6520aef0ac934c396b5f9d9c87d35b7019e5f998267a8f6ab34fa57b4abb87b0

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Deux maisons, appartenant chacune à deux individus différents, sont ouvertes dans une cour commune; si les deux individus, qui sont associés entre eux pour la cour, veulent la partager en deux cours, et faire entre celles-ci un mur de séparation, ils bâtissent ce mur au milieu (de sorte que si l’on en partage l’épaisseur en deux moitiés égales, une moitié se trouvera dans la part de l’un des associés, et l’autre dans la part du second propriétaire). S’ils ne sont pas d’accord entre eux pour l’emploi des matériaux nécessaires au mur, celui qui veut suivre l’usage du pays<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Baba Metsia 7,1).</i> peut forcer son associé de s’y conformer, soit qu’on bâtisse d’ordinaire ces genres de mur en pierres brutes, soit qu’on les fasse en pierres taillées, soit en lattes ou traverses<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ou, selon l'explication de certains commentateurs, il s'agit de demi-briques, n'ayant qu'un palme et demi d'épaisseur.</i>, soit en briques ordinaires (à 3 palmes). Si l’on bâtit le mur en pierres brutes, on le fait d’une épaisseur de 6 palmes, trois pour chacun des associés; si on le bâtit en pierres taillées, on le fait d’une épaisseur de 5 palmes, 2 pour chacun; si on le bâtit en demi-briques, l’épaisseur du mur sera de 4 palmes, 2 pour chacun; enfin si on le bâtit en briques ordinaires, l’épaisseur du mur sera de 3 palmes, ou un et demi pour chacun. Comme chacun des associés donne la moitié des matériaux du mur et la moitié de la place qu’il occupe, si le mur s’écroule, sa place et ses pierres sont partagées en parties égales par les associés.",
+            "Il en est de même d’un jardin commun à 2 individus, qui veulent faire le partage; dans les pays où il est d’usage de séparer les jardins l’un de l’autre par une haie, chacun des associés peut forcer l’autre de donner la moitié de la place et des matériaux nécessaires pour la haie. Il n’en est pas ainsi, si c’est un champ que les associés partagent<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Voir ci-après, 7, 5.</i>; d’ordinaire, ce n’est pas l’usage de séparer les champs par une haie. Si donc l’un des associés veut faire la haie, il ne peut pas forcer l’autre d’y contribuer, mais il peut la faire sur le terrain qui lui appartient, et faire un signe pour qu’on sache que lui seul l’a faite; aussi, quand cette haie s’écroulera, on saura que la place et les pierres lui appartiennent. Si les deux associés veulent faire ensemble la haie, ils la font moitié sur le terrain de l’un et moitié sur le terrain de l’autre, et chacun donne la moitié des matériaux; ils font alors des marques des deux côtés<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> On saura ainsi qu'ils ont tous deux contribué à la construction.</i>; si donc la haie s’écroule, la place et les pierres sont partagées entre les deux associés.",
+            "Si A a acheté les champs situés des 3 côtés du champ de B et s’il a construit une haie de ces 3 côtés pour séparer ces champs de celui de B, celui-ci n’est pas obligé de donner sa part des dépenses<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> B. n'en profite pas beaucoup, puisque son champ reste ouvert du 4e côté.</i>. R. Yossé dit: si B est allé ensuite faire une haie du 4e côté de son champ, il doit contribuer aux dépenses totales (des 3 autres côtés).",
+            "Si le mur d’une cour (qui sépare la partie appartenant à un individu de celle qui appartient à un autre) s’est écroulée, l’un peut forcer l’autre de le rebâtir jusqu’à une hauteur de 4 coudées<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Un mur de cette hauteur, dit Rashi, met le voisin suffisamment à l'abri de l'ennui d'être vu par autrui dans sa propre cour.</i>. Si ce mur était reconstruit, l’un des voisins dit qu’il l’a reconstruit de sa bourse, que l’autre n’a pas voulu y contribuer, et qu’il réclame par conséquent la moitié des dépenses, tandis que l’autre dit avoir donné sa part; dans ce cas, l’autre est acquitté, à moins que le premier n’appuie sa réclamation de preuves. Si l’un des voisins qui reconstruit un mur écroulé (pouvant se contenter de lui donner une hauteur de 4 coudées) l’élève plus haut, l’autre n’est pas obligé de donner la moitié des dépenses qu’il a faites pour augmenter la hauteur. Si l’autre a construit à côté un autre mur (de la même hauteur, pour faire un plafond d’un mur à l’autre), quoique le plafond ne soit pas encore construit, il doit payer la moitié des dépenses, même de celles que le premier a faites pour augmenter la hauteur du mur au delà de 4 coudées; car en construisant le deuxième mur à la même hauteur, il a prouvé être content de ce que l’autre a augmenté la hauteur du premier mur. Si après avoir construit le second mur, l’autre réclame la moitié des dépenses faites pour augmenter la hauteur du premier, il est condamné à le payer; car on ne le croit pas s’il prétend avoir payé, puisque d’ordinaire on ne paie pas dans un cas pareil<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Au cas où le défendeur n'est nullement obligé de dédommager le demandeur quand le dommage est fait, comme au présent cas, il n'était pas obligé de rembourser la moitié des dépenses.</i>, à moins de prouver par témoins avoir payé.",
+            "Si une cour appartient à plusieurs individus qui y ont leurs maisons, ces individus peuvent forcer chacun d’entre eux de donner sa part pour contribuer à la construction de la loge du gardien et de la porte de la cour. R. Simon b. Gamliel dit: toutes les cours n’ont pas besoin de loge (par conséquent, celui qui habite dans une cour où cette loge est inutile, ne peut pas être forcé d’y contribuer). On peut forcer les habitants d’une ville de contribuer à la construction des fortifications de la ville, avec poterne et clôture. R. Simon b. Gamliel dit: toutes les villes n’en ont pas besoin (par conséquent, les habitants des villes qui n’en ont pas besoin, ne peuvent pas être tenus d’y contribuer). Combien de temps doit on avoir séjourné dans une ville, pour être considéré comme un habitant de la ville, devant participer aux charges et aux droits des habitants? Douze mois. Si un individu achète une maison dans la ville, il est de suite considéré comme un habitant de cette ville.",
+            "On ne peut partager une cour (l’un ne peut pas forcer l’autre de la partager) que si, après le partage, les deux associés se trouvent avoir chacun une cour d’au moins 4 coudées; pour un champ, il faut qu’il reste à chacun une étendue de terrain qui produise neuf Kab. R. Juda exige neuf demi Kabs pour chacun<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> La moitié.</i>. Pour un jardin, il faut qu’il reste à chacun une étendue qui produise la moitié d’un Kab. R. aqiba dit: ce sera un quart de Kab. Quant aux palais, triclinium et murus (tourelle), aux colombiers, aux vêtements, aux bains, aux pressoirs aux champs pourvus d’une source d’eau, il faut qu’il y ait pour chacun une partie suffisante à son usage. En règle générale: si l’objet doit conserver après le partage son nom, on peut le partager (un associé peut contraindre l’autre d’en faire le partage); mais si après le partage l’objet ne peut plus conserver son nom (p. ex. un vêtement qui après le partage ne sera plus qu’une étoffe), on ne le partage pas. Tout ce qui précède s’applique au cas où l’un veut le partage, et l’autre ne le veut pas; mais si les associés veulent le partage, on peut toujours partager l’objet, si petit qu’il soit. Si deux individus possèdent ensemble un des livres saints (de la Bible), ils ne devront pas le partager, quand même ils le veulent d’un commun accord."
+        ],
+        [
+            "Il ne faut pas creuser un puits, ni une fosse, ni une grotte, ni un canal, ni une pièce d’eau pour le blanchissage près du puits etc. d’un autre individu<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> On affaiblit ainsi les parois de la construction voisine.</i>, à moins de l’établir à la distance minimum de trois palmes du mur voisin, ou d’enduire de chaux les parois de ce que l’on creuse. Le reste des olives pressées dans le pressoir, le fumier, le sel, la chaux, les pierres rocheuses, ne doivent pas être placés près du mur d’un autre individu, à moins qu’il soit à la distance de 3 palmes, ou que le mur (en briques) ne soit enduit de chaux. Les semences, la charrue et les urines ne doivent pas être portées près du mur d’un autre individu; il faut les en éloigner d’au moins 3 palmes. Il faut en éloigner la meule, à la distance de 3 palmes de la meule inférieure, ce qui fait quatre de la meule supérieure. Il faut aussi éloigner (d’un mur d’un autre individu) le four à la distance de 3 palmes de la cavité, du piédestal, soit à 4 palmes de l’extrémité de l’embouchure<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: de la lèvre.</i>.",
+            "Il ne faut pas ériger un four dans la maison<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Le feu qui y brûle peut allumer la charpente de la maison.</i>, à moins qu’il y ait entre le four et le plafond un intervalle libre de 4 coudées<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cet écart suffit comme préservatif.</i>. Si l’un veut mettre le four à l’étage supérieur, il faut que le plancher au-dessous du four soit couvert d’un enduit de 3 palmes d’épaisseur<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Sans compter, ajoute le commentaire, qu'au-dessus du four il devra rester un espace libre de 4 coudées, qui le sépare du toit.</i>. Si un petit fourneau est placé à l’étage supérieur, il suffit que le plancher de soutien soit couvert d’un enduit de l’épaisseur d’un palme. Quoiqu’on ait observé toutes ces mesures, si l’on a causé un incendie, on doit payer le dommage. R. Simon dit: on n’a prescrit ces mesures que pour acquitter de tout dommage ultérieur celui qui les observe.",
+            "Il ne faut pas ouvrir une boutique de boulangerie ou de teinturerie, ni une étable, sous le grenier d’un autre individu. Le voisinage d’une boutique de boulangerie ou de teinturerie ne cause pas de dommage au vin, mais une étable est nuisible<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> \"A cause de l'odeur; aussi, faut-il éloigner l'étable du vin de son voisin.\"</i>. Si un individu veut ouvrir une boutique dans la cour, le voisin peut l’empêcher, en disant: “je ne pourrai pas dormir par le bruit de ceux qui entreront dans ta boutique et qui en sortiront”. Mais il peut y confectionner des objets pour les vendre dans la rue, et le voisin ne peut pas l’empêcher, sous prétexte de ne pouvoir pas dormir par le bruit du marteau, ou par celui de la meule, ou par celui des enfants.",
+            "Si un individu avait un mur près de celui de son voisin<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Si les 2 murs se joignent en angle droit, ou sont disposés en forme de DELTA, dit le commentaire.</i>, il ne peut pas élever un second mur s’appuyant aussi contre celui du voisin (sans la permission du voisin), à moins de laisser entre ces deux murs parallèles un intervalle de 4 coudées<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Pour donner au mur de la solidité, il est bon de laisser autour de lui un espace libre.</i>. Si un individu veut élever près des fenêtres de son voisin un mur qui doit être plus haut que ces fenêtres, il devra l’élever jusqu’à 4 coudées au-dessus des fenêtres; si le mur doit être bas, l’homme devra l’abaisser jusqu’à 4 coudées au-dessous (pour qu’il ne puisse pas voir, à travers les fenêtres, ce qui se passe chez son voisin). Si le mur doit être vis-à-vis des fenêtres, il faut l’en éloigner à la distance de 4 coudées (pour ne pas empêcher la lumière d’entrer par les fenêtres).",
+            "Si un individu veut placer une échelle sur le mur qui sépare sa cour de celle de son voisin, et si son voisin a près de là un colombier, il doit éloigner son échelle du colombier à la distance de 4 coudées, pour que la martre<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Rashi a le mot (vieux français) Martrena.</i> ne puisse monter sur l’échelle et tuer les pigeons. Si l’on veut construire un mur près de la gouttière qui se trouve sur le mur de son voisin, il faut l’en éloigner à la distance de 4 aunes, pour que le voisin ait un espace libre de quoi y placer une échelle, quand il veut monter sur le mur (et nettoyage la gouttière, qui est souvent bouchée, ce qui empêche l’écoulement de l’eau). Un colombier doit être éloigné de la ville<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Baba Qama 7, 10.</i> à la distance de 50 coudées (pour que les pigeons ne mangent pas dans les champs des autres); il ne faut pas placer un colombier chez soi, si l’on ne possède pas de tous les côtés du colombier un tel espace. R. Juda dit: il faut un espace égal à un champ qui produit 4 kour; c’est l’espace qu’un pigeon parcourt en un seul vol. Mais si l’on achète un terrain avec un colombier, quoiqu’il n’y ait autour de ce colombier qu’un espace de terrain produisant le quart d’un Kab (fort peu), on peut le laisser en place<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: le colombier restera en sa possession (en la présomption de possession de l'acheteur: celui-ci a le même droit que le vendeur, lequel a dû acheter ce droit à ses voisins).</i>.",
+            "Si un individu trouve un jeune pigeon près d’un colombier, jusqu’à la distance de 50 coudées, il doit le remettre au propriétaire du colombier<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> On suppose alors que le pigeon sort du colombier voisin.</i>; si le pigeon était éloigné du colombier à plus de 50 coudées, l’individu qui l’a trouvé peut le garder. Si le jeune pigeon se trouve entre deux colombiers, il appartient au possesseur du colombier qui est le plus proche: s’il est à distance égale des deux colombiers, leurs propriétaires se le partageront.",
+            "Les arbres doivent être éloignés de la ville à la distance de 25 coudées<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Une place libre devant la ville sert à l'orner.</i>; le caroubier<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> \"Comme équivalent arabe indiqué par Maïmonide, les éditions de son commentaire sur la Mishna ont à tort \"\"RV; le ms. De Londres (Oriental manuscrits, n° 2391) a KRWV.\"</i> et le sycomore<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide rend ce mot par le terme GMYD</i> doivent en être éloignés de 25 coudées. Abba Saül dit: tout arbre qui ne porte pas de fruits, doit en être éloigné à 50 coudées. Si la ville a été construite avant la plantation de l’arbre, celui qui l’a planté est tenu de le couper sans recevoir un dédommagement. S’il a planté l’arbre avant la construction de la ville, il doit le couper; mais il peut se faire payer la valeur. Si l’on ne sait pas lequel des deux est le plus ancien, on coupe l’arbre, sans être tenu d’en payer la valeur.",
+            "La grange fixe (où l’on vanne le blé avec une pelle) doit être éloignée de la ville à la distance de 50 coudées. Il ne faut pas établir une grange pareille chez soi, si l’on ne possède pas les alentours jusqu’à la distance de 50 coudées. On doit l’éloigner des plantes de son voisin et de sa terre labourée, à la distance nécessaire pour ne pas lui causer de dommage.",
+            "Les cadavres des animaux, les tombeaux et la tannerie, doivent être éloignés de la ville à la distance de 50 coudées. On n’établit de tanneries que du côté Est de la ville<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Le vent de ce côté, dit Rashi, n'est pas assez violent pour emporter la mauvaise odeur à la ville.</i>. R. aqiba dit: On peut établir la tannerie de tous les côtés de la ville, à la distance de 50 coudées, excepté du côté Ouest (dont le vent est plus vif).",
+            "La place dans laquelle on fait la macération du lin doit être éloignée de la verdure; il faut éloigner les poireaux des oignons et la moutarde des abeilles. R. Yossé permet de planter la moutarde près des abeilles (sans craindre de leur nuire).",
+            "Un arbre doit être éloigné du puits du voisin à la distance de 25 coudées<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Sheviit 1, 2).</i>; le caroubier et le sycomore doivent en être éloignés de 50 coudées, soit que l’arbre et le puits se trouvent au même niveau, soit que l’un se trouve à un niveau plus élevé que l’autre. Si le puits a été creusé avant la plantation de l’arbre, celui qui l’a planté doit le couper, et le propriétaire du puits lui paye la valeur de l’arbre; si l’arbre est plus ancien, on n’est pas obligé de le couper. S’il a des doutes sur la date relative de l’arbre et du puits, on n’est pas obligé de le couper. R. Yossé dit: quand même le puits serait plus ancien que l’arbre, celui qui l’a planté n’est pas obligé de le couper; car il a le droit de planter chez lui, comme son voisin peut creuser dans son domaine.",
+            "Il ne faut pas planter un arbre près du champ de son voisin, à moins de laisser un intervalle de 4 coudées<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> De cette façon, lorsqu'il cultivera son champ avec la charrue, autour de l'arbre, il ne s'expose pas à entrer dans le champ voisin.</i>. Cela s’applique aux vignes ainsi qu’à tout arbre. S’il y a une haie entre les deux champs, chacun des deux voisins peut planter jusqu’à la haie. Si les racines d’un arbre s’étendent dans le champ du voisin, le voisin peut les couper, jusqu’à la profondeur de 3 palmes, pour qu’elles n’arrêtent pas la charrue. S’il vaut creuser dans son champ un puits, ou une fosse, ou une grotte, il peut couper les racines plus profondément et garder le bois pour lui."
+        ],
+        [
+            "Il y a présomption de possession pour les maisons, les puits, les fossés, les cavernes, les bains, les colombiers, les pressoirs, les champs arrosé par des sources, les esclaves, et tout ce qui produit des fruits constamment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> V. J., (Qidushin 1, 3).</i>; la présomption de tous ces objets est de 3 ans accomplis du jour au jour. La possession d’un champ arrosé par la pluie<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il ne donne de fruits, selon Rashi, qu'un fois l'an.</i> est également de 3 ans, mais non pas de trois années entières. Il suffit, d’après R. Ismaël, que le défendeur l’ait cultivé, pendant les 3 derniers mois de la première année, pendant la deuxième année entière et pendant les 3 premiers mois de la 3e année, en tout 18 mois; d’après R. aqiba, il suffit même que le défendeur l’ait eu en possession un mois de la 1re année, la 2e année entière, et 1 mois de la 3e année, en tout 14 mois. R. Ismaël dit: les 18 mois dont j’ai parlé sont nécessaires pour un champ de culture (dont tous les produits se récoltent à la même époque); mais quand il s’agit d’un champ couvert d’arbres<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Les produits, dit Rashi, se récoltent à des époques différentes, comme les raisins, les olives et les figues.</i>, si le défendeur a récolté le blé, cueilli les olives et les figues, ces trois récoltes comptent pour 3 ans.",
+            "La Palestine, par rapport à la possession, est divisées en 3 parties, savoir: la Judée, la Pérée, et la Galilée. Si donc le propriétaire d’un champ se trouve p. ex. en Judée, et si un autre prend en possession le champ qui se trouve en Galilée et dit qu’il l’a acheté (en se fondant sur les 3 ans de la possession comme d’une présomption), ou bien si le propriétaire se trouve en Galilée et un autre prend en possession le champ qui se trouve en Judée, une telle prise de possession est de nulle valeur, sauf si le propriétaire se trouve dans le même pays que le champ. R. Juda dit: la loi exige une possession de trois ans pour le cas où le propriétaire serait au loin, p. ex. en Espagne, éloigné de son pays à la distance d’une année de marche; il faut alors que le possesseur possède le champ pendant une année (pour que tous les habitants du pays l’apprennent); puis une 2e année pour qu’un voyageur arrive dans le pays où le propriétaire se trouve, et lui annonce l’usurpation de son champ, et une 3e année pour que le propriétaire puisse revenir faire opposition à cette occupation illégale.",
+            "La possession d’un immeuble n’a aucune valeur, si le possesseur ne dit pas de quel droit il a possédé l’immeuble; ainsi, lorsqu’un individu dit à un autre: “que fais-tu dans mon domaine”? et l’autre répond: “je l’ai possédé le temps légal de la présomption, parce que tu me l’as vendu, ou donné, ou parce que ton père me l’a vendu ou donné”, l’argument a une valeur légale<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Il prouve que le possesseur l'a acheté, ou reçu en don; sans quoi, l'ancien propriétaire ne le lui aurait pas laissé sans opposition.\"</i>. Mais si le défendu répond: “je l’ai possédé le temps légal, parce que personne n’y a mis d’opposition”, la possession est de nulle valeur (et ce propriétaire reprend son bien). Si le défendeur répond: “je l’ai possédé le temps légal, parce que je l’ai hérité de mon père”, l’argument est valable, et l’on n’est pas obligé de dire de quel droit son père l’a possédé (car les enfants peuvent ignorer les affaires de leur père).<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite au (Ketubot 2, 2).</i> Les ouvriers qui travaillent dans les champs, les associés, les fermiers et les tuteurs ne peuvent pas invoquer la possession comme preuve d’achat du champ cultivé par eux. Le mari ne peut pas l’invoquer comme preuve d’avoir acheté le champ de sa femme, cultivé par lui, ni la femme ne peut l’invoquer pour le champ de son mari, ni le père pour les biens de son fils, ni le fils pour ceux de son père. Toutefois, celle d’une certaine durée (d’ordinaire 3 ans) s’applique seulement au cas où un individu est un possession de l’immeuble<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Il invoque son état comme preuve d'acquisition légitime, faite depuis longtemps</i>. Mais si l’individu ne possède pas encore le champ<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Aucune durée n'est exigible si l'on veut acquérir le champ sans l'acheter.</i>, savoir si l’on reçoit un immeuble en don, ou si les frères se partagent l’héritage, ou si chacun veut faire l’acquisition définitive de sa part, ou si l’on veut faire l’acquisition des biens d’un étranger qui est mort sans héritiers (lesquels biens, par conséquent, appartiennent au premier venu), dans tous les cas, on peut en faire l’acquisition définitive, aussitôt qu’on a fait un acte de prise de possession, p. ex. si l’on a clos la maison, ou si on l’a entourée d’un mur, ou fait une ouverture, si peu que ce soit.",
+            "Si deux témoins ont déposé qu’un tel individu a possédé le champ d’un autre pendant 3 ans et l’on trouve que ces témoins sont faux, ils doivent payer au propriétaire toute la valeur du champ qu’ils ont voulu lui faire enlever. S’il y avait trois séries de deux témoins, chacune pour l’une des 3 années de possession, et ils sont démentis tous, chaque groupe paiera le tiers de la valeur du champ; s’il y avait 3 frères, dont chacun dépose son témoignage pour une année, et un autre qui dépose pour tous les 3 ans, ils comptent pour 3 groupes séparés, et leur témoignage est admis. S’ils sont tous démentis, ces 3 groupes comptent pour un (en ce sens qu’ils ne paient chacun que le tiers de la valeur du champ).",
+            "Voici les choses pour lesquelles on peut invoquer la possession d’usage, et voici celles pour lesquelles on ne peut pas l’invoquer. Si un individu avait placé pendant trois ans sa bête dans la cour d’un autre, ou s’il y avait pendant 3 ans son four ou son moulin, ou s’il élevait ses poules dans la cour de l’autre, ou s’il y mettait son fumier, il ne peut pas invoquer la possession d’usage<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Tout cela, dit le commentaire, peut s'enlever à chaque instant; le propriétaire de la cour peut donc dire: je l'ai permis jusqu'à présent, maintenant je ne veux plus le permettre.\"</i>. Mais si l’individu a fait dans la cour de l’autre une haie de séparation haute de 10 palmes pour sa bête, ou pour son four, ou pour son moulin, ou s’il a introduit ses poules dans la maison de l’autre, ou s’il a fait dans la cour de l’autre une élévation de 3 palmes, ou une excavation d’autant pour son fumier, il peut invoquer la possession d’usage<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> \"Il peut dire à son voisin: tu m'as vendu ou accordé le droit de faire cet usage; si tu ne me l'avais pas vendu ou donné, tu ne m'aurais pas laissé cet usage pendant 3 ans sans y faire opposition.\"</i>.",
+            "On ne peut pas invoquer le droit de possession (même après 3 ans d’usage) d’une rigole d’eau aboutissant dans l’immeuble d’un voisin; mais ce droit de possession est applicable à la place que le tuyau occupe. Il y a droit de possession pour une gouttière située dans les mêmes conditions. Il n’y en a pas pour une échelle égyptienne (courte), mais il subsiste pour l’échelle tyrienne (longue). Il n’y en a pas pour la fenêtre égyptienne<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Cf. G. Hoffmann, dans la Zeitschrift fur alttest. Wissenschaft, 1882, p. 55.</i>, mais il subsiste pour la fenêtre tyrienne; on nomme fenêtre égyptienne l’espace si étroit que la tête d’un homme ne peut pas passer au travers. R. Juda dit: si elle est entourée d’un carreau de bois, même en étant trop étroite pour laisser passer une tête d’homme, on lui applique le droit de possession. Tout pignon (s’avançant sur la cour d’autrui), ayant au moins une largeur d’un palme, constitue un bien avec droit de possession<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Vis-à-vis de lui le propriétaire peut défendre de construire.</i> dont le voisin peut interdire la présence<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Avant son érection, le voisin peut empêcher la construction.</i>; à moins d’un palme, il ne constitue pas un bien entraînant possession et ne peut pas être interdit.",
+            "On n’a pas le droit d’ouvrir une fenêtre sur la cour de son voisin, quand même on aurait sa part dans cette cour. Si un individu a acheté une maison qui s’ouvre sur une cour, il n’a pas le droit d’y faire une autre porte pour qu’elle s’ouvre aussi sur une autre cour, quand même il aurait sa part dans cette cour. Si deux individus ont leurs maisons dans une cour qui leur appartient à tous les deux, ils ne doivent pas les ouvrir sur cette cour, ni une porte vis-à-vis de la porte du voisin, ni une fenêtre vis-à-vis de celle du voisin. Si la fenêtre était petite, on n’a pas le droit de l’agrandir sans la permission du voisin; s’il n’y avait qu’une fenêtre, on n’a pas le droit d’en ouvrir une autre. Mais si le voisin demeure de l’autre côté de la rue, on peut ouvrir une porte vis-à-vis de celle du voisin, ou une fenêtre vis-à-vis de celle du voisin; on peut aussi l’agrandir et en faire deux pour une.",
+            "Il ne faut pas faire de fosses souterraines, ni puits, ni grottes, dans la rue; R. Eléazar le permet, si une voiture remplie de pierres, peut passer là sans s’enfoncer<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. (Bikurim 1, 1); (Baba Qama 5, 9)\"</i>. Le maître d’une maison ne doit pas laisser les saillies de son mur<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: les pignons et le balcon, gr. eustos.</i> s’étendre jusque dans la rue<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Elles pourraient endommager les passants dans la rue.</i>; il peut le faire, s’il n’a pas élevé le mur à la limite de son domaine, mais en dedans, de sorte que les saillies ne s’étendent pas au delà de son domaine. Si un individu achète une maison dont les murs ont des saillies, il peut les laisser (il n’est pas obligé de les couper)."
+        ],
+        [
+            "Si l’on dit vendre une maison, la pièce latérale<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Ou: ce qui l'entoure comme un voile; Cf. (Nedarim 7, 4).\"</i> n’y est pas comprise, quoiqu’elle soit ouverte dans la maison; dans la voûte d’une maison n’est pas comprise non plus la pièce qui est en dedans (quoiqu’elle s’ouvre sur l’intérieur du clos), ni le toit s’il avait une balustrade haute de 10 palmes; selon R. Juda, n’y eut-il que la forme d’une porte n’atteignant pas la hauteur de dix p. elle n’est pas comprise dans la vente.",
+            "Si, l’on vend un bâtiment, la citerne n’est pas vendue, quoiqu’il ait été écrit dans l’acte qu’il vend le bâtiment avec sa profondeur et sa hauteur. Le vendeur est obligé d’acheter le droit de passer par le bâtiment pour arriver à sa citerne; telle est l’opinion de R. aqiba. Les autres docteurs disent qu’il n’a pas besoin de l’acheter. R. aqiba, d’accord avec les autres docteurs, dit que le vendeur n’a pas besoin d’acheter le passage, s’il a écrit dans l’acte qu’il vend le bâtiment, excepté la citerne. Si un individu vend la citerne à l’un, en gardant le bâtiment à un autre, R. aqiba dit que l’acheteur n’a pas besoin d’acheter le droit de passer par le bâtiment; les autres docteurs disent qu’il doit l’acheter (s’il ne l’achète pas, il sera obligé de passer par un autre chemin moins commode).",
+            "Si un individu vend une maison, il comprend dans la vente les choses fixes qui s’y trouvent comme la porte, ou le mortier ou la meule qui est fixe, mais non pas celles qui s’enlèvent comme la clef, ou le four, ou la meule mobile. S’il a dit qu’il vend la maison et tout ce qu’il y a dedans, toutes ces choses sont vendues, comme en vendant le four, le fourneau est inclus.",
+            "Si un individu vend une cour, il a compris dans la vente les maisons, les citernes et les caves qui s’y trouvent, mais non pas les choses qui s’enlèvent; s’il a dit qu’il vend la cour avec tout ce qui est dedans, toutes ces choses sont vendues; cependant même dans ce cas, la maison de bains et le pressoir n’y sont pas compris. R. Eléazar dit: Celui qui vend une cour n’a vendu que l’air de la cour<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Le jour qu'elle donne, non ce qui ouvre sur elle.</i>.",
+            "Si un individu vend un pressoir, il a compris dans la vente toutes les choses fixes qui s’y trouvent, savoir le bassin, la pierre de compression et le double tronc, ou piédestal<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour le terme Mischnique Betoulot (littéralement: les vierges), le commentaire offre deux équivalents en langue romane: azmillin (? gemelli) et SHRWRSH, serors.</i>, savoir les fourneaux, la roue (pour puiser) et les poutres; s’il a dit qu’il le vend avec tout ce qui est au dedans, toutes ces choses sont aussi vendues. Selon R. Eléazar, la vente du pressoir implique la poutre de pression.",
+            "Celui qui vend à autrui un bain ne lui vend, ni les cloisons (ou planches), ni les sièges, ni le linge de bain, balaneion; mais s’il déclare avoir vendu le bain avec tous les objets précités, le tout sera tenu pour vendu. En aucun cas, la vente ne comprendra les réserves d’eau, ni les amas de bois.",
+            "Si un individu vend une ville, il a compris dans la vente les maisons, les puits, les cavernes, les maisons de bains, les colombiers, les pressoirs, les jardins (destinés aux promenades, ou les champs qui entourent la ville); mais il n’a pas compris les objets mobiliers. S’il a dit qu’il vend la ville avec tout ce qui s’y trouve, il a vendu même les bestiaux et les esclaves qui y sont. R. Simon b. Gamliel dit: Si un individu vend une ville, il a compris aussi dans la vente la douane.",
+            "Si un individu vend un champ, il a compris dans la vente les pierres nécessaires au champ<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Après la moisson, on laisse les gerbes se dessécher, et on y met des pierres pour que le vent ne les enlève pas.</i>, les échalas des vignes, les épis non moissonnés, une haie de joncs inférieure à la contenance d’un quart de saa, ou une guérite de gardien non pourvue de ciment (exposée à la dislocation), un jeune caroubier non encore greffé, un jeune plant de sycomores (tous objets annulés par leur peu de valeur);",
+            "mais une telle vente ne comprend ni les pierres inutiles au champ, ni les échalas dont la vigne peut se passer, ni les épis moissonnés. Si un individu vend un champ, quoiqu’il ait dit qu’il le vend avec tout ce qui s’y trouve, il n’a compris dans la vente, ni une grande haie de joncs, ni la guérite cimentée, ni un caroubier greffé, ni un sycomore étendu, ni la citerne, ni le pressoir, ni le colombier, bien qu’ils soient vides ou pleins. Le vendeur est alors obligé d’acheter le droit de passer par le champ (pour arriver à la citerne, ou aux autres objets); telle est l’opinion de R. aqiba. Les autres docteurs disent qu’il n’a pas besoin de l’acheter. R. aqiba, d’accord avec les autres docteurs, reconnaît que le vendeur n’a pas besoin d’acheter le passage, s’il a spécifié lors de la cession qu’il vend le champ seul, excepté les dites choses. Si un individu cède à autrui (la citerne, ou le pressoir, ou le colombier, en gardant le champ), R. aqiba dit que l’acheteur n’a pas besoin d’acheter le droit de passer par le champ. Les autres docteurs disent qu’il doit l’acheter<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Sauf à passer par un chemin moins commode.</i>. A toutes les choses susmentionnées, il est fait une réserve: elles ne sont pas comprises dans la vente du champ, mais elles sont comprises dans le don<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Si quelqu'un donne son champ, toutes ces choses sont comprises.</i>. Si des frères se partagent entre eux les champs de l’héritage, celui qui prend le champ a droit à tout ce qui s’y trouve. Si un individu a acquis par l’acte de la prise de possession le champ d’un étranger mort sans héritiers, il a acquis tout ce qui s’y trouve. De même, celui qui le consacre au culte consacre en même temps tout ce qui s’y trouve. Selon R. Simon, celui qui consacre ainsi un champ n’a englobé dans cette consécration que le caroubier greffé (de valeur) et le sycomore étendu<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> De plein rapport, en toute maturité.</i> qui se trouveraient sur ce sol."
+        ],
+        [
+            "Si un individu vend un navire, il a compris dans la vente le mât<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Dans son commentaire arabe sur la Mishna, Maïmonide rend ce mot par Kala\"\"\"</i>, la vergue et l’ancre, ecenhi\", avec tout ce qui est nécessaire pour la marche, mais il n’a pas compris dans la vente les esclaves (qui le conduisent), ni les grands sacs du bagage, ni le chargement, enqhch. S’il dit qu’il vend le navire avec tout ce qui s’y trouve, toutes ces choses sont vendues en même temps. Si un individu dit qu’il vend un char (carrum), il n’a vendu que la voiture, et non les mulets; s’il dit qu’il vend les mulets, il n’a pas compris dans la vente la voiture. S’il dit qu’il vend un joug, il l’a vendu seul et non les bœufs; s’il dit qu’il vend les bœufs, il n’a pas vendu le joug. R. Juda dit: il faut voir à quel prix il a vendu le couple (pour savoir ce qu’il comprend): s’il l’a vendu pour 200 zouz, il est évident qu’il a compris les bœufs dans la vente, car on ne donne pas 200 zouz pour un joug seul. Les autres docteurs disent: le montant du prix n’est pas une preuve de ce que l’on vend.",
+            "Si un individu vend un âne, son harnais n’est pas compris dans la vente. Nahoum le Mède dit que le harnais y est compris. R. Judah dit que tantôt le harnais est compris dans la vente, tantôt il n’est pas compris (cela dépend de la manière dont le vendeur s’est exprimé). Ainsi lorsqu’en présence d’un âne pourvu d’un harnais, l’acquéreur dit au propriétaire: “vends-moi ton âne que voici”, le harnais sera compris dans la vente; mais si l’acquéreur dit: “vends-moi l’âne s’il est à toi”, le harnais n’y est pas compris.",
+            "Celui qui vend une ânesse cède en même temps l’ânon (l’on ne va pas sans la mère); mais si l’on vend une vache (dont on peut utiliser le lait à part), le veau n’est pas compris dans la vente. En vendant le monticule aux ordures, le fumier y est compris. En vendant le puits, on cède l’eau, comme en vendant un colombier, les pigeons y sont compris. En vendant la ruche, les abeilles sont comprises dans la vente. Celui qui acquiert les petits d’un colombier ne devra pas les enlever tous; il laissera une première couvée sur place (pour ne pas détourner la mère), et prendra le reste. Celui qui acquiert une ponte d’abeilles (de l’année) prend tous les trois premiers groupes, puis en enlève un sur deux (sans dégarnir tout à fait la ruche). De même, celui qui achète les gâteaux de miel devra laisser deux gâteaux pour nourrir les abeilles qui restent. Enfin l’acquéreur des olives sur pieds ne coupera pas les deux dernières branches du bas.",
+            "Si un individu achète 2 arbres dans le champ d’un autre, il n’a pas acquis le terrain autour d’eux. R. Meir dit: le terrain est acquis. Si les branches s’étendent beaucoup, le propriétaire du champ n’a pas le droit de les couper; ce qui sort du tronc appartient à l’acheteur des arbres; ce qui sort de la racine appartient au propriétaire du champ. Si les arbres se dessèchent, l’acheteur n’a pas le droit d’en planter d’autres à leur place (n’ayant pas le sol à lui). S’il a acheté 3 arbres, il a acquis le terrain qui leur est nécessaire; si les branches s’étendent au delà de ce terrain, le propriétaire du champ peut exiger qu’on coupe ce qui dépasse le terrain de l’acheteur. Ce qui sort du tronc ou des racines appartient à l’acheteur; si les arbres se dessèchent, l’acheteur a le droit au terrain (pour en planter d’autres à leur place).",
+            "Celui qui vend la tête d’un animal de gros bétail ne vend pas pour cela les pieds, et de même en vendant les pieds, on ne vend pas la tête (tout en distinct). En vendant les poumons, on ne vend pas le foie; en vendant le foie, on ne vend pas les poumons. Pour le menu bétail au contraire, en vendant la tête on ne vend aussi les pieds; mais en vendant ces derniers, on ne vend pas la tête (part capitale). En vendant les poumons, on vend aussi le foie; mais avec ce dernier (inférieur), on n’a pas vendu les poumons.",
+            "Il y a quatre catégories de vendeurs. Si un individu dit vendre du bon froment, et il se trouve que ce blé est mauvais, l’acheteur peut annuler la vente; si le vendeur dit vendre du mauvais froment, et celui-ci se trouve être bon, le vendeur peut annuler la vente; s’il dit vendre du mauvais ou du bon, et il se trouve que le froment est comme il a été annoncé, personne ne peut annuler la vente; s’il dit vendre une sorte de marchandise, p. ex. rougeâtre, et il se trouve qu’elle est d’une autre sorte, p. ex. blanche, le vendeur ou l’acheteur peut annuler la vente; il en est de même s’il dit vendre du bois d’olivier, et il se trouve que c’est du bois de sycomore, ou vice-versa, ou s’il dit vendre du vin, et c’est du vinaigre, ou l’inverse.",
+            "Si l’acheteur des produits du champ, ou des fruits, a fait l’acte d’attraction, quoiqu’il ne les ait pas mesurés, il es a acquis: s’il les a mesurés, mais s’il n’a pas fait l’attraction, il ne les a pas acquis. Si l’acheteur est intelligent, il peut louer la place de la marchandise (la marchandise lui sera acquise, parce qu’elle se sera trouvée dans son domaine). Si un individu achète du lin, il doit le soulever, ou le déplacer pour l’acquérir. Si le lin n’était pas encore arraché de la terre, l’acheteur peut l’acquérir s’il en arrache un peu.",
+            "Un individu vend à un autre du vin ou de l’huile, et la marchandise, après que le prix a été convenu entre le vendeur et l’acheteur, est devenue plus chère ou moins chère; si la mesure n’a pas encore été remplie, la marchandise appartient au vendeur (et ils peuvent annuler la vente); si la mesure est déjà remplie, la marchandise appartient à l’acheteur (et la vente est irrévocable). S’il y a un marchand intermédiaire entre le producteur et le consommateur, et que le producteur ait mesuré la marchandise dans le tonneau du marchand, la marchandise versée dans son tonneau lui est acquise; alors si le tonneau se brise, et le vin ou l’huile s’écoule, le marchand subit le dommage. Quand un individu vend ce liquide, il doit ajouter à la mesure 3 gouttes. Si le liquide s’est amassé au fond de la mesure, après que le vendeur l’avait fait pencher, il peut garder ce liquide (l’acheteur y renonce). Le boutiquier n’est pas obligé d’ajouter les 3 gouttes. R. Juda dit: la boutiquier n’est dispensé de cette obligation que le vendredi à la fin de la journée<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> A ce moment, selon la Braïtha, il est très occupé aux préparatifs du Sabbat.</i>.",
+            "Un individu envoie son petit enfant (en lui donnant un flacon et un pondion = 2 as) pour qu'il aille acheter chez le boutiquier de l’huile pour un as, le boutiquier verse dans le flacon de l’huile pour cette monnaie, et donne à l’enfant son flacon et un as en retour, puis l’enfant casse le flacon et perd la monnaie. Dans ce cas, le boutiquier doit payer pour le flacon, pour l’huile et pour l'as perdus<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Il a eu tort de les confier à l'enfant.</i>. R. Juda dit le boutiquier est acquitté, car le père de l’enfant l’a envoyé pour qu’il prenne lui-même du boutiquier l’huile et la monnaie. Les autres docteurs, d’accord avec R. Judah, disent: si le boutiquier a laissé le flacon aux mains de l’enfant, il n’est pas obligé de payer la valeur du flacon brisé par l’enfant.",
+            "Le marchand, sitwnh\" (qui achète du blé en gros pour le vendre en détail) doit nettoyer ses mesures une fois par mois. Au cultivateur qui ne vend que ses produits, il suffit de nettoyer ses mesures une fois par an. R. Simon b. Gamliel dit au contraire: le marchand en gros devra les nettoyer une fois par an et le propriétaire tous les mois; de plus, le boutiquier doit nettoyer ses mesures 2 fois par semaine, ses poids une fois par semaine, et la balance toujours avant de peser.",
+            "R. Simon b. Gamliel dit que tout cela se rapporte aux objets humides, non aux objets secs. En vendant il penchera la balance jusqu’à un palme, pour donner un peu plus de poids. S’il pèse juste, il doit ajouter 1/10 en surcroît, grammai, d’une livre pour 10 livres de choses humides, et pour 20 livres, s’il s’agit de choses sèches. Dans les endroits où il est d’usage de mesurer par des petites mesures (p. ex. un cab, ou un log), on ne doit pas mesurer par de grandes, (p. ex. avec un saa qui contient 6 cab, car l’acheteur y perd). Si l’usage prescrit de mesurer par de grandes mesures, on ne doit pas mesurer par de petites; enfin si l’usage est de donner des mesures rases, on ne peut pas demander les mesures entassées; si l’usage est d’entasser les mesures, on ne peut pas donner de mesures rases."
+        ],
+        [
+            "Un individu a vendu des semences à un autre, l’acheteur les a semées, mais elles n’ont pas réussi. En ce cas, le vendeur n’est point responsable<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Il peut dire: \"\" Je te les ai vendues comme fruits alimentaires, non pour la semaille \"\".\"</i>, quand même il a vendu les semences de lin (employées d’ordinaire pour la semaille, mais servant aussi d’aliment). R. Simon b. Gamliel dit: s’il a vendu des semences de jardin qu’on ne peut pas manger, il est responsable<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il devra rendre l'argent à l'acquéreur si les semences ne valent rien pour la semaille.</i>.",
+            "Si un individu vend à un autre les produits du champ, l’acheteur doit accepter un quart de kab de déchets mêlés à un saa de bon produit (= 1/24, un saa ayant 6 kab). Si l’on achète des figues, on doit en accepter un % de mauvaises; en achetant une cave pleine de vin, on accepte 10 % de mauvais tonneaux. En recevant des cruches de Saron, il faut compter de même 10 % défectueuses, piqo\".",
+            "Si un individu vend à un autre du vin, et si ce vin aigrit, le vendeur n’en est pas responsable; mais s’il est connu que son vin devient toujours aigre, l’acheteur peut annuler la vente (arguer qu’il y a eu erreur). Si le vendeur lui a dit: “je te vends du vin épicé” (bon à conserver), il faut que le vin se conserve au moins jusqu’à la Pentecôte suivante; s’il vend du vin vieux, celui-ci devra être au moins de l’an passé; enfin s’il vend du vin “très vieux”, celui-ci devra avoir 3 ans de date.",
+            "Si quelqu’un vend à autrui un emplacement pour la construction d’une maison, ou en vue des fiançailles de son fils, ou une maison de veuvage à sa fille, il construira sur 4 aunes de large et 6 de long, selon R. aqiba. R. Ismaël dit: c’est la place d’une écurie de bœufs, et pour la construire on adopte cette mesure. Une petite maison occupe 6 aunes sur 8; une grande, 8 sur 10; un triclinium, 10 sur 10. La hauteur sera de la moitié de la longueur et de la largeur, adoptant pour exemple la 1re salle du temple. Celle-ci, selon R. Simon b. Gamliel, sert de modèle en tout.",
+            "Si un individu possède une citerne dans le bâtiment d’un autre, il doit entrer et sortir à l’heure où chacun a l’habitude d’aller et venir, il n’a pas le droit d’y faire entrer son animal, mais il puise l’eau et la donne à son animal au dehors. Le propriétaire de la citerne la ferme à clef (pour qu’on n’y puise pas d’eau en son absence); celui du bâtiment a aussi sa clef (pour que l’autre ne puisse entrer en son absence).",
+            "Si A possède un petit jardin enfermé dans celui de B, il doit y entrer et sortir à l’heure habituelle de chacun. Il ne peut pas y introduire des marchands; il ne doit profiter du passage que B lui donne à travers son jardin que pour entrer dans le sien, non pour abréger son chemin en passant par le jardin de B quand il veut aller ailleurs. B peut semer sur le passage par lequel A entre dans son jardin. Si A et B sont convenus entre eux que le premier aurait un passage sur le côté, A peut entrer et sortir quand il veut; il peut faire entrer des marchands dans son jardin, mais il ne peut se servir de ce passage que pour entrer dans le jardin, non pour entrer dans un autre endroit; ni A ni B ne peuvent semer sur ce passage.",
+            "Si une route publique passe à travers le champ d’un individu et si le propriétaire du champ a fermé cette route, en donnant au public une autre, le public peut à son gré se servir du nouveau chemin ou prendre l’ancienne route. Si un individu achète un passage à travers un champ, le vendeur doit lui donner un passage large de 4 coudées; la route publique est de 16 coudées; celle du Roi n’a pas de limite; la route de ceux qui accompagnent un mort à son dernier repos n’a pas de limite non plus. Les juges de Sephoris disent que la station funéraire<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ceux qui allaient à des enterrements faisaient des stations. 5. (Berakhot 3, 1).</i> peut occuper une place égale à un champ qui produit 4 kabs.",
+            "Si l’on a acheté de son prochain un terrain pour l’employer à la sépulture, ou si l’on a reçu de lui un terrain à cet effet, on fera à l’intérieur une cavité large de 4 coudées contre 6 de long, sur laquelle pourront s’ouvrir 8 tombes, savoir: 3 de chaque côté de la longueur vis-à-vis (une en face de chaque côté plus étroit); quant aux tombes elles-mêmes, elles auront 4 coudées de long, 7 de haut, et 6 de large<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. J., (Nazir 9, 3).</i>. R. Simon dit: l’intérieur total de la caverne est long de 8 coudées et large de 6; on creuse, dit-il, 13 excavations, pour recevoir 13 morts, savoir: 4 dans chacune des deux longues parois, 3 dans la paroi en face (courte), une à droite de l’entrée et une à gauche. On fait, à l’entrée de la caverne, une cour de 6 coudées de long et 6 de large, pour recevoir les porteurs du cercueil, et on fait 2 cavernes (telles que l’on vient de les décrire), dont l’une est d’un côté de la cour et l’autre de l’autre côté. R. Simon dit que l’on fait 4 cavernes, une de chaque côté de la cour. R. Simon b. Gamliel dit: pour le nombre des excavations et celui des cavernes, il faut prendre en considération la solidité du terrain<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"On pourra creuser plus de 13 excavations, si le terrain est dur; car on n'aura pas besoin d'un intervalle d'une coudée entre elles; si le terrain est mou, on en creusera moins, car on aura besoin d'un plus grand intervalle.\"</i>."
+        ],
+        [
+            "Si un individu dit à un autre: “Je te vends un terrain qui produit un kour ”, l’acheteur n’est pas obligé de comprendre dans la mesure les fosses profondes de 10 palmes, ni les rochers hauts de 10 palmes; si les fosses ou les rochers ont une mesure moindre, ils seront compris dans l’espace vendu. Mais si le vendeur a déclaré vouloir céder un tel espace d’un tel kour (tel qu’il est), y eut-il des cavités profondes de plus de 10 palmes, ou des roches plus élevés que dix palmes, ils seront compris dans le total de la vente.",
+            "Si un individu dit à un autre: “je te vends un terrain d’un kour, exactement mesuré au cordeau”, s’il manque une parcelle à la mesure, l’acheteur déduira du prix la valeur de ce qui manque; si le terrain dépasse un peu la mesure, l’acheteur rendra le surplus au vendeur. Si le vendeur a dit: “je te vends ce terrain d’un kour pour tel prix”, soit qu’il manque un peu à la mesure, soit qu’il la dépasse un peu, l’acheteur ne peut rien déduire au prix, s’il manque un quart de kab pour un saa (ou 7 kabs 1/2 pour un kour), pas plus que le vendeur ne peut réclamer, s’il y a un surplus de 1/4 de kab pour un saa; mais si la différence est plus grande, il faut en tenir compte. L’acheteur est obligé de rendre au vendeur le surplus, que rendra-t-il? Soit de l’argent, soit le surplus du terrain à l’acheteur<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> D'ordinaire ce surplus est peu de chose pour le vendeur qui aurait beaucoup de peine à cultiver un petit terrain, tandis que l'acheteur en profitera facilement en le cultivant avec le reste du terrain. Si donc le surplus est assez grand pour valoir la peine d'être cultivé à part (p. ex. un champ qui produit 9 kabs, un jardin qui produit la moitié d'un kab, ou d'après R. Akiba, un quart de kab), l'acheteur rendra le surplus.</i>. Pourquoi alors est-il dit de rendre de l’argent? Pour faire ressortir le privilège du vendeur, car d’autre part s’il reste au champ une contenance de 9 kab<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Ketubot 11, 4).</i>, ou dans un potager une contenance d’un demi-kab, ou, selon l’avis de R. aqiba, seulement un quart de kab, l’acquéreur devra restituer le morceau de terrain, non seulement pour ce quart inoccupé, mais tout le reliquat.",
+            "Si quelqu’un dit à autrui: “je te vends le terrain mesuré au cordeau, soit un peu plus, soit un peu moins”, la vente est nulle, parce que la seconde expression annule la précision de la première. De même si les propositions ont été énoncées à l’inverse, elles s’annulent aussi mutuellement, dit Ben-Nanos. Si le vendeur dit: “je le cède par ses marques et ses limites”, et qu’il y a une différence moindre qu’un sixième, elle est aux dépens de l’acheteur; si elle dépasse cette mesure, on peut la décompter du montant à payer.",
+            "Si un individu dit à son prochain: “je te vends un demi-champ”, on mettra en adjudication la partie la mieux fumée sise entre les deux, et le vendeur gardera pour lui le montant de la moitié du champ. S’il a dit: “je te vends la moitié du champ sise au midi”, on mettra aussi en adjudication la meilleure part du champ sise au milieu, et l’acquéreur touchera la moitié du champ sise au midi. Il comprend pour lui la place de clôture, ainsi que du grand et petit fossé de séparation. Combien d‘espace faut-il pour le fossé? 6 palmes; et pour le petit fossé? 3 palmes."
+        ],
+        [
+            "Il y a 4 catégories de parents au point de vue de l’héritage, savoir 1re catégorie: Les parents d’un individu qui héritent de lui, s’il meurt, et dont l’individu aussi hérite s’ils meurent avant lui. Ce sont les fils du père qui héritent de lui, et dont le père hérite s’ils meurent avant lui (sans laisser d’enfants). Les frères d’un seul père héritent l’un de l’autre (si le père est mort et s’ils ne laissent point d’enfant). -2ème catégorie: Les parents d’un individu qui héritent de lui s’il meurt, mais dont l’individu n’hérite pas. Ainsi le fils hérite de la mère, mais elle n’hérite pas de lui (car les parents du côté du père sont les héritiers); le mari hérite de sa femme, mais elle n’hérite pas de lui; le fils de la sœur d’un individu hérite de lui (car la sœur hérite de lui, et le fils hérite des droits de sa mère), mais lui n’hérite pas du frère du fils de sa sœur (car sa sœur n’hérite pas de son fils). – 3ème catégorie: les parents d’un individu qui n’héritent pas de lui et dont l’individu hérite, savoir: la mère, à l’égard de son fils; elle n’hérite pas de lui, mais il hérite d’elle; l’épouse à l’égard de son mari: elle n’hérite pas de lui, mais il hérite d’elle; le frère de la mère d’un individu; il n’hérite pas de son neveu, mais le neveu hérite de lui. 4ème catégorie: les parents d’un individu qui n’héritent pas de lui, et dont celui-ci n’hérite pas non plus; ce sont: les frères d’une seule mère.",
+            "Voici l’ordre des héritages. Il est écrit: Si un homme meurt sans avoir de fils, vous transmettrez son héritage à sa fille s'il n'a pas de fille, vous le donnerez à ses frères s'il n'a pas de frères, vous le donnerez aux frères de son père (Nb 27, 8-10). La fille n’hérite de rien s’il y a un fils, et tous les descendants de ce dernier ont la priorité sur la fille. La fille a la priorité sur les frères du défunt (ses oncles), et tous les descendants de la fille passent avant ses oncles. Ceux-ci passent avant les frères du père, ainsi que leurs descendants<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Ainsi, Jacob meurt, laissant Ruben et Dinah; le 1er hérite seul. Si Jacob ne laisse que Dinah, elle ou ses héritiers auront l'héritage, non Esaü, lequel hériterait si Dinah n'existait pas, et Ismaël, oncle du défunt, n'aura rien.\"</i>. Règle générale: si un individu a la priorité sur un autre, ses enfants et ses petits-enfants (à l’infini) ont aussi la priorité sur l’autre. Enfin si le fils meurt, son père a la priorité sur tous les autres enfants.",
+            "Les filles de Tsolfhad (Nb 27) lors de la distribution des terres du temps de Josué ont pris trois parts<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Voir Midrash Rabba sur (Nb 21.</i>: 1° celle de leur père qui fut de ceux qui sont sortis de l’Egypte et reçurent tous une part en Palestine; 2° la part de leur père sur les biens de Héfer<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Héfer eut plusieurs fils, dont Tslofhad dut l'aîné.</i>; 3° une part en plus à titre d’aîné.",
+            "La fille (si elle n’a pas de frère) a le même droit qu’un fils sur l’héritage de son père, ou sur celui de sa mère; seulement, le fils premier-né prend deux parts des biens de son père, mais il ne prend qu’une part des biens de sa mère. Quand le père laisse des biens à ses héritiers, il peut arriver que les filles puissent réclamer leur nourriture sur ces biens<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Ketubot 4, 11).</i>: mais si la mère laisse des biens, ses filles n’ont jamais rien à réclamer (lorsqu’elle a laissé un fils, seul héritier).",
+            "Si un individu dit: “mon premier-né ne prendra pas 2 parts” ou bien s’il dit: “tel de mes fils n’héritera pas avec ses frères”, ces paroles sont nulles, car elles sont contraires à la loi écrite<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Une telle condition est non avenue.</i>. Si un malade, en faisant avant sa mort le partage verbal de ses biens parmi ses fils, a accordé à l’un plus qu’à l’autre, ou s’il a donné au premier-né la même part qu’aux autres frères, ses paroles sont valables<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Entre vifs, tout don est valable.</i>; mais, s’il a dit qu’il les donne comme héritage, ses paroles sont nulles. S’il fait un acte, en mettant au commencement, ou au milieu, ou à la fin, le mot don, la distribution du don est valable. Si un malade qui a un enfant (fils ou fille) dit: “tel individu héritera de mes biens”, ou si un malade qui a un fils dit: “ma fille héritera de mes biens”, ses paroles sont nulles (à moins qu’il ne leur donne les biens à titre de don), parce qu’il fait une disposition contraire à la loi écrite dans le Pentateuque. R. Yohanan b. Broqah dit: Si le malade dit d’un individu qui a une part dans l’héritage: “que cet individu hérite de tous mes biens “ (à l’exclusion des cohéritiers), ses paroles sont valables; mais s’il le dit d’un individu qui n’a aucune part dans l’héritage, ses paroles sont nulles. Si un malade qui laisse des enfants, donne par testament ses biens à des étrangers, le testament est valable; mais les sages n’approuvent pas cette action. R. Simon b. Gamliel dit: si les enfants se conduisent pal, le père fait bien de les déshériter.",
+            "Si un individu dit: “Tel homme est mon fils”, il est cru; s’il dit: ���tel homme est mon frère”, il n’est pas cru, mais il lui donnera une partie de son héritage paternel<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"P. ex. Ruben et Simon sont deux frères qui héritent des 3 champs de Jacob; survient Lévi qui se dit aussi fils de Jacob. Ruben dit qu'il est effet son frère, mais Simon le nie. En ce cas, Ruben n'est pas cru pour obliger Simon à donner à Lévi la moitié d'un champ, mais Ruben donnera lui-même la moitié du champ qu'il a pris pour sa part, et qui appartient à Lévi.\"</i>. Si après avoir pris la moitié du champ, le 3e frère meurt, la moitié sera reprise par le premier; si le 3e a acquis un autre bien et s’il est mort ensuite, les deux autres frères héritent de lui<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Car, le 3e (Lévi) a dit lui-même qu'il était leur frère.</i>. Si un individu est mort, et l'on trouve un testament, diaqhch, sur lui, cet écrit n’a aucune valeur et ne donne aucun droit à la personne qui est désignée. Mais si le malade lui-même a dit à la personne: “Quand tu recevras de moi cet écrit, les biens qui y sont désignés te seront acquis”, que la personne soit un des héritiers ou non, les biens lui sont acquis.",
+            "Si un homme bien portant veut faire de ses biens un don à ses fils, à condition qu’ils n’en auront l’usufruit qu’après sa mort, il faut qu’il écrive: “à partir d’aujourd’hui et après ma mort<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Le capital en nue propriétaire leur appartient dès aujourd'hui, mais ils n'en auront l'usufruit qu'après sa mort.</i>”. C’est l’opinion de R. Juda; R. Yossé dit qu’il n’est pas nécessaire d’écrire: “à partir d’aujourd’hui”. Si un individu donne par écrit ses biens à son fils, pour qu’il possède la nue propriété de suite, et l’usufruit après la mort de son père, le père ne peut pas les vendre, car ils appartiennent au fils (qui est propriétaire inscrit du capital); le fils ne peut pas les vendre, car ils sont entre les mains du père (qui en a l’usufruit). Si le père les a vendus, la vente est valable jusqu’à sa mort: si le fils les a vendus, l’acheteur n’a de droits sur les biens qu’après la mort du père. Si un individu a fait don de son champ à l’un de ses fils, à la condition d’avoir l’usufruit jusqu’à la mort, il peut cueillir les fruits et les donner à qui bon lui semble. S’il a laissé en mourant des fruits cueillis, ceux-ci appartiennent à tous les héritiers. Si un individu laisse en mourant des fils grands et petits (majeurs et mineurs), ceux-ci peuvent dire qu’ils ne veulent pas que les grands s’habillent comme eux sur la caisse commune avant le partage (car l’habillement des grands coûte plus cher que celui des petits), comme les grands peuvent dire qu’ils ne veulent pas que les petits se nourrissent avec eux sur la caisse commune (même raison). On fera donc le partage, et chacun vivra de sa part. Si les grands se sont mariés aux frais de l’héritage commun, les petits se marieront aussi aux frais de la caisse commune. Si les grands se sont mariés avant la mort du père, les petits ne peuvent pas dire: “Nous prendrons de la caisse commune pour nos mariages, sur ce que notre père vous a donné pour les vôtres”, car ce que le père a donné à l’un de ses enfants (de son vivant) ne compte pas pour un héritage.",
+            "Il en est de même quand le père n’a pas laissé de fils, mais des filles grandes et petites: les petites peuvent refuser aux grandes de s’habiller aux frais de la caisse commune, et les grandes peuvent refuser aux petites de se nourrir à la caisse commune; on fera donc le partage, et chacune vivra de sa part. Si les grandes se sont mariées aux frais de l’héritage commun, les petites se marieront aux frais de la caisse commune. Si les grandes se sont mariées avant la mort du père, les petites ne peuvent pas dire: “nous prendrons de la caisse commune pour nos mariages l’équivalent de ce que notre père vous a donné pour les vôtres”. Il y a cependant une différence entre les fils héritiers et les filles. Si ce sont des fils qui héritent, ceux-ci sont obligés de donner la nourriture aux filles<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Une clause du contrat de mariage le stipule.</i>; mais si les filles sont héritières, celle clause n’est pas applicable."
+        ],
+        [
+            "Si un individu laisse en mourant des fils et des filles<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Ketubot 12, 3).</i>, et s’il a laissé beaucoup de biens, ou des biens suffisants<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Assez pour nourrir les enfants.</i>, les fils les héritent, et les filles se nourrissent de ces biens (en vertu de la clause du contrat de mariage); s’il a laissé peu de biens ou des biens insuffisants, les filles se nourrissent, de ses biens, et non pas les fils, quand même ceux-ci seraient obligés d’aller mendier leur pain. Admon dit: Est-ce que j’ai perdu mes droits parce que je suis un homme? (Il veut donc que les fils se nourrissent de ces biens comme les filles). R. Gamliel dit: l’idée d’Admon me paraît juste.",
+            "Un individu a laissé en mourant des fils, des filles et un hermaphrodite; si les biens sont suffisants, cas où les fils reçoivent plus que les filles, l’hermaphrodite n’a qu’une part égale à celle des filles. Si les biens sont insuffisants, il n’a droit qu’à la part des fils. Si un individu (par testament) dit: “si ma femme (qui est enceinte) a un fils, ce fils aura 100 zouz” et elle a un fils, celui-ci aura 100 zouz. Si l’individu dit: “si ma femme a une fille, elle aura 200 zouz” et la femme a eu une fille, cette fille reçoit 200 zouz; si la femme a eu à la fois un fils et une fille, le fils prend 100 zouz, et la fille 200. Si la femme a eu un hermaphrodite, celui-ci ne prend rien. Si l’individu dit: “Tout enfant que ma femme aura prendra telle somme”, l’enfant la prendra, quel qu’il soit. Si l’individu n’a pas laissé d’autre héritier en mourant, celui-ci hérite de tous ses biens.",
+            "Un individu a laissé en mourant de grands et de petits enfants. Si les grands ont amélioré les biens de l’héritage, l’amélioration appartient à tous les frères, aux petits comme aux grands. Si les grands ont dit: “Voyez ce que notre père nous a laissé, nous allons travailler pour notre compte\"” les bénéfices du travail appartiennent à eux. De même, si la veuve (qui est héritière)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Son mari avait épousé l'une de ses nièces.</i>, a amélioré les biens de l’héritage, l’amélioration appartient à toutes les héritières, à elle et à ses sœurs. Mais si elle a dit: “Voyez ce que mon mari m’a laissé, je vais travailler pour mon compte”, les bénéfices du travail appartiennent à elle.",
+            "Si l’un des frères héritiers qui vivent en commun (avant le partage des biens paternels) a été pris pour le service du roi, les bénéfices et les pertes sont partagés par tous les frères. Si l’un des frères s’est attiré (par sa faute) une maladie dont il a guéri, ses frères ne sont pas obligés de contribuer aux frais du traitement. Si quelques-uns des frères ont fait du vivant du père un contrat en vue des dépenses de noces<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Chaque frère en se mariant invite les siens à ses réjouissances, et eux en font autant; si le père a pourvu une fois à la dépense, lors du prochain mariage elle incombera à l'ensemble des héritiers.\"</i>, et la dépense mutuelle revient, elle tombera à la masse; car cette contribution pourra être requise par voie de justice. Mais les barils de vin ou d’huile que l’on aurait envoyés à son prochain ne peuvent pas être réclamés par voie de justice, parce que l’on considère ces envois comme actes de bienfaisance.",
+            "Si quelqu’un envoie chez son beau-père des cadeaux de fiançailles, fussent-ils d’une valeur de cent Maneh, dès qu’il a pris le repas de fiançailles ne fût-ce qu’une valeur d’un dinar, il n’a plus droit à la restitution des cadeaux; mais s’il n’a pas mangé le repas de fiançailles, il a le droit de reprendre ses cadeaux. Si le fiancé a envoyé de nombreux présents en disant que la future les emportera avec elle au domicile conjugal, ils pourront être redemandés; mais si ce sont de faibles présents, à l’usage de la fiancée dans la maison de son père, on ne pourra plus les réclamer ultérieurement.",
+            "Si un moribond donne à un étranger tous ses biens à l’exception d’un petit champ, le don est valable. Mais s’il a donné sans se rien réserver pour lui-même, il peut annuler le don<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Il peut arguer n'avoir donné tous ses biens que parce qu'il croyait mourir, puisqu'il n'a rien laissé pour lui.</i>. L’on présente un acte dans lequel il se trouve qu’A fait don de tous ses biens à B; dans cet acte on ne trouve ni la formule d’un testament, ni celle d’un donation entre vifs. Le 1er au contraire dit qu’il était malade quand il a fait ce don, et qu’il l’a fait pour le cas de mort<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> \"Il a donné tout ce qu'il possède, sans se rien réserver; par conséquent, étant guéri, il peut annuler le don.\"</i>. Le second B dit qu’A n’était pas malade quand il a fait le don, et que par conséquent il ne peut pas l’annuler. Dans ce cas A doit prouver qu’il était malade; telle est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent: le réclamant doit fournir la preuve de ce qu’il demande.",
+            "R. Eléazar dit que dans la distribution verbale des biens, soit faite par un homme bien portant, soit par un malade, le donataire ne peut acquérir les immeubles que par les moyens ordinaires, savoir par l’argent (le payement de l’immeuble acheté), ou par l’acte, ou par la prise de possession; les meubles ne s’acquièrent que par l’attraction. Les autres docteurs lui dirent que dans la distribution d’un malade le donataire n’a pas besoin de ces moyens; car un fait s’est présenté où la mère des fils de Rokhel étant malade a dit avant sa mort: “donnez ma coiffe à ma fille”, ce don valait 1200 pièces d’or; et après sa mort, les docteurs ont fait exécuter sa volonté. Mais R. Eléazar leur répondit: les fils de Rokhel avaient une mauvaise conduite, et l’on a voulu les punir ainsi<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce, sauf la dernière phrase (ci-après), se trouve traduite au (Pea 6, 8).</i>. Les sages disent que les paroles d’un malade sont valables sans acte et sans fait d’acquisition, quand il fait son testament le jour du Shabat, où l’on ne peut pas écrire ni faire d’acquisition; mais les autres jours de la semaine (où il peut écrire ou employer un des moyens légaux pour que le donataire fasse l’acquisition), ses paroles ne suffisent pas. R. Josué dit: on a accordé la permission au malade de faire sa distribution des biens le samedi (consacré au repos), à plus forte raison peut-il le faire les autres jours. De même R. Eléazar dit: on peut acquérir pour un mineur (parce que le mineur ne peut pas le faire pour lui-même), mais on n’a pas jugé nécessaire de donner à un individu la faculté d’acquérir pour une personne majeure. R. Josué dit: on a accordé la faculté d’acquérir pour un mineur, à plus forte raison un individu peut acquérir pour un majeur<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> On peut considérer le premier comme envoyé par le dernier, afin de faire l'acquisition pour lui.</i>.",
+            "Une maison s’est écroulée sur quelqu’un (disons Ruben), et sur son père (disons Jacob), ou sur son frère Simon, qui n’avait pas d’enfant, et dont Ruben devrait hériter. Jacob ou Simon a laissé des biens; Ruben a laissé des dettes à payer à un créancier, ou une veuve qui réclame son douaire. Les héritiers de Jacob disent que Ruben est mort avant son père (il n’a donc rien hérité, et le créancier de Ruben ou sa veuve n’ont aucun droit sur les biens de Jacob); le créancier ou la veuve dit que Jacob est mort avant Ruben (qui a hérité de lui). L’école de Shammaï dit: en ce cas, on partage la somme en litige (entre le créancier ou la veuve de Ruben et les héritiers de Jacob); l’école de Hillel dit: les biens appartiennent aux héritiers présumés<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> \"De Jacob dont les droits sont certains, car ils héritent de Jacob ou de Ruben; tandis que les droits du créancier ou de la veuve sont incertains, puisqu'ils n'ont de valeur que si Jacob meurt le premier.\"</i>.",
+            "Une maison s’est écroulée sur un homme et sur une femme (qui n’ont pas laissé d’enfant, mais la femme a laissé des biens et le droit sur son douaire). Les héritiers du mari (ses frères) disent: la femme est morte avant le mari, qui a hérité d’elle ses biens<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Ils héritent de leur frère les biens de la femme.</i>. Les héritiers de la femme (p. ex. son père) disent: le mari est mort avant la femme (qui a acquis le droit au douaire et à ses biens<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Même suite pour l'héritage.</i>). L’école de Shammaï dit: tout doit être partagé à parts égales entre les héritiers du mari et ceux de la femme; l’école de Hillel dit: les biens fixés de la femme sont considérés comme appartenant à celui qui les a possédés; le douaire appartient aux héritiers du mari<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Les héritiers de la femme n'y ont pas droit, ne pouvant pas prouver qu'elle était veuve.</i>. Les biens que la femme emporte avec elle appartiennent aux héritiers de la femme, ou au père.",
+            "Une maison s’est écroulée sur un homme et sur sa mère (la mère n’a pas d’autre enfant, et elle a des biens): l’héritier de la mère, son frère dit: le fils est mort avant la mère; il n’a donc pas hérité d’elle; par conséquent je dois hériter des biens de la femme qui était ma sœur. L’héritier du fils dit: “la mère est morte avant le fils, lequel a hérité d’elle; par conséquent j’hérite de mon frère des biens de sa mère”. Dans ce cas, les écoles de Shammaï et de Hillel sont d’accord entre elles qu’on partage les biens en litige entre l’héritier de la mère et celui du fils. R. aqiba dit: j’avoue que dans ce cas (comme dans celui de la mort de l’homme et de sa femme), l’école de Hillel est en désaccord avec celle de Shammaï, et les biens resteront en leur état présumé. Mais le fils d’Azaï dit à R. aqiba: nous regrettons déjà le désaccord de ces deux écoles dans le cas précédent, et tu ajoutes un nouveau désaccord."
+        ],
+        [
+            "Dans un acte simple, les témoins signent en dedans (au-dessous de l’acte); dans un acte plié (et cousu), ils signent sur le verso. Si les signatures des témoins se trouvent sur le verso d’un acte simple, ou bien si un acte plié et cousu porte les signatures des témoins en dedans, dans les deux cas l’acte est nul. R. Hanina b. Gamliel dit: si un acte plié et cousu a les signatures en dedans, il est valable, car on peut le découdre et le déplier pour en faire un acte simple. R. Simon b. Gamliel dit: tout dépend de l’usage du pays.",
+            "L’acte simple sera signé par deux témoins, et un acte plié et cousu doit être signé par trois témoins. Si le premier n’a qu’une signature, il est nul; de même si le dernier n’a que deux signatures, il est nul. Si un créancier présente un acte dans lequel il est écrit “100 dinars qui font 20 sicles “ (quoique 100 dinars fassent 25 sicles), on ne lui en donne que 20; s’il est écrit “100 dinars qui font 30 sicles” (quoique 30 sicles vaillent 120 dinars) on ne lui en donne que 100. S’il est écrit zouzim (au pluriel), ou selaïm ou drachmes (au pluriel), et que le nombre restant soit effacé<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> V. (Ketubot 2, 1).</i>, ce sera au moins deux. S’il est écrit d’abord: 100 dinars, et si dans la répétition il y a 200, ou s’il y a d’abord 200 et plus bas il y a 100, on adopte en tous cas le chiffre qui se trouve dans la répétition à la fin de l’acte. A quoi sert donc de répéter l’écrit du commencement? Si une lettre s’efface dans le bas, on se dirige d’après ce qui est écrit au commencement.",
+            "On peut écrire une lettre de divorce (y mettre la signature des témoins) et la donner au mari en l’absence de sa femme<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. (Gitin 4, 2).</i>; on peut aussi donner la quittance de la femme et la lui remettre en l’absence du mari, à condition de connaître l’homme et la femme. Le mari paye l’écrivain. On peut écrire un acte de prêt et le donner au débiteur en l’absence des créanciers, mais on ne doit pas le faire pour le créancier en l’absence du débiteur; le débiteur paye l’écrivain. On peut écrire un acte de vente et le donner au vendeur en l’absence de l’acheteur; mais on ne doit pas le faire pour l’acheteur en l’absence du vendeur. L’acheteur paye l’écrivain.",
+            "Les actes de fiançailles ou de mariage (qui renferment des engagements pécuniaires) ne doivent être écrits que si l’homme et la femme y consentent. Le fiancé ou l’époux paye l’écrivain. Il ne faut pas écrire les actes de fermage ou autres contrats juridiques que si les deux intéressés y consentent. Les deux payent l’écrivain. R. Simon b. Gamliel dit: on écrit ces actes en double, pour un donner un à chaque intéressé –.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite ibid., 4, 2.</i>",
+            "Un débiteur a payé une partie de sa dette, et (au lieu de prendre une quittance) il a laissé le créancier remettre l’acte de prêt à un tiers en lui disant: “si je ne te donne pas d’ici à tel jour le reste dû, tu rendras l’acte au créancier pour qu’il se fasse payer la dette entière”. Si au jour venu le débiteur n’a pas envoyé le reste, selon R. Yossé, le tiers porteur doit rendre l’acte (au créancier, selon la convention), R. Judah dit qu’il ne doit pas le rendre.",
+            "Si l’acte d’un individu s’efface spontanément<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> V. En tombant à l'eau.</i>, il doit appeler des témoins<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Quand l'acte est encore lisible, et qu'ils en prennent connaissance.</i> et aller avec eux devant le tribunal; les témoins alors font un nouvel acte, où ils écrivent: “Un tel, fils d’un tel, avait tel acte qui s’est effacé tel jour; tel et tel étaient ses témoins”. Si le débiteur a payé une partie de la dette, R. Juda dit de renouveler l’acte de prêt<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> On déchire le premier, et le créancier en reçoit un second pour le reste dû.</i>. R. Yossé dit: on laisse l’acte de prêt intact, et on donne au débiteur une quittance. R. Judah objecte que si l’on agit ainsi, le débiteur serait obligé de garder constamment la quittance, de peur qu’elle ne soit dévorée par les souris<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ou qu'elle se perde autrement.</i>. Mais R. Yossé répondit: Il vaut mieux agir ainsi<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Par la date du 2e contrat, le créancier n'aurait plus le même recours contre le débiteur.</i> pour ne pas diminuer le droit du créancier.",
+            "Deux frères ont hérité de leur père une maison de bains, ou un pressoir; l’un des frères est pauvre, et l’autre est riche. Si ces objets sont à louer, les deux frères se partagent les bénéfices; mais si le père les a construits pour son propre usage, le frère riche peut faire usage de la maison de bains pour lui et les siens, et à son frère pauvre il peut dire: “Achète des esclaves et fais usage comme moi de la maison de bains, ou achète des olives et fais usage du pressoir<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Ce n'est pas ma faute si tu n'en uses pas.</i>”. S’il y a dans la même ville 2 individus homonymes, qui s’appellent par ex. tous les deux Joseph b. Simon, ils ne peuvent pas présenter des actes de prêt l’un sur l’autre. De même, une autre personne ne peut présenter un acte de prêt sur aucun d’eux. Si l’on trouve parmi des actes un écrit disant: “l’acte de Joseph b. Simon est payé”, les actes des deux homonymes sont payés. -Comment ces homonymes doivent-ils faire pour éviter tous ces inconvénients. -Ils doivent ajouter les noms de leurs grands pères; si leurs grands pères étaient aussi homonymes, on ajoute quelque signe distinctif; s’ils se ressemblent tant qu’ils n’ont point de signe distinctif, mais l’un d’eux est Cohen (ou Lévite) et l’autre ne l’est pas, on ajoute au premier: “Cohen” (ou Lévite), pour le distinguer de l’autre. Si un individu dit (en mourant) à son fils: “un de mes actes de prêt est payé, mais je ne sais pas lequel”, tous les actes sont considérés comme payés. S’il y en a deux qui se rapportent à un seul débiteur, on suppose la plus grande somme payée, non la plus petite. Si un individu prête de l’argent à quelqu’un sur la foi d’un garant, il ne peut pas se faire payer par le garant<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Il faut d'abord condamner le débiteur et voir s'il n'a pas de quoi payer, avant de s'adresser au garant.</i>. S’il a dit d’avance qu’il prêt l’argent à la condition de se faire payer par le garant, ou par le débiteur, à volonté, il peut se faire payer par le garant. R. Simon b. Gamliel dit: Si le débiteur a de quoi payer, le créancier ne peut dans aucun cas se faire payer par le garant. R. Simon b. Gamliel dit aussi: pour une femme ne voulant pas épouser quelqu’un sans qu’un autre garantisse son douaire, un garant a répondu, puis son mari la répudie, et elle réclame son douaire au garant. Ce dernier peut exiger que le mari fasse vœu de ne pouvoir plus reprendre sa femme, de crainte que les époux n’aient fait un complot, pour se faire payer et ensuite s’unir à nouveau.",
+            "Si un créancier a un acte de prêt, il peut se faire payer sur les immeubles que le débiteur a vendus (à une date postérieure à celle de son acte); mais s’il n’a que des témoins de l’emprunt (pas d’acte), il ne peut se faire payer que sur les biens libres du débiteur. Si le créancier présente un écrit constatant de la dette (non attestée), il ne peut se faire payer que sur les biens libres<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> \"Pour les dettes constatées par écrit et par des témoins qui l'ont signé, on peut saisir les biens vendus; car l'acte et les témoins donnent à la dette du retentissement, et l'on peut dire que les acheteurs auraient dû s'informer, ne devant pas se risquer d'acheter les immeubles d'un homme endetté.\"</i>. Si le garant a écrit au-dessous de la signature des témoins, le créancier ne peut se faire payer de lui que sur ses biens libres<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> La signature des témoins ne se rapporte pas à sa garantie.</i>. Un pareil fait s’est présenté devant R. Ismaël, qui a dit: le créancier peut se faire payer sur les biens libres que le garant possède. R. Ismaël lui en demanda la raison; Ben Nanos lui répondit: si un individu demande de l’argent à quelqu’un menaçant de l’étrangler, et un survenant lui dit: “laisse-le libre, je te donnerai de l’argent pour lui”, le garant n’est pas obligé de payer, car ce n’est pas sur garantie que le créancier a prêté son argent. -Quand donc le garant est-il obligé de payer pour le débiteur? - Quand il dit au créancier: “prête-lui, je te paierai”; en ce cas le créancier n’a prêté que sur garantie. R. Ismaël dit alors: si quelqu’un veut devenir savant, qu’il étudie les lois de questions financières, car il n’y a pas dans la loi une partie qui exige plus de talent et de savoir qu’elles, qui sont comme une source féconde; et si quelqu’un veut étudier ces lois, qu’il serve comme disciple de Simon b. Nanos."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "[If] joint owners agreed to make a division in a courtyard, they build the wall in the middle. They can build with rough stone, smooth stones, half-bricks, or bricks depending on the custom of the land. If  [the division is made of] rough-stones, each person gives three hand- breadths. If [the division is made of] smooth stones, each person gives two and a half hands-breadths. If [the division is made of] half-bricks, each person gives two hands-breadths. If [the division is made of] full bricks, each person gives one and a half handbreadths. Therefore, if the wall falls, the place where the wall and the materials were will belong to both of them.",
+            "Similarly in a garden; In a place where the custom is to build a fence, one can obligate him to build one. However, in a grain field, in a place where there isn't a custom to build a fence, one cannot obligate him. Rather, if one wants [to do so], one goes within one's own [property] and builds, and makes a sign facing outwards.  Therefore, if the wall falls, the space [where the wall stood] and the bricks belong to that person. If the wall was created according to the will of both people, they build the wall in the middle, and create a sign on both sides. Therefore, if the wall falls, the space [where the wall stood] and the bricks belong to both people:",
+            "If someone surrounds [the property of] his neighbor on three sides, and builds a fence on the first, second, and third side, he  [the neighbor] is not obligated [to contribute to the cost of the fence].  Rabbi Yose says, if [the neighbor] then builds a fence on the fourth side [of his property], we obligate him to contribute to the whole [fence].",
+            "If the wall of a courtyard falls, we obligate him to build up to four cubits. One is assumed to have given, until one brings proof that he has not given. From four cubits and up, we do not obligate him. If he built an adjacent wall, even if he did not put the ceiling above it, we make it all incumbent upon him. One is assumed not to have given, until one brings proof of having given.",
+            "We force a person to build a gatehouse and a door for the courtyard.  Rabban Shimon ben Gamliel says: Not all courtyards are suitable for gatehouses.  We force a person to build for a city a wall, doors, and a deadbolt.  Rabban Shimon ben Gamliel says: Not all cities are suitable for a wall.  How long must a person live in a city to be counted among the people of that city?  Twelve months.  If a person bought a house, he is immediately considered to be a person of that city.",
+            "One may not divide a courtyard unless [it is large enough that] one person will have four cubits and the other person will have four cubits. And not a field, unless one person will have nine <i>kab</i>   [a measure of how much grain could be produced in that amount of land] and the other person will have nine <i>kab</i>. Rabbi Yehudah says: Unless one person will have nine and a half <i>kab</i> and the other person will have nine and a half <i>kab</i>. And not in a garden, unless one person will have half a <i>kab</i> and the other person will have half a <i>kab</i>. Rabbi Akiva says: A <i>beit rova</i> [a fourth of a <i>kab</i>].  And not a hall, and not a palace, and not a dovecote, and not an outer garment, and not a bathhouse, and not a oil press, unless there is a sufficient amount in [each of] them for this one person, and a sufficient amount in [each of] them for the other person. This is the general principle: Anything which may be divided and [still retain, as before] its name upon it, they may divide it. And if not, they may not divide it. When [does this apply]? When they do not both want to [divide], but when they both want to [divide], even with less than that, they may divide.  But if [the shared object is] the Holy Scriptures, even if both parties want to [divide], they may not divide. "
+        ],
+        [
+            "One should not dig a pit near the pit of his neighbor, nor a ditch, nor a cave, nor an irrigation pool, nor a laundry-pool, unless one distances it from one's neighbor's wall by at least three handbreadths, as well as plastering it.  One should distance olive pulp, manure, salt, plaster, and rocks from one's neighbor's wall by at least three handbreadths, as well as plastering it.  One should distance one's seeds, plow, and urine from one's neighbor's wall by three handbreadths.  One should distance a millstone three [handbreadths] from the base-stone, which is four [handbreadths] from the uppermost stone. And one should distance an oven three [handbreadths] from its base, which is four [handbreadths] from its edge.",
+            "One should not put an oven inside of a house, unless there is a height of four cubits above it.  If one puts it in an attic, one must put below it three handbreadths of mud plaster. With a stove, one handbreadth.  If it causes damage, one pays for what was damaged. Rabbi Shimon says: All of these amounts were said only [to teach] that if it [nevertheless] caused damage, one is exempt from paying. ",
+            "A person should not open a bakery, nor a dye-shop, under the storehouse of one's neighbor.  Nor a cowshed. In truth, they allowed it with wine, but not a cowshed. [If one wishes to open] A store that is in a courtyard, one can protest and say: \"I cannot sleep because of the noise of those coming and the noising those going.\" One who makes items may go out and sell them in the market, but one may not protest and say: \"I cannot sleep due to the noise of the hammer, the mill-stone, and the children.\"",
+            "One whose wall was close to the wall of their neighbor should not add an additional adjacent wall, unless one distances it from the original by four cubits.  And the windows, whether above, below, or across from, [must be distanced] four cubits.",
+            "One must distance a ladder from a dovecote four cubits so that a small animal will not be able to jump, and a wall from the [wall topped by a] rain gutter by four cubits, in order to be able to extend a ladder. One must distance a dovecote from a city by fifty cubits. And one should not make a dove cote within one's own [field] unless there are fifty cubits of space in each direction. Rabbi Yehudah says: [at least the amount of space necessary to plant] Four <i>kor</i> [measure of capacity of seed for a field], the full distance of a dove's initial flight. But if one acquired [a dovecote, with the property], even if there is but one quarter [a <i>kor</i> to each direction], it remains within that person's ownership.",
+            "A fallen bird found within fifty cubits, it belongs to the owner of the dovecote. Outside of fifty cubits, it belongs to the finder. If it is found between two dovecotes, if it is closer to this one, it is his, and if it is closer to this one, it is his. If it is halfway between, they both split it.",
+            "We distance the tree from the city [a distance of] twenty-five cubits, and [in the case of] a carob tree or a sycamore, fifty cubits. Abba Shaul says: Every tree that does not produce fruit, [we distance] fifty cubits. If the city was there first, we cut it and do not pay. If the tree was there first, we cut it and pay. If it is unclear whether the tree or the city came first, we cut it and do not pay.",
+            "They must distance a permanent threshing floor fifty cubits of the town.   One may not make a permanent threshing floor within his own domain unless his ground extends fifty cubits in every direction. And one must distance it from one's fellow’s plants and from that person's furrow  so that it will not cause damage. ",
+            "They must distance animal carcasses, graves and tanneries  from a town by fifty cubits.  And they may not make a tannery except to the east of a city. Rabbi Akiva says:  One may set it up on any side except the west, and one must distance it fifty cubits [from the town]. ",
+            "They must distance a pool for soaking flax  from vegetables, and leeks from onions, and mustard plant from bees.   Rabbi Yose permits mustard plant.    ",
+            "They must distance a tree twenty five cubits from a cistern, and fifty cubits if it is a carob or a sycamore, whether it is higher or on the side. If the cistern was there first, one may cut down the tree and give compensation. If the tree was there first, one may not cut it down. If it is in doubt if this came first or if this came first, one may not cut down the tree. Rabbi Yose says:  Even if the cistern was there before the tree one shouldn't cut it down, since this one dug within one's own domain and the other planted within one's own domain.",
+            "A person may not plant a tree near another’s field unless one distanced it four cubits, no matter whether it is a vine or any other kind of tree. If there was a fence between, this one may plant up to the fence on this side and this one may plant up to the fence on this side. If its roots entered within the other’s property, the other may cut them away to a depth of three handbreadths so that they do not hinder the plow. If one dug a cistern, trench or cave, one may cut them away as far down as one digs, and the wood belongs to that person. ",
+            "A tree which leans into the field of a neighbor, one may prune it back as far as is reached by an ox-goad held over the plow. Or, if it is a carob or sycamore, according to the plumb line’s measure. With regard to irrigated field, all trees may be cut away according to the plumb line’s measure.  Abba Shaul says:  All trees that bear no fruit [are pruned] according to the plumb line’s measure. ",
+            "A tree which leans into the public domain, one should prune enough to allow a camel and its rider pass by. Rabbi Yehudah says:  A camel laden with flax or bundles of branches. Rabbi Shimon says:  Every tree [must be pruned] according to the plumb line’s measure, because of impurity. "
+        ],
+        [
+            "The legal period of <i>chazakah</i> [a presumption of ownership, generally regarding landed property, established by unchallenged, publicly known possession for a certain period of time, together with a legally acceptable claim regarding how the property came into the possessor’s hands] for houses, cisterns, trenches, caves, dovecotes, bath-houses, olive-presses, irrigated fields and slaves and anything which continually produces a yield is three complete years . The legal period of possession [in order to establish ownership] for a field irrigated by rain water is three years and they need not be completed.   Rabbi Yishmael says:  Three months during the first year, and three months during the last year and twelve months during the middle year, which makes eighteen months. Rabbi Akiva says:  One month during the first year and one month during the last year and twelve months during the middle year, which makes fourteen months. Rabbi Yishmael said:  When does this apply?  With regards to a grain field, but when it comes to a field of trees , if he brought in his produce (grapes), harvested the olives and gathered in his fig harvest, this counts as three years.   ",
+            "There are three separate areas of land for the purposes of <i>chazakah</i>; [obtaining land through demonstrating ownership for an extended period of time]: Judea, The Eastern Side of the Jordan and the Galilee. If the owner of a piece of land in the Galilee was currently living in Judea and someone occupied on that person's land in the Galilee, that person would not acquire said land and vice versa.  One can only acquire the land if they are living in the same region.  Rabbi Yehuda says, the reason it takes three years to acquire land through occupying it is so that if the owner were in Spain the squatter could squat for one year, people traveling to inform the owner would take one year and then one year to return with the owner's objection. ",
+            "Any [claim of ] <i>chazakah</i> which  is not accompanied by a claim [of legal acquisition] is not valid <i>chazakah</i>. How is this so? If he said to him:  “What are you doing on my property? And the other answered:  “No one ever said anything to me”, this is not <i>chazakah</i>. “You sold it to me”, “You gave it to me as a gift”, “Your father sold it to me”, “Your father gave it to me as a gift”, this is <i>chazakah</i>. One who comes due to inheritance [from the previous owner], does not need to make a claim. Craftsmen, partners, sharecroppers and guardians cannot establish ownership through <i>chazakah</i>. A man cannot establish ownership through <i>chazakah</i> regarding his wife’s property, nor may a wife establish ownership through <i>chazakah</i> regarding her husband’s property, nor a father of his son’s property, nor a son of his father’s property. When is this so? When the person attempts to acquire the land through <i>chazakah</i>. But, when the property was given as a gift, or when brothers shared a piece of their inheritance, or when one claimed title by <i>chazakah</i> of a convert [who died without inheritors], and then he locked up, walled up or broke down anything, behold, this is <i>chazakah</i>.",
+            "If there are two witnesses claiming that someone squatted on a piece of land for 3 years and they were found out to be false witnesses, they must pay the full value of the land the owner would have lost.  If a 2 witnesses testify about the first year, 2 about the second year and 2 about the third year, then they split the value between them.  If the witnesses were 3 brothers [who cannot testify as relatives cannot testify together], and one other witness joined them, they are considered to be 3 separate sets of witnesses but they must all be found to be false witnesses to require them to pay. ",
+            "These are the actions through which <i>chazakah</i> is established and these are the actions through which <i>chazakah</i> is not established.  If he put a beast in a courtyard, or an oven or stoves or mill-stones, or raised fowl or put his manure in a courtyard, this is not <i>chazakah</i>. But if he built for his beast a partition ten hand-breadths high, so too for an oven, so too for a stove, so too for a mill-stone, [or] he brought fowl inside the house, or prepared for his manure a place three hand-breadths deep or three hand-breadths high, this is <i>chazakah</i>. ",
+            "A gutter spout cannot cause title through <i>chazakah</i> but its place does confer title through <i>chazakah</i>. A gutter can give title through <i>chazakah</i>. An Egyptian ladder cannot give title through <i>chazakah</i> but a Tyrian ladder can. An Egyptian window cannot give title through <i>chazakah</i> but a Tyrian window can. What is an Egyptian window?  One through which a man’s head may not enter. Rabbi Judah says:  If it has a frame, even though a man’s head cannot enter through it, it can give title through <i>chazakah</i>.” A projection, if it extends a handbreadth or more can give title through <i>chazakah</i>, and the other [into whose premises it projects] can protest against it. But if it is less than a handbreadth it cannot give title through <i>chazakah</i> and the other cannot protest against it. ",
+            "One may not open a window into a jointly owned courtyard. If one bought a house in another [and adjoining] courtyard, that person may not open it into a jointly held courtyard. If one built an upper story over one's house, one may not make it open into the jointly held courtyard. However, one may, if one wishes, build another room within one's house or build an upper room over one's house and make it open into one's own house. One may not open a door into a jointly held courtyard directly opposite another’s door, or a window directly opposite another’s window. If the window was small one may not make it larger; if it was a single window one may not make it into two. But one may open a door  into the public domain opposite another’s door, or a window opposite another’s window. If the window was small one may make it larger; if it was a single window one may make it into two. ",
+            "One may not hollow out a space underneath the public domain, cisterns, trenches or caves. Rabbi Eliezer permits it if it is such that a wagon loaded with stones can [safely] go over it.   One may not build out projections and balconies into the public domain; but if he wants, he may withdraw [his wall] within his own domain and build out from it. If one bought a courtyard in which were already projections and balconies, they are under that person's rights of possession. "
+        ],
+        [
+            "One who sold a house has not sold its annex, even though it opens into the house, nor the room that further in [to the property than the house], nor the roof, if it has a railing more than ten hand-breadths high.   Rabbi Yehudah says: If [the entrance to the roof] has the form of a door, even if [the railing] is not ten hand-breadths high, it is not sold. ",
+            "Nor [has he sold] the cistern or the cellar, even though he had written in the deed of sale, “The depth and height.\"   And [the seller] must buy himself a path [from the new owner to reach his cellar or cistern] - the words of Rabbi Akiva. But the Sages say:  He need not buy himself a path. And Rabbi Akiva agrees that if he had said to him, “Excepting [the cistern or cellar],” that he need not buy himself a path. If he sold [the cellar or cistern] to another, Rabbi Akiva says:  He need not buy himself a path. But the Sages say:  He must buy himself a path. ",
+            "One who sold a house has sold the door, but not the key. He has sold a permanent mortar but not a movable one. He has sold the convex millstone but not the concave one, nor the oven, nor the stove. But if he had said, \"It and all that is in it,\" these are also sold.",
+            "One who sold a courtyard has sold its houses, cisterns, trenches and caves, but not the movable property. In the event that he said, “It and all that is in it,” all of these are also sold.   But in neither case has he sold the bath-house, or the olive press that are in it. Rabbi Eliezer says:  One who sold a courtyard has sold only the space of the courtyard. ",
+            "One who sold an olive press has sold the vat, the mill, and the posts, but he has not sold the pressing-boards, the wheel, or the beam. In the event that he had said, “It and all that is in it,\" all these are also sold.  Rabbi Eliezer says: One who sold an olive press has sold the beam.  ",
+            "One who sold a bath house has not sold the planks or the benches or the curtains. But in the event that he said, \"It and all that is in it,\" all these are also sold.  In neither case has he sold the water containers or the stores of wood. ",
+            "One who sold a town has sold the houses, cisterns, trenches, caves, bath houses, dovecotes, olive presses, and irrigated fields, but not the movable property. But in the event that he said, “It and all that is in it,\" even if cattle and slaves were in it, all of these are sold. Rabban Shimon ben Gamaliel says: One who sold a town has sold the town watchman. ",
+            "One who sold a field has also sold the stones that are being used for its purposes, and the reeds of a vineyard that are being used for its purposes, and its produce that is attached to the ground, and a partition of reed which covers less than a quarter [<i>kav</i>]’s space of ground, and the watchman’s hut if it was not plastered with mortar, and ungrafted carob trees and young sycamores.  ",
+            "But he has not sold the stones that are not being used for its purposes, nor the reeds in a vineyard that are not being used for its purposes, nor the produce that has already been picked from the ground. But if he had said, “It and all that is in it,” all of these are also sold. But either way he has not sold any partition of reeds that covers a quarter-[<i>kav</i>]’s space of ground, or the watchman’s hut if that was plastered with mortar, or grafted carob trees or cropped sycamores, or any cistern or winepress or dovecote, whether they are in ruin or in use.   And he must purchase a path - these are the words of Rabbi Akiva. But the sages say:  He need not. And Rabbi Akiva agrees that if he had said, “Excepting these”, he need not buy himself path. If he had sold them to another, Rabbi Akiva says:  He [that bought them] need not buy himself a path. But the Sages say:  He must buy himself a path. To what do these words refer?  To a seller. But one who gives it as a gift gives all of it. If brothers divided [an inheritance, the one who] has rights to a field has rights to everything that is in it. One who is laying claim to the property of a convert, [once] he lays claim to the [convert’s] field, he lays claim to everything that is in it. One who dedicated a field [to the Temple] has dedicated everything in it. Rabbi Shimon says:  One who dedicated a field [to the Temple] has dedicated only the grafted carob trees and cropped sycamores. "
+        ],
+        [
+            "One who sells a ship has sold its mast, sail, anchor, and oars, but he has not sold its [attendant] slaves, nor the packing bags, nor the stores. In the event that he said to him, “It and all that it contains,” then all these are included in the sale. One who sold a wagon has not sold the mules. One who sold the mules has not sold the wagon. One who sold the yoke has not sold the oxen. One who sold the oxen, has not sold the yoke. Rabbi Yehuda says: The price indicates [what is to be included in the sale]. How so? [If] he said to him, “Sell me your yoke for two hundred <i>zuz</i>,” it is obvious that a yoke [alone] is not [sold] for 200 <i>zuz</i>. But the Sages say: The price is no proof.",
+            "One who sold his donkey has not sold its accessories.  Nahum haMadi says: He has sold its accessories.  Rabbi Yehuda says: Sometimes they are sold and sometimes they are not sold.  How is it so? There was a donkey before him with its accessories upon it, and he said to him, \"Sell me this donkey of yours,\" its accessories are sold.  \"Your donkey\" - its accessories are not sold.",
+            "One who sold a donkey has sold its foal. If he sold a cow he has not sold its calf. If he sold a trash heap, he has sold its dung. If he sold a cistern, he has sold its water. If he sold a bee-hive he has sold the bees. If he sold a dovecote he has sold the doves. One who bought the products of a dovecote from his fellow must chase away the first brood. The products of a beehive - he takes three swarms and then alternates. Honeycombs - he must leave two honeycombs. Olive trees to cut down the branches - he must leave two branches. ",
+            "One who bought two trees in his fellow’s field - he has not bought their ground. Rabbi Meir says: He has bought their ground. If they expand, [the owner of the land] may not trim them. Whatever grows from a shoot belongs to him, but what comes up from the roots belongs to the owner of the land. And if they die, the ground is not his. If he bought three trees, he has bought their ground. If they expand, [the owner of the land] may trim them. And what from a shoot or from the roots belongs to him. And if they die the ground is his.  ",
+            "One who sold the head of a head of cattle has not sold the feet. If he sold the feet, he has not sold the head. If he sold the windpipe and lungs he has not sold the liver. If he sold the liver, he has not sold the windpipe and lungs. But in the case of a [sheep or goat]: If he sold the head he has sold the feet. If he sold the feet he has not sold the head. If he sold the windpipe and lungs he has sold the liver. If he sold the liver he has not sold the windpipe and lungs. ",
+            "There are four rules regarding those who sell: If one has sold good wheat and it is found to be bad, the buyer may retract. If he sold bad wheat and it is found to be good, the seller may retract. Bad wheat and it is found to be bad, or good wheat and it is found to be good, neither may retract. Dark wheat and it is found to be white; white and it is found to be dark; wood of the olive tree and it is found to be wood of the sycamore; wood of the sycamore and it is found to be wood of the olive tree; wine and it is found to be vinegar; vinegar and it is found to be wine: either of them may retract. ",
+            "[If] one sells produce to his fellow: if the buyer drew it toward himself but did not measure it, he has acquired [it]. If he measured it but did not draw it towards himself, he has not acquired [it]. If he is clever he will rent the location [of the produce]. One who bought flax from his fellow does not acquire it until he moves it from place to place. If it was attached to the ground and he plucked any small quantity of it, he has acquired it. ",
+            "[If] one sold wine or oil to his fellow, and they became more expensive or less expensive: if [the price changed] before the measuring device was filled, [it belongs] to the seller. Once the measuring device was filled, [it belongs] to the buyer. If there was a middleman between them: if the barrel broke, it broke to [the detriment of] the middleman. The seller [of wine or oil] must let three more drops drip [for the buyer]. If he then turned the measuring device over and [the liquid] pooled, this belongs to the seller. And the shopkeeper is not obligated to let three more drops drip. Rabbi Yehuda says: On the eve of Shabbat, once it is dark, is he exempt. ",
+            "[If] one sent his child to a shopkeeper with a <i>pundion</i> in his hand and he measured out an <i>issar</i> worth of oil for him and gave him an <i>issar</i> [in change], [and] the child broke the flask and lost the <i>issar</i>, the shopkeeper is liable. Rabbi Yehuda exempts him, for he did send him for this purpose. And the sages agree with Rabbi Yehuda that if the shopkeeper measured the oil into the flask while it was in the child’s hand, the shopkeeper is exempt. ",
+            "The wholesaler must wipe his measuring devices once every thirty days and the householder once every twelve months. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  Vice versa. The shopkeeper must wipe his measuring devices twice per week, and clean his weights once per week, and clean his scales for each and every weighing. ",
+            "Rabban Shimon ben Gamliel said:  To what do these words apply?  To [vessels used to measure] liquid. But [vessels used to measure] dry substances do not require it. And he must tilt the scales by a handbreadth [to the buyer’s advantage]. If he measured what appears [to be exactly even] for him, he must give him the customary addition to the measure: a tenth for liquid measures and a twentieth for dry measures. In places where they are accustomed to measure with small measures, he should not measure with large measures; with large measures, he should not measure with small measures; to smooth down, he should not heap; to heap, he should not smooth down. "
+        ],
+        [
+            "One who sold produce to his fellow and [its seeds] did not sprout, even if it was flax-seed, he is not liable. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  Seeds [sold specifically] for gardening, which are not eaten -  he is liable.",
+            "One who sells produce to his fellow: he accepts [that there will be] a quarter-[<i>kab</i>] of refuse per <i>seah</i>. Figs - he accepts [that there will be] ten that are worm-ridden per hundred. A cellar of wine - he accepts [that there will be] ten barrels gone bad per hundred. Porcelain jars in Sharon - he accepts [that there will be] ten which are not fully dry per hundred. ",
+            "One who sold wine to his fellow and it turned sour is not responsible. But if it was known that his wine would [soon] turn sour, this is a mistaken purchase. If he had said to him, “It is spiced wine that I am selling to you,\" he must provide him with wine [that will last] until Shavuot. \"[It is] old wine,\" - [it must be] from last year’s. \"[It is] aged wine,\" - [it must be] from three-year-old [wine]. ",
+            "One who sells his fellow a place to build a house, and so, too, one who contracted with his fellow to build him a groom's-house for his son, or a widow’s house for his daughter, builds it four cubits by six - the words of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael says:  That is a cattle-shed. One who wants to build a cattle-shed, builds it four by six. A small house—six by eight. A large house—eight by ten. A dining hall—ten by ten. The height - approximately half its length plus half its breadth. Proof of the matter? The Sanctuary. Rabban Shimon ben Gamliel says: Everything is like the construction of the Sanctuary?",
+            "One who has a well within his fellow’s property may enter at a time when it is way of people to enter, and leave at a time when it is the way of people to leave. And he may not bring in his cattle and give it to drink from his well. Rather he must fill [a vessel] and give it to drink outside. And this one makes a lock for himself, and this one makes a lock for himself.   ",
+            "One who has a garden within his fellow's garden may enter at a time when it is the way of people to enter, and leave at a time when it is the way of people to leave. And he may not bring merchants in, and may not enter from within it into another field. [And the owner of] the outer garden may sow on the path. If they gave him a path from the side, by mutual consent, he may enter when he wishes and leave when he wishes. And he may bring in merchants, but he may not enter from within it into another field. And neither of them is allowed to sow [the path]. ",
+            "One through whose field a public thoroughfare passes, if he took it and gave them [an alternative path] by the side of the field, that which he has given he has given, and what which is [now] his does not become his. A private path is four cubits. A public path is sixteen cubits. The king’s highway has no prescribed measure. The path to a grave has no prescribed measure. [A place to] stand [to console the survivors of the deceased]: the judges of Tzippori say: four <i>kab</i>’s space of ground. ",
+            "One who sells a place to his fellow to make a tomb, and so, too, someone who contracted with his fellow to make a tomb, he makes the interior of it four cubits by six, and makes eight niches that open up into it, three on this side, three on that side, and two opposite [the doorway]. And the niches -  their length is four cubits long, their height is seven [handbreadths], and their width is six [handbreadths]. Rabbi Shimon says: He makes the interior of the tomb six cubits by eight, and makes thirteen niches that open up into it, four from this side, and four from the other side, and three across from [the opening] and one to the right of the opening, and one to the left. And he makes an antechamber across the face of the cave that is six [cubits] by six – like the size of a coffin and it's buriers. And opens two chambers into it – one from this side, and one from that. Rabbi Shimon says, four, to the four directions. Rabban Shimon ben Gamliel says: all according to the stone. "
+        ],
+        [
+            "[If] one says to his fellow, “I will sell you a <i>kor</i>’s space of soil,\" if there crevices ten handbreadths deep or rocks ten handbreadths high there, these are not included in the measurement. Less than this and they are included in the measurement. If he said to him, “About a <i>kor</i>’s space of soil,\" even if there crevices ten handbreadths deep or rocks ten handbreadths high there, they are included in the measurement. ",
+            "[He said,] “I will sell you a <i>kor</i>’s space of soil [measured as exactly] as a rope is measured.\" [If] he gave him less - even a minuscule amount - he may reduce the payment. [If] he gave him a surplus - even a minuscule amount - he must return [the excess]. If he said, “Whether it be missing some, or whether it has a surplus,” even if it lacked a quarter-<i>kab</i>’s space per <i>seah</i>, or exceeded by a quarter-<i>kab</i>’s space per <i>seah</i>, ownership transfers. More than this, a reckoning must be made. With what does he reimburse? Money. But if [the seller] wants, he gives him back the land. And why did they say he could reimburse him with money? To strengthen the power of the seller, for if the remainder from a field was a nine-<i>kab</i> space or, in a garden, a half-<i>kab</i>’s space, or according to Rabbi Akiva a quarter-<i>kab</i>’s space, the buyer must reimburse him with land. And not only must he give back the quarter-<i>kab</i>’s space, but all of the surplus. ",
+            "[If he said] “I will sell you [land measured as exactly] as a rope is measured, whether it be missing some or whether it has some surplus,” [when he said,] “whether it be missing some or whether it has some surplus,” this negates the condition “as measured by the rope.\" [If he said] “Whether it be missing some or whether it has some surplus, as [measured as exactly] as a rope is measured,\" [when he said] “[measured as exactly] as a rope is measured,” this negates the condition “whether it be missing some or whether it has some surplus”, the words of Ben Nanas. [If he said,] \"[I will sell the space of a <i>kur</i>] by these marks and boundaries,\" if the difference was less than a sixth, ownership is transferred. If it was as much a sixth, the buyer may reduce the payment. ",
+            "One who says to his fellow, “I will sell you half of the field,\" they evaluate it, and [the buyer] takes [a portion equal to] half of [the value of] the field . [If he said, “I will sell you] the southern half,\" they evaluate it and [the buyer] takes the southern [portion that is equal in value to] half [of the field]. He accepts responsibility for [providing the] ground for the fence and the large and small ditches. What is the size of a large ditch?  Six handbreadths. And the small ditch?  Three. "
+        ],
+        [
+            "There are those who inherit [from] and bequeath [to one another], there are those who inherit [from] but do not bequeath [to one another], there are those who bequeath [to] but do not inherit [from one another] and there are those who neither bequeath [to] nor inherit [from one another]. These inherit [from] and bequeath [to]: a father relative to his sons, and sons relative to their father, and brothers from the same father - these inherit [from] and bequeath [to one another]. A man relative to his mother, and a man relative to his wife, and the sons of [a man's] sisters - these inherit [from] but do not bequeath [to]. A woman relative to her sons, and a wife relative to her husband, and brothers of one's mother - these bequeath [to] but do not inherit [from]. And brothers from the [same] mother [but not father] neither inherit [from] nor bequeath [to]. ",
+            "The order of inheritance is thus: “If a man dies without leaving a son, you shall transfer his property to his daughter” (Numbers 27:8)—the son precedes the daughter, and all the son’s offspring precede the daughter. A daughter precedes [a man's] brothers and the daughter's offspring precede the brothers. Brothers precede the father’s brothers and the brothers’ offspring precede the father’s brothers. This is the general rule: whosoever has precedence in inheritance, his offspring also have precedence, and the father has precedence over all his offspring. ",
+            "The daughters of Tzlofchad received three portions in the inheritence [of land in Israel]: their father's portion, for he was among those who left Egypt; their father's portion among his brothers from the portion of Chefer; and since he was a first born, he received two portions [among his brothers].",
+            "A son and a daughter are alike concerning inheritance, except that only a son [could] take a double portion of the father’s property, though he [could] not take a double portion of the mother’s property. And the daughters are fed from the father’s property, though they are not fed from the mother’s property. ",
+            "One who says, “So-and-so, who is my firstborn, shall not receive a double portion,\" [or] “So-and-so, my son, shall not inherit with his brothers,\" has said nothing, for he has stipulated against what is written in the Torah. [If] one apportioned his property to his sons by word of mouth, and [either] increased for one and decreased for another or made the first-born equal to them, his words stand. But if he stated it \"as an inheritance,\" he has said nothing. [However, if] he had written down, whether at the beginning or in the middle or at the end [of the sentence] \"as a gift,\" his words are valid. One who says, “That man So-and-shall inherit from me,” and he has a daughter; or “My daughter shall inherit from me,\" and he has a son, he has said nothing, for he has stipulated against what is written in the Torah. Rabbi Yohanan ben Baroka says:  If he refers to one who is qualified to inherit from him, his words are valid, but if he refers to one who is not qualified to inherit from him, his words his words are not valid.” One who wrote his property off to others and passed over his sons, what he has done is done, but the sages are not pleased  with him. Rabban Shimon ben Gamaliel says:  If has sons did not behave properly, he should be remembered for good.   ",
+            "One who says “this is my son” is believed. \"This is my brother\" -  he is not believed, though [his supposed brother] does share a claim on his portion. If [the supposed brother] died, the property returns to its source. If [the supposed brother] inherited property from elsewhere, his [known] brothers inherit it together with him. [If] someone died and a will was found bound to his thigh, this counts as nothing. But if, through it, he had granted title to another, whether from among his heirs or from among those who are not his heirs, his words are valid. ",
+            "Regarding one who signs his property [over] to his sons, it is necessary for him to write \"from today and after death\" - these are the words of Rabbi Yehudah.  Rabbi Yose says: He need not do so. Regarding one who signs his property [over] to his son     \"[from today and] after his death\", the father is not able to sell it because it is signed [over] to the son; and the son is not able to sell it because it is in the father's possession. If the father sells it, [the fruits] are sold until he dies. If the son sells it, the buyer has no claim on it until after the father dies. The father may pick [from the produce of that property] and feed anyone he wishes [with it], and that which he left behind that was already picked shall surely belong to the inheritors. If one left sons of the age of adulthood [as well as] minors, those who are of age are not financed at the expense of the minors, and the minors are not fed at the expense of those of age. Rather, they divide it equally.  Just as those of the age of adulthood [draw on the estate to] marry, the minors [draw on the estate to] marry. But if, [after the father died,] the minors said, \"We will marry in the manner that you married [while father was alive],\" we do not listen to them. Rather, that which their father gave to them is given.",
+            "If he left adult daughters and minor daughters, the adult daughters are not financed at the expense of the minor daughters, and the minor daughters are not maintained at the expense of the adult daughters. Rather, they divide equally. Just as the adult daughters [draw on the estate to] marry, the minors [draw on the estate to] marry.  But if, [after the father died,] the minors said, \"We will marry in the manner that you married [while father was alive],\" we do not listen to them. This is a greater stringency that applies to daughters over sons: daughters are maintained at the expense of the sons, but they are not maintained at the cost of the [other daughters]. "
+        ],
+        [
+            "[If] one died and left behind sons and daughters: in the event that his possessions are abundant, the sons shall inherit and the daughters shall be maintained. [If his] possessions are sparse, the daughters shall be maintained and the sons shall beg from door to door. Admon says:  \"Because I am a male I have lost out!” Rabban Gamaliel says:  I see [the logic of] the words of Admon. ",
+            "[If] he left behind sons and daughters and a <i>tumtum</i> [person with recessed sexual organs whose gender is therefore impossible to determine, presently, by external examination. It is halachically uncertain whether such a person is male or female], in the event that his possessions are abundant, the males push [the <i>tumtum</i>] toward the females. If the possessions are sparse, the females push [the <i>tumtum</i>] toward the males. If one says, “If my wife shall bear a male he shall claim a <i>maneh</i>,” if she birthed a male, he claims a <i>maneh</i>. \"A female - 200 <i>zuz</i>” - [and] she birthed a female, she claims 200 <i>zuz</i>. \"If it is a male, a <i>maneh</i> and if it is a female, 200 <i>zuz</i>” - if she birthed a male and a female, the male claims a <i>maneh</i> and the female claims 200 <i>zuz</i>. If she birthed a <i>tumtum</i>, [the <i>tumtum</i>] does not claim anything. But if he said, “Whatever my wife births shall claim,\" the <i>tumtum</i> claims. . If there is no heir aside from [the <i>tumtum</i>], [the <i>tumtum</i>] inherits everything. ",
+            "He left behind adult sons and minor sons. If the adult sons improved the value of the property, they improved it for the estate. If they said, “See what father left us. We will work to feed ourselves,” they have improved it on their own behalf. So, too, a woman who improved the value of the property has  improved it for the estate. If she said, “See what my husband left me. I will work to feed myself,” she has improved it on her own behalf. ",
+            "Brothers who are partners - if one of them was retained [by the government] for his craft, [his wage] goes into the estate. If one [of them] became sick and incurred medical costs, his medical costs come from his own [money]. [If] some from among the brothers sent reciprocal wedding gifts while their father was still alive, when the reciprocal wedding gift is reciprocated, it is restored to the estate, for a reciprocal wedding gift can be demanded in court. But one who sends his fellow jugs of wine and jugs of oil, these cannot be demanded in court, for they are expressions of kindness. ",
+            "[If] one sends gifts of betrothal to his father-in-law’s house, [even] if he sent 100 <i>maneh</i>, and then ate a Groom's Meal there worth only a <i>dinar</i>, [the gifts] cannot be recovered. If he did not eat a Groom's Meal there, they can be recovered. If he sent abundant gifts of betrothal that were intended to return with her to her husband's house, they can be  recovered. [If he sent] limited gifts of betrothal intended to be used in her father’s house, they cannot be recovered. ",
+            "One who is lying on his deathbed who wrote all of his property over to others but withheld even a small amount of land, his gift stands [even if he recovers]. If he did not withhold any amount of land, his gift does not stand. If \"on his deathbed\" was not written: he says he was on his deathbed and they say that he was healthy, he must bring proof that he was on his deathbed - these are the words of Rabbi Meir. And the sages say: \"One who wishes to extract [money] from his fellow - the onus of proof is upon him.”  ",
+            "One who is dividing [a man's] property according to his spoken word: Rabbi Eliezer says: Whether he be healthy or in danger of dying, property for which there is surety can be acquired with money, contract, and <i>chazakah</i> [a presumption of ownership, generally regarding landed property, established by unchallenged, publicly known possession for a certain period of time, together with a legally acceptable claim regarding how the property came into the possessor’s hands]. [Property] for which there is no surety can be acquired only by being drawn [toward the new owner]. They said to him: \"It happened that the mother of the sons of Rokhel was sick, and she said, ‘Give my veil to my daughter’ - and it was worth twelve <i>maneh</i> -and then she died, and they fulfilled her words. He said to them, \"May the children of Rokhel be buried by their mother!\" And the sages say: On Shabbat his words are fulfilled, since he cannot write, but not on ordinary days. Rabbi Yehoshua says: On Shabbat, they said, and by <i>a fortiori</i> reasoning on an ordinary day!\" Similarly, one may claim something for [the benefit of] a minor, and one may not claim something for [the benefit of] an adult - the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Yehoshua says:  For a minor, they said, and by <i>a fortiori</i> reasoning for an adult!",
+            "A house fell down upon a man and upon his father, or upon a man and upon any who bequeath to him, while responsibility for a woman's <i>ketubah</i> and toward a creditor were upon him: The father’s heirs say, “The son died first and the father died afterward.” The creditors say, “The father died first and the son died afterward.” Beit Shammai says:  Let them split [the property]. Beit Hillel says: The property remains where it is currently held. ",
+            "A house fell upon a man and upon his wife. The husband’s heirs say, “The wife died first and the husband died afterward.” The wife’s heirs say, “The husband died first and the wife died afterward.” Beit Shammai says: Let them split [the property]. Beit Hillel says:  The property remains where it is currently held, the [settlement of] the <i>ketubah</i>remains with the husband’s heirs, [and] property that comes into [the marriage] and goes out [of the marriage] with her remains with her father’s heirs. ",
+            "A house fell upon a man and upon his mother. Both these [Beit Shammai] and these [Beit Hillel] agree that they split [the property]. Rabbi Akiva said: I agree here that the property remains in its current status. Ben Azzai said to him:  We are distressed over the [previous] disagreements, and you are coming to bring disagreement where they agree. "
+        ],
+        [
+            "A simple document - it's witnesses [sign] within.  A sewn document - its witnesses sign on the outside. A simple [document] whose witnesses signed on the outside, or a sewn [document] whose witnesses signed within - both are invalid. Rabbi Hanina ben Gamliel says:  A sewn document whose witnesses signed within is valid, since it can be made into a simple [document]. Rabbi Shimon ben Gamliel says:  Everything according to the custom of the land. ",
+            "A simple document [is legitimate] with two witnesses. A sewn document: with three. A simple [document] that has only one witness, or a sewn [document] that has only two - both are invalid. If he wrote in it:  “100 <i>zuz</i> which are 20 <i>sela</i>,” he can claim only 20 <i>sela</i>. If he wrote “100 <i>zuz</i> which are 30 <i>sela</i>,” he can claim only 100 <i>zuz</i>. “Silver <i>zuzim</i> which are …”, and [the rest] was erased - not less that two <i>zuzim</i>. “Silver <i>selaim</i> which are …”, and [the rest] was erased, not less than two <i>selaim</i>. “<i>Darkonot</i> which are …”, and the rest was erased, no less than two <i>darkonot</i>. If “one <i>maneh</i>” was written a the top and “200 <i>zuz</i>” was written at the bottom, or “200 <i>zuz</i>” was written at the top and “one <i>maneh</i>” at the bottom, everything goes according to [what is written] at the bottom. If so, why do they write the one at the top? So that, if a letter from the lower figure below was erased, they can ascertain from the one above. ",
+            "One may write a writ of divorce for a man even if his wife is not with him, or a receipt for a woman even if her husband is not with her, provided that he recognizes them - and the husband pays the fee. One may write a document for the debtor even though the creditor is not with him, but one may not write a document for the creditor unless the debtor is with him - and the debtor pays the fee. One may write a deed of sale for the seller even though the buyer is not with him, but one may not write it for the buyer unless the seller is with him - and the buyer pays the fee. ",
+            "One may not write documents of betrothal or marriage except with the consent of both parties - and the bridegroom pays the fee. One may not write documents of tenancy and sharecropping except with the consent of both parties - and the tenant pays the fee.  One may not write documents of arbitration, or the document of any court action, except with the consent of both parties - and both parties pay the fee. Rabban Shimon ben Gamliel says:  Two documents are written for the two parties, this one for himself, and that one for himself. ",
+            "One who had paid part of his debt and then [rather than write a partial receipt] gave the writ of obligation to a third party and said to him, “If I have given you [the remainder] by such-and-such a day, give [the lender] the writ.” The time came and he had not given the remainder: Rabbi Yose says:  He shall give it to him. Rabbi Yehudah says:  He shall not give it to him. ",
+            "[A lender] whose writ of obligation was erased: witnesses shall testify about it, and he comes before the court and they write a verification: “So-and-so the son of so-and-so's writ of obligation was erased on such-and-such a day, and so-and-so and so-and-so are his witnesses.” If one had paid part of his debt, Rabbi Yehudah says: He should exchange [the writ of obligation for a new one].  Rabbi Yose says: He should write a receipt. Rabbi Yehudah said:  It would turn out that this one will have to guard his receipt from mice. Rabbi Yose said to him:  Such a thing is good for [the borrower], and it does not diminish the power of [the lender].",
+            "There are two brothers, one poor and one wealthy, and their father left them a bath house and an olive press. If he had built them to generate income, the income goes to the estate. If he made them for private use, the wealthy [brother] may say to the poor [brother], “Get yourself some slaves and they can wash in the bath house. Get yourself some olives and prepare them in the olive press.” Two men who were in the same city, one named Yoseph the son of Shimon and other named Yoseph the son of Shimon: they may not bring forth a writ of obligation against one another, and no other person may bring forth a writ of obligation against them. And if someone finds among his documents a document that states, “Yoseph son of Shimon's debt is paid,” both of their writs are [considered as] paid. What should they do?  They should provide a third [generation with their names]. And if they were [similarly named] to the third [generation], they should write a physical description. And if they were described physically [in similar ways], they should write “kohen”. [If] one says to his son, \"One of the writs of obligation among my documents has already been paid and I do not know which one it is,\" then all are [considered to be] paid.  If, [among these documents,] there are two [documents] written to the same [debtor], the large one is [considered as] paid and the small one is not [considered as] paid. One who loaned money to his fellow on a guarantor’s security may not exact payment from the guarantor.   But if he had said, “On the condition that I may exact payment from whom I wish,” then he may exact payment from the guarantor. Rabban Shimon ben Gamliel says: If the borrower had property, [whether he made the condition] or not, he may not exact payment from the guarantor. And thus did Rabban Shimon ben Gamliel also say:  If one was a guarantor for a woman’s <i>ketubah</i> and her husband divorced her, [the husband] must disavow any further benefit from her, lest they conspire for the property of the guarantor and he takes his wife back. ",
+            "One who lent his fellow money by means of a document may collect [even] from property that has been transacted to another. If [he lent money] by means of witnesses, he may collect [only] from unencumbered property. If [the lender] brought forth [a loan document] that attested to [the borrower's] debt with [only the borrower's] signature, the creditor may collect the debt only from unencumbered property. [If] a guarantor's name appears after the signatures of witnesses, the creditor may collect the debt only from [the guarantor’s] unencumbered property. A case came before Rabbi Yishmael and he said, “He may collect only from unencumbered property.” Ben Nanas said to him: “He may recover the debt neither from transacted property nor from unencumbered property.” He said to him: “Why?” He answered, “If a man choked someone in the market, and his fellow found him and said ‘Leave him alone,' he is exempt [from being a guarantor], since [the lender] did not lend [the borrower money] based upon [the guarantor's] trustworthiness. Rather, which type of guarantor is liable? 'Lend him money and I will pay you' -  he is liable, for [the lender] did indeed lend [the borrower] money based [the guarantors] trustworthiness.\" Rabbi Yishmael said: [If] one wishes to become wise, he should occupy himself with monetary laws, for there is no corner of Torah greater than them, for they are like a flowing spring. And [if] one wishes to occupy himself with monetary laws, let him serve Shimon ben Nanas. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nשׁוּתָפִים שֶׁרָצוּ לַעֲשׁוֹת מְחִיצָה בֶחָצֵר, \nבּוֹנִים אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע.  \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, קְפֵסִים, לְבֵנִים, \nבּוֹנִים, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.  \nבַּגָּוִיל, \nזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,  \nוּבַגָּזִית, \nזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם וּמַחְצָה, וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם וּמַחְצָה, \nוּבַקְּפֵסִים, \nזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם, [וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִם,] \nוּבַלְּבֵנִים, \nזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמַחְצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמַחְצָה. \nלְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכֹּתֶל, \nהַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם. \n",
+            "<small>ב</small>\nוְכֵן בַּגִּנָּה: \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר, [מְחַיְּבִין אוֹתוֹ,] \nאֲבָל בַּבִּקְעָה, \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, \nאֶלָּא אִם רָצָה, \nכּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְעוֹשֶׂה חָזִית מִבַּחוּץ. \nלְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכֹּתֶל, \nהַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.  \n\n<small>ג</small>\nוְאִם עָשׁוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, \nבּוֹנִים אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, \nוְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּן וּמִכָּן. \nלְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכֹּתֶל, \nהַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלִּשְׁנֵיהֶם. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו, \nגָּדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, \nאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית, \nמְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. \n",
+            "<small>ה</small>\nכֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל, \nמְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת,  \nבְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, &lt;שֶׁנָּפַל&gt;\nעַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן. &lt;נָפַל&gt; \nמֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָן, \nאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.  \nסָמַךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, \nאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה, \nמְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל,  \nבְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, \nעַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן. \n",
+            "<small>ו</small>\nכּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שַׁעַר.  \nכּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לַחוֹמָה.  \nכַּמָּה יְהֵי בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר? \nשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.  \nקָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, \nהֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, \nעַד שֶׁיְּהֵא בָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה.  \nוְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, \nעַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת קַבִּים לָזֶה וְתִשְׁעַת קַבִּים לָזֶה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵ��: \nתִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּים לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּים לָזֶה.  \nוְלֹא אֶת הַגַּנָּה, \nעַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. \nוּכְדִבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה, בֵּית רֹבַע.  \nלֹא אֶת הַטְּרִקְלִין וְלֹא אֶת הַמּוּרָן וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, \nוְלֹא אֶת הַטַּלֵּת וְלֹא אֶת הַמַּרְחֵץ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, \nעַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה.  \n(זֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין, \nוְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין.) &lt;אינו בכתב היד&gt; \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִין, \nאֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין, \nאֲפִלּוּ פָחוּת מִכֵּן, יַחֲלֹקוּ.  \nוְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, \nאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין, \nלֹא יַחֲלֹקוּ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nלֹא יַחְפֹּר אָדָן בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nוְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, \nוְלֹא נִבְרֶכֶת שֶׁלַּכּוֹבְסִים, \nאֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתְלוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, \nוְסָד בַּסִּיד.  \nמַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל, \nוְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים, \nמִכָּתְלוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִין, \nוְסָד בַּסִּיד.  \nמַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, \nוְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם, \nמִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִין.  \nמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשָּׁכָב, \nשֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכָב, \nוְאֶת הַתַּנּוּר שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא, \nשֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nלֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, \nאֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת.  \nהָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה, \nעַד שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזֵיבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִין, \nוּבַכִּירָה, טֶפַח. \nוְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nלֹא נֶאֶמְרוּ כָל הַשֵּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, \nאֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק, יְהֵא פָטוּר מִלְּשַׁלֵּם. \n",
+            "<small>ג</small>\nלֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִין וְשֶׁלַּצַּבָּעִין \nתַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nוְלֹא רֶפֶת בָּקָר.  \nבֶּאֱמֶת, בַּיַּיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר.  \nחֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, \nיָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ לוֹמַר לוֹ: \n\"אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן לֹא מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וְלֹא מִקּוֹל הַיּוֹצְאִין!\"  \nוְעוֹשֶׂה כֵלִין, \nוְיוֹצֵא וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק; \nאֲבָל אֵינוּ יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: \n\"אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן, לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, \nוְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִן, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת. \n",
+            "<small>ד</small>\nמִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, \nלֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, \nאֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת.  \nוּבַחַלּוֹנוֹת, \nמִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת. \n",
+            "<small>ה</small>\nמַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, \nכְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ נְמִיָּה.  \nוְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחֵלָה אַרְבַּע אַמּוֹת, \nכְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם.  \nמַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. \nלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, \nאֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּהּ לְכָל רוּחַ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִים, \nמְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה.  \nוְאִם לְקָחוֹ, אֲפִלּוּ בֵית רֹבַע, \nהֲרֵי הוּא כְחֶזְקָתוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nנִיפוּל שֶׁנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, \nהֲרֵי הוּא שֶׁלְּבַעַל הַשּׁוֹבָךְ. \nחוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה, \nהֲרֵי הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ.  \nנִמְצָא בֵין שְׁנֵי שׁוֹבַכּוֹת, \nקָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ, וְלָזֶה, שֶׁלּוֹ \nמַחְצָה לְמַחְצָה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ. \n",
+            "<small>ז</small>\nמַרְחִיקִים אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, \nהֶחָרוּב וְהַשִּׁקְמָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה.  \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nכָּל אִילַן סְרָק, חֲמִשִּׁים אַמָּה.  \nאִם הָעִיר קָדְמָה, קוֹצֵץ וְאֵינוּ נוֹתֵן דָּמִים, \nוְאִם הָאִילָן קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. \nסָפֵק זֶה קָדַם, וְזֶה קָדַם, \nקוֹצֵץ וְאֵינוּ נוֹתֵן דָּמִים. \n",
+            "<small>ח</small>\nמַרְחִיקִין גֹּרֶן קְבוּעָה מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.  \nלֹא יַעֲשֶׂה אָדָן גֹּרֶן קְבוּעָה בְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, \nאֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. \nמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ, \nכְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק. \n",
+            "<small>ט</small>\nמַרְחִיקִים אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת, \nוְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.  \nוְאֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר. \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nלְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה, חוּץ מִן מַעֲרָבָהּ, \nוּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה. \n",
+            "<small>י</small>\nמַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק, \nוּמִן הַכְּרֵשִׁים וּמִן הַבְּצָלִים, \nוְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים.  \nרְבִּי יוֹסֵה מַתִּיר בַּחַרְדָּל. \n",
+            "<small>יא</small>\nמַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, \nוְהֶחָרוּב וְהַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, \nבֵּין מִלְמַעְלָה וּבֵין מִן הַצַּד.  \nאִם הַבּוֹר קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים, \nוְאִם הָאִילָן קָדַם, לֹא יָקֹץ. \nסָפֵק זֶה קָדַם, וְזֶה קָדַם, לֹא יָקֹץ. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קָדַם אֶת הָאִילָן, לֹא יָקֹץ, \nזֶה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. \n",
+            "<small>יב</small>\nלֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, \nאֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, \nאֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל הָאִילָן.  \nהָיָה גָדֵר בִּנְתַּיִם, \nזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר [מִכָּן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּן.]  \nהָיוּ שָׁרָשִׁין יצְאִין לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, \nמַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִין, \nכְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה.  \nהָיָה חוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, \nקוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. \n",
+            "<small>יג</small>\nאִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, \nקוֹצֵץ מְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה, \nוְהֶחָרוּב וְהַשִּׁקְמָה, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.  \nבֵּית הַשְּׁלָחִים וּבֵית הָאִילָן, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.  \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nכָּל אִילַן סְרָק, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. \n",
+            "<small>יד</small>\nאִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nקוֹצֵץ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַגָּמָל עוֹבֵר בְּרוֹכְבוֹ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nטָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ זְמוֹרוֹת.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל הָאִילָן, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקלֶת, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nחֶזְקַת בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִים, וּמְעָרוֹת,  \nמַרְחָצָיוֹת, שׁוֹבַכּוֹת, בֵּית הַבַּדִּים, \nבֵּית הַשְּׁלָחִים, וַעֲבָדִים, \nוְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, \nחֶזְקָתָן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּמִיּוֹם לְיוֹם.  \nשְׂדֵה הַבַּעַל, חֶזְקָתָהּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, \nוְאֵינָה מִיּוֹם לְיוֹם.  \n\n<small>ב</small>\nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה, \nוּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּאַחֲרוֹנָה, \nוּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ [בָּאֶמְצַע, \nשְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.]  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nחֹדֶשׁ אֶחָד בָּרִאשֹׁנָה, \nוְחֹדֶשׁ אֶחָד בָּאַחֲרוֹנָה \nוּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, \nאַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.  \nאָמַר רְבִּי יִשְׁמָעֵאל: \nבַּמֵּי דְבָרִין אֲמוּרִין? בִּשְׂדֵה הַלָּבָן, \nאֲבָל בִּשְׂדֵה הָאִילָן, \nכָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, וּמָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קַיְצוֹ, \nהֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. \n",
+            "<small>ג</small>\nשָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה: \nיְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגָלִיל.  \nהָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל, \nבַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה, \nאֵינָה חֲזָקָה, עַד שֶׁתְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nלֹא אָמְרוּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, \nאֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְאִסְפַּנְיָא, \nיַחֲזִיק שָׁנָה, \nוְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה, \nוְיָבֹאוּ שָׁנָה אַחֶרֶת. \n",
+            "<small>ד</small>\nכָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טְעָנָה אֵינָהּ חֲזָקָה.  \nאָמַר לוֹ: \n\"מָה אַתְּ עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי?\" \n\"שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר\", \nאֵינָה חֲזָקָה.  \n\"שֶׁמָּכַרְתָּ לִי\", \"שֶׁנָּתַתָּ לִי מַתָּנָה\", \nהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.  \nוְהַבָּא מִשֵּׁם יְרוּשָׁה אֵינוּ צָרִיךְ טְעָנָה.  \n\n<small>ה</small>\nהַשּׁוּתָפִים וְהָאֲרִיסִים וְהָאַפִּיטְרוֹפִּים, \nאֵין לָהֶם חֲזָקָה.  \nאֵין לָאִישׁ חֲזָקָה בְנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, \nוְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְנִכְסֵי בַעְלָהּ, \nוְלֹא הָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, \nוְלֹא הַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב.  \nבַּמִּי דְבָרִים אֲמוּרִין? בַּמַּחֲזִיק, \nאֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, \nוְהָאַחִים שֶׁיַּחֲלֹקוּ, \nוְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, \nנָעַל גָּדַר, פָּרַץ כָּל שֶׁהוּא, \nהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. \n",
+            "<small>ו</small> \nשְׁנַיִם מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, \nנִמְצְאוּ זוֹמְמִים, \nמְשַׁלְּמִים לוֹ אֶת הַכֹּל.  \nשְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית, \nמְשַׁלִּים בֵּינֵיהֶן.  \nשְׁלֹשָׁה אָחִין וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן, \nהֲרֵי אֵלּוּ שָׁלוֹשׁ עֵדִיּוֹת, \nוְהֵן עֵדוּת אַחַת. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חֲזָקָה, \nוְאֵלּוּ אֵין לָהֶן חֲזָקָה: \nהָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶחָצֵר, \nמַעֲמִיד תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵחַיִם, \nוּמְגַדֵּל תַּרְנָגְלִים, \nוְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶחָצֵר, \nאֵינָה חֲזָקָה.  \nאֲבָל עָשָׂה מְחִצָּה לִבְהֶמְתּוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִין, \nוְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם, \nהִכְנִיס תַּרְנָגְלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת, &lt;תורנגלין&gt;\nוְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ עָמֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה, \nהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמַּרְזֵב, אֵין לוֹ חֲזָקָה, \nוְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה.  \nהַמַּזְחֵלָה, יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה.  \nסֻלָּם מִצְרִי, אֵין לוֹ חֲזָקָה, \n[וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.]  \nחַלּוֹן מִצְרִית אֵין לָהּ, \nוְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. \nאֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן מִצְרִית? \nכָּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם יֶשׁ לָהּ מַלְבֵּן, \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, \nהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.  \n\n<small>ט</small>\nזִיז, \nעַד טֶפַח, יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה, וְיָכוֹל לְמַחוֹת. \nפָּחוּת מִטֶּפַח, אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵינוּ יָכוֹל לְמַחוֹת. \n",
+            "<small>י</small>\nלֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר שׁוּתָפִים.  \nלָקַח בַּיִת בֶּחָצֵר אַחֶרֶת, \nלֹא יִפְתָּחֶנּוּ לַחֲצַר שׁוּתָפִין.  \nבָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ, \nלֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר שׁוּתָפִין, \nאֶלָּא אִם רָצָה, \nבּוֹנֶה אֶת חֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ, \nוּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ, \nוּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.  \n\n<small>יא</small>\nלֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר שׁוּתָפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח, \nוְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.  \nהָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל.  \nאֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם.  \nאֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח, \nוְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.  \nהָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָדוֹל.  \nאֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם. \n",
+            "<small>יב</small>\nאֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, \nבּוֹרוֹת שִׁיחִים וּמְעָרוֹת.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, \nכְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת טְעוּנָה אֲבָנִים.  \nאֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּכְצוֹצְטְרָיוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, &lt;וּכְצוֹצְטְרָיוֹת = וּגְזֻזְטְרָאוֹת&gt;\nאֶלָּא אִם רָצָה, \nכּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא.  \nלָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּכְצוֹצְטְרָיוֹת, \nהֲרֵי זוֹ כְחֶזְקָתָהּ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, לֹא מָכַר אֶת הַיָּצִיעַ, \nאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְתוּחָה לְתוֹכוֹ, \nוְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ, \nוְלֹא אֶת הַגַּג, \nבִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִין, \nאֵינוּ מָכוּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nלֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַחַדּוּת, \nאַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ \"עָמְקָהּ וְרוּמָהּ\".  \nצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \n[דִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.]  \nוּמוֹדֶה רְבִּי עֲקִיבָה, \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"חוּץ מֵאֵלּוּ\", \nשֶׁאֵינוּ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \nמְכָרָן לְאַחֵר, \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת מָכַר אֶת הַדֶּלֶת, \nאֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. \nמָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת קְבוּעָה, \nאֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת. \nמָכַר אֶת הָאִצְטְרוֹבִיל, \nאֲבָל לֹא אֶת הַקָּלָת; \nמָכַר תַּנּוּר, מָכַר כִּירַיִם,  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ\", \nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, \nמָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִים וּמְעָרוֹת, \nאֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ\", &lt;הוּא&gt;\nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִים. \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, \nלֹא מָכַר אֶת הַמַּרְחֵץ, \nוְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nהַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, \nלֹא מָכַר אֶלָּא אֲוֵירָהּ שֶׁלֶּחָצֵר. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, \nמָכַר אֶת הַיָּם, וְאֶת הַמָמֵל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, &lt;הממלל&gt;\nאֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַכִּידוֹן, \nוְלֹא אֶת הַגַּלְגַּל, וְלֹא אֶת הַקּוֹרָה.  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ\", \nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִין.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nהַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, \nמָכַר אֶת הַקּוֹרָה. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַמַּרְחֵץ, \nלֹא מָכַר לֹא אֶת הַנְּסָרִים, \nוְלֹא אֶת הַסַּפְסֵלִים, \nוְלֹא אֶת הַבַּלָּנִיּוֹת.  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ,\"הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ\", \nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִין.  \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, \nלֹא מָכַר לֹא אֶת הַמְּגוֹרוֹת שֶׁלַּמַּיִם \nוְלֹא אֶת אוֹצָרוֹת שֶׁלָּעֵצִים. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, \nמָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִים וּמְעָרוֹת, \nמַרְחָצָיוֹת, שׁוֹבַכּוֹת, בֵּית הַבַּדִּים, \nוּבֵית הַשְּׁלָחִים, \nאֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ\", \nאֲפִלּו הָיוּ בָהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים, \nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִים.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nהַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר. &lt;שומר&gt;\n",
+            "<small>ח</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה, \nמָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵן לְצָרְכָהּ, \nוְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצָרְכוֹ, \nוְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע, \nוְאֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְחוּתָה מִבֵּית רֹבַע, \nוְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׁוּיָה בַטִּיט, &lt;שאינהָ עֲשׁוּיָה&gt;\nוְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוּ מֻרְכָּב, \nוְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה. &lt;שקמה&gt;\n",
+            "<small>ט</small>\nאֲבָל לֹא מָכַר \nלֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָהּ, &lt;לְצָרְכוֹ&gt;\nוְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכוֹ, \nוְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע.  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ\", \nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִין.  \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. \nלֹא מָכַר \nלֹא אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵית רֹבַע, &lt;מְחִיצַת&gt;\nוְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה הָעֲשׁוּיָה בַטִּיט, \nוְלֹא אֶת ה��חָרוּב הַמֻּרְכָּב, \nוְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה. &lt;שקמה&gt;\n\n<small>י</small>\nלֹא אֶת הַבּוֹר, \nוְלֹא אֶת הַגַּת, \nוְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, \nבֵּין חֲרֵבִים, בֵּין שְׁלֵמִים.  \nצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \nמוֹדֶה רְבִּי עֲקִיבָה, \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"חוּץ מֵאֵלּוּ\", \nשֶׁאֵינוּ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \nמְכָרָן לְאַחֵר, \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ.  \n\n<small>יא</small>\nבַּמֵּי דְבָרִין אֲמוּרִין? בְּמוֹכֵר, \nאֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, \nנוֹתֵן אֶת כֻּלָּם.  \nהָאַחִים שֶׁחָלְקוּ, \nזָכוּ בַשָּׂדֶה, זָכוּ בְכֻלָּם.  \nהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, \nהֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה, הֶחֱזִיק בְּכֻלָּם.  \nהַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה, הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nהַמַּקְדִּישׁ שָׂדֶה, לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא \nאֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה. &lt;שקמה&gt;\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, \nמָכַר אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָהוֹגֵין, \nוְאֶת כָּל הַמְּנַהֲגִים אוֹתָהּ. \nאֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים, \nוְלֹא אֶת הַמַּרְצַפִּים, \nוְלֹא אֶת הָאַנְתִיקֵי.  \nבִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ \"הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ\", \nהֲרֵי כֻלָּם מְכוּרִין.  \n\n<small>ב</small>\nמָכַר אֶת הַקָּרוֹן, לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת; \nמָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת, לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן.  \nמָכַר אֶת הַצֶּמֶד, לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר; \nמָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא [מָכַר] אֶת הַצֶּמֶד.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהַדָּמִים מוֹדִיעִין.  \nכֵּיצַד? \nאָמַר לוֹ: \n\"מְכוֹר לִי צִמְדָּךְ בְּמָאתַיִם זוּז\", \nהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין הַדָּמִים רְאָיָה. &lt;לַדָּמִים&gt;\n",
