d0f34a299956124b9caf964bb69598845de15bd34e88a6b95a038646f584a36e

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Bekhorot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,221 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Bekhorot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בכורות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם פטרו את של ישראל כו' דכתיב כו'. </b>כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה כו'. גמ' לכאורה יש לפטור מהיקש זה נשים ג\"כ מפדיון פ\"ח שלהן כמו שפטורות מלפדות בכור אדם מבניהן כדאיתא בקדושין (כ\"ט). והרמ\"א בסי' שכ\"א סי\"ט לא פטר אלא כהנת ולויה. וי\"ל דכוונת ההיקש כאן הוא בכור לבכור. (כדמשמע לישנא דכל שישנו בבכור כו'. ולא אמר כל שישנו בפדיית בכור כו') ונשים אע\"ג שאינן בפדיית בכור מ\"מ לא פקע ממנו שם בכור וצריך לפדות א\"ע. ובזה ינצל פרש\"י מקושיית התוספות בד\"ה אם דדלמא איצטריך הקישא כו' דהתם הוא מהקישא דפדייה והכא הוא מהקישא דבכור. וא\"ת מ\"מ ליפטרו נשים מהקישא דפדייה י\"ל דכיון דעכ\"פ שם בכור עליו כדאמרן לכן לרבי יהודה לקמן (ט' ב') יאסר בהנאה ואף לר\"ש ע\"כ מצות פדייה מוטלת עליו כמו על בכור אדם. ומי יקיימנה אם לא בעליו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שתי נקבות וזכר כו'. </b>אין כאן לכהן כלום. לכאורה יש כאן ס\"ס לכהן ספק נולד הזכר לבד ואת\"ל עם נקבה ס' הוא יצא תחלה. ודעת התוספות בכתובות (ט' ב') ד\"ה אי דבס\"ס מוציאין ממון מחזקתיה. וכן הרשב\"א הביאו הש\"ך בכללי ס\"ס סימן כ\"ז כתב דס\"ס עדיף כרוב. ואפשר דאלים יותר מרוב. ועכ\"פ יקשה לרב דס\"ל דאזלינן בממון אחר הרוב:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי חמורות כו' ואאידך כו' מפריש טלה והוא לעצמו </b>כ\"כ רש\"י וכ\"ה הלשון בטוש\"ע סי' שכ\"א סי\"ד לפי' ר\"ת לעיל בגמרא (ד' ב') בתוד\"ה ופודה וכן פסק הטור והרמ\"א שם ס\"ה והש\"ך כתב שם ורשאי אח\"כ לחזור ולפדות עליו ודאי פ\"ח לכאורה היה יכול לפדות בכאן שניהם על טלה אחד ויתנהו אח\"כ לכהן אך גם לשון התוס' בסד\"ה מאן ל\"מ כן. ואולי דהכא נתפס בתחלה בשביל הודאי וא\"כ צריך ליתנו לכהן לכן אינו יכול לחזור ולפדות עליו את הספק וצ\"ע בזה אכן בב' זכרים וב\"נ שכתב רש\"י ואחריו הר\"ב דמפריש עליהן שני טלאים וכ\"כ הטור והש\"ך שם ודאי ל\"ד:",
+                "<b>שם [בר\"ב ד\"ה שני זכרים כך פירשו רבותי. </b>נ\"ב כן פירש\"י. ומצאתי בתוספתא ספ\"א מפורש כדעת רש\"י וז\"ל ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות ואין יודע אין כאן לכהן כלום אלא מפריש טלה א' ופודה בו כאו\"א לעצמו ע\"כ. והנה כאן ג\"כ מפורש שא\"צ רק שה אחד וזה כמ\"ש במשנה ופודה בו פעמים הרבה. ועי' בתוס' (י\"א סע\"א) ד\"ה שהיו ודברי רש\"י והר\"ב שכ' ב' טלאים צע\"ק. ואח\"ז ראיתי בהגהות אאמו\"ר זלל\"ה שכתב שרש\"י לא דק בזה, וכתב זה מדנפשי' וכיון להלכה בהתוספתא. ואח\"ז הגיע לידי ס' מזבח כפרה וראיתי בו שכ' התוס' חיצוניות וז\"ל ומ\"מ מפריש ב' טלאים והם לעצמו כו' ולפי' ר\"ת הפודה בו פעמים הרבה דפודה וחוזר ופודה בשה א' גם הכא ל\"צ רק טלה אחד. אכן רש\"י שפי' ב' טלאים הולך לשיטתו דפי' לעיל דפודה פה\"ר אם חזר ולקחה מן הכהן עכ\"ל. (ואח\"ז כ' שאם הפרישו לעצמו ונולד לו פטר חמור אחר ודאי יכול לפדותו באותו שה עצמו עכ\"ל. ולזה כיון הש\"ך מדעתי'). ולכאורה לא נראה לומר שלרש\"י אין יכול להפריש הטלה פ\"�� לעצמו אף שמשמע כן מדברי התוס' לקמן (י\"א סע\"א) וצ\"ע בזה כי יש פנים לכאן ולכאן. וע\"ד התוספתא מצאתי באו\"ז הל' בכורות אות תפ\"ה שכתב וז\"ל ב' נקבות וזכר או ב\"ז וב\"נ אין כאן לכהן כלום אבל גבי ב\"נ וזכר מפריש טלה אחד לעצמו וגבי ב\"ז וב\"נ מפריש ב' טלאים לעצמו וכך היא שנויה בתוספתא עכ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בא\"ד אבל רמב\"ם סבר כו' ואפי' טלה לעצמו א\"צ כו'. </b>ונ\"ל דטעמיה משום דלישנא אין כאן לכהן כלום משמעו דאפילו דין ספק אין לו כדמוכח במשנה רפ\"ג כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום כו'. ואם ספק יאכל במומן לבעלים. והא דלקמן (י\"ח ב') גבי רחלים דתני ג\"כ בהאי לישנא ושם מודה הרמב\"ם שהוא ספק. י\"ל דהתם נקט שיגרת לישנא דהכא. וכה\"ג כ' התוספות בד\"ה שתי חמוריו. וכתב התוי\"ט ואע\"ג דבזכר ונקבה כו' לא ממעיט מהפרשת טלה כו'. והוא מלשון הכ\"מ ע\"ש. זו\"נ בכדי נקטי דשם אינו אלא ספק אחד. ואין לומר דכוונו למש\"כ הרא\"ש דשם איכא ג\"כ עוד מיעוט דנפקא מקצת נקבה בהדי זכר כו' וה\"ל חציצה. דע\"ז אינו מועיל תירוץ הכ\"מ. אלא ע\"כ צ\"ל דהאי מיעוטא לא שכיח כלל ואינו נחשב למאומה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כפדיון מע\"ש כו' וחכ\"א כו' לפדייה הקשתיו כו'. </b>ותמה התוי\"ט דלענין איזו פדייה הוקשו ע\"ש. ול\"נ דכוונתם על ההיקש דא\"ר לעיל (ד') לפטור כהנים ולוים מבכור בהמה טמאה וכדמסיק התוי\"ט בעצמו. ור\"ל דוקא לענין עיקר חיוב פדייה כגון לפטור כהנים ולוים. וכן לענין במה שיהיה הפדייה כדאיתא שם (ע\"ב) מה בכור אדם לא חלקת בין לדורות כו' וזה ההיקש הוא לכ\"ע דהא מיניה ילפינן הא דפודה בו פעמים הרבה ועיין בתוספות שם ד\"ה אם. וזה נראה דאישתמיט מהתוי\"ט במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וחייב במתנות. </b>כ' רש\"י וסתם משנה היא זו. משמע אבל והשני ירעה לאו ד\"ה אלא ר\"ע קא\"ל דלר\"ט הוה ודאי חולין וכ\"מ בתוי\"ט. וק\"ו הוא אם מוציאין ממון מחזקתו ע\"י סברתו דחמיר מאיסורא דאין הולכין בו אחר הרוב לשמואל. כש\"כ איסורא. עי' לקמן (כ') ובתד\"ה ורבי יהושע וד\"ה לקולא. אבל לקמן בשני זכרים ונקבה ה\"נ לכאורה דאף לר\"ט השני ירעה די\"ל דהיפה יצא יחידי והגרוע יצא מהשניה ראשון ואחריו הנקבה. אבל י\"ל דהוה ס\"ס. ספק השני זכרים מא' ודאי יצא היפה תחלה ואת\"ל דהיפה נולד יחידי שמא מהשניה יצאה הנקבה תחלה. אבל עדיין יש הרהורי דברים באם הנקבה יפה או גרועה מהזכר הב' או בהיא יפה מכולן ואכמ\"ל. ועמש\"כ במשנה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ב' זכרים ונקבה כו'. </b>רט\"א הכהן בורר לו אה\"י. לכאורה אם הנקבה גרועה אף מזכר הב' הל\"ל דודאי יצא הזכר תחלה וגם הוא לכהן. וכן במשנה דלעיל בזו\"נ והזכר יפה מהנקבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עושה מקום כו' כתבו התוס' כו' לפי שהקדשים נשחטין בעזרה כו'. </b>ותימה דבכור תמים נמי נשחט בעזרה ואי מיירי בבע\"מ. א\"כ קדשים נמי במומן נפדים ונשחטים חוץ לעזרה. ונלע\"ד להגיה לפי שהקדשים נשחטין באיטלז משא\"כ בכור כדאיתא לקמן רפ\"ה. ובאיטלז שהוא מקום מיוחד לשחיטה מצוי שם ג\"כ סכינים:",
+                "<b>שם ד\"ה ותולש השער כו' ואיכא למידק אמאי תנן שער דהא בצאן צמר מיקרי כו'. </b>הן עזים ג\"כ בכלל צאן וגיזתם נקראו שער. ולקמן פ\"ה מ\"ג קרי לצמר איל ג\"כ שער דאיתא שם מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל. ואין לומר בזקן שא��י. דא\"כ לא יהיה בו איסור כלאים. ויפסול לבגדי כהונה. וכן הנודר מן הצמר יהיה מותר בו וזה לא שמעינן. ולענין דקדוקו נ\"ל דלפי מאי דמסקינן דטעמיה דר\"י בן משולם הוא משום דתולש לאו היינו גוזז. והוא כרבי יוסי בחולין (קל\"ז) ואמרינן שם דבנוצה של עזים מודה משום דאורחיה הוא (וכמו דאמרינן לקמן שאני כנף דהיינו אורחי'). לכן קאמר הכא ותולש השער לאפוקי הנוצה. עי' תוספות שבת (כ\"ז) ד\"ה ונוצה:",
+                "<b>ואגב </b>אומר דלהכי פסק הרמב\"ם בפ\"ב מהל' מת\"ע ה\"ו כרבי יוסי (וע\"ש בכ\"מ שנדחק בטעמו וכן הר\"ן שהביאו שם) משום דקאי ריב\"מ דפסקינן כוותי' בשיטתיה. וכן במנחות (ר\"ד ס\"ח) אמרינן דקיטוף שרי קודם העומר וע\"ש בפרש\"י והיינו כרבי יוסי. ודע דמה שהקשה השעה\"מ בפ\"ג מהלכות יו\"ט בסתירת פסקי הרמב\"ם מהלכות בכורים אישתמיטתיה שכבר קדמו הר\"ן בזה הביאו הכ\"מ שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א בדקה כו'. </b>שתהא הנתינה דרך גדולה וכדכתיב למשחה בהם. ומצויין שמות כ\"ט. ונ\"ל דלשון הרמב\"ם אטעי' במכ\"ת. דז\"ל שכל מת\"כ אינו מותר לתת אותן לכהנים אלא דרך גדולה כו' וכבר פירשנו מה שא\"ר למשחה בהם לגדולה כו'. וכוונתו למה שפי' בפ\"י דזבחים מ\"ז א\"ר בדברים שהכהן אוכל למשחה כו' לגדולה. והוא מה שנאמר בפ' קרח לך נתתים למשחה וכדפי' רש\"י והרע\"ב שם. ומלת בהם שכ' כאן שב על המתנות שהזכיר. אבל קרא דלמשחה בהם לא כתיב אלא גבי בגדי כהונה שאין לו ענין כלל להך דהכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בתוך שנתו כו' דגבי מעשר דכתיב שנה בשנה דרשינן כו'. </b>שם כתיב שנה שנה בלא בית. ולא שייך למידרש בה כעין כאן ודשכיר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. </b>עי' בהר\"ב מה שקרא תגר על הרבנים מסדרי גיטין. והרמ\"א בסי' קנ\"ד בסדר הגט סעיף ד' כ\"ע דסדור הגט אינו דין אלא לימוד בעלמא. לכאורה זה אינו מספיק אלא שלא יהא הגט בטל. אבל עדיין עוברים על מה אני בחנם כו' וכדמוכח ג\"כ בתוספות כתובות (ק\"ה סע\"א) ממש\"כ ומה\"ט א\"ש כו' מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה כו'. ועיין בשו\"ע יו\"ד סי' רמ\"ו סעיף ה' וסעיף כ\"א בהגהת רמ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין לוקחין הימנו פשתן. </b>התוי\"ט הביא ירושלמי דמקשה ופשתן לא קסמין הוא כו' לכאורה לא שייך קושיא זו לפרש\"י (והרע\"ב אחריו) דחשוד לזרוע בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה תו\"מ בכל הדבור. </b>מש\"כ שלאשה שניסת לנכרי דאסורה במעשר כדתנן ברפ\"י דיבמות ע\"ש דלא מיירי אלא באשה שניסת עפ\"י עד אחד (לישראל) ואח\"כ בא בעלה. ומש\"כ וכתבתי שם דלתוספות מספקא להו. עי' מה שהשגתי עליו שם (צ\"א) ומש\"כ ובמתני' דלקמן תנן נמי מעשרות וא\"א לפרש אלא מע\"ש דחומרא דחומה כו' כצ\"ל. ומש\"כ ומיהו מע\"ר נמי איכא חומרא דאסור לזרים. ואין להקשות א\"כ מאי חומרא דשביעית מיניה. די\"ל משום דאיסורה שוה בכל. ומש\"כ דא\"כ לנקט מתניתין נמי תרומה. עמש\"כ בהגהות למ\"ר בראשית פ\"א אות ז' במ\"ת דנוכל לומר דגם תרומה נכללת בשם מעשרות. ומש\"כ ויראה דמעשרות כלומר דגן תירוש ויצהר כו'. לכאורה קשה ע\"ד מהא דר\"ה (י\"ב) דפריך וליתני מעשר אחד מע\"ב כו'. מדוע ל\"ק דל\"ר קאי אדגן תוי\"צ ע\"ש בתוספות. אבל ז\"א דהרי לאילנות ר\"ה שבט. ואולם עמש\"כ שם בק\"א להט\"א ותראה שאין דבריו בזה מחוורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חשוד על טהרות. </b>עתוי\"ט שהביא לשון הרמב\"ם בחבורו \"שהאוכל הטמא כו' א\"מ אחרים אלא ד\"ס\". וק\"ל הא משקין מטמא מדאורייתא כדמוכח בפ\"ד דטהרות מ\"ט ופסקה הרמב\"ם בפי\"ד מהל' אה\"ט ה\"ז וכ\"מ בסוגיא דרחס\"ה בפסחים. וכן צ\"ע לשונו שם ברפ\"ז שכתב אבל מד\"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טמאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין. דמשמע ששניהם מד\"ס מדכתב וכן וצ\"ע:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אין חשוד כו' ושביעית כיון שנאסרה אין לה פדיון. </b>ול\"ד דהרי מעולם אסורה. ואולי כונתו אלאחר זמן הבעור. אולם בגמ' הלשון שביעית כיון דקא מיתסרא לי' כו' והוא לשון בינוני ור\"ל דמיתסרא עלי' לעולם ול\"ל תקנה בפדיון :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כל פסה\"מ הנאתן להקדש. </b>ק\"ל דהא גם בהם מ\"ל הנייתן לבעלים כגון באומר הרי עלי שור במנה והפרישו ונסתאב והוזל צריך להשלים המותר מביתו. וכן אפילו בסתמא הרי הל\"מ דיביא הוא ונסכיו במנה כדאיתא בפ' בתרא דמנחות. וכן אשם שדמו קצוב בתורה וצ\"ע:",
+                "<b>שם ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור. </b>מש\"כ התו\"ח דבע\"מ אינו מתחלק רק נותן לכהן אחד. גם תם יכול ליתנו לבל כהן שירצה כדמוכח בספ\"ח דערכין במשנה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בבכור כו' דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה הכ\"מ פ\"ו מה\"ב. </b>וכ\"מ מלשון הרמב\"ם שם שכתב בהל' ה' מע\"ב אסור למוכרו כשהוא תמים כו' ובהל' ו' כתב מד\"ס שאסור למוכרו בע\"מ כו' והוא תמוה דהא מדקאמר הגמרא אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים כו'. מוכח דמחיים אסור למכרו אף כשהוא בע\"מ דומיא דתמורה. וכן לדרשה דר\"ש בי\"צ לקמן איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים כו' ובבע\"מ משתעי קרא כדפרש\"י וצע\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה מכרוהו לנכרים כו' ואני תמה כו'. עי' בס' אהלי יאודה (אמאדו) בחי' הרמב\"ם הל' מאכלות אסורות ספ\"ח. ובמהריט\"א כאן והארכתי בחי'. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה על אלו מומין כו'. </b>א\"ה מומין שבסתר נמי אלמה כו'. נפגמו ונגממו לא. ק\"ל דהא משמע בכ\"ד דמומין שבסתר שוחטין לכתחלה במקדש. ועי' לקמן (ל\"ט) בסוגיא דחסרון מבפנים. והשלש מחלוקת דלקמן (ל\"ט) בחוטין הפנימים שנעקרו ע\"ש. נ\"ל טעמם משום דאמרינן לעיל (ל\"ה) דכי אכיל לא מיחזי וכי פעי מחזי (הגמרא זו נראה שנעלמה מהתוי\"ט לקמן במ\"ד שהביא זאת מהרמב\"ם) דמ\"ד דמותר לשחוט עליהם במדינה סבר דכיון דכי פעי מיחזי הוי מומין שבגלוי. ולמ\"ד דשוחטין במקדש סבר הואיל דכי אכיל לא מיחזי הוי מום שבסתר. ומ\"ד דאין שוחטין לא במדינה ולא במקדש סבר דכיון דכי פעי עכ\"פ מיחזי גזרינן אטו מומין שבגלוי. והשתא אמאי פסלינן לקמן נפגמו (או נגממו לגירסת התוספות כאן לקמן (מ\"א ב') ד\"ה אילימא וכן הרמב\"ם בפ\"ב מהלכות א\"מ ה\"ח. ותימה על התוי\"ט שלא העיר בזה לפי דרכו) הלא מום שבסתר הוא לכ\"ע עיין פרש\"י לעיל (ל\"ה) ואולי משום גזירה אטו חיצוניות או אטו שנעקרו. אבל יקשה א\"כ נגזור נמי נעקרו דלא לשחוט במדינה אטו נפגמו וכן בנפגמו חיצוניות אטו פנימיות. והרמב\"ם שם כתב אין מקריבין אותן לפי שאינן מן המובחר כו' ואם הקריבן יראה לי שהורצו. ונכון מאד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רע\"א כו'. </b>דס\"ל דרי\"ש ור\"ע במילתיה דת\"ק פליגי כו'. ותמוה דהרי ת\"ק אמר דה\"ז מום ולרי\"ש לא הוה מום. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש דאין לו אלא ביצה אחת הוא בבא בפ\"ע וקאי אדלקמיה ור\"ל דבה פליגי רי\"ש ור\"ע ול\"ג או וכן ליתא בגירסת הרא\"ש ובמשניות. וכה\"ג בר\"פ דלקמן ובעלי חטרות ר\"י מכשיר וחכמים פוסלין. וכאן בגמרא היה לפניו גירסא אחרת קצת. אך לשונו בפיה\"מ וכן לשון הרע\"ב אחריו ל\"מ כן:"
+            ],
+            [
+                "במשנה איזהו שחול שנשמטה ירכו. ובהרע\"ב בדפוס אמשטרדם איתא שנשמטה ידו. אולם בד\"ח הגיהו ירכו והשמיטו לגמרי הנוסחא ישנה * ורע עלי המעשה. דנ\"ל שכיון בזה ליישב קושיית רש\"י ותוס' מהא דבוקא דאטמא דשף כו'. וכ\"מ בפלתי סימן נ\"ה סק\"ג שתירץ כן לדעת הרשב\"א. אולם מש\"כ עוד שם דלדידן דבעינן איעכול ניביה אין נ\"מ בין הרמב\"ם להרשב\"א ע\"ש. הוא תמוה. דלפי מה שפסק הרמ\"א שם דאיעכל ניביה בלי שמיטת ירך כשרה. א\"כ יש נ\"מ רבתי באם נשמט הירך מתחלת ברייתה ואח\"כ איעכל ניביה דלהרמב\"ם כשרה ולהרשב\"א טרפה:",
+                "*בכל הדפו\"י שלפני דפוס אמשטרדם וגם בר\"ב ד\"ר איתא יריכו. "
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מומין אלו מנה אילא כו'. </b>פירש הרע\"ב נשבר עצם ידו כו'. תמוה מדוע לא פירש כפשוטו דקאי אכל הני דחשיב בפרקין עד כאן. וגם לשון מנה אין נופל יפה על שנים לבד. גם לפירושו יהיה התוספות מרובה על העיקר:",
+                "<b>שם בתי\"ט ד\"ה את שגלגל עינו כו' ובגמ' פרכינן כו' ורמינהו המפלת כו' דלר\"מ אפילו עינו אחת כשל אדם הוי בהמה. </b>ודברים אלו מתמיהים דקושית הגמ' פשוטה דהרי חזינן דדרך עין בהמה להיות עגול כשל אדם וא\"כ לא הוי מומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן שהוא עצם אחד מום כו'. </b>עי' רע\"ב וכן פרש\"י. אבל הרמב\"ם פסק להיפך ונדחק הב\"י לכוון לשון המשנה לשיטתו עתוי\"ט. ויותר נראה שהוא גורס אחר ברי\"ש. ומש\"כ הב\"י שבפיה\"מ לא פי' כן. כ\"ע התוי\"ט כוונה רחוקה ע\"ש. ול\"נ דכוונתו להא שמביא התוי\"ט בשמו לקמן בדבור הסמוך ענין עצם כו' כמו שנטל גולם אחד רך וכפלו. והוא ביאור לבזמן שהוא עצם אחד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כל מרבית כו' שאין לפרש שדעתו כהרמב\"ם כו' דא\"כ לא ה\"ל להר\"ב לכתוב נמתחות. </b>זה יש לדחות די\"ל דהיינו עד הערקוב. אבל יש להכריע מדכתב שיהא זנבן מגיע לערקוב. דאי כפירוש הרמב\"ם הל\"ל שלא יהא כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין לו גבינים אין לו אלא גבין אחד. </b>קשה השתא אין לו אלא גבין אחד אמרת הוי מומא אין לו כלל מבעי' כדפריך הגמרא לעיל (מ') כה\"ג. ואולי שלא תאמר דזהו מאוס יותר כשאין לו אלא גבין אחד משאין לו כלל. או משום דהוי כמין שרוע וזגדן:",
+                "<b>שם זהו גבן האמור בתורה. </b>נראה משום דכל הפרק מדבר במומין הפוסלין מטעם דאין שוין בזרעו ש\"א. לכן אמר בזה שהוא גבן כו' ונ\"מ דמחיל עבודה כדלעיל. וכן הכונה בגמ' לקמן (מ\"ד ב') גבי מרוח אשך. אך ממש\"כ הרע\"ב כאן דכ\"ע מודו כו' ומשמעות דורשין א\"ב והוא מפי' הרמב\"ם ל\"מ הכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת. </b>סתם לן כר' יוסי בברייתא ודלא כת\"ק דידיה ודלא כאמרו לו. והרמב\"ם בחבורו פ\"ח מהל' ביאת המקדש הלכה ב' פסק כת\"ק דלא כסתמא דמתניתין. ותמה עליו הכ\"מ (ויישבו בדוחק). ובפיה\"מ וכן הרע\"ב לא הזכירו מדברי הת\"ק. ואנכי תמה על המזרחי שלא ידע טעם רש\"י בפיה\"ת שהביא דעת ר' יוסי. הלא כתורה עשה כסתמא דמתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שפתו העליונה עודפת כו'. </b>התוי\"ט הביא להוכיח מהגמרא דלעיל דמפני מראית עין לא ק��י על הא דשפתו כו'. ואני אומר דמהמשנה עצמה מוכח כן מדסיימא אחריהן הרי זה מום:",
+                "<b>שם המאושכן. </b>כצ\"ל בכ\"ף והוא מלשון מרוח אשך:",
+                "<b>שם ובעל גבר. </b>לשון התוס' יו\"ט בשם הרמב\"ם. ולפעמים קורא גבר על משקל גבל. נראה דכוונתו על פסוק עם גְבַר תמים (תהילים י״ח:כ״ו) כי משקל פֶעל בשש נקודות לא ישתנה בסמיכות (לבד שבע) עי' תל\"ע קע\"ח ולכן ע\"כ שהם שני משקלים:",
+                "<b>שם שנמרחו אשכיו. </b>וכ' התוי\"ט והא דכ' קרא אשך ל\"י פי' שאין לו שום אשך. לשונו שלא בדיוק. שהרי רי\"ש פליג את\"ק ואומר שנמרחו. ופירושו דחוק. וטפי יל\"פ שהוא ע\"ד ויהי לי שור וחמור בר\"פ וישלח ודומיו:",
+                "<b>שם ר\"ח בא\"א כל שמראיו חשוכים. </b>ופירש הרע\"ב ואע\"פ שאינו שחור ככושי. ותימה דבגמרא קאמר דהיינו כושי ומש\"כ עוד ובעיקר הדין ל\"פ כו'. עמש\"כ לעיל (מ\"ג ב') במשנת אין לו גבינים. ועק\"ל כיון דהגמרא קאמר דרחב\"א לא תני כושי. ואם גם חכמים ל\"פ עליה בעיקר הדין אם כן מאן קתני ליה. ודברי התוספות יום טוב שם מגומגמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה פיקא יוצאה מגודלו. </b>מפרש\"י משמע דזהו פירושו של בעל הפיקים וכ\"כ הר\"ב להדיא. וכ' התוי\"ט אבל להרמב\"ם לא פריש מתניתין אלא עיקל בלבד כו' ומפרש בעל פיקה היא שתהא עקבו כו' בולטת כו' מזה נראה דעקבו יצא לאחוריו דבמתניתין מפרש דהוא פי' דבעל פיקום:",
+                "<b>שם יתר בידיו ורגליו שש ושש כ\"ד ר\"י מכשיר וחכ\"פ. ופי' הרע\"ב כלומר אפי' כו' אפ\"ה חכ\"פ וכש\"כ אם כו'. </b>טפי יל\"פ דבזה אפי' ר\"י פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הנושא נשים כו' דכיון דקיי\"ל שהבא להתיר נדרו צריך לפרש כו' והוא מפי' הרמב\"ם. </b>ותמיהני דהא בגמ' מבואר דלמ\"ד צל\"פ לא נצרך עד\"ר וכן בעד\"ר מהני אפי' למ\"ד דאצ\"ל ומה שחששו שמא יאמר לחכם דלדבר מצוה הוא שואל התרה. הרי הגמרא לא חששה לזה. והטעם נ\"פ דהואיל דבאמת אין בו מצוה דאדרבה דיש בו עבירה לא תועיל התרה דחכם. וכן תמוה דבריו בחבורו בפ\"ו מהל' ביאת המקדש ה\"ט שהצריך להדירו עד\"ר כיון דקי\"ל דצל\"פ כמש\"כ כאן בפירושו (ולפלא שבחיבורו לא נמצא מפורש דצריך לפרט. ואולי ס\"ל כהתוספות בערכין (כ\"ג) בד\"ה מ\"ס דא\"צ כי אם לפרש הלשון שנדר בו. וזה נכלל במש\"כ בפ\"ו מה\"ש ה\"ה שיאמר אני נשבעתי על כך וכך). אח\"ז מצאתי להמ\"א בסי' קכ\"ח סקנ\"ח שעמד ע\"ז וכתב בזה ישוב דחוק ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נתגיירה מעוברת כו' בכור לכהן ואין בכור לנחלה. </b>ק\"ל הא אפי' כפשוט לא שקיל וכדפריך הש\"ס לקמן על הסיפא. לא מיבעי' לפי' ר\"י בתוס' קדושין (ר\"ד י\"ח) אלא אפי' לפרש\"י שם מ\"מ לכתחלה ליכא חיוב להחזיר ומכש\"כ לפי' הב\"ח בדעת הטור שהבאתי שם דלכתחלה היה אסור להחזיר בכל ענין. ואולי דוקא כשהיו הנכסים כבר ביד אחר כשמת היה זוכה בהן. אבל אם היו ברשותו של אביו כשמת נוטל חלק ירושה כאחיו שהורתן ולידתן בקדושה מד\"ס. אבל לפ\"ז קשה לשון השו\"ע ר\"ס ער\"ה \"גר מעובדי כוכבים שמת כו' אע\"פ כו' לידתן בקדושה כו' וכל הקודם כו'\". גם בלא זה קשה לפי לשון הרמזים שהביא הש\"ך בסימן קכ\"ז סק\"ז ע\"ש וצ\"ע. ולולי פרש\"י כאן הייתי מפרש דמיירי שאביו לא נתגייר (וכ\"מ מפרש\"י עצמו לקמן (מ\"ז ב') ד\"ה אמאי שכתב דלא ציית דינא. משמע מפני שהוא עובד כוכבים ועמש\"כ שם) וגר היה יורש את אביו עובד כוכבים מד\"ס:",
+                "<b>שם היא וכהנת כו'. </b>מפרש\"י ואחריו הרע\"ב נראה להדיא דר\"ל דהכהנת היתה אשת אחר. וכ\"ה להדיא בגמרא ��קמן (מ\"ז סע\"א) אליבא דר\"פ. וקשה דא\"כ אף כפשוט לא לירתו. וכ\"ת דמיירי בבאו בהרשאה ולחלק פשיטות מהני הרשאה אפילו בלא הוכרו כמש\"כ הב\"י בסימן רע\"ג אות י\"ג בשם רי\"ו וכ\"כ הט\"ז שם סעיף י\"א. ועיין בב\"ב (קס\"ג) ובפי' הרשב\"ם שם. ודלא כדמשמע מלשון רש\"י לקמן (מ\"ז ב'). א\"כ ה\"ל להש\"ס שם לדקדק הכל על בבא זו ולא היה נצרך להביא משמואל. דמינה ובה גופא מוכח דמיירי בבא בהרשאה דאל\"כ אפילו כפשוט לא ירתי. וי\"ל דסוגיא דשם הולכת אליבא דמר בר\"י משמיה דרבא דלקמן (מ\"ז) ולדידיה יל\"פ דהכהנת היתה ג\"כ אשתו וא\"כ לא נצרך הרשאה לחלק פשיטות. וקושיא דלכתוב הרשאה קאי ג\"כ על בבא זו. ולר\"פ ע\"כ מיירי בבאו בהרשאה. אבל קשה לשיטת הרשב\"ם בב\"ב (קכ\"ו ב') דחלק פשיטות אין יכול למכור קודם חלוקה וגם הרשאה אין כותבין אלא בדבר שיכול להקנות ועי' בשו\"ע סי' קכ\"ג א\"כ לא מהני הרשאה לחלק פשיטות ועי' מל\"מ פ\"ב מהל' נחלות ה\"ו וצ\"ע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סנדל. </b>הביא מסקנת הגמרא דנדה דא\"צ צורת פנים. משמע דר\"ל דגם הכא פוטר הבא אחריו מכהן וכן הרמב\"ם בפי\"א מהל' בכורים הי\"ד כללא כייל כל נפל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו פטר רחם. וק\"ל דהא בסמוך כ' התוי\"ט בשמו דשם הוא חומרא שהחמירו בו כו' וא\"כ לא ה\"ל לפטור הבא אחריו ממצות פדייה וצ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה עד. </b>לישנא דעד ל\"י לפרושי. לכאורה נ\"פ דר\"ל דהפוטר רחם אינו פוטר את הבא אחריו עד שיפטור מישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רש\"א כו' וסברא תמוה היא זו דמסתברא לשון לידה משמעותו כדרך לידה כו'. </b>ותימה דהוא עצמו הביא לעיל בד\"ה שניהם מהתוספות שהוכיחו מגמרא דר\"פ יוצא דופן דלשון לידה לא משמע דרך לידה דוקא. אבל הא דנצרך למילף מתלד דגבי יולדת. הוא רק כדי שלא נילף לידה לידה מבכור בהמה עי' בתוספות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם לכהן א'. </b>ואיגלאי מילתא דנפל הוא. כ\"כ רש\"י עי' לקמן (מ\"ט) תד\"ה מת בנו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בתוך ל' יום. </b>כלומר בתוך ל' ויום אחד כדתנן בספ\"ד דערכין כו'. תמוה דהא לקמן תני בזה פלוגתת ר\"ע וחכמים דלר\"ע אם נתן לא יטול לכן שפיר תנא בתוך ל' מילתא דפסיקא לכ\"ע. וכן שם אצל פלוגתתן הקדים ותני בתוך ל' אע\"פ שנתן יחזיר ור\"ל אליבא דכ\"ע. ועוד דבתוך ל' יל\"פ דגם ל' עצמו נכלל בו וכדמשמע לקמן בתד\"ה מת ביום ל'. לכן מסתם ליה סתומי ולכל חד כדאית ליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רע\"א אם נתן לא יטול. </b>נ\"ל דלפ\"מ שחילקו התוס' בב\"מ (ו' ע\"ב) בין תפס קודם שנולד הספק לתפס אח\"כ (כאן בד\"ה ואם לשני בנ\"א לא באו דבריהם בביאור) כוונת ר\"ע אם נתן דוקא טרם שמת דהיינו קודם שנולד הספק אבל אם נתן אחר שמת דהוה אחר שנולד הספק יחזיר. ולכן לעיל גבי שתי נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות קתני אין כאן לכהן כלום דמשמע דאפי' תפס מוציאין מידו משום דהוה לעולם אחר הספק וכן בכל הני דקתני אין לכהן כלום. והיכא דקתני פטור היינו פטור מליתן. אבל אם נתן יש חילוק דפעמים דהיינו בשנתן קודם שנולד הספק לא יחזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כולם בשקל הקדש כו'. </b>ברש\"י כאן ובגמרא לקמן (נ\"א) הועתק וכולם בו':",
+                "<b>שם חוץ משקלים. </b>הא דלא תני נמי מעשר וראיון כדתני בברייתא לקמן (נ\"א). הוא משום דלאו חדא מחתא נינהו דשקלים הוא דוקא מטבע של כסף וזהו המכוון כאן באמרו חוץ כו' ר\"ל דאינן בשוה כסף אלא בכסף (ממש) דוקא. משא\"כ מעשר דנפדה אפילו במטב�� דפרוטות כדלקמן (נ\"ב) (ולשון הרע\"ב \"ומע\"ש נמי א\"נ אלא במטבע של כסף\" הוא שלא בדיוק כלל). וכן הראיון נראה דאין קפידה אלא על המטבע מאיזה מין שיהיה :"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לפיכך אם רצה כו'. </b>פרש\"י בזה דחוק. ולע\"ד נל\"פ עפ\"י מה ששנינו ברפ\"ו דתרומות אינו משלם תרומה אלא חולין כו' אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. ופירש הרע\"ב כיון דגזה\"כ כו' ואינו יכול לפטור עצמו בדמים אין הדבר תלוי בבעלים. והכא ה\"נ קאמר לפיכך כיון שהקפידה התורה שלא לפדות בעבדים כו' אינו יכול למחול. ואין תקנה אא\"כ רצה הכהן ליתן לו במתנה אח\"כ וכפרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בנכסי האם פירש\"י והרע\"ב. </b>נכסי מלוג. וק\"ל דע\"כ איירי באלמנה או גרושה דאל\"כ הבעל יורש את הכל. וא\"כ מאי האי דנקיט נ\"מ הלא עתה גם הכתובה תחת ידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א מתנה כמכר. </b>נסתפקתי במתנה אם יוכל הנותן לגאול בע\"כ של המקבל קודם היובל. בתי ע\"ח משמע בערכין (פ\"ט מ\"ד) דאף במתנה יוכל לגאול בתוך שנתן. אבל שם מרבינן מתנה מן לצמיתות. דמשמע דוקא אחר שנתן כדכתיב ברישא דקרא הא בתוך שנתן לא וע\"כ משום דיכול לפדות. משא\"כ הכא האי קרא דמרבינן מתנה מיניה לא כתיב אפי' בפרשה דגאולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה (שלשה) [שלשים] ושנים מיל כו' מצטרפות את הצדדין (ר\"ל עם הצדדין. וזה מוכח מלשון מצטרפות. </b>דא\"ת דר\"ל דעושה דגם הצדדין יצטרפו זל\"ז הל\"ל מצרפות) להכי תני כו' אין האמצעי מצרפן (ר\"ל את הצדדין יחד זל\"ז ודלא כשמואל) ועי' ברש\"י בגמ' ד\"ה וכמה אמר רב כו' והתוי\"ט לא הבין כן בדבריו. וגם יש ט\"ס בדבריו דמש\"כ וכרבה צ\"ל וכרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האחין השותפין. </b>כ\"ה הגי' במשניות בלא ו' וכ\"נ מפרש\"י ועי' תוי\"ט בספ\"ג דשקלים:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה האחים כו'. </b>עי' בספ\"ק דשקלים כו'. נ\"ב עי' בלח\"מ בפ\"ג מהל' בכורות ה\"י שהאריך בזה וחידוש על התוי\"ט שלא הביאו לא כאן ולא בשקלים. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה פטורים ממע\"ב כו' דאיפכא ל\"ל כו'. </b>והתו\"ח כ' דלרבויי שותפות במעשר ל\"צ דמה\"ת לומר דפטירי ע\"ש. ול\"נ דצריכה דלא נילף העברה העברה מבכור עי' לקמן מ\"ח בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הכל נכנס כו' הכל לאתויי כו' וטומטם ואנדרוגינוס כו' והתוי\"ט הקשה על הרמב\"ם דפסק דבריה הוא ואפ\"ה ל\"פ כרשב\"י ע\"ש. </b>ול\"נ דהכא שאני דכתיב וצאן ודרשינן ליה בר\"פ לכל צאן אחד הוא ואנדרוגינוס אטו משום דמיפקע מכלל זכר ונקבה מיפקע נמי מכלל צאן בתמי' וכה\"ג אר\"א בברייתא לעיל (מ\"ב) עוף הואיל ול\"נ בו זו\"נ אין אתה מוציא טוא\"ג מביניהם ואף דהתם ל\"פ הרמב\"ם כר\"א. הכא אית לן דרשה דוצאן כדאמרן. והגמרא לרווחא דמילתא אמרה דפליגי בספיקא וברי' וכה\"ג מצינו בכ\"מ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ויתום כו' תימה כו' אמאי לא תנן לי' בשום דוכתא כו' ע\"ש ודחק בישובו. </b>והנה תמיהתו חזקה ותירוצו חלוש. גם מה שהבין בהשגת הראב\"ד שקושייתו איננה מוסבת על הרמב\"ם לבד כי אם גם על המשניות כו' ונסתייע מלשונו שכ' מ\"ט לא תני כו'. נ\"ל דט\"ס הוא וצ\"ל מ\"ט לא מני וכ\"נ מהלח\"מ ע\"ש ובמל\"מ. ולענין תמיהתו נלע\"ד דבאמת ס\"ל לתנא דמתניתין דיתום אינו פסול בקדשים. וכ\"מ לי מהא דספ\"ז דלא חשבינן בין הפסולין בבהמה וכשרים באדם. דהכי אשכחנא במכילתא סוף פרשת בא שמעון ב\"ע אומר כו' לפי שהוא אומר כל אשר יעבור כו' שומע אני ��ף היתום במשמע. והדין נותן מה אם בע\"מ כו' יתום שהוא כשר לגבי מזבח כו' נאמר כאן עברה כו' ע\"ש והרי לב\"ע כשר לגבי מזבח. ומ\"מ מודה דא\"נ לדיר להתעשר מהעברה העברה. לכן איננו רחוק בעיני שגם תנא דמתניתין סבר כוותיה ונכון בעז\"ה. רק דק\"ק לפ\"ז מאי דמייתי הגמרא לפרושי טעמא דמתניתין מהא דתחת אמו פרט ליתום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רבי אלעזר ורש\"א כו' כצ\"ל בל\"י וכן בתוספות:</b>",
+                "משנה ו",
+                "<b>במשנה חמשה לפני ר\"ה וה' לאחר ר\"ה אינן מצטרפין. </b>וכתב הרע\"ב אגב כו' תנא נמי האי. ול\"נ דאצטריך טובא לגופה משום דבפ\"ד דחלה מ\"ד תנן קב חדש וקב ישן שנשכו זב\"ז ריש\"א יטול מן האמצע. אלמא דמצטרפי אהדדי קמ\"ל הכא במע\"ב דלא מצטרפי ועמש\"כ שם בשלהי המסכת בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קפץ אחד מן המנוין. </b>כו' פי' הרע\"ב שמנה עשר כו' ונטל העשירי כו'. במחכ\"ת ל\"ד דלא אמרה הגמרא לקמן (נ\"ט ב') לפרש כן אלא דלא להוכיח דינא דרבא מזה. אבל כיון דבאמת קם ליה דיני' יש לפרש המשנה משום מנין הראוי. וכפרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה יצאו תשיעי ועשירי כאחת כו'. </b>אמת דבפי' הרמב\"ם נמי משמע שהיה לפניו כן הגי' במשנה. אבל מפרש\"י מוכח להדיא דל\"ג לה שכ' והא דקתני יצאו שנים כאחת לא מיירי מתשיעי ועשירי דהא מתשיעי ואילך קמפרש רבא דינא בגמרא. וכ\"נ מהרע\"ב מדלא פירשה. והתוי\"ט ל\"ד כלל במחכ\"ת בהעתיקו דברי התוס' דלעיל פ\"ב על בבא זו. דהם לא כתבו זאת רק על מימרא דרבא ביצאו שנים בעשירי דהיינו שיצאו עשירי ואחד עשר כאחת ע\"ש. אבל על בבא זו לא שייכי דבריהם כלל:",
+                "<b>[שם ברע\"ב ד\"ה שלשתן כו' יכול כו' אף שמיני ושנים עשר כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "סליק מסכת בכורות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Bekhorot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,218 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Bekhorot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Bekhorot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם פטרו את של ישראל כו' דכתיב כו'. </b>כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה כו'. גמ' לכאורה יש לפטור מהיקש זה נשים ג\"כ מפדיון פ\"ח שלהן כמו שפטורות מלפדות בכור אדם מבניהן כדאיתא בקדושין (כ\"ט). והרמ\"א בסי' שכ\"א סי\"ט לא פטר אלא כהנת ולויה. וי\"ל דכוונת ההיקש כאן הוא בכור לבכור. (כדמשמע לישנא דכל שישנו בבכור כו'. ולא אמר כל שישנו בפדיית בכור כו') ונשים אע\"ג שאינן בפדיית בכור מ\"מ לא פקע ממנו שם בכור וצריך לפדות א\"ע. ובזה ינצל פרש\"י מקושיית התוספות בד\"ה אם דדלמא איצטריך הקישא כו' דהתם הוא מהקישא דפדייה והכא הוא מהקישא דבכור. וא\"ת מ\"מ ליפטרו נשים מהקישא דפדייה י\"ל דכיון דעכ\"פ שם בכור עליו כדאמרן לכן לרבי יהודה לקמן (ט' ב') יאסר בהנאה ואף לר\"ש ע\"כ מצות פדייה מוטלת עליו כמו על בכור אדם. ומי יקיימנה אם לא בעליו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שתי נקבות וזכר כו'. </b>אין כאן לכהן כלום. לכאורה יש כאן ס\"ס לכהן ספק נולד הזכר לבד ואת\"ל עם נקבה ס' הוא יצא תחלה. ודעת התוספות בכתובות (ט' ב') ד\"ה אי דבס\"ס מוציאין ממון מחזקתיה. וכן הרשב\"א הביאו הש\"ך בכללי ס\"ס סימן כ\"ז כתב דס\"ס עדיף כרוב. ואפשר דאלים יותר מרוב. ועכ\"פ יקשה לרב דס\"ל דאזלינן בממון אחר הרוב:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי חמורות כו' ואאידך כו' מפריש טלה והוא לעצמו </b>כ\"כ רש\"י וכ\"ה הלשון בטוש\"ע סי' שכ\"א סי\"ד לפי' ר\"ת לעיל בגמרא (ד' ב') בתוד\"ה ופודה וכן פסק הטור והרמ\"א שם ס\"ה והש\"ך כתב שם ורשאי אח\"כ לחזור ולפדות עליו ודאי פ\"ח לכאורה היה יכול לפדות בכאן שניהם על טלה אחד ויתנהו אח\"כ לכהן אך גם לשון התוס' בסד\"ה מאן ל\"מ כן. ואולי דהכא נתפס בתחלה בשביל הודאי וא\"כ צריך ליתנו לכהן לכן אינו יכול לחזור ולפדות עליו את הספק וצ\"ע בזה אכן בב' זכרים וב\"נ שכתב רש\"י ואחריו הר\"ב דמפריש עליהן שני טלאים וכ\"כ הטור והש\"ך שם ודאי ל\"ד:",
+                "<b>שם [בר\"ב ד\"ה שני זכרים כך פירשו רבותי. </b>נ\"ב כן פירש\"י. ומצאתי בתוספתא ספ\"א מפורש כדעת רש\"י וז\"ל ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות ואין יודע אין כאן לכהן כלום אלא מפריש טלה א' ופודה בו כאו\"א לעצמו ע\"כ. והנה כאן ג\"כ מפורש שא\"צ רק שה אחד וזה כמ\"ש במשנה ופודה בו פעמים הרבה. ועי' בתוס' (י\"א סע\"א) ד\"ה שהיו ודברי רש\"י והר\"ב שכ' ב' טלאים צע\"ק. ואח\"ז ראיתי בהגהות אאמו\"ר זלל\"ה שכתב שרש\"י לא דק בזה, וכתב זה מדנפשי' וכיון להלכה בהתוספתא. ואח\"ז הגיע לידי ס' מזבח כפרה וראיתי בו שכ' התוס' חיצוניות וז\"ל ומ\"מ מפריש ב' טלאים והם לעצמו כו' ולפי' ר\"ת הפודה בו פעמים הרבה דפודה וחוזר ופודה בשה א' גם הכא ל\"צ רק טלה אחד. אכן רש\"י שפי' ב' טלאים הולך לשיטתו דפי' לעיל דפודה פה\"ר אם חזר ולקחה מן הכהן עכ\"ל. (ואח\"ז כ' שאם הפרישו לעצמו ונולד לו פטר חמור אחר ודאי יכול לפדותו באותו שה עצמו עכ\"ל. ולזה כיון הש\"ך מדעתי'). ולכאורה לא נראה לומר שלרש\"י אין יכול להפריש הטלה פ\"ש לעצמו אף שמשמע כן מדברי התוס' לקמן (י\"א סע\"א) וצ\"ע בזה כי יש פנים לכאן ולכאן. וע\"ד התוספתא מצאתי באו\"ז הל' בכורות אות תפ\"ה שכתב וז\"ל ב' נקבות וזכר או ב\"ז וב\"נ אין כאן לכהן כלום אבל גבי ב\"נ וזכר מפריש טלה אחד לעצמו וגבי ב\"ז וב\"נ מפריש ב' טלאים לעצמו וכך היא שנויה בתוספתא עכ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם בא\"ד אבל רמב\"ם סבר כו' ואפי' טלה לעצמו א\"צ כו'. </b>ונ\"ל דטעמיה משום דלישנא אין כאן לכהן כלום משמעו דאפילו דין ספק אין לו כדמוכח במשנה רפ\"ג כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום כו'. ואם ספק יאכל במומן לבעלים. והא דלקמן (י\"ח ב') גבי רחלים דתני ג\"כ בהאי לישנא ושם מודה הרמב\"ם שהוא ספק. י\"ל דהתם נקט שיגרת לישנא דהכא. וכה\"ג כ' התוספות בד\"ה שתי חמוריו. וכתב התוי\"ט ואע\"ג דבזכר ונקבה כו' לא ממעיט מהפרשת טלה כו'. והוא מלשון הכ\"מ ע\"ש. זו\"נ בכדי נקטי דשם אינו אלא ספק אחד. ואין לומר דכוונו למש\"כ הרא\"ש דשם איכא ג\"כ עוד מיעוט דנפקא מקצת נקבה בהדי זכר כו' וה\"ל חציצה. דע\"ז אינו מועיל תירוץ הכ\"מ. אלא ע\"כ צ\"ל דהאי מיעוטא לא שכיח כלל ואינו נחשב למאומה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כפדיון מע\"ש כו' וחכ\"א כו' לפדייה הקשתיו כו'. </b>ותמה התוי\"ט דלענין איזו פדייה הוקשו ע\"ש. ול\"נ דכוונתם על ההיקש דא\"ר לעיל (ד') לפטור כהנים ולוים מבכור בהמה טמאה וכדמסיק התוי\"ט בעצמו. ור\"ל דוקא לענין עיקר חיוב פדייה כגון לפטור כהנים ולוים. וכן לענין במה שיהיה הפדייה כדאיתא שם (ע\"ב) מה בכור אדם לא חלקת בין לדורות כו' וזה ההיקש הוא לכ\"ע דהא מיניה ילפינן הא דפודה בו פעמים הרבה ועיין בתוספות שם ד\"ה אם. וזה נראה דאישתמיט מהתוי\"ט במחכ\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וחייב במתנות. </b>כ' רש\"י וסתם משנה היא זו. משמע אבל והשני ירעה לאו ד\"ה אלא ר\"ע קא\"ל דלר\"ט הוה ודאי חולין וכ\"מ בתוי\"ט. וק\"ו הוא אם מוציאין ממון מחזקתו ע\"י סברתו דחמיר מאיסורא דאין הולכין בו אחר הרוב לשמואל. כש\"כ איסורא. עי' לקמן (כ') ובתד\"ה ורבי יהושע וד\"ה לקולא. אבל לקמן בשני זכרים ונקבה ה\"נ לכאורה דאף לר\"ט השני ירעה די\"ל דהיפה יצא יחידי והגרוע יצא מהשניה ראשון ואחריו הנקבה. אבל י\"ל דהוה ס\"ס. ספק השני זכרים מא' ודאי יצא היפה תחלה ואת\"ל דהיפה נולד יחידי שמא מהשניה יצאה הנקבה תחלה. אבל עדיין יש הרהורי דברים באם הנקבה יפה או גרועה מהזכר הב' או בהיא יפה מכולן ואכמ\"ל. ועמש\"כ במשנה שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ב' זכרים ונקבה כו'. </b>רט\"א הכהן בורר לו אה\"י. לכאורה אם הנקבה גרועה אף מזכר הב' הל\"ל דודאי יצא הזכר תחלה וגם הוא לכהן. וכן במשנה דלעיל בזו\"נ והזכר יפה מהנקבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עושה מקום כו' כתבו התוס' כו' לפי שהקדשים נשחטין בעזרה כו'. </b>ותימה דבכור תמים נמי נשחט בעזרה ואי מיירי בבע\"מ. א\"כ קדשים נמי במומן נפדים ונשחטים חוץ לעזרה. ונלע\"ד להגיה לפי שהקדשים נשחטין באיטלז משא\"כ בכור כדאיתא לקמן רפ\"ה. ובאיטלז שהוא מקום מיוחד לשחיטה מצוי שם ג\"כ סכינים:",
+                "<b>שם ד\"ה ותולש השער כו' ואיכא למידק אמאי תנן שער דהא בצאן צמר מיקרי כו'. </b>הן עזים ג\"כ בכלל צאן וגיזתם נקראו שער. ולקמן פ\"ה מ\"ג קרי לצמר איל ג\"כ שער דאיתא שם מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל. ואין לומר בזקן שאני. דא\"כ לא יהיה בו איסור כלאים. ויפסול לבגדי כהונה. וכן הנודר מן הצמר יהיה מותר בו וזה לא שמעינן. ולענין דקדוקו נ\"ל דלפי מאי דמסקינן דטעמיה דר\"י בן משולם הוא משום דתולש לאו היינו גוזז. והוא כרבי יוסי בחולין (קל\"ז) ואמרינן שם דבנוצה של עזים מודה משום דאורחיה הוא (וכמו דאמרינן לקמ�� שאני כנף דהיינו אורחי'). לכן קאמר הכא ותולש השער לאפוקי הנוצה. עי' תוספות שבת (כ\"ז) ד\"ה ונוצה:",
+                "<b>ואגב </b>אומר דלהכי פסק הרמב\"ם בפ\"ב מהל' מת\"ע ה\"ו כרבי יוסי (וע\"ש בכ\"מ שנדחק בטעמו וכן הר\"ן שהביאו שם) משום דקאי ריב\"מ דפסקינן כוותי' בשיטתיה. וכן במנחות (ר\"ד ס\"ח) אמרינן דקיטוף שרי קודם העומר וע\"ש בפרש\"י והיינו כרבי יוסי. ודע דמה שהקשה השעה\"מ בפ\"ג מהלכות יו\"ט בסתירת פסקי הרמב\"ם מהלכות בכורים אישתמיטתיה שכבר קדמו הר\"ן בזה הביאו הכ\"מ שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א בדקה כו'. </b>שתהא הנתינה דרך גדולה וכדכתיב למשחה בהם. ומצויין שמות כ\"ט. ונ\"ל דלשון הרמב\"ם אטעי' במכ\"ת. דז\"ל שכל מת\"כ אינו מותר לתת אותן לכהנים אלא דרך גדולה כו' וכבר פירשנו מה שא\"ר למשחה בהם לגדולה כו'. וכוונתו למה שפי' בפ\"י דזבחים מ\"ז א\"ר בדברים שהכהן אוכל למשחה כו' לגדולה. והוא מה שנאמר בפ' קרח לך נתתים למשחה וכדפי' רש\"י והרע\"ב שם. ומלת בהם שכ' כאן שב על המתנות שהזכיר. אבל קרא דלמשחה בהם לא כתיב אלא גבי בגדי כהונה שאין לו ענין כלל להך דהכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בתוך שנתו כו' דגבי מעשר דכתיב שנה בשנה דרשינן כו'. </b>שם כתיב שנה שנה בלא בית. ולא שייך למידרש בה כעין כאן ודשכיר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. </b>עי' בהר\"ב מה שקרא תגר על הרבנים מסדרי גיטין. והרמ\"א בסי' קנ\"ד בסדר הגט סעיף ד' כ\"ע דסדור הגט אינו דין אלא לימוד בעלמא. לכאורה זה אינו מספיק אלא שלא יהא הגט בטל. אבל עדיין עוברים על מה אני בחנם כו' וכדמוכח ג\"כ בתוספות כתובות (ק\"ה סע\"א) ממש\"כ ומה\"ט א\"ש כו' מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה כו'. ועיין בשו\"ע יו\"ד סי' רמ\"ו סעיף ה' וסעיף כ\"א בהגהת רמ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין לוקחין הימנו פשתן. </b>התוי\"ט הביא ירושלמי דמקשה ופשתן לא קסמין הוא כו' לכאורה לא שייך קושיא זו לפרש\"י (והרע\"ב אחריו) דחשוד לזרוע בשביעית:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה תו\"מ בכל הדבור. </b>מש\"כ שלאשה שניסת לנכרי דאסורה במעשר כדתנן ברפ\"י דיבמות ע\"ש דלא מיירי אלא באשה שניסת עפ\"י עד אחד (לישראל) ואח\"כ בא בעלה. ומש\"כ וכתבתי שם דלתוספות מספקא להו. עי' מה שהשגתי עליו שם (צ\"א) ומש\"כ ובמתני' דלקמן תנן נמי מעשרות וא\"א לפרש אלא מע\"ש דחומרא דחומה כו' כצ\"ל. ומש\"כ ומיהו מע\"ר נמי איכא חומרא דאסור לזרים. ואין להקשות א\"כ מאי חומרא דשביעית מיניה. די\"ל משום דאיסורה שוה בכל. ומש\"כ דא\"כ לנקט מתניתין נמי תרומה. עמש\"כ בהגהות למ\"ר בראשית פ\"א אות ז' במ\"ת דנוכל לומר דגם תרומה נכללת בשם מעשרות. ומש\"כ ויראה דמעשרות כלומר דגן תירוש ויצהר כו'. לכאורה קשה ע\"ד מהא דר\"ה (י\"ב) דפריך וליתני מעשר אחד מע\"ב כו'. מדוע ל\"ק דל\"ר קאי אדגן תוי\"צ ע\"ש בתוספות. אבל ז\"א דהרי לאילנות ר\"ה שבט. ואולם עמש\"כ שם בק\"א להט\"א ותראה שאין דבריו בזה מחוורין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חשוד על טהרות. </b>עתוי\"ט שהביא לשון הרמב\"ם בחבורו \"שהאוכל הטמא כו' א\"מ אחרים אלא ד\"ס\". וק\"ל הא משקין מטמא מדאורייתא כדמוכח בפ\"ד דטהרות מ\"ט ופסקה הרמב\"ם בפי\"ד מהל' אה\"ט ה\"ז וכ\"מ בסוגיא דרחס\"ה בפסחים. וכן צ\"ע לשונו שם ברפ\"ז שכתב אבל מד\"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טמאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין. דמשמע ששנ��הם מד\"ס מדכתב וכן וצ\"ע:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה אין חשוד כו' ושביעית כיון שנאסרה אין לה פדיון. </b>ול\"ד דהרי מעולם אסורה. ואולי כונתו אלאחר זמן הבעור. אולם בגמ' הלשון שביעית כיון דקא מיתסרא לי' כו' והוא לשון בינוני ור\"ל דמיתסרא עלי' לעולם ול\"ל תקנה בפדיון :"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כל פסה\"מ הנאתן להקדש. </b>ק\"ל דהא גם בהם מ\"ל הנייתן לבעלים כגון באומר הרי עלי שור במנה והפרישו ונסתאב והוזל צריך להשלים המותר מביתו. וכן אפילו בסתמא הרי הל\"מ דיביא הוא ונסכיו במנה כדאיתא בפ' בתרא דמנחות. וכן אשם שדמו קצוב בתורה וצ\"ע:",
+                "<b>שם ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור. </b>מש\"כ התו\"ח דבע\"מ אינו מתחלק רק נותן לכהן אחד. גם תם יכול ליתנו לבל כהן שירצה כדמוכח בספ\"ח דערכין במשנה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בבכור כו' דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה הכ\"מ פ\"ו מה\"ב. </b>וכ\"מ מלשון הרמב\"ם שם שכתב בהל' ה' מע\"ב אסור למוכרו כשהוא תמים כו' ובהל' ו' כתב מד\"ס שאסור למוכרו בע\"מ כו' והוא תמוה דהא מדקאמר הגמרא אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים כו'. מוכח דמחיים אסור למכרו אף כשהוא בע\"מ דומיא דתמורה. וכן לדרשה דר\"ש בי\"צ לקמן איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים כו' ובבע\"מ משתעי קרא כדפרש\"י וצע\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "בתוי\"ט ד\"ה מכרוהו לנכרים כו' ואני תמה כו'. עי' בס' אהלי יאודה (אמאדו) בחי' הרמב\"ם הל' מאכלות אסורות ספ\"ח. ובמהריט\"א כאן והארכתי בחי'. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה על אלו מומין כו'. </b>א\"ה מומין שבסתר נמי אלמה כו'. נפגמו ונגממו לא. ק\"ל דהא משמע בכ\"ד דמומין שבסתר שוחטין לכתחלה במקדש. ועי' לקמן (ל\"ט) בסוגיא דחסרון מבפנים. והשלש מחלוקת דלקמן (ל\"ט) בחוטין הפנימים שנעקרו ע\"ש. נ\"ל טעמם משום דאמרינן לעיל (ל\"ה) דכי אכיל לא מיחזי וכי פעי מחזי (הגמרא זו נראה שנעלמה מהתוי\"ט לקמן במ\"ד שהביא זאת מהרמב\"ם) דמ\"ד דמותר לשחוט עליהם במדינה סבר דכיון דכי פעי מיחזי הוי מומין שבגלוי. ולמ\"ד דשוחטין במקדש סבר הואיל דכי אכיל לא מיחזי הוי מום שבסתר. ומ\"ד דאין שוחטין לא במדינה ולא במקדש סבר דכיון דכי פעי עכ\"פ מיחזי גזרינן אטו מומין שבגלוי. והשתא אמאי פסלינן לקמן נפגמו (או נגממו לגירסת התוספות כאן לקמן (מ\"א ב') ד\"ה אילימא וכן הרמב\"ם בפ\"ב מהלכות א\"מ ה\"ח. ותימה על התוי\"ט שלא העיר בזה לפי דרכו) הלא מום שבסתר הוא לכ\"ע עיין פרש\"י לעיל (ל\"ה) ואולי משום גזירה אטו חיצוניות או אטו שנעקרו. אבל יקשה א\"כ נגזור נמי נעקרו דלא לשחוט במדינה אטו נפגמו וכן בנפגמו חיצוניות אטו פנימיות. והרמב\"ם שם כתב אין מקריבין אותן לפי שאינן מן המובחר כו' ואם הקריבן יראה לי שהורצו. ונכון מאד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רע\"א כו'. </b>דס\"ל דרי\"ש ור\"ע במילתיה דת\"ק פליגי כו'. ותמוה דהרי ת\"ק אמר דה\"ז מום ולרי\"ש לא הוה מום. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש דאין לו אלא ביצה אחת הוא בבא בפ\"ע וקאי אדלקמיה ור\"ל דבה פליגי רי\"ש ור\"ע ול\"ג או וכן ליתא בגירסת הרא\"ש ובמשניות. וכה\"ג בר\"פ דלקמן ובעלי חטרות ר\"י מכשיר וחכמים פוסלין. וכאן בגמרא היה לפניו גירסא אחרת קצת. אך לשונו בפיה\"מ וכן לשון הרע\"ב אחריו ל\"מ כן:"
+            ],
+            [
+                "במשנה איזהו שחול שנשמטה ירכו. ��בהרע\"ב בדפוס אמשטרדם איתא שנשמטה ידו. אולם בד\"ח הגיהו ירכו והשמיטו לגמרי הנוסחא ישנה * ורע עלי המעשה. דנ\"ל שכיון בזה ליישב קושיית רש\"י ותוס' מהא דבוקא דאטמא דשף כו'. וכ\"מ בפלתי סימן נ\"ה סק\"ג שתירץ כן לדעת הרשב\"א. אולם מש\"כ עוד שם דלדידן דבעינן איעכול ניביה אין נ\"מ בין הרמב\"ם להרשב\"א ע\"ש. הוא תמוה. דלפי מה שפסק הרמ\"א שם דאיעכל ניביה בלי שמיטת ירך כשרה. א\"כ יש נ\"מ רבתי באם נשמט הירך מתחלת ברייתה ואח\"כ איעכל ניביה דלהרמב\"ם כשרה ולהרשב\"א טרפה:",
+                "*בכל הדפו\"י שלפני דפוס אמשטרדם וגם בר\"ב ד\"ר איתא יריכו. "
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מומין אלו מנה אילא כו'. </b>פירש הרע\"ב נשבר עצם ידו כו'. תמוה מדוע לא פירש כפשוטו דקאי אכל הני דחשיב בפרקין עד כאן. וגם לשון מנה אין נופל יפה על שנים לבד. גם לפירושו יהיה התוספות מרובה על העיקר:",
+                "<b>שם בתי\"ט ד\"ה את שגלגל עינו כו' ובגמ' פרכינן כו' ורמינהו המפלת כו' דלר\"מ אפילו עינו אחת כשל אדם הוי בהמה. </b>ודברים אלו מתמיהים דקושית הגמ' פשוטה דהרי חזינן דדרך עין בהמה להיות עגול כשל אדם וא\"כ לא הוי מומא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן שהוא עצם אחד מום כו'. </b>עי' רע\"ב וכן פרש\"י. אבל הרמב\"ם פסק להיפך ונדחק הב\"י לכוון לשון המשנה לשיטתו עתוי\"ט. ויותר נראה שהוא גורס אחר ברי\"ש. ומש\"כ הב\"י שבפיה\"מ לא פי' כן. כ\"ע התוי\"ט כוונה רחוקה ע\"ש. ול\"נ דכוונתו להא שמביא התוי\"ט בשמו לקמן בדבור הסמוך ענין עצם כו' כמו שנטל גולם אחד רך וכפלו. והוא ביאור לבזמן שהוא עצם אחד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כל מרבית כו' שאין לפרש שדעתו כהרמב\"ם כו' דא\"כ לא ה\"ל להר\"ב לכתוב נמתחות. </b>זה יש לדחות די\"ל דהיינו עד הערקוב. אבל יש להכריע מדכתב שיהא זנבן מגיע לערקוב. דאי כפירוש הרמב\"ם הל\"ל שלא יהא כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין לו גבינים אין לו אלא גבין אחד. </b>קשה השתא אין לו אלא גבין אחד אמרת הוי מומא אין לו כלל מבעי' כדפריך הגמרא לעיל (מ') כה\"ג. ואולי שלא תאמר דזהו מאוס יותר כשאין לו אלא גבין אחד משאין לו כלל. או משום דהוי כמין שרוע וזגדן:",
+                "<b>שם זהו גבן האמור בתורה. </b>נראה משום דכל הפרק מדבר במומין הפוסלין מטעם דאין שוין בזרעו ש\"א. לכן אמר בזה שהוא גבן כו' ונ\"מ דמחיל עבודה כדלעיל. וכן הכונה בגמ' לקמן (מ\"ד ב') גבי מרוח אשך. אך ממש\"כ הרע\"ב כאן דכ\"ע מודו כו' ומשמעות דורשין א\"ב והוא מפי' הרמב\"ם ל\"מ הכי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת. </b>סתם לן כר' יוסי בברייתא ודלא כת\"ק דידיה ודלא כאמרו לו. והרמב\"ם בחבורו פ\"ח מהל' ביאת המקדש הלכה ב' פסק כת\"ק דלא כסתמא דמתניתין. ותמה עליו הכ\"מ (ויישבו בדוחק). ובפיה\"מ וכן הרע\"ב לא הזכירו מדברי הת\"ק. ואנכי תמה על המזרחי שלא ידע טעם רש\"י בפיה\"ת שהביא דעת ר' יוסי. הלא כתורה עשה כסתמא דמתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שפתו העליונה עודפת כו'. </b>התוי\"ט הביא להוכיח מהגמרא דלעיל דמפני מראית עין לא קאי על הא דשפתו כו'. ואני אומר דמהמשנה עצמה מוכח כן מדסיימא אחריהן הרי זה מום:",
+                "<b>שם המאושכן. </b>כצ\"ל בכ\"ף והוא מלשון מרוח אשך:",
+                "<b>שם ובעל גבר. </b>לשון התוס' יו\"ט בשם הרמב\"ם. ולפעמים קורא גבר על משקל גבל. נראה דכוונתו על פסוק עם גְבַר תמים (תהילים י״ח:כ״ו) כי משקל פֶעל בשש נקודות לא ישתנה בסמיכות (לבד שבע) עי' תל\"ע קע\"ח ולכן ע\"כ שהם שני משקלים:",
+                "<b>שם שנמרחו אשכיו. </b>וכ' התוי\"ט והא דכ' קרא אשך ל\"י פי' שאין לו שום אשך. לשונו שלא בדיוק. שהרי רי\"ש פליג את\"ק ואומר שנמרחו. ופירושו דחוק. וטפי יל\"פ שהוא ע\"ד ויהי לי שור וחמור בר\"פ וישלח ודומיו:",
+                "<b>שם ר\"ח בא\"א כל שמראיו חשוכים. </b>ופירש הרע\"ב ואע\"פ שאינו שחור ככושי. ותימה דבגמרא קאמר דהיינו כושי ומש\"כ עוד ובעיקר הדין ל\"פ כו'. עמש\"כ לעיל (מ\"ג ב') במשנת אין לו גבינים. ועק\"ל כיון דהגמרא קאמר דרחב\"א לא תני כושי. ואם גם חכמים ל\"פ עליה בעיקר הדין אם כן מאן קתני ליה. ודברי התוספות יום טוב שם מגומגמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה פיקא יוצאה מגודלו. </b>מפרש\"י משמע דזהו פירושו של בעל הפיקים וכ\"כ הר\"ב להדיא. וכ' התוי\"ט אבל להרמב\"ם לא פריש מתניתין אלא עיקל בלבד כו' ומפרש בעל פיקה היא שתהא עקבו כו' בולטת כו' מזה נראה דעקבו יצא לאחוריו דבמתניתין מפרש דהוא פי' דבעל פיקום:",
+                "<b>שם יתר בידיו ורגליו שש ושש כ\"ד ר\"י מכשיר וחכ\"פ. ופי' הרע\"ב כלומר אפי' כו' אפ\"ה חכ\"פ וכש\"כ אם כו'. </b>טפי יל\"פ דבזה אפי' ר\"י פוסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הנושא נשים כו' דכיון דקיי\"ל שהבא להתיר נדרו צריך לפרש כו' והוא מפי' הרמב\"ם. </b>ותמיהני דהא בגמ' מבואר דלמ\"ד צל\"פ לא נצרך עד\"ר וכן בעד\"ר מהני אפי' למ\"ד דאצ\"ל ומה שחששו שמא יאמר לחכם דלדבר מצוה הוא שואל התרה. הרי הגמרא לא חששה לזה. והטעם נ\"פ דהואיל דבאמת אין בו מצוה דאדרבה דיש בו עבירה לא תועיל התרה דחכם. וכן תמוה דבריו בחבורו בפ\"ו מהל' ביאת המקדש ה\"ט שהצריך להדירו עד\"ר כיון דקי\"ל דצל\"פ כמש\"כ כאן בפירושו (ולפלא שבחיבורו לא נמצא מפורש דצריך לפרט. ואולי ס\"ל כהתוספות בערכין (כ\"ג) בד\"ה מ\"ס דא\"צ כי אם לפרש הלשון שנדר בו. וזה נכלל במש\"כ בפ\"ו מה\"ש ה\"ה שיאמר אני נשבעתי על כך וכך). אח\"ז מצאתי להמ\"א בסי' קכ\"ח סקנ\"ח שעמד ע\"ז וכתב בזה ישוב דחוק ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נתגיירה מעוברת כו' בכור לכהן ואין בכור לנחלה. </b>ק\"ל הא אפי' כפשוט לא שקיל וכדפריך הש\"ס לקמן על הסיפא. לא מיבעי' לפי' ר\"י בתוס' קדושין (ר\"ד י\"ח) אלא אפי' לפרש\"י שם מ\"מ לכתחלה ליכא חיוב להחזיר ומכש\"כ לפי' הב\"ח בדעת הטור שהבאתי שם דלכתחלה היה אסור להחזיר בכל ענין. ואולי דוקא כשהיו הנכסים כבר ביד אחר כשמת היה זוכה בהן. אבל אם היו ברשותו של אביו כשמת נוטל חלק ירושה כאחיו שהורתן ולידתן בקדושה מד\"ס. אבל לפ\"ז קשה לשון השו\"ע ר\"ס ער\"ה \"גר מעובדי כוכבים שמת כו' אע\"פ כו' לידתן בקדושה כו' וכל הקודם כו'\". גם בלא זה קשה לפי לשון הרמזים שהביא הש\"ך בסימן קכ\"ז סק\"ז ע\"ש וצ\"ע. ולולי פרש\"י כאן הייתי מפרש דמיירי שאביו לא נתגייר (וכ\"מ מפרש\"י עצמו לקמן (מ\"ז ב') ד\"ה אמאי שכתב דלא ציית דינא. משמע מפני שהוא עובד כוכבים ועמש\"כ שם) וגר היה יורש את אביו עובד כוכבים מד\"ס:",
+                "<b>שם היא וכהנת כו'. </b>מפרש\"י ואחריו הרע\"ב נראה להדיא דר\"ל דהכהנת היתה אשת אחר. וכ\"ה להדיא בגמרא לקמן (מ\"ז סע\"א) אליבא דר\"פ. וקשה דא\"כ אף כפשוט לא לירתו. וכ\"ת דמיירי בבאו בהרשאה ולחלק פשיטות מהני הרשאה אפילו בלא הוכרו כמש\"כ הב\"י בסימן רע\"ג אות י\"ג בשם רי\"ו וכ\"כ הט\"ז שם סעיף י\"א. ועיין בב\"ב (קס\"ג) ובפי' הרשב\"ם שם. ודלא כדמשמע מלשון רש\"י לקמן (מ\"ז ב'). א\"כ ה\"ל להש\"ס שם לדקדק הכל על בבא זו ולא היה נצרך להביא משמואל. דמינה ובה גופא מוכח דמיירי בבא בהרשאה דאל\"כ אפילו כפשוט לא ירתי. וי\"ל דסוגיא דשם הולכת אליבא דמר בר\"י משמיה דרבא דלקמן (מ\"ז) ולדידיה יל\"פ דהכהנת היתה ג\"כ אשתו וא\"כ לא נצרך הרשאה לחלק פשיטות. וקושיא דלכתוב הרשאה קאי ג\"כ על בבא זו. ולר\"פ ע\"כ מיירי בבאו בהרשאה. אבל קשה לשיטת הרשב\"ם בב\"ב (קכ\"ו ב') דחלק פשיטות אין יכול למכור קודם חלוקה וגם הרשאה אין כותבין אלא בדבר שיכול להקנות ועי' בשו\"ע סי' קכ\"ג א\"כ לא מהני הרשאה לחלק פשיטות ועי' מל\"מ פ\"ב מהל' נחלות ה\"ו וצ\"ע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סנדל. </b>הביא מסקנת הגמרא דנדה דא\"צ צורת פנים. משמע דר\"ל דגם הכא פוטר הבא אחריו מכהן וכן הרמב\"ם בפי\"א מהל' בכורים הי\"ד כללא כייל כל נפל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו פטר רחם. וק\"ל דהא בסמוך כ' התוי\"ט בשמו דשם הוא חומרא שהחמירו בו כו' וא\"כ לא ה\"ל לפטור הבא אחריו ממצות פדייה וצ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה עד. </b>לישנא דעד ל\"י לפרושי. לכאורה נ\"פ דר\"ל דהפוטר רחם אינו פוטר את הבא אחריו עד שיפטור מישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רש\"א כו' וסברא תמוה היא זו דמסתברא לשון לידה משמעותו כדרך לידה כו'. </b>ותימה דהוא עצמו הביא לעיל בד\"ה שניהם מהתוספות שהוכיחו מגמרא דר\"פ יוצא דופן דלשון לידה לא משמע דרך לידה דוקא. אבל הא דנצרך למילף מתלד דגבי יולדת. הוא רק כדי שלא נילף לידה לידה מבכור בהמה עי' בתוספות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם לכהן א'. </b>ואיגלאי מילתא דנפל הוא. כ\"כ רש\"י עי' לקמן (מ\"ט) תד\"ה מת בנו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה בתוך ל' יום. </b>כלומר בתוך ל' ויום אחד כדתנן בספ\"ד דערכין כו'. תמוה דהא לקמן תני בזה פלוגתת ר\"ע וחכמים דלר\"ע אם נתן לא יטול לכן שפיר תנא בתוך ל' מילתא דפסיקא לכ\"ע. וכן שם אצל פלוגתתן הקדים ותני בתוך ל' אע\"פ שנתן יחזיר ור\"ל אליבא דכ\"ע. ועוד דבתוך ל' יל\"פ דגם ל' עצמו נכלל בו וכדמשמע לקמן בתד\"ה מת ביום ל'. לכן מסתם ליה סתומי ולכל חד כדאית ליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רע\"א אם נתן לא יטול. </b>נ\"ל דלפ\"מ שחילקו התוס' בב\"מ (ו' ע\"ב) בין תפס קודם שנולד הספק לתפס אח\"כ (כאן בד\"ה ואם לשני בנ\"א לא באו דבריהם בביאור) כוונת ר\"ע אם נתן דוקא טרם שמת דהיינו קודם שנולד הספק אבל אם נתן אחר שמת דהוה אחר שנולד הספק יחזיר. ולכן לעיל גבי שתי נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות קתני אין כאן לכהן כלום דמשמע דאפי' תפס מוציאין מידו משום דהוה לעולם אחר הספק וכן בכל הני דקתני אין לכהן כלום. והיכא דקתני פטור היינו פטור מליתן. אבל אם נתן יש חילוק דפעמים דהיינו בשנתן קודם שנולד הספק לא יחזיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כולם בשקל הקדש כו'. </b>ברש\"י כאן ובגמרא לקמן (נ\"א) הועתק וכולם בו':",
+                "<b>שם חוץ משקלים. </b>הא דלא תני נמי מעשר וראיון כדתני בברייתא לקמן (נ\"א). הוא משום דלאו חדא מחתא נינהו דשקלים הוא דוקא מטבע של כסף וזהו המכוון כאן באמרו חוץ כו' ר\"ל דאינן בשוה כסף אלא בכסף (ממש) דוקא. משא\"כ מעשר דנפדה אפילו במטבע דפרוטות כדלקמן (נ\"ב) (ולשון הרע\"ב \"ומע\"ש נמי א\"נ אלא במטבע של כסף\" הוא שלא בדיוק כלל). וכן הראיון נראה דאין קפידה אלא על המטבע מאיזה מין שיהיה :"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה לפיכך אם רצה כו'. </b>פרש\"י בזה דחוק. ולע\"ד נל\"פ עפ\"י מה ששנינו ברפ\"ו דתרומות אינו משלם תרומה אלא חול��ן כו' אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. ופירש הרע\"ב כיון דגזה\"כ כו' ואינו יכול לפטור עצמו בדמים אין הדבר תלוי בבעלים. והכא ה\"נ קאמר לפיכך כיון שהקפידה התורה שלא לפדות בעבדים כו' אינו יכול למחול. ואין תקנה אא\"כ רצה הכהן ליתן לו במתנה אח\"כ וכפרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בנכסי האם פירש\"י והרע\"ב. </b>נכסי מלוג. וק\"ל דע\"כ איירי באלמנה או גרושה דאל\"כ הבעל יורש את הכל. וא\"כ מאי האי דנקיט נ\"מ הלא עתה גם הכתובה תחת ידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א מתנה כמכר. </b>נסתפקתי במתנה אם יוכל הנותן לגאול בע\"כ של המקבל קודם היובל. בתי ע\"ח משמע בערכין (פ\"ט מ\"ד) דאף במתנה יוכל לגאול בתוך שנתן. אבל שם מרבינן מתנה מן לצמיתות. דמשמע דוקא אחר שנתן כדכתיב ברישא דקרא הא בתוך שנתן לא וע\"כ משום דיכול לפדות. משא\"כ הכא האי קרא דמרבינן מתנה מיניה לא כתיב אפי' בפרשה דגאולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה (שלשה) [שלשים] ושנים מיל כו' מצטרפות את הצדדין (ר\"ל עם הצדדין. וזה מוכח מלשון מצטרפות. </b>דא\"ת דר\"ל דעושה דגם הצדדין יצטרפו זל\"ז הל\"ל מצרפות) להכי תני כו' אין האמצעי מצרפן (ר\"ל את הצדדין יחד זל\"ז ודלא כשמואל) ועי' ברש\"י בגמ' ד\"ה וכמה אמר רב כו' והתוי\"ט לא הבין כן בדבריו. וגם יש ט\"ס בדבריו דמש\"כ וכרבה צ\"ל וכרב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האחין השותפין. </b>כ\"ה הגי' במשניות בלא ו' וכ\"נ מפרש\"י ועי' תוי\"ט בספ\"ג דשקלים:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט סד\"ה האחים כו'. </b>עי' בספ\"ק דשקלים כו'. נ\"ב עי' בלח\"מ בפ\"ג מהל' בכורות ה\"י שהאריך בזה וחידוש על התוי\"ט שלא הביאו לא כאן ולא בשקלים. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה פטורים ממע\"ב כו' דאיפכא ל\"ל כו'. </b>והתו\"ח כ' דלרבויי שותפות במעשר ל\"צ דמה\"ת לומר דפטירי ע\"ש. ול\"נ דצריכה דלא נילף העברה העברה מבכור עי' לקמן מ\"ח בתוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הכל נכנס כו' הכל לאתויי כו' וטומטם ואנדרוגינוס כו' והתוי\"ט הקשה על הרמב\"ם דפסק דבריה הוא ואפ\"ה ל\"פ כרשב\"י ע\"ש. </b>ול\"נ דהכא שאני דכתיב וצאן ודרשינן ליה בר\"פ לכל צאן אחד הוא ואנדרוגינוס אטו משום דמיפקע מכלל זכר ונקבה מיפקע נמי מכלל צאן בתמי' וכה\"ג אר\"א בברייתא לעיל (מ\"ב) עוף הואיל ול\"נ בו זו\"נ אין אתה מוציא טוא\"ג מביניהם ואף דהתם ל\"פ הרמב\"ם כר\"א. הכא אית לן דרשה דוצאן כדאמרן. והגמרא לרווחא דמילתא אמרה דפליגי בספיקא וברי' וכה\"ג מצינו בכ\"מ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ויתום כו' תימה כו' אמאי לא תנן לי' בשום דוכתא כו' ע\"ש ודחק בישובו. </b>והנה תמיהתו חזקה ותירוצו חלוש. גם מה שהבין בהשגת הראב\"ד שקושייתו איננה מוסבת על הרמב\"ם לבד כי אם גם על המשניות כו' ונסתייע מלשונו שכ' מ\"ט לא תני כו'. נ\"ל דט\"ס הוא וצ\"ל מ\"ט לא מני וכ\"נ מהלח\"מ ע\"ש ובמל\"מ. ולענין תמיהתו נלע\"ד דבאמת ס\"ל לתנא דמתניתין דיתום אינו פסול בקדשים. וכ\"מ לי מהא דספ\"ז דלא חשבינן בין הפסולין בבהמה וכשרים באדם. דהכי אשכחנא במכילתא סוף פרשת בא שמעון ב\"ע אומר כו' לפי שהוא אומר כל אשר יעבור כו' שומע אני אף היתום במשמע. והדין נותן מה אם בע\"מ כו' יתום שהוא כשר לגבי מזבח כו' נאמר כאן עברה כו' ע\"ש והרי לב\"ע כשר לגבי מזבח. ומ\"מ מודה דא\"נ לדיר להתעשר מהעברה העברה. לכן איננו רחוק בעיני שגם תנא דמתניתין סבר כוותיה ונכון בעז\"ה. רק דק\"ק לפ\"ז מאי דמייתי הגמרא לפרושי טעמא דמתניתין מהא דתחת אמו פרט ליתום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רבי אלעזר ורש\"א כו' כצ\"ל בל\"י וכן בתוספות:</b>",
+                "משנה ו",
+                "<b>במשנה חמשה לפני ר\"ה וה' לאחר ר\"ה אינן מצטרפין. </b>וכתב הרע\"ב אגב כו' תנא נמי האי. ול\"נ דאצטריך טובא לגופה משום דבפ\"ד דחלה מ\"ד תנן קב חדש וקב ישן שנשכו זב\"ז ריש\"א יטול מן האמצע. אלמא דמצטרפי אהדדי קמ\"ל הכא במע\"ב דלא מצטרפי ועמש\"כ שם בשלהי המסכת בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה קפץ אחד מן המנוין. </b>כו' פי' הרע\"ב שמנה עשר כו' ונטל העשירי כו'. במחכ\"ת ל\"ד דלא אמרה הגמרא לקמן (נ\"ט ב') לפרש כן אלא דלא להוכיח דינא דרבא מזה. אבל כיון דבאמת קם ליה דיני' יש לפרש המשנה משום מנין הראוי. וכפרש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה יצאו תשיעי ועשירי כאחת כו'. </b>אמת דבפי' הרמב\"ם נמי משמע שהיה לפניו כן הגי' במשנה. אבל מפרש\"י מוכח להדיא דל\"ג לה שכ' והא דקתני יצאו שנים כאחת לא מיירי מתשיעי ועשירי דהא מתשיעי ואילך קמפרש רבא דינא בגמרא. וכ\"נ מהרע\"ב מדלא פירשה. והתוי\"ט ל\"ד כלל במחכ\"ת בהעתיקו דברי התוס' דלעיל פ\"ב על בבא זו. דהם לא כתבו זאת רק על מימרא דרבא ביצאו שנים בעשירי דהיינו שיצאו עשירי ואחד עשר כאחת ע\"ש. אבל על בבא זו לא שייכי דבריהם כלל:",
+                "<b>[שם ברע\"ב ד\"ה שלשתן כו' יכול כו' אף שמיני ושנים עשר כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "סליק מסכת בכורות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה בכורות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Chullin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,212 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Chullin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה חולין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בצור כו' ולא כן לענין עבודת כוכבים. </b>תמוה דאדרבה גם בעבודת כוכבים אמרינן לקמן תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ועיין שם בתוספות:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ובכל שוחטים כו' ונוקבים הסימנים. </b>כ\"כ רש\"י ט\"ז ע\"ב ד\"ה ה' דברים. והרע\"ב מסיים ואתי למיעבד חלדה. ויפה כיון דבלא זה לא היה מיפסל דהוה כמו שוחט בשנים וג' מקומות דלקמן (ל') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שחיטתו פסולה וכתב הר\"ב דקודם שהגיע לסימנים נטרפה כו' וכ\"כ רש\"י. </b>ק\"ל דא\"כ תיהני לה שחיטה עכ\"פ לטהורי מידי נבלה כדלקמן (כ' ב'). ולשון שחיטתו פסולה משמעו דמטמאה כנבלה כדלעיל (י\"ח) במשנה ב\"ש פוסלין ע\"ש בגמרא. ומש\"כ רש\"י (לקמן שם) דמתניתין איכא למימר דטרפה היא ולא נבלה. שם י\"ל דמש\"ה אלימא לי' לר\"ח טפי לאותביה ממתניתין דמלק בסכין דקתני בה בהדיא דמטמאה. אבל לפי האמת צ\"ל או משום דזעירי (שם) וברוב בשר עמה. או משום חלדה כר\"ה שם. אבל קשה לרבא שם דל\"ל טעמא דר\"ה. ואי ליתא גם לזעירי א\"כ מ\"ט שחיטתו פסולה דהא טעמא דרבא משום דרסה ל\"ל כאן דהא קתני השוחט דמשמע בהולכה והבאה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה טהור בכ\"ע. </b>בהעתקת התוי\"ט דברי התוס' דשבת נפלו בה שבושים הרבה וראה בתוס' שם לתקנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל מקום שיש תקיעה. </b>פי' רש\"י כל מקום שיש תקיעה. ע\"ש וימים טובים וכ\"פ הרע\"ב. אנכי בעניותי. ל\"מ באיזה מקום בש\"ס שיהיו תוקעין בעיו\"ט. ואדרבה בסוכה (נ\"ד) מוכח דלא היו תוקעין בערב פסח להבדיל מדקאמר שם שייר ערה\"פ וע\"ש פרש\"י ותוס' ואם איתא הלא יהיה נ\"ד. ומאי דחי שם דהא מני ר\"י הוא דאמר מימיהם כו'. הא אכתי יהיה מ\"ח עם השש דבכל עיו\"ט. ודוחק לומר דשאני ער\"פ משארי עיו\"ט משום דאסור במלאכה מחצות ולהלן כמבואר בר\"פ מקום שנהגו. והתוס' כתבו שם דבירושלמי משמע דמדאורייתא אסור. דהא מ\"מ קילא טובא באיסור מלאכה מביו\"ט. ואפי' מחוה\"מ כדאיתא שם (נ\"ה ב') ונראה דלרש\"י דחק מה שאמר במו\"ש מבדילין ולא תוקעין דמשמע לו דאי לאו מו\"ש היו תוקעין וכ\"נ מדבריו בס\"פ ואלו קשרים. אבל לפמש\"כ הרמב\"ם בחבורו בספ\"ה מהל' שבת דבכל מו\"ש תוקעין אחר צה\"כ להתיר העם למעשיהן. פשוט דאתי לאפוקי האי תקיעה וע\"ש בהה\"מ:",
+                "<b>ודע דממש\"כ הרע\"ב תוקעין ג' תקיעות כו' ובה\"ש תוקע ומריע כו'. </b>משמע דהג' ראשונות היו כולן תקיעות וכ\"מ מלשון הרמב\"ם בחבורו שם. אבל התוס' בשבת (ל\"ה ב') הוכיחו דגם המה היו תר\"ת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עד שישחוט את הוורידים. </b>כמין חוטין שעל שני צדי הקנה כ\"כ הרמב\"ם וצ\"ע בגמ' שאמרו משום דושט סמוך לוורידין ועפירש\"י שם:",
+                "<b>שם בא\"ד הואיל וצוליהו כולו כאחד כו' ושחיטה כו' ל\"ד אלא כו' קודם שיקרוש הדם דתו לא נפיק ע\"י מליחה. </b>מליחה מאן דכר שמה. ונראה להגיה ע\"י צלייה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שנים אוחזין בסכין ��ו'. </b>וכתב התוי\"ט דבבא זו דמשמע דאפי' לכתחלה איירי דוקא בחולין ע\"ש. והוא דוחק. אבל אישתמיטתיה הא דארבב\"ח אריו\"ח לעיל אבל חכ\"א שנים שוחטים זבח אחד וכ\"פ הרמב\"ם בפ\"א מהל' פהמ\"ק ה\"ה. וא\"כ פשוט דמיירי אפי' בקדשים ואתיא כחכמים וע\"ש בכ\"מ. וגם דיוקו דב' אוחזין כו' משמעו אפי' לכתחלה ליתא כדמוכח לקמן מ\"ח מ\"י וזה קשה גם על הכ\"מ שם. וע\"ש בלח\"מ. ודע דגם דברי הר\"ן ברפ\"ב דקדושין במה שפי' מה שאמר ריב\"ק וכי כל הקהל שוחטין כו' היינו משום דכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד. ק\"ל דא\"כ אדפריך שם הניחא לריב\"ק אלא לריו\"נ כו' מנ\"ל. טפי ה\"ל למיפרך הניחא לראב\"ש אלא לחכמים דס\"ל שנים שוחטין כו' מנ\"ל. וכן הרי\"ף הביא ילפותא דריב\"ק ואע\"ג דהלכה כחכמים דראב\"ש כמש\"כ לעיל. אלא התם ר\"ל וכי אפשר דכל הקהל דהיינו ס' רבוא שחטו פסח אחד ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה התיז את הראש בב\"א פסולה. </b>נ\"פ דהכא אפי' בסימן אחד פסולה. ולשיטת רש\"י לעיל אפי' במיעוט הושט. ולא נקיט התיז אה\"ר אלא אגב סיפא דהיה שוחט דהיינו בהולכה או בהבאה דאז אם לא שחט אלא סימן אחד היה כשר דסי' א' מישתחיט שפיר בהולכה או בהבאה. ולכן דק הרע\"ב שלא לפרש ולשחיטת כו' קרי התיז אה\"ר אלא בסיפא. ולשון הר\"ן בזה בא שלא בדיוק ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה נפלה סכין כו'. </b>ואע\"ג דלא איכוין לשחיטה. אינו מדוייק כלל דזה אפי' רבנן לא בעו כדלקמן (בע\"ב ועי' בתוס') והפך הל\"ל ואע\"ג דלא איכוין אפילו לחתיכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או ששחט א' מהן והמתין לה עד שמתה כו' רע\"א טרפה. </b>נ\"ל דטעמיה הואיל ועשה בה הכשר שחיטה בעוף עי' לעיל (כ\"ט ב') בגמרא ובתוס' שם ד\"ה כגון. או דנפ\"ל מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף דלעיל (כ\"ז ב') דעיקרה לענין טומאה נאמר כדפרש\"י שם (ועי' תוס' שם ד\"ה באיזו). דמה עוף יוצאה מידי טומאה בסי' אחד אף בהמה כן. וה\"ט דכולהו דמשמע דדוקא בשחט סימן אחד כהוגן מטהר. אבל בשפסק שניהם או החלידם אף הוא מודה דנבלה היא. ובנפסקה הגרגרת ואח\"כ שחט את הושט הוה ס\"ל כדקס\"ד דרבא לענין עוף מיהא. וממילא גם בבהמה טהורה מהיקשא. ואפשר דאפי' לאחר חזרה בעוף מיהא טהור כאינך. ומסתבר יותר דדמי לשמוטת הגרגרת דאפי' בעוף קרי לה (לעיל י') פסול בשחיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ול\"י מהן דם כשרים כו'. </b>בתור\"ע מביא בשם הרשב\"א בת\"ה דמשום דיוקא איצטרך דבקדשים א\"נ בידים מסואבות דחבת הקדש מכשרתן. ק\"ל דבקדשים פסולין לגמרי כדאמרינן בגמרא אי בקדשים כי ל\"י מהם דם כשרים הוא עצמו לדם הוא צריך. ואם כוונתו שנוכל לפדותם ואי משום העמדה והערכה הא תנן שחט בה שנים או רו\"ש כו' ה\"ה כחי' לכ\"ד. לעיל (ל') ואף שכ' התוס' לקמן (פ\"ד) דבשחיטה דמשתרי בה ל\"א ה\"ה כחיה. איכא למימר דאתיא כרבנן בתמורה (ל\"ג ב') דקדשי מזבח לא הי' בכלל העמדה והערכה ע\"ש בתד\"ה כדתניא. אבל א\"כ אזלא לה חבת הקדש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה השוחט לשם הרים כו'. </b>הרמב\"ם בחבורו כ' אע\"פ של\"נ אלא לרפואה כו'. והב\"י ר\"ל בדעתו דבמתכוון לעובדם נמי דינא הכי דמותר בה בהנאה ע\"ש. ולכאורה קשה דא\"כ מנ\"ל להרמב\"ם דמיירי אף במתכוון לרפואה. ונ\"ל משום דהיה ק\"ל דאי מיירי דוקא במתכוון לעבדם מאי איריא דנקט שחיטתו פסולה דמשמע מפני דשחט לשם אלו והוה כעין תקרובת עבודת כוכבים כדפרש\"י לקמן. והוא עצמו לא נפסל מכאן ולהבא לשחיטה. תיפוק לי' דהוה מומר לעבודת כוכבים ושחיטתו פסולה לעולם. עי' בפי' הרמב\"ם בריש מכלתין על הא דהשוחט בשבת במזיד. ועי' תור\"ע אות ט' בשם הט\"א:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שנים אוחזין כו'. </b>והא דמסיק הר\"ב כו' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו'. במחכ\"ת ל\"ד דהתם טעמא לחוד כמש\"כ שם הר\"ש. ותדע דהגמרא מייתא לקמן כתנאי מברייתא. ומדוע לא הביאה ממתניתין דשם. וכן התם פסקו הרמב\"ם (בפ\"ה מהל' כלאים ה' ח') והשו\"ע (יו\"ד סי' רצ\"ו ס\"ד) כר' יוסי ור\"ש דאין אדם אוסר דבר שא\"ש. ובכותי שנסך יינו של ישראל פסקו דאוסר. ומה שהביא אוקימתא דמתניתין מיירי בישראל מומר. א\"נ כשהתרו כו' בזה ל\"ד כלל. דאוקימתא זו אינה אלא למאי דמסיק דטעמייהו משום דלצעורי קא מכוין ולעולם אדם אוסר דשא\"ש. אבל למאי דס\"ד מעיקרא (וכן לפ\"ד בדעת הרע\"ב) דאין אדם אוסר דשא\"ש מאי מהני דהוי מומר או שהתרו בו דהא אפי' כותי גמור אינו אוסר וכן מתבאר בפרש\"י בד\"ה בישראל מומר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות ט' ואם שחט אסור כו' שמא מין הוא [הרמב\"ם] והרשב\"א כו' ובטו\"א כו' וכל מה שישחוט פסול כו'. </b>וק\"ל דה\"מ למיתני שחיטותיו פסולות כדתני בבכורות (כ\"ט) הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים. להעיד עדותיו בטלין. ודקדק הר\"ן מל' זה דכל דינין שדן וכל עדיות שהעיד בטלין. וי\"ל דל' זה היה משמעו דגם מה ששחט למפרע פסולות כמו התם ובאמת אף להרמב\"ם אין פסול אלא מכאן ולהבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה השוחט לשם עולה כו' שחיטתו פסולה. </b>ק\"ק לישנא דפסולה דמשמעה דהוי' כנבלה כמו לעיל (י\"ח) במשנה ב\"ש פוסלין ע\"ש בגמרא ועי' בתוס' ר\"פ דלקמן והא אפי' קדשים ממש בחוץ הוי שחיטה לטהרה מידי נבלה כדאיתא בזבחים (ס\"ט). ועי' בפ' דלקמן מ\"ב בתוי\"ט ד\"ה וחכמים פוסלין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לשם חטאת כו' כי אמר זו לחטאת פסולה </b>ט\"ס הוא וצ\"ל לחטאתי ביו\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה נקובת הושט כו'. </b>כתב התוי\"ט מסקינן בגמרא כו' דר\"ע שנאה קודם חזרה כו'. זהו תירוצא דריו\"ח שם. אבל רבא תירץ דאלו אסורות קתני כו'. ואולי כיון דסידר הש\"ס תירוצא דריו\"ח באחרונה משמע דהוא עיקר. וכה\"ג כתבו התוס' בכ\"ד:",
+                "<b>[שם ברע\"ב ד\"ה ודרוסת הזאב כו' ואם ודאי דרוסה היא נ\"ב וניכר מקום הדריסה מבחוץ. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רשבג\"א עד כאיסר האיטלקי. </b>כל' הזה אמר ג\"כ במקוואות פ\"ט מ\"ה:",
+                "<b>[שם בתור\"ע אות י\"ג הרשב\"א וכן הטור פסקו כו'. </b>נ\"ב עי' בב\"י שכ' שכן נראה מדברי הרמב\"ם ומדברי הרי\"ף והרא\"ש שלא הביאו כלל דברי רשב\"א. וסיים שכן הלכה. ועי' בפר\"ח שגם דעתו נוטה לפסוק כרשב\"א והתב\"ש הביאו והשיג עליו ועי' בלבושי שרד סי' ל\"ו ס\"ק ק\"כ שסיים ומאחר שכל הפוסקים פסקו כת\"ק זולת ס' צדה לדרך והרע\"ב שפסקו כרשב\"א פשיטא שיש להקל כו' עכ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה. </b>אם נפרש דר\"ל דטרפה עד שיבדוק הקרום כמ\"ש רב כו' בגמ'. וכ\"מ מפרש\"י שכ' חיישינן לנקיבת הקרום וכ\"כ הגר\"א ז\"ל בסי' ל' סק\"ז יקשה דהא בסוף מתניתין קתני לישנא דכשרה אף דצריך עדיין בדיקה כדאיתא בגמרא. ומדוע קרי לה כאן טרפה כדקתני ואלו טרפות בעוף. והלא יש לה תקנה בבדיקה. וכ\"מ לקמן (נ\"ז) דטרפה משמע דלא מהני בדיקה גבי שמוטת גף העוף דרב אמר טרפה ושמואל פליג עליה ואמר תיבדק. ועוד קשה מדוע נדחק רש\"י לפרש דאיצטרך לאשמעינן דלא תימא תיטרף בנשבר העצם כו'. לימא דהיא גופא קמשמע לן דטרפה עד שתיבדק. מה שאין כן בבהמה דלא חיישינן כמו שפסק הרמ\"א שם ועי' שם בהגר\"א. ונ\"ל דרש\"י מפרש מקום שעושה אותה טרפה ר\"ל דהכתה אותה בשיניה על הקרום דהיינו מקום דמיטרפא בו אם ניקב. לכן הוה בחזקת טרפה דחיישינן דאינקב. ובכה\"ג אף בבהמה חיישינן. אבל קושיא ראשונה עדיין אינה מיושבת יפה:",
+                "<b>ודע שראיתי להתוי\"ט שכ' על פרש\"י והמ\"ל דקמ\"ל דבנקיבת קרום העליון נטרפת כו' ע\"ש. </b>ותמוה דמוכח בגמרא להדיא דאין חילוק בזה בין עוף לבהמה. דקאמר הניחא למ\"ד עד דמנקב קרמא תתאה כו'. ועוד איך מוכח ממתניתין דבר זה דבעילאה לחוד טרפה. ואולי י\"ל דהוכחתי מהא דמשני הגמרא אליבא דמ\"ד דבעילאה לחוד טרפה. אי איתא כו' והשתא תיקשה להיפך לאידך עד מתי אתה מכלה ממונו ש\"י דדילמא אינקב עילאה לחוד ואגב רוככיה דתתאי מיפקע. אלא ע\"כ דבעוף מודה דבעילאה לחוד מיטרף. אבל א\"כ תיקשי ליה מדתני לוי מדוע ל\"א ג\"כ דיתר עליהן כל עוף (ר\"ל אף שאינו של מים) דמיטרף בעילאה לחוד ואכמ\"ל:",
+                "<b>כתב </b>הרע\"ב בסוף המשנה יתר עליהן בעוף אלו השנויין במשנה. תמוה דכל אלו השנויין כאן כנגדן בבהמה נמי טרפה במה דשייך בה (ור\"ל לאפוקי קורקבן דליתיה בבהמה). ולענין נפלה לאור כו' עי' ברא\"ש. וכן לוי לא הבדילם אלא בנשבר העצם כו' וזה לא תנן במתניתין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אכלה סם המות. </b>פירש\"י שהוא סה\"מ לאדם. והרע\"ב הוסיף ואינו סה\"מ לבהמה. הוסיף וגרע דמאי איכפת לן אם היה גם סה\"מ לבהמה דמ\"מ כשרה היא כמו באכלה הרדופני וסה\"מ דבברייתא לקמן דאוקימנא בסה\"מ דידה. ואולי כוונתו ואינו (ר\"ל ואין פירושו) סם המות לבהמה לבד כסה\"מ דברייתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה זה הכלל כו' דאמר ר\"ש קלוט בן פרה כו'. </b>כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה יצא רובו. </b>בתור\"ע העלה פי' הרע\"ב בצ\"ע הא דפי' יצא רובו כאחד. דהא מסקינן דאפי' מחתך ומניח ג\"כ יקבר. ואנכי תמה עליו דהא ז\"א אלא לר\"ה אבל לרבה מתניתין כפשטו דדוקא יצא רובו כאחד. והרא\"ש פסק כוותי' ע\"ש וא\"כ פי' הרע\"ב הוא כהלכה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מה מצינו בטרפה כו'. </b>נראה דלהכי ילפי מטרפה משום דהיקשן הכתוב כדלעיל בר\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומוציא את דמו. </b>כתב הר\"ן אע\"ג דחלבו מותר מכל בבהמה תאכלו (עי' לקמן (ע\"ה) תד\"ה מה) מ\"מ דמו כיון דמשקה הוא לא נפיק משריותא דכל בבהמה תאכלו כו' כיון דאיכא לאוקמיה אמידי דבר אכילה לא מוקמינן לי' אדם. וק\"ל מהא דאמרי' בשבועות (כ\"ב ב') שבועה שלא אוכל ושתה חייב כו' ואב\"א קרא שתיה בכלל אכילה כו'. והרי התם איכא לאוקמי ג\"כ שבועתו אמידי דבר אכילה גרידא ואפ\"ה אמרי' דשתיה בכלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הארכובה.</b> [על הברכים מתורגם כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והשוחט פרת חטאת כו' ור\"ש פוטר. </b>ק\"ל לר' אושעי' דלעיל מדוע לא קתני פלוגתייהו בשאר קדשים. וכן לרבא דלעיל ה\"ל למינקט בעולה. ולפי מאי דמסקינן בגמרא דפרת חטאת אינה משנה. י\"ל דבקדשים לא מיירי:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ונתנבלה כו' דהא לא מתעבדא מילתא כלל בסימנין. </b>אישתמיטתיה דברי רש\"י כ\"ז ע\"ב ד\"ה אין שחיטה לעוף מה\"ת וע\"ע תוס' (כ' ע\"א) ד\"ה לא אמרן:",
+                "<b>שם במשנה אבל יש לו ריוח כו'. </b>עי' רע\"ב וכן פירש\"י. ונראה דה\"ה או כ��\"כ אם מכר לשניהם ביום אתמול וכ\"נ מהלח\"מ בפי' דברי הראב\"ד. ולפי' הרמב\"ם (במש\"כ בחבורו שאותו שלקח באחרונה נחפז כו') נראה דא\"צ להודיע רק אם יודע שהראשון ישחטנה היום וכ\"נ מהלח\"מ שם. וא\"כ חולק על מה שפסק בשו\"ע דבכה\"ג אף בשאר ימוה\"ש צריך להודיע. והאחרונים לא דברו בזה מאומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חיה ועוף הנסקלים. </b>ק\"ק למה פרט בהו חיה ועוף. הלא כל הני דלעיל נמי רק בהם איירי. ואולי כלפי דתני בפ' דלעיל שור הנסקל (והתם נקט שור נגד פרת חטאת) תני הכא חיה ועוף:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה כסהו ונתגלה כו' ולא נכתב בל' מקור כסה בחול\"ם הסמ\"ך. </b>ול\"ד דכיון דוכסהו הוא מבנין פעל הדגוש. המקור ממנו כַסֵה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כסהו הרוח כו' הא אידחי לי' מכסוי. </b>דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות כ\"כ רש\"י. לכאורה כך הל\"ל דהא כי לא חזר ונתגלה פטור וכן פירש\"י בעצמו בסוכה וע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה או בדם החיה. </b>פירש\"י ואחריו הרע\"ב בדם היקז כו'. ורמב\"ם פי' בדם חיה טמאה. לפירושם העיקר חסר מן הספר. ולע\"ד נל\"פ בדם החיה דהוא לשון חיות ר\"ל בדם חיה ועוף שהמה חיים עדנה דהיינו בדם המכה או בדם היקז (ויש לכוון לזה גם פרש\"י). וכלפי דם המתערב שהוא של שחוטה קרי לזה דם החיה וכה\"ג מצאתי בבכורות (נ\"ז ב') מפשיטין את המתה ומלבישין את החיה ע\"ש. וכאן י\"ל עוד שבא לזווג מלות בהמה וחיה אהדדי. ולפי' הרמב\"ם קשה עוד מדוע לא תני ג\"כ עוף טמא. אבל לדידי נכללו חיה ועוף. ועי\"ל דשיגרא דלישנא דמתניתין דזבחים דמייתי הגמרא. נקט גם הכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח (על הרע\"ב סד\"ה והרוטב) ותימא דמין בשא\"מ כו' ע\"ש. </b>ובאמת הטור יו\"ד סי' שפ\"ג כתב בששים והוא מסה\"ת וכ\"פ הרמ\"א אחריו שם. אמנם אנכי מצאתי חבר גדול להרע\"ב והוא הרמב\"ם בפט\"ו מהל' מ\"א סוף הל' למ\"ד ע\"ש. ותימה על הרב\"י והאחרונים שלא הביאו דעתו הגדולה בזה. וצ\"ע להלכה כי אין הכרעת הרמ\"א מכרעת דכיון דשלא הביא דעת הרמב\"ם והרע\"ב כלל נראה דגם מאתו נעלם במחכ\"ת דעתם ז\"ל. ולענין תמיהת התו\"ח נ\"ל דגזרו אטו מב\"מ דלא לשערו ג\"כ בס' וכולא חדא גזירה היא. וה\"ט ג\"כ בערלה וכה\"כ היכא דליכא קפילא דבעו מאתים כנ\"ל נכון בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואסור להעלות עם הגבינה עה\"ש. </b>לכאורה יפלא מדוע שביק לישנא דחלב דפתח בי' והוא ג\"כ לישנא דקרא. ונקיט הכא גבינה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר. דבדוקא נקיט גבינה. דאילו חלב שהוא נוזלי ואין מעלין אותו אלא בכלי לא הוי כעין תפיסה אחת דלקמן (ק\"ז ב) וע\"ש בתוס' וכן הא דתני אגרא לקמן (ק\"ד ב') עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בדוקא נקיט גבינה לפי דנאכלת בידים הוא דדייקינן מינה הא בשר לא דהיינו דבעי נט\"י אבל חלב דע\"י כלי אפי' בבשר לא בעי נט\"י. וכן ראיתי בשם הפר\"ח דהאוכל במגריפה א\"צ נט\"י. וענ\"ל דדוקא גבינה מסקינן שם דבעי קינוח והדחה משום שהוא מודבק בחניכים ובבין השינים ואינו יוצא ע\"י הדחה לחודה. אבל בחלב סגי בהדחה לחודה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כל הבשר כו'. </b>דאיסור בב\"ח חייל אאיסור מוקדשין. לכאורה כיון דמתניתין איירי באיסור בישול פשיטא דחייל. דהא במוקדשין ליכא איסור בישול. ודומה למש\"כ בס\"ד לעיל (ק\"א) ע\"ש. אולם הר\"ן מלא דבריהם למ\"ד דכל היכא דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי. וכוונתו להא דלקמן (ר\"ד קי\"ד). ולעד\"נ דאף באימורים איכא איסור בישול משום דכתיב בהן ריח ודרשינן מיניה בזבחים (מ\"ו ב') לאפוקי אברים שצלאן ואח\"כ העלן. ועוד נלע\"ד דאיצטריך לאשמעינן אף בחלק הכהנים. דסד\"א הואיל דכתיב בהו למשחה ודרשינן בסוטה (ט\"ו ושם) לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וה\"א אפי' בחלב נמי וכמו דאישתרי מליקה גבייהו קמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הלב קורעו כו' אבל בשר הלב אינו נאסר כו' כ\"כ רש\"י. </b>ר\"ל כדאיתא בגמ' (מ\"ט ע\"ב) בברייתא קורעו לאחר בשולו ומותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולבהמה טמאה כו'. </b>והא דתנן ר\"ע אומר בלשון פלוגתא כו'. כאן י\"ל דנקט לשון פלוגתא משום ריה\"ג דפליג עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה והגידין כו' אבל לא טומאת נבלות. </b>ופרש\"י דתניא בנבלתה כו' ולא בגידים. הנה בפסחים (כ\"ב) אמרינן למ\"ד יש בגידין בנ\"ט כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרו. ופרש\"י לפי שגם הן קרויין עמה נבלה (וע\"ש פ\"ג ב' אר\"י א\"ר כל הגידין בשר כו') וסתם מתניתין לעיל (צ\"ו ב') דיש בגידין בנ\"ט. ואולי דהכא ממעטינן להו ממיעוטא דה' דבנבלתה או ממ\"ם דבנבלתם עמש\"כ לעיל (ע\"ז ב'):",
+                "<b>שם בהרע\"ב ד\"ה אבל לא ט\"נ כו'. </b>וא\"מ לכזית להשלים שיעור נבלה לטמא אדם ובגדים שעליו. ל\"ד במחכ\"ת דכיון דעסיק ואתי במגע כדמסיים בקרא דהנוגע בנבלתה. הרי במגע נבלה אין טומאת בגדים עמש\"כ לעיל (כ\"ט ב'). ולשון רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה להא דת\"ר לטומאת אדם וכלים כנכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ריבנ\"א ח' שרצים יש להן עורות. </b>לכאורה ה\"ל להתנא להציג דבריו מיד אחר דברי ר' יהודה וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כולו חבור כ' הר\"ב כו' וכ\"כ רש\"י כו' ויתכן בעיני כו'. </b>ול\"נ שדחקו לפרש כן שלא תיקשי חכמים היינו ת\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתחבן בקיסם כו' ושיטת הרמב\"ם כו' וכתב הכ\"מ כו' כלומר כו' ואינו מובן. </b>ולי נראה דכוונת הרמב\"ם בנוגע במקצתו וזהו שסיים שאין חיבורי אדם חבור. אבל אם נגע בשני החציים מודה דטמא דיש נוגע וחוזר ונוגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות מ\"ז ואף היכא דא\"א לבא לידי מגע לא מטמא משום שומר כו' צ\"ל דהתם מיקרי אתיא לכלל מגע דאילו מאהיל על העצם שנגד המוח טמא משום טומאה בוקעת ועולה והוי כמגע. </b>וק\"ל דהא השתא אכתי לא אסיק אדעתיה דזה נקרא מגע עד שחידש לנו ריו\"ח. ואינו אלא אליבא דרבא (ולא לר\"ז ואביי כמש\"כ לקמן רש\"י ותוס' בד\"ה ומאן תנא). ול\"נ דדוקא בקולית נבלה דלטמא השומר במגע צריך שתהא הטומאה בעצמה ראויה לטמא במגע. אבל הכא לענין שיהא השומר מטמא באהל די לנו שתהא הטומאה עצמה ראויה לטמא באהל. והרי ראויה היא אם האהיל כנגדה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ור\"ש מטהר. </b>א\"א לאוקמי כו' אהך דסיפא כו' הלכך ע\"כ ר\"ש ארישא קאי כו'. ל\"ד כלל במחכ\"ת. ורש\"י לא כתב אלא וכ\"ש דפליג על הרישא כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האבר והבשר המדולדלים באדם טהורין. </b>לכאורה יפלא מדוע לא תני נמי הכא מטמאין ט\"א במקומן כדתני לעיל גבי בהמה דהכי תנן בעוקצין פ\"ג מ\"ב החותך מן האדם ומן הבהמה כו'. ואולי משום דלא מתניא ליה בסיפא מת האדם הבשר צריך הכשר כמו בבהמה משום דבטלה דעתו אצל כ\"א כדאיתא בכריתות (כ\"א ב'). להכי לא תני גם ברישא:",
+                "<b>שם במשנה דברי ר\"מ ור\"ש מטהר. </b>הרמב\"ם והרע\"ב אחריו פירש דפלוגתייהו בכזית בשר ועצם כשעורה הפורשין מאבר מן המת דר\"ש מטהר. ותמוה דלא מצינו מחלוקת בזה באבר מן המת. וגם אין שום סברא לחלק בין הפורשים מן המת להפורשים מן האבר ממנו. וע\"ק לפירושם דכן היה יכול הגמרא לפרש פלוגתת ר\"ש לעיל דקאי אכזית בשר הפורש מאבר מן המת דבהמה ועמש\"כ בס\"ד בפ\"ו דעדיות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חוץ מן הבכור. </b>ובע\"מ נאכל לכהן כ\"כ רש\"י. ל\"ד דלב\"ה בכורות (ל\"ב ב') במשנה נאכל אפילו לעובד כוכבים אלא ר\"ל דניתן לכהן. וכדמסיים לימד על בכור בע\"מ שמתנה לכהן:",
+                "<b>שם ד\"ה ועושין תמורה. </b>קודם פדיונן כפרש\"י. תמוה דשם (ט\"ו ב') איתא להדיא בברייתא דגם לאחר פדיונן עושין תמורה. וע\"ש (ט\"ז) בגמ' ובתוס' וכ\"פ ברמב\"ם בפ\"ג מהל' תמורה ה\"ד. ולפלא שלהלח\"מ שם אישתמיט הגמרא והתוס' הנ\"ל. וכן הא דואם מתו יקברו לטעם השני שבפרש\"י. הוא אפילו מתו לאחר פדיה. ואף דהא דהשוחטן בחוץ חייב אינו אלא לפני פדיונן. וכן הא דואם מתו יקברו לפמש\"כ לעיל. ל\"ק דהא כדאיתא והא כדאיתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בזמן שמאה שוחטין כו'. </b>ואם לקח אחד מהמאה נראה דתליא בפלוגתת אדמון וחכמים בפ' בתרא דכתובות גבי מי שאבדה דרך שדהו. ועי' בשו\"ע ח\"מ סי' קי\"ט ס\"ה ובאחרונים שם:",
+                "<b>שם ברע\"ב סד\"ה בכור כו'. </b>שאין קדושה חלה על קדושה כ\"כ רש\"י. ובגמ' (קל\"ד) בד\"ה חלה פי' רש\"י דמתנות אין בהן קדושה. והט\"ז בסי' ס\"א ס\"ק כ\"א הרגיש בזה ונדחק. ולע\"ד נ\"פ הטעם משום דאיתקש לצבי ואיל בפ' ראה. וכמו שפרש\"י בר\"פ גבי פהמ\"ק שנפדו. והוא מהגמרא דבכורות (ט\"ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א שוק מן הפ' כו' עד סובך של רגל. </b>וכ' התוי\"ט וא\"כ לר\"י אין במתנת הזרוע רק עצם האמצעי כו'. ותימה דמלשון ר\"י משמע דל\"פ אלא אשוק. אבל בזרוע מודה לת\"ק דהוא ב' עצמות. ונראה דט\"ס בדבריו וצ\"ל השוק תחת הזרוע. וכ\"מ מהמשך דבריו:",
+                "<b>שם עד פיקה כו'. </b>רש\"י פירש (ואחריו הר\"ב). עד פיקה כו' שהיא פקיעתה כו'. נראה שמפרש כאילו היה כתוב פיקעה בעיי\"ן. וע\"ד שכתבתי בפסחים (ק\"ט) בד\"ה ועוד מפרש. ומש\"כ רש\"י קנה בית הבליעה. ר\"ל במקום בה\"ב שהוא בוושט. וברע\"ב ליתא כלל תיבות בה\"ב אך רש\"י הזכירו גם כן לקמן בגמרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ורה\"ג א\"נ אלא ברחלות. </b>ק\"ל דהא מוכח בפי\"ג דמנחות מ\"ז דרחל היא נקבה בת שתי שנים. ורה\"ג נוהג ג\"כ בזכרים ובבני שנה. טפי ה\"ל למיתני כשבים שכולל כולן לפמש\"כ בפסחים (ס\"ט ב'). שוב ראיתי להמהרש\"א בח\"א לקמן (קל\"ז ב') שהעיר קצת בזה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חומר כו' וא\"ת ליתני נמי הא דתנן לקמן כו' </b>בתוס' לפנינו הא דתניא לעיל והכונה לסוף דף קל\"ג. ואולי תלמיד טועה הוא שהגיה בתוי\"ט כן דעיקר הכונה לסיומא דזה חומר בזרוע דאיתא בברייתא שם ובמתניתין ליתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משקל חמש סלעים ביהודה שהן כו'. </b>כזה בכתובות (ס\"ד ב') במשנה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Kinnim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Kinnim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה חטאת שנתערבה. </b>בשני קנין של חובה כו' שכל קן מהן הוא א' עולה כו'. וכ\"כ לקמן בסוה\"מ. ול\"ד בלישניה. דע\"כ לא מיירי שכל קן מופרש לבד דא\"כ לא הוה כשר אלא פרידה אחת. וכן לקמן פ\"ג דבריו מגומגמין בזה אשר שם כבר צווחו עליו קמאי דקמן. ולקמן פ\"ב מ\"ב תמה עליו התוי\"ט בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אחת. </b>מפני שחייבות מהן (אולי צ\"ל בהן) כמו האנשים ומוסף כו'. ק\"ל מקרבן דשמיעת קול דאינו בנשים כדאיתא בר\"פ שבועת העדות. ועי' נו\"ב מ\"ת חלק חו\"מ סי' ח':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה לבין הקריבות וכו'. </b>לפי שהוא סתם ול\"נ כו' לפיכך אינו פוסל אלא א' כנגדו. דבריו שלא בדיוק דמשמע דמפרש פסול היינו גוזל הנשאר (והוא נגד מה שאמר ברישא יקח זוג לשני) ופוסל אחד כנגדו היינו במקום שפרח. וסותר א\"ע למה שפי' במשנה דלקמן. וכך הל\"ל לפיכך אינו פסול אלא הוא או אחר במקום שנתערב וכמש\"כ התוס' הביאם התוי\"ט בדבור הא':",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה קן סתומה כו' אבל פרידה כו' אינו יכול להקריב אלא כו' ופירש\"י ואלו קן כו'. </b>כצ\"ל מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה או. והנך חטאות דידי' כו'. </b>תימה דאף דלאו דידיה יוכל להקריב לשם מי שהוא וכמש\"כ התוי\"ט בפרק דלעיל מ\"ג בד\"ה מחצה. ואפי' אם כולם של אדם אחד צריך להקריב כ\"א לשם אותו דבר שהופרש עליו. ועי' בכריתות פ\"ו מ\"ז ובגמרא שם. ונ\"ל דה\"ה במחוסרי כפרה דאם הפרישה קן על זיבה לא תוכל להביאו על לידה. ונ\"ל ראיה מהא דאיתא שם (ח') דעל ב' לידות או ב' זיבות מביאה קרבן א' ואוכלת בקדשים (שכן אם הפריש על חלב שאכל אמש יוכל מדאורייתא להביאה על חלב שאכל היום כמש\"כ התוי\"ט שם פ\"ו מ\"ז לדעת הרמב\"ם). משא\"כ על לידה ועל זיבה (שכן אם הפריש על חלב והביא על הדם לא כפר) וכ\"מ לי מתוס' נזיר שם בד\"ה ואלו. אלא דמשמע מדבריהם שם דאפי' מזיבה על זיבה לא כפר וזה שלא כדברי הרמב\"ם הנ\"ל. אבל אין דבריהם מוכרחים שם דיל\"פ דלראובן שאר קינים מיתקן להביא אפי' על כפרה אחרת. ובלא\"ה אנכי תמה דטפי ה\"ל לפרש כיון דמקריב גוזל הנשאר א\"כ הוקבע אותו שפרח אם לחטאת אם לעולה ולא יוכל לעשות מהקינין דעלמא רק כעין אותו שפרח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וי\"א השביעית ל\"ה כלום. </b>עי' בהרע\"ב ודבריו לקוחים מהמפרש. ולכאורה אין להם ביאור. ולעד\"נ דמצד הדין אינו פוסל א' כנגדו אלא בפרח לבין הקריבות אבל לבין המתות. אינו פוסל וכדלקמן מ\"ד פרח מן הסתומה למפורשת דכיון דבה ימותו לכן יקח זוג לשני. ולהכי בשאר קינין הואיל דבפריחה פוסל אחד כנגדו מן הדין דהרי פרח לבין הקריבות גזרו גם בחזרה אף שחזר לבין המתות. אבל בשביעית דליכא בה פריחה כלל לכן ל\"ג בה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או שפרח מן האמצע כו'. </b>עתוי\"ט שנדחק. ולי עוד קשה מדוע לא בארה המשנה ג\"כ דאם פרח מתחלה מן הצדדין לאמצע דג\"כ ימותו. ולכן נראה דזהו המכוון במה שאמר או פרח. ור\"ל דמתחלה קאמר חזר לאמצע כו' עדיין יש תקנה לאותן שבצדדים אלו יקרבו כו'. ואין הדין שימותו כולן אלא אם חזר אח\"כ. וע\"ז אמר או שפרח פי' דתחלת הפריחה הי' מהצדדין לאמצע ג\"כ ימותו כולן. ומה שאמר מן האמצע לצדדין. חוזר על חזר שאמר תחלה. וכה\"ג מצינו בפי\"ז דכלים מ\"ב מפני שהן מקיימין עי' פי' הרע\"ב שם. ענ\"ל לפרש או שפרח מן האמצע מתחלה לצד אחד ד\"מ לצד אשר שם החטאת ואח\"כ פרח משם לצד השני (ולזה יכוון באמרו לצדדין ל\"ר) כולן ימותו. צד העולה. מן הדין שמא פרח החטאת. והצד החטאת. אף דמן הדין הי' יכול להקריב ממנה חטאת ימותו מפני גזירת הצד השני וכמו דגזרינן במ\"ג. והוא ע\"ד פי' הרמב\"ם:",
+                "<b>שם בע\"א הולכין אחר הראשון. </b>נ\"פ דר\"ל אחר הקרב ראשון. אבל אם עדיין לא נקרב רק שהפרישו ראשון. גם ב\"ע מודה דהעולה תהיה לנדבה. ולחובתה תביא אחרת ממין החטאת. וכ\"מ להדיא מהמפרש דאיירי כשנקרב. והרע\"ב שתולה בהפרשה ל\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כיון שכל קן וקן היה בפ\"ע. </b>עמש\"כ בזבחים (ס\"ז ב' בס\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חטאת שנים כו'. </b>הרי עולה אותו מנין חטאת שבחובה כו'. כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משני מינין תביא שתים. </b>עי' פרש\"י בזה (זבחים שם) (וכ\"כ המפרש אחריו) ולדבריו הנודר קן לא יוכל להביא תור וב\"י אלא ב' תורים או בנ\"י וזהו מה שאמרו א\"מ תורין כנגד בנ\"י כו'. ואנכי תמה דזה לא שמענו אלא בחובה וכדמפרש כיצד האשה שהביאה חטאתה תור כו' אבל בנדר או בנדבה לא שמענו. וכ\"נ להדיא מדברי הרמב\"ם רפ\"י מהל' פהמ\"ק. וע\"כ ל\"פ ר\"י ור\"ש בספ\"ה דמנחות אלא במחצה חלות ומחצה רקיקין דב' קרבנות חלוקין הן במעשיהן. דאלו בלולות ואלו משוחות ומקראי ע\"ש. אבל תורין וב\"י דמעשיהן שוין וליכא קראי כ\"ע מודו דיביא. ולענין משנתינו יל\"פ דהכהן א\"י איזו שתים עשה למעלה ואיזו למטה ושמא עשה הב' תורים למטה וצריכה להשלים כנגד התור של חטאת עולת תור. או שמא הבנ\"י למטה וצריכה להשלים עולת ב\"י וכן פי' הרמב\"ם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פרשה. </b>בהעתקת פרש\"י. ואם שני מינין היו כו' דאין מביאין תור כנגד בנ\"י. תמוה דתיפוק ליה דפרשה נדרה. ובפרש\"י שלפנינו ליתא לכ\"ז:",
+                "<b>[שם ד\"ה וחטאת אחת (הב') כו' והרי לו זוג ממינו לעולה כו'. </b>כצ\"ל:",
+                "<b>שם בד\"ה וי\"א אף צמרו כו' דס\"ל שתביא שמונה וא\"נ לא אכפת כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "סליק סדר קדשים."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Kinnim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Kinnim",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה חטאת שנתערבה. </b>בשני קנין של חובה כו' שכל קן מהן הוא א' עולה כו'. וכ\"כ לקמן בסוה\"מ. ול\"ד בלישניה. דע\"כ לא מיירי שכל קן מופרש לבד דא\"כ לא הוה כשר אלא פרידה אחת. וכן לקמן פ\"ג דבריו מגומגמין בזה אשר שם כבר צווחו עליו קמאי דקמן. ולקמן פ\"ב מ\"ב תמה עליו התוי\"ט בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אחת. </b>מפני שחייבות מהן (אולי צ\"ל בהן) כמו האנשים ומוסף כו'. ק\"ל מקרבן דשמיעת קול דאינו בנשים כדאיתא בר\"פ שבועת העדות. ועי' נו\"ב מ\"ת חלק חו\"מ סי' ח':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהר\"ב ד\"ה לבין הקריבות וכו'. </b>לפי שהוא סתם ול\"נ כו' לפיכך אינו פוסל אלא א' כנגדו. דבריו שלא בדיוק דמשמע דמפרש פסול היינו גוזל הנשאר (והוא נגד מה שאמר ברישא יקח זוג לשני) ופוסל אחד כנגדו היינו במקום שפרח. וסותר א\"ע למה שפי' במשנה דלקמן. וכך הל\"ל לפיכך אינו פסול אלא הוא או אחר במקום שנתערב וכמש\"כ התוס' הביאם התוי\"ט בדבור הא':",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה קן סתומה כו' אבל פרידה כו' אינו יכול להקריב אלא כו' ופירש\"י ואלו קן כו'. </b>כצ\"ל מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה או. והנך חטאות דידי' כו'. </b>תימה דאף דלאו דידיה יוכל להקריב לשם מי שהוא וכמש\"כ התוי\"ט בפרק דלעיל מ\"ג בד\"ה מחצה. ואפי' אם כולם של אדם אחד צריך להקריב כ\"א לשם אותו דבר שהופרש עליו. ועי' בכריתות פ\"ו מ\"ז ובגמרא שם. ונ\"ל דה\"ה במחוסרי כפרה דאם הפרישה קן על זיבה לא תוכל להביאו על לידה. ונ\"ל ראיה מהא דאיתא שם (ח') דעל ב' לידות או ב' זיבות מביאה קרבן א' ואוכלת בקדשים (שכן אם הפריש על חלב שאכל אמש יוכל מדאורייתא להביאה על חלב שאכל היום כמש\"כ התוי\"ט שם פ\"ו מ\"ז לדעת הרמב\"ם). משא\"כ על לידה ועל זיבה (שכן אם הפריש על חלב והביא על הדם לא כפר) וכ\"מ לי מתוס' נזיר שם בד\"ה ואלו. אלא דמשמע מדבריהם שם דאפי' מזיבה על זיבה לא כפר וזה שלא כדברי הרמב\"ם הנ\"ל. אבל אין דבריהם מוכרחים שם דיל\"פ דלראובן שאר קינים מיתקן להביא אפי' על כפרה אחרת. ובלא\"ה אנכי תמה דטפי ה\"ל לפרש כיון דמקריב גוזל הנשאר א\"כ הוקבע אותו שפרח אם לחטאת אם לעולה ולא יוכל לעשות מהקינין דעלמא רק כעין אותו שפרח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וי\"א השביעית ל\"ה כלום. </b>עי' בהרע\"ב ודבריו לקוחים מהמפרש. ולכאורה אין להם ביאור. ולעד\"נ דמצד הדין אינו פוסל א' כנגדו אלא בפרח לבין הקריבות אבל לבין המתות. אינו פוסל וכדלקמן מ\"ד פרח מן הסתומה למפורשת דכיון דבה ימותו לכן יקח זוג לשני. ולהכי בשאר קינין הואיל דבפריחה פוסל אחד כנגדו מן הדין דהרי פרח לבין הקריבות גזרו גם בחזרה אף שחזר לבין המתות. אבל בשביעית דליכא בה פריחה כלל לכן ל\"ג בה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>או שפרח מן האמצע כו'. </b>עתוי\"ט שנדחק. ולי עוד קשה מדוע לא בארה המשנה ג\"כ דאם פרח מתחלה מן הצדדין לאמצע דג\"כ ימותו. ולכן נראה דזהו המכוון במה שאמר או פרח. ור\"ל דמתחלה קאמר חזר לאמצע כו' עדיין יש תקנה לאותן שבצדדים אלו יקרבו כו'. ואין הדין שימותו כולן אלא אם חזר אח\"כ. וע\"ז אמר או שפרח פי' דתחלת הפריחה הי' מהצדדין לאמצע ג\"כ ימותו כולן. ומה שאמר מן האמצע לצדדין. חוזר על חזר שאמר תחלה. וכה\"ג מצינו בפי\"ז דכלים מ\"ב מפני שהן מקיימין עי' פי' הרע\"�� שם. ענ\"ל לפרש או שפרח מן האמצע מתחלה לצד אחד ד\"מ לצד אשר שם החטאת ואח\"כ פרח משם לצד השני (ולזה יכוון באמרו לצדדין ל\"ר) כולן ימותו. צד העולה. מן הדין שמא פרח החטאת. והצד החטאת. אף דמן הדין הי' יכול להקריב ממנה חטאת ימותו מפני גזירת הצד השני וכמו דגזרינן במ\"ג. והוא ע\"ד פי' הרמב\"ם:",
+                "<b>שם בע\"א הולכין אחר הראשון. </b>נ\"פ דר\"ל אחר הקרב ראשון. אבל אם עדיין לא נקרב רק שהפרישו ראשון. גם ב\"ע מודה דהעולה תהיה לנדבה. ולחובתה תביא אחרת ממין החטאת. וכ\"מ להדיא מהמפרש דאיירי כשנקרב. והרע\"ב שתולה בהפרשה ל\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כיון שכל קן וקן היה בפ\"ע. </b>עמש\"כ בזבחים (ס\"ז ב' בס\"ד):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חטאת שנים כו'. </b>הרי עולה אותו מנין חטאת שבחובה כו'. כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משני מינין תביא שתים. </b>עי' פרש\"י בזה (זבחים שם) (וכ\"כ המפרש אחריו) ולדבריו הנודר קן לא יוכל להביא תור וב\"י אלא ב' תורים או בנ\"י וזהו מה שאמרו א\"מ תורין כנגד בנ\"י כו'. ואנכי תמה דזה לא שמענו אלא בחובה וכדמפרש כיצד האשה שהביאה חטאתה תור כו' אבל בנדר או בנדבה לא שמענו. וכ\"נ להדיא מדברי הרמב\"ם רפ\"י מהל' פהמ\"ק. וע\"כ ל\"פ ר\"י ור\"ש בספ\"ה דמנחות אלא במחצה חלות ומחצה רקיקין דב' קרבנות חלוקין הן במעשיהן. דאלו בלולות ואלו משוחות ומקראי ע\"ש. אבל תורין וב\"י דמעשיהן שוין וליכא קראי כ\"ע מודו דיביא. ולענין משנתינו יל\"פ דהכהן א\"י איזו שתים עשה למעלה ואיזו למטה ושמא עשה הב' תורים למטה וצריכה להשלים כנגד התור של חטאת עולת תור. או שמא הבנ\"י למטה וצריכה להשלים עולת ב\"י וכן פי' הרמב\"ם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פרשה. </b>בהעתקת פרש\"י. ואם שני מינין היו כו' דאין מביאין תור כנגד בנ\"י. תמוה דתיפוק ליה דפרשה נדרה. ובפרש\"י שלפנינו ליתא לכ\"ז:",
+                "<b>[שם ד\"ה וחטאת אחת (הב') כו' והרי לו זוג ממינו לעולה כו'. </b>כצ\"ל:",
+                "<b>שם בד\"ה וי\"א אף צמרו כו' דס\"ל שתביא שמונה וא\"נ לא אכפת כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "סליק סדר קדשים."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה קינים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Menachot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,266 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Menachot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מנחות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומנחת קנאות כו'. </b>כחטאת שויוה רבנן. וכ\"ע התו\"ח משמע דמדרבנן הוא. ואין מלשון זה הכרע כמש\"כ בס\"ד בר\"ה ספ\"ק ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה קמץ בשמאל פסול. </b>עי' תוי\"ט שהביא משמא דגמרא דילפינן מן וימלא כפו ממנה כו'. אבל לימוד זה נדחה במסקנא לקמן (י') אלא דילפינן יד יד ממצורע. ולרבנן מסיק שם דמכהונה לבד נפקא דכהונה לא בעיא אצבע. וכי איצטריך יד יד לקידוש קומץ. ולר\"ש נפקא ליה קמיצה גופא מהקישא דכחטאת בא לעובדה ביד עובדה בימין. וקידוש לא בעי כלל. או דמכשיר בשמאל. ואיצטרך יד יד לקמיצה דמנחת חוטא עי' היטב שם בסוגיא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פושט כו'. </b>ואע\"ג דשלשתן נקמצות לאחר אפייה כו'. והלשון אינו מדויק דמשמע דמנחת סלת ניחא ליה אע\"פ שהיא ג\"כ בלולה נופל בה שפיר לשון קמח. וסיים דמשכחת נקמצות קמח אותן שאין בה שמן כו'. ועי' לקמן (נ\"ד) תד\"ה ת\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חסר לבונתה כו'. </b>ואילו רבה לבונתה לא קתני דלא פסל אלא כשרבה יותר על שני קמצין. (ועי' רש\"י י\"א ע\"ב ד\"ה שהפריש לה ב' קמצין כו') ול\"ד דבשני קמצין מצומצמין ג\"כ פסול לפי' הא' דרש\"י שהחזיק הרע\"ב אחריו. ובפי' הרמב\"ם יש ט\"ס וכצ\"ל והוא שיתן משני קומצין של לבונה ולמעלה. וכ\"פ בחבורו פי\"א מהל' פהמ\"ק. ואולי גם בדברי הרע\"ב חסר קו על מלת על והכוונה עלה ור\"ל על המנחה או על הלבונה. ודע שהתוי\"ט מלא דברי הרע\"ב וז\"ל דב' קומצין לגבי ב' קרטין הוא יותר מדאי הרבה כו'. ור\"ל דחסר לבונתה דמתניתין היינו משני קרטין וכר' יהודה וכמש\"כ הכ\"מ שם בהל' ח' לחד תירוצא בדעת הרמב\"ם. אבל זה דוחק גדול. דהרי חזינן דריו\"ח מפרש חיסר לבונתה דמתניתין. דהיינו מקומץ. ואולי יאמר דהרמב\"ם פסק כתירוצא קמא דסתמא דגמרא על הברייתא תני קורע כו' (ועמש\"כ בס\"ד בשבועות (ט\"ז) בתד\"ה תני) ולכן גם במתניתין י\"ל תני חיסר לבונתה משני קרטין. אבל קשה דלריו\"ח (לפמש\"כ התוי\"ט) יקשה מדוע לא תני מתניתין יתר לבונתה. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש דריו\"ח לא בא רק לתרץ הקושיא דוהתניא כו' ובא לומר דאתיא כר\"מ וריו\"ח גמיר לה דר\"מ פוסל בחסר כ\"ש (כה\"ג תמצא לו בסנהדרין (נ' ב') ע\"ש בפרש\"י ד\"ה מרגלא) ולא ניחא ליה בתירוצא דתני קורט כו' דמשמע ליה דתני לה דומיא דקומץ כיון דכייל להו בחד חסר. וכן לא ניחא ליה בתירוצא דכאן כו' כאן כו' אף דאית ליה חילוק זה כדאמר לקמן. דמשמע ליה דהברייתא מיירי ג\"כ בלבונה הבאה עם המנחה מדכייל לקומץ בהדיה. אבל מתניתין מפרש ג\"כ דחיסר משני קרטין וכר\"י וכדמוכח מהא דלא תני רבה לבונתה כדכתב התוי\"ט. ועוד נ\"ל ראיה ממשנה הסמוכה לקמן דתני להקטיר לבונתה ופרש\"י עצמו דהך סתמא כר\"ש (כן הגיה הצ\"ק) כו' דלבונה כשרה בקורט א'. ול\"ד דה\"ה דמצי אתיא כר\"י דמכשיר בב' קרטין דהל' כוותיה נגד ר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שני כבשים כו' וכ' רש\"י אע\"ג דז' כבשים כו' שאין הלחם קדוש אלא כו'. </b>לשונו מזוקק. ולשון הרע\"ב ושאר כבשים דמוספין נינהו. ול\"ד במחכ\"ת. עי' לקמן (מ\"ה ב') רע\"א יכול הן הן כבשים האמורים כאן הן הן האמורים בחוה\"פ אמרת כו'. ועי' בפירושו לקמן פ\"ד מ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                " <b>במשנה לא פתת. </b>ברש\"י וברע\"ב וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה כשר. ונ\"פ דכוונתו דע\"כ פתת מהחלות כדי קמיצה דקומץ היתר פסול כדלעיל (ו) במשנה והתוי\"ט ל\"ד בכאן במחכ\"ת. ומש\"כ רש\"י כדאמרינן באלו מנחות. שב למש\"כ קודם ה\"ה לכל המנחות כו' והוא שם (ע\"ה) מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה. או דצ\"ל האי כדאמרינן כו' קודם וזה אם לא פתת כו':",
+                "<b>שם במשנה והן בולעות זו מזו. </b>עתוי\"ט. ונראה דאישתמיטתיה מש\"כ הרמב\"ם בפי\"א מהל' פהמ\"ק ה\"ח דאם נפל לתוכה שמן מנחה אחרת כ\"ש נפסלה. וא\"כ נוכל לפרש הכא דהפסול הוא משום ריבה שמנה. אם לא שיאמר דהרע\"ב לקח לו שיטה אחרת דאף בזה לא מיפסל עד שיוסיף לוג ודלא כרש\"י ולא כרמב\"ם. זה ה\"ל להתוי\"ט לבאר. (ואגב ראיתי להכ\"מ שם בהל' ט' על מש\"כ הרמב\"ם דבריבה שמנה עד שני לוגין כשרה. שכתב ודלא כפרש\"י שכתב אהא דאמרינן ולוקמה כגון דעריב שמן דחולין כו' דעריב ביה פורתא כו'. ותמוה דהא גם הרמב\"ם מודה בעירב בה דחולין או דמנחה אחרת אפי' כל שהוא פסולה. וה\"ל לאתויי הא דפרש\"י לעיל אבל בלוג ומחצה קס\"ד דלא מיפסלא. משמע דלמסקנא מיפסלא בהכי. ושני לוגין דנקיט הוא לרבותא דס\"ד הואיל והאי חזי ליה כו'):",
+                "<b>ומה </b>שכ' התוי\"ט שלא הבין לשיטת רש\"י והתוס' דהטעם הוא משום ריבה שמנה קושיית הגמרא וכי בולעות זו מזו מה הוי מב\"מ הוא. לאחר העיון בפירושם נראה דהכי פריך כיון דמב\"מ לא בטיל לכן אע\"פ שהקומץ בולע שמן מהמנחה כיון דלא בטיל לגביה. כל היכא דאיתיה אמנחה שדינן ליה. כדפרש\"י לקמן (כ\"ג) בד\"ה רי\"א לא יקרב. משום דעולין א\"מ זא\"ז והיכא דאיתיה אמנחת נדבה שדינן ליה. ולכן לא הוה ריבה שמנה לגבי קומץ ולא חסר שמנה לגבי מנחה. ועי' עוד שם בבעיא דרבא קומץ שמיצה שמנו כו' ובתוס' שם ובד\"ה חרב. ומשני רבא כ\"ש מב\"מ וד\"א כו' שא\"מ (דהיינו הקומץ) רבה עליו (על שמן הנבלע בו) ומבטלו. ולכן הוה ריבה שמן בקומץ כיון דבטיל בתוכו. וחסר שמנה גבי מנחה. אך קצת סתירה לזה מהא דפרש\"י שם (בע\"ב) ד\"ה לימא דלא כר\"ח שכתב דבטיל כמאן דליתיה דמי ולא אייתיר ליה. וכבר הרגישו עליו בזה התוס' כאן בד\"ה והן הא':",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לא מלח כל המנחה כו'. </b>פירושו זה לא נמצא בגמרא עי' לקמן (ר\"ד כ'). והפי' גופיה לא מחוור כלל. דמאי קמ\"ל מתניתין בלשון דיעבד כיון דאפי' לכתחלה לא בעיא כל המנחה מליחה. בשלמא לא יצק דפי' לא יצק כהן אלא זר. אף דגם לכתחלה משמע דכשרה בזר דמקמיצה ואילך מצות כהונה. מ\"מ אפשר דאפ\"ה היו נוהגים הכהנים ליצוק. וכיוצא בזה כתבתי בברכות (כ\"ח. ל\"א ב') ע\"ש. או דאתי לאפוקי מר\"ש דס\"ל לקמן (בע\"ב) דבעינן דוקא כהן. והרמב\"ם פי' דלא מלח כהן אלא זר. ולקושיית רב יוסף לקמן ע\"ז וכי תעלה ע\"ד כו' לא חש לה די\"ל קמ\"ל דאם עבר ועלה או בשוגג ומלח כשר. (ורב יוסף דלא ניחא ליה בזה אולי ס\"ל דהוה מצוה הבאה בעבירה ולכן אפי' עבר ועלה ומלח לא יצא ובפרט זה יש להאריך ואכ\"מ) ועי' בכ\"מ ולח\"מ בפ\"ה מהל' אמ\"ז הי\"ב:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא מלח כו'. </b>לא דקדק בסדר כו'. ונ\"ל דל\"ד הרב ז\"ל בזה. דהתוס' מפרשי' לא מלח קאי על הקומץ. או שלא מלחו כלל. או שלא מלחו כהן אלא זר. וכדאיתא בגמרא שציינתי לעיל. אבל לפי' הרע\"ב דלא מלח קאי על כל המנחה. אדרבה י\"ל דבדוקא אקדים התנא לא מלח לארויי לן דמיירי במנחה כולה דקדים לתנופה ולהגשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואינו מרצה כו' ותמיהני כו' ע\"ש כה\"ד. </b>ואולי יכוון רש\"י דאותן קדשים המותרין להקריבן בבמה קטנה אפי' אם הקריבן בבמה גדולה אין נפסלין ביוצא עי' זבחים (ס\"ד קי\"ט) ובפרש\"י שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שני שעירי יוה\"כ מעכבין זא\"ז. </b>ק\"ל מאי איריא השעירים דהוזקקו זל\"ז בהגרלה. אפי' הפר של כה\"ג והקטורת דלפני ולפנים וכל האמור בפ' אחרי בסדר היום מעכבי אהדדי עי' יומא (ס') פלוגתת ר\"י ור\"נ. ואולי קמ\"ל דאף שעיר המשתלח דעיקר מצותו בחוץ להשתלח וגם כשר בזר אפ\"ה מעכב. ועי\"ל דהא כבר תני להו בדוכתייהו ביומא שם. אלא דכאן רצה התנא לזווג שנים שנים ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>שם שעל הפרוכת ומה\"ז עי' רש\"י. </b>ועי' בלשון הרע\"ב דמשמע מדבריו דגם פהע\"ד ופכה\"מ טעונין ז' הזיות על מזבח הפנימי וז\"א כדמוכח בזבחים (ר\"ד מ\"ב) ובש\"ד. ומש\"כ עוד וד' מתנות כו' אע\"פ שלא הוזכרו במשנה. נ\"ל דזה כבר שנה בפ\"ד דזבחים כל הניתנין על מזבח הפנימי כו' ושם תני דומיא דחטאת החיצונה דהויא בקרנות. וכן לקמן (מ\"ד ב') תני המתנות שעל מזבח החיצון א\"מ זא\"ז דמשמע הא דפנימי מעכבות. אך ק\"ל מדוע לא תני הזאה ראשונה שעל בין הבדים ושעל הפרוכת דפר ושעיר של יוה\"כ. וה\"ל למיתני בבא דשמונה. שכן רש\"י כללה עם השבע לעיל (ט\"ז) ד\"ה מ\"ג דיו\"ה ועשאו שמונה. ואולי דזה כבר נכלל בהא דיומא (ס') וכאן לא שנה רק לזווג שבע שבע וכמש\"כ בסמוך לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שתי פרשיות שבמזוזה כו'. </b>ק\"ק מדוע לא חשבה לעיל בהדי שנים שנים. וכן ד\"פ שבתפילין וד' ציציות בהדי ד\"ד כמו שחשב שם ד' שבלולב אע\"פ שאינו מעניני עבודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה תפלה כו'. </b>עתוי\"ט ולע\"ד יל\"פ מלשון מחשבה כדפרש\"י בפ' ויחי על לא פללתי. והוא לפי שאסור להסיח דעתו מתפילין וצריך שיהא מחשבתו עליהם תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והכבשים א\"מ זא\"ז. </b>בגמ' איתא גם והשעירים. ומסובבת בד\"ח בסימן המחיקה. ולכאורה גי' והשעירים נכונה ופירושה כמו דמפרש הש\"ס לוהאילים דלא אילים דתו\"כ מעכבי ליה לאיל דחוה\"פ כו' דב' שעירים הן א' שבפ' אמור בגלל הלחם והב' שבחוה\"פ למוספין כמש\"כ הרמב\"ם ברפ\"ח מהל' תומו\"ס והוא מהגמרא לקמן (מ\"ה ב'). רק ק\"ק לפ\"ז מדוע לא הזכירם הש\"ס לפרשם כמו והאילים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה התמידים א\"מ כו' דאי בעי כו' ואי בעי מוספין מקריב ברישא. </b>כן פי' רש\"י. ונ\"פ דלא פי' כן רק לפי הקס\"ד. אבל לפי מאי דמסיק אביי לקמן ע\"כ פירושו דאין מעכבין אה\"מ בדיעבד אם קרב המוספין קודם והרע\"ב שהעתיק לשון רש\"י ואי בעי מוספין כו' לפירושא דמתניתין לפי האמת ל\"ד במחכ\"ת. ולא עוד אלא דהוא עצמו מסיים דדרשה דהעולה אינה אלא למצוה כו' וא\"ל דבריו סותרין אהדדי:",
+                "<b>[שם בתורע\"ק אות ט\"ו.</b> כן העיר הצ\"ק מהת\"י ועי' בריטב\"א ליומא שם ובח\"נ כאן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ושלימה היתה קריבה. </b>עפרש\"י וכ\"ה המסקנא בגמ' לקמן. והתימה על הרמב\"ם והרע\"ב שנשמטו מלפרש כן. וגם התוי\"ט לא העיר מזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף היא אינה מן המובחר. </b>כלשון זה אמר הוא עצמו בסנהדרין (נ\"ב) במשנה ופרש\"י שם אף הוא לישנא בעלמא כו'. ועמש\"�� שם והכא י\"ל דנקט לשון זה אשיגרת לישן דאמרו לו אף היא כו' דסיפא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מנחת הסלת המתנדב מנחה סתם מביא כו' כ\"כ רש\"י. </b>ושנו משנתם כר\"י ברפ\"י לקמן דל\"ה כוותיה. עי' מל\"מ פי\"ז מהל' מעה\"ק הלכה ה':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לחה\"פ אי אכללא דכה\"מ קאי כו' דאקרי מנחה כו' </b>ולי מוכח להדיא דקרינן ליה מנחה ממתני' דשקלים והובאה בגמ' לעיל (מ\"ו ב') אלא שהכהנים כו' וכל מנחת כהן כו' הואיל כו' ולחה\"פ כו' האיך נאכלין וע\"ש בגמרא. וכ\"מ לקמן (ס' ב') דקס\"ד לרבויי לחה\"פ להגשה מאת המנחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נתן כלי ע\"ג כלי לא פסלה. </b>לשון הרע\"ב ול\"א הרי עבר כו' וכ\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו פי\"ב מהל' מעה\"ק ה\"ח. ולכאורה מדתני גבי שיריה אינו עובר. והכא לא תני רק לא פסלה משמע דעובר מיהא. וכבר דקדק בזה הלח\"מ שם ונ\"ל דהם מפרשים כאן ע\"ד שפי' הגמרא בסנהדרין על הא דבחדא מתני' תני שם מאכילין אותו שעורים ובאידך תני לחם צר. דבתרוייהו עבדינן תרוייהון ומה שחסר זה גילה זה ויגיד עליו ריעו. וכה\"ג כתבתי בשבת (קנ\"ה) בד\"ה אר\"ה ע\"ש. ודע דהל\"ל לפרש בהא דנתן כלי ע\"ג כלי דתרתי קתני ואו או קאמר. ור\"ל נתן כלי ע\"ג גופא דמנחה. או שנתן השמן ע\"ג הכלי שהמנחה בתוכה. אך לשון הרמב\"ם בפי' ל\"מ כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה יש טעונות הגשה וא\"ט תנופה. </b>תנופה ולא הגשה. הגשה ותנופה. לא כו'. כ\"ה הגי' במשניות וכן הובא בנדרים בגמרא. וכן מפרש להו על סדר הזה במשנה הסמוכה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מנחת הסולת כו' המנחה והבאת כו'. </b>משמע דדריש הא דהמנחה לרבוי אולם בתוס' שמהם העתיק איתא את המנחה כו' ר\"ל דאת הוא רבוי וכדמוכח להדיא מדבריהם לקמן ד\"ה ר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואימורי שלמי יחיד וחו\"ש שלהן. </b>ק\"ל מדוע נקיט שלמי יחיד הלא גם שלמי ציבור טעונין תנופה שחוטין כדלקמן בדברי ר\"ש. ואולי מתניתין כרבי דאמר לקמן (ס\"ב) דתנופת שלמי צבור לאחר שחיטה כמות שהן וכהרמב\"ם בפ\"ח מהל' תומ\"ס הי\"א דלאחר שחיטה ג\"כ הנפתן עם הלחם. וא\"כ הוא נכלל במה שאמר אח\"כ ושתי הלחם וב' כבשי עצרת כו'. (והרווחנו בזה למצוא מקור לדברי הרמב\"ם הנ\"ל דלאחר שחיטה ג\"כ תנופתן עם הלחם ע\"ש בלח\"מ. ואין לדחות דלמא דוקא לרבי דס\"ל דון מינה ואוקי באתרא לכן ס\"ל ג\"כ דתנופתו עם הלחם. אבל לרבנן דפסק הרמב\"ם כוותייהו דס\"ל דון מינה ומינה מנ\"ל דבעי' עם הלחם. ז\"א דהא לר\"פ שם אף רבי ס\"ל דון מינה ומינה ואפ\"ה ס\"ל דעם הלחם וא\"כ ה\"ה לרבנן נמי) אולם לפ\"ז דסתם מתני' אתיא כרבי ה\"ל לפסוק כוותיה ויקשה על הרמב\"ם דפסק כחכמים. ולכן נ\"ל דמשמע שם דלחכמים דרבי אימורין דשלמי ציבור אינן בתנופה וכ\"נ להדיא ברמב\"ם שם (ובאמת ל\"י למה כיון דמשלמי יחיד ילפינן ליבעו אימורין נמי תנופה כדיחיד. ולרבינא שם דאמר דילפי משלמיהם ניחא דהתם לא כתיב אלא חו\"ש אבל לאינך אמוראי דשם קשיא) ולכן יל\"פ כאן דהכינוי שלהן מוסב על שלמי שזכר (ונכלל בזה גם דשל ציבור) לא על היחיד שעמו ונכון בעז\"ה. ודע דק\"ל מדוע שייר התנא מלחשוב לחמי תודה ודנזיר דטעונין ג\"כ תנופה (עי' ספ\"ט בהרע\"ב ובמש\"כ שם) ואין בהם הגשה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי הלחם וכבשי שלמים של עצרת הבאים בגלל הלחם. </b>עמש\"כ בהוריות (י\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח כו'. </b>לכאורה אפי' אמר הרי עלי מנחת מאפה סתם ל\"י מכל ��ני כיון דילפינן מדכתיב מאפה תנור. הרי לא גילתה התורה שיוכל להתנדב זולת מאפה תנור. ואמרי' לעיל (ס' ב') ת\"ל אלה אין לי אלא אלה:",
+                "<b>שם במשנה יורות הערביים. </b>עי' פי' הרמב\"ם והרע\"ב. וכן מפורש במשנה עצמה בפ\"ה דכלים מ\"י:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה רעפים כו'. </b>ומסיקין אותן בכבשן. גם תנור וכופח מסיקין בכבשן והוא גמר מלאכתו עי' שבת (קכ\"ה). ונראה שיש חסרון בדבריו וכוונתו למה שפי' הרמב\"ם ומאפה רעפים (כ\"נ דצ\"ל) הוא שמחממין אבן קשה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומתן שמן כו'. </b>ואופה בתנור ופותתה ויוצק כו'. ונ\"פ דתיבת בתנור ט\"ס* דהא מאפה תנור ממעטינן מיציקה:",
+                "*וכן כתב ג\"כ בעל מלאכת שלמה וגם ברע\"ב שבתי\"ט ד\"פ וד\"ק ליתא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה כל כו' ומאי קושיא כו'. </b>עי' תוספות (ע\"ה ע\"ב) ד\"ה איזהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א כו' ומנחת כה\"מ אין בהם פתיתה. </b>עי' לח\"מ ומל\"מ פי\"ג מהל' מעה\"ק הל' ד':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הנעשות כ' דמב' מיעוטין ממעטינן להו [לב' הלחם ולחה\"פ] דחלוקין הם לענין לבונה. </b>וקשה דהרי לענין הגשה ממעטינן להו לעיל (ס\"ד ס') ממיעוט אחד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א לא היה להן קצבה. </b>במשניות הגי' לא היה לה כו'. ומשמע לפי גי' זו דלא פליג אלא על לחה\"פ. ולחם נקרא לפעמים בל\"נ כמש\"כ התוס' לקמן בר\"פ שתי הלחם. וכן הקרא שמביא הוא בלה\"פ. ושביק קרא המוקדם סלת תהיינה הכתוב בשתה\"ל. וגם לגי' דלהן י\"ל דל\"ר שב על הנפות. והרע\"ב העתיק הגי' לה ואפ\"ה פי' דפליג אכולהו:",
+                "<b>ודע </b>דלכאורה תימה על הרע\"ב ואחריו התוי\"ט (וכ\"מ מפי' הרמב\"ם) שפי' כרשב\"א ולא כת\"ק. והרמב\"ם בחיבורו מיסתם להו סתומי בג' המקומות. ועלח\"מ פ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ב. ונ\"ל משום דלת\"ק לא היה אלא שתי נפות ובהן היו מניפין י\"ג פעמים כדפרש\"י. ומה דאיתא בתוספתא שהעתיקו התוס' בהת\"ק י\"ג נפות. נ\"ל דנפות אינו שם העצם בל\"ר. אלא הוא שם המקרה או מקור ורשב\"א דס\"ל די\"ג נפות ממש היו נקיט בלישניה י\"ג יפה. וא\"כ סתמא דמתניתין דנקטה גם כן נפה אתיא כוותיה לכן פירש אליביה ונכון בעזרת השם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שהן שש מדבריות כו' עשרה לחמץ כו'. </b>עי' לקמן בגמרא (ע\"ז ב' ע\"ח) דיליף להו שפיר משתי הלחם. והרע\"ב והתוי\"ט שתקו מזה ולא ביארו:",
+                "<b>שם ורבוכה. </b>עי' בתוי\"ט בשם הרמב\"ם טעם לשם זה. ומש\"כ שם והוא שנאמר סולת בשמן תעשה. תמוה דהאי קרא כתיב במנחת מרחשת. ובפי' הרמב\"ם ליתא לתיבת סלת ונכון ור\"ל הא דכתיב בחביתין על מחבת בשמן תעשה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ולד תודה שהפריש תודה מעוברת. </b>ול\"י כוונתו דאדרבה דלריו\"ח בתמורה (כ\"ה) דאם שיירו משוייר ה\"נ כמפריש ב' תודות לאחריות (עי' בתוס') וקודם כפרה באיזו שמתכפר טעונה לחם. וגם לאחר כפרה בתודת נדבה נראה דג\"כ טעונה לחם דמרבה בתודות הוא. ואילו בהקדיש ואח\"כ נתעברה. בתודת נדבה אפי' קודם כפרה אין הולד טעון לחם. ובתודת חובה ג\"כ לאחר כפרה מיהא א\"ט לחם לכ\"ע. ולמ\"ד אין אדם מתכפר בשבח הקדש אפי' קודם כפרה א\"ט לחם כמבואר כ\"ז בסוגיא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה עפריים בבקעה כצ\"ל כמו שציינו התוס'. </b>ובמשניות הגי' חפריים וגם היא נמצאת ביהושע (י\"ט י\"ט) ופי' בבקעה נראה דר\"ל דדוקא בבקעות שבתוכה לא��וקי הרים ומישור. ודלא כהרע\"ב. וכן מפרש לקמן (פ\"ו ב') ובית לבן בהר וכפר סיגנה בבקעה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה תקוע אלפא לשמן. </b>במשניות הגי' תקועה. וט\"ס הוא כי שם העצם שלה תקוע כדכתיב בריש עמוס ובירמיה (ו') והא דכתיב וישלח יואב תקועה. שם בא הה\"א במקום למ\"ד בתחלתה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משלישה מאמצעה. </b>הפי' הנכון בזה לע\"ד הוא דאינו מביא אלא משליש האמצעי. ומאמצעה דקאמר הוא לביאור על משלישה לומר דיכוון לשליש האמצעי. ולפ\"ז היה משים הברזא תחת שני השלישים העליונים. ויתחיל להמשך מתחתית שליש האמצעי. וכשיכלה ויתחיל להמשך משליש העליון (דהיינו זרק הגיר ודלא כמשמעות פרש\"י ומהא דאיתא בגמרא גיר של שמרים ל\"ק כי גם למעלה לפעמים נמצא שמרים כידוע) אז הקיש בקנה. ויתכן ג\"כ לפרש דמאמצעה שב על מקום מושב החבית במרתף. וירצה בזה שלא לקחו מאותן החביות הסדורות סביבות כתלי המרתף אלא מאמצעו. וכעין זה פי' הלח\"מ בפ\"ז מהל' איסורי מזבח ה\"ו לדעת הרמב\"ם:",
+                "<b>שם שנאמר תמימים כו'. </b>פשוט שזה אינו מדברי ריב\"י אלא מסתמא דמתני' והוא טעם כולל לכל הפסולים שנשנו בפרקין ודלא כדמשמע קצת מפרש\"י. וכ\"מ להדיא מפי' הרמב\"ם (והרע\"ב) ובחבורו רפ\"ו מהל' אמ\"ז וע\"ש בכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ז' מדות של לח כו'. </b>עי' לעיל (ח' ב') בתד\"ה כלי הלח ובמש\"כ שם:",
+                "<b>שם אלא כו' לוג ומחצה כו' למנחת כ\"ג כו'. </b>ק\"ל הא רביעית לא נמשחה אלא בשבילה כדלקמן (פ\"ח רע\"ב) וא\"כ לוג ומחצה ל\"ל. ויותר קשה הא דאיתא (שם רע\"א) א\"ל חצי לוג היתה שם כו'. מדוע לא א\"ל דרביעית היתה שם והיא ע\"כ מוכרחת לה. שוב ראיתי להמל\"מ בפי\"ג מהל' מעה\"ק ה\"ג שהתעורר בזה. ועי' לעיל (ח') תד\"ה ולר\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל מדות שבמקדש היו נגדשות. </b>משמע דכולל גם מדות הלח דהם ג\"כ נקראים מדות סתם כמש\"כ התוס' לעיל (ח' ב') ועמש\"כ שם. וק\"ל דהרי בהן היו מודדין יין ושמן ומים ואין גודשן שוה כמש\"כ התוס' בזבחים (פ\"ח) (וכדמוכח ג\"כ מהא דגפן כדי רביעית יין לנזיר לפרש\"י בעירובין ובסוכה). ולעיל (פ\"ח) איתא דלר\"מ אסור להוסיף ומתניתין אוקימנן כוותיה לקמן בגמרא:",
+                "<b>שם בירוציהן. </b>רש\"י מפרש דזהו מה שנופל אחורי הכלי ופירושו עולה יפה. והרע\"ב שמפרש דהיינו גודשן לא מחוור כלל דהא תני רישא דכה\"מ היה נגדשות ובמה נתקדש הגודש ביבש. וגם טעמי פלוגתתן דמפרש בגמ' ל\"מ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הכל סומכין. </b>מש\"כ התו\"ח דלא משכחת לקרבן חש\"ו אלא ביורש. נעלם מאתו הא דאיתא בנדרים (ל\"ה ב') דאדם מביא קרבן מצורע על בניו הקטנים ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סומא כו' ותמיהני דשבקו לנכרי כו'. </b>ול\"נ דמנכרי לא רצו להקשות דא\"ל דעיקר קרא אתא למעוטי נשים כדמייתי הגמרא בעירובין (צ\"ו ב') ובש\"ד (וזה נראה דאישתמיט מהתוי\"ט כאן. וכ\"נ מהא דכ' לקמן על הרע\"ב ומיהו דרשה דנקט בת\"כ מתניא. ולא הביא מהגמרא) ודרשה דלמעוטי עובד כוכבים (דאיתא ג\"כ בת\"כ) לא מייתא. והכא דמייתא לעיל אינו אלא לרווחא דמלתא. או קודם דילפינן מסנהדרין כמ\"ש גם התוי\"ט לענין חש\"ו. ודע דבמקום משנתינו ב\"פ שבדבריו צ\"ל גמרתינו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה על הראש. </b>דת\"ר ידו על הראש ולא כו' ולא כו'. משמע דמחד ראש ממעט כולהו. ובגמ' ידו על הראש ול\"י על ��צואר ידו על הראש ול\"י עה\"ג כו'. נראה דכאו\"א ממעט מראש בפ\"ע דטובא ראש כתיבי בויקרא וכ\"מ מהא דקאמר צריכי דאי כתב רחמנא חד כו' וכמו לעיל בדרשות דידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שהתנופה נוהגת בקה\"י ובקה\"צ. </b>אע\"ג דסמיכה איתא נמי בק\"צ כדלעיל (צ\"ב) מ\"מ א\"נ בכל אותן שכנגדן ביחיד טעונין סמיכה משא\"כ בתנופה ודו\"ק. א\"נ י\"ל דכרוך ותני ובקה\"צ בחיים ובשחוטין:",
+                "<b>שם ובדבר שא\"ב רוח חיים. </b>בהרע\"ב כגון לחמי תודה. זה דהן טעונין תנופה מבואר בגמרא לעיל (פ\"א). אולם מה דאיתא בהרמב\"ם פ\"ט מהל' מעה\"ק ה\"ז דטעונין תנופה עם האימורין וחו\"ש. ל\"מ זה מפורש בש\"ס. דמה שציין הכ\"מ למכלתין (ע\"ז) חפשתי שם ול\"מ. ואדרבה מדאמרי' שם על הא דפריך ונילף מלה\"פ (ר\"ל ללחמי תודה) דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח כו'. ולא אמר ג\"כ דשוין בהא דבעו תנופה. משמע דלחמי תודה א\"ט תנופה. אבל הא א\"א כדהבאתי לעיל מהא (דבדף פ\"א). וגם מדל\"ק להפך דלחה\"פ ולחמי תודה תרוייהו א\"ט תנופה לכן ה\"נ דלח\"ת ממוצעין בין לחה\"פ ובין שתה\"ל. והוא דבעיין תנופה אבל לא ביחד עם הבשר ודלא כהרמב\"ם. ולכאורה דעת הרמב\"ם תמוה מהא דאמרינן לעיל (ט\"ו) להדיא דתודה ולחמה לא הוזקקו זל\"ז בתנופה. וצ\"ל לדעתו ז\"ל דשם הכוונה דלא הוזקקו להניפם יחד בחיי התודה כמו הכבשים עם הלחם. וא\"כ א\"ש גם לדידיה הא (דבדף ע\"ז) שהבאתי. ודע דגם דעת רש\"י לעיל (פ\"א) ד\"ה משום דאיכא ארבעה. כדעת הרמב\"ם. ואולי מדאמר הש\"ס לעיל (ר\"ד ס\"ב) ובכ\"מ שיש לחם הלחם למעלה למדו כן וילפינן מלחמי נזיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א אחד בשבת כו' בשלשה כו'. </b>לכאורה לפמש\"כ התוס' ברישא. שבת דמודה רי\"ש מזכיר ברישא. ה\"ל למיתני כאן חול קודם. ואולי שיגרא דלישנא דרישא נקיט ואזיל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אומרים לו קצור. </b>התוי\"ט העיר מדוע בשאלה זו לא השיבו הין כמו בהקודמות. ולכאורה ה\"נ משום דקצור אינו אלא מלה אחת כמו הין משא\"כ באינך ולשון קצר עדיף. אמנם משמע דכאן אדרבה היו מכוונים להרבות בדברים מפני הבייתוסים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם הביא כו' נסכים בכורים רש\"י פי' יין שביכר כו' ול\"נ כו'. </b>ונראה דרש\"י לא פי' כהתי\"ט משום דא\"כ לא הל\"ל סתמא בכורים דנכללו בהם גם בכורי דגן. והם ודאי פסולים כדמוכח להדיא מפרש\"י בס\"ד הסמוך לקמי'. ונלע\"ד להוכיח מלשון המשנה וסדורה דלא מיירי רק מבכורי דגן ודנסכים ג\"כ כשירין כרנב\"י. מלשונה. מדנקטה מנחת בהמה ולא מנחת נסכים כדנקטה בכ\"ד ומהן לעיל (נ\"ט א' ס\"א) אלא משום דבמנחת נסכים נכללו לפעמים גם הנסכים עצמן. ואע\"ג דלקמן (ע\"ד ב') בגמרא מוכח דהא דתנן התם מנחת נסכים למזבח אין הנסכים בכלל. מ\"מ כאן דאיכא למיטעי חשש התנא. מסדורה. מדנקטה בכורים בין המנחות ודאי כוונה לאשמעינן בזה דבבכורי תבואה קמיירי דומיא דמנחות האמורות לפניהם ולאחריהם. ועתה לך ואראך חכמת הרמב\"ם ז\"ל. דלפי שלא פסק כר\"י בר נחמיה. ולא כרנב\"י שאמר לשיטתו (כהתוי\"ט בדעתו ז\"ל ודלא כרש\"ק) לכן שינה לשון המשנה וסדורה בפ\"ז מהל' תומ\"ס הל' י\"ז. וכתב שאין מביאין מנחות ולא מנחת נסכים ולא בכורים מן החדש קודם הבאת העומר ואם הביא פסול. ונכון בעז\"ה. אמנם לולי פרש\"י הנ\"ל לומר בדרנב\"י דלעולם תרתי קאמר. ודאפילו בכורי דגן קאמר ומשום דאין למזבח בהן כלום לכן ליכא בהו ממשקה ישראל. והכהנים יאכלום אחר הקרבת העומר. ומתני' לא אתיא כוותיה כמש\"כ התוי\"ט. אך קצת עומד לנגדי הא דתניא בזבחים (פ\"ח) אין מביאין כו' ובכורים מן המדומע ואצ\"ל מערלה ומכה\"כ כו'. ויש לחלק ע\"ש בתוס' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומלקצור לפני העומר. </b>נ\"ל דבזמן שאין מקדש מותר לקצור דאיסור קצירה הוא מדכתיב ראשית קצירכם וכיון דאין קציר בעומר שרי ודלא כדמשמע בס' משכנות יעקב סי' ס\"ד ליו\"ד (דף צ\"א ע\"ד) ד\"ה ויש למצוא. במה שהביא ראיה מפ' א\"נ ע\"ש. (גם מש\"כ דאפשר דבח\"ל מותר לקצור. כן מבואר להדיא ברמב\"ם בפ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ג דאין איסור קצירה אלא בא\"י). ונ\"ל עוד דלמ\"ד לקמן (לגי' התוס' ופירושם) בל\"ק דאיסור קצירה נמשך עד הבאת העומר. יש לאסור אף בזמן שאין מקדש. אולם לפי מאי דמסקינן שם דאסיפא איתמר. ולכ\"ע איסור קצירה אינה נמשכת אלא עד קצירת העומר. איסורה אינה נוהגת אלא בזמן שיש עומר. ובזה אתי כעין חומר הגי' שלפנינו כאן ובריש חלה ואסורין בחדש מלפני הפסח. מפני דאיסור אכילה אינו תלוי בעומר דאף בזמן דליכא עומר אסור. (ומלפני הפסח ר\"ל היום שבפסח שמביאין בו העומר כמש\"כ התוי\"ט בחלה שם בסד\"ה ואסורים להירושלמי). ומלקצור לפני העומר. משום דאיסור קצירה תלוי בעומר דוקא. ומקשה שפיר הגמרא למ\"ד דאיסור קצירה נמשך עד הבאת העומר ליערבינהו וליתנינהו כיון דלדידיה אין חילוק בשום דבר בין איסור קצירה לאיסור אכילה. וא\"ש בין להגי' ליערבינהו וליתנינהו אסורין כו' לפני הפסח. או לגי' לפני העומר. דלגי' רש\"י ותוס' וכפי שהגיהו הבה\"ז והתוי\"ט ומלקצור מלפני הפסח. קשה דהא אפילו במוצאי יו\"ט הא' נמי אסור עד שנקצר העומר. והתוס' נדחקו לומר דמיד בליל ט\"ז קוצרין העומר (גם י\"ל משום שאין דרך לקצור בלילה כמש\"כ לעיל (ס\"ח). וכש\"כ דקשה טפי למ\"ד עד הבאה. והגמ' לא פריך עליה אלא דליערבינהו כו'):",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואם השרישו כו' קודם קצירת העומר כו' ומותר לקצור כו' אלא אחר קצירת העומר אסורים כו'. </b>ונ\"ל דהיינו לקצור דוקא אבל לאכילה מותר אפי' השרישו אחר קצירה רק קודם הבאה ופסק כמ\"ד קודם קצירה. והא ראיה שהרי גם הרמב\"ם פי' כן כאן וכן בריש חלה. ואפ\"ה פסק בחבורו בפ\"י מהל' מא\"ס ה\"ד אם השריש קודם הקרבת העומר כו' מותר באכילה. ודלא כהכ\"מ שם שכתב שפסק כמ\"ד קודם הבאה. ובפ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ד לענין קצירה מיסתם לה סתומי וכ' שהשריש קודם העומר וקאי אדלעיל דמיירי בקצירת העומר. ולפמש\"כ אין ראיה מסוגיא דמקום שנהגו דאזלא דוקא כמ\"ד קודם הבאה כמו שהביא הגר\"א ז\"ל בס' שנ\"א. דהתם איכא למימר דלאכילה מיירי. דקצירה אפשר ע\"י קיטוף ומהירושלמי אין ללמוד מאומה לפי שנשתבש שם בגירסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עד שלא הביא שליש. </b>פי' הרע\"ב שליש אחרון כו'. והוא מפי' הרמב\"ם. ותימה דבכ\"מ משמע דפי' שליש הראשון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שתי הלחם התוי\"ט מביא משמואל (א' י\"ז י\"ז) ועשרה* הלחם הזה. </b>ונראה שחפש בהקונקורדנציא כי שם במספר הלחם מביאו בלשון זה. אבל הוא שבוש כי בכה\"ס שלפנינו כתוב ועשרה לחם הזה. וכן הביא בעצמו במספר ועשרה. ותימה גם על המנ\"ש שלא תפשו בזה. ובעיקר הדבר שכח התוי\"ט מקרא מוקדם (שם ט' ז') הלחם אזל. והרל\"צ מביא מפ' אמור (כ\"ד ט') ואכלהו. וגם הוא שכח הפסוק שלפניו. יערכנו. ומה שהביא עוד מן ולחם אין. זו שגיאה כי מלת אין משמשת גם לנקבה כמו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כ״א:ל׳):",
+                "<b>שם ובדפוס בתוס' כתבו ומתוך הסברא נראה כו' אבל כו' ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי כו'. </b>מוכח דזה פסיקא להו דדפוס הראשון שהיה לו בעודו בצק היה הלחם נעשה בתוכו. דאלת\"כ אלא דבתרווייהו כהדדי מספקא להו. איך ניחא להו אם היה הלחם לחוץ הא מ\"מ לא מינפח לפנימיותו דאין הדפוס מניחו וישאר הקושיא וליהדרה בדפוס קמא. וכן מה שגמגם התוי\"ט בפי' הרע\"ב מדברי התוס'. ואחר כך מסיק בדעת הרע\"ב כמש\"כ. ומשמע ודלא כהתוספות ל\"ד במחכ\"ת. וכן דברי הלח\"מ בפ\"ה מהל' תומ\"ס ה\"ח שהכריע דעת הרמב\"ם שלא כדעת התוספות מדכתב שנותנין בו החלה והוא בצק (והוא הדפוס הא') דמשמע שנותנין אותו בתוך הדפוס ע\"ש. אינם לפמש\"כ דגם התוס' לא נסתפקו בזה:",
+                "*כ\"ה בתי\"ט ד\"פ וד\"ק ובדפוסים האחרונים תקנו כלפנינו. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לחה\"פ כו' וקרנותיו ז' אצבעות. </b>הרמב\"ם בחבורו פ\"ה מהל' מעה\"ק הל\"ט מפרש דקרנות היינו עובי הלחם. ותימה דהרי בפסחים (ל\"ז) אמרינן שכן מצינו בלה\"פ טפח. ועל הגמרא לא קשיא מחשבון הרלב\"ג (שהביא הכ\"מ שם) שלא יתכן עוביו יותר מג' רביעי אצבע בקרוב. די\"ל דרק בשפתיו היה עביו טפח כדי שיהיה לו פנים כפרש\"י שם ובאמצעיתו היה דק. ומה שהקשה הלח\"מ לפי' הרמב\"ם מאי פריך הגמרא לקמן בסה\"ע והא איכא קרנות. אישתמיטתיה מה שהקשו התוס' לעיל (צ\"ד ב') בד\"ה כמין תיבה בסה\"ד מהא דעביו טפח. וכן יתפרש קושיית הגמרא מהא דקרנות לפי' הרמב\"ם וכן הבין התוי\"ט. וכתירוץ התוס' שם יש לכוון גם תירוץ הגמרא אלא שהלשון דחוק קצת כמש\"כ התוי\"ט. ואולי גי' אחרת היה להרמב\"ם בתירוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה. </b>וכ' התוי\"ט ורבי דמייתי קרא דוסכות על הארון את הפרוכת. דניחא ליה למינקט קרא דמשכן לראיה על התנופה כו'. ל\"ד דעיקר דברי רבי הוא על הבזיכין לקמן (צ\"ח) ולעיל (ס\"ב). ומש\"כ התו\"ח דאבא שאול להכי לא מייתי קרא דוסכות. דיש לדחות דהכוונה דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך לא (הואיל) [הועיל] כלום בזה לדעת הרשב\"ם בב\"ב (צ\"ט) דהארון היה במערבו דבית קה\"ק וכ\"ה דעת הרמב\"ם. ומסתמא כ\"כ במשכן. א\"כ היה מרוחק מן הפרוכת ואפי' הסיכוך לא היה עליו נגדו ממש אלא בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מפוצלין בראשיהן. </b>נראה דפיצול פי' כאן ענין פגימה ונקב שהיו הקנים נכנסין בהן עי' לשון התוס' לעיל (צ\"ד ב') ד\"ה דסמכי. ואולי דאחד מהסניפין היה מנוקב נקבים מפולשין מעבר לעבר בכדי שיהיו יכולין לתחוב דרכם מאבר החיצון את הקנים ולדחותם בין הלחמים דרך הפגימות שהיו בראשיהן (כדאיתא בגמרא לקמן קנים שקועי משקע להו) עד שיגיע להפיצולים שכנגדם אשר בסניף השני. וכן כשהיה שומטן היה מושכן דרך נקבי הסניף אשר באו בהם בלתי טלטול הלחמים כלל. רק כשמסדרן לפי שהיו עביין קצת יותר מפגימת הלחמין (מלמעלה למטה כדאמרינן שם דמגביה ליה פורתא) היה צריך להגביה קצת הלחם אשר יעברו תחתיו כדאיתא בברייתא (צ\"ז). וזה דלא כהציורים הנמצאים שעשויין כעין בליטות יוצאות מהסניפין:",
+                "<b>שם ושומטו ונותנו לארכו של שולחן. </b>עי' לקמן (צ\"ו) תד\"ה לארכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ול\"מ. </b>ונ\"ל דהיה במשכו ובעביו כשל פנים לא פחות. דאם לא כן אכתי הוה הורדה כדמוכח בפסחים (ס\"ד ב') דפריך דלמא שקלי בר מאתן ומעיילי בר מאה ע\"ש. אך לפ\"ז היו יכולין לעשות השני ג\"כ של זהב וקטן משל היכל. ואולי דבזה לא היה ניכר כ\"כ ההעלאה בקדש. ועיקר המטרה היה כדי להראות כו' כדפרש\"י:",
+                "<b>שם אלו מושכין ואלו מניחים כו'. </b>וע\"כ היו נוטלין הסניפין תחלה אותן ד' שבאו ריקנין ליטול את הישנים. ומשמע דעליהם לא גזרו איסור טלטול כמו על הקנים לעיל:",
+                "<b>שם חל להיות בע\"ש כו'. </b>הקשה התוי\"ט מדוע לא מייתי הגמרא דסוכה (נ\"ד ב') מהך דהכא ע\"ש. ולולי דברי הרמב\"ם שמביא בסמוך הנלע\"ד דבסוכה עיקר הפירכא מהברייתא דמייתי שם מר\"ז דתנא לא היו כו' דמשמעו שכבר אירע כן פעמים ולא היו כו'. והמשנה דחלבי שבת כו' שהביא שם אינו רק להבנת דברי ר\"ז במה שאמר דברי הכל. ר\"ע היא. על איזו פלוגתא כוונתו. וא\"ש לפ\"ז דמעיקרא מביא ממשנה והדר מברייתא דהוה כיהודה ועוד לקרא. אבל מהכא לא פריך דא\"ל דל\"א רק אם יארע כך והוא ע\"ד התנאי שאמר הרמב\"ם. וכן יתורץ בזה קושיית התוס' בס\"פ בד\"ה שני יו\"ט של ר\"ה. ומה שדחה הרמב\"ם זה מהא דהמשנה אומרת הלכה למעשה שהבבליים היו אוכלין חי. אולי שגירסתו היתה היו אוכלין. אבל לפנינו דליתא למלת היו יל\"פ דר\"ל אם יארע כך יכולין הבבלים לאכלו חי. ולפי' התוס' לקמן בד\"ה ששונאין שהרגילו עצמן כו' אף בכל השנים א\"ש גם לשון היו. וגם לא נצטרך לתירוצם שהרי מעולם לא אכלו את השעיר בחל בע\"ש שאז מצוה לאכלו כן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המכניסין כו'. </b>דקדושת צפון חמירא. כלומר דקק\"ד שחיטתן בצפון. ולכאורה קשה ממה שפרש\"י עצמו בזבחים (נ\"ה ב') ד\"ה וחד להכשיר צפון. דמאי קדושתיה דצפון מדרום. וי\"ל דהתם היינו אם לא היה לנו קרא להכשיר צפון בשלמים. אבל בתר דגלי לן דכשרים בכל הרוחות. וקק\"ד אינן אלא בצפון ע\"כ קדישא טפי:",
+                "<b>שם ד\"ה ר' יוסי וכוותיה סתם לן כו' משום דהכא עיקר כו'. </b>סברא זו מקורו בסנהדרין (ל\"ד ב') ואב\"א משום דקתני לה גבי הלכתא דדיני ע\"ש בפרש\"י. ומוכח להדיא בהר\"ן בספ\"ב דמגילה דסתמא דדוכתא עדיפא מסתמא דגבי הלכתא פסיקתא. ולהתו\"ח אישתמיט זה. גם מש\"כ דבשבת פי\"ט מ\"ב סתם כרבנן כדאיתא התם בגמרא (מאן תנא כו' ומסיק רבנן דר' יוסי היא) שגה בזה בפי' השמועה. דמאן תנא קאי שם על הברייתא דתנא בה פירש אינו חוזר. אבל מתניתין דשם אדרבה סתמה עושין כ\"צ מילה ומרבינן מינה ציצין שאינן מעכבין. ומשמע טפי אפי' פירש דומיא דפרטי דקחשיב שם וא\"כ אדרבה הוא דוקא כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בר\"ב סד\"ה והקטיר כו' שבת ראשונה דמפסיל בלינה. </b>ורש\"י סיים הואיל ולן הלחם בלא בזיכין. לכאורה אינו מובן. והרע\"ב השמיטם. וכן בד\"ח נמחקו ברש\"י תיבות אלו כאשר הביא הצ\"ק. אולם לדעתי רמז לנו בזה לתרץ קושיא והוא דבזבחים (פ\"ז) לשלחן מדמינן לה כו'. דמשמע להדיא דעל השלחן אינן נפסלין בלינה וכמש\"כ התוס' שם דמשום דנסדר כהלכתו לא מיפסל בלינה. ולכן כתב רש\"י דהכא שאני הואיל ולן כו' ור\"ל דדוקא כשהוא כהלכתו עם הבזיכין לא נפסל בלינה. ובזה מתורץ התימה שבתוס' שם בסה\"ד. דכיון דנסדר שלא בזמנו הוה שלא כהלכתו ונכון בס\"ד. ובא ואחוך עוד כוונה נאותה בפרש\"י דבבבא השניה בסידר אה\"ל ואה\"ב בשבת (כהלכתו) והקטיר אה\"ב לאחה\"ש פי' ז\"ל למחר (והרע\"ב השמיטו) משום דק\"ל דאם נפרש דר\"ל לאחר שבת שניה. אמאי פסולה וא\"ח עליהן כו' כיון דעל השלחן א\"נ בלינה (ובאמת לא מצינו בתורה מפורש שתקבע זמן הקטרת הבזיכין בשבת דוקא רק ממשמעות שצותה ביום השבת ביוה\"ש יערכנו שמעינן דאז מסלקין את הישנה ומקטירין אה\"ב. ועתה נתגלה לנו בעז\"ה מש\"כ התוס' בזבחים שם דע\"כ שום פסוק יש עד\"ז שאינו נפסל כי נסדר כהלכתו). לכן השכיל לפרש דר\"ל למחר דהוי מח\"ז. ובזה א\"ש גם התוספתא (אשר העיר עליה התוי\"ט) דשם איתא בבבא זו דחייבין עליהן משום פיגול כו'. דהתם ר\"ל דהקטירן לאח\"ש השניה. ומה שאמר שם פסולה אפשר דהוא מדרבנן. וברמב\"ם נראה דט\"ס הוא מש\"כ בין לאח\"ש זו. ולא נצטרך למה שנדחק הכ\"מ ליישב הא דלא קרב המתיר כמצותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה העופות כו' אין להן פדיון. </b>לכאורה טעמא בעי מ\"ש ממנחות עד שלא קדשו בכלי. ובגמרא משמע דאפילו קדשן בכלי הוה ס\"ד דליפרק. דנילף מבע\"מ. אלא דמכ\"ש לא אשכחן דמפריק. (ור\"ל דאפי' בהמה לא מיפרקא לאחר שחיטה אם הוממה עי' זבחים (כ\"ה ב')) ועי' לעיל (ע\"ח ב') אבל עופות שנחסר אבר מנ\"ל דלא מיפרקי. ונ\"ל הטעם דהואיל דאין בהן קדושת כלי כלל דמליקתן והזאתן ומיצוי דמן הכל בגופו של כהן (ומש\"כ התוי\"ט בד\"ה והעופות. כגון עולה שאינה באה לכ\"ש ל\"י כוונתו דהא גם חטאת העוף אין בה כלי כלל). לכן מקדשי קדושת הגוף מיד בהקדשן לענין פדייה (ר\"ל משא\"כ לענין להפסל בטבו\"י כו' דרפ\"ב דמעילה דלא שייכא מחיים) ולזה נראה שכוון רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה עופות קדושת הגוף נינהו. וטעם הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' א\"מ ה\"ד על כל אלו דמשנתינו לפי שאינן בהעמדה. תמוה לי חדא עוף מדוע אינו בהעמדה. הא תנא לוי הכל היו בכלל העמדה כו' ואפי' עופות (תמורה ל\"ג). שנית בדבר שאינו בע\"ח לא בעינן העמדה כמו שכתב רש\"י ותוס' בר\"פ ראשית הגז:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שלא נאמר כו' וכן משמע מפירש\"י ותמיהני כו'. </b>ול\"נ דכוונתו לאפוקי אם לא אקדשינהו אלא לדמי למוכרן וליקח בהן קרבן או לבד\"ה דיש להן פדיון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והלא אלו לפרים ואלו לכבשים כו'. </b>והרע\"ב הוסיף ואלו לאילים כו'. וגרע דמנחת פרים ואילים בלילתן שוה. והכי הל\"ל אלו לפרים ואילים ואלו לכבשים ועמש\"כ לעיל (פ\"ט ב') בס\"ד. ולכן ל\"ד התוי\"ט במש\"כ בסד\"ה אלא. דלא אשכחן כו' בלילה שוה כו'. דאפי' תשכח אין מערבין לכתחילה. ור\"ש אולי לרווחא דמלתא קאמר. ובהאמור מיושב הצ\"ע של תור\"ע עיין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מתנדבין יין. </b>לעיל ולקמן (ק\"ז) ילפינן לה מאזרח וכ\"כ רש\"י במתניתין. והתוי\"ט מביא מת\"כ דיליף לה מקרבן ע\"ש וכ\"כ לקמן בפי\"ג מ\"ג. ולפלא דשביק גמרא דילן ואזל בתר ת\"כ. ולעיל מ\"ד ובפ' דלקמן מ\"ה הביא בעצמו דרשא דאזרח. ובאמת מאזרח ליכא למילף אלא שמתנדב מנחת נסכים כדאמר רבא לקמן והיינו סלת ושמן ויין דהכתיב שם יעשה ככה ולעיל מיני' כתובים שלשתן. ואולי הואיל דאין הסולת והשמן מעכבין את היין כו' בבאין עם הזבח לכן יכול ג\"כ להתנדב כאו\"א בפ\"ע. אבל קשה דהא בקרא דאזרח מסיים להקריב אשה כו' והמתנדב יין קי\"ל דלשיתין אזיל לעיל (ע\"ד ב') וכדפרש\"י ועי' זבחים (צ\"א ב'):",
+                "<b>שם רט\"א מתנדבין שמן. </b>ולעיל (ע\"ד ב') אמר שמואל דקומצו ושיריו נאכלין כדפרש\"י. וכ' התוי\"ט דלקמצי' בפס ידו כו' א\"א אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ כו'. עמש\"כ עליו ביומא רפ\"ה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין </b>כ\"ה ברש\"י ול\"נ למחוק תיבת ויין דודאי מתנדבין שמן עם סלת בלא יין אפילו מנחת נסכים אף לר\"ע כמו שמנדבין יין לבד וכמו שבאר טעמו:",
+                "<b>שם בסד\"ה שכן הוא קרב כו' אינו מעכב המנחה. </b>הלשון הפוך וכך הל\"ל אין המנחה מעכבתו. והתוי\"ט כ\"ע דהא לא תנן דיין מעכב מנחה (והוא לפי לשונו של הרע\"ב) ולפלא דאישתמיטתיה משנה מפורשת (בפ\"ד מ\"א) הסלת והשמן א\"מ את היין ולא היין מעכבן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה פירשתי וא\"י איזה מהן כו' עפרש\"י. </b>ובמשניות הגי' וא\"י מה פירשתי. וגם גי' זו יש לכוונה ע\"ד פרש\"י. ופי' הרע\"ב לא מחוור:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה פרשתי כו' והשאר יהא לנדבה כ\"כ רש\"י. </b>וכן פרש\"י לקמן בדברי ת\"ק דרבי. והתו\"ח גמגם ע\"ד הרע\"ב ע\"ש. ול\"נ דמש\"כ והשאר נדבה ר\"ל דאף שלא נתחייבתי אלא בפחות. השאר מנדב אני לנדרי שיהיה יותר גדול על מה שנדרתי והיינו כמו קטן והביא גדול דלרבנן יצא והוא כאוקימתא דרב אשי לקמן (ק\"ו ב'). וזה ע\"ד שפירשתי בס\"ד בנזיר (נ\"ט ב') במשנה והעולה נדבה שבדברי ב\"ז ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לבונה לא יפחות מקומץ עתוי\"ט. </b>ומש\"כ דהרמב\"ם בפט\"ז מהקרבנות העתיק לשון משנתינו. אישתמיטתיה שדין זה ביאר בפי\"א מהל' פהמ\"ק הלכה י\"ז וכמ\"ד דמחלק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פירשתי מן הבקר כו' יביא פר ועגל כו'. </b>ק\"ל למה לא יצטרך ג\"כ להביא בן בקר דהיינו בן שתים שהרי יש לו שם בפ\"ע כדאיתא בר\"ה (י') ויהיה מזה ראיה להרמב\"ם בפ\"א מהלכות מעה\"ק דפר הוא ג\"כ בן שתים וכגירסתינו בפ\"ק דפרה וחכמים אומרים אף בני ג' ודלא כהר\"ש ומהר\"ם שם. ואולי י\"ל כיון דפר נקרא ג\"כ פר בן בקר עי' תוס' ר\"ה שם לכן אפילו אמר בן בקר יוצא בהבאת פר אף לרבי. שוב נזכרתי שכבר עמד בזה הט\"א בר\"ה שם וע\"ש ובמה שהעירותי עליו בק\"א:",
+                "סליק מס' מנחות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Menachot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,263 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Menachot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Menachot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומנחת קנאות כו'. </b>כחטאת שויוה רבנן. וכ\"ע התו\"ח משמע דמדרבנן הוא. ואין מלשון זה הכרע כמש\"כ בס\"ד בר\"ה ספ\"ק ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה קמץ בשמאל פסול. </b>עי' תוי\"ט שהביא משמא דגמרא דילפינן מן וימלא כפו ממנה כו'. אבל לימוד זה נדחה במסקנא לקמן (י') אלא דילפינן יד יד ממצורע. ולרבנן מסיק שם דמכהונה לבד נפקא דכהונה לא בעיא אצבע. וכי איצטריך יד יד לקידוש קומץ. ולר\"ש נפקא ליה קמיצה גופא מהקישא דכחטאת בא לעובדה ביד עובדה בימין. וקידוש לא בעי כלל. או דמכשיר בשמאל. ואיצטרך יד יד לקמיצה דמנחת חוטא עי' היטב שם בסוגיא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה פושט כו'. </b>ואע\"ג דשלשתן נקמצות לאחר אפייה כו'. והלשון אינו מדויק דמשמע דמנחת סלת ניחא ליה אע\"פ שהיא ג\"כ בלולה נופל בה שפיר לשון קמח. וסיים דמשכחת נקמצות קמח אותן שאין בה שמן כו'. ועי' לקמן (נ\"ד) תד\"ה ת\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חסר לבונתה כו'. </b>ואילו רבה לבונתה לא קתני דלא פסל אלא כשרבה יותר על שני קמצין. (ועי' רש\"י י\"א ע\"ב ד\"ה שהפריש לה ב' קמצין כו') ול\"ד דבשני קמצין מצומצמין ג\"כ פסול לפי' הא' דרש\"י שהחזיק הרע\"ב אחריו. ובפי' הרמב\"ם יש ט\"ס וכצ\"ל והוא שיתן משני קומצין של לבונה ולמעלה. וכ\"פ בחבורו פי\"א מהל' פהמ\"ק. ואולי גם בדברי הרע\"ב חסר קו על מלת על והכוונה עלה ור\"ל על המנחה או על הלבונה. ודע שהתוי\"ט מלא דברי הרע\"ב וז\"ל דב' קומצין לגבי ב' קרטין הוא יותר מדאי הרבה כו'. ור\"ל דחסר לבונתה דמתניתין היינו משני קרטין וכר' יהודה וכמש\"כ הכ\"מ שם בהל' ח' לחד תירוצא בדעת הרמב\"ם. אבל זה דוחק גדול. דהרי חזינן דריו\"ח מפרש חיסר לבונתה דמתניתין. דהיינו מקומץ. ואולי יאמר דהרמב\"ם פסק כתירוצא קמא דסתמא דגמרא על הברייתא תני קורע כו' (ועמש\"כ בס\"ד בשבועות (ט\"ז) בתד\"ה תני) ולכן גם במתניתין י\"ל תני חיסר לבונתה משני קרטין. אבל קשה דלריו\"ח (לפמש\"כ התוי\"ט) יקשה מדוע לא תני מתניתין יתר לבונתה. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש דריו\"ח לא בא רק לתרץ הקושיא דוהתניא כו' ובא לומר דאתיא כר\"מ וריו\"ח גמיר לה דר\"מ פוסל בחסר כ\"ש (כה\"ג תמצא לו בסנהדרין (נ' ב') ע\"ש בפרש\"י ד\"ה מרגלא) ולא ניחא ליה בתירוצא דתני קורט כו' דמשמע ליה דתני לה דומיא דקומץ כיון דכייל להו בחד חסר. וכן לא ניחא ליה בתירוצא דכאן כו' כאן כו' אף דאית ליה חילוק זה כדאמר לקמן. דמשמע ליה דהברייתא מיירי ג\"כ בלבונה הבאה עם המנחה מדכייל לקומץ בהדיה. אבל מתניתין מפרש ג\"כ דחיסר משני קרטין וכר\"י וכדמוכח מהא דלא תני רבה לבונתה כדכתב התוי\"ט. ועוד נ\"ל ראיה ממשנה הסמוכה לקמן דתני להקטיר לבונתה ופרש\"י עצמו דהך סתמא כר\"ש (כן הגיה הצ\"ק) כו' דלבונה כשרה בקורט א'. ול\"ד דה\"ה דמצי אתיא כר\"י דמכשיר בב' קרטין דהל' כוותיה נגד ר\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שני כבשים כו' וכ' רש\"י אע\"ג דז' כבשים כו' שאין הלחם קדוש אלא כו'. </b>לשונו מזוקק. ולשון הרע\"ב ושאר כבשים דמוספין נינהו. ול\"ד במחכ\"ת. עי' לקמן (מ\"ה ב') רע\"א יכול הן הן כבשים האמורים כאן הן הן האמורים בחוה\"פ אמרת כו'. ועי' בפירושו לקמן פ\"ד מ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                " <b>במשנה לא פתת. </b>ברש\"י וברע\"ב וזה אם לא פתת אלא כדי קמיצה כשר. ונ\"פ דכוונתו דע\"כ פתת מהחלות כדי קמיצה דקומץ היתר פסול כדלעיל (ו) במשנה והתוי\"ט ל\"ד בכאן במחכ\"ת. ומש\"כ רש\"י כדאמרינן באלו מנחות. שב למש\"כ קודם ה\"ה לכל המנחות כו' והוא שם (ע\"ה) מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה. או דצ\"ל האי כדאמרינן כו' קודם וזה אם לא פתת כו':",
+                "<b>שם במשנה והן בולעות זו מזו. </b>עתוי\"ט. ונראה דאישתמיטתיה מש\"כ הרמב\"ם בפי\"א מהל' פהמ\"ק ה\"ח דאם נפל לתוכה שמן מנחה אחרת כ\"ש נפסלה. וא\"כ נוכל לפרש הכא דהפסול הוא משום ריבה שמנה. אם לא שיאמר דהרע\"ב לקח לו שיטה אחרת דאף בזה לא מיפסל עד שיוסיף לוג ודלא כרש\"י ולא כרמב\"ם. זה ה\"ל להתוי\"ט לבאר. (ואגב ראיתי להכ\"מ שם בהל' ט' על מש\"כ הרמב\"ם דבריבה שמנה עד שני לוגין כשרה. שכתב ודלא כפרש\"י שכתב אהא דאמרינן ולוקמה כגון דעריב שמן דחולין כו' דעריב ביה פורתא כו'. ותמוה דהא גם הרמב\"ם מודה בעירב בה דחולין או דמנחה אחרת אפי' כל שהוא פסולה. וה\"ל לאתויי הא דפרש\"י לעיל אבל בלוג ומחצה קס\"ד דלא מיפסלא. משמע דלמסקנא מיפסלא בהכי. ושני לוגין דנקיט הוא לרבותא דס\"ד הואיל והאי חזי ליה כו'):",
+                "<b>ומה </b>שכ' התוי\"ט שלא הבין לשיטת רש\"י והתוס' דהטעם הוא משום ריבה שמנה קושיית הגמרא וכי בולעות זו מזו מה הוי מב\"מ הוא. לאחר העיון בפירושם נראה דהכי פריך כיון דמב\"מ לא בטיל לכן אע\"פ שהקומץ בולע שמן מהמנחה כיון דלא בטיל לגביה. כל היכא דאיתיה אמנחה שדינן ליה. כדפרש\"י לקמן (כ\"ג) בד\"ה רי\"א לא יקרב. משום דעולין א\"מ זא\"ז והיכא דאיתיה אמנחת נדבה שדינן ליה. ולכן לא הוה ריבה שמנה לגבי קומץ ולא חסר שמנה לגבי מנחה. ועי' עוד שם בבעיא דרבא קומץ שמיצה שמנו כו' ובתוס' שם ובד\"ה חרב. ומשני רבא כ\"ש מב\"מ וד\"א כו' שא\"מ (דהיינו הקומץ) רבה עליו (על שמן הנבלע בו) ומבטלו. ולכן הוה ריבה שמן בקומץ כיון דבטיל בתוכו. וחסר שמנה גבי מנחה. אך קצת סתירה לזה מהא דפרש\"י שם (בע\"ב) ד\"ה לימא דלא כר\"ח שכתב דבטיל כמאן דליתיה דמי ולא אייתיר ליה. וכבר הרגישו עליו בזה התוס' כאן בד\"ה והן הא':",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה לא מלח כל המנחה כו'. </b>פירושו זה לא נמצא בגמרא עי' לקמן (ר\"ד כ'). והפי' גופיה לא מחוור כלל. דמאי קמ\"ל מתניתין בלשון דיעבד כיון דאפי' לכתחלה לא בעיא כל המנחה מליחה. בשלמא לא יצק דפי' לא יצק כהן אלא זר. אף דגם לכתחלה משמע דכשרה בזר דמקמיצה ואילך מצות כהונה. מ\"מ אפשר דאפ\"ה היו נוהגים הכהנים ליצוק. וכיוצא בזה כתבתי בברכות (כ\"ח. ל\"א ב') ע\"ש. או דאתי לאפוקי מר\"ש דס\"ל לקמן (בע\"ב) דבעינן דוקא כהן. והרמב\"ם פי' דלא מלח כהן אלא זר. ולקושיית רב יוסף לקמן ע\"ז וכי תעלה ע\"ד כו' לא חש לה די\"ל קמ\"ל דאם עבר ועלה או בשוגג ומלח כשר. (ורב יוסף דלא ניחא ליה בזה אולי ס\"ל דהוה מצוה הבאה בעבירה ולכן אפי' עבר ועלה ומלח לא יצא ובפרט זה יש להאריך ואכ\"מ) ועי' בכ\"מ ולח\"מ בפ\"ה מהל' אמ\"ז הי\"ב:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא מלח כו'. </b>לא דקדק בסדר כו'. ונ\"ל דל\"ד הרב ז\"ל בזה. דהתוס' מפרשי' לא מלח קאי על הקומץ. או שלא מלחו כלל. או שלא מלחו כהן אלא זר. וכדאיתא בגמרא שציינתי לעיל. אבל לפי' הרע\"ב דלא מלח קאי על כל המנחה. אדרבה י\"ל דבדוקא אקדים התנא לא מלח לארויי לן דמיירי במנחה כולה דקדים לתנופה ולהגשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואינו מרצה כו' ותמיהני כו' ע\"ש כה\"ד. </b>ואולי יכוון רש\"י דאותן קדשים המותרין להקריבן בבמה קטנה אפי' אם הקריבן בבמה גדולה אין נפסלין ביוצא עי' זבחים (ס\"ד קי\"ט) ובפרש\"י שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שני שעירי יוה\"כ מעכבין זא\"ז. </b>ק\"ל מאי איריא השעירים דהוזקקו זל\"ז בהגרלה. אפי' הפר של כה\"ג והקטורת דלפני ולפנים וכל האמור בפ' אחרי בסדר היום מעכבי אהדדי עי' יומא (ס') פלוגתת ר\"י ור\"נ. ואולי קמ\"ל דאף שעיר המשתלח דעיקר מצותו בחוץ להשתלח וגם כשר בזר אפ\"ה מעכב. ועי\"ל דהא כבר תני להו בדוכתייהו ביומא שם. אלא דכאן רצה התנא לזווג שנים שנים ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>שם שעל הפרוכת ומה\"ז עי' רש\"י. </b>ועי' בלשון הרע\"ב דמשמע מדבריו דגם פהע\"ד ופכה\"מ טעונין ז' הזיות על מזבח הפנימי וז\"א כדמוכח בזבחים (ר\"ד מ\"ב) ובש\"ד. ומש\"כ עוד וד' מתנות כו' אע\"פ שלא הוזכרו במשנה. נ\"ל דזה כבר שנה בפ\"ד דזבחים כל הניתנין על מזבח הפנימי כו' ושם תני דומיא דחטאת החיצונה דהויא בקרנות. וכן לקמן (מ\"ד ב') תני המתנות שעל מזבח החיצון א\"מ זא\"ז דמשמע הא דפנימי מעכבות. אך ק\"ל מדוע לא תני הזאה ראשונה שעל בין הבדים ושעל הפרוכת דפר ושעיר של יוה\"כ. וה\"ל למיתני בבא דשמונה. שכן רש\"י כללה עם השבע לעיל (ט\"ז) ד\"ה מ\"ג דיו\"ה ועשאו שמונה. ואולי דזה כבר נכלל בהא דיומא (ס') וכאן לא שנה רק לזווג שבע שבע וכמש\"כ בסמוך לעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שתי פרשיות שבמזוזה כו'. </b>ק\"ק מדוע לא חשבה לעיל בהדי שנים שנים. וכן ד\"פ שבתפילין וד' ציציות בהדי ד\"ד כמו שחשב שם ד' שבלולב אע\"פ שאינו מעניני עבודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה תפלה כו'. </b>עתוי\"ט ולע\"ד יל\"פ מלשון מחשבה כדפרש\"י בפ' ויחי על לא פללתי. והוא לפי שאסור להסיח דעתו מתפילין וצריך שיהא מחשבתו עליהם תמיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והכבשים א\"מ זא\"ז. </b>בגמ' איתא גם והשעירים. ומסובבת בד\"ח בסימן המחיקה. ולכאורה גי' והשעירים נכונה ופירושה כמו דמפרש הש\"ס לוהאילים דלא אילים דתו\"כ מעכבי ליה לאיל דחוה\"פ כו' דב' שעירים הן א' שבפ' אמור בגלל הלחם והב' שבחוה\"פ למוספין כמש\"כ הרמב\"ם ברפ\"ח מהל' תומו\"ס והוא מהגמרא לקמן (מ\"ה ב'). רק ק\"ק לפ\"ז מדוע לא הזכירם הש\"ס לפרשם כמו והאילים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה התמידים א\"מ כו' דאי בעי כו' ואי בעי מוספין מקריב ברישא. </b>כן פי' רש\"י. ונ\"פ דלא פי' כן רק לפי הקס\"ד. אבל לפי מאי דמסיק אביי לקמן ע\"כ פירושו דאין מעכבין אה\"מ בדיעבד אם קרב המוספין קודם והרע\"ב שהעתיק לשון רש\"י ואי בעי מוספין כו' לפירושא דמתניתין לפי האמת ל\"ד במחכ\"ת. ולא עוד אלא דהוא עצמו מסיים דדרשה דהעולה אינה אלא למצוה כו' וא\"ל דבריו סותרין אהדדי:",
