Sefaria
/

database_export

Model card Files Files and versions Community

database_export / json /Mishnah /Acharonim on Mishnah /Yachin /Seder Nezikin /Yachin on Mishnah Eduyot /Hebrew /merged.json

noahsantacruz

1a852fe1f9ef0084afa966fb5fe17af57796b532149fc6d8c941867aa9ce10f9

f0e7eaf verified about 1 year ago

raw

history blame

163 kB

	{
	"title": "Yachin on Mishnah Eduyot",
	"language": "he",
	"versionTitle": "merged",
	"versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Eduyot",
	"text": [
	[
	[
	"[ שם קריאת מסכת זו כתב אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל שהוא עדיות בחירק תדע ממה שכתב כמה פעמים הלכה כפלוני, מדתנן בבחירתא כוותיה. ומ\"ש בעירובין [דס\"ד] האומר שמועה זו נאה וזו אינו נאה, אסור. אינו רק כשמסיים אינו נאה. ורישא לרבותא אף באמר עמו זו נאה ׳ דמשמע דרק שאינה נאה כזו, אפ׳׳ה אסור, עכ\"ל ע\"ר זצוק\"ל. אבו\"ת זה אמת ברור, דהרי אשכחנא לרבותינו חז\"ל [שבועות מ\"ה ב'] דקאמרו, כמה מעליא הא שמעתתא. אולם בקריאת שם המסכת, לא משמע כן מרש\"י [קידושין נ\"ד ב'] שפיר דתנן בבחירתא כוותיה, וז\"ל מסכת עדיות קרי ליה בחירתא, שכל דבריהם העידו מפי גדולים, עכ\"ל. ומדל\"ק בחירתא היינו עדיות, וגם מדקאמר מלת העידו, ולא קאמר אמרו, משמע טפי דלרש\"י נקודתו בצירי, וי\"ל: ]",
	"<b>שמאי אומר כל הנשים</b><br>שראו דם [עי' נדה פ\"א מ\"א]:"
	],
	[
	"<b>דיין שעתן</b><br> לטמא טהרות שיגעו אח\"כ, אבל לא איתן שנגעו למפרע. ולא חיישינן שמא אז כבר היה הדם בבית החיצון, ונמצא שהיתה אז כבר טמאה אף שלא יצא הדם מגופה. דאי ניחוש כה\"ג, גם הבעל יחוש לזה לפרוש מאשתו, שמא תראה אח\"כ ויתבטל מפרייה ורבייה:"
	],
	[
	"<b>והלל אומר מפקידה לפקידה</b><br> דס\"ל דכל טהרות שנגעה משעת הבדיקה האחרונה שמצאה א\"ע טהורה, עד שעת ראיית הדם, כולן טמאין. אבל לבעלה אינה מטמאה למפרע:"
	],
	[
	"<b>אפילו לימים הרבה</b><br> ר\"ל אפילו שהתה ימים הרבה בין בדיקה לראייה:"
	],
	[
	"<b>אלא מעת לעת ממעטת על יד</b><br> ר\"ל אחר. כמו ועל ידו החזיק [נחמיה ג'] דר\"ל אח\"כ. ולרש\"י [רפ\"א דנדה] פירוש, דר\"ל ע\"י כח. [וק\"ק דלפ\"ז היה צ\"ל מתמעטת]. ול\"מ היה נ\"ל שהוא כמו על יד הירדן דהיינו כמו מלת אצל, ור\"ל דאם המעל\"ע פחותה מפקידה שאצלה ממעטת חומר המעל\"ע:"
	],
	[
	"<b>מפקידה לפקידה</b><br> דאם יש בין בדיקה לראייה טפי ממעת לעת, טמאה רק מעל\"ע למפרע, דהא שתטמא למפרע רק קנסא הוא, על שלא בדקה בבוקר ובערב כתקנת חכמים, ודי בקנס קל:"
	],
	[
	"<b>ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת</b><br> דבבדקה תוך מעל\"ע טמאה רק עד הבדיקה למפרע:"
	],
	[
	"<b>כל אשה שיש לה וסת</b><br> ר\"ל שיש לה הרגל בזמן קבוע ג\"פ, לראות בו דם, וראתה השתא בווסתה, [ומלת ווסת הוא בלשון חכמים הרגל. כמו, כך הוא וסתו של פלוני [נדרים דס\"ו]. וכ\"כ שנוי וסת תחלת חולי מעים [סנהדרין ק\"א א'] (אב\"י נ\"ל דמקורו בלשון רומי שנקרא אוזום, שר\"ל הרגל. והתימה על מוסף הערוך שלא הביא מקור למלה זו):"
	],
	[
	"<b>דיה שעתה</b><br> דחזקה לאורח שבזמנו בא, ואמ\"ט כלל למפרע, ולא חיישינן שבכל פעמים הראשונים השתהה הדם ג\"כ בבית החיצון:"
	],
	[
	"<b>המשמשת</b><br> ה\"ק ומשמשת בעדים. ור\"ל אף דביש לה וסת דיה שעתה. אפ\"ה מצוה לה לבדוק במטלית קודם ואחר תשמיש, כשעסוקה בטהרות. אבל בזה\"ז שאין לנו תרומה וטהרות אפילו אין לה וסת, א\"צ בדיקה כלל לתשמיש [ש\"ך י\"ד קפ\"ו]:"
	],
	[
	"<b>בעדים הרי זו כפקידה</b><br> ר\"ל א' מהבדיקות הב' הללו, הרי זו כפקידה, שלא תחוש ממנו ולמפרע. דדוקא בבדקה אחר תשמיש מהני, ולא חיישינן שנתכסה הדם בשכבת זרע. אבל בדיקה שקודם תשמיש לחוד לא מהני, משום שאז אינה בודקת יפה, מדממהרת לתשמיש:"
	],
	[
	"<b>שמאי אומר מקב לחלה</b><br> ר\"ל עיסה שנעשת מקב קמח, חייבת בחלה. וטעמיה, דס\"ל הא דכתיב ראשית עריסותיכם, היינו כדי עיסה של המדבר, שהיה כמאכל המן לכל א' מישראל עומר ליום, והוא עשירית האיפה. ומדאיפה ג' סאין שהן יחד י\"ח קבין, א\"כ העומר הוא 1/10 של י\"ח קבין: וס\"ל לב\"ש שהוא 1/10 מלבר, שהוא 1/9 מלגו, דהו\"ל ב' קבין. ואמרה תורה עריסותיכם לשון רבים, היינו שכל ב' קבין יחשבו ב' עריסות, א' לסעודת בוקר וא' לסעודת ערב, שיפרישו מהן כשהן דגן ב' חלות, ואשתכח שמכל קב יפרישו חלה א':"
	],
	[
	"<b>והלל אומר מקביים</b><br> דס\"ל עריסותיכם דכתב בלשון רבים, עריסות דכל ישראל משמע, א\"כ הרי שיעור עיסה של המדבר ב' קבין:"
	],
	[
	"<b>אלא קב ומחצה חייבים בחלה</b><br> ר\"ל קב ומחצה ירושלמיות, ששם הוסיפו כבר על המדה, ועשו מו' ה', נמצא שי\"ח קבין מדבריות שהן איפה. הן ט\"ו קבין ירושלמיות. וס\"ל נמי כב\"ה דעריסותיכם דכל ישראל משמע, רק ס\"ל דעומר שהוא עשירית האיפה הוא 1/10 מלגו, נמצא שחלק עשירית מט\"ו קבין, ירושלמיות, הוא 1/2 ירושלמיות, והן 4/5 1 קבין מדבריות. והכי קיי\"ל. ומפני שכל קב מדברית היא כ\"ד ביצים, נמצא 4/5 1 קב הן מ\"ג ביצים וחומש ביצה [וסימנך החלה כמניינו]. וזהו שיעור סעודת מן שאכל כל א' מישראל ליום. וכל מדה מרובעת שהיא י' אגודלים על י' אגודלים בגובה ג' אגודלים [ועוד 1/100 מרוחב גודל בגובה, בקירוב], מחזיק כשיעור זה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ד]. ושיעור רוחב אגודל הוא רוחב ז' שעורות בינונית זו בצד זו בדוחק, והן אורך ב' שעורות בריווח [רמב\"ם פ\"ט מס\"ת]:"
	],
	[
	"<b>ומשהגדילו המדות</b><br> שאח\"כ חזרו והוסיפו בצפורי על המדות, ועשו מן ו' ירושלמיות ה' צפוריות:"
	],
	[
	"<b>אמרו חמשת רבעים חייבין</b><br> דמדהוסיפו כך, נמצא 1/2 1 קבין ירושלמיות שהן 4/6 קב, נתהוו בצפורי 4/5 קב:"
	],
	[
	"<b>חמשה ועוד חייבין</b><br> דס\"ל שכשהוסיפו בציפורי, עשו מז' ו', נמצא 1/2 1 קב ירושלמיות שהן ל\"ו ביצים ירושלמיות, עשו מל\"ה ביצים ירושלמיות, ל' ביצים צפוריות, שהן ה' רביעיות קב צפוריות [דכל רביעית הוא ו' ביצים]. ונשאר עוד ביצה א' ירושלמית, והיינו הועוד דקאמר:"
	],
	[
	"<b>הלל אומר מלא הין</b><br> הוא י\"ב לוגין, וכל לוג מחזוק ו' ביצים:"
	],
	[
	"<b>פוסלין המקוה</b><br> ר' ל כל מקוה שאין בה מ' סאה שיעור מקוה, אם נפל לתוכה הין שאובין נפסלה:"
	],
	[
	"<b>אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו</b><br> ר\"ל אף דהין הוא ג' קבין, וטפי הול\"ל ג' קבין, מדהוא לשון המורגל יותר במשנה. ואפ\"ה קאמר הין, מדשמע כך ובלשון זה מרבו. [אמנם להכי אמר רבו בלשון זה, כדי לגלות טעם הדבר, שהמקוה נפסלה רק מדרבנן, ולהכי הקילו גבה שלא תפסל רק בהין שהיא מדה היותר גדולה שמצינו בתורה בלח של הנסכים. והגאון רבינו אליהו ווילנא זצוק\"ל פי' דה\"ק, שחייב אדם לומר בלשון רבו קאי אמלת מלא, דמיותר לגמרי במשנה, דהוה סגי לומר הין שאובין פוסלין המקוה להכי קאמר אלא שחייב וכו'. ור\"ל משום שרבו של הלל היה אבטליון שהיה גר, לא היה יכול לבטא יפה הה של מלת הין והיה משתמע כאילו אומר אין מים שאובים וכו', ושלא יטעו תלמידיו שכוונתו אין מים שאובין פוסלין, להכי הוסיף מלת מלא ולהכי מדחייב לומר בלשון רבו, אמר הלל ג\"כ מלת מלא, אף שהוא היה יכול לבטא יפה מלת הין]:"
	],
	[
	"<b>ושמאי אומר תשעה קבין</b><br> מדחשיבי להשתטף בהן כל גופו לטבילת בעל קרי, להכי שיעור טבילה פוסל טבילה:"
	],
	[
	"<b>ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים</b><br> [ליינוועבער]:"
	],
	[
	"<b>משער האשפות שבירושלים</b><br> קמ\"ל דאף באומנתם היתה בזוייה [כקידושין דפ\"ב], וגם מקום מדורן היה היותר מבוזה בירושלים, אפ\"ה הכריעו כל חכמי ישראל בדבריהן. ללמדך שאין מסתכלין בקנקן אלא במה שיש בו:"
	],
	[
	"<b>והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה</b><br> דעשו חכמים חיזוק לדבריהם לפסול בשיעור היותר קטן שמצינו בנסכי יין במזבח [ואף דמצינו לוג א' שמן במנחת יחיד. נ\"ל מדנילוש במנחה אינו דומה למים שהן בעין. גם אין להקשות לר' יודא דס\"ל דנסכי מים בחג לוג היה [כסוכה מ\"ח ב']. והרי לתוס' [זבחים דק\"י] נסוך מים דאורייתא הוא, א\"כ למה לא נילף מהתס דהרי דמי מים למים. נ\"ל מדאינו מפורש שיעורו בקרא, לא ילפינן מנה]:"
	],
	[
	"<b>וקיימו חכמים</b><br> ר\"ל שמאי והלל מודו להן. ולהכי רק הכא נקט תנא הכי ולא לעיל בהנך דלא הודו להאומרים איפכא ועלה קאי לפ\"ז שפיר משנה ד':"
	],
	[
	"<b>ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו</b><br> להיות [רעכטהאבריש], שהוא חסרון גדול בנפש האדם ומניעה גדולה מלבוא אל האמת:"
	],
	[
	"<b>לא עמדו על דבריהם</b><br> דהרי הודו בית שמאי וב\"ה להגרדיים:"
	],
	[
	"<b>שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו</b><br> כדאשכחן שנראה לפעמים להאמוראם דברי היחיד שבמשנה, ופסקו כוותיה. או נ\"ל דר\"ל לסמוך על היחיד לפעמים בשעת הדחק, כדאמרינן כדאי הוא ר\"ש לסמוך עליו בשעת הדחק [גיטין די\"ט]:"
	],
	[
	"<b>שאין</b><br> נ\"ל דר\"ל כמו ואין ב\"ד וכו'. כמו שאפר כירה מוכן, דר\"ל ואין וכו' [ביצה פ\"א מ\"א]. [אב\"י לפירש ע\"ר נ\"י לקמן סי' ל\"ב, דמניין היינו מניין התלמידים, נוכל לומר דמלת שאין הוא נ\"ט למ\"ש תחלה שאם יראה ב\"ד דברי היחיד, דקשה דאם כל כך יחכמו הדור האחרון יותר על הראשונים שימצאו סברא לנטות אחר הדעת שדחוה הראשונים א\"כ למה לנו להזכיר דברי היחיד. גם בל\"ז יוציאוה בחכמתם. ע\"ז קאמר שאין וכו' עד שגדול גם במניין מספר התלמידים, ויוכלו לצרף גם דברי היחיד הזה למניינם. עכ\"ל בני הרב שליט\"א]. ואפשר שזהו דעת הראב\"ד שהביא רתוי\"ט]:"
	],
	[
	"<b>בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו</b><br> שגזרו בדור הקדום:"
	],
	[
	"<b>עד שיהיה גדול ממנו בחכמה</b><br> שיהיה ראש ב\"ד האחרון מופלג בחכמה יותר מהקדום:"
	],
	[
	"<b>ובמנין</b><br> שיהיה מניין התלמידים של ב\"ד האחרון והם חכמי הדור, מרובים משל ב\"ד הקדום. וי\"א דר\"ל במניין השנים, ר\"ל שיהיה ראש ב\"ד האחרון זקן מהראשון:"
	],
	[
	"<b>אינו יכול לבטל דבריו</b><br> כפל תנא דבריו, דלא תימא או או קתני בחכמה או במניין:"
	],
	[
	"<b>עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין</b><br> חזר תנא ושילש, למימרא שיהא מפורסם מאד גדלו של אחרון משל ראשון. ואפשר דלעיל שהזכיר הב\"ד הראשון, קאי מלת ממנו אב\"ד קמא, אבל בבא זו שלא נזכר בה מלת ב\"ד חבירו קאי מלת ממנו על עצמו, כמו ממנו פנה ממנו יתד, ור\"ל לא לבד שנגד הב\"ד הראשון יהיה גדול שאפשר שמעצמו היה קטן בערך, ויהיה זה הב\"ד האחרון כננס הגדול מננס חבירו. אבל צריך שיהיה הב\"ד האחרון ניכר גדלו ותפארתו מתוך עצמו:"
	],
	[
	"<b>אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה</b><br> ר\"ל א\"כ, למה הזכירו דברי היחיד היכא דהוי לבטלה לגמרי, דהיינו בדבר שפשט איסורו כבר על כל ישראל, שאז אפילו יהיה הדור האחרון גדול בחכמה ובמניין, אין הב\"ד אחרון מבטל דברי הקודמין [ראב\"ד. ולרמב\"ם דוקא כשהוא ג\"כ סיג וגדר]. אלא ה\"ט שמזכירין דברי היחיד, שאם וכו':"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים</b><br> ר\"ל רובע קב עצמות מת שמטמאין באוהל, [דבפחות מכן אמ\"ט רק במגע ומשא] אותו רובע קב סגי אם הוא מב' עצמות. וא\"צ רוב מניין דהיינו קכ\"ה עצמות ממת, או רוב בניין, דהיינו ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א'], דבחדא סגי, או רובע קב או רוב מניין או רוב בניין [ועי' מ\"ש אהלות פ\"ב סי' י']:"
	],
	[
	"<b>בין משנים בין משלשה</b><br> ר\"ל אפילו אין הרובע קב רק ממתים הרבה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה</b><br> ר\"ל ממת א':"
	],
	[
	"<b>או מרוב המנין</b><br> ר\"ל דכמו כן רוב בניין או מניין שג\"כ מטמא באוהל, נמי צריך שיהיה מן גויה אחת [ועי' לקמן פ\"ו סי' ל'] ולרש\"י ותוס' [נזיר נ\"ב ב'] ה\"ק מב' או ג' עצמות. ור\"ל אם ב' או ג' עצמות נשבר מכל א' קצת, ויהיה השברים ההם מן הקטנים או מהגדולים, אם כל חתיכת העצמות ההם מחזיקים רובע מטמאים באהל ולב\"ה צריך שיהיו רוב מניין אי רוב בניין ומכל א' נשבר קצת, אם הרוב בניין או רוב מניין שנשבר מכל עצם קצת מחזיק רובע מטמא באהל. וי\"א דה\"ק ב\"ה דתרתי בעי רובע הקב, מרוב בניין או רוב מניין ור\"ל דלב\"ש סגי הרובע מעצמות מעורבים גדולים וקטנים ולב\"ה צריך שיהיה הרובע או מהגדולים אפילו הם מעטים, או מהקטנים שרבים מהן מחזיקים רובע:"
	],
	[
	"<b>שמאי אומר אפילו מעצם אחד</b><br> כשממלא עצם א' רובע הקב, מטמא באוהל:"
	],
	[
	"<b>כרשיני תרומה</b><br> משנה היא במסכת מעשר שני, [פ\"ג מ\"ד]. ור\"ל מין צמח מאכל בהמה, ומדחזי ע\"י הדחק גם לאדם לפיכך חייבת בתרומה. מיהו מדעיקרו לבהמה להכי מותר לטמאותו:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה</b><br> דדרך לשרותן כדי להאכילן לבהמה או לשפשפן על בשרו להתנקות, ואמר ב\"ש דקודם שיגע בהן לשרותן, יטול ידיו תחלה, כבכל תרומה, שלא יטמאן בסתם ידים מדחזי עדיין לאדם, וכ\"כ במשפשף יטול ידיו גזירה שמא יאכלן בלי נט\"י:"
	],
	[
	"<b>ומאכילין בטומאה</b><br> לבהמה:"
	],
	[
	"<b>בית הלל אומרים שורין בטהרה</b><br> מדהוכשר במים, הרי יטמאן בידים שהן שניות לטומאה ודלמא ממלך עלה לאדם:"
	],
	[
	"<b>צריד</b><br> ביובש לבהמה, שלא ישרה אותן, כדי שלא יוכשרו להטמאות מיד ומחמיר טפי דאפילו בנט\"י לא ישרה אותן אפילו בשירצה להאכילן לבהמה, אף דבשאר תרומה שרי בכה\"ג בכרשינים גזר שיקילו בהן:"
	],
	[
	"<b>רבי עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה</b><br> אפילו השרייה:"
	],
	[
