json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Menachot/Hebrew/merged.json

{
    "title": "Rashash on Mishnah Menachot",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Menachot",
    "text": [
        [
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומנחת קנאות כו'. </b>כחטאת שויוה רבנן. וכ\"ע התו\"ח משמע דמדרבנן הוא. ואין מלשון זה הכרע כמש\"כ בס\"ד בר\"ה ספ\"ק ע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>במשנה קמץ בשמאל פסול. </b>עי' תוי\"ט שהביא משמא דגמרא דילפינן מן וימלא כפו ממנה כו'. אבל לימוד זה נדחה במסקנא לקמן (י') אלא דילפינן יד יד ממצורע. ולרבנן מסיק שם דמכהונה לבד נפקא דכהונה לא בעיא אצבע. וכי איצטריך יד יד לקידוש קומץ. ולר\"ש נפקא ליה קמיצה גופא מהקישא דכחטאת בא לעובדה ביד עובדה בימין. וקידוש לא בעי כלל. או דמכשיר בשמאל. ואיצטרך יד יד לקמיצה דמנחת חוטא עי' היטב שם בסוגיא:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פושט כו'. </b>ואע\"ג דשלשתן נקמצות לאחר אפייה כו'. והלשון אינו מדויק דמשמע דמנחת סלת ניחא ליה אע\"פ שהיא ג\"כ בלולה נופל בה שפיר לשון קמח. וסיים דמשכחת נקמצות קמח אותן שאין בה שמן כו'. ועי' לקמן (נ\"ד) תד\"ה ת\"ש:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה חסר לבונתה כו'. </b>ואילו רבה לבונתה לא קתני דלא פסל אלא כשרבה יותר על שני קמצין. (ועי' רש\"י י\"א ע\"ב ד\"ה שהפריש לה ב' קמצין כו') ול\"ד דבשני קמצין מצומצמין ג\"כ פסול לפי' הא' דרש\"י שהחזיק הרע\"ב אחריו. ובפי' הרמב\"ם יש ט\"ס וכצ\"ל והוא שיתן משני קומצין של לבונה ולמעלה. וכ\"פ בחבורו פי\"א מהל' פהמ\"ק. ואולי גם בדברי הרע\"ב חסר קו על מלת על והכוונה עלה ור\"ל על המנחה או על הלבונה. ודע שהתוי\"ט מלא דברי הרע\"ב וז\"ל דב' קומצין לגבי ב' קרטין הוא יותר מדאי הרבה כו'. ור\"ל דחסר לבונתה דמתניתין היינו משני קרטין וכר' יהודה וכמש\"כ הכ\"מ שם בהל' ח' לחד תירוצא בדעת הרמב\"ם. אבל זה דוחק גדול. דהרי חזינן דריו\"ח מפרש חיסר לבונתה דמתניתין. דהיינו מקומץ. ואולי יאמר דהרמב\"ם פסק כתירוצא קמא דסתמא דגמרא על הברייתא תני קורע כו' (ועמש\"כ בס\"ד בשבועות (ט\"ז) בתד\"ה תני) ולכן גם במתניתין י\"ל תני חיסר לבונתה משני קרטין. אבל קשה דלריו\"ח (לפמש\"כ התוי\"ט) יקשה מדוע לא תני מתניתין יתר לבונתה. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש דריו\"ח לא בא רק לתרץ הקושיא דוהתניא כו' ובא לומר דאתיא כר\"מ וריו\"ח גמיר לה דר\"מ פוסל בחסר כ\"ש (כה\"ג תמצא לו בסנהדרין (נ' ב') ע\"ש בפרש\"י ד\"ה מרגלא) ולא ניחא ליה בתירוצא דתני קורט כו' דמשמע ליה דתני לה דומיא דקומץ כיון דכייל להו בחד חסר. וכן לא ניחא ליה בתירוצא דכאן כו' כאן כו' אף דאית ליה חילוק זה כדאמר לקמן. דמשמע ליה דהברייתא מיירי ג\"כ בלבונה הבאה עם המנחה מדכייל לקומץ בהדיה. אבל מתניתין מפרש ג\"כ דחיסר משני קרטין וכר\"י וכדמוכח מהא דלא תני רבה לבונתה כדכתב התוי\"ט. ועוד נ\"ל ראיה ממשנה הסמוכה לקמן דתני להקטיר לבונתה ופרש\"י עצמו דהך סתמא כר\"ש (כן הגיה הצ\"ק) כו' דלבונה כשרה בקורט א'. ול\"ד דה\"ה דמצי אתיא כר\"י דמכשיר בב' קרטין דהל' כוותיה נגד ר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "<b>במשנה שני כבשים כו' וכ' רש\"י אע\"ג דז' כבשים כו' שאין הלחם קדוש אלא כו'. </b>לשונו מזוקק. ולשון הרע\"ב ושאר כבשים דמוספין נינהו. ול\"ד במחכ\"ת. עי' לקמן (מ\"ה ב') רע\"א יכול הן הן כבשים האמורים כאן הן הן האמורים בחוה\"פ אמרת כו'. ועי' בפירושו לקמן פ\"ד מ\"ב:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                " <b>במשנה לא פתת. </b>ברש\"י וברע\"ב וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה כשר. ונ\"פ דכוונתו דע\"כ פתת מהחלות כדי קמיצה דקומץ היתר פסול כדלעיל (ו) במשנה והתוי\"ט ל\"ד בכאן במחכ\"ת. ומש\"כ רש\"י כדאמרינן באלו מנחות. שב למש\"כ קודם ה\"ה לכל המנחות כו' והוא שם (ע\"ה) מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה. או דצ\"ל האי כדאמרינן כו' קודם וזה אם לא פתת כו':",
                "<b>שם במשנה והן בולעות זו מזו. </b>עתוי\"ט. ונראה דאישתמיטתיה מש\"כ הרמב\"ם בפי\"א מהל' פהמ\"ק ה\"ח דאם נפל לתוכה שמן מנחה אחרת כ\"ש נפסלה. וא\"כ נוכל לפרש הכא דהפסול הוא משום ריבה שמנה. אם לא שיאמר דהרע\"ב לקח לו שיטה אחרת דאף בזה לא מיפסל עד שיוסיף לוג ודלא כרש\"י ולא כרמב\"ם. זה ה\"ל להתוי\"ט לבאר. (ואגב ראיתי להכ\"מ שם בהל' ט' על מש\"כ הרמב\"ם דבריבה שמנה עד שני לוגין כשרה. שכתב ודלא כפרש\"י שכתב אהא דאמרינן ולוקמה כגון דעריב שמן דחולין כו' דעריב ביה פורתא כו'. ותמוה דהא גם הרמב\"ם מודה בעירב בה דחולין או דמנחה אחרת אפי' כל שהוא פסולה. וה\"ל לאתויי הא דפרש\"י לעיל אבל בלוג ומחצה קס\"ד דלא מיפסלא. משמע דלמסקנא מיפסלא בהכי. ושני לוגין דנקיט הוא לרבותא דס\"ד הואיל והאי חזי ליה כו'):",