+                "<b>[שם בתורע\"ק אות ט\"ו.</b> כן העיר הצ\"ק מהת\"י ועי' בריטב\"א ליומא שם ובח\"נ כאן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ושלימה היתה קריבה. </b>עפרש\"י וכ\"ה המסקנא בגמ' לקמן. והתימה על הרמב\"ם והרע\"ב שנשמטו מלפרש כן. וגם התוי\"ט לא העיר מזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א אף היא אינה מן המובחר. </b>כלשון זה אמר הוא עצמו בסנהדרין (נ\"ב) במשנה ופרש\"י שם אף הוא לישנא בעלמא כו'. ועמש\"כ שם והכא י\"ל דנקט לשון זה אשיגרת לישן דאמרו לו אף היא כו' דסיפא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מנחת הסלת המתנדב מנחה סתם מביא כו' כ\"כ רש\"י. </b>ושנו משנתם כר\"י ברפ\"י לקמן דל\"ה כוותיה. עי' מל\"מ פי\"ז מהל' מעה\"ק הלכה ה':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לחה\"פ אי אכללא דכה\"�� קאי כו' דאקרי מנחה כו' </b>ולי מוכח להדיא דקרינן ליה מנחה ממתני' דשקלים והובאה בגמ' לעיל (מ\"ו ב') אלא שהכהנים כו' וכל מנחת כהן כו' הואיל כו' ולחה\"פ כו' האיך נאכלין וע\"ש בגמרא. וכ\"מ לקמן (ס' ב') דקס\"ד לרבויי לחה\"פ להגשה מאת המנחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נתן כלי ע\"ג כלי לא פסלה. </b>לשון הרע\"ב ול\"א הרי עבר כו' וכ\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו פי\"ב מהל' מעה\"ק ה\"ח. ולכאורה מדתני גבי שיריה אינו עובר. והכא לא תני רק לא פסלה משמע דעובר מיהא. וכבר דקדק בזה הלח\"מ שם ונ\"ל דהם מפרשים כאן ע\"ד שפי' הגמרא בסנהדרין על הא דבחדא מתני' תני שם מאכילין אותו שעורים ובאידך תני לחם צר. דבתרוייהו עבדינן תרוייהון ומה שחסר זה גילה זה ויגיד עליו ריעו. וכה\"ג כתבתי בשבת (קנ\"ה) בד\"ה אר\"ה ע\"ש. ודע דהל\"ל לפרש בהא דנתן כלי ע\"ג כלי דתרתי קתני ואו או קאמר. ור\"ל נתן כלי ע\"ג גופא דמנחה. או שנתן השמן ע\"ג הכלי שהמנחה בתוכה. אך לשון הרמב\"ם בפי' ל\"מ כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה יש טעונות הגשה וא\"ט תנופה. </b>תנופה ולא הגשה. הגשה ותנופה. לא כו'. כ\"ה הגי' במשניות וכן הובא בנדרים בגמרא. וכן מפרש להו על סדר הזה במשנה הסמוכה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מנחת הסולת כו' המנחה והבאת כו'. </b>משמע דדריש הא דהמנחה לרבוי אולם בתוס' שמהם העתיק איתא את המנחה כו' ר\"ל דאת הוא רבוי וכדמוכח להדיא מדבריהם לקמן ד\"ה ר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ואימורי שלמי יחיד וחו\"ש שלהן. </b>ק\"ל מדוע נקיט שלמי יחיד הלא גם שלמי ציבור טעונין תנופה שחוטין כדלקמן בדברי ר\"ש. ואולי מתניתין כרבי דאמר לקמן (ס\"ב) דתנופת שלמי צבור לאחר שחיטה כמות שהן וכהרמב\"ם בפ\"ח מהל' תומ\"ס הי\"א דלאחר שחיטה ג\"כ הנפתן עם הלחם. וא\"כ הוא נכלל במה שאמר אח\"כ ושתי הלחם וב' כבשי עצרת כו'. (והרווחנו בזה למצוא מקור לדברי הרמב\"ם הנ\"ל דלאחר שחיטה ג\"כ תנופתן עם הלחם ע\"ש בלח\"מ. ואין לדחות דלמא דוקא לרבי דס\"ל דון מינה ואוקי באתרא לכן ס\"ל ג\"כ דתנופתו עם הלחם. אבל לרבנן דפסק הרמב\"ם כוותייהו דס\"ל דון מינה ומינה מנ\"ל דבעי' עם הלחם. ז\"א דהא לר\"פ שם אף רבי ס\"ל דון מינה ומינה ואפ\"ה ס\"ל דעם הלחם וא\"כ ה\"ה לרבנן נמי) אולם לפ\"ז דסתם מתני' אתיא כרבי ה\"ל לפסוק כוותיה ויקשה על הרמב\"ם דפסק כחכמים. ולכן נ\"ל דמשמע שם דלחכמים דרבי אימורין דשלמי ציבור אינן בתנופה וכ\"נ להדיא ברמב\"ם שם (ובאמת ל\"י למה כיון דמשלמי יחיד ילפינן ליבעו אימורין נמי תנופה כדיחיד. ולרבינא שם דאמר דילפי משלמיהם ניחא דהתם לא כתיב אלא חו\"ש אבל לאינך אמוראי דשם קשיא) ולכן יל\"פ כאן דהכינוי שלהן מוסב על שלמי שזכר (ונכלל בזה גם דשל ציבור) לא על היחיד שעמו ונכון בעז\"ה. ודע דק\"ל מדוע שייר התנא מלחשוב לחמי תודה ודנזיר דטעונין ג\"כ תנופה (עי' ספ\"ט בהרע\"ב ובמש\"כ שם) ואין בהם הגשה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה שתי הלחם וכבשי שלמים של עצרת הבאים בגלל הלחם. </b>עמש\"כ בהוריות (י\"ג):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח כו'. </b>לכאורה אפי' אמר הרי עלי מנחת מאפה סתם ל\"י מכל הני כיון דילפינן מדכתיב מאפה תנור. הרי לא גילתה התורה שיוכל להתנדב זולת מאפה תנור. ואמרי' לעיל (ס' ב') ת\"ל אלה אין לי אלא אלה:",
+                "<b>שם במשנה יורות הערביים. </b>עי' פי' הרמב\"ם והרע\"ב. וכן מפורש במשנה עצמה בפ\"ה דכלים מ\"י:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה רעפים כו'. </b>ומסיקין אותן בכבשן. גם תנור וכופח מסיקין בכבשן והוא גמר מלאכתו עי' שבת (קכ\"ה). ונראה שיש חסרון בדבריו וכוונתו למה שפי' הרמב\"ם ומאפה רעפים (כ\"נ דצ\"ל) הוא שמחממין אבן קשה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומתן שמן כו'. </b>ואופה בתנור ופותתה ויוצק כו'. ונ\"פ דתיבת בתנור ט\"ס* דהא מאפה תנור ממעטינן מיציקה:",
+                "*וכן כתב ג\"כ בעל מלאכת שלמה וגם ברע\"ב שבתי\"ט ד\"פ וד\"ק ליתא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה כל כו' ומאי קושיא כו'. </b>עי' תוספות (ע\"ה ע\"ב) ד\"ה איזהו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א כו' ומנחת כה\"מ אין בהם פתיתה. </b>עי' לח\"מ ומל\"מ פי\"ג מהל' מעה\"ק הל' ד':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה הנעשות כ' דמב' מיעוטין ממעטינן להו [לב' הלחם ולחה\"פ] דחלוקין הם לענין לבונה. </b>וקשה דהרי לענין הגשה ממעטינן להו לעיל (ס\"ד ס') ממיעוט אחד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א לא היה להן קצבה. </b>במשניות הגי' לא היה לה כו'. ומשמע לפי גי' זו דלא פליג אלא על לחה\"פ. ולחם נקרא לפעמים בל\"נ כמש\"כ התוס' לקמן בר\"פ שתי הלחם. וכן הקרא שמביא הוא בלה\"פ. ושביק קרא המוקדם סלת תהיינה הכתוב בשתה\"ל. וגם לגי' דלהן י\"ל דל\"ר שב על הנפות. והרע\"ב העתיק הגי' לה ואפ\"ה פי' דפליג אכולהו:",
+                "<b>ודע </b>דלכאורה תימה על הרע\"ב ואחריו התוי\"ט (וכ\"מ מפי' הרמב\"ם) שפי' כרשב\"א ולא כת\"ק. והרמב\"ם בחיבורו מיסתם להו סתומי בג' המקומות. ועלח\"מ פ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ב. ונ\"ל משום דלת\"ק לא היה אלא שתי נפות ובהן היו מניפין י\"ג פעמים כדפרש\"י. ומה דאיתא בתוספתא שהעתיקו התוס' בהת\"ק י\"ג נפות. נ\"ל דנפות אינו שם העצם בל\"ר. אלא הוא שם המקרה או מקור ורשב\"א דס\"ל די\"ג נפות ממש היו נקיט בלישניה י\"ג יפה. וא\"כ סתמא דמתניתין דנקטה גם כן נפה אתיא כוותיה לכן פירש אליביה ונכון בעזרת השם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שהן שש מדבריות כו' עשרה לחמץ כו'. </b>עי' לקמן בגמרא (ע\"ז ב' ע\"ח) דיליף להו שפיר משתי הלחם. והרע\"ב והתוי\"ט שתקו מזה ולא ביארו:",
+                "<b>שם ורבוכה. </b>עי' בתוי\"ט בשם הרמב\"ם טעם לשם זה. ומש\"כ שם והוא שנאמר סולת בשמן תעשה. תמוה דהאי קרא כתיב במנחת מרחשת. ובפי' הרמב\"ם ליתא לתיבת סלת ונכון ור\"ל הא דכתיב בחביתין על מחבת בשמן תעשה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ולד תודה שהפריש תודה מעוברת. </b>ול\"י כוונתו דאדרבה דלריו\"ח בתמורה (כ\"ה) דאם שיירו משוייר ה\"נ כמפריש ב' תודות לאחריות (עי' בתוס') וקודם כפרה באיזו שמתכפר טעונה לחם. וגם לאחר כפרה בתודת נדבה נראה דג\"כ טעונה לחם דמרבה בתודות הוא. ואילו בהקדיש ואח\"כ נתעברה. בתודת נדבה אפי' קודם כפרה אין הולד טעון לחם. ובתודת חובה ג\"כ לאחר כפרה מיהא א\"ט לחם לכ\"ע. ולמ\"ד אין אדם מתכפר בשבח הקדש אפי' קודם כפרה א\"ט לחם כמבואר כ\"ז בסוגיא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה עפריים בבקעה כצ\"ל כמו שציינו התוס'. </b>ובמשניות הגי' חפריים וגם היא נמצאת ביהושע (י\"ט י\"ט) ופי' בבקעה נראה דר\"ל דדוקא בבקעות שבתוכה לאפוקי הרים ומישור. ודלא כהרע\"ב. וכן מפרש לקמן (פ\"ו ב') ובית לבן בהר וכפר סיגנה בבקעה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה תקוע אלפא לשמן. </b>במשניות הגי' תקועה. וט\"ס הוא כי שם העצם שלה תקוע כדכתיב בריש עמוס ובירמיה (ו') והא דכתיב וישלח יואב תקועה. שם בא הה\"א במקום למ\"ד בתחלת��:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משלישה מאמצעה. </b>הפי' הנכון בזה לע\"ד הוא דאינו מביא אלא משליש האמצעי. ומאמצעה דקאמר הוא לביאור על משלישה לומר דיכוון לשליש האמצעי. ולפ\"ז היה משים הברזא תחת שני השלישים העליונים. ויתחיל להמשך מתחתית שליש האמצעי. וכשיכלה ויתחיל להמשך משליש העליון (דהיינו זרק הגיר ודלא כמשמעות פרש\"י ומהא דאיתא בגמרא גיר של שמרים ל\"ק כי גם למעלה לפעמים נמצא שמרים כידוע) אז הקיש בקנה. ויתכן ג\"כ לפרש דמאמצעה שב על מקום מושב החבית במרתף. וירצה בזה שלא לקחו מאותן החביות הסדורות סביבות כתלי המרתף אלא מאמצעו. וכעין זה פי' הלח\"מ בפ\"ז מהל' איסורי מזבח ה\"ו לדעת הרמב\"ם:",
+                "<b>שם שנאמר תמימים כו'. </b>פשוט שזה אינו מדברי ריב\"י אלא מסתמא דמתני' והוא טעם כולל לכל הפסולים שנשנו בפרקין ודלא כדמשמע קצת מפרש\"י. וכ\"מ להדיא מפי' הרמב\"ם (והרע\"ב) ובחבורו רפ\"ו מהל' אמ\"ז וע\"ש בכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ז' מדות של לח כו'. </b>עי' לעיל (ח' ב') בתד\"ה כלי הלח ובמש\"כ שם:",
+                "<b>שם אלא כו' לוג ומחצה כו' למנחת כ\"ג כו'. </b>ק\"ל הא רביעית לא נמשחה אלא בשבילה כדלקמן (פ\"ח רע\"ב) וא\"כ לוג ומחצה ל\"ל. ויותר קשה הא דאיתא (שם רע\"א) א\"ל חצי לוג היתה שם כו'. מדוע לא א\"ל דרביעית היתה שם והיא ע\"כ מוכרחת לה. שוב ראיתי להמל\"מ בפי\"ג מהל' מעה\"ק ה\"ג שהתעורר בזה. ועי' לעיל (ח') תד\"ה ולר\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל מדות שבמקדש היו נגדשות. </b>משמע דכולל גם מדות הלח דהם ג\"כ נקראים מדות סתם כמש\"כ התוס' לעיל (ח' ב') ועמש\"כ שם. וק\"ל דהרי בהן היו מודדין יין ושמן ומים ואין גודשן שוה כמש\"כ התוס' בזבחים (פ\"ח) (וכדמוכח ג\"כ מהא דגפן כדי רביעית יין לנזיר לפרש\"י בעירובין ובסוכה). ולעיל (פ\"ח) איתא דלר\"מ אסור להוסיף ומתניתין אוקימנן כוותיה לקמן בגמרא:",
+                "<b>שם בירוציהן. </b>רש\"י מפרש דזהו מה שנופל אחורי הכלי ופירושו עולה יפה. והרע\"ב שמפרש דהיינו גודשן לא מחוור כלל דהא תני רישא דכה\"מ היה נגדשות ובמה נתקדש הגודש ביבש. וגם טעמי פלוגתתן דמפרש בגמ' ל\"מ הכי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הכל סומכין. </b>מש\"כ התו\"ח דלא משכחת לקרבן חש\"ו אלא ביורש. נעלם מאתו הא דאיתא בנדרים (ל\"ה ב') דאדם מביא קרבן מצורע על בניו הקטנים ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סומא כו' ותמיהני דשבקו לנכרי כו'. </b>ול\"נ דמנכרי לא רצו להקשות דא\"ל דעיקר קרא אתא למעוטי נשים כדמייתי הגמרא בעירובין (צ\"ו ב') ובש\"ד (וזה נראה דאישתמיט מהתוי\"ט כאן. וכ\"נ מהא דכ' לקמן על הרע\"ב ומיהו דרשה דנקט בת\"כ מתניא. ולא הביא מהגמרא) ודרשה דלמעוטי עובד כוכבים (דאיתא ג\"כ בת\"כ) לא מייתא. והכא דמייתא לעיל אינו אלא לרווחא דמלתא. או קודם דילפינן מסנהדרין כמ\"ש גם התוי\"ט לענין חש\"ו. ודע דבמקום משנתינו ב\"פ שבדבריו צ\"ל גמרתינו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה על הראש. </b>דת\"ר ידו על הראש ולא כו' ולא כו'. משמע דמחד ראש ממעט כולהו. ובגמ' ידו על הראש ול\"י על הצואר ידו על הראש ול\"י עה\"ג כו'. נראה דכאו\"א ממעט מראש בפ\"ע דטובא ראש כתיבי בויקרא וכ\"מ מהא דקאמר צריכי דאי כתב רחמנא חד כו' וכמו לעיל בדרשות דידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שהתנופה נוהגת בקה\"י ובקה\"צ. </b>אע\"ג דסמיכה איתא נמי בק\"צ כדלעיל (צ\"ב) מ\"מ א\"נ בכל אותן שכנגדן בי��יד טעונין סמיכה משא\"כ בתנופה ודו\"ק. א\"נ י\"ל דכרוך ותני ובקה\"צ בחיים ובשחוטין:",
+                "<b>שם ובדבר שא\"ב רוח חיים. </b>בהרע\"ב כגון לחמי תודה. זה דהן טעונין תנופה מבואר בגמרא לעיל (פ\"א). אולם מה דאיתא בהרמב\"ם פ\"ט מהל' מעה\"ק ה\"ז דטעונין תנופה עם האימורין וחו\"ש. ל\"מ זה מפורש בש\"ס. דמה שציין הכ\"מ למכלתין (ע\"ז) חפשתי שם ול\"מ. ואדרבה מדאמרי' שם על הא דפריך ונילף מלה\"פ (ר\"ל ללחמי תודה) דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח כו'. ולא אמר ג\"כ דשוין בהא דבעו תנופה. משמע דלחמי תודה א\"ט תנופה. אבל הא א\"א כדהבאתי לעיל מהא (דבדף פ\"א). וגם מדל\"ק להפך דלחה\"פ ולחמי תודה תרוייהו א\"ט תנופה לכן ה\"נ דלח\"ת ממוצעין בין לחה\"פ ובין שתה\"ל. והוא דבעיין תנופה אבל לא ביחד עם הבשר ודלא כהרמב\"ם. ולכאורה דעת הרמב\"ם תמוה מהא דאמרינן לעיל (ט\"ו) להדיא דתודה ולחמה לא הוזקקו זל\"ז בתנופה. וצ\"ל לדעתו ז\"ל דשם הכוונה דלא הוזקקו להניפם יחד בחיי התודה כמו הכבשים עם הלחם. וא\"כ א\"ש גם לדידיה הא (דבדף ע\"ז) שהבאתי. ודע דגם דעת רש\"י לעיל (פ\"א) ד\"ה משום דאיכא ארבעה. כדעת הרמב\"ם. ואולי מדאמר הש\"ס לעיל (ר\"ד ס\"ב) ובכ\"מ שיש לחם הלחם למעלה למדו כן וילפינן מלחמי נזיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א אחד בשבת כו' בשלשה כו'. </b>לכאורה לפמש\"כ התוס' ברישא. שבת דמודה רי\"ש מזכיר ברישא. ה\"ל למיתני כאן חול קודם. ואולי שיגרא דלישנא דרישא נקיט ואזיל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אומרים לו קצור. </b>התוי\"ט העיר מדוע בשאלה זו לא השיבו הין כמו בהקודמות. ולכאורה ה\"נ משום דקצור אינו אלא מלה אחת כמו הין משא\"כ באינך ולשון קצר עדיף. אמנם משמע דכאן אדרבה היו מכוונים להרבות בדברים מפני הבייתוסים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם הביא כו' נסכים בכורים רש\"י פי' יין שביכר כו' ול\"נ כו'. </b>ונראה דרש\"י לא פי' כהתי\"ט משום דא\"כ לא הל\"ל סתמא בכורים דנכללו בהם גם בכורי דגן. והם ודאי פסולים כדמוכח להדיא מפרש\"י בס\"ד הסמוך לקמי'. ונלע\"ד להוכיח מלשון המשנה וסדורה דלא מיירי רק מבכורי דגן ודנסכים ג\"כ כשירין כרנב\"י. מלשונה. מדנקטה מנחת בהמה ולא מנחת נסכים כדנקטה בכ\"ד ומהן לעיל (נ\"ט א' ס\"א) אלא משום דבמנחת נסכים נכללו לפעמים גם הנסכים עצמן. ואע\"ג דלקמן (ע\"ד ב') בגמרא מוכח דהא דתנן התם מנחת נסכים למזבח אין הנסכים בכלל. מ\"מ כאן דאיכא למיטעי חשש התנא. מסדורה. מדנקטה בכורים בין המנחות ודאי כוונה לאשמעינן בזה דבבכורי תבואה קמיירי דומיא דמנחות האמורות לפניהם ולאחריהם. ועתה לך ואראך חכמת הרמב\"ם ז\"ל. דלפי שלא פסק כר\"י בר נחמיה. ולא כרנב\"י שאמר לשיטתו (כהתוי\"ט בדעתו ז\"ל ודלא כרש\"ק) לכן שינה לשון המשנה וסדורה בפ\"ז מהל' תומ\"ס הל' י\"ז. וכתב שאין מביאין מנחות ולא מנחת נסכים ולא בכורים מן החדש קודם הבאת העומר ואם הביא פסול. ונכון בעז\"ה. אמנם לולי פרש\"י הנ\"ל לומר בדרנב\"י דלעולם תרתי קאמר. ודאפילו בכורי דגן קאמר ומשום דאין למזבח בהן כלום לכן ליכא בהו ממשקה ישראל. והכהנים יאכלום אחר הקרבת העומר. ומתני' לא אתיא כוותיה כמש\"כ התוי\"ט. אך קצת עומד לנגדי הא דתניא בזבחים (פ\"ח) אין מביאין כו' ובכורים מן המדומע ואצ\"ל מערלה ומכה\"כ כו'. ויש לחלק ע\"ש בתוס' ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומלקצור לפני העומר. </b>נ\"ל דבזמן שאין מקדש מותר לקצור דאיסור קצירה הוא מדכתיב ראשית קצירכם וכיון דאין קציר בעומר שרי ודלא כדמשמע בס' משכנות יעקב סי' ס\"ד ליו\"ד (דף צ\"א ע\"ד) ד\"ה ויש למצוא. במה שהביא ראיה מפ' א\"נ ע\"ש. (גם מש\"כ דאפשר דבח\"ל מותר לקצור. כן מבואר להדיא ברמב\"ם בפ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ג דאין איסור קצירה אלא בא\"י). ונ\"ל עוד דלמ\"ד לקמן (לגי' התוס' ופירושם) בל\"ק דאיסור קצירה נמשך עד הבאת העומר. יש לאסור אף בזמן שאין מקדש. אולם לפי מאי דמסקינן שם דאסיפא איתמר. ולכ\"ע איסור קצירה אינה נמשכת אלא עד קצירת העומר. איסורה אינה נוהגת אלא בזמן שיש עומר. ובזה אתי כעין חומר הגי' שלפנינו כאן ובריש חלה ואסורין בחדש מלפני הפסח. מפני דאיסור אכילה אינו תלוי בעומר דאף בזמן דליכא עומר אסור. (ומלפני הפסח ר\"ל היום שבפסח שמביאין בו העומר כמש\"כ התוי\"ט בחלה שם בסד\"ה ואסורים להירושלמי). ומלקצור לפני העומר. משום דאיסור קצירה תלוי בעומר דוקא. ומקשה שפיר הגמרא למ\"ד דאיסור קצירה נמשך עד הבאת העומר ליערבינהו וליתנינהו כיון דלדידיה אין חילוק בשום דבר בין איסור קצירה לאיסור אכילה. וא\"ש בין להגי' ליערבינהו וליתנינהו אסורין כו' לפני הפסח. או לגי' לפני העומר. דלגי' רש\"י ותוס' וכפי שהגיהו הבה\"ז והתוי\"ט ומלקצור מלפני הפסח. קשה דהא אפילו במוצאי יו\"ט הא' נמי אסור עד שנקצר העומר. והתוס' נדחקו לומר דמיד בליל ט\"ז קוצרין העומר (גם י\"ל משום שאין דרך לקצור בלילה כמש\"כ לעיל (ס\"ח). וכש\"כ דקשה טפי למ\"ד עד הבאה. והגמ' לא פריך עליה אלא דליערבינהו כו'):",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואם השרישו כו' קודם קצירת העומר כו' ומותר לקצור כו' אלא אחר קצירת העומר אסורים כו'. </b>ונ\"ל דהיינו לקצור דוקא אבל לאכילה מותר אפי' השרישו אחר קצירה רק קודם הבאה ופסק כמ\"ד קודם קצירה. והא ראיה שהרי גם הרמב\"ם פי' כן כאן וכן בריש חלה. ואפ\"ה פסק בחבורו בפ\"י מהל' מא\"ס ה\"ד אם השריש קודם הקרבת העומר כו' מותר באכילה. ודלא כהכ\"מ שם שכתב שפסק כמ\"ד קודם הבאה. ובפ\"ז מהל' תומ\"ס הי\"ד לענין קצירה מיסתם לה סתומי וכ' שהשריש קודם העומר וקאי אדלעיל דמיירי בקצירת העומר. ולפמש\"כ אין ראיה מסוגיא דמקום שנהגו דאזלא דוקא כמ\"ד קודם הבאה כמו שהביא הגר\"א ז\"ל בס' שנ\"א. דהתם איכא למימר דלאכילה מיירי. דקצירה אפשר ע\"י קיטוף ומהירושלמי אין ללמוד מאומה לפי שנשתבש שם בגירסא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה עד שלא הביא שליש. </b>פי' הרע\"ב שליש אחרון כו'. והוא מפי' הרמב\"ם. ותימה דבכ\"מ משמע דפי' שליש הראשון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שתי הלחם התוי\"ט מביא משמואל (א' י\"ז י\"ז) ועשרה* הלחם הזה. </b>ונראה שחפש בהקונקורדנציא כי שם במספר הלחם מביאו בלשון זה. אבל הוא שבוש כי בכה\"ס שלפנינו כתוב ועשרה לחם הזה. וכן הביא בעצמו במספר ועשרה. ותימה גם על המנ\"ש שלא תפשו בזה. ובעיקר הדבר שכח התוי\"ט מקרא מוקדם (שם ט' ז') הלחם אזל. והרל\"צ מביא מפ' אמור (כ\"ד ט') ואכלהו. וגם הוא שכח הפסוק שלפניו. יערכנו. ומה שהביא עוד מן ולחם אין. זו שגיאה כי מלת אין משמשת גם לנקבה כמו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כ״א:ל׳):",
+                "<b>שם ובדפוס בתוס' כתבו ומתוך הסברא נראה כו' אבל כו' ומשני כיון דאפי לה נפחה משמע שהלחם חוץ לדפוס דאי כו'. </b>מוכח דזה פסיקא להו דדפוס הראשון שהיה לו בעודו בצק היה הלחם נעשה בתוכו. דאלת\"כ אלא דבתרווייהו כהדדי מספקא להו. איך ניחא להו אם היה הלחם לחוץ הא מ\"מ לא מינפח לפנימיותו דאין הדפוס מניחו וישאר הקושיא וליהדרה בדפו�� קמא. וכן מה שגמגם התוי\"ט בפי' הרע\"ב מדברי התוס'. ואחר כך מסיק בדעת הרע\"ב כמש\"כ. ומשמע ודלא כהתוספות ל\"ד במחכ\"ת. וכן דברי הלח\"מ בפ\"ה מהל' תומ\"ס ה\"ח שהכריע דעת הרמב\"ם שלא כדעת התוספות מדכתב שנותנין בו החלה והוא בצק (והוא הדפוס הא') דמשמע שנותנין אותו בתוך הדפוס ע\"ש. אינם לפמש\"כ דגם התוס' לא נסתפקו בזה:",
+                "*כ\"ה בתי\"ט ד\"פ וד\"ק ובדפוסים האחרונים תקנו כלפנינו. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לחה\"פ כו' וקרנותיו ז' אצבעות. </b>הרמב\"ם בחבורו פ\"ה מהל' מעה\"ק הל\"ט מפרש דקרנות היינו עובי הלחם. ותימה דהרי בפסחים (ל\"ז) אמרינן שכן מצינו בלה\"פ טפח. ועל הגמרא לא קשיא מחשבון הרלב\"ג (שהביא הכ\"מ שם) שלא יתכן עוביו יותר מג' רביעי אצבע בקרוב. די\"ל דרק בשפתיו היה עביו טפח כדי שיהיה לו פנים כפרש\"י שם ובאמצעיתו היה דק. ומה שהקשה הלח\"מ לפי' הרמב\"ם מאי פריך הגמרא לקמן בסה\"ע והא איכא קרנות. אישתמיטתיה מה שהקשו התוס' לעיל (צ\"ד ב') בד\"ה כמין תיבה בסה\"ד מהא דעביו טפח. וכן יתפרש קושיית הגמרא מהא דקרנות לפי' הרמב\"ם וכן הבין התוי\"ט. וכתירוץ התוס' שם יש לכוון גם תירוץ הגמרא אלא שהלשון דחוק קצת כמש\"כ התוי\"ט. ואולי גי' אחרת היה להרמב\"ם בתירוצא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ל הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה. </b>וכ' התוי\"ט ורבי דמייתי קרא דוסכות על הארון את הפרוכת. דניחא ליה למינקט קרא דמשכן לראיה על התנופה כו'. ל\"ד דעיקר דברי רבי הוא על הבזיכין לקמן (צ\"ח) ולעיל (ס\"ב). ומש\"כ התו\"ח דאבא שאול להכי לא מייתי קרא דוסכות. דיש לדחות דהכוונה דניכוף ביה פורתא דמחזי כסכך לא (הואיל) [הועיל] כלום בזה לדעת הרשב\"ם בב\"ב (צ\"ט) דהארון היה במערבו דבית קה\"ק וכ\"ה דעת הרמב\"ם. ומסתמא כ\"כ במשכן. א\"כ היה מרוחק מן הפרוכת ואפי' הסיכוך לא היה עליו נגדו ממש אלא בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מפוצלין בראשיהן. </b>נראה דפיצול פי' כאן ענין פגימה ונקב שהיו הקנים נכנסין בהן עי' לשון התוס' לעיל (צ\"ד ב') ד\"ה דסמכי. ואולי דאחד מהסניפין היה מנוקב נקבים מפולשין מעבר לעבר בכדי שיהיו יכולין לתחוב דרכם מאבר החיצון את הקנים ולדחותם בין הלחמים דרך הפגימות שהיו בראשיהן (כדאיתא בגמרא לקמן קנים שקועי משקע להו) עד שיגיע להפיצולים שכנגדם אשר בסניף השני. וכן כשהיה שומטן היה מושכן דרך נקבי הסניף אשר באו בהם בלתי טלטול הלחמים כלל. רק כשמסדרן לפי שהיו עביין קצת יותר מפגימת הלחמין (מלמעלה למטה כדאמרינן שם דמגביה ליה פורתא) היה צריך להגביה קצת הלחם אשר יעברו תחתיו כדאיתא בברייתא (צ\"ז). וזה דלא כהציורים הנמצאים שעשויין כעין בליטות יוצאות מהסניפין:",
+                "<b>שם ושומטו ונותנו לארכו של שולחן. </b>עי' לקמן (צ\"ו) תד\"ה לארכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ול\"מ. </b>ונ\"ל דהיה במשכו ובעביו כשל פנים לא פחות. דאם לא כן אכתי הוה הורדה כדמוכח בפסחים (ס\"ד ב') דפריך דלמא שקלי בר מאתן ומעיילי בר מאה ע\"ש. אך לפ\"ז היו יכולין לעשות השני ג\"כ של זהב וקטן משל היכל. ואולי דבזה לא היה ניכר כ\"כ ההעלאה בקדש. ועיקר המטרה היה כדי להראות כו' כדפרש\"י:",
+                "<b>שם אלו מושכין ואלו מניחים כו'. </b>וע\"כ היו נוטלין הסניפין תחלה אותן ד' שבאו ריקנין ליטול את הישנים. ומשמע דעליהם לא גזרו איסור טלטול כמו על הקנים לעיל:",
+                "<b>שם חל להיות בע\"ש כו'. </b>הקשה התוי\"ט מדוע לא מייתי הגמרא דסוכה (נ\"ד ב') מהך דהכא ע\"ש. ולולי דברי הרמב\"ם שמביא בסמוך הנלע\"ד דבסוכה עיקר הפירכא מהברייתא דמייתי שם מר\"ז דתנא לא היו כו' דמשמעו שכבר אירע כן פעמים ולא היו כו'. והמשנה דחלבי שבת כו' שהביא שם אינו רק להבנת דברי ר\"ז במה שאמר דברי הכל. ר\"ע היא. על איזו פלוגתא כוונתו. וא\"ש לפ\"ז דמעיקרא מביא ממשנה והדר מברייתא דהוה כיהודה ועוד לקרא. אבל מהכא לא פריך דא\"ל דל\"א רק אם יארע כך והוא ע\"ד התנאי שאמר הרמב\"ם. וכן יתורץ בזה קושיית התוס' בס\"פ בד\"ה שני יו\"ט של ר\"ה. ומה שדחה הרמב\"ם זה מהא דהמשנה אומרת הלכה למעשה שהבבליים היו אוכלין חי. אולי שגירסתו היתה היו אוכלין. אבל לפנינו דליתא למלת היו יל\"פ דר\"ל אם יארע כך יכולין הבבלים לאכלו חי. ולפי' התוס' לקמן בד\"ה ששונאין שהרגילו עצמן כו' אף בכל השנים א\"ש גם לשון היו. וגם לא נצטרך לתירוצם שהרי מעולם לא אכלו את השעיר בחל בע\"ש שאז מצוה לאכלו כן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המכניסין כו'. </b>דקדושת צפון חמירא. כלומר דקק\"ד שחיטתן בצפון. ולכאורה קשה ממה שפרש\"י עצמו בזבחים (נ\"ה ב') ד\"ה וחד להכשיר צפון. דמאי קדושתיה דצפון מדרום. וי\"ל דהתם היינו אם לא היה לנו קרא להכשיר צפון בשלמים. אבל בתר דגלי לן דכשרים בכל הרוחות. וקק\"ד אינן אלא בצפון ע\"כ קדישא טפי:",
+                "<b>שם ד\"ה ר' יוסי וכוותיה סתם לן כו' משום דהכא עיקר כו'. </b>סברא זו מקורו בסנהדרין (ל\"ד ב') ואב\"א משום דקתני לה גבי הלכתא דדיני ע\"ש בפרש\"י. ומוכח להדיא בהר\"ן בספ\"ב דמגילה דסתמא דדוכתא עדיפא מסתמא דגבי הלכתא פסיקתא. ולהתו\"ח אישתמיט זה. גם מש\"כ דבשבת פי\"ט מ\"ב סתם כרבנן כדאיתא התם בגמרא (מאן תנא כו' ומסיק רבנן דר' יוסי היא) שגה בזה בפי' השמועה. דמאן תנא קאי שם על הברייתא דתנא בה פירש אינו חוזר. אבל מתניתין דשם אדרבה סתמה עושין כ\"צ מילה ומרבינן מינה ציצין שאינן מעכבין. ומשמע טפי אפי' פירש דומיא דפרטי דקחשיב שם וא\"כ אדרבה הוא דוקא כר\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בר\"ב סד\"ה והקטיר כו' שבת ראשונה דמפסיל בלינה. </b>ורש\"י סיים הואיל ולן הלחם בלא בזיכין. לכאורה אינו מובן. והרע\"ב השמיטם. וכן בד\"ח נמחקו ברש\"י תיבות אלו כאשר הביא הצ\"ק. אולם לדעתי רמז לנו בזה לתרץ קושיא והוא דבזבחים (פ\"ז) לשלחן מדמינן לה כו'. דמשמע להדיא דעל השלחן אינן נפסלין בלינה וכמש\"כ התוס' שם דמשום דנסדר כהלכתו לא מיפסל בלינה. ולכן כתב רש\"י דהכא שאני הואיל ולן כו' ור\"ל דדוקא כשהוא כהלכתו עם הבזיכין לא נפסל בלינה. ובזה מתורץ התימה שבתוס' שם בסה\"ד. דכיון דנסדר שלא בזמנו הוה שלא כהלכתו ונכון בס\"ד. ובא ואחוך עוד כוונה נאותה בפרש\"י דבבבא השניה בסידר אה\"ל ואה\"ב בשבת (כהלכתו) והקטיר אה\"ב לאחה\"ש פי' ז\"ל למחר (והרע\"ב השמיטו) משום דק\"ל דאם נפרש דר\"ל לאחר שבת שניה. אמאי פסולה וא\"ח עליהן כו' כיון דעל השלחן א\"נ בלינה (ובאמת לא מצינו בתורה מפורש שתקבע זמן הקטרת הבזיכין בשבת דוקא רק ממשמעות שצותה ביום השבת ביוה\"ש יערכנו שמעינן דאז מסלקין את הישנה ומקטירין אה\"ב. ועתה נתגלה לנו בעז\"ה מש\"כ התוס' בזבחים שם דע\"כ שום פסוק יש עד\"ז שאינו נפסל כי נסדר כהלכתו). לכן השכיל לפרש דר\"ל למחר דהוי מח\"ז. ובזה א\"ש גם התוספתא (אשר העיר עליה התוי\"ט) דשם איתא בבבא זו דחייבין עליהן משום פיגול כו'. דהתם ר\"ל דהקטירן לאח\"ש השניה. ומה שאמר שם פסולה אפשר דהוא מדרבנן. וברמב\"ם נראה דט\"ס הוא מש\"כ בין לאח\"ש זו. ולא נצטרך למה ש��דחק הכ\"מ ליישב הא דלא קרב המתיר כמצותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה העופות כו' אין להן פדיון. </b>לכאורה טעמא בעי מ\"ש ממנחות עד שלא קדשו בכלי. ובגמרא משמע דאפילו קדשן בכלי הוה ס\"ד דליפרק. דנילף מבע\"מ. אלא דמכ\"ש לא אשכחן דמפריק. (ור\"ל דאפי' בהמה לא מיפרקא לאחר שחיטה אם הוממה עי' זבחים (כ\"ה ב')) ועי' לעיל (ע\"ח ב') אבל עופות שנחסר אבר מנ\"ל דלא מיפרקי. ונ\"ל הטעם דהואיל דאין בהן קדושת כלי כלל דמליקתן והזאתן ומיצוי דמן הכל בגופו של כהן (ומש\"כ התוי\"ט בד\"ה והעופות. כגון עולה שאינה באה לכ\"ש ל\"י כוונתו דהא גם חטאת העוף אין בה כלי כלל). לכן מקדשי קדושת הגוף מיד בהקדשן לענין פדייה (ר\"ל משא\"כ לענין להפסל בטבו\"י כו' דרפ\"ב דמעילה דלא שייכא מחיים) ולזה נראה שכוון רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה עופות קדושת הגוף נינהו. וטעם הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' א\"מ ה\"ד על כל אלו דמשנתינו לפי שאינן בהעמדה. תמוה לי חדא עוף מדוע אינו בהעמדה. הא תנא לוי הכל היו בכלל העמדה כו' ואפי' עופות (תמורה ל\"ג). שנית בדבר שאינו בע\"ח לא בעינן העמדה כמו שכתב רש\"י ותוס' בר\"פ ראשית הגז:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שלא נאמר כו' וכן משמע מפירש\"י ותמיהני כו'. </b>ול\"נ דכוונתו לאפוקי אם לא אקדשינהו אלא לדמי למוכרן וליקח בהן קרבן או לבד\"ה דיש להן פדיון:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והלא אלו לפרים ואלו לכבשים כו'. </b>והרע\"ב הוסיף ואלו לאילים כו'. וגרע דמנחת פרים ואילים בלילתן שוה. והכי הל\"ל אלו לפרים ואילים ואלו לכבשים ועמש\"כ לעיל (פ\"ט ב') בס\"ד. ולכן ל\"ד התוי\"ט במש\"כ בסד\"ה אלא. דלא אשכחן כו' בלילה שוה כו'. דאפי' תשכח אין מערבין לכתחילה. ור\"ש אולי לרווחא דמלתא קאמר. ובהאמור מיושב הצ\"ע של תור\"ע עיין עליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מתנדבין יין. </b>לעיל ולקמן (ק\"ז) ילפינן לה מאזרח וכ\"כ רש\"י במתניתין. והתוי\"ט מביא מת\"כ דיליף לה מקרבן ע\"ש וכ\"כ לקמן בפי\"ג מ\"ג. ולפלא דשביק גמרא דילן ואזל בתר ת\"כ. ולעיל מ\"ד ובפ' דלקמן מ\"ה הביא בעצמו דרשא דאזרח. ובאמת מאזרח ליכא למילף אלא שמתנדב מנחת נסכים כדאמר רבא לקמן והיינו סלת ושמן ויין דהכתיב שם יעשה ככה ולעיל מיני' כתובים שלשתן. ואולי הואיל דאין הסולת והשמן מעכבין את היין כו' בבאין עם הזבח לכן יכול ג\"כ להתנדב כאו\"א בפ\"ע. אבל קשה דהא בקרא דאזרח מסיים להקריב אשה כו' והמתנדב יין קי\"ל דלשיתין אזיל לעיל (ע\"ד ב') וכדפרש\"י ועי' זבחים (צ\"א ב'):",
+                "<b>שם רט\"א מתנדבין שמן. </b>ולעיל (ע\"ד ב') אמר שמואל דקומצו ושיריו נאכלין כדפרש\"י. וכ' התוי\"ט דלקמצי' בפס ידו כו' א\"א אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ כו'. עמש\"כ עליו ביומא רפ\"ה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין </b>כ\"ה ברש\"י ול\"נ למחוק תיבת ויין דודאי מתנדבין שמן עם סלת בלא יין אפילו מנחת נסכים אף לר\"ע כמו שמנדבין יין לבד וכמו שבאר טעמו:",
+                "<b>שם בסד\"ה שכן הוא קרב כו' אינו מעכב המנחה. </b>הלשון הפוך וכך הל\"ל אין המנחה מעכבתו. והתוי\"ט כ\"ע דהא לא תנן דיין מעכב מנחה (והוא לפי לשונו של הרע\"ב) ולפלא דאישתמיטתיה משנה מפורשת (בפ\"ד מ\"א) הסלת והשמן א\"מ את היין ולא היין מעכבן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה פירשתי וא\"י איזה מהן כו' עפרש\"י. </b>ובמשניות הגי' וא\"י מה פירשתי. וגם גי' זו יש לכוונה ע\"ד פרש\"י. ופי' הרע\"ב לא מחוור:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה פרשתי כו' והשאר יהא לנדבה כ\"כ רש\"י. </b>וכן פרש\"י לקמן בדברי ת\"ק דרבי. והתו\"ח גמגם ע\"ד הרע\"ב ע\"ש. ול\"נ דמש\"כ והשאר נדבה ר\"ל דאף שלא נתחייבתי אלא בפחות. השאר מנדב אני לנדרי שיהיה יותר גדול על מה שנדרתי והיינו כמו קטן והביא גדול דלרבנן יצא והוא כאוקימתא דרב אשי לקמן (ק\"ו ב'). וזה ע\"ד שפירשתי בס\"ד בנזיר (נ\"ט ב') במשנה והעולה נדבה שבדברי ב\"ז ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לבונה לא יפחות מקומץ עתוי\"ט. </b>ומש\"כ דהרמב\"ם בפט\"ז מהקרבנות העתיק לשון משנתינו. אישתמיטתיה שדין זה ביאר בפי\"א מהל' פהמ\"ק הלכה י\"ז וכמ\"ד דמחלק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פירשתי מן הבקר כו' יביא פר ועגל כו'. </b>ק\"ל למה לא יצטרך ג\"כ להביא בן בקר דהיינו בן שתים שהרי יש לו שם בפ\"ע כדאיתא בר\"ה (י') ויהיה מזה ראיה להרמב\"ם בפ\"א מהלכות מעה\"ק דפר הוא ג\"כ בן שתים וכגירסתינו בפ\"ק דפרה וחכמים אומרים אף בני ג' ודלא כהר\"ש ומהר\"ם שם. ואולי י\"ל כיון דפר נקרא ג\"כ פר בן בקר עי' תוס' ר\"ה שם לכן אפילו אמר בן בקר יוצא בהבאת פר אף לרבי. שוב נזכרתי שכבר עמד בזה הט\"א בר\"ה שם וע\"ש ובמה שהעירותי עליו בק\"א:",
+                "סליק מס' מנחות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מנחות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Middot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,159 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Middot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואחד בלשכת הפרוכת. </b>ל\"י היכן מקומה ולא נזכרה בשום מקום זולת כאן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שומרים. </b>ואין נראין כו' שכתב שיהיו שומרים יום ולילה. ולי קשה עליו דהרי ג' מקומות דכהנים ילפינן מקרא דאהרן ובניו שומרים כו'. וא\"כ היאך אפשר שיהיו שומרים ביום הלא היו צריכים לעבוד עבודה. וזולתם לא היו כהנים. עי' זבחים (ק\"א ע\"ב). [וכ\"כ הב\"ש על דברי המפרש זה לא היה ולא נברא. וכ\"כ המל\"מ פ\"ח מהל' בית הבחירה הל\"ב דדברי המפרש תמוהים הם בעיניו. וחידוש שלא הביא את התוי\"ט והב\"ש שקדמוהו בזה. ומ\"ש (דה\"א כ\"ו י\"ז) למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה. עי' בנ\"ע שמ\"ש \"ליום\" הוא מהופך מן \"לוים\" כמו כבש כשב וכדומה אך מ\"ש שם הלשון שביום ובלילה היו שומרים בכ\"ד מקומות הוא ל\"ד. ואח\"ז מצאתי בס' דרך הקדש (הנספח לשו\"ת מגיד מראשית) דף י\"א ע\"ג שהעיר מזה הפסוק ומביא בשם הגהות הרב ר' בצלאל אשכנזי דאלו ב' רוחות צפונה ונגבה היו שומרין בין ביום ובין בלילה (דיום ר\"ל מעל\"ע) אבל בשאר מקומות לא היו שומרין רק בלילה וסמך כתוב בפתרוני הר\"ר שמואל החסיד ז\"ל מפסוק על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה כו'. א\"נ מצינו למימר איפכא דבצפונה ונגבה היו שומרים ביום דוקא דכתיב היום למעוטי לילה אבל בשאר מקומות בין ביום ובין בלילה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה והלוים. </b>ובסה\"פ כתב הר\"ב עוד שגם כו' הלוים ג\"כ משמרים. ועמש\"כ בשמו פ\"ג דפרה בסופו. ול\"נ דל\"ד במחכ\"ת דכוונת הרע\"ב היא משום דחשיב בהכ\"א מקומות דלוים ה' על ה' שערי העזרה. ובתוך מנין השערים הרי היו הניצוץ ובית המוקד לקמן במ\"ה. ובית אבטינס נמי פירש הרע\"ב כאן שהיה בנוי בצד שערי העזרה. ובשם היו הכהנים שומרים ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ורשות היה לו לשרוף את כסותו. </b>לכאורה מה זה תשלום גמול. ואולי דסמכו על המקרא דוקרעים תלביש נומה (משלי כ״ג:כ״א) ולפי' הר\"ב בשקלים דגם בכהן היה כן. לכן לא היו קורעין כי המקרע בגדי כהונה לוקה (יומא דף ע\"ב). אבל לשורפן אולי רשאי. וקצת ראיה מהא דמבלאי מכנסי כהנים היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. אלא דמ\"מ יקשה ממה שהיו מפקיעין תחלה. ואולי כיון דהוה לצורך שריפה שרי. דאינו אסור אלא דרך השחתה כמש\"כ הרמב\"ם בפ\"ט מהל' כהמ\"ק ה\"ג. אבל יש לדחות דבלו שאני עי' קדושין (נ\"ד):",
+                "<b>שם מה קול בעזרה. </b>לכאורה הל\"ל בהר הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ה' שערים היו להר הבית כו'. </b>פירש הר\"ש לחומת עזרת נשים המקפת כל ההר לפנים כו'. אף שפירושו דחוק. וגם מפשטות המשנה לקמן פ\"ג מ\"ה משמע דע\"נ לא היתה רק מצד מזרח. וכ\"מ לקמן בפרקין מ\"ה דקאמר ופתח היה לו לחיל. וכן במ\"ז אחד פתוח לחיל (ועמש\"כ שם מתמיד). ועמש\"כ בפ\"ג דמע\"ש מ\"ח. וא\"כ איך יפרנס מה שאמר קיפונוס מן המערב. והלא שם היה שער נקנור במזרח עזרת ישראל. (ולהכי שכל לפרש מקפת כל ההר). מ\"מ לפי פירושו תתיישב תמיהתי בפס��ים (פ\"ו) ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה טדי. ונכתב שם טרי בריש כו'. </b>עי' מש\"כ בזה ביומא (י\"א ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שער המים כו' </b>[בדברי ראב\"י ובו כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ופתח היה לו לחיל. </b>בריש תמיד (כ\"ו ב') הגירסא לחול. וכן לקמן במשנה ז' במפרש שם ז' משמע דגורס לחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מזרחית. </b>הרי לשכת החותמות שבצפונית מזרחית כו'. תמוה דהרי מסקינן ביומא (י\"ז) דגם תנא דתמיד מודה דלשכת הטלאים לצד מערבית דרומית הואי טפי ומאותו הקרן מתחיל החשבון וא\"כ לפ\"ז הוה לשכת החותמות במזרחית צפונית ע\"ש ובפירש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שנים. </b>כיון דב' שערים ה\"ל אמאי לא קחשיב כו' אלא חד שומר. לכאורה הא קחשיב באמת שם שני שומרים במ\"ט הכהן מבפנים ובן לוי יושב (כ\"ה עיקר הגי' כהעתקת הרע\"ב בד\"י וכ\"כ המל\"מ בפ\"ח מהל' בה\"ב) מבחוץ ולעיל קחשיב שמירת הלוים בה' שערים ואיכא למימר דבית המוקד א' מהן. וכהן ודאי היה שומר שם כדאיתא בר\"פ ובריש תמיד. וע\"ש בגמרא (כ\"ז) תרי מינייהו ל\"צ שימור ובמפרש שם. ובמל\"מ שם באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נתן כסותו עליה. </b>נראה להגיה דצ\"ל כסתו כדלעיל איש כסתו בארץ:",
+                "<b>שם יוצא והולך לו בטדי. </b>בהגר\"א ז\"ל נ\"ל דהוא דברי הכל כצ\"ל. (והיה כתוב בר\"ת ד\"ה וטעה המעתיק) ור\"ל דזה אינו מדברי ראב\"י אלא סתמא דמתניתין ואתי לכ\"ע. וראב\"י ל\"פ אלא על מה שאמר ת\"ק במסיבה כו' תחת הבירה והוא אומר תחת החיל. ודלא כהר\"ש והתוי\"ט לעיל במ\"ג שהבינו שגם זה הוא מדברי ראב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נכנסין דרך ימין. </b>עתוי\"ט בשם פי' הרמב\"ם. עדיין חסר לנו ביאור ויוצאין דרך שמאל. ועי' פ\"ו דזבחים מ\"ג ובפי' הרע\"ב שם ותפרש כן גם כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה כו'. </b>ק\"ל הא סתמא דמדות ראב\"י היא כמש\"כ הרע\"ב לקמן מ\"ה ועי' תוי\"ט מ\"ד ד\"ה שהכהן. והוא אמר לקמן מ\"ו מעלה היתה שם וגבוהה אמה. ועיין לקמן פ\"ה מ\"ב בתוי\"ט ד\"ה והמותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ מכותל מזרחי שהכהן כו'. </b>בפי' הרמב\"ם ואמרו שהוא נמוך מכ' אמה העתיקו התוי\"ט. וט\"ס הוא וצ\"ל מכ\"ד. או מד' ויהיה הכוונה על גובה הכותל שלמעלה מן השער שהוא גבוה כ' ככל השערים. וא\"ש לפ\"ז מה שסיים כדי שיהא הנראה משער ההיכל יותר מב' אמות. אולם לפי השיעור דב\"א ל\"י מנ\"ל. ובגמרא יומא שם איתא הא איכא פלגא דאמתא דמיתחזי ליה פיתחא בגווי'. מוכח דסגי בהאי שיעורא. וה\"ה ודאי גם בפחות מזה. ואולי גם הוא ז\"ל לא כוון בדוקא וכמו שאמר דרך משל. ובחבורו פ\"ו מהל' בה\"ב ה\"ה סתם וכתב שהיה נמוך. ועי' תוי\"ש ביומא שם. [ודע דמה שהעתיק התוי\"ט מפירוש הרמב\"ם ובין האולם והמזבח בקרקע אחד ישר. זהו לשיטתו לקמן בפ\"ג מ\"ו בפי' אמה אמה ורובד שלש דקאי על בנין כותל האולם. אבל לפירוש הרע\"ב שם לא היה קרקע ישר בתחלתו רק ג' אמות לת\"ק וב' אמות לר\"י לבד הרובדים]. ובפסקי תוס' כאן סי' ח' כתבו שהיה גבהו ששה אמות. וע\"כ כוונתם כדי שיוכל לראות דרך עליו כל גובה שער ע\"נ. אבל ל\"י מה יועיל זה לראיית פתח ההיכל דסוף סוף לא יראנו אלא דרך ד' אמות עליונות דשער עזרת נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בסופה לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה. </b>עי' פי' הרע\"ב. ומזה לכאורה קשה לפי' הב' דרש\"י בשבת (ל\"א) ע\"ש. ובמכלתא פ' בשלח בפסוק ויחנו לפני פי החירות. ולא היו טרוטות אלא מוקפות ולא היו עגולות אלא מרובעות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וארבע לשכות. </b>בארבע המקצועות שמבחוץ לעזרה זו. לפ\"ז לא היו הלשכות שלצד מערב בהמקצועות ממש שיכילו ב' הרוחות. שהרי עזרת ישראל תכופה לה. אלא שהיו בצד דרומי וצפוני בסופם במקצוע המערבי:",
+                "<b>שם ד\"ה וחלקה. </b>וצ\"ל שמעקה ה\"ל כו'. א\"כ אין זה חלקה. אבל י\"ל דאין צורך למעקה אלא לגובה בזקיפה. והכא הלא מעלות ה\"ל ע\"פ כל הרוחב כמש\"כ לעיל במ\"ג בשם רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ובה שלש מעלות כו'. </b>לעד\"נ דפי' בה היינו בעזרת כהנים והוא ענין בפ\"ע אבל גם זה הוא מדברי ראב\"י כדמוכח ביומא (ט\"ז). דלפירוש המפרשים דמוסב על הדוכן (וע\"כ גרסי ובו כדאיתא ביומא שם) קשה מאי דסיים נמצא עה\"כ גבוה מע\"י ב\"א ומחצה וכי הדוכן הכיל כל עזרת הכהנים ועי' פירש\"י ביומא שם ד\"ה ר\"א היא. ודברי התוי\"ש שם דחוקים. ונ\"ל עוד דראב\"י פליג על הא דקאמר ת\"ק וראשי פספסין מבדילין כו'. ואמר דלא היו צריכין לזה דהיכר גדול היה בל\"ז דמעלה היתה שם כו' וגם דוכן נתון עליה. וכ\"מ מהר\"ש והתוי\"ט בפ\"א דכלים מ\"ח ע\"ש. וכן הרמב\"ם בחבורו לא הזכיר הפספסין:",
+                "<b>שם ולמה נקרא שמו שער המים כו'. </b>י\"ל עוד טעם ג' מפני שע\"ג היה בית טבילה לכ\"ג כדאיתא ביומא (י\"ט):",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה פספסין. </b>א\"כ אין איסור בנטיעת עץ בע\"י. אבל מה יענה להפספסין דעלייה לקמן פ\"ד מ\"ה:",
+                "<b>שם ד\"ה והדוכן. </b>לברך את העם הרר\"ש. תמוה שמלא פי' הרע\"ב עם דברי הרר\"ש ואינן עולים בקנה אחד. שהרי הרע\"ב פי' ודוכן של לוים והוא מפירש\"י ביומא ור\"ל לשיר. וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' בה\"ב ה\"ו. וכ\"כ התוספות בסוכה (נ\"א) ד\"ה שעליהן. ועל פי' הרר\"ש ק\"ל דבפ\"ז דתמיד מ\"ב איתא דעל מעלות האולם היו הכהנים מברכין. ועמש\"כ בפתיחתא דאיכה בפתיחת משא גיא חזיון:",
+                "<b>שם ד\"ה שער הנשים. </b>ואע\"ג דאמרי' אשה בעזרה למה. הוא בקדושין (נ\"ב ב') בשינוי לשון קצת ומש\"כ לק\"מ עי' בתוס' שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אמר רבי יוסי מתחלה כו' עד שנמצא מקום המערכה כ' על כ'. </b>קרא כתיב כן בדה\"י (ב' ד' א') ויעש מזבח נחשת (פי' תחת נחשת. אבל שלו היה של אבנים עי' זבחים (ס') ובפרש\"י ד\"ה ה\"ק) עשרים אמה ארכו וע\"א רחבו. ואמקום המערכה קאי כדפרש\"י בזבחים שם. ולכן נ\"ל דליכא דפליג על ר\"י בהא וכן סתם הרמב\"ם בחבורו פ\"ב מהל' בה\"ב. ופרש\"י במלכים (א' ח' ס\"ד) שכ' מקום מערכתו כ\"ד על כ\"ד צ\"ע וכבר עמד עליו הבה\"ז שם (נ\"ט ב') ע\"ש. וכן צ\"ע במש\"כ בשבת (נ\"ה) דשלמה עשה מזבח אבנים של ל\"ב אמה:",
+                "<b>שם בהרע\"ב ד\"ה כל קרש ארכו ל\"ב אמות. </b>הן ע\"כ חלל הדפוס היה מחזיק ל\"ב אמה וא\"כ אורך הקרש היה צ\"ל יותר. אם לא שנאמר דהקרשים היו נוגעים זה בזה בקצוותיהם הפנימיים [וק\"ל]:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה מקום הקרנות כו' ואותן ג' כתובות כו' ופי' הכ\"מ כו' היינו משפת סובב כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה כמין גמא. </b>דבריו וציוריו צריכין תיקון למתבונן בם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובפגימה לכל דבר. </b>משמע דמ\"מ בעינן שיפגמו ע\"י איזה דבר אף שלא ע\"י ברזל. אבל אם מצאן פגומין תחת קרקע בתולה שידוע שכן היה גידולן לא מיפסלי. ומה שאמר ברישא אבנים שלמות וכדכתיב דברים (כ\"ז) אינו אלא לאפוקי שנחסרו אחר הוצאתן מ��קורם. לכן תמה אנכי על התוס' בחולין (ר\"ד י\"ח) שהקשו אנה ימצאו אבנים בלא פגימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה על שלחנות. </b>לשון הראבי\"ה פי' שבין הטבעות ולעמודים כ\"נ דצ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה אלא כל דממזרח למערב עמודים ח' כו'. </b>ובציור שבסוף המסכת צייר לעמודים ח' מצפון לדרום בשורה אחת והשלחנות לפניהם בשני סדרים. וזה דלא כמאן דלהראבי\"ה משמע דהעמודים הי' בסדר אחד ממזרח למערב וכן השלחנות לפניהם. ולרש\"י ביומא שהביאו התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ב היו השלחנות בד' סדרים. ובציור הרמב\"ם מסודרים העמודים כדעת הראבי\"ה. ושלחנות באמצען (והוא כדעת התוס' ביומא (ט\"ז ב') בד\"ה מן \"וי\"ל הני אחריני נינהו כו'\" והוא ג\"כ דעת המפרש למס' תמיד (ל\"א) בד\"ה מדיחין אותן ג\"פ). והשלחנות ח' שהוזכרו במסכת שקלים פ\"ו מ\"ד והן הן דלקמן פ\"ה מ\"ב ציירן בשני סדרים. ועוד ראיתי בציור התוי\"ט שצייר הטבעות ד' סדרים של ו' ו' כהי\"א והוא תימה. ובציור הרמב\"ם המה נכונים כדעת הת\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה של מלת כו'. </b>נ\"ב עי' מ\"ש בהגהותי לגמרא עירובין (ג' א'). מהגרמ\"ש ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה גפן כו' להתברך הגפן כו'. </b>נ\"ב ברמב\"ם איתא כגפן. מהנ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בסופו. </b>ושתים דלתות לדלתות שתיהם. ל\"ד דתיבת לדלתות מוטעמת באתנח. הוי דמלת שתים מוסבת למטה וכהרמב\"ם שהעתיק התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרע\"ב ד\"ה ושני פשפשין. </b>רחוקים קצת מן השער. עמש\"כ עליו בפ\"ג דתמיד מ\"ז:",
+                "<b>שם ד\"ה ופתח את הפשפש. </b>ובא לו אל שער השני שבסוף עובי הכותל כו'. ל\"ד בזה וכמש\"כ עליו בתמיד פ\"ג מ\"ז ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרע\"ב ד\"ה ט\"ו בצפון. </b>אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני כו'. לישנא קטיעא היא דהל\"ל נמי ועובי הכותל השני. או בקוצר אלא עובי הכותל והחלל שבתוכו הוא מונה ולשון הרמב\"ם הוא כעין זה ע\"ש ועמש\"כ לקמן מ\"ז:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ט\"ו. </b>מאין נפלה האורה אל כל התאים כו' ובשלמא להיכל כו'. עי' מה שהשגתי עליו בזה לקמן מ\"ה. ובנידון האור אל התאים היה נ\"ל שהיו בהם חלונות. באותן שבצפון ושבדרום בקציותיהן המזרחיות והמערביות. ובאותן שבמערב בקצוותיהן הצפוניות והדרומיות. כי התאים לא היו נמשכים רק כנגד כותלי ההיכל. והקרנות היינו צפונית מערבית ודרומית מערבית היו פגומים ומשם האורה באה. אולם מרוח מזרח לתאי צפוניים ודרומיים לא היה אור גדול כ\"כ כי האולם היה כנגדם. ולא בא להם רק מאורו של אולם. וגם התוי\"ט ע\"כ סובר כן מדלא מקשה מהתאים החיצונים. ולהרמב\"ם האולם היה נמשך גם בצפון ודרום ההיכל והתאים. אך היציעות שהיו מחוץ לתאים לפי' הרמב\"ם במשנה דלקמן עדיין מאפילות אפי' על התאים החיצונים. אמנם לפמש\"כ שלא היו נוגעים התאים שבצדדי ההיכל לאשר במערבו רק בקרנותיהם א\"כ ודאי כבד לפסוע על גגותיהם מאחד לחבירו דרך משעול צר כזה דהוא דרך הקרנות ולקמן במ\"ה תנן שהי' הולך דרך עליהם. אבל מצינו כה\"ג לר\"ש בב\"ב ספ\"ו דס\"ל ד' מערות. ויהיה ע\"כ המבוא להחצר דרך קרנות ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה ובקרן. </b>וז\"ל הרמב\"ם ומ\"ש כאן לפשפש אחד כו' כצ\"ל:",
+                "<b>[בא\"ד אבל רש\"י ז\"נ בפי' יחזקאל כו' מה שיש בין ב' הכתלים כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם (בסופו) וא' לפשפש כלומר כו'. והוא דחוק. </b>ול\"נ דפשפש הונח כאן על חדר קטן שעושין לפני פתח הבית מבחוץ לבוא דרך עליו אל הבית (פארהויז בל\"א). והיה עומד אצל פתח התא מבחוץ. אח\"ז מצאתי להגר\"א ז\"ל שנראה שכוון לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה התחתונה. </b>כ\"ש באורך רב כזה שהוא שבעים אמות. ל\"ד דאורך כותל המסיבה היה נגד אורך ההיכל וכותליו (עמש\"כ במ\"ג) שהוא ע\"ג אמה. ואם מגרע ממנו מה שנגד עובי כותליו המזרחי והמערבי לא ישאר רק ס\"ג:",
+                "<b>[שם בא\"ד עובי הכותל חצי אמה שלשיעור יציעות כו' כצ\"ל בתיבה חדא </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הי' מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה כו'. </b>משמע שהיה נכנס בדרך ישר מהגגות של התאים להעלי'. בלתי סולם. דאל\"כ היה אומרו כמו שאמר הכלונסות שעולין דרך עליהם לגנה. וא\"כ ע\"כ גובה גגי התאים היה שוה לרצפת העלי'. ותחתיה עד חלל ההיכל היה עוד ה' אמות. אמה מעזיבה. אמה תקרה. אמתים ב\"ד. אמה כיור. וא\"כ מאין יבא האורה להיכל מלמעלה לגג התאים שכ' התוי\"ט לעיל בריש מ\"ג. וסתירה ג\"כ למאי דמשמע לעיל מדבריו במ\"ד. דגובה כל התאים אינו רק י\"ח אמות. ועי' בראב\"ד פ\"ד מהל' בה\"ב ה\"ט דמוכח דדבריו ג\"כ דגובה כל תא היה יותר מששה אמות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וראשי פספסין. </b>וניחא לי כו' אבא שאול אומר עליית בית ק\"ק חמורה מבית קה\"ק כו' וצ\"ע דמתניתין דהכא דלא כמתניתין דספ\"ק דכלים כו'. ול\"נ דמתניתין דהכא לא אתיא ג\"כ כא\"ש. דלבית קה\"ק תני דהיו משלשלין אה\"א כו' כדי שלא יזונו כו'. ובעלייה משמע שהיו מתקנים כדרכן בלתי תיבות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וההיכל צר מאחוריו כו'. </b>לפמש\"כ לעיל במ\"ג יל\"פ דר\"ל אחוריו ממש במקום התאים דלא היה שם רק רוחב ל\"ב נגד ההיכל וכותליו. וא\"ש גם לפי' הרמב\"ם והרע\"ב בבנין האולם. אשר הרע\"ב כ' על הא דצר מאחוריו דלא איתפרש לו והרמב\"ם נדחק. והראב\"ד מביא מזה עזרה לשיטתו שלא היה האולם אלא על פני מזרח:",
+                "<b>שם בהרע\"ב ד\"ה ט\"ו אמה. והאולם עשר כו'. </b>לפירושו לעיל במ\"ה שהיו עוד יציעים סביבות ההיכל חוץ לכותל המסיבה לצפון וכן לדרום משמע שהיה חוץ לכותל הורדת המים. לא יתכן להיות חלל האולם עשרה דחלל היציע לבד כותלה החיצון היה חמש אמות. והא לא תקשה לפירושו מדוע לא חשב היציעים ברוחב ההיכל. וכן המערביים בארכו ויהיה יותר ממאה. די\"ל משום דלא היו קדושים בקדושת ההיכל. אבל התאים משמע שקדושתן שוים להיכל. וכ\"מ מפרש\"י בזבחים (נ\"ה ב') ד\"ה לא. אולם זה קשה לפי' הרע\"ב בהא דיציעים מהא דתנן לקמן ברפ\"ה וי\"א אמה לאחורי בהכ\"פ וכ\"ה בכ\"ד בש\"ס. דמשמע שהיה פנוי בלא שום בנין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כותל ההיכל. </b>ולסברא זו כו' י\"ל ג\"כ להרמב\"ם כו'. נראה דכוונתו ליישב בזה מה שגמגם עליו לעיל במ\"ד ע\"ש. ותימה דלפ\"ז יקשה מדוע לא חשיב המגרעות ויתוסף עוד ב' אמות ברוחב ויהי' ע\"ב דבשלמא לפי' התוס' לא יתוסף כלום דיחסר לעומת זה חלל התא וכמ\"ש דאידי ואידי חד שיעורא היא משא\"כ להרמב\"ם:",
+                "<b>בא\"ד (בסופו) אבל כמו שפי' לעיל במ\"ג הוא נכון. </b>גם שם לא באר ככל הצורך כמו שהעירותי שמה. ודע שאחר התבוננות בלשון הרע\"ב משמע דדעתו דכותל ההיכל וחללו (שקוראו תא) לבד היו שש. והכותל הב' ממנו הוא בכלל שש דהתא שאצלו וכן כולן לבד האחרון לפי הבנת התוי\"ט בו. (אבל ל\"נ דדעת הרע\"ב דכותל החיצוני של התא הוא נכלל בי\"א אמה שאחורי בהכ\"פ ולא נחשב בחשבון ההיכל. וכמו דלא נחשבו כותלי עזרה בחשבון עזרה לקמן ברפ\"ה. וכ\"מ מדבריו לקמן פ\"ה סמ\"א שכתב י\"א אמה של חלל עם עובי הכותל. ור\"ל הכותל התא החיצוני). אבל מפי' הרמב\"ם במ\"ג משמע דגם הכותל הב' הוא נכלל בשש דכותל ההיכל וכן כולן והתוי\"ט לא הבין כן בדעת הרע\"ב:",
+                "<b>שם ד\"ה האולם (בסופו). </b>מש\"כ שהשבעים אמה רוחב היה באורך פ\"ד אמה. וכ\"כ עוד בסה\"ד דהעודף ט\"ו אמה מזה וט\"ו אמה מזה היה במשך ממערב למזרח ט\"ז אמה כשיעור כותל האולם חמש והאולם י\"א כו'. ל\"ד במחכ\"ת ושכח לחשוב כותל האולם במערבו שהי' ג\"כ עוביו חמש (עי' זבחים (כ') רש\"י ד\"ה ה\"ג אבל מן החליפות. ושם (נ\"ה ב') בד\"ה שני פשפשין וכל הענין דשם) וא\"כ היה רחבו מאה במשך ממערב למזרח כ\"א אמה. ורוחב ע' באורך ע\"ט אמה. ואולי לשון הראב\"ד שהביא לעיל שכ' שלא היה לאולם אלא כותל המזרח כו' הטעהו. אבל זה דבר שא\"א לשמוע שיהיה שם פרוץ בלי חומה. וגם לעיל ספ\"ג מבואר שה\"ל תקרה ג\"כ. וכ\"מ להדיא במנחות (כ\"ח ב') בתד\"ה אכסדרה שהיה מגופף מד' רוחות. וזה אין לומר שכותלו המערבי הי' מנגד קרן מזרחית צפונית של כותל המסיבה למזרח. וכן בדרום נגד קרן דרומית מזרחית דכותל הורדת המים ולמזרח. דא\"כ לא יהי' חללו שם י\"א. וגם לא יהיה הכותל מיושר כי כותלי התאים וההיכל נכנסים לפנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וי\"א אמה אחורי בהכ\"פ. </b>ר\"ל החלל שבין כותל התא המערבי עד כותל המערבי של העזרה. ודברי הרע\"ב בזה שלא בדיוק ועמש\"כ עליו בפ' דלעיל מ\"ז [צ\"ל ברע\"ב י\"א אמה של חלל עד עובי הכותל או צ\"ל לבד עובי כו'. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השולחנות ולננסין ארבע. </b>מדלא קאמר לננסין בלא ו' כמו באינך. משמע לי דה\"ק מהתחלת השולחנות ועד לננסין וכולל השולחנות עם החלל שבינם לננסין ואמר שהם ביחד ד' אמות. ואולי שהחלל לא היה אמה שלמה לפי שהשלחנות היו צריכין להיותן קרובים להננסים כדי שיוכל להניח עליהם הכבש בשעת תלייתו באונקלויות שבננסים להפשיט. ע\"כ לא נתן לו קצב בפ\"ע וכללו עם מקום השלחנות. עי\"ל דהשולחנות היו עשויין חוליות ופרקים כמין איצטרמיטא ונכפפות ונפתחות. כשתולה בהמה קטנה להפשיט היה פותחן כדי לקרבן להננסין. ובגדולה (או בשעה שהיה תולה הבהמה שהיה נצרך לו מקום מרווח להתעסק בתלייתה) אז מקפלן. לכן לא יהיב שיעורא להשולחנות לבד ולהחלל לבד. כי היו משתנין בשיעורן כפי הנצרך. או י\"ל דלא נעשין בחוליות רק שלא היה קבוע עמידתן במקום אחד אלא מזיזן ממקום למקום כפי הנדרש לקרבן או לרחקן. ונכון בס\"ד כי בזה מיושב מה שגמגמו הראשונים נ\"ע אודותם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מן הטבעות. </b>וכן גם רש\"י עצמו כו' שמקום השלחנות כלול כו' ומעתה אין לתמיהת כו'. ל\"י איך יתיישב לפי' זה דרש\"י. דהלא מ\"מ ס\"ל דהחלל שבין הננסין לשולחנות היה ארבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לשכת הפרוה. </b>ואני תמה כו'. ואני תמה דהתנן פ\"א דכלים מ\"ח החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וט\"מ נכנסים לשם. ובפסקי תוס' סי' כ\"ב ראיתי עובד כוכבים לא היה בונה שום דבר בהר הבית. ואולי הכוונה דע\"י נבנה אבל הוא עצמו לא נכנס לשם. או שהיה ישראל מומר. ועל עיקר פירושם בהא דאמגושא דיומא מכשף. ק\"ל דהא בשבת ע\"ה פליג ביה רב ושמואל ורב סבר גידופי:",
+                "<b>בא\"ד ועשאן דומה לדומה וכו'. </b>אולי צ\"ל רומה לרומה וז\"ל רש\"י ביומא (י\"ט) ד\"ה על גגה מי מעיין הי' באין לשם ברומה:",
+                "<b>שם ד\"ה לשכת המדיחין. </b>הקרבים מדיחין פע\"ר בלשכת מדיחין כו'. לפ\"ז מה לו לדחוק ולפרש ��קרבי קדשים דהכא היינו כרס. ולפנינו במפרש ליתא לכ\"ז ונוסחא משובשת נזדמנה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ודנה את הכהונה. </b>נראה דבכל ע\"ש שהיתה באה משמרה חדשה למקדש היו דנין אותה וכל משמר שלא נמצא בו פסול באחד מהם היה עושה יו\"ט והיו אומרים ברוך כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אבא שאול. </b>שאע\"פ שהיתה בנויה בקדש היתה פתוחה לחול כו'. כבר הקדימוהו בזה התוס' ביומא (ח' ב') בד\"ה דאי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,156 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Middot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Middot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואחד בלשכת הפרוכת. </b>ל\"י היכן מקומה ולא נזכרה בשום מקום זולת כאן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שומרים. </b>ואין נראין כו' שכתב שיהיו שומרים יום ולילה. ולי קשה עליו דהרי ג' מקומות דכהנים ילפינן מקרא דאהרן ובניו שומרים כו'. וא\"כ היאך אפשר שיהיו שומרים ביום הלא היו צריכים לעבוד עבודה. וזולתם לא היו כהנים. עי' זבחים (ק\"א ע\"ב). [וכ\"כ הב\"ש על דברי המפרש זה לא היה ולא נברא. וכ\"כ המל\"מ פ\"ח מהל' בית הבחירה הל\"ב דדברי המפרש תמוהים הם בעיניו. וחידוש שלא הביא את התוי\"ט והב\"ש שקדמוהו בזה. ומ\"ש (דה\"א כ\"ו י\"ז) למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה. עי' בנ\"ע שמ\"ש \"ליום\" הוא מהופך מן \"לוים\" כמו כבש כשב וכדומה אך מ\"ש שם הלשון שביום ובלילה היו שומרים בכ\"ד מקומות הוא ל\"ד. ואח\"ז מצאתי בס' דרך הקדש (הנספח לשו\"ת מגיד מראשית) דף י\"א ע\"ג שהעיר מזה הפסוק ומביא בשם הגהות הרב ר' בצלאל אשכנזי דאלו ב' רוחות צפונה ונגבה היו שומרין בין ביום ובין בלילה (דיום ר\"ל מעל\"ע) אבל בשאר מקומות לא היו שומרין רק בלילה וסמך כתוב בפתרוני הר\"ר שמואל החסיד ז\"ל מפסוק על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה כו'. א\"נ מצינו למימר איפכא דבצפונה ונגבה היו שומרים ביום דוקא דכתיב היום למעוטי לילה אבל בשאר מקומות בין ביום ובין בלילה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה והלוים. </b>ובסה\"פ כתב הר\"ב עוד שגם כו' הלוים ג\"כ משמרים. ועמש\"כ בשמו פ\"ג דפרה בסופו. ול\"נ דל\"ד במחכ\"ת דכוונת הרע\"ב היא משום דחשיב בהכ\"א מקומות דלוים ה' על ה' שערי העזרה. ובתוך מנין השערים הרי היו הניצוץ ובית המוקד לקמן במ\"ה. ובית אבטינס נמי פירש הרע\"ב כאן שהיה בנוי בצד שערי העזרה. ובשם היו הכהנים שומרים ג\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ורשות היה לו לשרוף את כסותו. </b>לכאורה מה זה תשלום גמול. ואולי דסמכו על המקרא דוקרעים תלביש נומה (משלי כ״ג:כ״א) ולפי' הר\"ב בשקלים דגם בכהן היה כן. לכן לא היו קורעין כי המקרע בגדי כהונה לוקה (יומא דף ע\"ב). אבל לשורפן אולי רשאי. וקצת ראיה מהא דמבלאי מכנסי כהנים היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. אלא דמ\"מ יקשה ממה שהיו מפקיעין תחלה. ואולי כיון דהוה לצורך שריפה שרי. דאינו אסור אלא דרך השחתה כמש\"כ הרמב\"ם בפ\"ט מהל' כהמ\"ק ה\"ג. אבל יש לדחות דבלו שאני עי' קדושין (נ\"ד):",
+                "<b>שם מה קול בעזרה. </b>לכאורה הל\"ל בהר הבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ה' שערים היו להר הבית כו'. </b>פירש הר\"ש לחומת עזרת נשים המקפת כל ההר לפנים כו'. אף שפירושו דחוק. וגם מפשטות המשנה לקמן פ\"ג מ\"ה משמע דע\"נ לא היתה רק מצד מזרח. וכ\"מ לקמן בפרקין מ\"ה דקאמר ופתח היה לו לחיל. וכן במ\"ז אחד פתוח לחיל (ועמש\"כ שם מתמיד). ועמש\"כ בפ\"ג דמע\"ש מ\"ח. וא\"כ איך יפרנס מה שאמר קיפונוס מן המערב. והלא שם היה שער נקנור במזרח עזרת ישראל. (ולהכי שכל לפרש מקפת כל ההר). מ\"מ לפי פירושו תתיישב תמיהתי בפסחים (פ\"ו) ע\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה טדי. ונכתב שם טרי בריש כו'. </b>עי' מש\"כ בזה ביומא (י\"א ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שער המים כו' </b>[בדברי ראב\"י ובו כו' כצ\"ל. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ופתח היה לו לחיל. </b>בריש תמיד (כ\"ו ב') הגירסא לחול. וכן לקמן במשנה ז' במפרש שם ז' משמע דגורס לחול:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מזרחית. </b>הרי לשכת החותמות שבצפונית מזרחית כו'. תמוה דהרי מסקינן ביומא (י\"ז) דגם תנא דתמיד מודה דלשכת הטלאים לצד מערבית דרומית הואי טפי ומאותו הקרן מתחיל החשבון וא\"כ לפ\"ז הוה לשכת החותמות במזרחית צפונית ע\"ש ובפירש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שנים. </b>כיון דב' שערים ה\"ל אמאי לא קחשיב כו' אלא חד שומר. לכאורה הא קחשיב באמת שם שני שומרים במ\"ט הכהן מבפנים ובן לוי יושב (כ\"ה עיקר הגי' כהעתקת הרע\"ב בד\"י וכ\"כ המל\"מ בפ\"ח מהל' בה\"ב) מבחוץ ולעיל קחשיב שמירת הלוים בה' שערים ואיכא למימר דבית המוקד א' מהן. וכהן ודאי היה שומר שם כדאיתא בר\"פ ובריש תמיד. וע\"ש בגמרא (כ\"ז) תרי מינייהו ל\"צ שימור ובמפרש שם. ובמל\"מ שם באורך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נתן כסותו עליה. </b>נראה להגיה דצ\"ל כסתו כדלעיל איש כסתו בארץ:",
+                "<b>שם יוצא והולך לו בטדי. </b>בהגר\"א ז\"ל נ\"ל דהוא דברי הכל כצ\"ל. (והיה כתוב בר\"ת ד\"ה וטעה המעתיק) ור\"ל דזה אינו מדברי ראב\"י אלא סתמא דמתניתין ואתי לכ\"ע. וראב\"י ל\"פ אלא על מה שאמר ת\"ק במסיבה כו' תחת הבירה והוא אומר תחת החיל. ודלא כהר\"ש והתוי\"ט לעיל במ\"ג שהבינו שגם זה הוא מדברי ראב\"י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה נכנסין דרך ימין. </b>עתוי\"ט בשם פי' הרמב\"ם. עדיין חסר לנו ביאור ויוצאין דרך שמאל. ועי' פ\"ו דזבחים מ\"ג ובפי' הרע\"ב שם ותפרש כן גם כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה כו'. </b>ק\"ל הא סתמא דמדות ראב\"י היא כמש\"כ הרע\"ב לקמן מ\"ה ועי' תוי\"ט מ\"ד ד\"ה שהכהן. והוא אמר לקמן מ\"ו מעלה היתה שם וגבוהה אמה. ועיין לקמן פ\"ה מ\"ב בתוי\"ט ד\"ה והמותר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חוץ מכותל מזרחי שהכהן כו'. </b>בפי' הרמב\"ם ואמרו שהוא נמוך מכ' אמה העתיקו התוי\"ט. וט\"ס הוא וצ\"ל מכ\"ד. או מד' ויהיה הכוונה על גובה הכותל שלמעלה מן השער שהוא גבוה כ' ככל השערים. וא\"ש לפ\"ז מה שסיים כדי שיהא הנראה משער ההיכל יותר מב' אמות. אולם לפי השיעור דב\"א ל\"י מנ\"ל. ובגמרא יומא שם איתא הא איכא פלגא דאמתא דמיתחזי ליה פיתחא בגווי'. מוכח דסגי בהאי שיעורא. וה\"ה ודאי גם בפחות מזה. ואולי גם הוא ז\"ל לא כוון בדוקא וכמו שאמר דרך משל. ובחבורו פ\"ו מהל' בה\"ב ה\"ה סתם וכתב שהיה נמוך. ועי' תוי\"ש ביומא שם. [ודע דמה שהעתיק התוי\"ט מפירוש הרמב\"ם ובין האולם והמזבח בקרקע אחד ישר. זהו לשיטתו לקמן בפ\"ג מ\"ו בפי' אמה אמה ורובד שלש דקאי על בנין כותל האולם. אבל לפירוש הרע\"ב שם לא היה קרקע ישר בתחלתו רק ג' אמות לת\"ק וב' אמות לר\"י לבד הרובדים]. ובפסקי תוס' כאן סי' ח' כתבו שהיה גבהו ששה אמות. וע\"כ כוונתם כדי שיוכל לראות דרך עליו כל גובה שער ע\"נ. אבל ל\"י מה יועיל זה לראיית פתח ההיכל דסוף סוף לא יראנו אלא דרך ד' אמות עליונות דשער עזרת נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בסופה לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה. </b>עי' פי' הרע\"ב. ומזה לכאורה קשה לפי' הב' דרש\"י בשבת (ל\"א) ע\"ש. ובמכלתא פ' בשלח בפסוק ויחנו לפני פי החירות. ולא היו טרוטות אלא מוקפות ולא היו עגולות אלא מרובעות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וארבע לשכות. </b>בארבע המקצועות שמבחוץ לעזרה זו. לפ\"ז לא היו הלשכות שלצד מערב בהמקצועות ממש שיכילו ב' הרוחות. שהרי עזרת ישראל תכופה ל��. אלא שהיו בצד דרומי וצפוני בסופם במקצוע המערבי:",
+                "<b>שם ד\"ה וחלקה. </b>וצ\"ל שמעקה ה\"ל כו'. א\"כ אין זה חלקה. אבל י\"ל דאין צורך למעקה אלא לגובה בזקיפה. והכא הלא מעלות ה\"ל ע\"פ כל הרוחב כמש\"כ לעיל במ\"ג בשם רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ובה שלש מעלות כו'. </b>לעד\"נ דפי' בה היינו בעזרת כהנים והוא ענין בפ\"ע אבל גם זה הוא מדברי ראב\"י כדמוכח ביומא (ט\"ז). דלפירוש המפרשים דמוסב על הדוכן (וע\"כ גרסי ובו כדאיתא ביומא שם) קשה מאי דסיים נמצא עה\"כ גבוה מע\"י ב\"א ומחצה וכי הדוכן הכיל כל עזרת הכהנים ועי' פירש\"י ביומא שם ד\"ה ר\"א היא. ודברי התוי\"ש שם דחוקים. ונ\"ל עוד דראב\"י פליג על הא דקאמר ת\"ק וראשי פספסין מבדילין כו'. ואמר דלא היו צריכין לזה דהיכר גדול היה בל\"ז דמעלה היתה שם כו' וגם דוכן נתון עליה. וכ\"מ מהר\"ש והתוי\"ט בפ\"א דכלים מ\"ח ע\"ש. וכן הרמב\"ם בחבורו לא הזכיר הפספסין:",
+                "<b>שם ולמה נקרא שמו שער המים כו'. </b>י\"ל עוד טעם ג' מפני שע\"ג היה בית טבילה לכ\"ג כדאיתא ביומא (י\"ט):",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה פספסין. </b>א\"כ אין איסור בנטיעת עץ בע\"י. אבל מה יענה להפספסין דעלייה לקמן פ\"ד מ\"ה:",
+                "<b>שם ד\"ה והדוכן. </b>לברך את העם הרר\"ש. תמוה שמלא פי' הרע\"ב עם דברי הרר\"ש ואינן עולים בקנה אחד. שהרי הרע\"ב פי' ודוכן של לוים והוא מפירש\"י ביומא ור\"ל לשיר. וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פ\"ו מהל' בה\"ב ה\"ו. וכ\"כ התוספות בסוכה (נ\"א) ד\"ה שעליהן. ועל פי' הרר\"ש ק\"ל דבפ\"ז דתמיד מ\"ב איתא דעל מעלות האולם היו הכהנים מברכין. ועמש\"כ בפתיחתא דאיכה בפתיחת משא גיא חזיון:",
+                "<b>שם ד\"ה שער הנשים. </b>ואע\"ג דאמרי' אשה בעזרה למה. הוא בקדושין (נ\"ב ב') בשינוי לשון קצת ומש\"כ לק\"מ עי' בתוס' שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אמר רבי יוסי מתחלה כו' עד שנמצא מקום המערכה כ' על כ'. </b>קרא כתיב כן בדה\"י (ב' ד' א') ויעש מזבח נחשת (פי' תחת נחשת. אבל שלו היה של אבנים עי' זבחים (ס') ובפרש\"י ד\"ה ה\"ק) עשרים אמה ארכו וע\"א רחבו. ואמקום המערכה קאי כדפרש\"י בזבחים שם. ולכן נ\"ל דליכא דפליג על ר\"י בהא וכן סתם הרמב\"ם בחבורו פ\"ב מהל' בה\"ב. ופרש\"י במלכים (א' ח' ס\"ד) שכ' מקום מערכתו כ\"ד על כ\"ד צ\"ע וכבר עמד עליו הבה\"ז שם (נ\"ט ב') ע\"ש. וכן צ\"ע במש\"כ בשבת (נ\"ה) דשלמה עשה מזבח אבנים של ל\"ב אמה:",
+                "<b>שם בהרע\"ב ד\"ה כל קרש ארכו ל\"ב אמות. </b>הן ע\"כ חלל הדפוס היה מחזיק ל\"ב אמה וא\"כ אורך הקרש היה צ\"ל יותר. אם לא שנאמר דהקרשים היו נוגעים זה בזה בקצוותיהם הפנימיים [וק\"ל]:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה מקום הקרנות כו' ואותן ג' כתובות כו' ופי' הכ\"מ כו' היינו משפת סובב כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה כמין גמא. </b>דבריו וציוריו צריכין תיקון למתבונן בם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובפגימה לכל דבר. </b>משמע דמ\"מ בעינן שיפגמו ע\"י איזה דבר אף שלא ע\"י ברזל. אבל אם מצאן פגומין תחת קרקע בתולה שידוע שכן היה גידולן לא מיפסלי. ומה שאמר ברישא אבנים שלמות וכדכתיב דברים (כ\"ז) אינו אלא לאפוקי שנחסרו אחר הוצאתן ממקורם. לכן תמה אנכי על התוס' בחולין (ר\"ד י\"ח) שהקשו אנה ימצאו אבנים בלא פגימה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה על שלחנות. </b>לשון הראבי\"ה פי' שבין הטבעות ולעמודים כ\"נ דצ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה אלא כל דממזרח למערב עמודים ח' כו'. </b>ובציור שבסוף המסכת צייר לעמודים ח' מצפון לדרום בשורה אחת והשלחנות לפניהם בשני סדרים. וזה דלא כמאן דלהראבי\"ה משמע דהעמודים הי' בסדר אחד ממזרח למערב וכן השלחנות לפניהם. ולרש\"י ביומא שהביאו התוי\"ט לקמן פ\"ה מ\"ב היו השלחנות בד' סדרים. ובציור הרמב\"ם מסודרים העמודים כדעת הראבי\"ה. ושלחנות באמצען (והוא כדעת התוס' ביומא (ט\"ז ב') בד\"ה מן \"וי\"ל הני אחריני נינהו כו'\" והוא ג\"כ דעת המפרש למס' תמיד (ל\"א) בד\"ה מדיחין אותן ג\"פ). והשלחנות ח' שהוזכרו במסכת שקלים פ\"ו מ\"ד והן הן דלקמן פ\"ה מ\"ב ציירן בשני סדרים. ועוד ראיתי בציור התוי\"ט שצייר הטבעות ד' סדרים של ו' ו' כהי\"א והוא תימה. ובציור הרמב\"ם המה נכונים כדעת הת\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה של מלת כו'. </b>נ\"ב עי' מ\"ש בהגהותי לגמרא עירובין (ג' א'). מהגרמ\"ש ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה גפן כו' להתברך הגפן כו'. </b>נ\"ב ברמב\"ם איתא כגפן. מהנ\"ל]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בסופו. </b>ושתים דלתות לדלתות שתיהם. ל\"ד דתיבת לדלתות מוטעמת באתנח. הוי דמלת שתים מוסבת למטה וכהרמב\"ם שהעתיק התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרע\"ב ד\"ה ושני פשפשין. </b>רחוקים קצת מן השער. עמש\"כ עליו בפ\"ג דתמיד מ\"ז:",
+                "<b>שם ד\"ה ופתח את הפשפש. </b>ובא לו אל שער השני שבסוף עובי הכותל כו'. ל\"ד בזה וכמש\"כ עליו בתמיד פ\"ג מ\"ז ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרע\"ב ד\"ה ט\"ו בצפון. </b>אלא עובי הכותל עם החלל שבינו ובין הכותל השני כו'. לישנא קטיעא היא דהל\"ל נמי ועובי הכותל השני. או בקוצר אלא עובי הכותל והחלל שבתוכו הוא מונה ולשון הרמב\"ם הוא כעין זה ע\"ש ועמש\"כ לקמן מ\"ז:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ט\"ו. </b>מאין נפלה האורה אל כל התאים כו' ובשלמא להיכל כו'. עי' מה שהשגתי עליו בזה לקמן מ\"ה. ובנידון האור אל התאים היה נ\"ל שהיו בהם חלונות. באותן שבצפון ושבדרום בקציותיהן המזרחיות והמערביות. ובאותן שבמערב בקצוותיהן הצפוניות והדרומיות. כי התאים לא היו נמשכים רק כנגד כותלי ההיכל. והקרנות היינו צפונית מערבית ודרומית מערבית היו פגומים ומשם האורה באה. אולם מרוח מזרח לתאי צפוניים ודרומיים לא היה אור גדול כ\"כ כי האולם היה כנגדם. ולא בא להם רק מאורו של אולם. וגם התוי\"ט ע\"כ סובר כן מדלא מקשה מהתאים החיצונים. ולהרמב\"ם האולם היה נמשך גם בצפון ודרום ההיכל והתאים. אך היציעות שהיו מחוץ לתאים לפי' הרמב\"ם במשנה דלקמן עדיין מאפילות אפי' על התאים החיצונים. אמנם לפמש\"כ שלא היו נוגעים התאים שבצדדי ההיכל לאשר במערבו רק בקרנותיהם א\"כ ודאי כבד לפסוע על גגותיהם מאחד לחבירו דרך משעול צר כזה דהוא דרך הקרנות ולקמן במ\"ה תנן שהי' הולך דרך עליהם. אבל מצינו כה\"ג לר\"ש בב\"ב ספ\"ו דס\"ל ד' מערות. ויהיה ע\"כ המבוא להחצר דרך קרנות ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה ובקרן. </b>וז\"ל הרמב\"ם ומ\"ש כאן לפשפש אחד כו' כצ\"ל:",
+                "<b>[בא\"ד אבל רש\"י ז\"נ בפי' יחזקאל כו' מה שיש בין ב' הכתלים כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם (בסופו) וא' לפשפש כלומר כו'. והוא דחוק. </b>ול\"נ דפשפש הונח כאן על חדר קטן שעושין לפני פתח הבית מבחוץ לבוא דרך עליו אל הבית (פארהויז בל\"א). והיה עומד אצל פתח התא מבחוץ. אח\"ז מצאתי להגר\"א ז\"ל שנראה שכוון לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה התחתונה. </b>כ\"ש באורך רב כזה שהוא שבעים אמות. ל\"ד דאורך כותל המסיבה היה נגד אורך ההיכל וכותליו (עמש\"כ במ\"ג) שהוא ע\"ג א��ה. ואם מגרע ממנו מה שנגד עובי כותליו המזרחי והמערבי לא ישאר רק ס\"ג:",
+                "<b>[שם בא\"ד עובי הכותל חצי אמה שלשיעור יציעות כו' כצ\"ל בתיבה חדא </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הי' מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עליה כו'. </b>משמע שהיה נכנס בדרך ישר מהגגות של התאים להעלי'. בלתי סולם. דאל\"כ היה אומרו כמו שאמר הכלונסות שעולין דרך עליהם לגנה. וא\"כ ע\"כ גובה גגי התאים היה שוה לרצפת העלי'. ותחתיה עד חלל ההיכל היה עוד ה' אמות. אמה מעזיבה. אמה תקרה. אמתים ב\"ד. אמה כיור. וא\"כ מאין יבא האורה להיכל מלמעלה לגג התאים שכ' התוי\"ט לעיל בריש מ\"ג. וסתירה ג\"כ למאי דמשמע לעיל מדבריו במ\"ד. דגובה כל התאים אינו רק י\"ח אמות. ועי' בראב\"ד פ\"ד מהל' בה\"ב ה\"ט דמוכח דדבריו ג\"כ דגובה כל תא היה יותר מששה אמות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה וראשי פספסין. </b>וניחא לי כו' אבא שאול אומר עליית בית ק\"ק חמורה מבית קה\"ק כו' וצ\"ע דמתניתין דהכא דלא כמתניתין דספ\"ק דכלים כו'. ול\"נ דמתניתין דהכא לא אתיא ג\"כ כא\"ש. דלבית קה\"ק תני דהיו משלשלין אה\"א כו' כדי שלא יזונו כו'. ובעלייה משמע שהיו מתקנים כדרכן בלתי תיבות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וההיכל צר מאחוריו כו'. </b>לפמש\"כ לעיל במ\"ג יל\"פ דר\"ל אחוריו ממש במקום התאים דלא היה שם רק רוחב ל\"ב נגד ההיכל וכותליו. וא\"ש גם לפי' הרמב\"ם והרע\"ב בבנין האולם. אשר הרע\"ב כ' על הא דצר מאחוריו דלא איתפרש לו והרמב\"ם נדחק. והראב\"ד מביא מזה עזרה לשיטתו שלא היה האולם אלא על פני מזרח:",
+                "<b>שם בהרע\"ב ד\"ה ט\"ו אמה. והאולם עשר כו'. </b>לפירושו לעיל במ\"ה שהיו עוד יציעים סביבות ההיכל חוץ לכותל המסיבה לצפון וכן לדרום משמע שהיה חוץ לכותל הורדת המים. לא יתכן להיות חלל האולם עשרה דחלל היציע לבד כותלה החיצון היה חמש אמות. והא לא תקשה לפירושו מדוע לא חשב היציעים ברוחב ההיכל. וכן המערביים בארכו ויהיה יותר ממאה. די\"ל משום דלא היו קדושים בקדושת ההיכל. אבל התאים משמע שקדושתן שוים להיכל. וכ\"מ מפרש\"י בזבחים (נ\"ה ב') ד\"ה לא. אולם זה קשה לפי' הרע\"ב בהא דיציעים מהא דתנן לקמן ברפ\"ה וי\"א אמה לאחורי בהכ\"פ וכ\"ה בכ\"ד בש\"ס. דמשמע שהיה פנוי בלא שום בנין:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה כותל ההיכל. </b>ולסברא זו כו' י\"ל ג\"כ להרמב\"ם כו'. נראה דכוונתו ליישב בזה מה שגמגם עליו לעיל במ\"ד ע\"ש. ותימה דלפ\"ז יקשה מדוע לא חשיב המגרעות ויתוסף עוד ב' אמות ברוחב ויהי' ע\"ב דבשלמא לפי' התוס' לא יתוסף כלום דיחסר לעומת זה חלל התא וכמ\"ש דאידי ואידי חד שיעורא היא משא\"כ להרמב\"ם:",
+                "<b>בא\"ד (בסופו) אבל כמו שפי' לעיל במ\"ג הוא נכון. </b>גם שם לא באר ככל הצורך כמו שהעירותי שמה. ודע שאחר התבוננות בלשון הרע\"ב משמע דדעתו דכותל ההיכל וחללו (שקוראו תא) לבד היו שש. והכותל הב' ממנו הוא בכלל שש דהתא שאצלו וכן כולן לבד האחרון לפי הבנת התוי\"ט בו. (אבל ל\"נ דדעת הרע\"ב דכותל החיצוני של התא הוא נכלל בי\"א אמה שאחורי בהכ\"פ ולא נחשב בחשבון ההיכל. וכמו דלא נחשבו כותלי עזרה בחשבון עזרה לקמן ברפ\"ה. וכ\"מ מדבריו לקמן פ\"ה סמ\"א שכתב י\"א אמה של חלל עם עובי הכותל. ור\"ל הכותל התא החיצוני). אבל מפי' הרמב\"ם במ\"ג משמע דגם הכותל הב' הוא נכלל בשש דכותל ההיכל וכן כולן והתוי\"ט לא הבין כן בדעת הרע\"ב:",
+                "<b>שם ד\"ה האולם (בסופו). </b>מש\"כ שהשבעים אמה רוחב היה באורך פ\"ד אמה. וכ\"כ עוד בסה\"ד דהעודף ט\"ו אמה מזה וט\"ו אמה מזה היה במשך ממערב למזרח ט\"ז אמה כשיעור כותל האולם חמש והאולם י\"א כו'. ל\"ד במחכ\"ת ושכח לחשוב כותל האולם במערבו שהי' ג\"כ עוביו חמש (עי' זבחים (כ') רש\"י ד\"ה ה\"ג אבל מן החליפות. ושם (נ\"ה ב') בד\"ה שני פשפשין וכל הענין דשם) וא\"כ היה רחבו מאה במשך ממערב למזרח כ\"א אמה. ורוחב ע' באורך ע\"ט אמה. ואולי לשון הראב\"ד שהביא לעיל שכ' שלא היה לאולם אלא כותל המזרח כו' הטעהו. אבל זה דבר שא\"א לשמוע שיהיה שם פרוץ בלי חומה. וגם לעיל ספ\"ג מבואר שה\"ל תקרה ג\"כ. וכ\"מ להדיא במנחות (כ\"ח ב') בתד\"ה אכסדרה שהיה מגופף מד' רוחות. וזה אין לומר שכותלו המערבי הי' מנגד קרן מזרחית צפונית של כותל המסיבה למזרח. וכן בדרום נגד קרן דרומית מזרחית דכותל הורדת המים ולמזרח. דא\"כ לא יהי' חללו שם י\"א. וגם לא יהיה הכותל מיושר כי כותלי התאים וההיכל נכנסים לפנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וי\"א אמה אחורי בהכ\"פ. </b>ר\"ל החלל שבין כותל התא המערבי עד כותל המערבי של העזרה. ודברי הרע\"ב בזה שלא בדיוק ועמש\"כ עליו בפ' דלעיל מ\"ז [צ\"ל ברע\"ב י\"א אמה של חלל עד עובי הכותל או צ\"ל לבד עובי כו'. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן השולחנות ולננסין ארבע. </b>מדלא קאמר לננסין בלא ו' כמו באינך. משמע לי דה\"ק מהתחלת השולחנות ועד לננסין וכולל השולחנות עם החלל שבינם לננסין ואמר שהם ביחד ד' אמות. ואולי שהחלל לא היה אמה שלמה לפי שהשלחנות היו צריכין להיותן קרובים להננסים כדי שיוכל להניח עליהם הכבש בשעת תלייתו באונקלויות שבננסים להפשיט. ע\"כ לא נתן לו קצב בפ\"ע וכללו עם מקום השלחנות. עי\"ל דהשולחנות היו עשויין חוליות ופרקים כמין איצטרמיטא ונכפפות ונפתחות. כשתולה בהמה קטנה להפשיט היה פותחן כדי לקרבן להננסין. ובגדולה (או בשעה שהיה תולה הבהמה שהיה נצרך לו מקום מרווח להתעסק בתלייתה) אז מקפלן. לכן לא יהיב שיעורא להשולחנות לבד ולהחלל לבד. כי היו משתנין בשיעורן כפי הנצרך. או י\"ל דלא נעשין בחוליות רק שלא היה קבוע עמידתן במקום אחד אלא מזיזן ממקום למקום כפי הנדרש לקרבן או לרחקן. ונכון בס\"ד כי בזה מיושב מה שגמגמו הראשונים נ\"ע אודותם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מן הטבעות. </b>וכן גם רש\"י עצמו כו' שמקום השלחנות כלול כו' ומעתה אין לתמיהת כו'. ל\"י איך יתיישב לפי' זה דרש\"י. דהלא מ\"מ ס\"ל דהחלל שבין הננסין לשולחנות היה ארבע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לשכת הפרוה. </b>ואני תמה כו'. ואני תמה דהתנן פ\"א דכלים מ\"ח החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וט\"מ נכנסים לשם. ובפסקי תוס' סי' כ\"ב ראיתי עובד כוכבים לא היה בונה שום דבר בהר הבית. ואולי הכוונה דע\"י נבנה אבל הוא עצמו לא נכנס לשם. או שהיה ישראל מומר. ועל עיקר פירושם בהא דאמגושא דיומא מכשף. ק\"ל דהא בשבת ע\"ה פליג ביה רב ושמואל ורב סבר גידופי:",
+                "<b>בא\"ד ועשאן דומה לדומה וכו'. </b>אולי צ\"ל רומה לרומה וז\"ל רש\"י ביומא (י\"ט) ד\"ה על גגה מי מעיין הי' באין לשם ברומה:",
+                "<b>שם ד\"ה לשכת המדיחין. </b>הקרבים מדיחין פע\"ר בלשכת מדיחין כו'. לפ\"ז מה לו לדחוק ולפרש דקרבי קדשים דהכא היינו כרס. ולפנינו במפרש ליתא לכ\"ז ונוסחא משובשת נזדמנה לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ודנה את הכהונה. </b>נראה דבכל ע\"ש שהיתה באה משמרה חדשה למקדש היו דנין אותה וכל משמר שלא נמצא בו פסול באחד מהם היה עושה יו\"ט והיו אומרים ברוך כו':",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אבא שאול. </b>שאע\"פ שהיתה בנויה בקדש היתה פתוחה לחול כו'. כבר הקדימוהו בזה התוס' ביומא (ח' ב') בד\"ה דאי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מדות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Tamid/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Tamid",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. </b>פי' הרע\"ב בנויות בצד שערי עזרה. וכ\"כ בריש מדות. (וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו בפ\"ח מהלכות בית הבחירה ה\"ה) אבל שם מ\"ה ובפירושו משמע להדיא דעל שער הניצוץ ממש היתה העליה. ואולי כיון דב' כותלים היו בולטים חוץ לשער ועליהם היתה העליה להכי קרי ליה מצד:",
+                "<b>שם ופרחי כהונה איש כסתו בארץ. </b>הרע\"ב פי' דהן היו השומרים. אבל פשטא דמתניתין משמע דזקני ופרחי הן היו מעובדי עבודה ומחלק במקום שינתם. הזקנים היו ישנים על האיצטבאות. ופרחי על הארץ. והשומרים היו הרובים שלא הגיעו עדיין לעבודה וכמו שפי' המפרש הטעם. ועמל\"מ בסוף הלכות בה\"ב:",
+                "<b>בהרע\"ב בסוה\"מ. </b>לפי שטבו\"י משתלח חוץ לעזרה כו' וכל זב לרבות בע\"ק. במחכ\"ת ל\"ד דטבו\"י אפי' דמת ושרץ דאין משתלחין אלא ממחנה שכינה אסור ג\"כ בעזרה מה\"ת כדאיתא בפרה פי\"א מ\"ד. ורבנן גזרו אף במחנה לויה שהוא בע\"נ. וקרא דוכל זב. אתי לרבות דקודם טבילה אסור אפי' במחנה לויה. גם מש\"כ לעיל ומפני שהיה בע\"ק לא היה מהלך דרך העזרה כו'. הוא שלא בדיוק. דהל\"ל דרך הר הבית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה פשפש. </b>פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול. ולקמן פ\"ג מ\"ז פי' לפשפשין דשם. דהיו רחוקין קצת מן השער ופי' דשם הוא מוכרח עמש\"כ שם. וכ\"מ לי עוד ממה שאמר אבא יוסי בספ\"ב דמדות שהיו ג' השתחויות כנגד שער נקנור ושני פשפשיו. וש\"מ שהיו בצידיו לא בתוכו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ושתי אבוקות. </b>דלישא אבוקה כו' יש בו משום הטיית הנר שהוא מבעיר ממש. לכאורה קשה דבשבת (בדף מ\"ז) לא משכח הש\"ס טעמא לאסור טלטול בנר הדולק בשבת לר\"ש אלא משום דנעשה בסיס. ויש לחלק בין לטלטל לבין לשאת. וכן בין טלטול בלא כוונת הארה להכא שנושאם בכדי להאיר. וכן בין נר יחידי לאבוקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין אדם כו'. </b>שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה. תימה ולא תנן במסכת כלים מ\"ט אלא שאין בע\"מ ופ\"ר נכנסין לשם משמע דשארי כהנים רשאין ועמש\"כ שם בס\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה ולא נר. </b>לפי שהולך יחידי. נראה דר\"ל שהרי הוא יצטרך לקדש ידיו ולא יהיה אז מי שיאחז לו את הנר. וכן בשעת הרמה ג\"כ ודאי יצטרך לב' ידיו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה סונקין כמו מסלקין כו'. </b>ומפרש סולקין כמו מסלקין נראה דר\"ל שהוא פועל יוצא. והרל\"צ כ' שהיה לפניו הגי' סונקין כמו שהוא לפנינו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סודרן כו'. </b>ואמרינן כו' דאין לינה במזבח. וכ\"כ התוס' ביומא (מ\"ה ב'). אבל שם בזבחים (פ\"ז) איתא דלרבא לינה מועלת במזבח והרמב\"ם פסק כוותי'. אולם אם לא ירד לכ\"ע יקטיר. רק דקשה איך יפסלם לכתחלה ולעבור על לאו דלא ילין עי' פסחים (ע\"א) ובתד\"ה מנין. ולולי דבריהם היה נ\"ל דכיון דמשלה בהן האור שוב אין לינה פוסלת בהם. עי' זבחים (מ\"ג). ועי' בהגר\"א ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שהי' מציתין כו'. </b>והצתת האליתא נפ\"ל מוערכו עצים על האש דה\"ק כו'. ותימה דהא מן וערכו עצים נפ\"ל ביומא (כ\"ו ב') לשני גזרי עצים בב' כהנים לתמיד של בה\"ע. והצתת אליתא. מרישא דקרא ונתנו בנ\"א הכהן אש עה\"מ נפ\"ל כדאיתא שם מ\"ה. ונראה דלישנא דגמרא שם (כ\"ד ב') דנקיט כולי' קרא ונתנו בנ\"א כו' וערכו כו' לימד על הצתת אליתא כו'. אטעייהו במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בררו משם עצי תאנה. </b>וכ' התוי\"ט וא\"נ של אגוז כו' אלא חד מתלת נקט. עמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בביאורי הגר\"א ז\"ל. ד\"ה בואו והפיסו ואח\"כ היה הולך יותר ממאה אמה כו'. </b>לע\"ד ל\"ד במחכת\"ה דהרי הוי יותר מקנ\"ב אמה כיצד מקום הטבעת שנשחט שם היה רחוק מן המזבח י\"ב אמה כמש\"כ התוי\"ט לקמן רפ\"ד (ולמש\"כ שם היה כ\"ז אמה) ול\"ב אמה כנגד רוחב המזבח לצד מערב. ומשם לרגלי הכבש יותר משלשים אמה אף אם היה הולך באלכסון. רוחב הכבש ט\"ז. משם עד קרן דרומית מזרחית המזבח ג\"כ יותר משלשים אמה. ורוחב המזרחי של המזבח ל\"ב אמה. ס\"ה קנ\"ב אמה. אמנם גם עיקר דבריו תמוה דכיון שכתב שהשחיטה והקבלה היו קודמין איך יתכן שיהא שהות לדישון ולהטבה בכדי ההילוך. דשיעור מהלך מאה אמה הוא פחות מן א' מינו\"ט לדעת השו\"ע או\"ח סימן תנ\"ט ס\"ב. או יותר קצת לפמש\"כ שם המ\"א והגר\"א ז\"ל. ואיך אפשר במינו\"ט אחד לדשן ולהיטיב שהיו בזה אח\"ז כמש\"כ בעצמו ז\"ל לקמן מ\"ט. והטבת חמש נרות לבדן צריכין שהות הרבה אף למ\"ד דשל פרקים היו וכש\"כ למ\"ד דשל חוליות היו עי' מנחות (פ\"ח ב'):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הטני דומה לתרקב גדול כו'. </b>וכן לקמן פ\"ה מ\"ד ועתוי\"ט. ול\"נ דרוצה באמרו גדול דהינו במדת ציפורי עי' שבת (ט\"ו) וש\"מ:",
+                "<b>שם אחד שהוא יורד לאמת השחי. </b>לע\"ד נל\"פ דר\"ל דהמנעול היה במורד הפשפש כנגד קצה יד האדם כאשר היא משולשלת למטה. וא\"כ כאשר ירצה לפתחו נצרך לשוח למטה. ואחד פותח כיון ר\"ל שהיה מכוון כנגד האדם שאינו נצרך לשוח וכ\"נ מפי' הרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ושני פשפשין ה\"ל לשער הגדול. </b>מש\"כ הרע\"ב והיו לו דלתות בתחלת עובי הכותל כו'. ל\"ד דלא היו אלא בהרחק אמה מתחלת עובי החומה לפנים לרבנן ברפ\"ד דמדות. ולר\"י שם בהרחק חצי אמה ע\"ש. גם מש\"כ דהפשפשין היו רחוקין קצת מן השער. ג\"כ ל\"ד שהרי הצפוני היה בהתא. והוא היה רחוק מהשער י\"א אמה. ה' אמות חלל ההיכל מן השער עד כותל הצפוני. ושש עובי הכותל. כמבואר כ\"ז במדות שם מ\"ג ובתוי\"ט שם ד\"ה ובקרן וכ\"כ שם התוי\"ט במ\"ב בשם הראבי\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מיריחו היו שומעין קול המגריפה. </b>לפי סדר הקולות שבגירסתינו במשניות (לאפוקי גירסת המשנה שבגמ') נראה שזאת המגריפה איננה כלי ניגון כאשר הבינו הרמב\"ם והרע\"ב אחריו. מדאפסיק בינה לשאר קולי כלי השיר. בקול מוכני ובקול גביני. אלא היא היא המגריפה המוזכרת לקמן ספ\"ה. וההיא דערכין אין הכוונה עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מדשן את השאר. </b>מה שפי' הרע\"ב דנותן שמן חדש ופתילה חדשה. וכ\"כ לקמן. קשה דהא לעיל תנן וארבעה כלים בידם. ואם איתא יתוסף עוד כלי עם השמן. (ומלשון תשובת הרשב\"א סימן ע\"ט בסופה הביאה התוי\"ט לקמן רפ\"ו מוכח דמפרש דבהכוז היה השמן החדש). ולעד\"נ שעתה לא היה רק מדשנן. ולערב בהגעת זמן הדלקתן אז מביא השמן והפתילות ונותנין לתוכן ומדליקן. וק\"ק מדוע לא שנה סדר בין הערבים ועיין היטב פירוש הרשב\"א במתניתין דרפ\"ו שהביאו שם התוי\"ט. גם ק\"ל דהא לצורך הדישון היו בזיכין קטנים שבהם חותה את האפר כדפרש\"י בפ' תרומה על ומחתותיה. ואמאי לא חשיב להו בהכלים שמכניסים. ואולי שהן היו מונחים תמיד בהיכל אצל המנורה:",
+                "<b>ומש\"כ דקודם שמת שמעון הצדיק לא היה מדשן אלא הנר הראשון ואע\"ג דכתיב כו' דאין הטבה פחות משנים הכי עדיף טפי כו'. </b>ק\"ל דהרי יכולין לתקן שניהם שלא ייטיבו מעיקרא רק ד' נרות:",
+                "<b>ומש\"כ ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד כיון שצריך כו'. </b>תמוה דהא הוא עצמו פירש לקמן רפ\"ו דאפי' אם מדליקה עכשיו ואחר זריקת התמיד מצאה עדיין דולקת מכבה ומדשנה ומדליקה. א\"כ מה תועלת יש בהדלקותה עתה. ועוד דאין טע\"ז מספיק על הדלקת נר המזרחי עכשיו ג\"כ. וטעמא דלעיל כדי שיהא ניכר יפה ההפסק כו' הוא יפה ומספיק לשתיהן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומניח. והא דהטבה ראשונה קודמת לדם התמיד לרבנן כו'. </b>תמוה דהא לרבנן דם התמיד קודם אפילו להטבת ה' נרות כמש\"כ לעיל בדבור הסמוך בסופו ולקמן בדבור זה:",
+                "<b>ומש\"כ מדלא אמרינן דהעלאת אברים נמי תהא מפסקת כו'. </b>הן מסדר המשנה משמע דגם היא היתה קודם הטבת ב' נרות דבספ\"ד תנן העלתם ואח\"כ ברפ\"ו תנא דישונם. וכ\"ה מפורש בתשובת הרשב\"א סי' ע\"ט וז\"ל שם והרי לא\"ש ששחיטת התמיד כו' והעלאת אברים לכבש הכל היה מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות. וכן עוד שם בהעתיקו פי' המפרש שכתב לו השואל כתב ואחר זריקתו והעלאת אברים לכבש חוזר ומכבה כו' כדי שתהא ההפסקה ניכרת. שוב התבוננתי דכוונת התוי\"ט על העלאתם מן הכבש למזבח כי כן קוראן העלאה סתם ג\"כ לקמן פ\"ז מ\"ב בשם הרמב\"ם. אך מ\"מ דבריו תמוהים דהא ביומא (ל\"ג) ילפינן דקטורת קודמת לאברים ונרות קודמין לקטורת ע\"ש וא\"כ איך יתכן שתוקדם הקטרת אברים לגמר הנרות:",
+                "<b>שם ד\"ה ומטיב. </b>למה תלה טעם כו' במה שממנו מדליק כו' שאינו מפורש והניח העיקר המפורש כו'. מל' הרע\"ב משמע דעיקר קרא דתמיד להכי הוא דאתא דא\"ת קבע נר אחד להדליק ממנו שאר נרות:",
+                "<b>בא\"ד חמישית מי דחקו לומר כו' אפי' מצא דולק יכבנו כו'. </b>קושיא זו איננה לפירוש הרע\"ב שהרי לא פירש לקמן רפ\"ו דאע\"פ שנמצא דולק כו' מכבהו אלא אם כבה קודם בשעת הטבת ה' נרות והדליקו אז. והרי חזינן שאין הנס קיים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה על טבעת שניה. </b>עי' במפרש כה\"ד. ולע\"ד נל\"פ טבעת שניה היא בסדר השני שמצד צפון דהוא סדר החמישי מצד המזבח. וכ\"נ שהבין בעל המאור שהביאו התוי\"ט. וא\"ש מה שקראה צפונית כו' דלפירוש המפרשים אדרבה דרומית היא בערך מקום הטבעות. וגם תהא מיושב תמיהת התוי\"ט (דלא יספיק הריחוק מהאפלת המזבח) ע\"ש. כי לפ\"ז יהיה הריחוק יותר מכ\"ז אמה כי מש\"כ התוי\"ט שד' אמות מזה לזה עם הטבעת ל\"ד במחכ\"ת. דו' סדרים עושין ה' חללים. וגם בלא זה תמיהתו אינה חזקה כ\"כ כי בירושלים (שרחבה ל\"ב מעלות) אפי' בתקופת טבת אינה עושה השמש צל ארוך כ\"כ לצפון בהנצה ודי בי\"ב אמות הרחק מהמזבח. גם מש\"כ לקמן דתמיהתו תפול גם על פירוש הרא\"ם בשם הסמ\"ג תמוה דהרי ההיכל והאולם במערב שחיטתו ואיך יחוצו בעד השמש הזורחת ממזרח:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הגיע לחזה חתך את הראש. </b>ל\"י מדוע לא חתכו קודם התחלת ההפשט והיה יכול להפשיטו בב\"א:",
+                "<b>שם חתך את הכרעים. </b>נראה דר\"ל הארכובות התחתונות הנמכרות עם הראש ועדיין נשאר תלוי כי הנקבים היו קצת למעלה מהן לצד הגוף. ולשון התוי\"ט בזה תמוה:",
+                "<b>שם מרק את ההפשט קרע את הלב והוציא א\"ד. </b>לכאורה תמוה דהרי הלב עדיין טמון בגוף הטלה. שהרי אינו קורעו עד לאחר חתיכת הידים ורגל ימין. כדלקמן. ואולי פירושו קרע נגד הלב עיין ע\"ז (ל\"ב) גבי עורות לבובין. וכמו כן יכוון דקרע את הלב עצמו כמו בחולין (ק\"ט) במשנה:",
+                "<b>שם לא היה שובר. </b>במפרש נסתרסו התיבות בדבור זה ולכן נבוכו בו בהבנתו עיין הגהת הב\"ח ובהגר\"א. ולעד\"נ דכצ\"ל סדור דבריו כשהיה מתחיל להפשיט דרך הרגל ויורד עד לחזה וכ\"מ ביומא דאמרינן התם דרך הפשטו היה קרב הראש והרגל העוקץ כו' לא היה שובר כו' ומניח כו' ברגל האחר דרך הנקב שינקוב כו' כנ\"ל נכון בעז\"ה:",
+                "<b>ודע </b>שהתוי\"ט שהעתיק דברי המפרש על פירוש הרע\"ב ל\"ד במחכ\"ת שאינן עולין בקנה אחד דהרע\"ב מפרש דאתי לאפוקי מדרך הטבחים שחותכין לגמרי את הרגלים עם העור שעליהן קודם ההפשט ע\"ש:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה חתך את הכרעים כו' ולכן יתכן לומר דהרגלים עד מקום כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה כל צרכה. </b>ולא קבע בה הדחה. ר\"ל שלא קבעו בה כמה פעמים מדיחין אותה כמו בקרבים שקבע בם ג' פעמים. לפי שיש כרס כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנ' נטל את הרגל השמאלית ונתנה כו'. </b>מלת חתכה ליתא במשניות ונכון כי הוא נשאר לבדו בלתי ד\"א מחובר בו ובמשב\"ג חתכה ונתנה ואינו נכון:",
+                "<b>שם במשנה ומלחום. </b>לא קאי על כל הנזכרים דיין לא בעי מליחה כדאיתא במנחות (ר\"ד כ\"א):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה נטל את הסכין. </b>ועד עכשיו לא ה\"ל צורך לסכין כו'. הא ודאי דלחתיכת הראש והכרעים והידים והרגל היה צורך ג\"כ לסכין. אלא משום דאז כבר היה בידו מעת הפשטו. אבל אחר חתיכתם הניחו מידו. ולכן עתה שנצרך לו שוב אמר נטל כלומר שחזר ונטלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ברכו את העם כו' וברכות כהנים. </b>מש\"כ הרע\"ב דנשיאת כפים היה לאחר הקרבת התמיד עמש\"כ בס\"ד בברכות (י\"א ב'). ומש\"כ התוי\"ט לדעת הרמב\"ם דב\"כ היינו שים שלום. דנקרא כן ע\"ש התחלת הש\"ץ כו'. הוא דוחק. ול\"נ דלכן קורא לברכת שלום ב\"כ מפני שהשלום הוא העיקר בה שהרי מסתיימת בו וכדאיתא במ\"ר נשא פי\"א גדול שלום כו' אף בב\"כ אחר כה\"ב סיימו בשלום וע\"ש עוד:",
+                "<b>שם ובשבת מוסיפין ב\"א למשמר היוצא. </b>משמע דעתה באותו מעמד היו אומרין אותה. וקשה דהא בשלהי סוכה אמרינן דמשמר היוצא עושה המוספין והם קרבין בשש (ר\"פ ת\"נ). ועכשיו עדיין לא הגיע זמן יוצר אור וא\"כ עוד לא נכנסו הנכנסים. לכן ה\"נ לע\"ד לפרש ברכו את העם לא כדפרש\"י עם העם אלא ברכו אותם כפשטיה. דגם באמת ויציב בסופה בנוסחתנו יש ברכה צור ישראל קומה בעזרת כו'. ואולי בנוסחתם היה בה עוד הוספת דברי ברכה. וכ\"נ מפירוש הרמב\"ם שכתב שכולן תפלה על ישראל כו' ע\"ש. וכיון דאיירי במה שברכו את העם אמר נמי דבשבת היה עוד ברכה בכגון אלו. ומברכין אותה בזמנה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בתוכו. </b>ובמקרא כף אחת ל\"נ. ה\"ל להעמיד דקדוקו קודם על הא דתני מחזיק ל\"ז. ואם היה גורס מחזקת כגירסא שבגמרא. ה\"ל לדקדק בלשון המשנה מינה ובה. ואולי משום דשם יל\"פ דקאי על התרקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזכה במחתה כו'. </b>התוי\"ט תמה על הרמב\"ם בחבורו שכתב דמי שזכה בתה\"ד הוא שזכה בהמחתה הזאת דמנין לו זה. וכ�� תמה עליו הלח\"מ. והכ\"מ ג\"כ לא הראה מקומו. ולעד\"נ דממשנה שלפנינו למד הרמב\"ם דקאמר מי שזכה במחתה. ועדיין לא השמיענו מי זכה ואיך זכה. לכן פירש דר\"ל מי שזכה במחתה לתרום בה הדשן כדלעיל פ\"א מ\"ד. ויתכן ג\"כ שבאותה מחתה עצמה שתרם בה היה חותה ג\"כ הגחלים לקטורת ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המגרפה. </b>והתוספות כתבו דשני מיני מגרפות היו כו' לאו למעוטי כו'. נעלם מכת\"ר פירוש הראב\"ד למסכת תמיד שכתב לעיל בפ\"ג דזאת שבכאן היא עצמה דלעיל שהיא כ\"ז ופירש וזורקה כמו נזרקה מפי חבורה ור\"ל שנזרקה ממנה כל הקולות שהיו בה ביחד להשמיע קול גדול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מי שזכה בדישון כו'. </b>התוי\"ט העתיק לשון הרמב\"ם בחבורו פ\"י מהלכות תומ\"ס ה\"ד (שפסק כרבנן דא\"ש) דיוצא זה שהקטיר (הקטורת) עם מדשן המנורה. משמע דבעוד שהיה המקטיר שם נכנס המטיב להיטיב הנרות המזרחיים. וק\"ל דהא אמרינן ביומא (ר\"ד מ\"ד) דאפילו ביציאתו אין אדם רשאי ליכנס שם כדכתיב עד צאתו ועמש\"כ שם. וכ\"כ הרמב\"ם עצמו שם בפ\"ג ה\"ג לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומצא בסופו. </b>אלא שצריך טעם למה מקדימין בשחר כלל כיון שאין עושין אז כלום כו'. תמוה שהרי אז מדשן אותן הפתילות שכבו. ומדשן ומדליק ב' נרות המזרחיים אם מצאן שכבו כמש\"כ לעיל בספ\"ג בשם הרשב\"א:",
+                "<b>שם ד\"ה ומדליקו (בסופו). </b>נדחק הכ\"מ ליישב דלשון רבינו ל\"ד כו'. ט\"ס וכצ\"ל דלשון המשנה (שאמרה שכבו כו' ומדליקן ל\"ר) ל\"ד כו' ע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>התחיל מרדד ויוצא. </b>לכאורה תמוה. א) מדקתני התחיל מכלל דאיכא גמר וא\"כ איך יצא טרם שיגמור. ב) דבסוף המשנה חוזר ושונה והקטיר והשתחוה ויצא. ולא קאי שם אכה\"ג. דומיא דפרשו העם דמיירי בכל הכהנים. ונ\"ל דהאי ויוצא קאי על המלמדו הוי זהיר כו' (ויתכן לומר דהמלמדו הוא אוהבו או קרובו שזכר) ואחר שראה שהתחיל לרדד כמו שלמדהו היה יוצא. מפני המקרא דוכל אדם לא יהיה בא\"מ כו' וכדקתני לקמן פרשו העם:",
+                "<b>ונ\"ל </b>עוד מדלא תני הכא והשתחוה ויצא (עי' תוי\"ט בשם הרמב\"ם בד\"ה נותנו) דהשתחואה לא הוה אלא למי שעבד עבודה וכשגמרה השתחוה ויצא. אבל זה המלמדו דלא עביד מאומה דאפילו את\"ל דזהו אוהבו או קרובו כו' גם הוא לא עביד אלא מעשה איצטבא. לא היה משתחוה ביציאתו:",
+                "<b>ודע </b>דמה שפירש הרע\"ב דהוי צובר הקטורת. ממשנה דיומא (נ\"ב ב') הוא שלמד כן וע\"ש בגמרא. ואילו במשנה שלפנינו אדרבה תנן מרדד דמשמע כהי\"א (שם מ\"ט ב') בברייתא דמפזרה כו' וכמו שהעיר התוי\"ט. והרע\"ב צ\"ל דמפרש מרדד דהכא הוא דלאחר שצברה הוא נעשה חד מלמעלה בראשו כעין (מגדול) [מגדל] לכן היה מרדדו קצת שיהא שטוח מעט. אבל זה דוחק. ולעד\"נ דדוקא בקטורת דבין הבדים ביוה\"כ הוא דתנן צוברה אבל בקטרת דהיכל לכולי עלמא היה מפזרה והיינו דתנן הכא מרדד. וכן הרמב\"ם בחבורו לא הזכיר צבירה אלא בקטורת דמחתה בפרק ד' מהלכות עבודת יום הכפורים. ובקטרת דמזבח הפנימי כתב בפ\"ג מהלכות תומ\"ס ה\"ח ומשליך הקטורת כו' עד שתתרדה על כל האש ע\"ש:",
+                "<b>והא </b>דלא חשיב לה התם בין החילוקים דיוה\"כ לדכל יום. י\"ל דתנא ושייר ויהא מיושב ג\"כ התוי\"ט ממה שהעירותי עליו שם בד\"ה והיום בסופו ע\"ש. ולפמש\"כ י\"ל ג\"כ דברי התוספות דשם. ממה שחשדם התוי\"ט כאן דאישתמיט מיניהו מתניתין שלפנינו ע\"ש. דהם סוברים דממשנתנו לא היה מביא אביי שם לראיה דהיא מיירי בקטורת דהיכל שהיה מפזרה. ואין ראיה לקטורת דמחתה שהיה צוברה. אלא ודאי דברייתא היא דמתנייא בקטרת דמחתה. ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[בראשון לציון ד\"ה תוי\"ט סד\"ה הפרוכת כו'. </b>עכ\"ל הל\"מ וכבר קדמו הבה\"ז בחדושיו למנחות (צ\"ח א') והביא ג\"כ מ\"ש מרן פ\"ד מהל' בית הבחירה דין ב' דבבית ראשון לא היה פרוכת ע\"כ. ועי' בחק נתן מנחות שם שהאריך בזה להצדיק את הכ\"מ בהל' בית הבחירה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מהיכן הוא מתחיל כו'. </b>בהגר\"א ז\"ל כסתמא דמתניתין פ\"ד דיומא. ולא אבין דלכאורה אף ר\"י דשם דס\"ל דלעולם כה\"ג עולה באמצע כו'. מודה דמ\"מ צריך להקיף דרך ימין:",
+                "<b>ומש\"כ </b>עוד בד\"ה על שלחן. עמש\"כ בשקלים פ\"ד מ\"ו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Kodashim/Rashash on Mishnah Tamid/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,144 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Tamid",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Tamid",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. </b>פי' הרע\"ב בנויות בצד שערי עזרה. וכ\"כ בריש מדות. (וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו בפ\"ח מהלכות בית הבחירה ה\"ה) אבל שם מ\"ה ובפירושו משמע להדיא דעל שער הניצוץ ממש היתה העליה. ואולי כיון דב' כותלים היו בולטים חוץ לשער ועליהם היתה העליה להכי קרי ליה מצד:",
+                "<b>שם ופרחי כהונה איש כסתו בארץ. </b>הרע\"ב פי' דהן היו השומרים. אבל פשטא דמתניתין משמע דזקני ופרחי הן היו מעובדי עבודה ומחלק במקום שינתם. הזקנים היו ישנים על האיצטבאות. ופרחי על הארץ. והשומרים היו הרובים שלא הגיעו עדיין לעבודה וכמו שפי' המפרש הטעם. ועמל\"מ בסוף הלכות בה\"ב:",
+                "<b>בהרע\"ב בסוה\"מ. </b>לפי שטבו\"י משתלח חוץ לעזרה כו' וכל זב לרבות בע\"ק. במחכ\"ת ל\"ד דטבו\"י אפי' דמת ושרץ דאין משתלחין אלא ממחנה שכינה אסור ג\"כ בעזרה מה\"ת כדאיתא בפרה פי\"א מ\"ד. ורבנן גזרו אף במחנה לויה שהוא בע\"נ. וקרא דוכל זב. אתי לרבות דקודם טבילה אסור אפי' במחנה לויה. גם מש\"כ לעיל ומפני שהיה בע\"ק לא היה מהלך דרך העזרה כו'. הוא שלא בדיוק. דהל\"ל דרך הר הבית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה פשפש. </b>פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול. ולקמן פ\"ג מ\"ז פי' לפשפשין דשם. דהיו רחוקין קצת מן השער ופי' דשם הוא מוכרח עמש\"כ שם. וכ\"מ לי עוד ממה שאמר אבא יוסי בספ\"ב דמדות שהיו ג' השתחויות כנגד שער נקנור ושני פשפשיו. וש\"מ שהיו בצידיו לא בתוכו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ושתי אבוקות. </b>דלישא אבוקה כו' יש בו משום הטיית הנר שהוא מבעיר ממש. לכאורה קשה דבשבת (בדף מ\"ז) לא משכח הש\"ס טעמא לאסור טלטול בנר הדולק בשבת לר\"ש אלא משום דנעשה בסיס. ויש לחלק בין לטלטל לבין לשאת. וכן בין טלטול בלא כוונת הארה להכא שנושאם בכדי להאיר. וכן בין נר יחידי לאבוקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין אדם כו'. </b>שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה. תימה ולא תנן במסכת כלים מ\"ט אלא שאין בע\"מ ופ\"ר נכנסין לשם משמע דשארי כהנים רשאין ועמש\"כ שם בס\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה ולא נר. </b>לפי שהולך יחידי. נראה דר\"ל שהרי הוא יצטרך לקדש ידיו ולא יהיה אז מי שיאחז לו את הנר. וכן בשעת הרמה ג\"כ ודאי יצטרך לב' ידיו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה סונקין כמו מסלקין כו'. </b>ומפרש סולקין כמו מסלקין נראה דר\"ל שהוא פועל יוצא. והרל\"צ כ' שהיה לפניו הגי' סונקין כמו שהוא לפנינו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה סודרן כו'. </b>ואמרינן כו' דאין לינה במזבח. וכ\"כ התוס' ביומא (מ\"ה ב'). אבל שם בזבחים (פ\"ז) איתא דלרבא לינה מועלת במזבח והרמב\"ם פסק כוותי'. אולם אם לא ירד לכ\"ע יקטיר. רק דקשה איך יפסלם לכתחלה ולעבור על לאו דלא ילין עי' פסחים (ע\"א) ובתד\"ה מנין. ולולי דבריהם היה נ\"ל דכיון דמשלה בהן האור שוב אין לינה פוסלת בהם. עי' זבחים (מ\"ג). ועי' בהגר\"א ז\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שהי' מציתין כו'. </b>והצתת האליתא נפ\"ל מוערכו עצים על האש דה\"ק כו'. ותימה דהא מן וערכו עצים נפ\"ל ביומא (כ\"ו ב') לשני גזרי עצים בב' כהנים לתמיד של בה\"ע. והצתת אליתא. מרישא דקרא ונתנו בנ\"א הכהן אש עה\"מ נפ\"ל כדאיתא שם מ\"ה. ונראה דלישנא דגמרא שם (כ\"ד ב') דנקיט כולי' קרא ונתנו בנ\"א כו' וערכו כו' לימד על הצתת אליתא כו'. אטעייהו במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בררו משם עצי תאנה. </b>וכ' התוי\"ט וא\"נ של אגוז כו' אלא חד מתלת נקט. עמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בביאורי הגר\"א ז\"ל. ד\"ה בואו והפיסו ואח\"כ היה הולך יותר ממאה אמה כו'. </b>לע\"ד ל\"ד במחכת\"ה דהרי הוי יותר מקנ\"ב אמה כיצד מקום הטבעת שנשחט שם היה רחוק מן המזבח י\"ב אמה כמש\"כ התוי\"ט לקמן רפ\"ד (ולמש\"כ שם היה כ\"ז אמה) ול\"ב אמה כנגד רוחב המזבח לצד מערב. ומשם לרגלי הכבש יותר משלשים אמה אף אם היה הולך באלכסון. רוחב הכבש ט\"ז. משם עד קרן דרומית מזרחית המזבח ג\"כ יותר משלשים אמה. ורוחב המזרחי של המזבח ל\"ב אמה. ס\"ה קנ\"ב אמה. אמנם גם עיקר דבריו תמוה דכיון שכתב שהשחיטה והקבלה היו קודמין איך יתכן שיהא שהות לדישון ולהטבה בכדי ההילוך. דשיעור מהלך מאה אמה הוא פחות מן א' מינו\"ט לדעת השו\"ע או\"ח סימן תנ\"ט ס\"ב. או יותר קצת לפמש\"כ שם המ\"א והגר\"א ז\"ל. ואיך אפשר במינו\"ט אחד לדשן ולהיטיב שהיו בזה אח\"ז כמש\"כ בעצמו ז\"ל לקמן מ\"ט. והטבת חמש נרות לבדן צריכין שהות הרבה אף למ\"ד דשל פרקים היו וכש\"כ למ\"ד דשל חוליות היו עי' מנחות (פ\"ח ב'):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הטני דומה לתרקב גדול כו'. </b>וכן לקמן פ\"ה מ\"ד ועתוי\"ט. ול\"נ דרוצה באמרו גדול דהינו במדת ציפורי עי' שבת (ט\"ו) וש\"מ:",
+                "<b>שם אחד שהוא יורד לאמת השחי. </b>לע\"ד נל\"פ דר\"ל דהמנעול היה במורד הפשפש כנגד קצה יד האדם כאשר היא משולשלת למטה. וא\"כ כאשר ירצה לפתחו נצרך לשוח למטה. ואחד פותח כיון ר\"ל שהיה מכוון כנגד האדם שאינו נצרך לשוח וכ\"נ מפי' הרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ושני פשפשין ה\"ל לשער הגדול. </b>מש\"כ הרע\"ב והיו לו דלתות בתחלת עובי הכותל כו'. ל\"ד דלא היו אלא בהרחק אמה מתחלת עובי החומה לפנים לרבנן ברפ\"ד דמדות. ולר\"י שם בהרחק חצי אמה ע\"ש. גם מש\"כ דהפשפשין היו רחוקין קצת מן השער. ג\"כ ל\"ד שהרי הצפוני היה בהתא. והוא היה רחוק מהשער י\"א אמה. ה' אמות חלל ההיכל מן השער עד כותל הצפוני. ושש עובי הכותל. כמבואר כ\"ז במדות שם מ\"ג ובתוי\"ט שם ד\"ה ובקרן וכ\"כ שם התוי\"ט במ\"ב בשם הראבי\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מיריחו היו שומעין קול המגריפה. </b>לפי סדר הקולות שבגירסתינו במשניות (לאפוקי גירסת המשנה שבגמ') נראה שזאת המגריפה איננה כלי ניגון כאשר הבינו הרמב\"ם והרע\"ב אחריו. מדאפסיק בינה לשאר קולי כלי השיר. בקול מוכני ובקול גביני. אלא היא היא המגריפה המוזכרת לקמן ספ\"ה. וההיא דערכין אין הכוונה עליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מדשן את השאר. </b>מה שפי' הרע\"ב דנותן שמן חדש ופתילה חדשה. וכ\"כ לקמן. קשה דהא לעיל תנן וארבעה כלים בידם. ואם איתא יתוסף עוד כלי עם השמן. (ומלשון תשובת הרשב\"א סימן ע\"ט בסופה הביאה התוי\"ט לקמן רפ\"ו מוכח דמפרש דבהכוז היה השמן החדש). ולעד\"נ שעתה לא היה רק מדשנן. ולערב בהגעת זמן הדלקתן אז מביא השמן והפתילות ונותנין לתוכן ומדליקן. וק\"ק מדוע לא שנה סדר בין הערבים ועיין היטב פירוש הרשב\"א במתניתין דרפ\"ו שהביאו שם התוי\"ט. גם ק\"ל דהא לצורך הדישון היו בזיכין קטנים שבהם חותה את האפר כדפרש\"י בפ' תרומה על ומחתותיה. ואמאי לא חשיב להו בהכלים שמכניסים. ואולי שהן היו מונחים תמיד בהיכל אצל המנורה:",
+                "<b>ומש\"כ דקודם שמת ש��עון הצדיק לא היה מדשן אלא הנר הראשון ואע\"ג דכתיב כו' דאין הטבה פחות משנים הכי עדיף טפי כו'. </b>ק\"ל דהרי יכולין לתקן שניהם שלא ייטיבו מעיקרא רק ד' נרות:",
+                "<b>ומש\"כ ולכך נמי מדליקה אם מצאה כבויה קודם שחיטת התמיד כיון שצריך כו'. </b>תמוה דהא הוא עצמו פירש לקמן רפ\"ו דאפי' אם מדליקה עכשיו ואחר זריקת התמיד מצאה עדיין דולקת מכבה ומדשנה ומדליקה. א\"כ מה תועלת יש בהדלקותה עתה. ועוד דאין טע\"ז מספיק על הדלקת נר המזרחי עכשיו ג\"כ. וטעמא דלעיל כדי שיהא ניכר יפה ההפסק כו' הוא יפה ומספיק לשתיהן:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומניח. והא דהטבה ראשונה קודמת לדם התמיד לרבנן כו'. </b>תמוה דהא לרבנן דם התמיד קודם אפילו להטבת ה' נרות כמש\"כ לעיל בדבור הסמוך בסופו ולקמן בדבור זה:",
+                "<b>ומש\"כ מדלא אמרינן דהעלאת אברים נמי תהא מפסקת כו'. </b>הן מסדר המשנה משמע דגם היא היתה קודם הטבת ב' נרות דבספ\"ד תנן העלתם ואח\"כ ברפ\"ו תנא דישונם. וכ\"ה מפורש בתשובת הרשב\"א סי' ע\"ט וז\"ל שם והרי לא\"ש ששחיטת התמיד כו' והעלאת אברים לכבש הכל היה מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות. וכן עוד שם בהעתיקו פי' המפרש שכתב לו השואל כתב ואחר זריקתו והעלאת אברים לכבש חוזר ומכבה כו' כדי שתהא ההפסקה ניכרת. שוב התבוננתי דכוונת התוי\"ט על העלאתם מן הכבש למזבח כי כן קוראן העלאה סתם ג\"כ לקמן פ\"ז מ\"ב בשם הרמב\"ם. אך מ\"מ דבריו תמוהים דהא ביומא (ל\"ג) ילפינן דקטורת קודמת לאברים ונרות קודמין לקטורת ע\"ש וא\"כ איך יתכן שתוקדם הקטרת אברים לגמר הנרות:",
+                "<b>שם ד\"ה ומטיב. </b>למה תלה טעם כו' במה שממנו מדליק כו' שאינו מפורש והניח העיקר המפורש כו'. מל' הרע\"ב משמע דעיקר קרא דתמיד להכי הוא דאתא דא\"ת קבע נר אחד להדליק ממנו שאר נרות:",
+                "<b>בא\"ד חמישית מי דחקו לומר כו' אפי' מצא דולק יכבנו כו'. </b>קושיא זו איננה לפירוש הרע\"ב שהרי לא פירש לקמן רפ\"ו דאע\"פ שנמצא דולק כו' מכבהו אלא אם כבה קודם בשעת הטבת ה' נרות והדליקו אז. והרי חזינן שאין הנס קיים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה על טבעת שניה. </b>עי' במפרש כה\"ד. ולע\"ד נל\"פ טבעת שניה היא בסדר השני שמצד צפון דהוא סדר החמישי מצד המזבח. וכ\"נ שהבין בעל המאור שהביאו התוי\"ט. וא\"ש מה שקראה צפונית כו' דלפירוש המפרשים אדרבה דרומית היא בערך מקום הטבעות. וגם תהא מיושב תמיהת התוי\"ט (דלא יספיק הריחוק מהאפלת המזבח) ע\"ש. כי לפ\"ז יהיה הריחוק יותר מכ\"ז אמה כי מש\"כ התוי\"ט שד' אמות מזה לזה עם הטבעת ל\"ד במחכ\"ת. דו' סדרים עושין ה' חללים. וגם בלא זה תמיהתו אינה חזקה כ\"כ כי בירושלים (שרחבה ל\"ב מעלות) אפי' בתקופת טבת אינה עושה השמש צל ארוך כ\"כ לצפון בהנצה ודי בי\"ב אמות הרחק מהמזבח. גם מש\"כ לקמן דתמיהתו תפול גם על פירוש הרא\"ם בשם הסמ\"ג תמוה דהרי ההיכל והאולם במערב שחיטתו ואיך יחוצו בעד השמש הזורחת ממזרח:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הגיע לחזה חתך את הראש. </b>ל\"י מדוע לא חתכו קודם התחלת ההפשט והיה יכול להפשיטו בב\"א:",
+                "<b>שם חתך את הכרעים. </b>נראה דר\"ל הארכובות התחתונות הנמכרות עם הראש ועדיין נשאר תלוי כי הנקבים היו קצת למעלה מהן לצד הגוף. ולשון התוי\"ט בזה תמוה:",
+                "<b>שם מרק את ההפשט קרע את הלב והוציא א\"ד. </b>לכאורה תמוה דהרי הלב עדיין טמון בגוף הטלה. שהרי אינו קורעו עד לאחר חתיכת הידים ורגל ימין. כדלקמן. ואולי פירושו קרע נגד הלב עיין ע\"ז (ל\"��) גבי עורות לבובין. וכמו כן יכוון דקרע את הלב עצמו כמו בחולין (ק\"ט) במשנה:",
+                "<b>שם לא היה שובר. </b>במפרש נסתרסו התיבות בדבור זה ולכן נבוכו בו בהבנתו עיין הגהת הב\"ח ובהגר\"א. ולעד\"נ דכצ\"ל סדור דבריו כשהיה מתחיל להפשיט דרך הרגל ויורד עד לחזה וכ\"מ ביומא דאמרינן התם דרך הפשטו היה קרב הראש והרגל העוקץ כו' לא היה שובר כו' ומניח כו' ברגל האחר דרך הנקב שינקוב כו' כנ\"ל נכון בעז\"ה:",
+                "<b>ודע </b>שהתוי\"ט שהעתיק דברי המפרש על פירוש הרע\"ב ל\"ד במחכ\"ת שאינן עולין בקנה אחד דהרע\"ב מפרש דאתי לאפוקי מדרך הטבחים שחותכין לגמרי את הרגלים עם העור שעליהן קודם ההפשט ע\"ש:",
+                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה חתך את הכרעים כו' ולכן יתכן לומר דהרגלים עד מקום כו' כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:",
+                "<b>שם ד\"ה כל צרכה. </b>ולא קבע בה הדחה. ר\"ל שלא קבעו בה כמה פעמים מדיחין אותה כמו בקרבים שקבע בם ג' פעמים. לפי שיש כרס כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנ' נטל את הרגל השמאלית ונתנה כו'. </b>מלת חתכה ליתא במשניות ונכון כי הוא נשאר לבדו בלתי ד\"א מחובר בו ובמשב\"ג חתכה ונתנה ואינו נכון:",
+                "<b>שם במשנה ומלחום. </b>לא קאי על כל הנזכרים דיין לא בעי מליחה כדאיתא במנחות (ר\"ד כ\"א):",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה נטל את הסכין. </b>ועד עכשיו לא ה\"ל צורך לסכין כו'. הא ודאי דלחתיכת הראש והכרעים והידים והרגל היה צורך ג\"כ לסכין. אלא משום דאז כבר היה בידו מעת הפשטו. אבל אחר חתיכתם הניחו מידו. ולכן עתה שנצרך לו שוב אמר נטל כלומר שחזר ונטלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ברכו את העם כו' וברכות כהנים. </b>מש\"כ הרע\"ב דנשיאת כפים היה לאחר הקרבת התמיד עמש\"כ בס\"ד בברכות (י\"א ב'). ומש\"כ התוי\"ט לדעת הרמב\"ם דב\"כ היינו שים שלום. דנקרא כן ע\"ש התחלת הש\"ץ כו'. הוא דוחק. ול\"נ דלכן קורא לברכת שלום ב\"כ מפני שהשלום הוא העיקר בה שהרי מסתיימת בו וכדאיתא במ\"ר נשא פי\"א גדול שלום כו' אף בב\"כ אחר כה\"ב סיימו בשלום וע\"ש עוד:",
+                "<b>שם ובשבת מוסיפין ב\"א למשמר היוצא. </b>משמע דעתה באותו מעמד היו אומרין אותה. וקשה דהא בשלהי סוכה אמרינן דמשמר היוצא עושה המוספין והם קרבין בשש (ר\"פ ת\"נ). ועכשיו עדיין לא הגיע זמן יוצר אור וא\"כ עוד לא נכנסו הנכנסים. לכן ה\"נ לע\"ד לפרש ברכו את העם לא כדפרש\"י עם העם אלא ברכו אותם כפשטיה. דגם באמת ויציב בסופה בנוסחתנו יש ברכה צור ישראל קומה בעזרת כו'. ואולי בנוסחתם היה בה עוד הוספת דברי ברכה. וכ\"נ מפירוש הרמב\"ם שכתב שכולן תפלה על ישראל כו' ע\"ש. וכיון דאיירי במה שברכו את העם אמר נמי דבשבת היה עוד ברכה בכגון אלו. ומברכין אותה בזמנה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בתוכו. </b>ובמקרא כף אחת ל\"נ. ה\"ל להעמיד דקדוקו קודם על הא דתני מחזיק ל\"ז. ואם היה גורס מחזקת כגירסא שבגמרא. ה\"ל לדקדק בלשון המשנה מינה ובה. ואולי משום דשם יל\"פ דקאי על התרקב:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שזכה במחתה כו'. </b>התוי\"ט תמה על הרמב\"ם בחבורו שכתב דמי שזכה בתה\"ד הוא שזכה בהמחתה הזאת דמנין לו זה. וכן תמה עליו הלח\"מ. והכ\"מ ג\"כ לא הראה מקומו. ולעד\"נ דממשנה שלפנינו למד הרמב\"ם דקאמר מי שזכה במחתה. ועדיין לא השמיענו מי זכה ואיך זכה. לכן פירש דר\"ל מי שזכה במחתה לתרום בה הדשן כדלעיל פ\"א מ\"ד. ויתכן ג\"כ שבאותה מחתה עצמה שתרם בה היה חותה ג\"כ הגחלים לקטורת ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המגרפה. </b>והתוספות כתבו דשני מיני מגרפות היו כו' לאו למעוטי כו'. נעלם מכת\"ר פירוש הראב\"ד למסכת תמיד שכתב לעיל בפ\"ג דזאת שבכאן היא עצמה דלעיל שהיא כ\"ז ופירש וזורקה כמו נזרקה מפי חבורה ור\"ל שנזרקה ממנה כל הקולות שהיו בה ביחד להשמיע קול גדול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה מי שזכה בדישון כו'. </b>התוי\"ט העתיק לשון הרמב\"ם בחבורו פ\"י מהלכות תומ\"ס ה\"ד (שפסק כרבנן דא\"ש) דיוצא זה שהקטיר (הקטורת) עם מדשן המנורה. משמע דבעוד שהיה המקטיר שם נכנס המטיב להיטיב הנרות המזרחיים. וק\"ל דהא אמרינן ביומא (ר\"ד מ\"ד) דאפילו ביציאתו אין אדם רשאי ליכנס שם כדכתיב עד צאתו ועמש\"כ שם. וכ\"כ הרמב\"ם עצמו שם בפ\"ג ה\"ג לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטורת:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומצא בסופו. </b>אלא שצריך טעם למה מקדימין בשחר כלל כיון שאין עושין אז כלום כו'. תמוה שהרי אז מדשן אותן הפתילות שכבו. ומדשן ומדליק ב' נרות המזרחיים אם מצאן שכבו כמש\"כ לעיל בספ\"ג בשם הרשב\"א:",
+                "<b>שם ד\"ה ומדליקו (בסופו). </b>נדחק הכ\"מ ליישב דלשון רבינו ל\"ד כו'. ט\"ס וכצ\"ל דלשון המשנה (שאמרה שכבו כו' ומדליקן ל\"ר) ל\"ד כו' ע\"ש בכ\"מ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>התחיל מרדד ויוצא. </b>לכאורה תמוה. א) מדקתני התחיל מכלל דאיכא גמר וא\"כ איך יצא טרם שיגמור. ב) דבסוף המשנה חוזר ושונה והקטיר והשתחוה ויצא. ולא קאי שם אכה\"ג. דומיא דפרשו העם דמיירי בכל הכהנים. ונ\"ל דהאי ויוצא קאי על המלמדו הוי זהיר כו' (ויתכן לומר דהמלמדו הוא אוהבו או קרובו שזכר) ואחר שראה שהתחיל לרדד כמו שלמדהו היה יוצא. מפני המקרא דוכל אדם לא יהיה בא\"מ כו' וכדקתני לקמן פרשו העם:",
+                "<b>ונ\"ל </b>עוד מדלא תני הכא והשתחוה ויצא (עי' תוי\"ט בשם הרמב\"ם בד\"ה נותנו) דהשתחואה לא הוה אלא למי שעבד עבודה וכשגמרה השתחוה ויצא. אבל זה המלמדו דלא עביד מאומה דאפילו את\"ל דזהו אוהבו או קרובו כו' גם הוא לא עביד אלא מעשה איצטבא. לא היה משתחוה ביציאתו:",
+                "<b>ודע </b>דמה שפירש הרע\"ב דהוי צובר הקטורת. ממשנה דיומא (נ\"ב ב') הוא שלמד כן וע\"ש בגמרא. ואילו במשנה שלפנינו אדרבה תנן מרדד דמשמע כהי\"א (שם מ\"ט ב') בברייתא דמפזרה כו' וכמו שהעיר התוי\"ט. והרע\"ב צ\"ל דמפרש מרדד דהכא הוא דלאחר שצברה הוא נעשה חד מלמעלה בראשו כעין (מגדול) [מגדל] לכן היה מרדדו קצת שיהא שטוח מעט. אבל זה דוחק. ולעד\"נ דדוקא בקטורת דבין הבדים ביוה\"כ הוא דתנן צוברה אבל בקטרת דהיכל לכולי עלמא היה מפזרה והיינו דתנן הכא מרדד. וכן הרמב\"ם בחבורו לא הזכיר צבירה אלא בקטורת דמחתה בפרק ד' מהלכות עבודת יום הכפורים. ובקטרת דמזבח הפנימי כתב בפ\"ג מהלכות תומ\"ס ה\"ח ומשליך הקטורת כו' עד שתתרדה על כל האש ע\"ש:",
+                "<b>והא </b>דלא חשיב לה התם בין החילוקים דיוה\"כ לדכל יום. י\"ל דתנא ושייר ויהא מיושב ג\"כ התוי\"ט ממה שהעירותי עליו שם בד\"ה והיום בסופו ע\"ש. ולפמש\"כ י\"ל ג\"כ דברי התוספות דשם. ממה שחשדם התוי\"ט כאן דאישתמיט מיניהו מתניתין שלפנינו ע\"ש. דהם סוברים דממשנתנו לא היה מביא אביי שם לראיה דהיא מיירי בקטורת דהיכל שהיה מפזרה. ואין ראיה לקטורת דמחתה שהיה צוברה. אלא ודאי דברייתא היא דמתנייא בקטרת דמחתה. ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>[בראשון לציון ד\"ה תוי\"ט סד\"ה הפרוכת כו'. </b>עכ\"ל הל\"מ וכבר קדמו הבה\"ז בחדושיו למנחות (צ\"ח א') והביא ג\"כ מ\"ש מרן פ\"ד מהל' בית הבחירה דין ב' דבבית ראשון לא היה פרוכת ע\"כ. ועי' בחק נתן מנחות שם שהאריך בזה להצדיק את הכ\"מ בהל' בית הבחירה. מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מהיכן הוא מתחיל כו'. </b>בהגר\"א ז\"ל כסתמא דמתניתין פ\"ד דיומא. ולא אבין דלכאורה אף ר\"י דשם דס\"ל דלעולם כה\"ג עולה באמצע כו'. מודה דמ\"מ צריך להקיף דרך ימין:",
+                "<b>ומש\"כ </b>עוד בד\"ה על שלחן. עמש\"כ בשקלים פ\"ד מ\"ו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תמיד",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Kodashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Beitzah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שאור בכזית כו' ולכתוב חמץ כו' אלא ש\"מ שיעורו ש\"ז לא כשיעורו ש\"ז. </b>ואין להקשות מדוע לא נימא דאתי לגופיה לומר לך דאף בפחות מכזית ונאמר דשיעורו כשעורה כעצם המת או כעדשה דטומאת שרץ די\"ל כיון דכתב רחמנא שאור לא ימצא כו' כי כל אוכל כו' משמע דשיעורו כמו שיעור אכילה דאשכחן באיזה מקום. ועי' בתוס' יומא (ע\"ט ב') ד\"ה לומר ובמ\"ש בסמוך:",
+                "<b>שם לענין אכילה כ\"ע ל\"פ כו'. </b>פי' דבאכילה לא כתיב לא אזהרה ולא עונש בשאור רק דילפינן מחמץ ודברי התוי\"ט בזה מגומגמין:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחמץ כו' </b>כפי' רש\"י והתוס' אך אין זה אלא לרב זביד דשם דלמד מכאן שיעורא דכותבת דיוה\"כ אבל לפי מה שדחה שם הש\"ס ראייתו צריכין אנו לטעמא שכתבו התוס' שם ד\"ה לומר ואולי ס\"ל ז\"ל דכיון דמ\"מ מסיק הש\"ס התם כר\"ז ממתני' דברכות תו ל\"צ למימר דכותבת דהכא בבינונית ונצטרך לדחוקי בטעמא כמ\"ש התוס' שם אלא דהכא נמי בגסה וכדר\"ז וממילא הטעם מורווח כמ\"ש כאן ולפמש\"כ התוי\"ט כאן ע\"ש לא צריכנא להדוחק דתוס' שם אפי' למאי דדחי דר\"ז די\"ל דהכוונה דב\"ש פליגי אף ביוה\"כ ומשערי גם שם בבינונית ותימה על התוי\"ט שלא העיר מדברי התוס' דשם ועוד הא דמשמע מדבריו דוכגרעינתה הוא תוספת על הכותבת לא כן כתב שם בעצמו בשם התוס' והר\"ן. ועוד דשביק לאיסתפוקי אי מיירי ב\"ש בבינונית או בגסה ועוד דלא מייתי הא דר\"ז ודדחי ליה כנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב בד\"ה אין מוליכין. </b>הכא שרי משום שמחת יו\"ט. [נ\"ב הרע\"ב נמשך אחר הרמב\"ם בפי' המשנה וכ\"פ בס' היד בפ\"ה מהל' יו\"ט ה\"ד. וע\"ש בנו\"כ. וחידוש על התוי\"ט שלא העיר ע\"ז. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מוליכין כו' ומתנות אף הן הרמתן כו' ואע\"פ שאין טובלין כו' רש\"י. </b>לכאורה אדרבה לפי שאין טובלין ומותר לאכול הבשר קודם הפרשתן לכן מותר להרימם דאין זה שום תיקון וכמו דפריך לעיל (ט') גבי חלה לימא פליגא דשמואל כו' ע\"ש ובפירושו ולזאת אפי' נשחטה מעיו\"ט שרי להפרישם ביו\"ט וכדאיתא בגמ' ולכן מה שמסיים משום גזירה דאין מגביהין אותם תמוה. אח\"ז ראיתי בהגהות הב\"ח שמגיה דא\"מ תרומה ולפמש\"כ מדויק שפיר מה דסיימו ב\"ה תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן דשבקי לחלה ברת זוגיה משום דמלתא פסיקא קאמרי דמתנות לעולם מרימין משא\"כ חלה דאם נגמרה הלישה מעיו\"ט לכ\"ע אין מרימין אפי' לרבה לעיל (ט') כמו שהביאו התוס' שם בשם הירושלמי וכן ב\"ש נקטי בסוף דבריהם מתנות לרבותא וכן בברייתא לקמן ורש\"י שכתב שם בד\"ה על המתנות וה\"ה לחלה כו' לשיטתו לעיל (ט') דלא שמיע ליה הא דירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ה' קשה איך הותר כו' הא הוי מוקצה כו'. </b>ותימה שנעלם מכ\"ת התוס' בשבת (קמ\"ב ב') דכיון דאוכל מרובה עה\"פ כדמוקי לה רשב\"ג בטלה ברוב ליטלה מן האוכל ולזורקה ועי' לעיל (ג' ב') תד\"ה אבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אבל כ��' מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי היא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין כו' </b>עי' מש\"כ לעיל בגמ' (ז' ב') ותראה ששגה בזה ועי' בפ\"א דמע\"ש מ\"ג בתוי\"ט ובתור\"ע אות ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ח' כו' אבל באמת כו' דברי התוי\"ט תמוהים כו'. </b>נ\"ל דלק\"מ דהא לקמן (ר\"ד י\"ח) דא\"ר טעמא דאין מטבילין כלים שמא יעבירנו ד\"א ברה\"ר וגזירה יו\"ט אטו שבת. והר\"ש שם פסק כוותיה וע\"ש בתד\"ה גזירה ובשבת (קכ\"ד) והא בקעת דביו\"ט דבר שמלאכתו להיתר כו' כיון דבשבת כו' גזירה יו\"ט אטו שבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואם הותיר הותיר לשבת. </b>עי' לקמן (י\"ז) דגם לכתחלה שרי להוסיף אף שא\"צ אלא לחתיכה אחת ואפי' מיו\"ט לחבירו דהב' ספק חול וברש\"י שם ע\"ב ד\"ה שלא יערים כתב דאפי' לחול שרי ואולי יכוון כאן דאפי' הותיר כולו אח\"כ שלא טעם ממנו מאומה אין בכך כלום הואיל דבתחלת בישולו כיון בלא הערמה לאכול מקצתו ועי' ט\"ז סי' תקכ\"ז סק\"כ. או יל\"פ האי ואם כמו ואפי' כמש\"כ בברכות (ל\"ד) בס\"ד ובהשמטות בסוף שבת (ועי' תל\"ע חלק ה' מאמר ג' פ\"ג בשמוש הה' דמלת אם) וכפל דהותיר הותיר מורה דאפי' טובא (ע\"ש מאמר א' רפ\"ד) ועי' ב\"מ (ל\"א) וכן יל\"פ הלשון דואם נתרפא נתרפא דפי\"ד דשבת מ\"ד ודסוף פכ\"ב ור\"ל ואף דנתרפא יפה יפה:",
+                "<b>שם ושוין כו' שהן ב\"ת. </b>לכאורה הלשון תמוה דהכי פליגי במה נקרא ב\"ת ואולי אתא לאפוקי מרשב\"א לקמן (י\"ז ב') דאמר דפליגי בזה אם הם ב\"ת ובפשוט י\"ל דה\"ק ושוין בדג כו' דמערבין ביה ואמר הטעם מפני שהן ב\"ת:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אכלו כו' וז\"ל רש\"י אכלו או שאבד קודם שבשל כ\"צ שבת. </b>לולא דמסתפינא הייתי אומר דלטעמא דרבא כדי שיברור כו' אם נאכל העירוב אחר שסעד סעודת יו\"ט מותר לבשל בתחלה לשבת דתו לא שייך שמא יכלה הכל ליו\"ט ונ\"מ לדינא דבמרדכי כ' שסמך ר\"ש על הא דרבא פ\"א דשכח ול\"ע והניח ע\"ת ביו\"ט כו' הביאו הב\"י ססי' תקכ\"ז ע\"ש:",
+                "<b>[בתו\"ח בד\"ה ובשו\"ע סי' תקכ\"ז פסק כו' וכן פסק הרמב\"ם והטור. </b>נ\"ב כן העיר התוי\"ט ד\"ה ואם שייר. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לא יחם כו' כ\"כ רש\"י. </b>לכאורה מדוע לא פי' משום בישול ונ\"ל דבא ליישב קושיית התור\"ע לרבה לעיל (י\"ב) דמשמע דס\"ל דגם לב\"ה לא אמרי' מתוך א\"כ מ\"ט קשרו הכא לכן שכל לפרש דכאן לא איירי אלא באיסור הבערה ודומיא דמדורה (ודיקא נמי דקתני לא יחם דמשמע רק להפיג צינתן וכדרך שמפשירין קצת לרחיצת רגלים ולשתיה. ועי' בפ' כירה מ' ב') ובהבערה איכא נמי מיעוטא ביום השבת בר\"פ ויקהל ודרשי' ליה למעוטי יו\"ט כדאמר שם לענין הוצאה וכמ\"ש הה\"מ בפ\"א מהל' יו\"ט ה\"ד ובירושלמי בפ' משילין סוף הל\"ב דריש כן להדיא ומסיק שם ע\"ז תנינן תמן ב\"ש אוסרין וב\"ה מתירין (הביאו הרא\"ש לקמן סי' כ\"ב והה\"מ שם) ויל\"פ דר\"ל הא פלוגתא דלא יחם כו' דמשנתינו או דמדורה דברייתא ודלא כהה\"מ שם (והאחרונים שנמשכו אחריו) דקאי על פלוגתתם בהוצאת קטן כו' עוד י\"ל דב\"ה סברי הבערה ללאו יצאת עי' פסחים (ה' ב') תד\"ה לחלק ולקמן (כ\"ג) ד\"ה ע\"ג חרס ור\"נ יאמר דל\"נ ב\"ש וכ\"ה בדבר זה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פרתו יוצאה כו'. </b>עתוי\"ט סד\"ה ביו\"ט שכתב בשם הב\"י דשביתת בהמתו הויא בלאו. וכ\"כ רש\"י והר\"ן בע\"ז (ט\"ו) אבל התוס' בריש פ' במה בהמה כתב דשביתת בהמה אין בה אלא איסור עשה למען ינוח כו' וכ\"כ הרמב\"ם בריש פ\"כ ועי\"ש במ\"מ. ואולי לזה כוונו התוס' במש\"כ דמחמר חמיר טפי. ועי' בר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואינה נגררת. </b>ותמיהני למה להו לפרושי הכי כו' [נ\"ב תמיהני עליו. הרי כן מפורש בגמ' (כ\"ג ב') אימא סיפא רי\"א אין הכל (אצל הכלים) נגררין בשבת חוץ כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א כל שאין מומו ניכר מבעו\"י כו'. </b>היינו דלא איתחזי לחכם כדמפרש בגמ' הא חזי ליה חכם אע\"ג שלא התירו עדיין שרי כעובדי דר' אמי ורבא לקמן (כ\"ז) ולפמש\"כ הת\"י בשבת (מ\"ו ב') בתד\"ה התם אם הו\"ל מבעו\"י מום מובהק דניתר ע\"י ג' בני הכנסת שרי אפי' לא חזו ליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ושוחטין ומחלקין ביניהם. </b>מפירש\"י משמע דגריס ושוחט כדלקמן (ס\"ד כ\"ח) במשנה ואו קתני או דנמנין מעיו\"ט או דמחלק ביניהן בלא פיסוק דמים כלל וע\"ז שייל בגמ' היכי עביד:",
+                "<b>[ברע\"ב ד\"ה שוקל אדם בשר. </b>מותר לשקול כנגד הכלי כו' ולמחר כו' נ\"ב עי' בחידושי מהר\"ם לובלין. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומתחילין בערמת התבן כו' דלית ליה להאי תנא מוקצה. </b>מפרש למתני' כל\"ק אבל הרי\"ף וכן בפי' הרמב\"ם פי' כל\"ב וכן מסתבר דהא מתני' דאין מבקעין כו' אתאן לר\"י עי' בריש מכילתין ולקמן (ל\"א ב') תד\"ה ונפחת. לפמש\"כ בר\"מ בתד\"ה גבי יש לקיים פי' הר\"ב:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה בידו. </b>לא ידענא אמאי שני בלישנא כו' נ\"ב עי' בס' בני שמואל (עדאוי). מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ערב שבת כו' ואין רגילין לעשרן כו' </b>איסורא נמי איכא (ספ\"א דתרומות):",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועוד אר\"א כו' תירצו התוס' כו' ותמיהני כו'. </b>וכן המהרש\"א בעירובין שם כ' דדבריהם דהכא מגומגמין. ול\"נ ליישבם דהא מוכח בדבריהם שם ד\"ה אילימא דהא דסוכה דאר\"א מי שלא אכל כו' הויא קולא דיש לו תשלומין ולכן הוקשה להם הכא לתירוץ ר\"ת דבקולא משום כח דהתירא (כ\"כ שם) שייך למתני ועוד אף דאפקינהו במילי אחריני א\"כ מאי מקשה שם מסוכה ואהא תירצו דהתם הוי חדא לחומרא ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא מייבמין. </b>הקשו המחברים דמאי איריא ביו\"ט משום שמא יכתוב אפי' בחוה\"מ תנן במו\"ק (ח' ב') דא\"מ מפני ששמחה היא לו והט\"א בחגיגה (ח' ב') תירץ דנ\"מ לליל יו\"ט הראשון דאין נוהג בו מצות שמחה וכ\"ע הב\"א שסותר א\"ע למה שכתב בתשובה דגם בה חייב בשמחה מדרבנן מיהא ונעלם ממנו מש\"כ הד\"מ באו\"ח סי' תרצ\"ו בשם הכלבו צ\"ע אי נושאים בפורים כו' א\"ד דל\"א אלא רגלים שהוא דאורייתא כו' והד\"מ הכריע להתירא ע\"ש וא\"כ ה\"ה ליל יו\"ט א' אם לא מה\"ט ועמש\"כ בחגיגה בישוב קושיית המחברים בס\"ד:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא מחרימין כו'. </b>וסתם חרמים לב\"ה וכ\"כ רש\"י והר\"ן ותמה עליהם התוי\"ט שפי' דלא כחכמים פ\"ח דערכין וע\"ש ונראה דדחקי לפרש כן דאי לכהנים מאי מצוה איכא (עי' תוי\"ט שם במ\"ד ד\"ה מה אם לגבוה מש\"כ בשם התוס'). ועי' בגמ' דערכין שם דרב פסק כריב\"ב דסתם חרמים לב\"ה וכן ר\"י שם ובאמת תמה הכ\"מ על הרמב\"ם שפסק כחכמים. והתוי\"ט הביאו שם והנך רואה שאגב שיטפיה שכח גם ד\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא מספקין כו' אכן נ\"ל דבחנם כו' דמהיכי תיתי לחלק בין בחמתו לרצונו </b>ואני אומר יש ויש דהטעם דשמא יתקן כ\"ש לא שייך לבחמתו ואשמעינן דלא פלוג והוא בעצמו כתב לקמן דלרצונו הוה כש\"כ מחמתו ואי קשיא הא קשיא דהרי\"ף והרא\"ש בשלהי עירובין הביאו הירושלמי דאוסר כל משמיעי קול ודחוהו מהלכה מפני גמרתנו דא\"ר ל\"א אלא קול של שיר וא\"כ בחמתו נמי לישתרי ודע דגירסת הירושלמי מספקין קודם למטפחין כמש\"כ התוי\"ט וכ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש וכן בגמרתנו בשבת ומש\"כ התוי\"ט ראיה דמטפחין כף על כף מקרא דויכו כף ע\"ש משם א\"ר דהוה על כף יותר ה\"ל להביא קרא דיחזקאל (כ\"א י\"ט) והך כף אל כף דתרגם יונתן ג\"כ וטפח:",
+                "[בתוס' רע\"א אות ל\"ג ד\"ה ולמקצת פוסקים. נ\"ב עי' מש\"כ במגילה פ\"א אות ז'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כלים המיוחדין לא' מן האחין כו'. </b>עמש\"כ בזה בגמ' יומא (י\"א ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כרגלי הממלא כו' פי' הר\"ב כו' דתחומין דרבנן ובדרבנן קי\"ל די\"ב. </b>עי' ש\"א תשובה צ' ותראה שהתוי\"ט שגה במחכ\"ת:",
+                "<b>[בתורע\"א אות ל\"ו ד\"ה לענ\"ד הדין עם הב\"י כו' </b>נ\"ב כבר קדמו בזה השעה\"מ פ\"ה מהל' יו\"ט הי\"ד. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Beitzah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שאור בכזית כו' ולכתוב חמץ כו' אלא ש\"מ שיעורו ש\"ז לא כשיעורו ש\"ז. </b>ואין להקשות מדוע לא נימא דאתי לגופיה לומר לך דאף בפחות מכזית ונאמר דשיעורו כשעורה כעצם המת או כעדשה דטומאת שרץ די\"ל כיון דכתב רחמנא שאור לא ימצא כו' כי כל אוכל כו' משמע דשיעורו כמו שיעור אכילה דאשכחן באיזה מקום. ועי' בתוס' יומא (ע\"ט ב') ד\"ה לומר ובמ\"ש בסמוך:",
+                "<b>שם לענין אכילה כ\"ע ל\"פ כו'. </b>פי' דבאכילה לא כתיב לא אזהרה ולא עונש בשאור רק דילפינן מחמץ ודברי התוי\"ט בזה מגומגמין:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחמץ כו' </b>כפי' רש\"י והתוס' אך אין זה אלא לרב זביד דשם דלמד מכאן שיעורא דכותבת דיוה\"כ אבל לפי מה שדחה שם הש\"ס ראייתו צריכין אנו לטעמא שכתבו התוס' שם ד\"ה לומר ואולי ס\"ל ז\"ל דכיון דמ\"מ מסיק הש\"ס התם כר\"ז ממתני' דברכות תו ל\"צ למימר דכותבת דהכא בבינונית ונצטרך לדחוקי בטעמא כמ\"ש התוס' שם אלא דהכא נמי בגסה וכדר\"ז וממילא הטעם מורווח כמ\"ש כאן ולפמש\"כ התוי\"ט כאן ע\"ש לא צריכנא להדוחק דתוס' שם אפי' למאי דדחי דר\"ז די\"ל דהכוונה דב\"ש פליגי אף ביוה\"כ ומשערי גם שם בבינונית ותימה על התוי\"ט שלא העיר מדברי התוס' דשם ועוד הא דמשמע מדבריו דוכגרעינתה הוא תוספת על הכותבת לא כן כתב שם בעצמו בשם התוס' והר\"ן. ועוד דשביק לאיסתפוקי אי מיירי ב\"ש בבינונית או בגסה ועוד דלא מייתי הא דר\"ז ודדחי ליה כנ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב בד\"ה אין מוליכין. </b>הכא שרי משום שמחת יו\"ט. [נ\"ב הרע\"ב נמשך אחר הרמב\"ם בפי' המשנה וכ\"פ בס' היד בפ\"ה מהל' יו\"ט ה\"ד. וע\"ש בנו\"כ. וחידוש על התוי\"ט שלא העיר ע\"ז. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מוליכין כו' ומתנות אף הן הרמתן כו' ואע\"פ שאין טובלין כו' רש\"י. </b>לכאורה אדרבה לפי שאין טובלין ומותר לאכול הבשר קודם הפרשתן לכן מותר להרימם דאין זה שום תיקון וכמו דפריך לעיל (ט') גבי חלה לימא פליגא דשמואל כו' ע\"ש ובפירושו ולזאת אפי' נשחטה מעיו\"ט שרי להפרישם ביו\"ט וכדאיתא בגמ' ולכן מה שמסיים משום גזירה דאין מגביהין אותם תמוה. אח\"ז ראיתי בהגהות הב\"ח שמגיה דא\"מ תרומה ולפמש\"כ מדויק שפיר מה דסיימו ב\"ה תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן דשבקי לחלה ברת זוגיה משום דמלתא פסיקא קאמרי דמתנות לעולם מרימין משא\"כ חלה דאם נגמרה הלישה מעיו\"ט לכ\"ע אין מרימין אפי' לרבה לעיל (ט') כמו שהביאו התוס' שם בשם הירושלמי וכן ב\"ש נקטי בסוף דבריהם מתנות לרבותא וכן בברייתא לקמן ורש\"י שכתב שם בד\"ה על המתנות וה\"ה לחלה כו' לשיטתו לעיל (ט') דלא שמיע ליה הא דירושלמי:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ה' קשה איך הותר כו' הא הוי מוקצה כו'. </b>ותימה שנעלם מכ\"ת התוס' בשבת (קמ\"ב ב') דכיון דאוכל מרובה עה\"פ כדמוקי לה רשב\"ג בטלה ברוב ליטלה מן האוכל ולזורקה ועי' לעיל (ג' ב') תד\"ה אבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אבל כו' מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי היא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין כו' </b>עי' מש\"כ לעיל בגמ' (ז' ב') ותראה ששגה בזה ועי' בפ\"א דמע\"ש מ\"ג בתוי\"ט ובתור\"ע אות ד':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות ח' כו' אבל באמת כו' דברי התוי\"ט תמוהים כו'. </b>נ\"ל דלק\"מ דהא לקמן (ר\"ד י\"ח) דא\"ר טעמא דאין מטבילין כלים שמא יעבירנו ד\"א ברה\"ר וגזירה יו\"ט אטו שבת. והר\"ש שם פסק כוותיה וע\"ש בתד\"ה גזירה ובשבת (קכ\"ד) והא בקעת דביו\"ט דבר שמלאכתו להיתר כו' כיון דבשבת כו' גזירה יו\"ט אטו שבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואם הותיר הותיר לשבת. </b>עי' לקמן (י\"ז) דגם לכתחלה שרי להוסיף אף שא\"צ אלא לחתיכה אחת ואפי' מיו\"ט לחבירו דהב' ספק חול וברש\"י שם ע\"ב ד\"ה שלא יערים כתב דאפי' לחול שרי ואולי יכוון כאן דאפי' הותיר כולו אח\"כ שלא טעם ממנו מאומה אין בכך כלום הואיל דבתחלת בישולו כיון בלא הערמה לאכול מקצתו ועי' ט\"ז סי' תקכ\"ז סק\"כ. או יל\"פ האי ואם כמו ואפי' כמש\"כ בברכות (ל\"ד) בס\"ד ובהשמטות בסוף שבת (ועי' תל\"ע חלק ה' מאמר ג' פ\"ג בשמוש הה' דמלת אם) וכפל דהותיר הותיר מורה דאפי' טובא (ע\"ש מאמר א' רפ\"ד) ועי' ב\"מ (ל\"א) וכן יל\"פ הלשון דואם נתרפא נתרפא דפי\"ד דשבת מ\"ד ודסוף פכ\"ב ור\"ל ואף דנתרפא יפה יפה:",
+                "<b>שם ושוין כו' שהן ב\"ת. </b>לכאורה הלשון תמוה דהכי פליגי במה נקרא ב\"ת ואולי אתא לאפוקי מרשב\"א לקמן (י\"ז ב') דאמר דפליגי בזה אם הם ב\"ת ובפשוט י\"ל דה\"ק ושוין בדג כו' דמערבין ביה ואמר הטעם מפני שהן ב\"ת:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אכלו כו' וז\"ל רש\"י אכלו או שאבד קודם שבשל כ\"צ שבת. </b>לולא דמסתפינא הייתי אומר דלטעמא דרבא כדי שיברור כו' אם נאכל העירוב אחר שסעד סעודת יו\"ט מותר לבשל בתחלה לשבת דתו לא שייך שמא יכלה הכל ליו\"ט ונ\"מ לדינא דבמרדכי כ' שסמך ר\"ש על הא דרבא פ\"א דשכח ול\"ע והניח ע\"ת ביו\"ט כו' הביאו הב\"י ססי' תקכ\"ז ע\"ש:",
+                "<b>[בתו\"ח בד\"ה ובשו\"ע סי' תקכ\"ז פסק כו' וכן פסק הרמב\"ם והטור. </b>נ\"ב כן העיר התוי\"ט ד\"ה ואם שייר. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לא יחם כו' כ\"כ רש\"י. </b>לכאורה מדוע לא פי' משום בישול ונ\"ל דבא ליישב קושיית התור\"ע לרבה לעיל (י\"ב) דמשמע דס\"ל דגם לב\"ה לא אמרי' מתוך א\"כ מ\"ט קשרו הכא לכן שכל לפרש דכאן לא איירי אלא באיסור הבערה ודומיא דמדורה (ודיקא נמי דקתני לא יחם דמשמע רק להפיג צינתן וכדרך שמפשירין קצת לרחיצת רגלים ולשתיה. ועי' בפ' כירה מ' ב') ובהבערה איכא נמי מיעוטא ביום השבת בר\"פ ויקהל ודרשי' ליה למעוטי יו\"ט כדאמר שם לענין הוצאה וכמ\"ש הה\"מ בפ\"א מהל' יו\"ט ה\"ד ובירושלמי בפ' משילין סוף הל\"ב דריש כן להדיא ומסיק שם ע\"ז תנינן תמן ב\"ש אוסרין וב\"ה מתירין (הביאו הרא\"ש לקמן סי' כ\"ב והה\"מ שם) ויל\"פ דר\"ל הא פלוגתא דלא יחם כו' דמשנתינו או דמדורה דברייתא ודלא כהה\"מ שם (והאחרונים שנמשכו אחריו) דקאי על פלוגתתם בהוצאת קטן כו' עוד י\"ל דב\"ה סברי הבערה ללאו יצאת עי' פסחים (ה' ב') תד\"ה לחלק ולקמן (כ\"ג) ד\"ה ע\"ג חרס ור\"נ יאמר דל\"נ ב\"ש וכ\"ה בדבר זה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה פרתו יוצאה כו'. </b>עתוי\"ט סד\"ה ביו\"ט שכתב בשם הב\"י דשביתת בהמתו הויא בלאו. וכ\"כ רש\"י והר\"ן בע\"ז (ט\"ו) אבל התוס' בריש פ' במה בהמה כתב דשביתת בהמה אין בה אלא איסור עשה למען ינוח כו' וכ\"כ הרמב\"ם בריש פ\"כ ועי\"ש במ\"מ. ואולי לזה כוונו התוס' במש\"כ דמחמר חמיר טפי. ועי' בר\"ן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואינה נגררת. </b>ותמיהני למה להו לפרושי הכי כו' [נ\"ב תמיהני עליו. הרי כן מפורש בגמ' (כ\"ג ב') אימא סיפא רי\"א אין הכל (אצל הכלים) נגררין בשבת חוץ כו'. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רש\"א כל שאין מומו ניכר מבעו\"י כו'. </b>היינו דלא איתחזי לחכם כדמפרש בגמ' הא חזי ליה חכם אע\"ג שלא התירו עדיין שרי כעובדי דר' אמי ורבא לקמן (כ\"ז) ולפמש\"כ הת\"י בשבת (מ\"ו ב') בתד\"ה התם אם הו\"ל מבעו\"י מום מובהק דניתר ע\"י ג' בני הכנסת שרי אפי' לא חזו ליה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ושוחטין ומחלקין ביניהם. </b>מפירש\"י משמע דגריס ושוחט כדלקמן (ס\"ד כ\"ח) במשנה ואו קתני או דנמנין מעיו\"ט או דמחלק ביניהן בלא פיסוק דמים כלל וע\"ז שייל בגמ' היכי עביד:",
+                "<b>[ברע\"ב ד\"ה שוקל אדם בשר. </b>מותר לשקול כנגד הכלי כו' ולמחר כו' נ\"ב עי' בחידושי מהר\"ם לובלין. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומתחילין בערמת התבן כו' דלית ליה להאי תנא מוקצה. </b>מפרש למתני' כל\"ק אבל הרי\"ף וכן בפי' הרמב\"ם פי' כל\"ב וכן מסתבר דהא מתני' דאין מבקעין כו' אתאן לר\"י עי' בריש מכילתין ולקמן (ל\"א ב') תד\"ה ונפחת. לפמש\"כ בר\"מ בתד\"ה גבי יש לקיים פי' הר\"ב:",
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה בידו. </b>לא ידענא אמאי שני בלישנא כו' נ\"ב עי' בס' בני שמואל (עדאוי). מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ערב שבת כו' ואין רגילין לעשרן כו' </b>איסורא נמי איכא (ספ\"א דתרומות):",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועוד אר\"א כו' תירצו התוס' כו' ותמיהני כו'. </b>וכן המהרש\"א בעירובין שם כ' דדבריהם דהכא מגומגמין. ול\"נ ליישבם דהא מוכח בדבריהם שם ד\"ה אילימא דהא דסוכה דאר\"א מי שלא אכל כו' הויא קולא דיש לו תשלומין ולכן הוקשה להם הכא לתירוץ ר\"ת דבקולא משום כח דהתירא (כ\"כ שם) שייך למתני ועוד אף דאפקינהו במילי אחריני א\"כ מאי מקשה שם מסוכה ואהא תירצו דהתם הוי חדא לחומרא ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ולא מייבמין. </b>הקשו המחברים דמאי איריא ביו\"ט משום שמא יכתוב אפי' בחוה\"מ תנן במו\"ק (ח' ב') דא\"מ מפני ששמחה היא לו והט\"א בחגיגה (ח' ב') תירץ דנ\"מ לליל יו\"ט הראשון דאין נוהג בו מצות שמחה וכ\"ע הב\"א שסותר א\"ע למה שכתב בתשובה דגם בה חייב בשמחה מדרבנן מיהא ונעלם ממנו מש\"כ הד\"מ באו\"ח סי' תרצ\"ו בשם הכלבו צ\"ע אי נושאים בפורים כו' א\"ד דל\"א אלא רגלים שהוא דאורייתא כו' והד\"מ הכריע להתירא ע\"ש וא\"כ ה\"ה ליל יו\"ט א' אם לא מה\"ט ועמש\"כ בחגיגה בישוב קושיית המחברים בס\"ד:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא מחרימין כו'. </b>וסתם חרמים לב\"ה וכ\"כ רש\"י והר\"ן ותמה עליהם התוי\"ט שפי' דלא כחכמים פ\"ח דערכין וע\"ש ונראה דדחקי לפרש כן דאי לכהנים מאי מצוה איכא (עי' תוי\"ט שם במ\"ד ד\"ה מה אם לגבוה מש\"כ בשם התוס'). ועי' בגמ' דערכין שם דרב פסק כריב\"ב דסתם חרמים לב\"ה וכן ר\"י שם ובאמת תמה הכ\"מ על הרמב\"ם שפסק כחכמים. והתוי\"ט הביאו שם והנך רואה שאגב שיטפיה שכח גם ד\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא מספקין כו' אכן נ\"ל דבחנם כו' דמהיכי תיתי לחלק בין בחמתו לרצונו </b>ואני אומר יש ויש דהטעם דשמא יתקן כ\"ש לא שייך לבחמתו ואשמעינן דלא פלוג והוא בעצמו כתב לקמן דלרצונו הוה כש\"כ מחמתו ואי קשיא הא קשיא דהרי\"ף והרא\"ש בשלהי עירובין הביאו הירושלמי דאוסר כל משמיעי קול ודחוהו מהלכה מפני גמרתנו דא\"ר ל\"א אלא קול של שיר וא\"כ בחמתו נמי לישתרי ודע דגירסת הירושלמי מספקין קודם למטפחין כמש\"כ התוי\"ט וכ\"ה גי' הרי\"ף והרא\"ש וכן בגמרתנו בשבת ומש\"כ התוי\"ט ראיה דמטפחין כף על כף מקרא דויכו כף ע\"ש משם א\"ר דהוה על כף יותר ה\"ל להביא קרא דיחזקאל (כ\"א י\"ט) והך כף אל כף דתרגם יונתן ג\"כ וטפח:",
+                "[בתוס' רע\"א אות ל\"ג ד\"ה ולמקצת פוסקים. נ\"ב עי' מש\"כ במגילה פ\"א אות ז'. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כלים המיוחדין לא' מן האחין כו'. </b>עמש\"כ בזה בגמ' יומא (י\"א ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כרגלי הממלא כו' פי' הר\"ב כו' דתחומין דרבנן ובדרבנן קי\"ל די\"ב. </b>עי' ש\"א תשובה צ' ותראה שהתוי\"ט שגה במחכ\"ת:",
+                "<b>[בתורע\"א אות ל\"ו ד\"ה לענ\"ד הדין עם הב\"י כו' </b>נ\"ב כבר קדמו בזה השעה\"מ פ\"ה מהל' יו\"ט הי\"ד. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Chagigah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Chagigah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וטומטום ואנדרוגינוס. </b>עט\"א ותראה שדעתו היכא דתני ב' דינים ודין אחד הוא מסובב מהשני תני דינו אחר הדין שהוא הסבה לו. אולם עי' בנ\"י ריש מו\"ק בד\"ה ולא ממימי הקילון ותמצא סתירה לדבריו:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וטומטום וכו' וכ\"מ שאין נשים חייבין בה כו'. </b>ותמוה דשביק טעמא דר\"ה מא\"פ האדון כו' ונ\"מ לח\"ע וחב\"ח ואף למ\"א בח\"ע של קטן דלאו בר כפי' הוא כמו שהאריך בזה הט\"א בריש מכילתין ומכש\"כ דקשה טפי לפירושו ברישא דמתני' כשיטת הרמב\"ם דלמ\"א פטור ודוחק לומר דאף שחייב מדאורייתא רבנן פטרוהו בשוא\"ת כדי שימהר רבו לשחררו עי' בכ\"מ בפ\"ב מהל' ק\"פ הי\"ג. שוב מצאתי להתור\"ע שעמד עליו ולפלא בעיני שלא שת לבו למש\"כ מהא דפי' ברישא דמתני'. עוד כתב הרע\"ב ט\"א דכתיב בבוא כל ישראל ליראות ועבדים לאו בכלל ישראל. טעם זה ל\"מ בגמ' וגם ק\"ל דמישראל אימעוט נמי משוחררים כדהוכיחו התוס' בסוכה (כ\"ח ב') וע\"כ תצטרך לומר שיש שום רבוי כמש\"כ התוס' שם א\"כ ח\"ע וחב\"ח יהא ג\"כ חייב מאותו רבוי. שוב ראיתי להרמב\"ם רפ\"ב מהל' חגיגה שגם הוא כתב ב' טעמים הללו שבהרע\"ב וצ\"ע:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומי שאינו יכול כו' היינו טעמא שכשיכול לעלות להה\"ב שהוא בשפוע ההר ממילא עולה עוד במעלות העזרות כו'. </b>מוכח מדבריו דהה\"ב עד החיל (ששם התחילו המעלות) היה ההר בשפוע ובלא מעלות וזה נסתר מגמ' יומא (ט\"ז) שעושה חשבון לגובה קרקע ההיכל מן קרקעית הה\"ב בשיפולו רק ממספר המעלות הנמצאות ביניהם עי\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יצא מנחם כו' לפיכך לא הודע מענינו אם נחלק כו' והוא מפי' הרמב\"ם. </b>ולא ידענא מדוע לא פי' כפשוטו דלא נחלקו היינו דגם מנחם הסכים כדעת הלל לסמוך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בגדי ע\"ה כו' ושניהם לא דייקי כו'. </b>נראה שגי' משובשת נזדמנה לו בפירש\"י וכל אשר יגע במשכבו. ודע שגם הוא לא דק במה שלא תפס על הרע\"ב שכתב וכל אשר יגע במשכבה. דבנדה כתיב וכל הנוגע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אחוריים. </b>עי' רש\"י. ומשמע דדוקא אם אחוריים ראויים לתשמיש הוא דחשיבי לענין זה דאם נטמאו לא נטמא תוכו. אבל באינן ראויים לתשמיש מבטלי לגבי תוכו ואם נטמאו נטמא גם תוכו. אולם לא משמע כן בכ\"ד. ואולי מפרש חלוקת אחוריים ותוך כו' דמשנתינו היינו דאפי' נטמא התוך השאר טהורים וכ\"מ ממ\"ש כל תשמיש כו' שאם נטמא זה לנ\"ז. לכן פי' דמיירי דראוי להשתמש כו' להכי דינייהו כמו הרובע וחצי הרובע דבפ' כ\"ה דכלים מ\"ד ע\"ש. אבל לקמן (כ\"ב ב') פי' על אוגנו ג\"כ דראוי לתשמיש ואפ\"ה תני נטמא תוכו כולו טמא. וכן הרע\"ב דנמשך אחריו לפרש דכולם ראויים לתשמיש ואפ\"ה לא כתב רק אם נטמא אחוריו כו' לא נטמא כו' ואם נטמא ב\"צ כו' דמשמע דאם נטמא תוכו כולו טמא וכ\"מ מהגמ' דהביאה לפרושי מתני' להא דתנן כלי כו' נטמא תוכו כולו טמא. מוכח דכוונת משנתינו נמי הכי הוא וצ\"ע. ובעיקר פי' משנתינו נלע\"ד דבית הצביטה הוא שמוש בית יד (ורי\"ח דמפרש מקום שנקיי הדעת צובעין הוא כפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם ודלא כפירש\"י) ולפי מאי דאיתא בפכ\"ה דכלים מ\"ו ידות הכלים קילי טפי דאם נפלו עליהם משקין טמאים מנגבן בלבד והן טהורין. ועי' בר\"ש שם ברה\"פ מה שהביא מהתוספתא. נמצא יש ג' חלוקי דינים. א' נטמא תוכו כולו טמא. ב' נטמא אחוריו המה לבדם טמאים. ג' נטמא בית צביטתו (ואולי נכללים בשם זה כל הני דחשיב התם כלים ואוגנים כו') מנגבו וטהור. ולזה אמר כאן דהני ג' חלוקים הן לתרומה. אבל לא בקדש דבאיזה מהן שנטמא כולו טמא. כנ\"ל נכון בעז\"ה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חומר בקודש שמטבילין כו' כששניהם טמאים וכ\"פ רש\"י. </b>עי' לקמן (כ\"ב) תד\"ה מאי ובמהרש\"א ברש\"י שם ד\"ה הרי אלו טהורים. ונ\"ל משום דמתני' סתמא קתני דמשמע דאפי' אין בפי החיצון כשה\"נ להכי אסברא לה הכי דמיגו דסלקא טבילה לחיצון כו' כדאיתא שם בגמ'. ולזה כוון גם התוי\"ט אלא שקיצר במקום שה\"ל להאריך:",
+                "<b>שם ד\"ה אבל לא לקדש כו' חוצץ בפני הטומאה כו' וכן פי' הרמב\"ם משום חציצה. </b>ולכאורה תמוה מדוע פי' כר' אילא ולא כרבא. והלא ר\"נ ורב\"א כוותיה ס\"ל. וכן ת\"ק דאבא שאול לקמן בגמ'. והיותר תמוה פסקי הרמב\"ם בחבורו דבפי\"ב מהל' אה\"ט פסק כרבא. ובספ\"ג מהלכות מקואות כתב דלקדש אין מטבילין אפי' בסל ובקופה. ונ\"ל דהרמב\"ם היה גורס איפכא למ\"ד משום חציצה ליכא ומשום גזירה איכא. ובדרבא גריס סל וגורגותני שמלאן כלים והטבילן טמאין ובקדש מיירי (וכדפירש\"י לגירסתו) וע\"ז קאי והנ\"מ בכלי טהור כו' דלפירש\"י והתוס' לא קאי אדסמיך ליה. ולהכי פסק שם בהל' אה\"ט דבשניהם טמאין אף בקדש מטבילין. ולפ\"ז אתא רבא כא\"ש (וכמ\"ק בירושלמי להמעיין הישר) ולכן א\"ש מה שבפירושו סתם כר' אילא משום דהוא אתא כת\"ק דא\"ש וכשיטתו שהבאתי בחידושי לש\"ע או\"ח סי' ק\"ס ע\"ש. ובחידושי על הרמב\"ם פ\"ב מהל' סוטה הל' י' (ולהמל\"מ שם אישתמיט שיטתו זאת) והא דבחבורו פסק כרבא נ\"ל דסמיך אירושלמי שפוסק להדיא כא\"ש. ודע דלפי מה שביארתי שיטתו בפירושו צ\"ל דקופה הנזכרת בדבריו שם אינה בתבנית סל וגרגותני הנזכרים ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם ומנגב כו' עי' פירש\"י. </b>והרע\"ב הוסיף עוד (מפי' הרמב\"ם) דשמנונים שעליו הוי כחוצץ. וק\"ל דאדרבה יבש הוי חציצה טפי מלח עי' שבת (ס\"ד ק\"כ) ולעד\"נ לפרש האי מנגיב דומיא דמנגבה דתנן בע\"ז (ע\"ד ב') דמפרשינן בגמ' שם דהוא במים ואפר ע\"ש. וכן בשלהי טהרות פי' הר\"ש מנגבן דשם כפי' הגמ' דע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובקדש מטביל שתיהן והוא שתשאר לחלוחית כו' וכ\"פ הרמב\"ם. </b>וק\"ל דלפ\"ז מ\"ק ריו\"ח לקמן (כ\"ד ב') מדקתני סיפא שהיד מטמא חבירתה כו' הא תו ל\"ל הא תני ליה רישא כו'. ואם איתא לפירושו מאי פריך הלא רישא בלחה דוקא ובלא נגיעה וסיפא בנגובה ובנגיעה. ודע שבמשנה דירושלמי הגי' והיד מטמא א\"ח בקדש כו' משמע דזה מעלה בפ\"ע. וכן איתא שם פלוגתא דתנאי כמה מעלות בקדש דר\"מ סובר י\"ג ור' יוסי סובר י\"ב וע\"ש בק\"ע דפליגי אם לחשוב בית הצביטה למעלה בפ\"ע. ושניהם חושבין תרתי דס\"פ דלעיל דנוטלין ידים לתרומה ולקדש מטבילין. ודטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש. אבל ממתני' משמע דלא חשבה להנך תרתי. מדחזרה ושנאה כאן בגדי א\"ת מדרס לקדש השנויה שם לבדה ושבקה להנך תרתי. והתוס' נתנו טעם לזה. לכן יותר נראה דס\"ל כרבא דאמר י\"א מעלות שנו כאן. וחשבו ג\"כ להא דהיד מטמא א\"ח בפ\"ע כנ\"ל. ופליגי בבית הצביטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כו'. </b>בט\"א ד\"ה ומח\"כ כתב וכיון דעל אונן ל\"ג לנגיעה כו' ה\"נ מח\"כ דהא מחמת חסרון כפרה גופה שרי בנגיעה. וכן התוי\"ט בפ\"י דנדה מ\"ז רוצה להעמיס בדברי הרמב\"ם דקודם כפרה מותר ליגע בקדשים והשיג שם על הכ\"מ. ואנכי תמה על שני הגאונים הללו. דהא איתא ביבמות (ע\"ד ב') א\"ק וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה כו' איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא ל\"י. וכ\"מ לקמן (כ\"ד) בק\"ו דר' יוסי לענין רביעי בקדש ועמש\"כ שם. ובסוף דברי הט\"א משמע ג\"כ דקודם כפרה פוסל קדשים במגע מה\"ת אלא שלא הביא מקרא דיבמות שזכרתי ונמצא שסותר דברי עצמו. ועוד ראיתי בו דבר תימה במש\"כ לקמן בד\"ה צריכין טבילה \"ואע\"ג דרבא ס\"ל התם אליבא דר\"י דדוקא מצורע טובל כו' אבל שאר כ\"א לא\". דע\"ש דליכא מי שיאמר כן דהא ר\"י אומר שם להדיא בברייתא ראשונה וכ\"א במתני' דפי\"ד דנגעים מ\"ח דמצורע א\"צ טבילה. (וגם שם רבא לא נזכר שם בכל הסוגיא) רק אליבא דרבנן דברייתא שניה ס\"ל לרבינא דדוקא מצורע וכן רב יוסף שם:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה צריכין טבילה כו' דעד האידנא היו אסורים כו' </b>ומשמע בהדיא דלהכי אצ\"ט לתרומה משום דלא הוו אסירי עד השתא וכמ\"ש רש\"י ז\"ל וק\"ל דהא בנדה (ע\"א ב') ס\"ל לב\"ה דיולדת אף שאסורה לאכול בתרומה כל ימי מלאת והיא נקראת טבו\"י ארוך מ\"מ כשנשלמו מותרת בתרומה בלתי טבילה. וכי טעמא דב\"ש אתו לאשמעינן. ועוד בשאר טמאין אף ב\"ש מודו שמותרין בתרומה אחר שהעריב שמשן אע\"פ שהיו אסורין להם אחר טבילתן עד הערב שמש ואפי' טבלו מבקר:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אוכלין אוכלים נגובים כו' ופירש\"י כו' וק\"ל דלא מצינו שהידים יטמאו לכלים כו'. </b>ונראה דאישתמיט מכ\"ת משנה ערוכה במס' טבו\"י פ\"ד מ\"ב ומניחתה בכפישה כו'. ופי' שם הר\"ש והרע\"ב משום היכרא דלא אתיא למינגע בהחלה עצמה והוא מפירש\"י בנדה וה\"נ דכוותה ועט\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נאמנין ע\"ט יין ושמן כימה\"ש </b>עט\"א שתמה על פי' רח\"כ שבתוס' זבחים (כ\"ח) דמדומע דשם היינו מעורב בערלה כו' דל\"מ מדומע בכל הגמ' אלא על ידי תערובת תרומה ולא על שאר איסורין. והנה בסיפא דמתני' כדי כו' המדומעות. אמרי דבר\"ח מדומעות דקדש כו' לקמן (כ\"ה ב') ע\"ש ובפירש\"י:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רביעית הלוג יין כו' וכ\"פ רש\"י. </b>והט\"א פי' רביעית ההין שהוא פחות שבנסכים. אמנם בשמן מצינו רביעית הלוג לנזיר בפ' שתי מדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מן המודיעים ולפנים נאמנים כו'. </b>הט\"א כתב דמשמע ליה דאקדש דוקא קאי ע\"ש. ולא מפיו אנו חיין דבהדיא איתא כן בגמ' תנא נאמנים על כלי חרס הדקים לקדש וכן התוי\"ט רמז בזה להברייתא הלזו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולפנים. </b>הא מודיעים עצמה לא מהימן כו'. ועל מן המודיעים ולחוץ א\"נ דייק הא מודיעים כלפנים אבל אביי לקמן לא דייק רק מבבא דסיפא. ונראה משום דמצינו לפעמים בקרא דגם הוא בכלל כמו ומיום השמיני והלאה וגו' (בפרשה אמור) דיום השמיני גם כן בכלל כדאיתא בתורת כהנים ועי' בערכין (י\"ח) אולם מצאנו כדיוק התוס' יו\"ט גם כן בגמ' פסחים (פ\"ה ב') על מתני' דמן האגף עי\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Chagigah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Chagigah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וטומטום ואנדרוגינוס. </b>עט\"א ותראה שדעתו היכא דתני ב' דינים ודין אחד הוא מסובב מהשני תני דינו אחר הדין שהוא הסבה לו. אולם עי' בנ\"י ריש מו\"ק בד\"ה ולא ממימי הקילון ותמצא סתירה לדבריו:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וטומטום וכו' וכ\"מ שאין נשים חייבין בה כו'. </b>ותמוה דשביק טעמא דר\"ה מא\"פ האדון כו' ונ\"מ לח\"ע וחב\"ח ואף למ\"א בח\"ע של קטן דלאו בר כפי' הוא כמו שהאריך בזה הט\"א בריש מכילתין ומכש\"כ דקשה טפי לפירושו ברישא דמתני' כשיטת הרמב\"ם דלמ\"א פטור ודוחק לומר דאף שחייב מדאורייתא רבנן פטרוהו בשוא\"ת כדי שימהר רבו לשחררו עי' בכ\"מ בפ\"ב מהל' ק\"פ הי\"ג. שוב מצאתי להתור\"ע שעמד עליו ולפלא בעיני שלא שת לבו למש\"כ מהא דפי' ברישא דמתני'. עוד כתב הרע\"ב ט\"א דכתיב בבוא כל ישראל ליראות ועבדים לאו בכלל ישראל. טעם זה ל\"מ בגמ' וגם ק\"ל דמישראל אימעוט נמי משוחררים כדהוכיחו התוס' בסוכה (כ\"ח ב') וע\"כ תצטרך לומר שיש שום רבוי כמש\"כ התוס' שם א\"כ ח\"ע וחב\"ח יהא ג\"כ חייב מאותו רבוי. שוב ראיתי להרמב\"ם רפ\"ב מהל' חגיגה שגם הוא כתב ב' טעמים הללו שבהרע\"ב וצ\"ע:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ומי שאינו יכול כו' היינו טעמא שכשיכול לעלות להה\"ב שהוא בשפוע ההר ממילא עולה עוד במעלות העזרות כו'. </b>מוכח מדבריו דהה\"ב עד החיל (ששם התחילו המעלות) היה ההר בשפוע ובלא מעלות וזה נסתר מגמ' יומא (ט\"ז) שעושה חשבון לגובה קרקע ההיכל מן קרקעית הה\"ב בשיפולו רק ממספר המעלות הנמצאות ביניהם עי\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יצא מנחם כו' לפיכך לא הודע מענינו אם נחלק כו' והוא מפי' הרמב\"ם. </b>ולא ידענא מדוע לא פי' כפשוטו דלא נחלקו היינו דגם מנחם הסכים כדעת הלל לסמוך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בגדי ע\"ה כו' ושניהם לא דייקי כו'. </b>נראה שגי' משובשת נזדמנה לו בפירש\"י וכל אשר יגע במשכבו. ודע שגם הוא לא דק במה שלא תפס על הרע\"ב שכתב וכל אשר יגע במשכבה. דבנדה כתיב וכל הנוגע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אחוריים. </b>עי' רש\"י. ומשמע דדוקא אם אחוריים ראויים לתשמיש הוא דחשיבי לענין זה דאם נטמאו לא נטמא תוכו. אבל באינן ראויים לתשמיש מבטלי לגבי תוכו ואם נטמאו נטמא גם תוכו. אולם לא משמע כן בכ\"ד. ואולי מפרש חלוקת אחוריים ותוך כו' דמשנתינו היינו דאפי' נטמא התוך השאר טהורים וכ\"מ ממ\"ש כל תשמיש כו' שאם נטמא זה לנ\"ז. לכן פי' דמיירי דראוי להשתמש כו' להכי דינייהו כמו הרובע וחצי הרובע דבפ' כ\"ה דכלים מ\"ד ע\"ש. אבל לקמן (כ\"ב ב') פי' על אוגנו ג\"כ דראוי לתשמיש ואפ\"ה תני נטמא תוכו כולו טמא. וכן הרע\"ב דנמשך אחריו לפרש דכולם ראויים לתשמיש ואפ\"ה לא כתב רק אם נטמא אחוריו כו' לא נטמא כו' ואם נטמא ב\"צ כו' דמשמע דאם נטמא תוכו כולו טמא וכ\"מ מהגמ' דהביאה לפרושי מתני' להא דתנן כלי כו' נטמא תוכו כולו טמא. מוכח דכוונת משנתינו נמי הכי הוא וצ\"ע. ובעיקר פי' משנתינו נלע\"ד דבית הצביטה הוא שמוש בית יד (ורי\"ח דמפרש מקום שנקיי הדעת צובעין הוא כפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם ודלא כפירש\"י) ולפי מאי דאיתא בפכ\"ה דכלים מ\"ו ידות הכלים קילי טפי דאם נפלו עליהם משקין טמאים מנגבן בלבד והן טהורין. ועי' בר\"ש שם ברה\"פ מה שהביא מהתוספתא. נמצא יש ג' חלוקי דינים. א' נטמא תוכו כולו טמא. ב' נטמא אחוריו המה לבדם טמאים. ג' נטמא בית צביטתו (ואולי נכללים בשם זה כל הני דחשיב התם כלים ואוגנים כו') מנגבו וטהור. ולזה אמר כאן דהני ג' חלוקים הן לתרומה. אבל לא בקדש דבאיזה מהן שנטמא כולו טמא. כנ\"ל נכון בעז\"ה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חומר בקודש שמטבילין כו' כששניהם טמאים וכ\"פ רש\"י. </b>עי' לקמן (כ\"ב) תד\"ה מאי ובמהרש\"א ברש\"י שם ד\"ה הרי אלו טהורים. ונ\"ל משום דמתני' סתמא קתני דמשמע דאפי' אין בפי החיצון כשה\"נ להכי אסברא לה הכי דמיגו דסלקא טבילה לחיצון כו' כדאיתא שם בגמ'. ולזה כוון גם התוי\"ט אלא שקיצר במקום שה\"ל להאריך:",
