot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שלשה עשר. ומנינא למעוטי ראשי אגפים וראש הזנב. והיינו לר' מאיר, דלר' יוסי איתנהו חמשה עשר. ולר' יהודה ליתנהו אלא שנים עשר:",
+                "היינו לטומאת אוכלין אבל לטמא בבית הבליעה אין צריך מחשבה, שלא מצינו שום טומאה חמורה שצריכה הכשר, ולפיכך דין הוא שלא תהא צריכה מחשבה, אבל טומאה קלה והיא טומאת אוכלין ומשקים, אע\"פ שזו אינה צריכה הכשר, הרי כל אוכלין צריכין הכשר וצריכין מחשבה, הלכך אף זו לטמא טומאה קלה אע\"פ שאינה צריכה הכשר צריכה מחשבה. גמרא:",
+                "ומטמאה כו'. צריך עיון, דלא תנן נמי וכחצי פרס לפסול הגויה, כדלקמן משנה ג'. ובפרק ד' דמעילה משנה ה' תנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה:",
+                "וכן להצטרף לפחות מכביצה אוכלים לקבל טומאה, דצריך שיהיו כביצה לשיטת הר\"ב:",
+                "דהוי ליה למכתב והאיש, אלא לומר שבבית הנפש מטמאה. פרק ה' דזבים משנה ט':",
+                "דכתיב וטמא עד הערב וטהר:",
+                "בשבועות דף ז'. ועתוי\"ט:",
+                "צריך עיון, דבגמרא מסיק דצריך כזית אלא דגידים ועצמות מצטרפים למשהו שיש בו דודאי דאין אכילה פחות מכזית. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דבחולין פרק ד' משנה ד' משמע דאין צריך קרא, לתנא דברייתא צריך קרא:"
+            ],
+            [
+                "הכנפים כו'. הנוצה הדקה מהם. הר\"מ:",
+                "תימה, הא לעיל תנן שאין צריך הכשר מים ולא הכשר שרץ. והר\"מ לא כתב שרץ:",
+                "והר\"מ פירש, להשלים כזית. אם בלע כזית בשר עם הנוצה:"
+            ],
+            [
+                "ורש\"י סובר שתי ביצים:",
+                "רוצה לומר דהא דמטמאה אדם אינה מדאורייתא. ועתוי\"ט:",
+                "ליכא מאן דפליג, כמו שכתבתי לעיל אות ח':",
+                "דאבר מן החי אינו נוהג אלא בטהורים. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והדיבור פה באוכלין של תרומה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טופח. ואפילו שלא להטפיח. ולא דמי להא דתנן בסוף פרק ח' משקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. אי נמי, טופח דמתניתין לאו דוקא. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאי בהוכשר, א\"כ מכי נתנתו בקדירה טמאתו. הר\"ש:",
+                "שסתם ידים שניות הן. הר\"ש. אבל בסיפא תני בהדיא בידים מסואבות, דלא תימא משום טבול יום לחוד קתני, קמ\"ל דמסואבות ומשום שתי טומאות דאית בה. נ\"ל:",
+                "דלמשקין אין שיעור. ועתוי\"ט:",
+                "טמא מת כו'. וקשה, דלא תני הכא חזר לקדירה מה דינו. ונראה לי, כיון דעריב ותני בין נגעה במקום הנגוב ובין במקום המשקה, הלכך לא תני חזר כו', דעל כרחך אינו מטמא את הכל כשחזר אלא אם כן נגעה במקום המשקה או בכביצה ואפילו נגוב, אבל בפחות מכביצה ונגוב לא מהני החזרה כלל, וכיון דלא מצי קתני סתמא חזר, לא חש להאריך ולחלק:",
+                "הר\"ש. וכלומר לאשמעינן דאע\"ג דיש בה שתי טומאות, אפילו הכי הקדירה טהורה:",
+                "מלשון מסלק את הטבלה כולה ומנערה. וללישנא אחרינא הוא מלשון ניער וכיסה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "האוכל כו'. שמצינו אוכל חמור מן המאכל, דנבלת עוף טהור לא מטמא בחוץ, ואילו אכלה מטמא בגדים, ואנו איך לא נעשה אוכל כמאכל. גמרא. ואע\"ג דמטעם הגזירה דזמינין אכיל כו' אפילו אי נעשהו שני סגי, דהא עושה משקים תחילה, ר' אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי. תוס'. וכן נמי באוכל שלישי לא שייכא הך גזירה, דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, לא חלקו חכמים באוכלין. הר\"ש:",
+                "ואע\"ג דלטעמא דזמנין כו' סגי בכביצה, שמא אין רגילות שיהא אדם צמא עד דאכיל ליה כחצי פרס. הר\"ש:",
+                "ואם תאמר, לימא משום זמנין דאכיל כו', ויש לומר, דאי לאו דאשכחן הכי בעלמא, לית לן למיגזר, דלהוי כחוכא ואטלולא. תוס':",
+                "דטהרת תרומה טומאה היא אצל קודש, וחיישינן שמא ראשון הוא ועושה שני. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "צריך לומר, והכי מוכיח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומטמאים. לשלישי בקודש:",
+                "נאכל כו'. ואין לתמוה איך נאכלת התרומה כיון דטמאה היא, מאחר דבתרומה אין בה רביעי ליכא איסורא. וכן במשנה ה' לענין חמישי בקודש. הר\"ש ותוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, אבל לא נוכל לחשוב אוכלין לאב לא מדברי תורה ולא מדבריהם, כי אם כנטמאו בשרץ שיהיו ראשון. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "או על טהרת הקודש. הר\"ש. ולכאורה שבכוונה השמיטו הר\"ב, כדי לפרש מתניתין דהכא דסברה נמי דאין חולין נתפסים בקדושת הקדש. וקשה, דבמתניתין דלקמן מפרש. למתניתין דהכא איפכא:"
+            ],
+            [
+                "דבטלה דעתו. הר\"ש. [ור' אליעזר סבר דעל כל פנים לדין תרומה לא בטלה דעתו. ושלש מחלוקות בדבר. הרא\"ש. ת\"ח]:",
+                "במגע. וכן האוכלו לא נפסל גופו. וזהו כוונת הר\"ב סוף פרק ב' דחגיגה שאינו כקודש לכל הדברים:",
+                "קדושת הגוף כגון קרבן וחלות תודה ומנחות שקדשו בכלי. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "טמא מת. והוא הדין לטמא שרץ וכל טמאי מגע שאינו מטמא בהיסט. וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה, משום דקתני סיפא אבל זב כו'. רש\"י:",
+                "זב שחלב כו'. שהזב והדומה לו רוצה לומר זבה ונדה ויולדת, יטמא כל מה שישא ואפילו בלא נגיעה. ושוין בזה האוכלין והמשקין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג דבפיגול ונותר, נמי שייך טומאה, מיהא קיימא לן דבכביצה, ואנן תנן בכזית, על כרחך לענין איסור. ומכל מקום אי הוה כביצה, נמי דינא הכי לענין טומאה:",