+            "<small>ג</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר אֶת כֵּלָיו.  \nנַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: \nמָכַר אֶת כֵּלָיו.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nפְּעָמִים מְכוּרִין, וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מְכוּרִין.  \nכֵּיצַד? \nהָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, \nוְאָמַר לוֹ: \n\"מְכוֹר לִי חֲמוֹרָךְ זוֹ!\" \nכֵּלָיו מְכוּרִים. \n\"חֲמוֹרָךְ הַהוּא\", \nאֵין כֵּלָיו מְכוּרִין. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר אֶת הַסְּיָח.  \nמָכַר פָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ.  \nמָכַר אַשְׁפּוֹת, מָכַר זִבְלָהּ.  \nמָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו.  \nמָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים.  \nמָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים.  \nהַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ, מַפְרִיחַ בֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה.  \nפֵּרוֹת כַּוֶּרֶת, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס.  \nחַלּוֹת דְּבַשׁ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת.  \nזֵיתִים לָקוֹץ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, &lt;שתי&gt;\nהֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nקָנָה קַרְקַע.  \nהִגְדִּילוּ, לֹא יְשַׁפֶּה.  \nהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, שֶׁלּוֹ; \nוּמִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁלְּבַעַל הַקַּרְקַע.  \nוְאִם מֵתוּ, אֵין לוֹ קַרְקַע.  \n\n<small>ו</small>\nקָנָה שְׁלֹשָׁה, קָנָה קַרְקַע.  \nהִגְדִּילוּ, יְשַׁפֶּה.  \nוְהָעוֹלֶה מִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁלּוֹ.  \nוְאִם מֵתוּ, יֵשׁ לוֹ קַרְקַע. \n",
+            "[<small>ז</small>]\nהַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ בִּבְהֵמָה גַסָּה, \nלֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם; \nמָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.  \nמָכַר אֶת הַקָּנֶה, לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד; \nמָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.  \nאֲבָל בִּבְהֵמָה דַקָּה: \nמָכַר אֶת הָרֹאשׁ, מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם; \nמָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ; \nמָכַר אֶת הַקָּנֶה, מָכַר אֶת הַכָּבֵד; \nמָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. \n",
+            "<small>ח</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים: \nמָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת, וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, \nהַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ; \nרָעוֹת, וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, \nהַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ; \nרָעוֹת, וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, \nיָפוֹת, וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, \nאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. \nשְׁחַמְתִּית, וְנִמְצֵאת לְבָנָה, &lt;שֶׁמָתִית&gt;\nלְבָנָה, וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית, &lt;שֶׁמָתִית&gt;\nעֵצִים שֶׁלַּזַּיִת, וְנִמְצְאוּ שֶׁלַּשִּׁקְמָה, \nשֶׁלַּשִּׁקְמָה, וְנִמְצְאוּ שֶׁלַּזַּיִת, \nיַיִן, וְנִמְצָא חֹמֶץ, \nחֹמֶץ, וְנִמְצָא יַיִן, \nשְׁנֵיהֶן יְכוּלִין לַחְזֹר בָּהֶן. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, \nמָשַׁךְ וְלֹא מָדַד, קָנָה; \nמָדַד וְלֹא מָשַׁךְ, לֹא קָנָה.  \nאִם הָיָה פִקֵּחַ, שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן. &lt;סוכר&gt; \nהַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵרוֹ, \nהֲרֵי זֶה לֹא קָנָה, \nעַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, \nוְאִם הָיָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, \nוְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא, קָנָה. \n",
+            "<small>י</small>\nהַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ, \nוְהוֹקִירוּ אוֹ שֶׁהוּזָלוּ, \nעַד שֶׁלֹּא נִתְמַלַּאת הַמִּדָּה, \nלַמּוֹכֵר; \nוּמִשֶּׁנִּתְמַלַּאת הַמִּדָּה, \nלַלּוֹקֵחַ.  \nהָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, \nנִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, \nנִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר.  \nחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלוֹשׁ טִפִּין.  \nהִרְכִּינָהּ וּמְצַאת, \nהֲרֵי שֶׁלַּלּוֹקֵחַ.  \nוְהַחַנְוָנִי חַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלוֹשׁ טִפִּין. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּלֵילֵי שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל הַחַנְוָנִי, \nוּמָדַד לוֹ בְאִסָּר שֶׁמֶן, וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר; \nשָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר, \nהַחַנְוָנִי חַיָּב.  \nרְבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, \nשֶׁעַל מְנָת כֵּן שִׁלְּחוֹ.  \nוּמוֹדִים חֲכָמִים לִרְבִּי יְהוּדָה: \nבִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק, \nוּמָדַד הַחַנְוָנִי לְתוֹכָהּ, \nהַחַנְוָנִי פָטוּר. \n",
+            "<small>יב</small>\nהַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ אֶת מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, \nוּבַעַל הַבַּיִת, אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nחִלּוּף הַדְּבָרִים.  \nהַחַנְוָנִי מְקַנֵּחַ אֶת מִדּוֹתָיו פַּעֲמַים בַּשַּׁבָּת, \nוּמְמַחֶה אֶת מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, \nוּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל. \n",
+            "<small>יג</small>\nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nבַּמֵּי דְבָרִים ��ֲמוּרִים? בַּלַּח, \nאֲבָל בַּיָּבֵשׁ אֵינוּ צָרִיךְ.  \nחַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח.  \nהָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, \nנוֹתֵן לוֹ גֵרוּמִים, \nאֶחָד לַעֲשָׂרָה בַלַּח, \nוְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ.  \n\n<small>יד</small>\nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה, \nלֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה, &lt;בַּגַּסָּא&gt;\nבַּגַּסָּה, לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה; \nלִמְחֹק, לֹא יִגְדֹּשׁ, \nלִגְדֹּשׁ, לֹא יִמְחֹק. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמֵּחוּ, \nאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, \nאֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nזֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, \nחַיָּבִין בְּאַחְרָיוּתָן. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, \nהֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לִסְאָה; \nתְּאֵנִים, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מַתְלִיעוֹת לְמֵאָה; \nמַרְתֵּף שֶׁלַּיַּיִן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה; \nקִנְקֵנִים, בַּשָּׁרוֹן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פּוֹטְסוֹת לְמֵאָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ, וְהֶחֱמִיץ, \nאֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ. \nאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ, \nהֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת.  \nאִם אָמַר לוֹ: \n\"יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ\", \nחַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. \nיָשָׁן, מִשֶּׁלְּאֶשְׁתְּקַד, \nמְיֻשָּׁן, מִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת, \nוְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ, \nאוֹ לְבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ, \nבּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nרֶפֶת בָּקָר הִיא זוֹ! \nהָרוֹצֶה לַעֲשׁוֹת רֶפֶת בָּקָר, \nבּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ. \nבַּיִת קָטָן, שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה. \nגָּדוֹל, שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶׂר. \nטְרִיקְלִין, עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר.  \nרוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ.  \nרְאָיָה לַדָּבָר, \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nכְּבִנְיַן הַהֵיכָל. \n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nנִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים, \nוְיוֹצֵא בְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָן יוֹצְאִים, \nוְאֵינוּ מַכְנִיס אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ, \nאֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ.  \nזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת, \nוְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת. \n",
+            "<small>ו</small>\nמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גַנָּה לִפְנִים מִגַּנָּתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nנִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָן נִכְנָסִים, \nוְיוֹצֵא בְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָן יוֹצְאִין, \nוְאֵינוּ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִים, \nוְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת.  \nוְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ.  \n\n<small>ז</small>\nנָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, \nנִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, \n[וְיוֹצֵא בְשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,] \nוּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִים, \nוְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְשָׂדֶה אַחֶרֶת, \nוְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁיִין לְזָרְעָהּ. \n",
+            "<small>ח</small>\nמִי שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, \nוּנְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶן מִן הַצַּד, \nמַה שֶּׁנָּתַן נָתַן, וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ.  \nדֶּרֶךְ הַיָּחִיד, אַרְבַּע אַמּוֹת,  \nוְדֶרֶךְ הָרַבִּים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. \nדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָהּ שֵׁעוּר, \nדֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, אֵין לָהּ שֵׁעוּר.  \nהַמַּעֲמָד, \nדַּיָּנֵי צִיפּוֹרִין אָמְרוּ: \nבֵּית אַרְבַּעַת קַבִּים. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׁוֹת לוֹ קֶבֶר, \nוְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׁוֹת לוֹ קֶבֶר, \nעוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁלַּמְּעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, \nוּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כֻכִּים: \nשְׁלֹשָׁה מִכָּן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן. \nוְהַכֻּכִּים, \nאָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nעוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁלַּמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה, \nוּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כָּךְ: \nאַרְבָּעָה מִכָּן וְאַרְבָּעָה מִכָּן וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן, \nאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל.  \nוְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, \nכִּמְלֹא מִטָּה, \nוּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת, \nאַחַת מִכָּן וְאַחַת מִכָּן.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nהַכֹּל לְפִי הַסֶּלַע. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ\", \nהָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nאוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִין \nאֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. \nפָּחוּת מִכֵּן, נִמְדָּדִין עִמָּהּ.  \nוְאִם אָמַר לוֹ: \n\"כְּבֵית כּוֹר\", \nאֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יָתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִין, \nאוֹ סְלָעִין גְּבוֹהִין יָתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִין, \nהֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ. \n",
+            "<small>ב</small>\n\"בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ\", \nמִדָּה בַחֶבֶל. \nפָּחַת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה. \nאוֹ הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחְזִיר.  \nאִם אָמַר לוֹ: \n\"אִם חָסֵר, אִם יָתֵר\", \nאֲפִלּוּ פָחַת רֹבַע לִסְאָה אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לִסְאָה, \nהִגִּיעוֹ. \nיוֹתֵר מִכֵּן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.  \n\n<small>ג</small>\nמַה הוּא מַחְזִיר לוֹ? \nמָעוֹת. \nאִם רָצָה, מַחְזִיר לוֹ קַרְקַע.  \nוְלָמָּה אָמְרוּ 'מַחְזִיר לוֹ מָעוֹת'? \nאֶלָּא לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁלַּמּוֹכֵר, \nשֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵית תִּשְׁעַת קַבִּים, \nוּבַגַּנָּה בֵית חֲצִי קַב, \nוּכְדִבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה בֵית רֹבַע, \nמַחְזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע.  \nלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחְזִיר לוֹ, \n[אֶלָּא] אֶת כָּל הַמּוֹתָר. \n",
+            "<small>ד</small>\n\"מִדָּה בַחֶבֶל\", \nאִם חָסֵר אִם יָתֵר, בִּטֵּל; \nאִם חָסֵר וְאִם יָתֵר, מִדָּה בַחֶבֶל, בִּטֵּל\nאִם חָסֵר וְאִם יָתֵר, \nמִדָּה בַחֶבֶל, בִּטֵּל. \nמִדָּה בַחֶבֶל, \nוְאֶת אִם חָסֵר וְאֶת אִם יָתֵר.  \nכְּדִבְרֵי בֶן נַנָּס.  \nבְּסִימָנִין וּבִמְצָרָיו, \nפַּחַת שְׁתוּת, הִגִּיעוֹ, \nעַד שְׁתוּת, יְנַכֶּה. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"חֲצִי שָׂדִי אֲנִי מוֹכֵר לָךְ\", \nמְשַׁמְּנִים בּ��ינֵיהֶן, וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ.  \n\"חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ\", \nמְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶם, וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם.  \nוּמְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר, וְחָרִיץ [וּ]בֶן חָרִיץ. \nכַּמָּה הוּא חָרִיץ? \nשִׁשָּׁה טְפָחִין.  \nוּבֶן חָרִיץ? \nשְׁלֹשָׁה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nיֵשׁ נוֹחֲלִים וּמַנְחִילִים, \nנוֹחֲלִים וְלֹא מַנְחִילִים, \nמַנְחִילִים וְלֹא נוֹחֲלִים, \nלֹא נוֹחֲלִים וְלֹא מַנְחִילִים.  \nאֵלּוּ נוֹחֲלִים וּמַנְחִילִים: \nהָאָב אֶת הַבָּנִים, \nוְהַבָּנִים אֶת הָאָב, \nוְהָאַחִים מִן הָאָב נוֹחֲלִים וּמַנְחִילִים.  \nהָאִישׁ אֶת אִמּוֹ, \nוְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, \nוּבְנֵי אַחְיוֹת נוֹחֲלִים וְלֹא מַנְחִילִין.  \nהָאִשָּׁה אֶת בְּנָהּ, \nוְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ, \nוַאֲחֵי הָאֵם מַנְחִילִים וְלֹא נוֹחֲלִים.  \nוְהָאַחִים מִן הָאֵם לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nסֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא: (במדבר כז,ח)\n\"אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, \nוְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ\". \nהַבֵּן קוֹדֵם לַבַּת, \nכָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁלַּבֵּן קוֹדְמִין לַבַּת.  \nבַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִים, \nוְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁלַּבַּת קוֹדְמִין לָאַחִים.  \nהָאַחִים קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב, \nכָּל יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁלָּאַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה, יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין.  \nוְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. \n",
+            "<small>ג</small>\nבְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִין בַּנַּחֲלָה: \nחֵלֶק אֲבִיהֶן, שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, \nוְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר, \nוְשֶׁהָיָה בְכוֹר, נָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה, \nאֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, \nוְאֵינוּ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם.  \nוְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב, \nוְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם\", \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי, לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם, \nשֶׁהִתְנָה עַל הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה.  \nהַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, \nרִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד, \nהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר, \nדְּבָרָיו קַיָּמִין. \nוְאִם אָמַר \"מִשֵּׁם יְרֻשָּׁה\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם. \nכָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה וּבֵין בָּאֶמְצַע וּבֵין בַּסּוֹף: \n\"מִשֵּׁם מַתָּנָה\", \nדְבָרָיו קַיָּמִין.  \n\n<small>ו</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי\", בְּמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בַּת, \n\"בִּתִּי תִירָשֵׁנִי\", בְּמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, \nלֹא אָמַר כְּלוּם, \nשֶׁהִתְנָה עַל הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה.  \nרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: \nאִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ לִירֻשָּׁה, \nדְּבָרָיו קַיָּמִין, \nוְעַל מִי שֶׁאֵינוּ רָאוּי לוֹ לִירֻשָּׁה, \nאֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין.  \n\n<small>ז</small>\nהַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו, \nמַה שֶּׁעָשָׂה עָשׁוּי, \nאֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה מִמֶּנּוּ. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, \nזָכוּר לַטּוֹב. &lt;לָטוֹב&gt;\n",
+            "<small>ח</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"זֶה בְנִי נֶאֱמָן\",  \n\"זֶה אָחִי אֵינוּ נֶאֱמָן\", \nיִטֹּל עִמּוֹ בְחֶלְקוֹ. \nמֵת, \nיַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָם. \nנָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, \nיִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ.  \nמִי שֶׁמֵּת, וְנִמְצֵאת דְּיַתִּיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ, \nהֲרֵי זוֹ אֵינָה כְּלוּם. \nזִכָּה בָהּ לְאַחֵר, \nבֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין וּבֵין שֶׁאֵינָן מִן הַיּוֹרְשִׁין, \nדְּבָרָיו קַיָּמִין. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, \nצָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב \"מֵהַיּוֹם לְאַחַר מוֹתִי\".  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nוּרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאֵינוּ צָרִיךְ.  \nהַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, \nהָאָב אֵינוּ יָכוֹל לִמְכֹּר, \nמִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן, \nוְהַבֵּן אֵינוּ יָכוֹל לִמְכֹּר, \nמִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב.  \nמָכַר הָאָב, \nמְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת. \nמָכַר הַבֵּן, \nאֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב.  \nהָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה; \nוּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ, \nהֲרֵי הוּא שֶׁלַּיּוֹרְשִׁים.  \n\n<small>י</small>\nהִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, \nאֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל יְדֵי קְטַנִּים, \nוְלֹא קְטַנִּים נִזּוֹנִים עַל הַגְּדוֹלִים, \nאֶלָּא חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה.  \nנָשְׂאוּ גְּדוֹלִים, יִשְׂאוּ קְטַנִּים.  \nוְאִם אָמְרוּ הַקְּטַנִּים: \n\"הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם\", \nאֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, \nאֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן אֲבִיהֶן, נָתַן. \n",
+            "<small>יא</small>\nהִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, \nאֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת, \nוְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת, \nאֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.  \n(נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלוֹת, יִשְׂאוּ הַקְּטַנּוֹת.  \nוְאִם אָמְרוּ הַקְּטַנּוֹת: \n\"הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶן אַתֶּן\", \nאֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן.)  \nזֶה חֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים, \nשֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים, \nוְאֵינָן נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, \nבִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִין מְרֻבִּין, \nהַבָּנִים יִירָשׁוּ, וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. \nבִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִין מְמֻעָטִין, \nהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים.  \nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \nבִּשְׂבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי? \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nרוֹאֶה אָנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. \n",
+            "<small>ב</small>\nהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטוֹמְטוֹם, \nבִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִין מְרֻבִּין, \nהַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַנְּקֵבוֹת. \nבִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְמֻעָטִין, \nהַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל הַזְּכָרִים.  \nהָאוֹמֵר: \n\"אִם יָלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר, יִטֹּל מָנֶה\", \nאִם יָלְדָה זָכָר, נוֹטֵל מָנֶה. \n\"וְאִם נְקֵבָה, מָאתַיִם\", \nיָלְדָה נְקֵבָה, נוֹטֶלֶת מָאתַיִם. \n\"אִם זָכָר, מָנֶה, אִם נְקֵבָה, מָאתַיִם\", \nיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, \nהַזָּכָר נוֹטֵל מָנֶה, וְהַנְּקֵבָה מָאתַיִם. \n\n<small>ג</small>\nיָלְדָה טוֹמְטוֹם, אֵינוּ נוֹטֵל. \nאִם אָמַר: \n\"כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטֹּל\", \nהֲרֵי זֶה יִטֹּל.  \nאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא, \nיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. \n",
+            "<small>ד</small>\nהִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, \nהִשְׁבִּיחוּ גְדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים, \nהִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע.  \nאִם אָמְרוּ: \n\"רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא, \nהֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִין\", \nהִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן.  \n\n<small>ה</small>\nוְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אֶת הַנְּכָסִין, \nהִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע.  \nאִם אָמְרָה: \n\"רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַעֲלִי, \nהֲרֵי אֲנִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת\", \nהִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ. \n",
+            "<small>ו</small>\nהָאַחִים הַשּׁוּתָפִים &lt;הֶאָחִים&gt;\nשֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת, \nנָפַל לָאֶמְצַע.  \nחָלָה וְנִתְרַפָּא, נִתְרַפָּא מִשֶּׁלְּעַצְמוֹ.  \nהָאַחִים שֶׁעָשׁוּ מִקְצָתָן שׁוֹשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב, \nחָזְרָה הַשּׁוֹשְׁבִינוּת, חָזְרָה לָאֶמְצַע, \nשֶׁהַשּׁוֹשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. \nאֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, \nאֵינָן נִגְבִּים בְּבֵית דִּין, \nמִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו, \nשִׁלַּח שָׁם בְּמֵאָה מָנֶה, \nוְאָכַל שָׁם סְעוֹדַת חָתָן אֲפִלּוּ בְדִינָר, &lt;סעודות&gt;\nאֵינָן נִגְבִּין. \nלֹא אָכַל שָׁם סְעוֹדַת חָתָן, \nהֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּים.  \nשִׁלַּח סִבְלוֹנוֹת מְרֻבִּים, \nכְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעְלָהּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. \nסִבְלוֹנוֹת מְמֻעָטִין, \nכְּדֵי שֶׁתִּשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶן וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, \nאֵינָן נִגְבִּין. \n",
+            "<small>ח</small>\nשָׁכֵיב מְרַע שֶׁכָּתַב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, \nוְשִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, \nמַתָּנָתוֹ קַיֶּמֶת. \nלֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, \nאֵין מַתָּנָתוֹ קַיֶּמֶת.  \nלֹא כָתַב בָּהּ \"שָׁכֵיב מְרַע\", \nהוּא אוֹמֵר: \n\"שָׁכֵיב מְרַע הָיִיתִי\", \nוְהֵן אוֹמְרִים: \n\"בָּרִיא הָיָה\", &lt;ברי&gt;\nצָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שָׁכֵיב מְרַע.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, &lt;הַמַּחֲלִיק&gt;\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן, \nנְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת \nנִקְנִים בַּכֶּסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, \nוְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת, \nאֵינָן נִקְנִים אֶלָּא בִמְשִׁיכָה.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nמַעֲשֶׂה בְאִמָּן שֶׁלִּבְנֵי רוֹכֵל, \nשֶׁהָיְתָה חוֹלָה. אָמְרָה: \n\"תִּנָּתֵן כְוִנְתִּי לְבִתִּי!\" \nוְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה. \nמֵתָה, וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרֶיהָ.  \nאָמַר לָהֶן: \nבְּנֵי רוֹכֵל, תִּקְבְּרֵם אִמָּם!  \n\n<small>י</small>\nחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבַּשַּׁבָּת, דְּבָרָיו קַיָּמִים, \nמִפְּנֵי שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לִכְתֹּב, \nאֲבָל לֹא בַחוֹל.  \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nבַּשַּׁבָּת אָמָרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּחוֹל.  \n\n<small>יא</small>\nכַּיּוֹצֵא בוֹ: \nזָכִים לַקָּטָן, וְאֵין זָכִים לַגָּדוֹל.  &lt;בגָּדוֹל&gt;\nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nבַּקָּטוֹן אָמָרוּ, קַל וָחֹמֶר בַּגָּדוֹל. \n",
+            "<small>יב</small>\nנָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו, \nעָלָיו וְעַל מוֹרִישָׂיו, \nוְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, \nיוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים: \n\"הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב.\" \nוּבַעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים: \n\"הָאָב מֵת רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן.\" \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיַחֲלֹקוּ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nנְכָסִים כְּחֶזְקָתָן. \n",
+            "<small>יג</small>\nנָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, \nיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים: \n\"הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל\", &lt;רִאשׁוֹן&gt;\nוְיוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים: \n\"הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הִיא\", \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיַחֲלֹקוּ; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nנְכָסִים כְּחֶזְקָתָן. \nכְּתֻבָּה בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, \nנְכָסִין הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ, \nבְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב. \n",
+            "<small>יד</small>\nנָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִין שֶׁיַּחֲלֹקוּ.  \nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nמוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים כְּחֶזְקָתָן. &lt;שֶׁהַנִּכְנָסִין&gt; \nאָמַר לוֹ בֶן עַזַּי: \nעַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטָעֲרִים, \nאֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלֹק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִים! \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nגֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, \nמְקֻשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.  \nפָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו, \nמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, \nשְׁנֵיהֶן פְּסוּלִים.  \nרְבִּי חֲנַנְיָה בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, \nכָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׁוֹתוֹ פָשׁוּט.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nגֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנַיִם, \nמְקֻשָּׁר, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nפָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ [עֵד אֶחָד, \nמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ] שְׁנֵי עֵדִים, &lt;עֵדָיו&gt;\nשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.  \nכָּתַב בּוֹ: \n\"זוּזִין מְאָה, דִּי הִמּוֹ סִלְעִין עֶשְׂרִין\", &lt;סְלָעִין&gt;\nאֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין; \n\"זוּזִין מְאָה דִּי הִמּוֹ סִלְעִין תְּלָתִין\", &lt;סְלָעִין&gt;\nאֵין לוֹ אֶלָּא [מָנֶה.]  \n\"כְּסַף זוּזִין דִּי אִנּוּן\", וְנִמְחָקוּ, \nאֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם.  \n\"כְּסַף סִלְעִין דִּי אִנּוּן\", וְנִמְחָקוּ, &lt;כֶּסֶף&gt;\nאֵין פָּחוּת מִשְּׁתַיִם.  \n\"דְּרָכוֹנוֹת דִּי אִנּוּן\", וְנִמְחָקוּ, \nאֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם.  \n\n<small>ג</small>\nכָּתוּב בּוֹ מִלְמַעְלָה \"מָנֶה\", וּמִלְּמַטָּה \"מָאתַיִם\", \nמִלְמַעְלָה \"מָאתַיִם\", וּמִלְּמַטָּה \"מָנֶה\", \nהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. \nוְאִם כֵּן, לָמָּה כוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן? \nשֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן, \nיִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן. \n",
+            "<small>ד</small>\nכּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, \nוְהַשּׁוֹבֵר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ, \nוּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָהּ. \nוְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר.  \n\n<small>ה</small>\nכּוֹתְב��ין שְׁטָר לַלֹּוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּלְוֶה עִמּוֹ, \nוְאֵין כּוֹתְבִין לַמַּלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא הַלֹּוֶה עִמּוֹ. \nוְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר.  \n\n<small>ו</small>\nכּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ, \nאֵין כּוֹתְבִין לַלּוֹקֵחַ, עַד שֶׁיְּהֵא הַמּוֹכֵר עִמּוֹ. \nוְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן אֶת הַשָּׂכָר. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִים וְנִשּׂוּאִים, \nאֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן. \nוְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר.  \n[אֵין כּוֹתְבִין] שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת, \nאֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן. \nוְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר.  \n[אֵין כּוֹתְבִין] שְׁטָרֵי בֵרוּרִים וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, \nאֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם. \nוּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים אֶת הַשָּׂכָר.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלִשְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם, \nלָזֶה לְעַצְמוֹ, וְלָזֶה לְעַצְמוֹ. \n",
+            "<small>ח</small>\nמִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ, \nאָמַר לוֹ: \n\"אִם לֹא נָתַתִּי לָךְ מִכָּן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי, \nתֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ\", \nהִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nיִתֵּן. \nוּרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא יִתֵּן. \n",
+            "<small>ט</small>\nמִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטָר חוֹבוֹ, \nמַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין, \nוְהֵן עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם: \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן אִישׁ פְּלוֹנִי, \nנִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, \nוּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו.\" \n\n<small>י</small> \nמִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nיַחֲלִיף. \nוּרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nיִכְתֹּב שׁוֹבֵר. &lt;שׁוֹבֶר&gt; \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nנִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבָרוֹ מִן הָעַכְבָּר. \nאָמַר לוֹ רְבִּי יוֹסֵה: \nכָּךְ יָפֶה לוֹ, וְאַל יֵרַע כֹּחוֹ שֶׁלָּזֶה. \n",
+            "<small>יא</small>\nשְׁנֵי אַחִים, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, \nוְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מַרְחֵץ וּבֵית הַבַּד, \nעֲשָׂאָן לְשָׂכָר, עֲשָׂאָן לָאֶמְצַע; \nעֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, \nזֶה עָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי: \n\"קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ, \nקַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂם בְּבֵית הַבַּד.\"  \n\n\n<small>יב</small>\nשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בָעִיר, \nוְשֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אֶחָד יוֹסֵה בֶן שִׁמְעוֹן, \nאֵינָן יְכוּלִים לְהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב זֶה עַל זֶה, \nוְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם שְׁטַר חוֹב.  \nנִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו \nשְׁטָרוֹ שֶׁלְּיוֹסֵה בֶן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ, \nשְׁטָרוֹת כֻּלָּם פְּרוּעִין.  \nכֵּיצַד יַעֲשׁוּ? \nיַשְׁלִישׁוּ. \nאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים, יִכְתֹּב סִימָן. \nאִם הָיוּ סִימָנִין, יִכְתֹּב בָּהֶן.  \n\n<small>יג</small>\nהָאוֹמֵר לִבְנוֹ: \n\"שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָי פָּרוּעַ\", \nוְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא, \nשְׁטָרוֹת כֻּלָּם פְּרוּעִים.  \nנִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם, &lt;שֵׁם&gt;\nהַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטוֹן אֵינוּ פָרוּעַ.  \n\n<small>יד</small>\nהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרָב, \nלֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרָב. \nאִם אָמַר: \n\"עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה\", \nיִפָּרַע מִן הֶעָרָב.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל או��מֵר: \nאִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה, \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרָב.  \n\n<small>יה</small>\nכַּיּוֹצֵא בוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nאַף הֶעָרָב לָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, \nוְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, \nיַדִּיר הֲנָיָה, \nשֶׁמֵּא יַעֲשׁוּ קְנוּנִיָא עַל נְכָסָיו שֶׁלָּזֶה, \nוְיַחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ. \n",
+            "<small>יו</small>\nהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִשְׁטָר, \nגּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים.  \nעַל יְדֵי עֵדִים, \nגּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִים.  \nהוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, \nגוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִים.  \nוְהֶעָרָב שֶׁהוּא יוֹצֵא לְאַחַר חִתּוּם שְׁטָרוֹת, \nגּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִים.  \nמַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רְבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: \nגּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִים.  \n\n<small>יז</small>\nאָמַר לוֹ בֶן נַנָּס: \nאֵינוּ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, \nוְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִים.  \nאָמַר לוֹ: \nלָמָּה? \nאָמַר לוֹ: \nהֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק, \nאָמַר לוֹ \"הַנַּח לוֹ וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ!\" \nפָּטוּר, שֶׁלֹּא עַל אֻמָּנוּתוֹ הִלְוָהוּ. &lt;'אוּמָּנוּתוֹ' כתב המגיה על מקום מחוק. אולי היה כתוב 'מנת' כמו להלן&gt;\nוְאֵי זֶה הוּא הֶעָרָב שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ? \nאָמַר לוֹ \"הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ\", \nחַיָּב, שֶׁכֵּן עַל מְנַת הִלְוָהוּ.  \nאָמַר רְבִּי יִשְׁמָעֵאל: \nהָרוֹצֶה לְהַחְכִּים, יַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, \nשֶׁאֵין מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָדוֹל מֵהֶן, \nשֶׁהֵן כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ.  \nוְהָרוֹצֶה לַעֲסֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, \nיְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,135 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע. מקום שנהגו לבנות גויל. גזית. כפיסין לבינים. בונים. הכל כמנהג המדינה. בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים. בגזית זה נותן טפחיים ומחצה. וזה נותן טפחיים ומחצה. בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים. בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה. לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם: \n",
+            "וכן בגנה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו. אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו. אלא אם רוצה כונס לתוך שלו ובונה. ועושה חזית מבחוץ. לפיכך אם נפל הכותל. המקום והאבנים שלו. אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן. לפיכך אם נפל הכותל. המקום והאבנים של שניהם: \n",
+            "המקיף את חבירו משלש רוחותיו. וגדר את הראשונה. ואת השניה ואת השלישית. אין מחייבין אותו. רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל: \n",
+            "כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו. עד ארבע אמות. בחזקת שנתן. עד שיביא ראיה שלא נתן. מארבע אמות ולמעלה. אין מחייבין אותו. סמך לו כותל אחר אף על פי שלא נתן עליו את התקרה. מגלגלין עליו את הכל. בחזקת שלא נתן. עד שיביא ראיה שנתן: \n",
+            "כופין אותו לבנות בית שער. ודלת לחצר. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער. כופין אותו לבנות לעיר. חומה ודלתים ובריח. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה. כמה יהא בעיר. ויהא כאנשי העיר. שנים עשר חודש. קנה בה בית דירה. הרי הוא כאנשי העיר מיד: \n",
+            "אין חולקין את החצר. עד שיהא ארבע אמות לזה. וארבע אמות לזה. ולא את השדה. עד שיהא בה תשעה קבין לזה. ותשעה קבין לזה. רבי יהודה אומר עד שיהא בה תשעת חצאי קבין לזה. ותשעת חצאי קבין לזה. ולא את הגנה. עד שיהא בה חצי קב לזה. וחצי קב לזה. רבי עקיבא אומר בית רובע. ולא את הטרקלין. ולא את המורן ולא את השובך. ולא את הטלית. ולא את המרחץ. ולא את בית הבד. עד שיהא בהן כדי לזה. וכדי לזה. זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו. חולקין. ואם לאו אין חולקין. אימתי. בזמן שאין שניהם רוצים. אבל בזמן ששניהם רוצים. אפילו בפחות מכאן. יחלוקו. וכתבי הקודש. אף על פי ששניהם רוצים. לא יחלוקו: \n"
+        ],
+        [
+            "לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו. ולא שיח. ולא מערה. ולא אמת המים. ולא נברכת כובסין. אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. מרחיקין את הגפת. ואת הזבל. ואת המלח. ואת הסיד. ואת הסלעים. מכותלו של חבירו שלשה טפחים. וסד בסיד. מרחיקין את הזרעים. ואת המחרישה. ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. ומרחיקין את הרחים שלשה מן השכב. שהן ארבעה מן הרכב. ואת התנור שלשה מן הכליא. שהן ארבעה מן השפה. ",
+            "לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית. אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. היה מעמידו בעליה. צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים. ובכירה טפח. ואם הזיק משלם מה שהזיק. רבי שמעון אומר לא אמרו כל השיעורין האלו. אלא שאם הזיק פטור מלשלם: ",
+            "לא יפתח אדם חנות של נחתומין. ושל צבעין. תחת אוצרו של חבירו. ולא רפת בקר. באמת ביין התירו. אבל לא רפת בקר. חנות שבחצר. יכול למחות בידו. ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. עושה כלים. יוצא ומוכר בתוך השוק. אבל אינו יכול למחות בידו. ולומר לו איני יכול לישן. לא מקול הפטיש. ולא מקול הרחים. ולא מקול התינוקות: ",
+            "מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו. לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. והחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות: ",
+            "מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות. כדי שלא תקפוץ הנמיה. ואת הכותל מן המזחילה. ארבע אמות. כדי שיהא זוקף את הסולם. מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין. מלא שגר היונה. ואם לקחו. אפילו בית רובע. הרי הוא בחזקתו: ",
+            "ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה. הרי הוא של בעל השובך. חוץ מחמשים אמה. הרי הוא של מוצאו. נמצא בין שני שובכות. קרוב לזה שלו. קרוב לזה שלו. מחצה על מחצה. שניהם יחלוקו: ",
+            "מרחיקין את האילן מן העיר. עשרים וחמש אמה ובחרוב. ובשקמה. חמשים אמה. אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה. אם העיר קדמה. קוצץ. ואינו נותן דמים. ואם האילן קדם. קוצץ ונותן דמים. ספק זה קדם. ספק זה קדם. קוצץ ואינו נותן דמים: ",
+            "מרחיקין גורן קבוע מן העיר. חמשים אמה. לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו. כדי שלא יזיק: ",
+            "מרחיקין את הנבילות. ואת הקברות. ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה. ומרחיק חמשים אמה ",
+            "מרחיקין את המשרה. מן הירק. ואת הכרישין. מן הבצלים. ואת החרדל. מן הדבורים. רבי יוסי מתיר בחרדל: ",
+            "מרחיקין את האילן מן הבור. עשרים וחמש אמה. ובחרוב ובשקמה. חמשים אמה. בין מלמעלה בין מן הצד. אם הבור קדמה. קוצץ ונותן דמים. ואם אילן קדם. לא יקוץ. ספק זה קדם. וספק זה קדם. לא יקוץ. רבי יוסי אומר. אף על פי שהבור קודמת לאילן לא יקוץ. שזה חופר בתוך שלו. וזה נוטע בתוך שלו: ",
+            "לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו. אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. אחד גפנים. ואחד כל אילן. היה גדר בינתים. זה סומך לגדר מכאן. וזה סומך לגדר מכאן. היו שרשים יוצאין לתוך של חבירו. מעמיק שלשה טפחים. כדי שלא יעכב את המחרישה. היה חופר בור. שיח. ומערה. קוצץ ויורד. והעצים שלו : ",
+            "אילן שהוא נוטה לשדה חבירו. קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה. ובחרוב ובשקמה. כנגד המשקולת. בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת. אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת: ",
+            "אילן שהוא נוטה לרשות הרבים. קוצץ. כדי שיהא גמל עובר ורוכבו. רבי יהודה אומר גמל טעון פשתן. או חבילי זמורות. רבי שמעון אומר. כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה: "
+        ],
+        [
+            "חזקת הבתים. והבורות. והשיחין. והמערות. והשובכות. והמרחצאות. ובית הבדין. ובית השלחין. והעבדים. וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום. שדה הבעל. חזקת השלש שנים. ואינה מיום ליום. רבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה. ושלשה באחרונה. ושנים עשר חדש באמצע. הרי שמנה עשר חדש. רבי עקיבא אומר. חדש בראשונה. וחדש באחרונה. ושנים עשר חדש באמצע. הרי ארבעה עשר חדש. אמר רבי ישמעאל במה דברים אמורים בשדה לבן. אבל בשדה אילן כנס את תבואתו. מסק את זיתיו. כנס את קייצו. הרי אלו שלש שנים: ",
+            "שלש ארצות לחזקה. יהודה. ועבר הירדן. והגליל. היה ביהודה. והחזיק בגליל. בגליל. והחזיק ביהודה. אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה. אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים. אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה. וילכו ויודיעוהו שנה. ויבא לשנה אחרת: ",
+            "כל חזקה שאין עמה טענה. אינה חזקה. כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי. והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם. אינה חזקה. שמכרת לי. שנתת לי במתנה. אביך מכרה לי. אביך נתנה לי במתנה. הרי זו חזקה. והבא משום ירושה. אינו צריך טענה. האומנין והשותפים והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה. אין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה. ולא לאב בנכסי הבן. ולא לבן בנכסי האב. במה דברים אמורים במחזיק. אבל בנותן מתנה. והאחין שחלקו. והמחזיק בנכסי הגר. נעל וגדר. ופרץ. כל שהוא. הרי זו חזקה: ",
+            "היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים. ונמצאו זוממים. משלמין לו את הכל. שנים בראשונה ושנים בשניה. ושנים בשלישית משלשין ביניהם. שלשה אחים. ואחד מצטרף עמהם. הרי אלו שלש עדיות. והן עדות אחת להזמה: ",
+            "אלו דברים שיש להם חזקה. ואלו דברים שאין להם חזקה. היה מעמיד בהמה בחצר. תנור. וכירים. ורחים. ומגדל תרנגולין. ונותן זבלו בחצר. אינה חזקה. אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים. וכן לתנור. וכן לכירים. וכן לרחים. הכניס תרנגולין לתוך הבית. ועשה מקום לזבלו עמוק שלשה. או גבוה שלשה. הרי זו חזקה: ",
+            "המרזב אין לו חזקה. ויש למקומו חזקה. המזחילה יש לה חזקה. סולם המצרי אין לו חזקה. ולצורי. יש לו חזקה. חלון המצרית. אין לה חזקה. ולצורית. יש לה חזקה. איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה. רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן. אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה. הרי זו חזקה. הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות. פחות מטפח אין לו חזקה. ואין יכול למחות: ",
+            "לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. לקח בית בחצר אחרת. לא יפתחנה לחצר השותפין. בנה עלייה על גבי ביתו. לא יפתחנה לחצר השותפין. אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו. ובונה עלייה על גבי ביתו. ופותחה לתוך ביתו. לא יפתח אדם לחצר השותפין. פתח כנגד פתח. וחלון כנגד חלון. היה קטן. לא יעשנו גדול. אחד לא יעשנו שנים. אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח. וחלון כנגד חלון. היה קטן. עושה אותו גדול. אחד. עושה אותו שנים: ",
+            "אין עושין חלל תחת רשות הרבים. בורות. שיחין. ומערות. רבי אליעזר מתיר. כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים. אלא אם רצה כונס תוך שלו ומוציא. לקח חצר. ובה זיזין וגזוזטראות. הרי זו בחזקתה: "
+        ],
+        [
+            "המוכר את הבית לא מכר היציע. ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו. ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג. בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח. אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים. אינו מכור: ",
+            "לא את הבור. ולא את הדות. אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. וצריך ליקח לו דרך. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך. ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו. שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר. רבי עקיבא א��מר אינו צריך ליקח לו דרך. וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. ",
+            "המוכר את הבית. מכר את הדלת. אבל לא את המפתח. מכר את המכתשת הקבועה. אבל לא את המטלטלת. מכר את האיצטרובל. אבל לא את הקלת. ולא את התנור ולא את הכירים. בזמן שאמר לו. הוא וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין: ",
+            "המוכר את החצר. מכר בתים. בורות. שיחין. ומערות. אבל לא את המטלטלין. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה. רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר. ",
+            "המוכר את בית הבד. מכר את הים. ואת הממל. ואת הבתולות. אבל לא מכר את העכירין. ואת הגלגל. ואת הקורה. ובזמן שאמר לו. הוא. וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין. רבי אליעזר אומר המוכר בית הבד. מכר את הקורה: ",
+            "המוכר את המרחץ. לא מכר את הנסרים. ואת הספסלים. ואת הוילאות. בזמן שאמר לו. הוא וכל מה שבתוכו. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים ולא את אוצרות של עצים: ",
+            "המוכר את העיר. מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות. בית הבדין ובית השלחין. אבל לא את המטלטלין. ובזמן שאמר לו. היא. וכל מה שבתוכה. אפילו היו בה בהמה ועבדים. הרי כולן מכורין. רבן שמעון בן גמליאל אומר. המוכר את העיר מכר את הסנטר. ",
+            "המוכר את השדה מכר את האבנים. שהם לצורכה. ואת הקנים שבכרם. שהם לצורכו. ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע. ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע. ואת השומרה שאינה עשויה בטיט. ואת החרוב שאינו מורכב. ואת בתולת השקמה: ",
+            "אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצורכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע. בזמן שאמר לו. היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את מחיצת הקנים. שהיא בית רובע. ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט. ולא את החרוב המורכב. ולא את סדן השקמה. ולא את הבור. ולא את הגת. ולא את השובך. בין חרבין בין ישובין. וצריך ליקח לו דרך. דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים אינו צריך. ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר. רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך. וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך. במה דברים אמורים במוכר. אבל בנותן מתנה נותן את כולם. האחין שחלקו. זכו בשדה. זכו בכולם. המחזיק בנכסי הגר. החזיק בשדה. החזיק בכולם. המקדיש את השדה. הקדיש את כולם. רבי שמעון אומר המקדיש שדה לא הקדיש אלא את החרוב המורכב. ואת סדן השקמה: "
+        ],
+        [
+            "המוכר את הספינה מכר את התורן. ואת הנס. ואת העוגין. ואת כל המנהיגין אותה. אבל לא מכר לא את העבדים. ולא את המרצופין. ולא את האנתיקי. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה. הרי כולן מכורין. מכר את הקרון. לא מכר את הפרדות. מכר את הפרדות. לא מכר את הקרון. מכר את הצמד. לא מכר את הבקר. מכר את הבקר. לא מכר את הצמד. רבי יהודה אומר הדמים מודיעין. כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז. וחכמים אומרים אין הדמים ראיה: ",
+            "המוכר את החמור. לא מכר כליו. נחום המדי אומר מכר כליו. רבי יהודה אומר פעמים מכורין. ופעמים אינן מכורין. כיצד היה חמור לפניו. וכליו עליו. ואמר לו מכור לי חמורך זה. הרי כליו מכורין. חמורך הוא. אין כליו מכורין: ",
+            "המוכר את החמור מכר את הסייח. מכר את הפרה לא מכר את בנה. מכר אשפה מכר זבלה. מכר בור מכר מימיו. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך. מכר יונים. הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה. פירות כוורת. נוטל שלשה נחילין ומסרס. חלות דבש. מניח שתי חלות. זיתים לקוץ. מניח שתי גרופיות: ",
+            "הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו. הרי זה לא קנה קרקע. רבי מאיר אומר קנה קרקע. הגדילו לא ישפה. והעולה מן הגזע שלו. ומן השרשים של בעל הקרקע. ואם מתו. אין לו קרקע. קנה שלשה קנה קרקע. הגדילו ישפה. והעולה מן הגזע ומן השרשין. שלו. ואם מתו יש לו קרקע: ",
+            "המוכר ראש בהמה גסה לא מכר את הרגלים. מכר את הרגלים לא מכר את הראש. מכר את הקנה לא מכר את הכבד. מכר את הכבד. לא מכר את הקנה. אבל בדקה מכר את הראש מכר את הרגלים. מכר את הרגלים. לא מכר את הראש. מכר את הקנה. מכר את הכבד. מכר את הכבד. לא מכר את הקנה: ",
+            "ארבע מדות במוכרין. מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות. הלוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות. מוכר יכול לחזור בו. רעות ונמצאו רעות. יפות ונמצאו יפות. אין אחד מהם יכול לחזור בו. שחמתית ונמצאת לבנה. לבנה ונמצאת שחמתית. עצים של זית ונמצאו של שקמה. של שקמה. ונמצאו של זית. יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין. שניהם יכולין לחזור בהן: ",
+            "המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד. קנה. מדד ולא משך. לא קנה. אם היה פקח. שוכר את מקומן. הלוקח פשתן מחבירו. הרי זה לא קנה. עד שיטלטלנו ממקום למקום. ואם היה במחובר לקרקע. ותלש כל שהוא. קנה: ",
+            "המוכר יין ושמן לחבירו. והוקרו. או שהוזלו. אם עד שלא נתמלאת המדה. למוכר. משנתמלאת המדה. ללוקח. ואם היה סרסור ביניהן. נשברה החבית. נשברה לסרסור. וחייב להטיף לו שלש טפין. הרכינה ומיצה. הרי הוא של מוכר. והחנוני. אינו חייב להטיף שלש טפין. רבי יהודה אומר ערב שבת עם חשכה. פטור: ",
+            "השולח את בנו אצל חנוני ופונדיון בידו ומדד לו באיסר שמן. ונתן לו את האיסר. שבר את הצלוחית. ואבד את האיסר. חנוני חייב. רבי יהודה פוטר. שעל מנת כן שלחו. ומודים חכמים לרבי יהודה. בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ומדד חנוני לתוכה חנוני פטור: ",
+            "הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום. ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר. חלוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת. ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל: ",
+            "אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח. אבל ביבש אינו צריך. וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין. נותן לו גירומיו. אחד לעשרה בלח. ואחד לעשרים ביבש. מקום שנהגו למוד בדקה. לא ימוד בגסה. בגסה. לא ימוד בדקה. למחוק. לא יגדוש. לגדוש. לא ימחוק: "
+        ],
+        [
+            "המוכר פירות לחברו. ולא צמחו. ואפילו זרע פשתן. אינו חייב באחריותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר. זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן: ",
+            "המוכר פירות לחבירו. הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה. תאנים. מקבל עליו עשר מתולעות למאה. מרתף של יין. מקבל עליו עשר קוססות למאה. קנקנים בשרון. מקבל עליו עשר פיטסיאות למאה: ",
+            "המוכר יין לחבירו והחמיץ. אינו חייב באחריותו. ואם ידוע שיינו מחמיץ. הרי זה מקח טעות. ואם אמר לו. יין מבושם אני מוכר לך. חייב להעמיד לו עד העצרת. וישן משל אשתקד. ומיושן משל שלש שנים: ",
+            "המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית. וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו. ובית אלמנות לבתו. בונה ארבע אמות על שש דברי רבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה. הרוצה לעשות רפת בקר. בונה א��בע אמות על שש. בית קטן. שש על שמנה. גדול. שמנה על עשר. טרקלין. עשר על עשר. רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. ראיה לדבר היכל. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כבנין ההיכל. ",
+            "מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו. נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין. ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין. ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ. וזה עושה לו פותחת. וזה עושה לו פותחת: ",
+            "מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו. נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים. ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין. ואינו מכניס לתוכה תגרין. ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת. והחיצון זורע את הדרך. נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם. נכנס בשעה שהוא רוצה. ויוצא בשעה שהוא רוצה. ומכניס לתוכה תגרין. ולא יכנס מתוכה. לתוך שדה אחרת. וזה וזה אינם רשאים לזורעה: ",
+            "מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו. נטלה ונתן להם מן הצד. מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו. דרך היחיד ארבע אמות. דרך הרבים שש עשרה אמה. דרך המלך אין לה שיעור. דרך הקבר אין לה שיעור. המעמד דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין: ",
+            "המוכר מקום לחבירו. לעשות לו קבר. וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר. עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש. ופותח לתוכה שמונה כוכין. שלש מכאן ושלש מכאן ושתים מכנגדן. וכוכין אורכן ארבע אמות. ורומן שבעה. ורחבן ששה. רבי שמעון אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמנה. ופותח לתוכה שלשה עשר כוך. ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן. ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל. ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלא המטה וקובריה. ופותח לתוכה שתי מערות אחת מכאן ואחת מכאן. רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע: "
+        ],
+        [
+            "האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך. היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים. או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה. פחות מכאן נמדדין עמה. ואם אמר לו כבית כור עפר. אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים. או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים. הרי אלו נמדדין עמה. ",
+            "בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל. פחת כל שהוא ינכה. הותיר כל שהוא יחזיר. אם אמר הן חסר הן יתר. אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו. יותר מכאן יעשה חשבון. מה הוא מהדר לו. מעות. ואם רצה. מחזיר לו קרקע. ולמה אמרו מחזיר לו מעות. לייפות כחו של מוכר. שאם שייר בשדה בית תשעה קבין. ובגינה בית חצי קב. וכדברי רבי עקיבא בית רובע. מחזיר לו את הקרקע. ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר: ",
+            "מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר. בטל הן חסר הן יתר מדה בחבל. הן חסר הן יתר מדה בחבל. בטל מדה בחבל הן חסר הן יתר. דברי בן ננס. בסימניו ובמצריו. פחות משתות הגיעו. עד שתות ינכה: ",
+            "האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך. משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו. חציה בדרום אני מוכר לך. משמנין ביניהן. ונוטל חציה בדרום. והוא מקבל עליו מקום הגדר. חריץ. ובן חריץ. וכמה הוא חריץ ששה טפחים. ובן חריץ. שלשה: "
+        ],
+        [
+            "יש נוחלין ומנחילין. ויש נוחלין ולא מנחילין. מנחילין ולא נוחלין. לא נוחלין ולא מנחילין. ואלו נוחלין ומנחילין. האב את הבנים. והבנים את האב. והאחין מן האב. נוחלין ומנחילין. האיש את אמו. והאיש את אשתו. ובני אחיות. נוחלין ולא מנחילין. האשה את בניה. והאשה את בעלה. ואחי האם. מנחילין ולא נוחלין. והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין: ",
+            "סדר נחלות כך הוא. (במדבר כז, ח) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. בן קודם לבת. וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין. יוצאי יריכה של בת. קודמין לאחין. אחין קודמין לאחי האב. יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב. זה הכלל כל הקודם בנחלה. יוצאי יריכו קודמין. והאב קודם לכל יוצאי יריכו: ",
+            "בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה. חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים. וחלקו עם אחיו בנכסי חפר. ושהיה בכור. נוטל שני חלקים: ",
+            "אחד הבן ואחד הבת. בנחלה. אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב. ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. והבנות נזונות מנכסי האב. ואינן נזונות מנכסי האם. ",
+            "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים. איש פלוני בני לא יירש עם אחיו. לא אמר כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה. המחלק נכסיו לבניו על פיו. ריבה לאחד. ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור. דבריו קיימין. ואם אמר משום ירושה. לא אמר כלום. כתב בין בתחלה. בין באמצע. בין בסוף. משום מתנה. דבריו קיימין. האומר איש פלוני יירשני. במקום שיש בת. בתי תירשני במקום שיש בן. לא אמר כלום. שהתנה על מה שכתוב בתורה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לירושה דבריו קיימין. ועל מי שאין ראוי לירושה. אין דבריו קיימין. הכותב את נכסיו לאחרים. והניח את בניו. מה שעשה עשוי. אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה. זכור לטוב: ",
+            "האומר זה בני. נאמן. זה אחי. אינו נאמן. ונוטל עמו בחלקו. מת. יחזרו נכסים למקומן. נפלו לו נכסים ממקום אחר. יירשו אחיו עמו. מי שמת. ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו. הרי זו אינה כלום זיכה בה לאחר. בין מן היורשין. בין שאינו מן היורשין. דבריו קיימין: ",
+            "הכותב נכסיו לבניו. צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אינו צריך. הכותב נכסיו לבנו. לאחר מותו. האב אינו יכול למכור. מפני שהן כתובין לבן. והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב. מכר האב מכורין עד שימות. מכר הבן. אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה. ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין. הניח בנים גדולים וקטנים. אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים. ולא הקטנים נזונין על הגדולים. אלא חולקין בשוה. נשאו הגדולים. ישאו הקטנים. ואם אמרו קטנים. הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם. אלא מה שנתן להם אביהם נתן. ",
+            "הניח בנות גדולות וקטנות. אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות. ולא הקטנות נזונות על הגדולות. אלא חולקות בשוה. נשאו גדולות ישאו קטנות. ואם אמרו קטנות. הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם. אין שומעין להן. זה חומר בבנות מבבנים. שהבנות נזונות על הבנים. ואין נזונות על הבנות: "
+        ],
+        [
+            "מי שמת והניח בנים ובנות. בזמן שהנכסים מרובים. בנים יירשו והבנות יזונו. נכסין מועטין הבנות יזונו. והבנים ישאלו על הפתחים. אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: \n",
+            "הניח בנים ובנות וטומטום. בזמן שהנכסים מרובים. הזכרים דוחין אותו אצל נקבות. נכסין מועטין. הנקבות דוחות אותו אצל זכרים. האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה. ילדה זכר נוטל מנה. נקבה מאתים. ילדה נקבה נוטלת מאתים. אם זכר מנה אם נקבה מאתים. ילדה זכר ונקבה. זכר נוטל מנה. והנקבה נוטלת מאתים. ילדה טומטום אינו נוטל. אם אמר כל מה שתלד אשתי יטול. הרי זה יטול. ואם אין שם יורש אלא הוא. י��רש את הכל: \n",
+            "הניח בנים גדולים וקטנים. השביחו גדולים את הנכסים. השביחו לאמצע. אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא. הרי אנו עושים ואוכלין השביחו לעצמן. וכן האשה שהשביחה את הנכסים. השביחה לאמצע. אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי. הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה: \n",
+            "האחין השותפין. שנפל אחד מהן לאומנות. נפל לאמצע. חלה ונתרפא. נתרפא משל עצמו. האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב. חזרה שושבינות. חזרה לאמצע. שהשושבינות נגבית בבית דין. אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן. אין נגבין בבית דין. מפני שהן גמילות חסדים: \n",
+            "השולח סבלונות לבית חמיו. שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן נגבין. לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין. שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה. הרי אלו נגבין. סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה אינן נגבין: \n",
+            "שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא. מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהוא. אין מתנתו קיימת. לא כתב בה שכיב מרע. הוא אומר שכיב מרע היה. והן אומרים בריא היה. צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה: \n",
+            "המחלק נכסיו על פיו. רבי אליעזר אומר אחד בריא. ואחד מסוכן. נכסים שיש להן אחריות. נקנין בכסף. ובשטר. ובחזקה. ושאין להן אחריות. אין נקנין אלא במשיכה. אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנו כבינתי לבתי. והיא בשנים עשר מנה. ומתה. וקיימו את דבריה. אמר להן. בני רוכל תקברם אמן. וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין. מפני שאין יכול לכתוב. אבל לא בחיל. רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול. כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול רבי יהושע אומר לקטן אמרו. קל וחומר לגדול: \n",
+            "נפל הבית עליו ועל אביו. או עליו ועל מורישיו. והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב. יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב. בעלי החוב אומרים. האב מת ראשון ואחר כך מת הבן. בית שמאי אומרים יחלוקו. ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן: \n",
+            "נפל הבית עליו ועל אשתו. יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל. יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה. בית שמאי אומרים יחלוקו. ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן. כתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים הנכנסים והיוצאין עמה. בחזקת יורשי האב: \n",
+            "נפל הבית עליו. ועל אמו. אלו ואלו מודים שיחלוקו. אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן. אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין. אלא שבאת לחלק עלינו את השוין: \n"
+        ],
+        [
+            "גט פשוט עדיו מתוכו. ומקושר עדיו מאחוריו. פשוט שכתבו עדיו מאחוריו. ומקושר שכתבו עדיו מתוכו. שניהם פסולים. רבי חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר. מפני שיכול לעשותו פשוט. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה:  ",
+            "גט פשוט עדיו בשנים. ומקושר בשלשה. פשוט שכתוב בו עד אחד. ומקושר שכתוב בו שני עדים. שניהם פסולין. כתב בו זוזין מאה דאינון סלעין עשרין. אין לו אלא עשרין. זוזין מאה דאינון תלתין סלעין. אין לו אלא מנה. כסף זוזין דאינון ונמחק. אין פחות משתים. כסף סלעין דאינון ונמחק. אין פחות משנים. דרכונות דאינון ונמחק. אין פחות משתים. כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים. מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון. אם כן למה כותבין את העליון. שאם תמחק אות אחת מן התחתון. ילמד מן העליון:  ",
+            "כותבין גט לאיש. אף על פי שאין אשתו עמו. והשובר לאשה. אף על פי שאין בעלה עמה. ובלבד שיהא מכירן. והבעל נותן שכר. כותבין שטר ללוה. אף על פי שאין מלוה עמו. ואין כותבין למלוה. עד שיהא לוה עמו. והלוה נותן שכר. כותבין שטר למוכר. אף על פי שאין לוקח עמו. ואין כותבין ללוקח. עד שיהא מוכר עמו. והלוקח נותן שכר:  ",
+            "אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין. אלא מדעת שניהם. והחתן נותן שכר. אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם. והמקבל נותן שכר. אין כותבין שטרי בירורין. וכל מעשה בית דין. אלא מדעת שניהם ושניהם נותנים שכר. רבן שמעון בן גמליאל אומר. שניהם כותבין שנים. לזה לעצמו. ולזה לעצמו:  ",
+            "מי שפרע מקצת חובו. והשליש את שטרו. ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני. תן לו שטרו. הגיע זמן ולא נתן. רבי יוסי אומר יתן. רבי יהודה אומר לא יתן:  ",
+            "מי שנמחק שטר חובו מעידין עליו עדים. ובא לפני בית דין ועושין לו קיום. איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני. ופלוני ופלוני עדיו. מי שפרע מקצת חובו. רבי יהודה אומר יחליף. רבי יוסי אומר. יכתוב שובר. אמר רבי יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים. אמר לו רבי יוסי כך יפה לו. ולא יורע כחו של זה:  ",
+            "שני אחין. אחד עני ואחד עשיר. והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד. עשאן לשכר. השכר לאמצע. עשאן לעצמן. הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ. קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד. שנים שהיו בעיר אחת. שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון. אין יכולין להוציא שטר חוב. זה על זה. ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב. נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע. שטרות שניהן פרועין. כיצד יעשו. ישלשו. ואם היו משולשים יכתבו סימן. ואם היו מסומנין. יכתבו כהן. האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע. ואיני יודע איזהו. שטרות כולן פרועין. נמצא לאחד שם שנים. הגדול פרוע. והקטן אינו פרוע. המלוה את חבירו על ידי ערב. לא יפרע מן הערב. ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה. יפרע מן הערב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאשה בכתובתה. והיה בעלה מגרשה. ידירנה הנאה. שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו:  ",
+            "המלוה את חבירו בשטר. גובה מנכסים משועבדים. על ידי עדים. גובה מנכסים בני חורין. הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו. גובה מנכסים בני חורין. ערב היוצא לאחר חיתום שטרות. גובה מנכסים בני חורין. מעשה בא לפני רבי ישמעאל. ואמר גובה מנכסים בני חורין. אמר לו בן ננס אינו גובה. לא מנכסים משועבדים. ולא מנכסים בני חורין. אמר לו למה. אמר לו הרי החונק את אחד בשוק. ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו. פטור. שלא על אמונתו הלוהו. אלא איזהו ערב שהוא חייב. הלוהו ואני נותן לך חייב. שכן על אמונתו הלוהו. אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע. והרוצה שיעסוק בדיני ממונות. ישמש את שמעון בן ננס:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים, בּוֹנִים, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. בְּגָוִיל, זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּגָזִית, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה. בִּכְפִיסִין, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם. בִּלְבֵנִים, זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם: \n",
+            "וְכֵן בְּגִנָּה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּבִקְעָה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם: \n",
+            "הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל: \n",
+            "כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל, מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתָן. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתָן: \n",
+            "כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה. כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד: \n",
+            "אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה. וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּית רֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין. וְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, אֲפִלּוּ בְפָחוֹת מִכָּאן, יַחֲלֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, לֹא יַחֲלֹקוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכֶב. וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה: \n",
+            "לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה, צָרִיך שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה, טֶפַח. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם: \n",
+            "לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר. חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה כֵלִים, יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן, לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ הַנְּמִיָּה, וְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם. מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה. וְאִם לְקָחוֹ, אֲפִלּוּ בֵית רֹבַע, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ: \n",
+            "נִפּוּל הַנִּמְצ��א בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ. חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא בֵין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, חֲמִשִּׁים אַמָּה. אִם הָעִיר קָדְמָה, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. וְאִם הָאִילָן קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים: \n",
+            "מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. אֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ, וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק, וְאֶת הַכְּרֵשִׁין מִן הַבְּצָלִים, וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִן הַצָּד. אִם הַבּוֹר קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. וְאִם אִילָן קָדַם, לֹא יָקֹץ. סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, לֹא יָקֹץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן, לֹא יָקֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ: \n",
+            "לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן. הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. בֵּית הַשְּׁלָחִין, כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, קוֹצֵץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה: \n"
+        ],
+        [
+            "חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל, חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים: \n",
+            "שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל, בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה, אֵינָהּ חֲזָקָה, עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאַסְפַּמְיָא, וְיַחֲזִיק שָׁנָה, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה, וְיָבֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת: \n",
+            "כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי, וְהוּא אָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם, אֵינָהּ חֲזָקָה. שֶׁמָּכַרְתָּ לִי, שֶׁנָּתַתָּ לִי בְמַתָּנָה, אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי, אָבִיךָ נְתָנָהּ לִי בְמַתָּנָה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה. הָאֻמָּנִין וְהַשֻּׁתָּפִים וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, אֵין לָהֶם חֲזָקָה. אֵין לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ, וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַחֲזִיק, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, נָעַל וְגָדַר וּפָרַץ כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית, מְשָׁלְשִׁין בֵּינֵיהֶם. שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה: \n",
+            "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה, וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה. הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶחָצֵר, תַּנּוּר, וְכִירַיִם, וְרֵחַיִם, וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין, וְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶחָצֵר, אֵינָהּ חֲזָקָה. אֲבָל עָשָׂה מְחִצָּה לִבְהֶמְתּוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם, הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ עָמֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה: \n",
+            "הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחִילָה יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. סֻלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִי י��שׁ לוֹ חֲזָקָה. חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִית יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית, כָּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ מַלְבֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. הַזִּיז, עַד טֶפַח, יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה, וְיָכוֹל לִמְחוֹת. פָּחוֹת מִטֶּפַח, אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵין יָכוֹל לִמְחוֹת: \n",
+            "לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת, לֹא יִפְתְּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ, לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. אֶלָּא אִם רָצָה, בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ, וּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנָיִם. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָדוֹל. אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנָיִם: \n",
+            "אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקָתָהּ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, לֹא מָכַר הַיָּצִיעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְתוּחָה לְתוֹכוֹ, וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ, וְלֹא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינוֹ מָכוּר: \n",
+            "לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עֻמְקָא וְרוּמָא. וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיך לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, מָכַר אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַקְּבוּעָה, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת. מָכַר אֶת הָאִצְטְרֻבָּל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת, וְלֹא אֶת הַתַּנּוּר, וְלֹא אֶת הַכִּירָיִם. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמַּמָּל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲכִירִין וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַקּוֹרָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ, לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים וְאֶת הַסַּפְסָלִים וְאֶת הַוִּילָאוֹת. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת, בֵּית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, אֲפִלּוּ הָיוּ בָהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה, מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵם לְצָרְכָּהּ, וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצָרְכּוֹ, וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע, וְאֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְחוּתָה מִבֵּית רֹבַע, וְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְטִיט, וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב, וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה: \n",
+            "אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ, וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵית רֹבַע, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְטִיט, וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה, וְלֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַגַּת, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין. וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹכֵר. אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם. הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, זָכוּ בַשָּׂדֶה, זָכוּ בְכֻלָּם. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה, הֶחֱזִיק בְּכֻלָּם. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה, הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה, לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, מָכַר אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹג��ין וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ, אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין, וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. מָכַר אֶת הַקָּרוֹן, לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת, לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז, הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַדָּמִים רְאָיָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר כֵּלָיו. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מָכַר כֵּלָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד, הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין. חֲמוֹרְךָ הוּא, אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ. מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ, מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה. פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס. חַלּוֹת דְּבַשׁ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִים לָקֹץ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת: \n",
+            "הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ, לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, שֶׁלּוֹ. וּמִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ, אֵין לוֹ קַרְקַע. קָנָה שְׁלֹשָׁה, קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ, יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין, שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ, יֶשׁ לוֹ קַרְקַע: \n",
+            "הַמּוֹכֵר רֹאשׁ בְּהֵמָה גַסָּה, לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם. מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה, לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד. מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. אֲבָל בְּדַקָּה, מָכַר אֶת הָרֹאשׁ, מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם. מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה, מָכַר אֶת הַכָּבֵד. מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה: \n",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה, לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית, עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה, שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת, יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ, חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן, שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן: \n",
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד, קָנָה. מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ, לֹא קָנָה. אִם הָיָה פִקֵּחַ, שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן. הַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאִם הָיָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא, קָנָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַמּוֹכֵר. מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר. וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ, וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר, שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר, חֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ, חֶנְוָנִי פָטוּר: \n",
+            "הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבַעַל הַבַּיִת אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. חֶנְוָנִי מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת, וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל: \n",
+            "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּלַּח. אֲבָל בַּיָּבֵשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ. וְחַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, נוֹתֵן לוֹ גֵרוּמָיו, אֶחָד לַעֲשָׂרָה בַּלַּח וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד בַּדַּקָּה, לֹא יָמֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה, לֹא יָמֹד בַּדַּקָּה. לִמְחֹק, לֹא יִגְדֹּשׁ. לִגְדֹּשׁ, לֹא יִמְחֹק: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמְּחוּ, וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן: \n",
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לִסְאָה. תְּאֵנִים, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת לְמֵאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת לְמֵאָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחְמִיץ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ, הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. וְיָשָׁן, מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד. וּמְיֻשָּׁן, מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים: \n",
+            "הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ, בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, רֶפ��ת בָּקָר הוּא זֶה. הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר, בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ. בַּיִת קָטָן, שֵׁשׁ עַל שְׁמֹנֶה. גָדוֹל, שְׁמֹנֶה עַל עֶשֶׂר. טְרַקְלִין, עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ. רְאָיָה לַדָּבָר, הֵיכָל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּבִנְיַן הֵיכָל: \n",
+            "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ, וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתָחַת: \n",
+            "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדָּרֶךְ. נָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ: \n",
+            "מִי שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד, מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן, וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ. דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, אַרְבַּע אַמּוֹת. דֶּרֶךְ הָרַבִּים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָהּ שִׁעוּר. דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, אֵין לָהּ שִׁעוּר. הַמַּעֲמָד, דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ, בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין: \n",
+            "הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמֹנָה כוּכִין, שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן, וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ, אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל. וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַסָּלַע: \n"
+        ],
+        [
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן, נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאִם אָמַר לוֹ כְּבֵית כּוֹר עָפָר, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ: \n",
+            "בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַחֶבֶל, פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה. הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר. אִם אָמַר, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, אֲפִלּוּ פִחֵת רֹבַע לַסְּאָה אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לַסְּאָה, הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ, מָעוֹת. וְאִם רָצָה, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת, לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע, מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע. וְלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר: \n",
+            "מִדָּה בַחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, בִּטֵּל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בַחֶבֶל. הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בַחֶבֶל, בִּטֵּל מִדָּה בַחֶבֶל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, דִּבְרֵי בֶן נַנָּס. בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו, פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, הִגִּיעוֹ. עַד שְׁתוּת, יְנַכֶּה: \n",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ. חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם, וְהוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר, חֲרִיץ וּבֶן חֲרִיץ. וְכַמָּה הוּא חֲרִיץ, שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּבֶן חֲרִיץ, שְׁלֹשָׁה: \n"
+        ],
+        [
+            "יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, וְיֵשׁ נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין, לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, הָאָב אֶת הַבָּנִים וְהַבָּנִים אֶת הָאָב וְהָאַחִין מִן הָאָב, נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין. הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבְנֵי אֲחָיוֹת, נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. הָאִשָּׁה אֶת בָּנֶיהָ וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ וַאֲחֵי הָאֵם, מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין. וְהָאַחִים מִן הָאֵם, לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין: \n",
+            "סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא, (במדבר כז) אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת. בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין. יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל בַּת, קוֹדְמִין לָאַחִין. אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁל אַחִין, קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה, יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ: \n",
+            "בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה. חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר. וְשֶׁהָיָה בְכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים: \n",
+            "אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה, אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם: \n",
+            "הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם, אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת, בִּתִּי תִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין. הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוֹב: \n",
+            "הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי, נֶאֱמָן. זֶה אָחִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ. מֵת, יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן. נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דְּיָתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. זִכָּה בָהּ לְאַחֵר, בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין, דְּבָרָיו קַיָּמִין: \n",
+            "הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן, וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב, מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת. מָכַר הַבֵּן, אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ, הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין. הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים עַל הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים, יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים. וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם, אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתָן: \n",
+            "הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת, אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ גְדוֹלוֹת, יִשְׂאוּ קְטַנּוֹת. וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. זֶה חֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים, שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. נְכָסִים מֻעָטִין, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+            "הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת. נְכָסִים מֻעָטִין, הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים. הָאוֹמֵר אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר יִטֹּל מָנֶה, יָלְדָה זָכָר, נוֹטֵל מָנֶה. נְקֵבָה מָאתַיִם, יָלְדָה נְקֵבָה, נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. אִם זָכָר מָנֶה אִם נְקֵבָה מָאתַיִם, וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, זָכָר נוֹטֵל מָנֶה וְהַנְּקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. יָלְדָה טֻמְטוּם, אֵינוֹ נוֹטֵל. אִם אָמַר כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטֹּל, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא, יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל: \n",
+            "הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הִשְׁבִּיחוּ גְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים, הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אִם אָמְרוּ רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא, הֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂים וְאוֹכְלִין, הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אֶת הַנְּכָסִים, הִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע. אִם אָמְרָה רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי, הֲרֵי אֲנִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת, הִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ: \n",
+            "הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת, נָפַל לָאֶמְצַע. חָלָה וְנִתְרַפָּא, נִתְרַפָּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ. הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב, חָזְרָה שׁוּשְׁבִינוּת, חָזְרָה לָאֶמְצַע, שֶׁהַשּׁוּשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, אֵינָן נִגְבִּין בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו, שָׁלַח שָׁם מֵאָה מָנֶה וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִלּוּ בְדִינָר, אֵינָן נִגְבִּין. לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. שָׁלַח סִבְלוֹנוֹת מְרֻבִּין שֶׁיַּחְזְרוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. סִבְלוֹנוֹת מֻעָטִין שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ, אֵינָן נִגְבִּין: \n",
+            "שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְשִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. לֹא כָתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע, הוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע הָיָה וְהֵן אוֹמְרִים בָּרִיא הָיָה, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: \n",
+            "הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן, נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וָמֵתָה, וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן, בְּנֵי רוֹכֵל תְּקַבְּרֵם אִמָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׁבָּת, דְּבָרָיו קַיָּמִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב. אֲבָל לֹא בְחֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּחֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ, זָכִין לַקָּטָן, וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לַקָּטָן אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר לַגָּדוֹל: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו אוֹ עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים, הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב, בַּעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים, הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים, הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל, יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים, הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲלֹקוּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין: \n"
+        ],
+        [
+            "גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. וּמְקֻשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: \n",
+            "גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנָיִם. וּמְקֻשָּׁר, בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד, וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. כָּתַב בּוֹ זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן סִלְעִין עֶשְׂרִין, אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין. זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. כְסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנָיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כָּתוּב בּוֹ מִלְמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם, מִלְמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה כוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן, שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן, יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן: \n",
+            "כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַשּׁוֹבֵר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן, וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לְלֹוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ, וְאֵין כּוֹתְבִין לְמַלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא לֹוֶה עִמּוֹ, וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לְמוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ. וְאֵין כּוֹתְבִין לְלוֹקֵחַ, עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ, וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר: \n",
+            "אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵרוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם, לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ: \n",
+            "מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ וְאָמַר לוֹ, אִם לֹא נָתַתִּי לְךָ מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי תֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ, הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתֵּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן: \n",
+            "מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ, מְעִידִין עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַחֲלִיף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִכְתּוֹב שׁוֹבֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ יָפֶה לוֹ, וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה: \n",
+            "שְׁנֵי אַחִין, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד, עֲשָׂאָן לְשָׂכָר, הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. עֲשָׂאָן לְעַצְמָן, הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי, קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ, קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂם בְּבֵית הַבָּד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת, שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן, אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב. נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ, שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, יְשָׁלֵשׁוּ. וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים, יִכְתְּבוּ סִימָן. וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין, יִכְתְּבוּ כֹּהֵן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ, שְׁטָרוֹת כֻּלָּן פְּרוּעִין. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרֵב, לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְאִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה, יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁטָר, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. עַל יְדֵי עֵדִים, גוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִתּוּם שְׁטָרוֹת, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס, אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ, לָמָּה. אָמַר לוֹ, הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ הַנַּח לוֹ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. אֶלָּא אֵיזֶהוּ עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב, הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ, חַיָּב, שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים, יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן, שֶׁהֵן כְּמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ. וְהָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,129 @@
+{
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Bava_Batra",
+    "text": [
+        [
+            "הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים, בּוֹנִים, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. בְּגָוִיל, זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּגָזִית, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה. בִּכְפִיסִין, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם. בִּלְבֵנִים, זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם: \n",
+            "וְכֵן בְּגִנָּה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּבִקְעָה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם: \n",
+            "הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל: \n",
+            "כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל, מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתָן. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתָן: \n",
+            "כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה. כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד: \n",
+            "אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה. וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּית רֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּ��ָל, כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין. וְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, אֲפִלּוּ בְפָחוֹת מִכָּאן, יַחֲלֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, לֹא יַחֲלֹקוּ: \n"
+        ],
+        [
+            "לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכֶב. וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה: \n",
+            "לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה, צָרִיך שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה, טֶפַח. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם: \n",
+            "לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְלֹא רֶפֶת בָּקָר. בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר. חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה כֵלִים, יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵינִי יָכוֹל לִישֹׁן, לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ הַנְּמִיָּה, וְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם. מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה. וְאִם לְקָחוֹ, אֲפִלּוּ בֵית רֹבַע, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ: \n",
+            "נִפּוּל הַנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ. חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא בֵין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, חֲמִשִּׁים אַמָּה. אִם הָעִיר קָדְמָה, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. וְאִם הָאִילָן קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם, קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים: \n",
+            "מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. אֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ, וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק, וְאֶת הַכְּרֵשִׁין מִן הַבְּצָלִים, וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל: \n",
+            "מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִן הַצָּד. אִם הַבּוֹר קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. וְאִם אִילָן קָדַם, לֹא יָקֹץ. סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, לֹא יָקֹץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן, לֹא יָקֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ: \n",
+            "לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן. הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. בֵּית הַשְּׁלָחִין, כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כָּל אִילַן סְרָק, כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, קוֹצֵץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה: \n"
+        ],
+        [
+            "חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל, חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים: \n",
+            "שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל, בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה, אֵינָהּ חֲזָקָה, עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בְאַסְפַּמְיָא, וְיַחֲזִיק שָׁנָה, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה, וְיָבֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת: \n",
+            "כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי, וְהוּא אָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם, אֵינָהּ חֲזָקָה. שֶׁמָּכַרְתָּ לִי, שֶׁנָּתַתָּ לִי בְמַתָּנָה, אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי, אָבִיךָ נְתָנָהּ לִי בְמַתָּנָה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה. הָאֻמָּנִין וְהַשֻּׁתָּפִים וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, אֵין לָהֶם חֲזָקָה. אֵין לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ, וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמַחֲזִיק, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, נָעַל וְגָדַר וּפָרַץ כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית, מְשָׁלְשִׁין בֵּינֵיהֶם. שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה: \n",
+            "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה, וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה. הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶחָצֵר, תַּנּוּר, וְכִירַיִם, וְרֵחַיִם, וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין, וְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶחָצֵר, אֵינָהּ חֲזָקָה. אֲבָל עָשָׂה מְחִצָּה לִבְהֶמְתּוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם, הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ עָמֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה: \n",
+            "הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחִילָה יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. סֻלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִי יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה. חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִית יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית, כָּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ מַלְבֵּן, אַף עַל ��ִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. הַזִּיז, עַד טֶפַח, יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה, וְיָכוֹל לִמְחוֹת. פָּחוֹת מִטֶּפַח, אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵין יָכוֹל לִמְחוֹת: \n",
+            "לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת, לֹא יִפְתְּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ, לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. אֶלָּא אִם רָצָה, בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ, וּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנָיִם. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָדוֹל. אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנָיִם: \n",
+            "אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקָתָהּ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, לֹא מָכַר הַיָּצִיעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְתוּחָה לְתוֹכוֹ, וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ, וְלֹא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינוֹ מָכוּר: \n",
+            "לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עֻמְקָא וְרוּמָא. וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיך לִקַּח לוֹ דֶרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת, מָכַר אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַקְּבוּעָה, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת. מָכַר אֶת הָאִצְטְרֻבָּל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת, וְלֹא אֶת הַתַּנּוּר, וְלֹא אֶת הַכִּירָיִם. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר, לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמַּמָּל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָ��ֲכִירִין וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד, מָכַר אֶת הַקּוֹרָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ, לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים וְאֶת הַסַּפְסָלִים וְאֶת הַוִּילָאוֹת. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת, בֵּית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, אֲפִלּוּ הָיוּ בָהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, מָכַר אֶת הַסַּנְטֵר: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה, מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵם לְצָרְכָּהּ, וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצָרְכּוֹ, וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע, וְאֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְחוּתָה מִבֵּית רֹבַע, וְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְטִיט, וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב, וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה: \n",
+            "אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ, וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵית רֹבַע, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְטִיט, וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה, וְלֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַגַּת, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין. וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דָרֶךְ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹכֵר. אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם. הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, זָכוּ בַשָּׂדֶה, זָכוּ בְכֻלָּם. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה, הֶחֱזִיק בְּכֻלָּם. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה, הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה, לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, מָכַר אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹגִין וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ, אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין, וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. מָכַר אֶת הַקָּרוֹן, לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת, לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז, הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַדָּמִים רְאָיָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר כֵּלָיו. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מָכַר כֵּלָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד, הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין. חֲמוֹרְךָ הוּא, אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין: \n",
+            "הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ. מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ, מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה. פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס. חַלּוֹת דְּבַשׁ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִים לָקֹץ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת: \n",
+            "הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ, לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, שֶׁלּוֹ. וּמִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ, אֵין לוֹ קַרְקַע. קָנָה שְׁלֹשָׁה, קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ, יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין, שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ, יֶשׁ לוֹ קַרְקַע: \n",
+            "הַמּוֹכֵר רֹאשׁ בְּהֵמָה גַסָּה, לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם. מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה, לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד. מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. אֲבָל בְּדַקָּה, מָכַר אֶת הָרֹאשׁ, מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם. מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה, מָכַר אֶת הַכָּבֵד. מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה: \n",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה, לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית, עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה, שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת, יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ, חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן, שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן: \n",
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד, קָנָה. מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ, לֹא קָנָה. אִם הָיָה פִקֵּחַ, שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן. הַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאִם הָיָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא, קָנָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ, אִם עַד שֶׁלֹּ�� נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַמּוֹכֵר. מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר. וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ, וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר, שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר, חֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ, חֶנְוָנִי פָטוּר: \n",
+            "הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבַעַל הַבַּיִת אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. חֶנְוָנִי מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת, וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל: \n",
+            "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּלַּח. אֲבָל בַּיָּבֵשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ. וְחַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, נוֹתֵן לוֹ גֵרוּמָיו, אֶחָד לַעֲשָׂרָה בַּלַּח וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד בַּדַּקָּה, לֹא יָמֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה, לֹא יָמֹד בַּדַּקָּה. לִמְחֹק, לֹא יִגְדֹּשׁ. לִגְדֹּשׁ, לֹא יִמְחֹק: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמְּחוּ, וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן: \n",
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לִסְאָה. תְּאֵנִים, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת לְמֵאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת לְמֵאָה: \n",
+            "הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחְמִיץ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ, הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. וְיָשָׁן, מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד. וּמְיֻשָּׁן, מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים: \n",
+            "הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ, בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, רֶפֶת בָּקָר הוּא זֶה. הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר, בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ. בַּיִת קָטָן, שֵׁשׁ עַל שְׁמֹנֶה. גָדוֹל, שְׁמֹנֶה עַל עֶשֶׂר. טְרַקְלִין, עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ. רְאָיָה ל��דָּבָר, הֵיכָל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּבִנְיַן הֵיכָל: \n",
+            "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ, וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתָחַת: \n",
+            "מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדָּרֶךְ. נָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ: \n",
+            "מִי שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד, מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן, וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ. דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, אַרְבַּע אַמּוֹת. דֶּרֶךְ הָרַבִּים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָהּ שִׁעוּר. דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, אֵין לָהּ שִׁעוּר. הַמַּעֲמָד, דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ, בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין: \n",
+            "הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמֹנָה כוּכִין, שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן, וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ, אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל. וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַסָּלַע: \n"
+        ],
+        [
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ. פָּחוֹת מִכָּאן, נִמְדָּדִין עִמָּהּ. וְאִם אָמַר לוֹ כְּבֵית כּוֹר עָפָר, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ: \n",
+            "בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בַחֶבֶל, פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא, יְנַכֶּה. הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא, יַחֲזִיר. אִם אָמַר, הֵן חָסֵר הֵן יָת��ר, אֲפִלּוּ פִחֵת רֹבַע לַסְּאָה אוֹ הוֹתִיר רֹבַע לַסְּאָה, הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן. מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ, מָעוֹת. וְאִם רָצָה, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת, לְיַפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, שֶׁאִם שִׁיֵּר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין וּבַגִּנָּה בֵּית חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רֹבַע, מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע. וְלֹא אֶת הָרֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר: \n",
+            "מִדָּה בַחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, בִּטֵּל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בַחֶבֶל. הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר מִדָּה בַחֶבֶל, בִּטֵּל מִדָּה בַחֶבֶל הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, דִּבְרֵי בֶן נַנָּס. בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו, פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, הִגִּיעוֹ. עַד שְׁתוּת, יְנַכֶּה: \n",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ. חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם, וְהוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר, חֲרִיץ וּבֶן חֲרִיץ. וְכַמָּה הוּא חֲרִיץ, שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּבֶן חֲרִיץ, שְׁלֹשָׁה: \n"
+        ],
+        [
+            "יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, וְיֵשׁ נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין, לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. וְאֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין, הָאָב אֶת הַבָּנִים וְהַבָּנִים אֶת הָאָב וְהָאַחִין מִן הָאָב, נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין. הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבְנֵי אֲחָיוֹת, נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. הָאִשָּׁה אֶת בָּנֶיהָ וְהָאִשָּׁה אֶת בַּעְלָהּ וַאֲחֵי הָאֵם, מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין. וְהָאַחִים מִן הָאֵם, לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין: \n",
+            "סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא, (במדבר כז) אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת. בַּת קוֹדֶמֶת לָאַחִין. יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל בַּת, קוֹדְמִין לָאַחִין. אַחִין קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. יוֹצְאֵי יְרֵכָן שֶׁל אַחִין, קוֹדְמִין לַאֲחֵי הָאָב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה, יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. וְהָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ: \n",
+            "בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בַּנַּחֲלָה. חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר. וְשֶׁהָיָה בְכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים: \n",
+            "אֶחָד הַבֵּן וְאֶחָד הַבַּת בַּנַּחֲלָה, אֶלָּא שֶׁהַבֵּן נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאָב וְאֵינָן נִזּוֹנוֹת מִנִּכְסֵי הָאֵם: \n",
+            "הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם, אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָ��ָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת, בִּתִּי תִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין. הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוֹב: \n",
+            "הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי, נֶאֱמָן. זֶה אָחִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ. מֵת, יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן. נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דְּיָתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. זִכָּה בָהּ לְאַחֵר, בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין, דְּבָרָיו קַיָּמִין: \n",
+            "הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן, וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב, מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת. מָכַר הַבֵּן, אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ, הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין. הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים עַל הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים, יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים. וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם, אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתָן: \n",
+            "הִנִּיחַ בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת עַל הַקְּטַנּוֹת וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַגְּדוֹלוֹת, אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ גְדוֹלוֹת, יִשְׂאוּ קְטַנּוֹת. וְאִם אָמְרוּ קְטַנּוֹת, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. זֶה חֹמֶר בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים, שֶׁהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנִים וְאֵין נִזּוֹנוֹת עַל הַבָּנוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, הַבָּנִים יִירְשׁוּ וְהַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ. נְכָסִים מֻעָטִין, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן: \n",
+            "הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת. נְכָסִים מֻעָטִין, הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים. הָאוֹמֵר אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר יִטֹּל מָנֶה, יָלְדָה זָכָר, נוֹטֵל מָנֶה. נְקֵבָה מָאתַיִם, יָלְדָה נְקֵבָה, נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. אִם זָכָר מָנֶה אִם נְקֵבָה מָאתַיִם, וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, זָכָר נוֹטֵל מָנֶה וְהַנְּקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתָיִם. יָלְדָה טֻמְטוּם, אֵינוֹ נוֹטֵל. אִם אָמַר כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטֹּל, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא, יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל: \n",
+            "הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, הִשְׁבִּיחוּ גְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים, הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אִם אָמְרוּ רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא, הֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂים וְאוֹכְלִין, הִשְׁבִּיחוּ לְעַצְמָן. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אֶת הַנְּכָסִים, הִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע. אִם אָמְרָה רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי, הֲרֵי אֲנִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת, הִשְׁבִּיחָה לְעַצְמָהּ: \n",
+            "הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּפַל אֶחָד מֵהֶן לָאֻמָּנוּת, נָפַל לָאֶמְצַע. חָלָה וְנִתְרַפָּא, נִתְרַפָּא מִשֶּׁל עַצְמוֹ. הָאַחִין שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָן שׁוּשְׁבִינוּת בְּחַיֵּי הָאָב, חָזְרָה שׁוּשְׁבִינוּת, חָזְרָה לָאֶמְצַע, שֶׁהַשּׁוּשְׁבִינוּת נִגְבֵּית בְּבֵית דִּין. אֲבָל הַשּׁוֹלֵחַ לַחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, אֵינָן נִגְבִּין בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו, שָׁלַח שָׁם מֵאָה מָנֶה וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִלּוּ בְדִינָר, אֵינָן נִגְבִּין. לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. שָׁלַח סִבְלוֹנוֹת מְרֻבִּין שֶׁיַּחְזְרוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. סִבְלוֹנוֹת מֻעָטִין שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ, אֵינָן נִגְבִּין: \n",
+            "שְׁכִיב מְרַע שֶׁכָּתַב כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְשִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אֵין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. לֹא כָתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע, הוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע הָיָה וְהֵן אוֹמְרִים בָּרִיא הָיָה, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה שְׁכִיב מְרַע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: \n",
+            "הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסֻכָּן, נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִמְשִׁיכָה. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וָמֵתָה, וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן, בְּנֵי רוֹכֵל תְּקַבְּרֵם אִמָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׁבָּת, דְּבָרָיו קַיָּמִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִכְתּוֹב. אֲבָל לֹא בְחֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּחֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ, זָכִין לַקָּטָן, וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לַקָּטָן אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר לַגָּדוֹל: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אָבִיו אוֹ עָלָיו וְעַל מוֹרִישָׁיו, וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים, הַבֵּן מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב, בַּעֲלֵי הַחוֹב אוֹמְרִים, הָאָב מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ, יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים, הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל, יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים, הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲלֹקוּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין: \n"
+        ],
+        [
+            "גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. וּמְקֻשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מְקֻשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: \n",
+            "גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנָיִם. וּמְקֻשָּׁר, בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד, וּמְקֻשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. כָּתַב בּוֹ זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן סִלְעִין עֶשְׂרִין, אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין. זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. כְסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנָיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כָּתוּב בּוֹ מִלְמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם, מִלְמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה כוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן, שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן, יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן: \n",
+            "כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַשּׁוֹבֵר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן, וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לְלֹוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ, וְאֵין כּוֹתְבִין לְמַלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא לֹוֶה עִמּוֹ, וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לְמוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לו��קֵחַ עִמּוֹ. וְאֵין כּוֹתְבִין לְלוֹקֵחַ, עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ, וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר: \n",
+            "אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵרוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם, לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ: \n",
+            "מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ וְאָמַר לוֹ, אִם לֹא נָתַתִּי לְךָ מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי תֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ, הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתֵּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן: \n",
+            "מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטַר חוֹבוֹ, מְעִידִין עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַחֲלִיף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִכְתּוֹב שׁוֹבֵר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ יָפֶה לוֹ, וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה: \n",
+            "שְׁנֵי אַחִין, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד, עֲשָׂאָן לְשָׂכָר, הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. עֲשָׂאָן לְעַצְמָן, הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי, קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ, קַח לְךָ זֵיתִים וּבֹא וַעֲשֵׂם בְּבֵית הַבָּד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת, שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן, אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב. נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ, שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, יְשָׁלֵשׁוּ. וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים, יִכְתְּבוּ סִימָן. וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין, יִכְתְּבוּ כֹּהֵן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ, שְׁטָרוֹת כֻּלָּן פְּרוּעִין. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרֵב, לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְאִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה, יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלֹּוֶה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁטָר, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. עַל יְדֵי עֵדִים, גוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חו��רִין. הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִתּוּם שְׁטָרוֹת, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס, אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ, לָמָּה. אָמַר לוֹ, הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ הַנַּח לוֹ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. אֶלָּא אֵיזֶהוּ עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב, הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ, חַיָּב, שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים, יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן, שֶׁהֵן כְּמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ. וְהָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,123 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Les objets qui causent des dommages se divisent en quatre catégories (dont les principaux représentants<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"On retrouve le même système d'éléments principaux et de dérivés en (Shabat 7, 1); (Sheqalim 5,1). - Pour traduire la Mishna, nous avons utilisé la version de M. J. M. Rabbinowitz.\"</i> sont): le bœuf, la fosse, le mabeh (qui mord ou arrache, ou écrase), et le feu. Le bœuf a quelque chose qu’on ne trouve pas dans le mabeh, de même qu’on rencontre dans le dernier ce qu’on ne trouve pas dans le premier<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Bible a donc pu les mentionner tous deux, pour établir chaque loi, que l'on n'aurait pas pu inférer l'une de l'autre.</i>. Tous les deux (le bœuf et le mabeh) ont ceci que n’a pas le feu, c’est d’être vivants, tandis que le feu ne l’est pas<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Bible a donc dû citer à part le feu.</i>. Tous les trois (le bœuf, le mabeh et le feu) ont cette particularité à l’exclusion de la fosse, c’est que (d’après leur nature) ils vont chercher l’objet qu’ils détruisent, mais la fosse ne le cherche pas. Tous les quatre ont cela de commun entre eux, qu’il est dans leur nature de causer des dommages, que leur propriétaire est obligé de surveiller, et que s’ils causent des dommages, leur propriétaire doit payer ceux-ci avec les meilleurs de ses terrains<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le recours par hypothèque, à défaut d'argent, aura lieu sur le meilleur immeuble.</i>.",
+            "Je suis responsable du dommage causé par toutes les choses que je dois surveiller. Si j’ai contribué un peu au dommage, je dois payer comme si j’avais fait seul tout le dommage. Il y a obligation de payer le dommage, quand les biens endommagés ne sont pas sacrés<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: n'entraînent pas le délit de prévarication (pour celui qui en use).</i>, ou sont aux benë berith<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Fils de l'Alliance, soumis aux lois du pays.</i>, lorsque la cause du dommage a un propriétaire, partout, excepté dans le domaine du défendeur<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Si le bœuf entré chez lui y est blessé, le défendeur répliquera au demandeur que celui-ci devait garder son bœuf.</i>. Il en est de même d’une place commune au défendeur et au demandeur.",
+            "Il faut estimer la valeur du dommage en argent payable par un terrain de la valeur du dommage. La condamnation à payer se fera par devant les juges et des témoins, qui doivent être des hommes libres, et des bené-berith (fils de l’alliance). Il n’y a pas de différence si les plaideurs sont des hommes ou des femmes. Le demandeur et le défendeur prennent part souvent tous deux au paiement.",
+            "Il y a 5 tamim (animaux considérés comme inoffensifs). L’animal domestique n’est pas considéré comme habité naturellement à blesser (par méchanceté) avec les cornes, ou en poussant avec le corps, ou en mordant pour faire du mal, ou en se couchant sur un objet pour l’endommager, ou en le foulant (par méchanceté) avec les pattes. Il y a aussi cinq muadim (animaux considérés comme dangereux): 1° La dent de l’animal, quand il mange ce qui convient à sa nature; 2° La patte de l’animal, quand elle brise quelque chose en marchand sans avoir l’intention de le briser méchamment; 3° Le bœuf muad (habitué au mal); 4° Le bœuf qui cause un dommage par méchanceté dans une place qui appartient au demandeur; 5° L’homme qui cause un dommage lui-même (conscient); 6° Le loup, le lion, l’ours, le tigre, la panthère, pardali\", et le serpent sont considérés comme muadim (animaux habitués à causer des dommages). R. Eléazar dit: s’ils sont apprivoisés, ils ne sont pas considérés comme muadim; mais le serpent l’est toujours. Entre le Tam et le Muad, il y a cette différence que le premier paie la moitié du dommage d’après le corps de ce qui l’a causé (même à perte), mais le Muad paie le dommage entier, au mieux."
+        ],
+        [
+            "Comment la patte est-elle un muad<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> En quel cas le dommage ainsi causé fait-il que le propriétaire doive le payer en entier?</i>? C’est quand l’animal brise quelque chose avec les pattes en marchant naturellement (sans méchanceté); l’animal apprivoisé est un muad, habitué à marcher selon sa nature et à briser avec les pattes les choses sur lesquelles il marche. Mais s’il rue par méchanceté, ou s’il fait rouler des cailloux qui vont briser des vases, le propriétaire de l’animal ne paie que la moitié du dommage<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il en est ainsi, dit Rashi, si l'animal a causé ce dommage chez le demandeur, non dans la rue.</i>. Si l’animal marche sur un objet qui se brise et dont les morceaux vont casser un autre objet, le propriétaire de l'animal paie pour le premier objet le dommage entier, et pour le second la moitié du dommage. Les poules sont muadim, elles ont l’habitude en marchant, selon leur nature, de briser ce sur quoi elles marchent. Si la poule avait un objet quelconque attaché à ses pattes, et que cet objet, mû par la marche de la poule, ait brisé quelque chose, ou bien si la poule en sautant a lancé des copeaux qui ont brisé quelque chose, le propriétaire ne paie que la moitié du dommage.",
+            "La dent est un muad; elle est destinée (ou habituée) à manger ce qui convient à la nature de l’animal; ainsi, il est un muad habitué à manger les produits des champs et les herbes vertes. Mais si l’animal, p. ex., ronge un vêtement ou un objet insolite, on ne paie que la moitié du dommage. On paie le dommage causé par la dent de l’animal, s’il a mangé dans le domaine du demandeur; mais s’il a mangé dans la rue, le défendeur est acquitté. Cependant le défendeur paiera ce que vaut le profit qu’il en a tiré. Tout dépend de l’endroit où il a mangé; ainsi, quand l’animal mange sur la voie publique, le défendeur ne paye que la valeur du profit tiré par l’animal; s’il mange à côté de la voie, le défendeur paie la valeur du dommage. S’il a mangé à la porte d’une boutique, on paie la valeur du profit de l’animal; mais s’il a mangé dans la boutique, on paie la valeur du dommage.",
+            "Si un chien ou une chèvre a sauté d’un toit dans la place du demandeur et a cassé un objet, le maître paiera le dommage entier, car ces animaux sont muadim (habitués à sauter)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Il fallait donc les surveiller.</i>. Si un chien a pris un gâteau du fourneau (avec les charbons) et s’il est allé dans le champ du demandeur, où il a mangé le gâteau et incendié un tas de blé, on paie pour le gâteau le dommage entier, et pour le blé la moitié du dommage.",
+            "Quand le bœuf est-il considéré comme un tam<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Quand est-il inoffensif, tout en ayant causé un préjudice, de sorte que le propriétaire doive la moitié du dommage?</i> et quand est-il considéré comme un muad, habitué à faire le mal<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Alors le propriétaire doit le dommage entier.</i>? Si le bœuf a frappé pendant trois jours et qu’on en a averti chaque fois son propriétaire, ce bœuf est désormais considéré comme un muad; il redevient un tam, s’il lui arrive dans les trois jours de ne plus tuer avec les cornes; tel est l’avis de R. Judah. R. Meir dit: eut-il même frappé trois fois en un seul jour, le bœuf est désormais un muad, et il redevient un tam, quand les enfants peuvent jouer avec lui sans qu’il les frappe.",
+            "Voici en quel sens il s’agit d’un bœuf qui cause un dommage dans le domaine du demandeur; s’il a poussé avec le corps, ou mordu, ou s’il s’est couché sur un objet d’une façon insolite (par méchanceté, ou par caprice), ou s’il a rué, dans tous ces cas si l’action a lieu dans une place publique, le propriétaire du bœuf ne paie que la moitié du dommage. Mais si l’action a eu lieu chez le demandeur, R. Tarfon condamne le propriétaire du bœuf à payer le dommage entier; les autres docteurs disent que, même en ce cas, le propriétaire du bœuf ne paie que la moitié du dommage. R. Tarfon leur fit alors cette objection: les dommages des catégories de la dent et de la patte sont considérés comme peu graves, ayant lieu dans une place publique, puisque le propriétaire de l’animal est complètement acquitté, cependant, si ces dommages ont lieu dans le domaine du demandeur, le défendeur est condamné à payer le dommage entier; à plus forte raison les dommages de la catégorie de la corne, qui sont plus graves s’ils ont lieu dans une place publique, puisque le défendeur est condamné à payer la moitié du dommage, doivent entraîner le paiement du dommage entier, s’ils ont lieu dans le domaine du demandeur. Sur quoi les autres docteurs ont répondu: du cas des dommages de la catégorie de la corne causés dans la place publique, tu veux tirer des conclusions pour le cas des dommages de la même catégorie causés chez le demandeur; or, nous avons pour principe qu’il suffit à la chose dérivée d’un cas déjà décidé d’être comme le cas dérivé<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Si l'on fait dériver une chose d'une autre, le dérivé ne doit pas dépasser la souche.</i>. La chose dérivée ici est le cas des dommages de la catégorie de la corne causés chez le demandeur; la chose décidée est le cas des dommages de la même catégorie causés sur la place publique. Or, comme sur la place publique on ne paie dans cette catégorie que la moitié du dommage, de même chez le demandeur on ne paiera que la moitié du dommage. Moi, dit R. Tarfon, je ne fera pas dériver le cas des dommages par la corne (causés chez le demandeur) du cas des dommages de la même catégorie, mais je ferai dériver le cas des dommages par la corne du cas des dommages de la patte (ou de la dent), et voici comment je veux raisonner: les dommages qui ont eu lieu dans la place publique sont peu graves, s’ils sont des catégories de la dent ou de la patte (puisque le défendeur est complètement acquitté), parce que c’est sur une place publique, où les animaux peuvent manger et marcher; cependant, s’ils sont de la catégorie de la corne, où l’animal cause un dommage par méchanceté, le défendeur doit payer. Si l’animal pénètre chez le demandeur, où il n’a pas le droit d’entrer, le cas est plus grave: puisque même les dommages des catégories de la dent et de la pattes qui ont lieu chez le demandeur, entraînent le paiement du dommage entier, à plus forte raison le défendeur doit payer le dommage entier, si l’animal pénètre chez le demandeur où il n’a pas le droit d’entrer, et y cause un dommage de la catégorie de la corne. Mais on lui donna la même réponse: le point déduit ne doit pas dépasser le cas décidé d’abord<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"Il faut toujours invoquer le cas décidé, savoir le cas de la catégorie de la corne ayant lieu sur la place publique, où l'on paie la moitié du dommage; on paiera donc aussi la moitié au cas que l'on veut en faire dériver, à savoir les dommages de la catégorie de la corne causés chez le demandeur.\"</i>: or, comme sur la voie publique on ne paie alors que la moitié, de même chez le demandeur on paiera autant–<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> A la suite de ce, la Guemara a une phrase que l'on retrouve ci-dessus, (1, 4), fin, reproduite ici par erreur, dit le Pné-Mosché.</i>",
+            "L’homme est toujours muad<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Responsable de ces actes.</i>, qu’il cause un dommage volontairement ou non, en viellant ou en dormant. S’il a aveuglé un individu (même involontairement), s’il a brisé un objet, il paiera le dommage entier."
+        ],
+        [
+            "Un individu met son baril sur une place publique, et un passant s’y heurte et le brise; ce dernier est acquitté. Si le passant s’est blessé en se heurtant, le premier doit payer le dommage. Si une cruche contenant de l’eau se brise dans la rue, et un passant glisse dans l’eau, ou se heurte contre les morceaux de la cruche, celui qui l’a apportée doit payer le dommage. R. Juda dit: Il doit payer s’il a eu l’intention d’employer les morceaux; si non, il est acquitté.",
+            "Si un individu verse de l’eau sur la voie publique et cause un dommage à quelqu’un, il doit payer le dommage. Si un individu cache dans la voie publique des épines, des verres, qui causent des dommages, ou s’il fait sa haie en épines, ou si sa haie s’est renversée sur la voie publique, ce qui a causé des dommages aux passants, il doit payer ces dommages.",
+            "Si un individu avait mis son chaume et sa paille sur la place publique, pour en faire du fumier, et qu’un passant en ait subi du dommage, le maître doit payer ce dommage; en outre, tout le monde a le droit d’en prendre possession. R. Simon b. Gamliel dit: tous ceux qui mettent des objets nuisibles dans une place publique, subissent 2 conséquences, 1° de payer les dommages qu’ils causent, 2° chacun a le droit de prendre possession de ces objets<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La phrase entre est omise dans le texte jérusalémite.</i>. Si un individu rencontrant du fumier dans une place publique<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. J. (Demaï 3, 3).</i>, le déplace, et qu’un passant en est endommagé, l’individu doit payer ce dommage.",
+            "Deux potiers marchent l’un derrière l’autre; le premier trébuche et tombe, et le second se heurte contre le premier; le premier doit payer alors les dommages du second.",
+            "Un individu dans la rue portant une cruche, et il rencontre quelqu’un qui porte une poutre, la cruche se brise en se heurtant contre la poutre; celui qui portait la poutre n’est pas obligé de payer le dommage par la cruche, car il a le droit de marcher dans la rue comme l’autre. Si l’homme à la poutre marche le premier et l’autre va derrière lui, et que la cruche se brise, l’homme à la poutre est acquitté. S’il s’est arrêté, il est condamné à payer le dommage; mais si après s’être arrêté il avertit l’homme à la cruche de s’arrêter également, il est acquitté. Si l’homme à la cruche marche le premier et l’homme à la poutre le suit, puis la cruche se brise en se heurtant contre la poutre, le dommage doit être payé; si l’homme à la cruche s’est arrêté, l’autre est acquitté; mais si après s’être arrêté, l’homme à la cruche demande à l’autre, de s’arrêter aussi, l’autre doit payer le dommage. Il en est de même si l’un porte une lumière et l’autre de la filasse (qui s’enflamme au contact de la lumière).",
+            "Deux individus sont dans la rue, l’un court et l’autre marche, ou ils courent tous les deux: s’ils se causent des dommages l’un à l’autre, ils sont acquittés.",
+            "Si un individu fend du bois dans un lieu privé et cause par là un dommage au dehors, ou s’il le fait au dehors et blesse ainsi un individu dans un lieu privé, ou si d’un tel lieu il blesse chez lui le demandeur, il doit payer le dommage.",
+            "Si deux bœufs, tam (d’habitudes paisibles), se sont blessés l’un l’autre, on fait l’estimation des dommages réciproques, et celui dont le bœuf a causé le dommage le plus considérable paie à l’autre la moitié de la différence<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Si p. ex. le dommage de l'un est de 10 zouz et celui de l'autre de 50 z., doit une différence de 40 z., il sera dû 20 z. V. (Ketubot 13, 9).</i>. Si les deux bœufs sont muadim (habitués à frapper avec les cornes), on paiera la différence entière. Si l’un des bœufs était un tam et l’autre un muad, le propriétaire du muad, s’il lui doit payer, son bœuf ayant causé le plus de dommage, paiera la différence entière; mais le propriétaire du tam, si c’est lui qui doit payer, ne paiera que la moitié de la différence. De même si deux individus se sont blessés l’un l’autre, celui qui a fait le plus grand dommage paiera la différence entière. Si un homme et un bœuf muad se sont blessés l’un l’autre, celui qui a fait le dommage le plus grand paiera la différence entière; si le bœuf qui a blessé l’homme est un tam, son propriétaire, si c’est lui qui doit payer, le dommage fait par son bœuf à l’homme étant plus grand que celui fait par l’homme, ne paiera que la moitié de la différence; mais l’homme, si c’est lui qui doit payer, paiera la différence entière. R. aqiba dit: même le propriétaire du tam, si son bœuf a fait à l’homme un dommage plus grand que celui fait par l’homme, paiera la différence entière.",
+            "Si un bœuf (tam) de la valeur d’un maneh, a tué avec les cornes un autre bœuf valant le double, et que le cadavre n’ait aucune valeur, de demandeur prend le bœuf en paiement (de la moitié du dommage). R. Meir dit d’appliquer à ce cas les mots: ils vendront le bœuf vivant, et ils se partageront son argent (Ex 21, 35). R. Juda lui dit: il est vrai qu’en ce cas le défendeur doit payer la moitié du dommage; mais comme l’Ecriture ajoute: et ils se partageront le bœuf mort, elle parle d’un bœuf valant p. ex. 200 zouz, qui a tué un autre bœuf d’une valeur égale, et dont le cadavre vaut 50 zouz; le demandeur et le défendeur se partagent à parts égales le bœuf vivant et le mort.",
+            "Parfois on est condamné pour une action faite par son bœuf, qui n’entraînerait pas de paiement si on l’avait faite soi-même; d’autres fois on est condamné pour une action faite par soi-même, qui n’entraînerait pas de paiement, si elle était faite par son bœuf; p. ex. si un bœuf fait une action qui cause une honte à quelqu’un, son propriétaire n’est pas obligé de payer pour la honte; mais s’il fait l’action lui-même, il est condamné au paiement. Si le bœuf a blessé l’esclave en lui faisant perdre un œil ou une dent, l’esclave n’est pas affranchi. Si son bœuf a fait une plaie à son père ou à sa mère, le maître est condamné à payer le dommage; mais si celui-ci le fait lui-même, il ne paie pas le dommage<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Un tel fils est condamné à mort, sans autre pénalité.</i>. Si son bœuf incendie un tas de blé le jour du Shabat<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> V. (Shabat 2, 2).</i>, il faut payer; mais si le maître le fait, il ne paie pas, car il est condamné à mort pour avoir violé le Shabat.",
+            "Si un bœuf en poursuit un autre, et qu’on trouve l’autre blessé, de sorte que le demandeur dit: “c’est ton bœuf qui l’a blessé”, et le défendeur répond: “il s’est blessé en se heurtant contre une roche”, le réclamant doit prouver son dire. Si 2 bœufs poursuivent un 3e, et les 2 propriétaires de ces bœufs disent l’un à l’autre: “c’est ton bœuf qui l’a blessé”, ils sont tous deux acquittés. Si les 2 bœufs appartiennent à un seul propriétaire, tous deux sont hypothéqués pour le paiement du dommage. Si l’un de ces bœufs est petit (de peu de valeur), et l’autre grand, et le défendeur dit que le petit a causé le dommage; ou si l’un des bœufs est tam et l’autre muad, le demandeur disant que le muad a fait le mal (pour lequel on paie le dommage entier), et le défendeur dit que c’était le tam (entraînant la moitié de la perte), le réclamant devra prouver sa demande. Le même principe est encore appliqué au cas suivant: si 2 bœufs tam dont l’un est petit et l’autre grand, blessent 2 autres bœufs, dont l’un est également petit et l’autre grand, le demandeur dit: “le grand a blessé le grand, et le petit a blessé le petit” (il y aura donc de quoi payer la moitié du dommage du grand et la moitié de celui du petit); mais le défendeur dit: “au contraire, le grand a blessé le petit, et le petit a blessé le grand” (il n’est donc pas obligé de payer toute la moitié du dommage du grand bœuf blessé, si elle dépasse la valeur du petit qui a fait la blessure). Enfin si l’un des bœufs qui ont blessé les autres, était tam et l’autre muad, le demandeur dit: “le muad a blessé le grand (il réclame donc pour le grand le dommage entier), et le tam a blessé le petit”; mais le défendeur dit: “au contraire, le tam a blessé le grand, et le muad a fait du mal au petit”; le demandeur doit alors prouver le bien fondé de sa réclamation."
+        ],
+        [
+            "Si un bœuf tue 4 ou 5 bœufs l’un après l’autre (en restant toujours tam), comme on ne paie pas pour les dommages faits par un tam plus que le bœuf ne vaut, son propriétaire paiera d’abord au dernier demandeur; s’il y a un reste<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Si le bœuf vaut plus que la somme payée au dernier demandeur.</i>, ce reste ira à l’avant-dernier demandeur; s’il y a encore, on paiera à celui qui précède l’avant-dernier, et ainsi de suite; c’est l’opinion de R. Meir. R. Simon dit: Si un bœuf tam valant 200 zouz a tué un autre bœuf d’une valeur égale, et que le cadavre ne vaille rien, le défendeur doit au demandeur 100 zouz, la moitié du dommage; par conséquent, on partage le bœuf vivant, l’un prend 100 zouz, et l’autre autant. Si ce même bœuf a tué encore un autre de la valeur de 200 z. (et le cadavre ne vaut rien), le 2e demandeur prend du bœuf vivant 100 z., le premier demandeur en prend 50, et le défendeur en garde 50<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Le premier demandeur et le défendeur étaient considérés comme associés, le bœuf vivant leur appartenant à tous les deux, dont chacun avait 100 z.; si donc ce bœuf qui leur appartient à tous deux, tue encore une fois, ils sont obligés de payer tous deux au deuxième demandeur, étant tous deux propriétaires du bœuf, et par conséquent tous deux responsables.\"</i>. Si le bœuf a tué une 3e fois un bœuf de la même valeur (et le cadavre ne vaut rien), le 3e demandeur a la moitié complète du dommage, soit 100 z., le 2e en a 50, puis le premier en a 25, et le défendeur en garde 25.",
+            "Si un bœuf est un muad pour les animaux de son espèce, non pour ceux d’une autre espèce, s’il est un muad pour les hommes, non pour les animaux, ou s’il est un muad pour les petits animaux et non pour les grands, son propriétaire paiera le dommage entier, lorsque le bœuf aura blessé ceux pour lesquels il est un muad; le maître paiera la moitié du dommage si le bœuf a blessé ceux pour lesquels il n’est pas un muad. On demanda à R. Juda, comment déciderait-on au cas où le bœuf est un muad, les jours de Shabat (quand il ne travaille pas), et non pas les autres jours de la semaine? R. Juda répondit: son propriétaire paiera le dommage entier causé par le bœuf un samedi, et la moitié du dommage qu’il fera les autres jours. Quand ce bœuf redeviendra-t-il un tam? Quand il aura passé 3 jours de Shabat sans faire de mal.",
+            "Si le bœuf d’un individu a frappé un bœuf consacré au temple, il est acquitté et de même si le bœuf consacré a frappé le bœuf d’un individu, comme il est dit (Ex 21, 35): s’il a frappé le bœuf “de son prochain”, non du sanctuaire<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> V. (Gitin 5, 1).</i>. Si un bœuf d’un juif a frappé celui d’un païen (en Palestine), le défendeur est acquitté. Si le bœuf d’un païen a frappé celui d’un juif (en Palestine), que le bœuf ait été tam ou muad, le défendeur paie le dommage entier.",
+            "Si le bœuf d’un homme jouissant de ses facultés mentales a frappé celui d’un fou, d’un sourd-muet, ou d’un mineur, le défendeur doit payer le dommage; si le bœuf d’un sourd-muet, d’un fou, ou d’un mineur, a frappé celui d’un individu jouissant de ses facultés mentales, le défendeur est acquitté. Si le bœuf d’un sourd-muet, d’un fou ou d’un mineur, a causé un dommage avec les cornes, le tribunal leur nomme un tuteur epitropo\", auquel les avertissements ont lieu à cet effet (pour déclarer ensuite le bœuf muad). Si après que le bœuf était devenu muad par suite de ces avertissements, le sourd-muet ou le fou a été guéri, ou le mineur est arrivé à sa majorité, le bœuf redevient tam<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Les avertissements préalables ne s'adressent pas aux nouveaux maîtres.</i>. C’est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: le bœuf reste dans son état présumé (muad). Le bœuf des courses de cirques, stadion, n’est pas condamné à mort, selon ces mots (ibid.): lorsqu’il frappe, non si d’autres l’y incitent.",
+            "Si un bœuf muad a tué un homme avec les cornes, son propriétaire paie le Kofer (Ex 20, 30); si le bœuf est un tam, on ne paie pas de Kofer; dans tous les cas, on tue le bœuf<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> V. à ce sujet un article approfondi de M. Iehiel Mendelssohn, dans le Recueil Haasif, an 3, 1887, pp. 298-306.</i>, s’agit-il même d’un enfant, fils ou fille. Si le bœuf a tué un esclave ou une femme esclave, son propriétaire paie 30 selà (Ex 21, 32), sans se préoccuper si cet esclave valait un maneh ou un dinar d’or (25 zouz).",
+            "Si un bœuf se grattant (frottant) contre un mur qui s’écroule tue un homme, ou si ayant l’intention (par méchanceté) de tuer une bête il tue un homme, ou de tuer un païen et tue un israélite, ou un avorton et c’est un être viable, le bœuf ne sera pas tué<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Mais le propriétaire sera passible de la peine du Kofer, ajoute le commentaire Pné-Mosché.</i>.",
+            "Le bœuf d’une femme, ou celui des orphelins, ou celui d’un tuteur, ou un bœuf sauvage, ou un bœuf du trésor sacré, ou celui d’un prosélyte mort sans héritier qui a tué, sera passible de la lapidation<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Celui qui est préposé à sa garde devait le surveiller.</i>. Selon R. Juda, les 3 derniers ne seront pas tués, n’ayant pas de propriétaire.",
+            "Lorsque le propriétaire d’un bœuf déclaré passible de la lapidation veut le consacrer au culte, cette consécration est nulle; s’il l’a égorgé, la chair est interdite. Mais si le propriétaire l’a consacré avant le prononcé de la sentence, la consécration sera valable, ou s’il l’a égorgé d’avance, la chair sera d’un usage permis.",
+            "Si un homme remet son bœuf à un gardien gratuit, à celui qui l’emprunte (pour les travaux du champ), à un gardien salarié, ou à un loueur, tous ces individus remplacent le propriétaire; ils paient donc le dommage entier, si le bœuf qui l’a causé est un muad, et la moitié du dommage s’il est un tam. Le propriétaire attache le bœuf par une corde, ferme la porte derrière lui, selon l’usage, et le bœuf sort et cause du dommage (qu’il soit tam ou muad), le propriétaire est condamné au paiement dit R. Meir<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Texte du Talmud Babli.</i>, R. Juda dit: il est condamné pour un tam et non pour un muad car selon les termes de la Bible (ibid.), il est fautif si le propriétaire ne l'a pas gardé; or, en ce cas il l’a gardé. R. Eliézer dit: il n’y a pas d’autre garantie suffisante pour un muad que le couteau<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Le mieux est de l'égorger et le manger.</i>."
+        ],
+        [
+            "Si un bœuf tam a tué une vache, et l’on trouve son petit mort à côté d’elle, sans qu’on puisse savoir si le petit est né avant ou après le coup reçu, le propriétaire du bœuf paie pour la vache la moitié du dommage et pour le petit il paie le quart<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Si le petit est né avant le coup, il n'est pas mort par là, et le défendeur ne doit rien; s'il est né, après le coup, celui-ci a fait avorter la vache, et le défendeur doit payer la moitié du dommage pour le petit comme pour la mère. Vu le doute il paie le quart.\"</i>. Si une vache a tué un bœuf, et l’on trouve son petit à côté d’elle sans qu’on sache si la naissance a eu lieu avant ou après le coup, le demandeur peut se faire payer à l’égard de la vache toute la moitié du dommage, mais à l’égard du petit il ne peut se faire payer que le quart.",
+            "Si un potier met ses pots dans la cour d’un individu sans sa permission et que l’animal de cet individu les brise, ce dernier est acquitté; mais si l’animal est blessé par les pots, le potier doit payer le dommage. Si le potier a mis ses pots avec la permission du propriétaire, le propriétaire doit payer le dommage provenant des pots brisés. Si un homme met dans la cour d’un individu sans sa permission des fruits que l’animal mange, le propriétaire est acquitté; mais si l’animal est blessé par les objets, l’homme doit payer les dommages. Si l’homme a plac�� ces objets avec la permission du propriétaire, celui-ci doit payer le dommage des objets.",
+            "Si un homme a fait entrer dans la cour d’un individu, sans sa permission, son bœuf, qui y est tué par le bœuf du propriétaire, ou mordu par son chien, le propriétaire est acquitté. Si le bœuf introduit dans la cour tue celui du propriétaire, le dommage est dû; si ce bœuf est tombé dans le puits du propriétaire et a corrompu son eau, le propriétaire du bœuf paiera le dommage; si, en tombant dans le puits, il a tué le père ou le fils du propriétaire, le défendeur doit payer le Kofer. Si l’homme autorisé par le propriétaire de la cour a fait entrer son bœuf, qui a été tué ou mordu par l’animal du propriétaire de la cour, celui-ci paiera le dommage. Rabbi dit dans tous les cas, si les objets introduits dans la cour sont endommagés, le propriétaire de la cour n’est condamné à payer le dommage que s’il s’est chargé de les garder<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La simple permission n'implique pas l'obligation de garder les objets.</i>.",
+            "Si un bœuf voulant frapper un autre bœuf, a frappé une femme enceinte qui a avorté, le propriétaire du bœuf n’est pas obligé de payer pour le fœtus; mais si un homme voulant frapper un autre, a frappé une femme enceinte qui a avorté par suite du coup, il doit payer pour le fœtus (Ex 21, 22). Comment paie-t-on pour un fœtus? On estime ce que la femme valait (comme esclave ou comme ouvrière) avant l’avortement, et ce qu’elle vaut à présent, et le défendeur paiera la différence. R. Simon b. Gamliel dit: on ne peut agir ainsi, car une femme vaut plus pour le travail après l’avortement (ou l’accouchement) que pendant la grossesse; il vaut donc mieux estimer la valeur de l’enfant (s’il vivait), et le défendeur la paie au mari de la femme. Si le mari est mort, le défendeur la paie aux héritiers. Si la femme est une esclave libérée, ou une prosélyte, le défendeur ne paie pas pour le fœtus<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour un esclave libéré ou le prosélyte sans héritier, nul paiement n'est dû après la mort.</i>.",
+            "Si un individu creuse un puits (dans son domaine privé), ouvrant sur un domaine public, ou s’il le creuse dans un domaine public et laisse son ouverture dans un domaine privé<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Nous suivons la version du Babli, qui lace ce avant le suivant, à l'inverse du texte jérusalémite moins logique.</i>, ou s’il le creuse dans son domaine privé et laisse son ouverture dans le domaine privé d’un autre individu, il est condamné à payer le dommage des hommes et des choses qui tombent dans le puits. Si un individu creuse un puits dans le domaine public, et un bœuf ou un âne y tombe et meurt, l’individu doit payer le dommage à la condition que le puits ait une profondeur de 10 palmes, car la chute à cette profondeur peut faire mourir un bœuf ou un âne. Si le puits n’a pas cette profondeur, le propriétaire est acquitté même si l’animal meurt, mais il est condamné à payer le dommage si l’animal reçoit une blessure.",
+            "Deux individus ont en commun un puits; l’un d’eux s’en sert et ne le couvre pas; l’autre s’en sert à son tour et ne le couvre pas non plus (puis un animal y tombe); le second doit payer le dommage. Si le premier après s’être servi du puits l’a couvert, mais le dernier trouvant le puits ouvert (le couvercle s’étant cassé) ne l’a pas couvert, le dernier est condamné au paiement des dommages causés par le puits. Si le propriétaire du puits l’a bien couvert, et un bœuf ou un âne en marchant sur le couvercle est tombé dans le puits, le propriétaire est acquitté; mais si le fermeture n’était pas suffisante, il est condamné à payer le dommage. Si un ouvrier travaille dans le puits, et qu’un bœuf ou un âne, effrayé par le bruit du travail, est tombé en avant, le propriétaire du puits paiera le dommage; si, effrayé par le bruit du travail, il est tombé en arrière, le propriétaire est acquitté. Si un bœuf ou un âne qui tombe dans un puits porte un harnais qui se brise, le défendeur paiera pour l’animal, non pour le harnais. Si un bœuf dont l’intelligence ou l’instinct n’est pas dans sa maturité normale, est tombé dans un puits, le propriétaire est condamné au paiement; mais si un garçon ou une petite fille, ou un esclave ou une femme esclave y est tombée, le propriétaire est acquitté<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Selon le commentaire, il ne paie rien, si l'homme est mort (si le bœuf tue un homme, le propriétaire du bœuf paie le Kofer seul), mais il paie le dommage si l'homme s'est blessé en tombant.</i>.",
+            "Ce que l’Ecriture dit du bœuf se rapporte à tous les animaux. Ainsi, quand un animal quelconque tombe dans un puits, il faut payer le dommage. Lors du retrait des animaux du mont Sinaï (à la promulgation du décalogue), il fallut les retirer tous. Si un individu a volé un animal quelconque, il faut payer le double. Si un individu a trouvé un animal quelconque perdu, il faut remplir les devoirs prescrits pour rendre les choses perdues (Dt 22, 1-2). Si un animal quelconque succombe sous le fardeau, il faut lui venir en aide (Ex 23, 5). Le précepte de ne pas museler le bœuf lorsqu’il foule le grain (Dt 30, 4). Celui de ne pas labourer avec un bœuf et un âne accouplés (ibid. 22, 10), et le repos shabatique (ibid. 5, 14), se rapportent également à tous les animaux. Pourquoi donc la Bible parle-t-elle du bœuf et de l’âne? C’est que ces animaux sont les plus communs."
+        ],
+        [
+            "Si un individu après avoir fait entrer sa brebis à l’étable ferme la porte comme il faut, et si la brebis sortant ensuite cause un dommage, il est acquitté; s’il n’a pas bien fermé la porte, il doit payer le dommage. Si la paroi de l’étable s’est écroulée pendant la nuit, ou si des voleurs l’ont brisée, et la brebis sortant a causé un dommage, il est acquitté. Si les voleurs ont fait sortir la brebis qui a causé un dommage, les voleurs doivent payer le dommage.",
+            "Si le propriétaire a laissé la brebis exposée au soleil<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> En un lieu trop chaud pour qu'elle puisse rester en place.</i>, ou s’il l’a remise sous la garde d’un sourd-muet, d’un fou ou d’un mineur, et qu’elle soit sortie causant un dommage, il doit le payer. S’il a remis sa brebis au berger, la responsabilité tombe sur le berger. Si la brebis est tombée dans un jardin, et qu’elle ait profité du dommage causé, son propriétaire paie selon le profit qu’il en a eu<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Non selon le dommage qu'elle a causé.</i>; si elle est entrée simplement dans le jardin et y a mangé, son propriétaire paie selon le dommage causé. Comment paie-t-on selon le dommage? On estime ce que le champ, qui donne un saah de fruit, valait avant que la brebis en ait mangé une partie, et ce qu’il vaut à présent<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Au lieu d'estimer, dit Rashi, la valeur de la partie mangée.</i>. R. Simon dit: Si la brebis a mangé des fruits mûrs, le défendeur paiera la valeur des fruits mûrs qu’elle a mangés, soit un saa, soit deux (selon la quantité).",
+            "Si un individu met son blé dans le champ d’un autre sans permission, et l’animal qui appartient au propriétaire du champ le mange; le propriétaire est acquitté. Si l’animal, se heurtant contre le tas de blé, se blesse, le premier individu doit payer le dommage. S’il y met son blé avec permission et l’animal le mange, le propriétaire de l’animal doit payer le dommage.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Une objection de R. Isaac sur ce, réfutée par R. Yossé b. Aboun, se retrouve ci-dessus, 5, 4.</i>",
+            "Si un individu remet le feu à la garde d’un sourd-muet, d’un fou, ou d’un mineur, et que le feu cause un dommage, il est acquitté par le tribunal des hommes, mais est condamnable par la justice du Ciel. S’il le remet à la garde d’un homme jouissant de ses facultés intellectuelles, cet homme en est responsable et doit payer le dommage. Si un individu, apporte d’abord le feu, puis un autre apporte du bois pour l’allumer, le deuxième est responsable; si le premier a apporté le bois et le deuxième le feu, c’est encore le deuxième qui est responsable. Si un troisième individu a allumé le bois, le troisième est responsable, et non les deux premiers, si un vent extraordinaire l’a allumé, les deux individus sont acquittés. Si un individu allume un feu qui brûle du bois, ou endommage des pierres, ou la terre, il doit payer; car il est écrit: “Si le feu sort et trouve des épines, consume la gerbe ou le blé sur pied ou endommage le champ, il doit payer” (Ex 22, 6). Si le feu qu’il a allumé a causé un dommage, après avoir sauté sur un mur haut de quatre aunes<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Dépassant d'autant le bois qui brûle.</i>, ou après avoir passé une grande route, ou un fleuve, le maître est acquitté. Si un individu allume un feu qui brûle du bois, ou endommage des pierres, ou la terre, il doit payer; car il est écrit: “Si le feu sort et trouve des épines, consume la gerbe ou le blé sur pied ou endommage le champ, il doit payer” (Ex 22, 6). Si le feu qu’il a allumé a causé un dommage, après avoir sauté sur un mur haut de quatre aunes<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Dépassant d'autant le bois qui brûle.</i>, ou après avoir passé une grande route, ou un fleuve, le maître est acquitté. Si un individu allume chez lui le feu, qui passe dans le domaine d’un autre et cause un dommage, quel espace (ou quels obstacles) doit-il comprendre, pour que l’individu ne soit plus responsable de ses ravages? R. Eléazar b. Azariah dit: Si le feu a dû passer par la moitié de l’espace nécessaire pour obtenir un kour (mesure de blé), le propriétaire est acquitté; R. Eliézer dit: la mesure sera de 16 aunes, selon la mesure de la voie publique. R. aqiba dit: 50 aunes. R. Simon dit: on ne peut pas établir de règles générales; tout dépend de la nature de l’incendie et des circonstances.",
+            "Si un individu allume un feu qui amène l’incendie d’un tas de blé et des objets qui étaient cachés dans ce tas, selon R. Judah, il doit payer pour le blé et pour les objets cachés; les autres docteurs disent; il ne doit payer que pour le tas de blé ou d’orge, non pour les objets cachés<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> C'est contraire à l'habitude de cacher là des objets.</i>. S’il y avait dans le tas une chèvre attachée et un esclave auprès, il paiera aussi pour la chèvre<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Elles s'y trouvent souvent.</i>. Mais si l’esclave était attaché et la chèvre libre, il ne paiera rien<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Car, pour l'homme tué, il y a la peine capitale.</i>. Les autres docteurs (qui ne font pas payer pour les objets cachés dans le blé) sont d’accord avec R. Juda que, si l’individu cause l’incendie d’une maison, il doit payer pour tous les objets qui y sont cachés; car on a l’habitude de mettre tous les objets dans les maisons (le défendeur est donc responsable).",
+            "Si une étincelle sort de la forge et cause des dommages, le forgeron doit les payer. Si un chameau passe dans la rue, chargé de filasse qui pénétrant dans une boutique y prend feu et brûle la maison, le propriétaire du chameau doit payer le dommage. Si le boutiquier a placé sa lumière a dehors, il paiera le dommage. R. Juda dit: si c’était à la lumière de Hanuka<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> A la fête des Macchabées, on illumine au dehors.</i>, il est acquitté."