+                "<b>שם ד\"ה אבל לא לקדש כו' חוצץ בפני הטומאה כו' וכן פי' הרמב\"ם משום חציצה. </b>ולכאורה תמוה מדוע פי' כר' אילא ולא כרבא. והלא ר\"נ ורב\"א כוותיה ס\"ל. וכן ת\"ק דאבא שאול לקמן בגמ'. והיותר תמוה פסקי הרמב\"ם בחבורו דבפי\"ב מהל' אה\"ט פסק כרבא. ובספ\"ג מהלכות מקואות כתב דלקדש אין מטבילין אפי' בסל ובקופה. ונ\"ל דהרמב\"ם היה גורס איפכא למ\"ד משום חציצה ליכא ומשום גזירה איכא. ובדרבא גריס סל וגורגותני שמלאן כלים והטבילן טמאין ובקדש מיירי (וכדפירש\"י לגירסתו) וע\"ז קאי והנ\"מ בכלי טהור כו' דלפירש\"י והתוס' לא קאי אדסמיך ליה. ולהכי פסק שם בהל' אה\"ט דבשניהם טמאין אף בקדש מטבילין. ולפ\"ז אתא רבא כא\"ש (וכמ\"ק בירושלמי להמעיין הישר) ולכן א\"ש מה שבפירושו סתם כר' אילא משום דהוא אתא כת\"ק דא\"ש וכשיטתו שהבאתי בחידושי לש\"ע או\"ח סי' ק\"ס ע\"ש. ובחידושי על הרמב\"ם פ\"ב מהל' סוטה הל' י' (ולהמל\"מ שם אישתמיט שיטתו זאת) והא דבחבורו פסק כרבא נ\"ל דסמיך אירושלמי שפוסק להדיא כא\"ש. ודע דלפי מה שביארתי שיטתו בפירושו צ\"ל דקופה הנזכרת בדבריו שם אינה בתבנית סל וגרגותני הנזכרים ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>שם ומנגב כו' עי' פירש\"י. </b>והרע\"ב הוסיף עוד (מפי' הרמב\"ם) דשמנונים שעליו הוי כחוצץ. וק\"ל דאדרבה יבש הוי חציצה טפי מלח עי' שבת (ס\"ד ק\"כ) ולעד\"נ לפרש האי מנגיב דומיא דמנגבה דתנן בע\"ז (ע\"ד ב') דמפרשינן בגמ' שם דהוא במים ואפר ע\"ש. וכן בשלהי טהרות פי' הר\"ש מנגבן דשם כפי' הגמ' דע\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובקדש מטביל שתיהן והוא שתשאר לחלוחית כו' וכ\"פ הרמב\"ם. </b>וק\"ל דלפ\"ז מ\"ק ריו\"ח לקמן (כ\"ד ב') מדקתני סיפא שהיד מטמא חבירתה כו' הא תו ל\"ל הא תני ליה רישא כו'. ואם איתא לפירושו מאי פריך הלא רישא בלחה דוקא ובלא נגיעה וסיפא בנגובה ובנגיעה. ודע שבמשנה דירושלמי הגי' והיד מטמא א\"ח בקדש כו' משמע דזה מעלה בפ\"ע. וכן איתא שם פלוגתא דתנאי כמה מעלות בקדש דר\"מ סובר י\"ג ור' יוסי סובר י\"ב וע\"ש בק\"ע דפליגי אם לחשוב בית הצביטה למעלה בפ\"ע. ושניהם חושבין תרתי דס\"פ דלעיל דנוטלין ידים לתרומה ולקדש מטבילין. ודטבל והוחזק לתרומה לא הוחזק לקדש. אבל ממתני' משמע דלא חשבה להנך תרתי. מדחזרה ושנאה כאן בגדי א\"ת מדרס לקדש השנויה שם לבדה ושבקה להנך תרתי. והתוס' נתנו טעם לזה. לכן יותר נראה דס\"ל כרבא דאמר י\"א מעלות שנו כאן. וחשבו ג\"כ להא דהיד מטמא א\"ח בפ\"ע כנ\"ל. ופליגי בבית הצביטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כו'. </b>בט\"א ד\"ה ומח\"כ כתב וכיון דעל אונן ל\"ג לנגיעה כו' ה\"נ מח\"כ דהא מחמת חסרון כפרה גופה שרי בנגיעה. וכן התוי\"ט בפ\"י דנדה מ\"ז רוצה להעמיס בדברי הרמב\"ם דקודם כפרה מותר ליגע בקדשים והשיג שם על הכ\"מ. ו��נכי תמה על שני הגאונים הללו. דהא איתא ביבמות (ע\"ד ב') א\"ק וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה כו' איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא ל\"י. וכ\"מ לקמן (כ\"ד) בק\"ו דר' יוסי לענין רביעי בקדש ועמש\"כ שם. ובסוף דברי הט\"א משמע ג\"כ דקודם כפרה פוסל קדשים במגע מה\"ת אלא שלא הביא מקרא דיבמות שזכרתי ונמצא שסותר דברי עצמו. ועוד ראיתי בו דבר תימה במש\"כ לקמן בד\"ה צריכין טבילה \"ואע\"ג דרבא ס\"ל התם אליבא דר\"י דדוקא מצורע טובל כו' אבל שאר כ\"א לא\". דע\"ש דליכא מי שיאמר כן דהא ר\"י אומר שם להדיא בברייתא ראשונה וכ\"א במתני' דפי\"ד דנגעים מ\"ח דמצורע א\"צ טבילה. (וגם שם רבא לא נזכר שם בכל הסוגיא) רק אליבא דרבנן דברייתא שניה ס\"ל לרבינא דדוקא מצורע וכן רב יוסף שם:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה צריכין טבילה כו' דעד האידנא היו אסורים כו' </b>ומשמע בהדיא דלהכי אצ\"ט לתרומה משום דלא הוו אסירי עד השתא וכמ\"ש רש\"י ז\"ל וק\"ל דהא בנדה (ע\"א ב') ס\"ל לב\"ה דיולדת אף שאסורה לאכול בתרומה כל ימי מלאת והיא נקראת טבו\"י ארוך מ\"מ כשנשלמו מותרת בתרומה בלתי טבילה. וכי טעמא דב\"ש אתו לאשמעינן. ועוד בשאר טמאין אף ב\"ש מודו שמותרין בתרומה אחר שהעריב שמשן אע\"פ שהיו אסורין להם אחר טבילתן עד הערב שמש ואפי' טבלו מבקר:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אוכלין אוכלים נגובים כו' ופירש\"י כו' וק\"ל דלא מצינו שהידים יטמאו לכלים כו'. </b>ונראה דאישתמיט מכ\"ת משנה ערוכה במס' טבו\"י פ\"ד מ\"ב ומניחתה בכפישה כו'. ופי' שם הר\"ש והרע\"ב משום היכרא דלא אתיא למינגע בהחלה עצמה והוא מפירש\"י בנדה וה\"נ דכוותה ועט\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה נאמנין ע\"ט יין ושמן כימה\"ש </b>עט\"א שתמה על פי' רח\"כ שבתוס' זבחים (כ\"ח) דמדומע דשם היינו מעורב בערלה כו' דל\"מ מדומע בכל הגמ' אלא על ידי תערובת תרומה ולא על שאר איסורין. והנה בסיפא דמתני' כדי כו' המדומעות. אמרי דבר\"ח מדומעות דקדש כו' לקמן (כ\"ה ב') ע\"ש ובפירש\"י:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רביעית הלוג יין כו' וכ\"פ רש\"י. </b>והט\"א פי' רביעית ההין שהוא פחות שבנסכים. אמנם בשמן מצינו רביעית הלוג לנזיר בפ' שתי מדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מן המודיעים ולפנים נאמנים כו'. </b>הט\"א כתב דמשמע ליה דאקדש דוקא קאי ע\"ש. ולא מפיו אנו חיין דבהדיא איתא כן בגמ' תנא נאמנים על כלי חרס הדקים לקדש וכן התוי\"ט רמז בזה להברייתא הלזו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולפנים. </b>הא מודיעים עצמה לא מהימן כו'. ועל מן המודיעים ולחוץ א\"נ דייק הא מודיעים כלפנים אבל אביי לקמן לא דייק רק מבבא דסיפא. ונראה משום דמצינו לפעמים בקרא דגם הוא בכלל כמו ומיום השמיני והלאה וגו' (בפרשה אמור) דיום השמיני גם כן בכלל כדאיתא בתורת כהנים ועי' בערכין (י\"ח) אולם מצאנו כדיוק התוס' יו\"ט גם כן בגמ' פסחים (פ\"ה ב') על מתני' דמן האגף עי\"ש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה חגיגה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Eruvin/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,251 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה גבוה למעלה מעשרים אמה. </b>יש מגמגמין על מל' למעלה והב\"ח בהגהותיו מחקה. ועי' ר\"ן ריש סוכה ול\"נ דאי לא תני אלא גבוה מכ' ה\"א דהמ\"ם הוא לשמש \"מן\" ור\"ל שהוא גבוה מן כ' ומעלה וכ' ג\"כ בכלל וכמו (לקמן בגמ' י\"א ב') במשנה רחב מארבע אמות כו' דר\"ל וארבע בכלל ועי' מש\"כ בפ\"ד דכלאים מ\"ז בס\"ד (ועי' ערכין ספ\"ד במשנה וגמרא) אבל השתא דתני שהוא גבוה למעלה מכ' מבואר דר\"ל דדוקא שהוא גבוה יותר מכ'. ותיבת למעלה מושכת עצמה ואחר עמה ושבה גם על הרחב מעשר דסיפא ומה שאמר רבא בגמ' חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן נראה דיוקו מדלא תני סכך שהוא גבוה קורה שהיא גבוה ש\"מ דקאי על חלליהם וזה שלא כדברי הר\"ן שם:",
+                "<b>שם ואם י\"ל צוה\"פ אע\"פ שהוא רחב כו'. </b>לכאורה לפי מאי דמסקינן לקמן בגמ' (ריש דף י\"ד) דגם לגובה מהני צוה\"פ תיבות אלו מן אע\"פ עד מעשר אמות מיותרות (ולפמש\"כ התוס' שם בד\"ה איפכא י\"ל קצת) ויל\"פ דה\"ק אע\"פ שהוא רחב כו' דלא מהני ליה אמלתרא צוה\"פ מהני. וכ\"ש לגובה דמהני גם אמלתרא:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה מבוי שאינו רחב ט\"ז אמה אע\"פ שהוא פתוח מב' ראשיו כו'. </b>לשון הר\"ב דמשמע מיניה דאפי' מפולש אם אינו רחב ט\"ז סגי ליה בתקנתא דלחי או קורה אינו מדויק. ובמשנה ב' תבריה לגזיזיה וכ' ומבוי דאיירי ביה הכא הוא כו'. ולשון רש\"י ד\"ה מבוי כו' דאי הוה מפולש לא הוי משתרי כו'. ר\"ל אפילו לא הוה רחב ט\"ז וכ\"מ בכמה דוכתי. [א\"ה כבר קדמו בזה בס' משנת חכמים. עי' תוס' אנשי שם]:",
+                "<b>שם בתו\"ח ד\"ה ואם יש לו כו' וכתב ב\"י ביו\"ד כו' דטפח שוחק הוא יותר כו' חצי אצבע. </b>והוא טעות דאמה שוחקת הוא דיתירה על עוצבת חצי אצבע וכן מתבאר מדברי הבד\"ה שם ובשו\"ע שם ובש\"ך סק\"ו וכ\"כ הה\"מ ספ\"ו מהל' שבת:",
+                "<b>שם בתוס' ר\"ע (אות א) בסופה גם מ\"ש הרע\"ב ושריוה בתקנתא דלחי או קורה כו' אינו מדוקדק כו'. </b>וי\"ל דליהוי היכרא לא קאי אלא אקורה דסליק מיניה. [וכן יש ליישב דברי רש\"י במשנתינו] אולם לשונו בריש סוכה א\"א ליישב כן ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובה\"א כו' דאי ארכו כרחבו הוי כחצר כו' וצריך פס ד' ומשהו כו'. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פי\"ז סוף הל' ח' אכן בגמ' לקמן ובפוסקים וכן בפי' הרמב\"ם וכן בחבורו שם בהלכה הקודמת ליתא \"ומשהו\" לכן נראה דט\"ס הוא וצריך למחקו. [א\"ה עי' נמוקי הגרי\"ב שכתב ג\"כ הך ומשהו לא נזכר בגמ' ולא בשום פוסק לכן צע\"ג מנ\"ל להר\"ב הא]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ובה\"א כו' ולעיל פי' דרבנן גזור כו' הואיל ואין הדבר מפורש כו' מיקרי ד\"ס. </b>ישובו אינו מתיישב על הלב דמ\"מ לישנא דגזור רבנן אינו נופל על הל\"מ וכן מדשרי ב\"ב בכה\"ק להציל למבוי המפולש (רפט\"ז דשבת) והוא ג' מחיצות בלא לחי כדמסיק שם בגמ' וכן לרבנן שם בלחי אחד אף לר\"א דהכא ש\"מ דהוא דרבנן ממש ועי' מש\"כ לקמן (י\"ד). ומש\"כ עוד התוי\"ט בסה\"ד דדעת שלישית ספ\"ט דמה\"ת בב' מחיצות הוי רה\"י וכ\"כ שם הרמב\"ם והרע\"ב וכן איתא בגמ' שם ולקמן (י\"ב ב') לכאורה לשיטתם דהכא הל\"ל דהוי כרמלית לר\"י כמו בג' מחיצות לרבנן ואולי קראו רה\"י ע\"ד שתירץ עולא בשבת (סוף ד' ו) משנה דטהרות וע\"ש בגה\"ש (בריש ד\"ז) בד\"ה רה\"י קתני:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא נחלקו כו' וכתבו התוס' כו' ותמיהני דא\"כ כו'. </b>המהרש\"א כתב ישוב לזה ויש סתירה לישובו מלקמן (ע\"ב ב) בתוד\"ה אבל ועי' מש\"כ שם ועי' תוי\"ט רפ\"ג דפאה ולי י\"ל דת\"ק אשמעינן דל\"ת דע\"כ ל\"פ ב\"ה אלא במבוי שהוא פחות מד\"א קמ\"ל דבפחות אף ב\"ש מודו ודוקא על יותר פליגי וב\"ה מתירין גם כן בלחי או קורה וכה\"ג מיישב הר\"ן ריש סוכה גבי סוכה ישנה וכ\"כ מהר\"ם בכונת התוס' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כדי לקבל אריח כו' ואפשר דלגי' זו כו' נמצא האריח טפח ומחצה על טו\"מ כו'. </b>ותימה שנעלמה ממנו הברייתא דלקמן וכן ב' קורות המתאימות כו' אם מקבלות אריח לרחבו טפח כו' רשבג\"א כו' אריח לארכו שלשה כו'. וכן נעלם ממנו הירושלמי על משנה זו שזה פלוגתת רשב\"ג ותנא דמתניתין. דמתני' ס\"ל לארכו ורשב\"ג ס\"ל לרחבו וע\"ש ומשם תראה דע\"כ גירסת גמרא דילן במשנה לרחבו מדפריך טו\"מ בעינן כו' וברשב\"ג ע\"כ גרסי לארכו ובזה יצא לנו פי' מורווח בהא דרשב\"ג בשתי קורות המתאימות דאמר אם מקבלות אריח לארכו דאין בם פלוגתא חדשה (כאשר הביאו המפרשים) רק דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתם בקורה אחת ותדע דהירושלמי הביא תחלת הברייתא דקורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת כו'. וסופה דהיינו וכן ב' קורות המתאימות כו' השמיט והוא משום דכבר השמיענו פלוגתתם בקורה א' ומינה נשמע דה\"ה בב' המתאימות ונכון מאד בעז\"ה. אח\"ז ראיתי בהרר\"י שכתב שם ויש שגורסין כו' ומשמע שהם מפרשים ברשב\"ג כמש\"כ והוא כתב ע\"ז ולא נהירא דהרי ל\"פ במתני' כו' ואישתמיטתיה במחכ\"ת הירושלמי הנ\"ל דבאמת פליג וכנ\"ל. ונ\"ל דמאן דתני לארכו נ\"מ דמשער באריחין ולא בשלמות הוא כדי להרויח הריוח שבין אריח לאריח (וארבעין אריחין דבירוש' ל\"ד) עי' מ\"א שס\"ג סקט\"ז ובמחצית השקל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עגולה רואין אותה כאלו היא מרובעת. </b>לכאורה הי' נראה לפרש דרואין כאלו יש לה קרנות והוה טע\"ט מרובע אולם מדפריך הגמ' ע\"ז הא תו ל\"ל מוכח כפירוש רש\"י [נפסלת או חלוקה] דהרי לא שמענו עדיין דנאמר רואין כאלו נתוסף אליה [אולם מה שפי' נפסלת משמע לכאורה דר\"ל שתנטל עובי העיגול וא\"כ תצטרך שתהא עוביה טפח וב' חומשין וכמו בפסי ביראות לרי\"ש בנו של ריב\"ב (לקמן י\"ט ב) וקונדסי סוכה לר' יעקב בסוכה (ב) ולפמש\"כ או חלוקה תהיה די בעובי טפח וכדאיתא בטוש\"ע ואפשר לומר דס\"ל ז\"ל דאפילו רבנן ל\"פ דאמרינן רואין באפשר לתקנה כמו ליטול עובי העיגול וראיה לזה מהא דפסי ביראות שהזכרתי דקאמר הש\"ס שם דטעמייהו דתרי רואין ל\"א מוכח להדיא דחד רואין אמרינן בכגון זה ועוד ראיה מהא דאר\"ז לקמן גבי עקומה רואין כל שאלו ינטל כו' ובודאי אליבא דרבנן קאמר עי' ברא\"ש. ולר\"י אמרינן רואין אפילו היכא דא\"א לתקוני כמו של קש או בעקומה אף כל שאילו ינטל יהיה בין זה לזה שלשה וכמש\"כ הרר\"י במתניתין (ודבריו בהא דר\"ז תמוהין ואכמ\"ל) וכן בעגולה כשר לדידיה אפילו אין בעוביו אלא טפח ולכן פירש\"י נפסלת אליבא דרבנן או חלוקה אליבא דר\"י וכן נפרש בעקומה לכל צד כדא\"ל היינו לרבנן אלו תינטל לא יהיה בין זה לזה שלשה ולר\"י אף אם יהיה שלשה. וכן בירושלמי איתא לחד מ\"ד דעקומה ד\"ה היא וע\"ש. אולם בעגולה איתא שם עוד היא דר\"י ואולי סמיך על הא דלעיל דלמ\"ד בעקומה ד\"ה היא ה\"ה בעגולה. ומן האמור נראה דשפיר פסק הרמב\"ם בהיתה אחת למעלה כו' כריב\"י דבהאי רואין אמרינן לכ\"ע והא דאמר אביי דס\"ל כאבוה ל\"ד. אלא משום דלדידיה שמעינן בהדיא דאית ליה רואין וליה ולמחלוקותו קאמר ועי' בב\"י סי' שס\"ג. ובכונת רש\"י י\"ל דנפסלת דקאמר היינו שיקציענה עד חצי רחבה ולא ישאר בה אלא חציה שלמה או חלוקה ותהיה שני חצאים שלמים]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה כל שיש בהקיפו כו' לא דקדקו בשל דבריהם והקילו בו. </b>לפמש\"כ הרע\"ב לעיל במ\"ב שהוא הל\"מ וע\"ש בתוי\"ט יקשה איך הקילו על ד\"ת. ואולי קאמר ששיעור רחב טפח הוא מדבריהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בד\"ה גבהן י\"ט כו' ומ\"ש הר\"ב ואפילו היה המבוי כו' כבר כתבתי כן לעיל מ\"א בשם הרמב\"ם. </b>ול\"ד דדין זה אינו ענין לדעת הרמב\"ם. שם מיירי לענין צוה\"פ דכשר אף למעלה מכ' והכא איירי להכשיר אף אם המבוי גבוה הרבה בלחי שאינו גבוה רק עשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ור' יוסי אוסר. </b>עי' תוי\"ט שישר בעיניו הגי' ור\"מ אוסר. ומש\"כ התו\"ח שגם בסוכה הגי' ר\"מ (שם מוכחת כל הסוגיא דהגי' ר\"מ ע\"ש) אבל שם הוא ברייתא. ומש\"כ עוד דמשמע שם דר\"י לא ס\"ל בזה כר\"מ ע\"ש בכל הסוגיא דאין בה משמעות כלל. ודע דגי' הרמב\"ם בפירושו ר' יוסי וכ\"מ מפי' הרע\"ב שכתב הטעם שמא תמות ואלו לר\"מ מסיק שם ראב\"י דקסבר כל מחיצה כו' וכדכתב הרע\"ב לקמן וטעם זה מספיק גם ללחי וכמ\"ש רש\"י וטעמא דר\"מ כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומדמאי שא\"צ להפריש ת\"מ כו'. </b>השמיט שגם מע\"ש א\"צ להפריש (והרמב\"ם זכרו) וכן לקמן פ\"ג מערבין בדמאי פי' שלא הפריש ממנו ת\"מ והשמיט מע\"ש ולא דק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ט\"ו) הקשה דמנ\"ל לשמואל דהא דלבור הרבים לריב\"ב לא מהני פסין משום דבעינן דחזי לאדם (עי' תוס' ר\"פ ד\"ה בור לחוד הב') דילמא לטעמיה אזיל דס\"ל דאף להיקף סאתים בעינן שומירה כו' ולכן בעי באר דחשיב דירה כדפירש רש\"י בשלהי מתניתין דר\"פ ע\"ש באורך. </b>ול\"נ מדקאמר אלא לבאר בלבד משמע דלבור אין צד היתר בפסין אפילו בדאיכא שומירה כו' ותדע מדקאמר ולשאר עושין חגורה ואי בדליכא שומירה אפי' חגורה לא מהני בבור לשיטתיה וכמ\"ש בעצמו בסה\"ד:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חגורה. </b>פי' הר\"ב מחיצה וכן לשון התוס' וכתב הר\"ר יהונתן כו'. אבל רש\"י פירש חגורה היקף של חבלים והוא כחוניא בגמ' (יח ב) דקאמר חבלים לבור וא\"ש דשינה מלישנא דר\"ע דאמר מחיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובלבד כו' תן אחת למזרחה כו' הרי רחבה ע' וארכה נ' (וכ\"ה לשון רש\"י) </b>לכאורה צ\"ל בהיפך דלעולם האורך נקרא ממזרח למערב ובפרט כשהוא יותר:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובלבד כו' לפי שהוא פחות (ר\"ל מרפ\"ג אמה) ב' אצבעות וב' שלישי אצבע כו' עד סוף חשבונו הכניס הרע\"ב ממלוי הקרנות בחשבון אורך הרצועה. </b>ולא דק כי אין אנו עסוקין רק בכמות אורך הרצועה הנצרכת להקפת המרובע מע' אמה וד\"ט ודו\"ק. ועיין מהרש\"א. ודברי הגרי\"פ ברל\"צ שלא כענין במחכ\"ת ע\"ש. ובבאורו לפי' הרמב\"ם בתחלתו על מש\"כ אבל שטח מרובע כו' לא יוודע צלע כו' כתב ר\"ל כו' או שאין ארכו כפליים ברחבו. ל\"ד כלל. דמדוע לא יוודע תפוס איזה מספר שתרצה ס' או פ' ותחלוק בו את החמשת אלפים. מה שיעלה בידך הוא האורך במכוון. ואם יהיה בתשבורת מ\"מ ידוע הוא. ומש\"כ בסופו ד\"ה ונשוב כי לא ישאר רק נ\"ו ורביע. ל\"ד ג\"כ כי לא ישאר רק נ\"ו פחות חלק י\"ב בקרוב כי מספר ב' הרבועים עולה י\"א אלף ות\"ק ושליש בקרוב כמ\"ש לעיל. ומש\"כ בד\"ה אני שלא יעדיף ק\"ז ורביע כ\"א פחות מב' אמות ושנהו עוד בד\"ה העולה. ג\"כ ל\"ד שיעדוף עוד על ב' אמות ששית אמה וחלק ט\"ז בקרוב כפי מש\"כ בעצמו. והנה אף לפי הגהתו ק\"ל:",
+                "א) שהרי לפי ציורו יהיה האלכסון יותר על כפל הרוחב בכדי חצי אמה וחלק י\"ב מאמה בקרוב. ולר\"א ודאי אע\"פ שאמר אם כו' יתר אפי' אמה כו'. ל\"ד אמה אלא ה\"ה בפחות וכמ\"ש הרמב\"ם בעצמו. ור\"א סובר כי לא יוסיף כו' אלא כשיעור שהיה אלכסון כפל הרוחב כו' ועי' ביו\"ד סי' ל\"ו בט\"ז סקי\"ד:",
+                "ב) הרי לציורי חסר מב\"ס יותר מל\"ח אמה. אשר ע\"כ נ\"ל ברור דצ\"ל והרחב נ\"ג ושלשה רביעי אמה ¾ 35 ועתה צא וחשוב ויתיישב לך. [עי' בהגהת הגר\"א ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אנשי חצר כו' בטל רשות חצרו לחביריו. </b>וברש\"י לחבירו ואולי משום דבאמת לר\"א א\"צ לבטל לכאו\"א כדאמרינן בגמ' בס\"פ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בכל מערבין כו' אין למידין מן הכללות כו' דהא הכא תנן כו' ואיכא נמי כמהין ופטריות כו'. </b>כ\"ה בגמרא. הגר\"א ז\"ל באו\"ח שפ\"ו ס\"ק ט\"ז מפרש דקושית הגמ' והאיכא כו\"פ לא קאי רק אהכל נקח כו' דכן מפורש בתו\"כ מכלל ופרט כיצד כו' יצא כו\"פ ע\"ש. ואנכי תמה דהא לר\"י בן גדיש דאפי' ציר נקח מטעם דדריש ריבויי ומיעוטי ומרבי כל מילי וממעט מים ומלח כדלקמן משמע דמרבי נמי כו\"פ. ובתו\"כ לא ממעט להו רק משום דדריש בכלל ופרט וא\"כ א\"ל דמתניתין אתיא כוותיה. ולשון רש\"י לקמן בגמרא ד\"ה פירא בעינן \"כדלקמן מכלל ופרט\" אינו מדוקדק. ודברי התוי\"ט בפ\"א דמע\"ש מ\"ג בזה מגומגמין מאד ע\"ש. ולפי גי' הק\"א שם משמע דלא ממעט להו בתו\"כ אלא משום דסבר כללא קמא דוקא ובעינן נמי וולד ולדות הארץ (עי' לקמן ריש דף כ\"ח) אבל למאן דל\"ב רק מפרי מפרי וגד\"ק לא מימעטו. ובזה אתיין דברי התוס' בד\"ה מאן. שכ' דכו\"פ נקחין דפרי מפרי הן וגד\"ק לנכון ולא יקשה עליהם מתו\"כ הנ\"ל. וכ\"נ להדיא מהירושלמי דתלי זה בפלוגתת רי\"ש ור\"ע דרי\"ש דדריש ולד ולדות הארץ ממעט כו\"פ. ולר\"ע דלא דריש רק פרי מפרי מרבה כו\"פ. והגר\"א ז\"ל שהעתיק התו\"כ \"אף כל פרי מפרי כו' יצאו כו\"פ\" ל\"י אנה מצא גי' זו. ואולי הגיה כן מדעתו. אבל הוא נגד הירושלמי והתוס'. שוב מצאתי חבר גדול להגר\"א ז\"ל רש\"י בב\"ק (סג) ד\"ה פרי מפרי שכ' דבא למעט כו\"פ:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מפני שיכול כו' ומסיים רש\"י בעגלות מבעוד יום. </b>לכאורה קשה דהא בעינן דח\"ל בה\"ש. ומה\"ט לסומכוס א\"מ לישראל בתרומה אף דאי בעי מתשיל עלה ויפריש תרומה אחרת מבעו\"י. וי\"ל דדוקא אם אינה ראויה כך כמות שהיא רק מחמת דאי בעי הוי עביד תקנה. בעינן שיוכל לעשותה בה\"ש. עי' לקמן (ל' ב') [תוס' ד\"ה ולפרוש] אבל היכא דראויה ליה בלא דאי מבעו\"י (ולאחריני חזי אפי' בשבת עצמה) ש\"ד. וכמו שהשיבו ב\"ש שם על הא דמערבין לגדול ביוה\"כ התם איכא סעודה הראויה מבעו\"י. וזה דומה להא דלקמן (ריש ד' נ\"א) והוא דכי רהיט לעקריה מטי דהיינו מבעו\"י בעת שאומר שביתתי בעקרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות כ\"ב כו' ויעוין ברשב\"א בחידושי יבמות שהק' לשיטתיה כו' דאמאי א\"מ בטבל כו' הא חזי לקטנים כו'. </b>ושמעתי לתרץ דטבל אינן רשאין להאכילו לקטנים מטעם אחר משום דאסור בהנאה של כלוי עי' שבת (כ\"ו) תוד\"ה א\"מ בטבל טמא:",
+                "<b>שם אות כ\"ה כו' אבל מתניתין כו' ולא באו לחזרה כו' דגם בשולח ע\"י גדול כו'. </b>ול\"נ ליישב ע\"פ דבריהם בדבור הסמוך דהיכא דסומך עליו לגמרי ול\"צ לטעם חזקה כו' וא\"כ הוה כאלו אמרו בפירוש שהנחנו [וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואבד המפתח כו' ואיכא תרתי כו' אפילו לרבי דאמר כו' בכה\"ג מודה דגזרו וכו'. </b>עי' תור\"ע שתמה עליו ע\"ש ונ\"ל ליישב דהתם הב' איסורים בזאח\"ז אבל הכא בשעה שחותך החבלים קא מטלטל גם לסכין ועובר על ב' איסורים בב\"א. אולם לפמש\"כ המ\"א בסי' ש\"ח סק\"י יש לדון בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תרומה ונטמאת כו' ותנא תרומה שנטמאת כו' דאע\"ג דישנה בעולם כו'. </b>כן פירש\"י ונראה דחוק. ויל\"פ דהרבותא היא אע\"ג דהוה ספק טומאה בר\"ה דר\"מ מטהר כה\"ג בהא דנגע בא' בלילה מטעם זה כמ\"ש התוס' בשם התוספתא שם מ\"מ הכא מחמיר מטעמי דמחלקין אמוראי דלקמן ואפשר להוסיף עוד דהכא אף דגם אין בו דעת לישאל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אם ספק כו' התם תרי חזקות לקולא כו'. </b>עי' בתורע\"א בקושיא הא' (וכ\"ה בגה\"ש). הן ר\"מ ור\"י תרווייהו ס\"ל בה\"ש כהרף עין (ריש ברכות) א\"כ בתוך בין השמשות הוא כולו. ובזה מיושב קצת מה שפירש רש\"י דודאי איטמי מבעו\"י וכן לקמן (ל\"ו סע\"א) פי' סוף היום תחלת בה\"ש. ועוד שם (ריש ע\"ב) תחלת היום דהיינו סוף בה\"ש דלכאורה תמוה דהא בשבת (ל\"ד ב') אמרינן בה\"ש ספק כולו מן הלילה כו' אבל אם הוא כהרף עין הרי הוא תופס מן היום ומן הלילה:",
+                "<b>אולם </b>בסברא זאת שחדש לנו הגה\"ש [וכ\"כ התוס' בשבת (ל\"ד) ד\"ה שניהם] \"דהיכא דידוע לנו באיזה זמן נפל השרץ רק דמספקינן על אותו זמן אם הוא יום או לילה לא שייך לאוקמיה אחזקה\" יל\"פ כוונת ר' ירמיה (לא כפירוש רש\"י דודאי איטמי מבעו\"י דא\"כ מאי שייך פלוגתא בזה ואיך יקראנו התנא ספק. ואיך יאמרו ר\"מ ור\"י בזה ה\"ז חמר גמל ור\"י ור\"ש יכשירוהו. וכיון דודאי איטמי מבעו\"י וא\"א שיטעה ר' ירמיה בכ\"ז) הוא דראינו שנפל בביה\"ש ואין נודע לנו אם אותו זמן תפס קצת מן היום (או אפילו תחלת הלילה ממש למאי דאמרינן לקמן תחלת היום קונה עירוב) או לא. ולכן לא שייך כאן חזקה ואפ\"ה פריך מר\"י דהרי גם הוא אינו מכשיר בלא חזקה כדלקמן בס' טהורה ס' טמאה ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר' יהודה אומר כו' דלקנו ליה ההוא ערוב דלצד רביה כו' ורש\"י מסיים ומיהו איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין יבא כו' משמע דזה ידע שרבו אחד מהם. </b>וקשה כיון דידע ואפ\"ה אמר למקום שארצה אלך א\"כ חזינן לדעתיה דלא ניחא ליה כ\"כ ברבו ומדוע לא פי' שלא ידע כלל שרבו אחד מהם. [ודברי הרע\"ב יסבלו גם אם נאמר דלא ידע כלל שרבו א' מהם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מערב אדם כו' ומ\"ש הר\"ב שיערב כו' משום יו\"ט שחל אחר השבת כו' ע\"ש </b>אבל מה יענה במה שפי' במשנה הסמוכה בב' יו\"ט של ר\"ה ג\"כ שמניחן בעיו\"ט ועי' מהרש\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ל\"ו כו' וקשה לי דהא תינח כו'. </b>י\"ל דלאינך טעמי כו' ותו קשה הא מכלכלה נמי נשמע זה כו'. ע\"ש ואני תמה על כתה\"ג דאישתמיטתיה דבטבל ל\"א כלל מיגו דאיתקצאי לביה\"ש דהא קיי\"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקן מתוקן (שבת מ\"ג) וע\"ש בפי' רש\"י ותוס' ומש\"כ הכא דבהתירא מפריש ובזה יפלו כל דבריו שם גם סוף דבריו תמוהים ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה החליצנו כו' את יום רה\"ח כו' </b>ברא\"ש ובהרר\"י הגי' ביום רה\"ח כו' והיא גי' נכונה לכאורה אבל קשה לי לישנא דאם אמש דהוי צועק לשעבר. (וצ\"ע בדבריו):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב עגולות כו' דמינייהו ילפינן אלפים של ת\"ש </b>עי' בגמ' (נ\"א א) הדרשה ודרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא כמ\"ש רש\"י (שבת ל\"ד) ע\"ש ולהך למוד כוון הרע\"ב וכן הטור ריש סי' שצ\"ז ע\"ש אבל דרשת ר\"ע בפ' כשם דרשה גמורה והוה דאורייתא לדידיה התוי\"ט כאן. ובפ' כשם עירב את הדרשות והעלה בצ\"ע ול\"ד במחכ\"ת שוב ראיתי להתוס' (בסוטה ל' ר' ע\"ב) שהשוו ג\"כ הדרשות כהדדי ונשארו בתימא ולעד\"נ כמ\"ש:",
+                "<b>שם בא\"ד ורבנן כו' דרשי זה לרבויי כו'. </b>ותימא דבכ\"ד דרשינן זה למיעוט ומהן (בב\"ב קכ\"א) ע\"ש. אולם אשכחנא כ\"כ (מנחות צ\"ז ב) ורי\"ס כזה יהו כל אמות כלים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד ט\"ו אמה כו' והאחיזה טפח וחצי אצבע כו' </b>בנדה (כ\"ו) אמרינן כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח ופי' הר\"ן בר\"ה דכדי אחיזה אין בו טפח רק כדי שיראה כו' משלימו ולפי דברי התו\"ח שהבאתי בריש מכילתין היה מקום ליישב קצת אבל כבר השבתי עליו ע\"ש. ואולי משום דצריך למתוח החבל בכל כחו כדפירש\"י לקמן (נ\"ח ב) במשנה בשם התוספתא לכן צריך שיצאו קצוות החבל מאחורי ידיהם קצת כדי שלא ישמוט. ודע כיון דקרי להו טועין משמע דלאו שפיר עבדי וכ\"מ לקמן (נ\"ח) לא פחות מפני שמרבה כו' וכן שם ע\"ב בחבל של ד\"א:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כטבלא מרובעת כתב הרמב\"ם כו'. </b>והוא דחוק. ול\"נ דבא להשמיענו בקוצר אשר נמדוד שטח התחומין פשוט כשטח הטבלא שהיא חלקה ור\"ל שלא נמדוד שפוע ההרים והגאיות וכדלקמן בפ' הסמוך (סוף דף נ\"ז במשנה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וגשרים כו' שיש בהם בית דירה. </b>לעד\"נ לפרש דדרך הגשרים להיות מגופפין מלמעלה (מצדיהן לעברי הנהר מדין מעקה עי' בשו\"ע חו\"מ בסופו ובראשו שלא יעברום בלתי דעת המוכס עושין בהם שומרים) ואמר שאם יש בהן בית דירה להמוכס אז כל הגשר כמו שהוא גדול מתעבר עם העיר דומה לפי' ר\"י בתוד\"ה ל\"צ לקמן (נ\"ה ב') לענין מערה (ופי' הרר\"י בזה הביאו ג\"כ התוי\"ט לא מחוור ע\"ש) וכן יתפרש קבר ובכה\"נ וכל הני דחשיב (שם) בברייתא:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועושין אותה כו'. </b>גי' זאת ישרה בעיני התוי\"ט ומפרש בשם הרמב\"ם דקאי על המדינה ודלא כגי' רש\"י \"אותן\" ול\"נ פשוט דאף לגי' אותן יל\"פ דקאי על הערים שהזכיר התנא בר\"ד בלשון רבים:",
+                "<b>שם בד\"ה כמין טבלא כו' כתב רש\"י כו' שהרי רחבן למדת העיר היא אם קטנה כו'. </b>פשוט דר\"ל על כל אחד מתחומי צדדי העיר טרם מילוי הקרנות שהם אלפים על אלפים בכ\"א מהן לפי' הב\"י בכוונתו הביאו ג\"כ התוי\"ט תמוה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה. רובה כו' למקום שריבה. </b>מפי' הרמב\"ם משמע דמפרש ריבה למקום אחד היינו ד\"מ לרוח מזרחי ריבה ממדה ראשונה ומיעט למקום אחר היינו דלרוח מערבי מיעט ממדה ראשונה שומעין למקום שריבה ומשמע דלרוח מזרחי שריבה שומעין לו אבל לרוח מערבי שמיעט אין שומעין לו ולכן פריך שפיר אמאי לא ומשני אימא אף כו' ור\"ל דבאמת שומעין לו לב' הצדדים בין להקל ובין להחמיר ונכון מאד. ועי' רש\"י ותוס' שנדחקו בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מהלכין כו' </b>ע\"ש מה שדקדק התוי\"ט מלשון הרע\"ב שכתב ומשלימין דמשמע דנחשבת עכ\"פ לד\"א אינו כלום שהרי גם בגמ' איתא ומשלימין לו את השאר וע\"כ יפרש הרר\"י דר\"ל דמשלימין לו על כמות המדה שעד העיר אבל אנכי תמה איך יפרנס לשון המשנה מה שנשכר הוא מפסיד הלא משתכר ד\"א שנותנין לו במקום ערובו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והוציאו את הכלים כו'. </b>והרב שכתב כו' ובעצמו כתב כו' ש\"מ כו'. ולא ידעתי מאי קאמר דלעולם יסבור הרב דלא מהני חזקה אף לת\"ק שלא יוכל לחזור בו אח\"כ אלא דסובר דכ\"ז שלא יחזור מהני בטולו להכי קאמר מהרו ועשו צרכיכם ור\"ל אף משתחשך טרם שיוציא כליו ויחזור וא\"ל ר\"י דלא כן היה אלא אמר להם מהרו כו' מבעו\"י עד שלא יצא היום ולא כו' כדקאמרת רק דלכאורה הוא נגד הגמ' שאמרה למימרא דכי מפקי אינהו כו' לא אסר וכו'. ואולי סובר הרע\"ב דכל השקלי וטריא שם הוא על הברייתא דתני שם הוציאו מה שאתם מוציאין כו' דמשמע איזה דבר בעלמא שיהיה רק חזקה אבל במשנה דגורס בה ועשו צרכיכם מ\"ל כל צרכיהם כמו בדר\"י וע\"כ דלא מהני חזקה. [ובר מן דין אין לדקדוקו של התוי\"ט בדברי הרע\"ב כל יסוד. דהדברים \"ולא עוד שיוציא כליו\" קאי על הצדוקי ולא עליהם כמו שהעיר ע\"ז בנמוקי הגרי\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה א\"צ לערב והוא שיהיו כולן שותפות בכלי אחד. </b>לע\"ד נל\"פ דלישנא דמתניתין לזה ביין ולזה ביין. דמשמע דקנה בעה\"ב עם שכן אחד יין בשותפות וכן עם שכן אחר נמצא דשכן עם שכן אין להם שותפות כלל. לכן בעינן שיתערבו בכ\"א דהשתא הוו כולן שותפין בהדדי באותו כלי אבל אם כולן יחד שותפין בב' הכלים אפילו באחד יין ובאחד שמן הוי עירוב ומצטרפין זה עם זה וזהו דינא דב\"ה (ועי' בתוס') ויש לכוין גם פירש\"י ותוס' לזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נפרצה הכותל כו' ונשאר מהכותל משהו כו' או מצ\"א לבדו וכו'. </b>בקיצורו נתן מקום לטעות דמצד אחד נמי סגי במשהו וז\"א דמצ\"א בעינן רחב ד\"ט וכן סיים הרר\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ב' גזוזטראות כו' ונתן נסר רחב ד' מזו לזו כו'. </b>וברש\"י ואם ישנן זו אצל זו כו' ובגמרא על זו שלא כנגד זו נדחק לפרש שהיה זו בולטת כו' אבל הרר\"י פי' זו כנגד זו שרוחב רה\"ר מפסיק ביניהם וא\"ש בפשיטות זו שלא כנגד זו דבגמרא. וע\"ש בהרר\"י וכן מוכרח לפרש זו כנגד זו דבשבת ר\"פ הזורק. ופירוש רש\"י צ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל ידי אשתו כו' ועוד תימה כו' אלא באומר ע\"מ שאין לבעליך רשות בהן. </b>לדעתי כיון דהבעל עצמו מזכה על ידה לכל בני המבוי הוה כמו (או עדיף טפי) שאומר ע\"מ כו'. וכ\"מ מלשון המ\"א שס\"ו ס\"ק י\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל בשירי עירוב כל שהוא. </b>רש\"י פי' אין צריך להוסיף [ור' יוסי פליג את\"ק] זהו הגהת רש\"י ואולי מצא כן בס\"י [אאה\"ל כפי עדות הרב בעל ד\"ס ז\"ל לא נמצא כן לא בכל הדפוסים הישנים ולא ברש\"י כ\"י] ועי' תוי\"ט שהכריח זה מדקאמר ת\"ק נתמעט האוכל מוסיף כו'. דלר\"י אין צריך להוסיף (ולפירוש רש\"י כאן בהא דול\"א לערב בחצרות כו' אין הכרח דא\"ל לת\"ק איירי בשתופי מבואות. אכן לפירוש רש\"י לעיל (מ\"ו ב') וע\"ש בתוס' יש מקום לדבריו) וכתב עוד ואין לומר דר\"י מיירי קודם שבת ראשון כו' ותמוה דכלפי לייא. ונראה דט\"ס הוא וצ\"ל דלר\"י מיירי כו' (ור\"ל הרישא דנתמעט מוסיף) דהא ודאי כו' עד לשבת הבאה (כ\"ז שייך להו \"אין לומר\" להכריח דדברי ר\"י אינם רק לאחר שבת ראשון ולכן היה מקום לומר דרישא מיירי לדידיה קודם שבת ראשון) דהא לעיל פי' נמי הכי כצ\"ל (��ר\"ל דברי ת\"ק בנתמעט האוכל פי' נמי דהיינו מע\"ש השני כמו שהביא שם בשם הרר\"י) ונ\"ל משום דא\"א לפרש קודם שבת הראשון דא\"כ אפילו כלה לגמרי נמי כיון דעדיין לא הועיל כלום הוה כמו שמערב בתחלה דמאיזה מין שירצה יוכל לערב כסברת ר\"נ בגיטין (סוף ס\"ג) ע\"ש. ובזה יש לדון קצת. [ועי' בנמוקי הגרי\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אבל בערובי חצרות כו' ובטעמא דת\"ק דהכא כו' ויש למצוא טעם כו' וה\"נ כו' אפשר דלא ניחא ליה שיתערבו בני החצר כו'. </b>ותימה שלא הביא פירוש רש\"י לעיל (ריש דף פ) דאולי מקפיד כו' וכ\"כ התוס' (מ\"ו ב') בד\"ה ואין חבין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לכל מי שילך כו' אפשר שדעתו כדעת הראב\"ד כו' שלא לברך על ע\"ת. </b>ועי' לשונו בספ\"ו מהל' עירובין כי כונתו באה סתומה ורבים מתקשים בו ולעד\"נ בכונתו דבשלמא בע\"ח ושתופי מבואות לא נשאר אחר העירוב והשתוף מגזרת חכמים כלום מאיסור הטלטול בהם. זולת העירוב והשתוף עצמם שע\"י יש היכר לגזירתם לכן שייך שפיר לברך עלייהו. משא\"כ בע\"ת עדיין גזירת חכמים במקומה שהרי גם עתה אסור לו לילך ממקום עירובו יותר מאלפים לכ\"ר ואין צורך להעירוב שיהא היכר רק שבא להתיר בלבד ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וזה וזה מתכוונין להקל. </b>כה\"ג בפכ\"ז דכלים מי\"א. והרע\"ב העתיק \"אלו ואלו\" וכן הגי' שם בפי\"ז מי\"א וע\"ש בתוי\"ט ועי' פירש\"י ובכתובות פי' בענין אחר ולהתוי\"ט אישתמיט פה פירושו דשם והביא זה בשם הרר\"י [עי' ש\"נ]:",
+                "<b>שם מככר בפונדיון כו' </b>כאן לא נופל יפה המ' דמככר (ורש\"י העתיק ככר בלא מ\"ם) אבל התנא מיסרך בלישניה דפ\"ח פאה מ\"ז ע\"ש. [עי' ש\"נ]:",
+                "<b>בתוס' חדשים על התוי\"ט ד\"ה ורש\"א כו' נתחכם לחלק דהכא ובהמשרה כו' </b>להכי סגי בפחות משום דמשערינן כאלו אוכלהו בלפתן משא\"כ בבית המנוגע ונעלם מאתו משנה דנגעים (פי\"ג מ\"ט) וגמרא בריש מכילתין דגם שם משערינן כאלו אוכלו בליפתן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אוגנו כו' ובפי' הרמב\"ם שכתב חוליות הבור כו' ולא כמו בס\"א שנדפס מלמטן בתחתיות הבור כו'. </b>ולדידי נראה פירושו דכוונתו בזה לאפוקי מפי' רש\"י בלמטה מן המים דהיינו שתהא המחיצה קבוע בקרקעית הבור. לכן קאמר והסמוך לו ר\"ל לתחתית הבור וכפי' התוס' ואדרבה להגהת התוי\"ט לא א\"ש והסמוך לו וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א כו' לא ישפוך. </b>עי' תוי\"ט שהאריך לחלק מה בין זה לחצר ד' על ד'. ולבסוף העלה כי דייקינן כו' עם כל הד\"א בשיפוע. דבריו אינם מבוררים דלכאורה בזה שפיר יש לחלק בין בים לחצר דחצר הקרקע שוה ומתפשטים המים על כל שטחה. אבל בים שהוא משופע בצדדים ובאמצעו הוא החריץ נקוים המים להחריץ ובו לבדו אין דע\"ד רק בהצטרפות צדדי השפוע. זולת דהגמ' אינה מחלקת בינם ומוקי לרישא כראב\"י וכדמסיק:",
+                "<b>שם אבל שופך מגג לגג. </b>[במשב\"ב בד' האחרונים. אבל שופך הוא לגג] ותימה על התוי\"ט שהעלים עין מגי' זו [שבמשב\"ב] ושכ\"ה ברי\"ף וברא\"ש ובהעתקת הב\"י [עי' ש\"נ וראיתי כי ברוב הדפוסים הראשונים היתה הנוסחא מגג אל גג וכן היתה בגמרת התוי\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קרפיפות. </b>עי' בהגהותי לגמרא שבת מה שכתבתי שם בדעת רש\"י והטור ותמיהתי על התוי\"ט כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה גג גדול כו' פי' הרע\"ב להוציא לו כלי ביתו וכן פירש\"י. </b>והנה לרה\"ר לעיל גבי חורבה ביניהם ה\"נ לכאורה לענין כלים ששבתו בגג וחצר הוה הדין להיפך דהקטן והקטנה מותרין לטלטל לגג ולחצר הגדולים. והגדולים אסורים לטלטל מהם להקטנים:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה גג גדול פי' הרמב\"ם כשיש כותל מקיף בגגות כו' והוא כלישנא מציעא דרב יוסף (פ\"ט ב') ל\"ש אלא שיש מחיצה ע\"ז וכו' וע\"ש בפרש\"י. </b>וכ\"נ דעתו בחבורו שלא הביא דין זה דגג משום דכיון דמיירי בשיש להם מחיצות מלמעלה דוקא נלמד זה מחצר גדולה וקטנה (והתוי\"ט השיא דברי הרמב\"ם והרע\"ב אחריו מפשטן. מפני שלא נזכר מדברי רב יוסף שהבאתי) ותימה על הרב\"י שלא הרגיש בזה בסוף סי' שע\"ד ולא הביא דעתו ז\"ל וכן בשו\"ע סתם כדעת הטור שניתר במחיצות התחתונות מטעם גוד אסיק וגם האחרונים לא העירו מזה וצ\"ע להלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חצר שנפרצה לרה\"ר. </b>מדברי התוס' ד\"ה מ\"ש מבואר דל\"ג לרה\"ר וכן לעיל (י\"ז) ליתא:",
+                "<b>שם מותרין באותו שבת כו' דברי ר\"י. </b>נ\"פ דע\"כ לא שרי אלא שגם עתה אחר שנפלו אינו אסור אלא מדרבנן. אבל אם היה אסור מדאורייתא ודאי לא שרי מטעם הואיל. ולפי\"ז יש לגמגם קצת במאי דפריך הגמ' אלא ביתר מעשרה א\"ה אפי' מרוח אחת נמי דנימא דלרבותא דרי\"ה אשמועינן ודוקא מב' רוחות דנשאר עליו עדיין שם רשות היחיד מדאורייתא לשיטתו בר\"פ. אבל מג' רוחות מודה דאסור. ולפמש\"כ התוס' ד\"ה מ\"ש בסה\"ד א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המוצא ב' כו'. </b>ומ\"ש רש\"י כו' וכן כתבו בתוס' בסוף פ\"ק דביצה. בתוס' לא נמצא מאומה מזה אבל הוא מבואר שם בגמ' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נותנין עליו בני עליה כו'. </b>וכן פירש\"י. נ\"פ משום דלפני החלון משמע שהוא שוה לתחתית החלון או למטה ממנו עי' בגמ'. וחלון הבית לא פסיקא שיהא גבוה עשרה מקרקעית ר\"ה עי' לעיל ר\"פ חלון במשנה וגמ' לכן פי' דהכונה פה לבני עליה. והתוי\"ט הניחו בתימה ודבריו ג\"כ מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שהיה בירושלים כו'. </b>ובסוף פ\"ה דפסחים נמי משמע הכי כו' ואמאי לא עירבו כו'. ולק\"מ דההיא איכא לאוקמי לאחר שנפרצו בה פרצות וכאוקימתא דר\"פ וכה\"ג כתבו התוס' (שם ס\"ו) ד\"ה תוחב (ועי\"ש במהרש\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ר' אליעזר אוסר. </b>נ\"ל להגיה אלעזר בלא יו\"ד וכ\"ה ביבמות (צ\"ו ב') והוא ר\"א בן שמוע חבירו של ר' יוסי אבל ר' אליעזר היה רבו דרבו (אך מזה אין כ\"כ ראיה דגם בפסחים (ע\"ז) אשכחן דפליג ר' יוסי עם ר' אליעזר ע\"ש בתוד\"ה ר\"א ועוד דאיך יביא ר\"א ראיה מר\"ג והזקנים שהיו חביריו וזה דלא כסה\"ד שחשב משנה זו בין המקומות אשר נזכר בהם ר' אליעזר ובדר' אלעזר לא חשבה) (והנ\"ש הטיב לראות בזה) [ועי' ש\"נ]:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ור\"י מתיר כו' ואע\"פ שמלאכתו לאיסור כו'. </b>ורש\"י בשבת (ריש דף קכ\"ד) פי' שהוא מלאכתו להיתר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יבלת כו' הוי תולדה דגוזז את הצמר. </b>ק\"ל דא\"כ מילה ליחייב נמי משום גוזז ובכ\"ד מוכח דאין בה אלא משום חובל עי' (שבת ק\"ו) וגם הכא יל\"פ משום חובל. ונלע\"ד דלא שייך גוזז אלא בדבר הדומה לצמר דגזעו מחליף כגון צפורן דשבת (צ\"ד ב') ומייתי לה לקמן אבל בשר ועור אין גזעו מחליף כמבואר כ\"ז (בנדה נ\"ה) ועוד נראה מטעם אחר דאין כאן משום גוזז והוא כמש\"כ התוס' (בשבת ע\"ג ב') ד\"ה וצריך לעצים לענין קוצר:",
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה קושרין נימא במקדש כו' ואפי' לדברי רש\"י למדנו כו' דלא הותר אלא במקדש כו'. </b>וכן בס\"פ קרי הרע\"ב להדיא לעניבה איסור שבות וכ\"מ שם לשון רש\"י כי דברי המהרש\"א בכוונתו דחוקים ותמוה טובא דבשבת (קי\"ג) משמע דמותר לכתחלה וכ\"פ בשו\"ע שי\"ז (ולפמש\"כ המ\"א שם ס\"ק ט\"ו בשם ש\"ג א\"ש קצת):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומבאר הקר כו' ונשאר בהיתרו כו' אף במדינה. </b>לשונו אינו מכוון דהלא הבור הזה עומד במקום שעמד והכי הל\"ל הותר לכל. או אף בזה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב בהמיינו כו' ואע\"ג דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש. </b>[וכן כתב רש\"י] ואע\"ג דבלא\"ה איכא איסור דאורייתא משום מכניס טמא שרץ דאמר שמואל לקמן דחייב עליו ועי' תוס' ד\"ה לא וכן מוכח מדברי ר\"י דאמר בצבת של עץ וקי\"ל שלרבי דפסל כלי שרת של עץ (סוכה נ' ב') ואפ\"ה דוקא צבת דהוא פשוטי כלי עץ דלא מקבל טומאה. אתי לפרושי רבותא דהמיינו דנקטא מתני' אבל מש\"כ [רש\"י] לקמן בסה\"ע ד\"ה שהוי עדיף \"דהא אבנט נמי מידי דקדש הוא\" ודאי קשה ושם נלע\"ד לפרש דפלוגתתן הוא אם קום עשה עדיף או שוא\"ת עדיף כדלעיל ק' דו\"ק שם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,248 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Eruvin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Eruvin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה גבוה למעלה מעשרים אמה. </b>יש מגמגמין על מל' למעלה והב\"ח בהגהותיו מחקה. ועי' ר\"ן ריש סוכה ול\"נ דאי לא תני אלא גבוה מכ' ה\"א דהמ\"ם הוא לשמש \"מן\" ור\"ל שהוא גבוה מן כ' ומעלה וכ' ג\"כ בכלל וכמו (לקמן בגמ' י\"א ב') במשנה רחב מארבע אמות כו' דר\"ל וארבע בכלל ועי' מש\"כ בפ\"ד דכלאים מ\"ז בס\"ד (ועי' ערכין ספ\"ד במשנה וגמרא) אבל השתא דתני שהוא גבוה למעלה מכ' מבואר דר\"ל דדוקא שהוא גבוה יותר מכ'. ותיבת למעלה מושכת עצמה ואחר עמה ושבה גם על הרחב מעשר דסיפא ומה שאמר רבא בגמ' חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן נראה דיוקו מדלא תני סכך שהוא גבוה קורה שהיא גבוה ש\"מ דקאי על חלליהם וזה שלא כדברי הר\"ן שם:",
+                "<b>שם ואם י\"ל צוה\"פ אע\"פ שהוא רחב כו'. </b>לכאורה לפי מאי דמסקינן לקמן בגמ' (ריש דף י\"ד) דגם לגובה מהני צוה\"פ תיבות אלו מן אע\"פ עד מעשר אמות מיותרות (ולפמש\"כ התוס' שם בד\"ה איפכא י\"ל קצת) ויל\"פ דה\"ק אע\"פ שהוא רחב כו' דלא מהני ליה אמלתרא צוה\"פ מהני. וכ\"ש לגובה דמהני גם אמלתרא:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה מבוי שאינו רחב ט\"ז אמה אע\"פ שהוא פתוח מב' ראשיו כו'. </b>לשון הר\"ב דמשמע מיניה דאפי' מפולש אם אינו רחב ט\"ז סגי ליה בתקנתא דלחי או קורה אינו מדויק. ובמשנה ב' תבריה לגזיזיה וכ' ומבוי דאיירי ביה הכא הוא כו'. ולשון רש\"י ד\"ה מבוי כו' דאי הוה מפולש לא הוי משתרי כו'. ר\"ל אפילו לא הוה רחב ט\"ז וכ\"מ בכמה דוכתי. [א\"ה כבר קדמו בזה בס' משנת חכמים. עי' תוס' אנשי שם]:",
+                "<b>שם בתו\"ח ד\"ה ואם יש לו כו' וכתב ב\"י ביו\"ד כו' דטפח שוחק הוא יותר כו' חצי אצבע. </b>והוא טעות דאמה שוחקת הוא דיתירה על עוצבת חצי אצבע וכן מתבאר מדברי הבד\"ה שם ובשו\"ע שם ובש\"ך סק\"ו וכ\"כ הה\"מ ספ\"ו מהל' שבת:",
+                "<b>שם בתוס' ר\"ע (אות א) בסופה גם מ\"ש הרע\"ב ושריוה בתקנתא דלחי או קורה כו' אינו מדוקדק כו'. </b>וי\"ל דליהוי היכרא לא קאי אלא אקורה דסליק מיניה. [וכן יש ליישב דברי רש\"י במשנתינו] אולם לשונו בריש סוכה א\"א ליישב כן ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובה\"א כו' דאי ארכו כרחבו הוי כחצר כו' וצריך פס ד' ומשהו כו'. </b>וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פי\"ז סוף הל' ח' אכן בגמ' לקמן ובפוסקים וכן בפי' הרמב\"ם וכן בחבורו שם בהלכה הקודמת ליתא \"ומשהו\" לכן נראה דט\"ס הוא וצריך למחקו. [א\"ה עי' נמוקי הגרי\"ב שכתב ג\"כ הך ומשהו לא נזכר בגמ' ולא בשום פוסק לכן צע\"ג מנ\"ל להר\"ב הא]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ובה\"א כו' ולעיל פי' דרבנן גזור כו' הואיל ואין הדבר מפורש כו' מיקרי ד\"ס. </b>ישובו אינו מתיישב על הלב דמ\"מ לישנא דגזור רבנן אינו נופל על הל\"מ וכן מדשרי ב\"ב בכה\"ק להציל למבוי המפולש (רפט\"ז דשבת) והוא ג' מחיצות בלא לחי כדמסיק שם בגמ' וכן לרבנן שם בלחי אחד אף לר\"א דהכא ש\"מ דהוא דרבנן ממש ועי' מש\"כ לקמן (י\"ד). ומש\"כ עוד התוי\"ט בסה\"ד דדעת שלישית ספ\"ט דמה\"ת בב' מחיצות הוי רה\"י וכ\"כ שם הרמב\"ם והרע\"ב וכן איתא בגמ' שם ולקמן (י\"ב ב') לכאורה לשיטתם דהכא הל\"ל דהוי כרמלית לר\"י כמו בג' מחיצות לרבנן ואולי קראו רה\"י ע\"ד שתירץ עולא בשבת (סוף ד' ו) משנה דטהרות וע\"ש בגה\"ש (בריש ד\"ז) בד\"ה רה\"י קתני:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה לא נחלקו כו' וכתבו התוס' כו' ותמיהני דא\"כ כו'. </b>המהרש\"א כתב ישוב לזה ויש סתירה לישובו מלקמן (ע\"ב ב) בתוד\"ה אבל ועי' מש\"כ שם ועי' תוי\"ט רפ\"ג דפאה ולי י\"ל דת\"ק אשמעינן דל\"ת דע\"כ ל\"פ ב\"ה אלא במבוי שהוא פחות מד\"א קמ\"ל דבפחות אף ב\"ש מודו ודוקא על יותר פליגי וב\"ה מתירין גם כן בלחי או קורה וכה\"ג מיישב הר\"ן ריש סוכה גבי סוכה ישנה וכ\"כ מהר\"ם בכונת התוס' שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כדי לקבל אריח כו' ואפשר דלגי' זו כו' נמצא האריח טפח ומחצה על טו\"מ כו'. </b>ותימה שנעלמה ממנו הברייתא דלקמן וכן ב' קורות המתאימות כו' אם מקבלות אריח לרחבו טפח כו' רשבג\"א כו' אריח לארכו שלשה כו'. וכן נעלם ממנו הירושלמי על משנה זו שזה פלוגתת רשב\"ג ותנא דמתניתין. דמתני' ס\"ל לארכו ורשב\"ג ס\"ל לרחבו וע\"ש ומשם תראה דע\"כ גירסת גמרא דילן במשנה לרחבו מדפריך טו\"מ בעינן כו' וברשב\"ג ע\"כ גרסי לארכו ובזה יצא לנו פי' מורווח בהא דרשב\"ג בשתי קורות המתאימות דאמר אם מקבלות אריח לארכו דאין בם פלוגתא חדשה (כאשר הביאו המפרשים) רק דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתם בקורה אחת ותדע דהירושלמי הביא תחלת הברייתא דקורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת כו'. וסופה דהיינו וכן ב' קורות המתאימות כו' השמיט והוא משום דכבר השמיענו פלוגתתם בקורה א' ומינה נשמע דה\"ה בב' המתאימות ונכון מאד בעז\"ה. אח\"ז ראיתי בהרר\"י שכתב שם ויש שגורסין כו' ומשמע שהם מפרשים ברשב\"ג כמש\"כ והוא כתב ע\"ז ולא נהירא דהרי ל\"פ במתני' כו' ואישתמיטתיה במחכ\"ת הירושלמי הנ\"ל דבאמת פליג וכנ\"ל. ונ\"ל דמאן דתני לארכו נ\"מ דמשער באריחין ולא בשלמות הוא כדי להרויח הריוח שבין אריח לאריח (וארבעין אריחין דבירוש' ל\"ד) עי' מ\"א שס\"ג סקט\"ז ובמחצית השקל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עגולה רואין אותה כאלו היא מרובעת. </b>לכאורה הי' נראה לפרש דרואין כאלו יש לה קרנות והוה טע\"ט מרובע אולם מדפריך הגמ' ע\"ז הא תו ל\"ל מוכח כפירוש רש\"י [נפסלת או חלוקה] דהרי לא שמענו עדיין דנאמר רואין כאלו נתוסף אליה [אולם מה שפי' נפסלת משמע לכאורה דר\"ל שתנטל עובי העיגול וא\"כ תצטרך שתהא עוביה טפח וב' חומשין וכמו בפסי ביראות לרי\"ש בנו של ריב\"ב (לקמן י\"ט ב) וקונדסי סוכה לר' יעקב בסוכה (ב) ולפמש\"כ או חלוקה תהיה די בעובי טפח וכדאיתא בטוש\"ע ואפשר לומר דס\"ל ז\"ל דאפילו רבנן ל\"פ דאמרינן רואין באפשר לתקנה כמו ליטול עובי העיגול וראיה לזה מהא דפסי ביראות שהזכרתי דקאמר הש\"ס שם דטעמייהו דתרי רואין ל\"א מוכח להדיא דחד רואין אמרינן בכגון זה ועוד ראיה מהא דאר\"ז לקמן גבי עקומה רואין כל שאלו ינטל כו' ובודאי אליבא דרבנן קאמר עי' ברא\"ש. ולר\"י אמרינן רואין אפילו היכא דא\"א לתקוני כמו של קש או בעקומה אף כל שאילו ינטל יהיה בין זה לזה שלשה וכמש\"כ הרר\"י במתניתין (ודבריו בהא דר\"ז תמוהין ואכמ\"ל) וכן בעגולה כשר לדידיה אפילו אין בעוביו אלא טפח ולכן פירש\"י נפסלת אליבא דרבנן או חלוקה אליבא דר\"י וכן נפרש בעקומה לכל צד כדא\"ל היינו לרבנן אלו תינטל לא יהיה בין זה לזה שלשה ולר\"י אף אם יהיה שלשה. וכן בירושלמי איתא לחד מ\"ד דעקומה ד\"ה היא וע\"ש. אולם בעגולה איתא שם עוד היא דר\"י ואולי סמיך על הא דלעיל דלמ\"ד בעקומה ד\"ה היא ה\"ה בעגולה. ומן האמור נראה דשפיר פסק הרמב\"ם בהיתה אחת למעלה כו' כריב\"י דבהאי רואין אמרינן לכ\"ע והא דאמר אביי דס\"ל כאבוה ל\"ד. אלא משום דלדידיה שמעינן בהדיא דאית ליה רואין וליה ולמחלוקותו קאמר ועי' בב\"י סי' שס\"ג. ובכונת רש\"י י\"ל דנפסלת דקאמר היינו שיקציענה עד חצי רחבה ולא יש��ר בה אלא חציה שלמה או חלוקה ותהיה שני חצאים שלמים]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט סד\"ה כל שיש בהקיפו כו' לא דקדקו בשל דבריהם והקילו בו. </b>לפמש\"כ הרע\"ב לעיל במ\"ב שהוא הל\"מ וע\"ש בתוי\"ט יקשה איך הקילו על ד\"ת. ואולי קאמר ששיעור רחב טפח הוא מדבריהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בד\"ה גבהן י\"ט כו' ומ\"ש הר\"ב ואפילו היה המבוי כו' כבר כתבתי כן לעיל מ\"א בשם הרמב\"ם. </b>ול\"ד דדין זה אינו ענין לדעת הרמב\"ם. שם מיירי לענין צוה\"פ דכשר אף למעלה מכ' והכא איירי להכשיר אף אם המבוי גבוה הרבה בלחי שאינו גבוה רק עשרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ור' יוסי אוסר. </b>עי' תוי\"ט שישר בעיניו הגי' ור\"מ אוסר. ומש\"כ התו\"ח שגם בסוכה הגי' ר\"מ (שם מוכחת כל הסוגיא דהגי' ר\"מ ע\"ש) אבל שם הוא ברייתא. ומש\"כ עוד דמשמע שם דר\"י לא ס\"ל בזה כר\"מ ע\"ש בכל הסוגיא דאין בה משמעות כלל. ודע דגי' הרמב\"ם בפירושו ר' יוסי וכ\"מ מפי' הרע\"ב שכתב הטעם שמא תמות ואלו לר\"מ מסיק שם ראב\"י דקסבר כל מחיצה כו' וכדכתב הרע\"ב לקמן וטעם זה מספיק גם ללחי וכמ\"ש רש\"י וטעמא דר\"מ כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומדמאי שא\"צ להפריש ת\"מ כו'. </b>השמיט שגם מע\"ש א\"צ להפריש (והרמב\"ם זכרו) וכן לקמן פ\"ג מערבין בדמאי פי' שלא הפריש ממנו ת\"מ והשמיט מע\"ש ולא דק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע (אות ט\"ו) הקשה דמנ\"ל לשמואל דהא דלבור הרבים לריב\"ב לא מהני פסין משום דבעינן דחזי לאדם (עי' תוס' ר\"פ ד\"ה בור לחוד הב') דילמא לטעמיה אזיל דס\"ל דאף להיקף סאתים בעינן שומירה כו' ולכן בעי באר דחשיב דירה כדפירש רש\"י בשלהי מתניתין דר\"פ ע\"ש באורך. </b>ול\"נ מדקאמר אלא לבאר בלבד משמע דלבור אין צד היתר בפסין אפילו בדאיכא שומירה כו' ותדע מדקאמר ולשאר עושין חגורה ואי בדליכא שומירה אפי' חגורה לא מהני בבור לשיטתיה וכמ\"ש בעצמו בסה\"ד:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה חגורה. </b>פי' הר\"ב מחיצה וכן לשון התוס' וכתב הר\"ר יהונתן כו'. אבל רש\"י פירש חגורה היקף של חבלים והוא כחוניא בגמ' (יח ב) דקאמר חבלים לבור וא\"ש דשינה מלישנא דר\"ע דאמר מחיצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ובלבד כו' תן אחת למזרחה כו' הרי רחבה ע' וארכה נ' (וכ\"ה לשון רש\"י) </b>לכאורה צ\"ל בהיפך דלעולם האורך נקרא ממזרח למערב ובפרט כשהוא יותר:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובלבד כו' לפי שהוא פחות (ר\"ל מרפ\"ג אמה) ב' אצבעות וב' שלישי אצבע כו' עד סוף חשבונו הכניס הרע\"ב ממלוי הקרנות בחשבון אורך הרצועה. </b>ולא דק כי אין אנו עסוקין רק בכמות אורך הרצועה הנצרכת להקפת המרובע מע' אמה וד\"ט ודו\"ק. ועיין מהרש\"א. ודברי הגרי\"פ ברל\"צ שלא כענין במחכ\"ת ע\"ש. ובבאורו לפי' הרמב\"ם בתחלתו על מש\"כ אבל שטח מרובע כו' לא יוודע צלע כו' כתב ר\"ל כו' או שאין ארכו כפליים ברחבו. ל\"ד כלל. דמדוע לא יוודע תפוס איזה מספר שתרצה ס' או פ' ותחלוק בו את החמשת אלפים. מה שיעלה בידך הוא האורך במכוון. ואם יהיה בתשבורת מ\"מ ידוע הוא. ומש\"כ בסופו ד\"ה ונשוב כי לא ישאר רק נ\"ו ורביע. ל\"ד ג\"כ כי לא ישאר רק נ\"ו פחות חלק י\"ב בקרוב כי מספר ב' הרבועים עולה י\"א אלף ות\"ק ושליש בקרוב כמ\"ש לעיל. ומש\"כ בד\"ה אני שלא יעדיף ק\"ז ורביע כ\"א פחות מב' אמות ושנהו עוד בד\"ה העולה. ג\"כ ל\"ד שיעדוף עוד על ב' אמות ששית אמה וחלק ט\"ז בקרוב כפי מש\"כ בעצמו. והנה אף לפי הגהתו ק\"ל:",
+                "א) שהרי לפי ציורו יהיה האלכסון יותר על כפל הרוחב בכדי חצי אמה וחלק י\"ב מאמה בקרוב. ולר\"א ודאי אע\"פ שאמר אם כו' יתר אפי' אמה כו'. ל\"ד אמה אלא ה\"ה בפחות וכמ\"ש הרמב\"ם בעצמו. ור\"א סובר כי לא יוסיף כו' אלא כשיעור שהיה אלכסון כפל הרוחב כו' ועי' ביו\"ד סי' ל\"ו בט\"ז סקי\"ד:",
+                "ב) הרי לציורי חסר מב\"ס יותר מל\"ח אמה. אשר ע\"כ נ\"ל ברור דצ\"ל והרחב נ\"ג ושלשה רביעי אמה ¾ 35 ועתה צא וחשוב ויתיישב לך. [עי' בהגהת הגר\"א ז\"ל]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אנשי חצר כו' בטל רשות חצרו לחביריו. </b>וברש\"י לחבירו ואולי משום דבאמת לר\"א א\"צ לבטל לכאו\"א כדאמרינן בגמ' בס\"פ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בכל מערבין כו' אין למידין מן הכללות כו' דהא הכא תנן כו' ואיכא נמי כמהין ופטריות כו'. </b>כ\"ה בגמרא. הגר\"א ז\"ל באו\"ח שפ\"ו ס\"ק ט\"ז מפרש דקושית הגמ' והאיכא כו\"פ לא קאי רק אהכל נקח כו' דכן מפורש בתו\"כ מכלל ופרט כיצד כו' יצא כו\"פ ע\"ש. ואנכי תמה דהא לר\"י בן גדיש דאפי' ציר נקח מטעם דדריש ריבויי ומיעוטי ומרבי כל מילי וממעט מים ומלח כדלקמן משמע דמרבי נמי כו\"פ. ובתו\"כ לא ממעט להו רק משום דדריש בכלל ופרט וא\"כ א\"ל דמתניתין אתיא כוותיה. ולשון רש\"י לקמן בגמרא ד\"ה פירא בעינן \"כדלקמן מכלל ופרט\" אינו מדוקדק. ודברי התוי\"ט בפ\"א דמע\"ש מ\"ג בזה מגומגמין מאד ע\"ש. ולפי גי' הק\"א שם משמע דלא ממעט להו בתו\"כ אלא משום דסבר כללא קמא דוקא ובעינן נמי וולד ולדות הארץ (עי' לקמן ריש דף כ\"ח) אבל למאן דל\"ב רק מפרי מפרי וגד\"ק לא מימעטו. ובזה אתיין דברי התוס' בד\"ה מאן. שכ' דכו\"פ נקחין דפרי מפרי הן וגד\"ק לנכון ולא יקשה עליהם מתו\"כ הנ\"ל. וכ\"נ להדיא מהירושלמי דתלי זה בפלוגתת רי\"ש ור\"ע דרי\"ש דדריש ולד ולדות הארץ ממעט כו\"פ. ולר\"ע דלא דריש רק פרי מפרי מרבה כו\"פ. והגר\"א ז\"ל שהעתיק התו\"כ \"אף כל פרי מפרי כו' יצאו כו\"פ\" ל\"י אנה מצא גי' זו. ואולי הגיה כן מדעתו. אבל הוא נגד הירושלמי והתוס'. שוב מצאתי חבר גדול להגר\"א ז\"ל רש\"י בב\"ק (סג) ד\"ה פרי מפרי שכ' דבא למעט כו\"פ:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מפני שיכול כו' ומסיים רש\"י בעגלות מבעוד יום. </b>לכאורה קשה דהא בעינן דח\"ל בה\"ש. ומה\"ט לסומכוס א\"מ לישראל בתרומה אף דאי בעי מתשיל עלה ויפריש תרומה אחרת מבעו\"י. וי\"ל דדוקא אם אינה ראויה כך כמות שהיא רק מחמת דאי בעי הוי עביד תקנה. בעינן שיוכל לעשותה בה\"ש. עי' לקמן (ל' ב') [תוס' ד\"ה ולפרוש] אבל היכא דראויה ליה בלא דאי מבעו\"י (ולאחריני חזי אפי' בשבת עצמה) ש\"ד. וכמו שהשיבו ב\"ש שם על הא דמערבין לגדול ביוה\"כ התם איכא סעודה הראויה מבעו\"י. וזה דומה להא דלקמן (ריש ד' נ\"א) והוא דכי רהיט לעקריה מטי דהיינו מבעו\"י בעת שאומר שביתתי בעקרו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתורע\"א אות כ\"ב כו' ויעוין ברשב\"א בחידושי יבמות שהק' לשיטתיה כו' דאמאי א\"מ בטבל כו' הא חזי לקטנים כו'. </b>ושמעתי לתרץ דטבל אינן רשאין להאכילו לקטנים מטעם אחר משום דאסור בהנאה של כלוי עי' שבת (כ\"ו) תוד\"ה א\"מ בטבל טמא:",
+                "<b>שם אות כ\"ה כו' אבל מתניתין כו' ולא באו לחזרה כו' דגם בשולח ע\"י גדול כו'. </b>ול\"נ ליישב ע\"פ דבריהם בדבור הסמוך דהיכא דסומך עליו לגמרי ול\"צ לטעם חזקה כו' וא\"כ הוה כאלו אמרו בפירוש שהנחנו [וצ\"ע]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואבד המפתח כו' ואיכא תרתי כו' אפילו לרבי דאמר כו' בכה\"ג מודה דגזרו וכו'. </b>עי' תור\"ע שתמה עליו ע\"ש ונ\"ל ליישב דהתם הב' איסורים בזאח\"ז אבל הכא בשעה שחותך החבלים קא מטלטל גם לסכין ועובר על ב' איסורים בב\"א. אולם לפמש\"כ המ\"א בסי' ש\"ח סק\"י יש לדון בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תרומה ונטמאת כו' ותנא תרומה שנטמאת כו' דאע\"ג דישנה בעולם כו'. </b>כן פירש\"י ונראה דחוק. ויל\"פ דהרבותא היא אע\"ג דהוה ספק טומאה בר\"ה דר\"מ מטהר כה\"ג בהא דנגע בא' בלילה מטעם זה כמ\"ש התוס' בשם התוספתא שם מ\"מ הכא מחמיר מטעמי דמחלקין אמוראי דלקמן ואפשר להוסיף עוד דהכא אף דגם אין בו דעת לישאל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אם ספק כו' התם תרי חזקות לקולא כו'. </b>עי' בתורע\"א בקושיא הא' (וכ\"ה בגה\"ש). הן ר\"מ ור\"י תרווייהו ס\"ל בה\"ש כהרף עין (ריש ברכות) א\"כ בתוך בין השמשות הוא כולו. ובזה מיושב קצת מה שפירש רש\"י דודאי איטמי מבעו\"י וכן לקמן (ל\"ו סע\"א) פי' סוף היום תחלת בה\"ש. ועוד שם (ריש ע\"ב) תחלת היום דהיינו סוף בה\"ש דלכאורה תמוה דהא בשבת (ל\"ד ב') אמרינן בה\"ש ספק כולו מן הלילה כו' אבל אם הוא כהרף עין הרי הוא תופס מן היום ומן הלילה:",
+                "<b>אולם </b>בסברא זאת שחדש לנו הגה\"ש [וכ\"כ התוס' בשבת (ל\"ד) ד\"ה שניהם] \"דהיכא דידוע לנו באיזה זמן נפל השרץ רק דמספקינן על אותו זמן אם הוא יום או לילה לא שייך לאוקמיה אחזקה\" יל\"פ כוונת ר' ירמיה (לא כפירוש רש\"י דודאי איטמי מבעו\"י דא\"כ מאי שייך פלוגתא בזה ואיך יקראנו התנא ספק. ואיך יאמרו ר\"מ ור\"י בזה ה\"ז חמר גמל ור\"י ור\"ש יכשירוהו. וכיון דודאי איטמי מבעו\"י וא\"א שיטעה ר' ירמיה בכ\"ז) הוא דראינו שנפל בביה\"ש ואין נודע לנו אם אותו זמן תפס קצת מן היום (או אפילו תחלת הלילה ממש למאי דאמרינן לקמן תחלת היום קונה עירוב) או לא. ולכן לא שייך כאן חזקה ואפ\"ה פריך מר\"י דהרי גם הוא אינו מכשיר בלא חזקה כדלקמן בס' טהורה ס' טמאה ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר' יהודה אומר כו' דלקנו ליה ההוא ערוב דלצד רביה כו' ורש\"י מסיים ומיהו איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין יבא כו' משמע דזה ידע שרבו אחד מהם. </b>וקשה כיון דידע ואפ\"ה אמר למקום שארצה אלך א\"כ חזינן לדעתיה דלא ניחא ליה כ\"כ ברבו ומדוע לא פי' שלא ידע כלל שרבו אחד מהם. [ודברי הרע\"ב יסבלו גם אם נאמר דלא ידע כלל שרבו א' מהם]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מערב אדם כו' ומ\"ש הר\"ב שיערב כו' משום יו\"ט שחל אחר השבת כו' ע\"ש </b>אבל מה יענה במה שפי' במשנה הסמוכה בב' יו\"ט של ר\"ה ג\"כ שמניחן בעיו\"ט ועי' מהרש\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ל\"ו כו' וקשה לי דהא תינח כו'. </b>י\"ל דלאינך טעמי כו' ותו קשה הא מכלכלה נמי נשמע זה כו'. ע\"ש ואני תמה על כתה\"ג דאישתמיטתיה דבטבל ל\"א כלל מיגו דאיתקצאי לביה\"ש דהא קיי\"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקן מתוקן (שבת מ\"ג) וע\"ש בפי' רש\"י ותוס' ומש\"כ הכא דבהתירא מפריש ובזה יפלו כל דבריו שם גם סוף דבריו תמוהים ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה החליצנו כו' את יום רה\"ח כו' </b>ברא\"ש ובהרר\"י הגי' ביום רה\"ח כו' והיא גי' נכונה לכאורה אבל קשה לי לישנא דאם אמש דהוי צועק לשעבר. (וצ\"ע בדבריו):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב עגולות כו' דמינייהו ילפינן אלפים של ת\"ש </b>עי' בגמ' (נ\"א א) הדרשה ודרשה זו אינה אלא אסמכתא בעלמא כמ\"ש רש\"י (שבת ל\"ד) ע\"ש ולהך למוד כוון הרע\"ב וכן הטור ריש סי' שצ\"ז ע\"ש אבל דרשת ר\"ע בפ' כשם דרשה גמורה והוה דאורייתא לדידיה התוי\"ט כאן. ובפ' כשם עירב את הדרשות והעלה בצ\"ע ול\"ד במחכ\"ת שוב ראיתי להתוס' (בסוטה ל' ר' ע\"ב) שהשוו ג\"כ הדרשות כהדדי ונשארו בתימא ולעד\"נ כמ\"ש:",
+                "<b>שם בא\"ד ורבנן כו' דרשי זה לרבויי כו'. </b>ותימא דבכ\"ד דרשינן זה למיעוט ומהן (בב\"ב קכ\"א) ע\"ש. אולם אשכחנא כ\"כ (מנחות צ\"ז ב) ורי\"ס כזה יהו כל אמות כלים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד ט\"ו אמה כו' והאחיזה טפח וחצי אצבע כו' </b>בנדה (כ\"ו) אמרינן כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח ופי' הר\"ן בר\"ה דכדי אחיזה אין בו טפח רק כדי שיראה כו' משלימו ולפי דברי התו\"ח שהבאתי בריש מכילתין היה מקום ליישב קצת אבל כבר השבתי עליו ע\"ש. ואולי משום דצריך למתוח החבל בכל כחו כדפירש\"י לקמן (נ\"ח ב) במשנה בשם התוספתא לכן צריך שיצאו קצוות החבל מאחורי ידיהם קצת כדי שלא ישמוט. ודע כיון דקרי להו טועין משמע דלאו שפיר עבדי וכ\"מ לקמן (נ\"ח) לא פחות מפני שמרבה כו' וכן שם ע\"ב בחבל של ד\"א:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כטבלא מרובעת כתב הרמב\"ם כו'. </b>והוא דחוק. ול\"נ דבא להשמיענו בקוצר אשר נמדוד שטח התחומין פשוט כשטח הטבלא שהיא חלקה ור\"ל שלא נמדוד שפוע ההרים והגאיות וכדלקמן בפ' הסמוך (סוף דף נ\"ז במשנה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וגשרים כו' שיש בהם בית דירה. </b>לעד\"נ לפרש דדרך הגשרים להיות מגופפין מלמעלה (מצדיהן לעברי הנהר מדין מעקה עי' בשו\"ע חו\"מ בסופו ובראשו שלא יעברום בלתי דעת המוכס עושין בהם שומרים) ואמר שאם יש בהן בית דירה להמוכס אז כל הגשר כמו שהוא גדול מתעבר עם העיר דומה לפי' ר\"י בתוד\"ה ל\"צ לקמן (נ\"ה ב') לענין מערה (ופי' הרר\"י בזה הביאו ג\"כ התוי\"ט לא מחוור ע\"ש) וכן יתפרש קבר ובכה\"נ וכל הני דחשיב (שם) בברייתא:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועושין אותה כו'. </b>גי' זאת ישרה בעיני התוי\"ט ומפרש בשם הרמב\"ם דקאי על המדינה ודלא כגי' רש\"י \"אותן\" ול\"נ פשוט דאף לגי' אותן יל\"פ דקאי על הערים שהזכיר התנא בר\"ד בלשון רבים:",
+                "<b>שם בד\"ה כמין טבלא כו' כתב רש\"י כו' שהרי רחבן למדת העיר היא אם קטנה כו'. </b>פשוט דר\"ל על כל אחד מתחומי צדדי העיר טרם מילוי הקרנות שהם אלפים על אלפים בכ\"א מהן לפי' הב\"י בכוונתו הביאו ג\"כ התוי\"ט תמוה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה. רובה כו' למקום שריבה. </b>מפי' הרמב\"ם משמע דמפרש ריבה למקום אחד היינו ד\"מ לרוח מזרחי ריבה ממדה ראשונה ומיעט למקום אחר היינו דלרוח מערבי מיעט ממדה ראשונה שומעין למקום שריבה ומשמע דלרוח מזרחי שריבה שומעין לו אבל לרוח מערבי שמיעט אין שומעין לו ולכן פריך שפיר אמאי לא ומשני אימא אף כו' ור\"ל דבאמת שומעין לו לב' הצדדים בין להקל ובין להחמיר ונכון מאד. ועי' רש\"י ותוס' שנדחקו בזה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מהלכין כו' </b>ע\"ש מה שדקדק התוי\"ט מלשון הרע\"ב שכתב ומשלימין דמשמע דנחשבת עכ\"פ לד\"א אינו כלום שהרי גם בגמ' איתא ומשלימין לו את השאר וע\"כ יפרש הרר\"י דר\"ל דמשלימין לו על כמות המדה שעד העיר אבל אנכי תמה איך יפרנס לשון המשנה מה שנשכר הוא מפסיד הלא משתכר ד\"א שנותנין לו במקום ערובו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והוציאו את הכלים כו'. </b>והרב שכתב כו' ובעצמו כתב כו' ש\"מ כו'. ולא ידעתי מאי קאמר דלעולם יסבור הרב דלא מהני חזקה אף לת\"ק שלא יוכל לחזור בו אח\"כ אלא דסובר דכ\"ז שלא יחזור מהני בטולו להכי קאמר מהרו ועשו צרכיכם ור\"ל אף משתחשך טרם שיוציא כליו ויחזור וא\"ל ר\"י דלא כן היה אלא אמר להם מהרו כו' מבעו\"י עד שלא יצא היום ולא כו' כדקאמרת רק דלכאורה הוא נגד הגמ' שאמרה למימרא דכי מפקי אינהו כו' לא אסר וכו'. ואולי סובר הרע\"ב דכל השקלי וטריא שם הוא על הברייתא דתני שם הוציאו מה שאתם מוציאין כו' דמשמע איזה דבר בעלמא שיהיה רק חזקה אבל במשנה דגורס בה ועשו צרכיכם מ\"ל כל צרכיהם כמו בדר\"י וע\"כ דלא מהני חזקה. [ובר מן דין אין לדקדוקו של התוי\"ט בדברי הרע\"ב כל יסוד. דהדברים \"ולא עוד שיוציא כליו\" קאי על הצדוקי ולא עליהם כמו שהעיר ע\"ז בנמוקי הגרי\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה א\"צ לערב והוא שיהיו כולן שותפות בכלי אחד. </b>לע\"ד נל\"פ דלישנא דמתניתין לזה ביין ולזה ביין. דמשמע דקנה בעה\"ב עם שכן אחד יין בשותפות וכן עם שכן אחר נמצא דשכן עם שכן אין להם שותפות כלל. לכן בעינן שיתערבו בכ\"א דהשתא הוו כולן שותפין בהדדי באותו כלי אבל אם כולן יחד שותפין בב' הכלים אפילו באחד יין ובאחד שמן הוי עירוב ומצטרפין זה עם זה וזהו דינא דב\"ה (ועי' בתוס') ויש לכוין גם פירש\"י ותוס' לזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נפרצה הכותל כו' ונשאר מהכותל משהו כו' או מצ\"א לבדו וכו'. </b>בקיצורו נתן מקום לטעות דמצד אחד נמי סגי במשהו וז\"א דמצ\"א בעינן רחב ד\"ט וכן סיים הרר\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ב' גזוזטראות כו' ונתן נסר רחב ד' מזו לזו כו'. </b>וברש\"י ואם ישנן זו אצל זו כו' ובגמרא על זו שלא כנגד זו נדחק לפרש שהיה זו בולטת כו' אבל הרר\"י פי' זו כנגד זו שרוחב רה\"ר מפסיק ביניהם וא\"ש בפשיטות זו שלא כנגד זו דבגמרא. וע\"ש בהרר\"י וכן מוכרח לפרש זו כנגד זו דבשבת ר\"פ הזורק. ופירוש רש\"י צ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל ידי אשתו כו' ועוד תימה כו' אלא באומר ע\"מ שאין לבעליך רשות בהן. </b>לדעתי כיון דהבעל עצמו מזכה על ידה לכל בני המבוי הוה כמו (או עדיף טפי) שאומר ע\"מ כו'. וכ\"מ מלשון המ\"א שס\"ו ס\"ק י\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אבל בשירי עירוב כל שהוא. </b>רש\"י פי' אין צריך להוסיף [ור' יוסי פליג את\"ק] זהו הגהת רש\"י ואולי מצא כן בס\"י [אאה\"ל כפי עדות הרב בעל ד\"ס ז\"ל לא נמצא כן לא בכל הדפוסים הישנים ולא ברש\"י כ\"י] ועי' תוי\"ט שהכריח זה מדקאמר ת\"ק נתמעט האוכל מוסיף כו'. דלר\"י אין צריך להוסיף (ולפירוש רש\"י כאן בהא דול\"א לערב בחצרות כו' אין הכרח דא\"ל לת\"ק איירי בשתופי מבואות. אכן לפירוש רש\"י לעיל (מ\"ו ב') וע\"ש בתוס' יש מקום לדבריו) וכתב עוד ואין לומר דר\"י מיירי קודם שבת ראשון כו' ותמוה דכלפי לייא. ונראה דט\"ס הוא וצ\"ל דלר\"י מיירי כו' (ור\"ל הרישא דנתמעט מוסיף) דהא ודאי כו' עד לשבת הבאה (כ\"ז שייך להו \"אין לומר\" להכריח דדברי ר\"י אינם רק לאחר שבת ראשון ולכן היה מקום לומר דרישא מיירי לדידיה קודם שבת ראשון) דהא לעיל פי' נמי הכי כצ\"ל (ור\"ל דברי ת\"ק בנתמעט האוכל פי' נמי דהיינו מע\"ש השני כמו שהביא שם בשם הרר\"י) ונ\"ל משום דא\"א לפרש קודם שבת הראשון דא\"כ אפילו כלה לגמרי נמי כיון דעדיין לא הועיל כלום הוה כמו שמערב בתחלה דמאיזה מין שירצה יוכל לערב כסברת ר\"נ בגיטין (סוף ס\"ג) ע\"ש. ובזה יש לדון קצת. [ועי' בנמוקי הגרי\"ב]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אבל בערובי חצרות כו' ובטעמא דת\"ק דהכא כו' ויש למצוא טעם כו' וה\"נ כו' אפשר דלא ניחא ליה שיתערבו בני החצר כו'. </b>ותימה שלא הביא פירוש רש\"י לעיל (ריש דף פ) דאולי מקפיד כו' וכ\"כ התוס' (מ\"ו ב') בד\"ה ואין חבין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לכל מי שילך כו' אפשר שדעתו כדעת הראב\"ד כו' שלא לברך על ע\"ת. </b>ועי' לשונו בספ\"ו מהל' עירובין כי כונתו באה סתומה ורבים מתקשים בו ולעד\"נ בכונתו דבשלמא בע\"ח ושתופי מבואות לא נשאר אחר העירוב והשתוף מגזרת חכמים כלום מאיסור הטלטול בהם. זולת העירוב והשתוף עצמם שע\"י יש היכר לגזירתם לכן שייך שפיר לברך עלייהו. משא\"כ בע\"ת עדיין גזירת חכמים במקומה שהרי גם עתה אסור לו לילך ממקום עירובו יותר מאלפים לכ\"ר ואין צורך להעירוב שיהא היכר רק שבא להתיר בלבד ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וזה וזה מתכוונין להקל. </b>כה\"ג בפכ\"ז דכלים מי\"א. והרע\"ב העתיק \"אלו ואלו\" וכן הגי' שם בפי\"ז מי\"א וע\"ש בתוי\"ט ועי' פירש\"י ובכתובות פי' בענין אחר ולהתוי\"ט אישתמיט פה פירושו דשם והביא זה בשם הרר\"י [עי' ש\"נ]:",
+                "<b>שם מככר בפונדיון כו' </b>כאן לא נופל יפה המ' דמככר (ורש\"י העתיק ככר בלא מ\"ם) אבל התנא מיסרך בלישניה דפ\"ח פאה מ\"ז ע\"ש. [עי' ש\"נ]:",
+                "<b>בתוס' חדשים על התוי\"ט ד\"ה ורש\"א כו' נתחכם לחלק דהכא ובהמשרה כו' </b>להכי סגי בפחות משום דמשערינן כאלו אוכלהו בלפתן משא\"כ בבית המנוגע ונעלם מאתו משנה דנגעים (פי\"ג מ\"ט) וגמרא בריש מכילתין דגם שם משערינן כאלו אוכלו בליפתן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אוגנו כו' ובפי' הרמב\"ם שכתב חוליות הבור כו' ולא כמו בס\"א שנדפס מלמטן בתחתיות הבור כו'. </b>ולדידי נראה פירושו דכוונתו בזה לאפוקי מפי' רש\"י בלמטה מן המים דהיינו שתהא המחיצה קבוע בקרקעית הבור. לכן קאמר והסמוך לו ר\"ל לתחתית הבור וכפי' התוס' ואדרבה להגהת התוי\"ט לא א\"ש והסמוך לו וצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וחכ\"א כו' לא ישפוך. </b>עי' תוי\"ט שהאריך לחלק מה בין זה לחצר ד' על ד'. ולבסוף העלה כי דייקינן כו' עם כל הד\"א בשיפוע. דבריו אינם מבוררים דלכאורה בזה שפיר יש לחלק בין בים לחצר דחצר הקרקע שוה ומתפשטים המים על כל שטחה. אבל בים שהוא משופע בצדדים ובאמצעו הוא החריץ נקוים המים להחריץ ובו לבדו אין דע\"ד רק בהצטרפות צדדי השפוע. זולת דהגמ' אינה מחלקת בינם ומוקי לרישא כראב\"י וכדמסיק:",
+                "<b>שם אבל שופך מגג לגג. </b>[במשב\"ב בד' האחרונים. אבל שופך הוא לגג] ותימה על התוי\"ט שהעלים עין מגי' זו [שבמשב\"ב] ושכ\"ה ברי\"ף וברא\"ש ובהעתקת הב\"י [עי' ש\"נ וראיתי כי ברוב הדפוסים הראשונים היתה הנוסחא מגג אל גג וכן היתה בגמרת התוי\"ט]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קרפיפות. </b>עי' בהגהותי לגמרא שבת מה שכתבתי שם בדעת רש\"י והטור ותמיהתי על התוי\"ט כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה גג גדול כו' פי' הרע\"ב להוציא לו כלי ביתו וכן פירש\"י. </b>והנה לרה\"ר לעיל גבי חורבה ביניהם ה\"נ לכאורה לענין כלים ששבתו בגג וחצר הוה הדין להיפך דהקטן והקטנה מותרין לטלטל לגג ולחצר הגדולים. והגדולים אסורים לטלטל מהם להקטנים:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה גג גדול פי' הרמב\"ם כשיש כותל מקיף בגגות כו' והוא כלישנא מציעא דר�� יוסף (פ\"ט ב') ל\"ש אלא שיש מחיצה ע\"ז וכו' וע\"ש בפרש\"י. </b>וכ\"נ דעתו בחבורו שלא הביא דין זה דגג משום דכיון דמיירי בשיש להם מחיצות מלמעלה דוקא נלמד זה מחצר גדולה וקטנה (והתוי\"ט השיא דברי הרמב\"ם והרע\"ב אחריו מפשטן. מפני שלא נזכר מדברי רב יוסף שהבאתי) ותימה על הרב\"י שלא הרגיש בזה בסוף סי' שע\"ד ולא הביא דעתו ז\"ל וכן בשו\"ע סתם כדעת הטור שניתר במחיצות התחתונות מטעם גוד אסיק וגם האחרונים לא העירו מזה וצ\"ע להלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חצר שנפרצה לרה\"ר. </b>מדברי התוס' ד\"ה מ\"ש מבואר דל\"ג לרה\"ר וכן לעיל (י\"ז) ליתא:",
+                "<b>שם מותרין באותו שבת כו' דברי ר\"י. </b>נ\"פ דע\"כ לא שרי אלא שגם עתה אחר שנפלו אינו אסור אלא מדרבנן. אבל אם היה אסור מדאורייתא ודאי לא שרי מטעם הואיל. ולפי\"ז יש לגמגם קצת במאי דפריך הגמ' אלא ביתר מעשרה א\"ה אפי' מרוח אחת נמי דנימא דלרבותא דרי\"ה אשמועינן ודוקא מב' רוחות דנשאר עליו עדיין שם רשות היחיד מדאורייתא לשיטתו בר\"פ. אבל מג' רוחות מודה דאסור. ולפמש\"כ התוס' ד\"ה מ\"ש בסה\"ד א\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המוצא ב' כו'. </b>ומ\"ש רש\"י כו' וכן כתבו בתוס' בסוף פ\"ק דביצה. בתוס' לא נמצא מאומה מזה אבל הוא מבואר שם בגמ' ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נותנין עליו בני עליה כו'. </b>וכן פירש\"י. נ\"פ משום דלפני החלון משמע שהוא שוה לתחתית החלון או למטה ממנו עי' בגמ'. וחלון הבית לא פסיקא שיהא גבוה עשרה מקרקעית ר\"ה עי' לעיל ר\"פ חלון במשנה וגמ' לכן פי' דהכונה פה לבני עליה. והתוי\"ט הניחו בתימה ודבריו ג\"כ מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שהיה בירושלים כו'. </b>ובסוף פ\"ה דפסחים נמי משמע הכי כו' ואמאי לא עירבו כו'. ולק\"מ דההיא איכא לאוקמי לאחר שנפרצו בה פרצות וכאוקימתא דר\"פ וכה\"ג כתבו התוס' (שם ס\"ו) ד\"ה תוחב (ועי\"ש במהרש\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ר' אליעזר אוסר. </b>נ\"ל להגיה אלעזר בלא יו\"ד וכ\"ה ביבמות (צ\"ו ב') והוא ר\"א בן שמוע חבירו של ר' יוסי אבל ר' אליעזר היה רבו דרבו (אך מזה אין כ\"כ ראיה דגם בפסחים (ע\"ז) אשכחן דפליג ר' יוסי עם ר' אליעזר ע\"ש בתוד\"ה ר\"א ועוד דאיך יביא ר\"א ראיה מר\"ג והזקנים שהיו חביריו וזה דלא כסה\"ד שחשב משנה זו בין המקומות אשר נזכר בהם ר' אליעזר ובדר' אלעזר לא חשבה) (והנ\"ש הטיב לראות בזה) [ועי' ש\"נ]:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ור\"י מתיר כו' ואע\"פ שמלאכתו לאיסור כו'. </b>ורש\"י בשבת (ריש דף קכ\"ד) פי' שהוא מלאכתו להיתר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יבלת כו' הוי תולדה דגוזז את הצמר. </b>ק\"ל דא\"כ מילה ליחייב נמי משום גוזז ובכ\"ד מוכח דאין בה אלא משום חובל עי' (שבת ק\"ו) וגם הכא יל\"פ משום חובל. ונלע\"ד דלא שייך גוזז אלא בדבר הדומה לצמר דגזעו מחליף כגון צפורן דשבת (צ\"ד ב') ומייתי לה לקמן אבל בשר ועור אין גזעו מחליף כמבואר כ\"ז (בנדה נ\"ה) ועוד נראה מטעם אחר דאין כאן משום גוזז והוא כמש\"כ התוס' (בשבת ע\"ג ב') ד\"ה וצריך לעצים לענין קוצר:",
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה קושרין נימא במקדש כו' ואפי' לדברי רש\"י למדנו כו' דלא הותר אלא במקדש כו'. </b>וכן בס\"פ קרי הרע\"ב להדיא לעניבה איסור שבות וכ\"מ שם לשון רש\"י כי דברי המהרש\"א בכוונתו דחוקים ותמוה טובא דבשבת (קי\"ג) משמע דמותר לכתחלה וכ\"פ בשו\"ע שי\"ז (ולפמש\"כ המ\"א שם ס\"ק ט\"ו בשם ש\"ג א\"ש קצת):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומבאר הקר כו' ונשאר בהיתרו כו' אף במדינה. </b>לשונו אינו מכוון דהלא הבור הזה עומד במקום שעמד והכי הל\"ל הותר לכל. או אף בזה\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב בהמיינו כו' ואע\"ג דמטמא ליה לאבנט שהוא קדוש. </b>[וכן כתב רש\"י] ואע\"ג דבלא\"ה איכא איסור דאורייתא משום מכניס טמא שרץ דאמר שמואל לקמן דחייב עליו ועי' תוס' ד\"ה לא וכן מוכח מדברי ר\"י דאמר בצבת של עץ וקי\"ל שלרבי דפסל כלי שרת של עץ (סוכה נ' ב') ואפ\"ה דוקא צבת דהוא פשוטי כלי עץ דלא מקבל טומאה. אתי לפרושי רבותא דהמיינו דנקטא מתני' אבל מש\"כ [רש\"י] לקמן בסה\"ע ד\"ה שהוי עדיף \"דהא אבנט נמי מידי דקדש הוא\" ודאי קשה ושם נלע\"ד לפרש דפלוגתתן הוא אם קום עשה עדיף או שוא\"ת עדיף כדלעיל ק' דו\"ק שם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Megillah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Megillah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ח\"ל כו' ברביעי כפרים מקדימין ליוהכ\"נ. </b>נ\"ל דאם רצו לקרות ביום ג' רשאין מטעם הירושלמי לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין וכן אם חל ביום א' רשאין לקרותה ביום ו' מה\"ט:",
+                "<b>שם ח\"ל אחר השבת. </b>ור\"ל ביום א' לבד. ובגיטין ס\"פ מי שאחזו מסקינן דעד ג' בכלל מיקרי אחר השבת ואולי דהכא ליכא למיטעי וכן בחגיגה פ\"ב מ\"ד שלא לקיים דה\"א עצרת אחר השבת המכוון ג\"כ יום א' ובנגעים פ\"א מ\"ד לאחר השבת ב\"פ ר\"ל ג\"כ יום א' ועמש\"כ ביבמות (מ\"ח ב') דפלוגתא דתנאי היא אם אחר סמוך או מופלג וגי' הרי\"ף כאן ח\"ל בא' בשבת וכ\"ה בר\"ן וברע\"ב:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ח\"ל בע\"ש כו'. </b>מ\"מ אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת כו' ומפטירין פקדתי וכ\"כ הרמב\"ם ס\"פ בני העיר ותימה שנשמטו דבריהם מהרב\"י ואחרונים בסי' תרפ\"ח ס\"ו ע\"ש:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ח\"ל יום י\"ד. </b>שהוא עיקר כו' ומש\"ה קתני לה סתמא כו' הר\"ן. הר\"ן כתב כן לגי' הרי\"ף דל\"ג י\"ד (וכן ברא\"ש ובמשנה שבירושלמי ליתא ובירושלמי מוכח להדיא דל\"ג ליה ע\"ש) אבל התוי\"ט ל\"ד בהביאו דבריו על גי' דילן וכמו שהעתיק בעצמו:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ח\"ל בשבת כו'. </b>דוקא בזמן כו' י\"ל מדוע לא כתב כן על ח\"ל בשני המוקדם ובירושלמי אר\"י לית כאן ח\"ל בשני ולית כאן ח\"ל בשבת כו' ע\"ש ולכאורה לית כאן גם או ברביעי דאז יחול הו\"ר בשבת ועי' סוכה (מ\"ג ב' ותוס' ד\"ה לא) מה שהביאו בשם הירושלמי ובשו\"ע ריש סי' תכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה באלו אמרו כו' אם חל זמן קריאתה בשבת וברש\"י אם חל י\"ד בשבת. </b>ועי' בר\"ן וברש\"י שם והתוי\"ט נדחק ומש\"כ בשם הרי\"ף מהירושלמי ותרומת שקלים נ\"פ דר\"ל משום דבפרוס הפסח היו תורמין תרומה ראשונה כדתנן ברפ\"ג דשקלים והוא בא' בניסן עתוי\"ט שם ואם חל בשבת תורמין בע\"ש דהא צריך להביא בא' בניסן מתרומה חדשה וכדכתב הר\"ן ולכן מה שהוסיף התוי\"ט דבא' באדר כו' אין לו ענין בכאן וכן הק\"נ אות כ\"ב ל\"ד ונמשך אחר התוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין בין ספרים לתו\"מ כו' </b>וק\"ל האיכא עוד דתו\"מ א\"נ אלא כסדרן ומצאתי אחר כך בתור\"ע שקדמני בזה וי\"ל ע\"פ מה שהביא בפ\"ת סי' רע\"ו סק\"כ דהשם אפי' בס\"ת צריך שיכתבנו כסדרו ולהכי לא פסיקא ליה. עוד נ\"ל דגם פרשת סוטה שבס\"ת לר\"י משום ר\"מ (עירובין י\"ג) דאין מטילין קנקנתום לדיו בכתיבתה מטעם דמוחקין לה מה\"ת ה\"ה דא\"נ אלא כסדרה דמגילת סוטה פסולה של\"כ (סוטה י\"ז ב') (וה\"נ דהלכה כמותו נגד ר' יעקב דפליג עליה שם דרי\"ה הוא מרי דתלמודא טפי מרי\"ע וצ\"ע דהפוסקים ל\"פ כוותיה) אבל לענין לשון תנן בפ' וא\"נ דפרשתם נאמרה בכל לשון וה\"נ דה\"ה כתיבתה אלא שראיתי להרמב\"ם בפ\"ג מה\"ס ה\"ח שכתב וכותב עליה בלה\"ק והכ\"מ לא הראנו מקורו ואולי יצא לו מהא דא\"ר שם (י\"ז ב') כתבה למפרע פסולה דכתיב כו' כי דכתיבא ושם בר\"פ וא\"נ תניא ק\"ש ככתבה והכוונה ללה\"ק ה\"נ כוון רבא לאשמעינן ג\"כ ד��לה\"ק נכתבת. שוב ראיתי בירושלמי דמקשה ולמה לינן אמרין כו' שהספרים נכתבין בשני דפין כו' התיב כו' תולין בספרים וא\"ת לא בתו\"מ ופי' הק\"ע משום דה\"ל שלא כסדרן וכ\"ה בב\"י או\"ח סי' ל\"ב בשם הר\"י אכסנד' וכ\"כ הש\"ך ביו\"ד סי' רפ\"ח סק\"ב ונראה דזה מקשה ג\"כ דלמה לא תנינן לה במתני'. ועי' תשובת חתם סופר חא\"ח סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שבשילה אוכלין קק\"ל ומע\"ש בכל הרואה. </b>וכ\"ה בפ' בתרא דזבחים. וק\"ל מדוע שייר בכורים שנוהגין בשילה דאיתא בספרי פ' תבא והלכת אל המקום כו' זה שילה וב\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אבל קורין אותה ללועזות בלעז. </b>הר\"ן כ' בשם הרמב\"ן דדוקא בא\"י לה\"ק ע\"ש ונ\"ל ראיה לדבריו מדל\"ק ללועזים משמע דר\"ל לנשים לועזות דהן מסתמא א\"י לה\"ק כדלקמן (י\"ח) מידי דהוה אנשים וע\"ה ומיושב ג\"כ דקדוק הט\"א מדוע ל\"ת אבל הלועז קורא לועזית דכיון דבנשים איירי והן בסתמא א\"י לקרות מתוך הספר אפי' בלשון לעז ועי\"ל דקמ\"ל דאע\"פ שא\"י לקרות בעצמן וה\"א דמקרי א\"ר לבילה דקריאה וא\"י בשמיעה דכה\"ג הביא הש\"א בתשו' ו' בשם הג\"א דריש חולין ובשם הש\"ל קמ\"ל דאפ\"ה יוצאין ולפ\"ז נדחה ראייתו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עד שתנץ החמה. </b>הט\"א כתב בפשיטות דכל הני דחשיב במתני' דלקמן ג\"כ דינייהו דלכתחלה צריך להמתין עד הנה\"ח וכ\"כ שם. וק\"ל מ\"ש תמיד דמשמע במס' תמיד וביומא דלכתחלה קודם הנץ וא\"ל משום דכהנים זריזין הן דהא לקמן חשיב ג\"כ מוספין ושארי עבודת כהנים ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעד שתנץ החמה דכאן אינו הנה\"ח דכולא ש\"ס דהוא ד' מילין מעה\"ש אלא הוא משהאיר המזרח דאז יצא מספק לילה כבתמיד (ומצינו רבות לשון א' על כוונות מתחלפות) וראיה לדבר מהא דאמרי' בר\"ה (ל' ושם) אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכן ראיתי במהרש\"א בסוכה (נ\"א ב') בתד\"ה קרא הגבר בתוך דבריו דהאיר המזרח הוא הנה\"ח וכ\"מ מפירש\"י ריש פסחים בד\"ה הבוקר אור וד\"ה בכי טוב וכן פי' בהדיא במנחות (ס\"ח) האיר מזרח הוא הנה\"ח שוב ראיתי בירושלמי ריש ברכות ובב\"ר פ\"נ דמע\"ה עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנה\"ח ד' מילין וע\"ש במ\"כ ובגמ' שלנו בפסחים (צ\"ד) אמרו דמע\"ה עד הנה\"ח ד' מילין ש\"מ דהוא הוא האיר המזרח וש\"מ דיש עוד זמן הנקרא נה\"ח והוא מאוחר מהראשון ד' מילין ובזה יש מקום לגי' הישנה ברמב\"ם פ\"א מהל' ק\"ש הי\"א וכפי מש\"כ שם הכ\"מ בשם מהרי\"א. אך לפ\"ז צ\"ע מאי דאמרי' בברכות (י\"ב) דלא מטא זמן יוצר אור וכן הא דאמרי' ביומא הקורא א\"ש עם אנשי משמר ל\"י הלא שחיטת התמיד משהאיר המזרח דהוא הנה\"ח ואח\"כ זריקת דמו הפשטו וניתוחו וסידורו על הכבש ומליחתו ואחר כ\"ז ירדו ללשה\"ג לקרות שמע וכן צ\"ע מש\"כ התוס' ביומא שם דהתמיד היה קודם הנה\"ח בע\"ה וכן רש\"י בזבחים (פ\"ו ב') ד\"ה וברגלים כ' לשחוט ולהעלות התמיד בע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"י כשר לקה\"מ. </b>הט\"א כתב בתוך דבריו דלר\"י מוספין ותפ\"מ אינם אלא עד חצות וכ\"כ לקמן בד\"ה ולמוספין ול\"ד אגב שיטפיה דבהדיא איתא (בברכות כ\"ז) דזמנה כל שבע לדידיה ובד\"ה ולתפ\"מ כ' דקרבן מוסף קדים לתמיד אפי' הגיע כבר זמנו כדאמרי' רפ\"ה דפסחים ל\"מ שם להדיא אלא דמוספין בשש ואז לא הגיע עדיין זמן התמיד ואולי כוונתו להא דאמרי' שם (נ\"ט) ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של ביה\"ע כו' ועי' ר\"ה (ל' ב') תד\"ה ונתקלקלו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[ב��וי\"ט ד\"ה והחותם. </b>נראה בעיני דמשום כן נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה. נ\"ב עי' בלח\"ש שכתב שתלמוד ערוך הוא בידנו אחרון שקרא ד' משובח משום דמעלין בקודש א\"כ אף כאן אחרון חביב כדאמרי' בעלמא נמי כו' עכ\"ל וכבר קדמו האלי' רבא סי' קל\"ט בסופו. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה א\"פ ע\"ש. </b>מש\"כ ואנו כו' ונמצא שמיד מתחיל הש\"ץ בברכת הי\"ח ולא הוי ככופר לכאורה נסתר זה מפי' הר\"ן שמביא לקמן בדבור הסמוך דחזינן דאף דעובר לפה\"ת ג\"כ אפ\"ה אמרי בברכה של יוצר וי\"ל דהר\"ן לשיטתו שכתב לקמן ושמעינן ממתני' שאין היחיד אומר קדושה של יוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והוא נושא א\"כ. </b>עי' תוי\"ט וט\"א שנדחקו בזה ול\"נ דלפי דתנן פ\"ה דברכות העובר לפה\"ת כו' וא\"א שם כהן אלא הוא ל\"י את כפיו כו' ופירשו הפוסקים דאם יש כהנים אחרים זולתו אפי' הבטחתו כו' ל\"י א\"כ. להכי תני הכא והוא אף דעובר לפה\"ת כדקתני מ\"מ נושא א\"כ באם הבטחתו כו' ובזה יתיישב ג\"כ קושיית התוס' והפוסקים מהא דחולין נתמלא זקנו דהכא דוקא משום דרגיל להפטיר התירוהו בהבאת ב' שערות לבד:",
+                "<b>שם פוחח פירש\"י שכרעיו נראים כו' </b>הר\"ן הקשה עליו מהא דלקמן בסנדל איני עובר אף יחף ל\"י דמשמע דאחר עובר יחף [ועי\"ש וברע\"ב כאן]. ול\"נ דיחף דהתם היינו בלא סנדל אבל מ\"מ הוא מכוסה רגלים באנפילאות דומיא הא דמייתי הרא\"ש ביומא סי' כ\"ד מפדר\"א פ' (מ\"ו) אף ישראל יחיפי רגל ביוה\"כ (לפנינו ליתא שם) ויוה\"כ מותר באנפילאות לדעת ר\"פ ועי\"ש בגמ' (ע\"ז) בהא דיליף איסור נעה\"ס מיחף דקרא אבל קשה דהכא תני דאינו נושא א\"כ ולקמן איתא מומין שאמרו כו' וברגליו ופירש\"י משום דחולץ מנעליו וע\"כ מיירי דרגליו יחפים ממש (עי' שו\"ע סי' קכ\"ח ס\"ל) לכן נ\"ל דיחף הוא רק בחלק התחתון דרגל ופוחח הוא שכרעיו נראים והיינו בגובה הרגל. ומה שהביא רש\"י ראיה מתרגום עיין בתוס' ובהגרי\"פ וגם סותר א\"ע למה שפי' בערכין ס\"פ השג יד וטעם דמתרגם כתב התוי\"ט בשם הר\"ן דלא הוי חשיבותא כ\"כ דקטן מתרגם ועי' מש\"כ לעיל בד\"ה המפטיר ולשון הר\"ן שהגדול קורא בתורה וקטן ממנו מתרגם עליו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה המפטיר בנביא מי שרגיל כו' וכ\"ה ברש\"י. </b>נראה דהיה ק\"ל דפריסת שמע ודאי קודם קה\"ת היא וכמש\"כ התוי\"ט ולישנא דהמפטיר משמע שכבר הפטיר לכן פי' מי שרגיל דהיינו בימים שעברו והתוי\"ט שכ\"ע וכלומר מי שעתיד להפטיר כו' שחת כוונתו. ועי' לשון הר\"ן ומש\"כ התוי\"ט לקמן בשמו דטעם דאין כבוד למפטיר הוא משום דאיתא אפי' בקטן לכאורה תמוה דהא תנן בסמוך דקטן קורא בתורה א\"כ מאי גריעותא דמפטיר אבל הר\"ן לשיטתו שכתב שם ולא שיהיו כולם קטנים או רובם כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ל\"ו ד\"ה וכ\"כ רש\"י והר\"ן כו' </b>[נ\"ב עי' בקול הרמ\"ז והעתיקו הב\"ד וכתבו ע\"ז שכ\"כ הר\"ן (ובמח\"כ לא ראו שכ\"כ גם רש\"י. ונראה דאישתמיט מינייהו לפי שבא פירש\"י בסיום המשנה שלא במקומו) והקשה אטו זהב מן האסור לפיך. והביא מפירש\"י לסנהדרין (אבל לא ממנחות) ואח\"ז מצאתי בנו\"ב מ\"ק או\"ח סי' א' ד\"ה והנה גם הר\"ן תמה על פירש\"י והר\"ן שזהב מאי איסור ומאי היתר שייך בו. ומביא ג\"כ מפירש\"י מסנהדרין ומנחות (וחידוש על הגרע\"א שלא זכר את הנודע) וע\"ש בד\"ה והנה ע\"כ דברינו. ועי' בס' ערוך לנר מכות (י\"א א') על רש\"י ד\"ה כי איתקש שהביא את התוס' רעק\"א דכאן וגם הוא לא ידע את הנודע. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האומר כו' ומצאתי בערוך כו'. </b>אמנם בירושלמי הגי' גם בתדר\"י ארמית ונסתר פירושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רא\"א כו' וניחא לי במ\"ש הלבוש כו' דפ' הודע כתיב בה כו' אביך האמורי כו' עי\"ש </b>ול\"נ סמך לפירושו מהא דאיתא בסנהדרין (מ\"ד ב') בשעה כו' אביך האמורי כו' אמרה כו' רבש\"ע כו' וסוד אחר אל תגל והקב\"ה לא השיבה כלום:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Megillah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Megillah",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ח\"ל כו' ברביעי כפרים מקדימין ליוהכ\"נ. </b>נ\"ל דאם רצו לקרות ביום ג' רשאין מטעם הירושלמי לפניו ולאחריו קורין בו אין קורין וכן אם חל ביום א' רשאין לקרותה ביום ו' מה\"ט:",
+                "<b>שם ח\"ל אחר השבת. </b>ור\"ל ביום א' לבד. ובגיטין ס\"פ מי שאחזו מסקינן דעד ג' בכלל מיקרי אחר השבת ואולי דהכא ליכא למיטעי וכן בחגיגה פ\"ב מ\"ד שלא לקיים דה\"א עצרת אחר השבת המכוון ג\"כ יום א' ובנגעים פ\"א מ\"ד לאחר השבת ב\"פ ר\"ל ג\"כ יום א' ועמש\"כ ביבמות (מ\"ח ב') דפלוגתא דתנאי היא אם אחר סמוך או מופלג וגי' הרי\"ף כאן ח\"ל בא' בשבת וכ\"ה בר\"ן וברע\"ב:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ח\"ל בע\"ש כו'. </b>מ\"מ אין קורין ויבא עמלק אלא בשבת כו' ומפטירין פקדתי וכ\"כ הרמב\"ם ס\"פ בני העיר ותימה שנשמטו דבריהם מהרב\"י ואחרונים בסי' תרפ\"ח ס\"ו ע\"ש:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ח\"ל יום י\"ד. </b>שהוא עיקר כו' ומש\"ה קתני לה סתמא כו' הר\"ן. הר\"ן כתב כן לגי' הרי\"ף דל\"ג י\"ד (וכן ברא\"ש ובמשנה שבירושלמי ליתא ובירושלמי מוכח להדיא דל\"ג ליה ע\"ש) אבל התוי\"ט ל\"ד בהביאו דבריו על גי' דילן וכמו שהעתיק בעצמו:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ח\"ל בשבת כו'. </b>דוקא בזמן כו' י\"ל מדוע לא כתב כן על ח\"ל בשני המוקדם ובירושלמי אר\"י לית כאן ח\"ל בשני ולית כאן ח\"ל בשבת כו' ע\"ש ולכאורה לית כאן גם או ברביעי דאז יחול הו\"ר בשבת ועי' סוכה (מ\"ג ב' ותוס' ד\"ה לא) מה שהביאו בשם הירושלמי ובשו\"ע ריש סי' תכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה באלו אמרו כו' אם חל זמן קריאתה בשבת וברש\"י אם חל י\"ד בשבת. </b>ועי' בר\"ן וברש\"י שם והתוי\"ט נדחק ומש\"כ בשם הרי\"ף מהירושלמי ותרומת שקלים נ\"פ דר\"ל משום דבפרוס הפסח היו תורמין תרומה ראשונה כדתנן ברפ\"ג דשקלים והוא בא' בניסן עתוי\"ט שם ואם חל בשבת תורמין בע\"ש דהא צריך להביא בא' בניסן מתרומה חדשה וכדכתב הר\"ן ולכן מה שהוסיף התוי\"ט דבא' באדר כו' אין לו ענין בכאן וכן הק\"נ אות כ\"ב ל\"ד ונמשך אחר התוי\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אין בין ספרים לתו\"מ כו' </b>וק\"ל האיכא עוד דתו\"מ א\"נ אלא כסדרן ומצאתי אחר כך בתור\"ע שקדמני בזה וי\"ל ע\"פ מה שהביא בפ\"ת סי' רע\"ו סק\"כ דהשם אפי' בס\"ת צריך שיכתבנו כסדרו ולהכי לא פסיקא ליה. עוד נ\"ל דגם פרשת סוטה שבס\"ת לר\"י משום ר\"מ (עירובין י\"ג) דאין מטילין קנקנתום לדיו בכתיבתה מטעם דמוחקין לה מה\"ת ה\"ה דא\"נ אלא כסדרה דמגילת סוטה פסולה של\"כ (סוטה י\"ז ב') (וה\"נ דהלכה כמותו נגד ר' יעקב דפליג עליה שם דרי\"ה הוא מרי דתלמודא טפי מרי\"ע וצ\"ע דהפוסקים ל\"פ כוותיה) אבל לענין לשון תנן בפ' וא\"נ דפרשתם נאמרה בכל לשון וה\"נ דה\"ה כתיבתה אלא שראיתי להרמב\"ם בפ\"ג מה\"ס ה\"ח שכתב וכותב עליה בלה\"ק והכ\"מ לא הראנו מקורו ואולי יצא לו מהא דא\"ר שם (י\"ז ב') כתבה למפרע פסולה דכתיב כו' כי דכתיבא ושם בר\"פ וא\"נ תניא ק\"ש ככתבה והכוונה ללה\"ק ה\"נ כוון רבא לאשמעינן ג\"כ דבלה\"ק נכתבת. שוב ראיתי בירושלמי דמקשה ולמה לינן אמרין כו' שהספרים נכתבין בשני דפין כו' התיב כו' תולין בספרים וא\"ת לא בתו\"מ ופי' הק\"ע משום דה\"ל שלא כסדרן וכ\"ה בב\"י או\"ח סי' ל\"ב בשם הר\"י אכסנד' וכ\"כ הש\"ך ביו\"ד סי' רפ\"ח סק\"ב ונראה דזה מקשה ג\"כ דלמה לא תנינן לה במתני'. ועי' תשובת חת�� סופר חא\"ח סי' ח':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שבשילה אוכלין קק\"ל ומע\"ש בכל הרואה. </b>וכ\"ה בפ' בתרא דזבחים. וק\"ל מדוע שייר בכורים שנוהגין בשילה דאיתא בספרי פ' תבא והלכת אל המקום כו' זה שילה וב\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אבל קורין אותה ללועזות בלעז. </b>הר\"ן כ' בשם הרמב\"ן דדוקא בא\"י לה\"ק ע\"ש ונ\"ל ראיה לדבריו מדל\"ק ללועזים משמע דר\"ל לנשים לועזות דהן מסתמא א\"י לה\"ק כדלקמן (י\"ח) מידי דהוה אנשים וע\"ה ומיושב ג\"כ דקדוק הט\"א מדוע ל\"ת אבל הלועז קורא לועזית דכיון דבנשים איירי והן בסתמא א\"י לקרות מתוך הספר אפי' בלשון לעז ועי\"ל דקמ\"ל דאע\"פ שא\"י לקרות בעצמן וה\"א דמקרי א\"ר לבילה דקריאה וא\"י בשמיעה דכה\"ג הביא הש\"א בתשו' ו' בשם הג\"א דריש חולין ובשם הש\"ל קמ\"ל דאפ\"ה יוצאין ולפ\"ז נדחה ראייתו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עד שתנץ החמה. </b>הט\"א כתב בפשיטות דכל הני דחשיב במתני' דלקמן ג\"כ דינייהו דלכתחלה צריך להמתין עד הנה\"ח וכ\"כ שם. וק\"ל מ\"ש תמיד דמשמע במס' תמיד וביומא דלכתחלה קודם הנץ וא\"ל משום דכהנים זריזין הן דהא לקמן חשיב ג\"כ מוספין ושארי עבודת כהנים ולולי דמסתפינא הייתי אומר דעד שתנץ החמה דכאן אינו הנה\"ח דכולא ש\"ס דהוא ד' מילין מעה\"ש אלא הוא משהאיר המזרח דאז יצא מספק לילה כבתמיד (ומצינו רבות לשון א' על כוונות מתחלפות) וראיה לדבר מהא דאמרי' בר\"ה (ל' ושם) אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכן ראיתי במהרש\"א בסוכה (נ\"א ב') בתד\"ה קרא הגבר בתוך דבריו דהאיר המזרח הוא הנה\"ח וכ\"מ מפירש\"י ריש פסחים בד\"ה הבוקר אור וד\"ה בכי טוב וכן פי' בהדיא במנחות (ס\"ח) האיר מזרח הוא הנה\"ח שוב ראיתי בירושלמי ריש ברכות ובב\"ר פ\"נ דמע\"ה עד שיאיר המזרח ד' מילין ומשהאיר המזרח עד הנה\"ח ד' מילין וע\"ש במ\"כ ובגמ' שלנו בפסחים (צ\"ד) אמרו דמע\"ה עד הנה\"ח ד' מילין ש\"מ דהוא הוא האיר המזרח וש\"מ דיש עוד זמן הנקרא נה\"ח והוא מאוחר מהראשון ד' מילין ובזה יש מקום לגי' הישנה ברמב\"ם פ\"א מהל' ק\"ש הי\"א וכפי מש\"כ שם הכ\"מ בשם מהרי\"א. אך לפ\"ז צ\"ע מאי דאמרי' בברכות (י\"ב) דלא מטא זמן יוצר אור וכן הא דאמרי' ביומא הקורא א\"ש עם אנשי משמר ל\"י הלא שחיטת התמיד משהאיר המזרח דהוא הנה\"ח ואח\"כ זריקת דמו הפשטו וניתוחו וסידורו על הכבש ומליחתו ואחר כ\"ז ירדו ללשה\"ג לקרות שמע וכן צ\"ע מש\"כ התוס' ביומא שם דהתמיד היה קודם הנה\"ח בע\"ה וכן רש\"י בזבחים (פ\"ו ב') ד\"ה וברגלים כ' לשחוט ולהעלות התמיד בע\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה כה\"י כשר לקה\"מ. </b>הט\"א כתב בתוך דבריו דלר\"י מוספין ותפ\"מ אינם אלא עד חצות וכ\"כ לקמן בד\"ה ולמוספין ול\"ד אגב שיטפיה דבהדיא איתא (בברכות כ\"ז) דזמנה כל שבע לדידיה ובד\"ה ולתפ\"מ כ' דקרבן מוסף קדים לתמיד אפי' הגיע כבר זמנו כדאמרי' רפ\"ה דפסחים ל\"מ שם להדיא אלא דמוספין בשש ואז לא הגיע עדיין זמן התמיד ואולי כוונתו להא דאמרי' שם (נ\"ט) ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של ביה\"ע כו' ועי' ר\"ה (ל' ב') תד\"ה ונתקלקלו:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>[בתוי\"ט ד\"ה והחותם. </b>נראה בעיני דמשום כן נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה. נ\"ב עי' בלח\"ש שכתב שתלמוד ערוך הוא בידנו אחרון שקרא ד' משובח משום דמעלין בקודש א\"כ אף כאן אחרון חביב כדאמרי' בעלמא נמי כו' עכ\"ל וכבר קדמו האלי' רבא סי' קל\"ט בסופו. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה א\"פ ע\"ש. </b>מש\"כ ואנו כו' ונמצא שמיד מתחיל הש\"ץ בברכת הי\"ח ולא הוי ככופר לכאורה נסתר זה מפי' הר\"ן שמביא לקמן בדבור הסמוך דחזינן דאף דעובר לפה\"ת ג\"כ אפ\"ה אמרי בברכה של יוצר וי\"ל דהר\"ן לשיטתו שכתב לקמן ושמעינן ממתני' שאין היחיד אומר קדושה של יוצר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והוא נושא א\"כ. </b>עי' תוי\"ט וט\"א שנדחקו בזה ול\"נ דלפי דתנן פ\"ה דברכות העובר לפה\"ת כו' וא\"א שם כהן אלא הוא ל\"י את כפיו כו' ופירשו הפוסקים דאם יש כהנים אחרים זולתו אפי' הבטחתו כו' ל\"י א\"כ. להכי תני הכא והוא אף דעובר לפה\"ת כדקתני מ\"מ נושא א\"כ באם הבטחתו כו' ובזה יתיישב ג\"כ קושיית התוס' והפוסקים מהא דחולין נתמלא זקנו דהכא דוקא משום דרגיל להפטיר התירוהו בהבאת ב' שערות לבד:",
+                "<b>שם פוחח פירש\"י שכרעיו נראים כו' </b>הר\"ן הקשה עליו מהא דלקמן בסנדל איני עובר אף יחף ל\"י דמשמע דאחר עובר יחף [ועי\"ש וברע\"ב כאן]. ול\"נ דיחף דהתם היינו בלא סנדל אבל מ\"מ הוא מכוסה רגלים באנפילאות דומיא הא דמייתי הרא\"ש ביומא סי' כ\"ד מפדר\"א פ' (מ\"ו) אף ישראל יחיפי רגל ביוה\"כ (לפנינו ליתא שם) ויוה\"כ מותר באנפילאות לדעת ר\"פ ועי\"ש בגמ' (ע\"ז) בהא דיליף איסור נעה\"ס מיחף דקרא אבל קשה דהכא תני דאינו נושא א\"כ ולקמן איתא מומין שאמרו כו' וברגליו ופירש\"י משום דחולץ מנעליו וע\"כ מיירי דרגליו יחפים ממש (עי' שו\"ע סי' קכ\"ח ס\"ל) לכן נ\"ל דיחף הוא רק בחלק התחתון דרגל ופוחח הוא שכרעיו נראים והיינו בגובה הרגל. ומה שהביא רש\"י ראיה מתרגום עיין בתוס' ובהגרי\"פ וגם סותר א\"ע למה שפי' בערכין ס\"פ השג יד וטעם דמתרגם כתב התוי\"ט בשם הר\"ן דלא הוי חשיבותא כ\"כ דקטן מתרגם ועי' מש\"כ לעיל בד\"ה המפטיר ולשון הר\"ן שהגדול קורא בתורה וקטן ממנו מתרגם עליו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה המפטיר בנביא מי שרגיל כו' וכ\"ה ברש\"י. </b>נראה דהיה ק\"ל דפריסת שמע ודאי קודם קה\"ת היא וכמש\"כ התוי\"ט ולישנא דהמפטיר משמע שכבר הפטיר לכן פי' מי שרגיל דהיינו בימים שעברו והתוי\"ט שכ\"ע וכלומר מי שעתיד להפטיר כו' שחת כוונתו. ועי' לשון הר\"ן ומש\"כ התוי\"ט לקמן בשמו דטעם דאין כבוד למפטיר הוא משום דאיתא אפי' בקטן לכאורה תמוה דהא תנן בסמוך דקטן קורא בתורה א\"כ מאי גריעותא דמפטיר אבל הר\"ן לשיטתו שכתב שם ולא שיהיו כולם קטנים או רובם כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות ל\"ו ד\"ה וכ\"כ רש\"י והר\"ן כו' </b>[נ\"ב עי' בקול הרמ\"ז והעתיקו הב\"ד וכתבו ע\"ז שכ\"כ הר\"ן (ובמח\"כ לא ראו שכ\"כ גם רש\"י. ונראה דאישתמיט מינייהו לפי שבא פירש\"י בסיום המשנה שלא במקומו) והקשה אטו זהב מן האסור לפיך. והביא מפירש\"י לסנהדרין (אבל לא ממנחות) ואח\"ז מצאתי בנו\"ב מ\"ק או\"ח סי' א' ד\"ה והנה גם הר\"ן תמה על פירש\"י והר\"ן שזהב מאי איסור ומאי היתר שייך בו. ומביא ג\"כ מפירש\"י מסנהדרין ומנחות (וחידוש על הגרע\"א שלא זכר את הנודע) וע\"ש בד\"ה והנה ע\"כ דברינו. ועי' בס' ערוך לנר מכות (י\"א א') על רש\"י ד\"ה כי איתקש שהביא את התוס' רעק\"א דכאן וגם הוא לא ידע את הנודע. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האומר כו' ומצאתי בערוך כו'. </b>אמנם בירושלמי הגי' גם בתדר\"י ארמית ונסתר פירושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רא\"א כו' וניחא לי במ\"ש הלבוש כו' דפ' הודע כתיב בה כו' אביך האמורי כו' עי\"ש </b>ול\"נ סמך לפירושו מהא דאיתא בסנהדרין (מ\"ד ב') בשעה כו' אביך האמורי כו' אמרה כו' רבש\"ע כו' וסוד אחר אל תגל והקב\"ה לא השיבה כלום:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מגילה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,57 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במועד כו' ולפי שאין במשנה לשון חש\"מ כו'. </b>מצינו לשון זה במ\"ב פ\"ד דמגילה. וע\"כ כוונתו על משנה שלפנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכ\"א כו' כ\"כ הר\"ן כו' </b>(נמשך אחרי מדפיסי הרי\"ף שציינו עליו מלמעלה ר\"ן. אבל נראה ברור שהוא הנ\"י כניכר מסיגנון לשונו שמובדל הרבה מלשון הר\"ן. גם ברפ\"ב מביא את הה\"מ. והר\"ן אינו מביאו לעולם. ואף הרב\"י והגר\"א מביאים אותו בשם נ\"י) ומ\"ש הר\"ן דלהכי לא אסרי משום חופר כיון שמשליך את העפר למרחוק כו'. כוונתו דדרך העודר להניח העפר במקומו וכאן ע\"כ משליך על אגפי האמה (וזה קרי ליה הנ\"י למרחוק) כיון דצריך לגומא. וכן לא אסרי משום דמכשיר אגפיה לזריעה מטעם שכתבו התוס' לקמן (ד' ב') כיון דעביד ע\"י שינוי. והא דפריך הגמ' שם. ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה. היינו למ\"ד דטעמא דראב\"ע מפני שנראה כעודר ליחוש נמי מפני דמכשיר אבל לרבנן כמו דל\"ח לעודר כן ל\"ח למכשיר וכזה כתבו התוס' בסוכה (כ\"ג) ד\"ה ולמ\"ד ועי' מש\"כ שם ובשבת (מ\"ט) בד\"ה רש\"י. ובמש\"כ מיושב מה שגמגם עליו בתור\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מי שהפך כו' ואי לא מסיק כו' לטחון כו'. </b>נראה דאף לתנא דמתני' במנחות (פ\"ו) דלא היה טוחן אלא בפעם הג' וע\"ש בגמ' היינו דוקא למנורה ולמנחות אבל להדיוט דרך לטחון אף בפעם הראשון. תדע דגם טעינת קורה לא הוזכרה שם אלא בפעם הב' והכא משמע דטוענה מיד:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה זולף כו' ע\"ג בית הבד כו' וכ\"פ רש\"י. </b>נותנם ע\"ג בית הבד כו'. זה גם רי\"ה מתיר. ול\"נ לפרש זולף דהכא כזולף דבמתני' דלקמן דפי' לתוך החבית. דרי\"ה אומר ומניחה כו'. פי' בתוך הבור כמו ביין לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מביאין כו' שיחשבו כו' </b>ותימה שלא הביא פירש\"י בפסחים (נ\"ה ב') דהטעם הוא מפני הטורח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בטלה ממנו כו' ומונה אחר הרגל ל' יום עם הג' שעברו כבר מן השלשים. </b>תמוה חדא דהא רגל עולה למנין שלשים אף אם קברו ברגל כדמסקינן לקמן וכמש\"כ בעצמו לקמן. שנית דהג' ימים שקודם הרגל נחשבין לז\"י מן השלשים כיון דחשיבי כשבעה ימי אבילות כדלקמן (כ\"ד ב') וכמש\"כ בעצמו במ\"ו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,54 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במועד כו' ולפי שאין במשנה לשון חש\"מ כו'. </b>מצינו לשון זה במ\"ב פ\"ד דמגילה. וע\"כ כוונתו על משנה שלפנינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכ\"א כו' כ\"כ הר\"ן כו' </b>(נמשך אחרי מדפיסי הרי\"ף שציינו עליו מלמעלה ר\"ן. אבל נראה ברור שהוא הנ\"י כניכר מסיגנון לשונו שמובדל הרבה מלשון הר\"ן. גם ברפ\"ב מביא את הה\"מ. והר\"ן אינו מביאו לעולם. ואף הרב\"י והגר\"א מביאים אותו בשם נ\"י) ומ\"ש הר\"ן דלהכי לא אסרי משום חופר כיון שמשליך את העפר למרחוק כו'. כוונתו דדרך העודר להניח העפר במקומו וכאן ע\"כ משליך על אגפי האמה (וזה קרי ליה הנ\"י למרחוק) כיון דצריך לגומא. וכן לא אסרי משום דמכשיר אגפיה לזריעה מטעם שכתבו התוס' לקמן (ד' ב') כיון דעביד ע\"י שינוי. והא דפריך הגמ' שם. ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה. היינו למ\"ד דטעמא דראב\"ע מפני שנראה כעודר ליחוש נמי מפני דמכשיר אבל לרבנן כמו דל\"ח לעודר כן ל\"ח למכשיר וכזה כתבו התוס' בסוכה (כ\"ג) ד\"ה ולמ\"ד ועי' מש\"כ שם ובשבת (מ\"ט) בד\"ה רש\"י. ובמש\"כ מיושב מה שגמגם עליו בתור\"ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מי שהפך כו' ואי לא מסיק כו' לטחון כו'. </b>נראה דאף לתנא דמתני' במנחות (פ\"ו) דלא היה טוחן אלא בפעם הג' וע\"ש בגמ' היינו דוקא למנורה ולמנחות אבל להדיוט דרך לטחון אף בפעם הראשון. תדע דגם טעינת קורה לא הוזכרה שם אלא בפעם הב' והכא משמע דטוענה מיד:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה זולף כו' ע\"ג בית הבד כו' וכ\"פ רש\"י. </b>נותנם ע\"ג בית הבד כו'. זה גם רי\"ה מתיר. ול\"נ לפרש זולף דהכא כזולף דבמתני' דלקמן דפי' לתוך החבית. דרי\"ה אומר ומניחה כו'. פי' בתוך הבור כמו ביין לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מביאין כו' שיחשבו כו' </b>ותימה שלא הביא פירש\"י בפסחים (נ\"ה ב') דהטעם הוא מפני הטורח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בטלה ממנו כו' ומונה אחר הרגל ל' יום עם הג' שעברו כבר מן השלשים. </b>תמוה חדא דהא רגל עולה למנין שלשים אף אם קברו ברגל כדמסקינן לקמן וכמש\"כ בעצמו לקמן. שנית דהג' ימים שקודם הרגל נחשבין לז\"י מן השלשים כיון דחשיבי כשבעה ימי אבילות כדלקמן (כ\"ד ב') וכמש\"כ בעצמו במ\"ו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Pesachim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,255 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Pesachim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בודקין כו'. </b>אית דמפרשי דטעמא דלא סמכינן אביטול דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ונמלך על ביטולו כו' ומלא התוי\"ט א\"ד דמחשבה מבטלת מחשבה וא\"צ לזה דאפי' לר\"ל (בקדושין נ\"ט ב') לפי דמתני רב זביד הכא כיון דדעתו לקנות קני ליה רשותו עי' (ב\"מ י' א') ובתוד\"ה זכתה. אמנם לכאורה עיקר דברי הרע\"ב תמוה דהא לקמן (ו' ב') מוכח להדיא דבביטול אזלא לה חששא דגלוסקא וגם דאף אחר הבדיקה איכא חששא דגלוסקא וי\"ל דבלא בדיקה ודאי מצוי שימצא גלוסקא ולכן חיישינן שמא ימלך על בטולו אבל אחר הבדיקה אינו אלא חששא שמא ימצא כו' ושמא ימלך ולתרי שמא תו לא חיישינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה שתי שורות. </b>וב' שורות שאמרו ב\"ש הם שורה חיצונה מן הארץ עד שמי קורה כו'. נמשך אחר לשון רש\"י. ולא פי' גם כאן שהוא ע\"פ כל רחבו. ורש\"י השמיט זה בדבריו משום דסמיך על מה שפי' כבר בדברי רב יהודה דבה לא פליגי. והתוי\"ט נדחק בזה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בודקין כו'. </b>כתב הרע\"ב ואע\"ג כו' כדפירש\"י כו'. והתוס' הקשו עליו. ונ\"ל ראיה לפירש\"י מתו\"כ ר\"פ בהר (והביאו רש\"י בפיה\"ת) והיתה שבת הארץ לכם מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור משמע דמפרש שבת לשון הפקר היפך השמור וכפי' הא' של הרא\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בתוך המועד כו' והא דלא רצה רש\"י לפרש כא\"ד כו'. </b>נ\"ל דלרש\"י דחק לשון הברייתא דמביא רב יוסף לקמן \"רי\"א כל שלא בדק בג\"פ הללו שוב א\"ב\" דע\"כ נזכר שם מקודם דעת חכמים כלשונם במשנתינו. אור י\"ד. י\"ד. תוך המועד. ור\"י מודה להו בג\"פ הללו א\"כ מוכח דתוך המועד הוא שעת הביעור שבדבריו במשנה. עוד נ\"ל דמשמע דהג\"פ שזכר ר\"י יש לכ\"א קדימת מעלה על הבא אחריו. הלילה. אור הנר יפה בה ושעה שב\"א מצויין בבתיהם. ושחרית נ\"ל דהיינו עד ד' שעות כמו תפלת השחר לדידיה בר\"פ תה\"ש ושעת ביעור היינו שעה ה' וששית (דבה' כ\"א בהול לבערו למכור לנכרי טרם שיגיע ו' שאסור בהנאה) ולדידיה דתולין כל חמש ודאי דעדיף טפי לבדוק קודם לה שמותר עדיין באכילה. אבל לחכמים (דהם ר\"מ כמ\"ש רש\"י לקמן בד\"ה דרבנן אדרבנן) דס\"ל דאוכלין כל חמש שוה חמש לקודם לה. ולכן שינו לשונם לומר תוך המועד דהוא שעה ו' מועד שקבעו חכמים לבערו. וכן ל\"א בי\"ד שחרית שלא תטעה דהיינו עד ד' שעות כמו בדר\"י. ולדידהו היינו עד ה' שעות ולכן הוכרח ג\"כ לפרש לאחר המועד הוא עד שתחשך ולא יותר דאל\"כ הל\"ל לא בדק בתוך המועד יבדוק עד שתחשך לא בדק כו' יבדוק בתוך הרגל. דהא ודאי עדיף טפי קודם הרגל דאינו אלא בלאו מברגל עצמו דבכרת. עי' ר\"ן ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א כו' ותולין כל חמש. </b>לכאורה יפלא כיון דאיסור הנאה מז' הוא ג\"כ מדאורייתא ולוקין עליו. עי' מל\"מ בפ\"ה מהל' יסוה\"ת מדוע ל\"ג עליה ג\"כ כמו באכילה י\"ל שלא רצו להחמיר כ\"כ ואשכחן כה\"ג לענין בשר בחלב דאע\"ג דהג' איסורין שבו דהם אכילה הנאה ובישול שוין לאיסורא מ\"מ במאי דגזרו מדבריהם ל\"ג אלא על אכילה. עי' יו\"ד ר\"ס פ\"ז ובזבחים (צ\"ט ב') באכילה עבוד רבנן מעלה כו' ועי' (שבת י\"ב ב') תוד\"ה ר' נתן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בנר דהא הך דאוכל מטמא אוכל נמי מדרבנן היא. </b>ל\"ד דהכי הל\"ל דהא משקה מטמא אוכל נמי מדרבנן לפי הס\"ד וא\"כ מאי אהני ליה האי נר להאי שמן אי לאפסולי גופיה הא פסול וקאי ואם לטמא אחרים מדרבנן אפי' בשרץ נמי כמבואר בסוגיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה מדבריהם. </b>ולפ\"ז הך סוגיא כו' דדייק כו' אתיא כו' אוכל מטמא אוכל כו' דל\"צ כו' דמדבריהם אדר\"א ור\"י קאי תמוה דאליבא דמ\"ד אוכל מטמא אוכל כו' שפיר מצינן לאוקמי דנטמא במשקין כר' ירמיה כפירש\"י ומדבריהם היינו מדברי ר\"ח. ונראה דחסר בדבריו תיבת או קודם דל\"צ כו' וכוונתו דהך סוגיא כו' אתיא או כמ\"ד אוכל מטמא אוכל כו' וכר' ירמיה או דלא כרי\"ר ומדבריהם אדר\"א ור\"י קאי. ויותר נראה דכ\"ז מן דל\"צ עד תיבת קאי למחוק מכאן ולהעמידם להלן אחר תיבת מיירי וכמו שהוסיפו שם תיבות אלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אסור בהנאתו כו' שנאמר לא יאכל כו' משמע כו' וכן פירש\"י. </b>ולעד\"נ דלא יאכל משמע אף לכלבים. ומפרש דהוא מטעם הנאה וה\"ה לכל הנאות וכה\"ג דריש ר\"ש במנחות (ק\"א ב') מכל האוכל אשר יאכל שאתה יכול להאכילו לאחרים וממעט מזה אה\"נ ואף למאי דכ' התוס' שם בד\"ה אוכל ע\"ש איכא למימר דיאכל תרווייהו משמע. אך לכאורה לפמש\"כ התוס' (בשבת כ\"ו) ד\"ה אין מדליקין ע\"ש ה\"נ אימא דלא אסרה תורה אלא הנאה של כילוי דומיא דאכילה וכן לפמש\"כ (בב\"ק נ\"ג ב') בד\"ה לענין כלים דלא ילפינן שאר הנאות לאיסור מאכילת כלבים לר\"א ע\"ש ה\"נ לא ניליף ושאר הנאות מנלן. אך זה י\"ל דחזקיה ס\"ל כרבא וכר\"י שהביאו התוס' שם דלא מחלקי. אמנם בלא\"ה קשה לדבריהם מהא דיליף לקמן מאותו דאי אתה משליך לכלב כאשב\"ת שאר הנאות ג\"כ וכבר הרגישו בעצמם לקמן (כ\"ט ב') ד\"ה ר\"א. ועמש\"כ (בבכורות י\"ב ב') פי' אחר נכון בס\"ד:",
+                "<b>[בתו\"ח לדברי התוי\"ט ד\"ה כל שעה. </b>תימא דרש\"י פי' כן במתני' להס\"ד בגמ' כדרכו. נ\"ב במח\"כ לא ראה מש\"כ המהרש\"א שם. וע\"ש במפרשים. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שנאמר לא יראה לך שאור. </b>ברי\"ף ורא\"ש הגי' חמץ ועי' לקמן (כ\"ט) ויליף שאור דאכילה משאור דראיה ובפירש\"י ובמשנה שבירושלמי ל\"ג אלא ל\"י לך לחוד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומצטרפין לכזית וה\"ה בה' מיני דגן כו'. </b>ואתרווייהו קאי ולא מחוור דיותר ה\"ל למתני' שם כמו ששנה אבל לא בטבל כו' והכא סמיך אדהתם והר\"ן נתן טעם אחר בזה ע\"ש. ול\"נ משום דתנן בפ\"ג דחלה מ\"ז העושה עיסה מן החטים ומן האורז כו' ויוצא בה יד\"ח בפסח. ולרוב הפוסקים בכזית בלבד יוצא. עי' בהגר\"א סי' תנ\"ג ולכן לא תני בהם ומצטרפין דהוה משמע דה' המינין לחוד ולא זולתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אבל חולטין כו' שכ\"ז שהמים רותחין א\"י להחמיץ. </b>משמעו דלאחר שיצטננו יוכל להחמיץ וז\"א כדאיתא לקמן בברייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומטבילין אותו בהן. </b>נ\"ל דקאי על כל הנזכרים למעלה רצוני אף אחרוסת וחרדל דחריפי טובא וה\"א דמבטלי טעם פסח קמ\"ל ובזה א\"ש דשנאו כאן עי' לקמן תוד\"ה אין מבשלין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הרי אלו באזהרה כו' וכן כתב הכ\"מ כו'. </b>וטעמא מדכתב גבי אוכל חמץ ונכרתה וגבי מחמצת שהוא תערובות חמץ לא כתב ונכרתה כו'. לכאורה תמוה דהא גבי מחמצת נמי כתיב ונכרתה בפ' בא (י\"ב י\"ט) וזהו קושיית הגמ' עצמה לקמן (מ\"ג) ומסיק דמכל נפקא ורבנן לא דרשי כל וע\"ש בכ\"מ באורך ובלח\"מ:",
+                "<b>בסה\"ד דמשמע כו' אבל איסורא מה\"ת כו'. </b>תמוה לומר דתערובת חמץ במשהו מה\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לא זהו חמץ שמוזהרין כו'. </b>מכאן נ\"ל סתירה למה שראיתי בפ\"ת ליו\"ד (שכ\"ב סק\"ב) בשם בר\"י דבעה\"ב חייב באחריות החלה עד שתבא ליד כהן כו'. דא\"כ מדוע לא יעבור עליה כמו בחמצו של נכרי שק\"ע אחריות דילפינן לה מדלא כתיב לך גבי לא ימצא. ולכן פשוט דאפי' ל\"ל בעלים מיוחדים ומה שפי' רש\"י וזה כו' ולא של חבירך וכן מה שפי' לקמן בגמ' ומשום פקדון נמי ליכא כו'. הוא דס\"ל כפי שיטת הגר\"א ז\"ל בסי' תמ\"ג סקי\"א דבשל חבירו עובר אף בלא קע\"א ועמש\"כ שם או דכוונתו לתת טעם מדוע לא יעברו הכהנים ואין לומר דהכא כיון שאין הכהן יכול ליהנות ממנה אין שייך לחייבו באחריות וכמש\"כ שם בחלה בזה\"ז דהא לענין ב\"י וב\"י עשאו הכתוב כאלו היה מותר בהנאתו כמש\"כ לקמן לענין טה\"נ לכן נ\"ל דא\"ח באחריות החלה ול\"ד לרה\"ג דהתם אכתי מצי לקיים הנתינה משאר הגיזה כיון דאין בה קדושה משא\"כ הכא כבר נפטרה העיסה וא\"א לחול עליה עוד שם חלה (וכה\"ג מחלק המל\"מ בפ\"י מהל' בכורים ה\"ח ע\"ש) דזה ודאי דאף הבר\"י מודה דעיסה נתקנה מיד בהפרשת החלה טרם נתינתה לכהן:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חלה בטומאה שנטמאת העיסה כו' והן דברי רש\"י ז\"ל . </b>עי' צל\"ח מש\"כ בכוונתו עפ\"י הירושלמי וכ\"ה בהר\"ן ולפלא שלא הביאו. וי\"ל עוד שכוון לאפוקי אם נטמא בעודה קמח דה\"ל שלא היתה לה שעת הכושר דהמפריש חלתו קמח אינה חלה (פ\"ב דחלה מ\"ה) ופטורה מה\"ח כדלעיל (לג) והצל\"ח במחכ\"ת ל\"ד בהבאתו בשם הירושלמי אבל אם נטמא הקמח כו'. עושה עיסתו קבא קבא דאז הוה פטורה לגמרי ולשון הירושלמי קודם לגלגולה וכ\"ה לשון הר\"ן ור\"ל אחר נתינת המים דזה מיקרי שעת הכושר דתנן (חלה רפ\"ג) כיון שהיא נותנת אה\"מ מגבהת חלתה וע\"ש בר\"ש ובשנ\"א ועי' לעיל ל\"ג ובמש\"כ שם:",
+                "<b>בא\"ד ולשורפה או להאכילה כו'. </b>עי' תוי\"ט מה שהביא בשם תוס' ביצה שהקשו עליו וכן מה שתמה בעצמו ועמש\"כ לעיל ברפ\"ב ובביצה שם בישוב דברי רש\"י:",
+                "<b>שם ד\"ה ר\"א לא יקרא כו'. </b>וד\"ה לא זהו חמץ כו' ור\"א סבר הואיל כו'. עי' בסוגיא דרמב\"ח ופירש\"י. ותמה אנכי על התוי\"ט שכתב על הרע\"ב שפי' דר' אליעזר סבירא ליה הואיל דאי בעי מיתשל דתו לא הוי צריך לפרש בו טעמא דאכתי כ\"ח וחדא כו'. ובסוף כ\"ע דטעה בזה דהרי גם רמב\"ח ס\"ל דפליגי בהאי הואיל (כפי' רש\"י ומוכרח הוא מדחויי דר\"פ ורב שישא וכבר הקשו על הרי\"ף דמפרש דרמב\"ח כוון להואיל דאי בעי מיתשיל) וכן רי\"ר קבל ליה וגם ר\"ז שתיק ליה ומש\"כ דעל פירש\"י דאכתי כ\"ח כו'. הקשו התוס' ב' קושיות. קושיותם אינם רק על פי' דההואיל הוא דאי בעי בצע כו'. אבל עיקר ההואיל הוא מוכרח מהסוגיא ועי' מהר\"ם וכן הר\"ן פי' בדר\"א ב' ההואילים. גם מש\"כ מקודם ועוד דאין ענין הקדש בטעות. אלא מכי אמרי' הואיל כו'. מגומגם:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א כו' ומש\"ה נמי נ\"ל דרש\"י כו' אלא רש\"י ידע כו'. </b>ול\"נ משום דא\"ל דמיירי דכבר בא ליד הגזבר וכמש\"כ התוס' לעיל (מ\"ו ב') בד\"ה הואיל הב':",
+                "<b>משנה ו ברע\"ב ד\"ה תרומה מלפני השבת. </b>והלכה כר' אלעזר בר' צדוק. נ\"ב כ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה (וכ\"כ הרי\"ף) אבל בס' היד (פ\"ג מהל' חו\"מ) נראה שחזר בו. ועי' בבעל המאור ובמ��חמות ובר\"ן ספ\"ק ועי' בב\"י סי' תמ\"ד. ובב\"ח ובפר\"ח שם שכולם שקלו וטרו נידון פסק ההלכה. וחידוש על התוי\"ט שלא העיר בזה כלום. אח\"ז ראיתי בש\"ל שכתב ב' טעמים על פסק הרע\"ב משמיה דנפשיה. וכפי הנראה לא עיין בדברי הראשונים מש\"כ בזה. [אח\"ז ראיתי בהו\"ע שגם הוא כתב בזה. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חוזר ושורפו כו'. </b>וכתבו התוס' דקשה לר\"י אי דאורייתא כו'. ולעד\"נ דעת רש\"י והרע\"ב דע\"כ ל\"א דבמקום אכילתו שריפתו אלא שאירע בו הפסול במקום אכילתו. אבל ביצא חוצה לו מדאורייתא שריפתו במקומו רק דרבנן החמירו בלא עבר צופים. וזהו (דלעיל כ\"ד) ד\"ה פסולי חשיב טומאה ושפיכת הדם וכו' ול\"ח פסול יוצא. ונ\"ל ראייה לזה מזבחים (ק\"ד ב') דתני לוי ביה\"ד היה בעזרה ששורפין כו'. ופרים הנשרפין כו'. ובהר הבית ששורפין פרים הנשרפים כו'. שאירע בהן פסול ביציאתן עי\"ש. ועי' מש\"כ (בשקלים פ\"ח מ\"ו בס\"ד):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד חצות. </b>אלא הטעם כדאיתא בירושלמי כו'. נ\"ב באו\"ח כתב דכוונת רש\"י אינו אלא על המנהג של איסור דקודם חצות. אבל על האיסור גמור דאחר חצות י\"ל דמודה רש\"י כטעם הירושלמי כו' ע\"כ וכ\"כ הצל\"ח. וכבר קדמם בזה בס' בית דוד עי\"ש:",
+                "<b>שם בסה\"ד ועי' מ\"ש במשנה ג' פ\"ה דחולין. </b>נ\"ב שהעיר שם ממ\"ש שם התוס' והרע\"ב דבערב סוכות כ\"ע טרידי בסוכה ולולב כו' ע\"ש. והפר\"ח או\"ח ריש סי' תס\"ח העיר משמיה דנפשיה על דברי התוי\"ט כאן מהא דמ\"ש בתוס' שם בחולין כי לא עיין בתוי\"ט שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בן בתירה. </b>ול\"ג בגמ' אמר ר\"י הלכה כבן בתירה. נ\"ב עי' בשעה\"מ פרק כ\"א שהשיג עליו:",
+                "<b>שם בא\"ד מיהו הר\"ן חולק בזה בפ\"ק דסוכה. </b>[נ\"ב עי' מש\"כ בגליון מעשרות ספ\"ב. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מש\"נ לאכול צלי בלילי פסחים כו'. </b>לפי הא\"נ שכתבו התוס' לקמן בר\"פ ע\"פ ע\"ש. הל\"ל דה\"נ כולל התנא גם פסח שני והרי טעם דאין אוכלין הוא דמחזי כאוכל פסח בחוץ וזה שייך גם בפ\"ש. ולפ\"ז באלו הארצות שא\"נ לאכול צלי (מ\"א ר\"ס תע\"ו) אסור גם בליל ט\"ו אייר ואף את\"ל דכיון דבמנהגא תליא מלתא אמרי' דל\"נ רק בט\"ו ניסן. מ\"מ גדי מקולס דאסור בכ\"מ (דלא כרש\"י לקמן רפ\"ז עמש\"כ שם) איסורו הוא אף בליל ט\"ו אייר דגם בו אמרו ל\"ר פסחים לקמן ובמשנה בפ\"ב דביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וב\"ה מתירים. </b>מידי דהוה אתענית כו'. במחכ\"ת נראה דאשתמיטתיה גמ' דלעיל בריש מכילתין דלטעם זה היה אסור מע\"ה וע\"כ טעמייהו כמ\"ש התוס' שם לר\"י וגם מהתוי\"ט נראה דאשתמיט ליה גמ' הלזו:",
+                "<b>[שם מידי דהוה אתענית שהיום אסור באכילה. </b>נ\"ב עי' בתוי\"ט. ואולי הוא ט\"ס ברע\"ב. וצ\"ל במלאכה. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מחזירין שכתב ואע\"ג דהשתא כו'. </b>זו ואצל\"ז קתני כו'. במחכ\"ת ל\"ד כי כפי שרוצה להעמיס שיטה זו בהרע\"ב ורוצה להגיה בי\"ד וס\"ל דדוקא אם מתה אחר ג\"י ומשום הפסד דביצים. ע\"כ צ\"ל דלהושיב אחרת גרע מלהושיב בתחלה וכועי\"ל שבב\"י לדעת הרמב\"ם (ועיין בהה\"מ) אם כן אין זה זו וא\"צ לזו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בין בחול בין בשבת הן בין לאביי בין לרבא בפי' פלוגתת רי\"ש ור\"ע לקמן בגמ' הרבותא היא בבין השני וכי\"ב הרבה במשנה וגמ'. </b>וזה דלא כמו שהבאתי (בברכות נ') בשם הסמ\"ע ובריש הוריות בגמ' על הא דתנן בין שעשו ועשה עמהן כו'. מוכח דיותר מסתבר לינקוט הרבותא בהשני (ובשבת ק\"ח ב') במשנה אר\"י וה\"ה הלמי בין מרובה ובין מועט ובגמ' אבע\"ל ר\"י לאסור או להתיר ועמש\"כ עוד בזה (שם קנ\"ה):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובידיהם בזיכי כו'. </b>הן בכ\"מ איתא מזרקות לקבלת הדם. ואולי הכא מפני שלא היו להם שוליים רחבים קוראן בזיכין שכן דרך הכף עי' כלים פ' בתרא מ\"ב ובזיכי לבונה אע\"ג דה\"ל שוליים יתכן שמלאכתם היה כעין כף בעגול ארוך:",
+                "<b>שם שורה. </b>שכולה כסף כסף. ושורה שכולה זהב זהב כ\"ה כוונת המשנה כאשר הפסקתיה:",
+                "<b>משנה ז בתו\"ח על הרע\"ב ד\"ה קראו את ההלל. </b>וי\"ל כיון כשקוראין ההלל כו' נ\"ב כ\"כ הש\"ל. ובאמת לא הרע\"ב לבדו פי' כן כ\"א גם רש\"י פי' כאן שהכתות היו קורין. וכ\"פ רש\"י בסוכה (נ\"ד רע\"ב) ושם השיגו בתוס' עליו מהתוספתא. אך יש להעיר שהרע\"ב בעצמו בפ\"ב דערכין (מ\"ג) כתב הלשון. והיו הלוים משוררים בפה את ההלל כו' ע\"כ וחידוש על הרמ\"ז והב\"ד והש\"ל שלא הזכירוהו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות כ' ד\"ה במחילת כתה\"ק אשתמיטתיה כו'. </b>נ\"ב כ\"כ הרמ\"ז ועי' בש\"ל וכן העיר בספר מחנה ראובן. מהגרמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והשלישית במקומה עומדת. </b>לכאורה קשה כיון דהשלישית נשארה במקומה יכלה הראשונה לשבת בחיל ושניה בעזרת נשים ויש לומר דבשעה שיצאה הראשונה היתה אז כת הב' עומדת הכן בע\"נ והג' בחיל לכן הוכרחה לשוב עד הר הבית וכן בשובת השניה מצאה אז השלישית בע\"נ לכן היתה מוכרחת לשוב עד החיל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והוצא כו' והרב שכתב כו' ובפסח נאמר האליה כו'. </b>ל\"ד דבפסח עצמו לא כתיב אימורין כלל ולקמן יליף ריה\"ג מן ואת חלבם תקטיר דכתיב גבי בכור ולקמן צ\"ו ב' יליף עוד מקרא אחר לאליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וחתיכת יבלתו. </b>הצל\"ח נסתפק בנולדה היבלת בשבת עה\"פ אם מותר לחתכה שהרי לא היה אפשר לעשותה מע\"ש ע\"ש ונעלם מכ\"ת ירושלמי בפירקין בסוף הל' ג' וז\"ל הגע עצמך שנולדה לו יבולת כו'. ומשני מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול (וצ\"ע ביבמות (ו' ב') בתד\"ה טעמא בסופו שכתבו דבכ\"ד משוינן מכשירי מצוה שא\"א לעשותן מע\"ש כמצוה עצמה כו' ע\"ש) עוד שם בירושלמי הגע עצמך שחל יום הז' שלו בשבת כו'. ומשני מין הזייה ראויה מאתמול ומזה אני תמה גם על רש\"י שנדחק בסוה\"מ וכ' והזאה כו':",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שחיטתו כו' דכתיב ביום צוותו כו'. </b>לכאורה הלא בגופיה כתיב בין הערבים ואולי משום דכתיב ביה נמי שם תזבח כו'. בערב כבוא השמש:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וזריקת דמו כו' ושם כתבו עוד כו' מותר להפשיט לגמרי [ר\"ל כדרכו ע\"ש] כו' וכתירוץ האחרון נראה דעת הרמב\"ם כו' שכתב דמפשיטין את כולו ולא חילק כו'. </b>(ולהלח\"מ שם אישתמיט תוס' דשבת ע\"ש). ולי עדיין קשה דה\"ל לבאר דבמונח על פתורא דדהבא אינו רשאי להפשיט את כולו כדאיתא שם אליבא דרבא ואם הוא גם יומא דאיסתנא אסור לכ\"ע ע\"ש. ואולי דסמך על הא דאמר הש\"ס בר\"פ רי\"ש (מנחות ס\"ד ס\"ג) לישנא דאיכא בזיון קדשים ומשמע ליה דלטעם זה מותר בכ\"ע. ונ\"ל ראיה לדעת הרמב\"ם ור\"י (דבשבת קל\"ג ב') ובמנחות שם מייתא לפלוגתתם אמלאכות דאורייתא ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מ\"ר רשות למצוה כו' וברפ\"כ דשבת ס\"ל דנותנין לתלויה בשבת ל\"ד במחכ\"ת דמן תולין אה\"מ ביו\"ט ה\"ל לאקשויי דע\"ז אמ�� הש\"ס שם דר\"א ס\"ל דמכשירי א\"נ דוחין את היו\"ט ועיין בלשון התוס' לקמן (ס\"ח ב') ומש\"כ עוד בס\"ד מ\"מ לענין ע\"ת מיקרי רשות כו'. </b>ג\"כ ל\"ד דאדרבה דלענין ע\"ת שאין מערבין אלא לדב\"מ ע\"כ דשמחת יו\"ט מקרי ג\"כ מצוה אלא נגד מצות ביעור חמץ מיקרי רשות והכי הל\"ל:",
+                "<b>[שם ותדע דמייתי כו' מן התוספתא. </b>נ\"ב עי' בשעה\"מ בהשמטות להל' ק\"פ מש\"כ בזה ושכח להזכיר התוי\"ט. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה. </b>לכאורה קשה על שינוי הסדר מרישא ומצאתי בתוי\"ט שהרגיש בזה. ונ\"ל ליישב ע\"ד שכתב התוי\"ט לעיל בד\"ה בחול ע\"ש וה\"נ אי הוה אמר בשבת ובטומאה ה\"א דדוקא תרוויהון לא דחי לכן הפסיק ביניהון לחלקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הכבשים ומן העזים. </b>לכאורה זה אין רבותא כלל שהרי גם פסח בא מהם. ונ\"ל דהתוס' (בריש מכילתין ג' ב') כתבו דרוב פסחיהם היה טלה ואולי מצוה מן המהדרין הוא גבי פסח (אף דבשאר קרבנות שניהם שוין כדלעיל ס\"פ מש\"נ) מפני דמזל מצרים היה טלה והיו עובדים אותו להכי קמ\"ל דבחגיגה אפי' מצוה מן המהדרין ליכא ולפי מש\"כ במ\"א דדוקא כבש סתם הוא בן שנה אבל כשב כולל כל המין בן שנה ובן שתים ולמעלה הנ\"ל לומר דהכא ט\"ס וצ\"ל מן הכשבים ולאפוקי פסח דאינו בא אלא בן שנה. וענ\"ל כיון דדרשינן לקמן [ע' ב'] אליבא דבן דורתאי קרא דוזבחת פסח כו' צאן ובקר צאן זה פסח בקר זו חגיגה ה\"א דוקא בקר ולא צאן וע\"ד שדורש ר\"א בזבחים (נ\"ה) לענין שחיטת צפון בקק\"ל וכפירוש שפירשתי שם בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה בר\"ג שאמר כו' אה\"פ. </b>בסה\"ד מביא ע\"ז פירש\"י דר\"ג היה בבית שני כו' הן לפנינו ליתא ברש\"י ואפשר דט\"ס הוא וצ\"ל פירוש והוא פי' של עצמו. ובאמת שגם (בנדה ו' ב') מצינו שנשאל משפחתו על עובדא דתרומת לחמי תודה ולקמן (פ\"ח ב') נשאל מהמלכה על עובדא דפסח ואם ניתן אמון לסופרי העמים אשר בן כוזיבא במלכו בנה בהמ\"ק והחריבו אדריינוס ועי' מ\"ע חלק א\"ב פי\"ב א\"ש טפי. אבל לא שמענוהו בפירוש בדברי חז\"ל. ולעד\"נ דעובדא דא הוה אחר חורבן. ולפי שמצינו לו (בביצה כ\"ב ב') במשנה דעושין גדי מקולס בלילי פסחים. ופירש\"י משום זכר למקדש. לכן מחמת חביבותו היה קורהו פסח ואע\"ג דאמרי' לעיל (נג) דאסור לומר בשר זה לפסח וע\"ש בפירש\"י ותוס' י\"ל דר\"ג דלא חייש לרואים בעשיית גדי מקולס ה\"ה דל\"ח בקרוא עליו שם פסח והשתא א\"ש דלא הוה מעשה לסתור (כדפריך הגמ' וכן בירושלמי מקשה ליה לר\"י צלי אש כו' ותו איתא שם ר\"ג חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו ונראה דהוא בלשון קושיא וכמו דמקשה בריש ברכות העתקתיו לעיל (נ\"א ב') ודלא כפי' הק\"ע ולא מתרץ מידי) אלא לראיה דפסח ממש א\"צ על האסכלא (וכבר הרשנו הרמב\"ם בפ\"ה דנזיר מ\"ה לפרש משנה נגד הגמ' היכא דליכא נפקותא לדינא. ע\"ש בתוי\"ט ועמש\"כ בברכות (מ\"ט ב') במשנה שגם הגר\"א ז\"ל עשה כן) דר\"ג מפני שרצה להראות שאינו אלא לזכר ולא יסברו שאוכל קדשים בחוץ צוה לשנותו ולצלותו על האסכלא. ונ\"ל עוד דלכן אמר שעושין גדי מקולס (וגדי אע\"פ שבלשון תורה הוא כולל אף פרה ורחל (חולין קי\"ג) מ\"מ בלשון חכמים הוא שם פרטי לעז בלבד כדמוכח לקמן (פ\"ח ב') במשנה ובש\"מ טובא) הוא ג\"כ לשינוי שרוב פסחיהם היה טלה כמש\"כ לעיל (ס\"ט ב') וכן בירושלמי איתא דעגל מקולס שרי לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטף מרוטבו על הסולת והסולת רותחת כו' וכ\"כ רש\"י מפרש בגמ' בסולת רותחת. </b>ה�� דל\"ק רש\"י ברישא גבי עה\"ח דבגמ' מפרש בחרס רותח הוא דכיון דפי' שם נטף בתנור ממילא מישתמע דהחרס פי' של תנור עי' שם בתד\"ה תנן ולהכי גם רי\"ר א\"ש לא הוצרך לשנות רק אסולת ועל הרע\"ב יש תפיסה שהשמיט תיבת בתנור מלשון רש\"י ואפ\"ה לא ביאר ברישא דמיירי בחרס חם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שאין פודין כו' והקשו בתוס' כו'. </b>ונראה לר\"י דבירושלים גזרו כו' הב\"א כתב דבירושלמי יליף היתר מכירת מע\"ש מק\"ו מתרומה וש\"מ דאף מדרבנן ל\"ג אטו פדיה כמו דל\"ג בתרומה ול\"ד דבתרומה לא שייך גזירה אטו פדיה כיון דל\"ל פדיה בשום מקום. אבל מעשר דא\"ל פדיה חוץ לחומה שייך שפיר למיגזר ומש\"כ עוד דדברי התוס' אליבא דר\"מ דמדאורייתא אין מוכרין אותו והא דהוצרכו לטעמא דגזירה הוא לענין דיעבד שתתבטל המכירה א\"נ כלל דהא מתני' ל\"א אלא לישנא דלכתחלה ומנא להו להתוס' דאף בדיעבד בטלה ולחדש גזירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ה' דברים כו' ובגמ' עביד צריכותא דתמיד ופסח דפי' הר\"ב רפ\"ו כו' </b>הקשה הב\"ח בגמ' דבלא\"ה צריך מועדו גבי תמיד למילף גז\"ש מועדו מועדו מפסח לענין טומאת התהום כדמסיק רבא (לקמן פ\"א) ושכח דברי הצל\"ח דרבא ל\"ק שם אלא לתנא דיליף בגז\"ש דמועדו אבל למאן דיליף ממשמעות (והוא תנא שלפנינו כמ\"ש המחבר בשם התוס' לעיל ס\"ו) ליכא למילף לענין טומאת התהום כלל ע\"ש. ולפ\"ז לא יפה עשה התוי\"ט בהביאו הצריכותא על פי' הרע\"ב דמגז\"ש יליף ולא ממשמעותא:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושעירי ר\"ח כו' דה\"נ לא קאי אשבת כו'. </b>עי' במהרש\"א שכתב דלשון אשבת מגומגם דמוספי שבת ודאי לא איצטריך כו'. וכ\"כ עוד בס\"ד דלמוספי פסח וסוכות לא איצטריך במועדיכם כו'. ול\"ד במחכ\"ת דנהי דלא איצטריך לענין שבת אבל משום דחיית טומאה איצטריך וכדמסיק בעצמו לענין תמיד והכי הל\"ל דלא מייתא הש\"ס קרא לקמן על מוספי שבת. ובאמת צ\"ל דילפינן להו ממוספי יו\"ט או משבתו דהוה כמו במועדו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואח\"כ נודע כו' ואפי' לר\"י כו' בדבר הנאכל כו' הנ\"מ לכתחלה כו'. </b>לשונו אינו מדוייק דלכתחלה אפי' טומאת דם נמי לא והכי הל\"ל דלר\"י הציץ מרצה על האוכלין ג\"כ רק דלכתחלה לא. ל\"ש טומאת דם ול\"ש ט\"א עי' בתוס' ד\"ה נזרק דמו ועי' בסוגיא (בדף ע\"ז וע\"ח) היטב ובמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מעצי המערכה וכתבו התוס' נראה הטעם כו'. </b>ולע\"ד י\"ל משום דמצות לאו ליהנות ניתנו (ר\"ה כ\"ח) מיהו צריכין אנו לדבריהם אליבא דרב יהודה דשם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חל ט\"ז להיות בשבת כו'. </b>עי' תוי\"ט ולנ\"פ דקמ\"ל אע\"ג שידחה עד י\"ז אפ\"ה ל\"ד יום טוב וכה\"ג איתא (בחגיגה י\"ז ב') ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שכח כו' וטלה שלי. </b>לכאורה קשה איך יוכל להמנות על של עצמו הא אפי' בחציו ב\"ח ל\"י מש\"ע למ\"ר כשכ\"כ בשכולו עבד וצ\"ל דאמרי' מסתמא ניחא ליה לרבו שימנה על של עצמו בכה\"ג משום תקנת עצמו:",
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה ופטורין כו' דקמי שמיא גליא וכ\"כ רש\"י </b>ומשמע דמפרשי כדאיכא דמתני לה (להא דאביי) אברייתא אבל במתני' אע\"ג דשכח קודם זריקה דט\"ז לא הצריכו אלא להך לישנא אבל הרמב\"ם פי' דדוקא בשכח אח\"ז וכ\"פ בחבורו וע\"ש בכ\"מ והתוי\"ט לא העיר מזה וגם בתור\"ע ל\"ד בזה במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א עד שיזרוק כו'. </b>בגמ' ור\"ש סבר מהווייתו דשה פי' דיש עדיין מה להוות בו דהיינו לזרוק דכל כ��ה דלא זריק לא מישתרי הבשר (עי' לעיל ברש\"י ס\"ד י\"ג) אבל הקטרת אימוריו אינם מעכבין בנטמאו או שאבדו (לעיל נ\"ט ב') ובזה יפול היש לעיין שבתור\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חוץ מן המפקח כו' והוא שהיה הגל כו' אבל כו' ארוך שמא בשעת שחיטה כו'. </b>ועי' פירש\"י. וק\"ל אם הגל ברה\"ר הוי ספק טומאה ברה\"ר וטהור ודאי ואם ברה\"י הוה כודאי טמא ונראה דלעולם ברה\"י אך זה הוי כטומאת התהום דהא לא ידע אדם מעולם אם היה שם טומאה במקום שהאהיל וגם אז לא ידע שום אדם אם חי או מת אע\"ג דבזה לחוד לא משוה לו טומאת התהום כגון בגל עגול (משום כיון דנפל עליו גל איתרע חזקת חיים שלו עיין בהאחרונים ביו\"ד סי' שצ\"ז) מ\"מ בהצטרפותו לספק אוהל מהני לשווייה כטהת\"ה ועדיין צ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ש אה\"פ עה\"י דר\"י ור\"י מתיר </b>הרמב\"ם פסק כר' יוסי וק\"ל דהא (ביומא ל\"א) ס\"ל לרב ששת כר' יהודה דא\"ש עה\"י וה\"ל לפסוק כוותיה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפי' כו' מאה ואין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית. </b>כ\"ה לשון הרמב\"ם בחבורו ואין כ\"א מהן יכול לאכול כזית וזה הלשון יותר מכוון וע\"ש בכ\"מ. ורש\"י כתב וא\"י לאכול כזית בין כולם. וגם מש\"כ רש\"י יחיד ויכול לאכול כזית כו' ונמשך אחריו הרע\"ב לשון הרמב\"ם שם והוא שיהא ראוי לאכול את כולו והטעם הוא כדי שלא יבא לידי נותר וכן לשון ר' יוסי בברייתא יחיד ויכול לאכלו משמע דר\"ל כולו וכ\"מ שם בתד\"ה עשרה ורש\"י גם שם פי' כזית ממנו ואינו מכוון לענ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שגג כו' נראה כו' כדיליף כו' לזבין כו' ושוב ראיתי בירושלמי כו'. </b>לכאורה כוונת הילפותא לזבין ומצורעין לעיל בגמ' (ס\"ז ב') היא מכפל לשון איש וכדדרשינן (בחולין י\"ג ב') איש מה ת\"ל איש איש לרבות נכרי כו' וכן טובא. אך כפה\"נ אישתמיטתיה להתוי\"ט פירש\"י שם [או שהיה פירושו דחוק בעיניו משום דהעיקר חסר מן הספר]. ונ\"ל דלרש\"י דחק דהא קי\"ל אפי' שגג או נאנס או הזיד עושה אה\"ש (שם) ומנ\"ל הא ועוד מדוע שיירן התנא דהוויין רבותא טפי לכן השכיל לפרש דדרשת התנא שם מתיבת טמא ולזאת אין מרבה ממנו אלא טמאים ורבוי דאיש אתי לרבות שגג כו'. שוב מצאתי בירושלמי ר\"פ מפורש בדרשת הכתובים כדאמרן והתוי\"ט לא דק בזה. וב\"ה שהנחני בדרך אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר כו'. </b>לפי גירסתינו א\"ל ר\"י (לאפוקי גי' המשניות דליתא מלת ליה) ה\"נ להגיה ר' אלעזר כי ר' אליעזר היה רביה דרביה דרבי יוסי כידוע אך (מלקמן צ\"ד ב') בגמ' (ולעיל ס\"ט) מוכח גי' ר' אליעזר ועמ\"ש בגמ' (לעיל ע\"ז) בס\"ד:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה חוץ כו' אפי' היה קרוב לירושלים כו'. </b>ל\"ד דהל\"ל אפי' היה בירושלים עצמה וכ\"ה בפי' הרמב\"ם. ומש\"כ עוד ולא הגיע כו' עד סוף שעת הקרבת הקרבן וכ\"כ לקמן בדר' יוסי ג\"כ ל\"ד דלפי פירושו בדר\"ע [שהוא מפי' הרמב\"ם] דד\"ר הוא שא\"י להגיע בתחלת זמן השחיטה הל\"ל הכי גם בדר\"א ור\"י ובלשון הרמב\"ם יש לדחוק קצת ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה לפיכך כו' אני שמעתי לדרוש רחוק ה' אמות מאסקופת העזרה. </b>לכאורה תמוה היכן רמוז ה' אמות בדר\"א ור\"י ונ\"ל שהרע\"ב העתיק השמועה שלא בדקדוק במחכ\"ת והוא דנראה דעובי כותלי העזרה היו ה' אמות כמו כותלי האולם והתאים בפ\"ד דמדות מ\"ז וקי\"ל (בגמ' פ\"ה ב') דשע\"נ לא נתקדש (ואפי' שאר השערים דנתקדשו אפשר דלא חזו לשחיטה לפי' הריב\"ן בתוס' (יבמות ז' ב' בד\"ה זה) ועי' זבחים נ\"ו וצ\"ע בזה) וא\"כ חוץ לאיסקופה הוה רחוק מהעזרה המקודשת ה\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מה בין כו' ואין הב' נשחט בג' כתות כדתניא בתוספתא כו'. </b>פשוט דגם עשרה לא בעינן דמחד קראי נפקא להו (לעיל ס\"ד ב') אלא דמספקא ליה הא דטעון הלל בעשייתו אם הוא בפחות מעשרה עמש\"כ (בברכות י\"ד):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לילה א' כו' מתני' ח\"מ וה\"ק כו' ובגמ' ליתא התיבת מתני' ח\"מ וה\"ק ומזה מוכח דמאמר וה\"ה לפ\"ד וחימוצו כה\"י המה רק בכח המאמר ודלא כהרע\"ב. </b>וגם לדבריו קשה מדוע דוקא בהאחרון תני ההיפך שכנגדו ולא כן בשאר חלוקות (ועי' בכורים פ\"ג מ\"י בתוי\"ט ד\"ה ועיטור הב') אבל לפי מש\"כ גם בזה לא תני אלא מה שבצד אחד (ועמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דמע\"ש מ\"ג) ומה ששינה התנא בזה לנקוט הנהוג בפ\"ד נ\"ל משום דאי הוה נקיט בחלוקה זו הנהוג בפ\"מ היה צריך לנקוט בלשון שלילה דאינו נוהג רק יום אחד ותנא חיובי תני לא שלילות. והנה התוס' נדחקו ל\"ל למיתנא כלל בלילה א' כיון דגם פ\"ד כן והואיל דכבר הרשנו הרמב\"ם לפרש משנה דלא כפי' הגמ' היכא דליכא נפקותא לדינא כמש\"כ לעיל בר\"פ כ\"צ הנ\"ל לומר דכוונת המשנה דפ\"מ ל\"נ אלא בלילה א' דהוא ליל ט\"ו בניסן ופ\"ד נוהג בב' לילות גם בליל ט\"ו אייר ומלשון הרע\"ב משמע דלא היה לפניו הגי' בגמ' וה\"ה לפ\"ד וכן מהתוי\"ט שהעתיק זה מפרש\"י וא\"כ יש לכוין פירושו זה גם בגמ' וק\"ק מדוע שייר דפ\"ד היה בו הקטרת אימורין ושפיכת דם על המזבח משא\"כ פ\"מ ולפי מאי דאיתא בתרגום יהונתן פ' יתרו בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים דגם פ\"מ עשו במקום בית המקדש י\"ל דשם זרקו אה\"ד והקטירו אימוריו במקום המזבח ודלא כגמ' דילן לעיל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופסח דורות כו' וראיתי בירושלמי כו'. </b>ואע\"ג דל\"ק אלא ב' כתות קיצר במובן עמש\"כ בזה בס' נת\"ע אות י\"ג באורך ומש\"כ התוי\"ט בס\"ד הרי דלא כהתוס' אנכי לא מצאתי בתוס' שדברו בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתמורת הפסח כו' פי' הר\"ב כו' וכן לשון רש\"י כו' ולא ידעתי כו' ולמה לא יוכל להקריבה בי\"ד כו'. </b>ול\"נ פשוט דלפי מאי דמפרש ר\"ע דהוא בנמצא אחר שה\"פ אינו יכול להקריבו שלמים היום מפני עשה דהשלמה ואפי' חגיגת י\"ד מסיק המל\"מ בפ\"ו מהל' כה\"מ דאינה נשחטת אחר תמיד של בה\"ע ומש\"כ בראש דבריו ואפי' בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה ל\"ד במחכ\"ת דהרי א\"י בה משום חגיגה דדבר שבחובה א\"ב אלא מה\"ח ועיין (לעיל ס\"ד ע') בתוס' והל\"ל משום שלמי שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש נקבה לפסחו כו'. </b>ויפלו דמיו לנדבה. כ\"ה גי' הרמב\"ם ונראה דזהו מה שאמרו בגמ' וש\"מ יש דיחוי בדמים דר\"ל שאפי' הדמים נדחין מלהקריב מהם קרבן אלא שיפלו לנדבה והוא כעין מה שהביא המהרש\"א שמצא מוגה בפירש\"י אפי' לגי' ויביא בדמיו שלמים. ודלא כהתוי\"ט דהש\"מ דבע\"ח נדחין הוא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"ש. </b>ויקרב פסח לשם פסח כו'. נ\"ל לנקוד <b>וְיִקָרֵב </b>מבנין נפעל. עי' זבחים (ע\"א ב') תד\"ה לשם. ובמש\"כ שם (ב' ב') בס\"ד. אבל ק\"ל דהא יעבור על עשה דהשלמה בהקרבת הבכור. ומשמע דשרי לכתחלה להקריבם. ועוד לשמואל ולריו\"ח לקמן (קי\"ט ב') יש לחוש שמא יאכלו הבכור לאחרונה. וזה י\"ל דאינו אלא מדרבנן ע\"ש בתד\"ה מפטירין וקושיא ראשונה כבר עמדו בה התוס' ביומא (כ\"ט ב') ד\"ה אלא ע\"ש:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נתערב. </b>ואין טעונין תנופה חו\"ש ולא סמיכה ונסכים. ק\"ל הא אשם שנתערב בשלמים נמי ס\"ל לר\"ש לקמן בגמ' דיקרבו אף ע\"ג דכל אשם א\"ט תנופ�� חו\"ש. ואשם מצורע א\"ט סמיכה למ\"ד סמיכתו לאו דאורייתא ואינה אלא באקופי ידא (זבחים ל\"ג ובתד\"ה סמיכת) וכן כל אשם א\"ט נסכים חוץ משל מצורע ושלמים חייבים בכולם וכן דברי התוס' (שם ע\"ו ב') ד\"ה אשם וד\"ה סמיכה צ\"ע דמשמע מדבריהם דדוקא התם משום תקוני גברא התיר ר\"ש והא הכא בנתערב ג\"כ מתיר והיא משנה שם (ע\"ה ב') וא\"ל דבכדי שלא יצטרכו לירעות הוה כמו תיקוני גברא ואפשר דעדיף דכ\"מ לכאורה מהא דמקשה שם לרבה דאמר דלא התיר ר\"ש אלא בדיעבד היכא דאיערב מהא דמביא אשמו ומתנה עד דשני ליה תקוני גברא שאני דז\"א דהא פריך בגמ' שם (ס\"ד ע\"ד) על הא דמין במינו והא בעי סמיכה ואולי דהתוס' יאמרו דר\"ש מיירי בשאר אשמות ולא דמצורע. ודע דהא דמשמע שם בתד\"ה וסמיכה בהא דר\"ש דמביא אשמו כו'. דא\"ס אלא באקופי ידא וכ\"כ להדיא שם (ע\"ה) בד\"ה והא סותרין ד\"ע שם לעיל (ל\"ג) בד\"ה סמיכת דמשמע שם דסמוך סמיכה גמורה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם שלו נשחט ראשון ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים הוא. </b>וכ\"ה ברש\"י. לכאורה כיון דכבר יצאו בשלו הוה שלהם כמותר הפסח ולמאן דלא בעי עקירה הוה כשלמים ששחטן לשם פסח דכשר אליבא דר' יהושע לעיל (ס\"ב ב' ע\"א ב') וגם זה הוי עקירה בטעות (עי' ר\"ד ע\"ב) ועי' בס\"פ א\"ד דשקל וטרי הש\"ס טובא בכעין זה ועי' (לעיל פ\"ט) בתד\"ה ונטרחו ויתיישב לך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה זה ממנה וכו'. </b>ומ\"מ הרמב\"ם כו' העתיק מתני' כו' דה\"ל כסתם. תמוה דלפ\"ז היאך פסק למשנתינו זו דשנים שנתערבו כו' כיון דפסק כר' יוסי דשוחטין על היחיד וכר' יהודה דבעינן אחד מבני חבורה דוקא וע\"ש בלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לא יאכל. </b>כדי כו' לתיאבון משום הד\"מ (וכ\"כ הרשב\"ם) ותימה שלא פי' הרשב\"ם כהאמור בגמ' לקמן (ק\"ז ב') דילמא אתי למיכל למצה אכילה גסה ופירש בעצמו ואינה אכילה ואולי דלמאי שפי' שם דלהכי נקיט מצה דלגבה הוי אכ\"ג באכילה מועטת ואכ\"ג כזו אינה אלא כמו שלא לתיאבון ויוצא בה וכדמחלק ר\"ת בתוס' שם. והר\"ן פי' כאן משום אכילה גסה כנכון:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואפי' עני. </b>וי\"מ כו' אפי' עני שלא אכל כ\"י כו' ולנל\"פ עד\"ז דאפי' עני דאף שיאכל סמוך למנחה מ\"מ יאכל מצה לתיאבון כשתחשך כדאמר אביי (מגילה ז' ב') כי נפקא מבי מר הוה שבענא כו' כפין עניא ולא ידע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עד שמגיע לפרפרת הפת. </b>עי' בר\"ן בשם הרמב\"ן דהמצה גופה קרי הכי לפי שהיא עשויה רקיקין ועי' (לעיל ר\"ד ל\"ז) דלר\"ה שרי בעובי טפח ועמ\"א סי' ת\"ס סק\"ד ולענ\"ד יל\"פ מפני דמצוה בפרוסה (לקמן ר\"ד קט\"ז) והוא מלשון ויפרפרני עי תוי\"ט:",
+                "<b>שם אע\"פ שאין חרוסת מצוה </b>פי' וה\"א דאסור משום דאתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה קמ\"ל עי' תוס':",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מטבל כו' ומ\"ש הרע\"ב כלשון הרמב\"ם דטבול לזה כו' ואלו היתה בכלל ההבאה החרוסת כו'. </b>וכ\"מ לשון הרא\"ש ולפ\"ז נדחית דחיית התוס' והתוי\"ט אעפ\"כ העתיקה ול\"ד במחכ\"ת ומש\"כ עוד שם בשם הרא\"ש משום דטבול ראשון אינו לחיוב אלא להכירא כו' המ\"ל עוד משום דאינו דוקא בחזרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הלילה הזה כולו צלי. </b>לכאורה תמוה וכי לא יכול לאכול קודם אכילת הפסח בתוך הסעודה בשר מבושל חולין ג\"כ או שלמים מבושלין (עי' זבחים צ\"ט ב') ונ\"ל משום דתני לעיל (קי\"ד) במשנה הביאו לפניו כו' ושני תבשילין (הם זכר לפסח ולחגיגה) ובמקדש היו מביאין לפניו גופ�� של פסח וזה נ\"פ דגם החגיגה היו מביאין עמו (והא דל\"ת לה משום דלרבנן דב\"ת אינה באה בשבת ובמרובה ובטומאה לכן לא פסיקא ליה למיתנא ואע\"ג דכאן סתם כב\"ת ל\"ק דהא גם לעיל (ס\"ט ב') סתם דלא כוותיה וכש\"כ לפי' התוס' לעיל (נ\"ט ב') ד\"ה בי\"ד בסופו דגם לב\"ת אינה דוחה שבת א\"ש אף לדידיה) אבל שאר צרכי סעודה לא היו מביאין עד זמן האכילה עצמה לכן לב\"ת שפיר שואל הבן הלילה הזה כולו צלי שאינו רואה לפניו עה\"ש רק הפסח והחגיגה שהמה צלוים אבל לרבנן הרי גם החגיגה לפניו שהיא יכולה להיות מבושלת ובזה א\"ש נמי מה שדקדקו קצת מפרשי הגדה מדוע אינו שואל על ד' כוסות כיון שאינו רואה כולם לפניו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הפסחים ומן הזבחים. </b>עי' הגהת הגרי\"פ דצ\"ל בהיפך ולפלא שהעלים עין מהתוס' בסד\"ה ה\"ג ונאמר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,252 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Pesachim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Pesachim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בודקין כו'. </b>אית דמפרשי דטעמא דלא סמכינן אביטול דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ונמלך על ביטולו כו' ומלא התוי\"ט א\"ד דמחשבה מבטלת מחשבה וא\"צ לזה דאפי' לר\"ל (בקדושין נ\"ט ב') לפי דמתני רב זביד הכא כיון דדעתו לקנות קני ליה רשותו עי' (ב\"מ י' א') ובתוד\"ה זכתה. אמנם לכאורה עיקר דברי הרע\"ב תמוה דהא לקמן (ו' ב') מוכח להדיא דבביטול אזלא לה חששא דגלוסקא וגם דאף אחר הבדיקה איכא חששא דגלוסקא וי\"ל דבלא בדיקה ודאי מצוי שימצא גלוסקא ולכן חיישינן שמא ימלך על בטולו אבל אחר הבדיקה אינו אלא חששא שמא ימצא כו' ושמא ימלך ולתרי שמא תו לא חיישינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה שתי שורות. </b>וב' שורות שאמרו ב\"ש הם שורה חיצונה מן הארץ עד שמי קורה כו'. נמשך אחר לשון רש\"י. ולא פי' גם כאן שהוא ע\"פ כל רחבו. ורש\"י השמיט זה בדבריו משום דסמיך על מה שפי' כבר בדברי רב יהודה דבה לא פליגי. והתוי\"ט נדחק בזה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בודקין כו'. </b>כתב הרע\"ב ואע\"ג כו' כדפירש\"י כו'. והתוס' הקשו עליו. ונ\"ל ראיה לפירש\"י מתו\"כ ר\"פ בהר (והביאו רש\"י בפיה\"ת) והיתה שבת הארץ לכם מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור משמע דמפרש שבת לשון הפקר היפך השמור וכפי' הא' של הרא\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בתוך המועד כו' והא דלא רצה רש\"י לפרש כא\"ד כו'. </b>נ\"ל דלרש\"י דחק לשון הברייתא דמביא רב יוסף לקמן \"רי\"א כל שלא בדק בג\"פ הללו שוב א\"ב\" דע\"כ נזכר שם מקודם דעת חכמים כלשונם במשנתינו. אור י\"ד. י\"ד. תוך המועד. ור\"י מודה להו בג\"פ הללו א\"כ מוכח דתוך המועד הוא שעת הביעור שבדבריו במשנה. עוד נ\"ל דמשמע דהג\"פ שזכר ר\"י יש לכ\"א קדימת מעלה על הבא אחריו. הלילה. אור הנר יפה בה ושעה שב\"א מצויין בבתיהם. ושחרית נ\"ל דהיינו עד ד' שעות כמו תפלת השחר לדידיה בר\"פ תה\"ש ושעת ביעור היינו שעה ה' וששית (דבה' כ\"א בהול לבערו למכור לנכרי טרם שיגיע ו' שאסור בהנאה) ולדידיה דתולין כל חמש ודאי דעדיף טפי לבדוק קודם לה שמותר עדיין באכילה. אבל לחכמים (דהם ר\"מ כמ\"ש רש\"י לקמן בד\"ה דרבנן אדרבנן) דס\"ל דאוכלין כל חמש שוה חמש לקודם לה. ולכן שינו לשונם לומר תוך המועד דהוא שעה ו' מועד שקבעו חכמים לבערו. וכן ל\"א בי\"ד שחרית שלא תטעה דהיינו עד ד' שעות כמו בדר\"י. ולדידהו היינו עד ה' שעות ולכן הוכרח ג\"כ לפרש לאחר המועד הוא עד שתחשך ולא יותר דאל\"כ הל\"ל לא בדק בתוך המועד יבדוק עד שתחשך לא בדק כו' יבדוק בתוך הרגל. דהא ודאי עדיף טפי קודם הרגל דאינו אלא בלאו מברגל עצמו דבכרת. עי' ר\"ן ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א כו' ותולין כל חמש. </b>לכאורה יפלא כיון דאיסור הנאה מז' הוא ג\"כ מדאורייתא ולוקין עליו. עי' מל\"מ בפ\"ה מהל' יסוה\"ת מדוע ל\"ג עליה ג\"כ כמו באכילה י\"ל שלא רצו להחמיר כ\"כ ואשכחן כה\"ג לענין בשר בחלב דאע\"ג דהג' איסורין שבו דהם אכילה הנאה ובישול שוין לאיסורא מ\"מ במאי דגזרו מדבריהם ל\"ג אלא על אכילה. עי' יו\"ד ר\"ס פ\"ז ובזבחים (צ\"ט ב') באכילה עבוד רבנן מעלה כו' ועי' (שבת י\"ב ב') תוד\"ה ר' נתן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בנר דהא הך דאוכל מטמא אוכל נמי מדרבנן היא. </b>ל\"ד דהכי הל\"ל דהא משקה מטמא אוכל נמי מדרבנן לפי הס\"ד וא\"כ מאי אהני ליה האי נר להאי שמן אי לאפסולי גופיה הא פסול וקאי ואם לטמא אחרים מדרבנן אפי' בשרץ נמי כמבואר בסוגיין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה מדבריהם. </b>ולפ\"ז הך סוגיא כו' דדייק כו' אתיא כו' אוכל מטמא אוכל כו' דל\"צ כו' דמדבריהם אדר\"א ור\"י קאי תמוה דאליבא דמ\"ד אוכל מטמא אוכל כו' שפיר מצינן לאוקמי דנטמא במשקין כר' ירמיה כפירש\"י ומדבריהם היינו מדברי ר\"ח. ונראה דחסר בדבריו תיבת או קודם דל\"צ כו' וכוונתו דהך סוגיא כו' אתיא או כמ\"ד אוכל מטמא אוכל כו' וכר' ירמיה או דלא כרי\"ר ומדבריהם אדר\"א ור\"י קאי. ויותר נראה דכ\"ז מן דל\"צ עד תיבת קאי למחוק מכאן ולהעמידם להלן אחר תיבת מיירי וכמו שהוסיפו שם תיבות אלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אסור בהנאתו כו' שנאמר לא יאכל כו' משמע כו' וכן פירש\"י. </b>ולעד\"נ דלא יאכל משמע אף לכלבים. ומפרש דהוא מטעם הנאה וה\"ה לכל הנאות וכה\"ג דריש ר\"ש במנחות (ק\"א ב') מכל האוכל אשר יאכל שאתה יכול להאכילו לאחרים וממעט מזה אה\"נ ואף למאי דכ' התוס' שם בד\"ה אוכל ע\"ש איכא למימר דיאכל תרווייהו משמע. אך לכאורה לפמש\"כ התוס' (בשבת כ\"ו) ד\"ה אין מדליקין ע\"ש ה\"נ אימא דלא אסרה תורה אלא הנאה של כילוי דומיא דאכילה וכן לפמש\"כ (בב\"ק נ\"ג ב') בד\"ה לענין כלים דלא ילפינן שאר הנאות לאיסור מאכילת כלבים לר\"א ע\"ש ה\"נ לא ניליף ושאר הנאות מנלן. אך זה י\"ל דחזקיה ס\"ל כרבא וכר\"י שהביאו התוס' שם דלא מחלקי. אמנם בלא\"ה קשה לדבריהם מהא דיליף לקמן מאותו דאי אתה משליך לכלב כאשב\"ת שאר הנאות ג\"כ וכבר הרגישו בעצמם לקמן (כ\"ט ב') ד\"ה ר\"א. ועמש\"כ (בבכורות י\"ב ב') פי' אחר נכון בס\"ד:",
+                "<b>[בתו\"ח לדברי התוי\"ט ד\"ה כל שעה. </b>תימא דרש\"י פי' כן במתני' להס\"ד בגמ' כדרכו. נ\"ב במח\"כ לא ראה מש\"כ המהרש\"א שם. וע\"ש במפרשים. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שנאמר לא יראה לך שאור. </b>ברי\"ף ורא\"ש הגי' חמץ ועי' לקמן (כ\"ט) ויליף שאור דאכילה משאור דראיה ובפירש\"י ובמשנה שבירושלמי ל\"ג אלא ל\"י לך לחוד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומצטרפין לכזית וה\"ה בה' מיני דגן כו'. </b>ואתרווייהו קאי ולא מחוור דיותר ה\"ל למתני' שם כמו ששנה אבל לא בטבל כו' והכא סמיך אדהתם והר\"ן נתן טעם אחר בזה ע\"ש. ול\"נ משום דתנן בפ\"ג דחלה מ\"ז העושה עיסה מן החטים ומן האורז כו' ויוצא בה יד\"ח בפסח. ולרוב הפוסקים בכזית בלבד יוצא. עי' בהגר\"א סי' תנ\"ג ולכן לא תני בהם ומצטרפין דהוה משמע דה' המינין לחוד ולא זולתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אבל חולטין כו' שכ\"ז שהמים רותחין א\"י להחמיץ. </b>משמעו דלאחר שיצטננו יוכל להחמיץ וז\"א כדאיתא לקמן בברייתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומטבילין אותו בהן. </b>נ\"ל דקאי על כל הנזכרים למעלה רצוני אף אחרוסת וחרדל דחריפי טובא וה\"א דמבטלי טעם פסח קמ\"ל ובזה א\"ש דשנאו כאן עי' לקמן תוד\"ה אין מבשלין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הרי אלו באזהרה כו' וכן כתב הכ\"מ כו'. </b>וטעמא מדכתב גבי אוכל חמץ ונכרתה וגבי מחמצת שהוא תערובות חמץ לא כתב ונכרתה כו'. לכאורה תמוה דהא גבי מחמצת נמי כתיב ונכרתה בפ' בא (י\"ב י\"ט) וזהו קושיית הגמ' עצמה לקמן (מ\"ג) ומסיק דמכל נפקא ורבנן לא דרשי כל וע\"ש בכ\"מ באורך ובלח\"מ:",