                "<b>ומה </b>שכ' התוי\"ט שלא הבין לשיטת רש\"י והתוס' דהטעם הוא משום ריבה שמנה קושיית הגמרא וכי בולעות זו מזו מה הוי מב\"מ הוא. לאחר העיון בפירושם נראה דהכי פריך כיון דמב\"מ לא בטיל לכן אע\"פ שהקומץ בולע שמן מהמנחה כיון דלא בטיל לגביה. כל היכא דאיתיה אמנחה שדינן ליה. כדפרש\"י לקמן (כ\"ג) בד\"ה רי\"א לא יקרב. משום דעולין א\"מ זא\"ז והיכא דאיתיה אמנחת נדבה שדינן ליה. ולכן לא הוה ריבה שמנה לגבי קומץ ולא חסר שמנה לגבי מנחה. ועי' עוד שם בבעיא דרבא קומץ שמיצה שמנו כו' ובתוס' שם ובד\"ה חרב. ומשני רבא כ\"ש מב\"מ וד\"א כו' שא\"מ (דהיינו הקומץ) רבה עליו (על שמן הנבלע בו) ומבטלו. ולכן הוה ריבה שמן בקומץ כיון דבטיל בתוכו. וחסר שמנה גבי מנחה. אך קצת סתירה לזה מהא דפרש\"י שם (בע\"ב) ד\"ה לימא דלא כר\"ח שכתב דבטיל כמאן דליתיה דמי ולא אייתיר ליה. וכבר הרגישו עליו בזה התוס' כאן בד\"ה והן הא':",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לא מלח כל המנחה כו'. </b>פירושו זה לא נמצא בגמרא עי' לקמן (ר\"ד כ'). והפי' גופיה לא מחוור כלל. דמאי קמ\"ל מתניתין בלשון דיעבד כיון דאפי' לכתחלה לא בעיא כל המנחה מליחה. בשלמא לא יצק דפי' לא יצק כהן אלא זר. אף דגם לכתחלה משמע דכשרה בזר דמקמיצה ואילך מצות כהונה. מ\"מ אפשר דאפ\"ה היו נוהגים הכהנים ליצוק. וכיוצא בזה כתבתי בברכות (כ\"ח. ל\"א ב') ע\"ש. או דאתי לאפוקי מר\"ש דס\"ל לקמן (בע\"ב) דבעינן דוקא כהן. והרמב\"ם פי' דלא מלח כהן אלא זר. ולקושיית רב יוסף לקמן ע\"ז וכי תעלה ע\"ד כו' לא חש לה די\"ל קמ\"ל דאם עבר ועלה או בשוגג ומלח כשר. (ורב יוסף דלא ניחא ליה בזה אולי ס\"ל דהוה מצוה הבאה בעבירה ולכן אפי' עבר ועלה ומלח לא יצא ובפרט זה יש להאריך ואכ\"מ) ועי' בכ\"מ ולח\"מ בפ\"ה מהל' אמ\"ז הי\"ב:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא מלח כו'. </b>לא דקדק בסדר כו'. ונ\"ל דל\"ד הרב ז\"ל בזה. דהתוס' מפרשי' לא מלח קאי על הקומץ. או שלא מלחו כלל. או שלא מלחו כהן אלא זר. וכדאיתא בגמרא שציינתי לעיל. אבל לפי' הרע\"ב דלא מלח קאי על כל המנחה. אדרבה י\"ל דבדוקא אקדים התנא לא מלח לארויי לן דמיירי במנחה כולה דקדים לתנופה ולהגשה:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואינו מרצה כו' ותמיהני כו' ע\"ש כה\"ד. </b>ואולי יכוון רש\"י דאותן קדשים המותרין להקריבן בבמה קטנה אפי' אם הקריבן בבמה גדולה אין נפסלין ביוצא עי' זבחים (ס\"ד קי\"ט) ובפרש\"י שם:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה שני שעירי יוה\"כ מעכבין זא\"ז. </b>ק\"ל מאי איריא השעירים דהוזקקו זל\"ז בהגרלה. אפי' הפר של כה\"ג והקטורת דלפני ולפנים וכל האמור בפ' אחרי בסדר היום מעכבי אהדדי עי' יומא (ס') פלוגתת ר\"י ור\"נ. ואולי קמ\"ל דאף שעיר המשתלח דעיקר מצותו בחוץ להשתלח וגם כשר בזר אפ\"ה מעכב. ועי\"ל דהא כבר תני להו בדוכתייהו ביומא שם. אלא דכאן רצה התנא לזווג שנים שנים ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
                "<b>שם שעל הפרוכת ומה\"ז עי' רש\"י. </b>ועי' בלשון הרע\"ב דמשמע מדבריו דגם פהע\"ד ופכה\"מ טעונין ז' הזיות על מזבח הפנימי וז\"א כדמוכח בזבחים (ר\"ד מ\"ב) ובש\"ד. ומש\"כ עוד וד' מתנות כו' אע\"פ שלא הוזכרו במשנה. נ\"ל דזה כבר שנה בפ\"ד דזבחים כל הניתנין על מזבח הפנימי כו' ושם תני דומיא דחטאת החיצונה דהויא בקרנות. וכן לקמן (מ\"ד ב') תני המתנות שעל מזבח החיצון א\"מ זא\"ז דמשמע הא דפנימי מעכבות. אך ק\"ל מדוע לא תני הזאה ראשונה שעל בין הבדים ושעל הפרוכת דפר ושעיר של יוה\"כ. וה\"ל למיתני בבא דשמונה. שכן רש\"י כללה עם השבע לעיל (ט\"ז) ד\"ה מ\"ג דיו\"ה ועשאו שמונה. ואולי דזה כבר נכלל בהא דיומא (ס') וכאן לא שנה רק לזווג שבע שבע וכמש\"כ בסמוך לעיל:"
            ],
            [
                "<b>במשנה שתי פרשיות שבמזוזה כו'. </b>ק\"ק מדוע לא חשבה לעיל בהדי שנים שנים. וכן ד\"פ שבתפילין וד' ציציות בהדי ד\"ד כמו שחשב שם ד' שבלולב אע\"פ שאינו מעניני עבודה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה תפלה כו'. </b>עתוי\"ט ולע\"ד יל\"פ מלשון מחשבה כדפרש\"י בפ' ויחי על לא פללתי. והוא לפי שאסור להסיח דעתו מתפילין וצריך שיהא מחשבתו עליהם תמיד:"
            ],
            [
                "<b>במשנה והכבשים א\"מ זא\"ז. </b>בגמ' איתא גם והשעירים. ומסובבת בד\"ח בסימן המחיקה. ולכאורה גי' והשעירים נכונה ופירושה כמו דמפרש הש\"ס לוהאילים דלא אילים דתו\"כ מעכבי ליה לאיל דחוה\"פ כו' דב' שעירים הן א' שבפ' אמור בגלל הלחם והב' שבחוה\"פ למוספין כמש\"כ הרמב\"ם ברפ\"ח מהל' תומו\"ס והוא מהגמרא לקמן (מ\"ה ב'). רק ק\"ק לפ\"ז מדוע לא הזכירם הש\"ס לפרשם כמו והאילים:"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה התמידים א\"מ כו' דאי בעי כו' ואי בעי מוספין מקריב ברישא. </b>כן פי' רש\"י. ונ\"פ דלא פי' כן רק לפי הקס\"ד. אבל לפי מאי דמסיק אביי לקמן ע\"כ פירושו דאין מעכבין אה\"מ בדיעבד אם קרב המוספין קודם והרע\"ב שהעתיק לשון רש\"י ואי בעי מוספין כו' לפירושא דמתניתין לפי האמת ל\"ד במחכ\"ת. ולא עוד אלא דהוא עצמו מסיים דדרשה דהעולה אינה אלא למצוה כו' וא\"ל דבריו סותרין אהדדי:",
