json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Bava Kamma",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה בבא קמא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            "ארבעה אבות נזיקים. השור. והבור. והמבעה. וההבער. לא הרי השור. כהרי המבעה. ולא הרי המבעה כהרי השור. ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים. כהרי האש שאין בו רוח חיים. ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק. כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק. ושמירתן עליך. וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ: ",
            "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו. הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומין כהכשר כל נזקו. נכסים שאין בהן מעילה. נכסים של בני ברית. נכסים המיוחדים ובכל מקום חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק. וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ: ",
            "שום כסף. ושוה כסף. בפני בית דין. ועל פי עדים בני חורין. בני ברית. והנשים בכלל הנזק. והניזק והמזיק בתשלומין: ",
            "חמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת. לא ליגח. ולא ליגוף. ולא לשוך. ולא לרבוץ. ולא לבעוט. השן מועדת לאכול את הראוי לה. הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה. ושור המועד. ושור המזיק ברשות הניזק. והאדם. הזאב. והארי. והדוב. והנמר. והברדלס. והנחש. הרי אלו מועדין. רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין. והנחש מועד לעולם. מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה: "
        ],
        [
            "כיצד הרגל מועדת. לשבר בדרך הלוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. היתה מבעטת. או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק. דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו. על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו. או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק: ",
            "כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה. הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות. אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק. במה דברים אמורים ברשות הניזק. אבל ברשות הרבים פטור. אם נהנית משלם מה שנהנית. כיצד משלם מה שנהנית. אכלה מתוך הרחבה משלם מה שנהנית. מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה. מפתח החנות משלם מה שנהנית. מתוך החנות משלם מה שהזיקה: ",
            "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים. משלם נזק שלם מפני שהן מועדין. הכלב שנטל חררה והלך לגדיש. אכל החררה. והדליק הגדיש. על החררה משלם נזק שלם. ועל הגדיש משלם חצי נזק: ",
            "איזה הוא תם ואיזה הוא מועד. מועד כל שהעידו בו שלשה ימים. ותם משיחזור בו שלשה ימים. דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים. ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח: ",
            "שור המזיק ברשות הניזק כיצד. נגח. נגף. נשך. רבץ. בעט. ברשות הרבים משלם חצי נזק. ברשות הניזק. רבי טרפון אומר נזק שלם. וחכמים אומרים חצי נזק. אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור. החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם. מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק. אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן. מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק: ",
            "אדם מועד לעולם. בין שוגג בין מזיד. בין ער בין ישן. סימא את עין חברו ושבר את הכלים משלם נזק שלם: "
        ],
        [
            "המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור. ואם הוזק בה. בעל החבית חייב בנזקו. נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב. רבי יהודה אומר במתכוין חייב. באינו מתכוין פטור: ",
            "השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו. המצניע את הקוץ ואת הזכוכית. והגודר את גדרו בקוצים. וגדר שנפל לרשות הרבים. והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן: ",
            "המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים. והוזק בהן אחר. חייב בנזקו. וכל הקודם בהן זכה. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו. חייבין לשלם. וכל הקודם בהן זכה. ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו: ",
            "שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה. ונתקל הראשון ונפל. ונתקל השני בראשון. הראשון חייב בנזקי שני: ",
            "זה בא בחביתו וזה בא בקורתו. נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור. שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון. נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה. ואם עמד בעל הקורה חייב. ואם אמר לבעל החבית עמוד פטור. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון. נשברה חבית בקורה חייב. ואם עמד בעל חבית פטור. ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב. וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו: ",
            "שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים. אחד רץ ואחד מהלך. או שהיו שניהם רצים. והזיקו זה את זה. שניהם פטורין: ",
            "המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים. ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד. ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר. חייב: ",
            "שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק. שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם. אחד תם. ואחד מועד. מועד בתם משלם במותר נזק שלם. תם במועד משלם במותר חצי נזק. וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמים במותר נזק שלם. אדם במועד. ומועד באדם. משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם באדם. אדם בתם משלם במותר נזק שלם. תם באדם משלם במותר חצי נזק. רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם: ",
            "שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום. נוטל את השור. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום. אמר רבי מאיר על זה נאמר (שמות כא, לה) ומכרו את השור החי וחצו את כספו. אמר לו רבי יהודה וכן הלכה. קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ולא קיימת וגם את המת יחצון. ואיזה. זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז. שזה נוטל חצי החי וחצי המת. וזה נוטל חצי החי וחצי המת: ",
            "יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו. פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו. שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב. שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור. והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב. שורו שחבל באביו ואמו חייב. והוא שחבל באביו ואמו פטור. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור. מפני שהוא מתחייב בנפשו: ",