+                "כלומר, אע\"פ שהגשמים המובלע בהם השלימו לכשיעור. וכמ\"ש לעיל בסמוך. ועתוי\"ט:",
+                "הוא ענין בפני עצמו לומר דאפילו שכבר נתמעטו ונטהרו, כשחזרו ונתפחו חזרו לאיסורן, דאין דיחוי:",
+                "וטמא. וקשה, טמא מאן דכר שמיה. ועוד, דהוה ליה למתני נמי ברישא טמא ולסיים נמי וחלב. ובמנחות דף נ\"ד גרס. וחלב ול\"ג וטמא:"
+            ],
+            [
+                "כדתנן ריש פרק א' \" דכלים:"
+            ],
+            [
+                "הבשר אשר יגע הוא דבר שאין בו דעת לישאל, דהבשר הוי נוגע, ספיקו טהור. וכל טהור וגו' דמיירי בטומאת הגוף דיש בו דעת. ספיקו טמא. רש\"י:",
+                "ואיצטריך והבשר ולמיגמר נמי מסוטה. דאי מוהבשר הוה אמינא בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ואי מסוטה הוה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר נטמאו הכלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "תינוק כו'. והוא ברשות היחיד. הר\"מ:",
+                "לפי שחשש שלא יטמא התינוק את העיסה, לכך תלינן באדם טהור. מה שאין כן בריש פי\"א דפרה. תום'. ועתוי\"ט:",
+                "ורובא וחזקה רובא עדיף. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לפי שחזקתן שהם ישתו ואז יאכלו מהעיסה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ככר כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני:"
+            ],
+            [
+                "השרץ. מת. רש\"י:",
+                "תרומה. אע\"פ שהוא של תרומה. הר\"מ:",
+                "דקיימא לן ספק טומאה הבאה בידי אדם, טמא כמי שיש בו דעת לישאל, ואפילו הכלי מונח על גבי קרקע, הכא דאין לטומאה מקום, טהור. הר\"א. וקשה, דהוה ליה להר\"ב למכתב רבותא טפי דאפילו אדם האוחז בככרות, טהורים, כדמוכח בגמרא דטפי איכא לאטמויי באוחז בטהרה מבאוחז בטומאה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מנקרין כו'. אע\"פ שמנקרין בה לא בטל המקום. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה מיירי בדלי אחד שמילא בו עשר פעמים. אלא שבי\"ת של בעשרה אינו מדוקדק לפי זה. והתוס' העתיקו בלא בי\"ת. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. מפני שאין בכלים דעת לישאל. הר\"ם. ותמה הר\"א, הא טומאה הבאה בידי אדם היא. אבל הטעם שכל הטומאות כשעת מציאתן, ובמקום מציאתן כו'. ולדעת הר\"מ יש לומר, שמאחר שלא נודע לאדם (ולא הוה ליה למידע) דאין דרך הטומאה לבוא, לא, חשיבא באה בידי אדם. כ\"מ. והיינו דוקא כשהטומאה באה על ידי אדם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שורפין. הואיל דודאי ספיקות אלו טומאתן מן התורה, שהמת והזב טמאין מדאורייתא. הר\"מ:",
+                "אבל לא שאבד בה קבר, דבההוא איכא ספיקא דאורייתא, וא\"כ אמאי אמרי רבנן תולין ברשות היחיד, והא ספק ברשות היחיד טמא. הר\"ש:",
+                "ותמיהני, היאך נחוש שנתקיימו בו כל התנאים שכתב הר\"ב בריש פרק ב' דאהלות. ורש\"י כתב בקבר:",
+                "וקשה, אמאי טמא, הא הוי ספק ספיקא. ופירשו התוס', דנקיט כנגד מי רגלי בהמה משום דכשהן זה אצל זה הן ניכרות טפי שהן של אדם וליכא אלא ספק אחד:"
+            ],
+            [
+                "או הסיט או נשא:",
+                "משאן כו': ולא תני נמי ועל הסיטן, דדילמא הסיט ביבש טהור ברה\"ר כמו מגע כיון דלא הוי עלייהו. והוה מצי למתני הסיטן בזמן שהם לחים. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "אלו כו' שטיהרו. ואפילו יש בהן דעת לישאל, וכמו שכתבתי לעיל אות ד' לדעת הר\"א. ומשום הכי קתני אלו שטיהרו. ועתוי\"ט:",
+                "נזירות כו'. אינה ענין לטומאה ולטהרה. ונראה לי שאלו השנים עשר בבית דין אחד טיהרום, כמו שכתבו התוספ' על ששה ספיקות דלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ספק כו'. מגעו טהור. גמרא. והיינו טעמא נמי בנזרקים דריש פרקין כו', משום דכל היכא שיש לטומאה מקום, קרינא ביה על הארץ. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"ש כו'. בגמרא יליף להו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בגמרא דפסחים מסיק דאליבא דר\"ע רבו קאמר הכי, וליה לא סבירא ליה אלא דרבנן היא, [אלא דחשיב להו כטומאת עצמן שהמים מעורבין בעיסה. ור\"מ פליג בתוספתא וסבירא ליה דבטלי לגבי עיסה וחשיב להו כלטמא אחרים. הר\"ש] ואתי שפיר דקתני כיצד כו' זה הוא. וכדאיתא בתוספתא, לא זהו טומאת משקין שנחלקו עליו, אלא זהו כו' כיצד שתי חביות כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף ליה בגמרא שם דף י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש והר\"מ מהתוספתא. וקשה, דהא מדילפינן ספק רשות היחיד מסוטה, ממילא דברשות הרבים דלא דמי לסוטה, טהור. והתוס' בסוטה דף כ\"ח כתבו, דסלקא דעתך אמינא דונסתרה לאו דוקא אלא שדיבר הכתוב בהווה. ועתוי\"ט:",
+                "וכגון הא דנבלת העוף טמא דפרק קמא במשנה ג'. ופירוש דם תבוסה, עיין פרק ג' דאהלות משנה. ה':"
+            ],
+            [
+                "טהורה. והיא בעלת מום שיתננה לכהן ואין בה למזבח כלום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואפשר שאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות, אם היה עושה טהרות אח\"כ, היו טמאות לר\"ע. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "והוי כאין לו תקנה. שכך כתב הר\"ש דר' יוסי נמי דוקא כשכבר עשה טהרות מטהר:"
+            ],
+            [
+                "וטהר. פירוש, בהערב שמש. ולענין תרוטה, דטבול יום פוסל בה מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "השרץ כו'. משמיענו שדין מגע שוה לדין השביל, ואפילו לר' יוסי דאמר דרך להלוך ואין דרך ליגע. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ועשה כו'. משום ר' יהודה איצטריך למתני ועשה טהרות, דכר' עקיבא סבירא ליה לגבי אדם. תוס':",
+                "מדרבנן דמדאורייתא טהורים. תוס':",