                "<b>[שם בתורע\"ק אות ט\"ו.</b> כן העיר הצ\"ק מהת\"י ועי' בריטב\"א ליומא שם ובח\"נ כאן. מהגרמ\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ושלימה היתה קריבה. </b>עפרש\"י וכ\"ה המסקנא בגמ' לקמן. והתימה על הרמב\"ם והרע\"ב שנשמטו מלפרש כן. וגם התוי\"ט לא העיר מזה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה רי\"א אף היא אינה מן המובחר. </b>כלשון זה אמר הוא עצמו בסנהדרין (נ\"ב) במשנה ופרש\"י שם אף הוא לישנא בעלמא כו'. ועמש\"כ שם והכא י\"ל דנקט לשון זה אשיגרת לישן דאמרו לו אף היא כו' דסיפא:"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה מנחת הסלת המתנדב מנחה סתם מביא כו' כ\"כ רש\"י. </b>ושנו משנתם כר\"י ברפ\"י לקמן דל\"ה כוותיה. עי' מל\"מ פי\"ז מהל' מעה\"ק הלכה ה':",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לחה\"פ אי אכללא דכה\"מ קאי כו' דאקרי מנחה כו' </b>ולי מוכח להדיא דקרינן ליה מנחה ממתני' דשקלים והובאה בגמ' לעיל (מ\"ו ב') אלא שהכהנים כו' וכל מנחת כהן כו' הואיל כו' ולחה\"פ כו' האיך נאכלין וע\"ש בגמרא. וכ\"מ לקמן (ס' ב') דקס\"ד לרבויי לחה\"פ להגשה מאת המנחה:"
            ],
            [
                "<b>במשנה נתן כלי ע\"ג כלי לא פסלה. </b>לשון הרע\"ב ול\"א הרי עבר כו' וכ\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו פי\"ב מהל' מעה\"ק ה\"ח. ולכאורה מדתני גבי שיריה אינו עובר. והכא לא תני רק לא פסלה משמע דעובר מיהא. וכבר דקדק בזה הלח\"מ שם ונ\"ל דהם מפרשים כאן ע\"ד שפי' הגמרא בסנהדרין על הא דבחדא מתני' תני שם מאכילין אותו שעורים ובאידך תני לחם צר. דבתרוייהו עבדינן תרוייהון ומה שחסר זה גילה זה ויגיד עליו ריעו. וכה\"ג כתבתי בשבת (קנ\"ה) בד\"ה אר\"ה ע\"ש. ודע דהל\"ל לפרש בהא דנתן כלי ע\"ג כלי דתרתי קתני ואו או קאמר. ור\"ל נתן כלי ע\"ג גופא דמנחה. או שנתן השמן ע\"ג הכלי שהמנחה בתוכה. אך לשון הרמב\"ם בפי' ל\"מ כן:"
            ],
            [
                "<b>במשנה יש טעונות הגשה וא\"ט תנופה. </b>תנופה ולא הגשה. הגשה ותנופה. לא כו'. כ\"ה הגי' במשניות וכן הובא בנדרים בגמרא. וכן מפרש להו על סדר הזה במשנה הסמוכה:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מנחת הסולת כו' המנחה והבאת כו'. </b>משמע דדריש הא דהמנחה לרבוי אולם בתוס' שמהם העתיק איתא את המנחה כו' ר\"ל דאת הוא רבוי וכדמוכח להדיא מדבריהם לקמן ד\"ה ר\"ש:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ואימורי שלמי יחיד וחו\"ש שלהן. </b>ק\"ל מדוע נקיט שלמי יחיד הלא גם שלמי ציבור טעונין תנופה שחוטין כדלקמן בדברי ר\"ש. ואולי מתניתין כרבי דאמר לקמן (ס\"ב) דתנופת שלמי צבור לאחר שחיטה כמות שהן וכהרמב\"ם בפ\"ח מהל' תומ\"ס הי\"א דלאחר שחיטה ג\"כ הנפתן עם הלחם. וא\"כ הוא נכלל במה שאמר אח\"כ ושתי הלחם וב' כבשי עצרת כו'. (והרווחנו בזה למצוא מקור לדברי הרמב\"ם הנ\"ל דלאחר שחיטה ג\"כ תנופתן עם הלחם ע\"ש בלח\"מ. ואין לדחות דלמא דוקא לרבי דס\"ל דון מינה ואוקי באתרא לכן ס\"ל ג\"כ דתנופתו עם הלחם. אבל לרבנן דפסק הרמב\"ם כוותייהו דס\"ל דון מינה ומינה מנ\"ל דבעי' עם הלחם. ז\"א דהא לר\"פ שם אף רבי ס\"ל דון מינה ומינה ואפ\"ה ס\"ל דעם הלחם וא\"כ ה\"ה לרבנן נמי) אולם לפ\"ז דסתם מתני' אתיא כרבי ה\"ל לפסוק כוותיה ויקשה על הרמב\"ם דפסק כחכמים. ולכן נ\"ל דמשמע שם דלחכמים דרבי אימורין דשלמי ציבור אינן בתנופה וכ\"נ להדיא ברמב\"ם שם (ובאמת ל\"י למה כיון דמשלמי יחיד ילפינן ליבעו אימורין נמי תנופה כדיחיד. ולרבינא שם דאמר דילפי משלמיהם ניחא דהתם לא כתיב אלא חו\"ש אבל לאינך אמוראי דשם קשיא) ולכן יל\"פ כאן דהכינוי שלהן מוסב על שלמי שזכר (ונכלל בזה גם דשל ציבור) לא על היחיד שעמו ונכון בעז\"ה. ודע דק\"ל מדוע שייר התנא מלחשוב לחמי תודה ודנזיר דטעונין ג\"כ תנופה (עי' ספ\"ט בהרע\"ב ובמש\"כ שם) ואין בהם הגשה:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי הלחם וכבשי שלמים של עצרת הבאים בגלל הלחם. </b>עמש\"כ בהוריות (י\"ג):"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח כו'. </b>לכאורה אפי' אמר הרי עלי מנחת מאפה סתם ל\"י מכל הני כיון דילפינן מדכתיב מאפה תנור. הרי לא גילתה התורה שיוכל להתנדב זולת מאפה תנור. ואמרי' לעיל (ס' ב') ת\"ל אלה אין לי אלא אלה:",
                "<b>שם במשנה יורות הערביים. </b>עי' פי' הרמב\"ם והרע\"ב. וכן מפורש במשנה עצמה בפ\"ה דכלים מ\"י:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה רעפים כו'. </b>ומסיקין אותן בכבשן. גם תנור וכופח מסיקין בכבשן והוא גמר מלאכתו עי' שבת (קכ\"ה). ונראה שיש חסרון בדבריו וכוונתו למה שפי' הרמב\"ם ומאפה רעפים (כ\"נ דצ\"ל) הוא שמחממין אבן קשה כו':"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומתן שמן כו'. </b>ואופה בתנור ופותתה ויוצק כו'. ונ\"פ דתיבת בתנור ט\"ס* דהא מאפה תנור ממעטינן מיציקה:",
                "*וכן כתב ג\"כ בעל מלאכת שלמה וגם ברע\"ב שבתי\"ט ד\"פ וד\"ק ליתא:",
                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה כל כו' ומאי קושיא כו'. </b>עי' תוספות (ע\"ה ע\"ב) ד\"ה איזהו:"
            ],
            [