	"<b>הפורט סלע ממעות מעשר שני</b><br> גם זאת משנה היא שם [מ\"ח]. ור\"ל מי שרוצה להחליף מעות נחושת של מעשר שני על מעות כסף מפני משא הדרך. דחוץ לירושלים מחליפין רק פירות על מעות. וא\"כ ה\"ה נחושת על כסף ולא איפכא, משום דנחושת מחשב פירא וכספא מחשב מטבע. אבל בירושלים הדין בהיפך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור להחליף:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות</b><br> ר\"ל דמותר לו להחליף אפילו כל הפרוטות של מעשר שני שהן בשוויי סלע. בעד מעות כסף, כדי שלא יתעפשו לו הפרוטות בדרך ויפסיד המעשר:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים בשקל</b><br> הוא חצי סלע:"
	],
	[
	"<b>ובשקל מעות</b><br> שכשיבואו הכל עם סלעים לירושלים, וירצו להחליפם על פרוטות כדי לקנות על יד על יד מאכלים, יתיקרו הפרוטות ויפסיד המעשר:"
	],
	[
	"<b>על הכסף</b><br> ר\"ל ביש לו בחצי דינר פירות ובחצי דינר מעות כסף, לא יחללם בביתו על דינר שלם:"
	],
	[
	"<b>וחכמים מתירין</b><br> דמשום דהפירות מועטים, אינן כדי פדיון לבדן. אבל ביש לו בדינר פירות, שיש בהן כדי פדיון, לכ\"ע אין מצטרפין עם מעות לחללן על כסף:"
	],
	[
	"<b>הפורט סלע של מעשר שני בירושלם</b><br> גם זה משנה [שם]. ור\"ל שמחליף סלע כסף על פרועות נחושת, כדי לקנות בעדן שם מאכלים:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות</b><br> ר\"ל שיחליף דוקא הכל בפעם א', דאל\"כ כל פעם שיחליף יצטרך ליתן קולבן לשולחנין [אזשיא], א) ויפסיד המעשר [תוס' ב\"מ דמ\"ה א', ד\"ה בכל]:"
	],
	[
	"<b>ובשקל מעות</b><br> דשמא לא ישהה כל כך בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות ויתעפשו עד רגל הבא. ואת\"ל כשיצא מהעיר יחליפם במטבע כסף. אי אפשר שעי\"ז שוב יפסיד קולבן שיתן לשולחני בעבור זה:"
	],
	[
	"<b>הדנים לפני חכמים</b><br> הן שמעון בן עזאי, ובן זומא, ובן ננס, וחנן המצרי וחנניא בן חכנאי [כסנהדרין י\"ז ב']. [ולא ידענא למה השמיט הר\"ב מלמנות כולם]:"
	],
	[
	"<b>אומרים בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות</b><br> ר\"ל חלק הד' ממעות כסף שיש לו יחליף בפרוטות:"
	],
	[
	"<b>רבי עקיבא אומר בשלשה דינרים כסף וברביעית כסף ברביעית מעות</b><br> ר\"ל רביעית מדינר כסף. דהיינו חלק ט\"ז מסלע יחליף בפרוטות:"
	],
	[
	"<b>ורבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף</b><br> הדינר הוא ה' אספרים. ור\"ל חלק הכ' מסלע יחליף בפרוטות:"
	],
	[
	"<b>שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה</b><br> ולא יחליף כלל, שמא ישכח ויוציאן לחולין:"
	],
	[
	"<b>כסא של כלה</b><br> משנה היא [כלים פכ\"ב מ\"ד]. וכך הוא תמונת כל כסא, ד' מסגרות כמרובע קבועין על ד' רגלי הכסא. והמרובע הזה נקרא מלבן. ועל המרובע הזה מחובר דף לישיבה. והדף הזה נקרא חפוי האמצעי. אמנם לכלה בימי חופתה עושין כעין ג' דפנות על הדף הנ\"ל סביב, כדי שתשב דרך כבוד שתסמוך זרועותיה וגבה עליהן, ואלו הדפנות נקראו סתם חפויין:"
	],
	[
	"<b>שנטלו חפויו</b><br> ר\"ל שניטלו ג' הדפנות הנ\"ל:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מטמאין</b><br> דמדחזי עדיין לישיבה מקבל טומאה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מטהרין</b><br> דמדלא חזי לפי מה שהוא מיוחד לכבוד הכלה, הוה כנשבר אף דחזו עדיין צריך ליחדם מחדש לישיבת כל אדם ויעשה בה מעשה, כחכמים [כלים פ\"כ מ\"ד]:"
	],
	[
	"<b>שמאי אומר אף מלבן של כסא</b><br> ר\"ל אפילו לא נשתייר מהכסא רק הרגלים עם ד' מסגרות הנ\"ל:"
	],
	[
	"<b>טמא</b><br> אפילו ניטל גם דף המושב, מדחזי לישב עליו גם בלא אותו דף:"
	],
	[
	"<b>כסא שקבעו בעריבה</b><br> דעריבה אינה נעשה מדרס הזב, מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו ללוש, דאינו מיוחד לישיבה. אבל זה קבע בתוכה כסא ממקום אחר:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מטמאין</b><br> ר\"ל כשישב עליו הזב, נטמא במדרס, דלא בטל כסא לגבי עריבה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מטהרין</b><br> דאינו נטמא במדרס, משום דבעריבה אמרינן עמוד ונעשה מלאכתינו:"
	],
	[
	"<b>שמאי אומר אף העשוי בה</b><br> אף שייחד גוף העריבה למושב ועשה בה תקון מה לשם כך, מתטמא במדרס:"
	],
	[
	"<b>אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי</b><br> קמ\"ל שלא יתבייש אדם מלהודות האמת אף שכח בידו להעמיד דבריו. דהרי ב\"ה רבו מב\"ש, ואפ\"ה הודו:"
	],
	[
	"<b>האשה שבאה ממדינת הים</b><br> משנה היא [ביבמות פט\"ו מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>מת בעלי תתיבם</b><br> אף שאין לה עדים, והרי הוחזקה בא\"א, ואין דבר שבערוה פחות משנים [כיבמות דפ\"ח א'], אפ\"ה נאמנת, דמשום עגונה הקילו גבה ואמרינן דדייקא ומנסבא:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד</b><br> שיהיה דוגמת מעשה שהיה, שבאה מהקציר ואמרה מת בעלי, ושלחו ומצאו כדבריה והתירוה [וביבמות גרס במתניתין, ובאותה מדינה, ור\"ל לאפוקי בבאה ממדה\"י]:"
	],
	[
	"<b>לא דברו בקציר אלא בהווה</b><br> מדהיה כך, ורגיל להתחלש ולמות מהחום או מנשיכת נחשים:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים תינשא ותטול כתובתה</b><br> משנה היא [שם מ\"ג]:"
	],
	[
	"<b>אמרו להם בית הלל מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה</b><br> דלממונא לא מהימנא."
	],
	[
	"<b>מי שחציו עבד וחציו בן חורין</b><br> [גיטין פ\"ד מ\"ה], דהיינו עבד של כמה שותפין ושחררו א' מהן. וחציו דנקט לאו דוקא:"
	],
	[
	"<b>לישא שפחה אינו יכול</b><br> מצד חירות שבו, שאסור בשפחה"
	],
	[
	"<b>בת חורין אינו יכול</b><br> מצד עבדות שבו שאסור בבת חורין:"
	],
	[
	"<b>כלי חרס מציל על הכל</b><br> ר\"ל כלי חרס. שצמיד פתיל עליו, ועומד באוהל המת ומציל על כל מה שבתוכו בין אוכלין או משקין או כלים, דכל שבתוכו תחת הכסוי הממורח סביב להכלי, טהור. א\"נ הכי פירושא, המת בבית וטהרות בעלייה וארובה פתוחה מהבית להעלייה, ותחב כלי חרס בנקב הארובה ונסתם עי\"ז הארובה, אז הב\"ח שאינו מטמא מגבו חוצץ בפני הטומאה, ומציל על כל הטהרות שבעלייה:"
	],
	[
	"<b>ועל כלי חרס</b><br> ולא על שאר כלים:"
	],
	[
	"<b>אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ</b><br> דכל מה שביד ע\"ה טמא הוא, נמצא שהכלי חרס שיחצוץ בפני הטומאה, טמא הוא:"
	],
	[
	"<b>לעצמו טהרנו</b><br> דהרי האוכלין שלו לא יאכל החבר, מדהן טמאין, וגם בכלי חרס שלו לא ישתמש החבר, דאין טבילה לכלי חרס הטמא:"
	],
	[
	"<b>אבל כשטהרת את הכלי טהרת לך ולו</b><br> שישאילן החבר ממנו, ויטבילן מחשש טומאת ע\"ה, וישתמש בהן, והרי מדלא חצץ הכלי חרס עליו, טמא טומאת מת וצריך הזאה ג' וז'. אמנם כדי שישמע לנו הע\"ה, משו\"ה אמרנו שגם כלי חרס של חבר אינו מציל על שאר כלים באהל המת. וי\"א דרק בבלי חרס של ע\"ה גזרו, ומסתבר כפירש קמא מדנקט סתמא:"
	],
	[
	"<b>חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי</b><br> כשהודיעו ב\"ש טעמן:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>מימיהם של כהנים</b><br> [פסחים פ\"א מ\"ו]:"
	],
	[
	"<b>לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה</b><br> ר\"ל אף שלא נטמא רק בשני לטומאה:"
	],
	[
	"<b>אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו</b><br> דבשר שנטמא בשני נעשה שלישי, וכשנוגע עכשו בשעת שריפה בהבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני. דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, עכ\"פ מטמא מדרבנן [כמ\"ש ביבקש דעת סוף סי' נ\"ב]. ואפ\"ה שרי, משום דבל\"ז שניהן לשריפה עומדין:"
	],
	[
	"<b>לא נמנעו מלהדליק את השמן</b><br> של תרומה, דשל קודש אסור בהנאה, ונשרף בבית הדשן בעזרה:"
	],
	[
	"<b>שנפסל בטבול יום</b><br> ר\"ל באדם או בכלי שנטמאו טומאה דאורייתא, וטבלו ולא העריב שמשן עדיין, דאז דינן כשני לטומאה, והשמן הנוגע בהן נעשה שלישי:"
	],
	[
	"<b>בנר</b><br> [לאמפע] שאינה של חרם, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע\"י מת נעשה כמותו, חוץ מכלי חרס:"
	],
	[
	"<b>אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו</b><br> דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב. והנר שנגע בהנטמא הוא אב כמותו, והשמן שהיה תחלה שלישי כשישמוהו בהנר שהוא אב, יעשה השמן ראשון [ועי' מ\"ש פסחים פ\"א סי' ל\"ב]. והוסיף טפי מר' חנינא, דשלישי מותר לעשותו ראשון:"
	],
	[
	"<b>אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור</b><br> של קדשים [זבחים פי\"ב מ\"ד]:"
	],
	[
	"<b>יוצא לבית השרפה</b><br> אף שנטרף הקרבן אחר הפשט:"
	],
	[
	"<b>אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה</b><br> לא נודע טריפות הבהמה עד אחר שהופשטה:"
	],
	[
	"<b>שיאותו הכהנים בעורו</b><br> קמ\"ל אפילו בכור בעל מום שנשחט בחוץ כדינו, אף שאין דמו נזרק במקדש, אפ\"ה בלא נודע טריפתו עד אחר שהופשט העור מותר:"
	],
	[
	"<b>וכותב בכתב ידו</b><br> השט\"ח:"
	],
	[
	"<b>ואחרים חותמים</b><br> להיות עדים על השט\"ח:"
	],
	[
	"<b>ובא מעשה לפני חכמים והתירו</b><br> התירו לעשות כן, דאעפ\"כ יהיה השטר כשר אף שהמלוה כתבו:"
	],
	[
	"<b>לפי דרכך אתה למד שהאשה כותבת את גיטה</b><br> קמ\"ל דאף באיסור אשת איש מהני."
	],
	[
	"<b>והאיש כותב את שוברו</b><br> שקבלה כתובתה. [ונ\"ל דקמ\"ל שובר. דלא תימא דוקא בשט\"ח שלא נתחייב מלוה בכתב אחר בהפוך מהשט\"ח, להכי אשמעינן אפילו שובר שכבר נתחייב הבעל בכתובה בהפוך מהשובר. אפ\"ה כותבו הבעל. והא דנקט בעל ולא לוה שכותב שוברו. נ\"ל דקמ\"ל דלא תימא דוקא בשעת הדחק שאין הנותן הכתב יודע לכתוב, מותר המקבלו לכתבו. להכי נקט גט ושובר, ששניהן נכתבים בעת א', ושניהן יודעין לכתוב, ואפ\"ה מותרים לכתוב להיפך, האשה גטה והאיש שוברו]:"
	],
	[
	"<b>שאין קיום הגט</b><br> ר\"ל קיום השובר, דכל כתב התחייבות קרוי גט [כתוס' גיטין ד\"ב א']:"
	],
	[
	"<b>אלא בחותמיו</b><br> ר\"ל כל חוזק השטר נעשה רק ע\"י עדים החתומים בו. אמנם בגט אשה, רק עדי מסירה כרתי [כאה\"ע סי' ק\"ל]:"
	],
	[
	"<b>ועל מחט</b><br> שנטמא במת והכירה השתא. אבל ליכא למימר מדגזרו טומאה על כלי מתכות הנמצאים, דהרי בכה\"ג #א) לא גזרו על שבות במקדש:"
	],
	[
	"<b>שנמצאת בבשר</b><br> של קדשים, ויש ספק אם נגעה המחט בהאדם ובסכין שבידו:"
	],
	[
	"<b>והידים טהורות</b><br> דעזרה ר\"ה היא, וספק טומאה בר\"ה טהור [ועו' יבקש דעת סי' ס\"ה]. דאילו ברה\"י אף דסכין וה\"ה המחט, הוא דבר שאין בו דעת לשאול, וכה\"ג ספיקו טהור אפילו ברשות היחיד, עכ\"פ מדנתטלטל הסכין ע\"י האדם, הו\"ל כיש בו דעת לשאול [כפסחים י\"ט ב'] והרי בכל יש בו דעת לשאל אזלינן בתר נוגע ולא בתר מגיע [כסוטה דכ\"ט א']:"
	],
	[
	"<b>והבשר טמא</b><br> מדוודאי נגע בהמחט, וכבר הוכשר הבשר לקבל טומאה ע\"י חיבת הקודש דמכשיר מדאו' [כחולין ל\"ו ב' ומנחות ק\"ב ב'] וכשנגע בו טומאה נפסל. אבל שיחזיר הקודש הנפסל ויעשה ראשון ושני, זהו מדרבנן. ובש\"ס מסתפק דאפשר שגם זה מדאורייתא והניח בתיקו [כתוס' חולין ל\"ז א' ד\"ה כי]. ואין להקשות עכ\"פ נטמאו הידים מדרבנן כשנגעו בהבשר. י\"ל לא גזר. חכמים על טומאת ידים במקדש:"
	],
	[
	"<b>הכל טהור</b><br> משום דמשקה סרוח אינו מק\"ט, ולא נגעה בבשר כלל:"
	],
	[
	"<b>שלשה דברים אמר רבי ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה</b><br> התורה נמשלת ליין, שנאמר ושתו ביין מסכתי. והתלמידי חכמים המשפיעים חכמת התורה המשמחת לב כיין. נמשלים לגפנים, [והיחידים שבהן נמשלו לאשכולות כסוטה פ\"ט מ\"ט]. אולם בית מדרשם ששם הוא מקום גדולם ונטיעתם, ונקרא מה\"ט כרם:"
	],
	[
	"<b>על ביצה טרופה</b><br> שטרפו בכף החלבון והחלמון יחד. ואל\"כ אינו חיבור דנשמט מעל הקלחין [כטבול יום פ\"ג מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>שהיא חבור</b><br> ולפיכך בנגע טבול יום בביצה הטרופה שעל גבי הירק, אף דטבול יום שהוא שני אינו פוסל הביצה שהיא חולין, אפ\"ה ע\"י חבירו עם התרומה, נעשה כמותה, ונפסל הביצה והירק:"
	],
	[
	"<b>ואם היתה כמין כובע</b><br> שקודם שנגע בו הטבו\"י, נתנפחה הביצה ע\"י בישול ע\"ג הירק כאבעבוע ככובע:"
	],
	[
	"<b>אינה חבור</b><br> מדחלול במקום מגעו:"
	],
	[
	"<b>ועל שבולת שבקציר</b><br> מי שקצר שדהו, ובמקום שקצר שכח לקצור שבילת, או כמה שבלות [פיאה פ\"ה מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית</b><br> דלא קרינן בה לא תשוב לקחתה:"
	],
	[
	"<b>הרי היא של עניים</b><br> מדהו\"ל שכחה:"
	],
	[
	"<b>ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס</b><br> גינה קטנה בפחות מח' אמות ברוחב, מוקפת גדר, וה' גפנים נטועות חוץ מהגדר מכאן, וה' גפנים סמוך לגדר שכנגדו, ועירס והשכיב הגפנים סביב על הכתלים (וי\"א דמיירי דגדר הגינה מבחוץ לגפנים דאל\"כ א\"צ להרחיק כלל דהגדר מפסיק. ולא קיי\"ל כן) [י\"ד רצ\"ח סס\"א]:"
	],
	[
	"<b>אם יש בה כמלא בוצר וסלו מכאן</b><br> ר\"ל אם הגינה רחבה שיהיה לכל צדדי הגדר ששוכבים עליו הגפנים, רווח לכל צד תוך הגינה כשיעור שיהיה המלקט העבים, יהיה יוכל לעמוד עם סלו שמכניס בו הענבים. והוא שיעור ב' אמות לכל צד סביב להגינה:"
	],
	[
	"<b>תזרע</b><br> הגינה שבאמצע, מדיש גדר מפסיק. וכשהגדר מבחוץ מרחיק ו\"ט:"
	],
	[
	"<b>לא תזרע</b><br> מדנראה הכל כעריס א' וירק באמצעה. ולהכי אפילו מרחיק מהכותל ו' טפחים, שהוא שיעור עבודת הכרם, אפ\"ה אסור:"
	],
	[
	"<b>ופירשן רבי יהושע בן מתיא</b><br> למה לא אמר בה לא איסור ולא היתר, מדיש בה פנים לקולא ופנים לחומרא:"
	],
	[
	"<b>המפיס מורסא</b><br> מנקב המכה שבגוף:"
