json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Rashash/Seder Moed/Rashash on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Vilna Edition.json

{
    "language": "he",
    "title": "Rashash on Mishnah Rosh Hashanah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
    "versionTitle": "Vilna Edition",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "רש״ש על משנה ראש השנה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Rashash",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>במשנה בא' באלול ר\"ה למע\"ב. </b>הט\"א בא\"מ הקשה על הרמב\"ם שפסק בפ\"ז מהל' בכורות דאם עשר משנה על שנה ה\"ז מעשר. מדחשביה מתני' בר\"ה ואמרי' לקמן (ז' ב') ותנא דידן דכיון דאם הביא יצא לא פסיקא ליה. ולפמש\"כ שם בק\"א (דף ב' סע\"ב) בישוב קושייתו על הא דפריך הש\"ס (ז' ב') לרבא ולרנב\"י ליתני ר\"ה דשתי הלחם ע\"ש (המחבר השמיט שם שמי ומאתי יצאו הדברים ותיקן בלוח הטעות) יתיישב ג\"כ קושייתו זאת. ועוד נ\"ל דיל\"פ מתני' לענין צירוף כדתנן בפ\"ט דבכורות ה' לפני ר\"ה וה' לאחר ר\"ה אינן מצטרפין. ואפי' בדיעבד אם צירף ועשר משמע לי דאינו מעשר. מדאמרי' שם (נ\"ח ב') מ\"ד ליגזור דלמא אתי למישקל מהנך ע\"ש ויש לדחות. ועמש\"כ בשילהי חלה בס\"ד:",
                "<b>שם בא' בשבט ר\"ה לאילן כו' בה\"א בט\"ו בו. </b>רש\"י פי' לענין חדש וישן. וכ\"ה ברע\"ב. ונ\"מ עוד לענין שניה הנכנסת לשלישית כדמוכח ממעשה דר\"ע לקמן (י\"ד) ובסוגיא שם. עוד נ\"מ לענין ערלה כדאיתא לקמן (ר\"ד י') וכולהו מינה ילפינן כמ\"ש התוס' לקמן (י\"ד) ד\"ה באחד. אולם לענין שביעית לא מצאתי מפורש ט\"ו בשבט. והט\"א כתב בפשיטות (שם) בד\"ה הואיל וה\"נ לענין שביעית כו' (ותמיהני על התור\"ע אות ה' שכתב דנראה דלשביעית גם באילן ר\"ה שלו תשרי ולא זכר את הט\"א. אמנם מלשון הרמב\"ם בפ\"ד מהל' שמיטה הל\"ט והי\"ב משמע כהגרע\"א. אך מה דמשמע מהרמב\"ם שם דאף באילן הולכין אחר עונתו למעשר צ\"ע גדול דמפורש להדיא במשנה וגמ' בכ\"מ דאזלינן ביה בתר חנטה (ועי' בתורע\"א ריש מעשרות). גם מש\"כ עוד בתור\"ע ובאתרוג לענין ערלה ושביעית דינו כשאר אילן. הוא תימה דהרי מתני' דסוכה (ל\"ט) אוקימנא שם כרבותינו שבאושא דאזלי ביה אחר לקיטה אף לשביעית והרמב\"ם שם הי\"ב חש להו לחומרא ע\"ש בכ\"מ). והנה באתרוג אף למאן דאזיל ביה בתר לקיטה מ\"מ ר\"ה שלו שבט כדמסקינן לקמן (ר\"ד ט\"ו) ולפ\"ז קשה סוגיא דסוכה על משנת הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו' דמסיק שם משום דבאתרוג אזלינן בתר לקיטה. הא מ\"מ כיון דנלקט קודם שבט ה\"ל בן ששית. וא\"א לומר דמתני' איירי בשמינית דא\"כ לולב נמי ועי' ט\"א (ט\"ו ב') ד\"ה ר\"י ור\"ל. ונלע\"ד דלמ\"ד דאזלינן ביה אחר לקיטה לכל דבר ה\"ה דר\"ה שלו תשרי כירק וע\"כ ל\"א דר\"ה שלו שבט אלא למאן דאמר דלשביעית עכ\"פ אזלינן בתר חנטה וכ\"מ לשון הגמ' (ר\"ד ט\"ו) מאן שמעת כו' ר\"ג. והוא ס\"ל מיהא דלשביעית בתר חנטה. אבל לישנא דגמ' בסוכה לולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא ע\"ש פרש\"י קשה דהא בר ששית גמור הוא כיון דנתלש קודם ט\"ו בשבט. אח\"ז מצאתי למהר\"ם שם בתד\"ה ולשביעית שנגע במקצת דברי אלה:",