                "<b>במשנה רש\"א כו' ומנחת כה\"מ אין בהם פתיתה. </b>עי' לח\"מ ומל\"מ פי\"ג מהל' מעה\"ק הל' ד':",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הנעשות כ' דמב' מיעוטין ממעטינן להו [לב' הלחם ולחה\"פ] דחלוקין הם לענין לבונה. </b>וקשה דהרי לענין הגשה ממעטינן להו לעיל (ס\"ד ס') ממיעוט אחד:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה רש\"א לא היה להן קצבה. </b>במשניות הגי' לא היה לה כו'. ומשמע לפי גי' זו דלא פליג אלא על לחה\"פ. ולחם נקרא לפעמים בל\"נ כמש\"כ התוס' לקמן בר\"פ שתי הלחם. וכן הקרא שמביא הוא בלה\"פ. ושביק קרא המוקדם סלת תהיינה הכתוב בשתה\"ל. וגם לגי' דלהן י\"ל דל\"ר שב על הנפות. והרע\"ב העתיק הגי' לה ואפ\"ה פי' דפליג אכולהו:",
                "<b>ודע </b>דלכאורה תימה על הרע\"ב ואחריו התוי\"ט (וכ\"מ מפי' הרמב\"ם) שפי' כרשב\"א ולא כת\"ק. והרמב\"ם בחיבורו מיסתם להו סתומי בג' המקומות. ועלח\"מ פ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ב. ונ\"ל משום דלת\"ק לא היה אלא שתי נפות ובהן היו מניפין י\"ג פעמים כדפרש\"י. ומה דאיתא בתוספתא שהעתיקו התוס' בהת\"ק י\"ג נפות. נ\"ל דנפות אינו שם העצם בל\"ר. אלא הוא שם המקרה או מקור ורשב\"א דס\"ל די\"ג נפות ממש היו נקיט בלישניה י\"ג יפה. וא\"כ סתמא דמתניתין דנקטה גם כן נפה אתיא כוותיה לכן פירש אליביה ונכון בעזרת השם:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה שהן שש מדבריות כו' עשרה לחמץ כו'. </b>עי' לקמן בגמרא (ע\"ז ב' ע\"ח) דיליף להו שפיר משתי הלחם. והרע\"ב והתוי\"ט שתקו מזה ולא ביארו:",
                "<b>שם ורבוכה. </b>עי' בתוי\"ט בשם הרמב\"ם טעם לשם זה. ומש\"כ שם והוא שנאמר סולת בשמן תעשה. תמוה דהאי קרא כתיב במנחת מרחשת. ובפי' הרמב\"ם ליתא לתיבת סלת ונכון ור\"ל הא דכתיב בחביתין על מחבת בשמן תעשה:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ולד תודה שהפריש תודה מעוברת. </b>ול\"י כוונתו דאדרבה דלריו\"ח בתמורה (כ\"ה) דאם שיירו משוייר ה\"נ כמפריש ב' תודות לאחריות (עי' בתוס') וקודם כפרה באיזו שמתכפר טעונה לחם. וגם לאחר כפרה בתודת נדבה נראה דג\"כ טעונה לחם דמרבה בתודות הוא. ואילו בהקדיש ואח\"כ נתעברה. בתודת נדבה אפי' קודם כפרה אין הולד טעון לחם. ובתודת חובה ג\"כ לאחר כפרה מיהא א\"ט לחם לכ\"ע. ולמ\"ד אין אדם מתכפר בשבח הקדש אפי' קודם כפרה א\"ט לחם כמבואר כ\"ז בסוגיא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה עפריים בבקעה כצ\"ל כמו שציינו התוס'. </b>ובמשניות הגי' חפריים וגם היא נמצאת ביהושע (י\"ט י\"ט) ופי' בבקעה נראה דר\"ל דדוקא בבקעות שבתוכה לאפוקי הרים ומישור. ודלא כהרע\"ב. וכן מפרש לקמן (פ\"ו ב') ובית לבן בהר וכפר סיגנה בבקעה:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה תקוע אלפא לשמן. </b>במשניות הגי' תקועה. וט\"ס הוא כי שם העצם שלה תקוע כדכתיב בריש עמוס ובירמיה (ו') והא דכתיב וישלח יואב תקועה. שם בא הה\"א במקום למ\"ד בתחלתה:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה משלישה מאמצעה. </b>הפי' הנכון בזה לע\"ד הוא דאינו מביא אלא משליש האמצעי. ומאמצעה דקאמר הוא לביאור על משלישה לומר דיכוון לשליש האמצעי. ולפ\"ז היה משים הברזא תחת שני השלישים העליונים. ויתחיל להמשך מתחתית שליש האמצעי. וכשיכלה ויתחיל להמשך משליש העליון (דהיינו זרק הגיר ודלא כמשמעות פרש\"י ומהא דאיתא בגמרא גיר של שמרים ל\"ק כי גם למעלה לפעמים נמצא שמרים כידוע) אז הקיש בקנה. ויתכן ג\"כ לפרש דמאמצעה שב על מקום מושב החבית במרתף. וירצה בזה שלא לקחו מאותן החביות הסדורות סביבות כתלי המרתף אלא מאמצעו. וכעין זה פי' הלח\"מ בפ\"ז מהל' איסורי מזבח ה\"ו לדעת הרמב\"ם:",
                "<b>שם שנאמר תמימים כו'. </b>פשוט שזה אינו מדברי ריב\"י אלא מסתמא דמתני' והוא טעם כולל לכל הפסולים שנשנו בפרקין ודלא כדמשמע קצת מפרש\"י. וכ\"מ להדיא מפי' הרמב\"ם (והרע\"ב) ובחבורו רפ\"ו מהל' אמ\"ז וע\"ש בכ\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "<b>במשנה ז' מדות של לח כו'. </b>עי' לעיל (ח' ב') בתד\"ה כלי הלח ובמש\"כ שם:",
                "<b>שם אלא כו' לוג ומחצה כו' למנחת כ\"ג כו'. </b>ק\"ל הא רביעית לא נמשחה אלא בשבילה כדלקמן (פ\"ח רע\"ב) וא\"כ לוג ומחצה ל\"ל. ויותר קשה הא דאיתא (שם רע\"א) א\"ל חצי לוג היתה שם כו'. מדוע לא א\"ל דרביעית היתה שם והיא ע\"כ מוכרחת לה. שוב ראיתי להמל\"מ בפי\"ג מהל' מעה\"ק ה\"ג שהתעורר בזה. ועי' לעיל (ח') תד\"ה ולר\"ח:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה כל מדות שבמקדש היו נגדשות. </b>משמע דכולל גם מדות הלח דהם ג\"כ נקראים מדות סתם כמש\"כ התוס' לעיל (ח' ב') ועמש\"כ שם. וק\"ל דהרי בהן היו מודדין יין ושמן ומים ואין גודשן שוה כמש\"כ התוס' בזבחים (פ\"ח) (וכדמוכח ג\"כ מהא דגפן כדי רביעית יין לנזיר לפרש\"י בעירובין ובסוכה). ולעיל (פ\"ח) איתא דלר\"מ אסור להוסיף ומתניתין אוקימנן כוותיה לקמן בגמרא:",