	],
	[
	"<b>אם לעשות לה פה</b><br> שמרחיב הנקב כדי שישאר פתוח תמיד:"
	],
	[
	"<b>חייב</b><br> משום בונה, דבבעל חי נמי שייך בניין, כדכתיב ויבן את הצלע [רש\"י כתובות ד\"ו ע\"ב]. גם חייב משום מכה בפטיש [רש\"י שבת ק\"ז א']:"
	],
	[
	"<b>ואם להוציא ממנו לחה</b><br> שמתכוון רק להוציא הלחה עכשיו:"
	],
	[
	"<b>פטור</b><br> ומותר לכתחילה, אף שממילא נעשה פתח, עכ\"פ מלאכה שא\"צ לגופה היא, מדא\"צ להפתח, ואינו אסור רק מדרבנן, ובמקום צערא לא גזרו [א\"ח שכ\"ח כ\"ח]. ומ\"מ טוב לעשות בכה\"ג ע\"י עכו\"ם [מג\"א שם ועי' בקופת הרוכלין לד ז' ב']:"
	],
	[
	"<b>אם מתעסק שלא ישכנו פטור</b><br> ומותר, דא\"צ לגוף הניצוד, דהרי חם היה יודע שלא ישכנו לא היה צדו [א\"ח שט\"ז ז']:"
	],
	[
	"<b>ואם לרפואה</b><br> וה\"ה לשחוק עמו, רק אורחא דמלתא דנקט:"
	],
	[
	"<b>ועל לפסין אירוניות</b><br> כמו עירוניות. והוא כלי חרס כעין כדור חלול, ואחר ששרפוהו בכבשן, חולקין אותו באמצא, ונעשה ב' אלפסין. וכך עושין בני העיר שמקפידין לעשות כליהן יפים. אבל הכפריים אוכלין עליו גם קודם שנחלק:"
	],
	[
	"<b>שהם טהורות באהל המת</b><br> כל עוד שלא חתכן, דמגבו אין כלי חרס מקבל טומאה, ומתוכו אי אפשר שיתטמא, דהרי סתום הוא מכל צד כבצמיד פתיל:"
	],
	[
	"<b>וטמאות במשא הזב</b><br> דבנענען הזב נטמאו בהיסט [ועי' יבקש דעת סי' כ']:"
	],
	[
	"<b>מפני שלא נגמרה מלאכתן</b><br> מדלא חלקן עדיין. ות\"ק סבר מדעומד להחלק הוה כלי [תוס' ביצה דל\"ב א' ד\"ה אלפסין]. ונ\"ל דר\"ל משום דלא מחסר רק חלוקת שהוא דבר קל ואינו מעשה אומן:"
	],
	[
	"<b>השום</b><br> [קנאבעל]:"
	],
	[
	"<b>והבוסר</b><br> ענבים שלא נתבשלו עדיין:"
	],
	[
	"<b>והמלילות</b><br> גרעיני תבואה משבולת שלא נתבשל יפה. ודרך כולן לרסקן, ומים הנכבשין מהן עשויין לטיבול הפת:"
	],
	[
	"<b>שריסקן מבעוד יום</b><br> בערב שבת, והניח אז עליהן כובד שיכבשו מימיהן:"
	],
	[
	"<b>שרבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך</b><br> ר\"ל א\"צ נסלק הכובד מהן בשבת, אלא יזובו וילכו, ואפ\"ה טובלין בהן בשבת. ולא דמי למשקין שזבו בשבת דאסורים משום גזירה שמא יסחט. דהיינו רק בענבים שלימים, אבל הנהו דנתרסקו כבר מע\"ש, אפילו סחיט להו בשבת, ליכא איסור דאורייתא, מדבל\"ז יצאו המשקין. ועוד הרי אין חיוב סחיטה מן התורה רק בזיתים וענבים בלבד [א\"ת ש\"כ ס\"ב]:"
	],
	[
	"<b>ורבי עקיבא אומר לא יגמור</b><br> וקיי\"ל כר' ישמעאל, אפילו בזיתים וענבים:"
	],
	[
	"<b>יוצאת אשה</b><br> בשבת לר\"ה:"
	],
	[
	"<b>בעיר של זהב</b><br> הוא עטרת זהב, בדמות ירושלים וכצורתה. וקמ\"ל דלא חיישינן לשלפא ומחויא, דאשה חשובה המלובשת בו, אין דרכה למשלף ולמחוי':"
	],
	[
	"<b>ומפריחי יונים</b><br> הוא מין שחוק שאומר לחבירו מי שתקדים יונתו לפרוח קודם יונת חבירו, יתן לו חבירו כך וכך:"
	],
	[
	"<b>פסולים לעדות</b><br> [ע' מ\"ש סנהדרין פ\"ג מ\"ג]:"
	],
	[
	"<b>השרץ</b><br> מת:"
	],
	[
	"<b>בפי חולדה</b><br> [עי' טהרות פ\"ד מ\"ד]:"
	],
	[
	"<b>ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור</b><br> ואפילו אדם אוחז בהככר, וא\"כ יש בו דעת לשאול בהנוגע [כלעיל סי' כ\"א]. עכ\"פ טומאה עוברת אינה מטמאה מספק. וה\"ה טומאה נחה ואין בו דעת לשאול בהנוגע בה:"
	],
	[
	"<b>על סנדל של סיידים</b><br> הוא סנדל עץ שלובש המסייד על נעליו שלא ישרפו בהסיד:"
	],
	[
	"<b>שהוא טמא מדרס</b><br> כשלבשו הזב. דאף דמה שלובשו להגן על נעליו לא חשוב עי\"ז כמלבוש, עכ\"פ לפעמים הסייד מטייל בו תוך ביתו, וחשיב שפיר עשוי להליכה [שבת דס\"ו]:"
	],
	[
	"<b>ועל שירי תנור ארבעה</b><br> תנורים שלהן עשוייה כמין קדירה בלי שולים, ומחברו בטיט בקרקע, ורצפת הקרקע הוא תחתית התנור. וקאמר הכא דתנור גדול שנשברו דפנותיו, ונשאר בו גובה ד' טפחים, מקבל טומאה עדיין, דעדיין ראוי לשימוש:"
	],
	[
	"<b>על כסא שנטלו שנים מחפוייו זה בצד זה</b><br> [עי' כלים פכ\"ב מ\"ז]. ור\"ל שנטלו ב' לוחות במקום מושבו:"
	],
	[
	"<b>שרבי עקיבא מטמא</b><br> דדוקא בניטלו כל חפויי המושב ולא נשאר רק מלבן. לא ס\"ל כב\"ש לעיל [נ\"א מי\"א], אבל בשנשאר א' מקבל טומאה מדחזי עדיין לקבל רמונים [כך פירשו רבותי. ול\"מ היה נלפע\"ד. דדף של מושב הכסא, וכמו כן ג' הדפיס שמסבבים אותו, ב' לסמוך בהן זרעותיו כשיושב, והא' מאחוריו לסמוך בהם הגב, כל דף ודף מאלו נקרא חפוי. וזה מוכח מדנקט תנא, לעיל מהך משנה דהכא [בכלים פכ\"ב מ\"ו], כסא שניטל חפוי האמצע [ר\"ל מקום המושב, וגם הדף שסומך בו גבו] והחיצונים קיימין, [ר\"ל שני החפרין העשויין לסמוך בהן הזרועות קיימין עדיין], טמא [וה\"ט משום שיכול להפוך הכסא, שיהיה החפוי א' שמן הצד לתחתית הכסא. וישב על חפוי השני שכנגדו בצד האחד]. נטלו החיצונים והאמצעי קיים, טמא [משום שיכול לישב עליו בלי סמיכת הזרועות. ורק במיוחד לכלה, טהור כה\"ג, מדאין ראוי עוד לכלה, [כשם מ\"ד ולעיל פ\"א סי' ס\"ד]. ובתר הכי תני משנה ז', והיא שנזכרה כאן]. נטלו ב' מחפויו זה בצד זה, [ר\"ל כסא שנשבר מושבו הנ\"ל, וא\"כ ניטלו גם ב' מחפויו זה בצד זה, דהיינו דופן א' שסומך עליו הגב, והדופן שבצדו שסומך בו זרעותיו, דמעתה אינו יכול להפכו ולישב על החפוי השלישי שנשאר עדיין שלה, דכיון דאין חפוי הב' קיים, הוא נוטה לפול. וא\"כ אין הכסוי ראוי עוד למושב], ר\"ע מטמא [משום דחזי למסמכי' אגודא ולמיתב עלה. וכדמטמאינן במטה, בנשאר ארוכה וב' כרעים מה\"ט [כסוכה דט\"ז א']. וחכמים מטהרין [דס\"ל דוקא גבי מטה טמא מדחזי למסמכי' אדבר אחר, משום דעשוי להחזיר הכרעיים להארוכות למקומן [כר\"ב פי\"ח דכלים מ\"ט]. אבל הכא בכסא ס\"ל דהחפוי שנשבר אינו עשוי להחזירו למקומו, ולפיכך כשינטלו ב' מחפויים זה בצד זה. לא חשיב תו כלי. ואמק\"ט אע\"ג דחזי למסמכי' אדבר אחר. דהאי טעמא לחוד לא מהני, וכר\"ב הנ\"ל]:"
	],
	[
	"<b>הוא היה אומר האב זוכה לבן</b><br> ר\"ל מזכה לבנו. [נ\"ל שהוא כמו זכין לאדם [גיטין די\"א ב'], דר\"ל מזכין. וטעמא נ\"ל משום דכל מזכה הוא ג\"כ זוכה, שנהנה שיקבל זה המתנה ממנו, דאי לאו דעביד ליה נייח נפשיה, לאו הוה יהיב ליה מתנה [כמגילה כ\"ו ב'] וכ\"ש הכא שייך לשון זוכה טפי שגם האב בעצמו זוכה בזה, אלא שמזכה גם להבן. אמנם מצינו גם בדוכתא אחרינא שהשתמשו חז\"ל בפועל במקום מפעיל, כמו החולץ ליבמתו, שהוא כמו המחליץ [ועי' מ\"ש יבמות פ\"ב סי' י\"ב]:"
	],
	[
	"<b>ובשנים</b><br> שיאריך ימים כמותו. דעל פי הרוב קרוב הבן בטבעו להאב באלו הדברים. [מיהו בתוספתא משמע דע\"י שהאב צדיק מזכה להבן בדברים הללו ואפשר דלפ\"ז יתיישב נמי לשון זוכה דהיינו שזוכה כדי לחזור ולזכות]:"
	],
	[
	"<b>ובמספר הדורות לפניו</b><br> נ\"ל דלפי מה דאמרינן [ירושלמי פ\"א דקידושין הלכה ז']. דרק ה' דברים מזכה האב לבן, א\"כ האי מספר הדורות דנקט תנא, תנאי היא. ור\"ל אף שאמרנו שמזכהו שיאריך ימים כמותו, היינו רק כשיסכים לזה מספר הדורות שלפניו. שאם נגזר שיקרה שום דבר בדור ג' או ד', ונקבע בהגזירה גם הזמן, שיהיה דבר זה לזמן פלוני, אז על כרחך שיאריך או יתקצרו ימי הדורות, כדי שתבוא הגזירה בזמנה ולדור הקבוע. וכדאמרינן [במ\"ק כ\"ח א'], קא דחקי רגלא דבר נתן, הרי שהוצריך רב ששת למות בעבור זה קודם זמנו. וכ\"כ אמרינן [תענית ד\"ה], לא לימות שאול ושמואל, כבר הגיע זמנה של מלכות בית דוד. מכל זה מוכח דמדחי גברא מקמי גברא, ולא השגיחו משמים על ימי אבותיהם, רק לפי הדורות שלפני עצמן. ול\"מ היה נ\"ל דמספר הדורות היינו שירבה זרעו דגם רבוי בנים רגיל להיות הבן כאב, וגם הוא קצוב מראש:"
	],
	[
	"<b>והוא הקץ</b><br> ר\"ל דהגזירה שהוא לפי מספר הדורות הוא קצוץ וקצוב, ואינו משתנה לפי טבע אביו של זה. ומצינו מלת קץ לשון סוף, כמו קץ כל בשר בא לפני. וכ\"כ בא קיצנו ר\"ל סופינו, והוא מלשון קצה. אבל הכא הוא לשון קצבה [בעשטיממונג], כמו קץ הפלאות [דניאל י\"ב] שר\"ל זמן הקצוב להפלאות. וכמו כן מה קיצי כי אאריך נפשי. ר\"ל מה נקצב עלי, דכשאדע זה אאריך להשקיט נפשי, ועוד הרבה כמותו]:"
	],
	[
	"<b>קורא הדורות מראש</b><br> נ\"ל דר\"ל דאלמא דגזירת של הדורות, קדומה וראשית היא. או נ\"ל שמביא ראיה שיקרה להבן מה שקרה להאב בה. דברים הנ\"ל, מדכתיב קורא הדורות מראש, דה\"ק קרא, הקב\"ה קורא וגוזר מה שיקרה לדורות, ממה שקרא כבר לראש, דהיינו האב, הוא ראש לדורותיו:"
	],
	[
	"<b>ודור רביעי ישובו הנה</b><br> נ\"ל דה\"ק, דאף דלפי ב' מקראות הללו, לא היה אפשר שיחיו אותן ג' דורות שלפני דור הד' יותר מת' שנה, אפ\"ה הכתוב של קורא הדורות וכו', תולה אריכות ימי חיי הבן לפי ארוכת ימי חיי האב, כשאין גזירה חלוטה אחרת עומדת כנגדה:"
	],
	[
	"<b>אף הוא היה אומר חמשה דברים של שנים עשר חדש</b><br> *) לפי דברי הראב\"ד נוסף עליהן עוד י\"א ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה. וכן מוכח לע\"ד ממבול שהתחיל בי\"ז בחשון ופסק בכ\"ז בו בשנה האחרת:"
	],
	[
	"<b>משפט המצריים שנים עשר חדש</b><br> אף לבתר מ\"ש רש\"י [וארא ז' פכ\"ה] שכל מכה היתה משמשת חודש [וכן הוא בב\"ר שם]. י\"ל דלאו דוקא חודש מצומצם שמשה המכה, אלא קצת ימים יותר. [אבל אין לומר דהא דתנא חשיב הכא י\"ב חודש למשפט מצרים, היינו מתחילת ביאת משרע\"ה לפרעה שיוציאם. ליתא, דהרי אח\"כ כשגזר פרעה תכבד העבודה וגו', היה משרע\"ה נעלם ו' חדשים כדאמרן בב\"ר [סוף פרשת שמות]:"
	],
	[
	"<b>משפט גוג ומגוג</b><br> גוג הוא שם המלך שיבוא ללחום על משיח, ומגוג הוא שם ארצו. ללמדך ששניהן יענשו:"
	],
	[
	"<b>לעתיד לבא</b><br> עי' יחזקאל ל\"ח:"
	],
	[
	"<b>והיה מדי חדש בחדשו</b><br> במשפט רשעים קמיירי [עי' ישעיה ס\"ו פ\"ו]. דבאפיקורסים ואביזרייהו כתיב כי תולעתם לא תמות. אבל בשאר רשעים כתיב, והיה מדי חודש בחדשו וגו', ור\"ל כשיבוא יום החודש שמת בו, אז יבוא להשתחוות לפני. [ומ\"כ דמשו\"ה בעת המולד וביום היאהר צייט נאות לילך על קבר אבות כי אז יש להנשמה השפעה גדולה להפיץ אורה עד להבלא דגרמא שבקבר]:"
	],
	[
	"<b>רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת</b><br> ר\"ל כמניין הימים שבין פסח לשבועות. ואפשר עוד שבכל שנה בין פסח לעצרת נפקד עונם [ואפשר שמטעם זה ג\"כ נהגו ישראל קצת אבילות בימים ההם עבור אבותינו שחטאו ואינם]:"
	],
	[
	"<b>שנאמר ומדי שבת בשבתו</b><br> רצה לומר דזמן השתחוייתה של הנפש יהיה ככלות זמן הקצוב משבת לשבת, דהיינו מאותו יום דכתיב ביה וספרתם לכם ממחרת השבת, וכתיב עד ממחרת השבת השביעית [ויקרא כ\"ג] ואף דכתיב נמי מדי חודש בחדשו. היינו דיש רשעים נדונין לי\"ב חודש, ואיכא נמי דנידונין מ\"ט יום. ולת\"ק מדי שבת בשבתו, ר\"ל דלא תימא יום א' בחודש חשוב חודש [כר\"ה די\"ב] ולסגי בי\"א חודש ויום א', להכי קאמר מידי שבת בשבתו, דדוקא כשיגיע אותה שבת נפטר מהעונש ויבוא להשתחוות. עוי\"ל דקבלה היתה בידם כך וקראי אסמכתא בעלמא הוא:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>כל המטמאין באהל</b><br> [אהלות פ\"ג מ\"א] דהיינו מת וכל הבא ממנו [כמבואר פ\"ב דאהלות]:"
	],
	[
	"<b>שנחלקו</b><br> שיעורן:"
	],
	[
	"<b>והכניסן</b><br> כשהן מחולקין:"
	],
	[
	"<b>לתוך הבית</b><br> ר\"ל תחת אהל א':"
	],
	[
	"<b>וחכמים מטמאין</b><br> אף דבשאר שיעור טומאות נמי פליגי וכדמוכח מסיפא דמתניתין. נ\"ל דלרבותא דר' דוסא נקט אוהל, דאף דאוהל מצרף כל שחחתיו להיות כנוגעין, אפ\"ה בנחלק השיעור אין מצטרף לר' דוסא. או נ\"ל דנקט אוהל דקמ\"ל דאף באהל שיש לומר דהמקום שמאהיל על חצי זית זה אינו מאהיל על זה אפ\"ה ס\"ל לרבנן דמצטרף [ועי' רש\"י חוליו קכ\"ד ב']:"
	],
	[
	"<b>ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית</b><br> ודוקא בטומאה רצוצה, שאין בין המאהיל לנאהל טפח' דהו\"ל כמגע. אבל שאר אוהל, אף לרבנן אין מצטרף למגע, מדהו\"ל מגע ואהל ב' שמות:"
	],
	[
	"<b>ועל כחצי זית</b><br> הכא לא מיירי בגוונא דרישא' רק בטומאה שאינה רצוצה, ולהכי נמי נקט הכא לשון אחר, מיהו ה\"ה בנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית ואינה רצוצה:"
	],
	[
	"<b>הכל טמא</b><br> מצטרף לרבנן ודברי ר\"מ היא:"
	],
	[
	"<b>חוץ מן המגע עם המשא</b><br> שנשא או הסיט ולא נגע בהטומאה:"
	],
	[
	"<b>זה הכלל כל שהוא משם אחד</b><br> כגון מגע עם מגע, משא ומשא, אהל ואהל:"
	],
	[
	"<b>אוכל פרוד</b><br> לפרורים, או שהן פירות קטנים שאין בכל אחד כביצה:"
	],
	[
	"<b>אינו מצטרף</b><br> לכביצה שהוא השיעור לקבל טומאה ולטמא אחרים. מיהו מדרבנן גם כ\"ש מק\"ט אבל אינו מטמא [תוי\"ט טהרות פ\"ב מ\"א]:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים מצטרף</b><br> ואילה\"ק מדאמרינן בטבול יום [פ\"ב סמ\"ה] דגושים הרבה, אפילו יש בכ\"א כשיעור אינן חיבור אלא ימנו, מכ\"ש דהול\"ל הכא דכשאינן כשיעור בכ\"א אמ\"צ. י\"ל הכא ביש ביניהן משקה העומד, ואזלו רבנן ור' דוסא לשטתייהו [טהרות פ\"ח סוף מ\"ח] דלרבנן התם משקה העומד מצרפן, ולר' דוסא אינו מצרפן. משא\"כ התם בטבול יום, הרי ע\"כ דמיירי שאין משקה ביניהן, דאל\"כ למה אמרינן ימנו, והרי כולן הו\"ל כנגעו בראשון, דהמשקה שנגע בהן נעשה תחלה [כטהרות סוף פ\"א], אלא דבאין משקה ביניהן מיירי, ולהכי אינן חיבור:"
	],
	[
	"<b>מחללין מעשר שני על אסימון</b><br> [משנה במעשר שני פ\"א מ\"ב]. ובלשון יון נקרא מטבע שאין עליו צורה אסימייאס [ועי' מ\"ש ריש פ\"ד דב\"מ]:"
	],
	[
	"<b>מטבילין ידים לחטאת</b><br> דבנגע ידו במאכל טמא, נטמא ידו ולא גופו, וטובל ידו ואז מותר ליגע במי חטאת, וכשרים להזות מהן עם אפר פרה על הטמא:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים אם נטמאו ידיו נטמא גופו</b><br> וצריך לטבול כל גופו. ודוקא למי חטאת עשו מעלה זו, משא\"כ לתרומה וקדשים:"