+        ],
+        [
+            "L’amende du double imposée au voleur est plus souvent prononcée que l’amende du quadruple ou du quintuple, car le voleur paie le double pour tout ce qu’il a volé, soit un animal, soit un objet inanimé; tandis que l’autre amende ne s’applique qu’au vol d’un bœuf ou d’un agneau, comme il est dit: Si quelqu’un vole un bœuf ou un agneau, et qu’il le tue ou le vende, il paiera 5 bœufs pour le bœuf et 4 agneaux pour l’agneau (Ex 21, 37). Celui qui vole à un voleur, n’est pas obligé de payer le double; de même que celui qui tue l’animal d’un voleur, ou celui qui le vend, n’est pas obligé de payer le quadruple ou le quintuple.",
+            "Si deux témoins affirment qu’un individu a volé un agneau ou un bœuf, et les mêmes témoins ou d’autres déposent qu’il a tué l’animal ou qu’il l’a vendu, le voleur paie l’amende du quadruple ou du quintuple. Si le voleur l’a vendu le samedi, ou pour le culte païen, ou s’il a tué l’animal le jour du kipour, ou s’il a volé l’animal à son père et qu’il l’ait tué ou vendu avant la mort du père<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. J., (Ketubot 2, 2).</i>, ou s’il a volé et tué l’animal qu’il a ensuite offert au trésor sacré, il est dans tous ces cas obligé de payer le quadruple ou le quintuple. S’il a volé l’animal et qu’il l’ait tué pour un usage médical, ou pour le donner aux chiens, ou s’il a tué l’animal volé et que l’animal se trouve être trefa, ou bien si le voleur a tué l’animal volé dans le temple<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> C'est interdit si l'animal n'est pas destiné aux sacrifices.</i>, le voleur paie l’amende du quadruple ou du quintuple. R. Simon dit: il ne paie pas cette amende dans les deux derniers cas<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour l'animal tréfa ou que le voleur a tué au temple, car dans ces deux cas il est défendu de manger de la viande de cet animal.</i>. –<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce, se trouve traduite au traité (Ketubot 3, 1).</i>",
+            "Si 2 témoins ont déposé, qu’un individu a volé un agneau ou un bœuf, qu’il a tué ou vendu, puis les témoins ont été démentis (par un alibi), ils doivent payer tout ce qu’ils ont voulu faire payer à l’individu en l’accusant faussement. Si 2 témoins ont déposé qu’un individu a volé un agneau ou un bœuf, puis deux autres témoins ont déposé que le même individu a tué ou vendu cet animal, ensuite tous les témoins ont été démentis (par un alibi), les premiers témoins paient le double, et les derniers paient le triple. Si les derniers témoins sont seuls démentis, l’accusé paie le double, et les derniers témoins paient le triple. Si un seul des derniers témoins est démenti, le dernier témoignage est annulé. Si un seul des premiers témoins est démenti, les deux témoignages sont annulés; car si l’accusé n’a pas volé, il n’y a pas d’amende pour avoir vendu, ou tué un animal qui ne vient pas du vol.",
+            "Si 2 témoins disent qu’un individu a volé un agneau ou un bœuf, et qu’un seul déclare l’avoir vu vendre ou tuer l’animal, ou l’on ne connaît cette action que par l’aveu du voleur, il paie l’amende du double pour le vol, non la 2e de 4 agneaux ou 5 bœufs. S’il a volé, tué et vendu l’animal le samedi, ou s’il l’a tué comme sacrifice à une idole, ou s’il l’a volé à son père, qui est mort ensuite, et qu’il ait vendu ou tué l’animal après la mort du père, ou s’il a consacré l’animal volé, puis l’a tué et vendu, le voleur paie l’amende du double mais il ne paie pas celle du quadruple ou quintuple<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> En raison de la peine capitale, il n'y pas d'autre pénalité: non bis in idem.</i>. Selon R. Simon, s’il vole un animal consacré dont il est responsable, il devra le payer 4 ou 5 fois; si c’est un animal dont il n’est pas responsable, il échappe à l’amende.",
+            "Si le voleur a vendu l’agneau ou le bœuf, et se réservant une partie, fût-ce la centième partie, ou bien si le voleur avant de voler l’animal en avait une part comme associé, il paiera l’amende du double pour le vol, mais non celle pour la vente<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Au 1er cas il n'a pas vendu l'animal entier, et au 2e cas il en possédait une part.</i>. Il en est de même si le voleur a tué l’agneau ou le bœuf volé, contrairement aux rites<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> La viande est alors défendue à titre de Nebélah, mort par voie naturelle.</i>.",
+            "Si le voleur a volé l’agneau ou le bœuf dans le domaine de son propriétaire, et qu’il l’ait vendu ou tué au dehors, ou s’il l’a volé au dehors, ou qu’il l’ait vendu ou tué dans son domaine, ou bien encore s’il a volé, vendu ou tué l’animal dehors, il est condamné à l’amende du quadruple ou du quintuple. Mais s’il a volé et vendu ou tué l’animal, sans sortir du domaine de son propriétaire, il ne paiera rien. S’il a soulevé l’animal, ou fait sortir du domaine de son propriétaire, puis l’animal est mort, il paiera l’amende. Si le voleur donne l’animal en rachat de son fils aîné (au Cohen) ou à son créancier, ou à un gardien, ou à titre de prêt, ou à celui qui le loue, puis l’un d’eux tire l’animal pour le faire sortir, lequel est mort avant de sortir du domaine de son propriétaire, le voleur ne paiera pas l’amende. Si l’un d’eux a levé l’animal, ou l’a fait sortir du domaine de son propriétaire, le voleur paie l’amende.",
+            "Il ne faut pas élever du petit bétail, en Palestine<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Le petit bétail gâte les champs Cf. (Demaï 2, 3). V. Neubauer, Géographie, p. 136.</i>, mais c’est permis en Syrie et dans les endroits non habités de la Palestine. A Jérusalem, on ne devait pas élever de porcs, de crainte de contaminer les animaux sacrés, et c’est interdit aux cohanim dans le reste de la Palestine comme précaution de pureté. Nul ne doit élever de porc, ni de chien, à moins qu’on ne le tienne attaché. Il ne faut pas dresser des pièges aux pigeons, sauf à la distance de 30 riss d’un endroit habité<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> On s'exposerait à prendre les pigeons d'autrui. Cf. J., (Baba Batra 3, 5) ( 13c).</i>."
+        ],
+        [
+            "Si un individu blesse autrui, il est condamné à cinq paiements: pour le dommage à réparer, pour la douleur, la guérison, l’incapacité de travail, et enfin pour la honte. Comment estime-t-on le dommage? Si p. ex. l’individu a fait perdre l’œil à la personne, ou lui a coupé la main, ou cassé la jambe, on estime la valeur que la victime aurait eue avant le blessure, vendue comme esclave pour son travail, et celle qu’elle aurait à présent (le défendeur paiera la différence). Comment estime-t-on celle de la douleur? Si on a brûlé un individu avec une broche ou un fer chaud, fut-ce sur l’ongle, sans blessure visible, on estime ce qu’un homme, comme la victime, voudrait prendre pour supporter tant de souffrance. Il faut aussi donner le nécessaire pour guérir la victime. S’il apparaît des excroissances à l’endroit malade, et que ce soient les conséquences de la plaie, le défendeur doit donner ce qu’il faut pour les guérir; si elles ne sont pas occasionnées par la plaie, il n’est pas obligé de les guérir. Si la plaie se ferme et se rouvre à plusieurs reprises, le défendeur est toujours obligé de la faire soigner. Mais si la plaie est guérie complètement, il n’est plus obligé de s’occuper de son traitement. Il faut aussi donner le nécessaire pour guérir la victime. S’il apparaît des excroissances à l’endroit malade, et que ce soient les conséquences de la plaie, le défendeur doit donner ce qu’il faut pour les guérir; si elles ne sont pas occasionnées par la plaie, il n’est pas obligé de les guérir. Si la plaie se ferme et se rouvre à plusieurs reprises, le défendeur est toujours obligé de la faire soigner. Mais si la plaie est guérie complètement, il n’est plus obligé de s’occuper de son traitement. Comment estime-t-on l’incapacité du travail? Si le défendeur a coupé à la victime la main ou le pied, il paiera ce que cette victime, surveillant p. ex., des courges, aurait pu gagner en n’étant pas malade ou alitée par suite de la blessure. Enfin il faut payer pour la honte, dont la valeur varie selon l’honorabilité ou la position sociale de l’accusé, et celles de la victime<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Ketubot 3, 7).</i>. Si un individu a offensé un homme qui était nu, ou un aveugle, ou un homme endormi, il doit payer pour la honte; si l’homme endormi, a offensé un autre, il est acquitté. Si un individu tombant d’un toit, blesse quelqu’un de manière à lui causer aussi une honte, il doit payer pour le dommage, et non pour la honte, comme il est écrit (Dt 25, 11): elle a étendu la main et l’a saisi par ses parties honteuses. On ne paie pour la honte que s’il y a eu intention d’offenser.",
+            "Les dommages causés à quelqu’un par un homme sont plus graves que ceux causés par son bœuf, puisque pour une blessure faite par l’homme lui-même, on condamne à 5 paiements: dommage, douleur, guérison, incapacité de travail, honte, et si la blessure est faite par l’homme lui-même à une femme enceinte qui a avorté, on condamne à payer la valeur du fœtus; tandis que pour les plaies faites par un bœuf, on ne paie que le dommage, et si le bœuf a causé un avortement, on ne paie pas pour le fœtus.",
+            "Si un individu a frappé son père ou sa mère sans le blesser<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"V. (Sanhedrin 11, 2); Torath Cohanim, sect. Emet.\"</i>, ou son prochain le kippour, il pourrait être condamné aux 5 paiements; seulement, si la victime est son propre esclave, il ne paie pas pour l’incapacité du travail<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Il perd lui-même de ce fait.</i>. Si un individu a blessé un esclave païen d’autrui, il est condamné aux 5 paiements; selon R. Juda, il ne doit pas être condamné à payer pour la honte.",
+            "Le sourd-muet, le fou et le mineur sont des gens avec qui il n’est pas bon d’avoir des querelles: si on les blesse, on est condamné, et s’ils blessent un autre, ils sont acquittés. La rencontre d’un esclave et d’une femme est aussi malheureuse sous ce rapport; car si on les blesse on est condamné à payer; mais s’ils blessent un autre, ils sont acquittés<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Actuellement il n'ont rien à eux.</i>, et ils paieront plus tard, l’esclave quand il devient libre, et la femme si elle est divorcée.",
+            "Si un homme frappant son père ou sa mère le blesse, ou s’il blesse quelqu’un le jour de Shabat, il ne paie rien; car il est condamné à mort. Si un individu blesse son propre esclave païen, il n’est pas condamné au paiement.",
+            "Si un individu frappe quelqu’un avec le poing<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Selon Rashi, sur l'oreille.</i>, il est condamné à lui payer un selà. R. Juda dit au nom de R. Yossé le galiléen: il doit lui payer un maneh. S’il l’a frappé à la joue, il doit lui payer 200 zouz. S’il l’a frappé avec le dos de la main, il doit lui payer 400 zouz. S’il l’a tiré par l’oreille<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Selon d'autres, s'il l'a blessé à l'oreille.</i>, ou s’il lui a arraché les cheveux, ou s’il a craché sur lui, ou s’il lui a ôté son talith (vêtement), ou s’il a découvert la tête d’une femme dans la rue, le paiement dû sera 400 zouz. En règle générale tout se paie selon la dignité du blessé. R. aqiba dit: Quand même les blessés seraient les plus pauvres en Israël, on les considère comme des hommes libres et honorables qui ont perdu leur fortune; car ils sont tous les enfants d’Abraham, Isaac et Jacob. Un fait s’est présenté devant R. aqiba, d’un homme qui a découvert la tête d’une femme dans la rue. R. aqiba condamna cet homme à payer à la femme 400 zouz. L’homme demanda qu’on lui fixe un terme pour le paiement. R. aqiba l’accorda. Mais avant ce terme, l’homme guetta le moment où la femme se trouvait à la porte de sa maison, et brisa devant elle un flacon renfermant pour un issar d’huile. La femme se découvrit la tête dans la rue pour s’oindre de cette huile. L’homme avait amené des témoins qui constatèrent ce fait. Puis il alla chez R. aqiba pour lui dire: Faut-il donc payer 400 zouz pour avoir découvert la tête d’une femme pareille, qui n’a pas honte de se découvrir la tête elle-même dans la rue pour avoir un peu d’huile? Mais R. aqiba répondit: Ton argumentation n’est pas admissible; car celui qui se blesse lui-même, quoiqu’il commette une action défendue, est acquitté; mais si d’autres le blessent, ils sont condamnés. De même, si un individu coupe ses propres plantes, quoiqu’il soit défendu de le faire, il n’est pas puni; mais si d’autres lui coupent ses plantes, ils sont condamnés à payer.",
+            "Celui qui blesse quelqu’un n’est pas pardonné en payant son dû; il faut prier le blessé de lui pardonner, comme il est dit (Gn 20, 15): Maintenant rends la femme à son mari qui est prophète, etc. Le blessé à son tour est obligé de pardonner; autrement, il est cruel, et sans cœur, selon ces mots (ibid. 17): Abraham pria Dieu (pour le coupable). Si un individu dit à un autre: “Crève-moi l’œil, coupe-moi la main, casse-moi la jambe”, et si l’autre le fait, il est condamné aux paiements; quand même le blessé lui a dit de le faire, en ajoutant expressément qu’il renonce aux paiements, le défendeur est condamné. Si un individu dit à un autre: “déchire mon habit, casse ma cruche”, et si l’autre le fait, celui-ci doit payer le dommage; mais si le demandeur lui a dit de le faire, en ajoutant qu’il renonce au paiement, le défendeur est acquitté. Si un individu dit à quelqu’un de blesser un autre, ou de causer un dommage à un autre, celui qui le fait est condamné au paiement."
+        ],
+        [
+            "Si un individu enlève du bois dont il a fait des objets; ou s’il enlève de la laine dont il fait des vêtements, il doit rendre la valeur du bois ou de la laine. S’il a enlevé une vache enceinte et que la vache ait mis bas; ou s’il a enlevé une brebis chargée de sa laine, et qu’il l’ait tondue, il doit payer la valeur d’une vache enceinte ou d’une brebis chargée de sa laine, sans payer à part pour le veau ou pour la laine tondue. S’il a enlevé une vache, devenue enceinte chez lui où elle a mis bas, ou s’il a enlevé une brebis tondue, et que la laine de la brebis ait repoussé chez lui, et qu’il l’ait tondue, il paiera seulement la valeur d’une vache enceinte, ou d’une brebis tondue. Règle générale: tous les brigands paient selon la valeur que l’objet avait au moment de l’enlèvement.",
+            "Si un individu a enlevé un animal ou des esclaves qui ont vieilli chez lui, il doit payer selon la valeur que ces êtres avaient au moment de l’enlèvement. R. Meir dit: S’il s’agit des esclaves, il les rendra tels qu’ils sont. S’il a enlevé une pièce de monnaie qui s’est cassée chez lui, ou des fruits qui ont pourri, ou du vin qui est devenue aigre, il doit payer selon la valeur que ces objets avaient au moment de l’enlèvement. S’il a enlevé une pièce de monnaie qui a perdu sa valeur, ou s’il a pris l’oblation d’un cohen qui est devenue impure<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Sans valeur, puisqu'il est défendu de la manger.</i>, ou bien s’il a enlevé du pain levé, avant la fête de Pâques, qu’il a gardé jusqu’à Pâques<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Même état d'interdit.</i>, ou s’il a enlevé un animal qui est devenu un objet défendu par suite d’un crime commis chez lui, ou devenu impropre à servir de sacrifice, ou devant être lapidé (par suite d’un crime), le brigand peut rendre l’objet tel qu’il est.",
+            "Si un individu fait arranger un objet par un ouvrier qui le gâte, celui-ci doit payer le dommage. S’il donne une caisse ou un coffre à arranger au charpentier qui le gâte, celui-ci doit payer le dommage. Si un architecte entreprend de renverser un mur et brise les pierres, ou les endommage, il doit payer. Si l’architecte renverse le mur dans un endroit, et que les pierres tombent et se brisent dans un autre endroit, il est acquitté mais si la chute s’est faite par suite de son action de frapper au mur, il doit payer le dommage.",
+            "Si un individu donne de la laine à un teinturier pour la colorer et elle brûle dans le chaudron, l’ouvrier doit payer la valeur de la laine. Si la laine a reçu une couleur foncée, on lui remboursera seulement les dépenses faites, si même le bénéfice de la laine dépasse la dépense. Si un individu donne à un teinturier de la laine pour être colorée en rouge, et celui-ci la colore en noir, ou l’individu veut la couleur noire, et l’ouvrier donne à la laine une couleur rouge, selon R. Meir l’ouvrier paie au propriétaire la valeur de sa laine. D’après R. Juda, on se comporte envers l’ouvrier comme dans le cas précédent<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> On ne lui remboursera que la dépense, si même le bénéfice réalisé la dépasse.</i>.",
+            "Un brigand enlève à quelqu’un un objet de la valeur d’une peroutah, puis il jure à faux ne rien devoir, enfin avoue que son serment était faux; il est alors obligé d’aller porter l’argent à la personne volée, fut-ce en Médie. Il ne le donnera pas au fils de cette personne, ni à son envoyé, mais il peut le donner au délégué du tribunal. Si la personne à qui il a enlevé l’objet est morte, il le rendra aux héritiers.",
+            "Outre le capital dû, le voleur doit ajouter 1/5 du capital (pour le faux serment). Si le brigand a payé le capital, non 1/5, ou si le propriétaire a renoncé au capital, non au 1/5, à l’exception d’une partie du capital, supérieure à une peroutah, le brigand n’est pas obligé de faire le voyage pour remettre au propriétaire ce qu’il lui doit encore. Si le brigand a payé le 1/5, mais non le capital, ou bien si le propriétaire a renoncé au 1/5, non au capital, ou si le propriétaire a renoncé au capital et au 1/5, à l’exception d’une partie du capital, valant une peroutat, le brigand est obligé de faire le voyage pour remettre au propriétaire le reste dû.",
+            "Si le brigand (qui devrait payer le capital et y ajouter 1/5 pour le faux serment) paie le capital et jure de nouveau à faux avoir payer le cinquième, puis il avoue la fausseté du 2e serment, on considère ce 1/5 comme capital, et il doit le payer en y ajoutant le cinquième de ce 1/5, jusqu’à ce que le 1/5 à considérer comme un capital, descente à une valeur moindre qu’une peroutah. Il en est de même d’un dépôt remis à un gardien, ou de l’abus de confiance, ou du vol, ou du cas de violence sur son prochain, ou de non restitution d’une trouvaille; s’il avoue que le serment était faux, il doit payer le capital plus le 1/5 du capital, et encore offrir au temple le sacrifice d’expiation. Un individu demande au gardien: “Où est mon dépôt”? celui-ci répond qu’il est perdu. “Je t’impose alors le serment”. Sur quoi le gardien dit amen (il y consent); puis des témoins déposent que celui-ci a consommé lui-même le dépôt à son usage, et que le serment était faux. Le gardien paiera alors la valeur du dépôt, rien de plus. S’il n’y a pas de témoins et le gardien avoue avoir prêté un faux serment, il doit payer le capital, y ajouter 1/5, et de plus offrir au temple le sacrifice d’expiation.",
+            "Un individu demande au gardien: “où est mon dépôt” et celui-ci répond que le dépôt a été volé, le serment sera déféré. Le gardien dit amen (le prête); puis des témoins attestent que le gardien même a volé le dépôt, qu’ainsi le serment est faux. En ce cas, le gardien paie l’amende du double (comme un voleur). A défaut de témoins, et si le gardien avoue lui-même avoir prêté faux serment, il doit expier ses péchés en payant le capital, ajouter 1/5 et offrir le sacrifice d’expiation.",
+            "Un individu a volé son père; et sur la demande de ce dernier, le fils a prêté un faux serment pour être acquitté; puis le père est mort, et ensuite le fils repentant avoue avoir prêté un faux serment. En ce cas le fils doit payer le capital entier et le 1/3 aux autres héritiers du père, soit à ses frère, s'il en a; ou s'il était le fils unique, il le donnera aux frères de son père; si le fils ne veut pas perdre sa part de l’héritage ou s’il est pauvre<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: si personne ne lui prête rien pour faire face à ses dettes.</i>, il faut avant tout payer les créanciers.",
+            "Si un père dit à son fils: “je t’interdis par vœu de jouir de moi”, lors de sa mort le fils pourra hériter de lui; mais si le père a ajouté à l’interdit les mots “de mon vivant et après ma mort”, le fils ne pourra même pas hériter, et sa part reviendra aux autres fils, ou aux frères du défunt (si ce fils est unique); en cas de pauvreté telle qu’il ne trouve pas à emprunter, les créanciers pourront se faire payer sur l’héritage.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite en (Nedarim 5, 3) (t. 8, p. 19-°.</i>",
+            "Un individu enlève un objet à un prosélyte; comme celui-ci réclame, le brigand prête un faux serment pour être acquitté; puis il avoue que le serment était faux (ce qui l’oblige à payer le capital, à y ajouter 1/5 et à offrir au temple le sacrifice d’expiation), après quoi le prosélyte meurt sans laisser d’héritiers. Dans ce cas, le brigand donnera l’argent aux cohanim et offrira le sacrifice à l’autel, comme il est dit (Nb 5, 8): Si cet homme n’a personne qui ait le droit de retirer ce en quoi le péché a été commis. Si en portant l’argent et le sacrifice à Jérusalem, il meurt en route, on rend l’argent à ses héritiers, et on laisse l’animal destiné au sacrifice, jusqu’à ce qu’il devienne impropre pour le temple, afin de le rendre et remettre le montant à la caisse des dons.",
+            "Si après que le brigand a payé son dû il meurt, ses héritiers ne peuvent plus reprendre cet argent, selon ses mots (ib. 10): Ce qu’il aura donné au cohen lui restera acquis. S’il remet l’argent à l’un et le sacrifice à un autre, il a bien rempli ses devoirs; mais s’il offre le sacrifice par l’un avant d’avoir rendu à l’autre l’objet enlevé, le sacrifice est nul; il est donc obligé d’en apporter un autre après avoir rendu l’objet enlevé; s’il a payé le capital avant d’offrir le sacrifice au temple, sans avoir encore payé le 1/5, le sacrifice est valable (et le brigand paiera plus tard 1/5)."
+        ],
+        [
+            "Si un individu a enlevé à quelqu’un un objet qu’il a donné avant de mourir à ses enfants pour le consommer, ou s’il leur a laissé l’objet intact, les enfants ne sont pas condamnés au paiement. Si l’objet enlevé n’est pas de ceux qui sont destinés à être consommés, mais constitue un capital durable (comme un immeuble), les enfants sont condamnés au paiement. On ne doit pas changer la monnaie chez les péagers, ni chez les collecteurs des dons (pour prendre les petites pièces qu’ils donnent), et on ne reçoit pas leur aumône<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ce que les péagers donnent vient souvent du brigandage.</i>; mais on peut prendre leurs monnaies qui ne viennent pas de cette caisse, soit de chez eux, doit du dehors.",
+            "Si le péager prend à un individu son âne, et lui donne le sien, ou si un brigand prend à un individu son vêtement et lui donne le sien, l’individu peut garder l’objet donné; le propriétaire légitime y a évidemment renoncé. Si un individu retire d’un fleuve quelque objet qui y est tombé, ou s’il le sauve des mains d’un brigand, il peut le garder au cas où le propriétaire y a renoncé. Il en est de même, si des abeilles quittent leur ruche pour se fixer chez un individu; cet individu peut les garder, si le propriétaire y a renoncé. R. Yohanan b. Broqah dit: si même une femme ou un enfant mineur assure que les abeilles se trouvant maintenant chez l’autre individu, ont quitté son domaine pour aller chez lui, celui-ci peut ajouter foi à ces paroles et aller dans le champ de l’autre pour reprendre ses abeilles, sauf à payer le cas échéant, le dommage causé au propriétaire du champ. Mais il ne doit pas couper la branche sur laquelle les abeilles se sont fixées (pour l’emporter chez lui), quand même il voudrait la payer. R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broqah, dit: il a le droit de couper la branche ne payant sa valeur.",
+            "Lorsqu’un individu reconnaît ses objets et ses livres chez un autre, s’il est notoire en ville qu’il a été volé, celui chez lequel ces objets se trouvent, et qui dit les avoir achetés, les rendra et se fera payer l’argent qu’il dit avoir donné, après avoir prêté serment que c’était réellement la somme pour laquelle il les avait achetés. Autrement, il ne peut pas forcer l’acheteur de lui rendre les objets (sous prétexte qu’on les lui a volés); car le détenteur peut dire que le réclamant les avait peut-être vendus à celui auquel il les a achetés.",
+            "Un individu porte un tonneau de vin et un autre porte une cruche de miel; la cruche se brise, l’autre verse donc son vin pour sauver le miel dans son tonneau. Le propriétaire du vin ne peut réclamer que le salaire pour son travail (rien pour son tonneau). Mais s’il a dit d’abord au propriétaire du miel: “je veux sauver ton miel, à la condition que tu me paies la valeur de mon vin” (et l’autre a laissé faire), il peut se le faire payer. Deux ânes sont sur le point de se noyer dans un fleuve; l’un d’eux vaut un maneh, et l’autre vaut le double, celui dont l’âne ne vaut qu’un maneh abandonnera son âne pour sauver l’autre. Dans ce cas, il ne peut réclamer que le salaire de son travail. Mais s’il a dit d’abord au propriétaire de l’autre âne: Je vous sauver ton âne, à la condition que tu me paieras la valeur du mien, il peut se le faire payer.",
+            "Un individu a enlevé de force un terrain, et d’autres l’ont enlevé au brigand: si les hommes qui l’ont pris sont des envahisseurs du pays, le brigand peut dire au propriétaire; “prends ton terrain” (si tu le peux). Mais si ces hommes l’ont enlevé à cause du brigand, celui-ci est obligé de donner au propriétaire un autre terrain. Si un individu a enlevé à un autre un terrain, ensuite inondé par un fleuve, le brigand est acquitté, car il peut dire au propriétaire: “reprends ton terrain”.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite (Ketubot 13, 2).</i>",
+            "Si un individu a enlevé à un autre un objet, ou s’il lui a emprunté de l’argent, ou si l’autre lui a remis un objet en dépôt dans un endroit habité (où l’on est assuré de pouvoir garder ce qu’on possède), il ne peut pas forcer l’autre de recevoir son argent ou ses objets dans le désert. Si en empruntant l’argent, ou en recevant le dépôt, il a prévenu qu’il le lui demandera au désert, il peut le lui rendre là.",
+            "“tu m’as prêté de l’argent”, ou “Je t’ai enlevé quelque chose”, ou ���tu m’as prêté de l’argent”, ou “tu m’as remis un objet en dépôt, mais je ne sais pas si je te l’ai rendu”, il est obligé de le rendre. Mais s’il dit: “je ne sais pas si je t’ai enlevé quelque chose, ou si tu m’as prêté de l’argent, ou si tu m’as remis un objet en dépôt”, il n’est pas obligé de le rendre.",
+            "Si un individu a volé une brebis d’un troupeau et qu’il l’ait rendue (sans l’annoncer au propriétaire), puis la brebis est morte ou a été volée, l’individu en est responsable, et il doit en payer la valeur<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Il aurait dû aviser le propriétaire, qui aurait pu surveiller la brebis.</i>. Si le propriétaire ignorait même le vol, et après la rentrée de cette brebis, il compte son troupeau qu’il a trouvé complet, le voleur n’est plus responsable de l’accident arrivé ensuite à cette brebis.",
+            "Il est défendu d’acheter aux bergers de la laine, ou du lait ou des chevreaux, ou des agneaux<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> On craint que ces objets aient été volés.</i>; de même il est défendu d’acheter du bois ou des fruits aux gardiens des vergers. On peut acheter aux femmes des vêtements de laine en Judée<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Omis dans le texte jérusalémite.</i> et des vêtements de lin en Galilée. On peut aussi acheter aux bergères des veaux à Saron. Dans tous les cas, il est défendu d’acheter quelque chose à un individu qui recommande à l’acheteur de cacher l’objet. On peut acheter des œufs et des poules partout.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> La phrase de Guemara sur ce 9 se retrouve ci-dessus, 9, 7.</i>",
+            "Les chiffons que le blanchisseur trouve lui appartiennent, mais ce que trouve le cardeur de laine, appartient au propriétaire. Le blanchisseur peut enlever les 3 derniers fils d’une étoffe (pour l’égaliser), et ils sont à lui<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> De peu de valeur.</i>; mais s’il y en a davantage, c’est au propriétaire. Si ce sont des fils noirs tissés sur blanc (comme ourlet), il peut enlever le tout et le garder<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Ce mélange dépare l'étoffe.</i>. S’il reste au tailleur assez de fil pour coudre un morceau d’étoffe de 3 doigts carrés, il doit le rendre au propriétaire. Les copeaux enlevés avec le rabot par le charpentier sont à l’ouvrier; mais les morceaux coupés à la hache sont au propriétaire; si l’ouvrier travaille chez ce dernier, tout est à celui-ci, même la sciure du bois."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are four primary causes of injury: the ox and the pit and the crop-destroying beast and fire. [The distinctive feature of] the ox is not like [that of] the crop-destroying beast, nor is [the distinctive feature of] either of these, which are alive, like [that of] fire, which is not alive; nor is [the distinctive feature of] any of these, whose way it is to go forth and do injury, like [that of] the pit, whose way it is not to go forth and do injury. What they have in common is that it is their way to do injury and that you are responsible for caring over them; and if one of them did injury whoever [is responsible] for the injury must make restitution [to the damaged party] with the best of his land.",
+            "Anything that I am responsible to guard, I have rendered it possible to do injury [for which I will become obligated]. If I have partially rendered it possible to do injury, I must make restitution for that injury as if I totally rendered it possible to do injury. When one damages [property that fits all of the following categories]: property that does not have “sacrilege” [i.e. sacrificial animals or property that belongs to the Temple in Jerusalem], property that belongs to other members of the covenant [Jews], property that is owned, and the injury is done in any place other than the private domain of the injurer and the common domain of the injured and injurer, in these cases the injurer must make restitution for the injury with the best of his land.",
+            "Assessment [of injury] in money or things worth money must be made before a court of law and by witnesses that are free and Children of the Covenant (Jews). Women may be parties in [suits concerning] injury. The injured and the injurer [in certain cases may share] in the compensation.",
+            "Five [agents of damage] rank as harmless and five as an attested danger. Cattle are not an attested danger to butt, push, bite, lie down, or kick. The tooth [of an animal] is an attested danger to eat that which is for it; The leg [of an animal] is an attested danger to break [things] as it walks along; So also is a warned ox [an ox that has gored before]; And an ox that damages in the domain of the damaged party, and human beings. The wolf, the lion, the bear, the leopard, the panther and the snake all rank as attested danger. Rabbi Eliezer says: When they are tame they are not attested danger, but the snake is always an attested danger. What is the difference between that which is harmless and that which is an attested danger? The harmless pays half-damages from its own body and the attested danger pays full damages from the best property (of its owner and guardian)."
+        ],
+        [
+            "How is the leg [of a beast] an attested danger to break [what it tramples upon] as it walks along? A beast is an attested danger [only] in so far as it goes along in its usual way and breaks [an object]. If it kicked, or if small stones were tossed out from beneath its feet and it thus broke other vessels, one pays half damages. If it trampled upon a vessel and broke it, and this [broken vessel] fell upon another vessel and broke it, for the first one pays full damages and for the other half damages. Fowls (chickens and roosters) are an attested danger in so far as they go along in their usual way and break [objects]. But if the fowl had its feet entangled, or if it was jumping and it thereby broke any vessel one pays half damages.",
+            "How is the tooth [of a beast] an attested danger to eat that which it is fit to consume? A beast is an attested danger to eat fruit and vegetables. [If however] it ate clothing or utensils [the owner] pays only half damages. When does this apply? [This applies] in the domain of the damaged party But if it was within the public domain, the owner is not liable. If [the beast] benefited, [the owner] pays what it benefited. How does [the owner] pay what [the animal] benefited? [If it ate] from the middle of the marketplace, [the owner] pays what [the animal] benefited. [If it ate] from the sides of the marketplace, [the owner] pays for the damage [the animal] did. [If it ate] from in front of the store [the owner] pays for what [the animal] benefited. [If it ate] from inside the store [the owner] pays for the damage [the animal] did.",
+            "If a dog or a goat jumped from a roof and broke vessels, [the owner] must pay full damages, since they are attested dangers. A dog that took a cake [while there was a cinder attached] and went to a stack of grain and ate the cake and burned the stack of grain, For the cake [the owner] pays full damages And for the stack of grain [the owner] pays half damages.",
+            "Which kind of animal is accounted harmless and which is an attested danger (muad)? An attested danger is one that people have given testimony about [that it damaged] for three days. A harmless one is one that has refrained from damage for three days. This is according to Rabbi Judah. Rabbi Meir says, An attested danger is one that people have given testimony about three times. A harmless one is one that children can touch and it will not gore.",
+            "“An ox which causes damage in the private domain of him that is injured” how is this so? If it gored, pushed, bit, lay down, or kicked in the public domain its owner pays only half damages. But if in the private domain of him that is injured, Rabbi Tarfon says, “He pays full damages.” The Sages says, “Half damages.” Rabbi Tarfon said to them: “Now, in a case in which the law dealt leniently with regards to damages caused by the foot and tooth in the public domain, in which case he is exempt, and stringently in the private domain of him that is injured to pay full damages, then since they have dealt stringently with damage caused by the horn in the public domain, ought we not deal more stringently with damage cause by the horn in the private domain of him that was injured, so that full damages be imposed.” They (the sages) said to him: “It is enough if the inferred law is as strict as that from which it is inferred: if [for damages caused by the horn] in the public domain half damages [are imposed], so also [for like damages] in the private domain of him that was injured, half damages [are imposed]. He said to them: “I shall not derive the law in one case of damage caused by the horn from the law in another case of damage caused by the horn. Rather I will derive the law of damage caused by the horn from the law of damage caused by the foot. Now in a case in which the law dealt leniently with regards to damages caused by the foot or tooth in the public domain, they have dealt strictly with damage caused by the horn, ought we not deal more stringently with damage cause by the horn in the private domain. They (the sages) said to him: “It is enough if the inferred law is as strict as that from which it is inferred: if [for damages caused by the horn] in the public domain half damages [are imposed], so also [for like damages] in the private domain of him that was injured, half damages [are imposed].",
+            "Human beings are always an attested danger, whether the damage is caused inadvertently or deliberately, whether the person who caused the damage is awake or asleep. If a man blinded his fellow’s eye or broke his utensils he must pay full damages."
+        ],
+        [
+            "If a man left a jug in the public domain and another came and stumbled over it and broke it, he is exempt. And if he was injured by it, the owner of the jug is liable for his injury. If a man’s jug broke in the public domain, and another slipped on the water, or was hurt by the potsherds, he is liable. Rabbi Judah says: “If he [broke the jug] with intention, he is liable, But if he broke it without intention he is not liable.”",
+            "1. If a man poured out water in the public domain, and another was injured thereby, he is liable for his injury. 2. If a man hid thorns or glass [in the public domain] or made his fence out of thorns, or if his fence fell into the public domain and others were thereby injured, he is obligated for their injury.",
+            "If a man put out his chopped straw and stubble into the public domain to make them into fertilizer, and another was injured thereby, he is liable for his injury, and whoever comes first may take possession of them. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Whoever leaves things that are disruptive in the public domain, and these cause damage, must make restitution, and whoever comes first may take possession of them. If a man turned over a piece of cattle dung in the public domain and another was injured thereby, he is liable for injury.",
+            "Two pot-sellers were walking one behind the other and the first stumbled and fell, and the second fell on the first, the first one is liable for the injury caused to the second.",
+            "This one comes carrying his jar and another one comes carrying his beam: this one’s jar is broken by that one’s beam, [The owner of the beam] is exempt, since this one has the right to walk along and this one has the right to walk along. If the owner of the beam came first and the owner of the jar came after, and the jar was broken by the beam, the owner of the beam is exempt. If the owner of the beam stopped [walking suddenly], he is liable. If [the owner of the beam had said] “Stop” to the owner of the jar, he is exempt. If the owner of the jar came first and owner of the beam came after, and the jar was broken by the beam, [the owner of the beam] is liable. If the owner of the jar stopped [walking suddenly],he is exempt. If [the owner of the jar had said} “Stop” to the owner of the beam, he is liable.",
+            "[If] two were walking along in the public domain, the one running and the other walking, or both running and they injured one another, neither is liable.",
+            "[If] a man was splitting wood in the private domain and injured anyone in the public domain, or if he was in the public domain and injured anyone in the private domain, or if he was in a private domain and injured anyone in another private domain, he is liable.",
+            "If two oxen which were accounted harmless hurt one another, the owner pays half-damages for that one which suffered the greater hurt. If both were attested dangers full damages are payable for that one which suffered the greater hurt. If one was accounted harmless and the other was an attested danger, that which was an attested danger as against that which was accounted harmless must pay full damages for the greater hurt that the other has suffered, while that which was accounted harmless, as against that which was an attested danger, pays only half damages for the greater hurt that the other has suffered. So, too, if two men hurt one another, full damages are payable for that one which suffered the greater hurt. If a man and an ox which was accounted harmless hurt one another, the man as against the ox accounted harmless must pay full damages for the greater hurt that the other has suffered, while the ox accounted harmless, as against the man, pays only half damages for the greater hurt that the other suffered. Rabbi Akiva says: “Even if an ox accounted harmless hurt a man, full damages must be paid for that one which suffered the greater hurt.",
+            "If an ox worth 100 gored an ox worth 200, and the carcass is not worth anything, [the owner of the gored ox] takes the [live] ox. If an ox worth 200 gored an ox worth 200 and the carcass is not worth anything, Rabbi Meir said, “If thus it was written, ‘they shall sell the live ox and divide its price, they shall also divide the dead animal’. Rabbi Judah said to him: “Such indeed is the halachah, but you have fulfilled the verse ‘they shall sell the live ox and divide its price’, and you have not fulfilled the verse ‘they shall also divide the dead animal’. What case is this? If an ox worth 200 gored an ox worth 200 and the corpse is worth 50, this one takes half of the live ox and half of the dead ox, and this one takes half of the live ox and half of the dead ox.",
+            "There is one who is obligated for the act of his ox and exempt from his own act, and one who is exempt from the act of his ox and obligated on his own act. [If] his ox caused embarrassment [to another person], he is exempt; [If, however] he caused embarrassment [to another person] he is obligated. [If] his ox put out the eye of his slave or knocked out his [slave’s] tooth, he is exempt [from freeing the slave]; [If, however] he put out the eye of his slave or knocked out his tooth, he is obligated to free the slave. [If] his ox injured his father or mother he is obligated; [If, however] he injured his father or mother he is exempt. [If] his ox lit a heap of produce on fire on Shabbat, he is obligated; [If, however] he lit a heap of produce on Shabbat he is exempt, because he is liable for his life.",
+            "If an ox was pursuing another ox and [the latter ox] was injured: this one claims “Your ox caused the injury, and this one claims “No, it was injured by a rock.” on the one who wishes to exact compensation lies the burden of proof. If two oxen were pursuing a third ox: this one claims “Your ox caused the injury”, and this one claims “Your ox caused the injury”, they are both exempt. However, if they were both owned by one man, they are both obligated. If one was big and was small: the [owner] of injured [ox] says that “The large one caused the injury”, and the [owner] of the injuring [ox] says, “The small one caused the injury”, [or] if one was a harmless ox and one was an attested danger (muad) the [owner] of the injured ox says, “The [ox which is an] attested danger caused the injury, and the owner of the injuring ox says, “The [ox which is] harmless caused the injury”, on the one who wishes to exact compensation lies the burden of proof. If two oxen were injured, one big and one small, and two oxen caused the injury, one big and one small: [the owner] of the injured oxen says, “The big ox injured the big ox and small ox injured the small ox,” and the [owner] of the injuring oxen says, “The small ox injured the big ox and the big ox injured the small ox”; [or] if one was harmless and one was an attested danger: the [owner] of the injured oxen says, “The [ox which is an] attested danger injured the big ox, and the harmless [ox] injured the small ox”, the owner of injuring oxen says, “No rather the harmless [ox] injured the large ox and the [ox which is an] attested danger injured the small ox”, on the one who wishes to exact compensation lies the burden of proof."
+        ],
+        [
+            "[If] an ox has gored four or five other oxen, this one after this one: the owner shall pay to [the owner of] the last ox injured. If money remains, it will go to the [the owner of] the previously [injured ox]. If money still remains, it will go to the [the owner of the ox injured] previous to the previously [injured ox]. [The owner of] the last [injured ox] benefits, according to Rabbi Meir. Rabbi Shimon says, “[If] an ox worth 200 gores an ox worth 200 and the carcass is not worth anything, this one gets 100 and this one gets 100. [If] it injures another ox worth 200, the [owner of the] ox last injured receives 100 and the owner of the previously injured ox receives 50. [If] it injures another ox worth 200, the [owner of the] ox last injured receives 100, the [owner of the] previously injured ox receives 50, and the first two receive 25.",
+            "An ox which is an attested danger for [injuring] its own kind, and is not an attested danger for [injuring] that which is not its own kind; or an attested danger for [injuring] human beings and not an attested danger for [injuring] beasts; or an attested danger for [injuring] children and not an attested danger for [injuring] adults that for which it is an attested danger [its owner] pays full damages, and that for which it is not an attested danger [its owner] pays half damages. They said in front of Rabbi Judah: “What if it is an attested danger on the Sabbath, and it is not an attested danger during the week?” He said to them: “For [injuries done on] Sabbaths [its owner] pays full damages and for [injuries done] during the week [its owner] pays half damages.” When will this ox be considered harmless? After it refrains from doing injury for three Sabbath days.",
+            "An ox of an Israelite that gored an ox belonging to the Temple, or an ox belonging to the Temple that gored an ox of an Israelite, the owner is exempt, as it says, “The ox belonging to his neighbor” (Exodus 21:35), and not an ox belonging to the Temple. An ox of an Israelite that gores an ox of a gentile, the owner is exempt. And an ox of a gentile that gores the ox of an Israelite, whether the ox is harmless or an attested danger, its owner pays full damages.",
+            "[If] an ox of a person of sound senses gored the ox of a deaf-mute, an insane person, or a minor, [its owner] is obligated. [If] an ox of a deaf-mute, an insane person or a minor, gored the ox of a person of sound senses, [its owner] is exempt. [If] an ox a deaf-mute, an insane person or a minor gored, the court appoints a guardian over them, and [their oxen] are testified against in the presence of the guardian. [If] the deaf-mute became of sound senses, or the insane person recovered his reason, or the minor came of age, [the ox] is thereupon deemed harmless once more, according to Rabbi Meir. Rabbi Yose says, “It remains as it was before.” An ox from the stadium is not liable to be put to death, as it says, “When it will gore” (Exodus 21:28), and not “When others cause it to gore.”",
+            "If an ox gored a person and he died, if it was an attested danger [its owner] must pay the ransom, if it was accounted harmless he is exempt from paying the ransom. In both cases the ox is obligated for the death penalty. So too [if it killed] a son or a daughter. If it gored a male slave or a female slave its owner pays 30 sela, Whether [the slave] was worth a maneh or not even worth a dinar.",
+            "If an ox was rubbing itself against a wall and it fell on a person; or if it intended to kill an animal and it killed a man; or if it intended to kill a gentile and it killed an Israelite; or if it intended to kill an untimely birth and it killed a viable infant, it is exempt [from death by stoning].",
+            "The ox of a woman, or the ox of orphans, or the ox of a guardian, or a wild ox, or an ox belonging to the Temple, or an ox belonging to a proselyte who died and has no inheritors, these are all liable for the death penalty. Rabbi Judah says, “A wild ox, or an ox belonging to the Temple, or an ox belonging to a proselyte who died are exempt from death, since they have no owners.”",
+            "If an ox goes out to be stoned, and its owners dedicated it to the Temple, it is not considered dedicated. If he slaughtered it, its flesh is forbidden. But if before its sentence was complete its owner dedicated it, it is dedicated. If he slaughtered it, its flesh is permitted.",
+            "If one handed it to an unpaid guardian, or to a borrower, or to a paid guardian, or to a hirer, they take the place of the owners; if the beast was an attested danger he pays full damages, and if it was accounted harmless he pays half damages. If its owner had tied it with a halter, or locked it up properly, but it came out and caused damage, the owner is liable, whether it was an attested danger or accounted harmless, these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: “If it was accounted harmless he is liable, but if it was an attested danger he is exempt, as it says, “and its owner did not guard it”, but this one has been guarded. Rabbi Eliezer says: “Its only guarding is the knife.”"
+        ],
+        [
+            "If an ox gored a cow [and it died] and its newly born young was found [dead] at its side, and it is not known if the cow gave birth before the ox gored, or if after the ox gored the cow gave birth, the owner of the ox pays half damages for the cow and one quarter damages for the newborn. And also if a cow gored an ox and its newly born young was found at its side, and it is not known if the cow gave birth before she gored, or if after she gored before she gave birth, the owner pays half damages from the value of the cow and one quarter damages from value the newborn.",
+            "If a potter brought his pots into the courtyard of a householder without permission, and the householder’s cattle broke them, the householder is not liable. And if the cattle were injured by them (by the pots) the owner of the pots is liable. But if he brought them in by permission the owner of the courtyard is liable. If a man brought his produce into the courtyard of a householder without permission, and the householder’s cattle ate it, the householder is not liable. And if the cattle were injured by it (by the produce) the owner of the produce is liable. But if he brought it in by permission the owner of the courtyard is liable.",
+            "If a man brought his ox into the courtyard of a householder without permission and the householder’s ox gored it or the householder’s dog bit it, the householder is not liable. If [the first man’s ox] fell into [the householder’s] cistern and polluted its water, he is liable. If [the householder’s] father or son was in [the cistern and it killed them] the ox’s owner must pay the ransom price. But if he had brought his ox in by permission the owner of the courtyard is liable. Rabbi says: “In no case is [the householder] liable unless he had agreed to watch over it.",
+            "If an ox intended [to gore] another ox and struck a woman and her offspring came forth [as a miscarriage], its owner is not liable for the value of the offspring. But if a man intended to strike his fellow and struck a woman and her offspring came forth [as a miscarriage], he must pay the value of the offspring. How does he pay the value of the offspring? They assess the value of the woman before she gave birth and the value after she gave birth. Rabban Shimon ben Gamaliel said: “If so, once a woman gives birth she is more valuable. Rather, they assess how much the offspring would be worth, and he pays it to the husband, or if she has no husband to his heirs.” If she was a freed bondwoman or a proselyte no penalty is incurred.",
+            "If a man dug a pit in a private domain and opened it into the public domain, or if he dug it in the public domain and opened it into a private domain, or if he dug it in a private domain and opened it into another private domain, he is liable [if any is injured by the pit]. If he dug a pit in the public domain and an ox or ass fell into and died, he is liable. No matter whether he digs a pit, trench, or cavern, or ditches or channels he is liable. If so, why does it say “a pit” (Exodus 21:33)? Just as a pit which is deep enough to cause death is ten handbreadths deep, so anything is deep enough to cause death if it is ten handbreadths deep. If they were less than ten handbreadths deep and an ox or an ass fell in and died, the owner is not liable; but if it was damaged he is liable.",
+            "If a pit belonged to two partners and one went over it and did not cover it, and the other also went over it and did not cover it, the second one is liable. If the first covered it and the second came and found it uncovered and did not cover it, the second one is liable. If he covered it properly and an ox or an ass fell into it and died, he is not liable. If he did not cover it properly and an ox or an ass fell into it and died, he is liable. If it fell forward [not into the pit, frightened] because of the sound of the digging, the owner of the pit is liable. But if backward [not into the pit, frightened] because of the sound of the digging, he is not liable. If an ox and all of its trappings fell into it and they broke, or if an ass fell into it with its trappings and they were torn, he is liable for the beast but exempt for the trappings. If an ox that was deaf, insane or young fell in, the owner is liable. If a boy or a girl or a slave or a bondwoman fell in, he is not liable.",
+            "An ox and all other beasts are alike under the laws concerning falling into a pit, keeping apart from Mount Sinai, two-fold restitution, the restoring of lost property, unloading, muzzling, diverse kinds, and the Sabbath. So to wild animals and birds. If so, why is it written “an ox or an ass”? But Scripture spoke of prevailing conditions."
+        ],
+        [
+            "If a man brought his flock into a pen and shut it in properly and it went out and caused damage, he is exempt. If he had not shut it in properly and it went out and caused damage, he is liable. If the pen was broken through at night, or bandits broke through it, and the flock came out and caused damage, he is not liable. If the bandits brought out the flock, the bandits are liable.  Section one teaches that if a person were to properly enclose his flock and nevertheless the flock were to escape, the person is exempt. Since he fulfilled his responsibility he is not liable for damages. However, if he didn’t enclose the flock properly he will be liable.  Section two can be explained as an exception to the rule in section one that if he didn’t enclose the flock properly he is liable. Section two teaches that if the flock broke out at night (i.e. they broke the enclosed part of the fence) or bandits broke the fence, the owner is exempt, even though he did not properly lock the fence. The owner is not liable since the animals broke out against his control, even though they could have gone out through the main gate, thereby making him liable. If, on the other hand, they were to have broken the fence during the day, and he didn’t lock it properly, he is liable. (There are other explanations to this section). The final clause of the mishnah says that if the bandits physically let out the flock, they are liable if it causes damage.",
+            "If he left the flock in the sun, or he delivered it to the care of a deaf-mute, an idiot or a minor, and it came out and caused damage, he is liable. If he delivered it to a shepherd, the shepherd takes the place of the owner. If the flock fell into a garden and derived any benefit, he pays for the benefit. If the flock went down [into the garden] in its usual way and caused damage, he must pay for the damage it caused. How does he pay for the damage it caused? They assess what a seah’s space of ground in that field was worth before and what it is worth now. Rabbi Shimon says: “If they consumed fully grown produce he must repay with fully grown produce; if they destroyed on seah he must repay one seah, if two seah, two seahs.",
+            "If a man stacked his sheaves in his fellow’s field without his permission, and the owner of the field’s beast ate the sheaves, he is exempt. If [the beast] was injured by them, the owner of the stack is liable. If he made the stack with his permission, the owner of the field is liable.",
+            "If a person sends forth fire in the hands of a deaf-mute, an idiot or a minor he is not liable by the laws of man, but he is liable by the laws of Heaven. If he sent it forth in the hands of a person of sound senses, the one of sound senses is liable. If one brought the fire, and then another brought the wood, he that brought the wood is liable. If one brought the wood and then another brought fire, he that brought the fire is liable. If another came and fanned the flames, the one who fanned the flame is liable. If the wind fanned the flame, they are all exempt. If a man sent forth fire, and it consumed wood or stones or dust, he is liable, for it says: “When a fire breaks out and spreads to thorns so that the stacked corn is consumed, or the standing corn, or the field, he that kindled the fire shall surely make restitution.” If it passed over a fence four cubits high, or over a public way, or over a river, he is exempt. If a man kindled fire within his own domain, how far may it spread [and he will still be liable]? Rabbi Eleazar ben Azariah says: “It is looked at as if it was in the middle of a kor’s space.” [ Rabbi Eliezer says: “Sixteen cubits [in every direction] like a public highway.” Rabbi Akiva says: “Fifty cubits.” Rabbi Shimon says: “[It is said] ‘He that kindled the fire shall surely make restitution’, all is in accordance with the nature of the fire.”",
+            "If a man set fire to a stack and in it there were utensils and these caught fire: Rabbi Judah says: “He must make restitution for what was therein.” But the Sages say: “He need only pay for a stack of wheat or barley.” If a kid was fastened to it [to the stack] and a slave stood near by, and they were burnt with it, he is liable. If there was a slave fastened to it [to the stack] and a kid stood near by and they were burnt with it, he is not liable. The Sages agree with Rabbi Judah that if a man set fire to a large building, he must make restitution for everything therein; for such is the custom among men to leave [their goods] in their houses.",
+            "If a spark flew out from under the hammer and caused damage, he is liable. If a camel laden with flax passed by in the public domain and its load of flax entered into a shop and caught fire, the owner of the camel is liable. But if the shopkeeper left his light outside, the shopkeeper is liable. Rabbi Judah says: “If it was a Hannukah light, he is not liable.”"
+        ],
+        [
+            "More encompassing in use is the rule of twofold restitution than the rule of fourfold or fivefold restitution; For the rule of twofold restitution applies both to what has life and what does not have life, while the rule of fourfold and fivefold restitution applies only to an ox or a sheep, for it is written, “If a man shall steal an ox or a sheep and kill it, or sell it, he shall pay five oxen for an ox and four sheep for a sheep” (Ex. 21:37). One who steals from a thief does not pay twofold restitution; And the one who slaughters or sells what is [already] stolen does not make fourfold or fivefold restitution.",
+            "If a man stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses and killed it or sold it according to the evidence of two others, he must make fourfold or fivefold restitution. If a man stole [an ox or a sheep] and sold it on the Sabbath, or stole it and sold it for idolatrous use or stole it and slaughtered it on the Day of Atonement; if he stole what was his father’s and slaughtered it or sold it, and afterward his father died; if he stole it and slaughtered it and then he dedicated it to the Temple he must make fourfold or fivefold restitution. If he stole it and then killed it for use in healing, or for food for dogs; or if he slaughtered it and it was found to be terefah, or if he slaughtered it in the Temple Court [intending to eat it] as common food, he must make fourfold or fivefold restitution. In these last two cases Rabbi Shimon exempts.",
+            "If a man stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses, and killed or sold it according to their evidence, and they are found to be false witnesses, they must pay the whole penalty. If he stole it according to the evidence of two witnesses, and killed it or sold it according to the evidence of two others, and both pairs are found to be false witnesses, the first pay twofold restitution and the last pay threefold restitution. If the second [only] were found to be false witnesses, the thief must make twofold restitution and they threefold restitution. If one of the second set of witnesses was found to be a false witness, the evidence of the other is void. If one of the first set of witnesses was found to be a false witness, the entire evidence is void, since if there is no evidence for stealing there is no evidence for slaughtering or selling.",
+            "If he stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses, and slaughtered it or sold it according to the evidence of one witness or according to his own evidence, he makes twofold restitution, but not fourfold or fivefold restitution. If he stole [an ox or a sheep] and slaughtered it on the Sabbath, or stole it and slaughtered it for idolatrous use, or stole what was his father’s and his father died, and he afterward slaughtered or sold it, or if he stole it and then dedicated it, and afterward slaughtered it or sold it, he makes twofold restitution but not fourfold or fivefold restitution. Rabbi Shimon says: “If they were Holy Things which must be replaced [if damaged or lost] he must make fourfold or fivefold restitution; but if they were Holy Things which need not be replaced, he is exempt.” 1. If a man stole [an ox or a sheep] and sold it on the Sabbath, 2. or stole it and sold it for idolatrous use 3. or stole it and slaughtered it on the Day of Atonement; 4. if he stole what was his father’s and slaughtered it or sold it, and afterward his father died; 5. if he stole it and slaughtered it and then he dedicated it to the Temple 6. he must make fourfold or fivefold restitution. 1. If he stole [an ox or a sheep] and slaughtered it on the Sabbath, 2. or stole it and slaughtered it for idolatrous use, 4. or stole what was his father’s and his father died, and he afterward slaughtered or sold it, 5. or if he stole it and then dedicated it, and afterward slaughtered it or sold it, 6. he makes twofold restitution but not fourfold or fivefold restitution. In the cases mentioned in mishnah two the person is liable for fourfold and fivefold restitution and in mishnah four he is not. Using the line by line comparison we should be able to see why the law is different in each individual case. In case 1, if the person slaughtered the ox or sheep on the Sabbath he is obligated for the death penalty. Since one can only receive one punishment per crime, he is not fined additionally for having slaughtered the animal. If, however, he had only sold the animal, he would not be obligated for the death penalty and therefore he would owe the fine. The same is true for case 3. Selling an animal for idolatrous use is not a crime for which one would receive the death penalty, and therefore he is obligated for the fine. On the other hand, slaughtering for idolatrous use is a capital crime and therefore he receives a death penaly and not a fine. We learn in case 4 that if he stole his father’s animal and did not slaughter or sell it until after he dies he is not obligated for fourfold or fivefold restitution. Since at the time of the slaughtering or selling part of the animal was his as an inheritance he is not obligated. (We will see a similar law in the next mishnah). If, however, he had sold or slaughtered the animal before the death of his father, he would be obligated. Similarly in case 5 if he sold and slaughtered the animal after having dedicated it, he is selling or slaughtering an animal that is no longer really belongs to him. He is therefore not obligated for the fine. If, however, he slaughtered or sold the animal and then dedicated it, he will be obligated for the fine. Rabbi Shimon makes a clarification on this last law. The “Holy Things” to which he refers are animals dedicated to the Temple. There are two types of such dedications. If the owner says that “this animal is dedicated”, then he must bring this animal. If the animal gets lost or dies the owner is not obligated to bring another animal in its place. In such a case, if a thief should steal and slaughter or sell the animal he is not obligated for fourfold or fivefold restitution. If, however, the owner dedicated the animal by saying “I dedicate an animal”, then he if the original animal is lost he must bring another. In such a case if the thief should slaughter or sell the animal he will be obligated for fourfold or fivefold restitution. (This last law is difficult and is explained in other ways as well).",
+            "If he sold it all but a hundredth part, or if he had [already] a share in it, or if slaughtered it and it became unfit [to eat] by his own hand, or if he pierced the windpipe or rooted out its gullet, he makes twofold restitution but not fourfold or fivefold restitution. If he stole it in the owner’s domain, but slaughtered it or sold it outside the owner’s domain, or if he stole it outside the owner’s domain and slaughtered or sold it within the owner’s domain; or if he stole it and slaughtered or sold it outside the owner’s domain, he must make fourfold or fivefold restitution. But if he stole it and slaughtered or sold it within the owner’s domain, he is exempt.",
+            "If while he was dragging [a sheep or ox] out it died in the owner’s domain, he is exempt. But if he had lifted it or taken it out of the owner’s domain and it died, he is liable. If he brought it as the firstborn offering for his son, or gave it to his creditor, or to an unpaid guardian, or to a borrower, or to a paid guardian, or to a hirer, and one of them was dragging it away and it died in the owner’s domain, he is exempt. If [one of them] had lifted it up or taken it outside the owner’s domain, he is liable.",
+            "It is forbidden to rear small herd animals in the Land of Israel, but it is permitted to rear them in Syria or in the wildernesses of the Land of Israel. It is forbidden to rear fowls in Jerusalem because of the “Holy Things”, nor may priests rear them [anywhere] in the Land of Israel because of [the laws concerning] clean foods. It is forbidden to rear pigs anywhere. One should not rear a dog unless it is tied with a chain. It is forbidden to set snares for pigeons unless it be thirty ris from an inhabited place."
+        ],
+        [
+            "He who wounds his fellow is liable to compensate him on five counts: for injury, for pain, for healing, for loss of income and for indignity. ‘For injury’: How so? If he blinded his fellow’s eye, cut off his hand or broke his foot, [his fellow] is looked upon as if he was a slave to be sold in the market and they assess how much he was worth and how much he is worth. ‘For pain’? If he burned him with a spit or a nail, even though it was on his fingernail, a place where it leaves no wound, they estimate how much money such a man would be willing to take to suffer so. ‘Healing’? If he struck him he is liable to pay the cost of his healing. If sores arise on him on account of the blow, he is liable [for the cost of their healing]. If not on account of the blow, he is not liable. If the wound healed and then opened and healed and then opened, he is liable for the cost of the healing. If it healed completely, he is no longer liable to pay the cost of the healing. ‘Loss of income’: He is looked upon as a watchman of a cucumber field, since he already gave him compensation for the loss of his hand or foot. ‘Indignity’: All is according to the status of the one that inflicts indignity and the status of the one that suffers indignity. If a man inflicted indignity on a naked man, or a blind man, or a sleeping man, he is [still] liable. If a sleeping man inflicted indignity, he is exempt. If a man fell from the roof and caused injury and inflicted indignity, he is liable for the injury but not for the indignity, as it says, “And she puts forth her hand and grabs him by the private parts”, a man is liable only when he intended [to inflict indignity].",
+            "The law is more strict in the case of a man than in the case of an ox: for a man must pay for injury, pain, medical costs, loss of income and indignity, and make restitution for the value of the young; whereas the ox pays only for injury and is not liable for the value of the young.",
+            "If a man struck his father or his mother and inflicted no wound, or if he wounded his fellow on Yom Kippur, he is liable for all five counts. If he wounded a Hebrew slave, he is liable on all five counts, except loss of income if it was his slave. If he wounded a Canaanite slave (non-Jewish slave) he is liable on all five counts. Rabbi Judah says: “Slaves do not receive compensation for indignity.”",
+            "It is losing proposition to meet up with a deaf-mute, an idiot or a minor: he that injures them is obligated; and they that injure others are exempt. It is a losing proposition to meet up with a slave or [married] woman; he that injures them is obligated; and they that injure others are exempt. However, they pay after some time; if the woman was divorced or the slave freed they are liable for restitution.",
+            "If a man struck his father or mother and left a wound, or if he wounded his fellow on the Sabbath, he is not liable for any of the [five] counts because he is liable for his life. If a man wounded his Canaanite (non-Jewish) slave he is not liable on any of the five counts.",
+            "If a man boxed the ear of his fellow, he must pay him a sela (four. Rabbi Judah says in the name of Rabbi Yose the Galilean: “A maneh (one hundred.” If he slapped him he must pay 200 zuz. If with the back of his hand, he must pay him 400 zuz. If he tore at his ear, plucked out his hair, spat at him and his spit touched him, or pulled his cloak from off him, or loosed a woman’s hair in the street, he must pay 400 zuz. This is the general rule: all is in accordance with the person’s honor. Rabbi Akiva said: “Even the poor in Israel are regarded as free people who have lost their possessions, for they are the children of Abraham, Isaac and Jacob. It once happened that a man unloosed a woman’s hair in the street and she came before Rabbi Akiva and he condemned him to pay her 400 zuz. He said, “Rabbi, give me time”. And he gave him time. He caught her standing at the entrance to her courtyard, and he broke a jug of one issar’s worth of oil in front of her. She unloosed her hair and scooped up the oil in her hand and laid her hand on her head. He had set up witnesses up against her and he came before Rabbi Akiva and said to him, “Rabbi, should I give one such as this 400 zuz?” He answered, “You have said nothing.” If a man injures himself, even though he has no right to do so, is not liable. But others who injure him are liable. If a man cuts down his own saplings, even though he has no right to do so, is not liable. But, if others cut them down, they are liable.",
+            "Even though a man pays [him that suffers the indignity], he is not forgiven until he seeks [forgiveness] from him, for it says: “Therefore restore the man’s wife… [and he shall pray for you]” (Genesis 20:7). And from where do we learn that he who must forgive should not be cruel? As it says: “And Abraham prayed unto God and God healed Avimelech” (Genesis 20:17). If a man said, “Blind my eye”, or “Cut off my hand”, or “Break my foot”, he [that does so] is liable. [If he added] “On the condition that you will be exempt”, he is still liable. [If he said] “Tear my garment”, or “Break my jug”, he that does so is liable. [If he added] “On the condition that you will be exempt”, he is exempt. [If he said], “Do so to so-and-so, on the condition that you will be exempt, he is liable, whether it was [an offense] against his person or his property."
+        ],
+        [
+            "If a man stole wood and made it into utensils, or wood and made it into garments, he makes restitution according to [the value of the stolen object] at the moment of theft. If he stole a pregnant cow and it gave birth, or a sheep ready to be sheared, and he then sheared it, he repays the value of a cow about to bear young, or a sheep ready to be sheared. If he stole a cow, and while it was with him it was impregnated and bore young, or [if he stole a sheep] and while it was with him it grew wool and he sheared it, he makes restitution according to [the value of the stolen object] at the moment of theft. This is the general rule: all robbers make restitution according to [the value of the stolen object] at the moment of theft.",
+            "If he stole a beast and it grew old, or slaves and they grew old, he makes restitution according to [their value at] the moment of the theft. Rabbi Meir says: “As for slaves the thief may say to the owner, ‘Here is what is yours before you.’” If he stole a coin and it cracked, fruit and it rotted, wine and it turned into vinegar, he must make restitution according to [the value] at the moment of the theft. But if he stole a coin and it went out of use, or “Heave offering” (terumah) and it became ritually unclean, or leaven and the time of Passover arrived, or a beast and it was used for a transgression, or became unfit to be offered or it was condemned to be stoned, he may say to the other, “Here is what is yours before you.”",
+            "If he gave [something] to craftsmen to repair, and they ruined it, they must make restitution. If he gave a carpenter a box, chest or cupboard to repair, and he ruined it, he must make restitution. If a builder undertook to pull down a wall, and he broke the stones or caused damage, he must make restitution. If he was pulling down at the one end and it fell down on the other, he is exempt; However, if it fell due to the blow, he is liable.",
+            "If a man gave wool to a dyer and the cauldron burned it, he must repay him the value of the wool. If he dyed it badly: if the improvement was worth more than the cost of the dying, he must pay him the cost of the dying; if the cost of the dying was worth more than the improvement, he must pay only [the value of the] improvement. If he told him to dye it red and he dyed it black; black and he dyed it red: Rabbi Meir says: “[The dyer] must pay the cost of the wool.” Rabbi Judah says: “If the improvement was worth more than the cost of the dying, he must pay him the cost of the dying; if the cost of the dying was worth more than the improvement, he must pay only [the value of the] improvement.",
+            "If a man robbed his fellow of the value of a perutah and swore [falsely] to him, he must take it to him even as far as Medea. He may not give it to his son or to his agent, but he may give it to the agent of the court. If his fellow had died he must return it to his heirs.",
+            "1. If he had repaid the value but had not paid the [added] fifth, or if he had forgiven him the value but not the [added] fifth, or if had forgiven him both except for less than a perutah’s worth of the value, he need not go after him. 2. If he had repaid him the [added] fifth but not the value, or if he had forgiven him the [added] fifth but not the value, or if he had forgiven both except for a perutah’s worth of the value, he must go after him.",
+            "If he had paid him the value and had sworn [falsely] to him concerning the [added] fifth, he must pay a fifth on the fifth [and so on] until the value [of the added fifth] becomes less than a perutah’s worth. So too with a deposit, as it says: “In a matter of deposit or a pledge or through robbery, or by defrauding his fellow, or by finding something lost and lying about it” (Leviticus 5:21-2, such a one must pay the value and the [added] fifth and bring a Guilt-offering. [If a man said], “Where is my deposit?” and the other said, “It is lost,” [if the one says,] “I adjure thee”, and the other says, “Amen!”, and witnesses testify against him that he consumed it, he need pay [only] the value. But if he confessed it of himself, he must repay the value and the [added] fifth and bring a Guilt-offering.",
+            "[If a man said], “Where is my deposit?” and the other said, “It is stolen,” [if the one says,] “I adjure thee”, and the other says, “Amen!”, and witnesses testify against him that he stole it, he must make twofold restitution. But if he confessed it of himself, he must repay the value and the [added] fifth and bring a Guilt-offering.",
+            "If a man stole from his father and swore [falsely] to him, and the father died, he must repay the value and the [added] fifth to the father’s sons or brothers. If he will not repay or if has does not have [with which to repay] he must borrow and the creditors come and are repaid.",
+            "If a man said to his son, “Qonam, you will not derive any benefit from that which is mine”, and he died, the son may inherit him. [But if he moreover said], “Both during my life and at my death”, when he dies the son may not inherit from him and he must restore [what he received from his father’s inheritance] to the [father’s] sons or brothers. If he has nothing, he takes out a loan, and the creditors come and exact payment.",
+            "If a man stole from a convert and swore [falsely] to him, and the convert died, he must repay the value and the added fifth to the priests, and the Guilt-offering to the altar, as it says: “If the man has no kinsman to whom restitution can be made, the amount which is repaid shall go to the priest in addition to the ram of atonement, whereby atonement shall be made for him” (Numbers 5:8). If he brought the money and the Guilt-offering and then died, the money shall be given to his sons, and the Guilt-offering shall be left to pasture until it suffers a blemish, when it shall be sold, and its value falls to the Temple treasury.",
+            "If he [who had stolen from the convert] gave the money to the men of the priestly watch and then died, his inheritors cannot recover it from their [the priests] hands, as it says, “Whatsoever a man gives to a priest shall be his” (Numbers 5:10). If he gave the money to Yehoyariv, and the Guilt-offering to Yedayah, he has fulfilled his obligation. If he gave the Guilt-offering to Yehoyariv and the money to Yedayah: if the Guilt-offering still remains, the sons of Yedayah shall offer it; otherwise, he must bring another Guilt-offering. For if a man brought what he had stolen before he offered his Guilt-offering, he has fulfilled his obligation. But if he brought his Guilt-offering before he brought what he had stolen, he has not yet fulfilled his obligation. If he gave the value but not the [added] fifth, the [added] fifth does not prevent [him from offering the Guilt-offering]."
+        ],
+        [
+            "If a man stole [something] and fed it to his children, or if he left it in front of them, they are exempt from making restitution. But if it was something which is subject to mortgage (that is, real estate), they are liable to make restitution. One may not make change from the chest of an excise collector or from the wallet of tax collectors, or take any charity from them. But it may be taken from them at their own house or in the market.",
+            "If excise collectors took his donkey and gave him another donkey, or if bandits robbed a man of his coat and gave him another coat, they are his own, since the original owners gave up hope of recovering them. If a man saved something from a flood or from marauding troops or from bandits: if the owner gave up hope of recovering [the item], it belongs to him. So too with a swarm of bees: if the owner gave up hope of recovering [the swarm], it belongs to him. Rabbi Yochanan ben Baroka said: “A woman or child may be believed if they say, ‘The swarm of bees went away from here.’” A man may go into his fellow’s field to save his swarm and if he causes damage he must pay for the damage that he has caused; but he may not cut off a branch of the tree [to save his swarm] even on condition that he pay its value. Rabbi Yishmael, the son of Rabbi Yochanan ben Baroka, says: “He may even cut off [the branch] and repay the value.”",
+            "If a man recognized his utensils or books in another’s hands and a report of theft had gone out in the town, the purchaser swears how much he paid and takes this price [from the owner and restores the goods]. But if [such a report had] not [gone out], he [the original owner] does not have the power, for I might say that he had first sold them to another and this one bought it from him.",
+            "If one came with his jar of wine and the other came with his jug of honey and the jug of honey cracked, and the other poured out his wine and saved the honey [by receiving it] into his jar, he can claim no more than his wages. But if he had said, “I will save what is yours and you will pay me the value of mine,” [the owner of the honey] is liable to pay him back. If a flood swept away a man’s donkey and his fellow’s donkey, and his own was worth 100 [zuz] and his fellow’s was worth 200 [zuz], and he left his own and saved that of his fellow, he can claim no more than his wages. But if he had said, “I will save what is yours and you will pay me the value of mine,” he is liable to pay him back.",
+            "If a man stole a field from his fellow and tyrants came and took it from him, if the whole district suffered, he may say to him, “Here, what is yours is in front of you.” But if it was on account of the robber [that the tyrants took the field], he must provide him with another field. If a flood swept away [the field], he may say to him, “Here, what is yours is in front of you.”",
+            "If a man stole something from his friend in an inhabited region or borrowed it or received it as a deposit, he may not return it to him in the wilderness. But if he [had borrowed it or received it] with the understanding that he was going out to the wilderness, he may return it to him in the wilderness.",
+            "If a man said to his fellow, “I robbed you”, [or], “You lent me [something]”, [or] “You deposited [something] with me, but I do not know whether I returned it or not” he is obligated to repay. But if he said, “I do not know whether I robbed you, [or], “whether you lent me [something]”, or “whether you deposited [something] with me”, he is exempt from repaying.",
+            "If a man stole a lamb from the flock and restored it, but it died or was stolen again, he is responsible for it. If the owner knew neither of its theft nor of its return and counted the flock and found it complete, the thief is exempt.",
+            "One is not to buy wool or milk or kids from herdsmen, not fruit from those that watch over fruit-trees. However, one may buy garments of wool from women in Judea and garments of flax from women in the Galilee or calves in the Sharon. And in all cases in which [the seller] says to hide them away, it is forbidden [to purchase the item]. One may buy eggs and fowls in any case.",
+            "Shreds of wool which the laundryman pulls out belong to him, but those which the woolcomber pull out belong to the householder. If the laundryman pulled out three threads, they belong to him, but if more than this they belong to the householder. If there were black threads among the white, he may take them all and they are his. If the tailor left over thread sufficient to sew with or a piece of cloth three fingerbreadths by three fingerbreadths, these belong to the householder. What a carpenter takes off with a plane belongs to him; but what [he takes off] with a hatchet belongs to the householder. And if he was working in the householder’s domain, even the sawdust belongs to the householder."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,44 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are four generative categories of causation in property torts: The ox, the pit, the \"consumer,\" and the conflagration.  The characteristics of the ox are not similar to the characteristics of the \"consumer.\"  And the characteristics of the \"consumer\" are not similar to the characteristics of the ox.  Nor are either of these, which have an animating spirit, similar to the conflagration, which has no animating spirit.  Nor are any of these, which are wont to move and do damage, similar to the pit, which is not wont to move and do damage.  The common denominator among them is that they are inclined to do damage, and the duty of their care is upon you, and if they do damage, the defendant must pay from the best land.",
+            "Once I have accepted the duty of care for a thing, I have prepared the way for its causation of damage.  Once I have partially prepared the way for its causation of damage, I have accepted monetary liability for damages as if I had prepared the way for the entity of its causation of damage.  In cases of things that cause damage to properties not covered by sacrilege laws, properties which belong to members of the Covenant, owned properties, and properties located outside the private domain of the defendant or the shared private domain of the plaintiff and the defendant, the defendant must pay the monetary judgement for damages from the best land.",
+            "Assessment of monetary liability and monetary equivalence takes place before a constituted court and with the agreement of witnesses who are free men and members of the covenant.  And women are equal with regard to damages.  And the plaintiff and the defendant may share in the proceeds of sale."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one robbed another of something worth a perutah And [nontheless] swore [that he did not do so], He must take it to him [even if he needs to go as far as] to Media.  He may give it neither to his son Nor to his agent, But he may give it to an agent of the court.  If [the victim] died, [The robber] must restore it to his heirs."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "[There are] four categories of damages: The ox, the pit, the grazer, and the fire.  The [characteristics] of the ox are not similar to the [characteristics] of the grazer.  And the [characteristics] of the grazer are not similar to the [characteristics] of the ox.  Nor are either of these, which have a living spirit, similar to the fire, which has no living spirit.  Nor are any of these, which move and do damage, similar to the pit, which does not move and does damage.  What is common among them is that they do damage, and the responsibility for their supervision is upon you. And when they do damage, the damager must pay from the best of the land.",
+            "Once I have accepted the duty of care for a thing, I have prepared the way for its causation of damage.  Once I have partially prepared the way for its causation of damage, I have accepted monetary liability for damages as if I had prepared the way for the entirely of its causation of damage.  In cases of things that cause damage to properties not covered by sacrilege laws, properties which belong to members of the Covenant, owned properties, and properties located outside the private domain of the defendant or the shared private domain of the plaintiff and the defendant, the defendant must pay the monetary judgement for damages from the best land.",
+            "Assessment of monetary liability and monetary equivalence takes place before a constituted court and with the agreement of witnesses who are free men and members of the covenant.  And women are equal with regard to damages.  And the plaintiff and the defendant may share in the proceeds of sale.",
+            "Five [agents of damage] rank as harmless and five as an attested danger.   Cattle are not an attested danger to butt, push, bite, lie down, or kick.   The tooth [of an animal] is an attested danger to eat that which is for it;  The leg [of  an animal] is an attested danger to break [things] as it walks along; So also is a warned ox [an ox that has gored before];  And an ox that damages in the domain of the damaged party, and human beings.   The wolf, the lion, the bear, the leopard, the panther and the snake all rank as attested danger.  Rabbi Eliezer says:  When they are tame they are not attested danger, but the snake is always an attested danger.   What is the difference between that which is  harmless and that which is an attested danger?  The harmless pays half-damages from its own body and the attested danger pays full damages from the best property (of its owner and guardian). "
+        ],
+        [
+            "In which cases is a foot [considered] warned about breaking caused by normal walking? An animal is [considered] warned to walk normally and to break [things]. If it kicks or pebbles are scattered from under its feet and and it breaks vessels, [the owner] pays half the damage. If it stepped on a vessel and broke it, and [then] it fell on a vessel and broke it, for the first [vessel] he pays full damage, and for the last [vessel] he pays half the damage. Chickens are [considered] warned to walk normally and to break. If a bucket was tied to its foot, or if it hopped and broke vessels, he pays half the damage.",
+            "In what way is the category of \"tooth\" presumed to be dangerous? It is expected to eat what is fit for it.  An animal is presumed to eat fruits and vegetables.  If it eats clothing or utensils [various items], the owner must pay half the damages.  In what context is this true? - in the domain of the damaged.  However, if it happened in the public domain, the owner would be exempt; except, that is, for the amount of money the owner has now saved in feed cost for the animal, which he should pay back to the damaged party.  When is this true? - If the animal ate in the middle of the street, then only that which the owner saved in food-costs need be paid back.  But if the animal ate from the side of the street, then the owner must pay full damages.  If the animal ate from the entrance of a store, then only that which the owner saved in food-costs need be paid back.  But if the animal ate from the store itself, then the owner must pay full damages.",
+            "If a dog or a goat jumped from a rooftop and broke vessels, [the owner] pays full damages because they are Muad. If a dog took a cake (ie. with hot coals sticking to it), went to a pile of grain, and he ate the cake and the grain caught on fire, [the owner] is required to pay full damages for the cake and half the damage for the grain.",
+            "What animal is considered \"tam\" (presumed - innocent), and what animal is considered \"muad\" (presumed - damaging)?  An animal becomes \"muad\" once witnesses testify that it gored for three days, and it returns to \"tam\" after it goes three days without goring - these are the words of Rabbi Yehuda.  Rabbi Meir says, an animal becomes \"muad\" once witnesses testify that it gored three separate times.  It returns to its \"tam\" state once children have played with it and it doesn't gore them.",
+            "How is the penalty assessed for an ox that damages while on the private domain of the damaged party? If the ox gores, pushes, bites, crouches, [or] kicks (all these are later classified as similar to \"horn\", i.e., damage caused through unusual behavior) -- in the public domain, he [the owner] pays half damages.   In the domain of the damaged party, Rabbi Tarfon says [the owner pays] full damages, while The Sages say, [the owner pays] half-damages.  Rabbi Tarfon said to them [using a fortiori reasoning], in a case where we are lenient with respect to \"tooth\" and \"leg\" [damages caused by normal behavior] in the public domain, where he [the owner] is completely exempt, we are strict regarding the private domain of the damaged party, [requiring the owner] to pay full damages. In a case where we are strict with \"horn\" damage [damage from unusual behavior, as described above] in the public domain, [requiring the owner] to pay half-damages, isn't it logical [a fortiori] that we should be strict with him in the domain of the injured party to pay full damages?  They [The Sages] said to him [Rabbi Tarfon], it is enough that a law derived from an a fortiori argument be established similar to the case from which the inference is drawn [i.e., the derived principle cannot be more strict than the base case]. Just as in the public domain [the payment for \"horn\" damage is] half-damages, so too in the domain of the damaged party [the payment for \"horn\" damage is] half-damage.  He [Rabbi Tarfon] said to them [The Sages], I will not derive \"horn\" [damage] from \"horn\" damage, I will derive \"horn\" damage from \"leg\" damage. In a case where we are lenient with respect to \"tooth\" and \"leg\" [damages caused by normal behavior] in the public domain [where the owner is exempt], we are strict with regard to \"horn\" damage [where the owner pays half-damages]. [By a fortiori reasoning] in the case where we are strict with regard to \"tooth\" and \"leg\", [namely] in the domain of the damaged party, isn't it logical that we should be strict[er] with regard to \"horn\" [and require payment of full damages]?  They [The Sages] said to him [R Tarfon], it is enough that a law derived from an a fortiori argument be established similar to the case from which the inference is drawn. Just as in the public domain [the payment for \"horn\" damage is] half-damages, so too in the domain of the damaged party [the payment for \"horn\" damage is] half-damage.",
+            "A human being is always considered a habitual damager, whether [he or she damages] accidentally, or purposefully, while awake, or while asleep. If he blinded the eye of his friend or broke his vessels, he pays full damages."
+        ],
+        [
+            "[If] one places a jar in a public domain and another comes and trips on it and breaks it, he is exempt [from damage to the jar]. And if he was injured by it, the barrel's owner is liable for his damages.  [If] one's jar broke in a public domain and another slipped in the [spilled] water, or was injured by its shards, [the jar's owner is] liable.  Rabbi Judah says, if intentional, he is liable. If unintentional, he is exempt.",
+            "[If] one pours water in a public domain, and another is damaged by it, he is liable to pay damages. One who hides thorns or glass [in the public domain], or one who builds his fence [bordering the public domain] with thorns, or a fence that falls into the public domain -- if others were injured, he is liable to pay their damages.",
+            "[If] one brings his straw [or thatch] into the public domain for fertilizer and another was damaged by them, he is responsible for the damage. And [furthermore], anyone who first [takes possession] of them is entitled [to the straw].  Rabbi Shimon ben Gamaliel says, anyone who destroys [objects] in the public domain, thereby causing damage is responsible to pay, and anyone who first [takes possession] of them is entitled.  [If] one turns over dung in the public domain and another is damaged by it, he is responsible for the damage.",
+            "[In the case of] two potters who were walking one behind the other, and the first tripped and fell, and the second tripped on the first, the first [potter] is liable for the damage to the second [potter].",
+            "One came with his barrel and one came with his beam. [If] this one's jug were broken on this one's beam, [the beam's owner] is exempt, because this one has permission to walk and this one [also] has permission to walk. If the beam's owner was in front, and the barrel's owner was behind, [then] if the barrel broke on the beam, the beam's owner is exempt. [But] if the beam's owner stopped, he is liable. [But] if he said to the barrel's owner, \"Stop,\" he is exempt. If the barrel's owner was in front, and the beam's owner was behind, [then] if the barrel broke on the beam, then he is liable. [But] if the barrel's owner stopped, he is exempt. [But] if he said to the beam's owner, \"Stop,\" he is liable.  So too [the case of] one who comes with his candle and one with his flax.",
+            "[In the case where] two people were traveling in the public domain, one running and the other walking, or if both were running, and they damaged each other, both are exempt.",
+            "[If] one was splitting [wood] in a private domain and [thereby] caused damage in the public domain, or [split wood] in the public domain and caused damage in a private domain, or [split wood] in a private domain and caused damaged in a different private domain, he is liable.",
+            "[If] two oxen that are categorized as \"tam\" (meaning that they  have not proven themselves \"muad\", or prone to causing injury) injured each other, they pay half-damages of the excess (i.e., the damages to one are subtracted from the damages to the other, the difference is calculated, and the owner of the ox that caused the greater damage pays half the difference).  [If] both [oxen] are categorized as \"muad\" (prone to causing damage), they pay full damages of the excess.  [In the case where] one [ox] is a \"tam\" and one is a \"muad\": [If] the \"muad\" injures the \"tam\", its owner pays full damages of the excess. [If] the \"tam\" injures the \"muad\", its owner pays half-damages of the excess.  And similarly, [in the case of] two men who injured each other, they pay full damages of the excess.  [If] a man injured a \"muad\" [ox] and the \"muad\" injured the man, they pay full damages of the excess.  [If] a man injured a \"tam\" [ox] and the \"tam\" injured the man: [If the injury caused by the] man to the \"tam\" [is greater] then he pays full damages of the excess. [If the injury caused by the]  \"tam\" to the man [is greater] then he [the owner of the ox] pays half-damages of the excess.  Rabbi Akiva says, even [in the case where the injury caused by the] \"tam\" to the man [is greater], he [the owner of the ox] pays full damages of the excess.",
+            "[Regarding the case of ] an ox worth a maneh (100 zuz) that gored an ox worth 200 [zuz] and the carcass is worthless, he [the owner of the dead ox] takes the [live] ox.  [Regarding the case of ] an ox worth a 200 [zuz] that gored an ox worth 200 [zuz] and the carcass is worthless: Rabbi Meir says, this is the case referred to by the verse (Exodus 21:35), \"And they shall sell the live ox and divide its worth.\"  Rabbi Judah said to him, \"And is this truly the law?\" You have fulfilled [the verse], \"And they shall sell the live ox and divide its worth,\" but you have not fulfilled [the continuation of the verse] \"And they shall also divide the dead [ox].\" How is this? This refers to [the case of] an ox worth a 200 [zuz] that gored an ox worth 200 [zuz] and the carcass is worth 50 zuz, that this one takes half the value of the live [ox] and half the value of the dead [ox], and this one takes half the value of the live [ox] and half the value of the dead [ox].",
+            "There is [a case] where one is liable for the action of his ox, but exempt from his own action, [and a case] where he is exempt for the action of his ox, but liable for his own action.  [If] his ox embarrassed [another person], he is exempt. [But if] he embarrassed [another person], he is liable.  [If] his ox blinded the eye of his slave or knocked out his tooth, he is exempt. [But if] he blinded the eye of his slave or knocked out his tooth, he is liable.  [If] his ox injured his father or mother, he is liable. [But if] he injured his father or mother, he is exempt (from monetary damages).  [If] his ox lit a pile of grain on the Sabbath, he is liable. [But if] he lit a pile of grain on the Sabbath, he is exempt (from monetary damages).  [In the last 2 cases, he is exempt from monetary damages] because he is liable for capital punishment.",
+            "[If] an ox was chasing after another ox, and caused damage. This one says \"Your ox damaged,\" and this one says, \"No, your ox was injured on a rock,\" the burden of proof is upon the one who wishes to be compensated.  If two [oxen] were chasing after one [ox], this one says, \"Your ox damaged,\" and this one says, \"Your ox damaged,\" both are exempt.  If both [oxen] belonged to a single owner, both are liable. If one was large and one was small, and the injured [owner] says, \"The large one damaged,\" and the one who damaged says, \"No, the small one damaged\" ...  [Or If] one was a \"tam\" (not observed to habitually inflict damage) and one was a \"muad\" (observed to habitually inflict damage), and the injured [owner] says, \"The 'muad' damaged,\" and the injurer says, \"No, the 'tam' damaged\" ...  ... [in these cases] the burden of proof is upon the one who wishes to be compensated.  If two [oxen] were damaged, one large and one small, and two [oxen] caused the damage, one large and one small... ... The injured [owner] says, \"The large one damaged the large one and the small one damaged the small one,\" and the one who damaged says, \"No, the small one injured the large one and the large one injured the small one\" ...  [Or if] one was a \"tam\" and one was a \"muad,\" and the injured [owner] says, \"The 'muad' damaged the large one and the 'tam' damaged the small one,\" and the one who damaged says, \"No, the 'tam' injured the large one and the 'muad' injured the small one\" ...  ... [in these cases] the burden of proof is upon the one who wishes to be compensated."
+        ],
+        [
+            "An ox which has gored four or five other oxen, this one after this one: he shall pay to [the owner of] the last ox injured. If there remains, it will go to [the owner of] the previously [injured ox]. If there still remains, it will go to [the owner of the ox injured] previous to the previously [injured ox]. [The owner of] the last [injured ox] benefits, the words of  Rabbi Meir. Rabbi Shimon says, [If] an ox worth two hundred gores an ox worth two hundredand the carcass is not worth anything, this one gets one hundred and this one gets one hundred.  [If] it goes back and injures another ox worth two hundred, the [owner of the] ox last injured receives 100 and the owner of the previously injured ox receives fifty. [If] it injures another ox worth two hundred, the [owner of the] ox last injured receives 100, the [owner of the] previously injured ox receives fifty, and the first two receive twent five. ",
+            "An ox which is warned for [injuring] its own species, and is not warned for [injuring] that which is not its own species; or is warned for [injuring] people and not warned for [injuring] animals; or is warned for [injuring] children and not warned for [injuring] adults—that for which it is warned [its owner] pays full damages, and that for which it is not warned [its owner] pays half damages. They said in front of Rabbi Judah: What if it is warned [for injuring] on the Sabbath, and it is not warned for during the week?”  He said to them: “For [damages on] Sabbaths [its owner] pays full damages and for [damages] during the week [its owner] pays half damages.” When is [the ox considered] harmless? After it refrains from [damaging] for three Sabbath days. ",
+            "An ox of an Israelite that gored an ox belonging to the Temple,  or an ox belonging to the Temple that gored an ox of an Israelite, he is exempt, as it says, “The ox belonging to his neighbor” (Exodus 21:35), and not an ox belonging to the Temple.  An ox of an Israelite that gores an ox of a non-Jew, he is exempt. And an ox of a non-Jew that gores the ox of an Israelite, whether the ox is harmless or an attested danger, its owner pays full damages. ",
+            "[If] an ox of a person of sound senses gored the ox of a deaf-mute, a <i>shoteh</i>, or a minor, he is obligated. [If] an ox of a deaf-mute, <i>shoteh</i> or a minor, gored the ox of a person of sound senses, he is exempt. [If] an ox a deaf-mute, a <i>shoteh</i> or a minor gored, the court appoints a guardian over them, and they testified against them in the presence of the guardian. [If] the deaf-mute regained his hearing, or the <i>shoteh</i> recovered his senses, or the minor came of age, [the ox] returns to being harmless, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says, It remains in its presumption. An ox from the stadium is not liable to be put to death, as it says, “When it will gore” (Exodus 21:28), and not When others cause it to gore. ",
+            "An ox that gored a person and he died: If it was an attested danger [its owner] must pay the ransom, If it was harmless he is exempt from paying the ransom. In both cases the ox is obligated for the death penalty. So too [if it killed] a son or a daughter. If it gored a male slave or a female slave he pays thirty sela, whether [the slave] was worth a maneh or not even worth a dinar. ",
+            "If an ox was rubbing against a wall and it fell on a person; or if it intended to kill an animal and it killed a man; or a non-Jew and it killed an Israelite; or an untimely birth and it killed a viable infant, it is exempt [from death]. ",
+            "An ox of a woman, or the ox of orphans, or the ox of a guardian, or a wild ox, or an ox belonging to the Temple, or an ox belonging to a convert who died and has no inheritors, these are all liable for the death penalty. Rabbi Yehudah says, A wild ox, or an ox belonging to the Temple, or an ox belonging to a convert who died are exempt from death, since they have no owners. ",
+            "If an ox is going out to be stoned, and its owners dedicated it to the Temple, it is not considered dedicated. If he slaughtered it, its flesh is forbidden. But if before its sentence was complete its owner dedicated it, it is dedicated. And if he slaughtered it, its flesh is permitted ",
+            "If he handed it to an unpaid guardian, or to a borrower, or to a paid guardian, or to a hirer, they take the place of the owners;  an attested danger pays full damages, and a harmless ox pays half damages. If its owner had tied it with a halter, or locked it up properly, but it came out and caused damage, the owner is liable, whether it was an attested danger or accounted harmless, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehudah says:  A harmless ox is liable, but an attested danger is exempt, as it says, “and its owner did not guard it”, and this one has been guarded. Rabbi Eliezer says:  It can only be guarded by the knife. "
+        ],
+        [
+            "If an ox gored a cow [and it died] and its newly born offspring was found [dead] at its side, and it is not known if the cow gave birth before the ox gored, or if after the ox gored the cow gave birth, he [ox's owner] pays half damages for the cow and one quarter damages for the newborn. And if a cow gored an ox and its [cow] newly born young was found at its side, and it is not known if it gave birth before she gored, or if after she gored she gave birth, he [cow's owner] pays half damages from the [value of the]  cow and one quarter damages [from the value] of the newborn. ",
+            "A potter who brought his pots into the courtyard of a householder without permission, and the householder’s cattle broke them, he [the homeowner] is exempt. And if they [cattle] were injured by them the owner of the pots is liable. But if he brought them in with permission, the owner of the courtyard is liable.   If one brought his produce into the courtyard of a householder without permission, and the householder’s cattle ate it, he is exempt. And if the cattle were injured by it the owner of the produce is liable. But if he brought it in with permission the owner of the courtyard is liable.   ",
+            "If he brought his ox into the courtyard of a householder without permission and the householder’s ox gored it or the householder’s dog bit it, he is exempt. If it gored the ox of the household, he is liable. If it fell into his cistern and polluted its water, he is liable. If his [the homeowner's] father or son was in [the cistern and it killed them] then he must pay the ransom price.   But if he had brought his ox in by permission the owner of the courtyard is liable. Rabbi says:  In all of these cases he is not liable until he agrees to watch over it [the ox].   ",
+            "If an ox intended [to gore] another ox and struck a woman and her offspring came forth, its owner is not liable for the value of the offspring. But if a man intended to strike his fellow and struck a woman and her offspring came forth, he must pay the value of the offspring. How does he pay the value of the offspring? They assess the value [on the slave market] of the woman before she gave birth and the value after she gave birth. Rabban Shimon ben Gamaliel said:  If so, once a woman gives birth she is more valuable. Rather, they assess how much the offspring would be worth [were they to be sold as slaves], and he pays it to the husband, or if she has no husband, to his heirs. If she was a freed slave or a convert he is exempt. ",
+            "One who digs a pit in a private domain and opens it into the public domain, or  in the public domain and opens it into a private domain, or in a private domain and opens it into another private domain, he is liable. One who digs a pit in the public domain and an ox or donkey fell into and died, he is liable. Whether one digs a pit, trench, or cavern, or trenches or channels he is liable. If so, why does it say “a pit” (Exodus 21:33)? Just as a pit which is deep enough to cause death [to the depth of] ten handbreadths, so anything that is deep enough to cause death, [to the depth of] ten handbreadths . If they were less than ten handbreadths deep and an ox or a donkey fell in and died, he is exempt; But if it was damaged he is liable. ",
+            "A pit belonging to two partners: one went over it and did not cover it, and the other also went over it and did not cover it, the second one is liable. If the first one covered it and the second came and found it uncovered and did not cover it, the second one is liable. If he covered it properly and an ox or a donkey fell into it and died, he is exempt. If he did not cover it properly and an ox or a donkey fell into it and died, he is liable. If it [the animal] fell forward because of the sound of the digging, he is liable. But if [it fell] backward because of the sound of the digging, he is exempt. If an ox and its vessels fell into it and they broke, or if a donkey fell into it with its vessels and they were torn, he is liable for the beast but exempt for the vessels.   If an ox that was deaf, mentally disabled or young fell in, the owner is liable. If a young boy, a young girl or a male slave or a female slave fell in, he is exempt. ",
+            "Both an ox and any other beast are alike under the laws concerning falling into a pit, separating from Mount Sinai, two-fold restitution, the restoring of lost property, unloading, muzzling, kilayim [prohibition against mixed coupling or plowing with two animals together], and the Sabbath.   So too wild animals and birds. If so, why is was it said, “an ox or a donkey”? Rather that Scripture spoke in the present [of the more common animal]. "
+        ],
+        [
+            "A man who brings sheep into a corral and locks the door in front of them properly, but the sheep escapes and causes damage, he is exempt.  If he did not lock the door in front of them properly, and it went out and caused damage, he is liable. If the wall broke down at night, or if thieves broke it and the sheep escaped and caused damage, he is exempt. If thieves took them out, then the thieves are liable. ",
+            "If the owner left it in the sun, or he left it in the care of a deaf-mute, a <i>shoteh</i>, or a minor, and it escaped and caused damage, he is liable. If he handed them over to the care of a shepherd, the shepherd enters in his place [he assumes responsibility] . If a sheep fell into a garden and derived benefit, he pays from what which it benefited. However, if it had gone down in its usual manner and caused damage, he would pay the damage that it caused.  How is recompense payed for the amount of damage? We compare the value of a seah's measurement in the field as it was [before the damage], with what its value is now [after damage].  Rabbi Shimon says: If it consumed ripe fruits, he pays [value of] ripe fruits. If it consumed one se'ah's worth, he pays one se'ah. If two se'ah's worth, two se'ah. ",
+            "One who made a stack of sheaves in his fellow’s field without his permission, and the owner of the field’s cattle ate the sheaves, he [the field owner] is exempt. If [the cattle] were injured by them, he is liable. If he made the stack with his permission, the owner of the field is liable. ",
+            "One who sends a fire in the hands of a deaf-mute, a <i>shoteh</i>, or a minor is exempt by the laws of man, but he is liable by the laws of Heaven. If he sent it in the hands of a person of sound senses, the one of sound senses is liable.  If one brought the fire and another brought the wood, he that brought the wood is liable. If one brought the wood and another brought fire, he that brought the fire is liable. If another came and lit the fire, the one who lit the fire is liable. If the wind fanned the flames, they are all exempt. One who sent forth fire, and it consumed wood or stones or dust, he is liable, as it says:  “When a fire breaks out and spreads to thorns so that the stacked corn is consumed, or the standing corn, or the field, he that kindled the fire shall surely make restitution” (Exodus 22:5) If it passed over a fence four cubits high, or over a public path, or over a river, he is exempt. One who kindled fire within his own domain, how far does it need to spread [for him to be liable]? Rabbi Eleazar ben Azariah says:  We look at it as if it was in the middle of a kor’s space[75,000 square cubits].    Rabbi Eliezer says:  Sixteen cubits [in every direction] like a public road. Rabbi Akiva says:  Fifty cubits. Rabbi Shimon says:  ‘He that kindled the fire shall surely make restitution’, all is in accordance with the nature of the fire.” ",
+            "One who set fire to a stack of sheaves and in it there were utensils and these caught fire: Rabbi Yehudah says:  He must pay back for what was in it. But the Sages say:  He pays only for a stack of wheat or barley. If a kid was fastened to it and a slave stood near by, and they were burnt together, he is liable. If there was a slave fastened to it and a kid stood near by and they were burnt together, he is not liable. And the Sages agree with Rabbi Yehudah that if one set fire to a large building, he must pay back for everything in it; for such is the customary for people to leave [their items] in their houses. ",
+            "If a spark went out from under the hammer and caused damage, he is liable. If a camel laden with flax passed by in the public domain and its load of flax entered into a shop and caught fire from the storeowner's candle and lit a large house on fire, the owner of the camel is liable. But if the shopkeeper left his candle outside, the shopkeeper is liable. Rabbi Judah says:  If it was a Hannukah light, he is exempt. "
+        ],
+        [
+            "Greater is the rule of twofold restitution than the rule of fourfold or fivefold restitution, for the rule of twofold restitution applies both to what has life and what does not have life, while the rule of fourfold and fivefold restitution applies only to an ox or a sheep, as it says,  “If a man shall steal an ox or a sheep and kill it, or sell it, he shall pay five oxen for an ox and four sheep for a sheep” (Ex. 21:37).  One who steals from a thief does not pay twofold restitution; And the one who slaughters or sells what is [already] stolen does not pay fourfold or fivefold restitution.",
+            "If he stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses and killed it or sold it according to the evidence of two others, he must pay fourfold or fivefold restitution. If he stole [an ox or a sheep] and sold it on the Sabbath, or stole it and sold it for idolatrous use or stole it and slaughtered it on the Day of Atonement; If he stole what was his father’s and slaughtered it or sold it, and afterward his father died; If he stole it and slaughtered it and then he dedicated it to the Temple—he must pay fourfold or fivefold restitution. If he stole it and then killed it for use in healing, or for food for dogs; or if he slaughtered it and it was found to be a tereifah [a torn apart animal],  or if he slaughtered it in the Temple Court as common food, he must pay fourfold or fivefold restitution, Rabbi Shimon exempts in these last two cases . ",
+            "If he stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses, and killed or sold it according to their evidence, and they are found to be zommemin [false witnesses], they must pay the whole penalty. If he stole it according to the evidence of two witnesses, and killed it or sold it according to the evidence of two other witnesses, and both pairs are found to be false witnesses, the first ones pay twofold restitution and the last ones pay threefold restitution. If the second set [only] were found to be false witnesses, the thief must make twofold restitution and they make threefold restitution. If one of the second set of witnesses was found to be a false witness, the evidence of the other is void. If one of the first set of witnesses was found to be a false witness, the entire evidence is annulled, since if there is no [evidence for] stealing there is no [evidence for] slaughtering or selling. ",
+            "If he stole [an ox or a sheep] according to the evidence of two witnesses, and slaughtered it or sold it according to the evidence of one witness or according to his own evidence, he pays twofold restitution, but not pay fourfold or fivefold restitution. If he stole [an ox or a sheep] and slaughtered it on the Sabbath, or stole it and slaughtered it for idolatrous use, or stole what was his father’s and his father died, and he afterward slaughtered or sold it,  or if he stole it and then dedicated it to the Temple, and afterward slaughtered it or sold it, he pays twofold restitution but not fourfold or fivefold restitution.    Rabbi Shimon says:  Holy Things for which he is responsible [if damaged or lost] he must pay fourfold or fivefold restitution; but if he is not responsible for them, he is exempt. ",
+            "If he sold it all but a hundredth part, or if he had partnership in it, or if he slaughtered it and it became unfit [to be used ritually] by his own hand, or if he pierced the windpipe or rooted out its gullet, he pays twofold restitution but not fourfold or fivefold restitution. If he stole it in the owner’s domain, but slaughtered it or sold it outside the owner’s domain, or if he stole it outside the owner’s domain and slaughtered or sold it within the owner’s domain; or if he stole it and slaughtered or sold it within the owner’s domain; or if he stole it and slaughtered or sold it outside the owner’s domain,  he must pay fourfold or fivefold restitution. But if he stole it and slaughtered or sold it in their domain, he is exempt. ",
+            "If he were dragging and leading it out and it died in the owner’s domain, he is exempt. If he had lifted it or taken it out of the owner’s domain and it died, he is liable. If he brought it as the firstborn offering for his son, or gave it to his creditor, or to an unpaid guardian, or to a borrower, or to a paid guardian, or to a hirer, and one of them was dragging it away and it died in the owner’s domain, he is exempt. If [one of them] had lifted it up or taken it outside the owner’s domain, he is liable. ",
+            "It is forbidden to raise small herd animals [sheep, goats, etc] in the Land of Israel, but it is permitted to rear them in Syria or in the wildernesses of the Land of Israel. It is forbidden to raise fowl in Jerusalem because of the “Holy Things”, [fowl may bring impurity in to sacrificial items] nor may priests raise them [anywhere] in the Land of Israel because of [the laws concerning] pure foods.   It is forbidden to raise pigs anywhere. One should not raise a dog unless it is tied with a chain.  It is forbidden to set snares for pigeons unless it be thirty <i>ris</i> [a measurement of distance] from an inhabited place. "
+        ],
+        [
+            "One who injures his fellow is liable concerning him for five categories [of payment]: damages, pain, healthcare, unemployment, and shame. For damages, how [is this calculated?] One who puts out his eye, cuts off his hand, breaks his leg—we see him as if he were a slave sold in the marketplace, and we evaluate how much he was worth [the injury] and how much he is worth now. Pain? When he burned him with a spit or a nail—even on his fingernail—anything where there is no [permanent] wound, we evaluate how much a similar person would want to pay to be spared this [pain]. Healthcare? When he strikes him, he is liable for his healthcare costs. If swellings arose on him, if they  were because of the strike, then he is liable; but if it was not because of the strike, he is exempt. If the swelling healed and then reopened and then healed and reopened, he is liable for his healthcare. If it healed entirely, he is exempt from his healing. Unemployment? We see him as if he were a guard of gourds, since he already gave him the value [for the loss] of his hand or his leg. Shame? All depends on the one who shames and the one who is shamed. One who shames a naked person, a blind person or a sleeping person is liable. If a sleeping person embarrasses, he is exempt.  One who falls from the roof and caused damage and shamed, he is liable for damages and exempt for shame, as it is written, \"[when two men fight and the wife of one comes out to save her husband,] and she puts out her hand and seizes his genitals (lit. damages his shame) [you shall cut off her hand]\" (Deuteronomy 25:11-12). No one is liable for shame unless one intended to cause it. ",
+            "This is a stringency regarding a person over an ox [causing injury]: a person pays damages, pain, healthcare, unemployment and shame, and pays the value of fetuses, while an ox [its owner] pays only damages, and is exempt from the value of fetuses.",
+            "One who strikes his father or his mother but did not cause a wound, and one who wounds his fellow on Yom Kippur, he is liable for all [five]. One who wounds a Hebrew slave (a Jew), he is liable in all [five] except for unemployment — when the slave is his. One who wounds a Canaanite slave (a Gentile) belonging to another, he is liable in all [five]. Rabbi Yehudah says: Slaves don't have shame.",
+            "The occurrence of [injuring] a deaf-mute, a <i>shoteh</i>, or a minor is unfortunate. One who injures them is liable, and if they injure others they are exempt. The slave and the woman: their occurrences are unfortunate. One who injures them is liable, and when they injure others they are exempt. However, they [might] pay after some time—[if the] woman becomes divorced or the slave is freed, then they are liable to pay.",
+            "One who strikes his father or his mother and wounds them, and one who injures his fellow on shabbat, is exempt from all [five] because he will be judged for his life. One who injures his own Canaanite slave (a Gentile), he is exempt from all [five].",
+            "One who shouts at his fellow, he gives him a <i>sela</i> (twenty <i>zuz</i>). Rabbi Yehudah in the name of Rabbi Yose the Galilean says: \"a <i>maneh</i> (one hundred <i>zuz</i>)\". One who slaps his fellow, he gives him two hundred <i>zuz</i>; with the back of the hand, he gives him four hundred <i>zuz</i>. If he split his ear, plucked his hair, spit [at him] and his spit touched him, stripped his cloak from him, or uncovered the head of a woman in the street, he gives him four hundred <i>zuz</i>. (This is the principle:) it is all according to the person's honour. Rabbi Akiva says: \"Even the poor of Israel, we see them as if they are free people who have lost their property, because they are children of Abraham, Isaac and Jacob.\" (And) there was an incident of someone uncovering the head of a woman in the street. She came before Rabbi Akiva, and he required him to give her four hundred <i>zuz</i>. He said to him, \"Rabbi, give me time.\" So he gave him time. [The man] watched her stand at the entrance of her courtyard, broke a pitcher in front of her, and in it was <i>issar</i> [eight <i>prutot</i>] of oil. She uncovered her head and scooped [the oil], and rubbed her hands on her head. He placed witnesses against her and he came before Rabbi Akiva. He said to him, \"Rabbi, to her I gave four hundred <i>zuz</i>?!\" He replied, \"You haven't said anything.\" One who injures himself, even though he is not permitted, he is exempt. Others who wound him are liable. And one who cuts his own shoots, even though he is not permitted, he is exempt. Others who cut his shoots are liable.",
+            "Even when he gives him [the payment], he will not be forgiven until he seeks it [pardon] from him, as it says, \"Therefore, restore [Abraham's] wife[—he is a prophet and will intercede for you]\" (Genesis 20:7). And from where do we know the forgiver should not be cruel? As it says, \"Abraham prayed to God and God healed Avimelech\" (Genesis 20:17). One who says, \"Put out my eye,\" \"Cut off my hand,\" \"Break my leg,\" he [who did the act] is liable. [One who says, \"Put out my eye] on the condition that you will be exempt,\" he is liable. \"Tear my clothes,\" \"Break my vessel\", he is liable. [If it was said] on the condition that you will be exempt, he is exempt. \"Do this to so-and-so on the condition that you will be exempt,\" he is liable whether it is his body or his property. "
+        ],
+        [
+            "One who stole wood and made them into utensils, or [stole] wool and made it into garments, he makes restitution according to the moment of theft. If he stole a pregnant cow and it gave birth, or [stole] a fleeced ewe, and he sheared it, he repays the value of a cow about to bear young, or [the value of] a sheep ready to be sheared. If he stole a cow, and while it was with him it was impregnated and bore young, or [if he stole a sheep] and while it was with him it grew wool and he sheared it, he makes restitution according to the moment of theft. This is the general rule: all robbers make restitution according to the moment of theft. ",
+            "If he stole a beast and it grew old, or [he stole] slaves and they grew old, he makes restitution according to the moment of the theft. Rabbi Meir says:  As for slaves he [the thief] may say to him, \"Behold, what is yours is before you.’” If he stole a coin and it cracked, [if he stole] produce and it rotted, wine and it soured, he must make restitution according to the moment of the theft. But if he stole a coin and it went out of use [as currency], or it became terumah [portion given to the Kohen] and it became ritually unclean, or if it was leaven and the time of Passover passed [while it was in his possession], or a beast and it was used for a transgression, or became unfit to be offered on the altar or it was going out to be stoned, he may say to him, “behold, what is yours is before you.” ",
+            "If he gave to craftsmen to repair, and they ruined it, they must make restitution.   If he gave a carpenter a litter, chest or cupboard to repair, and he ruined it, he must make restitution. If a builder undertook to tear down a wall, and he broke the stones or caused damage, he must make restitution. If he was tearing down on one side and it fell down on the other side, he is exempt;  However, if it fell due to the blow, he is liable. ",
+            "One who gave wool to a dyer and the cauldron burned it, he [the dyer] must give him the value of the wool. If he dyed it poorly: if the improvement was more than the cost of the dyeing, he must pay him the cost of the dying; if the cost of the dyeing was more than the improvement, he must give only the improvement. To dye it red and he dyed it black; black and he dyed it red: Rabbi Meir says:  He must give him the cost of the wool. Rabbi Yehudah says:  If the improvement was more than the dyeing, he must give him the cost of the dying; if the cost of the dyeing was more than the improvement, he gives only the improvement. ",
+            "If one robbed his friend the value of a <i>perutah</i> and swore to him [that he had not stolen it but then later confessed], he must carry it after him even as far as Media [the restitution]. He can not give it to his son and not to his messenger, but he can give it to a messenger of the Beit Din and if he died [the robbed person], he returns it to his heirs.",
+            "If he [the robber] gave him the principal but had not given him the fifth, or if he had forgiven him the principal but not the  fifth, or if had forgiven him both except for less than a perutah’s worth of the principal, he need not go after him [to restitute in full]. If he had repaid him the  fifth but not the principle, or if he had forgiven him the fifth but not the principal, or if he had forgiven both except for a <i>perutah’s</i> worth of the principal, he must go after him.  ",
+            "If he gave him the principal and swore [falsely] to him concerning the fifth, he must pay a fifth on the fifth [and so on] until the principal becomes less than a perutah's worth. So too with a deposit, as it says:  “In a matter of deposit or a pledge or through robbery, or by defrauding his fellow, or by finding something lost and lying about it” (Leviticus 5:21-22), one must pay the value and the  fifth and bring a guilt-offering. [if one said] “Where is my deposit?” and the other said, “It is lost,” [the depositor says] “I adjure thee”, and the other says, “Amen!”, and witnesses testify against him that he consumed it, he need pay [only] the principal.   But if he confessed it on his own accord, he must repay the principal and the [added] fifth and bring a guilt-offering. ",
+            "[If depositor said] “Where is my deposit?” and the other said, “It is stolen,” [depositor responds] “I adjure you”, and the other says, “Amen!”, and witnesses testify against him that he stole it, he must make twofold restitution.   But if he confessed it on his own accord he must repay the principal and the [added] fifth and bring a guilt-offering. ",
+            "One who stole from his father and swore [falsely] to him, and then he [father] died, he must repay the principal and the fifth to the father’s sons or brothers. If he does not want to or if has does not have [from which to pay],  he must borrow and the creditors come and are repaid. ",
+            "One who said to his son, “I vow that you will not derive any benefit from that which is mine”, if he died, the son may inherit from him. [if the father said] both during his life and at his death, if he dies the son may not inherit from him and he must restore [what he received from his father’s inheritance] to the [father’s] sons or brothers. If he has nothing, he takes out a loan, and the creditors come and are repaid.   ",
+            "One who stole from a convert and swore [falsely] to him, and the convert died, he must repay the principal and the fifth to the priests, and the guilt-offering to the altar, as it says:  “If the man has no kinsman to whom restitution can be made, the amount which is repaid shall go to the priest—in addition to the ram of atonement, whereby atonement shall be made for him” (Numbers 5:8). If he was bringing the money and the guilt-offering and then died, the money shall be given to his sons, and the guilt-offering shall be left to pasture until it suffers a blemish, when it shall be sold, and its value falls as a donation [to the Temple treasury]. ",
+            "If he gave the money to the men of the priestly watch and then died, his inheritors cannot take it out of their, as it says, “Whatsoever a man gives to a priest shall be his” (Numbers 5:10). If he gave the money to Yehoyariv, and the guilt-offering to Yedayah [the first and second two weekly divisions of the 24 Temple divisions], he has fulfilled his obligation. If he gave the guilt-offering to Yehoyariv and the money to Yedayah:  if the guilt-offering still remains, the sons of Yedayah shall offer it; and if not, he must bring another guilt-offering. For one who brings what he had stolen before he brings his guilt-offering, has fulfilled his obligation. If he brought his guilt-offering before he brought what he had stolen, he has not fulfilled his obligation. If he gave the principal but not the fifth, the fifth does not prevent [him from offering the guilt-offering]. "
+        ],
+        [
+            "[If] one who stole [something] and fed it to his children, or left it in front of them, [the children] are exempt from making restitution. But if it was something which is subject to mortgage, they are liable to make restitution. One may not make change from the chest of an excise collector or from the wallet of a tax collector, or accept any charity [taken] from those places. But he may accept [charity] from them at their own house or in the market.",
+            "If excise collectors took his donkey and gave him another donkey, or if bandits robbed him of his coat and gave him another coat, they are his own, since the original owners have despaired of [recovering] them. One who salvages something from a flood or from marauding troops or from bandits: if the owner despaired [of recovering such items], they belong to him. So too with a swarm of bees: if the owner despaired [of recovering the swarm], it belongs to him. Rabbi Yochanan ben Baroka said: \"A woman or child is believed if they say, ‘The swarm of bees emerged from this place.’” And one may walk within his neighbor's field to salvage his swarm - and if [in doing so] he causes damage, he must pay for the damage that he has caused - but he may not cut off a branch of [his neighbor's] tree [to save his swarm], even on condition that he pay its value. Rabbi Yishmael, the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, says: He may even cut off [the branch] and give [its value in] money.",
+            "One who recognizes his household items or books in another’s possession, and a report of theft [of this man's possessions] had been spread in the city, the purchaser swears as to how much he paid and claims this amount. But if there was no [report of theft], the [disposition of the] matter does not issue [entirely] from his [words], for I might say that he had sold them to someone else and this one bought it from him.",
+            "Someone was walking with his jug of wine and another person was walking with his jug of honey. If the jug of honey became cracked and the one poured out his wine and salvaged the honey into his jug, he can claim no more than wages for his effort. But if he had said, “I will salvage what is yours and you will pay me the value of mine,” [the owner of the honey] is liable to reimburse him. A flood swept away his donkey and his fellow’s donkey. His own was worth one hundred and his fellow’s was worth two hundred. If he abandoned his own and saved that of his fellow, he can claim no more than wages for his effort. But if he had said, “I will save what is yours and you will pay me the value of mine,” he is liable to pay him back.",
+            "One who stole a field from his fellow and then people claiming levies on behalf of the government seized it: if the entire district was subject to these seizures, [the thief] may say to [the original owner], “Behold, what is yours is before you.” But if it was because of the robber, he must provide him with another field. If a flood swept it away, he may say to him, “Behold, what is yours is before you.” ",
+            "One who stole something from his fellow, or borrowed something, or received something as a deposit in a settled area, he may not return it to him in the wilderness. But if [he borrowed it or took the deposit] on condition that he was going out to the wilderness, he may return it to him in the wilderness.",
+            "One who said to his fellow, “I robbed you,” [or] “You lent me [something],” [or] “You deposited [something] with me, but I do not know whether I returned it or not,” he is obligated to repay. But if he said, “I do not know whether I robbed you,” [or] “[I do not know] whether you lent me [something],” or “[I do not know] whether you deposited [something] with me,” he is exempt from repaying.",
+            "One who stole a lamb from the flock and returned it, and it [subsequently] died or was stolen, he is liable for it. If the owner knew neither of its theft nor of its return, and counted the flock and found it complete, he is exempt.",
+            "One may not purchase wool, milk, or kids from herdsmen, or wood or produce from one who [is paid to] guard produce. However, one may buy garments of wool from women in Judea, and garments of linen from women in the Galilee, and calves from women in the Sharon. And in all cases in which [the seller] says to hide them away, it is forbidden. And one may buy eggs and fowl from any source.",
+            "Wool fibers that the laundryman pulls out belong to him. But those removed by the wool-comb belong to the householder. If the laundryman removes three threads, they belong to him, but if he removes more than this, they belong to the householder. If there were black threads among the white, he may remove them all and they are his. If the tailor left over thread sufficient to sew with or a piece of cloth three [fingerbreadths] by three [fingerbreadths], these belong to the householder. What a carpenter shaves off with a plane belongs to him; but what [he takes off] with a hatchet belongs to the householder. And if he was working in the householder’s domain, even the sawdust belongs to the householder."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/English/[pt-br].json

@@ -0,0 +1,83 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://libermatika.wordpress.com/2019/04/13/mishnah-capitulo-8-traducao-para-sefaria-org/",
+    "versionTitle": "[pt-br]",
+    "actualLanguage": "pt",
+    "languageFamilyName": "portuguese",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            " [Se] alguém coloca uma jarra em domínio público e outra vem e tropeça nela e a quebra, ele está isento [de dano ao jarro]. E se ele foi ferido por ele, o dono do barril é responsável por seus danos. [Se] o pote quebrou em domínio público e outro escorregou na água [derramada], ou foi ferido por seus cacos, [o dono do pote é] responsável. Rabi Judah diz que, se intencional, ele é responsável. Se não intencional, ele está isento.",
+            "[Se] alguém derramar água em domínio público, e outro for danificado por ele, ele é obrigado a pagar indenização. Aquele que esconde espinhos ou vidro [no domínio público], ou alguém que constrói sua cerca [na fronteira com o domínio público] com espinhos, ou uma cerca que cai no domínio público - se outras pessoas ficaram feridas, ele é obrigado a pagar danos.",
+            "[Se] alguém traz sua palha [ou colmo] para o domínio público para fertilizante e outra pessoa foi prejudicado por eles, ele é responsável pelos danos. E [ainda mais], quem primeiro [toma posse] deles tem direito [à palha]. O Rabino Shimon ben Gamaliel diz que quem destrói [objetos] no domínio público, causando dano é responsável por pagar, e quem primeiro [toma posse] deles tem direito. [Se] alguém vira esterco no domínio público e outro é prejudicado por ele, ele é responsável pelo dano.",
+            "[No caso de] dois ceramistas que estavam andando um atrás do outro, e o primeiro tropeçou e caiu, e o segundo tropeçou no primeiro, o primeiro [oleiro] é responsável pelo dano ao segundo [oleiro].",
+            "Um veio com seu barril e um veio com seu raio. [Se] o jarro deste alguém foi quebrado no feixe deste, [o dono do feixe] está isento, porque este tem permissão para andar e este [também] tem permissão para andar. Se o dono do feixe estivesse na frente, e o dono do barril estivesse atrás, [então] se o barril quebrasse no feixe, o dono do feixe estaria isento. [Mas] se o dono do feixe parou, ele é responsável. [Mas] se ele disser ao dono do barril: \"Pare\", ele está isento. Se o dono do barril estava na frente, e o dono do feixe estava atrás, [então] se o barril quebrou no feixe, então ele é responsável. [Mas] se o dono do barril parou, ele está isento. [Mas] se ele disser ao dono do feixe, \"Pare\", ele é responsável. Assim também [o caso] daquele que vem com sua candeia e um com seu linho.",
+            "[No caso em que] duas pessoas estavam transitando em domínio público, uma correndo e a outra andando, ou se ambas estavam correndo, e se danificaram uma com a outra, ambas estão isentas.",
+            "[Se] uma pessoa estava cortando [madeira] em um domínio privado e [assim] causou danos no domínio público, ou [corta madeira] no domínio público e causou danos em um domínio privado ou [corta madeira] em um domínio privado e causado dano em um domínio privado diferente, ele é responsável.",
+            "[Se] dois bois que são categorizados como \"tam\" (significando que eles não se provaram \"muad\", ou propensos a causar dano) ferem um ao outro, eles pagam metade do dano do excesso (isto é, os danos a um são subtraído dos danos do outro, a diferença é calculada, e o dono do boi que causou o maior dano paga metade da diferença). [Se] ambos [bois] são categorizados como \"muad\" (propensos a causar dano), eles pagam danos completos do excesso. [No caso em que] um [boi] é um \"tam\" e um outro é um \"muad\": [Se] o \"muad\" prejudica o \"tam\", seu dono paga todos os danos do excesso. [Se] o \"tam\" prejudica o \"muad\", seu dono paga metade dos danos do excesso. E da mesma forma, [no caso de] dois homens que se machucaram mutuamente, eles [tanto o dono do boi quanto o homem ferido] pagam os danos completos do excesso. [Se] um homem feriu um \"muad\" [boi] e o \"muad\" feriu o homem, ambos [tanto o dono do boi quanto o homem ferido] pagam danos completos do excesso. [Se] um homem feriu um \"tam\" [boi] e o \"tam\" feriu o homem: [Se o dano causado pelo homem] ao \"tam\" [é maior] então ele paga os danos completos do excesso. [Se a lesão causada pelo] \"tam\" ao homem [é maior], então ele [o dono do boi] paga metade do dano do excesso. Rabi Akiva diz, mesmo [no caso em que a lesão causada pelo] \"tam\" ao homem [é maior], ele [o dono do boi] paga os danos completos do excesso.",
+            "[Com relação ao caso de] um boi que valha (100 zuz) que feriu [matou] um boi de 200 [zuz] e a carcaça [do boi morto] não valha nada, ele [o dono do boi morto] leva o boi [vivo]. [Com relação ao caso de] um boi que valeria 200 [zuz] e que feriu [matou] um boi no valor de 200 [zuz] e a carcaça não valha nada: diz o rabino Meir, este é o caso referido pelo verso (Êxodo 21:35) \" E eles venderão o boi vivo e dividirão seu valor. Rabi Judah disse-lhe: \"E esta é verdadeiramente a lei?\" Você cumpriu [o verso], \"E eles venderão o boi vivo e dividirão seu valor\", mas você não cumpriu [a continuação do verso] \"E eles também dividirão os mortos [boi]\". Como poder ser isto? Isto se refere ao [caso de] um boi no valor de 200 [zuz] que entalhou [cortou e matou] um boi no valor de 200 [zuz] e a carcaça vale 50 zuz, então aquele leva metade do valor do boi [vivo] e metade do valor do morto [boi], e este leva metade do valor do vivo [boi] e metade do valor do morto [boi].",
+            "Existe [um caso] em que alguém é responsável pela ação de seu boi, mas isento de sua própria ação, [e um caso] onde ele está isento para a ação de seu boi, mas responsável por sua própria ação. [Se] seu boi envergonhou [outra pessoa], ele está isento. [Mas se] ele envergonhar [outra pessoa], ele é responsável. [Se] seu boi cegou o olho de seu escravo ou nocauteou seu dente, ele está isento. [Mas se] ele cegou o olho de seu escravo ou nocauteou seu dente, ele é responsável. [Se] seu boi feriu seu pai ou mãe, ele é responsável. [Mas se] ele feriu seu pai ou mãe, ele está isento (de danos monetários). [Se] seu boi acendeu uma pilha de grãos no sábado, ele é responsável. [Mas se] ele acendeu uma pilha de grãos no sábado, ele está isento (de danos monetários). [Nos dois últimos casos, ele está isento de danos monetários] porque é responsável pela pena de morte.",
+            "[Se] um boi perseguia outro boi e causava dano. Este diz \"Seu boi está danificado\", e aquele diz: \"Não, seu boi foi ferido em uma rocha\", o ônus da prova é sobre aquele que deseja ser compensado. Se dois [bois] estavam correndo atrás de um [boi], este aqui diz: \"Seu boi danificou [feriu]\", e este aqui diz: \"Seu boi danificou [feriu]\", ambos estão isentos. Se ambos os [bois] pertenciam a um único proprietário, ambos são responsáveis. Se um era grande e um era pequeno, e o ferido [dono] diz: \"O grande danificou [feriu]\", e aquele que feriu [dono] diz: \"Não, o pequeno danificou [feriu]\" ... [Ou se] um era um \" tam \"(observadamente não ser habitual à infligir danos) e um era um\" muad \"(observadamente habituado à infligir danos), e o ferido [proprietário] diz:\" O 'muad' danificado [ferido] \", e o acusador diz:\" Não, o 'tam' é que danificou [feriu] \"... ... [nestes casos] o ônus da prova cabe àquele que deseja ser compensado. Se dois [bois] foram danificados [feridos], um grande e outro pequeno, e dois [bois] é que causaram o dano [ferimento], um grande e outro pequeno ... ... O ferido [proprietário] diz: \"O grande danificou o grande e o pequeno danificou o pequeno \", e o que danificou diz,\" Não, o pequeno feriu o grande e o grande feriu o pequeno \"... [Ou se] um era um\" tam \"e um era um \"muad\", e o ferido [proprietário] diz: \"O 'muad' danificou o grande e o 'tam' danificou o pequeno\", e aquele que danificou diz: \"Não, o 'tam' feriu o grande e o 'muad' feriu o pequeno \"... [nestes casos] o ônus da prova cabe àquele que deseja ser compensado."
+        ],
+        [
+            "Um boi que feriu[cortou] quatro ou cinco outros bois, um após um [consecutivamente um depois do outro]: ele pagará [indenizará e primeiramente] ao [o dono] do último boi ferido. Se permanecerem [os outros bois feridos anteriormente, mas ainda vivos], ele irá para [o dono e para o indenizar] do [boi ferido] anteriormente[retrospectivamente na ordem]. Se ainda houver [se ainda os outros bois anteriormente feridos estarem vivos], ele irá para [o dono do boi ferido] ferido antes do [boi ferido] anteriormente [citado imediatamente acima]. [O dono] dos últimos benefícios [do boi ferido primeiramente], as palavras do rabino Meir. Rabi Shimon diz [agora começa a elucidar a forma de indenização e no caso de apenas dois bois terem sido feridos, seguirá o raciocíonio como exemplo para todos os casos citados acima]: [Se era] um boi [o último atacado] que valeria duzentos gomos, [ou seja] um boi de duzentos e a carcaça não vale nada, este ganha cem e aquele ganha cem. [Se] voltar e ferir outro boi no valor de duzentos [e.g. caso prossiga o ataque contra outros bois], o [dono do] boi ferido por último recebe 100 e o dono do boi, anteriormente ferido, recebe cinquenta. [Se] ferir outro boi de duzentos [continuação do ataque do boi], o [dono do] boi ferido por último recebe 100, o [dono do] boi previamente ferido recebe cinquenta, e os dois primeiros recebem vinte e cinco.",
+            "Um boi que é advertido por [ferir] sua própria espécie, e não é advertido por [ferir] aquilo que não é sua própria espécie; ou é avisado por [ferir] pessoas e não ser avisado por [ferir] animais; ou é avisado por [ferir] crianças e não ser avisado por [ferir] adultos - aquele pelo qual é advertido [seu proprietário] paga indenização integral, e aquele pelo qual não é advertido [seu proprietário] paga metade dos danos. Eles disseram na frente do rabino Judah: E se for advertido para o sábado, e não é advertido para a semana? \"Ele disse a eles:\" Para [os prejuízos] nos sábados [seu proprietário] paga todos os danos e por [danos] durante a semana [seu proprietário] paga metade dos danos. \"Quando é [o considerado] inofensivo? Depois que ele se abstém de [danificar] por três sábados dias.",
+            "Um boi de um israelita que feriu [cortou] um boi pertencente ao Templo, ou um boi pertencente ao Templo que feriu [cortou] um boi de um israelita, ele está isento, como diz: “O boi que pertence ao seu próximo” (Êxodo 21:35). ), e não um boi pertencente ao Templo. Um boi de um israelita que feriu [cortou] um boi de um não-judeu, ele está isento. E um boi de um não-judeu que feriu [cortou] o boi de um israelita, quer o boi seja inofensivo ou um perigo atestado, seu dono paga danos completos.",
+            "[Se] um boi de uma pessoa comum [fisicamente ou civilmente autônoma] entorpece o boi de um surdo-mudo, de um insano (debilitado mentalmente ou cognitivamente), ou de um menor [menor de idade], ele é obrigado a pagar o dando. [Se] um boi de um surdo-mudo, de um inválido (debilitado) ou de um menor de idade, feriu o boi de uma pessoa comum [fisicamente ou civilmente autônoma], ele [o proprietário do boi que atacou] está isento. [Se] um boi é de um surdo-mudo, de um insano (debilitado mentalmente ou cognitivamente) ou de um menor [menor de idade], a corte nomeia um guardião sobre eles [nomeia um representante no caso dos bois ferirem] e eles [os proprietários prejudicados] testemunham contra eles [os três tipos de pessoas mencionados anteriormente] na presença do guardião [o representante nomeado]. [Se] o surdo-mudo recuperou a audição, ou inválido (debilitado) recuperou sua saúde, ou o menor [menor de idade] chegou à maioridade, [o boi] volta a ser inofensivo, segundo as palavras do rabino Meir. Rabino Yose diz [ainda]: permanece em sua presunção. Um boi do pasto [que está no seu domínio natural] não pode ser condenado à morte, como se diz: “Quando o sangue escorrer” (Êxodo 21:28), e não quando outros o causarem [e.g. entrar no domínio, no pasto].",
+            "(5º Versículo) Um boi que feriu uma pessoa e ele morreu: Se [o boi] era comprovado ser um perigo [seu dono] deve pagar o resgate, Se era inofensivo, ele está isento de pagar o resgate. Em ambos os casos, o boi é obrigado pela [setenciado à] pena de morte. Então também [se matou] um filho ou uma filha. Se ele feriu um escravo ou uma escrava, ele pagará trinta sela, se [o escravo] valia isso ou mesmo se não valia nem um dinar.",
+            "Se um boi estivesse esfregando contra uma parede e [a parede] caísse sobre uma pessoa; ou se pretendia matar um animal e matou [ao final] um homem; ou um não-judeu e matou um israelita; ou um nascido prematuro e matou uma criança viável, é isento [da morte].",
+            "Um boi de uma mulher, ou o boi de órfãos, ou o boi de um guardião [representante de alguém, tutor], ou um boi selvagem, ou um boi pertencente ao Templo, ou um boi pertencente a um convertido que morreu e não tem herdeiros, todos são responsáveis pela pena de morte. Rabi Yehudah diz: Um boi selvagem, ou um boi pertencente ao Templo, ou um boi pertencente a um convertido que morreu estão isentos da morte, já que eles não têm donos.",
+            "Se um boi é levado [condenado a] ser apedrejado e seus proprietários o dedicaram ao Templo, ele não [mais] é considerado dedicado. Se ele foi abatido, sua carne é proibida [considerada impura para ritos litúrgicos ou para alimentação]. Mas se antes de sua sentença estar completa seu dono a dedicou, é dedicado. E se ele foi abatido [antes da setença ser proferida], sua carne é permitida [ao consumo e ao uso litúrgico].",
+            "Se ele [o proprietário] o entregasse [o boi] a um tutor não pago, ou a um devedor, ou a um tutor pago, ou a um alugador, eles tomariam o lugar dos proprietários; [e então, se o boi fosse] um perigo atestado [o novo proprietário] pagaria danos completos, e um boi inofensivo [o novo proprietário] pagaria metade dos danos. Se o dono amarrá-lo com um cabresto ou trancá-lo corretamente, mas ele saiu e causou danos, o proprietário é responsável, se era um perigo atestado ou considerado inofensivo, [segundo] as palavras do rabino Meir. Rabbi Yehudah [que] diz: [se era] Um boi inofensivo [o proprietário atual] é responsável, mas [se era] um perigo atestado é isento, [pois] como diz, \"e seu dono não o guardou\" [o boi que era inofensivo], e [o boi atestado ser perigso] foi guardado. O rabino Eliezer diz: [o boi] Só pode ser guardado pela faca."
+        ],
+        [
+            "Se um boi escorneou uma vaca [e ela morreu] e sua recém-nascida foi encontrada [morta] ao seu lado, e não se sabe se a vaca deu à luz antes do boi a ter ferido, ou se a vaca deu à luz depois que o boi a feriu, ele [o proprietário do boi] paga metade da indenização pela vaca e um quarto por danos ao recém-nascido. E se uma vaca feriu um boi [e este boi revidou] e sua vaca recém-nascida foi encontrada ao seu lado, e não se sabe se ela [a vaca] deu à luz antes dela ter escorneada ou se depois que ela deu à luz, ele [o proprietário da vaca] paga metade de danos do [valor da] vaca e um quarto de danos [do valor] do recém-nascido.",
+            "Um oleiro que trouxe seus potes para o pátio de um chefe de família sem permissão, e o gado do dono da casa os quebrou, ele [o dono da casa] está isento. E se eles [o gado] foram feridos por eles [pelos potes] o proprietário dos potes é responsável. Mas se ele os trouxer com permissão [do dono da casa], o dono do pátio é responsável. Se alguém trouxesse seu produto para o pátio de um dono de casa sem permissão, e o gado do dono da casa o comesse, ele [o dono da casa] estaria isento. E se o gado foi ferido por eles o proprietário do produto é responsável. Mas se ele trouxesse com permissão o proprietário do pátio é responsável.",
+            "Se ele trouxer seu boi para o pátio de um chefe de família sem permissão e o boi do dono do lar [esconear o seu boi] ou o cachorro do dono da casa o morderem [o seu boi], ele [o dono da casa] está isento. Se ele feriu o boi da casa, ele [o dono do boi intruso] é responsável. Se caiu em sua cisterna e poluiu sua água, ele [o dono do boi intruso] é responsável. Se o pai ou filho de seu dono [estava na cisterna e os matasse], ele deveria pagar o preço do resgate. Mas se ele trouxesse seu boi com permissão, o dono do pátio seria responsável. Rabbi diz: Em todos esses casos ele não é responsável até que ele concorde em vigiá-lo [o boi].",
+            "Se um boi quis [atacar] outro boi e feriu uma mulher e seus descendentes saíram [ocorreu aborto], seu dono não é responsável pelo valor da prole. Mas se um homem pretendesse atacar seu companheiro e atacar [por consequência do seu ataque] uma mulher e sua descendência, ele deve pagar o valor da prole. Como ele paga o valor da prole? Eles avaliam o valor [no mercado de escravos] da mulher antes de ela dar à luz e o valor depois que ela deu à luz. Rabban Shimon ben Gamaliel disse: Se assim for, uma vez que a mulher pare [dá a luz], ela é mais valiosa. Em vez disso, eles avaliam quanto os descendentes valeriam [se fossem vendidos como escravos], e ele [o acusado] paga ao marido, ou se ela não tem marido, a seus herdeiros. Se ela era uma escrava liberta ou convertida, ele está isento.",
+            "Aquele que cava um poço em um domínio privado e este [poço] abre [um buraco] no domínio público, ou [cava um poço] em domínio público e este [poço] abre [um buraco] em um domínio privado, ou [cava um poço] em um domínio privado e este [poço] abre [um buraco] em outro domínio privado, ele [cavador] é responsável. Aquele que cavar um poço no domínio público e um boi ou burro caiu e morreu, ele [cavador] é responsável. Seja cavando um buraco, trincheira ou caverna, ou trincheiras ou canais, ele [cavador] é responsável. Sendo assim, por que diz “um poço” (Êxodo 21:33)? Assim como uma cova que é profunda o bastante para causar a morte [até a profundidade de] dez palmos, então [também se inclui] qualquer coisa que seja profunda o suficiente para causar a morte, [até a profundidade de] dez palmos. Se tivessem menos de dez palmos de profundidade e um boi ou um burro caíssem e morressem, ele [o cavador] estaria isento; Mas se isto [o que ele cavou] foi modificado [no quesito de profundidade], ele [o cavador] é responsável.",
+            "Um poço pertencente a dois sócios, um passou por cima e não o cobriu [o poço], e o outro também passou por cima e não o cobriu [o poço], o segundo [sócio que por último passou pelo poço] é responsável [pelos possíveis danos causados a outrens a partir daquele momento]. Se o primeiro o cobrisse e o segundo viesse [e] descobrisse e não o cobrisse [novamente], o segundo [sócio] seria responsável [pelos possíveis danos causados a outrens a partir daquele momento]. Se ele [ o sócio que passou por último] o cobriu adequadamente e um boi ou um burro caiu nela e morreu, ele estaria isento. Se ele não cobrisse adequadamente e um boi ou um burro caísse e morresse, ele seria responsável. Se [o animal] caiu para a frente [não no poço, assustado] por causa do som da escavação, ele é responsável. Mas se [caiu] para trás [não no poço, assustado] por causa do som da escavação, ele está isento. Se um boi e seus vasos [cargas que o animal estava carregando] caíssem nele [no poço] e eles [vasos, as cargas] quebrassem, ou se um burro caísse nele com seus vasos [as cargas que o animal estava carregando] e eles fossem danificados, ele [o cavador] seria responsável pela besta [boi ou jumento], mas isento pelos seus vasos [suas cargas]. Se um boi que fosse surdo, deficiente mental [insano] ou [ainda] jovem caísse [no poço], o dono é responsável. Se um menino, uma jovem ou um escravo ou uma escrava caiu, ele está isento.",
+            "Tanto um boi como qualquer outro animal são semelhantes sob as leis relativas a cair em um buraco, separando [permanecer longe] do Monte Sinai, a restituição dupla [caso de roubo em que o ladrão é pego em flagrante], a restauração da propriedade perdida, descarga, amordaçamento, kilayim [proibição contra acoplamento misto ou arar com dois animais juntos] e o sábado [dia que os animais devem descansar]. Assim [em todos os casos citados antes] também [são incluídos] animais selvagens e pássaros. Sendo assim, por que foi dito “boi ou jumento”? Antes [quiçá], a Escritura falou no presente [do animal mais comum]."