            "שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק. זה אומר שורך הזיק. וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה. המוציא מחבירו עליו הראיה. היו שנים רודפים אחר אחד. זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין. אם היו שניהן של איש אחד שניהן חייבים. היה אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק. והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק. אחד תם ואחד מועד. הניזק אומר מועד הזיק. והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק. המוציא מחברו עליו הראיה. היו הניזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן. והמזיקים שנים אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן. ומזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן. אחד תם ואחד מועד. הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן. והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן. המוציא מחברו עליו הראיה: "
        ],
        [
            "שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם. ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו. ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו. והאחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה. ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב: ",
            "שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה. מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. את שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני רבי יהודה הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחול. אמר להם לשבתות משלם נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק. אימתי הוא תם. משיחזור בו שלשה ימי שבתות: ",
            "שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור. שנאמר (שמות כא, לה) שור רעהו ולא שור של הקדש. שור של ישראל שנגח לשור של עוכד כוכבים פטור. ושל עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם: ",
            "שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב. ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור. שור של חרש שוטה וקטן שנגח. בית דין מעמידין להן אפוטרופוס. ומעידין להן בפני אפוטרופוס. נתפקח החרש. נשתפה השוטה. והגדיל הקטן. חזר לתמותו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר (שמות כא, כח) כי יגח ולא שיגיחוהו: ",
            "שור שנגח את האדם ומת. מועד משלם כופר. ותם פטור מן הכופר. וזה וזה חייבים מיתה. וכן בבן וכן בבת. נגח עבד או אמה. נותן שלשים סלעים. בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד: ",
            "שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם. נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעובד כוכבים והרג בן ישראל. לנפלים והרג בן קיימא פטור: ",
            "שור האשה. שור היתומים שור האפוטרופוס. שור המדבר. שור ההקדש. שור הגר שמת ואין לו יורשים הרי אלו חייבים מיתה. רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורים מן המיתה. לפי שאין להם בעלים: ",
            "שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש. שחטו. בשרו אסור. ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש. ואם שחטו. בשרו מותר: ",
            "מסרו לשומר חנם. ולשואל. לנושא שכר. ולשוכר. נכנסו תחת הבעלים. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי. ויצא והזיק. אחד תם ואחד מועד חייב. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר תם חייב. ומועד פטור. שנאמר (שמות כא, לו) ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין: "
        ],
        [
            "שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. אם משנגחה ילדה. משלם חצי נזק לפרה. ורביע נזק לולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. אם משנגחה ילדה. משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד: ",
            "הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן. בעל הקדרות חייב. ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב. הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב: ",
            "הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות. ונגחו שורו של בעל הבית. או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא שורו של בעל הבית חייב. נפל לבורו והבאיש מימיו חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור: ",
            "שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות. ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. כיצד משלם דמי ולדות. שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל. ואם אין לה בעל נותן ליורשיו. היתה שפחה ונשתחררה. או גיורת פטור: ",
            "החופר בור ברשות היחיד. ופתחו לרשות הרבים. או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד. ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר. חייב. החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור. שיח. ומערה. חריצין. ונעיצין. חייב. אם כן למה נאמר בור. מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. ואם הוזק בו חייב: ",
            "בור של שני שותפין. עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב. כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו. השני חייב. כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. נפל לפניו מקול הכרייה חייב. לאחריו מקול הכרייה פטור. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו. חמור וכליו ונתקרעו. חייב על הבהמה ופטור על הכלים. נפל לתוכו שור חרש. שוטה. וקטן. חייב. בן או בת עבד או אמה פטור: ",
            "אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור. ולהפרשת הר סיני. ולתשלומי כפל. ולהשבת אבידה. לפריקה. לחסימה. לכלאים. ולשבת. וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה: "
        ],
        [
            "הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור. לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב. נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור. הוציאוה לסטים. לסטים חייבים: ",
            "הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן. ויצאה והזיקה חייב. מסרה לרועה נכנס רועה תחתיו. נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה. כיצד משלמת מה שהזיקה. שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה. אם סאתים סאתים: ",
            "המגדיש בתוך שדה של חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור. ואם הוזקה בהן. בעל הגדיש חייב. ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב: ",
            "השולח את הבערה ביד חרש. שוטה וקטן. פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. שלח ביד פקח הפקח חייב. אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים. המביא את העצים חייב. אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור. המביא את האור חייב. בא אחר וליבה המלבה חייב. ליבתה הרוח כולן פטורין. השולח את הבערה ואכלה עצים. או אבנים. או עפר. חייב. שנאמר (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה. עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות. או דרך הרבים או נהר פטור. המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה. רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור. רבי אליעזר אומר ששה עשר אמות כדרך רשות הרבים. רבי עקיבא אומר חמשים אמה. רבי שמעון אומר (שמות כב, ה) שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה: ",