	],
	[
	"<b>מעי אבטיח</b><br> [מעלאנע] והגרעינים והלחלוחית שבתוך האבטיח נקרא מעי, משום דתלויין כל חלקי הלחלוחית שבתוכה יחד זה בזה כעין חוטי מעים:"
	],
	[
	"<b>וקניבת ירק</b><br> עלין מעופשין שמסירין מהירק:"
	],
	[
	"<b>חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס</b><br> [חוליו פי\"א מ\"ב]. ור\"ל שכל צמר הרחל שיגזוז, ישקול ק\"ן זוז, וכל זוז משקלו צ\"ו שעורות, או א' קווינט. נמצא כל צמר הרחל שיגזוז, יהיה ל\"ז לאטה וחצי כל אחת [ועי' שבועות פ\"ו סי' ב']:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים חמש רחלות כל שהן</b><br> וקיי\"ל דצריך שתגזוז כל א' לכל הפחות י\"ב סלע. וכל סלע הוא [בערלינר לאטה]. וכל הה' יגזזו יחד לכל הפחות ס' סלע [י\"ד של\"ג. ושאר פרטי הדין עי' חולין פי\"א מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>כל החוצלות</b><br> [מאטטען] ארוגות מגמי הנקרא [באסע] בל\"א, ויש להן שפה סביב:"
	],
	[
	"<b>טמאות טמא מת</b><br> מדיש להן בית קבול ע\"י השפה. דבאין לו בית קיבול אין מק\"ט כלל. דאע\"ג דשאר פשוטי כלי עץ מק\"ט עכ\"פ מדרבנן כשיש לו צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [כפט\"ז דכלים מ\"ד], ולמדרס מק\"ט מדאורייתא כשעשויות לשכיבה [ועי' יבקש דעת סי' מ\"ז] וכל המקבל טומאת מדרס נטמא גם בשאר טומאות [כנדה פ\"ו מ\"ג]. עכ\"פ חוצלות קשות הן ועשויות רק לסכוך, ולא מחשבו כלי כלל, להכי טהורות אפילו מדרבנן לשאר טומאות. ומה\"ט נמי אינן מק\"ט מדרס, דמדמיוחד רק לסיכך, אומרים לזב היושב עליו עמוד ונעשה מלאכתינו [ועי' יבקש דעת סי' כ\"ג]:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים מדרס</b><br> ר\"ל אפילו למדרס מקבלת טומאה, מדחזי לשכיבה בדוחק:"
	],
	[
	"<b>כל הקליעות</b><br> ר\"ל כל הקלוע כרשת:"
	],
	[
	"<b>טהורות</b><br> ר\"ל אין מקבלת טומאה, דמדמלא נקבים אין תשובים בגד:"
	],
	[
	"<b>חוץ משל גלגילון</b><br> אבנט קלוע, דכשחוגרו מותחו יחד, ואין הנקבים נראין, ומקרי שפיר בגד:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים כולם טמאות</b><br> ר\"ל מקבלות טומאה:"
	],
	[
	"<b>חוץ משל צמרים</b><br> רשת שאוגדין בה הסוחרים אגודות צמר. וטהור משום שהנקבים של רשת זה רחבים נקביו ביותר:"
	],
	[
	"<b>הקלע</b><br> [שליידער]. שזורקין בהן אבנים במלחמה, כעין שעשה דוד לגליות:"
	],
	[
	"<b>שבית קבול שלה ארוג</b><br> שהקלע הוא רציעה של עור רחבה איזה אצבעות, והוא עשוי כעין עניבה גדולה, ובאמצעות העניבה יש גומא שמשים שם האבן שמשליך, והוא הבית קבול. ולפעמים עושין הבית קבול מאריג של פשתן:"
	],
	[
	"<b>טמאה</b><br> ר\"ל אז הקלע מקבל טומאה, אף שהבית קבול קטן:"
	],
	[
	"<b>ושל עור</b><br> אם הבית קבול עשוי מעור:"
	],
	[
	"<b>רבי דוסא בן הרכינס מטהר</b><br> ר\"ל אין מקבל טומאה, מדאין בהעור ה' על ה' טפחים כשיעורו לקבל טומאה [כלים פכ\"ז מ\"ב]. ואין תשמיש הקלע עושהו כלי. דעכ\"פ מדאין עשוי רק לקלוע הו\"ל כמקל בעלמא:"
	],
	[
	"<b>נפסק בית אצבע שלה</b><br> הוא נקב קטן שבראש הקלע, שבו מכניס האצבע כשקולע:"
	],
	[
	"<b>בית הפקיע שלה</b><br> הם חוטי משי שבתחתית הקלע מבחוץ, כדי להשמיע קול באויר כשמתנענעים בשעת זרוקה. והרי גם כשנפסקו אלה, עדיין ראוי להפקיע בהקלע:"
	],
	[
	"<b>השבויה</b><br> אשת כהן שנשבית:"
	],
	[
	"<b>אוכלת בתרומה</b><br> ולא חיישינן שנבעלה ונתחללה:"
	],
	[
	"<b>וחכמים מטהרין</b><br> [טהרות פ\"ו מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>כיצד הטמא עומד</b><br> ר\"ל אם המצורע עומד תחת אהל:"
	],
	[
	"<b>וטהור עובר</b><br> בסמוך לאותו אהל, דאי בוודאי היו שניהן תחת אהל א', נטמא הטהור כיון דהמצורע עומד. משא\"כ בשהטהור עומד ומצורע עובר, טהור [כנגעים פי\"ג מ\"ז]. או הטהור וכו':"
	],
	[
	"<b>והטמא עובר</b><br> או טומאה וכו':"
	],
	[
	"<b>טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים</b><br> או טהרה וכו':"
	],
	[
	"<b>ספק נגע ספק לא נגע</b><br> שיש ספק אם המצורע או הטומאה שברשות זה, נגע בהטהור והטהרה (שאין) [שיש] בו דעת לישאל שברשות אחר. [ואילה\"ק עכ\"פ בטהור עומד תחת האהל ומצורע עובר הרי כל ספק טומאה שנולד דרך העברה או דרך זריקה אמ\"ט, מדאין לטומאה מקום [כטהרות פ\"ד מ\"ב ונזיר דס\"ד א']. י\"ל דהיינו בספק מגע, ולא בספק שהוא אם האהיל [כר\"ב פ\"ד דטהרות מ\"ד ופ\"ו דטהרות מ\"ב]. וספק נגע דקתני, מיירי כשיש ספק שמא בשעה שעבר הטמא תחת האהל עמד קצת, דאז אף בספק מגע טמא]:"
	],
	[
	"<b>ספק הסיט</b><br> הניע ונשא:"
	],
	[
	"<b>וחכמים מטהרין</b><br> דספק טומאה בר\"ה משותף כאן, וספיקו טהור:"
	],
	[
	"<b>שלשה דברים רבי צדוק מטמא וחכמים מטהרין</b><br> [כלים פי\"ב מ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>מסמר השולחני</b><br> יתד, שהשולחני תומך בו הדף שמחובר שפתו העליונה בכותל חנותו, ופותחו כשלחן לפניו ותומכו למטה ביתד:"
	],
	[
	"<b>וארון של גרוסות</b><br> ר\"ל או מסמר של ארון וכו'. שתומך ומחזק בו בארץ התיבה, שנותן בו הגריסין הטחונין שמוכר, ומדשניהן לתמיכה להכי כלל להו תנא יחד במלת מסמר דברישא. [ולרמב\"ם פ\"י מכלים לא קאי מסמר אארון. וצ\"ע א\"כ למה הפסיק בו תנא בין מסמר למסמר]:"
	],
	[
	"<b>ומסמר של אבן שעות</b><br> מסמר שתקוע באבן שבו רשומים שעות היום בעגול לחלקם שוין, וכשיגיע צל המסמר לשם, מיד ידע השעה, כעין [זאננענצייגער] שלנו:"
	],
	[
	"<b>וחכמים מטהרין</b><br> דאינן חשובים כלי. ולרמב\"ם אף ארון גרוסת גופיה טהור, מדקבוע בארץ ואינו מתטלטל. ולת\"ק לפעמים מטלטלו לתקנו:"
	],
	[
	"<b>וחכמים מטהרין</b><br> [שם מ\"ז]:"
	],
	[
	"<b>כסוי טני</b><br> ר\"ל כסוי של מחבת העשוי כטנא, והוא סל:"
	],
	[
	"<b>של בעלי בתים</b><br> ובכסוי שאינו מחובר בהכלי מיירי. ופליגי אם מחשב כלי בפני עצמו לקבל טומאה, משום דמשתמש לפעמים בפני עצמו. אבל של עץ, לכ\"ע טהור דפשוטי כלי עץ טומאתו מדרבנן, ומדתשמישו בפ\"ע לא שכיח, מלתא דל\"ש ל\"ג בה רבנן [כעירובין דס\"ג ב']:"
	],
	[
	"<b>ותלוי המגרדות</b><br> [הענגעל] שבמגרדות הסוס לתלותו בו. דרבנן ס\"ל דהו\"ל כשאר תלאי כלים שחינן מק\"ט [ככלים פט\"ו מ\"ד]. ור\"ג ס\"ל מדמסייע התלאי בשעת מלאכה דהיינו שאוחז בו כשמגרד הסוס, הו\"ל כתלאי נפה [שס]:"
	],
	[
	"<b>וגולמי כלי מתכות</b><br> כלי מתכות חדש שלא נגמר עדיין יפה, מדצריך בסוף לשופו ולהחליקו:"
	],
	[
	"<b>וטבלא שנחלקה לשנים</b><br> שנחלקה לב' חלקים שוין. דר\"ג ס\"ל דמקבל טומאה עדיין, מדאי אפשר לצמצם ושמא הא' גדול מחבירו כשערה. [ואע\"ג דטבלא הו\"ל אין בה דל\"ש. נ\"ל כיון דגם בהא מסוטה ילפינן, היינו דוקא כבסוטה ספק נטמאה או לא, ולא במסופק בשיעורו [ועי' תוס' סוטה כ\"ח ב' ד\"ה ברשות]. ואת\"ל א\"כ מכ\"ש דהו\"ל למטהריה לטבלא בכה\"ג, דהרי בכה\"ג בסוטה אם וודאי נטמאת רק שיש ספק אם נבעלה לגדול או לקטן, דהו\"ל ספק בשיעורא, אינה שותה [כסוטה דכ\"ד]. י\"ל דלא דמי א\"א לצמצם לשאר ספק בשיעורו, דהכא א' מהם מחשב לר\"ג כוודאי נטמא, [ועי' רמב\"ם פט\"ז מאה\"ט ה\"ג] ורבנן ס\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [ועי' תוס' חולין כ\"ח ב']:"
	],
	[
	"[ביצה פ\"ב מ\"ו]:"
	],
	[
	"<b>אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת</b><br> כשלא עשה עירוב תבשילין גם מחמין טמונים. דס\"ל כל מלאכה שעושה מיו\"ט לשבת, צריך לעשות דוגמתה בעירוב תבשילין, ונקט טומנין לרבותא, אף שעשה עירוב תבשילין בדבר מבושל וטמינה הוא בכלל בישול אפ\"ה אסור, וכ\"ש אפוי ומבושל, שהם ב' עניינין נפרדין שצריך. ולחכמים בתבשיל אחד סגי להכל כב\"ה [ביצה פ\"ב מ\"ו]. ולא קיי\"ל כן [ועי' פ\"ב דביצה סי' ה']:"
	],
	[
	"<b>ואין זוקפין את המנורה ביום טוב</b><br> מנורה של חוליות שנתפרקו זמ\"ז, אסור להחזירן, דאע\"ג דבכה\"ג אין בניין וסתירה בכלים, עכ\"פ גזרו שמא יתקע בחוזק ויתחייב חטאת, וביו\"ט דקיל לא גזרו [כמג\"א תקי\"ט סק\"ד ועי' בקיפת הרוכלין סי' ל\"ה]:"
	],
	[
	"<b>ואין אופין פתין גריצין</b><br> פת עבה:"
	],
	[
	"<b>אלא רקיקין</b><br> עוגות דקות, וטעמיה משום טרחא:"
	],
	[
	"<b>ומקילין על ישראל להיות אופין פתין גריצין וחרי</b><br> אפילו לישה מרובה שצריך לחררות גדולות. והכי קיי\"ל [א\"ח תק\"י]:"
	],
	[
	"<b>מכבדין בין המטות</b><br> ר\"ל מותר לטאטא עם מכבדת בין הזאפאס שנפלו שם פרורים כשישבו עליהן לאכול. דבמקום מועט כזה לא חיישינן שיעשה גומות במכבדת בקרקע, אפילו אינו מרוצף. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף. רק עם דבר רך כבירסטע של שערות או כנף אווז שרי אפילו באינו מרוצף [א\"ח של\"ז]:"
	],
	[
	"<b>ומניחין את המוגמר ביום טוב</b><br> להניח בשמים על גחלם וקיי\"ל דאסור משום מכבה, והרי ריח אינו דבר השוה לכל נפש דאינו רק למפונקים. וה\"ה דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד, להוליד בו ריח [א\"ח תקי\"א]. ונ\"ל דמלת יו\"ט דנקט תנא קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי. רק מדסיפא איירי בפסח, להכי נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט [ועי' מ\"ש פ\"ב דביצה סי' ל']:"
	],
	[
	"<b>ועושים גדי מקולס</b><br> קלוס הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ומעיו תלויין כרוכין בשפוד ממעל לראשו כעין [העלם] שלובשין במלחמה:"
	],
	[
	"<b>בלילי פסחים</b><br> שנהגו בהן כך זכר לפסח. ומכאן מוכח דרבן גמליאל שנזכר במשניות אלו אינו ר\"ג הזקן שהיה אביו של רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן, רק ר\"ג בן רשב\"ג הנהרג, והוא היה נשיא אחר ריב\"ז, ונהג נשיאותו אחר חורבן הבית:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אוסרים</b><br> בכיבוד משום גומות. ומוגמר מדאינו שוה לכל נפש רק למפינקים, וגדי מקולס, משום דמחזי כאוכל פסח בחוץ. אף שינהגו כולן כך, פן יבוא א' ממקום אחר שלא נהגו כך ויחשדום. והכי קיי\"ל [א\"ח תע\"ו]:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אוסרין</b><br> [ביצה פ\"ב מ\"ח]:"
	],
	[
	"<b>פרתו יוצאה</b><br> לר\"ה ואפילו בשבת:"
	],
	[
	"<b>ברצועה שבין קרניה</b><br> וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי הו\"ל כמשא ואסור משום שביתת בהמתו. וי\"א דגם ביו\"ט מצווה על שביתתה [ש\"ה]:"
	],
	[
	"<b>ומקרדין</b><br> כמו מגרדין, דהיינו לסרקה ולחככה בו, [שטריגעלן] בל\"א:"
	],
	[
	"<b>את הבהמה ביום טוב</b><br> ואפילו במגרדת ששניה דקות ועושות חבורה, לא ניח\"ל ושרי:"
	],
	[
	"<b>ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן</b><br> וקיי\"ל דאסור, מדמחזי כעובדין דחול. אבל במדוכה וע\"י שנוי, שרי, כשאר תבלין [א\"ח תק\"ד]:"
	],
	[
	"<b>אבל מקרצפין</b><br> עם מגרדת של עץ ששניה גסות ואינו חובל:"
	],
	[
	"<b>אף לא מקרצפין</b><br> דגזרינן קרצוך אטו קירוד [ועי' מה שכתבתי פ\"ב דביצה סי' ל\"ט]. מיהו הך שלנו משיר שער מטונף, דהו\"ל פסיק רישא דניחא ליה בה ולכ\"ע אסור [כך נ\"ל הכוונה בא\"ח תקכ\"ג]:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>ומחומרי בית הלל</b><br> תנא ושייר הנך דמסכת אהלות [פי\"א מ\"ג ד' ה' ו'] ואע\"ג דבתענית [די\"ד א'] משמע דבמה אלו לא תנא ושייר צ\"ל דמה אלו שאני מאלו סתם, מיהו הנך דריש עדיות פלוגתות דשמאי והלל הם ואינן בכלל שיור]:"
	],
	[
	"<b>ביצה שנולדה ביום טוב</b><br> [ביצה פ\"א מ\"א]:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים לא תאכל</b><br> אפילו מתרנגולת שעומדת לאכילה, מדהוכן מאתמול, דגזרו בכל יו\"ט אטו יו\"ט שאחר שבת דאסור מדאורייתא. ואפילו לטלטלה אסור, רק מדנקטו ב\"ש לרבותא דהיתירה תאכל, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל [ועי' שאר פרטי הדין מ\"ש פ\"ב דביצה סי' ב']:"
	],
	[
	"<b>וחמץ בככותבת</b><br> באכילה כ\"ע לא פליג דבכזית חייב. כי פליגי לעניין שיהיה חייב לבערו:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים זה וזה בכזית</b><br> דילפינן ביעור מאכילה:"
	],
	[
	"<b>הכל מודים שהיא מותרת</b><br> ולא מחשב נולד, הואיל ובביה\"ש היה מוכן אגב אמו בשחיטה ואפילו אמו טריפה מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם. ואין לאסרו משום הכנה כביצה, דדוקא ביצה מאתמול נגמרה, אבל ולד כבר נגמר מקודם י\"ט מכמה ימים. ומיירי בידוע שכלו לו חדשיו, דאז א\"צ להמתין קודם שישחטוהו ז' ימים עם יום לידתו [י\"ד ט\"ו] והאידנא אין בקיאין בזה [מג\"א תצ\"ח סק\"ט]:"
	],
	[
	"<b>ואפרוח שיצא מן הביצה</b><br> ביו\"ט, דבחול מותר מיד אף שלא נפתחו עיניו ולא גדלו כנפיו [י\"ד ט\"ו בט\"ז שם סק\"א]. וי\"א דאף בחול אסור עד שיגדלו נוצות עם קנים על כל גופו, והכא מיירי שנולד עם נוצות [ש\"ך ופ\"ח שם]:"
	],
	[
	"<b>הכל מורים שהוא אסור</b><br> דאפרוח שבקליפת הביצה לא הוה חזי בוה\"ש [א\"ח תקי\"ג]:"
	],
	[
	"<b>השוחט חיה ועוף ביום טוב</b><br> ר\"ל הרוצה לשחוט ביו\"ט, מה יעשה:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים יחפור בדקר</b><br> ר\"ל בחנית נעוצה מעיו\"ט בעפר תחוח, שא\"צ כתישה כשמכסה בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק או בחול יבש אפילו אינו מוכן [רט\"ז א\"ח תצ\"ח סקי\"ב]:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן</b><br> [ועי' מ\"ש ביצה סימן ו' וז']:"
	],
	[