                "<b>שם בירוציהן. </b>רש\"י מפרש דזהו מה שנופל אחורי הכלי ופירושו עולה יפה. והרע\"ב שמפרש דהיינו גודשן לא מחוור כלל דהא תני רישא דכה\"מ היה נגדשות ובמה נתקדש הגודש ביבש. וגם טעמי פלוגתתן דמפרש בגמ' ל\"מ הכי:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה הכל סומכין. </b>מש\"כ התו\"ח דלא משכחת לקרבן חש\"ו אלא ביורש. נעלם מאתו הא דאיתא בנדרים (ל\"ה ב') דאדם מביא קרבן מצורע על בניו הקטנים ע\"ש:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סומא כו' ותמיהני דשבקו לנכרי כו'. </b>ול\"נ דמנכרי לא רצו להקשות דא\"ל דעיקר קרא אתא למעוטי נשים כדמייתי הגמרא בעירובין (צ\"ו ב') ובש\"ד (וזה נראה דאישתמיט מהתוי\"ט כאן. וכ\"נ מהא דכ' לקמן על הרע\"ב ומיהו דרשה דנקט בת\"כ מתניא. ולא הביא מהגמרא) ודרשה דלמעוטי עובד כוכבים (דאיתא ג\"כ בת\"כ) לא מייתא. והכא דמייתא לעיל אינו אלא לרווחא דמלתא. או קודם דילפינן מסנהדרין כמ\"ש גם התוי\"ט לענין חש\"ו. ודע דבמקום משנתינו ב\"פ שבדבריו צ\"ל גמרתינו:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה על הראש. </b>דת\"ר ידו על הראש ולא כו' ולא כו'. משמע דמחד ראש ממעט כולהו. ובגמ' ידו על הראש ול\"י על הצואר ידו על הראש ול\"י עה\"ג כו'. נראה דכאו\"א ממעט מראש בפ\"ע דטובא ראש כתיבי בויקרא וכ\"מ מהא דקאמר צריכי דאי כתב רחמנא חד כו' וכמו לעיל בדרשות דידו:"
            ],
            [
                "<b>במשנה שהתנופה נוהגת בקה\"י ובקה\"צ. </b>אע\"ג דסמיכה איתא נמי בק\"צ כדלעיל (צ\"ב) מ\"מ א\"נ בכל אותן שכנגדן ביחיד טעונין סמיכה משא\"כ בתנופה ודו\"ק. א\"נ י\"ל דכרוך ותני ובקה\"צ בחיים ובשחוטין:",
                "<b>שם ובדבר שא\"ב רוח חיים. </b>בהרע\"ב כגון לחמי תודה. זה דהן טעונין תנופה מבואר בגמרא לעיל (פ\"א). אולם מה דאיתא בהרמב\"ם פ\"ט מהל' מעה\"ק ה\"ז דטעונין תנופה עם האימורין וחו\"ש. ל\"מ זה מפורש בש\"ס. דמה שציין הכ\"מ למכלתין (ע\"ז) חפשתי שם ול\"מ. ואדרבה מדאמרי' שם על הא דפריך ונילף מלה\"פ (ר\"ל ללחמי תודה) דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח כו'. ולא אמר ג\"כ דשוין בהא דבעו תנופה. משמע דלחמי תודה א\"ט תנופה. אבל הא א\"א כדהבאתי לעיל מהא (דבדף פ\"א). וגם מדל\"ק להפך דלחה\"פ ולחמי תודה תרוייהו א\"ט תנופה לכן ה\"נ דלח\"ת ממוצעין בין לחה\"פ ובין שתה\"ל. והוא דבעיין תנופה אבל לא ביחד עם הבשר ודלא כהרמב\"ם. ולכאורה דעת הרמב\"ם תמוה מהא דאמרינן לעיל (ט\"ו) להדיא דתודה ולחמה לא הוזקקו זל\"ז בתנופה. וצ\"ל לדעתו ז\"ל דשם הכוונה דלא הוזקקו להניפם יחד בחיי התודה כמו הכבשים עם הלחם. וא\"כ א\"ש גם לדידיה הא (דבדף ע\"ז) שהבאתי. ודע דגם דעת רש\"י לעיל (פ\"א) ד\"ה משום דאיכא ארבעה. כדעת הרמב\"ם. ואולי מדאמר הש\"ס לעיל (ר\"ד ס\"ב) ובכ\"מ שיש לחם הלחם למעלה למדו כן וילפינן מלחמי נזיר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה וחכ\"א אחד בשבת כו' בשלשה כו'. </b>לכאורה לפמש\"כ התוס' ברישא. שבת דמודה רי\"ש מזכיר ברישא. ה\"ל למיתני כאן חול קודם. ואולי שיגרא דלישנא דרישא נקיט ואזיל:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה אומרים לו קצור. </b>התוי\"ט העיר מדוע בשאלה זו לא השיבו הין כמו בהקודמות. ולכאורה ה\"נ משום דקצור אינו אלא מלה אחת כמו הין משא\"כ באינך ולשון קצר עדיף. אמנם משמע דכאן אדרבה היו מכוונים להרבות בדברים מפני הבייתוסים:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם הביא כו' נסכים בכורים רש\"י פי' יין שביכר כו' ול\"נ כו'. </b>ונראה דרש\"י לא פי' כהתי\"ט משום דא\"כ לא הל\"ל סתמא בכורים דנכללו בהם גם בכורי דגן. והם ודאי פסולים כדמוכח להדיא מפרש\"י בס\"ד הסמוך לקמי'. ונלע\"ד להוכיח מלשון המשנה וסדורה דלא מיירי רק מבכורי דגן ודנסכים ג\"כ כשירין כרנב\"י. מלשונה. מדנקטה מנחת בהמה ולא מנחת נסכים כדנקטה בכ\"ד ומהן לעיל (נ\"ט א' ס\"א) אלא משום דבמנחת נסכים נכללו לפעמים גם הנסכים עצמן. ואע\"ג דלקמן (ע\"ד ב') בגמרא מוכח דהא דתנן התם מנחת נסכים למזבח אין הנסכים בכלל. מ\"מ כאן דאיכא למיטעי חשש התנא. מסדורה. מדנקטה בכורים בין המנחות ודאי כוונה לאשמעינן בזה דבבכורי תבואה קמיירי דומיא דמנחות האמורות לפניהם ולאחריהם. ועתה לך ואראך חכמת הרמב\"ם ז\"ל. דלפי שלא פסק כר\"י בר נחמיה. ולא כרנב\"י שאמר לשיטתו (כהתוי\"ט בדעתו ז\"ל ודלא כרש\"ק) לכן שינה לשון המשנה וסדורה בפ\"ז מהל' תומ\"ס הל' י\"ז. וכתב שאין מביאין מנחות ולא מנחת נסכים ולא בכורים מן החדש קודם הבאת העומר ואם הביא פסול. ונכון בעז\"ה. אמנם לולי פרש\"י הנ\"ל לומר בדרנב\"י דלעולם תרתי קאמר. ודאפילו בכורי דגן קאמר ומשום דאין למזבח בהן כלום לכן ליכא בהו ממשקה ישראל. והכהנים יאכלום אחר הקרבת העומר. ומתני' לא אתיא כוותיה כמש\"כ התוי\"ט. אך קצת עומד לנגדי הא דתניא בזבחים (פ\"ח) אין מביאין כו' ובכורים מן המדומע ואצ\"ל מערלה ומכה\"כ כו'. ויש לחלק ע\"ש בתוס' ואכמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ומלקצור לפני העומר. </b>נ\"ל דבזמן שאין מקדש מותר לקצור דאיסור קצירה הוא מדכתיב ראשית קצירכם וכיון דאין קציר בעומר שרי ודלא כדמשמע בס' משכנות יעקב סי' ס\"ד ליו\"ד (דף צ\"א ע\"ד) ד\"ה ויש למצוא. במה שהביא ראיה מפ' א\"נ ע\"ש. (גם מש\"כ דאפשר דבח\"ל מותר לקצור. כן מבואר להדיא ברמב\"ם בפ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ג דאין איסור קצירה אלא בא\"י). ונ\"ל עוד דלמ\"ד לקמן (לגי' התוס' ופירושם) בל\"ק דאיסור קצירה נמשך עד הבאת העומר. יש לאסור אף בזמן שאין מקדש. אולם לפי מאי דמסקינן