+                "לא שיאכל אדם אחד, דא\"כ יאכל ודאי טומאה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאע\"ג דבגדי עם הארץ מדרס, לאו דעם הארץ עושהו מדרס, אלא שמא ישבה עליהן אשתו נדה. וקשה, דמשמע דאתיא כר' מאיר, ולר' מאיר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא. הר\"ש. ולמה שכתבו התוס' דלא סבירא ליה לר' מאיר סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר, ניחא:"
+            ],
+            [
+                "הכ\"מ העתיק לשון הר\"ש, אבל איש כו'. ובר\"ש סיים נמי, ואין איש:",
+                "שוטה כו'. וידוע שהשוטה לא תשמור עצמה ולא תדע וסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזור התורה. הכ\"מ:",
+                "טמאין. לא ירצה שהן טמאין בספק כמו הרוקים הנמצאים, כי התם לא נתאמת איש טמא, אמנם הכא נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה הטומאה קבועה כו', וזהו כוונת אומרו טמאים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומיירי כשאדם אוחז בכלים. דאי לא תימא הכי הוו דבר שאין בו דעת לישאל וטהורים:"
+            ],
+            [
+                "בפרק ב' דעדיות משנה ז' ר' יהושע מטהר בהך דלעיל, דהתם לא כתב הר\"ב דאדם אוחז, והכא באדם העובר ויש בו דעת לישאל. והר\"מ דמפרש כפירוש הראשון, פסק התם כר' יהושע, והכא דלא כוותיה:",
+                "אין צריך לזה, דספק האהיל קאי אכזית מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו דשרץ וחולדה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הואיל ואין שתים יכול להשתמש בהם ואינו רגיל להלוך בהן. הר\"מ:",
+                "דהא ודאי נכנס לרשות היחיד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "טמא. דמן הדין אפילו חד ספק טהור דאוקמה אחזקה, אלא דילפינן מסוטה, וא\"כ מה לי חד ספק ומה לי כמה ספיקי. תוס':",
+                "טהור. איידי קתני. דהא אפילו חד ספיקא טהור:",
+                "והטומאה כו'. לא טומאה ודאית, אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדמוכח בפסחים דף ט'. הר\"ש. ועיין שם בתוס' דיבור המתחיל ספק, דמוכח דדוקא בספק ספיקא ואחד מהן הוא ספק הרגיל. ולשון הר\"מ, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:",
+                "לבורות כו'. שיהיה בראש המבוי חפירה בקרקע כמו בור כו' ויעמוד זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל אדם לבוא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בימות החמה. משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא:",
+                "ובימות הגשמים. משתרד רביעה שניה. שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וקשה, לפלוג ר' יהודה כמו במתניתין דלעיל. ובתוספתא גרסינן בדר' יהודה איפכא, ואתי שפיר. ובר\"ש מפרש, פרון, מגדל שג' רוחותיה בתוך הים ורוח אחת ליבשה. ואינו ענין לבסילקי דלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"ש. ואין הלשון מדוקדק, שהרי לא מצינו שאוהל מטמא אלא במת כו'. והוה ליה למימר ובגדיהם נכנסים לפיהם, שאז טמא מאוירו:",
+                "ותימה, דלקמן משנה ה' פירש שאין עם הארץ מטמא בהיסט והר\"מ לפי גירסתו כתב, שמא יניע הזב. ומכל מקום קשה, אמאי חוששים להיסט, ומאי שנא מהא דפרק ה' משנה ז' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אשת כו'. דסלקא דעתך שחכמים מודים לר' מאיר באשה, לפי שהיא רבת העסקים והמשמוש בדברים שאינם נוגעים לה, קמשמע לן. הר\"מ:",
+                "טמא. וחכמים אומרים דבסיפא, קיימא נמי אדהכא:",
+                "משמשת. כמו ממשמשת, מלשון כי מששת. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דהיסט ומדרס חומרא יתירה היא, ואין יכולין לעמוד בה. וכעין הא דאיתא בסוף פרק ו' דבבא מציעא. עיין שם. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. וקשה, הא תנן פ\"ח מ\"ה, אשת עם הארץ כו' הבית טהור. ויש לומר, דשאני הכא שהפקיד ביתו לעם הארץ, שאין עם הארץ מקפיד על חבירו. הר\"ש:",
+                "ומשום כלי המוקף צמיד פתיל נקט והסיטה, דאינו ראוי למשכב ומושב:"
+            ],
+            [
+                "דמיירי בנכרי חשוב שאימתו עליהן. גמרא:",
+                "מה שאין כן באיש, שאינו רגיל בזיבות:"
+            ],
+            [
+                "דלענין טומאת מגע מאי שנא נכרי ומאי שנא ישראל. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, מטהרת גופו. אבל הא דפרק ג' דחגיגה משנה ג' דאין צריך טבילה אלא לקודש, איירי שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם אלא מאכילה, ומשום מעלה דקודש חיישינן שמא הסיחו דעתם גם מטהרת גופם. אבל להצריכם ג\"כ הזאה שלישי ושביעי שמא נטמאו במת לא גזרו, מאחר שיודעים שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם. כ\"מ:",
+                "במקום הטנופת. וצריכים נטילה לנגיעת תרומה. אבל לא חיישינן שמא יגעו בטומאה, דאם כן לבעי כל גופו טבילה. ועוד, למה הידים שניות, ליחוש שמא נגעו באב הטומאה. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אלא כו'. כלומר, אבל בעני מודה ר' עקיבא:",
+                "וענינו, הומות לאכול [אף] מן הגרגרת.",
+                "לידע כו'. ואם יכשר בעיניה תאכל ממנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ר' יוסי כו'. לפרושי מלתא דתנא קמא אתי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ונוטלו לו:",
+                "וקשה, דבתוספתא תני טהור מטומאת מת. וכן כתב הר\"מ. וכתב הר\"ש, דטעמא משום דנכרים ונשים שכיחי, מת לא שכיח, ומתניתין דתנא טמא, היינו מדרס. וכל מידי דלא חזי למדרס, טמא מגע זב:",
+                "דלמדרס לא חיישינן, שאין דרך העוברים לדרוס על הבגדים השטוחים ליבש, אבל אפשר שנגעו בהם מה שאין כן באבידה שאין רואין, ולכן אין לחלק בזה בין יום ללילה כמו באבידה. וכשמשמרן, אפילו נגיעה לא נגעי. כ\"מ:",