	"<b>שאפר כירח מוכן הוא</b><br> ה\"ק ובהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא, אם האפר הוא מהיסק דאתמול. ובאפר מהסקה דהיום, צריך שיהיה חם כראוי לצלות בו ביצה. דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי [ועי' מ\"ש ביצה פ\"א סי' ט']:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר</b><br> [פאה פ\"ו מ\"א], ור\"ל בהפקיר רק לעניים הו\"ל הפקר ופטור ממעשר, דילפינן מלקט שכחה ופאה שמופקר רק לעניים. מיהו בהפקיר רק לעשירים, נ\"ל דמודו ב\"ש דאינו הפקר. [ומלת הבקר בבית הוא כמו הפקר בפא, אלא שהבקר בבית הוא לישנא דקרא, כמו בקורת תהיה. דר\"ל מופקרת לכל אדם היא זו, ואינה אשת איש, כי לא חופשה. ולא תפסו בה קדושין]:"
	],
	[
	"<b>כשמטה</b><br> דבשביעית הכל מופקר אף לעשירים. והחומר לב\"ה דמדאינו הפקר חייב בתרומות ומעשרות:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים אינו שכחה</b><br> דאזלו לטעמייהו [פאה פ\"ו מ\"ה] דד' עומרים אינו שכחה, ולהכי ס\"ל הכא דרואין כאילו נחלק לד':"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> דלית להו רואין:"
	],
	[
	"<b>העומר שהוא סמוך לגפה</b><br> [שם מ\"ב] והוא גדר אבנים בלי טיט:"
	],
	[
	"<b>ולגדיש</b><br> עמרים צבורים:"
	],
	[
	"<b>ולכלים</b><br> כלי מחרישה שבשדה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> בעומר ששכחו סמוך לגפה וכו', לכ\"ע הוה שכחה, דמ\"ש. אלא דמיירי פלוגתייהו בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, דלכ\"ע כששכחו אח\"כ אינו שכחה, דצריך שישכח מצד עצמו, משא\"כ זה ע\"י שהחזיק שנטלו בידו להוליכו, עי\"ז שכחו, דסבר שכבר פנהו [כשם מ\"ג]. מיהו ב\"ה ס\"ל דהכא אף שנטלו בידו להוליכו עכ\"פ כשחזר והניחו אח\"כ בצד דבר מסויים כגפה וכו', עי\"ז כבר ביטל החזקתו הראשונה, דעשה כן מדחשש שישכחו, והו\"ל כאילו תו שכחה מצד עצמה [ועי' מ\"ש פאה פ\"ו סי' ז']:"
	],
	[
	"<b>כרם רבעי</b><br> [פאה פ\"ז מ\"ו]. ולאו דוקא כרם, דה\"ה כל עץ מאכל, בשנת ד' מנטיעתו מעלה פירותיו או דמיהן לירושלים ואוכלן שם, כמו מעשר שני:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים אין לו חומש</b><br> דכשפודה הפירות בביתו א\"צ להוסיף חומש מלבר כבמעשר שני:"
	],
	[
	"<b>ואין לו ביעור</b><br> דא\"צ לבערו מהבית כשמבער המעשרות בערב פסח שנת ד' וז' בשמיטה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים יש לו</b><br> דילפי קודש קודש ממעשר שני:"
	],
	[
	"<b>ויש לו עוללות</b><br> פרט, הם הגרגרים שנפרטין ונופלין בשעת בצירה. ועוללות הם גרגרי ענבים יחידים שאין להם כתף ונטף [פאה פ\"ז מ\"ג וד'], ופרט ועוללות שייכים לעניים. וס\"ל לב\"ש דאפילו בכרם רבעי נמי שייכים לעניים. וה\"ה שאר מתנת עניים דחייב בו, דכחולין גמור חשוב:"
	],
	[
	"<b>והעניים פודים לעצמן</b><br> ומעלין הדמים לירושלים כשירצו לאכול הפירות כאן:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים כולו לגת</b><br> דממון גבוה הוא כמע\"ש, וכולו לבעלים שיעלוהו לירושלים או דמיו:"
	],
	[
	"<b>חבית של זיתים מגולגלים</b><br> נ\"ל שהוא מלשון גלגול. דדרך כובשי זיתים לשמן, להניחם מקודם בכלי יחד [הנקרא מעטן בלשון המשנה] עד שיזיעו ויתרככו, וע\"י שנתרככו מאד מתדבקים הזיתים יחד [כטהרות פ\"ט מ\"א] ועי\"ז אי אפשר לגלגל כל זית וזית בפ\"ע, מחמת רכוכו ודבוקו. אבל כשרוצה לאכלן כך כמות שהן, אז אינו מניחן כל כך בהזיעה זמן מרובה, עד שיתרככו מאד ויאדבקו, רק כדי שיתרככו קצת, שיהיו ראויין לאכילה, ואז עדיין יהיה אפשר לגלגל כל זית וזית בפ\"ע, ואעפ\"כ יוצא מהן מוהל ע\"י זיעתן, ובכה\"ג איירי הכא:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים אינו צריך לנקב</b><br> את החבית, לגלות דעתיה דלא ניחא ליה במוהל היוצא, כדי שלא יכשיר המוהל את הזיתים לקבל טומאה. א\"צ לזה, דבל\"ז ידוע, דמדרוצה לאכלן כך, וודאי לא ניחא ליה במוהל היוצא, שעל ידו מתרככים הזיתים ביותר ואינן נאותין לאכילה [ראב\"ד]. וי\"א דמשו\"ה א\"צ לנקב, משום דבל\"ז המוהל אינו כשמן להכשיר הפירות [רש\"י יבמות דט\"ו ב']:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים צריך לנקב</b><br> דצריך לעשות מעשה לגלות דעתיה. ולי\"א הנ\"ל, משום דס\"ל מוהל מכשיר כשמן [כמכשירין פ\"ו מ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה</b><br> מדכבר גלה דעתו במעשה, תו אין המוהל מכשיר. דכי יותן דומיא דכי יתן בעינן להכשיר, והא לא ניחא ליה:"
	],
	[
	"<b>טהור</b><br> דשמן הנוטף מבשרו אחר שטבל, כבר נתבטל על הגוף:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים כדי סיכת אבר קטן</b><br> ר\"ל אם לא נשאר מהשמן על בשרו רק כדי סיכת אצבע קטנה שביד, אז נתבטל על הגוף ונטהר עמו, אבל ביותר מזה לא בטל. ואם יש בשמן שעל ידו רביעית, מטמא גם להגוף בטומאת ידים, ככל נוגע במאכל טמא עד שיטבלן [ועי' ביבקש דעת סי' נ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>ואם היה שמן טמא מתחלתו</b><br> שנטמא כשהוא בעין קודם שסכוהו, וסך אותו:"
	],
	[
	"<b>ב\"ש אומרים כדי סיכת אבר קטן</b><br> אז טהור. ואם ביותר, טמא:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים משקה טופח</b><br> ר\"ל כשבשרו רק עדיין לח מהשמן אז השמן טהורה ואם בכדי להטפיח טמא, והא דמחמרי הכא טפי מלעיל. ה\"ט, כדי שלא יאמרו שמן טמא נטהר בטבילה:"
	],
	[
	"<b>רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח</b><br> כשבשרו לח כל כך מהשמן עד שכשיגיע באצבעו, שם ירטב גם אצבעו ג\"כ טהור השמן, וביותר, טמא [כך פי' הר\"ב ור\"מ*]. אבל בערוך ורמ\"א (בי\"ד קכ\"ט י\"ג) פירשו, שכשירטב אצבעו שם, יוכל לרטב עם האצבע גם מקום אחר:"
	],
	[
	"<b>האשה מתקדשת בדינר ובשוה</b><br> [קידושין רפ\"א], והוא כסף במשקל צ\"ו שעורות [ועי' מ\"ש שבועות פ\"ו מ\"א]:"
	],
	[
	"<b>ובשוה פרוטה</b><br> הוא כסף במשקל חצי שעורה (ע\"ש):"
	],
	[
	"<b>אחד משמנה באיסר האיטלקי</b><br> ר\"ל מטבעת איסר היוצא (באיטאליען):"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים פוטר הוא את אשתו בגט ישן</b><br> (גיטין פ\"ח מ\"ד):"
	],
	[
	"<b>כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה</b><br> וקודם שנתנו לה. דגזרינן שמא יאריך זמן בין כתיבה לנתינה, ותלד ביני ביני בנים מבעלה, וכשתוציא אח\"כ הגט שזמנו קודם לידת הבנים, יוציאו לעז פגם על בניה שאחר קבלת הגט נולדו בדרך זנות. וב\"ש ס\"ל דלא גזרינן. וקיי\"ל דאם כבר גרשה בגט כזה, תנשא לכתחילה. וי\"א דכששלח לה גט, וביני ביני נתיחדה עמו, דוקא בנשאת בו כבר לא תצא (אה\"ע קמ\"ח א'):"
	],
	[
	"<b>המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי</b><br> (שם מ\"ט) ונתיחדו בעדים:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני</b><br> מדלא ראו שנבעלה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני</b><br> דמדנתיחדה וודאי בעל, ומשום שאשתו היתה וודאי אינו בועל לשם זנות, דהרי ראו יהוא והיא את עידי היחוד, ויכול לבעול אדעתא דהכי לשם קדושין:"
	],
	[
	"<b>מפני שאין לבו גס בה</b><br> אינו מורגל עמה. ובחזינן דגיסי אהדדי, חוששין לה. מיהו בנתיחד עם משודכת שלו אפילו גיסי אהדדי, וכ\"ש עם אשה אחרת, אין חוששין, ואפילו כשראו עדים שנבעלה ממש, אמרינן דלשם זנות הוא. ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [אה\"ע קמ\"ט ס\"ב]:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מתירין את הצרות לאחים</b><br> [יבמות פ\"א מ\"ד], ור\"ל מי שנשא אשה שהיא ערוה לאחיו, ועוד אשה אחרת, ומת בלי בנים, אז איתה שהיא צרת הערוה מותרת להתיבם לאחיו:"
	],
	[
	"<b>חלצו</b><br> הצרות להאחין:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי פוסלין מן הכהונה</b><br> ר\"ל הצרות שחלצו אסורה לכהן, דחלוצה אסורה לכהן מדרבנן [אה\"ע ו']:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מכשירין</b><br> דשלא לצורך נחלצה, וכנחלצה מנכרי דמי:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מכשירין</b><br> הצרות לכהן כשנתאלמנו מיבמיהן:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל פוסלין</b><br> דמדנבעלה לאסור לה, נעשת זונה, שאסורה לכהן:"
	],
	[
	"<b>לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל</b><br> ולא חששו שמא זאת האשה צרת ערוה היתה ואסורה לשוק עד שתחלוץ. אבל בניה משוק גם לב\"ש כשירים, דהרי רק בני חייבי לאוין נינהו דמותרין לקהל:"
	],
	[
	"<b>ולא בית הלל מלישא נשים מבית שמאי</b><br> ולא חששו שמא זאת האשה מזרע צרה שנתיבמה היא, שלב\"ה חייבי כריתות היא שבניה ממזרים. ואפ\"ה לא נמנעו, מדהיו מודיעין זה לזה במה שהן מחמירין:"
	],
	[
	"<b>לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו</b><br> להשאיל כליהן זמ\"ז, מדהיו מודיעין להן במה שהן מחמירין:"
	],
	[
	"<b>שלשה אחים</b><br> [יבמות פ\"ג מ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה</b><br> שרוי בלא אשה, וה\"ה בנשוי נכרית:"
	],
	[
	"<b>מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר</b><br> שקדשה בכסף, כי כך תקנו חכמים. והרי קדושי כסף ביבמה אינן תופסין רק מדרבנן, דמדאוריי' בועלה והיא אשתו:"
	],
	[
	"<b>ואחר כך מת אחיו השני</b><br> הנשוי האחות האחרת:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים אשתו עמו</b><br> ר\"ל בעלת המאמר שלא בעלה עדיין מותר לישא אותה:"
	],
	[
	"<b>והלה תצא משום אחות אשה</b><br> דס\"ל דהמאמר עושה אותה ככנוסה כבר, ונמצא שאין אחותה זקוקה לו כלל:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט</b><br> משום המאמר שעשה בה:"
	],
	[
	"<b>וחליצה</b><br> משום זיקתה:"
	],
	[
	"<b>ואת אשת אחיו בחליצה</b><br> דס\"ל מאמר עושה אותה רק ככנוסה במקצת:"
	],
	[
	"<b>זו היא שאמרו אי לו</b><br> אוי לי:"
	],
	[
	"<b>על אשתו</b><br> שהפסידה בלא פשיעתן:"
	],
	[
	"<b>ואי לו על אשת אחיו</b><br> שצריך לחלוץ גם לה ואסור ליבמה, משום מקצת קנין שבאחותה ע\"י המאמר:"
	],
	[
	"<b>המדיר את אשתו מתשמיש המטה</b><br> [כתובות פ\"ה מ\"ו]. ור\"ל שאמר לה כשנדר, הנאת תשמישך עלי, דבאמר הנאת תשמישי עליך, או שבועה שלא אשמשך לא מתסר, דמשועבד לה:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים שתי שבתות</b><br> תמתין ב' שבתות, ואח\"כ או יתיר נדרו או יגרשה, דס\"ל דיליף מיולדת נקיבה שטמאה שבועיים, דנדר דמי ליולדת, שהוא גרם לה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים שבת אחת</b><br> כטומאת נדה דאורייתא שטמאה ז\"י. דס\"ל נדר דמי לנדה, דכעס הבעל מצוי כמו נדה שג\"כ מצוי:"
	],
	[
	"<b>המפלת לאור שמנים ואחד</b><br> [כריתות פ\"א מ\"ו]. ור\"ל יולדת נקיבה, שאסורה לבעלה י\"ד ימים, ואח\"כ טובלת ומותרת לבעלה. אבל אסורה מקודש ומלכנס למקדש עד שתביא קרבנותיה ביום פ\"א מלידתה. וזאת נתעברה אחר הי\"ד יום והפילה בליל שלפני יום הבאת קרבנותיה, דהיינו בליל שלפני יום פ\"א. [אבל ביולדת זכר אי אפשר, שהרי טמאה רק ז' ימים, ואח\"כ טובלת ומותרת לבעלה, ומביאה קרבנותיה ביום מ' מלידה, וא\"כ איך אפשר שתפיל וולד בל\"ג ימים, והרי ילודת ולד הוא מ' יום [כנדה ד\"ל ע\"א]:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי פוטרין מן הקרבן</b><br> ר\"ל מהקרבן שחייבת מלידה ב'. דאף דלידה ב' אחר מלאות היתה. עכ\"פ לילה אינה ראוייה לקרבן, וכילדה תוך מלאת דמי, דאז הוה סגי בקרבן א' לכמה לידות:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מחייבין</b><br> קרבן לבד גם ללידה ב', דאחר מלאות הוא:"
	],
	[
	"<b>סדין</b><br> של פשתן שמתכסה בו האדם על מטתו:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי פוטרין</b><br> מלעשות בו ציצית. דסתם סדין תשמישו בלילה, שאז פטור מציצית. והרי התכלת שבציצית שהוא צמר צבוע [בלויא], הוא כלאים בסדין פשתן, והו\"ל בלילה כלאים שלא במקום מצוה, וגזרינן ביום אטו בלילה. ואפילו מציצית פשתן נמי פטור, דגזרינן שיעשם מצמר, ויש כח ביד חכמים לעקור מצוה בשב ואל תעשה [יבמות דפ\"ט ב']:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מחייבים</b><br> בציצית אם לבשו ביום, דהתורה התירה בפירוש כלאים בציצית, אף דאפשר שלא בכלאים, ולא גזרינן ביום אטו לילה:"
	],
	[
	"<b>כלכלת השבת</b><br> [מעשרות פ\"ד מ\"ב]. ור\"ל סל פירות שיחדן לסעודת שבת, דמדחשוב הוא, קובע למעשר. מיהו זה רוצה לאכלן ארעי קודם שבת:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי פוטרין</b><br> ממעשר, דאין שבת קובע רק באוכל בשבת:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מחייבין</b><br> דביחדה לשבת סגי גם להאוכל קודם שבת שיתחייב במעשר:"
	],
	[
	"<b>מי שנדר נזירות מרובה</b><br> [נזיר פ\"ג מ\"ו] דהיינו יותר מסתם נזירות, שהוא ל' יום:"
	],
	[
	"<b>ואחר כך בא לארץ</b><br> והרי נזירות ששמר בח\"ל אינו עולה לו:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום</b><br> דדי בכך, אף שנדר נזירות מרובה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים נזיר בתחלה</b><br> שצריך לשמור בא\"י כל הנזירות שנדר:"
	],
	[
	"<b>מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו</b><br> [שס מ\"ז]:"
	],
	[
	"<b>ואלו מעידים שנדר חמש</b><br> וב' כתי העדים מעידין על רגע א', והוא אומר שלא נדר כלל:"
	],
	[
	"<b>ואין כאן נזירות</b><br> דמדמכחישות זא\"ז בטל עדותן. אבל בהלואה כה\"ג גם ב\"ש מודו לב\"ה [כסנהדרין דל\"א א'] דבשלומא בנזירות בדיבורו תליא אם אמר מלת שתים או חמש, א\"כ סתרי לגמרי זא\"ז משא\"כ בהלואה הרי גם הכת שאמרה שהלוהו חמש מודה שהלוהו שתים [כך נ\"ל, וראיה לדברי מדאמרינן סוף פ\"ג דנזיר, דבמונה כ\"ע ס\"ל דגם בנזיר אין הכחשה, ולכ\"ע חייב עכ\"פ ב' ע\"ש ודו\"ק]."