שם דאסיפא איתמר. ולכ\"ע איסור קצירה אינה נמשכת אלא עד קצירת העומר. איסורה אינה נוהגת אלא בזמן שיש עומר. ובזה אתי כעין חומר הגי' שלפנינו כאן ובריש חלה ואסורין בחדש מלפני הפסח. מפני דאיסור אכילה אינו תלוי בעומר דאף בזמן דליכא עומר אסור. (ומלפני הפסח ר\"ל היום שבפסח שמביאין בו העומר כמש\"כ התוי\"ט בחלה שם בסד\"ה ואסורים להירושלמי). ומלקצור לפני העומר. משום דאיסור קצירה תלוי בעומר דוקא. ומקשה שפיר הגמרא למ\"ד דאיסור קצירה נמשך עד הבאת העומר ליערבינהו וליתנינהו כיון דלדידיה אין חילוק בשום דבר בין איסור קצירה לאיסור אכילה. וא\"ש בין להגי' ליערבינהו וליתנינהו אסורין כו' לפני הפסח. או לגי' לפני העומר. דלגי' רש\"י ותוס' וכפי שהגיהו הבה\"ז והתוי\"ט ומלקצור מלפני הפסח. קשה דהא אפילו במוצאי יו\"ט הא' נמי אסור עד שנקצר העומר. והתוס' נדחקו לומר דמיד בליל ט\"ז קוצרין העומר (גם י\"ל משום שאין דרך לקצור בלילה כמש\"כ לעיל (ס\"ח). וכש\"כ דקשה טפי למ\"ד עד הבאה. והגמ' לא פריך עליה אלא דליערבינהו כו'):",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואם השרישו כו' קודם קצירת העומר כו' ומותר לקצור כו' אלא אחר קצירת העומר אסורים כו'. </b>ונ\"ל דהיינו לקצור דוקא אבל לאכילה מותר אפי' השרישו אחר קצירה רק קודם הבאה ופסק כמ\"ד קודם קצירה. והא ראיה שהרי גם הרמב\"ם פי' כן כאן וכן בריש חלה. ואפ\"ה פסק בחבורו בפ\"י מהל' מא\"ס ה\"ד אם השריש קודם הקרבת העומר כו' מותר באכילה. ודלא כהכ\"מ שם שכתב שפסק כמ\"ד קודם הבאה. ובפ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ד לענין קצירה מיסתם לה סתומי וכ' שהשריש קודם העומר וקאי אדלעיל דמיירי בקצירת העומר. ולפמש\"כ אין ראיה מסוגיא דמקום שנהגו דאזלא דוקא כמ\"ד קודם הבאה כמו שהביא הגר\"א ז\"ל בס' שנ\"א. דהתם איכא למימר דלאכילה מיירי. דקצירה אפשר ע\"י קיטוף ומהירושלמי אין ללמוד מאומה לפי שנשתבש שם בגירסא:"
            ],
            [
                "<b>במשנה עד שלא הביא שליש. </b>פי' הרע\"ב שליש אחרון כו'. והוא מפי' הרמב\"ם. ותימה דבכ\"מ משמע דפי' שליש הראשון:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה שתי הלחם התוי\"ט מביא משמואל (א' י\"ז י\"ז) ועשרה* הלחם הזה. </b>ונראה שחפש בהקונקורדנציא כי שם במספר הלחם מביאו בלשון זה. אבל הוא שבוש כי בכה\"ס שלפנינו כתוב ועשרה לחם הזה. וכן הביא בעצמו במספר ועשרה. ותימה גם על המנ\"ש שלא תפשו בזה. ובעיקר הדבר שכח התוי\"ט מקרא מוקדם (שם ט' ז') הלחם אזל. והרל\"צ מביא מפ' אמור (כ\"ד ט') ואכלהו. וגם הוא שכח הפסוק שלפניו. יערכנו. ומה שהביא עוד מן ולחם אין. זו שגיאה כי מלת אין משמשת גם לנקבה כמו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כ״א:ל׳):",
                "<b>שם ובדפוס בתוס' כתבו ומתוך הסברא נראה כו' אבל כו' ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי כו'. </b>מוכח דזה פסיקא להו דדפוס הראשון שהיה לו בעודו בצק היה הלחם נעשה בתוכו. דאלת\"כ אלא דבתרווייהו כהדדי מספקא להו. איך ניחא להו אם היה הלחם לחוץ הא מ\"מ לא מינפח לפנימיותו דאין הדפוס מניחו וישאר הקושיא וליהדרה בדפוס קמא. וכן מה שגמגם התוי\"ט בפי' הרע\"ב מדברי התוס'. ואחר כך מסיק בדעת הרע\"ב כמש\"כ. ומשמע ודלא כהתוספות ל\"ד במחכ\"ת. וכן דברי הלח\"מ בפ\"ה מהל' תומ\"ס ה\"ח שהכריע דעת הרמב\"ם שלא כדעת התוספות מדכתב שנותנין בו החלה והוא בצק (והוא הדפוס הא') דמשמע שנותנין אותו בתוך הדפוס ע\"ש. אינם לפמש\"כ דגם התוס' לא נסתפקו בזה:",
                "*כ\"ה בתי\"ט ד\"פ וד\"ק ובדפוסים האחרונים תקנו כלפנינו. "
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה לחה\"פ כו' וקרנותיו ז' אצבעות. </b>הרמב\"ם בחבורו פ\"ה מהל' מעה\"ק הל\"ט מפרש דקרנות היינו עובי הלחם. ותימה דהרי בפסחים (ל\"ז) אמרינן שכן מצינו בלה\"פ טפח. ועל הגמרא לא קשיא מחשבון הרלב\"ג (שהביא הכ\"מ שם) שלא יתכן עוביו יותר מג' רביעי אצבע בקרוב. די\"ל דרק בשפתיו היה עביו טפח כדי שיהיה לו פנים כפרש\"י שם ובאמצעיתו היה דק. ומה שהקשה הלח\"מ לפי' הרמב\"ם מאי פריך הגמרא לקמן בסה\"ע והא איכא קרנות. אישתמיטתיה מה שהקשו התוס' לעיל (צ\"ד ב') בד\"ה כמין תיבה בסה\"ד מהא דעביו טפח. וכן יתפרש קושיית הגמרא מהא דקרנות לפי' הרמב\"ם וכן הבין התוי\"ט. וכתירוץ התוס' שם יש לכוון גם תירוץ הגמרא אלא שהלשון דחוק קצת כמש\"כ התוי\"ט. ואולי גי' אחרת היה להרמב\"ם בתירוצא:"
            ],
            [
                "<b>במשנה א\"ל הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה. </b>וכ' התוי\"ט ורבי דמייתי קרא דוסכות על הארון את הפרוכת. דניחא ליה למינקט קרא דמשכן לראיה על התנופה כו'. ל\"ד דעיקר דברי רבי הוא על הבזיכין לקמן (צ\"ח) ולעיל (ס\"ב). ומש\"כ התו\"ח דאבא שאול להכי לא מייתי קרא דוסכות. דיש לדחות דהכוונה דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך לא (הואיל) [הועיל] כלום בזה לדעת הרשב\"ם בב\"ב (צ\"ט) דהארון היה במערבו דבית קה\"ק וכ\"ה דעת הרמב\"ם. ומסתמא כ\"כ במשכן. א\"כ היה מרוחק מן הפרוכת ואפי' הסיכוך לא היה עליו נגדו ממש אלא בסמוך:"
            ],
            [