+                "טהורין. וקמ\"ל דלא חיישינן דלמא אתי חד ונגע ולאו אדעתיה:",
+                "טמאים. מפני שנעלמו מעיניו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מטהרים. כשלא נגנב ממנו כלום. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דבאוכל שכבר נטמא איירי:",
+                "מטמא. לאו משום דבעי מחשבה לכלב וחשיב לה מחשבה, אלא לא בעי מחשבה כלל. רש\"י:",
+                "טמא. וכגון שהעלהו ונתנו לנכרי, דמעשיו מוכיחין, ומשום הכי לא קשיא מריש פרק ו' דמכשירין דהעלה לא חשיב מעשה, דיש לתלות דמפני הכנימה עביד ולא שירד עליהן הטל. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מלמטן. דאם היה מלמעלן, היה המשקה זב ומחברם. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מלאה. אין צריך לפרש שהוא חלול ונתמלא מים, אלא כמו שכתב הר\"מ, וזה לשונו בנוסחת ארץ ישראל, המקל אם נשרה במשקים:",
+                "משקין. רוצה לומר המים בלבד, שאין השקה מועלת אלא למים:",
+                "רוצה לומר שמערה מכלי טהור לכלי טמא:",
+                "משמע דטופח על מנת כו' הוי חבור. וקשה, מאי שנא מעירוב מקואות דבעינן כשפופרת הנוד. והתוס' העלו דיש לומר, דבקרקע שוה וליכא כותל כלל סגי בטופח כו', והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן כשפופרת, ועל גבי כותל סגי כקליפת השום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלא אם כן זפותה. הר\"ש. וקשה, דאם כן לגזרו ג\"כ אאינה זפותה וכמו שגזרו בענבים מהאי טעמא כו'. ולמה שכתב הר\"ב בפרק י' משנה ב' לא קשה מידי:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ בפרק קמא דמכשירין, הרבה אומרים במשנה הזאת טמא בעבור מוכשר, וטהור על שאינו מוכשר:"
+            ],
+            [
+                "ולכאורה מתניתין חסורי מחסרא וצריך להיות טמאין טמאין, אבל נראה דלא חסרינן לה, דכי קתני משקין היינו טמאים, וטמאים דמתניתין אזיתים קאי. ועיין במשנה דלעיל בהר\"ב לפירוש השני:"
+            ],
+            [
+                "משום דלמשחה כתיב, ואין זה דרך גדולה לעשיר. ומכל מקום קשה, אמאי מהימנינן ליה. ומסתברא כמו שכתב הר\"מ דמפריש בעודם זיתים, מדתני ושייר קופה. וכן משמע לשון הר\"ב בדר' שמעון. וכן כתב עוד הר\"מ ביוליך לו המפתח. יבוא הכהן ויסחטם נגדו ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דהא בריש פרקין תנן בית הלל אומרים משיתחברו כו' והיינו קודם שתגמר מלאכתן. ונראה לי דרבן גמליאל דלעיל אינו חולק על בית הלל, אלא תרי תנאי הן אליבא דבית הלל, תנא קמא ורבן גמליאל, והך דהכא רבן נמליאל אמרה:",
+                "זיתים. של תרומה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, לטובלם. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ, שלא הוכשרו. ובר\"ש, דלא:",
+                "דכשנשברו ונטהרו, כשחזר ועשה מהן כלי חוזרין ' לטומאתן. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שבמשקה נטמאו כולם, שכולם מחוברים למשקה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הוא לשון התוספתא. והיינו פרוד דמתניתין:",
+                "דכי מנית ביה ראשון ושני. הוי ליה שאר גושים שלישי. הר\"ש:",
+                "וקשה, דמאי שנא נמצא במעטן מנמצא בגג, והא הכא נמי איכא למימר שלאחר שהעלה לגג נפל השרץ במעטן, וכן פירש הר\"ב. בעצמו במשנה ז' פרק י'. ובתוספתא תני עלה, דברי רבי, וחכמים אומרים נמצא במעטן הגג טהור. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "לכאורה משמע שאילו היה טמא מקודם לא פרחה הטומאה ממנה כו'. וקשה מסוף פרק כ\"ז דכלים דכשנמהה מתטהרת. ולשון רש\"י, טהורה, דאמרינן הכא נפלה עלייהו לאחר שבלתה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונפקא מינה, בטומאה שמטמא במגע ולא בהיסט. אבל קשה, דהכא מיירי שהיו שם כלים טמאין מדרס, והם מטמאים אף בהיסט. ואפשר דנפקא מינה דעל הנגיעה נאמנים לומר לא נגענו, ועל ההיסט אי אפשר שיהיו נאמנים כיון שאין חוששין לה. אלא דבמתניתין דלקמן פירש הר\"ב דאין נאמנין על הנגיעה אל�� היכא שיש חבר עמהם. ולכך נראה כפירוש הר\"מ, דר' יוסי אדר' שמעון חולק שסבירא ליה בית הבד טהור, ופליג ר' יוסי מפני שאע\"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאים, הנה יסיטם לפי שאינן יודעים שהיסטם יטמא:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דבפרק ט' משנה ח' לא הצריכו שיהא החבר עומד עליהן. והר\"מ לא הצריך כן:"
+            ],
+            [
+                "כיון כו'. דכיון שנכנסו למקום הטבילה על דעת לטבול, לא חשדינן להו שלא יטבלו. ולא החמיר ר' מאיר במגען בריש פרקין אלא משום דאין חוששים ליזהר, ולא שנחזיקהו ברשע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "טהור. שאע\"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן, מכל מקום אין אוכל מטמא כלי. ואפילו אם על ידי דריכה יצא ממנו משקה, אין המשקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה:",
+                "דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:"
+            ],
+            [
+                "ברשות היחיד. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טמאות. צריך עיון, דהא סתמא קתני, וכי לא בדק ולא כיסה אימא לאחר שמילאה נפל תהיה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "בזו כו'. נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה. הר\"מ:",
+                "שאותו הפסולת נקרא גפת:",
+                "מלשון ושבולת שטפתני [תהלים ס\"ט]. לפי שדרך הספינות ללכת שם, נקרא כן, מלשון שביל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Tahorot/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,357 @@
+{
+    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Tahorot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Tahorot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שלשה עשר. ומנינא למעוטי ראשי אגפים וראש הזנב. והיינו לר' מאיר, דלר' יוסי איתנהו חמשה עשר. ולר' יהודה ליתנהו אלא שנים עשר:",