	],
	[
	"<b>אדם שהוא נתון תחת הסדק</b><br> [אהלות פי\"א מ\"ג]. ור\"ל אכסדרה שסתומה מג' רוחות, ורוח ד' כולו פרוץ, ונסדקה התקרה, באופן שנחלקה רוח הפרוץ, וכשרוצה לצאת מחלק א' שבאכסדרה יוצא דרך חצי רוח הפרוץ שבאותו חלק, וא\"צ לצאת דרך חצי האכסדרה האחרת. ולפיכך אם היה טומאה בחצי אכסדרה זו, וכלים בחצי אחרת, הכלים טהורות, דאויר הסדק מפסיק. [ומה\"ט נקט נמי אכסדרה, דאלו בית שאין פתחו רחב, ואינו רק בצד א', אילו היה נסדק תקרה שלו והטומאה בהחלק שלפנים, לא היה סדק שבתקרה מפסיק, מדצריך לכנס מחצי חלק א' לחבירו כשרוצה לצאת דרך הפתח שהוא בחצי החלק השני שבצדו, לפיכך אף שנסדקה התקרה היה הכל כבית א']. מיהו הכא היה אדם מונח למטה ברצפה נגד הסדק:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה</b><br> דאף דכל דבר חלול אחר, אילו היה מונח תחת הסדק היה מביא הטומאה, והרי אדם נמי חלול הוא. נ\"ל דס\"ל לב\"ש דאהל בידי שמים לא הוה אהל [כסוכה דכ\"א]:"
	],
	[
	"<b>והצד העליון מביא את הטומאה</b><br> ואף שבטנו מלא מעים. אפ\"ה הו\"ל כטליתות מקופלות [אהלות שם], דאף שהחלול מלא מביא הטומאה. ורק כל חלול שביטל שם מלואו תו לא מחשב אהל [כסוכה ד\"ד א']. והכא לא ביטל אדם חלל שבו במלואו ע\"י מעשהו, רק מעצמן נתבטלו. ואפשר דה\"ט דב\"ש כיון דהמעים לא יטלו משם לעולם, הו\"ל כעפר ובטלו. כך נ\"ל:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>רבי יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל</b><br> מלבד הנך דפרקן דלעיל:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מטהרין</b><br> לגמרי, דאינו כנבילה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מטמאין</b><br> ברביעית, ולא בכזית כבשר [כריש פ\"ח] #א):"
	],
	[
	"<b>ביצת הנבלה</b><br> שמצא בה ביצה, או שילדתו אחר שנתנבלה:"
	],
	[
	"<b>אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק</b><br> שקליפתה קשה:"
	],
	[
	"<b>מותרת</b><br> אפילו לאכלה:"
	],
	[
	"<b>אסורה</b><br> דהו\"ל כגופה:"
	],
	[
	"<b>בית הלל אוסרין</b><br> אפילו קליפתה קשה, ואפילו מתה מיד כשנתנבלה או אפילו נתנבלה בשחיטה, דלא נגמרה באיסור אפ\"ה אסור מדרבנן:"
	],
	[
	"<b>מפני שגדילה באיסור</b><br> דביצת טריפה אסור מדאורייתא [ש\"ך י\"ד פ\"ו סי' ק\"ח]. ואפילו ילדה או שחטה מיד שנטרפה, גזרינן אטו שתהיה אז מעורה בגידין שאסורה מדאורייתא [שם] וביצים שילדה תרנגולת ואח\"כ נשחטה ונמצאת טריפה. אז בהוגלד פה המכה, אסורים הביצים שילדה תוך ג\"י. ובלא הוגלד, אמרינן השתא אנקב, ומותרות. אבל ביותרת אבר, כל הביצים שילדה מעולם אסורות [י\"ד פ\"א]. ואף דבכשירה ששחטה ומצא בה ביצה, כשהקליפה קשה, מותר לכתחילה לאכלה בחלב. ובקליפה רכה ונגמר החלבון והחלמון, רק בדיעבד מותר בחלב כשאינן מעורות בגידין. אבל במעורות, או כשהחלמון לבד נגמר אפילו אינן מעורות אסור אפילו בדיעבד [כש\"ך י\"ד פ\"ז סי' ק\"ט]. אלמא כשנגמר החלמון והחלבון לא אמרינן דהו\"ל כגופה. י\"ל התם דבשר עוף גופה בחלב רק מדרבנן, להכי לא גזרו רבנן בביצה [שס]. מיהו אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה, מותר [י\"ד פ\"ו ש\"ך כ']. [אבל ולד של בהמה טריפה אסור, ואע\"ג דרוב טריפות אינן יולדות [כש\"ך נ\"ז סי קמ\"ה], עכ\"פ לרפ\"ח שם כוונת הש\"ס טריפה רק אינה מתעברת, א\"כ משכח\"ל כשנתעברה קודם שנטרפה וילדה אח\"כ. ואף דראיית רפ\"ח מש\"ס דקאמר אי הדרה טענה #ב), לפע\"ד אינה מכרעת, דס\"ס רצה למעוטי רק דטריפה כשהיתה מעוברת מקודם אפשר שתלד אח\"כ, אבל לעולם דלברר שהיא כשירה צריך תרתי, בעי שתתעבר ותלד, וכדמשמע טפי פשטותא דלישנא טריפה אינה יולדת, ואהך קאמר הש\"ס אי הדרה טמנה, ר\"ל אם חזרה ונתעברה אותה שילדה אחר שנטרפה. עכ\"פ בין כך וכך אפשר שטריפה וודאית שנתעברה מקודם תלד אח\"כ. לא דמי לאפדוח מביצת טריפה ואסור, דדוקא אפרוח מביצה, שנולד בתר שנתהווה הביצה כפפרא בעלמא, להכי שרי [כש\"ך י\"ד פ\"ו הנ\"ל], משא\"כ בולד בהמה גדל באיסור]:"
	],
	[
	"<b>דם נכרית</b><br> [נדה פ\"ד מ\"ג]:"
	],
	[
	"<b>ודם טהרה של מצורעת</b><br> מצורעת שילדה, וכל יולדת שטבלה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקיבה, דמה דם טוהר הוא:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מטהרין</b><br> ב נ כ ר י ת משום דאף דרוקה ומימי רגליה טמאים מדרבנן, עכ\"פ בזיבתה שאינו מעין מדאינו מתעגל ומתאסף כרוק ומימי רגלים קידם שיצא, רק נוטף ויוצא ראשון ראשון להכי לא גזרו. דעבדו בה היכירה, שעי\"ז ידעו ששאר מעיינותיה טמאין רק מדרבנן, ולא לשרפו על מגען תרומה וקדשים. ו ב מ צ ו ר ע ת שמעיינותיה טמאין מדאורייתא, דם לאו מעין הוא כלעיל:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה</b><br> שמטמאין לח ולא יבש. ובהך היכירא סגי שידעו שטומאת נכרית רק מדרבנן, דהרי בשאר זבה הדם מטמא לח ויבש. ובמצורעת ס\"ל דרחמנא רבייה דלעמא רק לח ולא יבש, כשאר מעיינות מצורע:"
	],
	[
	"<b>ושלא בטובה</b><br> [שביעית פ\"ד מ\"ב]. ור\"ל אפילו מחזיק לו טובה לבעל השדה על שהרשהו לכנוס וללקיט הפירות, אפ\"ה שרי, ולא מחזי כאוכל משמור. וגם שלא בטובה שרי ול\"ג שיכנס בשאר שנים לתוך שדה חבירו שלא ברשות:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים אין אוכלים אלא בטובה</b><br> [לגי' אין אוכלים בטובה] דמחזי כאוכל משמור. ולגרסת \"אלא בטובה\", ר\"ל דאסרו לו לכנוס בשדה שלא מדעת ב\"ב כדי שלא ירגיל א\"ע כן בשאר שנים:"
	],
	[
	"<b>החמת</b><br> [כלים פכ\"ו מ\"ד]. והוא [שלויך], שניקבה ונטהרה עי\"ז מטומאתה, וחזר וקשר הנקב:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים צרורה עומדת</b><br> ר\"ל אם צרורה כל כך עד שכשיתיר הקשר, אפ\"ה יעמוד הנקב סתום ומכווץ, אז מקבלת טומאה:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה</b><br> ר\"ל אף שלא נקמט העור ע\"י הקשר כל כך, עד שכשיתיר הקשר ישאר סתם, אפ\"ה מדנשאר עכ\"פ סתום ע\"י הקשר, מקבל טומאה:"
	],
	[
	"<b>ומחומרי בית הלל העוף עולה עם הגבינה על השלחן</b><br> [חולין פ\"ח מ\"א]. דכשאוכל על השולחן מין זה, מותר להעלות שם מין האחר. ולא חיישינן שיאכלם יחד רותח, דעוף בחלב רק מדרבנן אסור ולא גזרו:"
	],
	[
	"<b>ואינו נאכל</b><br> דגזרינן שמא יאכלם יחד רותח [י\"ד סי' פ\"ח]. ונ\"ל דהא דנקטו ב\"ה ולא נאכל, פשיטא, הרי אפילו העלאה לבד אסור, מכ\"ש לאכלן. אלא דקמ\"ל דהעלאה ואכילה שווין, דכמו בלא נאכל מודו אפילו ב\"ש דאפילו בצונן אסור, כ\"כ בלא עולה ס\"ל לב\"ה דאפילו בצונן אסור, ולא אמרינן גזירה לגזירה היא, דהעלאה אטו אכילה לא מחשב גזירה [כחולין ק\"ד ב']:"
	],
	[
	"<b>תורמין זיתים על שמן וענבים על יין</b><br> [תרומות פ\"א מ ד]:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים אין תורמין</b><br> דאין מפרישין תרומה מדבר שלא נגמר על הנגמר [והא דאמרינן [שם בתרומות] דגם לב\"ש לא מהני רק לתרומות עלמן. התם דלא כרבי יוסי]:"
	],
	[
	"<b>הזורע ארבע אמות שבכרם</b><br> [כלאים פ\"ד מ\"ה] ר\"ל תוך ד' אמות שסמוך לכרם, שכך שיעור עבודת הכרם:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים קידש שורה אחת</b><br> דס\"ל מה שאסרה התורה בכלאי כרם הזרע והכרם, גם שורה א' מקרי כרם ובהכי סגי:"
	],
	[
	"<b>המעיסה</b><br> [חלה פ\"א מ\"ו]. ור\"ל אם לש באופן כך, שנתן קמח ע\"ג רותחין. וה\"ה בעשה איפכא:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי פוטרין</b><br> מחלה, נ\"ל דטעמייהו דס\"ל כעין בישול הוא זה ולא לישה, ולא מחייבי בחלה רק בלש במים צוננין [וכ\"מ מירושלמי שם]:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מחייבין</b><br> בחלה. והכי קיי\"ל [י\"ד שכ\"ט ח']:"
	],
	[
	"<b>מטבילין בחרדלית</b><br> [מקוואות פ\"ה מ\"ו] ר\"ל בקלוח גשמים שיורד מההר, וא\"צ אשבורן:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים אין מטבילין</b><br> דכל מי גשמים צריך אשבורן לטבילה:"
	],
	[
	"<b>גר שנתגייר ערבי פסחים</b><br> [פסחים ספ\"ח. ונ\"ל דנקט ערבי ל' רבים דלא תקשי הרי ממתינין מלהטבילו עד שיתרפא. להכי קאמר ערבי, ר\"ל שמל תוך איזה ימים, והיינו שמל ונתרפא תוך ז\"י קודם פסח]:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים טובל</b><br> ככל גר שצריך טבילה אתר שנתרפא ממילתו [י\"ד רס\"ח]:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה</b><br> ר\"ל גר הפורש מהערלה:"
	],
	[
	"<b>כפורש מן הקבר</b><br> וצריך הזאה ג' וז'. דחיישינן שמא יטמא לשנה הבאה, ויאמר אשתקד נמי נטמאתי קודם שנמלתי, ואפ\"ה טבלתי ואכלתי פסח, השתא נמי אטבול ואוכל. ולא ידע דאשתקד עכו\"ם הוה דתנו מקבל טומאה. אבל ישראל שמל בערב פסח, ד\"ה שאוכל פסח לערב [ועי' מ\"ש בבועז שם סי' מ\"ב ספ\"ח דפסחים]:"
	],
	[
	"<b>קהלת אינו מטמא את הידים</b><br> [ידים ספ\"ג]. דחכמים גזרו על כתבי קודש שיטמאו הידים [ועי' יבקש דעת סי' נ\"ה], אבל קהלת ס\"ל דאינו בכלל כתבי קודש:"
	],
	[
	"<b>מי חטאת שעשו מצותן</b><br> שהוזו על אדם וכלים הטמאים, וחזרו ונטפו ממנו:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מטמאין</b><br> דלא כסתמא דמתניתין [פרה פי\"ב מ\"ד] ולי\"א ב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה. ר\"ל דצריך לגרוס להיפך יתיישב שפיר [ועי' הר\"ב רפ\"ג דיבמות ורבינו תוי\"ט חולין פ\"ח מ\"א ד\"ה וב\"ה]:"
	],
	[
	"<b>הקצח</b><br> [עוקצין פ\"ג מ\"ו]. ור\"ל [קיממעל] שחור:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי מטהרין</b><br> ר\"ל אינו מקבל טומאה, מדאינו ראוי לאכילה לעצמו:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל מטמאין</b><br> מדטעמו בלחם, וגם מועיל לרפואה, חשיב אוכל:"
	],
	[
	"<b>וכן למעשרות</b><br> לב\"ש פטור ממעשר ולב\"ה חייב:"
	],
	[
	"<b>דם יולדת שלא טבלה</b><br> [נדה פ\"ד מ\"ג]. ור\"ל דם שיוצא מרחמה אחר ז' לזכר וי\"ד לנקיבה ולא טבלה עדיין:"
	],
	[
	"<b>בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה</b><br> דמטמא לח ולא יבש, דטמאוהו רק משום גזירה אטו קודם ז'. ולהכי כדי שיכירו שאין טומאתו מדאורייתא, טמאוהו רק לח ולא יבש:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש</b><br> מדאורייתא, ככל דם יולדת, דביומי וטבילה תלי רחמנא שתטהר:"
	],
	[
	"<b>ומודים ביולדת בזוב</b><br> שהיתה זבה גדולה כשילדה, דאז צריכה אחר הז' ימים מלידה ז' נקיים:"
	],
	[
	"<b>שהוא מטמא לח ויבש</b><br> בלא ספרה ז' נקיים אחר ימי טומאת לידה הו\"ל דמה כדם שאר זבה דטמא מצ\"ע מדאורייתא. ובספרה ולא טבלה, פליגי, וכלעיל:"
	],
	[
	"<b>ארבעה אחים</b><br> [יבמות פ\"ג מ\"א]:"
	],
	[
	"<b>שנים מהם נשואין שתי אחיות</b><br> ה\"ה אשה ובתה וכדומה:"
	],
	[
	"<b>הרי אלו חולצות ולא מתיבמות</b><br> דתרווייהו זקוקות להאי ולהאי, וקמא דמיבם פגע באחות זקוקתו, אבל בנפלו שניהן לפני אח אחד גם ב\"ש ס\"ל דחולץ לשניהן, ורק בעשה מאמר בראשונה פליגי [כלעיל פ\"ד מ\"ט]:"
	],
	[
	"<b>ובית הלל אומרים יוציאו</b><br> בש\"ס מהפך לה דלב\"ה יקיימו, והכי קיי\"ל:"
	],
	[
	"<b>ונעשך אב בית דין לישראל</b><br> [הא דמייתי תנא הך מעשה דא\"ל חזור בך, קודם שהודיענו הד' דברים. נ\"ל דה\"ט. משום דלבסוף מייתי דאמר דוגמא השקוהו וכו', את אלעזר בן חנוך כו' וסקלו ארונו. וא\"כ, אחר שסיפר יעניין מיתתו לא היה שייך למתני שא\"ל חזור בך. ומכ\"ש לת\"ק שאמר שברכוהו, וודאי לא מסתבר שאחר שברכוהו יעשוהו אב\"ד. רק קודם שזלזל א\"ל כן]:"
	],
	[
	"<b>אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי</b><br> שיחשבוני שוטה על שבזיתי השררות:"
	],
	[
	"<b>ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום</b><br> שאלמד הדין בהפך ממה שקבלתי מרבותי, שאני ידעתי שהם היו הרוב, ואתם אומרים שהחולקים עליהן היו הרוב [ועי' בפירוש הראב\"ד במ\"ז]:"
	],
	[
	"<b>שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו</b><br> ר\"ל ואפילו הייתי באמת נזכר שהאמת כדבריכם, והייתי חוזר בי, אפ\"ה הייתי ממאן בהשררות, שלא יאמרו מפני וכו':"
	],
	[
	"<b>הוא היה מטמא שער הפקודה</b><br> [נגעים פ\"ה מ\"ג]. ר\"ל לשון פקדון, שהפקידה הבהרת השער לבן שבה על העור, והלכה לה. כגון, בהרת כגריס שנולד בה שער לבן, דטמא, וחזרת הבהרת ונרפאה, ונשאר השער במקומו, דטהור, וחזרה הבהרת במקום השער. דלחכמים טהור, מדקדם השער להבהרת. ולעקביא טמא, מדבתחלה קדמה בהרת להשער. מיהו בלא היה בתחלה בהרת רק שער לבן ואח\"כ נולד הבהרת במקומה, לכ\"ע טהור:"
	],
	[
	"<b>ודם הירוק</b><br> [נדה פ\"ב מ\"ו] אשה שראתה דם שהיה במרחה ירוק כאתרוג, טמא, דס\"ל אדום הוא אלא שלקה מראיתו [כתוס' נדה די\"ט]:"
	],
	[
	"<b>הוא היה מתיר</b><br> בהנאה:"
	],
	[
	"<b>שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון</b><br> חור שבכותל. ואורחא דמלתא נקט:"
	],
	[
	"<b>ואחר כך שחטו וחכמים אוסרים</b><br> דאי יהיה מותר צמרו אחר שחיטה, ישהנו לבכור בעל מום, כדי שיגדל צמר וינשרו, וכשישהה עי\"ז להבכור, יכשל בו בגיזה ועבודה:"
	],
	[
	"<b>הוא היה אומר אין משקין</b><br> מי סוטה:"
	],
	[
	"<b>לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת</b><br> מדאינן מזרע ישראל, וכתיב לאלה בתוך עמך:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים משקין</b><br> ואילה\"ק הרי קיי\"ל דקהל גרים לא מקרי קהל [כקדושין דע\"ב ב'] ומה\"ט מותר גרים וממזרים זב\"ז. י\"ל דקהל לא מקרי, אבל עם מקרי, דהרי רות אמרה עמך עמי:"
	],
	[
	"<b>אמרו לו מעשה בכרכמית</b><br> כך שם האשה:"
	],
	[
	"<b>אמר להם דוגמא השקוה</b><br> שלא מחקו מגילת סוטה, רק הטעוה ומחקו כתב אחר להשקותה, כדי שתודה:"
	],
	[
	"<b>ונדוהו ומת</b><br> שחשדוהו מדאמר כך בכעס, משמע טפי שהתכוון לומר, דמדהיו הם גרים השקוה לגיורת. ומדהתכוון לבזותן, מנדין לכבוד הרב [י\"ד של\"ד סמ\"ג]:"
	],
	[
	"<b>אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל</b><br> ר\"ל כשהיו כל ישראל יחד בכל ערב פסח כששחטו הפסח ונעלו העזרה [כפסחים פ\"ה מ\"ה], לא נמצא בכולם צדיק וחכם כמותו. והרי שפתי צדיק ידעון רצון [משלי י' ל\"ב], וכעס בחיק כסיל ינוח [משלי ז' ט']. וא\"כ איך יחשדו לצדיק וחכם כמותו שיבזה בכעסו לרבותיהם של ישראל:"
	],
	[
	"<b>ואת מי נדו</b><br> באותו מעמד:"
	],
	[
	"<b>אליעזר בן חנוך שפקפק</b><br> שזלזל:"
	],
	[
	"<b>בטהרת ידים</b><br> שהידים יתטמאו ולא כל הגוף. כשנוגעו בדבר פלוני או פלוני, כמבואר במסכת ידים:"
	],
	[
	"<b>ומת בנדויו סוקלין את ארונו</b><br> לאו דוקא, רק מניחין אבן גדול על ארונו לסימן שנתנדה:"
	],
	[
	"<b>בשעת מיתתו</b><br> של עקביא:"
	],
	[
	"<b>בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר</b><br> הנזכרים במשנה ו':"
	],
	[
	"<b>אני עמדתי בשמועתי</b><br> נ\"ל דהיינו בלימוד. אבל במעשה היה צריך לעשות כמו שאומרים הרוב, דהתורה אמרה אחרי רבים להטות. והם היו בזמן הבית והסנהדרין גדולה, והמורה כנגדן דינו כזקן ממרה [ועי' סנהדרין פי\"א מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>ולאחוז בדברי המרובין</b><br> ר\"ל ובזה נחלקנו, שאני אומר שהרוב הסכימו כדעתי, והם אמרו שכדעתם הסכימו הרוב, ולהכי אף דבכה\"ג לא שייך שתשמע להם משום אחרי רבים להטות, עכ\"פ מוטב וכו' [ומה\"ט נמי קאמר מ ו ט ב, ולא א\"ל ח י י ב א ת ה לאחוז וסי']:"
	],
	[
	"<b>אבא פקוד עלי לחבירך</b><br> דסבור היה שכדי שיקרבוהו א\"ל שיחזור בו. להכי א\"ל פקוד עליהן בפירוש שיקרבוני:"
	],
	[
	"<b>אמר לו שמא עילה</b><br> דבר של גנאי:"
	],
	[
	"<b>מעשיך יקרבוך</b><br> גם אם לא אצוה כך:"
	],
	[
	"<b>ומעשיך ירחקוך</b><br> גם אם אצוה שיאהבוך לכן חזור בך ג\"כ בד' דברים הנ\"ל. [ואת\"ל עכ\"פ מה יזיק, אדרבה ע\"י ציוויו יאהבוהו ביותר. נ\"ל שאין הפירוש של יקרבוך או ירחקוך, לשון הודעה, שמודיעו מה שיהיה, ווערדן דיך להם לאוהב או אויב מאכען. אלא לשון צווי זאללען דיך להם לאוהב או לשונא מאכען. כי כך רצוני, שעי\"ז תשתדל ביותר לעשות מעש\"ט כדי למצוא חן בעיני ה' ואדם. ואם תעשה מעשים רעים, אני רוצה שירחקוך מעשיך הרעים, כדי שתרגיש ותשוב לעשות מעשים טובים, ומצא חן ושכל טוב בעיני [אלהים ואדם]:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>שממאנים את הקטנות</b><br> ר\"ל ב' אחים נשואין ב' אחיות יתומות, אחת גדולה ואחת קטנה. מת בעל הגדולה, זיקתה שהוא מדאורייתא אוסרת אחותה הקטנה על בעלה מדאין נשואיה מדאורייתא כלום. להכי מלמדין הקטנה שתמאן, ויתעקרו נשואיה מעיקרא, ועי\"ז יהיה מותר לעשות מצוה דאורייתא שתתיבם הגדולה [יבמות פ\"ז מ\"ז]. והא דקאמר קטנות לשון רבים. היינו מדיש עוד אחרת [שם מי\"א], דהיינו בנפלו ליבם ב' יבמות אחיות, א' גדולה וא' קטנה, ובעל הקטנה ואח\"כ הגדולה, מלמדין הקטנה שתמאן ויקיים הגדולה."