+                "<b>בסה\"ד דמשמע כו' אבל איסורא מה\"ת כו'. </b>תמוה לומר דתערובת חמץ במשהו מה\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה לא זהו חמץ שמוזהרין כו'. </b>מכאן נ\"ל סתירה למה שראיתי בפ\"ת ליו\"ד (שכ\"ב סק\"ב) בשם בר\"י דבעה\"ב חייב באחריות החלה עד שתבא ליד כהן כו'. דא\"כ מדוע לא יעבור עליה כמו בחמצו של נכרי שק\"ע אחריות דילפינן לה מדלא כתיב לך גבי לא ימצא. ולכן פשוט דאפי' ל\"ל בעלים מיוחדים ומה שפי' רש\"י וזה כו' ולא של חבירך וכן מה שפי' לקמן בגמ' ומשום פקדון נמי ליכא כו'. הוא דס\"ל כפי שיטת הגר\"א ז\"ל בסי' תמ\"ג סקי\"א דבשל חבירו עובר אף בלא קע\"א ועמש\"כ שם או דכוונתו לתת טעם מדוע לא יעברו הכהנים ואין לומר דהכא כיון שאין הכהן יכול ליהנות ממנה אין שייך לחייבו באחריות וכמש\"כ שם בחלה בזה\"ז דהא לענין ב\"י וב\"י עשאו הכתוב כאלו היה מותר בהנאתו כמש\"כ לקמן לענין טה\"נ לכן נ\"ל דא\"ח באחריות החלה ול\"ד לרה\"ג דהתם אכתי מצי לקיים הנתינה משאר הגיזה כיון דאין בה קדושה משא\"כ הכא כבר נפטרה העיסה וא\"א לחול עליה עוד שם חלה (וכה\"ג מחלק המל\"מ בפ\"י מהל' בכורים ה\"ח ע\"ש) דזה ודאי דאף הבר\"י מודה דעיסה נתקנה מיד בהפרשת החלה טרם נתינתה לכהן:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חלה בטומאה שנטמאת העיסה כו' והן דברי רש\"י ז\"ל . </b>עי' צל\"ח מש\"כ בכוונתו עפ\"י הירושלמי וכ\"ה בהר\"ן ולפלא שלא הביאו. וי\"ל עוד שכוון לאפוקי אם נטמא בעודה קמח דה\"ל שלא היתה לה שעת הכושר דהמפריש חלתו קמח אינה חלה (פ\"ב דחלה מ\"ה) ופטורה מה\"ח כדלעיל (לג) והצל\"ח במחכ\"ת ל\"ד בהבאתו בשם הירושלמי אבל אם נטמא הקמח כו'. עושה עיסתו קבא קבא דאז הוה פטורה לגמרי ולשון הירושלמי קודם לגלגולה וכ\"ה לשון הר\"ן ור\"ל אחר נתינת המים דזה מיקרי שעת הכושר דתנן (חלה רפ\"ג) כיון שהיא נותנת אה\"מ מגבהת חלתה וע\"ש בר\"ש ובשנ\"א ועי' לעיל ל\"ג ובמש\"כ שם:",
+                "<b>בא\"ד ולשורפה או להאכילה כו'. </b>עי' תוי\"ט מה שהביא בשם תוס' ביצה שהקשו עליו וכן מה שתמה בעצמו ועמש\"כ לעיל ברפ\"ב ובביצה שם בישוב דברי רש\"י:",
+                "<b>שם ד\"ה ר\"א לא יקרא כו'. </b>וד\"ה לא זהו חמץ כו' ור\"א סבר הואיל כו'. עי' בסוגיא דרמב\"ח ופירש\"י. ותמה אנכי על התוי\"ט שכתב על הרע\"ב שפי' דר' אליעזר סבירא ליה הואיל דאי בעי מיתשל דתו לא הוי צריך לפרש בו טעמא דאכתי כ\"ח וחדא כו'. ובסוף כ\"ע דטעה בזה דהרי גם רמב\"ח ס\"ל דפליגי בהאי הואיל (כפי' רש\"י ומוכרח הוא מדחויי דר\"פ ורב שישא וכבר הקשו על הרי\"ף דמפרש דרמב\"ח כוון להואיל דאי בעי מיתשיל) וכן רי\"ר קבל ליה וגם ר\"ז שתיק ליה ומש\"כ דעל פירש\"י דאכתי כ\"ח כו'. הקשו התוס' ב' קושיות. קושיותם אינם רק על פי' דההואיל הוא דאי בעי בצע כו'. אבל עיקר ההואיל הוא מוכרח מהסוגיא ועי' מהר\"ם וכן הר\"ן פי' בדר\"א ב' ההואילים. גם מש\"כ מקודם ועוד דאין ענין הקדש בטעות. אלא מכי אמרי' הואיל כו'. מגומגם:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א כו' ומש\"ה נמי נ\"ל דרש\"י כו' אלא רש\"י ידע כו'. </b>ול\"נ משום דא\"ל דמיירי דכבר בא ליד הגזבר וכמש\"כ התוס' לעיל (מ\"ו ב') בד\"ה הואיל הב':",
+                "<b>משנה ו ברע\"ב ד\"ה תרומה מלפני השבת. </b>והלכה כר' אלעזר בר' צדוק. נ\"ב כ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה (וכ\"כ הרי\"ף) אבל בס' היד (פ\"ג מהל' חו\"מ) נראה שחזר בו. ועי' בבעל המאור ובמלחמות ובר\"ן ספ\"ק ועי' בב\"י סי' תמ\"ד. ובב\"ח ובפר\"ח שם שכולם שקלו וטרו נידון פסק ההלכה. וחידוש על התוי\"ט שלא העיר בזה כלום. אח\"ז ראיתי בש\"ל שכתב ב' טעמים על פסק הרע\"ב משמיה דנפשיה. וכפי הנראה לא עיין בדברי הראשונים מש\"כ בזה. [אח\"ז ראיתי בהו\"ע שגם הוא כתב בזה. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חוזר ושורפו כו'. </b>וכתבו התוס' דקשה לר\"י אי דאורייתא כו'. ולעד\"נ דעת רש\"י והרע\"ב דע\"כ ל\"א דבמקום אכילתו שריפתו אלא שאירע בו הפסול במקום אכילתו. אבל ביצא חוצה לו מדאורייתא שריפתו במקומו רק דרבנן החמירו בלא עבר צופים. וזהו (דלעיל כ\"ד) ד\"ה פסולי חשיב טומאה ושפיכת הדם וכו' ול\"ח פסול יוצא. ונ\"ל ראייה לזה מזבחים (ק\"ד ב') דתני לוי ביה\"ד היה בעזרה ששורפין כו'. ופרים הנשרפין כו'. ובהר הבית ששורפין פרים הנשרפים כו'. שאירע בהן פסול ביציאתן עי\"ש. ועי' מש\"כ (בשקלים פ\"ח מ\"ו בס\"ד):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה עד חצות. </b>אלא הטעם כדאיתא בירושלמי כו'. נ\"ב באו\"ח כתב דכוונת רש\"י אינו אלא על המנהג של איסור דקודם חצות. אבל על האיסור גמור דאחר חצות י\"ל דמודה רש\"י כטעם הירושלמי כו' ע\"כ וכ\"כ הצל\"ח. וכבר קדמם בזה בס' בית דוד עי\"ש:",
+                "<b>שם בסה\"ד ועי' מ\"ש במשנה ג' פ\"ה דחולין. </b>נ\"ב שהעיר שם ממ\"ש שם התוס' והרע\"ב דבערב סוכות כ\"ע טרידי בסוכה ולולב כו' ע\"ש. והפר\"ח או\"ח ריש סי' תס\"ח העיר משמיה דנפשיה על דברי התוי\"ט כאן מהא דמ\"ש בתוס' שם בחולין כי לא עיין בתוי\"ט שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בן בתירה. </b>ול\"ג בגמ' אמר ר\"י הלכה כבן בתירה. נ\"ב עי' בשעה\"מ פרק כ\"א שהשיג עליו:",
+                "<b>שם בא\"ד מיהו הר\"ן חולק בזה בפ\"ק דסוכה. </b>[נ\"ב עי' מש\"כ בגליון מעשרות ספ\"ב. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מש\"נ לאכול צלי בלילי פסחים כו'. </b>לפי הא\"נ שכתבו התוס' לקמן בר\"פ ע\"פ ע\"ש. הל\"ל דה\"נ כולל התנא גם פסח שני והרי טעם דאין אוכלין הוא דמחזי כאוכל פסח בחוץ וזה שייך גם בפ\"ש. ולפ\"ז באלו הארצות שא\"נ לאכול צלי (מ\"א ר\"ס תע\"ו) אסור גם בליל ט\"ו אייר ואף את\"ל דכיון דבמנהגא תליא מלתא אמרי' דל\"נ רק בט\"ו ניסן. מ\"מ גדי מקולס דאסור בכ\"מ (דלא כרש\"י לקמן רפ\"ז עמש\"כ שם) איסורו הוא אף בליל ט\"ו אייר דגם בו אמרו ל\"ר פסחים לקמן ובמשנה בפ\"ב דביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וב\"ה מתירים. </b>מידי דהוה אתענית כו'. במחכ\"ת נראה דאשתמיטתיה גמ' דלעיל בריש מכילתין דלטעם זה היה אסור מע\"ה וע\"כ טעמייהו כמ\"ש התוס' שם לר\"י וגם מהתוי\"ט נראה דאשתמיט ליה גמ' הלזו:",
+                "<b>[שם מידי דהוה אתענית שהיום אסור באכילה. </b>נ\"ב עי' בתוי\"ט. ואולי הוא ט\"ס ברע\"ב. וצ\"ל במלאכה. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מחזירין שכתב ואע\"ג דהשתא כו'. </b>זו ואצל\"ז קתני כו'. במחכ\"ת ל\"ד כי כפי שרוצה להעמיס שיטה זו בהרע\"ב ורוצה להגיה בי\"ד וס\"ל דדוקא אם מתה אחר ג\"י ומשום הפסד דביצים. ע\"כ צ\"ל דלהושיב אחרת גרע מלהושיב בתחלה וכועי\"ל שבב\"י לדעת הרמב\"ם (ועיין בהה\"מ) אם כן אין זה זו וא\"צ לזו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בין בחול בין בשבת הן בין לאביי בין לרבא בפי' פלוגתת רי\"ש ור\"ע לקמן בגמ' הרבותא היא בבין השני וכי\"ב הרבה במשנה וגמ'. </b>וזה דלא כמו שהבאתי (בברכות נ') בשם הסמ\"ע ובריש הוריות בגמ' על הא דתנן בין שעשו ועשה עמהן כו'. מוכח דיותר מסתבר לינקוט הרבותא בהשני (ובשבת ק\"ח ב') במשנה אר\"י וה\"ה הלמי בין מרובה ובין מועט ובגמ' אבע\"ל ר\"י לאסור או להתיר ועמש\"כ עוד בזה (שם קנ\"ה):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובידיהם בזיכי כו'. </b>הן בכ\"מ ��יתא מזרקות לקבלת הדם. ואולי הכא מפני שלא היו להם שוליים רחבים קוראן בזיכין שכן דרך הכף עי' כלים פ' בתרא מ\"ב ובזיכי לבונה אע\"ג דה\"ל שוליים יתכן שמלאכתם היה כעין כף בעגול ארוך:",
+                "<b>שם שורה. </b>שכולה כסף כסף. ושורה שכולה זהב זהב כ\"ה כוונת המשנה כאשר הפסקתיה:",
+                "<b>משנה ז בתו\"ח על הרע\"ב ד\"ה קראו את ההלל. </b>וי\"ל כיון כשקוראין ההלל כו' נ\"ב כ\"כ הש\"ל. ובאמת לא הרע\"ב לבדו פי' כן כ\"א גם רש\"י פי' כאן שהכתות היו קורין. וכ\"פ רש\"י בסוכה (נ\"ד רע\"ב) ושם השיגו בתוס' עליו מהתוספתא. אך יש להעיר שהרע\"ב בעצמו בפ\"ב דערכין (מ\"ג) כתב הלשון. והיו הלוים משוררים בפה את ההלל כו' ע\"כ וחידוש על הרמ\"ז והב\"ד והש\"ל שלא הזכירוהו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א אות כ' ד\"ה במחילת כתה\"ק אשתמיטתיה כו'. </b>נ\"ב כ\"כ הרמ\"ז ועי' בש\"ל וכן העיר בספר מחנה ראובן. מהגרמ\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והשלישית במקומה עומדת. </b>לכאורה קשה כיון דהשלישית נשארה במקומה יכלה הראשונה לשבת בחיל ושניה בעזרת נשים ויש לומר דבשעה שיצאה הראשונה היתה אז כת הב' עומדת הכן בע\"נ והג' בחיל לכן הוכרחה לשוב עד הר הבית וכן בשובת השניה מצאה אז השלישית בע\"נ לכן היתה מוכרחת לשוב עד החיל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והוצא כו' והרב שכתב כו' ובפסח נאמר האליה כו'. </b>ל\"ד דבפסח עצמו לא כתיב אימורין כלל ולקמן יליף ריה\"ג מן ואת חלבם תקטיר דכתיב גבי בכור ולקמן צ\"ו ב' יליף עוד מקרא אחר לאליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וחתיכת יבלתו. </b>הצל\"ח נסתפק בנולדה היבלת בשבת עה\"פ אם מותר לחתכה שהרי לא היה אפשר לעשותה מע\"ש ע\"ש ונעלם מכ\"ת ירושלמי בפירקין בסוף הל' ג' וז\"ל הגע עצמך שנולדה לו יבולת כו'. ומשני מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול (וצ\"ע ביבמות (ו' ב') בתד\"ה טעמא בסופו שכתבו דבכ\"ד משוינן מכשירי מצוה שא\"א לעשותן מע\"ש כמצוה עצמה כו' ע\"ש) עוד שם בירושלמי הגע עצמך שחל יום הז' שלו בשבת כו'. ומשני מין הזייה ראויה מאתמול ומזה אני תמה גם על רש\"י שנדחק בסוה\"מ וכ' והזאה כו':",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שחיטתו כו' דכתיב ביום צוותו כו'. </b>לכאורה הלא בגופיה כתיב בין הערבים ואולי משום דכתיב ביה נמי שם תזבח כו'. בערב כבוא השמש:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וזריקת דמו כו' ושם כתבו עוד כו' מותר להפשיט לגמרי [ר\"ל כדרכו ע\"ש] כו' וכתירוץ האחרון נראה דעת הרמב\"ם כו' שכתב דמפשיטין את כולו ולא חילק כו'. </b>(ולהלח\"מ שם אישתמיט תוס' דשבת ע\"ש). ולי עדיין קשה דה\"ל לבאר דבמונח על פתורא דדהבא אינו רשאי להפשיט את כולו כדאיתא שם אליבא דרבא ואם הוא גם יומא דאיסתנא אסור לכ\"ע ע\"ש. ואולי דסמך על הא דאמר הש\"ס בר\"פ רי\"ש (מנחות ס\"ד ס\"ג) לישנא דאיכא בזיון קדשים ומשמע ליה דלטעם זה מותר בכ\"ע. ונ\"ל ראיה לדעת הרמב\"ם ור\"י (דבשבת קל\"ג ב') ובמנחות שם מייתא לפלוגתתם אמלאכות דאורייתא ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מ\"ר רשות למצוה כו' וברפ\"כ דשבת ס\"ל דנותנין לתלויה בשבת ל\"ד במחכ\"ת דמן תולין אה\"מ ביו\"ט ה\"ל לאקשויי דע\"ז אמר הש\"ס שם דר\"א ס\"ל דמכשירי א\"נ דוחין את היו\"ט ועיין בלשון התוס' לקמן (ס\"ח ב') ומש\"כ עוד בס\"ד מ\"מ לענין ע\"ת מיקרי רשות כו'. </b>ג\"כ ל\"ד דאדרבה דלענין ע\"ת שאין מערבין אלא לדב\"מ ע\"כ דשמחת יו\"ט מקרי ג\"כ מצוה אלא נגד מצות ביעור חמץ מיקרי רשות והכי הל\"ל:",
+                "<b>[שם ותדע דמייתי כו' מן התוספתא. </b>נ\"ב עי' בשעה\"מ בהשמטות להל' ק\"פ מש\"כ בזה ושכח להזכיר התוי\"ט. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה. </b>לכאורה קשה על שינוי הסדר מרישא ומצאתי בתוי\"ט שהרגיש בזה. ונ\"ל ליישב ע\"ד שכתב התוי\"ט לעיל בד\"ה בחול ע\"ש וה\"נ אי הוה אמר בשבת ובטומאה ה\"א דדוקא תרוויהון לא דחי לכן הפסיק ביניהון לחלקן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הכבשים ומן העזים. </b>לכאורה זה אין רבותא כלל שהרי גם פסח בא מהם. ונ\"ל דהתוס' (בריש מכילתין ג' ב') כתבו דרוב פסחיהם היה טלה ואולי מצוה מן המהדרין הוא גבי פסח (אף דבשאר קרבנות שניהם שוין כדלעיל ס\"פ מש\"נ) מפני דמזל מצרים היה טלה והיו עובדים אותו להכי קמ\"ל דבחגיגה אפי' מצוה מן המהדרין ליכא ולפי מש\"כ במ\"א דדוקא כבש סתם הוא בן שנה אבל כשב כולל כל המין בן שנה ובן שתים ולמעלה הנ\"ל לומר דהכא ט\"ס וצ\"ל מן הכשבים ולאפוקי פסח דאינו בא אלא בן שנה. וענ\"ל כיון דדרשינן לקמן [ע' ב'] אליבא דבן דורתאי קרא דוזבחת פסח כו' צאן ובקר צאן זה פסח בקר זו חגיגה ה\"א דוקא בקר ולא צאן וע\"ד שדורש ר\"א בזבחים (נ\"ה) לענין שחיטת צפון בקק\"ל וכפירוש שפירשתי שם בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה בר\"ג שאמר כו' אה\"פ. </b>בסה\"ד מביא ע\"ז פירש\"י דר\"ג היה בבית שני כו' הן לפנינו ליתא ברש\"י ואפשר דט\"ס הוא וצ\"ל פירוש והוא פי' של עצמו. ובאמת שגם (בנדה ו' ב') מצינו שנשאל משפחתו על עובדא דתרומת לחמי תודה ולקמן (פ\"ח ב') נשאל מהמלכה על עובדא דפסח ואם ניתן אמון לסופרי העמים אשר בן כוזיבא במלכו בנה בהמ\"ק והחריבו אדריינוס ועי' מ\"ע חלק א\"ב פי\"ב א\"ש טפי. אבל לא שמענוהו בפירוש בדברי חז\"ל. ולעד\"נ דעובדא דא הוה אחר חורבן. ולפי שמצינו לו (בביצה כ\"ב ב') במשנה דעושין גדי מקולס בלילי פסחים. ופירש\"י משום זכר למקדש. לכן מחמת חביבותו היה קורהו פסח ואע\"ג דאמרי' לעיל (נג) דאסור לומר בשר זה לפסח וע\"ש בפירש\"י ותוס' י\"ל דר\"ג דלא חייש לרואים בעשיית גדי מקולס ה\"ה דל\"ח בקרוא עליו שם פסח והשתא א\"ש דלא הוה מעשה לסתור (כדפריך הגמ' וכן בירושלמי מקשה ליה לר\"י צלי אש כו' ותו איתא שם ר\"ג חלוק על חכמים ועושה הלכה כיוצא בו ונראה דהוא בלשון קושיא וכמו דמקשה בריש ברכות העתקתיו לעיל (נ\"א ב') ודלא כפי' הק\"ע ולא מתרץ מידי) אלא לראיה דפסח ממש א\"צ על האסכלא (וכבר הרשנו הרמב\"ם בפ\"ה דנזיר מ\"ה לפרש משנה נגד הגמ' היכא דליכא נפקותא לדינא. ע\"ש בתוי\"ט ועמש\"כ בברכות (מ\"ט ב') במשנה שגם הגר\"א ז\"ל עשה כן) דר\"ג מפני שרצה להראות שאינו אלא לזכר ולא יסברו שאוכל קדשים בחוץ צוה לשנותו ולצלותו על האסכלא. ונ\"ל עוד דלכן אמר שעושין גדי מקולס (וגדי אע\"פ שבלשון תורה הוא כולל אף פרה ורחל (חולין קי\"ג) מ\"מ בלשון חכמים הוא שם פרטי לעז בלבד כדמוכח לקמן (פ\"ח ב') במשנה ובש\"מ טובא) הוא ג\"כ לשינוי שרוב פסחיהם היה טלה כמש\"כ לעיל (ס\"ט ב') וכן בירושלמי איתא דעגל מקולס שרי לכ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטף מרוטבו על הסולת והסולת רותחת כו' וכ\"כ רש\"י מפרש בגמ' בסולת רותחת. </b>הא דל\"ק רש\"י ברישא גבי עה\"ח דבגמ' מפרש בחרס רותח הוא דכיון דפי' שם נטף בתנור ממילא מישתמע דהחרס פי' של תנור עי' שם בתד\"ה תנן ולהכי גם רי\"ר א\"ש לא הוצרך לשנות רק אסולת ועל הרע\"ב יש תפיסה שהשמיט תיבת בתנור מלשון רש\"י ואפ\"ה לא ביאר ברישא דמיירי בחרס חם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שאין ��ודין כו' והקשו בתוס' כו'. </b>ונראה לר\"י דבירושלים גזרו כו' הב\"א כתב דבירושלמי יליף היתר מכירת מע\"ש מק\"ו מתרומה וש\"מ דאף מדרבנן ל\"ג אטו פדיה כמו דל\"ג בתרומה ול\"ד דבתרומה לא שייך גזירה אטו פדיה כיון דל\"ל פדיה בשום מקום. אבל מעשר דא\"ל פדיה חוץ לחומה שייך שפיר למיגזר ומש\"כ עוד דדברי התוס' אליבא דר\"מ דמדאורייתא אין מוכרין אותו והא דהוצרכו לטעמא דגזירה הוא לענין דיעבד שתתבטל המכירה א\"נ כלל דהא מתני' ל\"א אלא לישנא דלכתחלה ומנא להו להתוס' דאף בדיעבד בטלה ולחדש גזירה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ה' דברים כו' ובגמ' עביד צריכותא דתמיד ופסח דפי' הר\"ב רפ\"ו כו' </b>הקשה הב\"ח בגמ' דבלא\"ה צריך מועדו גבי תמיד למילף גז\"ש מועדו מועדו מפסח לענין טומאת התהום כדמסיק רבא (לקמן פ\"א) ושכח דברי הצל\"ח דרבא ל\"ק שם אלא לתנא דיליף בגז\"ש דמועדו אבל למאן דיליף ממשמעות (והוא תנא שלפנינו כמ\"ש המחבר בשם התוס' לעיל ס\"ו) ליכא למילף לענין טומאת התהום כלל ע\"ש. ולפ\"ז לא יפה עשה התוי\"ט בהביאו הצריכותא על פי' הרע\"ב דמגז\"ש יליף ולא ממשמעותא:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושעירי ר\"ח כו' דה\"נ לא קאי אשבת כו'. </b>עי' במהרש\"א שכתב דלשון אשבת מגומגם דמוספי שבת ודאי לא איצטריך כו'. וכ\"כ עוד בס\"ד דלמוספי פסח וסוכות לא איצטריך במועדיכם כו'. ול\"ד במחכ\"ת דנהי דלא איצטריך לענין שבת אבל משום דחיית טומאה איצטריך וכדמסיק בעצמו לענין תמיד והכי הל\"ל דלא מייתא הש\"ס קרא לקמן על מוספי שבת. ובאמת צ\"ל דילפינן להו ממוספי יו\"ט או משבתו דהוה כמו במועדו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואח\"כ נודע כו' ואפי' לר\"י כו' בדבר הנאכל כו' הנ\"מ לכתחלה כו'. </b>לשונו אינו מדוייק דלכתחלה אפי' טומאת דם נמי לא והכי הל\"ל דלר\"י הציץ מרצה על האוכלין ג\"כ רק דלכתחלה לא. ל\"ש טומאת דם ול\"ש ט\"א עי' בתוס' ד\"ה נזרק דמו ועי' בסוגיא (בדף ע\"ז וע\"ח) היטב ובמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מעצי המערכה וכתבו התוס' נראה הטעם כו'. </b>ולע\"ד י\"ל משום דמצות לאו ליהנות ניתנו (ר\"ה כ\"ח) מיהו צריכין אנו לדבריהם אליבא דרב יהודה דשם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה חל ט\"ז להיות בשבת כו'. </b>עי' תוי\"ט ולנ\"פ דקמ\"ל אע\"ג שידחה עד י\"ז אפ\"ה ל\"ד יום טוב וכה\"ג איתא (בחגיגה י\"ז ב') ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שכח כו' וטלה שלי. </b>לכאורה קשה איך יוכל להמנות על של עצמו הא אפי' בחציו ב\"ח ל\"י מש\"ע למ\"ר כשכ\"כ בשכולו עבד וצ\"ל דאמרי' מסתמא ניחא ליה לרבו שימנה על של עצמו בכה\"ג משום תקנת עצמו:",
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה ופטורין כו' דקמי שמיא גליא וכ\"כ רש\"י </b>ומשמע דמפרשי כדאיכא דמתני לה (להא דאביי) אברייתא אבל במתני' אע\"ג דשכח קודם זריקה דט\"ז לא הצריכו אלא להך לישנא אבל הרמב\"ם פי' דדוקא בשכח אח\"ז וכ\"פ בחבורו וע\"ש בכ\"מ והתוי\"ט לא העיר מזה וגם בתור\"ע ל\"ד בזה במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א עד שיזרוק כו'. </b>בגמ' ור\"ש סבר מהווייתו דשה פי' דיש עדיין מה להוות בו דהיינו לזרוק דכל כמה דלא זריק לא מישתרי הבשר (עי' לעיל ברש\"י ס\"ד י\"ג) אבל הקטרת אימוריו אינם מעכבין בנטמאו או שאבדו (לעיל נ\"ט ב') ובזה יפול היש לעיין שבתור\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה חוץ מן המפקח כו' והוא שהיה הגל כו' אבל כו' ארוך שמא בשעת שחיטה כו'. </b>ועי' פירש\"י. וק\"ל אם הגל ברה\"ר הוי ספק טומאה ברה\"ר וטהור ודאי ואם ברה\"י הוה כודאי טמא ונראה דלעולם ברה\"י אך זה הוי כטומאת התהום דהא לא ידע אדם מעולם אם היה שם טומאה במקום שהאהיל וגם אז לא ידע שום אדם אם חי או מת אע\"ג דבזה לחוד לא משוה לו טומאת התהום כגון בגל עגול (משום כיון דנפל עליו גל איתרע חזקת חיים שלו עיין בהאחרונים ביו\"ד סי' שצ\"ז) מ\"מ בהצטרפותו לספק אוהל מהני לשווייה כטהת\"ה ועדיין צ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה א\"ש אה\"פ עה\"י דר\"י ור\"י מתיר </b>הרמב\"ם פסק כר' יוסי וק\"ל דהא (ביומא ל\"א) ס\"ל לרב ששת כר' יהודה דא\"ש עה\"י וה\"ל לפסוק כוותיה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפי' כו' מאה ואין כל אחד מהם יכולין לאכול כזית. </b>כ\"ה לשון הרמב\"ם בחבורו ואין כ\"א מהן יכול לאכול כזית וזה הלשון יותר מכוון וע\"ש בכ\"מ. ורש\"י כתב וא\"י לאכול כזית בין כולם. וגם מש\"כ רש\"י יחיד ויכול לאכול כזית כו' ונמשך אחריו הרע\"ב לשון הרמב\"ם שם והוא שיהא ראוי לאכול את כולו והטעם הוא כדי שלא יבא לידי נותר וכן לשון ר' יוסי בברייתא יחיד ויכול לאכלו משמע דר\"ל כולו וכ\"מ שם בתד\"ה עשרה ורש\"י גם שם פי' כזית ממנו ואינו מכוון לענ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שגג כו' נראה כו' כדיליף כו' לזבין כו' ושוב ראיתי בירושלמי כו'. </b>לכאורה כוונת הילפותא לזבין ומצורעין לעיל בגמ' (ס\"ז ב') היא מכפל לשון איש וכדדרשינן (בחולין י\"ג ב') איש מה ת\"ל איש איש לרבות נכרי כו' וכן טובא. אך כפה\"נ אישתמיטתיה להתוי\"ט פירש\"י שם [או שהיה פירושו דחוק בעיניו משום דהעיקר חסר מן הספר]. ונ\"ל דלרש\"י דחק דהא קי\"ל אפי' שגג או נאנס או הזיד עושה אה\"ש (שם) ומנ\"ל הא ועוד מדוע שיירן התנא דהוויין רבותא טפי לכן השכיל לפרש דדרשת התנא שם מתיבת טמא ולזאת אין מרבה ממנו אלא טמאים ורבוי דאיש אתי לרבות שגג כו'. שוב מצאתי בירושלמי ר\"פ מפורש בדרשת הכתובים כדאמרן והתוי\"ט לא דק בזה. וב\"ה שהנחני בדרך אמת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר כו'. </b>לפי גירסתינו א\"ל ר\"י (לאפוקי גי' המשניות דליתא מלת ליה) ה\"נ להגיה ר' אלעזר כי ר' אליעזר היה רביה דרביה דרבי יוסי כידוע אך (מלקמן צ\"ד ב') בגמ' (ולעיל ס\"ט) מוכח גי' ר' אליעזר ועמ\"ש בגמ' (לעיל ע\"ז) בס\"ד:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה חוץ כו' אפי' היה קרוב לירושלים כו'. </b>ל\"ד דהל\"ל אפי' היה בירושלים עצמה וכ\"ה בפי' הרמב\"ם. ומש\"כ עוד ולא הגיע כו' עד סוף שעת הקרבת הקרבן וכ\"כ לקמן בדר' יוסי ג\"כ ל\"ד דלפי פירושו בדר\"ע [שהוא מפי' הרמב\"ם] דד\"ר הוא שא\"י להגיע בתחלת זמן השחיטה הל\"ל הכי גם בדר\"א ור\"י ובלשון הרמב\"ם יש לדחוק קצת ע\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה לפיכך כו' אני שמעתי לדרוש רחוק ה' אמות מאסקופת העזרה. </b>לכאורה תמוה היכן רמוז ה' אמות בדר\"א ור\"י ונ\"ל שהרע\"ב העתיק השמועה שלא בדקדוק במחכ\"ת והוא דנראה דעובי כותלי העזרה היו ה' אמות כמו כותלי האולם והתאים בפ\"ד דמדות מ\"ז וקי\"ל (בגמ' פ\"ה ב') דשע\"נ לא נתקדש (ואפי' שאר השערים דנתקדשו אפשר דלא חזו לשחיטה לפי' הריב\"ן בתוס' (יבמות ז' ב' בד\"ה זה) ועי' זבחים נ\"ו וצ\"ע בזה) וא\"כ חוץ לאיסקופה הוה רחוק מהעזרה המקודשת ה\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מה בין כו' ואין הב' נשחט בג' כתות כדתניא בתוספתא כו'. </b>פשוט דגם עשרה לא בעינן דמחד קראי נפקא להו (לעיל ס\"ד ב') אלא דמספקא ליה הא דטעון הלל בעשייתו אם הוא בפחות מעשרה עמש\"כ (בברכות י\"ד):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לילה א' כו' מתני' ח\"מ וה\"ק כו' ובגמ' ליתא התיבת מתני' ח\"מ וה\"ק ומזה מוכח דמאמר וה\"ה לפ\"ד וחימוצו כה\"י המה רק בכח המאמר ודלא כהרע\"ב. </b>וגם לדבריו קשה מדוע דוקא בהאחרון תני ההיפך שכנגדו ולא כן בשאר חלוקות (ועי' בכורים פ\"ג מ\"י בתוי\"ט ד\"ה ועיטור הב') אבל לפי מש\"כ גם בזה לא תני אלא מה שבצד אחד (ועמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דמע\"ש מ\"ג) ומה ששינה התנא בזה לנקוט הנהוג בפ\"ד נ\"ל משום דאי הוה נקיט בחלוקה זו הנהוג בפ\"מ היה צריך לנקוט בלשון שלילה דאינו נוהג רק יום אחד ותנא חיובי תני לא שלילות. והנה התוס' נדחקו ל\"ל למיתנא כלל בלילה א' כיון דגם פ\"ד כן והואיל דכבר הרשנו הרמב\"ם לפרש משנה דלא כפי' הגמ' היכא דליכא נפקותא לדינא כמש\"כ לעיל בר\"פ כ\"צ הנ\"ל לומר דכוונת המשנה דפ\"מ ל\"נ אלא בלילה א' דהוא ליל ט\"ו בניסן ופ\"ד נוהג בב' לילות גם בליל ט\"ו אייר ומלשון הרע\"ב משמע דלא היה לפניו הגי' בגמ' וה\"ה לפ\"ד וכן מהתוי\"ט שהעתיק זה מפרש\"י וא\"כ יש לכוין פירושו זה גם בגמ' וק\"ק מדוע שייר דפ\"ד היה בו הקטרת אימורין ושפיכת דם על המזבח משא\"כ פ\"מ ולפי מאי דאיתא בתרגום יהונתן פ' יתרו בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים דגם פ\"מ עשו במקום בית המקדש י\"ל דשם זרקו אה\"ד והקטירו אימוריו במקום המזבח ודלא כגמ' דילן לעיל:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופסח דורות כו' וראיתי בירושלמי כו'. </b>ואע\"ג דל\"ק אלא ב' כתות קיצר במובן עמש\"כ בזה בס' נת\"ע אות י\"ג באורך ומש\"כ התוי\"ט בס\"ד הרי דלא כהתוס' אנכי לא מצאתי בתוס' שדברו בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתמורת הפסח כו' פי' הר\"ב כו' וכן לשון רש\"י כו' ולא ידעתי כו' ולמה לא יוכל להקריבה בי\"ד כו'. </b>ול\"נ פשוט דלפי מאי דמפרש ר\"ע דהוא בנמצא אחר שה\"פ אינו יכול להקריבו שלמים היום מפני עשה דהשלמה ואפי' חגיגת י\"ד מסיק המל\"מ בפ\"ו מהל' כה\"מ דאינה נשחטת אחר תמיד של בה\"ע ומש\"כ בראש דבריו ואפי' בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה ל\"ד במחכ\"ת דהרי א\"י בה משום חגיגה דדבר שבחובה א\"ב אלא מה\"ח ועיין (לעיל ס\"ד ע') בתוס' והל\"ל משום שלמי שמחה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המפריש נקבה לפסחו כו'. </b>ויפלו דמיו לנדבה. כ\"ה גי' הרמב\"ם ונראה דזהו מה שאמרו בגמ' וש\"מ יש דיחוי בדמים דר\"ל שאפי' הדמים נדחין מלהקריב מהם קרבן אלא שיפלו לנדבה והוא כעין מה שהביא המהרש\"א שמצא מוגה בפירש\"י אפי' לגי' ויביא בדמיו שלמים. ודלא כהתוי\"ט דהש\"מ דבע\"ח נדחין הוא מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ר\"ש. </b>ויקרב פסח לשם פסח כו'. נ\"ל לנקוד <b>וְיִקָרֵב </b>מבנין נפעל. עי' זבחים (ע\"א ב') תד\"ה לשם. ובמש\"כ שם (ב' ב') בס\"ד. אבל ק\"ל דהא יעבור על עשה דהשלמה בהקרבת הבכור. ומשמע דשרי לכתחלה להקריבם. ועוד לשמואל ולריו\"ח לקמן (קי\"ט ב') יש לחוש שמא יאכלו הבכור לאחרונה. וזה י\"ל דאינו אלא מדרבנן ע\"ש בתד\"ה מפטירין וקושיא ראשונה כבר עמדו בה התוס' ביומא (כ\"ט ב') ד\"ה אלא ע\"ש:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה נתערב. </b>ואין טעונין תנופה חו\"ש ולא סמיכה ונסכים. ק\"ל הא אשם שנתערב בשלמים נמי ס\"ל לר\"ש לקמן בגמ' דיקרבו אף ע\"ג דכל אשם א\"ט תנופת חו\"ש. ואשם מצורע א\"ט סמיכה למ\"ד סמיכתו לאו דאורייתא ואינה אלא באקופי ידא (זבחים ל\"ג ובתד\"ה סמיכת) וכן כל אשם א\"ט נסכים חוץ משל מצורע ושלמים חייבים בכולם וכן דברי התוס' (שם ע\"ו ב') ד\"ה אשם וד\"ה סמיכה צ\"ע דמשמע מדבריהם דדוקא התם משום תקוני גברא התיר ר\"ש והא הכא בנתערב ג\"כ מתיר והיא משנה שם (ע\"ה ב') וא\"ל דבכדי שלא יצטרכו לירעות הוה כמו תיקוני גברא ואפשר דעדיף דכ\"מ לכאורה מהא דמקשה שם לרבה דאמר דלא התיר ר\"ש אלא בדיעבד היכא דאיערב מהא דמביא אשמו ומתנה עד דשני ליה תקוני גברא שאני דז\"א דהא פריך בגמ' שם (ס\"ד ע\"ד) על הא דמין במינו והא בעי סמיכה ואולי דהתוס' יאמרו דר\"ש מיירי בשאר אשמות ולא דמצורע. ודע דהא דמשמע שם בתד\"ה וסמיכה בהא דר\"ש דמביא אשמו כו'. דא\"ס אלא באקופי ידא וכ\"כ להדיא שם (ע\"ה) בד\"ה והא סותרין ד\"ע שם לעיל (ל\"ג) בד\"ה סמיכת דמשמע שם דסמוך סמיכה גמורה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם שלו נשחט ראשון ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים הוא. </b>וכ\"ה ברש\"י. לכאורה כיון דכבר יצאו בשלו הוה שלהם כמותר הפסח ולמאן דלא בעי עקירה הוה כשלמים ששחטן לשם פסח דכשר אליבא דר' יהושע לעיל (ס\"ב ב' ע\"א ב') וגם זה הוי עקירה בטעות (עי' ר\"ד ע\"ב) ועי' בס\"פ א\"ד דשקל וטרי הש\"ס טובא בכעין זה ועי' (לעיל פ\"ט) בתד\"ה ונטרחו ויתיישב לך:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה זה ממנה וכו'. </b>ומ\"מ הרמב\"ם כו' העתיק מתני' כו' דה\"ל כסתם. תמוה דלפ\"ז היאך פסק למשנתינו זו דשנים שנתערבו כו' כיון דפסק כר' יוסי דשוחטין על היחיד וכר' יהודה דבעינן אחד מבני חבורה דוקא וע\"ש בלח\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לא יאכל. </b>כדי כו' לתיאבון משום הד\"מ (וכ\"כ הרשב\"ם) ותימה שלא פי' הרשב\"ם כהאמור בגמ' לקמן (ק\"ז ב') דילמא אתי למיכל למצה אכילה גסה ופירש בעצמו ואינה אכילה ואולי דלמאי שפי' שם דלהכי נקיט מצה דלגבה הוי אכ\"ג באכילה מועטת ואכ\"ג כזו אינה אלא כמו שלא לתיאבון ויוצא בה וכדמחלק ר\"ת בתוס' שם. והר\"ן פי' כאן משום אכילה גסה כנכון:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואפי' עני. </b>וי\"מ כו' אפי' עני שלא אכל כ\"י כו' ולנל\"פ עד\"ז דאפי' עני דאף שיאכל סמוך למנחה מ\"מ יאכל מצה לתיאבון כשתחשך כדאמר אביי (מגילה ז' ב') כי נפקא מבי מר הוה שבענא כו' כפין עניא ולא ידע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה עד שמגיע לפרפרת הפת. </b>עי' בר\"ן בשם הרמב\"ן דהמצה גופה קרי הכי לפי שהיא עשויה רקיקין ועי' (לעיל ר\"ד ל\"ז) דלר\"ה שרי בעובי טפח ועמ\"א סי' ת\"ס סק\"ד ולענ\"ד יל\"פ מפני דמצוה בפרוסה (לקמן ר\"ד קט\"ז) והוא מלשון ויפרפרני עי תוי\"ט:",
+                "<b>שם אע\"פ שאין חרוסת מצוה </b>פי' וה\"א דאסור משום דאתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה קמ\"ל עי' תוס':",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מטבל כו' ומ\"ש הרע\"ב כלשון הרמב\"ם דטבול לזה כו' ואלו היתה בכלל ההבאה החרוסת כו'. </b>וכ\"מ לשון הרא\"ש ולפ\"ז נדחית דחיית התוס' והתוי\"ט אעפ\"כ העתיקה ול\"ד במחכ\"ת ומש\"כ עוד שם בשם הרא\"ש משום דטבול ראשון אינו לחיוב אלא להכירא כו' המ\"ל עוד משום דאינו דוקא בחזרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה הלילה הזה כולו צלי. </b>לכאורה תמוה וכי לא יכול לאכול קודם אכילת הפסח בתוך הסעודה בשר מבושל חולין ג\"כ או שלמים מבושלין (עי' זבחים צ\"ט ב') ונ\"ל משום דתני לעיל (קי\"ד) במשנה הביאו לפניו כו' ושני תבשילין (הם זכר לפסח ולחגיגה) ובמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח וזה נ\"פ דגם החגיגה היו מביאין עמו (והא דל\"ת לה משום דלרבנן דב\"ת אינה באה בשבת ובמרובה ובטומאה לכן לא פסיקא ליה למיתנא ואע\"ג דכאן סתם כב\"ת ל\"ק דהא גם לעיל (ס\"ט ב') סתם דלא כוותיה וכש\"כ לפי' התוס' לעיל (נ\"ט ב') ד\"ה בי\"ד בסופו דגם לב\"ת אינה דוחה שבת א\"ש אף לדידיה) אבל שאר צר��י סעודה לא היו מביאין עד זמן האכילה עצמה לכן לב\"ת שפיר שואל הבן הלילה הזה כולו צלי שאינו רואה לפניו עה\"ש רק הפסח והחגיגה שהמה צלוים אבל לרבנן הרי גם החגיגה לפניו שהיא יכולה להיות מבושלת ובזה א\"ש נמי מה שדקדקו קצת מפרשי הגדה מדוע אינו שואל על ד' כוסות כיון שאינו רואה כולם לפניו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מן הפסחים ומן הזבחים. </b>עי' הגהת הגרי\"פ דצ\"ל בהיפך ולפלא שהעלים עין מהתוס' בסד\"ה ה\"ג ונאמר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה פסחים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,127 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בא' באלול ר\"ה למע\"ב. </b>הט\"א בא\"מ הקשה על הרמב\"ם שפסק בפ\"ז מהל' בכורות דאם עשר משנה על שנה ה\"ז מעשר. מדחשביה מתני' בר\"ה ואמרי' לקמן (ז' ב') ותנא דידן דכיון דאם הביא יצא לא פסיקא ליה. ולפמש\"כ שם בק\"א (דף ב' סע\"ב) בישוב קושייתו על הא דפריך הש\"ס (ז' ב') לרבא ולרנב\"י ליתני ר\"ה דשתי הלחם ע\"ש (המחבר השמיט שם שמי ומאתי יצאו הדברים ותיקן בלוח הטעות) יתיישב ג\"כ קושייתו זאת. ועוד נ\"ל דיל\"פ מתני' לענין צירוף כדתנן בפ\"ט דבכורות ה' לפני ר\"ה וה' לאחר ר\"ה אינן מצטרפין. ואפי' בדיעבד אם צירף ועשר משמע לי דאינו מעשר. מדאמרי' שם (נ\"ח ב') מ\"ד ליגזור דלמא אתי למישקל מהנך ע\"ש ויש לדחות. ועמש\"כ בשילהי חלה בס\"ד:",
+                "<b>שם בא' בשבט ר\"ה לאילן כו' בה\"א בט\"ו בו. </b>רש\"י פי' לענין חדש וישן. וכ\"ה ברע\"ב. ונ\"מ עוד לענין שניה הנכנסת לשלישית כדמוכח ממעשה דר\"ע לקמן (י\"ד) ובסוגיא שם. עוד נ\"מ לענין ערלה כדאיתא לקמן (ר\"ד י') וכולהו מינה ילפינן כמ\"ש התוס' לקמן (י\"ד) ד\"ה באחד. אולם לענין שביעית לא מצאתי מפורש ט\"ו בשבט. והט\"א כתב בפשיטות (שם) בד\"ה הואיל וה\"נ לענין שביעית כו' (ותמיהני על התור\"ע אות ה' שכתב דנראה דלשביעית גם באילן ר\"ה שלו תשרי ולא זכר את הט\"א. אמנם מלשון הרמב\"ם בפ\"ד מהל' שמיטה הל\"ט והי\"ב משמע כהגרע\"א. אך מה דמשמע מהרמב\"ם שם דאף באילן הולכין אחר עונתו למעשר צ\"ע גדול דמפורש להדיא במשנה וגמ' בכ\"מ דאזלינן ביה בתר חנטה (ועי' בתורע\"א ריש מעשרות). גם מש\"כ עוד בתור\"ע ובאתרוג לענין ערלה ושביעית דינו כשאר אילן. הוא תימה דהרי מתני' דסוכה (ל\"ט) אוקימנא שם כרבותינו שבאושא דאזלי ביה אחר לקיטה אף לשביעית והרמב\"ם שם הי\"ב חש להו לחומרא ע\"ש בכ\"מ). והנה באתרוג אף למאן דאזיל ביה בתר לקיטה מ\"מ ר\"ה שלו שבט כדמסקינן לקמן (ר\"ד ט\"ו) ולפ\"ז קשה סוגיא דסוכה על משנת הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' דמסיק שם משום דבאתרוג אזלינן בתר לקיטה. הא מ\"מ כיון דנלקט קודם שבט ה\"ל בן ששית. וא\"א לומר דמתני' איירי בשמינית דא\"כ לולב נמי ועי' ט\"א (ט\"ו ב') ד\"ה ר\"י ור\"ל. ונלע\"ד דלמ\"ד דאזלינן ביה אחר לקיטה לכל דבר ה\"ה דר\"ה שלו תשרי כירק וע\"כ ל\"א דר\"ה שלו שבט אלא למאן דאמר דלשביעית עכ\"פ אזלינן בתר חנטה וכ\"מ לשון הגמ' (ר\"ד ט\"ו) מאן שמעת כו' ר\"ג. והוא ס\"ל מיהא דלשביעית בתר חנטה. אבל לישנא דגמ' בסוכה לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא ע\"ש פרש\"י קשה דהא בר ששית גמור הוא כיון דנתלש קודם ט\"ו בשבט. אח\"ז מצאתי למהר\"ם שם בתד\"ה ולשביעית שנגע במקצת דברי אלה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לשמיטין אסור לחרוש כו' וכ\"כ רש\"י. </b>וה\"ה לענין ירקות הנלקטין או תבואה שהביאה שליש משנכנס תשרי קדושת שביעית נוהגת בהם לאיסור סחורה וחיוב ביעור וכיוצא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה למעשר בהמה. </b>מש\"כ ע\"ד התוס' דלקמן (ח') בד\"ה סמוך עט\"א שם כדברים האלה ביתר ביאור. אך מש\"כ עוד ומפני כן הוצרכו כו' ע\"ש. תמוה דגם לפרש\"י צריך לימוד דמנ\"ל ��מעשר דגם סמוך לגמרו דהוא א' בתשרי זמן עישורו:",
+                "<b>שם ד\"ה לנטיעה כו' ומ\"ש הר\"ב כו' שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה כו'. </b>אמת שכ\"מ להדיא מהרמב\"ם בחבורו פ\"ט מהל' מע\"ש וכן בפירושו כאן וכ\"ה בשו\"ע יו\"ד סי' רצ\"ד אמנם לכאורה תמוה מגמ' דפסחים (נ\"ה) דמוכח שם דלר\"י מקצת יום ראשון ככולו ע\"ש וא\"כ ה\"ה לר\"י ור\"ש דמה\"ת לחלק. שוב מצאתי להנו\"ב מ\"ת חלק או\"ח סי' פ\"ד שעמד בזה וע\"ש ישובו ועי' לקמן (י' ב') ובמש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועל אלול כו' ועושין ר\"ה ביום ל' לאלול בגולה. </b>גם בא\"י צריכין לזה דבר\"ה א\"י לידע אימתי נתקדש תשרי:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל אלול כו' כתב הר\"ב כו' מסיימין בתוס' וגם למחרתו כו'. </b>אבל מלשון רש\"י שם מבואר שלא עשו אלא יום אחד שהרי כתב ואע\"פ שספק כו' הולכין אחר רוב שנים וכ\"מ מדבריו לקמן (י\"ט ב') בד\"ה והא קמקלקלא ר\"ה וכן הבינו הט\"א. ולכן ל\"ד התוי\"ט בהעתקתו דברי התוס' בדרך ביאור ע\"ד הרע\"ב שכתב לשון רש\"י. ואולי י\"ל דכוונת רש\"י על עיקר ר\"ה דאינו אלא יום הראשון דבשני מקילינן לענין מת ולמיכחל עינא לנהרדעי בביצה (כ\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שבהם שלוחי ב\"ד כו' ומן התורה כו' שאין תקון המועדות תלוי בהן כו'. </b>וכ\"ה ברש\"י ומוסיף ולא איכפת למלאן ולחסרן עפ\"י עדים אבל ב' חדשים כו'. משמע דהטעם משום דמצוה לקדש ע\"פ הראיה ולעיל (כ') לא מסקינן הכי. ולקמן בגמ' פי' כדי שיתקדש החדש בזמנו והוא נכון כפי המסקנא. והתוי\"ט בד\"ה ובהן ע\"ש ל\"ד במחכ\"ת שהרי מתקנין את המועדות היינו קביעותן לא קיומן וכדלקמן בגמ'. אמנם ק\"ל דהא גם באדר ובאלול תלוי תיקון המועדות שאם לא יחללו את השבת עליהם ויתקדשו ביום ל\"א. א\"כ <b>כשיֵראוּ </b>ירחי ניסן ותשרי ביום כ\"ט לקביעותן לא יוכלו לקדשן אז דאין חדש פחות מכ\"ט יום כדמוכח בכ\"ד ולעיל (ס\"ד כ') וכן מהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן מוכח דבכ\"ט אין ראוי לקובעו וכן איתא להדיא בתוספתא דמכילתין רפ\"ב. והא דאיתא לקמן (כ\"ה) פעם א' כו' ונראית כו' בכ\"ט לחדש כסבורים העם לומר ר\"ח כו' ע\"כ הכוונה על יום המחרת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לע\"ל. </b>נ\"ל דלרווחא דמילתא אמר כן ולדבריו דר\"ע (עי' מש\"כ בגמ' ד' ט\"ז) דגם בלא זה איכא טעם המבואר במשנה הסמוכה שאם יפסל א' מהן. ואולי דל\"ח לזה אלא באיש א' אבל לא במרובים כהכא. או דסבירא ליה כר' יוסי וכיון דחזו ליה כולי האי ודאי נראה בעליל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה משחק בקוביא כו' ואמור רבנן כו' גזלנין מדרבנן כו' כ\"כ רש\"י ומוסיף דמדאורייתא כו' אלא החוטף כו' עי' בתוי\"ט. </b>ק\"ל. א) לשון ואמור רבנן דלכאורה אסמכתא דלא קנה הוא מה\"ת עי' סמ\"ע סי' ל\"ד סק\"מ (ובתומים שם) ובסי' ש\"ע סק\"ג) ב) שדבריו סותרין זא\"ז דכיון דאינו קרוי גזלן אלא החוטף אפי' אי אסמכתא ל\"ק מה\"ת לא יפסל מה\"ת. ג) דהא דאמרי' דאינו קרוי גזלן כו' היינו שאינו נופל עליו תואר גזלן אבל מ\"מ לעדות פסול דלא גרע מהכופר בפקדון דפסול לעדות ומשמע דהוא מה\"ת. וב' קושיות הראשונות י\"ל דלישנא דאמור רבנן היינו דחכמים אמרו שכ\"ה דין תורה כמו בסוכה (מ\"א ב') במשנה שאמרו חכמים אין אדם יוצא כו'. ובריש פ\"ג דנדרים ד' נדרים התירו חכמים. ולשונם ז\"ל בגיטין (פ') במשנה ט\"ו עריות שאמרו חכמים כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ��אם צודה כו' ומסיים רש\"י והבייתוסים והכותין כו'. </b>ועי' עוד פירש\"י (כ\"ב ע\"ב) ד\"ה להטעות את החכמים. וקשה דאדרבה הכא דמיירי בשבת (עמש\"כ לקמן בסמוך) אם יבואו עדים ויקדשו ב\"ד אה\"ח ביום השבת יהיה ג\"כ יו\"ט הראשון של פסח בו ביום וזהו דוקא רצונם:",
+                "<b>שם ד\"ה שעל מהלך לילה ויום כו'. </b>אם היה ביניהם יותר לא ילכו שאין עדותן מועלת כלום אחר למ\"ד כו'. וק\"ל דאם יראו ביום השבת שהוא כ\"ט לחדש למה לא ילכו ביום השבת בכדי שיבואו ליום א' בעוד יום ויקדשו אותו שהוא יום ל'. ולע\"ד נל\"פ ע\"פ הירושלמי דבעי שם דבר שהוא דוחה אה\"ש ביום מכשירין מהו שידחה אה\"ש בלילה כו' ומביא ממתני' דמוכח שמחללין את השבת בלילה כדי לקדשו ביום ודחי ר\"י בר בון ולא למפרע הוא קדוש (ר\"ל אי מקדשין ביום האם לא תקדש גם הלילה למפרע) מכיון שהוא קדוש למפרע הוא יום הוא לילה ע\"כ (והק\"ע ל\"ד כלל בפירושו עי' בו) שמעינן מהא די\"ל אף בלילה לא יחללו בשביל קידוש היום. א\"כ זה ודאי דאין לחלל אה\"ש בשביל קידוש יום חול וכדאמרי' במנחות (מ\"ח) חטא בשבת כדי שתזכה בחול ל\"א. (ובזה נדחו דברי לוית חן בפ' תזריע שכתב דהא דדחי מילה אה\"ש לא משום שבת גופיה דהיא עצמה אות אלא משום מוצאי שבת) והשתא דברי המשנה מאירין דר\"ל כשחשכה ליל שבת ויש מהלך לילה ויום (ול\"ד אלא שישאר עוד שהות כדי לקדשו) מחללין אה\"ש ויוצאין אף בלילה כדי שיתקדש ביום השבת. אבל ביותר מזה דאז לא יקדשוהו אלא ביום חול לא. ואתי לאפוקי נמי אם ראה ד\"מ בחצי היום דשבת אם לא יגיע בעוד יום משום דאז יהיה מהלכו יום ואח\"כ לילה ולכן דקדקה המשנה לומר לילה ואח\"כ יום ודו\"ק כי הוא נכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחר עמו לב\"ד הגדול שמקדשין כו' וברש\"י שמקדש כו'. </b>והגרי\"פ הגיה שמקדשין. ובמחכ\"ת מצינו בכ\"ד שב\"ד נקרא בל\"י ומהן לקמן בגמ' (כ\"ה) במשנה כל ב\"ד וב\"ד שעמד כו' ועו\"ש ב\"ד על ישראל הרי הוא כו'. וכן בכ\"מ נקראו ב\"ד הגדול (וכלשון רש\"י הכא) ולא הגדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משקלקלו הכותים. </b>כאן א\"א לפרש כפירש\"י לעיל ד\"ה להטעות את החכמים דהא בירושלים אשר שם קדשו אה\"ח יניפו את העומר ביום ב' וכן קרבני עצרת. אלא שלא היתה כוונתם רק להטעות את ישראל שלא יעשו המועדות במועדם. ולכן לעיל אמר בייתוסים וכאן כותים. והתוי\"ט נראה שלא הרגיש בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מוליך כו' ואם הם זולתם הרי הם קיימים. </b>ל\"ד שגם הם מהלכים ממזרח למערב ע\"י כח גלגל היומי רק שאין להם מהלך עצמי כמבואר בספרי התוכנים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לצפונה כו'. </b>הירח הולך בכ\"ט י\"ב תשצ\"ג בגלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. במחכ\"ת ל\"ד כי בזמן הנזכר כבר היא שבה נגד השמש אשר הלכה במשך הזה יותר מכ\"ט מעלות. ולאותה נקודה חוזרת בכ\"ז ימים ואיזו שעות:",
+                "<b>שם ד\"ה ולאין היה נוטה כו'. </b>שהחמה בעת ראיית הלבנה כו' כבר שקעה במערב. הן מוכח בכ\"ד (עי' כ\"א ב' ברש\"י ד\"ה שלוחין) דאפשר שתראה ביום. וכן בר\"פ דלקמן ואמאי ל\"ת שמיעה גדולה מראיה אר\"ז כגון שראוהו בלילה. ואפשר דאין כוונתו שקיעה ממש תחת האופק אלא דר\"ל שהיא במערב הלבנה. ומש\"כ עוד ואם הלבנה בנטיה הצפונית כו' הקרנים כו' נליזה אל הדרום כו' ואם כו' הדרומית כו' נליזה לצד צפון כו' שהרי הנליזה היא כלפי החמה כו'. לכאורה כ\"ז הוא להיפך ובדוחק יש ליישב לשונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ראב\"צ כו' שכבר קדשוהו שמים. </b>ז\"ל הירושלמי טעמא דראב\"צ כיון שב\"ד שלמעלן רואה שאין ב\"ד מקדשין אותו הן מקדשין אותו. ופי' הק\"ע מקדשין את יום ל\"א מיד בתחלת הלילה. ול\"ד דהא א\"מ אה\"ח בלילה כבר\"פ דלקמן. ולשון התוס' בסנהדרין (י' ב') מן הבוקר ביום ל\"א. ומה שפי' הרע\"ב (והוא מפי' הרמב\"ם) בטעמיה שקה\"ח אינו חובה כו'. תמוה דכן ס\"ל לראב\"ש בגמ' דבין כך ובין כך א\"מ אותו. אבל ראב\"צ ע\"כ ס\"ל דמצוה לקדש חדשים רק דבשלנ\"ב כבר קדשוהו שמים וכ\"נ מפרש\"י לעיל (ח' ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל\"נ (והוא ליל ל\"א כפירש\"י לעיל ס\"ד כ\"ב וכ\"נ מפירש\"י כאן) וקבלן ר\"ג. </b>משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל\"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב\"ם מש\"כ בפ\"ג מהל' קה\"ח הל' ט\"ז דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר\"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מגמ' (כ\"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופירש\"י ואי תנא ה\"ז מתקדש למחר ה\"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט\"א לקמן ברפ\"ג אישתמיט במחכ\"ת דברי הרמב\"ם הללו וחדושי הרשב\"א שם:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה קיבלן ר\"ג כו' פ\"א נתקשרו שמים כו' בכ\"ז לחדש כו'. </b>גם בפי' הרמב\"ם הגי' בכ\"ז. ובגמ' לפנינו בכ\"ט ונראה דלזה כיון רש\"י בד\"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה\"ג. ודלא כס\"א שמחקוהו לגמרי:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קבלן ר\"ג כו'. </b>א\"א כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ' ב') אר\"נ כ\"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי\"ח מחדתי ולדידהו כו' ע\"ש. ודע שבציוריו יש ט\"ס וצ\"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש\"כ בסה\"ד ול\"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב\"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר\"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש\"כ הרמב\"ם בעצמו א\"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח\"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים:",
+                "<b>[שם שמש הוא דידע מבואו כו'. </b>נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש\"כ במגילה (ג') בס\"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור\"ל שהי\"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נחקרו העדים כו' ומיהו אם ליל שלשים כו'. </b>מבואר מדבריו שאם ראוהו ביום כ\"ט יכולין לקדש מיד את יום המחרת ויותר מבואר כן בהרמב\"ם בפירושו ובחבורו. ועי' בהרלב\"ח ובתוי\"ט שנראה מדבריהם שד\"ז מבואר בגמ' כאן. ואנכי אינני רואה הכרע לזה בגמ' ועט\"א:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה השנים כו'. </b>ונראה דמאי שאמר כאן השנים בה\"א (ולא כן בבבא הקודמת) הוא כלפי שאמר ויושיבו מחבריהם דהיינו אחרים שלא היו במעמד הראיה קאמר הכא השנים ר\"ל מאותן הנזכרים אשר ראו. אכן בפיסקא שבגמ' הגי' שנים בלא ה':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ופי' מצופה זהב. </b>בשל מקדש קאמר וכפי' רש\"י ז\"ל בשל מקדש. הן בגמ' לקמן (כ\"ז) לא מצינו זה אלא לענין חצוצרות ושופר. ואולי כאן ס\"ל ז\"ל מדקאמר הש\"ס סתמא ר\"פ ב\"ש סבר למיעבד כמתני' ולא ציין בפרט על דינא דחצוצרות ושופר וגם רבא א\"ל סתם לא אמרו כו' משמע ליה דקאי גם אזה (וכ\"מ דעת הפוסקים מדלא הזכירוהו. אך על הרמב\"ם קשיא דלא הביאהו אף לענין מקדש. שוב מצאתי להלח\"מ שעמד עליו בזה בריש הל' תענית). והא דמייתי תנ\"ה ושם ליתא אלא דינא דחצוצרות ושופר י\"ל דהכי מייתי כיון דחזינן דבחד דינא דמתני' א�� דקתני סתמא מ\"מ איירי דוקא במקדש א\"כ נוכל לומר דגם דין השני במקדש דוקא. והשתא דאתינא להכי י\"ל דגם הא דנקט של יעל ופלוגתת ר\"י ומימרא דר' לוי ג\"כ במקדש איירי. וכ\"מ לישנא דר\"י בברייתא היו תוקעין. אבל בגבולין כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כבמתני' דלעיל וא\"ש מה שגמגמו התוס' בסתירת ב' משניות הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כפופין כו' ונראה דרש\"י ל\"ג דעתיה כו' </b>ויהיה מכאן סמך גדול להמתפללין בר\"ה ויו\"כ בכריעה והובאו ג\"כ בתוס' ברכות (י\"ב ב'. ל\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שוה כו' דגמרי בג\"ש משביעי שביעי כ\"כ רש\"י. </b>והרע\"ב מוסיף שיהיו כל תקיעות שבחודש השביעי שוות זו כזו. ולא דק בלישניה דזהו לישנא דהקישא שבתחלת הברייתא בסוף מכילתין מבחודש השביעי. ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שופר כו' דהו\"ל כב' שופרות והוא מפירש\"י </b>ולפ\"ז מיירי שנסדק מב' צדדיו לגמרי כמש\"כ התוס'. וא\"כ ל\"ד הרע\"ב במה שהשיב ע\"ז והנ\"מ נסדק לארכו אבל נסדק לרחבו כו' כשר. דבכה\"ג ה\"ל כהוסיף עליו כ\"ש דאף במינו פסול כבגמ' (כ\"ז ב'). ודוחק לומר דס\"ל כוהיינו יכולין לפרש שם בתד\"ה צפהו זהב והי\"א שבכלבו שהביא הב\"י סי' תקפ\"ו. ואולי ס\"ל כדעת הה\"מ דרובו ככולו. או דס\"ל דהא דהוסיף עליו כ\"ש פסול אף במינו היינו דוקא משופר אחר אבל זה דבר חדש לא שערוהו הפוסקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וכן מי שהיה עובר כו'. </b>עי' תוי\"ט. ול\"נ משום דבשניהם שנים שומעים קול א' זה יצא וזה ל\"י. ונ\"ל עוד דהאי אע\"פ כו' זה כוון לבו כו' שב על שניהם ר\"ל גם על התוקע לתוך הבור כו'. דזה כיון לשמוע קול שופר וזה לא כיון לזה ושמע קול הברה ודלא כמסקנת הרא\"ש [אבל לקמן דאמר הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדים בבור משמע קצת כהרא\"ש דלאותם העומדים על שפתו ל\"מ שיצאו ועי' ט\"ז סי' תקפ\"ז סק\"א]. אלא כדמשמע מפירש\"י וכפשטא דלישנא דרב הונא דהחילוק אם קול שופר כו' ואם קול הברה כו' לאותן העומדים על שפת הבור. ויש להמתיק עוד דכמו בתוקע לתוך הבור אותן שבבור לעולם יצאו ודעל שפתו יש חילוק. כן מי שהוא בבהכ\"נ מסתמא יצאו כמ\"ש המ\"א בסוף סי' תקפ\"ט והחילוק אינו אלא למי שהיה עובר אחוריו כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חש\"ו א\"מ אה\"ר יד\"ח וכ\"ה הלשון בזה הכלל. </b>ול\"י כוונת לישנא דאה\"ר הכי את היחיד מוציאין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במדינה ז' כו' חיישינן שתשתכח תורת שופר כו' הר\"ן. </b>וכתב הוא ז\"ל ולתירוצו יש ראיה מדלא תנן כו' ע\"ש לדברים הללו אין הבנה. ומש\"כ עוד ואע\"ג דר\"ה איתא נמי ב' ימים מ\"מ ד\"ת אינו אלא יום אחד. ותימה דגם לולב בגבולין אינו מה\"ת אלא יום ראשון. ואולי יכוין דר\"ה עיקרו אינו אלא יום אחד משא\"כ סוכות דנהי דמצות לולב שבו אינה אלא ביום הראשון. מ\"מ שאר מצותיו הם כל ז'. או דר\"ל דמ\"מ במקדש הוא ד\"ת כל שבעה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מזכירין ובשה\"מ שבגמ' גרס כו' </b>וכן בגמ' מפרש להו כסדרן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין בידו כו' דאפסוקי תקיעה כו' וכפי' רש\"י. </b>לפי המסקנא בגמ' (כ\"ז כ\"ח) דתחלה בלא סוף או איפכא לא כלום הוא. לא היה צריך לזה עי\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומשך בשניה בסופו. </b>דקאי אסיפא ליחיד שבירך ואח\"כ כו'. שגגה פלטה הקולמוס דיחיד אף אם היה לו שופר אינו תוקע על סדר הברכות כדפסקינן לקמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Rosh Hashanah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה בא' באלול ר\"ה למע\"ב. </b>הט\"א בא\"מ הקשה על הרמב\"ם שפסק בפ\"ז מהל' בכורות דאם עשר משנה על שנה ה\"ז מעשר. מדחשביה מתני' בר\"ה ואמרי' לקמן (ז' ב') ותנא דידן דכיון דאם הביא יצא לא פסיקא ליה. ולפמש\"כ שם בק\"א (דף ב' סע\"ב) בישוב קושייתו על הא דפריך הש\"ס (ז' ב') לרבא ולרנב\"י ליתני ר\"ה דשתי הלחם ע\"ש (המחבר השמיט שם שמי ומאתי יצאו הדברים ותיקן בלוח הטעות) יתיישב ג\"כ קושייתו זאת. ועוד נ\"ל דיל\"פ מתני' לענין צירוף כדתנן בפ\"ט דבכורות ה' לפני ר\"ה וה' לאחר ר\"ה אינן מצטרפין. ואפי' בדיעבד אם צירף ועשר משמע לי דאינו מעשר. מדאמרי' שם (נ\"ח ב') מ\"ד ליגזור דלמא אתי למישקל מהנך ע\"ש ויש לדחות. ועמש\"כ בשילהי חלה בס\"ד:",
+                "<b>שם בא' בשבט ר\"ה לאילן כו' בה\"א בט\"ו בו. </b>רש\"י פי' לענין חדש וישן. וכ\"ה ברע\"ב. ונ\"מ עוד לענין שניה הנכנסת לשלישית כדמוכח ממעשה דר\"ע לקמן (י\"ד) ובסוגיא שם. עוד נ\"מ לענין ערלה כדאיתא לקמן (ר\"ד י') וכולהו מינה ילפינן כמ\"ש התוס' לקמן (י\"ד) ד\"ה באחד. אולם לענין שביעית לא מצאתי מפורש ט\"ו בשבט. והט\"א כתב בפשיטות (שם) בד\"ה הואיל וה\"נ לענין שביעית כו' (ותמיהני על התור\"ע אות ה' שכתב דנראה דלשביעית גם באילן ר\"ה שלו תשרי ולא זכר את הט\"א. אמנם מלשון הרמב\"ם בפ\"ד מהל' שמיטה הל\"ט והי\"ב משמע כהגרע\"א. אך מה דמשמע מהרמב\"ם שם דאף באילן הולכין אחר עונתו למעשר צ\"ע גדול דמפורש להדיא במשנה וגמ' בכ\"מ דאזלינן ביה בתר חנטה (ועי' בתורע\"א ריש מעשרות). גם מש\"כ עוד בתור\"ע ובאתרוג לענין ערלה ושביעית דינו כשאר אילן. הוא תימה דהרי מתני' דסוכה (ל\"ט) אוקימנא שם כרבותינו שבאושא דאזלי ביה אחר לקיטה אף לשביעית והרמב\"ם שם הי\"ב חש להו לחומרא ע\"ש בכ\"מ). והנה באתרוג אף למאן דאזיל ביה בתר לקיטה מ\"מ ר\"ה שלו שבט כדמסקינן לקמן (ר\"ד ט\"ו) ולפ\"ז קשה סוגיא דסוכה על משנת הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' דמסיק שם משום דבאתרוג אזלינן בתר לקיטה. הא מ\"מ כיון דנלקט קודם שבט ה\"ל בן ששית. וא\"א לומר דמתני' איירי בשמינית דא\"כ לולב נמי ועי' ט\"א (ט\"ו ב') ד\"ה ר\"י ור\"ל. ונלע\"ד דלמ\"ד דאזלינן ביה אחר לקיטה לכל דבר ה\"ה דר\"ה שלו תשרי כירק וע\"כ ל\"א דר\"ה שלו שבט אלא למאן דאמר דלשביעית עכ\"פ אזלינן בתר חנטה וכ\"מ לשון הגמ' (ר\"ד ט\"ו) מאן שמעת כו' ר\"ג. והוא ס\"ל מיהא דלשביעית בתר חנטה. אבל לישנא דגמ' בסוכה לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא ע\"ש פרש\"י קשה דהא בר ששית גמור הוא כיון דנתלש קודם ט\"ו בשבט. אח\"ז מצאתי למהר\"ם שם בתד\"ה ולשביעית שנגע במקצת דברי אלה:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לשמיטין אסור לחרוש כו' וכ\"כ רש\"י. </b>וה\"ה לענין ירקות הנלקטין או תבואה שהביאה שליש משנכנס תשרי קדושת שביעית נוהגת בהם לאיסור סחורה וחיוב ביעור וכיוצא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה למעשר בהמה. </b>מש\"כ ע\"ד התוס' דלקמן (ח') בד\"ה סמוך עט\"א שם כדברים האלה ביתר ביאור. אך מש\"כ עוד ומפני כן הוצרכו כו' ע\"ש. תמוה דגם לפרש\"י צריך לימוד דמנ\"ל דמעשר דגם סמוך לגמרו דהוא א' בתשרי זמן עישורו:",
+                "<b>שם ד\"ה לנטיעה כו' ומ\"ש הר\"ב כו' שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה כו'. </b>אמת שכ\"מ להדיא מהרמב\"ם בחבורו פ\"ט מהל' מע\"ש וכן בפירושו כאן וכ\"ה בשו\"ע יו\"ד סי' רצ\"ד אמנם לכאורה תמוה מגמ' דפסחים (נ\"ה) דמוכח שם דלר\"י מקצת יום ראש��ן ככולו ע\"ש וא\"כ ה\"ה לר\"י ור\"ש דמה\"ת לחלק. שוב מצאתי להנו\"ב מ\"ת חלק או\"ח סי' פ\"ד שעמד בזה וע\"ש ישובו ועי' לקמן (י' ב') ובמש\"כ שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועל אלול כו' ועושין ר\"ה ביום ל' לאלול בגולה. </b>גם בא\"י צריכין לזה דבר\"ה א\"י לידע אימתי נתקדש תשרי:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל אלול כו' כתב הר\"ב כו' מסיימין בתוס' וגם למחרתו כו'. </b>אבל מלשון רש\"י שם מבואר שלא עשו אלא יום אחד שהרי כתב ואע\"פ שספק כו' הולכין אחר רוב שנים וכ\"מ מדבריו לקמן (י\"ט ב') בד\"ה והא קמקלקלא ר\"ה וכן הבינו הט\"א. ולכן ל\"ד התוי\"ט בהעתקתו דברי התוס' בדרך ביאור ע\"ד הרע\"ב שכתב לשון רש\"י. ואולי י\"ל דכוונת רש\"י על עיקר ר\"ה דאינו אלא יום הראשון דבשני מקילינן לענין מת ולמיכחל עינא לנהרדעי בביצה (כ\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שבהם שלוחי ב\"ד כו' ומן התורה כו' שאין תקון המועדות תלוי בהן כו'. </b>וכ\"ה ברש\"י ומוסיף ולא איכפת למלאן ולחסרן עפ\"י עדים אבל ב' חדשים כו'. משמע דהטעם משום דמצוה לקדש ע\"פ הראיה ולעיל (כ') לא מסקינן הכי. ולקמן בגמ' פי' כדי שיתקדש החדש בזמנו והוא נכון כפי המסקנא. והתוי\"ט בד\"ה ובהן ע\"ש ל\"ד במחכ\"ת שהרי מתקנין את המועדות היינו קביעותן לא קיומן וכדלקמן בגמ'. אמנם ק\"ל דהא גם באדר ובאלול תלוי תיקון המועדות שאם לא יחללו את השבת עליהם ויתקדשו ביום ל\"א. א\"כ <b>כשיֵראוּ </b>ירחי ניסן ותשרי ביום כ\"ט לקביעותן לא יוכלו לקדשן אז דאין חדש פחות מכ\"ט יום כדמוכח בכ\"ד ולעיל (ס\"ד כ') וכן מהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן מוכח דבכ\"ט אין ראוי לקובעו וכן איתא להדיא בתוספתא דמכילתין רפ\"ב. והא דאיתא לקמן (כ\"ה) פעם א' כו' ונראית כו' בכ\"ט לחדש כסבורים העם לומר ר\"ח כו' ע\"כ הכוונה על יום המחרת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לע\"ל. </b>נ\"ל דלרווחא דמילתא אמר כן ולדבריו דר\"ע (עי' מש\"כ בגמ' ד' ט\"ז) דגם בלא זה איכא טעם המבואר במשנה הסמוכה שאם יפסל א' מהן. ואולי דל\"ח לזה אלא באיש א' אבל לא במרובים כהכא. או דסבירא ליה כר' יוסי וכיון דחזו ליה כולי האי ודאי נראה בעליל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה משחק בקוביא כו' ואמור רבנן כו' גזלנין מדרבנן כו' כ\"כ רש\"י ומוסיף דמדאורייתא כו' אלא החוטף כו' עי' בתוי\"ט. </b>ק\"ל. א) לשון ואמור רבנן דלכאורה אסמכתא דלא קנה הוא מה\"ת עי' סמ\"ע סי' ל\"ד סק\"מ (ובתומים שם) ובסי' ש\"ע סק\"ג) ב) שדבריו סותרין זא\"ז דכיון דאינו קרוי גזלן אלא החוטף אפי' אי אסמכתא ל\"ק מה\"ת לא יפסל מה\"ת. ג) דהא דאמרי' דאינו קרוי גזלן כו' היינו שאינו נופל עליו תואר גזלן אבל מ\"מ לעדות פסול דלא גרע מהכופר בפקדון דפסול לעדות ומשמע דהוא מה\"ת. וב' קושיות הראשונות י\"ל דלישנא דאמור רבנן היינו דחכמים אמרו שכ\"ה דין תורה כמו בסוכה (מ\"א ב') במשנה שאמרו חכמים אין אדם יוצא כו'. ובריש פ\"ג דנדרים ד' נדרים התירו חכמים. ולשונם ז\"ל בגיטין (פ') במשנה ט\"ו עריות שאמרו חכמים כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם צודה כו' ומסיים רש\"י והבייתוסים והכותין כו'. </b>ועי' עוד פירש\"י (כ\"ב ע\"ב) ד\"ה להטעות את החכמים. וקשה דאדרבה הכא דמיירי בשבת (עמש\"כ לקמן בסמוך) אם יבואו עדים ויקדשו ב\"ד אה\"ח ביום השבת יהיה ג\"כ יו\"ט הראשון של פסח בו ביום וזהו דוקא רצונם:",
+                "<b>שם ד\"ה שעל מהלך לילה ויום כו'. </b>אם היה ביניהם יותר לא ילכו שאין עדותן מועלת כלום אחר למ\"ד כו'. וק\"ל דאם יראו ביום השבת שהוא כ\"ט לחדש למה לא ילכו ביום השבת בכדי שיבואו ליום א' בעוד יום ויקדשו אותו שהוא יום ל'. ולע\"ד נל\"פ ע\"פ הירושלמי דבעי שם דבר שהוא דוחה אה\"ש ביום מכשירין מהו שידחה אה\"ש בלילה כו' ומביא ממתני' דמוכח שמחללין את השבת בלילה כדי לקדשו ביום ודחי ר\"י בר בון ולא למפרע הוא קדוש (ר\"ל אי מקדשין ביום האם לא תקדש גם הלילה למפרע) מכיון שהוא קדוש למפרע הוא יום הוא לילה ע\"כ (והק\"ע ל\"ד כלל בפירושו עי' בו) שמעינן מהא די\"ל אף בלילה לא יחללו בשביל קידוש היום. א\"כ זה ודאי דאין לחלל אה\"ש בשביל קידוש יום חול וכדאמרי' במנחות (מ\"ח) חטא בשבת כדי שתזכה בחול ל\"א. (ובזה נדחו דברי לוית חן בפ' תזריע שכתב דהא דדחי מילה אה\"ש לא משום שבת גופיה דהיא עצמה אות אלא משום מוצאי שבת) והשתא דברי המשנה מאירין דר\"ל כשחשכה ליל שבת ויש מהלך לילה ויום (ול\"ד אלא שישאר עוד שהות כדי לקדשו) מחללין אה\"ש ויוצאין אף בלילה כדי שיתקדש ביום השבת. אבל ביותר מזה דאז לא יקדשוהו אלא ביום חול לא. ואתי לאפוקי נמי אם ראה ד\"מ בחצי היום דשבת אם לא יגיע בעוד יום משום דאז יהיה מהלכו יום ואח\"כ לילה ולכן דקדקה המשנה לומר לילה ואח\"כ יום ודו\"ק כי הוא נכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחר עמו לב\"ד הגדול שמקדשין כו' וברש\"י שמקדש כו'. </b>והגרי\"פ הגיה שמקדשין. ובמחכ\"ת מצינו בכ\"ד שב\"ד נקרא בל\"י ומהן לקמן בגמ' (כ\"ה) במשנה כל ב\"ד וב\"ד שעמד כו' ועו\"ש ב\"ד על ישראל הרי הוא כו'. וכן בכ\"מ נקראו ב\"ד הגדול (וכלשון רש\"י הכא) ולא הגדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משקלקלו הכותים. </b>כאן א\"א לפרש כפירש\"י לעיל ד\"ה להטעות את החכמים דהא בירושלים אשר שם קדשו אה\"ח יניפו את העומר ביום ב' וכן קרבני עצרת. אלא שלא היתה כוונתם רק להטעות את ישראל שלא יעשו המועדות במועדם. ולכן לעיל אמר בייתוסים וכאן כותים. והתוי\"ט נראה שלא הרגיש בזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מוליך כו' ואם הם זולתם הרי הם קיימים. </b>ל\"ד שגם הם מהלכים ממזרח למערב ע\"י כח גלגל היומי רק שאין להם מהלך עצמי כמבואר בספרי התוכנים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לצפונה כו'. </b>הירח הולך בכ\"ט י\"ב תשצ\"ג בגלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. במחכ\"ת ל\"ד כי בזמן הנזכר כבר היא שבה נגד השמש אשר הלכה במשך הזה יותר מכ\"ט מעלות. ולאותה נקודה חוזרת בכ\"ז ימים ואיזו שעות:",
+                "<b>שם ד\"ה ולאין היה נוטה כו'. </b>שהחמה בעת ראיית הלבנה כו' כבר שקעה במערב. הן מוכח בכ\"ד (עי' כ\"א ב' ברש\"י ד\"ה שלוחין) דאפשר שתראה ביום. וכן בר\"פ דלקמן ואמאי ל\"ת שמיעה גדולה מראיה אר\"ז כגון שראוהו בלילה. ואפשר דאין כוונתו שקיעה ממש תחת האופק אלא דר\"ל שהיא במערב הלבנה. ומש\"כ עוד ואם הלבנה בנטיה הצפונית כו' הקרנים כו' נליזה אל הדרום כו' ואם כו' הדרומית כו' נליזה לצד צפון כו' שהרי הנליזה היא כלפי החמה כו'. לכאורה כ\"ז הוא להיפך ובדוחק יש ליישב לשונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ראב\"צ כו' שכבר קדשוהו שמים. </b>ז\"ל הירושלמי טעמא דראב\"צ כיון שב\"ד שלמעלן רואה שאין ב\"ד מקדשין אותו הן מקדשין אותו. ופי' הק\"ע מקדשין את יום ל\"א מיד בתחלת הלילה. ול\"ד דהא א\"מ אה\"ח בלילה כבר\"פ דלקמן. ולשון התוס' בסנהדרין (י' ב') מן הבוקר ביום ל\"א. ומה שפי' הרע\"ב (והו�� מפי' הרמב\"ם) בטעמיה שקה\"ח אינו חובה כו'. תמוה דכן ס\"ל לראב\"ש בגמ' דבין כך ובין כך א\"מ אותו. אבל ראב\"צ ע\"כ ס\"ל דמצוה לקדש חדשים רק דבשלנ\"ב כבר קדשוהו שמים וכ\"נ מפרש\"י לעיל (ח' ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל\"נ (והוא ליל ל\"א כפירש\"י לעיל ס\"ד כ\"ב וכ\"נ מפירש\"י כאן) וקבלן ר\"ג. </b>משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל\"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב\"ם מש\"כ בפ\"ג מהל' קה\"ח הל' ט\"ז דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר\"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מגמ' (כ\"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופירש\"י ואי תנא ה\"ז מתקדש למחר ה\"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט\"א לקמן ברפ\"ג אישתמיט במחכ\"ת דברי הרמב\"ם הללו וחדושי הרשב\"א שם:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה קיבלן ר\"ג כו' פ\"א נתקשרו שמים כו' בכ\"ז לחדש כו'. </b>גם בפי' הרמב\"ם הגי' בכ\"ז. ובגמ' לפנינו בכ\"ט ונראה דלזה כיון רש\"י בד\"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה\"ג. ודלא כס\"א שמחקוהו לגמרי:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קבלן ר\"ג כו'. </b>א\"א כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ' ב') אר\"נ כ\"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי\"ח מחדתי ולדידהו כו' ע\"ש. ודע שבציוריו יש ט\"ס וצ\"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש\"כ בסה\"ד ול\"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב\"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר\"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש\"כ הרמב\"ם בעצמו א\"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח\"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים:",
+                "<b>[שם שמש הוא דידע מבואו כו'. </b>נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש\"כ במגילה (ג') בס\"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור\"ל שהי\"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נחקרו העדים כו' ומיהו אם ליל שלשים כו'. </b>מבואר מדבריו שאם ראוהו ביום כ\"ט יכולין לקדש מיד את יום המחרת ויותר מבואר כן בהרמב\"ם בפירושו ובחבורו. ועי' בהרלב\"ח ובתוי\"ט שנראה מדבריהם שד\"ז מבואר בגמ' כאן. ואנכי אינני רואה הכרע לזה בגמ' ועט\"א:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה השנים כו'. </b>ונראה דמאי שאמר כאן השנים בה\"א (ולא כן בבבא הקודמת) הוא כלפי שאמר ויושיבו מחבריהם דהיינו אחרים שלא היו במעמד הראיה קאמר הכא השנים ר\"ל מאותן הנזכרים אשר ראו. אכן בפיסקא שבגמ' הגי' שנים בלא ה':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ופי' מצופה זהב. </b>בשל מקדש קאמר וכפי' רש\"י ז\"ל בשל מקדש. הן בגמ' לקמן (כ\"ז) לא מצינו זה אלא לענין חצוצרות ושופר. ואולי כאן ס\"ל ז\"ל מדקאמר הש\"ס סתמא ר\"פ ב\"ש סבר למיעבד כמתני' ולא ציין בפרט על דינא דחצוצרות ושופר וגם רבא א\"ל סתם לא אמרו כו' משמע ליה דקאי גם אזה (וכ\"מ דעת הפוסקים מדלא הזכירוהו. אך על הרמב\"ם קשיא דלא הביאהו אף לענין מקדש. שוב מצאתי להלח\"מ שעמד עליו בזה בריש הל' תענית). והא דמייתי תנ\"ה ושם ליתא אלא דינא דחצוצרות ושופר י\"ל דהכי מייתי כיון דחזינן דבחד דינא דמתני' אף דקתני סתמא מ\"מ איירי דוקא במקדש א\"כ נוכל לומר דגם דין השני במקדש דוקא. והשתא דאתינא להכי י\"ל דגם הא דנקט של יעל ופלוגתת ר\"י ומימרא דר' לוי ג\"כ במקדש איירי. וכ\"מ לישנא דר\"י בברייתא היו תוקעין. אבל בגבולין כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כבמתני' דלעיל וא\"ש מה שגמגמו התוס' בסתירת ב' משניות הללו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כפופין כו' ונראה דרש\"י ל\"ג דעתיה כו' </b>ויהיה מכאן סמך גדול להמתפללין בר\"ה ויו\"כ בכריעה והובאו ג\"כ בתוס' ברכות (י\"ב ב'. ל\"א):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שוה כו' דגמרי בג\"ש משביעי שביעי כ\"כ רש\"י. </b>והרע\"ב מוסיף שיהיו כל תקיעות שבחודש השביעי שוות זו כזו. ולא דק בלישניה דזהו לישנא דהקישא שבתחלת הברייתא בסוף מכילתין מבחודש השביעי. ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שופר כו' דהו\"ל כב' שופרות והוא מפירש\"י </b>ולפ\"ז מיירי שנסדק מב' צדדיו לגמרי כמש\"כ התוס'. וא\"כ ל\"ד הרע\"ב במה שהשיב ע\"ז והנ\"מ נסדק לארכו אבל נסדק לרחבו כו' כשר. דבכה\"ג ה\"ל כהוסיף עליו כ\"ש דאף במינו פסול כבגמ' (כ\"ז ב'). ודוחק לומר דס\"ל כוהיינו יכולין לפרש שם בתד\"ה צפהו זהב והי\"א שבכלבו שהביא הב\"י סי' תקפ\"ו. ואולי ס\"ל כדעת הה\"מ דרובו ככולו. או דס\"ל דהא דהוסיף עליו כ\"ש פסול אף במינו היינו דוקא משופר אחר אבל זה דבר חדש לא שערוהו הפוסקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וכן מי שהיה עובר כו'. </b>עי' תוי\"ט. ול\"נ משום דבשניהם שנים שומעים קול א' זה יצא וזה ל\"י. ונ\"ל עוד דהאי אע\"פ כו' זה כוון לבו כו' שב על שניהם ר\"ל גם על התוקע לתוך הבור כו'. דזה כיון לשמוע קול שופר וזה לא כיון לזה ושמע קול הברה ודלא כמסקנת הרא\"ש [אבל לקמן דאמר הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדים בבור משמע קצת כהרא\"ש דלאותם העומדים על שפתו ל\"מ שיצאו ועי' ט\"ז סי' תקפ\"ז סק\"א]. אלא כדמשמע מפירש\"י וכפשטא דלישנא דרב הונא דהחילוק אם קול שופר כו' ואם קול הברה כו' לאותן העומדים על שפת הבור. ויש להמתיק עוד דכמו בתוקע לתוך הבור אותן שבבור לעולם יצאו ודעל שפתו יש חילוק. כן מי שהוא בבהכ\"נ מסתמא יצאו כמ\"ש המ\"א בסוף סי' תקפ\"ט והחילוק אינו אלא למי שהיה עובר אחוריו כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה חש\"ו א\"מ אה\"ר יד\"ח וכ\"ה הלשון בזה הכלל. </b>ול\"י כוונת לישנא דאה\"ר הכי את היחיד מוציאין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במדינה ז' כו' חיישינן שתשתכח תורת שופר כו' הר\"ן. </b>וכתב הוא ז\"ל ולתירוצו יש ראיה מדלא תנן כו' ע\"ש לדברים הללו אין הבנה. ומש\"כ עוד ואע\"ג דר\"ה איתא נמי ב' ימים מ\"מ ד\"ת אינו אלא יום אחד. ותימה דגם לולב בגבולין אינו מה\"ת אלא יום ראשון. ואולי יכוין דר\"ה עיקרו אינו אלא יום אחד משא\"כ סוכות דנהי דמצות לולב שבו אינה אלא ביום הראשון. מ\"מ שאר מצותיו הם כל ז'. או דר\"ל דמ\"מ במקדש הוא ד\"ת כל שבעה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מזכירין ובשה\"מ שבגמ' גרס כו' </b>וכן בגמ' מפרש להו כסדרן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין בידו כו' דאפסוקי תקיעה כו' וכפי' רש\"י. </b>לפי המסקנא בגמ' (כ\"ז כ\"ח) דתחלה בלא סוף או איפכא לא כלום הוא. לא היה צריך לזה עי\"ש:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומשך בשניה בסופו. </b>דקאי אסיפא ליחיד שבירך ואח\"כ כו'. שגגה פלטה הקולמוס דיחיד אף אם היה לו שופר אינו תוקע על סדר הברכות כדפסקינן לקמן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה ראש השנה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Shabbat/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,343 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה פשט העני כו' קמ\"ל דמה\"ב אסורה וחייבין עליה. </b>וכ\"ע התוי\"ט ואפילו כו' ולר' יוסי דסוכה כו' דל\"נ שבת לדחות אצל צדקה כו'. ובתוס' ר\"ע הקשה עליו דהא גבי לולב גם כן ל\"נ שבת לדחות אלא בטרדא הדבר תלוי ע\"ש. ולפלא שנעלם משניהם ז\"ל התוס' (ביבמות ל\"ד) ד\"ה טעה שהוכיחו להדיא דלא בדחי' תליא אלא בטרדא ע\"ש. והכא דחייב נראה משום דאין זמנו בהול וכדאיתא חילוק זה ביבמות (שם) ובפסחים (ע\"ב ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מפסיקין כו' הא דכתב הר\"ב דאתאן לד\"ת כו' וכ\"ש הוא מכל הני דלעיל דמפסיקין ואפילו כי איכא שהות כו' וכ\"כ הר\"ן. </b>וקשה דהא הך בבא מוקי לה בדבור הסמוך בדליכא שהות (בשם הר\"ן) וא\"כ דיו לבמה\"ד להיות כנדון ובאמת בר\"ן משמע דמפסיקין לק\"ש קאי אדלעיל וגורס ומפסיקין בו\"ו ובפרק לולב הגזול מוכח בדבריו בביאור שכן הוא רק ואין מפסיקין לתפלה מוקי הש\"ס דקאי אחברים:",
+                "<b>שם בתוס' ר\"ע (אות ח') וקשה לי הא סיפא מיירי בת\"ע כו' והוי חדוש אף דשכיח שכרות כו' קמ\"ל בסיפא דגם לת\"ע אין מפסיקין. </b>ולי עוד קשה דילמא אשמעינן דאף דמפסיקין לק\"ש משקראו חוזרין למלאכתן ואח\"כ מתפלל וכמו שבאמת הדין כן כמו\"ש הר\"ן וכ\"פ בשו\"ע. אשר ע\"כ הנלע\"ד דקושית הש\"ס הוא מלשון מפסיקין ויהיה פירושו והתנא רישא כו' כיון דכבר עסיק ותני בה ברישא לא הל\"ל מפסיקין כאלו הוא ענין חדש אלא הל\"ל ומפסיקין לק\"ש או אבל מפסיקין וזה דלא כגי' הר\"ן שכתב בסמוך וזה מדויק במה שציין הש\"ס ואם התחילו א\"מ מפסיקין לק\"ש ולא ציין הא דוא\"מ לתפלה דלפירש\"י הא עיקר הקושיא מזה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וא\"מ לתפלה. </b>שאין לה זמן קבוע דאורייתא [עי' רש\"י שבת דף י\"א ע\"א ד\"ה חברים]. משמע דאזיל כאן בשיטת הרמב\"ם בפ\"א מהל' תפלה שהיא עצמה מה\"ת רק שזמנה מדרבנן. ועי' ר\"פ מי שמתו מה שפי' בשם רבותיו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א (אות י\"ד) והתורה הזהירה על התרומה כו' רש\"י. </b>ומה דנקט מהרש\"א דשותה תרומה טמאה במיתה באמת כ\"כ רש\"י בבכורות כו' וכן נקטו תוס' ע\"ז כ\"ו. שכח לציין ג\"כ תוס' פסחים (ריש דף י') ועי' מש\"כ בחדושי הרמב\"ם בפי\"ט מהל' סנהדרין בס\"ד. אבל מ\"מ פירש רש\"י צריך ישוב מדוע לא פי' טעם דאיסור עשה הנ\"ל. ונ\"ל דהוכרח לפרש כן אליבא דר\"א דא\"ל בפ\"ח דתרומות מ\"ב דאם נטמאה התרומה אחר שנתנה לתוך פיו יבלע וע\"ש. איברא דאפשר לומר דכאן כיון שהיה כבר אוכלין טמאים בפיו בשעה שנתן המשקים דתרומה לפיו הוה כמו שנטמאו קודם וכעין זה הוא בגיטין (ע\"ט) ל\"ש אלא שקדם גט כו' ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וי\"ח דברים כו' והגזירה הי\"ז כו' כדאמרינן גזרו על פתן משום שמנן כו'. </b>לא דק דבגמ' פריך מאי אולמיה כו' אלא גזרו על פתן ושמנן כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וכרשינין. </b>פי' הרמב\"ם כוסמת כו' שנמצאת למד שהוא סובר שכוסמת אינו כוסמין שחשבו מה' מינין. ובירושלמי ריש חלה הביאו הר\"ש שם יליף הא דה' דברים חייבים בחלה מקרא דושם חטה שורה כו' וכוסמת זו הכוסמין ומשמע דדרשה גמורה היא ולא אסמכתא מדפריך עלה ולמדין מן הקבלה. אך מצינו במו\"ק פ\"ג ה\"ה דקאמר שם מנין לאבל מן התורה שבעה שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים וז' ימי אבילות אינן אלא מדרבנן ואפ\"ה פריך עלה ולמדין דבר קודם למ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא כו' למקום קרוב. </b>כלומר שיהא המקום שרוצה להוליכו קרוב שיוכל להגיע שם מבעוד יום [רש\"י]. וכן בפי' הרמב\"ם שיגיע לביתו כו' ואין לשון למקום קרוב סובל פירושם דהל\"ל כדי שיגיע לביתו כלישנייהו וזהו לקמן (י\"ח ב' וי\"ט) בברייתות יהיה המקום קרוב או רחוק. לכן הנלע\"ד דדעת תנא דמתניתין אליבייהו דלא בעינן לביתו ממש אלא כדי שיגיע לבית שבעירו היותר קרוב וכדעת ב\"ה בברייתא לקמן (י\"ח ב') לת\"ק דר\"ע. וקרוב בעיני לומר דגם ר\"ע אליבא דב\"ש כן בכדי שלא להפליג מחלקותן. אלא שלא חש כ\"כ לפרש דברי ב\"ש ומסתמא ממילא ומתניתין כוותיה ועי' מ\"א רמ\"ז:",
+                "<b>שם במשנה וב\"ה מתירין. </b>מלשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ו הל' י\"ט וכ' וביותר מלשון הטוש\"ע רנ\"ב סס\"א משמע דבעינן שיצא ממש מביתו מבעו\"י אבל לשון כדי כו' שבדברי ר\"ע בברייתא לא משמע הכי וכן לקמן (י\"ט) נותנין מזונות לפני העובד כוכבים בחצר (כדי לאכלן. רמב\"ם ושו\"ע) נטלן ויצאן אין נזקקין לו וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מתירין עם השמש. </b>בעוד שהחמה על הארץ כו' (רש\"י). לכאורה סתירה מכאן לפיר\"ת (שבת לה) ובתוד\"ה תרי דמתחלת שקיעה בכדי הלוך ג' מילין ועוד 3/1 או ¼ מיל ודאי יום הוא דא\"כ אמאי מצרכי בעוד שהחמה זורחת וסייעתא להגר\"א ז\"ל וסייעתו באו\"ח רס\"א סקי\"א וכן הביא גם הוא ז\"ל בהמשך דבריו ראיה זו. ואולי י\"ל דהכוונה לאינם בקיאין וכדא\"ל רבא לשמעיה אתון דלא קיי\"ל כו' אדשימשא אריש דקלי כו' (שבת ל\"ה ע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כלי לבן כו' וצריך ג' ימים (עי' רש\"י) </b>משמע דאם היה נצרך זמן יותר היה אסור אף קודם ג\"י הכל לפי הזמן וכן לשון הרי\"ף והרא\"ש לקמן (י\"ט) גבי אגרות דאי לא קביע ב\"ד במתא אין משלחין כלל וכן לשון הרמב\"ם בפ\"ו הלכה כ' אסור לשלוח לעולם ולשון השו\"ע ר\"ס רמ\"ז אפילו מיום ראשון. ונ\"ל דלדברי הרז\"ה שהביא הר\"ן גבי הא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים כו' שרי כל הני בג' ימים קודם השבת:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ושוין כו' לאחר שטחנו הזיתים טוענין עליהם קורות כבדים כו' (רש\"י). </b>לכאורה זה דלא כסתם משנה דמנחות (פ\"י) דשמן שני לא טחנו מקודם אלא כת\"ק דברייתא שם. ואולי דשטחנו דנקיט לאו דוקא דה\"ה כתישה. והעיקר נראה דע\"כ ל\"א תנא דמתניתין שם ור\"י בברייתא שם דלא היה טוחנו אלא כותשו אלא משום מנורה דכתיב בה כתית אבל להדיוט (ואפילו למנחות) הכל מודים דדרך לטוחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין צולין בשר כו'. </b>נ\"ל דזה קאי אסוף מתניתין דלעיל ושוין כו' ור\"ל דבזה גם ב\"ה מודו וטעם שמא יחתה ובזה לא נצטרך לומר דנקיט ושוין משום ב\"ש כמ\"ש התוי\"ט:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומאחיזין את האור כו' כי שנים כו' מהבנין הכבד כו' והב' כו' מאחזים. </b>תמוה כי מָאֳחָזִים הוא בינוני פעול מבנין הפעיל [צ\"ל בינוני מבנין הָפעל. המעתיק]:",
+                "<b>שם בתוס' רע\"א (אות כ\"ה) בהרע\"ב ד\"ה כדי שיקרום דהוא נאפה תחלה כו' ורש\"י פי' איפכא דר\"א חומרא היא כו' [ועיין בתוס' שם בשם הירושלמי] </b>ולי עוד ק\"ק מדוע לא מיבעיא ליה להש\"ס פי' שיקרמו פניה שבדברי ת\"ק אם אחת מפניה או כל פניה. ע\"כ נלע\"ד בדעת רש\"י דר\"א ודאי להקל בא דלת\"ק בעינן כל פנים ואף הפנים שלמעלה דכלפי ראש התנור המתאחר להקרם מכולן ולר\"א די בכדי שיקרום התחתון רק דהש\"ס בעי הי תחתון קאמר ומ\"מ ר\"א לקולא. והא דקרי רש\"י חומרא אי אמרינן דר\"א על פנים המדובקין קאמר לא נגד הת\"ק אלא נגד צד הב' דהאיבעיא. ואולי מש\"כ הרע\"ב המדובק כו' דהוא \"נאפה\" תחלה קודם כו' שכלפי אויר התנור ר\"ל כלפי ראש התנור. ובתורע\"א הביא בשם ש\"ל דהרע\"ב מיירי בתנור גרוף. ואינו נ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא בשמן קיק כו' ופתילות שא\"ח כו' ומתוך שאין הנר דולקת יפה חיישינן שמא יטה כו' [רש\"י] א\"נ שמא יניח הנר ויצא ואנן קי\"ל דנר של שבת חובה [רמב\"ם]</b> ותמוה דכי מפני שהאור פה חלוש יניחנו וילך למקום חושך לגמרי. ועוד ה\"ל לאביי להקשות כאן לרבא כדמקשה ליה לקמן (כ\"ה ב') על טעמו בדברי רי\"ש ועוד הא רבנן לא חיישי שמא יניחנו ויצא אף מפני ריח רע ויותר הלל\"פ כדפי' הת\"י לקמן דמפני טעמים אלו חיישינן שמא יכבה ולא יהיה שלום בית. או כפשוטו כיון דהאור חלוש אין כאן שלום בית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל היוצא מן העץ כו' גם באיני יוצא מה\"ע א\"מ אלא אותן שהיו במשכן כדמשמע בגמ' ובתוס' סד\"ה וכל. </b>אלא דהתנא לא בא בכאן רק לזווג לה דכה\"י מה\"ע דהדלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא ימלא כו' ואיכא למידק כו' ולשתוק מביצה כו' וי\"ל דלר\"י כו'. </b>תירוצו ל\"נ כלל. דא\"כ מדוע לא קאמר הש\"ס דלרבנן איצטריך קערה משום האי סברא דהפתילה מונחת בתוכה. ול\"נ דסתם קערה היא של חרס (ועי' חולין קי\"א ע\"ב. קערה שמלא בה בשר כו' דמוקי לה הר\"פ בטור סי' ס\"ט בשל חרס דוקא) ואולי דוקא בש\"ח התיר ר\"י אבל לא בשאר כלים כיון דמופסקת. ומה שפי' שם בכוונת הרמב\"ם דבקערה כיון דמחוברת קרוב יותר שיהיה חייב משום מכבה. משמע דבשפופרת ודאי אין כבוי דאורייתא בזה נדחו דברי הרא\"ש בפ\"ב דביצה סי' י\"ז מה שהביא מהך דשפופרת לסתור דברי התוס' דשם [ועי' ברמב\"ם בחבורו פ\"ה מהל' שבת הל' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה כחס כו' עוד נמצא בברייתא כלך לד\"ז ואפשר דבל\"ח רגילין בכ\"ף נוספת כו'. </b>ונמצא ג\"כ במקרא כ' נוספת בסוף התיבה כמו ערכך בפ' בחוקותי שכ' רש\"י של\"י כפל הכפי\"ן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א (אות מ\"ב) הא דלא תני סתם ובנר כמו דתני ובחלה כו'. </b>ולענד\"נ דזה אין סברא דליהוי להו עונש מיתה בעבור שאינן נזהרות להדליק אה\"נ. שהוא אינו רק מד\"ס (עי' רמב\"ם רפ\"ה). דבשלמא נידה הוא בכרת עיסה הטבולה לחלה במיתה ביד\"ש. אמת הוא שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים (ועי' מש\"כ בהרא\"ש למו\"ק סי' נ' בס\"ד) אבל לחשבה בהדי הני אין לנו (עי' מו\"ק כ\"ד בתוד\"ה הא וברא\"ש שם). לכן נ\"ל דהכוונה בכאן על שאינן זהירות בהדה\"נ מבע\"י ומחללת אה\"ש באיסור סקילה [דומיא דא\"ר אחא לקמן בברייתא בעון שמכבסות כו' בשבת]. ולזאת סמך לה ג' דברים צא\"ל כו' עם חשכה כו' הדליקו אה\"נ וכן ספק חשכה כו' ואין מדליקין אה\"נ דנדחק רש\"י לומר דזו ואצ\"ל זו קתני והגהמ\"ר והרע\"ב פי' דהיינו ע\"י נכרי אבל למש\"כ א\"ש משום דכולן לא תני הכא רק אגב דאין מדליקין בזה עסיק תנא ואזיל ועי' לעיל כ\"ה ב' בתוד\"ה הדלקת הנר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עשרתם כו' שאף אכילת עראי ש\"ש קובעת למעשר [רש\"י] </b>ל\"י מה דחקו לזה דאפילו הוי שרי עראי צריך לשא��ה משום אכילת קבע. ואין לומר משום הא דרבא ביומא ע\"ט ב' דפרי לא בעי סוכה ולשון הרא\"ש בפ\"ב דסוכה (סי' י\"ג) דקבע דידהו כאכילת עראי. ליתא דלא אמרינן אלא לענין סוכה אבל למעשרות ודאי יש קבע כדמוכח בכמה דוכתי במס' מעשרות. ועוד משום פרי דנגמרו מלאכתן צריך לישאל. ולזה י\"ל כיון דחזקה ע\"ח שא\"מ מת\"י דבר שא\"מ. א\"כ תיכף כשנגמרו עשורי מעשר להו כדמוכח בפסחים ט'. ואולי יכוין למש\"כ הר\"ן בע\"פ גבי שבתא קבעה נפשה דטעם איסור הפרשה בשבת ביה\"ש הוא כיון דאסור לאכול אפי' עראי חשיב כמתקן. וכ\"כ הרמב\"ן שם במלחמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תנור כו' ל\"י בין מתוכו כו'. </b>נ\"ל הא דבכירה תני עליה ול\"ת רבותא טפי דאפילו בתוכה שרי כדלעיל ל\"ז אא\"א לשהות תנן מה לי תוכה כו' הוא משום סיפא דחזרה דהתם דוקא עליה כדלעיל (שם) ולהכי קאמר הכא בתנור ל\"י בין מתוכו שתידוק הא בכירה מותר אפילו בתוכה. ואי להחזיר תנן א\"כ בכירה קאמר דוקא עליה. ובתנור אשמעינן דאין חילוק בין מתוכו כו' לדייק הא בכירה יש חילוק ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נותנין ביצה כו' בשביל שתתגלגל כו' בשביל שתצלה כו'. </b>הא דשני בלישנא. נלענ\"ד דברישא דאיסור דאורייתא הוא כדקאמר בגמרא. לכן אסור אפי' גלגול דהוא צליה קצת. אבל בסיפא דאינה אלא גזירה דרבנן כדקאמר בגמ'. ל\"ג אלא בצליה גמורה והאי בשביל שתצלה שב נמי על הא דלא יפקיענה. ודברי ת\"ק הוא לא יפקיענה כו' בשביל שתצלה אלא דר\"י אפסקיה לחלוק על ריש דבריו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ולא יטמיננה כו' הואיל ותרוייהו דרך הטמנה כו' עי' [רש\"י]. </b>נ\"ל פי' לפירושו דיטעה לומר דדרך הטמנה הוא שגורם ההיתר. דלא אסרה תורה אלא דרך בשול שהוא אצל או ע\"ג האש. משא\"כ בהפקעת סודרין אין לו במה לתלות ההיתר רק מחמת תולדות חמה אבל תולדות האש ודאי כאש דמיא. ולא יטעה לתלות ההיתר מחמת תולדה. ובזה שוב לא נצטרך לדברי התוס' ולמה שנדחק המהרש\"א לדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכנפי יונה. </b>נ\"ל דכנפים סתם כולל גם הנוצה הרכה (פו\"ך בל\"א) כדמשמע בחולין (נ\"ו ב') במשנה ובאמת היא מוספת הבל ואסור להטמין בה ולכן אמר כנפי יונה להורות דדוקא דומיא דיונה שאין לה הנוצה הרכה. וזה דלא כמשמעות הרמ\"א (רנ\"ז ס\"ג). ועי' בטהרות פ\"א מ\"ב בתוי\"ט מה שהביא בשם הרמב\"ם והגהתו עליו ולדבריו משמע דכנפים אינן נקראים רק הנוצה הרכה ונוצה היא השערות הקצרים הירוקים (בלא\"ה) ונ\"מ גדולה ודעת הפוסקים כר\"י בחולין שם. וא\"ש טפי הא דנקיט כנפי יונה לאשמעינן דהיינו דוקא הנוצה הגדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וא\"י להחזיר והילכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין [בידו (והן מוקצות) או אפי' ע\"י הקדירה שג\"כ אסור (ועי' תוס' ד\"ה הכל)]. </b>ולענד\"נ שהחשש הוא שאם תתקלקל לא יוכל להטמין ויתבטל מענג שבת שמצוה לענגו באכילת חמין כמ\"ש הרמ\"א סס\"י רנ\"ז וזה מדויק בלשון הגמרא [ושם צ\"ל מ\"ט חיישינן שמא תתקלקל וכ\"ה ברי\"ף]. ודע דהרמב\"ם מפרש דהטעם שאסור להחזיר כשנתקלקל מפני דהוה כמו שמטמין בחחלה בשבת. כיון שנהרס המקום שהיתה טמונה. ועכשיו מתקן המקום מחדש. והשו\"ע קבעו בסי' רנ\"ט ס\"ג בשם י\"א. והגרע\"א הקשה הא קייל בסי' רנ\"ז ס\"ד דאפילו ליטלו כולו ולתת אחר במקומו שרי. והוא דפסקינן כרשב\"ג (לקמן נ\"א) ואנכי תמה על קושיתו דע\"כ לא שרינן להחליף אלא הכסוי לבד כמבואר ברמב\"ם פ\"ד הל\"ד וכ\"מ מכה\"פ לכן מתבאר בדברי רש\"י בפי' הברייתא דר' שמעון בן גמליאל. אבל הדברים שטמונה הקדירה בהם ודאי דאסור להחליפם לכ\"ע:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ונותן כו' ואע\"פ שהוא מלא מוכין כו'. </b>והוא לקוח מפי' הרמב\"ם. ע\"כ במוכין יבשים קאמרי דא\"מ הבל דבחבורו פ\"ד הל\"ד אינו מתיר אלא בדבר שא\"מ הבל וכן לשון רש\"י לעיל (ל\"ד) במשנה ד\"ה וטומנין אה\"ח בקופה של מוכין ולעיל בגמ' (מ\"ח) מוכין שטמן בהם כו' ושם בברייתא טומנין כו' ובמוכין צ\"ל הכל ביבשים דבדבר המוסיף הבל אף מבעו\"י אסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מזין עליהן. </b>כתבו התוס' דאיצטריך כו' אבל לפי' הר\"ב כו' דהתם כו' נפרש כו' שלא נחוש לשמא יתכוין להזות עה\"ב. וזה דוחק דלמה יתכוין עה\"ב. ול\"נ דאשמעינן דל\"ח שמא תפול ההזאה עה\"ב וממנה תתמצה עלה\"כ דפסולה כדאיתא שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא בעיר של זהב. </b>הקשו בתוס' דהא תנן כו' והכא לא אסרו אלא בשבת כו'. שמעתי דזהו פרכת הגמ' בכאן מאי בעיר של זהב דהלא גם בחול אסור ומשני ירושלים דדהבא ור\"ל דצורת ירושלים מותרת (ואולי משום קרא דאם אשכחך ירושלים וגו') וכדעביד ליה ר\"ע כו' אלמא דשרי וש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח [על התוי\"ט ד\"ה ולא בתפילין] ול\"נ דגם למ\"ד שבת לאו ז\"ת צריכין ג\"כ האי טעמא כו' וכ\"ע הגרע\"א דכן הוא להדיא ברש\"י סנהדרין (כ\"ח) ע\"ש. </b>ולי ל\"נ כן דעת רש\"י מדל\"כ רק דשמא יצא בהן לר\"ה משמע דהיציאה גופה אסורה זולת חששה דליפנות או דמיפסקי ובעיקר כוונת רש\"י עי' מש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת דר\"מ. </b>ק\"ל דהא המה עשוין למי שריחה רע כדאמרינן בגמרא וא\"כ אמאי ר\"מ מחייב חטאת למה יגרעו מקמיע מומחה שפירש\"י לעיל (ס' א') במשנה דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו. וזה י\"ל כי נחלק בין קמיע שנושאה מי שיש לו חולי וכדומה. אבל ריח רע אינו נקרא חולי. וחילוק כזה הוא בתוספתא שהביא הרי\"ף בס\"פ שמונה שרצים ע\"ש. אבל קשה מהא דתנן לקמן (ס\"ד ב) יוצאות כו' בפלפל ופי' בגמ' שהוא לריח הפה. ואולי אין רוב נשים שיש להן ריח רע יוצאות בכובלת וכמ\"ש הרע\"ב בכוליאר ולפמ\"ש בס\"ד לעיל בגמ' (נ\"ט ע\"ב) א\"ש כאן בפשיטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. </b>הן לפי סדר המשנה בזה הפרק. מ\"א מפרשת דברים שלא תצא אשה בהם לכתחלה וא\"י א\"ח חטאת. מ\"ב כיו\"ב באיש. מ\"ג דבאשה חייבת חטאת. מ\"ד כיו\"ב באיש. ומן מ\"ה עד סוף הפרק דברים שיוצאין בהם לכתחלה באשה ובאיש. ולכן תימה על סדרו בבא זו דבירית שיוצאין בה לכתחלה. במשנה זו. הלא מקומה הנאות לה במשנה שאח\"ז. וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בחוטי שער כו' וקולעת בהן שערה [רש\"י] או אפי' קשרה אותן על פדחתה כו'. </b>לכאורה מנ\"ל הא. הא זה הוי קשה ע\"ג הרך דגרע עי' בגמ' ר\"פ ובתוס' ד\"ה השתא הב' אבל דבריו לקוחין מפי' הרמב\"ם והוא פי' גם בר\"פ שבראשה נכלל גם מצחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואם יש לו בית קבול כו' מקבל טומאת מגע כו' [כ\"ה ברש\"י] </b>ותימה עליו ועל התוי\"ט דשתיק ליה הלא זהו דעת אביי בגמרא (והביא זה גם התוי\"ט) ורבא פליג עליה ואמר אף מדרס והל' כרבא וכן פי' הרמב\"ם ופסק כן בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. </b>עי' [פי' הרע\"ב ו] פי' רש\"י אבל בנוסחת המשנה דירושלמי ליתא למלת אב וכן בגמ' ס\"ח ריש ע\"ב ובפיסקא (ע') ליתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורע. </b>הן אף כ\"ז שלא נשרש כמאן דשדי בכדא דמי. עי' מנחות (ס\"ט) מ\"מ כיון דע\"י זריעתו עתה ישרש אח\"כ חייב כמו אופה וצולה דחייב אע\"פ שנאפה ונצלה אח\"כ מאליו (וע\"ש סוף דף נ\"ו ונ\"ז א') והנה אם לקט הזרע קודם שנשרש נראה דפטור למפרע על מה שזרע כיון דלא נתקיימה מחשבתו וד\"ז יש ללמוד מבעיא דרבב\"א בריש מכילתין דאם רודהו קודם שנאפה פטור וגדולה מזו משמע בתוס' ק\"ע בירושלמי דפרקין (דף כ\"ח א' דפוס דעסוי) בד\"ה כל דבר דאם עקר דבר מגידולו אם שוב שתלו אח\"כ פטור. וזה ודאי ל\"נ כלל דכיון דכבר גמר מלאכת העקירה. [וזה דומה למש\"כ הרא\"ש בפ\"ב דביצה סס\"י י\"ז ע\"ש] משא\"כ הכא היכא דלא נשרש עדיין לא נעשה כלום דכמאן דשדא בכדא דמי. והנה בזורע משמע דחייב אף דההשרשה לא תהיה אלא בחול עי' מש\"כ בפ\"ב דכלאים מ\"ג וכן הנוטע חייב אף דזמן קליטתו נמשכת. עי' בפ\"ב דשביעית מ\"ו. ומזה נ\"ל דכן האופה בשבת עם חשכה חייב אף דאין שהות שתגמר אפיתו בעו\"י:",
+                "<b>שם המולחו והמעבדו והממחקו כו' </b>כצ\"ל וכ\"ה ברי\"ף וברא\"ש ולקמן (ע\"ה ב') בפיסקא בגמרא ותיבת את עורו ליתא. [עי' שנויי נוסחאות. המעתיק]:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והמרקד כו' משום דשלשתן הוו במשכן כו' [גמ'] א\"נ לפי שאינן כו'. </b>ותמוה לפרש טעם אחר מהש\"ס ואולי א\"נ ט\"ס הוא ובא ליישב בזה מדוע ל\"ח ג\"כ השובט והמדקדק דחשבם ר\"י לקמן (ע\"ה ב' ועי' רש\"י שם שיישב בטוב) והוא מחלק דשם באמצע מלאכת המסיכה והאריגה הוא שובט ומדקדק לתקן יפה המסיכה והאריגה אבל הכא הוה בזה אחר זה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אבות כו' וכ\"ש לבית יוסף כו' דכל תופר א\"ח על הקשירה כו'. </b>ע\"ש בב\"י דלכן לא מחייב משום דמיירי דלא עשה אלא קשר אחד. וא\"כ אדרבה לא א\"ש לישנא דארבעים כיון שזה לא נקרא קשר. גם מה שתלה זה בב\"י ע\"ש דהוא לא חידש מידי רק הביא דברי הר\"ן והסמ\"ג גם סתירתו מהא דחלתא אינה סתירה דאולי דרכה היתה להעשות בב' קשרים דלצורך החזקת התפירה לא היה נצרך לקשר דע\"כ לא בעינן ליה אלא בב' תפירות לבד כמ\"ש הרמב\"ם פ\"י ה\"ט:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המכבה והמבעיר. </b>הכא ל\"ק דליתני מבעיר ברישא כו' ולכן נראה בעיני כו' שבהבערה איכא מאן דס\"ל שאין בה ח\"ח כו' והוא ר\"י כו'. מוכח דס\"ל דבכבוי גם ר\"י מודה. ושארי הגאון המפורסם מו\"ה מנשה בן יוסף בן פורת מאילייא ז\"ל באלפי מנשה נסתפק בזה. ולכאורה מדברי התוס' בביצה (ר\"ד כ\"ג) נראה דכבוי ג\"כ אינו אלא בלאו לר\"י מדהוצרכו לחלק ביניהם מטעם דהבערה ישנה לפעמים לצורך או\"נ כו' ע\"ש וכן הבין דבריהם בס' משכיל לאיתן (בפסחים צ\"ג ב') ע\"ש אבל בס\"פ ספק אכל מוקמי אמי ב\"א לרחב\"א לת\"ק דברייתא שם דאמר המחתה בגחלים בשבת חייב חטאת (אחת אע\"פ שהוא מכבה ומבעיר) כר\"י דאמר הבערה לל\"י הרי לך בהדיא דבכבוי מודה וכ\"נ מר\"י גופיה לעיל בפרק ב\"מ דפוטר בכולן חוץ מה\"פ שהוא עושה פחם משמע דמודה בה לת\"ק דחייב חטאת. שוב מצאתי להת\"י שם כדברי והביא ג\"כ להא דכריתות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לחין הראוין לאדם כו' דלחים לא חזו לגדי [כ\"ה ברש\"י] אף דהיה חזו י\"ל כיון דחזו גם לאדם אין מאכילין אותן לגדי. </b>עי' בגמ' (ע\"ח) וברש\"י ד\"ה רפואתו ל\"ש ושם ע\"ב בד\"ה קלף במתניתין (וע\"ט א') בתוס' ד\"ה כדי. וכן הרמב\"ם בחבורו לא כתב רק מפני שהן אוכלי אדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קלף כדי לכתוב עליו פ\"ק שבתפילין שהיא שמע ישראל. </b>ק\"ל לד��ת הי\"מ שבתוס' (מנחות מ\"ב ב') ד\"ה עד דבקלף של תפילין כ\"ע ל\"פ דבעינן עבוד לשמה וכ\"כ המאור פ\"ק דסוכה ה\"ל להתנא להתנות שהיה מעובד לשמה. ועוד קשה לי לדעת הרמב\"ם דבמזוזה ל\"צ עבוד לשמה מאי פריך הגמ' לקמן (ע\"ט ב') ורמינהו קלף כו' כדי לכתוב עליו מזוזה נימא התם דלא עיבדו לשמן והוה א\"ש גם סיפא דברייתא דתני קלף כו' פ\"ק שבתפילין דר\"ל אם היה מעובד לשמה ולא לשנויי בדוחק דה\"ק כו' ע\"ש [ול\"נ ליישב. דרש\"י פי' איידי דדמיו יקרים לא עבדי מיניה קשר מוכסין וכ\"כ התוס' לקמן וק\"ל דמ\"מ כי אין בו כדי לכתוב פ\"ק שבתפלין אמאי פטור הלא מעתה כיון שא\"צ לתפילין ע\"כ ישמש בו לד\"א ולחייב בכדי קשר מוכסין וכ\"ת דאכתי ראוי לדבק או לתפור אליו חתיכת קלף עד שישלימנו לשיעור פ\"ק דהא כתבו התוס' בסוטה י\"ח ד\"ה כתבה דלא מהני תפירה. ועי' בתשו' הגרע\"א סי' י\"א. ע\"כ נלענ\"ד דהטעם דא\"ח בכדי קשר מוכסין הוא מפני דע\"כ מיירי דעיבדו לשם תפילין וא\"כ אסור לעשותו לקשר מוכסין משום הורדה מקדושה וכן הברייתא ע\"כ ג\"כ איירי במעובד לשם מצוה דאל\"כ לחייב בכדי קש\"מ]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהיא שמע ישראל. </b>תמיהא לי דלמאי איצטריך לפרש דזיל קרי כו' ונ\"ל כו' שד' פרשיות שבתפילין מעכבות זא\"ז א\"כ לא ליהוי כו' אהכי קתני כו'. ולכאורה מה יושיענו זה אכתי אף לזאת חסר לו עוד דיו וקולמוס וכן לרוב דברים שחשיב במשנה אין די בהם לבדם בלתי הצטרפות דברים זולתן ובר\"פ פריך אביי מים בכד ומצטרפין והשיב לו רבא מידי דחשיב בעינן וה\"נ הא חשיב ופירש רש\"י דחזי לצרופי ביה מיא. וי\"ל דע\"כ ל\"א דחזי לאיצטרופי אלא אם חסר לו דבר אחר שנצרך לתכליתו אבל לא אם הוא בעצמו חסר השיעור דאל\"ת כן יתחייב על כל פחות משיעור [ומדברי התוס' לעיל (ע\"ו ב.) ד\"ה אף אנן נמי תנינא לא משמע כן] ול\"נ ליישב ע\"פ משנה (בקדושין ס\"ב ב) קדשתי את בתי הקטנה כו' כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות דר\"מ מה\"נ איכא למטעי דפרשה קטנה היינו קטנה מהגדולה ואף לאביי שם דבכת אחת כו' קטנה קטנה ממש נראה דכאן דומה לב' כתות דקדש והיה כו' כמו כת אחת ושמע והיה א\"ש כמו כת הב' ומכ\"ש לשטת ר\"ת בסדר הנחתן בבתים דקדש והיה כ\"י בצד אחד ושמע והיה א\"ש בצד הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. </b>ובגמ' (פ' ב') תנא כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. ותמיהני על הרמב\"ם בפי' והר\"ב אחריו שלא בארו זה ולעיל בר\"פ גבי שמן כדי לסוך אבר קטן בארו יפה. ונ\"ל ראיה לפירוש רש\"י שם דאבר קטן היינו אחד מפרקי אצבע קטנה ולא כפי' הרמב\"ם אצבע קטנה מדהתם תני אבר קטן (עי' בפ\"א דאהלות מ\"ח) והכא אצבע קטנה ש\"מ דחלוקין מהדדי:",
+                "<b>שם רי\"א כדי לעשות כלכול. </b>לקמן בגמ' בפיסקא איתא כדי לסוד כלכול וכ\"ה בנזיר וכ\"ה ברא\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה פטפוט. </b>רגל למקום מושב הכור כו'. כן הוא ברש\"י ובפי' הרמב\"ם אבל בגמ' איתא פטפוט כירה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ונתונה באלפס. </b>שהוחם כבר:",
+                "וכ\"ה בפי' הרמב\"ם וכ\"פ בפ\"ה דכלים מ\"ב והעקר חסר מה\"ס. ולענד\"נ דסתם אלפס הוא של ברזל כמש\"כ התוי\"ט שם בפי\"ד מ\"ד וזה ידוע דברזל מתחמם מהר יותר מחרס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה פלפלת. </b>פי' הר\"ב אין זה פלפול כו' ונ\"ל מדקתני פלפלת בתי\"ו כו'. והנה לעיל (פ\"ו מ\"ה) תני פלפל והגמ' מפרשו שם לריח הפה כמו הכא א\"כ נראה דחדא נינהו:",
+                "<b>שם בת��י\"ט ד\"ה רי\"א כו'. </b>ולכאורה היה נ\"ל דת\"ק טעמיה משום דהוה מלאכה שאצל\"ג ור\"ש היא כו'. ולדעתי דלר\"ש גם מאבני וכו' פטור וכדאמרינן בגמרא לקמן (צ\"ד) פוטר היה ר\"ש אף במוציא אה\"מ לקוברו ע\"ש בפירש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבב\"א חמשה. </b>נ\"ל סמך לדבריו דבקרא דכארץ תוציא צמחה וגו' רמוז ה' זרעונים כדלעיל בגמ' (פ\"ד ב') משמע דבהכי חשיבותייהו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מת כגרוגרת. </b>פי' הר\"ב כדין שאר אוכלין שהרי מותר לאכלו כשמת כו'. וכתבו התוס' כו'. ול\"ד במחכ\"ת דאפילו היה אסור לאוכלו מ\"מ ראוי הוא לנכרי כמ\"ש התוספות בכיוצא בזה בד\"ה שמצניעין. ועי' מ\"ש לעיל בגמרא (ע\"ח ב) אך לפי\"ז ק\"ק מ\"ט דת\"ק דפליג על ר\"י בחי טמא. הא עכ\"פ חזי לעובד כוכבים קטן:",
+                "<b>שם במשנה צפורת כרמים. </b>הוא מין חגב טהור כדאיתא בחולין (ס\"ה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חזר והכניסו כו' וכתב המגיד דהא דתנן חזר והכניסו ר\"ל והוציאו כו' ודוחק ול\"נ דברישא אמר המצניע כו' ור\"ל דלקח מאוצרו כ\"ש והצניע לזרע כו' חייב בכ\"ש. </b>וע\"ז אמר חזר והכניסו ר\"ל לאוצרו ואח\"כ הוציאו (דהוציאו דרישא מושך עצמו ואחר עמו כמו דקאי על וכל אדם דר\"ל ונ\"א שהוציאו) א\"ח אלא כשיעורו. והמקשה דפריך פשיטא ר\"ל כיון דחזר וזרקו לאוצר הרי ביטל מחשבתו הראשונה במעשה (ולשון רש\"י שם אינו מדויק דלשיטתו הל\"ל כיון דחזר ונמלך דלא לזרעו בטלי כו') וחדש לו אביי כגון כו' ומקומו ניכר כו':",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה עד שיוציא. </b>כלומר אלא ע\"כ הוציא בראשונה כל הקופה [רש\"י] כוונתו מבוארת דאם לאחר שהניחה חזר והוציא כולה תו אינו מחייב שכבר היתה מקצתה בר\"ה. וכ\"כ הה\"מ בפי\"ב (ולמאי דפרישית [לקמן] דהאיסקופה היא כרמלית מילתא דפשיטא היא שהיה פטור) ומזה ה\"נ לכאורה לב\"ע דס\"ל מהלך כעומד דמי. המוציא מרה\"י לר\"ה דרך הילוך פטור. דהא בשעה שנעתק מרשות לרשות היה כמונח מקצת החפץ ברה\"י ומקצתו ברה\"ר [וזהו דוקא כפי משמעות התוס' לעיל (ה ב) ד\"ה בשלמא דמעביר ד\"א ברה\"ר הלכתא גמרינן לה ול\"ג מהלכה. אבל לא לשיטתם בכתובות (ל\"א ב') דגמרינן ממעביר דבמקום חיוב ל\"א מהלך כעומד דמי כאשר אבאר בסמוך בס\"ד] והא דתני פלוגתתן דרך סטיו הוא לרבותא דרבנן. ובזה הוה א\"ש כמין חומר מה שנדחקו ראשונים בהא דרבה גבי לולב וכו' שאמר גזירה שמא יעבירנו ד\"א בר\"ה ול\"א שמא יוציאנו מרה\"י לרה\"ר דמשום ב\"ע איצטריך. ובפרט לפי מה שהבין הרא\"ש והר\"ן בדעת הרי\"ף דהלכתא כוותיה דלדידיה ליכא חיוב מרה\"י לרה\"ר. אבל זה אינו דהא בכתובות שם מוקי לההיא דגונב כיס כב\"ע וברישא תני קודם שיבוא לידי איסור סקילה (ועי' ב\"ק ל\"ה ובתוס' ד\"ה מתניתין בשוגג) וכן מסיפא דהיה מגרר כו' משמע בסוגיין דמיד כשבא לרה\"ר בא עליו חיוב שבת דמגרר כמונח דמי. ובשעה שנעתק מרשות לרשות ל\"א דאז הוי כמונח ולפטור. אבל מ\"מ טעמא בעי מדוע ל\"א כמונח דמי בשעת העתקתו מרשות לרשות ולפטור וכקושית הירושלמי לב\"ע על העברת ד\"א:",
+                "<b>וראיתי בתורע\"א כאן שהבין בדברי המהרש\"א שבתוס' בכתובות הנ\"ל. </b>דלקולא ל\"ג ממעביר ד\"א בר\"ה דל\"א מהלך כע\"ד ע\"ש. ובמחילה מכתה\"ג שחילוק זה אינו לא בתוס' ולא במהרש\"א. רק המהרש\"א כתב דלענין חיוב תשלומין דגניבה נשארה הסברא החיצונה דמהלך כע\"ד ול\"ג ממעביר. כיון דלענין שבת אין נ\"מ שם. אבל מה שנוגע לענין חיוב שבת ילפינן שפיר ממעביר בין לחומרא בין לקולא (רק בהמוציא כו' דרך סטיו לא ילפינן ממעביר מפני שהוא מקום פטור) ולפי\"ז מודה ב\"ע בדינא דריו\"ח דהמפנה כו' ונמלך כו' משום דילפינן ממעביר דלאו כע\"ד מפני שהוא מקום חיוב. והא דקאמר הש\"ס שם אלא הא מני ב\"ע קאי נמי למאי דמוקי ע\"מ להוציא. רק לדידיה לא מיירי דעמד משום דלענין חיוב גניבה אמרינן מהלך כע\"ד. ובזה נרויח לישב דעת הרי\"ף שפסק כב\"ע מקושית הרא\"ש והר\"ן מהא דריו\"ח דהמפנה כו'. ולדברינו אחדים המה:",
+                "<b>שם ברע\"ב בא\"ד אבל מלאה חרדל כו'. </b>[והוא כחזקיה דבגמ'] ולכאורה תמוה דהא קם רבא בשיטתיה דר' יוחנן במסקנא לקמן. וה\"ל לפרושי כוותייהו. וכ\"פ הרמב\"ם בפי\"ב ומטעם זה כמו שביאר הה\"מ. והא ל\"ל דהרע\"ב מפרש דאיפוך דאמרינן לקמן קאי אקמייתא דהא כבר הכריח הר\"ן בפ\"ב דגיטין גבי פלוגתת ר\"י ור\"ל בטעם תקנת זמן בגיטין דסתם איפוך בש\"ס קאי אבתרייתא. ואפשר ליישב דבריו ע\"פ מש\"כ התוס' לקמן ד\"ה התם בתירוץ הא' דרבה ס\"ל אגד גופו ש\"א והוא כאביי. וכיון דרבה ואביי קמו בחדא שיטתא הלכתא כוותייהו נגד רבא והרא\"ש ברפ\"ב דב\"ק כתב דהלכה כרבה (אפילו לחודיה) נגד רבא וכן ר' אבוהו לעיל ה' ס\"ל ג\"כ דאגד יד שמיה אגד כמ\"ש התוס' שם. לכן פסק ג\"כ באגד כלי כאביי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה איסקופה החיצונה. </b>פי' הר\"ב כו' ופחותה מג' דהוי ר\"ה גמורה. ול\"נ דגם היא כרמלית כאיסקופה דרישא דנראה שהיא כמו מדרגה לפני הפתח לעלות דרך עליה מר\"ה להבית. והאיסקופה דרישא היא לפנים ממנה תחת המשקוף (עי' בפי' הרמב\"ם) גבוה מהחיצונה ודרך מדרגה להיות גבוה ג\"ט כמעלות שבמקדש (מדות פ\"ב) שהיה רומן חצי אמה. ולזה אמר אע\"פ שרוה\"פ מבחוץ ר\"ל חוץ להאיסקופה דהיינו ברה\"ר. והא לא תיקשי דא\"כ איך אמר חזקיה דמלאה חרדל חייב דאג\"כ ל\"ש אגד. והא אמרינן לקמן בגמ' אליבא דרבא דאגד גופו ל\"ש אגד, מ\"מ בלמעלה מג' פטור. י\"ל דהתם טעמא משום דלא נח כפירוש רש\"י. והכא הא מונחים בקופה ודמיא לבעיא דרבא לעיל (ה' ב') אגוז בכלי וכלי צף ע\"ג מים. ויסבור חזקיה כצד דבתר אגוז אזלינן. ואגד גופו יסבור דשמיה אגד. ולכן פטור בפשט בעה\"ב את ידו כו' א\"ו כפי' הר\"י שבתוס' שם דלמעלה מג' ידו בתר גופו גריר. גם י\"ל דמיירי דהקופה מונחת בשיפוע דמתתאי לצד חוץ והוה שם בפחות מג' סמוך לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכן משא בני קהת. </b>פירש\"י בשם רב האי גאון שמפורש בירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף עכ\"ל בירוש' שלפנינו הגירסא אינה כן וכן במ\"ר שם וגירסתו מצאתי בילקוט שם בשם הירושלמי. ומש\"כ והחביתין הוא נגד ומנחת התמיד דבקרא דבפ' צו נקראו מנחת תמיד. ועי' מ\"ש בס\"ד במ\"ר שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מרפיקו. </b>ונראה בעיני כו' ולא ע\"י כלי שתולין בזרוע במרפיק כו'. ולפי הגירסא שלפנינו בירושלמי ובמ\"ר הנ\"ל דמה\"ת היתה תלויה בזרועו א\"כ פשיטא דחייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה וכן כזית. </b>ואפשר דלכלבו כו' הוי שיעורא רבה כו'. תמוה דלפ\"ז הדרא קושיא לדוכתא דמ\"ט משמשי ע\"ז פטור מפני שא\"כ להצניעם ה\"נ ליפטרו מפני שאין מצניעין כמוהו. וכן מש\"כ דבפחות מכזית מה\"מ אינו מצוה לקברו א\"כ לא ליחייב אחצי זית מכזית דהא אין מצניעין כמוהו. ובגמ' איתא דחייב ופסקה הרמב\"ם. ומש\"כ ועוד דלא שכיח כו' אינו מובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנטל צפרניו כו'. </b>לכאורה מה שייטייהו דהני דיני ��חיובייהו משום גוזז למיתנינהו הכא בין דיני דהוצאה וזריקה. ואולי משום דאינהו הוו נמי מלאכה שאצ\"ל כמ\"ש התוס' לקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הזורק. </b>ומ\"ש ולחי ברוח רביעית וכן קורה כדמפרש לקמן. ותמיהני הלא הוא נאמן בית הר\"ב ואיך שכח דעתו בפ\"א דעירובין (מ\"ב) דמבוי שיש לו ג' מחיצות וקורה אינו כרה\"י (והיא שיטת הרמב\"ם) רק דינו כמקום פטור. והא דלא חשיב ליה בתוך מק\"פ משום דרבנן שווינהו כרה\"י לענין שאין מטלטלין מתוכו לרה\"ר או איפכא [וכשאין לו הכשר כלל ברוח רביעית הוא בכלל והכרמלית דחשיב שם וכן נכלל בו המדבר בזה\"ז]:",
+                "<b>ומה שחשב הר\"ב המדברות בכלל רה\"ר ובגמ' (ו' ב') מסקינן דבזה\"ז אין דינן כרה\"ר. </b>נמשך בזה אחר שיטת הרמב\"ם וכבר תמה עליו הה\"מ בפי\"ד הל\"א וע\"ש בכ\"מ. ומ\"ש עוד ומקום שאין בו ד' על ד' כו' הוא מ\"פ אפילו קוצים כו' לא דק בלשונו דעי' בגמ' (ז) דרבותא היא דאף בדידהו בעינן גבוה ג' ולאפוקי ממ\"ד דאינהו אפילו פחות מגובה ג' הוויין מ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות קי\"ח ובמושיט למטה מי' רצו בתוס' להוכיח דחייב וכתבו בדף ד' ע\"א ד\"ה אבל למעלה כו' עכ\"ל. </b>וקשה לי כו' אבל לעולם לדידן דלא ילפינן זורק ממושיט גם למטה מלמעלה לא ילפינן. ולענ\"ד דהוכחת התוס' היא דע\"כ מטה כלמעלה ממש ולא דנצטרך למילף זה מזה אלא הוא מטה והוא מעלה. דא\"ת דחלוקין הן רק דילפינן זמ\"ז היה יכול לומר דלמעלה ד\"ה חייב דילפינן כו' וה\"ה או כ\"ש מושיט למטה. אבל מ\"מ זורק למטה ל\"י ממושיט למטה דדומה מדומה ל\"י ע\"ד דלמד מלמד לא ילפינן בקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם בסוף אות קכ\"ב ועוד תמה אני כו' א\"כ בזה ישאר הקושיא דנימא בכל אמה דהוי כמונח כו'. </b>ולי לק\"מ דהא הש\"ס קאמר בר\"פ אלא כל ד\"א ברה\"ר גמרא ג\"ל ור\"ל כל צדדי ד\"א בין ע\"י העברה ובין ע\"י זריקה ובין ע\"י גלגול ויתישב ג\"כ בזה מה שהקשה על תוס' דעירובין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ונתגלגל חוץ לד\"א פטור. </b>שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב [והוא מפי' הרמב\"ם. אבל מדברי התוס' בד\"ה והא וד\"ה אחזתו בסופו מוכח דטעמא דפטורא היא משום דנח מעיקרא בתוך הד\"א] וקשה לפי' לאביי דלעיל (ע\"ג א') מא\"ל. ועוד דמשמע דאיירי דומיא דסיפא בנח ע\"ג משהו. ולרבא דשם מיירי הכא דנתכוין לד\"א או באומר כ\"מ שתרצה תנוח [עי' ב\"ק (כ\"ו ב') תוד\"ה נתכוין. המעתיק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רקק מים ורה\"ר כו' דאפילו רקק רחב ארבעה וכו' </b>מלשונו משמע ארבעה טפחים וכן נראה מהתוי\"ט והוא תמוה עי' בגמ' דף ק' ע\"ב אביי אמר כו' אבל היכא דהוי ד\"א וכו' וכ\"כ ברש\"י ובפי' הרמב\"ם. ומה שהקשה התוי\"ט ע\"ד מתרץ שיש בו דע\"ד כו' לפי מה דס\"ד ה\"ל לאקשויי גם על שאינו רחב ד' דשם הוי מקום פטור. ואנכי תמה על פי' הרמב\"ם ואחריו הרע\"ב שלא פי' כרב אשי בסמוך ותפשו דברי אביי [עי' תוס' ר\"ע אות קפ\"ד. המעתיק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והמכה בפטיש. </b>פי' הר\"ב כו' וכפירש\"י כו' והקשו בתוס' כו'. אלא נראה לר\"י כו' . ונראה לי לתרץ דברי רש\"י כו' ובהווה עכשיו באה המשנה לאשמעינן ויש לי ראיה שכן היא כו' עכ\"ל התוי\"ט. יותר ה\"ל להביא מהא דחשיב בא\"מ בפ' כ\"ג האופה במקום מבשל שהיה במשכן ומפרש בגמ' שם דסדורא דפת נקיט. ופי' הר\"ן משום דשכיחא. אבל כונת התוס' הוא דלפירש\"י אינו אלא תולדת מכה בפטיש שהיה במשכן ואיך שביק האב ונקיט התולדה. וכש\"כ למאי דמשני בגמ' אליבא דשמואל ור' יוחנן אימא המסתת המכה בפטיש ופירש\"י דה\"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש. דמשמע ודאי שהוא האב משא\"כ אופה וכן הני דהביא תוי\"ט המה ג\"כ אבות ממש. עי' בפי' הרמב\"ם במשנה דא\"מ בפרק כ\"ג:",
+                "<b>והנה לפירוש ר\"י מוסיף רשב\"ג אף המכה על הסדן ולפירש\"י בפכ\"ג צ\"ל דמוסיף אף בשעת מלאכה וכ\"מ בפירושו בגמ'. </b>ודלא כגירסת הרי\"ף (ברשב\"ג) בשעת גמר מלאכה. והר\"ן בפ' כ\"ג נמשך אחר גי' הרי\"ף ולכן הקשה מזה על פירש\"י דשם. ולפלא איך לא הרגיש שרש\"י לא גריס כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בין משם אחד. </b>שתיהן אלפי\"ן [רש\"י]. לכאורה לא מצינו למ\"ד שמחויב על ב' אותיות שאינן שם בשום מקום אף דהגמ' ר\"ל דר\"ש מחייב כה\"ג. מ\"מ מסקנא לא הוי הכי. ואולי י\"ל דרש\"י פי' כן אליבא דר' יוסי דחייב משום רושם. ולרושם ודאי די גם ב' אלפי\"ן. והא דאריב\"ח אליביה (ק\"ג ע\"ב) מאחת שם משמעון הוא ל\"ד וכמ\"ש התוס' לעיל (ע. ב') וכפי דמוקי ר' יעקב רישא כותיה. אבל על הרע\"ב שכתב אוקימתא דאביי קשה. ואפשר דדוקא היכא דנתכוין לשם גדול הוא דבעינן שהב' אותיות שכתב יהיו שם במק\"א. אבל אם לא נתכוין מתחלה רק על כתיבת ב' אותיות חייב אף בכה\"ג וכמ\"ק בפירש\"י בגמ'. שוב ראיתי בתור\"ע שהעיר קצת מזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה במשקין כו' כמו מי תותים [רש\"י] נראה דוחק דהא הוה בכלל מי פירות. </b>ולענ\"ד נל\"פ דמשקין הם ז' משקין שמנו חכמים במס' מכשירין פ\"ו מ\"ד:",
+                "<b>שם בד\"ה באבק דרכים כגון ששרט כו' על החול והאבק שבדרכים. </b>קשה דהול\"ל בחול ובאבק דרכים כדתנינהו בהדדי לעיל (ל\"ח ב') במשנה. ומזה יש להכריע כפי' ראשון שברש\"י כי אבק דרכים כאן הוא טיט:",
+                "<b>שם בד\"ה באבק סופרים עפרורית של קסת הסופר [רש\"י] </b>נ\"ל דלפי' הב' ברש\"י באד\"ר יל\"פ אבק סופרים שהסופרים מדבקים בו ניירותיהם והוא אבק הריחים עי' פסחים סוף (דף מ\"ב):",
+                "<b>שם בד\"ה על שני דפי פנקס כו' עד ולא זו אף זו קתני. </b>כפי הנראה דברי רש\"י הם אך במחכ\"ת לא העתיקם כראוי וז\"ל רש\"י. וה\"ה לכותלי הבית (ר\"ל אם כותב על אחד מכותלי הבית) רחוקים (ר\"ל האותיות זה מזה) כו' והדר תני שני דפי פנקס (ור\"ל דהן דומין לכותל אחד) וה\"ה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שיעור המלבן כו'. </b>ל\"י מדוע שביק למיתני הגוזז דהיא מלאכה ראשונה שבצמר ושנוי תחלה בא\"מ בפ' כלל גדול והוה רבותא יותר דרחיק טפי מן טוה. עי' לעיל (ע\"ט) ובתוד\"ה אלמא. ובתוספתא רפ\"ט תנא דהגוזז חייב ג\"כ במלא הסיט כפול ופסקה הרמב\"ם בפ\"ט הל\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישב האחד על הפתח ולא מלאהו כו' השני חייב. </b>לכאורה קשה לר\"נ לעיל (צ\"ד ב') דאם אפיק חצי זית מכזית ומחצה חייב משום דאהני דאי שקיל מיניה תו פורתא לא יטמא. ה\"נ נימא דאהני הראשון (אם לא נשאר פחות רק כדי מלואו של הצבי) דאי הדר תו מיכסי קצת מן הפתח יהא ניצוד. ובקל יש לחלק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אע\"פ שעמד הראשון והלך לו כו'. </b>דאלת\"ה היאך אפשר כו' ונמצא כשהשני חוזר אח\"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי. ולמה יהיה פטור כו'. ועמ\"א סי' שי\"ו סקי\"א שהשיג עליו ודעתו להתיר אף כה\"ג כיון שכבר היה ניצוד ע\"ש. וסברתו זר מאד. ועי' תו\"ח. ואנכי מצאתי בתוספתא ברפי\"ג הצד צבי בחצר של ב' פתחים נעל הראשון אה\"פ בא שני ונעל אה\"פ (ר\"ל הפתח הב') השני חייב והא' פטור. חזר הא' ופתח ונעל הא' חייב על צידה ��ניה. הרי מבואר דאף שכבר הוה ניצוד מ\"מ כיון שפתח הא' וכלתה שמירתו אם נעל אח\"כ חייב. ועל התוי\"ט אני תמה מאין פסיקא ליה שיוכל צבי לצאת דרך אותו מקום שיצא בו האדם. הלא עינינו רואות שעובי הצבי יותר מעובי אדם בינוני. ועתה י\"ל כפשוטו ד\"מ דחלל הפתח היה במכוון שיצא הצבי דרך בו ובא הא' וסתם חצי חללו (ומלאהו ל\"ד אלא דר\"ל דמיעט להחלל עד שלא נשאר בו בכדי שיצא הצבי) והב' סתם חצי חללו הנשאר ולכן אף שעמד הראשון והלך לו ונשאר מקומו פתוח אין בו כדי שיצא הצבי. ועד\"ז דעת לנבון נקל למצא עוד גווני אחריני וישמע חכם ויוסף לקח:",
+                "<b>שם במשנה הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. </b>עי' תוי\"ט מה שמביא בשם הר\"ן. ועי' רש\"י ולענ\"ד נראה דתיבת \"שמור\" הוא תואר לצבי הנזכר. ושעורו ונמצא צבי שהוא שמור (דהיינו קשור כמש\"כ הר\"ן בא\"נ ע\"ש) בתוכו. דודאי אף שניתר אח\"כ אין אומרים לזה שיפתח כמ\"ש הר\"ן. ולענין קושית התוס' מאי אולמיה כו'. נראה מפירש\"י לקמן בגמ' דממעשה בנ\"א מביא ראיה וכדאשכחן בכמה דוכתי בש\"ס והא מעשה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה והחובל בהן חייב. </b>עי' פירש\"י והרמב\"ם מפרש דחייב משום מפרק שהיא תולדה דדש. ושאר שקצים ורמשים דפטור דעתו ז\"ל אף שיצא הדם לחוץ כמ\"ש הרב המגיד בפ\"ח הל\"ט. והקשה בתור\"ע מהא דלעיל (ע\"ה) דפליגי ר\"י ורבנן בפוצע חלזון אי חייב משום מפרק ומפרש רבא דפליגי באם יש דישה שלא בגדולי קרקע. הא כיון דאין לו עור לא שייך בו מפרק ע\"ש. והנה בפי' המשנה באר הרמב\"ם הטעם לפי שהוא מתחדש וחוזר לקדמותו ובחלזון פליגי אפילו בפצעו מת דאפילו רבא לא אמר שם אלא אפילו תימא שפצעו חי ור\"ל דבפצעו חי נמי מיירי ובמת לא יחזור עוד לקדמותו לכן הוצרך רבא לחדש עוד טעם דס\"ל לרבנן דאין דישה אלא בג\"ק ור\"י באמת ס\"ל דאפילו בחי דחוזר לקדמותו מ\"מ כשיצא לחוץ חייב וברייתא בחולין שהביא שם הה\"מ וכ\"מ דמחייבת בשאר שקו\"ר ביצא הדם אתיא כר\"י. ולה\"כ אלא כסתם מתניתין דלא חלקה בין יצא לל\"י ונכון בס\"ד:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ושלא לצורך כו' וכתב הר\"ן כו' אלא שאותן שמונה שרצים אין דרכן להזיק ולפיכך כל צידתן לצורך. </b>וק\"ל הא גם מהם יש שמזיקין את השדות ואת האילנות וכדתנן בפ\"ק דמו\"ק צדין את האישות (והם תנשמת) ואת העכברין משדה האילן ומשדה הלבן כו' ועכברין סורן רע הוריות (י\"ג) ורשיעי נינהו כו' לא מסתייהו דאכלי אלא קריין לחבריהן (תוס' ב\"מ מ' בשם הירושלמי). "
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בין מרובה כו' אבל רש\"י והרע\"ב אליבא דרבה בר רב הונא (לעיל בגמ' ע\"ה ב'). </b>והתוס' כתבו שם דמדרבנן אסור לכ\"ע. ומש\"כ (התוי\"ט) וטעמא רבה איכא כו'. דפח\"ח וזה נעלם מהמג\"א סי' שכ\"א ס\"ק ז' ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וכשם כו' כדי לקצרן כו' [רש\"י] </b>ובגמ' (ס\"ד ב) מפרש רש\"י להתיר מרשת זו ולהוסיף ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה למבוי שאינו מפולש שי\"ל ג' מחיצות ולחי כו' </b>[כ\"ה בפי' הרמב\"ם] וקצרו במקום שהו\"ל להאריך דהא קשה דאפילו אוכלין ומשקין נמי עי' לקמן בגמ' (קי\"ז) בתוס' ד\"ה ועוד ובמהרש\"א וה\"ל לבאר דס\"ל כר\"א דבעינן ב' לחייב בעלמא רק דבכה\"ג בחד לחי סגי וכדמסיק בגמרא:",
+                "שם <b>בתוי\"ט בסד\"ה מצילין כו' וטעמא דלא שרינן להציל מידי אחרינא מפורש כו'. </b>במחכ\"ת ל\"ד דהכא דמיירי למבוי שאינו מעורב הטעם פשוט משום דלא עירבו. וגם לפי המסקנא בגמרא (קי\"ז ב') דאתיא כר\"א דבעינן בעלמא ב' לחיין. מחוסר גם כן עוד לחי הב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר כו'. </b>בגמרא אמר רבה לצורך דבר שמלאכתו להיתר כו' שלל\"צ כו'. משמע לכאורה דמפרש לצורך ושלל\"צ דמתני' קאי תרווייהו על דבר שמלאכתו להיתר. וא\"כ שמלאכתו לאיסור לא הוזכר דינו במשנה כלל וכן לאוקימתא דרבא יקשה כזה. לכן נראה דהכי מפרש למתניתין כה\"כ ניטלין אבל יש מהן לצורך דוקא והוא כלי שמלאכתו לאיסור ויש דאפילו שלל\"צ והוא שמלאכתו להיתר ופירוש דלצורך ושלל\"צ הוא לכל חד כדאית ליה. ויתכן עוד לאמר דמשנה זו היא באור לדברי ר\"י דלעיל דאמר סתמא כה\"כ ניטלין ומפרש השתא דכה\"כ ניטלין יש מהן כו' כנ\"ל:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ר' נחמיה אומר כו' כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי ולא לסמוך כו'. </b>ל\"ד דאפילו לחתוך בו לא שרי אלא דברים שדרכן לחתוך בו כגון אוכלין כדמוכח בעירובין (ל\"ה) וכדפי' [הרע\"ב] בעצמו שם (פ\"ג מ\"ג):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומע\"ש והקדש שנפדו כו' ולא נתנו את החומש כו'. </b>כן מוקי לה בגמ' בלא נתן אה\"ח דאינו מעכב. וק\"ל לר\"י (ב\"מ נ\"ד) דמדרבנן אסור לאכול משום פשיעותא אפילו בשבת ופסק הרמב\"ם כוותיה בפ\"ה מהל' מע\"ש הי\"ב מדוע לא יאסר בטלטול כמו טבל דרבנן. ומתני' א\"ל דאתיא כר\"א או כהכרעת רבי שם אבל על הרמב\"ם דפסקה קשיא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והקדש כו' דכתיב ונתן את הערכך וגו' ונתן הכסף וגו' ע\"ש. </b>ודרשה זו תמוה דבכ\"מ מצינו בקרא נתינה בקרקע כמו לזרעך אתן את הארץ הזאת ועוד רבות ועי' ב\"מ (נ\"ו ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מדדין כו' ומיהו למאי שפסק הר\"ן לחלק בין גדולים לקטנים כו' ניחא כו' ולהכי תני עגלים כו' ולא שאר עופות כו'. </b>ותמוה דמאי נייחא הא גם לדעת הר\"ן שווים בהמה ועוף דבגדולים שרי אף בר\"ה ובקטנים לא. א\"כ ישאר הקושיא מדוע שייר שאר עופות. והמחוור הוא משום דבעופות יש תרנגולת דאין מדדין להכי לא תני להו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כורך על אצבעו. </b>דרך מלבוש לשנותו כו'. וכן פי' רש\"י. ולכאורה תרתי דסתרי דאם הוא דרך מלבוש אין בו איסור כלל אפילו מדרבנן. ולשנותו כו' (זהו אפילו אינן דרך מלבוש כמו לעיל (קכ\"ח ב') לענין שמן מביאה בשערה) הוה איסורא דרבנן. ואולי אף דרך מלבוש אסור דהוה כהערמה לעיל (ס\"ה ב') אבל מ\"מ קשה דל\"ל כלל לטעמא דדרך מלבוש ואולי בכדי דליהוי שבות דשבות אבל משמע דדרך רה\"ר אסור וכ\"כ המ\"א סי' של\"א סק\"ח וא\"כ הוה בלא\"ה שבות דשבות. והגרע\"א הקשה דמ\"ש מכמון דשרי ללעוס בשיניו דהוי טחינה כלאח\"י וה\"נ הוי הוצאה כלאח\"י ואפילו מרה\"ר לישתרי ולי שנא ושנא דהתם לצורך רפואה (וביותר תמיהני על כתה\"ג דלקמן ע\"ב בפיסקא דמוצצין קאמר הש\"ס דהוה סכנה וע\"ש בתוד\"ה לעוס) והכא לצורך מילה דמכשירי' קודם המילה אינם דוחים אפילו שבות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומזלפין כו' ולשון ארמי הוא כו'. </b>ואני אומר שמקורו הוא מל' עברי מן דֶלֶף כי הז' והד' מתחלפין מל\"ע לל\"א כמו זכר בל\"ע דכר בל\"א ודומיו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ספק בן ח' חדשים ספק בן ט'. </b>וכפירש\"י. ובברייתא בגמ' (קל\"ה) איתא ספק בן ז' ספק בן ח' ולכאורה ה\"נ דהברייתא דוקא נקטא כה\"ג דתרווייהו ספיקי מיעוטי נינהו אבל בציור רש\"י והרע\"ב יש לן ��מיזל בתר רובא דרוב נשים לט' ילדן (יבמות ל\"ז). ואולי הברייתא כרבנן דרשב\"ג לקמן (קל\"ו) ורש\"י מפרש אליבא דרשב\"ג דפסק לקמן ריא\"ש כוותיה ועי' מ\"א סי' ש\"ל סקט\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ועושין אנומלין בשבת ריה\"א כו' רצ\"א כו'. </b>לכאורה נראה דר\"י ור\"צ פליגי בפירוש מילתא דת\"ק עי' פסחים (קט\"ז ב') במשנה וחותם בגאולה רט\"א כו' רע\"א כו' ברשב\"ם ובתוס' שם ועי' עוד בעירובין (ריש דף מ\"ח) בתוס'. ותמיהני על לשון הרמב\"ם והר\"ב דנראה שמפרשים דג' מחלוקות בדבר וכ\"נ מהטוש\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל לא כובשין. </b>פי' רש\"י [וכן הרע\"ב] דהיינו צורך חול. מאי פסקא הא תנן לעיל (פט\"ו מ\"ג) מקפלין את הכלים ופירש\"י [וכן הרע\"ב] כדי לחזור וללבשן בו ביום והוא מהגמ' שם ולולי פירושם הנל\"פ הטעם שמא יתקע דומיא להא דתניא לעיל בר\"פ כה\"כ דלת של שידה כו' נוטלין אבל לא מחזירין ופי' רבא משום גזירה שמא יתקע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והאבן בתוכה כו'. </b>ומ\"ש הר\"ב עוד ומתני' איירי כו' נמשך לפי' הרמב\"ם כו' ודבריו תמוהים כו' והכי איתא בגמ' ולנעורינהו נעורי אמר רחב\"א אמר רב כו'. עי' היטב בתוס' ישנים. ולפי הא\"נ שבסוף דבריהם יבא אל נכון פי' הרמב\"ם (והרע\"ב) אחריו במשנה. והתוי\"ט נראה שלא ראה את הת\"י והנה מוכח מפירושם דאף דהאבן נעשה דופן לכלכלה מ\"מ עוד שם מוקצה עליו ולהב\"י סי' ש\"ט היה פשוט דתורת כלי עליו ולכן כתב על פיה\"מ להרמב\"ם וא\"א לומר כן כו' ע\"ש והביאו התוי\"ט וכ\"נ מהרמב\"ם בחבורו וטוש\"ע ולענין דינא נראה דל\"פ דאינהו מיירי בדהדקיה עי' לעיל (קכ\"ה) וכ\"כ המ\"א שם סק\"ג והת\"י מיירי בדלא הדקיה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא יספיד כו' ולפיכך יש לבעלי התוס' כו' אלא לשם כמה בנ\"א. </b>כלומר כו'. ול\"נ דר\"ל דלאחר שיספידו בהם לאותו אדם שהובאו בשבילו ראוים עוד להספיד בהם לכמה מתים ועל כונה זו הובאו. משא\"כ ארון וקבר א\"ר אלא לאותו מת בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא שיעלה כו'. </b>כלשון הזה בפ\"ד דשביעית מ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בין דקה ובין גסה. </b>הן לר\"ה בגמ' הרבותא בגסה ולר\"י הרבותא בדקה וש\"מ דבלישנא דבין בין אין קפידא בסדור הדברים וכ\"מ בר\"ה (ריש דף ל\"ג) אבל בריש מו\"ק משמע בגמרא דאת הפשוט דרך להזכיר תחלה ועי' מש\"כ בברכות (נ\"ד א'):",
+                "שם <b>בתוי\"ט ד\"ה מתירין כו' ל' הרב שאגדן וכן לשון רש\"י ואגד אין בו קשר האסור כו'. </b>נראה דאישתמיטתיה במחכ\"ת גמרא ופירש\"י בסוכה (ל\"ג ב') בענין אגד של לולב דבעינן דוקא קשר האסור ע\"ש ובנידון דהכא נ\"ל דדרכן היה לקשור העמרים בהתבן גופיה עי' פ\"ו דפאה משנה יו\"ד ובפי' הרע\"ב כמו שנוהגין בזמננו (וגם בלא\"ה הרי עמרים גופייהו עומדין להתירן למאכל בהמה) והרע\"ב כתב בסוף מכילתין דגמ' דראוי למאכל בהמה לא מבטיל ליה להיות קשר ש\"ק. ודמיא להא דתנן לעיל פט\"ו קושרין דלי בפסיקיא. ורש\"י שם הוסיף עוד דמנתק כשיבש ולדבריו הך עדיפא מהא דפסיקיא ובזה נסתר ג\"כ דמיון התוי\"ט שם להא דפ\"ב דעירובין דהכא שאני דלא מבטל ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרדיסיות ברע\"ב ד\"ה דורסיות כו' ע\"ש הורדוס (והוא מפי' הרמב\"ם) </b>ורש\"י פי' הדרסיאות ע\"ש מקומן ובחולין (קל\"ט ב') מאן דתני הרדסיאות ע\"ש הורדוס ומד\"ת הדרסיאות ע\"ש מקומן והנך רואה שבטעות נתחלפו הגירסאות ברש\"י והרע\"ב וצריך להחליפן וברש\"י שאצל הרי\"ף ובר\"ן הגירסא על נכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מחתכין את הדלועין כו' אלא לאדם. </b>וכן פירש\"י ועי' בתו' רע\"א שכתב דלפי\"ז שייך זה בפלוגתת ר\"י ור\"ש דלר\"י אסור כו' ע\"ש והנה מלישנא דמתני' משמע להדיא דל\"פ ר\"י אלא בנבלה אבל בדלועין מודה. וטעמא נ\"ל דלא מצינו בגמ' לומר לר\"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה רק לישנא לא הוי מוכן לכלבים (פסחים נ\"ו ב' ביצה ו' ב') ועי' ג\"כ בחולין (י\"ד) וטעמא נראה משום דאין אדם חס עליהן. עי' לעיל (קנ\"ה ב'). משא\"כ בשאר הבהמות. וראיה לזה תמצא לעיל (קכ\"ח) בתוס' ד\"ה דג ושם ע\"ב בד\"ה קשר. ולפ\"ז ל\"ד הרע\"ב במש\"כ בדר\"י דכל מידי כו' לא מקצה ליה לבהמה. רק דלכאורה יש סתירה לזה קצת מלעיל (ס\"ד קמ\"ב) ע\"ש אבל המעיין היטב יש לחלק ועי' מש\"כ בס\"פ מפנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשאלין לנדרים כו'. </b>נראה משום דהבעל מיפר נדרי אשתו שלא מדעתה אבל החכם אינו מתיר עד שיבוא הנודר לפניו ושואל התרתו. והתוי\"ט נדחק בזה ומה שהעלה בתורע\"א דברי הר\"ן דנדרים בצ\"ע ישבתי בחדושי שם בס\"ד:",
+                "<b>שם לידע אם יש בגיגית פ\"ט. </b>ובגמרא הילקטי כו' וע\"ש פירוש רש\"י ותוס'. ופי' הרע\"ב הוא כעין ומיהו יתכן לומר כו' שבתוס' וגם על פירושו יקשה מארובה כו' עי' מהרש\"א. ולי ג\"כ קשה מרפי\"א דאהלות דאיתא שם להדיא דאף סדק כ\"ש מפסיק שלא תעבור הטומאה מעבר לעבר ע\"ש. ולעדנל\"פ דהסדק לא היה הולך ע\"פ כל אורך הגיגית אלא באחת מקצוותיה נשאר שלם בלתי סדק והם מדדו את קצהו השלם אם יש בו טפח שיעור אוהל היה מביא אה\"ט (עי' תוי\"ט ד\"ה לידע). ואם לית ביה טפח הרי הסדק מפסיק. ופי' זה מדויק בלשון המשנה דלפירושם הול\"ל אם יש בסדק הגיגית פ\"ט ולשון פותח טפח מצינו על דבר שלם בכ\"מ ומהם בסוכה (כב) ע\"ש ברש\"י ובתוספות ובאהלות פי\"ב מ\"ו ובפי\"ד כמה פעמים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,340 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Shabbat",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Shabbat",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה פשט העני כו' קמ\"ל דמה\"ב אסורה וחייבין עליה. </b>וכ\"ע התוי\"ט ואפילו כו' ולר' יוסי דסוכה כו' דל\"נ שבת לדחות אצל צדקה כו'. ובתוס' ר\"ע הקשה עליו דהא גבי לולב גם כן ל\"נ שבת לדחות אלא בטרדא הדבר תלוי ע\"ש. ולפלא שנעלם משניהם ז\"ל התוס' (ביבמות ל\"ד) ד\"ה טעה שהוכיחו להדיא דלא בדחי' תליא אלא בטרדא ע\"ש. והכא דחייב נראה משום דאין זמנו בהול וכדאיתא חילוק זה ביבמות (שם) ובפסחים (ע\"ב ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מפסיקין כו' הא דכתב הר\"ב דאתאן לד\"ת כו' וכ\"ש הוא מכל הני דלעיל דמפסיקין ואפילו כי איכא שהות כו' וכ\"כ הר\"ן. </b>וקשה דהא הך בבא מוקי לה בדבור הסמוך בדליכא שהות (בשם הר\"ן) וא\"כ דיו לבמה\"ד להיות כנדון ובאמת בר\"ן משמע דמפסיקין לק\"ש קאי אדלעיל וגורס ומפסיקין בו\"ו ובפרק לולב הגזול מוכח בדבריו בביאור שכן הוא רק ואין מפסיקין לתפלה מוקי הש\"ס דקאי אחברים:",
+                "<b>שם בתוס' ר\"ע (אות ח') וקשה לי הא סיפא מיירי בת\"ע כו' והוי חדוש אף דשכיח שכרות כו' קמ\"ל בסיפא דגם לת\"ע אין מפסיקין. </b>ולי עוד קשה דילמא אשמעינן דאף דמפסיקין לק\"ש משקראו חוזרין למלאכתן ואח\"כ מתפלל וכמו שבאמת הדין כן כמו\"ש הר\"ן וכ\"פ בשו\"ע. אשר ע\"כ הנלע\"ד דקושית הש\"ס הוא מלשון מפסיקין ויהיה פירושו והתנא רישא כו' כיון דכבר עסיק ותני בה ברישא לא הל\"ל מפסיקין כאלו הוא ענין חדש אלא הל\"ל ומפסיקין לק\"ש או אבל מפסיקין וזה דלא כגי' הר\"ן שכתב בסמוך וזה מדויק במה שציין הש\"ס ואם התחילו א\"מ מפסיקין לק\"ש ולא ציין הא דוא\"מ לתפלה דלפירש\"י הא עיקר הקושיא מזה:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וא\"מ לתפלה. </b>שאין לה זמן קבוע דאורייתא [עי' רש\"י שבת דף י\"א ע\"א ד\"ה חברים]. משמע דאזיל כאן בשיטת הרמב\"ם בפ\"א מהל' תפלה שהיא עצמה מה\"ת רק שזמנה מדרבנן. ועי' ר\"פ מי שמתו מה שפי' בשם רבותיו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א (אות י\"ד) והתורה הזהירה על התרומה כו' רש\"י. </b>ומה דנקט מהרש\"א דשותה תרומה טמאה במיתה באמת כ\"כ רש\"י בבכורות כו' וכן נקטו תוס' ע\"ז כ\"ו. שכח לציין ג\"כ תוס' פסחים (ריש דף י') ועי' מש\"כ בחדושי הרמב\"ם בפי\"ט מהל' סנהדרין בס\"ד. אבל מ\"מ פירש רש\"י צריך ישוב מדוע לא פי' טעם דאיסור עשה הנ\"ל. ונ\"ל דהוכרח לפרש כן אליבא דר\"א דא\"ל בפ\"ח דתרומות מ\"ב דאם נטמאה התרומה אחר שנתנה לתוך פיו יבלע וע\"ש. איברא דאפשר לומר דכאן כיון שהיה כבר אוכלין טמאים בפיו בשעה שנתן המשקים דתרומה לפיו הוה כמו שנטמאו קודם וכעין זה הוא בגיטין (ע\"ט) ל\"ש אלא שקדם גט כו' ע\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה וי\"ח דברים כו' והגזירה הי\"ז כו' כדאמרינן גזרו על פתן משום שמנן כו'. </b>לא דק דבגמ' פריך מאי אולמיה כו' אלא גזרו על פתן ושמנן כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וכרשינין. </b>פי' הרמב\"ם כוסמת כו' שנמצאת למד שהוא סובר שכוסמת אינו כוסמין שחשבו מה' מינין. ובירושלמי ריש חלה הביאו הר\"ש שם יליף הא דה' דברים חייבים בחלה מקרא דושם חטה שורה כו' וכוסמת זו הכוסמין ומשמע דדרשה גמורה היא ולא אסמכתא מדפריך עלה ולמדין מן הקבלה. אך מצינו במו\"ק פ\"ג ה\"ה דקאמר שם מנין לאבל מן התורה שבעה שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים וז' ימי אבילות אינן אלא מדרבנן ואפ\"ה פריך עלה ולמדין דבר קודם למ\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא כו' למקום קרוב. </b>כלומר שיהא המקום שרוצה להוליכו קרוב שיוכל להגיע שם מבעוד יום [רש\"י]. וכן בפי' הרמב\"ם שיגיע לביתו כו' ואין לשון למקום קרוב סובל פירושם דהל\"ל כדי שיגיע לביתו כלישנייהו וזהו לקמן (י\"ח ב' וי\"ט) בברייתות יהיה המקום קרוב או רחוק. לכן הנלע\"ד דדעת תנא דמתניתין אליבייהו דלא בעינן לביתו ממש אלא כדי שיגיע לבית שבעירו היותר קרוב וכדעת ב\"ה בברייתא לקמן (י\"ח ב') לת\"ק דר\"ע. וקרוב בעיני לומר דגם ר\"ע אליבא דב\"ש כן בכדי שלא להפליג מחלקותן. אלא שלא חש כ\"כ לפרש דברי ב\"ש ומסתמא ממילא ומתניתין כוותיה ועי' מ\"א רמ\"ז:",
+                "<b>שם במשנה וב\"ה מתירין. </b>מלשון הרמב\"ם בחבורו פ\"ו הל' י\"ט וכ' וביותר מלשון הטוש\"ע רנ\"ב סס\"א משמע דבעינן שיצא ממש מביתו מבעו\"י אבל לשון כדי כו' שבדברי ר\"ע בברייתא לא משמע הכי וכן לקמן (י\"ט) נותנין מזונות לפני העובד כוכבים בחצר (כדי לאכלן. רמב\"ם ושו\"ע) נטלן ויצאן אין נזקקין לו וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מתירין עם השמש. </b>בעוד שהחמה על הארץ כו' (רש\"י). לכאורה סתירה מכאן לפיר\"ת (שבת לה) ובתוד\"ה תרי דמתחלת שקיעה בכדי הלוך ג' מילין ועוד 3/1 או ¼ מיל ודאי יום הוא דא\"כ אמאי מצרכי בעוד שהחמה זורחת וסייעתא להגר\"א ז\"ל וסייעתו באו\"ח רס\"א סקי\"א וכן הביא גם הוא ז\"ל בהמשך דבריו ראיה זו. ואולי י\"ל דהכוונה לאינם בקיאין וכדא\"ל רבא לשמעיה אתון דלא קיי\"ל כו' אדשימשא אריש דקלי כו' (שבת ל\"ה ע\"ב):"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כלי לבן כו' וצריך ג' ימים (עי' רש\"י) </b>משמע דאם היה נצרך זמן יותר היה אסור אף קודם ג\"י הכל לפי הזמן וכן לשון הרי\"ף והרא\"ש לקמן (י\"ט) גבי אגרות דאי לא קביע ב\"ד במתא אין משלחין כלל וכן לשון הרמב\"ם בפ\"ו הלכה כ' אסור לשלוח לעולם ולשון השו\"ע ר\"ס רמ\"ז אפילו מיום ראשון. ונ\"ל דלדברי הרז\"ה שהביא הר\"ן גבי הא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים כו' שרי כל הני בג' ימים קודם השבת:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ושוין כו' לאחר שטחנו הזיתים טוענין עליהם קורות כבדים כו' (רש\"י). </b>לכאורה זה דלא כסתם משנה דמנחות (פ\"י) דשמן שני לא טחנו מקודם אלא כת\"ק דברייתא שם. ואולי דשטחנו דנקיט לאו דוקא דה\"ה כתישה. והעיקר נראה דע\"כ ל\"א תנא דמתניתין שם ור\"י בברייתא שם דלא היה טוחנו אלא כותשו אלא משום מנורה דכתיב בה כתית אבל להדיוט (ואפילו למנחות) הכל מודים דדרך לטוחנם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין צולין בשר כו'. </b>נ\"ל דזה קאי אסוף מתניתין דלעיל ושוין כו' ור\"ל דבזה גם ב\"ה מודו וטעם שמא יחתה ובזה לא נצטרך לומר דנקיט ושוין משום ב\"ש כמ\"ש התוי\"ט:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומאחיזין את האור כו' כי שנים כו' מהבנין הכבד כו' והב' כו' מאחזים. </b>תמוה כי מָאֳחָזִים הוא בינוני פעול מבנין הפעיל [צ\"ל בינוני מבנין הָפעל. המעתיק]:",
+                "<b>שם בתוס' רע\"א (אות כ\"ה) בהרע\"ב ד\"ה כדי שיקרום דהוא נאפה תחלה כו' ורש\"י פי' איפכא דר\"א חומרא היא כו' [ועיין בתוס' שם בשם הירושלמי] </b>ולי עוד ק\"ק מדוע לא מיבעיא ליה להש\"ס פי' שיקרמו פניה שבדברי ת\"ק אם אחת מפניה או כל פניה. ע\"כ נלע\"ד בדעת רש\"י דר\"א ודאי להקל בא דלת\"ק בעינן כל פנים ואף הפנים שלמעלה דכלפי ראש התנור המתאחר להקרם מכולן ולר\"א די בכדי שיקרום התחתון רק דהש\"ס בעי הי תחתון קאמר ומ\"מ ר\"א לקולא. והא דקרי רש\"י חומרא אי אמרינן דר\"א על פנים המדובקין קא��ר לא נגד הת\"ק אלא נגד צד הב' דהאיבעיא. ואולי מש\"כ הרע\"ב המדובק כו' דהוא \"נאפה\" תחלה קודם כו' שכלפי אויר התנור ר\"ל כלפי ראש התנור. ובתורע\"א הביא בשם ש\"ל דהרע\"ב מיירי בתנור גרוף. ואינו נ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ולא בשמן קיק כו' ופתילות שא\"ח כו' ומתוך שאין הנר דולקת יפה חיישינן שמא יטה כו' [רש\"י] א\"נ שמא יניח הנר ויצא ואנן קי\"ל דנר של שבת חובה [רמב\"ם]</b> ותמוה דכי מפני שהאור פה חלוש יניחנו וילך למקום חושך לגמרי. ועוד ה\"ל לאביי להקשות כאן לרבא כדמקשה ליה לקמן (כ\"ה ב') על טעמו בדברי רי\"ש ועוד הא רבנן לא חיישי שמא יניחנו ויצא אף מפני ריח רע ויותר הלל\"פ כדפי' הת\"י לקמן דמפני טעמים אלו חיישינן שמא יכבה ולא יהיה שלום בית. או כפשוטו כיון דהאור חלוש אין כאן שלום בית:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל היוצא מן העץ כו' גם באיני יוצא מה\"ע א\"מ אלא אותן שהיו במשכן כדמשמע בגמ' ובתוס' סד\"ה וכל. </b>אלא דהתנא לא בא בכאן רק לזווג לה דכה\"י מה\"ע דהדלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא ימלא כו' ואיכא למידק כו' ולשתוק מביצה כו' וי\"ל דלר\"י כו'. </b>תירוצו ל\"נ כלל. דא\"כ מדוע לא קאמר הש\"ס דלרבנן איצטריך קערה משום האי סברא דהפתילה מונחת בתוכה. ול\"נ דסתם קערה היא של חרס (ועי' חולין קי\"א ע\"ב. קערה שמלא בה בשר כו' דמוקי לה הר\"פ בטור סי' ס\"ט בשל חרס דוקא) ואולי דוקא בש\"ח התיר ר\"י אבל לא בשאר כלים כיון דמופסקת. ומה שפי' שם בכוונת הרמב\"ם דבקערה כיון דמחוברת קרוב יותר שיהיה חייב משום מכבה. משמע דבשפופרת ודאי אין כבוי דאורייתא בזה נדחו דברי הרא\"ש בפ\"ב דביצה סי' י\"ז מה שהביא מהך דשפופרת לסתור דברי התוס' דשם [ועי' ברמב\"ם בחבורו פ\"ה מהל' שבת הל' י\"ב]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה כחס כו' עוד נמצא בברייתא כלך לד\"ז ואפשר דבל\"ח רגילין בכ\"ף נוספת כו'. </b>ונמצא ג\"כ במקרא כ' נוספת בסוף התיבה כמו ערכך בפ' בחוקותי שכ' רש\"י של\"י כפל הכפי\"ן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוס' רע\"א (אות מ\"ב) הא דלא תני סתם ובנר כמו דתני ובחלה כו'. </b>ולענד\"נ דזה אין סברא דליהוי להו עונש מיתה בעבור שאינן נזהרות להדליק אה\"נ. שהוא אינו רק מד\"ס (עי' רמב\"ם רפ\"ה). דבשלמא נידה הוא בכרת עיסה הטבולה לחלה במיתה ביד\"ש. אמת הוא שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים (ועי' מש\"כ בהרא\"ש למו\"ק סי' נ' בס\"ד) אבל לחשבה בהדי הני אין לנו (עי' מו\"ק כ\"ד בתוד\"ה הא וברא\"ש שם). לכן נ\"ל דהכוונה בכאן על שאינן זהירות בהדה\"נ מבע\"י ומחללת אה\"ש באיסור סקילה [דומיא דא\"ר אחא לקמן בברייתא בעון שמכבסות כו' בשבת]. ולזאת סמך לה ג' דברים צא\"ל כו' עם חשכה כו' הדליקו אה\"נ וכן ספק חשכה כו' ואין מדליקין אה\"נ דנדחק רש\"י לומר דזו ואצ\"ל זו קתני והגהמ\"ר והרע\"ב פי' דהיינו ע\"י נכרי אבל למש\"כ א\"ש משום דכולן לא תני הכא רק אגב דאין מדליקין בזה עסיק תנא ואזיל ועי' לעיל כ\"ה ב' בתוד\"ה הדלקת הנר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עשרתם כו' שאף אכילת עראי ש\"ש קובעת למעשר [רש\"י] </b>ל\"י מה דחקו לזה דאפילו הוי שרי עראי צריך לשאלה משום אכילת קבע. ואין לומר משום הא דרבא ביומא ע\"ט ב' דפרי לא בעי סוכה ולשון הרא\"ש בפ\"ב דסוכה (סי' י\"ג) דקבע דידהו כאכילת עראי. ליתא דלא אמרינן אלא לענין סוכה אבל למעשרות ודאי יש קבע כדמוכח בכמה דוכתי במס' מעשרות. ועוד משום פרי דנגמרו מלאכתן צריך לישאל. ולזה י\"ל כיון דחזקה ע\"ח שא\"מ מת\"י דבר שא\"מ. א\"כ תיכף כשנגמרו עשורי מעשר להו כדמוכח בפסחים ט'. ואולי יכוין למש\"כ הר\"ן בע\"פ גבי שבתא קבעה נפשה דטעם איסור הפרשה בשבת ביה\"ש הוא כיון דאסור לאכול אפי' עראי חשיב כמתקן. וכ\"כ הרמב\"ן שם במלחמות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תנור כו' ל\"י בין מתוכו כו'. </b>נ\"ל הא דבכירה תני עליה ול\"ת רבותא טפי דאפילו בתוכה שרי כדלעיל ל\"ז אא\"א לשהות תנן מה לי תוכה כו' הוא משום סיפא דחזרה דהתם דוקא עליה כדלעיל (שם) ולהכי קאמר הכא בתנור ל\"י בין מתוכו שתידוק הא בכירה מותר אפילו בתוכה. ואי להחזיר תנן א\"כ בכירה קאמר דוקא עליה. ובתנור אשמעינן דאין חילוק בין מתוכו כו' לדייק הא בכירה יש חילוק ודו\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נותנין ביצה כו' בשביל שתתגלגל כו' בשביל שתצלה כו'. </b>הא דשני בלישנא. נלענ\"ד דברישא דאיסור דאורייתא הוא כדקאמר בגמרא. לכן אסור אפי' גלגול דהוא צליה קצת. אבל בסיפא דאינה אלא גזירה דרבנן כדקאמר בגמ'. ל\"ג אלא בצליה גמורה והאי בשביל שתצלה שב נמי על הא דלא יפקיענה. ודברי ת\"ק הוא לא יפקיענה כו' בשביל שתצלה אלא דר\"י אפסקיה לחלוק על ריש דבריו:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ולא יטמיננה כו' הואיל ותרוייהו דרך הטמנה כו' עי' [רש\"י]. </b>נ\"ל פי' לפירושו דיטעה לומר דדרך הטמנה הוא שגורם ההיתר. דלא אסרה תורה אלא דרך בשול שהוא אצל או ע\"ג האש. משא\"כ בהפקעת סודרין אין לו במה לתלות ההיתר רק מחמת תולדות חמה אבל תולדות האש ודאי כאש דמיא. ולא יטעה לתלות ההיתר מחמת תולדה. ובזה שוב לא נצטרך לדברי התוס' ולמה שנדחק המהרש\"א לדבריהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בכנפי יונה. </b>נ\"ל דכנפים סתם כולל גם הנוצה הרכה (פו\"ך בל\"א) כדמשמע בחולין (נ\"ו ב') במשנה ובאמת היא מוספת הבל ואסור להטמין בה ולכן אמר כנפי יונה להורות דדוקא דומיא דיונה שאין לה הנוצה הרכה. וזה דלא כמשמעות הרמ\"א (רנ\"ז ס\"ג). ועי' בטהרות פ\"א מ\"ב בתוי\"ט מה שהביא בשם הרמב\"ם והגהתו עליו ולדבריו משמע דכנפים אינן נקראים רק הנוצה הרכה ונוצה היא השערות הקצרים הירוקים (בלא\"ה) ונ\"מ גדולה ודעת הפוסקים כר\"י בחולין שם. וא\"ש טפי הא דנקיט כנפי יונה לאשמעינן דהיינו דוקא הנוצה הגדולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וא\"י להחזיר והילכך חיישינן שמא יטלטל הגיזין [בידו (והן מוקצות) או אפי' ע\"י הקדירה שג\"כ אסור (ועי' תוס' ד\"ה הכל)]. </b>ולענד\"נ שהחשש הוא שאם תתקלקל לא יוכל להטמין ויתבטל מענג שבת שמצוה לענגו באכילת חמין כמ\"ש הרמ\"א סס\"י רנ\"ז וזה מדויק בלשון הגמרא [ושם צ\"ל מ\"ט חיישינן שמא תתקלקל וכ\"ה ברי\"ף]. ודע דהרמב\"ם מפרש דהטעם שאסור להחזיר כשנתקלקל מפני דהוה כמו שמטמין בחחלה בשבת. כיון שנהרס המקום שהיתה טמונה. ועכשיו מתקן המקום מחדש. והשו\"ע קבעו בסי' רנ\"ט ס\"ג בשם י\"א. והגרע\"א הקשה הא קייל בסי' רנ\"ז ס\"ד דאפילו ליטלו כולו ולתת אחר במקומו שרי. והוא דפסקינן כרשב\"ג (לקמן נ\"א) ואנכי תמה על קושיתו דע\"כ לא שרינן להחליף אלא הכסוי לבד כמבואר ברמב\"ם פ\"ד הל\"ד וכ\"מ מכה\"פ לכן מתבאר בדברי רש\"י בפי' הברייתא דר' שמעון בן גמליאל. אבל הדברים שטמונה הקדירה בהם ודאי דאסור להחליפם לכ\"ע:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ונותן כו' ואע\"פ שהוא מלא מוכין כו'. </b>והוא לקוח מפי' הרמב\"ם. ע\"כ במוכין יבשים קאמרי דא\"מ הבל דבחבורו פ\"ד הל\"ד אינו מתיר אלא בדבר שא\"מ הבל וכן לשון רש\"י לעיל (ל\"ד) במשנה ד\"ה וטומנין אה\"ח בקופה של מוכין ולעיל בגמ' (מ\"ח) מוכין שטמן בהם כו' ושם בברייתא טומנין כו' ובמוכין צ\"ל הכל ביבשים דבדבר המוסיף הבל אף מבעו\"י אסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מזין עליהן. </b>כתבו התוס' דאיצטריך כו' אבל לפי' הר\"ב כו' דהתם כו' נפרש כו' שלא נחוש לשמא יתכוין להזות עה\"ב. וזה דוחק דלמה יתכוין עה\"ב. ול\"נ דאשמעינן דל\"ח שמא תפול ההזאה עה\"ב וממנה תתמצה עלה\"כ דפסולה כדאיתא שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ולא בעיר של זהב. </b>הקשו בתוס' דהא תנן כו' והכא לא אסרו אלא בשבת כו'. שמעתי דזהו פרכת הגמ' בכאן מאי בעיר של זהב דהלא גם בחול אסור ומשני ירושלים דדהבא ור\"ל דצורת ירושלים מותרת (ואולי משום קרא דאם אשכחך ירושלים וגו') וכדעביד ליה ר\"ע כו' אלמא דשרי וש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח [על התוי\"ט ד\"ה ולא בתפילין] ול\"נ דגם למ\"ד שבת לאו ז\"ת צריכין ג\"כ האי טעמא כו' וכ\"ע הגרע\"א דכן הוא להדיא ברש\"י סנהדרין (כ\"ח) ע\"ש. </b>ולי ל\"נ כן דעת רש\"י מדל\"כ רק דשמא יצא בהן לר\"ה משמע דהיציאה גופה אסורה זולת חששה דליפנות או דמיפסקי ובעיקר כוונת רש\"י עי' מש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת דר\"מ. </b>ק\"ל דהא המה עשוין למי שריחה רע כדאמרינן בגמרא וא\"כ אמאי ר\"מ מחייב חטאת למה יגרעו מקמיע מומחה שפירש\"י לעיל (ס' א') במשנה דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו. וזה י\"ל כי נחלק בין קמיע שנושאה מי שיש לו חולי וכדומה. אבל ריח רע אינו נקרא חולי. וחילוק כזה הוא בתוספתא שהביא הרי\"ף בס\"פ שמונה שרצים ע\"ש. אבל קשה מהא דתנן לקמן (ס\"ד ב) יוצאות כו' בפלפל ופי' בגמ' שהוא לריח הפה. ואולי אין רוב נשים שיש להן ריח רע יוצאות בכובלת וכמ\"ש הרע\"ב בכוליאר ולפמ\"ש בס\"ד לעיל בגמ' (נ\"ט ע\"ב) א\"ש כאן בפשיטות:"
+            ],
+            [
+                "<b>בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. </b>הן לפי סדר המשנה בזה הפרק. מ\"א מפרשת דברים שלא תצא אשה בהם לכתחלה וא\"י א\"ח חטאת. מ\"ב כיו\"ב באיש. מ\"ג דבאשה חייבת חטאת. מ\"ד כיו\"ב באיש. ומן מ\"ה עד סוף הפרק דברים שיוצאין בהם לכתחלה באשה ובאיש. ולכן תימה על סדרו בבא זו דבירית שיוצאין בה לכתחלה. במשנה זו. הלא מקומה הנאות לה במשנה שאח\"ז. וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בחוטי שער כו' וקולעת בהן שערה [רש\"י] או אפי' קשרה אותן על פדחתה כו'. </b>לכאורה מנ\"ל הא. הא זה הוי קשה ע\"ג הרך דגרע עי' בגמ' ר\"פ ובתוס' ד\"ה השתא הב' אבל דבריו לקוחין מפי' הרמב\"ם והוא פי' גם בר\"פ שבראשה נכלל גם מצחה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואם יש לו בית קבול כו' מקבל טומאת מגע כו' [כ\"ה ברש\"י] </b>ותימה עליו ועל התוי\"ט דשתיק ליה הלא זהו דעת אביי בגמרא (והביא זה גם התוי\"ט) ורבא פליג עליה ואמר אף מדרס והל' כרבא וכן פי' הרמב\"ם ופסק כן בחבורו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. </b>עי' [פי' הרע\"ב ו] פי' רש\"י אבל בנוסחת המשנה דירושלמי ליתא למלת אב וכן בגמ' ס\"ח ריש ע\"ב ובפיסקא (ע') ליתא:"
+            ],
+            [
+                "<b>הזורע. </b>הן אף כ\"ז שלא נשרש כמאן דשדי בכדא דמי. עי' מנחות (ס\"ט) מ\"מ כיון דע\"י זריעתו עתה ישרש אח\"כ חייב כמו אופה וצולה דחייב אע\"פ שנאפה ונצלה אח\"כ מאליו (וע\"ש סוף דף נ\"ו ונ\"ז א') והנה אם לקט הזרע קודם שנשרש נראה דפטור למפרע על מה שזרע כיון דלא נתקיימה מחשבתו וד\"ז יש ללמוד מבעיא דרבב\"א בריש מכילתין דאם רודהו קודם שנאפה פטור וגדולה מזו משמע בתוס' ק\"ע בירושלמי דפרקין (דף כ\"ח א' דפוס דעסוי) בד\"ה כל דבר דאם עקר דבר מגידולו אם שוב שתלו אח\"כ פטור. וזה ודאי ל\"נ כלל דכיון דכבר גמר מלאכת העקירה. [וזה דומה למש\"כ הרא\"ש בפ\"ב דביצה סס\"י י\"ז ע\"ש] משא\"כ הכא היכא דלא נשרש עדיין לא נעשה כלום דכמאן דשדא בכדא דמי. והנה בזורע משמע דחייב אף דההשרשה לא תהיה אלא בחול עי' מש\"כ בפ\"ב דכלאים מ\"ג וכן הנוטע חייב אף דזמן קליטתו נמשכת. עי' בפ\"ב דשביעית מ\"ו. ומזה נ\"ל דכן האופה בשבת עם חשכה חייב אף דאין שהות שתגמר אפיתו בעו\"י:",
+                "<b>שם המולחו והמעבדו והממחקו כו' </b>כצ\"ל וכ\"ה ברי\"ף וברא\"ש ולקמן (ע\"ה ב') בפיסקא בגמרא ותיבת את עורו ליתא. [עי' שנויי נוסחאות. המעתיק]:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והמרקד כו' משום דשלשתן הוו במשכן כו' [גמ'] א\"נ לפי שאינן כו'. </b>ותמוה לפרש טעם אחר מהש\"ס ואולי א\"נ ט\"ס הוא ובא ליישב בזה מדוע ל\"ח ג\"כ השובט והמדקדק דחשבם ר\"י לקמן (ע\"ה ב' ועי' רש\"י שם שיישב בטוב) והוא מחלק דשם באמצע מלאכת המסיכה והאריגה הוא שובט ומדקדק לתקן יפה המסיכה והאריגה אבל הכא הוה בזה אחר זה:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אבות כו' וכ\"ש לבית יוסף כו' דכל תופר א\"ח על הקשירה כו'. </b>ע\"ש בב\"י דלכן לא מחייב משום דמיירי דלא עשה אלא קשר אחד. וא\"כ אדרבה לא א\"ש לישנא דארבעים כיון שזה לא נקרא קשר. גם מה שתלה זה בב\"י ע\"ש דהוא לא חידש מידי רק הביא דברי הר\"ן והסמ\"ג גם סתירתו מהא דחלתא אינה סתירה דאולי דרכה היתה להעשות בב' קשרים דלצורך החזקת התפירה לא היה נצרך לקשר דע\"כ לא בעינן ליה אלא בב' תפירות לבד כמ\"ש הרמב\"ם פ\"י ה\"ט:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה המכבה והמבעיר. </b>הכא ל\"ק דליתני מבעיר ברישא כו' ולכן נראה בעיני כו' שבהבערה איכא מאן דס\"ל שאין בה ח\"ח כו' והוא ר\"י כו'. מוכח דס\"ל דבכבוי גם ר\"י מודה. ושארי הגאון המפורסם מו\"ה מנשה בן יוסף בן פורת מאילייא ז\"ל באלפי מנשה נסתפק בזה. ולכאורה מדברי התוס' בביצה (ר\"ד כ\"ג) נראה דכבוי ג\"כ אינו אלא בלאו לר\"י מדהוצרכו לחלק ביניהם מטעם דהבערה ישנה לפעמים לצורך או\"נ כו' ע\"ש וכן הבין דבריהם בס' משכיל לאיתן (בפסחים צ\"ג ב') ע\"ש אבל בס\"פ ספק אכל מוקמי אמי ב\"א לרחב\"א לת\"ק דברייתא שם דאמר המחתה בגחלים בשבת חייב חטאת (אחת אע\"פ שהוא מכבה ומבעיר) כר\"י דאמר הבערה לל\"י הרי לך בהדיא דבכבוי מודה וכ\"נ מר\"י גופיה לעיל בפרק ב\"מ דפוטר בכולן חוץ מה\"פ שהוא עושה פחם משמע דמודה בה לת\"ק דחייב חטאת. שוב מצאתי להת\"י שם כדברי והביא ג\"כ להא דכריתות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לחין הראוין לאדם כו' דלחים לא חזו לגדי [כ\"ה ברש\"י] אף דהיה חזו י\"ל כיון דחזו גם לאדם אין מאכילין אותן לגדי. </b>עי' בגמ' (ע\"ח) וברש\"י ד\"ה רפואתו ל\"ש ושם ע\"ב בד\"ה קלף במתניתין (וע\"ט א') בתוס' ד\"ה כדי. וכן הרמב\"ם בחבורו לא כתב רק מפני שהן אוכלי אדם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קלף כדי לכתוב עליו פ\"ק שבתפילין שהיא שמע ישראל. </b>ק\"ל לדעת הי\"מ שבתוס' (מנחות מ\"ב ב') ד\"ה עד דבקלף של תפילין כ\"ע ל\"פ דבעינן עבוד לשמה וכ\"כ המאור פ\"ק דסוכה ה\"ל להתנא להתנות שהיה מעובד לשמה. ועוד קשה לי לדעת הרמב\"ם דבמזוזה ל\"צ עבוד לשמה מאי פריך הגמ' לקמן (ע\"ט ב') ורמינהו קלף כו' כדי לכתוב עליו מזוזה נימא התם דלא עיבדו לשמן והוה א\"ש ג�� סיפא דברייתא דתני קלף כו' פ\"ק שבתפילין דר\"ל אם היה מעובד לשמה ולא לשנויי בדוחק דה\"ק כו' ע\"ש [ול\"נ ליישב. דרש\"י פי' איידי דדמיו יקרים לא עבדי מיניה קשר מוכסין וכ\"כ התוס' לקמן וק\"ל דמ\"מ כי אין בו כדי לכתוב פ\"ק שבתפלין אמאי פטור הלא מעתה כיון שא\"צ לתפילין ע\"כ ישמש בו לד\"א ולחייב בכדי קשר מוכסין וכ\"ת דאכתי ראוי לדבק או לתפור אליו חתיכת קלף עד שישלימנו לשיעור פ\"ק דהא כתבו התוס' בסוטה י\"ח ד\"ה כתבה דלא מהני תפירה. ועי' בתשו' הגרע\"א סי' י\"א. ע\"כ נלענ\"ד דהטעם דא\"ח בכדי קשר מוכסין הוא מפני דע\"כ מיירי דעיבדו לשם תפילין וא\"כ אסור לעשותו לקשר מוכסין משום הורדה מקדושה וכן הברייתא ע\"כ ג\"כ איירי במעובד לשם מצוה דאל\"כ לחייב בכדי קש\"מ]:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה שהיא שמע ישראל. </b>תמיהא לי דלמאי איצטריך לפרש דזיל קרי כו' ונ\"ל כו' שד' פרשיות שבתפילין מעכבות זא\"ז א\"כ לא ליהוי כו' אהכי קתני כו'. ולכאורה מה יושיענו זה אכתי אף לזאת חסר לו עוד דיו וקולמוס וכן לרוב דברים שחשיב במשנה אין די בהם לבדם בלתי הצטרפות דברים זולתן ובר\"פ פריך אביי מים בכד ומצטרפין והשיב לו רבא מידי דחשיב בעינן וה\"נ הא חשיב ופירש רש\"י דחזי לצרופי ביה מיא. וי\"ל דע\"כ ל\"א דחזי לאיצטרופי אלא אם חסר לו דבר אחר שנצרך לתכליתו אבל לא אם הוא בעצמו חסר השיעור דאל\"ת כן יתחייב על כל פחות משיעור [ומדברי התוס' לעיל (ע\"ו ב.) ד\"ה אף אנן נמי תנינא לא משמע כן] ול\"נ ליישב ע\"פ משנה (בקדושין ס\"ב ב) קדשתי את בתי הקטנה כו' כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות דר\"מ מה\"נ איכא למטעי דפרשה קטנה היינו קטנה מהגדולה ואף לאביי שם דבכת אחת כו' קטנה קטנה ממש נראה דכאן דומה לב' כתות דקדש והיה כו' כמו כת אחת ושמע והיה א\"ש כמו כת הב' ומכ\"ש לשטת ר\"ת בסדר הנחתן בבתים דקדש והיה כ\"י בצד אחד ושמע והיה א\"ש בצד הב':"
+            ],
+            [
+                "<b>סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. </b>ובגמ' (פ' ב') תנא כדי לסוד אצבע קטנה שבבנות. ותמיהני על הרמב\"ם בפי' והר\"ב אחריו שלא בארו זה ולעיל בר\"פ גבי שמן כדי לסוך אבר קטן בארו יפה. ונ\"ל ראיה לפירוש רש\"י שם דאבר קטן היינו אחד מפרקי אצבע קטנה ולא כפי' הרמב\"ם אצבע קטנה מדהתם תני אבר קטן (עי' בפ\"א דאהלות מ\"ח) והכא אצבע קטנה ש\"מ דחלוקין מהדדי:",
+                "<b>שם רי\"א כדי לעשות כלכול. </b>לקמן בגמ' בפיסקא איתא כדי לסוד כלכול וכ\"ה בנזיר וכ\"ה ברא\"ש:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה פטפוט. </b>רגל למקום מושב הכור כו'. כן הוא ברש\"י ובפי' הרמב\"ם אבל בגמ' איתא פטפוט כירה קטנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ונתונה באלפס. </b>שהוחם כבר:",
+                "וכ\"ה בפי' הרמב\"ם וכ\"פ בפ\"ה דכלים מ\"ב והעקר חסר מה\"ס. ולענד\"נ דסתם אלפס הוא של ברזל כמש\"כ התוי\"ט שם בפי\"ד מ\"ד וזה ידוע דברזל מתחמם מהר יותר מחרס:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה פלפלת. </b>פי' הר\"ב אין זה פלפול כו' ונ\"ל מדקתני פלפלת בתי\"ו כו'. והנה לעיל (פ\"ו מ\"ה) תני פלפל והגמ' מפרשו שם לריח הפה כמו הכא א\"כ נראה דחדא נינהו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה רי\"א כו'. </b>ולכאורה היה נ\"ל דת\"ק טעמיה משום דהוה מלאכה שאצל\"ג ור\"ש היא כו'. ולדעתי דלר\"ש גם מאבני וכו' פטור וכדאמרינן בגמרא לקמן (צ\"ד) פוטר היה ר\"ש אף במוציא אה\"מ לקוברו ע\"ש בפירש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ריבב\"א חמשה. </b>נ\"ל סמך לדבריו דבקרא דכארץ תוציא צמחה וגו' רמוז ה' זרעונים כדלעיל בגמ' (פ\"ד ב') משמע דבהכי חשיבותייהו:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מת כגרוגרת. </b>פי' הר\"ב כדין שאר אוכלין שהרי מותר לאכלו כשמת כו'. וכתבו התוס' כו'. ול\"ד במחכ\"ת דאפילו היה אסור לאוכלו מ\"מ ראוי הוא לנכרי כמ\"ש התוספות בכיוצא בזה בד\"ה שמצניעין. ועי' מ\"ש לעיל בגמרא (ע\"ח ב) אך לפי\"ז ק\"ק מ\"ט דת\"ק דפליג על ר\"י בחי טמא. הא עכ\"פ חזי לעובד כוכבים קטן:",
+                "<b>שם במשנה צפורת כרמים. </b>הוא מין חגב טהור כדאיתא בחולין (ס\"ה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה חזר והכניסו כו' וכתב המגיד דהא דתנן חזר והכניסו ר\"ל והוציאו כו' ודוחק ול\"נ דברישא אמר המצניע כו' ור\"ל דלקח מאוצרו כ\"ש והצניע לזרע כו' חייב בכ\"ש. </b>וע\"ז אמר חזר והכניסו ר\"ל לאוצרו ואח\"כ הוציאו (דהוציאו דרישא מושך עצמו ואחר עמו כמו דקאי על וכל אדם דר\"ל ונ\"א שהוציאו) א\"ח אלא כשיעורו. והמקשה דפריך פשיטא ר\"ל כיון דחזר וזרקו לאוצר הרי ביטל מחשבתו הראשונה במעשה (ולשון רש\"י שם אינו מדויק דלשיטתו הל\"ל כיון דחזר ונמלך דלא לזרעו בטלי כו') וחדש לו אביי כגון כו' ומקומו ניכר כו':",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה עד שיוציא. </b>כלומר אלא ע\"כ הוציא בראשונה כל הקופה [רש\"י] כוונתו מבוארת דאם לאחר שהניחה חזר והוציא כולה תו אינו מחייב שכבר היתה מקצתה בר\"ה. וכ\"כ הה\"מ בפי\"ב (ולמאי דפרישית [לקמן] דהאיסקופה היא כרמלית מילתא דפשיטא היא שהיה פטור) ומזה ה\"נ לכאורה לב\"ע דס\"ל מהלך כעומד דמי. המוציא מרה\"י לר\"ה דרך הילוך פטור. דהא בשעה שנעתק מרשות לרשות היה כמונח מקצת החפץ ברה\"י ומקצתו ברה\"ר [וזהו דוקא כפי משמעות התוס' לעיל (ה ב) ד\"ה בשלמא דמעביר ד\"א ברה\"ר הלכתא גמרינן לה ול\"ג מהלכה. אבל לא לשיטתם בכתובות (ל\"א ב') דגמרינן ממעביר דבמקום חיוב ל\"א מהלך כעומד דמי כאשר אבאר בסמוך בס\"ד] והא דתני פלוגתתן דרך סטיו הוא לרבותא דרבנן. ובזה הוה א\"ש כמין חומר מה שנדחקו ראשונים בהא דרבה גבי לולב וכו' שאמר גזירה שמא יעבירנו ד\"א בר\"ה ול\"א שמא יוציאנו מרה\"י לרה\"ר דמשום ב\"ע איצטריך. ובפרט לפי מה שהבין הרא\"ש והר\"ן בדעת הרי\"ף דהלכתא כוותיה דלדידיה ליכא חיוב מרה\"י לרה\"ר. אבל זה אינו דהא בכתובות שם מוקי לההיא דגונב כיס כב\"ע וברישא תני קודם שיבוא לידי איסור סקילה (ועי' ב\"ק ל\"ה ובתוס' ד\"ה מתניתין בשוגג) וכן מסיפא דהיה מגרר כו' משמע בסוגיין דמיד כשבא לרה\"ר בא עליו חיוב שבת דמגרר כמונח דמי. ובשעה שנעתק מרשות לרשות ל\"א דאז הוי כמונח ולפטור. אבל מ\"מ טעמא בעי מדוע ל\"א כמונח דמי בשעת העתקתו מרשות לרשות ולפטור וכקושית הירושלמי לב\"ע על העברת ד\"א:",
+                "<b>וראיתי בתורע\"א כאן שהבין בדברי המהרש\"א שבתוס' בכתובות הנ\"ל. </b>דלקולא ל\"ג ממעביר ד\"א בר\"ה דל\"א מהלך כע\"ד ע\"ש. ובמחילה מכתה\"ג שחילוק זה אינו לא בתוס' ולא במהרש\"א. רק המהרש\"א כתב דלענין חיוב תשלומין דגניבה נשארה הסברא החיצונה דמהלך כע\"ד ול\"ג ממעביר. כיון דלענין שבת אין נ\"מ שם. אבל מה שנוגע לענין חיוב שבת ילפינן שפיר ממעביר בין לחומרא בין לקולא (רק בהמוציא כו' דרך סטיו לא ילפינן ממעביר מפני שהוא מקום פטור) ולפי\"ז מודה ב\"ע בדינא דריו\"ח דהמפנה כו' ונמלך כו' משום דילפינן ממעביר דלאו כע\"ד מפני שהוא מקום חיוב. והא דקאמר הש\"ס שם אלא הא מני ב\"ע קאי נמי למאי דמוקי ע\"מ להוציא. רק לדידיה לא מיירי דעמד משום דלענין חיוב גניבה אמרינן מהלך כע\"ד. ובזה נרויח לישב ד��ת הרי\"ף שפסק כב\"ע מקושית הרא\"ש והר\"ן מהא דריו\"ח דהמפנה כו'. ולדברינו אחדים המה:",