            "המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו רבי יהודה אומר ישלם מה שבתוכו. וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטין. או של שעורים. היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב. עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור. ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכו. שכן דרך בני אדם להניח בבתים: ",
            "גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב. גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים. ונכנס פשתנו לתוך החנות. ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה. בעל הגמל חייב. הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב. רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור: "
        ],
        [
            "מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה. שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים. ובין בדבר שאין בו רוח חיים. ומדת תשלומי ארבעה וחמשה. אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. שנאמר (שמות כא, לז) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו'. אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב. משלם תשלומי ארבעה וחמשה: ",
            "גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ומכר בשבת. גנב ומכר לעבודה זרה. גנב וטבח ביום הכפורים גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו. גנב וטבח ואחר כך הקדיש. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח לרפואה או לכלבים. השוחט ונמצא טרפה. השוחט חולין בעזרה. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי שמעון פוטר בשני אלו: ",
            "גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין הכל. גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים. אלו ואלו נמצאו זוממין. הראשונים משלמין תשלומי כפל. והאחרונים משלמין תשלומי שלשה. נמצאו אחרונים זוממין. הוא משלם תשלומי כפל. והן משלמין תשלומי שלשה. אחד מן האחרונים זומם. בטל העדות שניה. אחד מן הראשונים זומם. בטלה כל העדות. שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה: ",
            "גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד. או על פי עצמו. משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח בשבת. גנב וטבח לעבודה זרה. גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר. גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר. משלם תשלומי כפל. ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה. שאין חייב באחריותם פטור: ",
            "מכרו חוץ מאחד ממאה שבו. או שהיתה לו בו שותפות. השוחט ונתנבלה בידו. הנוחר והמעקר. משלם תשלומי כפל. ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ברשות הבעלים. וטבח ומכר חוץ מרשותם. או שגנב חוץ מרשותם. וטבח ומכר ברשותם. או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אבל גנב וטבח ומכר ברשותם. פטור: ",
            "היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים. פטור. הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב. נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו. לשומר חנם. ולשואל. לנושא שכר ולשוכר. והיה מושכו ומת ברשות הבעלים. פטור. הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת. חייב: ",
            "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא. ובמדברות שבארץ ישראל. אין מגדלין תרנגולים בירושלם מפני הקדשים. ולא כהנים בארץ ישראל. מפני הטהרות. אין מגדלין חזירים בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישבים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס: "
        ],
        [
            "החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים. בנזק. בצער. ברפוי. בשבת. ובבשת. בנזק כיצד. סימא את עינו. קטע את ידו. שיבר את רגלו. רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה. וכמה הוא יפה. צער. כואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה. אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך. רפוי. הכהו חייב לרפאותו. עלו בו צמחים. אם מחמת המכה. חייב. שלא מחמת המכה. פטור. חייתה ונסתרה. חייתה ונסתרה. חייב לרפאותו. חייתה כל צרכה. אינו חייב לרפאותו. שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין. שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. בשת הכל לפי המבייש והמתבייש. המבייש את הערום. המבייש את הסומא. והמבייש את הישן. חייב. וישן שבייש פטור. נפל מן הגג והזיק ובייש. חייב על הנזק. ופטור על הבושת. שנאמר (דברים כה, יא) ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין: ",
            "זה חומר באדם מבשור. שהאדם משלם נזק. צער. רפוי. שבת. ובשת. ומשלם דמי ולדות. ושור אינו משלם אלא נזק. ופטור מדמי ולדות: ",
            "המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה. וחובל בחבירו ביום הכפורים. חייב בכולן. החובל בעבד עברי. חייב בכולן. חוץ מן השבת. בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן. רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת: ",
            "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה. החובל בהן חייב. והם שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה. החובל בהן חייב. והם שחבלו באחרים פטורין. אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה. נשתחרר העבד. חייבין לשלם: ",
            "המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה. והחובל בחברו בשבת. פטור מכולן. מפני שהוא נדון בנפשו. והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן: ",
            "התוקע לחבירו נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי. מנה. סטרו. נותן לו מאתים זוז. לאחר ידו. נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו. תלש בשערו. רקק והגיע בו רוקו. העביר טליתו ממנו. פרע ראש האשה בשוק. נותן ארבע מאות זוז. זה הכלל הכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב. ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק. באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי תן לי זמן. ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן. גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו. רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו. לא אמרת כלום. החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. אחרים שחבלו בו חייבין. והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור. אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים: ",
            "אף על פי שהוא נותן לו. אין נמחל לו עד שיבקש ממנו. שנאמר (בראשית כ, ז) ועתה השב אשת וגומר. ומנין שלא יהא המוחל אכזרי. שנאמר (בראשית כ, יז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר. האומר סמא את עיני. קטע את ידי. שבר את רגלי. חייב. על מנת לפטור חייב. קרע את כסותי. שבר את כדי. חייב. על מנת לפטור. פטור. עשה כן לאיש פלוני. על מנת לפטור. חייב. בין בגופו בין בממונו: "
        ],
        [