	],
	[
	"<b>ושמשיאין את האשה על פי עד אחד</b><br> שאמר לה מת בעלה [כשלהי יבמות]. אף דמדינא צריך ב' עדים, משום עגונא סמכו אחזקה דאשה דייקה ומנסבה:"
	],
	[
	"<b>ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש</b><br> שניקר מוח התינוק. דשור דכתב רחמנא לאו דוקא:"
	],
	[
	"<b>ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך על גב המזבח</b><br> וקודם מ' יום לכתחילה פסול [כב\"ב צ\"ז]:"
	],
	[
	"<b>ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות</b><br> כשנאנסו מלהקריב מקודם. וקמ\"ל דאז עדיין נקרא בוקר:"
	],
	[
	"<b>על אבר מן המת שהוא טמא</b><br> אף שאין בו כזית בשר מטמא גם באהל:"
	],
	[
	"<b>אמר להם לא אמרו אלא על אבר מן החי</b><br> נ\"ל דר\"ל דאף דק\"ו דאורייתא, עכ\"פ באבר עצמו ליכא ק\"ו אלא בהמת שנפרש ממנו, והרי באבר ליכא ק\"ו:"
	],
	[
	"<b>שהחי</b><br> כשהוא זב:"
	],
	[
	"<b>עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים</b><br> דכל הכלים שתחת הזב אפילו הן ק', אף שלא נגעו בזב, כולן אבות הטומאה:"
	],
	[
	"<b>ועל גביו מדף</b><br> ר\"ל וכל הכלים שעל גביו אפילו לא נגעו בזב, כולן טמאין טומאה קלה לטמא וכו':"
	],
	[
	"<b>לטמא אוכלים ומשקין</b><br> ולא אדם וכלים:"
	],
	[
	"<b>מה שאין המת מטמא</b><br> דרק כלי שנגע בו נעשה אבי אבות הטומאה, בין שהוא תחת המת או עליו או בצדו, והכלי הב' שנגע בהראשון, נעשה אב, והכלי הג' נעשה ראשון, והכלים האחרים שנגעו בג' טהורים, דאדם וכלים אינן מקבלין טומאה רק מאב הטומאה [ועי' ביבקש דעת ח' ט']. והא דלא קאמר מעינות שרק בזב חי מטמאים, משא\"כ במת כל משקה היוצא מהמת טהור חוץ מדמו. נ\"ל דרצה להביא ראייה מאברי המת בעצמו:"
	],
	[
	"<b>רבי אליעזר מטמא</b><br> במגע, משא, ואוהל, כאמה\"ח עצמו כשהוא שלם:"
	],
	[
	"<b>ורבי יהושע ורבי נחוניא מטהרים</b><br> לרמב\"ם לגמרי, ולראב\"ד רק באהל מטהרים:"
	],
	[
	"<b>רבי נחוניא מטמא</b><br> במגע ומשא:"
	],
	[
	"<b>אמר להם מרובה טומאת הבשר מטומאת העצמות שהבשר נוהג בנבילות ובשרצים</b><br> בנבילה בכזית, ובשרץ בכעדשה:"
	],
	[
	"<b>מה שאין כן בעצמות</b><br> דעצמות שרץ או נבילה, טהורים. לכן גם באמה\"ח, החמרתי בבשר ולא בעצמות:"
	],
	[
	"<b>אבר</b><br> ממת לרבנן לעיל מ\"ב, או מחי לכ\"ע. וכל אבר אינו מטמא עד שיהיה בו בשר גידין ועצמות:"
	],
	[
	"<b>שיש עליו בשר כראוי</b><br> דהיינו בכדי שאם היה האבר מחובר בחי, היה חוזר ומתרפא ע\"י הבשר ההוא. והוא פחות מכזית:"
	],
	[
	"<b>טמא</b><br> דאף שלא נשאר בשר כשיעור הנ\"ל מטמא במגע ובמשא, באמה\"ח, משום הבשר [ככלים פ\"א מ\"ה]. מיהו באמה\"ח שאין עליו בשר כלל טהור וכמש\"כ בס\"ד [כלים פ\"א מ\"ה], ובמת, משום העצם [דאילו משום בשר המת, טהור לגמרי כשאין בו כזית [כאהלות פ\"ב מ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>טהור</b><br> באמה\"ח, טהור לגמרי אף שכל בשרו קיים. ובמת, עכ\"פ טהור מלטמא באהל, מדלא נשאר כזית בבשר. [וי\"מ דרק באבר ממת מיירי מתניתין, וה\"ק, חסר הבשר ר\"ל שניטל ממנו כל הבשר, טמא במגע ובמשא משום העצם. חסר העצם, ר\"ל שניטל כל העצם, טהור לגמרי, דהרי הבשר אינו כזית]. נמצא שמרובה טומאת בשר מטומאת עצם:"
	],
	[
	"<b>שהבשר הפורש מן החי טהור</b><br> טהור לגמרי לכ\"ע:"
	],
	[
	"<b>ואבר הפורש ממנו והוא כברייתו</b><br> עם בשר גידין ועצמות:"
	],
	[
	"<b>דבר אחר כזית בשר</b><br> ממת:"
	],
	[
	"<b>ורוב עצמות</b><br> רמ\"ח עצמות יש באדם, ורובן קכ\"ה:"
	],
	[
	"<b>מטמא במגע ובמשא</b><br> הומ\"ל דמרובה טומאת עצמות מטומאת בשר בשיעורין, דהרי כשעורה מטמא במגע ובמשא, ובשר פחות מכזית טהור לגמרי. אלא עדיף מנה נקט דאפילו כל חד וחד בשיעוריה, וששוין גם בטומאת אהל, אפ\"ה מצינו שעצם חמיר מבשר:"
	],
	[
	"<b>דבר אחר כל בשר המת שהוא פחות מכזית</b><br> ר\"ל אם כל בשרו פחות מכזית. ומשכח\"ל בנפל [כחולין דפ\"ט ב']:"
	],
	[
	"<b>רוב בנינו</b><br> כל בניין הגוף הוא ב' שוקיים וב' ירכיים והצלעות ושדרה. ורוב בניינו הוה ב' שוקיים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']:"
	],
	[
	"<b>ורוב מנינו</b><br> ר\"ל או רוב מניין רמ\"ח עצמות:"
	],
	[
	"<b>אף על פי שאין בהם רובע</b><br> דרובע קב עצמות מת, אפילו אין בהן רוב בניין או רוב מניין, מטמא באהל [ועי' לעיל פ\"א סי' ל\"ט]:"
	],
	[
	"<b>טמאין</b><br> באהל, והוה מצי נמי למימר דבשר כל שאינו כזית טהור ובעצם כשהוא כשעורה טמא. אלא דבשיעוריה לא קמיירי:"
	],
	[
	"<b>ורובע</b><br> דרוב עצמות ממת אף שאינן רובע, או רובע אף שאינן רוב מטמאין באהל:"
	],
	[
	"<b>ורקב</b><br> מת שלם שנקבר ערום בארון שיש, ומכוסה בשיש, ונרקב שם, אז מלוא חפניים מהרקב, מטמא במשא ואהל ולא במגע [עי' ביבקש דעת סי' ח']:"
	],
	[
	"<b>ורקב</b><br> להכי כזית בשר או עצם כשעורה הפורשין מהחי, אין למדין אותן ממת להחמיר:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>העיד רבי יהושע ורבי צדוק</b><br> [בכורות פ\"א מ\"ו]:"
	],
	[
	"<b>על פדיון פטר חמור</b><br> ר\"ל שה שהפרישו שיהיה לפדיון פטר חמור שלו:"
	],
	[
	"<b>שמת שאין בו לכהן כלום</b><br> וא\"צ ליתן לו שה אחר:"
	],
	[
	"<b>שרבי אליעזר אומר חייבין באחריותן כחמש סלעים של בן</b><br> כשהפרישן לפדיון הבן ונאבדו קודם שנתנן לכהן חייב באחריות:"
	],
	[
	"<b>אלא כפדיון של מעשר שני</b><br> שכשנאבד פטור:"
	],
	[
	"<b>העיד רבי צדוק</b><br> [תרומות פ\"י מ\"ט]:"
	],
	[
	"<b>על ציר חגבים טמאים שהוא טהור</b><br> ומותר באכילה, דאינו רק לחלוחית בעלמא [י\"ד סי' פ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>לא פסלו צירן</b><br> והוסיף הוא, דאפילו הציר בעין מותר:"
	],
	[
	"<b>העיד רבי צדוק</b><br> [מקואות פ\"ה מ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>על זוחלין</b><br> כך נקראין מי נחלים ונהרות, שטובלין בהן אף שאין בהן מ' סאה. וגם מטהרין אפילו בשעה שמושכין והולכין. וגם כשרים למי חטאת, ולטבילת זב, שצריכין מים חיים:"
	],
	[
	"<b>שרבו על הנוטפים</b><br> כך נקראים מי גשמים, שחלוקין מזוחלין בכל ג' דברים הנ\"ל, שהם צריכין שיהיו מ' סאה לטבילה. ומטהרין רק כשהן מכונסין ועומדין. ופסולים למי חטאת ולטבילת זב:"
	],
	[
	"<b>שהם כשרים</b><br> דבנתערב, נוטפין בזוחלין, והזוחלין רוב, דינן כזוחלין. מיהו לעניין שלא יהא צריך מ' סאה, כל שמעורב שם זוחלין, אפילו הנוטפין רוב, מטהרין בכ\"ש [כמקואות פ\"א מ\"ז]:"
	],
	[
	"<b>מעשה היה בבירת הפליא</b><br> בור קטן שבמקום ששמו פליא, ונתערבו בהבור נוטפין בזוחלין שהיו מחובר לנהר הזוחל והולך:"
	],
	[
	"<b>העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז</b><br> וואללנוס, שעליו רחבים ביותר, כפף עלי אגוז ועשה מהן כעין מרזוב, שיזובו בהן הזוחלין למקום שירצה, ולא יבלעו וגם לא יתפשטו על הקרקע:"
	],
	[
	"<b>שהן כשרים</b><br> כשאר זוחלין. וקמ\"ל דלא חשיבי העלים ככלים, וא\"כ יהיה שאובין. ואף שיש שם בית קיבול בהעלים. א\"נ קמ\"ל דלא מחשב כאילו העבירן על דבר המקט\"ו, דעלי אגוז אינן ראויין לאכילה, ואינן מקבלין טומאה:"
	],
	[
	"<b>מעשה היה באהליא</b><br> שם מקום:"
	],
	[
	"<b>ובא מעשה לפני לשכת הגזית</b><br> לפני סנהדרין גדולה:"
	],
	[
	"<b>ורבי יקים איש הדר</b><br> [פרה פ\"י מ\"ג]:"
	],
	[
	"<b>על קלל של חטאת</b><br> ר\"ל כד חרס שמניחין בו אפר פרה:"
	],
	[
	"<b>שהוא טמא</b><br> דאף דכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו, עכ\"פ באפר פרה הקפידה תורה ואמרה והניחו במקום טהור [במדבר י\"ט ט']:"
	],
	[
	"<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דס\"ל דמשום דעכ\"פ תוך הכלי חרס טהור, שפיר קרינן ביה מקום טהור:"
	],
	[
	"<b>העיר רבי פפייס</b><br> [נזיר פ\"ג מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>על מי שנזר שתי נזירות</b><br> סמוכין ביחד, והרי סתם נזירות ל' יום. וכתחילה צריך לגלח יום ל\"א:"
	],
	[
	"<b>שיום שלשים עולה לו מן המנין</b><br> דיום ל' של ראשונה עולה לכאן ולכאן:"
	],
	[
	"<b>העיר רבי יהושע ורבי פפייס</b><br> [תמורה פ\"ג מ\"א]:"
	],
	[
	"<b>שרבי אליעזר אומר שולד שלמים לא יקרב שלמים</b><br> רק כונסו לכיפה וסוגר לפניו שימות ברעב. דאל\"כ אתא להשהות להאם שתרבה לו ולדות, וביני וביני יכשל בהאם בגיזה ועבודה:"
	],
	[
	"<b>וחכמים אומרים יקרב</b><br> משמע דפליגי בהא את\"ק דס\"ל שרשאי להקריבו לכל קרבן שירצה:"
	],
	[
	"<b>ואכלנו ולדה שלמים בחג</b><br> בחג העצרת, דליכא למימר דמיירי בחג אחר, דא\"כ היה עובר בעשה כשלא הקריבו ברגל הראשון [כר\"ה ד\"ו ב']. ואפשר דלעולם בחג הסוכות קאמר, ומיירי שהיה חולה בעצרת ולא היה יכול להקריבו אז שם:"
	],
	[
	"<b>הם העידו</b><br> [כלים פט\"ו מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>על ארוכות של נחתומים</b><br> דפין שעורכין עליהן הבצק לעשות לחמין:"
	],
	[
	"<b>שהן טמאות</b><br> מקבלות טומאה. אף דפשוטי כלי עץ אמקט\"ו מדאורייתא, עכ\"פ מדרבנן מקבלות טומאה כשמשמשין לאדם וכלים כאחת [כפ\"פ דכלים סי' ג'] ודוקא בשל נחתומין שיש בהן צורת כלי אבל של בעלי בתים אין בהן צורת כלי ואמקט\"ו [ככלים פט\"ו מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דס\"ל דרק עצים פשוטין הן ולא כלים:"
	],
	[
	"<b>הם העידו על תנור שחתכו חוליות</b><br> [כלים פ\"ה מ\"ח]. כל תנורים שלהן, היו כקדירה בלי שולים, וזה חתך כל גבהו לעגולים עגולים, כדי שיחשב כשבור ולא יקבל טומאה:"
	],
	[
	"<b>ונתן חול בין חוליא לחוליא</b><br> כדי שלא יתחבר שוב יחד' אבל טח בצד החיצון של התנור טיט על הסדקין:"
	],
	[
	"<b>שהוא טמא</b><br> מקבל טומאה, דהטיט שטחהו בו עושהו כולו כלי שלם יחד:"
	],
	[
	"<b>שרבי אליעזר מטהר</b><br> דהחול שבין חיליא לחוליא מעכבו מלהדבק יחד, וכשבור דמי:"
	],
	[
	"<b>הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר</b><br> אפילו בכ\"ט לאדר יכולין ב\"ד לומר שהחודש הבא יהיה אדר ב':"
	],
	[
	"<b>שהיו אומרים עד הפורים</b><br> דאז יש ל' יום קודם פסח, והתחילו לדרוש כבר בהלכות פסח. וא\"כ כשיעברוהו יזלזלו בחמץ. אולם המעידים הנ\"ל ס\"ל שלא יזלזלו, שיאמרו שלא נודע לב\"ד חשבון הצדק עד השתא:"
	],
	[
	"<b>ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא</b><br> דלא היה רשות לנשיא לדון ולנהוג נשיאותו רק ע\"י הרמנא של [השטאטט האלטער] של הרומיים שהיה מושבו [בזיריען] היא סוריא. והיה צריך ליטל ההרמנא מזמן לזמן. והלך ר\"ג לשם להרשאתו. וקמ\"ל דדוקא סוריא שהיא ררוקה, וליטל רשות מהגמון שהוא ענין שמעכבו מאד ואינו וודע מתי ישוב. אבל בשיבוא בין היום למחר ממתינין:"
	],
	[
	"<b>העיד מנחם בן סגנאי</b><br> [כלים פ\"ה מ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>על מוסף היורה של שולקי זיתים</b><br> כשאין היורה מחזיק הזיתים שרוצין לבשל, מוסיפין בשפת היורה שפה מטיט בגובה סביב:"
	],
	[
	"<b>שהוא טמא</b><br> ר\"ל שמקבל טומאה מדמשתמש שם. ואע\"ג דלא עדיף שם מכלי אדמה שאמקט\"ו, י\"ל כיון דמחובר למתכות לא גרע מעץ המשמש מתכות שמקט\"ו [ככלים פי\"ג מ\"ו]:"
	],
	[
	"<b>ושל צבעים שהוא טהור</b><br> דאין ממלאין הצבע נגד השפה מטיט, שלא תתקלקל הצבע. רק עושה השפה שלא תעבור הרתיחה:"
	],
	[
	"<b>שהיו אומרים חלוף הדברים</b><br> שהיו סוברים דלשימוש הצבעים, השפה מטיט הוא נצרך יותר, דחס טפי על הצבע שלא תעבור ברתיחתה. אבל מנחם שהיה צובע היה בקי בענין, דאדרבה מי הצבע אי אפשר שיעבור רתיחת כל כך בנקלות כבשמן, ולהכי רק בשמן טמאו להשפה מדמשתמש שם:"
	],
	[