+                "<b>שם ברע\"ב בא\"ד אבל מלאה חרדל כו'. </b>[והוא כחזקיה דבגמ'] ולכאורה תמוה דהא קם רבא בשיטתיה דר' יוחנן במסקנא לקמן. וה\"ל לפרושי כוותייהו. וכ\"פ הרמב\"ם בפי\"ב ומטעם זה כמו שביאר הה\"מ. והא ל\"ל דהרע\"ב מפרש דאיפוך דאמרינן לקמן קאי אקמייתא דהא כבר הכריח הר\"ן בפ\"ב דגיטין גבי פלוגתת ר\"י ור\"ל בטעם תקנת זמן בגיטין דסתם איפוך בש\"ס קאי אבתרייתא. ואפשר ליישב דבריו ע\"פ מש\"כ התוס' לקמן ד\"ה התם בתירוץ הא' דרבה ס\"ל אגד גופו ש\"א והוא כאביי. וכיון דרבה ואביי קמו בחדא שיטתא הלכתא כוותייהו נגד רבא והרא\"ש ברפ\"ב דב\"ק כתב דהלכה כרבה (אפילו לחודיה) נגד רבא וכן ר' אבוהו לעיל ה' ס\"ל ג\"כ דאגד יד שמיה אגד כמ\"ש התוס' שם. לכן פסק ג\"כ באגד כלי כאביי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה איסקופה החיצונה. </b>פי' הר\"ב כו' ופחותה מג' דהוי ר\"ה גמורה. ול\"נ דגם היא כרמלית כאיסקופה דרישא דנראה שהיא כמו מדרגה לפני הפתח לעלות דרך עליה מר\"ה להבית. והאיסקופה דרישא היא לפנים ממנה תחת המשקוף (עי' בפי' הרמב\"ם) גבוה מהחיצונה ודרך מדרגה להיות גבוה ג\"ט כמעלות שבמקדש (מדות פ\"ב) שהיה רומן חצי אמה. ולזה אמר אע\"פ שרוה\"פ מבחוץ ר\"ל חוץ להאיסקופה דהיינו ברה\"ר. והא לא תיקשי דא\"כ איך אמר חזקיה דמלאה חרדל חייב דאג\"כ ל\"ש אגד. והא אמרינן לקמן בגמ' אליבא דרבא דאגד גופו ל\"ש אגד, מ\"מ בלמעלה מג' פטור. י\"ל דהתם טעמא משום דלא נח כפירוש רש\"י. והכא הא מונחים בקופה ודמיא לבעיא דרבא לעיל (ה' ב') אגוז בכלי וכלי צף ע\"ג מים. ויסבור חזקיה כצד דבתר אגוז אזלינן. ואגד גופו יסבור דשמיה אגד. ולכן פטור בפשט בעה\"ב את ידו כו' א\"ו כפי' הר\"י שבתוס' שם דלמעלה מג' ידו בתר גופו גריר. גם י\"ל דמיירי דהקופה מונחת בשיפוע דמתתאי לצד חוץ והוה שם בפחות מג' סמוך לארץ:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שכן משא בני קהת. </b>פירש\"י בשם רב האי גאון שמפורש בירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף עכ\"ל בירוש' שלפנינו הגירסא אינה כן וכן במ\"ר שם וגירסתו מצאתי בילקוט שם בשם הירושלמי. ומש\"כ והחביתין הוא נגד ומנחת התמיד דבקרא דבפ' צו נקראו מנחת תמיד. ועי' מ\"ש בס\"ד במ\"ר שם:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה מרפיקו. </b>ונראה בעיני כו' ולא ע\"י כלי שתולין בזרוע במרפיק כו'. ולפי הגירסא שלפנינו בירושלמי ובמ\"ר הנ\"ל דמה\"ת היתה תלויה בזרועו א\"כ פשיטא דחייב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט סד\"ה וכן כזית. </b>ואפשר דלכלבו כו' הוי שיעורא רבה כו'. תמוה דלפ\"ז הדרא קושיא לדוכתא דמ\"ט משמשי ע\"ז פטור מפני שא\"כ להצניעם ה\"נ ליפטרו מפני שאין מצניעין כמוהו. וכן מש\"כ דבפחות מכזית מה\"מ אינו מצוה לקברו א\"כ לא ליחייב אחצי זית מכזית דהא אין מצניעין כמוהו. ובגמ' איתא דחייב ופסקה הרמב\"ם. ומש\"כ ועוד דלא שכיח כו' אינו מובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>הנטל צפרניו כו'. </b>לכאורה מה שייטייהו דהני דיני דחיובייהו משום גוזז למיתנינהו הכא בין דיני דהוצאה וזריקה. ואולי משום דאינהו הוו נמי מלאכה שאצ\"ל כמ\"ש התוס' לקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הזורק. </b>ומ\"ש ולחי ברוח רביעית וכן קורה כדמפרש לקמן. ותמיהני הלא הוא נאמן בית הר\"ב ואיך שכח דעתו בפ\"א דעירובין (מ\"ב) דמבוי שיש לו ג' מחיצות וקורה אינו כרה\"י (והיא שיטת הרמב\"ם) רק דינו כמקום פטור. והא דלא חשיב ליה בתוך מק\"פ משום דרבנן שווינהו כרה\"י לענין שאין מטלטלין מתוכו לרה\"ר או איפכא [וכשאין לו הכשר כלל ברוח רביעית הוא בכלל והכרמלית דחשיב שם וכן נכלל בו המדבר בזה\"ז]:",
+                "<b>ומה שחשב הר\"ב המדברות בכלל רה\"ר ובגמ' (ו' ב') מסקינן דבזה\"ז אין דינן כרה\"ר. </b>נמשך בזה אחר שיטת הרמב\"ם וכבר תמה עליו הה\"מ בפי\"ד הל\"א וע\"ש בכ\"מ. ומ\"ש עוד ומקום שאין בו ד' על ד' כו' הוא מ\"פ אפילו קוצים כו' לא דק בלשונו דעי' בגמ' (ז) דרבותא היא דאף בדידהו בעינן גבוה ג' ולאפוקי ממ\"ד דאינהו אפילו פחות מגובה ג' הוויין מ\"פ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות קי\"ח ובמושיט למטה מי' רצו בתוס' להוכיח דחייב וכתבו בדף ד' ע\"א ד\"ה אבל למעלה כו' עכ\"ל. </b>וקשה לי כו' אבל לעולם לדידן דלא ילפינן זורק ממושיט גם למטה מלמעלה לא ילפינן. ולענ\"ד דהוכחת התוס' היא דע\"כ מטה כלמעלה ממש ולא דנצטרך למילף זה מזה אלא הוא מטה והוא מעלה. דא\"ת דחלוקין הן רק דילפינן זמ\"ז היה יכול לומר דלמעלה ד\"ה חייב דילפינן כו' וה\"ה או כ\"ש מושיט למטה. אבל מ\"מ זורק למטה ל\"י ממושיט למטה דדומה מדומה ל\"י ע\"ד דלמד מלמד לא ילפינן בקדשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם בסוף אות קכ\"ב ועוד תמה אני כו' א\"כ בזה ישאר הקושיא דנימא בכל אמה דהוי כמונח כו'. </b>ולי לק\"מ דהא הש\"ס קאמר בר\"פ אלא כל ד\"א ברה\"ר גמרא ג\"ל ור\"ל כל צדדי ד\"א בין ע\"י העברה ובין ע\"י זריקה ובין ע\"י גלגול ויתישב ג\"כ בזה מה שהקשה על תוס' דעירובין:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ונתגלגל חוץ לד\"א פטור. </b>שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב [והוא מפי' הרמב\"ם. אבל מדברי התוס' בד\"ה והא וד\"ה אחזתו בסופו מוכח דטעמא דפטורא היא משום דנח מעיקרא בתוך הד\"א] וקשה לפי' לאביי דלעיל (ע\"ג א') מא\"ל. ועוד דמשמע דאיירי דומיא דסיפא בנח ע\"ג משהו. ולרבא דשם מיירי הכא דנתכוין לד\"א או באומר כ\"מ שתרצה תנוח [עי' ב\"ק (כ\"ו ב') תוד\"ה נתכוין. המעתיק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה רקק מים ורה\"ר כו' דאפילו רקק רחב ארבעה וכו' </b>מלשונו משמע ארבעה טפחים וכן נראה מהתוי\"ט והוא תמוה עי' בגמ' דף ק' ע\"ב אביי אמר כו' אבל היכא דהוי ד\"א וכו' וכ\"כ ברש\"י ובפי' הרמב\"ם. ומה שהקשה התוי\"ט ע\"ד מתרץ שיש בו דע\"ד כו' לפי מה דס\"ד ה\"ל לאקשויי גם על שאינו רחב ד' דשם הוי מקום פטור. ואנכי תמה על פי' הרמב\"ם ואחריו הרע\"ב שלא פי' כרב אשי בסמוך ותפשו דברי אביי [עי' תוס' ר\"ע אות קפ\"ד. המעתיק]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והמכה בפטיש. </b>פי' הר\"ב כו' וכפירש\"י כו' והקשו בתוס' כו'. אלא נראה לר\"י כו' . ונראה לי לתרץ דברי רש\"י כו' ובהווה עכשיו באה המשנה לאשמעינן ויש לי ראיה שכן היא כו' עכ\"ל התוי\"ט. יותר ה\"ל להביא מהא דחשיב בא\"מ בפ' כ\"ג האופה במקום מבשל שהיה במשכן ומפרש בגמ' שם דסדורא דפת נקיט. ופי' הר\"ן משום דשכיחא. אבל כונת התוס' הוא דלפירש\"י אינו אלא תולדת מכה בפטיש שהיה במשכן ואיך שביק האב ונקיט התולדה. וכש\"כ למאי דמשני בגמ' אליבא דשמואל ור' יוחנן אימא המסתת המכה בפטיש ופירש\"י דה\"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש. דמשמע ודאי שהוא האב משא\"כ אופה וכן הני דהביא תוי\"ט המה ג\"כ אבות ממש. עי' בפי' הרמב\"ם במשנה דא\"מ בפרק כ\"ג:",
+                "<b>והנה לפירוש ר\"י מוסיף רשב\"ג אף המכה על הסדן ולפירש\"י בפכ\"ג צ\"ל דמוסיף אף בשעת מלא��ה וכ\"מ בפירושו בגמ'. </b>ודלא כגירסת הרי\"ף (ברשב\"ג) בשעת גמר מלאכה. והר\"ן בפ' כ\"ג נמשך אחר גי' הרי\"ף ולכן הקשה מזה על פירש\"י דשם. ולפלא איך לא הרגיש שרש\"י לא גריס כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בין משם אחד. </b>שתיהן אלפי\"ן [רש\"י]. לכאורה לא מצינו למ\"ד שמחויב על ב' אותיות שאינן שם בשום מקום אף דהגמ' ר\"ל דר\"ש מחייב כה\"ג. מ\"מ מסקנא לא הוי הכי. ואולי י\"ל דרש\"י פי' כן אליבא דר' יוסי דחייב משום רושם. ולרושם ודאי די גם ב' אלפי\"ן. והא דאריב\"ח אליביה (ק\"ג ע\"ב) מאחת שם משמעון הוא ל\"ד וכמ\"ש התוס' לעיל (ע. ב') וכפי דמוקי ר' יעקב רישא כותיה. אבל על הרע\"ב שכתב אוקימתא דאביי קשה. ואפשר דדוקא היכא דנתכוין לשם גדול הוא דבעינן שהב' אותיות שכתב יהיו שם במק\"א. אבל אם לא נתכוין מתחלה רק על כתיבת ב' אותיות חייב אף בכה\"ג וכמ\"ק בפירש\"י בגמ'. שוב ראיתי בתור\"ע שהעיר קצת מזה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה במשקין כו' כמו מי תותים [רש\"י] נראה דוחק דהא הוה בכלל מי פירות. </b>ולענ\"ד נל\"פ דמשקין הם ז' משקין שמנו חכמים במס' מכשירין פ\"ו מ\"ד:",
+                "<b>שם בד\"ה באבק דרכים כגון ששרט כו' על החול והאבק שבדרכים. </b>קשה דהול\"ל בחול ובאבק דרכים כדתנינהו בהדדי לעיל (ל\"ח ב') במשנה. ומזה יש להכריע כפי' ראשון שברש\"י כי אבק דרכים כאן הוא טיט:",
+                "<b>שם בד\"ה באבק סופרים עפרורית של קסת הסופר [רש\"י] </b>נ\"ל דלפי' הב' ברש\"י באד\"ר יל\"פ אבק סופרים שהסופרים מדבקים בו ניירותיהם והוא אבק הריחים עי' פסחים סוף (דף מ\"ב):",
+                "<b>שם בד\"ה על שני דפי פנקס כו' עד ולא זו אף זו קתני. </b>כפי הנראה דברי רש\"י הם אך במחכ\"ת לא העתיקם כראוי וז\"ל רש\"י. וה\"ה לכותלי הבית (ר\"ל אם כותב על אחד מכותלי הבית) רחוקים (ר\"ל האותיות זה מזה) כו' והדר תני שני דפי פנקס (ור\"ל דהן דומין לכותל אחד) וה\"ה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה שיעור המלבן כו'. </b>ל\"י מדוע שביק למיתני הגוזז דהיא מלאכה ראשונה שבצמר ושנוי תחלה בא\"מ בפ' כלל גדול והוה רבותא יותר דרחיק טפי מן טוה. עי' לעיל (ע\"ט) ובתוד\"ה אלמא. ובתוספתא רפ\"ט תנא דהגוזז חייב ג\"כ במלא הסיט כפול ופסקה הרמב\"ם בפ\"ט הל\"ז:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישב האחד על הפתח ולא מלאהו כו' השני חייב. </b>לכאורה קשה לר\"נ לעיל (צ\"ד ב') דאם אפיק חצי זית מכזית ומחצה חייב משום דאהני דאי שקיל מיניה תו פורתא לא יטמא. ה\"נ נימא דאהני הראשון (אם לא נשאר פחות רק כדי מלואו של הצבי) דאי הדר תו מיכסי קצת מן הפתח יהא ניצוד. ובקל יש לחלק:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אע\"פ שעמד הראשון והלך לו כו'. </b>דאלת\"ה היאך אפשר כו' ונמצא כשהשני חוזר אח\"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי. ולמה יהיה פטור כו'. ועמ\"א סי' שי\"ו סקי\"א שהשיג עליו ודעתו להתיר אף כה\"ג כיון שכבר היה ניצוד ע\"ש. וסברתו זר מאד. ועי' תו\"ח. ואנכי מצאתי בתוספתא ברפי\"ג הצד צבי בחצר של ב' פתחים נעל הראשון אה\"פ בא שני ונעל אה\"פ (ר\"ל הפתח הב') השני חייב והא' פטור. חזר הא' ופתח ונעל הא' חייב על צידה שניה. הרי מבואר דאף שכבר הוה ניצוד מ\"מ כיון שפתח הא' וכלתה שמירתו אם נעל אח\"כ חייב. ועל התוי\"ט אני תמה מאין פסיקא ליה שיוכל צבי לצאת דרך אותו מקום שיצא בו האדם. הלא עינינו רואות שעובי הצבי יותר מעובי אדם בינוני. ועתה י\"ל כפשוטו ד\"מ דחלל הפתח היה במכוון שיצא הצבי דרך בו ובא הא' וסתם חצי חללו (ומלאהו ל\"ד אלא דר\"ל דמיעט להחלל עד שלא נשאר בו בכדי שיצא הצבי) והב' סתם חצי חללו הנשאר ולכן אף שעמד הראשון והלך לו ונשאר מקומו פתוח אין בו כדי שיצא הצבי. ועד\"ז דעת לנבון נקל למצא עוד גווני אחריני וישמע חכם ויוסף לקח:",
+                "<b>שם במשנה הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. </b>עי' תוי\"ט מה שמביא בשם הר\"ן. ועי' רש\"י ולענ\"ד נראה דתיבת \"שמור\" הוא תואר לצבי הנזכר. ושעורו ונמצא צבי שהוא שמור (דהיינו קשור כמש\"כ הר\"ן בא\"נ ע\"ש) בתוכו. דודאי אף שניתר אח\"כ אין אומרים לזה שיפתח כמ\"ש הר\"ן. ולענין קושית התוס' מאי אולמיה כו'. נראה מפירש\"י לקמן בגמ' דממעשה בנ\"א מביא ראיה וכדאשכחן בכמה דוכתי בש\"ס והא מעשה כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה והחובל בהן חייב. </b>עי' פירש\"י והרמב\"ם מפרש דחייב משום מפרק שהיא תולדה דדש. ושאר שקצים ורמשים דפטור דעתו ז\"ל אף שיצא הדם לחוץ כמ\"ש הרב המגיד בפ\"ח הל\"ט. והקשה בתור\"ע מהא דלעיל (ע\"ה) דפליגי ר\"י ורבנן בפוצע חלזון אי חייב משום מפרק ומפרש רבא דפליגי באם יש דישה שלא בגדולי קרקע. הא כיון דאין לו עור לא שייך בו מפרק ע\"ש. והנה בפי' המשנה באר הרמב\"ם הטעם לפי שהוא מתחדש וחוזר לקדמותו ובחלזון פליגי אפילו בפצעו מת דאפילו רבא לא אמר שם אלא אפילו תימא שפצעו חי ור\"ל דבפצעו חי נמי מיירי ובמת לא יחזור עוד לקדמותו לכן הוצרך רבא לחדש עוד טעם דס\"ל לרבנן דאין דישה אלא בג\"ק ור\"י באמת ס\"ל דאפילו בחי דחוזר לקדמותו מ\"מ כשיצא לחוץ חייב וברייתא בחולין שהביא שם הה\"מ וכ\"מ דמחייבת בשאר שקו\"ר ביצא הדם אתיא כר\"י. ולה\"כ אלא כסתם מתניתין דלא חלקה בין יצא לל\"י ונכון בס\"ד:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ושלא לצורך כו' וכתב הר\"ן כו' אלא שאותן שמונה שרצים אין דרכן להזיק ולפיכך כל צידתן לצורך. </b>וק\"ל הא גם מהם יש שמזיקין את השדות ואת האילנות וכדתנן בפ\"ק דמו\"ק צדין את האישות (והם תנשמת) ואת העכברין משדה האילן ומשדה הלבן כו' ועכברין סורן רע הוריות (י\"ג) ורשיעי נינהו כו' לא מסתייהו דאכלי אלא קריין לחבריהן (תוס' ב\"מ מ' בשם הירושלמי). "
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה בין מרובה כו' אבל רש\"י והרע\"ב אליבא דרבה בר רב הונא (לעיל בגמ' ע\"ה ב'). </b>והתוס' כתבו שם דמדרבנן אסור לכ\"ע. ומש\"כ (התוי\"ט) וטעמא רבה איכא כו'. דפח\"ח וזה נעלם מהמג\"א סי' שכ\"א ס\"ק ז' ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וכשם כו' כדי לקצרן כו' [רש\"י] </b>ובגמ' (ס\"ד ב) מפרש רש\"י להתיר מרשת זו ולהוסיף ע\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה למבוי שאינו מפולש שי\"ל ג' מחיצות ולחי כו' </b>[כ\"ה בפי' הרמב\"ם] וקצרו במקום שהו\"ל להאריך דהא קשה דאפילו אוכלין ומשקין נמי עי' לקמן בגמ' (קי\"ז) בתוס' ד\"ה ועוד ובמהרש\"א וה\"ל לבאר דס\"ל כר\"א דבעינן ב' לחייב בעלמא רק דבכה\"ג בחד לחי סגי וכדמסיק בגמרא:",
+                "שם <b>בתוי\"ט בסד\"ה מצילין כו' וטעמא דלא שרינן להציל מידי אחרינא מפורש כו'. </b>במחכ\"ת ל\"ד דהכא דמיירי למבוי שאינו מעורב הטעם פשוט משום דלא עירבו. וגם לפי המסקנא בגמרא (קי\"ז ב') דאתיא כר\"א דבעינן בעלמא ב' לחיין. מחוסר גם כן עוד לחי הב':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר כו'. </b>בגמרא אמר רבה לצורך דבר שמלאכתו להיתר כו' שלל\"צ כו'. משמע לכאורה דמפ��ש לצורך ושלל\"צ דמתני' קאי תרווייהו על דבר שמלאכתו להיתר. וא\"כ שמלאכתו לאיסור לא הוזכר דינו במשנה כלל וכן לאוקימתא דרבא יקשה כזה. לכן נראה דהכי מפרש למתניתין כה\"כ ניטלין אבל יש מהן לצורך דוקא והוא כלי שמלאכתו לאיסור ויש דאפילו שלל\"צ והוא שמלאכתו להיתר ופירוש דלצורך ושלל\"צ הוא לכל חד כדאית ליה. ויתכן עוד לאמר דמשנה זו היא באור לדברי ר\"י דלעיל דאמר סתמא כה\"כ ניטלין ומפרש השתא דכה\"כ ניטלין יש מהן כו' כנ\"ל:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה ר' נחמיה אומר כו' כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי ולא לסמוך כו'. </b>ל\"ד דאפילו לחתוך בו לא שרי אלא דברים שדרכן לחתוך בו כגון אוכלין כדמוכח בעירובין (ל\"ה) וכדפי' [הרע\"ב] בעצמו שם (פ\"ג מ\"ג):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומע\"ש והקדש שנפדו כו' ולא נתנו את החומש כו'. </b>כן מוקי לה בגמ' בלא נתן אה\"ח דאינו מעכב. וק\"ל לר\"י (ב\"מ נ\"ד) דמדרבנן אסור לאכול משום פשיעותא אפילו בשבת ופסק הרמב\"ם כוותיה בפ\"ה מהל' מע\"ש הי\"ב מדוע לא יאסר בטלטול כמו טבל דרבנן. ומתני' א\"ל דאתיא כר\"א או כהכרעת רבי שם אבל על הרמב\"ם דפסקה קשיא:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה והקדש כו' דכתיב ונתן את הערכך וגו' ונתן הכסף וגו' ע\"ש. </b>ודרשה זו תמוה דבכ\"מ מצינו בקרא נתינה בקרקע כמו לזרעך אתן את הארץ הזאת ועוד רבות ועי' ב\"מ (נ\"ו ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מדדין כו' ומיהו למאי שפסק הר\"ן לחלק בין גדולים לקטנים כו' ניחא כו' ולהכי תני עגלים כו' ולא שאר עופות כו'. </b>ותמוה דמאי נייחא הא גם לדעת הר\"ן שווים בהמה ועוף דבגדולים שרי אף בר\"ה ובקטנים לא. א\"כ ישאר הקושיא מדוע שייר שאר עופות. והמחוור הוא משום דבעופות יש תרנגולת דאין מדדין להכי לא תני להו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כורך על אצבעו. </b>דרך מלבוש לשנותו כו'. וכן פי' רש\"י. ולכאורה תרתי דסתרי דאם הוא דרך מלבוש אין בו איסור כלל אפילו מדרבנן. ולשנותו כו' (זהו אפילו אינן דרך מלבוש כמו לעיל (קכ\"ח ב') לענין שמן מביאה בשערה) הוה איסורא דרבנן. ואולי אף דרך מלבוש אסור דהוה כהערמה לעיל (ס\"ה ב') אבל מ\"מ קשה דל\"ל כלל לטעמא דדרך מלבוש ואולי בכדי דליהוי שבות דשבות אבל משמע דדרך רה\"ר אסור וכ\"כ המ\"א סי' של\"א סק\"ח וא\"כ הוה בלא\"ה שבות דשבות. והגרע\"א הקשה דמ\"ש מכמון דשרי ללעוס בשיניו דהוי טחינה כלאח\"י וה\"נ הוי הוצאה כלאח\"י ואפילו מרה\"ר לישתרי ולי שנא ושנא דהתם לצורך רפואה (וביותר תמיהני על כתה\"ג דלקמן ע\"ב בפיסקא דמוצצין קאמר הש\"ס דהוה סכנה וע\"ש בתוד\"ה לעוס) והכא לצורך מילה דמכשירי' קודם המילה אינם דוחים אפילו שבות:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומזלפין כו' ולשון ארמי הוא כו'. </b>ואני אומר שמקורו הוא מל' עברי מן דֶלֶף כי הז' והד' מתחלפין מל\"ע לל\"א כמו זכר בל\"ע דכר בל\"א ודומיו הרבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ספק בן ח' חדשים ספק בן ט'. </b>וכפירש\"י. ובברייתא בגמ' (קל\"ה) איתא ספק בן ז' ספק בן ח' ולכאורה ה\"נ דהברייתא דוקא נקטא כה\"ג דתרווייהו ספיקי מיעוטי נינהו אבל בציור רש\"י והרע\"ב יש לן למיזל בתר רובא דרוב נשים לט' ילדן (יבמות ל\"ז). ואולי הברייתא כרבנן דרשב\"ג לקמן (קל\"ו) ורש\"י מפרש אליבא דרשב\"ג דפסק לקמן ריא\"ש כוותיה ועי' מ\"א סי' ש\"ל סקט\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ועושין אנומלין בשבת ריה\"א כו' רצ\"א כו'. </b>לכאורה נראה דר\"י ור\"צ פליג�� בפירוש מילתא דת\"ק עי' פסחים (קט\"ז ב') במשנה וחותם בגאולה רט\"א כו' רע\"א כו' ברשב\"ם ובתוס' שם ועי' עוד בעירובין (ריש דף מ\"ח) בתוס'. ותמיהני על לשון הרמב\"ם והר\"ב דנראה שמפרשים דג' מחלוקות בדבר וכ\"נ מהטוש\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל לא כובשין. </b>פי' רש\"י [וכן הרע\"ב] דהיינו צורך חול. מאי פסקא הא תנן לעיל (פט\"ו מ\"ג) מקפלין את הכלים ופירש\"י [וכן הרע\"ב] כדי לחזור וללבשן בו ביום והוא מהגמ' שם ולולי פירושם הנל\"פ הטעם שמא יתקע דומיא להא דתניא לעיל בר\"פ כה\"כ דלת של שידה כו' נוטלין אבל לא מחזירין ופי' רבא משום גזירה שמא יתקע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה והאבן בתוכה כו'. </b>ומ\"ש הר\"ב עוד ומתני' איירי כו' נמשך לפי' הרמב\"ם כו' ודבריו תמוהים כו' והכי איתא בגמ' ולנעורינהו נעורי אמר רחב\"א אמר רב כו'. עי' היטב בתוס' ישנים. ולפי הא\"נ שבסוף דבריהם יבא אל נכון פי' הרמב\"ם (והרע\"ב) אחריו במשנה. והתוי\"ט נראה שלא ראה את הת\"י והנה מוכח מפירושם דאף דהאבן נעשה דופן לכלכלה מ\"מ עוד שם מוקצה עליו ולהב\"י סי' ש\"ט היה פשוט דתורת כלי עליו ולכן כתב על פיה\"מ להרמב\"ם וא\"א לומר כן כו' ע\"ש והביאו התוי\"ט וכ\"נ מהרמב\"ם בחבורו וטוש\"ע ולענין דינא נראה דל\"פ דאינהו מיירי בדהדקיה עי' לעיל (קכ\"ה) וכ\"כ המ\"א שם סק\"ג והת\"י מיירי בדלא הדקיה:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא יספיד כו' ולפיכך יש לבעלי התוס' כו' אלא לשם כמה בנ\"א. </b>כלומר כו'. ול\"נ דר\"ל דלאחר שיספידו בהם לאותו אדם שהובאו בשבילו ראוים עוד להספיד בהם לכמה מתים ועל כונה זו הובאו. משא\"כ ארון וקבר א\"ר אלא לאותו מת בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא שיעלה כו'. </b>כלשון הזה בפ\"ד דשביעית מ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה בין דקה ובין גסה. </b>הן לר\"ה בגמ' הרבותא בגסה ולר\"י הרבותא בדקה וש\"מ דבלישנא דבין בין אין קפידא בסדור הדברים וכ\"מ בר\"ה (ריש דף ל\"ג) אבל בריש מו\"ק משמע בגמרא דאת הפשוט דרך להזכיר תחלה ועי' מש\"כ בברכות (נ\"ד א'):",
+                "שם <b>בתוי\"ט ד\"ה מתירין כו' ל' הרב שאגדן וכן לשון רש\"י ואגד אין בו קשר האסור כו'. </b>נראה דאישתמיטתיה במחכ\"ת גמרא ופירש\"י בסוכה (ל\"ג ב') בענין אגד של לולב דבעינן דוקא קשר האסור ע\"ש ובנידון דהכא נ\"ל דדרכן היה לקשור העמרים בהתבן גופיה עי' פ\"ו דפאה משנה יו\"ד ובפי' הרע\"ב כמו שנוהגין בזמננו (וגם בלא\"ה הרי עמרים גופייהו עומדין להתירן למאכל בהמה) והרע\"ב כתב בסוף מכילתין דגמ' דראוי למאכל בהמה לא מבטיל ליה להיות קשר ש\"ק. ודמיא להא דתנן לעיל פט\"ו קושרין דלי בפסיקיא. ורש\"י שם הוסיף עוד דמנתק כשיבש ולדבריו הך עדיפא מהא דפסיקיא ובזה נסתר ג\"כ דמיון התוי\"ט שם להא דפ\"ב דעירובין דהכא שאני דלא מבטל ליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרדיסיות ברע\"ב ד\"ה דורסיות כו' ע\"ש הורדוס (והוא מפי' הרמב\"ם) </b>ורש\"י פי' הדרסיאות ע\"ש מקומן ובחולין (קל\"ט ב') מאן דתני הרדסיאות ע\"ש הורדוס ומד\"ת הדרסיאות ע\"ש מקומן והנך רואה שבטעות נתחלפו הגירסאות ברש\"י והרע\"ב וצריך להחליפן וברש\"י שאצל הרי\"ף ובר\"ן הגירסא על נכון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מחתכין את הדלועין כו' אלא לאדם. </b>וכן פירש\"י ועי' בתו' רע\"א שכתב דלפי\"ז שייך זה בפלוגתת ר\"י ור\"ש דלר\"י אסור כו' ע\"ש והנה מלישנא דמתני' משמע להדיא דל\"פ ר\"י אלא בנבלה אבל בדלועין מודה. וטעמא נ\"ל דלא מצינו בגמ' לומר לר\"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה רק לישנא לא הוי מוכן לכלבים (פסחים נ\"ו ב' ביצה ו' ב') ועי' ג\"כ בחולין (י\"ד) וטעמא נראה משום דאין אדם חס עליהן. עי' לעיל (קנ\"ה ב'). משא\"כ בשאר הבהמות. וראיה לזה תמצא לעיל (קכ\"ח) בתוס' ד\"ה דג ושם ע\"ב בד\"ה קשר. ולפ\"ז ל\"ד הרע\"ב במש\"כ בדר\"י דכל מידי כו' לא מקצה ליה לבהמה. רק דלכאורה יש סתירה לזה קצת מלעיל (ס\"ד קמ\"ב) ע\"ש אבל המעיין היטב יש לחלק ועי' מש\"כ בס\"פ מפנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשאלין לנדרים כו'. </b>נראה משום דהבעל מיפר נדרי אשתו שלא מדעתה אבל החכם אינו מתיר עד שיבוא הנודר לפניו ושואל התרתו. והתוי\"ט נדחק בזה ומה שהעלה בתורע\"א דברי הר\"ן דנדרים בצ\"ע ישבתי בחדושי שם בס\"ד:",
+                "<b>שם לידע אם יש בגיגית פ\"ט. </b>ובגמרא הילקטי כו' וע\"ש פירוש רש\"י ותוס'. ופי' הרע\"ב הוא כעין ומיהו יתכן לומר כו' שבתוס' וגם על פירושו יקשה מארובה כו' עי' מהרש\"א. ולי ג\"כ קשה מרפי\"א דאהלות דאיתא שם להדיא דאף סדק כ\"ש מפסיק שלא תעבור הטומאה מעבר לעבר ע\"ש. ולעדנל\"פ דהסדק לא היה הולך ע\"פ כל אורך הגיגית אלא באחת מקצוותיה נשאר שלם בלתי סדק והם מדדו את קצהו השלם אם יש בו טפח שיעור אוהל היה מביא אה\"ט (עי' תוי\"ט ד\"ה לידע). ואם לית ביה טפח הרי הסדק מפסיק. ופי' זה מדויק בלשון המשנה דלפירושם הול\"ל אם יש בסדק הגיגית פ\"ט ולשון פותח טפח מצינו על דבר שלם בכ\"מ ומהם בסוכה (כב) ע\"ש ברש\"י ובתוספות ובאהלות פי\"ב מ\"ו ובפי\"ד כמה פעמים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Shekalim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,190 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Shekalim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ועושין כל צרכי הרבים. </b>עי' בהרע\"ב והשמיט עריפת עגלה דאיתא בירושלמי ובפי' הרמב\"ם. וקצת תימה דבט\"ו באדר דהוא זמן שמחת פורים בירושלים יעדו לב\"ד עסקים רבי העמל כאלה עי' מגילה (ז' ב'):",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומתקנין אה\"ד בשביל עו\"ר וא\"ד בשביל כו'. </b>לכאורה מדוע פי' לזה טעם פרטי הלא לא גרע משאר צרכי רבים ואולי מפני שגם המשנה פרטם בפ\"ע ולא סמכה על מה שאמרה כצה\"ר ונ\"ל משום דעדיין ימוה\"ג לא חלפו לגמרי כדמוכח בריש מו\"ק דגם במועד מתקנים אותן עי\"ש בתוי\"ט לכן הוצרך התנא לפורטם ומטעמא דהרע\"ב שהוא דבר נחוץ לשיטתו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ועל הכלאים ועוד תימה כו' ומותרין באכילה. </b>בתור\"ע כתב דגם כוונת הרע\"ב אינה אלא לאסור לקיים זה ודאי דאין כוונת הרע\"ב לדעת הרשב\"ם בב\"ב דהרע\"ב כתב דישייר אחד מן המינים ולדעת הרשב\"ם כבר נאסרו ב' המינים מהשרשה (ועמש\"כ שם ע\"ד) אבל אין טעם יפה לחלק בין לזרוע דשרי ע\"י ביטול לבין לקיים דל\"מ ביטול ולי י\"ל כמו דמצינו לענין תרומה שאין הקרקע עולה בק\"א (פ\"ט דתרומות מ\"ה) וכן לענין ערלה (פ\"א דערלה מ\"ו) ופרש\"י בגיטין (נ\"ד ב') דמחובר חשיב ולא בטיל ומצאתי חבר להרע\"ב הרא\"ש בפי' לכלאים רפ\"ב שכ' ולכשיגדיל צריך לעקור כל מין אחר שיש בו וכדתנן במתני' א\"ל עקור את הכל אבל מגמ' דמו\"ק (ו' סע\"א) מוכח להדיא דאף במחובר בטיל וכמש\"כ התוס' שם ובב\"ב ולשון עקור אה\"כ דמביא הרא\"ש לראיה נ\"ל דשם הכוונה כל המינים כדמסיים חוץ ממין אחד אבל לת\"ק כדא\"ל עד שיפחות מרובע ולר\"י הכל כדא\"ל ואולי אף לדעת הרא\"ש אם נודע לו קודם שנזרע וכבר נתבטל שוב אינו חוזר וניעור כמו במין במינו ביבש שנתבטל ברוב ואח\"כ בשלו שהאריך להתיר בס\"פ ג\"ה סי' ל\"ז:",
+                "<b>בא\"ד דליכא למילף משום דחדוש הוא כו' וכי הא דכתב הרא\"ש כו'. </b>לכאורה הרא\"ש לא הביא רק הגמ' דפסחים (מ\"ד ב') וה\"ל להביא הגמ' עצמה אך שם ל\"א אלא משום דחדשה בו התורה חומרא לאסור בבישול אף דע\"י כבוש מות לכן גם חומרת טעם כעיקר אולי הוא מהחידוש ולא ילפינן מיניה אבל קולא כש\"כ דמצי למילף מיניה דומיא להא דאמרי' בחולין (צ\"ח ב') אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן וכאן נימר איפכא אבל לשון הרא\"ש דזה קולא בבב\"ח דלא נאסרה ע\"י שריה משמע דגם קולתו הויא חדוש:",
+                "<b>שם ד\"ה ויוצאין. </b>לפירושו הוה כמו ואף יוצאין עה\"כ וכה\"ג מצינו במקרא וברכתם גם אותי שהוא כמו וגם תברכו אותי ועמש\"כ בס\"ד במגילה (ד'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במדינה כו' והדעת מכרעת כו'. </b>יותר ה\"ל להביא מהא דאיתא שם במקדש אומר אה\"ש ככתבו כו' והתם ודאי מקדש ממש קאמר דהא אמרי' ביומא (ס\"ט ב') אין אומרין שהמ\"פ בגבולים ופרש\"י כל חוץ לעזרה קרי גבולין וע\"ש דמוכרח הוא ואפי' רב יוסף דקאמר שם שגדלו בשם המפורש נראה דל\"פ בזה אלא דס\"ל דהוראת שעה היתה כדלקמן שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כל כהן ששוקל כל דעבר על פיקודא יתן. </b>ור\"ל כמש\"כ לקמן בדה\"ס דגבי לוים לא שייך העברה אך מש\"כ וכדפי' הרב כו' ל\"ד דהוא דייק שם מדכתיב מבן כ':",
+                "<b>בא\"ד וכ' התוס' בפ\"ק דערכין דה\"נ כו' וקצת דוחק כו'. </b>ע\"ש בתוס' דלא כ\"כ רק על ריב\"ז ול\"נ דלרבותא נקטי כהן אף שיש בו ג\"כ משום וכל מ\"כ כליל כו':",
+                "<b>שם ד\"ה כל כהן שאינו. </b>בסופו ומ\"ש הרמב\"ם כו' יש לתמוה כו'. ול\"נ שמביא ראיה לריב\"ז דממקרא זה דוכל מ\"כ אין לפוטרן דהא בן בוכרי גופיה אמר דאם רצו כו' וא\"כ ע\"כ דאין זה שייך לשקלים וקרוב בעיני דחסר קצת בדבריו והאי ולפיכך קאי על המשנה הסמוכה לתת טעם על הא דנשים ונכרים אם שקלו מקבלין מידן דזה נלמוד מעדותו של ב\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אבל. </b>אבל גי' הרמב\"ם כו'. לכאורה לפ\"ז זה\"כ כל שנידר כו' לא קאי אלא על עובדי כוכבים לבד וכ\"מ בפי' הרמב\"ם. אך מהתוי\"ט לקמן בד\"ה כל משמע דקאי אכותים וצ\"ל דחטאת ואשם נקראו ג\"כ נידר ונידב וע\"ד שכתבתי בנדרים (י\"ג) לשיטת הרמב\"ם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כך </b>ונ\"ל דאפשר דדייק (ר\"ל דלא היו אלא שתים) דאלו דיוקא דשתים ולא א' כבר כתב הכ\"מ מדקתני שופרות בל\"ר וא\"כ אין מקום לקושיית התו\"ח עליו:",
+                "<b>ד\"ה אלו דהכא א\"ל יביא מאלו ומאלו דא\"מ אלא כו'. </b>אינו מובן דמ\"מ יוכל ליקח מאלו ואלו ויתנם לתוך הלשכה:",
+                "<b>בא\"ד ורישא דמיא כו'. </b>נראה כוונתו דמשמע דברישא אם נמצאו אח\"כ יפלו לשקלי השנה ואע\"ג דכבר נתרמה התרומה עליהם ובכלל זה אפי' קרבה הבהמה כמשנה דלקמן. אבל מ\"מ אינם אלא כאכלא לדנא דהכא הוה כמו שהקריב מאותן מעות עצמן וכמו שאר אנשים המביאין שקליהן אחר שכבר נתרמה התרומה גם מש\"כ משא\"כ בשאר קרבנות הלא הכא ג\"כ באים חטאות המוספין מהתרומה ועי' פ\"ד דנזיר מ\"ד ומ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה יאכל דשביעית תופסת דמיה כהקדש. </b>זה מפורש במשנה דאל\"כ למ\"ל דמי שביעית אלא דר\"ל תופסת דמיה ויוצאה לחולין בפירי שני עי' סוכה (מ' ב') אולם מש\"כ יביא שקל כו' וכ\"ה בירושלמי ל\"י מדוע לא פי' כפשוטו דיאכל פירות חולין כנגדן כלישנא דברייתא בסוכה (ל\"ט) והכי עדיף טפי דאין מחללין כסף על כסף במע\"ש ובפרט בירושלים עשנ\"א פ\"ב דמע\"ש מ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א אף לשקלים אין להם קצבה שכשעלו כו'. </b>לפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם קשה מאי ס\"ד דר\"י דהא מ\"מ אין לו ליתן רק מחצית המטבע היוצא וגם ר\"ש לא דחהו רק מפני שיד כולם שוה לכן המחוור הוא פי' הראב\"ד בפ\"א מהל' שקלים וכן הרמב\"ן בר\"פ תשא דרשאין להוסיף כמה שירצו אם כולם בשוה ומפרשים שהיו נותנים דרכונות שלמים וכן סלעים :",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וחטאת ולהלן כו' בסלע. </b>שם לשון המשנה כן אבל בזבחים (מ\"ח) איתא בת דנקא כפי' הרב כאן:",
+                "<b>שם ד\"ה היו. </b>דרשוהו בירושלמי שאדם חייב באחריות כו' וכ\"ה בהרמב\"ן שם אבל לשון הירושלמי שלפנינו שאדם חייב לשלש שקלו ג\"פ בשנה והוא כדעת הראב\"ד שהבאתי דאם דחיקא להו מעות הלשכה כופלין ומשלשין ולא יותר מפני טורח הצבור כדאמר שם בסמוך:",
+                "<b>[בא\"ד וקרא דכתיב בעזרא ב' י'. </b>כו' נ\"ב צ\"ל נחמיה י'. הגרמ\"ש]:",
+                "[אבל אין זה טעות. כי הוא קורא לנחמיה בשם עזרא ב' לאמר הספר השני לספרו של עזרא (ראה ב\"ב דף י\"ד ע\"ב וסנהדרין צ\"ג סע\"ב). המעתיק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפנים מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים כו'. </b>לכאורה יפלא מדוע דלג לשתי תורים או בנ\"י דדלות דשמיעת הקול וכו' וכן דדלות דמצורע. ונראה דרבותא אשמעינן בקיני זבים דאף שא' מהן עולה מ\"מ כיון דאתיא עם חטאת דין מותריהן כמותר חטאת וכש\"כ קיני דלות דשמיעת הקול וכו' דאתיין תחת חטאת בהמה דעשיר ואשמעינן תו קיני יולדות דאף דהעולה באה תחת עולת עשירה וה\"ה קיני מצורע עני:",
+                "<b>בהרע\"ב ואם נזיר א' הפריש כו' </b>ל\"י מדוע לא פי' כאינך דאם גבו לנזיר זה כו' וכן התוי\"ט שכ' וליהוי כמותר עני כו' ל\"ד דהתם הוי חולין והכא לנדבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בשלשה אבל כנסום כו' בר\"ח ניסן כדאיתא בפ\"ק. </b>ר\"ח ניסן לא נזכר שם בכה\"פ:",
+                "<b>בא\"ד ומיהו אפי' לא שקלו כלל כו' </b>אמת שכן פירש\"י בכתובות (ק\"ח) אך התוס' שם השיגו עליו בזה:",
+                "<b>שם ד\"ה בפרוס וא\"א לתרום כמו שא\"א לעשר כו'. </b>התם טעמא משום סקרתא דלא שייך הכא ואם ר\"ל משום דתני והן גרנות למע\"ב דמשמע דזמן אחד להם גם ז\"א כמש\"כ בס\"ד במגילה (כ\"ט ב') ושם כתבתי ג\"כ ישוב נכון לדברי הרמב\"ם שהעלם בצ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה והן דמצוה בעלמא כו' אבל הרשות כו' </b>אינו מובן דאם יאכלם קודם שיעשר מבטל המצוה בידים וא\"ל דדינו כחלת חו\"ל דאוכל והולך ואח\"כ מפריש דבבכורות (נ\"ח ב') במשנה משמע דלת\"ק דריב\"י לא סגי בלא מנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"ה ולא במנעל ומסיים בה לפי כו'. </b>לא העתיק כהוגן דודאי הטעם כאן מפני החשד דאל\"כ לא ה\"ל לתנא למיתנא הכא אלא דבמנעל יש איסור נוסף לפי שא\"נ כו' וע\"ש בגמ' שהעתיקה המשנה בל' אחר \"ואצ\"ל במנעל כו'\" והגרי\"פ הגיה שם דתניא ועמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בקטבלאות. </b>[נ\"ב עי' בתוי\"ט פט\"ז דכלים מ\"ד. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שומרי. </b>עי' מש\"כ בר\"ה (ט') ע\"ד התוס' דשם בס\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה מתנדב ושלוחי ב\"ד יביאום. </b>לכאורה גם בהם יש לחוש שיזכו לעצמם ואולי ר\"ל דישלחו כהנים שהמה שלוחי דרחמנא או דב\"ד (עי' יומא פ\"א מ\"ה ובגמ' שם) והמה כמו שכורים בכ\"ד מתנות שנוטלין חלף עבודתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעיר המשתלח. </b>פי' הרע\"ב לפי כו' וא\"י על איזה מהם יעלה הגורל לה' ולא מחוור דא\"כ פשיטא כדפריך הש\"ס ביומא (ס\"ג ב') אקרא לכן נראה דהכא נמי מיירי שמת המשתלח אחר הגרלה וכר\"ש כו' וכדמוקי שם רב יוסף ואפ\"ה אינו בא אלא מתה\"ל דהוא נמי אתא לכפרה או משום דגם הוא נקרא חטאת כדכתיב בר\"פ אחרי שני שעירי עזים לחטאת אך לטע\"ז קשה בחולין (י\"א) לענין טרפה מדוע ל\"ק הש\"ס האי טעמא כמו דאמר שם גבי פרה ועי' תוס' שם ד\"ה חטאת וי\"ל פי' הרע\"ב דכיון דלקיחתן כאחד יכול להתנות דמעות התרומה יתחללו על אותו שיעלה עליו הגורל לה' וקמ\"ל דלא משום שאין ברירה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולשון ואיכא לספוקי כו' ובלשון שקושרין בפתחו של היכל כו'. </b>גם הוא היה מאותה אסמכתא דאם יהיו חטאיכם כו' רק דלפי שהיו מציצין כו' התקינו לתתו בין קרניו וספיקו הוא דלמא הוא עדיף להביאו מהתרומה לפי שהיה בפנים ודברי התו\"ח בזה מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר נסכים. </b>בפי' הרע\"ב כאן ובס\"פ משמע שהיו עושין מקח עם בעלי היינות כו' על שנה שלמה (וכ\"מ מפירש\"י ב\"מ (נ\"ז ב') ומנחות צ') וא\"כ פירושו בהא דאיתא שם אחת לל\"י משערין אה\"ל תמוה וסתירה. ונ\"ל דשם הכוונה דאחת לל\"י דורשין השער שבשוק ומוכרין בזה השער למי שצריך לנסכים כו' כל הל\"י ואם הש��ר אז הוזל מכפי המקח שעשו עם הבעלי יינות כו' בתחלת השנה מחויבים ליתן כשער הזול דעכשיו ובזה אין מותר לגזברים מאומה ואם אז הוקר השער הבעלי יינות מחויבין להעמיד כפי המקח שעשו מתה\"ש והגזברים ימכרו כפי היוקר דעכשיו ואז יש מותר וכן מל\"י לל\"י וזה היפך פי' הרע\"ב ורש\"י במנחות שם במותר נסכים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לקיץ מלשון בקיץ ובחורף יהיה והוא בזכריה (יד) </b>ותימה שלא הביא מה\"ת וקיץ וחרף (בפ' נח) וגם שם הפירות דיקראו קיץ מצינו ומאה קיץ (שמואל ב' טז) כלוב קיץ (עמוס ח'):",
+                "<b>שם ד\"ה מותר תרומה ולעיל מהך פריך כו' </b>ע\"ש דזה השקלא וטריא הוא על מעות בד\"ה לא על מותר תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפרישין ממנה שכר האומנין. </b>התוס' בשבועות (י' ב') ל\"ג ממנה ע\"ש ועמש\"כ בכריתות (ו'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח על הרע\"ב בד\"ה שהמקדיש בפירוש. </b>והכ\"מ לא העיר בזה [נ\"ב עי' לח\"מ הל' מעשה הקרבנות פ\"ה הל\"א כ\"א. מהגרמ\"ש:] "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שהיה פותח בדברים ודורשן. </b>נ\"ל שהיה פותח פתח בדברים הסתומין וסגורין לכנוס פנימה ולדרשן:",
+                "<b>שם חופר שיחין פי' הרע\"ב לעו\"ר וכ\"ה ברש\"י יבמות (קכ\"א ב') ובב\"ק (נ') </b>ול\"י מדוע לא פי' סתם להולכי דרכים ואי משום דסתמא ממעות שירי הלישכה היו באות (ועמש\"כ בב\"ק שם) ובפ' דלעיל אמר וכ\"צ העיר באין משירי הלשכה ותידוק מינה דמה שא\"צ יושבי ירושלים או למי שעולה לה לרגל אסור דהלא אף היוצאין עה\"כ היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (מו\"ק ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה א\"פ אלא דבירושלמי איתא המלך וכ\"ג כו' ע\"ש ותראה אשר תיבות אלו שייכים למעלה לסיום מאמר שהעתיק התוי\"ט והוא לבאור במפקד חזקי' כו' דהמה המלך וכ\"ג. </b>ולכאורה קשה מדוע לא חשיב הירושלמי בין הקתליק לכ\"ג את הסגן. עי' רמב\"ם פ\"ד מהל' כהמ\"ק ועי' בסוטה רפ\"ח בגמ' ורש\"י ותוס':",
+                "<b>שם ד\"ה חוץ ותימה כו'. </b>ול\"נ דעמהם היו חברים באותו המינוי ומשום כבודן לא חשיב להו וביותר לפי' הא' שבהרע\"ב בר\"פ וכה\"ג משני הגמ' ברפ\"ב דר\"ה וכה\"ג כתב התוס' בב\"ב (ח' ב') בד\"ה כי הא וכמ\"ק מלשון הרע\"ב שכתב על הקינין דלוקחין המעות ומביאין מהן הקינין ולקמן בספ\"ז קרי להו ב\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב עקומות כשופר. </b>ולשון הרמב\"ם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות כו' בפ\"ג דר\"ה איתא שופר של ר\"ה של יעל פשוט ובירושלמי תני שופרות הללו עקומות היו כו' הרי של\"א זה משום שופר אלא דתני שכך היו ועגולות שכ' הרמב\"ם לא נזכר שמה (ועי' חולין נ\"ט ב') ובחבורו רפ\"ב דשקלים לא כתב רק רחב מלמטה כו' כלשון הרע\"ב לעיל רפ\"ב ועי' שבת ספ\"ב בגמ' ופירש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה שעה\"נ לסמוך כו' לדר' יוסי ולדר\"י ור\"ש לעמוד כו'. </b>בעירובין (צ\"ו ב' ושם) איתא דר\"ש סובר ג\"כ נשים סומכות רשות וע\"כ הוא ט\"ס:",
+                "<b>שם ד\"ה פשפשין שערים קטנים בתוך כו'. </b>עמש\"כ בתמיד פ\"א מ\"ג:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שער הדלק </b>עי' כה\"ד ובמחכ\"ת שגה להבין דלשכת העץ שכתב הרע\"ב היינו לשכת דיר העצים דר\"פ ושכח משנה ערוכה בסוף מדות דחשיב לשכת העץ בלשכות הדרומיות שבעזרה ע\"ש והרווחנו בזה להבין טעם קריאתה לשכת העץ אשר נדחקו הרבה בזה עי\"ש בתוי\"ט ד\"ה א\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה ושנים במערב לפי שמיעוטה של עזרה היה במערב כדתנן בפ\"ב דמדות כו'. </b>ע\"ש דקאי על הר ��בית לא על העזרה אך האמת כן הוא דלא היה שם רק י\"א אמה כדתנן בפ\"ה דשם מ\"א ולא מצינו שם איזה שימוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>י\"ג שולחנות </b>מדלא חשיב י' שולחנות שעשה שלמה עי' מנחות (צ\"ט) משמע לכאורה דלא היו בבית שני אבל ביומא (נ\"א ב') מוכח דהיו וצ\"ע. אח\"ז מצאתי בהמפרש לתמיד (ל\"א ב') שכ' דהא דלא חשיב להו משום דלא היו משמשין כלום כת\"ק במנחות שם:",
+                "<b>בהרע\"ב אחר הניתוח מסדרין אותן על השלחן. </b>בתמיד פ\"ד מוכח דכל אבר שנתחו נתנוהו למי שזכה בו ואח\"כ הוליכום והניחום על הכבש וצ\"ל דכאן מיירי בעולות של יחיד ונראה דלזה כיון הגר\"א ז\"ל בפ\"ז דתמיד מ\"ג ד\"ה על שלחן אלא דנפל שם ט\"ס וכצ\"ל ולפי שהיה מיוחד לשאר קרבנות (ר\"ל חוץ מעולת התמיד) ורובן כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול. </b>[נ\"ב בזבחים (ק\"ג א') ובתמורה (כג ב) ליתא תיבת גדול וצ\"ע כמש\"כ בגליון זבחים שם. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואומר כו' כלומר שימכרו לצרכי חטאות כו'. </b>לשון מכירה אינו נופל על כסף והל\"ל יוחלפו ודמי החליפין יובא בית ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בירושלמי פריך כו' ומשני ב\"ד כו' לוקחין מש\"צ כו'. </b>גם הכ\"מ העתיק דבריו בספ\"ג מהל' שקלים וכתב וא\"י למה השמיטו רבינו אבל תימה דבירושלמי איתא ע\"ז תנאי ב\"ד הוא המספק את הקינים מספק אה\"פ (ואת האובדות) כ\"נ דצ\"ל כדאיתא שם בס\"פ והיינו כר' יוסי שם במשנה ופסקוהו הרע\"ב והרמב\"ם שם מהירושלמי וכ\"פ בחבורו פ\"ז מהל' כהמ\"ק ה\"ט ובהרע\"ב כאן אולי ט\"ס או שיגרא דלישנא דת\"ק דשם נקט ול\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לעולם ופירש\"י כו' </b>עמש\"כ שם בס\"ד:",
+                "<b>בסה\"ד ומ\"ש הר\"ב כו' וז\"ל התוס' כו'. </b>ול\"נ דחלוקין בטעמיהון דלהרב אפי' תאמר דכל לוקח עומד לבדו מה\"ב שרוצה לקנות מ\"מ יש לוקחים יותר ממוכרים דתגר א' מביא כמה בהמות אשר יספיקו ללוקחים הרבה ואזלינן בתר רוב אנשים:",
+                "<b>שם ד\"ה בהר וא\"ת לפי' הא' כו'. </b>התוס' הקשו מהברייתא דשם (ס\"ב ב') דמפורש בה ולא במעות הצרורים לו בסדינו ואהא א\"ש לשונם בתירוצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה זה ואם הוא עולה א\"צ לזה כו'. </b>צריך וצריך לענין דאסור להקטירן ומ\"ש בשם הרמב\"ם דהחשש הוא שעבר זמנם וכ\"כ בחבורו פי\"ט מהלכות פסהמ\"ק ה\"ד אמת שכ\"ה בירושלמי שאמר ר' יוסי אבל לא בא שם אלא לדחויי הא דר\"ה דייק מכאן דהסה\"ד טעון עבור צורה ע\"ז אמר דאינו משום הסה\"ד (עמש\"כ בפסחים ל\"ד בס\"ד) רק דשמא נתקלקלה צורתו וא\"כ למאי דפסק הרמב\"ם כריו\"ח בפסחים שם דהסה\"ד אינו אלא פסול טומאה דהרי בפ\"ב מהל' ביהב\"ח הי\"ד מביא הא דלול קטן כו' ובפ\"ד מהל' ק\"פ פסק דכל שפסול בגופו ישרף מיד (ודלא כהמל\"מ שכ' בהל' פסהמ\"ק שם דלא מצא ד\"ז ברבינו) ה\"ל לפרושי טעמא דמתני' משום הסה\"ד גם ק\"ל לטעם דשמא עבר זמנו דבירושלים אמרי' דשוקיה עשויין להתכבד בכ\"י ודניחוש שמא כבר נעשה נותר ביד הבעלים דקודם אבידה ודאי לא חשידי להשהותם כ\"כ וזה י\"ל דכיון דנפל איתרע ליה וחיישי' כדאמרי' בב\"מ (י\"ג) ואכמ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה חתיכות וכו'. </b>ולהחמיר קאמר ולא מדין המשנה. וכ\"כ התוס' בחולין (צ\"ה) דחומרא בעלמא היא אבל מש\"כ ולא מדין המשנה קשה דהא שם פריך עליה ממתני' דלפנינו ומשני דמותרות משום נבלה וזה יקשה גם להרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכרים עולות פי' הרע\"ב דרוב זכרים עולות כו'. </b>נראה דתפס דברי ריו\"ח בירושלמי דאמר דהילכו בהן אחר הרוב אם רוב זכרים עולות כו' (והוא כמו בין) ועי' תק\"ח הגהת הגר\"א ז\"ל בהירושלמי ואף שהוא נגד הש\"ס שלנו בקדושין אליביה מפני דפשטא דמתני' משמעה כו' וככה תמצא רבות בדברי הפוסקים ועוד דריו\"ח ירושלמי הוה ודאי ידעי טפי איך שאמר וגם דהוא עצמו סדר והתוי\"ט ל\"ד במה שהביא סוגיא דקדושין על פי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה משל צבור וכ\"כ הר\"ב לקמן גבי קינין. </b>ה\"ל להביא מן דהקודם שכן פי' בחביתי כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה וזה עכה\"ד. </b>ודבריו דחוקים ול\"נ דנכרי ששלח וכן גר שמת לחדא דחשיב להו דכ\"מ לישנא דוכן ובזה יתיישב נמי מה שנדחק לקמן בד\"ה ותנאי ב\"ד דלפי שהוא תנאי בפ\"ע לא כמו גר הקודם לו לכן אמר בו ותנאי כו' וכה\"ג כ' התוי\"ט בפ\"ד דכתובות מ\"ד ד\"ה וזכאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קריבה משל צבור. </b>דודאי מסתברא דאם לא ירשו כו' [נ\"ב לא כן כתב הריב\"ש בתשובה סי' תע\"ח עי\"ש. ועי' גיטין (ל' רע\"ב) ר\"א יורשין שירשו ומי איכא יורשין דלא ירתי. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם ד\"ה ועל הקינין </b>מש\"כ התו\"ח וכצ\"ל ג\"כ על הא דהשולח חטאתו ממדה\"י כו' הן רש\"י פי' שם בד\"ה בקרבן נשים אשה ששגגה בכרת כו' וקרבן זה צריך דעת גם אישתמיטתיה גמ' דסוטה (ח') דאף מחוסרי כפרה צריכין לעמוד על קרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל ועי' בהרע\"ב כגון שהיה הנשיא גוסס בי\"ג כו'. </b>ק\"ל לפי' הרמב\"ם דשונה היינו להזות הא ודאי כבר הוזה עליו בט' להזאת שלישי כדי שיוכל להזות עליו הזאה שניה בי\"ג דהרי אז לא ידע שהנשיא יהיה גוסס וא\"כ בי\"ד אמאי שונה דהא ע\"כ כבר הזה בי\"ג להזאת ז' דהא אסור להשהות יותר מג\"י בין ההזאות כדאיתא בקדושין (ס\"ב). אך הרמב\"ם לשיטתו דפסק בפי\"א מהל' פ\"א ה\"ב דרשאי להשהות בין ההזאות וע\"ש בכ\"מ. אך ק\"ל מעיקרא דבעי הש\"ס לאוקמא כב\"ת דחגיגה אסורה בשבירת עצם א\"כ בי\"ג לא ישנה להזות עד למחר דדלמא הזאה ראשונה לא היתה אלא בעשירי והב' חשב להזות בי\"ד ומשמע דדומיא דסכין תני דשונה בו ביום ואכמ\"ל:",
+                "<b>בהרע\"ב אבל קופיץ כו' שמא ימות כו' ואז א\"מ חגיגה כו'. </b>עמש\"כ בפסחים (ע' ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה פרוכת א\"נ כשהיו נושאין כו' נותן הכלים לתוכה. </b>פשוט דאין כוונת התוס' על הפרוכת דמשכן במדבר בשעת המסעות דהא בסוף פ' במדבר מפורש דלא היה משמש אז רק לכסות את הארון וכן הבין התוי\"ט דבמקדש מיירי ודלא כתו\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א הכל ישרף בחוץ כו' ובמ\"ז רא\"א את שנטמא באה\"ט כו' ישרף בחוץ. </b>וק\"ל כיון דילפינן מקרא דבקדש באש תשרף דפסולי ק\"ק שריפתן בקדש (פסחים כ\"ד) ופירש\"י כגון שנטמאו איך יתקנו רבנן לעקור בידים להוציאן לחוץ. בשלמא דעת ב\"ש ור\"ע י\"ל ע\"פ מש\"כ שם (מ\"ט) בס\"ד ע\"ש אבל דעת ב\"ה ור\"א קשה. ואולי מפני זה פסק הרמב\"ם כר\"ע. ומיושב תמיהת התו\"ח. ודע דיש בו ט\"ס וצ\"ל דאל\"כ ר\"ע היינו ב\"ש או ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דכיון דטהור מדאורייתא. </b>נ\"ל דכוונתו ע\"ד פירושו בפ\"ג דמע\"ש מ\"ט ע\"ש וכב\"ק דר\"י איפרך בירושלמי שם וכאן ולהתוי\"ט נראה דאישתמיט פי' הרע\"ב דשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש שקלים כו' רש\"א כו'. </b>עיין מש\"כ בס\"ד בשילהי בכורים:",
+                "נשלמה מסכת שקלים. בעזרת יוצר הרים. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,187 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Shekalim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Shekalim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ועושין כל צרכי הרבים. </b>עי' בהרע\"ב והשמיט עריפת עגלה דאיתא בירושלמי ובפי' הרמב\"ם. וקצת תימה דבט\"ו באדר דהוא זמן שמחת פורים בירושלים יעדו לב\"ד עסקים רבי העמל כאלה עי' מגילה (ז' ב'):",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומתקנין אה\"ד בשביל עו\"ר וא\"ד בשביל כו'. </b>לכאורה מדוע פי' לזה טעם פרטי הלא לא גרע משאר צרכי רבים ואולי מפני שגם המשנה פרטם בפ\"ע ולא סמכה על מה שאמרה כצה\"ר ונ\"ל משום דעדיין ימוה\"ג לא חלפו לגמרי כדמוכח בריש מו\"ק דגם במועד מתקנים אותן עי\"ש בתוי\"ט לכן הוצרך התנא לפורטם ומטעמא דהרע\"ב שהוא דבר נחוץ לשיטתו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ועל הכלאים ועוד תימה כו' ומותרין באכילה. </b>בתור\"ע כתב דגם כוונת הרע\"ב אינה אלא לאסור לקיים זה ודאי דאין כוונת הרע\"ב לדעת הרשב\"ם בב\"ב דהרע\"ב כתב דישייר אחד מן המינים ולדעת הרשב\"ם כבר נאסרו ב' המינים מהשרשה (ועמש\"כ שם ע\"ד) אבל אין טעם יפה לחלק בין לזרוע דשרי ע\"י ביטול לבין לקיים דל\"מ ביטול ולי י\"ל כמו דמצינו לענין תרומה שאין הקרקע עולה בק\"א (פ\"ט דתרומות מ\"ה) וכן לענין ערלה (פ\"א דערלה מ\"ו) ופרש\"י בגיטין (נ\"ד ב') דמחובר חשיב ולא בטיל ומצאתי חבר להרע\"ב הרא\"ש בפי' לכלאים רפ\"ב שכ' ולכשיגדיל צריך לעקור כל מין אחר שיש בו וכדתנן במתני' א\"ל עקור את הכל אבל מגמ' דמו\"ק (ו' סע\"א) מוכח להדיא דאף במחובר בטיל וכמש\"כ התוס' שם ובב\"ב ולשון עקור אה\"כ דמביא הרא\"ש לראיה נ\"ל דשם הכוונה כל המינים כדמסיים חוץ ממין אחד אבל לת\"ק כדא\"ל עד שיפחות מרובע ולר\"י הכל כדא\"ל ואולי אף לדעת הרא\"ש אם נודע לו קודם שנזרע וכבר נתבטל שוב אינו חוזר וניעור כמו במין במינו ביבש שנתבטל ברוב ואח\"כ בשלו שהאריך להתיר בס\"פ ג\"ה סי' ל\"ז:",
+                "<b>בא\"ד דליכא למילף משום דחדוש הוא כו' וכי הא דכתב הרא\"ש כו'. </b>לכאורה הרא\"ש לא הביא רק הגמ' דפסחים (מ\"ד ב') וה\"ל להביא הגמ' עצמה אך שם ל\"א אלא משום דחדשה בו התורה חומרא לאסור בבישול אף דע\"י כבוש מות לכן גם חומרת טעם כעיקר אולי הוא מהחידוש ולא ילפינן מיניה אבל קולא כש\"כ דמצי למילף מיניה דומיא להא דאמרי' בחולין (צ\"ח ב') אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן וכאן נימר איפכא אבל לשון הרא\"ש דזה קולא בבב\"ח דלא נאסרה ע\"י שריה משמע דגם קולתו הויא חדוש:",
+                "<b>שם ד\"ה ויוצאין. </b>לפירושו הוה כמו ואף יוצאין עה\"כ וכה\"ג מצינו במקרא וברכתם גם אותי שהוא כמו וגם תברכו אותי ועמש\"כ בס\"ד במגילה (ד'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במדינה כו' והדעת מכרעת כו'. </b>יותר ה\"ל להביא מהא דאיתא שם במקדש אומר אה\"ש ככתבו כו' והתם ודאי מקדש ממש קאמר דהא אמרי' ביומא (ס\"ט ב') אין אומרין שהמ\"פ בגבולים ופרש\"י כל חוץ לעזרה קרי גבולין וע\"ש דמוכרח הוא ואפי' רב יוסף דקאמר שם שגדלו בשם המפורש נראה דל\"פ בזה אלא דס\"ל דהוראת שעה היתה כדלקמן שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כל כהן ששוקל כל דעבר על פיקודא יתן. </b>ור\"ל כמש\"כ לקמן בדה\"ס דגבי לוים לא שייך העברה אך מש\"כ וכדפי' הרב כו' ל\"ד דהוא דייק שם מדכתיב מבן כ':",
+                "<b>בא\"ד וכ' התוס' בפ\"ק דערכין דה\"נ כו' וקצת דוחק כו'. </b>ע\"ש בתוס' דלא כ\"כ רק על ריב\"ז ול\"נ דלרבותא נקטי כהן אף שיש בו ג\"כ משום וכל מ\"כ כליל כו':",
+                "<b>שם ד\"ה כל כהן שאינו. </b>בסופו ומ\"ש הרמב\"ם כו' יש לתמוה כו'. ול\"נ שמביא ראיה לריב\"ז דממקרא זה דוכל מ\"כ אין לפוטרן דהא בן בוכרי גופיה אמר דאם רצו כו' וא\"כ ע\"כ דאין זה שייך לשקלים וקרוב בעיני דחסר קצת בדבריו והאי ולפיכך קאי על המשנה הסמוכה לתת טעם על הא דנשים ונכרים אם שקלו מקבלין מידן דזה נלמוד מעדותו של ב\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אבל. </b>אבל גי' הרמב\"ם כו'. לכאורה לפ\"ז זה\"כ כל שנידר כו' לא קאי אלא על עובדי כוכבים לבד וכ\"מ בפי' הרמב\"ם. אך מהתוי\"ט לקמן בד\"ה כל משמע דקאי אכותים וצ\"ל דחטאת ואשם נקראו ג\"כ נידר ונידב וע\"ד שכתבתי בנדרים (י\"ג) לשיטת הרמב\"ם ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כך </b>ונ\"ל דאפשר דדייק (ר\"ל דלא היו אלא שתים) דאלו דיוקא דשתים ולא א' כבר כתב הכ\"מ מדקתני שופרות בל\"ר וא\"כ אין מקום לקושיית התו\"ח עליו:",
+                "<b>ד\"ה אלו דהכא א\"ל יביא מאלו ומאלו דא\"מ אלא כו'. </b>אינו מובן דמ\"מ יוכל ליקח מאלו ואלו ויתנם לתוך הלשכה:",
+                "<b>בא\"ד ורישא דמיא כו'. </b>נראה כוונתו דמשמע דברישא אם נמצאו אח\"כ יפלו לשקלי השנה ואע\"ג דכבר נתרמה התרומה עליהם ובכלל זה אפי' קרבה הבהמה כמשנה דלקמן. אבל מ\"מ אינם אלא כאכלא לדנא דהכא הוה כמו שהקריב מאותן מעות עצמן וכמו שאר אנשים המביאין שקליהן אחר שכבר נתרמה התרומה גם מש\"כ משא\"כ בשאר קרבנות הלא הכא ג\"כ באים חטאות המוספין מהתרומה ועי' פ\"ד דנזיר מ\"ד ומ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה יאכל דשביעית תופסת דמיה כהקדש. </b>זה מפורש במשנה דאל\"כ למ\"ל דמי שביעית אלא דר\"ל תופסת דמיה ויוצאה לחולין בפירי שני עי' סוכה (מ' ב') אולם מש\"כ יביא שקל כו' וכ\"ה בירושלמי ל\"י מדוע לא פי' כפשוטו דיאכל פירות חולין כנגדן כלישנא דברייתא בסוכה (ל\"ט) והכי עדיף טפי דאין מחללין כסף על כסף במע\"ש ובפרט בירושלים עשנ\"א פ\"ב דמע\"ש מ\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א אף לשקלים אין להם קצבה שכשעלו כו'. </b>לפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם קשה מאי ס\"ד דר\"י דהא מ\"מ אין לו ליתן רק מחצית המטבע היוצא וגם ר\"ש לא דחהו רק מפני שיד כולם שוה לכן המחוור הוא פי' הראב\"ד בפ\"א מהל' שקלים וכן הרמב\"ן בר\"פ תשא דרשאין להוסיף כמה שירצו אם כולם בשוה ומפרשים שהיו נותנים דרכונות שלמים וכן סלעים :",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וחטאת ולהלן כו' בסלע. </b>שם לשון המשנה כן אבל בזבחים (מ\"ח) איתא בת דנקא כפי' הרב כאן:",
+                "<b>שם ד\"ה היו. </b>דרשוהו בירושלמי שאדם חייב באחריות כו' וכ\"ה בהרמב\"ן שם אבל לשון הירושלמי שלפנינו שאדם חייב לשלש שקלו ג\"פ בשנה והוא כדעת הראב\"ד שהבאתי דאם דחיקא להו מעות הלשכה כופלין ומשלשין ולא יותר מפני טורח הצבור כדאמר שם בסמוך:",
+                "<b>[בא\"ד וקרא דכתיב בעזרא ב' י'. </b>כו' נ\"ב צ\"ל נחמיה י'. הגרמ\"ש]:",
+                "[אבל אין זה טעות. כי הוא קורא לנחמיה בשם עזרא ב' לאמר הספר השני לספרו של עזרא (ראה ב\"ב דף י\"ד ע\"ב וסנהדרין צ\"ג סע\"ב). המעתיק]:"
+            ],
+            [
+                "<b>בפנים מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים כו'. </b>לכאורה יפלא מדוע דלג לשתי תורים או בנ\"י דדלות דשמיעת הקול וכו' וכן דדלות דמצורע. ונראה דרבותא אשמעינן בקיני זבים דאף שא' מהן עולה מ\"מ כיון דאתיא עם חטאת דין מותריהן כמותר חטאת וכש\"כ קיני דלות דשמיעת הקול וכו' דאתיין תחת חטאת בהמה דעשיר ואשמעינן תו קיני יולדות דאף דהעולה באה תחת עולת עשירה וה\"ה קיני מצורע עני:",
+                "<b>בהרע\"ב ואם נזיר א' הפריש כו' </b>ל\"י מדוע לא פי' כאינך דאם גבו לנזיר זה כו' וכן התוי\"ט שכ' וליהוי כמותר עני כו' ל\"ד דהתם הוי חולין והכא לנדבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בשלשה אבל כנסום כו' בר\"ח ניסן כדאיתא בפ\"ק. </b>ר\"ח ניסן לא נזכר שם בכה\"פ:",
+                "<b>בא\"ד ומיהו אפי' לא שקלו כלל כו' </b>אמת שכן פירש\"י בכתובות (ק\"ח) אך התוס' שם השיגו עליו בזה:",
+                "<b>שם ד\"ה בפרוס וא\"א לתרום כמו שא\"א לעשר כו'. </b>התם טעמא משום סקרתא דלא שייך הכא ואם ר\"ל משום דתני והן גרנות למע\"ב דמשמע דזמן אחד להם גם ז\"א כמש\"כ בס\"ד במגילה (כ\"ט ב') ושם כתבתי ג\"כ ישוב נכון לדברי הרמב\"ם שהעלם בצ\"ע:",
+                "<b>שם ד\"ה והן דמצוה בעלמא כו' אבל הרשות כו' </b>אינו מובן דאם יאכלם קודם שיעשר מבטל המצוה בידים וא\"ל דדינו כחלת חו\"ל דאוכל והולך ואח\"כ מפריש דבבכורות (נ\"ח ב') במשנה משמע דלת\"ק דריב\"י לא סגי בלא מנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"ה ולא במנעל ומסיים בה לפי כו'. </b>לא העתיק כהוגן דודאי הטעם כאן מפני החשד דאל\"כ לא ה\"ל לתנא למיתנא הכא אלא דבמנעל יש איסור נוסף לפי שא\"נ כו' וע\"ש בגמ' שהעתיקה המשנה בל' אחר \"ואצ\"ל במנעל כו'\" והגרי\"פ הגיה שם דתניא ועמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בקטבלאות. </b>[נ\"ב עי' בתוי\"ט פט\"ז דכלים מ\"ד. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שומרי. </b>עי' מש\"כ בר\"ה (ט') ע\"ד התוס' דשם בס\"ד:",
+                "<b>שם ד\"ה מתנדב ושלוחי ב\"ד יביאום. </b>לכאורה גם בהם יש לחוש שיזכו לעצמם ואולי ר\"ל דישלחו כהנים שהמה שלוחי דרחמנא או דב\"ד (עי' יומא פ\"א מ\"ה ובגמ' שם) והמה כמו שכורים בכ\"ד מתנות שנוטלין חלף עבודתם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושעיר המשתלח. </b>פי' הרע\"ב לפי כו' וא\"י על איזה מהם יעלה הגורל לה' ולא מחוור דא\"כ פשיטא כדפריך הש\"ס ביומא (ס\"ג ב') אקרא לכן נראה דהכא נמי מיירי שמת המשתלח אחר הגרלה וכר\"ש כו' וכדמוקי שם רב יוסף ואפ\"ה אינו בא אלא מתה\"ל דהוא נמי אתא לכפרה או משום דגם הוא נקרא חטאת כדכתיב בר\"פ אחרי שני שעירי עזים לחטאת אך לטע\"ז קשה בחולין (י\"א) לענין טרפה מדוע ל\"ק הש\"ס האי טעמא כמו דאמר שם גבי פרה ועי' תוס' שם ד\"ה חטאת וי\"ל פי' הרע\"ב דכיון דלקיחתן כאחד יכול להתנות דמעות התרומה יתחללו על אותו שיעלה עליו הגורל לה' וקמ\"ל דלא משום שאין ברירה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולשון ואיכא לספוקי כו' ובלשון שקושרין בפתחו של היכל כו'. </b>גם הוא היה מאותה אסמכתא דאם יהיו חטאיכם כו' רק דלפי שהיו מציצין כו' התקינו לתתו בין קרניו וספיקו הוא דלמא הוא עדיף להביאו מהתרומה לפי שהיה בפנים ודברי התו\"ח בזה מגומגמין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר נסכים. </b>בפי' הרע\"ב כאן ובס\"פ משמע שהיו עושין מקח עם בעלי היינות כו' על שנה שלמה (וכ\"מ מפירש\"י ב\"מ (נ\"ז ב') ומנחות צ') וא\"כ פירושו בהא דאיתא שם אחת לל\"י משערין אה\"ל תמוה וסתירה. ונ\"ל דשם הכוונה דאחת לל\"י דורשין השער שבשוק ומוכרין בזה השער למי שצריך לנסכים כו' כל הל\"י ואם השער אז הוזל מכפי המקח שעשו עם הבעלי יינות כו' בתחלת השנה מחויבים ליתן כשער הזול דעכשיו ובזה אין מותר לגזברים מאומה ואם אז הוקר השער הבעלי יינות מחויבין להעמיד כפי המקח שעשו מתה\"ש והגזברים ימכרו כפי היוקר דעכשיו ואז יש מותר וכן מל\"י לל\"י וזה היפך פי' הרע\"ב ורש\"י במנחות שם במו��ר נסכים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לקיץ מלשון בקיץ ובחורף יהיה והוא בזכריה (יד) </b>ותימה שלא הביא מה\"ת וקיץ וחרף (בפ' נח) וגם שם הפירות דיקראו קיץ מצינו ומאה קיץ (שמואל ב' טז) כלוב קיץ (עמוס ח'):",
+                "<b>שם ד\"ה מותר תרומה ולעיל מהך פריך כו' </b>ע\"ש דזה השקלא וטריא הוא על מעות בד\"ה לא על מותר תרומה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפרישין ממנה שכר האומנין. </b>התוס' בשבועות (י' ב') ל\"ג ממנה ע\"ש ועמש\"כ בכריתות (ו'):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח על הרע\"ב בד\"ה שהמקדיש בפירוש. </b>והכ\"מ לא העיר בזה [נ\"ב עי' לח\"מ הל' מעשה הקרבנות פ\"ה הל\"א כ\"א. מהגרמ\"ש:] "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שהיה פותח בדברים ודורשן. </b>נ\"ל שהיה פותח פתח בדברים הסתומין וסגורין לכנוס פנימה ולדרשן:",
+                "<b>שם חופר שיחין פי' הרע\"ב לעו\"ר וכ\"ה ברש\"י יבמות (קכ\"א ב') ובב\"ק (נ') </b>ול\"י מדוע לא פי' סתם להולכי דרכים ואי משום דסתמא ממעות שירי הלישכה היו באות (ועמש\"כ בב\"ק שם) ובפ' דלעיל אמר וכ\"צ העיר באין משירי הלשכה ותידוק מינה דמה שא\"צ יושבי ירושלים או למי שעולה לה לרגל אסור דהלא אף היוצאין עה\"כ היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (מו\"ק ו):"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה א\"פ אלא דבירושלמי איתא המלך וכ\"ג כו' ע\"ש ותראה אשר תיבות אלו שייכים למעלה לסיום מאמר שהעתיק התוי\"ט והוא לבאור במפקד חזקי' כו' דהמה המלך וכ\"ג. </b>ולכאורה קשה מדוע לא חשיב הירושלמי בין הקתליק לכ\"ג את הסגן. עי' רמב\"ם פ\"ד מהל' כהמ\"ק ועי' בסוטה רפ\"ח בגמ' ורש\"י ותוס':",
+                "<b>שם ד\"ה חוץ ותימה כו'. </b>ול\"נ דעמהם היו חברים באותו המינוי ומשום כבודן לא חשיב להו וביותר לפי' הא' שבהרע\"ב בר\"פ וכה\"ג משני הגמ' ברפ\"ב דר\"ה וכה\"ג כתב התוס' בב\"ב (ח' ב') בד\"ה כי הא וכמ\"ק מלשון הרע\"ב שכתב על הקינין דלוקחין המעות ומביאין מהן הקינין ולקמן בספ\"ז קרי להו ב\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב עקומות כשופר. </b>ולשון הרמב\"ם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות כו' בפ\"ג דר\"ה איתא שופר של ר\"ה של יעל פשוט ובירושלמי תני שופרות הללו עקומות היו כו' הרי של\"א זה משום שופר אלא דתני שכך היו ועגולות שכ' הרמב\"ם לא נזכר שמה (ועי' חולין נ\"ט ב') ובחבורו רפ\"ב דשקלים לא כתב רק רחב מלמטה כו' כלשון הרע\"ב לעיל רפ\"ב ועי' שבת ספ\"ב בגמ' ופירש\"י:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה שעה\"נ לסמוך כו' לדר' יוסי ולדר\"י ור\"ש לעמוד כו'. </b>בעירובין (צ\"ו ב' ושם) איתא דר\"ש סובר ג\"כ נשים סומכות רשות וע\"כ הוא ט\"ס:",
+                "<b>שם ד\"ה פשפשין שערים קטנים בתוך כו'. </b>עמש\"כ בתמיד פ\"א מ\"ג:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שער הדלק </b>עי' כה\"ד ובמחכ\"ת שגה להבין דלשכת העץ שכתב הרע\"ב היינו לשכת דיר העצים דר\"פ ושכח משנה ערוכה בסוף מדות דחשיב לשכת העץ בלשכות הדרומיות שבעזרה ע\"ש והרווחנו בזה להבין טעם קריאתה לשכת העץ אשר נדחקו הרבה בזה עי\"ש בתוי\"ט ד\"ה א\"ש:",
+                "<b>שם ד\"ה ושנים במערב לפי שמיעוטה של עזרה היה במערב כדתנן בפ\"ב דמדות כו'. </b>ע\"ש דקאי על הר הבית לא על העזרה אך האמת כן הוא דלא היה שם רק י\"א אמה כדתנן בפ\"ה דשם מ\"א ולא מצינו שם איזה שימוש:"
+            ],
+            [
+                "<b>י\"ג שולחנות </b>מדלא חשיב י' שולחנות שעשה שלמה עי' מנחות (צ\"ט) משמע לכאורה דלא היו בבית שני אבל ביומא (נ\"א ב') מוכח דהיו וצ\"ע. אח\"ז מצאתי בהמפרש לתמיד (ל\"א ב') שכ' דהא דלא חשיב להו משום דלא היו משמשין כלום כת\"ק במנחות שם:",
+                "<b>בהרע\"ב אחר הניתוח מסדרין אותן על השלחן. </b>בתמיד פ\"ד מוכח דכל אבר שנתחו נתנוהו למי שזכה בו ואח\"כ הוליכום והניחום על הכבש וצ\"ל דכאן מיירי בעולות של יחיד ונראה דלזה כיון הגר\"א ז\"ל בפ\"ז דתמיד מ\"ג ד\"ה על שלחן אלא דנפל שם ט\"ס וכצ\"ל ולפי שהיה מיוחד לשאר קרבנות (ר\"ל חוץ מעולת התמיד) ורובן כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול. </b>[נ\"ב בזבחים (ק\"ג א') ובתמורה (כג ב) ליתא תיבת גדול וצ\"ע כמש\"כ בגליון זבחים שם. - מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואומר כו' כלומר שימכרו לצרכי חטאות כו'. </b>לשון מכירה אינו נופל על כסף והל\"ל יוחלפו ודמי החליפין יובא בית ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בירושלמי פריך כו' ומשני ב\"ד כו' לוקחין מש\"צ כו'. </b>גם הכ\"מ העתיק דבריו בספ\"ג מהל' שקלים וכתב וא\"י למה השמיטו רבינו אבל תימה דבירושלמי איתא ע\"ז תנאי ב\"ד הוא המספק את הקינים מספק אה\"פ (ואת האובדות) כ\"נ דצ\"ל כדאיתא שם בס\"פ והיינו כר' יוסי שם במשנה ופסקוהו הרע\"ב והרמב\"ם שם מהירושלמי וכ\"פ בחבורו פ\"ז מהל' כהמ\"ק ה\"ט ובהרע\"ב כאן אולי ט\"ס או שיגרא דלישנא דת\"ק דשם נקט ול\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לעולם ופירש\"י כו' </b>עמש\"כ שם בס\"ד:",
+                "<b>בסה\"ד ומ\"ש הר\"ב כו' וז\"ל התוס' כו'. </b>ול\"נ דחלוקין בטעמיהון דלהרב אפי' תאמר דכל לוקח עומד לבדו מה\"ב שרוצה לקנות מ\"מ יש לוקחים יותר ממוכרים דתגר א' מביא כמה בהמות אשר יספיקו ללוקחים הרבה ואזלינן בתר רוב אנשים:",
+                "<b>שם ד\"ה בהר וא\"ת לפי' הא' כו'. </b>התוס' הקשו מהברייתא דשם (ס\"ב ב') דמפורש בה ולא במעות הצרורים לו בסדינו ואהא א\"ש לשונם בתירוצם:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה זה ואם הוא עולה א\"צ לזה כו'. </b>צריך וצריך לענין דאסור להקטירן ומ\"ש בשם הרמב\"ם דהחשש הוא שעבר זמנם וכ\"כ בחבורו פי\"ט מהלכות פסהמ\"ק ה\"ד אמת שכ\"ה בירושלמי שאמר ר' יוסי אבל לא בא שם אלא לדחויי הא דר\"ה דייק מכאן דהסה\"ד טעון עבור צורה ע\"ז אמר דאינו משום הסה\"ד (עמש\"כ בפסחים ל\"ד בס\"ד) רק דשמא נתקלקלה צורתו וא\"כ למאי דפסק הרמב\"ם כריו\"ח בפסחים שם דהסה\"ד אינו אלא פסול טומאה דהרי בפ\"ב מהל' ביהב\"ח הי\"ד מביא הא דלול קטן כו' ובפ\"ד מהל' ק\"פ פסק דכל שפסול בגופו ישרף מיד (ודלא כהמל\"מ שכ' בהל' פסהמ\"ק שם דלא מצא ד\"ז ברבינו) ה\"ל לפרושי טעמא דמתני' משום הסה\"ד גם ק\"ל לטעם דשמא עבר זמנו דבירושלים אמרי' דשוקיה עשויין להתכבד בכ\"י ודניחוש שמא כבר נעשה נותר ביד הבעלים דקודם אבידה ודאי לא חשידי להשהותם כ\"כ וזה י\"ל דכיון דנפל איתרע ליה וחיישי' כדאמרי' בב\"מ (י\"ג) ואכמ\"ל:",
+                "<b>שם ד\"ה חתיכות וכו'. </b>ולהחמיר קאמר ולא מדין המשנה. וכ\"כ התוס' בחולין (צ\"ה) דחומרא בעלמא היא אבל מש\"כ ולא מדין המשנה קשה דהא שם פריך עליה ממתני' דלפנינו ומשני דמותרות משום נבלה וזה יקשה גם להרמב\"ם:"
+            ],
+            [
+                "<b>זכרים עולות פי' הרע\"ב דרוב זכרים עולות כו'. </b>נראה דתפס דברי ריו\"ח בירושלמי דאמר דהילכו בהן אחר הרוב אם רוב זכרים עולות כו' (והוא כמו בין) ועי' תק\"ח הגהת הגר\"א ז\"ל בהירושלמי ואף שהוא נגד הש\"ס שלנו בקדושין אליביה מפני דפשטא דמתני' משמעה כו' וככה תמצא רבות בדברי הפוסקים ועוד דריו\"ח ירושלמי הוה ודאי ידעי טפי איך שאמר וגם דהוא עצמו סדר והתוי\"ט ל\"ד במה שהביא סוגיא דקדושין על פי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה משל צבור וכ\"כ הר\"ב לקמן גבי קינין. </b>ה\"ל להביא מן דהקודם שכן פי' בחביתי כה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם ד\"ה וזה עכה\"ד. </b>ודבריו דחוקים ול\"נ דנכרי ששלח וכן גר שמת לחדא דחשיב להו דכ\"מ לישנא דוכן ובזה יתיישב נמי מה שנדחק לקמן בד\"ה ותנאי ב\"ד דלפי שהוא תנאי בפ\"ע לא כמו גר הקודם לו לכן אמר בו ותנאי כו' וכה\"ג כ' התוי\"ט בפ\"ד דכתובות מ\"ד ד\"ה וזכאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קריבה משל צבור. </b>דודאי מסתברא דאם לא ירשו כו' [נ\"ב לא כן כתב הריב\"ש בתשובה סי' תע\"ח עי\"ש. ועי' גיטין (ל' רע\"ב) ר\"א יורשין שירשו ומי איכא יורשין דלא ירתי. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>שם ד\"ה ועל הקינין </b>מש\"כ התו\"ח וכצ\"ל ג\"כ על הא דהשולח חטאתו ממדה\"י כו' הן רש\"י פי' שם בד\"ה בקרבן נשים אשה ששגגה בכרת כו' וקרבן זה צריך דעת גם אישתמיטתיה גמ' דסוטה (ח') דאף מחוסרי כפרה צריכין לעמוד על קרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל ועי' בהרע\"ב כגון שהיה הנשיא גוסס בי\"ג כו'. </b>ק\"ל לפי' הרמב\"ם דשונה היינו להזות הא ודאי כבר הוזה עליו בט' להזאת שלישי כדי שיוכל להזות עליו הזאה שניה בי\"ג דהרי אז לא ידע שהנשיא יהיה גוסס וא\"כ בי\"ד אמאי שונה דהא ע\"כ כבר הזה בי\"ג להזאת ז' דהא אסור להשהות יותר מג\"י בין ההזאות כדאיתא בקדושין (ס\"ב). אך הרמב\"ם לשיטתו דפסק בפי\"א מהל' פ\"א ה\"ב דרשאי להשהות בין ההזאות וע\"ש בכ\"מ. אך ק\"ל מעיקרא דבעי הש\"ס לאוקמא כב\"ת דחגיגה אסורה בשבירת עצם א\"כ בי\"ג לא ישנה להזות עד למחר דדלמא הזאה ראשונה לא היתה אלא בעשירי והב' חשב להזות בי\"ד ומשמע דדומיא דסכין תני דשונה בו ביום ואכמ\"ל:",
+                "<b>בהרע\"ב אבל קופיץ כו' שמא ימות כו' ואז א\"מ חגיגה כו'. </b>עמש\"כ בפסחים (ע' ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה פרוכת א\"נ כשהיו נושאין כו' נותן הכלים לתוכה. </b>פשוט דאין כוונת התוס' על הפרוכת דמשכן במדבר בשעת המסעות דהא בסוף פ' במדבר מפורש דלא היה משמש אז רק לכסות את הארון וכן הבין התוי\"ט דבמקדש מיירי ודלא כתו\"ח:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ובה\"א הכל ישרף בחוץ כו' ובמ\"ז רא\"א את שנטמא באה\"ט כו' ישרף בחוץ. </b>וק\"ל כיון דילפינן מקרא דבקדש באש תשרף דפסולי ק\"ק שריפתן בקדש (פסחים כ\"ד) ופירש\"י כגון שנטמאו איך יתקנו רבנן לעקור בידים להוציאן לחוץ. בשלמא דעת ב\"ש ור\"ע י\"ל ע\"פ מש\"כ שם (מ\"ט) בס\"ד ע\"ש אבל דעת ב\"ה ור\"א קשה. ואולי מפני זה פסק הרמב\"ם כר\"ע. ומיושב תמיהת התו\"ח. ודע דיש בו ט\"ס וצ\"ל דאל\"כ ר\"ע היינו ב\"ש או ב\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דכיון דטהור מדאורייתא. </b>נ\"ל דכוונתו ע\"ד פירושו בפ\"ג דמע\"ש מ\"ט ע\"ש וכב\"ק דר\"י איפרך בירושלמי שם וכאן ולהתוי\"ט נראה דאישתמיט פי' הרע\"ב דשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש שקלים כו' רש\"א כו'. </b>עיין מש\"כ בס\"ד בשילהי בכורים:",
+                "נשלמה מסכת שקלים. בעזרת יוצר הרים. "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה שקלים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Sukkah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Sukkah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים כו'. </b>עמש\"כ בריש עירובין בס\"ד:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ב\"ש פוסלין כו'. </b>וב\"ה ההוא מב\"ל לעושין סוכה בחש\"מ. ר\"ל דדרשי' ג\"כ הקרא בסירוס כב\"ש סוכות תעשה בחג וכ\"מ להדיא לקמן (כ\"ז ב') ודרשה דר\"א שם הוא משבעת הימים וחכמים דשם וב\"ה דהכא דרשי ליה לדרשה דלקמן (כ\"ג) בפלוגתת ר\"י ור\"מ וזה דלא כב\"י סס\"י תרל\"ז שכ' דרבנן ילפי הא דעושין סוכה בחש\"מ מדכתיב שבעת ימים דה\"ק סוכות תעשה לך באיזה יום מז' הימים דא\"כ מ\"מ דרשה דב\"ש מחג מ\"ע ליה ב\"ה ועוד דלדבריו המ\"ל דב\"ש א\"ל כרבנן דעושין וזה מדרשה דשבעת ימים ודרשה דידהו מחג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם אין דיורין כו' דבהא כ\"ע מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה שהגג שלה אינו גג. </b>תמוה דהרי לגג הוא ראוי אלא טעמא דסכך העליונה אינה חשוב סכך אחר שא\"ר לדור תחתיו. ועי' רש\"י בד\"ה כ\"א רב דימי ובד\"ה ומשני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וסכך על גבה. </b>לעיל (ט' ב') הגי' על גבן ועי' תוי\"ט ומיהו על גבה נמי ניחא וקאי על דלעת וקיסם ר\"ל שהן ל\"נ משא\"כ אילן שהוא ל\"ז בכ\"ד אבל גם גפן הוא ל\"נ הגפן תתן פריה והיא כפורחת עלתה נצה ועוד טובא ומ\"מ לפי' הר\"ן גי' על גבן עולה טפי דקאי אשלשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וכולן שהתירן כשירות. </b>בריש חולין מדייק הגמ' וכולן ששחטו אהייא אילימא אחש\"ו עלה קאי ואם שחטו מב\"ל ועי' ט\"ז סי' תרכ\"ט סקי\"ז וגי' הרי\"ף והרא\"ש ואם התירן וכ\"ה בגי' המשנה שבירושלמי והתוס' לקמן ע\"ב בד\"ה אין העתיקו ואם היו מותרות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עבדים כו'. </b>דמ\"ע שהז\"ג נשים פטורות כו' וכ\"כ רש\"י. לכאורה קשה דהא לקמן בגמ' (כ\"ח) ממעטינן נשים בסוכה מהלכתא ע\"ש. אמנם עי' במל\"מ פ\"ו מהל' מלכים ה\"ז סד\"ה ודע ובדבור הסמוך עוד ראיתי ותעמוד על עומק כוונת רש\"י ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המעובה כמין בית אע\"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. </b>הפוסקים הביאו הירושלמי הד\"א צריכין הכוכבים נראין מתוכה רל\"א בכוכבי חמה שנו ופי' בו דמלשון כשרה קדייק דמשמעה בדיעבד וכתב הגר\"א ז\"ל בסי' תרל\"א סק\"ג וצ\"ל מ\"ש ת\"ר אין כו' (היא גי' הרא\"ש) אפי' לכתחלה וצ\"ל דתני אגב סיפא לישנא דכשרה דהוא לשון דיעבד ודוחק ול\"נ דגם רישא דברייתא בדוקא קתני לישנא דדיעבד אבל היינו אליבא דב\"ש (דרישא אשמעינן מה דכשר לכ\"ע כמבואר) דגזרו אטו כוכבי חמה דאפי' דיעבד פסול אבל לב\"ה דאפי' בכוכבי חמה מכשרי דיעבד בכוכבי לילה שרו אפי' לכתחלה. אולם מדברי הר\"ן למדתי דדיוקא דהירושלמי איננו מלשון כשרה דהרבה מצינו לשון זה אפי' בלכתחלה (עי' סוגיא דריש חולין) אלא דלישנא דמתני' קשיתיה דודאי בית מעובה ביותר דלא די שאין כוכבי חמה נראין אלא אפי' גשמים אין מנטפין (ועיין ריש מכילתין בתד\"ה כי עביד וצ\"ע) וא\"כ כיון ששנה תחלה כמין בית (שזה כולל יותר) מאי קאמר תו אע\"פ שאה\"כ כו' ��הכי דייק הירושלמי דאין כשר אלא דיעבד לכן קאמר שפיר אע\"פ כו' שאינה מעובה כ\"כ אינה כשרה ג\"כ אלא בדיעבד וכה\"ג פירש\"י בגיטין (פ\"ו רע\"ב) ובקדושין רפ\"ג בגמ' וברישא דברייתא ל\"ג המעובה כו' אע\"פ כו'. אלא כגי' הרא\"ש ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועולין לה כו' איידי דבעי למתני סיפא כו' כ\"כ רש\"י. </b>ונ\"ל דלפמש\"כ התוס' בעירובין (מ\"ג) בשם הרשב\"ם דמותר ליכנס בקרון או בספינה אפי' בשבת והנכרי מוליכן אפי' חוץ לתחום ע\"ש איצטריך לגופייהו וזהו דאשמעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה העושה כו' ולא סמכה עליהן כו'. </b>ר\"ל דלא ליפסל לר\"י לעיל בגמ' (כ\"א ב') משום מעמיד במחובר עי' ר\"ן שם וכן משום שלא ישתמש בסכך כדלעיל (כ\"ב ב') בתד\"ה שתים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ועוד אר\"א מי שלא אכל יו\"ט הראשון כו' </b>כצ\"ל ותיבת לילי מיותרת ועי' מהרש\"א בתד\"ה אי בעי והנה לפי' התוס' לקמן בד\"ה חזר וכן לפירש\"י להס\"ד נראה דפי' יו\"ט הראשון כל ז' ימי החג וקרי להו ראשון נגד יום השמיני שנקרא אחרון (ודלא כתוי\"ט שנדחק) ויהיה ראיה מכאן דאף חוה\"מ נקרא יו\"ט דלא כמ\"א ר\"ס ת\"צ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה וילדה כו' וסיכך כו' בשביל קטן. </b>הפ\"י תמה איך שייך חינוך בקטן ב\"י ונעלם מכ\"ת דברי מהרש\"ל ביבמות (ט\"ו) שפי' שהיה לה קטן אחר שהיה צריך לאמו ולא זז ממנה ובשבילו סכך וש\"י וכ\"מ לשון הר\"ן וא\"ש דל\"ת וילדה בן אך צע\"ק הא דאיתא בחגיגה (ו') השיב רבי כו' עד יגמל הנער ופירש\"י ומשנה ראשונה הוא יכול לרכוב כו' וי\"ל שאני שמואל דחכמה יתירה היתה בו שהרי הורה דשחיטה כשירה בזר בהיותו בן ב' שנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"מ כו' בגימוניות של זהב. </b>ק\"ל לפ\"מ שכ' התוס' לעיל (ל\"א ב') בד\"ה הואיל דלהכי לרבנן א\"ע בב\"ת אם אוגדין אותו שלב\"מ משום דאין זה דרך גדילתו בזהב שהוא דומם הרי לא שייך בו ד\"ג וא\"כ לכ\"ע יעבור בב\"ת. ונ\"ל דגימוניות בנפרד הוא גימון דאיתא במשנה ספ\"ה דשבת ומפרשין בגמ' בר נירא והוא גמי כדפי' הרמב\"ם והוא מגדולי קרקע ושל זהב פי' שהיו מחופין זהב כמו שן של זהב שם פ\"ו מה שפי' הרמב\"ם מכוסה זהב וראיית ר\"מ הוא מהגמי דאלו זהב לכ\"ע אין בו ב\"ת כיון שאינו מגדולי קרקע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רא\"א ליה ולך מזבח. </b>מש\"כ התוי\"ט ובכתובים (ר\"ל מצינו שם יה) מן המצר כו' ענני במרחב יה ל\"ד דמרחב יה לרב ולרבא אחת הן ולר\"ח קאי בתיקו. ומש\"כ על המהרש\"ל דא\"ה כו' הל\"ל ורבא אריו\"ח כו' אינו מוכרח עמש\"כ בהרא\"ש פ\"ק דעירובין סי' ז' ומש\"כ בסופו ואע\"ג דהירושלמי חולק על גמ' דידן כו' לי יראה דט\"ס בירושלמי וצ\"ל הוי רב דו אמר הללו יה (ר\"ל ב' תיבות) והפשיטות היא מדאמר ר\"ח על ר\"מ של\"נ לקדשו משמע דהוא בעצמו ס\"ל דצריך לחלקו ולקדשו וע\"ש בק\"ע. ודע דהירושלמי הזה הוא ג\"כ במכילתין פ' דלעיל הל\"י ולחנם הרחיקו התוי\"ט למגילה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מיד התינוקות כו' ואין בדבר משום גזל. </b>ר\"ל גזל דדבריהם כת\"ק דר\"י כו' משמע דלר\"י הוי גזל דאורייתא והא ליתא כדפי' הר\"ב שם והוא מהגמ':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מלמד שחייב אדם כו' וכתיב בפ' עשר תעשר כו'. </b>מלשונו משמע דקרא קמא שהביא הוא בפ' אחרת ובאמת שניהם ��פ' אחרונה דעשר תעשר ולשון רש\"י בזה מדויק והוא ז\"ל לא העתיקו כראוי. ומש\"כ עוד דשלמי שמחה א\"ד אה\"ש דדוקא ביו\"ט פליגי כו' ג\"כ ל\"ד דש\"ש לכ\"ע מביאין ביו\"ט וע\"ש בד\"ע דמוכח להדיא מהגמ' דאף לב\"ש מביאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א בלוג כו' ובטעם דלוג אפשר שסובר כראב\"י כו'. </b>גם לרבנן י\"ל משום דסתם מנחת נדבה הוה עשרון בלוג שמן ויותר נראה דיליף מלוג שמן דמצורע למתן בהונות שבא בפ\"ע. ומש\"כ ועוד אפשר דיליף ממצורע עני שמביא לוג א' למנחתו תימה דמנחתו טעונה ג' לוגין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היה ממלא מן הכיור. </b>לפמש\"כ התוס' בב\"ב (ס' ב') ד\"ה מים דמי בורות פסולין לנסוך וכ\"כ הרשב\"ם שם (ע\"ט) ד\"ה מים וכ\"מ לקמן בתוס' ד\"ה מנה\"מ קשה דהאר\"ל בזבחים (כ\"ב) דמי מקוה כשרין לכיור וא\"כ מאי פסקא למלאות מן הכיור. ודוחק לומר דאתיא כרי\"ש שם דאמר מי מעין הם וכן הרמב\"ם פסק לשניהם ועמש\"כ בסוטה (ט\"ו ב') בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ירדו לע\"נ כהנים ולוים כו' </b>גם ישראלים אינם אסורים אלא מעזרת כהנים ולפנים (פ\"א דכלים מ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה של ק\"כ כו' ואני מצאתי במס' סופרים כו' </b>ונעלם מכ\"ת שכן איתא בירושלמי בפ' כל כתבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מבלאי מכנסי הכהנים כתבו התוס' תימא כו' ולי קשה גם מצנפת. </b>[נ\"ב מרן בכ\"מ פ\"ח מהל' כלי המקדש דין ו' כתב וז\"ל. וצריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת ואפשר כתונת וה\"ה למצנפות. א\"נ משום דמצנפות דקות ביותר ולא חזו לפתילות ולכך השמיטם. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בתו\"ח לתוי\"ט ד\"ה מבלאי כו'. </b>ול\"נ דאה\"נ רק באבנט בא לאשמעינן דהיה של בוץ ולא של כלאים כו'. ונעלם ממנו גמ' דשבת (כ\"א) דמקשה מינה להא דתני רב\"ח דפתילות שא\"מ בהן בשבת א\"מ בהן במקדש וע\"ש בפירש\"י והכי הל\"ל דאשמעינן דלשמחת בהש\"א מותר אפי' משל צמר כדמשמע שם או דדוקא הני משום דאין ראוין למקדש אבנט משום צמר שבו ומכנסים מפני הכבוד דהיו לכסות בשר ערוה. ועי' שו\"ע או\"ח סי' קנ\"ב סכ\"א. וגם לשון התוס' תמוה במש\"כ שגם היא היתה של שש דהא של צמר נמי מותר ואולי דס\"ל דלפי מאי דמשני התם אהא דמקשה תו מהא דתני רב\"מ בגדי כהונה כו' פתילות למקדש כו' לא דבוץ גם קושיא ראשונה ממתני' מיתרצא בהכי וכמ\"ד דאבנטו כשהן של כה\"ד של שש לבד ודוחק. ועוד דהא קי\"ל הלכה כרבי דהיה של כלאים יותר טוב לאוקמי מתני' אליבא דהלכתא ושמחת בהש\"א שאני. ועוד דסתם מתני' ביומא (ע\"א ב') משמעה כרבי מדקאמר מוסיף עליו כ\"ג כו' משמע דבד' הבגדים שוים. ומזה תקשה ג\"כ לדעת ריב\"א בתוס' לעיל בגמ' (ה') דמחלק בין מצנפותם. ועי' בש\"א סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והלוים בכנורות כו' בלא מספר. </b>לכאורה גוזמא קתני. ונ\"ל דכלפי ששנינו בערכין פ\"ב גבי כלי שיר דקרבן אין פוחתין כו' ובאינך תני נמי דאין מוסיפין קאמר הכא בלא מספר ר\"ל שלא היה להם מספר קצוב דפוחתין ומוסיפין:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ע\"ג המזבח כו' כשחל ע\"פ בשבת כו' דלא שכיחא כ\"ה שיבא ע\"פ בשבת. </b>בגמ' איתא דליתא בכל שנה ושנה. והרע\"ב לא דק בזה במחכ\"ת דא\"כ מאי פריך מע\"ש שבתוך החג והתוי\"ט לא הרגיש בזה והעתיק עליו תירוץ הגמ' דדחינן ליה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובמוספין כו' ומה\"ט ניחא דלא חשיב ר\"ה כו'. </b>ל\"ד במחכ\"ת דבלא\"ה ל\"ק מזה דליתא בכל שנה כדאמרי' לקמן בגמ' דלהכי לא חשיב ע\"פ שחל בשבת גם מש\"כ הר\"ב דע\"פ שחל בשבת ��וו נ\"ז תקיעות והוא מפי' הרמב\"ם לכאורה צ\"ע דהא מתני' ע\"כ ר\"י היא דאל\"כ תקשה דליתני גם עה\"פ ומאי שייר דהאי שייר ולדידיה לא הוי אלא נ\"א תקיעות. ואולי לזה כיון הרע\"ב באמרו זימנין דמוסיפין עד נ\"ז. ור\"ל אם היה כת הג' מרובה דנצרכה גם לשלש. ועוד י\"ל דלפי מאי דמסיק דליתיה בכל שנה לא קתני אתיא מתני' אף לרבנן ואפ\"ה לא תני עה\"פ משום דזימנין דלא נצרך כלל לג' או אפי' לשנות כגון שהיה עמה מועטים (עי' לקמן תוד\"ה שייר) והוה כמו דליתא בכל שנה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומקריב לאתויי קיץ המזבח כו' לוקחין ממעות המותרות משירי הלשכה כו'. </b>והוא תמוה ועי' פירש\"י ובפ\"ד דשקלים:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מלפניה. </b>כתב הר\"ב אם חל שמיני כו' וכן ל' רש\"י וה\"ה ז' דפסח כו' וב' דר\"ה. אגב שיטפיה ל\"ד דאפי' אם חל בשבת עצמו אינו בד\"ז שיהיו כולם שוין דהא לא שנינן אלא בג' פרקים ופירש\"י בג' רגלים וכ\"מ מהלמוד דמאחד שעריך בשעה כו'. וא\"ז אלא בג\"ר שחייבין בראיה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,121 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Sukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים כו'. </b>עמש\"כ בריש עירובין בס\"ד:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ב\"ש פוסלין כו'. </b>וב\"ה ההוא מב\"ל לעושין סוכה בחש\"מ. ר\"ל דדרשי' ג\"כ הקרא בסירוס כב\"ש סוכות תעשה בחג וכ\"מ להדיא לקמן (כ\"ז ב') ודרשה דר\"א שם הוא משבעת הימים וחכמים דשם וב\"ה דהכא דרשי ליה לדרשה דלקמן (כ\"ג) בפלוגתת ר\"י ור\"מ וזה דלא כב\"י סס\"י תרל\"ז שכ' דרבנן ילפי הא דעושין סוכה בחש\"מ מדכתיב שבעת ימים דה\"ק סוכות תעשה לך באיזה יום מז' הימים דא\"כ מ\"מ דרשה דב\"ש מחג מ\"ע ליה ב\"ה ועוד דלדבריו המ\"ל דב\"ש א\"ל כרבנן דעושין וזה מדרשה דשבעת ימים ודרשה דידהו מחג:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם אין דיורין כו' דבהא כ\"ע מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה שהגג שלה אינו גג. </b>תמוה דהרי לגג הוא ראוי אלא טעמא דסכך העליונה אינה חשוב סכך אחר שא\"ר לדור תחתיו. ועי' רש\"י בד\"ה כ\"א רב דימי ובד\"ה ומשני:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה וסכך על גבה. </b>לעיל (ט' ב') הגי' על גבן ועי' תוי\"ט ומיהו על גבה נמי ניחא וקאי על דלעת וקיסם ר\"ל שהן ל\"נ משא\"כ אילן שהוא ל\"ז בכ\"ד אבל גם גפן הוא ל\"נ הגפן תתן פריה והיא כפורחת עלתה נצה ועוד טובא ומ\"מ לפי' הר\"ן גי' על גבן עולה טפי דקאי אשלשתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וכולן שהתירן כשירות. </b>בריש חולין מדייק הגמ' וכולן ששחטו אהייא אילימא אחש\"ו עלה קאי ואם שחטו מב\"ל ועי' ט\"ז סי' תרכ\"ט סקי\"ז וגי' הרי\"ף והרא\"ש ואם התירן וכ\"ה בגי' המשנה שבירושלמי והתוס' לקמן ע\"ב בד\"ה אין העתיקו ואם היו מותרות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה עבדים כו'. </b>דמ\"ע שהז\"ג נשים פטורות כו' וכ\"כ רש\"י. לכאורה קשה דהא לקמן בגמ' (כ\"ח) ממעטינן נשים בסוכה מהלכתא ע\"ש. אמנם עי' במל\"מ פ\"ו מהל' מלכים ה\"ז סד\"ה ודע ובדבור הסמוך עוד ראיתי ותעמוד על עומק כוונת רש\"י ז\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה המעובה כמין בית אע\"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. </b>הפוסקים הביאו הירושלמי הד\"א צריכין הכוכבים נראין מתוכה רל\"א בכוכבי חמה שנו ופי' בו דמלשון כשרה קדייק דמשמעה בדיעבד וכתב הגר\"א ז\"ל בסי' תרל\"א סק\"ג וצ\"ל מ\"ש ת\"ר אין כו' (היא גי' הרא\"ש) אפי' לכתחלה וצ\"ל דתני אגב סיפא לישנא דכשרה דהוא לשון דיעבד ודוחק ול\"נ דגם רישא דברייתא בדוקא קתני לישנא דדיעבד אבל היינו אליבא דב\"ש (דרישא אשמעינן מה דכשר לכ\"ע כמבואר) דגזרו אטו כוכבי חמה דאפי' דיעבד פסול אבל לב\"ה דאפי' בכוכבי חמה מכשרי דיעבד בכוכבי לילה שרו אפי' לכתחלה. אולם מדברי הר\"ן למדתי דדיוקא דהירושלמי איננו מלשון כשרה דהרבה מצינו לשון זה אפי' בלכתחלה (עי' סוגיא דריש חולין) אלא דלישנא דמתני' קשיתיה דודאי בית מעובה ביותר דלא די שאין כוכבי חמה נראין אלא אפי' גשמים אין מנטפין (ועיין ריש מכילתין בתד\"ה כי עביד וצ\"ע) וא\"כ כיון ששנה תחלה כמין בית (שזה כולל יותר) מאי קאמר תו אע\"פ שאה\"כ כו' להכי דייק הירושלמי דאין כשר אלא דיעבד לכן קאמר שפיר אע\"פ כו' שאינה מעובה כ\"כ אינה כשרה ג\"כ אלא בדיעבד וכה\"ג פירש\"י בגיטין (פ\"ו רע\"ב) ובקדושין רפ\"ג בגמ' וברישא דברייתא ל\"ג המעובה כו' אע\"פ כו'. אלא כגי' הרא\"ש ונכון בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועולין לה כו' איידי דבעי למתני סיפא כו' כ\"כ רש\"י. </b>ונ\"ל דלפמש\"כ התוס' בעירובין (מ\"ג) בשם הרשב\"ם דמותר ליכנס בקרון או בספינה אפי' בשבת והנכרי מוליכן אפי' חוץ לתחום ע\"ש איצטריך לגופייהו וזהו דאשמעינן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה העושה כו' ולא סמכה עליהן כו'. </b>ר\"ל דלא ליפסל לר\"י לעיל בגמ' (כ\"א ב') משום מעמיד במחובר עי' ר\"ן שם וכן משום שלא ישתמש בסכך כדלעיל (כ\"ב ב') בתד\"ה שתים:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ועוד אר\"א מי שלא אכל יו\"ט הראשון כו' </b>כצ\"ל ותיבת לילי מיותרת ועי' מהרש\"א בתד\"ה אי בעי והנה לפי' התוס' לקמן בד\"ה חזר וכן לפירש\"י להס\"ד נראה דפי' יו\"ט הראשון כל ז' ימי החג וקרי להו ראשון נגד יום השמיני שנקרא אחרון (ודלא כתוי\"ט שנדחק) ויהיה ראיה מכאן דאף חוה\"מ נקרא יו\"ט דלא כמ\"א ר\"ס ת\"צ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מעשה וילדה כו' וסיכך כו' בשביל קטן. </b>הפ\"י תמה איך שייך חינוך בקטן ב\"י ונעלם מכ\"ת דברי מהרש\"ל ביבמות (ט\"ו) שפי' שהיה לה קטן אחר שהיה צריך לאמו ולא זז ממנה ובשבילו סכך וש\"י וכ\"מ לשון הר\"ן וא\"ש דל\"ת וילדה בן אך צע\"ק הא דאיתא בחגיגה (ו') השיב רבי כו' עד יגמל הנער ופירש\"י ומשנה ראשונה הוא יכול לרכוב כו' וי\"ל שאני שמואל דחכמה יתירה היתה בו שהרי הורה דשחיטה כשירה בזר בהיותו בן ב' שנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אר\"מ כו' בגימוניות של זהב. </b>ק\"ל לפ\"מ שכ' התוס' לעיל (ל\"א ב') בד\"ה הואיל דלהכי לרבנן א\"ע בב\"ת אם אוגדין אותו שלב\"מ משום דאין זה דרך גדילתו בזהב שהוא דומם הרי לא שייך בו ד\"ג וא\"כ לכ\"ע יעבור בב\"ת. ונ\"ל דגימוניות בנפרד הוא גימון דאיתא במשנה ספ\"ה דשבת ומפרשין בגמ' בר נירא והוא גמי כדפי' הרמב\"ם והוא מגדולי קרקע ושל זהב פי' שהיו מחופין זהב כמו שן של זהב שם פ\"ו מה שפי' הרמב\"ם מכוסה זהב וראיית ר\"מ הוא מהגמי דאלו זהב לכ\"ע אין בו ב\"ת כיון שאינו מגדולי קרקע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רא\"א ליה ולך מזבח. </b>מש\"כ התוי\"ט ובכתובים (ר\"ל מצינו שם יה) מן המצר כו' ענני במרחב יה ל\"ד דמרחב יה לרב ולרבא אחת הן ולר\"ח קאי בתיקו. ומש\"כ על המהרש\"ל דא\"ה כו' הל\"ל ורבא אריו\"ח כו' אינו מוכרח עמש\"כ בהרא\"ש פ\"ק דעירובין סי' ז' ומש\"כ בסופו ואע\"ג דהירושלמי חולק על גמ' דידן כו' לי יראה דט\"ס בירושלמי וצ\"ל הוי רב דו אמר הללו יה (ר\"ל ב' תיבות) והפשיטות היא מדאמר ר\"ח על ר\"מ של\"נ לקדשו משמע דהוא בעצמו ס\"ל דצריך לחלקו ולקדשו וע\"ש בק\"ע. ודע דהירושלמי הזה הוא ג\"כ במכילתין פ' דלעיל הל\"י ולחנם הרחיקו התוי\"ט למגילה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מיד התינוקות כו' ואין בדבר משום גזל. </b>ר\"ל גזל דדבריהם כת\"ק דר\"י כו' משמע דלר\"י הוי גזל דאורייתא והא ליתא כדפי' הר\"ב שם והוא מהגמ':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מלמד שחייב אדם כו' וכתיב בפ' עשר תעשר כו'. </b>מלשונו משמע דקרא קמא שהביא הוא בפ' אחרת ובאמת שניהם בפ' אחרונה דעשר תעשר ולשון רש\"י בזה מדויק והוא ז\"ל לא העתיקו כראוי. ומש\"כ עוד דשלמי שמחה א\"ד אה\"ש דדוקא ביו\"ט פליגי כו' ג\"כ ל\"ד דש\"ש לכ\"ע מביאין ביו\"ט וע\"ש בד\"ע דמוכח להדיא מהגמ' דאף לב\"ש מביאין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה רי\"א בלוג כו' ובטעם דלוג אפשר שסובר כראב\"י כו'. </b>גם לרבנן י\"ל משום דסתם מנחת נדבה הוה עשרון בלוג שמן ויותר נראה דיליף מלוג שמן דמצורע למתן בהונות שבא בפ\"ע. ומש\"כ ועוד אפשר דיליף ממצורע עני שמביא לוג א' למנחתו תימה דמנחתו טעונה ג' לוגין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה היה ממלא מן הכיור. </b>לפמש\"כ התוס' בב\"ב (ס' ב') ד\"ה מים דמי בורות פסולין לנסוך וכ\"כ הרשב\"ם שם (ע\"ט) ד\"ה מים וכ\"מ לקמן בתוס' ד\"ה מנה\"מ קשה דהאר\"ל בזבחים (כ\"ב) דמי מקוה כשרין לכיור וא\"כ מאי פסקא למלאות מן הכיור. ודוחק לומר דאתיא כרי\"ש שם דאמר מי מעין הם וכן הרמב\"ם פסק לשניהם ועמש\"כ בסוטה (ט\"ו ב') בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ירדו לע\"נ כהנים ולוים כו' </b>גם ישראלים אינם אסורים אלא מעזרת כהנים ולפנים (פ\"א דכלים מ\"ח):"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה של ק\"כ כו' ואני מצאתי במס' סופרים כו' </b>ונעלם מכ\"ת שכן איתא בירושלמי בפ' כל כתבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מבלאי מכנסי הכהנים כתבו התוס' תימא כו' ולי קשה גם מצנפת. </b>[נ\"ב מרן בכ\"מ פ\"ח מהל' כלי המקדש דין ו' כתב וז\"ל. וצריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת ואפשר כתונת וה\"ה למצנפות. א\"נ משום דמצנפות דקות ביותר ולא חזו לפתילות ולכך השמיטם. מהגרמ\"ש]:",
+                "<b>בתו\"ח לתוי\"ט ד\"ה מבלאי כו'. </b>ול\"נ דאה\"נ רק באבנט בא לאשמעינן דהיה של בוץ ולא של כלאים כו'. ונעלם ממנו גמ' דשבת (כ\"א) דמקשה מינה להא דתני רב\"ח דפתילות שא\"מ בהן בשבת א\"מ בהן במקדש וע\"ש בפירש\"י והכי הל\"ל דאשמעינן דלשמחת בהש\"א מותר אפי' משל צמר כדמשמע שם או דדוקא הני משום דאין ראוין למקדש אבנט משום צמר שבו ומכנסים מפני הכבוד דהיו לכסות בשר ערוה. ועי' שו\"ע או\"ח סי' קנ\"ב סכ\"א. וגם לשון התוס' תמוה במש\"כ שגם היא היתה של שש דהא של צמר נמי מותר ואולי דס\"ל דלפי מאי דמשני התם אהא דמקשה תו מהא דתני רב\"מ בגדי כהונה כו' פתילות למקדש כו' לא דבוץ גם קושיא ראשונה ממתני' מיתרצא בהכי וכמ\"ד דאבנטו כשהן של כה\"ד של שש לבד ודוחק. ועוד דהא קי\"ל הלכה כרבי דהיה של כלאים יותר טוב לאוקמי מתני' אליבא דהלכתא ושמחת בהש\"א שאני. ועוד דסתם מתני' ביומא (ע\"א ב') משמעה כרבי מדקאמר מוסיף עליו כ\"ג כו' משמע דבד' הבגדים שוים. ומזה תקשה ג\"כ לדעת ריב\"א בתוס' לעיל בגמ' (ה') דמחלק בין מצנפותם. ועי' בש\"א סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והלוים בכנורות כו' בלא מספר. </b>לכאורה גוזמא קתני. ונ\"ל דכלפי ששנינו בערכין פ\"ב גבי כלי שיר דקרבן אין פוחתין כו' ובאינך תני נמי דאין מוסיפין קאמר הכא בלא מספר ר\"ל שלא היה להם מספר קצוב דפוחתין ומוסיפין:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ע\"ג המזבח כו' כשחל ע\"פ בשבת כו' דלא שכיחא כ\"ה שיבא ע\"פ בשבת. </b>בגמ' איתא דליתא בכל שנה ושנה. והרע\"ב לא דק בזה במחכ\"ת דא\"כ מאי פריך מע\"ש שבתוך החג והתוי\"ט לא הרגיש בזה והעתיק עליו תירוץ הגמ' דדחינן ליה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ובמוספין כו' ומה\"ט ניחא דלא חשיב ר\"ה כו'. </b>ל\"ד במחכ\"ת דבלא\"ה ל\"ק מזה דליתא בכל שנה כדאמרי' לקמן בגמ' דלהכי לא חשיב ע\"פ שחל בשבת גם מש\"כ הר\"ב דע\"פ שחל בשבת הוו נ\"ז תקיעות והוא מפי' הרמב\"ם לכאורה צ\"ע דהא מתני' ע\"כ ר\"י היא דאל\"כ תקשה דליתני גם עה\"פ ומאי שייר דהאי שייר ולדידיה לא הוי אלא נ\"א תקיעות. ואולי לזה כיון הרע\"ב באמרו זימנין דמוסיפין עד נ\"ז. ור\"ל אם היה כת הג' מרובה דנצרכה גם לשלש. ועוד י\"ל דלפי מאי דמסיק דליתיה בכל שנה לא קתני אתיא מתני' אף לרבנן ואפ\"ה לא תני עה\"פ משום דזימנין דלא נצרך כלל לג' או אפי' לשנות כגון שהיה עמה מועטים (עי' לקמן תוד\"ה שייר) והוה כמו דליתא בכל שנה ואכמ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומקריב לאתויי קיץ המזבח כו' לוקחין ממעות המותרות משירי הלשכה כו'. </b>והוא תמוה ועי' פירש\"י ובפ\"ד דשקלים:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מלפניה. </b>כתב הר\"ב אם חל שמיני כו' וכן ל' רש\"י וה\"ה ז' דפסח כו' וב' דר\"ה. אגב שיטפיה ל\"ד דאפי' אם חל בשבת עצמו אינו בד\"ז שיהיו כולם שוין דהא לא שנינן אלא בג' פרקים ופירש\"י בג' רגלים וכ\"מ מהלמוד דמאחד שעריך בשעה כו'. וא\"ז אלא בג\"ר שחייבין בראיה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Taanit/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Taanit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א אומר כו' בתפלת יוצר כו' ונ\"ל דלא איכפת לן להפסיק כו' כיון דצורך תפילה היא. </b>כבר הקדימו בזה הרשב\"א בתשובה הביאו הד\"מ בסי' קי\"א אות ב' ועי\"ש וכן הביאו הב\"י בסי' רל\"ו בקיצור. ואע\"ג דהרא\"ש בסי' ב' הביא מהירושלמי דאינו יכול להפסיק בהכרזה זה הוא אליבא דר' יהודה אבל ר\"א פליג עליה בהא. תדע דבגמ' מספקא לר\"א אי מניסוך גמר לה ומזכירין מאורתא אע\"ג דלר\"י ל\"ל להא מטעם הירושלמי שהביא הרא\"ש שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רמ\"א עד שיצא ניסן שנאמר כו'. </b>הגבו\"א הקשה דהא לקמן בגמ' אמר דירד להם רביעה שניה בה' בניסן וא\"כ מנ\"ל עד שיצא ניסן. ול\"נ הואיל דהנביא אמר סתם בראשון ולא ביאר באיזה ימים בחדש כדרך הכתובים בכ\"מ ש\"מ דכל החדש ראוי לכך ואז מעשה שהיה כך היה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האחרון מזכיר כו'. </b>וקצת י\"ל אמאי קרי ליה התם השני והכא ק\"ל האחרון. ונ\"ל דלהכי קאמר הכא האחרון כדי לזוגו למלת האחרון שקדם לו וכי\"ב כ' התוי\"ט בעצמו בר\"ה שם במשנה הקודמת ע\"ש. [וגדולה מזו כתב בשבועות פ\"ז מ\"ח ד\"ה נתגלגלה]. וכה\"ג משני ר\"א בסנהדרין (י' ב') ואיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בג' במ\"ח שואלין אה\"ג רג\"א בז' בו. </b>ירושלמי בסוף הלכה תני אם היתה שנה חסרה נותנין לה חסרונה כו' דברי רשב\"ג ר' אומר לעולם הולכין אחר סידרה אם היתה השנה מעוברת (פי' הק\"ע כגון שעיברו השנה אחר ר\"ה מיד כו'. ול\"נ דמעוברת היא היפך חסרה ר\"ל דהיה בין ניסן לחשוון ה' מלאים כמו שפי' בחסרה. או דר\"ל דהשנה שעברה היתה מעוברת ולכן יהיה מועד הגשם בשנה זו קודם ג' חשוון) הולכין אחר עיבורה. וכ\"ה בתוספתא רק בחילוף הדעות. מחלפה שיטתיה דרבי תמן הוא אמר אחר סידרה וכה הוא אמר אחר עיבורה. פי' הק\"ע תמן בערכין כו' ע\"ש. ול\"נ דמקשה מיניה וביה מ\"ש כשהיתה השנה חסרה אינו משנה מסדר שאר שנים ושואלין בג' מ\"ח וכשהשנה מעוברת משנה הסדר. ועי' בבבלי ר\"ה (ט\"ו) לענין ט\"ו בשבט ר\"ה לאילנות דמסקינן דאף במעוברת הולכין אחר רוב שנים. ולהגבו\"א נעלמו הירושלמי והתוספתא ע\"ש:",
+                "<b>שם כדי שיגיע אחרון שבישראל כו'. </b>משמע שיש שהולכין לבתיהם בתוך החג ועתוי\"ט. וק\"ל דהא חייבין בשמחה כל שמונה ועיקרה בזמן המקדש בבשר שלמים וא\"כ מוכרח כ\"א להיות בירושלים כל שמונה וגם שמיני טעון לינה (סוכה מ\"ז). ועי' תוס' ר\"ה (ה') ועמש\"כ במו\"ק (ט') בס\"ד. ובחשבון ט\"ו ימים שיגיע בהם לקצה א\"י עי' בתוי\"ט דבר נחמד בזה. אבל תמיהני כיון דביום ט\"ו גופיה מתחילין לשאול א\"כ לא ישאר רק י\"ד ימים. וגם לאותן הדרים בהקרנות יעלו יותר מט\"ו יום בעבור האלכסון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היחידים פי' הר\"ב ת\"ח כו' ותמיהני כו' ש\"מ כו'. </b>בגמ' ת\"ר אל יאמר אדם תלמיד כו' אלא כל ת\"ח יחידים. א\"כ משמע דמחוייבים להתענות כיון שהם בכלל יחידים. וכ\"נ מהתוס' מדלא הוכיחו דיחיד עדיף מתלמיד מזה דיחיד מחויב ותלמיד רק אם רצה וכ\"כ הב\"י והאחרונים בר\"ס תקע\"ה. ולכן בחנם גמגם התוי\"ט על הרא\"ש והרע\"ב שפי' יחידים ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הגיע ר\"ח כו' שכתב ומתני' דהכא כר' יוסי דהלכה כמותו. </b>ותימה דלדידיה בר\"ח כסליו לא התחילו להתענות אלא היחידים כדאמר בעצמו לעיל בגמ' (ו') וכן פירש\"י שם דמתני' כר\"מ וכ\"ה בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אוכלין ושותין מבעו\"י. </b>כתב הגבו\"א דלהכי לריו\"ח בפסחים (נ\"ד ב') בהש\"מ שלהם אסור ול\"א ספיקא דרבנן לקולא דא\"כ ניקל נמי בבה\"מ דאפוקי יומא והוי תרי קולי דסתרי אהדדי וע\"ש דהאריך בראיות. ומה יענה להא דרבי דס\"ל בעירובין (ל\"ב ב') דכ\"ד שהוא משום שבות ל\"ג עליו בבהש\"מ וכן לשמואל בפסחים שם דס\"ל דבהש\"מ שלהם ושל ט\"ב מותר (ועמש\"כ עליו בס\"ד בר\"ה כ\"ט) וגם אישתמיטתיה מש\"כ המרדכי במכילתין (סי' תרל\"א). וכן הב\"י ר\"ס תקס\"ב בשם הג\"מ דלכ\"ע אסור בהש\"מ דאפוקי יומא דמספיקא לא נפיק מאיסורא ועמ\"א סי' שמ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה זכרונות ושופרות כו' וריב\"י דאומר כל מקום כו' לא בא ללמד אלא על ר\"ה ויו\"כ של יובל כו'. </b>זה נסתר ממש\"כ בכ\"מ מהתוס' דכתובות (ח') דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה. ומש\"כ עוד והאי קרא כו' כתיב גבי וביום שמחתכם ור\"ה נקרא יום שמחה כו' ה\"ל לאתויי ממש\"כ הרא\"ש בשלהי ר\"ה בשם מר שר שלום בהא דהיו אומרים מועדים לשמחה בר\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא בשער המזרח לפי שהיו מזכירין שם המפורש. </b>קשה דשהמ\"פ לא היו מזכירין אלא בעזרה כדמוכח ביומא שם ובפירש\"י ובשכמל\"ו היו עונין אף בהר הבית כמו שהוכחתי. ועוד קשה עליו לרב יוסף (ביומא ס\"ט ב') דמפרש הגדול שגדלו בשם המפורש ועכ\"ז כתיב דענו אמן אמן:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא היינו נוהגין כן כו' וכתב הר\"ן כו' ואני שמעתי ולא אבין כו' ע\"ש. </b>ובמחכ\"ת לא שת לבו להגירסא שמביא הר\"ן בריש דבריו וענו אחריו אמן ואותה תפס לעיקר וע\"ז סובב פירושו. גם מש\"כ (לפי הבנתו) ועוד דא\"כ בתרתי טעו. גם בזה ל\"ד דלא טעו רק במה שענו בשכמל\"ו ולפי טעותם זו שפיר עבדו במה שאמרו מי שענה אחר הברכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שלא להפקיע כו' כ\"כ הרמב\"ם בפי' וז\"ל כו' מפני שאומר דלת העם כו' כלומר כו' ודוחק. </b>ול\"נ דכוונתו דלי השכל ונעדרי המדע:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם התחילו כו'. </b>כ' רש\"י אבל פורים כו' ואם התחילו כו'. דאע\"ג כו' לא כתיב ביה יום משתה ושמחה. וכ\"ע התוי\"ט אבל פורים דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד כו' אע\"ג דאיקרי יו\"ט כו'. במגילה (ה' ב') מסקינן דיו\"ט לא קבילו עלייהו. אולם צריכין דבריו לשינויא קמא דשם. אמנם דבריו דחוקים. ול\"נ דרש\"י לא הוצרך לטעמיה אלא על ר\"ח דאורייתא אבל חנוכה ופורים פשוט הואיל דמדרבנן נינהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה על אלו מתריעין בכ\"מ כו' ועל הארבה ועל החסיל. </b>בתוס' ב\"ק (פ' ב') בד\"ה על החגב נראה דהי' הגי' לפניהם כאן גם ועל הגובאי וגי' נכונה היא כדאיתא בדף (י\"ט ב') בברייתא ומתריעין על הגובאי בכ\"ש וכ\"מ קצת בירושלמי דמפרש על מתני' למה נקרא שמו חסיל כו' ולמה נקרא שמו גובאי כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במנחה כו' פרשה בנעילה ל��כא. </b>רש\"י. ומביא בשם הרמב\"ם דגם בנעילה היתה קריאה. ונעלם ממנו שגם הרע\"ב הולך בשיטתו שכ' במ\"ד. בד\"ה קרבן מוסף \"לא היו קורין שום פרשה בנעילה\":"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יום שיש בו הלל כו' אותן שהיו בירושלים. </b>כ\"כ רש\"י לכאורה בהלל אין טעם לחלק בין ירושלים לשאר עיירות:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קרבן מוסף כו'. </b>אין לך מוסף בלא ב' בהמות. רש\"י. אין זה אלא בשבת ובו בלא\"ה לא היה מעמד כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זמן עצי הכהנים כו' מביאין עמהם קרבן וכ\"ה ברש\"י והרמב\"ם מסיים וזהו קרבן העצים וכ\"כ בחבורו ספ\"ו מהל' כהמ\"ק. </b>וק\"ל דהא במנחות (כ' ב') אמרי' קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו' וכה\"א כו' קרבן העצים ופירש\"י וכה\"א דעצים קרבן מיקרו. הרי דמפרשינן קרבן העצים דהמה גופייהו הוא הקרבן ומנלן דמביאים עמהם קרבן אחר. ועי' בגבו\"א מש\"כ בשם הריטב\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחמשה עשר כו' ותמיהתם כו' וסברו כו' יתחילו משנה שהיה בה שלוחי מרגלים כו'. </b>אבל השי\"ת התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים כו'. תמוה דגם לפי חשבון זה עדיין ה\"ל למות בשנה זו שהיא שנת המ' ליציאת מצרים. ועיין בזה באורך בתוס' בבא בתרא (קכ\"א) ובמפרשים שמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Taanit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Taanit",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ר\"א אומר כו' בתפלת יוצר כו' ונ\"ל דלא איכפת לן להפסיק כו' כיון דצורך תפילה היא. </b>כבר הקדימו בזה הרשב\"א בתשובה הביאו הד\"מ בסי' קי\"א אות ב' ועי\"ש וכן הביאו הב\"י בסי' רל\"ו בקיצור. ואע\"ג דהרא\"ש בסי' ב' הביא מהירושלמי דאינו יכול להפסיק בהכרזה זה הוא אליבא דר' יהודה אבל ר\"א פליג עליה בהא. תדע דבגמ' מספקא לר\"א אי מניסוך גמר לה ומזכירין מאורתא אע\"ג דלר\"י ל\"ל להא מטעם הירושלמי שהביא הרא\"ש שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה רמ\"א עד שיצא ניסן שנאמר כו'. </b>הגבו\"א הקשה דהא לקמן בגמ' אמר דירד להם רביעה שניה בה' בניסן וא\"כ מנ\"ל עד שיצא ניסן. ול\"נ הואיל דהנביא אמר סתם בראשון ולא ביאר באיזה ימים בחדש כדרך הכתובים בכ\"מ ש\"מ דכל החדש ראוי לכך ואז מעשה שהיה כך היה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה האחרון מזכיר כו'. </b>וקצת י\"ל אמאי קרי ליה התם השני והכא ק\"ל האחרון. ונ\"ל דלהכי קאמר הכא האחרון כדי לזוגו למלת האחרון שקדם לו וכי\"ב כ' התוי\"ט בעצמו בר\"ה שם במשנה הקודמת ע\"ש. [וגדולה מזו כתב בשבועות פ\"ז מ\"ח ד\"ה נתגלגלה]. וכה\"ג משני ר\"א בסנהדרין (י' ב') ואיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בג' במ\"ח שואלין אה\"ג רג\"א בז' בו. </b>ירושלמי בסוף הלכה תני אם היתה שנה חסרה נותנין לה חסרונה כו' דברי רשב\"ג ר' אומר לעולם הולכין אחר סידרה אם היתה השנה מעוברת (פי' הק\"ע כגון שעיברו השנה אחר ר\"ה מיד כו'. ול\"נ דמעוברת היא היפך חסרה ר\"ל דהיה בין ניסן לחשוון ה' מלאים כמו שפי' בחסרה. או דר\"ל דהשנה שעברה היתה מעוברת ולכן יהיה מועד הגשם בשנה זו קודם ג' חשוון) הולכין אחר עיבורה. וכ\"ה בתוספתא רק בחילוף הדעות. מחלפה שיטתיה דרבי תמן הוא אמר אחר סידרה וכה הוא אמר אחר עיבורה. פי' הק\"ע תמן בערכין כו' ע\"ש. ול\"נ דמקשה מיניה וביה מ\"ש כשהיתה השנה חסרה אינו משנה מסדר שאר שנים ושואלין בג' מ\"ח וכשהשנה מעוברת משנה הסדר. ועי' בבבלי ר\"ה (ט\"ו) לענין ט\"ו בשבט ר\"ה לאילנות דמסקינן דאף במעוברת הולכין אחר רוב שנים. ולהגבו\"א נעלמו הירושלמי והתוספתא ע\"ש:",
+                "<b>שם כדי שיגיע אחרון שבישראל כו'. </b>משמע שיש שהולכין לבתיהם בתוך החג ועתוי\"ט. וק\"ל דהא חייבין בשמחה כל שמונה ועיקרה בזמן המקדש בבשר שלמים וא\"כ מוכרח כ\"א להיות בירושלים כל שמונה וגם שמיני טעון לינה (סוכה מ\"ז). ועי' תוס' ר\"ה (ה') ועמש\"כ במו\"ק (ט') בס\"ד. ובחשבון ט\"ו ימים שיגיע בהם לקצה א\"י עי' בתוי\"ט דבר נחמד בזה. אבל תמיהני כיון דביום ט\"ו גופיה מתחילין לשאול א\"כ לא ישאר רק י\"ד ימים. וגם לאותן הדרים בהקרנות יעלו יותר מט\"ו יום בעבור האלכסון:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה היחידים פי' הר\"ב ת\"ח כו' ותמיהני כו' ש\"מ כו'. </b>בגמ' ת\"ר אל יאמר אדם תלמיד כו' אלא כל ת\"ח יחידים. א\"כ משמע דמחוייבים להתענות כיון שהם בכלל יחידים. וכ\"נ מהתוס' מדלא הוכיחו דיחיד עדיף מתלמיד מזה דיחיד מחויב ותלמיד רק אם רצה וכ\"כ הב\"י והאחרונים בר\"ס תקע\"ה. ולכן בחנם גמגם התוי\"ט על הרא\"ש והרע\"ב שפי' יחידים ת\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הגיע ר\"ח כו' שכתב ומתני' דהכא כר' יוסי דהלכה כמותו. </b>ותימה דלדידיה בר\"ח כסליו לא התחילו להתענות אלא היחידים כדאמר בעצמו לעיל בגמ' (ו') וכן פירש\"י שם דמתני' כר\"מ וכ\"ה בירושלמי:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אוכלין ושותין מבעו\"י. </b>כתב הגבו\"א דלהכי לריו\"ח בפסחים (נ\"ד ב') בהש\"מ שלהם אסור ול\"א ספיקא דרבנן לקולא דא\"כ ניקל נמי בבה\"מ דאפוקי יומא והוי תרי קולי דסתרי אהדדי וע\"ש דהאריך בראיות. ומה יענה להא דרבי דס\"ל בעירובין (ל\"ב ב') דכ\"ד שהוא משום שבות ל\"ג עליו בבהש\"מ וכן לשמואל בפסחים שם דס\"ל דבהש\"מ שלהם ושל ט\"ב מותר (ועמש\"כ עליו בס\"ד בר\"ה כ\"ט) וגם אישתמיטתיה מש\"כ המרדכי במכילתין (סי' תרל\"א). וכן הב\"י ר\"ס תקס\"ב בשם הג\"מ דלכ\"ע אסור בהש\"מ דאפוקי יומא דמספיקא לא נפיק מאיסורא ועמ\"א סי' שמ\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה זכרונות ושופרות כו' וריב\"י דאומר כל מקום כו' לא בא ללמד אלא על ר\"ה ויו\"כ של יובל כו'. </b>זה נסתר ממש\"כ בכ\"מ מהתוס' דכתובות (ח') דלשון כל אינו נופל על פחות משלשה. ומש\"כ עוד והאי קרא כו' כתיב גבי וביום שמחתכם ור\"ה נקרא יום שמחה כו' ה\"ל לאתויי ממש\"כ הרא\"ש בשלהי ר\"ה בשם מר שר שלום בהא דהיו אומרים מועדים לשמחה בר\"ה ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אלא בשער המזרח לפי שהיו מזכירין שם המפורש. </b>קשה דשהמ\"פ לא היו מזכירין אלא בעזרה כדמוכח ביומא שם ובפירש\"י ובשכמל\"ו היו עונין אף בהר הבית כמו שהוכחתי. ועוד קשה עליו לרב יוסף (ביומא ס\"ט ב') דמפרש הגדול שגדלו בשם המפורש ועכ\"ז כתיב דענו אמן אמן:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לא היינו נוהגין כן כו' וכתב הר\"ן כו' ואני שמעתי ולא אבין כו' ע\"ש. </b>ובמחכ\"ת לא שת לבו להגירסא שמביא הר\"ן בריש דבריו וענו אחריו אמן ואותה תפס לעיקר וע\"ז סובב פירושו. גם מש\"כ (לפי הבנתו) ועוד דא\"כ בתרתי טעו. גם בזה ל\"ד דלא טעו רק במה שענו בשכמל\"ו ולפי טעותם זו שפיר עבדו במה שאמרו מי שענה אחר הברכות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שלא להפקיע כו' כ\"כ הרמב\"ם בפי' וז\"ל כו' מפני שאומר דלת העם כו' כלומר כו' ודוחק. </b>ול\"נ דכוונתו דלי השכל ונעדרי המדע:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם התחילו כו'. </b>כ' רש\"י אבל פורים כו' ואם התחילו כו'. דאע\"ג כו' לא כתיב ביה יום משתה ושמחה. וכ\"ע התוי\"ט אבל פורים דכתיב ביה יום משתה ושמחה כיון דלא איקרי מועד כו' אע\"ג דאיקרי יו\"ט כו'. במגילה (ה' ב') מסקינן דיו\"ט לא קבילו עלייהו. אולם צריכין דבריו לשינויא קמא דשם. אמנם דבריו דחוקים. ול\"נ דרש\"י לא הוצרך לטעמיה אלא על ר\"ח דאורייתא אבל חנוכה ופורים פשוט הואיל דמדרבנן נינהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה על אלו מתריעין בכ\"מ כו' ועל הארבה ועל החסיל. </b>בתוס' ב\"ק (פ' ב') בד\"ה על החגב נראה דהי' הגי' לפניהם כאן גם ועל הגובאי וגי' נכונה היא כדאיתא בדף (י\"ט ב') בברייתא ומתריעין על הגובאי בכ\"ש וכ\"מ קצת בירושלמי דמפרש על מתני' למה נקרא שמו חסיל כו' ולמה נקרא שמו גובאי כו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במנחה כו' פרשה בנעילה ליכא. </b>רש\"י. ומביא בשם הרמב\"ם דגם בנעילה היתה קריאה. ונעלם ממנו שגם הרע\"ב הולך בשיטתו שכ' במ\"ד. בד\"ה קרבן מוסף \"לא היו קורין שום פרשה בנעילה\":"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יום שיש בו הלל כו' אותן שהיו בירושלים. </b>כ\"כ רש\"י לכאורה בהלל אין טעם לחלק בין ירושלים לשאר עייר��ת:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קרבן מוסף כו'. </b>אין לך מוסף בלא ב' בהמות. רש\"י. אין זה אלא בשבת ובו בלא\"ה לא היה מעמד כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זמן עצי הכהנים כו' מביאין עמהם קרבן וכ\"ה ברש\"י והרמב\"ם מסיים וזהו קרבן העצים וכ\"כ בחבורו ספ\"ו מהל' כהמ\"ק. </b>וק\"ל דהא במנחות (כ' ב') אמרי' קרבן מלמד שמתנדבין עצים כו' וכה\"א כו' קרבן העצים ופירש\"י וכה\"א דעצים קרבן מיקרו. הרי דמפרשינן קרבן העצים דהמה גופייהו הוא הקרבן ומנלן דמביאים עמהם קרבן אחר. ועי' בגבו\"א מש\"כ בשם הריטב\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחמשה עשר כו' ותמיהתם כו' וסברו כו' יתחילו משנה שהיה בה שלוחי מרגלים כו'. </b>אבל השי\"ת התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים כו'. תמוה דגם לפי חשבון זה עדיין ה\"ל למות בשנה זו שהיא שנת המ' ליציאת מצרים. ועיין בזה באורך בתוס' בבא בתרא (קכ\"א) ובמפרשים שמה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה תענית",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Yoma/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,180 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Yoma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומטיב אה\"נ. </b>ק\"ק מדוע לא ירגיל א\"ע ג\"כ בהדלקתן לערב. ואולי דאה\"נ וזה נכלל נמי בלישנא דהטבה וגדולה מזו עי' לקמן פ\"ו מ\"ד בהרע\"ב ובתוס' שם. ועוד נ\"ל דלפי' הרע\"ב בספ\"ג דתמיד לאחר שמת שמעון הצדיק כשבא להיטיב הב' נרות (דבהם איירי מתני' כדלקמן בגמ') היה ג\"כ נותן שמן חדש ופתילה חדשה ומדליק לנר מערבי ונמצא מתרגל בזה ג\"כ בהדלקה. ולפ\"ז לא נצטרך שוב למש\"כ התוס' לקמן (ע\"ב) בסד\"ה אמר אביי דלא קחשיב כו' שהן גמר העבודה ע\"ש אלא משום דבהם מתרגל ג\"כ בהדלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מסרו לו זקנים כו'. </b>לעיל (ד') מבואר בברייתא דשנים מוסרין לו. ותימה שלא נתבאר זה ברמב\"ם ובשאר מסדרין סדורי דיומא:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ו' והשביעוהו. </b>הפר\"ח הקשה כו' הא היו יכולין לראותו דרך פישפש כדפרכינן בגיטין (נ\"ד ב'). ול\"נ דהיו חוששין שמא הרואין עצמן יהיו צדוקין שהרי לא היו מכירין בהם. ואשכחן בסנהדרין (נ\"ב) במשנה דסנהדרין גופייהו היו מהם ודרך הפישפש לא יוכלו אנשים הרבה להסתכל בו. ותדע דהרי בת\"י לקמן (מ\"ד ב') ד\"ה כיון מבואר דהיו רואין אותו מבין האולם ולמזבח דרך פתח האולם וההיכל שלא יתקן מבחוץ. משא\"כ כשהשביעוהו היה בפומבי במעמד רבים. ומה שהקשה עוד דמאי מהני השבועה דלדעתם הוה כנשבע לבטל מצוה. נ\"ל דלק\"מ דהא מ\"מ הוי שבועת שוא. ואף דהוי שבועת אונסין (ועי' שו\"ע יו\"ד סי' רל\"ב סי\"ד וט\"ו ובאחרונים שם) אולי ידעו חז\"ל דהצדוקין ל\"ל הך דינא. או דל\"ל דרשה דל\"י דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה באיוב כו' המושכים את הלב כו' וכן פירש\"י. </b>ויל\"פ משום דהם קשי הבנה וצריך להשים לב עליהם ולהעמיק הרעיון בם ולכן יפיג שינתו. ומה שאמר ובמה קורין לפניו משמע דכשקורא בעצמו אין קפידא באיזה מקום רק כששומע יש לחוש שיסיח דעתו משמוע ויישן לכן בחרו הני מטעמא דאמרן או כפירש\"י. אך י\"ל דבמאי דסיים פתח וה\"ה כשקורא בעצמו עמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז:",
+                "<b>[בתוס' רע\"א אות ה' בד\"ה הפר\"ח בס' מים חיים וע\"ש עוד תירוץ בע\"א. </b>נ\"ב עי' בס' בני דוד פאלקון הל' עבודת יוה\"כ פ\"א ד\"ז. אח\"ז ראיתי להש\"ל כאן שהאריך בזה ג\"כ והביאו בשם הבית דוד:",
+                "<b>שם אות ו' הקשה בספר הנ\"ל ודילמא דחזינן דרך פשפש כו' </b>נ\"ב עי' בס' ב\"ד הנזכר שם. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואם היו שניהם שוין כו' מעשה שהיו שניהם כו'. </b>במשניות קטנים ד\"א וכן בירושלמי הגירסא שנים בתרווייהו ונכון:",
+                "<b>שם ארבע פייסות היו שם. </b>התו\"ח הביא ראיה לשיטת הסוברים דתה\"ד לא היה בכ\"ג דאל\"כ למה לו לקדש אחר ע\"ה הא כבר קידש לצורך תה\"ד ולינה א\"פ מתה\"ד עד ע\"ה כדאיתא בריש זבחים. שם לא נמצא. אבל ט\"ס הוא וכוונתו לשם (כ') למימרא דריו\"ח ע\"ש. אבל נראה דכבר הרגישו בזה הת\"י לעיל (כ' ב') בד\"ה משום חולשא. וע\"ש שכ' והי' יכול לצאת חוץ לעזרה. ור\"ל דביצ�� לכ\"ע צריך לקדש כדמשמע שם (י\"ט ב') אפי' לראב\"ש דקאמר שם טעמיה דכתיב בבואם ופירש\"י והרי לא יצא וכ\"כ לקמן בד\"ה למחר. והא דאיבעיא לן שם (כ' ב') יציאה מהו כו' היינו לפי שעה. עוד נ\"ל דע\"כ ל\"א ריו\"ח שם אלא מקרות הגבר וכדאמר אביי שם להדיא אבל ביוה\"כ דמחצות לא. שוב ראיתי להמלחמות שהביא ג\"כ ראיה זו דהתו\"ח אכן לא כתב רק הרי כבר טביל לת\"ה. משמע דלא הביא רק מטבילה לא מקידוש. ויש חילוק ביניהם כדמוכח מהברייתא שם יצא חוץ כו' אם לשהות טעון טבילה ואם לפי שעה טעון קידוש לפי הס\"ד דשם:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואין מוציאין כו'. </b>אבל הרמב\"ם פי' כו' ע\"ש. לכאורה גם כוונת הרמב\"ם ע\"כ שלבד אצבעו הפשוטה כבר יפשוט גם גודלו בכדי שימנה בשנים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ארבע פייסות כו' ופייס הג' לקטורת ר\"ל למי שיזכה במחתה וגם היא מעשרת כדאיתא בירושלמי וב\"כ מתברכים בכל יום. </b>בגמ' (כ\"ו ב') איתא מחתה איצטריכא ליה כו' ומעתרא. משמע להדיא דמחתה ג\"כ מעשרת וכ\"ה בירושלמי אר\"ח וכן למחתה (פי' היו ג\"כ חדשים) אר\"י מתניתא אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. (נ\"ל דהראיה הוא מדקאמר שעל ימינו דוקא ועי' לשון התוס' והם היו כולם חדשים אבל משאר כהנים לא) נמצאתה אומר ב' כהנים היו מתברכין בכל פעם כ\"ה הגירסא בירושלמי שלפנינו וכן העתיק המלחמות ודלא כמו שהעתיק התוי\"ט מתברכין בכל יום וכן בקה\"ע וגי' זו הטעתו להתו\"ח וכתב מש\"כ ע\"ש. וכן הת\"י כתבו לקמן (כ\"ו ב') בד\"ה דלא כראב\"י בסופו דהירושלמי סובר דמחתה ג\"כ מעשרת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מי שוחט מי זורק. </b>הרמב\"ם בפי' כתב דהראשון הוא הזוכה לזרוק והסמוך לו הוא השוחט ונתן טעם לדבר לפי שהזריקה מעולה כו'. ונמשך אחריו גם הרע\"ב. ול\"י מנ\"ל הא להוציא מתני' מפשטה בסברא בעלמא. ולא כן משמע מפי' רש\"י בגמ' בסמוך וכן בחבורו חזר בו וכ\"כ המפרש רפ\"ג דתמיד. שוב התבוננתי בפי' הרמב\"ם שם בתמיד דנראה שהיה גירסתו כאן במשנה מי זורק מי שוחט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מי מעלה אברים מה\"כ למזבח. </b>בגמ' (כ\"ו ב') ברש\"י ותוס' מבואר דכהן אחד היה מקטירן. אבל בת\"י לקמן (כ\"ז) ד\"ה למדנו מסקי דהיה טעון ששה כהנים ועמש\"כ לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם רצה כו' ובלא פייס וכ\"כ רש\"י. </b>המל\"מ בפ\"ד מהל' תמידין ה\"ט נסתפק בדבריו אם הדבר תלוי בדעת הבעלים לתתו לכל כהן שירצה או דכל הקודם זכה ודעתו נוטה לסברא האחרונה. ואישתמיטתיה פירש\"י בתמורה (ל\"ב) במשנה שכ' דרשאי ליטול דבר מישראל חבירו כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן כו'. הרי לפניך שבדעת הבעלים תלוי. אך התוס' שם חלקו עליו דלא מצינו טה\"נ זו גבי קרבן. ונ\"ל ראיה מקדושין (נ\"ג) דיליף שם מקרא דאין חולקין זבחים ומנחות כנגד עופות והרי עופות קרבן יחיד הן ותני דחולקין. ויש לדחות דשם מיירי שלא בררו הבעלים כהן מיוחד אלא הביאום סתמא:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה העוקץ כו' וקתני העוקץ בהדיה כו' משום כו'. </b>ל\"י למאי הוצרכו לזה הא בפשיטות איכא למימר דלהכי תנן עוקץ משום דגם הוא בשנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה הורידו כ\"ג לביה\"ט. </b>לכאורה הל\"ל העלו שהרי היה בגובה על גבי שער המים לקמן (ל\"א) וע\"ש. ואולי ע\"ש דבהגיעו שם היה צריך לרדת לתוך חקק ביה\"ט. אולם בקרא מצינו בכה\"ג לשון עליה ויעלו אותם עמק עכור (יהושע ז׳:כ״ד) ע\"ש ברד\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואת האיברים והחביתין. </b>עתוי\"ט. ומש\"כ בתוס' רע\"ק שהרמב\"ם כולל בשם נסכים הסלת והיין וכמ\"ש התוי\"ט בשמו בזבחים. הרחיק אה\"ד כי כמו כן כתב ברפ\"ה דשקלים ורמזו לקמן במ\"ה. ובעיקר תמיהת התוי\"ט מדוע לא תני הסלת דלכאורה תמיה רבתי היא. והת\"י כ' לקמן (ל\"ב ב') דהמנחה בכלל חביתין וזה דוחק. ולעד\"נ דכיון דקי\"ל מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' למחר וזהו אפי' לכתחלה כמש\"כ התוס' בר\"ה (ל' ב') בסה\"ד ולכן אינה נקראת עבודת היום שתהא דוקא בכה\"ג וביותר לדעת הריטב\"א שהבאתי לעיל (י\"ב) ע\"ש. ול\"ד לאיברים שכשרים בכל הלילה שאחריו. משום דבקדשים הלילה הולכת אחר היום. ועוד דלא היה יכול להקטיר החביתין אם לא שתקדם להם איברי התמיד כדלקמן (ל\"ג ב') וע\"ש בתד\"ה העולה ויש עוד לחלק. אבל היין מפני השיר שאומרין עליו לכן לכתחלה מצותו עם הקרבן כמש\"כ התוס' בר\"ה שם. והמנחה אינה מעכבת את היין כדאיתא במנחות פ\"ד מ\"א לזאת יכולין להביא היין היום עם הקרבן ומנחתו אפי' אחר י' ימים. והאי דלקמן בסדור אביי מנחה קודם ליין היינו כשמביאן בב\"א:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וקידש כו' וכן פי' רש\"י כו'. </b>ובירושלמי פ\"ד סוף הלכה ה' איתא בזה פלוגתא דאמוראי קידוש ראשון אי הואי מן הכיור או מן הקיתון של זהב. אך מש\"כ רש\"י כדיליף כו' לכאורה הוא לל\"צ דקידוש זה תיפוק ליה דתחלת עבודה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות י\"ח דקדק מסדר המשנה דלא הותר זאת אלא בד' טבילות שהיו בקודש דאין שבות במקדש והכא איכא שבות דמצרף כגי' התוס' לקמן (ל\"ד ב') עי\"ש. </b>ותמיהני דע\"כ ל\"א לקמן דהוי שבות אלא לר\"י דאמר עששיות של ברזל כו' אבל תנא דמתני' דאמר בחמין ליכא איסורא כלל עי' שבת (מ\"ב) ובתוס' שם. ומסדרא דמתני' אדרבה משמע דאטבילה ראשונה קאי דהא תני לה קודם להא דהביאוהו לבית הפרוה כו' וכמ\"ק בתוס' סנהדרין (י\"ח ב') ד\"ה משום צינה דבכל הטבילות היו עושין כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הנדויין. </b>הרע\"ב פי' מארץ הודו. וכ\"פ התוי\"ט ותוספת הנו\"ן לא פי'. בארמית נמצא הוספת הנו\"ן באמצע התיבה כמו בכישור ת' בכונשרא (משלי ל\"א) ומנדע (דניאל ה') תחת ומדע בעברית ובד\"ה (א' ה') פלנאסר תחת פלאסר במלכים (ב' ט\"ו) אתרונגא בקדושין (ע') וכן הרבה:",
+                "<b>שם אלו מש\"צ. </b>עתוי\"ט . ובתו\"כ פ' אחרי מפרש להדיא בפסוק כתונת בד קדש ילבש \"שיהיו משל קודש כו' בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש\" והובא ג\"כ בת\"י (ל\"ה ב') בד\"ה ובלבד. ובר\"פ תצוה פרש\"י בגדי קודש מתרומה המקודשת לשמי כו' ושם כתוב לאהרן ולבניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אנא השם. </b>עי' תוי\"ט ובט\"ז או\"ח סי' תרכ\"א ססק\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לצפון המזבח. </b>ומשום דהלכה כרבי כו' ובירושלמי לגירסא אחת כו' נ\"ב עי' בזבחים (ל\"ג א'). וברש\"י שם ד\"ה לתוך הפתח וצ\"ע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אשכרוע. </b>כתב הרמב\"ם והוא בלשון עברי ברוש [נ\"ב וכ\"כ רש\"י כאן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מוכני לכיור. </b>מה שגמגמו התוי\"ט והכ\"נ במקום הבור שהיו משקעין בו. בת\"י כתב בשם ר\"ח משמא דגמ' פ\"ב דזבחים שהיה שיקוען בים של שלמה. אך לפנינו לא נמצא שם גם הת\"י סיימו ולא ידעתי אם היה הים בבית שני. ומש\"כ התוי\"ט ועי\"ל דהקיפו לא היה אלא ט' אמות כו'. עמש\"כ בסוכה ח' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ע\"מ הכתב. </b>קושר כו'. וכ\"ה ברש\"י. בגמ' איתא שהיה נוטל בין אצבעותיו. והרי יש ד' בין הביניים ושם יכול לאחוז בלתי קשורה. ולכאורה מכאן סתירה למה שהבאתי במגילה (ח' ב') דאותיות השם צריך לכותבן כסדרן. דהא א\"ר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב\"א אינו. אלמא דחשבינן לכ\"א מהם כאילו הוא אחרון וא\"כ ה\"נ נחשוב כאילו האותיות הראשונות מהשם נכתבו באחרונה ויש לחלק. ועמש\"כ לקמן (נ\"ז) בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות כ\"א וצ\"ל דמיירי כו' </b>מפי' רש\"י (דף ל\"ו ע\"ב) ד\"ה עשה להם כו' משמע דר\"ל שתכפר להם הזדונות כמו שאתה מכפר על השגגות ורבינו לא הבין כן ולכן העלה בצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והיום חותה בשל זהב כו'. </b>לכאורה ה\"נ הטעם משום דכתיב ולקח מלא המחתה כו' והביא דמשמע דבאותו כלי שלקח יביאם וכדפריך בר\"פ דלקמן מלא חפניו והביא א\"ר. אמנם הש\"ס מפרש כאן משום חולשא דכ\"ג. ואולי דגם שם לא פריך אלא דיהא רשאי לעשות כן ולא לעיכובא וכ\"מ לישנא דל\"ל דשם. עוד י\"ל דהש\"ס הוצרך לטעם דחולשא משום קטורת דהיכל שגם לה היה חותה בשל זהב וכ\"כ התו\"ח ושכן מבואר ברמב\"ם בחבורו. (וכן כל היום היום שבמשנה היה ג\"כ בקטורת דהיכל לבד היום דדקה מן הדקה) ונ\"ל דלכן הקדים לה הא דוהיום מוסיף כו' להורות דהא דקתני בתריה לא קאי אלא עליהם אבל לגחלים דלפני ולפנים בלא\"ה נמי מטעם דאמרן. אלא דלפ\"ז קשה דא\"כ אף דהיכל ל\"ל טעמי דחולשא נימא דמשום היכרא הוא שידע דמצות היום בלא עירוי כדאמרן לעיל (ל\"א ב') כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ וכמש\"כ התוי\"ט שם. אמנם לפמש\"כ המלחמות בישוב בעלי הקרובות שכהן הדיוט עשה עבודת המחתה בהיכל לא יקשה זאת ולדעתו נצטרך לפרש חולשא דכ\"ג דאמר הש\"ס ע\"ד פר\"י לעיל בתוס' (ר\"ד כ\"א). מש\"כ התוי\"ט לחלק בין דיוה\"כ לדשאר השנה בהגחלים לא מחוור דא\"כ ה\"ל לתנא למיתני דבכ\"י כו' והיום כו' בהם כמו באינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום כ\"ג מקדש יו\"ר מן הכיור. </b>הא דלא תני בכ\"י כהנים מקדשין כו' כלישנא דגבי עלייה וגם הוא בכלל. י\"ל משום דסיים בלישנא דכ\"ג וכה\"ג כתבתי בריש תענית ע\"ש. ולגי' הרמב\"ם שהביא התוי\"ט והיום עולים כו' א\"ש טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ארבע מערכות כו' אברים ופדרים של תמיד של ביה\"ע. </b>בגמ' ליתא לתיבות של תמיד של ביה\"ע. והנה מש\"כ הר\"ב של תמיד הוא משום דבשבת ויוה\"כ ודאי אינה אלא לצורך התמיד וכ\"כ רש\"י לקמן (מ\"ו) ד\"ה תנינא ובגמ' שם אר\"ה תמיד תחלתו דוחה כו'. אך מש\"כ של בה\"ע וכ\"כ רש\"י שם (בע\"ב) ד\"ה שבת. הוא ל\"ד:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתים כו' כתב הר\"ב כו' ואינך כו' ור\"י כו'. </b>נראה שפי' אי מהתם היינו מקרא דונתנו בני אהרן כו' ולא דק במחכ\"ת ועי' רש\"י בגמ' שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נטל כו' וגדולה מזו כו' דלא איתמר אלא בתר כו'. </b>כוונתו למה דשאל שם הני חמשה ענויין כנגד מי ע\"ש. ואישתמיטתיה מש\"כ התוס' שם דר\"ח גופיה שאלה:",
+                "<b>שם במשנה החיצונה היתה פרופה מן הדרום. עתוי\"ט.</b> וא\"י איך יפרנס לפי פירושו מש\"כ רש\"י להיות פתוחה ועומדת. ול\"נ לפרש דלא היה רוחב הפרוכת אלא כנגד רוחב ההיכל והחיצונה היתה נכפלת על עצמה בקצה הדרום לצד ההיכל וזהו לצד חוץ שכתב רש\"י והיתה שם פרופה בקרס ונמצא שהיתה שם פתוחה ועומדת. וכן תפרש עד\"ז והפנימית מן הצפון:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שלא להבעית את ישראל כו' כי הרבה כה\"ג היו מתים בקה\"ק כו'. </b>וזהו תימה שבמקום הקדוש ביותר יארע טומאת מת החמורה עי' שלהי עירובין. ולעיל (י\"ט ב') איתא וי\"א ביציאתו ניגף:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משניטל ארון אבן היתה שם. </b>ק\"ל מדוע לא עשו ארון אחר בבית שני. ואי משום דכתיב ונתת אל הארון את העדות. דמשמע דעיקרו אינו אלא לצורך העדות הלא גם בחשן כתיב ונתת אל חה\"מ את האורים וגו' ואפ\"ה לדעת הראב\"ד הבאתיו לעיל בספ\"ק לא היו בב\"ש ומ\"מ עשו את החשן לתשלום הח' בגדים [ועי' לעיל (ה' ב') וברש\"י שם בד\"ה דלא כתיב]. ואולי משום דכפל הש\"י בצווי נתינת העדות אליו בפרשת תרומה בפסוק ט\"ז וכ\"א משמע דלעכב שנה עלייהו (ורש\"י נדחק שם על כפילתו). וכן בפ' תשא (ל\"א ז') כתיב ואת הארון לעדות דמשמע דאינו אלא לצורך העדות. ועי' רמב\"ן בפ' עקב בפסוק בעת ההיא. ולשון המ\"ר נשא פי\"ב בדרשת אפריון זה הארון כך התורה נאה כו' אמר הקב\"ה עשו לה ארון כו'. ולמ\"ד שגלה לבבל ל\"י מדוע לא החזירו כורש כשאר כלי בית ה'. מה שתמה התוי\"ט על הרמב\"ם ועל הריצב\"א במקום עמידת ארון עמש\"כ בב\"ב (כ\"ה) בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטל דם הפר. </b>מסקנא דמילתיה דר\"י כו' וכ\"ה ברש\"י. וכ\"מ בגמ' לקמן (נ\"ו ב') בההוא דנחית קמיה דרבא. ונ\"ל דלקמן דתני נטל דם השעיר והניח דם הפר מצי אתיא כרבנן ופירושו והניח וכבר הניח ואתי לאפוקי דלא היה מערה כמו בסוף מתני'. אבל הכא כבר תני והניחו על כן הזהב השני ודלא כהתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שוין כו' ובקומה. </b>עמש\"כ בס\"ד בסנהדרין (פ\"א ב'):",
+                "<b>שם ובדמים. </b>נראה דר\"ל בשווי דמי מחירם והיינו שיהיו שוין בשומנן. וז\"ל הירושלמי שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים אין השעירים כמצותן שוין בשבח הדמים ואין שוין בדמים השעירים כמצותן. וע\"ש בק\"ע. וכ\"מ מהא דכללן כולן בואע\"פ שאינן שוים ודלא כתוי\"ט שכ' שדמים הוי דבר שחוץ לגופן כמו לקיחתן כאחד. גם מש\"כ דלר\"י נמי כו' דמראה וקומה מחד קרא נפקי כו' תמוה דבגמ' אמרי' חד למראה וחד לקומה. ועי' ת\"י גירסאות שונות בזה. ומש\"כ הת\"י דלקיחתן כאחד נפ\"ל מדכתיב יקח שני שעירי משמע דבשעת לקיחתן יהיו שנים. כעין דרשה זו הוא לעיל (מ\"א) ולקחה כו' אחד לעולה וא' לחטאת דיליף מיניה דבשעת לקיחה מתפרשות ע\"ש. אבל קשה א\"כ ליבעי נמי שם לקיחתן כא':",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועוד אר\"י כו'. </b>ובכל העבודות כו' בין בחוץ חוקה כתיב כו'. תמוה שסתם דבריו כדברי ר\"נ לעיל (ס') ללא צורך והוא עצמו בס\"פ דלעיל סתם כר\"י. וגם הכא בדר\"י קיימינן. ואולי קורא בכאן להיכל חוץ ודוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והכהנים והעם כו'. </b>עי' תוי\"ט שכ' תיקן הפייטן כדי שהחזן יא\"ל תטהרו כו'. ועכשיו נוהגין שהחזן והצבור אומרים זה ביחד ובמרוצה ובחפזון ואינו נכון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מירושלים ועד צוק תשעים ריס כו'. </b>החשבון הזה עולה לי\"ב מיל כפירש\"י ומזה יש סמך טוב לדעת הרי\"ף ספ\"ק דעירובין די\"ב מיל הוה דאורייתא ולכן נקבע הצוק בריחוק זה בכדי שלא לעבור על איסור תחומין ותשעים ל\"ד אלא מעט פחות. או לאידך גיסא (ויהיה תשעים דוקא) דכיון שנקראת ארץ גזרה משמע שהיא גזורה וחתוכה מרגל בנ\"א לכן הוכרח להיות רחוק י\"ב מיל שאין רשאי לעבור לשם רגל אדם ביוה\"כ מירושלים. ועתוי\"ט במש\"כ על הא דעומד מרחוק כו' דבסמוך. ולפ\"ז יהיה מוכח דביוה\"כ יש ג\"כ איסור תחומין ועי' ש\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ושוהין כדי מיל. </b>נ\"ל דהיינו שיקיפו את הר הבית שהיה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה מקצהו ועד קצהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וראש הכנסת נותנו לסגן כו'. </b>קשה דלא חשיב כאן ראש בית אב עי' לעיל (ל\"ז) ואולי דהרה\"כ לא היה פקידות בפ\"ע אלא ראש הב\"א שמאותו יום הוא היה באותו היום ראש הכנסת ועי' סוף הוריות ובפ\"ה דשקלים מ\"ב בהרע\"ב:",
+                "<b>שם ובעשור שבחוה\"פ קורא ע\"פ. </b>לשון הרע\"ב שהיא רחוקה מפ' אחרי ואך בעשור כו'. מה שהזכיר פ' אחרי הוא שלא בדיוק. דאף אם לא היתה קרובה רק לפרשת אך בעשור היתה נקראת מתוך הספר:",
+                "<b>שם ועל ירושלים בפ\"ע. </b>מפירש\"י מוכח דל\"ג ליה וכן לקמן (ע') בברייתא ליתא וכן מחקו הב\"ח:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יותר כו' שלא להוציא לעז כו'. </b>וק\"ק דמאי מתקן באמרו יותר כו' דמ\"מ יסברו דפרשה זו חסרה. וגם בלא אמירתו רואין שכתוב בו יותר. ואולי דר\"ל מהענין שקראתי לפניכם יש בו יותר והמ' של ממה הוא כאן לשמוש מן ולא ליתרון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וברחיצה. </b>לכאורה הנ\"ל דאינה אסורה אלא במים ולא בשאר משקין דאלת\"ה סיכה בכדי נקט דתיפוק ליה דאסורה משום רחיצה. דהא אפי' מקצת גופו אסור ברחיצה ואפי' בצונן עי' שו\"ע סי' תרי\"ג. אמנם לפמש\"כ שם ר\"ס תרי\"ד דסיכה אסורה אפי' להעביר הזוהמא משא\"כ רחיצה עי' מ\"א שם אין ראיה מזה:",
+                "<b>שם ובתשמיש. </b>בתור\"ע מביא ירושלמי דמקשה ברחיצה הוא דאסור בתה\"מ לא כש\"כ ע\"ש. וקשה דלמא בא לאסור אפי' העראה ככל ביאת איסור ועי' מל\"מ פ\"ג מהלכות ביאהמ\"ק ה\"ג. ועוד כיון דבע\"ק טובלין ביוה\"כ ה\"א דמותר לשמש ולטבול אח\"כ ואם נפשך לומר. מ\"ל כגון שהיה בע\"ק:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה דברי ר\"א. </b>אכולהו קאי כו'. וכ\"ה ברש\"י. וע\"ש בגליון שם בשם מ\"א דהוכחתו הוא מדלא תני דיני דמלך וכלה אחר הפלוגתא. לא מחוור די\"ל דתני כסדר שהזכיר בתחלה רחיצה קודם נטילה. ועי' לקמן (פ\"ד ב') ואם איתא כו' ליערבינהו וליתנינהו וליפלגו רבנן בסיפא. ויותר נ\"ל דדייק מדתני והחיה בו' העיטוף ואם הוא התחלת דברי ר\"א ה\"ל למיתני בלא ו'. אבל אין אנו צריכין לכ\"ז דלקמן (ע\"ח ב') מבואר להדיא בברייתא דחכמים אוסרין במלך וכלה ג\"כ. אח\"ז מצאתי בהה\"מ ובלח\"מ פ\"ג מהל' שב\"ע הל\"ח שהביאו ג\"כ מהברייתא. שוב ראיתי בירושלמי וז\"ל הוינן סברין מימר על סופה אשכח תני על כולהון:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אסור באכילה כו' למה דפסק כו' דחצי שיעור נמי מדאורייתא כו' דלח\"ש תנן אסור. </b>תמוה דלקמן בגמ' אמרי' דאפי' לר\"ל תני אסור משום ח\"ש דמודה דאסור מדרבנן. והוא בעצמו תפס בכזה את הרע\"ב בפ\"א דחלה מ\"ט ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מחנכין כו' היה רגיל לאכול בד' שעות כו'. </b>ול\"ד דהא מסקינן בפסחים (י\"ב ב') דד' זמן סעודה לכל היא וא\"כ קטנים ודאי מקדמי קצת. ובגמ' היה רגיל לאכול בב' שעות כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אחטא ויוה\"כ מכפר אין יוה\"כ מכפר. עי' תוי\"ט בשם הרמב\"ם.</b> וק\"ל דהא מוקמינן מתני' אפי' כרבי דיוה\"כ לא בעיא תשובה. ולענ\"ד נראה הטעם פשוט ביוה\"כ כדאמרי' בגמ' אגב שאני. אך גבי אחטא ואשוב לא שייך האי טעמא כיון דשב ע\"ז גופיה במה שבטח על התשובה ולכן בעינן ב\"פ:",
+                "נשלמה מסכת יומא. בעזר נוצר האומה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,177 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Yoma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Yoma",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומטיב אה\"נ. </b>ק\"ק מדוע לא ירגיל א\"ע ג\"כ בהדלקתן לערב. ואולי דאה\"נ וזה נכלל נמי בלישנא דהטבה וגדולה מזו עי' לקמן פ\"ו מ\"ד בהרע\"ב ובתוס' שם. ועוד נ\"ל דלפי' הרע\"ב בספ\"ג דתמיד לאחר שמת שמעון הצדיק כשבא להיטיב הב' נרות (דבהם איירי מתני' כדלקמן בגמ') היה ג\"כ נותן שמן חדש ופתילה חדשה ומדליק לנר מערבי ונמצא מתרגל בזה ג\"כ בהדלקה. ולפ\"ז לא נצטרך שוב למש\"כ התוס' לקמן (ע\"ב) בסד\"ה אמר אביי דלא קחשיב כו' שהן גמר העבודה ע\"ש אלא משום דבהם מתרגל ג\"כ בהדלקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מסרו לו זקנים כו'. </b>לעיל (ד') מבואר בברייתא דשנים מוסרין לו. ותימה שלא נתבאר זה ברמב\"ם ובשאר מסדרין סדורי דיומא:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות ו' והשביעוהו. </b>הפר\"ח הקשה כו' הא היו יכולין לראותו דרך פישפש כדפרכינן בגיטין (נ\"ד ב'). ול\"נ דהיו חוששין שמא הרואין עצמן יהיו צדוקין שהרי לא היו מכירין בהם. ואשכחן בסנהדרין (נ\"ב) במשנה דסנהדרין גופייהו היו מהם ודרך הפישפש לא יוכלו אנשים הרבה להסתכל בו. ותדע דהרי בת\"י לקמן (מ\"ד ב') ד\"ה כיון מבואר דהיו רואין אותו מבין האולם ולמזבח דרך פתח האולם וההיכל שלא יתקן מבחוץ. משא\"כ כשהשביעוהו היה בפומבי במעמד רבים. ומה שהקשה עוד דמאי מהני השבועה דלדעתם הוה כנשבע לבטל מצוה. נ\"ל דלק\"מ דהא מ\"מ הוי שבועת שוא. ואף דהוי שבועת אונסין (ועי' שו\"ע יו\"ד סי' רל\"ב סי\"ד וט\"ו ובאחרונים שם) אולי ידעו חז\"ל דהצדוקין ל\"ל הך דינא. או דל\"ל דרשה דל\"י דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה באיוב כו' המושכים את הלב כו' וכן פירש\"י. </b>ויל\"פ משום דהם קשי הבנה וצריך להשים לב עליהם ולהעמיק הרעיון בם ולכן יפיג שינתו. ומה שאמר ובמה קורין לפניו משמע דכשקורא בעצמו אין קפידא באיזה מקום רק כששומע יש לחוש שיסיח דעתו משמוע ויישן לכן בחרו הני מטעמא דאמרן או כפירש\"י. אך י\"ל דבמאי דסיים פתח וה\"ה כשקורא בעצמו עמש\"כ בפ\"ב דפאה מ\"ז:",
+                "<b>[בתוס' רע\"א אות ה' בד\"ה הפר\"ח בס' מים חיים וע\"ש עוד תירוץ בע\"א. </b>נ\"ב עי' בס' בני דוד פאלקון הל' עבודת יוה\"כ פ\"א ד\"ז. אח\"ז ראיתי להש\"ל כאן שהאריך בזה ג\"כ והביאו בשם הבית דוד:",
+                "<b>שם אות ו' הקשה בספר הנ\"ל ודילמא דחזינן דרך פשפש כו' </b>נ\"ב עי' בס' ב\"ד הנזכר שם. מהגרמ\"ש]:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה ואם היו שניהם שוין כו' מעשה שהיו שניהם כו'. </b>במשניות קטנים ד\"א וכן בירושלמי הגירסא שנים בתרווייהו ונכון:",
+                "<b>שם ארבע פייסות היו שם. </b>התו\"ח הביא ראיה לשיטת הסוברים דתה\"ד לא היה בכ\"ג דאל\"כ למה לו לקדש אחר ע\"ה הא כבר קידש לצורך תה\"ד ולינה א\"פ מתה\"ד עד ע\"ה כדאיתא בריש זבחים. שם לא נמצא. אבל ט\"ס הוא וכוונתו לשם (כ') למימרא דריו\"ח ע\"ש. אבל נראה דכבר הרגישו בזה הת\"י לעיל (כ' ב') בד\"ה משום חולשא. וע\"ש שכ' והי' יכול לצאת חוץ לעזרה. ור\"ל דביצא לכ\"ע צריך לקדש כדמשמע שם (י\"ט ב') אפי' לראב\"ש דקאמר שם טעמיה דכתיב בבואם ופירש\"י והרי לא יצא וכ\"כ לקמן בד\"ה למחר. והא דאיבעיא לן שם (כ' ב') יציאה מהו כו' היינו לפי שעה. עוד נ\"ל דע\"כ ל\"א ריו\"ח שם אלא מקרות הגבר וכדאמר אביי שם להדיא אבל ביוה\"כ דמחצות לא. שוב ראיתי להמלחמות שהביא ג\"�� ראיה זו דהתו\"ח אכן לא כתב רק הרי כבר טביל לת\"ה. משמע דלא הביא רק מטבילה לא מקידוש. ויש חילוק ביניהם כדמוכח מהברייתא שם יצא חוץ כו' אם לשהות טעון טבילה ואם לפי שעה טעון קידוש לפי הס\"ד דשם:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואין מוציאין כו'. </b>אבל הרמב\"ם פי' כו' ע\"ש. לכאורה גם כוונת הרמב\"ם ע\"כ שלבד אצבעו הפשוטה כבר יפשוט גם גודלו בכדי שימנה בשנים ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ארבע פייסות כו' ופייס הג' לקטורת ר\"ל למי שיזכה במחתה וגם היא מעשרת כדאיתא בירושלמי וב\"כ מתברכים בכל יום. </b>בגמ' (כ\"ו ב') איתא מחתה איצטריכא ליה כו' ומעתרא. משמע להדיא דמחתה ג\"כ מעשרת וכ\"ה בירושלמי אר\"ח וכן למחתה (פי' היו ג\"כ חדשים) אר\"י מתניתא אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. (נ\"ל דהראיה הוא מדקאמר שעל ימינו דוקא ועי' לשון התוס' והם היו כולם חדשים אבל משאר כהנים לא) נמצאתה אומר ב' כהנים היו מתברכין בכל פעם כ\"ה הגירסא בירושלמי שלפנינו וכן העתיק המלחמות ודלא כמו שהעתיק התוי\"ט מתברכין בכל יום וכן בקה\"ע וגי' זו הטעתו להתו\"ח וכתב מש\"כ ע\"ש. וכן הת\"י כתבו לקמן (כ\"ו ב') בד\"ה דלא כראב\"י בסופו דהירושלמי סובר דמחתה ג\"כ מעשרת ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מי שוחט מי זורק. </b>הרמב\"ם בפי' כתב דהראשון הוא הזוכה לזרוק והסמוך לו הוא השוחט ונתן טעם לדבר לפי שהזריקה מעולה כו'. ונמשך אחריו גם הרע\"ב. ול\"י מנ\"ל הא להוציא מתני' מפשטה בסברא בעלמא. ולא כן משמע מפי' רש\"י בגמ' בסמוך וכן בחבורו חזר בו וכ\"כ המפרש רפ\"ג דתמיד. שוב התבוננתי בפי' הרמב\"ם שם בתמיד דנראה שהיה גירסתו כאן במשנה מי זורק מי שוחט:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מי מעלה אברים מה\"כ למזבח. </b>בגמ' (כ\"ו ב') ברש\"י ותוס' מבואר דכהן אחד היה מקטירן. אבל בת\"י לקמן (כ\"ז) ד\"ה למדנו מסקי דהיה טעון ששה כהנים ועמש\"כ לקמן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם רצה כו' ובלא פייס וכ\"כ רש\"י. </b>המל\"מ בפ\"ד מהל' תמידין ה\"ט נסתפק בדבריו אם הדבר תלוי בדעת הבעלים לתתו לכל כהן שירצה או דכל הקודם זכה ודעתו נוטה לסברא האחרונה. ואישתמיטתיה פירש\"י בתמורה (ל\"ב) במשנה שכ' דרשאי ליטול דבר מישראל חבירו כדי שיתן עולתו לבן בתו כהן כו'. הרי לפניך שבדעת הבעלים תלוי. אך התוס' שם חלקו עליו דלא מצינו טה\"נ זו גבי קרבן. ונ\"ל ראיה מקדושין (נ\"ג) דיליף שם מקרא דאין חולקין זבחים ומנחות כנגד עופות והרי עופות קרבן יחיד הן ותני דחולקין. ויש לדחות דשם מיירי שלא בררו הבעלים כהן מיוחד אלא הביאום סתמא:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה העוקץ כו' וקתני העוקץ בהדיה כו' משום כו'. </b>ל\"י למאי הוצרכו לזה הא בפשיטות איכא למימר דלהכי תנן עוקץ משום דגם הוא בשנים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה הורידו כ\"ג לביה\"ט. </b>לכאורה הל\"ל העלו שהרי היה בגובה על גבי שער המים לקמן (ל\"א) וע\"ש. ואולי ע\"ש דבהגיעו שם היה צריך לרדת לתוך חקק ביה\"ט. אולם בקרא מצינו בכה\"ג לשון עליה ויעלו אותם עמק עכור (יהושע ז׳:כ״ד) ע\"ש ברד\"ק:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ואת האיברים והחביתין. </b>עתוי\"ט. ומש\"כ בתוס' רע\"ק שהרמב\"ם כולל בשם נסכים הסלת והיין וכמ\"ש התוי\"ט בשמו בזבחים. הרחיק אה\"ד כי כמו כן כתב ברפ\"ה דשקלים ורמזו לקמן במ\"ה. ובעיקר תמיהת התוי\"ט מדוע לא תני הסלת דלכאורה תמיה רבתי היא. והת\"י כ' לקמן (ל\"ב ב') דהמנחה בכלל חביתין וזה דוחק. ולעד\"נ דכיון דקי\"ל מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' למחר וזהו אפי' לכתחלה כמש\"כ התוס' בר\"ה (ל' ב') בסה\"ד ולכן אינה נקראת עבודת היום שתהא דוקא בכה\"ג וביותר לדעת הריטב\"א שהבאתי לעיל (י\"ב) ע\"ש. ול\"ד לאיברים שכשרים בכל הלילה שאחריו. משום דבקדשים הלילה הולכת אחר היום. ועוד דלא היה יכול להקטיר החביתין אם לא שתקדם להם איברי התמיד כדלקמן (ל\"ג ב') וע\"ש בתד\"ה העולה ויש עוד לחלק. אבל היין מפני השיר שאומרין עליו לכן לכתחלה מצותו עם הקרבן כמש\"כ התוס' בר\"ה שם. והמנחה אינה מעכבת את היין כדאיתא במנחות פ\"ד מ\"א לזאת יכולין להביא היין היום עם הקרבן ומנחתו אפי' אחר י' ימים. והאי דלקמן בסדור אביי מנחה קודם ליין היינו כשמביאן בב\"א:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וקידש כו' וכן פי' רש\"י כו'. </b>ובירושלמי פ\"ד סוף הלכה ה' איתא בזה פלוגתא דאמוראי קידוש ראשון אי הואי מן הכיור או מן הקיתון של זהב. אך מש\"כ רש\"י כדיליף כו' לכאורה הוא לל\"צ דקידוש זה תיפוק ליה דתחלת עבודה היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות י\"ח דקדק מסדר המשנה דלא הותר זאת אלא בד' טבילות שהיו בקודש דאין שבות במקדש והכא איכא שבות דמצרף כגי' התוס' לקמן (ל\"ד ב') עי\"ש. </b>ותמיהני דע\"כ ל\"א לקמן דהוי שבות אלא לר\"י דאמר עששיות של ברזל כו' אבל תנא דמתני' דאמר בחמין ליכא איסורא כלל עי' שבת (מ\"ב) ובתוס' שם. ומסדרא דמתני' אדרבה משמע דאטבילה ראשונה קאי דהא תני לה קודם להא דהביאוהו לבית הפרוה כו' וכמ\"ק בתוס' סנהדרין (י\"ח ב') ד\"ה משום צינה דבכל הטבילות היו עושין כן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה הנדויין. </b>הרע\"ב פי' מארץ הודו. וכ\"פ התוי\"ט ותוספת הנו\"ן לא פי'. בארמית נמצא הוספת הנו\"ן באמצע התיבה כמו בכישור ת' בכונשרא (משלי ל\"א) ומנדע (דניאל ה') תחת ומדע בעברית ובד\"ה (א' ה') פלנאסר תחת פלאסר במלכים (ב' ט\"ו) אתרונגא בקדושין (ע') וכן הרבה:",
+                "<b>שם אלו מש\"צ. </b>עתוי\"ט . ובתו\"כ פ' אחרי מפרש להדיא בפסוק כתונת בד קדש ילבש \"שיהיו משל קודש כו' בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש\" והובא ג\"כ בת\"י (ל\"ה ב') בד\"ה ובלבד. ובר\"פ תצוה פרש\"י בגדי קודש מתרומה המקודשת לשמי כו' ושם כתוב לאהרן ולבניו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה אנא השם. </b>עי' תוי\"ט ובט\"ז או\"ח סי' תרכ\"א ססק\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לצפון המזבח. </b>ומשום דהלכה כרבי כו' ובירושלמי לגירסא אחת כו' נ\"ב עי' בזבחים (ל\"ג א'). וברש\"י שם ד\"ה לתוך הפתח וצ\"ע:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אשכרוע. </b>כתב הרמב\"ם והוא בלשון עברי ברוש [נ\"ב וכ\"כ רש\"י כאן. מהגרמ\"ש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה מוכני לכיור. </b>מה שגמגמו התוי\"ט והכ\"נ במקום הבור שהיו משקעין בו. בת\"י כתב בשם ר\"ח משמא דגמ' פ\"ב דזבחים שהיה שיקוען בים של שלמה. אך לפנינו לא נמצא שם גם הת\"י סיימו ולא ידעתי אם היה הים בבית שני. ומש\"כ התוי\"ט ועי\"ל דהקיפו לא היה אלא ט' אמות כו'. עמש\"כ בסוכה ח' בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ע\"מ הכתב. </b>קושר כו'. וכ\"ה ברש\"י. בגמ' איתא שהיה נוטל בין אצבעותיו. והרי יש ד' בין הביניים ושם יכול לאחוז בלתי קשורה. ולכאורה מכאן סתירה למה שהבאתי במגילה (ח' ב') דאותיות השם צריך לכותבן כסדרן. דהא א\"ר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב\"א אינו. אלמא דחשבינן לכ\"א מהם כאילו הוא אחרון וא\"כ ה\"נ נחשוב כאילו האותיות הראשונות מהשם נכתבו באחרונה ויש לחלק. ועמש\"כ לקמן (נ\"ז) בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתור\"ע אות כ\"א וצ\"ל דמיירי כו' </b>מפי' רש\"י (דף ל\"ו ע\"ב) ד\"ה עשה להם כו' משמע דר\"ל שתכפר להם הזדונות כמו שאתה מכפר על השגגות ורבינו לא הבין כן ולכן העלה בצ\"ע:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה והיום חותה בשל זהב כו'. </b>לכאורה ה\"נ הטעם משום דכתיב ולקח מלא המחתה כו' והביא דמשמע דבאותו כלי שלקח יביאם וכדפריך בר\"פ דלקמן מלא חפניו והביא א\"ר. אמנם הש\"ס מפרש כאן משום חולשא דכ\"ג. ואולי דגם שם לא פריך אלא דיהא רשאי לעשות כן ולא לעיכובא וכ\"מ לישנא דל\"ל דשם. עוד י\"ל דהש\"ס הוצרך לטעם דחולשא משום קטורת דהיכל שגם לה היה חותה בשל זהב וכ\"כ התו\"ח ושכן מבואר ברמב\"ם בחבורו. (וכן כל היום היום שבמשנה היה ג\"כ בקטורת דהיכל לבד היום דדקה מן הדקה) ונ\"ל דלכן הקדים לה הא דוהיום מוסיף כו' להורות דהא דקתני בתריה לא קאי אלא עליהם אבל לגחלים דלפני ולפנים בלא\"ה נמי מטעם דאמרן. אלא דלפ\"ז קשה דא\"כ אף דהיכל ל\"ל טעמי דחולשא נימא דמשום היכרא הוא שידע דמצות היום בלא עירוי כדאמרן לעיל (ל\"א ב') כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ וכמש\"כ התוי\"ט שם. אמנם לפמש\"כ המלחמות בישוב בעלי הקרובות שכהן הדיוט עשה עבודת המחתה בהיכל לא יקשה זאת ולדעתו נצטרך לפרש חולשא דכ\"ג דאמר הש\"ס ע\"ד פר\"י לעיל בתוס' (ר\"ד כ\"א). מש\"כ התוי\"ט לחלק בין דיוה\"כ לדשאר השנה בהגחלים לא מחוור דא\"כ ה\"ל לתנא למיתני דבכ\"י כו' והיום כו' בהם כמו באינך:"
+            ],
+            [
+                "<b>בכל יום כ\"ג מקדש יו\"ר מן הכיור. </b>הא דלא תני בכ\"י כהנים מקדשין כו' כלישנא דגבי עלייה וגם הוא בכלל. י\"ל משום דסיים בלישנא דכ\"ג וכה\"ג כתבתי בריש תענית ע\"ש. ולגי' הרמב\"ם שהביא התוי\"ט והיום עולים כו' א\"ש טפי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ארבע מערכות כו' אברים ופדרים של תמיד של ביה\"ע. </b>בגמ' ליתא לתיבות של תמיד של ביה\"ע. והנה מש\"כ הר\"ב של תמיד הוא משום דבשבת ויוה\"כ ודאי אינה אלא לצורך התמיד וכ\"כ רש\"י לקמן (מ\"ו) ד\"ה תנינא ובגמ' שם אר\"ה תמיד תחלתו דוחה כו'. אך מש\"כ של בה\"ע וכ\"כ רש\"י שם (בע\"ב) ד\"ה שבת. הוא ל\"ד:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שתים כו' כתב הר\"ב כו' ואינך כו' ור\"י כו'. </b>נראה שפי' אי מהתם היינו מקרא דונתנו בני אהרן כו' ולא דק במחכ\"ת ועי' רש\"י בגמ' שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נטל כו' וגדולה מזו כו' דלא איתמר אלא בתר כו'. </b>כוונתו למה דשאל שם הני חמשה ענויין כנגד מי ע\"ש. ואישתמיטתיה מש\"כ התוס' שם דר\"ח גופיה שאלה:",
+                "<b>שם במשנה החיצונה היתה פרופה מן הדרום. עתוי\"ט.</b> וא\"י איך יפרנס לפי פירושו מש\"כ רש\"י להיות פתוחה ועומדת. ול\"נ לפרש דלא היה רוחב הפרוכת אלא כנגד רוחב ההיכל והחיצונה היתה נכפלת על עצמה בקצה הדרום לצד ההיכל וזהו לצד חוץ שכתב רש\"י והיתה שם פרופה בקרס ונמצא שהיתה שם פתוחה ועומדת. וכן תפרש עד\"ז והפנימית מן הצפון:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שלא להבעית את ישראל כו' כי הרבה כה\"ג היו מתים בקה\"ק כו'. </b>וזהו תימה שבמקום הקדוש ביותר יארע טומאת מת החמורה עי' שלהי עירובין. ולעיל (י\"ט ב') איתא וי\"א ביציאתו ניגף:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה משניטל ארון אבן היתה שם. </b>ק\"ל מדוע לא עשו ארון אחר בבית שני. ואי משום דכתיב ונתת אל הארון את העדות. דמשמע דעיקרו אינו אלא לצורך העדות הלא גם בחשן כתיב ונתת אל חה\"מ את האורים וגו' ואפ\"ה לדעת הראב\"ד הבאתיו לעיל בספ\"ק לא היו בב\"ש ומ\"מ עשו את החשן לתשלום הח' בגדים [ועי' לעיל (ה' ב') וברש\"י שם בד\"ה דלא כתיב]. ואולי משום דכפל הש\"י בצווי נתינת העדות אליו בפרשת תרומה בפסוק ט\"ז וכ\"א משמע דלעכב שנה עלייהו (ורש\"י נדחק שם על כפילתו). וכן בפ' תשא (ל\"א ז') כתיב ואת הארון לעדות דמשמע דאינו אלא לצורך העדות. ועי' רמב\"ן בפ' עקב בפסוק בעת ההיא. ולשון המ\"ר נשא פי\"ב בדרשת אפריון זה הארון כך התורה נאה כו' אמר הקב\"ה עשו לה ארון כו'. ולמ\"ד שגלה לבבל ל\"י מדוע לא החזירו כורש כשאר כלי בית ה'. מה שתמה התוי\"ט על הרמב\"ם ועל הריצב\"א במקום עמידת ארון עמש\"כ בב\"ב (כ\"ה) בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נטל דם הפר. </b>מסקנא דמילתיה דר\"י כו' וכ\"ה ברש\"י. וכ\"מ בגמ' לקמן (נ\"ו ב') בההוא דנחית קמיה דרבא. ונ\"ל דלקמן דתני נטל דם השעיר והניח דם הפר מצי אתיא כרבנן ופירושו והניח וכבר הניח ואתי לאפוקי דלא היה מערה כמו בסוף מתני'. אבל הכא כבר תני והניחו על כן הזהב השני ודלא כהתוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה שוין כו' ובקומה. </b>עמש\"כ בס\"ד בסנהדרין (פ\"א ב'):",
+                "<b>שם ובדמים. </b>נראה דר\"ל בשווי דמי מחירם והיינו שיהיו שוין בשומנן. וז\"ל הירושלמי שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים אין השעירים כמצותן שוין בשבח הדמים ואין שוין בדמים השעירים כמצותן. וע\"ש בק\"ע. וכ\"מ מהא דכללן כולן בואע\"פ שאינן שוים ודלא כתוי\"ט שכ' שדמים הוי דבר שחוץ לגופן כמו לקיחתן כאחד. גם מש\"כ דלר\"י נמי כו' דמראה וקומה מחד קרא נפקי כו' תמוה דבגמ' אמרי' חד למראה וחד לקומה. ועי' ת\"י גירסאות שונות בזה. ומש\"כ הת\"י דלקיחתן כאחד נפ\"ל מדכתיב יקח שני שעירי משמע דבשעת לקיחתן יהיו שנים. כעין דרשה זו הוא לעיל (מ\"א) ולקחה כו' אחד לעולה וא' לחטאת דיליף מיניה דבשעת לקיחה מתפרשות ע\"ש. אבל קשה א\"כ ליבעי נמי שם לקיחתן כא':",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועוד אר\"י כו'. </b>ובכל העבודות כו' בין בחוץ חוקה כתיב כו'. תמוה שסתם דבריו כדברי ר\"נ לעיל (ס') ללא צורך והוא עצמו בס\"פ דלעיל סתם כר\"י. וגם הכא בדר\"י קיימינן. ואולי קורא בכאן להיכל חוץ ודוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה והכהנים והעם כו'. </b>עי' תוי\"ט שכ' תיקן הפייטן כדי שהחזן יא\"ל תטהרו כו'. ועכשיו נוהגין שהחזן והצבור אומרים זה ביחד ובמרוצה ובחפזון ואינו נכון:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מירושלים ועד צוק תשעים ריס כו'. </b>החשבון הזה עולה לי\"ב מיל כפירש\"י ומזה יש סמך טוב לדעת הרי\"ף ספ\"ק דעירובין די\"ב מיל הוה דאורייתא ולכן נקבע הצוק בריחוק זה בכדי שלא לעבור על איסור תחומין ותשעים ל\"ד אלא מעט פחות. או לאידך גיסא (ויהיה תשעים דוקא) דכיון שנקראת ארץ גזרה משמע שהיא גזורה וחתוכה מרגל בנ\"א לכן הוכרח להיות רחוק י\"ב מיל שאין רשאי לעבור לשם רגל אדם ביוה\"כ מירושלים. ועתוי\"ט במש\"כ על הא דעומד מרחוק כו' דבסמוך. ולפ\"ז יהיה מוכח דביוה\"כ יש ג\"כ איסור תחומין ועי' ש\"א שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ושוהין כדי מיל. </b>נ\"ל דהיינו שיקיפו את הר הבית שהיה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה מקצהו ועד קצהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וראש הכנסת נותנו לסגן כו'. </b>קשה דלא חשיב כאן ראש בית אב עי' לעיל (ל\"ז) ואולי דהרה\"כ לא היה פקידות בפ\"ע אלא ראש הב\"א שמאותו יום הוא היה באותו היום ראש הכנסת ועי' סוף הוריות ובפ\"ה דשקלים מ\"ב בהרע\"ב:",
+                "<b>שם ובעשור שבחוה\"פ קורא ע\"פ. </b>לשון הרע\"ב שהיא רחוקה מפ' אחרי ואך בעשור כו'. מה שהזכיר פ' אחרי הוא שלא בדיוק. דאף אם לא היתה קרובה רק לפרשת אך בעשור היתה נקראת מתוך הספר:",
+                "<b>שם ועל ירושלים בפ\"ע. </b>מפירש\"י מוכח דל\"ג ליה וכן לקמן (ע') בברייתא ליתא וכן מחקו הב\"ח:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה יותר כו' שלא להוציא לעז כו'. </b>וק\"ק דמאי מתקן באמרו יותר כו' דמ\"מ יסברו דפרשה זו חסרה. וגם בלא אמירתו רואין שכתוב בו יותר. ואולי דר\"ל מהענין שקראתי לפניכם יש בו יותר והמ' של ממה הוא כאן לשמוש מן ולא ליתרון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וברחיצה. </b>לכאורה הנ\"ל דאינה אסורה אלא במים ולא בשאר משקין דאלת\"ה סיכה בכדי נקט דתיפוק ליה דאסורה משום רחיצה. דהא אפי' מקצת גופו אסור ברחיצה ואפי' בצונן עי' שו\"ע סי' תרי\"ג. אמנם לפמש\"כ שם ר\"ס תרי\"ד דסיכה אסורה אפי' להעביר הזוהמא משא\"כ רחיצה עי' מ\"א שם אין ראיה מזה:",
+                "<b>שם ובתשמיש. </b>בתור\"ע מביא ירושלמי דמקשה ברחיצה הוא דאסור בתה\"מ לא כש\"כ ע\"ש. וקשה דלמא בא לאסור אפי' העראה ככל ביאת איסור ועי' מל\"מ פ\"ג מהלכות ביאהמ\"ק ה\"ג. ועוד כיון דבע\"ק טובלין ביוה\"כ ה\"א דמותר לשמש ולטבול אח\"כ ואם נפשך לומר. מ\"ל כגון שהיה בע\"ק:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה דברי ר\"א. </b>אכולהו קאי כו'. וכ\"ה ברש\"י. וע\"ש בגליון שם בשם מ\"א דהוכחתו הוא מדלא תני דיני דמלך וכלה אחר הפלוגתא. לא מחוור די\"ל דתני כסדר שהזכיר בתחלה רחיצה קודם נטילה. ועי' לקמן (פ\"ד ב') ואם איתא כו' ליערבינהו וליתנינהו וליפלגו רבנן בסיפא. ויותר נ\"ל דדייק מדתני והחיה בו' העיטוף ואם הוא התחלת דברי ר\"א ה\"ל למיתני בלא ו'. אבל אין אנו צריכין לכ\"ז דלקמן (ע\"ח ב') מבואר להדיא בברייתא דחכמים אוסרין במלך וכלה ג\"כ. אח\"ז מצאתי בהה\"מ ובלח\"מ פ\"ג מהל' שב\"ע הל\"ח שהביאו ג\"כ מהברייתא. שוב ראיתי בירושלמי וז\"ל הוינן סברין מימר על סופה אשכח תני על כולהון:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אסור באכילה כו' למה דפסק כו' דחצי שיעור נמי מדאורייתא כו' דלח\"ש תנן אסור. </b>תמוה דלקמן בגמ' אמרי' דאפי' לר\"ל תני אסור משום ח\"ש דמודה דאסור מדרבנן. והוא בעצמו תפס בכזה את הרע\"ב בפ\"א דחלה מ\"ט ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מחנכין כו' היה רגיל לאכול בד' שעות כו'. </b>ול\"ד דהא מסקינן בפסחים (י\"ב ב') דד' זמן סעודה לכל היא וא\"כ קטנים ודאי מקדמי קצת. ובגמ' היה רגיל לאכול בב' שעות כו':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אחטא ויוה\"כ מכפר אין יוה\"כ מכפר. עי' תוי\"ט בשם הרמב\"ם.</b> וק\"ל דהא מוקמינן מתני' אפי' כרבי דיוה\"כ לא בעיא תשובה. ולענ\"ד נראה הטעם פשוט ביוה\"כ כדאמרי' בגמ' אגב שאני. אך גבי אחטא ואשוב לא שייך האי טעמא כיון דשב ע\"ז גופיה במה שבטח על התשובה ולכן בעינן ב\"פ:",
+                "נשלמה מסכת יומא. בעזר נוצר האומה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה יומא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,216 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Mikvaot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה מי גבים. </b>מים שאינן שאובין. ועתוי\"ט. ונ\"ל דלהכי פי' כן דאילו היו שאובין לא הוה מהני להו מה שעכשיו הן מחוברין עד שיהיו רביעית כמש\"כ התוי\"ט בסד\"ה אם הדיח בשם הראב\"ד. והמשנה מסתם לה סתומי דמשמע אף בפחות מרביעית. אבל בשאינן שאובין לא נחשבו עדיין כמו שפי' הרע\"ב לקמן באם לא הדיח. אולם מדתני ושתה טהור טמא ע\"כ דמיירי ברביעית שיעור לטמא את הגויה וכן מדתנן במ\"ה כשרים כו' וליטול מהן לידים דאינן בפחות מרביעית כדתנן בריש ידים. וע\"ד הראב\"ד ק\"ל דהא משמע בפסחים (יז ב') דאפי' רביעית מקבלי טומאה מדרבנן לאחר דבטליה ע\"ש בפירש\"י בד\"ה בקרקע טהורין:",