+        ],
+        [
+            "Um homem que leva ovelhas em um curral e tranca a porta na frente delas corretamente, mas as ovelhas escapam e causam danos, ele está isento. Se ele não trancou a porta na frente delas corretamente, e saiu e causou dano, ele é responsável. Se a parede quebrou durante a noite, ou se ladrões quebraram e as ovelhas escaparam e causaram danos, ele está isento. Se ladrões as tiraram[de dentro do curral], então os ladrões são responsáveis.",
+            "Se o dono delas as deixou no sol, ou as deixou sob os cuidados de um surdo-mudo, um insano, ou um menor, e elas escaparam e causaram dano, ele [o dono] é responsável. Se ele as entregasse aos cuidados de um pastor, [e] o pastor entra [aceita se tornar responsável pelas ovelhas] em seu lugar [ele assume a responsabilidade]. Se uma ovelha caiu em um jardim e se beneficiou [comeu capim, grama, se banhou na água existente ali], ele [o dono] paga do que beneficiou. No entanto, se tivesse caído da maneira usual [normal] e causasse dano, ele pagaria o dano que causou. Como a recompensa é paga pela quantidade de dano? Nós comparamos o valor da medida de uma seah [medida de volume] no campo como era antes do dano, com qual seu valor agora [após dano]. Rabi Shimon diz: Se consumir frutas maduras, ele paga [valor de] frutos maduros. Se consumir o valor de um se'ah, ele paga um se'ah. Se valia dois se'ah, [então] dois se'ah. ",
+            "Aquele que fez uma pilha de feixes no campo de seu companheiro sem sua permissão, e o gado do dono do campo comeu os feixes, ele [o dono do campo] está isento. Se [o gado] foi ferido por eles, ele [o dono dos feixes] é responsável. Se ele fez a pilha com sua permissão, o dono do campo é responsável.",
+            "Aquele que envia um fogo [candeia, vela, lamparina, tocha, etc.] nas mãos de um surdo-mudo, de um insano, ou de um menor [de idade, segundos as leis judaicas] é isento pelas leis do homem, mas ele é responsável pelas leis do céu. Se ele o enviou [o fogo] nas mãos de uma pessoa de bom senso [civilmente autônomo, mentalmente e fisicamente idôneo], o de bom senso é [ou se torna] responsável. Se alguém trouxe o fogo e outro trouxe [para perto dele] a madeira, aquele que trouxe a madeira é responsável. Se alguém trouxe a madeira e outro trouxe fogo, aquele que trouxe o fogo é responsável. Se outro veio e acendeu o fogo, quem acendeu o fogo é responsável. Se o vento abanou as chamas, eles estão todos isentos. Aquele que enviou fogo e [este] consumiu a lenha, pedras ou poeira, ele é responsável [o que trouxe o fogo], como diz: “Quando um fogo irrompe e se espalha para os espinhos, de modo que o milho empilhado seja consumido, ou o milho em pé, ou o campo, Aquele que acendeu o fogo certamente fará restituição. ”(Êxodo 22: 5) Se ele passar por cima de uma cerca de quatro côvados de altura, ou por um caminho público, ou por um rio, ele está isento. Aquele que acendeu fogo dentro de seu próprio domínio, até que ponto ele precisa se espalhar [para que ele seja responsável]? O rabino Eleazar ben Azariah diz: Nós olhamos como se estivesse no meio de um espaço de kor [75.000 metros quadrados]. O rabino Eliezer diz: Dezesseis côvados [em todas as direções] como uma via pública. Rabbi Akiva diz: Cinquenta côvados. Rabino Shimon diz: \"Aquele que acendeu o fogo certamente fará restituição\", tudo está de acordo com a natureza do fogo.",
+            "Alguém que ateou fogo a uma pilha de feixes e nela havia utensílios e estes pegaram fogo: Rabbi Yehudah diz: Ele deve pagar pelo que estava nele. Mas os sábios dizem: Ele paga apenas por uma pilha de trigo ou cevada. Se um garoto ficou preso a ele [cercado pelo fogo] e um escravo estava por perto, e eles foram queimados juntos, ele [o que trouxe o fogo] é responsável. Se houvesse um escravo preso a ele [cercado pelo fogo] e uma criança estivesse por perto e eles fossem queimados juntos, ele [o que trouxe o fogo] não é responsável. E os Sábios concordam com o rabino Yehudah que, se alguém incendia um grande edifício, ele deve pagar por tudo que está nele; Pois [desde que é obvio], é costume que as pessoas deixem [seus itens] em suas casas.",
+            "Se uma faísca sair de debaixo do martelo [e.g. no trabalho do ferreiro ou metalúrgico] e causar dano, ele é responsável. Se um camelo carregado de linho passou em domínio público e sua carga de linho entrou [escapou do camelo e caiu dentro] em uma loja e pegou fogo pela [ao entrar em contato com a] vela do comerciante e acendeu uma casa grande em chamas, o dono do camelo é responsável. Mas se o lojista deixou a sua vela lá fora, o lojista é responsável. Rabi Judah diz: Se fosse uma vela de Hannukah, ele está isento."
+        ],
+        [
+            "Maior é a regra da dupla restituição do que a regra da restituição quádrupla ou quíntupla, pois a regra da dupla restituição se aplica tanto ao que tem vida como ao que não tem vida, enquanto a regra de quádrupla e quíntupla restituições se aplica apenas a um boi ou ovelhas, como diz, “Se um homem roubar um boi ou uma ovelha e matá-lo ou vendê-lo, ele pagará cinco bois por um boi e quatro ovelhas por uma ovelha” (Êxodo 21:37). Quem rouba de um ladrão não paga a restituição dupla; E aquele que mata ou vende o que já foi roubado não paga quatro ou cinco restituições.",
+            "Se ele roubou [um boi ou uma ovelha] de acordo com a evidência de duas testemunhas e matou-o ou vendeu-o de acordo com a evidência de dois outros, ele deve pagar quatro ou cinco restituições. Se ele roubou [um boi ou uma ovelha] e o vendeu no sábado, ou o roubou e o vendeu para uso idólatra, ou o roubou e o matou no Dia da Expiação; Se ele roubou o que era do pai dele e o matou ou vendeu, e depois seu pai morreu; Se ele roubou e matou e depois dedicou-o ao Templo – ele deve pagar quatro ou cinco restituições. Se ele roubou e depois matou para usar em cura, ou para ser alimento para cães; ou se ele o abatesse e se descobrisse que era um tereifah [um animal dilacerado], ou se ele o matasse no pátio do Templo como comida comum, ele deveria pagar quatro ou cinco restituições, o rabino Shimon isenta nestes dois últimos casos.",
+            "Se ele roubou [um boi ou uma ovelha] de acordo com a evidência de duas testemunhas, e o matou ou vendeu de acordo com suas evidências, e eles são considerados zommemin [testemunhas falsas], eles devem pagar a penalidade inteira. Se ele o roubou de acordo com a evidência de duas testemunhas, e o matou ou vendeu de acordo com a evidência de duas outras testemunhas, e ambos os pares são testemunhas falsas, os primeiros pagam a restituição dupla e os últimos pagam a restituição tripla . Se o segundo conjunto [apenas] for encontrado como falso testemunho, o ladrão deve fazer uma restituição dupla e fazer uma tripla restituição. Se alguém do segundo grupo de testemunhas for considerado falso testemunha, a evidência do outro é nula. Se uma das primeiras testemunhas foi considerada uma testemunha falsa, toda a evidência é anulada, pois se não houver [evidência] de roubo, não há [provas] para abate ou venda.",
+            "Se ele roubou [um boi ou uma ovelha] de acordo com a evidência de duas testemunhas e o matou ou vendeu de acordo com a evidência de uma testemunha ou de acordo com suas próprias evidências, ele paga duas vezes restituição, mas não paga quatro ou cinco vezes a restituição . Se ele roubou [um boi ou uma ovelha] e matou no sábado, ou roubou e matou para uso idólatra, ou roubou o que era do pai dele e seu pai morreu, e depois o abateu ou vendeu, ou se ele roubou e depois dedicou-o ao Templo, e depois o abateu ou vendeu, ele paga uma dupla restituição, mas não a restituição de quatro ou cinco vezes. Rabbi Shimon diz: Coisas sagradas pelas quais ele é responsável [se danificado ou perdido] ele deve pagar a restituição de quatro ou cinco vezes; mas se ele não é responsável por eles, ele está isento.",
+            "Se ele vendesse tudo menos uma centésima parte [e.g, noventa e nove por cento do objeto roubado], ou se tivesse parceria, ou se o matasse [o animal roubado] e [o objeto ou animal roubado] se tornasse impróprio [para ser usado ritualmente] por sua própria mão, ou se ele perfurasse a traqueia ou arrancasse sua garganta, ele paga a restituição dupla, mas não a restituição quádrupla ou quíntupla. Se ele o roubou no domínio do proprietário, mas o abateu ou o vendeu fora do domínio do proprietário, ou se ele o roubou fora do domínio do proprietário e o abateu ou vendeu no domínio do proprietário; ou se ele roubou e abateu ou vendeu no domínio do proprietário; ou se ele roubou e abateu ou vendeu fora do domínio do dono, ele deve pagar quatro ou cinco restituições. Mas se ele roubou e abateu ou vendeu no domínio do proprietário, ele está isento.",
+            "Se ele estivesse arrastando e domando [dirigindo o animal por meio de cabestro ou algo similar] e [o animal] morresse no domínio do proprietário, ele [o ladrão] estaria isento. Se ele o levantou ou retirou [o animal] do domínio do proprietário e ele [o animal] morreu, ele é responsável. Se ele o trouxesse como primogênito para seu filho, ou o desse a seu credor, ou a um tutor não pago, ou a um devedor, ou a um tutor pago, ou a um alugador, e um deles estivesse arrastando-o para longe e morreu no domínio do dono [proprietário de quem foi roubado], ele está isento. Se [um deles] o tiver levantado ou retirado do domínio do proprietário, ele é responsável.",
+            "É proibido criar pequenos rebanhos (ovelhas, cabras, etc) na Terra de Israel, mas é permitido criá-los na Síria ou nas terras selvagens da Terra de Israel. É proibido criar aves em Jerusalém por causa das “Coisas Sagradas”, [aves podem trazer impurezas para itens sacrificados], nem os sacerdotes podem criá-las [em qualquer lugar] na Terra de Israel por causa das [leis relativas] a comidas puras. É proibido criar porcos em qualquer lugar. Não se deve domar [guiar] um cachorro a menos que esteja amarrado com uma corrente. É proibido colocar armadilhas para pombos, a menos que estejam à trinta ris [distância medida] de um lugar habitado."
+        ],
+        [
+            "Aquele que ferir o seu companheiro é responsável por ele por cinco categorias [de pagamento]: danos, dor, saúde, desemprego e vergonha. Em caso de danos, como [isso é calculado?] Aquele que de quem é tirado os olhos, cortado a mão, quebrada a perna - nós o vemos como se ele fosse um escravo vendido no mercado, e nós avaliamos o quanto ele valia [antes do ferimento] e quanto vale a pena agora. Dor? Quando ele foi queimado com um espeto ou uma unha - mesmo em sua unha - qualquer coisa onde não houvesse ferimento [permanente], avaliamos o quanto uma pessoa semelhante gostaria de pagar para ser poupada dessa [dor]. Cuidados de saúde? Quando ele atacado, ele [o que permitiu a agressão] é responsável por seus custos de saúde. Se inchaços surgiram sobre ele [a vítima], se eles foram por causa do ataque, então ele é responsável; mas se não foi por causa do ataque, ele está isento. Se o inchaço sarou e depois reabriu e depois sarou e reabriu, ele é responsável por sua saúde. Se curou inteiramente, ele está isento de sua cura. Desemprego? Nós o vemos como se ele fosse um guarda de cantis, já que ele já lhe deu o valor [pela perda] de sua mão ou de sua perna. Vergonha? Tudo depende daquele que envergonha e daquele que é envergonhado. Aquele que envergonha uma pessoa nua, uma pessoa cega ou uma pessoa adormecida é responsável [obrigatoriamente paga pela vergonha resultante]. Se uma pessoa [estando] adormecida constranger [alguém], ele estará isento. Aquele que cai do telhado e causou danos e vergonha, ele é responsável por danos e isento de vergonha, como está escrito: \"[quando dois homens lutam e a esposa de um sai para salvar o marido,] e ela coloca para fora sua mão e agarra seus genitais (lit. danos sua vergonha) [você deve cortar a mão] \"(Deuteronômio 25: 11-12). Ninguém é responsável por vergonha a menos que tenha intentado causar isso.",
+            "Esta é uma severidade em relação a uma pessoa [que causou dando] sobre um boi: uma pessoa paga danos, dor, cuidados de saúde, desemprego e vergonha, e paga o valor dos fetos, enquanto um boi [o proprietário do boi que causou danos à outro boi] paga apenas danos, e está isento do valor dos fetos.",
+            "Aquele que golpeia seu pai ou sua mãe, mas não causou uma ferida, e aquele que fere seu companheiro em Yom Kippur, ele é responsável por todos [Cinco]. Aquele que fere um escravo hebreu (um judeu) é responsável em todos os cinco, exceto pelo desemprego — quando o escravo é seu. Aquele que fere um escravo Cananita (um gentio) pertencente a outro, é responsável em todos [Cinco]. O rabino Yehudah diz: escravos não têm vergonha.",
+            "A ocorrência de [ferir] um surdo-mudo, um shoteh ou um menor é lamentável. Aquele que os ferir é responsável e, se estes [surdo-mudo, shoteh ou menor] ferir outros, estará isento. [ferir] O escravo e a mulher: suas ocorrências são lamentáveis. Aquele que os ferir é responsável e, quando eles ferem outros, são isentos. No entanto, eles [o escravo e a mulher podem] pagar depois de algum tempo - [se por exemplo] a mulher se divorciar ou o escravo é libertado, então eles [o escravo e a mulher] são obrigados a pagar.",
+            "Aquele que agride seu pai ou sua mãe e os fere, e aquele que fere seu companheiro no shabat, está isento de todos [cinco] porque será julgado por sua vida. Aquele que fere seu próprio escravo cananeu (um gentio), ele está isento de todos [cinco].",
+            "Aquele que grita com o seu companheiro, ele lhe dá uma sela (vinte zuz). Rabi Yehudah em nome de Rabbi Yose, o Galileu, diz: \"a maneh (cem zuz)\". Aquele que bate em seu companheiro, ele lhe dá duzentos zuz; com as costas da mão, ele lhe dá quatrocentos zuz. Se ele dividir a orelha, arrancar o cabelo, cuspir [nele] e seu cuspe o tocar, tirar a capa dele ou descobrir a cabeça de uma mulher na rua, ele lhe dá quatrocentos zuz. (Este é o princípio :) é tudo de acordo com a honra da pessoa. Rabi Akiva diz: \"Mesmo os pobres de Israel, nós os vemos como se fossem pessoas livres que perderam suas propriedades, porque são filhos de Abraão, Isaque e Jacó.\" (E) houve um incidente de alguém descobrindo a cabeça de uma mulher na rua. Ela veio antes do rabino Akiva, e ele [rabino Akiva] exigiu que ele [o responsável] lhe desse quatrocentos zuz. Ele disse a ele: \"Rabino, me dê tempo\". Então ele deu tempo a ele. [O homem] observou-a ficar na entrada de seu pátio, quebrou uma jarra na frente dela, e nela havia oito óleos. Ela descobriu a cabeça e pegou o óleo e esfregou as mãos na cabeça. Ele colocou testemunhas contra ela e ele veio antes de Rabi Akiva. Ele disse a ele: \"Rabino, para ela eu devo dar quatrocentos zuz ?!\" Ele respondeu: \"Você não disse nada [este seu argumento não significa nada]\". Aquele que se machuca, mesmo que não seja permitido, está isento. Outros que o ferem são responsáveis. E aquele que corta seus próprios brotos, mesmo que não seja permitido, está isento. Outros que cortam seus brotos são responsáveis.",
+            "Mesmo quando ele [o responsável] lhe der [o pagamento], ele não será perdoado até que ele o peça [perdão] dele [da vítima], como diz: \"Portanto, restaure a esposa [de Abraão] [- ele é um profeta e intercederá por você]\" (Gênesis 20: 7). E de onde sabemos que o perdoador não deve ser cruel? Como diz, \"Abraão orou a Deus e Deus curou Avimelech\" (Gênesis 20:17). Aquele que diz: \"Tire meus olhos\", \"Corte minha mão\", \"Quebre minha perna\", ele [que fez o ato] é responsável. [Aquele que diz: \"Arranque meu olho] na condição de que você esteja isento\", ele é responsável. \"Rasgue minhas roupas\", \"Quebre meu vaso\", ele é responsável. [Se foi dito] com a condição de que você estará isento, ele está isento. \"Faça isso para fulano sob a condição de que você estará isento\", ele é responsável se é seu corpo ou sua propriedade."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nאַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִים: \nהַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר.  \nלֹא הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, &lt;כְּהָרֵי&gt;\nוְלֹא הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר, &lt;כְּהָרֵי&gt;\nלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, \nכַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִּים. &lt;והרי&gt;\nלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, \nכַּהֲרֵי הַבּוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק.  &lt;והרי&gt;\nהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, \nשֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ, \nוּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ. \n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ, \nהִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ.  \nהִכְשַׁרְתִּי בְמִקְצָת נִזְקוֹ, \nחַבְתִּי בְתַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ.  \nנְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶן מְעִילָה, \nוּנְכָסִים שֶׁהֵן שֶׁלִּבְנֵי בְרִית, \nוּנְכָסִים מְיֻחָדִים, \nחוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לַמַּזִּיק, \nוּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק, \nוּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ. \n",
+            "<small>ג</small>\nשׁוּם כֶּסֶף, \nבְּשׁוֹוֶה כֶסֶף, \nבִּפְנֵי בֵית דִּין, \nוְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חֹרִים בְּנֵי בְרִית; \nוְהַנָּשִׁים בִּכְלַל הַנֶּזֶק.  \nוְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִים. &lt;והמזק בת שילומים&gt;\n",
+            "<small>ד</small>\nחֲמִשָּׁה תַמִּים וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִים: \nהַבְּהֵמָה אֵינָה מוּעֶדֶת לֹא לִגַּח וְלֹא לִגּוֹף \nוְלֹא לִשּׁוֹךְ וְלֹא לִרְבֹּץ וְלֹא לִבְעֹט.  \nהַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֹאכַל אֶת הָרָאוּי לָהּ. \nוְהָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. &lt;לשבור&gt;\nוְשׁוֹר הַמּוּעָד. \nוְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק. \nוְהָאָדָם.  \n\n<small>ה</small>\nהַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב \nוְהַנָּמֵר וְהַפַּרְדְּלֵס וְהַנָּחָשׁ, &lt;párdalis: חיה=\"\" בעלת=\"\" חברבורות=\"\"&gt;\nהֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nבִּזְמַן שֶׁהֵן תַּרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִים. \nוְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם.  \nמַה בֵּין תָּם לַמּוּעָד? \nאֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמִגּוּפוֹ, \nוְהַמּוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלָיָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ? \nוְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. \nהָיְתָה מְבַעֶטֶת, \nאוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִים מִתַּחַת רַגְלֶיהָ, \nוְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים, \nמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.  \nדָּרְסָה עַל הַכֶּלִי וְשִׁבְּרַתּוּ, \nוְנָפַל עַל כֶּלִי אַחֵר וּשְׁבָרוֹ, \nעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, \nוְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.  \n\n<small>ב</small>\nהַתַּרְנָגְלִים מוּעָדִים לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. \nהָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלוֹ, \nאוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס, וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, \nמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. \n",
+            "<small>ג</small>\nכֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֹאכַל אֶת הָרָאוּי לָהּ? \nוְהַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֹאכַל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. \nאָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, \nמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.  \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, \nאֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. \nוְאִם נֶהְנֵית, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהְנֵית. \n\n<small>ד</small>\nכֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהְנֵית? \nאָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהְנֵית; \nמִצְּדָדֵי הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.  \nמִפֶּתַח הֶחָנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהְנֵית; \nמִתּוֹךְ הֶחָנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַכֶּלֶב וְהַגְּדִי \nשֶׁקָּפְצוּ מֵעַל הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים, \nמְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִים.  \nכֶּלֶב שֶׁנָּטַל אֶת הַחֲרָרָה וְהָלַךְ לוֹ לַגָּדִישׁ, \nאָכַל אֶת הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, \nעַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, \nוְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵי זֶה הוּא תָּם, וְאֵי זֶה הוּא מוּעָד? \nמוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים, \nוְתָם, שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nמוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים, \nוְתָם, כָּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁים בּוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\nוְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, כֵּיצַד? \nנָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק; \nבִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nנֶזֶק שָׁלֵם, \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nחֲצִי נֶזֶק.  \n\n<small>ח</small>\nאָמַר לָהֶם רְבִּי טַרְפוֹן: \nמָה, \nאִם בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nשֶׁהוּא פָּטוּר, \nהֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, \nמָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים \nלְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, \nאֵינוּ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִרְשׁוּת הַנִּזָּק \nלְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם? \nאָמְרוּ לוֹ: \nדַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנָּדוֹן: \nמַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חֲצִי נֶזֶק, \nוְאַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, חֲצִי נֶזֶק. \n\n<small>ט</small>\nאָמַר לָהֶם: \nאֲנִי לֹא אָדִין קֶרֶן מִקֶּרֶן, \nוַאֲנִי אָדִין קֶרֶן מֵרֶגֶל: \nמָה, אִם בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nהֶחְמִיר בַּקֶּרֶן, \nמְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, \nאֵינוּ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן? \nאָמְרוּ לוֹ: \nדַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין שֶׁיְּהֵא כַנָּדוֹן: \nמַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חֲצִי נֶזֶק, \nאַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, חֲצִי נֶזֶק. \n",
+            "<small>י</small>\nאָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, \nבֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, \nבֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן.  \nסִמָּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ, \nוְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, \nמְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וְשִׁבְּרָהּ, \nפָּטוּר.  \nוְאִם הֻזַּק בָּהּ, \nבַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ.  \n\n<small>ב</small>\nנִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְהֶחֱלִיק בָּהּ אַחֵר בַּמַּיִם, \nאוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, \nחַיָּב.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּמִתְכַּוֵּן חַיָּב, \nוּבְשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, \nחַיָּב בְּנִזְקוֹ.  \nהַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוֹכִית, \nוְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בַקּוֹצִים, \nוְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, \nחַיָּב בְּנִזְקוֹ.  \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ וְאֶת גִּפְתּוֹ \nלִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, \nוְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, \nחַיָּב בְּנִזְקוֹ.  \nוְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.  \n(רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nכָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִזִּיקוּ, \nחַיָּבִין לְשַׁלֵּם; \nוְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.)  \nהַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, &lt;לִרְשׁוּת&gt;\nוְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, \nחַיָּב בְּנִזְקוֹ.  \n",
+            "<small>ה</small>\nשְׁנֵי קַדָּרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, \nנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, \nנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָרִאשׁוֹן, \nהָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקוֹ שֶׁלַּשֵּׁנִי. \n",
+            "זֶה בָא בַחֲבִיתוֹ, וְזֶה בָא בְקוֹרָתוֹ, \nנִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁלָּזֶה בְקוֹרָתוֹ שֶׁלָּזֶה, \nפָטוּר, \nשֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ.  \n\n<small>ו</small>\nהָיָה בַעַל הַקּוֹרָה רִאשׁוֹן, \nוּבַעַל הֶחָבִית אַחֲרוֹן, \nנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, \nפָּטוּר. \nוְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, \nחַיָּב. \nוְאִם אָמַר לוֹ לְבַעַל הֶחָבִית \"עֲמֹד!\" \nפָּטוּר.  \n\n[<small>ז</small>]\nהָיָה בַעַל הֶחָבִית רִאשׁוֹן, \nוּבַעַל הַקּוֹרָה אַחֲרוֹן, \nנִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, \nחַיָּב. \nוְאִם עָמַד בַּעַל הֶחָבִית, \nפָּטוּר. \nוְאִם אָמַר לוֹ לְבַעַל הַקּוֹרָה \"עֲמֹד!\" \nחַיָּב.  \nוְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ, וְזֶה בָא בְפִשְׁתָּנוֹ. \n",
+            "<small>ח</small>\nשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nאֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, \nאוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, \nוְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה, \nשְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, \nחַיָּב. \n",
+            "<small>י</small>\nשְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, \nמְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.  \nשְׁנֵיהֶם מוּעָדִים, \nמְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.  \nאֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, \nמוּעָד בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, \nוְתָם בַּמּוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.  \n\n<small>יא</small>\nוְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, \nמְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.  \nאָדָם בַּמּוּעָד וּמוּעָד בָּאָדָם, \nמְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.  \nאָדָם בַּתָּם וְתָם בָּאָדָם, \nאָדָם בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, \nוְתָם בָּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.  \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאַף תָּם שֶׁחָבַל בָּאָדָם \nמְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. \n",
+            "<small>יב</small>\nשׁוֹר שׁוֹוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם, \nוְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, \nנוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר.  \nשׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם, \nוְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, \nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nעַל זֶה נֶאֱמַר: (שמות כא,לה) \n\"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ\".  \nאָמַר לוֹ רְבִּי יְהוּדָה: \nוְכֵן הֲלָכָה. \nקִיַּמְתָּ \"וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ\", \nוְלֹא קִיַּמְתָּ \"וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן\".  \nוְאֵי זֶה זֶה? \nזֶה שׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם, \nוְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, \nזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, \nוְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת. \n",
+            "<small>יג</small>\nיֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, \nחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ.  \nשׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, \nוְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב.  \nשׁוֹרוֹ שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, \nוְהוּא שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב.  \nשׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, חַיָּב, \nוְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, פָּטוּר.  \nשׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, חַיָּב, \nוְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, פָּטוּר, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. \n",
+            "<small>יד</small>\nשׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק. \nזֶה אוֹמֵר \"שׁוֹרָךְ הִזִּיק\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר \"לֹא כִי, אֶלָּא בַסֶּלַע לָקָה\", \nהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה.  \n\n<small>יה</small>\nהָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד. \nזֶה אוֹמֵר \"שׁוֹרָךְ הִזִּיק\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"שׁוֹרָךְ הִזִּיק\", \nשְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים.  \nאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁלְּאִישׁ אֶחָד, \nשְׁנֵיהֶם חַיָּבִים.  \n\n<small>יו</small>\nהָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן, \nהַנִּזָּק אוֹמֵר \"הַגָּדוֹל הִזִּיק\", \nוְהַמַּזִּיק אוֹמֵר \"לֹא כִי, אֶלָּא הַקָּטוֹן הִזִּיק\"; \nאֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, \nהַנִּזָּק אוֹמֵר \"הַמּוּעָד הִזִּיק\", \nוְהַמַּזִּיק אוֹמֵר \"לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הִזִּיק\", \nהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה.  \n\n<small>יז</small>\nהָיוּ נִזּוֹקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן, \nוְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן, \nהַנִּזָּק אוֹמֵר: \n\"הַגָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל, וְקָטָן אֶת הַקָּטָן\", \nוְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: \n\"לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל, וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן\"; \nאֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, \nהַנִּזָּק אוֹמֵר: \n\"מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל, וְתָם אֶת הַקָּטָן\", \nוְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: \n\"לֹא כִי, אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל, וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן\", \nהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשׁוֹר שֶׁנָּגַח לְאַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה שְׁוָרִים ז��ה אַחַר זֶה, \nיְשַׁלֵּם לְאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם.  \nאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחְזִיר שֶׁלְּשֶׁלְּפָנָיו, \nוְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר יַחְזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו, \nוְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִסְכָּר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שׁוֹוֶה מָאתַיִם, \nוְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, \nזֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה.  \nחָזַר וְנָגַח לְשׁוֹר אַחֵר שׁוֹוֶה מָאתַיִם, \nהָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, \nוְשֶׁלְּפָנָיו זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז, \nוְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז.  \nחָזַר וְנָגַח לְשׁוֹר אַחֵר שׁוֹוֶה מָאתַיִם, \nהָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, \nוְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז, \nוּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דִּינְרֵי זָהָב. \n",
+            "<small>ב</small>\nשׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ וְאֵינוּ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, \nמוּעָד לָאָדָם וְאֵינוּ מוּעָד לַבְּהֵמָה, \nמוּעָד לִקְטַנִּים וְאֵינוּ מוּעָד לִגְדוֹלִים, \nלְמִין שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, \nוּלְמִין שֶׁאֵינוּ מוּעָד לוֹ, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.  \nאָמְרוּ לִפְנֵי רְבִּי יְהוּדָה: \nוַהֲרֵי שֶׁהָיָה מוּעָד בַּשַּׁבָּתוֹת וְאֵינוּ מוּעָד בִּימוֹת הַחֹל? \nאָמַר לָהֶם: \nבַּשַּׁבָּתוֹת, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, \nוּבִימוֹת הַחֹל, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.  \nמֵאֶמָּתַי הוּא תָּם? \nמִשֶּׁיַּחְזֹר בּוֹ שְׁלֹשֶׁת יְמֵי שַׁבָּתוֹת. \n",
+            "<small>ג</small>\nשׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ, \nוְשֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, \nפָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לה) \n\"שׁוֹר רֵעֵהוּ\", וְלֹא שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ.  \n\n<small>ד</small>\nשׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח [לְשׁוֹר] שֶׁלַּנָּכְרִי, \nפָּטוּר, \nוְשֶׁלַּנָּכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, \nבֵּין תָּם, בֵּין מוּעָד, \nמְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. \n",
+            "<small>ה</small>\nשׁוֹר שֶׁלַּפִּקֵּחַ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, \nחַיָּב.  \nוְשׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁלַּפִּקֵּחַ, \nפָּטוּר.  \nשׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגְחוּ, \nמַעֲמִידִים לָהֶם אַפִּיטְרוֹפִּיס, \nוּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפִּיטְרוֹפִּיס.  \nנִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, שָׁפָה הַשּׁוֹטֶה, הִגְדִּיל הַקָּטָן, &lt;שפא&gt;\nחָזַר לְתַמּוּתוֹ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nהֲרֵי הוּא כְחֶזְקָתוֹ.  \nשׁוֹר הָאַסְטְדִין אֵינוּ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כח) \n\"כִּי יִגַּח\", לֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ. \n",
+            "<small>ו</small>\nשׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וּמֵת, \nמוּעָד מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר, \nוְתָם פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר; \nוְזֶה וָזֶה חַיָּבִים מִיתָה.  \nוְכֵן בַּבֵּן אוֹ בַבַּת.  \nנָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה, \nנוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע, \nבֵּין שֶׁהוּא יָפֶה בְ מֵאָה מָנֶה, \nוּבֵין שֶׁאֵינוּ יָפֶה אֶלָּא דִינָר זָהָב. \n",
+            "<small>ז</small>\nשׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בַּכֹּתֶל, &lt;מתחתך&gt;\nוְנָפַל עַל הָאָדָם; \nנִתְכַּוַּן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה, וְהָרַג אֶת הָאָדָם; \nלַנָּכְרִי, וְהָרַג אֶת בֶּן יִשְׂרָאֵל; \nלִנְפָלִים, וְהָרַג בֶּן קַיָּמָה, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nשׁוֹר הָאִשָּׁה, \nשׁוֹר הַיְתוֹמִים, \nשׁוֹר הָאַפִּיטְרוֹפִּיס, \nשׁוֹר הַמִּדְבָּר, \nשׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, \nשׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִיתָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: &lt;יודה&gt;\nשׁוֹר הַמִּדְבָּר, \nשׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, \nשׁוֹר גֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, \nפְּטוּרִין מִן הַמִּיתָה, \nמִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nשׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל, וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, \nאֵינוּ מְקֻדָּשׁ. \nוְאִם שְׁחָטוֹ בְשָׂרוֹ אָסוּר.  \nאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, \nמְקֻדָּשׁ.  \nוְאִם שְׁחָטוֹ בְשָׂרוֹ מֻתָּר. \n",
+            "<small>י</small>\nמְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם וְלַשּׁוֹאֵל, \nלַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְלַשּׂוֹכֵר, \nנִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים. \nוְיָצָא וְהִזִּיק,\nמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, \nוְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.  \nקְשָׁרוֹ בְעָלָיו בְּמוֹסֵרָה, \nוְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, \nוְיָצָא וְהִזִּיק, \nחַיָּב.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nתָּם חַיָּב וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לו) \n\"וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו\", שָׁמוּר הוּא זֶה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סְכִין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא וַלְדָהּ בְּצִדָּהּ, \nאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלָדָה, \nוְאִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלָדָה, \nמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּרְבִיעַ לַוֶּלֶד.  \n\n<small>ב</small>\nוְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר, &lt;מנוקד שֶׁנָּגַחה&gt;\nוְנִמְצָא עוֹבָרָהּ בְּצִדָּהּ, \nאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלָדָה, \nוְאִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלָדָה, \nמְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ מִן הַוֶּלֶד. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, \nשִׁבְּרַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nפָּטוּר. \nוְאִם הֻזָּקָה בָהֶן, \nבַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. \nוְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, \nבַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב.  \n\n<small>ד</small>\nהִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, \nאֲכָלַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nפָּטוּר. \nוְאִם הֻזָּקָה בָהֶן, \nבַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. \nוְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, \nבַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב. \n",
+            "<small>ה</small>\nהִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, \nנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nאוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nפָּטוּר.  \nנָגַח הוּא לְשׁוֹרוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nחַיָּב.  \nנָפַל לַבּוֹר וְהִבְאִישׁ מֵימָיו, \nחַיָּב. \nהָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ, \nמְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר.  \nוְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, \nבַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב.  \nרְבִּי אוֹמֵר בְּכֻלָּם: \nעַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁמוֹר. \n",
+            "<small>ו</small>\nשׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, \nוְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, \nפָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.  \nאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, \nוְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, \nמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת.  \nכֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּ��ֵי וְלָדוֹת? \nשָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה, \nכַּמָּה הָיְתָה יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלָדָה, \nוְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה.  \nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nאִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, הִיא מַשְׁבַּחַת! \nאֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִים, \nוְנוֹתְנִין לַבַּעַל; \nוְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתְנִין לְיוֹרְשָׁיו.  \nהָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרָרָה, אוֹ גִיּוֹרֶת, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ז</small>\n(הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nאוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, \nחַיָּב.)  &lt;לא נמצא בכ\"י קאופמן. ראה להלן ח&gt;\nהַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת, \nחַיָּב.  \nאֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִים וּנְעִיצִים.  \nאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר (שמות כא,לג) \"בּוֹר\"? \nאֶלָּא, מַה הַבּוֹר, \nשֶׁהוּא כְדֵי לְהָמִית עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nאַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא כְדֵי לְהָמִית עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים.  \nהָיוּ פְחוּתִים מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, \nוְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת, \nפָּטוּר. \nוְאִם הֻזַּק בּוֹ, חַיָּב. \n\n<small>ח</small>\nהַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אַחֵר, \nחַיָּב.  \n",
+            "<small>ט</small>\nבּוֹר שֶׁלִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין, \nעָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, \nהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ, \nהַשֵּׁנִי חַיָּב.  \nכִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, \nוּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ, \nהַשֵּׁנִי חַיָּב.  \nכִּסָּהוּ כָרָאוּי, \nוְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת, \nפָּטוּר.  \nלֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי, \nוְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת, \nחַיָּב.  \nנָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכִּרְיָה, \nחַיָּב; \nלְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכִּרְיָה, \nפָּטוּר.  \nנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבָּרוּ, \nחֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרָעוּ, \nחַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים.  \nנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, \nחַיָּב.  \nבֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>י</small>\nאֶחָד הַשּׁוֹר וְאֶחָד כָּל הַבְּהֵמָה לִנְפִילַת הַבּוֹר, \nוּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי, \nלְתַשְׁלוּמֵי כָפֵל, \nוּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה, \nלִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לַכִּלְאַיִם וְלַשַּׁבָּת.  \nוְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן.  \nאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר \"שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר\"? \nאֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַכּוֹנֵס צֹאן לַדֵּיר וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָרָאוּי, \nוְיָצְתָה וְהִזִּיקָה, \nפָּטוּר.  \nלֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָרָאוּי, \nוְיָצְתָה וְהִזִּיקָה, \nחַיָּב.  \nנִפְרָצָה בַלַּיְלָה, אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לֶסְטִים, \nוְיָצְתָה וְהִזִּיקָה, \nפָּטוּר.  \nהוֹצִיאוּהָ לֶסְטִים, \nהַלֵּסְטִים חַיָּבִין. \n",
+            "<small>ב</small>\nהִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, \nאוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, \nוְיָצְתָה וְהִזִּיקָה, \nחַיָּב.  \nמְסָרָהּ לָרוֹעֶה, נִכְנָס הָרוֹעֶה תַחְתָּיו.  \nנָפְלָה לַגַּנָּה וְהִזִּיקָה, \nמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהְנֵית.  \nיָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה, \nמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.  \nכֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה? \nשָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה, \nכַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאִם אָכְלָה פֵרוֹת גְּמוּרִים, \nמְשַׁלֵּם פֵּרוֹת גְּמוּרִים; \nאִם סְאָה, סְאָה, וְאִם סָאתַיִם, סָאתַיִם. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמַּגְדִּישׁ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, \nאֲכָלַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַשָּׂדֶה, \nפָּטוּר. \nוְאִם הֻזָּקָה בָהֶן, \nבַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב. \nוְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת, \nבַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּב. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, \nפָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.  \nשִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ, \nהַפִּקֵּחַ חַיָּב.  \nאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, \nהַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב.  \nאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, \nהַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב.  \nבָּא אַחֵר וְלִבָּה, \nהַמְלַבֶּה חַיָּב.  \nלִבַּתּוּ הָרוּחַ, \nהֲרֵי כֻלָּם פְּטוּרִין.  \n\n<small>ה</small>\nהַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה, \nוְאָכְלָה עֵצִים אוֹ אֲבָנִים אוֹ עָפָר, \nחַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,ה) \n\"כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, \nוְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, \nשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה\".  \nעִבְּרָה גָדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת, \nאוֹ דֶרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר, \nפָּטוּר.  \n\n<small>ו</small>\nהַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תְעַבֵּר הַדְּלֵקָה? \nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nרוֹאִין אוֹתָהּ כִּלּוּ הִיא בְאֶמְצַע בֵּית כּוֹר.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כְּדֶרֶךְ הָרַבִּים.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nחֲמִשִּׁים אַמָּה.  \nוּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: (שמות כב,ה) \n\"שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה\", \nהַכֹּל לְפִי הַדְּלִיקָה. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, וְהָיוּ בוֹ כֵלִים, \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nיְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְתוֹכוֹ.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָדִישׁ שֶׁלַּחִטִּים אוֹ גָדִישׁ שֶׁלִּשְׂעוֹרִים.  \nהָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ, וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ, וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, \nחַיָּב.  \nעֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ, וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, \nפָּטוּר.  \nוּמוֹדִים חֲכָמִים לִרְבִּי יְהוּדָה בְּמַדְלִיק אֶת הַבִּירָה, \nשֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, \nשֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים. \n",
+            "<small>ח</small>\nגֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ, וְיָצָא וְהִזִּיק, \nחַיָּב.  \nגָּמָל שֶׁהוּא טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעוֹבֵר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nנִכְנְסָה פִשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הֶחָנוּת, \nוְדָלְקָה בְנֵרוֹ שֶׁלַּחַנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה, \nבַּעַל הַגָּמָל חַיָּב.  \nהִנִּיחַ חַנְוָנִי אֶת נֵרוֹ מִבַּחוּץ, \nהַחַנְוָנִי חַיָּב. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּנֵר חֲנֻכָּה פָטוּר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל \nמִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, &lt;בכל מקום: ארבעה חמשה&gt;\nשֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, \nוּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, \nוּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה \nאֵינָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְשׁוֹר וּבְשֶׂה בִלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,לז) \n\"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ,  \nחֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.\"\nאֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר מֵאַחַר הַגַּנָּב \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. \n",
+            "<small>ב</small>\nגָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, \nוְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nגָּנַב וּמָכַר בַּשַּׁבָּת, \nגָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, \nגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nגָּנַב מִשֶּׁלְּאָבִיו וְטָבַח וּמָכַר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, \nגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר, וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר לִרְפוּאָה וְלַכְּלָבִים, \nהַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה,\nהַשּׁוֹחֵט חֻלִּים בָּעֲזָרָה, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ. \n",
+            "<small>ג</small>\nגָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, \nוְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, \nנִמְצְאוּ זוֹמְמִים, \nמְשַׁלְּמִים לוֹ אֶת הַכֹּל.  \nגָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, \nוְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִים, \nהָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.  \nנִמְצְאוּ הָאַחֲרוֹנִים זוֹמְמִים, \nהוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְהֵן מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.  \nאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם, \nבָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה.  \nאֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם, \nבָּטְלָה כָל הָעֵדוּת, \nשֶׁאִם אֵין גְּנֵבָה, אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה. \n",
+            "<small>ד</small>\nגָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, \nוְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, \nאוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nאֵינוּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \n\n<small>ה</small>\nגָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת, \nגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, \nגָּנַב מִשֶּׁלְּאָבִיו, מֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, \nגָּנַב וְהִקְדִּישׁ, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְאֵינוּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nקָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, \nוְשֶׁאֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ו</small>\nמְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה בוֹ, \nאוֹ שֶׁהָיְתָה לּוֹ בוֹ שׁוּתָפוּת, \nהַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, \nהַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְאֵינוּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \n\n<small>ז</small>\nגָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָן, \nאוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָן וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָן, \nאוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָן, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nאֲבָל אִם גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָן, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nהָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, \nפָּטוּר. \nהִגְבִּיהוֹ, \nאוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ חוּץ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים וּמֵת, \nחַיָּב.  \n\n<small>ט</small>\nנְתָנוֹ לִבְכוֹרַת בְּנוֹ, &lt;לבכורות&gt;\nלְבַעַל חוֹבוֹ, \nלְשׁוֹמֵר חִנָּם, וְלַשּׁוֹאֵל, \nלְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וְלַשּׂוֹכֵר, \nוְהָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, \nפָּטוּר. \nהִגְבִּיהוֹ, \nאוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ חוּץ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת, \nחַיָּב. \n",
+            "<small>י</small>\nאֵין מְגַדְּלִים בְּהֵמָה דַקָּה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, \nמְגַדְּלִין בְּסוּרְיָה וּבְמִדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.  \nאֵין מְגַדְּלִים תַּרְנָגְלִים בִּירוּשָׁלַיִם, \nמִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים, \nוְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, \nמִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת.  \nלֹא יְגַדֵּל יִשְׂרָאֵל חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם.  \nוְלֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, \nאֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בַּשַּׁלְשֶׁלֶת.  \nאֵין פּוֹרְסִין נִשְׁבִּים לַיּוֹנִים, \nאֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשּׁוּב שְׁלֹשִׁים רוּס. &lt;יושב; ריס&gt;\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, \nחַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם חֲמִשָּׁה דְבָרִים: \nבְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת וּבְבֹשֶׁת.  \nבְּנֶזֶק כֵּיצַד? \nסִמָּה אֶת עֵינוֹ, \nקָטַע אֶת יָדוֹ, \nשִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ, \nרוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ עֶבֶד נִמְכָּר, &lt;כילו&gt;\nכַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה.  \nבְּצַעַר? \nכְּוָיוֹ בִשְׁפוּד אוֹ בְמַסְמֵר, \nאֲפִלּוּ עַל צִפָּרְנוֹ, \nמְקוֹם שֶׁאֵינוּ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, \nאוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטּוֹל, \nלִהְיוֹת מִצְטָעֵר כָּךְ.  \n\n<small>ב</small>\nרִפּוּי? \nהִכָּהוּ, חַיָּב לְרַפּוֹתוֹ. \nעָלוּ בוֹ צְמָחִים, \nאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב, \nוְשֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר.  \nחָיָתָה וְנִסְתָּרָה, חָיָתָה וְנִסְתָּרָה, \nחַיָּב לְרַפּוֹתוֹ. \nחָיָתָה כָל צָרְכָהּ, \nאֵינוּ חַיָּב לְרַפּוֹתוֹ.  \n\n<small>ג</small>\nשֶׁבֶת? \nרוֹאִין אוֹתוֹ כְאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִים, &lt;כילו&gt;\nשֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ.  \n\nבֹּשֶׁת? \nהַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ.  \nהַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרוּם, \nהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַסּוֹמֵה, \nהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, \nחַיָּב. \nוְהַיָּשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר.  \nנָפַל מִן הַגַּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, \nחַיָּב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,יא) \n\"וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו\", \nאֵינוּ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן. \n",
+            "<small>ד</small>\nזֶה חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר, חֹמֶר שׁוּב בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר: \nשֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם אֶת הַנֶּזֶק, \nוּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, \nוְשׁוֹר אֵינוּ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק, \nוּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, \nוְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה, \nהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nחַיָּב בְּכֻלָּם.  \nהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, \nחַיָּב בְּכֻלָּם, חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ.  \nהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי שֶׁלַּאֲחֵרִים &lt;בשוליים: נ\"א כנעני&gt;\nחַיָּב בְּכֻלָּם.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵין לַעֲבָדִים בֹּשֶׁת. \n",
+            "<small>ו</small>\nחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פְּגִיעָתָם רָעָה, \nהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, \nוְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַאֲחֵרִים, פְּטוּרִין.  \nהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, פְּגִיעָתָן רָעָה, \nהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, \nוְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַאֲחֵרִים, \nפְּטוּרִין, אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמַן: \nנִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, \nוְנִשְׁתַּחְרַר הָעֶבֶד, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶן חַבּוּרָה, \nהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בַשַּׁבָּת, \nפָּטוּר מִכֻּלָּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ.  \nוְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ, \nפָטוּר מִכֻּלָּם. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ, \nנוֹתֵן לוֹ סֶלַע.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי: \nמָנֶה.  \nסְטָרוֹ, \nנוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז.  \nלְאַחַר יָדוֹ, \nנוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.  \nצָרַם בְּאָזְנוֹ, \nתָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ, &lt;בִּסְעָרוֹ&gt;\nרָקַק, הִגִּיעַ בּוֹ הָרוֹק, \nהֶעֱבִיר טַלֵּיתוֹ מִמֶּנּוּ, \nפָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁלָּאִשָּׁה, \nנוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.  \nוְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ.  \n\n<small>ט</small>\nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nאֲפִלּוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, \nרוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן בְּנֵי חֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, &lt;כילו&gt;\nשֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב.  \nמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשָׁהּ שֶׁלָּאִשָּׁה, \nוּבָאת לִפְנֵי רְבִּי עֲקִיבָה, \nוְחִיְּבוֹ לִתֶּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.  \nאָמַר לוֹ: \n\"רְבִּי, תֶּן לִי זְמַן!\" \nוְנָתַן לוֹ.  \nשִׁמְּרָהּ, עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ, \nוְשָׁבַר אֶת הַפַּךְ בְּפָנֶיהָ, \nוּבוֹ בְאִסַּר שֶׁמֶן; \nוְגִלַּת אֶת רֹאשָׁהּ, \nוְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת עַל רֹאשָׁהּ, \nהֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, \nוּבָא לִפְנֵי רְבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר לוֹ: \n\"רְבִּי, לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז?\" \nאָמַר לוֹ רְבִּי עֲקִיבָה: \n\"לֹא אָמַרְתָּ כְלוּם, שֶׁהַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ רַשַּׁי, פָּטוּר; \nוַאֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בוֹ, חַיָּבִים.  \nוְהַקּוֹצֵץ אֶת נְטִיעוֹתָיו, \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ רַשַּׁי, פָּטוּר, \nוַאֲחֵרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו, חַיָּבִים.\" \n",
+            "<small>י</small>\nאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, \nאֵינוּ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ,ז) \n\"וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ, \nכִּי נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה\". \nוּמְנַיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ,יז) \n\"וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלהִים, \nוַיִּרְפָּ�� אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ, \nוְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ.\"  \n\n<small>יא</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"סַמֵּא אֶת עֵינִי!\" \n\"קַטַּע אֶת יָדִי!\" \n\"שַׁבֵּר אֶת רַגְלִי!\" \nחַיָּב.  \n\"עַל מְנָת פָּטוּר\", \nחַיָּב.  \n\"קְרַע אֶת כְּסוּתִי!\" \n\"שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי!\" \nחַיָּב. \n\"עַל מְנָת פָּטוּר\", \nפָּטוּר.  \n\"עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, \nעַל מְנָת פָּטוּר\", \nחַיָּב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵין בְּמָמוֹנוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, \nצֶמֶר, וַעֲשָׂאוֹ בְגָדִים, &lt;בכתב היד, 'ים' מחוק&gt;\nמְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.  \nגָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלָדָה, \nוְרָחֵל טְעוּנָה, וּגְזָזָהּ, \nמְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה מְעֻבֶּרֶת לֵילֵד, \nוּדְמֵי רָחֵל טְעוּנָה לְהִגָּזֵז.  \nגָּזַל פָּרָה וְעִבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלָדָה, \nוְרָחֵל וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ, \nמְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַגָּזְלָנִים מְשַׁלְּמִים כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nגָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, \nעֲבָדִים וְהִזְקִינוּ, \nמְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nיֹאמַר לוֹ בָעֲבָדִים: \n\"הֲרֵי עַבְדָּךְ לְפָנֶיךָ!\" \n\n<small>ג</small>\nגָּזַל מַטְבֵּעַ, וְנִסְדַּק, \nפֵּרוֹת, וְהִרְקִיבוּ, \nיַיִן, וְהֶחְמִיץ, \nמְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵלָה.  \nמַטְבֵּעַ, וְנִפְסַל, \nתְּרוּמָה, וְנִטַּמַּאת, \nחָמֵץ, וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, \nבְּהֵמָה, וְנֶעְבְּדָה בָהּ עֲבֵרָה, \nאוֹ שֶׁנִּפְסָלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, \nאוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לִסָּקֵל, \nאוֹמֵר לוֹ: \n\"הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!\" \n",
+            "<small>ד</small>\nנָתַן לָאֻמָּנִים לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ, \nחַיָּבִין לְשַׁלֵּם.  \nנָתַן לֶחָרָשׁ שִׁדָּה וְתֵבָה וּמִגְדָּל לְתַקֵּן, וְקִלְקֵל, \nחַיָּב לְשַׁלֵּם.  \nהַבַּנַּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַכֹּתֶל לְסָתְרוֹ, \nוְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים, אוֹ שֶׁהִזִּיק, \nחַיָּב לְשַׁלֵּם.  \nהָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה, וְנָפַל לְצַד אַחֵר, \nפָּטוּר. \nוְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, \nחַיָּב. \n",
+            "<small>ה</small>\nנָתַן צֶמֶר לַצַּבָּע וְהִקְדִּיחָה הַיּוֹרָה, \nנוֹתֵן לוֹ דְמֵי צִמְרוֹ.  \nצְבָעוֹ כָאוּר, \nאִם הַשֶּׁבַח יוֹתֵר עַל הַיְצָאָה, \nנוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצָאָה, \nוְאִם הַיְצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, \nנוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח.  \n\n<small>ו</small>\nלִצְבּוֹע לוֹ אָדֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, \nשָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדֹם, \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nנוֹתֵן לוֹ דְמֵי צִמְרוֹ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: &lt;יודה&gt;\nאִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַיְצָאָה, \nנוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצָאָה, \nוְאִם הַיְצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, \nנוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שׁוֹוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, \nיוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי.  \nלֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ, \nאֲבָל נוֹתֵן הוּא לִשְׁלוּחַ בֵּית דִּין.  \nוְאִם מֵת, יַחְזִיר לְיוֹרְשָׁיו. \n",
+            "<small>ח</small>\nנָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, \nוְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ; \nמָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, \nוְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ; \nמָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה, \nחוּץ מִפָּחוּת שׁוֹוֶה פְרוּטָה ב��קֶּרֶן \nאֵינוּ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו.  \n\n<small>ט</small>\nנָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, \nוְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן; \nמָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, \nוְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן; \nמָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה, \nחוּץ מִשּׁוֹוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, \nהֲרֵי זֶה צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. \n",
+            "<small>י</small>\nנָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, \nוְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, \nהֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, \nעַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן שׁוֹוֶה פְרוּטָה.  \nוְכֵן בַּפִּקָּדוֹן, [שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ה,כא-כב) \n\"בְּפִקָּדוֹן] אוֹ בִתְשׁוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, \nאוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ, \nאוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ, \nוְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר\", \nהֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.  \n\n<small>יא</small>\n\"אֵיכָן פִּקְדוֹנִי?\" \nאָמַר לוֹ \"אָבַד\", \n\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nוְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, \nמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן.  \nהוֹדָה מֵעַצְמוֹ, \nמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. \n",
+            "<small>יב</small>\n\"אֵיכָן פִּקְדוֹנִי?\" \nוְאָמַר לוֹ \"נִגְנַב\", \n\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nוְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.  \nהוֹדָה מֵעַצְמוֹ, \nמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. \n",
+            "<small>יג</small>\nהַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת, \nהֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְבָנָיו וּלְאֶחָיו. \nוְאִם אֵינוּ רוֹצֶה, \nאוֹ שֶׁאֵין לוֹ לוֹוֶה, \nוּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִין. \n",
+            "<small>יד</small>\nהָאוֹמֵר לִבְנוֹ: \n\"קֻנָּם שֶׂאַתְּ נֶהְנֶה לִי!\" &lt;קונס&gt;\nאִם מֵת, יִירָשֶׁנּוּ.  \n\"בְּחַיַּי וּבְמוֹתִי\", \nאִם מֵת, לֹא יִירָשֶׁנּוּ, \nוְיִתֵּן לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. \nאִם אֵין לוֹ לֹוֶה, \nוּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים. \n",
+            "<small>יה</small>\nהַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת, \nהֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים, \nוְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,ח) \n\"וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, \nהָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיי לַכֹּהֵן, \nמִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו\".  \nהָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וּמֵת, \nהַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו, \nוְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, \nוְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. \n",
+            "נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וּמֵת, \nאֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוּלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָן, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ה,י) \n\"אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן, לוֹ יִהְיֶה\".  \n\n<small>יו</small>\nנָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וָאָשָׁם לִידַעְיָה, \nיָצָא.  \nאָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה, \nאִם קַיָּם הָאָשָׁם, יַקְרִיבוּהוּ בְנֵי יְדַעְיָה, \nוְאִם לָאו, יַחְזֹר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר.  \nשֶׁהַמֵּבִיא גְּזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ, \nיָצָא.  \nאֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְּזֵלוֹ, \nלֹא יָצָא.  \nנָתַן אֶת הַקֶּרֶן, וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ, \nאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וּמַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, \nפְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם.  \nאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת, \nחַיָּבִים לְשַׁלֵּם.  \nאֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִים, \nוְלֹא מִכִּיס שֶׁלַּגַּבָּיִים, \nוְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶן צְדָקָה.  \nאֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק. \n",
+            "<small>ב</small>\nנָטְלוּ מוֹכְסִים אֶת חֲמוֹרוֹ, \nוְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, \n[גָּזְלוּ] הַלֶּסְטִים כְּסוּתוֹ, \nוְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁים מֵהֶן.  \nהַמַּצִּיל מִיַּד הַנָּהָר, מִיַּד הַלֶּסְטִים, \nאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.  \nוְכֵן נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים, \nאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.  \nאָמַר רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: \nנֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר: \n\"מִכָּן יָצָא נְחִיל זֶה\".  \nוּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵהוּ וְנוֹטֵל אֶת נְחִילוֹ, \nוְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. \nאֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת הַסּוֹכֶה עַל מְנָת לִתֵּן דָּמִים.  \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלִּרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: \nקוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמַּכִּיר כֵּלָיו אוֹ סְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, \nאִם יָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָעִיר, \nיִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטֹּל. \nוְאִם לָאו, לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: &lt;שני&gt;\nמְכָרָן לְאַחֵר, וּלְקָחָן זֶה מִמֶּנּוּ. \n",
+            "<small>ד</small>\nזֶה בָא בַחֲבִיתוֹ שֶׁלַּיַּיִן, &lt;בַחֲבִיתּוֹ&gt;\nוְזֶה בָא בְכַדּוֹ שֶׁלִדְבַשׁ; \nנִסְדְּקָה חֲבִית שֶׁלַּדְּבַשׁ, \nוְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, \nאֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ; \nאִם אָמַר לוֹ: \n\"אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי\", \nחַיָּב לִתֵּן לוֹ.  \n\n<small>ה</small>\nשָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, \nשֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁלַּחֲבֵרוֹ מָאתַיִם, \nהִנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ, וְהִצִּיל אֶת שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nאֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. \nאִם אָמַר לוֹ: \n\"אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי\", \nחַיָּב לִתֵּן לוֹ.  \n",
+            "<small>ו</small>\nהַגּוֹזֵל שָׂדֶה, וּנְטָלוּהָ הַמַּסִּיקִים, \nאִם מַכַּת מְדִינָה הוּא, \nאוֹמֵר לוֹ: \n\"הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!\" \nוְאִם מֵחֲמַת הַגָּזְלָן, \nחַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה [אַחֶרֶת].  \nשְׁטָפָהּ נָהָר, \nאוֹמֵר לוֹ: \n\"הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!\" \n",
+            "<small>ז</small>\nהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, \nאוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, \nאוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַיּוֹשֵׁב, \nלֹא יַחְזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר; \nעַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר, \nיַחְזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"גְּזַלְתִּיךָ\", \nוְ\"הִלְוִיתַנִי\", \n\"הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לָךְ, אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי\", \nחַיָּב לְשַׁלֵּם.  \nאֲבָל \"אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ\", \nוְ\"אִם הִלְוִיתַנִי\", \n\"אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, וְאִם הִפְקַדְתָּ\", \nפָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, \nמֵת אוֹ נִגְנַב, \nחַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ.  \nוְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבָתוֹ וּבַחֲזִירָתוֹ, \nוּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וְ��ִיא שְׁלֵמָה, &lt;מֶן הַצֹּאן&gt;\nפָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. \n",
+            "<small>י</small>\nאֵין לוֹקְחִין מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, \nוְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת. \nאֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים [כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה], \nכְּלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן.  \nוְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ \"הַטְמֵן!\" \nאָסוּר.  \nוְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַּרְנָגְלִים מִכָּל מָקוֹם. &lt;ותורנגלים&gt;\n",
+            "<small>יא</small>\nמֻכִּים שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; \nשֶׁהַסָּרוּק מוֹצִיא, \nהֲרֵי הֵן שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.  \nהַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה חוּטִין, וְהֵן שֶׁלּוֹ. \nיָתֵר מִכֵּן, שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.  \nוְאִם הָיָה שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן, \nנוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ.  \n\n<small>יב</small>\nהַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט \nכְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ מַטְלֵית שֶׁהִיא שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ, \nחַיָּב לְהַחְזִיר לַבְּעָלִים. &lt;לחזיר&gt; \nמַה שֶּׁחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעְצָד, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; \nוּבַכָּשִׁיל, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.  \nאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, \nאַף הַנְּסֹרֶת שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת. \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,128 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ארבעה אבות נזיקים. השור. והבור. והמבעה. וההבער. לא הרי השור. כהרי המבעה. ולא הרי המבעה כהרי השור. ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים. כהרי האש שאין בו רוח חיים. ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק. כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק. ושמירתן עליך. וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ: ",
+            "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו. הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומין כהכשר כל נזקו. נכסים שאין בהן מעילה. נכסים של בני ברית. נכסים המיוחדים ובכל מקום חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק. וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ: ",
+            "שום כסף. ושוה כסף. בפני בית דין. ועל פי עדים בני חורין. בני ברית. והנשים בכלל הנזק. והניזק והמזיק בתשלומין: ",
+            "חמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת. לא ליגח. ולא ליגוף. ולא לשוך. ולא לרבוץ. ולא לבעוט. השן מועדת לאכול את הראוי לה. הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה. ושור המועד. ושור המזיק ברשות הניזק. והאדם. הזאב. והארי. והדוב. והנמר. והברדלס. והנחש. הרי אלו מועדין. רבי אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין. והנחש מועד לעולם. מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה: "
+        ],
+        [
+            "כיצד הרגל מועדת. לשבר בדרך הלוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. היתה מבעטת. או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק. דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו. על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו. או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק: ",
+            "כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה. הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות. אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק. במה דברים אמורים ברשות הניזק. אבל ברשות הרבים פטור. אם נהנית משלם מה שנהנית. כיצד משלם מה שנהנית. אכלה מתוך הרחבה משלם מה שנהנית. מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה. מפתח החנות משלם מה שנהנית. מתוך החנות משלם מה שהזיקה: ",
+            "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים. משלם נזק שלם מפני שהן מועדין. הכלב שנטל חררה והלך לגדיש. אכל החררה. והדליק הגדיש. על החררה משלם נזק שלם. ועל הגדיש משלם חצי נזק: ",
+            "איזה הוא תם ואיזה הוא מועד. מועד כל שהעידו בו שלשה ימים. ותם משיחזור בו שלשה ימים. דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים. ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח: ",
+            "שור המזיק ברשות הניזק כיצד. נגח. נגף. נשך. רבץ. בעט. ברשות הרבים משלם חצי נזק. ברשות הניזק. רבי טרפון אומר נזק שלם. וחכמים אומרים חצי נזק. אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור. החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם. מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצ�� נזק. אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן. מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברשות הרבים חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק: ",
+            "אדם מועד לעולם. בין שוגג בין מזיד. בין ער בין ישן. סימא את עין חברו ושבר את הכלים משלם נזק שלם: "
+        ],
+        [
+            "המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור. ואם הוזק בה. בעל החבית חייב בנזקו. נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב. רבי יהודה אומר במתכוין חייב. באינו מתכוין פטור: ",
+            "השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו. המצניע את הקוץ ואת הזכוכית. והגודר את גדרו בקוצים. וגדר שנפל לרשות הרבים. והוזקו בהן אחרים חייב בנזקן: ",
+            "המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים. והוזק בהן אחר. חייב בנזקו. וכל הקודם בהן זכה. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו. חייבין לשלם. וכל הקודם בהן זכה. ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו: ",
+            "שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה. ונתקל הראשון ונפל. ונתקל השני בראשון. הראשון חייב בנזקי שני: ",
+            "זה בא בחביתו וזה בא בקורתו. נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור. שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון. נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה. ואם עמד בעל הקורה חייב. ואם אמר לבעל החבית עמוד פטור. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון. נשברה חבית בקורה חייב. ואם עמד בעל חבית פטור. ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב. וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו: ",
+            "שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים. אחד רץ ואחד מהלך. או שהיו שניהם רצים. והזיקו זה את זה. שניהם פטורין: ",
+            "המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים. ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד. ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר. חייב: ",
+            "שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק. שניהם מועדים משלמים במותר נזק שלם. אחד תם. ואחד מועד. מועד בתם משלם במותר נזק שלם. תם במועד משלם במותר חצי נזק. וכן שני אנשים שחבלו זה בזה משלמים במותר נזק שלם. אדם במועד. ומועד באדם. משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם באדם. אדם בתם משלם במותר נזק שלם. תם באדם משלם במותר חצי נזק. רבי עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם: ",
+            "שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום. נוטל את השור. שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום. אמר רבי מאיר על זה נאמר (שמות כא, לה) ומכרו את השור החי וחצו את כספו. אמר לו רבי יהודה וכן הלכה. קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו. ולא קיימת וגם את המת יחצון. ואיזה. זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז. שזה נוטל חצי החי וחצי המת. וזה נוטל חצי החי וחצי המת: ",
+            "יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו. פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו. שורו שבייש פטור והוא שבייש חייב. שורו שסימא את עין עבדו והפיל את שינו פטור. והוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב. שורו שחבל באביו ואמו חייב. והוא שחבל באביו ואמו פטור. שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור. מפני שהוא מתחייב בנפשו: ",
+            "שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק. זה אומר שורך הזיק. וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה. המוציא מחבירו עליו הראיה. היו שנים רודפים אחר אחד. זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין. אם היו שניהן של איש אחד שניהן חייבים. היה אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק. והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק. אחד תם ואחד מועד. הניזק אומר מועד הזיק. והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק. המוציא מחברו עליו הראיה. היו הניזוקין שנים אחד גדול ואחד קטן. והמזיקים שנים אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן. ומזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן. אחד תם ואחד מועד. הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן. והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן. המוציא מחברו עליו הראיה: "
+        ],
+        [
+            "שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם. ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו. ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו. והאחרון אחרון נשכר דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז. חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה. ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינר זהב: ",
+            "שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה. מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. את שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק. אמרו לפני רבי יהודה הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לחול. אמר להם לשבתות משלם נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק. אימתי הוא תם. משיחזור בו שלשה ימי שבתות: ",
+            "שור של ישראל שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור. שנאמר (שמות כא, לה) שור רעהו ולא שור של הקדש. שור של ישראל שנגח לשור של עוכד כוכבים פטור. ושל עובד כוכבים שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם: ",
+            "שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב. ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור. שור של חרש שוטה וקטן שנגח. בית דין מעמידין להן אפוטרופוס. ומעידין להן בפני אפוטרופוס. נתפקח החרש. נשתפה השוטה. והגדיל הקטן. חזר לתמותו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר (שמות כא, כח) כי יגח ולא שיגיחוהו: ",
+            "שור שנגח את האדם ומת. מועד משלם כופר. ותם פטור מן הכופר. וזה וזה חייבים מיתה. וכן בבן וכן בבת. נגח עבד או אמה. נותן שלשים סלעים. בין שהוא יפה מנה ובין שאינו יפה אלא דינר אחד: ",
+            "שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם. נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעובד כוכבים והרג בן ישראל. לנפלים והרג בן קיימא פטור: ",
+            "שור האשה. שור היתומים שור האפוטרופוס. שור המדבר. שור ההקדש. שור הגר שמת ואין לו יורשים הרי אלו חייבים מיתה. רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת פטורים מן המיתה. לפי שאין להם בעלים: ",
+            "שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש. שחטו. בשרו אסור. ואם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש. ואם שחטו. בשרו מותר: ",
+            "מסרו לשומר חנם. ולשואל. לנושא שכר. ולשוכר. נכנסו תחת הבעלים. מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי. ויצא והזיק. אחד תם ואחד מועד חייב. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר תם חייב. ומועד פטור. שנאמר (שמות כא, לו) ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה. רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין: "
+        ],
+        [
+            "שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. אם משנגחה ילדה. משלם חצי נזק לפרה. ורביע נזק לולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. אם משנגחה ילדה. משלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד: ",
+            "הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן. בעל הקדרות חייב. ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב. הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור. ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב: ",
+            "הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות. ונגחו שורו של בעל הבית. או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא שורו של בעל הבית חייב. נפל לבורו והבאיש מימיו חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור: ",
+            "שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות. ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות. כיצד משלם דמי ולדות. שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל. ואם אין לה בעל נותן ליורשיו. היתה שפחה ונשתחררה. או גיורת פטור: ",
+            "החופר בור ברשות היחיד. ופתחו לרשות הרבים. או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד. ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר. חייב. החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. אחד החופר בור. שיח. ומערה. חריצין. ונעיצין. חייב. אם כן למה נאמר בור. מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. ואם הוזק בו חייב: ",
+            "בור של שני שותפין. עבר עליו הראשון ולא כסהו והשני ולא כסהו השני חייב. כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו. השני חייב. כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור. לא כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב. נפל לפניו מקול הכרייה חייב. לאחריו מקול הכרייה פטור. נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו. חמור וכליו ונתקרעו. חייב על הבהמה ופטור על הכלים. נפל לתוכו שור חרש. שוטה. וקטן. חייב. בן או בת עבד או אמה פטור: ",
+            "אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור. ולהפרשת הר סיני. ולתשלומי כפל. ולהשבת אבידה. לפריקה. לחסימה. לכלאים. ולשבת. וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה: "
+        ],
+        [
+            "הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור. לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב. נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצאה והזיקה פטור. הוציאוה לסטים. לסטים חייבים: ",
+            "הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן. ויצאה והזיקה חייב. מסרה לרועה נכנס רועה תחתיו. נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה. כיצד משלמת מה שהזיקה. שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלמת פירות גמורים אם סאה סאה. אם סאתים סאתים: ",
+            "המגדיש בתוך שדה של חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור. ואם הוזקה בהן. בעל הגדיש חייב. ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב: ",
+            "השולח את הבערה ביד חרש. שוטה וקטן. פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. שלח ביד פקח הפקח חייב. אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים. המביא את העצים חייב. אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור. המביא את האור חייב. בא אחר וליבה המלבה חייב. ליבתה הרוח כולן פטורין. השולח את הבערה ואכלה עצים. או אבנים. או עפר. חייב. שנאמר (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה. עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות. או דרך הרבים או נהר פטור. המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה. רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור. רבי אליעזר אומר ששה עשר אמות כדרך רשות הרבים. רבי עקיבא אומר חמשים אמה. רבי שמעון אומר (שמות כב, ה) שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה: ",
+            "המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו רבי יהודה אומר ישלם מה שבתוכו. וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטין. או של שעורים. היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב. עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור. ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכו. שכן דרך בני אדם להניח בבתים: ",
+            "גץ שיצא מתחת הפטיש והזיק חייב. גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים. ונכנס פשתנו לתוך החנות. ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה. בעל הגמל חייב. הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב. רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור: "
+        ],
+        [
+            "מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי ארבעה וחמשה. שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים. ובין בדבר שאין בו רוח חיים. ומדת תשלומי ארבעה וחמשה. אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד. שנאמר (שמות כא, לז) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וגו'. אין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל. ולא הטובח ולא המוכר אחר הגנב. משלם תשלומי ארבעה וחמשה: ",
+            "גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ומכר בשבת. גנב ומכר לעבודה זרה. גנב וטבח ביום הכפורים גנב משל אביו וטבח ומכר ואחר כך מת אביו. גנב וטבח ואחר כך הקדיש. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח לרפואה או לכלבים. השוחט ונמצא טרפה. השוחט חולין בעזרה. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי שמעון פוטר בשני אלו: ",
+            "גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין הכל. גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים. אלו ואלו נמצאו זוממין. הראשונים משלמין תשלומי כפל. והאחרונים משלמין תשלומי שלשה. נמצאו אחרונים זוממין. הוא משלם תשלומי כפל. והן משלמין תשלומי שלשה. אחד מן האחרונים זומם. בטל העדות שניה. אחד מן הראשונים זומם. בטלה כל העדות. שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה: ",
+            "גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד. או על פי עצמו. משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח בשבת. גנב וטבח לעבודה זרה. גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר. גנב והקדיש ואחר כך טבח ומכר. משלם תשלומי כפל. ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותם משלם תשלומי ארבעה וחמשה. שאין חייב באחריותם פטור: ",
+            "מכרו חוץ מאחד ממאה שבו. או שהיתה לו בו שותפות. השוחט ונתנבלה בידו. הנוחר והמעקר. משלם תשלומי כפל. ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ברשות הבעלים. וטבח ומכר חוץ מרשותם. או שגנב חוץ מרשותם. וטבח ומכר ברשותם. או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אבל גנב וטבח ומכר ברשותם. פטור: ",
+            "היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים. פטור. הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב. נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו. לשומר חנם. ולשואל. לנושא שכר ולשוכר. והיה מושכו ומת ברשות הבעלים. פטור. הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת. חייב: ",
+            "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא. ובמדברות שבארץ ישראל. אין מגדלין תרנגולים בירושלם מפני הקדשים. ולא כהנים בארץ ישראל. מפני הטהרות. אין מגדלין חזירים בכל מקום. לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אין פורסין נישבים ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס: "
+        ],
+        [
+            "החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים. בנזק. בצער. ברפוי. בשבת. ובבשת. בנזק כיצד. סימא את עינו. קטע את ידו. שיבר את רגלו. רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה. וכמה הוא יפה. צער. כואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה. אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך. רפוי. הכהו חייב לרפאותו. עלו בו צמחים. אם מחמת המכה. חייב. שלא מחמת המכה. פטור. חייתה ונסתרה. חייתה ונסתרה. חייב לרפאותו. חייתה כל צרכה. אינו חייב לרפאותו. שבת רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין. שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו. בשת הכל לפי המבייש והמתבייש. המבייש את הערום. המבייש את הסומא. והמבייש את הישן. חייב. וישן שבייש פטור. נפל מן הגג והזיק ובייש. חייב על הנזק. ופטור על הבושת. שנאמר (דברים כה, יא) ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין: ",
+            "זה חומר באדם מבשור. שהאדם משלם נזק. צער. רפוי. שבת. ובשת. ומשלם דמי ולדות. ושור אינו משלם אלא נזק. ופטור מדמי ולדות: ",
+            "המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה. וחובל בחבירו ביום הכפורים. חייב בכולן. החובל בעבד עברי. חייב בכולן. חוץ מן השבת. בזמן שהוא שלו. החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן. רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת: ",
+            "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה. החובל בהן חייב. והם שחבלו באחרים פטורין. העבד והאשה פגיעתן רעה. החובל בהן חייב. והם שחבלו באחרים פטורין. אבל משלמין לאחר זמן. נתגרשה האשה. נשתחרר העבד. חייבין לשלם: ",
+            "המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה. והחובל בחברו בשבת. פטור מכולן. מפני שהוא נדון בנפשו. והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן: ",
+            "התוקע לחבירו נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי. מנה. סטרו. נותן לו מאתים זוז. לאחר ידו. נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו. תלש בשערו. רקק והגיע בו רוקו. העביר טליתו ממנו. פרע ראש האשה בשוק. נותן ארבע מאות זוז. זה הכלל הכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב. ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק. באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי תן לי זמן. ונתן לו זמן. שמרה עומדת על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן. גלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה. העמיד עליה עדים ובא לפני רבי עקיבא. אמר לו. רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו. לא אמרת כלום. החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. אחרים שחבלו בו חייבין. והקוצץ נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור. אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים: ",
+            "אף על פי שהוא נותן לו. אין נמחל לו עד שיבקש ממנו. שנאמר (בראשית כ, ז) ועתה השב אשת וגומר. ומנין שלא יהא המוחל אכזרי. שנאמר (בראשית כ, יז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר. האומר סמא את עיני. קטע את ידי. שבר את רגלי. חייב. על מנת לפטור חייב. קרע את כסותי. שבר את כדי. חייב. על מנת לפטור. פטור. עשה כן לאיש פלוני. על מנת לפטור. חייב. בין בגופו בין בממונו: "
+        ],
+        [
+            "הגוזל עצים ועשאן כלים. צמר. ועשאן בגדים. משלם כשעת הגזלה. גזל פרה מעוברת וילדה. רחל טעונה וגזזה. משלם דמי פרה העומדת לילד. דמי רחל העומדת ליגזז. גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה. רחל ונטענה אצלו וגזזה. משלם כשעת הגזלה. זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה: ",
+            "גזל בהמה והזקינה. עבדים והזקינו. משלם כשעת הגזלה. רבי מאיר אומר. בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. גזל מטבע ונסדק. פירות והרקיבו. יין והחמיץ. משלם כשעת הגזלה. מטבע ונפסל. תרומה ונטמאת. חמץ ועבר עליו הפסח. בהמה ונעבדה בה עבירה. או שנפסלה מעל גבי המזבח. או שהיתה יוצאת ליסקל. אומר לו הרי שלך לפניך: ",
+            "נתן לאומנין לתקן וקילקלו. חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל. חייב לשלם. והבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל. ושבר את האבנים. או שהזיק. חייב לשלם. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר. פטור. ואם מחמת המכה. חייב: ",
+            "הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו. צבעו כאור אם השבח יותר על היציאה נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתירה על השבח. נותן לו את השבח. לצבוע לו אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום. רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו. רבי יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה. נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתר על השבח. נותן לו את השבח: ",
+            "הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו. יוליכנו אחריו אפילו למדי. לא יתן לא לבנו. ולא לשלוחו. אבל נותן לשליח בית דין. ואם מת יחזיר ליורשיו: ",
+            "נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. מחל לו על הקרן. ולא מחל לו על החומש. מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן. אינו צריך לילך אחריו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן. מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן. מחל לו על זה ועל זה. חוץ משוה פרוטה בקרן. צריך לילך אחריו: ",
+            "נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש. הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר (ויקרא ה, כא) בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר. הרי זה משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני אמר לו אבד. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידים אותו שאכלו. משלם קרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם: ",
+            "היכן פקדוני אמר לו נגנב. משביעך אני ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו. משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם: ",
+            "הגוזל את אביו ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לבניו. או לאחיו. ואם אינו רוצה או שאין לו. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים: ",
+            "האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי. אם מת יירשנו. בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו. ויחזיר לבניו או לאחיו. ואם אין לו. לוה ובעלי חוב באים ונפרעים: ",
+            "הגוזל את הגר ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. שנאמר (במדבר ה, ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת. הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה: ",
+            "נתן הכסף לאנשי משמר ומת. אין היורשים יכולין להוציא מידם. שנאמר (במדבר ה, י) איש אשר יתן לכהן לו יהיה. נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה. יצא. אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה. ואם לא. יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא. הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש. אין החומש מעכב: "
+        ],
+        [
+            "הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם. ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. אין פורטין לא מתיבת המוכסין. ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה. אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק: \n",
+            "נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר. גזלו לסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת. הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשין מהן. המציל מן הנהר. או מן הגייס. או מן הלסטים. אם נתיאשו הבעלים. הרי אלו שלו. וכן נחיל של דבורים. אם נתיאשו הבעלים. הרי אלו שלו. אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. ומהלך בתוך שדה חבירו להציל את נחילו. ואם הזיק משלם מה שהזיק. אבל לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן את הדמים. רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר. אף קוצץ ונותן את הדמים: \n",
+            "המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר. ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול. ואם לאו לא כל הימנו. שאני אומר מכרן לאחר ולקחן זה הימנו: \n",
+            "זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש. נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו. אין לו אלא שכרו. ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי. חייב ליתן לו. שטף נהר חמורו וחמור חבירו. שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים. הניח זה את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו. ואם אמר לו אני אציל את שלך. ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו: \n",
+            "הגוזל שדה מחבירו. ונטלוהו מסיקין. אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך. ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר. שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך: \n",
+            "הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד לו בישוב. לא יחזיר לו במדבר. על מנת לצאת במדבר. יחזיר לו במדבר: \n",
+            "האומר לחבירו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי. ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי לך. חייב לשלם. אבל אם אמר לו איני יודע אם גזלתיך. אם הלויתני. אם הפקדת אצלי. פטור מלשלם: \n",
+            "הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת. או נגנב. חייב באחריותו. לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור: \n",
+            "אין לוקחים מן הרועים צמר. וחלב. וגדיים. ולא משומרי פירות. עצים ופירות. אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל. ועגלים בשרון. וכולן שאמרו להטמין אסור. ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום: \n",
+            "מוכין שהכובס מוציא. הרי אלו שלו. ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית. הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו. יתר מכן הרי אלו של בעל הבית. אם היה השחור על גבי הלבן נוטל את הכל והן שלו. החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו. ומטלית שהיא שלש על שלש. הרי אלו של בעל הבית. מה שהחרש מוציא במעצד. הרי אלו שלו. ובכשיל. של בעל הבית. ואם היה עושה אצל בעל הבית. אף הנסרות של בעל הבית: \n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,126 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין, הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ, שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ: \n",
+            "כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ, הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ. הִכְשַׁרְתִּי בְמִקְצָת נִזְקוֹ, חַבְתִּי בְתַשְׁלוּמִין כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶם מְעִילָה, נְכָסִים שֶׁל בְּנֵי בְרִית, נְכָסִים הַמְיֻחָדִים, וּבְכָל מָקוֹם חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לַמַּזִּיק וּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ: \n",
+            "שׁוּם כֶּסֶף, וְשָׁוֶה כֶסֶף, בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חוֹרִין בְּנֵי בְרִית. וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק. וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בַּתַּשְׁלוּמִין: \n",
+            "חֲמִשָּׁה תַמִּין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין, הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת לֹא לִגַּח וְלֹא לִגֹּף וְלֹא לִשֹּׁךְ וְלֹא לִרְבֹּץ וְלֹא לִבְעֹט. הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ, הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְשׁוֹר הַמּוּעָד, וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, וְהָאָדָם. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין. וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם. מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד. אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת. לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. הָיְתָה מְבַעֶטֶת, אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וְשִׁבְּרַתּוֹ, וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק: \n",
+            "כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּ��וֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִּדֵּי הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה: \n",
+            "הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגָּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ, עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק: \n",
+            "אֵיזֶה הוּא תָם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ: \n",
+            "שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק כֵּיצַד. נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָטוּר, הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה בִרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם, אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל. וּמַה בִמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן, מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק: \n",
+            "אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן. סִמֵּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ. נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר: \n",
+            "הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּנִזְקָן: \n",
+            "הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ: \n",
+            "שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי: \n",
+            "זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ: \n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין: \n",
+            "הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב: \n",
+            "שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, מוּעָד בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בַּמּוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם, אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם: \n",
+            "שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כא) וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכֵן הֲלָכָה, קִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְלֹא קִיַּמְתָּ (שם) וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן, וְאֵיזֶה, זֶה שׁוֹר שָׁ��ֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת: \n",
+            "יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא בְסֶלַע לָקָה, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם הִזִּיק, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ הַנִּזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר, גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן, וּמַזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה, יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינַר זָהָב: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ וְאֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, מוּעָד לְאָדָם וְאֵינוֹ מוּעָד לִבְהֵמָה, מוּעָד לִקְטַנִּים וְאֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים, אֶת שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי שֶׁהָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת וְאֵינוֹ מוּעָד לְחֹל. אָמַר לָהֶם, לַשַּׁבָּתוֹת מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, לִימוֹת הַחֹל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אֵימָתַי הוּא תָם. מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) שׁוֹר רֵעֵהוּ, וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר. וְשֶׁל נָכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב. וְשֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ, פָּטוּר. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח, בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. נִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, חָזַר לְתַמּוּתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. שׁוֹר הָאִצְטָדִין אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגַּח, וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת, מוּעָד, מְשַׁלֵּם כֹּפֶר, וְתָם, פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר. וְזֶה וָזֶה חַיָּבִים מִיתָה. וְכֵן בְּבֵן וְכֵן בְּבַת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סְלָעִים, בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מָנֶה וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִּינָר אֶחָד: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בְּכֹתֶל וְנָפַל עַל הָאָדָם, נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לְנָכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר: \n",
+            "שׁוֹר הָאִשָּׁה, שׁוֹר הַיְתוֹמִים, שׁוֹר הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִיתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת, פְּטוּרִים מִן הַמִּיתָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ. שְׁחָטוֹ, בְּשָׂרוֹ אָסוּר. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, מֻקְדָּשׁ. וְאִם שְׁחָטוֹ, בְּשָׂרוֹ מֻתָּר: \n",
+            "מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר, נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. קְשָׁרוֹ בְעָלָיו בְּמוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק, אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תָּם חַיָּב וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, וְשָׁמוּר הוּא זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד. וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד: \n",
+            "הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל חָצֵר חַיָּב. הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב: \n",
+            "הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו, חַיָּב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב. רַבִּי אוֹמֵר, בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו. הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ גִיּוֹרֶת, פָּטוּר: \n",
+            "הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין, חַיָּב. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר, מַה בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים. הָיוּ פְחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ, חַיָּב: \n",
+            "בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. לֹא כִסּ��הוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב. לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב. בֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה, פָּטוּר: \n",
+            "אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה לִנְפִילַת הַבּוֹר, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי, וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה, לִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לְכִלְאַיִם, וּלְשַׁבָּת. וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. נִפְרְצָה בַלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים, לִסְטִים חַיָּבִים: \n",
+            "הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. מְסָרָהּ לְרוֹעֶה, נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו. נָפְלָה לְגִנָּה וְנֶהֱנֵית, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית. יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה, שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָה שָׂדֶה, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִים מְשַׁלֶּמֶת פֵּרוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה סְאָה, אִם סָאתַיִם סָאתָיִם: \n",
+            "הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב. וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת, בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּב: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמָיִם. שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ, הַפִּקֵּחַ חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. בָּא אַחֵר וְלִבָּה, הַמְּלַבֶּה חַיָּב. לִבְּתָה הָרוּחַ, כֻּלָּן פְּטוּרִין. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה וְאָכְלָה עֵצִים, אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה. עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר, פָּטוּר. הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא בְאֶמְצַע בֵּית כּוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲמִשִּׁים אַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה (שמות כב), הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵקָה: \n",
+            "הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, וְהָיוּ בּוֹ כֵלִים וְדָלָקוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ שֶׁל שְׂעֹרִים. הָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, חַיָּב. עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, פָּטוּר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בְּמַדְלִיק אֶת הַבִּירָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים: \n",
+            "גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק, חַיָּב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה, בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הַחֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְגוֹ'. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה: \n",
+            "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת, גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לִכְלָבִים, הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ: \n",
+            "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין, הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין, הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם, בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם, בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת, שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה: \n",
+            "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת, גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וּמֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, פָּטוּר: \n",
+            "מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בוֹ שֻׁתָּפוּת, הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם, אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם, אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם, פָּטוּר: \n",
+            "הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת, חַיָּב. נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ, לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר, וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת, חַיָּב: \n",
+            "אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקָּדָשִׁים, וְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִשְׁבִּים לַיּוֹנִים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס: \n"
+        ],
+        [
+            "הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים, בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת, וּבְבֹשֶׁת. בְּנֶזֶק כֵּיצַד. סִמָּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה. צַעַר, כְּוָאוֹ בְשַׁפּוּד אוֹ בְמַסְמֵר, וַאֲפִלּוּ עַל צִפָּרְנוֹ, מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ. רִפּוּי, הִכָּהוּ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. עָלוּ בוֹ צְמָחִים, אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר. חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. חָיְתָה כָל צָרְכָּהּ, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. שֶׁבֶת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בֹּשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. הַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם, הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא, וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, חַיָּב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר. נָפַל מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, חַיָּב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּן: \n",
+            "זֶה חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר, שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת, וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת: \n",
+            "הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לָעֲבָדִים בֹּשֶׁת: \n",
+            "חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין. הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בָּאֲחֵרִים, פְּטוּרִין, אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמָן. נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם: \n",
+            "הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶן חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר מִכֻּלָּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ, פָּטוּר מִכֻּלָּן: \n",
+            "הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מָנֶה. סְטָרוֹ, נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז. לְאַחַר יָדוֹ, נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ, תָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ, רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ רֻקּוֹ, הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ, פָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. זֶה הַכְּלָל הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִילוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, בָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רַבִּי, תֶּן לִי זְמַן. וְנָתַן לוֹ זְמַן. שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ, וּבוֹ כְּאִסָּר שֶׁמֶן. גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ, רַבִּי, לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ, לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם. הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר. אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ, חַיָּבִין. וְהַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר. אֲחֵרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו, חַיָּבִים: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, אֵין נִמְחָל ��וֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ'. הָאוֹמֵר סַמֵּא אֶת עֵינִי, קְטַע אֶת יָדִי, שְׁבֹר אֶת רַגְלִי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטֹר, חַיָּב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שְׁבֹר אֶת כַּדִּי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטֹר, פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, עַל מְנָת לִפְטֹר, חַיָּב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַגּוֹזֵל עֵצִים, וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, צֶמֶר, וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, רָחֵל טְעוּנָה, וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד, דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה, רָחֵל, וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַגַּזְלָנִים מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה: \n",
+            "גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק, פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחְמִיץ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ: \n",
+            "נָתַן לְאֻמָּנִין לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. נָתַן לְחָרָשׁ שִׁדָּה, תֵּבָה וּמִגְדָּל לְתַקֵּן, וְקִלְקֵל, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְהַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ שֶׁהִזִּיק, חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר, פָּטוּר. וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב: \n",
+            "הַנּוֹתֵן צֶמֶר לְצַבָּע, וְהִקְדִּיחָתוֹ יוֹרָה, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. צְבָעוֹ כָאוּר, אִם הַשֶּׁבַח יוֹתֵר עַל הַיְצִיאָה, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה, וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח. לִצְבֹּעַ לוֹ אָדֹם, וּצְבָעוֹ שָׁחֹר, שָׁחֹר, וּצְבָעוֹ אָדֹם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַיְצִיאָה, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה, וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה, וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי. לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ, אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאִם מֵת, יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו: \n",
+            "נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת ��ַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו: \n",
+            "נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְכֵן בְּפִקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ אָבָד, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם: \n",
+            "הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ, לֹוֶה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים: \n",
+            "הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, קוֹנָם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי, אִם מֵת, יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, אִם מֵת, לֹא יִירָשֶׁנּוּ, וְיַחֲזִיר לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵין לוֹ, לֹוֶה, וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וּמֵת, הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו, וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה: \n",
+            "נָתַן הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וּמֵת, אֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. נָתַן הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְאָשָׁם לִידַעְיָה, יָצָא. אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה, אִם קַיָּם הָאָשָׁם, יַקְרִיבוּהוּ בְנֵי יְדַעְיָה, וְאִם לֹא, יַחֲזִיר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר, שֶׁהַמֵּבִיא גְזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ, יָצָא. הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְזֵלוֹ, לֹא יָצָא. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ, אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב: \n"
+        ],
+        [
+            "הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק: \n",
+            "נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת סוֹכוֹ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים: \n",
+            "הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר, יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטֹּל. וְאִם לָאו, לֹא כֹּל הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מְכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ: \n",
+            "זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ. נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר, אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם, הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ, אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ: \n",
+            "הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וּנְטָלוּהוּ מְסִיקִין, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת. שְׁטָפָהּ נָהָר, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ. בַּיִּשּׁוּב, לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר. עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר, יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר: \n",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, גְּזַלְתִּיךָ, הִלְוִיתַנִי, הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ, אִם הִלְוִיתַנִי, אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם: \n",
+            "הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וּמֵת אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא, פָּטוּר: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִים מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין, אָסוּר. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם: \n",
+            "מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁל��וֹ. יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ. הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "title": "Mishnah Bava Kamma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Bava_Kamma",
+    "text": [
+        [
+            "אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין, הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה, וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ, שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ: \n",
+            "כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ, הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ. הִכְשַׁרְתִּי בְמִקְצָת נִזְקוֹ, חַבְתִּי בְתַשְׁלוּמִין כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶם מְעִילָה, נְכָסִים שֶׁל בְּנֵי בְרִית, נְכָסִים הַמְיֻחָדִים, וּבְכָל מָקוֹם חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לַמַּזִּיק וּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק. וּכְשֶׁהִזִּיק, חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ: \n",
+            "שׁוּם כֶּסֶף, וְשָׁוֶה כֶסֶף, בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חוֹרִין בְּנֵי בְרִית. וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק. וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בַּתַּשְׁלוּמִין: \n",
+            "חֲמִשָּׁה תַמִּין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין, הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת לֹא לִגַּח וְלֹא לִגֹּף וְלֹא לִשֹּׁךְ וְלֹא לִרְבֹּץ וְלֹא לִבְעֹט. הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ, הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, וְשׁוֹר הַמּוּעָד, וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, וְהָאָדָם. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין. וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם. מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד. אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת. לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. הָיְתָה מְבַעֶטֶת, אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וְשִׁבְּרַתּוֹ, וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק: \n",
+            "כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִּדֵּי הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה: \n",
+            "הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגָּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ, עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק: \n",
+            "אֵיזֶה הוּא תָם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ: \n",
+            "שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק כֵּיצַד. נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, וּמַה בִּמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָטוּר, הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה בִרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם, אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל. וּמַה בִמְקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן, מְקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק: \n",
+            "אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן. סִמֵּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ. נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר: \n",
+            "הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּנִזְקָן: \n",
+            "הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ: \n",
+            "שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי: \n",
+            "זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ: \n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין: \n",
+            "הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב: \n",
+            "שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, מוּעָד בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בַּמּוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם, אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם: \n",
+            "שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כא) וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכֵן הֲלָכָה, קִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְלֹא קִיַּמְתָּ (שם) וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן, וְאֵיזֶה, זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת: \n",
+            "יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא בְסֶלַע לָקָה, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם הִזִּיק, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ הַנִּזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר, גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן, וּמַזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָרִים זֶה אַחַר זֶה, יְשַׁלֵּם לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מוֹתָר, יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, זֶה נוֹטֵל מָנֶה וְזֶה נוֹטֵל מָנֶה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מָנֶה, וְשֶׁלְּפָנָיו, חֲמִשִּׁים זוּז, וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, דִּינַר זָהָב: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהוּא מוּעָד לְמִינוֹ וְאֵינוֹ מוּעָד לְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, מוּעָד לְאָדָם וְאֵינוֹ מוּעָד לִבְהֵמָה, מוּעָד לִקְטַנִּים וְאֵינוֹ מוּעָד לִגְדוֹלִים, אֶת שֶׁהוּא מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מוּעָד לוֹ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי שֶׁהָיָה מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת וְאֵינוֹ מוּעָד לְחֹל. אָמַר לָהֶם, לַשַּׁבָּתוֹת מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, לִימוֹת הַחֹל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. אֵימָתַי הוּא תָם. מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, וְשֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) שׁוֹר רֵעֵהוּ, וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. שׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר. וְשֶׁל נָכְרִי שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בֵּין תָּם בֵּין מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב. וְשֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, שֶׁנָּגַח שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ, פָּטוּר. שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח, בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. נִתְפַּקַּח הַחֵרֵשׁ, נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, חָזַר לְתַמּוּתוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ. שׁוֹר הָאִצְטָדִין אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגַּח, וְלֹא שֶׁיַּגִּיחוּהוּ: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וָמֵת, מוּעָד, מְשַׁלֵּם כֹּפֶר, וְתָם, פָּטוּר מִן הַכֹּפֶר. וְזֶה וָזֶה חַיָּבִים מִיתָה. וְכֵן בְּבֵן וְכֵן בְּבַת. נָגַח עֶבֶד אוֹ אָמָה, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סְלָעִים, בֵּין שֶׁהוּא יָפֶה מָנֶה וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יָפֶה אֶלָּא דִּינָר אֶחָד: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּךְ בְּכֹתֶל וְנָפַל עַל הָאָדָם, נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לְנָכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר: \n",
+            "שׁוֹר הָאִשָּׁה, שׁוֹר הַיְתוֹמִים, שׁוֹר הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס, שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִיתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹר הַמִּדְבָּר, שׁוֹר הַהֶקְדֵּשׁ, שׁוֹר הַגֵּר שֶׁמֵּת, פְּטוּרִים מִן הַמִּיתָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לְהִסָּקֵל וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ. שְׁחָטוֹ, בְּשָׂרוֹ אָסוּר. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו, מֻקְדָּשׁ. וְאִם שְׁחָטוֹ, בְּשָׂרוֹ מֻתָּר: \n",
+            "מְסָרוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר, נִכְנְסוּ תַחַת הַבְּעָלִים, מוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. קְשָׁרוֹ בְעָלָיו בְּמוֹסֵרָה, וְנָעַל בְּפָנָיו כָּרָאוּי, וְיָצָא וְהִזִּיק, אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תָּם חַיָּב וּמוּעָד פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, וְשָׁמוּר הוּא זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין לוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא סַכִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד. וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד: \n",
+            "הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל חָצֵר חַיָּב. הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב: \n",
+            "הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו, חַיָּב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב. רַבִּי אוֹמֵר, בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר: \n",
+            "שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו. הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ גִיּוֹרֶת, פָּטוּר: \n",
+            "הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין, חַיָּב. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר, מַה בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים. הָיוּ פְחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ, חַיָּב: \n",
+            "בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב. לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב. בֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה, פָּטוּר: \n",
+            "אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה לִנְפִילַת הַבּוֹר, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי, וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה, לִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לְכִלְאַיִם, וּלְשַׁבָּת. וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. נִפְרְצָה בַלַּיְלָה אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים, לִסְטִים חַיָּבִים: \n",
+            "הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה, חַיָּב. מְסָרָהּ לְרוֹעֶה, נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו. נָפְלָה לְגִנָּה וְנֶהֱנֵית, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית. יָרְדָה כְדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה, שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָה שָׂדֶה, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִים מְשַׁלֶּמֶת פֵּרוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה סְאָה, אִם סָאתַיִם סָאתָיִם: \n",
+            "הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב. וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת, בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּב: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמָיִם. שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ, הַפִּקֵּחַ חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. בָּא אַחֵר וְלִבָּה, הַמְּלַבֶּה חַיָּב. לִבְּתָה הָרוּחַ, כֻּלָּן פְּטוּרִין. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה וְאָכְלָה עֵצִים, אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה. עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר, פָּטוּר. הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא בְאֶמְצַע בֵּית כּוֹר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֲמִשִּׁים אַמָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה (שמות כב), הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵקָה: \n",
+            "הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, וְהָיוּ בּוֹ כֵלִים וְדָלָקוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ שֶׁל שְׂעֹרִים. הָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, חַיָּב. עֶבֶד כָּפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ, פָּטוּר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בְּמַדְלִיק אֶת הַבִּירָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים: \n",
+            "גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק, חַיָּב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה, בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הַחֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "מְרֻבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ וְגוֹ'. אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה: \n",
+            "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת, גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לִכְלָבִים, הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בָּעֲזָרָה, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ: \n",
+            "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין, הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין, הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם, בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם, בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת, שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה: \n",
+            "גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת, גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וּמֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שֶׁאֵין חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, פָּטוּר: \n",
+            "מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בוֹ שֻׁתָּפוּת, הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם, אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם, אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם, פָּטוּר: \n",
+            "הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת, חַיָּב. נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ, לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר, וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת, חַיָּב: \n",
+            "אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקָּדָשִׁים, וְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִשְׁבִּים לַיּוֹנִים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס: \n"
+        ],
+        [
+            "הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים, בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת, וּבְבֹשֶׁת. בְּנֶזֶק כֵּיצַד. סִמָּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה. צַעַר, כְּוָאוֹ בְשַׁפּוּד אוֹ בְמַסְמֵר, וַאֲפִלּוּ עַל צִפָּרְנוֹ, מְקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ. רִפּוּי, הִכָּהוּ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. עָלוּ בוֹ צְמָחִים, אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר. חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חָיְתָה וְנִסְתְּרָה, חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. חָיְתָה כָל צָרְכָּהּ, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפְּאֹתוֹ. שֶׁבֶת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בֹּשֶׁת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. הַמְבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם, הַמְבַיֵּשׁ אֶת הַסּוּמָא, וְהַמְבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, חַיָּב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר. נָפַל מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, חַיָּב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַ�� (דברים כה) וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּן: \n",
+            "זֶה חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר, שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבֹשֶׁת, וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת: \n",
+            "הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לָעֲבָדִים בֹּשֶׁת: \n",
+            "חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין. הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה, פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב, וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בָּאֲחֵרִים, פְּטוּרִין, אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמָן. נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם: \n",
+            "הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶן חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר מִכֻּלָּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ, פָּטוּר מִכֻּלָּן: \n",
+            "הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מָנֶה. סְטָרוֹ, נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז. לְאַחַר יָדוֹ, נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ, תָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ, רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ רֻקּוֹ, הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ, פָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. זֶה הַכְּלָל הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִילוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, בָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רַבִּי, תֶּן לִי זְמַן. וְנָתַן לוֹ זְמַן. שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ, וּבוֹ כְּאִסָּר שֶׁמֶן. גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ, רַבִּי, לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ, לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם. הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר. אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ, חַיָּבִין. וְהַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר. אֲחֵרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו, חַיָּבִים: \n",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, אֵין נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ'. הָאוֹמֵר סַמֵּא אֶת עֵינִי, קְטַע אֶת יָדִי, שְׁבֹר אֶת רַגְלִי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטֹר, חַיָּב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שְׁבֹר אֶת כַּדִּי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטֹר, פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, עַל מְנָת לִפְטֹר, חַיָּב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַגּוֹזֵל עֵצִים, וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, צֶמֶר, וַעֲשָׂאָן בְּגָדִים, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. גָּזַל פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְיָלְדָה, רָחֵל טְעוּנָה, וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד, דְּמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָלְדָה, רָחֵל, וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ וּגְזָזָהּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַגַּזְלָנִים מְשַׁלְּמִין כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה: \n",
+            "גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה, עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק, פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ, יַיִן וְהֶחְמִיץ, מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל, תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת, חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִסָּקֵל, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ: \n",
+            "נָתַן לְאֻמָּנִין לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. נָתַן לְחָרָשׁ שִׁדָּה, תֵּבָה וּמִגְדָּל לְתַקֵּן, וְקִלְקֵל, חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְהַבַּנַּאי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְשִׁבֵּר אֶת הָאֲבָנִים אוֹ שֶׁהִזִּיק, חַיָּב לְשַׁלֵּם. הָיָה סוֹתֵר מִצַּד זֶה וְנָפַל מִצַּד אַחֵר, פָּטוּר. וְאִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב: \n",
+            "הַנּוֹתֵן צֶמֶר לְצַבָּע, וְהִקְדִּיחָתוֹ יוֹרָה, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. צְבָעוֹ כָאוּר, אִם הַשֶּׁבַח יוֹתֵר עַל הַיְצִיאָה, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה, וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח. לִצְבֹּעַ לוֹ אָדֹם, וּצְבָעוֹ שָׁחֹר, שָׁחֹר, וּצְבָעוֹ אָדֹם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַיְצִיאָה, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְצִיאָה, וְאִם הַיְצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח, נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה, וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי. לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ, אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאִם מֵת, יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו: \n",
+            "נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. נָתַן לוֹ אֶת הַחֹמֶשׁ וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן, מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן, צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו: \n",
+            "נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם ח��מֶשׁ עַל חֹמֶשׁ, עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְכֵן בְּפִקָּדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ אָבָד, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם: \n",
+            "הֵיכָן פִּקְדוֹנִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ וְאָשָׁם: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ, לֹוֶה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים: \n",
+            "הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, קוֹנָם אִי אַתָּה נֶהֱנֶה מִשֶּׁלִּי, אִם מֵת, יִירָשֶׁנּוּ. בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, אִם מֵת, לֹא יִירָשֶׁנּוּ, וְיַחֲזִיר לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. וְאִם אֵין לוֹ, לֹוֶה, וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לַכֹּהֲנִים וְאָשָׁם לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו, הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַה' לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. הָיָה מַעֲלֶה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאָשָׁם, וּמֵת, הַכֶּסֶף יִנָּתֵן לְבָנָיו, וְהָאָשָׁם יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה: \n",
+            "נָתַן הַכֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וּמֵת, אֵין הַיּוֹרְשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. נָתַן הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב וְאָשָׁם לִידַעְיָה, יָצָא. אָשָׁם לִיהוֹיָרִיב וְכֶסֶף לִידַעְיָה, אִם קַיָּם הָאָשָׁם, יַקְרִיבוּהוּ בְנֵי יְדַעְיָה, וְאִם לֹא, יַחֲזִיר וְיָבִיא אָשָׁם אַחֵר, שֶׁהַמֵּבִיא גְזֵלוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא אֲשָׁמוֹ, יָצָא. הֵבִיא אֲשָׁמוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא גְזֵלוֹ, לֹא יָצָא. נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ, אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב: \n"
+        ],
+        [
+            "הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק: \n",
+            "נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת סוֹכוֹ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים: \n",
+            "הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר, יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטֹּל. וְאִם לָאו, לֹא כֹּל הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מְכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ: \n",
+            "זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ. נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר, אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם, הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ, אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ: \n",
+            "הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וּנְטָלוּהוּ מְסִיקִין, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת. שְׁטָפָהּ נָהָר, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ: \n",
+            "הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ. בַּיִּשּׁוּב, לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר. עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר, יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר: \n",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, גְּזַלְתִּיךָ, הִלְוִיתַנִי, הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ, אִם הִלְוִיתַנִי, אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם: \n",
+            "הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וּמֵת אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא, פָּטוּר: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִים מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין, אָסוּר. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם: \n",
+            "מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ. הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ ��ֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Lorsque l’assemblée doctrinale a enseigné de transgresser l’une des prescriptions énoncées au Pentateuque, puis sur cette déclaration un particulier commet par erreur cette transgression, soit qu’il ait agi en même temps que les membres de ce tribunal, soit après eux, soit qu’il ait agi ainsi isolément sans eux, il est absous; car il a suivi ledit tribunal. Si après le faux enseignement professé par le tribunal, l’erreur a été reconnue par l’un de ses membres, ou par un disciple qui est apte à enseigner la doctrine religieuse, un particulier a commis par erreur cette transgression, soit qu’il ait agi en même temps qu’eux, soit après eux, soit isolément sans eux, il est coupable, puisque son erreur ne dépend plus alors du tribunal. Voici la règle: lorsqu’on est responsable de son erreur, on est coupable de l’avoir commise; mais lorsqu’elle dépend seulement du tribunal, on est absous.",
+            "Si après un tel enseignement le tribunal reconnaissant son erreur renonce à son premier avis, soit qu’il ait offert aussitôt le sacrifice d’expiation, soit qu’il ne l’ait pas encore offert, puis un particulier commet la transgression d’après la première sentence, selon R. Simon, celui-ci sera absous; selon R. Eliézer, il est en état de doute. En quoi consiste ce doute? Si à la suite de cet acte ledit particulier reste chez lui, il sera condamnable (tenu d’offrir le sacrifice de péché); s’il part pour un voyage d’outre-mer, il sera absous. —Je reconnais en ce cas, dit R. aqiba, que ce particulier est plutôt digne d’être absous que d’être condamné. —Pourquoi, demanda Ben-Azaï, cette distinction entre le voyageur et le sédentaire? Ce dernier, fut-il répondu, aurait pu apprendre la renonciation du tribunal à sa sentence, tandis que le voyageur ne pouvait pas l’apprendre.",
+            "Si un tel tribunal professe<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> V. (Yebamot 10, 2).</i> la renonciation à un précepte biblique fondamental, disant p. ex. qu’il n’est pas question de menstrues dans la Loi, ou pas du Shabat, ou pas d’idolâtrie, les membres sont absous (en raison de l’impossibilité d’induire en erreur). S’ils enseignent d’annuler certaines préceptes relatifs à ces sujets et d’en conserver d’autres, ils sont coupables. Ainsi, s’ils disent p. ex.; la règle au sujet des menstrues est dite dans la Loi, mais que celui qui cohabite avec une femme pendant qu’elle observe ses jours de pureté sera absous; ou bien la règle du Shabat est exprimée dans la Loi, celui qui transporte en ce jour un objet d’un domaine particulier dans un domaine public est absous, ou bien encore la défense de l’idolâtrie est énoncée dans la Loi, mais celui qui se prosterne devant une idole est absous; en ces cas, les membres dudit tribunal sont coupables. Or il est dit (Lv 4, 13): un fait leur a échappé; pour un fait de détail, il y a absolution, non pour une question fondamentale.",
+            "Si après l’enseignement erroné du tribunal, l’un des membre reconnaît l’erreur et dit aux autres qu’ils se sont trompés, ou si le plus élevé d’entre eux était absent, ou si l’un d’eux était soit un étranger, soit un bâtard, soit un descendant des tribus affiliées sous Josué, ou un vieillard sans enfant, ils sont absous, car le terme communauté est usité ici (ibid.) et ailleurs (Nb 35, 24); il y a donc similitude entre les deux, et dans toutes deux les membres devront être aptes à enseigner pour être responsables. Si le tribunal a pris une décision erronée et d’après elle tout le peuple a accompli la même faute, les juges devront offrir un taureau en expiation; si les membres de ce tribunal ont professé une transgression sciemment, que d’autres ont suivie par ignorance, ils devront offrir en expiation une brebis et une chèvre. S’ils ont professé une doctrine inexacte par erreur et d’autres l’ont adoptée sciemment, ils sont absous.",
+            "Si les membres de ce tribunal ont professé une doctrine, et d’après l’énoncé de cet avis la communauté ou la plupart de ses membres l’ont suivi en fait, les membres dudit tribunal sont tenus d’offrir un taureau; s’il s’agit d’idolâtrie, ils devront offrir un taureau et un bouc. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, les 12 tribus d’Israël offriront 12 taureaux, et s’il s’agit d’idolâtrie elles offriront 12 taureaux et 12 boucs. Selon R. Simon, elles offriront 13 taureaux, et s’il s’agit d’idolâtrie, 13 taureaux et 13 boucs, savoir un taureau et un bouc par chaque tribu et autant pour le tribunal –.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite au (Pessahim 7, 6).</i> Si à la suite de l’enseignement inexact professé par le tribunal, sept tribus ou la plupart des leurs ont exécuté cette transgression, les membres ou la plupart des leurs ont exécuté cette transgression, les membres de ce tribunal devront offrir un taureau, et s’il s’agit d’idolâtrie, ils offriront un taureau et un bouc. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, si sept tribus ont commis un péché, elles offriront sept taureaux et les autres tribus qui n’ont pas péché offriront pour elles ensemble un taureau, car même ceux qui n’ont pas péché doivent apporter une expiation pour les pécheurs. Selon R. Simon, elles offriront huit taureaux, et s’il s’agit d’idolâtrie huit taureaux et huit boucs, savoir un taureau et un bouc pour chaque tribu qui a péché, et autant pour le tribunal. Si le tribunal d’une tribu a professé un enseignement inexact, que d’après cet avis la dite tribu a suivi, cette tribu seule sera condamnable, non les autres tribus. Tel est l’avis de R. Juda. Les autres docteurs disent: on est seulement coupable pour fait accompli à la suite de l’enseignement doctrinal du tribunal supérieur (de Jérusalem); car il est dit (Lv 4, 13): si toute la communauté d’Israël a péché par inadvertance, etc., non si l’ensemble d’une seule tribu a péché."
+        ],
+        [
+            "Lorsqu’un pontife oint a professé un enseignement inexact pour soi-même, si c’est par inadvertance et qu’il ait accompli le fait par mégarde, il offrira un taureau en expiation. S’il a pris la décision par mégarde et l’a exécutée volontairement, ou s’il l’a prise sciemment et l’a exécutée par mégarde, il sera absous; car la décision d’un pontife oint à son égard équivaut à l’enseignement professé par le tribunal pour le public.",
+            "S’il a pris une décision pour lui seul et l’a seul exécutée, il n’offrira aussi de sacrifice que pour lui seul. S’il a professé un avis pour le public et agi avec les autres, il recevra le pardon en même temps que la communauté (par le sacrifice commun); comme le tribunal n’est coupable que s’il enseigne d’annuler une partie de prescription religieuse et de maintenir le reste, il en est de même du pontife oint. Pour l’idolâtrie aussi, il y a seulement culpabilité lorsque l’enseignement d’annuler une partie et de conserver le reste.",
+            "Comme il y a seulement culpabilité en cas d’ignorance du fait et d’accomplissement par mégarde, il en est de même du pontife oint. Ainsi pour l’idolâtrie. Comme le tribunal n’est coupable que s’il enseigne une règle erronée dont l’exécution volontaire entraîne la peine du retranchement, et l’accomplissement par mégarde sera passible d’un sacrifice d’expiation, il en sera de même du pontife oint. Ainsi pour l’idolâtrie: il n’y aura culpabilité que si l’enseignement erroné vise un détail dont l’exécution volontaire entraîne la peine du retranchement, et l’accomplissement par mégarde est passible d’un sacrifice d’expiation. G.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce 4 est déjà traduite au (Yebamot 4, 15).</i>",
+            "Le dit tribunal n’est pas coupable pour avoir enseigné erronément une inexactitude, soit à l’égard d’un précepte affirmatif, soit à l’égard d’une défense relative au Temple. Il ne sera pas assujetti à l’offre du sacrifice douteux de péché, ni pour un précepte affirmatif, ni pour une défense concernant le Temple; mais il sera coupable si son enseignement inexact concerne un précepte ou une défense au sujet des menstrues, et il est passible d’un sacrifice douteux de péché pur un précepte affirmatif, ou pour une défense à ce sujet. Le précepte affirmatif à ce sujet consiste p. ex. à se tenir éloigné d’une femme menstruée, et comme défense négative il y a p. ex. la loi disant de ne pas s’approcher d’une telle femme.",
+            "Il n’est pas coupable si son enseignement inexact se réfère à une audition de voix<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"V. Siffra, section Wayyiqra, ch. 1 et 4; Cf. ci-après, (3, 3).\"</i>, ou à une énonciation de paroles, ou à une impureté concernant le Temple et ses saintetés. Il en est de même du Nassi (exilarque) qui aurait commis une erreur analogue. Tel est l’avis de R. Yossé le Galiléen. R. aqiba dit: le Nassi est coupable dans tous les cas, sauf s’il s’agit d’une audition, car le roi n’est pas juge<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> V. (Sanhedrin 2, 3).</i> et n’est pas jugé; il ne peut pas être témoin, et nul ne témoignera à son sujet.",
+            "Pour tout précepte religieux dont l’infraction volontaire est passible de la peine du retranchement, la transgression par mégarde est passible d’un sacrifice d’expiation. En ce cas, le particulier devra offrir une brebis ou une chèvre; le Nassi coupable offrira un bouc; le pontife oint ou le tribunal, qui s’est trompé, offrira un taureau. En cas d’idolâtrie, le particulier, ou le Nassi, ou le pontife oint offrira une chèvre; mais le tribunal coupable de l’enseignement erroné offrira un taureau et un bouc, savoir le taureau en holocauste et le bouc en sacrifice de péché.",
+            "Lorsque dans les cas de la même catégorie il y a doute, avec sacrifice du même genre, le Nassi et le particulier qui se sont trompés sont tenus de l’offrir; mais le pontife oint et le tribunal en sont dispensés. Lorsque dans les mêmes cas il y a lieu d’offrir le sacrifice de péché dû avec certitude, le particulier, le Nassi et le pontife oint sont astreints à l’offrir, mais les membres du tribunal en sont dispensés. Pour un enseignement erroné concernant l’audition de la voix, l’énoncé des lèvres, une impureté touchant le Temple et ses saintetés, le tribunal est dispensé, tandis que le particulier, le Nassi et le pontife oint sont tenus d’offrir le sacrifice, sauf que le grand prêtre n’y est pas soumis lorsqu’il s’agit d’impureté relative au Temple et à ses saintetés. Tel est l’avis de R. Simon. Quel sera ce dernier sacrifice? Le sacrifice proportionnel aux moyens. Selon R. Eliézer, le Nassi est tenu d’offrir un bouc."