                "<b>במשנה מפוצלין בראשיהן. </b>נראה דפיצול פי' כאן ענין פגימה ונקב שהיו הקנים נכנסין בהן עי' לשון התוס' לעיל (צ\"ד ב') ד\"ה דסמכי. ואולי דאחד מהסניפין היה מנוקב נקבים מפולשין מעבר לעבר בכדי שיהיו יכולין לתחוב דרכם מאבר החיצון את הקנים ולדחותם בין הלחמים דרך הפגימות שהיו בראשיהן (כדאיתא בגמרא לקמן קנים שקועי משקע להו) עד שיגיע להפיצולים שכנגדם אשר בסניף השני. וכן כשהיה שומטן היה מושכן דרך נקבי הסניף אשר באו בהם בלתי טלטול הלחמים כלל. רק כשמסדרן לפי שהיו עביין קצת יותר מפגימת הלחמין (מלמעלה למטה כדאמרינן שם דמגביה ליה פורתא) היה צריך להגביה קצת הלחם אשר יעברו תחתיו כדאיתא בברייתא (צ\"ז). וזה דלא כהציורים הנמצאים שעשויין כעין בליטות יוצאות מהסניפין:",
                "<b>שם ושומטו ונותנו לארכו של שולחן. </b>עי' לקמן (צ\"ו) תד\"ה לארכו:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ול\"מ. </b>ונ\"ל דהיה במשכו ובעביו כשל פנים לא פחות. דאם לא כן אכתי הוה הורדה כדמוכח בפסחים (ס\"ד ב') דפריך דלמא שקלי בר מאתן ומעיילי בר מאה ע\"ש. אך לפ\"ז היו יכולין לעשות השני ג\"כ של זהב וקטן משל היכל. ואולי דבזה לא היה ניכר כ\"כ ההעלאה בקדש. ועיקר המטרה היה כדי להראות כו' כדפרש\"י:",
                "<b>שם אלו מושכין ואלו מניחים כו'. </b>וע\"כ היו נוטלין הסניפין תחלה אותן ד' שבאו ריקנין ליטול את הישנים. ומשמע דעליהם לא גזרו איסור טלטול כמו על הקנים לעיל:",
                "<b>שם חל להיות בע\"ש כו'. </b>הקשה התוי\"ט מדוע לא מייתי הגמרא דסוכה (נ\"ד ב') מהך דהכא ע\"ש. ולולי דברי הרמב\"ם שמביא בסמוך הנלע\"ד דבסוכה עיקר הפירכא מהברייתא דמייתי שם מר\"ז דתנא לא היו כו' דמשמעו שכבר אירע כן פעמים ולא היו כו'. והמשנה דחלבי שבת כו' שהביא שם אינו רק להבנת דברי ר\"ז במה שאמר דברי הכל. ר\"ע היא. על איזו פלוגתא כוונתו. וא\"ש לפ\"ז דמעיקרא מביא ממשנה והדר מברייתא דהוה כיהודה ועוד לקרא. אבל מהכא לא פריך דא\"ל דל\"א רק אם יארע כך והוא ע\"ד התנאי שאמר הרמב\"ם. וכן יתורץ בזה קושיית התוס' בס\"פ בד\"ה שני יו\"ט של ר\"ה. ומה שדחה הרמב\"ם זה מהא דהמשנה אומרת הלכה למעשה שהבבליים היו אוכלין חי. אולי שגירסתו היתה היו אוכלין. אבל לפנינו דליתא למלת היו יל\"פ דר\"ל אם יארע כך יכולין הבבלים לאכלו חי. ולפי' התוס' לקמן בד\"ה ששונאין שהרגילו עצמן כו' אף בכל השנים א\"ש גם לשון היו. וגם לא נצטרך לתירוצם שהרי מעולם לא אכלו את השעיר בחל בע\"ש שאז מצוה לאכלו כן:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המכניסין כו'. </b>דקדושת צפון חמירא. כלומר דקק\"ד שחיטתן בצפון. ולכאורה קשה ממה שפרש\"י עצמו בזבחים (נ\"ה ב') ד\"ה וחד להכשיר צפון. דמאי קדושתיה דצפון מדרום. וי\"ל דהתם היינו אם לא היה לנו קרא להכשיר צפון בשלמים. אבל בתר דגלי לן דכשרים בכל הרוחות. וקק\"ד אינן אלא בצפון ע\"כ קדישא טפי:",
                "<b>שם ד\"ה ר' יוסי וכוותיה סתם לן כו' משום דהכא עיקר כו'. </b>סברא זו מקורו בסנהדרין (ל\"ד ב') ואב\"א משום דקתני לה גבי הלכתא דדיני ע\"ש בפרש\"י. ומוכח להדיא בהר\"ן בספ\"ב דמגילה דסתמא דדוכתא עדיפא מסתמא דגבי הלכתא פסיקתא. ולהתו\"ח אישתמיט זה. גם מש\"כ דבשבת פי\"ט מ\"ב סתם כרבנן כדאיתא התם בגמרא (מאן תנא כו' ומסיק רבנן דר' יוסי היא) שגה בזה בפי' השמועה. דמאן תנא קאי שם על הברייתא דתנא בה פירש אינו חוזר. אבל מתניתין דשם אדרבה סתמה עושין כ\"צ מילה ומרבינן מינה ציצין שאינן מעכבין. ומשמע טפי אפי' פירש דומיא דפרטי דקחשיב שם וא\"כ אדרבה הוא דוקא כר\"י:"
            ],
            [
                "<b>בר\"ב סד\"ה והקטיר כו' שבת ראשונה דמפסיל בלינה. </b>ורש\"י סיים הואיל ולן הלחם בלא בזיכין. לכאורה אינו מובן. והרע\"ב השמיטם. וכן בד\"ח נמחקו ברש\"י תיבות אלו כאשר הביא הצ\"ק. אולם לדעתי רמז לנו בזה לתרץ קושיא והוא דבזבחים (פ\"ז) לשלחן מדמינן לה כו'. דמשמע להדיא דעל השלחן אינן נפסלין בלינה וכמש\"כ התוס' שם דמשום דנסדר כהלכתו לא מיפסל בלינה. ולכן כתב רש\"י דהכא שאני הואיל ולן כו' ור\"ל דדוקא כשהוא כהלכתו עם הבזיכין לא נפסל בלינה. ובזה מתורץ התימה שבתוס' שם בסה\"ד. דכיון דנסדר שלא בזמנו הוה שלא כהלכתו ונכון בס\"ד. ובא ואחוך עוד כוונה נאותה בפרש\"י דבבבא השניה בסידר אה\"ל ואה\"ב בשבת (כהלכתו) והקטיר אה\"ב לאחה\"ש פי' ז\"ל למחר (והרע\"ב השמיטו) משום דק\"ל דאם נפרש דר\"ל לאחר שבת שניה. אמאי פסולה וא\"ח עליהן כו' כיון דעל השלחן א\"נ בלינה (ובאמת לא מצינו בתורה מפורש שתקבע זמן הקטרת הבזיכין בשבת דוקא רק ממשמעות שצותה ביום השבת ביוה\"ש יערכנו שמעינן דאז מסלקין את הישנה ומקטירין אה\"ב. ועתה נתגלה לנו בעז\"ה מש\"כ התוס' בזבחים שם דע\"כ שום פסוק יש עד\"ז שאינו נפסל כי נסדר כהלכתו). לכן השכיל לפרש דר\"ל למחר דהוי מח\"ז. ובזה א\"ש גם התוספתא (אשר העיר עליה התוי\"ט) דשם איתא בבבא זו דחייבין עליהן משום פיגול כו'. דהתם ר\"ל דהקטירן לאח\"ש השניה. ומה שאמר שם פסולה אפשר דהוא מדרבנן. וברמב\"ם נראה דט\"ס הוא מש\"כ בין לאח\"ש זו. ולא נצטרך למה שנדחק הכ\"מ ליישב הא דלא קרב המתיר כמצותו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה העופות כו' אין להן