                "<b>ברע\"ב ד\"ה לשמיטין אסור לחרוש כו' וכ\"כ רש\"י. </b>וה\"ה לענין ירקות הנלקטין או תבואה שהביאה שליש משנכנס תשרי קדושת שביעית נוהגת בהם לאיסור סחורה וחיוב ביעור וכיוצא:",
                "<b>תוי\"ט ד\"ה למעשר בהמה. </b>מש\"כ ע\"ד התוס' דלקמן (ח') בד\"ה סמוך עט\"א שם כדברים האלה ביתר ביאור. אך מש\"כ עוד ומפני כן הוצרכו כו' ע\"ש. תמוה דגם לפרש\"י צריך לימוד דמנ\"ל דמעשר דגם סמוך לגמרו דהוא א' בתשרי זמן עישורו:",
                "<b>שם ד\"ה לנטיעה כו' ומ\"ש הר\"ב כו' שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה כו'. </b>אמת שכ\"מ להדיא מהרמב\"ם בחבורו פ\"ט מהל' מע\"ש וכן בפירושו כאן וכ\"ה בשו\"ע יו\"ד סי' רצ\"ד אמנם לכאורה תמוה מגמ' דפסחים (נ\"ה) דמוכח שם דלר\"י מקצת יום ראשון ככולו ע\"ש וא\"כ ה\"ה לר\"י ור\"ש דמה\"ת לחלק. שוב מצאתי להנו\"ב מ\"ת חלק או\"ח סי' פ\"ד שעמד בזה וע\"ש ישובו ועי' לקמן (י' ב') ובמש\"כ שם:"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה ועל אלול כו' ועושין ר\"ה ביום ל' לאלול בגולה. </b>גם בא\"י צריכין לזה דבר\"ה א\"י לידע אימתי נתקדש תשרי:",
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ועל אלול כו' כתב הר\"ב כו' מסיימין בתוס' וגם למחרתו כו'. </b>אבל מלשון רש\"י שם מבואר שלא עשו אלא יום אחד שהרי כתב ואע\"פ שספק כו' הולכין אחר רוב שנים וכ\"מ מדבריו לקמן (י\"ט ב') בד\"ה והא קמקלקלא ר\"ה וכן הבינו הט\"א. ולכן ל\"ד התוי\"ט בהעתקתו דברי התוס' בדרך ביאור ע\"ד הרע\"ב שכתב לשון רש\"י. ואולי י\"ל דכוונת רש\"י על עיקר ר\"ה דאינו אלא יום הראשון דבשני מקילינן לענין מת ולמיכחל עינא לנהרדעי בביצה (כ\"ב):"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה שבהם שלוחי ב\"ד כו' ומן התורה כו' שאין תקון המועדות תלוי בהן כו'. </b>וכ\"ה ברש\"י ומוסיף ולא איכפת למלאן ולחסרן עפ\"י עדים אבל ב' חדשים כו'. משמע דהטעם משום דמצוה לקדש ע\"פ הראיה ולעיל (כ') לא מסקינן הכי. ולקמן בגמ' פי' כדי שיתקדש החדש בזמנו והוא נכון כפי המסקנא. והתוי\"ט בד\"ה ובהן ע\"ש ל\"ד במחכ\"ת שהרי מתקנין את המועדות היינו קביעותן לא קיומן וכדלקמן בגמ'. אמנם ק\"ל דהא גם באדר ובאלול תלוי תיקון המועדות שאם לא יחללו את השבת עליהם ויתקדשו ביום ל\"א. א\"כ <b>כשיֵראוּ </b>ירחי ניסן ותשרי ביום כ\"ט לקביעותן לא יוכלו לקדשן אז דאין חדש פחות מכ\"ט יום כדמוכח בכ\"ד ולעיל (ס\"ד כ') וכן מהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן מוכח דבכ\"ט אין ראוי לקובעו וכן איתא להדיא בתוספתא דמכילתין רפ\"ב. והא דאיתא לקמן (כ\"ה) פעם א' כו' ונראית כו' בכ\"ט לחדש כסבורים העם לומר ר\"ח כו' ע\"כ הכוונה על יום המחרת:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לע\"ל. </b>נ\"ל דלרווחא דמילתא אמר כן ולדבריו דר\"ע (עי' מש\"כ בגמ' ד' ט\"ז) דגם