+                "היינו לטומאת אוכלין אבל לטמא בבית הבליעה אין צריך מחשבה, שלא מצינו שום טומאה חמורה שצריכה הכשר, ולפיכך דין הוא שלא תהא צריכה מחשבה, אבל טומאה קלה והיא טומאת אוכלין ומשקים, אע\"פ שזו אינה צריכה הכשר, הרי כל אוכלין צריכין הכשר וצריכין מחשבה, הלכך אף זו לטמא טומאה קלה אע\"פ שאינה צריכה הכשר צריכה מחשבה. גמרא:",
+                "ומטמאה כו'. צריך עיון, דלא תנן נמי וכחצי פרס לפסול הגויה, כדלקמן משנה ג'. ובפרק ד' דמעילה משנה ה' תנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה:",
+                "וכן להצטרף לפחות מכביצה אוכלים לקבל טומאה, דצריך שיהיו כביצה לשיטת הר\"ב:",
+                "דהוי ליה למכתב והאיש, אלא לומר שבבית הנפש מטמאה. פרק ה' דזבים משנה ט':",
+                "דכתיב וטמא עד הערב וטהר:",
+                "בשבועות דף ז'. ועתוי\"ט:",
+                "צריך עיון, דבגמרא מסיק דצריך כזית אלא דגידים ועצמות מצטרפים למשהו שיש בו דודאי דאין אכילה פחות מכזית. ועתוי\"ט:",
+                "ואע\"ג דבחולין פרק ד' משנה ד' משמע דאין צריך קרא, לתנא דברייתא צריך קרא:"
+            ],
+            [
+                "הכנפים כו'. הנוצה הדקה מהם. הר\"מ:",
+                "תימה, הא לעיל תנן שאין צריך הכשר מים ולא הכשר שרץ. והר\"מ לא כתב שרץ:",
+                "והר\"מ פירש, להשלים כזית. אם בלע כזית בשר עם הנוצה:"
+            ],
+            [
+                "ורש\"י סובר שתי ביצים:",
+                "רוצה לומר דהא דמטמאה אדם אינה מדאורייתא. ועתוי\"ט:",
+                "ליכא מאן דפליג, כמו שכתבתי לעיל אות ח':",
+                "דאבר מן החי אינו נוהג אלא בטהורים. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "והדיבור פה באוכלין של תרומה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טופח. ואפילו שלא להטפיח. ולא דמי להא דתנן בסוף פרק ח' משקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. אי נמי, טופח דמתניתין לאו דוקא. הר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "דאי בהוכשר, א\"כ מכי נתנתו בקדירה טמאתו. הר\"ש:",
+                "שסתם ידים שניות הן. הר\"ש. אבל בסיפא תני בהדיא בידים מסואבות, דלא תימא משום טבול יום לחוד קתני, קמ\"ל דמסואבות ומשום שתי טומאות דאית בה. נ\"ל:",
+                "דלמשקין אין שיעור. ועתוי\"ט:",
+                "טמא מת כו'. וקשה, דלא תני הכא חזר לקדירה מה דינו. ונראה לי, כיון דעריב ותני בין נגעה במקום הנגוב ובין במקום המשקה, הלכך לא תני חזר כו', דעל כרחך אינו מטמא את הכל כשחזר אלא אם כן נגעה במקום המשקה או בכביצה ואפילו נגוב, אבל בפחות מכביצה ונגוב לא מהני החזרה כלל, וכיון דלא מצי קתני סתמא חזר, לא חש להאריך ולחלק:",
+                "הר\"ש. וכלומר לאשמעינן דאע\"ג דיש בה שתי טומאות, אפילו הכי הקדירה טהורה:",
+                "מלשון מסלק את הטבלה כולה ומנערה. וללישנא אחרינא הוא מלשון ניער וכיסה. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "האוכל כו'. שמצינו אוכל חמור מן המאכל, דנבלת עוף טהור לא מטמא בחוץ, ואילו אכלה מטמא בגדים, ואנו איך לא נעשה אוכל כמאכל. גמרא. ואע\"ג דמטעם הגזירה דזמינין אכיל כו' אפילו אי נעשהו שני סגי, דהא עושה משקים תחילה, ר' אליעזר משוה מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי. תוס'. וכן נמי באוכל שלישי לא שייכא הך גזירה, דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, לא חלקו חכמים באוכלין. הר\"ש:",
+                "ואע\"ג דלטעמא דזמנין כו' סגי בכביצה, שמא אין רגילות שיהא אדם צמא עד דאכיל ליה כחצי פרס. הר\"ש:",
+                "ואם תאמר, לימא משום זמנין דאכיל כו', ויש לומר, דאי לאו דאשכחן הכי בעלמא, לית לן למיגזר, דלהוי כחוכא ואטלולא. תוס':",
+                "דטהרת תרומה טומאה היא אצל קודש, וחיישינן שמא ראשון הוא ועושה שני. רש\"י. ועתוי\"ט:",
+                "צריך לומר, והכי מוכיח. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ומטמאים. לשלישי בקודש:",
+                "נאכל כו'. ואין לתמוה איך נאכלת התרומה כיון דטמאה היא, מאחר דבתרומה אין בה רביעי ליכא איסורא. וכן במשנה ה' לענין חמישי בקודש. הר\"ש ותוס':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, אבל לא נוכל לחשוב אוכלין לאב לא מדברי תורה ולא מדבריהם, כי אם כנטמאו בשרץ שיהיו ראשון. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "או על טהרת הקודש. הר\"ש. ולכאורה שבכוונה השמיטו הר\"ב, כדי לפרש מתניתין דהכא דסברה נמי דאין חולין נתפסים בקדושת הקדש. וקשה, דבמתניתין דלקמן מפרש. למתניתין דהכא איפכא:"
+            ],
+            [
+                "דבטלה דעתו. הר\"ש. [ור' אליעזר סבר דעל כל פנים לדין תרומה לא בטלה דעתו. ושלש מחלוקות בדבר. הרא\"ש. ת\"ח]:",
+                "במגע. וכן האוכלו לא נפסל גופו. וזהו כוונת הר\"ב סוף פרק ב' דחגיגה שאינו כקודש לכל הדברים:",
+                "קדושת הגוף כגון קרבן וחלות תודה ומנחות שקדשו בכלי. רש\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "טמא מת. והוא הדין לטמא שרץ וכל טמאי מגע שאינו מטמא בהיסט. וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה, משום דקתני סיפא אבל זב כו'. רש\"י:",
+                "זב שחלב כו'. שהזב והדומה לו רוצה לומר זבה ונדה ויולדת, יטמא כל מה שישא ואפילו בלא נגיעה. ושוין בזה האוכלין והמשקין. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "דאע\"ג דבפיגול ונותר, נמי שייך טומאה, מיהא קיימא לן דבכביצה, ואנן תנן בכזית, על כרחך לענין איסור. ומכל מקום אי הוה כביצה, נמי דינא הכי לענין טומאה:",
+                "כלומר, אע\"פ שהגשמים המובלע בהם השלימו לכשיעור. וכמ\"ש לעיל בסמוך. ועתוי\"ט:",