+                "<b>שם ואותה טפה לא סלקא לה השקה כו' כשאין בו מ\"ס. </b>ק\"ל כיון דהשקה טעמא דמהני הוא משום חבור אף ברביעית או אפי' בפחות ליסגי כיון שא\"מ טומאה כנ\"ל ועמש\"כ לקמן במ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה אם הדיח. </b>לא הוחשבו כו' מן הטפה ונתבטלה הטפה כו' כצ\"ל וכן צ\"ל בתוי\"ט וכ\"ה בר\"ש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם הדיח. </b>בלשון הראב\"ד הרי הם הוכשרו כו' ונטמאו מטפה הטמאה כו' כ\"נ דצ\"ל. אבל מ\"מ ק\"ל דאם לא הדיח אמאי טהור דנהי דלא חשיבי משקה עד שיחשבם מ\"מ למה יגרעו משארי אוכלים ויתכשרו ויתטמו בב\"א מהטפה הטמאה. וכיוצא בזה הקשיתי בפ\"ד דמכשירין מ\"י ע\"ש. ואולי י\"ל דכ\"ז שלא הוחשבו הוי דינן כמי פירות שיצאו מעצמן דא\"מ טומאה כלל אפי' ע\"י הכשר אף לדעת הראב\"ד בפ\"א מהל' ט\"א ה\"ד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה נפלו אשמעינן כו' מקבלין טומאה ע\"י משקין טמאין כו'. </b>ק\"ל הא בתרי בבי קמייתא נמי לא קבלו טומאה ע\"י האדם והכלי רק ע\"י טפה שנפלה מהם כדפי' לעיל א\"כ הוה נמי ע\"י משקין טמאים. ואולי כוונתו דשם הטפה עצמה טמאה מדאורייתא ע\"י אדם וכלי. והכא אשמעינן אפי' משקין דאינן טמאין אלא מדרבנן כגון ע\"י שני דכה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה הוא מדרבנן. אך לפ\"ז לא יצדק דברי ר\"ש על בבא זו דהוה ספק דברי סופרים ועי' תו\"ח בר\"פ. אך בתרי בבי קמייתא ג\"כ פסול גויה ע\"י משקין טמאין וכן לטמא כלי אינן אלא מדרבנן ושם י\"ל דבדבר לח יש בילה וא\"כ יש ודאי קצת מן הטפה עי' לקמן רפ\"ג בד\"ר יהושע ושם במ\"ג בתוי\"ט ד\"ה עד. שוב ראיתי בתור\"ע שעמד ע\"ד הרע\"ב והעלם בצ\"ע. אך מה שהקשה שם על פי' הרא\"ש בהא דנפל לתוכן מת. דא\"כ בנפלו מים טמאים נמי ע\"ש והעלה ג\"כ בצ\"ע תמוה. דבשלמא גבי מת כו' קאמר שפיר הרא\"ש דאפי' אותן המים שהעלה המת וחזרו לא נתטמאו מן המת כיון דלא הוחשבו דומיא דנפל ככר של תרומה דלא הוחשבו המים שעליו לקבל טומאה וא\"כ אין כאן מים טמאים כלל בתוך הגבא משא\"כ כשנפלו מים טמאים כיון דטמאים הם מסתמא כבר הוחשבו וחוזרים ונעורים כשיוחשבו אותן המים שבגבא ע\"י שתיה או מילוי בכלי או ע\"י הדחת הככר ויתטמאו גם הם. ולי ה\"נ לפרש דמשום פלוגתא דר\"ש קתני להך גבא. דע\"כ ל\"פ ר\"ש אלא בבבא זו דנפלו מים טמאים דהיינו מים הרבה לכן חושש שמא נשתיירו מהם על ה��כר בלחודייהו או אפי' עם מעט מים טהורים דליכא שיעור לבטלינהו. משא\"כ בתרי בבי קמייתא דליכא אלא טפה טמאה אף ר\"ש מודה דלא חיישינן. ומהתוספתא אין הכרע דפליג אכולהו. ואפי' לפי' המפרשים דפליג אכולהו. י\"ל דלרבותא דרבנן נקיט בבא זו:",
+                "<b>תוי\"ט דבריו אינם מחוורים בזה\"ד. </b>(א) מה שישר בעיניו נוסחת א\"י למחוק תיבת לסוף. הלא גם בהר\"ש והרע\"ב איתנה וישר מאד. (ב) ועוד מה שמשבש תיבת כשנפלו בלי הכרח וצורך כלל. (ג) מה דק\"ל תיבת טמאים בל\"ר. פשוט דקאי על עצם המים שהם תמיד בריבוי ולא יתפרדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת הגשמים הכל טהור. </b>עי' תוי\"ט ותו\"ח. ולי ה\"נ מטעם דמי גשמים מטהרי להו כמש\"כ הרע\"ב לעיל. ואולי משום דבמשנה הסמוכה פליגי בזה דב\"ש סברי משירבו וישטופו ובה\"א רבו כו' והכא מיסתם לה סתומי לכן פי' טעם אחר. אבל גם לקמן במ\"ו גבי מי תמציות שלא פסקו נמי מיסתם לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה כשרין לחלה. </b>עי' תוי\"ט וגי' הא\"ר. ונ\"ל דזה קאי על הקרובים לעיר ולדרך או הרחוקים משהלכו רוב בנ\"א וקודם טהרתן. אך צ\"ע מהתוספתא שהביא הר\"ש:",
+                "<b>בהרע\"ב וירבו כו' על המים כו' כבר קודם ששתה כו'. </b>ל\"ד דודאי א\"צ רביה אלא על המים שנשארו אחר שתיית הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושתה טהור. </b>והל\"ל השקה. גם זה אינו מכוון כיון דליכא מ' סאה כמש\"כ הרע\"ב בר\"פ (וכמש\"כ שם) והל\"ל ביטול. ואולי דט\"ס בדברי הר\"ש והרע\"ב וצ\"ל במקום טבילה בטילה בהיפוך אותיות. ומלשון התוספתא שהביא הר\"ש משמע דמהני השקה ממש במי תמציות שלא פסקו וקרי לה טבילה ע\"ש. וכן לקמן פ\"י מ\"ו קרי לה טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמעיין להטביל בו בכ\"ש. </b>וכן לקמן פ\"ה מ\"ג איתא בזה\"ל. ולכאורה מוכח מזה כדברי האומרים דלאדם בעינן מ' סאה דלשון להטביל משמע כלים או ידים כמו טובלין ומטבילין דרישא דפי' טובלין אדם. ומטבילין היינו כלים וידים. שוב ראיתי שקדמני בזה הר\"ש לקמן פ\"ה מ\"ב. אולם לשון התוספתא שהביאו הרמב\"ם והר\"ש במשנה דלעיל זה הכלל כ\"מ כו' אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין. משמע כדעת החולקים. וכן יקשה מהתוספתא זו לדעת התר\"י בפ' א\"ד בפלוגתת חזקיה וריו\"ח בחמי טבריא דטובלין ידים אפי' ברביעית מי גשמים. וכן יקשה דעת הראב\"ד בפ\"ו מהל' ברכות הל' ה' דמטבילין לידים במ' סאה מים שאובים. ועי' ב\"י באו\"ח סוף סי' קנ\"ט ובביאורי הגר\"א ז\"ל שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בטומאה חמורה. </b>ואני תמה כו'. עמש\"כ בעירובין (לה ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ור\"ש מכשיר מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה. </b>כה\"ג אר\"מ לקמן פ\"ו מ\"י:",
+                "<b>בתוי\"ט ומש\"ה קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר פסלינן מספק. </b>זה אינו מלשון הרא\"ש אדהכא אלא לעיל מינה על התוספתא גבי צינור כו' והמכתש כו' ואם יש רוב מקוה כשר ע\"ש. רק שהתוי\"ט הוסיף זאת מדעתו. אבל עדיין קשה דה\"ל למיתני הכי אם ידוע שנפלו לתוכו כ\"א סאה מים כשרים עד שלא הגיעו לגומא הג' וספק על הי\"ט האחרונים אם גם הם נפלו עד שלא הגיעו לגומא הג' כשר ואם לאו פסול. ואם שהיה צריך להאריך מה בכך דהשתא לא תני קושטא דמלתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פי' הרע\"ב תמוה </b>דכיון שאין להם דין שאובין משום שלא נתכוון ל\"ל המשכה ורביה לר\"א דזה לא נאמר אלא בשאובין גמורין ופי' הא\"ר עולה יפה ע\"ש וכ\"נ שפי' הרמב\"ם. ולכן מה שהקשה התוי\"ט פסקי רמב\"ם אהדדי לק\"מ. ועי' לקמן רפ\"ד בהרע\"ב שכ' דלא מהני שם שבירה וכפיה דל\"ד למניח כלים בראש הגג לנגבן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>באיזה טיט אמרו (פי' שמצטרף למ\"ס) בטיט שהקנה כו'. </b>וזהו טיט הנרוק דתנן ברפ\"ז דמעלה אה\"מ. אבל טיט עב אינו מצטרף. אמנם לענין לטבול בו שוים הם דאם הם מן הצד לכ\"ע אין מטבילין בהם ובמים צפים ע\"ג פלוגתת ר\"א ור\"י. ויש עוד מין ג' המוזכר בפ\"ט דלכ\"ע אין מטבילין בו אפי' במים צפין ע\"ג עמש\"כ שם מ\"ב. ולכן לשון הר\"ש והרע\"ב והתוי\"ט לקמן בפ\"ז מ\"ז תמוה עמש\"כ שם:",
+                "<b>שם בסופה. </b>הנמדד בלוג לכאורה תימה מה ענין מדידה אצל טיט. אולם לפי מה שביארתי בב\"ר פ\"א אות ג' במ\"ת דשרש מדד הוא לענין התפשטות א\"ש הכא דר\"ל שהוא דק כ\"כ עד כששופכין אותו לתוך הלוג מתפשט אילך ואילך עד שנעשה שטח ישר למעלה כדרך גשם נוזלי:",
+                "<b>בהרע\"ב ושיעור הנקב של שפופרת כו'. </b>ל\"ד במחכ\"ת דזהו שיעורה עם עובי דופנותיה כדאיתא לקמן פ\"ו מ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רי\"א שני מקואות שאין בהן מ' סאה כו' ונתערבו כשרין. </b>לכאורה הנל\"פ אף שאין בשניהם יחד מ\"ס (זכר לדבר דר' יוסי גופיה מפרש קרא דולבני אהרן תעשה כותנות דקאי ריבוי דכותנות אבני אהרן כולן ביחד ולא כרבנן דמפרשי דהריבוי קאי על כאו\"א בפ\"ע כמו שהביאו התוס' בחגיגה (ג') בד\"ה חרש משמיה דירושלמי) דהשתא כשנתערבו ה\"ל ג' לוגין שאובין בפחות ממ' סאה מ\"מ כשרין להוסיף עליהן מים כשרים עד מ\"ס. דזה עדיף משנפלו ג\"ל מב' כלים והפסיק הראשון עד שלא התחיל השני. דלקמן בס\"פ. דהכא ג\"כ כשנתערבו יחד כבר פסק נפילת לוג ומחצה שנפל לכאו\"א. ואולי הכא כשר אף אם נתכוון לרבות. ול\"ד לדינא דג' גומות של לוג לוג דמ\"ה בפ' דלעיל. דהתם כיון דהיו ג' לוגין השאובין בפ\"ע מקודם במקוה נקרא עליהן שם פסול מעיקרא ועי' בתוי\"ט בפ' דלקמן מ\"ד ד\"ה אם לאו ומש\"כ בפ\"ו מ\"ג. אבל בטלה דעתי העניה נגד דעת הא\"ר שכתב בפירוש דמיירי דבשתיהם יחד יש מ' סאה ע\"ש ובפרט שכן משמע גם לשון הרמב\"ם והשו\"ע:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה עד הב'. </b>לכאורה הן הן הדברים בעצמן שכ' כבר בדבור דלעיל. ונראה ג\"כ דמש\"כ שם בסה\"ד וכיוצא בזה הרגיש הראב\"ד במשנתינו. נתכוון לדברי הראב\"ד הללו. ומה שניתוסף שם דלקמן כו'. במשנה הסמוכה לא כתב מאומה משמו. ואולי ר\"ל מש\"כ בשמו במ\"ג בד\"ה עד בסופו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אא\"כ פקקו. </b>נ\"ל פירושו שפקק כל סביבות הבור. וכן צדדי החריץ המחברן עד שלא יפתקו מימי הבור למקום אחר זולת להמ' סאה דאז הוי חבור יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שנים שהיו מטילין כו'. </b>מלישני דהר\"ש והרע\"ב משמע דמפרשי דר\"ל שני כלים שהיו מטילין. אבל פשטיה משמע דר\"ל שני אנשים. והגריעותא היא מחמת שהן מב' כלים:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה עד שיתחשב. </b>ואי ס\"ד דלא נפקי כי הדדי או האי פסול כו' שהרי כו' ואמרי' עד רובו. לכאורה סותר א\"ע דשם פ\"ו מ\"ח ד\"ה ממלא בכתף העתיק דברי הרע\"ב דבמקום שיש בו מ\"ס כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו והביא שם דברי הר\"ש והתוס'. ולדבריהם הא דיבמות דאמרי' עד רובו מיירי במי פירות וכדכ' הרא\"ש במרובה סי' ג' ובר\"ה מקואות וכ\"כ המהרש\"א בב\"ב (סו ב'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י עדיין מחלוקת במקומה עומדת. </b>וכ' הא\"ר ארישא דקאמר ר\"מ נמנו ורבו קאי (הוא כפירש\"י בשבת) דאי אשכח בחצר כו' (והוא כפירוש הר\"א בנו של הרמב\"ם המובא בכ\"מ בפ\"ד מהל' מקואות לשיטת אביו ז\"ל) למאי נ\"מ אם נחלקו ב\"ש בזה הא הלכה כב\"ה. ונפלאתי על כ\"ת הלא כל רז לא אניס ליה. והא מצינו כה\"ג בעירובין (יא ב') במשנה בשם רי\"ש כו' ל\"נ ב\"ש כו' אר\"ע ע\"ז וע\"ז נחלקו. וכ' התוס' (ר\"ד יג) לא שייך למימר הכא טעמא דב\"ש אתא לאשמעינן דכיון דאמר ת\"ק ל\"נ בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו. ועמש\"כ בס\"ד בשבת (קלה):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב הרי המים העוברין בו שאובין הן. </b>ר\"ל העוברים דרך כל הצינור וכן לשון הטוש\"ע סי' ר\"א סל\"ו דהצינור כולו נעשה ע\"י כלי. ולשון הרמב\"ם בפי' כל מה שיגר ע\"ז הצינור הם מים שאובין. ולכן דברי הש\"ך שם ס\"ק ע\"ז תמוהים ועי\"ש סעיף מ\"ו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ונכבש. </b>וקשה כו' ול\"מ כבישות. ול\"נ דהכא שאני משום דהמים שוטפין ומנדין אותו כל שעה במרוצתם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה וכמה. </b>אבל יתכן שהר\"ב כו' וקסבר כו' דשוקת יהוא אע\"ג שאינו ענין לבטול תורת כלי כו'. אבל מ\"מ מה שסיים הרע\"ב לעולם תורת כלי עליה עד שתשבר רובה שלא בדקדוק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב כשר להטביל במים שעל שפת השוקת. </b>צ\"ע מ\"ש מהא דבמשנה הסמוכה לקמן שלא יטביל ע\"ג הספסל. וכן קשה לר' יוסי דשם קאמר ה\"ה כמקוה. וכאן משמע דהוה כמעיין ול\"פ. ויש לחלק דהתם עכ\"פ טובל על עצם הכלי שייך שפיר למיגזר אטו תוך כלי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וה\"ק מודים ב\"ש לב\"ה כו' כלים שגדר בהן לא הוטבלו. </b>לכאורה קשה דכיון דלב\"ש מטבילין בחרדלית א\"כ ס\"ל דמטהרי בזוחלין וכמש\"כ הר\"ש וא\"כ מדוע לא תעלה הטבילה לאותן כלים אף דהצד שכלפי חוץ אינו בתוך העומדים. וצ\"ל משום דמפסיקין הכלים החבור ובצד החוץ אין בו מ' סאה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שגודר. </b>מ\"מ קשיא כו' ופסק נמי להא דגודר כלים כו' ולא חילק כו'. לק\"מ שהרי כתב בתחלת הלכה שם. מי גשמים כו' ומה היה לו לבאר יותר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בזמן שהיא מעמדת. </b>כשבא לטבול בעוקא כו'. אולי צ\"ל במערה. וכה\"ג אר\"י לענין סוכה תחת סוכה בפ\"א דסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם. </b>אבל ק\"ל דלמאי איצטריך כו' דהא כבר תני ליה כו'. תמוה דהא לא תני התם השיעור דהוא כשפופרת הנוד. ובמחכ\"ת לשון הר\"ש אטעיי'. הוא סבר אגב שיטפיה דסיומיה עד שיהיה מעורבין כשפוה\"נ הוא מלישנא דמתני' דלעיל. ואיננו אלא לישנא דמתני' דהכא כמבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה המקואות כמו שהיו בסופו. </b>נתבטל ברוב כו'. הן מדברי הכ\"מ שהביא התוי\"ט לעיל פ\"ד מ\"ד מוכח דרבייה היינו דוקא כ' סאין ומשהו ורוב לבד לא מהני אף שהשלים אח\"כ עד כ' סאין ומשהו כיון דבתחלת נפילת הג' לוגין (אף שהיו ע\"י המשכה) לא היו רוב מקוה דהוא כ' סאה ומשהו וכ\"מ בשו\"ע סי' ר\"א סמ\"ד ובש\"ך שם ס\"ק צ\"ט. וא\"כ כאן שאין בכל מקוה רק כ' סאה ואין הכשרים מצטרפים זע\"ז ה\"ל לפסול. ודברי הט\"ז שם בס\"ק נ\"ה וכן בס\"ק ס\"ט מגומגמין בזה. וצריך לחלק כיון שלא ירדו למקוה בפ\"ע אלא ע\"י תערובות ברוב עדיף טפי. ול\"ד להא דמבואר בש\"ך שם. דהתם כבר נקרא שם פסול עליהן בראשונה. ובזה א\"ש מה שהצריכו הרע\"ב והתוי\"ט לומר שנתערבו קודם שירדו למקוה. ולעיל בפ\"ד מ\"ד לא הוצרכו לזה ודו\"ק:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המקואות טהורים. </b>ושנתבטלו ברוב נראה כו' עד סה\"ד. נראה דמקומם הוא בסה\"ד דלקמן בסמוך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה גיסטרא שבמקוה כו'. </b>ולשון הרמב\"ם כו' גיסטרא טמאה. ולעד\"נ דאפי' היתה טהורה רק דמיירי דכלים שטבלן בה היו אה\"ט וטמאוה כשנכנסו לאוירה. וכן בסיפא בתנור טמאו האדם הטמא בירידתו לתוכו. וכ\"מ מדלא תני במתני' שהיו טמאים. ועי' בר\"ש שהביא תוספתא מעין היוצא מן התנור כו' ע\"ש. ושם ע\"כ מיירי בתנור טמא. ומשמע התם לפי פירושו בה דכיון שהעלה הצנון קצת מן המים ר\"ל קצה האחד והשאר כולו במים הוכשר וכ\"מ בפי' הרמב\"ם בפ\"ד דמכשירין מ\"ו גבי צנון שבמערה. והוא לכאורה תימה דכיון דמחוברין עדיין המים שבראש היוצא למים שבמעיין או שבמערה. ועי' ספ\"ח דטהרות דבכזה פליגי ר\"י וחכמים ואתיא כחכמים:",
+                "<b>שם ד\"ה גיסטרא. </b>ולשון הרמב\"ם כו' שאין כ\"ח מתטהרין במקוה. הרב ז\"ל ל\"ד דברישא בלאו הכי לא עלתה לה טבילה משום דאין כולה במים שהרי שפתה למעלה מן המים. אבל הרמב\"ם כתב זה על הסיפא גבי תנור שהמים למעלה ממנו:",
+                "<b>ד\"ה הוא טהור. </b>ונפלאתי מהר\"ש כו'. ולדעתי דברי הר\"ש נכונים מאד. והוא דלפי הבנת התוי\"ט קשה גבי גיסטרא ל\"ל שיהא המים צפין על גבה כ\"ש אפי' מצומצמות שפתותיה עם המים נמי יהיו טהורים דכ\"ז שהן באוירה הרי המים שעליהם מחוברים ולא מקבלי טומאה. וכשנפרשו מן המקוה תו ליתנהו ג\"כ באוירה. וע\"כ צ\"ל דחיישינן שמא נגעו בעובי שפתותיה. וא\"כ גבי אדם נמי אפי' אם היו המים למעלה מן התנור כמלוא רום ידיו ניחוש דלמא נגעו על עובי שפתו ואז שטח העליון מידיו לא היו בתוך המים ונטמאו. ולכן צריך שיהיו כ\"ש יותר מרום ידיו. וכגי' המשנה שבגמ' ואם היו על גבי רום ידיו (לא גביו דיהיה שב הכנוי על התנור). ור\"ל דהיו המים צפין כ\"ש (הנזכרים ברישא. דע\"כ צ\"ל דשב על הרישא דכאן לא הוזכר המים צפין) על גבי רום ידיו ונכון בעז\"ה. והרמב\"ם נראה דלא הוה גריס ברישא אם היו המים צפין ע\"ג כ\"ש טהורין דלא כתב זה בחבורו. ואדרבה דהתנה ברישא דשפתה למעלה מן המים. שוב התבוננתי דאפי' מחמת טומאתן מאויר התנור לא סגי ברום ידיו מצומצם דהא כ\"ז שהן באוירו לא סלקי להו טבילה כדמוכח בנדרים (עו) ובפי' הרא\"ש שם. וכשיצאו מאוירו או שטח העליון מהם מגולה לאויר העולם אין זה טבילה. ואולי החכמים לא החמירו כ\"כ בטומאת ידים. וכן הרמב\"ם בפ\"ו מהל' אה\"ט הט\"ז לא כתב הא דנדרים אלא באה\"ט ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה מפני שהוא מה\"ת. חיוב הטבילה כו'. </b>והוא לשון הרמב\"ם. לכאורה כן הל\"ל דשיעור שפוה\"נ הוי מה\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרחוק מן הקרוב. </b>עי' בפי' הרע\"ב. לכאורה הכי ה\"ל למיתני ואפי' מן הרחוק. ונ\"ל דפי' הקרוב היינו שהוא קרוב לעיר או לדרך דשכיחי בנ\"א שמה כדלעיל פ\"א מ\"ד ולקמן רפ\"ח אפ\"ה ל\"ח שמא בא אדם והפסיקן:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אפי'. </b>אבל כבר כתבתי כו'. תמוה דמ\"מ ע\"י חבור שערה לא תהני אי הוה מה\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה בזמן. </b>עי' תו\"ח משמעו ודבריו תמוהים א) מש\"כ דיותץ משמע בתלוש לגמרי. אזיל בתר איפכא דאדרבה משמעו דוקא במחובר כדלעיל בפ\"ה דכלים מ\"ו בהרע\"ב והוא מגמ' דשבת (קכה.) ב) שסיים בזה משא\"כ אם חברה לקרקע כו'. נסתר מהא דפ\"כ שם מ\"ד ועי' בסוגיא דב\"ב (סו). ג) מש\"כ אבל גבי שאובין דכתיב בהו כלי. אנה מצא בקרא הלא להרבה פוסקים אפי' כולו שאוב דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהרת כו' אם יש כו' כמה כו' א' מש\"כ לבריכה. עי' א\"ר. </b>וק\"�� דאפי' אם לא יהיה רק 269\\3 מהבריכה ג\"כ יפסול דאז כאשר יצאו להבריכה 269 לוג יהיה בהן מהשאובין ג' לוגין ומהכשרים לא יהיה רק מ\"ס חסר לוג. וצ\"ל כיון דג\"ל שפוסלין 269 אה\"מ לכ\"ע אינו אלא מדרבנן לא החמירו לצמצם כ\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. אבן הברד כמים שאובין כו'. </b>ל\"ד בלשונו דודאי לא פוסל בג' לוגין אלא אם היה בכלי דוקא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והטיט הנרוק. </b>אפי' נרוק א\"פ ל\"ד הרב בהביאו דברי הטור בכאן. דפשוט דהמשנה בדוקא נקטה נרוק דאילו עבה אינה מעלה כדלעיל סוף פ' ב':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל שאר המשקין כו' פעמים מעלין כו' כיצד כו' היו בו מ\"ס כו'. </b>לכאורה קשה דהא מים שאובין ג\"כ מעלין בכה\"ג ועדיפי טפי דאפי' יותר מרובו כשר כמש\"כ הר\"ש והרא\"ש והתוי\"ט וכ\"כ התוס' בזבחים (כב) ד\"ה נתן ומפני זה נראה אשר הא\"ר מהפך גי' המשנה ע\"ש. ולעד\"נ דהיא הנותנת דכיון דבשאובין כשר אפי' כל היום כולו (כלישנא דבתוס' שם) ולשון הרע\"ב בפ' דלעיל מ\"ח אפי' כל מים שאובין שבעולם א\"פ אותו. ע\"כ צ\"ל משום דהשאובין כיון שהגיעו למקוה כשר פרחה מהם איסור השאיבה ושבו להיות כשרים וכמש\"כ התוי\"ט לעיל פ\"ב מ\"ו ופ\"ו מ\"ח. משא\"כ מי פירות עדיין שמן עליהן דכי נתרבו חוזרין וניעורין וזה דומה להשקה דמטהרה רק מים טמאים ולא שארי משקים) לכן אין נופל עליהן לומר דמעלין דכיון דבאותו ענין דמעלין אין שם שאובין עליהן ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רי\"א כו'. </b>דהלכה כמותו משום כו' פריך בגמ' מיניה. ולי אין משם ראיה כלל דהא כאן עסיק התנא ואזיל בפסול דשינוי מראה (ובפרט לגי' הא\"ר) וא\"כ עיקר דינא דר\"י אינו אלא לאשמעי' דמי הצבע א\"פ בש\"מ. ובזה א\"ל דרבנן פליגי עליה. אבל מאמר פוסלין אותו בג\"ל איננו עיקרי בדבריו ואגב הוא דתני ליה ובזה משמע ליה להגמ' דלא פליגי עליה ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מה שהקשה תור\"ע על הר\"ש והר\"ב דה\"ל לפסוק כרבא במכות (ד') דתני חסר קורטוב ברישא דלא שבקינן מה דפשיטא ליה לרבא משום ספיקא דר\"פ. </b>נ\"ל דלק\"מ דהרי לרב יוסף שם פשיטא ליה איפכא דלא תני חסר קורטוב ברישא. ודעת הרי\"ף בפ\"ק דעירובין וכן אבי העזרי שם דאין הלכה כאביי נגד רב יוסף מפני שהיה רבו. עי' ברא\"ש שם סי' ד' ומטע\"ז א\"ה גם כרבא נגדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המים שבתוכן שאובין כו' ופוסלין אה\"מ בג' לוגין. </b>וכ\"כ הר\"מ והר\"ש. לכאורה אפי' אינם מחזיקים ג' לוגין מ\"מ אינם ראויין להשלים כדלעיל במ\"ב. ואולי דלזה לא תהני אפי' יעלם דרך שוליהן דעכ\"פ יש לחוש שמא בלעו קצת מהמים ואפי' יסחטם א\"א שלא ישאר בהם מאומה. וגם י\"ל דהבלוע נעשה שאוב כדמשמע לעיל פ\"ג מ\"ג ע\"ש בפי' הרע\"ב וצ\"ע בכ\"ז:",
+                "<b>מש\"כ התו\"ח דבסגוס לא שייך מעלות דרבנן. </b>תמוה דהרי הכוונה על האדם שטבל אח\"כ וכדפי' הרע\"ב. ובו שייך שפיר מעלות דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה העבה. </b>ואין מטבילין בו. משמע דבנרוק מטבילין וז\"א כמש\"כ לעיל בפ\"ב מ\"י:",
+                "<b>ודע </b>שהר\"ן בפ' במה אשה על הא דאבוה דשמואל דעביד מפצי שפרש\"י מפני הטיט שלא יחוץ הקשה מהך מתני' דמאי הוה דהא המים מקדימין. ונדחק לחלק בין אדם למטה. ולעד\"נ דכוונת רש\"י על הטיט שבשפתי הנהר דהוא מקדימן בעודן על שפתו קודם שיכנסו להנהר. ועמש\"כ לקמן פ\"ט מ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כשרים לב\"ק להתירן בד\"ת. </b>והוא מה��מב\"ם והר\"ש. ועתוי\"ט ד\"ה אפי' דנדחק הרבה. דהא בגמ' דברכות איתא דאפי' כולה שאובה ממש כשרה לד\"ה ולולא פירושם ה\"נ לע\"ד לומר דהכא לא מיירי לענין ד\"ת אלא דקאי על הא דלקמן במ\"ב אלו ב\"ק שהם צ\"ט כו'. והוא פי' לב\"ק דהכא דכיון דאינו ב\"ק ממש רק מדבריהם ולתרומה לכן מקלינין להו בטבילת מקוה כהני. אבל לד\"ת קיל טפי. ועיין מ\"א סי' פ\"ח סק\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שאין טובלין בהן. </b>עי' פי' הרע\"ב. וע\"כ דר\"ל דהיינו שהמים צפים ע\"ג דבשאר טיט שרי כדלעיל פ\"ז מ\"ז גבי מטה וכמש\"כ שם ודלא כהר\"ן בפ' במה אשה ע\"ש. ולכן דברי התוי\"ט בד\"ה כשהוא לח שכ' כלומר כשיעור כו' אינם מוחוורין דהתם לענין צירוף מיתנייה כמש\"כ שם בס\"ד. אבל לטבול בהם כשהמים צפין (ויש במים לבדם מ\"ס) אפי' בעבה שרי כפי מש\"כ שם. ולפ\"ז י\"ל דאפי' בהני ג' מינין אם הם לחים כשיעורים דבספ\"ב לכ\"א כדא\"ל נמי טובלין בהן ומצטרפין ג\"כ. ועוד נ\"ל דהא דהתנה התנא הכא כשהוא לח דוקא הוא משום מטבילין בו דפירושו עמו כשהיה על בשרו קודם שיכנס לטבול דליכא הקדמת מים לכן בעינן שיהא לח. והשתא א\"ש דשביק התנא טובלין דתני ברישא ולא נקיט אלא מטבילין. דלענין טובלין דהמים מקדימין לא בעינן לח ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולא יטבול. </b>והר\"ש כו' העתיק תוספתא כו'. גם הב\"י עצמו בססי' קצ\"ח הביא אחר דברי הרמב\"ם הללו ושכן שנוי בתוספתא. גי' הר\"ש בתוספתא הלזו. וכן בשו\"ע שם סמ\"ה מביא ב' הדעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ובית השחי. </b>בחנם תנייה דהוי בכלל בה\"ס כו'. לכאורה הנ\"פ דבית השחי אפי' באשה א\"ח דדוקא בה\"ס שהוא מקום התשמיש חוצץ בנשואה. וכ\"מ מהא דלא חשיב לעיל בהחוצצין בית השחי באשה וכ\"נ מלשון הטוש\"ע ע\"ש. ועי' בנדה (סז) בתד\"ה פתחה הב' ובמהרש\"א שם. אמנם נראה דהר\"ש אזיל בכאן לשיטת הא\"נ אפי' בשאר בה\"ס כו' שכתב בס\"פ דלעיל ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א של בנאים מצ\"א כו'. </b>ופסקו הרע\"ב והרמב\"ם בפי' ובחבורו כוותיה. וטעמא בעי מדוע ל\"פ כת\"ק. דא\"ל משום דהוה כמכריע דהא זה הוה כהכרעה שלישית לפירש\"י ותוס' בב\"ק (ר\"ד קטז). ואולי משום דבשבת (קיד) מפרש ריו\"ח למלתיה. וגם ר\"ח פשיט מיניה. וכה\"ג כתבו הפוס' בכ\"ד וכן התוי\"ט בשם הכ\"מ לעיל פ\"ח מ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בלא. </b>ובנא\"י הדבר הטפל כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ואזני החמת. </b>תיבת מהודקין הוסיף מדעתיה אבל א\"נ כן מהמשנה מדתני בתש\"ר בזמן שהיא חוצה. וכן לקמן בהצריכים חשיב תש\"ר בזמן שא\"ח ולא תני כן באזני כו' ש\"מ דבהן אין חילוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"ה שיבעבעו. </b>עולין כמין אבעבועות במים כו'. ולשון הרמב\"ם ומדרך הבגד כו' יתבעבע (ר\"ל הבגד) ע\"פ המים והוא יותר נכון:",
+                "<b>בא\"ד שכשאדם מטביל כו'. </b>נראה דזהו פי' אחר וחסר מהספרים תיבות פ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אין מטבילין בסופו. </b>דב\"ש גזרי כו'. התו\"ח הקשה בשם הרא\"ש רעים ביפים מא\"ל. לכאורה ה\"נ א\"ל דלמא חייס על היפים שבמקוה דלא יתקלקלו מחמת שיתערבו בהם הרעים שבכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האוכלין מצטרפין לפסול אה\"ג בכח\"פ. </b>התו\"ח הביא בשם המל\"מ בשם התוס' דחולין (קיח ב) דדוקא כשהן מחוברין כו'. ושגה מאד דע\"כ לא כתבו אלא לענין הצטרפות לכביצה לטמא ט\"א (וגם שם דבריהם תמוהים כאשר כתבתי שם בס\"ד) אבל לענין פסול גויה הרי מצטרפין בכדי אכ\"פ כדאיתא בפ\"ק דכריתות במשנה ובגמ' (שם יג). והשתא כשאכל האחרון המשלים לכחצי פרס הרי הוא לבדו ואין צירוף חבריו עמו:",
+                "<b>בהרע\"ב א\"נ אין שאר משקין משלימין לשיעור מקוה כו'. </b>תמוה דאיך יפול לפ\"ז לישנא דחומר כו' דמשמע דלענין מקוה קילו. ומאי קילייהו אדרבה גם שם מחמירינן דלא מצטרפי לשיעור מקוה:",
+                "סליק מסכת מקואות. בעזרת מגיד מראש הבאות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,213 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Mikvaot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Mikvaot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה מי גבים. </b>מים שאינן שאובין. ועתוי\"ט. ונ\"ל דלהכי פי' כן דאילו היו שאובין לא הוה מהני להו מה שעכשיו הן מחוברין עד שיהיו רביעית כמש\"כ התוי\"ט בסד\"ה אם הדיח בשם הראב\"ד. והמשנה מסתם לה סתומי דמשמע אף בפחות מרביעית. אבל בשאינן שאובין לא נחשבו עדיין כמו שפי' הרע\"ב לקמן באם לא הדיח. אולם מדתני ושתה טהור טמא ע\"כ דמיירי ברביעית שיעור לטמא את הגויה וכן מדתנן במ\"ה כשרים כו' וליטול מהן לידים דאינן בפחות מרביעית כדתנן בריש ידים. וע\"ד הראב\"ד ק\"ל דהא משמע בפסחים (יז ב') דאפי' רביעית מקבלי טומאה מדרבנן לאחר דבטליה ע\"ש בפירש\"י בד\"ה בקרקע טהורין:",
+                "<b>שם ואותה טפה לא סלקא לה השקה כו' כשאין בו מ\"ס. </b>ק\"ל כיון דהשקה טעמא דמהני הוא משום חבור אף ברביעית או אפי' בפחות ליסגי כיון שא\"מ טומאה כנ\"ל ועמש\"כ לקמן במ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה אם הדיח. </b>לא הוחשבו כו' מן הטפה ונתבטלה הטפה כו' כצ\"ל וכן צ\"ל בתוי\"ט וכ\"ה בר\"ש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם הדיח. </b>בלשון הראב\"ד הרי הם הוכשרו כו' ונטמאו מטפה הטמאה כו' כ\"נ דצ\"ל. אבל מ\"מ ק\"ל דאם לא הדיח אמאי טהור דנהי דלא חשיבי משקה עד שיחשבם מ\"מ למה יגרעו משארי אוכלים ויתכשרו ויתטמו בב\"א מהטפה הטמאה. וכיוצא בזה הקשיתי בפ\"ד דמכשירין מ\"י ע\"ש. ואולי י\"ל דכ\"ז שלא הוחשבו הוי דינן כמי פירות שיצאו מעצמן דא\"מ טומאה כלל אפי' ע\"י הכשר אף לדעת הראב\"ד בפ\"א מהל' ט\"א ה\"ד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה נפלו אשמעינן כו' מקבלין טומאה ע\"י משקין טמאין כו'. </b>ק\"ל הא בתרי בבי קמייתא נמי לא קבלו טומאה ע\"י האדם והכלי רק ע\"י טפה שנפלה מהם כדפי' לעיל א\"כ הוה נמי ע\"י משקין טמאים. ואולי כוונתו דשם הטפה עצמה טמאה מדאורייתא ע\"י אדם וכלי. והכא אשמעינן אפי' משקין דאינן טמאין אלא מדרבנן כגון ע\"י שני דכה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה הוא מדרבנן. אך לפ\"ז לא יצדק דברי ר\"ש על בבא זו דהוה ספק דברי סופרים ועי' תו\"ח בר\"פ. אך בתרי בבי קמייתא ג\"כ פסול גויה ע\"י משקין טמאין וכן לטמא כלי אינן אלא מדרבנן ושם י\"ל דבדבר לח יש בילה וא\"כ יש ודאי קצת מן הטפה עי' לקמן רפ\"ג בד\"ר יהושע ושם במ\"ג בתוי\"ט ד\"ה עד. שוב ראיתי בתור\"ע שעמד ע\"ד הרע\"ב והעלם בצ\"ע. אך מה שהקשה שם על פי' הרא\"ש בהא דנפל לתוכן מת. דא\"כ בנפלו מים טמאים נמי ע\"ש והעלה ג\"כ בצ\"ע תמוה. דבשלמא גבי מת כו' קאמר שפיר הרא\"ש דאפי' אותן המים שהעלה המת וחזרו לא נתטמאו מן המת כיון דלא הוחשבו דומיא דנפל ככר של תרומה דלא הוחשבו המים שעליו לקבל טומאה וא\"כ אין כאן מים טמאים כלל בתוך הגבא משא\"כ כשנפלו מים טמאים כיון דטמאים הם מסתמא כבר הוחשבו וחוזרים ונעורים כשיוחשבו אותן המים שבגבא ע\"י שתיה או מילוי בכלי או ע\"י הדחת הככר ויתטמאו גם הם. ולי ה\"נ לפרש דמשום פלוגתא דר\"ש קתני להך גבא. דע\"כ ל\"פ ר\"ש אלא בבבא זו דנפלו מים טמאים דהיינו מים הרבה לכן חושש שמא נשתיירו מהם על הככר בלחודייהו או אפי' עם מעט מים טהורים דליכא שיעור לבטלינהו. משא\"כ בתרי בבי קמייתא דליכא אלא טפה טמאה אף ר\"ש מודה דלא חיישינן. ומהתוספתא אין הכרע דפליג אכולהו. ואפי' לפי' המפרשים דפליג אכולהו. י\"ל דלרבותא דרבנן נקיט בבא זו:",
+                "<b>תוי\"ט דבריו אינם מחוורים בזה\"ד. </b>(א) מה שישר בעיניו נוסחת א\"י למחוק תיבת לסוף. הלא גם בהר\"ש והרע\"ב איתנה וישר מאד. (ב) ועוד מה שמשבש תיבת כשנפלו בלי הכרח וצורך כלל. (ג) מה דק\"ל תיבת טמאים בל\"ר. פשוט דקאי על עצם המים שהם תמיד בריבוי ולא יתפרדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשעת הגשמים הכל טהור. </b>עי' תוי\"ט ותו\"ח. ולי ה\"נ מטעם דמי גשמים מטהרי להו כמש\"כ הרע\"ב לעיל. ואולי משום דבמשנה הסמוכה פליגי בזה דב\"ש סברי משירבו וישטופו ובה\"א רבו כו' והכא מיסתם לה סתומי לכן פי' טעם אחר. אבל גם לקמן במ\"ו גבי מי תמציות שלא פסקו נמי מיסתם לה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסופה כשרין לחלה. </b>עי' תוי\"ט וגי' הא\"ר. ונ\"ל דזה קאי על הקרובים לעיר ולדרך או הרחוקים משהלכו רוב בנ\"א וקודם טהרתן. אך צ\"ע מהתוספתא שהביא הר\"ש:",
+                "<b>בהרע\"ב וירבו כו' על המים כו' כבר קודם ששתה כו'. </b>ל\"ד דודאי א\"צ רביה אלא על המים שנשארו אחר שתיית הטמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושתה טהור. </b>והל\"ל השקה. גם זה אינו מכוון כיון דליכא מ' סאה כמש\"כ הרע\"ב בר\"פ (וכמש\"כ שם) והל\"ל ביטול. ואולי דט\"ס בדברי הר\"ש והרע\"ב וצ\"ל במקום טבילה בטילה בהיפוך אותיות. ומלשון התוספתא שהביא הר\"ש משמע דמהני השקה ממש במי תמציות שלא פסקו וקרי לה טבילה ע\"ש. וכן לקמן פ\"י מ\"ו קרי לה טבילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולמעיין להטביל בו בכ\"ש. </b>וכן לקמן פ\"ה מ\"ג איתא בזה\"ל. ולכאורה מוכח מזה כדברי האומרים דלאדם בעינן מ' סאה דלשון להטביל משמע כלים או ידים כמו טובלין ומטבילין דרישא דפי' טובלין אדם. ומטבילין היינו כלים וידים. שוב ראיתי שקדמני בזה הר\"ש לקמן פ\"ה מ\"ב. אולם לשון התוספתא שהביאו הרמב\"ם והר\"ש במשנה דלעיל זה הכלל כ\"מ כו' אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין. משמע כדעת החולקים. וכן יקשה מהתוספתא זו לדעת התר\"י בפ' א\"ד בפלוגתת חזקיה וריו\"ח בחמי טבריא דטובלין ידים אפי' ברביעית מי גשמים. וכן יקשה דעת הראב\"ד בפ\"ו מהל' ברכות הל' ה' דמטבילין לידים במ' סאה מים שאובים. ועי' ב\"י באו\"ח סוף סי' קנ\"ט ובביאורי הגר\"א ז\"ל שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בטומאה חמורה. </b>ואני תמה כו'. עמש\"כ בעירובין (לה ב') בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ור\"ש מכשיר מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה. </b>כה\"ג אר\"מ לקמן פ\"ו מ\"י:",
+                "<b>בתוי\"ט ומש\"ה קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר פסלינן מספק. </b>זה אינו מלשון הרא\"ש אדהכא אלא לעיל מינה על התוספתא גבי צינור כו' והמכתש כו' ואם יש רוב מקוה כשר ע\"ש. רק שהתוי\"ט הוסיף זאת מדעתו. אבל עדיין קשה דה\"ל למיתני הכי אם ידוע שנפלו לתוכו כ\"א סאה מים כשרים עד שלא הגיעו לגומא הג' וספק על הי\"ט האחרונים אם גם הם נפלו עד שלא הגיעו לגומא הג' כשר ואם לאו פסול. ואם שהיה צריך להאריך מה בכך דהשתא לא תני קושטא דמלתא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פי' הרע\"ב תמוה </b>דכיון שאין להם דין שאובין משום שלא נתכוון ל\"ל המשכה ורביה לר\"א דזה לא נאמר אלא בשאובין גמורין ופי' הא\"ר עולה יפה ע\"ש וכ\"נ שפי' הרמב\"ם. ולכן מה שהקשה התוי\"ט פסקי רמב\"ם אהדדי לק\"מ. ועי' לקמן רפ\"ד בהרע\"ב שכ' דלא מהני שם שבירה וכפיה דל\"ד למניח כלים בראש הגג לנגבן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>באיזה טיט אמרו (פי' שמצטרף למ\"ס) בטיט שהקנה כו'. </b>וזהו טיט הנרוק דתנן ברפ\"ז דמעלה אה\"מ. אבל טיט עב אינו מצטרף. אמנם לענין לטבול בו שוים הם דאם הם מן הצד לכ\"ע אין מטבילין בהם ובמים צפים ע\"ג פלוגתת ר\"א ור\"י. ויש עוד מין ג' המוזכר בפ\"ט דלכ\"ע אין מטבילין בו אפי' במים צפין ע\"ג עמש\"כ שם מ\"ב. ולכן לשון הר\"ש והרע\"ב והתוי\"ט לקמן בפ\"ז מ\"ז תמוה עמש\"כ שם:",
+                "<b>שם בסופה. </b>הנמדד בלוג לכאורה תימה מה ענין מדידה אצל טיט. אולם לפי מה שביארתי בב\"ר פ\"א אות ג' במ\"ת דשרש מדד הוא לענין התפשטות א\"ש הכא דר\"ל שהוא דק כ\"כ עד כששופכין אותו לתוך הלוג מתפשט אילך ואילך עד שנעשה שטח ישר למעלה כדרך גשם נוזלי:",
+                "<b>בהרע\"ב ושיעור הנקב של שפופרת כו'. </b>ל\"ד במחכ\"ת דזהו שיעורה עם עובי דופנותיה כדאיתא לקמן פ\"ו מ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רי\"א שני מקואות שאין בהן מ' סאה כו' ונתערבו כשרין. </b>לכאורה הנל\"פ אף שאין בשניהם יחד מ\"ס (זכר לדבר דר' יוסי גופיה מפרש קרא דולבני אהרן תעשה כותנות דקאי ריבוי דכותנות אבני אהרן כולן ביחד ולא כרבנן דמפרשי דהריבוי קאי על כאו\"א בפ\"ע כמו שהביאו התוס' בחגיגה (ג') בד\"ה חרש משמיה דירושלמי) דהשתא כשנתערבו ה\"ל ג' לוגין שאובין בפחות ממ' סאה מ\"מ כשרין להוסיף עליהן מים כשרים עד מ\"ס. דזה עדיף משנפלו ג\"ל מב' כלים והפסיק הראשון עד שלא התחיל השני. דלקמן בס\"פ. דהכא ג\"כ כשנתערבו יחד כבר פסק נפילת לוג ומחצה שנפל לכאו\"א. ואולי הכא כשר אף אם נתכוון לרבות. ול\"ד לדינא דג' גומות של לוג לוג דמ\"ה בפ' דלעיל. דהתם כיון דהיו ג' לוגין השאובין בפ\"ע מקודם במקוה נקרא עליהן שם פסול מעיקרא ועי' בתוי\"ט בפ' דלקמן מ\"ד ד\"ה אם לאו ומש\"כ בפ\"ו מ\"ג. אבל בטלה דעתי העניה נגד דעת הא\"ר שכתב בפירוש דמיירי דבשתיהם יחד יש מ' סאה ע\"ש ובפרט שכן משמע גם לשון הרמב\"ם והשו\"ע:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה עד הב'. </b>לכאורה הן הן הדברים בעצמן שכ' כבר בדבור דלעיל. ונראה ג\"כ דמש\"כ שם בסה\"ד וכיוצא בזה הרגיש הראב\"ד במשנתינו. נתכוון לדברי הראב\"ד הללו. ומה שניתוסף שם דלקמן כו'. במשנה הסמוכה לא כתב מאומה משמו. ואולי ר\"ל מש\"כ בשמו במ\"ג בד\"ה עד בסופו ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>אא\"כ פקקו. </b>נ\"ל פירושו שפקק כל סביבות הבור. וכן צדדי החריץ המחברן עד שלא יפתקו מימי הבור למקום אחר זולת להמ' סאה דאז הוי חבור יפה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה שנים שהיו מטילין כו'. </b>מלישני דהר\"ש והרע\"ב משמע דמפרשי דר\"ל שני כלים שהיו מטילין. אבל פשטיה משמע דר\"ל שני אנשים. והגריעותא היא מחמת שהן מב' כלים:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה עד שיתחשב. </b>ואי ס\"ד דלא נפקי כי הדדי או האי פסול כו' שהרי כו' ואמרי' עד רובו. לכאורה סותר א\"ע דשם פ\"ו מ\"ח ד\"ה ממלא בכתף העתיק דברי הרע\"ב דבמקום שיש בו מ\"ס כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו והביא שם דברי הר\"ש והתוס'. ולדבריהם הא דיבמות דאמרי' עד רובו מיירי במי פירות וכדכ' הרא\"ש במרובה סי' ג' ובר\"ה מקואות וכ\"כ המהרש\"א בב\"ב (סו ב'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אר\"י עדיין מחלוקת במקומה עומדת. </b>וכ' הא\"ר ארישא דקאמר ר\"מ נמנו ורבו קאי (הוא כפירש\"י בשבת) דאי אשכח בחצר כו' (והוא כפירוש הר\"א בנו של הרמב\"ם המובא בכ\"מ בפ\"ד מהל' מקואות לשיטת אביו ז\"ל) למאי נ\"מ אם נחלקו ב\"ש בזה הא הלכה כב\"ה. ונפלאתי על כ\"ת הלא כל רז לא אניס ליה. והא מצינו כה\"ג בעירובין (יא ב') במשנה בשם רי\"ש כו' ל\"נ ב\"ש כו' אר\"ע ע\"ז וע\"ז נחלקו. וכ' התוס' (ר\"ד יג) לא שייך למימר הכא טעמא דב\"ש אתא לאשמעינן דכיון ��אמר ת\"ק ל\"נ בדין הוא שיש להשיב ולומר נחלקו. ועמש\"כ בס\"ד בשבת (קלה):"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב הרי המים העוברין בו שאובין הן. </b>ר\"ל העוברים דרך כל הצינור וכן לשון הטוש\"ע סי' ר\"א סל\"ו דהצינור כולו נעשה ע\"י כלי. ולשון הרמב\"ם בפי' כל מה שיגר ע\"ז הצינור הם מים שאובין. ולכן דברי הש\"ך שם ס\"ק ע\"ז תמוהים ועי\"ש סעיף מ\"ו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ונכבש. </b>וקשה כו' ול\"מ כבישות. ול\"נ דהכא שאני משום דהמים שוטפין ומנדין אותו כל שעה במרוצתם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה וכמה. </b>אבל יתכן שהר\"ב כו' וקסבר כו' דשוקת יהוא אע\"ג שאינו ענין לבטול תורת כלי כו'. אבל מ\"מ מה שסיים הרע\"ב לעולם תורת כלי עליה עד שתשבר רובה שלא בדקדוק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב כשר להטביל במים שעל שפת השוקת. </b>צ\"ע מ\"ש מהא דבמשנה הסמוכה לקמן שלא יטביל ע\"ג הספסל. וכן קשה לר' יוסי דשם קאמר ה\"ה כמקוה. וכאן משמע דהוה כמעיין ול\"פ. ויש לחלק דהתם עכ\"פ טובל על עצם הכלי שייך שפיר למיגזר אטו תוך כלי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וה\"ק מודים ב\"ש לב\"ה כו' כלים שגדר בהן לא הוטבלו. </b>לכאורה קשה דכיון דלב\"ש מטבילין בחרדלית א\"כ ס\"ל דמטהרי בזוחלין וכמש\"כ הר\"ש וא\"כ מדוע לא תעלה הטבילה לאותן כלים אף דהצד שכלפי חוץ אינו בתוך העומדים. וצ\"ל משום דמפסיקין הכלים החבור ובצד החוץ אין בו מ' סאה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שגודר. </b>מ\"מ קשיא כו' ופסק נמי להא דגודר כלים כו' ולא חילק כו'. לק\"מ שהרי כתב בתחלת הלכה שם. מי גשמים כו' ומה היה לו לבאר יותר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בזמן שהיא מעמדת. </b>כשבא לטבול בעוקא כו'. אולי צ\"ל במערה. וכה\"ג אר\"י לענין סוכה תחת סוכה בפ\"א דסוכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם. </b>אבל ק\"ל דלמאי איצטריך כו' דהא כבר תני ליה כו'. תמוה דהא לא תני התם השיעור דהוא כשפופרת הנוד. ובמחכ\"ת לשון הר\"ש אטעיי'. הוא סבר אגב שיטפיה דסיומיה עד שיהיה מעורבין כשפוה\"נ הוא מלישנא דמתני' דלעיל. ואיננו אלא לישנא דמתני' דהכא כמבואר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה המקואות כמו שהיו בסופו. </b>נתבטל ברוב כו'. הן מדברי הכ\"מ שהביא התוי\"ט לעיל פ\"ד מ\"ד מוכח דרבייה היינו דוקא כ' סאין ומשהו ורוב לבד לא מהני אף שהשלים אח\"כ עד כ' סאין ומשהו כיון דבתחלת נפילת הג' לוגין (אף שהיו ע\"י המשכה) לא היו רוב מקוה דהוא כ' סאה ומשהו וכ\"מ בשו\"ע סי' ר\"א סמ\"ד ובש\"ך שם ס\"ק צ\"ט. וא\"כ כאן שאין בכל מקוה רק כ' סאה ואין הכשרים מצטרפים זע\"ז ה\"ל לפסול. ודברי הט\"ז שם בס\"ק נ\"ה וכן בס\"ק ס\"ט מגומגמין בזה. וצריך לחלק כיון שלא ירדו למקוה בפ\"ע אלא ע\"י תערובות ברוב עדיף טפי. ול\"ד להא דמבואר בש\"ך שם. דהתם כבר נקרא שם פסול עליהן בראשונה. ובזה א\"ש מה שהצריכו הרע\"ב והתוי\"ט לומר שנתערבו קודם שירדו למקוה. ולעיל בפ\"ד מ\"ד לא הוצרכו לזה ודו\"ק:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המקואות טהורים. </b>ושנתבטלו ברוב נראה כו' עד סה\"ד. נראה דמקומם הוא בסה\"ד דלקמן בסמוך:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה גיסטרא שבמקוה כו'. </b>ולשון הרמב\"ם כו' גיסטרא טמאה. ולעד\"נ דאפי' היתה טהורה רק דמיירי דכלים שטבלן בה היו אה\"ט וטמאוה כשנכנסו לאוירה. וכן בסיפא בתנור טמאו האדם הטמא בירידתו לתוכו. וכ\"מ מדלא תני במתני' שהיו טמאי��. ועי' בר\"ש שהביא תוספתא מעין היוצא מן התנור כו' ע\"ש. ושם ע\"כ מיירי בתנור טמא. ומשמע התם לפי פירושו בה דכיון שהעלה הצנון קצת מן המים ר\"ל קצה האחד והשאר כולו במים הוכשר וכ\"מ בפי' הרמב\"ם בפ\"ד דמכשירין מ\"ו גבי צנון שבמערה. והוא לכאורה תימה דכיון דמחוברין עדיין המים שבראש היוצא למים שבמעיין או שבמערה. ועי' ספ\"ח דטהרות דבכזה פליגי ר\"י וחכמים ואתיא כחכמים:",
+                "<b>שם ד\"ה גיסטרא. </b>ולשון הרמב\"ם כו' שאין כ\"ח מתטהרין במקוה. הרב ז\"ל ל\"ד דברישא בלאו הכי לא עלתה לה טבילה משום דאין כולה במים שהרי שפתה למעלה מן המים. אבל הרמב\"ם כתב זה על הסיפא גבי תנור שהמים למעלה ממנו:",
+                "<b>ד\"ה הוא טהור. </b>ונפלאתי מהר\"ש כו'. ולדעתי דברי הר\"ש נכונים מאד. והוא דלפי הבנת התוי\"ט קשה גבי גיסטרא ל\"ל שיהא המים צפין על גבה כ\"ש אפי' מצומצמות שפתותיה עם המים נמי יהיו טהורים דכ\"ז שהן באוירה הרי המים שעליהם מחוברים ולא מקבלי טומאה. וכשנפרשו מן המקוה תו ליתנהו ג\"כ באוירה. וע\"כ צ\"ל דחיישינן שמא נגעו בעובי שפתותיה. וא\"כ גבי אדם נמי אפי' אם היו המים למעלה מן התנור כמלוא רום ידיו ניחוש דלמא נגעו על עובי שפתו ואז שטח העליון מידיו לא היו בתוך המים ונטמאו. ולכן צריך שיהיו כ\"ש יותר מרום ידיו. וכגי' המשנה שבגמ' ואם היו על גבי רום ידיו (לא גביו דיהיה שב הכנוי על התנור). ור\"ל דהיו המים צפין כ\"ש (הנזכרים ברישא. דע\"כ צ\"ל דשב על הרישא דכאן לא הוזכר המים צפין) על גבי רום ידיו ונכון בעז\"ה. והרמב\"ם נראה דלא הוה גריס ברישא אם היו המים צפין ע\"ג כ\"ש טהורין דלא כתב זה בחבורו. ואדרבה דהתנה ברישא דשפתה למעלה מן המים. שוב התבוננתי דאפי' מחמת טומאתן מאויר התנור לא סגי ברום ידיו מצומצם דהא כ\"ז שהן באוירו לא סלקי להו טבילה כדמוכח בנדרים (עו) ובפי' הרא\"ש שם. וכשיצאו מאוירו או שטח העליון מהם מגולה לאויר העולם אין זה טבילה. ואולי החכמים לא החמירו כ\"כ בטומאת ידים. וכן הרמב\"ם בפ\"ו מהל' אה\"ט הט\"ז לא כתב הא דנדרים אלא באה\"ט ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה מפני שהוא מה\"ת. חיוב הטבילה כו'. </b>והוא לשון הרמב\"ם. לכאורה כן הל\"ל דשיעור שפוה\"נ הוי מה\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>והרחוק מן הקרוב. </b>עי' בפי' הרע\"ב. לכאורה הכי ה\"ל למיתני ואפי' מן הרחוק. ונ\"ל דפי' הקרוב היינו שהוא קרוב לעיר או לדרך דשכיחי בנ\"א שמה כדלעיל פ\"א מ\"ד ולקמן רפ\"ח אפ\"ה ל\"ח שמא בא אדם והפסיקן:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אפי'. </b>אבל כבר כתבתי כו'. תמוה דמ\"מ ע\"י חבור שערה לא תהני אי הוה מה\"ת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה בזמן. </b>עי' תו\"ח משמעו ודבריו תמוהים א) מש\"כ דיותץ משמע בתלוש לגמרי. אזיל בתר איפכא דאדרבה משמעו דוקא במחובר כדלעיל בפ\"ה דכלים מ\"ו בהרע\"ב והוא מגמ' דשבת (קכה.) ב) שסיים בזה משא\"כ אם חברה לקרקע כו'. נסתר מהא דפ\"כ שם מ\"ד ועי' בסוגיא דב\"ב (סו). ג) מש\"כ אבל גבי שאובין דכתיב בהו כלי. אנה מצא בקרא הלא להרבה פוסקים אפי' כולו שאוב דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהרת כו' אם יש כו' כמה כו' א' מש\"כ לבריכה. עי' א\"ר. </b>וק\"ל דאפי' אם לא יהיה רק 269\\3 מהבריכה ג\"כ יפסול דאז כאשר יצאו להבריכה 269 לוג יהיה בהן מהשאובין ג' לוגין ומהכשרים לא יהיה רק מ\"ס חסר לוג. וצ\"ל כיון דג\"ל שפוסלין 269 אה\"מ לכ\"ע אינו אלא מדרבנן לא החמירו לצמצם כ\"כ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. אבן הברד כמים שאובין כו'. </b>ל\"ד בלשונו דודאי לא פוסל בג' לוגין אלא אם היה בכלי דוקא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והטיט הנרוק. </b>אפי' נרוק א\"פ ל\"ד הרב בהביאו דברי הטור בכאן. דפשוט דהמשנה בדוקא נקטה נרוק דאילו עבה אינה מעלה כדלעיל סוף פ' ב':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל שאר המשקין כו' פעמים מעלין כו' כיצד כו' היו בו מ\"ס כו'. </b>לכאורה קשה דהא מים שאובין ג\"כ מעלין בכה\"ג ועדיפי טפי דאפי' יותר מרובו כשר כמש\"כ הר\"ש והרא\"ש והתוי\"ט וכ\"כ התוס' בזבחים (כב) ד\"ה נתן ומפני זה נראה אשר הא\"ר מהפך גי' המשנה ע\"ש. ולעד\"נ דהיא הנותנת דכיון דבשאובין כשר אפי' כל היום כולו (כלישנא דבתוס' שם) ולשון הרע\"ב בפ' דלעיל מ\"ח אפי' כל מים שאובין שבעולם א\"פ אותו. ע\"כ צ\"ל משום דהשאובין כיון שהגיעו למקוה כשר פרחה מהם איסור השאיבה ושבו להיות כשרים וכמש\"כ התוי\"ט לעיל פ\"ב מ\"ו ופ\"ו מ\"ח. משא\"כ מי פירות עדיין שמן עליהן דכי נתרבו חוזרין וניעורין וזה דומה להשקה דמטהרה רק מים טמאים ולא שארי משקים) לכן אין נופל עליהן לומר דמעלין דכיון דבאותו ענין דמעלין אין שם שאובין עליהן ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רי\"א כו'. </b>דהלכה כמותו משום כו' פריך בגמ' מיניה. ולי אין משם ראיה כלל דהא כאן עסיק התנא ואזיל בפסול דשינוי מראה (ובפרט לגי' הא\"ר) וא\"כ עיקר דינא דר\"י אינו אלא לאשמעי' דמי הצבע א\"פ בש\"מ. ובזה א\"ל דרבנן פליגי עליה. אבל מאמר פוסלין אותו בג\"ל איננו עיקרי בדבריו ואגב הוא דתני ליה ובזה משמע ליה להגמ' דלא פליגי עליה ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מה שהקשה תור\"ע על הר\"ש והר\"ב דה\"ל לפסוק כרבא במכות (ד') דתני חסר קורטוב ברישא דלא שבקינן מה דפשיטא ליה לרבא משום ספיקא דר\"פ. </b>נ\"ל דלק\"מ דהרי לרב יוסף שם פשיטא ליה איפכא דלא תני חסר קורטוב ברישא. ודעת הרי\"ף בפ\"ק דעירובין וכן אבי העזרי שם דאין הלכה כאביי נגד רב יוסף מפני שהיה רבו. עי' ברא\"ש שם סי' ד' ומטע\"ז א\"ה גם כרבא נגדו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המים שבתוכן שאובין כו' ופוסלין אה\"מ בג' לוגין. </b>וכ\"כ הר\"מ והר\"ש. לכאורה אפי' אינם מחזיקים ג' לוגין מ\"מ אינם ראויין להשלים כדלעיל במ\"ב. ואולי דלזה לא תהני אפי' יעלם דרך שוליהן דעכ\"פ יש לחוש שמא בלעו קצת מהמים ואפי' יסחטם א\"א שלא ישאר בהם מאומה. וגם י\"ל דהבלוע נעשה שאוב כדמשמע לעיל פ\"ג מ\"ג ע\"ש בפי' הרע\"ב וצ\"ע בכ\"ז:",
+                "<b>מש\"כ התו\"ח דבסגוס לא שייך מעלות דרבנן. </b>תמוה דהרי הכוונה על האדם שטבל אח\"כ וכדפי' הרע\"ב. ובו שייך שפיר מעלות דרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה העבה. </b>ואין מטבילין בו. משמע דבנרוק מטבילין וז\"א כמש\"כ לעיל בפ\"ב מ\"י:",
+                "<b>ודע </b>שהר\"ן בפ' במה אשה על הא דאבוה דשמואל דעביד מפצי שפרש\"י מפני הטיט שלא יחוץ הקשה מהך מתני' דמאי הוה דהא המים מקדימין. ונדחק לחלק בין אדם למטה. ולעד\"נ דכוונת רש\"י על הטיט שבשפתי הנהר דהוא מקדימן בעודן על שפתו קודם שיכנסו להנהר. ועמש\"כ לקמן פ\"ט מ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה כשרים לב\"ק להתירן בד\"ת. </b>והוא מהרמב\"ם והר\"ש. ועתוי\"ט ד\"ה אפי' דנדחק הרבה. דהא בגמ' דברכות איתא דאפי' כולה שאובה ממש כשרה לד\"ה ולולא פירושם ה\"נ לע\"ד לומר דהכא לא מיירי לענין ד\"ת אלא דקאי על הא דלקמן במ\"ב אלו ב\"ק שהם צ\"ט כו'. והוא פי' לב\"ק דהכא דכיון דאינו ב\"ק ממש רק מדבריהם ולתרומה לכן מקלינין להו בטבילת מקוה כהנ��. אבל לד\"ת קיל טפי. ועיין מ\"א סי' פ\"ח סק\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>שאין טובלין בהן. </b>עי' פי' הרע\"ב. וע\"כ דר\"ל דהיינו שהמים צפים ע\"ג דבשאר טיט שרי כדלעיל פ\"ז מ\"ז גבי מטה וכמש\"כ שם ודלא כהר\"ן בפ' במה אשה ע\"ש. ולכן דברי התוי\"ט בד\"ה כשהוא לח שכ' כלומר כשיעור כו' אינם מוחוורין דהתם לענין צירוף מיתנייה כמש\"כ שם בס\"ד. אבל לטבול בהם כשהמים צפין (ויש במים לבדם מ\"ס) אפי' בעבה שרי כפי מש\"כ שם. ולפ\"ז י\"ל דאפי' בהני ג' מינין אם הם לחים כשיעורים דבספ\"ב לכ\"א כדא\"ל נמי טובלין בהן ומצטרפין ג\"כ. ועוד נ\"ל דהא דהתנה התנא הכא כשהוא לח דוקא הוא משום מטבילין בו דפירושו עמו כשהיה על בשרו קודם שיכנס לטבול דליכא הקדמת מים לכן בעינן שיהא לח. והשתא א\"ש דשביק התנא טובלין דתני ברישא ולא נקיט אלא מטבילין. דלענין טובלין דהמים מקדימין לא בעינן לח ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ולא יטבול. </b>והר\"ש כו' העתיק תוספתא כו'. גם הב\"י עצמו בססי' קצ\"ח הביא אחר דברי הרמב\"ם הללו ושכן שנוי בתוספתא. גי' הר\"ש בתוספתא הלזו. וכן בשו\"ע שם סמ\"ה מביא ב' הדעות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ובית השחי. </b>בחנם תנייה דהוי בכלל בה\"ס כו'. לכאורה הנ\"פ דבית השחי אפי' באשה א\"ח דדוקא בה\"ס שהוא מקום התשמיש חוצץ בנשואה. וכ\"מ מהא דלא חשיב לעיל בהחוצצין בית השחי באשה וכ\"נ מלשון הטוש\"ע ע\"ש. ועי' בנדה (סז) בתד\"ה פתחה הב' ובמהרש\"א שם. אמנם נראה דהר\"ש אזיל בכאן לשיטת הא\"נ אפי' בשאר בה\"ס כו' שכתב בס\"פ דלעיל ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א של בנאים מצ\"א כו'. </b>ופסקו הרע\"ב והרמב\"ם בפי' ובחבורו כוותיה. וטעמא בעי מדוע ל\"פ כת\"ק. דא\"ל משום דהוה כמכריע דהא זה הוה כהכרעה שלישית לפירש\"י ותוס' בב\"ק (ר\"ד קטז). ואולי משום דבשבת (קיד) מפרש ריו\"ח למלתיה. וגם ר\"ח פשיט מיניה. וכה\"ג כתבו הפוס' בכ\"ד וכן התוי\"ט בשם הכ\"מ לעיל פ\"ח מ\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בלא. </b>ובנא\"י הדבר הטפל כו' כצ\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ואזני החמת. </b>תיבת מהודקין הוסיף מדעתיה אבל א\"נ כן מהמשנה מדתני בתש\"ר בזמן שהיא חוצה. וכן לקמן בהצריכים חשיב תש\"ר בזמן שא\"ח ולא תני כן באזני כו' ש\"מ דבהן אין חילוק:"
+            ],
+            [
+                "<b>בד\"ה שיבעבעו. </b>עולין כמין אבעבועות במים כו'. ולשון הרמב\"ם ומדרך הבגד כו' יתבעבע (ר\"ל הבגד) ע\"פ המים והוא יותר נכון:",
+                "<b>בא\"ד שכשאדם מטביל כו'. </b>נראה דזהו פי' אחר וחסר מהספרים תיבות פ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אין מטבילין בסופו. </b>דב\"ש גזרי כו'. התו\"ח הקשה בשם הרא\"ש רעים ביפים מא\"ל. לכאורה ה\"נ א\"ל דלמא חייס על היפים שבמקוה דלא יתקלקלו מחמת שיתערבו בהם הרעים שבכלי:"
+            ],
+            [
+                "<b>כל האוכלין מצטרפין לפסול אה\"ג בכח\"פ. </b>התו\"ח הביא בשם המל\"מ בשם התוס' דחולין (קיח ב) דדוקא כשהן מחוברין כו'. ושגה מאד דע\"כ לא כתבו אלא לענין הצטרפות לכביצה לטמא ט\"א (וגם שם דבריהם תמוהים כאשר כתבתי שם בס\"ד) אבל לענין פסול גויה הרי מצטרפין בכדי אכ\"פ כדאיתא בפ\"ק דכריתות במשנה ובגמ' (שם יג). והשתא כשאכל האחרון המשלים לכחצי פרס הרי הוא לבדו ואין צירוף חבריו עמו:",
+                "<b>בהרע\"ב א\"נ אין שאר משקין משלימין לשיעור מקוה כו'. </b>תמוה דאיך יפול לפ\"ז לישנא דחומר כו' דמשמע דלענין מקוה קילו. ומאי קילייהו אדרבה גם שם מחמירינן דלא מצטרפי לשיעור מקוה:",
+                "סליק מסכת מקואות. בעזרת מגיד מראש הבאות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה מקואות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Negaim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,348 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Negaim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נגעים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שהן בסופו. </b>ומ\"מ ראיתי כו' בת\"כ כו' ונ\"ל ג\"כ דאתיא כר\"מ כו'. לא מפיו אנו חיים כי הר\"ש הביא ג\"כ הת\"כ וכתב עליה דאתיא כר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הפתוך שבשלג. </b>בסוף דברי הראב\"ד אלא זה הפרש בין בהרת לשאת כו' ושל שאת דיהה ממנו. לכאורה ה\"נ להגיה סיד תחת שאת. אבל נראה אשר דבריו מיוסדים על מסקנת הגמ' בשבועות (ו ב') וכדתנא ר\"נ ע\"ש הביאה גם הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה להחליט וכו'. </b>אם היה שחור ולא הספיק להסגירו עד שהפך ללבן כו'. משמע דבעינן עכ\"פ שהכהן יראה בעצמו שנהפך ללבן. אבל לשונו ברפ\"ד לקמן כשהובא אל הכהן ויש בנגע שער לבן טמא. וכמ\"ק בהת\"כ שהביא התוי\"ט בד\"ה את שנולד לו פסיון אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראה הכהן שהוא פושה והולך כו'. משמע דבשער לבן לא בעינן שיראה הכהן:",
+                "<b>ד\"ה לפטור את ההופך. </b>לאחר שהוזקק להסגר כו'. ל\"ד הוזקק אלא לאחר הסגירו ממש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לפטור את העומד (הב'). משמע דאלו הד' מראות כולן שוות ומצטרפות וזו סייעתא לדברי הרמב\"ם כו'. </b>לכאורה י\"ל דיש חילוק בין צירוף לחילוף. דאף דבנתחלף כולו הדין כמו שהיה. מ\"מ אם נתחלפה מקצתה כמו שצייר בשם מהר\"ם בדיבור הקודם הוו כמו ב' נגעים. וא\"כ ע\"כ אחת חדשה (והיא אשר נתחלפה) ויסגיר עליה. ולכך גם דבריו לקמן ספי\"ב ע\"ד הרמב\"ם בפי\"ד אינן מוכרחין. אמנם לקמן פי\"א מ\"ד פליג ר\"י על חלוף ול\"פ על צירוף ופסיון. מוכח כסברת התוי\"ט ועמש\"כ לקמן במ\"ד:",
+                "<b>בא\"ד אבל אי לא מתמעט יש מהן דטהור כו'. </b>ל\"ד במחכ\"ת דכיון דאסברו לה בעומד בסוף שבוע ראשון לית כאן טהור וטמא. אלא באותן שהן מצטרפות טעון הסגר שני. ובשאינן מצטרפות טעון הסגר בתחלה:",
+                "<b>בא\"ד וקרא דכתיב כו' והנה הנגע עמד בעיניו כו'. </b>ולי יש לומר דהקרא גופיה מפרש דהכוונה שלא פשה הנגע ובעיניו פי' בשיעורו ע\"ש בפרש\"י ותדע דלא כתיב ולא פשה בוי\"ו:",
+                "<b>בא\"ד ואע\"פ שמסיים בת\"כ והנה כהה כו' הנגע שאם כהה והעז כאילו לא כהה אכתי תקשה כו'. </b>ולי י\"ל דהרי מצינו לשון והנה דמשמש על זמן עבר כמו והנה חלום דר\"פ מקץ דפי' שהיה חלום. ה\"נ דורש והנה (היה) כהה הנגע (דעכשיו):",
+                "<b>מה </b>שהביא התו\"ח בשם פי' הרמב\"ם תמוה. דהא אפי' לא נתמעטה כלל בסוף שבוע שני טהור. וכן פירושו קודם על להסגיר אה\"ע בס\"ש ראשון א\"א להולמו ע\"ע. ולכן השמיטו התוי\"ט ולא הביאו כדרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר' דוסא בסופו. </b>ירקרק ואדמדם פושין מזל\"ז כו'. הן כמו שפושין מזל\"ז כמו כן מצטרפין זה עם זה כמו שהביא התוי\"ט לקמן פי\"א מ\"ד וכ\"פ הרמב\"ם בחבורו ברפי\"ב מהל' ט\"צ. וא\"כ טפי ה\"ל להר\"ש לחשוב צירופן כמו דחשבן בנגעי אדם. אלא דנקט הדין המפורש במשנה. אבל ל\"י טעם משנתינו מדוע בנגעי אדם נקטה הדין לענין צירוף. ובבגדים נקטה לענין פשיון. ואולי נאמר כאן כדמשני אביי ביבמות (לא ב') ובש\"מ יגיד עליו ריעו. ומהת\"כ שהביא התוי\"ט לקמן ספ\"י משמע דיש סברא לומר דפושות זו לזו אע\"ג דאינן מצטרפות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבוצרת. </b>פי' הרע\"ב כמין מבצר ש\"ע שיושב באמצע של עיר והוא מהר\"ש. ול\"נ דעיר בצורה נקראת כשחומה מקיפתה והיא בתווך. וכן המחיה נקראת מבוצרת כשהיא באמצע והנגע מקיפה כחומה:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה הקיפה. </b>וכן הבהק שבשבת היה מד' מראות כו'. העתיק לשון הר\"ש ולא הרגיש במחכ\"ת שיש בו ט\"ס דמה ענין ד' מראות למחיה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הקיף. </b>וי\"ל כו' שהיא מכה טריה כו' ואינה מטמאה. תמוה דמה יענה במחית השחין והמכוה אשר המה מטמאין. ובפשוט נראה דשחין בעצמו אינו מטמא עד שיהא בו נגע בא' מראות. וכאן הכוונה שחין לבד בלא נגע. וי\"ל עוד שאין בהשחין כשיעור. ובמשנתינו י\"ל עוד דאין השער בתוך השחין אלא סמוך לו כדמשמע לשון נסמך והקיף. והרע\"ב ל\"ד לקמן בריש מ\"ו ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה מכונסת. </b>בסופו. נקט נמי כו' ובא השחין לתוכה ונתפזרה כו'. תימה דא\"כ היינו חלקה. ונ\"ל לפרש ונכנס בתוכה היינו בקצה המחיה מעט ושיעור המחיה נשאר בכעדשה רק שנטהר מחמת ההפסק שבינה להבהרת והוה דומיא דרישא גבי נסמך לשער לבן והשער היה בשפת הבהרת דנטהר מחמת ההפסק שבין עור הבשר להשער וכלשון הרמב\"ם בפי' שם וז\"ל (לשון) [ולשון] ספרא בעור הבשר עד שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר כו' שאם יהיה סמוך כו' ולשחין כו' אינו טמא. ולהכי לא נקט הכא נסמך דכיון דהמחיה מבוצרת באמצעית הנגע א\"א להסמך לה אא\"כ תכנס בתוך הנגע. ומה לי אם נכנס בתוך הנגע או בתוך המחיה. דהלא בשתיהן הוה הפסק בין המחיה להנגע וזהו הטעם לטהרתן. משא\"כ בשער שמטמא אף שאינו מבוצר. וזה דלא כדמשמע מפי' הרא\"ש שם. ועדיין יש למעיין לדון בשאר הפרטים דמתני':",
+                "<b>ד\"ה היה בו פסיון. </b>אע\"ג דבנגעי בתים מחליטין על עמד בעיניו כו' היינו לנתוץ. אולם אכתי נ\"מ בסוף שבוע ראשון אם פשה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ. אבל אם עמד בעיניו בסש\"ר אינו חולץ כו' רק מסגירו שנית ואם עמד חולץ כו' כמו שמבואר כ\"ז לקמן פי\"ג וברמב\"ם פט\"ו. וא\"כ יש חילוק גדול בין פסיון לעומד:",
+                "<b>ד\"ה ואין. </b>אבל מהר\"ם כו' ופשתה כו' על כגריס ועוד. נראה דהאי ועוד ט\"ס דהא בחזר לא בעינן פסיון כדמסיק בעצמו לקמיה וכדכתב התוי\"ט בספי\"ב מהת\"כ:",
+                "<b>בא\"ד אפי' לרבנן דר\"ע כו'. </b>תימה מאי שייך פלוגתתם לכאן דהא חזר טעון נתיצה אע\"פ שאינו במקום הראשון כמש\"כ התוי\"ט שם מהת\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה כיצד. </b>ולעיל ביש להקל פי' הר\"ב כו' דלענין טומאה מוסגר ומוחלט שוין. בלא\"ה א\"א לפרש כוונת המשנה להחילוק דבין מוסגר למוחלט. דא\"כ מאי איריא דהלך לו השער לבן אפי' עמד במקומו נמי. אך לפ\"ז גם כאן מאי איריא דנולד לו שער לבן אפי' לא נולד נמי דעכשיו צריך עוד להיות מוסגר עד למחר ולא יטהר עד יום ב'. ומש\"כ עוד ופריעה ופרימה לא שייך בשבת מ\"מ נ\"מ דאם היה מחליטו בשבת היה צריך לפרוע ולפרום במו\"ש. ועכשיו אין בו פו\"פ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רע\"א כו' ותראה כבינוני. </b>נראה פי' ותראה מראה הבשר שסביבות הנגע כאדם בינוני. ואולי צ\"ל כבבינוני וכלשון הראב\"ד שהביא התוי\"ט ויהיה פי' ותראה הנגע. ופי' הרע\"ב והוא מהר\"ש מגומגם:",
+                "<b>בהרע\"ב וקא סבר רי\"ש דבמה שמוטהר האחד מיטהרין כולם כו'. </b>והוא מהר\"ש. ובמחכ\"ת הג' ל\"ד דהכי הל\"ל דבמה שמיטהרין רובן מיטהר האחד ובמה שמיטמאין ��ובן מיטמא האחד דרובן בינונים כדקאמר רי\"ש לא שחורים כו' ועל הרוב ידבר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא בסופו. </b>ולא פי' אם לכ\"א אם לגרמוני כו' ואתי ר\"י למימר כו' אלא לגרמוני כו'. תמוה דהא ר\"י אומר בפירוש הגרמוני בבשרו להקל. גם מש\"כ ורבנן אמרו לכ\"א תמוה דאם כוונתו לאפוקי גרמוני וכושי קשה בתרתי חדא דהרי אמרו זו\"ז כבינוני. שנית לכ\"א דהיינו בינונים ל\"ל סם. ואם ר\"ל דאפי' כ\"א שאינו גרמוני וכושי. וכי ר\"י פליג על כ\"א דהיינו בינונים. הכי הל\"ל דרי\"ס דל\"א ר\"ע אלא לכושי ורבנן סברי דאף לגרמוני אמר:",
+                "<b>ד\"ה וחכמים עי' כה\"ד. </b>ודבריו תמוהים (א) מש\"כ דהא בלא\"ה הלכה כר\"ע מחבירו. הלא ת\"ק פליג עליה והוא נשנה סתם ודינו כרבים וא\"ה כמותו מחביריו כמש\"כ בעצמו בפרק דלעיל מ\"ד. (ב) מה בכך דבלא\"ה הל' כוותיה כיון שהביא הא דנדה ושם ג\"כ בלא\"ה הלכה כת\"ק אלא משום דמסתבר טעמיה דפליג עליה לכן הוצרך עוד לסתום כדברי ת\"ק. וה\"נ נימא משום דמסתבר טעמיה דת\"ק או דר' יהודה משום קרא דעור בשרו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>לי ולא לנרי מכאן כו'. עמש\"כ בחולין (י ב'):",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או. </b>ולכל מראה עיני הכי דייקא כו'. אדרבה לכל מראה עיני משמע דבב' העינים יהיה כל המראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה כך. גם יש קיצור כו' דהל\"ל גם כלל שני כו'. </b>לפנינו גם כלל ראשון ליתא. וכן בהעתקת התוי\"ט ליתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בסופו. </b>פוטר ומסגיר פוטר ומחליט והוא מהר\"ש. ובכדי נסבום. דזה אפי' נולד לאחר הפטור יכול להסגיר ולהחליט ונ\"ל ג\"כ שבתוספתא שהביאה הר\"ש והא\"ר ט\"ס וצ\"ל עודהו מסגירו ומחליטו נולד כו' ולא כאשר העתיקוה ופוטרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או שער שחור. </b>ולפ\"ז ה\"ק כו' הא כדאיתא כו' שער לבן מחליטו כו'. ול\"נ דפי' ובו שער לבן היינו קודם הבהרת דאינו סימן טומאה. ואף דבכ\"מ במשנה שבא לשון ובה שער לבן פירושו דאח\"כ בא השער וכמש\"כ הרע\"ב לקמן מי\"א. אמנם ראה דיוק לשון המשנה דאמרה בכאן ובו לשון זכר ובכ\"מ אמרה ובה לשון נקבה אלא משום דהכא קאי על עור האדם (ור\"ל קודם שבאה הבהרת) ובכ\"מ שב על הבהרת. ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה אם. </b>ותמיהני כו' השחין כו' חולקין בין האום לפשיון כו'. לקמן בדברי הראב\"ד שהעתיק דייק מזה אדרבה להיפך דמשמע הא עור בשר חולק בינם אינו להקל. ועמש\"כ בסמוך:",
+                "<b>בא\"ד ואני נפלאתי כו' דהא ממתני' דבתרה כו' והלכו להן כו' שמעינן כו' דראויין הן לפסיון. </b>ואני נפלאתי על כ\"ת התוי\"ט דנראה שהבין פי' והלכו להן היינו שבא הנגע עליהן ומזה הוכיח דע\"כ ראויין לפסיון. דאל\"כ הרי הפסיון שבהם כמו שאינו והם נשארו בתוקפן הראשון להפסיק. והרי שחין ומכוה ומחייתן ודאי אין ראויין לפסיון כדתנן לקמן ספ\"ו ופ\"ט. אלא ע\"כ פי' והלכו להן היינו דהשחין וכו' נעשו צלקת והבוהק נעשה כעור בשר. ולפ\"ז אדרבה גם מזה ראיה להראב\"ד שכתב שהפסיון הרחוק טמא. אולם אנכי תמה איך נעלמה מהשליטים הללו הראב\"ד ומהר\"ם והכ\"מ והתוי\"ט תוספתא ערוכה בספ\"ז וז\"ל וחומר בבגדים מה שאין באדם כו' והפסיון הרחוק בבגדים טמאים. וכן עוד שם בחומר בבתים שאין באדם חשיב ג\"כ והפסיון הרחוק בבתים טמא. כ\"ה הגי' בתוספתא שעם הז\"ז. ובדפוסים ישנים היא בטעות:",
+                "<b>בא\"ד אלא ענינו פרט לכשהפשיון פשה למראה הבהק כו' מצאתי ��הרמב\"ם כו' שענין זה המאמר שיהיה הפשיון מראה הבהק כו'. </b>ק\"ל דהרמב\"ם בעצמו הביאו התוי\"ט לעיל מ\"א בד\"ה ומטמא בסופו הביא לימוד אחר ע\"ז מת\"כ גופיה. וזה יקשה גם לפי' הראב\"ד דהא מ\"מ יליף לה הכא הת\"כ מן צרעת היא והתם יליף לה מן פרח בעור טהור הוא. לכן מזה נ\"ל להכריע כפי' ר' הלל אשר הביא שם הק\"א ולא כמו שדחהו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס כו' ושער לבן בתוך המחיה כו' ר\"ש מטהר כו' ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא. </b>לכאורה ר\"ל דהיינו בבבא דרישא דאם השער הוא בבהרת. דע\"כ לא פליג שם אלא משום דהשער בתוך המחיה כדקתני בהדיא. ולהכי חלקינהו לשתי בבות דלרבנן ודאי אפי' היא ומחיתה כגריס והשער בתוך המחיה טמא. וק\"ל דהא בלא המחיה אין בנגע כשיעור דהא בעינן שיכנס בתוך הנגע כגריס כמש\"כ הרע\"ב לקמן רפ\"ו. ויותר אני תמה על התוי\"ט דלדידיה פשיטא ליה האי ומודה. ולדידי מיבעיא טובא. ועמש\"כ לקמן בפ\"י מ\"י. ואולי כיון דמחיה סימן טומאה אינה מפסקת. ולפ\"ז טובא אשמעינן תנא בהאי ומודה ואין לנו צורך בהויראה לי שבתוי\"ט ואשר מזה דחה לקמן בס\"פ פי' הר\"ש והר\"ת ע\"ש. ואנכי מסתפק אם מחיה פחותה מכעדשה מפסקת כיון דאינה סימן טומאה. או דלמא הואיל שהיא ממין סימן טומאה אינה מפסקת (דומה לזה בת\"כ שהביא התוי\"ט לעיל מ\"ד ד\"ה או שער שחור ע\"ש. וכן בכריתות (כא סע\"א) לתירוצא דר' חייא ע\"ש) ואולי דגם מצטרפת. ועי' לקמן פ\"ו מ\"ב וג'. שוב ראיתי בתוספתא הביאה הר\"ש שם במ\"ג דלענין צירוף פלוגתא. דר\"מ ס\"ל דמצטרפי ולחכמים לא מצטרפי אבל אפסוקי משמע שם דלא מפסקא ועי' רא\"ש שם במ\"ב וג' וה':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסופו. </b>עמש\"כ עליו בס\"ד בחולין (י ב') בתד\"ה אלא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום כו'. </b>לשיטת הא\"ר בכל פלוגתתן. ה\"ה אם לא פשתה רק כגריס מכוון לר\"ע ה\"ה כבתחלה כמו במ\"ח לגירסתו ז\"ל. ולחכמים תראה בתחלה ועמש\"כ לקמן פ\"ה מ\"ג בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א תראה בתחלה. </b>ופי' הא\"ר ואע\"ג כו' מ\"מ עד שיטמאנו הכהן אינו מוחלט. ועתוי\"ט. ונראה דר\"ל דלרבנן מטהרו תחלה על נגעו הראשון. והוא טהור מתוך הסגר וטובל ומעריב שמשו והוה טהור גמור עד שיחליטנו הכהן על נגעו החדש. ואם הוא במועד אינו נזקק לו הכהן עליה. אבל לר\"ע כיון דדינה כמו שהיתה אינו יכול לטהרו דהא אדרבה נולדו לו סימני טומאה ואפי' אם אינו מחליטו ה\"ה מוסגר עכ\"פ. ונ\"ל להוסיף עוד נ\"מ דלר\"ע נצרך להזקק לו להחליטו אותו כהן שהסגירו תחלה כמש\"כ בר\"פ דלעיל מהתוספתא. ולחכמים אפי' כהן אחר:",
+                "<b>שם בהרת כחצי גריס כו'. </b>עי' א\"ר. ונ\"ל דט\"ס נפל בדבריו וכצ\"ל ולא מקצתה כולו. ולא מקצתה מקצתו (ר\"ל אף דמקצתו השניה הפכתה כולה) ולא כולה מקצתו (זה נמצא ג\"כ בולא השני) ומקצתה כולו (זה נמצא ג\"כ בולא הראשון אך קמ\"ל בזה דאף דתרווייהו כהדדי נמצאו בה מ\"מ איננה רק להסגיר) והיינו ברישא קמ\"ל לא מקצתה את כולו כו' והדר קתני מקצתה כולו וכולה מקצתו (ר\"ל שניהם יחד). אמנם דרשה זו מן ושערה מפיק ה\"א שכתב לא מצאתיה בת\"כ. והר\"ש הביאה מן והיא הפכה שער לבן. ותיבות ולא מקצתה מקצתו ליתנייהו וכ\"ה בת\"כ. וכן הגר\"א ז\"ל בעצמו בפי' התורה הביא מקרא דוהיא הפכה כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ספק טמא. </b>התוי\"ט הביא בשם הרמב\"ם דיראה לו שטומאתו בספק. ונ\"ל ראיה מהא דנזיר (סה ב') פריך הגמ' ודלמא קיהה וטמא ותמהו התוס' דא\"כ היינו ת\"ק. ופי' הרר\"י כו' שהת\"ק מטמאו בספק ועמש\"כ שם. ויש לנו לומר דגם לפי האמת הוא כן:",
+                "<b>שם ור\"י קיהה. </b>ונ\"פ דר\"י מטהר לגמרי ואפי' להסגירו א\"צ. ואע\"ג דאינו אלא ספק אם להסגיר או להחליט. מידי דהוה אמשנה ד' דפ' דלקמן ע\"ש בפי' הרע\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קיהה. </b>וה\"פ חוץ מנגע זה ועוד אחרת כו'. פירושו דחוק. ולכאורה הנ\"ל לפרש דחוץ מזה היינו שהוא ספק אם בהרת קדמה או השער קדם. ואח\"כ בסוף שבוע נולד עוד ספק אחר באותו הנגע עצמו ואיזה זה כו' טמא. מטעם דהוה ס\"ס לחומרא ספק בהרת קדמה ואת\"ל שער קדים שמא היא היא ויש בה פסיון. אך ז\"א מב' טעמים. א) דהא לר' יהושע הדין שהוא טהור לגמרי וא\"צ אפי' הסגר כמש\"כ בסמוך. ואפי' הסגירו אין הסגרו הסגר כמו בטמא את הטהור דאיתא בתוספתא ספ\"א דלא עשה כלום. וא\"כ ה\"ל כמו פסיון בתחלה דאינו מטמא. ויש לדון בזה ע\"פ התוספתא שהביא הא\"ר בפ' דלקמן מ\"ב ע\"ש. ב) הרי הר\"ש והתוי\"ט הביאו לקמן בפ\"ד מ\"ד מהתוספתא דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו. כ\"ש הכא דצריך לידע באיזה סימן הוא מחליטו אם בשער לבן או בפסיון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק שאחרת באה תחתיה. </b>עי' א\"ר. ומה שהביא ראיה דהלכה וחזרה במקומה הראשון ה\"ה כמו שהיתה מלקמן פ\"ט שמא תכניס ותפשה ע\"ש. לכאורה אין מובן. ואולי כוונתו דבשלמא בגוונא דמתני' דבסוף שבוע פשתה ולא חזינן להדיא שום רפואה. לכן מאין לומר דהראשונה הלכה וכמש\"כ התוי\"ט בס\"פ דלעיל אבל התם דחזינן דהתחילה להתרפאות שהרי כנסה על כן יש לנו לומר דהיא נתרפאת כולה. ואותה שלפנינו היא חדשה. אלא ע\"כ מוכח דאף אם היא חדשה ה\"ה כמו שהיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החליטה בפשיון הלך הפשיון כו'. </b>המפרשים נתלבטו מאד מדוע לא תני ג\"כ וכן במחיה ולא העלו כלום בישוביהן כאשר יראה המעיין. ולעד\"נ דכשנחקור מדוע מחיה איננה סימן טומאה רק כשהיא מבוצרת. ונאמר דאנו רואין עפ\"י נסיון דצרעת כשמתחלת להרפא ראשית רפואתה הוא מן צדדיה ומתקטנת והולכת עד לכלה. לכן כשהמחיה מבוצרת באמצע הנגע איננה ראשית רפואתה כי אין דרכה להתחיל מהאמצע אלא אדרבה זה סימן טומאה כמאמר הכתוב צרעת נושנת היא כו' והנה אם בב\"א התחילה להרפא בצדדיה ובאמצעה נאמר ג\"כ דאינה סימן טומאה שהרי אותות טהרה נראו בה במה שהתחילה מן הצדדים ג\"כ. וכש\"כ כשקדמה הרפואה בהצדדים. ולפי ההצעה הלזו אתיא לנכון מה שלא תני כאן מחיה. דכיון דהלך הפסיון א\"כ התחילה להתרפאות מן הצדדים. ולכן אין המחיה שוב סימן טומאה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וחזר. </b>דהא בהדיא תנן כו' בהרת כגריס ובה מחיה כו'. ל\"ד דזה מיירי שהיתה כגריס לבד המחיה וכדפי' שם הרע\"ב. וה\"ל לאתויי מסיפא בהרת היא ומחיתה כגריס כו'. ומש\"כ ואין פסיון אלא בחוץ כדתנן בר\"פ דלעיל. ג\"כ ל\"ד דהתם לא תנן אלא חומר שיש בה שהיא מטמא אפי' חוץ לנגע. אבל שלא לטמא בתוך הנגע לא שמעינן. ואדרבה דלכאורה משמע משם דפושה אפי' לתוכה מדלא תני חומר במחיה מבפסיון שזו מטמא בתוך הנגע וזה א\"מ אלא מחוץ לנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אר\"ע כו' א\"ל כשם כו'. </b>נראה דר\"ע ורבנן אזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בפ' דלעיל מ\"ח וט' וכפי פי' הא\"ר שם והא דהכא מודה ר\"ע בהלכה לגמרי וחזרה אע\"פ שהיא במקומה הראשון דדינה כנגע חדש. והתם במ\"ט בבבא השניה וכן במ\"י פליג אפי' בהלכה האום לגמרי. ואפי' לא באה השניה אלא בצד מקום הראשונה. הכא הוא משום מיעוטא דהיא הפכה דבמ��י מוקמת לה וגם לרבנן ע\"כ צ\"ל כן דהא מודו בהלכה וחזרה בפסיון דה\"ה כמו שהיתה ויחליט כמש\"כ הא\"ר בר\"פ. ועוד התם שאני דהשניה באה בעוד שהראשונה היתה קיימת לכן אמרי' שהכל בא מחמתה. ובזה יבא כמין חומר מאי דתני שם במ\"ח וט' וי' ופשתה כו' והלך כו' אשר נדחק הא\"ר לומר דחדא מתרתי נקיט. ולפמש\"כ נקיט הכי בדוקא משום תרתי בבי בתרייתא ונכון בעז\"ה. ולפ\"ז הכא נמי אע\"פ שלא חזר החצי גריס במקום הראשון אלא שנסמך לצד חצי גריס הנשאר דומיא דהתם לר\"ע טמא. ואולי דה\"ה בהלך חצי גריס שבמקום השער ובא חצי גריס אחר במקומו ג\"כ טמא לר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בין בשני אנשים כו'. </b>ול\"י מדוע לא פי' על איש אחד שאפי' להסגיר אינו טעון ונטר לפרושי זאת עד שבא לב' אנשים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טהור בסופו. </b>ונראה א\"כ דה\"ה נמי במחיה. דבריו באו סתומים דהא מחיה מטמאה באיזה ענין שתהיה. ואולי יכוון למש\"כ הרא\"ש דאפי' אח\"כ דהיינו לאחר שפטרו בזה ובזה כסלע ועוד וא\"כ ב' הנגעים ודאי פשו מ\"מ אינו מחליטו דעל כל נגע מסופק אם יחליט מחמת פסיון דסוף שבוע או מפני פסיון דעכשיו (לשונו בסוף שבוע שני אינו מדוייק דהא א\"צ אפי' להסגירו) וכה\"ג מ\"ל במחיה ג\"כ והוא אם הסגירו על נגע אחד ובסוף שבוע עמד בעיניו ונולד לו עוד נגע אחר (ופסיון הרחוק אינו מטמא אפי' בכגריס לשיטתו לעיל פ\"ד מ\"ה) והסגירו על שניהן. לנגע הראשון הוא הסגר דשבוע שני. ולהחדש הוא הסגר ראשון (ובכזה מסגיר ומסגיר עי' לעיל פ\"ג מ\"א אבל כו' בסוף שבוע המסגיר מסגיר וע\"ש בלשון התוספתא שהביא הר\"ש). ואח\"כ בסוף שבוע בזה ובזה מחיה וא\"י איזו הקדומה ואיזו המאוחרת ולכן לא יוכל להחליט דא\"י על מה אם על מחיה שנולדה בסוף שבוע א' או שבסוף שבוע ב'. אמנם דינו דהרא\"ש הוא חידוש גדול בעיני. ולא הביא ראיה לזה אלא אמרו מסברא ויש לדון עליו ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח לתוי\"ט ד\"ה רבתה כו' א\"נ קמ\"ל כו' (הרא\"ש). </b>ולעד\"נ דקמ\"ל דלא תימא דאין המחיה מצטרפת לכגריס אלא לעצמה שתהא היא סימן טומאה. אבל לא לענין פסיון. כמו אם היא פחותה מכעדשה דלא מיצטרפא לרבנן דתוספתא שהבאתי לעיל פ\"ד מ\"ו. קמ\"ל דמיצטרפא ונ\"מ בהלכה המחיה אח\"כ. וי\"ל עוד דאפי' דנתמעטה קצת ואין בבהרת כגריס זולת הנשאר ממנה מ\"מ מיצטרפא אף לרבנן הואיל דאתי משירי טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נתמעטה טהורה כו'. </b>ואפי' היתה מחיה כעדשה. (והוא מהר\"ש). ולכאורה תמוה דהא הכא ע\"כ מיירי דהבהרת כגריס לבד המחיה (וכ\"כ הרא\"ש) לפמש\"כ התוי\"ט בסוף משנה דלעיל בשם הר\"ש בפי' התוספתא. וא\"כ אלו היה המחיה כעדשה ונשאר כגריס בשניהם יחד היה טמא. וצ\"ל דכוונתם דאם נתמעטה כ\"כ עד שלא ישאר כשיעור. וכל חד כדא\"ל. היינו דבמחיה פחותה מכעדשה השיעור דבהרת לבד כגריס. (ועמש\"כ לעיל פ\"ד מ\"ו) ובמחיה כעדשה השיעור כגריס בשניהם יחד. וזהו שסיים הר\"ש אחר דברי הרע\"ב (שהעתיק ממנו) א\"נ (ור\"ל דדוקא במחיה פחותה מכעדשה) אפי' היא ומחיתה כגריס כו' ור\"ל דנשאר עוד כזה. ואילו במחיה כעדשה בכה\"ג היה טמא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רע\"א ב\"כ וב\"כ טהורה. </b>מ\"ו אר\"ש כו'. נלע\"ד לפרש טעמייהו דר\"ע ור\"ש (לפי פי' הרמב\"ם והרע\"ב) ע\"פ מש\"כ הא\"ר לעיל מ\"ג דע\"כ ל\"פ ר\"מ אלא במחיה פחותה מכעדשה אבל בכעדשה כיון שהיתה סימן טומאה ועתה הלכה לה תולין דאדרבה הנגע התחיל להתרפאות. ולכן הכא ר\"ע מטהר ב\"כ וב\"כ דכיון דהמחיה היתה סימן טומאה לחיצונה ועתה נתמעטה והלך סימן הטומאה אדרבה אנו תולין דנגע מתרפא והולך ולכן אינו סימן פסיון לפנימית. והיינו דקאמר ר\"ש אימתי כו' (וקאי אדר\"ע) היתה יתירה מכעדשה המותר ס\"ט לפנימית. ור\"ל דוקא המותר לבד דעדיין נשארה החיצונה בטומאתה א\"כ לא חזינן עדיין סימן ריפוי. וכן אם היה בהק או פחות מכעדשה (כפי' הא\"ר) דלא הוו סימן טומאה לחיצונה. לכן סימן פסיון הן לפנימית ונכון מאד בעז\"ה. ועי' עוד מש\"כ לקמן במ\"ו בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר\"ע. </b>ולר\"ע חיצונה טהורה לגמרי כו'. דכתיב כו' ולא כו'. תימה דמקרא לא משמע למעט אלא מדין מחיה. אבל לא שלא יקרא נגע כלל אף להסגיר:",
+                "<b>שם ומ\"מ מסיק כו' הפנימית להסגיר כו'. </b>נראה דר\"ל דטהורה דקאמר קאי אפנימית כפי' הרמב\"ם והרע\"ב. אך שמבאר דאין הכוונה שטהורה לגמרי אלא שבא לשלול רק מדברי ר\"ג שאמר דאם מבפנים כלה סימן פסיון לה ויחליט. אבל מ\"מ הסגר בעי'. וכמו שפי' התוי\"ט לעיל במ\"ג מטהרים דחכמים דשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה היה בהק הב'. </b>ויש לתמוה על הר\"ב כו'. הנה לפמש\"כ לעיל במ\"ה בטעמא דר\"ע י\"ל דבהנך דלא הוי סימן טומאה כלל גם ר\"ע מודה דהוה פסיון לפנימית דלא פליגי ר\"ע ור\"ש אלא על היתר מכעדשה דלר\"ע אף הוא אינו סימן טומאה לפנימית. דמ\"מ חזינן דהתחילה להתרפאות ממקום סימן טומאתה. ואומר עוד דהך סתמא אתיא כר\"ע דוקא ולא כר\"ש. דלר\"ש מאי איריא בהק או פחות מכעדשה דאינן סימן טומאה כלל אפי' יתר מכעדשה הוה ג\"כ המותר סימן פסיון לפנימית. ובזה א\"ש פסק הרמב\"ם והרע\"ב כר\"ע נגד ר\"ג ור\"ש דהוו רבים משום דהוה מחלוקת ואח\"כ סתם דהלכה כסתם ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>ד\"ה ואין סימן פסיון. </b>כיון דבהק כו' מפסיק בין האום לפסיון כו'. לכאורה נראה דר\"ל בין הפסיון להאום שבעבר השני דהכא מיירי שאין ברוחב החיצונה כגריס אלא ע\"י הצטרפות שני עבריה. אבל יקשה דא\"כ אפי' פשתה לחוץ ג\"כ תהיה טהורה כיון דבהק מפסיק גם בין האום גופיה. ועוד מטעם זה אפי' לפנימי לא תהיה סימן פסיון. ואולי כוונתו דפי' ואין סימן פסיון לחיצונה היינו אם היה הבהק כו' סמוך לחיצונה ואח\"כ הבשר החי ואח\"כ הפנימית. אבל מ\"מ קושיא השניה תשאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ראשי אזנים נחשבים כאחד וכן ראשי דדין (והוא מהרמב\"ם). </b>וקשה דא\"כ מדוע לכל יד ולכל רגל חשיב בפ\"ע. דנראה שבכל האיברים יש שינוי כח בין ימיני לשמאלי. וכ\"מ בסוף קנים דחשיב ב' קרניו וב' שוקיו לשנים שנים. ועי' ב\"ק (מה ב') ובתוס' שם ד\"ה מועד. וכן מצינו חשיבת אוזן ימין על השמאל בז\"י המלואים ובטהרת המצורע וברציעת עבד. ולעד\"נ דחשיב באמת גם האזנים לשנים. ומנין כ\"ד הוא באיש. וראשי הדדים באשה הוא ענין בפ\"ע ולא מן החשבון. וכ\"נ מפרש\"י בחומש פרשה משפטים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שאינן. </b>אע\"ג דלבסוף מטמאו משום מחיה. ולעד\"נ דאף לבסוף אין גלויין מטמאין משום מחיה. אלא טעמא דחזירת ראשי אברים מטמאין לאחר שנטהר בפריחה. משום דהלך לו סימן המטהרו. ואדרבה נעשה פסיון. והראיה דאינו משום מחיה. דהרי הבא כולו לבן בתחלה יסגר ואם נולד לו מחיה טמא. וחזירת ראשי אברים אין מטמאין בו כמבואר כ\"ז לקמן פ\"ח מ\"ז. ולזה נ\"ל דכוונת המשנה כאן דלנגע ודאי לא חזו דאין בהם כגריס. אלא אפי' למחיה דהיא כעדשה ג\"כ אינן מטמאין. ונ\"מ להבא כולו לבן ונתגלו בו ראשי האברים וכדכתיבנא:",
+                "<b>ד\"ה וראש הגויה. </b>שלא נקרא גויה כלל כו'. מה יענה להא דתנן בבכורות פ\"ז מ\"ה ובעל גבר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה הרי אלו. </b>וה\"ה דה\"מ למתני נתפשטו הקמטין כו'. כאן אין מקום לה\"ה דהא ודאי קמטים שנתפשטו מצטרפים נמי והנגע פושה לתוכן ומטמאין משום מחיה וכ\"מ לשון התוספתא שהביא הר\"ש דה\"ה כעור בשר לכ\"ד. ומקומו הראוי לו הוא בסוף המשנה:",
+                "<b>ד\"ה ואין מצטרפין. </b>וכן חצי גריס שחין כו'. קיצר במקום שה\"ל להאריך דהל\"ל ג\"כ כחצי גריס שחין וח\"ג בעור בשר או ח\"ג מכוה וח\"ג בעור בשר אינן מצטרפין:",
+                "<b>ד\"ה נידונין כעור בשר. </b>ליטמא בבהרת. זה הוא אפי' בנקרחו. והל\"ל דמצטרפין והנגע פושה לתוכן ומטמא משום מחיה. וכן מש\"כ לקמיה ומעכבין את הפריחה. ד\"ז הלא הוא גם בבבא הקודמת. ותחת זה הל\"ל ומטמא משום מחיה. וכן לשון הרמב\"ם בזה אינו מדוייק:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה תוך הפה. </b>דכתיב זמני טובא עור בשרו. משמע דממעטו מטעם דאינו נקרא כ\"כ עור בשר. ומסיומו משמע דממעטו מטעם שאינו נראה כ\"כ:",
+                "<b>ד\"ה קדח. </b>ואין דבריו עולין כו' גבי מכוה. ולי דבריו עולין גם שם דה\"ק אע\"ג שאינן אש ממש אינן שחין אלא מכוה:",
+                "<b>ד\"ה חזר. </b>ומן התימה על הר\"ש כו'. וכן הרע\"ב ל\"ד במה שהזכיר פה נתק נתק וכן לקמן:",
+                "<b>ד\"ה וא\"מ משום מחיה. </b>אבל הרמב\"ם כו'. וכן הראש והזקן שנקרחו אע\"פ שהמחיה בהם סימן טומאה כדלקמן ספ\"י. הנ\"מ לנגע שבתוכן אבל לא לנגע שבעור הבשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הראש והזקן עד שלא העלו כו'. </b>ק\"ל מדוע לא תני בעור הבשר ונקמט ונגלה:",
+                "<b>שם ראב\"י מטמא. </b>ק\"ל דזה היפך ממה דבעלמא נראה ונדחה גרע מדחוי דמעיקרא:",
+                "<b>בהרע\"ב וכשבא השחין כו' דבעינן כו' והוא מהר\"ש. </b>ותמוה כיון דכוונתן על קודם שנעשו צרבת (דהא מסקו דנעשו צרבת היינו טומאה) תיפוק ליה דא\"מ בנגעים דהא בשחין כתיב ונרפא. ובמכוה כתיב והיתה מחית המכוה כבפרק דלעיל מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעשית מספחת שאת כו'. </b>פי' הרמב\"ם והרע\"ב בזה דחוקים. ונ\"ל לפרש רישא כפי' הרע\"ב. ואשמעינן בה בנשתנה איזה אב לתולדה שלו. וכאן אשמעינן אפי' בנשתנה אב לתולדה שאינה שלו וזהו שאמר נעשית (ר\"ל השלג דאתחיל בה ברישא) מספחת שאת (ר\"ל תולדות השאת) או (ר\"ל הצמר לבן דאיירי בה בסיפא דרישא נעשית) מספחת עזה (ר\"ל תולדות עזה):"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב אבל משהסגירו הא תנן לעיל אין מחליטין את המוסגר. </b>התם מיירי לענין נגע אחר ע\"ש והכא מיירי על אותו הנגע עצמו. ועי\"ש בתוי\"ט בשם הר\"ש:",
+                "<b>בסוף המשנה. </b>אבל אם משהחליטו כו' אלא פוטרו וטהור. אינו מדוייק דהרי צריך תגלחת וצפרים כו'. ולשון הר\"ש ומטהרן ור\"ל בתגלחת כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>התולש סימני טומאה:</b>",
+                "הא\"ר דקדק מלשון המשנה דתולש ב' שערות מן ד' כיון דנשאר עדיין ב\"ש שהן סימן טומאה אינו עובר. ותמיהני דהרי זה פלוגתת ר\"נ ור\"ש בשבת (צד ב') ולר\"ג חייב בכה\"ג ויקשה ממתני' עליו:",
+                "<b>שם בתו\"ח להרע\"ב ד\"ה עד שתפרח כו' עד שתפרח אותה הבהרת שתלש ממנה. </b>וסיים והוה דומיא דתתמעט בהרתו מכגריס. ולע\"ד אדרבה מדנקט בנתמעט בהרתו. ש\"מ דעד שתפרח לא קאי עלה. דאל\"כ תיבת בהרתו מיותרת דהא בה קאי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה התולש. </b>אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה כו'. רש\"י בשבת (קלב ב') ד\"ה נגעים טהורים הביא לשון הספרי בהיפך אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה ��נין ת\"ל ככל אשר יורו. והוציא מזה איסור אף נגעים טהורים ע\"ש. ועי' מל\"מ פ\"י מהל' ט\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>והיכא כו' ושייר כו' כ\"ע ל\"פ דיש לו טהרה בפריחה. משמע דפריחה טהרה גרועה מן לכשיולד כו' והדר מסיים כי פליגי כו' רא\"א לכשיולד כו' וחכ\"א עד שתפרח משמע דהיא טהרה ברורה יותר וכ\"מ במשנה דלעיל ובפירושו וכ\"נ מהגמ' דבכורות שהביא התוי\"ט:",
+                "<b>שם אלא אפי' מילה של\"ב כו' דהכי קי\"ל בכהת\"כ כו' וידחה ל\"ת. </b>וכ\"ה בפי' הרמב\"ם. וצ\"ע דבגמ' שבת מסקינן דקציצת בהרת הוא עשה ול\"ת רק דמבשר ילפינן דדחי ע\"ש. ועמל\"מ שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או. וא\"ת כו' וי\"ל כו' הכ\"מ כו'. </b>תימה למה לו להביא מהכ\"מ הלא זה מפורש בדברי הרע\"ב (והר\"ש) בסוף משנה דלעיל. וגם על הכ\"מ יש להפליא שלא הביא זאת משמא דקמאי. ולא עוד אלא ששינה את לשונם המדוייק. הם אמרו שלא פטרו הכהן דמשמע אפי' ראהו רק של\"א טהור אתה. והוא אומר קודם שהראוהו לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה פרחה במקצתו. </b>מה שסיים מהר\"ם וסתמא בר\"מ כו'. תימה דהלא גם רבנן מודו דבתחילה מעכב אפי' פחות מכעדשה. כמבואר לקמן מ\"ו ובמפרשים לבד פירוש הרמב\"ם ובחבורו פ\"ז ה\"ד. וכן במ\"ה פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה כו' דטעמא הוא משום דפריחה ראשונה לא מטהרא ליה ע\"ש בר\"ש וברע\"ב זולת הרמב\"ם בחבורו שם הל\"ו היה לו גי' אחרת שם. ועל הכ\"מ שם ה\"ד יש לתמוה שכ' דבמשנה ה' הנ\"ל משמע בהדיא דפחות מכעדשה אינו סימן טומאה בתחלה. ונהפוך הוא. רק לפי גי' אשר המציא הכ\"מ מלבו בהל' ו' שם לדעת הרמב\"ם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בשפתו העליונה בשפתו התחתונה. </b>לפי' המפרשים הל\"ל ובשפתו התחתונה בו'. או דהל\"ל בשתי שפתיו כמו שאמר בשתי אצבעותיו כו'. לכן נלע\"ד דפי' או בשפתו התחתונה. וקמ\"ל דאע\"ג דמקצת הנגע טהורה לגמרי כדלעיל פ\"ו מ\"ח בתוי\"ט ד\"ה תוך הפה בשם התוספתא דאודם השפתים חשיב ביה\"ס. והוחלט מפני חלק הנגע אשר למעלה או למטה מהאודם. (וזה דלא כריב\"י בתוספתא שהביא הר\"ש לעיל ספ\"ו דאם היתה בהרת סמוכה לראש כו' ולפה טהור שנאמר כו' עד שיהא כל חוצה לו עור בשר וראוי לפסיון. או יל\"פ אפי' לדידיה וכגון דיש הפסק קצת בשר חי ביניהם) ואח\"כ פרחה בכולו אפי' ממקום הטהרה ג\"כ טהור. ולא תימא דזה גרע מבהרת טהורה שעומדת במקום טומאה רק שאין בה סימן טומאה. דנוכל לומר בה הואיל דנתחברה להטמאה נעשית כמותה וטמאה ג\"כ כמש\"כ מהר\"ם ונכון בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה פרחה. </b>ועוד כל היכא כו' בנגעים אמרי' לקולא. צ\"ע דהא משנזקק לטומאה קי\"ל בפ\"ה מ\"ד וה' דספיקו טמא:",
+                "<b>ד\"ה בשפתו. </b>עי' פי' מהר\"ם. ונראה ביאור דבריו דכיון שהיה נראין כאחד (כשמדובקים כו') מקודם ואז ודאי לא נחשבו כנגע אחד מפני הסדק שביניהם אשר מפרידן לשנים. ולכן ה\"א אע\"פ שאח\"כ פרח מזה לזה כגון בסביבות הסדקים אשר מתאחדים שם ממש בלי הפסק סדק לא יהני תו להיותן נחשבים לאחד כיון דלא נתחדש עתה דבר הדיבוק קמ\"ל. ויש לכוון זאת בדברי התוי\"ט בסה\"ד. ובפשוט יל\"פ ע\"פ דרכו דאשמעינן דאע\"ג דחלוקות זו מזו בהפסק אויר ביניהם מ\"מ כיון דנתחבר זה לזה בסביבות הסדקים נחשבים כנגע אחד ובטלה הטהורה לגבי הטמאה. והאע\"פ יתפרש כמו לפי' הר\"ש והרמב\"ם:",
+                "<b>ד\"ה חזרו הב'. </b>נ\"ל מדל\"ק כו' בין שנעשו בשר חי לגמרי ר\"מ מטמא. לכאורה תמוה דהא בשר חי הוא כש\"כ מבהק. ואולי דה\"א דוקא בהק שאין בו משום מחיה לכן גם שיעור מחיה לא בעי והוא ע\"ד דבעי רבא בשבועות (כב) שבועה שלא אוכל עפר בכמה ע\"ש. ואולם מש\"כ והכי אר\"מ בת\"כ. ליתא שם בבהק פלוגתא אלא סתמא תני בשר חי החוזר טמא ולא הבהק ולא פליג ר\"מ. רק שם בריש הפרק פליג ר\"מ על פחות מכעדשה. ומשמע דבשר חי דוקא וכפי' הא\"ר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הרי. </b>ובחנם נקטו הכא בסוף שבוע שני דהא ההיא לאחר הפטור כו'. במחכ\"ת ל\"ד דלאחר הפטור היינו דלאחר ב' שבועות עדיין היתה הפריחה קיימת בשלימותה ופטרו הכהן ואח\"כ חזרו ראשי האברים. ובסוף שבוע שני היינו כשראהו הכהן מצאהו בחזירת רה\"א וזה לא נקרא לאחר הפטור כיון דלא פטרו הכהן עדיין. ולגוונא זו כוון ג\"כ הת\"כ באמרו מתוך הסגר:",
+                "<b>בא\"ד שהרמב\"ם מפרש הרי אלו כמות שהיו קודם שיכללהו הצרעת וטמא כו'. </b>במחכ\"ת ל\"ד יפה בפי' הרמב\"ם והוסיף מלת וטמא (והוא לביאור דברי הרמב\"ם לפי הבנתו בו וכ\"כ בשמו בדבור דלעיל) מה שלא נאמר בו. ובפירוש כתוב שם חזר טמא כמו שהיה קודם שיכללהו הצרעת. הרי דלא שב אלא על חלוקה ראשונה דהיינו שנטהר ע\"י הפריחה. אבל על שתי חלוקות האחרות אמר שם יחזור כמו שהיה קודם כלשון משנתינו. ולפ\"ז יתפרש הת\"כ כמו שפירשוהו הר\"ש והרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מן הפריעה ומן הפרימה. </b>בקרא מקדים פרימה לפריעה. בגדיו יהיו פרומים וראשו כו'. וי\"ל דלעולם מזכיר הדבר שהוא במעשה קודם לדבר שאין בו מעשה ולכן בקרא דאיירי בחיובם. הפרימה יש בה מעשה. והפריעה היא בשוא\"ת מעשה הגלוח. אבל התנא דאיירי בפיטורן הוויין להפך כמובן. וכן בקרא גופיה מקדים בכזה פריעה לפרימה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו. את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. ועי\"ל ע\"פ שאמרו במדרש בר\"ר (פ\"א בסופה) דפעם מקדים שמים לארץ ופעם ארץ לשמים לומר ששניהם שוים ועוד חשיב שם הרבה כיוצא בזה. ועי' תשובת ש\"א סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד מי שהיה מוחלט כו' שאילו הראה לכהן היה טמא. </b>נ\"פ דאדסיים פתח. ואחר כן בסיפא דסיפא בהרת ואין בה כו' קאי לפרושי רישא דרישא. ואזלא קושית התוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואין פושין לעור הבשר כו'. </b>נ\"פ דה\"ה דאין מצטרפין. והנה אם אינו ידוע אם שחין אם מכוה דעת הרמב\"ם בפ\"ה מהט\"צ ה\"ו דטמא וע\"ש בכ\"מ. וצריך לחלק בין זה להא דאיתא בתוספתא פ\"ב בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות נולדה בהרת כח\"ג ובה ב\"ש ה\"ז להחליט. טעה וא\"י אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור. הביאה הר\"ש לעיל פ\"ה מ\"ד (וע\"ש בתוי\"ט) דהכא יודע הוא שעל נגע זה הוא מטמאו. משא\"כ שם א\"י על איזו שערות יטמאנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קצר. </b>ולא ה\"ל להביא ממרחק דהא במכילתין כו'. ל\"ד במחכ\"ת דהא אדרבה ר\"מ סובר שם בכ\"ש. אלא דהתם מיירי בשיעור הלבנונית. ובפ' ב\"ס מיירי בשיעור אורך השער עצמו וכמש\"כ שם הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ששער. </b>וזו ראיה כו' עם השער הצהוב הוא טהור. צ\"ע דמקרא זה לא מוכח אלא אם אין בו שער צהוב דדינו להסגיר. אז אם היה בו שער שחור פוטרו מן ההסגר. אבל אם היה בו שער צהוב דדינו להחליט המבואר במקרא דלפניו אדרבה משמע דאינו מצילו השער שחור מדלא כתיב ביה התנאי דושער שחור אין בו. ולעד\"נ דדין זה דשחור מציל מידי צהוב מוכח מפסוק האחרון שבפרשה ואם בעיניו כו' ושער שחור צמח בו נרפא כו'. דלשיטת הר\"ש והרע\"ב לקמן במ\"ח לת\"ק דשם קאי על דא��כא ביה שער צהוב (ע\"ש בתוי\"ט ד\"ה אע\"פ ובמש\"כ שם בס\"ד). ולר' שמעון קאי נמי אפסיון. ולשיטת הרמב\"ם שם לכ\"ע קאי אתרווייהו. וא\"ת ע\"כ לא שמעינן דמציל מידי שער צהוב אלא הצומח. ומנין להמשואר שיציל. וכן לא שמעינן שיציל מן ההסגר אלא המשוייר. ומנין לצומח שיציל. י\"ל דילפינן מגז\"ש דושער שחור ושער שחור ליתן את האמור בזה לבזה כו'. שוב ראיתי בת\"כ פ\"ט סי' י\"ד (כפי מה שהגיה הק\"א. וכן הר\"ש בראשית דבריו לביאור הת\"כ לקמן במ\"ג) אין לי אלא הצומח בסוף ומשואר בתחלה כו' ת\"ל שער שער ריבה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי שיהא ניכר אם פשה. </b>ק\"ל חדא דלטעם זה בחדא תיסגי. שנית דנתק משמע דנעקר השער מעיקרו וכמש\"כ הרמב\"ם ברפ\"ח מהל' ט\"צ. וגילוח איננו אלא מלמעלה ועיקרו משתייר וא\"כ אפי' גלח כל סביבותיו מ\"מ יהא ניכר אם יעקרו מעיקרן וכמו בהסגר ראשון ובשאר נגעים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכן בשער צהוב. </b>ומה שלא החליטו בתחלה על הפסיון כו' דאין מחליטין את המוחלט. זה אינו ענין לכאן דהתם היינו בנגע אחר. וכאן דבאותו נגע עצמו פשיטא דאין מחליטין אותו שנית. וכה\"ג השבתי על הר\"ב לעיל פ\"ז מ\"ג. ואולי גם מהר\"ם יכוון לזה ולא נקט לשון המשנה אלא לצחות בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה נפרץ. </b>ונ\"ל לפי שהוא מפרש נפרץ מתחלה כו'. ול\"נ דאפי' בסוף שבוע נמי וכר\"ע לעיל פ\"ו מ\"ה לפי' המפרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זה לפנים מזה כו' כגון כו' מקיף נתק כגריס כו' דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה כו' (והוא מהר\"ש). </b>ק\"ל דא\"כ שאינו רחב רק כעדשה אין בו כגריס. דשיעור גריס הוא כדי שיכנס בתוך הנגע כגריס כמש\"כ הרע\"ב ברפ\"ו ועי' ברמב\"ם פ\"א מהל' צרעת ה\"ח והוא ברוחב ג' עדשים. ועמש\"כ לעיל פ\"ד מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אע\"פ. </b>ועל הראשונה שכתב דאדרבה כו' דשותיה דמר ל\"י כו'. ואני אומר דהק\"א דק שפיר דפי' דקרא הכי הוא. דקודם אמר והנה פשה טמא הוא. ועתה אומר ואם בעיניו כו' ר\"ל דלא פשה. ושער שחור כו' ר\"ל או אפי' פשה רק דשער שחור צמח כו' נרפא הנתק טהור הוא. וזה ג\"כ דלא כפי' הרנה\"ו בביאור ע\"ש. ולפירושו דואם בעיניו כו' ר\"ל בהפסיון הנזכר שלא הלך לו ודאי יפה דבר הק\"א. אבל מ\"מ נ\"ל ליישב פי' הקרא לשיטת הר\"ש והרע\"ב בהת\"ק. והוא דבקרא דלפניו מבואר דבשער צהוב או בפסיון טמא הוא כמו שהביא התוי\"ט לעיל בריש מ\"ב בשם הת\"כ. ואומר עתה ואם בעיניו כו' (ר\"ל דלא פשה אף אם היה בו שער צהוב) ושער שחור כו' טהור הוא. ולפי מה שביארתי הקרא לדעת הר\"ש והרע\"ב. צ\"ל דנרפא הנתק שב על חלוקה ראשונה ר\"ל על ואם בעיניו עמד דשם כ\"ע מודו דאם נולד לו שער צהוב או פסיון אח\"כ טמא (כמ\"ש הר\"ש בביאור התוספתא) וטהור הוא שב על החלוקה השניה דהוא ושער שחור צמח בו ובה פליגי הני תנאי. ודע דהרע\"ב לא באר כ\"צ בדברי רשב\"י בשם ר\"ש אם החליטו בשער צהוב ונשר ואח\"כ בא שער צהוב אחר או פשה. ובתוספתא איתא דריב\"נ מטהר בזה משום ר\"ש. וזה נכלל ג\"כ בדברי רשב\"י שבמשנתינו דקאמר כל נתק שטהר שעה אחת כו' וכ\"כ הר\"ש דריב\"נ ורשב\"י קיימי בחד שיטתא:",
+                "<b>ד\"ה רשב\"י בסופו. </b>דרשב\"י ל\"ל הא דתנן לעיל כו' ולע\"ד י\"ל דהתם מיירי שלא טיהרו הכהן עדיין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד כנגד שער מלמעלן. </b>עתוי\"ט שנדחק. ול\"נ משום דברוב בנ\"א למעלה באמצע הפדחת יש גידול שער ובהצדדין מזה ומזה אין בהן וקמ\"ל דאף המה כל שכנגד השער שבאמצע דינן כגבחת ואינן כעור בשר ונכון:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה איזו הא' בסופו. </b>אבל לשיטת הר\"ש כו' פרושא קמפרש לאכל נשם כו'. תמוה דהרי פירשו על מכה כו' כגון מכה גדולה כו'. אבל פשוט דלשיטתם אכל נשם או סכו ידוע שאין ראוי לגדל שער עוד. אבל מכות אינן שוות לכן התנה בה דוקא שאינה ראויה דהיינו מכה גדולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יראו. </b>ל\"י כו' דכל עוד שלא ראהו הכהן כו'. ולנ\"פ דנ\"מ באם ראה הכהן בלא ידע שהיה של נכרי והסגירו איזה ימים קמ\"ל דלא עלו מן המנין ויחזור ויראנו. שוב מצאתי כן במל\"מ ספי\"ד בשם ע\"ח:",
+                "<b>ד\"ה דבר בסופו. </b>וכתב עוד כו' נ\"ל דיש בו כשיעור כו'. ותימה דהא תני אפי' חוט כו' ובת\"כ כל שהוא וכ\"ה ברמב\"ם בחבורו וכ\"כ הא\"ר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכהה בראשון יכבס ויסגיר. </b>אפי' פשה כ\"ה ברמב\"ם פי\"ב ה\"א. אך מש\"כ התוי\"ט בסה\"ד בשם הר\"ש מכבסו בסוף שבוע שני. לכאורה אינו מובן דנראה דהדין הוא דקורעו ושורפו. ואולי יכוון להא דכתיב וכובס שנית וטהר והיינו אחר קריעה כדכתיבנא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב כולן טהורים. </b>דאת הודאי כו' וא\"מ את הספק. לכאורה הא מ\"מ כבר טמא משום מוסגר. וצ\"ל כיון דמספק אינו יכול לא להסגיר ולא להחליט ע\"כ מטהרו. וכמו לעיל פ\"ה מ\"ד דע\"כ צריך הכהן לטהר שניהם. ולשון הר\"ש אינו מכוון בכאן שכתב לפי פי' הראשון דמוסגר היינו שכהה בסוף שבוע שני כפירושו לעיל מ\"ו וקרע כמשפטו ונתערב ואח\"כ נראה נגע באחד מהן דאם הוא במוסגר היה טעון שרפה והשתא דלא ידעינן דיניה כנראה בתחלה. דמשמע דטעון הסגר. וז\"א דהא אינו מסגיר ג\"כ בספק כדפי' הרע\"ב שם ומוכרח הוא מדקתני שם טהור:",
+                "<b>ד\"ה ועשאו מוכין. </b>אלא שלא הובדלו לגמרי. לא ידעתי לאיזה צורך הטיל התנאי הזה. וראיתי בר\"ש שגם הוא כתב כן. אבל נראה דהר\"ש דק שפיר לפירושו שהבאתי בסמוך ומיירי הכא שחזר אח\"כ הנגע בו. (דומיא דנתערב דמיירי שחזר כדפי' הר\"ש שם) דהיה טעון שרפה אם היה שלם. ואם חתכו לגמרי לפחות מגע\"ג מילתא דפשיטא היא דחזרה כמאן דליתא כיון דהשתא אינו ראוי ליטמא וכדתניא בתוספתא בצבעו או מכרו לעובד כוכבים. לכן פי' שלא הובדלו לגמרי וחזר במקום השלם שיש בו גע\"ג דאותו מקום טעון שרפה אבל מקום המוכין דהם פחות מגע\"ג טהור ומותר והוא כת\"ק דראב\"ש בתוספתא. אבל לפי' הרע\"ב תנאי זה אך למותר ול\"ד במחכ\"ת:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בגד המוסגר </b>וכתב מהר\"ם וכגון כו'. נראה כוונתו דאם לא היה ניכר הנגע אחר הצביעה אפי' בלא נתערב כיון דא\"י אם פשה וישרפנו או עמד ויכבסנו ויסגירנו היה טהור כמש\"כ לעיל. והתוי\"ט שגה בכוונתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בית טריגון. </b>וה\"ה בית כו' או חמש בת\"כ תניא כו'. ליתא דבת\"כ שנוי כלשון משנתינו. רק בתוספתא שנויה כמו שהביא הש\"ס בפ' ג\"פ:",
+                "<b>בא\"ד ואין להקשות דבשלמא התם איתרבי כו'. </b>ולעד\"נ דהתם דכתיב מפורש ארבע צריך ריבוי לבעלת ה' אבל הכא דלא כתיב רק קירות קירות הוי אפי' טובא בכלל. ולא שייך כאן לומר תפסת מרובה לא תפסת כמש\"כ בס\"ד בסנהדרין (טז ב') בד\"ה אחת. וממילא לדידי אפי' שש קירות ויותר נמי. אבל למהר\"ם דוקא חמש ולא יותר וישאר הקושיא מדוע לא תני במתני' דשש טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה עד. </b>עי' כה\"ד. ומוכח מדבריו דשיש לא הוה בכלל אבן. וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פי\"ד ה\"ח להדיא ע\"ש. ונראה דהוציא זה מרישא דמתני' דלא תני אלא הני דלא הוו בכלל אבנים ועפר דקרא (דעפר דתני היינו גושי) וכ\"מ מהכ\"מ שם. וצ\"ע מדוע לא יהיה בכלל אבן הא כתיב ואבני שיש (ד\"ה א' כ\"ט). ואולי משום דיש להן שם לווי. אך מאי דמשמע מהתוי\"ט שגם נסרים לא הוו בכלל עצים צ\"ע מנא ליה דאדרבה מדלא חשיב להו ברישא משמע דהוו בכלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה פצים. </b>ושיעור האבנים כו' משאוי שנים. נ\"ל דיליף מדכתיב וחלצו את האבנים דמשמע דלכל אבן צריך שנים וכרבנן דר' יוסי בירושלמי חגיגה הביאוהו התוס' שם (ג') ד\"ה חרש ע\"ש. וזהו ג\"כ ממדת דבר הלמד מסופו:",
+                "<b>ד\"ה וקירות המחיצה. </b>ומהר\"ם כו' דגרסי' קירות המחצה מלשון ותהי המחצה לשון חלוקה. ול\"נ דאף לגירסת המחיצה יל\"פ לשון חלוקה כדאיתא ריש ב\"ב. ולפי הת\"כ שהביא התוי\"ט נ\"ל דקירות המחיצה הוא קיר שעושין בבית לחלקו לשנים כההיא דאיתא בעירובין (עב) בגמ' וש\"מ. וא\"צ להוציא לשון מחיצה מפשטיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עסק הוא לפנוי. </b>פי' הרע\"ב בתמיה. ואינו מחוור דאיכא למימר משום דשמא יצטרכם אחר ההסגר ולא יוכל להכנס שם להוציאם מפני שיתטמא בביאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שתים תחת אחת. </b>הן לר\"ע לעיל מ\"ג דהלכה כוותיה ע\"כ ר\"ל בכאן שתחת אחת מהשתים שבהן הנגע לא יביא ב' וא\"כ ממילא משמע דלא יביא ג' או ד' תחת השתים. ונראה דלכן השמיטה המשנה סיומא דת\"כ וארבע תחת שלש תחת שתים וכן הרמב\"ם השמיטו בכוונה ודלא ככ\"מ והתוי\"ט:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שניהם. </b>וכ\"ת כו' וכן נמי כתיב אחר חלץ ל\"י. ול\"נ דתיבת חלץ הוא שם כמו תחלת דבר ה' בהושע וכן והדבר אין בהם (ירמיהו ה׳:י״ג) וכמו שאמר ואחרי הקצות. הטוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה והחוזר. </b>ונראה כו' אלא ה\"ה לפסיון וצירוף. עיין מה שכתבתי לעיל פ\"א מ\"ג:",
+                "<b>בא\"ד ע\"כ ליכא למידרש בפחות כו' שאין חזרה אלא כשחוזר הכל. </b>תימה דא\"כ מה זה דקאמר הת\"כ יכול כגריס כו'. ואפשר לומר דכגריס נמי מיקרי חזרה משום דעל אבן אחת לא היה מקודם רק כגריס והגריס השני היה באבן השני. ויתורא דהנגע ע\"כ אתא לרבות גריס שני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>נותץ את שלו ומניח את של חבירו. </b>נ\"ל דל\"ד של חבירו אלא ה\"ה אם הבית השנים היה ג\"כ שלו (וכן הא דר\"א נראה בפתין כו' ומניח את של חבירו) וכ\"נ מפירש\"י בחולין (קכ\"ח ב') וכ\"מ מהא דבית ועליה דלקמן דלא מפליג בין היו של שנים לשל אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מלבנים. </b>כמין לבנים כו'. תימה דהא משמע לעיל פי\"ב מ\"ב דלבנים אינן בכלל אבניו דכתיב גבי ונתץ ועמש\"כ שם וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פי\"ד ה\"ח. ואולי קודם שנתלבנו הוו כמו טיט בעלמא ובכלל עפר ע\"ש בתוי\"ט ד\"ה ועפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מטמא מתוכו. </b>דלתוס' כו' מספקא להו כו' ולדידיה א\"ש טפי סיפא כו'. ועי' לקמן בדבור הסמוך. ונראה שלא ראה מש\"כ מהרש\"ל שם הגי' שהיה ברש\"י לפני התוס' דמתוכו היינו שנכנס כולו דרך אחוריו כו' ע\"ש. וסיפא פי' דנכנס דרך ביאה דמיטמא בביאת רובו:",
+                "<b>ד\"ה זה בסופו. </b>וזה שכתב רש\"י רובו ל\"ד כו'. הן גם התוס' בשבועות (יז ב') ד\"ה אפי'. כתבו כ\"פ רובו לבד. ואולי שהם מפרשים דראשו או רובו קאמר וכדאשכחן גבי ולד פ\"ק דנדה מ\"ה דנחשב כנולד ביציאת הראש או הרוב. אולם גזירת הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מ\"ש פירושו תרווייהו דוקא כדפסק הרמב\"ם בפ\"ט מהל' אה\"ט ה\"ג והוא מהתוספתא. וכן לענין ביאת מקדש בטומאה אשכחן בזבחים (לב ב') דקרי לכניסת ראשו ביאה במקצת דפריך שם וא\"א ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה כו'. משמע דאי ל\"ש ביאה א\"ש אע\"ג דתנן לקמן פי\"ד מ\"ט הכניס ראשו כו' ע\"ש בתוי\"ט בשם רש\"י. ולענין סוכה דשיעורה כדי ראשו ורובו עמ\"ש בסוכה (ג') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה חזר. </b>וה\"נ כו' לא חליצה וקיצה וטיחה קאמר. תימה דמי ס\"ד לפרש כן דלפי' הר\"ש (והרע\"ב) הכוונה רק לנותצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאי קאי מצורע בבית עליה טהורה. </b>מזה אין ראיה כלל דאפי' במת כהאי גוונא טהור. ובמצורע אפי' מחיצה גבוהה עשרה מפסקת. ולר\"ש לקמן מי\"א אינו מטמא אלא עד ד' אמות. יותר הל\"ל דאם הבית מנוגע עליה טהורה. גם מה שפי' לקמן אבן א' שבבית המנוגע כו' אינו מדוייק והל\"ל שמבית המנוגע עי' רמב\"ם רפט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הטמא. </b>והלכך גם הר\"ב כו' לא קפיד כו'. הן הר\"ב דק שפיר לאשמעינן רבותא דאפי' הטהור עובר טמא. והמשנה אשמעינן ג\"כ רבותא לאידך צד דאפי' הטהור עומד כל שהטמא עובר טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה טהור. </b>מדלא כתיב כו' דמשמע שעדיין כו'. ול\"נ דאם בביאת כולו ל\"צ קרא דוהבא כו' דלא גרע מכלים שבבית כדאמרי' בשבועות (יז ב') וע\"ש בתד\"ה אפי':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה כדי. </b>וצ\"ל דל\"פ רבנן. לכאורה תמוה דהלא זה הוא להקל על ד\"ת לטהר את הטמא. ואולי דס\"ל דמדאורייתא אפי' שהה הרבה אינו מטמא דמושבו משמע שלו דוקא ולא של אחרים וכמו דדרשינן משכבו ולא הגזול (ב\"ק ס\"ו ב') וע\"ש בתד\"ה דגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה על רוחב ד\"א. </b>דבר\"פ א\"ע כו'. ול\"נ עוד סמך מהא דר\"ל במגילה (כ\"ז ב') דהמתפלל מרחיק ד\"א ומשתין. ואע\"ג דלא קאי הכי מ\"מ חזינן סברא דד\"א של תפלה נמשכין אחריה וגם ר' זכאי אמר שם מימי לא השתנתי מים בתוך ד\"א של תפלה:",
+                "<b>ד\"ה כל. </b>ורי\"ס כו' לפי שהיא ט\"ז כו'. לעניות דעתי יותר הל\"ל במה שחלוקין בעיקר הבאת טומאתן דבמצורע מחיצה מפסקת ואינו מטמא כאהל המת והוה דומה לענין דהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רביעית. </b>אלא מכאן לעולין כו' וה\"נ כו'. ל\"ד דהתוס' לא הקשו אלא לר\"י דלמד למין במינו דאינן בטלין זה בזה והא הכא דם במים ה\"ל מין בשאינו מינו אבל לרבנן לק\"מ עי' ר\"ן נדרים (נב):",
+                "<b>ד\"ה נטל. </b>יש לדחות דלר\"ש אף לכתחלה א\"צ כו'. דבריו תמוהים מאד. א) דהא ר\"ש גופיה אמר ג\"כ הואיל ונשחטה שלא כמצותה ומשום הכי מתירה בהנאה דה\"ל שחיטה שאינה ראויה. ב) הלא הרמב\"ם פסק בפי\"א ה\"ז דלא כר\"ש. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש שלא באזוב כו' היינו שגם אח\"כ לא נמצאו וכן משמע לשונו שכתב ואין שם אזוב כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>העביר תער על כל בשרו. </b>לא עמדתי כאן ע\"ד הא\"ר שכתב מקום כנוס שער ונראה. דמלבד שיקשה עליו קושית התוי\"ט שעל הרע\"ב. הוא ג\"כ סותר את עצמו למש\"כ לקמיה במ\"ד \"נזיר שער ראשו. מצורע ולוים כל בשרם\". הנה כולל יחד מצורע ולוים. ולגבי לוים כתיב והעבירו תער על כל בשרם בלי שום פרט ומיעוט:",
+                "<b>בהרע\"ב מטמא כשרץ. </b>אדם ובגדים. ל\"ד במחכ\"ת דזה הלשון משמעו בכ\"מ דהאדם מטמא בגדים וז\"א כדאיתא בריש כלים. והכי הל\"ל אדם וכלים כלישנא דמתני' שם. ובפ\"י דפרה מ\"ב כתב לענין מדרס אדם וכלים. ואזיל בתר איפכא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה יקח. </b>דלא כשני שעירים כו'. דברי תימה הן דהא גם התם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואחר הגרלה ה\"ט דיקח זוג משום דא\"א אלא בהגרלה. ולרב שם דהלכה כוותיה שני שבזוג ראשון יקרב וא\"כ שוים דינייהו דהכא ודהתם. ועוד דנמצאת טרפה דמשמע מעיקרא (עי' ר\"ש) א\"כ לא נקבעו מעולם ופשיטא דא\"מ זא\"ז. אלא דכי אצטריך דרשה דת\"כ הוא משום דבקדושין (נ\"ז) משמע דלר\"י דהל' כוותיה האי נמצאת טרפה היינו לפירש\"י שנטרפה בשחיטתה. ולפי' התוס' היינו אפי' נקבו הדקין דא\"ל שאחר הבדיקה נעשו. וכיון דהלקיחה היתה בכשרות הוקבעו יחד (גם לדידן דקי\"ל שחיטה שא\"ר שמה שחיטה הוקבעו ג\"כ בשחיטה). ובצפרים גלי לן קרא דבע\"ח נדחין כמש\"כ התוי\"ט לקמן בדבור הסמוך:",
+                "סליק מסכת נגעים בעזרת אל דעים "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,345 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Negaim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Negaim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שהן בסופו. </b>ומ\"מ ראיתי כו' בת\"כ כו' ונ\"ל ג\"כ דאתיא כר\"מ כו'. לא מפיו אנו חיים כי הר\"ש הביא ג\"כ הת\"כ וכתב עליה דאתיא כר\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הפתוך שבשלג. </b>בסוף דברי הראב\"ד אלא זה הפרש בין בהרת לשאת כו' ושל שאת דיהה ממנו. לכאורה ה\"נ להגיה סיד תחת שאת. אבל נראה אשר דבריו מיוסדים על מסקנת הגמ' בשבועות (ו ב') וכדתנא ר\"נ ע\"ש הביאה גם הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה להחליט וכו'. </b>אם היה שחור ולא הספיק להסגירו עד שהפך ללבן כו'. משמע דבעינן עכ\"פ שהכהן יראה בעצמו שנהפך ללבן. אבל לשונו ברפ\"ד לקמן כשהובא אל הכהן ויש בנגע שער לבן טמא. וכמ\"ק בהת\"כ שהביא התוי\"ט בד\"ה את שנולד לו פסיון אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראה הכהן שהוא פושה והולך כו'. משמע דבשער לבן לא בעינן שיראה הכהן:",
+                "<b>ד\"ה לפטור את ההופך. </b>לאחר שהוזקק להסגר כו'. ל\"ד הוזקק אלא לאחר הסגירו ממש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לפטור את העומד (הב'). משמע דאלו הד' מראות כולן שוות ומצטרפות וזו סייעתא לדברי הרמב\"ם כו'. </b>לכאורה י\"ל דיש חילוק בין צירוף לחילוף. דאף דבנתחלף כולו הדין כמו שהיה. מ\"מ אם נתחלפה מקצתה כמו שצייר בשם מהר\"ם בדיבור הקודם הוו כמו ב' נגעים. וא\"כ ע\"כ אחת חדשה (והיא אשר נתחלפה) ויסגיר עליה. ולכך גם דבריו לקמן ספי\"ב ע\"ד הרמב\"ם בפי\"ד אינן מוכרחין. אמנם לקמן פי\"א מ\"ד פליג ר\"י על חלוף ול\"פ על צירוף ופסיון. מוכח כסברת התוי\"ט ועמש\"כ לקמן במ\"ד:",
+                "<b>בא\"ד אבל אי לא מתמעט יש מהן דטהור כו'. </b>ל\"ד במחכ\"ת דכיון דאסברו לה בעומד בסוף שבוע ראשון לית כאן טהור וטמא. אלא באותן שהן מצטרפות טעון הסגר שני. ובשאינן מצטרפות טעון הסגר בתחלה:",
+                "<b>בא\"ד וקרא דכתיב כו' והנה הנגע עמד בעיניו כו'. </b>ולי יש לומר דהקרא גופיה מפרש דהכוונה שלא פשה הנגע ובעיניו פי' בשיעורו ע\"ש בפרש\"י ותדע דלא כתיב ולא פשה בוי\"ו:",
+                "<b>בא\"ד ואע\"פ שמסיים בת\"כ והנה כהה כו' הנגע שאם כהה והעז כאילו לא כהה אכתי תקשה כו'. </b>ולי י\"ל דהרי מצינו לשון והנה דמשמש על זמן עבר כמו והנה חלום דר\"פ מקץ דפי' שהיה חלום. ה\"נ דורש והנה (היה) כהה הנגע (דעכשיו):",
+                "<b>מה </b>שהביא התו\"ח בשם פי' הרמב\"ם תמוה. דהא אפי' לא נתמעטה כלל בסוף שבוע שני טהור. וכן פירושו קודם על להסגיר אה\"ע בס\"ש ראשון א\"א להולמו ע\"ע. ולכן השמיטו התוי\"ט ולא הביאו כדרכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר' דוסא בסופו. </b>ירקרק ואדמדם פושין מזל\"ז כו'. הן כמו שפושין מזל\"ז כמו כן מצטרפין זה עם זה כמו שהביא התוי\"ט לקמן פי\"א מ\"ד וכ\"פ הרמב\"ם בחבורו ברפי\"ב מהל' ט\"צ. וא\"כ טפי ה\"ל להר\"ש לחשוב צירופן כמו דחשבן בנגעי אדם. אלא דנקט הדין המפורש במשנה. אבל ל\"י טעם משנתינו מדוע בנגעי אדם נקטה הדין לענין צירוף. ובבגדים נקטה לענין פשיון. ואולי נאמר כאן כדמשני אביי ביבמות (לא ב') ובש\"מ יגיד עליו ריעו. ומהת\"כ שהביא התוי\"ט לקמן ספ\"י משמע דיש סברא לומר דפושות זו לזו אע\"ג דאינן מצטרפות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מבוצרת. </b>פי' הרע\"ב כמין מבצר ש\"ע שיושב באמצע של עיר והוא מהר\"ש. ול\"נ דעיר בצורה נקראת כשחומה מקיפתה והיא בתווך. וכן המחיה נקראת מבוצרת כשהיא באמצע והנגע מקיפה כחומה:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה הקיפה. </b>וכן הבהק שבשבת היה מד' מראות כו'. העתיק לשון הר\"ש ולא הרגיש במחכ\"ת שיש בו ט\"ס דמה ענין ד' מראות למחיה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הקיף. </b>וי\"ל כו' שהיא מכה טריה כו' ואינה מטמאה. תמוה דמה יענה במחית השחין והמכוה אשר המה מטמאין. ובפשוט נראה דשחין בעצמו אינו מטמא עד שיהא בו נגע בא' מראות. וכאן הכוונה שחין לבד בלא נגע. וי\"ל עוד שאין בהשחין כשיעור. ובמשנתינו י\"ל עוד דאין השער בתוך השחין אלא סמוך לו כדמשמע לשון נסמך והקיף. והרע\"ב ל\"ד לקמן בריש מ\"ו ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה מכונסת. </b>בסופו. נקט נמי כו' ובא השחין לתוכה ונתפזרה כו'. תימה דא\"כ היינו חלקה. ונ\"ל לפרש ונכנס בתוכה היינו בקצה המחיה מעט ושיעור המחיה נשאר בכעדשה רק שנטהר מחמת ההפסק שבינה להבהרת והוה דומיא דרישא גבי נסמך לשער לבן והשער היה בשפת הבהרת דנטהר מחמת ההפסק שבין עור הבשר להשער וכלשון הרמב\"ם בפי' שם וז\"ל (לשון) [ולשון] ספרא בעור הבשר עד שיהא כל החוצה לו סמוך לעור הבשר כו' שאם יהיה סמוך כו' ולשחין כו' אינו טמא. ולהכי לא נקט הכא נסמך דכיון דהמחיה מבוצרת באמצעית הנגע א\"א להסמך לה אא\"כ תכנס בתוך הנגע. ומה לי אם נכנס בתוך הנגע או בתוך המחיה. דהלא בשתיהן הוה הפסק בין המחיה להנגע וזהו הטעם לטהרתן. משא\"כ בשער שמטמא אף שאינו מבוצר. וזה דלא כדמשמע מפי' הרא\"ש שם. ועדיין יש למעיין לדון בשאר הפרטים דמתני':",
+                "<b>ד\"ה היה בו פסיון. </b>אע\"ג דבנגעי בתים מחליטין על עמד בעיניו כו' היינו לנתוץ. אולם אכתי נ\"מ בסוף שבוע ראשון אם פשה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ. אבל אם עמד בעיניו בסש\"ר אינו חולץ כו' רק מסגירו שנית ואם עמד חולץ כו' כמו שמבואר כ\"ז לקמן פי\"ג וברמב\"ם פט\"ו. וא\"כ יש חילוק גדול בין פסיון לעומד:",
+                "<b>ד\"ה ואין. </b>אבל מהר\"ם כו' ופשתה כו' על כגריס ועוד. נראה דהאי ועוד ט\"ס דהא בחזר לא בעינן פסיון כדמסיק בעצמו לקמיה וכדכתב התוי\"ט בספי\"ב מהת\"כ:",
+                "<b>בא\"ד אפי' לרבנן דר\"ע כו'. </b>תימה מאי שייך פלוגתתם לכאן דהא חזר טעון נתיצה אע\"פ שאינו במקום הראשון כמש\"כ התוי\"ט שם מהת\"כ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה כיצד. </b>ולעיל ביש להקל פי' הר\"ב כו' דלענין טומאה מוסגר ומוחלט שוין. בלא\"ה א\"א לפרש כוונת המשנה להחילוק דבין מוסגר למוחלט. דא\"כ מאי איריא דהלך לו השער לבן אפי' עמד במקומו נמי. אך לפ\"ז גם כאן מאי איריא דנולד לו שער לבן אפי' לא נולד נמי דעכשיו צריך עוד להיות מוסגר עד למחר ולא יטהר עד יום ב'. ומש\"כ עוד ופריעה ופרימה לא שייך בשבת מ\"מ נ\"מ דאם היה מחליטו בשבת היה צריך לפרוע ולפרום במו\"ש. ועכשיו אין בו פו\"פ כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רע\"א כו' ותראה כבינוני. </b>נראה פי' ותראה מראה הבשר שסביבות הנגע כאדם בינוני. ואולי צ\"ל כבבינוני וכלשון הראב\"ד שהביא התוי\"ט ויהיה פי' ותראה הנגע. ופי' הרע\"ב והוא מהר\"ש מגומגם:",
+                "<b>בהרע\"ב וקא סבר רי\"ש דבמה שמוטהר האחד מיטהרין כולם כו'. </b>והוא מהר\"ש. ובמחכ\"ת הג' ל\"ד דהכי הל\"ל דבמה שמיטהרין רובן מיטהר האחד ובמה שמיטמאין רובן מיטמא האחד דרובן בינונים כדקאמר רי\"ש לא שחורים כו' ועל הרוב ידבר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא בסופו. </b>ולא פי' אם לכ\"א אם לגרמוני כו' ואתי ר\"י למימר כו' אלא לגרמוני כו'. תמוה דהא ר\"י אומר בפירוש הגרמוני בבשרו להקל. גם מש\"כ ורבנן אמרו לכ\"א תמוה דאם כוונתו לאפוקי גרמוני וכושי קשה בתרתי חדא דהרי אמרו זו\"ז כבינוני. שנית לכ\"א דהיינו בינונים ל\"ל סם. ואם ר\"ל דאפי' כ\"א שאינו גרמוני וכושי. וכי ר\"י פליג על כ\"א דהיינו בינונים. הכי הל\"ל דרי\"ס דל\"א ר\"ע אלא לכושי ורבנן סברי דאף לגרמוני אמר:",
+                "<b>ד\"ה וחכמים עי' כה\"ד. </b>ודבריו תמוהים (א) מש\"כ דהא בלא\"ה הלכה כר\"ע מחבירו. הלא ת\"ק פליג עליה והוא נשנה סתם ודינו כרבים וא\"ה כמותו מחביריו כמש\"כ בעצמו בפרק דלעיל מ\"ד. (ב) מה בכך דבלא\"ה הל' כוותיה כיון שהביא הא דנדה ושם ג\"כ בלא\"ה הלכה כת\"ק אלא משום דמסתבר טעמיה דפליג עליה לכן הוצרך עוד לסתום כדברי ת\"ק. וה\"נ נימא משום דמסתבר טעמיה דת\"ק או דר' יהודה משום קרא דעור בשרו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>לי ולא לנרי מכאן כו'. עמש\"כ בחולין (י ב'):",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או. </b>ולכל מראה עיני הכי דייקא כו'. אדרבה לכל מראה עיני משמע דבב' העינים יהיה כל המראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה כך. גם יש קיצור כו' דהל\"ל גם כלל שני כו'. </b>לפנינו גם כלל ראשון ליתא. וכן בהעתקת התוי\"ט ליתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בסופו. </b>פוטר ומסגיר פוטר ומחליט והוא מהר\"ש. ובכדי נסבום. דזה אפי' נולד לאחר הפטור יכול להסגיר ולהחליט ונ\"ל ג\"כ שבתוספתא שהביאה הר\"ש והא\"ר ט\"ס וצ\"ל עודהו מסגירו ומחליטו נולד כו' ולא כאשר העתיקוה ופוטרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או שער שחור. </b>ולפ\"ז ה\"ק כו' הא כדאיתא כו' שער לבן מחליטו כו'. ול\"נ דפי' ובו שער לבן היינו קודם הבהרת דאינו סימן טומאה. ואף דבכ\"מ במשנה שבא לשון ובה שער לבן פירושו דאח\"כ בא השער וכמש\"כ הרע\"ב לקמן מי\"א. אמנם ראה דיוק לשון המשנה דאמרה בכאן ובו לשון זכר ובכ\"מ אמרה ובה לשון נקבה אלא משום דהכא קאי על עור האדם (ור\"ל קודם שבאה הבהרת) ובכ\"מ שב על הבהרת. ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה אם. </b>ותמיהני כו' השחין כו' חולקין בין האום לפשיון כו'. לקמן בדברי הראב\"ד שהעתיק דייק מזה אדרבה להיפך דמשמע הא עור בשר חולק בינם אינו להקל. ועמש\"כ בסמוך:",
+                "<b>בא\"ד ואני נפלאתי כו' דהא ממתני' דבתרה כו' והלכו להן כו' שמעינן כו' דראויין הן לפסיון. </b>ואני נפלאתי על כ\"ת התוי\"ט דנראה שהבין פי' והלכו להן היינו שבא הנגע עליהן ומזה הוכיח דע\"כ ראויין לפסיון. דאל\"כ הרי הפסיון שבהם כמו שאינו והם נשארו בתוקפן הראשון להפסיק. והרי שחין ומכוה ומחייתן ודאי אין ראויין לפסיון כדתנן לקמן ספ\"ו ופ\"ט. אלא ע\"כ פי' והלכו להן היינו דהשחין וכו' נעשו צלקת והבוהק נעשה כעור בשר. ולפ\"ז אדרבה גם מזה ראיה להראב\"ד שכתב שהפסיון הרחוק טמא. אולם אנכי תמה איך נעלמה מהשליטים הללו הראב\"ד ומהר\"ם והכ\"מ והתוי\"ט תוספתא ערוכה בספ\"ז וז\"ל וחומר בבגדים מה שאין באדם כו' והפסיון הרחוק בבגדים טמאים. וכן עוד שם בחומר בבתים שאין באדם חשיב ג\"כ והפסיון הרחוק בבתים טמא. כ\"ה הגי' בתוספתא שעם הז\"ז. ובדפוסים ישנים היא בטעות:",
+                "<b>בא\"ד אלא ענינו פרט לכשהפשיון פשה למראה הבהק כו' מצאתי להרמב\"ם כו' שענין זה המאמר שיהיה הפשיון מראה הבהק כו'. </b>ק\"ל דהרמב\"ם בעצמו הביאו התוי\"ט לעיל מ\"א בד\"ה ומטמא בסופו הביא לימוד אחר ע\"ז מת\"כ גופיה. וזה יקשה גם לפי' הראב\"ד דהא מ\"מ יליף לה הכא הת\"כ מן צרעת היא והתם יליף לה מן פרח בעור טהור הוא. לכן מזה נ\"ל להכריע כפי' ר' הלל אשר הביא ש�� הק\"א ולא כמו שדחהו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס כו' ושער לבן בתוך המחיה כו' ר\"ש מטהר כו' ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא. </b>לכאורה ר\"ל דהיינו בבבא דרישא דאם השער הוא בבהרת. דע\"כ לא פליג שם אלא משום דהשער בתוך המחיה כדקתני בהדיא. ולהכי חלקינהו לשתי בבות דלרבנן ודאי אפי' היא ומחיתה כגריס והשער בתוך המחיה טמא. וק\"ל דהא בלא המחיה אין בנגע כשיעור דהא בעינן שיכנס בתוך הנגע כגריס כמש\"כ הרע\"ב לקמן רפ\"ו. ויותר אני תמה על התוי\"ט דלדידיה פשיטא ליה האי ומודה. ולדידי מיבעיא טובא. ועמש\"כ לקמן בפ\"י מ\"י. ואולי כיון דמחיה סימן טומאה אינה מפסקת. ולפ\"ז טובא אשמעינן תנא בהאי ומודה ואין לנו צורך בהויראה לי שבתוי\"ט ואשר מזה דחה לקמן בס\"פ פי' הר\"ש והר\"ת ע\"ש. ואנכי מסתפק אם מחיה פחותה מכעדשה מפסקת כיון דאינה סימן טומאה. או דלמא הואיל שהיא ממין סימן טומאה אינה מפסקת (דומה לזה בת\"כ שהביא התוי\"ט לעיל מ\"ד ד\"ה או שער שחור ע\"ש. וכן בכריתות (כא סע\"א) לתירוצא דר' חייא ע\"ש) ואולי דגם מצטרפת. ועי' לקמן פ\"ו מ\"ב וג'. שוב ראיתי בתוספתא הביאה הר\"ש שם במ\"ג דלענין צירוף פלוגתא. דר\"מ ס\"ל דמצטרפי ולחכמים לא מצטרפי אבל אפסוקי משמע שם דלא מפסקא ועי' רא\"ש שם במ\"ב וג' וה':"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט בסופו. </b>עמש\"כ עליו בס\"ד בחולין (י ב') בתד\"ה אלא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום כו'. </b>לשיטת הא\"ר בכל פלוגתתן. ה\"ה אם לא פשתה רק כגריס מכוון לר\"ע ה\"ה כבתחלה כמו במ\"ח לגירסתו ז\"ל. ולחכמים תראה בתחלה ועמש\"כ לקמן פ\"ה מ\"ג בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחכ\"א תראה בתחלה. </b>ופי' הא\"ר ואע\"ג כו' מ\"מ עד שיטמאנו הכהן אינו מוחלט. ועתוי\"ט. ונראה דר\"ל דלרבנן מטהרו תחלה על נגעו הראשון. והוא טהור מתוך הסגר וטובל ומעריב שמשו והוה טהור גמור עד שיחליטנו הכהן על נגעו החדש. ואם הוא במועד אינו נזקק לו הכהן עליה. אבל לר\"ע כיון דדינה כמו שהיתה אינו יכול לטהרו דהא אדרבה נולדו לו סימני טומאה ואפי' אם אינו מחליטו ה\"ה מוסגר עכ\"פ. ונ\"ל להוסיף עוד נ\"מ דלר\"ע נצרך להזקק לו להחליטו אותו כהן שהסגירו תחלה כמש\"כ בר\"פ דלעיל מהתוספתא. ולחכמים אפי' כהן אחר:",
+                "<b>שם בהרת כחצי גריס כו'. </b>עי' א\"ר. ונ\"ל דט\"ס נפל בדבריו וכצ\"ל ולא מקצתה כולו. ולא מקצתה מקצתו (ר\"ל אף דמקצתו השניה הפכתה כולה) ולא כולה מקצתו (זה נמצא ג\"כ בולא השני) ומקצתה כולו (זה נמצא ג\"כ בולא הראשון אך קמ\"ל בזה דאף דתרווייהו כהדדי נמצאו בה מ\"מ איננה רק להסגיר) והיינו ברישא קמ\"ל לא מקצתה את כולו כו' והדר קתני מקצתה כולו וכולה מקצתו (ר\"ל שניהם יחד). אמנם דרשה זו מן ושערה מפיק ה\"א שכתב לא מצאתיה בת\"כ. והר\"ש הביאה מן והיא הפכה שער לבן. ותיבות ולא מקצתה מקצתו ליתנייהו וכ\"ה בת\"כ. וכן הגר\"א ז\"ל בעצמו בפי' התורה הביא מקרא דוהיא הפכה כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם ספק טמא. </b>התוי\"ט הביא בשם הרמב\"ם דיראה לו שטומאתו בספק. ונ\"ל ראיה מהא דנזיר (סה ב') פריך הגמ' ודלמא קיהה וטמא ותמהו התוס' דא\"כ היינו ת\"ק. ופי' הרר\"י כו' שהת\"ק מטמאו בספק ועמש\"כ שם. ויש לנו לומר דגם לפי האמת הוא כן:",
+                "<b>שם ור\"י קיהה. </b>ונ\"פ דר\"י מטהר לגמרי ואפי' להסגירו א\"צ. ואע\"ג דאינו אלא ספק אם להסגיר או להחליט. מידי דהוה אמשנה ד' דפ' דלקמן ע\"ש בפי' הרע\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קיהה. </b>וה\"פ חוץ מנגע זה ועוד אחרת כו'. פירושו דחוק. ולכאורה הנ\"ל לפרש דחוץ מזה היינו שהוא ספק אם בהרת קדמה או השער קדם. ואח\"כ בסוף שבוע נולד עוד ספק אחר באותו הנגע עצמו ואיזה זה כו' טמא. מטעם דהוה ס\"ס לחומרא ספק בהרת קדמה ואת\"ל שער קדים שמא היא היא ויש בה פסיון. אך ז\"א מב' טעמים. א) דהא לר' יהושע הדין שהוא טהור לגמרי וא\"צ אפי' הסגר כמש\"כ בסמוך. ואפי' הסגירו אין הסגרו הסגר כמו בטמא את הטהור דאיתא בתוספתא ספ\"א דלא עשה כלום. וא\"כ ה\"ל כמו פסיון בתחלה דאינו מטמא. ויש לדון בזה ע\"פ התוספתא שהביא הא\"ר בפ' דלקמן מ\"ב ע\"ש. ב) הרי הר\"ש והתוי\"ט הביאו לקמן בפ\"ד מ\"ד מהתוספתא דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו. כ\"ש הכא דצריך לידע באיזה סימן הוא מחליטו אם בשער לבן או בפסיון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק שאחרת באה תחתיה. </b>עי' א\"ר. ומה שהביא ראיה דהלכה וחזרה במקומה הראשון ה\"ה כמו שהיתה מלקמן פ\"ט שמא תכניס ותפשה ע\"ש. לכאורה אין מובן. ואולי כוונתו דבשלמא בגוונא דמתני' דבסוף שבוע פשתה ולא חזינן להדיא שום רפואה. לכן מאין לומר דהראשונה הלכה וכמש\"כ התוי\"ט בס\"פ דלעיל אבל התם דחזינן דהתחילה להתרפאות שהרי כנסה על כן יש לנו לומר דהיא נתרפאת כולה. ואותה שלפנינו היא חדשה. אלא ע\"כ מוכח דאף אם היא חדשה ה\"ה כמו שהיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>החליטה בפשיון הלך הפשיון כו'. </b>המפרשים נתלבטו מאד מדוע לא תני ג\"כ וכן במחיה ולא העלו כלום בישוביהן כאשר יראה המעיין. ולעד\"נ דכשנחקור מדוע מחיה איננה סימן טומאה רק כשהיא מבוצרת. ונאמר דאנו רואין עפ\"י נסיון דצרעת כשמתחלת להרפא ראשית רפואתה הוא מן צדדיה ומתקטנת והולכת עד לכלה. לכן כשהמחיה מבוצרת באמצע הנגע איננה ראשית רפואתה כי אין דרכה להתחיל מהאמצע אלא אדרבה זה סימן טומאה כמאמר הכתוב צרעת נושנת היא כו' והנה אם בב\"א התחילה להרפא בצדדיה ובאמצעה נאמר ג\"כ דאינה סימן טומאה שהרי אותות טהרה נראו בה במה שהתחילה מן הצדדים ג\"כ. וכש\"כ כשקדמה הרפואה בהצדדים. ולפי ההצעה הלזו אתיא לנכון מה שלא תני כאן מחיה. דכיון דהלך הפסיון א\"כ התחילה להתרפאות מן הצדדים. ולכן אין המחיה שוב סימן טומאה ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וחזר. </b>דהא בהדיא תנן כו' בהרת כגריס ובה מחיה כו'. ל\"ד דזה מיירי שהיתה כגריס לבד המחיה וכדפי' שם הרע\"ב. וה\"ל לאתויי מסיפא בהרת היא ומחיתה כגריס כו'. ומש\"כ ואין פסיון אלא בחוץ כדתנן בר\"פ דלעיל. ג\"כ ל\"ד דהתם לא תנן אלא חומר שיש בה שהיא מטמא אפי' חוץ לנגע. אבל שלא לטמא בתוך הנגע לא שמעינן. ואדרבה דלכאורה משמע משם דפושה אפי' לתוכה מדלא תני חומר במחיה מבפסיון שזו מטמא בתוך הנגע וזה א\"מ אלא מחוץ לנגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אר\"ע כו' א\"ל כשם כו'. </b>נראה דר\"ע ורבנן אזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בפ' דלעיל מ\"ח וט' וכפי פי' הא\"ר שם והא דהכא מודה ר\"ע בהלכה לגמרי וחזרה אע\"פ שהיא במקומה הראשון דדינה כנגע חדש. והתם במ\"ט בבבא השניה וכן במ\"י פליג אפי' בהלכה האום לגמרי. ואפי' לא באה השניה אלא בצד מקום הראשונה. הכא הוא משום מיעוטא דהיא הפכה דבמאי מוקמת לה וגם לרבנן ע\"כ צ\"ל כן דהא מודו בהלכה וחזרה בפסיון דה\"ה כמו שהיתה ויחליט כמש\"כ הא\"ר בר\"פ. ועוד התם שאני דהשניה באה בעוד שהראשונה היתה קיימת לכן אמרי' שהכל בא מחמתה. ובזה יבא כמין חומר מאי דתני שם במ\"ח וט' וי' ופשתה כו' והלך כו' אשר נדחק הא\"ר לומר דחדא מתרתי נקיט. ולפמש\"כ נקיט הכי בדוקא משום תרתי בבי בתרייתא ונכון בעז\"ה. ולפ\"ז הכא נמי אע\"פ שלא חזר החצי גריס במקום הראשון אלא שנסמך לצד חצי גריס הנשאר דומיא דהתם לר\"ע טמא. ואולי דה\"ה בהלך חצי גריס שבמקום השער ובא חצי גריס אחר במקומו ג\"כ טמא לר\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בין בשני אנשים כו'. </b>ול\"י מדוע לא פי' על איש אחד שאפי' להסגיר אינו טעון ונטר לפרושי זאת עד שבא לב' אנשים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טהור בסופו. </b>ונראה א\"כ דה\"ה נמי במחיה. דבריו באו סתומים דהא מחיה מטמאה באיזה ענין שתהיה. ואולי יכוון למש\"כ הרא\"ש דאפי' אח\"כ דהיינו לאחר שפטרו בזה ובזה כסלע ועוד וא\"כ ב' הנגעים ודאי פשו מ\"מ אינו מחליטו דעל כל נגע מסופק אם יחליט מחמת פסיון דסוף שבוע או מפני פסיון דעכשיו (לשונו בסוף שבוע שני אינו מדוייק דהא א\"צ אפי' להסגירו) וכה\"ג מ\"ל במחיה ג\"כ והוא אם הסגירו על נגע אחד ובסוף שבוע עמד בעיניו ונולד לו עוד נגע אחר (ופסיון הרחוק אינו מטמא אפי' בכגריס לשיטתו לעיל פ\"ד מ\"ה) והסגירו על שניהן. לנגע הראשון הוא הסגר דשבוע שני. ולהחדש הוא הסגר ראשון (ובכזה מסגיר ומסגיר עי' לעיל פ\"ג מ\"א אבל כו' בסוף שבוע המסגיר מסגיר וע\"ש בלשון התוספתא שהביא הר\"ש). ואח\"כ בסוף שבוע בזה ובזה מחיה וא\"י איזו הקדומה ואיזו המאוחרת ולכן לא יוכל להחליט דא\"י על מה אם על מחיה שנולדה בסוף שבוע א' או שבסוף שבוע ב'. אמנם דינו דהרא\"ש הוא חידוש גדול בעיני. ולא הביא ראיה לזה אלא אמרו מסברא ויש לדון עליו ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח לתוי\"ט ד\"ה רבתה כו' א\"נ קמ\"ל כו' (הרא\"ש). </b>ולעד\"נ דקמ\"ל דלא תימא דאין המחיה מצטרפת לכגריס אלא לעצמה שתהא היא סימן טומאה. אבל לא לענין פסיון. כמו אם היא פחותה מכעדשה דלא מיצטרפא לרבנן דתוספתא שהבאתי לעיל פ\"ד מ\"ו. קמ\"ל דמיצטרפא ונ\"מ בהלכה המחיה אח\"כ. וי\"ל עוד דאפי' דנתמעטה קצת ואין בבהרת כגריס זולת הנשאר ממנה מ\"מ מיצטרפא אף לרבנן הואיל דאתי משירי טומאה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נתמעטה טהורה כו'. </b>ואפי' היתה מחיה כעדשה. (והוא מהר\"ש). ולכאורה תמוה דהא הכא ע\"כ מיירי דהבהרת כגריס לבד המחיה (וכ\"כ הרא\"ש) לפמש\"כ התוי\"ט בסוף משנה דלעיל בשם הר\"ש בפי' התוספתא. וא\"כ אלו היה המחיה כעדשה ונשאר כגריס בשניהם יחד היה טמא. וצ\"ל דכוונתם דאם נתמעטה כ\"כ עד שלא ישאר כשיעור. וכל חד כדא\"ל. היינו דבמחיה פחותה מכעדשה השיעור דבהרת לבד כגריס. (ועמש\"כ לעיל פ\"ד מ\"ו) ובמחיה כעדשה השיעור כגריס בשניהם יחד. וזהו שסיים הר\"ש אחר דברי הרע\"ב (שהעתיק ממנו) א\"נ (ור\"ל דדוקא במחיה פחותה מכעדשה) אפי' היא ומחיתה כגריס כו' ור\"ל דנשאר עוד כזה. ואילו במחיה כעדשה בכה\"ג היה טמא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>רע\"א ב\"כ וב\"כ טהורה. </b>מ\"ו אר\"ש כו'. נלע\"ד לפרש טעמייהו דר\"ע ור\"ש (לפי פי' הרמב\"ם והרע\"ב) ע\"פ מש\"כ הא\"ר לעיל מ\"ג דע\"כ ל\"פ ר\"מ אלא במחיה פחותה מכעדשה אבל בכעדשה כיון שהיתה סימן טומאה ועתה הלכה לה תולין דאדרבה הנגע התחיל להתרפאות. ולכן הכא ר\"ע מטהר ב\"כ וב\"כ דכיון דהמחיה היתה סימן טומאה לחיצונה ועתה נתמעטה והלך סימן הטומאה אדרבה אנו תולין דנגע מתרפא והולך ולכן אינו סימן פסיון לפנימית. והיינו דקאמר ר\"ש אימתי כו' (וקאי אדר\"ע) היתה יתירה מכעדשה המותר ס\"ט לפנימית. ור\"ל דוקא המותר לבד דעדיין נשארה החיצונה בטומאתה א\"כ לא חזינן עדיין סימן רי��וי. וכן אם היה בהק או פחות מכעדשה (כפי' הא\"ר) דלא הוו סימן טומאה לחיצונה. לכן סימן פסיון הן לפנימית ונכון מאד בעז\"ה. ועי' עוד מש\"כ לקמן במ\"ו בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר\"ע. </b>ולר\"ע חיצונה טהורה לגמרי כו'. דכתיב כו' ולא כו'. תימה דמקרא לא משמע למעט אלא מדין מחיה. אבל לא שלא יקרא נגע כלל אף להסגיר:",
+                "<b>שם ומ\"מ מסיק כו' הפנימית להסגיר כו'. </b>נראה דר\"ל דטהורה דקאמר קאי אפנימית כפי' הרמב\"ם והרע\"ב. אך שמבאר דאין הכוונה שטהורה לגמרי אלא שבא לשלול רק מדברי ר\"ג שאמר דאם מבפנים כלה סימן פסיון לה ויחליט. אבל מ\"מ הסגר בעי'. וכמו שפי' התוי\"ט לעיל במ\"ג מטהרים דחכמים דשם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה היה בהק הב'. </b>ויש לתמוה על הר\"ב כו'. הנה לפמש\"כ לעיל במ\"ה בטעמא דר\"ע י\"ל דבהנך דלא הוי סימן טומאה כלל גם ר\"ע מודה דהוה פסיון לפנימית דלא פליגי ר\"ע ור\"ש אלא על היתר מכעדשה דלר\"ע אף הוא אינו סימן טומאה לפנימית. דמ\"מ חזינן דהתחילה להתרפאות ממקום סימן טומאתה. ואומר עוד דהך סתמא אתיא כר\"ע דוקא ולא כר\"ש. דלר\"ש מאי איריא בהק או פחות מכעדשה דאינן סימן טומאה כלל אפי' יתר מכעדשה הוה ג\"כ המותר סימן פסיון לפנימית. ובזה א\"ש פסק הרמב\"ם והרע\"ב כר\"ע נגד ר\"ג ור\"ש דהוו רבים משום דהוה מחלוקת ואח\"כ סתם דהלכה כסתם ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>ד\"ה ואין סימן פסיון. </b>כיון דבהק כו' מפסיק בין האום לפסיון כו'. לכאורה נראה דר\"ל בין הפסיון להאום שבעבר השני דהכא מיירי שאין ברוחב החיצונה כגריס אלא ע\"י הצטרפות שני עבריה. אבל יקשה דא\"כ אפי' פשתה לחוץ ג\"כ תהיה טהורה כיון דבהק מפסיק גם בין האום גופיה. ועוד מטעם זה אפי' לפנימי לא תהיה סימן פסיון. ואולי כוונתו דפי' ואין סימן פסיון לחיצונה היינו אם היה הבהק כו' סמוך לחיצונה ואח\"כ הבשר החי ואח\"כ הפנימית. אבל מ\"מ קושיא השניה תשאר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ראשי אזנים נחשבים כאחד וכן ראשי דדין (והוא מהרמב\"ם). </b>וקשה דא\"כ מדוע לכל יד ולכל רגל חשיב בפ\"ע. דנראה שבכל האיברים יש שינוי כח בין ימיני לשמאלי. וכ\"מ בסוף קנים דחשיב ב' קרניו וב' שוקיו לשנים שנים. ועי' ב\"ק (מה ב') ובתוס' שם ד\"ה מועד. וכן מצינו חשיבת אוזן ימין על השמאל בז\"י המלואים ובטהרת המצורע וברציעת עבד. ולעד\"נ דחשיב באמת גם האזנים לשנים. ומנין כ\"ד הוא באיש. וראשי הדדים באשה הוא ענין בפ\"ע ולא מן החשבון. וכ\"נ מפרש\"י בחומש פרשה משפטים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שאינן. </b>אע\"ג דלבסוף מטמאו משום מחיה. ולעד\"נ דאף לבסוף אין גלויין מטמאין משום מחיה. אלא טעמא דחזירת ראשי אברים מטמאין לאחר שנטהר בפריחה. משום דהלך לו סימן המטהרו. ואדרבה נעשה פסיון. והראיה דאינו משום מחיה. דהרי הבא כולו לבן בתחלה יסגר ואם נולד לו מחיה טמא. וחזירת ראשי אברים אין מטמאין בו כמבואר כ\"ז לקמן פ\"ח מ\"ז. ולזה נ\"ל דכוונת המשנה כאן דלנגע ודאי לא חזו דאין בהם כגריס. אלא אפי' למחיה דהיא כעדשה ג\"כ אינן מטמאין. ונ\"מ להבא כולו לבן ונתגלו בו ראשי האברים וכדכתיבנא:",
+                "<b>ד\"ה וראש הגויה. </b>שלא נקרא גויה כלל כו'. מה יענה להא דתנן בבכורות פ\"ז מ\"ה ובעל גבר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה הרי אלו. </b>וה\"ה דה\"מ למתני נתפשטו הקמטין כו'. כאן אין מקום לה\"ה דהא ודאי קמטים שנתפשטו מצטרפים נמי והנגע פושה לתוכן ומטמאין משום מחיה וכ\"מ לשון התוספתא שהביא הר\"ש דה\"ה כעור בשר לכ\"ד. ומקומו הראוי ל�� הוא בסוף המשנה:",
+                "<b>ד\"ה ואין מצטרפין. </b>וכן חצי גריס שחין כו'. קיצר במקום שה\"ל להאריך דהל\"ל ג\"כ כחצי גריס שחין וח\"ג בעור בשר או ח\"ג מכוה וח\"ג בעור בשר אינן מצטרפין:",
+                "<b>ד\"ה נידונין כעור בשר. </b>ליטמא בבהרת. זה הוא אפי' בנקרחו. והל\"ל דמצטרפין והנגע פושה לתוכן ומטמא משום מחיה. וכן מש\"כ לקמיה ומעכבין את הפריחה. ד\"ז הלא הוא גם בבבא הקודמת. ותחת זה הל\"ל ומטמא משום מחיה. וכן לשון הרמב\"ם בזה אינו מדוייק:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה תוך הפה. </b>דכתיב זמני טובא עור בשרו. משמע דממעטו מטעם דאינו נקרא כ\"כ עור בשר. ומסיומו משמע דממעטו מטעם שאינו נראה כ\"כ:",
+                "<b>ד\"ה קדח. </b>ואין דבריו עולין כו' גבי מכוה. ולי דבריו עולין גם שם דה\"ק אע\"ג שאינן אש ממש אינן שחין אלא מכוה:",
+                "<b>ד\"ה חזר. </b>ומן התימה על הר\"ש כו'. וכן הרע\"ב ל\"ד במה שהזכיר פה נתק נתק וכן לקמן:",
+                "<b>ד\"ה וא\"מ משום מחיה. </b>אבל הרמב\"ם כו'. וכן הראש והזקן שנקרחו אע\"פ שהמחיה בהם סימן טומאה כדלקמן ספ\"י. הנ\"מ לנגע שבתוכן אבל לא לנגע שבעור הבשר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הראש והזקן עד שלא העלו כו'. </b>ק\"ל מדוע לא תני בעור הבשר ונקמט ונגלה:",
+                "<b>שם ראב\"י מטמא. </b>ק\"ל דזה היפך ממה דבעלמא נראה ונדחה גרע מדחוי דמעיקרא:",
+                "<b>בהרע\"ב וכשבא השחין כו' דבעינן כו' והוא מהר\"ש. </b>ותמוה כיון דכוונתן על קודם שנעשו צרבת (דהא מסקו דנעשו צרבת היינו טומאה) תיפוק ליה דא\"מ בנגעים דהא בשחין כתיב ונרפא. ובמכוה כתיב והיתה מחית המכוה כבפרק דלעיל מ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>נעשית מספחת שאת כו'. </b>פי' הרמב\"ם והרע\"ב בזה דחוקים. ונ\"ל לפרש רישא כפי' הרע\"ב. ואשמעינן בה בנשתנה איזה אב לתולדה שלו. וכאן אשמעינן אפי' בנשתנה אב לתולדה שאינה שלו וזהו שאמר נעשית (ר\"ל השלג דאתחיל בה ברישא) מספחת שאת (ר\"ל תולדות השאת) או (ר\"ל הצמר לבן דאיירי בה בסיפא דרישא נעשית) מספחת עזה (ר\"ל תולדות עזה):"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב אבל משהסגירו הא תנן לעיל אין מחליטין את המוסגר. </b>התם מיירי לענין נגע אחר ע\"ש והכא מיירי על אותו הנגע עצמו. ועי\"ש בתוי\"ט בשם הר\"ש:",
+                "<b>בסוף המשנה. </b>אבל אם משהחליטו כו' אלא פוטרו וטהור. אינו מדוייק דהרי צריך תגלחת וצפרים כו'. ולשון הר\"ש ומטהרן ור\"ל בתגלחת כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>התולש סימני טומאה:</b>",
+                "הא\"ר דקדק מלשון המשנה דתולש ב' שערות מן ד' כיון דנשאר עדיין ב\"ש שהן סימן טומאה אינו עובר. ותמיהני דהרי זה פלוגתת ר\"נ ור\"ש בשבת (צד ב') ולר\"ג חייב בכה\"ג ויקשה ממתני' עליו:",
+                "<b>שם בתו\"ח להרע\"ב ד\"ה עד שתפרח כו' עד שתפרח אותה הבהרת שתלש ממנה. </b>וסיים והוה דומיא דתתמעט בהרתו מכגריס. ולע\"ד אדרבה מדנקט בנתמעט בהרתו. ש\"מ דעד שתפרח לא קאי עלה. דאל\"כ תיבת בהרתו מיותרת דהא בה קאי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה התולש. </b>אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה כו'. רש\"י בשבת (קלב ב') ד\"ה נגעים טהורים הביא לשון הספרי בהיפך אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מנין ת\"ל ככל אשר יורו. והוציא מזה איסור אף נגעים טהורים ע\"ש. ועי' מל\"מ פ\"י מהל' ט\"צ:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>והיכא כו' ושייר כו' כ\"ע ל\"פ דיש לו טהרה בפריחה. משמע דפריחה טהרה גרועה מן לכשיולד כו' והדר מסיים כי פליגי כו' רא\"א לכשיולד כו' וחכ\"א עד שתפרח משמע דהיא טהרה ברורה יותר וכ\"מ במשנה דלעיל ובפירושו וכ\"נ מהגמ' דבכורות שהביא התוי\"ט:",
+                "<b>שם אלא אפי' מילה של\"ב כו' דהכי קי\"ל בכהת\"כ כו' וידחה ל\"ת. </b>וכ\"ה בפי' הרמב\"ם. וצ\"ע דבגמ' שבת מסקינן דקציצת בהרת הוא עשה ול\"ת רק דמבשר ילפינן דדחי ע\"ש. ועמל\"מ שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או. וא\"ת כו' וי\"ל כו' הכ\"מ כו'. </b>תימה למה לו להביא מהכ\"מ הלא זה מפורש בדברי הרע\"ב (והר\"ש) בסוף משנה דלעיל. וגם על הכ\"מ יש להפליא שלא הביא זאת משמא דקמאי. ולא עוד אלא ששינה את לשונם המדוייק. הם אמרו שלא פטרו הכהן דמשמע אפי' ראהו רק של\"א טהור אתה. והוא אומר קודם שהראוהו לכהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה פרחה במקצתו. </b>מה שסיים מהר\"ם וסתמא בר\"מ כו'. תימה דהלא גם רבנן מודו דבתחילה מעכב אפי' פחות מכעדשה. כמבואר לקמן מ\"ו ובמפרשים לבד פירוש הרמב\"ם ובחבורו פ\"ז ה\"ד. וכן במ\"ה פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה כו' דטעמא הוא משום דפריחה ראשונה לא מטהרא ליה ע\"ש בר\"ש וברע\"ב זולת הרמב\"ם בחבורו שם הל\"ו היה לו גי' אחרת שם. ועל הכ\"מ שם ה\"ד יש לתמוה שכ' דבמשנה ה' הנ\"ל משמע בהדיא דפחות מכעדשה אינו סימן טומאה בתחלה. ונהפוך הוא. רק לפי גי' אשר המציא הכ\"מ מלבו בהל' ו' שם לדעת הרמב\"ם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בשפתו העליונה בשפתו התחתונה. </b>לפי' המפרשים הל\"ל ובשפתו התחתונה בו'. או דהל\"ל בשתי שפתיו כמו שאמר בשתי אצבעותיו כו'. לכן נלע\"ד דפי' או בשפתו התחתונה. וקמ\"ל דאע\"ג דמקצת הנגע טהורה לגמרי כדלעיל פ\"ו מ\"ח בתוי\"ט ד\"ה תוך הפה בשם התוספתא דאודם השפתים חשיב ביה\"ס. והוחלט מפני חלק הנגע אשר למעלה או למטה מהאודם. (וזה דלא כריב\"י בתוספתא שהביא הר\"ש לעיל ספ\"ו דאם היתה בהרת סמוכה לראש כו' ולפה טהור שנאמר כו' עד שיהא כל חוצה לו עור בשר וראוי לפסיון. או יל\"פ אפי' לדידיה וכגון דיש הפסק קצת בשר חי ביניהם) ואח\"כ פרחה בכולו אפי' ממקום הטהרה ג\"כ טהור. ולא תימא דזה גרע מבהרת טהורה שעומדת במקום טומאה רק שאין בה סימן טומאה. דנוכל לומר בה הואיל דנתחברה להטמאה נעשית כמותה וטמאה ג\"כ כמש\"כ מהר\"ם ונכון בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה פרחה. </b>ועוד כל היכא כו' בנגעים אמרי' לקולא. צ\"ע דהא משנזקק לטומאה קי\"ל בפ\"ה מ\"ד וה' דספיקו טמא:",
+                "<b>ד\"ה בשפתו. </b>עי' פי' מהר\"ם. ונראה ביאור דבריו דכיון שהיה נראין כאחד (כשמדובקים כו') מקודם ואז ודאי לא נחשבו כנגע אחד מפני הסדק שביניהם אשר מפרידן לשנים. ולכן ה\"א אע\"פ שאח\"כ פרח מזה לזה כגון בסביבות הסדקים אשר מתאחדים שם ממש בלי הפסק סדק לא יהני תו להיותן נחשבים לאחד כיון דלא נתחדש עתה דבר הדיבוק קמ\"ל. ויש לכוון זאת בדברי התוי\"ט בסה\"ד. ובפשוט יל\"פ ע\"פ דרכו דאשמעינן דאע\"ג דחלוקות זו מזו בהפסק אויר ביניהם מ\"מ כיון דנתחבר זה לזה בסביבות הסדקים נחשבים כנגע אחד ובטלה הטהורה לגבי הטמאה. והאע\"פ יתפרש כמו לפי' הר\"ש והרמב\"ם:",
+                "<b>ד\"ה חזרו הב'. </b>נ\"ל מדל\"ק כו' בין שנעשו בשר חי לגמרי ר\"מ מטמא. לכאורה תמוה דהא בשר חי הוא כש\"כ מבהק. ואולי דה\"א דוקא בהק שאין בו משום מחיה לכן גם שיעור מחיה לא בעי והוא ע\"ד דבעי רבא בשבועות (כב) שבועה שלא אוכל עפר בכמה ע\"ש. ואולם מש\"כ והכי אר\"מ בת\"כ. ליתא שם בבהק פלוגתא אלא סתמא תני בשר חי החוזר טמא ולא הבהק ולא פליג ר\"מ. רק שם בריש הפרק פליג ר\"מ על פחות מכעדשה. ומשמע דבשר חי דוקא וכפי' הא\"ר ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הרי. </b>ובחנם נקטו הכא בסוף שבוע שני דהא ההיא לאחר הפטור כו'. במחכ\"ת ל\"ד דלאחר הפטור היינו דלאחר ב' שבועות עדיין היתה הפריחה קיימת בשלימותה ופטרו הכהן ואח\"כ חזרו ראשי האברים. ובסוף שבוע שני היינו כשראהו הכהן מצאהו בחזירת רה\"א וזה לא נקרא לאחר הפטור כיון דלא פטרו הכהן עדיין. ולגוונא זו כוון ג\"כ הת\"כ באמרו מתוך הסגר:",
+                "<b>בא\"ד שהרמב\"ם מפרש הרי אלו כמות שהיו קודם שיכללהו הצרעת וטמא כו'. </b>במחכ\"ת ל\"ד יפה בפי' הרמב\"ם והוסיף מלת וטמא (והוא לביאור דברי הרמב\"ם לפי הבנתו בו וכ\"כ בשמו בדבור דלעיל) מה שלא נאמר בו. ובפירוש כתוב שם חזר טמא כמו שהיה קודם שיכללהו הצרעת. הרי דלא שב אלא על חלוקה ראשונה דהיינו שנטהר ע\"י הפריחה. אבל על שתי חלוקות האחרות אמר שם יחזור כמו שהיה קודם כלשון משנתינו. ולפ\"ז יתפרש הת\"כ כמו שפירשוהו הר\"ש והרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>פטור מן הפריעה ומן הפרימה. </b>בקרא מקדים פרימה לפריעה. בגדיו יהיו פרומים וראשו כו'. וי\"ל דלעולם מזכיר הדבר שהוא במעשה קודם לדבר שאין בו מעשה ולכן בקרא דאיירי בחיובם. הפרימה יש בה מעשה. והפריעה היא בשוא\"ת מעשה הגלוח. אבל התנא דאיירי בפיטורן הוויין להפך כמובן. וכן בקרא גופיה מקדים בכזה פריעה לפרימה ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו. את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. ועי\"ל ע\"פ שאמרו במדרש בר\"ר (פ\"א בסופה) דפעם מקדים שמים לארץ ופעם ארץ לשמים לומר ששניהם שוים ועוד חשיב שם הרבה כיוצא בזה. ועי' תשובת ש\"א סי' כ\"ט:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד מי שהיה מוחלט כו' שאילו הראה לכהן היה טמא. </b>נ\"פ דאדסיים פתח. ואחר כן בסיפא דסיפא בהרת ואין בה כו' קאי לפרושי רישא דרישא. ואזלא קושית התוי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואין פושין לעור הבשר כו'. </b>נ\"פ דה\"ה דאין מצטרפין. והנה אם אינו ידוע אם שחין אם מכוה דעת הרמב\"ם בפ\"ה מהט\"צ ה\"ו דטמא וע\"ש בכ\"מ. וצריך לחלק בין זה להא דאיתא בתוספתא פ\"ב בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות נולדה בהרת כח\"ג ובה ב\"ש ה\"ז להחליט. טעה וא\"י אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור. הביאה הר\"ש לעיל פ\"ה מ\"ד (וע\"ש בתוי\"ט) דהכא יודע הוא שעל נגע זה הוא מטמאו. משא\"כ שם א\"י על איזו שערות יטמאנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קצר. </b>ולא ה\"ל להביא ממרחק דהא במכילתין כו'. ל\"ד במחכ\"ת דהא אדרבה ר\"מ סובר שם בכ\"ש. אלא דהתם מיירי בשיעור הלבנונית. ובפ' ב\"ס מיירי בשיעור אורך השער עצמו וכמש\"כ שם הר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ששער. </b>וזו ראיה כו' עם השער הצהוב הוא טהור. צ\"ע דמקרא זה לא מוכח אלא אם אין בו שער צהוב דדינו להסגיר. אז אם היה בו שער שחור פוטרו מן ההסגר. אבל אם היה בו שער צהוב דדינו להחליט המבואר במקרא דלפניו אדרבה משמע דאינו מצילו השער שחור מדלא כתיב ביה התנאי דושער שחור אין בו. ולעד\"נ דדין זה דשחור מציל מידי צהוב מוכח מפסוק האחרון שבפרשה ואם בעיניו כו' ושער שחור צמח בו נרפא כו'. דלשיטת הר\"ש והרע\"ב לקמן במ\"ח לת\"ק דשם קאי על דאיכא ביה שער צהוב (ע\"ש בתוי\"ט ד\"ה אע\"פ ובמש\"כ שם בס\"ד). ולר' שמעון קאי נמי אפסיון. ולשיטת הרמב\"ם שם לכ\"ע קאי אתרווייהו. וא\"ת ע\"כ לא שמעינן דמציל מידי שער צהוב אלא הצומח. ומנין להמשואר שיציל. וכן לא שמעינן שיציל מן ההסגר אלא המשוייר. ומנין לצומח שיציל. י\"ל דילפינן מגז\"ש דושער שחור ��שער שחור ליתן את האמור בזה לבזה כו'. שוב ראיתי בת\"כ פ\"ט סי' י\"ד (כפי מה שהגיה הק\"א. וכן הר\"ש בראשית דבריו לביאור הת\"כ לקמן במ\"ג) אין לי אלא הצומח בסוף ומשואר בתחלה כו' ת\"ל שער שער ריבה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כדי שיהא ניכר אם פשה. </b>ק\"ל חדא דלטעם זה בחדא תיסגי. שנית דנתק משמע דנעקר השער מעיקרו וכמש\"כ הרמב\"ם ברפ\"ח מהל' ט\"צ. וגילוח איננו אלא מלמעלה ועיקרו משתייר וא\"כ אפי' גלח כל סביבותיו מ\"מ יהא ניכר אם יעקרו מעיקרן וכמו בהסגר ראשון ובשאר נגעים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכן בשער צהוב. </b>ומה שלא החליטו בתחלה על הפסיון כו' דאין מחליטין את המוחלט. זה אינו ענין לכאן דהתם היינו בנגע אחר. וכאן דבאותו נגע עצמו פשיטא דאין מחליטין אותו שנית. וכה\"ג השבתי על הר\"ב לעיל פ\"ז מ\"ג. ואולי גם מהר\"ם יכוון לזה ולא נקט לשון המשנה אלא לצחות בעלמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה נפרץ. </b>ונ\"ל לפי שהוא מפרש נפרץ מתחלה כו'. ול\"נ דאפי' בסוף שבוע נמי וכר\"ע לעיל פ\"ו מ\"ה לפי' המפרשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה זה לפנים מזה כו' כגון כו' מקיף נתק כגריס כו' דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה כו' (והוא מהר\"ש). </b>ק\"ל דא\"כ שאינו רחב רק כעדשה אין בו כגריס. דשיעור גריס הוא כדי שיכנס בתוך הנגע כגריס כמש\"כ הרע\"ב ברפ\"ו ועי' ברמב\"ם פ\"א מהל' צרעת ה\"ח והוא ברוחב ג' עדשים. ועמש\"כ לעיל פ\"ד מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אע\"פ. </b>ועל הראשונה שכתב דאדרבה כו' דשותיה דמר ל\"י כו'. ואני אומר דהק\"א דק שפיר דפי' דקרא הכי הוא. דקודם אמר והנה פשה טמא הוא. ועתה אומר ואם בעיניו כו' ר\"ל דלא פשה. ושער שחור כו' ר\"ל או אפי' פשה רק דשער שחור צמח כו' נרפא הנתק טהור הוא. וזה ג\"כ דלא כפי' הרנה\"ו בביאור ע\"ש. ולפירושו דואם בעיניו כו' ר\"ל בהפסיון הנזכר שלא הלך לו ודאי יפה דבר הק\"א. אבל מ\"מ נ\"ל ליישב פי' הקרא לשיטת הר\"ש והרע\"ב בהת\"ק. והוא דבקרא דלפניו מבואר דבשער צהוב או בפסיון טמא הוא כמו שהביא התוי\"ט לעיל בריש מ\"ב בשם הת\"כ. ואומר עתה ואם בעיניו כו' (ר\"ל דלא פשה אף אם היה בו שער צהוב) ושער שחור כו' טהור הוא. ולפי מה שביארתי הקרא לדעת הר\"ש והרע\"ב. צ\"ל דנרפא הנתק שב על חלוקה ראשונה ר\"ל על ואם בעיניו עמד דשם כ\"ע מודו דאם נולד לו שער צהוב או פסיון אח\"כ טמא (כמ\"ש הר\"ש בביאור התוספתא) וטהור הוא שב על החלוקה השניה דהוא ושער שחור צמח בו ובה פליגי הני תנאי. ודע דהרע\"ב לא באר כ\"צ בדברי רשב\"י בשם ר\"ש אם החליטו בשער צהוב ונשר ואח\"כ בא שער צהוב אחר או פשה. ובתוספתא איתא דריב\"נ מטהר בזה משום ר\"ש. וזה נכלל ג\"כ בדברי רשב\"י שבמשנתינו דקאמר כל נתק שטהר שעה אחת כו' וכ\"כ הר\"ש דריב\"נ ורשב\"י קיימי בחד שיטתא:",
+                "<b>ד\"ה רשב\"י בסופו. </b>דרשב\"י ל\"ל הא דתנן לעיל כו' ולע\"ד י\"ל דהתם מיירי שלא טיהרו הכהן עדיין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד כנגד שער מלמעלן. </b>עתוי\"ט שנדחק. ול\"נ משום דברוב בנ\"א למעלה באמצע הפדחת יש גידול שער ובהצדדין מזה ומזה אין בהן וקמ\"ל דאף המה כל שכנגד השער שבאמצע דינן כגבחת ואינן כעור בשר ונכון:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה איזו הא' בסופו. </b>אבל לשיטת הר\"ש כו' פרושא קמפרש לאכל נשם כו'. תמוה דהרי פירשו על מכה כו' כגון מכה גדולה כו'. אבל פשוט דלשיטתם אכל נשם או סכו ידוע שאין ראוי לגדל שער עוד. אבל מכות אינן שוות לכן התנה בה דוקא שאינה ראויה דהיינו מכה גדולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה יראו. </b>ל\"י כו' דכל עוד שלא ראהו הכהן כו'. ולנ\"פ דנ\"מ באם ראה הכהן בלא ידע שהיה של נכרי והסגירו איזה ימים קמ\"ל דלא עלו מן המנין ויחזור ויראנו. שוב מצאתי כן במל\"מ ספי\"ד בשם ע\"ח:",
+                "<b>ד\"ה דבר בסופו. </b>וכתב עוד כו' נ\"ל דיש בו כשיעור כו'. ותימה דהא תני אפי' חוט כו' ובת\"כ כל שהוא וכ\"ה ברמב\"ם בחבורו וכ\"כ הא\"ר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכהה בראשון יכבס ויסגיר. </b>אפי' פשה כ\"ה ברמב\"ם פי\"ב ה\"א. אך מש\"כ התוי\"ט בסה\"ד בשם הר\"ש מכבסו בסוף שבוע שני. לכאורה אינו מובן דנראה דהדין הוא דקורעו ושורפו. ואולי יכוון להא דכתיב וכובס שנית וטהר והיינו אחר קריעה כדכתיבנא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב כולן טהורים. </b>דאת הודאי כו' וא\"מ את הספק. לכאורה הא מ\"מ כבר טמא משום מוסגר. וצ\"ל כיון דמספק אינו יכול לא להסגיר ולא להחליט ע\"כ מטהרו. וכמו לעיל פ\"ה מ\"ד דע\"כ צריך הכהן לטהר שניהם. ולשון הר\"ש אינו מכוון בכאן שכתב לפי פי' הראשון דמוסגר היינו שכהה בסוף שבוע שני כפירושו לעיל מ\"ו וקרע כמשפטו ונתערב ואח\"כ נראה נגע באחד מהן דאם הוא במוסגר היה טעון שרפה והשתא דלא ידעינן דיניה כנראה בתחלה. דמשמע דטעון הסגר. וז\"א דהא אינו מסגיר ג\"כ בספק כדפי' הרע\"ב שם ומוכרח הוא מדקתני שם טהור:",
+                "<b>ד\"ה ועשאו מוכין. </b>אלא שלא הובדלו לגמרי. לא ידעתי לאיזה צורך הטיל התנאי הזה. וראיתי בר\"ש שגם הוא כתב כן. אבל נראה דהר\"ש דק שפיר לפירושו שהבאתי בסמוך ומיירי הכא שחזר אח\"כ הנגע בו. (דומיא דנתערב דמיירי שחזר כדפי' הר\"ש שם) דהיה טעון שרפה אם היה שלם. ואם חתכו לגמרי לפחות מגע\"ג מילתא דפשיטא היא דחזרה כמאן דליתא כיון דהשתא אינו ראוי ליטמא וכדתניא בתוספתא בצבעו או מכרו לעובד כוכבים. לכן פי' שלא הובדלו לגמרי וחזר במקום השלם שיש בו גע\"ג דאותו מקום טעון שרפה אבל מקום המוכין דהם פחות מגע\"ג טהור ומותר והוא כת\"ק דראב\"ש בתוספתא. אבל לפי' הרע\"ב תנאי זה אך למותר ול\"ד במחכ\"ת:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בגד המוסגר </b>וכתב מהר\"ם וכגון כו'. נראה כוונתו דאם לא היה ניכר הנגע אחר הצביעה אפי' בלא נתערב כיון דא\"י אם פשה וישרפנו או עמד ויכבסנו ויסגירנו היה טהור כמש\"כ לעיל. והתוי\"ט שגה בכוונתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בית טריגון. </b>וה\"ה בית כו' או חמש בת\"כ תניא כו'. ליתא דבת\"כ שנוי כלשון משנתינו. רק בתוספתא שנויה כמו שהביא הש\"ס בפ' ג\"פ:",
+                "<b>בא\"ד ואין להקשות דבשלמא התם איתרבי כו'. </b>ולעד\"נ דהתם דכתיב מפורש ארבע צריך ריבוי לבעלת ה' אבל הכא דלא כתיב רק קירות קירות הוי אפי' טובא בכלל. ולא שייך כאן לומר תפסת מרובה לא תפסת כמש\"כ בס\"ד בסנהדרין (טז ב') בד\"ה אחת. וממילא לדידי אפי' שש קירות ויותר נמי. אבל למהר\"ם דוקא חמש ולא יותר וישאר הקושיא מדוע לא תני במתני' דשש טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה עד. </b>עי' כה\"ד. ומוכח מדבריו דשיש לא הוה בכלל אבן. וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פי\"ד ה\"ח להדיא ע\"ש. ונראה דהוציא זה מרישא דמתני' דלא תני אלא הני דלא הוו בכלל אבנים ועפר דקרא (דעפר דתני היינו גושי) וכ\"מ מהכ\"מ שם. וצ\"ע מדוע לא יהיה בכלל אבן הא כתיב ואבני שיש (ד\"ה א' כ\"ט). ואולי משום דיש להן שם לווי. אך מאי דמשמע מהתוי\"ט שגם נסרים לא הוו בכלל עצים צ\"ע מנא ליה דאדרבה מדלא חשיב להו ברישא משמע דהוו בכלל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה פצים. </b>ושיעור האבנים כו' משאוי שנים. נ\"ל דיליף מדכתיב וחלצו את האבנים דמשמע דלכל אבן צריך שנים וכרבנן דר' יוסי בירושלמי חגיגה הביאוהו התוס' שם (ג') ד\"ה חרש ע\"ש. וזהו ג\"כ ממדת דבר הלמד מסופו:",
+                "<b>ד\"ה וקירות המחיצה. </b>ומהר\"ם כו' דגרסי' קירות המחצה מלשון ותהי המחצה לשון חלוקה. ול\"נ דאף לגירסת המחיצה יל\"פ לשון חלוקה כדאיתא ריש ב\"ב. ולפי הת\"כ שהביא התוי\"ט נ\"ל דקירות המחיצה הוא קיר שעושין בבית לחלקו לשנים כההיא דאיתא בעירובין (עב) בגמ' וש\"מ. וא\"צ להוציא לשון מחיצה מפשטיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עסק הוא לפנוי. </b>פי' הרע\"ב בתמיה. ואינו מחוור דאיכא למימר משום דשמא יצטרכם אחר ההסגר ולא יוכל להכנס שם להוציאם מפני שיתטמא בביאתו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא שתים תחת אחת. </b>הן לר\"ע לעיל מ\"ג דהלכה כוותיה ע\"כ ר\"ל בכאן שתחת אחת מהשתים שבהן הנגע לא יביא ב' וא\"כ ממילא משמע דלא יביא ג' או ד' תחת השתים. ונראה דלכן השמיטה המשנה סיומא דת\"כ וארבע תחת שלש תחת שתים וכן הרמב\"ם השמיטו בכוונה ודלא ככ\"מ והתוי\"ט:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שניהם. </b>וכ\"ת כו' וכן נמי כתיב אחר חלץ ל\"י. ול\"נ דתיבת חלץ הוא שם כמו תחלת דבר ה' בהושע וכן והדבר אין בהם (ירמיהו ה׳:י״ג) וכמו שאמר ואחרי הקצות. הטוח:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה והחוזר. </b>ונראה כו' אלא ה\"ה לפסיון וצירוף. עיין מה שכתבתי לעיל פ\"א מ\"ג:",