            "הגוזל עצים ועשאן כלים. צמר. ועשאן בגדים. משלם כשעת הגזלה. גזל פרה מעוברת וילדה. רחל טעונה וגזזה. משלם דמי פרה העומדת לילד. דמי רחל העומדת ליגזז. גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה. רחל ונטענה אצלו וגזזה. משלם כשעת הגזלה. זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה: ",
            "גזל בהמה והזקינה. עבדים והזקינו. משלם כשעת הגזלה. רבי מאיר אומר. בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. גזל מטבע ונסדק. פירות והרקיבו. יין והחמיץ. משלם כשעת הגזלה. מטבע ונפסל. תרומה ונטמאת. חמץ ועבר עליו הפסח. בהמה ונעבדה בה עבירה. או שנפסלה מעל גבי המזבח. או שהיתה יוצאת ליסקל. אומר לו הרי שלך לפניך: ",
            "נתן לאומנין לתקן וקילקלו. חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל. חייב לשלם. והבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל. ושבר את האבנים. או שהזיק. חייב לשלם. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר. פטור. ואם מחמת המכה. חייב: ",
            "הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו. צבעו כאור אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתירה על השבח. נותן לו את השבח. לצבוע לו אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום. רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו. רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה. נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתר על השבח. נותן לו את השבח: ",
            "הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו. יוליכנו אחריו אפילו למדי. לא יתן לא לבנו. ולא לשלוחו. אבל נותן לשליח בית דין. ואם מת יחזיר ליורשיו: ",
            "נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. מחל לו על הקרן. ולא מחל לו על החומש. מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן. אינו צריך לילך אחריו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן. מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן. מחל לו על זה ועל זה. חוץ משוה פרוטה בקרן. צריך לילך אחריו: ",
            "נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש. הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר (ויקרא ה, כא) בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר. הרי זה משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני אמר לו אבד. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידים אותו שאכלו. משלם קרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם: ",
            "היכן פקדוני אמר לו נגנב. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו. משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם: ",
            "הגוזל את אביו ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לבניו. או לאחיו. ואם אינו רוצה או שאין לו. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים: ",
            "האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי. אם מת יירשנו. בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו. ויחזיר לבניו או לאחיו. ואם אין לו. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים: ",
            "הגוזל את הגר ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. שנאמר (במדבר ה, ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת. הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה: ",
            "נתן הכסף לאנשי משמר ומת. אין היורשים יכולין להוציא מידם. שנאמר (במדבר ה, י) איש אשר יתן לכהן לו יהיה. נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה. יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה. ואם לא. יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא. הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש. אין החומש מעכב: "
        ],
        [
            "הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם. ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. אין פורטין לא מתיבת המוכסין. ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה. אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק: \n",
            "נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר. גזלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת. הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן. המציל מן הנהר. או מן הגייס. או מן הלסטים. אם נתיאשו הבעלים. הרי אלו שלו. וכן נחיל של דבורים. אם נתיאשו הבעלים. הרי אלו שלו. אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו. ואם הזיק משלם מה שהזיק. אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים. רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר. אף קוצץ ונותן את הדמים: \n",
            "המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר. ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול. ואם לאו לא כל הימנו. שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו: \n",
            "זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש. נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו. אין לו אלא שכרו. ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי. חייב ליתן לו. שטף נהר חמורו וחמור חבירו. שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים. הניח זה את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו. ואם אמר לו אני אציל את שלך. ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו: \n",
            "הגוזל שדה מחבירו. ונטלוהו מסיקין. אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך. ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר. שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך: \n",
            "הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד לו בישוב. לא יחזיר לו במדבר. על מנת לצאת במדבר. יחזיר לו במדבר: \n",
            "האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי. ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך. חייב לשלם. אבל אם אמר לו איני יודע אם גזלתיך. אם הלויתני. אם הפקדת אצלי. פטור מלשלם: \n",
            "הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת. או נגנב. חייב באחריותו. לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור: \n",
            "אין לוקחים מן הרועים צמר. וחלב. וגדיים. ולא משומרי פירות. עצים ופירות. אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל. ועגלים בשרון. וכולן שאמרו להטמין אסור. ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום: \n",
            "מוכין שהכובס מוציא. הרי אלו שלו. ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית. הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו. יתר מכן הרי אלו של בעל הבית. אם היה השחור על גבי הלבן נוטל את הכל והן שלו. החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו. ומטלית שהיא שלש על שלש. הרי אלו של בעל הבית. מה שהחרש מוציא במעצד. הרי אלו שלו. ובכשיל. של בעל הבית. ואם היה עושה אצל בעל הבית. אף הנסרות של בעל הבית: \n\n"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}