+        ],
+        [
+            "Si un pontife oint a péché, et avant qu’il ait offert le sacrifice d’expiation il a été remplacé dans sa dignité pontificale, ou de même si un Nassi ayant péché est remplacé dans ses fonctions avant l’offre du sacrifice dû, le premier devra offrir un taureau, et le second un bouc.",
+            "Si un pontife oint qui n’est plus en fonctions, ou un Nassi qui a cessé d’être chef a commis un péché, le premier devra offrir en sacrifice un taureau, et le second se réglera comme un simple particulier.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est déjà traduite au (Sanhedrin 2, 1).</i>",
+            "S’ils ont péché avant leur nomination, le sacrifice dû ensuite par eux sera celui d’un simple particulier. Selon R. Simon, s’ils se sont rendu compte du péché, commis avant d’être nommés à leur fonctions, ils sont soumis au devoir du sacrifice; si c’est après, ils en sont dispensés. Par Nassi, on entend le roi, car il est dit (Lv 4, 22): s’il accomplit l’un de tous les préceptes de l’Eternel ton Dieu; or, le prince seul n’a au-dessus de lui que “l’Eternel son Dieu”.",
+            "Par pontife oint, on entend le grand prêtre consacré par l’huile d’onction, et non celui qui se distingue par la supériorité du nombre des vêtements (8 au lieu de 4). Entre le pontife oint et celui qui se distingue par la supériorité des vêtements, il n’y a d’autre différence que le sacrifice d’un taureau pour toute infraction aux préceptes religieux<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. (Megila 1, 9).</i>; entre le pontife en exercice et celui qui est retiré du service, il n’y a de différence que dans le sacrifice du taureau au jour du grand pardon; et dans l’offre du dixième quotidien d’epha (à la charge du premier). L’un et l’autre sont astreints au même service le jour du grand pardon; ils sont tenus de n’épouser que des vierges, avec défense de s’unir à une veuve; ils ne doivent pas se rendre impurs pour un de leurs parents morts, ni se découvrir la tête, ni se déchirer les vêtements (en signe de deuil), et au décès de l’un d’eux, l’homicide par mégarde quitte la ville de refuge et rentre chez lui.",
+            "Le grand prêtre, en cas de décès d’un de ses six parents les plus proches, déchirera ses vêtements d’en bas, à l’inverse d’un simple particulier qui en cas de deuil les déchire par le haut. Le grand prêtre en état d’Onan (jusqu’à l’enterrement d’un de ses proches qui est décédé) offrira les sacrifices qui lui incombent, mais ne devra pas manger de saintetés; tandis que le simple particulier ne devra en ce cas ni offrir de sacrifices, ni manger des saintetés.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce § est traduite au (Moed Qatan 3, 8). Cf. (Sanhedrin 2, 1).</i>",
+            "Tout objet fréquent passe avant celui qui l’est moins<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Sheqalim 8, 6; (Suka 5, 6) fin; (Zevahim 10, 1).\"</i>, comme une sainteté supérieure passe avant l’inférieure. En présence du taureau offert par le pontife oint et de celui qu’offre une communauté fautive, le premier devra être traité avant le second en tous ses détails accessoires.",
+            "Si un homme et une femme ont tous les deux besoin d’être nourris, l’homme passe avant la femme; il en est de même si tous les deux ont perdu quelque chose, et qu’il s’agit de savoir s’il faut s’occuper de la chose perdue de l’homme, pour la lui rendre, ou de celle de la femme. Si un homme et une femme ont tous les deux besoins d’être vêtus, ou s’ils sont tous deux prisonniers et qu’il s’agisse de les racheter, la femme passe avant l’homme; si l’homme et la femme sont tous les deux exposés à être violés par l’ennemi, il faut racheter l’homme<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Le crime, dit M. Rabbinowicz, commis sur un homme par la pédérastie, est encore plus horrible que de violer une femme.</i> avant la femme.",
+            "Un cohen passe avant le lévite<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Gitin 5, 9).</i>, celui-ci passe avant d’autres Israélites; ceux-ci passent avant un bâtard. Le bâtard passe avant le nathin<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Descendant des tribus soumises sous Josué au service du culte. V. Jos. Jacobs, Babylonian and oriental Record, t. 2, p. 256.</i>, celui-ci passe avant l’étranger prosélyte, lequel passe avant l’esclave affranchi. Toutes ces préférences se rapportent aux hommes qui ne se distinguent entre eux par aucune autre chose. Mais si le bâtard est un savant, et si le grand prêtre est un ignorant, le savant bâtard passe avant le grand prêtre ignorant."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de].json

@@ -0,0 +1,50 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+    "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+    "priority": 0.5,
+    "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.<br>Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.<br>Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.<br>Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.<br>Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.<br>Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Wenn das Gericht<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Von welchem Gerichte hier die Rede ist, wird am Schlusse des Abschnitts (M. 5) gelehrt.</i> entschieden hat,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Nur wenn es die Entscheidung als Norm für die Praxis gegeben mit den Worten: <span dir=\"rtl\">מותרין אתם לעשות</span>, ihr dürfet so handeln.</i> Eines von allen in der Tora vorgeschriebenen Geboten<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Dessen vorsätzliche Übertretung mit Ausrottung (<span dir=\"rtl\">ברת</span>) bestraft wird.</i> zu übertreten, und ein Einzelner geht hin und handelt aus Versehen nach ihrem Ausspruch,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Er meint, das Gericht habe es mit Recht erlaubt. — Dagegen gilt folgende Bestimmung nicht, wenn sein Versehen nicht durch den Ausspruch des Gerichtes veranlasst ist; z. B. wenn das Gericht Unschlitt (<span dir=\"rtl\">חלב</span>) erlaubt hat, und Jemand aß solches, indem bei ihm gesetzlich erlaubtes Fett (<span dir=\"rtl\">שומן</span>) irrtümlich mit <span dir=\"rtl\">חלב</span> vertauscht wurde.</i> — mögen sie<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Die Richter.</i> selbst so gehandelt haben und er mit ihnen,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Zu gleicher Zeit.</i> oder mögen sie so gehandelt haben und er nach ihnen, oder mögen sie nicht so gehandelt haben, und er allein hat so gehandelt, — so ist er<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Der Einzelne.</i> frei,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Vom Sündopfer. Ob in diesem Falle das Gericht schuldig ist, ein Opfer zu bringen, ist zweifelhaft, vgl. Asulaï <span dir=\"rtl\">שער יוסף</span> zu 2 b.</i> weil er von dem Gerichte abhängig war.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Talmud ist dies nur die Ansicht des R. Jehuda; dagegen sind die Weisen der Ansicht, dass ein Einzelner selbst dann schuldig ist, ein Sündopfer zu bringen, wenn er der Entscheidung des Gerichtes gefolgt ist. Die Entscheidung des Gerichtes (und zwar des Obergerichtes) ist in Bezug auf das Opfer nur dann von Einfluss, wenn die Majorität der Nation dadurch sich vergangen hat, und zwar entweder die Majorität der in Palästina anwesenden jüdischen Bevölkerung (Talm. 3 a), wenn diese auch nur die Majorität eines einzigen Stammes ist, oder die Majorität der Stämme (wobei Ephraïm und Menascheh nur als Ein Stamm gelten), wenn diese auch nur eine Minderzahl der Bevölkerung umfasst, (5 af). Für einen solchen Fall ist das Opfer in Lev. 4, 13 ff. vorgeschrieben, worüber Näheres weiter M. 5.</i> Hat aber das Gericht entschieden, und Einer aus dessen Mitte, welcher weiß, dass es geirrt hat, oder ein Schüler, der fähig ist, selbst zu entscheiden, geht hin und handelt nach ihrem Ausspruch,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Indem er irrtümlich meint, man müsse auch dann dem Ausspruche der Weisen gehorchen, wenn diese irrtümlich falsch entschieden haben. — Im Sifre zu Deut. 17, 11 (cit. von Raschi das.), wird in der Tat gelehrt, man müsse dem Obergerichte auch dann gehorchen, wenn dieses in seiner Entscheidung gefehlt hätte. Über den Widerspruch zwischen diesem Sifre und unserer M. vgl. Asulaï zu 2b und meine Abhandl.: „Der oberste Gerichtshof“ S. 9 ff.</i> mögen sie<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Die Richter.</i> selbst so gehandelt haben und er mit ihnen,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Zu gleicher Zeit.</i> oder mögen sie so gehandelt haben und er nach ihnen, oder mögen sie nicht so gehandelt haben, und er allein hat so gehandelt, — so ist er schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">10a</sup><i class=\"footnote\"> Ein Sündopfer.</i> weil er nicht vom Gerichte abhängig war.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> D. h. da er die Entscheidung des Gerichtes nicht für richtig gehalten hatte.</i> Die Regel ist: Wer nach eigener Einsicht handelt,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Darunter ist auch derjenige verstanden, der sonst die Autorität des Gerichtes nicht zu beachten pflegt (<span dir=\"rtl\">מבעט בהוראה</span>) und demnach nur, seiner eigenen Einsicht folgend, die Sünde begangen hat.</i> ist schuldig; wer aber vom Gerichte abhängig ist, der ist frei.",
+            "Hat das Gericht entschieden<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Und die Majorität der Nation hat bereits diese Entscheidung praktisch befolgt.</i> und dann erkannt, dass es sich geirrt hat, und die Entscheidung widerrufen, es möge bereits ein Sündopfer gebracht oder noch nicht gebracht haben, und Jemand<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Der nicht weiß, dass die Entscheidung vom Gerichte widerrufen worden ist.</i> geht hin und handelt nach ihrem (ersten) Ausspruch, so ist er nach R. Simon frei.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Denn da die Entscheidung des Gerichtes bereits allgemein verbreitet war, so ist der Einzelne, der sich danach richtet, nicht schuldig.</i> R. Eleasar<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Die richtige LA. ist <span dir=\"rtl\">ר׳ אלעזר</span>, vgl. Asulaï.</i> aber sagt: Es ist zweifelhaft.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Ob dieser eine durch ein Sündopfer zu sühnende Sünde begangen hat, oder nicht. Er muss daher das wegen einer zweifelhaften Sünde in Lev. 5, 17 f. vorgeschriebene Schuldopfer (<span dir=\"rtl\">אשם תלוי</span>) darbringen. R. Eleasar meint, Jeder müsse sich erkundigen, ob das Gericht eine neue Entscheidung getroffen und die frühere widerrufen habe.</i> Wann ist es zweifelhaft? Wenn er in seiner Heimat geblieben,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Wo er sich über den neuen Gerichtsbeschluss hätte erkundigen können.</i> dann ist er schuldig. Reiste er aber<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er auch nur zu verreisen sich angeschickt hat, Talm. 4a: <span dir=\"rtl\">החזיק בדרך</span>. Nach Einigen heißt dies: Wenn er die Reise vom Hause angetreten hat, aber noch in der Stadt sich befindet, vgl. Asulaï, R. Chananel und Erubin IV, Note 53.</i> nach einem fernen Lande,<sup class=\"footnote-marker\">19 a</sup><i class=\"footnote\"> Edujot I, Note 94.</i> so ist er frei.<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Vom Schuldopfer.</i> Es sagt R. Akiba: Betreffs eines Solchen<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Der sich zu verreisen angeschickt hat.</i> stimme ich bei, dass er eher frei als schuldig ist. Darauf sprach Ben Assai<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Abot IV, Note 1.</i> zu ihm: Was für ein Unterschied ist<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Ms. München 1.: <span dir=\"rtl\">מה שינה</span> st. <span dir=\"rtl\">מאי שנא</span>.</i> zwischen diesem<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Der sich zu verreisen angeschickt hat.</i> und dem, der zu Hause bleibt? Weil<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Dies ist die Antwort des R. Akiba. Ms. München 1.: <span dir=\"rtl\">אמר לו</span> vor .<span dir=\"rtl\">שהיושב</span>)</i> dem zu Hause Bleibenden es möglich gewesen war, es zu erfahren,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Dass das Gericht die Entscheidung zurückgenommen.</i> diesem aber<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Der sich zu verreisen angeschickt hat.</i> es nicht möglich gewesen, es zu erfahren.<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Da er damit beschäftigt war, Veranstaltungen zur Reise zu treffen.</i>",
+            "Hat das Gericht entschieden, ein Gesetz im Ganzen<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">כל הגוף</span> den ganzen Körper (sc. eines Gesetzes), d. h. ein Gesetz im Ganzen. Vgl. σῶμα, Ganzes.</i> aufzuheben, indem es sagte: „Das Nidda-Gesetz<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 15, 19 u. 18, 19; 20, 18.</i> steht nicht in der Tora“; — „das Sabbat-Gesetz steht nicht in der Tora“, — „das Gesetz über Götzendienst steht nicht in der Tora“; — so sind sie<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Die Mitglieder des Gerichtes.</i> frei.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Von dem in Lev. 4, 13 ff. vorgeschriebenen Sündopfer. — Vielmehr muss jeder Sünder für sich ein Sündopfer bringen.</i> Haben sie<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Die Mitglieder des Gerichtes.</i> aber entschieden, etwas aufzuheben und etwas beizubehalten, so sind sie<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Die Mitglieder des Gerichtes.</i> schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer von Lev. 4, 13.</i> In welcher Weise? Wenn sie sagten: „Das Nidda-Gesetz steht zwar in der Tora, wer aber einer Frau beiwohnt, die nach einem Unreinheitstage einen Reinheitstag abzuwarten hat,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Wenn eine Frau innerhalb der auf die 7 Nidda-Tage (Lev. 15, 19) folgenden 11 Tage an einem Tage den Blutfluss hat, wird sie erst dann rein, wenn sie, diesem Unreinheitstage entsprechend, einen Tag vollständig in Reinheit (ohne. Blutfluss) zugebracht hat (vgl. Nidda 73a). War dies nicht der Fall, so wird deren Beiwohnung, selbst wenn sie sich in einem Tauchbade gereinigt hatte, mit Ausrottung bestraft.</i> ist frei“ — oder: „Das Sabbat-Gesetz steht zwar in der Tora, wer aber aus einem Privatgebiete in ein öffentliches Gebiet hinausträgt,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Sabbat, Anfangs.</i> ist frei“, — oder: „Das Gesetz über Götzendienst steht zwar in der Tora, aber wer sich bloß (vor dem Götzen) niederwirft, ist frei“;<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Der Talm. (4a) wendet ein, dass doch alle hier genannten Entscheidungen gegen eine ausdrückliche Schriftstelle verstoßen und für einen solchen Irrtum des Synedrion das Opfer in Lev. 4, 13 ff. nicht verordnet ist. Deshalb erklärt der Talmud, der Irrtum des Synedrion bestand in Folgendem: Im ersten Falle (<span dir=\"rtl\">שומרת יום ב״י</span>) meinte es, die Vorschrift gelte nur, wenn der Blutfluss am Tage, aber nicht wenn er in der Nacht erfolgt ist; im zweiten Falle (<span dir=\"rtl\">שבת</span>) hielt es nur das Tragen, aber nicht das Werfen und Darreichen aus einem Gebiete in das andere für verboten; im dritten Falle (<span dir=\"rtl\">ע״ז</span>) meinte es, das sich Niederwerfen sei nur verboten, wenn man dabei Hände und Füße ganz ausstreckt.</i> — so sind sie<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Die Mitglieder des Gerichtes.</i> schuldig;<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer von Lev. 4, 13.</i> denn es heißt<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Dies ist die Begründung des ersten Satzes dieser M.</i> (Lev. 4, 13): „Es ist Etwas entgangen“ ; — „Etwas“ aber nicht ein Gesetz im Ganzen.",
+            "Hat das Gericht entschieden, und Eines der Mitglieder wusste, dass sie sich irrten,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> Es heißt aber (Lev. 4, 13): „Wenn die ganze Edah Israels irrt“; es gilt also nur dann, wenn die ganze Gerichtsversammlung den Irrtum Teilt.</i> und sagte zu den anderen: „Ihr irret!“ oder es war der Vorzüglichste<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> Der Vorsitzende, der Nasi, vgl. Asulaï.</i> des Gerichtshofes nicht zugegen, oder es war Einer von ihnen ein Proselyt,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> Dieser sowie die Folgenden können nicht Mitglieder des Synedrion sein, vgl. Sanhedr. IV, 2.</i> ein Mamser,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">ממזר</span> Jebamot IV, 13.</i> ein Nathin,<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">נתין</span> ein Nachkomme der Gibeoniter Jebamot 78b.</i> oder ein Hochbetagter,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Der nicht Synedrist sein kann; Sanhedr. 36b.</i> [oder Einer],<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> So Maimon., der wie <span dir=\"rtl\">או שלא וכו׳</span> erklärt.</i> der niemals Kinder hatte;<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Der nicht Synedrist sein kann; Sanhedr. 36b.</i> so sind sie<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Die Mitglieder des Gerichtes.</i> frei,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Von dem in Lev. 4, 13 ff. vorgeschriebenen Sündopfer. — Vielmehr muss jeder Sünder für sich ein Sündopfer bringen.</i> denn es steht hier (Lev. 4, 13): „Edah“, und dort (Num. 35, 24) steht auch: „Edah“,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> „Edah“ ist also das Gericht, die Gerichtsversammlung, das Synedrion.</i> sowie dort eine solche „Edah“ gemeint ist, von der Alle zur Entscheidung fähig sind,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> Nach Sanhedr. IV, 2 u. Talm. das. 36b.</i> so ist auch hier von einer solchen „Edah“ die Rede, deren sämtliche Mitglieder zur Entscheidung fähig sind. Entschied das Gericht aus Versehen und das ganze Volk handelte danach aus Versehen, so bringt man<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> Die Gemeinde (R. Jehuda) oder das Gericht (R. Meïr) oder beide zugleich (R. Simon).</i> einen Stier;<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> Nach Lev. 4, 13f.</i> entschied das Gericht vorsätzlich (gegen das Gesetz),<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> Dabei kann die Entscheidung nicht durch ein Opfer gesühnt werden, da eine vorsätzlich begangene Sünde nicht durch ein Opfer zu sühnen ist. Es kann daher nicht das Gemeindeopfer von Lev. 4, 13 ff. gebracht werden.</i> das Volk aber handelte danach aus Versehen, so bringt man<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> Jeder Einzelne, der gesündigt hat.</i> ein Schaf oder eine Ziege;<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer eines Einzelnen, nach Lev. 4, 27—35.</i> entschied das Gericht aus Versehen und das Volk handelte vorsätzlich, so sind sie<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Alle, sowohl das Gericht (die Gemeinde), als die Einzelnen.</i> frei<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht ist frei, weil man nicht dessen Entscheidung zufolge gehandelt ; die Einzelnen wieder bringen kein Sündopfer, weil sie vorsätzlich gesündigt.</i>.",
+            "Hat das Gericht irrig entschieden und das ganze Volk oder dessen größter Teil nach jenem Ausspruch gehandelt; so bringt man<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> einen Stier,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 13 ff.</i> und falls Jenes<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> einen Götzendienst erlaubte, so bringt man<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> einen Stier<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"> Zum Ganzopfer.</i> und einen Ziegenbock.<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"> Zum Sündopfer, nach Num. 15, 22 ff., welcher Abschnitt nach der Tradition von dem Falle handelt, dass das Gericht irrtümlich irgend einen Götzendienst erlaubt und die Gemeinde danach gehandelt hat.</i> Dies die Worte R. Meïr’s.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"> Nach R. Meïr bezieht sich <span dir=\"rtl\">הקהל</span> in Lev. 4, 14 auf die Gerichtsversammlung.</i> R. Jehuda sagt: Die zwölf Stämme (Israels) bringen zwölf Stiere,<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"> Denn <span dir=\"rtl\">הקהל</span> bezeichnet die Gemeinde Israels, und zwar wird jeder Stamm <span dir=\"rtl\">„קהל“</span> genannt, da in Gen. 48, 4 <span dir=\"rtl\">לקהל עמים</span> sich auf Benjamin bezieht.</i> und wegen eines Götzendienstes<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Den das Gericht erlaubt hat.</i> bringen sie zwölf Stiere und zwölf Ziegenböcke. R. Simon sagt: Dreizehn Stiere,<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht muss ein besonderes Opfer bringen; das Opfer der Gemeinde sühnt nicht das Versehen des Gerichts.</i> und wegen eines Götzendienstes<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Den das Gericht erlaubt hat.</i> dreizehn Stiere und dreizehn Ziegenböcke: nämlich für jeden Stamm einen Stier und einen Ziegenbock, und für das Gericht einen Stier und einen Ziegenbock.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht muss ein besonderes Opfer bringen; das Opfer der Gemeinde sühnt nicht das Versehen des Gerichts.</i> Hat das Gericht entschieden, und es haben sieben Stämme<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"> Die Majorität der Stämme, selbst wenn sie nur die Minorität von ganz Israel wäre.</i> oder die Mehrheit<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"> Die Mehrheit Israels, wenn auch nur die Minorität der Stämme (das Suff. von <span dir=\"rtl\">רובן</span> ist auf Israel zu beziehen), vgl. oben Note 9.</i> danach gehandelt; so bringt man<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> einen Stier,<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 13 ff.</i> und wegen eines Götzendienstes<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Den das Gericht erlaubt hat.</i> bringt man einen Stier<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"> Zum Ganzopfer.</i> und einen Ziegenbock,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"> Zum Sündopfer, nach Num. 15, 22 ff., welcher Abschnitt nach der Tradition von dem Falle handelt, dass das Gericht irrtümlich irgend einen Götzendienst erlaubt und die Gemeinde danach gehandelt hat.</i> so R. Meïr.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"> Nach R. Meïr bezieht sich <span dir=\"rtl\">הקהל</span> in Lev. 4, 14 auf die Gerichtsversammlung.</i> R. Jehuda sagt: Die sieben Stämme, welche gesündigt haben, bringen sieben Stiere und die anderen Stämme, welche nicht gesündigt, bringen auch für jene [jeder] einen Stier;<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פר פר</span> so ist zu lesen nach Ms. München u. A.</i> denn auch die, welche nicht gesündigt haben, müssen für die Sünder (ein Opfer) bringen. R. Simon sagt: Acht Stiere,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Note 59. Dagegen brauchen nach R. Simon die Stämme, welche nicht gesündigt haben, nicht für die Sünder zu opfern.</i> und wegen eines Götzendienstes acht Stiere und acht Ziegenböcke, nämlich Stier und Zieger bock für jeden Stamm, und Stier und Ziegenbock für das Gericht.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht muss ein besonderes Opfer bringen; das Opfer der Gemeinde sühnt nicht das Versehen des Gerichts.</i> Hat das Gericht Eines Stammes irrig entschieden, und dieser Stamm hat danach gehandelt, so ist dieser Stamm<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er auch nicht die Majorität von Israel ausmacht.</i> schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer von Lev. 4, 13.</i> alle anderen Stämme aber sind frei, so R. Jehuda. Die Weisen aber sagen: Man ist nur bei Entscheidung des höchsten Gerichtshofes<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"> Des großen Synedrions.</i> schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"> Und nur wenn die Majorität der Stämme oder die Majorität Israels danach gehandelt hat.</i> denn es heißt (Lev. 4, 13): „Wenn die ganze Edah Israels irrt“; also nicht die Edah dieses Stammes.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"> Selbst wenn die Edah (Gerichtsversammlung) desselben Stammes, welcher gesündigt, die Entscheidung getroffen hatte, ist dennoch das betreffende Opfer nicht vorgeschrieben.</i>"
+        ],
+        [
+            "Wenn der gesalbte Hohepriester<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Der zur Gesetzesentscheidung befähigt ist.</i> für sich selbst<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Für seine eigene Praxis.</i> (wider das Gesetz) entschieden hat,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Und dabei für sich etwas erlaubt hat, das, vorsätzlich begangen, mit <span dir=\"rtl\">כרת</span> bestraft würde.</i> (so gilt Folgendes): Ist dies aus Versehen geschehen und hat er danach aus Versehen<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> In der Meinung, richtig entschieden zu haben.</i> gehandelt, so bringt er einen Stier;<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Nach Lev. 4, 3 ff.</i> hat er aber aus Versehen entschieden und vorsätzlich gehandelt,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Dasselbe gilt, wenn er zwar irrtümlich, aber nicht auf Grund seiner Entscheidung, sondern zufolge eines anderen Irrtums gehandelt hat, vgl. I, Note 4.</i> oder vorsätzlich entschieden<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Er wusste, dass seine Entscheidung unrichtig ist.</i> und aus Versehen gehandelt, so ist er frei;<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Von jedem Opfer.</i> denn die vom Hohenpriester für sich selbst<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Für seine eigene Praxis.</i> gegebene Entscheidung ist wie die Entscheidung des Obergerichtes für die Gemeinde zu betrachten.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Es muss also auch beim Hohenpriester sowohl die Entscheidung als die Tat aus Versehen erfolgt sein; vgl. oben I, 4.</i>",
+            "Hat er allein entschieden und allein danach gehandelt, so bringt er für sich allein sein Sühnopfer<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Nach Lev. 4, 3 ff.</i> dar; hat er mit der Versammlung<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Mit dem Synedrion, indem er ein Mitglied des Synedrions war.</i> entschieden und mit der Versammlung<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Mit dem ganzen Volke.</i> danach gehandelt, so wird er gemeinschaftlich mit der Versammlung versöhnt.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Mit dem in Lev. 4, 13 ff. verordneten Gemeinde-Sündopfer. Es bedarf der Hohepriester nicht, wie am Versöhnungstage (Lev. 16, 3; 5) eines besonderen Sündopfers.</i> Sowie<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שאין</span> ist hier wie <span dir=\"rtl\">ואין</span> zu erklären, vgl. Edujot IV, Note 14; oder es ist nach Ms. München <span dir=\"rtl\">אין</span> st. <span dir=\"rtl\">שאין</span> zu lesen.</i> das Gericht nur schuldig wird, wenn es ein Gesetz Teils aufzuheben, Teils beizubehalten entscheidet,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Oben I, 3.</i> so auch der gesalbte Hohepriester; auch wegen eines Götzendienstes<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Wenn das Gericht oder der Hohepriester irrtümlich entscheidet, dass Götzendienst erlaubt ist.</i> sind sie nur schuldig, wenn sie entscheiden, ein Gesetz Teils aufzuheben, Teils beizubehalten.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Oben I, 3.</i>",
+            "Man<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> ist nur schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">16 a</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer von Lev. 4, 13ff.</i> wenn Unwissenheit Betreffs einer Gesetzesvorschrift<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Von Seiten des Gerichtes, wodurch eine irrige Entscheidung herbeigeführt wurde.</i> eine Handlung aus Versehen<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Von Seiten der Majorität Israels, nach I, 5.</i> zur Folge hatte; dasselbe gilt vom gesalbten Hohenpriester.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Hinsichtlich des Opfers von Lev. 4, 3 ff. ; vgl. M. 1.</i> Ebenso ist man<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> auch wegen eines Götzendienstes nur schuldig<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Die in Num. 15, 22 ff. vorgeschriebenen Opfer zu bringen.</i> bei Unwissenheit Betreffs einer Gesetzesvorschrift<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Von Seiten des Gerichtes, wodurch eine irrige Entscheidung herbeigeführt wurde.</i> und danach aus Versehen geschehener Handlung.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Von Seiten der Majorität Israels, nach I, 5.</i> Das Gericht ist nur schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">16 a</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer von Lev. 4, 13ff.</i> wenn es hinsichtlich einer Vorschrift irrig entscheidet, von der die vorsätzliche Übertretung mit Ausrottung bestraft und die unvorsätzliche durch ein Sündopfer gesühnt wird;<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Sechsunddreißig Übertretungen gibt es, die mit Ausrottung bestraft werden; davon aber nur einunddreißig, die auch, aus Versehen begangen, durch ein festbestimmtes Sündopfer gesühnt werden müssen und daher auch von unserer Vorschrift betroffen werden. Von den Anfangs Keritot aufgezählten 36 Sünden erfordern nämlich folgende fünf kein festbestimmtes Sündopfer: Die Unterlassung der Beschneidung oder der Darbringung des Pesachopfers, (da nur Übertretung eines Verbotes, nicht aber Unterlassung eines Gebotes zum Sündopfer verpflichtet), Gotteslästerung. (weil dabei keine Tat verübt wird), und Betreten des Heiligtums oder Essen heiliger Opferspeisen in unreinem Zustande, wofür das Sündopfer nicht für Alle in gleicher Weise festbestimmt ist, sondern je nach dem Vermögen „steigt oder fällt“ (<span dir=\"rtl\">עולה ויורד</span>), nach Lev. 5, 2 ff; s. Schebuot I, Note 18.</i> dasselbe gilt vom gesalbten Hohenpriester.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Auch dieser ist nur bei den erwähnten 31 Sünden das in Lev. 4, 3ff. vorgeschriebene Opfer schuldig.</i> Ebenso ist man auch wegen eines Götzendienstes nur schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Die in Num. 15, 22 ff. vorgeschriebenen Opfer zu bringen.</i> wenn man<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> eine Tat erlaubt, die, wenn sie vorsätzlich geschehen, mit Ausrottung bestraft und, wenn aus Versehen begangen, durch ein Sündopfer gesühnt wird.",
+            "Man<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht; hinsichtlich des Hohenpriesters ist es kontrovers, s. Note 31.</i> ist nicht schuldig wegen eines das Heiligtum betreffenden Gebotes<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Wenn Jemand im Heiligtum unrein geworden, so ist ihm geboten, auf kürzestem Wege das Heiligtum zu verlassen; s. Schebuot II. Note 37.</i> oder Verbotes.<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Dem Unreinen ist es verboten, das Heiligtum zu betreten. — Da aber auf diese Übertretungen kein festes, sondern nur ein „auf- und absteigendes Sündopfer“ (Schebuot I, Note 18) gesetzt ist, so ist das Gericht wegen dieser nicht schuldig, nach Note 21.</i> Ebenso bringt man kein Zweifel - Schuldopfer<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Das Schuldopfer wegen einer zweifelhaften Versündigung, nach Lev. 5, 17 f.</i> wegen eines das Heiligtum betreffenden Gebotes oder Verbotes.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Wenn Jemand zweifelt, ob er ein solches Ge- oder Verbot übertreten. — Denn das Zweifel-Schuldopfer ist nur da vorgeschrieben, wo die gewisse Übertretung zu einem festbestimmten Sündopfer verpflichtet.</i> Dagegen ist man<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht.</i> schuldig<sup class=\"footnote-marker\">16 a</sup><i class=\"footnote\"> Das Sündopfer von Lev. 4, 13ff.</i> wegen eines die Nidda<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">נדה</span> die menstruierende Frau.</i> betreffenden Gebotes oder Verbotes, und man bringt auch ein Zweifel-Schuldopfer<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Das Schuldopfer wegen einer zweifelhaften Versündigung, nach Lev. 5, 17 f.</i> wegen eines die Nidda betreffenden Gebotes oder Verbotes. Was ist das Gebot hinsichtlich der Nidda? Sondere dich von der Nidda ab!<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> S. die Erklärung hierzu in Schebuot II, 4.</i> Das Verbot ist: Wohne der Nidda nicht bei!<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Hat nun das Gericht durch eine irrtümliche Entscheidung die Übertretung dieses Ge- oder Verbotes von Seiten des Volkes verschuldet, so hat man das Sündopfer von Lev. 4, 13 ff. zu bringen.</i>",
+            "Man<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Das Gericht; dagegen ist es hinsichtlich des Hohenpriesters kontrovers, vgl. Raschi und Talm. 9 b.</i> ist nicht schuldig<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Wenn es eine falsche Entscheidung getroffen hat.</i> wegen Zeugnis-Verweigerungs-Meineids,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שמיעת קול</span>, eig. : Das Hören der Stimme, nach Lev. 5, 1: „sie hört die Stimme eines Eides.“ Die Stelle handelt nach der Tradition von dem Falle, dass Zwei ihrem Nächsten die Zeugnis-Aussage verweigern und dabei falsch schwören, kein Zeugnis zu wissen; vgl. Schebuot IV, 3.</i> wegen Ausspruch-Meineids<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Lev. 5, 4 und Schebuot I, Note 2 und III, Note 44.</i> und wegen Verunreinigung<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Schebuot I, Note 4—6.</i> des Heiligtums und seiner heiligen Opfer;<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> S. Note 25.</i> der Fürst<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 22; nach der Tradition ist dort der König gemeint, vgl. Raschi das.</i> ebenso.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> Er ist ebenfalls bei den drei erwähnten Sünden vom Opfer befreit; denn da dafür ein „auf- und absteigendes Opfer“ vorgeschrieben ist, ein König aber nicht arm sein kann, so gilt das Gesetz für den König überhaupt nicht. Aus demselben Grunde ist auch der Hohepriester vom „auf- und absteigenden Opfer“ befreit.</i> Dies die Worte R. Josefs, des Galiläers. R. Akiba sagt: Der Fürst ist bei allen diesen Fällen schuldig,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Ein auf- und absteigendes Opfer. Maimon, u. Bart. deduzieren dies aus der Schrift. Dagegen ist der Hohepriester nach R. Akiba vom auf- und absteigenden Opfer befreit (Talm. 9 a); jedoch muss er unter den entsprechenden Umständen einen Stier darbringen, oben Note 31.</i> ausgenommen bei Zeugnis-Verweigerungs-Meineid, weil der König nicht richten und nicht gerichtet werden darf<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Sanhedrin II, 2.</i> (nicht Zeuge sein kann, und man wider ihn nicht zeugen kann).<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Die eingeklammerte Stelle fehlt im Talm.</i>",
+            ". Wegen aller Gebote der Tora, deren vorsätzliche Übertretung mit Ausrottung bestraft und deren Übertretung aus Versehen durch ein Sündopfer gesühnt wird, bringt ein Privatmann ein Schaf oder eine Ziege,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 27 ff</i> der Fürst einen Ziegenbock,<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 22 ff.</i> und der gesalbte Hohepriester<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 3 ff.</i> und das Gerät<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4, 13 ff.</i> bringen einen Stier. Wegen Götzendienstes bringen der Privatmann, der Fürst und der Hohepriester eine Ziege,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> Num. 15, 27 ff.</i> und das Gericht einen Stier und einen Ziegenbock, einen Stier zum Ganzopfer und einen Ziegenbock zum Sündopfer.<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> Num. 15, 22 ff. ; s. oben I, 5.</i>",
+            "Ein Schuldopfer sind bei zweifelhafter Versündigung<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> S. oben Note 26 u. 27.</i> der Privatmann und der Fürst schuldig, aber der gesalbte Hohepriester und das Gericht sind davon frei.<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> Denn sie sind nur bei gewisser Versündigung das in Lev. 4, 3 ff. und 13 ff. vorgeschriebene Sündopfer schuldig.</i> Ein Schuldopfer bei gewisser Versündigung<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Es gibt deren fünf: a) Lev. 5, 14—16; b) Lev. 5, 20—26; c) Lev. 19, 20—22; d) Num. 6, 12; e) Lev. 14, 12; vgl. Sebachim V, 5.</i> sind der Privatmann, der Fürst und der Hohepriester schuldig, das Gericht aber ist immer davon frei.<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> Wenn es auch eines von diesen Verboten erlaubt hat, braucht es dennoch nicht das Sündopfer von Lev. 14, 13 ff. zu bringen; der Grund ist in M. 3 zu finden.</i> Wegen Zeugnis-Verweigerungs-Meineids,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שמיעת קול</span>, eig. : Das Hören der Stimme, nach Lev. 5, 1: „sie hört die Stimme eines Eides.“ Die Stelle handelt nach der Tradition von dem Falle, dass Zwei ihrem Nächsten die Zeugnis-Aussage verweigern und dabei falsch schwören, kein Zeugnis zu wissen; vgl. Schebuot IV, 3.</i> Aus-spruchs-Meineids<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Lev. 5, 4 und Schebuot I, Note 2 und III, Note 44.</i> und Verunreinigung des Heiligtums und seiner heiligen Opfer<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Schebuot I, Note 4—6.</i> ist das Gericht immer frei ;<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Oben M. 5; vgl. Note 21.</i> der Privatmann, der Fürst und der Hohepriester sind derentwegen schuldig ;<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Doch kann auch nach R. Simon der Fürst nicht wegen Zeugnis-Verweigerungs-Meineids schuldig werden, wie R. Akiba oben M. 5 dies begründet.</i> nur ist der Hohepriester nicht wegen Verunreinigung des Heiligtums und seiner heiligen Opfer schuldig;<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"> Denn in dieser Beziehung heißt es (Num. 19, 20): „Er werde ausgerottet aus der Mitte der Gemeinde (<span dir=\"rtl\">הקהל</span>) ; daraus deduziert der Talm. (9 b), dass nur derjenige wegen der Verunreinigung des Heiligtums ein Opfer bringt, der wie die Einzelnen in der Gemeinde schon wegen einer aus Versehen begangenen Tat schuldig wird; ausgeschlossen aber ist der Hohepriester, der nur bei irrtümlicher Entscheidung und danach aus Versehen verübter Tat ein Sündopfer bringt, oben M. 3.</i> so R. Simon. Was bringen sie?<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"> Der Fürst und der Hohepriester bei den drei oben genannten und in Lev. 5, 1—4 erwähnten Sünden.</i> Ein auf- und absteigendes Opfer.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"> S. Schebuot I, Note 18.</i> R. Elieser<sup class=\"footnote-marker\">56a</sup><i class=\"footnote\"> Ein. lesen: R. Eleasar.</i> sagt: Der Fürst bringt<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"> Bei Verunreinigung des Heiligtums oder der heiligen Opferspeisen aus Versehen.</i> einen Ziegenbock.<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Denn da die vorsätzliche Verunreinigung mit Ausrottung bestraft wird, so muss die Verunreinigung aus Versehen vom Fürsten ebenso gesühnt werden, wie jede andere כרת-Sünde. Dagegen hat der Fürst bei den anderen in Lev. 5, 1—4 erwähnten Versündigungen nach R. Elieser nur wie der Privatmann zu opfern.</i>"
+        ],
+        [
+            "Wenn der gesalbte Hohepriester sich vergangen hat<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> In der Weise, dass er nach II, 1 einen Stier zum Sündopfer schuldig geworden ist.</i> und hernach von seinem Amte abgegangen ist ;<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Wegen Alters oder eines Leibesfehlers (Maimon.) ; oder ein Priester, der wegen augenblicklicher Dienstunfähigkeit des Hohenpriesters zum Ersatz gesalbt und nach Wiederherstellung des Hohenpriesters wieder zurückgetreten ist, s. Makkot II, Note 40; vgl. auch <span dir=\"rtl\">לח״מ</span> zu H. Schegagot XV, 7.</i> ebenso wenn der Fürst sich vergangen hat<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> So, dass er nach II, 6 einen Ziegenbock zum Sündopfer schuldig geworden.</i> und hernach von seiner Würde abgetreten ist;<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Er ist abgesetzt worden, oder wegen Aussatzes von selbst zurückgetreten (Talm. 10 a).</i> so bringt der gesalbte Priester (dennoch) einer Stier,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Dieser hat, selbst wenn er erst nach dem Abgange gesündigt, einen Stier zu bringen, weiter M. 2.</i> und der Fürst bringt einen Ziegenbock.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Da er zur Zeit der Versündigung noch ein Fürst gewesen ist.</i>",
+            "Wenn der gesalbte Hohepriester von seinem Amte abgegangen ist und hernach sich vergangen hat; oder wenn der Fürst von seiner Würde herabgestiegen ist und hernach sich vergangen hat; so bringt der gesalbte Hohepriester (dennoch) einen Stier,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Denn trotz seines Abganges behält er noch seine heilige Würde bei (weiter M. 4), wiewohl er keinen Dienst im Heiligtum verrichten darf (vgl. Joma 12b).</i> der Fürst aber ist wie ein Privatmann.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Nachdem er nicht mehr regiert, bringt er nur ein Schaf oder eine Ziege, wie jeder Privatmann, II, 6.</i>",
+            ". Haben sie gesündigt, bevor sie [in Amt und Würde] eingesetzt worden sind, und hernach sind sie eingesetzt worden; so sind sie wie Privatpersonen.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt: „Wenn der gesalbte Priester sündigt“ (Lev. 4, 3), ferner: „Wenn ein Fürst sündigt“ (Lev. 4, 22) ; die Vorschrift gilt daher nur, wenn er ein Hohepriester resp. Fürst zur Zeit der Versündigung gewesen ist.</i> R. Simon sagt: Wenn ihnen ihre Sünde bekannt geworden, bevor sie eingesetzt waren, sind sie schuldig;<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Ein Sündopfer wie Privatpersonen zu bringen.</i> wenn aber erst nachdem sie eingesetzt waren, sind sie frei.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Nach R. Simon gilt auch die letzte Bestimmung in M. 1 nur für den Fall, wenn die Versündigung dem Fürsten vor dem Rücktritte bekannt geworden ; ist sie aber erst nachher bekannt geworden, so ist er frei; denn es ist nötig, dass er zur Zeit der Versündigung und zur Zeit des Bekanntwerdens derselben zu einen und demselben Opfer verpflichtet sei (Raschi).</i> Was für ein Fürst ist hier gemeint? Es ist der König, denn es heißt (Lev. 4, 22): „Wenn ein Fürst sündigt und etwas tut, was der Ewige sein Gott verboten “; also ein Fürst, der über sich Keinen hat, als den Ewigen seinen Gott.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Er muss in Israel der höchste Fürst sein.</i>",
+            ". Was heißt „der gesalbte (Hohepriester)“?<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> In Lev. 4, 3.</i> Derjenige, der mit dem Salböl gesalbt worden, aber nicht der durch die hohepriesterlichen Kleider Geweihte.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> S. Makkot II, Note 39.</i> Zwischen<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Megilla I, 9.</i> dem mit dem Salböl gesalbten und dem durch die Kleider geweihten Hohenpriester ist kein Unterschied, außer dem wegen aller Gebote darzubringenden Stier.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das in Lev. 4, 3 ff. für den Hohenpriester vorgeschriebene Sündopfer wegen Übertretung gewisser Verbote in Folge einer irrigen Entscheidung hat nur der gesalbte Hohepriester zu bringen. Mitunter wird auch das Gemeindeopfer von Lev. 4, 13ff. <span dir=\"rtl\">פר הבא על בל המ׳</span> genannt, Menachot IX, 7.</i> Zwischen einem im Amte befindlichen und einem zurückgetretenen<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Oben Note 2.</i> Hohenpriester ist kein anderer Unterschied, als der Stier am Versöhnungstage<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Nur der im Dienste stehende Hohepriester bringt den in Lev. 16, 3 gebotenen Stier.</i> und das Zehntel Epha.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Das tägliche Opfer von Lev. 6, 12 ff. bringt nur der im Amte befindliche Hohepriester.</i> Beide<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Der im Amte stehende und der abgetretene Hohepriester.</i> sind aber einander gleich Betreffs des Dienstes am Versöhnungstage;<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Nur einer von diesen Beiden darf den Tempeldienst am Versöhnungstage verrichten. Jedoch bringt der im Amte befindliche den Stier von Lev. 16, 3, obgleich derselbe wegen Unreinheit nicht den Dienst verrichtet (s. Tos. Megilla 9 b s. v. <span dir=\"rtl\">אין</span>).</i> es ist Beiden geboten, eine Jungfrau zu heiraten,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 21, 13.</i> Beiden ist die Heirat mit einer Witwe verboten,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 21, 14.</i> Beide dürfen sich nicht an ihren Toten Verwandten<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Selbst an den Verwandten, an denen nach Lev. 21, 2–3 der gewöhnliche Priester sich verunreinigen darf.</i> verunreinigen,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 21, 11.</i> Beide dürfen nicht das Haupthaar wild wachsen lassen oder ihre Kleider zerreißen,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 21, 10.</i> und Beide bewirken die Rückkehr des Totschlägers.<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> S. Makkot II, Note 39 — 41.</i>",
+            "Der Hohepriester reißt (sein Gewand)<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Wenn ihm einer der sieben nächsten Verwandten (Vater, Mutter, Sohn, Tochter, Bruder, Schwester oder die Gattin) gestorben sind.</i> unten ein,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Am untern Saume. Das Verbot (Lev. 21, 10): „Seine Kleider soll er nicht zerreißen“ ist so zu verstehen, dass er dieselben nicht so einreiße, wie jeder Andere.</i> der gemeine Priester aber oben.<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Am Halse über der Brust, wie jeder andere Israelit.</i> Der Hohepriester darf als Leidtragender<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">אונן</span> (ein Leidtragender) heißt nach der Tora Jeder am Sterbetage von einem der in Note 28 genannten 7 nächsten Verwandten, selbst nachdem der Tote schon begraben ist. In der darauffolgenden Nacht ist er nur <span dir=\"rtl\">אונן מדרבנן</span>. Ebenso bleibt er nach rabbinischer Verordnung noch <span dir=\"rtl\">אונן</span> bis nach dem Tage des Begräbnisses, wenn auch letzteres einige Tage nach dem Tode stattgefunden.</i> Opfer darbringen, aber nicht essen;<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> S. Lev. 10, 19 und Raschi das.</i> der gemeine Priester darf als solcher<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Als <span dir=\"rtl\">אונן</span>.</i> weder darbringen noch essen.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Deut. 26, 14.</i>",
+            "Alles<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> S. Sebachim X, 1.</i> was öfter vorkommt als ein Anderes, geht diesem vor,<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> So z. B. wird an den Festtagen das tägliche Ganzopfer vor den Festopfern dargebracht.</i> und Alles,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> S. Sebachim X, 2.</i> was heiliger ist als ein Anderes, geht diesem vor.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> Z. B. ein hochheiliges Opfer geht dem minderheiligen vor.</i> Wenn der Stier des gesalbten Hohenpriesters und der Stier der Gemeinde zugleich dastehen ; so geht der Stier des Gesalbten dem Stiere der Gemeinde in allen Verrichtungen vor.<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Denn da der gesalbte Hohepriester für die Gemeinde Sühne erwirkt, so muss für ersteren zuerst gesühnt werden, wie es heißt (Lev. 16, 17): „Er sühne (zuerst) für sich und für sein Haus, und (dann) für die ganze Versammlung Israels.“</i>",
+            "Ein Mann geht einem Weibe vor<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Weil der Mann zu allen Geboten der Tora verpflichtet ist, während das Weib von manchen befreit ist; s. Kidduschin I, 7.</i> hinsichtlich der Rettung des Lebens<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Wenn beide in Lebensgefahr sich befinden; dagegen hat hinsichtlich der Ernährung das Weib den Vorzug (Ketubot 67 a).</i> und der Wiedergabe des Verlorenen, dagegen hat ein Weib vor einem Manne der Vorzug hinsichtlich der Bekleidung<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> Weil die Schande der Frau, wenn ihr die nötige Kleidung fehlt, größer ist, als die des Mannes.</i> und Befreiung aus der Gefangenschaft.<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> Weil das Weib eher in Gefahr ist, geschändet za werden.</i> Stehen Beide in Gefahr, geschändet zu werden, so muss der Mann vor dem Weibe befreit werden.<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> Denn da dies beim Manne widernatürlich ist, so wäre dessen Schande größer.</i>",
+            "Ein Priester geht einem Leviten vor,<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> Hinsichtlich der Ehrenbezeugungen oder anderer Begünstigungen.</i> ein Levite einem Jisrael,<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> Einem Israeliten, der weder Priester noch Levite ist.</i> ein Jisrael einem Mamser,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> Jebamot IV, 13.</i> ein Mamser<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> Der wenigstens der Geburt nach von makellosen Eltern abstammt.</i> einem Nathin,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> Einem Nachkommen der Gibeoniter.</i> ein Nathin<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Der als ein der Religion Israels Angehöriger erzeugt und geboren ist.</i> einem Proselyten,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> Der erst später ins Judentum aufgenommen wurde.</i> ein Proselyt einem freigelassenen Sklaven.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Da dieser von dem von Noach verfluchten Kenaan abstammt (Gen. 9,25).</i> Wann gilt dies? Wenn alle (genannten Personen) gleichwertig sind; ist aber der Mamser ein Gesetzkundiger, der Hohepriester aber ein Unwissender; so hat der gesetzkundige Mamser der Vorzug vor dem unwissenden Hohenpriester.<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Spr. 3, 15) : „Teuerer ist sie (die Weisheit der Tora) als <span dir=\"rtl\">פנינים</span>“, was so gedeutet wird : „Teuerer ist der Torakundige, als der Hohepriester, trotzdem dieser ins Allerheiligste (<span dir=\"rtl\">לפני ולפנים</span>) hineintreten darf.“</i>"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If the court ruled that one of the commandments mentioned in the Torah may be transgressed, and an individual proceeded and acted through error in accordance with their ruling, whether they acted and he acted with them or they acted and he acted after them or even if they did not act and he acted, he is exempt, because he relied on the court. If the court ruled [in error], and one of them knew that they had erred, or a disciple who was himself fit to rule on matters of law, and [one of these] proceeded and acted in accordance with their ruling, whether they acted and he acted with them or they acted and he acted after them or even if they did not act and he acted, he is liable, since he did not rely upon the court. This is the general rule: he who is [in a position] to rely upon himself is liable, and he who relies upon the court is exempt.",
+            "If a court ruled, and later discovered that they had erred and changed their decision, whether they brought their offering or whether they did not bring their offering, if an individual proceeded and acted in accordance with their [erroneous] decision, Rabbi Shimon exempts him and Rabb Elazar declares [his case] doubtful. Which case may be regarded doubtful? If he was at home, he is liable. If he went abroad, he is exempt. Rabbi Akiba said: I agree that a person in such a case is nearer to exemption than to culpability. Said Ben Azzai to him: how does such a person differ from one who remains at home? He who remains at home is in a position to ascertain the facts but the other was not in such a position.",
+            "If the court ruled that an entire principle has to be uprooted; if they said that [the law concerning the] menstruant is not found in the Torah or the [law concerning the] Sabbath is not found in the torah or [the law concerning] idolatry is not found in the torah, they are exempt. If, however, they ruled that a part [of a commandment] was to be annulled and a part fulfilled, they are liable. How is this so? If they said: [the law concerning the] menstruant occurs in the Torah but if a man has relations with a woman that awaits a day corresponding to a day he is exempt, [or that the law concerning the] Sabbath occurs in the Torah but if a man carries anything from a private domain to a public domain he is exempt, [or that the law of] idolatry occurs in the Torah, but if a man only bows down to an idol he is exempt, they are liable, for it says, “And if some matter escapes [the notice of the congregation]” (Leviticus 4:13), “some matter” but not the entire principle.",
+            "If the court ruled and one of them knew that they had erred and said to the others, “You are making a mistake”, or if the mufla of the court was not there, or if one of them was a proselyte or a mamzer or a nathin or an elder who did not have children, they are exempt, for it says here (Lev 4:13) “congregation” and it says later on (Num 35:24) “congregation”; just as the “congregation” further on must be fit to issue rulings, so too the “congregation” mentioned here must be fit to issue rulingsIf the court issued a [wrong] decision unwittingly and all the people acted unwittingly, they bring a bull. [If the court ruled wrong] intentionally and [the people] acted unwillingly, they bring a lamb or a goat. [If the court ruled] unwittingly and [the people] acted willingly accordingly, they are exempt.",
+            "If the court ruled [in error] and all the people or a majority of them acted accordingly they bring a bull. And in the case of idolatry they bring a bull and a goat; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: the twelve tribes bring twelve bulls;And in the case of idolatry twelve bulls and twelve goats. R. Shimon says: thirteen bullocks;And in the case of idolatry, thirteen bulls and thirteen goats: a bull and a goat for each tribe, and a bull and a goat for the court. If the court ruled [in error] and seven tribes or a majority of them acted accordingly, they bring a bull; And in the case of idolatry, they bring a bull and a goat; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah said: the seven tribes who sinned must bring seven bulls and the rest of the tribes who did not sin must bring bulls on their behalf because even those who did not sin must bring on behalf of the ones who sinned. Rabbi Shimon said: eight bulls;And in the case of idolatry, eight bulls and eight goats, a bull and a goat for every tribe and a bull and a goat for the court. If the court of one of the tribes ruled [in error], and that tribe acted accordingly, that tribe is liable, but all the other tribes are exempt; these are the words of Rabbi Judah. But the Sages say: there is no liability except as a result of the rulings of the highest court; for it says, “And if the whole congregation of Israel shall err”, but not the congregation of one particular tribe."
+        ],
+        [
+            "An anointed priest who rendered a decision for himself in error and acted unwittingly accordingly, must bring a bull. If he rendered the decision in error but acted upon it willfully, or made it willfully but acted upon it unwittingly, he is exempt; for a decision a high priest made for himself is like a ruling issued by the court to the community.",
+            "An [anointed high priest] who rendered an errant decision alone and acted accordingly alone, he makes his atonement alone. If he rendered his ruling together with [the court of] the congregation and acted accordingly together with the congregation, he makes his atonement together with the congregation. For the court is not liable unless they ruled to annul part of a commandment and to retain a part of it; and so [it is with] the anointed [high] priest. Nor [are they liable] for idolatry unless they ruled to annul the law in part and to retain it in part.",
+            "The [court] is not obligated [to bring a sacrifice] except where ignorance of the law was accompanied by an unwitting action, and so it is with the anointed priest. Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry unless ignorance of the law was accompanied by an unwitting action. The court is not obligated unless they ruled concerning a prohibition the punishment for which is kareth, if it was transgressed intentionally, and a sin offering if transgressed unwittingly, and so it is with the anointed priest. Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry unless they ruled concerning a matter the punishment for which is kareth, if it was transgressed intentionally, and a sin offering if transgressed unwittingly.",
+            "[The court] is not obligated [to bring a sacrifice] for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the Temple; Nor [does anyone] bring an asham talui for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the Temple. But they are liable for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the menstruant; And [individuals] bring an asham talui for the transgression of a positive or negative commandment relating to the menstruant.Which is the positive commandment relating to the menstruant? Separate yourself from the menstruant. And the negative commandment? Do not have sexual relations with the menstruant.",
+            "[The court] is not obligated [to bring an offering] for [an errant ruling relating to] the hearing of the voice [of adjuration]; for an oath made by an expression, or for impurity relating to the Temple and its holy things. And the ruler is similarly [exempt]; these are the words of Rabbi Yose Hagalili. Rabbi Akiva says; the ruler is liable in the case of all these except that of hearing of the voice [of adjuration], because the king may neither judge nor be judged, neither may he testify nor may others testify against him.",
+            "For all the commandments in the Torah, the penalty for which, if committed intentionally, is kareth and, if committed unwittingly, a sin offering, the individual brings as an offering a lamb or a goat, the ruler brings a goat, and the anointed priest and the court bring a bull. In the case of idolatry, the individual and the ruler and the anointed priest bring a goat while the court bring a bull and a goat: the bull for a burnt offering and the goat for a sin offering.",
+            "The individual and the ruler are both obligated to bring an asham talui, but the anointed priest and the court are exempt. The individual and the ruler and the anointed priest are obligated to bring an asham vadai, but the court is exempt. For the hearing of the voice [of adjuration]; for an oath made by an expression, or for impurity relating to the Temple and its holy things, the court is not obligated but the individual, the ruler and the anointed priest are obligated. Except that the anointed priest is not liable for impurity relating to the Temple and its holy things; these are the words of Rabbi Shimon.What do they bring? A sliding scale sacrifice. Rabbi Eliezer says: the ruler brings a goat."
+        ],
+        [
+            "If an anointed priest transgressed and afterwards relinquished his high priesthood, and similarly if a ruler transgressed and afterwards relinquished his reign, the anointed priest brings a bullock, and the ruler brings a he-goat.",
+            "If the anointed priest relinquished his high priesthood and afterwards transgressed, and similarly if a ruler relinquished his reign and afterwards transgressed, the anointed priest brings a bull while the ruler is like a regular person.",
+            "If they transgressed before they were appointed, and afterwards they were appointed, they are regarded as regular people. Rabbi Shimon said: if their sin came to their knowledge before they were appointed they are liable, but if after they were appointed they are exempt. Who is meant by a ruler? A king; for it says, “Any of all the commandments of the Lord his God” (Leviticus 4:22), a ruler (king) who has none above him save the Lord his God.",
+            "And who is the anointed priest? He who was anointed with the anointing oil and not he that has more garments. The only difference between a high priest who is anointed with the anointing oil and one who has more garments is the bull that is offered for [the unwitting transgression of] any of the commandments. And the only difference between the acting (high) priest and the former (high) priest is the bull on the Day of Atonement and the tenth part of the ephah. They are both equal in the service of the Day of Atonement, and both are commanded to marry a virgin and are forbidden to marry a widow; they are both forbidden to become impure for their relatives; they do not let their hair grow long, nor do they rend their clothes; and they return the (accidental) killer (from the city of refuge).",
+            "A high priest rends [his clothes] from below and an ordinary priest from above. A high priest offers sacrifices while an onen but does not eat them and an ordinary priest neither offers sacrifices nor eats them.",
+            "Whatever is more frequent than another takes precedence over that other; And whatever is more sacred than another takes precedence over that other. If the bull of the anointed priest and the bull of the congregation are standing [to be sacrificed], the bull of the anointed priest precedes that of the congregation in all its details.",
+            "A man takes precedence over a woman in matters concerning the saving of life and the restoration of lost property, and a woman takes precedence over a man in respect of clothing and ransom from captivity. When both are exposed to degradation in their captivity the man takes precedence over the woman.",
+            "A priest takes precedence over a levite, a levite over an israelite, an israelite over a mamzer, a mamzer over a natin, a natin over a convert, and a convert over a freed slave. When is this so? When all these were in other respects equal. However, if the mamzer was a scholar and the high priest an ignoramus, the scholar mamzer takes precedence over the ignorant high priest."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,51 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If the court issued a ruling to violate one of the commandments mentioned in the Torah, and an individual went and accidentally did it on their instructions, whether they did it and he did it with them, whether they did it and he did it after them, whether they did not do it and he did it, he is exempt because he relied on the court. If the court issued [such] a ruling and one of them knew that they erred, or a student who is capable of ruling [knew that they erred], and he went and did it because of their instructions, whether they did it and he did it with them, whether they did it and he did it after them, whether they did not do it and he did it, he is liable because he was not relying on the court. This is the rule: If one relies on himself, he is liable. If one relies on the court, he is exempt.",
+            "If the court issued a ruling and then realized that they made a mistake and retracted their [ruling], whether they brought their atonement-offering or whether they did not [yet] bring their atonement-offering, if an individual went and did it because of their instructions, Rabbi Shimon exempts him, and Rabbi Eliezer says it is uncertain. What is the uncertainty? If he was sitting at home, he is liable. If he had traveled across the sea, he is exempt. Rabbi Akiva said, I grant that in this case, he is closer to being exempt than being liable. Ben Azzai said to him, what is the difference between this case and one who is sitting at home? The one who is sitting at home could have heard [that the court reversed its ruling], but for this one [who traveled far away], he could not have heard.",
+            "If the court issued a ruling to uproot an entire section [of the law]; [for example] if they said, \"there are no laws of <i>Niddah</i> [a female who has menstrual discharges which render her impure] in the Torah,\" \"there is no Sabbath in the Torah,\" \"there is no [prohibition of] idolatry in the Torah,\" they [i.e. the members of the court] are exempt. If they issued a ruling to nullify part and uphold part, they are liable. What is that case? If they said \"there are laws of <i>Niddah</i> in the Torah, but one who has relations with a woman who is keeping a day [of sexual abstinence] corresponding to the day [she saw blood after her menstrual purification] is exempt,\" \"there is Sabbath in the Torah, but one who carries from private property to public property is exempt,\" \"there is [a prohibition of] idolatry in the Torah, but one who bows [to it] is exempt,\" [in all these cases] they are liable, as it says \"and a matter is hid\" (Leviticus 4:13)--a matter and not an entire section.",
+            "If the court issued a ruling, and one of them knew that they erred and said to them \"you are mistaken,\" or if the expert of the court was not there, or one of them was a convert or a bastard or a <i>Netin</i> [Gibonite] or an aged person who has never had children, they are exempt, as it says \"congregation\" here (Leviticus 4:13) and it says \"congregation\" later on (Numbers 35:24-25). Just like the \"congregation\" mentioned later on refers to those who are all capable of issuing a ruling, so too, \"congregation\" here refers to those who are all capable of issuing a ruling. If the court issued a [wrong] ruling by accident, and the whole people did it by accident, they bring a cow [as an offering]. [If the court issued a wrong ruling] on purpose, and [the people] did it by accident, they bring a lamb or a goat. [If the court issued a wrong ruling] by accident, and [the people] did it on purpose, they are exempt.",
+            "If a court issued a ruling and the entirety of the congregation or its majority acted accordingly, they bring a cow, and in [a matter of] idol worship, they bring a cow and a sheep: the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: twelve tribes bring twelves cows, and in [a matter of] idol worship, they bring twelve cows and twelve sheep. Rabbi Shimon says: thirteen cows, and in [a matter of] idol worship, thirteen cows and thirteen sheep, a cow and a sheep for each and every tribe and a cow and a sheep for the court. If a court issued a ruling and seven tribes or their majority acted accordingly, they bring a cow, and in [a matter of] idol worship, they bring a cow and a sheep: the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: the seven tribes that sinned bring seven cows, and the remaining tribes that did not sin bring on their behalf a cow, for even those who did not sin bring on behalf of the sinners. Rabbi Shimon says: eight cows, and in [a matter of] idol worship, eight cows and eight sheep, a cow and a sheep for each and every tribe and a cow and a sheep for the court. If a court from one of the tribes issued a ruling and that tribe acted accordingly, that tribe is the one that is obligated and all the remaining tribes are exempt: the words of Rabbi Yehuda. And the Sages say: We are only obligated on account of a ruling issued by the National Court alone, as it says (Leviticus 4:13): \"And if all of the community of Israel errs,\" and not the community of that tribe."
+        ],
+        [
+            "An anointed priest who ruled for himself inadvertently and acted inadvertently brings a cow; inadvertently and acted intentionally, intentionally and acted inadvertently, he is exempt, for the ruling of an anointed priest for himself is like a ruling of a court for the public.",
+            "If he ruled on his own and acted on his own, he gains atonement on his own. If he ruled with the community and acted with the community, he gains atonement with the community, for a court is not liable unless they rule to nullify part [of the commandment] and uphold part, and so too with the anointed [priest]. And not [guilty] of idolatry unless they rule to nullify part [of the commandment] and uphold part.",
+            "One is not obligated except for a lack of awareness with a mistaken action, and so too with the anointed [priest]. Also by idol worship, one is not obligated except for a lack of awareness with a mistaken action. A court is not obligated until they rule on something that if done purposefully is obligated in excommunication, and accidentally is obligated in a <i>Chatat</i> [sin-offering, offered in a variety of situations, all connect directly to expiation of sin], and so too with the anointed [priest]. And not by idol worship, until they rule on something that if done purposefully is obligated in excommunication, and accidentally is obligated in a <i>Chatat</i>.",
+            "One is not obligated on [transgression of] a positive or a negative [precept] in the Temple, and one does not bring an uncertain <i>Asham</i> [guilt-offering offered when one is unsure if he did a sin] on [transgression of] a positive or negative [precept] in the Temple. However one is obligated on [transgression of] a positive or negative [precept] in the [laws of] <i>Niddah</i> [a female who has menstrual discharges which render her impure], and one does bring an uncertain <i>Asham</i> on [transgression of] a positive or negative [precept] in the [laws of] <i>Niddah</i>. What is a positive precept in the [laws of] <i>Niddah</i>, [be] separate from the <i>Niddah</i>. And a negative precept, do not have relations with the <i>Niddah</i>.",
+            "[The court] is not obligated for [mistakes regarding] raising a voice [in testimony, see Leviticus 5:1], for a thoughtless oath, or for the impurity of the Temple and its consecrated things. The prince is similar in this, so says Rabbi Yose Haglili. Rabbi Akiva says, The prince is obligated in all of them, except for raising a voice, for a king cannot judge nor be judged, nor [can a king] testify, nor can others testify [against him].",
+            "For all commandments in the Torah that if done purposefully is obligated in excommunication, and accidentally is obligated in a <i>Chatat</i>, an individual [who has accidentally transgressed] brings a female sheep and a female goat. The prince brings a male goat. The anointed [priest] or the court bring a bull. With idolatry, an individual, a prince, and an anointed [priest] bring a female goat and the court brings a bull and a male goat-- the bull for an <i>Olah</i> [offering that is entirely burnt] and the goat for a <i>Chatat</i>.",
+            "An uncertain <i>Asham</i>, the individual and the prince are obligated [to sacrifice], but the anointed [priest] and the Court are exempt. A definite <i>Asham</i>, the individual, the prince, and the anointed [priest] are obligated, but the Court is exempt. On [mistakes regarding] raising a voice, or thoughtless oaths, or impurity of the Temple and its consecrated things, the Court is exempt, and the individual, the Nasi, and the anointed [priest] are obligated, but the High Priest is not obligated for the impurity of the Temple and its consecrated things, these are the words of Rabbi Shimon. And what would they bring? A sacrifice [whose price] rises and falls [depending on income]. Rabbi Eliezer says, a priest brings a goat."
+        ],
+        [
+            "An anointed priest who sinned and then finished his anointment [term] or a prince who sinned and then finished his position, the anointed priest brings a bull and the prince brings a goat.",
+            "An anointed priest who finished his anointment [term] and then sinned or a prince who finished his position and then sinned, the anointed priest brings a bull and the prince as a commoner.",
+            "[Leaders] who sinned before they were appointed and afterwards were appointed, these are [treated] like a commoner. Rabbi Shimon says: If it become known to them before the appointment, they are liable. [If it become known] after the appointment, they are exempt. Who is the prince? This is the king, as it says (Leviticus 4:22): \"And he did one of the commandments of Hashem his God,\" [this refers to] a prince, because there is no one above him besides Hashem his God.",
+            "Who is the anointed [discussed above]? The one anointed with the oil of anointing, not the one with many clothes. There is no difference between the priest anointed with the oil of anointing and the one with many clothes except for the bull offered for [the violation of] any of the commandments. There is no difference between the acting and retired priest, except for the bull of the Day of Atonement and the [flour sacrifice of] the tenth of an <i>Eifah</i>[specific unit of volume]. They are the same in the service of the Day of Atonement, are commanded to [marry] a virgin, are forbidden to [marry] a widow, do not defile themselves for relatives, do not let their hair grow long, do not tear their clothing, and [when they die] allow the unintentional killer to return [from exile].",
+            "A High Priest tears [his garments] from below, and a common [priest tears his garments] from above. A High Priest brings offerings as a mourner but does not eat [the sacrificial meat], while a common [priest] does not bring offerings or eat [the sacrificial meat as a mourner].",
+            "Anything that is more common than its peer supersedes its peer. Anything that is holier than its peer supersedes its peer. If the bull of the anointed and the bull of the community are [both] standing [to be sacrificed], the bull of the anointed supersedes the bull of the community in all its processes.",
+            "A man supersedes a woman to keep alive and to return a lost object. A woman supersedes a man to clothe and to free from captivity. If they both stand to be disgraced, the man supersedes the woman.",
+            "A priest supersedes a Levite, a Levite supersedes an Israelite, an Israelite supersedes a product of a forbidden relation, a productof a forbidden relation supersedes a <i>Natin</i> [member of a caste of Temple servants, historically descended from the Gibeonites], a <i>Natin</i> supersedes a convert, and a convert supersedes a freed slave. When? When they are all equal. But if the product of a forbidden relation is a Sage and the high priest is an <i>Am Ha'Aretz</i> [one who is lax in observing tithes and purity laws], the product of a forbidden relation who is a sage supersedes the high priest who is am <i>Am Ha'Aretz</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>DAS</small> G<small>ERICHT ENTSCHIEDEN HAT, EINES VON ALLEN IN DER</small> T<small>ORA GENANNTEN</small> G<small>EBOTEN ZU ÜBERTRETEN, UND EIN EINZELNER HINGEGANGEN IST UND VERSEHENTLICH<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Dh. im Glauben, das Gericht habe eine richtige Entscheidung getroffen.</i> NACH IHREM</small> A<small>USSPRUCHE GEHANDELT HAT, EINERLEI OB SIE<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Die Richter.</i> DANACH GEHANDELT HABEN UND ER MIT IHNEN, ODER SIE DANACH GEHANDELT HABEN UND ER NACH IHNEN, ODER SIE NICHT DANACH GEHANDELT HABEN, SONDERN ER ALLEIN, SO IST ER FREI, WEIL ER SICH AUF DAS</small> G<small>ERICHT GESTÜTZT HAT.</small> W<small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT ENTSCHIEDEN HAT UND EINER VON IHNEN, WELCHER WEISS, DASS ES SICH GEIRRT HAT, ODER EIN</small> S<small>CHÜLER, DER</small> E<small>NTSCHEIDUNGEN ZU TREFFEN BEFÄHIGT IST, HINGEGANGEN IST UND NACH IHREM</small> A<small>USSPRUCHE GEHANDELT HAT, EINERLEI OB SIE DANACH GEHANDELT HABEN UND ER MIT IHNEN, ODER SIE DANACH GEHANDELT HABEN UND ER NACH IHNEN, ODER SIE NICHT DANACH GEHANDELT HABEN, SONDERN ER ALLEIN, SO IST ER SCHULDIG, WEIL ER SICH NICHT AUF DAS</small> G<small>ERICHT GESTÜTZT HAT.</small> D<small>IE</small> R<small>EGEL HIERBEI IST: WER SICH AUF SICH SELBST STÜTZT, IST SCHULDIG, WER SICH AUF DAS</small> G<small>ERICHT STÜTZT, IST FREI.</small>",
+            "<b>W</b><small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT ENTSCHIEDEN HAT, SICH BEWUSST WURDE, DASS ES SICH GEIRRT HAT, UND DAVON ZURÜCKGETRETEN IST, EINERLEI OB SIE DAS</small> S<small>ÜHNOPFER DARGEBRACHT HABEN ODER NICHT, UND EINER HINGEGANGEN IST UND DANACH GEHANDELT HAT, SO IST ER NACH</small> R. Š<small>IMO͑N FREI</small> ; R. E<small>LEA͑ZAR SAGT, ES SEI ZWEIFELHAFT</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ob er frei od. schuldig ist, u. muß daher das sogenannte Schwebe-Schuldopfer (<span dir=\"rtl\">אשם תלוי</span>, cf. Lev. 5,17ff.) darbringen.</i>. W<small>ANN HEISST ES ZWEIFELHAFT</small>? W<small>ENN ER DAHEIM WAR; ER IST DANN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Weil ihm der Widerruf des Gerichtes bekannt sein sollte.</i><small>SCHULDIG.</small> W<small>AR ER NACH DEM</small> Ü<small>BERSEELANDE VERREIST, SO IST ER FREI</small>. R. A͑<small>QIBA SPRACH</small>: I<small>N EINEM SOLCHEN</small> F<small>ALLE PFLICHTE ICH BEI, DASS ER EHER FREI ALS SCHULDIG IST</small>. B<small>EN</small> A͑<small>ZAJ SPRACH ZU IHM</small>: W<small>ELCHEN</small> U<small>NTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN DIESEM UND EINEM, DER DAHEIM WEILT?</small> – W<small>ER DAHEIM WEILT, KANN ES ERFAHREN, DIESER ABER KONNTE ES NICHT ERFAHREN</small>",
+            "W<small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT ENTSCHIEDEN HAT, EIN</small> G<small>ESETZ VOLLSTÄNDIG AUFZUHEBEN, WENN ES BEISPIELSWEISE GESAGT HAT, DAS</small> G<small>ESETZ VON DER</small> M<small>ENSTRUIERENDEN BEFINDE SICH NICHT IN DER</small> T<small>ORA, DAS</small> G<small>ESETZ VOM</small> Š<small>ABBATH BEFINDE SICH NICHT IN DER</small> T<small>ORA, DAS</small> G<small>ESETZ VOM</small> G<small>ÖTZENDIENSTE BEFINDE SICH NICHT IN DER</small> T<small>ORA, SO SIND SIE FREI.</small> W<small>ENN ES ENTSCHIEDEN HAT, ES TEILWEISE AUFZUHEBEN UND TEILWEISE ZU ERHALTEN, SO SIND SIE SCHULDIG</small>. W<small>ENN ES BEISPIELSWEISE GESAGT HAT, DAS</small> G<small>ESETZ VON DER</small> M<small>ENSTRUIERENDEN BEFINDE SICH ZWAR IN DER</small> T<small>ORA, WER ABER EINE</small> F<small>RAU BESCHLÄFT, DIE DEN</small> R<small>EINHEITSTAG</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wenn eine Frau innerhalb 11 Tagen nach der ‘Reinheitswoche’ (cf. Lev. 15,19), die auf die Menstruation folgen muß, Blut bemerkt, so ist dies kein Menstrualblut, sondern nur ein Fluß, worauf sie nur einen Tag ‘abzuwarten’ hat u. dann rein ist; wenn sich aber der Fluß dreimal wiederholt, so darf sie erst nach 7 Tagen ein Reinheitsbad nehmen.</i><small>ABWARTET, SEI FREI,</small> DAS G<small>ESETZ VOM</small> Š<small>ABBATH BEFINDE SICH ZWAR IN DER</small> T<small>ORA, WER ABER</small> <small>EINE</small> S<small>ACHE</small> <small>AUS</small> P<small>RIVATGEBIET NACH ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE TRÄGT, SEI FREI,</small> DAS G<small>ESETZ VOM</small> G<small>ÖTZENDIENST BEFINDE SICH ZWAR IN DER</small> T<small>ORA, WER SICH ABER VOR EINEM SOLCHEN NUR NIEDERWIRFT, SEI FREI, SO SIND SIE SCHULDIG, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4,13.</i><i>und etwas entgangen,</i> <small>ETWAS, NICHT ABER DAS VOLLSTÄNDIGE</small> G<small>ESETZ.</small>",
+            "<b>W</b><small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN HAT UND EINER VON IHNEN, DER WUSSTE, DASS ES SICH GEIRRT HAT, ZU IHNEN SAGT, DASS SIE SICH IRREN, ODER WENN DER</small> G<small>ERICHTSVORSITZENDE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl, der Ausgezeichnete.</i><small>NICHT ANWESEND WAR, ODER WENN EINER VON IHNEN EIN</small> P<small>ROSELYT IST, EIN</small> H<small>URENKIND, EIN</small> N<small>ATHIN ODER EIN</small> G<small>REIS, DER KEINE</small> K<small>INDER MEHR ZEUGEN KANN, SO SIND SIE FREI,</small> DENN HIERBEI<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Bei der falschen Entscheidung des Gerichtes; cf. Lev. 4,13.</i><small>HEISST ES</small> <i>Gemeinde</i> <small>UND DORT</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Beim Synedrium, ISum. 35,24; das Gerichtskollegium wird Gemeinde genannt.</i><small>HEISST ES</small> <i>Gemeinde,</i> <small>WIE DORT EINE GEMEINDE ZU VERSTEHEN IST, DEREN SÄMTLICHE</small> M<small>ITGLIEDER ZUR</small> E<small>NTSCHEIDUNG GEEIGNET SIND, EBENSO IST AUCH HIER EINE</small> G<small>EMEINDE ZU VERSTEHEN, DEREN SÄMTLICHE</small> M<small>ITGLIEDER ZUR</small> E<small>NTSCHEIDUNG GEEIGNET SIND</small>.  <b>W</b><small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT VERSEHENTLICH EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN HAT UND DAS GANZE</small> V<small>OLK VERSEHENTLICH DANACH GEHANDELT HAT, SO BRINGEN SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Weiter folgt ein Streit, wer das Opfer darzubringen hat.</i><small>EINEN</small> F<small>ARREN DAR, WENN VORSÄTZLICH</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Wenn das Gericht wußte, daß die Entscheidung falsch ist.</i>, <small>UND</small> <small>DAS</small> V<small>OLK</small> <small>VERSEHENTLICH DANACH GEHANDELT HAT, SO BRINGEN SIE EIN</small> S<small>CHAF ODER EINE</small> Z<small>IEGE DAR, WENN VERSEHENTLICH UND</small> <small>DAS</small> V<small>OLK</small> <small>DANACH VORSÄTZLICH GEHANDELT HAT, SO SIND SIE FREI.</small>",
+            "<b>W</b><small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN UND DAS GANZE</small> V<small>OLK ODER DIE</small> M<small>EHRHEIT DESSELBEN DANACH GEHANDELT HAT, SO BRINGEN SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Die Richter.</i><small>EINEN</small> F<small>ARREN DAR, UND WENN ES SICH UM</small> G<small>ÖTZENDIENST HANDELT, SO BRINGEN SIE EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK DAR – SO</small> R. M<small>EI͑R.</small> R. J<small>EHUDA SAGT, DIE ZWÖLF</small> S<small>TÄMME</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Jisraéls, aus welchen das ganze Volk besteht.</i><small>BRINGEN ZWÖLF</small> F<small>ARREN DAR, UND WEGEN</small><small>DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES ZWÖLF</small> F<small>ARREN UND ZWÖLF</small> Z<small>IEGENBÖCKE.</small> R. Š<small>IMO͑N SAGT, DREIZEHN</small> F<small>ARREN, UND WEGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES DREIZEHN</small> F<small>ARREN UND DREIZEHN</small> Z<small>IEGENBÖCKE; EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK FÜR JEDEN</small> S<small>TAMM UND EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK FÜR DAS</small> G<small>ERICHT.</small> W<small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN HAT UND SIEBEN</small> S<small>TÄMME ODER DIE</small> M<small>EHRHEIT</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Des ganzen Volkes.</i><small>DANACH GEHANDELT HABEN, SO BRINGEN SIE EINEN</small> F<small>ARREN DAR, UND WEGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK – SO</small> R. M<small>EÎR.</small> R. J<small>EHUDA SAGT, DIE SIEBEN</small> S<small>TÄMME, DIE DIE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HABEN, BRINGEN SIEBEN</small> F<small>ARREN DAR, UND DIE ÜBRIGEN</small> S<small>TAMME, DIE DIE</small> S<small>ÜNDE NICHT BEGANGEN HABEN, BRINGEN WEGEN JENER</small> <small>JE</small> <small>EINEN</small> F<small>ARREN DAR, DENN AUCH DIEJENIGEN, DIE DIE</small> S<small>ÜNDE NICHT BEGANGEN HABEN, MÜSSEN WEGEN DER</small> S<small>ÜNDER</small> <small>EIN</small> O<small>PFER</small> <small>DARBRINGEN</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGT, ACHT</small> F<small>ARREN, UND WEGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES ACHT</small> F<small>ARREN UND ACHT</small> Z<small>IEGENBÖCKE, EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK FÜR JEDEN</small> S<small>TAMM UND EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK FÜR DAS</small> G<small>ERICHT.</small> W<small>ENN DAS</small> G<small>ERICHT EINES DER</small> S<small>TÄMME EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN HAT UND DIESER</small> S<small>TAMM DANACH GEHANDELT HAT, SO IST DIESER</small> S<small>TAMM SCHULDIG UND ALLE ANDEREN</small> S<small>TÄMME SIND FREI – SO</small> R. J<small>EHUDA.</small> D<small>IE</small> W<small>EISEN SAGEN, MAN SEI NUR WEGEN DER</small> E<small>NTSCHEIDUNG DES HÖCHSTEN GERICHTES SCHULDIG, DENN ES HEISST</small> :<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4,13.</i><i>wenn die ganze Gemeinde Jisraél sich vergeht,</i> <small>NICHT ABER DIE</small> G<small>EMEINDE EINES</small> S<small>TAMMES.</small>"
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>DER GESALBTE</small> H<small>OCHPRIESTER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Weiter im T. schlechthin ‘der Gesalbte’; der Hochpriester des zweiten Tempels wird ‘der durch die Amtskleidung ausgezeichnete’ genannt, da dann das Salböl nicht mehr vorhanden war.</i> <small>FÜR SICH</small>. <small>SELBST EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN HAT, SO MUSS ER, WENN VERSEHENTLICH, UND ER VERSEHENTLICH DANACH GEHANDELT HAT, EINEN</small> F<small>ARBEN DARBRINGEN; WENN ABER VERSEHENTLICH UND ER VORSÄTZLICH DANACH GEHANDELT HAT, ODER VORSÄTZLICH UND ER VERSEHENTLICH DANACH GEHANDELT HAT, SO IST ER FREI</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Vor der Darbringung eines Opfers.</i><small>, DENN DIE</small> E<small>NTSCHEIDUNG DES GESALBTEN</small> H<small>OCHPRIESTERS FÜR SICH SELBST GLEICHT DER</small> E<small>NTSCHEIDUNG DES</small> G<small>ERICHTES FÜR DIE</small> G<small>EMEINDE.</small>",
+            "<b>H</b><small>AT ER ALLEIN EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN UND ALLEIN DANACH GEHANDELT, SO MUSS ER AUCH ALLEIN</small> S<small>ÜHNE ERLANGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Durch Darbringung eines Sühnopfers. Hier wird von dem Falle gesprochen, wenn gleichzeitig auch das Gericht eine falsche Entscheidung getroffen u. das Volk danach gehandelt hat.</i>, <small>HAT ER ZUSAMMEN MIT DER</small> G<small>EMEINDE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Dh. mit dem Gerichte.</i><small>EINE</small> E<small>NTSCHEIDUNG GETROFFEN UND ZUSAMMEN MIT DER</small> G<small>EMEINDE DANACH GEHANDELT, SO ERLANGT ER</small> S<small>ÜHNE ZUSAMMEN MIT DER</small> G<small>EMEINDE.</small> U<small>ND WIE DAS</small> G<small>ERICHT NUR DANN SCHULDIG IST, WENN ES ENTSCHIEDEN HAT,</small> <small>EIN</small> G<small>ESETZ</small> <small>TEILWEISE AUFZUHEBEN UND TEILWEISE ZU ERHALTEN, EBENSO AUCH DER</small> G<small>ESALBTE</small>. A<small>UCH WEGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES NUR DANN, WENN SIE ENTSCHIEDEN HABEN</small>, <small>DAS</small> G<small>ESETZ</small> <small>TEILWEISE AUFZUHEBEN UND TEILWEISE ZU ERHALTEN</small>.",
+            "S<small>IE</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Die Richter.</i><small>SIND NUR BEI</small> U<small>NKENNTNIS DER</small> S<small>ACHE UND</small> U<small>NVORSÄTZLICHKEIT DER</small> H<small>ANDLUNG SCHULDIG, EBENSO AUCH DER</small> G<small>ESALBTE.</small> A<small>UCH WEGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES IST MAN NUR BEI</small> U<small>NKENNTNIS DER</small> S<small>ACHE UND</small> U<small>NVORSÄTZLICHKEIT DER</small> H<small>ANDLUNG SCHULDIG.</small> <b>D</b><small>AS</small> G<small>ERICHT IST NUR DANN SCHULDIG, WENN ES ENTSCHIEDEN HAT IN EINER</small> S<small>ACHE, WORAUF BEI</small> V<small>ORSATZ DIE</small> A<small>USROTTUNG UND BEI</small> V<small>ERSEHEN EIN</small> S<small>ÜNDOPFER GESETZT IST; EBENSO AUCH DER</small> G<small>ESALBTE.</small> A<small>UCH WEGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES NUR DANN, WENN SIE ENTSCHIEDEN HABEN IN EINER</small> S<small>ACHE, WORAUF BEI</small> V<small>ORSATZ DIE</small> A<small>USROTTUNG UND BEI</small> V<small>ERSEHEN EIN</small> S<small>ÜNDOPFER GESETZT IST.</small>",
+            "<b>S</b><small>IE SIND NICHT SCHULDIG WEGEN EINES DAS</small> H<small>EILIGTUM BETREFFENDEN</small> G<small>EBOTES ODER</small> V<small>ERBOTES, FERNER BRINGT MAN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Einzelne, die wegen einer zweifelhaften Sünde ein solches Opfer darzubringen haben.</i><small>WEGEN EINES DAS</small> H<small>EILIGTUM BETREFFENDEN</small> G<small>EBOTES ODER</small> V<small>ERBOTES AUCH KEIN</small> S<small>CHWEBE</small>-S<small>CHULDOPFER DAR</small>. W<small>OHL ABER SIND SIE WEGEN EINES DIE</small> M<small>ENSTRUATION BETREFFENDEN</small> G<small>EBOTES ODER</small> V<small>ERBOTES SCHULDIG, AUCH BRINGT MAN WEGEN EINES DIE</small> M<small>ENSTRUATION BETREFFENDEN</small> G<small>EBOTES ODER</small> V<small>ERBOTES EIN</small> S<small>CHWEBE</small>-S<small>CHULDOPFER DAR.</small> W<small>ELCHES IST DAS DIE</small> M<small>ENSTRUATION BETREFFENDE</small> G<small>EBOT?</small> S<small>ICH VON DER</small> M<small>ENSTRUIERENDEN ZURÜCKZUZIEHEN.</small> D<small>AS</small> V<small>ERBOT?</small> K<small>EINER</small> M<small>ENSTRUIERENDEN BEIZUWOHNEN.</small>",
+            "<b>S</b><small>IE SIND NICHT SCHULDIG WEGEN</small> <small>EINER</small> S<small>ÜNDE</small> <small>INBETREFF DES</small> Z<small>EUGENEIDES, DES</small> B<small>EKRÄFTIGUNGSEIDES UND DER</small> V<small>ERUNREINIGUNG DES</small> T<small>EMPELS UND SEINER HEILIGEN</small> O<small>PFER</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Wenn das Gericht eine falsche Entscheidung hinsichtlich dieser Sünden getroffen hat.</i>. E<small>BENSO AUCH DER</small> F<small>ÜRST – SO R. JOSE DER</small> G<small>ALILÄER.</small> R. A͑<small>QIBA SAGT, DER</small> F<small>ÜRST SEI WEGEN ALL DIESER</small> S<small>ÜNDEN SCHULDIG, NUR NICHT WEGEN DES</small> Z<small>EUGENEIDES</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er eine Eidverwünschung hört u. dennoch unterläßt, Zeugnis abzulegen.</i>, <small>DENN EIN</small> K<small>ÖNIG KANN WEDER RICHTEN NOCH GERICHTET WERDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Er ist auch dem Zeugniszwange nicht unterworfen.</i>.",
+            "<b>W</b><small>EGEIN ALLER</small> G<small>EBOTE DER</small> T<small>ORA, DERENTWEGEN MAN SICH BEI</small> V<small>ORSATZ DER</small> A<small>USROTTUNG UND BEI</small> V<small>ERSEHEN EINES</small> S<small>ÜNDOPFERS SCHULDIG MACHT, BRINGT DER EINZELNE EIN</small> S<small>CHAF ODER EINE</small> Z<small>IEGE, DER</small> F<small>ÜRST EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK, DER</small> G<small>ESALBTE UND DAS</small> G<small>ERICHT EINEN</small> F<small>ARREN DAR.</small> W<small>EGEN DES</small> G<small>ÖTZENDIENSTES BRINGEN DER EINZELNE, DER</small> F<small>ÜRST UND DER</small> G<small>ESALBTE EINE</small> Z<small>IEGE UND DAS</small> G<small>ERICHT EINEN</small> F<small>ARREN UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK DAR, EINEN</small> F<small>ARREN ALS</small> B<small>RANDOPFER UND EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK ALS</small> S<small>ÜNDOPFER.</small> E<small>IN</small> S<small>CHWEBE</small>-S<small>CHULDOPFER</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Wegen einer ‘schwebenden’ Sünde, dh. wenn man im Zweifel ist, ob man sie begangen hat od. nicht.</i><small>SIND NUR DER EINZELNE UND DER</small> F<small>ÜRST SCHULDIG, DER</small> G<small>ESALBTE UND DAS</small> G<small>ERICHT SIND DAVON FREI</small>",
+            "E<small>IN SICHERES SCHULDOPFER</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Dh. ein Schuldopfer wegen einer sicher begangenen Handlung; cf. Lev. 5,14ff., 14,12; 19,20ff. u. Num. 6,12.</i><small>SIND DER EINZELNE, DER</small> F<small>ÜRST UND DER</small> G<small>ESALBTE SCHULDIG UND DAS</small> G<small>ERICHT IST FREI.</small> W<small>EGEN DES</small> Z<small>EUGENEIDES, DES</small> B<small>EKRÄFTIGUNGSEIDES UND DER</small> V<small>ERUNREINIGUNG DES</small> T<small>EMPELS UND SEINER HEILIGEN</small> O<small>PFER IST DAS</small> G<small>ERICHT FREI, DER EINZELNE, DER</small> F<small>ÜRST UND DER</small> G<small>ESALBTE SIND DERENTWEGEN SCHULDIG, NUR IST DER</small> H<small>OCHPRIESTER WEGEN DER</small> V<small>ERUNREINIGUNG DES</small> T<small>EMPELS UND SEINER HEILIGEN</small> O<small>PFER NICHT SCHULDIG – SO</small> R. Š<small>IMO͑N.</small> W<small>AS BRINGEN SIE DERENTWEGEN DAR?</small> E<small>IN AUF- UND ABSTEIGENDES</small> O<small>PFER;</small> R. E<small>LIE͑ZER SAGT, DER</small> F<small>ÜRST BRINGE EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK DAR.</small>"
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>DER GESALBTE</small> H<small>OCHPRIESTER EINE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HAT UND DARAUF VON SEINEM</small> A<small>MTE ZURÜCKGETRETEN IST, UND EBENSO WENN EIN</small> F<small>ÜRST EINE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HAT UND DARAUF VON SEINER</small> W<small>ÜRDE ZURÜCKGETRETEN IST, SO BRINGT DER GESALBTE</small> H<small>OCHPRIESTER EINEN</small> F<small>ARREN, BEZIEHUNGSWEISE DER</small> F<small>ÜRST EINEN</small> Z<small>IEGENBOCK DAR</small>.",
+            "W<small>ENN DER GESALBTE</small> H<small>OCHPRIESTER VON SEINEM</small> A<small>MTE ZURÜCKGETRETEN IST UND DARAUF EINE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HAT, UND EBENSO WENN EIN</small> F<small>ÜRST VON SEINER</small> W<small>ÜRDE ZURÜCKGETRETEN IST UND DARAUF EINE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HAT, SO BRINGT DER GESALBTE</small> H<small>OCHPRIESTER DENNOCH EINEN</small> F<small>ARREN DAR, DER</small> F<small>ÜRST ABER GLEICH EINEM</small> G<small>EMEINEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN SIE DIE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HABEN BEVOR SIE IN IHR</small> A<small>MT</small> E<small>INGESETZT WORDEN SIND UND DARAUF IN IHR</small> A<small>MT EINGESETZT WORDEN SIND, SO GLEICHEN SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Hinsichtlich ihrer Opfer.</i> G<small>EMEINEN</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>: W<small>ENN SIE SICH BEWUSST WORDEN WAREN, BEVOR SIE IN IHR</small> A<small>MT EINGESETZT WORDEN SIND, SO SIND SIE SCHULDIG, WENN ABER NACHDEM SIE IN IHR</small> A<small>MT</small> E<small>INGESETZT WORDEN SIND, SO SIND SIE FREI</small>. W<small>ER IST UNTER</small> F<small>ÜRST ZU VERSTEHEN</small>? D<small>ER</small> K<small>ÖNIG, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 4,22.</i><i>und er eines von den Verboten des Herrn, seines Gottes, begeht,</i> <small>DER ÜBER SICH NUR DEN</small> H<small>ERRN, SEINEN</small> G<small>OTT, HAT.</small>",
+            "<b>U</b><small>NTER</small> ‘G<small>ESALBTEN</small>’ <small>IST NUR DER MIT DEM</small> S<small>ALBÖL GEWEIHTE</small> H<small>OCHPRIE STER ZU VERSTEHEN, NICHT ABER DER DURCH DIE</small> A<small>MTSKLEIDUNG GEWEIHTE</small>.E<small>IN</small> U<small>NTERSCHIED ZWISCHEN DEM DURCH DAS</small> S<small>ALBÖL GEWEIHTEN UND DEM DURCH DIE</small> A<small>MTSKLEIDUNG GEWEIHTEN</small> H<small>OCHPRIESTER BESTEHT NUR HINSICHTLICH DES</small> F<small>ARREN, DER WEGEN</small> <small>DER</small> Ü<small>BERTRETUNG VON</small> G<small>EBOTEN DARGEBRACHT</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Dieser wird nur vom gesalbten Hochpriester dargebracht; der durch die Amtskleidung geweihte bringt, gleich einem Gemeinen, ein Schaf oder eine Ziege dar.</i><small>WIRD.</small> E<small>IN</small> U<small>NTERSCHIED ZWISCHEN DEM DIENSTTUENDEN UND DEM ZURÜCKGETRETENEN</small> H<small>OCH</small><small>PRIESTER BESTEHT NUR HINSICHTLICH DES</small> F<small>ARREN DES</small> V<small>ERSÖHNUNGSTAGES UND DES</small> Z<small>EHNTELS</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Lev. 6,13ff.</i>E<small>PHA.</small> B<small>EIDE GLEICHEN EINANDER HINSICHTLICH DES</small> D<small>IENSTES AM</small> V<small>ERSÖHNUNG STAGE, BEIDEN IST ES GEBOTEN, EINE</small> J<small>UNGFRAU ZU HEIRATEN, BEIDEN IST EINE</small> W<small>ITWE VERBOTEN, BEIDE DÜRFEN SICH AN</small> <small>DEN</small> L<small>EICHEN</small> <small>IHRER</small> V<small>ERWANDTEN NICHT VERUNREINIGEN, NOCH DÜRFEN SIE SICH DAS</small> H<small>AAR WACHSEN LASSEN UND IHRE</small> K<small>LEIDER</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wegen eines Trauerfalles; cf. Lev. 21,10.</i><small>EINREISSEN, UND BEIDE VERANLASSEN SIE DIE</small> R<small>ÜCKKEHR DES</small> T<small>ODSCHLÄGERS</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Num. 35,25.</i>.",
+            "<b>D</b><small>ER</small> H<small>OCHPRIESTER REISST DAS</small> G<small>EWAND UNTEN EIN UND DER GEMEINE OBEN.</small> D<small>ER</small> H<small>OCHPRIESTER DARF ALS</small> T<small>RAUERNDER</small> O<small>PFER DARBRINGEN, JEDOCH NICHT DAVON ESSEN, DER GEMEINE DARF WEDER DARBRINGEN NOCH ESSEN.</small>",
+            "<b>A</b><small>LLES, WAS ÖFTER ALS DAS ANDERE IST, GEHT DIESEM AUCH VOR, UND ALLES, WAS HEILIGER ALS DAS ANDERE IST, GEHT DIESEM AUCH VOR</small>. W<small>ENN DER</small> F<small>ARRE DES</small> G<small>ESALBTEN UND DER</small> F<small>ARRE DER</small> G<small>EMEINDE DASTEHEN, SO GEHT DER</small> F<small>ARRE DES</small> G<small>ESALBTEN DEM</small> F<small>ARREN DER</small> G<small>EMEINDE IN ALL SEINEN</small> V<small>ERRICHTUNGEN VOR.</small>",
+            "<b>E</b><small>IN</small> M<small>ANN GEHT EINER</small> F<small>RAU VOR HINSICHTLICH DER</small> L<small>EBENSRETTUNG UND DER</small> W<small>IEDERBRINGUNG EINER VERLORENEN</small> S<small>ACHE; EINE</small> F<small>RAU GEHT EINEM</small> M<small>ANNE VOR HINSICHTLICH DER</small> B<small>EKLEIDUNG UND DER</small> B<small>EFREIUNG AUS DER</small> G<small>EFANGENSCHAFT; SIND SIE ABER</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Durch die Gefangenschaft.</i><small>BEIDE DER</small> S<small>CHÄNDUNG AUSGESETZT, SO GEHT DER</small> M<small>ANN DER</small> F<small>RAU VOR.</small>",
+            "<b>E</b><small>IN</small> P<small>RIESTER GEHT EINEM</small> L<small>EVITEN VOR, EIN</small> L<small>ÉVITE EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN, EIN</small> J<small>ISRAÉLIT EINEM</small> H<small>URENKINDE, EIN</small> H<small>URENKIND EINEM</small> N<small>ATHIN, EIN</small> N<small>ATHIN EINEM</small> P<small>ROSELYTEN, EIN</small> P<small>ROSELYT EINEM FREIGELASSENEN</small> S<small>KLAVEN</small>. D<small>IES NUR DANN, WENN SIE GLEICHWERTIG SIND, WENN ABER DAS</small> H<small>URENKIND EIN</small> G<small>ELEHRTER IST UND DER</small> H<small>OCHPRIESTER EIN</small> U<small>NWISSENDER</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Worth ein Mann aus dem gemeinen Volke.</i>, <small>SO GEHT DAS GELEHRTE</small> H<small>URENKIND DEM UNWISSENDEN</small> H<small>OCHPRIESTER VOR.</small>"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+    "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+    "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+    "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "\tIf beth-din ruled to transgress one of all the mitzvoth written in the Torah [If they said: You are permitted to do something, deliberate transgression of which is punishable by kareth], and an individual went and transgressed unwittingly by their ruling, [(as opposed to an instance in which he did not transgress by the ruling of beth-din, as when beth-din ruled that chelev (forbidden fats) is permitted and he mistook chelev for shuman (permitted fats) and ate it, in which instance he is liable, not having eaten it by the ruling of beth-din)] — whether they transgressed and he transgressed with them or they did not transgress [by their ruling], he is exempt [and they are liable, for beth-din bring the offering only for unwittingness in ruling, the act being dependent on the congregation, and the ruling upon beth-din], (he is exempt) because he relied upon beth-din. [Our Mishnah is in accordance with R. Yehudah, who says: An individual who transgressed by the ruling of beth-din is exempt (from a sin-offering). The halachah, however, is in accordance with the Rabbis, who say that an individual who transgressed by the ruling of beth-din is liable. He is not exempt unless the transgressors are the majority of the dwellers of Eretz Yisrael or the majority of the tribes, in which instance beth-din bring a bullock of forgetfulness of the congregation and those who transgressed by their ruling are exempt.] If beth-din ruled (wrongly) and one of them knew that they were mistaken or if he were a Torah scholar eligible to rule and he went and transgressed by their ruling — whether they transgressed and he transgressed with them or they did not transgress and he transgressed, he is liable, because he did not rely upon beth-din (in transgressing). [And even though he sinned deliberately, knowing that beth-din had erred and, notwithstanding this, transgressed by their ruling, and a deliberate transgressor is not subject to an offering, the Gemara states that he is (considered) unwitting, having thought that it was a mitzvah to abide by beth-din's ruling, even though he knew that they had erred.] This is the rule: One who relies upon himself (in transgressing) is liable [to bring an offering (including one who \"kicks\" against the ruling (of beth-din), one whose way is not to act in accordance with their ruling, and who acted in accordance with their ruling, not because he relied upon their ruling but because it appeared to him that it was permitted, he is liable)]; one who relies upon (the ruling of) beth-din is exempt.",
+            "\tIf beth-din ruled (wrongly) and they discovered that they had erred and retracted — whether they had brought their atonement or had not yet brought their atonement, and one went and transgressed by their (original) ruling — R. Shimon exempts him (from an offering) and R. Eliezer says: It is a safek (a doubt). [Since he should have asked all the time about news of the rulings in beth-din and did not do so, his case is similar to that of one who is in doubt as to whether he sinned or did not sin, in which instance he brings a suspended guilt-offering (asham talui). The halachah is in accordance with R. Eliezer.] Which is the safek? [i.e., In which instance does R. Eliezer say that he is judged as one who is in doubt as to whether or not he sinned and is liable to bring an asham talui?] If he sat in his house, he is liable [i.e., if he sat in his house in the country in which beth-din ruled, in which instance he could have heard that beth-din had retracted.] But if he went abroad, he is exempt [not only if he actually went, but if he was on the way to go, even if he had not actually gone. R. Akiva said: I concede in this instance that he is close to being exempt from liability. Ben Azzai said to him: How is this different from sitting in one's house? [R. Akiva answered:] The one sitting in his house could have heard, but the other could not have heard. [R. Akiva holds that because of his preoccupation with going, he does not ask if beth-din had retracted, and he is exempt from an asham talvi. And Ben Azzai holds that since he had not yet gone, he should have asked. On this hinges the argument in the Gemara. The halachah is in accordance with R. Akiva.]",
+            "\tIf beth-din ruled to uproot the entire body [i.e., all of the principles of the mitzvah] — if they said: There is no (institution of) niddah in the Torah, there is no Shabbath in the Torah, there is no idolatry in the Torah, they are exempt (from an offering), [it being written (Leviticus 4:13): \"And there be hidden a thing\" — Read it: \"And there be hidden from a thing,\" part of the thing and not the whole thing.] If they ruled to nullify part and to fulfill part, they are liable (for an offering). How so? If they said: There is niddah in the Torah, but one who lives with a woman \"who guards a day (of taharah [cleanliness] against a day of tumah [uncleanliness]\" is not liable (to kareth). [(The Gemara asks: But guarding a day against a day is written in the Torah, viz. (Leviticus 15:22): \"Then she shall count for herself,\" whence we learn that she counts one (day of taharah) against one (day of tumah), and for anything written in the Torah beth-din do not bring an offering! And the Gemara answers: We are speaking of an instance in which they said that zavah (a woman with a flow) obtains only in the daytime; that is, only when she sees blood in the daytime and not when she sees it at night, it being written (Ibid.) \"all the days of her flow\")]; (if they said:) there is Shabbath in the Torah, but one who carries from a private domain to a public domain is not liable [i.e., if they said: Bringing in and taking out is forbidden, it being written (Exodus 16:29): \"Let no man go out of his place,\" but throwing and reaching out is permitted.)]; there is idolatry in the Torah, but bowing down is not liable, [i.e., if they said that bowing down where there is prostration of hands and feet is forbidden, it being written (Exodus 34:14): \"You shall not bow down to another god,\" but where there is no prostration it is permitted], they are liable (for an offering), it being written (Leviticus 4:13): \"And there be hidden a thing\" — a thing and not the whole body (of the mitzvah). [In sum: Beth-din is not liable until they rule (permitted) on a thing that the Sadducees do not concede (as being forbidden; but if they ruled (wrongly) on a thing that the Sadducees concede (as being forbidden), they are exempt from a congregational offering. And, as to the many who transgressed by their ruling, each one is liable to bring an offering for his unwittingness. Why so? For this is an instance of \"Go and read it in the house of the master,\" (i.e., you should have known it.)]",
+            "\tIf beth-din ruled, and one of them knew that they had erred, and he said to them \"You are mistaken,\" or if the mufla of beth-din [the chief justice, the Rosh Yeshiva] were not there, or if one of them were a proselyte, or a mamzer (a bastard), or a Nathin (viz. Joshua 9:27), or an old man who had not seen children [(and who is not fit to judge capital cases, in all likelihood being a stranger to compassion)], they are exempt (from an offering), it being written here \"congregation,\" viz. (Leviticus 4:13): \"And if the whole congregation of Israel (the Sanhedrin) err,\" and, elsewhere, \"congregation,\" viz. (Numbers 35:24): \"Then the congregation shall judge.\" Just as with \"congregation\" written there, all of them must be fit to rule, [viz. (Ibid. 11:16): \"And they (the judges) shall stand there with you (Moses)\" (\"with you\":) — they must be like you), excluding a proselyte, a Nathin, and a mamzer, who are not fit to be appointed to the Sanhedrin], here, too, all of them must be fit to rule. If beth-din ruled unwittingly and all the congregation transgressed unwittingly, they bring a bullock. If deliberately, [i.e., if beth-din knew that it were forbidden] and they (the people) transgressed unwittingly, they (the people) bring a she-lamb and a she-goat. If (beth-din ruled) unwittingly, and they (the people) transgressed wittingly, both are exempt: beth-din, because the people did not transgress because of their ruling, not relying upon beth-din, knowing that they had erred; and the people who transgressed are exempt because they are witting, and all who are witting are not subject to an offering.]",
+            "\tIf beth-din ruled and all or most of the congregation transgressed by their ruling, they [beth-din] bring a bullock, [viz. (Leviticus 4:14): \"If the sin became known wherein they sinned, then the congregation shall offer a bullock\"], and for idolatry they bring a bullock and a he-goat, [viz. (Numbers 15:22): \"And if you err and not do all of these mitzvoth\" — a mitzvah (i.e., a transgression) which is tantamount to all of these mitzvoth — idolatry. And it is written there (Ibid. 24): \"And it shall be, if by the eyes of the congregation (the Sanhedrin) it were done in error, then all the congregation shall offer one young bullock… and one kid of goats as a sin-offering.\"] These are the words of R. Meir, [R. Meir holding that Leviticus 4:19 refers to unwittingness in respect to the other transgressions, and here (Numbers 15:22), to unwittingness in respect to idolatry. The \"congregation\" that ruled alone [i.e., the Great Sanhedrin] brings them.] R. Yehudah says: Twelve tribes bring twelve bullocks, [R. Yehudah holding that each tribe is called a \"congregation,\" viz. (II Chronicles 20:5): \"And Yehoshafat stood in the congregation of Judah\"], and for idolatry they bring twelve bullocks and twelve he-goats. R. Shimon says: Thirteen bullocks, and for idolatry, thirteen he-goats, a bullock and a he-goat for each tribe, and a bullock and a he-goat for beth-din, [R. Shimon holding that a beth-din that erred in its ruling is not atoned for by the bullocks and he-goats of the tribes, but must bring a bullock and a he-goat for themselves.] If beth-din ruled (wrongly) and seven tribes transgressed by their ruling [(seven being the majority of the tribes)] or the majority [of Israel, even if they come from the minority of the tribes, even if one tribe transgressed and they be the majority of Israel], they [all of the other tribes, who did not transgress along with these,] bring a bullock; and, for idolatry, a bullock and a he-goat. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: Seven tribes who sinned bring seven bullocks and the other tribes, who did not sin bring a bullock (each) because of them. For these who did not sin bring because of those who did. R. Shimon says: \"Eight bullocks, and, for idolatry, eight bullocks and eight he-goats, a bullock and a he-goat for each tribe and a bullock and a he-goat for beth-din, [R. Shimon holding that those who did not sin do not bring because of those who did. The halachah is in accordance with R. Yehudah.] If the beth-din of one of the tribes ruled (wrongly) and that tribe [itself, the majority of Israel,] transgressed by their ruling, that tribe is liable and all of the other tribes are exempt. The sages say: There is no liability except by the ruling of the Great Sanhedrin alone, it being written (Leviticus 4:13): \"And if the whole congregation of Israel err\" — and not the congregation of that tribe. [The halachah is in accordance with the sages.]"
+        ],
+        [
+            "\tIf the anointed priest [i.e., If the high-priest, anointed with the anointing oil] unwittingly ruled for himself [that something was permitted] and transgressed [by himself] unwittingly [in a thing deliberate transgression of which is liable to kareth], he brings a bullock. (If he ruled) unwittingly and transgressed wittingly, or (ruled) wittingly and transgressed unwittingly, he is exempt. For the ruling of the anointed priest for himself is like the ruling of beth-din for the congregation.",
+            "\tIf he ruled for himself and transgressed by himself, he receives atonement by himself, [i.e., he must bring a bullock by himself.] If he ruled with the congregation [If he were one of the Sanhedrin, who ruled unwittingly], and he transgressed with the congregation, he receives atonement with [the bullock of forgetfulness] of the congregation, [and he does not require another offering. For I might think that just as on Yom Kippur he does not receive atonement with the congregation, it being written (Leviticus 16:11): \"And he shall slaughter the bullock of the sin-offering which is his,\" here, too, he would need an offering of his own; we are, therefore, apprised that this is not so, deriving it from (Ibid. 4:3): \"For his sin which he has sinned\" — For the sin which is distinctive with him he brings an offering of his own, but for a sin which is not distinctive with him, he dos not bring an offering of his own. And it follows that the anointed priest should receive atonement with the congregation,[ for beth-din is not liable until it rules to nullify part and to fulfill part, and thus with the anointed priest, [whence it is seen that they equated the anointed priest with beth-din in all respects. Therefore, when he ruled with the congregation, it follows that he should be equated with the congregation and receive atonement with the congregation.] And they are not liable (to bring an offering) for idolatry until they rule to annul part and to fulfill part. [Because it is written in respect to the other mitzvoth (Leviticus 4:13): \"and a thing be hid from the eyes of the congregation,\" and, in respect to idolatry (Numbers 15:24): \"And it shall be, if by the eyes of the congregation, etc.\" — (we conclude:) Just as with other mitzvoth (an offering is brought) only if a thing were annulled and not the entire body (of the mitzvah), so, with idolatry, a \"thing,\" and not the entire body.]",
+            "\tThey are not liable unless there be forgetfulness of the thing and unwittingness in act [i.e., If beth-din ruled (wrongly) for the congregation in one of all of the mitzvoth, they are not liable for a bullock of forgetfulness of the congregation, unless there be forgetfulness of the thing (that is, if their ruling were mistaken and the halachah escaped them), together with unwittingness in act, i.e., if most of the congregation erred and transgressed by their ruling, it being written (Leviticus 4:13): \"And if the whole congregation of Israel err and the thing be hid\" — unwittingness in the act and forgetfulness of the thing (the halachah)]. And thus with the anointed priest. [He is not liable for an offering unless the din escaped him. And they are not liable unless there be forgetfulness of the thing together with unwittingness in act [as with all the other mitzvoth; for we derive idolatry from the other mitzvoth by identity \"by the eyes\" — \"by the eyes,\" as written above.] Beth-din are not liable unless they rule (wrongly) on a thing whose witting transgression is punishable by kareth and whose unwitting transgression requires a sin-offering (except for five of them whose unwitting transgression does not require a sin-offering: circumcision and the Pesach offering — Because they are positive commandments, even though their witting transgression is punishable by kareth, their unwitting transgression does not require a sin-offering, in respect to which it is written (Leviticus 4:13) \"one of all the mitzvoth of the Torah which are not to be done\"; and blaspheming, because it does not involve an act and Scripture write of a sin-offering (Numbers 15:29): \"for him who acts unwittingly\" — excluding blaspheming, where there is no act. And for defiling the sanctuary and its holy things, unwitting transgression requires (not a sin-offering, but) a sliding-scale offering, as mentioned in Leviticus. For all of these, beth-din and the anointed priest do not bring a sin-offering for unwitting transgression. We find, then, all the mitzvoth for which beth-din and the anointed priest bring an offering to total thirty-one, witting transgression of which is punishable by kareth, and unwitting transgression requiring a fixed sin-offering.] And thus with the anointed priest. And they are not liable (to bring an offering) for idolatry until they rule on something whose witting transgression is punishable by kareth and whose unwitting transgression requires a sin-offering.",
+            "\tThere is no liability (for a sin-offering) for a positive commandment and a negative commandment in the sanctuary. [If beth-din ruled and erred in the tumah of the sanctuary and its holy things they are not liable for a congregational offering. (\"for a positive commandment\"): as when one became tamei in the sanctuary, it being a mitzvah for him to leave by the short way, and he lingered and left by the long way, he incurs kareth. And if beth-din ruled for him to leave by the long way, they are not liable for an offering, for there is no sin-offering for this unwittingness; that is, if an individual transgressed this unwittingly and left by the long way, he is not liable for a sin-offering but for a sliding-scale offering. (\"and a negative commandment\":) not to enter the sanctuary in a state of tumah.] And a suspended guilt-offering is not brought for a positive commandment and a negative commandment in the sanctuary. [For, everything whose unwitting transgression requires a fixed sin-offering, requires for his unknowingness a suspended gilt-offering, and sanctuary uncleanliness, since its unwitting transgression does not require a sin-offering, his unknowingness does not require a suspended guilt-offering.] But there is liability for a positive commandment and a negative commandment in niddah [(\"for a positive commandment\":) If a man were living with a clean woman, and she said to him \"I have become unclean,\" now at the time of cohabitation, it is a mitzvah for him to separate. But he is not to separate immediately, for such separation is as pleasurable to him as cohabitation. But \"he sticks his nails in the ground\" and waits until the organ has \"died\" and separates without hardness. This is the \"positive commandment\" of niddah. And if beth-din erred in this ruling and ruled that he separate immediately, they are required to bring a bullock of forgetfulness, because an individual is required to bring a sin-offering for unwittingness.] Which is the positive commandment in niddah? Separate from the niddah. And which is the negative commandment? Do not cohabit with a niddah.",
+            "\tThere is no liability for \"hearing the voice\" [i.e., for knowing testimony and not giving it, viz. (Leviticus 5:1): \"And if a soul sin and hear the voice of an oath (i.e., if he were besworn to give testimony if he knows it), and he were a witness, having seen or known — if he does not tell, then he shall bear his sin.\"], and for \"pronouncing with the lips\" [(viz. Ibid. 4) If he took an oath that he would not eat and he did eat, or that he would eat and he did not eat; or that he had eaten and he had not eaten, or that he had not eaten and he had eaten]. And for defiling of the sanctuary and its holy things, [entering the sanctuary in a state of tumah or eating of the holy — if they erred in ruling in one of all these, they are not required to bring an offering, neither beth-din nor the anointed priest, because an individual is not required to bring a fixed sin-offering for unwittingness in them.], and the Nassi (i.e., the king,) like them. [If the king were unwitting in one or all of these, he does not bring a he-goat and he is exempt from any offering, for in respect to all of these it is written (Leviticus 5): \"And if his hand does not attain, etc.\" — to exclude (from a sliding-scale offering) a king and a high-priest, who are never poor.] These are the words of R. Yossi Haglili. R. Akiva says: The Nassi is liable for all (to bring a sliding-scale offering), [for in respect to the Nassi it is written (Ibid. 4:26, 5:10): \"And the Cohein shall make atonement for him for his sin,\" and in respect to a sliding-scale offering in respect to \"hearing of the voice\" and \"pronouncing with the lips\" and defilement of the sanctuary, it is written \"And the Cohein shall make atonement for his sin,\" to teach that the Nassi is liable for them. As to the anointed priest's being exempt from the offering indicated for \"hearing of the voice\" and \"pronouncing with the lips\" and defiling of the sanctuary according to R. Akiva, this is because it is written (Ibid. 6:13): \"This is the offering of Aaron and his sons … the tenth part of an ephah\" — \"This\" is a term of exclusion, i.e., the \"tenth of an ephah\" of the meal-offering of cakes is required for the anointed priest, and no other \"tenth of an ephah\" is required for him — except the tenth of an ephah mentioned in respect to \"hearing the voice,\" etc., which the anointed priest does not bring. And since Scripture excluded him from the tenth of an ephah, it excluded him also from the two turtle-doves and from all the offerings mentioned there, the section ending (Ibid. 5:13): \"And the Cohein shall make atonement for him, for his sin that he has sinned with one of these\" — one who gains atonement with one of these gains atonement with all, and one who does not gain atonement with one of these does not gain atonement with all. The halachah is neither in accordance with R. Akiva nor with R. Yossi, but the anointed priest and the Nassi are required to bring a sliding-scale offering for \"hearing the voice\" and \"pronouncing with the lips\" and defiling the sanctuary, as indicated later in our Mishnah. As to it being stated \"They are not liable for 'hearing the voice,'\" which implies neither the beth-din nor the anointed priest, the meaning is that they are not required to bring the bullock which is brought for the other mitzvoth, but they are required to bring the sliding-scale offering.], except for \"hearing the voice.\" For a king does not judge and is not judged; he does not testify and is not testified against.",
+            "\tFor all the mitzvoth in the Torah whose witting transgression is punishable by kareth and whose unwitting transgression requires a sin-offering, the individual brings a she-lamb and a she-goat; the Nassi, a he-goat, and the anointed priest and beth-din, a bullock. And, for idolatry, the individual, the Nassi and the anointed priest bring a she-goat, [it being written (Numbers 15:27): \"And if one soul sin (the sin of idolatry) in error, he shall bring a she-goat,\" after which it is written (29): \"One Torah shall there be for you for him who acts unwittingly\" — all of them are equated for this offering.]; and beth-din bring a bullock and a he-goat, a bullock for a burnt-offering and a he-goat for a sin-offering.",
+            "\tAsham talui (a suspended guilt-offering) [Transgressions which, if committed wittingly, are punishable by kareth, and, if unwittingly, require a fixed sin-offering, require for unknowingness an asham talui, e.g., (if there were) two olive-sizes, one of forbidden fats and one of permitted fats, and he ate one of them, but he does not know which one] — the individual and the Nassi are liable, and the anointed priest and beth-din are exempt, [it being written in respect to a congregational offering (Leviticus 4:14): \"If the sin became known … then the congregation shall offer, etc.\" — they require an offering only for knowingness (and the anointed priest is like beth-din)]. A certain guilt-offering [(There are five guilt-offerings, which are offered for certain transgression: asham me'iloth for abuse of sacred property; asham gezeiloth for abuse of private property; asham nazir for interrupting the period of Nazaritism; asham metzora, the guilt-offering of a leper; asham shifchah charufah for living with a maidservant betrothed to another man] — the individual and the Nassi and the anointed priest are liable; [for all of these pertain to the individual, whether a plain person, an anointed priest, or a Nassi], and beth-din are exempt [for these have nothing to do with the ruling of beth-din, and there is no asham for the ruling of beth-din.] For \"hearing the voice,\" \"pronouncing with the lips\" and defiling the sanctuary and its holy things, beth-din are exempt, and the individual, and the Nassi and the anointed priest are liable; but the anointed priest is not liable for defiling the sanctuary and its holy things. These are the words of R. Shimon. [The rationale of R. Shimon: It is written in respect to the defiling of the sanctuary (Numbers 19:20): \"And a man, if he becomes unclean and does not purify himself, that soul shall be cut off from the midst of the congregation\" — he whose sin is equivalent to that of the congregation, excluding the high-priest, whose sin is not equivalent to that of the congregation. For, as to the congregation, whoever of them enters the sanctuary unwittingly or transgresses unwittingly is liable for unwittingness of act alone whereas the anointed priest is liable only for forgetfulness of the (forbidden) thing together with unwittingness of act, as stated above in our chapter.] These are the words of R. Shimon [The halachah is not in accordance with R. Shimon, but a high-priest also brings a sliding-scale offering for defiling the sanctuary and its holy things.] And what offering do they bring? A sliding-scale offering. R. Eliezer says: The Nassi brings a he-goat for defiling the sanctuary and its holy things, because they are liable to kareth for witting transgression, just as he brings a he-goat for other mitzvoth which are liable to kareth for witting transgression. The halachah is not in accordance with R. Eliezer, for since they are not liable to bring a fixed sin-offering for unwitting defilement of the sanctuary and its holy things, the Nassi brings only what the individual brings.]"
+        ],
+        [
+            "\tIf the anointed priest sinned (in his ruling) and was afterwards deposed from his (high-) priesthood [and he was not able to bring his offering until after he had been deposed]; and, similarly, if the Nassi sinned and was afterwards deposed from his kingship — the anointed priest brings a bullock [(It is stated later in our Mishnah that even if he sinned after he had been deposed he brings a bullock. But because it was necessary to teach that the Nassi brings a he-goat before he was deposed, it was also taught that the high-priest brings a bullock], and the Nassi brings a he-goat, [it being written (Leviticus 4:28): \"for his sin which he has sinned\" — he brings a sin-offering as he did when he sinned.]",
+            "\tIf the anointed priest was deposed from his (high-) priesthood and then he sinned; and, similarly, if a king was deposed from his kingship and then he sinned — the anointed priest brings a bullock [Even though he does not officiate he remains in his sanctity; for there is no difference between an officiating (high-) priest and a deposed (high-priest) but the (Yom Kippur) service and the Yom Kippur bullock and the tenth of the ephah, that is offered each day (as stated below), but a Nassi, once he has been deposed, is considered a commoner], and the Nassi is like a commoner.",
+            "\tIf they sinned before they were appointed, and then they were appointed, they are like commoners, [it being written about a Nassi (Leviticus 4:22): \"If a Nassi sin\" — if he sins when he is a Nassi; and so, with the anointed priest, viz. (Ibid. 3): \"If the anointed priest sin\" — if he sins after he is anointed.] R. Shimon says: If they were  apprised (that they had sinned) before they were appointed, they are liable; if they were apprised after they were appointed, they are exempt. And who is the \"Nassi\" — the king, it being written (Ibid.): \"And he do one of all the mitzvoth of the L rd his G d\" — a nassi who has over him only the L rd his G d (i.e., a king).",
+            "\tWho is \"the anointed one\"? He who is anointed with the anointing oil, not him of the many garments. [After the flask of anointing oil was secreted, the high-priest would enter the high-priesthood by donning eight garments, viz. (Leviticus 21:10): \"…and who has been invested to wear the garments.\"] There is no difference between the anointed (high-) priest and the many-garmented priest but the bullock that is offered for all of the mitzvoth, [the many-garmented priest not offering a bullock for his unwitting sins, it being written (in that regard) \"the anointed priest.\" And there is no difference between the officiating (high-priest) and the deposed (high-priest) but the Yom Kippur bullock and the tenth of the ephah, (which are offered only by the officiating high-priest). And both are equal in the Yom Kippur service. [The service of the day is kasher only with the high-priest alone, and the officiating high-priest and the deposed high-priest are equal in that regard.] And they are both commanded (to wed only) a virgin, and they are forbidden (to wed) a widow, and they are not permitted to make themselves tamei for their (deceased) kin, and they are not permitted to let their hair grow long or to rend their clothing, [it being written in respect to the high-priest (Ibid.): \"His hair he shall not grow long and his clothing he shall not rend.\"], and they return the (unwitting) slayer. [If one of them dies, the slayer returns from his city of refuge, as it is written (Numbers 35:25): \"until the death of the high-priest.\"]",
+            "\tThe high-priest rends from below [At the death of one of his kin for whom he is commanded to rend, he rends below at the corner of his garment near his feet. (As to \"and his clothing he shall not rend,\" the meaning is that he shall not rend them as others do)], and the common priest, from above [near the chest, close to the shoulder, as others do.] A high-priest may sacrifice when he is an onein (mourner), but he may not eat. [If someone, one of whose seven close kin whom he is commanded to mourn for, dies, then for the entire day of death, whether or not he were buried, he is an \"onein\" according to the Torah. And from the day of death onward, so long as he has not been buried he is an onein all of that day according to the Rabbis, even after burial. And if he were buried on the day of his death, then all of the following night he is an onein according to the Rabbis. And a high-priest who is an onein may sacrifice but not eat [of the sacrifices], and a common priest may neither sacrifice nor eat. [For thus do we find with Aaron, that on the day Nadav and Avihu (his sons) died, he said (Leviticus 10:19): \"And had I eaten the sin-offering this day, would it be good in the eyes of the L rd?\" — the concern is only with the eating, not with the sacrificing. And this, only with Aaron, who was a high-priest; but his sons, who were common priests, were forbidden both to eat and to sacrifice on that day.]",
+            "\tWhat is more frequent than its neighbor precedes its neighbor, [it being written (Numbers 28:29): \"aside from the morning burnt-offering of the daily burnt-offering.\" If it is written \"the morning burnt-offering,\" why is it necessary to state \"of the daily burnt-offering\"? But the Torah hereby teaches us that whatever is more frequent takes precedence], and whoever is more sanctified than his neighbor precedes his neighbor. [For thus do we find with a Cohein, of whom it is written (Leviticus 21:8): \"And you shall sanctify him,\" and we say: (It is for the Cohein) to open (the Torah blessings) first, and to bless (grace) first, and to take a choice portion first.] If the bullock of (atonement for) the anointed priest and the bullock of (atonement for) the congregation are waiting (to be sacrificed), the bullock of the anointed priest takes precedence to the bullock of the congregation in all of its procedures. [Since the Cohein \"atones for\" and the congregation is \"atoned for\" it stands to reason that the \"atoner for\" should take precedence to the atoned for, and thus is it written (Ibid. 16:17): \"and he shall make atonement for himself, and for his household, and for the entire congregation of Israel.\"]",
+            "\tA man takes precedence to a woman for (saving of) life and for returning of lost objects, [a man being more sanctified than a woman, being commanded in all of the mitzvoth, while a woman is not commanded in time-oriented positive commandments], and a woman takes precedence to a man for clothing, [her shame being greater than that of a man], and for rescue from captivity. When they are both liable to (sexual) abuse [(rape or sodomy, respectively)], a man takes precedence (for rescue) to a woman, [the act being \"natural\" for a woman but unnatural for a man].",
+            "\tA Cohein takes precedence to a Levite; a Levite, to an Israelite, [viz. (Deuteronomy 10:8): \"At that time the L rd set apart the tribe of Levi, etc.\"]; an Israelite to a mamzer, [the first being \"pedigreed,\" the second not]; a mamzer to a Nathin, [the first coming from an untainted drop; the second, from a tainted one]; a Nathin to a proselyte, [the first having been raised with us in holiness; the second not]; a proselyte to a freed slave, [the first not having been subsumed in \"accursed,\" the second having been subsumed thus]. When is this so? When they are all equal (in eminence); but, as between a mamzer who is a Torah scholar and a high-priest who is an ignoramus, a mamzer who is a Torah scholar takes precedence to a high-priest who is an ignoramus, [as it is written (Proverbs 3:15): \"It [Torah] is more precious than peninim (precious gems\") — even (more precious) than (the high-priest), who enters lifnai velifnim, (acronymic of \"peninim\"), \"the innermost sanctum.\"]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/William Davidson Edition - English.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+    "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the <a href='https://www.korenpub.com/koren_en_usd/koren/talmud/koren-talmud-bavli-no.html'>Koren Noé Talmud</a>, with commentary by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a>",
+    "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If <b>a court</b> erroneously <b>issued a ruling</b> permitting the Jewish people <b>to violate one of all the mitzvot that are stated in the Torah, and an individual proceeded and performed</b> that transgression <b>unwittingly on the basis of</b> the court’s ruling, then <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>with them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>after them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>did not perform</b> the transgression <b>and he performed</b> it alone, in all these cases the individual is <b>exempt</b> from bringing an offering. This is <b>due to</b> the fact <b>that he associated</b> his action <b>with</b> the ruling of the <b>court.</b> If the <b>court issued a ruling and one of</b> the judges <b>knew that they erred,</b> despite the fact that the majority ruled against his opinion, <b>or</b> if he was <b>a student and he</b> was <b>qualified to issue</b> halakhic <b>rulings, and</b> that judge or student <b>proceeded and performed</b> that transgression <b>on the basis of its</b> ruling, then <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>with them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>after them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>did not perform</b> the transgression <b>and he performed</b> it alone, in all these cases, the judge or the student <b>is liable</b> to bring an offering. This is <b>due to</b> the fact <b>that he did not associate</b> his action <b>with</b> the ruling of the <b>court. This is the principle: One who associates</b> his action <b>with himself</b> is <b>liable, and one who associates</b> his action <b>with</b> the ruling of the <b>court</b> is <b>exempt.</b>",
+            "In a case where the judges of the <b>court issued</b> an erroneous <b>ruling and they discovered that they erred and reversed their</b> decision, <b>whether they brought their atonement</b> offering for their erroneous ruling <b>or whether they did not bring their atonement</b> offering, <b>and</b> an individual who was unaware of the new ruling <b>proceeded and performed</b> a transgression <b>on the basis of their</b> first ruling, <b>Rabbi Shimon deems</b> him <b>exempt</b> from bringing an offering, <b>and Rabbi Elazar says:</b> There is <b>uncertainty</b> with regard to his status and he is liable to bring a provisional guilt-offering. <b>Which is</b> the case of <b>uncertainty</b> for which one is liable to bring a provisional guilt-offering? If one <b>sat inside his house</b> and performed the transgression he is <b>liable</b> to bring a provisional guilt-offering, as he could have learned of the change in the court’s ruling. If he <b>went to a country overseas</b> and is relying on the initial ruling, he is <b>exempt.</b> <b>Rabbi Akiva said: I concede in that</b> case of one who went overseas <b>that he is closer to exemption than</b> he is to <b>liability. Ben Azzai said to him:</b> In <b>what</b> way <b>is this</b> person who went overseas <b>different from one who sits in his house?</b> Rabbi Akiva said to him: The difference is <b>that</b> with regard to <b>one who sits in his house it would have been possible for him to hear</b> of the court’s reversal, <b>but</b> with regard to <b>that</b> person who went overseas, <b>it would not have been possible for him to hear</b> of the court’s reversal.",
+            "The mishna explains for which type of unwitting transgression based on the ruling of the court there is liability to bring an offering. In a case where the judges of the <b>court issued</b> an erroneous <b>ruling to abolish the entire essence</b> of a mitzva, not only a detail thereof, e.g., <b>they said: There is no</b> prohibition against engaging in intercourse with <b>a menstruating woman</b> written <b>in the Torah,</b> or <b>there is no</b> prohibition against performing prohibited labor on <b>Shabbat</b> written <b>in the Torah,</b> or <b>there is no</b> prohibition against engaging in <b>idol worship</b> written <b>in the Torah, these</b> judges <b>are exempt,</b> as this is an error based on ignorance, not an erroneous ruling. If the judges <b>issued a ruling to nullify part</b> of a mitzva <b>and to sustain part</b> of that mitzva, <b>these</b> judges <b>are liable.</b> <b>How</b> so? An example of this is if the judges <b>said: There is</b> a prohibition against engaging in intercourse with <b>a menstruating woman</b> written <b>in the Torah, but one who engages in intercourse with</b> a woman <b>who observes</b> a clean <b>day for a day</b> she experiences a discharge is <b>exempt.</b> When the woman sees a discharge of blood for one or two days during the eleven days between the end of one menstrual period and the expected start of another, the blood is assumed to not be menstrual blood. If after the second day, the next day passes without any discharge of blood, she may immerse immediately and she is ritually pure. The judges ruled erroneously that it is permitted to engage in intercourse with her on the day that she is observing a clean day, even without the day having passed and her having immersed. Another example is if they said: <b>There is</b> a prohibition against performing prohibited labor on <b>Shabbat</b> written <b>in the Torah, but one who carries out</b> objects <b>from the private domain to the public domain</b> is <b>exempt.</b> Another example is if they said: <b>There is</b> a prohibition against engaging in <b>idol worship</b> written <b>in the Torah, but one who bows</b> to the idol but does not sacrifice an offering is <b>exempt.</b> In all of these cases, <b>these</b> judges <b>are liable, as it is stated: “And the matter is hidden”</b> (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only if <b>a matter,</b> a single detail, is hidden, <b>but not</b> if <b>the entire essence</b> of a mitzva is hidden.",
+            "If the <b>court issued a ruling, and one of</b> the judges <b>knew that they erred and he said to them: You are mistaken; or if the most distinguished [<i>mufla</i>]</b> member <b>of the court was not there</b> for that session of the Sanhedrin, <b>or if one of</b> the judges <b>was</b> disqualified from serving as a judge, e.g., because he was <b>a convert, or a child born from an incestuous or adulterous relationship [<i>mamzer</i>], or a Gibeonite, or an old man no</b> longer <b>able to</b> father <b>children, this</b> court <b>is exempt,</b> because they have not rendered a full-fledged ruling. This is derived by means of a verbal analogy, <b>as “assembly” is stated here</b> with regard to a court that issues an erroneous ruling: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly” (Leviticus 4:13), <b>and “assembly” is stated there</b> with regard to the <i>halakha</i> of one who commits murder unwittingly: “And the assembly shall judge between the one who struck and the blood redeemer” (Numbers 35:24). <b>Just as</b> in the <b>“assembly” stated there,</b> with regard to the unwitting murderer, <b>all</b> the judges must be <b>fit to issue rulings, so too,</b> in the <b>“assembly” stated here,</b> with regard to the court that issued an erroneous ruling; the court will not be liable <b>unless all</b> the judges <b>will be fit to issue rulings.</b> If the judges of the <b>court issued</b> an erroneous <b>ruling unwittingly and the entire congregation performed</b> a transgression <b>unwittingly</b> on the basis of their ruling, the court <b>brings a bull,</b> as it is stated in the Torah with regard to an unwitting communal sin-offering. If the court issued the erroneous ruling <b>intentionally,</b> as they knew that their ruling was incorrect, <b>and</b> the congregation <b>performed</b> a transgression <b>unwittingly</b> on the basis of the ruling of the court, each member of the congregation <b>brings a female lamb or a female goat</b> as an individual sin-offering. If the court issued the erroneous ruling <b>unwittingly and</b> the congregation <b>performed</b> a transgression <b>intentionally,</b> i.e., with the knowledge that the ruling of the court was erroneous, <b>these</b> people <b>are exempt</b> from bringing an offering.",
+            "If the judges of <b>the court issued</b> an erroneous <b>ruling and the entire congregation or a majority thereof performed</b> a transgression <b>on the basis of their</b> ruling, the judges <b>bring a bull</b> as an unwitting communal sin-offering. <b>And</b> if the erroneous ruling <b>involved idol worship,</b> the judges <b>bring a bull and a goat,</b> as it is written in the Torah (see Numbers 15:24); this is <b>the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says:</b> It is not the court that brings the offering, it is the people. <b>Twelve tribes,</b> each of which performed a transgression, <b>bring twelve bulls,</b> i.e., each tribe brings one, <b>and for idol worship they bring twelve bulls and twelve goats,</b> as each tribe is a congregation. <b>Rabbi Shimon says:</b> They bring <b>thirteen bulls; and for idol worship</b> they bring <b>thirteen bulls and thirteen goats, a bull and a goat for each and every tribe and a bull and a goat for</b> the <b>court.</b> The mishna continues: If the judges of the <b>court issued a ruling, and</b> at least <b>seven tribes, or a majority of</b> each of those tribes, <b>performed</b> a transgression <b>on the basis of their</b> ruling, the judges <b>bring a bull; and for idol worship they bring a bull and a goat.</b> This is <b>the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says:</b> The <b>seven tribes that sinned bring seven bulls,</b> i.e., each tribe brings one bull, <b>and</b> each of <b>the rest of the tribes,</b> i.e., those <b>that did not sin, brings</b> one <b>bull on the basis of</b> the sin of the other tribes, <b>as even those who did not sin bring</b> an offering <b>on the basis of</b> the actions of the <b>sinners. Rabbi Shimon says:</b> When seven tribes sin <b>eight bulls</b> are brought as offerings, one bull for each and every tribe and one bull for the court. <b>And for idol worship, eight bulls and eight goats</b> are brought, one <b>bull and</b> one <b>goat for each and every tribe</b> and one <b>bull and</b> one <b>goat for</b> the <b>court.</b> If the <b>court of one of the tribes issued a ruling and</b> the majority of <b>that tribe performed</b> a transgression <b>on the basis of its</b> ruling, <b>that tribe is liable</b> to bring an offering <b>and the rest of all the tribes</b> are <b>exempt;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: One is liable</b> to bring an offering for an unwitting communal sin <b>only for rulings of the High Court alone, as it is stated: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly”</b> (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only for a ruling of the assembly, i.e., the court, of the entire people, <b>but not</b> for a ruling of <b>the assembly of that</b> particular <b>tribe.</b>"
+        ],
+        [
+            "In a case where <b>an anointed priest,</b> i.e., the High Priest, <b>issued</b> an erroneous <b>ruling for himself</b> permitting performance of an action prohibited by Torah law, if he issued the ruling <b>unwittingly and</b> then <b>unwittingly performed</b> the transgression in accordance with his ruling, he is liable to <b>bring a bull</b> as a sin-offering for an unwitting transgression by the anointed priest. If he issued the ruling <b>unwittingly, and performed</b> the transgression <b>intentionally,</b> or if he issued the ruling <b>intentionally and performed</b> the transgression <b>unwittingly,</b> he is <b>exempt</b> from liability to bring any offering, <b>as</b> there is a principle: The legal status of <b>the ruling of an anointed priest for himself is like</b> that of <b>the ruling of the court for the</b> general <b>public.</b> Therefore, the High Priest is liable to bring the bull as a sin-offering for his unwitting transgression in a case when the court would be liable to bring the bull as a communal sin-offering for an unwitting transgression performed by the general public.",
+            "If the anointed priest <b>issued a ruling by himself and performed</b> a transgression <b>by himself, he achieves atonement by himself</b> by bringing a bull as his sin-offering. If <b>he issued a ruling with the</b> general <b>public,</b> i.e., the Sanhedrin, <b>and performed</b> a transgression <b>with the</b> general <b>public,</b> i.e., the Jewish people, <b>he achieves atonement with the</b> general <b>public. As, the court is not liable unless</b> the judges <b>issue a ruling to nullify part</b> of a commandment <b>and to sustain part</b> of that commandment, <b>and likewise</b> with regard to the ruling of <b>the anointed</b> priest. <b>And</b> the court and the priest are <b>not</b> liable for a ruling <b>with regard to idol worship unless they issue a ruling to nullify part</b> of that commandment <b>and to sustain part</b> of it.",
+            "<b>The court is liable only for absence</b> of awareness <b>of</b> the <b>matter,</b> leading to an erroneous ruling, together <b>with unwitting</b> performance <b>of the action</b> by the general public on the basis of that ruling. <b>And likewise, the anointed</b> priest is liable only for an erroneous ruling and his unwitting performance of an action on the basis of that ruling. <b>And</b> the court and the priest are liable for a ruling <b>with regard to idol worship only for absence</b> of awareness <b>of the matter,</b> leading to an erroneous ruling, together <b>with unwitting</b> performance <b>of the action</b> on the basis of that ruling. <b>The court is not liable</b> to bring an offering for absence of awareness of the matter <b>unless they issue a ruling with regard to a matter</b> for <b>whose intentional</b> violation one is liable to receive <b><i>karet</i> and</b> for <b>whose unwitting</b> violation one is liable to bring <b>a sin-offering. And likewise the anointed priest</b> is liable only for such a ruling. <b>Neither</b> is the court liable to bring a sin-offering <b>for idol worship unless</b> the judges <b>issue a ruling with regard to a matter</b> for <b>whose intentional</b> violation one is liable to receive <b><i>karet</i>, and</b> for <b>whose unwitting</b> violation one is liable to bring <b>a sin-offering.</b>",
+            "The court is <b>not liable</b> to bring a bull as an unwitting communal sin-offering for issuing a ruling with regard <b>to a positive</b> mitzva <b>or a prohibition related to</b> the defiling of <b>the Temple</b> by one being there while ritually impure, or the defiling of its sacrificial foods by one partaking of them while ritually impure. There is a positive mitzva to remove impure people from the Temple, and there is a prohibition against entering the Temple while in a state of ritual impurity. <b>And one does not bring a provisional guilt-offering for a positive</b> mitzva <b>or a prohibition related to</b> the defiling of <b>the Temple</b> or its sacrificial foods. <b>But</b> the court <b>is liable</b> to bring a bull <b>for a positive</b> mitzva <b>or</b> for <b>a prohibition that is related to a menstruating woman, and one brings a provisional guilt-offering for a positive</b> mitzva <b>or</b> for <b>a prohibition that is related to a menstruating woman. What is</b> the <b>positive mitzva that is related to a menstruating woman? Distance</b> yourself <b>from the menstruating woman.</b> If a man engages in intercourse with a woman and she begins menstruating, he is required to separate from her. <b>And what is the prohibition? Do not engage in intercourse with</b> a woman whom you know is <b>a menstruating woman.</b>",
+            "The court <b>is not liable for</b> issuing a ruling with regard to <b>hearing of a voice,</b> i.e., a false oath of testimony taken by a witness who refuses to testify on behalf of a litigant who demands that he testify, <b>or for an utterance of the lips,</b> i.e., a false oath stated about some matter, <b>or for the defiling of</b> the <b>Temple or its sacrificial</b> foods. <b>And the</b> status of the <b>king is like</b> that of the court, and he is exempt from bringing an offering in those cases; this is <b>the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: The king is liable in all of</b> those cases <b>except for</b> the case of <b>hearing of a voice,</b> and even in that case, his exemption is not intrinsic to the mitzva. Rather, it is for technical reasons, <b>as the king neither judges</b> others <b>nor</b> do others <b>judge him; he does not testify nor</b> do others <b>testify against him.</b> Therefore, a demand that he testify is not applicable.",
+            "In summation: <b>For all mitzvot that are in the Torah for whose intentional</b> violation one is <b>liable</b> to receive <b><i>karet</i> and for whose unwitting</b> violation one is liable to bring <b>a sin-offering, the individual brings a ewe or female goat</b> for their unwitting transgression, <b>and the king</b> brings <b>a male goat</b> for their unwitting transgression, <b>and an anointed</b> priest <b>and a court</b> who issued an erroneous ruling <b>bring a bull. And for</b> unwittingly engaging in <b>idol worship, the individual, and the king, and the anointed</b> priest <b>bring a female goat, and the court</b> brings <b>a bull and a goat: A bull for a burnt-offering and a goat for a sin-offering.</b>",
+            "With regard to <b>a provisional guilt-offering, the individual and the king are liable, and an anointed</b> priest <b>and a court are exempt.</b> With regard to <b>a definite guilt-offering, the individual, the king, and the anointed</b> priest <b>are liable, and a court is exempt.</b> <b>For hearing of a voice,</b> i.e., a false oath of testimony, <b>and for</b> a false oath on <b>an utterance of the lips, and for the defiling of</b> the <b>Temple or its sacrificial</b> foods, <b>a court is exempt, and the individual, the king, and the anointed</b> priest <b>are liable. But an anointed High Priest</b> is <b>not liable for the defiling of</b> the <b>Temple or its sacrificial</b> foods; this is <b>the statement of Rabbi Shimon. And what</b> offering are <b>they</b> liable to <b>bring?</b> It is <b>a sliding-scale offering</b> based on their financial circumstances, as delineated in the Torah (see Leviticus 5:1–13). <b>Rabbi Elazar says: The king brings a goat.</b>"
+        ],
+        [
+            "In the case of <b>an anointed priest who sinned</b> on the basis of his own erroneous halakhic ruling <b>and thereafter moved on from his anointment,</b> e.g., if he was disqualified due to a blemish that befell him before he brought his sin-offering, <b>and likewise</b> in the case of <b>a king [<i>nasi</i>] who sinned and thereafter moved on from his prominence</b> before he had brought an offering, <b>an anointed priest brings a bull</b> despite the fact that he is no longer the High Priest, <b>and the king brings a goat,</b> as he would have done during his reign. ",
+            "In the case of <b>an anointed</b> priest <b>who moved on from his anointment and thereafter sinned, and likewise the king who moved on from his prominence and thereafter sinned, an anointed priest brings a bull,</b> which he would have brought while he was High Priest, <b>and the</b> status of the <b>king</b> is <b>like</b> that of <b>a commoner [<i>kehedyot</i>].</b>",
+            "If a king or High Priest <b>sinned before they were appointed, and thereafter they were appointed,</b> the status of <b>these</b> people is <b>like</b> that of <b>commoners;</b> they bring the sin-offering of an individual. <b>Rabbi Shimon says: If it became known to them, before they were appointed</b> as king or High Priest, that they had sinned, <b>they are liable</b> to bring the sin-offering of an individual, <b>but</b> if it became known to them <b>after they were appointed</b> as king or High Priest <b>they are</b> completely <b>exempt.</b> <b>Who is</b> the <b><i>nasi</i>? This is a king, as it is stated:</b> “When a <i>nasi</i> sins, and performs any one <b>of all the mitzvot of the Lord his God</b> that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one <b>who has only the Lord his God over him</b> and no other authority. That is only the king. ",
+            "<b>And who is the anointed</b> priest? It is the High Priest <b>who is anointed with the anointing oil, not the</b> High Priest consecrated by donning <b>multiple garments,</b> i.e., one who served after the anointing oil had been sequestered, toward the end of the First Temple period. <b>The difference between</b> a High <b>Priest anointed with the anointing oil and</b> one consecrated by donning <b>multiple garments</b> unique to the High Priest <b>is only</b> that the latter does not bring the <b>bull that comes for</b> the transgression of <b>any of the mitzvot.</b> <b>And the difference between</b> a High <b>Priest</b> currently <b>serving</b> in that capacity <b>and a former</b> High <b>Priest</b> who had temporarily filled that position while the High Priest was unfit for service <b>is only</b> with regard to the <b>bull</b> brought by the High Priest on <b>Yom Kippur and the tenth of an ephah</b> meal-offering brought by the High Priest daily. Each of these offerings is brought only by the current High Priest, and not by a former High Priest. Both <b>this</b> High Priest currently serving <b>and that</b> former High Priest <b>are equal with regard to</b> performing the rest of <b>the Yom Kippur service, and they are</b> both <b>commanded with regard to</b> marrying <b>a virgin</b> (see Leviticus 21:13), <b>and</b> it is <b>prohibited</b> for both <b>to</b> marry <b>a widow</b> (see Leviticus 21:14), <b>and they may not render themselves impure</b> with impurity imparted by a corpse even <b>in</b> the event that one of <b>their relatives</b> dies (see Leviticus 21:11), <b>and they may not grow</b> their hair <b>long and they may not rend</b> their garments as expressions of mourning (see Leviticus 21:10), <b>and</b> when they die <b>they restore the</b> unwitting <b>murderer</b> to his home from the city of refuge (see Numbers 35:25). ",
+            "<b>A High Priest rends</b> his garments <b>from below</b> when he is in mourning, <b>and an ordinary</b> priest rends his garments <b>from above</b> like a non-priest. <b>A High Priest sacrifices</b> offerings as <b>an acute mourner,</b> i.e., on the day of the death of one of his close relatives, <b>but he may not eat</b> from those offerings. <b>And an ordinary</b> priest who is an acute mourner <b>neither sacrifices</b> offerings <b>nor eats</b> from those offerings.",
+            "<b>Any</b> mitzva <b>that is</b> more <b>frequent than another</b> mitzva <b>precedes</b> that <b>other</b> mitzva if the opportunity to fulfill one of them coincides with an opportunity to fulfill the other. <b>And anyone who is</b> more <b>sanctified than another precedes</b> that <b>other</b> person. If <b>the bull of the anointed</b> priest <b>and the bull of the congregation,</b> which are brought for absence of awareness of the matter, <b>are pending, the bull of the anointed priest precedes the bull of the congregation in all its actions,</b> i.e., its sacrificial rites.",
+            "<b>The man precedes the woman</b> when there is uncertainty with regard to which of them <b>to rescue or to return a lost item</b> to first. <b>And the woman precedes the man</b> with regard to which of them <b>to</b> provide with <b>a garment</b> first, because her humiliation is great, <b>or to release from captivity</b> first, due to the concern that she will be raped. <b>When they are both subject to degradation,</b> i.e., there is also concern that the man will be raped in captivity, the release of <b>the man precedes</b> the release of <b>the woman.</b>",
+            "<b>A priest precedes a Levite. A Levite</b> precedes <b>an Israelite. An Israelite</b> precedes <b>a son born from an incestuous or adulterous relationship [<i>mamzer</i>], and a <i>mamzer</i></b> precedes <b>a Gibeonite, and a Gibeonite</b> precedes <b>a convert, and a convert</b> precedes <b>an emancipated slave. When</b> do these <i>halakhot</i> of precedence take effect? In circumstances <b>when they are all equal</b> in terms of wisdom. <b>But if there were a <i>mamzer</i></b> who is <b>a Torah scholar and a High Priest</b> who is <b>an ignoramus, a <i>mamzer</i></b> who is <b>a Torah scholar precedes a High Priest</b> who is <b>an ignoramus,</b> as Torah wisdom surpasses all else."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            "If <b>a court</b> erroneously <b>issued a ruling</b> permitting the Jewish people <b>to violate one of all the mitzvot that are stated in the Torah, and an individual proceeded and performed</b> that transgression <b>unwittingly on the basis of</b> the court’s ruling, then <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>with them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>after them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>did not perform</b> the transgression <b>and he performed</b> it alone, in all these cases the individual is <b>exempt</b> from bringing an offering. This is <b>due to</b> the fact <b>that he associated</b> his action <b>with</b> the ruling of the <b>court.</b> If the <b>court issued a ruling and one of</b> the judges <b>knew that they erred,</b> despite the fact that the majority ruled against his opinion, <b>or</b> if he was <b>a student and he</b> was <b>qualified to issue</b> halakhic <b>rulings, and</b> that judge or student <b>proceeded and performed</b> that transgression <b>on the basis of its</b> ruling, then <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>with them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>performed</b> the transgression <b>and he performed</b> it <b>after them,</b> or <b>whether</b> the judges <b>did not perform</b> the transgression <b>and he performed</b> it alone, in all these cases, the judge or the student <b>is liable</b> to bring an offering. This is <b>due to</b> the fact <b>that he did not associate</b> his action <b>with</b> the ruling of the <b>court. This is the principle: One who associates</b> his action <b>with himself</b> is <b>liable, and one who associates</b> his action <b>with</b> the ruling of the <b>court</b> is <b>exempt.</b>",
+            "In a case where the judges of the <b>court issued</b> an erroneous <b>ruling and they discovered that they erred and reversed their</b> decision, <b>whether they brought their atonement</b> offering for their erroneous ruling <b>or whether they did not bring their atonement</b> offering, <b>and</b> an individual who was unaware of the new ruling <b>proceeded and performed</b> a transgression <b>on the basis of their</b> first ruling, <b>Rabbi Shimon deems</b> him <b>exempt</b> from bringing an offering, <b>and Rabbi Elazar says:</b> There is <b>uncertainty</b> with regard to his status and he is liable to bring a provisional guilt-offering. <b>Which is</b> the case of <b>uncertainty</b> for which one is liable to bring a provisional guilt-offering? If one <b>sat inside his house</b> and performed the transgression he is <b>liable</b> to bring a provisional guilt-offering, as he could have learned of the change in the court’s ruling. If he <b>went to a country overseas</b> and is relying on the initial ruling, he is <b>exempt.</b> <b>Rabbi Akiva said: I concede in that</b> case of one who went overseas <b>that he is closer to exemption than</b> he is to <b>liability. Ben Azzai said to him:</b> In <b>what</b> way <b>is this</b> person who went overseas <b>different from one who sits in his house?</b> Rabbi Akiva said to him: The difference is <b>that</b> with regard to <b>one who sits in his house it would have been possible for him to hear</b> of the court’s reversal, <b>but</b> with regard to <b>that</b> person who went overseas, <b>it would not have been possible for him to hear</b> of the court’s reversal.",
+            "The mishna explains for which type of unwitting transgression based on the ruling of the court there is liability to bring an offering. In a case where the judges of the <b>court issued</b> an erroneous <b>ruling to abolish the entire essence</b> of a mitzva, not only a detail thereof, e.g., <b>they said: There is no</b> prohibition against engaging in intercourse with <b>a menstruating woman</b> written <b>in the Torah,</b> or <b>there is no</b> prohibition against performing prohibited labor on <b>Shabbat</b> written <b>in the Torah,</b> or <b>there is no</b> prohibition against engaging in <b>idol worship</b> written <b>in the Torah, these</b> judges <b>are exempt,</b> as this is an error based on ignorance, not an erroneous ruling. If the judges <b>issued a ruling to nullify part</b> of a mitzva <b>and to sustain part</b> of that mitzva, <b>these</b> judges <b>are liable.</b> <b>How</b> so? An example of this is if the judges <b>said: There is</b> a prohibition against engaging in intercourse with <b>a menstruating woman</b> written <b>in the Torah, but one who engages in intercourse with</b> a woman <b>who observes</b> a clean <b>day for a day</b> she experiences a discharge is <b>exempt.</b> When the woman sees a discharge of blood for one or two days during the eleven days between the end of one menstrual period and the expected start of another, the blood is assumed to not be menstrual blood. If after the second day, the next day passes without any discharge of blood, she may immerse immediately and she is ritually pure. The judges ruled erroneously that it is permitted to engage in intercourse with her on the day that she is observing a clean day, even without the day having passed and her having immersed. Another example is if they said: <b>There is</b> a prohibition against performing prohibited labor on <b>Shabbat</b> written <b>in the Torah, but one who carries out</b> objects <b>from the private domain to the public domain</b> is <b>exempt.</b> Another example is if they said: <b>There is</b> a prohibition against engaging in <b>idol worship</b> written <b>in the Torah, but one who bows</b> to the idol but does not sacrifice an offering is <b>exempt.</b> In all of these cases, <b>these</b> judges <b>are liable, as it is stated: “And the matter is hidden”</b> (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only if <b>a matter,</b> a single detail, is hidden, <b>but not</b> if <b>the entire essence</b> of a mitzva is hidden.",
+            "If the <b>court issued a ruling, and one of</b> the judges <b>knew that they erred and he said to them: You are mistaken; or if the most distinguished [<i>mufla</i>]</b> member <b>of the court was not there</b> for that session of the Sanhedrin, <b>or if one of</b> the judges <b>was</b> disqualified from serving as a judge, e.g., because he was <b>a convert, or a child born from an incestuous or adulterous relationship [<i>mamzer</i>], or a Gibeonite, or an old man no</b> longer <b>able to</b> father <b>children, this</b> court <b>is exempt,</b> because they have not rendered a full-fledged ruling. This is derived by means of a verbal analogy, <b>as “assembly” is stated here</b> with regard to a court that issues an erroneous ruling: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly” (Leviticus 4:13), <b>and “assembly” is stated there</b> with regard to the <i>halakha</i> of one who commits murder unwittingly: “And the assembly shall judge between the one who struck and the blood redeemer” (Numbers 35:24). <b>Just as</b> in the <b>“assembly” stated there,</b> with regard to the unwitting murderer, <b>all</b> the judges must be <b>fit to issue rulings, so too,</b> in the <b>“assembly” stated here,</b> with regard to the court that issued an erroneous ruling; the court will not be liable <b>unless all</b> the judges <b>will be fit to issue rulings.</b> If the judges of the <b>court issued</b> an erroneous <b>ruling unwittingly and the entire congregation performed</b> a transgression <b>unwittingly</b> on the basis of their ruling, the court <b>brings a bull,</b> as it is stated in the Torah with regard to an unwitting communal sin-offering. If the court issued the erroneous ruling <b>intentionally,</b> as they knew that their ruling was incorrect, <b>and</b> the congregation <b>performed</b> a transgression <b>unwittingly</b> on the basis of the ruling of the court, each member of the congregation <b>brings a female lamb or a female goat</b> as an individual sin-offering. If the court issued the erroneous ruling <b>unwittingly and</b> the congregation <b>performed</b> a transgression <b>intentionally,</b> i.e., with the knowledge that the ruling of the court was erroneous, <b>these</b> people <b>are exempt</b> from bringing an offering.",
+            "If the judges of <b>the court issued</b> an erroneous <b>ruling and the entire congregation or a majority thereof performed</b> a transgression <b>on the basis of their</b> ruling, the judges <b>bring a bull</b> as an unwitting communal sin-offering. <b>And</b> if the erroneous ruling <b>involved idol worship,</b> the judges <b>bring a bull and a goat,</b> as it is written in the Torah (see Numbers 15:24); this is <b>the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says:</b> It is not the court that brings the offering, it is the people. <b>Twelve tribes,</b> each of which performed a transgression, <b>bring twelve bulls,</b> i.e., each tribe brings one, <b>and for idol worship they bring twelve bulls and twelve goats,</b> as each tribe is a congregation. <b>Rabbi Shimon says:</b> They bring <b>thirteen bulls; and for idol worship</b> they bring <b>thirteen bulls and thirteen goats, a bull and a goat for each and every tribe and a bull and a goat for</b> the <b>court.</b> The mishna continues: If the judges of the <b>court issued a ruling, and</b> at least <b>seven tribes, or a majority of</b> each of those tribes, <b>performed</b> a transgression <b>on the basis of their</b> ruling, the judges <b>bring a bull; and for idol worship they bring a bull and a goat.</b> This is <b>the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says:</b> The <b>seven tribes that sinned bring seven bulls,</b> i.e., each tribe brings one bull, <b>and</b> each of <b>the rest of the tribes,</b> i.e., those <b>that did not sin, brings</b> one <b>bull on the basis of</b> the sin of the other tribes, <b>as even those who did not sin bring</b> an offering <b>on the basis of</b> the actions of the <b>sinners. Rabbi Shimon says:</b> When seven tribes sin <b>eight bulls</b> are brought as offerings, one bull for each and every tribe and one bull for the court. <b>And for idol worship, eight bulls and eight goats</b> are brought, one <b>bull and</b> one <b>goat for each and every tribe</b> and one <b>bull and</b> one <b>goat for</b> the <b>court.</b> If the <b>court of one of the tribes issued a ruling and</b> the majority of <b>that tribe performed</b> a transgression <b>on the basis of its</b> ruling, <b>that tribe is liable</b> to bring an offering <b>and the rest of all the tribes</b> are <b>exempt;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: One is liable</b> to bring an offering for an unwitting communal sin <b>only for rulings of the High Court alone, as it is stated: “And if the entire assembly of Israel shall act unwittingly”</b> (Leviticus 4:13), from which it is derived that there is liability only for a ruling of the assembly, i.e., the court, of the entire people, <b>but not</b> for a ruling of <b>the assembly of that</b> particular <b>tribe.</b>"
+        ],
+        [
+            "In a case where <b>an anointed priest,</b> i.e., the High Priest, <b>issued</b> an erroneous <b>ruling for himself</b> permitting performance of an action prohibited by Torah law, if he issued the ruling <b>unwittingly and</b> then <b>unwittingly performed</b> the transgression in accordance with his ruling, he is liable to <b>bring a bull</b> as a sin-offering for an unwitting transgression by the anointed priest. If he issued the ruling <b>unwittingly, and performed</b> the transgression <b>intentionally,</b> or if he issued the ruling <b>intentionally and performed</b> the transgression <b>unwittingly,</b> he is <b>exempt</b> from liability to bring any offering, <b>as</b> there is a principle: The legal status of <b>the ruling of an anointed priest for himself is like</b> that of <b>the ruling of the court for the</b> general <b>public.</b> Therefore, the High Priest is liable to bring the bull as a sin-offering for his unwitting transgression in a case when the court would be liable to bring the bull as a communal sin-offering for an unwitting transgression performed by the general public.",
+            "If the anointed priest <b>issued a ruling by himself and performed</b> a transgression <b>by himself, he achieves atonement by himself</b> by bringing a bull as his sin-offering. If <b>he issued a ruling with the</b> general <b>public,</b> i.e., the Sanhedrin, <b>and performed</b> a transgression <b>with the</b> general <b>public,</b> i.e., the Jewish people, <b>he achieves atonement with the</b> general <b>public. As, the court is not liable unless</b> the judges <b>issue a ruling to nullify part</b> of a commandment <b>and to sustain part</b> of that commandment, <b>and likewise</b> with regard to the ruling of <b>the anointed</b> priest. <b>And</b> the court and the priest are <b>not</b> liable for a ruling <b>with regard to idol worship unless they issue a ruling to nullify part</b> of that commandment <b>and to sustain part</b> of it.",
+            "<b>The court is liable only for absence</b> of awareness <b>of</b> the <b>matter,</b> leading to an erroneous ruling, together <b>with unwitting</b> performance <b>of the action</b> by the general public on the basis of that ruling. <b>And likewise, the anointed</b> priest is liable only for an erroneous ruling and his unwitting performance of an action on the basis of that ruling. <b>And</b> the court and the priest are liable for a ruling <b>with regard to idol worship only for absence</b> of awareness <b>of the matter,</b> leading to an erroneous ruling, together <b>with unwitting</b> performance <b>of the action</b> on the basis of that ruling. <b>The court is not liable</b> to bring an offering for absence of awareness of the matter <b>unless they issue a ruling with regard to a matter</b> for <b>whose intentional</b> violation one is liable to receive <b><i>karet</i> and</b> for <b>whose unwitting</b> violation one is liable to bring <b>a sin-offering. And likewise the anointed priest</b> is liable only for such a ruling. <b>Neither</b> is the court liable to bring a sin-offering <b>for idol worship unless</b> the judges <b>issue a ruling with regard to a matter</b> for <b>whose intentional</b> violation one is liable to receive <b><i>karet</i>, and</b> for <b>whose unwitting</b> violation one is liable to bring <b>a sin-offering.</b>",
+            "The court is <b>not liable</b> to bring a bull as an unwitting communal sin-offering for issuing a ruling with regard <b>to a positive</b> mitzva <b>or a prohibition related to</b> the defiling of <b>the Temple</b> by one being there while ritually impure, or the defiling of its sacrificial foods by one partaking of them while ritually impure. There is a positive mitzva to remove impure people from the Temple, and there is a prohibition against entering the Temple while in a state of ritual impurity. <b>And one does not bring a provisional guilt-offering for a positive</b> mitzva <b>or a prohibition related to</b> the defiling of <b>the Temple</b> or its sacrificial foods. <b>But</b> the court <b>is liable</b> to bring a bull <b>for a positive</b> mitzva <b>or</b> for <b>a prohibition that is related to a menstruating woman, and one brings a provisional guilt-offering for a positive</b> mitzva <b>or</b> for <b>a prohibition that is related to a menstruating woman. What is</b> the <b>positive mitzva that is related to a menstruating woman? Distance</b> yourself <b>from the menstruating woman.</b> If a man engages in intercourse with a woman and she begins menstruating, he is required to separate from her. <b>And what is the prohibition? Do not engage in intercourse with</b> a woman whom you know is <b>a menstruating woman.</b>",
+            "The court <b>is not liable for</b> issuing a ruling with regard to <b>hearing of a voice,</b> i.e., a false oath of testimony taken by a witness who refuses to testify on behalf of a litigant who demands that he testify, <b>or for an utterance of the lips,</b> i.e., a false oath stated about some matter, <b>or for the defiling of</b> the <b>Temple or its sacrificial</b> foods. <b>And the</b> status of the <b>king is like</b> that of the court, and he is exempt from bringing an offering in those cases; this is <b>the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: The king is liable in all of</b> those cases <b>except for</b> the case of <b>hearing of a voice,</b> and even in that case, his exemption is not intrinsic to the mitzva. Rather, it is for technical reasons, <b>as the king neither judges</b> others <b>nor</b> do others <b>judge him; he does not testify nor</b> do others <b>testify against him.</b> Therefore, a demand that he testify is not applicable.",
+            "In summation: <b>For all mitzvot that are in the Torah for whose intentional</b> violation one is <b>liable</b> to receive <b><i>karet</i> and for whose unwitting</b> violation one is liable to bring <b>a sin-offering, the individual brings a ewe or female goat</b> for their unwitting transgression, <b>and the king</b> brings <b>a male goat</b> for their unwitting transgression, <b>and an anointed</b> priest <b>and a court</b> who issued an erroneous ruling <b>bring a bull. And for</b> unwittingly engaging in <b>idol worship, the individual, and the king, and the anointed</b> priest <b>bring a female goat, and the court</b> brings <b>a bull and a goat: A bull for a burnt-offering and a goat for a sin-offering.</b>",
+            "With regard to <b>a provisional guilt-offering, the individual and the king are liable, and an anointed</b> priest <b>and a court are exempt.</b> With regard to <b>a definite guilt-offering, the individual, the king, and the anointed</b> priest <b>are liable, and a court is exempt.</b> <b>For hearing of a voice,</b> i.e., a false oath of testimony, <b>and for</b> a false oath on <b>an utterance of the lips, and for the defiling of</b> the <b>Temple or its sacrificial</b> foods, <b>a court is exempt, and the individual, the king, and the anointed</b> priest <b>are liable. But an anointed High Priest</b> is <b>not liable for the defiling of</b> the <b>Temple or its sacrificial</b> foods; this is <b>the statement of Rabbi Shimon. And what</b> offering are <b>they</b> liable to <b>bring?</b> It is <b>a sliding-scale offering</b> based on their financial circumstances, as delineated in the Torah (see Leviticus 5:1–13). <b>Rabbi Elazar says: The king brings a goat.</b>"
+        ],
+        [
+            "In the case of <b>an anointed priest who sinned</b> on the basis of his own erroneous halakhic ruling <b>and thereafter moved on from his anointment,</b> e.g., if he was disqualified due to a blemish that befell him before he brought his sin-offering, <b>and likewise</b> in the case of <b>a king [<i>nasi</i>] who sinned and thereafter moved on from his prominence</b> before he had brought an offering, <b>an anointed priest brings a bull</b> despite the fact that he is no longer the High Priest, <b>and the king brings a goat,</b> as he would have done during his reign. ",
+            "In the case of <b>an anointed</b> priest <b>who moved on from his anointment and thereafter sinned, and likewise the king who moved on from his prominence and thereafter sinned, an anointed priest brings a bull,</b> which he would have brought while he was High Priest, <b>and the</b> status of the <b>king</b> is <b>like</b> that of <b>a commoner [<i>kehedyot</i>].</b>",
+            "If a king or High Priest <b>sinned before they were appointed, and thereafter they were appointed,</b> the status of <b>these</b> people is <b>like</b> that of <b>commoners;</b> they bring the sin-offering of an individual. <b>Rabbi Shimon says: If it became known to them, before they were appointed</b> as king or High Priest, that they had sinned, <b>they are liable</b> to bring the sin-offering of an individual, <b>but</b> if it became known to them <b>after they were appointed</b> as king or High Priest <b>they are</b> completely <b>exempt.</b> <b>Who is</b> the <b><i>nasi</i>? This is a king, as it is stated:</b> “When a <i>nasi</i> sins, and performs any one <b>of all the mitzvot of the Lord his God</b> that shall not be performed, unwittingly, and he is guilty” (Leviticus 4:22), referring to one <b>who has only the Lord his God over him</b> and no other authority. That is only the king. ",
+            "<b>And who is the anointed</b> priest? It is the High Priest <b>who is anointed with the anointing oil, not the</b> High Priest consecrated by donning <b>multiple garments,</b> i.e., one who served after the anointing oil had been sequestered, toward the end of the First Temple period. <b>The difference between</b> a High <b>Priest anointed with the anointing oil and</b> one consecrated by donning <b>multiple garments</b> unique to the High Priest <b>is only</b> that the latter does not bring the <b>bull that comes for</b> the transgression of <b>any of the mitzvot.</b> <b>And the difference between</b> a High <b>Priest</b> currently <b>serving</b> in that capacity <b>and a former</b> High <b>Priest</b> who had temporarily filled that position while the High Priest was unfit for service <b>is only</b> with regard to the <b>bull</b> brought by the High Priest on <b>Yom Kippur and the tenth of an ephah</b> meal-offering brought by the High Priest daily. Each of these offerings is brought only by the current High Priest, and not by a former High Priest. Both <b>this</b> High Priest currently serving <b>and that</b> former High Priest <b>are equal with regard to</b> performing the rest of <b>the Yom Kippur service, and they are</b> both <b>commanded with regard to</b> marrying <b>a virgin</b> (see Leviticus 21:13), <b>and</b> it is <b>prohibited</b> for both <b>to</b> marry <b>a widow</b> (see Leviticus 21:14), <b>and they may not render themselves impure</b> with impurity imparted by a corpse even <b>in</b> the event that one of <b>their relatives</b> dies (see Leviticus 21:11), <b>and they may not grow</b> their hair <b>long and they may not rend</b> their garments as expressions of mourning (see Leviticus 21:10), <b>and</b> when they die <b>they restore the</b> unwitting <b>murderer</b> to his home from the city of refuge (see Numbers 35:25). ",
+            "<b>A High Priest rends</b> his garments <b>from below</b> when he is in mourning, <b>and an ordinary</b> priest rends his garments <b>from above</b> like a non-priest. <b>A High Priest sacrifices</b> offerings as <b>an acute mourner,</b> i.e., on the day of the death of one of his close relatives, <b>but he may not eat</b> from those offerings. <b>And an ordinary</b> priest who is an acute mourner <b>neither sacrifices</b> offerings <b>nor eats</b> from those offerings.",
+            "<b>Any</b> mitzva <b>that is</b> more <b>frequent than another</b> mitzva <b>precedes</b> that <b>other</b> mitzva if the opportunity to fulfill one of them coincides with an opportunity to fulfill the other. <b>And anyone who is</b> more <b>sanctified than another precedes</b> that <b>other</b> person. If <b>the bull of the anointed</b> priest <b>and the bull of the congregation,</b> which are brought for absence of awareness of the matter, <b>are pending, the bull of the anointed priest precedes the bull of the congregation in all its actions,</b> i.e., its sacrificial rites.",
+            "<b>The man precedes the woman</b> when there is uncertainty with regard to which of them <b>to rescue or to return a lost item</b> to first. <b>And the woman precedes the man</b> with regard to which of them <b>to</b> provide with <b>a garment</b> first, because her humiliation is great, <b>or to release from captivity</b> first, due to the concern that she will be raped. <b>When they are both subject to degradation,</b> i.e., there is also concern that the man will be raped in captivity, the release of <b>the man precedes</b> the release of <b>the woman.</b>",
+            "<b>A priest precedes a Levite. A Levite</b> precedes <b>an Israelite. An Israelite</b> precedes <b>a son born from an incestuous or adulterous relationship [<i>mamzer</i>], and a <i>mamzer</i></b> precedes <b>a Gibeonite, and a Gibeonite</b> precedes <b>a convert, and a convert</b> precedes <b>an emancipated slave. When</b> do these <i>halakhot</i> of precedence take effect? In circumstances <b>when they are all equal</b> in terms of wisdom. <b>But if there were a <i>mamzer</i></b> who is <b>a Torah scholar and a High Priest</b> who is <b>an ignoramus, a <i>mamzer</i></b> who is <b>a Torah scholar precedes a High Priest</b> who is <b>an ignoramus,</b> as Torah wisdom surpasses all else."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "William Davidson Edition - English",
+            "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,51 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲבוֹר \nעַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, \nוְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם, \nבֵּין שֶׁעָשׁוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, \nבֵּין שֶׁעָשׁוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, \nבֵּין שֶׁלֹּא עָשׁוּ וְעָשָׂה, \nהֲרֵי זֶה פָטוּר, \nמִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְּבֵית דִּין.  \nהוֹרוּ בֵית דִּין, \nוְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, \nאוֹ תַלְמִיד שֶׁהוּא רָאוּי לְהוֹרָיָה, \nוְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, \nבֵּין שֶׁעָשׁוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, \nבֵּין שֶׁעָשׁוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, \nבֵּין שֶׁלֹּא עָשׁוּ וְעָשָׂה, \nהֲרֵי זֶה חַיָּב, \nמִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָלָה בְּבֵית דִּין.  \nזֶה הַכְּלָל: \nהַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ, חַיָּב, \nוְהַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין, פָּטוּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין, \nוְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ, \nוְחָזְרוּ בָהֶן, &lt;בוֹ&gt;\nבֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן, \nוּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן, \nוְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם, \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nסָפֵק.  \nאֵי זֶה הוּא סָפֵק? \nיָשַׁב לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, חַיָּב. \nהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, (פָּטוּר.)  \nאָמַר לוֹ רְבִּי עֲקִיבָה: \nמוֹדֶה אֲנִי בָזֶה, \nשֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוֹר מִן הַחוֹבָה.  \nאָמַר לוֹ בֶן עַזַּי: \nמַה שָּׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ? \nשֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע, \nוְזֶה, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע. \n",
+            "<small>ג</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף, \nאָמְרוּ: \nאֵין נִדָּה בַתּוֹרָה, \nאֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, \nאֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין.  \nהוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.  \nכֵּיצַד? \nאָמְרוּ: \nיֵשׁ נִדָּה בַתּוֹרָה, \nאֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר; \nיֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, \nאֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר; \nיֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, \nאֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר, \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ד,יג) \n\"וְנֶעְלַם דָּבָר\", \n\"דָּבָר\", לֹא כָל הַגּוּף. \n",
+            "<small>ד</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין, \nוְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, \nוְאָמַר לָהֶן: \n\"טוֹעִים אַתֶּם!\" \nאוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻפְלֵא שֶׁלְּבֵית דִּין שָׁם, \nאוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן \nגֵּר, אוֹ מַמְזֵר, אוֹ נָתִין, \nאוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָנִים, \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, \nשֶׁנֶּאֱמָר כָּן \"עֵדָה\", \nוְנֶאֱמָר לְהַלָּן \"עֵדָה\". (במדבר לה,כד) \nמָה \"עֵדָה\" אֲמוּרָה לְהַלָּן, \nכֻלָּן רְאוּיִין לַהוֹרָיָה, \nאַף \"עֵדָה\" אֲמוּרָה כָן, \nעַד שֶׁיְּהוּ כֻלָּן רְאוּיִין לַהוֹרָיָה.  \n\n<small>ה</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין שׁוֹגְגִין, \nוְעָשׁוּ כָל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין, \nמְבִיאִין פַּר; \nמְזִידִין, וְעָשׁוּ שׁוֹגְגִין, \nמְבִיאִין כַּבְשָׂה וּשְׂעִירָה; \nשׁוֹגְגִין, וְעָשׁוּ מְזִידִין, \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. \n",
+            "<small>ו</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין, \nוְעָשׁוּ כָל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם, \nמְבִיאִין פַּר, \nוּבַעֲבוֹדָה זָרָה, \nמְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, \nוּבַעֲבוֹדָה זָרָה, \nשְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים, \nוּבַעֲבוֹדָה זָרָה, \nשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִין, \nפַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט, \nפַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.  \n\n<small>ז</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין, \nוְעָשׁוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים, אוֹ רֻבָּן, עַל פִּיהֶם, \nמְבִיאִים פַּר, \nוּבַעֲבוֹדָה זָרָה, \nמְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ, \nמְבִיאִים שִׁבְעָה פָרִים, \nוּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ, \nמְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר פַּר,\nשֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ \nמְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִין.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׁמוֹנָה פָרִים, \nוּבַעֲבוֹדָה זָרָה, \nשְׁמוֹנָה פָרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים, \nפַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט, \nפַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.  \n\n<small>ח</small>\nהוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁלְּאֶחָד מִן הַשְּׁבָטִין, \nוְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם, \nאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַיָּב, \nוּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ד,יג) \n\"עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ\", \nוְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיח לְעַצְמוֹ, \nשׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, מֵבִיא פַר;  \nשׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד, \nמֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, פָּטוּר, \nשֶׁהוֹרָיַת כֹּהֵן מָשִׁיח לְעַצְמוֹ, \nהוֹרָיַת בֵּית דִּין עַל הַצִּבּוּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nהוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, \nמִתְכַּפֵּר לוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ.  \nוְהוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, \nמִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, \nשֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין, \nעַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת. \n\n<small>ג</small>\nוְכֵן הַמָּשִׁיחַ.  \nוְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, \nעַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת. \n",
+            "אֵין חַיָּבִין \nאֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, \nוְכֵן הַמָּשִׁיחַ.  \nוְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, \nאֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה.  \n\n<small>ד</small>\nאֵין חַיָּבִין, \nאֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, \nוְכֵן הַמָּשִׁיחַ.  \nוְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, \nאֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, \n",
+            "<small>ה</small>\nאֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, \nוְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי \nעַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.  \nאֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, \nוּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי \nעַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה.  \nאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה? \nפְּרֹשׁ מִן הַנִּדָּה. \nוּמִצְוָה בַל תַעֲשֶׂה? \nאַל תָּבֹא אֶל הַנִּדָּה. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל, \nוְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, \nוְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. \nוְהַנָּשִׂיא כַיּוֹצֵא בָהֶן.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nהַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן, חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, \nשֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\nכָּל מִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה, \nשֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, \nהַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָה אוֹ שְׂעִירָה, \nוְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, \nוּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פַּר.  \nוּבַעֲבוֹדָה זָרָה, \nהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, \nוּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר, \nפַּר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לַחַטָּאת. \n",
+            "<small>ח</small>\nאָשָׁם תָּלוּי, \nהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין, \nוּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין.  \nאָשָׁם וַדַּאי, \nהַנָּשִׂיא וְהַיָּחִיד וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, \nוּבֵית דִּין פְּטוּרִין.  \nעַל שְׁמִיעַת קוֹל וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, \nוְטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, \nוּבֵית דִּין פְּטוּרִין, \nהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, \nשֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.  \nוּמָה הֵן מְבִיאִין? \nקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא, \nוְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, \nוְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁחָטָא, \nוְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ, \nכֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַר, \nוְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר. \n",
+            "<small>ב</small>\nכֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, \nוְאַחַר כָּךְ חָטָא, \nוְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ, \nוְאַחַר כָּךְ חָטָא, \nכֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַר, \nוְהַנָּשִׂיא כַּהֶדְיוֹט. \n",
+            "<small>ג</small>\nחָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, \nוְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ כַהֶדְיוֹט.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאִם נוֹדַע לָהֶן עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, חַיָּבִין, \nוּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ, פְּטוּרִין.  \nוְאֵי זֶה הוּא הַנָּשִׂיא? \nזֶה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ד,כב) \n\"וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יי אֱלהָיו\", \nנָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא יי אֱלהָיו. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֵי זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ? \nהַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, \nלֹא הַמְרֻבֵּה בְגָדִין.  \nאֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה \nלִמְרֻבֵּה בְגָדִין, \nאֶלָּא פַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת.  \nאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר, \nאֶלָּא פַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.  \n\n<small>ה</small>\nזֶה וָזֶה שָׁוִים בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, \nוּמְצֻוִּים עַל הַבְּתוּלָה, \nוַאֲסוּרִין בְּאַלְמָנָה, \nוְאֵינָן מִטַּמִּין ��ִּקְרוֹבֵיהֶן, \nוְלֹא פוֹרְעִין, \nוְלֹא פוֹרְמִים, \nוּמַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ. \n",
+            "<small>ו</small>\nכֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּן, \nוְהַהֶדְיוֹט, מִלְּמַעְלָן.  \nכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, \nוְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל. \n",
+            "<small>ז</small>\nכָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. \nכָּל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ.  \nפַּר מָשִׁיחַ וּפַר עֵדָה עוֹמְדִין, \nפַּר מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר עֵדָה, &lt;וּמָשִׁיחַ (בלי 'פר'&gt;\nוּלְכָל מַעֲשָׂיו. \n",
+            "<small>ח</small>\nהָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה. \nהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשִּׁבְיָה.  \nבִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִין בְּקַלְקָלָה, \nהָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה. \n",
+            "<small>ט</small>\nכֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, \nלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, \nיִשְׂרָאֵל לַמַּמְזֵר, \nמַמְזֵר לַנָּתִין, \nוְנָתִין לַגֵּר, \nוְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר.  \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִים, \nאֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים, \nוְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, \nמַמְזֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ.  \n\nחסל הוריות \nחסל סדר נזיקים \n\n\n\n\n\n\nסדר קדשים\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה. והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם. בין שעשו ועשה עמהן. בין שעשו ועשה אחריהן. בין שלא עשו ועשה. פטור. מפני שתלה בבית דין. הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה. והלך ועשה על פיהן. בין שעשו ועשה עמהן. בין שעשו ועשה אחריהן. בין שלא עשו ועשה. הרי זה חייב. מפני שלא תלה בבית דין. זה הכלל התולה בעצמו חייב. והתולה בבית דין פטור:  ",
+            "הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן. בין שהביאו כפרתן. ובין שלא הביאו כפרתן. והלך ועשה על פיהן. רבי שמעון פוטר. ורבי אליעזר אומר ספק. איזהו ספק. ישב לו בתוך ביתו חייב. הלך לו למדינת הים פטור. אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה. אמר לו בן עזאי מה שנה זה מן היושב בביתו. שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע. וזה לא היה אפשר לו שישמע:  ",
+            "הורו בית דין לעקור את כל הגוף. אמרו אין נדה בתורה. אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה. הרי אלו פטורין. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין. כיצד אמרו יש נדה בתורה. אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור. יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור. יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור. הרי אלו חייבין. שנאמר (ויקרא ד, יג) ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:  ",
+            "הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו. ואמר להן טועין אתם. או שלא היה מופלא של בית דין שם. או שהיה אחד מהן גר. או ממזר. או נתין. או זקן שלא ראה לו בנים. הרי אלו פטורין שנאמר כאן עדה. ונאמר להלן עדה. מה עדה האמור להלן. עד שיהיו כולם ראויין להוראה. אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולם ראויים להוראה. הורו בית דין שוגגים. ועשו כל הקהל שוגגין. מביאין פר. מזידין. ועשו שוגגין. מביאין כשבה ושעירה. שוגגין. ועשו מזידין. הרי אלו פטורין:  ",
+            "הורו בית דין. ועשו כל הקהל או רובן על פיהם. מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שנים עשר שבטים. מביאין שנים עשר פרים. ובעבודה זרה מביאין שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים. רבי שמעון אומר שלשה עשר פרים. ובעבודה זרה שלשה עשר פרים ושלשה עשר שעירים. פר ושעיר לכל שבט ושבט. פר ושעיר לבית דין. הורו בית דין ועשו שבעה שבטים. או רובן. על פיהם. מביאים פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו. מביאים שבעה פרים. ושאר שבטים שלא חטאו. מביאין על ידיהן פר. שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים. רבי שמעון אומר שמנה פרים. ובעבודה זרה שמנה פרים ושמנה שעירים. פר ושעיר לכל שבט ושבט. ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים. ועשה אותו השבט על פיהם. אותו השבט הוא חייב. ושאר כל השבטים פטורים. דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים אין חייבים אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד שנאמר (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו השבט:  "
+        ],
+        [
+            "הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר. שוגג ועשה מזיד. מזיד ועשה שוגג פטור. שהוראת כהן משיח לעצמו. כהוראת בית דין לצבור:  ",
+            "הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. שאין בית דין חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח. ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת:  ",
+            "אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. וכן המשיח ולא בעבודה זרה אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. וכן המשיח. ולא בעבודה זרה עד שיורו על דבר שזדונו כרת. ושגגתו חטאת:  ",
+            "אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנדה. ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה. איזו היא מצות עשה שבנדה פרוש מן הנדה. ומצות לא תעשה לא תבא אל הנדה:  ",
+            "אין חייבין על שמיעת הקול. ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו. והנשיא כיוצא בהם. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן. חוץ משמיעת הקול. שהמלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד ולא מעידין אותו:  ",
+            "כל המצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת. היחיד מביא כשבה ושעירה. והנשיא שעיר. ומשיח ובית דין. מביאין פר. ובעבודה זרה. היחיד. והנשיא. והמשיח מביאין שעירה. ובית דין. פר ושעיר. פר לעולה. ושעיר לחטאת:  ",
+            "אשם תלוי. היחיד. והנשיא. חייבין. ומשיח. ובית דין. פטורים. אשם ודאי. היחיד. והנשיא. והמשיח. חייבין. ובית דין פטורין. על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים. ועל טומאת מקדש וקדשיו. בית דין פטורין. והיחיד. והנשיא. והמשיח. חייבין. אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו. דברי רבי שמעון. ומה הן מביאין. קרבן עולה ויורד. רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר.  "
+        ],
+        [
+            "כהן משיח שחטא. ואחר כך עבר ממשיחותו. וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו. כהן משיח מביא פר. והנשיא מביא שעיר:  ",
+            "כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא. וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא. כהן משיח מביא פר. והנשיא כהדיוט:  ",
+            "חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו. הרי אלו כהדיוט. רבי שמעון אומר אם נודע להם עד שלא נתמנו חייבין ומשנתמנו פטורין. ואיזהו הנשיא זה המלך שנאמר (ויקרא ד, כב) ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו. נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו:  ",
+            "ואיזהו המשיח. המשוח בשמן המשחה. לא המרובה בבגדים. אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים. אלא פר הבא על כל המצות. ואין בין כהן משמש. לכהן שעבר. אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה. זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים. ומצווין על הבתולה. ואסורין על האלמנה. ואינן מטמאין בקרוביהן. ולא פורעין ולא פורמין. ומחזירין את הרוצח:  ",
+            "כהן גדול פורם מלמטה. וההדיוט מלמעלה. כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל. וההדיוט לא מקריב. ולא אוכל:  ",
+            "כל התדיר מחבירו. קודם את חבירו. וכל המקודש מחבירו. קודם את חבירו. פר המשיח. ופר העדה עומדים. פר המשיח קודם לפר העדה בכל מעשיו:  ",
+            "האיש קודם לאשה. להחיות ולהשיב אבדה. והאשה קודמת לאיש. לכסות ולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה:  ",
+            "כהן קודם ללוי. לוי לישראל. ישראל לממזר. וממזר לנתין. ונתין ��גר. וגר לעבד משוחרר. אימתי בזמן שכולן שוין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם. וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם. קודם לכהן גדול עם הארץ:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, אוֹ תַלְמִיד וְהוּא רָאוּי לְהוֹרָאָה, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה, הֲרֵי זֶה חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָלָה בְּבֵית דִּין. זֶה הַכְּלָל, הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ, חַיָּב. וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין, פָּטוּר: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין, וְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ, וְחָזְרוּ בָהֶן, בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סָפֵק. אֵיזֶהוּ סָפֵק. יָשַׁב לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, חַיָּב. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, פָּטוּר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוּר מִן הַחוֹבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, מַה שָּׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע, וְזֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמָע: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקֹר אֶת כָּל הַגּוּף, אָמְרוּ, אֵין נִדָּה בַתּוֹרָה, אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. כֵּיצַד. אָמְרוּ, יֵשׁ נִדָּה בַתּוֹרָה, אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד) וְנֶעְלַם דָּבָר, דָּבָר וְלֹא כָל הַגּוּף: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין, וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, וְאָמַר לָהֶן טוֹעִין אַתֶּם, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם, אוֹ שֶׁהָיָה אַחַד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָנִים, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֵדָה (ויקרא ד) וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (במדבר לה) עֵדָה, מָה עֵדָה הָאֲמוּר לְהַלָּן עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם רְאוּיִין לְהוֹרָאָה, אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָאן עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם רְאוּיִים לְהוֹרָאָה. הוֹרוּ בֵית דִּין שׁוֹגְגִים וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין, מְבִיאִין פָּר. מְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין, מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין, וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם, מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים, פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין, וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם, מְבִיאִים פָּר, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ, מְבִיאִים שִׁבְעָה פָרִים, וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר, שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמֹנָה פָרִים. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁמֹנָה פָרִים וּשְׁמֹנָה שְׂעִירִים, פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וּפַר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם, אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַיָּב, וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִים אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט: \n"
+        ],
+        [
+            "הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד, מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, פָּטוּר, שֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, כְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לַצִּבּוּר: \n",
+            "הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ, מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה. אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, לֹא תָבֹא אֶל הַנִּדָּה: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ: \n",
+            "כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת: \n",
+            "אָשָׁם תָּלוּי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִים. אָשָׁם וַדַּאי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בֵּית דִּין פְּטוּרִין, וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר: \n"
+        ],
+        [
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְכֵן נָשִׂיא שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַר, וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר: \n",
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַר, וְהַנָּשִׂיא כְהֶדְיוֹט: \n",
+            "חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְהֶדְיוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ, פְּטוּרִין. וְאֵיזֶהוּ הַנָּשִׂיא, זֶה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד) וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו, נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו: \n",
+            "וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ, הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לֹא הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים. אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בְגָדִים אֶלָּא פַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר, אֶלָּא פַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. זֶה וָזֶה שָׁוִין בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה, וַאֲסוּרִין עַל הָאַלְמָנָה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בִּקְרוֹבֵיהֶן, וְלֹא פוֹרְעִין, וְלֹא פוֹרְמִין, וּמַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ: \n",
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, וְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל: \n",
+            "כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. פַּר הַמָּשִׁיח�� וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים, פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכָל מַעֲשָׂיו: \n",
+            "הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת, וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה: \n",
+            "כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,49 @@
+{
+    "title": "Mishnah Horayot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, אוֹ תַלְמִיד וְהוּא רָאוּי לְהוֹרָאָה, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן, בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן, בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה, הֲרֵי זֶה חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָלָה בְּבֵית דִּין. זֶה הַכְּלָל, הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ, חַיָּב. וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין, פָּטוּר: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין, וְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ, וְחָזְרוּ בָהֶן, בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן, וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן, רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סָפֵק. אֵיזֶהוּ סָפֵק. יָשַׁב לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, חַיָּב. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, פָּטוּר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוּר מִן הַחוֹבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי, מַה שָּׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע, וְזֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמָע: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקֹר אֶת כָּל הַגּוּף, אָמְרוּ, אֵין נִדָּה בַתּוֹרָה, אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. כֵּיצַד. אָמְרוּ, יֵשׁ נִדָּה בַתּוֹרָה, אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה, אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה, אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד) וְנֶעְלַם דָּבָר, דָּבָר וְלֹא כָל הַגּוּף: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין, וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ, וְאָמַר לָהֶן טוֹעִין אַתֶּם, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם, אוֹ שֶׁהָיָה אַחַד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָנִים, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֵדָה (ויקרא ד) וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (במדבר לה) עֵדָה, מָה עֵדָה הָאֲמוּר לְהַלָּן עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם רְאוּיִין לְהוֹרָאָה, אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָאן עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם רְאוּיִים לְהוֹרָאָה. הוֹרוּ בֵית דִּין שׁוֹגְגִים וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין, מְבִיאִין פָּר. מְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין, מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין: \n",
+            "הוֹרוּ בֵית דִּין, וְעָשׂוּ כָל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם, מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים, פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין, וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם, מְבִיאִים פָּר, וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ, מְבִיאִים שִׁבְעָה פָרִים, וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר, שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמֹנָה פָרִים. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁמֹנָה פָרִים וּשְׁמֹנָה שְׂעִירִים, פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וּפַר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם, אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַיָּב, וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִים אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט: \n"
+        ],
+        [
+            "הוֹרָה כֹהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, מֵבִיא פָר. שׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד, מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג, פָּטוּר, שֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ, כְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לַצִּבּוּר: \n",
+            "הוֹרָה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ, מִתְכַּפֵּר לוֹ בִפְנֵי עַצְמוֹ. הוֹרָה עִם הַצִּבּוּר וְעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר, מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִים עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל הֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה. אֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ בְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. וְלֹא בַעֲבוֹדָה זָרָה, עַד שֶׁיּוֹרוּ עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, פְּרֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, לֹא תָבֹא אֶל הַנִּדָּה: \n",
+            "אֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל, וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן ח��ּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ: \n",
+            "כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת, הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה, וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר, פַּר לְעוֹלָה וְשָׂעִיר לְחַטָּאת: \n",
+            "אָשָׁם תָּלוּי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין, וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִים. אָשָׁם וַדַּאי, הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בֵּית דִּין פְּטוּרִין, וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין, אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר: \n"
+        ],
+        [
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְכֵן נָשִׂיא שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַר, וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר: \n",
+            "כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַר, וְהַנָּשִׂיא כְהֶדְיוֹט: \n",
+            "חָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְהֶדְיוֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם נוֹדַע לָהֶם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁנִּתְמַנּוּ, פְּטוּרִין. וְאֵיזֶהוּ הַנָּשִׂיא, זֶה הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד) וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו, נָשִׂיא שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה' אֱלֹהָיו: \n",
+            "וְאֵיזֶהוּ הַמָּשִׁיחַ, הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לֹא הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים. אֵין בֵּין כֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בְגָדִים אֶלָּא פַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. וְאֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר, אֶלָּא פַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. זֶה וָזֶה שָׁוִין בַּעֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמְצֻוִּין עַל הַבְּתוּלָה, וַאֲסוּרִין עַל הָאַלְמָנָה, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בִּקְרוֹבֵיהֶן, וְלֹא פוֹרְעִין, וְלֹא פוֹרְמִין, וּמַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ: \n",
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה, וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְלֹא אוֹכֵל, וְהַהֶדְיוֹט לֹא מַקְרִיב וְלֹא אוֹכֵל: \n",
+            "כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. פַּר הַמָּשִׁיחַ וּפַר הָעֵדָה עוֹמְדִים, פַּר הַמָּשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הָעֵדָה בְּכָל מַעֲשָׂיו: \n",
+            "הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה. וְהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לִכְסוּת, וּלְהוֹצִיאָהּ מִבֵּית הַשֶּׁבִי. בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה: \n",
+            "כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Maximes des Pères, trans. by Rabbi Rivon Krygier, 2023 [fr].json

@@ -0,0 +1,145 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "sefaria.org",
+    "versionTitle": "Maximes des Pères, trans. by Rabbi Rivon Krygier, 2023 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Moïse a reçu la Tora du Sinaï et l’a transmise à Josué. Josué l’a transmise aux Anciens, et les Anciens aux Prophètes; ceux-ci l’ont transmise à leur tour aux hommes de la grande Assemblée. Ces derniers ont enseigné trois principes: «Soyez pondérés dans le jugement, formez de nombreux disciples et érigez un rempart autour de la Tora.»",
+            "Chimôn le juste, un des derniers membres de la Grande Assemblée, disait: «Le monde repose sur trois piliers: la Tora, le culte et la charité.»",
+            "Antigone de Sokho, disciple de Chimôn le juste, disait: «Ne soyez pas comme des serviteurs qui servent leur maître afin de recevoir un salaire; mais soyez comme des serviteurs qui servent leur maître sans en attendre de rémunération, et que la crainte de Dieu soit sur vous.»",
+            "Yossé, fils de Yoêzèr de Tsréda, et Yossé, fils de Yohanan de Jérusalem, furent les disciples des précédents. Yossé, fils de Yoêzèr de Tsréda, disait: «Que ta maison soit un lieu de réunion pour les Sages; attache-toi à la poussière de leurs pieds, et bois leurs paroles avec grande soif.»",
+            "Yossé, fils de Yohanan, de Jérusalem, disait: «Que ta maison soit largement ouverte et que les pauvres y soient accueillis comme les membres de ta propre maisonnée. Ne multiplie pas les commérages avec la femme. On voulait dire «avec ta femme»; à plus forte raison, avec la femme de ton prochain. Les Sages en ont dit: Qui converse trop avec une femme attire son propre malheur, néglige les paroles de la Tora et finit par hériter la géhenne.»",
+            "Yehochouâ, fils de Prahia, et Nitaï d’Arbel furent les disciples des précédents. Yehochouâ, fils de Prahia disait: «Fais-toi un maître, acquiers-toi un compagnon d’étude et juge tout homme sous un jour favorable.»",
+            "Nitaï d’Arbel disait: «Éloigne-toi d’un voisin malveillant, ne te ligue pas avec celui qui fomente le mal, et ne désespère pas devant l’adversité.»",
+            "Yehouda, fils de Tabbaï, et Chimôn, fils de Chatah, furent les disciples de ces derniers. Yehouda, fils de Tabbaï, disait: «Ne te fais pas à la fois juge et partie. Aussi longtemps que les parties (adverses) sont devant toi, considère-les toutes les deux comme présumées coupables, mais dès qu’elles se retirent, regarde-les comme relaxées puisque aussi bien, elles se seront soumises à ton jugement.»",
+            "Chimôn, fils de Chatah, disait: «Interroge longuement les témoins, et pèse prudemment tes propos, afin qu’ils n’en déduisent point comment falsifier la vérité.»",
+            "Chemaya et Avtalion furent leurs disciples. Chemaya disait: «Aime le labeur, hais le pouvoir et ne cherche pas à te faire remarquer auprès de ses détenteurs.»",
+            "Avtalion disait: «Sages, mesurez vos paroles; car vous pourriez être condamnés à l’exil et expulsés dans un endroit où les eaux sont souillées; les disciples qui vous suivent pourraient alors en boire et mourir, et le Nom céleste (divin) s’en trouverait profané.»",
+            "Hillel et Chamaï furent leurs disciples. Hillel disait: «Compte parmi les disciples d’Aaron: aime la paix et recherche-la sans cesse, aime les personnes et rapproche-les de la Tora.»",
+            "Hillel disait aussi: «Celui qui veut se faire un nom en perd sa renommée. Celui qui n’ajoute plus rien est à son terme. Celui qui ne cherche pas à s’instruire est passible de mort. Celui qui instrumentalise la couronne de la Tora en périra.»",
+            "Hillel disait encore: «Si je ne suis pour moi, qui le sera? Mais quand je suis pour moi, que suis-je? Et si ce n’est maintenant, quand le ferais-je?»",
+            "Chamaï disait: «Fais de l’étude de la Tora une occupation fixe. Parle peu et agis beaucoup; accueille toute personne en lui faisant bonne figure.»",
+            "Rabban Gamliel disait: «Fais-toi un maître, défais-toi du doute et ne prélève pas la dîme avec approximation.»",
+            "Chimôn, son fils, disait: «Toute ma vie, j’ai grandi parmi les Sages, et n’ai rien trouvé de meilleur (baume)<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Le mot “baume” est probablement sous-entendu. Cf. Proverbes 4,22, et infra, Avot 6:7.</i> pour le corps que le silence. Ce n’est pas le commentaire qui est l’essentiel mais les actes. Celui qui parle beaucoup provoque le péché.»",
+            "Rabbi Chimôn, fils de Gamliel, disait: «par trois choses le monde subsiste: le jugement, la vérité et la concorde, ainsi qu’il est dit: «C’est avec vérité, justice et paix que vous jugerez à vos portes» (<i>Zacharie</i> 8,16).»"