פדיון. </b>לכאורה טעמא בעי מ\"ש ממנחות עד שלא קדשו בכלי. ובגמרא משמע דאפילו קדשן בכלי הוה ס\"ד דליפרק. דנילף מבע\"מ. אלא דמכ\"ש לא אשכחן דמפריק. (ור\"ל דאפי' בהמה לא מיפרקא לאחר שחיטה אם הוממה עי' זבחים (כ\"ה ב')) ועי' לעיל (ע\"ח ב') אבל עופות שנחסר אבר מנ\"ל דלא מיפרקי. ונ\"ל הטעם דהואיל דאין בהן קדושת כלי כלל דמליקתן והזאתן ומיצוי דמן הכל בגופו של כהן (ומש\"כ התוי\"ט בד\"ה והעופות. כגון עולה שאינה באה לכ\"ש ל\"י כוונתו דהא גם חטאת העוף אין בה כלי כלל). לכן מקדשי קדושת הגוף מיד בהקדשן לענין פדייה (ר\"ל משא\"כ לענין להפסל בטבו\"י כו' דרפ\"ב דמעילה דלא שייכא מחיים) ולזה נראה שכוון רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה עופות קדושת הגוף נינהו. וטעם הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' א\"מ ה\"ד על כל אלו דמשנתינו לפי שאינן בהעמדה. תמוה לי חדא עוף מדוע אינו בהעמדה. הא תנא לוי הכל היו בכלל העמדה כו' ואפי' עופות (תמורה ל\"ג). שנית בדבר שאינו בע\"ח לא בעינן העמדה כמו שכתב רש\"י ותוס' בר\"פ ראשית הגז:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שלא נאמר כו' וכן משמע מפירש\"י ותמיהני כו'. </b>ול\"נ דכוונתו לאפוקי אם לא אקדשינהו אלא לדמי למוכרן וליקח בהן קרבן או לבד\"ה דיש להן פדיון:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה והלא אלו לפרים ואלו לכבשים כו'. </b>והרע\"ב הוסיף ואלו לאילים כו'. וגרע דמנחת פרים ואילים בלילתן שוה. והכי הל\"ל אלו לפרים ואילים ואלו לכבשים ועמש\"כ לעיל (פ\"ט ב') בס\"ד. ולכן ל\"ד התוי\"ט במש\"כ בסד\"ה אלא. דלא אשכחן כו' בלילה שוה כו'. דאפי' תשכח אין מערבין לכתחילה. ור\"ש אולי לרווחא דמלתא קאמר. ובהאמור מיושב הצ\"ע של תור\"ע עיין עליו:"
            ],
            [
                "<b>במשנה מתנדבין יין. </b>לעיל ולקמן (ק\"ז) ילפינן לה מאזרח וכ\"כ רש\"י במתניתין. והתוי\"ט מביא מת\"כ דיליף לה מקרבן ע\"ש וכ\"כ לקמן בפי\"ג מ\"ג. ולפלא דשביק גמרא דילן ואזל בתר ת\"כ. ולעיל מ\"ד ובפ' דלקמן מ\"ה הביא בעצמו דרשא דאזרח. ובאמת מאזרח ליכא למילף אלא שמתנדב מנחת נסכים כדאמר רבא לקמן והיינו סלת ושמן ויין דהכתיב שם יעשה ככה ולעיל מיני' כתובים שלשתן. ואולי הואיל דאין הסולת והשמן מעכבין את היין כו' בבאין עם הזבח לכן יכול ג\"כ להתנדב כאו\"א בפ\"ע. אבל קשה דהא בקרא דאזרח מסיים להקריב אשה כו' והמתנדב יין קי\"ל דלשיתין אזיל לעיל (ע\"ד ב') וכדפרש\"י ועי' זבחים (צ\"א ב'):",
                "<b>שם רט\"א מתנדבין שמן. </b>ולעיל (ע\"ד ב') אמר שמואל דקומצו ושיריו נאכלין כדפרש\"י. וכ' התוי\"ט דלקמצי' בפס ידו כו' א\"א אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ כו'. עמש\"כ עליו ביומא רפ\"ה:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין </b>כ\"ה ברש\"י ול\"נ למחוק תיבת ויין דודאי מתנדבין שמן עם סלת בלא יין אפילו מנחת נסכים אף לר\"ע כמו שמנדבין יין לבד וכמו שבאר טעמו:",
                "<b>שם בסד\"ה שכן הוא קרב כו' אינו מעכב המנחה. </b>הלשון הפוך וכך הל\"ל אין המנחה מעכבתו. והתוי\"ט כ\"ע דהא לא תנן דיין מעכב מנחה (והוא לפי לשונו של הרע\"ב) ולפלא דאישתמיטתיה משנה מפורשת (בפ\"ד מ\"א) הסלת והשמן א\"מ את היין ולא היין מעכבן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה פירשתי וא\"י איזה מהן כו' עפרש\"י. </b>ובמשניות הגי' וא\"י מה פירשתי. וגם גי' זו יש לכוונה ע\"ד פרש\"י. ופי' הרע\"ב לא מחוור:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה פרשתי כו' והשאר יהא לנדבה כ\"כ רש\"י. </b>וכן פרש\"י לקמן בדברי ת\"ק דרבי. והתו\"ח גמגם ע\"ד הרע\"ב ע\"ש. ול\"נ דמש\"כ והשאר נדבה ר\"ל דאף שלא נתחייבתי אלא בפחות. השאר מנדב אני לנדרי שיהיה יותר גדול על מה שנדרתי והיינו כמו קטן והביא גדול דלרבנן יצא והוא כאוקימתא דרב אשי לקמן (ק\"ו ב'). וזה ע\"ד שפירשתי בס\"ד בנזיר (נ\"ט ב') במשנה והעולה נדבה שבדברי ב\"ז ע\"ש:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה לבונה לא יפחות מקומץ עתוי\"ט. </b>ומש\"כ דהרמב\"ם בפט\"ז מהקרבנות העתיק לשון משנתינו. אישתמיטתיה שדין זה ביאר בפי\"א מהל' פהמ\"ק הלכה י\"ז וכמ\"ד דמחלק:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה פירשתי מן הבקר כו' יביא פר ועגל כו'. </b>ק\"ל למה לא יצטרך ג\"כ להביא בן בקר דהיינו בן שתים שהרי יש לו שם בפ\"ע כדאיתא בר\"ה (י') ויהיה מזה ראיה להרמב\"ם בפ\"א מהלכות מעה\"ק דפר הוא ג\"כ בן שתים וכגירסתינו בפ\"ק דפרה וחכמים אומרים אף בני ג' ודלא כהר\"ש ומהר\"ם שם. ואולי י\"ל כיון דפר נקרא ג\"כ פר בן בקר עי' תוס' ר\"ה שם לכן אפילו אמר בן בקר יוצא בהבאת פר אף לרבי. שוב נזכרתי שכבר עמד בזה הט\"א בר\"ה שם וע\"ש ובמה שהעירותי עליו בק\"א:",
                "סליק מס' מנחות "
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "Vilna Edition",
            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
        ]
    ],
    "heTitle": "רש״ש על משנה מנחות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Rashash",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}