בלא זה איכא טעם המבואר במשנה הסמוכה שאם יפסל א' מהן. ואולי דל\"ח לזה אלא באיש א' אבל לא במרובים כהכא. או דסבירא ליה כר' יוסי וכיון דחזו ליה כולי האי ודאי נראה בעליל:"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה משחק בקוביא כו' ואמור רבנן כו' גזלנין מדרבנן כו' כ\"כ רש\"י ומוסיף דמדאורייתא כו' אלא החוטף כו' עי' בתוי\"ט. </b>ק\"ל. א) לשון ואמור רבנן דלכאורה אסמכתא דלא קנה הוא מה\"ת עי' סמ\"ע סי' ל\"ד סק\"מ (ובתומים שם) ובסי' ש\"ע סק\"ג) ב) שדבריו סותרין זא\"ז דכיון דאינו קרוי גזלן אלא החוטף אפי' אי אסמכתא ל\"ק מה\"ת לא יפסל מה\"ת. ג) דהא דאמרי' דאינו קרוי גזלן כו' היינו שאינו נופל עליו תואר גזלן אבל מ\"מ לעדות פסול דלא גרע מהכופר בפקדון דפסול לעדות ומשמע דהוא מה\"ת. וב' קושיות הראשונות י\"ל דלישנא דאמור רבנן היינו דחכמים אמרו שכ\"ה דין תורה כמו בסוכה (מ\"א ב') במשנה שאמרו חכמים אין אדם יוצא כו'. ובריש פ\"ג דנדרים ד' נדרים התירו חכמים. ולשונם ז\"ל בגיטין (פ') במשנה ט\"ו עריות שאמרו חכמים כו':"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ואם צודה כו' ומסיים רש\"י והבייתוסים והכותין כו'. </b>ועי' עוד פירש\"י (כ\"ב ע\"ב) ד\"ה להטעות את החכמים. וקשה דאדרבה הכא דמיירי בשבת (עמש\"כ לקמן בסמוך) אם יבואו עדים ויקדשו ב\"ד אה\"ח ביום השבת יהיה ג\"כ יו\"ט הראשון של פסח בו ביום וזהו דוקא רצונם:",
                "<b>שם ד\"ה שעל מהלך לילה ויום כו'. </b>אם היה ביניהם יותר לא ילכו שאין עדותן מועלת כלום אחר למ\"ד כו'. וק\"ל דאם יראו ביום השבת שהוא כ\"ט לחדש למה לא ילכו ביום השבת בכדי שיבואו ליום א' בעוד יום ויקדשו אותו שהוא יום ל'. ולע\"ד נל\"פ ע\"פ הירושלמי דבעי שם דבר שהוא דוחה אה\"ש ביום מכשירין מהו שידחה אה\"ש בלילה כו' ומביא ממתני' דמוכח שמחללין את השבת בלילה כדי לקדשו ביום ודחי ר\"י בר בון ולא למפרע הוא קדוש (ר\"ל אי מקדשין ביום האם לא תקדש גם הלילה למפרע) מכיון שהוא קדוש למפרע הוא יום הוא לילה ע\"כ (והק\"ע ל\"ד כלל בפירושו עי' בו) שמעינן מהא די\"ל אף בלילה לא יחללו בשביל קידוש היום. א\"כ זה ודאי דאין לחלל אה\"ש בשביל קידוש יום חול וכדאמרי' במנחות (מ\"ח) חטא בשבת כדי שתזכה בחול ל\"א. (ובזה נדחו דברי לוית חן בפ' תזריע שכתב דהא דדחי מילה אה\"ש לא משום שבת גופיה דהיא עצמה אות אלא משום מוצאי שבת) והשתא דברי המשנה מאירין דר\"ל כשחשכה ליל שבת ויש מהלך לילה ויום (ול\"ד אלא שישאר עוד שהות כדי לקדשו) מחללין אה\"ש ויוצאין אף בלילה כדי שיתקדש ביום השבת. אבל ביותר מזה דאז לא יקדשוהו אלא ביום חול לא. ואתי לאפוקי נמי אם ראה ד\"מ בחצי היום דשבת אם לא יגיע בעוד יום משום דאז יהיה מהלכו יום ואח\"כ לילה ולכן דקדקה המשנה לומר לילה ואח\"כ יום ודו\"ק כי הוא נכון בעז\"ה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה אחר עמו לב\"ד הגדול שמקדשין כו' וברש\"י שמקדש כו'. </b>והגרי\"פ הגיה שמקדשין. ובמחכ\"ת מצינו בכ\"ד שב\"ד נקרא בל\"י ומהן לקמן בגמ' (כ\"ה) במשנה כל ב\"ד וב\"ד שעמד כו' ועו\"ש ב\"ד על ישראל הרי הוא כו'. וכן בכ\"מ נקראו ב\"ד הגדול (וכלשון רש\"י הכא) ולא הגדולים:"