+        ],
+        [
+            "Rabbi disait: «Quel est donc le droit chemin que l’homme doit se choisir? Toute ligne de conduite qu’il considèrera comme honorable tant pour celui qui l’applique que pour les autres hommes. Applique-toi à observer les préceptes les plus aisés autant que les plus rudes, car tu ne peux préjuger de l’apport attaché à l’accomplissement de chacun d’eux. Mesure la perte que peut provoquer l’accomplissement d’un précepte devant son profit, comme le profit d’une faute devant la perte qu’elle entraîne. Observe ces trois choses, et tu ne tomberas pas dans la transgression: sache ce qu’il y a au-dessus de toi, un œil voit et une oreille entend, et toutes tes actions sont inscrites dans un livre.»",
+            "Rabban Gamliel, fils de Rabbi Yehouda ha-Nassi, disait: «Il est beau d’allier étude de la Tora et œuvre de civisme, car le labeur des deux refoule la perversion. Toute consécration à l’étude religieuse qui n’est pas accompagnée d’un travail est stérile et conduit au péché. Ceux qui œuvrent en faveur de la collectivité et travaillent avec ses responsables pour la gloire du Nom céleste (divin, et non pour des considérations bassement intéressées) seront soutenus dans leur tâche par le mérite de leurs ancêtres, et le souvenir de leur équité perdurera à jamais. Quant à vous, grande serait votre récompense comme si vous aviez vous-mêmes accompli.»",
+            "Il disait aussi: «Soyez sur vos gardes dans vos relations avec les hommes du pouvoir, car ils ne se rendent accessibles que lorsque leur intérêt les y invite: tant qu’ils ont besoin de vous, ils se prétendent de vos amis; mais dès que vous vous trouvez dans le pétrin, ils vous refusent tout appui.»",
+            "Le même disait encore: «Accomplis Sa volonté [celle de Dieu] comme si elle était la tienne, afin qu’Il considère ta volonté comme la Sienne. Suspends ton désir pour le Sien, afin qu’Il suspende celui des autres pour le tien.» Hillel disait: «Ne te sépare pas de la communauté. Ne te fie pas à ta vertu jusqu’au jour de ta mort. Ne juge pas ton prochain tant que tu ne t’es pas trouvé à sa place. Ne profère pas quelque chose d’inaudible dans l’espoir d’être entendu plus tard. Ne dis pas: «Quand j’en aurai le loisir, j’étudierai.» Peut-être n’en auras-tu plus le loisir.»",
+            "Il disait aussi: «Le sot ne craint pas la faute, et l’ignorant ne peut être vertueux. L’élève timide n’apprend pas correctement pas plus que le maître irascible n’enseigne bien. Ce n’est pas en se chargeant d’une nombreuse marchandise que l’on devient sage. Là où il n’y a pas d’hommes, efforce-toi d’en être un.»",
+            "Hillel aussi, voyant un jour un crâne flotter sur l’eau, s’adressa à lui: «Parce que tu as noyé, tu as été noyé; et qui t’a noyé sera noyé à son tour.»",
+            "Il disait aussi: «Multiplier la chair, c’est augmenter les vers; multiplier la fortune, c’est augmenter les soucis; plus on a de femmes, plus on récolte la sorcellerie; plus on a de servantes, plus s’accroît la débauche; plus on a de serviteurs, plus surviennent les vols. Mais augmenter ses connaissances religieuses, c’est faire abonder la vie; se consacrer davantage à l’étude augmente la sagesse. Prendre souvent conseil développe le discernement; faire beaucoup d’actes de charité, c’est propager la concorde. Celui qui acquiert une bonne réputation se procure une aisance [ici-bas]; mais celui qui acquiert la connaissance de la Tora se procure la vie éternelle.»",
+            "Rabbi Yohanan, fils de Zaccaï, a été le disciple de Hillel et de Chamaï; il disait: «Si tu t’es beaucoup appliqué à l’étude de la Tora, n’en tire aucune gloire car c’est pour cela que tu as été créé.» Rabbi Yohanan, fils de Zaccaï, avait cinq disciples, savoir: Rabbi Eliêzer fils d’Hyrcan; Rabbi Yehochouâ fils de Hanania; Rabbi Yossé le Cohen (prêtre); Rabbi Chimôn fils de Netan’el, et Rabbi Elâzar fils d’Arakh. Voici comment il faisait leur éloge: «Eliêzer fils d’Hyrcan est une citerne bien cimentée qui ne perd pas une goutte; Yehochouâ fils de Hanania: heureuse celle qui lui a donné le jour; Yossé le Cohen est un homme pieux; Chimôn fils de Netanel craint le péché; mais Elâzar fils d’Arakh est comme une source jaillissante.» Il disait aussi: «Si tous les sages d’Israël se trouvaient sur un des plateaux d’une balance et Eliêzer, fils d’Hyrcan, sur l’autre, il les ferait tous pencher de son côté.» Abba Chaoul rapporte de lui [R. Yohanan, fils de Zaccaï] cette parole: «Si tous les sages d’Israël, y compris Eliêzer fils d’Hyrcan, se trouvaient sur un plateau de la balance et qu’Elâzar fils d’Arakh, se trouvait sur l’autre, il les ferait tous pencher de son côté.»",
+            "[Un jour, Rabbi Yohanan] dit à ses disciples: «Sortez et allez vous enquérir du droit chemin auquel l’homme doit s’attacher.» Rabbi Eliêzer en conclut: «avoir un œil (regard) bienveillant.» Rabbi Yehochouâ: «se faire un bon compagnon.» Rabbi Yossé: «se faire un bon voisin.» Rabbi Chimôn: «prévoir ce qui adviendra.» Rabbi Élâzar: «avoir un bon cœur.» «Je préfère l’opinion d’Elâzar fils d’Arakh, répliqua le maître, car les vôtres sont comprises dans la sienne.» Il disait: «(À présent,) sortez et allez vous enquérir du mauvais chemin duquel l’homme doit se détourner.» Rabbi Eliêzer répondit: «avoir un œil (regard) malveillant.» Rabbi Yehochouâ: «se faire un mauvais compagnon.» Rabbi Yossé: «se faire un mauvais voisin.» Rabbi Chimôn: «emprunter et ne pas rembourser, car emprunter à l’homme, c’est emprunter à Dieu, ainsi qu’il est écrit: «L’inique emprunte et ne paye pas, mais le juste est gratifiant et donne avec générosité»» (<i>Psaumes</i> 37,21). Rabbi Elâzar dit: «avoir un mauvais cœur.» «Je préfère l’opinion d’Elâzar fils d’Arakh, répliqua le maître, car les vôtres sont comprises dans la sienne.»",
+            "Ces disciples ont chacun émis trois maximes. Rabbi Eliêzer disait: «Que la dignité de ton prochain te soit aussi chère que la tienne, et ne sois pas prompt à te mettre en colère. Fais pénitence un jour avant ta mort. Réchauffe-toi au feu des Sages, mais prends garde à leurs braises, tu pourrais t’y brûler, car leur morsure est comme celle du chacal, leur piqûre comme celle du scorpion, leur sifflement comme celui de la vipère, et toutes leurs paroles sont comme des charbons ardents.»",
+            "Rabbi Yehochouâ disait: «La convoitise, la concupiscence et la misanthropie expulsent l’homme hors du monde.»",
+            "Rabbi Yossé disait: «Que les biens de ton prochain te soient aussi précieux que les tiens. Développe l’aptitude à étudier la Tora, car tu ne l’acquerras pas par (simple) héritage. Que tous tes actes aient pour finalité la renommée céleste (divine, et non des considérations opportunistes).»",
+            "Rabbi Chimôn disait: «Sois attentif lors de la récitation du <i>Chemâ</i> et de la <i>âmida</i> (prière); et lorsque tu pries, ne fais pas de ta prière une litanie, mais une sincère supplication adressée au Lieu (Dieu), béni soit-Il, de qui il est dit: «Car Il est clément et miséricordieux, lent à la colère, plein de grâce et prêt à revenir sur Sa fureur»» (<i>Joël</i> 2,13). Et: «Ne te tiens pas pour méchant, à tes propres yeux.»",
+            "Rabbi Elâzar disait: «Étudie assidûment la Tora, et sache quoi répondre à «l’épicurien» (au mécréant). Considère devant qui tu peines et qui est le maître qui te rémunérera selon tes actes.»",
+            "Rabbi Tarfon disait: «La journée est courte et la tâche est immense, mais les ouvriers sont indolents. Or le salaire est compté tandis que le maître de maison presse.»",
+            "Le même disait: «Il ne t’incombe pas d’achever l’ouvrage, mais tu n’es pas libre (pour autant) de t’y soustraire; si tu as beaucoup étudié la Tora, tu bénéficieras d’un grand salaire, car Ton maître d’ouvrage est indéfectible sur la rétribution de ton action; toutefois sache que le salaire des justes ne sera versé que dans l’avenir.»"
+        ],
+        [
+            "Akavia, fils de Mahalalel, disait: «Observe ces trois choses, et tu ne tomberas pas dans la transgression: sache d’où tu viens, où tu vas, et devant qui tu auras un jour à rendre des comptes. D’où tu viens: d’une goutte putride; où tu vas: en lieu et place de poussière, de pourriture et de vers; et devant qui tu auras un jour à rendre des comptes: devant le Roi des rois, le Saint béni soit-Il.»",
+            "Rabbi Hanina, suppléant du grand-prêtre, disait: «Prie pour la paix (l’ordre public) instaurée par la royauté, car sans la crainte qu’elle inspire, les hommes s’entre-dévoreraient vivants!» Rabbi Hanania, fils de Tradion, disait: «Si deux hommes s’asseyent ensemble sans échanger des propos de Tora, leur réunion est assemblée d’hommes frivoles, dont il est dit: «Heureux celui qui ne siège pas parmi les hommes frivoles» (<i>Psaumes</i> 1,1). Mais si deux hommes s’asseyent ensemble et échangent des paroles de Tora, la <i>Chekhina</i> (présence divine) réside au milieu d’eux, ainsi qu’il est dit: «Ceux qui craignaient Dieu s’entretenaient l’un avec l’autre; l’Éternel prêta attention à leurs paroles et un livre de mémoire fut écrit devant Lui, pour ceux qui craignent l’Éternel et honorent Son Nom» (<i>Malachie</i> 3,16). Il est question ici de deux (personnes au moins). Mais d’où tire-t-on qu’une personne isolée s’adonnant à l’étude de la Tora, se verra également gratifiée d’un salaire par le Saint béni soit-Il? Du verset: «Qu’il s’assoie solitaire et médite en silence, car il acquiert par cela» (<i>Lamentations</i> 3,28).»",
+            "Rabbi Chimôn disait: «Si trois hommes ont mangé à la même table sans avoir échangé des propos de Tora, c’est comme s’ils avaient mangé d’un sacrifice de morts (idolâtres), ainsi qu’il est dit: «Car toutes leurs tables sont si emplies de vomissure et d’excréments qu’il n’y a plus de place (pour Dieu)» (<i>Isaïe</i> 28,8). Mais si trois hommes ont mangé à la même table et ont échangé des propos de Tora, c’est comme s’ils avaient mangé à la table du Lieu (Dieu) béni soit-Il, selon ce qui est dit: «Il m’adressa la parole et dit: voici la table qui est dressée devant l’Éternel» (<i>Ezéchiel</i> 41,22).",
+            "Rabbi Hanina, fils de Hakhinaï, disait: Quiconque se fait noctambule, vadrouille seul, ou laisse son cœur s’égarer dans les pensées vaines est redevable de sa vie.»",
+            "Rabbi Nehounia, fils de Ha-kana, disait: «Quiconque accepte le joug de la Tora, est affranchi du joug qu’impose la royauté terrestre comme celui qu’imposent les mondanités. Mais celui qui se soustrait au joug de la Tora se verra soumis au joug de la royauté terrestre comme à celui des mondanités.»",
+            "Rabbi Halafta, fils de Dossa, de la bourgade de Hanania, disait: «Si dix hommes s’assoient ensemble et s’adonnent à l’étude de la Tora, la <i>Chekhina</i> (présence divine) résidera au milieu d’eux, ainsi qu’il est dit: «Dieu se tient dans l’assemblée divine» (<i>Psaumes</i> 82,1). Et d’où sait-on qu’il en va de même pour cinq? Du verset: «Il a établi Sa faction sur la terre» (<i>Amos</i> 9,6). Et pour trois? Du verset: «C’est parmi les juges qu’Il jugera» (<i>Psaumes</i> 82,1). Et pour deux? Du verset: «Ceux qui craignaient Dieu s’entretenaient l’un avec l’autre; l’Éternel prêta attention à leurs paroles». Et pour un seul? Du verset: «En tout lieu où J’évoquerai Mon Nom, Je viendrai vers toi et te bénirai» (<i>Exode</i> 20,24).»",
+            "Rabbi Élâzar de Bartota disait: «Donne-Lui [à Dieu] ce qui Lui appartient, car toi et tout ce que tu as, vous êtes à Lui. Il en fut ainsi de David qui disait: «Car tout vient de Toi (Dieu), même ce que nous T’offrons provient de Ta main!» (<i>I Chroniques</i> 29,14).» Rabbi Chimôn [<i>autre version:</i> rabbi Yaâkov] disait: «Celui qui va en chemin, médite la Tora et interrompt son étude pour s’exclamer: «Que cet arbre est beau!» ou «que ce champ est bien labouré!», l’Écriture le lui compte comme s’il était redevable de sa vie.»",
+            "Rabbi Dostaï, fils de rabbi Yanaï, rapportait au nom de Rabbi Méir: «Celui qui oublie une seule chose de ce qu’il a appris, l’Écriture le lui compte comme s’il était redevable de sa vie, car il est dit: «Garde-toi soigneusement et préserve bien ton âme d’oublier les choses que tes yeux ont vues» (<i>Deutéronome</i> 4,9). Mais cela s’applique-t-il aussi à celui qui oublie une chose parce qu’il ne l’aurait pas assimilée? Non, car l’Écriture ajoute: «Que ces choses ne s’écartent jamais de ton cœur tout au long de ta vie» (<i>ibid</i>.). Ainsi ne devient-on redevable de sa vie que lorsqu’on les écarte sciemment de son cœur.»",
+            "Rabbi Hanina, fils de Dossa, disait: «Celui chez qui la crainte de la faute précède la sagesse, sa sagesse perdurera. Mais celui chez qui la sagesse précède la crainte de la faute, sa sagesse ne perdurera pas.» Il disait aussi: «Celui dont la vertu excède sa sagesse, sa sagesse perdurera. Mais celui dont la sagesse excède sa vertu, sa sagesse ne perdurera pas.»",
+            "Il disait encore: «Celui qui est apprécié des hommes est aussi apprécié du Lieu (Dieu), mais celui qui n’est pas apprécié des hommes ne l’est pas non plus du Lieu.» Rabbi Dossa, fils de Harkinas, disait: «(prolonger) le sommeil du matin, (abuser du) vin de midi, (se complaire dans) les conversations futiles avec les enfants et (fréquenter une) synagogue des gens du vulgaire, c’est extraire l’homme hors du monde.»",
+            "Rabbi Elâzar Ha-modaï disait: «Celui qui profane les choses saintes, dédaigne les fêtes religieuses, fait pâlir le visage de son prochain en public (en lui faisant honte), enfreint l’alliance d’Abraham notre père, et dévoile des facettes (arrogantes) à l’égard de la Tora (<i>second sens:</i> qui développe des aspects de la Tora non conformes à la Loi orale), un tel homme, même s’il est érudit en Tora et accomplit de bonnes actions, n’aura point part au monde futur.»",
+            "Rabbi Yichmâël disait: «Sois affable avec ton supérieur et doux avec la jeunesse; accueille tout homme dans la joie.»",
+            "Rabbi Akiva disait: «La raillerie et la frivolité conditionnent l’homme à la débauche.» Et: «La <i>massorèt</i> (tradition graphique et syntaxique de la lecture biblique) est le rempart de la Tora; la dîme est le rempart de la fortune; les vœux sont le rempart de la sobriété, et le rempart de la sagesse, c’est le silence.»",
+            "Et il disait: «L’homme est bien aimé de Dieu car il a été créé à Son image. Mais un supplément d’affection lui a été manifesté quand il a su avoir été créé à Son image, ainsi qu’il est écrit: «car c’est à l’image de Dieu qu’Il a fait l’homme» (<i>Genèse</i> 9,6). Les Israélites sont bien aimés de Dieu puisqu’ils ont été dénommés «enfants pour le Lieu (Dieu)». Mais un supplément d’affection leur a été manifesté quand ils ont su être désignés comme tels, comme il est dit: «Vous êtes, pour l’Éternel votre Dieu, Ses enfants» (<i>Deutéronome</i> 14,1). Les Israélites sont bien aimés de Dieu, puisqu’il leur a été confié un instrument désirable (la Tora). Mais un supplément d’affection leur a été manifesté quand ils ont su que leur a été confié l’instrument désirable par lequel le monde a été créé, ainsi qu’il est dit: «Car c’est une instruction précieuse que Je vous livre, n’abandonnez pas Ma Tora» (<i>Proverbes</i> 4,2).»",
+            "Et aussi: «Tout est (entre)-vu [par Dieu] et la liberté d’agir est donnée à l’homme. Le monde est jugé avec bienveillance, et tout dépend de la majorité des œuvres.»",
+            "Il disait encore: «Tout est donné en emprunt sous caution et le recouvrement s’étend sur la vie entière. La boutique est ouverte et le marchand fait crédit. Un registre est ouvert et une main prend note. Quiconque veut obtenir un emprunt peut venir, on le lui avancera. Mais des collecteurs font chaque jour leur tournée et, au besoin, se font rembourser de l’homme, bon gré mal gré. Ils ont sur quoi se fonder pour l’exiger, de sorte que le décret qu’ils exécutent est conforme au droit. Ainsi, tout est fin prêt pour le festin.»",
+            "Rabbi Elâzar, fils d’Azaria, disait: «Sans Tora, point de savoir-vivre (bonnes mœurs, civisme); sans savoir-vivre, point de Tora. Sans la sagesse, point de crainte (scrupule moral et religieux); sans la crainte, point de sagesse. Sans discernement, point de connaissance; sans connaissance, point de discernement. Sans farine, point de Tora; sans Tora, point de farine.» Il disait aussi: «À quoi peut être comparé celui dont la sagesse excède les œuvres? À un arbre aux branches abondantes mais qui a peu de racines; survienne une tempête, elle le déracine et le renverse, ainsi qu’il est dit: «Il sera comme la bruyère dans une lande qui ne jouit point de l’arrivée du beau temps; il habitera les lieux arides du désert, sur un terrain rocailleux et inhospitalier» (<i>Jérémie</i> 17,6).» Mais celui dont les œuvres excède la sagesse ressemble à un arbre qui a peu de branches mais de nombreuses racines; tous les vents du monde se déchaîneraient contre lui qu’ils ne parviendraient pas à le déraciner, ainsi qu’il est dit: «Il sera comme un arbre bien planté au bord de l’eau, qui étend ses racines jusqu’à la rivière; lorsque les grandes chaleurs arriveront, il ne s’en apercevra même pas; son feuillage sera toujours vert; il ne redoutera point les années de sécheresse et ne cessera de produire des fruits» (<i>Jérémie</i> 17,8).»",
+            "Rabbi Elâzar Hisma, disait: «Les prescriptions relatives à l’offrande des nids (des oiseaux) et à la période d’impureté menstruelle sont constitutives du corps de la Loi; tandis que l’astronomie (les cycles célestes, <i>et peut-être</i> l’astrologie), la <i>guematria</i> (la numérologie, <i>et peut-être</i> la géométrie) sont des entrées (amuse-gueules) pour la sagesse.»"
+        ],
+        [
+            "Ben Zoma disait: «Quel est (le véritable) sage? Celui qui apprend de tout homme, ainsi qu’il est dit: «De tous ceux qui m’ont enseigné, je me suis enrichi» (<i>Psaumes</i> 119,99). Quel est (le véritable) héros? Celui qui domine ses pulsions, ainsi qu’il est dit: «Celui qui réprime sa colère est plus fort qu’un puissant, et l’homme qui se contient surpasse celui qui conquiert une ville» (<i>Proverbes</i> 16,32). Quel est (le véritable) riche? C’est celui qui se réjouit de son sort, ainsi qu’il est dit: «Lorsque tu te nourris du travail de tes mains, c’est un bonheur et un bien pour toi» (<i>Psaumes</i> 128,2); ‘un bonheur’, c’est être heureux dans ce monde et ‘un bien’, (c’est le bien réservé) pour le monde futur. Qui est digne de respect? Celui qui respecte les humains, ainsi qu’il est dit: «J’honore ceux qui M’honorent mais ceux qui Me méprisent seront méprisés» (<i>I Samuel</i> 2,30).»",
+            "Ben Azaï disait: «Accomplis avec un même empressement les préceptes commodes et les préceptes sévères, et fuis la transgression; car l’accomplissement d’un commandement entraîne l’accomplissement d’un [autre] commandement, tandis qu’une transgression entraîne une [autre] transgression. Et la récompense pour l’accomplissement d’un commandement est le commandement, et la rétribution d’une transgression est la transgression.»",
+            "Il disait aussi: «Ne sois dédaigneux envers personne, ni ne méprise aucune chose; car il n’est point d’homme qui n’ait son heure, ni d’objet qui n’ait sa (juste) place.»",
+            "Rabbi Lévitas de Yavné disait: «Sois extrêmement humble; car la destinée de l’homme, c’est de devenir la pâture des vers.» Rabbi Yohanan, fils de Broka, disait: «Quiconque profane le Nom céleste (divin) en secret aura à en rendre compte publiquement; au regard d’un tel sacrilège, avoir agi par insouciance ou préméditation revient au même.»",
+            "Rabbi Yichmâel, son fils, disait: «Celui qui étudie la Tora pour l’enseigner parvient à s’y instruire et à l’enseigner; mais celui qui l’étudie pour l’appliquer parvient à s’y instruire, à l’enseigner, à la conserver et à l’accomplir.» Rabbi Tsadok disait: «Ne fais pas des paroles de la Tora une couronne pour t’en glorifier ni une pioche pour creuser. Car ainsi a dit Hillel: «Celui qui se sert de la couronne de la Tora comme instrument périra.» D’où l’on conclura que celui qui tire un profit mercantile des paroles de Tora ôte sa vie du monde.»",
+            "Rabbi Yossé disait: «Celui qui honore la Tora, sa personne sera honorée des hommes, mais qui bafoue la Tora, sa personne sera méprisée des hommes.»",
+            "Rabbi Yichmâel, son fils, disait: «Celui qui évite les procès se prémunit de la haine, du vol et du parjure. Le maître qui tire vanité de ses fonctions est insensé, mauvais et grossier.»",
+            "Il disait aussi: «Ne juge jamais seul, car il n’appartient qu’à Celui qui est unique [Dieu] de juger seul; et ne dis pas [aux juges qui siègent avec toi]: «Rangez-vous à mon avis», car ce sont eux qui sont en droit, et non toi.»",
+            "Rabbi Yonatan disait: «Celui qui accomplit la Loi de Dieu dans l’indigence, finira par l’accomplir dans l’opulence; et celui qui la néglige dans l’opulence, finira par la négliger dans l’indigence.»",
+            "Rabbi Méir disait: «Restreins tes occupations (mondaines), pour t’occuper davantage de l’étude de la Tora. Sois humble au regard de toute personne. Si tu commences à négliger l’étude sacrée, tu te retrouveras chaque fois avec de nouveaux empêchements, mais si tu t’en occupes avec zèle, Dieu te réserve une grande récompense.»",
+            "Rabbi Eliêzer, fils de Yaâkov, disait: «Pour chaque commandement accompli, l’homme acquiert un défenseur, et pour chaque faute commise, un accusateur. Le repentir et les bonnes actions forment un bouclier contre l’adversité.» Rabbi Yohanan le cordonnier disait: «Toute association (de personnes) qui a pour objet le Nom céleste (divin) finira par perdurer; mais celle qui n’a point pour objet le Nom céleste (mais des considérations bassement intéressées) ne perdurera pas.»",
+            "Rabbi Elâzar, fils de Chamouâ, disait: «Que la dignité de ton disciple te soit aussi chère que la tienne; que la dignité de ton compagnon soit comme la déférence envers ton maître; et que la crainte (considération) révérencielle pour ton maître soit aussi grande que celle que tu voues envers Dieu.»",
+            "Rabbi Yehouda disait: «Sois circonspect dans l’enseignement, car une erreur par inadvertance commise dans l’enseignement équivaut à une faute préméditée.» Rabbi Chimôn disait: «Il y a trois couronnes: la couronne de la Tora, la couronne de la prêtrise et la couronne de la royauté. Mais la couronne d’une bonne renommée surpasse toutes les autres.»",
+            "Rabbi Nehoraï disait: «Tâche de t’exiler vers un lieu de Tora; ne te figure pas que c’est elle qui viendra à toi ou que tes compagnons feront le travail d’étude à ta place et te le soumettront; et surtout ne te fie pas à ta seule réflexion.»",
+            "Rabbi Yanaï disait: «Ni la prospérité des pervers, ni la souffrance des justes ne sont entre nos mains.» Rabbi Matia, fils de Harach, disait: «Sois le premier à saluer tout homme. Mieux vaut te tenir à la queue des lions qu’à la tête des renards.»",
+            "Rabbi Yaâkov disait: «Ce monde-ci est comparable à un vestibule qui donne sur le monde futur; prépare-toi dans le vestibule, pour que tu puisses entrer dans l’intérieur du palais.»",
+            "Il disait aussi: «Une heure de repentir et de bonnes actions en ce monde est plus belle que toute la vie du monde à venir; mais une heure de béatitude dans le monde à venir est plus belle que toute la vie en ce monde.»",
+            "Rabbi Chimôn, fils d’Elâzar, disait: «N’essaie pas d’apaiser ton prochain quand il est encore dans le feu de sa colère; ne cherche pas à le consoler tant que la dépouille (du proche qu’il pleure) est devant ses yeux; ne lui demande pas (de contrevenir à) ce dont il a fait vœu; et ne cherche pas à l’épier en situation de faiblesse.»",
+            "Chemouèl le Petit disait: «Quand ton ennemi tombe, ne t’en réjouis pas; et s’il trébuche, que ton cœur ne s’en égaie point. Car l’Éternel pourrait mal le considérer, et détourner Sa colère de ton ennemi (pour la diriger contre toi).»",
+            "Elichâ, fils d’Avouya, disait: «À quoi peut être comparé celui qui étudie la Tora dans sa jeunesse? À une écriture tracée sur un parchemin neuf; et à quoi peut être comparé celui qui étudie la Tora dans sa vieillesse? À une écriture tracée sur un palimpseste (parchemin réutilisé).» Rabbi Yossé, fils de Yehouda, du village du Babylonien, disait: «À quoi peut être comparé celui qui est instruit par un jeune homme? À quelqu’un qui mange des raisins verts et boit du vin juste sorti du pressoir; et à quoi peut être comparé celui qui est instruit par un ancien? À un homme qui mange des raisins mûrs et boit du vin vieux.» Rabbi disait: «Ne considère pas le récipient, mais ce qu’il renferme: il y a des barils neufs remplis de vin vieux, et de vieux barils qui ne contiennent pas même de vin neuf.»",
+            "Rabbi Elâzar Ha-kapar disait: «La jalousie, l’ardeur du désir, et la recherche des honneurs expulsent l’homme hors du monde.»",
+            "Il disait aussi: «Ceux qui naissent sont destinés à mourir, ceux qui meurent à ressusciter; les vivants vont au jugement, afin que l’on sache, que l’on annonce et que l’on prenne conscience qu’Il est le Dieu qui forme, crée, perçoit, est juge, témoin et partie, et qu’un jour Il rendra Son verdict. Béni soit-Il, Celui chez qui il n’est point d’injustice, ni privilège, ni oubli, ni acception de personnes, ni corruption, car tout Lui appartient. Sache bien que tout est pris en compte et que tout dépend de nos actions. Ne te fais guère d’illusions en espérant que la tombe sera un refuge pour toi, car c’est malgré toi que tu as été créé et malgré toi que tu es né, c’est malgré toi encore que tu vies et malgré toi que tu meurs, c’est malgré toi enfin que tu auras un jour à rendre compte devant le Roi des rois, le Saint béni soit-Il.»"
+        ],
+        [
+            "Le monde a été créé en dix paroles. Mais que cela enseigne-t-il? Une [seule] parole n’aurait-elle pas suffi? [Non], c’est afin de sévir contre les pervers qui détruisent le monde créé en dix paroles, et de récompenser les justes qui édifient le monde créé en dix paroles. Dix générations se sont succédé depuis Adam jusqu’à Noé. Cela montre la longanimité de Dieu; car toutes ces générations avaient suscité Sa colère par leurs agissements, et ce n’est qu’à la dixième qu’Il les engloutit dans les eaux du déluge.",
+            "Dix générations se sont succédé depuis Noé jusqu’à Abraham. Cela montre la longanimité de Dieu; car toutes ces générations avaient suscité Sa colère par leurs agissements, jusqu’à ce qu’à la dixième, survienne Abraham qui en récolta tout le salaire.",
+            "Abraham fut soumis à dix épreuves, et de toutes, il triompha. Cela démontre combien grand était l’amour qu’il vouait à Dieu.",
+            "Dix miracles furent accomplis en faveur de nos ancêtres en Égypte, et dix autres lors du passage de la mer Rouge. [Dieu a frappé les Égyptiens de dix plaies en Égypte, et de dix autres à la mer Rouge]. Par dix fois, nos ancêtres ont mis le Saint béni soit-Il à l’épreuve dans le désert, ainsi qu’il est dit: «Par dix fois, ils M’ont éprouvé (provoqué) et n’ont point obéi à Ma voix» (<i>Nombres</i> 14,22).",
+            "Dix miracles furent accomplis dans le Temple (de Jérusalem) en faveur de nos ancêtres: (1) jamais une femme n’avorta à cause de l’odeur de la viande des sacrifices; (2) jamais la viande des sacrifices ne se détériorait; (3) jamais ne vit-on une mouche dans l’abattoir; (4) jamais une pollution involontaire ne souilla le grand-prêtre le jour de <i>Kippour</i>; (5) jamais les pluies n’éteignirent le feu de bois (qui brûlait sur l’autel); (6) jamais le vent ne parvint à dissiper la colonne de fumée (qui s’élevait de l’autel); (7) jamais ne fut-on contraint d’invalider l’<i>ômer</i> (mesure d’orge offerte au lendemain de <i>Pèssah</i>), ni les deux pains (d’offrande de prémices pour <i>Chavouôt</i>), ni les pains de proposition (déposés chaque veille de Chabbat pour une semaine dans le Sanctuaire); (8) le peuple, quoique comprimé (à cause du grand nombre de fidèles qui se trouvaient dans le Temple), pouvait toujours se prosterner aisément; (9) jamais serpent, ni scorpion ne piqua quelqu’un à Jérusalem; (10) jamais un homme en vint à dire à son compagnon: «La place qui m’est réservée est trop étroite pour que je puisse passer la nuit à Jérusalem.»",
+            "Dix choses furent créées à la veille du Chabbat de la Création, entre jour et nuit. Ce sont: (1) l’embouchure du gouffre (qui engloutit Corah et son camp), (2) celle de la source (qui abreuva les enfants d’Israël dans le désert), (3) la bouche de l’ânesse (de Balaam), (4) l’arc-en-ciel, (5) la manne, (6) le bâton (de Moïse), (7) le <i>chamir</i> (pierre qui sert à couper d’autres pierres), (8) les Écritures (la Tora) et (9) l’écrit (gravé sur les Tables), (10) les Tables de l’alliance. Quelques-uns ajoutent: les mauvais esprits, la tombe de Moïse et le bélier d’Abraham. D’autres ajoutent encore: une paire de tenailles déjà forgée.",
+            "Sept choses distinguent le sage du sot: (1) le sage ne prend pas (de lui-même) la parole devant qui est plus grand que lui en sagesse [<i>une version ajoute:</i> et en nombre]; (2) il ne s’insinue pas au milieu du propos de son interlocuteur; (3) il ne répond pas avec précipitation; (4) il interroge méthodiquement et répond avec pertinence; (5) il place les questions premières en premier, et les dernières en dernier; (6) quand il ne sait pas quelque chose, il dit (honnêtement): \"je ne sais pas\", et (7) il admet ce qui est vrai. Le sot, lui, fait tout le contraire.",
+            "Sept sortes de châtiments sont infligées au monde pour sept formes de transgressions. (1) Si une partie du peuple donne la dîme et que l’autre s’y refuse, la sécheresse survient; de sorte que les uns auront de quoi manger, tandis que les autres endureront la faim. (2) Si personne ne donne plus la dîme, la disette devient générale et porte partout la désolation. (3) Si personne ne prélève plus la <i>hala</i> (prélèvement de pâte), il survient une famine qui dévaste tout. (4) La peste se déclare dans le monde lorsque ceux qui sont passibles d’une peine de mort énoncée dans la Tora ne sont pas soumis à la justice, et aussi, à cause des fruits de l’année sabbatique (qui seraient vendus au lieu d’être abandonnés aux pauvres). (5) L’épée (la guerre) dévaste le pays lorsqu’un procès est indûment ajourné ou lorsqu’il y a déni de justice, et lorsque la Tora n’est pas enseignée selon les règles d’interprétation. ",
+            "(6) Les bêtes féroces ravagent la Terre lorsque les hommes parjurent et profanent le Nom divin. (7) L’exil survient à cause de l’idolâtrie, de l’inceste, des unions illicites et de la violation des lois du repos de la terre (lors de l’année sabbatique). Il y a quatre périodes dans lesquelles la peste peut augmenter: à la quatrième et à la septième année; à la fin de la septième année et à l’issue des fêtes annuelles. (1) À la quatrième année, à cause de la dîme non remise aux pauvres au cours de la troisième année; (2) à la septième, à cause la dîme non remise aux pauvres au cours de la sixième année; (3) à la fin de la septième, à cause des fruits de l’année sabbatique (qui sont commercialisés au lieu d’être abandonnés aux pauvres); (4) à l’issue des fêtes, à cause du (détournement des différentes parts qui reviennent de) droit aux pauvres.",
+            "Quatre règles de conduite (fondamentales) sont observables chez l’homme. (1) Celui qui dit: «ce qui est à moi est mien et ce qui est à toi est tien.» C’est l’attitude de l’homme moyen. Certains disent que telle était l’attitude (des habitants) de Sodome. (2) Celui qui dit: «ce qui est à moi est tien, et ce qui est à toi est mien.» C’est l’attitude de l’ignorant. (3) Celui qui dit: «Ce qui est à moi est tien et ce qui est à toi est tien» C’est l’attitude du pieux. (4) Celui qui dit: «Ce qui est à toi est mien, et ce qui est à moi est mien.» C’est l’attitude du méchant.",
+            "Il y a quatre genres de tempérament (parmi les hommes). Celui qui est prompt à se mettre en colère mais prompt à se calmer compense son défaut par sa qualité. Celui qui est difficile à irriter mais également difficile à apaiser efface sa qualité par son défaut. Celui qui est lent à s’irriter et prompt à s’apaiser est un homme pieux. Celui qui s’irrite facilement et s’apaise difficilement est un méchant.",
+            "Il y a quatre genres d’élèves. Celui qui comprend vite et oublie vite: son avantage est effacé par son défaut. Celui qui comprend difficilement mais qui retient bien: son défaut est compensé par sa qualité. Celui qui comprend facilement et oublie difficilement peut être un sage. Celui qui comprend difficilement et oublie facilement: c’est un bien mauvais lot.",
+            "Quatre attitudes prévalent par rapport à la charité. Celui qui donne, mais ne veut pas que d’autres le fassent, est un envieux (jaloux de ses prérogatives). Celui qui veut que d’autres donnent, mais ne donne pas lui-même, est un avare. Celui qui donne, et engage les autres à donner aussi, est un homme pieux. Celui qui ne donne pas et ne veut pas non plus que les autres donnent est un méchant.",
+            "Quatre attitudes prévalent envers le lieu d’étude. Il y a celui qui s’y rend mais n’y fait rien; il a au moins le mérite de sa venue. Celui qui agit mais ne s’y rend pas; il a au moins le mérite de son action. Celui qui s’y rend et en fait quelque chose; c’est l’homme pieux. Celui qui ne s’y rend pas et pas plus n’agit; c’est le méchant.",
+            "Quatre types de disciples se distinguent dans l’écoute des leçons des maîtres. Ils peuvent être comparés à l’éponge, à l’entonnoir, au filtre ou au tamis. L’éponge absorbe tout; l’entonnoir laisse échapper d’un côté ce qu’il reçoit de l’autre; le filtre laisse couler le vin et retient la lie; le tamis, au contraire, laisse passer le son et conserve la bonne farine.",
+            "Tout amour qui dépend de quelque chose, si la chose disparaît, l’amour disparaît. Tout amour qui ne dépend pas de quelque chose, ne disparaîtra jamais. Qu’est un amour qui dépend de quelque chose? C’est (comme) celui d’Amnon pour Tamar. Et qu’est un amour qui ne dépend pas de quelque chose? C’est (comme) celui entre David et Jonathan.",
+            "Toute controverse qui a pour but (d’exalter) le Nom céleste (divin) finira par perdurer; mais celle qui n’a point pour but le Nom céleste (mais des considérations intéressées) ne perdurera pas. Quel est l’exemple d’une controverse qui a pour but le Nom céleste? C’est celui de la controverse entre Hillel et Chamaï. Et celui d’une controverse qui n’a pas pour but le Nom céleste? C’est celui de la querelle menée par Corah avec ses partisans (contre Moïse et Aaron).",
+            "Quiconque rend la collectivité méritante, la faute ne retombe pas sur lui; mais quiconque entraîne la collectivité dans la faute, l’opportunité du repentir ne lui sera pas accordée. Moïse était vertueux et rendait la collectivité méritante; aussi le mérite de celle-ci lui fut-il attribué, comme il est dit: «Il [Moïse] a pratiqué la justice de Dieu, et a fait régner Ses lois en Israël» (<i>Deutéronome</i> 33,21). Jéroboam était un pécheur et a fait pécher la collectivité; aussi l’impiété de celle-ci lui fut-elle imputée, ainsi qu’il est dit: «À cause des péchés que Jéroboam a commis, et qu’il a fait commettre à Israël» (<i>I Rois</i> 15,30).",
+            "Quiconque possède les trois vertus suivantes est un disciple d’Abraham notre père; quiconque a les trois vices opposés est un disciple de Balaam l’inique. L’œil (le regard) bienveillant, l’humilité et la réserve caractérisent les disciples d’Abraham; l’œil (le regard) malveillant, l’orgueil et l’insolence caractérisent les disciples de Balaam. Quelle différence entre la destinée des disciples d’Abraham et celle qui est réservée aux disciples de Balaam! Les premiers jouiront du bien de ce monde, et hériteront du monde futur, ainsi qu’il est dit: «Je réserverai de grandes richesses à ceux qui M’aiment et Je remplirai leurs trésors» (<i>Proverbes</i> 8,21). Mais les disciples de Balaam auront la Géhenne en partage, et seront précipites dans l’abîme, ainsi qu’il est dit: «Et Toi, Éternel, Tu les précipiteras dans le gouffre de la perdition; hommes sanguinaires et perfides, ils n’atteindront pas la moitié de leurs jours. Moi, au contraire, je place ma confiance en Toi» (<i>Psaumes</i> 55,24).",
+            "Yehouda, fils de Téima, disait: «Sois hardi comme le léopard, léger comme l’aigle, vif comme le cerf et puissant comme le lion, pour accomplir la volonté de ton Père qui réside dans les cieux.» Il disait aussi: «l’effronté ira à la Géhenne mais le réservé ira au jardin d’Eden. Et: «Éternel, notre Dieu et Dieu de nos ancêtres, consens à rebâtir Ta ville (Jérusalem) bientôt et de nos jours (de notre vivant), et donne-nous part à Ta Tora [parmi ceux qui accomplissent ta volonté].»",
+            "Il disait encore: «À cinq ans, [on est apte] à l’étude de la Bible; à dix ans, à celle de la Michna; à treize ans, à l’accomplissement des commandements; à quinze ans, à l’étude du Talmud; à dix-huit ans, au mariage; à vingt ans, à se vouer [à la vie professionnelle]; à trente ans, à la puissance; à quarante, à l’intelligence; à cinquante ans, [on est apte] à donner des conseils; à soixante ans, au statut d’ancienneté; à soixante-dix ans, à celui de la vénérabilité [de l’accomplissement]; à quatre-vingts ans à celui de la gloire [du surpassement]; à quatre-vingt-dix ans, [on en arrive] à la méditation; à cent ans, on est comme mort, comme n’étant déjà plus de ce monde.»",
+            "Ben Bag-Bag disait: «Tourne et retourne-la (la Tora en tout sens), car tout est en elle; scrute-la, vieillis et use-toi par elle et ne t’en sépare jamais; car il n’est rien de mieux pour toi.» ",
+            "Ben Hé-Hé disait: «La récompense est proportionnelle à l’effort.»"
+        ],
+        [
+            "Nos sages ont enseigné dans le langage de la Michna (ce qui suit). Béni soit Celui qui les a choisis, eux et leur enseignement! Rabbi Méir disait: «Celui qui se consacre à l’étude de la Tora pour son nom (comme fin en soi et non comme moyen pour servir un intérêt) acquiert par son mérite de nombreuses choses et plus encore, le monde entier mérite d’exister pour lui. Il est appelé compagnon, bien-aimé, aimant le Lieu (Dieu) et les hommes; il réjouit le Lieu (Dieu) et les hommes. Cette consécration le revêt d’humilité et de crainte (de Dieu); elle le prépare à être juste, vertueux, droit et loyal; elle l’éloigne de la faute et le rapproche du mérite (d’être); grâce à cela, on a recours à ses conseils, à sa sagacité, à son discernement et à sa puissance, ainsi qu’il est dit: «À moi les conseils et la sagacité; je suis le discernement et la puissance m’appartient» (<i>Proverbes</i> 8,14). Cette consécration lui confère la souveraineté, la suprématie et la profondeur du jugement; elle lui révèle les secrets de la Tora et le transforme en source jaillissante, en un fleuve intarissable; il devient réservé, patient, et disposé à pardonner les injures. Enfin, elle le grandit et l’élève au-dessus de toutes les œuvres.»",
+            "Rabbi Yehochouâ, fils de Lévi, disait: «Chaque jour, un écho de la Voix jaillit du mont Horèv (au Sinaï) et proclame: \"Malheur à ceux qui méprisent la Tora\", car celui qui ne se voue pas à l’étude de la Tora est appelé \"abject\", comme il est dit: «Une belle femme dépourvue d’esprit est comme un anneau d’or au groin d’un porc» (<i>Proverbes</i> 11,22). Ailleurs il est dit: «Les Tables [de la Loi] étaient l’œuvre de Dieu, et l’écriture était l’écriture de Dieu gravée sur les Tables» (<i>Exode</i> 32,16). Ne lis pas <i>harout</i> (gravée), mais <i>hérout</i> (liberté), car n’est réellement homme libre que celui qui s’adonne à l’étude de la Tora, et quiconque s’y consacre s’élève, ainsi qu’il est dit: «De Matana à Nahaliel, et de Nahaliel à Bamot» (<i>Nombres</i> 21,19).",
+            "Celui qui apprend de son prochain un seul chapitre, une seule règle à suivre, un seul verset, un seul mot ou même une seule lettre, se doit de lui faire honneur. Ainsi trouvons-nous que David, roi d’Israël, qui n’avait appris d’Ahitophel que deux choses, l’a appelé son maître, son guide et son enseignant, comme il est dit: «Mais toi que j’estimais comme mon égal, toi, mon guide et mon enseignant» (<i>Psaumes</i> 55,14). Or si David, roi d’Israël, qui n’a appris d’Ahitophel que deux choses, l’a appelé son maître, son guide et son enseignant, à plus forte raison celui qui apprend de son prochain un chapitre, une règle à suivre, un verset, un mot ou même une lettre, ne doit-il pas le traiter avec honneur? Il n’y a de véritable dignité que celle de la Tora, ainsi qu’il est dit: «Les sages hériteront de la dignité» (<i>Proverbes</i> 3,35) et il est dit: «Ceux qui sont intègres hériteront du bien» (<i>Proverbes</i> 28,10). Or le bien dont il est question n’est autre que la Tora, ainsi qu’il est dit: «Car c’est un bon enseignement que Je vous donne, n’abandonnez pas Ma Tora» (<i>Proverbes</i> 4,12).",
+            "Voici ce qu’est la voie de la Tora: [Quand bien même, tu serais réduit à] ne te nourrir que de pain et de sel, [à] rationner jusqu’à l’eau que tu bois, [à] coucher à même le sol et [à] t’imposer toutes sortes de privations, et t’adonnais néanmoins à l’étude de la Tora – si tu agis de la sorte – tu seras heureux et comblé: heureux dans ce monde et comblé dans le monde à venir.",
+            "Ne cherche pas à t’attribuer la grandeur et ne convoite pas les honneurs. Agis plus que tu n’en as appris. N’envie pas la table des rois, car ta table est plus grande que la leur, comme ta couronne est plus imposante que la leur: Songe que le maître d’œuvre saura te rémunérer selon tes efforts.",
+            "La (connaissance de la) Tora est supérieure à la prêtrise et à la royauté, car la royauté demande trente qualités, le sacerdoce n’en exige que vingt-quatre, tandis que pour acquérir la (connaissance de la) Tora, il en faut quarante-huit, à savoir: l’étude, l’attention, la mémoire, la maîtrise des lèvres, l’intelligence du cœur, l’appréhension (scrupuleuse), la crainte (de Dieu), l’humilité, la joie, [la pureté,] la mise au service des Sages, la minutie des compagnons, la dialectique des disciples, l’assiduité, l’étude de la Loi écrite et de la Michna, accorder peu de temps aux affaires, aux relations sociales, la diminution des plaisirs, du sommeil, [des conversations], des divertissements, la patience, la bonté de cœur, la confiance dans les paroles des Sages, assumer l’adversité, connaître sa (véritable) place, se contenter de son sort, s’entourer d’une haie (de précautions), savoir prendre la parole, la modestie, la gentillesse, l’amour du Lieu (de Dieu), l’amour des hommes, l’amour de la justice, l’amour de la droiture et l’amour des remontrances, fuir les honneurs, ne pas tirer vanité de son savoir, ne pas abuser du pouvoir de décision, savoir partager ce qui pèse à son prochain, savoir le juger avec bienveillance, savoir le ramener à la vérité, savoir le ramener à la paix, affermir son esprit dans l’étude, savoir interroger et répondre, savoir écouter et déduire, apprendre afin de pouvoir enseigner, apprendre afin de pouvoir mettre en pratique, savoir contribuer à la sagesse de son maître, savoir rapporter scrupuleusement ce que l’on a entendu, citer explicitement l’auteur. Vois, tu apprends ainsi que celui qui rapporte une parole au nom de celui qui l’a dite apporte la délivrance au monde, ainsi qu’il est dit: «Esther parla au roi (du complot contre lui), au nom de Mardochée» (<i>Esther</i> 2,22).",
+            "La Tora est grande en ce qu’elle donne à ceux qui l’accomplissent la vie dans ce monde et dans le monde à venir, ainsi qu’il est dit: «Car (les paroles de la Tora) sont (une source) de vie pour ceux qui la trouvent, un baume salutaire pour tout leur corps» (<i>Proverbes</i> 4,22). Et: «Elle sera un remède pour ta chair, une sève pour tes os» (<i>ibid</i>. 3,8). Et encore: «Elle est un arbre de vie pour ceux qui s’y tiennent; s’appuyer sur elle apporte le bonheur (<i>ibid.</i> 3,18). Et encore: «Elle est une couronne de grâce pour ta tête, et un riche collier pour ton cou» (<i>ibid.</i> 1,9). Et encore: «Elle parera ton front d’un diadème de grâce, elle t’ornera d’une couronne de gloire» (<i>ibid.</i> 4,9). Et encore: «C’est par moi [dit la Sagesse] que tes jours seront augmentés et que tes années se prolongeront» (<i>ibid.</i> 9,11). Et encore: «De longues années sont à sa droite, les richesses et la gloire sont à sa gauche» (<i>ibid.</i> 3,16). Et encore: «Elle te donnera de nombreux jours, des années de paix et de prospérité» (<i>ibid.</i> 3,2). Et encore: «Ses voies sont des voies pleines de douceur et tous ses sentiers conduisent à la paix» (<i>Proverbes</i> 3,17).",
+            "Rabbi Chimôn, fils de Yehouda, disait au nom de Rabbi Chimôn, fils de Yohaï: «La beauté, la force, la richesse, la gloire, la sagesse, l’ancienneté et l’âge vénérable, leurs enfants siéent aux justes et siéent au monde, ainsi qu’il est dit: «L’âge vénérable est une couronne de splendeur, elle se trouve sur le chemin de la justice» (<i>Proverbes</i> 16,31). Il est dit aussi: «La gloire des jeunes gens, c’est leur vigueur, tandis que l’âge vénérable est la parure des anciens» (<i>ibid.</i> 20,29). Il est dit encore: «La couronne des sages est leur richesse» (<i>ibid.</i> 14,24). Et ailleurs: «La couronne des vieillards, ce sont leurs petits-enfants, et la gloire des enfants, ce sont leurs parents» (<i>ibid.</i> 17,6). Enfin nous lisons: «La lune sera confuse et le soleil sera honteux, quand l’Éternel Tsevaot régnera sur la montagne de Sion et sur Jérusalem, et que ses vieillards seront entourés de gloire» (<i>Isaïe</i> 24,23).» Rabbi Chimôn, fils de Menassia, disait: «Ces sept qualités qui distinguent les justes se sont toutes incarnées chez Rabbi et ses enfants.»",
+            "Rabbi Yossé, fils de Kisma, disait: «Étant un jour en chemin, je fis la rencontre d’un homme qui me salua en me disant: \"Chalom\" et je lui répondis par la même civilité. – D’où es-tu, Rabbi? me demanda-t-il. – Je suis d’une ville renommée par son grand nombre de Sages et de Scribes. – Rabbi, reprit-il, viens donc demeurer dans la ville où j’habite, et je te donnerai des milliers de milliers de pièces d’or, des diamants et des perles. – Mon fils, répliquai-je, quand tu me donnerais tout l’argent, tout l’or, toutes les pierres précieuses et les perles du monde, je ne fixerai ma résidence ailleurs que dans un lieu de Tora. C’est ainsi que dans le livre des <i>Psaumes</i>, œuvre de David, roi d’Israël, il est dit: «L’enseignement de ta bouche m’est plus précieux que des milliers de pièces d’or et d’argent» (<i>Psaumes</i> 119,72). D’ailleurs, continuai-je, lorsque l’homme quitte ce bas monde, ce ne sont ni son or, ni son argent, ni ses pierres précieuses, ni ses perles qui l’accompagnent, mais uniquement la Tora et les bonnes actions, ainsi qu’il est écrit: «Dans ta marche, elle [ta piété] te guidera; lorsque tu es couché, elle veillera sur toi; et, à ton réveil, elle te parlera» (<i>Proverbes</i> 6,22). ‘Dans ta marche, elle [ta piété] te guidera’, c’est dans ce monde. ‘Lorsque tu es couché, elle veillera sur toi’, c’est dans la tombe. ‘Et, à ton réveil, elle te parlera’, c’est dans le monde à venir. Enfin il est dit: «C’est à Moi qu’appartient l’argent, à Moi l’or, dit l’Éternel Tsevaot» (<i>Haggaï</i> 2,8).»",
+            "Cinq acquisitions s’est fait le Saint béni soit-Il dans Son monde. Ce sont: la Tora, le ciel et la terre, Abraham, Israël, le Temple de Jérusalem. D’où savons-nous que la Tora Lui est une acquisition? Parce qu’il est écrit: «L’Éternel m’a acquise au début au début de Son chemin, avant qu’Il n’accomplisse aucune de Ses œuvres» (<i>Proverbes</i> 8,22). D’où savons-nous que le ciel et la terre Lui sont une acquisition? Parce qu’il est écrit: «Ainsi par l’Éternel: les cieux sont Mon trône et la terre est Mon marchepied; quelle est la maison que vous Me construisez et quel est le lieu de Ma résidence?» (<i>Isaïe</i> 66,1); et il est dit: «Comme Tes actions sont grandioses! Toutes, Tu les accomplis avec sagesse; la terre entière reflète Ton emprise» (<i>Psaumes</i> 104,24). D’où savons-nous qu’Abraham Lui est une acquisition? Parce qu’il est écrit: «Il le bénit en disant: qu’Abraham soit béni par le Dieu suprême, maître du ciel et de la terre» (<i>Genèse</i> 14,19). D’où savons-nous qu’Israël Lui est une acquisition? Parce qu’il est écrit: «Jusqu’à ce que soit passé Ton peuple, Éternel, jusqu’à ce qu’ait passé le peuple que Tu acquis» (<i>Exode</i> 15,16); et il est dit: «Vers les saints et les braves qui sont sur la terre, vont toutes mes aspirations» (<i>Psaumes</i> 16,3). D’où savons-nous que le Temple Lui est une acquisition? Parce qu’il est écrit: «Le lieu de Ta résidence, c’est Toi qui l’a bâti, Éternel, ce sont Tes mains qui ont édifié le Sanctuaire» (<i>Exode</i> 15,17); et qu’il est dit: «Il les amena à la frontière de Son Sanctuaire, à cette montagne que Sa droite a acquise» (<i>Psaumes</i> 78,54).",
+            "Tout ce que le Saint béni soit-Il a créé dans le monde, Il ne l’a créé que pour Sa gloire, ainsi qu’il est dit: «Tout ce qui est appelé de Mon Nom, c’est pour Ma gloire que Je l’ai créé, formé et agencé» (<i>Isaïe</i> 43,7); et il est dit: «L’Éternel régnera à jamais» (<i>Exode</i> 15,18)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Moses received the Torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.",
+            "Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.",
+            "Antigonus a man of Socho received [the oral tradition] from Shimon the Righteous. He used to say: do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward, and let the fear of Heaven be upon you.",
+            "Yose ben Yoezer (a man) of Zeredah and Yose ben Yohanan (a man) of Jerusalem received [the oral tradition] from them [i.e. Shimon the Righteous and Antigonus]. Yose ben Yoezer used to say: let thy house be a house of meeting for the Sages and sit in the very dust of their feet, and drink in their words with thirst.",
+            "Yose ben Yochanan (a man) of Jerusalem used to say: Let thy house be wide open, and let the poor be members of thy household. Engage not in too much conversation with women. They said this with regard to one’s own wife, how much more [does the rule apply] with regard to another man’s wife. From here the Sages said: as long as a man engages in too much conversation with women, he causes evil to himself, he neglects the study of the Torah, and in the end he will inherit gehinnom.",
+            "Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.",
+            "Nittai the Arbelite used to say: keep a distance from an evil neighbor, do not become attached to the wicked, and do not abandon faith in [divine] retribution.",
+            "Judah ben Tabbai and Shimon ben Shetach received [the oral tradition] from them. Judah ben Tabbai said: do not [as a judge] play the part of an advocate; and when the litigants are standing before you, look upon them as if they were [both] guilty; and when they leave your presence, look upon them as if they were [both] innocent, when they have accepted the judgement.",
+            "Shimon ben Shetach used to say: be thorough in the interrogation of witnesses, and be careful with your words, lest from them they learn to lie.",
+            "Shemaiah and Abtalion received [the oral tradition] from them. Shemaiah used to say: love work, hate acting the superior, and do not attempt to draw near to the ruling authority.",
+            "Abtalion used to say: Sages be careful with your words, lest you incur the penalty of exile, and be carried off to a place of evil waters, and the disciples who follow you drink and die, and thus the name of heaven becomes profaned.",
+            "Hillel and Shammai received [the oral tradition] from them. Hillel used to say: be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving mankind and drawing them close to the Torah.",
+            "He [also] used to say: one who makes his name great causes his name to be destroyed; one who does not add [to his knowledge] causes [it] to cease; one who does not study [the Torah] deserves death; one who makes [unworthy] use of the crown [of learning] shall pass away.",
+            "He [also] used to say: If I am not for myself, who is for me? But if I am for my own self [only], what am I? And if not now, when?",
+            "Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countenance.",
+            "Rabban Gamaliel used to say: appoint for thyself a teacher, avoid doubt, and do not make a habit of tithing by guesswork.",
+            "Shimon, his son, used to say: all my days I grew up among the sages, and I have found nothing better for a person than silence. Study is not the most important thing, but actions; whoever indulges in too many words brings about sin.",
+            "Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: on three things does the world stand: On justice, on truth and on peace, as it is said: “execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16)."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.",
+            "Rabban Gamaliel the son of Rabbi Judah Hanasi said: excellent is the study of the Torah when combined with a worldly occupation, for toil in them both keeps sin out of one’s mind; But [study of the] Torah which is not combined with a worldly occupation, in the end comes to be neglected and becomes the cause of sin. And all who labor with the community, should labor with them for the sake of Heaven, for the merit of their forefathers sustains them (the community), and their (the forefather’s) righteousness endures for ever; And as for you, [God in such case says] I credit you with a rich reward, as if you [yourselves] had [actually] accomplished [it all].",
+            "Be careful [in your dealings] with the ruling authorities for they do not befriend a person except for their own needs; they seem like friends when it is to their own interest, but they do not stand by a man in the hour of his distress.",
+            "He used to say: do His will as though it were your will, so that He will do your will as though it were His. Set aside your will in the face of His will, so that he may set aside the will of others for the sake of your will. Hillel said: do not separate yourself from the community, Do not trust in yourself until the day of your death, Do not judge your fellow man until you have reached his place. Do not say something that cannot be understood [trusting] that in the end it will be understood. Say not: ‘when I shall have leisure I shall study;’ perhaps you will not have leisure.",
+            "He used to say: A brute is not sin-fearing, nor is an ignorant person pious; nor can a timid person learn, nor can an impatient person teach; nor will someone who engages too much in business become wise. In a place where there are no men, strive to be a man.",
+            "Moreover he saw a skull floating on the face of the water. He said to it: because you drowned others, they drowned you. And in the end, they that drowned you will be drowned.",
+            "He used to say: The more flesh, the more worms; The more property, the more anxiety; The more wives, the more witchcraft; The more female slaves, the more lewdness; The more slaves, the more robbery; [But] the more Torah, the more life; The more sitting [in the company of scholars], the more wisdom; The more counsel, the more understanding; The more charity, the more peace. If one acquires a good name, he has acquired something for himself; If one acquires for himself knowledge of Torah, he has acquired life in the world to come.",
+            "Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai. He used to say: if you have learned much Torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created. Rabban Yohanan ben Zakkai had five disciples and they were these: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Joshua ben Hananiah, Rabbi Yose, the priest, Rabbi Shimon ben Nethaneel and Rabbi Eleazar ben Arach. He [Rabbi Johanan] used to list their outstanding virtues: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus is a plastered cistern which loses not a drop; Rabbi Joshua ben Hananiah happy is the woman that gave birth to him; Rabbi Yose, the priest, is a pious man; Rabbi Simeon ben Nethaneel is one that fears sin, And Rabbi Eleazar ben Arach is like a spring that [ever] gathers force. He [Rabbi Yohanan] used to say: if all the sages of Israel were on one scale of the balance and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus on the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name: if all the sages of Israel were on one scale of the balance, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus also with them, and Rabbi Eleazar ben Arach on the other scale, he would outweigh them all.",
+            "He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included.",
+            "They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire.",
+            "Rabbi Joshua said: an evil eye, the evil inclination, and hatred for humankind put a person out of the world.",
+            "Rabbi Yose said: Let the property of your fellow be as precious unto you as your own; Make yourself fit to study Torah for it will not be yours by inheritance; And let all your actions be for [the sake of] the name of heaven.",
+            "Rabbi Shimon said: Be careful with the reading of Shema and the prayer, And when you pray, do not make your prayer something automatic, but a plea for compassion before God, for it is said: “for He is gracious and compassionate, slow to anger, abounding in kindness, and renouncing punishment” (Joel 2:13); And be not wicked in your own esteem.",
+            "Rabbi Elazar said: Be diligent in the study of the Torah; And know how to answer an epicuros, And know before whom you toil, and that your employer is faithful, for He will pay you the reward of your labor.",
+            "Rabbi Tarfon said: the day is short, and the work is plentiful, and the laborers are indolent, and the reward is great, and the master of the house is insistent.",
+            "He [Rabbi Tarfon] used to say: It is not your duty to finish the work, but neither are you at liberty to neglect it; If you have studied much Torah, you shall be given much reward. Faithful is your employer to pay you the reward of your labor; And know that the grant of reward unto the righteous is in the age to come."
+        ],
+        [
+            "Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He.",
+            "Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive. R. Hananiah ben Teradion said: if two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, then this is a session of scorners, as it is said: “nor sat he in the seat of the scornful…[rather, the teaching of the Lord is his delight]” (Psalms 1:1); but if two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, then the Shekhinah abides among them, as it is said: “then they that feared the Lord spoke one with another; and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord and that thought upon His name” (Malachi 3:16). Now I have no [scriptural proof for the presence of the Shekhinah] except [among] two, how [do we know] that even one who sits and studies Torah the Holy One, blessed be He, fixes his reward? As it is said: “though he sit alone and [meditate] in stillness, yet he takes [a reward] unto himself” (Lamentations 3:28).",
+            "Rabbi Shimon said: if three have eaten at one table and have not spoken there words of Torah, [it is] as if they had eaten sacrifices [offered] to the dead, as it is said, “for all tables are full of filthy vomit, when the All-Present is absent” (Isaiah 28:8). But, if three have eaten at one table, and have spoken there words of Torah, [it is] as if they had eaten at the table of the All-Present, blessed be He, as it is said, “And He said unto me, ‘this is the table before the Lord’” (Ezekiel 41:22).",
+            "Rabbi Hananiah ben Hakinai said: one who wakes up at night, or walks on the way alone and turns his heart to idle matters, behold, this man is mortally guilty.",
+            "Rabbi Nehunia ben Hakkanah said: whoever takes upon himself the yoke of the Torah, they remove from him the yoke of government and the yoke of worldly concerns, and whoever breaks off from himself the yoke of the Torah, they place upon him the yoke of government and the yoke of worldly concerns.",
+            "Rabbi Halafta of Kefar Hanania said: when ten sit together and occupy themselves with Torah, the Shechinah abides among them, as it is said: “God stands in the congregation of God” (Psalm 82:1). How do we know that the same is true even of five? As it is said: “This band of His He has established on earth” (Amos 9:6). How do we know that the same is true even of three? As it is said: “In the midst of the judges He judges” (Psalm 82:1) How do we know that the same is true even of two? As it is said: “Then they that fear the Lord spoke one with another, and the Lord hearkened, and heard” (Malachi 3:16). How do we know that the same is true even of one? As it is said: “In every place where I cause my name to be mentioned I will come unto you and bless you” (Exodus 20:21).",
+            "Rabbi Elazar of Bartotha said: give to Him of that which is His, for you and that which is yours is His; and thus it says with regards to David: “for everything comes from You, and from Your own hand have we given you” (I Chronicles 29:14). Rabbi Jacob said: if one is studying while walking on the road and interrupts his study and says, “how fine is this tree!” [or] “how fine is this newly ploughed field!” scripture accounts it to him as if he was mortally guilty.",
+            "Rabbi Dostai ben Rabbi Yannai said in the name of Rabbi Meir: whoever forgets one word of his study, scripture accounts it to him as if he were mortally guilty, as it is said, “But take utmost care and watch yourselves scrupulously, so that you do not forget the things that you saw with your own eyes” (Deuteronomy 4:9). One could [have inferred that this is the case] even when his study proved [too] hard for him, therefore scripture says, “that they do not fade from your mind as long as you live” (ibid.). Thus, he is not mortally guilty unless he deliberately removes them from his heart.",
+            "Rabbi Hanina ben Dosa said: anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom is not enduring. He [also] used to say: anyone whose deeds exceed his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom exceeds his deeds, his wisdom is not enduring.",
+            "He used to say: one with whom men are pleased, God is pleased. But anyone from whom men are displeased, God is displeased. Rabbi Dosa ben Harkinas said: morning sleep, midday wine, children’s talk and sitting in the assemblies of the ignorant put a man out of the world.",
+            "Rabbi Elazar of Modiin said: one who profanes sacred things, and one who despises the festivals, and one who causes his fellow’s face to blush in public, and one who annuls the covenant of our father Abraham, may he rest in peace, and he who is contemptuous towards the Torah, even though he has to his credit [knowledge of the] Torah and good deeds, he has not a share in the world to come.",
+            "Rabbi Ishmael said: be suppliant to a superior, submissive under compulsory service, and receive every man happily.",
+            "Rabbi Akiva said: Merriment and frivolity accustom one to sexual licentiousness; Tradition is a fence to the Torah; Tithes a fence to wealth, Vows a fence to abstinence; A fence to wisdom is silence.",
+            "He used to say: Beloved is man for he was created in the image [of God]. Especially beloved is he for it was made known to him that he had been created in the image [of God], as it is said: “for in the image of God He made man” (Genesis 9:6). Beloved are Israel in that they were called children to the All-Present. Especially beloved are they for it was made known to them that they are called children of the All-Present, as it is said: “you are children to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1). Beloved are Israel in that a precious vessel was given to them. Especially beloved are they for it was made known to them that the desirable instrument, with which the world had been created, was given to them, as it is said: “for I give you good instruction; forsake not my teaching” (Proverbs 4:2).",
+            "Everything is foreseen yet freedom of choice is granted, And the world is judged with goodness; And everything is in accordance with the preponderance of works.",
+            "He used to say: everything is given against a pledge, and a net is spread out over all the living; the store is open and the storekeeper allows credit, but the ledger is open and the hand writes, and whoever wishes to borrow may come and borrow; but the collectors go round regularly every day and exact dues from man, either with his consent or without his consent, and they have that on which they [can] rely [in their claims], seeing that the judgment is a righteous judgment, and everything is prepared for the banquet.",
+            "Rabbi Elazar ben Azariah said: Where there is no Torah, there is no right conduct; where there is no right conduct, there is no Torah. Where there is no wisdom, there is no fear of God; where there is no fear of God, there is no wisdom. Where there is no understanding, there is no knowledge; where there is no knowledge, there is no understanding. Where there is no bread, there is no Torah; where there is no Torah, there is no bread. He used to say: one whose wisdom exceeds his deeds, to what may he be compared? To a tree whose branches are numerous but whose roots are few, so that when the wind comes, it uproots it and overturns it, as it is said, “He shall be like a bush in the desert, which does not sense the coming of good. It is set in the scorched places of the wilderness, in a barren land without inhabitant” (Jeremiah 17:6). But one whose deeds exceed his wisdom, to what may he be compared? To a tree whose branches are few but roots are many, so that even if all the winds in the world come and blow upon it, they cannot move it out of its place, as it is said, “He shall be like a tree planted by waters, sending forth its roots by a stream. It does not sense the coming of heat, its leaves are ever fresh. It has no care in a year of drought; it does not cease to yield fruit” (ibid, 17:8). ",
+            "Rabbi Eliezer Hisma said: the laws of mixed bird offerings and the key to the calculations of menstruation days these, these are the body of the halakhah. The calculation of the equinoxes and gematria are the desserts of wisdom."
+        ],
+        [
+            "Ben Zoma said: Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:32). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).",
+            "Ben Azzai said: Be quick in performing a minor commandment as in the case of a major one, and flee from transgression; For one commandment leads to another commandment, and transgression leads to another transgression; For the reward for performing a commandment is another commandment and the reward for committing a transgression is a transgression.",
+            "He used to say: do not despise any man, and do not discriminate against anything, for there is no man that has not his hour, and there is no thing that has not its place.",
+            "Rabbi Levitas a man of Yavneh said: be exceeding humble spirit, for the end of man is the worm. Rabbi Yohanan ben Berokah said: whoever profanes the name of heaven in secret, he shall be punished in the open. Unwittingly or wittingly, it is all one in profaning the name.",
+            "Rabbi Ishmael his son said: He who learns in order to teach, it is granted to him to study and to teach; But he who learns in order to practice, it is granted to him to learn and to teach and to practice. Rabbi Zadok said: do not make them a crown for self-exaltation, nor a spade with which to dig. So too Hillel used to say, “And he that puts the crown to his own use shall perish.” Thus you have learned, anyone who derives worldly benefit from the words of the Torah, removes his life from the world.",
+            "Rabbi Yose said: whoever honors the Torah is himself honored by others, and whoever dishonors the Torah is himself dishonored by others.",
+            "Rabbi Ishmael his son said: he who refrains himself from judgment, rids himself of enmity, robbery and false swearing; But he whose heart is presumptuous in giving a judicial decision, is foolish, wicked and arrogant.",
+            "He used to say: judge not alone, for none may judge alone save one. And say not “accept my view”, for they are free but not you.",
+            "Rabbi Jonathan said: whoever fulfills the Torah out of a state of poverty, his end will be to fulfill it out of a state of wealth; And whoever discards the Torah out of a state of wealth, his end will be to discard it out of a state of poverty.",
+            "Rabbi Meir said: Engage but little in business, and busy yourself with the Torah. Be of humble spirit before all men. If you have neglected the Torah, you shall have many who bring you to neglect it, but if you have labored at the study of Torah, there is much reward to give unto you",
+            "Rabbi Eliezer ben Jacob said: he who performs one commandment acquires for himself one advocate, and he who commits one transgression acquires for himself one accuser. Repentance and good deeds are a shield against punishment. Rabbi Yochanan Hasandlar said: every assembly which is for the sake of heaven, will in the end endure; and every assembly which is not for the sake of heaven, will not endure in the end.",
+            "Rabbi Elazar ben Shammua said: let the honor of your student be as dear to you as your own, and the honor of your colleague as the reverence for your teacher, and the reverence for your teacher as the reverence of heaven.",
+            "Rabbi Judah said: be careful in study, for an error in study counts as deliberate sin. Rabbi Shimon said: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood, and the crown of royalty, but the crown of a good name supersedes them all.",
+            "Rabbi Nehorai said: go as a [voluntary] exile to a place of Torah and say not that it will come after you, for [it is] your fellow [student]s who will make it permanent in your hand and “and lean not upon your own understanding” (Proverbs 3:5).",
+            "Rabbi Yannai said: it is not in our hands [to explain the reason] either of the security of the wicked, or even of the afflictions of the righteous. Rabbi Mathia ben Harash said: Upon meeting people, be the first to extend greetings; And be a tail unto lions, and not a head unto foxes.",
+            "Rabbi Jacob said: this world is like a vestibule before the world to come; prepare yourself in the vestibule, so that you may enter the banqueting-hall.",
+            "He used to say: more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; And more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world.",
+            "Rabbi Shimon ben Elazar said: Do not try to appease your friend during his hour of anger; Nor comfort him at the hour while his dead still lies before him; Nor question him at the hour of his vow; Nor strive to see him in the hour of his disgrace.",
+            "Shmuel Hakatan said: “If your enemy falls, do not exult; if he trips, let your heart not rejoice, lest the Lord see it and be displeased, and avert his wrath from him” (Proverbs 24:17).",
+            "Elisha ben Abuyah said: He who learns when a child, to what is he compared? To ink written upon a new writing sheet. And he who learns when an old man, to what is he compared? To ink written on a rubbed writing sheet. Rabbi Yose ben Judah a man of Kfar Ha-babli said: He who learns from the young, to what is he compared? To one who eats unripe grapes, and drinks wine from his vat; And he who learns from the old, to what is he compared? To one who eats ripe grapes, and drinks old wine. Rabbi said: don’t look at the container but at that which is in it: there is a new container full of old wine, and an old [container] in which there is not even new [wine].",
+            "Rabbi Elazar Ha-kappar said: envy, lust and [the desire for] honor put a man out of the world.",
+            "He used to say: the ones who were born are to die, and the ones who have died are to be brought to life, and the ones brought to life are to be judged; So that one may know, make known and have the knowledge that He is God, He is the designer, He is the creator, He is the discerner, He is the judge, He the witness, He the complainant, and that He will summon to judgment. Blessed be He, before Whom there is no iniquity, nor forgetting, nor respect of persons, nor taking of bribes, for all is His. And know that all is according to the reckoning. And let not your impulse assure thee that the grave is a place of refuge for you; for against your will were you formed, against your will were you born, against your will you live, against your will you will die, and against your will you will give an account and reckoning before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He."
+        ],
+        [
+            "With ten utterances the world was created. And what does this teach, for surely it could have been created with one utterance? But this was so in order to punish the wicked who destroy the world that was created with ten utterances, And to give a good reward to the righteous who maintain the world that was created with ten utterances.",
+            "[There were] ten generations from Adam to Noah, in order to make known what long-suffering is His; for all those generations kept on provoking Him, until He brought upon them the waters of the flood. [There were] ten generations from Noah to Abraham, in order to make known what long-suffering is His; for all those generations kept on provoking Him, until Abraham, came and received the reward of all of them.",
+            "With ten trials was Abraham, our father (may he rest in peace), tried, and he withstood them all; to make known how great was the love of Abraham, our father (peace be upon him).",
+            "Ten miracles were wrought for our ancestors in Egypt, and ten at the sea. Ten plagues did the Holy one, blessed be He, bring upon the Egyptians in Egypt and ten at the sea. [With] ten trials did our ancestors try God, blessed be He, in the Wilderness, as it is said, “and they have tried Me these ten times and they have not listened to my voice” (Numbers 14:22).",
+            "Ten wonders were wrought for our ancestors in the Temple: [1] no woman miscarried from the odor of the sacred flesh; [2] the sacred flesh never became putrid; [3] no fly was ever seen in the slaughterhouse; [4] no emission occurred to the high priest on the Day of Atonement; [5] the rains did not extinguish the fire of the woodpile; [6] the wind did not prevail against the column of smoke; [7] no defect was found in the omer, or in the two loaves, or in the showbread; [8] the people stood pressed together, yet bowed down and had room enough; [9] never did a serpent or a scorpion harm anyone in Jerusalem; [10] and no man said to his fellow: the place is too congested for me to lodge overnight in Jerusalem.",
+            "Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets. And some say: also the demons, the grave of Moses, and the ram of Abraham, our father. And some say: and also tongs, made with tongs.",
+            "[There are] seven things [characteristic] in a clod, and seven in a wise man: A wise man does not speak before one who is greater than he in wisdom, And does not break into his fellow’s speech; And is not hasty to answer; He asks what is relevant, and he answers to the point; And he speaks of the first [point] first, and of the last [point] last; And concerning that which he has not heard, he says: I have not heard; And he acknowledges the truth. And the reverse of these [are characteristic] in a clod.",
+            "Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of transgression:When some of them give tithes, and others do not give tithes, a famine from drought comes some go hungry, and others are satisfied. When they have all decided not to give tithes, a famine from tumult and drought comes; [When they have, in addition, decided] not to set apart the dough-offering, an all-consuming famine comes. Pestilence comes to the world for sins punishable by death according to the Torah, but which have not been referred to the court, and for neglect of the law regarding the fruits of the sabbatical year. The sword comes to the world for the delay of judgment, and for the perversion of judgment, and because of those who teach the Torah not in accordance with the accepted law.",
+            "Wild beasts come to the world for swearing in vain, and for the profanation of the Name. Exile comes to the world for idolatry, for sexual sins and for bloodshed, and for [transgressing the commandment of] the [year of the] release of the land. At four times pestilence increases: in the fourth year, in the seventh year and at the conclusion of the seventh year, and at the conclusion of the Feast [of Tabernacles] in every year. In the fourth year, on account of the tithe of the poor which is due in the third year. In the seventh year, on account of the tithe of the poor which is due in the sixth year; At the conclusion of the seventh year, on account of the produce of the seventh year; And at the conclusion of the Feast [of Tabernacles] in every year, for robbing the gifts to the poor.",
+            "There are four types of character in human beings: One that says: “mine is mine, and yours is yours”: this is a commonplace type; and some say this is a sodom-type of character. [One that says:] “mine is yours and yours is mine”: is an unlearned person (am haaretz); [One that says:] “mine is yours and yours is yours” is a pious person. [One that says:] “mine is mine, and yours is mine” is a wicked person.",
+            "There are four kinds of temperaments: Easy to become angry, and easy to be appeased: his gain disappears in his loss; Hard to become angry, and hard to be appeased: his loss disappears in his gain; Hard to become angry and easy to be appeased: a pious person; Easy to become angry and hard to be appeased: a wicked person.",
+            "There are four types of disciples: Quick to comprehend, and quick to forget: his gain disappears in his loss; Slow to comprehend, and slow to forget: his loss disappears in his gain; Quick to comprehend, and slow to forget: he is a wise man; Slow to comprehend, and quick to forget, this is an evil portion.",
+            "There are four types of charity givers. He who wishes to give, but that others should not give: his eye is evil to that which belongs to others; He who wishes that others should give, but that he himself should not give: his eye is evil towards that which is his own; He who desires that he himself should give, and that others should give: he is a pious man; He who desires that he himself should not give and that others too should not give: he is a wicked man.",
+            "There are four types among those who frequent the study-house (bet midrash):He who attends but does not practice: he receives a reward for attendance. He who practices but does not attend: he receives a reward for practice. He who attends and practices: he is a pious man; He who neither attends nor practices: he is a wicked man.",
+            "There are four types among those who sit before the sages: a sponge, a funnel, a strainer and a sieve.A sponge, soaks up everything; A funnel, takes in at one end and lets out at the other; A strainer, which lets out the wine and retains the lees; A sieve, which lets out the coarse meal and retains the choice flour.",
+            "All love that depends on a something, [when the] thing ceases, [the] love ceases; and [all love] that does not depend on anything, will never cease. What is an example of love that depended on a something? Such was the love of Amnon for Tamar. And what is an example of love that did not depend on anything? Such was the love of David and Jonathan.",
+            "Every dispute that is for the sake of Heaven, will in the end endure; But one that is not for the sake of Heaven, will not endure. Which is the controversy that is for the sake of Heaven? Such was the controversy of Hillel and Shammai. And which is the controversy that is not for the sake of Heaven? Such was the controversy of Korah and all his congregation.",
+            "Whoever causes the multitudes to be righteous, sin will not occur on his account; And whoever causes the multitudes to sin, they do not give him the ability to repent. Moses was righteous and caused the multitudes to be righteous, [therefore] the righteousness of the multitudes is hung on him, as it is said, “He executed the Lord’s righteousness and His decisions with Israel” (Deut. 33:21). Jeroboam, sinned and caused the multitudes to sin, [therefore] the sin of the multitudes is hung on him, as it is said, “For the sins of Jeroboam which he sinned, and which he caused Israel to sin thereby” (I Kings 15:30).",
+            "Whoever possesses these three things, he is of the disciples of Abraham, our father; and [whoever possesses] three other things, he is of the disciples of Balaam, the wicked. A good eye, a humble spirit and a moderate appetite he is of the disciples of Abraham, our father. An evil eye, a haughty spirit and a limitless appetite he is of the disciples of Balaam, the wicked. What is the difference between the disciples of Abraham, our father, and the disciples of Balaam, the wicked? The disciples of Abraham, our father, enjoy this world, and inherit the world to come, as it is said: “I will endow those who love me with substance, I will fill their treasuries” (Proverbs 8:21). But the disciples of Balaam, the wicked, inherit Gehinnom, and descend into the nethermost pit, as it is said: “For you, O God, will bring them down to the nethermost pit those murderous and treacherous men; they shall not live out half their days; but I trust in You” (Psalms 55:24).",
+            "Judah ben Tema said: Be strong as a leopard, and swift as an eagle, and fleet as a gazelle, and brave as a lion, to do the will of your Father who is in heaven. He used to say: the arrogant is headed for Gehinnom and the blushing for the garden of Eden. May it be the will, O Lord our God, that your city be rebuilt speedily in our days and set our portion in the studying of your Torah.",
+            "He used to say: At five years of age the study of Scripture; At ten the study of Mishnah; At thirteen subject to the commandments; At fifteen the study of Talmud; At eighteen the bridal canopy; At twenty for pursuit [of livelihood]; At thirty the peak of strength; At forty wisdom; At fifty able to give counsel; At sixty old age; At seventy fullness of years; At eighty the age of “strength”; At ninety a bent body; At one hundred, as good as dead and gone completely out of the world.",
+            "Ben Bag Bag said: Turn it over, and [again] turn it over, for all is therein. And look into it; And become gray and old therein; And do not move away from it, for you have no better portion than it.",
+            "Ben He He said: According to the labor is the reward."
+        ],
+        [
+            "The sages taught in the language of the Mishnah. Blessed be He who chose them and their teaching. Rabbi Meir said: Whoever occupies himself with the Torah for its own sake, merits many things; not only that but he is worth the whole world. He is called beloved friend; one that loves God; one that loves humankind; one that gladdens God; one that gladdens humankind. And the Torah clothes him in humility and reverence, and equips him to be righteous, pious, upright and trustworthy; it keeps him far from sin, and brings him near to merit. And people benefit from his counsel, sound knowledge, understanding and strength, as it is said, “Counsel is mine and sound wisdom; I am understanding, strength is mine” (Proverbs 8:14). And it bestows upon him royalty, dominion, and acuteness in judgment. To him are revealed the secrets of the Torah, and he is made as an ever-flowing spring, and like a stream that never ceases. And he becomes modest, long-suffering and forgiving of insult. And it magnifies him and exalts him over everything.",
+            "Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 11:22). And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets” (Exodus 32:16). Read not haruth [‘graven’] but heruth [‘freedom’]. For there is no free man but one that occupies himself with the study of the Torah. And whoever regularly occupies himself with the study of the Torah he is surely exalted, as it is said, “And from Mattanah to Nahaliel; and Nahaliel to Bamoth” (Numbers 21:19).",
+            "One who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, is obligated to treat him with honor; for so we find with David, king of Israel, who learned from Ahitophel no more than two things, yet called him his master, his guide and his beloved friend, as it is said, “But it was you, a man mine equal, my guide and my beloved friend” (Psalms 55:14). Is this not [an instance of the argument] “from the less to the greater” (kal vehomer)? If David, king of Israel who learned from Ahitophel no more than two things, nevertheless called him his master, his guide and his beloved friend; then in the case of one who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, all the more so he is under obligation to treat him with honor. And “honor’” means nothing but Torah, as it is said, “It is honor that sages inherit” (Proverbs 3:35). “And the perfect shall inherit good” (Proverbs 28:10), and “good” means nothing but Torah, as it is said, “For I give you good instruction; do not forsake my Torah” (Proverbs 4:2).",
+            "Such is the way [of a life] of Torah: you shall eat bread with salt, and rationed water shall you drink; you shall sleep on the ground, your life will be one of privation, and in Torah shall you labor. If you do this, “Happy shall you be and it shall be good for you” (Psalms 128:2): “Happy shall you be” in this world, “and it shall be good for you” in the world to come. ",
+            "Do not seek greatness for yourself, and do not covet honor. Practice more than you learn. Do not yearn for the table of kings, for your table is greater than their table, and your crown is greater than their crown, and faithful is your employer to pay you the reward of your labor.",
+            "Greater is learning Torah than the priesthood and than royalty, for royalty is acquired by thirty stages, and the priesthood by twenty-four, but the Torah by forty-eight things. By study, Attentive listening, Proper speech, By an understanding heart, By an intelligent heart, By awe, By fear, By humility, By joy, By attending to the sages, By critical give and take with friends, By fine argumentation with disciples, By clear thinking, By study of Scripture, By study of Mishnah, By a minimum of sleep, By a minimum of chatter, By a minimum of pleasure, By a minimum of frivolity, By a minimum of preoccupation with worldly matters, By long-suffering, By generosity, By faith in the sages, By acceptance of suffering. [Learning of Torah is also acquired by one] Who recognizes his place, Who rejoices in his portion, Who makes a fence about his words, Who takes no credit for himself, Who is loved, Who loves God, Who loves [his fellow] creatures, Who loves righteous ways, Who loves reproof, Who loves uprightness, Who keeps himself far from honors, Who does not let his heart become swelled on account of his learning, Who does not delight in giving legal decisions, Who shares in the bearing of a burden with his colleague, Who judges with the scales weighted in his favor, Who leads him on to truth, Who leads him on to peace, Who composes himself at his study, Who asks and answers, Who listens [to others], and [himself] adds [to his knowledge], Who learns in order to teach, Who learns in order to practice, Who makes his teacher wiser, Who is exact in what he has learned, And who says a thing in the name of him who said it. Thus you have learned: everyone who says a thing in the name of him who said it, brings deliverance into the world, as it is said: “And Esther told the king in Mordecai’s name” (Esther 2:22).",
+            "Great is Torah for it gives life to those that practice it, in this world, and in the world to come, As it is said: “For they are life unto those that find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22), And it says: “It will be a cure for your navel and marrow for your bones” (ibid. 3:8) And it says: “She is a tree of life to those that grasp her, and whoever holds onto her is happy” (ibid. 3:18), And it says: “For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat” (ibid. 1:9), And it says: “She will adorn your head with a graceful wreath; crown you with a glorious diadem” (ibid. 4:9) And it says: “In her right hand is length of days, in her left riches and honor” (ibid. 3:1, And it says: “For they will bestow on you length of days, years of life and peace” (ibid. 3:2).",
+            "Rabbi Shimon ben Menasya said in the name of Rabbi Shimon ben Yohai: Beauty, strength, riches, honor, wisdom, [old age], gray hair, and children are becoming to the righteous, and becoming to the world, As it is said: “Gray hair is a crown of glory (beauty); it is attained by way of righteousness” (Proverbs 16:31), And it says: “The ornament of the wise is their wealth” (ibid. 14:24), And it says: “The glory of youths is their strength; and the beauty of old men is their gray hair” (ibid. 20:29), And it says: “Grandchildren are the glory of their elders, and the glory of children is their parents” (ibid. 17:6), And it says: “Then the moon shall be ashamed, and the sun shall be abashed. For the Lord of Hosts will reign on Mount Zion and in Jerusalem, and God’s Honor will be revealed to his elders” (Isaiah 24:23). Rabbi Shimon ben Menasya said: these seven qualities, which the sages have listed [as becoming] to the righteous, were all of them fulfilled in Rabbi and his sons.",
+            "Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:72), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).",
+            "Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 14:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).",
+            "Whatever the Holy Blessed One created in His world, he created only for His glory, as it is said: “All who are linked to My name, whom I have created, formed and made for My glory” (Isaiah 43:7), And it says: “The Lord shall reign for ever and ever” (Exodus 15:18).<br><br>Said Rabbi Hananiah ben Akashya: It pleased the Holy Blessed One to grant merit to Israel, that is why He gave them Torah and commandments in abundance, as it is said, “The Lord was pleased for His righteousness, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Moshe received the Torah from Sinai, and transmitted it to Yehoshua, and Yehoshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets transmitted it to the men of the Great Assembly. They said three things, \"Be deliberate in judgment, stand up (establish) many students and make a fence for the Torah.\"",
+            "Shimon the Righteous was from the remnants of the Great Assembly. He would say, \"On three things the world stands: on the Torah, on the service and on acts of lovingkindness.\"",
+            "Antigonos, man of Sokho, received from Shimon the Righteous. He would say, \"Do not be as servants who are serving the master in order to receive a reward, rather be as servants who are serving the master not in order to receive a reward; and may the fear of Heaven be upon you.\"",
+            "Yose ben Yoezer, man of Tsreida, and Yose ben Yochanan, man of Jerusalem, received from them. Yose ben Yoezer says, \"May your house be a meeting house for Sages, become dirty in the dust of their feet and drink their words thirstily.\"",
+            "Yose ben Yochanan, man of Jerusalem, says, \"May your home be open wide, may the poor be members of your household and do not increase conversation with the woman.\" They so stated with his wife; all the more so with the wife of his friend. From this, the sages said, \"Any time that a man increases conversation with the woman, he causes evil to himself and neglects the words of Torah; and, in his end, he inherits Geihinam.\"",
+            "Yehoshua ben Perachiah and Nitai of Arbel received from them. Yehoshua ben Perachia says, \"Make for yourself a mentor, acquire for yourself a friend and judge every person as meritorious.\"",
+            "Nitai of Arbel says: \"Distance [yourself] from a bad neighbor, do not befriend an evildoer and do not despair of punishment.\"",
+            "Yehuda ben Tabai and Shimon ben Shetach received from them. Yehuda ben Tabai says, \"Do not make yourself like the judges' advisers; and when the litigants are before you, they should be like evildoers in your eyes; and when they are excused from before you, they should be meritorious in your eyes - when they have accepted the judgment.\"",
+            "Shimon ben Shatach says, \"Examine the witnesses thoroughly, but be careful with your words, lest from them they learn to lie.\"",
+            "Shemayah and Avtalyon received from them. Shemayah says, \"Love work, hate lordship and do not become familiar with the government.\"",
+            "Avtalyon says, \"Sages, be careful with your words, lest you become obligated in an obligation of exile and are exiled to the place of evil waters, and the students who follow after you will drink and will die, and thus the name of Heaven is profaned.\"",
+            "Hillel and Shammai received from them. Hillel says, \"Be of the disciples of Aharon, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and bringing them closer to Torah.\"",
+            "He would say, \"Spread a name, lose his name. And one who does not increase [knowledge] ceases. And one who does not study is liable to die. And one who makes use of the crown [of learning] passes away.\"",
+            "He would say, \"If I am not for me, who will be for me? And when I am for myself, what am I? And if not now, when?\"",
+            "Shammai says, \"Make your Torah [study] fixed, say little and do much, and receive every person with a pleasant countenance.\"",
+            "Rabban Gamliel says, \"Make for yourself a mentor, remove yourself from doubt and do not frequently tithe by estimation.\"",
+            "Shimon, his son, says, \"All my days I grew up among the Sages, and I did not find anything good for the body except silence. And the exposition [of Torah] is not what is essential, but the action. And whoever increases words brings sin.\"",
+            "Rabban Shimon ben Gamliel says, \"On three things the world stands: on judgment, on truth and on peace, as it is said (Zachariah 8:16), 'Judge truth and the justice of peace in your gates.'\""
+        ],
+        [
+            "Rabbi [Yehuda haNasi] said: Which is the straight path that a person should choose for himself? Whichever [path] that is [itself] praiseworthy for the person adopting [it], And praiseworthy to him from [other] people.  And be as careful with a light commandment as with a weighty one, for you do not know the reward given [for the fulfillment] of [the respective] commandments. Also, weigh the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [that may be obtained] for [fulfilling] it. And [weigh] the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [that may be sustained] by [committing] it.  Keep your eye on three things, and you will not come to sin: Know what is above you: An Eye that sees, and an Ear that hears, and all your deeds are written in a book.",
+            "Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehudah HaNasi said: Excellent is the study of the Torah together with a worldly occupation; for the exertion [expended] in both of them causes sin to be forgotten. And all [study of the] Torah in the absence of a worldly occupation comes to nothing in the end and leads to sin.  And all who work for the community, let them work for the [sake of the] name of Heaven; for the merit of their ancestors sustains them, And their righteousness (<i>tsidkatam</i>) will endure forever. And as for you [who work for the community, God says:] I credit you with a great reward, as if you [yourselves] had done it [on your own].",
+            "Be careful about the government, as they approach a man only when they need him. They seem like good friends in good times, but they don't stay for him in time of his trouble.",
+            "He was accustomed to say: Make His [God's] will like your will, so that He will make your will like His will. Nullify your will to His will, so that He will nullify the will of others to your will. Hillel says: Do not separate yourself from the community. Do not believe in yourself until the day of your death. Do not judge your fellow until you come to his place. Do not say something that cannot be heard, for in the end it will be heard. Do not say, \"When I will be available I will study [Torah],\" lest you never become available. ",
+            "He was accustomed to say: A boor cannot fear sin. An ignorant person cannot be pious. A person prone to being ashamed cannot learn. An impatient person cannot teach. Not all who engage in a lot of business become wise. In a place where there is no man, strive to be a man.",
+            "He also saw a skull that was floating on top of the water. He said (to it): \"Since you drowned [others, others] drowned you. And in the end, those that drowned you will be drowned. ",
+            "He was accustomed to say: The more flesh, the more worms. The more possessions, the more worry. The more wives, the more witchcraft. The more maidservants, the more lewdness. The more man-servants, the more theft. The more Torah, the more life. The more sitting [and studying], the more wisdom. The more counsel, the more understanding. The more charity, the more peace. One who has acquired a good name has acquired for himself. One who has acquired words of Torah has acquired for himself the life of the World to Come.",
+            "Rabban Yochanan ben Zakkai received [the tradition] from Hillel and Shammai. He used to say: If you have learned a lot of Torah, do not credit it favorably for yourself, because for this you were created. Rabbi Yochanan ben Zakkai had five students: Rabbi Eliezer ben Horkenos, Rabbi Yehoshua ben Chananya, Rabbi Yosi the Priest, Rabbi Shimon ben Netanel, and Rabbi Elazar ben Arakh. He would recount their praises: Rabbi Eliezer ben Horkenos is a pit covered in plaster that does not lose a drop. Rabbi Yehoshua ben Chananya--happy is the one who gave birth to him! Rabbi Yosi the Priest is pious. Rabbi Shimon ben Netanel fears sin. And Rabbi Elazar ben Arakh is an ever-strengthening fountain. He [Rabban Yochanan ben Zakkai] used to say: If all the sages of Israel were on one side of a balance scale, and Rabbi Eliezer ben Horkenos were on the other side, he [Rabbi Eliezer] would outweigh them all. Abba Shaul said in his name that if all the sages of Israel, including Rabbi Eliezer ben Horkenos, were on one side of a balance scale, and Rabbi Elazar ben Arakh were on the other side, he [Rabbi Elazar] would outweigh them all. ",
+            "He said to them: Go out and see what is a straight path that a person should cling to. Rabbi Eliezer says: A good eye. Rabbi Yehoshua says: A good friend. Rabbi Yosi says: A good neighbor. Rabbi Shimon says: Seeing the consequences of one's actions. Rabbi Elazar says: A good heart. He said to them: I see the words of Rabbi Elazar ben Arakh [as better than] all of yours, because your words are included in his. He said to them: Go out and see what is an evil path that a person should distance himself from. Rabbi Eliezer says: A bad eye. Rabbi Yehoshua says: A bad friend. Rabbi Yosi says: A bad neighbor. Rabbi Shimon says: One who borrows but does not repay. Borrowing from a person is like borrowing from the Omnipresent blessed be He, as it says (Psalms 37:21) \"The wicked borrow and do not repay, but the righteous one gives graciously.\" Rabbi Elazar says: A bad heart. He said to them: I see the words of Rabbi Elazar ben Arakh [as better than] all of yours, for your words are included in his.",
+            "They said three things. Rabbi Eliezer says: The honor of your friend should be as dear to you as your own, and do not be easy to anger, and repent one day before your death. And warm yourself by the fire of the Sages, but be cautious around their coals that you should not be burned, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a Seraph, and all of their words are like burning coals.",
+            "Rabbi Yehoshua says: The evil eye, the evil inclination, and hatred of the creations remove a person from the world.",
+            "Rabbi Yosi says: The money of your friend should be as dear to you as your own. Prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you. All of your actions should be for the sake of Heaven.",
+            "Rabbi Shimon says: Be careful in the reciting of Shema (and praying). When you pray, do not make your prayer fixed, rather prayers for mercy and supplication before the Omnipresent, blessed be He, as it says (Joel 2, 13), \"For He is gracious and merciful, long-suffering and full of kindness, and repents of the evil.\" And do not be wicked in your own eyes.",
+            "Rabbi Elazar says: Be diligent in learning Torah, and know what to respond to one who denigrates the Torah. Know before Whom you labor--the Master of your work is trustworthy to pay you the wage for your activity.",
+            "Rabbi Tarfon said: The day is short and the work is much, and the workers are lazy and the reward is great, and the Master of the house is pressing.",
+            "He used to say: It is not your responsibility to finish the work, but neither are you free to desist from it. If you have learned much Torah, your reward will be much; and the Master of your work is trustworthy to pay you the wage for your activity. And know, the giving of reward to the righteous is in the future to come."
+        ],
+        [
+            "Akavia ben Mahalalel said: Keep in mind three things, And you will not come into the hands of sin:  Know: From where you came, And to where you are going, And before Whom you will have to give an account and a reckoning.  From where did you come? From a putrid drop.  And to where are you going? To a place of dust, worms, and maggots.  And before Whom will you have to give an account and a reckoning? Before the King of kings, the Holy One, Blessed be He.",
+            "Rabbi Chanina, the Deputy High Priest, said: Pray for the welfare of the government, For were it not for the fear of it, One person would eat the other alive.  Rabbi Chanania ben Tradyon said: [When] two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, This is a session of scorners, As it is said (in Psalm 1:1): “[Happy is the man who has] not . . . sat in the seat of the scornful.”  But [when] two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, The Divine Presence rests with them, As it is said (in Malachi 3:16): “Then they who feared the Lord spoke one with another, and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them who feared the Lord and who thought upon His Name.”  [The Mishnah asks:] I have no [Scriptural support for the proposition that the Divine Presence rests with them] except [with] two. From where [is there proof that] even [when there is only] one [person studying Torah], The Holy One, Blessed be He, determines a reward for him? As it is said (in Lamentations 3:28): “Though he sits alone and [meditates] in silence, yet he takes [a reward] to himself.”",
+            "",
+            "Rabbi Hanina the son of Hachinai says: He who stays awake at night, and wanders on a solitary road, and empties his heart for folly, is deemed by Scripture to be as if he was guilty [of an offense punishable by the forfeiture] of his life.",
+            "R. Nechunya b. Hakanah said: Anyone who accepts the yoke of Torah upon himself will have the yoke of kingship and the yoke of \"the way of the land\" lifted from him.  And anyone who rejects from himself the yoke of Torah will have the yoke of kingship and the yoke of \"the way of the land\" placed upon him.",
+            "Rabbi Chalafta [ben Dosa] of Kfar Chananiah said: [When] ten sit together and occupy themselves with Torah, The Divine Presence rests among them, As it is said (in Psalm 82:1): “God stands in the congregation of God.”  And from where [can one learn that the Divine Presence rests] even [among] five? As it is said (in Amos 9:6): “And He has founded His band upon the earth.”  And from where [can one learn that the Divine Presence rests] even [among] three? As it is said (in Psalm 82:1): “In the midst of the judges He judges.”  And from where [can one learn that the Divine Presence rests] even [with] two? As it is said (in Malachi 3:16): “Then they who feared the Lord spoke one with another, And the Lord hearkened, and heard.”  And from where [can one learn that the Divine Presence rests] even [with] one? As it is said (in Exodus 20:20 (20:21 in NJPS)): “In every place where I cause My Name to be mentioned I will come to you and bless you.”",
+            "Rabbi Elazar of Bartuta says: Give Him what is His, for you and yours are His. And so says David, \"For all things come of Thee, and of Thine own have we given Thee\" (I Chronicles 29:14). Rabbi Shimon says: He who is walking on his way while repeating his studies, and interrupts his studies and says, 'How lovely is this tree! And how lovely is this newly plowed field!' is deemed by Scripture to be as if he was guilty [of an offense punishable by the forfeiture] of his life.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no worldly occupation, if there is no worldly occupation, there is no Torah.  If there is no wisdom, there is no fear of God; if there is no fear of God, there is no wisdom.  If there is no knowledge, there is no understanding; if there is no understanding, there is no knowledge.  If there is no flour, there is no Torah; if there is no Torah, there is no flour.   He used to say: Anyone whose wisdom exceeds his deeds, to what is he compared?  To a tree who branches are many but whose roots are few; then the winds comes and uproots it and turns it upside down; as it is said; \"And he shall be like a lonely juniper tree in the wasteland and shall not see when good comes, but shall inhabit the parched places of the wilderness, a salt filled land which is uninhabitable.\" [Jeremiah 17:6].  But one whose deeds exceed one's wisdom, what is that person like?  Like a tree whose branches are few, but whose roots are many; even if all the winds of the world were to come and blow upon it, they would not move it from its place, as it is said; \"He shall be like a tree planted by the waters, which spreads out its roots by the river, and shall not perceive when heat comes, but its leaf shall remain fresh; and it will not be troubled in the year of drought, nor will it cease to bear fruit.\" [Jeremiah 17:8]."