	"<b>העיד רבי נחוניא בן גודגדא</b><br> [יבמות פי\"ד מ\"ב]:"
	],
	[
	"<b>על החרשת שהשיאה אביה</b><br> כשהיא קטנה:"
	],
	[
	"<b>שהיא יוצאה בגט</b><br> אף שקדושיה מדאורייתא, ואין בה דעת בגרושיה. עכ\"פ משום דאשה מתגרשת בעל כרחה, א\"נ דעתה:"
	],
	[
	"<b>ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן</b><br> כשהיא יתומה, דאז נשואיה רק מדרבנן מדהיא קטנה:"
	],
	[
	"<b>שהיא אוכלת בתרומה</b><br> בתרומה דרבנן, ולא גזרינן אטו דאורייתא:"
	],
	[
	"<b>בעלה יורשה</b><br> והא דלא אשמעינן נמי שמותר לטמא לה כשמתה. ה\"ט, משום דבירושה תליא וכיון דירשה בעלה לא יזדקקו לה בני משפחתה והו\"ל כמת מצוה [כיבמות דפ\"ט ב']. ואילה\"ק עכ\"פ היכא שירצו לטפל בקבורתה האיך שרינן שיטמא לה כשאר בעל לאשתו. ואת\"ל גם בעל ממש י\"א דמותר לטמא אף שלא לצורך, עכ\"פ הכא רק מטעם מת מצוה שרינן, ומדיש ישראל כאן אינו מת מצוה. ותו קשה וכי מה\"ט נמי נימא דכה\"ג ונזיר יהיו מותרים לטמא לקרוביהן מורישיהן מדמחשבו כמת מצוה. י\"ל דבאמת לאו מת מצוה ממש היא, אלא אעפ\"כ כל היכא דמסתבר יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה\"ת גם בקום ועשה, כמו שהאמינו לאשה שאמרה מת בעלי שתנשא משום דייקא. וכ\"כ סקלו לא' שרכב על כוס בשבת [כיבמות ד\"צ ב'] ועי' תוס' [יבמות דפ\"ט ד\"ה כיון, ותוס' נזיר דמ\"ג ב' ד\"ה והא]:"
	],
	[
	"<b>ועל המריש</b><br> קורה:"
	],
	[
	"<b>הגזול שבנאו בבירה</b><br> שבנאה הגזלן בארמון שלו:"
	],
	[
	"<b>שיתן את דמיו</b><br> שכשתצריכה לקעקע הבניין כדי להחזיר הקורה, חיישינן שימנע מלשוב עי\"ז:"
	],
	[
	"<b>ועל החטאת הגזולה</b><br> שגזל בהמה והקריבה לחטחת:"
	],
	[
	"<b>שלא נודעה לרבים</b><br> שלא נודע לג' בני אדם שגזלה:"
	],
	[
	"<b>שהיא מכפרת</b><br> וא\"צ להביא חטאת אחרת:"
	],
	[
	"<b>מפני תיקון המזבח</b><br> שימנעו הכהנים מלהקריב קרבן מבן אדם שלא יכירוהו, מחשש שיאכלו חולין בעזרה:"
	]
	],
	[
	[
	"<b>העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור</b><br> לגמרי, ודלא כב\"ה [ריש פ\"ה]:"
	],
	[
	"<b>שטימא את כולו</b><br> דהכלי מצרף מה שבתוכו מדאורייתא. וי\"א דצירוף מדרבנן. אבל אי\"ל דאף כשאינן תוך כלי רק כשהאפר מונח צבור נטמא הכל, ומשום דאין מונין ראשון ושני בחטאת [פרה פ\"ב מ\"ו] הו\"ל כל גרגרי האפר כגוש אחד, ליתא, דהא דאין מונין בחטאת היינו בכולן בני קבלת טומאה, אבל אפר אמקט\"ו רק מצד מעלה בעלמא:"
	],
	[
	"<b>והגחלים</b><br> דוקא גחלים שמכנים כה\"ג ביו\"כ, שכל הגחלים שחתה אז במחתה מכניסן, אבל גחלים שחותין הכהנים בכל היום, אינן מצטרפין, מדמתפזרין כקב גחלים מהן [כיומא פ\"ד מ\"ד]. ונ\"ל דמיירי שנדחק טבו\"י ונכנס לעזרה אע\"ג שאינו רשאי לכנוס אפילו רק לעזרת נשים, ונגע בהגחלים דביד הכה\"ג להכניסן לק\"ק [ועי' כלים פ\"א מ\"ח]. מיהו הנך כולהו מדגדולה קדושתן שוויינהו כפרת חטאת שאין מונין בה ראשון ושני:"
	],
	[
	"<b>שפסל את כולם</b><br> והוספתו של ר\"ע היא, דאף שאין תוך לכלי מצטרף מה שעליו:"
	],
	[
	"<b>על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן</b><br> כשהיא יתומה:"
	],
	[
	"<b>שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה</b><br> דמפרקן דלעיל משמע דוקא כשנבעלה לבעלה:"
	],
	[
	"<b>על תינוקת שהורהנה באשקלון</b><br> שנתמשכנה ביד עכו\"ם על חוב. [מיהו מלת משכן כולל נמי משכנו בעל כרחו שלא בשעת הלואה *). והרהן הוא כשנתן משכן בשעת הלואתו]:"
	],
	[
	"<b>ורחקוה בני משפחתה</b><br> מלהנשא לכהן, אף דמדעת נתמשכנה, חיישינן שנאנסה:"
	],
	[
	"<b>ועדיה</b><br> שהעידו שהורהנה:"
	],
	[
	"<b>מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה</b><br> רק שהיו פסולי עדות. ולהכי נקט עדיה, ר\"ל שהיו קרוביה:"
	],
	[
	"<b>העיר רבי יהושע ורבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה</b><br> ר\"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל ואינו ניכר, שהמשפחה היא כעיסה בלולה שלא ניכר בה הדברים שנתערבו בה, וא' מהמשפחה נשא אשה ומת:"
	],
	[
	"<b>שהיא כשרה לכהונה</b><br> דהו\"ל ספק ספיקא, ספק שמא בעלה לא היה הספק שנתערב, או ספק שאינו חלל. מיהו בת מהמשפחה, אף דאיכא בה נמי ספק ספיקא, פסולה מדלית לה חזקת כשרות, וביוחסין החמירו:"
	],
	[
	"<b>כשרה לטמא ולטהר</b><br> נ\"ל שזו עדות אחרת היא [כמו שאפר כרה וכו' ריש ביצה]. ור\"ל כשרים ג\"כ להעיד על עצמן שזה טמא ושזה טהור, לעניין ממזר ונתין שפסולים לבוא בקהל, שנתערבו במשפחתן אף ע\"ג שהן קרובים:"
	],
	[
	"<b>לרחק ולקרב</b><br> לעניין פסול כהונה. ולא אמרינן מדחשודין להניח להנשא פסולין במשפחתן, החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה [כי\"ד קי\"ט] דעכ\"פ הבלי נושאין לא נחשדו. ואפשר עוד דמשנתינו לאו לעניין נאמנות קרובים מיירי רק ר\"ל שכל אלמנת עיסה כשירה בין שנתערב בה אלמנת ספק פסול לישראל*) כנתין וממזר, או שנתערב בו ספק פסול לכהונה כחלל:"
	],
	[
	"<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל</b><br> אמר רבן גמליאל, גרסינן, דמסכת עדיות נשנת ביום שהושיבו ראב\"ע בנשיאות [כברכות כ\"ז א'], ושם היה ר\"ג, שהוא נתמנה לנשיא אחר ריב\"ז [ועי' במ\"ש בשלשולי הנשיאים באבות פ\"ב מ\"ח]:"
	],
	[
	"<b>קבלנו עדותכם</b><br> ר\"ל אנו מאמינים עדותכם:"
	],
	[
	"<b>אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינין על כך</b><br> להכשיר אלמנת עיסה לכתחילה:"
	],
	[
	"<b>הכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב</b><br> וקיי\"ל דמשנשאת לא תצא:"
	],
	[
	"<b>על איל קמצא</b><br> מין חגב:"
	],
	[
	"<b>דכן</b><br> ר\"ל שמותר באכילה:"
	],
	[
	"<b>ועל משקה בית מטבחייא</b><br> דם ומים שבבית מטבחייא שבעזרה:"
	],
	[
	"<b>דאינון דכיין</b><br> י\"א דר\"ל דאינן מקבלין טומאה, מדטומאתן רק מדרבנן, במקדש לא גזרו. וי\"א דר\"ל שאינן מכשירין דבר אחר לקבל טומאה, אבל הן עצמן מקבלין טומאה מדאורייתא. מיהו י\"א דגם שיטמאו לאוכלין אחרים נמי דאורייתא:"
	],
	[
	"<b>ודיקרב במיתא מסתאב</b><br> ר\"ל דוקא בוודאי נגע במת. אבל ספק אם נגע בטומאה, אפילו בטומאת מת, אם בר\"ה יעמידנו על חזקתו וטהור וקודם עדותו אמרו, הלכה ואין מורין כן:"
	],
	[
	"<b>וקרו ליה יוסי שריא</b><br> מדהתיר ג' דברים שנהגו בהן איסור:"
	],
	[
	"<b>שמשיאים האשה על פי עד אחד</b><br> [שלהי יבמות] בהעיד לה ע\"א שמת בעלה:"
	],
	[
	"<b>העיד רבי יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים</b><br> שהם טמאים ה\"ג בגמ'. ונ\"ל שאין זה הדין שהעיד עליו אלא ה\"ק שפעם א' מצאו עצמות שהן טמאים. דהיינו שניכר שהן עצמות מת, בדיר העצים, והעיד הוא שאמרו חכמים וכו':"
	],
	[
	"<b>אמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור</b><br> אעפ\"י שמצאום טמונים שם בכמה מקומות, אפ\"ה א\"צ לחפש אחר קברים אחרים, רק ילקטו הנמצאים, והמקום ישאר בטהרה. וזה משום כבוד עיר הקודש שלא יחזיקוה בטומאה. גם טהרו האדם והכלים שם, אף שאפשר שנגעו בטומאה, עזרה ר\"ה היא, וכל ספק טומאה בר\"ה טהור:"
	],
	[
	"<b>אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל</b><br> כשעלו מבבל:"
	],
	[
	"<b>עושים קלעים</b><br> [אומהענגע]:"
	],
	[
	"<b>להיכל</b><br> במקום כותלים. אף שאין דינן כמחיצה, מדהו\"ל מחיצה תלויה [כעירובין דט\"ז ב']. [ואת\"ל היה להם לעשות הקלעים מגיעות לארץ דשפיר נקראות מחיצה. ואי\"ל עכ\"פ מתנדנדות ברוח, יכל כה\"ג אינה מחיצה [כסוכה דכ\"ד ב']. עכ\"פ היה להם לתקען בארץ ביתידות, כמו שהיה באהל מועד [כרש\"י תרומה כ\"ז פי\"ט]. י\"ל דעכ\"פ לא גרע מסוכה בכה\"ג דאין עושין מחיצות מיריעות פשתן אף שקשרן היטב שמא יתנתקו [כא\"ח תר\"ל ס\"י], מכ\"ש הכא דיש לן למיחש, דבכה\"ג יפסלו כל הקרבנות שהקריבו, ובמדבר שאני דע\"פ הדיבור היה שאמר הקב\"ה ועשו לי מקדש]:"
	],
	[
	"<b>וקלעים לעזרות</b><br> כדמסיק אליבא דר' יהושע, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה, וקדשה לעתיד לבוא. ואפ\"ה ס\"ל דעשו קלעים לצניעותא בעלמא [כמגילה ד\"י ע\"א]:"
	],
	[
	"<b>אלא שבהיכל בונים מבחוץ</b><br> מחוץ לקלעים, שלא יזונו עיניהם מהקודש:"
	],
	[
	"<b>ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים</b><br> ר\"ל חומת העזרה [ונקט לישנא דקרא סוף תרומה קלעי החצר סביב]:"
	],
	[
	"<b>קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה</b><br> חומת ירושלים:"
	],
	[
	"<b>שקדושה ראשונה</b><br> שקידשה שלמה:"
	],
	[
	"<b>קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא</b><br> וקיי\"ל דקדושת א\"י לענין מעשר ושביעית דוקא אותה הארץ שנתן להם כורש, והחזיקו בה עולי גולה, חייבת גם השתא במעשר מדאורייתא, דמדלא התנבא נביא בפירוש שיחזרו עכו\"ם ויטלוה מהן, לא אתא כיבוש עכו\"ם ומבטל חזקה דידן. אבל מה שכבשו עולי גולה אח\"כ, פטור מדאורייתא ממעשרות, דאתא כיבוש עכו\"ם ומבטל כיבוש ישראל:"
	],
	[
	"<b>שאין אליהו בא לטמא ולטהר</b><br> להממזרים ונתינים שנתערבו בהמשפחות ולטהר עי\"ז המשפחה שנתערבה בהן שהחזיקוה בספק פסול. וכן צריך לפרש לרחק ולקרב דה\"ק משפחה שנתערב בה פסול חששו לפסול כל המשפחה, אין אליהו בא לפרוט את הפסול כדי לקרב ולטהר עי\"ז הספקיים. [כך נ\"ל דאל\"כ למה לא יקרב אותן שחשבו שהן פסולין בטעות אף שלא נפסלו ביד חזקה רק בטעות, ואפשר י\"ל דדוקא במרוחקין בזרוע, שהן עצמן ידעו כשרותן יהיו נזהרין מלהנשא לפסולין, לאפוקי במרוחקין בטעות, ודאי לא נזהרו מלהתערב בפסולין ודאין]:"
	],
	[
	"<b>לרחק ולקרב</b><br> להחללים שנתערבו בהכהנים:"
	],
	[
	"<b>אלא לרחק המקורבין בזרוע</b><br> אותן שמפורסם כסולן, והתערבו ביד חזקה:"
	],
	[
	"<b>משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע</b><br> גבר אלם היה, ובכח המלך פסלן:"
	],
	[
	"<b>ועוד אחרת היתה שם</b><br> שהיתה פסולה, והעלים תנא שמה, מדחס על כבוד הבריות. אבל לא חשש, שיכשלו בה המשפחות, מדהיתה מפורסמת [ומלבד זה אין כאן המקום להודיע פסלותן, רק לדוגמא נקטן, וכדקאמר, כגון אלו וכו']:"
	],
	[
	"<b>וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו</b><br> שפסלותן וכשרותן ידוע:"
	],
	[
	"<b>אבל לא לרחק</b><br> אפילו הידועים בפסול כשנתערבו ישתוק:"
	],
	[
	"<b>רבי שמעון אומר להשוות המחלוקת</b><br> שבין החכמים:"
	],
	[
	"<b>אלא לעשות שלום בעולם</b><br> בין איש לחביר ו:"
	],
	[
	"<b>הנני שולח לכם את אליהו הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם</b><br> דלת\"ק, אבות ובנים לעניין יוחסין קאמר, שישגיחו האבות על הבנים שלא יתערבו בפסולין בשוגג, והבנים ישגיחו על כבוד אבותיהן, ולא יתערבו בפסולין במזיד. ולר\"ש, אבות היינו חכמים, ובנים הם התלמידים, שלא יהיה ביניהן מחלוקת. ולחכמים, אבות היינו המושלים ורודים על חבריהם, ובנים היינו הנכבשים והנעלבים, דלפעמים זה גרם ולפעמים האחר גרם המחלוקת שביניהן. ולעתיד ישיב הקב\"ה לב האבות הנ\"ל, דהיינו המנהיגים הרודים בעם, על הבנים לנהלן ברחמים, ולב בנים הנ\"ל, דהיינו העם הנכבשים, על אבותם לכבד למנהיגיהם, ויתיחדו רבבות לבבות, בלהבות הבהבות, ובאהבות נשגבות, נפש הבנים והאבות, לאחדותו ית' נצבות נקרבות, כי מאור אחד משולבות מחוצבות, אמן."
	]
	]
	],
	"versions": [
	[
	"Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
	"https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
	]
	],
	"heTitle": "יכין עדיות",
	"categories": [
	"Mishnah",
	"Acharonim on Mishnah",
	"Yachin",
	"Seder Nezikin"
	],
	"sectionNames": [
	"Chapter",
	"Seif",
	"Comment"
	]
	}