            ],
            [
                "<b>במשנה משקלקלו הכותים. </b>כאן א\"א לפרש כפירש\"י לעיל ד\"ה להטעות את החכמים דהא בירושלים אשר שם קדשו אה\"ח יניפו את העומר ביום ב' וכן קרבני עצרת. אלא שלא היתה כוונתם רק להטעות את ישראל שלא יעשו המועדות במועדם. ולכן לעיל אמר בייתוסים וכאן כותים. והתוי\"ט נראה שלא הרגיש בזה:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה מוליך כו' ואם הם זולתם הרי הם קיימים. </b>ל\"ד שגם הם מהלכים ממזרח למערב ע\"י כח גלגל היומי רק שאין להם מהלך עצמי כמבואר בספרי התוכנים:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה לצפונה כו'. </b>הירח הולך בכ\"ט י\"ב תשצ\"ג בגלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. במחכ\"ת ל\"ד כי בזמן הנזכר כבר היא שבה נגד השמש אשר הלכה במשך הזה יותר מכ\"ט מעלות. ולאותה נקודה חוזרת בכ\"ז ימים ואיזו שעות:",
                "<b>שם ד\"ה ולאין היה נוטה כו'. </b>שהחמה בעת ראיית הלבנה כו' כבר שקעה במערב. הן מוכח בכ\"ד (עי' כ\"א ב' ברש\"י ד\"ה שלוחין) דאפשר שתראה ביום. וכן בר\"פ דלקמן ואמאי ל\"ת שמיעה גדולה מראיה אר\"ז כגון שראוהו בלילה. ואפשר דאין כוונתו שקיעה ממש תחת האופק אלא דר\"ל שהיא במערב הלבנה. ומש\"כ עוד ואם הלבנה בנטיה הצפונית כו' הקרנים כו' נליזה אל הדרום כו' ואם כו' הדרומית כו' נליזה לצד צפון כו' שהרי הנליזה היא כלפי החמה כו'. לכאורה כ\"ז הוא להיפך ובדוחק יש ליישב לשונו:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ראב\"צ כו' שכבר קדשוהו שמים. </b>ז\"ל הירושלמי טעמא דראב\"צ כיון שב\"ד שלמעלן רואה שאין ב\"ד מקדשין אותו הן מקדשין אותו. ופי' הק\"ע מקדשין את יום ל\"א מיד בתחלת הלילה. ול\"ד דהא א\"מ אה\"ח בלילה כבר\"פ דלקמן. ולשון התוס' בסנהדרין (י' ב') מן הבוקר ביום ל\"א. ומה שפי' הרע\"ב (והוא מפי' הרמב\"ם) בטעמיה שקה\"ח אינו חובה כו'. תמוה דכן ס\"ל לראב\"ש בגמ' דבין כך ובין כך א\"מ אותו. אבל ראב\"צ ע\"כ ס\"ל דמצוה לקדש חדשים רק דבשלנ\"ב כבר קדשוהו שמים וכ\"נ מפרש\"י לעיל (ח' ב'):"
            ],
            [
                "<b>במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל\"נ (והוא ליל ל\"א כפירש\"י לעיל ס\"ד כ\"ב וכ\"נ מפירש\"י כאן) וקבלן ר\"ג. </b>משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל\"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב\"ם מש\"כ בפ\"ג מהל' קה\"ח הל' ט\"ז דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר\"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מגמ' (כ\"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופירש\"י ואי תנא ה\"ז מתקדש למחר ה\"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט\"א לקמן ברפ\"ג אישתמיט במחכ\"ת דברי הרמב\"ם הללו וחדושי הרשב\"א שם:",