+                "הוא ענין בפני עצמו לומר דאפילו שכבר נתמעטו ונטהרו, כשחזרו ונתפחו חזרו לאיסורן, דאין דיחוי:",
+                "וטמא. וקשה, טמא מאן דכר שמיה. ועוד, דהוה ליה למתני נמי ברישא טמא ולסיים נמי וחלב. ובמנחות דף נ\"ד גרס. וחלב ול\"ג וטמא:"
+            ],
+            [
+                "כדתנן ריש פרק א' \" דכלים:"
+            ],
+            [
+                "הבשר אשר יגע הוא דבר שאין בו דעת לישאל, דהבשר הוי נוגע, ספיקו טהור. וכל טהור וגו' דמיירי בטומאת הגוף דיש בו דעת. ספיקו טמא. רש\"י:",
+                "ואיצטריך והבשר ולמיגמר נמי מסוטה. דאי מוהבשר הוה אמינא בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים ואי מסוטה הוה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע. גמרא. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שאם השכיב עצמו על הארץ ונגע בקבר נטמאו הכלים. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "תינוק כו'. והוא ברשות היחיד. הר\"מ:",
+                "לפי שחשש שלא יטמא התינוק את העיסה, לכך תלינן באדם טהור. מה שאין כן בריש פי\"א דפרה. תום'. ועתוי\"ט:",
+                "ורובא וחזקה רובא עדיף. גמרא. ועתוי\"ט:",
+                "לפי שחזקתן שהם ישתו ואז יאכלו מהעיס��. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ככר כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני:"
+            ],
+            [
+                "השרץ. מת. רש\"י:",
+                "תרומה. אע\"פ שהוא של תרומה. הר\"מ:",
+                "דקיימא לן ספק טומאה הבאה בידי אדם, טמא כמי שיש בו דעת לישאל, ואפילו הכלי מונח על גבי קרקע, הכא דאין לטומאה מקום, טהור. הר\"א. וקשה, דהוה ליה להר\"ב למכתב רבותא טפי דאפילו אדם האוחז בככרות, טהורים, כדמוכח בגמרא דטפי איכא לאטמויי באוחז בטהרה מבאוחז בטומאה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "מנקרין כו'. אע\"פ שמנקרין בה לא בטל המקום. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "ולפי זה מיירי בדלי אחד שמילא בו עשר פעמים. אלא שבי\"ת של בעשרה אינו מדוקדק לפי זה. והתוס' העתיקו בלא בי\"ת. ועתוי\"ט:",
+                "טהור. מפני שאין בכלים דעת לישאל. הר\"ם. ותמה הר\"א, הא טומאה הבאה בידי אדם היא. אבל הטעם שכל הטומאות כשעת מציאתן, ובמקום מציאתן כו'. ולדעת הר\"מ יש לומר, שמאחר שלא נודע לאדם (ולא הוה ליה למידע) דאין דרך הטומאה לבוא, לא, חשיבא באה בידי אדם. כ\"מ. והיינו דוקא כשהטומאה באה על ידי אדם. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "שורפין. הואיל דודאי ספיקות אלו טומאתן מן התורה, שהמת והזב טמאין מדאורייתא. הר\"מ:",
+                "אבל לא שאבד בה קבר, דבההוא איכא ספיקא דאורייתא, וא\"כ אמאי אמרי רבנן תולין ברשות היחיד, והא ספק ברשות היחיד טמא. הר\"ש:",
+                "ותמיהני, היאך נחוש שנתקיימו בו כל התנאים שכתב הר\"ב בריש פרק ב' דאהלות. ורש\"י כתב בקבר:",
+                "וקשה, אמאי טמא, הא הוי ספק ספיקא. ופירשו התוס', דנקיט כנגד מי רגלי בהמה משום דכשהן זה אצל זה הן ניכרות טפי שהן של אדם וליכא אלא ספק אחד:"
+            ],
+            [
+                "או הסיט או נשא:",
+                "משאן כו': ולא תני נמי ועל הסיטן, דדילמא הסיט ביבש טהור ברה\"ר כמו מגע כיון דלא הוי עלייהו. והוה מצי למתני הסיטן בזמן שהם לחים. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "אלו כו' שטיהרו. ואפילו יש בהן דעת לישאל, וכמו שכתבתי לעיל אות ד' לדעת הר\"א. ומשום הכי קתני אלו שטיהרו. ועתוי\"ט:",
+                "נזירות כו'. אינה ענין לטומאה ולטהרה. ונראה לי שאלו השנים עשר בבית דין אחד טיהרום, כמו שכתבו התוספ' על ששה ספיקות דלעיל. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "ספק כו'. מגעו טהור. גמרא. והיינו טעמא נמי בנזרקים דריש פרקין כו', משום דכל היכא שיש לטומאה מקום, קרינא ביה על הארץ. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
+                "ר\"ש כו'. בגמרא יליף להו. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "בגמרא דפסחים מסיק דאליבא דר\"ע רבו קאמר הכי, וליה לא סבירא ליה אלא דרבנן היא, [אלא דחשיב להו כטומאת עצמן שהמים מעורבין בעיסה. ור\"מ פליג בתוספתא וסבירא ליה דבטלי לגבי עיסה וחשיב להו כלטמא אחרים. הר\"ש] ואתי שפיר דקתני כיצד כו' זה הוא. וכדאיתא בתוספתא, לא זהו טומאת משקין שנחלקו עליו, אלא זהו כו' כיצד שתי חביות כו'. ועתוי\"ט:",
+                "כדיליף ליה בגמרא שם דף י\"ח:"
+            ],
+            [
+                "הר\"ש והר\"מ מהתוספתא. וקשה, דהא מדילפינן ספק רשות היחיד מסוטה, ממילא דברשות הרבים דלא דמי לסוטה, טהור. והתוס' בסוטה דף כ\"ח כתבו, דסלקא דעתך אמינא דונסתרה לאו דוקא אלא שדיבר הכתוב בהווה. ועתוי\"ט:",
+                "וכגון הא דנבלת העוף טמא דפרק קמא במשנה ג'. ופירוש דם תבוסה, עיין פרק ג' דאהלות משנה. ה':"
+            ],
+            [
+                "טהורה. והיא בעלת מום שיתנ��ה לכהן ואין בה למזבח כלום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ואפשר שאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות, אם היה עושה טהרות אח\"כ, היו טמאות לר\"ע. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "והוי כאין לו תקנה. שכך כתב הר\"ש דר' יוסי נמי דוקא כשכבר עשה טהרות מטהר:"
+            ],
+            [
+                "וטהר. פירוש, בהערב שמש. ולענין תרוטה, דטבול יום פוסל בה מדאורייתא:"
+            ],
+            [
+                "השרץ כו'. משמיענו שדין מגע שוה לדין השביל, ואפילו לר' יוסי דאמר דרך להלוך ואין דרך ליגע. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "ועשה כו'. משום ר' יהודה איצטריך למתני ועשה טהרות, דכר' עקיבא סבירא ליה לגבי אדם. תוס':",