+                "<b>בא\"ד ע\"כ ליכא למידרש בפחות כו' שאין חזרה אלא כשחוזר הכל. </b>תימה דא\"כ מה זה דקאמר הת\"כ יכול כגריס כו'. ואפשר לומר דכגריס נמי מיקרי חזרה משום דעל אבן אחת לא היה מקודם רק כגריס והגריס השני היה באבן השני. ויתורא דהנגע ע\"כ אתא לרבות גריס שני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>נותץ את שלו ומניח את של חבירו. </b>נ\"ל דל\"ד של חבירו אלא ה\"ה אם הבית השנים היה ג\"כ שלו (וכן הא דר\"א נראה בפתין כו' ומניח את של חבירו) וכ\"נ מפירש\"י בחולין (קכ\"ח ב') וכ\"מ מהא דבית ועליה דלקמן דלא מפליג בין היו של שנים לשל אחד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה מלבנים. </b>כמין לבנים כו'. תימה דהא משמע לעיל פי\"ב מ\"ב דלבנים אינן בכלל אבניו דכתיב גבי ונתץ ועמש\"כ שם וכ\"כ הרמב\"ם בחבורו פי\"ד ה\"ח. ואולי קודם שנתלבנו הוו כמו טיט בעלמא ובכלל עפר ע\"ש בתוי\"ט ד\"ה ועפר:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מטמא מתוכו. </b>דלתוס' כו' מספקא להו כו' ולדידיה א\"ש טפי סיפא כו'. ועי' לקמן בדבור הסמוך. ונראה שלא ראה מש\"כ מהרש\"ל שם הגי' שהיה ברש\"י לפני התוס' דמתוכו היינו שנכנס כולו דרך אחוריו כו' ע\"ש. וסיפא פי' דנכנס דרך ביאה דמיטמא בביאת רובו:",
+                "<b>ד\"ה זה בסופו. </b>וזה שכתב רש\"י רובו ל\"ד כו'. הן גם התוס' בשבועות (יז ב') ד\"ה אפי'. כתבו כ\"פ רובו לבד. ואולי שהם מפרשים דראשו או רובו קאמר וכדאשכחן גבי ולד פ\"ק דנדה מ\"ה דנחשב כנולד ביציאת הראש או הרוב. אולם גזירת הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מ\"ש פירושו תרווייהו דוקא כדפסק הרמב\"ם בפ\"ט מהל' אה\"ט ה\"ג והוא מהתוספתא. וכן לענין ביאת מקדש בטומאה אשכחן בזבחים (לב ב') דקרי לכניסת ראשו ביאה במקצת דפריך שם וא\"א ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה כו'. משמע דאי ל\"ש ביאה א\"ש אע\"ג דתנן לקמן פי\"ד מ\"ט הכניס ראשו כו' ע\"�� בתוי\"ט בשם רש\"י. ולענין סוכה דשיעורה כדי ראשו ורובו עמ\"ש בסוכה (ג') בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה חזר. </b>וה\"נ כו' לא חליצה וקיצה וטיחה קאמר. תימה דמי ס\"ד לפרש כן דלפי' הר\"ש (והרע\"ב) הכוונה רק לנותצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאי קאי מצורע בבית עליה טהורה. </b>מזה אין ראיה כלל דאפי' במת כהאי גוונא טהור. ובמצורע אפי' מחיצה גבוהה עשרה מפסקת. ולר\"ש לקמן מי\"א אינו מטמא אלא עד ד' אמות. יותר הל\"ל דאם הבית מנוגע עליה טהורה. גם מה שפי' לקמן אבן א' שבבית המנוגע כו' אינו מדוייק והל\"ל שמבית המנוגע עי' רמב\"ם רפט\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הטמא. </b>והלכך גם הר\"ב כו' לא קפיד כו'. הן הר\"ב דק שפיר לאשמעינן רבותא דאפי' הטהור עובר טמא. והמשנה אשמעינן ג\"כ רבותא לאידך צד דאפי' הטהור עומד כל שהטמא עובר טהור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה טהור. </b>מדלא כתיב כו' דמשמע שעדיין כו'. ול\"נ דאם בביאת כולו ל\"צ קרא דוהבא כו' דלא גרע מכלים שבבית כדאמרי' בשבועות (יז ב') וע\"ש בתד\"ה אפי':"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה כדי. </b>וצ\"ל דל\"פ רבנן. לכאורה תמוה דהלא זה הוא להקל על ד\"ת לטהר את הטמא. ואולי דס\"ל דמדאורייתא אפי' שהה הרבה אינו מטמא דמושבו משמע שלו דוקא ולא של אחרים וכמו דדרשינן משכבו ולא הגזול (ב\"ק ס\"ו ב') וע\"ש בתד\"ה דגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה על רוחב ד\"א. </b>דבר\"פ א\"ע כו'. ול\"נ עוד סמך מהא דר\"ל במגילה (כ\"ז ב') דהמתפלל מרחיק ד\"א ומשתין. ואע\"ג דלא קאי הכי מ\"מ חזינן סברא דד\"א של תפלה נמשכין אחריה וגם ר' זכאי אמר שם מימי לא השתנתי מים בתוך ד\"א של תפלה:",
+                "<b>ד\"ה כל. </b>ורי\"ס כו' לפי שהיא ט\"ז כו'. לעניות דעתי יותר הל\"ל במה שחלוקין בעיקר הבאת טומאתן דבמצורע מחיצה מפסקת ואינו מטמא כאהל המת והוה דומה לענין דהכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רביעית. </b>אלא מכאן לעולין כו' וה\"נ כו'. ל\"ד דהתוס' לא הקשו אלא לר\"י דלמד למין במינו דאינן בטלין זה בזה והא הכא דם במים ה\"ל מין בשאינו מינו אבל לרבנן לק\"מ עי' ר\"ן נדרים (נב):",
+                "<b>ד\"ה נטל. </b>יש לדחות דלר\"ש אף לכתחלה א\"צ כו'. דבריו תמוהים מאד. א) דהא ר\"ש גופיה אמר ג\"כ הואיל ונשחטה שלא כמצותה ומשום הכי מתירה בהנאה דה\"ל שחיטה שאינה ראויה. ב) הלא הרמב\"ם פסק בפי\"א ה\"ז דלא כר\"ש. ול\"נ דהרמב\"ם מפרש שלא באזוב כו' היינו שגם אח\"כ לא נמצאו וכן משמע לשונו שכתב ואין שם אזוב כו':"
+            ],
+            [
+                "<b>העביר תער על כל בשרו. </b>לא עמדתי כאן ע\"ד הא\"ר שכתב מקום כנוס שער ונראה. דמלבד שיקשה עליו קושית התוי\"ט שעל הרע\"ב. הוא ג\"כ סותר את עצמו למש\"כ לקמיה במ\"ד \"נזיר שער ראשו. מצורע ולוים כל בשרם\". הנה כולל יחד מצורע ולוים. ולגבי לוים כתיב והעבירו תער על כל בשרם בלי שום פרט ומיעוט:",
+                "<b>בהרע\"ב מטמא כשרץ. </b>אדם ובגדים. ל\"ד במחכ\"ת דזה הלשון משמעו בכ\"מ דהאדם מטמא בגדים וז\"א כדאיתא בריש כלים. והכי הל\"ל אדם וכלים כלישנא דמתני' שם. ובפ\"י דפרה מ\"ב כתב לענין מדרס אדם וכלים. ואזיל בתר איפכא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה יקח. </b>דלא כשני שעירים כו'. דברי תימה הן דהא גם התם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני. ואחר הגרלה ה\"ט דיקח זוג משום דא\"א אלא בהגרלה. ולרב שם דהלכה כוותיה שני שבזוג ראשון יקרב וא\"כ שוים דינייהו דהכא ודהתם. ועוד דנמצאת ט��פה דמשמע מעיקרא (עי' ר\"ש) א\"כ לא נקבעו מעולם ופשיטא דא\"מ זא\"ז. אלא דכי אצטריך דרשה דת\"כ הוא משום דבקדושין (נ\"ז) משמע דלר\"י דהל' כוותיה האי נמצאת טרפה היינו לפירש\"י שנטרפה בשחיטתה. ולפי' התוס' היינו אפי' נקבו הדקין דא\"ל שאחר הבדיקה נעשו. וכיון דהלקיחה היתה בכשרות הוקבעו יחד (גם לדידן דקי\"ל שחיטה שא\"ר שמה שחיטה הוקבעו ג\"כ בשחיטה). ובצפרים גלי לן קרא דבע\"ח נדחין כמש\"כ התוי\"ט לקמן בדבור הסמוך:",
+                "סליק מסכת נגעים בעזרת אל דעים "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נגעים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Niddah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,208 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Niddah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נדה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. </b>נ\"ל דגם זה הוא מדברי חכמים. דהלל משמע דקאי אכל הנשים דקאמר שמאי. ואפי' אשה דיש לה וסת נמי אמר דמטמאה מפקידה לפקידה כיון דלא מפליג (וכה\"ג כתבו התוס' לקמן (לח ב) בד\"ה אימא בביאור פירש\"י ע\"ש) וכרבנן דר\"ד לקמן (דף ד ב) ופליגי חכמים עליה בתרתי. א' דמעל\"ע ממעט ע\"י כו'. ב' דבשיש לה וסת ד\"ש. ואח\"כ מיפרשא מתני' כסדר דבריהם. דפקידה דאמרי הוא אפי' עד דתשמיש. וד\"ש דאמרי כיצד כו'. והתוס' לקמן (דף ב) נדחקו בזה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכ\"א כו' אבל ז\"ש הר\"ב להוסיף לא ידענא כו'. </b>ול\"נ דכוונתו להוסיף על המיעוט והיינו דאם בדקה בחצי היום לא תטמא למפרע אלא י\"ח שעות. ובאם בדקה שעה א' אחר חצות להוסיף עד י\"ט שעות ואם איחרה עוד. להוסיף כשיעור האיחור. ואם בדקה בתחלת הלילה להוסיף עוד עד כ\"ד שעות:",
+                "<b>שם ד\"ה כל אשה כו' להיות בודקת [וכו']. </b>הנה הוסיף בהעתקת דבריהם תיבת וכו'. וכוונתו בזה לכוון דבריהם על הא דתנן התם תו ומשמשת בעדים וכדפירש\"י שם דקאי על אותן שדיין שעתן. ויפה כוון. והתו\"ח לא ירד לזה ועי' מהר\"ם:",
+                "<b>שם ד\"ה דיה שעתה כ\"כ הר\"ב כו' דודאי אורח בזמנו בא. </b>ולא יעמוד מלצאת חוצה. אולי כוונתו ליישב מדוע לא ניחוש דכך הוא וסתה שיתעכב הדם בבה\"ח טרם צאתו החוצה. לכן אמר ולא יעמוד כו' ור\"ל דחשש שמא נתעכב אינו אלא בפעם הזה שאנו דנין עליו. אבל לא שניחוש דבכל פעם היה כך ועמש\"כ בגמ' (סג ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מניקה עד שתגמול את בנה כו'. </b>עי' פי' הרע\"ב והוא מפי' הרמב\"ם וצ\"ל לפירושם דר\"מ וחכמים פליגי בפי' עד שתגמול שבדברי ת\"ק. דלר\"מ הגמלה ממש כמשמעה ולחכמים היינו זמן הגמלה וק\"ל. א) דלחכמים אינו מדוייק לישנא דעד שתגמול. ב) מדוע לא תני פלוגתתן במיניקה אחר כ\"ד חודש דלר\"מ ד\"ש ולחכמים מטמאה מעל\"ע (וזה י\"ל קצת ע\"פ מש\"כ התוס' לקמן (דף ט) ד\"ה לפיכך). ולפעד\"נ דג' מחלוקת בדבר. ובמתני' לא תני דעת השלישית שהיא דעת רי\"ה ור\"י ור\"ש שבברייתא (שם) דל\"ל דם נעכר כו'. אלא דעת ר\"מ וחכמים דאית להו לתרווייהו דם נעכר. ולפיכך סתמה ברישא עד שתגמול דמשמע אפי' מיניקתו ד' או ה' שנה. רק נקיט פלוגתתם בנתנה בנה למיניקה כו' ולחכמים אף באלו ד\"ש מטעם דאיבריה מתפרקין. ורי\"ה ור\"י ור\"ש דבברייתא היא דעת שלישית דל\"ל כלל סברת דם נעכר. אלא טעם דאיבריה מתפרקין. וחכמים דמתני' הם שאר חכמים זולתם שהיו בדורם כמו ר' נחמיה ר' אלעזר ר\"י הסנדלר עי' כתובות (דף לד) ובהקדמת הרמב\"ם לחבורו ובסה\"ד ותמצא עוד חכמים שהיו בימיהם. ולגי' התוספתא שהביא הגרי\"פ שם בברייתא דל\"ג ר' יהודה נוכל לחשוב גם אותו. ובר מן דין אשכחן לקמן (ח ב) מאן חכמים ר\"א וכה\"ג בד\"ט. ומאי דאיתא בגמ' ורבנן (פי' האי קרא דמי יתן טהור מטמא מאי עבדי ליה) הכוונה על ר\"י ור\"ש דברייתא (וא\"ש טפי מאי דקאמר ורבנן ולא קאמר וחכמים בלישנא דמתני') וקרי להו רבנן נגד ר' מאיר. וכן לקמן (דף ��ח ב) קרי להו רבנן אפי' נגד ר\"מ ורי\"ה. ובנדרים (דף עו ב) קרי רבנן לריב\"י ולראב\"ש אף נגד ת\"ק. ובפ\"ט דאהלות מי\"ב קרי לר\"א ור\"ש חכמים נגד הת\"ק לפי' מהר\"ם שהביא התוי\"ט שם. ובזבחים (קא) קרי רבנן לר\"י ור\"ש. ובמש\"כ דלא ר\"מ בלחוד ס\"ל דם נעכר אלא דגם חכמים ות\"ק דמתני' הכי ס\"ל. א\"ש הא דבכורות (דף ו ב) אמרי' מעיקרא סתם דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב. וכ\"מ בשבת (דף קמג ב) והוא משנה סוף מכשירין מ\"ש ברש\"י ותוס'. ובכתובות (דף ס' ב) אמר רשב\"ג לשון אין החלב נעכר. משמע דנעכר שוב לדם לצורך מזון העובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה ג' עונות ד\"ש. </b>וכן לעיל (דף ו) ולקמן (דף ט ב) הגי' אליעזר ביו\"ד. אבל בעירובין (דף מו) הגי' אלעזר בל\"י. וכ\"ה לקמן (דף יא ב) בתד\"ה אפי' וע\"ש במהרש\"א. וברש\"י בעירובין שם ר' אליעזר גרסי'. ואולי דאי גרסי' אלעזר הוה משמע דלא פליג על הא דד' נשים וקאי בשיטת ר' אליעזר. וא\"כ לא הל\"ל לר' אלעזר בגמ' למחשביה בהד' דהלכתא כוותיה דר' אליעזר כיון דר' אלעזר קאי כוותיה כמו דהוי קס\"ד דלהכי לא חשיב הא דמיאון משום דר\"א קאי כוותיה:",
+                "<b>שם רי\"א מעוברת ומיניקה שע\"ע ג' עונות ד\"ש. </b>עתוי\"ט. וכ\"ד תמוהין א) דקושייתו אינה כלום. דנ\"פ דלת\"ק אפי' ראתה עד שנודע עוברה ואח\"כ משנודע ראתה מיד ד\"ש. ולר\"י עד שתפסוק ג' עונות משנודע. ב) מאי דמתרץ דלת\"ק סגי בג' חדשים ואע\"פ שאינן צ' יום. ז\"א דהא ביבמות (דף לז) אמרי' היולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימיה. וימיה היינו ר\"ע יום לשמואל לקמן (דף לח) וא\"כ שליש היינו צ' יום שלמים. וכ\"מ ג\"כ מהראיה שמביא בעצמו מהרע\"ב דיבמות דהתם הוי ג\"כ משום הכרת העובר. ג) מש\"כ בתירוץ הב' דלת\"ק משהוכר העובר אע\"פ שלא מלאו לה ג\"ח ד\"ש. (כ\"נ לכאורה כוונתו). הלא בגמ' אמרי' וכמה הכרת העובר כו' ג\"ח. משמע דקודם לכן לא חשיב הכרה. אולם יש לדחוק לשונו בתירוצו הב' שכוון למש\"כ בתמיה הא'. וכמ\"ק מהב\"י בשם הרשב\"א שהביאו לסייעתא לתירוצו זה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אע\"פ.</b> אשה שיש לה וסת. וכן פי' בהא דומשמשת בעדים (וכ\"פ רש\"י). ונראה שדחקו לשון דיה שעתה ל\"י דנקט וכמו שפי' לעיל (י' ב') בד\"ה וסיימת בחדא. ולמש\"כ התוס' שם אין זה דיוק. וכן פירשו לעיל (דף ד' ב') ולקמן (בע\"ב) ד\"ה ומשמשת דקאי על הד' נשים ג\"כ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ופעמים כו'. </b>פירושא דצריכה כו' דרישא והכי תני ג\"כ ובשעה שהיא עוברת לשמש א\"ב. וא\"כ ע\"כ הא דתני ברישא ומשמשת בעדים היינו לאחר תשמיש. ואחד לו ואחד לה וכפי' והמשמשת בעדים דר\"פ לתירוץ ראשון שבגמ' לעיל (ה') וכ\"נ שתפסו לעיקר הא\"ר שם. ודלא כהרע\"ב שפי' שם כתירוץ השני. וכן דלא כפירושו ופירש\"י על הא דומשמשת בעדים דהכא. והרווחנו בזה שלא נצטרך למה שפירש\"י לקמן (בע\"ב) בד\"ה כאן שלא שמשה \"ולפני תשמיש ה\"ט דל\"ב בדיקה כו'\" הביאו ג\"כ התוי\"ט. דלדברינו באמת בעיא בדיקה לפני תשמיש לפי דקדוקו דרבא שם מדלא מפיק רישא בתולה שדמיה טהורין. והתם נכלל נמי עד שלפני תשמיש כדאמרן. ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה לתקן את הבית. </b>נראה שהוא ע\"ד שקרא ר\"י לאשתו ביתו (שבת דף קיח ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על שלה לאח\"ז טמאין מספק כו'. </b>לכאורה דטומאתה שהיא בספק אינה אלא משעת ביאה עד הבדיקה. אבל מהבדיקה ואילך טומאתה ודאי. אולם י\"ל דגם זה אינו אלא כ\"א לתלות. ומיירי דלא הרגישה בשעת בדיקה. (דאי ארגשה ה\"נ דבועלה לא הוה טמא אף בספק) והספק הוא דשמא הרגישה אלא היתה סבורה דהרגשת עד הוא. עי' לקמן ר\"פ הרואה בגמ' ולעיל (ג') תד\"ה מרגשת. ועל דם שלא בא בהרגשה נראה דאין שורפין אה\"ת כמו על הכתם שפסק הרמב\"ם בספ\"ג מהל' מו\"מ שאין שורפין עליו וכפירש\"י לקמן בסה\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ותדיח כו' בעד שבידה דאי אין בידה כו' </b>(וכ\"נ מפי' הרע\"ב) והוא כאוקימתא דר\"א והוא תמוה דהא אסיקנא לר\"א בקושיא והרמב\"ם בפיה\"מ מפרש המשנה כר\"ח וכ\"פ בחיבורו וכ\"פ הא\"ר. ועי' לח\"מ בפ\"ה מהל' שגגות ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משל משלו חכמים באשה. </b>כה\"ג לקמן במשנה ז' דפ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באליהו רבא ד\"ה אם אינו כו' משום מעיינות הנדה כרוקה ומ\"ר. </b>ותימה דהוא נגד מסקנת הגמ'. ואולי יש לו גי' אחרת. דלגי' שלפנינו קשה דהרי דם טהרה של מצורעת ב\"ה מטמאו משום מעיין לקמן במשנה ג' דפ\"ד מריבויא דלזכר שם בגמ'. ונ\"פ דגם שאר מראות שאינן מה' דמים שוים לדין זה. וא\"כ הלא נוכל לומר דר\"מ יליף גם נדה ממצורעת שדין מעיין יש להם. ואת\"ל דמה למצורעת שכן מטמאה בביאה (עי' פסחים סז ב' תד\"ה שכן טעון). מ\"מ הרי איכא למילף מהיקשא דהא בהאי קרא כתיב והדוה בנדתה וכדאמר אביי (לה) ואקשיה רחמנא מצורע לזב ע\"ש. ועמש\"כ לקמן בגמ' (לה ב') ברש\"י ד\"ה אמאי מטמאה (ובדף מב) בד\"ה מטומאה נטהרה בס\"ד. ורבנן איכא למימר דסברי דפלוגתת ב\"ש וב\"ה שם הוא להפך דב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין ע\"ש בתוי\"ט. ור\"מ ס\"ל כר\"י ברפ\"ה דעדיות דחשיב לה בקולי ב\"ש וחומרי דב\"ה וכסתמא דמתני' דלקמן. ובפרט דקי\"ל סתם מתני' ר\"מ. ולגי' דידן צ\"ל דכיון דבעדיות נשנה זאת בשם ר' יהודה משמע להגמ' דכל חביריו ור\"מ בכללן פליגי עליה וסברי דב\"ה לקולא. ולכן מקשה בפשיטות שפיר קא\"ל רבנן לר\"מ. והשתא תתחזק הקושיא ביותר על פסק הרמב\"ם לחומרא כב\"ה ע\"ש בתוי\"ט. ומש\"כ התו\"ח להוכיח מדאמר רבא שם דז\"ת הזב בין קטן ובין גדול ש\"מ דלא ס\"ל להפוך פלוגתתם דא\"כ תהוי הך דרשא אליבא דב\"ש. אינו כלום דא\"ל דס\"ל כתירוצא קמא דהגמ' שם דלב\"ש זכר מנקבה לא אתיא כו'. ולטעמיה טפי ה\"ל לדקדק מסתמא דגמ' (כח ב') ההיא מבע\"ל לכדרי\"צ דארי\"צ לזכר לרבות את המצורע למעיינותיו כו'. אלא כדאמרן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה המפלת כמין קליפה כו'. </b>הא דלא תני הכא אם יש עמהם דם טמאה. חדא דלא שכיחא כ\"כ כמש\"כ התוס' לקמן (כב ב') בד\"ה לפלוג ע\"ש. שנית דכיון דאם לא נימוחו תלינן במכה או בשומא כמו שאמרו הרופאים במעשה דראב\"צ (שם). לכן גם הדם שעמהם תלינן בהו. וצ\"ע לדינא. והא דלא תני בבבא שלאחריה גבי דגים כו' תטיל למים כו'. משום דבהו אמרי' דבריה הוו כעין ולד. וכמו שאריו\"ח לקמן (כב ב') אבל בריה לא הוי. וכמו בחתיכה שכתב רש\"י לקמן בד\"ה בלא דם דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר. ועי' בתד\"ה אלא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המפלת כו' אמר רבב\"ח כו' </b>ולכאורה לשיטת הרמב\"ם והרע\"ב אחריו דאוקמי לפלוגתייהו ביש בו מצורת אדם לבד (וכהברייתא דלקמן בגמ' (כג ע\"ב) וכפי' התוס' שם בד\"ה והתניא. ודלא כדבריהם בד\"ה שר\"מ דבתרתי פליגי) נפלו לבירא כל הטעמים האמורים כאן. וא\"כ ל\"ד התוי\"ט בהעתקתו הא דרבב\"ח על פי' הרע\"ב. וגם הרע\"ב עצמו בפ\"א דכריתות הביא טעם דר\"י א\"ש הואיל ונאמר בהן יצירה כאדם. אבל נ\"ל כיון דלא פליגי במין דגים כו' ויש להם מצורת אדם. משמע דבהו לא מהני צורת אדם ולכן אכתי טעמים אלו במקומם עומדים. אב�� לפי\"ז טעמים אלו בעינן אפי' לרבנן. ומהתוי\"ט משמע דאינו אלא לר\"מ:",
+                "<b>שם בתו\"ח על דברי התוי\"ט ד\"ה אם נמוחו כו' ובס' ש\"ל כתב דליכא נפקותא כו' מ\"מ מדקתני אם נמוחו טמאה משמע דאם לא טהורה. </b>לכאורה נעלם ממנו דברי הר\"ן בפ\"ב דמגילה שכ' שם דתנא דמתני' לא מעייל נפשיה בפלוגתא כו' וקתני והלועז ששמע אשורית יצא לכ\"ע ולרשב\"ג באשורית ויוונית ע\"ש. אבל באמת ל\"ד אהדדי דשם גם לרשב\"ג איצטריך האי דינא דהלועז ששמע אשורית יצא. אבל הכא לר\"י לא איצטריך כלל הא דאם נמוחו דהא בלא\"ה ג\"כ טמאה:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"א לענ\"ד י\"ל כו' יש ליישב קושיתם די\"ל דהתם כיון דאיכא כו' דע\"י פה\"ק בא דם כו' ע\"ש. </b>ול\"נ דאין זה דיחוי דא\"כ דנחשוב זה לס\"ס מ\"ט דת\"ק דסבר דאינו נאכל. אבל נראה דאישתמיטתיה במחכ\"ת דר' יהושע סבר בכריתות (דף יט) דבעינן שיודע לו במאי חטא. ולא מצינו מי שחילק בין חטאת שבאה על חטא לבין חטאת שבאה לאשתרויי בקדשים אלא לר' יוסי שם (דף ז' ב') ולית הלכתא כוותיה. אבל זה יקשה גם על הברייתא גופה. ואולי סברת ר\"י כיון דודאי ראתה. אין ספק לידה מוציא מידי ודאי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תשב לזכר כו'. </b>ואין לה דם טוהר אלא ל\"ג יום וכן הוא לשונו לקמן בריש מ\"ה. ול\"ד שהרי אין לה אלא כ\"ו ימי טוהר כי מדלית לה שבועיים דטומאת נקבה. ולשון רש\"י בר\"פ מזוקק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה יצא מחותך כו' משיצא רובו כו' כדרכו עד שיצא רוב ראשו. </b>לכאורה נראה להגיה דצ\"ל בהיפך ברישא עד שיצא רובו אינו כילוד ובסיפא משיצא רוב ראשו וכן הובא בלשון זה בבכורות (מו ב') וכן העתיקו התוס' בר\"פ בהמה המקשה. (ועי' לקמן (כט) תד\"ה מכלל). וכ\"ה הלשון בהרמב\"ם בחבורו ובטוש\"ע ע\"ש:",
+                "<b>שם ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו. </b>עי' מש\"כ בבכורות (סוף דף מו) להוכיח מהגמ' דשם דהכוונה משיצא הפדחת כולה עד החוטם. ועתה ראיתי להכ\"מ בפ\"י מהל' א\"ב ה\"ו שנדחק ליישב הגי' הישנה ברמב\"ם רוב פדחתו וכתב שסובר שאינו נקרא ראש (כצ\"ל שם וכמו שהוא בב\"י) אלא הגולגולת כו' ע\"ש ור\"ל עד החוטם. ולא נהירא כלל דא\"כ הל\"ל גם בנחתך ואם יצא פדחתו. אלא המחוור כאשר מצא מוגה למחוק תיבת רוב:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לזכר ולנקבה ולנדה. </b>כתב דחומרא דזכר הוא להצריכה טבילה לסוף מ' כדין טבו\"י ארוך כו' ע\"ש. ותימה דזהו כדברי ב\"ש לקמן (מ\"ז דפ\"י) במשנה ולקמן (דף עא ב) בברייתא וכפי שפי' הגמ'. ולב\"ה ל\"ל דטבו\"י ארוך תיבעי טבילה. ואין לומר דאף לב\"ה צריכה טבילה לקדש כדפי' הרע\"ב שם וכדמשמע קצת בפי' דהכא דלא הזכיר תרומה רק קדש ומקדש ועמש\"כ שם. ז\"א. דע\"כ לא מצרכי אלא לאחר הבאת כפרתה כמש\"כ שם וכאן אינה מביאה אלא לאחר פ' יום. וכ\"מ להדיא בגמ' כאן דלב\"ה א\"צ טבילה. ועוד תימה דבפשוט הל\"ל דנ\"מ בחששא דזכר להצריכה טבילה לסוף ז' וכדאיתא בגמ' הכא אף לב\"ה וצע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואין חייבין עליהן כו' אבל הרמב\"ם כתב כו'. </b>א\"כ לדידיה קשיא ודאי מאי א\"ח כו'. ול\"נ דהרמב\"ם יפרש דכינוי דעליהן מוסב על הכותים עצמן. (ותדע דהא משכב תני בל\"י והל\"ל עליו. אולם לפי מה שפי' הא\"ר כעליון ששוכב עליו אין מזה ראיה דל\"ר דנקיט י\"ל דקאי על תחתון ועליון הנזכרים אבל תימה שהוא דלא כמסקנת הגמ') ור\"ל דאם נגע בהן אדם ונכנס למקדש. וזה שלא כדברי התוס' (לג ב') ד\"ה שדרס. ועי' מל\"מ שם הלי\"ז שתירץ ג\"כ עד\"ז. ונראה דהתוי\"ט בעצמו הרגיש ג\"כ בזה במש\"כ בדבור הסמוך לקמן וזה מחזיק כו'. ומש\"כ עוד וראיתי בת\"כ כו' דאחרים אומרים ונשא עונו דבכבוס בגדים כו'. תמוה דמנ\"ל דאחרים פליגי על דרשה דלעיל דהאי ונשא עונו לא קאי אלא על ובשרו לא ירחץ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>באליהו רבא ד\"ה בש\"א כרוקה כו'. </b>דגזרו אטו יולדת בזוב והיינו דקתני סיפא ומודים כו' ומאי נ\"מ אי מודו ב\"ש כו'. ור\"ל אטו טעמא דב\"ש אתי לאשמועינן. וכה\"ג דייק הש\"ס ביבמות (קט) ובמנחות (יד ב') ע\"ש. אבל ק\"ל מעירובין (יא ב') במשנה משום ר\"י כו' לא נחלקו ב\"ש כו'. ועי' במהרש\"א על התוס' דשם (ריש דף יג) שפי' דבלא נחלקו ל\"ק וכי טעמא דב\"ש כו' דאשמעינן שפיר דבדבר זה מודו ב\"ש לב\"ה. ולפמש\"כ שם במשנה בס\"ד אין מזה סתירה להא\"ר. ועי' עוד בפ\"ד דמכשירין מ\"ד בר\"ש. ובתוי\"ט רפ\"ג דפאה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד. </b>נל\"פ דר\"ל דמשיצא הולד טמא ומטמא לח ויבש. דדם לידה גופה לא טהרה רחמנא לכ\"ע. ולא כדם טהרה של מצורעת דלא מטמא אלא לח אף לב\"ה לעיל (משנה ג'). וכ\"מ בכריתות (סוף דף ז') במשנה שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאין. וע\"כ ר\"ל כמו ברואה בליל פ\"א. וכן כל דמים שהיא רואה בתוך טומאת לידתה השניה. ואולי נפ\"ל ממיעוטא דממקור דמיה. והרווחנו בזה לדעת דרשה אחריתא שכתבו התוס' לרבנן מדמיה. ואין להקשות לרבנן דאמרי לטהורי מק\"ו. דהרי ימי לידתה אין ראויין לרבה בגמ' (לז ב'). ואפ\"ה טמא דמה כדם נדה. זה אינו כלום. דהרי גם בימי נדתה אינה נעשית נדה ע\"י. דאפי' בלידה יבשתא ולא ראתה עד סוף השבוע טובלת לערב וא\"צ למנות מינה שבעה כדמוכח בגמ' (מב) ע\"ש ברש\"י ד\"ה טומאה בלועה (ועי' ס\"ט סי' קצ\"ד סק\"ב בד\"ה אך) והטיפה עצמה מטמאה כמו כן בימי זיבתה לח ויבש ודו\"ק בכ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושומרת יום כו' כ' הרע\"ב הרואה כו' וטובלת לערב לאו דוקא שהרי כו'. </b>וכ\"ד תמוהין. א) דאישתמיטתיה גמ' ערוכה לקמן (סז ב') א\"ל ר\"פ לרבא כו'. ליטבלינהו ביממא דז' משום דר\"ש כו' וע\"ש בתוס'. ב) מש\"כ דמן הסתם כו' שתטבול לערב. הלא אם תטבול בעוד יום יהיה לה לערב הע\"ש ותטהר לגמרי. אבל אם תמתין מלטבול עד הערב לא יהיה לה הע\"ש עד למחר בערב. ג) מש\"כ שאם כו' ואח\"כ תראה אין בטבילתה כלום. הלא תיהני לה שלא תטמא בהיסט אף אם תראה אח\"כ כמש\"כ בס\"ד בשילהי מכילתין ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומטמאין בכל שהוא כו'. </b>פשוט דקאי על כל הנזכרים למעלה דהמה דם זוב וקרי. וכ\"מ בכ\"ד דדם ג\"כ מטמא בכ\"ש. וכן פירש\"י בגמ' (מב) בד\"ה ולטמא במשהו. וכ\"פ הרמב\"ם ברפ\"ה מהל' א\"ב. ולא עמדתי ע\"ד בפיה\"מ שכ' ומטמאים בכ\"ש רומז אל ש\"ז והזוב. וכן נמשך הרע\"ב אחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופוטר מן היבום כו'. </b>וגם בגמ' איתמר (ר\"ל הא דק\"ל שכלו לו חדשיו) אדאמרי' כחתן שלם כו' משמע ששאר הדינין שוין בין כלו בין לא כלו. ונשמטו מן התוי\"ט דברי רש\"י (דף מ\"ד ע\"ב) ד\"ה כמאן דלא כר\"ש שכתב דאכולה מתני' קאי דקא חשיב בן יום אחד בן קיימא. ועי' לח\"מ פ\"א מהל' יבום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחייבין עליה משום א\"א. </b>עי' בא\"ר שכ' דגבי בן תשע לקמן לא קתני וחייבין עליה משום א\"א שאין קנינו קנין גמור כו' כדקתני ואינו נותן גט עד שיגדיל. אדרבה מזה משמע לפשטיה דקנה לגמרי כיון דסגי לה בגט בלא חליצה. עד שהוצרך רב לתרץ דה\"ק לכשיגדיל יבעול כו':",
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה וחייבין כו'. </b>ומיהו ודאי דרש\"י ה\"מ לאסבורה נמי במסרה אביה לביאה כו'. ול\"נ דרש\"י דק שפיר דמלשון מתני' משמע דאף דהיא א\"א מכבר אפ\"ה א\"ח עליה רק אם בא עליה אחר ג\"ש ויום א'. ובקדושין הלא לא נעשית א\"א ג\"כ אלא לאחר ג\"ש ויום א':",
+                "<b>שם ד\"ה והיא פטורה. </b>דבריו בזה הדבור מגומגמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ונסקלת ע\"י. </b>בא\"ר כתב לחלק לרבא בין קטן לקטנה משום דפיתוי קטנה אונס הוא אבל קטן לאו אנוס הוא דאין קישוי אלא לדעת. בעניותי לא הבנתי דכמו דקטנה אפי' מזידה נקרא אונס משום דדעת שלה אינה שלמה. כן קטן נמי מאי הוה דאין קישוי אלא לדעת כיון דדעתו אינה שלמה. ועי' מש\"כ בחדושי על הרמב\"ם בפ\"ב מהל' סוטה ה\"ד בס\"ד:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קנאה. </b>וכ\"ד תמוהין. א) דמאי ס\"ד לחלק בין לזכות בנכסי אחיו לבין ליורשה הלא תרווייהון דבר שבממון הם. ב) דכיון שכן. מטמא לה נמי מטעם המבואר ביבמות (סוף דף פט) ע\"ש. ג) למאי דפסיקא ליה לדעת הה\"מ דמדאורייתא קני לה (אף דמדרבנן לא עשאוה אלא כמאמר בגדול) דיורשה ומטמא לה. א\"כ הלא דעת רש\"י בקדושין (יט) ג\"כ דמדאורייתא סגי לה וכ\"פ שם להדיא דהא דתנן קנאה היינו ליורשה. והתוס' שם העתיקו משמו ג\"כ וליטמא לה. דבאמת טומאתו תלויה בירושתו כמו שהוא ביבמות שם. וזה נראה כעין דאישתמיטתיה במחכ\"ת. ד) כיון שרש\"י פי' בסמוך דוא\"מ בתרומה קאי איבם ב\"ט. א\"כ נראה לכאורה דאינו (מטמה) [מטמא] לה ג\"כ ועי' ביבמות שם. ועי' בב\"ש סי' ק\"ע סקי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משל משלו חכמים באשה. </b>כה\"ג לעיל (יז ב') במשנה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והיא אילונית כו' עד שתהיה בת ל\"ה שנה ויום א'. </b>וכן כתב לקמן באיש ובגמ' תני ר' חייא עד רוב שנותיה. וכ\"א בהרמב\"ם בפי' ובחבורו. וק\"ק לפי מש\"כ התוי\"ט לעיל במ\"ו בשם הרמב\"ם שחיי האשה קצרים מחיי האיש ברוב. לא ה\"ל להשוותן כאן ברוב שנותיהן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל כלי חרס כו' ונ\"מ להא דקי\"ל כו' לקדש בו מי חטאת. </b>כ\"כ רש\"י. והרע\"ב עוד הוסיף ביאור דהיינו לתת בתוכו מים של א\"פ. משמע דר\"ל מים המקודשים בא\"פ. אבל באמת תרי מילי נינהו. ולשניהון ר\"ל לקידוש ולהזאה בעינן כלי שלם כדאיתא בפ\"ה דפרה מ\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ויש שמיטמא כו' כתב הרע\"ב כגון בשר ודגים כו'. </b>ואין לקיים גי' הס' בשר דגים ומשום דבהמה חייבת במעשר. דהא בשר עוף אין חייב במעשר. והל\"ל נמי בשר חיה. ומה שהקשה מדוע לא חשיב סטיס וקוצה. כעת ל\"י מאין פסיקא ליה דמטמאו טומאת אוכלים וישוב התו\"ח על כמהין ופטריות אין לו שחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי זה מקולקלת אינה יודעת כו' וכפירש\"י. </b>ואף בלבשתה היום אחר כבוס דאין לחוש רק לאותו היום משכחת לה קלקול. דאם תראה ראיה גמורה למחר וליומא אחרא תצטרך לחזור ולמנות ז' ימים מאותו היום. עי' לקמן בגמ' (נג ב') ובתד\"ה עצמה וד\"ה שהוא ולעיל (ו) ד\"ה ואינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תחלת נדה וסוף נדה בגמ' מפרש דה\"ק כו'. </b>הן לפי פשטות פירושו יש ג\"כ חסרון בלשון משנתינו תיבות ובשביעי לנדתה לבד סירוס התיבות הנמצאות בה. גם תיבת לכולן אינה מדוקדקת כיון דלא קאי רק אשתי בבי בתרייתא. עי' תוס' כתובות (ח'). ולענ\"ד נל\"פ הרואה יום י\"א בה\"ש (אשר אז הוא) תחלת נדה וסוף זיבה. (או שהיא רואה בעת) תחלת זיבה וסוף נדה (דהוא בסוף יום הז' לנדתה). (או). יום מ' כו' בה\"ש לכולן הרי אלו. (פירוש כל הארבע הללו). טועות. וזהו הנשוא דכולהו בבי (ר\"ל תיבות הרי אלו טועות) ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והניע כו' ואני שמעתי ליחה היורדת מן החוטם. </b>והתור\"ע הקשה ע\"ז מהא דקתני בברייתא ניעו ומי האף. ואישתמיטתייהו דרש\"י פי' כן בב\"ק (ג' ב') והתוס' שם הקשו עליו מהברייתא הזאת. ואנכי ישבתיו שם בעז\"ה ע\"ש. אבל לכאורה אכתי קשה מהא דפליגי לקמן רב וריו\"ח במי האף. ולא נקטי פלוגתייהו על ניעו דקדים. ולא עוד אלא דמשמע שם דבניעו גם רב מודה דקאמר שם ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני מוכח להדיא דבניעו לכ\"ע טמא לעולם. וי\"ל דליחה עבה היוצא מהחוטם לכ\"ע מעיין הוא דמתעגל ויוצא. אבל מי האף שהוא צלול כמים שקורין קאטיר כמש\"כ בב\"ק שם אינו מתעגל כ\"כ (וכן מעיד הנסיון) ולהכי פליגי ביה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומטמא בין לח בין יבש. </b>נראה דיבש דשרץ אינו יבש ממש דהא שרץ יבש אינו מטמא כדאיתא בר\"פ וכל הטומאות כשעת מציאתן כדלעיל. או דמיירי בשלדו קיימת דטמא אפי' יבש כדר\"ל לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע כו'. </b>משמע דוקא בה אבל בבנה או בבעלה אינו תולה אלא במכה לחה. ול\"מ בפוסקים שדברו בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר. </b>עיין בהרע\"ב ותוי\"ט דפי' דאפי' ברישא נמי מטהר לכתחלה. וכ\"נ מלשון רש\"י אבל התוס' לעיל (יד ב') כ' דלפי' ר\"ח לא קאי ארישא. ובב\"ב (סא ב') בתד\"ה ל\"צ נסתפקו בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ג' נשים שלבשו חלוק אחד כו' כולן טמאות. </b>לכאורה קשה הא קי\"ל דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. עי' בפ\"ט דטהרות מ\"ט נמצא בגג המעטן טהור ובתו\"ח שם ולעיל (ד') בפלוגתת ריו\"ח ור\"ל. ולכאורה הייתי ר\"ל דע\"כ ל\"א א\"מ טומאה ממל\"מ אלא דוקא אם מקום שנמצא טמא ממ\"נ לכן תולין הקלקלה במקולקל. אבל היכא די\"ל אדרבה זה המקום שנמצא בו טהור והמאורע נתהוה במקום הראשון כמו הכא בכתם לא תלינן אותה על מקום מציאתה. ועי' לעיל (נ\"ח סע\"א) ובתוס' שם מה שהביאו מפרק המדיר:",
+                "<b>שם ישבו על ספסל של אבן כו' ר\"נ מטהר. </b>מסדור לשון המשנה היה משמע דלא מטהר אלא בג' נשים דניתוסף לזה עוד ספק מאיזו אשה בא. אבל מסיום דבריו כל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ל\"מ כן. וכן מהא דשמואל בר\"פ דלעיל בדקה קרקע כו' טהורה דמוקי ליה ר\"א שם כוותיה מוכח דאפי' באשה יחידה נמי מטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה כו'. </b>הא\"ר הקשה מדוע לא תני הכא נמי בדקו שתים ומצאו טמאות כו' כדתני במשנה הסמוכה לקמן כו' ע\"ש. ול\"נ דלק\"מ דהכא כיון דתני דשתים תולין באחת. ממילא וכש\"כ דאחת תולה בשתים. משא\"כ לקמן אשמעי' רבותא דאפי' שתים תולין באחת. ועוד הכא דלא שייך למיתני שלשתן ומצאו טמאות כולן טמאות דפשיטא להכי לא תני נמי שתים ומצאו טמאות. משא\"כ לקמן דאיצטריך לאשמעינן שלשתן ומצאו טהורות כולן טמאות אפי' לרבנן דפליגי בגל. לא רצה לדלג ותנא נמי שתים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שלא טעם כו' כל אותו הלילה כו' ועי' פי' הרמב\"ם ובחבורו. </b>וכ\"ע הה\"מ שבגמ' (סג) נתבאר כל הבבא. ואנכי תמה. א) דנראה דפסק כדס\"ד דר\"פ. ורבא דחייה. ב) מה שהצריך שיהא ישן מחצות הלילה עד הבקר. ובגמ' משמע דלא בעינן אלא שרגע חצות הלילה יעבור עליו בשינה. עי' ברכות (ג' ב') מעולם ל\"ע עלי חצות לילה בשינה. ועמש\"כ בס\"ד שם (כו ב') בד\"ה איבע\"ל. ג) מש\"כ דרק עד ג' שעות ביום כו'. ובגמ' משמע דשיעור הפרק ששנה הוא בכדי רוב דבורו של ג\"ש. אבל כל שלא שנה כשיעור הזה אפי' כל היום נקרא רוק תפל. וע\"כ גי' ופירושים אחרים ה\"ל בסוגיא זו והה\"מ לא העיר מאומה בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נותנין כו' ואפי' רואה כו' וכ\"כ רש\"י. </b>פשוט דר\"ל אפי' רואה עתה וכדאיתא לעיל (יא ב') ל\"ש אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מ\"ת. והתו\"ח נראה שהבין כוונתו להא דארנב\"י בגמ' ואפי' ראתה. ול\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א א\"מ משום כתם כו' ובגמ' מכלל דת\"ק כו'. </b>ק\"ל מדוע לא נאמר דטעמא דת\"ק שמא תתעלף כמו במשנה דלעיל. ואדרבה מ\"ט דר\"י דלא גזר כאן. ואולי משום דלא שכיחא שתצא דם לאח\"מ לכן לא גזרו בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כמגע (הב'). </b>וא\"כ משקה של קדש כו' הוי שני. מאי איריא משקה אפי' אוכל נמי וכדמקשה ממעילה דהתם הוי אוכל. ועוד כיון דדינה כמגע ט\"מ הא קי\"ל בפ\"ב דטהרות מ\"ו דאפי' שלישי דתרומה מטמא משקה קדש להיות תחלה ופי' הרע\"ב דכה\"פ אה\"ק מטמא משקה קדש להיות תחלה וכש\"כ מגע ט\"מ שהוא ראשון. ולזה י\"ל דטבו\"י אינו בכלל זה וכמו דאינו בכלל כה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה בפ\"ח דפרה מ\"ז וכן התוס' בחולין שהביא התוי\"ט נקטי נמי דאפי' משקה קדש לא הוו אלא שני. ונראה הא דנקט משקה קדש נמשך אחר לשון התוס' בחולין שם. ואינהו שפיר נקטי משקה דבה איירינן שם. והתוי\"ט ל\"ד במחכ\"ת אגב שיטפיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט בד\"ה א\"צ טבילה. </b>קוטב דבריו דמחו\"כ אף קודם כפרה מהני ליה טבילה ליגע בקדשים. וברפ\"ג דחגיגה הבאתי שזה נגד גמ' ערוכה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסוף המשנה ומגען ובעילתן תלוין. </b>לכאורה יפלא מדוע שביק התנא מו\"מ דאיירי בהו בבבי קמייתא. ונ\"ל דהתנא רמז לנו במאי דתני ומגען תלוין הדין המבואר במגילה (ח' ב') בזב שטבל ביום הז' לספירה וראה אח\"כ בו ביום דסותר ומטמא למפרע מו\"מ. מ\"מ הסיטו אינו טמא למפרע. וה\"ה גבי זבה (רמב\"ם ספ\"ה מהל' מו\"מ). ואשמעינן כאן דגם בשומרת יום כנגד יום הדין כן דדוקא מגען תלוין אבל הסיטן טהור ודאי:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מטמאין מו\"מ (בסה\"ד). וברפ\"ק דזבים אכתוב דלבועלה תולין וא\"כ קרא אסמכתא בעלמא. </b>ותמוה מאד דהתם מיירי בבעלה ביום שלאחריו אחר טבילה הוא דתולין דאם לא תראה אח\"כ הוא טהור. אבל הכא שבעלה בערב דלא ספרה עדיין כלל (דספירת לילה לאו ספירה) ודאי טמא ומטמא מו\"מ אפי' אם לא תראה ובהכי מיירי קרא. או אפי' בבעלה ביום אחר טבילה וראתה אח\"כ (והוא בתוך י\"א) מטמא למפרע מדאורייתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Niddah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,205 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Niddah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Niddah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. </b>נ\"ל דגם זה הוא מדברי חכמים. דהלל משמע דקאי אכל הנשים דקאמר שמאי. ואפי' אשה דיש לה וסת נמי אמר דמטמאה מפקידה לפקידה כיון דלא מפליג (וכה\"ג כתבו התוס' לקמן (לח ב) בד\"ה אימא בביאור פירש\"י ע\"ש) וכרבנן דר\"ד לקמן (דף ד ב) ופליגי חכמים עליה בתרתי. א' דמעל\"ע ממעט ע\"י כו'. ב' דבשיש לה וסת ד\"ש. ואח\"כ מיפרשא מתני' כסדר דבריהם. דפקידה דאמרי הוא אפי' עד דתשמיש. וד\"ש דאמרי כיצד כו'. והתוס' לקמן (דף ב) נדחקו בזה:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה וחכ\"א כו' אבל ז\"ש הר\"ב להוסיף לא ידענא כו'. </b>ול\"נ דכוונתו להוסיף על המיעוט והיינו דאם בדקה בחצי היום לא תטמא למפרע אלא י\"ח שעות. ובאם בדקה שעה א' אחר חצות להוסיף עד י\"ט שעות ואם איחרה עוד. להוסיף כשיעור האיחור. ואם בדקה בתחלת הלילה להוסיף עוד עד כ\"ד שעות:",
+                "<b>שם ד\"ה כל אשה כו' להיות בודקת [וכו']. </b>הנה הוסיף בהעתקת דבריהם תיבת וכו'. וכוונתו בזה לכוון דבריהם על הא דתנן התם תו ומשמשת בעדים וכדפירש\"י שם דקאי על אותן שדיין שעתן. ויפה כוון. והתו\"ח לא ירד לזה ועי' מהר\"ם:",
+                "<b>שם ד\"ה דיה שעתה כ\"כ הר\"ב כו' דודאי אורח בזמנו בא. </b>ולא יעמוד מלצאת חוצה. אולי כוונתו ליישב מדוע לא ניחוש דכך הוא וסתה שיתעכב הדם בבה\"ח טרם צאתו החוצה. לכן אמר ולא יעמוד כו' ור\"ל דחשש שמא נתעכב אינו אלא בפעם הזה שאנו דנין עליו. אבל לא שניחוש דבכל פעם היה כך ועמש\"כ בגמ' (סג ב):"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה מניקה עד שתגמול את בנה כו'. </b>עי' פי' הרע\"ב והוא מפי' הרמב\"ם וצ\"ל לפירושם דר\"מ וחכמים פליגי בפי' עד שתגמול שבדברי ת\"ק. דלר\"מ הגמלה ממש כמשמעה ולחכמים היינו זמן הגמלה וק\"ל. א) דלחכמים אינו מדוייק לישנא דעד שתגמול. ב) מדוע לא תני פלוגתתן במיניקה אחר כ\"ד חודש דלר\"מ ד\"ש ולחכמים מטמאה מעל\"ע (וזה י\"ל קצת ע\"פ מש\"כ התוס' לקמן (דף ט) ד\"ה לפיכך). ולפעד\"נ דג' מחלוקת בדבר. ובמתני' לא תני דעת השלישית שהיא דעת רי\"ה ור\"י ור\"ש שבברייתא (שם) דל\"ל דם נעכר כו'. אלא דעת ר\"מ וחכמים דאית להו לתרווייהו דם נעכר. ולפיכך סתמה ברישא עד שתגמול דמשמע אפי' מיניקתו ד' או ה' שנה. רק נקיט פלוגתתם בנתנה בנה למיניקה כו' ולחכמים אף באלו ד\"ש מטעם דאיבריה מתפרקין. ורי\"ה ור\"י ור\"ש דבברייתא היא דעת שלישית דל\"ל כלל סברת דם נעכר. אלא טעם דאיבריה מתפרקין. וחכמים דמתני' הם שאר חכמים זולתם שהיו בדורם כמו ר' נחמיה ר' אלעזר ר\"י הסנדלר עי' כתובות (דף לד) ובהקדמת הרמב\"ם לחבורו ובסה\"ד ותמצא עוד חכמים שהיו בימיהם. ולגי' התוספתא שהביא הגרי\"פ שם בברייתא דל\"ג ר' יהודה נוכל לחשוב גם אותו. ובר מן דין אשכחן לקמן (ח ב) מאן חכמים ר\"א וכה\"ג בד\"ט. ומאי דאיתא בגמ' ורבנן (פי' האי קרא דמי יתן טהור מטמא מאי עבדי ליה) הכוונה על ר\"י ור\"ש דברייתא (וא\"ש טפי מאי דקאמר ורבנן ולא קאמר וחכמים בלישנא דמתני') וקרי להו רבנן נגד ר' מאיר. וכן לקמן (דף לח ב) קרי להו רבנן אפי' נגד ר\"מ ורי\"ה. ובנדרים (דף עו ב) קרי רבנן לריב\"י ולראב\"ש אף נגד ת\"ק. ובפ\"ט דאהלות מי\"ב קרי לר\"א ור\"ש חכמים נגד הת\"ק לפי' מהר\"ם שהביא התוי\"ט שם. ובזבחים (קא) קרי רבנן לר\"י ור\"ש. ובמש\"כ דלא ר\"מ בלחוד ס\"ל דם נעכר אלא דגם חכמים ות\"ק דמתני' הכי ס\"ל. א\"ש הא דבכורו�� (דף ו ב) אמרי' מעיקרא סתם דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב. וכ\"מ בשבת (דף קמג ב) והוא משנה סוף מכשירין מ\"ש ברש\"י ותוס'. ובכתובות (דף ס' ב) אמר רשב\"ג לשון אין החלב נעכר. משמע דנעכר שוב לדם לצורך מזון העובר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה ג' עונות ד\"ש. </b>וכן לעיל (דף ו) ולקמן (דף ט ב) הגי' אליעזר ביו\"ד. אבל בעירובין (דף מו) הגי' אלעזר בל\"י. וכ\"ה לקמן (דף יא ב) בתד\"ה אפי' וע\"ש במהרש\"א. וברש\"י בעירובין שם ר' אליעזר גרסי'. ואולי דאי גרסי' אלעזר הוה משמע דלא פליג על הא דד' נשים וקאי בשיטת ר' אליעזר. וא\"כ לא הל\"ל לר' אלעזר בגמ' למחשביה בהד' דהלכתא כוותיה דר' אליעזר כיון דר' אלעזר קאי כוותיה כמו דהוי קס\"ד דלהכי לא חשיב הא דמיאון משום דר\"א קאי כוותיה:",
+                "<b>שם רי\"א מעוברת ומיניקה שע\"ע ג' עונות ד\"ש. </b>עתוי\"ט. וכ\"ד תמוהין א) דקושייתו אינה כלום. דנ\"פ דלת\"ק אפי' ראתה עד שנודע עוברה ואח\"כ משנודע ראתה מיד ד\"ש. ולר\"י עד שתפסוק ג' עונות משנודע. ב) מאי דמתרץ דלת\"ק סגי בג' חדשים ואע\"פ שאינן צ' יום. ז\"א דהא ביבמות (דף לז) אמרי' היולדת לט' עוברה ניכר לשליש ימיה. וימיה היינו ר\"ע יום לשמואל לקמן (דף לח) וא\"כ שליש היינו צ' יום שלמים. וכ\"מ ג\"כ מהראיה שמביא בעצמו מהרע\"ב דיבמות דהתם הוי ג\"כ משום הכרת העובר. ג) מש\"כ בתירוץ הב' דלת\"ק משהוכר העובר אע\"פ שלא מלאו לה ג\"ח ד\"ש. (כ\"נ לכאורה כוונתו). הלא בגמ' אמרי' וכמה הכרת העובר כו' ג\"ח. משמע דקודם לכן לא חשיב הכרה. אולם יש לדחוק לשונו בתירוצו הב' שכוון למש\"כ בתמיה הא'. וכמ\"ק מהב\"י בשם הרשב\"א שהביאו לסייעתא לתירוצו זה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אע\"פ.</b> אשה שיש לה וסת. וכן פי' בהא דומשמשת בעדים (וכ\"פ רש\"י). ונראה שדחקו לשון דיה שעתה ל\"י דנקט וכמו שפי' לעיל (י' ב') בד\"ה וסיימת בחדא. ולמש\"כ התוס' שם אין זה דיוק. וכן פירשו לעיל (דף ד' ב') ולקמן (בע\"ב) ד\"ה ומשמשת דקאי על הד' נשים ג\"כ:",
+                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ופעמים כו'. </b>פירושא דצריכה כו' דרישא והכי תני ג\"כ ובשעה שהיא עוברת לשמש א\"ב. וא\"כ ע\"כ הא דתני ברישא ומשמשת בעדים היינו לאחר תשמיש. ואחד לו ואחד לה וכפי' והמשמשת בעדים דר\"פ לתירוץ ראשון שבגמ' לעיל (ה') וכ\"נ שתפסו לעיקר הא\"ר שם. ודלא כהרע\"ב שפי' שם כתירוץ השני. וכן דלא כפירושו ופירש\"י על הא דומשמשת בעדים דהכא. והרווחנו בזה שלא נצטרך למה שפירש\"י לקמן (בע\"ב) בד\"ה כאן שלא שמשה \"ולפני תשמיש ה\"ט דל\"ב בדיקה כו'\" הביאו ג\"כ התוי\"ט. דלדברינו באמת בעיא בדיקה לפני תשמיש לפי דקדוקו דרבא שם מדלא מפיק רישא בתולה שדמיה טהורין. והתם נכלל נמי עד שלפני תשמיש כדאמרן. ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה לתקן את הבית. </b>נראה שהוא ע\"ד שקרא ר\"י לאשתו ביתו (שבת דף קיח ב'):"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא על שלה לאח\"ז טמאין מספק כו'. </b>לכאורה דטומאתה שהיא בספק אינה אלא משעת ביאה עד הבדיקה. אבל מהבדיקה ואילך טומאתה ודאי. אולם י\"ל דגם זה אינו אלא כ\"א לתלות. ומיירי דלא הרגישה בשעת בדיקה. (דאי ארגשה ה\"נ דבועלה לא הוה טמא אף בספק) והספק הוא דשמא הרגישה אלא היתה סבורה דהרגשת עד הוא. עי' לקמן ר\"פ הרואה בגמ' ולעיל (ג') תד\"ה מרגשת. ועל דם שלא בא בהרגשה נראה דאין שורפין אה\"ת כמו על הכתם שפסק הרמב\"ם בספ\"ג מהל' מו\"מ שאין שורפין עליו וכפירש\"י לקמן בסה\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ותדיח כו' בעד שבידה דאי אין בידה כו' </b>(וכ\"נ מפי' הרע\"ב) והוא כאוקימתא דר\"א והוא תמוה דהא אסיקנא לר\"א בקושיא והרמב\"ם בפיה\"מ מפרש המשנה כר\"ח וכ\"פ בחיבורו וכ\"פ הא\"ר. ועי' לח\"מ בפ\"ה מהל' שגגות ה\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משל משלו חכמים באשה. </b>כה\"ג לקמן במשנה ז' דפ\"ה:"
+            ],
+            [
+                "<b>באליהו רבא ד\"ה אם אינו כו' משום מעיינות הנדה כרוקה ומ\"ר. </b>ותימה דהוא נגד מסקנת הגמ'. ואולי יש לו גי' אחרת. דלגי' שלפנינו קשה דהרי דם טהרה של מצורעת ב\"ה מטמאו משום מעיין לקמן במשנה ג' דפ\"ד מריבויא דלזכר שם בגמ'. ונ\"פ דגם שאר מראות שאינן מה' דמים שוים לדין זה. וא\"כ הלא נוכל לומר דר\"מ יליף גם נדה ממצורעת שדין מעיין יש להם. ואת\"ל דמה למצורעת שכן מטמאה בביאה (עי' פסחים סז ב' תד\"ה שכן טעון). מ\"מ הרי איכא למילף מהיקשא דהא בהאי קרא כתיב והדוה בנדתה וכדאמר אביי (לה) ואקשיה רחמנא מצורע לזב ע\"ש. ועמש\"כ לקמן בגמ' (לה ב') ברש\"י ד\"ה אמאי מטמאה (ובדף מב) בד\"ה מטומאה נטהרה בס\"ד. ורבנן איכא למימר דסברי דפלוגתת ב\"ש וב\"ה שם הוא להפך דב\"ש מטמאין וב\"ה מטהרין ע\"ש בתוי\"ט. ור\"מ ס\"ל כר\"י ברפ\"ה דעדיות דחשיב לה בקולי ב\"ש וחומרי דב\"ה וכסתמא דמתני' דלקמן. ובפרט דקי\"ל סתם מתני' ר\"מ. ולגי' דידן צ\"ל דכיון דבעדיות נשנה זאת בשם ר' יהודה משמע להגמ' דכל חביריו ור\"מ בכללן פליגי עליה וסברי דב\"ה לקולא. ולכן מקשה בפשיטות שפיר קא\"ל רבנן לר\"מ. והשתא תתחזק הקושיא ביותר על פסק הרמב\"ם לחומרא כב\"ה ע\"ש בתוי\"ט. ומש\"כ התו\"ח להוכיח מדאמר רבא שם דז\"ת הזב בין קטן ובין גדול ש\"מ דלא ס\"ל להפוך פלוגתתם דא\"כ תהוי הך דרשא אליבא דב\"ש. אינו כלום דא\"ל דס\"ל כתירוצא קמא דהגמ' שם דלב\"ש זכר מנקבה לא אתיא כו'. ולטעמיה טפי ה\"ל לדקדק מסתמא דגמ' (כח ב') ההיא מבע\"ל לכדרי\"צ דארי\"צ לזכר לרבות את המצורע למעיינותיו כו'. אלא כדאמרן. ואכמ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה המפלת כמין קליפה כו'. </b>הא דלא תני הכא אם יש עמהם דם טמאה. חדא דלא שכיחא כ\"כ כמש\"כ התוס' לקמן (כב ב') בד\"ה לפלוג ע\"ש. שנית דכיון דאם לא נימוחו תלינן במכה או בשומא כמו שאמרו הרופאים במעשה דראב\"צ (שם). לכן גם הדם שעמהם תלינן בהו. וצ\"ע לדינא. והא דלא תני בבבא שלאחריה גבי דגים כו' תטיל למים כו'. משום דבהו אמרי' דבריה הוו כעין ולד. וכמו שאריו\"ח לקמן (כב ב') אבל בריה לא הוי. וכמו בחתיכה שכתב רש\"י לקמן בד\"ה בלא דם דחתיכה לאו דם הוא אלא בשר. ועי' בתד\"ה אלא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה המפלת כו' אמר רבב\"ח כו' </b>ולכאורה לשיטת הרמב\"ם והרע\"ב אחריו דאוקמי לפלוגתייהו ביש בו מצורת אדם לבד (וכהברייתא דלקמן בגמ' (כג ע\"ב) וכפי' התוס' שם בד\"ה והתניא. ודלא כדבריהם בד\"ה שר\"מ דבתרתי פליגי) נפלו לבירא כל הטעמים האמורים כאן. וא\"כ ל\"ד התוי\"ט בהעתקתו הא דרבב\"ח על פי' הרע\"ב. וגם הרע\"ב עצמו בפ\"א דכריתות הביא טעם דר\"י א\"ש הואיל ונאמר בהן יצירה כאדם. אבל נ\"ל כיון דלא פליגי במין דגים כו' ויש להם מצורת אדם. משמע דבהו לא מהני צורת אדם ולכן אכתי טעמים אלו במקומם עומדים. אבל לפי\"ז טעמים אלו בעינן אפי' לרבנן. ומהתוי\"ט משמע דאינו אלא לר\"מ:",
+                "<b>שם בתו\"ח על דברי התוי\"ט ד\"ה אם נמוחו כו' ובס' ש\"ל כתב דליכא נפקותא כו' מ\"מ מדקתני אם נמוחו טמאה משמע דאם לא טהורה. </b>לכאורה נעלם ממנו דברי הר\"ן בפ\"ב דמגילה שכ' שם דתנא דמתני' לא מעייל נפשיה בפלוגתא כו' וקתני והלועז ששמע אשורית יצא לכ\"ע ולרשב\"ג באשורית ויוונית ע\"ש. אבל באמת ל\"ד אהדדי דשם גם לרשב\"ג איצטריך האי דינא דהלועז ששמע אשורית יצא. אבל הכא לר\"י לא איצטריך כלל הא דאם נמוחו דהא בלא\"ה ג\"כ טמאה:",
+                "<b>שם בתור\"ע אות י\"א לענ\"ד י\"ל כו' יש ליישב קושיתם די\"ל דהתם כיון דאיכא כו' דע\"י פה\"ק בא דם כו' ע\"ש. </b>ול\"נ דאין זה דיחוי דא\"כ דנחשוב זה לס\"ס מ\"ט דת\"ק דסבר דאינו נאכל. אבל נראה דאישתמיטתיה במחכ\"ת דר' יהושע סבר בכריתות (דף יט) דבעינן שיודע לו במאי חטא. ולא מצינו מי שחילק בין חטאת שבאה על חטא לבין חטאת שבאה לאשתרויי בקדשים אלא לר' יוסי שם (דף ז' ב') ולית הלכתא כוותיה. אבל זה יקשה גם על הברייתא גופה. ואולי סברת ר\"י כיון דודאי ראתה. אין ספק לידה מוציא מידי ודאי זיבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תשב לזכר כו'. </b>ואין לה דם טוהר אלא ל\"ג יום וכן הוא לשונו לקמן בריש מ\"ה. ול\"ד שהרי אין לה אלא כ\"ו ימי טוהר כי מדלית לה שבועיים דטומאת נקבה. ולשון רש\"י בר\"פ מזוקק:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה יצא מחותך כו' משיצא רובו כו' כדרכו עד שיצא רוב ראשו. </b>לכאורה נראה להגיה דצ\"ל בהיפך ברישא עד שיצא רובו אינו כילוד ובסיפא משיצא רוב ראשו וכן הובא בלשון זה בבכורות (מו ב') וכן העתיקו התוס' בר\"פ בהמה המקשה. (ועי' לקמן (כט) תד\"ה מכלל). וכ\"ה הלשון בהרמב\"ם בחבורו ובטוש\"ע ע\"ש:",
+                "<b>שם ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו. </b>עי' מש\"כ בבכורות (סוף דף מו) להוכיח מהגמ' דשם דהכוונה משיצא הפדחת כולה עד החוטם. ועתה ראיתי להכ\"מ בפ\"י מהל' א\"ב ה\"ו שנדחק ליישב הגי' הישנה ברמב\"ם רוב פדחתו וכתב שסובר שאינו נקרא ראש (כצ\"ל שם וכמו שהוא בב\"י) אלא הגולגולת כו' ע\"ש ור\"ל עד החוטם. ולא נהירא כלל דא\"כ הל\"ל גם בנחתך ואם יצא פדחתו. אלא המחוור כאשר מצא מוגה למחוק תיבת רוב:",
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה לזכר ולנקבה ולנדה. </b>כתב דחומרא דזכר הוא להצריכה טבילה לסוף מ' כדין טבו\"י ארוך כו' ע\"ש. ותימה דזהו כדברי ב\"ש לקמן (מ\"ז דפ\"י) במשנה ולקמן (דף עא ב) בברייתא וכפי שפי' הגמ'. ולב\"ה ל\"ל דטבו\"י ארוך תיבעי טבילה. ואין לומר דאף לב\"ה צריכה טבילה לקדש כדפי' הרע\"ב שם וכדמשמע קצת בפי' דהכא דלא הזכיר תרומה רק קדש ומקדש ועמש\"כ שם. ז\"א. דע\"כ לא מצרכי אלא לאחר הבאת כפרתה כמש\"כ שם וכאן אינה מביאה אלא לאחר פ' יום. וכ\"מ להדיא בגמ' כאן דלב\"ה א\"צ טבילה. ועוד תימה דבפשוט הל\"ל דנ\"מ בחששא דזכר להצריכה טבילה לסוף ז' וכדאיתא בגמ' הכא אף לב\"ה וצע\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואין חייבין עליהן כו' אבל הרמב\"ם כתב כו'. </b>א\"כ לדידיה קשיא ודאי מאי א\"ח כו'. ול\"נ דהרמב\"ם יפרש דכינוי דעליהן מוסב על הכותים עצמן. (ותדע דהא משכב תני בל\"י והל\"ל עליו. אולם לפי מה שפי' הא\"ר כעליון ששוכב עליו אין מזה ראיה דל\"ר דנקיט י\"ל דקאי על תחתון ועליון הנזכרים אבל תימה שהוא דלא כמסקנת הגמ') ור\"ל דאם נגע בהן אדם ונכנס למקדש. וזה שלא כדברי התוס' (לג ב') ד\"ה שדרס. ועי' מל\"מ שם הלי\"ז שתירץ ג\"כ עד\"ז. ונראה דהתוי\"ט בעצמו הרגיש ג\"כ בזה במש\"כ בדבור הסמוך לקמן וזה מחזיק כו'. ומש\"כ עוד וראיתי בת\"כ כו' דאחרים אומרים ונשא עונו דבכבוס בגדים כו'. תמוה דמנ\"ל דאחרים פליגי על דרשה דלעיל דהאי ונשא עונו לא קאי אלא על ובשרו לא ירחץ:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>באליהו רבא ד\"ה בש\"א כרוקה כו'. </b>דגזרו אטו יולדת בזוב והיינו דקתני סיפא ומודים כו' ומאי נ\"מ אי מודו ב\"ש כו'. ור\"ל אטו טעמא דב\"ש אתי לאשמועינן. וכה\"ג דייק הש\"ס ביבמות (קט) ובמנחות (יד ב') ע\"ש. אבל ק\"ל מעירובין (יא ב') במשנה משום ר\"י כו' לא נחלקו ב\"ש כו'. ועי' במהרש\"א על התוס' דשם (ריש דף יג) שפי' דבלא נחלקו ל\"ק וכי טעמא דב\"ש כו' דאשמעינן שפיר דבדבר זה מודו ב\"ש לב\"ה. ולפמש\"כ שם במשנה בס\"ד אין מזה סתירה להא\"ר. ועי' עוד בפ\"ד דמכשירין מ\"ד בר\"ש. ובתוי\"ט רפ\"ג דפאה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד. </b>נל\"פ דר\"ל דמשיצא הולד טמא ומטמא לח ויבש. דדם לידה גופה לא טהרה רחמנא לכ\"ע. ולא כדם טהרה של מצורעת דלא מטמא אלא לח אף לב\"ה לעיל (משנה ג'). וכ\"מ בכריתות (סוף דף ז') במשנה שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאין. וע\"כ ר\"ל כמו ברואה בליל פ\"א. וכן כל דמים שהיא רואה בתוך טומאת לידתה השניה. ואולי נפ\"ל ממיעוטא דממקור דמיה. והרווחנו בזה לדעת דרשה אחריתא שכתבו התוס' לרבנן מדמיה. ואין להקשות לרבנן דאמרי לטהורי מק\"ו. דהרי ימי לידתה אין ראויין לרבה בגמ' (לז ב'). ואפ\"ה טמא דמה כדם נדה. זה אינו כלום. דהרי גם בימי נדתה אינה נעשית נדה ע\"י. דאפי' בלידה יבשתא ולא ראתה עד סוף השבוע טובלת לערב וא\"צ למנות מינה שבעה כדמוכח בגמ' (מב) ע\"ש ברש\"י ד\"ה טומאה בלועה (ועי' ס\"ט סי' קצ\"ד סק\"ב בד\"ה אך) והטיפה עצמה מטמאה כמו כן בימי זיבתה לח ויבש ודו\"ק בכ\"ז:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ושומרת יום כו' כ' הרע\"ב הרואה כו' וטובלת לערב לאו דוקא שהרי כו'. </b>וכ\"ד תמוהין. א) דאישתמיטתיה גמ' ערוכה לקמן (סז ב') א\"ל ר\"פ לרבא כו'. ליטבלינהו ביממא דז' משום דר\"ש כו' וע\"ש בתוס'. ב) מש\"כ דמן הסתם כו' שתטבול לערב. הלא אם תטבול בעוד יום יהיה לה לערב הע\"ש ותטהר לגמרי. אבל אם תמתין מלטבול עד הערב לא יהיה לה הע\"ש עד למחר בערב. ג) מש\"כ שאם כו' ואח\"כ תראה אין בטבילתה כלום. הלא תיהני לה שלא תטמא בהיסט אף אם תראה אח\"כ כמש\"כ בס\"ד בשילהי מכילתין ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה ומטמאין בכל שהוא כו'. </b>פשוט דקאי על כל הנזכרים למעלה דהמה דם זוב וקרי. וכ\"מ בכ\"ד דדם ג\"כ מטמא בכ\"ש. וכן פירש\"י בגמ' (מב) בד\"ה ולטמא במשהו. וכ\"פ הרמב\"ם ברפ\"ה מהל' א\"ב. ולא עמדתי ע\"ד בפיה\"מ שכ' ומטמאים בכ\"ש רומז אל ש\"ז והזוב. וכן נמשך הרע\"ב אחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופוטר מן היבום כו'. </b>וגם בגמ' איתמר (ר\"ל הא דק\"ל שכלו לו חדשיו) אדאמרי' כחתן שלם כו' משמע ששאר הדינין שוין בין כלו בין לא כלו. ונשמטו מן התוי\"ט דברי רש\"י (דף מ\"ד ע\"ב) ד\"ה כמאן דלא כר\"ש שכתב דאכולה מתני' קאי דקא חשיב בן יום אחד בן קיימא. ועי' לח\"מ פ\"א מהל' יבום:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה וחייבין עליה משום א\"א. </b>עי' בא\"ר שכ' דגבי בן תשע לקמן לא קתני וחייבין עליה משום א\"א שאין קנינו קנין גמור כו' כדקתני ואינו נותן גט עד שיגדיל. אדרבה מזה משמע לפשטיה דקנה לגמרי כיון דסגי לה בגט בלא חליצה. עד שהוצרך רב לתרץ דה\"ק לכשיגדיל יבעול כו':",
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה וחייבין כו'. </b>ומיהו ודאי דרש\"י ה\"מ לאסבורה נמי במסרה אביה לביאה כו'. ול\"נ דרש\"י דק שפיר דמלשון מתני' משמע דאף דהיא א\"א מכבר אפ\"ה א\"ח עליה רק אם בא עליה אחר ג\"ש ויום א'. ובקדושין הלא לא נעשית א\"א ג\"כ אלא לאחר ג\"ש ויום א':",
+                "<b>שם ד\"ה והיא פטורה. </b>דבריו בזה הדבור מגומגמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ונסקלת ע\"י. </b>בא\"ר כתב לחלק לרבא בין קטן לקטנה משום דפיתוי קטנה אונס הוא אבל קטן לאו אנוס הוא דאין קישוי אלא לדעת. בעניותי לא הבנתי דכמו דקטנה אפי' מזידה נקרא אונס משום דדעת שלה אינה שלמה. כן קטן נמי מאי הוה דאין קישוי אלא לדעת כיון דדעתו אינה שלמה. ועי' מש\"כ בחדושי על הרמב\"ם בפ\"ב מהל' סוטה ה\"ד בס\"ד:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קנאה. </b>וכ\"ד תמוהין. א) דמאי ס\"ד לחלק בין לזכות בנכסי אחיו לבין ליורשה הלא תרווייהון דבר שבממון הם. ב) דכיון שכן. מטמא לה נמי מטעם המבואר ביבמות (סוף דף פט) ע\"ש. ג) למאי דפסיקא ליה לדעת הה\"מ דמדאורייתא קני לה (אף דמדרבנן לא עשאוה אלא כמאמר בגדול) דיורשה ומטמא לה. א\"כ הלא דעת רש\"י בקדושין (יט) ג\"כ דמדאורייתא סגי לה וכ\"פ שם להדיא דהא דתנן קנאה היינו ליורשה. והתוס' שם העתיקו משמו ג\"כ וליטמא לה. דבאמת טומאתו תלויה בירושתו כמו שהוא ביבמות שם. וזה נראה כעין דאישתמיטתיה במחכ\"ת. ד) כיון שרש\"י פי' בסמוך דוא\"מ בתרומה קאי איבם ב\"ט. א\"כ נראה לכאורה דאינו (מטמה) [מטמא] לה ג\"כ ועי' ביבמות שם. ועי' בב\"ש סי' ק\"ע סקי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה משל משלו חכמים באשה. </b>כה\"ג לעיל (יז ב') במשנה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והיא אילונית כו' עד שתהיה בת ל\"ה שנה ויום א'. </b>וכן כתב לקמן באיש ובגמ' תני ר' חייא עד רוב שנותיה. וכ\"א בהרמב\"ם בפי' ובחבורו. וק\"ק לפי מש\"כ התוי\"ט לעיל במ\"ו בשם הרמב\"ם שחיי האשה קצרים מחיי האיש ברוב. לא ה\"ל להשוותן כאן ברוב שנותיהן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כל כלי חרס כו' ונ\"מ להא דקי\"ל כו' לקדש בו מי חטאת. </b>כ\"כ רש\"י. והרע\"ב עוד הוסיף ביאור דהיינו לתת בתוכו מים של א\"פ. משמע דר\"ל מים המקודשים בא\"פ. אבל באמת תרי מילי נינהו. ולשניהון ר\"ל לקידוש ולהזאה בעינן כלי שלם כדאיתא בפ\"ה דפרה מ\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ויש שמיטמא כו' כתב הרע\"ב כגון בשר ודגים כו'. </b>ואין לקיים גי' הס' בשר דגים ומשום דבהמה חייבת במעשר. דהא בשר עוף אין חייב במעשר. והל\"ל נמי בשר חיה. ומה שהקשה מדוע לא חשיב סטיס וקוצה. כעת ל\"י מאין פסיקא ליה דמטמאו טומאת אוכלים וישוב התו\"ח על כמהין ופטריות אין לו שחר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה הרי זה מקולקלת אינה יודעת כו' וכפירש\"י. </b>ואף בלבשתה היום אחר כבוס דאין לחוש רק לאותו היום משכחת לה קלקול. דאם תראה ראיה גמורה למחר וליומא אחרא תצטרך לחזור ולמנות ז' ימים מאותו היום. עי' לקמן בגמ' (נג ב') ובתד\"ה עצמה וד\"ה שהוא ולעיל (ו) ד\"ה ואינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה תחלת נדה וסוף נדה בגמ' מפרש דה\"ק כו'. </b>הן לפי פשטות פירושו יש ג\"כ חסרון בלשון משנתינו תיבות ובשביעי לנדתה לבד סירוס התיבות הנמצאות בה. גם תיבת לכולן אינה מדוקדקת כיון דלא קאי רק אשתי בבי בתרייתא. עי' תוס' כתובות (ח'). ולענ\"ד נל\"פ הרואה יום י\"א בה\"ש (אשר אז הוא) תחלת נדה וסוף זיבה. (או שהיא רואה בעת) תחלת זיבה וסוף נדה (דהוא בסוף יום הז' לנדתה). (או). יום מ' כו' בה\"ש לכולן הרי אלו. (פירוש כל הארבע הללו). טועות. וזהו הנשוא דכולהו בבי (ר\"ל תיבות הרי אלו טועות) ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה והניע כו' ואני שמעתי ליחה היורדת מן החוטם. </b>והתור\"ע הקשה ע\"ז מהא דקתני בברייתא ניעו ומי האף. ואישתמיטתייהו דרש\"י פי' כן בב\"ק (ג' ב') והתוס' שם הקשו עליו מהברייתא הזאת. ואנכי ישבתיו שם בעז\"ה ע\"ש. אבל לכאורה אכתי קשה מהא דפליגי לקמן רב וריו\"ח במי האף. ולא נקטי פלוגתייהו על ניעו דקדים. ולא עוד אלא דמשמע שם דבניעו גם רב מודה דקאמר שם ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני מוכח להדיא דבניעו לכ\"ע טמא לעולם. וי\"ל דליחה עבה היוצא מהחוטם לכ\"ע מעיין הוא דמתעגל ויוצא. אבל מי האף שהוא צלול כמים שקורין קאטיר כמש\"כ בב\"ק שם אינו מתעגל כ\"כ (וכן מעיד הנסיון) ולהכי פליגי ביה:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ומטמא בין לח בין יבש. </b>נראה דיבש דשרץ אינו יבש ממש דהא שרץ יבש אינו מטמא כדאיתא בר\"פ וכל הטומאות כשעת מציאתן כדלעיל. או דמיירי בשלדו קיימת דטמא אפי' יבש כדר\"ל לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע כו'. </b>משמע דוקא בה אבל בבנה או בבעלה אינו תולה אלא במכה לחה. ול\"מ בפוסקים שדברו בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר. </b>עיין בהרע\"ב ותוי\"ט דפי' דאפי' ברישא נמי מטהר לכתחלה. וכ\"נ מלשון רש\"י אבל התוס' לעיל (יד ב') כ' דלפי' ר\"ח לא קאי ארישא. ובב\"ב (סא ב') בתד\"ה ל\"צ נסתפקו בכה\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה ג' נשים שלבשו חלוק אחד כו' כולן טמאות. </b>לכאורה קשה הא קי\"ל דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. עי' בפ\"ט דטהרות מ\"ט נמצא בגג המעטן טהור ובתו\"ח שם ולעיל (ד') בפלוגתת ריו\"ח ור\"ל. ולכאורה הייתי ר\"ל דע\"כ ל\"א א\"מ טומאה ממל\"מ אלא דוקא אם מקום שנמצא טמא ממ\"נ לכן תולין הקלקלה במקולקל. אבל היכא די\"ל אדרבה זה המקום שנמצא בו טהור והמאורע נתהוה במקום הראשון כמו הכא בכתם לא תלינן אותה על מקום מציאתה. ועי' לעיל (נ\"ח סע\"א) ובתוס' שם מה שהביאו מפרק המדיר:",
+                "<b>שם ישבו על ספסל של אבן כו' ר\"נ מטהר. </b>מסדור לשון המשנה היה משמע דלא מטהר אלא בג' נשים דניתוסף לזה עוד ספק מאיזו אשה בא. אבל מסיום דבריו כל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ל\"מ כן. וכן מהא דשמואל בר\"פ דלעיל בדקה קרקע כו' טהורה דמוקי ליה ר\"א שם כוותיה מוכח דאפי' באשה יחידה נמי מטהר:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה כו'. </b>הא\"ר הקשה מדוע לא תני הכא נמי בדקו שתים ומצאו טמאות כו' כדתני במשנה הסמוכה לקמן כו' ע\"ש. ול\"נ דלק\"מ דהכא כיון דתני דשתים תולין באחת. ממילא וכש\"כ דאחת תולה בשתים. משא\"כ לקמן אשמעי' רבותא דאפי' שתים תולין באחת. ועוד הכא דלא שייך למיתני שלשתן ומצאו טמאות כולן טמאות דפשיטא להכי לא תני נמי שתים ומצאו טמאות. משא\"כ לקמן דאיצטריך לאשמעינן שלשתן ומצאו טהורות כולן טמאות אפי' לרבנן דפליגי בגל. לא רצה לדלג ותנא נמי שתים:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה שלא טעם כו' כל אותו הלילה כו' ועי' פי' הרמב\"ם ובחבורו. </b>וכ\"ע הה\"מ שבגמ' (סג) נתבאר כל הבבא. ואנכי תמה. א) דנראה דפסק כדס\"ד דר\"פ. ורבא דחייה. ב) מה שהצריך שיהא ישן מחצות הלילה עד הבקר. ובגמ' משמע דלא בעינן אלא שרגע חצות הלילה יעבור עליו בשינה. עי' ברכות (ג' ב') מעולם ל\"ע עלי חצות לילה בשינה. ועמש\"כ בס\"ד שם (כו ב') בד\"ה איבע\"ל. ג) מש\"כ דרק עד ג' שעות ביום כו'. ובגמ' משמע דשיעור הפרק ששנה הוא בכדי רוב דבורו של ג\"ש. אבל כל שלא שנה כשיעור הזה אפי' כל היום נקרא רוק תפל. וע\"כ גי' ופירושים אחרים ה\"ל בסוגיא זו והה\"מ לא העיר מאומה בזה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נותנין כו' ואפי' רואה כו' וכ\"כ רש\"י. </b>פשוט דר\"ל אפי' רואה עתה וכדאיתא לעיל (יא ב') ל\"ש אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מ\"ת. והתו\"ח נראה שהבין כוונתו להא דארנב\"י בגמ' ואפי' ראתה. ול\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>במשנה רי\"א א\"מ משום כתם כו' ובגמ' מכלל דת\"ק כו'. </b>ק\"ל מדוע לא נאמר דטעמא דת\"ק שמא תתעלף כמו במשנה דלעיל. ואדרבה מ\"ט דר\"י דלא גזר כאן. ואולי משום דלא שכיחא שתצא דם לאח\"מ לכן לא גזרו בה רבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כמגע (הב'). </b>וא\"כ משקה של קדש כו' הוי שני. מאי איריא משקה אפי' אוכל נמי וכדמקשה ממעילה דהתם הוי אוכל. ועוד כיון דדינה כמגע ט\"מ הא קי\"ל בפ\"ב דטהרות מ\"ו דאפי' שלישי דתרומה מטמא משקה קדש להיות תחלה ופי' הרע\"ב דכה\"פ אה\"ק מטמא משקה קדש להיות תחלה וכש\"כ מגע ט\"מ שהוא ראשון. ולזה י\"ל דטבו\"י אינו בכלל זה וכמו דאינו בכלל כה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה בפ\"ח דפרה מ\"ז וכן התוס' בחולין שהביא התוי\"ט נקטי נמי דאפי' משקה קדש לא הוו אלא שני. ונראה הא דנקט משקה קדש נמשך אחר לשון התוס' בחולין שם. ואינהו שפיר נקטי משקה דבה איירינן שם. והתוי\"ט ל\"ד במחכ\"ת אגב שיטפיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט בד\"ה א\"צ טבילה. </b>קוטב דבריו דמחו\"כ אף קודם כפרה מהני ליה טבילה ליגע בקדשים. וברפ\"ג דחגיגה הבאתי שזה נגד גמ' ערוכה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסוף המשנה ומגען ובעילתן תלוין. </b>לכאורה יפלא מדוע שביק התנא מו\"מ דאיירי בהו בבבי קמייתא. ונ\"ל דהתנא רמז לנו במאי דתני ומגען תלוין הדין המבואר במגילה (ח' ב') בזב שטבל ביום הז' לספירה וראה אח\"כ בו ביום דסותר ומטמא למפרע מו\"מ. מ\"מ הסיטו אינו טמא למפרע. וה\"ה גבי זבה (רמב\"ם ספ\"ה מהל' מו\"מ). ואשמעינן כאן דגם בשומרת יום כנגד יום הדין כן דדוקא מגען תלוין אבל הסיטן טהור ודאי:",
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מטמאין מו\"מ (בסה\"ד). וברפ\"ק דזבים אכתוב דלבועלה תולין וא\"כ קרא אסמכתא בעלמא. </b>ותמוה מאד דהתם מיירי בבעלה ביום שלאחריו אחר טבילה הוא דתולין דאם לא תראה אח\"כ הוא טהור. אבל הכא שבעלה בערב דלא ספרה עדיין כלל (דספירת לילה לאו ספירה) ודאי טמא ומטמא מו\"מ אפי' אם לא תראה ובהכי מיירי קרא. או אפי' בבעלה ביום אחר טבילה וראתה אח\"כ (והוא בתוך י\"א) מטמא למפרע מדאורייתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה נדה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,383 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Oholot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Oholot",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט סד\"ה הרביעי. </b>וזב דבמ\"ה יוכיח. משם אין הוכחה דליהוי המתטמא חמור מהמטמא. דהא שם המטמאו דהיינו הזב ג\"כ מטמא בגדים וה\"ל לאתויי נמי הנך דבפ\"ח דפרה במ\"ג וד' ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הותזו ראשיהם אע\"פ שמפרכסין טמאין. </b>לכאורה משמע דקאי על כל הני דתני לעיל אף על אדם. ובגליון דפי' הרא\"ש כתוב דלא קאי על אדם. ול\"י מנין לו. ובתוס' חולין (כא) כתיב דגבי בהמה חיה ועוף מיתני'. השמיטו אדם והוסיפו תחתיו עוף דלא נזכר במשנה. והרי\"ף והרא\"ש בהל' טומאה הביאו זה לענין אדם:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומאכיל את אמו. </b>וכן ופוסל את אמו. ונוכל לפרשם ג\"כ לענין אשתו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הותזו. </b>ופי' הכ\"מ דאל\"כ פשיטא. ול\"נ דד\"ז מוכח מגמ' חולין שם להדיא. מדאמר שם כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פלגיתו ופרש\"י דהיינו הותזו ממש ושם לעיל (ס\"ד כ) איתא דאף לרבנן עור איננו בהבדלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה השדרה. </b>לכאורה נראה דהיינו דוקא עם הצלעות שלה. דכ\"מ מהא דאיתא בנזיר (נב) שדרה שגירד רוב עלעין שלה טהורה ופי' שם בתוס' רוב צלעיו וכ\"פ שם המפרש. וע\"ע שם בתד\"ה טהורה. אבל מלשון הרע\"ב לקמן מ\"ו שכתב חצי חוליות השדרה ממת זה כו' והוא מפי' הרמב\"ם וסיים שם ויושלמו בהן כל חוליות השדרה. משמע דחוליות לחודייהו בלא הצלעות מטמאי. וכן בחבורו רפ\"ד מהל' ט\"מ כ' כגון שיהיו מקצת החוליות מאחד כו'. ושם בהל' ז' בהעתיקו הא דנזיר (כ) שנגדרו ממנה רוב חוליות שלה. וכ\"ה הגי' בתוספתא בפ\"ב. ולשון רש\"י במו\"ק (ה ב) בד\"ה אבל מציינין על השדרה. שאע\"פ שאינה אלא עצם א' כו' ועמש\"כ שם:",
+                "<b>בתור\"ע אות א' וקשה לי הא אמרי' בחולין כו' וצ\"ע. </b>לדעתי אין כאן קושיא. דהא באמת אית ביה טומאת מגע ג\"כ היכא דנגע בכוליה דהיינו בהאהיל עליו. ובמגע פשוטה דא\"מ הוא משום דא\"א ליגע בכוליה. ולכן גם מה שהעלה בצ\"ע באות ד' פירש\"י בנדה אינו כלום דרש\"י נקיט לישנא דר' יוסי בחולין שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מלא תרווד רקב שגבלו במים אינו חבור לטומאה. </b>התוי\"ט בשם מהר\"ם כתב הטעם דאין חבורי אדם חבור וכ\"מ בתוספתא פ\"ד וכ\"כ הז\"ז שם. והרמב\"ם בפי' כתב הטעם ע\"ד שאמרו אפר לאו בר גיבול הוא. משמע דהחסרון הוא מפאת עצם החבור לא מפני שהוא ע\"י אדם. ולדבריו א\"ש מה דקי\"ל בכ\"ד דעיסה וכן ככר מטמאים והמה חיבורם ע\"י אדם. אבל ק\"ל מהא דאיתא בתוספתא שם חלב המת שהוא שלם והתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור שאין חבורי אדם חבור. ולפ\"ז יקשה מעיסה וככר. וכן בגד שיעורו לטומאה גע\"ג והוא ע\"י אריגת אדם וכן רוב הכלים הם ע\"י חבורי אדם. ותוכף ב' תכיפות הוי חבור ועוד הרבה. וכן לכאורה קשה רביעית דם שנחלקה ואח\"כ חזר ועירבן נימא ג\"כ שהוא חבורי אדם והלא רביעית דם הבאה מב' מתים ר\"ע מטמא ומשמע דאפי' במגע דומיא דאחריני (עי' ר\"ש סוף מ\"א) ואף רבנן ל\"פ אלא בבאה מב' מתים וצ\"ע בכלל זה. והנה מר\"ד שהקשיתי י\"ל משום דחבורו שע\"י אדם שוה ממש לחבורו שע\"י שמים לכן הוה חבור ועמש\"כ בפ' דלקמן מ\"ד:",
+                "<b>במשנה אם יש תחתיהן עפר קברות כו'. </b>ופי' הר\"ש והרע\"ב דר\"ל תפוסה של מת. ול\"י מדוע לא פירשו כדלעיל במ\"ב מלא תרווד ועוד עפר קברות. והרמב\"ם מפרש שם ג\"כ בתפוסה:",
+                "<b>שם תוי\"ט ד\"ה מטמאין. </b>ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק\"ו כו'. לכאורה כוונתו דאין דבר הלמד מק\"ו חוזר ומלמד בהיקש. אבל ז\"א מכמה טעמים חדא דכה\"ג דילפינן מהיקש דבר המפורש במת דהיינו אהל. נוכל למילף אגבו גם דבר הנלמד בו מק\"ו. עי' יומא (ר\"ד נז) ובפרש\"י ותוס'. שנית דלר\"פ דבר הלמד בק\"ו חוזר ומלמד בהיקש זבחים (נ ב'). ולמאן דל\"ל דר\"פ נשאר זה שם בתיקו. שלישית גולל ודופק גופייהו נילף מק\"ו דנבלה שיטמאו במשא. רביעית דבכה\"ת כולה למדין למד מה\"ל חוץ מקדשים כדאיתא שם (מט ב). אלא כוונת הרמב\"ם הוא לשיטתו דסובר דטומאת גו\"ד אינה אלא מדרבנן (בפ\"ג מהל' ט\"מ ה\"ג) ולא גזרו אלא בטומאות המפורשות במת עצמו ולא בטומאות הלמדין בו מק\"ו:",
+                "<b>בא\"ד ועוד תמיהני דא\"כ למאי איצטריך כו' לקרא דוכל אשר יגע כו' דאי למידק כו' הא בהך קרא נמי כו'. </b>זה י\"ל משום דקרא דהתם סמיך הנוגע לבעצם ואיכא למימר דרק עליו קאי וכדלעיל מ\"ג. אבל קבר איתקש למת דאף במשא. משא\"כ בקרא דהכא סמיך אשר יגע אל ע\"פ השדה דהוא גו\"ד. ותדע דלטעמך ל\"ל כלל ע\"פ השדה דהא בהך קרא גופיה ג\"כ כתיב בקבר:",
+                "<b>כתב הא\"ר דטומאת אוהל בכדי נקט ע\"ש. </b>ולמש\"כ התוס' בכתובות (דף ד) בשם הר\"ד מ\"ב דא\"מ אלא כשפירש ע\"ש א\"ש בפשיטות וכמש\"כ הא\"ר בעצמו בסופו לענין מגע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ורביעית דם מב' מתים. </b>עי' א\"ר. ולדבריו לא אתיא מתני' לא כר\"י ולא כרשב\"י משום ר\"ש בתוספתא רפ\"ג הביאה הר\"ש לעיל במ\"ב. ולעד\"נ דהכא חשיב כל הני דהוו פליגי ר\"ע וחכמים. אבל לבסוף הדר ביה ר\"ע מכולהו לבד מר\"ד דלא הדר כדאיתא בנזיר (נב) להכי תני לה באנפי נפשה במ\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>אריב\"נ ל\"א עצמות כשעורה כו'. </b>נ\"ל דע\"כ סובר דיש נוגע וחוזר ונוגע וכחכמים דר\"פ דלקמן דאל\"כ מאי ראיה דלמא משום נוגע ל\"א עצמות:",
+                "<b>שם אבר מה\"ח שנחלק לשנים כו' ר' יוסי מטמא. בתור\"ע אבל לא במגע. </b>תוספתא הובאה בר\"ש. ושם איתא בזה\"ל אבל במגע לא כדקתני בתוספתא גבי כזית. והוא דאיתא שם בפ\"ד וכן היה ר' יוסי אומר כזית מן המת שחלקו כו' וא\"מ במגע. אבל בתוספתא הנדפסה עם הז\"ז. הגי' וכ\"ה ר' שמעון אומר כו' ונראה שזהו הגהת הגר\"א ז\"ל. וכ\"נ משום דשם מקודם איתא דר\"ש אמר מלא תרווד רקב כו' וא\"מ במגע. ושם א\"א ליגע בכולה כקושיית הגמ' חולין (קכה ב) הא לא נגע בכוליה. ולכן קאמר תו וכן אמר עוד כזית כו' דאע\"ג דאפשר ליגע בב\"א בב' החלקים מ\"מ א\"מ במגע דאין נוגע וחו\"נ. אבל משמע דלרבנן דר\"פ דלקמן יש נוגע וחו\"נ דהקתני כיצד הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבלה כו' וחכמים מטמאין. והרמב\"ם בספ\"ד מהל' ט\"מ פסק כוותייהו. ואני תמה על מש\"כ שם בהל' ד' עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא. כ\"ע הכ\"מ אבל במגע לא (הביאו התוי\"ט). דכיון דיש נוגע וחו\"נ למה לא יטמא אף במגע. ומה שהביא הכ\"מ שם ראיה מהל' ה' תמוה דאדרבה הרי כתב שם וא\"מ במגע קצתו דמשמע דאם נגע בכולו מטמא. ולפמש\"כ יפה כוונו הר\"ש והרע\"ב במש\"כ גבי רובע עצמות שנדקדקו ואין בכאו\"א עצם כשעורה דחכמים מטמאין בשלשתן. ודלא כתור\"ע שהניח דבריהם בצ\"ע. והתוי\"ט גם הוא ל\"ד שעל עצם כשעורה שנחלק העתיק דברי הרמב\"ם דדוקא במשא ולא במגע. וברובע כו' העתיק דברי הר\"ש והרע\"ב דחכמים מטמאין בשלשתן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה אר\"מ אף בזה כו' וחכמים מטמאין. </b>לולי פי' הראשונים נ\"ע. הייתי אומר דל\"פ ר\"מ אלא על סיומא דת\"ק דהוא מאהיל על כח\"ז וד\"א מאהיל עליו ועל כח\"ז דס\"ל דמאהיל עה\"ט (לאביי כדא\"ל דהיינו בפחות מטפח ולרבא כדא\"ל אף בלמעלה מטפח) הוא ממוצע בין נגיעה לאהל ומצטרף עם שניהם. אבל מגע ממש עם אהל ממש לכ\"ע לא מצטרפי. ומדוייק שפיר מלת בזה ול\"א באלו. והא דלא תני נמי חוץ מן המגע עם האהל. אשר ע\"כ פי' הרא\"ש דאתיא לר\"מ לשיטתו דפליג אף על מגע ואהל. (ומש\"כ בספרים שלפנינו בפירושו וזה הכלל סיומא דר\"מ היא נ\"ל טעות וצ\"ל הכל טמא חוץ כו' סיומא דר\"מ היא וכ\"כ הא\"ר). יש לי לומר דתיבת המגע מושך עצמו ואחר עמו וקאי נמי אסוף דבריו וכאילו יאמר חוץ מן המגע עם המשא והמגע והמשא עם האהל (וכעין זה ע\"כ צריך לפרש ברישא דמתני' ובמת הנוגע כו' דע\"כ מאי דחשיב בנבלה שייך ג\"כ במת) ואולי דלפי' זה כוון המהר\"ם שבתוי\"ט אשר בלעדי זה דבריו תמוהין [ואולי מש\"כ המהר\"ם דרבנן. ר\"ל רבנן דר\"ד] אליבא דר\"מ ולא רבנן דר\"מ. ועי' מש\"כ בחולין (קכה ב') ראיה ברורה לפירושי בדברי ר\"מ:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה הנוגע בחצי זית כו' ובגמ' כו' מוקי להנך מאהיל דרישא כו'. </b>נ\"ל דה\"ה מאהיל דקתני בסיפא אבל כו' או מאהיל על כח\"ז. ולא בא רק לשלול דב\"א מאהיל עליו ועל כח\"ז דסיפא (דכה\"ג לא נקיט ברישא. אבל מאהיל על כח\"ז נקיט נמי ברישא). וכוונתו לאוקימתא דאביי בחולין (קכה ב). ור\"ל דמאהיל על כח\"ז או כח\"ז מאהיל עליו דקתני בכולי מתני' מיירי בטומאה רצוצה שאין בינו להטומאה פותח טפח ולכן מיקרי נגיעה. ודבר אחד מאהיל עליו ועל כח\"ז ע\"כ מיירי דיש פ\"ט דאל\"ה לא היה מביא טומאה. וה\"ה במאהיל על כח\"ז או איפכא ביש ביניהם טפח ג\"כ אינו מצטרף עם המגע. אלא דמלתא פסיקתא נקט דבד\"א מאהיל לא משכחת לה טומאה אלא בפותח טפח. וכלל דברי הוא נכלל בדברי מהר\"ם שהביא התוי\"ט והתוי\"ט ל\"ד במחכ\"ת בכאן. גם בפי' טומאה רצוצה בין ב' מגדלים דבחולין שם אשר לפרש\"י הוא דהמגדלים עומדים זה אצל זה וביניהם פחות מטפח והאדם האהיל מלמעלה על הטומאה וכ\"נ דפי' התוס' שם. השיאם התוי\"ט לפי' הרמב\"ם. אשר הוא מפרש דהמגדלים עומדים זה ע\"ג זה. וגם הרמב\"ם איירי בטומאת המגדל. והתוי\"ט כ' לטומאת האדם. ס\"ד הרכיב יחד פירושים שונים מפורדים למיניהן. רק דק\"ל על הרע\"ב מדוע שביק אוקימתא דרבא שם דאפי' למעלה מטפח היכא שהוא מאהיל עה\"ט או הטומאה מאהלת עליו מיקרי נגיעה. ואהל אינו אלא בהמשכה. ולקח אוקימתא דאביי. ועי' בפי' הרא\"ש וא\"ר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה זה הכלל. </b>לסימנא בעלמא כו' ולי י\"ל דמרבה אהל ואהל. ועי' בא\"ר. אך הא דמשמע ממש\"כ וד\"א מאהיל עליו ועל כשני ח\"ז דלא קתני ליה בסיפא קאמר ר\"מ כו'. דלת\"ק גם זה לכ\"ע טהור. תמוה דהא ברישא דמתני' תני כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית כו' וחכמים מטמאין. וכן בריש מ\"ב מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית טמא וע\"ש בתוי\"ט מגמ' דנדה. וכן במ\"ד שני עצמות כו'. ואפי' בשני אהלים נפרדים כגון שאהל אחד מאהיל על מקצת גופו ועל כח\"ז ואהל אחר מאהיל על מקצת גופו ועל כח\"ז נראה ג\"כ דאף לת\"ק חכמים מטמאין מדלא תני ליה בסיפא באבל כו'. ואמר אבל הנוגע כו' וד\"א מאהיל כו' משמע דוקא כזה שהם ב' שמות אבל אהל ואהל דשם אחד הם מצטרפים. ונ\"ל דטעה המעתיק בדבריו ובבא זו צ\"ל קודם דלא תני להו ברישא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נשפך על האסקופה. </b>העתיק דברי הראב\"ד. ול\"ד במחכ\"ת דהראב\"ד ס\"ל דקטפרס אפי' האהיל על כולו טהור דחלוקתו מטהרתו אע\"פ שמאהיל על כולו כדמסיים שם. וי\"ל דזהו ג\"כ דעת הרמב\"ם בחבורו. אבל לפי המבואר בדעת הר\"ש והרע\"ב וכן בתוי\"ט עצמו דאם האהיל על כולו טמא רק שאינו חבור להיות המאהיל על מקצתו טמא אין מקום כלל לדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היו תחובים ביד\"א טהור שאין חבורי אדם חבור. </b>ק\"ל דהא בכ\"מ מבואר דיד מטמא אפי' אם הוא נעשה ביד\"א ומהם בפכ\"ט דכלים מ\"ד יד הקרדום ועוד שם טובא. ונ\"ל דכאן לא מטעם יד אתינן עלה אלא מטעם חבור. [ועי' מה שכתבתי בחולין (קכג) ראיה לזה מדברי התוס' דשם]. וכדתנן כל המחובר לטמא טמא. (כלים פי\"ב מ\"ב) ועי' שבת (מח ב') ומתורץ קושיית הר\"ש מדוע לא הביא הש\"ס בחולין (קיח ב') משנתינו זאת להקשות על רב. אבל הברייתא דשם ע\"כ מיירי מטעם יד דמדפליג יהודה ב\"נ. ובר מן דין י\"ל עפ\"י מש\"כ התוס' בפסחים (קב ב') ד\"ה מיתיבי ע\"ש. גם נ\"ל דחבור יפה הוה חבור אף ביד\"א כדמוכח בכלים פי\"ח. ועמש\"כ בפרק דלעיל מ\"ו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב סד\"ה כזית מן המת כו' וחשב להוציא כו'. </b>ונ\"ל דה\"ה אם כולהו נעולים אינן טמאים אותן שאין בהם ד'. עי' בעירובין (ל) התם דאיכא פתחים קטנים טובא ואיכא חד דהוי ד' כו' ובמש\"כ שם ובדף ס\"ח שם. וגדולה מזו כתב הראב\"ד ברפט\"ו מהל' ט\"מ. אך שם דבריו צע\"ג דהא תנן הכא אבל להוציא הטומאה בפ\"ט:",
+                "<b>שם רי\"א השדרה והגולגולת כמת. </b>נראה דר\"ל אע\"פ שאין בהם יותר מכזית. וה\"ה אף אם אין בהם כזית. ודברי התוי\"ט מגומגמין בזה ומפי' הרא\"ש לקמן פ\"ד מ\"ב משמע דמפרש דר\"י בא להקל דדוקא שדרה וגולגולת כמת שלם אבל גדול מכזית לו וכ\"פ הא\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>טומאה בבית מה שבתוכו טהור. </b>נראה דר\"ל אפי' הבית פתחיו כולן נעולין ולא אמרי' דלמא יפתח פתח הקמור (דמסתמא יש פתח מבית לביב דרך הקמור אשר בו נכנסין לביב לנקותו לפעמים) ויוציאנו דרך הביב בפתח יציאתו. וע\"ז קאמר טעמא דאין דרכה להכנס וזהו כוונת הרע\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טע\"ט וכו' שאל\"כ והטומאה ממעטת כו'. </b>לכאורה מנ\"ל הא די\"ל דכמו שהטומאה אינה ממעטת בחלון שבין בית לבית מלהביא הטומאה מזל\"ז לקמן ספי\"ג. כן אינה ממעטת את האהל של עצמה שלא תביא אה\"ט דגופה. ואולי מאותה המשנה אדרבה למד הראב\"ד דינו ליישב בזה קושיית המהר\"ם בתוי\"ט שם בד\"ה ולא כזית וכמש\"כ התו\"ח שם. ולפי\"ז נדחה מש\"כ אני בכוונתו בסוכה (ד') ע\"ש. וגם לכאורה דלא כפי' הא\"ר בספי\"ג דמצטרף מה שבחלון למה שבבית ע\"ש ויש לחלק. והנה נ\"ל ראיה לדעת הראב\"ד מהא דאמרי' בברכות (יט ב') ורוב ארונות יש בהן חלל טפח. וע\"כ ר\"ל חלל ממש לבד מה שמכיל המת דאל\"כ אין לך ארון שאין בו טפח. וכן ראיה מב\"ב (ס\"ד ק') במשנה דהכוכין היה רומן שבעה ופי' הרשב\"ם שיהא אויר טפח שלא לטמא העוברים דרך עליו. ואין לדחות ולחלק בין חציצה להבאה. דא\"כ ה\"ל לחשוב זה לקמן בפ\"ח במביאין ולא חוצצין. ולכאורה ה\"נ שהר\"י שבתוס' ב\"ב דף כ' בסד\"ה בחבית שכ' שהרי אין בו פותח טפח ע\"ש. כוון לדעת הראב\"ד שלפנינו. ור\"ל שהרי החבית ממעטו. אמנם י\"ל דכוונתו דהתם מיירי בחלון ששיעורו בפחות מפ\"ט וכמש\"כ התוס' לעיל שם בד\"ה רקיק. דטומאה שבחלון גופיה נראה דכולן שיעורן בטפח להביא אה\"ט שבו לבית. אבל ק\"ל על פי' הר\"י ממ\"ג ומ\"ד דלקמן פ\"ו דטומאה רצוצה בכותל מביאה את הטומאה לבית אם היתה מונחת בחציו דכלפי הבית ע\"ש. והכא כתב הר\"י כשאין החבית יוצאה חוץ לכותל משמע דעכ\"פ ממלאת עובי כל הכותל. ועל פיר\"ת שם ק\"ל חדא דקי\"ל דאין צמיד פתיל לטומאה עי' כלים פ\"ח מ\"ו. שנית דאפי' בטהרה כה\"ג אינו מציל דהוה כאוכלין שגבלן בטיט ע\"ש רפ\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם לאו. </b>תימה כו' ליהוי כביב כו'. לכאורה י\"ל משום דהכא המגדל חוצץ ומציל וכעין מה שתירץ על קושייתו הב' בכלים שבינו ולכותל:",
+                "<b>בסה\"ד פחות מטפח בתר מגדל גריר ככלים שבעובי דופן המגדל. </b>לפי' צ\"ל דהאי בבא דכלים שבינו כו' לא קאי אלא על הא דסליק מיניה דהיינו בטומאה בבית. דאילו בטומאה בתוכו הא כתב לעיל התוי\"ט בשמו (בד\"ה טומאה בתוכו) דגם כלים שבעביו טמאין בממ\"נ. אבל פשטא דמתני' משמע דשב ג\"כ על טומאה בתוכו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר' יוסי מטהר מפני שהוא יכול כו'. </b>המפרשים נדחקו מדוע ל\"פ ר\"י בשארי משניות המדברים מענין ס\"ט לצאת וכן קשה ממאמרו עצמו לעיל פ\"ג מ\"ו דמשמע דס\"ל הך דינא עי' פי' הרא\"ש. ול\"נ דהא משמע במתני' שם דפחות מטפח ל\"א ס\"ט לצאת אף להחמיר עמש\"כ שם. וכ\"נ שם מפי' הרא\"ש. רק הכא ס\"ל לת\"ק דאף בפחות אמרי' סט\"ל משום דע\"כ סופה לצאת דרך פתח זה כפי' הרע\"ב והוא מפירש\"י בחולין (קכה ב'). לכן פליג ר\"י בזה ואמר דע\"כ ל\"א דנוכל ג\"כ לומר שיוציאנה חציים כו'. וגם בביב שאין ביציאתו פ\"ט לא פליג דבהקמירה יש פתח כמש\"כ שם. ואף אם תאמר דאין שם פתח י\"ל דשם הבית טמא מדין קבר סתום כמש\"כ בתוס' ב\"ב (ק ב') בד\"ה ורומן:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה היה עומד. </b>מש\"כ והקרוב אלי כו' הוא רחוק מאד דמנ\"ל להרע\"ב לחדש דין כזה. אבל פשוט דהרע\"ב מפרש דבבא זו קאי על משנה הסמוכה לה דמיירי בטומאה המונחת בתוך תיבת המגדל וגורס כאן טומאה בתוכה כמו שהעתיק וכגי' הגמ' בחולין (קכה ב') וכן היה גורס ופתחה לחוץ כמו שהוא בגמ' שם. ומדנקט בל' נקבה ש\"מ דקאי על התיבה. וברישא תני היה עומד בל\"ז לכן פי' דשב על המגדל:",
+                "<b>ד\"ה טומאה. </b>ובפתחן למעלה בין במגדל בין בכוורת. ור\"ל שהמה פתוחים שמה וכ\"כ להדיא לקמן בפ\"ט גבי כוורת. לכן מה שהעלה התו\"ח בצ\"ע אינו כלום. רק פי' מהר\"ם דחוק בעצמו לאוקמי מתני' בכה\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ועינו קמורה לחוץ. </b>נ\"ל דר\"ל שבנה על העיין שהוא הנקב (כפי' הר\"ש והרע\"ב) כמו שפופרת חלולה זקופה באלכסון למעלה כדי שימשוך העשן דרך שם לחוץ והשפופרת פתוחה למעלה ודלא כבעל כף נחת:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שהכל נאמנין על החטאת. </b>עתוי\"ט שנדחק הרבה. ולפמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דפאה מ\"ז א\"ש בפשיטות ע\"ש. ואולי שיגרת לישנא דרפ\"ה דפרה נקיט כאן:"
+            ],
+            [
+                "<b>או כוורת פחותה. </b>במשנה שבגמ' וכן בפי' הר\"מ והר\"ש והרא\"ש הגי' פתוחה ור\"ל ועל פתחה נתן הכפישה. ואילו היתה פקוקה בקש בפתחה היתה מצלת דלא גרע מנסר. והתוי\"ט במחכ\"ת ל\"ד בכאן בכ\"ז:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טהור. </b>נדחק ליישב לשון המשנה לפי' הר\"ב ודעימיה. ול\"נ דה\"פ שאין (הכלל האמור לעיל במ\"ה) והוא. הכלים מצילין עם דפנות אהלים. עד (פי' באותן כלים דוקא) שיש להם דפנות. לאפוקי נסר חלק או סרידה שאין לה גפיים דהיינו מחיצות כדכתב הרע\"ב בתחלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה כיצד. </b>להכי קתני על היתידות. לכאורה בפשיטות י\"ל משום דע\"כ מיירי שהיא גבוהה מן הארץ טפח דתיהוי אוהל. ואיך תתלה באויר אם לא ע\"ג יתידות:",
+                "<b>ד\"ה קורה. </b>ולפ\"ז אין ענין לשלפניה. וי\"ל דשפיר הוה מאותו ענין דמציל בלי מרוח לכ\"ע (כמש\"כ הר\"ש בסוף מ\"ה והרא\"ש בריש מ\"��) ול\"פ רק במופלגת פחות מטפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה טומאה ע\"ג כלים כו'. </b>וה\"ל לאשמעינן רבותא יותר דגם כלים שע\"ג כולו טמאים דשוב בוקע למעלה כנגד כולו כדמוכח שם:",
+                "<b>שם ד\"ה ר\"א. </b>היינו כו' שאין בעוביו כעובי המרדע כו'. ומיירי נמי שמפסיקין ב' בגדים בינו לבין המוט או דהיה המוט פשוטי כ\"ע דאין על הנושאים שום טומאה עי' לקמן רפט\"ז בתוי\"ט ד\"ה על האדם בשם תוס' דשבת:",
+                "<b>שם ומסתבר דפליג נמי כו' אבל מצאתי כו'. </b>תמיהני שלא העיר כלום מהתוספתא שמביא הר\"ש דאיתא שם להדיא דפליג נמי אכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ואם לאו טמא. </b>דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. ותמוה דא\"כ מ\"ש דאם גב החבית כנגד הטומאה דחוצצת. דהא אפי' כלי גללים דלא מקבלי טומאה כלל אינן נעשין אהלים. וכן תמוהים דברי התוס' בב\"ב (יט ב') בד\"ה רואין במה שהביאו מפיה\"מ דהוא כעין פי' הרע\"ב והוא מפי' הר\"ש. וכן דברי המהרש\"א שם בתד\"ה היא גופה. על ועוד אומר הר\"ש דשם. ולכן גם דברי הט\"ז ביו\"ד סי' שע\"א דחויים. ולפי ענ\"ד נראה דע\"כ לא אמרי' אלא דאין כלים נעשים אהלים לטהר ר\"ל לחוץ מפני הטומאה בתורת אוהל אבל לחוץ בתורת מחיצה כגון הכא אפי' כלי חוצץ וכעין חילוק שכ' התוי\"ט במ\"א בד\"ה אפי' בשם הכ\"מ בפי\"ט מהל' ט\"מ. או משום דהכא הויא עם דפנות אהלים. ועי' בראב\"ד בפי\"ג מהל' ט\"מ ה\"ד דנראה שכוון למש\"כ. וסמכו במפתח דאינו מציל היינו משום דהמפתח נטמא ממש כיון דסמכו מבחוץ תחת האכסדרה נטמא באהל המת. והיינו טעמא דכולה מתני' משום דהכלים נטמאו ממש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם יכולין. </b>שצריך ג\"כ שלא יהיו מוכשרין כו'. וכ\"ה ברמב\"ם פט\"ו מהל' ט\"מ הלי\"ב. ותמיהני כיון דמוקמינן להו בשהסריחו וע\"כ היינו באופן שאפי' לבהמה לא חזו דבלא\"ה לא מיבטלו כמו דאמרי' גבי תבן. וקי\"ל (טהרות פ\"ח מ\"ו) דנפסל מאכילת כלב נטהר. וביותר תמוה לשיטתו (הביאה התוי\"ט שם) בפ\"ב מהל' ט\"א הי\"ד דאם לא נטמא עדיין כיון דנפסל מאכילת אדם תו לא מקבל טומאה וצע\"ג. ודע דמש\"כ בפי' הרמב\"ם וכן התבן כו' עד שלא יהיה ראוי אלא לטיט ע\"כ ט\"ס הוא. דבפי' אוקימנא לה בב\"ב דאית בה קוצי דלא חזי לטינא וכאשר הביא התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחציו ולפנים כו'. </b>נראה פירושו דהיינו דרוב הטומאה מונח בחציו דלפנים. וכן תפרש מחציו ולחוץ. ולפ\"ז א\"ש מה דקאמר בתר הכי מחצה למחצה. אך עדיין אינו מיושב לישנא דקרוב לטהרה שבמשנה הסמוכה לקמן וצ\"ע:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והטומאה. </b>אבל הרמב\"ם נראה שמחלק בע\"א כו'. תמוה דאם ר\"ל דשם בר\"פ דלקמן מיירי שהגג מורכב על הכותל א\"כ קשה ביותר דהא שם אמרי' דטומאה בוקעת ואינה נכנסת כלל לבית. אבל באמת לפי גי' ופי' הרמב\"ם שם בכותל שנית והביאו התוי\"ט שם ל\"ק כלל משם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה מחציה ולמעלן. </b>וכ' הכ\"מ כו' עד וצריך טעם למה כו' משא\"כ במעזיבה שבנויה לעליה כו'. הרב ז\"ל ל\"ד בכאן במחכ\"ת דעי' בכ\"מ דלא הקשה כלל על האי דינא דמתני' דפשוט דהכא ה\"ט דמאי חזית דתישדייה לבית יותר מן לעליה כמש\"כ התוי\"ט וכמו בכותל שבין שני בתים. משא\"כ התם דצד השני הוא לאויר. וע\"ש בהראב\"ד. ועוד דלפי הבנת התוי\"ט ה\"ל להכ\"מ להקשות דר\"י אדר\"י דהכא קאמר כל המעזיבה לעליה והתם קאמר כל הכותל לבית אלא דהכ\"מ מקשה על הא דמבואר ברמב\"ם שם מהתוספתא במעזיבה שהיתה לאויר דג\"כ הדין דמחציו ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפי' כנגד הטומאה טהור. מחציו ולמעלה כו' כמו בכותל שהוא לאויר. רק במחצה למחצה פסק דהבית טמא וגם העומד מלמעלן טמא. ע\"ז הקשה הכ\"מ שפיר דמ\"ש כו'. וביותר קשה לטעם הרמב\"ם במעזיבה משום דא\"א לצמצם ודאי קשה א\"כ בכותל שהוא לאויר נמי. ומה שנדפס בגליון הרמב\"ם בשם הגהת מהרי\"א דצ\"ל או למטה. טעותא היא. וכן בתוספתא שעם הז\"ז ליתא רק למעלה לבד ונראה שהוגה ע\"פ הגר\"א ז\"ל ונכון. ודע דמשמע מהראב\"ד שם שהיתה גירסתו בתוספתא ור\"ש מטהר את הבית. דלגירסא שלפנינו משמע להדיא דהבית לכ\"ע טמא רק דר\"ש פליג על העומד מלמעלה ומטהרו. ולפלא על הכ\"מ שלא העיר בזה. וקרוב בעיני שט\"ס בראב\"ד וצ\"ל הלכך העומד מלמעלה טהור. ומש\"כ הכ\"מ על דברי הראב\"ד שאמר ור\"מ ור\"ש הל' כר\"ש. שא\"י מנין לו שהרי בעירובין לא איפשיטא. הן גם במבוא התלמוד לר\"ש הנגיד ובבה\"ג דפוס זאלקווא דף ע\"א פסקו כר\"ש נגד ר\"מ. וברא\"ש פ\"ד דע\"ז סי' ל\"ד משמע דהיה לפניו הגי' בעירובין דהל' כר\"ש נגד ר\"מ וכמ\"ק בירושלמי ספ\"ה דדמאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ומתני' כר\"י כו'. </b>ועתוי\"ט. לכאורה י\"ל דהתם מיירי כשיש סדק כמש\"כ בריש מ\"ג. וכמו שחילק בר\"פ דלקמן. ולפי הא\"ר בהיתה נראית דסיפא הוה א\"ש דע\"כ דגם התם מיירי שאין סדק דאל\"כ הרי נראית בתוך הבית. אבל לפי הרע\"ב עצמו יש לחלק כנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נפש אטומה. </b>עי' כה\"ד. והוא משובש מאד. א) שהרע\"ב לא כתב שם כלום על ורומן שבעה. ב) דפי' רשב\"ם שם מטין יותר לדברי הרמב\"ם בחבורו דבארון מועיל חלל טפח לחצוץ בפני הטומאה. כפי העתקת התוס' שם דברי הרשב\"ם. ג) שדברי הרמב\"ם כאן נוכל להתאימם עם דבריו שבחיבורו. ור\"ל כאן דאם היה מונח בארון שיש בו חלל טפח היה חוצץ ולא היה נופל בו לא דין נפש אטומה שתהא בוקעת. ולא דין דאם היה מקום טומאה טע\"ט כו':",
+                "<b>ד\"ה סמך. </b>והקשה כו' דמ\"ש כו' שתחת הפרח טהורין. ול\"נ דלפי נא\"י דינא דהכא דומה להא דהביא התוי\"ט בפ' דלעיל מ\"ג בד\"ה והטומאה ע\"ש. (גם נ\"ל דבנא\"י צ\"ל תקרה לסוכה) וכ\"מ בחבורו ספ\"ז מהל' ט\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ומאחוריו. </b>ומהר\"ם חילק בין שפוד לאדם דבאדם לא. תימה כיון דשם מוכח דהשפוד שנגע אף מאחוריו של אהל נעשה אבי אבות הטומאה לטמא אדם הנוגע בו טומאת ז' כש\"כ אדם הנוגע בעצמו באחוריו של אוהל אינו דין שיטמא ז':",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה בוקעת ועולה כו'. </b>אבל הנכנס לתוכו טהור. לשיטתו לקמן פי\"א מ\"ח דכלים הנוגעים במת מטמאים באהל. יטמא הנכנס באהל מחמת האהל שמאהיל עליו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טומאה בוקעת. </b>כיון דאין אהל טפח כו'. אינו מדוייק דהא בשפוע לא בעינן טפח וסגי בחלל כל שהוא כבריש מתני' דאצבע ודאי ל\"ד דה\"ה פחות. וי\"ל דמהר\"ם קורהו אהל טפח מפני דחשיבתו הוא מחמת שיש להלאה ממנה חלל טפח:"
+            ],
+            [
+                "עמש\"כ לעיל פ\"ג מ\"ו ובעירובין (סח):"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הראשון טהור. </b>אפי' מת כו' א\"מ עד שיצא לחוץ כדתנן כו'. הר\"ש. לשונו שלא בדיוק דהא לקמן בסמוך מוקי לה לההיא בשלא עיגל ראש כפיקה. והכא דמיירי כשהעגיל מטמא בפה\"ק לבד:",
+                "<b>ד\"ה אין לנפלים. </b>וצ\"ל דפה\"ק הוא כשיצא הולד לחוץ כו'. ויש בזה קצת תימה בשינוי הלשונות כו'. צ\"ע אנה מצא בדברי ר\"י או אפי' בלשון הרמב\"ם והרע\"ב דפה\"ק מטמא. (ואדרבה מדהוצרך הרע\"ב במשנה דלקמן לומר דס\"ט לצאת ש\"מ דפתה\"ק לא מטמא. ולכן גם קושייתו שם עליו א\"כ. והכא ל\"מ מחמת ס\"ט לצאת. שהרי לא עמדה לצאת אלא בבית הב'). ר\"י לא קאמר אלא משנפתח הקבר (והוא לרבותא דאפי' לא יצא עדיין אלא שנה\"ק) תו אין פנאי להלך (וכש\"כ אם יצא ראשו). ומה שאמר אין לנפלים פתה\"ק אגב לישנא דרישא נקיט. וכוונתו על יציאת הראש ג\"כ דגם הוא אינו מעכב הליכתה. וזהו אשר הוסיפו הרמב\"ם והרע\"ב בביאור דבריו ומוכרח הוא:",
+                "<b>בא\"ד ולכן נ\"ל שהכ\"מ הבין כו' היינו מש\"כ אח\"כ יצא ראשו כו'. </b>תמוה דא\"כ מהו שהתנה אם נעשית כו' כפיקה. הא ביצא אפי' לא היה כפיקה נמי כדמסיק אח\"כ:",
+                "<b>בא\"ד שהרי מכיון שיש עוד בית החיצון וכדתנן כו'. </b>שם במשנה אינו מבואר כלל. והרי התוס' בר\"פ בהמה המקשה בד\"ה אדם ובפ' יש בכור מפרשי דבית החיצון היינו פרוזדור (והוא כמו שהביא בסמוך לדעת הר\"ש) רק רש\"י נדחק בנדה לחדש עוד בית חיצון להלאה מן הפרוזדור בכדי ליישב הא דקאמר הגמ' שם כגון שהוציא כו' ובברייתא איתא דמטמאה בפנים כבחוץ. ולהתוס' צ\"ל דכוונת הברייתא על העובר כולו שהוא בפנים היינו בפרוזדור רק ראשו חוצה לו וכמש\"כ המהרש\"א בנדה (מב ב') בתד\"ה וכדר\"א. וכדי שלא להכנס בכל הדחוקים בחר לו הרמב\"ם דרך לעצמו דגם עובר הוה כילוד משיצא ראשו לפרוזדור ודו\"ק:",
+                "<b>בא\"ד ועוד אני אומר כו'. </b>לכאורה זוהי בעצמה הקושיא הראשונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה יצא. </b>ואפ\"ל דהב\"ע בשהקיפו כו' שלא נגע העובר המת באשה כו'. זה אינו עולה לפי' הר\"ש והרע\"ב. דמ\"מ נטמאה האשה בטומאת אהל. ולהרמב\"ם צ\"ל דילדה תחת כפת השמים באויר. ויותר נ\"ל דט\"ס בכ\"מ וצ\"ל שלא נגע העובר החי:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה שפיר. </b>שליא כו'. קשה דהא בבכורות רפ\"ג אמר שפיר ושליא וכן בכ\"ד. א\"כ ש\"מ דב' מילי נינהו. וי\"ל ע\"פ הא דאיתא שם (מ\"א) גבי גרב ועיין בפרש\"י עה\"ת שם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בשני שפירין. </b>כבר פירש\"י הטעם כו' ולי ק\"ק כו' דבלוע חשיבא כמאן דליתא כו'. במחכ\"ת ל\"ד דרש\"י לא פי' כן אלא דאם תאמר טומאה בלועה מטמאה. אבל אליבא דאמת דמסקינן כרבה שם דטומאה בלועה א\"מ. קילא טפי מבית הסתרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כוורת הקש. </b>או מערבה כו'. נראה דזה צ\"ל בד\"ה כוורת הקנים דלקמיה. או דאינו בא אלא לבאר פי' דכוורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והסככות. </b>ואני לא יכולתי לעמוד ע\"ד כו' דהא אמרן כו' הוא בשדה שאבד בה קבר כו' משא\"כ באלו כו'. תמיהני עליו דהא בהדיא אמרי' שם ג\"כ אילן שהוא מיסך עה\"א נאמן לומר אין תחתיו קבר כו' ומוקי לה ריו\"ח שם במהלך ובא ע\"פ כולה. וכ\"כ התוס' שם בד\"ה אילן ודוקא במהלך ע\"פ כולה אמר בסמוך דנאמן:",
+                "<b>בא\"ד ואם אין ראויין לקבל מביאין מדבריהם וא\"ח. </b>ק\"ק דא\"כ הל\"ל למיחשב במ\"ג כעין שהקשה התוי\"ט לקמן במ\"ה בד\"ה והעוף:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והדולג והקופץ. </b>עי' פי' הרע\"ב וקשה לי דלעיל מ\"א פי' ועדר בהמות כשהן עומדות ולא מהלכות. א\"כ מאי איריא דתני דולג וקופץ אפי' מהלך כדרכו נמי לא. ואין לומר דמהלך מביא וא\"ח דא\"כ ה\"ל למיתניה במ\"ג עתוי\"ט ד\"ה והעוף. וי\"ל דהתם דבעינן דוקא עומדות היינו בהרבה בהמות יחד לענין לצרפינהו לאהל אחד כדמשמע מלישנא דעדר. והכא באחת בלבד מיחשבא שפיר אהל אפי' כשהיא מהלכת. אבל מ\"מ קשה דמשמע בתוספתא דעדר המהלך מביא טומאה מדרבנן דתני אין הנזיר מגלח וא\"ח עליהן על ביאת המקדש. מוכח דאבל טמויי מטמא. וא\"כ ה\"ל למחשביה במ\"ג. וע\"כ צ\"ל אחת משתי אלה או דתני ושייר. או דלא חשיב מה דמביאין מדרבנן. א\"כ לא נצרך תו לחלק בין עדר ליחיד. ויתורץ ג\"כ מה שהקשיתי מ\"ב. ויפלו דברי התוי\"ט ג\"כ. ודע דק\"ל דאם דולג וקופץ הוא באדם תיפוק ליה דא\"ח מטעם דאדם אין נעשה אהל לטהר (לעיל רפ\"ו) וי\"ל דמיירי בעובד כוכבים עי' ב\"ב (כ) ועובד כוכבים שישב בחלון. אבל מדנקט ברפ\"ו אדם סתם משמע דאפי' עובד כוכבים בכלל. (דזה דוחק לומר דסמיך התנא על דרשה דאדם אתם כו' עי' תוי\"ט פ\"ב דבכורים מ\"ז ובהמגיה שם) ודומיא דכלים דאפי' כלי גללים כו' דלא מקבלי טומאה. וההיא דב\"ב לא תברא לפי מש\"כ לעיל פ\"ו מ\"ב בס\"ד ועתוי\"ט:",
+                "<b>שם רי\"א הבית שבספינה א\"מ אה\"ט. </b>עי' ברע\"ב ותוי\"ט. ולע\"ד יל\"פ דבספינה שטה מיירי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והעוף. </b>אפי' כשאינה מנפנפת כו' מדקתני סיפא קשר כו' כבש כו'. לכאורה י\"ל דבכבש אפי' כשהיא מנפנפת בשארי קצוותיה כיון שהרוח אינו יכול להוליכה למקום אחר מביאה אה\"ט. וכן תפרש בקשר אה\"ס אפי' כשהיא מהלכת ובאה מביאה אה\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכל שאינו. </b>וי\"ל מאחר שעצם הזית אינו בתוכה אינה מתפשטת כו'. לכאורה סברא זו אין לה מעמד ונסתרת מלקמן מ\"ב ודאחריה ומדלעיל רפ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה בבית. </b>והוקשה לו מהא כו' דכלים שתחת המגדל כו'. לכאורה לחילוק שכתב התוי\"ט לעיל בד\"ה כל שהוא דמחולחלת גריעה מיושב קושיא זו:",
+                "<b>ד\"ה בתוכה. </b>פי' בדופן שבמזרח ושבמערב (נראה דר\"ל אם עומד פתח הבית בצפון או בדרום) או צפון ודרום (היינו כשהפתח במזרח או במערב) כנ\"ל. ודלא כהמגיה או בעל התוי\"ט עצמו:",
+                "<b>מש\"כ הא\"ר בטעם דהבית טמא. </b>לכאורה קצת סתירה למש\"כ אנכי לעיל פ\"ו מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה כנגדו עד התהום. </b>ולא קתני למעלה מן הזית עד דופן התחתון כ\"נ דצ\"ל וכמש\"כ לעיל ודלא כהגהת התוי\"ט או המגיה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה הכל טמא. </b>בלשון מהר\"ם ודוקא כו' שנוגעות בה אבל כו' שאין נוגעין כו' טהורים. והנה מה שהקשה התוי\"ט לק\"מ כמש\"כ התו\"ח. אבל לעד\"נ כיון שכ\"ח מטמא מאויר ע\"כ משום דחזינן דהאוכלין המונחים באוירה כאילו נגעו בגופה. רק בשרץ אין דין חבורים לכן כלים אין מיטמאים דהיא אינה אלא ראשון ואין כלים מיטמאין אלא מאה\"ט. אבל במת (אף דכ\"ח אין נעשה אה\"ט לעולם אף ע\"י מת מ\"מ) כיון דנוהג בו דין חבורין ואויר כלי חרס כנגיעה דמי כדאמרן לכן טמאים ונכון בעז\"ה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א הבית טמא וכנגד הטומאה טהור ר' יוסי כו' </b>משמע דלרי\"ה טהור אפי' אם יש כו'. וענ\"ל דאפי' לר' יוסי אם היה נגד הארובה כזית ובבית כחצי זית ג\"כ הבית טמא וכנגד הטומאה טהור דזה בכלל בואם לאו שהרי אין בו כדי שיחלוק כו'. ותמה אנכי על הא\"ר שפירש דלרי\"ה אינו טהור אלא אם כנגד הארובה הוה מקצת זית. ועי' לעיל פ\"ו מ\"ג ובפירושו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הכל. </b>א\"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא כו' או בזה אלא שנתנו בשתיהן. (וכיוצא בזה בב\"ב (נה ב') בין ביה\"ח ובין ביה\"ג. ואולם בגי' המשנה ליתנהו לתיבות בין ובין) וכן פי' הא\"ר. וצ\"ע מזבחים (מב ע\"ב) והא בין בין קתני ופרש\"י דמשמע או בזו או בזו ע\"ש. ועי' ב\"ב (ר\"ד סח) ובמש\"כ שם:",
+                "<b>ד\"ה ודבר. </b>דאפי' נתן בעליונה כו' ול\"נ בתחתונה כלום א\"ט אלא תחתון כו' אפי' טומאה כנגד ארובה. וכ\"כ בסה\"ד. ותמוה כיון דטומאה כנגד הארובה בוקעת למעלה וכיון שנתן למעלה וסתם מתפשטת הטומאה בכל העליה. והבית יהיה טהור דאין אהל שלמעלה מהני לבית כיון דאין בהארובה התחתונה פ\"ט. וכן בשו\"ע יו\"ד סי' שע\"א ס\"ב משמע דאפי' קדם וסתם את העליונה קודם ביאת הטומאה העליה טמאה והבית טהור והוא מהרא\"ש בהל' טומאה וכ\"ה כאן בפירושו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה בוקעת ויורדת. </b>משמע מדברי הראב\"ד דמת שמוטל באויר אין הטומאה בוקעת תחתיה לתוך הקרקע. ואנכי ל\"מ מקור לזה במשנה וגמ'. במת בבית מצינו שכל הכלים שבקרקעיתו עד התהום טמאין כדהביא הרע\"ב לעיל פ\"ג מ\"ז וכ\"ה להדיא לקמן פט\"ו מ\"ה:",
+                "<b>ועיין </b>בא\"ר שהגיה במשנה דכצ\"ל ברישא שאם תעלה שפתותיה נוגעות בארובה וש\"י. אך מש\"כ בשיעור אורך טפח ושכ\"ה בתוספתא ק\"ל דא\"כ איך תני תחתיו והבית טמא. דמשמע כל הבית וכדמוכח מהא דפרט בטהרה תוכה וגבה לבד. והלא כנגד הארובה במקום שלא תגע שפתותיה ה\"ל ליטהר כמו בארובה שאין בה פ\"ט דבמ\"ב. וכן לשון התוספתא בבבא שאם תעלה שפתותיה נוגעות בתקרה כ\"ש בגבוה מה\"א טפח דקאמר הכל טמא קשה כנ\"ל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה עד. </b>אמרי' גוד אסיק הקנה. וקשה מהא דאיתא בסוכה (כב) אבל אין ביניהם פ\"ט כו' תחתיה טמא וע\"ש ברש\"י ותוס'. ונהי דל\"א חבוט רמי נימא גוד אסיק התחתונות. אלא ודאי גוד אסיק ל\"א והכא ה\"ט דאמרי' גוד אחית תקרת אכסדרה להקנה כדפי' הא\"ר. גם ס\"ד מש\"כ ה\"ל טומאה רצוצה אינו מובן:"
+            ],
+            [
+                "<b>קפולין זעג\"ז א\"מ אה\"ט עד שתהא העליונה כו'. </b>הא\"ר הגיה כאן וכן לקמן ברפט\"ו ע\"ש. ולעד\"נ דהאי עד לא אתי לאפוקי מרישא והאי בבא לא קאי עלה אלא קאי אדינא דמ\"ב דתני נתן את הקנה בארץ כו' עד שיהיה גבוה מה\"א פ\"ט וע\"ז תני הכא ג\"כ עד שתהא העליונה כו'. וכה\"ג כתבתי בחולין (לח) בס\"ד ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם יש בצוארו פ\"ט </b>והוא מהר\"ש. ומשמע מדבריהם דדי אם יש בהקיפו ג\"ט. וזה תמוה דאף דיש באמצע רחבו טפח מ\"מ הא אין שם מקרקע האיסקופה רק גובה חצי טפח. ואהל אינו כי אם טע\"ט ברום טפח. וברא\"ש איתא דצריך שיהא עובי צוארו כדי לרבע בו טע\"ט דהיינו שיהא בעביו טפח וב' חומשין והקיפו לפ\"ז יהיה ד\"ט וחומש ע\"ש. וזה נכון. ואף כי גם בפחות מזה ימצא רוחב טפח בגובה טפח. אבל לא יהיה הרוחב הזה רק למעלה ומשם ולמטה יתמעט רחבו ואנן בעינן אשר בכל משך הגובה טפח יהיה גם הרוחב טפח ואין זה כי אם בכמות שכתב הרא\"ש וע' בפ' דלקמן מ\"ז [ועדיין גם פי' הרא\"ש צ\"ע כמש\"כ בחולין (קכ\"ו)]:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והמנורה בסופו. </b>ומיהו להרמב\"ם כו' דאיהו ס\"ל דבגדים שנגעו במת כו' אינן כמת לטמא באהל ובמשא. עמש\"כ בס\"ד בחולין (עא ב') דגם רש\"י בשיטתו זאת ובזה ינצל מקושיות התוס' עליו שם בד\"ה כי ומה שקשה לשיטתם מהגמ' דשם. וראיתי בכ\"מ שכתב על מש\"כ הרמב\"ם שם שאין מטמאין באהל. דמתני' היא כדבסמוך. וכוונתו על המשנה דספט\"ו לקמן שמביא שם בסופו. ותמוה דשם איירי באדם כמבואר שם. ומה שתמה שם על הרמב\"ן ממתני' דריש כלים. ג\"כ אישתמיטתיה פירוש הר\"ש והרע\"ב שם דמוקי לה באדם ט\"מ. וזה כבר כתבתי בנזיר (נג ב') ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה סרידה. </b>וצ\"ל שהכל טמא היינו כו'. תמוה דהא המשנה אינה מוציאה מן הכל רק כנגד אוירו של תנור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הבטח. </b>בפי' הראב\"ד לפי שבתחלה לא בא בשום כוונה כו'. קשה דהתנן לעיל ספ\"ג דמרבך של אבנים וכן סואר של קורות הוה אהל. ויש לחלק קצת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב שנפחת הגג של עליה כו' ונראה כו' מן הפחת שבגג. </b>לשונו אינו מדוייק דהכוונה בכאן שהפחת הוא במעזיבה שבין הבית לעליה וכלישנא דתוספתא שהביאו הר\"מ והר\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מביאה. </b>אעפ\"י כו'. ונראה שזהו מדבריהם. עי' לקמן פי\"ד מ\"א ב' ג' (ואולי י\"ל שהוא מדאורייתא מידי דהוה אשפוע אוהלים דפ\"ז מ\"ב) ועי' ש\"ך יו\"ד סי' שע\"א סקי\"ד בסופו. ואפשר לטומאת כהנים לא גזרו בזה. ובדברי רמב\"ם הללו יובנו דבריו ג\"כ לקמן ספט\"ו הביאו התוי\"ט שם. דהא אפי' באדם בינוני קנה הזרוע למטה סמוך לחיבורו לכף אין בו טפח וכמו שתמה שם הרא\"ש. אבל הרא\"ש שם נראה להדיא שחולק עד\"ז ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה אם. </b>לפי שיחסרו כמו ח' שביעיות בקרוב כו' זה יחסר בהיקף וכשהעגול בהקיפו כ\"ד טפחים יהיה רחבו לפי חשבון זה 3\\2 7 ט' בקרוב מאד. וא\"כ ל\"ד במש\"כ זע\"ז בקרוב כו' ואין מהם לכל קרן מקרן אלא ז' חומשים בלבד כי יהיה עוד 51\\2 ואכתי לא תיקן כלום:",
+                "<b>שם אלא שכבר נמצא גם בהיפך מזה כו'. </b>שגה בה במחכ\"ת שציור התוס' הוא מרובע ישר. וציור הרמב\"ם שם הוא מרובע מעויין. וכן גם שם שגג בזה כמה שהעירותי עליו שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ר\"י מטהר. </b>ר' יהושע דרישא ור\"י דהכא בחדא שיטתא כו'. והנה הרע\"ב שפסק דלא כר\"י וכ\"נ דסתם משנה דרפי\"ד דלא כוותיה (עמש\"כ בחולין קכו). ופסק כר' יהושע ע\"כ דלא ס\"ל דחדא נינהו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שירי המאור רום אצבעיים כו'. </b>נראה שהוא שיעור גדול ממלא מקדח וכ\"מ מפי' הרמב\"ם. ומוכרח הוא ממ\"ב נתן את התקרה באמצע כו' והעליון מלא מקדח. ואילו היה אצבעיים כו' שיעור קטן. למה יגרע זה משיריו. אבל אם הוא יותר א\"ש דהכא כיון דהיה דעתו לסתום כולו ולא גמרו מחמת סבה כדאיתא בתוספתא (הביאה התוי\"ט) לכן בטל חשיבותו. משא\"כ הא דמ\"ב דאין דעתו לגמור סתימתו לכן נשאר בחשיבותו:",
+                "<b>ולכאורה </b>לפ\"ז יקשה לפרש\"י והר\"ן בחולין (נב ב') גבי נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח ופי' ז\"ל אם היה מושכו כו'. ולפ\"ז רוחב הסלע 3\\2 טפח כמש\"כ שם המהרש\"א והפר\"ח ביו\"ד סי' מ\"ח ס\"ד והוא ב' אצבעות וב' שלישי אצבע בגודל. ובבכורות (לח) מסקינן דסלע סתם זוטר ממקדח קטן של רופאים. וא\"כ מקדח גדול של לשכה ודאי הרבה יותר משיעור זה. ואלכסון של אצבעיים (אפי' אם נפרשם בגודלים כדמשמע בפסחים (קט) גבי רביעית דמוכח שם מהחשבון דכוונת אצבעיים כו' דשם הוה גודלין. ואף דהלשון כאן לא משמע הכי דמדקאמר על רוחב הגודל מכלל דמעיקרא לאו בגודלין איירי) על אצבע אינו אלא פחות מעט מן אצבעיים ורבע אצבע לפי הכלל המבואר בתוי\"ט במשנת ערוגה. וא\"כ אפי' עגול אשר איננו רחב רק אצבעיים ורביע אצבע הוא יותר מן רבוע אצבעיים על אצבע מפני קצוות העגול אשר יוצאים חוצה להרבוע אם תעמידנו בתוכו (לבד מה שאלכסונו אינו מגיע לחשבון זה כנ\"ל). ומלא מקדח גדול הוא עוד יותר מסלע סתם דהוא אצבעיים וב\"ש אצבע כדאמרן:",
+                "<b>וכל </b>החשבון הזה שכתבתי הוא אפי' אם נאמר דשיעור מלא מקדח הוא ממש כמוהו בעגול. ואפשר לומר דהכוונה דרוחב המאור הוא כרוחב ��מקדח. אבל המאור צ\"ל מרובע. שיש לו עוד זויות נוספות על מלא המקדח ויהיה הקושיא יותר חזקה:",
+                "<b>ולחומר </b>הקושיא נ\"ל שהם מפרשים דהאי שיעורא שאם תמתח תעמוד על טפח דבחולין שם קאי על יתר מכסלע לפי המסקנא שם דדוקא יתר מכסלע טרפה. אח\"ז מצאתי כן להש\"ך יו\"ד סי' ל' סק\"ה בשם הדרישה. ויתר מכסלע אין הכוונה יתר מעט כדפי' הנקה\"כ והפר\"ח שם. אלא הוא הרבה יותר. וראיה לזה קצת מהא דבעי שם וכמה יתר מכסלע ולכן נוכל לומר דסלע סתם הוא פחות הרבה מב\"ט בהיקף עד שאפי' כמלא מקדח גדול של לשכה (שהוא יותר מסלע סתם). הוא פחות מב\"ט בהיקף עד שלא נוכל להעמיד בתוכו רבוע דאצבעיים על אצבע:",
+                "<b>אמנם </b>התוס' בב\"ב (יט ב') בד\"ה רקיק כתבו דשירי המאור שיעורו פחות ממלא מקדח. ואין עליהם קושיא ממ\"ב. דהם פי' שם דלאויר איננו כמו למאור ושיעורו במלא מקדח בינוני. ולשיטתם בהא דחולין בד\"ה לכשתמתח נוכל לומר דהוא פחות מאצבעיים על רוחב הגודל ולכן גם שיריו כמוהו:",
+                "<b>והשתא </b>דאתינא להכי (דאויר איננו כמו למאור) יש ליישב ג\"כ לפירש\"י והר\"ן ונאמר דאף דחלון שהוא לאויר בתחלתו שיעורו פחות מדלמאור. בשיריו צריך שיעור גדול יותר משירי מאור. דכל שהוא פחות משיעור מלא מקדח בינוני לא חזי למילתיה לכן שיעורו כתחלתו. משא\"כ העשוי למאור איננו בטל משימושו אף בדלא נשתייר ממנו רק רום אצבעיים ע\"ר הגודל. והפוך בה כי לדעתי הדברים נכונים בעז\"ה:",
+                "<b>שם </b>להביא הטומאה ולהוציא הטומאה. בר\"מ ור\"ש משמע דה\"פ כגון אם היה אהל מחוץ לבית נגד החלון. אם היה הטומאה תחת האהל מביא אה\"ט לבית. ואם היה בבית מוציא אה\"ט לאהל עי' בפרק דלקמן מ\"ד. וכן משמע קצת בפרש\"י סוכה (כא) ד\"ה כמלא כו'. אבל הא\"ר מפרש להוציא הטומאה היינו להציל על הפתחים שבבית. והנהו תרי גווני שכתבתי נכללים בלהביא אה\"ט. אולם לא כן משמע לעיל פ\"ג מ\"ו כזית כו' להציל הטומאה עה\"פ אבל להוציא אה\"ט כו'. הרי לך להדיא דלהוציא איננו להציל:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה או שפתחתו. </b>ובנוסחת מהר\"ם שפתחו. כי רוח משמש בל\"ז ובל\"נ כמש\"כ רש\"י בראשית (לב ט'). וכן דלת בכאן קוראו בכינוי דל\"ז. ובתחלה קוראהו בל\"נ בה. הגיפה כו'. ועתוי\"ט פ\"ב דנזיר מ\"ב ד\"ה הזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ולאספתי. </b>ולא ממנעי כו' פ\"א תחת ב' כו'. חיסר עוד לומר וס' תחת צ' כי שניהם ממוצא השינים. עי' פ\"ט דנדה מ\"ח בתוי\"ט ד\"ה צמרמורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ופחות מכביצה. </b>ולא מסתבר לומר משום דלא מטמאי אחריני ממעט. אנכי תמה דע\"כ סברא זו מוכרחת מהא דפחות מכזית בשר ממעט אע\"פ שהוא עדיין עצמו בטומאתו רק משום שאינו מטמא אחרים. דאין לומר דפרחה ממנו הטומאה. דא\"כ איך יצטרפו ב' חצאי זיתים לרבנן דר' דוסא לעיל ברפ\"ג. ועי' בפ\"ג דטהרות מ\"ד. ועל פי' הרמב\"ם לכאורה קשה דא\"כ דבאינן מוכשרים אפי' כביצה נמי. וי\"ל קצת עפ\"י המשנה דכלים פ\"י מ\"ב אין מקיפין לא בדבילה שמינה כו' לפי' הר\"ש והרע\"ב שמה. אך הרמב\"ם שם לא פי' כן. שוב בינותי בהרמב\"ם בחבורו שהטעם הוא משום דפחות מכביצה אינו חשוב אצלו ומבטלת אבל כביצה חשיב ולא מבטל ליה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ולא כזית. </b>עמש\"כ לעיל פ\"ג מ\"ז:",
+                "<b>בתו\"ח לתוי\"ט ד\"ה ולא כביצה כו' אוכלים שהוכשרו כו'. </b>ולהרמב\"ם בלא\"ה לק\"מ כו'. הן לדידיה דרישא דממעטין היינו בלא הוכשרו. יקשה מדוע לא תני בסיפא פחות מכביצה אוכלין שהוכשר�� דאינם ממעטין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הזיז. </b>אלא מדבריהם. אבל בפי' כתב ואלו השיעורין כולן הל\"מ ועי' בפי' פ\"ו דמקואות מ\"ז ועמש\"כ לעיל פי\"ב מ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה גבלית. </b>ומשייר מן האמצע. אולי צ\"ל ומיושר ור\"ל דקצוותיה מעוקמים ואמצעה מיושר ושוה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה ריב\"נ. </b>דמאחר דמלתא דרבנן היא כו'. ומה יענה למה שפי' כאן דהל\"מ היא כמו שהבאתי לעיל ואפ\"ה פסק כריב\"נ. ול\"נ דלהכי פסק כוותיה דמסתבר טעמיה וכזה נמצא הרבה בפוסקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה טומאה. </b>ופשוט הוא. ולי הדבר צריך תלמוד. דנלע\"ד דהא דלעיל הזיז כו' כ\"ש היינו שבולט לצד ר\"ה כ\"ש אבל מ\"מ הוא במשך סיבובו כנגד כל הפתח או לכה\"פ כנגד רוחב טפח מהפתח. והכא מיירי שאינו כנגד רוחב הפתח אלא במשך ג' אצבעות:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ביניהן ולא ע\"ג פ\"ט (והוא מלשון הר\"ש) ופי' התוי\"ט דר\"ל ביניהן ומשום כך בוקעת ויורדת. </b>ואני תמה דאפי' היה ביניהן טפח כיון דאין מן התחתון לארץ פ\"ט טומאה בוקעת ויורדת כדלעיל פ\"ג מ\"ז גבי ביב דאם אין בו פ\"ט טומאה בבית מה שבתוכו טמא וכן בכ\"ד וצ\"ע. גם ק\"ל דאמאי העליון מביא אה\"ט הלא התחתון ממעט את אוירו כמו בשל שיש בר\"פ דלקמן דהרי הזיז עצמו ג\"כ א\"מ הטומאה כיון שהוא מחובר לבית:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אין. </b>מתני' דהכא דלא כוותיה. תימה דהכא כיון דאין בשום מקום פ\"ט איך יביא אה\"ט לאיזה מקום. והתם שאני דיש בהן פ\"ט. וכן במ\"ד הבית גדול וגם הזיז בעצמו יש בו טפח רק שאינו נמשך על רוחב פתח הבית כי אם על רוחב פחות מטפח. ולהאלא א\"כ נפרש כו' שבדבריו לעיל יש קצת קיום לדבריו שבכאן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>במשנה קפולין זה עג\"ז כו' טבליות ש\"ע כו' ואם היו של טיט כו'. </b>טעם חילוקן הוא משום דכ\"ד המקבל טומאה אינו חוצץ וכן אינו ממעט כדלעיל פי\"ג בסופו ועי' א\"ר. וכ\"מ מלשון הרע\"ב לקמן מ\"ג. ולזה טבליות של עץ ע\"כ מיירי ביש להן בית קבול דמקבלי טומאת אוהלים (או משום דגזרו טומאה על פשוטי כ\"ע. אך זה אינו לדעת הר\"ש שם לעיל מ\"ה הביאו התוי\"ט שם בד\"ה ופחות מכביצה וכן להתוס' בב\"ב (כ) ד\"ה ועובד כוכבים) ודומיא דהני טבליות מיירי ג\"כ במ\"ב וכדמשמע שם נמי מפי' הרע\"ב דמדמי אותם להא דכלים הנוגעים במת כו'. והתוי\"ט שם שהבין דמיירי בפשוטות ל\"ד במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב התנן התם אין האהל מתחשב הלכך כו'. </b>הנה לשיטתו לעיל פי\"א מ\"ח דחרב ה\"ה כחלל לטמא אף באהל. יקשה בכאן מדוע כלים שתחת השניה טהורים ליטמאו באהל וכמו שהקשה עליו התוי\"ט לקמן ברפט\"ז בד\"ה וטמאוהו. ונ\"ל דטעם דאין האהל מתחשב הוא משום חבורין דהוא מדרבנן לדעת הרמב\"ם בפ\"ה מהל' ט\"מ ה\"ב. לא החמירו בו כ\"כ שיטמא אף באהל. וענ\"ל דאף לשיטת החולקים דס\"ל דהוה דאורייתא. ה\"מ בחבורי אדם אבל בחבורי כלים מודו דלא הוי אלא מדרבנן וכדאשכחן בשאר אה\"ט חילוק בין אדם לכלים בפ\"ה דזבים מ\"י. ולולא דמסתפינא הייתי אומר שבגמ' דנזיר (מב ב') (אשר נדחקו התוס' והמפרש דלכאורה סותרת לסוגיא דע\"ז) ט\"ס וכצ\"ל כאן בחבורי אדם באדם כאן בחבורי אדם בכלים. שוב ראיתי שכבר קדמני בחלוק זה המל\"מ שם ה\"ג. ומן האמור תראה שהתוי\"ט במחילת כבוד תורתו ל\"ד במש\"כ ומשום חבורין נמי ליכא כו'. דאדרבה דוקא משום חבורין הוא דאתינן עלה לתירוץ הרע\"ב משום הא דאין האהל מתחשב. וגם ��לא\"ה דבריו תמוהין במש\"כ דהאי דיקרב בדיקרב לדיקרב. הא כיון דחרב ה\"ה כחלל אף לאחר שפירש א\"כ טבלא ראשונה ה\"ה כמת והשניה הוה דיקרב והנוגע בה הוה דיקרב בדיקרב:",
+                "<b>ד\"ה עד שיהא. </b>והשתא קאמר כו' דמה שבתוך הרבוע אינו מצטרף. לפי לשון המשנה משמע דאשמעינן שאין השטח שכנגד חלל הדפנות מביא את הטומאה עד שיהא בו טפח לבד הבליטות:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אפי' כגלו של עכן. </b>פי' הרא\"ש שלא היה אלא לפי שעה כו'. תימה דהרי כתיב בקרא עד היום הזה (ועיין בתפארת ישראל בבועז סי\"ט):",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובטלו ושמע מינה דנוסח אחר דגרסי הכא בטלו כו' ליתא כלל אבל הרמב\"ם כו' וצ\"ע סוגיא דעירובין ודסוכה כו'. </b>ונ\"ל דהרמב\"ם אית ליה כהואין לומר כו' שכתבו התוס' שם ושם. דהתוס' לא דחוהו רק משום דה\"ל יותר להביא מן המשנה אבל לגי' הרמב\"ם במשנה בטלו ופי' דמסתמא בטל א\"כ אדרבה המשנה סברה כמתני' דעירובין. ולפ\"ז סתמה המשנה דוקא כר' יוסי ולכן פסק הרמב\"ם כוותיה. ונ\"ל ראיה לגי' הרמב\"ם ופירושו ממתני' הסמוכה דלעיל דמשמע שם דאפי' תבן לא בעי ביטול. וצ\"ע ליישב זאת לגי' התוס'. אולם צ\"ע הא דפסק בפ\"ד מהל' סוכה הי\"ג דאפי' עפר בעי ביטול והוא כרבנן וכן בפ\"ג מהל' עירובין הי\"ב מוכח דפסק כרבנן:"
+            ],
+            [
+                "<b>עשה ראשה כו'. </b>עי' במפרשים שנדחקו. ולעד\"נ דהתנא בא לאשמעינן כמות התפשטות טומאת הגולל בקורה במשכה ובגבהה. ואמר דבמשכה בין עומדת בין מוטה אינה מתפשטת אלא כנגד הפתח. ובגבהה. יש חילוק דאם ראשה הוא הגולל דהיינו עומדת אינה מתפשטת אלא עד ד\"ט. וממילא מישתמע דבשוכבת מתפשטת בכל גובה עביה כמה שהוא. והטעם נראה דהאורך דרך לקוץ מה שלמעלה מד\"ט. אבל מהעובי אין דרך לקוץ:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חצר. </b>ובספ\"ו דב\"ב מפורש כו'. שם לא נראה שום משמעות רק בסוטה (מד) משמע כן בסוגיא ובפירש\"י ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה טהור בסופו. </b>ודוחק לומר דהר\"ב על דב\"ש מהדר כו' דקשיין תרתי כו'. ואני אוסיף עוד דא\"כ עשה דב\"ש ודב\"ה אחד. אבל ל\"נ דהרע\"ב מפרש כל שהוא דתוספתא כמשמעו (דלא כהתוי\"ט דהיינו ד\"ט שנמשך אחר הר\"ש שהשיאה לכוונת הגמ' דסוטה במסקנא) ור\"ל דע\"כ לא בעינן שיעורא בחצר לב\"ש ד\"א ולב\"ה ד\"ט אלא כשאינה פתוחה לאויר דהיינו שהמערות מקיפות אותה מכל צד דאז אם אין בה כשיעור בטלה לגבי מערות דסביבותיה כדפירש\"י בסוטה טעם השיעור אבל כשפתוחה לאויר לא בטלה לגביהן אפי' בפחות מד\"ט לכ\"ע. ועי' בז\"ז דנראה שכוון למש\"כ. ואין זה ענין להגמ' דסוטה דלא כהר\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה בהמה. </b>שכפתה כו'. ולי צ\"ע דהא פרכינן בסוכה (כד) בין למאן דאמר שמא תברח מדאורייתא כו'. אלא מעתה לר' מאיר תטמא משום גולל ע\"ש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב בין לדרך הסמוך לבה\"ק. </b>והוא מהר\"ש. אבל בגמ' לא נאמר סמוך אלא בעיר אבל בדרך ל\"נ סמוך אלא דרך בה\"ק ומשמע דהולכין דרך עליו לבה\"ק אף שאינו סמוך. וכ\"מ ברמב\"ם בפי' ובחבורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט שבנוסחת מהר\"ם נמחק בתחלה. </b>הן אמת שגם בב\"ב (קא ב') הובאה המשנה זאת בלתי תיבת בתחלה. אבל הרא\"ש והא\"ר גרסי לה ונדחקו לפרשה. ול\"נ דאתיא לאפוקי מצא תחלה שלשה ואח\"כ לסוף כ' אמה מצא אחד וכדמסיים בסיפא שאילו מתחילה מצאו כו'. ונכון בעז\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפנה קברו מתוך שדהו מלקט כו'. </b>התוי\"ט העתיק התוספתא המפנה קברו לרה\"ר כו' (ומשמע דבא לפרש בה משנתינו) אינה ענין כלל לה כמובן. והרא\"ש פי' שקברו שם אדעתא לפנותו. וק\"ל דהא משמע בר\"פ דאפי' ע\"ד לפנות יש לו תבוסה. ול\"נ לפרש ע\"פ התוספתא דתני שם מי שנפחת קברו לתוך שדהו מפנה עצם כו'. ופי' שהיה נקבר סמוך לשדהו ונפרץ אח\"כ הקבר לתוך שדהו:",
+                "<b>שם רש\"א כו' יש לו תבוסה. </b>עי' תו\"ח בשם הרא\"ש. ולא הבינותי ראייתו מן אוכל בדמעו דהתם מיירי בעפר שחופר בבדיקתו ואין לו ענין לעפר תבוסתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה על בורך. </b>אבל מהר\"ם כו' ולהכי קאמר הכא דעד עומק כו' טמא. וקשה מדוע מפסיק התנא בשיעור טומאת העומק אשר הוא שוה במורד ובמעלה לבין סדר מבחן האורך במעלה. טפי ה\"ל לפרש דעד עומק הבורך יוכל להעמיק הכרשינין בארץ דבשיעור זה תגיע המחרישה אליהם ותוליכם עמה וטפי לא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה עד שם. </b>ואכתי ל\"י ל\"ל לכתוב ו' כו'. ול\"נ דאתו לאשמעינן דאפי' פחות מה' נמי עמש\"כ בס\"ד בפ\"ב דכלים מ\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה עלייה. </b>וכתב מהר\"ם ונ\"ל דמכוון דקאמר כו'. ול\"נ דעיקר המכוון במכוון הוא לאפוקי שלא יהא העליון נעתק מכנגד התחתון לאיזה צד אפי' כל שהוא. וממילא נכלל בזה גם כן שלא יהא רחב יותר. דהמותר יהא נטוי לצד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב או בוצר בצור. </b>דלאו כלי הוא. ל\"ד דאפי' הוי כלי. הא כלי אבנים לא מקבלי טומאה. ועי' גיטין (סב):",
+                "<b>ד\"ה במד\"א. </b>ואילנות כו'. ל\"ד לפרש לה ואיכא למימר כו' שכתב לקמן במשנה הסמוכה. וגם בשאר אילנות דאינן מוכשרין בבצירתן לא שייך כלל דברי ר' יוסי לפמש\"כ התוי\"ט ד\"ה ימכר לשוק. אבל נראה דכוונת הרע\"ב (וכן הר\"ש) דמשום קנסא אסרו עליו לאכלם הוא בעצמו. ולאו משום הכשר כפי' הרמב\"ם וכ\"מ מל' הר\"ש. ואפי' אם יבצרם לאכילה. ודלא כהתוי\"ט אשר השיאם לפי' הרמב\"ם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואם נגעו. </b>ומה שהקשה דמלתא דפשיטא הוא ל\"ק דטובא כו'. אבל פשוט דכוונת הר\"ש כיון דכבר תני דמיד חוץ לבה\"פ אחרים מקבלין מהן אבל הן בעצמן לא. ממילא ש\"מ ג\"כ דלא יגעו בהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וא\"ל דאף ר\"י ל\"א כו'. </b>משמע דר\"ל דלפ\"ז אתיא מתני' אף כר\"י. ולא מחוור דא\"כ הל\"ל חוץ מגפן כדקתני גבי זרעים. ולשון הר\"ש והרא\"ש אינו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות. </b>וכתב הרמב\"ם בפי' ולא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי כו' ע\"ש. ולעד\"נ דכלפי ששנינו בפ\"ו דכלאים מ\"ה דר\"מ סובר דהכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה ור' יוסי סובר כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלמות ה\"ז אילן סרק. קמ\"ל הכא דלנידון זה לכ\"ע דוקא שא\"ע פירות. ואולי לזה כוון הרע\"ב ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נזרעת. </b>ומהר\"ם כתב דל\"ק דהא כו' אינה עושה בה\"פ כו'. ל\"י מה תיקן בזה דמ\"מ כשחורש הרי הוא מסיט את העפר. וגם דברי הר\"ש לא הבינותי במש\"כ דהיכי שרי לחרוש כו' דזה יקשה ג\"כ על בה\"פ הראשון דאיך מותר בזרע הנקצר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וממחה. </b>כדי שיראה כו'. ר\"ל שהעפר יוצא דרך נקבי הכברה. והעצמות ישארו לבדם בכברה ויראו:",
+                "סליק מסכת אהלות בעזרת ה' צבאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רש\"א אף העוזק בה\"פ טהור. </b>המפרשים נדחקו בפירושו וטעמו. ול\"נ לפרש כפי אשר נמצא בזמנינו כלי עגול וכבד של מתכת שמעגילין אותו על עפ�� תיחוח להשכיבו ולהקשותו. וזהו כוונת ר\"ש העוזק (ר\"ל שמעגיל כי טבעת נקרא עיזקא ע\"ש עיגולה וכן ויעזקהו דקרא פירושו שעשה גדר עגול סביבו. בהכלי הנזכר) בה\"פ טהור. לפי שנתקשה העפר מלמעלה ואין העצם שתחתיו ניסט בהילוך על העפר ממעל. וכמ\"כ נ\"ל דהא דאמרי' בעירובין (ל' ב') ובכ\"ד בה\"פ שנידש טהור הוה נמי פירושו שנדרס ונתקשה העפר דשוב אין העצמות ניסטות ולכן טהור. כי פירש\"י שם שכבר נידושו כו' ונפחתו מכשיעור הוא דחוק דנהי דהעליונות נידושו ונשתברו. אבל אותן שהן בעומק איך ישתברו ויפחתו ונכון בעז\"ה. רק עומד לנגדי גמ' דכתובות שלהי פ\"ב דמסיים שם על הא דבה\"פ שנידש טהור מ\"ט א\"א לעצם כשעורה שלא נידש ברגל. דמשמע קצת כפי' רש\"י. אבל בשאר מקומות שהובא שם האי מימרא ליתא להך סיומא. וקרוב בעיני שבכתובות כתב איזה תלמיד עה\"ג פי' זה מדברי רש\"י ואח\"כ הכניסהו המעתיק בפנים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה אהלות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Parah/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,280 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Parah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וחכ\"א כו'. </b>וכש\"כ בת שנתה כו' דכתיב עגלת בקר. ק\"ל נימא דאתי למעוטי בת שנתה וכמו עגל בן בקר (בר\"ה י') דהוה דוקא בן שתים כפירש\"י ותוס' שם. ודומיא דפרה בת שלש דקאמרי דלמעוטי פחות קאתי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ופרה. </b>הא בת שתים לא קא ילדה כדאיתא כו'. ק\"ל דאדרבה דמהא דבכורות מוכח דמיעברה בתוך שתים. דהא משמע דאם יתירה על ג\"ש אפי' יום א' וילדה הוי ספק (וכ\"נ מפירש\"י בע\"ז כ\"ד ב') דילמא כבר ילדה בבית העובד כוכבים אחר ג' חדשים משנכנסה לשנת ג'. דהא ט' חדשים עד תשלום שנת ג' ע\"כ היו ימי העבור דהנולד עתה בבית ישראל. דבנדה (כ\"ד ב') מיבעיא ליה לרבא אם בהמה גסה יולדת לז' וא\"כ ע\"כ היתה מעוברת כבר ו' חדשים האחרונים משנת הב'. וי\"ל דהספק הוא שמא נתעברה בתחלת הג' והפילה לאחר ג\"ח ועי' בסוגיא דבכורות ובתוס' שם. אבל מ\"מ עדיין אינו מיושב הוכחתו של הר\"ש משם. ועמש\"כ בע\"ז שם בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ר\"ט קורהו פלגס כו'. </b>עי' א\"ר. ואנכי תמה חדא דלפירושו דלרי\"ש פסול להקרבה לא אתיא אליביה סיומא דהקריבו מביא עליו נסכי איל. שנית דלפ\"ד אתיא דריו\"ח בחולין (כ\"ג) כב\"ע ובר פדא כר\"ט וה\"ל להש\"ס למימר כתנאי. (ועוד לפי הצד דקבעי למימר (שם) אליבא דב\"פ דבבריא נמי מתנה הוה דלא כחד מהני תנאי). שלישית דלא אשכחן דליפלגו אמוראי בסתם בפלוגתא דתנאי הנזכרת במשנה מפורש וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאות הצבור כו'. </b>עי' א\"ר מה שהביא בשם הת\"כ. וכבר הביאו גם רש\"י ביומא (ס\"ה ב'). ומה שהעלה הרל\"צ בצ\"ע ממנחות. עי' כ\"מ ומל\"מ בפ\"א מהל' מעה\"ק הי\"ד. ומש\"כ הא\"ר דהא דאמר בהת\"כ יהיה לרבות שעירי רגלים. הוא משום דיהיה בגימטריא שלשים במספר שעירי הרגלים ודר\"ח. קשה דכולם הם ל\"ב לבד שעיר המשתלח כדחשיב להו בתוספתא ריש שבועות. והוא עם שעיר הפנימי דיוה\"כ ושעיר הבא בגלל הלחם בעצרת (ועי' תוס' ר\"ה ח' ב' ד\"ה שהחדש):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וחכמים מכשירין. מפני שהבהמה נעשית עקרה כו'. </b>בפרה לא נצרך לטעם זה. אלא משום דדמיה יקרים וחייש להפסד מרובה כשיפסילנה כדאיתא בע\"ז (כ\"ג רע\"ב). ונ\"מ לדינא דלכאורה הלכה כריו\"ח שם (כ\"ד ב'). דאמר גבול יש לה כו' וא\"כ מבת ג' ולמעלה דאינה נעקרת היה אסור לקנות מהם לטעם הרע\"ב. ולטעם דדמיה יקרים מותר. ואולי דאנן לא ס\"ל כריו\"ח בזה דאיהו ע\"כ לשיטתיה דעובר לאו ירך אמו הוא כמש\"כ התוס' שם. ורבא אמר שם לעיל ולד הנרבעת אסורה ועי' ב\"ק (מ\"ז) תד\"ה מ\"ט. וע\"כ ס\"ל דאפי' מבת ג\"ש ולמעלה מיעקרא או דמיכחשא בבישרא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר\"א. </b>דכתיב כי משחתם בהם כו'. במחכ\"ת ל\"ד דתיפוק ליה דחטאת קרייה רחמנא ואפי' ר\"א ל\"פ לקמן אלא באתנן ומחיר משום דרשה דבית ד'. והגמ' ל\"ג לדרשת כי משחתם אלא לר\"ש דמכשיר אף ביוצא דופן:",
+                "<b>בא\"ר ד\"ה וחכמים מכשירין. </b>והא דלא חשו חכמים לעיל משום דסימן היה להם כו'. לכאורה ל\"צ לזה. אלא מטעם דאמרי' בע\"ז (כ\"ג) דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. וטעם זה מהני גם לחששא דשא\"ד משא\"כ לטעם הא\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בה יבלת וחתכה ר\"י פוסל. </b>לא נתברר לי טעמא דר\"י. אם משום תמימה ליפלוג גם ברישא דלא יגוד ויש לחלק קצת. ועי' בבכורות (ל\"ט). אבל קשה דא\"כ ליפלוג גם בשאר קרבנות:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והננסת. </b>והודיענו שענין תמימה שלימות האודם. מה יעשה לתמים הנאמר בשאר קרבנות ועוד דמנ\"ל למדרש תמימה באדמומית מדכבר אמור אשר אין בה מום דילמא אתי לפסול הננסת וכדומה. וי\"ל קצת משום דהוה כלל ופרט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה נתן טליתו כו'. </b>מה עול האמור בעגלה כו'. והוא מפי' הרמב\"ם וכ\"כ בחבורו. וק\"ל דהא אמרי' בסוטה (מ\"ו) דאי מגז\"ש לא הוה פסול אא\"כ משכה ואנן פסלינן בה בהנחה בעלמא ומסקינן דילפינן מגופא דפרה ועמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רי\"א. </b>ומכלל דלרבנן אפי' בלא ידעו פסולה. זהו ג\"כ מדברי הר\"ש. אבל לענ\"ד אין משם ראיה דשלא לדעת דאר\"י ר\"ל שלא לרצונו אף שידע וכזה פירושו בכ\"מ. וכה\"ג כ' התוס' בב\"מ (ס\"ד ל\"ז):"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה אפי'. </b>ולאו דוקא כו'. ואלא מיהת הרבה מאד לא ס\"ל כו'. וזה דוחק גדול דח\"כ לא ידענו עד כמה מכשיר. ול\"נ דהכא ל\"ד לשאר דוכתי דירצה לומר אפי' טובא. דא\"כ הל\"ל אפי' ד' וה' אפי' אפי' ל\"ל. אלא ע\"כ דוקא קאמר ה' ולא יותר. והא דקאמר ד' לרבותא דיתלוש הוא דקאמר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומביאין שוורים שכריסן רחבה כו'. </b>ועא\"ר. ונ\"ל שכריסן רחבה דקאמר הרע\"ב אינו לתנאי. אלא לנתינת טעם מדוע דוקא שוורים. ויותר מבואר כן בלשון הרמב\"ם בפי' ובחבורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה באו להר הבית וירדו. </b>נ\"ל פירושו דירדו והלכו להם לבתיהם דתו לא היו צריכין להם כי הקדוש והזאה לא היו על ידיהם כדעת התוס' שהביא התוי\"ט בד\"ה ומגדלות. ומה שהקשה עליהם מדתנן והוא נוטל ומקדש. ל\"י התחלה לקושיא זו דאדרבה מדלא תנן הם נוטלים ומקדשים משמע דלא שב עליהם (וכ\"מ להדיא בהרע\"ב דלר\"י היה נוטל איש אחר שכ' לפיכך כו' שאיש טהור יהיה נוטל את אה\"פ). וכן בדברי ת\"ק תנן ונוטל ומקדש. גם מש\"כ עוד ות\"ק לא פליג כו' מגומגם דלפי פירושו גם ת\"ק אומר דהתינוק היה נוטל ומקדש וכמבואר בהר\"ש והרע\"ב לשיטתם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ופרה. </b>דא\"נ נטמאו לא איכפת לן כו'. מש\"כ התו\"ח שזה סותר למש\"כ בדבור הקודם דחיישינן לטומאת כהן כו'. שגה בתרתי. חדא דהכא ל\"ק רק לאותן שאין עוסקין בה כי אם להביאה להר המשחה. שנית הא ל\"ק רק דלא איכפת לן בטומאתן. אבל מ\"מ תנא דמתני' ס\"ל דמפני מעלה בעלמא עשו להם תקנה שלא יטמאו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקבל בשמאלו רי\"א בימינו כו' ומזה בימינו. </b>עי' בהרע\"ב ותוי\"ט. ולכאורה הנ\"ל דלת\"ק דבפ\"ב דזבחים מ\"א דדריש באצבעו דשב ג\"כ אולקח דלפניה ה\"נ ידרוש הכא. ומש\"כ הרע\"ב שכיון כו' א\"נ דהזאתה תוכיח. ות\"ק דהכא הוא ר\"ש דהתם בר פלוגתיה דר\"י. ות\"ק דשם הוא ר\"י דהכא בר פלוגתיה דר\"ש ונכון הוא. אלא דלפי\"ז סתרי אהדדי פסקן של הרמב\"ם והרע\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בחבל. </b>ממין שא\"מ טומאה. ונ\"ל ראיה מלקמן מי\"א דרי\"ש אומר במקבות של אבן כו' ופליג את\"ק דאמר במקלות אף דגם הם א\"מ טומאה כשאר פשוטי כ\"ע. עי' א\"ר פט\"ו דכלים מ\"ב. אלא דק\"ל דהא מפץ ומחצלת דהם מין גמי מתטמא��ן בכל הטומאות כדאיתא ספ\"ק דסוכה. וי\"ל דהיינו מדרבנן וכ\"מ בתוס' דשבת (פ\"ד) ד\"ה מפץ. ולפ\"ז י\"ל דלא גזרו אלא על המקבלין אבל על פשוטיהן לא גזרו דאף בכלי עץ אינן מטמאין אלא מדרבנן. ומעתה לא נצטרך לדברי התוס' בספ\"ק דסוכה בד\"ה תנן התם ובד\"ה מסככין בבודיא ע\"ש ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>ד\"ה על כל הזיה טבילה קשה א\"כ מנלן כו'. </b>והרמב\"ם כתב בפי' (הביאו התו\"ח) לאומרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה. כאן בפרה לא נאמר וטבל אלא ולקח. ולכאורה ה\"נ דט\"ס הוא וצ\"ל ולקח אבל ז\"א דולקח היינו קבלה כפירושו בכ\"מ וכנ\"ל. וצ\"ל דכוונתו דילפינן מפר כה\"מ דדריש כן בת\"כ שם בלשון זה. וכמו דילפינן מיניה לחטאות החיצונות וכדאמר בזבחים (צ\"ג ב') על דין זה מסייע לר\"א דאמר שיריים שבאצבע פסולין ומשמע דכללא כייל בכל מקום וכדפסק הרמב\"ם בפ\"ה מהל' מעשה הקרבנות הל' ח' ע\"ש. או דיליף לה משמן דמצורע דדריש ג\"כ בת\"כ כזה. ולכאורה קשה מדוע בהזאת טמא מת דמשמע דכשר אפי' כמה הזאות בטבילה אחת לקמן פי\"ב מ\"ב (ועי' מש\"כ שם) והלא שם ג\"כ כתיב וטבל והזה. ואולי משום דכתיב והזה על האהל ועל כל הכלים כו' משמע דבטבילה אחת מזה על כולם. ודע דבפר כה\"מ אחר דדריש בת\"כ מן וטבל והזה כנ\"ל מביא עוד דרשה מן הדם שבענין והוא ג\"כ למעוטי שיריים שבאצבע כדמפרש רבא בזבחים שם. וקשה דתרתי ל\"ל. והק\"א לא הרגיש בזה. (והגר\"א ז\"ל בביאור החומש לא הזכיר דרשה זו דמן הדם). וכן בפרשה מצורע גבי הזאת השמן אחר דדריש מן וטבל והזה כנ\"ל מביא עוד על מן השמן דרשה זו דעל כל הזיה טבילה. ושם הרגיש הק\"א וכ' על דרשה דטבל והזה דסמיך על הא דדריש אח\"כ מן דמן השמן ע\"ש. וכן צ\"ל ע\"כ גם בהא דפר כה\"מ. ומתורץ הא דהקשיתי מהזאת טמא מת. אך מפי' הרמב\"ם שהבאתי ל\"מ כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה נבקעה. </b>והן דברי ראב\"צ בתוספתא. ע\"ש דמשמע דזהו סתמא. ודברי ראב\"צ אינו אלא במה דהוסיף אשליך כו':",
+                "<b>ד\"ה שלש. </b>וגם רגילים לעמוד שם רבים כו'. טפי ה\"ל להביא מש\"כ הרע\"ב שם מהגמ' דהג' צריכין לצרף עמהן עוד שנים לפרסומי מילתא:",
+                "<b>בסה\"ד ומ\"מ ז\"ש שיכנס לבד לא איתפרש מנ\"ל. </b>פשוט דמדאצריכו לדבר עמו כדי שלא יתן לתוך פיו (וכן שם במשנה איתא אין התורם נכנס כו' ויאמרו כו'). מוכח שלא היו נכנסין עמו דאל\"כ היו משמרין אותו בראייה והן הן עדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה העצם. </b>אבל עצם שנכתש בפ\"ע כו' פסול כדתניא בתוספתא. וכ\"כ הא\"ר. ועי' בלשון התוס' דמשמע דאינו פסול אלא אם נתנו בלא כתישה אבל אם היה כותשו אפי' בפ\"ע אפשר דכשר:",
+                "<b>ד\"ה ואחד. </b>ולכאורה כו' אלא בקידוש דפרה כו' ורש\"י בפי' החומש כו'. לפלא שלא הזכיר ג\"כ פי' הרמב\"ם כפי הנוסח שלפנינו שכ' וזה שבהר המשחה לפרות אחרות:",
+                "<b>בא\"ד דלפי שעה היו לוקחין משל הר המשחה </b>(כ\"נ דצ\"ל) <b>ונותנין שם בחיל כו'. </b>קשה דהא בר\"פ תנן מכל חטאות שהיו שם והיינו ע\"כ מאותו (שהיו) [שהיה] נתון בחיל למשמרת וכדפי' שם הרע\"ב ורש\"י עצמו ביומא שם:",
+                "<b>ד\"ה ואחד היה בסופו. </b>אבל הלוים היו ג\"כ שומרים באלו הג' מקומות כו' ונמצא שהיה כ\"ד כו'. עמש\"כ עליו במדות שם מ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושלא. </b>משום דריו\"ח מרא דגמ' טפי. ול\"נ עוד משום דרחב\"י תלמידו הוה כדמוכח בפסחים (כ\"א ב') ובב\"מ (מ\"ח ב') ואין הלכה כתלמיד במקום הרב:",
+                "<b>בא\"ד ובגמ' פריך אדר\"י א\"ה ל\"ל דמקדש כו'. </b>ע\"ש דלא אדר\"י אלא אדרחב\"י פריך אם נאמר דיציאה מועלת בקידוש:",
+                "<b>בא\"ד היו כל ז' הימים בכלי אבנים. </b>וכ\"ה לשון התוס' בסוכה (ל\"ז סע\"א) ומה שכל מעשיה בכ\"א היינו בז' הימים שמפרישין כו' ולשכת בית אבן כו'. וא\"כ לא קשה כלל דרחיצת ידו\"ר היה ביום שריפת הפרה שכבר נשלמו ז' ימי הפרישה. ומה שרוצה לדמותה למקלות כו'. ל\"נ דהן לכה\"פ א\"מ טומאה כמש\"כ לעיל שם במ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה חוץ. </b>כנגד הפתח כו' אל נוכח פני א\"מ. ק\"ל דגבי הגשה דמנחה דכתיב נמי אל פני המזבח (דהיינו מקום הכבש כדפירש\"י במנחות י\"ט ב') ואפ\"ה כשמגישה לקרן מע\"ד דיו לת\"ק שם. ולר\"א שם סמוך לקרן בדרום כדאיתא שם בתד\"ה למערבה וכ\"מ בסוטה י\"ד ב' וע\"ש בפירש\"י אלמא דכל הצד שהפתח שם נקרא פני. ועי' מנחות (ר\"ד כ\"ח) ובפירש\"י שם דמוכח דבאמת דגם בפרה כשרה אפי' שלא כנגד הפתח. ולדעת הרמב\"ם בפ\"ד מה\"פ ה\"ו אף שלא כנגד ההיכל כשרה וע\"ש בכ\"מ. ולדעת הראב\"ד שם דאינה כשרה אלא כנגד הפתח. י\"ל הא דהגשה משום דאמרי' בזבחים (ס\"ב ב') ב' כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונין ליסוד כו'. ולדעת התוס' (שם ס\"ד) ד\"ה יותר היה עוד כבש קטן גם לסובב במערב ולכן נקרא גם שם פני ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>ד\"ה וחזר. אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסלה כו'. </b>אבל מה יענה לפי' הרמב\"ם והא\"ר דמשביעית שמינית היינו דבטבילה שביעית הזה ב' הזאות ז' וח'. ולדידהו צ\"ל דמיירי שהוא לא עסק בה עוד מכאן ולהבא ולכן אינו פוסל במלאכתו כמ\"ש הכ\"מ בפ\"ז מהל' פרה ה\"ד בטעם התוספתא. וכה\"ג לקמן פ\"ז מ\"י וי\"א לפי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה רא\"א. אע\"פ שלפירושו כו' שמעינן מבבות דר\"פ. </b>ולי י\"ל דהכא אשמעינן אפי' חשב להזות למחר דמחשבה חמורה היא בפנים לפגל לחייב עליה כרת (משא\"כ שאר מחשבות דאינו אלא לפסול) אפ\"ה כשר בפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא חומרה קולה. </b>כלשון הזה הוא ג\"כ בסנהדרין פ' הנחנקין מ\"ב:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומעשיה ביום. </b>בתוספתא מפרש חוץ כו'. כל אלו המה אחר שתעשה אפר והמשנה אומרת עד שתעשה אפר וא\"כ מהו הלשון חוץ דמייתי עלה. והנה המשנה השמיטה כאן טומאת בגדים ובראשיתה זיווגתה לפסול מלאכה. משום דגם באסיפת אפרה כתיב כבוס בגדים וכן בנושא מי חטאת טעון כיבוס בגדים. וק\"ק דחשיב כאן מעשיה ביום. והרי גם הזאה וטבילת אזוב אינו אלא ביום כדאיתא בסוף מכילתין:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ופוסלים. </b>אם פוסלים בשחיטתה לא תפסול בשריפתה כו'. ביומא (מב) לענין היסח הדעת עביד צריכותא דלא ילפי מהדדי. אבל התם אליבא דרב והספרי הוא כשמואל דלעיל דריש ושחט אותה לפניו שיהא אחר שוחט כו' עי' בסוגיא דיומא ותבין. אמנם לפי\"ז יקשה פסקי רמב\"ם אהדדי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קרויה. </b>מ\"מ יש לדקדק כו' והאיך כ' כו' הראויין כו' דמנליה כו'. אין זה דקדוק של כלום דלענין טומאה מה לי ראויין מ\"ל שאינן ראויין:",
+                "<b>ד\"ה בין וכו'. </b>רואין המים הבלועין בה שמתקדשים ג\"כ. זהו לפי הגי' שהביא לעיל דגרסי' ברישא במים שהן ראויין לקדש. ועי' לקמן בס\"פ ומש\"כ שם. אבל הר\"ש כתב בפרק דלקמן מ\"ג דהטעם דמים שבספוג אינן מקודשים מפני שלא נכנס הקידוש לתוכן. וא\"כ כש\"כ המים הבלועים בכלי. אכן הרמב\"ם שם כתב הטעם משום דאין מקדשין אלא בכלי כדלקמן מ\"ה אך מ\"מ קשה דא\"כ אפי' נטמאה נמי יטהרו המים הבלועים ע\"י השקה עי' פ\"ח דטהרות מ\"ט בדבריו ד\"ה מקל ובסוף מקואות ויל\"פ דזהו כו��נת ר' יהושע דאם מקדש בתחלה מטעם שגם הבלוע מתקדש אף בסוף כו' מטעם השקה. ואם אינו כו' דבלוע לא הוי השקה אף כו' דגם הקידוש לא תיהני להבלוע ואולי טעמא דת\"ק דאין השקה מועלת למי חטאת אף קודם שנתקדשו משום מעלה כמו דלא מהני לקודש אחר הקדשן עי' פסחים (לד ב) וע\"ע פ\"ו דמקואות מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הכל. </b>ולל\"מ איפכא איש כו' טהור ואפי' קטן כו'. במחכ\"ת ל\"ד שהעתיק פרש\"י פה על פי' הרע\"ב והוא מגמ' דיומא דדרשינן והניח מי שיש בו דעת כו' וא\"כ איך אפשר לרבויי קטן מטהור. אבל רש\"י לעצמו דהביא שם דרשה דספרי (כמש\"כ שם בס\"ד) איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה שפיר קאמר דנימא איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ. </b>לכאורה הנל\"פ דאפי' בלא נשברו אלא שמוטה הכלי על הצד (וכגון כלי שצרה למעלה ולמטה ובאמצעיתה רחבה כמו חבית וקדירה שלנו) ומפני שאין דרך תשמישן כך עיין ברפ\"ד דכלים פלוגתת ר\"י ורבנן וכעין בעיות דיומא (ר\"ד מ\"ח) עמש\"כ שם. אלא הא דאין נותנין לידים לא בדפנות הכלים דבמס' ידים קשה לפרש כן. והרע\"ב פי' שם משום דשברי כלים הם:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה שאין מצילין. </b>עי' כה\"ד. ול\"ד לפרש כאן ככל הצורך דהכוונה פה להציל על אוכלין ומשקין שבתוכן מחמת דרשה דתוכו ולא תוך תוכו. ובמס' ידים פירשה יפה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' תוי\"ט. </b>ולענ\"ד נל\"פ ב' אבנים כו' ועשאן שוקת היינו בגוונא דסוף המשנה דסליק מינה. והוא דעשה שוקת בזו ובזו והדופן הרביעי שבזו ושבזו נמוך מהשאר ושם הקיפן יחד עד שהמים צפין מזה לזה דרך עליהם. וכן שתי עריבות תפרש כה\"ג. וכן השוקת (בה' הידיעה) ר\"ל השוקת הנזכרת במשנה דלעיל דהיינו ב' שקתות באבן אחת אשר המים צפין מזל\"ז. שנחלקה פי' בדופן המפסיק ביניהם. המים שביניהם ר\"ל כל המים שבחללי הכלים אשר למעלה מהדפנות הנמוכות. וקראן ביניהם מפני דאחיזתן שלא ישפכו לחוץ הוא ע\"י שתיהן וזהו שאמרו בתוספתא דאינן אגודים בכלי ור\"ל שאגודן ואחיזתן אינו ע\"י כלי א' כי אם גם ע\"י סיועת חבירתה (רק לשונה שהמים שבסדק לא א\"ש לפירושי ואולי דט\"ס הוא) ולאפוקי המים אשר מתחת המחיצות הנמוכות שהם מאחזות בכל שוקת ושוקת לבד בלי עזרת חבירתה. אך מ\"מ גם המה פסולים שהרי מתערבים יחד עי' לעיל מ\"ב. וי\"ל שזהו כוונת ר' יוסי בתוספתא שאמר שתיהן אינן מקודשות ור\"ל דגם הן אינן כשרות כדאמרן. ואין אנחנו צריכין לדחוק כמש\"כ הר\"ש. וגם לא לומר דפליג כמש\"כ הא\"ר:",
+                "<b>והרע\"ב </b>שפי' טעם דרישא דלא נכנס בהן הקידוש לא מחוור דא\"כ בסיד או בגפסיס נמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לתוך ידו כשר. </b>נראה פירושו לפי שרוב שימושו של אדם בידו הימנית ולכן לאחר ששפך בימינו האפר מן השפופרת לתוך כלי אחר כשיעור שצריך נתן את השפופרת לשמאלו בכדי לקדש בימין. ופי' הרע\"ב שכפה ידו עליה ונראה שהוציא זה מפי' הרמב\"ם. אינו במשמע לשון המשנה. ובחבורו פ\"ח ה\"ח השמיט זה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יזלף עד שהוא מגיע לספוג. </b>משמע קצת כשנראה הספוג שוב לא יזלף אף המים שסביבותיו דחיישינן שמא יצאו עמהם גם אותן שבספוג ולשון הר\"ב בזה מגומגם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה יזלף. </b>הכא במילוי הוא וכדמוכח מתני' דרפ\"ט. תמוה דאדרבה דשם פי' הרע\"ב דצלוחית היא שנותנין לתוכה מים המקודשים. וא\"כ כאן דנקט וליתנם בצלוחית משמע דכבר נתקדשו בשוקת וכן רש\"י שם כתב בהדיא דהקידוש היה בשוקת והספוג היה שם בשעת הקידוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב והא דקתני כו'. </b>נראה דאזיל בשיטתיה דרש\"י חולין (ט' ב') בד\"ה אם יכולה דאסור לערות מכלי אל כלי קודם קידוש. אבל כבר הקשו עליו הר\"ש בפ\"ט לקמן מ\"ז והרא\"ש בר\"פ דלקמן מכמה מקומות דמשמע דמותר וכן הרע\"ב בעצמו סתם כן בר\"פ דלקמן ושם במ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ונמלך. </b>וגם דברי הראב\"ד אינו כו'. ע\"ש בהשגת הראב\"ד שלפניה ושלאחריה ותראה שעיין יפה על הרמב\"ם פה על מה שהשמיט הא דונמלך כו'. דלשיטתו דטעם הפסולין דמשנתינו אינו רק משום היסח הדעת לכן בלא נמלך אף הראשונים כשרים. ובנמלך היינו טעמא דפסולים דנראה שהיו עליו מילוי האחרונים למשא והס\"ד מן הראשונים ע\"ש ותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה שהמלאכה. </b>וכ' הראב\"ד כו'. במחכ\"ת ל\"ד שהראב\"ד לא הוצרך לחלוק זה אלא לשיטתו דהפסולים כולם אינם אלא משום הסה\"ד. אבל להרמב\"ם וסייעתו דטעמם משום מלאכה להכי אין פוסל בקידוש לאחר כיון שהוא לא מלאן וגם המים אינן שלו לא קרינן ביה המלאכה פוסלת במים עי' ברמב\"ם שם ה\"ד ובכ\"מ שם ותבין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה באסל. </b>ול\"י מאי קאמר כו'. ול\"נ שהר\"ש מפרש דתסולה לשון משקל והמליצה מתפרשת יפה עפ\"י מה שאמרו חז\"ל בר\"ה (כג) ומחליף על חד תרין בכספא. והאסל הוא ג\"כ כעין המוט של מאזני משקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה לדרכו. </b>לעקם או להרחיב א\"ד. חד הוא שילך בדרך אחר ולא בדרך הישר לביתו. ב' היינו אפי' שילך בדרך הישר רק שיטה לצדו למקום בעל החבל. ואינו כשר אלא אם פגעו בדרך הילוכו כמש\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו פ\"ז ה\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא בסופו. </b>וא\"כ היינו כפי' הראב\"ד. פשוט דלהראב\"ד החשש הוא שמא יפלו המים קודם קידוש וכיון דנפסלו בהסה\"ד ה\"ל כשאר משקין (עי' בתוי\"ט לקמן בדבור הסמוך). ולהר\"ש החשש שמא יפלו לאחר קידוש והם מטמאים כלים. והיה קשה לו דאפי' אדם יטמאו לזה סיים דנפסלו בהסה\"ד ותנן כו' ועוד דאפי' לא נפסלו כו':",
+                "<b>ד\"ה נטמא. </b>היינו מ\"ה. תמוה דפשוט דכוונתו לבבא דסיפא במשנה זו גופה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א הים הגדול כמקוה כו'. </b>ופשוט דר\"ל האוקיינוס וכדפירש הרע\"ב בפ\"ט דברכות מ\"ב וכ\"כ המ\"א בסי' רכ\"ח. וק\"ק דהרי במקומות הרבה נקראו גם שאר ימים בשם ימים וא\"כ ע\"כ גם הם נכללו במאמר ולמקוה המים קרא ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה מים כ\"ש. </b>שאינן כשרים להזאה. אפי' מים חיים פוסלין. עי' לעיל פ\"ה מ\"ו. ואולי כוונתו לאפוקי מים שנתקדשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן. </b>נל\"פ דנשתנו מראיהן קאי אשקצים ורמשים הנזכרים דומיא דנתבקעו ודלא כהרמב\"ם והרע\"ב דקאי אמים דמאן דכר שמייהו. ועי' בכ\"מ פ\"ט מהל' פרה הי\"א שהיה לפניו הגי' ברמב\"ם שם גבי חפושית ולא נשתנו מראיה וכתב שט\"ס הוא וצריך להגיה ול\"נ מראיהן וקאי אמים. ואני אומר דגי' זו עיקרית וחזר בו הרמב\"ם מפירושו מטעמא דאמרן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בשרה טמא. </b>אבל אדם וכלים לא כו'. סותר למש\"כ בדבור הקודם בשם הרמב\"ם והוא מהספרי. ולעד\"נ דע\"כ לא דקדק הש\"ס בפסחים שם מדקתני בשר�� טמא מכלל דטומאה חמורה לא מטמאו אלא למאי דדחי דר\"י נמי מודה בטומאה קלה. אבל לשנויא דר\"א שם דר\"י מטהר לגמרי (וכן לרנב\"י שם) י\"ל דלת\"ק אפי' טומאה חמורה נמי מטמאו ונקיט בשרה משום רבותא דר\"י דמטהר אפי' הבשר. אבל העיקר נ\"ל כיון דאשכחן בתוספתא וספרי דהזקנים טהרו (ואפי' ר\"ע עצמו שהיה מטמא מתחלה משמע שחזר בו) כמו שהביא התוי\"ט לקמן. קשה לומר דיסתום רבי במתני' נגדן. אלא צ\"ל דע\"כ לא טהרו אלא מטומאה חמורה אבל טומאה קלה לטמא הבשר לא שמענו (ומה דאיתא בספרי שטהרו את בשרה נראה דט\"ס הוא שכן בתוספתא ליתא). ובזה (ר\"ל בטומאת בשר) פליגי כאן ת\"ק ור\"י. וראוי לפ\"ז לפסוק כת\"ק. והרמב\"ם שפסק כר\"י י\"ל שהוא מפרש דטעמא דת\"ק הוא שסובר דמשקין מטמאין אוכלים מה\"ת. אבל לדידן דקי\"ל דאינו אלא מדרבנן לא גזרו כאן במילתא דלא שכיחא. וזהו ג\"כ טעמא דר\"י וכרנב\"י דחזר לגמרי כר\"מ עי' בסוגיא דפסחים שם ותבין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה רא\"א. </b>וא\"א דליכא פורתא מאפר חטאת תמוה דאטו נצרך שיפול מהאפר על המוזה דהמים נתקדשו ומטהרים בפ\"ע אפי' בלתי תערובות מאפר עי' לעיל פ\"ו מ\"ג והטפי בתוכה אע\"פ שפיו צר כ\"ש כו'. אלא דטעמא דרבנן דסברי הזאה צריכה שיעור וחיישי דאפר מקלה ימעט השיעור. ור\"א ס\"ל דא\"צ שיעור וזהו כוונת הר\"ש והרע\"ב הוסיף וגרע במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>ונהי כו' טמא לכל מילי כו'. היינו היכא דנוגע או נושא שלא לצורך ועמש\"כ בס\"פ דלקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא טמא מת כו' רא\"א אינו מדף כו'. </b>הנה פלוגתייהו הוא לענין הסיט כמש\"כ המפרשים וכדמבואר בתוספתא. ולכאורה מכאן ראיה גדולה לדעת הרמב\"ם (הובאה בתוי\"ט בפי\"א דאהלות מ\"ח) דחרב ה\"ה כחלל אינו לענין שיטמא במשא כמת עצמו. (וכן עוד ראיה מלקמן פי\"ב מ\"ה לגי' ופי' הא\"ר ע\"ש) ולשיטת הסוברים דדוקא בכלי מתכות אמרי' חרב ה\"ה כחלל י\"ל דמיירי בשאר כלים ובגדים ולכן דקדקה המשנה לומר ליטמא טמא מת ובאה לאפוקי כלי מתכות שהם ראויים להעשות כמת ממש (והא דאיתא בתוספתא פלוגתא במפתח י\"ל דהוא בשל עץ ודוחק) אבל מה יענה הרע\"ב שהוא בשיטת הסוברים דה\"ה שאר כלים ובגדים (בפ\"א דאהלות מ\"ב) וס\"ל ג\"כ דהרי הם כמת עצמו לטמא אפי' באהל (שם פי\"א מ\"ח) וכש\"כ במשא וצע\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברגלו טהור. </b>כ' הכ\"מ בפי\"ג מהל' פרה ה\"י אטהורים דוקא קאי אבל טמאים אפי' נגע בהן ברגליו נטמא כו'. וכ\"מ מהר\"ש פ\"ח מ\"ב ע\"ש. ותמיהני דהרי משנה ערוכה בפרק דלעיל מ\"ח נטמאו כו' ואת הטהור לחטאת בידיו אבל לא בגופו ופסקה הרמב\"ם בפט\"ו ה\"ג וע\"ש בכ\"מ. ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שנגע. </b>היינו כשנגע בידו דוקא. חילוק זה לא מצינו אלא באוכלין ומשקין כאן ולקמן במ\"ד בתנור מפני שאין מטמאין אדם לעולם. אבל כלי שטף משמע דאף ברגלו טמא ומכאן אין ראיה די\"ל דמיירי שנשמר על טהרת חטאת. או כפי' הא\"ר דמשנה זו מפרשת למדף האמור במ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. והעבירו ע\"פ התנור כו'. </b>שינה לשון המשנה המדוייק דתני על גבי התנור דכ\"ח מטמא אחרים. אפי' מגבו כמבואר בכ\"ד:",
+                "<b>ד\"ה ר\"ע בסופו. ונטמאה. </b>גם כאן ל\"ד דהכי הל\"ל והוה כמו שמונח במקום טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בשני ניירות שניהן טהורין. </b>ואע\"פ שהאדם טמא משום נושא מי חטאת כו'. תמוה כיון דהוא אינו נטמא בשל תרומה ה\"ל טהור לחטאת ואין מי חטאת מטמאין אותו כמש\"כ בפ' דלקמן מ\"ג וכמו שהביא התוי\"ט הד\"א שניהן. וכמו כן תמוה מה שכתב לקמן דאע\"פ שהוא טמא משום נושא מ\"ח מ\"מ כו' ומצאתי בתו\"ח שעמד עליו בזה. ועמש\"כ בחדושי להרמב\"ם בפי\"ד מהל' פרה ה\"י. ומדברי הרמב\"ם פט\"ו ה\"ב נראה שדעתו דמ\"ח כשרים מטמאים את הטהור לחטאת אם נגע בהן שלא לצורך אבל אם נפסלו אז לא מטמאין הטהור להן אפי' נגע בהן שלא לצורך. והא\"ר בס\"פ דלעיל החזיק בשיטה ראשונה. וק\"ל מהא דתניא בתוספתא פי\"א היה רג\"א אומרים לו למזה פרוש מאחריך שמא תטמא א\"ל והלא מחליקין כו' כ\"ה הגי' בתוספתא שנדפסה עם הז\"ז והביאה הר\"ש לקמן פי\"ב מ\"ד וכן התוי\"ט שם. אלמא אע\"ג דטהור הוא לחטאת (שהרי היה מזה) מתטמא מהם. ולכאורה קשה לשיטה זו דא\"כ היכי משכחת לה מאי דקאמר קרא והנוגע במי הנדה יטמא. דאם הוא טהור אינה מטמאתו. ואם הוא טמא מאי אהני ליה המ\"ח בלא\"ה טמא הוא. וא\"ל דמיירי שטבל ולא הוחזק לחטאת (עי' ספ\"ב דחגיגה) דהא זה לא הוי אלא מעלה דרבנן (עי' רמב\"ם פי\"ג מפרה ה\"ב). והיסח הדעת הוי ג\"כ מדרבנן. וע\"כ צ\"ל דהקרא מיירי באותן שא\"ר להזאה כגון אשה טומטום ואנדרוגינוס לרבנן. וקטן לר\"י או ערל למ\"ד דפסול להזיה עי' תוי\"ט לקמן פי\"ב מ\"י או בע\"מ למה שכתוב שם בשם תוס' ר\"ע:",
+                "<b>שם ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ דאין מונין כו'. </b>לא מחוור כלל דכיון דנייר אינו מקבל טומאה ה\"ל לחוץ. ועי' בא\"ר ביאור נכון בזה:",
+                "<b>שם ר\"י לטעמיה דאמר בתוספתא כו'. </b>תימה מה לו לתוס' הלא גם במתני' בר\"פ איתא דרי\"א מדף:",
+                "<b>ד\"ה ושל קודש. </b>דלא נגע במי חטאת כו'. ל\"ד במחכ\"ת דאפי' נגע במ\"ח עצמן א\"מ את הלגין דקדש דנוגע במ\"ח א\"מ בגדים וכלים כדאיתא בריש כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפר חטאת או מים המקודשים כו'. והוא מהספרי הביאוהו הרמב\"ם והר\"ש. </b>וא\"כ לר\"א בפ' דלעיל מ\"ג ה\"ל להנצל. אבל לכאורה לפי מאי דאיתא בחגיגה (כה) דאפי' קדש א\"נ בצ\"פ א\"כ כש\"כ חטאת וע\"ש בט\"א:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ומים. </b>ומסתבר שהר\"ב מפרש המוכשר המתוקן. בר\"ש איתא להדיא פי' המוכשר מתוקן להזות בו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה. </b>עי' במפרשים. ולכאורה כיון דהטהור לחטאת אין מ\"ח מטמאין אותו כלל אף אם נגע שלא לצורך כדפי' הרע\"ב בסוף המשנה וכמש\"כ בפ' דלעיל מ\"ו (ודלא כמש\"כ כאן התוי\"ט בשם הכ\"מ בשם הרי\"ק). לא שייך כלל חיוב מיתה. דמש\"ש הא\"ר דכיון דנטמא האדם מהדבילה של תרומה כו' ז\"א אלא מעלה בעלמא. ואולי זהו כוונתו במש\"כ במיתה לאו דוקא דהא תרומה כו' ע\"ש. ולפמש\"כ לעיל על הרמב\"ם פי\"ד מה\"פ ה\"י י\"ל דהכא מיירי באשה טומטום ואנדרוגינוס:",
+                "<b>שם הטהור לחטאת שהכניס כו' נטמא. </b>נ\"פ דגם המים חזרו ונטמאו ממנו דכיון שהוא נטמא אפי' לתרומה כ\"ש למ\"ח ועי' ברא\"ש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והאוכלה הב'. </b>הוא דוחק גדול דא\"ה היכי שתיק כו' מלמרמי ממתני' כו'. הן לתירוץ הב' דשם דבעלמא סבר שמואל אין אחע\"א. וכן לתירוצא הא דידיה כו' ליכא למירמא דטובא אשכחן סתמי דמתני' בכריתות ויבמות דאחע\"א בכולל ופלוגתא דתנאי היא בכ\"מ ודבריו אין להם מקום אלא לתירוצא קמא דשם דש\"ה דמיעט רחמנא ומתו בו. ומש\"כ ואין דרך הרב שיאמר דבר בשם התלמיד. הן שם בגמ' קרי ליה בפירוש רבי ועי' בפירש\"י שנראה להדיא דהגי' הוא ר' אליעזר ביו\"ד וא\"כ אין מקום לטעות שהוא ר\"א תלמידיה דשמואל. והנה מכותלי כתבו ניכר שנעלם ממנו אגב שיטפיה דבר זה ופירש\"י דשם. ובמש\"כ בשם הכ\"מ בשם הרי\"ק אנכי תמה מאד דמ\"מ הדבלה נטמאה מן המ\"ח שהם אה\"ט לטמא אף אדם וכלים כדאיתא בריש כלים וכש\"כ אוכלין ומשקין. ועי' לעיל פ\"ט מ\"ה ובחדושי הרמב\"ם הארכתי בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה מטמא הב'. והכי סתם לן כו' פ\"ב דנדה. </b>במחכ\"ת ל\"ד דהכא ס\"ל לר\"מ דלקדש הוי שני כמש\"כ הרע\"ב והר\"ש וכמבואר בגמ' רפ\"ב דמעילה. ובנדה סתם כא\"ש דלקדש הוי ראשון כדאיתא בגמ' שם וכ\"כ התוי\"ט שם בשם התוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מד\"ס כו' ופוסל אה\"ת. </b>הן אם נטמא באה\"ט שמדבריהם כגון עובדי כוכבים שעשאום כזבים לכ\"ד או דם תבוסה שהוא אבי אה\"ט וכן הפורש מן הערלה שהביא הר\"ש והתוי\"ט פשוט שמטמאין אה\"ת. ומהתימה על הר\"ש ותוי\"ט שלא העירו מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושל טהורה. </b>ה\"נ בפחות מכביצה. תמוה דהרי מקבל טומאה לדעת רוב המפרשים (עי' מל\"מ רפ\"ד מהל' ט\"א) וא\"כ מאי איריא משום הפסד תרומה תיפוק ליה דהאזוב טמא לחטאת ואף של חולין נמי. אלא ע\"כ מיירי ששמרוהו על טהרת חטאת ואם כן כביצה נמי ועי' א\"ר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה אע\"פ. </b>אבל קשה כו' עד סופו. דבריו תמוהים דפשוט דטעם פסול דהכא הוא דהואיל דמוכשר וראוי לקבל טומאה ה\"ל לחטאת כאילו הוא טמא אם לא שמרוהו על טהרת חטאת וכמש\"כ בס\"ד בשם הרמב\"ם. ולעיל במ\"ו מיירי ששמרוהו כדינו. והא דפרק דלקמן מ\"ו היינו נמי אע\"פ שאין ידוע לנו שום טומאה בו אלא שלא שמרוהו כדינו כמש\"כ בעצמו שם בשם הרמב\"ם. גם י\"ל דאמרו שם טמא ר\"ל מוכשר כמש\"כ בעצמו בפ\"א דמכשירין מ\"ג בשם הרמב\"ם ותדע דהכא הטעם מפני חשש טומאה דאם לא כן הרי לעולם מתכשר בהטבלו במי חטאת להזות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ספק על שניהם הזה כו'. </b>משמע דבטבילה אחת יוכל להזות על כמה כלים ומבואר יותר בסוף המשנה ובפי' הרע\"ב בד\"ה רי\"א ובהרמב\"ם בחבורו פ\"י ה\"ח. ועמש\"כ לעיל פ\"ג מ\"ח בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מחט. </b>קיצר בדבריו. ואולי כוונתו דה\"א דוקא אם מחברו מיצה עליו הוא דפסולה משום דכבר נעשה מצותן שטהרו את הראשון ושוב אין דינן כמ\"ח כדלקמן מ\"ד (והרע\"ב ל\"ד במש\"כ בזה הטעם דאין זו הזאה מן האזוב דכאן בלא\"ה פסול מטעמא דאמרן) אבל מחרס דלאו בר הזיה הוא א\"כ לא עשו המ\"ח עדיין מאומה קמ\"ל דאפ\"ה פסולה מטעם שלא באה מן האזוב כדפי' הרע\"ב ברישא. ועמש\"כ בס\"ד בסנהדרין (ע\"ז ב') תמיה על מפרשי משנה זו ועל הרע\"ב בפרט:",