+        ],
+        [
+            "Ben Zoma says:    Who is the wise one? He who learns from all men, as it says, \"I have acquired understanding from all my teachers\" (Psalms 119:99).    Who is the mighty one? He who conquers his desire, as it says, \"slowness to anger is better than a mighty person.\" (Proverbs 16:32).    Who is the rich one? He who is happy with his lot, as it says, \"When you eat [from] the work of your hands, you will be happy, and it will be well with you\" (Psalms 128:2). \"You will be happy\" in this world, and \"it will be well with you\" in the world to come.    Who is honored? He who honors the created beings, as it says, \"For, those who honor Me, I will honor; and those who despise me will be held in little esteem\" (I Samuel 2:30).",
+            "Ben Azzai says: Run to do an easy mitzvah, and flee from sin; since one mitzvah leads to another mitzvah, and one sin leads to another sin; since the reward for a mitzvah is another mitzvah, and the reward for one sin is another sin.",
+            "[Ben Azai] would say: Do not disparage anyone, and do not shun any thing. For you have no man who does not have [his] hour, and you have no thing which does not have a place.",
+            "Rabbi Levitas, a man of Yavneh, would say: Be very, very humble in spirit, for the hope of mortal man is with the worms. Rabbi Yochanan, son of Berukah would say: Whoever desecrates the Name of Heaven secretly, his punishment will be public. There is no differentiation between intentional and unintentional when it comes to desecration of God's name.",
+            "Rabbi Yishmael [his son] would say: One who studies Torah in order to teach will be given the opportunity to both study and to teach. One who studies in order to practice will be given the opportunity to study, to teach, to observe, and to practice. Rabbi Tzadok used to say: Do not make the Torah into a crown with which to aggrandize yourself, and don't use it as a spade with which to dig into them. Like Hillel used to say: One who makes use of the crown of the Torah will perish. Which infers that any one who exploits the words of the Torah removes themselves from the living world.",
+            "Rabbi Yosi says: One who honors the Torah will find themselves honored by others. One who desecrates the Torah will find themselves dishonored by others.",
+            "Rabbi Yishmael, his son, says: One who avoids judging spares themselves enmity, theft, and false oaths. One who issues hasty rulings in Torah matters is an imbecile, wicked, and arrogant.",
+            "He would say: Don't be a lone judge, for there is no lone judge aside from the One [God]. And don't say,\"Accept my opinion,\" for that is for them to decide; not you.",
+            "Rabbi Yonatan says: Anyone who implements the Torah in poverty, in the end will implement it in wealth. And anyone that disregards the Torah in wealth, will in the end disregard it in poverty.",
+            ".Rabbi Meir says: Engage minimally in business and fully engage with Torah. Be humble of spirit before everyone. If you neglect the Torah, many reasons for neglecting it will be presented to you. And if you engage laboriously in Torah, God has abundant reward to grant you.",
+            "Rabbi Eliezer son of Yaakov says: One who does a single good deed acquires a single defender. One who does a single sin acquires a single prosecutor. Repentance and good deeds are a shield against punishment. Rabbi Yochanan the shoemaker said: Every gathering that is for the sake of Heaven will endure. And every gathering that isn't for the sake of Heaven will not endure, in the end.",
+            ".Rabbi Elazar son of Shamua says: Let the honor of your student be as beloved to you as your own, and the honor of your fellow be like the reverence of your teacher, and the reverence of your teacher be like the reverence of Heaven.",
+            "Rabbi Yehuda says: Be careful when teaching, for your errors in teaching are considered as intentional transgression. Rabbi Shimon said: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of the monarchy - but the crown of a good name outweighs them all.",
+            "Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah, and don't say that the Torah will follow you, because it's your colleagues who will make it yours. Don't rely on your lone understanding.",
+            "Rabbi Yanai says: We don't have the ability to explain the success of the wicked or the suffering of the righteous. Rabbi Mattia son of Heresh said: Be the first to greet every person. And better a tail to lions than a head to foxes.",
+            "Rabbi Jacob says: This world is like a hallway to the future world. Prepare yourself in the hallway that you may enter into the banquet hall.",
+            "",
+            "Rabbi Shimon the son of Elazar says: Do not try to assuage the anger of your friend in the height of your friend's anger; do not try to comfort your friend when your friend's deceased lies before him; do not question your friend at the time your friend makes a vow; and do not seek to see your friend in the time of your friend's humiliation."
+        ],
+        [
+            "With ten utterances the world was created.  And what is learned - couldn't it have been created by one utterance? Rather, [it was done this way] in order to punish the wicked who destroy the world that was created with ten utterances and to give reward to the righteous who sustain the world that was created with ten utterances.",
+            "There were ten generations from Adam to Noah, to demonstrate the great extent of [God's] patience, for each one of those generations provoked [God] continually until [God] brought the waters of the flood upon them. There were ten generations from Noah to Abraham, to demonstrate the extent of [God's] patience, for each one of those generations provoked [God] continually, until Abraham, our father, came and received the reward of them all.",
+            "With ten tests Abraham, our father, was tested - and he withstood them all; in order to show how great his love was, peace be upon him.",
+            "Ten miracles were performed for our ancestors in Egypt, And ten [miracles were performed] at the [Reed] Sea. [With] ten trials did our ancestors test the Holy One, Blessed be He, in the Wilderness, As it is said (in Numbers 14:22): “Yet have they tested Me these ten times, And have not hearkened to My voice.”",
+            "Ten miracles were performed for our forefathers in the Temple: No woman had a miscarriage from the scent of the meat; and no holy flesh ever went putrid; and a fly was not seen in the room of slaughtering; and a High Priest did not have an accidental emission on Yom Kippur; and rain did not extinguish the fire of the wood pile; and the wind did not overpower the pillar of smoke; and there was not found a disqualification in the <i>omer</i> (a special barley offering, offered the day after Pesach, which permits grain harvested in the new harvest  to be eaten) or in the two breads or in the showbreads; they would stand up crowded and bow down with [enough] space; and a snake or scorpion never hurt a person in Jerusalem; and a person did not say to his fellow, \"The place is too cramped that I should lodge in Jerusalem.\"     ",
+            "Ten things were created on the eve of the [first] Sabbath at twilight, And these are they: [1] The mouth of the earth [that swallowed Korach in Numbers 16:32 ], [2] The mouth of the well [that accompanied the Israelites in the Wilderness in Numbers 21:17], [3] The mouth of the donkey [that spoke to Balaam in Numbers 22:28–30 ], [4] The rainbow [that served as a covenant after the Flood in Genesis 9:13 ], [5] The manna [that God provided the Israelites in the Wilderness in Exodus 16:4–21 ], [6] The rod [of Moses], [7] The Shamir [worm that helped build the Temple without metal tools], [8] The letters, [9] The writing, and [10] The tablets [of the Ten Commandments].  And some say: Also the destructive spirits, And the burial place of Moses, our teacher, And the ram of Abraham, our father.  And some say: Also the [first human-made] tongs, made with [Divine] tongs.",
+            "Seven things are [found] in an unformed person and seven in a wise man. A wise man does not speak in front of some one who is greater than him in wisdom or in number; and he does not interrupt the words of his fellow; and is not impulsive in answering; and he asks to the point and answers as is proper; and he speaks to the first [point] first and the last [point] last; and about that which he has not heard [anything], says, \"I have not heard [anything];\" and he concedes to the truth. And their opposites [are the case] with an unformed person.",
+            "Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of sin:  [When] some of [the people] give tithes, and others do not give tithes, A famine from drought comes, And some go hungry, and others have plenty.  [When] they all decide not to give tithes, A famine from tumult and drought comes.  [And when they decide, in addition,] not to set apart the dough [offering], A famine of annihilation comes.   Pestilence comes to the world For [sins] the death penalties [for which are] set forth in the Torah That are not in the hands of a [human] court [to carry out];  And for [violation of the laws governing] the produce of the Sabbatical year.   [The] sword comes to the world For the delay of justice, And for the perversion of justice, And because of those who interpret the Torah counter to the accepted law.",
+            "Destructive animals come to the world because of false oaths and because of the desecration of God's name. Exile comes to the world because of the worshipers of idols and because of sexual immorality and because of the spilling of blood and because of [the violation] of the resting of the earth. At four periods of time does pestilence become more widespread: in the fourth [year], in the seventh [year], after the seventh [year] and after the holiday (Sukkot) in every single year. In the fourth [year], it is because of [negligence] of the tithe to the poor in the third [year]. In the seventh [year], it is because of [negligence] of the tithe to the poor in the sixth [year]. And after the seventh [year], it is because of [negligence] with the fruits of the seventh [year]. And after the holiday (Sukkot) in every single year, it is because of the theft of gifts to the poor [during the harvest before Sukkot].",
+            "There are four kinds of people: the one who says \"what is mine is mine, and what is yours is yours\" -- that's a \"beinonit\" (intermediate-level person). There are some who say that is the kind of people that were in Sodom. [A second type is one who says] \"what is mine is yours, and what is yours is mine\" -- [that's an] \"am ha'aretz\" (uneducated or low-level Jewish person). [A third type is one who says] \"what is mine is yours, and what is yours is yours\" -- [that's a] \"chasid\" (righteous person). [A final type is one who says] \"what is yours is mine, and what is mine is mine\" -- [that's a] \"rasha\" (wicked person).",
+            "There are four kinds of dispositions: [a person who is] easy to anger and easy to please -- his virtue cancels out his flaw. [A person who is] hard to anger but [also] hard to please -- his flaw cancels out his virtue. [A person who is] hard to anger, but easy to please -- [that's a] \"chasid\" (righteous person). Easy to anger and hard to please -- [that's a] \"rasha\" (wicked person).",
+            "",
+            "There are four kinds [of] givers of tzedakah (charity). [One who] wishes to give, but does not [wish for] others to give -- he has an evil eye with respect to others; [one who] wishes for others to give, and he [himself] does not give -- he has an evil eye with respect to himself; [one who] gives and [wishes that] others will give -- [that's a] chasid (righteous person); [one who] does not give and does not [wish that] others will give -- [that's a] rasha (wicked person).",
+            "There are four characters among those who attend the House of Study: he who goes but does not practice obtains the reward for going; he who practices but does not go obtains reward for practicing; he who goes and practices is pious; he who neither goes nor practices is wicked.",
+            "There are four types who sit before the sages: the sponge, the funnel, the strainer, and the sieve. The sponge - because it absorbs everything; the funnel - because it let's in at one end and out the other; the strainer - because it lets the wine out and retains the sediment; the sieve - because it lets out the bran and retains the fine flour.",
+            "Any love that is dependent on something, when that thing perishes, so too does the love. [A love]r  that is not dependent on something, does not ever perish. What's an example of a love that is dependent on something? That's the love of Amnon and Tamar. And a love that is not dependent on something? That's the love of David and Jonathan.",
+            "Every argument that is [for the sake of] heaven's name, it is destined to endure. But if it is not [for the sake of] heaven's name -- it is not destined to endure. What [is an example of an argument for the sake of] heaven's name? The argument of Hillel and Shammai. What [is an example of an argument not for the sake of] heaven's name? The argument of Korach and all of his followers.",
+            "Anyone who brings merit to the many, sin does not result from him. And anyone who brings the many to sin is not given enough [time] to repent. Moshe - who was meritorious and brought merit to the many; the merit of the many is appended to him, as it is stated (Deuteronomy 33:21), \"He fulfilled the righteousness of God and His statutes with Israel.\" Yerovam - who sinned and caused the many to sin; the sin of the many is appended to him, as it is stated (I Kings 15:30), \"for the sins of Yerovam that he sinned and that he caused Israel to sin.\" ",
+            "Anyone who has these three things is from the students of our father, Avraham, and [anyone who has] three other things is from the students of Bilam the evildoer: [one who has] a kind eye, a humble spirit and a small appetite - is from the students of our father, Avraham. [One who has] an unkind eye, a haughty spirit and a broad appetite - is from the students of Bilam the evildoer. What [difference] is there between the students of our father, Avraham, and the students of Bilam the evildoer? The students of our father, Avraham, eat in this world and possess the next world, as it states (Proverbs 8:21), \"There is what for those that love Me to inherit, and their treasuries will I fill.\" But the students of Bilam the evildoer inherit <i>Gehinnom </i> (Purgatory) and go down to the pit of destruction, as it is stated (Psalms 55:24), \"And You, God, will bring them down to the pit of destruction; the people of blood and deceit, they will not live out half their days; and I will trust in You.\"",
+            "Yehudah ben Teimah says: Be brazen like the leopard, light like the eagle, swift [running] like the deer, and mighty like the lion to do the Will of your Father Who is in Heaven. He used to say: [the] brazen-faced [are bound] for <i>Gehinnom </i> (Purgatory), and [the] shamefaced [are bound] for the Garden of Eden. May it be Your Will, Hashem, our G-d and the G-d of our forefathers, that the Holy Temple be rebuilt, speedily and in our days, and grant us our share in Your Torah.",
+            "He [Yehudah ben Teima] used to say: Five years [is the age] for [the study of] Scripture, Ten [is the age] for [the study of] Mishnah, Thirteen [is the age] for [observing] commandments, Fifteen [is the age] for [the study of] Talmud, Eighteen [is the age] for the [wedding] canopy, Twenty [is the age] for pursuing [a livelihood], Thirty [is the age] for [full] strength, Forty [is the age] for understanding, Fifty [is the age] for [giving] counsel, Sixty [is the age] for mature age, Seventy [is the age] for a hoary head, Eighty [is a sign of superadded] strength, Ninety [is the age] for [a] bending [stature], A hundred, is [the age at which one is] as if dead, passed away, and ceased from the world.",
+            "Ben Bag Bag says: Search in it and search in it, since everything is in it. And in it should you look, and grow old and be worn; and from it do not move, since there is no characteristic greater than it.",
+            "Ben Hey Hey says: According to the pain is the reward."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Meir says: Anyone who involves himself in Torah for its own sake merits many things, and moreover the entire world is worthwhile for his sake;  He is called \"friend,\" \"beloved,\" \"lover of the Ominpresent,\" \"lover of [all] creatures,\" \"delighter of the Ominpresent,\" \"delighter of [all] creatures;\"  He is clothed in humility and reverence, and it prepares him to be righteous, devout, upright and trustworthy, and it distances him from sin, and draws him near to merit;  We enjoy from him counsel and comprehension, understanding and strength, as it is said (Proverbs 8:14): \"Mine is counsel and comprehension, I am understanding, mine is strength;\"  It gives him kingship and dominion, and [the ability to] investigate in judgement, and the secrets of the Torah are revealed to him, and he becomes like an ever-strengthening spring, and like a river that does not stop;  He is modest and long-tempered, and forgives insult to him;  And it enlarges him and raises him above all [that God] made.",
+            "Rabbi Yehoshua ben Levi said:  Each and every day a heavenly echo goes out from Mount Horeb, and announces and says: \"Woe to the creatures for disparaging the Torah;\"  for anyone who does not involve himself in the Torah is called \"rebuked,\" as it is said (Proverbs 11:22): \"A ring of gold in a swine's snout is a beautiful woman who turns from discretion,\" and it says (Exodus 32:16): \"And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets,\" do not read \"graven\" (harut) but rather \"freedom\" (herut), for there is no free man except one that involves himself in Torah learning;  And anyone who involves himself in Torah learning is elevated, as it is said (Numbers 21:19): \"and from Mattanah, Nahaliel; and from Nahaliel, Bamoth.\"",
+            "One who learns from his fellow one chapter or one law or one verse or one utterance {/thing?} or even one letter must treat him with honor, and we found it to be thus with David King of Israel, who learned from Ahithophel two things alone, [yet] called him his teacher, his guide, and his close friend{ lit. \"familiar\"}, as it is said (Psalms 55:14) \"But it was thou, a man mine equal, my guide, and my close friend.\" And if David, King of Israel, who only learned from Ahithophel two things called him his teacher, his guide, and his friend, how much more must one who learns from his fellow one chapter or one law or one verse or one one utterance or one letter treat his friend with an honor many times greater. And there is no honor except Torah, as it is said (Proverbs 3: 35) \"The wise shall inherit honor\", and \"the whole-hearted shall inherit good\" (28: 10), and there is no good except Torah as it is said (Proverbs 4:2) \"I give you good doctrine, do not forsake my Torah\".",
+            "This is the way [to toil in] Torah: eat bread with salt and drink a small amount of water and sleep on the ground and live a life [whose conditions will cause you] sorrow and in Torah you toil; if you do so (Psalms 128: 2) \"happy shalt thou be, and it shall be well with thee\". Happy shalt though be in this world, and it shall be well with thee in the world to come.",
+            "Do not ask for glory for yourself, and do not covet honour. More than just studying, act. And do not lust after the tables of kings since your table is greater than theirs and your crown is greater than theirs. And your employer is faithful; he will pay you the wages of your labour.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Five possessions has the Holy One, Blessed be He, declared His own in His world, And they are: The Torah [is] one possession, Heaven and earth [are] one possession, Abraham [is] one possession, Israel [is] one possession, [And] the Sanctuary [is] one possession.  From where [do we infer that] the Torah [is] one possession? For it is written: “The Lord possessed me at the beginning of His way, the first of His of old.” (Proverbs 8:22.)  From where [do we infer that] heaven and earth [are] one possession? For it is written: “Thus says the Lord: ‘The heaven is My throne, and the earth is My footstool. Which house might you build for Me? And which place might be My resting-place?’” (Isaiah 66:1), And it [also] says: “How manifold are Your works, O Lord! In wisdom have You made them all; full is the earth, Your possession.” (Psalm 104:24.)  From where [do we infer that] Abraham [is] one possession? For it is written: “And [Melchizedek] blessed him, and said: ‘Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth.’” (Genesis 14:19.)  From where [do we infer that] Israel [is] one possession? For it is written: “Till Your people pass over, O Lord, till the people pass over whom You have made Your own” (Exodus 15:16), And it [also] says: “As for the holy that are in the earth, they are the excellent in whom is all My delight.” (Psalm 16:3.)  From where [do we infer that] the Sanctuary [is] one possession? For it is written: “The Sanctuary, O Lord, that Your hands have established” (Exodus 15:17), And it is [also] said: “And He brought them to His holy border, to the mountain, which His right hand had possessed.” (Psalm 78:54.)"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Pirkei Avot Chapter 2.json

@@ -0,0 +1,26 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Pirkei_Avot.2.16?lang=bi&with=all&lang2=en",
+    "versionTitle": "Pirkei Avot Chapter 2",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "It is not your responsibility to finish the work, but neither are you free to desist from it"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Ritual de oraciones para todo el ano. Traducción, adaptación y notas de Marcos Edery, 1965 [es].json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/en/books/NNL_ALEPH002330698/NLI",
+    "versionTitle": "Ritual de oraciones para todo el ano. Traducción, adaptación y notas de Marcos Edery, 1965 [es]",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "es",
+    "languageFamilyName": "spanish",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Moisés recibió la Torá en el Monte Sinaí, y la transmitió a Ieoshúa. Éste la transmitió a los ancianos del pueblo, quienes a su vez la legaron a los profetas, quienes la hicieron llegar hasta los hombres de la Gran Asamblea. Ellos emitieron estos tres principios:<br/>Sed circunspectos en vuestros juicios, formad muchos alumnos y erigid una valla para salvarguardar la Torá.",
+            "Shimón el Justo —que fue uno de los últimos miembros de la Gran Asamblea— solía decir: son tres cosas las que sostienen el mundo, la Torá, el culto y la práctica del bien entre los hombres.",
+            "Antignos de Sojó que recibió la tradición oral de Shimón el Justo, solía decir: no imitéis a los esclavos que sirven a sus amos con la esperanza de ser recompensados; mas servid a Dios como aquellos servidores que lo hacen desinteresadamente, profesando siempre la veneración a Dios.",
+            "Iosé Ben Ioezer de Tseredá y Iosé Ben Ioajanán de Jerusalem, recibieron la tradición oral de los anteriores. Iosé Ben Ioezer de Tseredá dice: sea tu casa lugar de reunión para los sabios y adhiérete a ellos bebiendo ávidamente sus sabias palabras.",
+            "Iosé Ben Iojanán de Jerusalem, dice: abre las puertas de tu casa y sé hospitalario para que los indigentes frecuenten tu casa como los miembros de tu familia. Elude las conversaciones necias con la mujer, con la tuya propia y con mayor razón con la de tu prójimo. Al respecto acotaron nuestros sabios: el que entabla conversaciones necias con la mujer, se acarrea el mal a sí mismo, descuida el estudio de la Torá y finalmente se hace pasible de castigo.",
+            "Ieoshua Ben Perajiá y Nitai de Arbel, recibieron la tradición oral de los anteriores. Ieoshua Ben Perajiá dice: hazte de un maestro, adquiérete un amigo, y juzga a tus semejantes generosamente.",
+            "Nitai de Arbel dice: aléjate del vecino malo, no frecuentes a los hombres malvados y no desesperes de la justicia Divina.",
+            "Iehudá Ben Tabai y Shimón Ben Shataj recibieron la tradición oral de estos últimos. Iehudá Ben Tabaí dice (Tú, juez) no te erijas en consejero de los litigantes. Mientras los litigantes están en tu presencia trátalos a ambos como si fuesen culpables, mas cuando ya abandonen el tribunal trátalos como absueltos, de momento que acataron tu veredicto.",
+            "Shimón Ben Shataj dice: interroga a los testigos minuciosamente, mas sé cauteloso con tus palabras no sea que por ellas los induzcas a la mentira.",
+            "Shemaiá y Abtalión recibieron la tradición oral de estos últimos. Shemaiá dice: ama al trabajo y odia a los que subyugan al ser humano y no trates de ganarte el favor de los gobernantes.",
+            "Abtalión dice: Vosotros —los sabios— sed cautelosos en vuestras enseñanzas, porque podéis ser exilados a lugares donde la herejía impera, y vuestros alumnos podrían seguir vuestras equívocas enseñanzas, comprometiendo por ello su existencia; por lo cual el nombre de Dios podría ser profanado.",
+            "Hilel y Shamai recibieron la tradición oral de estos últimos. Hilel dice: trata de continuar las enseñanzas de Aarón, que amaba la paz y corría en pos de ella; que amaba a sus semejantes y los acercaba a la Torá.",
+            "Él mismo solía decir: Quien busca la grandeza de su nombre la pierde. Aquél que no amplía sus estudios los disminuye. El que no estudia compromete su existencia y aquél que hace un uso indebido de la corona de la Torá perecerá.",
+            "Él solía decir: Si no estoy para mí, ¿quién estará? Si estoy únicamente para mí, ¿qué soy? … Y si no es ahora, ¿cuándo?",
+            "Shamai dice: dedica un horario al estudio de la Torá; habla poco y haz mucho y recibe a todos los hombres con amable expresión.",
+            "Rabán Gamliel solía decir: hazte de un maestro y trata de evitar la duda. No pagues el diezmo mediante estimaciones.",
+            "Shimón Ben Gamliel dice: he pasado toda mi vida entre sabios y nada más ventajoso que el silencio encontré. No es el estudio lo esencial sino la práctica, y todo aquél que habla en demasía incurre en error.",
+            "Rabán Shimón Ben Gamliel dice: el mundo se sostiene por tres cosas, a saber: la verdad, la justicia y la paz; pues así está dicho (Zacarías 8:16). Impartid en vuestras audiencias la verdad, la justicia y la paz."
+        ],
+        [
+            "Rabí dice: ¿cuál es la senda correcta que debe elegir el hombre? Aquella que lo dignifica frente a sí mismo y frente a sus semejantes. Presta atención tanto a un precepto mayor o menor, ya que desconoces su recompensa. Evalúa las dificultades surgidas por el cumplimiento de un precepto y la satisfacción que origina su cumplimiento. Asimismo evalúa el placer momentáneo de la mala acción frente a las graves consecuencias que pueden derivar de la misma. Ten presentes estas tres cosas y no incurrirás en errores. Ten conciencia que por encima de ti hay un ojo que te observa, un oído que te escucha y que tus acciones quedan debidamente inscriptas.",
+            "Rabán Gamliel Ben Rabí Iehudá Hanasí dice: El estudio de la Torá debe complementarse con el trabajo, pues la dedicación a ambos nos alejan del error. Todo estudio que no va acompañado de un trabajo se torna en improductivo y conduce al error. Aquellos que rigen los destinos de la comunidad deben hacerlo por amor a Dios, sólo entonces serán continuadores de la obra de sus predecesores perpetuando así su rectitud hasta la eternidad. Para vosotros Dios considerará vuestras buenas intenciones como realizaciones concretas.",
+            "Sed cautelosos en vuestras relaciones con los gobernantes, pues ellos sólo se acercan a la persona cuando sus intereses lo requieren. Parecen amigos cuando os necesitan, mas no os ayudan en momentos de aprieto.",
+            "Él solía decir: cumple con Su voluntad como si fuese con la tuya propia, así tus deseos serán cumplidos por la voluntad Divina. Somete tu voluntad a la Suya, así la mala voluntad de tu prójimo hacia ti, quedará frustrada. Hilel dice: No te separes de la comunidad, ni confíes en demasía en ti mismo. No prejuzgues a tu prójimo a menos que te encuentres en su misma situación. No digas: cuando tenga tiempo estudiaré, porque tal vez nunca lo tengas. Sean tus palabras explícitas desde el principio.",
+            "Él solía decir: el inculto no puede temer al error ni el ignorante ser piadoso. El alumno tímido no progresa, el maestro impaciente no puede enseñar, ni el que se dedica demasiado a los negocios, adquiere sabiduría. Donde no hay hombres capaces, trata de serlo tú.",
+            "Hilel había visto un cráneo que flotaba sobre el agua y dijo: porque hundiste te hundieron, pero finalmente tus victimarios recibirán el mismo castigo.",
+            "Él solía decir: el exceso de carne, trae muchos gusanos. El exceso de bienes aumenta las preocupaciones. El exceso de mujeres, alienta la brujería. El exceso de esclavas, alienta la inmoralidad. El exceso de esclavos conduce al hurto. Sin embargo:<br/>El exceso de estudio conduce a la vida.<br/>El exceso de asiduidad conduce a la sabiduría.<br/>El exceso de consejos nos conduce al discernimiento.<br/>El exceso de caridad conduce a la paz.<br/>El que adquiere la buena fama, la adquiere para sí mismo. El que adquiere el conocimiento de la Torá, se asegura la inmortalidad y la vida eterna.",
+            "Rabán Iojanán Ben Zacai recibió la tradición oral de Hilel y Shamai. Él solía decir: Si estudias mucho la Torá no te vanaglories de ello, pues para ello fuiste creado. Rabán Iojanán Ben Zacai tuvo cinco alumnos a saber: Rabí Eliezer Ben Hurkanós, Rabí Iehoshuá Ben Jananiá, Rabí Iosé ha-Cohen, Rabí Shimón Ben Netanel y Rabí Elazar Ben Araj. Él solía enumerar sus elogios diciendo: Rabí Eliezer Ben Hurkanós se asemeja a una cisterna recubierta de cemento que no pierde ni una sola gota. Rabí Ieoshuá Ben Jananiá, feliz la madre de tal hijo. Rabí Iosé ha-Cohen es piadoso, Rabí Shimón Ben Netanel es temeroso del error, Rabí Elazar Ben Araj se asemeja a un manantial que fluye con constancia. Él solía decir: si todos los sabios de Israel se pusiesen en un platillo de una balanza y Eliezer Ben Hurkanós en el otro, inclinaría la balanza a su favor. Abá Shaúl le atribuye otra versión, a saber: si todos los sabios de Israel —incluyendo a Eliezer Ben Hurkanós— se pusiesen en el platillo de una balanza, y Elazar Ben Araj en el otro, este último inclinaría la balanza a su favor.",
+            "Cierto día Rabí Iojanán dijo a sus discípulos: salid y buscad cuál es la buena senda a la que el hombre debe adherirse. Rabí Eliezer dice: un enfoque positivo. Rabí Ieoshuá dice: un buen amigo. Rabí Iosé dice: un buen vecino. Rabí Shimón dice: el que prevee consecuencias. Rabí Elazar dice: un buen corazón. Contestóles el maestro: prefiero las palabras de Elazar Ben Araj, pues ellas incluyen todas las vuestras. En otra ocasión les dijo: salid y buscad cuál es la mala senda de la cual el hombre debe alejarse.<br/>Rabí Ieoshua dice: un mal amigo.<br/>Rabí Eliezer dice: un enfoque negativo.<br/>Rabí Iosé dice: un vecino malo.<br/>Rabí Shimón dice: el que pide prestado y no paga, ya que el que toma prestado de un semejante es como si lo hiciera de Dios mismo; pues así está dicho (Salmos 37:21) “El impío pide prestado y no paga, mas el justo se compadece y da”.<br/>Rabí Elazar dice: un mal corazón.<br/>Les dijo el maestro: prefiero las palabras de Elazar Ben Araj, pues ellas incluyen todas las vuestras.",
+            "Ellos solían difundir estos tres principios: Rabí Eliezer dice: séate caro el honor de tu prójimo como el tuyo propio, no seas propenso al enojo, y arrepiéntete aunque sea un día antes de tu muerte. Beneficiate del calor que emite el fuego de los sabios, pero cuídate de no quemarte con su brasa. Pues los sabios pueden morder como zorros, pueden picar como el escorpión, pinchan como las víboras y sus palabras se asemejan al fuego.",
+            "Rabí Ieoshuá dice: la envidia, las malas pasiones y el odio a nuestros semejantes corroen la vida del ser humano.",
+            "Rabí Iosé dice: séate cara la propiedad de tu prójimo como la tuya misma. Dedícate al estudio de la Torá, pues no puedes recibirla por herencia. Que todas tus acciones sean hechas por amor a Dios.",
+            "Rabí Shimón dice: sé meticuloso en la lectura de la Shemá y la Amidá. Cuando estés orando, no lo hagas por rutina, mas que sea un acto sincero en el que invocas la misericordia de Dios; pues así está dicho: (Joel 2:13) pues Él es clemente y misericordioso, longánime y grande en misericordia y se arrepiente ante el mal. Pero sobre todo no te evalúes negativamente.",
+            "Rabí Elazar dice: estudia la Torá con asiduidad; sábete cómo refutar los argumentos del hereje. Sábete ante quién actúas y confía en tu Señor quien ciertamente te recompensará de acuerdo a tus acciones.",
+            "Rabí Tarfón dice: el día es corto, el trabajo inmenso, los obreros indolentes, el salario es considerable y el empleador exigente.",
+            "Él solía decir: no estás obligado a concluir toda la obra, mas tampoco eres libre de sustraerte o eludirla. Si estudias mucho, grande será la recompensa que Dios te retribuirá con exactitud. Sábete que los justos se hacen merecedores de su recompensa en el mundo venidero."
+        ],
+        [
+            "Akabiá Ben Mahalalel dice: reflexiona acerca de estas tres cosas y no incurrirás en error: piensa de dónde procedes, hacia dónde vas, y ante quién tendrás que rendir cuentas. ¿De dónde procedes? De una gota fétida. ¿Hacia dónde vas? Al polvo y a los gusanos. ¿Ante quién tendrás que rendir cuentas? Ante el Soberano del Universo, El Santo Bendito Él.",
+            "Rabí Jananiá, lugarteniente del Sumo Sacerdote, dice: ora por la estabilidad y la paz del gobierno; ya que sin el temor que él inspira, los hombres se devorarían mutuamente. Rabí Jananiá Ben Teradión dice: dos hombres que se hallan reunidos y no intercambian entre ellos palabras acerca de la Torá, son considerados cual “reunión de cínicos”, pues así está dicho (Salmos 1:1). El hombre justo “en reuniones de cínicos no participa”. Pero dos hombres que se hallan reunidos e intercambian sus conocimientos de Torá, la Presencia de Dios los acompaña; pues así está dicho (Malaquias 3:16) “entonces hablaron los que veneran a Dios entre sí y Dios los oyó, y ello fue inscripto en el libro recordatorio en favor de los que veneran a Dios y meditan en Su nombre”.<br>Esto rige para dos hombres. ¿Pero si un hombre solo se dedica al estudio de la Torá, tiene recompensa del Santo Bendito Él? Así está dicho (Lamentaciones 3:27): “Aunque se siente solo y medite, será retribuido por ello.”",
+            "Rabí Shimón dice: tres hombres que han comido en la misma mesa sin hacer alusión a la Torá es como si habrían incurrido en idolatría, pues así está dicho (Isaías 28:8): “Pues todas las mesas están llenas de impurezas, ya que no mencionan a Dios.” Pero tres hombres que han comido en la misma mesa y aluden a la Torá es como si habrían comido de la mesa de Dios, pues así está dicho (Ezequiel 41:22): “Y Él me dijo, esta es la mesa que está delante de Dios.”",
+            "Rabí Jananiá Ben Jajinai dice: aquél que permanece en vigilia o transita por los caminos —solitario— y sustrae su mente de pensar, compromete su existencia.",
+            "Rabí Nejuniá Ben Hakaná dice: aquél que acepta las obligaciones de la Torá se ve liberado del yugo de la vida material. Mientras que el que rechaza la Torá, se ve agobiado por el materialismo.",
+            "Rabí Jalaftá Ben Dosá, oriundo de Kefar Jananiá, dice: Cuando diez hombres se hallan reunidos y se dedican al estudio de la Torá, ellos se hacen merecedores de la Presencia Divina; pues así está dicho (Salmos 82:1): “Dios está presente en la Divina Congregación (congregación equivale a 10). Si son sólo cinco, están incluidos en el versículo (Amos 9:6): “Su grupo, sobre la tierra afirmó” (Grupo equivale a 5).<br>Si son sólo tres, están incluidos en el versículo (Salmos 82:1) “En audiencia de jueces Él juzga” (jueces equivale a tres). Si son sólo dos, están incluidos en el versículo (Malaquias 3:16): “Entonces hablaron —los que veneran a Dios— entre sí y Dios los oyó, y ello fue inscripto en el libro recordatorio en favor de los que veneran a Dios y meditan en Su nombre.” Si es tan sólo uno, está incluido en el versículo (Éxodo 20:20): “En cualquier lugar que invoque Mi nombre, vendré y te bendeciré.”",
+            "Rabí Elazar de Bartotá, dice: dale a Dios de lo que es Suyo, ya que tú y lo que posees pertenecéis a Él. Pues así dijo David (I Crónicas 29:14): “Todo viene de Ti, y lo que Te ofrecemos, a Ti pertenece.” Rabí Iaacov dice: Aquél que estudia mientras pasea por los caminos y distrae su atención diciendo: cuán bello es este árbol o cuán bello es este paraje, es considerado por las Escrituras como si comprometiese su existencia. ",
+            "Rabi Dostai Bar Ianai dijo en nombre de Rabí Meir: aquél que olvida algo de su estudio, es considerado por las Escrituras como si comprometiese su existencia; pues así está dicho (Deuteronomio 4:9): “Cuida pues, con gran cuidado, no olvidarte cuanto tus ojos han visto” (En Sinaí). ¿Puede esto aplicarse también a aquél que no retiene su estudio por la dificultad del mismo? No, porque las Escrituras agregan: “y que tu corazón no se aparte de ellas (Mis palabras) por todos los días de tu vida”; de lo que se deduce que sólo se es culpable por la negligencia manifiesta de los estudios.",
+            "Rabí Janiná Ben Dosá dice: todo aquél que antepone su conciencia a su ciencia, su ciencia perdura; mas el que antepone su ciencia a su conciencia, su ciencia no perdura. Él solía decir: aquél cuyas buenas acciones superan a su sabiduría, su sabiduría perdura. Mas aquél cuya sabiduría supera a sus buenas acciones, su sabiduría no perdura.",
+            "Él solía decir: aquél que es placentero para los hombres, lo es para Dios también; pero aquél que no es agradable para los hombres tampoco lo es para Dios. Rabí Dosá Ben Harquinás dice: aquél que prolonga su sueño hasta tarde en la mañana, y que ingiere copiosamente vino a mediodía, asimismo como el que conversa demasiado de temas elementales o frecuenta reuniones de ignorantes, compromete su existencia.",
+            "Rabí Elazar de Modiim dice: el que profana las cosas sagradas y el que desdeña las festividades, el que humilla a sus semejantes en público, el que viola el Pacto de nuestro patriarca Abraham o el que interpreta la Torá en desacuerdo con la Halajá, aunque sea un estudioso de la Torá y hombre de buenas acciones no poseerá la vida eterna.",
+            "Rabí Ishmael dice: sé amable frente a tus superiores, afable para con la juventud y recibe a todos tus semejantes amenamente.",
+            "Rabí Akibá dice: la burla y la frivolidad conducen al hombre a la inmoralidad. La tradición es como una valla que salvaguarda la Torá, la beneficencia salvaguarda la riqueza, los votos conducen a la abstinencia, mientras que el silencio conduce a la sabiduría.",
+            "Él solía decir: el ser humano es querido por Dios ya que fue creado a Su imagen, lo que manifiesta el amor Divino por el hombre; pues así está dicho (Génesis 9:6): “Pues a imagen de Dios, creó al hombre.” Israel es querido por Dios, sus componentes fueron llamados Sus hijos, lo que manifiesta el amor especial por Israel pues así está dicho (Deuteronomio 14:1): “Vosotros sois hijos de Adonai vuestro Dios.”<br>Querido es Israel pues a él le fue entregado un objeto precioso lo que manifiesta el amor Divino por Israel al conferirle la Torá; ya que esta dicho (Proverbios 4:2): “pues una enseñanza buena os he conferido, no abandonéis pues mi Torá”.",
+            "Todo está previsto pero el hombre tiene el libre albedrío; el mundo es juzgado con benevolencia pero todo depende de la mayoría de nuestras acciones.",
+            "El solía decir: todo es entregado bajo fianza y una red está tendida sobre todo ser viviente. La tienda está abierta, y el tendero vende a crédito, el registro está abierto y una mano escribe. Todo el que quiere tomar prestado puede hacerlo. Los cobradores pasan a diario, y se cobran del deudor con su consentimiento o sin él.<br>Sus reclamos están bien fundados, el juicio es verdad y todo recibirá su fiel recompensa.",
+            "Rabí Elazar Ben Azariá dice: si no hay Torá de qué vale el trabajo. Pero si carecemos de buenas costumbres nuestra Torá ya no es importante. Si no hay sabiduría, no puede haber religiosidad: ¿pero si no hay religiosidad de qué vale nuestra sabiduría? Si no hay ciencia no hay inteligencia, ¿pero si no hay inteligencia de que sirve la ciencia? Si no hay pan, no hay estudio, ¿pero si no hay estudio de qué sirve el pan?<br>Él solía decir: aquél cuya sabiduría supera a sus buenas acciones se asemeja a un árbol cuyo follaje es profuso pero sus raíces son débiles; cuando sopla el viento lo desarraiga y lo derriba a tierra; pues así está dicho (Jeremías 17:6): “Y será como arbusto en el desierto y no verá la llegada del bien y vivirá en las arideces del desierto en tierra salitrosa e inhabitable.”<br>Pero aquél cuyas buenas acciones superan a su sabiduría, se asemeja a un árbol cuyo follaje es restringido, pero sus raíces son fuertes; y, aunque todos los vientos de la tierra se desencadenen sobre él, permanece incólume, pues así está dicho (Jeremías 17:8): “Y será como árbol plantado a la vera de las aguas, que echa sus raíces hacia la corriente, y no teme la venida del calor, conserva su follaje verde, en año de seciuía no la siente y no deja de dar fruto.”",
+            "Rabí Elazar Ben Jismá dice: los tratados de Kinin y Nidá, encierran preceptos esenciales. La astronomía y la geo[[illegible]]tría son los auxiliares de la sabiduría."
+        ],
+        [
+            "Ben Zomá dice: ¿quién es sabio?, sólo aquél que aprende de todos sus semejantes; pues así está dicho (Salmos, 119:99): “De todos los que me enseñaron, adquirí inteligencia, pues Tus mandamientos son mi conversación.” ¿Quién es valiente? aquél que domina sus pasiones; pues así está dicho (Proverbios 16:32): “el paciente es mejor que el fuerte, y el que domina sus pasiones supera al conquistador de una ciudad”. ¿Quién es rico? aquél que es feliz con lo que posee; pues así está dicho (Salmos, 128:2): “cuando comieres lo ganado con el trabajo de tus manos serás feliz y bienaventurado”. Feliz en este mundo, y bienaventurado en el mundo venidero. ¿Quién es respetable? Aquél que respeta a sus semejantes; pues así está dicho (I Samuel 2:30) “honro a los que me honran y los que me desprecian, serán despreciados”.",
+            "Ben Azai, dice: corre en pos de la buena acción, cualquiera fuere su importancia, y elude la transgresión; pues una buena acción conduce a otra, mientras que una transgresión acarrea otra. Pues la recompensa de una buena acción es otra buena acción, y el castigo por la mala acción, es otra mala acción.",
+            "Él solía decir: no desprecies hombre alguno ni descartes cosa alguna; pues no hay hombre que no tenga su hora ni cosa que no tenga su lugar.",
+            "Rabi Levitás de Iavné, dice: sé excesivamente humilde, pues el destino del hombre es convertirse en gusanos. Rabi Iojanán Ben Beroká, dice: aquél que profana el nombre de Dios aún en secreto, rendirá cuentas por ello en público, ya sea con premeditación o sin ella.",
+            "Rabi Ishmael su hijo, dice: aquél que estudia la Torá para poder enseñar, tendrá el mérito de estudiar y de enseñar. Pero aquél que estudia para cumplirla tendrá el mérito de estudiar y enseñar, de cumplir y observar. Rabi Tsadok, dice: no te separes de la comunidad, ni te erijas en consejero de los litigantes. No conviertas la Torá en una corona para enorgullecerte, ni un instrumento para servir tus intereses. Pues así solía decir Hilel: “el que hace un uso indebido de la corona de la Torá perecerá”. De donde deducimos que todo aquél que antepone sus intereses a la Torá compromete su existencia.",
+            "Rabi Iosé dice: aquél que honra a la Torá, gozará del respeto de los hombres, mientras que aquél que la desprecia se hace merecedor del desprecio de sus semejantes.",
+            "Rabi Ishmael su hijo, dice: el que elude la profesión de juez, se evita el odio, el robo y el perjurio. Mas aquél que dicta una sentencia a la ligera, es considerado necio, impío y arrogante.",
+            "Él solía decir: no te erijas en juez único, pues sólo Uno puede hacerlo. Tampoco digas a tus colegas “aceptad mi veredicto”, pues ellos disponen de su conciencia. Tampoco impongas tu opinión a tus colegas, pues sólo ellos pueden hacerlo y no tú.",
+            "Rabi Ionatán dice: Aquél que aún en la pobreza observa la Torá finalmente lo hará aún en la opulencia, mas aquél que infringe la Torá aún en la opulencia, finalmente lo hará en la pobreza.",
+            "Rabi Meir dice: disminuye tus negocios y dedícate al estudio, y sé humilde hacia todos tus semejantes. Si descuidas el estudio de la Torá, los pretextos para abandonarla aumentarán, mientras que si estudias intensivamente la Torá, tu recompensa será grande.",
+            "Rabi Eliezer dice: aquél que cumple con un precepto adquiere para sí un defensor y el que incurre en una transgresión se hace de un acusador. El arrepentimiento y las buenas acciones nos protejen cual escudo contra el castigo.",
+            "Rabi Elazar Ben Shamá dice: séate el honor de tu discípulo tan caro como el tuyo propio, y el de tu compañero tanto como el de tu maestro, y el de tu maestro sea tan grande como la veneración a Dios.",
+            "Rabi Iehudá dice: sé cauteloso cuando impartes enseñanza, pues el error en la enseñanza puede ser considerado como infracción deliberada de la ley. Rabi Shimón dice: hay tres coronas: la corona de la Torá, la corona del sacerdocio y la corona real, mas la corona de una buena reputación es superior a todas ellas.",
+            "Rabi Nehorai, dice: si es necesario, exílate a un lugar de Torá, y no esperes que ella venga a tu encuentro, pues el contacto con tus colegas afirmará tus conocimientos y, sobre todo, no te bases únicamente sobre tu comprensión.",
+            "Rabi Ianai, dice: no sabríamos comprender por qué los impíos gozan durante su existencia mientras que los justos sufren durante su vida. Rabi Matiá Ben Jarash, dice: anticípate a saludar a tus semejantes y ponte a la cola de los leones antes que a la cabeza de los zorros.",
+            "Rabi Iaacov dice: este mundo se asemeja al vestíbulo del mundo venidero, prepárate en el vestíbulo para que puedas entrar a palacio.",
+            "Él solía decir; es preferible una sola hora de arrepentimiento y buenas acciones en este mundo, antes que toda la vida del mundo venidero; pero es preferible una sola hora de calma espiritual en el mundo venidero antes que toda una vida en este nuestro mundo.",
+            "Rabi Shimón Ben Elazar,dice: no trates de calmar a tu prójimo cuando su ira está desatada, ni lo consueles cuando su muerto todavía yace delante de él. No lo interrogues cuando acaba de formular un voto, ni trates de verlo en el momento de su desmoronamiento.",
+            "Shemuel Ha-Katán solía citar: (Proverbios 24:17-18:) “no te regocijes de la desgracia de tu enemigo, y cuando caiga, no festeje tu corazón su derrota. Pues Dios puede verlo con disgusto y la desgracia podría cambiar de dirección y afectarte a ti”.",
+            "Elishá Ben Abuyá, dice: lo que se estudia durante la juventud, perdura, cual tinta sobre papel nítido; pero lo que se estudia a una edad avanzada, se asemeja a un escrito sobre papel maculado. Rabí Iosé Bar Iehudá, oriundo de Kefar Habavlí, dice: el que aprende de un maestro joven se asemeja a aquél que come uvas verdes o bebe vino cuando todavía está en el lagar. Mas aquél que aprende de maestros ancianos se asemeja al que come uvas maduras y bebe vino añejo. Rabí Meir dice: no prestes atención a la vasija sino a lo que contiene. Pues hay vasija nueva que contiene vino añejo, sin embargo hay otra vicja que ni siquiera vino nuevo contiene.",
+            "Rabí Elazar Ha-Kafar, dice: la envidia, la codicia y la ambición comprometen nuestra existencia.",
+            "Él solía decir: los que nacen están destinados a morir y los que mueren resucitarán y los vivos serán juzgados; aprendamos pues y enseñemos que Él es el Creador y Hacedor de todo. Él ve todo, Él es Juez, Él es el Testigo, Él es el Acusador, Él nos juzgará en el futuro. Bendito sea Él, ya que ante Él no impera ni la iniquidad ni el olvido, ni el favoritismo ni el soborno. Sábete que todo se hace con exactitud. No te imagines que la tumba es un refugio. Pues en contra de tu voluntad has sido creado, y en contra de ella naces, y contra tu deseo vives y mueres y en contra de tu voluntad deberás rendir cuentas de tus acciones ante el Soberano del Universo el Santo Bendito Él."
+        ],
+        [
+            "El mundo ha sido creado mediante diez locuciones del Verbo Divino, cuando pudo haber sido creado sólo mediante una. De este hecho infieren nuestros sabios, que el castigo de los impíos que atentan contra la existencia del mundo se ve sumamente aumentado. Asimismo se ve acrecentada la recompensa de los hombres justos que contribuyen al mantenimiento del mundo, que ha sido creado mediante diez locuciones del Verbo Divino.",
+            "Diez generaciones transcurrieron desde Adam hasta Noaj, lo que nos demuestra la longanimidad de Dios. Pues todas aquellas generaciones se rebelaban contra Él, hasta que finalmente Dios los castigó con las aguas del diluvio. Diez generaciones transcurrieron desde Noaj hasta Abraham, lo que nos demuestra la longanimidad de Dios. Pues todas aquellas generaciones se rebelaban contra Él, hasta que surgió Abraham, nuestro patriarca, y se hizo merecedor de la recompensa de todos ellos.",
+            "Nuestro patriarca Abraham fue sometido a diez pruebas superándolas todas, lo que nos demuestra cuan grande había sido su amor para con Dios.",
+            "Diez milagros ocurrieron a nuestros antepasados en Egipto otros diez sobre el mar. Con diez plagas fueron azotados los egipcios en Egipto y con otras diez en el mar. En diez ocasiones tentaron nuestros antepasados al Santo Bendito Él, en el desierto; pues así está dicho (Números 14:22): “ellos Me tentaron ya, por diez veces desoyéndome”.",
+            "Diez milagros solían ocurrir a nuestros antepasados en el Templo. 1) Las mujeres encinta jamás sufrieron por las emanaciones de los sacrificios, que eran inmolados. 2) Las carnes de los sacrificios jamás se hallaron putrefactas. 3) Jamás se vio una mosca en el matadero del Templo. 4) Jamás se tornó en impuro el Sumo Sacerdote durante el Iom Kipur (Día del Perdón). 5) La lluvia jamás apagó el fuego del altar. 6) El viento jamás desvió la columna de humo que se elevaba del altar. 7) Jamás se encontró defecto alguno en la ofrenda del Omer (Levitico 23: 10 s.s) ni en los dos panes de ofrenda (Levitico 23:17) ni en los panes de la proposición (Exodo 25:30). 8) Los fieles siempre tuvieron espacio para inclinarse. 9) Jamás alguien fue dañado por víbora ni escorpión en Jerusalem. 10) Jamás alguien dijo “no hay lugar para pernoctar en Jerusalem”.",
+            "Diez cosas fueron creadas, la víspera del Shabat hacia el crepúsculo, a saber: el abismo (que englutió a Koraj), el pozo (que proporcionaba agua a Israel durante la travesía del desierto), la boca de la burra de Bil’am (que habló a Bil’am), el arco iris, el maná, la vara de Moisés, el shamir (Talmud, Sotá 48 b.), la escritura, el texto de las Tablas y las Tablas (de la ley). Algunos solían agregar: los espíritus del mal, la tumba de Moisés, y el cordero de Abraham nuestro patriarca (que sustituyó a Isaac, en el sacrificio). Otros agregan las primeras tenazas que se utilizaron para forjar otras.",
+            "Hay siete cosas que caracterizan al hombre inculto, y otras siete que caracterizan al sabio. El sabio no habla en presencia de alguien que lo supera en sabiduría y en edad, jamás interrumpe a su compañero, no se apresura en la réplica. Sus preguntas concuerdan con el tema en discusión y sus respuestas se atienen a las reglas. Trata los asuntos según su orden de aparición, reconoce su eventual ignorancia, y admite la verdad. La inversa de estas cualidades caracterizan al hombre inculto.",
+            "Siete categorías de calamidades sobrevienen sobre los hombres como expiación por siete transgresiones capitales. Si sólo un sector del pueblo paga sus diezmos mientras el otro no lo hace, sobreviene la sequía y el hambre que afecta a un sector del pueblo. Si ningún sector del pue blo paga sus diezmos, sobrevienen el hambre y el pánico. Cuando deciden no apartar la Jalá sobrevienen el hambre y el exterminio. Las epidemias sobrevienen al mundo cuando los pasibles a una pena capital no son sometidos a la justicia y por la violación de las leyes del año sabático. La espada sobreviene al mundo por la tardanza en los veredictos, la tergiversación de la justicia y las falsas interpretaciones de la Torá. Las fieras feroces sobrevienen al mundo por el perjurio y por la profanación del Nombre de Dios. El exilio sobreviene al mundo como consecuencia de la idolatría, el incesto el asesinato y la violación del año Sábatico.",
+            "En cuatro ocasiones la pestilencia se incrementa: en el cuarto y séptimo año, al finalizar el séptimo año y al finalizar la fiesta anual de Sucot. En el cuarto año por haber suprimido el “diezmo de los pobres del año tercero”; en el séptimo año por haber suprimido el “diezmo de los pobres del año sexto”. Al finalizar el año séptimo por haber violado el año Sábatico; y al finalizar la fiesta anual de Sucot por haber usurpado los derechos de los pobres.",
+            "Hay cuatro caracteres entre los hombres. Los que dicen: lo mío es mío y lo tuyo es tuyo, es el carácter mediocre, algunos creen que ese fue el defecto de los habitantes de Sodoma. El que dice: lo mío es tuyo y lo tuyo es mío, es el ignorante. El que dice: lo mío es tuyo y lo tuyo es tuyo es el piadoso. Finalmente el que dice: lo tuyo es mío y lo mío es mío, es el impío.",
+            "Hay cuatro categorías de temperamentos entre los hom bres: el que fácilmente se enoja, pero fácilmente se calma; compensa su defecto con su cualidad. El que dificilmente se enoja, pero difícilmente se aplaca, su defecto neutraliza su cualidad. El que difícilmente se enoja y fácilmente se aplaca es piadoso. El que facilmente se enoja y dificilmente se aplaca es impío.",
+            "Hay cuatro categorías de estudiantes: el que fácilmente aprende y fácilmente olvida, pierde su cualidad por su defecto. El que difícilmente aprende pero difícilmente olvida, compensa su defecto con su cualidad. El que fácilmente aprende y difícilmente olvida es un estudiante dotado. Finalmente el que difícilmente aprende y fácilmente olvida es de lamentar.",
+            "Hay cuatro categorías de hombres en lo que respecta a la práctica de la caridad: el que practica la caridad pero le disgusta que otros la practiquen, él ve con malos ojos la satisfacción de sus semejantes. El que desea que otros practiquen la caridad mas no él mismo, es un avaro. El que la practica él mismo y desea que los otros también lo hagan es un hombre virtuoso. Finalmente el que no la practica e impide que otros lo hagan es un impío.",
+            "Hay cuatro categorías de estudiantes en lo que respecta a la frecuentación de las casas de estudio. El que frecuenta la escuela, mas no practica la enseñanza recibida, tiene el mérito por haber asistido. El que practica a pesar de no frecuentar la escuela, tiene el mérito por la práctica. El que frecuenta la escuela y practica es un hombre piadoso. Finalmente el que ni frecuenta la escuela ni practica el bien es un impío.",
+            "Se distinguen cuatro categorías entre los que frecuentan a los sabios. Ellos se asemejan a: la esponja, al embudo, al filtro y al tamiz. La esponja absorbe todo (bueno o malo); el embudo deja salir por un lado lo que recibe por el otro; el filtro deja salir el vino y retiene los sedimentos; mientras que el tamiz deja salir la harina común y retiene la más fina.",
+            "El amor interesado fenece, cuando el interés ya no existe. Mas el amor desinteresado perdura hasta la eternidad. El amor de Amnón por Tamar (II Samuel 13) es el prototipo del amor interesado; mientras que el amor de David y Iehonatán lo es, del amor desinteresado.",
+            "Toda controversia entablada en nombre del Cielo (justicia, verdad, etc.), logrará resultados permanentes, mas aquella que no lo es, terminará en fracaso. Las controversias entre Hilel y Shamai son el prototipo de la controversia en nombre del Cielo, mientras que la de Koraj y sus seguidores (Números 16:3) es la opuesta.",
+            " Aquél que conduce a la comunidad por la buena senda, no será causante de errores. Mas aquél que la encamina por la senda del pecado, no podrá jamás corregir su error. Moisés ha sido hombre de virtud, y condujo al pueblo por la buena senda, por lo cual es considerado por las escrituras como el artífice de la justicia; pues así está dicho (Deuteronomio 33:21): “cumplió con la justicia de Adonai (al enseñar) Sus juicios a Israel”. Iarob’am Ben Nevat ha sido un pecador y encaminó al pueblo hacia el pecado, por lo cual es considerado por las Escrituras como el artifice del mal; pues así está dicho (I Reyes 15:30): “por los pecados que Iarob’am había cometido y hecho cometer a Israel”.",
+            "Todo aquél que posee estas tres virtudes es considerado como discípulo de nuestro patriarca Abraham; mientras que el que posee tres defectos es considerado discípulo de Bil’am el impío. Las virtudes de Abraham han sido: la benevolencia, la humildad y la sobriedad. Los defectos de Bil’am han sido: la envidia, la altivez y la ambición. ¿En qué difiere el destino final de ambas tendencias? Los discípulos del patriarca Abraham, gozan en este mundo (por su virtud) y poseerán la vida eterna, pues así está dicho (Proverbios 8:21) “haré heredar a los que Me aman, y sus tesoros colmaré”, mientras que los discípulos de Bil’am el impío heredarán el “Guehinóm” y descenderán al sepulcro y a la destrucción, pues así está dicho (Salmos, 55:24), “Tú, oh Dios, los arrojarás a las profundidades del sepulcro. Los hombres sanguinarios y dolosos no llegarán a la mitad de sus días, mas yo confiaré en Ti”.",
+            "Iehudá Ben Temá dice: sé valiente como el leopardo, ágil como el águila y fuerte como el león para cumplir con la voluntad de tu Padre que está en el cielo. Él solía decir, el insolente irá al “Guehinóm” mientras que el hombre modesto irá al Gan-Edén.<br/>Oh Dios nuestro y de nuestros padres, reconstruye Tu santuario pronto en nuestros días y haznos estudiosos de Tu Torá.",
+            "Él, solía decir: a los cinco años de edad se debe empezar el estudio de las escrituras, a los diez la Mishná. A los trece años empieza el cumplimiento de los preceptos y a los quince el estudio del Talmud. A los dieciocho años se debe contraer matrimonio, mientras que a los veinte se entra en la vida activa. A los treinta años se alcanza la plenitud física, mientras a los cuarenta se alcanza la plenitud de discernimiento. A los cincuenta años el hombre puede aconsejar, a los sesenta comienza la vejez. A los setenta años la ancianidad, a los ochenta sólo llegan los vigorosos. A los noventa años llegamos a la decrepitud. A los cien años el hombre es considerado como si hubiera muerto y no existiese más.",
+            "Ben Bag-Bag, dice: léela y reléela porque todo está en ella. En ella medita, envejece en su estudio, y no te apartes de ella. ",
+            "Ben Hé-hé, dice: la recompensa se ajusta al sacrificio."
+        ],
+        [
+            "Nuestros sabios enseñaron en el estilo de la Mishná, Bendito Él que los ha elegido a ellos y sus enseñanzas. Rabi Meir, dice: aquél que se dedica al estudio de la Torá desinteresadamente se hace merecedor de varias cosas; mas aún, tal persona justifica la creación del mundo. Es llamado por las Escrituras: amigo y amado. Él ama a Dios y a las personas. Se regocijan con él, Dios y sus criaturas. La Torá lo reviste de modestia y reverencia, y lo convierte en hombre justo y piadoso, recto y fiel. Lo aleja del error, acercándolo a la virtud. Sus semejantes se benefician con sus consejos y con su sabiduría, con su inteligencia y su valentía, pues así está dicho (Proverbios 8:14), “Míos son el consejo y la sabiduría; Mía la inteligencia y Mía la valentía”. Le confiere la soberanía y la autoridad; le hace investigar la justicia. Se le revelan los misterios de la Torá y su saber se asemeja al agua de un manantial que fluye con constancia y a curso de agua inagotable. Se torna en humilde, paciente, y sabe perdonar a los que le injurian. Finalmente la Torá lo engrandece y eleva por sobre toda la Creación.",
+            "Rabi Ieoshua Ben Levi, dice: una voz divina clama a diario en el Monte Joreb: “desafortunados son los hombres que desprecian la Torá”, pues todo aquél que no estudia la Torá es un hombre considerado réprobo, pues así está dicho (Proverbios 11:22), “cual anillo de oro en hocico de cerdo, es la mujer bella pero sin sabiduría”. Agrega la Escritura: (Éxodo 32:16) “las tablas eran obra de Dios, asimismo como la escritura grabada (Jarut) sobre ellas”. Léase “Jerut” (libertad) en lugar de Jarut (grabado), ya que sólo se considera libre aquél que estudia la Torá; pues el estudio lo eleva. Así está dicho (números 21:19), “desde Mataná (entrega de la Torá) hasta Najaliel (la heredad de Dios) y desde Najaliel a Bamot (elevación).",
+            "Quien aprende de su semejante, ya sea, un capítulo o una regla, un versículo, una expresión o aún una sola letra, debe dispensarle respeto. Así encontramos (en las Escrituras) que David, rey de Israel, que había aprendido de Ajitofel sólo dos cosas, solía llamarlo su maestro, su amigo y su íntimo. Pues así está dicho (salmos, 55:14): “Tú eres hombre de mi rango, mi amigo y mi íntimo”. De lo cual inferimos: si David Rey de Israel que aprendió de Ajitofel sólo dos cosas lo consideró su maestro, amigo e íntimo, con mayor razón el hombre común que aprende de su semejante ya sea un capítulo, una regla, un versículo, una expresión o tan sólo una letra, debe dispensarle respeto. El honor consiste en la dedicación a la Torá, pues así está dicho (Proverbios 3:35; 28:10), “El respeto es la heredad de los sabios, mientras que los íntegros poseerán el bien”; el bien consiste en el estudio de la Torá pues así está dicho: (Proverbios 4:2), “pues una enseñanza de bien os he conferido no desdeñéis Mi Torá”.",
+            "Este es el camino de la Torá: aunque sólo te alimentes de pan y sal, bebas agua con medida, y duermas sobre el suelo, y vivas una vida de privaciones, estudia intensamente la Torá. Si así lo hicieres, serás feliz y gozarás del bien. Serás feliz en este mundo, y gozarás del bien en el mundo venidero.",
+            "No busques la grandeza ni las ambiciones, ni los honores. Estudia mucho, pero actúa más. No codicies la mesa de los reyes, pues la tuya es superior, y tu corona más grande que la de ellos, ya que puedes confiar en Dios, que retribuirá tus acciones con exactitud.",
+            "La Torá es superior al sacerdocio y a la realeza. Pues se llega a la realeza por medio de treinta cualidades y al sacerdocio por medio de veinticuatro mientras que el conocimiento de la Torá requiere cuarenta y ocho, a saber: el estudio, la atención, la memoria, la reflexión, el respeto, la reverencia, la humildad, el buen humor, la pureza, el servir a los sabios, la camaradería con los compañeros, la discusión entre compañeros, la concentración, el conocimiento de la Biblia y la Mishná, la moderación en: los negocios, la vida mundana, los placeres, el sueño, la conversación, y la risa. Requiere además la paciencia, la bondad de corazón, la confianza en los sabios, la resignación, la autovaloración, la prudencia cuando se habla, rehuir los elogios, ser amable, amar a Dios, amar a los hombres, amar la justicia, la rectitud, aceptar la crítica, alejarse de los honores, no vanagloriarse con el estudio, ni alegrarse con las decisiones (legales), compartir el yugo con su prójimo, convencerlo benevolentemente, demostrarle la verdad, exhortarle a la concordia, estudiar con quietud, preguntar y responder, escuchar para progresar, estudiar para poder enseñar y para practicar, tornar en sabio al maestro, acrecentar la sabiduría del maestro, exactitud en las referencias, enunciación en nombre del autor, pues aquél que enuncia las cosas en nombre del que las dijo conduce a la redención de la humanidad, pues así esta dicho (Esther 2:22), “Esther se lo reveló al rey en nombre de Mordejai”.",
+            "Es elogiable la Torá, pues ella confiere la vida en este mundo y en el venidero pues así está dicho (Proverbios 4:22): “Pues ellos confieren la vida a los que los han encontrado, proporcionan la salud a sus cuerpos”. Agregan las Escrituras (Proverbios 3:8): “pues ella (la Torá) curará tu cuerpo y revitalizará tus huesos”. También está escrito (Proverbios 3:18): Es árbol de vida para los que se acogen a ella. Proporciona la felicidad a los que la sostienen. Y está escrito (Proverbios 1:9): “tocado de gracia es para tu cabeza y collar alrededor de tu cuello”. Está escrito también (Proverbios 4:9) “adornará tu cabeza con tocado de gracia, te ceñirá con diadema de gloria”. Está dicho también (Proverbios, 9:11). “Porque por mí se aumentarán tus días, y se te añadirán años de vida”. Y está dicho (Proverbios 3:16): lleva a su diestra la longevidad y a su izquierda la riqueza y los honores”. Está escrito (Proverbios 3:2): Porque te darán vida larga, largos días de vida y de paz”. Y está dicho (Proverbios 20:29): “sus caminos son agradables, sus sendas conducen a la paz”.",
+            "Dice Rabi Shimón Ben Iehudá en nombre de Rabi Shimón Ben Iojai: la belleza, la fuerza, la riqueza, el honor, la sabiduría, la vejez, la ancianidad y la descendencia, son cual adorno para los justos y para el mundo. Pues así está dicho (Proverbios 16:31): “Gloriosa corona es la ancianidad, se halla en el camino de la justicia”. Está dicho, también (Proverbios 14:24): “La corona de los sabios, es su riqueza”. Está dicho (Proverbios 17:6) “La corona de los ancianos son los nietos y la gloria de los hijos, sus padres”. Y está dicho (Proverbios 20:29): “la gloria de la juventud es fuerza, y la belleza de los ancianos la canicie”. Está escrito; “La luna se avergonzará y el sol palidecerá cuando Adonai Tsebaot sea proclamado Rey. Y sobre el monte de Sión en Jerusalem resplandecerá Su gloria ante sus ancianos”. Rabí Shimón Ben Menasia dice: estas siete cualidades que enumeraron nuestros sabios como atributos para los justos, distinguieron a Rabí y a sus hijos.",
+            "Dice Rabí Iosé Ben Kismá: en cierta ocasión en que me hallaba de viaje, encontré una persona con la cual intercambié un saludo. Díjome: ¿de dónde eres oriundo? a lo que contesté: de una gran ciudad de sabios y escribas soy. Díjome: maestro, quisieras vivir con nosotros en nuestra ciudad? yo te proporcionaría miles de monedas de oro, piedras preciosas y perlas. Le contesté: aunque me dieses toda la plata y el oro, las piedras preciosas y perlas que hay en el mundo, no lo haría, pues sólo he de vivir en un lugar de Torá. Pues así escribió David, Rey de Israel, en el libro de Salmos (119:72). “Tu Torá enunciada por Ti, es más preciosa que miles de monedas de plata y oro”. Mas aún, cuando el hombre abandona este mundo, no lo acompañan ni la plata ni el oro, ni las piedras preciosas ni las perlas, sino la Torá y las buenas acciones. Pues así está dicho (Proverbios 6: 22): “Te servirá de guía en tu camino, y velará por tí cuando durmieres; cuando despiertes ella te hablará”. Te servirá de guía en tu camino que es en este mundo; velará por tí cuando durmieres, en la tumba. Guando despiertes ella te hablará en el mundo venidero. Está escrito también (Jagai 2:8). “Mía es la plata y mío es el oro, dice Adonai Tsebaot”.",
+            "Cinco cosas son consideradas por Dios como Su principal adquisición en Su mundo, a saber: la Torá, los cielos y la tierra, Abraham, Israel y el Templo de Jerusalem. Esta aseveración se basa en los versículos siguientes: <i>La Torá:</i> a ella se hace alusión (Proverbios 8: 22): Adonai me adquirió en el principio de Su camino, antes de Sus obras las más antiguas”. <i>Los cielos y la tierra</i> a ellos se hace alusión en (Isaías 66:1) “Así dice Adonai: el cielo es Mi trono y la tierra escabel de mis pies. ¿Qué casa podríais edificarme? En que lugar moraría yo?” Y est dicho (Salmos 104:24) “Cuán grandes son Tus obras, oh Adonai, todas con sapiencia creaste, está la tierra llena de Tu creación”. <i>Abraham:</i> a él se hace alusión en (Génesis 14:19) Bendíjole diciendo: bendito sea Abraham ante Dios Altísimo creador del cielo y la tierra”. <i>Israel</i>, a él se hace alusión en (Exodo 15: 16): “Hasta que pase Tu pueblo, oh Adonai, hasta que pase este pueblo que es Tu Adquisición”. Y está dicho: (Salmos, 16:3). “Ellos son los santos que están en la tierra, ellos son todas mis delicias”. El <i>Templo de Jerusalem,</i> a él se hace alusión en (Exodo 15:17): “En el lugar que has elegido para Tu morada, en el Santuario que Tus manos han fundado”. Y está dicho (Salmos, 78:54): “Los condujo hasta el límite de Su Santuario, hasta esta montaña adquirida por Su poder”.",
+            "Todo lo que el Santo Bendito Él creó en Su mundo, lo hizo en nombre de Su Gloria, pues así está dicho (Isaías 43:7): “todo lo que lleva Mi nombre Yo lo creé y formé para Mi gloria”, y está dicho: (Exodo 15:18) “Adonai reinará eternamente”."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Sayings of the Jewish Fathers Pirqe Aboth translated by Charles Taylor [1897].json

@@ -0,0 +1,142 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.sacred-texts.com/jud/sjf/sjf03.htm",
+    "versionTitle": "Sayings of the Jewish Fathers (Pirqe Aboth) translated by Charles Taylor [1897]",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "1. Moses received the Thorah from Sinai, and he delivered it to Jehoshua', and Jehoshua' to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets delivered it to the men of the Great Synagogue. They said three things: Be deliberate in judgment; and raise up many disciples; and make a fence to the Thorah.",
+            "2. Shime'on ha-Çaddiq was of the remnants of the Great Synagogue. He used to say, On three things the world is stayed; on the Thorah, and on the Worship, and on the bestowal of Kindnesses.",
+            "3. Antigonus of Soko received from Shime'on ha-Çaddiq. He used to say, Be not as slaves that minister to the lord with a view to receive recompense; but be as slaves that minister to the lord without a view to receives recompense; and let the fear of Heaven be upon you.",
+            "4. Jose ben Jo'ezer of Çeredah and Jose ben Jochanan of Jerusalem received from them. Jose ben Jo'ezer of Çeredah said, Let thy house be a meeting-house for the wise; and powder thyself in the dust of their feet; and drink their words with thirstiness.",
+            "5. Jose ben Jochanan of Jerusalem said, Let thy house be opened wide; and let the needy be thy household; and prolong not converse with woman. His own wife, they meant, much less his neighbour's wife.) Hence the wise have said, Each time that the man prolongs converse with the woman he causes evil to himself, and desists from words of Thorah, and in the end he inherits Gehinnom.",
+            "7. Jehoshua' ben Perachia and Matthai the Arbelite received from them. Jehoshua' ben Perachiah said, Make unto thyself a master; and possess thyself of an associate; and judge every man in the scale of merit.",
+            "8. Matthai the Arbelite said, Withdraw from an evil neighbour; and associate not with the wicked;. and grow not thoughtless of retribution.",
+            "9. Jehudah ben Tabai and Shime'on ben Shatach received from them. Jehudah ben Tabai said, Make not thyself as them that predispose the judges; and while the litigants stand before thee, let them be in thine eyes as guilty; and when dismissed from before thee let them be in thine eyes as righteous, because that they have received the doom upon them.",
+            "10. Shime'on ben Shatach said, Make full examination of the witnesses; but be guarded in thy words, perchance from them they may learn to lie.",
+            "11. Shema'iah and Abtalion received from them. Shema'iah said, Love work; and hate lordship; and make not thyself known to the government.",
+            "12. Abtalion said, Ye wise, be guarded in your words; perchance ye may incur the debt of exile, and be exiled to the place of evil waters; and the disciples that come after you may drink and die, and the Name of Heaven be profaned.",
+            "13. Hillel and Shammai received from them. Hillel said, Be of the disciples of Aharon; loving peace, and pursuing peace; loving mankind, and bringing them nigh to the Thorah.",
+            "14. He used to say, A name made great is a name destroyed; he who increases not decreases; and he who will not learn (or teach) deserves slaughter; and he who serves himself with the tiara perishes.",
+            "15. He used to say, If I am not for myself who is for me? and being for my own self what am I? If not now when?",
+            "16. Shammai said, Make thy Thorah an ordinance; say little and do much; and receive every man with a pleasant expression of countenance.",
+            "17. Rabban Gamliel said, Make to thyself a master, and be quit of doubt; and tithe not much by estimation.",
+            "18. Shime'on his son said, All my days I have grown up amongst the wise, and have not found aught good for a man but silence; not learning but doing is the groundwork; and whoso multiplies words occasions sin.",
+            "19. Rabban Shime'on ben Gamliel said, On three things the world stands; on Judgment, and on Truth, and on Peace."
+        ],
+        [
+            "1. Rabbi said, Which is the right course that a man should choose for himself? Whatsoever is a pride to him that pursues it, (and) brings him honour from men. And be attentive to a light precept as to a grave, for thou knowest not the assigned reward of precepts,; and reckon the loss for a duty against its gain, and the gain by a transgression against its loss. And consider three things, and thou wilt not fall into the hands of transgression: know what is above thee-a seeing eye, and a hearing ear, and all thy deeds written in a book.",
+            "2. Rabban Gamliel, son of R. Jehudah ha-Nasi, said, Excellent is Thorah study together with worldly business, for the practice of them both puts iniquity out of remembrance; and all Thorah without work must fail at length, and occasion iniquity. And let all who are employed with the congregation act with them in the name of Heaven, for the merit of their fathers sustains them, and their righteousness stands for ever. And ye yourselves shall have reward reckoned unto you as if ye had wrought.",
+            "3. Be cautious with (those in) authority, for they let not a man approach them but for their own purposes; and they appear like friends when it is to their advantage, and stand not by a man in the hour of his need.",
+            "4. He used to say, Do His will as if it were thy will, that He may do thy will as if it were His will. Annul thy will before His will, that He may annul the will of others before thy will. 5. Hillel said, Separate not thyself from the congregation, and trust not in thyself until the day of thy death; and judge not thy friend until thou comest into his place; and say not of a word which may be heard that in the end it shall be heard; and say not, When I have leisure I will study; perchance thou mayest not have leisure.",
+            "6. He used to say, No boor is a sinfearer; nor is the vulgar pious; nor is the shamefast apt to learn, nor the passionate to teach; nor is every one that has much traffic wise. And in a place where there are no men endeavour to be a man.",
+            "7. Moreover he saw a skull which floated on the face of the water, and he said to it, Because thou drownedst they drowned thee, and in the end they that drowned thee shall be drowned.",
+            "8. He used to say, More flesh, more worms: more treasures, more care: more maidservants, more lewdness: more menservants, more theft: more women, more witchcrafts: more Thorah, more life: more wisdom, more scholars: more righteousness, more peace. He who has gotten a good name has gotten it for himself. He who has gotten to himself words of Thorah, has gotten to himself the life of the world to come.",
+            "9. Rabban Jochanan ben Zakai received from Hillel and from Shammai. He used to say, If thou hast practised Thorah much, claim not merit to thyself, for thereunto wast thou created. 10. Five disciples were there to Rabban Jochanan 'ben Zakai, and these were they: R. Li'ezer ben Hyrqanos, and R. Jehoshua' ben Chananiah, and R. Jose the Priest, and R. Shime'on ben Nathanael, and R. Ele'azar ben 'Arak. He used to recount their praise: Eli'ezer ben Hyrqanos is a plastered cistern, which loseth not a drop; Jehoshua' ben Chananiah--happy is she that bare him; Jose the Priest is pious; Shim'eon ben Nathanael is a sinfearer; Ele'azar ben 'Arak is a welling spring. 11. He used to say, If all the wise of Israel were in a scale of the balance, and Eli'ezer ben Hyrqanos in the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name, If all the wise of Israel were in a scale of the balance, and Eli'ezer ben Hyrqanos with them, and Ele'azar ben 'Arak in the other scale, he would outweigh them all.",
+            "12. He said to them, Go and see which Is the good way that a man should cleave to. Rabbi Li'ezer said, A good eye: R. Jehoshua' said, A good friend: and R. Jose said, A good neighbour: and R. Shime'on said, He that foresees what is to be: R. La'zar said, A good heart. He said to them, I approve the words of Ele'azar ben 'Arak rather than your words, for his words include your words. 13. He said to them, Go and see which is the evil way that a man should shun. R. Li'ezer said, An evil eye: and R. Jehoshua' said, An evil companion: and R. Jose said, An evil neighbour: and R. Shime'on said, He that borroweth and repayeth not--he that borrows from man is the same as if he borrowed from God (blessed is He)--for it is said, The wicked borroweth, and payeth not again, but the righteous is merciful and giveth: R. La'zar said, An evil heart. He said to them, I approve the words of Ele'azar ben 'Arak rather than your words, for your words are included in his words.",
+            "14. And they said (each) three things. R. Li'ezer said, Let the honour of thy friend be dear unto thee as thine own; and be not easily provoked; and repent one day before thy death. And warm thyself before the fire of the wise, but beware of their embers, perchance thou mayest be singed, for their bite is the bite of a fox, and their sting the sting of a scorpion, and their hiss the hiss of a fiery-serpent, and all their words are as coals of fire.",
+            "15. R. Jehoshua' said, An evil eye, and the evil nature, and hatred of the creatures put a man out of the world.",
+            "16. R. Jose said, Let the property of thy friend be precious unto thee as thine own; set thyself to learn Thorah, for it is not an heirloom unto thee; and let all thy actions be to the name of Heaven.",
+            "17. R. Shime'on said, Be careful in reading the Shema' and in Prayer; and when thou prayest, make not thy prayer an ordinance, but an entreaty before God, blessed is He, for it is said, For God is compassionate and easily-entreated, longsuffering, and plenteous in grace; and be not wicked unto thyself.",
+            "18. R. La'zar said, Be diligent to learn Thorah, wherewith thou mayest make answer to Epicurus; and know before whom thou toilest; and who is the Master of thy work.",
+            "19. R. Tarphon said, The day is short, and the task is great, and the workmen are sluggish, and the reward is much, and the Master of the house is urgent. ",
+            "He said, It is not for thee to finish the work, nor art thou free to desist therefrom; if thou hast learned much Thorah, they give thee much reward; and faithful is the Master of thy work, who will pay thee the reward of thy work, and know that the recompence of the reward of the righteous is for the time to come."
+        ],
+        [
+            "1. 'Aqabiah ben Mahalaleel said, Consider three things, and thou wilt not come into the hands of transgression. Know whence thou camest; and whither thou art going; and before whom thou art about to give account and reckoning. Know whence thou camest: from a fetid drop; and whither thou art going: to worm and maggot; and before whom thou art about to give account and reckoning: before the King of the kings of kings, blessed is He.",
+            "2. R. Chananiah, prefect of the priests, said, Pray for the peace of the kingdom, since but for fear thereof we had swallowed up each his neighbour alive. 3. R. Chananiah ben Thradyon said, Two that sit together without words of Thorah are a session of scorners, for it is said, Nor sitteth in the seat of the scornful; but two that sit together and are occupied in words of Thorah have the Shekinah among them, for it is said, Then they that feared the Lord spake often one to another, &c. 4. One that sits and studies, the Scripture imputes to him as if he fulfilled the whole Thorah, for it is said, He sitteth alone and keepeth silence, because he hath borne it upon him.",
+            "5. R. Shime'on said, Three that have eaten at one table, and have not said over it words of Thorah, are as if they had eaten of sacrifices of (the) dead, for it is said, For all tables are full of vomit and filthiness without MAQOM (\"without mention of the name of God\"). 6. But three that have eaten at one table, and have said over it words of Thorah, are as if they had eaten of the table of MAQOM, blessed is He, for it is said, And he said unto me, This is the table that is before the Lord.",
+            "7. Chananyiah ben Chakinai said, He who awakes by night, and he who is walking alone by the way, and turns aside his heart to idleness, is \"guilty of death.\"",
+            "8. R. Nechonyiah ben ha-Qanah said, Whoso receives upon him the yokel, of Thorah, they remove from him the yoke of royalty and the yoke of worldly care; and whoso breaks from him the yoke of Thorah, they lay upon him the yoke of royalty and the yoke of worldly care.",
+            "9. R. Chalaftha of Kaphar-Chananiah said, When ten sit and are occupied in words of Thorah the Shekinah is among them, for it is said, God standeth in the CONGREGATION of the mighty (Ps. lxxxii. 1). And whence (is it proved of) even five? Because! it is said, He judgeth among gods. And whence even three? Because it is said, . . . and hath founded his TROOP in the earth (Amos ix. 6). And whence even two? Because it is said, Then they that feared the Lord spake often one to another (§ 3). And whence even one? Because it is said, In all places where I record my name I will come unto THEE, and I will bless thee (Ex. xx. 24).",
+            "10. R. La'zar ben Jehudah of Barthotha said, Give Him of what is His, for thou and thine are His; and thus he saith in David, For all things come of Thee, and of thine own have we given thee (I Chron. xxix. 14). 11. R. Jacob said, He who is walking by the way and studying, and breaks off his study (Mishnah) and says, How fine is this tree! how fine is that tree! and how fine is this fallow? they account it to him as if he were \"guilty of death.\"",
+            "12. R. Dosithai, son of R. Jannai, said in the name of R. Meir, When a scholar of the wise sits and studies, and has forgotten a word of his Mishnah, they account it unto him as if he were \"guilty of death,\" for it is said, Only take heed to thyself, and keep thy soul diligently, lest thou forget the words which thine eyes have seen (Deut. iv. 9). Perhaps his Mishnah has but grown hard to him? What need then to say, \"And lest they depart from thy heart all the days of thy life\"? Lo! he is not guilty, till he has sat down and suffered them to depart from his mind.",
+            "13. R. Chananiah ben Dosa said, Whosesoever fear of sin precedes his wisdom, his wisdom stands; and whosesoever wisdom precedes his fear of sin, his wisdom stands not. 14. He used to say, Whosesoever works are in excess of his wisdom, his wisdom stands; and whosesoever wisdom is in excess of his works, his wisdom stands not.",
+            "15. He used to say, With whomsoever the spirit of men is pleased, the Spirit of God is pleased; and with whomsoever the spirit of men is not pleased, the Spirit of God is not pleased. 16. R. Dosa ben Horkinas said, Morning sleep, and midday wine, and the babbling of youths, and frequenting the meeting houses of the vulgar, put a man out of the world.",
+            "17. R. Li'ezer ha-Moda'i said, He that profanes things sacred, and contemns the festivals, and annuls the covenant of Abraham our father, and acts barefacedly against the Thorah, even though he be a doer of good works, has no portion in the world to come.",
+            "18. R. Ishma'el said, Be pliant of disposition (or to a chief) and yielding to impressment, and receive every man with cheerfulness.",
+            "19. R. 'Aqibah said, Merriment, and lightness of disposition, accustom a man to lewdness. 20. He used to say, Tradition is a fence to Thorah; tithes are a fence to wealth; vows a fence to sanctity; a fence to wisdom is silence.",
+            "21. He used to say, Beloved is man that he was created 22. Beloved are Israel that they are called children of God; greater love (was it that it) was made known to them that they are called children of God, as it is said, Ye are the children of the LORD your God (Deut. xiv. 1). 23. Beloved are Israel that there was given to them the instrument with which the world was created; greater love (was it that it) was made known to them that there was given to them the instrument with which the world was created, as it is said, For I give you good doctrine, forsake ye not MY LAW (Prov. iv. 2).",
+            "24. Everything is foreseen; and freewill is given. And the world is judged by grace; and everything is according to work.",
+            "25. He used to say, Everything is given on pledge; and the net (Eccl. ix. 12) is cast over all the living. The office is open; and the broker gives credit; and the ledger is open; and the hand writes; and whosoever will borrow comes and borrows; and the bailiffs go round continually every day, and exact from a man whether he wills or not; and they have whereon to lean; and the judgment is a judgment of truth. And everything is prepared for the BANQUET.",
+            "26. R. La'zar ben 'Azariah said, No Thorah, no culture; no culture, no Thorah. No wisdom, no fear (of God); no fear (of God), no wisdom. No knowledge, no discernment; no discernment, no knowledge. No meal, no Thorah; no Thorah, no meal. 27. He used to say, Whosesoever wisdom is in excess of his works, to what is he like? To a tree whose branches are abundant, and its roots scanty; and the wind comes, and uproots it, and overturns it. And whosesoever works are in excess of his wisdom, to what is he like? To a tree whose branches are scanty, and its roots abundant; though all the winds come upon it, they stir it not from its place.",
+            "28. R. La'zar Chasmah said, \"Qinnim\" (Mishnah about bird-sacrifices) and \"Pitheché Niddah\" (Mishnah relating to menstruation) are essentials of Thorah; canons of astronomy and Gematria (Numerology) are after courses of wisdom.\n"
+        ],
+        [
+            "1. Ben Zoma said, Who is wise? He that learns from every man; for it is said, From all my teachers I gat understanding (Ps. Cxix. 99). 2. Who is mighty? He that subdues his nature; for it is said, He that is slow to anger is better than the mighty; and he that ruleth his spirit than he that taketh a city (Prov. xvi. 32). 3. Who is rich? He that is contented with his lot; for it is said, When thou eatest the labour of thy hands, happy art thou, and it shall be well with thee (Ps. cxxviii. 2). \"Happy art thou\" in this world; \"and it shall be well with thee\" in the world to comes. 4. Who is honoured? He that honours mankind; for it is said, For them that honour me I will honour, and they that despise me shall be lightly esteemed (I Sam. ii. 30).",
+            "5. Ben 'Azzai said, Hasten to a slight precept, and flee from transgression; for precept induces precept, and transgression induces transgression; for the reward of precept is precept, and the reward of transgression is transgression.",
+            "6. He used to say, Despise not any man, and carp not at any thing; for thou wilt find that there is not a man that has not his hour, and not a thing that has not its place.",
+            "7. R. Levitas of Jabneh said, Be exceeding lowly of spirit, for the hope of man is the worm. R. Jochanan ben Baroqah said, Whoso profanes the name of Heaven in secret, they punish him openly. The erring is as the presumptuous, in profanation of the NAME.",
+            "8. R. Ishma'el his son said, He that learns in order to teach, they grant him the faculty to learn and to teach: he that learns in order to practise, they grant him the faculty to learn, and to teach, and to practise. 9. R. Çadoq said, Make them not a crown, to glory in them; nor an ax, to live by them. And thus was Hillel wont to say, And he who serves himself with the tiara perishes. Lo, whosoever makes profit from words of Thorah removes his life from the world.",
+            "10. R. Jose said, Whosoever honours the Thorah is himself held in honour with men; and whosoever dishonours the Thorah is himself dishonoured with men.",
+            "11. R. Ishma'el said, He that refrains himself from judgment, frees himself from enmity, and rapine, and false swearing; and he that is arrogant in decision is foolish, wicked, and puffed up in spirit.",
+            "12. He used to say, Judge not alone, for none may judge alone save One; and say not, Accept ye my opinion, for they are free-to-choose, and not thou.",
+            "13. R. Jochanan said, Whosoever fulfils the Thorah in poverty, will at length fulfil it in wealth; and whosoever neglects the Thorah in wealth, will at length neglect it in poverty.",
+            "14. R. Meir said, Have little business, and be busied in Thorah; and be lowly in spirit unto every man; and if thou idlest from the Thorah, thou wilt have idlers many against thee; and if thou labourest in the Thorah, He hath much reward to give unto thee.",
+            "15. R. Li'ezer ben Jacob said, He who performs one precept has gotten to himself one advocate; and he who commits one transgression has gotten to himself one accuser. Repentance and good works are as a shield against punishment. 16. R. Jochanan Sandalarius said, Whatsoever assemblage is in the name of duty will in the end be established; and that which is not in the name of duty will not in the end be established.",
+            "17. R. La'zar said, Let the honour of thy disciple be dear unto thee as the honour of thine associate; and the honour of thine associate as the fear of thy master; and the fear of thy master as the fear of Heaven.",
+            "18. R. Jehudah said, Be careful in Thalmud, for error in Thalmud amounts to sin. 19. R. Shime'on said, There are three crowns: the crown of Thorah, and the crown of Priesthood, and the crown of Royalty (Ex. xxv. 10, 11; xxx. 1, 3; xxv. 23, 24); but the crown of a good name mounts above them (Eccl. vii. 1).",
+            "20. R. Nehorai said, Betake thyself to a place of Thorah, and say not that it shall come after thee; for thine associates will confirm it unto thee; and lean not unto thine own understanding (Prov. iii. 5).",
+            "21. R. Jannai said, Neither the security of the wicked, nor the afflictions of the righteous, are in our hand. 22. R. Matthiah ben Charash said, Be beforehand in saluting every man; and be a tail to lions, and not a head to foxes.",
+            "23. R. Jacob said, This world is like a vestibule before the world to come; prepare thyself at the vestibule, that thou mayest be admitted into the hall.",
+            "24. He used to say, Better is one hour of repentance and good works in this world than all the life of the world to come; better is one hour of refreshment of spirit in the world to come than all the life of this world.",
+            "25. R. Shime'on ben Ele'azar said, Conciliate not thy friend in the hour of his passion; and console him not in the hour when his dead is laid out before him; and \"interrogate\" him not in the hour of his vow; and strive not to see him in the hour of his disgrace.",
+            "26. Shemuel ha-Qatan said, Rejoice not when thine enemy falleth, and let not thine heart be glad when he stumbleth (Prov. xxiv. 17).",
+            "27. Elisha' ben Abiyyah said, He who learns as a lad, to what is he like? to ink written on fresh paper; and he who learns when old, to what is he like? to ink written on used paper. 28. R. Jose ben Jehudah of Kaphar ha-Babli said, He who learns from the young, to what is he like? to one that eats unripe grapes, and drinks wine from his vat; and he who learns from the old, to what is he like? to one that eats ripened grapes, and drinks old wine. 29. R. said, Regard not the flask, but what is therein; there is a new flask that is full of old (wine), and an old one in which there is not even new.",
+            "30. R. Li'ezer ha-Qappar said, Jealousy, and lust, and ambition, put a man out of the world.",
+            "31. He used to say, The born are to die; and the dead to revive; and the living to be judged; for to know, and to notify, and that it may be known, that He is the framer, and He the creator, and He the discerner, and He the judge, and He the witness, and He the \"adversary,\" and He is about to judge with whom there is no iniquity, nor forgetfulness, nor respect of persons, nor taking of a bribe, for all is His, and know that all is according to plan. 32. Let not thine imagination assure thee that the grave is an asylum; for perforce thou wast framed (Jer. xviii. 6), and perforce thou wast born, and perforce thou livest, and perforce thou diest, and perforce thou art about to give account and reckoning before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed is He.\n"
+        ],
+        [
+            "1. By ten Sayings the world was created. And what is learned therefrom? for could it not have been created by one Saying? But it was that vengeance might be taken on the wicked, who destroy the world that was created by ten Sayings; and to give a goodly reward to the righteous, who maintain the world that was created by ten Sayings.",
+            "2. Ten generations were there from Adam to Noach, to shew how great was His longsuffering; for all the generations were provoking Him, till He brought the deluge upon them. 3. Ten generations were there from Noach to Abraham, to shew how great was His longsuffering; for all the generations were provoking Him, till Abraham our father came, and received the reward of them all.",
+            "4. With ten temptations was Abraham our father tempted, and he withstood them all; to shew how great was the love of Abraham our father.",
+            "5. Ten miracles were wrought for our fathers in Egypt; and ten by the sea. 6. Ten plagues brought the Holy One, blessed is He, upon the Egyptians in Egypt; and ten by the Sea. 7. With ten temptations did our fathers tempt God in the wilderness, for it is said, And they have tempted me now these ten times, and have not hearkened to my voice (Numb. xiv. 22).",
+            "8. Ten miracles were wrought in the Sanctuary. No woman miscarried from the scent of the holy meat; and the holy meat never stank; and an uncleanness befel not the highpriest on the day of the Atonement; and a fly was not seen in the slaughterhouse; and a defect was not found in the sheaf; nor in the two loaves; nor in the shewbread; and rains quenched not the pile; and the wind prevailed not against the pillar of smoke; they stood serried, and bowed down at ease; and serpent and scorpion harmed not in Jerusalem; and a man said not to his fellow, The place is too strait for me (Is. xlix. 20) to lodge in Jerusalem.",
+            "9. Ten things were created between the suns. The mouth of the earth; and the mouth of the well; and the mouth of the ass; and the bow (Gen. lx. 13); and the manna; and the rod (a rod of power given to Adam, passed down to Joseph and eventually to Pharaoh; Moses alone could read the letters on it); and the shamir-worm (a magical worm Moses used to engrave the tablets of the law and split stones); and the character; and the writing; and the tables. And some say, the spirits also; and the sepulchre of Moses (Deut. xxxiv. 6); and the ram of Abraham our father (Gen. xxii. 13). And some say, tongs also, made with tongs.",
+            "10. Seven things are in a clod, and seven in a wise man. The wise man speaks not before one who is greater than he in wisdom; and does not interrupt the words of his companion; and is not hasty to reply; he asks according to canon, and answers to the point; and speaks on the first thing first, and on the last last; of what he has not heard he says, I have not heard; and he acknowledges the truth. And their opposites are in the clod.",
+            "11. Seven kinds of punishments come on account of seven main transgressions. When some men tithe, and some do not tithe, dearth from drought comes: some of them are hungry, and some of them are full. When they have not tithed at all, a dearth from tumult and from drought comes. And when they have not offered the dough-cake, a deadly dearth comes. 12. Pestilence comes into the world for the capital crimes mentioned in the Thorah, which are not brought before the tribunal; and for the seventh year fruits. 13. The sword comes upon the world for suppression of judgment; and for perversion of judgment; and for explaining Thorah not according to canon.",
+            "14. Noisome beasts come into the world for vain swearing; and for profanation of the NAME. Captivity comes upon the world for strange worship; and for incest; and for shedding of blood; and for (not) giving release to the land. 15. At four seasons the pestilence waxes: in the fourth (year); in the seventh; at the ending of the seventh; and at the ending of the Feast in every year. In the fourth (year), on account of the poor's tithe in the third; in the seventh, on account of the poor's tithe in the sixth; and at the ending of the seventh, on account of the seventh year fruits; and at the ending of the Feast in every year,, on account of the largesses of the poor.",
+            "16. There are four characters in men, He that saith, Mine is mine, and thine is thine, is an indifferent character; but some say, It is the character of Sodom: (he that saith) Mine is thine, and thine is mine, is 'am ha-areç: Mine and thine are thine, pious: Thine and mine are mine, wicked.",
+            "17. There are four characters in dispositions. Easily provoked, and easily pacified, his gain is cancelled by his loss: hard to provoke and hard to pacify, his loss is cancelled by his gain: hard to provoke, and easily pacified, pious: easily provoked, and hard to pacify, wicked.",
+            "18. There are four characters in scholars. Quick to hear and quick to forget, his gain is cancelled by his loss: slow to hear and slow to forget, his loss is cancelled by his gain: quick to hear, and slow to forget, is wise: slow to hear, and quick to forget, this is an evil lot.",
+            "19. There are four characters in almsgivers. He who is willing to give, but not that others should give, his eye is evil towards the things of others: that others should give, and he should not give, his eye is evil towards his own: he who would give and let others give, is pious: he who will not give nor let others give, is wicked.",
+            "20. There are four characters in college-goers. He that goes and does not practise, the reward of going is in his hand: he that practises and does not go, the reward of practice is in his hand: he that goes and practises is pious: he that goes not and does not practise is wicked.",
+            "21. There are four characters in those who sit under the wise; a sponge; a funnel; a strainer; and a bolt-sieve. A sponge, which sucks up all; a funnel, which lets in here and lets out there; a strainer, which lets out the wine and keeps back the dregs; a bolt-sieve, which lets out the pollard and keeps back the flour.",
+            "22. All love which depends on some thing, when the thing ceases, the love ceases; and such as does not depend on anything, ceases not for ever. 23. What love is that which depends on some thing? the love of Amnon and Thamar; And that which does not depend on anything? this is the love of David and Jonathan.",
+            "24. Whatsoever gainsaying is for the name of Heaven will in the end be established; and that which is not for the name of Heaven will not in the end be established. 25. What gainsaying is that which is for the name of Heaven? the gainsaying of Shammai and Hillel. And that which is not for the name of Heaven? this is the gainsaying of Qorach.",
+            "26. Whosoever makes the many righteous, sin prevails not over him; and whosoever makes the many to sin, they grant him not the faculty to repent. 27. Moses was righteous, and made the many righteous, and the righteousness of the many was laid upon him, for it is said, He executed the justice of the Lord and His judgments, WITH Israel (Deut. Xxxiii. 21). Jerobe'am sinned, and caused the many to sin, (and) the sin of the many was laid upon him, for it is said, Because of the sins of Jerobe'am who sinned, and made Israel to sin (I Kings xiv. 16, &c.).",
+            "28. In whomsoever are three things, he is a disciple of Abraham; and three (other) things, a disciple of Bile'am. 29. A good eye, and a lowly soul, and a humble spirit (belong to) the disciple of Abraham: an evil eye, and a swelling soul, and a haughty spirit, to the disciple of Bile'am. And what difference is between the disciples of Abraham and the disciples of Bile'am? The disciples of Bile'am, go down to Gehinnom, for it is said, But thou, O God, shalt bring them down into the pit of destruction (Ps. lv. 24), but the disciples of Abraham inherit the Garden of 'Eden, for it is said, That I may cause those that love me to inherit SUBSTANCE; and I will fill their treasures (Prov. viii. 21).",
+            "30. R. Jehudah ben Thema said, Be bold as a leopard, and swift as an eagle, and fleet as a hart, and strong as a lion, to do the will of thy Father which is in Heaven. 31. He used to say, The bold of face to Gehinnom; and the shamefaced to the garden of 'Eden. May it be well-pleasing in thy sight, Lord, our God, and the God of our fathers, that thy city may be built in our days; and give us our portion in thy Thorah.",
+            "He used to say, At five years old, Scripture: at ten years, Mishnah: at thirteen, the Commandments: at fifteen, Thalmud: at eighteen, the bridal: at twenty, pursuits: at thirty, strength: at forty, discernment: at fifty, counsel: at sixty, age: at seventy, hoariness: at eighty, power: at ninety, decrepitude: at a hundred, it is as though he were dead, and gone, and had ceased from the world.",
+            "32. Ben Bag-bag said, Turn it, and again turn it; for the all is therein, and thy all is therein: and swerve not therefrom, for thou canst have no greater excellency than this.",
+            "33. Ben He-he said, According to the toil is the reward."
+        ],
+        [
+            "Wise men have taught in the Mishnah tongue; blessed is He that made choice of them and their Mishnah: 1. RABBI MEIR said, Whosoever is busied in Thorah for its own sake merits many things; and not only so, but he is worth the whole world: he is called friend, beloved: loves God, loves mankind: pleases God, pleases mankind. And it clothes him with meekness and fear, and fits him to become righteous, pious, upright and faithful: and removes him from sin, and brings him toward the side of merit. And they enjoy from him counsel, and sound wisdom, understanding, and strength, for it is said, Counsel is mine, and sound wisdom: I am understanding; I have strength (Prov, viii. 14). And it gives him kingdom, and dominion, and faculty of judgment. And they reveal to him the secrets of Thorah; and he is made, as it were, a spring that ceases not, and as a river that flows on increasing. And he becomes modest, and long-suffering, and forgiving of insult. And it magnifies him and exalts him over all things.",
+            "2. Said Rabbi Jehoshua' ben Levi, Every day Bath Qol goes forth from Mount Choreb, and makes proclamation and says, Woe to the creatures for contempt of Thorah, for whosoever does not occupy himself in Thorah is called \"blameworthy,\" for it is said, As a jewel of gold in a swine's snout, so is a fair woman which is without discretion (Prov. xi. 22). And it saith, And the tables were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tables (Ex. xxxii. 16); read not CHARUTH, graven, but CHERUTH, freedom, for thou wilt find no freeman but him who is occupied in learning of Thorah; and whosoever is occupied in learning of Thorah, behold he exalts himself, for it is said, And from Matthanah to Nachaliel: and from Nachaliel to Bamoth (Numb. xxi. 19).",
+            "3. He who learns from his companion one section, or one canon, or one verse, or one word, (or) even one letter, is bound to do him honour; for thus we find with David king of Israel, who learned not from Achithophel but two things only, that he called him his master, his guide, and his acquaintance, for it is said, But it was thou, a man mine equal, my guide, and mine acquaintance (Ps. lv. 14). And is there not an argument from the greater to the less, that as David king of Israel, who learned not from Achithophel but two words only, called him his master, his guide, and his acquaintance, he who learns from his companion one section, or one canon, or one verse, or one word, or even one letter, is so many times the more bound to do him honour? And honour is nothing but Thorah, for it is said, The wise shall inherit honour (Prov. iii. 35). And the perfect shall inherit good (Prov. xxviii. 10). And good is nothing but Thorah, for it is said, For I give you good doctrine, forsake ye not my Thorah (Prov. iv. 2).",
+            "4. This is the path of Thorah: A morsel with salt (This is a Talmudic phrase for a poor man's fare--Berakoth 2 b), shalt thou eat; Thou shalt drink also water by measure (Ezek. iv. 11); and shalt sleep upon the ground, and live a life of painfulness, and in Thorah shalt thou labour. If thou doest thus, Happy shalt thou be, and it shall be well with thee (Ps. cxxviii. 2): \"happy shalt thou be\" in this world; \"and it shall be well with thee \"in the world to come.",
+            "5. Seek not greatness for thyself, and desire not honour. Practise more than thou learnest. And lust not for the table of kings, for thy table is greater than their table, and thy crown greater than their crown, and faithful is thy task-master who will pay thee the wage of thy work.",
+            "6. Greater is Thorah than the priesthood, and than the kingdom; for the kingdom is acquired by thirty degrees, and the priesthood by four and twenty, and the Thorah is acquired by forty and eight things. And these are they, by learning, by a listening ear, by ordered speech, by discernment of heart, by dread, by fear, by meekness, by cheerfulness, by pureness, by attendance upon the wise, by discussion with associates, by the argumentation of disciples, by sedateness; by Scripture, by Mishnah; by little traffic, by little intercourse, by little luxury, by little sleep, by little converse, by little merriment; by long-suffering, by a good heart, by faith in the wise, by acceptance of chastisements; he that knows his place, and that rejoices in his portion, and that makes a fence to his words, and does not claim merit to himself; he is loved, loves God, loves mankind, loves righteousnesses, loves uprightness, loves reproofs; and retires from honour, and puffs not up his heart with his learning, and is not forward in decision; bears the yoke with his associate, and inclines him to the scale of merit, and grounds him upon the truth, and grounds him upon peace; and settles his heart to his study; asks and answers, hears and adds thereto; he that learns in order to teach, and that learns in order to practise; that makes his master wiser, and that considers what he has heard, and that tells a thing in the name of him that said it. Lo, thou hast learned that whosoever tells a thing in the name of him that said it, brings redemption to the world, for it is said, And Esther told it to the king in the name of Mordekai (Esth. ii. 22).",
+            "7. Great is Thorah, which gives life to those who practise it in this world and in the world to come, for it is said, For they are life unto those that find them, and health to all their flesh (Prov. iv. 22); and it saith, It shall be health to thy navel, and marrow to thy bones (Prov. iii. 8); and it saith, She is a tree of life to them that lay hold upon her: and happy is every one that retaineth her (Prov. iii. 18); and it saith, For they shall be an ornament of grace unto thy head, and chains about thy neck (Prov. i. 9); and it saith, She shall give to thine head an ornament of grace: a crown of glory shall she deliver to thee (Prov. iv. 9); and it saith, For by me thy days shall be multiplied, and the years of thy life shall be increased (Prov. ix. 11); and it saith, Length of days is in her right hand; and in her left hand riches and honour (Prov. iii. 16): and it saith, For length of days, and years of life, and peace, shall they add to thee (Prov. iii. 2).",
+            "8. Rabbi Shime'on ben Jehudah, in the name of Rabbi Shime'on ben Jochai, said, Comeliness, and strength, and wealth, and honour, and wisdom, and age, and hoariness, and sons, are comely to the righteous, and comely to the world, for it is said, The hoary head is a crown of glory; it is found in the way of righteousness (Prov. xvi. 31); and it saith, The glory of young men is their strength: and the beauty of old men is the grey head (Prov. xx. 29); and it saith, Sons' sons are the crown of old men; and the glory of sons are their fathers (Prov. xvii. 6); and it saith, Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed, when the Lord of hosts shall reign in mount Zion, and in Jerusalem, and before his ancients gloriously (Is. Xxiv. 23). Rabbi Shime'on ben Manasia said, These (?) seven qualities which the wise have reckoned to the righteous were all of them confirmed in Rabbi and his sons.",
+            "9. Said Rabbi Jose ben Qisma, Once I was walking by the way, and there met me a man, and be gave me \"Peace\"; and I returned him \"Peace.\" He said to me, Rabbi, from what place art thou? I said to him, From a great city of wise men, and doctors, am I. He said to me, Rabbi, should it be thy pleasure to dwell with us in our place, I will give thee a thousand thousand dinars of gold, and goodly stones, and pearls. I said to him, If thou shouldest give me all the silver, and gold, and goodly stones, and pearls that are in the world, I would not dwell but in a place of Thorah; and thus it is written in the book of Psalms, by the hands of David, king of Israel, The law of thy mouth is better unto me than thousands of gold and silver (Ps. cxix. 72). Moreover in the hour of a man's decease not silver, nor gold, nor goodly stones, and pearls accompany the man, but Thorah and good works alone, for it is said, When thou goest, it shall lead thee; when thou sleepest, it shall keep thee; and when thou awakest, it shall talk with thee (Prov. vi. 22). \"When thou goest, it shall lead thee,\" in this world: \"when thou sleepest, it shall keep thee,\" in the grave: \"and when thou awakest, it shall talk with thee,\" in the world to come. And it saith, The silver is mine, and the gold is mine, saith the Lord of hosts (Hang. ii. 8).",
+            "10. Five, possessions possessed the Holy One, blessed is He, in his world, and these are they: THORAH, one possession; HEAVEN AND EARTH, one possession; Abraham, one possession; ISRAEL, one possession; THE SANCTUARY, one possession. Thorah, whence? because it is written, The Lord possessed me in the beginning of his way, before his works of old (Prov. viii. 22); Heaven and Earth, whence? because it is written, Thus saith the Lord, The heaven is my throne, and the earth is my footstool: where is the house that ye build unto me? and where is the place of my rest (Is. lxvi. 1)? and it saith, O Lord, how manifold are thy works! in wisdom hast thou made them all: the earth is full of thy possessions (Ps. civ. 24); Abraham, whence? because it is written, And he blessed him, and said, Blessed be Abram of the most high God, possessor of heaven and earth (Gen. xiv. 19); Israel, whence? because it is written, Till thy people pass over, O Lord, till the people pass over, which thou hast possessed (Ex. xv. 16); and it saith, To the saints that are in the earth, and to the excellent, in whom is all my delight (Ps. xvi. 3); The Sanctuary, whence? because it is written, The place, O Lord, which thou hast made for thee to dwell in, the sanctuary, O Lord, which thy hands have established (Ex. xv. 17); and it saith, And he brought them to the border of his sanctuary, even to this mountain, which his right-hand had possessed (Ps. lxxviii. 54).",
+            "11. Whatsoever the Holy One, blessed is He, created in his world, he created not but for his glory, for it is said, Every one that is called by my name: for I have created him for my glory, I have formed him; yea, I have made him (Is. xliii. 7); and it saith, The Lord shall reign for ever and ever (Ex. xv. 18). Rabbi Chanania ben 'Aqashia said, The Holy One, blessed is He, was pleased to give merit to Israel: therefore he multiplied unto them Thorah and precepts, for it is said, The Lord is well pleased for his righteousness' sake; he will magnify the law, and make it honourable (Is. xlii. 21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua, and Yehoshua to the Elders, and the Elders to the Prophets, and the Prophets transmitted it to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be deliberate in judgment, raise up many disciples and make a fence for the Torah.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "He [Rabbi Hillel] used to say: If I am not for me, who will be for me?  And when I am for myself alone, what am I? And if not now, then when?"
+        ],
+        [],
+        [
+            "Akavia ben Mahalalel says: Keep your eye on three things, and you will not come to sin: Know from where you came, and to where you are going, and before Whom you are destined to give an account and a reckoning. From where did you come? From a putrid drop. And to where are you going? To a place of dust, worms, and maggots. And before Whom are you destined to give an account and a reckoning? Before the King of kings, the Holy One, blessed be He.",
+            "Rabbi Chanina, the Deputy High Priest, says: Pray for the welfare of the government, for were it not for the fear of it, man would swallow his fellow alive. Rabbi Chananya ben Teradyon says: Two who are sitting together and there are no words of Torah [spoken] between them, this is a session of scorners, as it is said (Psalms 1:1): “[Happy is the man who has]... not sat in the session of the scorners.” But two who are sitting together and there are words of Torah [spoken] between them, the Divine Presence rests with them, as it is said (Malachi 3:16): “Then those who feared the Lord spoke one with another, and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for those who feared the Lord and for those who thought upon His Name.” I have no [Scriptural support for this] except [in a case of] two. From where [is there proof that] that even [when there is only] one [person studying Torah], the Holy One, blessed be He, determines a reward for him? As it is said (Lamentations 3:28): “He sits alone and is silent, since he takes [a reward] for it.”",
+            "Rabbi Shimon says: Three who ate at one table and did not say upon it words of Torah - it is as if they ate from the offerings of the dead, as it is said (Isaiah 28:8): \"For all of the tables are full of vomit and feces without the Omnipresent.\" However, three who ate at one table and said upon it words of Torah - it is as if they ate from the table of the Omnipresent, blessed be He, as it is said (Ezekiel 41:22): \"And he said to me, this is the table that is before the Lord.\"",
+            "Rabbi Chananya ben Chakhinai says: One who stays awake at night, and one who wanders on a road alone, and one who turns his heart to idleness, such a one is liable for [forfeiture of] his life.",
+            "Rabbi Nechunya ben Hakanah says: Anyone who accepts the yoke of Torah upon himself, they lift from him the yoke of government and the yoke of the way of the world (<i>derekh erets</i>). And anyone who casts from himself the yoke of Torah, they place upon him the yoke of government and the yoke of the way of the world (<i>derekh erets</i>).",
+            "Rabbi Chalafta [ben Dosa] of Kfar Chananiah says: Ten who are sitting together and engaging in Torah, the Divine Presence rests among them, as it is said (Psalms 82:1): “God stands in the congregation of God.” And from where [is there proof that this is true] even [when there are only] five? As it is said (Amos 9:6): “And He has founded His band upon the earth.” And from where even three? As it is said (Psalms 82:1): “In the midst of judges He judges.” And from where even two? As it is said (Malachi 3:16): “Then those who feared the Lord spoke one with another, and the Lord hearkened and heard.”  And from where even one? As it is said (Exodus 20:20 (20:21 in NJPS)): “In every place where I cause My Name to be mentioned I will come to you and bless you.”",
+            "Rabbi Elazar, man of Bartuta, says: Give Him from what is His, for you and yours are His, and thus with David it says, \"For all comes from You, and from Your hand we have given to You\" (I Chronicles 29:14). Rabbi Shimon says: He who is walking on the way and repeating his studies, and interrupts his studies and says, \"How lovely is this tree! And how lovely is this newly plowed field!\" - Scripture considers him as if he is liable for [forfeiture of] his life.",
+            "Rabbi Dostai beRebbe Yannai in the name of Rabbi Meir says: Anyone who forgets one thing from his studies - Scripture considers him as if he is liable for [forfeiture of] his life, as it is said (Deuteronomy 4:9): \"Only guard yourself, and guard your life diligently, lest you forget the things which your eyes saw.\" One could [suppose this statement applies to] even one whose studies have overpowered him; therefore, the verse says, \"and lest they depart from your heart all the days of your life\" - he is not liable for [forfeiture of] his life until he sits down and [intentionally] removes them from his heart.",
+            "Rabbi Chanina ben Dosa says: Anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom endures. And anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom does not endure.  He would [also] say: Anyone whose actions are more plentiful than his wisdom, his wisdom endures. And anyone whose wisdom is more plentiful than his actions, his wisdom does not endure.",
+            "He would say: Anyone from whom the spirit of creations find pleasure, from him the spirit of God finds pleasure. And anyone from whom the spirit of creations do not find pleasure, from him the spirit of God does not find pleasure. Rabbi Dosa ben Harkinus says: [Late] morning sleep, midday wine, chatter of children, and sitting in the assembly houses of the <i>Am Ha'arets</i> (unlearned people, who are lax in observing tithes and purity laws) remove a person from the world.",
+            "Rabbi Elazar of Modi'in says: One who profanes the <i>Kodeshim</i> (sacred material); one who desecrates the holidays; one who whitens (embarrasses) the face of another in public; one who nullifies the covenant of Abraham our father, peace be upon him; one who reveals meanings in the Torah that run contrary to the law, even though he has Torah knowledge and good deeds, he has no share in the world to come.",
+            "Rabbi Yishmael says: Be yielding to an elder, pleasant to a youth and greet every person with joy.",
+            "Rabbi Akiva says: Joking and lightheartedness acclimate toward promiscuity. Tradition is a safeguarding fence around Torah. Tithes are a safeguarding fence around wealth. Vows are a safeguarding fence around abstinence. A safeguarding fence around wisdom is silence.",
+            "He would say: Beloved is man, since he is created in the image [of God]. A deeper love - it is revealed to him that he is created in the image, as it says (Genesis 9:6): \"for in God's image He made man.\" Beloved are Israel, since they are called children of the Omnipresent. A deeper love - it is revealed to them that they are called children to God, as it says (Deuteronomy 14:1): \"You are children of the Lord, your God.\" Beloved are Israel, since a precious instrument has been given to them. A deeper love - it is revealed to them that the precious instrument with which the world was created has been given to them, as it says (Proverbs 4:2): \"For a good lesson I have given to you; do not forsake my teaching.\"",
+            "Everything is foreseen, and freewill is given, and with goodness the world is judged. And all is in accordance to the majority of the deed.",
+            "He would say: Everything is given as collateral, and a net is cast over all of life. The shop is open, and the shopkeeper grants credit, and the accounting ledger is open, and the hand writes, and everyone who wants to borrow can come and borrow, and the collectors go constantly on their daily rounds and exact payment from man - with his knowledge or without his knowledge - and they have that upon which to rely, and the judgement is true judgement, and everything is prepared for the feast.",
+            "Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no worldly occupation; if there is no worldly occupation, there is no Torah. If there is no wisdom, there is no fear; if there is no fear, there is no wisdom. If there is no understanding, there is no knowledge; if there is no knowledge, there is no understanding.  If there is no flour, there is no Torah; if there is no Torah, there is no flour. He would say: Anyone whose wisdom exceeds his deeds, to what is he compared? To a tree whose branches are many but whose roots are few; and the wind comes and uproots it and turns it upside down; as it is said; \"And he shall be like a lonely juniper tree in the wasteland and shall not see when good comes, but shall inhabit the parched places of the wilderness, a salty land that is uninhabitable.\" (Jeremiah 17:6).  But one whose deeds exceed his wisdom, what is he like? Like a tree whose branches are few but whose roots are many; since even if all the winds of the world come and blow upon it, they do not move it from its place, as it is said; \"He shall be like a tree planted by the waters, and spreads out its roots by the river, and shall not perceive when heat comes, but its leaf shall remain fresh; and it will not be troubled in the year of drought, nor will it cease to bear fruit.\" (Jeremiah 17:8).",
+            "Rabbi Eliezer ben Chisma says: [the laws of] <i>Kinin</i> (bird offerings) and the beginnings of <i>Niddah</i> (menstruation), these are the body of the laws. Astronomical calculations and <i>Gematria</i> [numerical calculations] are the condiments to wisdom."
+        ],
+        [
+            "Ben Zoma says: Who is the wise one? He who learns from all men, as it says, \"I have acquired understanding from all my teachers\" (Psalms 119:99). Who is the mighty one? He who conquers his impulse, as it says, \"slowness to anger is better than a mighty person and the ruler of his spirit than the conqueror of a city.\" (Proverbs 16:32). Who is the rich one? He who is happy with his lot, as it says, \"When you eat [from] the work of your hands, you will be happy, and it will be well with you\" (Psalms 128:2). \"You will be happy\" in this world, and \"it will be well with you\" in the world to come. Who is honored? He who honors the created beings, as it says, \"For those who honor Me, I will honor; and those who despise Me will be held in little esteem\" (I Samuel 2:30).",
+            "Ben Azai says: Run to do an easy commandment as to a difficult one, and flee from sin; since a commandment leads to another commandment, and a sin leads to another sin; since the reward for a commandment is another commandment, and the reward for a sin is another sin.",
+            "He would say: Do not disparage anyone, and do not shun any thing. For you have no man who does not have his hour, and you have no thing that does not have its place.",
+            "Rabbi Levitas, a man of Yavneh, says: Be very, very humble in spirit, for the hope of man is worms. Rabbi Yochanan ben Beroka says: Anyone who desecrates the Name of Heaven secretly, they punish him publicly. There is no differentiation between unintentional and intentional when it comes to desecration of the Name.",
+            "Rabbi Yishmael his son says: One who studies Torah in order to teach will be given the opportunity both to study and to teach. One who studies in order to practice will be given the opportunity to study, to teach, to observe, and to practice. Rabbi Tzadok says: Do not make it [the Torah] into a crown with which to aggrandize yourself, and not into a spade with which to dig into them. And thus Hillel used to say: And one who makes use of the crown [of learning] passes away. From here you learn that any one who benefits from the words of the Torah removes his life from the world.",
+            "Rabbi Yosi says: Anyone who honors the Torah - his body will be honored by the created beings. Anyone who desecrates the Torah - his body will be desecrated by the created beings.",
+            "Rabbi Yishmael, his son, says: One who withholds himself from judging - removes from himself enmity, theft, and the false oath. One who is nonchalant about giving legal decisions is an imbecile, wicked, and arrogant in spirit.",
+            "He would say: Do not judge alone, for there is no lone judge aside from One [God]. And do not say,\"Accept my opinion,\" for they are permitted and not you.",
+            "Rabbi Yonatan says: Anyone who implements the Torah in poverty, his end will be to implement it in wealth. And anyone that disregards the Torah in wealth, will in the end disregard it in poverty.",
+            "Rabbi Meir says: Minimize business and engage in Torah. Be humble of spirit before everyone. If you neglect the Torah, many reasons for neglecting it will be presented to you. And if you labor in Torah, [He (God)] has abundant reward to grant you.",
+            "Rabbi Eliezer ben Yaakov says: One who does a single commandment acquires a single defender. One who does a single sin acquires a single prosecutor. Repentance and good deeds are like a shield against punishment. Rabbi Yochanan the shoemaker says: Every gathering that is for the sake of Heaven, its end is to endure. And every gathering that is not for the sake of Heaven, its end is not to endure.",
+            "Rabbi Elazar ben Shamua says: Let the honor of your student be dear to you as your own, and the honor of your fellow like the reverence of your teacher, and the reverence of your teacher like the reverence of Heaven.",
+            "Rabbi Yehuda says: Be careful in study, for an error in study is considered an intentional transgression. Rabbi Shimon says: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of monarchy - but the crown of a good name outweighs them all.",
+            "Rabbi Nehorai says: Exile yourself to a place of Torah, and do not say that it will follow after you, that your colleagues will make it yours. Do not rely on your understanding.",
+            "Rabbi Yanai says: We do not have [the ability to explain] the tranquility of the wicked or even the suffering of the righteous. Rabbi Mattia ben Charash says: Be the first to greet every person, and be a tail to lions, and do not be a head to foxes.",
+            "Rabbi Yaakov says: This world is like a hallway before the world to come. Fix yourself in the hallway so you may enter the drawing room.",
+            "He would say: One hour of repentance and good deeds in this world is better than all the time in the world to come. And one hour of pleasure in the world to come is better than all the time in this world.",
+            "Rabbi Shimon ben Elazar says: Do not assuage the anger of your friend at the time of his anger; do not console him at the time when his deceased lies before him; do not question him at the time of his vow; and do not seek to see him at the time of his humiliation.",
+            "Shmuel the Younger says: (Proverbs 24:17-18) \"When your enemy falls, do not be happy, and when he stumbles, let your heart not rejoice. Lest God see and it be bad in His eyes and He turn from him [the enemy] His anger.\"",
+            "Elisha ben Abuya says: One who learns as a child is compared to what? To ink written on new parchment. And one who learns as an elder is compared to what? To ink written on scraped parchment. Rabbi Yose bar Yehuda, man of Kfar HaBavli, says: One who learns from young ones is compared to what? To one who eats unripe grapes and drinks wine from its press. And one who learns from elders is compared to what? To one who eats ripe grapes and drinks aged wine. Rebbi says: Do not look at the jug but rather at what is in it. For there are new jugs full of old, and old that do not have even new within them.",
+            "Rabbi Elazar HaKappar says: Envy, lust and honor remove a person from the world.",
+            "He would say: Those that are born will die, and those that are dead will be revived, and the living will be judged. [It is necessary] to know, to make known, and to become conscious that He is God, He is the Maker, He is the Creator, He is the Understander, He is the Judge, He is the Witness, He is the Litigant, and He is destined to judge. Blessed be He, who has before Him no wrong, no forgetfulness, no respect of persons, no taking of bribes, for all is His. And know that everything is according to the reckoning. And do not let your [evil] impulse assure you that the netherworld is a place of refuge for you; because against your will you were created, and against your will you were born, and against your will you live, and against your will you die, and against your will you are destined to give account and reckoning before the King of kings, the Holy One, blessed be He."