                "<b>ברע\"ב ד\"ה קיבלן ר\"ג כו' פ\"א נתקשרו שמים כו' בכ\"ז לחדש כו'. </b>גם בפי' הרמב\"ם הגי' בכ\"ז. ובגמ' לפנינו בכ\"ט ונראה דלזה כיון רש\"י בד\"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה\"ג. ודלא כס\"א שמחקוהו לגמרי:",
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה קבלן ר\"ג כו'. </b>א\"א כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ' ב') אר\"נ כ\"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי\"ח מחדתי ולדידהו כו' ע\"ש. ודע שבציוריו יש ט\"ס וצ\"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש\"כ בסה\"ד ול\"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב\"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר\"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש\"כ הרמב\"ם בעצמו א\"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח\"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים:",
                "<b>[שם שמש הוא דידע מבואו כו'. </b>נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש\"כ במגילה (ג') בס\"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור\"ל שהי\"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה נחקרו העדים כו' ומיהו אם ליל שלשים כו'. </b>מבואר מדבריו שאם ראוהו ביום כ\"ט יכולין לקדש מיד את יום המחרת ויותר מבואר כן בהרמב\"ם בפירושו ובחבורו. ועי' בהרלב\"ח ובתוי\"ט שנראה מדבריהם שד\"ז מבואר בגמ' כאן. ואנכי אינני רואה הכרע לזה בגמ' ועט\"א:",
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה השנים כו'. </b>ונראה דמאי שאמר כאן השנים בה\"א (ולא כן בבבא הקודמת) הוא כלפי שאמר ויושיבו מחבריהם דהיינו אחרים שלא היו במעמד הראיה קאמר הכא השנים ר\"ל מאותן הנזכרים אשר ראו. אכן בפיסקא שבגמ' הגי' שנים בלא ה':"
            ],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה ופי' מצופה זהב. </b>בשל מקדש קאמר וכפי' רש\"י ז\"ל בשל מקדש. הן בגמ' לקמן (כ\"ז) לא מצינו זה אלא לענין חצוצרות ושופר. ואולי כאן ס\"ל ז\"ל מדקאמר הש\"ס סתמא ר\"פ ב\"ש סבר למיעבד כמתני' ולא ציין בפרט על דינא דחצוצרות ושופר וגם רבא א\"ל סתם לא אמרו כו' משמע ליה דקאי גם אזה (וכ\"מ דעת הפוסקים מדלא הזכירוהו. אך על הרמב\"ם קשיא דלא הביאהו אף לענין מקדש. שוב מצאתי להלח\"מ שעמד עליו בזה בריש הל' תענית). והא דמייתי תנ\"ה ושם ליתא אלא דינא דחצוצרות ושופר י\"ל דהכי מייתי כיון דחזינן דבחד דינא דמתני' אף דקתני סתמא מ\"מ איירי דוקא במקדש א\"כ נוכל לומר דגם דין השני במקדש דוקא. והשתא דאתינא להכי י\"ל דגם הא דנקט של יעל ופלוגתת ר\"י ומימרא דר' לוי ג\"כ במקדש איירי. וכ\"מ לישנא דר\"י בברייתא היו תוקעין. אבל בגבולין כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כבמתני' דלעיל וא\"ש מה שגמגמו התוס' בסתירת ב' משניות הללו:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כפופין כו' ונראה דרש\"י ל\"ג דעתיה כו' </b>ויהיה מכאן סמך גדול להמתפללין בר\"ה ויו\"כ בכריעה והובאו ג\"כ בתוס' ברכות (י\"ב ב'. ל\"א):"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה שוה כו' דגמרי בג\"ש משביעי שביעי כ\"כ רש\"י. </b>והרע\"ב מוסיף שיהיו כל תקיעות שבחודש השביעי שוות זו כזו. ולא דק בלישניה דזהו לישנא דהקישא שבתחלת הברייתא בסוף מכילתין מבחודש השביעי. ע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה שופר כו' דהו\"ל כב' שופרות והוא מפירש\"י </b>ולפ\"ז מיירי שנסדק מב' צדדיו לגמרי כמש\"כ התוס'. וא\"כ ל\"ד הרע\"ב במה שהשיב ע\"ז והנ\"מ נסדק לארכו אבל נסדק לרחבו כו' כשר. דבכה\"ג ה\"ל כהוסיף עליו כ\"ש דאף במינו פסול כבגמ' (כ\"ז ב'). ודוחק לומר דס\"ל כוהיינו יכולין לפרש שם בתד\"ה צפהו זהב והי\"א שבכלבו שהביא הב\"י סי' תקפ\"ו. ואולי ס\"ל כדעת הה\"מ דרובו ככולו. או דס\"ל דהא דהוסיף עליו כ\"ש פסול אף במינו היינו דוקא משופר אחר אבל זה דבר חדש לא שערוהו הפוסקים:"
            ],
            [
                "<b>במשנה וכן מי שהיה עובר כו'. </b>עי' תוי\"ט. ול\"נ משום דבשניהם שנים שומעים קול א' זה יצא וזה ל\"י. ונ\"ל עוד דהאי אע\"פ כו' זה כוון לבו כו' שב על שניהם ר\"ל גם על התוקע לתוך הבור כו'. דזה כיון לשמוע קול שופר וזה לא כיון לזה ושמע קול הברה ודלא כמסקנת הרא\"ש [אבל לקמן דאמר הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדים בבור משמע קצת כהרא\"ש דלאותם העומדים על שפתו ל\"מ שיצאו ועי' ט\"ז סי' תקפ\"ז סק\"א]. אלא כדמשמע מפירש\"י וכפשטא דלישנא דרב הונא דהחילוק אם קול שופר כו' ואם קול הברה כו' לאותן העומדים על שפת הבור. ויש להמתיק עוד דכמו בתוקע לתוך הבור אותן שבבור לעולם יצאו ודעל שפתו יש חילוק. כן מי שהוא בבהכ\"נ מסתמא יצאו כמ\"ש המ\"א בסוף סי' תקפ\"ט והחילוק אינו אלא למי שהיה עובר אחוריו כו':"
            ],
            [
                "<b>במשנה חש\"ו א\"מ אה\"ר יד\"ח וכ\"ה הלשון בזה הכלל. </b>ול\"י כוונת לישנא דאה\"ר הכי את היחיד מוציאין:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה במדינה ז' כו' חיישינן שתשתכח תורת שופר כו' הר\"ן. </b>וכתב הוא ז\"ל ולתירוצו יש ראיה מדלא תנן כו' ע\"ש לדברים הללו אין הבנה. ומש\"כ עוד ואע\"ג דר\"ה איתא נמי ב' ימים מ\"מ ד\"ת אינו אלא יום אחד. ותימה דגם לולב בגבולין אינו מה\"ת אלא יום ראשון. ואולי יכוין דר\"ה עיקרו אינו אלא יום אחד משא\"כ סוכות דנהי דמצות לולב שבו אינה אלא ביום הראשון. מ\"מ שאר מצותיו הם כל ז'. או דר\"ל דמ\"מ במקדש הוא ד\"ת כל שבעה:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין מזכירין ובשה\"מ שבגמ' גרס כו' </b>וכן בגמ' מפרש להו כסדרן:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה אין בידו כו' דאפסוקי תקיעה כו' וכפי' רש\"י. </b>לפי המסקנא בגמ' (כ\"ז כ\"ח) דתחלה בלא סוף או איפכא לא כלום הוא. לא היה צריך לזה עי\"ש:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ומשך בשניה בסופו. </b>דקאי אסיפא ליחיד שבירך ואח\"כ כו'. שגגה פלטה הקולמוס דיחיד אף אם היה לו שופר אינו תוקע על סדר הברכות כדפסקינן לקמן:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}