+                "מדרבנן דמדאורייתא טהורים. תוס':",
+                "לא שיאכל אדם אחד, דא\"כ יאכל ודאי טומאה. תוס'. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דאע\"ג דבגדי עם הארץ מדרס, לאו דעם הארץ עושהו מדרס, אלא שמא ישבה עליהן אשתו נדה. וקשה, דמשמע דאתיא כר' מאיר, ולר' מאיר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא. הר\"ש. ולמה שכתבו התוס' דלא סבירא ליה לר' מאיר סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר, ניחא:"
+            ],
+            [
+                "הכ\"מ העתיק לשון הר\"ש, אבל איש כו'. ובר\"ש סיים נמי, ואין איש:",
+                "שוטה כו'. וידוע שהשוטה לא תשמור עצמה ולא תדע וסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזור התורה. הכ\"מ:",
+                "טמאין. לא ירצה שהן טמאין בספק כמו הרוקים הנמצאים, כי התם לא נתאמת איש טמא, אמנם הכא נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה הטומאה קבועה כו', וזהו כוונת אומרו טמאים. הר\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ומיירי כשאדם אוחז בכלים. דאי לא תימא הכי הוו דבר שאין בו דעת לישאל וטהורים:"
+            ],
+            [
+                "בפרק ב' דעדיות משנה ז' ר' יהושע מטהר בהך דלעיל, דהתם לא כתב הר\"ב דאדם אוחז, והכא באדם העובר ויש בו דעת לישאל. והר\"מ דמפרש כפירוש הראשון, פסק התם כר' יהושע, והכא דלא כוותיה:",
+                "אין צריך לזה, דספק האהיל קאי אכזית מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו דשרץ וחולדה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הואיל ואין שתים יכול להשתמש בהם ואינו רגיל להלוך בהן. הר\"מ:",
+                "דהא ודאי נכנס לרשות היחיד. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "טמא. דמן הדין אפילו חד ספק טהור דאוקמה אחזקה, אלא דילפינן מסוטה, וא\"כ מה לי חד ספק ומה לי כמה ספיקי. תוס':",
+                "טהור. איידי קתני. דהא אפילו חד ספיקא טהור:",
+                "והטומאה כו'. לא טומאה ודאית, אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "כדמוכח בפסחים דף ט'. הר\"ש. ועיין שם בתוס' דיבור המתחיל ספק, דמוכח דדוקא בספק ספיקא ואחד מהן הוא ספק הרגיל. ולשון הר\"מ, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:",
+                "לבורות כו'. שיהיה בראש המבוי חפירה בקרקע כמו בור כו' ויעמוד זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל אדם לבוא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "בימות החמה. משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא:",
+                "ובימות הגשמים. משתרד רביעה שניה. שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "וקשה, לפלוג ר' יהודה כמו במתניתין דלעיל. ובתוספתא גרסינן בדר' יהודה איפכא, ואתי שפיר. ובר\"ש מפרש, פרון, מגדל שג' רוחותיה בתוך הים ורוח אחת ליבשה. ואינו ענין לבסילקי ��לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הר\"ש. ואין הלשון מדוקדק, שהרי לא מצינו שאוהל מטמא אלא במת כו'. והוה ליה למימר ובגדיהם נכנסים לפיהם, שאז טמא מאוירו:",
+                "ותימה, דלקמן משנה ה' פירש שאין עם הארץ מטמא בהיסט והר\"מ לפי גירסתו כתב, שמא יניע הזב. ומכל מקום קשה, אמאי חוששים להיסט, ומאי שנא מהא דפרק ה' משנה ז' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "אשת כו'. דסלקא דעתך שחכמים מודים לר' מאיר באשה, לפי שהיא רבת העסקים והמשמוש בדברים שאינם נוגעים לה, קמשמע לן. הר\"מ:",
+                "טמא. וחכמים אומרים דבסיפא, קיימא נמי אדהכא:",
+                "משמשת. כמו ממשמשת, מלשון כי מששת. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "דהיסט ומדרס חומרא יתירה היא, ואין יכולין לעמוד בה. וכעין הא דאיתא בסוף פרק ו' דבבא מציעא. עיין שם. תוס'. ועתוי\"ט:",
+                "טמא. וקשה, הא תנן פ\"ח מ\"ה, אשת עם הארץ כו' הבית טהור. ויש לומר, דשאני הכא שהפקיד ביתו לעם הארץ, שאין עם הארץ מקפיד על חבירו. הר\"ש:",
+                "ומשום כלי המוקף צמיד פתיל נקט והסיטה, דאינו ראוי למשכב ומושב:"
+            ],
+            [
+                "דמיירי בנכרי חשוב שאימתו עליהן. גמרא:",
+                "מה שאין כן באיש, שאינו רגיל בזיבות:"
+            ],
+            [
+                "דלענין טומאת מגע מאי שנא נכרי ומאי שנא ישראל. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, מטהרת גופו. אבל הא דפרק ג' דחגיגה משנה ג' דאין צריך טבילה אלא לקודש, איירי שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם אלא מאכילה, ומשום מעלה דקודש חיישינן שמא הסיחו דעתם גם מטהרת גופם. אבל להצריכם ג\"כ הזאה שלישי ושביעי שמא נטמאו במת לא גזרו, מאחר שיודעים שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם. כ\"מ:",
+                "במקום הטנופת. וצריכים נטילה לנגיעת תרומה. אבל לא חיישינן שמא יגעו בטומאה, דאם כן לבעי כל גופו טבילה. ועוד, למה הידים שניות, ליחוש שמא נגעו באב הטומאה. כ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "אלא כו'. כלומר, אבל בעני מודה ר' עקיבא:",
+                "וענינו, הומות לאכול [אף] מן הגרגרת.",
+                "לידע כו'. ואם יכשר בעיניה תאכל ממנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ר' יוסי כו'. לפרושי מלתא דתנא קמא אתי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "ונוטלו לו:",
+                "וקשה, דבתוספתא תני טהור מטומאת מת. וכן כתב הר\"מ. וכתב הר\"ש, דטעמא משום דנכרים ונשים שכיחי, מת לא שכיח, ומתניתין דתנא טמא, היינו מדרס. וכל מידי דלא חזי למדרס, טמא מגע זב:",
+                "דלמדרס לא חיישינן, שאין דרך העוברים לדרוס על הבגדים השטוחים ליבש, אבל אפשר שנגעו בהם מה שאין כן באבידה שאין רואין, ולכן אין לחלק בזה בין יום ללילה כמו באבידה. וכשמשמרן, אפילו נגיעה לא נגעי. כ\"מ:",