+                "<b>ד\"ה הזייתו כשרה. </b>דמיונו להא דזרק צרור כו' לא מחוור כמובן. ועי' סוטה (ס\"ד לח) דיליף מכאן לברכת כהנים דצדדין כלפניו. ונידון דהתם פשיטא דאינו ענין להא דצרור כלל. ועל פירושו בהא דסנהדרין עמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המנטפין כו'. </b>לפי' הרמב\"ם והר\"ב אחריו משמע דאם טבל ע\"ד להזות על הטמא אע\"פ שלא הזה עדיין. המים המנטפים מן האזוב תו לא מטמאי וכ\"נ להדיא בחבורו פט\"ו ה\"א וצ\"ע ועי' בהראב\"ד פ\"י ה\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחליקין היו כו' ודורסין ולא נמנעין. </b>מכאן נראה לכאורה קצת סתירה למש\"כ בשו\"ע או\"ח סי' תרס\"ד ס\"ח דאין לפסוע על הושענא שבלולב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רי\"א רואין אותם כאילו הן על אזוב של נחשת. </b>פי' הרע\"ב בזה מגומגם ועי' בפי' הרא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת שנטמא אחוריו נט��א תוכו. </b>לשון הרע\"ב דשאר טהרות (ולשון הרא\"ש דבכל שאר מילי) לא נטמא תוכו. ל\"ד דגם לקודש אין אחורים ותוך כדאיתא בחגיגה רפ\"ג ובכלים פכ\"ה מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה להזיה. </b>ובמתני' דלעיל קתני לטהרה כו'. ול\"נ דלטהרה פי' דאם בא לטבלם צריך לפרקם משום חציצה. והכא לטבילה א\"צ להתירם רק לענין הזאה אינן חבור דאם הזה ע\"ז לא הזה ע\"ז. אך בשבת (מ\"ח ב') ובתוס' שם לא משמע כן:",
+                "<b>תור\"ע אות י\"ח. </b>מה שהעמיס בכוונת קושיית התוס' בשבת דל\"ל למיפרך מברייתא כו' אינו מוכרח די\"ל דכיוונו להקשות מדוע הקשו ממשנה דעוקצין ולא ממשנה שלפנינו המוקדמת. אמנם בר\"ש מבואר להדיא כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הכל. </b>עיין כה\"ד. הנה הוכחתו מהא דיבמות דמקשה מקידוש אהזיה דש\"מ דלענין ערל אין לחלק ביניהם. היא מוכרחת ואין להשיב עליה. ולכן תמיהני על הא\"ר שמחלק ביניהם וצע\"ג. ומש\"כ התוי\"ט דהא בהדיא תני לה חוץ מתינוק שא\"ב דעת כו'. וע\"ע מש\"כ לקמן בד\"ה ותינוק. ובד\"ה האשה. לע\"ד פשטא דמתני' משמע דותינוק כו' לא קאי אדלפניו אחוץ כו'. אלא אדאחריו וה\"ק ותינוק כו' האשה מסעדתו וכמו שמפרש לקמן לגי' מהר\"ם. והא דהוכיח לקמן מהא דהזאה צריכה כוונה ולכן תינוק שאין בו דעת פסול. אין זה הוכחה דהא כתבו התוס' ביבמות (קד ב) ובגיטין (יב ב) דבגדול עומד על גביו מהני לענין כוונה. ולכן אמרה המשנה האשה מסעדתו והוא משום כוונה:",
+                "<b>בתור\"ע אות י\"ט הביא בשם התוס' דזבחים דבע\"מ פסול להזאה. </b>ונפלאתי ע\"ז דלא מצינו שום עבודה שזר כשר לה ובע\"מ יהא פסול חוץ מבמה (ואולי י\"ל דהזאה כיון דבחוץ היא לבמה מדמינן לה) וברפ\"ב דזבחים תנא דברי\"ש ק\"ו ומה בע\"מ שאוכל אם עבד חלל זר שאינו אוכל א\"ד שאם עבד חלל. ואם איתא לידחי מה לבע\"מ שכן פסול בהזאה (ולפמש\"כ לדמות הזאה לבמה אין מזה קושיא דהתם באמת קאמר מה להצה\"ש שכן לא הותרו בבמה) וכוונת התוס' שהביא נ\"ל דהיינו בשאר עבודות הפרה שצריכות כהן ואין זר כשר להן דו\"ק שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכולן. </b>דכיון שא\"כ אלא שתים כו' ל\"ש שפיר למיתני וכולן. יכוון למש\"כ התוס' בכתובות (ח) בסד\"ה שהכל (ועמש\"כ בהגהותי לב\"ר פע\"ה אות ה' במת'). אבל כאן יתכן דהתנא רוצה לכלול אף טבילת עצמו דהיינו אם טבל את האזוב והזה וטבל א\"ע משעלה עה\"ש בשביעי כשר:",
+                "סליק מסכת פרה. בעזרת פודה עמו מכל צרה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Parah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,277 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Parah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Parah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וחכ\"א כו'. </b>וכש\"כ בת שנתה כו' דכתיב עגלת בקר. ק\"ל נימא דאתי למעוטי בת שנתה וכמו עגל בן בקר (בר\"ה י') דהוה דוקא בן שתים כפירש\"י ותוס' שם. ודומיא דפרה בת שלש דקאמרי דלמעוטי פחות קאתי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ופרה. </b>הא בת שתים לא קא ילדה כדאיתא כו'. ק\"ל דאדרבה דמהא דבכורות מוכח דמיעברה בתוך שתים. דהא משמע דאם יתירה על ג\"ש אפי' יום א' וילדה הוי ספק (וכ\"נ מפירש\"י בע\"ז כ\"ד ב') דילמא כבר ילדה בבית העובד כוכבים אחר ג' חדשים משנכנסה לשנת ג'. דהא ט' חדשים עד תשלום שנת ג' ע\"כ היו ימי העבור דהנולד עתה בבית ישראל. דבנדה (כ\"ד ב') מיבעיא ליה לרבא אם בהמה גסה יולדת לז' וא\"כ ע\"כ היתה מעוברת כבר ו' חדשים האחרונים משנת הב'. וי\"ל דהספק הוא שמא נתעברה בתחלת הג' והפילה לאחר ג\"ח ועי' בסוגיא דבכורות ובתוס' שם. אבל מ\"מ עדיין אינו מיושב הוכחתו של הר\"ש משם. ועמש\"כ בע\"ז שם בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ר\"ט קורהו פלגס כו'. </b>עי' א\"ר. ואנכי תמה חדא דלפירושו דלרי\"ש פסול להקרבה לא אתיא אליביה סיומא דהקריבו מביא עליו נסכי איל. שנית דלפ\"ד אתיא דריו\"ח בחולין (כ\"ג) כב\"ע ובר פדא כר\"ט וה\"ל להש\"ס למימר כתנאי. (ועוד לפי הצד דקבעי למימר (שם) אליבא דב\"פ דבבריא נמי מתנה הוה דלא כחד מהני תנאי). שלישית דלא אשכחן דליפלגו אמוראי בסתם בפלוגתא דתנאי הנזכרת במשנה מפורש וצ\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>חטאות הצבור כו'. </b>עי' א\"ר מה שהביא בשם הת\"כ. וכבר הביאו גם רש\"י ביומא (ס\"ה ב'). ומה שהעלה הרל\"צ בצ\"ע ממנחות. עי' כ\"מ ומל\"מ בפ\"א מהל' מעה\"ק הי\"ד. ומש\"כ הא\"ר דהא דאמר בהת\"כ יהיה לרבות שעירי רגלים. הוא משום דיהיה בגימטריא שלשים במספר שעירי הרגלים ודר\"ח. קשה דכולם הם ל\"ב לבד שעיר המשתלח כדחשיב להו בתוספתא ריש שבועות. והוא עם שעיר הפנימי דיוה\"כ ושעיר הבא בגלל הלחם בעצרת (ועי' תוס' ר\"ה ח' ב' ד\"ה שהחדש):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה וחכמים מכשירין. מפני שהבהמה נעשית עקרה כו'. </b>בפרה לא נצרך לטעם זה. אלא משום דדמיה יקרים וחייש להפסד מרובה כשיפסילנה כדאיתא בע\"ז (כ\"ג רע\"ב). ונ\"מ לדינא דלכאורה הלכה כריו\"ח שם (כ\"ד ב'). דאמר גבול יש לה כו' וא\"כ מבת ג' ולמעלה דאינה נעקרת היה אסור לקנות מהם לטעם הרע\"ב. ולטעם דדמיה יקרים מותר. ואולי דאנן לא ס\"ל כריו\"ח בזה דאיהו ע\"כ לשיטתיה דעובר לאו ירך אמו הוא כמש\"כ התוס' שם. ורבא אמר שם לעיל ולד הנרבעת אסורה ועי' ב\"ק (מ\"ז) תד\"ה מ\"ט. וע\"כ ס\"ל דאפי' מבת ג\"ש ולמעלה מיעקרא או דמיכחשא בבישרא:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ר\"א. </b>דכתיב כי משחתם בהם כו'. במחכ\"ת ל\"ד דתיפוק ליה דחטאת קרייה רחמנא ואפי' ר\"א ל\"פ לקמן אלא באתנן ומחיר משום דרשה דבית ד'. והגמ' ל\"ג לדרשת כי משחתם אלא לר\"ש דמכשיר אף ביוצא דופן:",
+                "<b>בא\"ר ד\"ה וחכמים מכשירין. </b>והא דלא חשו חכמים לעיל משום דסימן היה להם כו'. לכאורה ל\"צ לזה. אלא מטעם דאמרי' בע\"ז (כ\"ג) דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טובא. וטעם זה מהני גם לחששא דשא\"ד משא\"כ לטעם הא\"ר:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה בה יבלת וחתכה ר\"י פוסל. </b>לא נתברר לי טעמא דר\"י. אם משום תמימה ליפלוג גם ברישא דלא יגוד ויש לחלק קצת. ועי' בבכורות (ל\"ט). אבל קשה דא\"כ ליפלוג גם בשאר קרבנות:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והננסת. </b>והודיענו שענין תמימה שלימות האודם. מה יעשה לתמים הנאמר בשאר קרבנות ועוד דמנ\"ל למדרש תמימה באדמומית מדכבר אמור אשר אין בה מום דילמא אתי לפסול הננסת וכדומה. וי\"ל קצת משום דהוה כלל ופרט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה נתן טליתו כו'. </b>מה עול האמור בעגלה כו'. והוא מפי' הרמב\"ם וכ\"כ בחבורו. וק\"ל דהא אמרי' בסוטה (מ\"ו) דאי מגז\"ש לא הוה פסול אא\"כ משכה ואנן פסלינן בה בהנחה בעלמא ומסקינן דילפינן מגופא דפרה ועמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רי\"א. </b>ומכלל דלרבנן אפי' בלא ידעו פסולה. זהו ג\"כ מדברי הר\"ש. אבל לענ\"ד אין משם ראיה דשלא לדעת דאר\"י ר\"ל שלא לרצונו אף שידע וכזה פירושו בכ\"מ. וכה\"ג כ' התוס' בב\"מ (ס\"ד ל\"ז):"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה אפי'. </b>ולאו דוקא כו'. ואלא מיהת הרבה מאד לא ס\"ל כו'. וזה דוחק גדול דח\"כ לא ידענו עד כמה מכשיר. ול\"נ דהכא ל\"ד לשאר דוכתי דירצה לומר אפי' טובא. דא\"כ הל\"ל אפי' ד' וה' אפי' אפי' ל\"ל. אלא ע\"כ דוקא קאמר ה' ולא יותר. והא דקאמר ד' לרבותא דיתלוש הוא דקאמר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה ומביאין שוורים שכריסן רחבה כו'. </b>ועא\"ר. ונ\"ל שכריסן רחבה דקאמר הרע\"ב אינו לתנאי. אלא לנתינת טעם מדוע דוקא שוורים. ויותר מבואר כן בלשון הרמב\"ם בפי' ובחבורו:"
+            ],
+            [
+                "<b>במשנה באו להר הבית וירדו. </b>נ\"ל פירושו דירדו והלכו להם לבתיהם דתו לא היו צריכין להם כי הקדוש והזאה לא היו על ידיהם כדעת התוס' שהביא התוי\"ט בד\"ה ומגדלות. ומה שהקשה עליהם מדתנן והוא נוטל ומקדש. ל\"י התחלה לקושיא זו דאדרבה מדלא תנן הם נוטלים ומקדשים משמע דלא שב עליהם (וכ\"מ להדיא בהרע\"ב דלר\"י היה נוטל איש אחר שכ' לפיכך כו' שאיש טהור יהיה נוטל את אה\"פ). וכן בדברי ת\"ק תנן ונוטל ומקדש. גם מש\"כ עוד ות\"ק לא פליג כו' מגומגם דלפי פירושו גם ת\"ק אומר דהתינוק היה נוטל ומקדש וכמבואר בהר\"ש והרע\"ב לשיטתם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ופרה. </b>דא\"נ נטמאו לא איכפת לן כו'. מש\"כ התו\"ח שזה סותר למש\"כ בדבור הקודם דחיישינן לטומאת כהן כו'. שגה בתרתי. חדא דהכא ל\"ק רק לאותן שאין עוסקין בה כי אם להביאה להר המשחה. שנית הא ל\"ק רק דלא איכפת לן בטומאתן. אבל מ\"מ תנא דמתני' ס\"ל דמפני מעלה בעלמא עשו להם תקנה שלא יטמאו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקבל בשמאלו רי\"א בימינו כו' ומזה בימינו. </b>עי' בהרע\"ב ותוי\"ט. ולכאורה הנ\"ל דלת\"ק דבפ\"ב דזבחים מ\"א דדריש באצבעו דשב ג\"כ אולקח דלפניה ה\"נ ידרוש הכא. ומש\"כ הרע\"ב שכיון כו' א\"נ דהזאתה תוכיח. ות\"ק דהכא הוא ר\"ש דהתם בר פלוגתיה דר\"י. ות\"ק דשם הוא ר\"י דהכא בר פלוגתיה דר\"ש ונכון הוא. אלא דלפי\"ז סתרי אהדדי פסקן של הרמב\"ם והרע\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בחבל. </b>ממין שא\"מ טומאה. ונ\"ל ראיה מלקמן מי\"א דרי\"ש אומר במקבות של אבן כו' ופליג את\"ק דאמר במקלות אף דגם הם א\"מ טומאה כשאר פשוטי כ\"ע. עי' א\"ר פט\"ו דכלים מ\"ב. אלא דק\"ל דהא מפץ ומחצלת דהם מין גמי מתטמאין בכל הטומאות כדאיתא ספ\"ק דסוכה. וי\"ל דהיינו מדרבנן וכ\"מ בתוס' דשבת (פ\"ד) ד\"ה מפץ. ולפ\"ז י\"ל דלא גזרו אלא על המקבלין אבל על פשוטיהן לא גזרו דאף בכלי עץ אינן מטמאין אלא מדרבנן. ומעתה לא נצטרך לדברי התוס' בספ\"ק דסוכה בד\"ה תנן התם ובד\"ה מסככין בבודיא ע\"ש ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>ד\"ה על כל הזיה טבילה קשה א\"כ מנלן כו'. </b>והרמב\"ם כתב בפי' (הביאו התו\"ח) לאומרו וטבל והזה על כל הזאה טבילה. כאן בפרה לא נאמר וטבל אלא ולקח. ולכאורה ה\"נ דט\"ס הוא וצ\"ל ולקח אבל ז\"א דולקח היינו קבלה כפירושו בכ\"מ וכנ\"ל. וצ\"ל דכוונתו דילפינן מפר כה\"מ דדריש כן בת\"כ שם בלשון זה. וכמו דילפינן מיניה לחטאות החיצונות וכדאמר בזבחים (צ\"ג ב') על דין זה מסייע לר\"א דאמר שיריים שבאצבע פסולין ומשמע דכללא כייל בכל מקום וכדפסק הרמב\"ם בפ\"ה מהל' מעשה הקרבנות הל' ח' ע\"ש. או דיליף לה משמן דמצורע דדריש ג\"כ בת\"כ כזה. ולכאורה קשה מדוע בהזאת טמא מת דמשמע דכשר אפי' כמה הזאות בטבילה אחת לקמן פי\"ב מ\"ב (ועי' מש\"כ שם) והלא שם ג\"כ כתיב וטבל והזה. ואולי משום דכתיב והזה על האהל ועל כל הכלים כו' משמע דבטבילה אחת מזה על כולם. ודע דבפר כה\"מ אחר דדריש בת\"כ מן וטבל והזה כנ\"ל מביא עוד דרשה מן הדם שבענין והוא ג\"כ למעוטי שיריים שבאצבע כדמפרש רבא בזבחים שם. וקשה דתרתי ל\"ל. והק\"א לא הרגיש בזה. (והגר\"א ז\"ל בביאור החומש לא הזכיר דרשה זו דמן הדם). וכן בפרשה מצורע גבי הזאת השמן אחר דדריש מן וטבל והזה כנ\"ל מביא עוד על מן השמן דרשה זו דעל כל הזיה טבילה. ושם הרגיש הק\"א וכ' על דרשה דטבל והזה דסמיך על הא דדריש אח\"כ מן דמן השמן ע\"ש. וכן צ\"ל ע\"כ גם בהא דפר כה\"מ. ומתורץ הא דהקשיתי מהזאת טמא מת. אך מפי' הרמב\"ם שהבאתי ל\"מ כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה נבקעה. </b>והן דברי ראב\"צ בתוספתא. ע\"ש דמשמע דזהו סתמא. ודברי ראב\"צ אינו אלא במה דהוסיף אשליך כו':",
+                "<b>ד\"ה שלש. </b>וגם רגילים לעמוד שם רבים כו'. טפי ה\"ל להביא מש\"כ הרע\"ב שם מהגמ' דהג' צריכין לצרף עמהן עוד שנים לפרסומי מילתא:",
+                "<b>בסה\"ד ומ\"מ ז\"ש שיכנס לבד לא איתפרש מנ\"ל. </b>פשוט דמדאצריכו לדבר עמו כדי שלא יתן לתוך פיו (וכן שם במשנה איתא אין התורם נכנס כו' ויאמרו כו'). מוכח שלא היו נכנסין עמו דאל\"כ היו משמרין אותו בראייה והן הן עדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה העצם. </b>אבל עצם שנכתש בפ\"ע כו' פסול כדתניא בתוספתא. וכ\"כ הא\"ר. ועי' בלשון התוס' דמשמע דאינו פסול אלא אם נתנו בלא כתישה אבל אם היה כותשו אפי' בפ\"ע אפשר דכשר:",
+                "<b>ד\"ה ואחד. </b>ולכאורה כו' אלא בקידוש דפרה כו' ורש\"י בפי' החומש כו'. לפלא שלא הזכיר ג\"כ פי' הרמב\"ם כפי הנוסח שלפנינו שכ' וזה שבהר המשחה לפרות אחרות:",
+                "<b>בא\"ד דלפי שעה היו לוקחין משל הר המשחה </b>(כ\"נ דצ\"ל) <b>ונותנין שם בחיל כו'. </b>קשה דהא בר\"פ תנן מכל חטאות שהיו שם והיינו ע\"כ מאותו (שהיו) [שהיה] נתון בחיל למשמרת וכדפי' שם הרע\"ב ורש\"י עצמו ביומא שם:",
+                "<b>ד\"ה ואחד היה בסופו. </b>אבל הלוים היו ג\"כ שומרים באלו הג' מקומות כו' ונמצא שהיה כ\"ד כו'. עמש\"כ עליו במדות שם מ\"א:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושלא. </b>משום דריו\"ח מרא דגמ' טפי. ול\"נ עוד משום דרחב\"י תלמידו הוה כדמוכח בפסחים (כ\"א ב') ובב\"מ (מ\"ח ב') ואין הלכה כתלמיד במקום הרב:",
+                "<b>בא\"ד ובגמ' פריך אדר\"י א\"ה ל\"ל דמקדש כו'. </b>ע\"ש דלא אדר\"י אלא אדרחב\"י פריך אם נאמר דיציאה מועלת בקידוש:",
+                "<b>בא\"ד היו כל ז' הימים בכלי אבנים. </b>וכ\"ה לשון התוס' בסוכה (ל\"ז סע\"א) ומה שכל מעשיה בכ\"א היינו בז' הימים שמפרישין כו' ולשכת בית אבן כו'. וא\"כ לא קשה כלל דרחיצת ידו\"ר היה ביום שריפת הפרה שכבר נשלמו ז' ימי הפרישה. ומה שרוצה לדמותה למקלות כו'. ל\"נ דהן לכה\"פ א\"מ טומאה כמש\"כ לעיל שם במ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה חוץ. </b>כנגד הפתח כו' אל נוכח פני א\"מ. ק\"ל דגבי הגשה דמנחה דכתיב נמי אל פני המזבח (דהיינו מקום הכבש כדפירש\"י במנחות י\"ט ב') ואפ\"ה כשמגישה לקרן מע\"ד דיו לת\"ק שם. ולר\"א שם סמוך לקרן בדרום כדאיתא שם בתד\"ה למערבה וכ\"מ בסוטה י\"ד ב' וע\"ש בפירש\"י אלמא דכל הצד שהפתח שם נקרא פני. ועי' מנחות (ר\"ד כ\"ח) ובפירש\"י שם דמוכח דבאמת דגם בפרה כשרה אפי' שלא כנגד הפתח. ולדעת הרמב\"ם בפ\"ד מה\"פ ה\"ו אף שלא כנגד ההיכל כשרה וע\"ש בכ\"מ. ולדעת הראב\"ד שם דאינה כשרה אלא כנגד הפתח. י\"ל הא דהגשה משום דאמרי' בזבחים (ס\"ב ב') ב' כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונין ליסוד כו'. ולדעת התוס' (שם ס\"ד) ד\"ה יותר היה עוד כבש קטן גם לסובב במערב ולכן נקרא גם שם פני ונכון בעז\"ה:",
+                "<b>ד\"ה וחזר. אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסלה כו'. </b>אבל מה יענה לפי' הרמב\"ם והא\"ר דמשביעית שמינית היינו דבטבילה שביעית הזה ב' הזאות ז' וח'. ולדידהו צ\"ל דמיירי שהוא לא עסק בה עוד מכאן ולהבא ולכן אינו פוסל במלאכתו כמ\"ש הכ\"מ בפ\"ז מהל' פרה ה\"ד בטעם התוספתא. וכה\"ג לקמן פ\"ז מ\"י וי\"א לפי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה רא\"א. אע\"פ שלפירושו כו' שמעינן מבבות דר\"פ. </b>ולי י\"ל דהכא אשמעינן אפי' חשב להזות למחר דמחשבה חמורה היא בפנים לפגל לחייב עליה כרת (משא\"כ שאר מחשבות דאינו אלא לפסול) אפ\"ה כשר בפרה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא חומרה קולה. </b>כלשון הזה הוא ג\"כ בסנהדרין פ' הנחנקין מ\"ב:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ומעשיה ביום. </b>בתוספתא מפרש חוץ כו'. כל אלו המה אחר שתעשה אפר והמשנה אומרת עד שתעשה אפר וא\"כ מהו הלשון חוץ דמייתי עלה. והנה המשנה השמיטה כאן טומאת בגדים ובראשיתה זיווגתה לפסול מלאכה. משום דגם באסיפת אפרה כתיב כבוס בגדים וכן בנושא מי חטאת טעון כיבוס בגדים. וק\"ק דחשיב כאן מעשיה ביום. והרי גם הזאה וטבילת אזוב אינו אלא ביום כדאיתא בסוף מכילתין:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ופוסלים. </b>אם פוסלים בשחיטתה לא תפסול בשריפתה כו'. ביומא (מב) לענין היסח הדעת עביד צריכותא דלא ילפי מהדדי. אבל התם אליבא דרב והספרי הוא כשמואל דלעיל דריש ושחט אותה לפניו שיהא אחר שוחט כו' עי' בסוגיא דיומא ותבין. אמנם לפי\"ז יקשה פסקי רמב\"ם אהדדי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה קרויה. </b>מ\"מ יש לדקדק כו' והאיך כ' כו' הראויין כו' דמנליה כו'. אין זה דקדוק של כלום דלענין טומאה מה לי ראויין מ\"ל שאינן ראויין:",
+                "<b>ד\"ה בין וכו'. </b>רואין המים הבלועין בה שמתקדשים ג\"כ. זהו לפי הגי' שהביא לעיל דגרסי' ברישא במים שהן ראויין לקדש. ועי' לקמן בס\"פ ומש\"כ שם. אבל הר\"ש כתב בפרק דלקמן מ\"ג דהטעם דמים שבספוג אינן מקודשים מפני שלא נכנס הקידוש לתוכן. וא\"כ כש\"כ המים הבלועים בכלי. אכן הרמב\"ם שם כתב הטעם משום דאין מקדשין אלא בכלי כדלקמן מ\"ה אך מ\"מ קשה דא\"כ אפי' נטמאה נמי יטהרו המים הבלועים ע\"י השקה עי' פ\"ח דטהרות מ\"ט בדבריו ד\"ה מקל ובסוף מקואות ויל\"פ דזהו כוונת ר' יהושע דאם מקדש בתחלה מטעם שגם הבלוע מתקדש אף בסוף כו' מטעם השקה. ואם אינו כו' דבלוע לא הוי השקה אף כו' דגם הקידוש לא תיהני להבלוע ואולי טעמא דת\"ק דאין השקה מועלת למי חטאת אף קודם שנתקדשו משום מעלה כמו דלא מהני לקודש אחר הקדשן עי' פסחים (לד ב) וע\"ע פ\"ו דמקואות מ\"ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה הכל. </b>ולל\"מ איפכא איש כו' טהור ואפי' קטן כו'. במחכ\"ת ל\"ד שהעתיק פרש\"י פה על פי' הרע\"ב והוא מגמ' דיומא דדרשינן והניח מי שיש בו דעת כו' וא\"כ איך אפשר לרבויי קטן מטהור. אבל רש\"י לעצמו דהביא שם דרשה דספרי (כמש\"כ שם בס\"ד) איש ולא קטן טהור להכשיר את האשה שפיר קאמר דנימא איפכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ. </b>לכאורה הנל\"פ דאפי' בלא נשברו אלא שמוטה הכלי על הצד (וכגון כלי שצרה למעלה ולמטה ובאמצעיתה רחבה כמו חבית וקדירה שלנו) ומפני שאין דרך תשמישן כך עיין ברפ\"ד דכלים פלוגתת ר\"י ורבנן וכעין בעיות דיומא (ר\"ד מ\"ח) עמש\"כ שם. אלא הא דאין נותנין לידים לא בדפנות הכלים דבמס' ידים קשה לפרש כן. והרע\"ב פי' שם משום דשברי כלים הם:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה שאין מצילין. </b>עי' כה\"ד. ול\"ד לפרש כאן ככל הצורך דהכוונה פה להציל על אוכלין ומשקין שבתוכן מחמת דרשה דתוכו ולא תוך תוכו. ובמס' ידים פירשה יפה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' תוי\"ט. </b>ולענ\"ד נל\"פ ב' אבנים כו' ועשאן שוקת היינו בגוונא דסוף המשנה דסליק מינה. והוא דעשה שוקת בזו ובזו והדופן הרביעי שבזו ושבזו נמוך מהשאר ושם הקיפן יחד עד שהמים צפין מזה לזה דרך עליהם. וכן שתי עריבות תפרש כה\"ג. וכן השוקת (בה' הידיעה) ר\"ל השוקת הנזכרת במשנה דלעיל דהיינו ב' שקתות באבן אחת אשר המים צפין מזל\"ז. שנחלקה פי' בדופן המפסיק ביניהם. המים שביניהם ר\"ל כל המים שבחללי הכלים אשר למעלה מהדפנות הנמוכות. וקראן ביניהם מפני דאחיזתן שלא ישפכו לחוץ הוא ע\"י שתיהן וזהו שאמרו בתוספתא דאינן אגודים בכלי ור\"ל שאגודן ואחיזתן אינו ע\"י כלי א' כי אם גם ע\"י סיועת חבירתה (רק לשונה שהמים שבסדק לא א\"ש לפירושי ואולי דט\"ס הוא) ולאפוקי המים אשר מתחת המחיצות הנמוכות שהם מאחזות בכל שוקת ושוקת לבד בלי עזרת חבירתה. אך מ\"מ גם המה פסולים שהרי מתערבים יחד עי' לעיל מ\"ב. וי\"ל שזהו כוונת ר' יוסי בתוספתא שאמר שתיהן אינן מקודשות ור\"ל דגם הן אינן כשרות כדאמרן. ואין אנחנו צריכין לדחוק כמש\"כ הר\"ש. וגם לא לומר דפליג כמש\"כ הא\"ר:",
+                "<b>והרע\"ב </b>שפי' טעם דרישא דלא נכנס בהן הקידוש לא מחוור דא\"כ בסיד או בגפסיס נמי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>לתוך ידו כשר. </b>נראה פירושו לפי שרוב שימושו של אדם בידו הימנית ולכן לאחר ששפך בימינו האפר מן השפופרת לתוך כלי אחר כשיעור שצריך נתן את השפופרת לשמאלו בכדי לקדש בימין. ופי' הרע\"ב שכפה ידו עליה ונראה שהוציא זה מפי' הרמב\"ם. אינו במשמע לשון המשנה. ובחבורו פ\"ח ה\"ח השמיט זה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יזלף עד שהוא מגיע לספוג. </b>משמע קצת כשנראה הספוג שוב לא יזלף אף המים שסביבותיו דחיישינן שמא יצאו עמהם גם אותן שבספוג ולשון הר\"ב בזה מגומגם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה יזלף. </b>הכא במילוי הוא וכדמוכח מתני' דרפ\"ט. תמוה דאדרבה דשם פי' הרע\"ב דצלוחית היא שנותנין לתוכה מים המקודשים. וא\"כ כאן דנקט וליתנם בצלוחית משמע דכבר נתקדשו בשוקת וכן רש\"י שם כתב בהדיא דהקידוש היה בשוקת והספוג היה שם בשעת הקידוש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב והא דקתני כו'. </b>נראה דאזיל בשיטתיה דרש\"י חולין (ט' ב') בד\"ה אם יכולה דאסור לערות מכלי אל כלי קודם קידוש. אבל כבר הקשו עליו הר\"ש בפ\"ט לקמן מ\"ז והרא\"ש בר\"פ דלקמן מכמה מקומות דמשמע דמותר וכן הרע\"ב בעצמו סתם כן בר\"פ דלקמן ושם במ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ונמלך. </b>וגם דברי הראב\"ד אינו כו'. ע\"ש בהשגת הראב\"ד שלפניה ושלאחריה ותראה שעיין יפה על הרמב\"ם פה על מה שהשמיט הא דונמלך כו'. דלשיטתו דטעם הפסולין דמשנתינו אינו רק משום היסח הדעת לכן בלא נמלך אף הראשונים כשרים. ובנמלך היינו טעמא דפסולים דנראה שהיו עליו מילוי האחרונים למשא והס\"ד מן הראשונים ע\"ש ותבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה שהמלאכה. </b>וכ' הראב\"ד כו'. במחכ\"ת ל\"ד שהראב\"ד לא הוצרך לחלוק זה אלא לשיטתו דהפסולים כולם אינם אלא משום הסה\"ד. אבל להרמב\"ם וסייעתו דטעמם משום מלאכה להכי אין פוסל בקידוש לאחר כיון שהוא לא מלאן וגם המים אינן שלו לא קרינן ביה המלאכה פוסלת במים עי' ברמב\"ם שם ה\"ד ובכ\"מ שם ותבין:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה באסל. </b>ול\"י מאי קאמר כו'. ול\"נ שהר\"ש מפרש דתסולה לשון משקל והמליצה מתפרשת יפה עפ\"י מה שאמרו חז\"ל בר\"ה (כג) ומחליף על חד תרין בכספא. והאסל הוא ג\"כ כעין המוט של מאזני משקל:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה לדרכו. </b>לעקם או להרחיב א\"ד. חד הוא שילך בדרך אחר ולא בדרך הישר לביתו. ב' היינו אפי' שילך בדרך הישר רק שיטה לצדו למקום בעל החבל. ואינו כשר אלא אם פגעו בדרך הילוכו כמש\"כ הרמב\"ם בפי' ובחבורו פ\"ז ה\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה לא בסופו. </b>וא\"כ היינו כפי' הראב\"ד. פשוט דלהראב\"ד החשש הוא שמא יפלו המים קודם קידוש וכיון דנפסלו בהסה\"ד ה\"ל כשאר משקין (עי' בתוי\"ט לקמן בדבור הסמוך). ולהר\"ש החשש שמא יפלו לאחר קידוש והם מטמאים כלים. והיה קשה לו דאפי' אדם יטמאו לזה סיים דנפסלו בהסה\"ד ותנן כו' ועוד דאפי' לא נפסלו כו':",
+                "<b>ד\"ה נטמא. </b>היינו מ\"ה. תמוה דפשוט דכוונתו לבבא דסיפא במשנה זו גופה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א הים הגדול כמקוה כו'. </b>ופשוט דר\"ל האוקיינוס וכדפירש הרע\"ב בפ\"ט דברכות מ\"ב וכ\"כ המ\"א בסי' רכ\"ח. וק\"ק דהרי במקומות הרבה נקראו גם שאר ימים בשם ימים וא\"כ ע\"כ גם הם נכללו במאמר ולמקוה המים קרא ימים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה מים כ\"ש. </b>שאינן כשרים להזאה. אפי' מים חיים פוסלין. עי' לעיל פ\"ה מ\"ו. ואולי כוונתו לאפוקי מים שנתקדשו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפלו לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן. </b>נל\"פ דנשתנו מראיהן קאי אשקצים ורמשים הנזכרים דומיא דנתבקעו ודלא כהרמב\"ם והרע\"ב דקאי אמים דמאן דכר שמייהו. ועי' בכ\"מ פ\"ט מהל' פרה הי\"א שהיה לפניו הגי' ברמב\"ם שם גבי חפושית ולא נשתנו מראיה וכתב שט\"ס הוא וצריך להגיה ול\"נ מראיהן וקאי אמים. ואני אומר דגי' זו עיקרית וחזר בו הרמב\"ם מפירושו מטעמא דאמרן:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בשרה טמא. </b>אבל אדם וכלים לא כו'. סותר למש\"כ בדבור הקודם בשם הרמב\"ם והוא מהספרי. ולעד\"נ דע\"כ לא דקדק הש\"ס בפסחים שם מדקתני בשרה טמא מכלל דטומאה חמורה לא מטמאו אלא למאי דדחי דר\"י נמי מודה בטומאה קלה. אבל לשנויא דר\"א שם דר\"י מטהר לגמרי (וכן לרנב\"י שם) י\"ל דלת\"ק אפי' טומאה חמורה נמי מטמאו ונקיט בשרה משום רבותא דר\"י דמטהר אפי' הבשר. אבל העיקר נ\"ל כיון דאשכחן בתוספתא וספרי דהזקנים טהרו (ואפי' ר\"ע עצמו שהיה מטמא מתחלה משמע שחזר בו) כמו שהביא התוי\"ט לקמן. קשה לומר דיסתום רבי במתני' נגדן. אלא צ\"ל דע\"כ לא טהרו אלא מטומאה חמורה אבל טומאה קלה לטמא הבשר לא שמענו (ומה דאיתא בספרי שטהרו את בשרה נראה דט\"ס הוא שכן בתוספתא ליתא). ובזה (ר\"ל בטומאת בשר) פליגי כאן ת\"ק ור\"י. וראוי לפ\"ז לפסוק כת\"ק. והרמב\"ם שפסק כר\"י י\"ל שהוא מפרש דטעמא דת\"ק הוא שסובר דמשקין מטמאין אוכלים מה\"ת. אבל לדידן דקי\"ל דאינו אלא מדרבנן לא גזרו כאן במילתא דלא שכיחא. וזהו ג\"כ טעמא דר\"י וכרנב\"י דחזר לגמרי כר\"מ עי' בסוגיא דפסחים שם ותבין:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה רא\"א. </b>וא\"א דליכא פורתא מאפר חטאת תמוה דאטו נצרך שיפול מהאפר על המוזה דהמים נתקדשו ומטהרים בפ\"ע אפי' בלתי תערובות מאפר עי' לעיל פ\"ו מ\"ג והטפי בתוכה אע\"פ שפיו צר כ\"ש כו'. אלא דטעמא דרבנן דסברי הזאה צריכה שיעור וחיישי דאפר מקלה ימעט השיעור. ור\"א ס\"ל דא\"צ שיעור וזהו כוונת הר\"ש והרע\"ב הוסיף וגרע במחכ\"ת:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>ונהי כו' טמא לכל מילי כו'. היינו היכא דנוגע או נושא שלא לצורך ועמש\"כ בס\"פ דלקמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הראוי ליטמא טמא מת כו' רא\"א אינו מדף כו'. </b>הנה פלוגתייהו הוא לענין הסיט כמש\"כ המפרשים וכדמבואר בתוספתא. ולכאורה מכאן ראיה גדולה לדעת הרמב\"ם (הובאה בתוי\"ט בפי\"א דאהלות מ\"ח) דחרב ה\"ה כחלל אינו לענין שיטמא במשא כמת עצמו. (וכן עוד ראיה מלקמן פי\"ב מ\"ה לגי' ופי' הא\"ר ע\"ש) ולשיטת הסוברים דדוקא בכלי מתכות אמרי' חרב ה\"ה כחלל י\"ל דמיירי בשאר כלים ובגדים ולכן דקדקה המשנה לומר ליטמא טמא מת ובאה לאפוקי כלי מתכות שהם ראויים להעשות כמת ממש (והא דאיתא בתוספתא פלוגתא במפתח י\"ל דהוא בשל עץ ודוחק) אבל מה יענה הרע\"ב שהוא בשיטת הסוברים דה\"ה שאר כלים ובגדים (בפ\"א דאהלות מ\"ב) וס\"ל ג\"כ דהרי הם כמת עצמו לטמא אפי' באהל (שם פי\"א מ\"ח) וכש\"כ במשא וצע\"ק:"
+            ],
+            [
+                "<b>וברגלו טהור. </b>כ' הכ\"מ בפי\"ג מהל' פרה ה\"י אטהורים דוקא קאי אבל טמאים אפי' נגע בהן ברגליו נטמא כו'. וכ\"מ מהר\"ש פ\"ח מ\"ב ע\"ש. ותמיהני דהרי משנה ערוכה בפרק דלעיל מ\"ח נטמאו כו' ואת הטהור לחטאת בידיו אבל לא בגופו ופסקה הרמב\"ם בפט\"ו ה\"ג וע\"ש בכ\"מ. ועמש\"כ לקמן בסמוך:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה שנגע. </b>היינו כשנגע בידו דוקא. חילוק זה לא מצינו אלא באוכלין ומשקין כאן ולקמן במ\"ד בתנור מפני שאין מטמאין אדם לעולם. אבל כלי שטף משמע דאף ברגלו טמא ומכאן אין ראיה די\"ל דמיירי שנשמר על טהרת חטאת. או כפי' הא\"ר דמשנה זו מפרשת למדף האמור במ\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. והעבירו ע\"פ התנור כו'. </b>שינה לשון המשנה המדוייק דתני על גבי התנור דכ\"ח מטמא אחרים. אפי' מגבו כמבואר בכ\"ד:",
+                "<b>ד\"ה ר\"ע בסופו. ונטמאה. </b>גם כאן ל\"ד דהכי הל\"ל והוה כמו שמונח במקום טמא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה בשני ניירות שניהן טהורין. </b>ואע\"פ שהאדם טמא משום נושא מי חטאת כו'. תמוה כיון דהוא אינו נטמא בשל תרומה ה\"ל טהור לחטאת ואין מי חטאת מטמאין אותו כמש\"כ בפ' דלקמן מ\"ג וכמו שהביא התוי\"ט הד\"א שניהן. וכמו כן תמוה מה שכתב לקמן דאע\"פ שהוא טמא משום נושא מ\"ח מ\"מ כו' ומצאתי בתו\"ח שעמד עליו בזה. ועמש\"כ בחדושי להרמב\"ם בפי\"ד מהל' פרה ה\"י. ומדברי הרמב\"ם פט\"ו ה\"ב נראה שדעתו דמ\"ח כשרים מטמאים את הטהור לחטאת אם נגע בהן שלא לצורך אבל אם נפסלו אז לא מטמאין הטהור להן אפי' נגע בהן שלא לצורך. והא\"ר בס\"פ דלעיל החזיק בשיטה ראשונה. וק\"ל מהא דתניא בתוספתא פי\"א היה רג\"א אומרים לו למזה פרוש מאחריך שמא תטמא א\"ל והלא מחליקין כו' כ\"ה הגי' בתוספתא שנדפסה עם הז\"ז והביאה הר\"ש לקמן פי\"ב מ\"ד וכן התוי\"ט שם. אלמא אע\"ג דטהור הוא לחטאת (שהרי היה מזה) מתטמא מהם. ולכאורה קשה לשיטה זו דא\"כ היכי משכחת לה מאי דקאמר קרא והנוגע במי הנדה יטמא. דאם הוא טהור אינה מטמאתו. ואם הוא טמא מאי אהני ליה המ\"ח בלא\"ה טמא הוא. וא\"ל דמיירי שטבל ולא הוחזק לחטאת (עי' ספ\"ב דחגיגה) דהא זה לא הוי אלא מעלה דרבנן (עי' רמב\"ם פי\"ג מפרה ה\"ב). והיסח הדעת הוי ג\"כ מדרבנן. וע\"כ צ\"ל דהקרא מיירי באותן שא\"ר להזאה כגון אשה טומטום ואנדרוגינוס לרבנן. וקטן לר\"י או ערל למ\"ד דפסול להזיה עי' תוי\"ט לקמן פי\"ב מ\"י או בע\"מ למה שכתוב שם בשם תוס' ר\"ע:",
+                "<b>שם ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ דאין מונין כו'. </b>לא מחוור כלל דכיון דנייר אינו מקבל טומאה ה\"ל לחוץ. ועי' בא\"ר ביאור נכון בזה:",
+                "<b>שם ר\"י לטעמיה דאמר בתוספתא כו'. </b>תימה מה לו לתוס' הלא גם במתני' בר\"פ איתא דרי\"א מדף:",
+                "<b>ד\"ה ושל קודש. </b>דלא נגע במי חטאת כו'. ל\"ד במחכ\"ת דאפי' נגע במ\"ח עצמן א\"מ את הלגין דקדש דנוגע במ\"ח א\"מ בגדים וכלים כדאיתא בריש כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אפר חטאת או מים המקודשים כו'. והוא מהספרי הביאוהו הרמב\"ם והר\"ש. </b>וא\"כ לר\"א בפ' דלעיל מ\"ג ה\"ל להנצל. אבל לכאורה לפי מאי דאיתא בחגיגה (כה) דאפי' קדש א\"נ בצ\"פ א\"כ כש\"כ חטאת וע\"ש בט\"א:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ומים. </b>ומסתבר שהר\"ב מפרש המוכשר המתוקן. בר\"ש איתא להדיא פי' המוכשר מתוקן להזות בו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והאוכלה חייב מיתה. </b>עי' במפרשים. ולכאורה כיון דהטהור לחטאת אין מ\"ח מטמאין אותו כלל אף אם נגע שלא לצורך כדפי' הרע\"ב בסוף המשנה וכמש\"כ בפ' דלעיל מ\"ו (ודלא כמש\"כ כאן התוי\"ט בשם הכ\"מ בשם הרי\"ק). לא שייך כלל חיוב מיתה. דמש\"ש הא\"ר דכיון דנטמא האדם מהדבילה של תרומה כו' ז\"א אלא מעלה בעלמא. ואולי זהו כוונתו במש\"כ במיתה לאו דוקא דהא תרומה כו' ע\"ש. ולפמש\"כ לעיל על הרמב\"ם פי\"ד מה\"פ ה\"י י\"ל דהכא מיירי באשה טומטום ואנדרוגינוס:",
+                "<b>שם הטהור לחטאת שהכניס כו' נטמא. </b>נ\"פ דגם המים חזרו ונטמאו ממנו דכיון שהוא נטמא אפי' לתרומה כ\"ש למ\"ח ועי' ברא\"ש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והאוכלה הב'. </b>הוא דוחק גדול דא\"ה היכי שתיק כו' מלמרמי ממתני' כו'. הן לתירוץ הב' דשם דבעלמא סבר שמואל אין אחע\"א. וכן לתירוצא הא דידיה כו' ליכא למירמא דטובא אשכחן סתמי דמתני' בכריתות ויבמות דאחע\"א בכולל ופלוגתא דתנאי היא בכ\"מ ודבריו אין להם מקום אלא לתירוצא קמא דשם דש\"ה דמיעט רחמנא ומתו בו. ומש\"כ ואין דרך הרב שיאמר דבר בשם התלמיד. הן שם בגמ' קרי ליה בפירוש רבי ועי' בפירש\"י שנראה להדיא דהגי' הוא ר' אליעזר ביו\"ד וא\"כ אין מקום לטעות שהוא ר\"א תלמידיה דשמואל. והנה מכותלי כתבו ניכר שנעלם ממנו אגב שיטפיה דבר זה ופירש\"י דשם. ובמש\"כ בשם הכ\"מ בשם הרי\"ק אנכי תמה מאד דמ\"מ הדבלה נטמאה מן המ\"ח שהם אה\"ט לטמא אף אדם וכלים כדאיתא בריש כלים וכש\"כ אוכלין ומשקין. ועי' לעיל פ\"ט מ\"ה ובחדושי הרמב\"ם הארכתי בזה ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה מטמא הב'. והכי סתם לן כו' פ\"ב ד��דה. </b>במחכ\"ת ל\"ד דהכא ס\"ל לר\"מ דלקדש הוי שני כמש\"כ הרע\"ב והר\"ש וכמבואר בגמ' רפ\"ב דמעילה. ובנדה סתם כא\"ש דלקדש הוי ראשון כדאיתא בגמ' שם וכ\"כ התוי\"ט שם בשם התוס':"
+            ],
+            [
+                "<b>כל הטעון ביאת מים מד\"ס כו' ופוסל אה\"ת. </b>הן אם נטמא באה\"ט שמדבריהם כגון עובדי כוכבים שעשאום כזבים לכ\"ד או דם תבוסה שהוא אבי אה\"ט וכן הפורש מן הערלה שהביא הר\"ש והתוי\"ט פשוט שמטמאין אה\"ת. ומהתימה על הר\"ש ותוי\"ט שלא העירו מזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ושל טהורה. </b>ה\"נ בפחות מכביצה. תמוה דהרי מקבל טומאה לדעת רוב המפרשים (עי' מל\"מ רפ\"ד מהל' ט\"א) וא\"כ מאי איריא משום הפסד תרומה תיפוק ליה דהאזוב טמא לחטאת ואף של חולין נמי. אלא ע\"כ מיירי ששמרוהו על טהרת חטאת ואם כן כביצה נמי ועי' א\"ר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה אע\"פ. </b>אבל קשה כו' עד סופו. דבריו תמוהים דפשוט דטעם פסול דהכא הוא דהואיל דמוכשר וראוי לקבל טומאה ה\"ל לחטאת כאילו הוא טמא אם לא שמרוהו על טהרת חטאת וכמש\"כ בס\"ד בשם הרמב\"ם. ולעיל במ\"ו מיירי ששמרוהו כדינו. והא דפרק דלקמן מ\"ו היינו נמי אע\"פ שאין ידוע לנו שום טומאה בו אלא שלא שמרוהו כדינו כמש\"כ בעצמו שם בשם הרמב\"ם. גם י\"ל דאמרו שם טמא ר\"ל מוכשר כמש\"כ בעצמו בפ\"א דמכשירין מ\"ג בשם הרמב\"ם ותדע דהכא הטעם מפני חשש טומאה דאם לא כן הרי לעולם מתכשר בהטבלו במי חטאת להזות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ספק על שניהם הזה כו'. </b>משמע דבטבילה אחת יוכל להזות על כמה כלים ומבואר יותר בסוף המשנה ובפי' הרע\"ב בד\"ה רי\"א ובהרמב\"ם בחבורו פ\"י ה\"ח. ועמש\"כ לעיל פ\"ג מ\"ח בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מחט. </b>קיצר בדבריו. ואולי כוונתו דה\"א דוקא אם מחברו מיצה עליו הוא דפסולה משום דכבר נעשה מצותן שטהרו את הראשון ושוב אין דינן כמ\"ח כדלקמן מ\"ד (והרע\"ב ל\"ד במש\"כ בזה הטעם דאין זו הזאה מן האזוב דכאן בלא\"ה פסול מטעמא דאמרן) אבל מחרס דלאו בר הזיה הוא א\"כ לא עשו המ\"ח עדיין מאומה קמ\"ל דאפ\"ה פסולה מטעם שלא באה מן האזוב כדפי' הרע\"ב ברישא. ועמש\"כ בס\"ד בסנהדרין (ע\"ז ב') תמיה על מפרשי משנה זו ועל הרע\"ב בפרט:",
+                "<b>ד\"ה הזייתו כשרה. </b>דמיונו להא דזרק צרור כו' לא מחוור כמובן. ועי' סוטה (ס\"ד לח) דיליף מכאן לברכת כהנים דצדדין כלפניו. ונידון דהתם פשיטא דאינו ענין להא דצרור כלל. ועל פירושו בהא דסנהדרין עמש\"כ שם בס\"ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>המים המנטפין כו'. </b>לפי' הרמב\"ם והר\"ב אחריו משמע דאם טבל ע\"ד להזות על הטמא אע\"פ שלא הזה עדיין. המים המנטפים מן האזוב תו לא מטמאי וכ\"נ להדיא בחבורו פט\"ו ה\"א וצ\"ע ועי' בהראב\"ד פ\"י ה\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחליקין היו כו' ודורסין ולא נמנעין. </b>מכאן נראה לכאורה קצת סתירה למש\"כ בשו\"ע או\"ח סי' תרס\"ד ס\"ח דאין לפסוע על הושענא שבלולב:"
+            ],
+            [
+                "<b>רי\"א רואין אותם כאילו הן על אזוב של נחשת. </b>פי' הרע\"ב בזה מגומגם ועי' בפי' הרא\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>לגין של חטאת שנטמא אחוריו נטמא תוכו. </b>לשון הרע\"ב דשאר טהרות (ולשון הרא\"ש דבכל שאר מילי) לא נטמא תוכו. ל\"ד דגם לקודש אין אחורים ותוך כדאיתא בחגיגה רפ\"ג ובכלים פכ\"ה מ\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה להזיה. </b>ובמתני' דלעיל קתני לטהרה כו'. ול\"נ דלטהרה פי' דאם בא לטבלם צריך לפרקם משום חציצה. והכא לטבילה א\"צ להתירם רק לענין הזאה אינן חבור דאם הזה ע\"ז לא הזה ע\"ז. אך בשבת (מ\"ח ב') ובתוס' שם לא משמע כן:",
+                "<b>תור\"ע אות י\"ח. </b>מה שהעמיס בכוונת קושיית התוס' בשבת דל\"ל למיפרך מברייתא כו' אינו מוכרח די\"ל דכיוונו להקשות מדוע הקשו ממשנה דעוקצין ולא ממשנה שלפנינו המוקדמת. אמנם בר\"ש מבואר להדיא כדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הכל. </b>עיין כה\"ד. הנה הוכחתו מהא דיבמות דמקשה מקידוש אהזיה דש\"מ דלענין ערל אין לחלק ביניהם. היא מוכרחת ואין להשיב עליה. ולכן תמיהני על הא\"ר שמחלק ביניהם וצע\"ג. ומש\"כ התוי\"ט דהא בהדיא תני לה חוץ מתינוק שא\"ב דעת כו'. וע\"ע מש\"כ לקמן בד\"ה ותינוק. ובד\"ה האשה. לע\"ד פשטא דמתני' משמע דותינוק כו' לא קאי אדלפניו אחוץ כו'. אלא אדאחריו וה\"ק ותינוק כו' האשה מסעדתו וכמו שמפרש לקמן לגי' מהר\"ם. והא דהוכיח לקמן מהא דהזאה צריכה כוונה ולכן תינוק שאין בו דעת פסול. אין זה הוכחה דהא כתבו התוס' ביבמות (קד ב) ובגיטין (יב ב) דבגדול עומד על גביו מהני לענין כוונה. ולכן אמרה המשנה האשה מסעדתו והוא משום כוונה:",
+                "<b>בתור\"ע אות י\"ט הביא בשם התוס' דזבחים דבע\"מ פסול להזאה. </b>ונפלאתי ע\"ז דלא מצינו שום עבודה שזר כשר לה ובע\"מ יהא פסול חוץ מבמה (ואולי י\"ל דהזאה כיון דבחוץ היא לבמה מדמינן לה) וברפ\"ב דזבחים תנא דברי\"ש ק\"ו ומה בע\"מ שאוכל אם עבד חלל זר שאינו אוכל א\"ד שאם עבד חלל. ואם איתא לידחי מה לבע\"מ שכן פסול בהזאה (ולפמש\"כ לדמות הזאה לבמה אין מזה קושיא דהתם באמת קאמר מה להצה\"ש שכן לא הותרו בבמה) וכוונת התוס' שהביא נ\"ל דהיינו בשאר עבודות הפרה שצריכות כהן ואין זר כשר להן דו\"ק שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכולן. </b>דכיון שא\"כ אלא שתים כו' ל\"ש שפיר למיתני וכולן. יכוון למש\"כ התוס' בכתובות (ח) בסד\"ה שהכל (ועמש\"כ בהגהותי לב\"ר פע\"ה אות ה' במת'). אבל כאן יתכן דהתנא רוצה לכלול אף טבילת עצמו דהיינו אם טבל את האזוב והזה וטבל א\"ע משעלה עה\"ש בשביעי כשר:",
+                "סליק מסכת פרה. בעזרת פודה עמו מכל צרה:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה פרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Tahorot/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,237 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Tahorot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה י\"ג. </b>והיינו לר\"ע. ל\"ד במחכ\"ת דלר\"מ ג\"כ אינן אלא י\"ב דלדידיה אמ\"ה א\"נ בה וכמש\"כ בעצמו בד\"ה והאוכל לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב הני י\"ג כו'. </b>ולעד\"נ לחשוב שחיטה ומליקה בתרתי שהרי ר' יוסי מחלק ביניהן. אולם צריכה מחשבה אינה מן המנין דזאת לא חשיבותא גבה. אדרבה אם לא היתה צריכה מחשבה אז ה\"ל לחשוב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הכנפים. </b>עמש\"כ בשבת (מ\"ט) בס\"ד:",
+                "<b>ד\"ה מיטמאות. </b>ול\"נ דהכא מיירי בשחוטה. הגם דפתח יג\"ד בנבלת כו' היינו משום דרובן הם בנבלה וכה\"ג משני רבא בשבת (ס.) וכן לקמן פ\"ד מ\"ו אלו ספיקות שטהרו חכמים וחשיב בהן ספק נזירות וספק בכורות דלא שייכא בם לישנא דטהרה. ולפמש\"כ בברכות (ד) אין ראיה מזה. ותדע דהא חשיב והאוכל אמה\"ח ממנה ובה אינו מטמא אמה\"ח כמבואר ברמב\"ם פ\"ג מהל' אה\"ט הט\"ו. ועכ\"ז נ\"ל דמאי דלא קחשיב פסול גויה (וכמו שהעלה התוי\"ט זה בצ\"ע לעיל במ\"א בד\"ה ומטמאה) הוא משום דאין בזה שום חידוש דדבר זה נוהג בכל האוכלין. ובעוף טמא איצטריך לאשמעינן לאפוקי מטעותא דבעל מ\"נ אשר הבאתיו בשבת (יד) ע\"ש. אח\"ז ראיתי בתו\"ח שגם הוא נגע קצת בזה. אך מש\"כ עוד דמיירי בפחות מכזית שאין סופו לטמא טומאה חמורה ולכן צריך הכשר שרץ ומים. נעלם ממנו גמ' דכריתות (כא) ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ואין חייבין. </b>וטומאת בית הבליעה דהכא כו'. ל\"ד לקרותה בשם זה עי' לעיל מ\"א בדבריו ד\"ה בביה\"ב ובתוס' שבת (יד) ד\"ה זימנין:",
+                "<b>ד\"ה אבל. </b>דאפי' על ספיקו שורפין כדתנן כו'. וכ\"כ שם ד\"ה אבל. ותימה דמאין לקח זה דנ\"פ דדינה כשאר אוכלין טמאין דספיקן טהור כמבואר שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשתי ביצים אוכל ראשון כו' חלקן זה ראשון וזה ראשון לשלשה כו' הרי אלו שני. </b>עי' לשון הר\"ש והרע\"ב דמשמע מלשונם דס\"ל דאין בילה. וא\"כ קשה מ\"ש חלקן לשנים דאזלינן לחומרא מספק ואמרי' על כאו\"א דלמא יש בו כביצה מן הראשון לשלשה נמי ניחוש על כ\"א דלמא יש בו כביצה מן הראשון כיון דאין בילה. וי\"ל דברישא הוי ס\"ס לחומרא דלמא נבללו יפה ואפי' את\"ל של\"נ שמא בכאן חלק הגדול מן הראשון ובסיפא הוי ס\"ס לקולא כמובן. וכה\"ג כתבו התוס' בבכורות (יז ב) בד\"ה אפשר לצמצם בשם הר\"ש מיינבלא ע\"ש. ול\"ק מהא דלקמן פ\"ו מ\"ד. משום דהכא אינו אלא טומאה דרבנן אינו מטמא אוכל מדאורייתא כדאיתא בפסחים (יד) ועי' תוס' (שם ט) בד\"ה ואת\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' בהרע\"ב בפי' אחר. </b>וע\"כ איירי שאינן נוגעים אהדדי וכ\"כ הר\"ש להדיא. וא\"כ מאי קמבעיא להו לבני ר\"ח במנחות (ריש כד) אם דוקא בנגע. ולא איפשיט להו ממתני' דהכא דאפי' לא נגעי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היתה טבו\"י מנערת כו' והקדרה טהורה. </b>משמע להדיא דאילו היתה מגע טמא מת אף הקדרה טמאה דכיון דהירק נטמא מחמת ספק דאורייתא חוזר ומטמא את הקדרה (על ידי המשקין שעמו) אף דנגדה הוה ספק דרבנן. דחשבינן לירק כאלו הוא טמא ודאי מחמת דבו הוה ספק דאורייתא. ומזה תהיה סתירה לכאורה לכמה דינים אשר המציאו האחרונים בדין ספק דאורייתא ואח\"כ נתגלגל לספק דרבנן עי' בשעה\"מ פ\"י מהל' מקואות בכלל ו' שם קבץ כעמיר גורנה סברת הפוסקים בזה. ולכאורה יקשה גם על פסק הרי\"ף שהביא שם גבי שעורים שלא נתבקעו שנמצאו בתבשיל דהשעורים אסירי והתבשיל מותר. והיה נ\"ל לומר דע\"כ לא התיר התבשיל אלא היכא דהשעורים נאבדו ולא בא לשאול רק על התבשיל. וכאן נמי אם נשפך הירק ולא היה בא לשאול רק על הקדרה היה טהורה. ובזה יש ליישב תמיהת המל\"מ על הר\"ש (הביאו השעה\"מ שם בסוף כלל ה' בד\"ה עוד ראיתי). דאיך יתכן שהאדם יהיה טמא והטהרות תהיינה טהורות. די\"ל דכוונת הר\"ש הוא דהאדם כבר טיהר א\"ע ולא בא לישאל אלא על הטהרות. ולכאורה יש סתירה ממשנה זו גם לפי' הא\"ר לקמן בפ\"ד סוף מ\"י ע\"ש. ויש לחלק דהתם העיסה גופה אינה מטמאה לכלי רק המים. אבל הכא הירק גופיה (והיינו עם המים שבו) מטמא את הקדרה וכיון דהוא טמא ממילא גם היא טמאה. שוב התבוננתי דאין ממשנה זו שום קושיא על פסק הרי\"ף הנ\"ל משום דספק טומאה ברה\"י טמא ודאי עי' ריש נדה ובתוס' שם ד\"ה והלל. לכן הקדרה טמאה דהרי היא כמו שנגעה בטומאה ודאית. אבל באיסורא כההיא דהרי\"ף אף דהשעורים אסירי מחמת ספק דאורייתא מ\"מ אין איסורן אלא ספק ולכן לגבי התבשיל הוה ספק דרבנן ומותר ונכון בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חזר בסופו. </b>ויראה דה\"מ נמי לפרושי כו' דקאי אביצה והוא נגוב. תימה דכיון דאינו אלא שלישי מאי אהני אם חזר הלא בלא זה ג\"כ מיירי שמקצת העלה בקדרה עם המשקין כדפי' הרע\"ב. וכן מש\"כ לקמן בדבור הסמוך בראשו דע\"כ אינו מטמא כו' כשחזר כו' או בכביצה ואפי' נגוב. ג\"כ תמוה דבזה אפי' לא חזר הכל טמא כדאיתא במשנה משום דמיירי שמקצתה בתוך הקדרה עם המשקין. אח\"ז ראיתי בתוס' ר\"ע שהעיר קצת בזה:",
+                "<b>ד\"ה היתה. </b>אבל להרמב\"ם שיטה אחרת כו'. אנכי בעניותי לא יכולתי לעמוד על פירושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רא\"א. </b>וכ' התוס' כו' דהא שני עושה משקה תחלה. לענין משקין דתרומה דקיימינן בהו ל\"י לזה דהא בלא\"ה שני עושה שלישי בתרומה. אלא שהתוס' כתבו כן משום מעשר ע\"ש. והתוי\"ט קצר בדבריהם:",
+                "<b>ד\"ה רי\"א. </b>אלא מצינו כו' ואוכל עד דאכיל כח\"פ ור\"א טומאה משיעורין ל\"ג כו'. נ\"ל דאזלי לשיטתייהו בנזיר ספ\"ז ולקמן פ\"ח מ\"ז ופ\"ג דידים מ\"ב אם דנין מד\"ס וע\"ש בידים בפי' הא\"ר:",
+                "<b>ד\"ה ולא שני. </b>ואישתמיט להו גמ' כו'. הרב ל\"ד כלל בדבריהם. המה אומרים דלא נודע טעם גזירה זו היינו משום דאפי' אי שדי משקין דתרומה לתוך פיו לא יפסלו דאין שלישי עושה רביעי בתרומה ע\"ש בתוס' ובמהרש\"א וא\"כ במאי מעלה ארוכה לקושיא זו סוף סוף יקשה מ\"ט עבוד רבנן מעלה באכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה והשלישי. </b>ה\"ק ואם כו' כגון שנעשו עט\"ת. לכאורה נראה דגם המציעתא ע\"כ מיירי בשנעשו עט\"ת. דחולין גרידא הרי טהרתן טמאה היא אצל תרומה ואף השני חיישינן שמא ראשון הוא ומטמא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה הרי אלו כתרומה. </b>ופליגי אמתני' כו'. וה\"ה על מ\"ו דקתני השלישי שבתרומה כו' ופוסל לאוכלי קדש. וכן על מ\"ד השלישי פוסל דלראב\"ץ אין ג' ש\"ת פוסל לאוכלי קדש ואפי' נעשו על טה\"ק דאין רביעי נעשה בקדש אלא ע\"י ג' של קדש בעצם עי' בסוגיא דחולין (לה א וב) ובר\"ש כאן ותרא�� שכן הוא. זולת תרומה שלא שמרה על טה\"ק אפשר דמודה דטהרתה טמאה אצל הקדש ואז אפי' טמויי מטמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רש\"ש. </b>והל\"ל היין ג\"כ כו'. ולי י\"ל דהרמב\"ם לא העתיק רק כאשר מצא במשנה בדברי ר\"מ וחכמים. וכמו שהם לא הזכירו יין וסמכו שנלמד מק\"ו דשמן ודבש כן עשה גם הוא אחריהם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם מכוסות מכוסות. </b>כגוף כ\"ח המוקף צ\"פ. והוא מהר\"ש. ול\"ד במחכ\"ת אגב שיטפייהו. דהן ב' דינין מחולקין עי' ספי\"ג דנגעים. וה\"ל לפרש כגון בור ודות באהל המת דסגי להו בכסוי בעלמא. או בכ\"ח בבית המנוגע דג\"כ מציל בכסוי לבד אליבא דר' יוסי שם דהלכה כוותיה:",
+                "<b>במשנה מחט שנמצאת חלודה כו'. </b>עי' בפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם. ולכאורה ק' מהא דתנן בפי\"א דכלים מ\"ג העושה כלים כו' משברי כלים כו' טמאים וע\"ש בפי' הרע\"ב. וצ\"ל דכאן מיירי דהמחט היה ידוע שהיה טהור ונמצא שבור ע\"ג שרץ לא חיישינן שמא כשהיה שלם נפל עליו ונטמא אלא אמרי' דנפל עליו כמו שהוא עתה שבור ולא נטמא מעולם. ועי' נדה (ד') בפירש\"י פי' אחר במשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכל הפקח. </b>ולפמש\"כ במ\"ח בשם התוס' לר\"מ א\"ל דאיצטריך לוהבשר כו'. במחכ\"ת בשר בבשר איחלף ליה דכוונת התוס' על והבשר דאשר יגע בכ\"ט. וכוונת הגמ' על והבשר דכל טהור יאכל בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. </b>ק\"ל דהלא אפי' אם אחר נתנן לו הרי האחר נטמא בקבר ונעשה (אה\"ט) (והתוס' בקדושין (פ') שהעתיקו מהתוספתא אדם טהור נתנן לו תמוה וע\"ש במהרש\"א ובמש\"כ שם בס\"ד) ומטמא לתינוק בנגעו בו. ואף שהוא ספק אם נגע בו בהושיטו לו. הוה ספק ביש בו דעת לישאל דהיינו האחר ועי' נדה (יח ב) תד\"ה רוב. ואולי כיון דלא ידעינן ליה להאחר הוה כאין בו דעת לישאל. וגדולה מזו כ' התוי\"ט לקמן בפ\"ד מ\"ד בשם הכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם יש. </b>ואיתא תו התם כו' אבל במשקין אדומים כו' לא העתיק בשלימות דמסקינן שם דדוקא בעכורים אבל צלולים דלמא בלעתינהו עיסה ולא ידיע. ולהרמב\"ם בחבורו למסקנא אין חילוק כלל בין אדומים ללבנים אלא בין צלולים לעכורים וכמו שביאר הכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאורחייהו דאינשי לזרוק ככר. </b>בברכות (נ' ב') איתא דאין זורקין את הפת ופי' התוס' דאפי' לא מימאס וכ\"פ המ\"א בר\"ס קע\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ועל משאן. </b>וה\"מ למיתני ועל מגען ועל הסיטן כו'. נ\"ל דהר\"ב ל\"ד דלטעם הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) במה שתולין על מגען לח ברה\"ר הוא משום דא\"א שלא ידבק כו' א\"כ בהסיטן אף בלח טהור ברה\"ר ולפי\"ז שפיר שייר התנא להסיט. והר\"ש לשיטתיה דלא נחית לטעם זה עי' בדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק משקין ליטמא טמא. </b>בגליון הרא\"ש (הביאו התו\"ח) הקשה אמאי לא חשיב לה לעיל גבי ו' ספיקות שורפין אה\"ת. ולי לק\"מ דכיון דטומאת משקין ליטמא מה\"ת א\"כ הויין ככל שאר ספק טומאה ברה\"י דשורפין ולא חשיב להו משום דהוי שריפתן מה\"ת. וגם תירוצו שהוא בכלל ספק הרוקין תמוה דמה ענין זה לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ספק. </b>וטעמא דמדאורייתא אין טמא אלא הודאי. תמוה דהרי ספק טומאה צפה דטהור היינו אפי' ברה\"י וס\"ט ברה\"י מדאורייתא טמא עי' תוס' ריש נדה ד\"ה מעל\"ע וד\"ה והלל. ואולי כוונתו כמש\"כ הרמב\"ם ברפט\"ז מהל' אה\"ט ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספק ידים כו'. </b>לכאורה היינו ספק ד\"ס דחשיב לקמן דידים הוו מי\"ח דבר כמו אכל אוכלין טמאין ואינך. ודוחק לומר מפני דידים שלמה גזר עליהן מתחלה לקדשים לא יוכללו בכלל ד\"ס. ונ\"ל משום דבידים אשכחן טומאה מדרבנן ע\"י אה\"ט כגון הכניסן לבית המנוגע או שנגעו במי שמטמא בגדים שג\"כ דינו כאה\"ט במקצת עי' רפ\"ג דידים ובזה ג\"כ ספיקן טהור. ובספק דד\"ס מסיים לקמן אבל דבר שהוא אה\"ט כו' ספיקו טמא:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וליטהר וטהרן. </b>ספק נטהרו כראוי כו'. ונראה דה\"ה ספק אם נטל כלל וכש\"כ הוא מהא דפ\"ב דמקואות מ\"ב לת\"ק שם. והרע\"ב סריך ואזיל אדאיתא במשנה בספ\"ב דידים וכ\"פ הרמב\"ם בפ\"ו מהל' ברכות הט\"ו. והכ\"מ נדחק שם למצוא מקורו. ובעיני נראה שהוציאו מהא דמקואות. שוב ראיתי להמל\"מ בפ\"ד מהל' בכורות שהאריך בזה ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה אבל. </b>ומיהו אה\"ט מד\"ס שהוא עצמו מספק כגון בה\"פ כו' הוא מלשון הרמב\"ם אבל הר\"ש והרא\"ש חשבו ג\"כ בה\"פ. ונראה משום דהמשנה לא אמרה דשורפין רק ספיקו טמא ואיכא לפרושי דטמא מספק ולאפוקי מהני דחשיב דספיקן טהור לגמרי ודלא בתו\"ח שהעלן בט\"ס. ודע דהא דאיתא כאן בא\"ר בטעם גזירת ג' לוגין מים שאובין משום דהיו אומרים לא כו' אלא אלו ואלו מטהרין. תיבת ואלו טעות המעתיק כי כן אמר אביי אבל רבא הא פריך עליו מאי נ\"מ ע\"ש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אבל. </b>וכגון הא דנבלת עוף טמא כו'. תימה איזה אה\"ט איתא שם גבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בין טהורה. </b>והיא בע\"מ כו' ל\"ד דאפי' בתמים הדין כן עי' פ\"ב דבכורות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>נגעתי בזה וא\"י אם הוא טמא כו'. </b>נ\"ל דר\"ל דלא היה לפניו אלא אחד ונגע בו וא\"י אם הוא צב או צפרדע. וקמ\"ל בזה דאפי' בדלא איקבע טומאה (עי' כריתות רפ\"ד) ר\"ע מטמא. ואולי דדוקא בטומאת ערב מחמיר ר\"ע בזה אבל בטומאת ז' מודה דטהור דכיון דאינו אלא חומרא בעלמא כמש\"כ הר\"ש לא מחמיר כולי האי לטמאותו ז' ולטעון הזייה ולכן במ\"א דאיירי בט\"ז לא נקיט פלוגתייהו רק בדאיקבע טומאה. ובבא השניה דהכא נקיט לרבותא דרבנן דאפי' בדאיקבע טומאה וטומאת ערב מטהרי ונכון בעז\"ה. אבל אח\"ז ראיתי במל\"מ פי\"ט מהל' אה\"ט ה\"א בד\"ה ומ\"ש רבינו. שנ\"ל דאף ר\"ע לא מחמיר אלא בדהוחזק טומאה ע\"ש. וע\"כ יפרש דנגעתי בזה כו' שב ג\"כ אר\"פ השרץ וצפרדע כו'. והחילוק דבין הבבות הוא דראשונה איירי דיודע באיזה מהן נגע אבל א\"י אם היה צב או צפרדע. ובבא השניה היינו שא\"י באיזה מהן נגע. אבל תימה לפרש כן דפשיטא דהיא היא. וכ\"כ בעצמו בפ\"י מהל' מקואות ה\"ו בד\"ה גרסי' בתוספתא על הדין הא' דשם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבל נגע בשני כו'. </b>לגי' הרמב\"ם במשנה דלעיל (עי\"ש בתוי\"ט). גם בכאן היה צריך לגרוס טבל וטהר כו'. וכן לקמן צ\"ל אם לא טהר בינתיים. והרמב\"ם בפי\"ט מהל' אה\"ט ה\"א העתיק לשון המשנה שלפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין כו'. </b>וכתב הרע\"ב (והוא מהתוספתא) דאם ראוהו חי מבערב כו' מודים חכמים כו'. ונ\"ל דהעיקר תלוי אם ראוהו חי באותו מקום עצמו. ומבערב דנקיט היינו דמסתמא אז היה כבר על אותו מקום. והטעם הוא דבאמת חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא. (עי' בנדה ב' ב' תד\"ה דאיכא ובחולין יו\"ד ב' ד\"ה ודלמא) רק היכא דלא ראוהו חי באותו מקום אז אמרו חכמים חזקה דהשתא עדיפא דהיא באותו מקום עצמו. ודמעיקרא הוי ממקום למקום. ועי' במ\"א סי' תס\"ז ס\"ק ט\"ז. ולכן נ\"ל דמה שפסק המחבר שם בסעיף י\"ב בגרעין שנמצא במי מליגת תרנגולת אחר שנמלגה דהתרנגולת אסורה דאם בדקו המים קודם מליגה באותו מקום ולא היה שם הגרעין תרנגולת מותרת דמוקמינן להמים אחזקה דמעיקרא באותו מקום והשתא היא דנפיל. שוב ראיתי שכוונתי בעיקר הזה לדעת הנו\"ב בחלק א\"ע סי' ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל. ושבה טומאה קבועה כו' טמא כרוק הזב האמיתי. </b>וק\"ל מאי הוה דקבוע היא מ\"מ לא הויא רק כמחצה על מחצה דטהור בר\"ה. ואולי כוונתו במבוי דהוא רה\"י לענין טומאה כמו שפי' הרע\"ב בפ\"ז דנדה מ\"ב. אבל הא דמוכח מדבריו דבנמצא הרוק בעיר מיקרי קבוע צ\"ע דהתוס' בכתובות (טו) הוכיחו דבעיר לא מיקרי קבוע ע\"ש בד\"ה דלמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המסוכן כו'. </b>נ\"ל דפלוגתתן משכחת לה ג\"כ ברה\"י לבד כגון דמתחלה היה ספק בדבר שיש בו דעת להשאל ואח\"כ באין בו דעת דלת\"ק אותו שיש בו טמא ולר\"ש אותו שאין בו מפסיקו. ומש\"כ בהגהת הרא\"ש דאפי' כלים שאבד\"ל לרבנן טמא ברה\"י הראשון אולי כוונתו בשנגע בו אדם ג\"כ מקודם וחולק על סברתו דאל\"כ אין טעם לדבריו. אבל לענ\"ד סברתי ישרה:",
+                "<b>שם כשהוא ברה\"ר ספיקו טהור. </b>הנה בכה\"ג ליכא חזקת טהרה דהא קדמה רה\"י דשם ודאי טמא כמש\"כ לעיל ברפ\"ב. ובזה צריכין אנו למילף מסוטה עי' תוס' ריש נדה ד\"ה והלל ובחולין (ט' ב') ד\"ה התם. ונ\"ל דלת\"ק אם באו לישאל בב\"א א\"א לטהר גם אותו שספיקו ברה\"ר דמחזי כשיקרא כמש\"כ הר\"ן בס\"פ האשה שנתארמלה על הא דב' שבילין דמ\"ה בפ' דלעיל:",
+                "<b>שם רש\"א רה\"ר מפסקת. </b>לכאורה קשה מדוע לא נימא איפכא דכיון דכבר מחזיקינן ליה כמת ברה\"י יהיה אפי' ברה\"ר דאח\"כ ספיקו טמא. וי\"ל כיון דטומאת רה\"י חידוש הוא דילפינן מסוטה אע\"ג דאיכא חזקת טהרה. וספק דרה\"ר דהכא בלא ילפותא טהור משום חזקת טהרה לכן אזלינן בתריה עי' בתוס' נדה הנ\"ל. ולפמש\"כ התור\"ע בשם ש\"ש בטעם פלוגתתן בלא\"ה א\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הטומאה בסופו. </b>וזה קרוב לפי' האחר כו'. ולא קרב זא\"ז דלהראב\"ד הטעם משום דרה\"ר משותפת. ולהפ\"א שבהרע\"ב מיירי ששניהם ברה\"י וטעם חכמים משום שאין לטומאה מקום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה טהור. </b>איידי קתני כו'. ול\"נ דאשמעי' דברה\"ר ג\"כ אפי' איכא כמה ספיקות להחמיר טהור. וכדמשמע לישנא דמ\"ו לקמן. וכגון שרץ ונבלה לפניו נשא את אחד מהן ספק נבלה נשא ואת\"ל שרץ ספק נגע. וכן אם היה לפניו ודאי צב וספק צב ספק צפרדע ונגע באחד מהן וא\"י באיזה דהוה ג\"כ ספק ספיקא להחמיר ואפ\"ה טהור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והחיצונות. </b>ועוד שאף אהל המת כו' או שהמת מאהיל על אדו\"כ תמוה דהא גם כאן יש אהל זה כשבגדיהן עוברין עפ\"י אוירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישן ומצאו ער הבית טמא. </b>טעם הרע\"ב לא מחוור דמשמע דאפי' כשנכנס היה ער ואח\"כ נתיישן שם הבית טמא (דזה דוחק לומר דמיירי שהכניסוהו ישן לתוך הבית) וא\"כ כבר ראה כשהיה ער. ועי' א\"ר. ול\"נ דטעמא דר\"מ משום דנמצא בקצת בנ\"א אשר אחר הקיצם משינתם ועמדו. עדיין המה כמבולבלים קצת והולכים אנה ואנה בלא דעת ובלא כוונה עד שיעורו יפה והיינו תיר ולא תיר. ור\"מ לטעמיה דחייש למיעוטא. ורבנן לטעמייהו דל\"ח למיעוטא רק זה דרך רוב בנ\"א בהקיצם יפשטו ידיהם ושאר אבריהם לכן מטמאים עד מקום שהוא יכול לפשוט את י��ו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>משום דאומנין כו' וסד\"א דבהא מודו חכמים כו' וכן פי' הרמב\"ם והרא\"ש. ותימה דגם לר\"מ איצטריך דהכא אפי' ער ומצאן ער הבית טמא אי משום דסמכי דעתייהו כו' או משום דבשעה שהן עסוקין במלאכתן ה\"ל כישן לטעם הרע\"ב שם. וכן תמוה פי' הרמב\"ם במ\"ד (הביאו התוי\"ט שם) מטעם דאמרן. ועוד איצטריך לאשמעינן דבלא פסקו הרחיים א\"ט אלא עד כו' היו שתים כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות כו' טהורין. </b>הן לפי הכלל דפ\"ו דנדה מ\"ז דכל המיטמא מדרס מטמא ט\"מ (ועי' תוי\"ט פכ\"ד דכלים מ\"ד) צ\"ל דהכא ר\"ל טהורין מטומאת מדרס אבל לא מטומאת מגע. ולשיטת הרמב\"ם דהכלל הנ\"ל אינו אלא מד\"ס (הביאו התוי\"ט שם) א\"ש כפשוטו דטהורים לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם. </b>והיינו דדייק למיתני כו' תמוה דכלפי לייא דהא ביש עמהן נכרי אפי' ביש עדים על כניסתם נאמנים כמבואר בתוספתא וכ\"כ הכ\"מ בפי\"ב מהל' משכב ומושב הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה וחכמים. </b>אבל הא דתנן כו' האונן ומחוכ\"פ כו' שהסיחו דעתן כו' הא אף לתרומה כו'. מזה לק\"מ דהתם כיון דמותרין בתרומה לא הסיחו דעתן ממנה וכדמשמע שם מפירש\"י והרע\"ב אבל מהא דס\"ל לב\"ה בנדה פ\"י מ\"ז דטבו\"י ארוך א\"צ טבילה אף שהיתה אסורה בתרומה כל אותו הזמן שייך להקשות. ועמש\"כ בחגיגה כ\"ד ב' בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המפקיד כלים אצל ע\"ה טמאים טמא מת. </b>ק\"ל הא לא חששו בכלי ע\"ה עצמו לטומאת מת כמבואר בפ\"ט דכלים מ\"ב ובהרע\"ב שם. ואולי בכלים של עצמו נזהר טפי. ועי' ברמב\"ם ספי\"א מהל' מו\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נפל דליו. </b>והטעם שלא חלקו כו'. נראה דהם הבינו שהוקשה לו מדוע חששו ליה לטומאה כיון שהוא בתוך הבור איך תגיע שם טומאה. אבל במחכ\"ת ל\"י לסוף דעתו דנראה כוונתו להקשות דמסתמא בורו מלא מים דלהכי שייך אצלו דלי. וא\"כ כבר נטהר בטבילה לזה מתרץ דשב ט\"מ ומסיים עוד ויצטרך הזאה ג' וז'. ובפי' הרא\"ש הוסיף עוד ולא עלתה לו טבילת הבור וז\"ב בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיש להן מעשה כו'. </b>הרל\"צ שכח לציין עוד לפי\"ז דכלים מט\"ו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל. </b>עי' כה\"ד. אבל הראב\"ד בפ\"ב מהל' ט\"א השיג עליו ודעתו ז\"ל כיון שהיה ראוי מתחלה לאדם מקבל טומאה עד שיפסול מאכילת כלב. ולכאורה ראיה לדעתו ז\"ל מפסחים (מה ב') ת\"ר הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה מטמאה ט\"א בכביצה כו' משום רנ\"א אינה מטמאה כמאן אזלא כו' כלל כו' דלא כר\"נ ע\"ש. והרי קתני ומטמאה אלמא דמקבלת טומאה עדיין. אבל כי דייקת אדרבה משם ראיה לדעת הרמב\"ם דלדעת הראב\"ד קשה מדוע לא תני ומיטמאה ט\"א דלעצמה מקבלת טומאה בכ\"ש אי מדאורייתא אי מדרבנן (עי' רמב\"ם רפ\"ד מהל' ט\"א ובמל\"מ שם) אלא ע\"כ דמיירי דוקא בשכבר נטמאה ודו\"ק. ועי' שבת (צא) בתד\"ה אי. ועמש\"כ בנדה (נ) סתירה לדעת הרמב\"ם:",
+                "<b>ד\"ה ריב\"נ. </b>ותניא כו' טעמיה מק\"ו אם מטמא ט\"ח כו' ל\"י טומאה קלה שלא במחשבה. תמוה דא\"כ אפי' בכפרים נמי וכמש\"כ התוס' שם ד\"ה אלא. והרע\"ב אומר דסובר לא מאסתו גיתו והרי הוא כו' בכרכים. וכן בר\"ד כתב לא פליגי כו' ובכפרים כו' בעי מחשבה. ופירושו לקוח מפי' הרמב\"ם והרא\"ש. ונלע\"ד שהם מפרשים דעיקר טעמו הוא מפני דאין גיתו מאסתו ומה שאמר ק\"ו כו' גם הוא בעצמו לא ס\"ל לעיקר וכדדחי ליה רבנן וכבר הראיתי בס\"ד בפסחים (לד) מקומות רבות בכיוצא בזה ע\"ש. ודחקתם קושיית התוס' בד\"ה אלא הנ\"ל לפרש כן. כי תירוצם דחוק הרבה. וכן לשון הש\"ס שם ומי איכא למ\"ד דלא בעי מחשבה משמע דגם ריב\"נ לא פליג ע\"ז. והתוי\"ט ל\"ד במש\"כ טעמיה מק\"ו על פי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' בא\"ר שמחק מלת אלא שבמשנה וכ' דהאי בבא משקין שנטמא כו' הוא דברי ר\"א ע\"ש. </b>ול\"י מדוע אפקה מר' יהושע. הלא גם הוא לא אמר אלא דפוסלין את האוכלין והיינו משום דאחורי כלי דין שני לטומאה יש להן ופוסלין לבד אה\"ת ואין מטמאין אבל המשקין שנגעו באה\"כ נעשו ראשונים ומטמאין את האוכלין להיות שניים ושפיר אמר מטמאיך לא טמאוני רק פסלוני ואתה טמאתני ואולי משום דא\"כ בכל השניים נמי וכדתנן בפ\"ח דפרה מ\"ז:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ר' יהושע הביא מקרא דובא השמש וטהר ואחר יאכל מה\"ק לראיה דטבו\"י פוסל אה\"ת. </b>ול\"ד דמזה לא מוכח דפוסל בנגיעה רק דאסור לאכול. אבל ביבמות (עה) מביא על נגיעה קרא אחר והוא במים יובא וטמא עה\"ע ע\"ש. ועי' בשבת (יד ב) דגם הגמ' עצמה מביאה מקרא דובא השמש כו' ועי' פרש\"י שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה כו'. </b>עי' בא\"ר פי' משנה זו. ובטעם ר' יוסי נ\"ל להוסיף. משום דטפה כ\"ש ג\"כ תוכל להתחלק כמש\"כ התוי\"ט ברפ\"ט דפרה ורפ\"ג דמקואות ואינה חבור כיון שהיא קטפרס. אמנם ק\"ל לפירושו ז\"ל דע\"כ צריך לפרש ומשקה טופח דקאמר דר\"ל או מ\"ט דהא קטפרס אינו חבור אף בעובי גדול וכן מ\"ט אינו חבור אפי' באשבורן כדאיתא לקמן במשנה הסמוכה וא\"כ הכי ה\"ל למיתני עריבה שהיא קטפרס ומשקה טופח (ור\"ל או מ\"ט) והבצק מלמעלן והמשקה מלמטן ג\"ח כו'. ואולי יפרש דטופח דכאן ר\"ל ע\"מ להטפיח עתוי\"ט לעיל ספ\"א בשם הר\"ש א\"נ כו'. ולפי' הרע\"ב לכאורה קשה כיון דבצק הרך טמאה א\"כ גם המשקה שבה נטמאה עמה. וצ\"ל דמיירי שנטמאה בעודה חטין או קמח ואח\"כ לשה בפחות מכביצה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ומשקה. </b>ולי אין משם ראיה כו' דוקא לטבו\"י כו' אבל לשאר טומאות כו'. עתו\"ח. ולי ג\"כ ראיה להר\"ש מפ' דלקמן מ\"ב נפלו עליהן משקין טמאין א\"ט אלא מקום מגען. ולא אמרי' שהמוחל (שדינו כמי פירות) מחברן להיות כולן מוכשרים ומטומאים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המוהל היוצא מן הבור כו' דלא אפשר כו' בלא צחצוחי שמן כו'. </b>והוא מהתוספתא רפ\"י הביאה הרמב\"ם וכן איתא בשבת (קמד ב') ומשמע דמשום תערובות מעט השמן מכשיר. וק\"ל מהא דפסק הרמב\"ם בפט\"ז מהל' ט\"א ה\"ד דמ\"פ שנתערבו בשאר המשקין הולכין אחרי הרוב ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישייר קופה אחת ויתננה לעיני הכהן. </b>גי' זו נראת עיקר גם בעיני הא\"ר. ונלע\"ד לפרש דישייר קופה אחת שלא לתתה במעטן עתה וא\"כ לא נגמר מלאכת המעטן כיון דעתיד לתת גם אותה לתוכו. ויתננה היינו לתוך המעטן לעיני הכהן ומשם ואילך ישמרם הכהן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה רש\"א מעל\"ע. </b>של גמר לקיטת הזיתים. ולשון הר\"ש של גמר. ותו לא. וכוונתו נראה כמו משתגמר מלאכתן דר\"פ. וכן הגומר את זיתיו דהכא פי' ג\"כ שגמר מלאכת הכנסתן למעטן. אמנם ראיתי להרמב\"ם בחבורו פי\"א מהל' ט\"א ה\"ח שכ' בדינא דר\"פ וז\"ל זיתים שמסקן לדריכה מאימתי גמר מלאכתן משתגמר מסיקתן כו' ע\"ש והוא כלשון הרע\"ב דהכא. אך קשה דהא ר' שמעון סבירא ליה בר\"פ דאינם מוכשרין עד ג' ימים. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דר' שמעון דשם הוא ט\"ס וצריך להיות רשב\"ג והוא הנהרג. כי איך יסודר דברי ר\"ש בין דברי ב\"ש לב\"ה. אף די\"ל דמפני ��קדים שיעוריה לשיעור ב\"ה לכן אקדמי'. או לומר דהוא מפרש דברי ב\"ש דכ\"ז דוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הפוצע זיתים. </b>של תרומה רמב\"ם. נראה דל\"ד בזה להעתיקו על פי' הרע\"ב (והוא מהר\"ש) שכתב וכה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה ונראה פשוט דכוונתו וחוזרין המשקין ועושין את הזיתים שניים אף בחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן התינוקות שביניהן. </b>עי' בא\"ר שכ' שהן טמאים מפני שנשים נדות מנשקות אותן ונאמנים הבדדים לומר לא נגענו בהם. ולכאורה תימה הא אפי' נגעו בהן הלא הם אינם אלא ראשונים ואדם וכלים א\"מ אלא מאה\"ט. וי\"ל דכוונתו לחשש דנגעו בהם בידיהם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נאמנים. </b>והרמב\"ם לא הצריך כו'. לכאורה מסיפא דקתני עד כדי שיהא רואן מוכח כהר\"ש והרע\"ב. וי\"ל דהתם משום חשש דלמא נגעו בע\"ה חבריהם וכר\"ש דר\"פ. או הסיטו דבר המטמא בהיסט וכר' יוסי שם. אבל לנגיעה כי הכא ודפ' דלעיל מ\"ח נאמנים אף בלא עמידת חבר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נפלו ממנו ענבים ודרכן כו' ונטמאו בידיו טמאים כו'. </b>וצ\"ל דהיינו בידים תחילות וכפי' הא\"נ במ\"ד. דאי בסתם ידים אפי' יותר מכביצה ה\"ל שלישי ואינו מטמא משקה. ודברי התוי\"ט בד\"ה במקום המופנה שכ' דענבים נמי היו מתטמאים. לא דייקי. דמאי הוה דמתטמאי הא לא יהיו אלא שלישי. והכי הל\"ל דטפה ראשונה שיצאה מן הענבים והענבים שנטמאו עדיין בשלמותן טמאוה:",
+                "<b>שם ד\"ה כביצה מכוון. </b>נמצא דאין טומאה לטפה זו אלא כו'. ואין זה סותר למש\"כ לעיל ברפ\"ג דפרחה טומאתו כשנשתנה. דהתם נשתנה ממש דהאוכל נימוח ונעשה משקה. אבל הכא אף קודם שיצאו מן הענבים הוו יין אלא שנבלעים או שנפקדים בהם למר כדא\"ל ולמר כדא\"ל בפסחים (לג ב') ע\"ש. והרע\"ב סתם כמ\"ד מיבלע בליעי. אבל הרמב\"ם פסק בפ\"ט מהל' ט\"א ה\"ב ובפי\"ב מהל' תרומות הי\"א ובפ\"ו מהל' איסורי מזבח ה\"ז כמ\"ד מיפקד פקידי וא\"כ אין להם טומאה כלל:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טהור. </b>העתיק דברי הראב\"ד אדהכא שאין להם מקום. אבל הוא קאי אסיפא ודרכן כו' כביצה מכוון טהור. על זה התנה והוא שלא נגע (ר\"ל בידיו בשעת הדריכה) במשקה. וכן הבין הכ\"מ בכוונתו ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה באחרונה. </b>ואפי' היה מן הבור כו'. לרווחא דמלתא כתב כן דעיקר הטעם הוא דאין מחזיקין ממקום למקום. דמה יענה בהא דאם זולף במחץ ונמצא שרץ אף בראשונה כולן טהורות:",
+                "<b>תוי\"ט צל\"ע כו'. </b>ועי' בתו\"ח. אבל מ\"מ קשה בבדק ולא כסה איך מחזיקינן ממקום למקום. וי\"ל כיון דמזמן לזמן מחזיקינן א\"כ יש לנו למיחש דלאחר שבדק (תיקף) [תיכף] בשעת מילוי. כבר היה בה השרץ. ואם א\"א שיבוא לה ממקום אחר נאמר שבא אליה מן הבור. אבל לפמש\"כ לעיל פ\"ה מ\"ז אף מזמן לזמן לא ה\"ל להחזיק בכה\"ג וצ\"ע:",
+                "סליק מסכת טהרות. בעזרת יוצר המאורות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Tahorot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,234 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Tahorot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Tahorot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה י\"ג. </b>והיינו לר\"ע. ל\"ד במחכ\"ת דלר\"מ ג\"כ אינן אלא י\"ב דלדידיה אמ\"ה א\"נ בה וכמש\"כ בעצמו בד\"ה והאוכל לקמן:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב הני י\"ג כו'. </b>ולעד\"נ לחשוב שחיטה ומליקה בתרתי שהרי ר' יוסי מחלק ביניהן. אולם צריכה מחשבה אינה מן המנין דזאת לא חשיבותא גבה. אדרבה אם לא היתה צריכה מחשבה אז ה\"ל לחשוב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הכנפים. </b>עמש\"כ בשבת (מ\"ט) בס\"ד:",
+                "<b>ד\"ה מיטמאות. </b>ול\"נ דהכא מיירי בשחוטה. הגם דפתח יג\"ד בנבלת כו' היינו משום דרובן הם בנבלה וכה\"ג משני רבא בשבת (ס.) וכן לקמן פ\"ד מ\"ו אלו ספיקות שטהרו חכמים וחשיב בהן ספק נזירות וספק בכורות דלא שייכא בם לישנא דטהרה. ולפמש\"כ בברכות (ד) אין ראיה מזה. ותדע דהא חשיב והאוכל אמה\"ח ממנה ובה אינו מטמא אמה\"ח כמבואר ברמב\"ם פ\"ג מהל' אה\"ט הט\"ו. ועכ\"ז נ\"ל דמאי דלא קחשיב פסול גויה (וכמו שהעלה התוי\"ט זה בצ\"ע לעיל במ\"א בד\"ה ומטמאה) הוא משום דאין בזה שום חידוש דדבר זה נוהג בכל האוכלין. ובעוף טמא איצטריך לאשמעינן לאפוקי מטעותא דבעל מ\"נ אשר הבאתיו בשבת (יד) ע\"ש. אח\"ז ראיתי בתו\"ח שגם הוא נגע קצת בזה. אך מש\"כ עוד דמיירי בפחות מכזית שאין סופו לטמא טומאה חמורה ולכן צריך הכשר שרץ ומים. נעלם ממנו גמ' דכריתות (כא) ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה ואין חייבין. </b>וטומאת בית הבליעה דהכא כו'. ל\"ד לקרותה בשם זה עי' לעיל מ\"א בדבריו ד\"ה בביה\"ב ובתוס' שבת (יד) ד\"ה זימנין:",
+                "<b>ד\"ה אבל. </b>דאפי' על ספיקו שורפין כדתנן כו'. וכ\"כ שם ד\"ה אבל. ותימה דמאין לקח זה דנ\"פ דדינה כשאר אוכלין טמאין דספיקן טהור כמבואר שם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשתי ביצים אוכל ראשון כו' חלקן זה ראשון וזה ראשון לשלשה כו' הרי אלו שני. </b>עי' לשון הר\"ש והרע\"ב דמשמע מלשונם דס\"ל דאין בילה. וא\"כ קשה מ\"ש חלקן לשנים דאזלינן לחומרא מספק ואמרי' על כאו\"א דלמא יש בו כביצה מן הראשון לשלשה נמי ניחוש על כ\"א דלמא יש בו כביצה מן הראשון כיון דאין בילה. וי\"ל דברישא הוי ס\"ס לחומרא דלמא נבללו יפה ואפי' את\"ל של\"נ שמא בכאן חלק הגדול מן הראשון ובסיפא הוי ס\"ס לקולא כמובן. וכה\"ג כתבו התוס' בבכורות (יז ב) בד\"ה אפשר לצמצם בשם הר\"ש מיינבלא ע\"ש. ול\"ק מהא דלקמן פ\"ו מ\"ד. משום דהכא אינו אלא טומאה דרבנן אינו מטמא אוכל מדאורייתא כדאיתא בפסחים (יד) ועי' תוס' (שם ט) בד\"ה ואת\"ל:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עי' בהרע\"ב בפי' אחר. </b>וע\"כ איירי שאינן נוגעים אהדדי וכ\"כ הר\"ש להדיא. וא\"כ מאי קמבעיא להו לבני ר\"ח במנחות (ריש כד) אם דוקא בנגע. ולא איפשיט להו ממתני' דהכא דאפי' לא נגעי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היתה טבו\"י מנערת כו' והקדרה טהורה. </b>משמע להדיא דאילו היתה מגע טמא מת אף הקדרה טמאה דכיון דהירק נטמא מחמת ספק דאורייתא חוזר ומטמא את הקדרה (על ידי המשקין שעמו) אף דנגדה הוה ספק דרבנן. דחשבינן לירק כאלו הוא טמא ודאי מחמת דבו הוה ספק דאורייתא. ומזה תהיה סתירה לכאורה לכמה דינים אשר המציאו האחרונים בדין ספק דאורייתא ואח\"כ נתגלגל לספק דרבנן עי' בשעה\"מ פ\"י מהל' מקואות בכלל ו' שם קבץ כעמיר גורנה סברת הפוסקים בזה. ולכאורה יקשה גם על פסק הרי\"ף שהביא שם גבי שעורים שלא נתבקעו שנמצאו בתבשיל דהשעורים אסירי והתבשיל מותר. והיה נ\"ל לומר דע\"כ לא התיר התבשיל אלא היכא דהשעורים נאבדו ולא בא לשאול רק על התבשיל. וכאן נמי אם נשפך הירק ולא היה בא לשאול רק על הקדרה היה טהורה. ובזה יש ליישב תמיהת המל\"מ על הר\"ש (הביאו השעה\"מ שם בסוף כלל ה' בד\"ה עוד ראיתי). דאיך יתכן שהאדם יהיה טמא והטהרות תהיינה טהורות. די\"ל דכוונת הר\"ש הוא דהאדם כבר טיהר א\"ע ולא בא לישאל אלא על הטהרות. ולכאורה יש סתירה ממשנה זו גם לפי' הא\"ר לקמן בפ\"ד סוף מ\"י ע\"ש. ויש לחלק דהתם העיסה גופה אינה מטמאה לכלי רק המים. אבל הכא הירק גופיה (והיינו עם המים שבו) מטמא את הקדרה וכיון דהוא טמא ממילא גם היא טמאה. שוב התבוננתי דאין ממשנה זו שום קושיא על פסק הרי\"ף הנ\"ל משום דספק טומאה ברה\"י טמא ודאי עי' ריש נדה ובתוס' שם ד\"ה והלל. לכן הקדרה טמאה דהרי היא כמו שנגעה בטומאה ודאית. אבל באיסורא כההיא דהרי\"ף אף דהשעורים אסירי מחמת ספק דאורייתא מ\"מ אין איסורן אלא ספק ולכן לגבי התבשיל הוה ספק דרבנן ומותר ונכון בס\"ד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה חזר בסופו. </b>ויראה דה\"מ נמי לפרושי כו' דקאי אביצה והוא נגוב. תימה דכיון דאינו אלא שלישי מאי אהני אם חזר הלא בלא זה ג\"כ מיירי שמקצת העלה בקדרה עם המשקין כדפי' הרע\"ב. וכן מש\"כ לקמן בדבור הסמוך בראשו דע\"כ אינו מטמא כו' כשחזר כו' או בכביצה ואפי' נגוב. ג\"כ תמוה דבזה אפי' לא חזר הכל טמא כדאיתא במשנה משום דמיירי שמקצתה בתוך הקדרה עם המשקין. אח\"ז ראיתי בתוס' ר\"ע שהעיר קצת בזה:",
+                "<b>ד\"ה היתה. </b>אבל להרמב\"ם שיטה אחרת כו'. אנכי בעניותי לא יכולתי לעמוד על פירושו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רא\"א. </b>וכ' התוס' כו' דהא שני עושה משקה תחלה. לענין משקין דתרומה דקיימינן בהו ל\"י לזה דהא בלא\"ה שני עושה שלישי בתרומה. אלא שהתוס' כתבו כן משום מעשר ע\"ש. והתוי\"ט קצר בדבריהם:",
+                "<b>ד\"ה רי\"א. </b>אלא מצינו כו' ואוכל עד דאכיל כח\"פ ור\"א טומאה משיעורין ל\"ג כו'. נ\"ל דאזלי לשיטתייהו בנזיר ספ\"ז ולקמן פ\"ח מ\"ז ופ\"ג דידים מ\"ב אם דנין מד\"ס וע\"ש בידים בפי' הא\"ר:",
+                "<b>ד\"ה ולא שני. </b>ואישתמיט להו גמ' כו'. הרב ל\"ד כלל בדבריהם. המה אומרים דלא נודע טעם גזירה זו היינו משום דאפי' אי שדי משקין דתרומה לתוך פיו לא יפסלו דאין שלישי עושה רביעי בתרומה ע\"ש בתוס' ובמהרש\"א וא\"כ במאי מעלה ארוכה לקושיא זו סוף סוף יקשה מ\"ט עבוד רבנן מעלה באכילה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה והשלישי. </b>ה\"ק ואם כו' כגון שנעשו עט\"ת. לכאורה נראה דגם המציעתא ע\"כ מיירי בשנעשו עט\"ת. דחולין גרידא הרי טהרתן טמאה היא אצל תרומה ואף השני חיישינן שמא ראשון הוא ומטמא:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה הרי אלו כתרומה. </b>ופליגי אמתני' כו'. וה\"ה על מ\"ו דקתני השלישי שבתרומה כו' ופוסל לאוכלי קדש. וכן על מ\"ד השלישי פוסל דלראב\"ץ אין ג' ש\"ת פוסל לאוכלי קדש ואפי' נעשו על טה\"ק דאין רביעי נעשה בקדש אלא ע\"י ג' של קדש בעצם עי' בסוגיא דחולין (לה א וב) ובר\"ש כאן ותראה שכן הוא. זולת תרומה שלא שמרה על טה\"ק אפשר דמודה דטהרתה טמאה אצל הקדש ואז אפי' טמויי מטמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה רש\"ש. </b>והל\"ל היין ג\"כ כו'. ולי י\"ל דהרמב\"ם לא העתיק רק כאשר מצא במשנה בדברי ר\"מ וחכמים. וכמו שהם לא הזכירו יין וסמכו שנלמד מק\"�� דשמן ודבש כן עשה גם הוא אחריהם:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה אם מכוסות מכוסות. </b>כגוף כ\"ח המוקף צ\"פ. והוא מהר\"ש. ול\"ד במחכ\"ת אגב שיטפייהו. דהן ב' דינין מחולקין עי' ספי\"ג דנגעים. וה\"ל לפרש כגון בור ודות באהל המת דסגי להו בכסוי בעלמא. או בכ\"ח בבית המנוגע דג\"כ מציל בכסוי לבד אליבא דר' יוסי שם דהלכה כוותיה:",
+                "<b>במשנה מחט שנמצאת חלודה כו'. </b>עי' בפי' הרע\"ב והוא מהרמב\"ם. ולכאורה ק' מהא דתנן בפי\"א דכלים מ\"ג העושה כלים כו' משברי כלים כו' טמאים וע\"ש בפי' הרע\"ב. וצ\"ל דכאן מיירי דהמחט היה ידוע שהיה טהור ונמצא שבור ע\"ג שרץ לא חיישינן שמא כשהיה שלם נפל עליו ונטמא אלא אמרי' דנפל עליו כמו שהוא עתה שבור ולא נטמא מעולם. ועי' נדה (ד') בפירש\"י פי' אחר במשנתינו:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וכל הפקח. </b>ולפמש\"כ במ\"ח בשם התוס' לר\"מ א\"ל דאיצטריך לוהבשר כו'. במחכ\"ת בשר בבשר איחלף ליה דכוונת התוס' על והבשר דאשר יגע בכ\"ט. וכוונת הגמ' על והבשר דכל טהור יאכל בשר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. </b>ק\"ל דהלא אפי' אם אחר נתנן לו הרי האחר נטמא בקבר ונעשה (אה\"ט) (והתוס' בקדושין (פ') שהעתיקו מהתוספתא אדם טהור נתנן לו תמוה וע\"ש במהרש\"א ובמש\"כ שם בס\"ד) ומטמא לתינוק בנגעו בו. ואף שהוא ספק אם נגע בו בהושיטו לו. הוה ספק ביש בו דעת לישאל דהיינו האחר ועי' נדה (יח ב) תד\"ה רוב. ואולי כיון דלא ידעינן ליה להאחר הוה כאין בו דעת לישאל. וגדולה מזו כ' התוי\"ט לקמן בפ\"ד מ\"ד בשם הכ\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם יש. </b>ואיתא תו התם כו' אבל במשקין אדומים כו' לא העתיק בשלימות דמסקינן שם דדוקא בעכורים אבל צלולים דלמא בלעתינהו עיסה ולא ידיע. ולהרמב\"ם בחבורו למסקנא אין חילוק כלל בין אדומים ללבנים אלא בין צלולים לעכורים וכמו שביאר הכ\"מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב דאורחייהו דאינשי לזרוק ככר. </b>בברכות (נ' ב') איתא דאין זורקין את הפת ופי' התוס' דאפי' לא מימאס וכ\"פ המ\"א בר\"ס קע\"א:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ועל משאן. </b>וה\"מ למיתני ועל מגען ועל הסיטן כו'. נ\"ל דהר\"ב ל\"ד דלטעם הרע\"ב (והוא מהרמב\"ם) במה שתולין על מגען לח ברה\"ר הוא משום דא\"א שלא ידבק כו' א\"כ בהסיטן אף בלח טהור ברה\"ר ולפי\"ז שפיר שייר התנא להסיט. והר\"ש לשיטתיה דלא נחית לטעם זה עי' בדבריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ספק משקין ליטמא טמא. </b>בגליון הרא\"ש (הביאו התו\"ח) הקשה אמאי לא חשיב לה לעיל גבי ו' ספיקות שורפין אה\"ת. ולי לק\"מ דכיון דטומאת משקין ליטמא מה\"ת א\"כ הויין ככל שאר ספק טומאה ברה\"י דשורפין ולא חשיב להו משום דהוי שריפתן מה\"ת. וגם תירוצו שהוא בכלל ספק הרוקין תמוה דמה ענין זה לזה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ספק. </b>וטעמא דמדאורייתא אין טמא אלא הודאי. תמוה דהרי ספק טומאה צפה דטהור היינו אפי' ברה\"י וס\"ט ברה\"י מדאורייתא טמא עי' תוס' ריש נדה ד\"ה מעל\"ע וד\"ה והלל. ואולי כוונתו כמש\"כ הרמב\"ם ברפט\"ז מהל' אה\"ט ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ספק ידים כו'. </b>לכאורה היינו ספק ד\"ס דחשיב לקמן דידים הוו מי\"ח דבר כמו אכל אוכלין טמאין ואינך. ודוחק לומר מפני דידים שלמה גזר עליהן מתחלה לקדשים לא יוכללו בכלל ד\"ס. ונ\"ל משום דבידים אשכחן טומאה מדרבנן ע\"י אה\"ט כגון הכניסן לבית המנוגע או שנגעו במי שמטמא בגדים שג\"כ דינו כאה\"ט במקצת עי' רפ\"ג דידים ובזה ג\"כ ספיקן טהור. ובספק דד\"ס מסיים לקמן אבל דבר שהוא אה\"ט כו' ספיקו טמא:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וליטהר וטהרן. </b>ספק נטהרו כראוי כו'. ונראה דה\"ה ספק אם נטל כלל וכש\"כ הוא מהא דפ\"ב דמקואות מ\"ב לת\"ק שם. והרע\"ב סריך ואזיל אדאיתא במשנה בספ\"ב דידים וכ\"פ הרמב\"ם בפ\"ו מהל' ברכות הט\"ו. והכ\"מ נדחק שם למצוא מקורו. ובעיני נראה שהוציאו מהא דמקואות. שוב ראיתי להמל\"מ בפ\"ד מהל' בכורות שהאריך בזה ע\"ש:",
+                "<b>ד\"ה אבל. </b>ומיהו אה\"ט מד\"ס שהוא עצמו מספק כגון בה\"פ כו' הוא מלשון הרמב\"ם אבל הר\"ש והרא\"ש חשבו ג\"כ בה\"פ. ונראה משום דהמשנה לא אמרה דשורפין רק ספיקו טמא ואיכא לפרושי דטמא מספק ולאפוקי מהני דחשיב דספיקן טהור לגמרי ודלא בתו\"ח שהעלן בט\"ס. ודע דהא דאיתא כאן בא\"ר בטעם גזירת ג' לוגין מים שאובין משום דהיו אומרים לא כו' אלא אלו ואלו מטהרין. תיבת ואלו טעות המעתיק כי כן אמר אביי אבל רבא הא פריך עליו מאי נ\"מ ע\"ש:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אבל. </b>וכגון הא דנבלת עוף טמא כו'. תימה איזה אה\"ט איתא שם גבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בין טהורה. </b>והיא בע\"מ כו' ל\"ד דאפי' בתמים הדין כן עי' פ\"ב דבכורות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>נגעתי בזה וא\"י אם הוא טמא כו'. </b>נ\"ל דר\"ל דלא היה לפניו אלא אחד ונגע בו וא\"י אם הוא צב או צפרדע. וקמ\"ל בזה דאפי' בדלא איקבע טומאה (עי' כריתות רפ\"ד) ר\"ע מטמא. ואולי דדוקא בטומאת ערב מחמיר ר\"ע בזה אבל בטומאת ז' מודה דטהור דכיון דאינו אלא חומרא בעלמא כמש\"כ הר\"ש לא מחמיר כולי האי לטמאותו ז' ולטעון הזייה ולכן במ\"א דאיירי בט\"ז לא נקיט פלוגתייהו רק בדאיקבע טומאה. ובבא השניה דהכא נקיט לרבותא דרבנן דאפי' בדאיקבע טומאה וטומאת ערב מטהרי ונכון בעז\"ה. אבל אח\"ז ראיתי במל\"מ פי\"ט מהל' אה\"ט ה\"א בד\"ה ומ\"ש רבינו. שנ\"ל דאף ר\"ע לא מחמיר אלא בדהוחזק טומאה ע\"ש. וע\"כ יפרש דנגעתי בזה כו' שב ג\"כ אר\"פ השרץ וצפרדע כו'. והחילוק דבין הבבות הוא דראשונה איירי דיודע באיזה מהן נגע אבל א\"י אם היה צב או צפרדע. ובבא השניה היינו שא\"י באיזה מהן נגע. אבל תימה לפרש כן דפשיטא דהיא היא. וכ\"כ בעצמו בפ\"י מהל' מקואות ה\"ו בד\"ה גרסי' בתוספתא על הדין הא' דשם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבל נגע בשני כו'. </b>לגי' הרמב\"ם במשנה דלעיל (עי\"ש בתוי\"ט). גם בכאן היה צריך לגרוס טבל וטהר כו'. וכן לקמן צ\"ל אם לא טהר בינתיים. והרמב\"ם בפי\"ט מהל' אה\"ט ה\"א העתיק לשון המשנה שלפנינו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וחכמים מטמאין כו'. </b>וכתב הרע\"ב (והוא מהתוספתא) דאם ראוהו חי מבערב כו' מודים חכמים כו'. ונ\"ל דהעיקר תלוי אם ראוהו חי באותו מקום עצמו. ומבערב דנקיט היינו דמסתמא אז היה כבר על אותו מקום. והטעם הוא דבאמת חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא. (עי' בנדה ב' ב' תד\"ה דאיכא ובחולין יו\"ד ב' ד\"ה ודלמא) רק היכא דלא ראוהו חי באותו מקום אז אמרו חכמים חזקה דהשתא עדיפא דהיא באותו מקום עצמו. ודמעיקרא הוי ממקום למקום. ועי' במ\"א סי' תס\"ז ס\"ק ט\"ז. ולכן נ\"ל דמה שפסק המחבר שם בסעיף י\"ב בגרעין שנמצא במי מליגת תרנגולת אחר שנמלגה דהתרנגולת אסורה דאם בדקו המים קודם מליגה באותו מקום ולא היה שם הגרעין תרנגולת מותרת דמוקמינן להמים אחזקה דמעיקרא באותו מקום והשתא היא דנפיל. שוב ראית�� שכוונתי בעיקר הזה לדעת הנו\"ב בחלק א\"ע סי' ל\"א:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל. ושבה טומאה קבועה כו' טמא כרוק הזב האמיתי. </b>וק\"ל מאי הוה דקבוע היא מ\"מ לא הויא רק כמחצה על מחצה דטהור בר\"ה. ואולי כוונתו במבוי דהוא רה\"י לענין טומאה כמו שפי' הרע\"ב בפ\"ז דנדה מ\"ב. אבל הא דמוכח מדבריו דבנמצא הרוק בעיר מיקרי קבוע צ\"ע דהתוס' בכתובות (טו) הוכיחו דבעיר לא מיקרי קבוע ע\"ש בד\"ה דלמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המסוכן כו'. </b>נ\"ל דפלוגתתן משכחת לה ג\"כ ברה\"י לבד כגון דמתחלה היה ספק בדבר שיש בו דעת להשאל ואח\"כ באין בו דעת דלת\"ק אותו שיש בו טמא ולר\"ש אותו שאין בו מפסיקו. ומש\"כ בהגהת הרא\"ש דאפי' כלים שאבד\"ל לרבנן טמא ברה\"י הראשון אולי כוונתו בשנגע בו אדם ג\"כ מקודם וחולק על סברתו דאל\"כ אין טעם לדבריו. אבל לענ\"ד סברתי ישרה:",
+                "<b>שם כשהוא ברה\"ר ספיקו טהור. </b>הנה בכה\"ג ליכא חזקת טהרה דהא קדמה רה\"י דשם ודאי טמא כמש\"כ לעיל ברפ\"ב. ובזה צריכין אנו למילף מסוטה עי' תוס' ריש נדה ד\"ה והלל ובחולין (ט' ב') ד\"ה התם. ונ\"ל דלת\"ק אם באו לישאל בב\"א א\"א לטהר גם אותו שספיקו ברה\"ר דמחזי כשיקרא כמש\"כ הר\"ן בס\"פ האשה שנתארמלה על הא דב' שבילין דמ\"ה בפ' דלעיל:",
+                "<b>שם רש\"א רה\"ר מפסקת. </b>לכאורה קשה מדוע לא נימא איפכא דכיון דכבר מחזיקינן ליה כמת ברה\"י יהיה אפי' ברה\"ר דאח\"כ ספיקו טמא. וי\"ל כיון דטומאת רה\"י חידוש הוא דילפינן מסוטה אע\"ג דאיכא חזקת טהרה. וספק דרה\"ר דהכא בלא ילפותא טהור משום חזקת טהרה לכן אזלינן בתריה עי' בתוס' נדה הנ\"ל. ולפמש\"כ התור\"ע בשם ש\"ש בטעם פלוגתתן בלא\"ה א\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הטומאה בסופו. </b>וזה קרוב לפי' האחר כו'. ולא קרב זא\"ז דלהראב\"ד הטעם משום דרה\"ר משותפת. ולהפ\"א שבהרע\"ב מיירי ששניהם ברה\"י וטעם חכמים משום שאין לטומאה מקום:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה טהור. </b>איידי קתני כו'. ול\"נ דאשמעי' דברה\"ר ג\"כ אפי' איכא כמה ספיקות להחמיר טהור. וכדמשמע לישנא דמ\"ו לקמן. וכגון שרץ ונבלה לפניו נשא את אחד מהן ספק נבלה נשא ואת\"ל שרץ ספק נגע. וכן אם היה לפניו ודאי צב וספק צב ספק צפרדע ונגע באחד מהן וא\"י באיזה דהוה ג\"כ ספק ספיקא להחמיר ואפ\"ה טהור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה והחיצונות. </b>ועוד שאף אהל המת כו' או שהמת מאהיל על אדו\"כ תמוה דהא גם כאן יש אהל זה כשבגדיהן עוברין עפ\"י אוירן:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישן ומצאו ער הבית טמא. </b>טעם הרע\"ב לא מחוור דמשמע דאפי' כשנכנס היה ער ואח\"כ נתיישן שם הבית טמא (דזה דוחק לומר דמיירי שהכניסוהו ישן לתוך הבית) וא\"כ כבר ראה כשהיה ער. ועי' א\"ר. ול\"נ דטעמא דר\"מ משום דנמצא בקצת בנ\"א אשר אחר הקיצם משינתם ועמדו. עדיין המה כמבולבלים קצת והולכים אנה ואנה בלא דעת ובלא כוונה עד שיעורו יפה והיינו תיר ולא תיר. ור\"מ לטעמיה דחייש למיעוטא. ורבנן לטעמייהו דל\"ח למיעוטא רק זה דרך רוב בנ\"א בהקיצם יפשטו ידיהם ושאר אבריהם לכן מטמאים עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב. </b>משום דאומנין כו' וסד\"א דבהא מודו חכמים כו' וכן פי' הרמב\"ם והרא\"ש. ותימה דגם לר\"מ איצטריך דהכא אפי' ער ומצאן ער הבית טמא אי משום דסמכי דעתייהו כו' או משום דבשעה שהן עסוקין במלאכתן ה\"ל כישן לטעם הרע\"ב שם. וכן תמוה פי' הרמב\"ם במ\"ד (הביאו התוי\"ט שם) מטעם דאמרן. ועוד איצטריך לאשמעינן דבלא פסקו הרחיים א\"ט אלא עד כו' היו שתים כו':"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל המשכבות כו' טהורין. </b>הן לפי הכלל דפ\"ו דנדה מ\"ז דכל המיטמא מדרס מטמא ט\"מ (ועי' תוי\"ט פכ\"ד דכלים מ\"ד) צ\"ל דהכא ר\"ל טהורין מטומאת מדרס אבל לא מטומאת מגע. ולשיטת הרמב\"ם דהכלל הנ\"ל אינו אלא מד\"ס (הביאו התוי\"ט שם) א\"ש כפשוטו דטהורים לגמרי:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אם. </b>והיינו דדייק למיתני כו' תמוה דכלפי לייא דהא ביש עמהן נכרי אפי' ביש עדים על כניסתם נאמנים כמבואר בתוספתא וכ\"כ הכ\"מ בפי\"ב מהל' משכב ומושב הי\"ב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה וחכמים. </b>אבל הא דתנן כו' האונן ומחוכ\"פ כו' שהסיחו דעתן כו' הא אף לתרומה כו'. מזה לק\"מ דהתם כיון דמותרין בתרומה לא הסיחו דעתן ממנה וכדמשמע שם מפירש\"י והרע\"ב אבל מהא דס\"ל לב\"ה בנדה פ\"י מ\"ז דטבו\"י ארוך א\"צ טבילה אף שהיתה אסורה בתרומה כל אותו הזמן שייך להקשות. ועמש\"כ בחגיגה כ\"ד ב' בס\"ד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המפקיד כלים אצל ע\"ה טמאים טמא מת. </b>ק\"ל הא לא חששו בכלי ע\"ה עצמו לטומאת מת כמבואר בפ\"ט דכלים מ\"ב ובהרע\"ב שם. ואולי בכלים של עצמו נזהר טפי. ועי' ברמב\"ם ספי\"א מהל' מו\"מ:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נפל דליו. </b>והטעם שלא חלקו כו'. נראה דהם הבינו שהוקשה לו מדוע חששו ליה לטומאה כיון שהוא בתוך הבור איך תגיע שם טומאה. אבל במחכ\"ת ל\"י לסוף דעתו דנראה כוונתו להקשות דמסתמא בורו מלא מים דלהכי שייך אצלו דלי. וא\"כ כבר נטהר בטבילה לזה מתרץ דשב ט\"מ ומסיים עוד ויצטרך הזאה ג' וז'. ובפי' הרא\"ש הוסיף עוד ולא עלתה לו טבילת הבור וז\"ב בס\"ד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיש להן מעשה כו'. </b>הרל\"צ שכח לציין עוד לפי\"ז דכלים מט\"ו:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל. </b>עי' כה\"ד. אבל הראב\"ד בפ\"ב מהל' ט\"א השיג עליו ודעתו ז\"ל כיון שהיה ראוי מתחלה לאדם מקבל טומאה עד שיפסול מאכילת כלב. ולכאורה ראיה לדעתו ז\"ל מפסחים (מה ב') ת\"ר הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה מטמאה ט\"א בכביצה כו' משום רנ\"א אינה מטמאה כמאן אזלא כו' כלל כו' דלא כר\"נ ע\"ש. והרי קתני ומטמאה אלמא דמקבלת טומאה עדיין. אבל כי דייקת אדרבה משם ראיה לדעת הרמב\"ם דלדעת הראב\"ד קשה מדוע לא תני ומיטמאה ט\"א דלעצמה מקבלת טומאה בכ\"ש אי מדאורייתא אי מדרבנן (עי' רמב\"ם רפ\"ד מהל' ט\"א ובמל\"מ שם) אלא ע\"כ דמיירי דוקא בשכבר נטמאה ודו\"ק. ועי' שבת (צא) בתד\"ה אי. ועמש\"כ בנדה (נ) סתירה לדעת הרמב\"ם:",
+                "<b>ד\"ה ריב\"נ. </b>ותניא כו' טעמיה מק\"ו אם מטמא ט\"ח כו' ל\"י טומאה קלה שלא במחשבה. תמוה דא\"כ אפי' בכפרים נמי וכמש\"כ התוס' שם ד\"ה אלא. והרע\"ב אומר דסובר לא מאסתו גיתו והרי הוא כו' בכרכים. וכן בר\"ד כתב לא פליגי כו' ובכפרים כו' בעי מחשבה. ופירושו לקוח מפי' הרמב\"ם והרא\"ש. ונלע\"ד שהם מפרשים דעיקר טעמו הוא מפני דאין גיתו מאסתו ומה שאמר ק\"ו כו' גם הוא בעצמו לא ס\"ל לעיקר וכדדחי ליה רבנן וכבר הראיתי בס\"ד בפסחים (לד) מקומות רבות בכיוצא בזה ע\"ש. ודחקתם קושיית התוס' בד\"ה אלא הנ\"ל לפרש כן. כי תירוצם דחוק הרבה. וכן לשון הש\"ס שם ומי איכא למ\"ד דלא בעי מחשבה משמע דגם ריב\"נ לא פליג ע\"ז. והתוי\"ט ל\"ד במש\"כ טעמיה מק\"ו על פי' הרע\"ב:"
+            ],
+            [
+                "<b>עי' בא\"ר שמחק מלת אלא שבמשנה וכ' דהאי בבא משקין שנטמא כו' הוא דברי ר\"א ע\"ש. </b>ול\"י מדוע אפקה מר' יהושע. הלא גם הוא לא אמר אלא דפוסלין את האוכלין והיינו משום דאחורי כלי דין שני לטומאה יש להן ופוסלין לבד אה\"ת ואין מטמאין אבל המשקין שנגעו באה\"כ נעשו ראשונים ומטמאין את האוכלין להיות שניים ושפיר אמר מטמאיך לא טמאוני רק פסלוני ואתה טמאתני ואולי משום דא\"כ בכל השניים נמי וכדתנן בפ\"ח דפרה מ\"ז:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה ר' יהושע הביא מקרא דובא השמש וטהר ואחר יאכל מה\"ק לראיה דטבו\"י פוסל אה\"ת. </b>ול\"ד דמזה לא מוכח דפוסל בנגיעה רק דאסור לאכול. אבל ביבמות (עה) מביא על נגיעה קרא אחר והוא במים יובא וטמא עה\"ע ע\"ש. ועי' בשבת (יד ב) דגם הגמ' עצמה מביאה מקרא דובא השמש כו' ועי' פרש\"י שם:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה כו'. </b>עי' בא\"ר פי' משנה זו. ובטעם ר' יוסי נ\"ל להוסיף. משום דטפה כ\"ש ג\"כ תוכל להתחלק כמש\"כ התוי\"ט ברפ\"ט דפרה ורפ\"ג דמקואות ואינה חבור כיון שהיא קטפרס. אמנם ק\"ל לפירושו ז\"ל דע\"כ צריך לפרש ומשקה טופח דקאמר דר\"ל או מ\"ט דהא קטפרס אינו חבור אף בעובי גדול וכן מ\"ט אינו חבור אפי' באשבורן כדאיתא לקמן במשנה הסמוכה וא\"כ הכי ה\"ל למיתני עריבה שהיא קטפרס ומשקה טופח (ור\"ל או מ\"ט) והבצק מלמעלן והמשקה מלמטן ג\"ח כו'. ואולי יפרש דטופח דכאן ר\"ל ע\"מ להטפיח עתוי\"ט לעיל ספ\"א בשם הר\"ש א\"נ כו'. ולפי' הרע\"ב לכאורה קשה כיון דבצק הרך טמאה א\"כ גם המשקה שבה נטמאה עמה. וצ\"ל דמיירי שנטמאה בעודה חטין או קמח ואח\"כ לשה בפחות מכביצה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ומשקה. </b>ולי אין משם ראיה כו' דוקא לטבו\"י כו' אבל לשאר טומאות כו'. עתו\"ח. ולי ג\"כ ראיה להר\"ש מפ' דלקמן מ\"ב נפלו עליהן משקין טמאין א\"ט אלא מקום מגען. ולא אמרי' שהמוחל (שדינו כמי פירות) מחברן להיות כולן מוכשרים ומטומאים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה המוהל היוצא מן הבור כו' דלא אפשר כו' בלא צחצוחי שמן כו'. </b>והוא מהתוספתא רפ\"י הביאה הרמב\"ם וכן איתא בשבת (קמד ב') ומשמע דמשום תערובות מעט השמן מכשיר. וק\"ל מהא דפסק הרמב\"ם בפט\"ז מהל' ט\"א ה\"ד דמ\"פ שנתערבו בשאר המשקין הולכין אחרי הרוב ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ישייר קופה אחת ויתננה לעיני הכהן. </b>גי' זו נראת עיקר גם בעיני הא\"ר. ונלע\"ד לפרש דישייר קופה אחת שלא לתתה במעטן עתה וא\"כ לא נגמר מלאכת המעטן כיון דעתיד לתת גם אותה לתוכו. ויתננה היינו לתוך המעטן לעיני הכהן ומשם ואילך ישמרם הכהן:",
+                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה רש\"א מעל\"ע. </b>של גמר לקיטת הזיתים. ולשון הר\"ש של גמר. ותו לא. וכוונתו נראה כמו משתגמר מלאכתן דר\"פ. וכן הגומר את זיתיו דהכא פי' ג\"כ שגמר מלאכת הכנסתן למעטן. אמנם ראיתי להרמב\"ם בחבורו פי\"א מהל' ט\"א ה\"ח שכ' בדינא דר\"פ וז\"ל זיתים שמסקן לדריכה מאימתי גמר מלאכתן משתגמר מסיקתן כו' ע\"ש והוא כלשון הרע\"ב דהכא. אך קשה דהא ר' שמעון סבירא ליה בר\"פ דאינם מוכשרין עד ג' ימים. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דר' שמעון דשם הוא ט\"ס וצריך להיות רשב\"ג והוא הנהרג. כי איך יסודר דברי ר\"ש בין דברי ב\"ש לב\"ה. אף די\"ל דמפני דקדים שיעוריה לשיעור ב\"ה לכן אקדמי'. או לומר דהוא מפרש דברי ב\"ש דכ\"ז דוחק:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה הפוצע זיתים. </b>של תרומה רמב\"ם. נראה דל\"ד בזה להעתיקו על פי' הרע\"ב (והוא מהר\"ש) שכתב וכה\"פ אה\"ת מטמא משקין להיות תחלה ונראה פשוט דכוונתו וחוזרין המשקין ועושין את הזיתים שניים אף בחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>וכן התינוקות שביניהן. </b>עי' בא\"ר שכ' שהן טמאים מפני שנשים נדות מנשקות אותן ונאמנים הבדדים לומר לא נגענו בהם. ולכאורה תימה הא אפי' נגעו בהן הלא הם אינם אלא ראשונים ואדם וכלים א\"מ אלא מאה\"ט. וי\"ל דכוונתו לחשש דנגעו בהם בידיהם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה נאמנים. </b>והרמב\"ם לא הצריך כו'. לכאורה מסיפא דקתני עד כדי שיהא רואן מוכח כהר\"ש והרע\"ב. וי\"ל דהתם משום חשש דלמא נגעו בע\"ה חבריהם וכר\"ש דר\"פ. או הסיטו דבר המטמא בהיסט וכר' יוסי שם. אבל לנגיעה כי הכא ודפ' דלעיל מ\"ח נאמנים אף בלא עמידת חבר:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה נפלו ממנו ענבים ודרכן כו' ונטמאו בידיו טמאים כו'. </b>וצ\"ל דהיינו בידים תחילות וכפי' הא\"נ במ\"ד. דאי בסתם ידים אפי' יותר מכביצה ה\"ל שלישי ואינו מטמא משקה. ודברי התוי\"ט בד\"ה במקום המופנה שכ' דענבים נמי היו מתטמאים. לא דייקי. דמאי הוה דמתטמאי הא לא יהיו אלא שלישי. והכי הל\"ל דטפה ראשונה שיצאה מן הענבים והענבים שנטמאו עדיין בשלמותן טמאוה:",
+                "<b>שם ד\"ה כביצה מכוון. </b>נמצא דאין טומאה לטפה זו אלא כו'. ואין זה סותר למש\"כ לעיל ברפ\"ג דפרחה טומאתו כשנשתנה. דהתם נשתנה ממש דהאוכל נימוח ונעשה משקה. אבל הכא אף קודם שיצאו מן הענבים הוו יין אלא שנבלעים או שנפקדים בהם למר כדא\"ל ולמר כדא\"ל בפסחים (לג ב') ע\"ש. והרע\"ב סתם כמ\"ד מיבלע בליעי. אבל הרמב\"ם פסק בפ\"ט מהל' ט\"א ה\"ב ובפי\"ב מהל' תרומות הי\"א ובפ\"ו מהל' איסורי מזבח ה\"ז כמ\"ד מיפקד פקידי וא\"כ אין להם טומאה כלל:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טהור. </b>העתיק דברי הראב\"ד אדהכא שאין להם מקום. אבל הוא קאי אסיפא ודרכן כו' כביצה מכוון טהור. על זה התנה והוא שלא נגע (ר\"ל בידיו בשעת הדריכה) במשקה. וכן הבין הכ\"מ בכוונתו ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה באחרונה. </b>ואפי' היה מן הבור כו'. לרווחא דמלתא כתב כן דעיקר הטעם הוא דאין מחזיקין ממקום למקום. דמה יענה בהא דאם זולף במחץ ונמצא שרץ אף בראשונה כולן טהורות:",
+                "<b>תוי\"ט צל\"ע כו'. </b>ועי' בתו\"ח. אבל מ\"מ קשה בבדק ולא כסה איך מחזיקינן ממקום למקום. וי\"ל כיון דמזמן לזמן מחזיקינן א\"כ יש לנו למיחש דלאחר שבדק (תיקף) [תיכף] בשעת מילוי. כבר היה בה השרץ. ואם א\"א שיבוא לה ממקום אחר נאמר שבא אליה מן הבור. אבל לפמש\"כ לעיל פ\"ה מ\"ז אף מזמן לזמן לא ה\"ל להחזיק בכה\"ג וצ\"ע:",
+                "סליק מסכת טהרות. בעזרת יוצר המאורות "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה טהרות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,107 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Tevul Yom",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וקולית של מים. </b>הן תרומה לא שייכא במים. וחולין שנעשו ע\"ט תרומה ג\"כ טבו\"י אין פוסל כמו שהביא הא\"ר בפ' דלקמן מ\"ב מהתוספתא. וע\"כ מיירי כאן במים המקודשין כגון של ניסוך החג:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המכנס. </b>ולא פי' טעמא מאי מחלקין כו'. ול\"נ משום דבמכנס חלות קתני ע\"מ להפריש משמע דדעתו היה בבירור להפריש זו מזו כדפי' הרע\"ב לכן ס\"ל לב\"ה דאפי' בשאר טומאות א\"ח. משא\"כ באינך דסיפא מיירי בסתמא כדמשמע בפי' הרע\"ב בד\"ה עד שלא קרמו ועי' א\"ר:",
+                "<b>שם ד\"ה וקולית. </b>גם הרמב\"ם כו' וכתב כו' שהוא כמו גלגולת הראש. אולי גורס קוליס בסמ\"ך והוא כמו קולסי כרוב שפי' שם הרע\"ב בשמו ראשי הכרוב. וכמו גדי מקולס בפ\"ב דביצה:",
+                "<b>ד\"ה רי\"א. </b>עי' כה\"ד. לכאורה מוכרח דת\"ק לא פליג דאת\"ל דפליג מאי ס\"ל. דא\"ל דס\"ל דאף ב\"ה מודו א\"כ ה\"ל למחשביה במ\"ב. ואי דאף ב\"ש מודו. ר\"י טעמא דב\"ש אתי לאשמעינן (עי' שבת קלה א' ובמש\"כ שם) אבל יש לדחות דאיכא למימר דלת\"ק אף בשאר טמאים טהור אליבא דב\"ה להרמב\"ם דהאי ומודים אחלות נמי קאי. ולהר\"ש ולהרע\"ב י\"ל דלת\"ק ל\"פ ואף בשאר טמאים לכ\"ע אינו חבור. ורי\"א דפליגי ונ\"מ אליבא דב\"ה בשאר טמאים מיהא חבור. ועי' במש\"כ בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רי\"א אף של טופח. </b>כאן איכא למידק מאי אמר ביה ת\"ק. אילימא דפליגי ביה ב\"ש וב\"ה. ליחשביה במ\"א. ואי דב\"ש מודו ביה. או דלב\"ה טהור אף בשא\"ט (ולהרמב\"ם בפי' ומודים כנ\"ל). א\"כ יפלגו מקצה אל קצה. דלת\"ק קילא מכל הני דבמ\"א. ולר\"י חמירא. עי' שבת (קלח) וביצה (יג) בתד\"ה איכא דאמרי. וכאן יאות טפי לומר דל\"פ עליו ת\"ק מדלעיל מ\"א שכתב התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וגרגיר מלח. </b>שנדבק כו'. משמע דמעצמו נדבק שלא בכוונה. ובמ\"ד מפרש ופעמים שמשימין גרגיר של מלח כו'. אולי כוון בו ליישב קושית מהר\"ם. והוא שהחילוק בין הרישא לסיפא. דברישא נדבק מאליו שלא בכוונה. וסיפא בכוונה לסימן ואח\"כ נוטלו ממנו לכן לא הוי חבור. וקטן וגדול דנקיט הוא משום אורחא דמלתא. דלסימן מסתמא מניחין גדול שיהא ניכר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וגרגיר. </b>עי' כ\"ד מהר\"ם. ונראה שהוא מפרש דתואר קטן שב נמי אמסמר. ולא מחוור דא\"כ ה\"ל למיתני במ\"ד ג\"כ מסמר וקודם גרגיר בכדי שתואר גדול יסוב על שניהם. ובעיקר פי' משנתינו נ\"ל ע\"ד מהר\"ם רק באופן אחר קצת והוא דטעמא דת\"ק במשנה זו משום דנאכלים עמו ושל אחריה משום שאין נאכלין עמו וא\"ל ר\"י מה אתה מחשב כי רוכלא אימא כלל כל שהוא נאכל כו' וכן במ\"ד כל שא\"נ כו':",
+                "<b>ד\"ה פחות. </b>להרמב\"ם קאי נמי אמסמר והוא דוחק גדול חדא דמפסיק ביניהם בגרגיר מלח שנית כמו שהקשיתי לפי' מהר\"ם מדוע לא תני במ\"ד ג\"כ במסמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה יתר. </b>ול\"נ לתרץ ע\"ד דמשני הש\"ס בברכות (נג) ואיידי דתני רישא רוב עובדי כוכבים וכו' וכה\"ג בעירובין (טז) ובפסחים (עט ב') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השעורה כו'. </b>עי' מפרשים. ולענ\"ד נל\"פ דמיירי הכא שנעשו גוש אחד ע\"י בישול או שא\"ד. וקאמר דאם אינן קלופין אינן נעשין חבור זל\"ז כיון שהקליפות מפסיקין בין זל\"ז אין חיבורן עולה יפה. וכן יל\"פ לכולה מתני' וכל הפרק הזה משתעי בדיני חיבורין:",
+                "<b>שם התיאה והחלתית כו' וחכ\"א כו' וטמאים בכל הטומאות כו' והפלפל כו' טמאים בטבו\"י כו'. </b>וק\"ל דבעוקצין פ\"ג מ\"ה פסקינן כריב\"נ דא\"מ טומאת אוכלין ע\"ש בפי' הרמב\"ם והרע\"ב. ועי' ביומא (פא ב') בתד\"ה שהפלפלין. ותימה שלא הביאו משנה שלפנינו. וראיתי להרמב\"ם בחבורו פ\"ז מהט\"א ה\"ח שהביא דיני משנה זו והשמיט לתיאה וחלתית. וכ\"ע הכ\"מ דל\"י למה. ולא הרגיש שגם הפלפל השמיט. ובעיני הדבר ברור שדחה אותם מהלכה מפני הא דעוקצין אשר פסקה שם בפ\"א ה\"ו. ותימה גדולה על מרן ז\"ל שנעלם ממנו כ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בין. </b>דאין לך בע\"ח טמא כו' שיהא ראשון. תמוה דאיכא טובא. כגון בעל קרי או הנוגע בא' מאה\"ט. ואפי' שני מ\"ל כגון מי\"ח דבר שגזרו עליהם טומאת שני לפסול אה\"ת ומטמאין משקין להיות תחלה. ואולי כוונתו דלא גזרו אפי' בראשון במשקין היוצאין מהן דזה לא הוי אלא מדרבנן כמש\"כ התוס'. ועיין לקמן ספ\"ג ובתוי\"ט שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה הולכין. </b>ונראה דדוקא לחומרא כו'. זה אינו מכוון בלשון המשנה דא\"כ ה\"ל למיתני פסל את כולם כלישנא דברישא. אלא ודאי אף לקולא קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נגע טבו\"י בקיפה חתיכות מותרות. </b>משמע דהקיפה אסורה וכ\"מ לקמיה. וא\"כ לא\"ש (עתוי\"ט ר\"פ) ה\"ל לקיפה לטמא את החתיכות וצ\"ל דלא הוות כביצה. ובר\"פ העור והרוטב תנן דקיפה מצטרפת לטומאת אוכלין אבל בפ\"ע לא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מן הצדדים. </b>וללישנא בתרא דמה שלמעלה הואיל ונמשך הוי חבור ונ\"ל דטעמא כו'. וע\"ש בתד\"ה אר\"פ דאף לל\"ב לא אר\"פ אלא לענין יי\"נ דאחמור ביה רבנן. אבל לענין טומאה מטהר ר\"י אף מה שלמעלה. ובד\"ה ה\"ג מוכח מדבריהם דאף ר\"י לא מטהר אלא בנגע נגד הברזא אבל אם תחב אצבעו בתוך נקב החבית ה\"ל יין שתחת אצבעו כמו מפיה ושלמעלה כמו משוליה כו' ע\"ש ובמהרש\"א בד\"ה אר\"פ:",
+                "<b>ד\"ה יעלה. </b>וק\"ל דניצוק א\"ח סתמא תנן כו'. לק\"מ דהאמת הוא דא\"ח אף בשאר טומאות רק דמ\"מ כל טפה וטפה נוגסת אל הסמוכה ונעשית ג\"כ ראשונה וכן כולם עד א\"ס (ועי' בא\"ר בפ\"ח דטהרות מ\"ט). ונ\"מ לשיטת ר\"ת בתוס' פסחים (ד) בד\"ה דאיכא. דא\"ט אלא מדרבנן. ומש\"כ עוד ודוחק להעמידה בכגון כו' מגומגם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א חוט וכל שנקלף עמו כו'. </b>עי' בפי' הרע\"ב ובתוי\"ט. לשון התוספתא נ\"ל לפרש דר\"ל דאם נוטל מה שבלפס אותו קצת החוט שנקלף בנטילת התבשיל שבלפס הוי חבור. וקצתו שלמעלה שנשאר מודבק בדופני הלפס ואינו עולה עם התבשיל אינו חבור. ויש לכוון לזה גם לשון המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט בד\"ה שנדמעה. </b>נראה שיש השמטת הסופר. וצ\"ל כדאיתא בר\"ש דהא דתנן התם דמדומע פטור מן החלה אתיא כר\"י ור\"ש דהכא:",
+                "<b>ד\"ה לא פסל אלא מקום מגעו. </b>נראה למחוק כ\"ז. דכל דבור הזה שייך לדבור הקודם והד\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה רמ\"א. </b>מכשירין ומטמאין כו'. מלת ומטמאין ליתא בפי' הרמב\"ם. ואזיל לשיטתו בריש מתני' דטהור וטמא הכוונה לענין הכשר. והרע\"ב הע��יקה מפי' הר\"ש ול\"ד דהר\"ש לשיטתו שפי' שם טומאה ממש. והרע\"ב פי' ברישא כהרמב\"ם. אבל גם לשיטת הר\"ש לא א\"ש דהא משקה היוצא מטבו\"י אין פוסל את התרומה וכ\"ש הבגד אם לא מחמת הידים המסואבות דנעשה מהן תחלה. ומדלא פליג ר\"מ בטהור מוכח דלא כהט\"א שהבאתיו בריש מכשירין דידים טמאות חושבין משקה ע\"ש. ודע דק\"ל דהא טעמא דמשקין טמאים מכשירין שלא לרצון הוא משום דטומאתן והכשירן באים כאחד והרי הם אינן פוסלין את הככר של תרומה. וי\"ל משום דלענין טומאת עצמן דהיינו לפסול את הקדש חשיבי משקה הואיל דטומאתן וחשיבותן באים כאחד ולכן ה\"ל כמשקה שתחלתו לרצון ומכשרי אפי' חולין ודו\"ק:",
+                "<b>מש\"כ בתו\"ח דהרמב\"ם והרע\"ב אזלי לשיטתם דמשקין הבאים מחמת ידים א\"מ כלים. </b>תמוה דאדרבה דעת הרע\"ב דמטמאין לעיל פרק ב' מ\"ב ובסוף זבים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וקורא לה שם. </b>דהתם כגון דאמר כו' לאחר שהוא מופרש כו'. לכאורה קשה הכא נמי תאמר בשעת חבורם לאחר שתניחה בכפישה אז תהא חלה. וי\"ל דהתם מיד בהפרדם תוכל להתפס בשם חלה. אבל הכא ישתהא עד שתגביהה ותניחנה בהכפישה ולזה כוון הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה כו'. </b>עי' בהרע\"ב ותוי\"ט. ולנ\"פ דהכא תוכל להגיע את החלה בידיה אל העיסה בשעת קריאת שם. וא\"כ חלוקין הן בדיניהן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מחללין. </b>ונראה כו' הרי אין מוסרין לו מע\"ש כו'. זה אינה קושיא די\"ל דהכא מיירי שלוקח החבר פירות ומעות של הע\"ה ע\"מ שיחולל קדושת מעשר שלו עליהם. והמ\"ש שלו יצא לחולין בידי ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח צ\"ע מה ענין משנה זו לכאן. </b>הן לפי מה שהביא לקמן ע\"ד ר\"ש בשם הרא\"ש מן הירושלמי (וכן הביאו הר\"ש) דבטו\"י היא מתני' מקומה יפה קבוע כאן ומצאתי כן אחר זה בתור\"ע בשם פ\"מ. ודע דמשמע מהרא\"ש דהא דאר\"י בירושלמי שם שאין לטבו\"י מגע אצל הטבל ר\"ל שאין פוסל אותו (כדאיתא בר\"פ). ולכן מצויין הן בין הגתות ובא בזה לחזק דר' אילא. והמפרש שם השתבש:",
+                "סליק מסכת טבול יום. בעזרת אל נורא ואיום:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Tevul Yom",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>במשנה וקולית של מים. </b>הן תרומה לא שייכא במים. וחולין שנעשו ע\"ט תרומה ג\"כ טבו\"י אין פוסל כמו שהביא הא\"ר בפ' דלקמן מ\"ב מהתוספתא. וע\"כ מיירי כאן במים המקודשין כגון של ניסוך החג:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה המכנס. </b>ולא פי' טעמא מאי מחלקין כו'. ול\"נ משום דבמכנס חלות קתני ע\"מ להפריש משמע דדעתו היה בבירור להפריש זו מזו כדפי' הרע\"ב לכן ס\"ל לב\"ה דאפי' בשאר טומאות א\"ח. משא\"כ באינך דסיפא מיירי בסתמא כדמשמע בפי' הרע\"ב בד\"ה עד שלא קרמו ועי' א\"ר:",
+                "<b>שם ד\"ה וקולית. </b>גם הרמב\"ם כו' וכתב כו' שהוא כמו גלגולת הראש. אולי גורס קוליס בסמ\"ך והוא כמו קולסי כרוב שפי' שם הרע\"ב בשמו ראשי הכרוב. וכמו גדי מקולס בפ\"ב דביצה:",
+                "<b>ד\"ה רי\"א. </b>עי' כה\"ד. לכאורה מוכרח דת\"ק לא פליג דאת\"ל דפליג מאי ס\"ל. דא\"ל דס\"ל דאף ב\"ה מודו א\"כ ה\"ל למחשביה במ\"ב. ואי דאף ב\"ש מודו. ר\"י טעמא דב\"ש אתי לאשמעינן (עי' שבת קלה א' ובמש\"כ שם) אבל יש לדחות דאיכא למימר דלת\"ק אף בשאר טמאים טהור אליבא דב\"ה להרמב\"ם דהאי ומודים אחלות נמי קאי. ולהר\"ש ולהרע\"ב י\"ל דלת\"ק ל\"פ ואף בשאר טמאים לכ\"ע אינו חבור. ורי\"א דפליגי ונ\"מ אליבא דב\"ה בשאר טמאים מיהא חבור. ועי' במש\"כ בסמוך:"
+            ],
+            [
+                "<b>רי\"א אף של טופח. </b>כאן איכא למידק מאי אמר ביה ת\"ק. אילימא דפליגי ביה ב\"ש וב\"ה. ליחשביה במ\"א. ואי דב\"ש מודו ביה. או דלב\"ה טהור אף בשא\"ט (ולהרמב\"ם בפי' ומודים כנ\"ל). א\"כ יפלגו מקצה אל קצה. דלת\"ק קילא מכל הני דבמ\"א. ולר\"י חמירא. עי' שבת (קלח) וביצה (יג) בתד\"ה איכא דאמרי. וכאן יאות טפי לומר דל\"פ עליו ת\"ק מדלעיל מ\"א שכתב התוי\"ט:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב וגרגיר מלח. </b>שנדבק כו'. משמע דמעצמו נדבק שלא בכוונה. ובמ\"ד מפרש ופעמים שמשימין גרגיר של מלח כו'. אולי כוון בו ליישב קושית מהר\"ם. והוא שהחילוק בין הרישא לסיפא. דברישא נדבק מאליו שלא בכוונה. וסיפא בכוונה לסימן ואח\"כ נוטלו ממנו לכן לא הוי חבור. וקטן וגדול דנקיט הוא משום אורחא דמלתא. דלסימן מסתמא מניחין גדול שיהא ניכר:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וגרגיר. </b>עי' כ\"ד מהר\"ם. ונראה שהוא מפרש דתואר קטן שב נמי אמסמר. ולא מחוור דא\"כ ה\"ל למיתני במ\"ד ג\"כ מסמר וקודם גרגיר בכדי שתואר גדול יסוב על שניהם. ובעיקר פי' משנתינו נ\"ל ע\"ד מהר\"ם רק באופן אחר קצת והוא דטעמא דת\"ק במשנה זו משום דנאכלים עמו ושל אחריה משום שאין נאכלין עמו וא\"ל ר\"י מה אתה מחשב כי רוכלא אימא כלל כל שהוא נאכל כו' וכן במ\"ד כל שא\"נ כו':",
+                "<b>ד\"ה פחות. </b>להרמב\"ם קאי נמי אמסמר והוא דוחק גדול חדא דמפסיק ביניהם בגרגיר מלח שנית כמו שהקשיתי לפי' מהר\"ם מדוע לא תני במ\"ד ג\"כ במסמר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה יתר. </b>ול\"נ לתרץ ע\"ד דמשני הש\"ס בברכות (נג) ואיידי דתני רישא רוב עובדי כוכבים וכו' וכה\"ג בעירובין (טז) ובפסחים (עט ב') ע\"ש:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השעורה כו'. </b>עי' מפרשים. ולענ\"ד נל\"פ דמיירי הכא שנעשו גוש אחד ע\"י בישול או שא\"ד. וקאמר דאם אינן קלופין אינן נעשין חבור זל\"ז כיון שהקליפות מפסיקין בין זל\"ז אין חיבורן עולה יפה. וכן יל\"פ לכולה מתני' וכל הפרק הזה משתעי בדיני חיבורין:",
+                "<b>שם התיאה והחלתי�� כו' וחכ\"א כו' וטמאים בכל הטומאות כו' והפלפל כו' טמאים בטבו\"י כו'. </b>וק\"ל דבעוקצין פ\"ג מ\"ה פסקינן כריב\"נ דא\"מ טומאת אוכלין ע\"ש בפי' הרמב\"ם והרע\"ב. ועי' ביומא (פא ב') בתד\"ה שהפלפלין. ותימה שלא הביאו משנה שלפנינו. וראיתי להרמב\"ם בחבורו פ\"ז מהט\"א ה\"ח שהביא דיני משנה זו והשמיט לתיאה וחלתית. וכ\"ע הכ\"מ דל\"י למה. ולא הרגיש שגם הפלפל השמיט. ובעיני הדבר ברור שדחה אותם מהלכה מפני הא דעוקצין אשר פסקה שם בפ\"א ה\"ו. ותימה גדולה על מרן ז\"ל שנעלם ממנו כ\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בין. </b>דאין לך בע\"ח טמא כו' שיהא ראשון. תמוה דאיכא טובא. כגון בעל קרי או הנוגע בא' מאה\"ט. ואפי' שני מ\"ל כגון מי\"ח דבר שגזרו עליהם טומאת שני לפסול אה\"ת ומטמאין משקין להיות תחלה. ואולי כוונתו דלא גזרו אפי' בראשון במשקין היוצאין מהן דזה לא הוי אלא מדרבנן כמש\"כ התוס'. ועיין לקמן ספ\"ג ובתוי\"ט שם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה הולכין. </b>ונראה דדוקא לחומרא כו'. זה אינו מכוון בלשון המשנה דא\"כ ה\"ל למיתני פסל את כולם כלישנא דברישא. אלא ודאי אף לקולא קאמר:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נגע טבו\"י בקיפה חתיכות מותרות. </b>משמע דהקיפה אסורה וכ\"מ לקמיה. וא\"כ לא\"ש (עתוי\"ט ר\"פ) ה\"ל לקיפה לטמא את החתיכות וצ\"ל דלא הוות כביצה. ובר\"פ העור והרוטב תנן דקיפה מצטרפת לטומאת אוכלין אבל בפ\"ע לא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מן הצדדים. </b>וללישנא בתרא דמה שלמעלה הואיל ונמשך הוי חבור ונ\"ל דטעמא כו'. וע\"ש בתד\"ה אר\"פ דאף לל\"ב לא אר\"פ אלא לענין יי\"נ דאחמור ביה רבנן. אבל לענין טומאה מטהר ר\"י אף מה שלמעלה. ובד\"ה ה\"ג מוכח מדבריהם דאף ר\"י לא מטהר אלא בנגע נגד הברזא אבל אם תחב אצבעו בתוך נקב החבית ה\"ל יין שתחת אצבעו כמו מפיה ושלמעלה כמו משוליה כו' ע\"ש ובמהרש\"א בד\"ה אר\"פ:",
+                "<b>ד\"ה יעלה. </b>וק\"ל דניצוק א\"ח סתמא תנן כו'. לק\"מ דהאמת הוא דא\"ח אף בשאר טומאות רק דמ\"מ כל טפה וטפה נוגסת אל הסמוכה ונעשית ג\"כ ראשונה וכן כולם עד א\"ס (ועי' בא\"ר בפ\"ח דטהרות מ\"ט). ונ\"מ לשיטת ר\"ת בתוס' פסחים (ד) בד\"ה דאיכא. דא\"ט אלא מדרבנן. ומש\"כ עוד ודוחק להעמידה בכגון כו' מגומגם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רי\"א חוט וכל שנקלף עמו כו'. </b>עי' בפי' הרע\"ב ובתוי\"ט. לשון התוספתא נ\"ל לפרש דר\"ל דאם נוטל מה שבלפס אותו קצת החוט שנקלף בנטילת התבשיל שבלפס הוי חבור. וקצתו שלמעלה שנשאר מודבק בדופני הלפס ואינו עולה עם התבשיל אינו חבור. ויש לכוון לזה גם לשון המשנה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט בד\"ה שנדמעה. </b>נראה שיש השמטת הסופר. וצ\"ל כדאיתא בר\"ש דהא דתנן התם דמדומע פטור מן החלה אתיא כר\"י ור\"ש דהכא:",
+                "<b>ד\"ה לא פסל אלא מקום מגעו. </b>נראה למחוק כ\"ז. דכל דבור הזה שייך לדבור הקודם והד\"א:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה רמ\"א. </b>מכשירין ומטמאין כו'. מלת ומטמאין ליתא בפי' הרמב\"ם. ואזיל לשיטתו בריש מתני' דטהור וטמא הכוונה לענין הכשר. והרע\"ב העתיקה מפי' הר\"ש ול\"ד דהר\"ש לשיטתו שפי' שם טומאה ממש. והרע\"ב פי' ברישא כהרמב\"ם. אבל גם לשיטת הר\"ש לא א\"ש דהא משקה היוצא מטבו\"י אין פוסל את התרומה וכ\"ש הבגד אם לא מחמת הידים המסואבות דנעשה מהן תחלה. ומדלא פליג ר\"מ בטהור מוכח דלא כהט\"א שהבאתיו בריש מכשירין דידים טמאות חושבין משקה ע\"ש. ודע דק\"ל דהא טעמא דמשקין טמאים מכשירין שלא לרצון הוא משום דטומאתן והכשירן באים כאחד והרי הם אינן פוסלין את הככר של תרומה. וי\"ל משום דלענין טומאת עצמן דהיינו לפסול את הקדש חשיבי משקה הואיל דטומאתן וחשיבותן באים כאחד ולכן ה\"ל כמשקה שתחלתו לרצון ומכשרי אפי' חולין ודו\"ק:",
+                "<b>מש\"כ בתו\"ח דהרמב\"ם והרע\"ב אזלי לשיטתם דמשקין הבאים מחמת ידים א\"מ כלים. </b>תמוה דאדרבה דעת הרע\"ב דמטמאין לעיל פרק ב' מ\"ב ובסוף זבים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה וקורא לה שם. </b>דהתם כגון דאמר כו' לאחר שהוא מופרש כו'. לכאורה קשה הכא נמי תאמר בשעת חבורם לאחר שתניחה בכפישה אז תהא חלה. וי\"ל דהתם מיד בהפרדם תוכל להתפס בשם חלה. אבל הכא ישתהא עד שתגביהה ותניחנה בהכפישה ולזה כוון הרא\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>עריבה כו'. </b>עי' בהרע\"ב ותוי\"ט. ולנ\"פ דהכא תוכל להגיע את החלה בידיה אל העיסה בשעת קריאת שם. וא\"כ חלוקין הן בדיניהן:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מחללין. </b>ונראה כו' הרי אין מוסרין לו מע\"ש כו'. זה אינה קושיא די\"ל דהכא מיירי שלוקח החבר פירות ומעות של הע\"ה ע\"מ שיחולל קדושת מעשר שלו עליהם. והמ\"ש שלו יצא לחולין בידי ע\"ה:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בתו\"ח צ\"ע מה ענין משנה זו לכאן. </b>הן לפי מה שהביא לקמן ע\"ד ר\"ש בשם הרא\"ש מן הירושלמי (וכן הביאו הר\"ש) דבטו\"י היא מתני' מקומה יפה קבוע כאן ומצאתי כן אחר זה בתור\"ע בשם פ\"מ. ודע דמשמע מהרא\"ש דהא דאר\"י בירושלמי שם שאין לטבו\"י מגע אצל הטבל ר\"ל שאין פוסל אותו (כדאיתא בר\"פ). ולכן מצויין הן בין הגתות ובא בזה לחזק דר' אילא. והמפרש שם השתבש:",
+                "סליק מסכת טבול יום. בעזרת אל נורא ואיום:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Zavim/Hebrew/Vilna Edition.json

@@ -0,0 +1,137 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Rashash on Mishnah Zavim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
+    "versionTitle": "Vilna Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "רש״ש על משנה זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ראה אחת ובשני הפסיק ובג' ראה שתים כו' אר\"א ב\"י מודים כו'. </b>הנה לת\"ק לא פורש באם רואה שתים ובשני הפסיק ובג' ראה אחת מה דיניה. ובתוספתא איתא שאמר ר\"ע (אשר הוא הת\"ק דמתני') דבזה לא נחלקו שאין זה זב גמור (כ\"ה הגי' בד\"י וכן העתיקה הר\"ש). ולכאורה איפכא מסתברא (וכסברת ראב\"י). ולזה נראה שהגיה הגר\"א ז\"ל שהוא זב גמור כי כן העתיקה בא\"ר וכ\"ה הגי' בתוספתא שנדפסה עם פירושו ז\"ז אשר לא אפונה שעל פיו הוגה כן. אבל לפי גי' זו תמוה מה דאיתא שם אר\"ע לר\"ש (שאמר שם משום ראב\"י שבמתני') לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם כו'. והלא גם לר\"ע צריכין לאותו טעם עצמו. ועוד קשה לגירסתו דה\"ל לפרושי במתני' דבזה מודו ב\"ה. דעתה נוכל לטעות דתני כן לרבותא דב\"ש עי' תוי\"ט ריש טבו\"י ובמש\"כ לקמן ובמ\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובשלישי. </b>דאילו אחת לב\"ה כו'. ולעד\"נ דגם לב\"ש אינן מצטרפות ב' ראיות בג' ימים כמו דאינהו מודו בג' ראיות בד' ימים דאינן מצטרפות כדאיתא בתוספתא ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה רע\"א. </b>עי' תו\"ח. וכה\"ג בפסחים פ\"י מ\"ו וע\"ש (קטז ב') בתד\"ה וחותם. ולר\"ע י\"ל דלרבותא דב\"ש נקיט שלישי עתוי\"ט פ\"א דמכשירין מ\"ג ד\"ה המרעיד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אר\"י ל\"א אחת מרובה אא\"ב יש בה כדי ג'. </b>ועתוי\"ט. ונ\"ל דבמשנה ד' מודה ר\"י כיון דעכ\"פ נעשה ע\"י זב גמור בהצטרפות ראיה שלפניה או שלאחריה וכ\"ה בפי' הרמב\"ם וז\"ל ורי\"א כי כשראה אחד כו' ולא הקדימתה ראיה ולא נתאחרה אחריה ראיה כו'. ודלא כהתוי\"ט שם במ\"ד בסה\"ד. וכן במ\"ו שציין על הרישא וכתב ובהכי אף ר\"י מודה כו'. ומה שסיים הרמב\"ם. ולא נחשב לעולם אחד גדולה בראיות אא\"כ היתה גדולה כג' ראיות כו' היינו באם לא ראה רק ראיה אחת גדולה בלתי הצטרפות ראיה לפניה או לאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ראה בסופו. </b>וכל ראיה נחלקת לשתים כו'. עי' מה שתמהתי עליו בשבת (לד ב'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה ראה. </b>דמש\"ז ילפינן דיו כו'. קשה דאי אמרת דיו נימא דדוקא לענין טומאת ערב אבל להצטרף לשניה לטומאת מו\"מ ולספירת ז' לא. אלא ע\"כ צ\"ל כמש\"כ התוס' שם בד\"ה מאי לאו דזב גמור איתקש. וא\"כ לקרבן נמי. וי\"ל בדוחק דלהכי אהני דיו. ולי י\"ל משום דרבנן דרשי והזב חדא זובו תרתי לזכר (הביאו התוי\"ט בדבור הסמוך לקמן) ופרש\"י ע\"כ יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס מכאן ואילך כו' ע\"ש. הרי להדיא דשתי הראיות יש להן דין זכר והיינו לענין קרבן. ועי\"ל דלהכי הטיל הכתוב מיעוטא דמבשרו בין ראיה ראשונה לשניה ללמד דלענין קרבן מיהא ממעטינן אפי' ראשונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלב כו' ג\"י מעל\"ע. </b>עי' א\"ר. ותימה דהרי גם יום אחד מעל\"ע איכא עוד תרתי שהביא הר\"ש. וגם אנכי מצאתי עוד א' בפ\"ט דפרה מ\"ה. ואולי משום דהלכה כר\"י דשם כמו שהביא התוי\"ט שם בשם הרמב\"ם לכן לא הביאה הר\"ש. אבל נמצא עוד אחד במשנה ר\"פ דם הנדה וכמה היא שרייתן בפושרין מעל\"ע. ועוד א' בגמ' דחולין (נה ב') ואנחינהו מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח אף דמיטמא משום משא מ\"מ ט\"מ אין לו לטמא אדם ובגדים. </b>ומשמע דקאי אסיפא אמשכב לטמא אה\"א מדקאמר תו וכן ברישא כו'. ותמוה דהא גם נושא אה\"מ מטמא בגדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בזמן שהן מחגירין. </b>פי' הרע\"ב הוא מהרמב\"ם. ויתכן לפרש שהן נכפפין תחת היושב עליהן וממילא נעשין כחצי עגול ומקיפין את קצת גופו של היושב כמו חגורה. אולם קצת סתירה לזה מעירובין פ\"ב מ\"ד לפי' הרר\"י הביאו התוי\"ט ד\"ה חגורה:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה אע\"פ בסופו. </b>ונטמאו בגדיו טומאת מדרס כו'. נראה שזה חוזר לפי' מתני' דקתני ה\"א טמאין מדרס. ודלא כהתוי\"ט שהבין דקאי אדסליק מיניה. ולא ביאר הרע\"ב טעמו מפני מה טמאים מדרס. ונראה שדעתו כדעת הרמב\"ם שאנו חוששין שמא דרס עליהן הזב ממש. וראיה לזה תמצא במש\"כ בר\"פ דלקמן. וכ\"מ מדבריו במ\"ב בד\"ה בזמן שמשאן כבד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טמאים. </b>דמה לי נוגע בחוצה לו כו' אלא באה ללמדנו שיטמא מאוירו כו'. תימה דהרי נגע בחוצה לו אינו מיטמא דהיינו מגבו. ואולי ר\"ל דלא תימה דאי לאו גז\"ש ה\"א דדוקא נוגע בחוצה לו אבל נוגע בתוכו לא נטמא. אבל קשה דלמא אתי גז\"ש לאפוקי נוגע מגבו:",
+                "<b>בא\"ד ומה ת\"ל אשר יגע בו דפשיטא כו' </b>לולי פרש\"י הנל\"פ דר\"ל כיון דלמדנו דמיטמא מאוירו א\"כ מה ת\"ל אשר יגע דמשמעו במגע דוקא ולא באויר. (ולכאורה מזה קשה טובא לדעת הרמב\"ם בפ\"ח מהל' מו\"מ ה\"ד דזב אינו מטמא בהכנס ידו לאויר כ\"ח וצע\"ג). שוב ראיתי שכן פי' הק\"א ג\"כ. לזה פי' דאתי להסיט ונופל שפיר עליו לשון נגיעה שהגיע אליו התנועה מהזב:",
+                "<b>בא\"ד אבל אם כרע הזב ל\"נ הטהור לטמא בגדים כו'. </b>ל\"ד כלל בלשונו. דהא לקמן רפ\"ה תנן או שהזב מסיטו מטמא כו' וכלי שטף במגע:",
+                "<b>ד\"ה שכחה רע. </b>ופי' הכ\"מ כו' היא מזזת אותו. תימה דכלפי לייא כיון דחזקה כ\"כ עד שתהא יכולה להזיז אותו הרי כחה יפה. וזה י\"ל בדוחק. אבל שנחבא שהוא ל\"ז איך נוכל לכוונו דמוסב על השוכה שהיא בל\"נ. אשר ע\"כ נראה דכוונת הרמב\"ם דכשאדם נחבא בין השוכות בדוחק (ר\"ל שאין ביניהם ריוח אלא בכדי האדם בדוחק) תזוז השוכה ממקומה ע\"י דחיקתו אותה. ופי' בו הוא כמו על ידו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כפה. </b>ופליג אסתם מתני' כו' בד\"ה כלים כתב ג\"כ אלא דתנא דלעיל לא מטמא כלים שבראש הנס וא\"ה כר\"י. לכאורה קשה מ\"ש מהא דטהור מעלה את הטמא בפ' דלעיל מ\"ב דלכ\"ע בגדיו טמאים מדרס אף שהם למעלה. אלא הוא הדבר אשר כתבתי בר\"פ דלעיל בדעתו ז\"ל דהכא אינו נקרא מדרס לרבנן אלא משום חשש דריסה עליהן:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בזמן שמשאן קל טהורים. </b>אפשר דבגדים שבה טהורים לגמרי כו'. תמוה דאיך אפשר שיהא טהורים והלא נשאן הזב. וכן ראיתי בפי' הרא\"ש שכ' אבל טמאים במשא הזב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרל\"צ העתיק פירש\"י בעירובין וכגון כו'. </b>לכאורה ל\"ד דלפי' הרע\"ב דכאן איירי לענין ככר ש\"ת שנפל מהם מכח הקשתו אם הוא נטמא מחמת הסיטו. ונ\"מ אפי' בנוגע בידיו להדלת וכו' דמחמת הנגיעה בדלת לא הוה הככר אלא שני. ואם מפני הסיטו הוה הככר ראשון. ולפמש\"כ בפכ\"ח דכלים מ\"ו בס\"ד מוכרח פירש\"י אף לפי' הרע\"ב. אבל עי' עוד מש\"כ בעירובין ע\"ד רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טמאים. </b>עמש\"כ שם בשבת בס\"ד:",
+                "<b>ד\"ה כסיות. </b>ולעד\"נ דהוא ל\"ר מכסת המוזכר בכ\"מ כר וכסת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה טמאין כו' בין כרעו או\"מ. </b>וכ\"כ הרמב\"ם והר\"ש. ולא משום דס\"ל כשיטת ר\"ת בעירובין (כז) בתד\"ה כל שהזב. ולא כרש\"י בנדה (נד ב') ד\"ה ולא דמה ע\"ש שהרי הר\"ש לקמן ברפ\"ה מביא בעצמו תוספתא דאין היסט אלא לדבר שיש בו רוח חיים וכ\"ד רש\"י ג\"כ בשבת (פג ב') אלא דהכא אף שכרעו הם מ\"מ חשיב כמו שהזב היה מסיטן כמש\"כ הרא\"ש ע\"ש וכ\"כ הר\"ש בפי' התוספתא. וכן הרמב\"ם כתב שהרי הן טמאים בהיסט הזב. וזה דלא כתוי\"ט בפ' דלקמן מ\"ב ובסוף מ\"ה. וכן לשון הרע\"ב לקמן ד\"ה חוץ מן האדם שכתב דבזמן שמכריע את המת טמא. ל\"ד דה\"ה איפכא נמי טמא:",
+                "<b>שם ד\"ה מה שאין המת מטמא. </b>מ\"מ אין מו\"מ שתחתיו מטמא אדם לטמא בגדים הן לפי שיטתו בפ\"א דאהלות מ\"ב דחרב ה\"ה כחלל ל\"ד כלי מתכות אלא אפי' בגדים. א\"כ מו\"מ שתחתיו הוויין אבי אה\"ט ומטמאין אדם להיות אה\"ט אף אחר שפירש ומטמא אדם וכ\"ח. ומו\"מ דזב א\"מ אדם לטמא בגדים אלא קודם שפירש. וא\"מ אדם וכ\"ח. ואף הבגדים קודם שפירש אינם נעשים אלא ראשונים. ובמת הוויין אה\"ט. ומש\"כ עוד וע\"ג מדף נהי דמת נמי מטמא כלים שע\"ג כו' לטמא או\"מ כו' ותמוה מאד. דלשיטתו הוויין אבי אה\"ט. ולהחולקין הוויין מיהא אה\"ט לטמא אף אדם וכ\"ח:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובמת הכל טהור. </b>ה\"מ נמי למיתני ובנבלה כו'. פשוט דמת הוי רבותא טפי. ואולי כוונתו על חוץ מן האדם. אבל המשנה לא תכוון כאן רק לאשמעינן הטהרה:",
+                "<b>ד\"ה הכל. </b>ונמצא דכגון בכ\"מ א\"ע למאהיל. פשוט דכוונת הרע\"ב דלכאורה איך מ\"ל דכל שהמת נשא עליו טהור והלא טומאה בוקעת ויורדת וזה נקרא הטומאה מאהלת עליו לכך אמר כגון בכ\"מ שאינו כנגד המת שיאהיל עליו:",
+                "<b>ד\"ה מה שאין המת מטמא וכו' בס\"ד. </b>ובמס' עדיות כו' מפרש הרע\"ב כו'. עמש\"כ שם ע\"ד אלו:",
+                "<b>ד\"ה מפני. </b>ואין אנו יודעים כו' ולכך כולן טהורות. ק\"ל מ\"ש מדלעיל מ\"ד ספק שנתהפך עליהן טמאין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וכלי שטף. </b>יכול תטמא אדם וכ\"ח ת\"ל בגד כו'. ק\"ל לפמש\"כ הרא\"ש כאן דבגדים שהוא לבוש בהן אף העליון שאינו נוגע בו טמא א\"כ איצטריך בגד להכי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל. </b>וכך קתני בהדיא בתוספתא כלים כו' מטמאים שנים כו' וכן פי' הר\"ש כצ\"ל. והא דתני לקמן מ\"י זה\"כ כל הנוגע כו' מטמא א' כו' וע\"ש בפי' הרע\"ב. שם מדאורייתא קאמר כ\"כ הר\"ש. וזה אישתמיט מהתוי\"ט לקמן מ\"ה:",
+                "<b>ד\"ה וכלי שטף. </b>דהמ\"ל ורחץ במים בערב כו'. ולא מחוור דא\"כ היה במשמע שיטבול בערב. ובאמת הוא טובל מיד וטהור למעשר. וטמא לתרומה עד הערב שיעריב שמשו אחר טבילתו דוקא. ול\"נ דהכי הל\"ל ורחץ במים וטהר בערב כדכתיב האי לישנא בפרשת חוקת (יט יט):"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה וכל שהזב. </b>וצ\"ל דמיירי שלא הוסט כו' עד סופו. עי' מש\"כ בס\"ד בפ' דלעיל מ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה אצבעו דלא בעינן שינשא רובו של זב כו'. </b>נראה דל\"ד הרב ז\"ל בזה די\"ל דהטהור מלמעלן וכן בסיפא הטמא מלמעלן היינו ברובו ודוקא מלמטן הוא דקאמרה מתני' אצבעו ודומיא דמשכבו במ\"ה:",
+                "<b>בא\"ר והמסיט את הזב וכו' משכב ומושב ע\"י כף מאזנים כו' אבל היסט לא קתני משום כו' ע\"ג המשכב טהור חוץ מן האדם כו' אבל היסט דמשכב לא מטמא כו'. </b>לכאורה תימה דבכה\"ג דהיינו ע\"י כף מאזנים גם המשכב מטמא את האדם כדתנן לעיל ספ\"ב והמשכב מטמא אה\"א כו' נתלה. וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א אף הנושא. </b>הרמב\"ם והרע\"ב והא\"ר פירשו משמא דגמ' חולין (קכב ב) דר\"ל דמסיט אינו טמא אא\"כ נושא ג\"כ היינו שתהא הנבלה למעלה. ותמיהני דע\"ש בגמ' ופירש\"י דר\"א יכוון שיהא הכזית דנבלה מחובר ביחד ולאפוקי אם נושא ב' כחצאי זיתים וכ\"פ הרא\"ש כאן והר\"ש לקמן במ\"ז:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כל הנושא. </b>כגון אוכלין ומשקין ומדף שהן למטה ממשכב כו'. תימה דמשמע דאתי לאפוקי דאם היה משכב למטה ממשכב נטמא. והתנן בפ\"ק דכלים מ\"ג דאין משכב עושה משכב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מפני. </b>וקשה דאהיכא קאי של\"א כו'. ואע\"ג דלא קמיירי במשכב כו'. ול\"נ דמשכב הזב שבפי' הרמב\"ם והרע\"ב הכונה על שכיבתו של זב ור\"ל דהזב שוכב עתה עליהן. ויש ג\"כ משכב תחתיו ותחת המשכב או\"מ ומדף:",
+                "<b>ד\"ה חוץ מן המסיט. </b>ושמא משום דאחמיר כו'. ועי' לקמן בד\"ה ואדם. אבל בפ\"ק דכלים מ\"ג כ' הר\"ש דממעטינן לכולהו משום דכתיב גבי משכב ומרכב מיעוט והנושא אותם דאותם מיעוטא הוא כדאיתא בנדה (ר\"ד נה). והביאו התוי\"ט בקצרה לקמן מ\"ז וכאן לא זכרו:",
+                "<b>ד\"ה ואדם. </b>דטמא מת מטמא בגדים. רבותא יותר הל\"ל דאפי' לאחר שפירש ואפי' אדם וכ\"ח. משא\"כ בזב ומשכבו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה בין מלמעלן עי' כה\"ד. </b>ועמש\"כ לעיל ברה\"פ ובפ\"ד מ\"ו. ובלא\"ה דבריו בכאן מגומגמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב זב וזבה ונדה בהדיא כתיבי ומצורע ויולדת נפ\"ל מלזכר ולנקבה דכתיב זאת תורת הזב וגו' והדוה בנדתה וגו' לזכר לרבות כו' </b>כ\"נ דצ\"ל ועי' בפי' הרמב\"ם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובמצורע. </b>ול\"ק דהכל בכלל ההיקש. אבל ק\"ל דמ\"מ היכא דריש התם מלנקבה לרבות דמה דאילו לשאר מעיינותיה מזכר נפקא ע\"ש בהרע\"ב. הא מיבעיא לה ליולדת. ולכן נ\"ל דהגמ' דשם ל\"ל להך דרשה דת\"כ לרבות יולדת. דנפ\"ל מדכתיב כימי נדת דותה תטמא והקרא איירי בלידה יבשתא:",
+                "<b>ד\"ה ואחד המסיט. </b>ותוס' כו' ה\"ה למו\"מ כו'. ול\"נ דהם מפרשים והמסיט היינו שהטהור מסיט את הטמא וכמו בריש המשנה הנוגע בזב כו'. ודקדוקו לקמן במ\"ח אינו מוכרח די\"ל דלהכי לא תני הכא המסיטו בכינוי משום דבזב כו' וביולדת אף שהם הסיטו את הטהור טמאוהו לכן מסתים לה סתומי לומר דכל חד כדיניה. שוב ראיתי שהתוס' העתיק והמסיטו בכינוי וא\"ש טפי. ודקדוקם אינו אלא על הנישא וזה טמא במו\"מ כדלעיל במ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א אף הנושא. </b>משמע דקאי על כל הני דחשיב הת\"ק. ותימה דבב\"ק (כה) איתא דס\"ל דש\"ז של זב אינה מטמאה במשא. וצ\"ל דלא קאי אלא אשארא. ולפלא שלא העירו המפרשים בזה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואחד המסיט בסופו. </b>צ\"ע דלא קתני נושא ונישא. תמוה דהרי גם הרמב\"ם מודה בנישא דהיינו שהאדם מלמעלה והם מלמטה דא\"מ בלא הסיט כמש\"כ בעצמו לעיל מ\"ג בסד\"ה כל הנושא ונישא:",
+                "<b>ד\"ה ר' אליעזר אומר. </b>אבל הר\"ש כו' וקאמר איהו אף הנושא כו'. והרא\"ש הוסיף וה\"ה נישא וזה תמוה ועי' ר\"ש פ\"א דכלים מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה טהור. </b>כולהו שוורים לאו כו' ועוד בפ' א\"מ (כצ\"ל והוא שם (כז ב') כו'). ול\"נ דשם פי' כאילו אמר לאו כולהו שוורים לגבי מזבח קיימי. ולא ידעי כולי עלמא כו'. וכן מצינו כיוצא בזה בקרא כל הרע אויב בקדש. כל תשא עון. וכן יש לומר כאן עד\"ז דרצה לומר דאין כל המטמאים בגדים מטמאין אדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב כל הני במשא בלבד מטמאין בגדים כו'. </b>תיבות כל הני הוסיף על דברי הר\"ש וגרע. דכל הני דחשיב לבד מנבלה ומרכב א\"מ במשא כלל כדאיתא בריש כלים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל הנוגע בסופו. </b>ומשני לה שפיר דכללא דר\"י כו'. הן הרמב\"ם לא יישב רק שלא תהא סתירה לזה מכללא דר\"י אבל קושיית הכ\"מ שדבר זה סותר א\"ע דכיון דקי\"ל דאין כלי מיטמא אלא מאה\"ט והוא מטמא בגדים ע\"כ דין אה\"ט יש לו בזמן התעסקו בהם וא\"כ יש לו לטמא אוכלין להיות ראשונים ככל אה\"ט. אבל לי י\"ל בהא דאמרי' בזבחים (קה ב') גבי נבלת עוף טהור כל היכא דא\"מ אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני. וע\"כ ר\"ל דעיקרו ושרשו אשר ממנו התחלת הטומאה א\"מ אדם. דהא איכא כל הני דחשיב במ\"ו ז' ח' דא\"מ אדם ואעפ\"כ מטמאין שנים ופוסלין א' וכן כלים הנוגעין בזב שא\"מ אפי' כלים אפ\"ה מטמאין ב' ופוסלים א' כמו שהביא התוי\"ט בר\"פ. ולכן פרים הנשרפין שהן בעצמן א\"מ אדם במגע אין מונין בהמתעסקים ראשון ושני. אולם לפ\"ז יקשה מהאוכל נבלת עוף הטהור דמשנה ט'. ומזה יקשה גם להגמ' הנ\"ל. וע\"כ צ\"ל דפי' כל היכא דא\"מ אדם היינו דלא משכחת ביה טומאה שתטמא אדם משא\"כ כל הני משכחת בהו טומאה שתטמא אדם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אלו. </b>וראיתי שהרמב\"ם כו' כלים שנטמאו במשקין שנעשו שניים כו'. וכ\"כ הרמב\"ם והר\"ש והרע\"ב בפ\"ג דידים מ\"א. ונ\"ל עוד ראיה מהא דאיתא בברכות (נב ב') הכא בשלחן שני כו' וע\"כ לא מ\"ל אלא ע\"י משקין:",
+                "סליק מסכת זבים. בעזרת מעלה עבים. ומוריד רביבים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Tahorot/Rashash on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,134 @@
+{
+    "title": "Rashash on Mishnah Zavim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rashash_on_Mishnah_Zavim",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ראה אחת ובשני הפסיק ובג' ראה שתים כו' אר\"א ב\"י מודים כו'. </b>הנה לת\"ק לא פורש באם רואה שתים ובשני הפסיק ובג' ראה אחת מה דיניה. ובתוספתא איתא שאמר ר\"ע (אשר הוא הת\"ק דמתני') דבזה לא נחלקו שאין זה זב גמור (כ\"ה הגי' בד\"י וכן העתיקה הר\"ש). ולכאורה איפכא מסתברא (וכסברת ראב\"י). ולזה נראה שהגיה הגר\"א ז\"ל שהוא זב גמור כי כן העתיקה בא\"ר וכ\"ה הגי' בתוספתא שנדפסה עם פירושו ז\"ז אשר לא אפונה שעל פיו הוגה כן. אבל לפי גי' זו תמוה מה דאיתא שם אר\"ע לר\"ש (שאמר שם משום ראב\"י שבמתני') לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם כו'. והלא גם לר\"ע צריכין לאותו טעם עצמו. ועוד קשה לגירסתו דה\"ל לפרושי במתני' דבזה מודו ב\"ה. דעתה נוכל לטעות דתני כן לרבותא דב\"ש עי' תוי\"ט ריש טבו\"י ובמש\"כ לקמן ובמ\"ב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובשלישי. </b>דאילו אחת לב\"ה כו'. ולעד\"נ דגם לב\"ש אינן מצטרפות ב' ראיות בג' ימים כמו דאינהו מודו בג' ראיות בד' ימים דאינן מצטרפות כדאיתא בתוספתא ע\"ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה רע\"א. </b>עי' תו\"ח. וכה\"ג בפסחים פ\"י מ\"ו וע\"ש (קטז ב') בתד\"ה וחותם. ולר\"ע י\"ל דלרבותא דב\"ש נקיט שלישי עתוי\"ט פ\"א דמכשירין מ\"ג ד\"ה המרעיד:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אר\"י ל\"א אחת מרובה אא\"ב יש בה כדי ג'. </b>ועתוי\"ט. ונ\"ל דבמשנה ד' מודה ר\"י כיון דעכ\"פ נעשה ע\"י זב גמור בהצטרפות ראיה שלפניה או שלאחריה וכ\"ה בפי' הרמב\"ם וז\"ל ורי\"א כי כשראה אחד כו' ולא הקדימתה ראיה ולא נתאחרה אחריה ראיה כו'. ודלא כהתוי\"ט שם במ\"ד בסה\"ד. וכן במ\"ו שציין על הרישא וכתב ובהכי אף ר\"י מודה כו'. ומה שסיים הרמב\"ם. ולא נחשב לעולם אחד גדולה בראיות אא\"כ היתה גדולה כג' ראיות כו' היינו באם לא ראה רק ראיה אחת גדולה בלתי הצטרפות ראיה לפניה או לאחריה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ראה בסופו. </b>וכל ראיה נחלקת לשתים כו'. עי' מה שתמהתי עליו בשבת (לד ב'):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה ראה. </b>דמש\"ז ילפינן דיו כו'. קשה דאי אמרת דיו נימא דדוקא לענין טומאת ערב אבל להצטרף לשניה לטומאת מו\"מ ולספירת ז' לא. אלא ע\"כ צ\"ל כמש\"כ התוס' שם בד\"ה מאי לאו דזב גמור איתקש. וא\"כ לקרבן נמי. וי\"ל בדוחק דלהכי אהני דיו. ולי י\"ל משום דרבנן דרשי והזב חדא זובו תרתי לזכר (הביאו התוי\"ט בדבור הסמוך לקמן) ופרש\"י ע\"כ יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס מכאן ואילך כו' ע\"ש. הרי להדיא דשתי הראיות יש להן דין זכר והיינו לענין קרבן. ועי\"ל דלהכי הטיל הכתוב מיעוטא דמבשרו בין ראיה ראשונה לשניה ללמד דלענין קרבן מיהא ממעטינן אפי' ראשונה:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלב כו' ג\"י מעל\"ע. </b>עי' א\"ר. ותימה דהרי גם יום אחד מעל\"ע איכא עוד תרתי שהביא הר\"ש. וגם אנכי מצאתי עוד א' בפ\"ט דפרה מ\"ה. ואולי משום דהלכה כר\"י דשם כמו שהביא התוי\"ט שם בשם הרמב\"ם לכן לא הביאה הר\"ש. אבל נמצא עוד אחד במשנה ר\"פ דם הנדה וכמה היא שרייתן בפושרין מעל\"ע. ועוד א' בגמ' דחולין (נה ב') ואנחינהו מעל\"ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בתו\"ח אף דמיטמא משום משא מ\"מ ט\"מ אין לו לטמא אדם ובגדים. </b>ומשמע דקאי אסיפא אמשכב לטמא אה\"א מדקאמר תו וכן ברישא כו'. ותמוה דהא גם נושא אה\"מ מטמא בגדים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בזמן שהן מחגירין. </b>פי' הרע\"ב הוא מהרמב\"ם. ויתכן לפרש שהן נכפפין תחת היושב עליהן וממילא נעשין כחצי עגול ומקיפין את קצת גופו של היושב כמו חגורה. אולם קצת סתירה לזה מעירובין פ\"ב מ\"ד לפי' הרר\"י הביאו התוי\"ט ד\"ה חגורה:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה אע\"פ בסופו. </b>ונטמאו בגדיו טומאת מדרס כו'. נראה שזה חוזר לפי' מתני' דקתני ה\"א טמאין מדרס. ודלא כהתוי\"ט שהבין דקאי אדסליק מיניה. ולא ביאר הרע\"ב טעמו מפני מה טמאים מדרס. ונראה שדעתו כדעת הרמב\"ם שאנו חוששין שמא דרס עליהן הזב ממש. וראיה לזה תמצא במש\"כ בר\"פ דלקמן. וכ\"מ מדבריו במ\"ב בד\"ה בזמן שמשאן כבד:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טמאים. </b>דמה לי נוגע בחוצה לו כו' אלא באה ללמדנו שיטמא מאוירו כו'. תימה דהרי נגע בחוצה לו אינו מיטמא דהיינו מגבו. ואולי ר\"ל דלא תימה דאי לאו גז\"ש ה\"א דדוקא נוגע בחוצה לו אבל נוגע בתוכו לא נטמא. אבל קשה דלמא אתי גז\"ש לאפוקי נוגע מגבו:",
+                "<b>בא\"ד ומה ת\"ל אשר יגע בו דפשיטא כו' </b>לולי פרש\"י הנל\"פ דר\"ל כיון דלמדנו דמיטמא מאוירו א\"כ מה ת\"ל אשר יגע דמשמעו במגע דוקא ולא באויר. (ולכאורה מזה קשה טובא לדעת הרמב\"ם בפ\"ח מהל' מו\"מ ה\"ד דזב אינו מטמא בהכנס ידו לאויר כ\"ח וצע\"ג). שוב ראיתי שכן פי' הק\"א ג\"כ. לזה פי' דאתי להסיט ונופל שפיר עליו לשון נגיעה שהגיע אליו התנועה מהזב:",
+                "<b>בא\"ד אבל אם כרע הזב ל\"נ הטהור לטמא בגדים כו'. </b>ל\"ד כלל בלשונו. דהא לקמן רפ\"ה תנן או שהזב מסיטו מטמא כו' וכלי שטף במגע:",
+                "<b>ד\"ה שכחה רע. </b>ופי' הכ\"מ כו' היא מזזת אותו. תימה דכלפי לייא כיון דחזקה כ\"כ עד שתהא יכולה להזיז אותו הרי כחה יפה. וזה י\"ל בדוחק. אבל שנחבא שהוא ל\"ז איך נוכל לכוונו דמוסב על השוכה שהיא בל\"נ. אשר ע\"כ נראה דכוונת הרמב\"ם דכשאדם נחבא בין השוכות בדוחק (ר\"ל שאין ביניהם ריוח אלא בכדי האדם בדוחק) תזוז השוכה ממקומה ע\"י דחיקתו אותה. ופי' בו הוא כמו על ידו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כפה. </b>ופליג אסתם מתני' כו' בד\"ה כלים כתב ג\"כ אלא דתנא דלעיל לא מטמא כלים שבראש הנס וא\"ה כר\"י. לכאורה קשה מ\"ש מהא דטהור מעלה את הטמא בפ' דלעיל מ\"ב דלכ\"ע בגדיו טמאים מדרס אף שהם למעלה. אלא הוא הדבר אשר כתבתי בר\"פ דלעיל בדעתו ז\"ל דהכא אינו נקרא מדרס לרבנן אלא משום חשש דריסה עליהן:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה בזמן שמשאן קל טהורים. </b>אפשר דבגדים שבה טהורים לגמרי כו'. תמוה דאיך אפשר שיהא טהורים והלא נשאן הזב. וכן ראיתי בפי' הרא\"ש שכ' אבל טמאים במשא הזב:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרל\"צ העתיק פירש\"י בעירובין וכגון כו'. </b>לכאורה ל\"ד דלפי' הרע\"ב דכאן איירי לענין ככר ש\"ת שנפל מהם מכח הקשתו אם הוא נטמא מחמת הסיטו. ונ\"מ אפי' בנוגע בידיו להדלת וכו' דמחמת הנגיעה בדלת לא הוה הככר אלא שני. ואם מפני הסיטו הוה הככר ראשון. ולפמש\"כ בפכ\"ח דכלים מ\"ו בס\"ד מוכרח פירש\"י אף לפי' הרע\"ב. אבל עי' עוד מש\"כ בעירובין ע\"ד רש\"י:"
+            ],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה טמאים. </b>עמש\"כ שם בשבת בס\"ד:",
+                "<b>ד\"ה כסיות. </b>ולעד\"נ דהוא ל\"ר מכסת המוזכר בכ\"מ כר וכסת:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ברע\"ב ד\"ה טמאין כו' בין כרעו או\"מ. </b>וכ\"כ הרמב\"ם והר\"ש. ולא משום דס\"ל כשיטת ר\"ת בעירובין (כז) בתד\"ה כל שהזב. ולא כרש\"י בנדה (נד ב') ד\"ה ולא דמה ע\"ש שהרי הר\"ש לקמן ברפ\"ה מביא בעצמו תוספתא דאין היסט אלא לדבר שיש בו רוח חיים וכ\"ד רש\"י ג\"כ בשבת (פג ב') אלא דהכא אף שכרעו הם מ\"מ חשיב כמו שהזב היה מסיטן כמש\"כ הרא\"ש ע\"ש וכ\"כ הר\"ש בפי' התוספתא. וכן הרמב\"ם כתב שהרי הן טמאים בהיסט הזב. וזה דלא כתוי\"ט בפ' דלקמן מ\"ב ובסוף מ\"ה. וכן לשון הרע\"ב לקמן ד\"ה חוץ מן האדם שכתב דבזמן שמכריע את המת טמא. ל\"ד דה\"ה איפכא נמי טמא:",
+                "<b>שם ד\"ה מה שאין המת מטמא. </b>מ\"מ אין מו\"מ שתחתיו מטמא אדם לטמא בגדים הן לפי שיטתו בפ\"א דאהלות מ\"ב דחרב ה\"ה כחלל ל\"ד כלי מתכות אלא אפי' בגדים. א\"כ מו\"מ שתחתיו הוויין אבי אה\"ט ומטמאין אדם להיות אה\"ט אף אחר שפירש ומטמא אדם וכ\"ח. ומו\"מ דזב א\"מ אדם לטמא בגדים אלא קודם שפירש. וא\"מ אדם וכ\"ח. ואף הבגדים קודם שפירש אינם נעשים אלא ראשונים. ובמת הוויין אה\"ט. ומש\"כ עוד וע\"ג מדף נהי דמת נמי מטמא כלים שע\"ג כו' לטמא או\"מ כו' ותמוה מאד. דלשיטתו הוויין אבי אה\"ט. ולהחולקין הוויין מיהא אה\"ט לטמא אף אדם וכ\"ח:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובמת הכל טהור. </b>ה\"מ נמי למיתני ובנבלה כו'. פשוט דמת הוי רבותא טפי. ואולי כוונתו על חוץ מן האדם. אבל המשנה לא תכוון כאן רק לאשמעינן הטהרה:",
+                "<b>ד\"ה הכל. </b>ונמצא דכגון בכ\"מ א\"ע למאהיל. פשוט דכוונת הרע\"ב דלכאורה איך מ\"ל דכל שהמת נשא עליו טהור והלא טומאה בוקעת ויורדת וזה נקרא הטומאה מאהלת עליו לכך אמר כגון בכ\"מ שאינו כנגד המת שיאהיל עליו:",
+                "<b>ד\"ה מה שאין המת מטמא וכו' בס\"ד. </b>ובמס' עדיות כו' מפרש הרע\"ב כו'. עמש\"כ שם ע\"ד אלו:",
+                "<b>ד\"ה מפני. </b>ואין אנו יודעים כו' ולכך כולן טהורות. ק\"ל מ\"ש מדלעיל מ\"ד ספק שנתהפך עליהן טמאין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה וכלי שטף. </b>יכול תטמא אדם וכ\"ח ת\"ל בגד כו'. ק\"ל לפמש\"כ הרא\"ש כאן דבגדים שהוא לבוש בהן אף העליון שאינו נוגע בו טמא א\"כ איצטריך בגד להכי:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל. </b>וכך קתני בהדיא בתוספתא כלים כו' מטמאים שנים כו' וכן פי' הר\"ש כצ\"ל. והא דתני לקמן מ\"י זה\"כ כל הנוגע כו' מטמא א' כו' וע\"ש בפי' הרע\"ב. שם מדאורייתא קאמר כ\"כ הר\"ש. וזה אישתמיט מהתוי\"ט לקמן מ\"ה:",
+                "<b>ד\"ה וכלי שטף. </b>דהמ\"ל ורחץ במים בערב כו'. ולא מחוור דא\"כ היה במשמע שיטבול בערב. ובאמת הוא טובל מיד וטהור למעשר. וטמא לתרומה עד הערב שיעריב שמשו אחר טבילתו דוקא. ול\"נ דהכי הל\"ל ורחץ במים וטהר בערב כדכתיב האי לישנא בפרשת חוקת (יט יט):"
+            ],
+            [
+                "<b>ד\"ה וכל שהזב. </b>וצ\"ל דמיירי שלא הוסט כו' עד סופו. עי' מש\"כ בס\"ד בפ' דלעיל מ\"ו:",
+                "<b>ד\"ה אצבעו דלא בעינן שינשא רובו של זב כו'. </b>נראה דל\"ד הרב ז\"ל בזה די\"ל דהטהור מלמעלן וכן בסיפא הטמא מלמעלן היינו ברובו ודוקא מלמטן הוא דקאמרה מתני' אצבעו ודומיא דמשכבו במ\"ה:",
+                "<b>בא\"ר והמסיט את הזב וכו' משכב ומושב ע\"י כף מאזנים כו' אבל היסט לא קתני משום כו' ע\"ג המשכב טהור חוץ מן האדם כו' אבל היסט דמשכב לא מטמא כו'. </b>לכאורה תימה דבכה\"ג דהיינו ע\"י כף מאזנים גם המשכב מטמא את האדם כדתנן לעיל ספ\"ב והמשכב מטמא אה\"א כו' נתלה. וי\"ל:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א אף הנושא. </b>הרמב\"ם והרע\"ב והא\"ר פירשו משמא דגמ' חולין (קכב ב) דר\"ל דמסיט אינו טמא אא\"כ נושא ג\"כ היינו שתהא הנבלה למעלה. ותמיהני דע\"ש בגמ' ופירש\"י דר\"א יכוון שיהא הכזית דנבלה מחובר ביחד ולאפוקי אם נושא ב' כחצאי זיתים וכ\"פ הרא\"ש כאן והר\"ש לקמן במ\"ז:",
+                "<b>בהרע\"ב ד\"ה כל הנושא. </b>כגון אוכלין ומשקין ומדף שהן למטה ממשכב כו'. תימה דמשמע דאתי לאפוקי דאם היה משכב למטה ממשכב נטמא. והתנן בפ\"ק דכלים מ\"ג דאין משכב עושה משכב:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה מפני. </b>וקשה דאהיכא קאי של\"א כו'. ואע\"ג דלא קמיירי במשכב כו'. ול\"נ דמשכב הזב שבפי' הרמב\"ם והרע\"ב הכונה על שכיבתו של זב ור\"ל דהזב שוכב עתה עליהן. ויש ג\"כ משכב תחתיו ותחת המשכב או\"מ ומדף:",
+                "<b>ד\"ה חוץ מן המסיט. </b>ושמא משום דאחמיר כו'. ועי' לקמן בד\"ה ואדם. אבל בפ\"ק דכלים מ\"ג כ' הר\"ש דממעטינן לכולהו משום דכתיב גבי משכב ומרכב מיעוט והנושא אותם דאותם מיעוטא הוא כדאיתא בנדה (ר\"ד נה). והביאו התוי\"ט בקצרה לקמן מ\"ז וכאן לא זכרו:",
+                "<b>ד\"ה ואדם. </b>דטמא מת מטמא בגדים. רבותא יותר הל\"ל דאפי' לאחר שפירש ואפי' אדם וכ\"ח. משא\"כ בזב ומשכבו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה בין מלמעלן עי' כה\"ד. </b>ועמש\"כ לעיל ברה\"פ ובפ\"ד מ\"ו. ובלא\"ה דבריו בכאן מגומגמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב זב וזבה ונדה בהדיא כתיבי ומצורע ויולדת נפ\"ל מלזכר ולנקבה דכתיב זאת תורת הזב וגו' והדוה בנדתה וגו' לזכר לרבות כו' </b>כ\"נ דצ\"ל ועי' בפי' הרמב\"ם:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ובמצורע. </b>ול\"ק דהכל בכלל ההיקש. אבל ק\"ל דמ\"מ היכא דריש התם מלנקבה לרבות דמה דאילו לשאר מעיינותיה מזכר נפקא ע\"ש בהרע\"ב. הא מיבעיא לה ליולדת. ולכן נ\"ל דהגמ' דשם ל\"ל להך דרשה דת\"כ לרבות יולדת. דנפ\"ל מדכתיב כימי נדת דותה תטמא והקרא איירי בלידה יבשתא:",
+                "<b>ד\"ה ואחד המסיט. </b>ותוס' כו' ה\"ה למו\"מ כו'. ול\"נ דהם מפרשים והמסיט היינו שהטהור מסיט את הטמא וכמו בריש המשנה הנוגע בזב כו'. ודקדוקו לקמן במ\"ח אינו מוכרח די\"ל דלהכי לא תני הכא המסיטו בכינוי משום דבזב כו' וביולדת אף שהם הסיטו את הטהור טמאוהו לכן מסתים לה סתומי לומר דכל חד כדיניה. שוב ראיתי שהתוס' העתיק והמסיטו בכינוי וא\"ש טפי. ודקדוקם אינו אלא על הנישא וזה טמא במו\"מ כדלעיל במ\"ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>רא\"א אף הנושא. </b>משמע דקאי על כל הני דחשיב הת\"ק. ותימה דבב\"ק (כה) איתא דס\"ל דש\"ז של זב אינה מטמאה במשא. וצ\"ל דלא קאי אלא אשארא. ולפלא שלא העירו המפרשים בזה:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה ואחד המסיט בסופו. </b>צ\"ע דלא קתני נושא ונישא. תמוה דהרי גם הרמב\"ם מודה בנישא דהיינו שהאדם מלמעלה והם מלמטה דא\"מ בלא הסיט כמש\"כ בעצמו לעיל מ\"ג בסד\"ה כל הנושא ונישא:",
+                "<b>ד\"ה ר' אליעזר אומר. </b>אבל הר\"ש כו' וקאמר איהו אף הנושא כו'. והרא\"ש הוסיף וה\"ה נישא וזה תמוה ועי' ר\"ש פ\"א דכלים מ\"ג:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד\"ה טהור. </b>כולהו שוורים לאו כו' ועוד בפ' א\"מ (כצ\"ל והוא שם (כז ב') כו'). ול\"נ דשם פי' כאילו אמר לאו כולהו שוורים לגבי מזבח קיימי. ולא ידעי כולי עלמא כו'. וכן מצינו כיוצא בזה בקרא כל הרע אויב בקדש. כל תשא עון. וכן יש לומר כאן עד\"ז דרצה לומר דאין כל המטמאים בגדים מטמאין אדם וכ\"ח:"
+            ],
+            [
+                "<b>בהרע\"ב כל הני במשא בלבד מטמאין בגדים כו'. </b>תיבות כל הני הוסיף על דברי הר\"ש וגרע. דכל הני דחשיב לבד מנבלה ומרכב א\"מ במשא כלל כדאיתא בריש כלים:",
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה כל הנוגע בסופו. </b>ומשני לה שפיר דכללא דר\"י כו'. הן הרמב\"ם לא יישב רק שלא תהא סתירה לזה מכללא דר\"י אבל קושיית הכ\"מ שדבר זה סותר א\"ע דכיון דקי\"ל דאין כלי מיטמא אלא מאה\"ט והוא מטמא בגדים ע\"כ דין אה\"ט יש לו בזמן התעסקו בהם וא\"כ יש לו לטמא אוכלין להיות ראשונים ככל אה\"ט. אבל לי י\"ל בהא דאמרי' בזבחים (קה ב') גבי נבלת עוף טהור כל היכא דא\"מ אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני. וע\"כ ר\"ל דעיקרו ושרשו אשר ממנו התחלת הטומאה א\"מ אדם. דהא איכא כל הני דחשיב במ\"ו ז' ח' דא\"מ אדם ואעפ\"כ מטמאין שנים ופוסלין א' וכן כלים הנוגעין בזב שא\"מ אפי' כלים אפ\"ה מטמאין ב' ופוסלים א' כמו שהביא התוי\"ט בר\"פ. ולכן פרים הנשרפין שהן בעצמן א\"מ אדם במגע אין מונין בהמתעסקים ראשון ושני. אולם לפ\"ז יקשה מהאוכל נבלת עוף הטהור דמשנה ט'. ומזה יקשה גם להגמ' הנ\"ל. וע\"כ צ\"ל דפי' כל היכא דא\"מ אדם היינו דלא משכחת ביה טומאה שתטמא אדם משא\"כ כל הני משכחת בהו טומאה שתטמא אדם:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תוי\"ט ד\"ה אלו. </b>וראיתי שהרמב\"ם כו' כלים שנטמאו במשקין שנעשו שניים כו'. וכ\"כ הרמב\"ם והר\"ש והרע\"ב בפ\"ג דידים מ\"א. ונ\"ל עוד ראיה מהא דאיתא בברכות (נב ב') הכא בשלחן שני כו' וע\"כ לא מ\"ל אלא ע\"י משקין:",
+                "סליק מסכת זבים. בעזרת מעלה עבים. ומוריד רביבים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Vilna Edition",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "רש״ש על משנה זבים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Acharonim on Mishnah",
+        "Rashash",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}