+                "טהורין. וקמ\"ל דלא חיישינן דלמא אתי חד ונגע ולאו אדעתיה:",
+                "טמאים. מפני שנעלמו מעיניו. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "מטהרים. כשלא נגנב ממנו כלום. הר\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "דבאוכל שכבר נטמא איירי:",
+                "מטמא. לאו משום דבעי מחשבה לכלב וחשיב לה מחשבה, אלא לא בעי מחשבה כלל. רש\"י:",
+                "טמא. וכגון שהעלהו ונתנו לנכרי, דמעשיו מוכיחין, ומשום הכי לא קשיא מריש פרק ו' דמכשירין דהעלה לא חשיב מעשה, דיש לתלות דמפני הכנימה עביד ולא שירד עליהן הטל. הר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "מלמטן. דאם היה מלמעלן, היה המשקה זב ומחברם. הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "מלאה. אין צריך לפרש שהוא חלול ונתמלא מים, אלא כמו שכתב הר\"מ, וזה לשונו בנוסחת ארץ ישראל, המקל אם נשרה במשקים:",
+                "משקין. רוצה לומר המים בלבד, שאין השקה מועלת אלא למים:",
+                "רוצה לומר שמערה מכלי טהור לכלי טמא:",
+                "משמע דטופח על מנת כו' הוי חבור. וקשה, מאי שנא מעירוב מקואות דבעינן כשפופרת הנוד. והתוס' העלו דיש לומר, דבקרקע שוה וליכא כותל כלל סגי בטופח כו', והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן כשפופרת, ועל גבי כותל סגי כקליפת השום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלא אם כן זפותה. הר\"ש. וקשה, דאם כן לגזרו ג\"כ אאינה זפותה וכמו שגזרו בענבים מהאי טעמא כו'. ולמה שכתב הר\"ב בפרק י' משנה ב' לא קשה מידי:"
+            ],
+            [
+                "לשון הר\"מ בפרק קמא דמכשירין, הרבה אומרים במשנה הזאת טמא בעבור מוכשר, וטהור על שאינו מוכשר:"
+            ],
+            [
+                "ולכאורה מתניתין חסורי מחסרא וצריך להיות טמאין טמאין, אבל נראה דלא חסרינן לה, דכי קתני משקין היינו טמאים, וטמאים דמתניתין אזיתים קאי. ועיין במשנה דלעיל בהר\"ב לפירוש השני:"
+            ],
+            [
+                "משום דלמשחה כתיב, ואין זה דרך גדולה לעשיר. ומכל מקום קשה, אמאי מהימנינן ליה. ומסתברא כמו שכתב הר\"מ דמפריש בעודם זיתים, מדתני ושייר קופה. וכן משמע לשון הר\"ב בדר' שמעון. וכן כתב עוד הר\"מ ביוליך לו המפתח. יבוא הכהן ויסחטם נגדו ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דהא בריש פרקין תנן בית הלל אומרים משיתחברו כו' והיינו קודם שתגמר מלאכתן. ונראה לי דרבן גמליאל דלעיל אינו חולק על בית הלל, אלא תרי תנאי הן אליבא דבית הלל, תנא קמא ורבן גמליאל, והך דהכא רבן נמליאל אמרה:",
+                "זיתים. של תרומה. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "פירוש, לטובלם. רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "הר\"מ, שלא הוכשרו. ובר\"ש, דלא:",
+                "דכשנשברו ונטהרו, כשחזר ועשה מהן כלי חוזרין ' לטומאתן. עתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "כלומר, שבמשקה נטמאו כולם, שכולם מחוברים למשקה. ועתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "הוא לשון התוספתא. והיינו פרוד דמתניתין:",
+                "דכי מנית ביה ראשון ושני. הוי ליה שאר גושים שלישי. הר\"ש:",
+                "וקשה, דמאי שנא נמצא במעטן מנמצא בגג, והא הכא נמי איכא למימר שלאחר שהעלה לגג נפל השרץ במעטן, וכן פירש הר\"ב. בעצמו במשנה ז' פרק י'. ובתוספתא תני עלה, דברי רבי, וחכמים אומרים נמצא במעטן הגג טהור. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
+                "לכאורה משמע שאילו היה טמא מקודם לא פרחה הטומאה ממנה כו'. וקשה מסוף פרק כ\"ז דכלים דכשנמהה מתטהרת. ולשון רש\"י, טהורה, דאמרינן הכא נפלה עלייהו לאחר שבלתה. ועתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ונפקא מינה, בטומאה שמטמא במגע ולא בהיסט. אבל קשה, דהכא מיירי שהיו שם כלים טמאין מדרס, והם מטמאים אף בהיסט. ואפשר דנפקא מינה דעל הנגיעה נאמנים לומר לא נגענו, ועל ההיסט אי אפשר שיהיו נאמנים כיון שאין חוששין לה. אלא דבמתניתין דלקמן פירש הר\"ב דאין נאמנין על הנגיעה אלא היכא שיש חבר עמהם. ולכך נראה כפירוש הר\"מ, דר' יוסי אדר' שמעון חולק שסבירא ליה בית הבד טהור, ופליג ר' יוסי מפני שאע\"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאים, הנה יסיטם לפי שאינן יודעים שהיסטם יטמא:"
+            ],
+            [
+                "וקשה, דבפרק ט' משנה ח' לא הצריכו שיהא החבר עומד עליהן. והר\"�� לא הצריך כן:"
+            ],
+            [
+                "כיון כו'. דכיון שנכנסו למקום הטבילה על דעת לטבול, לא חשדינן להו שלא יטבלו. ולא החמיר ר' מאיר במגען בריש פרקין אלא משום דאין חוששים ליזהר, ולא שנחזיקהו ברשע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "טהור. שאע\"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן, מכל מקום אין אוכל מטמא כלי. ואפילו אם על ידי דריכה יצא ממנו משקה, אין המשקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה:",
+                "דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:"
+            ],
+            [
+                "ברשות היחיד. הר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "טמאות. צריך עיון, דהא סתמא קתני, וכי לא בדק ולא כיסה אימא לאחר שמילאה נפל תהיה טמאה:"
+            ],
+            [
+                "בזו כו'. נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה. הר\"מ:",
+                "שאותו הפסולת נקרא גפת:",
+                "מלשון ושבולת שטפתני [תהלים ס\"ט]. לפי שדרך הספינות ללכת שם, נקרא כן, מלשון שביל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Ikar Tosafot Yom Tov",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}