+        ],
+        [
+            "With ten utterances the world was created.  And what is learned - couldn't it have been created by one utterance? Rather, [it was done this way] in order to punish the wicked who destroy the world that was created with ten utterances and to give reward to the righteous who sustain the world that was created with ten utterances.",
+            "There were ten generations from Adam to Noah, to demonstrate the great extent of [God's] patience, for each one of those generations provoked [God] continually until [God] brought the waters of the flood upon them. There were ten generations from Noah to Abraham, to demonstrate the extent of [God's] patience, for each one of those generations provoked [God] continually, until Abraham came and received the reward of them all.",
+            "With ten tests Abraham, our father, was tested - and he withstood them all; in order to show how great was the love of Abraham, our father - peace be upon him.",
+            "Ten miracles were performed for our ancestors in Egypt, and ten [miracles were performed] at the [Reed] Sea. [With] ten trials did our ancestors test the Omnipresent, blessed be He, in the Wilderness, as it is said (Numbers 14:22): “Yet have they tested Me these ten times, and have not hearkened to My voice.”",
+            "Ten miracles were performed for our forefathers in the Temple: No woman had a miscarriage from the scent of the meat; and no holy flesh ever went putrid; and a fly was not seen in the room of slaughtering; and a High Priest did not have an accidental emission on Yom Kippur; and rain did not extinguish the fire of the wood pile; and the wind did not overpower the pillar of smoke; and there was not found a disqualification in the <i>omer</i> (a special barley offering, offered the day after Pesach, which permits grain harvested in the new harvest  to be eaten) or in the two breads or in the showbreads; they would stand up crowded and bow down with [enough] space; and a snake or scorpion never hurt a person in Jerusalem; and a person did not say to his fellow, \"The place is too cramped that I should lodge in Jerusalem.\"     ",
+            "Ten things were created on the eve of the [first] Shabbat at twilight. And these are they: The mouth of the earth [that swallowed Korach in Numbers 16:32]; and the mouth of the well [that accompanied the Israelites in the wilderness in Numbers 21:17]; and the mouth of the donkey [that spoke to Bilaam in Numbers 22:28–30]; and the rainbow [that served as a covenant after the flood in Genesis 9:13]; and the manna [that God provided the Israelites in the wilderness in Exodus 16:4–21]; and the staff [of Moshe]; and the <i>shamir</i> (the worm that helped build the Temple without metal tools); and the letters; and the writing; and the tablets [all of the latter three, of the Ten Commandments].  And some say, also the destructive spirits, and the burial place of Moshe, our teacher, and the ram of Abraham, our father.  And some say, also the [first human-made] tongs, made with [Divine] tongs.",
+            "Seven things are [found] in an unformed person and seven in a wise man. A wise man does not speak in front of someone who is greater than him in wisdom or in number; and he does not interrupt the words of his fellow; and is not impulsive in answering; and he asks to the point and answers as is proper; and he speaks to the first [point] first and the last [point] last; and about that which he has not heard [anything], says, \"I have not heard [anything]\"; and he concedes to the truth. And their opposites [are the case] with an unformed person.",
+            "Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of sin:  [When] some of [the people] give tithes, and others do not give tithes, a famine from drought comes; and some go hungry, and others have plenty.  [When] they all decide not to give tithes, a famine from tumult and drought comes.  [And when they decide, in addition,] not to set apart the dough [offering], a famine of annihilation comes.   Pestilence comes to the world for the death penalties set forth in the Torah that are not given over to the court [to carry out];  and for [violation of the laws governing] the produce of the Sabbatical year.   [The] sword comes to the world for the delay of justice, and for the perversion of justice, and because of those who interpret the Torah counter to the accepted law.",
+            "Destructive animals come to the world because of false oaths and because of the desecration of God's name. Exile comes to the world because of the worshipers of idols and because of sexual immorality and because of the spilling of blood and because of [the violation] of the resting of the earth. At four periods of time does pestilence become more widespread: in the fourth [year], in the seventh [year], after the seventh [year] and after the holiday (Sukkot) in every single year. In the fourth [year], it is because of [negligence] of the tithe to the poor in the third [year]. In the seventh [year], it is because of [negligence] of the tithe to the poor in the sixth [year]. And after the seventh [year], it is because of [negligence] with the produce of the seventh [year]. And after the holiday (Sukkot) in every single year, it is because of the theft of gifts to the poor [during the harvest before Sukkot].",
+            "There are four temperaments among men: the one who says \"what is mine is mine, and what is yours is yours\" -- that's an [average] temperament. And there are some who say that is the temperament of Sodom. [A second type is one who says] \"what is mine is yours, and what is yours is mine\" -- [that's an] <i>am ha'arets</i> (uneducated person). [A third type is one who says] \"what is mine is yours, and what is yours is yours\" -- [that's a] pious person. [A final type is one who says] \"what is yours is mine, and what is mine is mine\" -- [that's a] wicked person.",
+            "There are four temperaments among dispositions: [a person who is] easy to anger and easy to appease -- his gain is canceled by his loss. [A person who is] hard to anger but [also] hard to appease -- his loss is canceled by his gain. [A person who is] hard to anger, but easy to appease -- [that's a] pious person. [A person who is] easy to anger and hard to appease -- [that's a] wicked person.",
+            "There are four temperaments among students:  Quick to understand and quick to forget -- his gain is canceled by his loss. [A student who is] slow to understand and slow to forget -- his loss is canceled by his gain. [A student who is] quick to understand and slow to forget -- he is a sage. [A student who is] slow to understand and quick to forget -- that is a bad portion.",
+            "There are four temperaments among givers of charity: One who wishes to give, but [that] others not give -- he has an evil eye with respect to others. [One who wishes that] others give, and he [himself] not give -- he has an evil eye with respect to himself. [One who wishes to] give and [that] others give -- [that's a] pious person. [One who wishes] not to give and [that] others not give -- [that's a] wicked person.",
+            "There are four temperaments among those who go to the House of Study: [One who] goes but does not do obtains the reward for going. [One who] does but does not go obtains reward for doing. [One who] goes and does is a pious person. [One who] neither goes nor does is a wicked person.",
+            "There are four temperaments among those who sit before the sages: the sponge, the funnel, the strainer, and the sieve. The sponge -- because it absorbs everything. The funnel -- because it lets in at [one end] and lets out at [the other]. The strainer -- because it lets the wine out and retains the sediment. The sieve -- because it lets out the [inferior] flour and retains the fine flour.",
+            "Any love that is dependent on something, when that thing perishes, the love perishes. But [a love] that is not dependent on something, does not ever perish. What's [an example of] a love that is dependent on something? That's the love of Amnon and Tamar. And [a love] that is not dependent on something? That's the love of David and Jonathan.",
+            "Every argument that is for [the sake of] heaven's name, it is destined to endure. But if it is not for [the sake of] heaven's name -- it is not destined to endure. What is [an example of an argument] for [the sake of] heaven's name? The argument of Hillel and Shammai. What is [an example of an argument] not for [the sake of] heaven's name? The argument of Korach and all of his congregation.",
+            "Anyone who brings merit to the many, sin does not result from him. And anyone who brings the many to sin is not given enough [time] to repent. Moshe -- who was meritorious and brought merit to the many; the merit of the many is appended to him, as it is stated (Deuteronomy 33:21), \"He fulfilled the righteousness of God and His statutes with Israel.\" Jeroboam -- who sinned and caused the many to sin; the sin of the many is appended to him, as it is stated (I Kings 15:30), \"for the sins of Jeroboam that he sinned and that he caused Israel to sin.\" ",
+            "Anyone who has these three things is from the students of Abraham, our father, and [anyone who has] three other things is from the students of Bilaam the evildoer: [one who has] a good eye, a humble spirit and a small appetite -- is from the students of Abraham, our father. [One who has] an evil eye, a haughty spirit and a broad appetite - is from the students of Bilaam the evildoer. What [difference] is there between the students of Abraham, our father, and the students of Bilaam the evildoer? The students of Abraham, our father, eat in this world and possess the next world, as it is stated (Proverbs 8:21), \"There is what for those that love Me to inherit, and their treasuries will I fill.\" But the students of Bilaam the evildoer inherit <i>Gehinnom </i> (Purgatory) and go down to the pit of destruction, as it is stated (Psalms 55:24), \"And You, God, will bring them down to the pit of destruction; the people of blood and deceit, they will not live out half their days; and I will trust in You.\"",
+            "Yehudah ben Teimah says: Be brazen like the leopard, light like the eagle, swift like the deer, and mighty like the lion to do the Will of your Father Who is in Heaven. He used to say: [the] brazen-faced [are bound] for <i>Gehinnom </i> (Purgatory), and [the] shamefaced [are bound] for the Garden of Eden. May it be Your Will, Lord, our God and the God of our forefathers, that Your city be rebuilt, speedily and in our days, and grant us our share in Your Torah.",
+            "He [Yehudah ben Teima] used to say: Five years [is the age] for [the study of] Scripture, Ten [is the age] for [the study of] Mishnah, Thirteen [is the age] for [observing] commandments, Fifteen [is the age] for [the study of] Talmud, Eighteen [is the age] for the [wedding] canopy, Twenty [is the age] for pursuit, Thirty [is the age] for [full] strength, Forty [is the age] for understanding, Fifty [is the age] for [giving] counsel, Sixty [is the age] for mature age, Seventy [is the age] for a hoary head, Eighty [is the age] for [superadded] strength, Ninety [is the age] for [a] bending [stature], One hundred, is [the age at which one is] as if dead, passed away, and ceased from the world.",
+            "Ben Bag Bag says: Search in it and search in it, since everything is in it. And in it should you look, and grow old and be worn in it; and from it do not move, since there is no characteristic greater than it.",
+            "Ben Hey Hey says: According to the pain is the reward.   "
+        ],
+        [
+            "The Rabbis taught in the language (style) of the Mishnah: Rabbi Meir says: Anyone who involves himself in Torah for its own sake merits many things, and moreover the entire world is worthwhile for his sake;  He is called \"friend,\" \"beloved,\" \"lover of the Omnipresent,\" \"lover of [all] creatures,\" \"delighter of the Omnipresent,\" \"delighter of [all] creatures.\"  He is clothed in humility and reverence, and it prepares him to be righteous, devout, upright and trustworthy, and it distances him from sin, and draws him near to merit.  We enjoy from him counsel and comprehension, understanding and strength, as it is said (Proverbs 8:14): \"Mine is counsel and comprehension, I am understanding, mine is strength.\"  It gives him kingship and dominion, and [the ability to] investigate in judgement, and the secrets of the Torah are revealed to him, and he becomes like an ever-strengthening spring, and like a river that does not stop.  He is modest and long-tempered, and forgives insult to him;  And it enlarges him and raises him above all [that God] made.",
+            "Rabbi Yehoshua ben Levi said:  Each and every day a heavenly echo goes out from Mount Horeb, and announces and says: \"Woe to the creatures for disparaging the Torah;\"  for anyone who does not involve himself in the Torah is called \"rebuked,\" as it is said (Proverbs 11:22): \"A ring of gold in a swine's snout is a beautiful woman who turns from discretion,\" and it says (Exodus 32:16): \"And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets,\" do not read \"graven\" (<i>harut</i>) but rather \"freedom\" (<i>herut</i>), for there is no free man except one that involves himself in Torah learning;  And anyone who involves himself in Torah learning is elevated, as it is said (Numbers 21:19): \"and from Mattanah (a place name that means 'gift,' and so can refer to the gifting of the Torah), Nachaliel; and from Nachaliel, Bamot (a place name that means 'high places').\"",
+            "One who learns from his fellow one chapter or one law or one verse or one utterance or even one letter must treat him with honor, and we found it to be thus with David, King of Israel, who learned only two things from Achithophel, [yet] called him his teacher, his guide, and his intimate, as it is said (Psalms 55:14) \"But it was you, a man my equal, my guide, and my intimate.\" And is it not a fortiori argument? If David, King of Israel, who only learned two things from Achithophel called him his teacher, his guide, and his intimate, how much more must one who learns one chapter or one law or one verse or one utterance or one letter from his fellow treat him with honor. And there is no honor except Torah, as it is said (Proverbs 3: 35) \"The wise shall inherit honor,\" and \"the whole-hearted shall inherit good\" (Proverbs 28: 10), and there is no good except Torah as it is said (Proverbs 4:2) \"I give you a good doctrine, do not forsake my Torah\".",
+            "This is the way [to toil in] Torah: eat bread with salt and drink a small amount of water and sleep on the ground and live a life [whose conditions will cause you] pain and in Torah you toil; if you do so (Psalms 128: 2) \"happy shall you be, and it shall be well with you\" - happy shall you be in this world, and it shall be well with you in the world to come.",
+            "Do not seek greatness for yourself, and do not covet honor. More than your study, do. And do not desire the tables of kings since your table is greater than their tables and your crown is greater than their crowns. And your Employer is trustworthy to pay you the wages of your labor.",
+            "Greater is Torah than priesthood and kingship, for kingship is obtained with thirty levels, and priesthood with twenty-four, and Torah is obtained with forty-eight things. And these are them: learning, listening of the ear, preparation of speech, understanding of the heart, intellect of the heart, reverence, awe, humility, happiness, purity, service of sages, care of friends, debate of the students, clarification, scripture, mishnah, minimization of merchandise, minimization of worldly occupation, minimization of pleasure, minimization of sleep, minimization of conversation, minimization of laughter, patience, generosity, trust of the sages, acceptance of afflictions, knowing one's place, gladness in one's portion, erection of a fence to one's words, lack of self-aggrandizement, lovableness, love of God, love of the creatures, love of the righteous, love of the upright, love of rebuke, distancing from honor, lack of arrogance in learning, lack of joy in issuing legal decisions, lifting of a burden with one's friend, judging him with the benefit of the doubt, placing him with the truth, placing him with peace, deliberation in study, questioning and responding, hearing and adding, learning in order to teach and learning in order to act, making one's master wiser, focusing one's teaching, saying [a thing] in the name of the one who said it; for you learned that one who says something in the name of the one who said it brings redemption to the world, as it says (Esther 2:22): \"Esther told the king in Mordekhai’s name.\"",
+            "Great is Torah, for it gives life to those who do it in this world and in the next world, as it says: \"For they are life to those that find them, and healing to all his flesh\" (Proverbs 4:22); and it says, \"It will be healing for your navel, and tonic to your bones\" (Proverbs 3:8). And it says, \"It is a tree of life to those who hold it, and those who grasp it are happy\" (Proverbs 3:18). And it says, \"For they are an accompaniment of grace for your head, and a necklace for your  throat\" (Proverbs 1:9). And it says, \"She will give your head an accompaniment of grace; with a crown of glory she will protect you\" (Proverbs 4:9). And it says, \"For by me your days will be multiplied, and you will be given additional years of life\" (Proverbs 9:11). And it says, \"Length of days is in her right hand, and in her left is wealth and honor\" (Proverbs 3:16); and it says, \"For length of days and years of life and peace will be added to you\" (Proverbs 3:2); and it says, \"her ways are ways of pleasantness, and all her paths are peace\" (Proverbs 3: 17).",
+            "Rabbi Shimon ben Yehuda, in the name of Rabbi Shimon ben Yochai, says: beauty, strength, riches, honor, wisdom, maturity, hoary head, and children are fitting for the righteous and fitting for the world, as it is written: \"The hoary head is a crown of glory, it will be found in the way of righteousness\" (Proverbs 16:31). And it says (Proverbs 20:29), \"The glory of young men is their strength; and the beauty of old men is the hoary head.\" And it says (Proverbs 14:24), \"The crown of the wise is their wealth.\" And it says (Proverbs 17:6), \"Children's children are the crown of old men; and the glory of children are their fathers.\" And it says (Isaiah 24:23), \"Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed; for the Lord of hosts will reign in Mount Zion, and in Jerusalem, and before His elders shall be honor.\" Rabbi Shimon ben Menasya says: These seven qualities enumerated by the sages about the righteous were all fulfilled in Rebbi (Yehuda haNasi) and his sons. ",
+            "Said Rabbi Yosi ben Kisma: One time I was walking on the road, and a man met me, and greeted me, and I returned the greeting. He said to me, \"My master, from which place are you?\" I said to him, \"I am from a great city of sages and scribes.\" He said to me, \"My master, do you wish to live among us in our place, and I will give you a thousand of thousands of golden <i>Dinarim</i>, and precious stones and pearls?\" I said to him, \"If you were to give me all the silver, gold, precious stones and pearls in the world, I would not live but in a place of Torah.\" And so it is written in the book of Psalms by David, King of Israel (Psalms 119:72), \"The law of Your mouth is better unto me than thousands of gold and silver.\" Moreover, at the time of a person's passing, neither silver, gold, nor precious stones nor pearls accompany him, but Torah and good deeds alone, as it says (Proverbs 6:22), \"When you walk, it shall lead you, when you lie down, it shall watch over you; and when you awake, it shall be your conversation\"; \"When you walk, it shall lead you\" - in this world; \"when you lie down, it shall watch over you\" - in the grave; \"and when you awake, it shall be your conversation\" - for the world to come. And it says (Haggai 2:8), \"Mine is the silver, and Mine the gold, speaks the Lord of hosts.\"",
+            "Five possessions has the Holy One, Blessed be He, declared His own in His world, And these are them: The Torah [is] one possession, Heaven and earth [are] one possession, Abraham [is] one possession, Israel [is] one possession, [and] the Sanctuary [is] one possession.  From where [do we infer that] the Torah [is] one possession? For it is written: “The Lord possessed me at the beginning of His way, the first of His of old” (Proverbs 8:22).  From where [do we infer that] heaven and earth [are] one possession? For it is written: “Thus says the Lord: ‘The heaven is My throne, and the earth is My footstool. Which house might you build for Me? And which place might be My resting-place?’” (Isaiah 66:1). And it [also] says: “How manifold are Your works, O Lord! In wisdom have You made them all; full is the earth with Your possessions” (Psalms 104:24).  From where [do we infer that] Abraham [is] one possession? For it is written: “And [Melchizedek] blessed him, and said: ‘Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth’” (Genesis 14:19).  From where [do we infer that] Israel [is] one possession? For it is written: “Till Your people pass over, O Lord, till the people pass over whom You have made Your own” (Exodus 15:16). And it [also] says: “As for the holy that are in the earth, they are the excellent in whom is all My delight” (Psalms 16:3).  From where [do we infer that] the Sanctuary [is] one possession? For it is written: “The Sanctuary, O Lord, that Your hands have established” (Exodus 15:17). And it is [also] said: “And He brought them to His holy border, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).",
+            "Everything that the Holy One, Blessed be He, created in this world, He created only for His honor, as it says (Isaiah 43:7): \"Every one that is called by My name, and whom I have created for My honor, I have formed him, yes, I have made him.\" And it also says (Exodus 15:18 ), \"The Lord shall reign for ever and ever.\"<br><br>(Makkot 3:16) Rabbi  Chananya ben Akashia says, The Holy One, Blessed be He, wanted to give Israel merit; therefore He multiplied for them Torah and commandments, as it said, \"The Lord desired, for the sake of His righteousness, to make the Torah great and glorious,\" (Isaiah 42:21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>M</b><small>OŠE EMPFING DIE</small> T<small>ORA AUF</small>[<small>DEM</small> B<small>ERGE</small>] S<small>INAJ, ÜBERLIEFERTE SIE</small> J<small>EHOŠUA͑</small>, J<small>EHOŠUA͑ DEN</small> Ä<small>LTESTEN, DIE</small> Ä<small>LTESTEN DEN</small> P<small>ROPHETEN UND DIE</small> P<small>ROPHETEN ÜBERLIEFERTEN SIE DEN</small> M<small>ÄNNERN DER</small> G<small>ROSSSYNODE</small>. D<small>IESE SPRACHEN DREI</small> D<small>INGE AUS:</small> S<small>EID BEDÄCHTIG BEIM</small> R<small>ECHTSPRECHEN, BILDET VIELE</small> S<small>CHÜLER AUS, UND ERRICHTET EINEN</small> Z<small>AUN UM DIE</small> T<small>ORA</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Durch Verschärfung der Bestimmungen derselben.</i>.",
+            "Š<small>IMO͑N DER</small> G<small>ERECHTE WAR EINER DER LETZTEN DER</small> G<small>ROSS</small>-S<small>YNODE; ER TAT DEN</small> A<small>USSPRUCH:</small> A<small>UF DREIERLEI HAT DIE</small> W<small>ELT</small> B<small>ESTAND: AUF DER</small> T<small>ORA, DEM</small> G<small>OTTESDIENSTE UND DEN</small> L<small>IEBESWERKEN</small>.",
+            "A<small>NTIGONOS AUS</small> S<small>OKHO EMPFING SIE VON</small> Š<small>IMO͑N DEM</small> G<small>ERECHTEN; ER TAT DEN</small> A<small>USSPRUCH:</small> S<small>EID NICHT WIE</small> D<small>IENER, DIE DEM</small> H<small>ERRN DIENEN, IN DER</small> A<small>BSICHT</small> L<small>OHN ZU ERHALTEN, SONDERN SEID WIE</small> D<small>IENER, DIE DEM</small> H<small>ERRN DIENEN, OHNE DIE</small> A<small>BSICHT</small> L<small>OHN ZU ERHALTEN; NUR DIE</small> E<small>HRFURCHT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><span dir=\"rtl\">מורא</span> durchaus von <span dir=\"rtl\">יראה</span> zu unterscheiden u. hat nur die Bedeutung Ehrfurcht, während letzteres Furcht, Angst bedeutet.</i> <small>VOR DEM</small> H<small>IMMEL SEI ÜBER EUCH</small>.",
+            "J<small>OSE B</small>. J<small>OE͑ZER AUS</small> Ç<small>EREDA UND</small> J<small>OSE B</small>. J<small>OḤANAN AUS</small> J<small>ERUŠALEM EMPFINGEN SIE VON JENEN</small>. J<small>OSE B</small>. J<small>OE͑ZER SPRACH:</small> D<small>EIN</small> H<small>AUS SEI EINE</small> V<small>ERSAMMLUNGSSTÄTTE FÜR DIE</small> W<small>EISEN, BESTÄUBE DICH MIT DEM</small> S<small>TAUBE IHRER</small> F<small>ÜSSE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Durch den starken Verkehr; viell, aber bildlich zu verstehen.</i>, <small>UND MIT</small> D<small>URST TRINKE IHRE</small> W<small>ORTE</small>.",
+            "J<small>OSE B</small>. J<small>OḤANAN AUS</small> J<small>ERUŠALEM SPRACH:</small> D<small>EIN</small> H<small>AUS SEI WEIT GEÖFFNET; ES SEIEN DIE</small> A<small>RMEN DEINE</small> H<small>AUSGENOSSEN; SCHWATZE NICHT VIEL MIT EINER</small> F<small>RAU</small>. D<small>IES SAGTEN SIE VON DER EIGENEN</small> F<small>RAU, UND UM WIEVIEL MEHR GILT DIES VON DER</small> F<small>RAU SEINES</small> N<small>ÄCHSTEN</small>. H<small>IERAUF BEZUGNEHMEND SAGTEN DIE</small> W<small>EISEN:</small> W<small>ER VIEL MIT EINER</small> F<small>RAU SCHWATZT, BRINGT</small> U<small>NHEIL ÜBER SICH, VERNACHLÄSSIGT DIE WORTE DER</small> T<small>ORA UND ERBT SCHLIESSLICH DAS</small> F<small>EGEFEUER</small>.",
+            "J<small>EHOŠUA͑ B</small>. P<small>ERAḤJA UND</small> N<small>ITAJ AUS</small> A<small>RBEL EMPFINGEN SIE VON JENEN</small>. J<small>EHOŠUA͑ B</small>. P<small>ERAḤJA SPRACH:</small> S<small>CHAFFE DIR EINEN</small> L<small>EHRER UND ERWIRB DIR EINEN</small> K<small>OLLEGEN</small>. B<small>EURTEILE JEDEN</small> M<small>ENSCHEN NACH DER GUTEN</small> S<small>EITE</small>.",
+            "N<small>ITAJ AUS</small> A<small>RBEL SPRACH:</small> H<small>ALTE DICH FERN VON EINEM BÖSEN</small> N<small>ACHBAR, GESELLE DICH NICHT EINEM</small> G<small>OTTLOSEN, UND GIB DAS</small> S<small>TRAFGERICHT NICHT AUF</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Wenn man sieht, daß die Bestrafung der Gottlosen ausbleibt.</i>.",
+            "J<small>EHUDA B</small>. Ṭ<small>ABAJ UND</small> Š<small>IMO͑N B</small>. Š<small>AṬAḤ EMPFINGEN SIE VON JENEN</small>. J<small>EHUDA B</small>. Ṭ<small>ABAJ SAGTE:</small> M<small>ACHE DICH NICHT ZUM</small> G<small>ERICHTSANWALT</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Diese Bestimmung gilt für den Richter; er darf nicht plädieren, noch für eine der Parteien ein treten, er muß vielmehr die Parteien hören u. danach urteilen. Raschi zitiert eine Lesart <span dir=\"rtl\">אורכי</span> mit dem ausdrücklichen Bemerken, daß diese die Bedeutung <span dir=\"rtl\">עורכי</span> habe: die Ableitung vom gr. <i>ἀϱχή</i> (Oberhaupt der Richter) gibt hier keinen Sinn.</i>; <small>SOLANGE DIE</small> P<small>ROZESSFÜHRENDEN VOR DIR STEHEN, SOLLEN SIE IN DEINEN</small> A<small>UGEN SCHULDIG ERSCHEINEN, WENN SIE ABER VON DIR FORTGEHEN, SO SOLLEN SIE IN DEINEN</small> A<small>UGEN SCHULDLOS ERSCHEINEN, WENN SIE DAS</small> U<small>RTEIL ANERKANNT HABEN</small>.",
+            "Š<small>IMO͑N B</small>. Š<small>AṬAḤ SPRACH:</small> F<small>ORSCHE GRÜNDLICH DIE</small> Z<small>EUGEN AUS, UND SEI VORSICHTIG IN DEINEN</small> W<small>ORTEN, DAMIT SIE NICHT AUS IHNEN LERNEN, WIE ZU LÜGEN</small>.",
+            "Š<small>EMA͑JA UND</small> P<small>TOLLION EMPFINGEN SIE VON JENEN</small>. Š<small>EMA͑JA SPRACH</small>: L<small>IEBE DIE</small> A<small>RBEIT UND HASSE DAS</small> W<small>ÜRDENAMT, UND SUCHE KEINE</small> V<small>ERBINDUNG MIT DER</small> O<small>BRIGKEIT</small>.",
+            "P<small>TOLLION SPRACH : 0, IHR</small> W<small>EISEN, SEID VORSICHTIG MIT EUREN</small> W<small>ORTEN</small>, DENN IHR K<small>ÖNNTET</small> EUCH DER VERBANNUNG SCHULDIG MACHEN UND NACH<small>EINEM</small> O<small>RTE SCHLECHTEN</small> W<small>ASSERS VERBANNT WERDEN; DIE</small> S<small>CHÜLER, DIE EUCH FOLGEN, WÜRDEN DAVON TRINKEN UND STERBEN, INFOLGEDESSEN DER GÖTTLICHE</small> N<small>AME ENTWEIHT WERDEN WÜRDE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Die Aussprüche von Š. u. P. sind verstandlieh, wenn man berücksichtigt, daß sie unter der Gewaltherrschaft des die pharisäischen Gelehrten verfolgenden Königs Alexander Jannaj lebten, u. daß um diese Zeit viele Gelehrte flüchten mußten. Die meisten flüchteten nach Alexandrien, u. die Schüler, die ihren Lehrern folgten, tranken vom ‘schlechten Wasser’ der hellenischen Philosophie u. starben für das pharisäische Judentum ab. Die anderslautenden Auslegungen der alten und ‘modernen’ Kommentare sind kaum zu beachten.</i>.",
+            "H<small>LLLEL UND</small> Š<small>AMMAJ EMPFINGEN SIE VON JENEN</small>. H<small>LLLEL SAGTE</small>: S<small>EI VON DEN</small> J<small>ÜNGERN</small> A<small>HRONS</small>, F<small>RIEDEN LIEBEND UND NACH</small> F<small>RIEDEN STREBEND; DIE</small> M<small>ENSCHEN LIEBEND UND SIE DER</small> T<small>ORA ZUFÜHREND</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> W<small>ER SEINEN</small> N<small>AMEN GROSS MACHEN WILL, VERNICHTET IHN; WER NICHT ZUNIMMT, NIMMT AB; WER NICHT LERNT, IST DES</small> T<small>ODES SCHULDIG; UND WER SICH DER</small> K<small>RONE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Der Tora; so nach den gewöhnlichen Erklärungen; viell, ist mit <span dir=\"rtl\">תגא</span> die röm. Toga gemeint, das Oberkleid der Gelehrten (<span dir=\"rtl\">חלוקא טלית של תלמידי חכמים דרבנן</span>; cf. Bb. Fol. 57b).</i><small>BEDIENT, SCHWINDET HIN</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> T<small>RETE ICH SELBER NICHT FÜR MICH EIN, WER TRITT FÜR MICH EIN</small>? W<small>ENN ICH NUR FÜR MICH BIN, WAS BIN ICH</small>? W<small>ENN NICHT JETZT, WANN DENN</small>?",
+            "Š<small>AMMAJ SAGTE:</small> M<small>ACHE DEIN</small> T<small>ORASTUDIUM ZUR STÄNDIGEN</small> B<small>ESCHÄFTIGUNG</small>. V<small>ERSPRICH WENIG UND TUE VIEL</small>. E<small>MPFANGE JEDEN</small> M<small>ENSCHEN MIT FREUNDLICHEM</small> G<small>ESICHTE</small>.",
+            "R. G<small>AMLIÉL SAGTE :</small> S<small>CHAFFE DIR EINEN</small> L<small>EHRER</small>. E<small>NTZIEHE DICH DEM</small> Z<small>WEIFEL</small>. E<small>NTRICHTE DEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT NACH</small> S<small>CHÄTZUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Dieser Satz ist hier nicht recht verständlich; außerdem paßt das W. <span dir=\"rtl\">תרבה</span> nicht herein.</i>.",
+            "S<small>EIN</small> S<small>OHN</small> Š<small>IMO͑N SAGTE:</small> M<small>EIN GANZES</small> L<small>EBEN VERBRACHTE ICH UNTER</small> W<small>EISEN, UND FAND FÜR DEN</small> K<small>ÖRPER<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Dh. für den Menschen; viell, aber als Ggs. zu Seele.</i> NICHTS BESSERES ALS DAS</small> S<small>CHWEIGEN</small>. N<small>ICHT DIE</small> E<small>RÖRTERUNG IST DIE</small> H<small>AUPTSACHE, SONDERN DIE</small> H<small>ANDLUNG, UND WER VIEL</small> W<small>ORTE MACHT, BRINGT</small> S<small>ÜNDE ZUWEGE</small>.",
+            "R. Š<small>IMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGTE :</small> A<small>UF DREIERLEI HAT DIE</small> W<small>ELT</small> B<small>ESTAND, AUF</small> R<small>ECHT</small>, W<small>AHRHEIT UND</small> F<small>RIEDEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Zach. 8,16.</i><i>nach Wahrheit, Recht und Frieden richtet in euren Toren</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>R</b><small>ABBI SAGTE</small>: W<small>ELCHES IST DER RECHTE</small> W<small>EG, DEN SICH DER</small> M<small>ENSCH WÄHLE?</small> D<small>ER ZUR</small> E<small>HRE GEREICHT DEM, DER HIN EINSCHLÄGT, UND IHM</small> A<small>CHTUNG BRINGT BEI DEN</small> M<small>ENSCHEN</small>. A<small>CHTE AUF EIN GERINGES</small> G<small>EBOT WIE AUF EIN WICHTIGES, DENN DU KENNST DIE</small> B<small>ELOHNUNG FÜR DIE</small> G<small>EBOTE NICHT</small>. B<small>ERÜCKSICHTIGE BEIM DURCH DAS</small> G<small>EBOT ENTSTEHENDEN</small> V<small>ERLUST DEN DADURCH ENTSTEHENDEN</small> G<small>EWINN, UND BEIM DURCH DAS</small> V<small>ERBOT ENTSTEHENDEN</small> G<small>EWINN DEN DADURCH ENTSTEHENDEN</small> V<small>ERLUST</small>. B<small>ETRACHTE DREI</small> D<small>INGE, UND DU WIRST ZU KEINER</small> S<small>ÜNDE KOMMEN: WISSE, WAS ÜBER DIR IST, EIN</small> A<small>UGE SIEHT UND EIN</small> O<small>HR HÖRT, UND ALL DEINE</small> T<small>ATEN WERDEN IN EIN</small> B<small>UCH EINGESCHRIEBEN</small>.",
+            "R. G<small>AMLIÉL</small>, S<small>OHN</small> R. J<small>EHUDA DES</small> F<small>ÜRSTEN, SAGTE :</small> S<small>CHÖN IST DAS</small> T<small>ORASTUDIUM MIT WELTLICHEM</small> T<small>UN VERBUNDEN, DENN DIE AUF BEIDES VERWANDTE</small> M<small>ÜHE LÄSST DIE</small> S<small>ÜNDE IN</small> V<small>ERGESSENHEIT GERATEN; ABER DAS</small> T<small>ORA[STUDIUM] OHNE</small> L<small>EBENSERWERB WIRD ENDLICH ZUNICHTE UND ZIEHT</small> S<small>ÜNDE NACH SICH</small>. A<small>LLE, DIE SICH IM</small> D<small>IENSTE DER</small> G<small>EMEINDE ABMÜHEN, SOLLEN DIES UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN TUN, DENN DAS</small> V<small>ERDIENST IHRER</small> V<small>ÄTER STEHT IHNEN BEI UND IHRE</small> F<small>RÖMMIGKEIT BESTEHT FÜR EWIG</small>. E<small>UCH ABER WERDE ICH REICHEN</small> L<small>OHN ANRECHNEN, ALS</small> H<small>ÄTTET IHR ES VOLLBRACHT</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Selbst wenn die gute Handlung nicht beendigt wird.</i>.",
+            "S<small>EID VORSICHTIG GEGEN DIE</small> O<small>BRIGKEIT, DENN SIE ZIEHT DEN</small> M<small>ENSCHEN NUR AUS</small> E<small>IGENNUTZ AN SICH HERAN; SIE ERSCHEINEN ALS</small> F<small>REUNDE, JEDOCH NUR DANN, WENN DIES ZU IHREM NUTZEN GESCHIEHT, ZUR ZEIT DER</small> N<small>OT ABER STEHEN SIE DEM</small> M<small>ENSCHEN NICHT BEI</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER</small>: V<small>OLLFÜHRE SEINEN</small> W<small>ILLEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Den Willen Goltes.</i> <small>WIE DEINEN EIGENEN, AUF DASS ER DEINEN</small> W<small>ILLEN VOLLFÜHRE WIE SEINEN EIGENEN; LASSE DEINEN</small> W<small>ILLEN FALLEN WEGEN SEINES</small> W<small>ILLENS, AUF DASS ER DEN</small> W<small>ILLEN ANDERER</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Wahrscheinl. euphemistisch für: seinen Willen.</i> <small>FALLEN LASSE WEGEN DEINES</small> W<small>ILLENS</small>. H<small>ILLEL SAGTE</small>: S<small>ONDERE DICH NICHT VON DER</small> G<small>EMEINDE AB</small>. B<small>IS ZU DEINEM</small> T<small>ODESTAGE GLAUBE NICHT AN DICH SELBST</small>. R<small>ICHTE DEINEN</small> N<small>ÄCHSTEN NICHT, BIS DU IN SEINE</small> L<small>AGE GEKOMMEN BIST</small>. S<small>PRICH NICHTS</small> U<small>NVERSTÄNDLICHES [IN DER</small> A<small>NNAHME,] MAN WERDE ES SPÄTER VERSTEHEN</small>. S<small>AGE NICHT, DU WERDEST BEI</small> M<small>USSE LERNEN, VIELLEICHT HAST DU NIE</small> M<small>USSE</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> D<small>ER</small> U<small>NWISSENDE KANN NICHT SÜNDENSCHEU SEIN; DER</small> U<small>NKUNDIGE KANN NICHT FROMM SEIN; DER</small> S<small>CHÜCHTERNE LERNT NICHT; DER</small> U<small>NGEDULDIGE LEHRT NICHT ; UND WER VIEL</small> H<small>ANDEL TREIBT, WIRD NICHT WEISE</small>. W<small>O ES AN</small> M<small>ÄNNERN FEHLT, SEI BESTREBT, EIN</small> M<small>ANN ZU SEIN</small>.",
+            "A<small>UCH SAH ER EINST EINEN</small> S<small>CHÄDEL AUF DEM</small> W<small>ASSER TREIBEN; DA SPRACH ER ZU IHM:</small> D<small>IEWEIL DU ERSÄUFT HAST, HAT MAN DICH ERSÄUFT, UND ERSAUFEN WERDEN SPÄTER, DIE DICH ERSÄUFT HABEN</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> M<small>EHR</small> F<small>LEISCH, MEHR</small> G<small>EWÜRM; MEHR</small> G<small>ÜTER, MEHR</small> S<small>ORGE; MEHR</small> F<small>RAUEN, MEHR</small> Z<small>AUBEREI; MEHR</small> M<small>ÄGDE, MEHR</small> U<small>NZUCHT; MEHR</small> S<small>KLAVEN, MEHR</small> R<small>AUB; MEHR</small> T<small>ORA, MEHR</small> L<small>EBEN; MEHR</small> S<small>CHULE<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><span dir=\"rtl\">ישיבה</span>, später <span dir=\"rtl\">מתיבתא</span>, Sitz, sc. der Gelehrten u. Jünger, Hochschule; cf. Jom. Fol. 28b.</i>, MEHR</small> W<small>EISHEIT; MEHR</small> B<small>ERATUNG, MEHR</small> E<small>INSICHT; MEHR</small> W<small>OHLTÄTIGKEIT<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Viell. in der biblischen Bedeutung: Gerechtigkeit.</i>, MEHR</small> F<small>RIEDEN</small>. W<small>ER EINEN GUTEN</small> N<small>AMEN ERWORBEN, HAT IHN FÜR SICH ERWORBEN; WER</small> W<small>ORTE DER</small> T<small>ORA ERWORBEN, HAT SICH DAS</small> L<small>EBEN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT ERWORBEN</small>.",
+            "R. J<small>OḤANAN B</small>. Z<small>AKKAJ EMPFING SIE VON</small> H<small>LLLEL</small> UND Š<small>AMMAJ; ER SAGTE:</small> H<small>AST DU VIEL</small> T<small>ORA GELERNT, SO RECHNE ES DIR NICHT ALS BESONDERES</small> V<small>ERDIENST AN, DENN DAZU BIST DU JA ERSCHAFFEN WORDEN</small>. R. J<small>OHANAN B</small>. Z<small>AKKAJ HATTE FÜNF</small> S<small>CHÜLER, UND ZWAR:</small> R. E<small>LIEZER B</small>. H<small>YRKANOS</small>, R. J<small>EHOSUÀ B</small>. H<small>ANANJA</small>, R. J<small>OSE DEN</small> P<small>RIESTER</small>, R. Š<small>IMO͑N B</small>. N<small>ETHANÉL UND</small> R. E<small>LEA͑ZAR B</small>. A͑<small>RAKH</small>. E<small>R ZAHLTE IHRE</small> V<small>ORZÜGE AUF</small>. R. E<small>LIE͑ZER B</small>. H<small>YRKANOS IST WIE EINE AUSGEKALKTE</small> G<small>RUBE, DIE KEINEN</small> T<small>ROPFEN VERLOREN GEHEN LÄSST</small>; R. J<small>EHOŠUA͑ B</small>. Ḥ<small>ANANJA</small>, H<small>EIL DER, DIE IHN GEBOREN;</small> R. J<small>OSE DER</small> P<small>RIESTER IST EIN</small> F<small>ROMMER;</small> R. Š<small>IMO͑N B</small>. N<small>ETHANÉL IST SÜNDENSCHEU;</small> R. E<small>LEA͑ZAR B</small>. A͑<small>RAKH IST WIE EINE SICH VERSTÄRKENDE</small> Q<small>UELLE</small>. E<small>R SAGTE FERNER:</small> W<small>ÄREN ALLE</small> W<small>EISEN</small> J<small>ISRAÉLS IN EINER</small> W<small>AGSCHALE UND</small> R. E<small>LIE͑ZER B</small>. H<small>YRKANOS IN DER ANDEREN, SO WÜRDE ER SIE ALLE AUFWIEGEN</small>. A<small>BBA</small> Š<small>AÜL SAGTE IN SEINEM</small> N<small>AMEN</small>: W<small>ÄREN</small> ALLE WEISEN J<small>LSRAÉLS IN EINER</small> W<small>AGSCHALE, AUCH</small> R. E<small>LIE͑ZER B</small>. H<small>YRKANOS MIT IHNEN, UND</small> R. E<small>LEA͑ZAR</small> [<small>B</small>. A͑<small>RAKH</small>] <small>IN DER ANDEREN, SO WÜRDE ER SIE ALLE AUFWIEGEN</small>.",
+            "E<small>R SPRACH ZU IHNEN:</small> G<small>EHT UND SEHT, WELCHES DER RICHTIGE</small> W<small>EG IST, AN DEN EIN</small> M<small>ENSCH SICH HALTE</small>. R. E<small>LIE͑ZER SAGTE:</small> E<small>LN WOHLWOLLENDES</small> A<small>UGE</small>. R. J<small>EHOŠUA͑ SAGTE:</small> E<small>IN GUTER</small> G<small>EFÄHRTE</small>. R. J<small>OSE SAGTE :</small> E<small>IN GUTER</small> N<small>ACHBAR</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE:</small> D<small>IE</small> F<small>OLGEN VORAUSSEHEN</small>. R. E<small>LEA͑ZAR SAGTE:</small> E<small>IN GUTES</small> H<small>ERZ</small>. D<small>A SPRACH ER ZU IHNEN:</small> D<small>IE</small> W<small>ORTE DES</small> R. E<small>LEA͑ZAR B</small>. A͑<small>RAKH LEUCHTEN MIR AM BESTEN EIN, DENN IN SEINEN</small> W<small>ORTEN SIND EURE ENTHALTEN</small>. F<small>ERNER SPRACH ER ZU IHNEN:</small> G<small>EHT UND SEHT, WELCHES IST DER SCHLECHTESTE</small> W<small>EG, DEM DER</small> M<small>ENSCH FERN BLEIBE</small>. R. E<small>LIE͑ZER SAGTE:</small> E<small>IN BÖSES</small> A<small>UGE</small>. R. J<small>EHOSUÄ SAGTE :</small> E<small>IN SCHLECHTER</small> G<small>EFÄHRTE</small>. R. J<small>OSE SAGTE :</small> E<small>IN SCHLECHTER</small> N<small>ACHBAR</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE :</small> B<small>ORGEN UND NICHT BEZAHLEN, OB MAN VON</small> M<small>ENSCHEN BORGT ODER VON</small> G<small>OTT BORGT, DENN ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ps. 37,21.</i><i>es borgt der Gottlose und bezahlt nicht, der Fromme aber ist mildtätig und gibt.</i> R. E<small>LEA͑ZAR SAGTE:</small> E<small>IN BÖSES</small> H<small>ERZ</small>. D<small>A SPRACH ER ZU IHNEN :</small> D<small>IE</small> W<small>ORTE DES</small> R. E<small>LEA͑ZAR B</small>. A͑<small>RAKH LEUCHTEN MIR AM BESTEN EIN, DENN IN SEINEN</small> W<small>ORTEN SIND EURE ENTHALTEN</small>.",
+            "S<small>IE SAGTEN JE DREI</small> D<small>INGE:</small> R. E<small>LIE͑ZER SAGTE:</small> D<small>IE</small> E<small>URE DEINES</small> N<small>ÄCHSTEN SEI DIR EBENSO LIEB WIE DEINE EIGENE</small>. E<small>RZÜRNE NICHT LEICHT</small>. T<small>UE</small> B<small>USSE EINEN</small> T<small>AG VOR DEINEM</small> T<small>ODE</small>. W<small>ÄRME<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Dieser Satz ist einer anderen Version entnommen.</i> DICH AM</small> F<small>EUER DER</small> W<small>EISEN, SEI ABER VORSICHTIG, DASS DU DICH NICHT AN IHRER</small> K<small>OHLE VERBRENNEST; IHR</small> B<small>ISS IST DER</small> B<small>ISS EINES</small> F<small>UCHSES, IHR</small> S<small>TICH IST DER</small> S<small>TICH EINES</small> S<small>KORPIONS, IHR</small> Z<small>ISCHEN IST DAS</small> Z<small>ISCHEN EINER</small> S<small>CHLANGE, UND ALL IHRE</small> W<small>ORTE SIND WIE</small> F<small>EUERKOHLEN</small>.",
+            "R. J<small>EHOŠUA͑ SAGTE:</small> D<small>AS BÖSE</small> A<small>UGE, DER BÖSE</small> T<small>RIEB UND</small> M<small>ENSCHENHASS BRINGEN DEN</small> M<small>ENSCHEN AUS DER</small> W<small>ELT</small>.",
+            "R. J<small>OSE SAGTE:</small> D<small>AS</small> G<small>ELD DEINES</small> N<small>ÄCHSTEN SEI DIR EBENSO LIEB WIE DEIN EIGENES</small>. R<small>ÜSTE DICH, DIE</small> T<small>ORA ZU LERNEN, DENN SIE IST DIR KEINE</small> E<small>RBSCHAFT</small>. A<small>LL DEINE</small> H<small>ANDLUNGEN SOLLEN UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN GESCHEHEN</small>.",
+            "R. Š<small>IMO͑N SAGTE :</small> S<small>EI AUFMERKSAM MIT DEM</small> L<small>ESEN DES</small> Š<small>EMAA͑ UND DEM</small> G<small>EBET</small>. W<small>ENN DU BETEST, SO MACHE DEIN</small> G<small>EBET NICHT ZU ETWAS</small> F<small>ESTGESETZTEM, VIELMEHR [SEI ES]</small> I<small>NBRUNST UND</small> F<small>LEHEN VOR</small> G<small>OTT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Joel 2,13.</i><i>er ist ein gnädiger und barmherziger Gott, langmütig und huldreich, und läßt sich das Böse gereuen</i>. E<small>RSCHEINE DIR SELBER NICHT ALS</small> B<small>ÖSEWICHT</small>.",
+            "R. E<small>LEA͑ZAR SAGTE:</small> S<small>EI EIFRIG BEFLISSEN, DIE</small> T<small>ORA</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Das W. <span dir=\"rtl\">תורה</span>, das in manchen Texten fehlt, ist zu streichen.</i> <small>ZU LERNEN, WAS DU DEM</small> G<small>OTTESLEUGNER ERWIDERN SOLLST</small>. W<small>ISSE FÜR WEN DU DICH ABMÜHST</small>. D<small>EIN</small> A<small>RBEITSHERR IST ZUVERLÄSSIG, DIR DEN</small> L<small>OHN FÜR DEINE</small> A<small>RBEIT ZU BEZAHLEN</small>.",
+            "<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Diese u. die folgende Mišna scheinen eine spätere Einschiebung zu sein.</i>R. T<small>RYPHON SAGTE:</small> K<small>URZ DER</small> T<small>AG, VIEL DER</small> A<small>RBEIT, TRÄGE DIE</small> A<small>RBEITER, HOCH DER</small> L<small>OHN, UND DER</small> A<small>RBEITGEBER DRÄNGT</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> E<small>S IST DEINE</small> O<small>BLIEGENHEIT NICHT, DIE</small> A<small>RBEIT ZU VOLLENDEN, DOCH STEHT ES DIR NICHT FREI, SICH IHRER ZU ENTLEDIGEN</small>. H<small>AST DU VIEL</small> T<small>ORA GELERNT, SO WIRD MAN DIR EINEN GROSSEN</small> L<small>OHN GEBEN</small>. D<small>EIN</small> A<small>RBEITSHERR IST ZUVERLÄSSIG, DASS ER DIR DEN</small> L<small>OHN FÜR DEINE</small> A<small>RBEIT BEZAHLEN WERDE; DOCH WISSE, DASS DIE</small> B<small>ELOHNUNG DER</small> G<small>ERECHTEN ERST IN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT ERFOLGT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>A͑</b><small>QABJA B</small>. M<small>AHALALÉL SAGTE:</small> B<small>ETRACHTE DREI</small> D<small>INGE, UND DU KOMMST NICHT ZU EINER</small> S<small>ÜNDE: WISSE, WOHER DU KOMMST, WOHIN DU GEHST UND VOR WEM DU DEREINST</small> R<small>ECHENSCHAFT UND</small> R<small>ECHNUNG ABLEGEN WIRST</small>. W<small>OHER DU KOMMST: AUS EINEM STINKENDEN</small> T<small>ROPFEN; WOHIN DU GEHST: NACH EINEM</small> O<small>RTE, WO</small> S<small>TAUB</small>, M<small>ODER UND</small> G<small>EWÜRM; VOR WEM DU DEREINST</small> R<small>ECHENSCHAFT UND</small> R<small>ECHNUNG ABLEGEN WIRST: VOR DEM</small> K<small>ÖNIG DER</small> K<small>ÖNIGE, DEM</small> H<small>EILIGEN, GEPRIESEN SEI ER</small>.",
+            "R. H<small>ANINA DER</small> P<small>RIESTERPRÄSES SAGTE :</small> B<small>ETE FÜR DAS</small> W<small>OHL DER</small> R<small>EGIERUNG, DENN WENN NICHT DIE</small> F<small>URCHT VOR DIESER, WÜRDE EINER DEN ANDEREN LEBENDIG VERSCHLINGEN</small>. R. Ḥ<small>ANINA B</small>. T<small>ERADJON SAGTE :</small> W<small>ENN ZWEI BEISAMMEN SITZEN UND SICH NICHT MIT</small> W<small>ORTEN DER</small> T<small>ORA BEFASSEN, SO IST DIES EIN</small> S<small>ITZ VON</small> S<small>PÖTTERN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Ps. 1,1.</i><i>und auf dem Sitze der SpÖtter sitzt er nicht</i><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Unmittelbar darauf folgt: sondern an der Lehre des Herrn Wohlgefallen hat, also als Ggs. zum Vorangehenden.</i>. W<small>ENN ABER ZWEI BEISAMMEN SITZEN UND SICH MIT</small> W<small>ORTEN DER</small> T<small>ORA BEFASSEN, SO WEILT DIE</small> G<small>ÖTTLICHKEIT UNTER IHNEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Mal. 3,16.</i><i>damals besprachen sich die Gottesfürchtigen mit einander, und der Herr merkte auf und hörte, und es wurde fur sie, die den Herrn fürchten und seinen Namen achten, ein Gedenkbuch aufgezeichnet</i>. I<small>CH WEISS DIES ALSO VON ZWEIEN, WOHER, DASS SELBST WENN EINER DASITZT UND SICH MIT DER</small> T<small>ORA BEFASST, DER</small> H<small>EILIGE, GEPRIESEN SEI ER, IHM EINEN</small> L<small>OHN FESTSETZE?</small> E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Thr. 3,28.</i><i>er sitzt einsam und schweigt, denn es ist ihm auferlegt</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Nach der Auslegung des T. eine Belohnung.</i>.",
+            "R. Š<small>IMO͑N SAGTE:</small> W<small>ENN DREI AN EINEM</small> T<small>ISCHE ESSEN UND SICH AN DIESEM NICHT ÜBER</small> W<small>ORTE DER</small> T<small>ORA UNTERHALTEN, SO IST ES EBENSO, ALS HÄTTEN SIE VON</small> T<small>OTENOPFERN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Bezeichnung der Götzenopfer.</i> <small>GEGESSEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Jes. 28,8.</i><i>denn alle Tische sind voll von unflôtigem Gespei, daß kein Platz</i><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Viell. <span dir=\"rtl\">מקום</span> in der Bedeutung Gott: ohne Gott.</i> <i>mehr da ist</i>. W<small>ENN ABER DREI AN EINEM</small> T<small>ISCHE ESSEN UND SICH AN DIESEM ÜBER</small> W<small>ORTE DER</small> T<small>ORA UNTERHALTEN, SO IST ES EBENSO, ALS HATTEN SIE VOM</small> T<small>ISCHE</small> G<small>OTTES GEGESSEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ez. 41,22.</i><i>und er sprach zu mir: Dies ist der Tisch, der vor dem Herrn steht</i>.",
+            "R. Ḥ<small>ANINA B</small>. Ḥ<small>AKHINAJ SAGTE:</small> W<small>ER NACHTS WACHT, UND WER ALLEIN AUF DEM</small> W<small>EGE GEHT UND SEIN</small> H<small>ERZ MÜSSIGEN</small> G<small>EDANKEN ZUWENDET, VERWIRKT SEIN</small> L<small>EBEN</small>.",
+            "R. N<small>EḤUNJA B</small>. H<small>AQANA SAGTE:</small> W<small>ER DAS</small> J<small>OCH DER</small> T<small>ORA AUF SICH NIMMT, DEM WIRD DAS JOCH DER</small> S<small>TAATS[LASTEN] UND DAS</small> J<small>OCH DER WELTLICHEN</small> B<small>ESCHÄFTIGUNG ABGENOMMEN, WER ABER DAS</small> J<small>OCH DER</small> T<small>ORA VON SICH</small> A<small>BSCHÜTTELT, DEM WIRD DAS</small> J<small>OCH DER</small> S<small>TAATS[LASTEN] UND DAS</small> J<small>OCH DER WELTLICHEN</small> B<small>ESCHÄFTIGUNG AUFERLEGT</small>.",
+            "R. Ḥ<small>ALAPHTA AUS</small> K<small>EPHAR</small> Ḥ<small>ANANJA SAGTE:</small> W<small>ENN ZEHN BEISAMMEN SITZEN UND SICH MIT DER</small> T<small>ORA BEFASSEN, SO WEILT DIE</small> G<small>ÖTTLICHKEIT UNTER IHNEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Ps. 82,1.</i><i>Gott steht in der Gottesgemeinde</i>. W<small>OHER, DASS AUCH WENN FÜNF?</small> E<small>S HEISST:</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Am. 9,6.</i><i>seinen Bund</i><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Nach den Kommentaren wird die Hand, die 5 Finger hat, mit <span dir=\"rtl\">אגודה</span>, Bund, bezeichnet.</i><i>hat er auf der Erde gegründet</i>. W<small>OHER, DASS AUCH WENN DREI?</small> E<small>S HEISST:</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Ps. 82,1.</i><i>inmitten von Richtern</i><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Das Gerichtskollegium besteht aus 3 Mitgliedern.</i><i>hôlt er Gericht</i>. W<small>OHER, DASS AUCH WENN ZWEI?</small> E<small>S HEISST</small>: <i>damals besprachen sich die Gottesfürchtigen mit einander, und der Herr merkte auf und hörte &amp;c.</i> U<small>ND WOHER, DASS AUCH WENN EINER?</small> E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Ex. 20,24.</i><i>an jeder Stôtte, da ich meines Namens gedenken lasse, werde ich zu dir kommen und dich segnen</i>.",
+            "R. E<small>LEA͑ZAR AUS</small> B<small>ARTOTHA SAGTE :</small> G<small>IB IHM<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Gott, dh. Almosen.</i>VON SEINEM, DENN DU SAMT DEINEM BIST JA SEIN; UND EBENSO HEISST ES BEI</small> D<small>AVID</small>:<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">iChr. 29,14.</i><i>denn von dir ist alles, und aus deiner Hand haben wir es dir gegeben</i>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE :</small> W<small>ER AUF DEM</small> W<small>EGE GEHT UND DAS</small> G<small>ESETZ STUDIERT, SEIN</small> S<small>TUDIUM ABER UNTERBRICHT UND SPRICHT:</small> W<small>IE SCHÖN IST DIESER</small> B<small>AUM, WIE SCHÖN IST DIESES</small> A<small>CKERFELD, DEM RECHNET DIE</small> S<small>CHRIFT ES AN, ALS HÄTTE ER SEIN</small> L<small>EBEN VERWIRKT</small>.",
+            "R. D<small>OSTAJ B</small>. J<small>ANNAJ SAGTE IM</small> N<small>AMEN</small> R. M<small>EÎRS</small>: W<small>ER AUCH NUR EIN</small> W<small>ORT VON SEINEM</small> G<small>ESETZESSTUDIUM VERGISST, DEM RECHNET DIE</small> S<small>CHRIFT ES AN, ALS</small> H<small>ÄTTE ER SEIN</small> L<small>EBEN VERWIRKT, DENN ES HEISST</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Dt. 4,9.</i><i>nur hüte dich und nimm dich wohl in acht, daß du die Dinge, die du mit deinen Augen gesehen hast, nicht vergessest.</i> M<small>AN KÖNNTE GLAUBEN, SELBST WENN SEIN</small> S<small>TUDIUM IHM ZU SCHWER WAR, SO HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Dt. 4,9.</i><i>und daß sie alle Tage deines Lebens nicht aus deinem Herzen weichen,</i> <small>ER HAT ALSO SEIN</small> L<small>EBEN NUR DANN VERWIRKT, WENN ER DASITZT UND SIE AUS SEINEM HERZEN SCHLÄGT</small>.",
+            "R. Ḥ<small>ANINA B</small>. D<small>OSA SAGTE:</small> W<small>ESSEN</small> S<small>ÜNDENSCHEU SEINER</small> W<small>EISHEIT VORANGEHT, DESSEN</small> W<small>EISHEIT HAT</small> B<small>ESTAND, UND WESSEN</small> W<small>EISHEIT SEINER</small> S<small>UNDENSCHEU VORANGEHT, DESSEN</small> W<small>EISHEIT HAT KEINEN</small> B<small>ESTAND</small>. E<small>R SAGTE FERNER:</small> W<small>ESSEN [GUTE]</small> W<small>ERKE MEHR SIND ALS SEINE</small> W<small>EISHEIT, DESSEN</small> W<small>EISHEIT HAT</small> B<small>ESTAND, UND WESSEN</small> W<small>EISHEIT MEHR IST ALS SEINE [GUTEN]</small> W<small>ERKE, DESSEN</small> W<small>EISHEIT HAT KEINEN</small> B<small>ESTAND</small>.",
+            "E<small>R PFLEGTE ZU SAGEN :</small> A<small>N WEM</small> M<small>ENSCHEN</small> W<small>OHLGEFALLEN FINDEN, FINDET AUCH</small> G<small>OTT</small> W<small>OHLGEFALLEN, UND AN WEM</small> M<small>ENSCHEN KEIN</small> W<small>OHLGEFALLEN FINDEN, FINDET AUCH</small> G<small>OTT KEIN</small> W<small>OHLGEFALLEN</small>. R. D<small>OSA B</small>. A<small>RCHINOS SAGTE :</small> D<small>ER</small> M<small>ORGENSCHLAF, DER</small> M<small>ITTAGSWEIN, DAS</small> G<small>EPLAUDER MIT</small> K<small>LNDERN UND DER</small> A<small>UFENTHALT IN</small> Z<small>ÜSAMMENKUNFTSORTEN DER</small> M<small>ENSCHEN AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE BRINGEN DEN</small> M<small>ENSCHEN AUS DER</small> W<small>ELT</small>.",
+            "R. E<small>LEA͑ZAR AUS</small> M<small>ODAI͑M SAGTE:</small> W<small>ER DAS</small> G<small>EHEILIGTE</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Die Šabbathe u. die Feste.</i><small>ENTWEIHT, WER DIE</small> F<small>ESTE</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"><span dir=\"rtl\">מועד</span> (gekürzt v. <span dir=\"rtl\">חולו של מו׳</span>) bezeichnet die Halbfeste.</i><small>SCHÄNDET, WER DAS</small> G<small>ESICHT SEINES</small> N<small>ÄCHSTEN ÖFFENTLICH ERBLEICHEN MACHT, WER DAS</small> B<small>ÜNDNIS UNSERES</small> V<small>ATERS</small> A<small>BRAHAM</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Darunter ist der Epispasmus zu verstehen, eine zur Zeit der Religionsverfolgung unter den Juden verbreitete Operation, um das Judentum zu verleugnen.</i><small>ZER STÖRT, UND WER DAS GESETZ FALSCH</small><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Cf. Syn. Fol. 99a.</i><small>DEUTET, HAT, SELBST WENN TORA UND GUTE</small> H<small>ANDLUNGEN IN SEINEM</small> B<small>ESITZE SIND, KEINEN</small> A<small>NTEIL AN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT</small>.",
+            "R. J<small>IŠMA͑ÉL SAGTE :</small> S<small>EI BEHEND GEGEN</small> O<small>BERE UND WILLIG GEGEN</small> Ä<small>LTERE</small><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">So nach Vermutung; der Text ist nicht ganz deutlich.</i>, <small>UND NIMM JEDEN</small> M<small>ENSCHEN FREUNDLICH AUF</small>.",
+            "R. A͑<small>QIBA SAGTE :</small> S<small>CHERZ UND</small> A<small>USGELASSENHEIT VERLEITEN DEN</small> M<small>ENSCHEN ZUR</small> U<small>NSITTLICHKEIT</small>. D<small>IE ÜBERLIEFERUNG<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Über die Schreibweise der Tora.</i>IST EIN</small> Z<small>AUN FÜR DIE</small> T<small>ORA, DIE</small> Z<small>EHNTABGABEN SIND EIN</small> Z<small>AUN FÜR DEN</small> R<small>EICHTUM</small>, G<small>ELÜBDE SIND EIN</small> Z<small>AUN FÜR DIE</small> E<small>NTHALTSAMKEIT, UND</small> S<small>CHWEIGEN IST EIN</small> Z<small>AUN FÜR DIE</small> W<small>EISHEIT</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> G<small>ELIEBT IST DER</small> M<small>ENSCH, DENN ER IST IM</small> E<small>BENBILDE</small><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Gottes; cf. Gen. 1,27.</i><small>ERSCHAFFEN WORDEN; AUS BESONDERER</small> L<small>IEBE IST IHM KUNDGETAN WORDEN, DASS ER IM EBENBILD ERSCHAFFEN WORDEN SEI, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Gen. 9,6.</i><i>im Ebenbilde Gottes machte er den Menschen</i>. G<small>ELIEBT SIND DIE</small> J<small>ISRAÉLITEN, DENN SIE HEISSEN</small> K<small>LNDER</small> G<small>OTTES; AUS BESONDERER</small> L<small>LEBE IST IHNEN KUND GETAN WORDEN, DASS SIE</small> K<small>LNDER GOTTES HEISSEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Dt. 14,1.</i><i>ihr seid Kinder des Herrn, eures Gottes</i>. G<small>ELIEBT SIND DIE JISRAÉLITEN, DENN EIN KOSTBARES</small> G<small>ERÄT IST IHNEN VERLIEHEN WORDEN; AUS BESONDERER</small> L<small>IEBE IST IHNEN KUND GETAN WORDEN, DASS IHNEN EIN KOSTBARES</small> G<small>ERÄT VERLIEHEN WORDEN IST, DURCH DAS DIE</small> W<small>ELT ERSCHAFFEN WURDE, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Pr. 4,2.</i><i>denn eine gute Belehrung habe ich euch gegeben, verlaßt meine Lehre nicht</i>.",
+            "A<small>LLES WIRD BEOBACHTET UND DIE FREIE</small> W<small>AHL IST GEGEBEN</small>. M<small>IT</small> G<small>ÜTE WIRD DIE</small> W<small>ELT GERICHTET, ABER ALLES</small><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Die Vergeltung.</i><small>NACH DEM</small> Q<small>UANTUM DER</small> W<small>ERKE</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> A<small>LLES WIRD GEGEN</small> B<small>ÜRGSCHAFT GEGEBEN UND EIN</small> N<small>ETZ IST ÜBER ALLES</small> L<small>EBENDE GEBREITET</small>. D<small>ER</small> L<small>ADEN IST OFFEN, DER</small> K<small>RÄMER BORGT, DAS</small> B<small>UCH IST AUFGESCHLAGEN UND DIE</small> H<small>AND SCHREIBT ; WER BORGEN WILL, MAG KOMMEN UND BORGEN. DLE SCHULDFORDERER GEHEN BESTÄNDIG, JEGLICHEN</small> T<small>AG, UMHER UND TREIBEN VOM</small> M<small>ENSCHEN</small> Z<small>AHLUNG EIN, MAG ER WOLLEN, MAG ER NICHT WOLLEN, DENN SIE HABEN, WORAUF</small><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Der Mensch ist in ihrer Hand u. gilt ihnen als Bürgschaft. Nach anderer Erklärung: sie haben, worauf sie sich stützen, nämlich die Eintragungen der Bücher.<br>43 Talmud IX</i> <small>SIE SICH STÜTZEN</small>. D<small>ER RECHTSPRUCH BERUHT AUF</small> W<small>AHRHEIT, UND ZUM</small> M<small>AHLE IST ALLES BEREIT</small>.",
+            "R. E<small>LIE͑ZER B</small>. A͑<small>ZARJA SAGTE:</small> O<small>HNE</small> T<small>ORA KEINE</small> L<small>EBENSART, UND OHNE</small> L<small>EBENSART KEINE</small> T<small>ORA; OHNE</small> W<small>EISHEIT KEINE</small> G<small>OTTESFURCHT, UND OHNE</small> G<small>OTTESFURCHT KEINE</small> W<small>EISHEIT; OHNE</small> E<small>INSICHT KEIN</small> W<small>ISSEN, UND OHNE</small> W<small>ISSEN KEINE</small> E<small>INSICHT; OHNE</small> M<small>EHL</small><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Lebensunterhalt.</i><small>KEINE</small> T<small>ORA UND OHNE</small> T<small>ORA KEIN</small> M<small>EHL</small>. E<small>R SAGTE FERNER:</small> W<small>OMIT IST DER ZU VERGLEICHEN, DESSEN</small> W<small>EISHEIT BEDEUTENDER IST ALS SEINE</small> T<small>ATEN?</small> M<small>LT EINEM</small> B<small>AÜME, DER VIELE</small> Z<small>WEIGE UND WENIG</small> W<small>URZELN HAT; EIN</small> W<small>IND KOMMT, SO ENTWURZELT ER IHN UND SCHLÄGT IHN UM</small> (<small>AUFS</small> G<small>ESICHT</small>), <small>WIE ES HEISST</small><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Jer. 17,6.</i><i>er ist wie ein einsamer Baum in der Steppe und sieht nicht, daß Gutes eintrifft, er wohnt an ausgedöRRTEN Stätten in der Wüste, in salzigem und unbewohntem Lande</i>. W<small>OMIT ABER IST DER ZU VERGLEICHEN, DESSEN</small> T<small>ATEN BEDEUTENDER SIND ALS SEINE</small> W<small>EISHEIT?</small> M<small>IT EINEM</small> B<small>AUME, DER WENIG</small> Z<small>WEIGE UND VIELE</small> W<small>URZELN HAT; MÖGEN AUCH ALLE</small> W<small>INDE DER</small> W<small>ELT KOMMEN UND IHN ANWEHEN, SO RÜHREN SIE IHN DENNOCH NICHT VON SEINER</small> S<small>TELLE, WIE ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Jer. 17,8.</i><i>er ist wie ein Baum, der am Wasser gepflanzt ist und seine Wurzeln nach dem Bache hinstreckt, der nicht merkt, wenn Hitze kommt, dessen Laub frischgrün bleibt, der auch in dürren Jahren unbesorgt ist und nicht ablôßt, Früchte zu tragen.</i>",
+            "R. E<small>LIE͑ZER B</small>. Ḥ<small>ASMA SAGTE:</small> D<small>IE</small> [V<small>ORSCHRIFTEN ÜBER</small>] V<small>OGELNESTER</small><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Die Vorschriften über das Geflügelopfer.</i><small>UND</small> M<small>ENSTRUATIONSBEGINN</small><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Komplizierte Lehren dieses Gesetz betreffend.</i><small>SIND EIGENTLICHE</small> B<small>ESTANDTEILE DER</small> L<small>EHRE</small>; A<small>STRONOMIE</small><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. Die Sonnenwenden od. Jahreszeiten, eigentl. Kalenderkunde.</i><small>UND</small> G<small>EOMETRIE</small><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Der T. gebraucht dieses W. für Mathematik.</i><small>SIND NUR</small> Z<small>UKOST ZUR</small> W<small>EISHEIT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>B</b><small>EN ZOMA SAGTE:</small> W<small>ER IST WEISE?</small> D<small>ER VON JEDEM</small> M<small>ENSCHEN LERNT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Ps. 119,99.</i><i>von allen, die mich belehrten, bin ich weise geworden</i>. W<small>ER IST EIN</small> H<small>ELD</small>? D<small>ER SEINEN</small> T<small>RIEB ÜBERWINDET, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Pr. 16,32.</i><i>besser ist ein Langmütiger als ein Held, und wer sein Gemüt beherrscht, als ein Stôdteeroberer</i>. W<small>ER IST REICH?</small> D<small>ER MIT SEINEM</small> T<small>EILE ZUFRIEDEN IST, DENN ES HEISST:</small> <sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Ps. 128,12.</i><i>wenn du deiner Hände Arbeit genießest, Heil dir, du hast es gut. Heil dir</i>, <small>AUF DIESER</small> W<small>ELT</small>; <i>du hast es gut</i>, <small>IN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT</small>. W<small>ER IST GEEHRT</small>? D<small>ER DIE</small> M<small>ENSCHEN EHRT, DENN ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">iSam. 2,30,</i><i>wer mich ehrt, den ehre ich, aber wer mich verachtet, soll in Schande geraten</i>.",
+            "B<small>EN</small> A͑<small>ZAJ SAGTE :</small> L<small>AUFE ZU EINER GERINGEN GOTTGEFÄLLIGEN</small> H<small>ANDLUNG WIE ZU EINER WICHTIGEN, UND FLIEHE DIE</small> Ü<small>BERTRETUNG; DENN EINE GOTTGEFÄLLIGE</small> H<small>ANDLUNG ZIEHT EINE ANDERE GOTTGEFÄLLIGE</small> H<small>ANDLUNG NACH SICH, UND EINE</small> Ü<small>BERTRETUNG ZIEHT EINE ANDERE</small> Ü<small>BERTRETUNG NACH SICH; DER</small> L<small>OHN EINER GOTTGEFÄLLIGEN</small> H<small>ANDLUNG IST EINE GOTTGEFÄLLIGE</small> H<small>ANDLUNG, UND DER</small> L<small>OHN EINER</small> Ü<small>BERTRETUNG IST EINE</small> Ü<small>BERTRETUNG</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> V<small>ERACHTE KEINEN</small> M<small>ENSCHEN UND HALTE KEIN</small> D<small>ING FÜR UNMÖGLICH, DENN ES GIBT KEINEN</small> M<small>ENSCHEN, DER NICHT SEINE</small> S<small>TUNDE HÄTTE, UND ES GIBT KEIN</small> D<small>ING, DAS NICHT HÄTTE SEINEN</small> P<small>LATZ</small>.",
+            "R. L<small>EVITAS AUS</small> J<small>ABNE SAGTE :</small> S<small>EI ÜBERAUS DEMÜTIG, DENN</small> M<small>ODER IST ES, WAS DER</small> M<small>ENSCH ZU ERHOFFEN HAT</small>. R. J<small>OḤANAN B</small>. B<small>EROQA SAGTE:</small> W<small>ER DEN</small> N<small>AMEN</small> G<small>OTTES HEIMLICH ENTWEIHT, AN DEM WIRD</small> V<small>ERGELTUNGÖFFENTLICH GEÜBT; BEI DER</small> E<small>NTWEIHUNG DES GÖTTLICHEN</small> N<small>AMENS IST ES EINERLEI, OB SIE VERSEHENTLICH ERFOLGT IST ODER VORSÄTZLICH</small>.",
+            "R. J<small>IŠMA͑ÉL SAGTE:</small> W<small>ENN JEMAND LERNT, UM ZU LEHREN, SO LÄSST MAN IHM ZU LERNEN UND ZU LEHREN GELINGEN; UND WENN JEMAND LERNT, UM [DANACH] ZU HANDELN, SO LÄSST MAN IHM GELINGEN ZU LERNEN, ZU LEHREN, ZU BEOBACHTEN UND [DANACH] ZU HANDELN</small>. R. Q<small>ADOQ SAGTE :</small> M<small>ACHE SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Die Gesetzeskunde.</i> <small>NICHT ZUR</small> K<small>RONE, DAMIT ZU PRANGEN, AUCH NICHT ZUM</small> G<small>RABSCHEITE, DAMIT ZU GRABEN</small>. E<small>BENSO SAGTE AUCH</small> H<small>ILLEL:</small> W<small>ER SICH DER</small> K<small>RONE BEDIENT, SCHWINDET HIN</small>. D<small>U LERNST ALSO: WER AUS DEN</small> W<small>ORTEN DER</small> T<small>ORA</small> N<small>UTZEN ZIEHT, NIMMT SEIN</small> L<small>EBEN AUS DER</small> W<small>ELT</small>.",
+            "R. J<small>OSE SAGTE :</small> W<small>ER DIE</small> T<small>ORA EHRT, IST SELBER BEI DEN</small> M<small>ENSCHEN GEEHRT, UND WER DIE</small> T<small>ORA ENTWÜRDIGT, IST SELBER BEI DEN</small> M<small>ENSCHEN ENTWÜRDIGT</small>.",
+            "R. J<small>IŠMA͑ÉL SAGTE :</small> W<small>ER</small> P<small>ROZESSE<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Die Übersetzung Rechtsprechen ist weniger einleuchtend.</i> MEIDET, SCHÜTTELT</small> F<small>EINDSCHAFT</small>, R<small>AUB UND</small> M<small>EINEID</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Im engeren Sinne heißt <span dir=\"rtl\">שבועת שוא</span> unnützer, vergeblicher Schwur; ausführl. Seb. Fol. 2a.</i> <small>VON SICH AB</small>. W<small>ER HOCHFAHREND IST BEI DER</small> R<small>ECHTSENTSCHEIDUNG, IST TÖRICHT, FREVELHAFT UND HOCHMÜTIG</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> U<small>RTEILE NICHT ALLEIN, DENN NUR DER</small> E<small>INZIGE VERMAG ALLEIN ZU URTEILEN; DRÄNGE AUCH DEINE</small> M<small>EINUNG NICHT AUF, DENN SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Die Mitrichter od. die Prozeßführenden.</i> <small>DÜRFEN ES, DU ABER NICHT</small>.",
+            "R. J<small>ONATHAN SAGTE :</small> W<small>ER DIE</small> T<small>ORA HÄLT AUS</small> A<small>RMUT, WIRD SIE SPÄTER HALTEN AUS</small> R<small>EICHTUM, UND WER DIE</small> T<small>ORA UNTERLÄSST AUS</small> R<small>EICHTUM, WIRD SIE SPÄTER UNTERLASSEN AUS ARMUT</small>.",
+            "R. M<small>EÎR SAGTE:</small> B<small>ESCHRÄNKE DEIN</small> G<small>EWERBE UND REFASSE DICH MIT DER</small> T<small>ORA</small>. S<small>EI DEMÜTIG GEGEN JEDERMANN</small>. H<small>AST DU DIE</small> T<small>ORA VERNACHLÄSSIGT, SO SIND ES DER VERNACHLÄSSIGUNGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Wahrscheinl. Widersacher.</i> <small>VIELE, DIE WIDER DICH; HAST DU DICH ABER MIT DER</small> T<small>ORA ABGEMÜHT, SO IST ES EIN REICHER</small> L<small>OHN, DER DIR ZUTEIL WIRD</small>.",
+            "R. E<small>LIE͑ZER B</small>. J<small>A͑QOB SAGTE:</small> W<small>ER EIN</small> G<small>EBOT AUSÜBT, ERWIRBT SICH EINEN</small> F<small>ÜRSPRECHER; WER EINE</small> Ü<small>BERTRETUNG BEGEHT, ERWIRBT SICH EINEN</small> A<small>NKLÄGER</small>. B<small>USSFERTIGKEIT UND GUTE</small> H<small>ANDLUNGEN SIND EIN</small> S<small>CHILD GEGEN DAS</small> S<small>TRAFGERICHT</small>. R. J<small>OḤANAN DER</small> S<small>ANDALENMACHER SAGTE</small>: E<small>INE</small> V<small>EREINIGUNG, DIE UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN, WIRD FÜRDER BESTEHEN, DIE ABER NICHT UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN, WIRD FÜRDER NICHT BESTEHEN</small>.",
+            "R. E<small>LEA͑ZAR B</small>. Š<small>AMUA͑ SAGTE:</small> D<small>IE</small> E<small>HRE DEINES</small> S<small>CHÜLERS SEI DIR EBENSO LIEB WIE DEINE EIGENE, DIE</small> E<small>HRE DEINES</small> K<small>OLLEGEN GLEICHE DER</small> E<small>HRFURCHT VOR DEINEM</small> L<small>EHRER, UND DIE</small> E<small>HRFURCHT VOR DEINEM</small> L<small>EHRER GLEICHE DER</small> E<small>HRFURCHT VOR DEM</small> H<small>IMMEL</small>.",
+            "R. J<small>EHUDA SAGTE:</small> S<small>EI VORSICHTIG BEI DER</small> L<small>EHRE, DENN BEI DER</small> L<small>EHRE WIRD AUS DEM</small> V<small>ERSEHEN EINE</small> V<small>ORSÄTZLICHKEIT</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE:</small> E<small>S GIBT DREI</small> K<small>RONEN : DIE</small> K<small>RONE DER</small> T<small>ORA, DIE</small> K<small>RONE DES</small> P<small>RIESTERTUMS UND DIE</small> K<small>RONE DES</small> K<small>ÖNIGTUMS; ABER DIE</small> K<small>RONE DES GUTEN</small> N<small>AMENS ÜBERTRIFFT SIE ALLE</small>.",
+            "R. N<small>EHORAJ SAGTE :</small> W<small>ANDRE AUS NACH EINER</small> S<small>TÄTTE DER</small> T<small>ORA, UND SAGE NICHT, SIE WERDE ZU DIR KOMMEN, ODER SIE WERDE DIR DURCH DEINE</small> N<small>ÄCHSTEN ERHALTEN BLEIBEN; AUCH STÜTZE DICH NICHT AUF DEINE</small> E<small>INSICHT</small>.",
+            "R. J<small>ANNAJ SAGTE :</small> W<small>IR KENNEN NICHT<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Dh. wir vermögen dies nicht zu erklären; viell. aber: wir vermögen nichts dagegen.</i>DIE</small> B<small>EHAGLICHKEIT DER</small> F<small>REVLER, AUCH NICHT DIE</small> L<small>EIDEN DER</small> F<small>ROMMEN</small>. R. M<small>ATHJA B</small>. Ḥ<small>EREŠ SAGTE</small>: K<small>OMME JEDERMANN MIT EINEM</small> G<small>RUSSE ZUVOR</small>. S<small>EI EIN</small> S<small>CHWANZ BEI DEN</small> L<small>ÖWEN UND NICHT EIN</small> H<small>AUPT BEI DEN</small> F<small>ÜCHSEN</small>.",
+            "R. J<small>A͑QOB SAGTE :</small> D<small>IESE</small> W<small>ELT IST WIE EIN</small> V<small>ORZIMMER FÜR DIE ZUKÜNFTIGE</small> W<small>ELT; RÜSTE DICH IM</small> V<small>ORZIMMER, DAMIT DU</small> E<small>INLASS FINDEST IN DEN</small> S<small>AAL</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> B<small>ESSER EINE</small> S<small>TUNDE IN</small> B<small>USSFERTIGKEIT UND GUTEN</small> W<small>ERKEN ALS DAS GANZE</small> L<small>EBEN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT, UND BESSER EINE</small> S<small>TÜNDE DER</small> S<small>ELIGKEIT IN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT ALS ALLES</small> L<small>EBEN DIESER</small> W<small>ELT</small>.",
+            "R. Š<small>IMO͑N B</small>. E<small>LEA͑ZAR SAGTE :</small> B<small>ESCHWICHTIGE DEINEN</small> N<small>ÄCHSTEN NICHT IM</small> A<small>UGENBLICKE SEINES</small> Z<small>ORNES; TRÖSTE IHN NICHT, SOLANGE SEIN</small> T<small>OTER VOR IHM LIEGT; LÖSE IHM NICHT DAS</small> G<small>ELÜBDE BEI SEINEM</small> G<small>ELOBEN; UND SUCHE IHN NICHT ZU SEHEN IN DER</small> S<small>TUNDE SEINES</small> V<small>ERDERBENS</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Um ihn zurechtzuweisen. <span dir=\"rtl\">קלקלה</span> heißt niemals Erniedrigung, sondern Sünde, besonders Unzucht; der Sinn dieses Satzes geht auch aus dem Zusammenhange hervor.</i>.",
+            "Š<small>EMUÉL DER</small> K<small>LEINE SAGTE</small>:<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Pr. 24,17,18.</i><i>wenn dein Feind fällt, freue dich nicht, und wenn er strauchelt, frohlocke dein Herz nicht, daß nicht der Herr es sehe und Mißfallen empfinde und seinen Zorn von ihm wende</i>.",
+            "E<small>LIŠA͑ B</small>. A<small>BUJA SAGTE :</small> L<small>ERNT MAN IN DER</small> J<small>UGEND, SO IST ES EBENSO, ALS SCHRIEBE MAN MIT</small> T<small>INTE AUF NEUES</small> P<small>APIER; LERNT MAN ABER IM</small> A<small>LTER, SO IST ES EBENSO, ALS SCHRIEBE MAN MIT</small> T<small>INTE AUF VERWISCHTES</small> P<small>APIER</small>. R. J<small>OSE B</small>. J<small>EHUDA AUS</small> K<small>EPHAR</small> B<small>ABLI SAGTE :</small> L<small>ERNT MAN VON</small> K<small>INDERN, SO IST ES EBENSO, ALS</small> A<small>SSE MAN UNREIFE</small> T<small>RAUBEN ODER TRÄNKE MAN</small> W<small>EIN AUS DER</small> K<small>ELTER; LERNT MAN ABER VON</small> E<small>RWACHSENEN, SO IST ES EBENSO, ALS ÄSSE MAN REIFE</small> T<small>RAUBEN ODER TRÄNKE MAN ALTEN</small> W<small>EIN</small>. R<small>ABBI SAGTE :</small> S<small>IEH NICHT AUF DEN</small> K<small>RUG, SONDERN AUF DAS, WAS DARINNEN; MANCHER NEUE</small> K<small>RUG IST VOLL MIT ALTEM</small> [W<small>EINE</small>], <small>MANCHER ALTE ABER ENTHÄLT NICHT EINMAL NEUEN</small>.",
+            "R. E<small>LEA͑ZAR HA</small>-Q<small>APPAR SAGTE</small>: N<small>EID</small>, W<small>OLLUST UND</small> E<small>HRGEIZ BRINGEN DEN</small> M<small>ENSCHEN AUS DER</small> W<small>ELT</small>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> D<small>IE</small> G<small>EBORENEN SIND BESTIMMT ZU STERBEN, DIE</small> V<small>ERSTORBENEN AUFZULEBEN, UND DIE</small> A<small>UFLEBENDEN GERICHTET ZU WERDEN</small>. M<small>AN ERFAHRE, MAN TUE KUND UND MAN SEI SICH BEWUSST: ER IST</small> G<small>OTT, ER IST DER</small> B<small>ILDNER UND ER IST DER</small> S<small>CHÖPFER; ER IST DER</small> B<small>EOBACHTER, ER IST DER</small> R<small>ICHTER, ER IST DER</small> Z<small>EUGE UND ER IST</small> K<small>LÄGER; UND ER WIRD DEREINST RICHTEN</small>! G<small>EPRIESEN SEI ER, VOR DEM ES KEIN</small> U<small>NRECHT GIBT UND KEIN</small> V<small>ERGESSEN UND KEIN</small> A<small>NSEHEN DER</small> P<small>ERSON UND KEINE</small> B<small>ESTECHUNG, DENN ALLES IST SEIN</small>. W<small>ISSE FERNER, DASS ALLES NACH</small> R<small>ECHNUNG GEHT, UND NICHT BERUHIGE DICH DEIN TRIEB, DASS DIE GRUFT EINE</small> Z<small>ÜFLUCHTSTÄTTE</small> F<small>ÜR DICH SEIJ GEGEN DEINEN</small> W<small>ILLEN BIST DU ERSCHAFFEN WORDEN, GEGEN DEINEN</small> W<small>ILLEN</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Die Tosaphot Ket. Fol. 30a zitieren <span dir=\"rtl\">ע״ך חי</span> nach <span dir=\"rtl\">ע״ך מת</span>, wonach zu übersetzen: wirst du auferstehen.</i><small>LEBST DU, GEGEN DEINEN</small> W<small>ILLEN WIRST DU STERBEN, UND GEGEN DEINEN</small> W<small>ILLEN WIRST DU DEREINST</small> R<small>ECHEN SCHAFT ABLEGEN UND</small> R<small>ECHNUNG VOR DEM</small> K<small>ÖNIGE DER</small> K<small>ÖNIGE, DEM</small> H<small>EILIGEN, GEPRIESEN SEI ER</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>D</b><small>URCH ZEHN</small> A<small>USSPRÜCHE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Die Worte ‘er sprach’ werden in der Schöpfungsgeschichte (Gen. Kap. 1) 10 mal wiederholt; cf. Meg. Fol. 21b.</i> <small>IST DIE</small> W<small>ELT ERSCHAFFEN WORDEN</small>. W<small>AS WILL DIES LEHREN, SIE KÖNNTE AUCH DURCH EINEN EINZIGEN AUSSPRUCH ERSCHAFFEN WORDEN SEIN</small>? U<small>M DIE</small> F<small>REVLER, DIE DIE</small> W<small>ELT VERDERBEN, DIE DURCH ZEHN</small> A<small>USSPRÜCHE ERSCHAFFEN WORDEN IST, UM SO STRENGER ZU BESTRAFEN, UND UM DEN</small> F<small>ROMMEN, DIE DIE</small> W<small>ELT ERHALTEN, DIE DURCH ZEHN</small> A<small>USSPRÜCHE ERSCHAFFEN WORDEN IST, EINEN UM SO REICHEREN</small> L<small>OHN ZU GEWÄHREN</small>.",
+            "Z<small>EHN</small> G<small>ENERATIONEN SIND VON</small> A<small>DAM BIS</small> N<small>OAH<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. iChr. 1,1.</i>; DIES BEKUNDET, WELCHE</small> L<small>ANGMUT ER WALTEN LÄSST: ALL DIESE</small> G<small>ENERATIONEN FUHREN FORT, IHN ZU ERZÜRNEN, DANN ERST BRACHTE ER ÜBER SIE DAS WASSER DER</small> S<small>INTFLUT</small>. Z<small>EHN</small> G<small>ENERATIONEN SIND VON</small> N<small>OAḤ BIS</small> A<small>BRAHAM</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. ib. V. 17ff.</i>; <small>DIES BEKUNDET, WELCHE</small> L<small>ANGMUT ER WALTEN LÄSST: ALL DIESE</small> G<small>ENERATIONEN FUHREN FORT, IHN ZU ERZÜRNEN, DANN ERST KAM UNSER</small> V<small>ATER</small> A<small>BRAHAM UND ERHIELT DEN FÜR SIE ALLE BESTIMMTEN</small> L<small>OHN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Den sie alle erhalten haben würden.</i>.",
+            "D<small>URCH ZEHN</small> P<small>RÜFUNGEN WURDE UNSER</small> V<small>ATER</small> A<small>BRAHAM ERPROBT, UND ER BESTAND SIE ALLE; DIES BEKUNDET, WIE GROSS DIE</small> B<small>ELIEBTHEIT UNSERES</small> V<small>ATERS</small> A<small>BRAHAM WAR</small>.",
+            "Z<small>EHN</small> W<small>UNDER GESCHAHEN UNSEREN</small> V<small>ORFAHREN IN</small> M<small>IÇRAJIM UND ZEHN AM</small> M<small>EERE</small>. D<small>URCH ZEHN</small> V<small>ERSUCHUNGEN VERSUCHTEN UNSERE</small> V<small>ORFAHREN</small> G<small>OTT IN DER</small> W<small>ÜSTE, DENN ES</small> H<small>EISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Num, 14,22.</i><i>sie versuchten mich nun zehnmal und hörten nicht auf meine Stimme</i>.",
+            "Z<small>EHN</small> W<small>UNDER GESCHAHEN UNSEREN</small> V<small>ORFAHREN IM</small> T<small>EMPEL: NIE HAT EINE</small> F<small>RAU DURCH DEN</small> G<small>ERUCH DES HEILIGEN</small> F<small>LEISCHES</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Der Geruch reizte den Appetit, jedoch durfte man davon nicht essen.</i> <small>FEHLGEBOREN; NIE WURDE DAS HEILIGE</small> F<small>LEISCH ÜBELRIECHEND; NIE WURDE EINE</small> F<small>LIEGE IM</small> S<small>CHLACHTHAUSE BEMERKT; NIE WIDERFUHR DEM</small> H<small>OCHPRIESTER</small> S<small>AMENERGUSS AM</small> V<small>ERSÖHNUNGSTAGE; NIE HAT DER</small> R<small>EGEN DAS</small> F<small>EUER DES</small> A<small>LTARHOLZSTOSSES AUSGELÖSCHT; NIE HAT DER</small> W<small>IND DIE</small> R<small>AUCHSÄULE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Auf dem Altar; cf. Jom. Fol. 21b.</i> <small>BESIEGT; NIE HAT SICH BEI DER</small> S<small>CHWINGEGARBE</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 23,10 ff.</i>, <small>DEN ZWEI</small> B<small>ROTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Cf. ib. V. 18 ff.</i> <small>UND DEN</small> S<small>CHAUBROTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 25,30.</i>U<small>NTAUGLICHKEIT EREIGNET; SIE STANDEN GEDRÄNGT</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Beim Gottesdienste im Tempel.</i><small>UND WARFEN SICH GERÄUMIG NIEDER; NIE HAT EINE</small> S<small>CHLANGE ODER EIN</small> S<small>KORPION IN</small> J<small>ERUŠALEM JEMAND ZU</small> S<small>CHADEN GEBRACHT; UND NIE SAGTE JEMAND ZU SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN, IHM SEI</small> J<small>ERUŠALEM ZU ÜBERFÜLLT, UM DA ZU ÜBERNACHTEN</small>.",
+            "Z<small>EHN</small> D<small>INGE SIND AM</small> V<small>ORABEND DES</small> Š<small>ABBATHS IN DER</small> D<small>ÄMMERUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Die hier aufgezählten Wunder sollen also nicht mit dem von Gott festgelegten Naturgesetze in Widerspruch stehen, da sie ebenfalls zum Schöpfungswerke gehören.</i> <small>ERSCHAFFEN WORDEN, UND ZWAR: DER</small> S<small>CHLUND DER</small> E<small>RDE</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Der später die Rotte Qoraḥs verschlang; cf. Num. 16,32 ff.</i>, <small>DIE</small> Ö<small>FFNUNG DES</small> B<small>RUNNENS</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Der Fels, aus dem Moše Wasser hervorbrachte; cf. Num. 20,7 ff.</i>, <small>DAS</small> M<small>AUL DER</small> E<small>SELIN</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Bilea͑ms; cf. Num. 22,28.</i>, <small>DER</small> R<small>EGENBOGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Der vor der Sintflut nicht vorhanden war; cf. Gen. 9,13.</i>, <small>DAS</small> M<small>ANNA</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 16,4 ff.</i>, <small>DER</small> S<small>TAB</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Mošes, mit dem er die Wunder vollbrachte; cf. Ex. Kap. 4.</i>, <small>DER</small> Š<small>AMIR</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Zur Bearbeitung der Edelsteine für das Brustschild Ahrons; vgl. Bd. II S. 469 Anm. 78.</i>, <small>DIE</small> S<small>CHRIFT</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Die Form der Buchstaben auf den Bundestafeln.</i>, <small>DIE</small> I<small>NSCHRIFT</small><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Die Art, wie die Buchstaben in die Tafeln eingegraben waren; cf. Meg. Fol. 2b.</i><small>UND DIE</small> B<small>UNDESTAFELN</small>. M<small>ANCHE SAGEN, AUCH DIE</small> D<small>ÄMONEN, DAS</small> G<small>RAB</small> M<small>OŠES UND DER</small> W<small>IDDER UNSERES</small> V<small>ATERS</small> A<small>BRAHAM</small><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Cf. Gen. 22,13.</i>. M<small>ANCHE SAGEN, AUCH DIE</small> Z<small>ANGE KANN NUR MIT EINER</small> Z<small>ANGE GEFERTIGT WERDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Die erste Zange kann nur durch Gott erschaffen worden sein.</i>.",
+            "S<small>IEBEN</small> D<small>INGE SIND DEM</small> T<small>ÖLPEL EIGEN UND SIEBEN</small> D<small>INGE DEM</small> W<small>EISEN</small>. D<small>ER</small> W<small>EISE REDET NICHT VOR DEM, DER IHM AN</small> W<small>EISHEIT UND</small> Z<small>AHL</small><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Viell, der Jahre; vgl. S. 406 Anm. 13.</i> <small>ÜBERLEGEN IST; ER FÄLLT NICHT SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN INS</small> W<small>ORT; ER ÜBERSTÜRZT SICH NICHT MIT SEINER</small> A<small>NTWORT; ER FRAGT ZUR</small> S<small>ACHE UND ANTWORTET NACH</small> G<small>EBÜHR; ER SPRICHT VOM ERSTEHEN ZUERST UND VOM LETZTEREN ZULETZT; WEISS ER ETWAS NICHT, SO SAGT ER, ER WISSE ES NICHT; ER GESTEHT DIE</small> W<small>AHRHEIT EIN</small>. D<small>AS</small> E<small>NTGEGENGESETZTE BEIM</small> T<small>ÖLPEL</small>.",
+            "S<small>IEBEN VERSCHIEDENE</small> S<small>TRAFGERICHTE KOMMEN ÜBER DIE</small> W<small>ELT WEGEN SIEBEN SCHWERWIEGENDER</small> Ü<small>BERTRETUNGEN</small>. W<small>ENN MANCHE DEN</small> Z<small>EHNTEN ENTRICHTEN UND MANCHE IHN NICHT ENTRICHTEN, SO KOMMT EINE</small> H<small>UNGERSNOT DURCH DIE</small> D<small>ÜRRE; MANCHE HUNGERN UND MANCHE SIND SATT</small>. E<small>NTRICHTET NIEMAND DEN</small> Z<small>EHNTEN, SO KOMMT EINE</small> H<small>UNGERSNOT DURCH</small> V<small>ERWIRRUNG UND DURCH</small> D<small>ÜRRE</small>. E<small>NTRICHTET MAN DIE</small> T<small>EIGHEBE NICHT, SO KOMMT EINE</small> H<small>UNGERSNOT DER VOLLSTÄNDIGEN</small> V<small>ERNICHTUNG</small>. S<small>EUCHE KOMMT ÜBER DIE</small> W<small>ELT WEGEN DER</small><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Dh. wegen der Sünden, worauf diese gesetzt sind.</i><small>IN DER</small> T<small>ORA GENANNTEN</small> T<small>ODESSTRAFEN</small><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Durch himmlische Fügung u. nicht durch gerichtliche Aburteilung; nach anderer Erklärung, die Syn. Fol. 49b. aufgezählten gerichtlichen Todesarten.</i>, [<small>DEREN</small> V<small>OLLSTRECKUNG</small>] <small>DEM</small> G<small>ERICHTE NICHT ÜBERWIESEN WORDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Nach der 2. Erklärung, aus formalen Gründen.</i><small>IST, UND WEGEN DER</small> F<small>RÜCHTE DES</small> S<small>IEBENTJAHRES</small><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Wenn die bezüglichen Gesetze übertreten werden.</i>. D<small>AS</small> S<small>CHWERT KOMMT ÜBER DIE WELT WEGEN DER</small> R<small>ECHTSQUÄLEREI</small><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Vgl. Bd. VIII S. 597 Anm. 87.</i>, <small>DER</small> R<small>ECHTSBEUGUNG UND WEGEN DERER, DIE DIE</small> T<small>ORA FALSCH DEUTEN</small>. W<small>ILDES</small> G<small>ETIER KOMMT ÜBER DIE</small> W<small>ELT WEGEN DER FALSCHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Vgl. S. 675 Anm. 7.</i>S<small>CHWÜRE UND WEGEN DER</small> E<small>NTWEIHUNG DES</small> [<small>GÖTTLICHEN</small>] N<small>AMENS</small>. V<small>ERBANNUNG KOMMT ÜBER DIE</small> W<small>ELT WEGEN</small> G<small>ÖTZENDIENSTES</small>, U<small>NZUCHT</small>, B<small>LUTVERGIESSENS UND WEGEN</small> [U<small>NTERLASSUNG DES</small> G<small>ESETZES ÜBER DAS</small>] E<small>RLASSJAHR</small>.",
+            "A<small>N VIER</small> Z<small>EITABSCHNITTEN NIMMT DIE</small> S<small>EUCHE ÜBERHAND: IM VIERTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Des Septenniums.</i> J<small>AHRE, IM SIEBENTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Des Septenniums.</i>J<small>AHRE, NACH</small> A<small>BLAUF DES</small> S<small>IEBENTJAHRES</small><sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Im ersten des folgenden Septenniums.</i><small>UND AM</small> A<small>USGANG DES</small> [H<small>ÜTTEN</small>]<small>FESTES ALLJÄHRLICH</small>. I<small>M VIERTEN</small> J<small>AHR, WEGEN DES</small> A<small>RMENZEHNTEN DES DRITTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Cf. Dt. 14,28.</i>, <small>IM SIEBENTEN, WEGEN DES</small> A<small>RMENZEHNTEN DES SECHSTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Wenn sie nicht entrichtet werden.</i>, <small>NACH</small> A<small>BLAUF DES</small> S<small>IEBENTJAHRES, WEGEN DER</small> F<small>RÜCHTE DES</small> S<small>IEBENTJAHRES</small><sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Wenn das Ex. 23,11 vorgeschriebene Gesetz nicht beobachtet wird.</i>, <small>UND AM</small> A<small>ÜSGANGE DES</small>[H<small>ÜTTEN</small>]<small>FESTES ALLJÄHRLICH, WEGEN DER</small> B<small>ERAUBUNG DER</small> A<small>RMENABGABEN</small><sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Bei der Ernte (Nachlese, Vergessenes).</i>.",
+            "V<small>IER</small> G<small>ESINNUNGEN GIBT ES BEI DEN</small> M<small>ENSCHEN: MEINES IST MEIN UND DEINES IST DEIN: EINE DURCHSCHNITTLICHE</small> G<small>ESINNUNG, UND WIE MANCHE SAGEN, EINE SEDOMITISCHE GESINNUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Als solche gilt die Verweigerung einer müheu. kostenlosen Gefälligkeit.</i>; <small>MEINES IST DEIN UND DEINES IST MEIN: EIN</small> M<small>ENSCH AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE</small><sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Der das Eigentumsrecht nicht kennt.</i>; <small>MEINES IST DEIN UND DEINES IST DEIN: EIN</small> F<small>ROMMER; MEINES IST MEIN UND DEINES IST MEIN: EIN</small> B<small>ÖSEWICHT</small>.",
+            "V<small>IER</small> G<small>EMÜTSARTEN GIBT ES: LEICHT ZU ERZÜRNEN UND LEICHT ZU BESÄNFTIGEN: DER</small> S<small>CHADEN WIEGT DEN</small> G<small>EWINN AUF; SCHWER ZU ERZÜRNEN UND SCHWER ZU BESÄNFTIGEN: DER</small> G<small>EWINN WIEGT DEN</small> S<small>CHADEN AUF; SCHWER ZU ERZÜRNEN UND LEICHT ZU BESÄNFTIGEN: EIN FROMMER; LEICHT ZU ERZÜRNEN UND SCHWER ZU BESÄNFTIGEN: EIN BÖSE WICHT</small>.",
+            "V<small>IER</small> E<small>IGENSCHAFTEN SIND BEI DEN</small> J<small>ÜNGERN ZU FINDEN: SCHNELL AUFFASSEN UND SCHNELL VERGESSEN: DER</small> S<small>CHADEN WIEGT DEN</small> G<small>EWINN AUF; SCHWER AUFFASSEN UND SCHWER VERGESSEN: DER</small> G<small>EWINN WIEGT DEN</small> S<small>CHADEN AUF; LEICHT AUFFASSEN UND SCHWER VERGESSEN: EIN</small> W<small>EISER; SCHWER AUFFASSEN UND LEICHT VERGESSEN: EIN SCHLECHTES LOS</small>.",
+            "V<small>IER</small> C<small>HARAKTERE GIBT ES BEI DEN</small> A<small>LMOSENSPENDERN: MANCHER GIBT, WÜNSCHT ABER NICHT, DASS ANDERE GEBEN: ER GEIZT MIT FREMDEM; MANCHER WÜNSCHT, DASS ANDERE GEBEN, GIBT ABER SELBER NICHT: ER GEIZT MIT SEINEM; MANCHER GIBT SELBER UND WÜNSCHT, DASS ANDERE GEBEN: EIN</small> F<small>ROMMER; MANCHER GIBT SELBER NICHT UND WÜNSCHT AUCH NICHT, DASS ANDERE GEBEN: EIN</small> B<small>ÖSEWICHT</small>.",
+            "V<small>IER</small> K<small>LASSEN GIBT ES BEI DEN</small> B<small>ESUCHERN DES</small> L<small>EHRHAUSES : MANCHER GEHT HIN UND HANDELT NICHT DANACH: ER HAT DAS</small> V<small>ERDIENST DES</small> H<small>INGEHENS; MANCHER HANDELT DANACH, UND GEHT NICHT HIN: ER HAT DAS</small> V<small>ERDIENST DES</small> H<small>ANDELNS; MANCHER GEHT HIN UND HANDELT DANACH: EIN</small> F<small>ROMMER; MANCHER GEHT NICHT HIN UND HANDELT NICHT DANACH: EIN</small> B<small>ÖSEWICHT</small>.",
+            "V<small>IER</small> E<small>IGENSCHAFTEN GIBT ES BEI DENEN, DIE VOR DEN</small> G<small>ELEHRTEN SITZEN</small><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\">Die vorgeschrittener sind als die Jünger, od. Schüler (<span dir=\"rtl\">תלמידים</span>), von welchen die Mišna 14 spricht; hei jenen handelt es sich lediglich um das Erfassen u. Vergessen, bei diesen dagegen um das tiefere Eindringen in das Thema des Studiums.</i>: S<small>CHWAMM</small>, T<small>RICHTER</small>, S<small>EIHER UND</small> S<small>CHWINGE</small>. E<small>IN</small> S<small>CHWAMM, DER ALLES AUFSAUGT; EIN</small> T<small>RICHTER, DER AN DER EINEN</small> S<small>TELLE AUFNIMMT UND AN DER ANDEREN</small> S<small>TELLE AUSFLIESSEN LÄSST; EIN</small> S<small>EIHER, DER DEN</small> W<small>EIN AUSFLIESSEN LÄSST UND DIE</small> H<small>EFE BEHÄLT; EINE</small> S<small>CHWINGE, DIE DAS</small> S<small>TAUBMEHL FAHREN LÄSST UND DAS</small> K<small>RAFTMEHL BEHÄLT</small>.",
+            "J<small>EDE</small> L<small>IEBE, DIE VON ETWAS ABHÄNGT, HÖRT AUF, SOBALD DAS ETWAS AUFHÖRT; DIE ABER NICHT VON ETWAS ABHÄNGT, HÖRT NIEMALS AUF</small>. W<small>ELCHES IST BEISPIELSWEISE EINE</small> L<small>IEBE, DIE VON ETWAS ABHÄNGT?</small> D<small>IE</small> L<small>IEBE VON</small> A<small>MNON UND</small> T<small>AMAR<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Cf. iiSam. 13,1ff.</i></small>. U<small>ND DIE NICHT VON ETWAS ABHÄNGT?</small> D<small>IE</small> L<small>IEBE VON</small> D<small>AVID UND</small> J<small>EHONATHAN</small><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Cf. iSam. 19,1ff.</i>.",
+            "J<small>EDER</small> S<small>TREIT, DER UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN GEFÜHRT WIRD, HAT BLEIBENDEN</small> E<small>RFOLG; DER NICHT UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN GEFÜHRT WIRD, HAT KEINEN BLEIBENDEN ERFOLG. WELCHES IST BEISPIELSWEISE EIN STREIT UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN?</small> D<small>ER</small> S<small>TREIT ZWISCHEN</small> H<small>ILLEL UND</small> Š<small>AMMAJ</small>. N<small>ICHT UM DES</small> H<small>IMMELS WILLEN?</small> D<small>ER</small> S<small>TREIT</small> Q<small>ORAḤS UND SEINER GANZEN</small> R<small>OTTE</small>.",
+            "W<small>ER DAS</small> P<small>UBLIKUM ZU VERDIENSTLICHEN</small> H<small>ANDLUNGEN FÜHRT, DEM BLEIBT DIE</small> S<small>ÜNDE FERN, WER ABER DAS</small> P<small>ÜBLIKUM ZUR</small> S<small>ÜNDE VERLEITET, DEM LÄSST MAN NICHT GELINGEN</small>, B<small>USSE ZU TUN</small>. M<small>OŠE WAR SELBST VERDIENSTVOLL UND FÜHRTE DAS</small> P<small>ÜBLIKUM ZU VERDIENSTLICHEN</small> H<small>ANDLUNGEN, DAHER WIRD DAS</small> V<small>ERDIENST DER</small> M<small>ENGE IHM BEIGELEGT, WIE ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Dt. 33,21.</i><i>die Gerechtigkeit des Herrn hat er geübt, und seine Rechte in Gemeinschaft mit Jisraél</i>. J<small>EROBEA͑M SÜNDIGTE UND VERFÜHRTE DIE</small> M<small>ENGE, DAHER WIRD DIE</small> S<small>ÜNDE DER</small> M<small>ENGE IHM BEIGELEGT, WIE ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">iReg, 15,30,</i><i>wegen der Sünden Jerobea͑ms, des Sohnes&gt; NebaṬts, die er verübt, und zu welchen er Jisraél verleitet hat</i>.",
+            "W<small>ER DIE DREI FOLGENDEN</small> E<small>IGENSCHAFTEN HAT, IST VON DEN</small> S<small>CHÜLERN UNSERES</small> V<small>ATERS</small> A<small>BRAHAM, UND WER ANDERE DREI</small> E<small>IGENSCHAFTEN HAT, IST VON DEN SCHÜLERN DES RUCHLOSEN BLLEAM. ELN GUTES AÜGE, BESCHEIDENES GEMÜT UND DEMUTIGER SLNN [KENNZEICHNEN] DIE SCHÜLER</small> A<small>BRAHAMS; EIN BÖSES</small> A<small>UGE, HOCHFAHRENDES</small> G<small>EMÜT UND EIN HOCHFAHRENDER</small> S<small>INN [KENNZEICHNEN] DIE</small> S<small>CHÜLER DES RUCHLOSEN</small> B<small>ILE</small> I<small>M</small>. W<small>ELCHEN</small> U<small>NTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN DEN</small> S<small>CHÜLERN UNSERES</small> V<small>ATERS</small> A<small>BRAHAM UND DEN</small> S<small>CHÜLERN DES RUCHLOSEN</small> B<small>ILEA͑M?</small> D<small>IE</small> S<small>CHÜLER UNSERES</small> V<small>ATERS</small> A<small>BRAHAM GENIESSEN AUF DIESER</small> W<small>ELT UND ERBEN DIE ZUKÜNFTIGE</small> W<small>ELT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Pr. 8,21.</i><i>daß ich diejenigen, die mich lieb haben, Besitztum erben lasse und ihre Schatzkammern fülle;</i> <small>ABER DIE</small> S<small>CHÜLER DES RUCHLOSEN</small> B<small>ILEA͑M ERBEN DAS</small> F<small>EGEFEUER UND SINKEN IN DIE</small> G<small>RUBE DER</small> U<small>NTERWELT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Ps. 55,24.</i><i>du aber, o Gott, wirst sie in die tiefste Grube hinabstürzen; Menschen von Blutgier und Falsch werden ihre Tage nicht auf die Hälfte bringen, ich aber vertraue auf dich.</i>",
+            "J<small>EHUDA B.TEMA SAGTE:</small> S<small>EI MUTIG WIE EIN</small> L<small>EOPARD, BEHEND WIE EIN</small> A<small>DLER, SCHNELL WIE EIN</small> H<small>IRSCH UND HELDHAFT WIE EIN</small> L<small>ÖWE, DEN</small> W<small>ILLEN DEINES</small> V<small>ATERS IM</small> H<small>IMMEL ZU VOLLBRINGEN</small>. E<small>R SAGTE FERNER:</small> D<small>ER</small> F<small>RECHLING FÜR DAS</small> F<small>EGEFEUER UND DER</small> S<small>CHÜCHTERNE FÜR DAS</small> P<small>ARADIES</small>. E<small>S SEI DIR WOHLGEFÄLLIG, O</small> H<small>ERR, UNSER</small> G<small>OTT, DASS IN</small> B<small>ÄLDE, IN UNSEREN</small> T<small>AGEN, DEINE</small> S<small>TADT ERBAUT WERDE, UND LASS UNS DEINER</small> L<small>EHRE TEILHAFTIG WERDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\">Dieser Satz scheint eine Schlußformel des Traktates zu sein.</i>.",
+            "E<small>R SAGTE FERNER:</small> M<small>IT FÜNF</small> J<small>AHREN FÜR [DAS</small> S<small>TUDIUM DER</small>] S<small>CHRIFT, MIT ZEHN FÜR [DAS</small> S<small>TUDIUM DER]</small> M<small>IŠNA, MIT DREIZEHN FÜR</small> [<small>DIE</small> P<small>FLICHT DER</small>] G<small>ESETZESÜBUNG, MIT FÜNFZEHN FÜR</small> [<small>DAS</small> S<small>TUDIUM DES</small>] T<small>ALMUD, MIT ACHTZEHN FÜR DIE</small> H<small>EIRAT, MIT ZWANZIG FÜR DAS</small> S<small>TREBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\">Für die Wahl eines Berufes.</i>, <small>MIT DREISSIG</small> V<small>OLLKRAFT, MIT VIERZIG</small> E<small>LNSICHT, MIT FÜNFZIG</small> R<small>ATVERMÖGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\">Man kann sich nicht mehr aktiv an allen Zweigen des Staatslebens beteiligen.</i>, <small>MIT SECHZIG DAS</small> A<small>LTER, MIT</small> S<small>IEBZIG DAS</small> G<small>REISENALTER, MIT ACHTZIG DAS HOHE</small> A<small>LTER</small><sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. das Starke, das Hohe, mit Anlehnung an Ps. 90,10.</i>, <small>MIT NEUNZIG GEBÜCKT</small><sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\">]Nach mancher Erkl. <span dir=\"rtl\">שוח</span> Grube, man geht der Grube entgegen.</i>, <small>MIT HUNDERT IST MAN WIE TOT UND DER</small> W<small>ELT ENTZOGEN</small>.",
+            "B<small>EN</small> B<small>AG</small> B<small>AG SAGTE</small>: W<small>ENDE UND WÜHLE IN IHR</small><sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\">In der Tora.</i>, <small>DENN IN IHR IST ALLES; SCHAUE IN SIE UND WERDE IN IHR ALT UND VERBRAUCHT, UND WEICHE NICHT VON IHR, DENN ES GIBT NICHTS</small> B<small>ESSERES ALS SIE</small>.",
+            "B<small>EN</small> H<small>E</small> H<small>E SAGTE</small>: D<small>ER</small> M<small>ÜHE ENTSPRICHT DER LOHN</small>."
+        ],
+        [
+            "D<small>IE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Dieser Abschnitt, mit dem besonderen Namen <span dir=\"rtl\">פרק קנין תורח</span> (von der Aneignung der Gesetzeskunde), auch als <span dir=\"rtl\">פרק רבי מאיר</span> bezeichnet, gehört, wie schon die Einleitung besagt, nicht zum Mišnakanon, gleichwohl befindet er sich in allen, bei dieser Ausgabe benutzten Texten.</i> W<small>EISEN LEHRTEN IN DER</small> S<small>PRACHE DER</small> M<small>IŠNA</small>. G<small>EPRIESEN SEI ER, DER SIE UND IHRE</small> M<small>LŠNA</small> [L<small>EHRE</small>] <small>ERWÄHLT HAT</small>. <b>R.</b> M<small>EÍR SAGTE:</small> W<small>ER SICH MIT DER</small> T<small>ORA UM IHRER SELBST WILLEN BEFASST, DEM SIND VIELE</small> D<small>INGE BESCHIEDEN; UND NOCH MEHR, ER IST WÜRDIG, DASS DIE GANZE</small> W<small>ELT NUR SEINETWEGEN BESTEHE</small>. E<small>R HEISST</small> F<small>REUND UND</small> L<small>IEBLING, ER LIEBT</small> G<small>OTT, UND LIEBT DIE</small> M<small>ENSCHEN, ER ERFREUT</small> G<small>OTT UND ERFREUT DIE</small> M<small>ENSCHEN</small>. S<small>IE BEKLEIDET IHNMIT</small> S<small>ANFTMUT UND</small> G<small>OTTESFURCHT UND BEFÄHIGT IHN, GERECHT, FROMM, RECHTSCHAFFEN UND TREU ZU SEIN; SIE HÄLT IHN FERN VON DER</small> S<small>ÜNDE UND FÜHRT IHN DEM</small> V<small>ERDIENSTE ZU; UND DURCH IHN GEWINNEN</small> R<small>AT UND</small> B<small>ELEHRUNG</small>, E<small>INSICHT UND</small> K<small>RAFT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Pr. 8.14.</i><i>mein ist Rat und Belehrung, ich bin Einsicht, mein ist Stärke</i>. S<small>IE GEWÄHRT IHM FERNER</small> K<small>ÖNIGTUM</small>, H<small>ERRSCHAFT UND</small> E<small>RFORSCHUNG DES</small> R<small>ECHTES, UND MAN OFFENBART IHM DIE</small> G<small>EHEIMNISSE DER</small> T<small>ORA</small>. E<small>R WIRD WIE EINE NIE VERSIEGENDE</small> Q<small>UELLE UND WIE EIN FORTWÄHREND WACHSENDER</small> S<small>TROM</small>. E<small>R SEI BESCHEIDEN</small>, L<small>ANGMÜTIG UND NACHSICHTIG, WENN ER GEKRÄNKT WIRD</small>. S<small>IE ERHEBTIHN ÜBER ALLE</small> W<small>ESEN</small>.",
+            "R. J<small>EHOŠUA͑ B</small>. L<small>EVI SAGTE :</small> T<small>AG FÜR</small> T<small>AG ERTÖNT EINE</small> H<small>ALLSTIMME VOM</small> B<small>ERGE</small> Ḥ<small>OREB</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">An dem das Gesetz verliehen wurde.</i> <small>UND RUFT UND SPRICHT:</small> W<small>EHE DEN</small> M<small>ENSCHEN OB DER</small> K<small>RÄNKUNG DER</small> T<small>ORA</small>. W<small>ER SICH NICHT MIT DER</small> T<small>ORA BEFASST, HEISST EIN</small> V<small>ERWIESENER, DENN ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Pr. 11,22.</i><i>wie ein goldener Ring am Rüssel eines Schweines, so eine schöne Frau, die nicht von Schicklichkeit weiß</i><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Wie dies aus dem Schriftverse gedeutet wird, ist nicht recht klar; viell, wird in den Worten <span dir=\"rtl\">נזם זהב באף</span> das W. <span dir=\"rtl\">נזוף</span> gefunden. In den Parallelstellen fehlt dieses Zitat.</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ex. 32,16.</i><i>es waren die Tafeln ein Werk Gottes und die Schrift eine Gottesschrift, eingegraben [ḥaruth] auf die Tafeln,</i> <small>UND MAN LESE NICHT</small> <i>ḥaruth, sondern ḥieruth</i> [F<small>REIHEIT</small>], <small>DENN EIN</small> F<small>REIER IST NUR DER, DER SICH MIT DER</small> T<small>ORA BEFASST</small>. W<small>ER SICH MIT DER</small> T<small>ORA BEFASST, STEIGT AUCH IN DIE</small> H<small>ÖHE, DENN ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Num. 21,19.</i><i>vom Geschenke zum Gotteserbe und vom Gotleserbe zu den Höhen</i><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. Übersetzung der in diesem Verse genannten Ortsnamen.</i>.",
+            "W<small>ER VON SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN NUR EINEN</small> A<small>BSCHNITT, EINEN</small> L<small>EHRSATZ, EINEN</small> S<small>CHRIFTVERS ODER AUCH NUR EINEN</small> B<small>UCHSTABEN LERNT, MUSS IHM</small> E<small>HRUNG ERWEISEN, DENN SO FINDEN</small> W<small>IR ES BEI</small> D<small>AVID, DEM</small> K<small>ÖNIGE VON</small> J<small>ISRAÉL; ER HATTE VON</small> A<small>HITOPHEL NUR ZWEI</small> D<small>INGE GELERNT, UND MACHTE IHN ZU SEINEM MEISTER, HAUPT UND VERTRAUTEN, DENN ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Ps. 55,14.</i><i>du, ein Mensch meinesgleichen, mein Haupt und mein Vertrauter</i>. E<small>S IST NUN [DURCH EINEN SCHLUSS] VOM LEICHTEREN AUF DAS SCHWERERE ZU FOLGERN: WENN</small> D<small>AVID, DER</small> K<small>ÖNIG VON</small> J<small>ISRAÉL, DER VON</small> A<small>HITOPHEL NUR ZWEI</small> D<small>INGE GELERNT HATTE, IHN DIESERHALB ZU SEINEM</small> M<small>EISTER</small>, H<small>AUPT UND</small> V<small>ERTRAUTEN MACHTE, UM WIEVIEL MEHR MUSS DERJENIGE, DER VON SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN EINEN</small> A<small>BSCHNITT, EINEN</small> L<small>EHRSATZ, EINEN</small> S<small>CHRIFTVERS ODER AUCH NUR EINEN BUCHSTABEN LERNT, DIESEM EHRUNG ERWEISEN</small>. E<small>HRUNG GEBÜHRT NUR DER</small> T<small>ORA, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Pr. 3,85.</i><i>Ehre werden die Weisen zum Besitze erhalten;</i> [<small>FERNER</small>:]<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Ib. 28,10.</i><i>die Frommen Gutes ererben</i>, <small>UND UNTER</small> ‘G<small>UTES</small>’ <small>IST NUR DIE</small> T<small>ORA ZU VERSTEHEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ib. 4,2.</i><i>denn eine gute Lehre Gebe Ich Euch, verlaßt meine Tora nicht</i>.",
+            "D<small>IES IST DER RICHTIGE</small> W<small>EG [ZUR</small> E<small>RWERBUNG] DER</small> T<small>ORA:</small> B<small>ROT MIT</small> S<small>ALZ ESSEN</small>, W<small>ASSER NACH</small> M<small>ASS TRINKEN, AUF DER</small> E<small>RDE SCHLAFEN, EIN</small> L<small>EBEN DER</small> E<small>NTBEHRUNG FÜHREN UND SICH MIT DER</small> T<small>ORA ABMÜHEN; TUST DU ALSO, DANN HEIL DIR UND WOHL DIR; HEIL DIR AUF DIESER</small> W<small>ELT UND WOHL DIR IN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT</small>.",
+            "S<small>TREBE NICHT NACH</small> W<small>ÜRDE UND GELÜSTE NICHT NACH</small> E<small>HRE, DIE DEIN</small> S<small>TUDIUM ÜBERSTEIGT</small>. G<small>ELÜSTE NICHT NACH DER</small> T<small>AFEL DER</small> K<small>ÖNIGE, DENN DEINE</small> T<small>AFEL STEHT HÖHER ALS IHRE, UND GRÖSSER IST DEINE</small> K<small>RONE ALS IHRE</small>. U<small>ND DEIN</small> A<small>RBEITSHERR IST ZUVERLÄSSIG, DASS ER DIR DEN</small> L<small>OHN DEINER</small> A<small>RBEIT BEZAHLEN WERDE</small>.",
+            "B<small>EDEUTENDER IST DIE</small> T<small>ORA ALS DAS</small> P<small>RIESTERTUM UND DAS</small> K<small>ÖNIGTUM, DENN DAS</small> K<small>ÖNIGTUM WIRD DURCH DREISSIG</small> B<small>EDINGUNGEN<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Cf. iSam. 8,10ff. u. hierzu kommen noch die für den König geltenden Ausnahmegesetze; cf. Syn. Fol. 18a.</i>ERWORBEN, DAS</small> P<small>RIESTERTUM WIRD DURCH VIERUNDZWANZIG</small> B<small>EDINGUNGEN<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Gemeint sind hier die priesterl. Abgaben, die zusammen 24 betragen.</i>ERWORBEN, DIE TORA ABER DURCH ACHTUNDVIERZIG, UND ZWAR: DURCH STUDIUM, DURCH</small> L<small>AUSCHEN DES</small> O<small>HRES, DURCH</small> R<small>ICHTUNG DER</small> L<small>IPPEN, DURCH</small> E<small>INSICHT DES</small> H<small>ERZENS, DURCH</small> V<small>ERSTAND DES</small> H<small>ERZENS, DURCH</small> E<small>HRFURCHT, DURCH</small> S<small>ÜNDENSCHEU, DURCH</small> D<small>EMUT, DURCH</small> F<small>REUDIGKEIT, DURCH</small> V<small>ERKEHR MIT</small> G<small>ELEHRTEN, DURCH</small> B<small>ESPRECHUNG MIT</small> K<small>OLLEGEN, DURCH</small> E<small>RÖRTERUNG MIT</small> S<small>CHÜLERN, DURCH ÜBERLEGUNG, DURCH</small> L<small>ESEN DER</small> S<small>CHRIFT, DURCH</small> S<small>TUDIEREN DER</small> M<small>IŠNA, DURCH</small> B<small>ESCHRÄNKUNG DES</small> H<small>ANDELS, DURCH</small> B<small>ESCHRÄNKUNG DES</small> S<small>CHLAFES, DURCH</small> B<small>ESCHRÄNKUNG DER</small> G<small>ENÜSSE, DURCH</small> B<small>ESCHRÄNKUNG DES</small> S<small>CHERZENS, DURCH</small> B<small>ESCHRÄNKUNG DES</small> U<small>MGANGES<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Unter <span dir=\"rtl\">דרך ארץ</span> ist wahrscheinl. der eheliche Umgang zu verstehen, in welchem Sinne dies Wort auch sonst gebraucht wird; viell, aber der Umgang mit Menschen.</i>, DURCH</small> G<small>EDULD, DURCH EIN GUTES</small> H<small>ERZ, DURCH</small> V<small>ERTRAUEN AUF DIE</small> G<small>ELEHRTEN UND DURCH</small> E<small>RTRAGEN VON</small> L<small>EIDEN</small>. M<small>AN MUSS FERNER SEINEN</small> P<small>LATZ KENNEN, MIT SEINEM</small> A<small>NTEIL FROH SEIN, SEINE</small> W<small>ORTE MIT EINEM</small> Z<small>AUNE UMHEGEN, SICH NICHTS ZUGUTE TUN, BELIEBT SEIN</small>, G<small>OTT LIEBEN, DIE</small> M<small>ENSCHEN LIEBEN, DIE</small> G<small>ERECHTIGKEIT LIEBEN, DIE</small> Z<small>URECHTWEISUNGEN LIEBEN, DIE</small> R<small>EDLICHKEIT LIEBEN, SICH VON</small> E<small>HRUNGEN FERN HALTEN, NICHT STOLZ AUF SEIN STUDIUM SEIN, SICH NICHT AUF SEIN LEHRAMT FREUEN, MIT SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN DER</small> L<small>AST TRAGEN, IHN NACH DER GUTEN</small> S<small>EITE BEURTEILEN, IHN AUF DIE</small> W<small>AHRHEIT BRINGEN UND IHN ZUM</small> F<small>RIEDEN VERANLASSEN</small>. M<small>AN SOLL FERNER BEIM</small> L<small>ERNEN ÜBERLEGT SEIN, FRAGEN UND ANTWORTEN</small>, H<small>ÖREN UND</small> [<small>AN</small> W<small>ISSEN</small>] <small>ZUNEHMEN, LERNEN, UM ZU LEHREN, LERNEN, UM DANACH ZU HANDELN, SEINEN</small> L<small>EHRER WEISE MACHEN, DAS</small> G<small>EHÖRTE GENAU WIEDERGEBEN UND ALLES IM</small> N<small>AMEN SEINES</small> U<small>RHEBERS</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Auch wenn <span dir=\"rtl\">שואל ומשיב</span> u. ebenso <span dir=\"rtl\">שומע ומוסיף</span> zusammen gehören, sind es 49 Aufzählungen; in manchem Texte fehlt <span dir=\"rtl\">אוהב את הצדקות</span>, dagegen kommt ,<span dir=\"rtl\">מיעוט שיחה</span> hinzu.</i><small>SAGEN</small>. D<small>U LERNST ALSO, WER ETWAS IM</small> N<small>AMEN SEINES</small> U<small>RHEBERS SAGT, BRINGE</small> E<small>RLÖSUNG ÜBER DIE</small> W<small>ELT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Est. 2,22.</i><i>da sagte es Ester dem Könige im Namen Mordekhajs</i>.",
+            "B<small>EDEUTEND IST DIE</small> T<small>ORA, DASS SIE DENEN, DIE NACH IHR HANDELN</small>, L<small>EBEN GEWÄHRT AUF DIESER</small> W<small>ELT UND IN ZUKÜNFTIGER</small> W<small>ELT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Pr. 4,22.</i><i>denn sie sind Leben für die, die sie finden, und Gesundung für ihren ganzen Leib</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Ib. 3,8.</i><i>sie wird eine Heilang für deinen Leib sein und deine Knochen erquicken</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Ib. 3,18.</i><i>sie ist ein Lebensbaum für die, die sie ergreifen, und wer sie festhält, ist beglückt.</i> F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Ib. 1,9.</i><i>denn ein lieblicher Kranz sind sie für dein Haupt, und ein Kettenschmuck an deinem Halse.</i> F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Ib. 4,9.</i><i>sie wird einen lieblichen Kranz um dein Haupt winden, eine prächtige Krone wird sie dir bescheren</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Ib. 3,16.</i><i>langes Leben ist in ihrer Rechten, in ihrer Linken Reichtum und Ehre</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>: <sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Ib. V. 2.</i><i>denn Lebensdauer und Jahre des Lebens und Wohlfahrt xoerden sie dir mehren</i>.",
+            "R. Š<small>IMO͑N B</small>. M<small>ENASJA SAGTE IM</small> N<small>AMEN DES</small> R. Š<small>IMO͑N B</small>. J<small>OḤAJ:</small> S<small>CHÖNHEIT</small>, K<small>RAFT</small>, R<small>EICHTUM</small>, E<small>HRE</small>, W<small>EISHEIT</small>, A<small>LTER</small>, G<small>REISENALTER UND</small> K<small>INDERSEGEN GEBÜHRT DEN</small> F<small>ROMMEN, UND SO GEBÜHRT ES SICH FÜR DIE</small> W<small>ELT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Ib. 16,31.</i><i>eine krone des Schmuckes ist das Greisenhaupt, auf dem Wege der Frömmigkeit wird sie erlangt</i>. F<small>erner heisst es</small>:<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Ib. 17,6.</i><i>der Alten Krone sind Kindeskinder, und der Kinder Ruhm sind ihre Väter</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Ib. 20,29.</i><i>der Jünglinge Ruhm ist ihre Stärke, und der Greise Schmuck ist das Greisenhaupt</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Jes. 24,23.</i><i>und der Mond wird sich schämen und die Sonne zu Schanden werden; denn der Herr der Heerscharen wird die Königsherrschaft auf dem Berge Çijon und in Jerušalem antreten, und vor seinen Ältesten die Herrlichkeit</i>. R. Š<small>IMO͑N B</small>. M<small>ENASJA SAGTE :</small> D<small>IESE SIEBEN</small> D<small>INGE, DIE DIE</small> W<small>EISEN FÜR DIE</small> F<small>ROMMEN AUFGEZÄHLT HABEN, SIND SÄMTLICH BEI</small> R<small>ABBI UND SEINEN</small> K<small>INDERN VERWIRKLICHT WORDEN</small>.",
+            "R. J<small>OSE B</small>. Q<small>ISMA ERZÄHLTE :</small> E<small>INST GING ICH AUF DEM</small> W<small>EGE, DA BEGEGNETE MIR EIN</small> M<small>ANN UND BOT MIR DEN</small> F<small>RIEDENSGRUSS UND ICH ERWIDERTE IHN IHM</small>. D<small>ARAUF SPRACH ER ZU MIR:</small> M<small>EISTER, AUS WELCHEM</small> O<small>RTE BIST DU?</small> I<small>CH ERWIDERTE IHM:</small> I<small>CH BIN AUS EINER GROSSEN</small> S<small>TADT VON</small> W<small>EISEN UND</small> G<small>ELEHRTEN</small>. D<small>A SPRACH ER ZU MIR:</small> M<small>EISTER, VIELLEICHT BIST DU EINVERSTANDEN, MIT UNS IN UNSEREM</small> O<small>RTE ZU WOHNEN, UND ICH WÜRDE DIR TAUSENDE UND ABERTAUSENDE VON</small> G<small>OLDDENAREN</small>, E<small>DELSTEINEN UND</small> P<small>ERLEN GEBEN?</small> D<small>A ERWIDERTE ICH IHM:</small> M<small>EIN</small> S<small>OHN, SELBST WENN DU MIR ALLES SLLBER UND GOLD, ALLE EDELSTEINE UND PERLEN DER WELT GEBEN</small> W<small>ÜRDEST</small>, WOHNE ICH NUR IN EINEM O<small>RTE DER TORA</small>. D<small>ENN BEIM</small> H<small>INSCHEIDEN DES</small> M<small>ENSCHEN BEGLEITEN IHN NICHT</small> S<small>ILBER UND NICHT</small> G<small>OLD, AUCH NICHT</small> E<small>DELSTEINE UND NICHT</small> P<small>ERLEN, SONDERN NUR DIE</small> T<small>ORA UND GUTE</small> H<small>ANDLUNGEN, WIE ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Pr. 6,22.</i><i>wenn du gehst, wird sie dich geleiten, wenn du dich legst, wird sie über dich wachen, und wenn du aufwachst, wird sie dich unterhalten. Wenn du gehst, wird sie dich geleiten,</i> <small>AUF DIESER</small> W<small>ELT</small>; <i>wenn du dich legst,</i> <small>WIRD SIE ÜBER DICH WACHEN, IM</small> G<small>RABE</small>; <i>wenn du aufwachst,</i> <small>WIRD SIE DICH UNTERHALTEN, IN DER ZUKÜNFTIGEN</small> W<small>ELT</small>. U<small>ND EBENSO STEHT ES AUCH GESCHRIEBEN IM</small> B<small>UCHE DER</small> P<small>SALMEN DURCH</small> D<small>AVID, DEN</small> K<small>ÖNIG VON</small> J<small>ISRAÉL</small>:<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Ps. 119,72.</i><i>Lieber ist mir die Lehre deines Mundes, als Tausende Goldes und Silbers</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Hag. 2,8.</i><i>mein ist das Silber, mein ist das Gold, spricht der Herr der Heerscharen</i>.",
+            "F<small>ÜNF</small> E<small>IGNUNGEN EIGNETE DER</small> H<small>EILIGE, GEPRIESEN SEI ER, IN SEINER</small> W<small>ELT, UND ZWAR: DIE</small> T<small>ORA IST EINE</small> E<small>IGNUNG</small>, H<small>IMMEL UND</small> E<small>RDE SIND EINE</small> E<small>IGNUNG</small>, A<small>BRAHAM IST EINE</small> E<small>IGNUNG</small>, J<small>ISRAÉL IST EINE</small> E<small>IGNUNG UND DER</small> T<small>EMPEL IST EINE</small> E<small>IGNUNG</small>. D<small>IE</small> T<small>ORA IST EINE</small> E<small>IGNUNG; WOHER DIES?</small> E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Pr. 8,22.</i><i>der Herr hat mich geeignet als den Anfang seiner Wege, als erstes seiner Werke, vorlängst</i>. H<small>IMMEL UND</small> E<small>RDE SIND EINE</small> E<small>IGNUNG; WOHER DIES?</small> E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Jes. 66,1.</i><i>so spricht der Herr: Der Himmel ist mein Thron, und die Erde meiner Füße Schemel, was wäre das für ein Haus, das ihr mir bauen wolltet, und welcher Ort meine Ruhestätte</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Ps. 104,24.</i><i>wie sind deiner Werke so viel, o Herr, du hast sie alle in Weisheit geschaffen, die Erde ist ganz deine Eignung</i>. A<small>BRAHAM IST EINE</small> E<small>IGNUNG; WOHER DIES</small>? E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\">Gen. 14,19.</i><i>und er segnete ihn und sprach: Gesegnet werde Abraham vom höchsten Gott, dem Eigner von Himmel und Erde</i>. J<small>ISRAÉL IST EINE</small> E<small>IGNUNG; WOHER DIES?</small> E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\">Ex. 15,16.</i><i>bis vorüber ist dein Volk, o Herr, bis vorüber ist das Volk, das da geeignet hast</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\">Ps. 16,3.</i><i>en Heiligen, die im Land sind, und Herrliche, an denen all mein Wohlgefallen</i>. D<small>ER</small> T<small>EMPEL IST EINE</small> E<small>IGNUNG; WOHER DIES</small>? E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\">Ex. 15,17,</i><i>das Heiligtum des Herrn, das bereitet</i><sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"><span dir=\"rtl\">כוננו</span> gleich <span dir=\"rtl\">קנו</span>.</i><i>haben deine Hände</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\">Ps. 78,54.</i><i>er brachte sie zu seinem heiligen Berge</i><sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\">Die Lesart <span dir=\"rtl\">הר</span> an Stelle des masoretischen <span dir=\"rtl\">גבול</span> findet sich nicht nur in der Vulgata u. der <i>LXX</i> u. allen aus dieser herrührenden Übersetzungen (Syr. Arab. Äthiop.), sondern auch in manchen hebr. Bibelhandschriften.</i>, <i>dem Berge, den geeignet hat seine Rechte</i>.",
+            "U<small>ND ALLES, WAS DER</small> H<small>EILIGE, GEPRIESEN SEI ER, ERSCHAFFEN HAT, SCHUF ER NUR ZU SEINER</small> E<small>HRE, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\">Jes. 43,7.</i><i>jeden, der sich nach meinem Namen nennt, den ich zu meiner Ehre geschaffen, gebildet und bereitet habe</i>. F<small>ERNER HEISST ES</small>:<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\">Ex. 15,18.</i><i>der Herr ist König auf immer und ewig.</i> <sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\">Diese Mišna, aus Mak. iii,16 entnommen, gehört nicht zu dieser Barajtha; sie ist durch die editio separata in die Mišnaausgabe, u. aus dieser in die Taimudausgabe herübergenommen.</i>R.<small>ḤANINA B</small>. A͑<small>QAŠJA SAGTE:</small> G<small>OTT WOLLTE</small> J<small>ISRAÉL VERDIENSTLICH MACHEN, DAHER VERLIEH ER IHNEN DAS</small> G<small>ESETZ UND VIELE</small> G<small>EBOTE, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\">Jes. 42,21.</i><i>dem Herrn gefiel es um seiner Gerechtigkeit willen, seine Lehre groß und ausgedehnt zu machen.</i>"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/The Saying of the Jewish Fathers Gorfinkle 1913.json

@@ -0,0 +1,34 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002129175",
+    "versionTitle": "The Saying of the Jewish Fathers: Gorfinkle 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/cd56fdf6e5a8ca1d89a454583435393d.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Ben Zoma said, \"Who is wise? He who learns from all men, as it said, 'From all my teachers I have gotten understanding (Psalms 119:99).' Who is mighty? He who controls his passions, as it is said, 'He that is slow to anger is better than the mighty, and he that rules over his spirit than he that takes a city (Proverbs 16:32).' Who is rich? He who rejoices in his portion, as it is said, 'When you eat the labor of your hands, happy are you, and it shall be well with you (Psalms 128:2).' You are happy in this world, and it shall be well with you in the world to come. Who is honored? He who honors others, as it is said, \"For those that honor me I will honor, and those who despise me shall be held in contempt. (I Samuel 2:30).'\"",
+            "Ben Azzai said, \"Hasten to do even a slight precept, and flee from transgression; for one virtue leads to another, and transgression draws transgression in its train; for the recompense of a virtue is a virtue, and the recompense of a transgression is a transgression.\"",
+            "He used to say, \"Despise not any man, and carp not at any thing; for there is not a man that has not his hour, and there is not a thing that has not its place.\"",
+            "Rabbi Levitas of Yavneh said, \"Be exceedingly lowly of spirit, since the hope of man is but the worm.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,143 @@
+{
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Pirkei_Avot",
+    "text": [
+        [
+            "Moses received the Torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.",
+            "Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.",
+            "Antigonus a man of Socho received [the oral tradition] from Shimon the Righteous. He used to say: do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward, and let the fear of Heaven be upon you.",
+            "Yose ben Yoezer (a man) of Zeredah and Yose ben Yohanan (a man) of Jerusalem received [the oral tradition] from them [i.e. Shimon the Righteous and Antigonus]. Yose ben Yoezer used to say: let thy house be a house of meeting for the Sages and sit in the very dust of their feet, and drink in their words with thirst.",
+            "Yose ben Yochanan (a man) of Jerusalem used to say: Let thy house be wide open, and let the poor be members of thy household. Engage not in too much conversation with women. They said this with regard to one’s own wife, how much more [does the rule apply] with regard to another man’s wife. From here the Sages said: as long as a man engages in too much conversation with women, he causes evil to himself, he neglects the study of the Torah, and in the end he will inherit gehinnom.",
+            "Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.",
+            "Nittai the Arbelite used to say: keep a distance from an evil neighbor, do not become attached to the wicked, and do not abandon faith in [divine] retribution.",
+            "Judah ben Tabbai and Shimon ben Shetach received [the oral tradition] from them. Judah ben Tabbai said: do not [as a judge] play the part of an advocate; and when the litigants are standing before you, look upon them as if they were [both] guilty; and when they leave your presence, look upon them as if they were [both] innocent, when they have accepted the judgement.",
+            "Shimon ben Shetach used to say: be thorough in the interrogation of witnesses, and be careful with your words, lest from them they learn to lie.",
+            "Shemaiah and Abtalion received [the oral tradition] from them. Shemaiah used to say: love work, hate acting the superior, and do not attempt to draw near to the ruling authority.",
+            "Abtalion used to say: Sages be careful with your words, lest you incur the penalty of exile, and be carried off to a place of evil waters, and the disciples who follow you drink and die, and thus the name of heaven becomes profaned.",
+            "Hillel and Shammai received [the oral tradition] from them. Hillel used to say: be of the disciples of Aaron, loving peace and pursuing peace, loving mankind and drawing them close to the Torah.",
+            "He [also] used to say: one who makes his name great causes his name to be destroyed; one who does not add [to his knowledge] causes [it] to cease; one who does not study [the Torah] deserves death; one who makes [unworthy] use of the crown [of learning] shall pass away.",
+            "He [also] used to say: If I am not for myself, who is for me? But if I am for my own self [only], what am I? And if not now, when?",
+            "Shammai used to say: make your [study of the] Torah a fixed practice; speak little, but do much; and receive all men with a pleasant countenance.",
+            "Rabban Gamaliel used to say: appoint for thyself a teacher, avoid doubt, and do not make a habit of tithing by guesswork.",
+            "Shimon, his son, used to say: all my days I grew up among the sages, and I have found nothing better for a person than silence. Study is not the most important thing, but actions; whoever indulges in too many words brings about sin.",
+            "Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: on three things does the world stand: On justice, on truth and on peace, as it is said: “execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16)."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.",
+            "Rabban Gamaliel the son of Rabbi Judah Hanasi said: excellent is the study of the Torah when combined with a worldly occupation, for toil in them both keeps sin out of one’s mind; But [study of the] Torah which is not combined with a worldly occupation, in the end comes to be neglected and becomes the cause of sin. And all who labor with the community, should labor with them for the sake of Heaven, for the merit of their forefathers sustains them (the community), and their (the forefather’s) righteousness endures for ever; And as for you, [God in such case says] I credit you with a rich reward, as if you [yourselves] had [actually] accomplished [it all].",
+            "Be careful [in your dealings] with the ruling authorities for they do not befriend a person except for their own needs; they seem like friends when it is to their own interest, but they do not stand by a man in the hour of his distress.",
+            "He used to say: do His will as though it were your will, so that He will do your will as though it were His. Set aside your will in the face of His will, so that he may set aside the will of others for the sake of your will. Hillel said: do not separate yourself from the community, Do not trust in yourself until the day of your death, Do not judge your fellow man until you have reached his place. Do not say something that cannot be understood [trusting] that in the end it will be understood. Say not: ‘when I shall have leisure I shall study;’ perhaps you will not have leisure.",
+            "He used to say: A brute is not sin-fearing, nor is an ignorant person pious; nor can a timid person learn, nor can an impatient person teach; nor will someone who engages too much in business become wise. In a place where there are no men, strive to be a man.",
+            "Moreover he saw a skull floating on the face of the water. He said to it: because you drowned others, they drowned you. And in the end, they that drowned you will be drowned.",
+            "He used to say: The more flesh, the more worms; The more property, the more anxiety; The more wives, the more witchcraft; The more female slaves, the more lewdness; The more slaves, the more robbery; [But] the more Torah, the more life; The more sitting [in the company of scholars], the more wisdom; The more counsel, the more understanding; The more charity, the more peace. If one acquires a good name, he has acquired something for himself; If one acquires for himself knowledge of Torah, he has acquired life in the world to come.",
+            "Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai. He used to say: if you have learned much Torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created. Rabban Yohanan ben Zakkai had five disciples and they were these: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Joshua ben Hananiah, Rabbi Yose, the priest, Rabbi Shimon ben Nethaneel and Rabbi Eleazar ben Arach. He [Rabbi Johanan] used to list their outstanding virtues: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus is a plastered cistern which loses not a drop; Rabbi Joshua ben Hananiah happy is the woman that gave birth to him; Rabbi Yose, the priest, is a pious man; Rabbi Simeon ben Nethaneel is one that fears sin, And Rabbi Eleazar ben Arach is like a spring that [ever] gathers force. He [Rabbi Yohanan] used to say: if all the sages of Israel were on one scale of the balance and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus on the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name: if all the sages of Israel were on one scale of the balance, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus also with them, and Rabbi Eleazar ben Arach on the other scale, he would outweigh them all.",
+            "He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the right way to which a man should cleave? Rabbi Eliezer said, a good eye; Rabbi Joshua said, a good companion; Rabbi Yose said, a good neighbor; Rabbi Shimon said, foresight. Rabbi Elazar said, a good heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included. He [Rabban Yohanan] said unto them: go forth and observe which is the evil way which a man should shun? Rabbi Eliezer said, an evil eye; Rabbi Joshua said, an evil companion; Rabbi Yose said, an evil neighbor; Rabbi Shimon said, one who borrows and does not repay for he that borrows from man is as one who borrows from God, blessed be He, as it is said, “the wicked borrow and do not repay, but the righteous deal graciously and give” (Psalms 37:21). Rabbi Elazar said, an evil heart. He [Rabban Yohanan] said to them: I prefer the words of Elazar ben Arach, for in his words your words are included.",
+            "They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire.",
+            "Rabbi Joshua said: an evil eye, the evil inclination, and hatred for humankind put a person out of the world.",
+            "Rabbi Yose said: Let the property of your fellow be as precious unto you as your own; Make yourself fit to study Torah for it will not be yours by inheritance; And let all your actions be for [the sake of] the name of heaven.",
+            "Rabbi Shimon said: Be careful with the reading of Shema and the prayer, And when you pray, do not make your prayer something automatic, but a plea for compassion before God, for it is said: “for He is gracious and compassionate, slow to anger, abounding in kindness, and renouncing punishment” (Joel 2:13); And be not wicked in your own esteem.",
+            "Rabbi Elazar said: Be diligent in the study of the Torah; And know how to answer an epicuros, And know before whom you toil, and that your employer is faithful, for He will pay you the reward of your labor.",
+            "Rabbi Tarfon said: the day is short, and the work is plentiful, and the laborers are indolent, and the reward is great, and the master of the house is insistent.",
+            "He [Rabbi Tarfon] used to say: It is not your duty to finish the work, but neither are you at liberty to neglect it; If you have studied much Torah, you shall be given much reward. Faithful is your employer to pay you the reward of your labor; And know that the grant of reward unto the righteous is in the age to come."
+        ],
+        [
+            "Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He.",
+            "Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive. R. Hananiah ben Teradion said: if two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, then this is a session of scorners, as it is said: “nor sat he in the seat of the scornful…[rather, the teaching of the Lord is his delight]” (Psalms 1:1); but if two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, then the Shekhinah abides among them, as it is said: “then they that feared the Lord spoke one with another; and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord and that thought upon His name” (Malachi 3:16). Now I have no [scriptural proof for the presence of the Shekhinah] except [among] two, how [do we know] that even one who sits and studies Torah the Holy One, blessed be He, fixes his reward? As it is said: “though he sit alone and [meditate] in stillness, yet he takes [a reward] unto himself” (Lamentations 3:28).",
+            "Rabbi Shimon said: if three have eaten at one table and have not spoken there words of Torah, [it is] as if they had eaten sacrifices [offered] to the dead, as it is said, “for all tables are full of filthy vomit, when the All-Present is absent” (Isaiah 28:8). But, if three have eaten at one table, and have spoken there words of Torah, [it is] as if they had eaten at the table of the All-Present, blessed be He, as it is said, “And He said unto me, ‘this is the table before the Lord’” (Ezekiel 41:22).",
+            "Rabbi Hananiah ben Hakinai said: one who wakes up at night, or walks on the way alone and turns his heart to idle matters, behold, this man is mortally guilty.",
+            "Rabbi Nehunia ben Hakkanah said: whoever takes upon himself the yoke of the Torah, they remove from him the yoke of government and the yoke of worldly concerns, and whoever breaks off from himself the yoke of the Torah, they place upon him the yoke of government and the yoke of worldly concerns.",
+            "Rabbi Halafta of Kefar Hanania said: when ten sit together and occupy themselves with Torah, the Shechinah abides among them, as it is said: “God stands in the congregation of God” (Psalm 82:1). How do we know that the same is true even of five? As it is said: “This band of His He has established on earth” (Amos 9:6). How do we know that the same is true even of three? As it is said: “In the midst of the judges He judges” (Psalm 82:1) How do we know that the same is true even of two? As it is said: “Then they that fear the Lord spoke one with another, and the Lord hearkened, and heard” (Malachi 3:16). How do we know that the same is true even of one? As it is said: “In every place where I cause my name to be mentioned I will come unto you and bless you” (Exodus 20:21).",
+            "Rabbi Elazar of Bartotha said: give to Him of that which is His, for you and that which is yours is His; and thus it says with regards to David: “for everything comes from You, and from Your own hand have we given you” (I Chronicles 29:14). Rabbi Jacob said: if one is studying while walking on the road and interrupts his study and says, “how fine is this tree!” [or] “how fine is this newly ploughed field!” scripture accounts it to him as if he was mortally guilty.",
+            "Rabbi Dostai ben Rabbi Yannai said in the name of Rabbi Meir: whoever forgets one word of his study, scripture accounts it to him as if he were mortally guilty, as it is said, “But take utmost care and watch yourselves scrupulously, so that you do not forget the things that you saw with your own eyes” (Deuteronomy 4:9). One could [have inferred that this is the case] even when his study proved [too] hard for him, therefore scripture says, “that they do not fade from your mind as long as you live” (ibid.). Thus, he is not mortally guilty unless he deliberately removes them from his heart.",
+            "Rabbi Hanina ben Dosa said: anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom is not enduring. He [also] used to say: anyone whose deeds exceed his wisdom, his wisdom is enduring, but anyone whose wisdom exceeds his deeds, his wisdom is not enduring.",
+            "He used to say: one with whom men are pleased, God is pleased. But anyone from whom men are displeased, God is displeased. Rabbi Dosa ben Harkinas said: morning sleep, midday wine, children’s talk and sitting in the assemblies of the ignorant put a man out of the world.",
+            "Rabbi Elazar of Modiin said: one who profanes sacred things, and one who despises the festivals, and one who causes his fellow’s face to blush in public, and one who annuls the covenant of our father Abraham, may he rest in peace, and he who is contemptuous towards the Torah, even though he has to his credit [knowledge of the] Torah and good deeds, he has not a share in the world to come.",
+            "Rabbi Ishmael said: be suppliant to a superior, submissive under compulsory service, and receive every man happily.",
+            "Rabbi Akiva said: Merriment and frivolity accustom one to sexual licentiousness; Tradition is a fence to the Torah; Tithes a fence to wealth, Vows a fence to abstinence; A fence to wisdom is silence.",
+            "He used to say: Beloved is man for he was created in the image [of God]. Especially beloved is he for it was made known to him that he had been created in the image [of God], as it is said: “for in the image of God He made man” (Genesis 9:6). Beloved are Israel in that they were called children to the All-Present. Especially beloved are they for it was made known to them that they are called children of the All-Present, as it is said: “you are children to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1). Beloved are Israel in that a precious vessel was given to them. Especially beloved are they for it was made known to them that the desirable instrument, with which the world had been created, was given to them, as it is said: “for I give you good instruction; forsake not my teaching” (Proverbs 4:2).",
+            "Everything is foreseen yet freedom of choice is granted, And the world is judged with goodness; And everything is in accordance with the preponderance of works.",
+            "He used to say: everything is given against a pledge, and a net is spread out over all the living; the store is open and the storekeeper allows credit, but the ledger is open and the hand writes, and whoever wishes to borrow may come and borrow; but the collectors go round regularly every day and exact dues from man, either with his consent or without his consent, and they have that on which they [can] rely [in their claims], seeing that the judgment is a righteous judgment, and everything is prepared for the banquet.",
+            "Rabbi Elazar ben Azariah said: Where there is no Torah, there is no right conduct; where there is no right conduct, there is no Torah. Where there is no wisdom, there is no fear of God; where there is no fear of God, there is no wisdom. Where there is no understanding, there is no knowledge; where there is no knowledge, there is no understanding. Where there is no bread, there is no Torah; where there is no Torah, there is no bread. He used to say: one whose wisdom exceeds his deeds, to what may he be compared? To a tree whose branches are numerous but whose roots are few, so that when the wind comes, it uproots it and overturns it, as it is said, “He shall be like a bush in the desert, which does not sense the coming of good. It is set in the scorched places of the wilderness, in a barren land without inhabitant” (Jeremiah 17:6). But one whose deeds exceed his wisdom, to what may he be compared? To a tree whose branches are few but roots are many, so that even if all the winds in the world come and blow upon it, they cannot move it out of its place, as it is said, “He shall be like a tree planted by waters, sending forth its roots by a stream. It does not sense the coming of heat, its leaves are ever fresh. It has no care in a year of drought; it does not cease to yield fruit” (ibid, 17:8). ",
+            "Rabbi Eliezer Hisma said: the laws of mixed bird offerings and the key to the calculations of menstruation days these, these are the body of the halakhah. The calculation of the equinoxes and gematria are the desserts of wisdom."
+        ],
+        [
+            "Ben Zoma said: Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:32). Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come. Who is he that is honored? He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).",
+            "Ben Azzai said: Be quick in performing a minor commandment as in the case of a major one, and flee from transgression; For one commandment leads to another commandment, and transgression leads to another transgression; For the reward for performing a commandment is another commandment and the reward for committing a transgression is a transgression.",
+            "He used to say: do not despise any man, and do not discriminate against anything, for there is no man that has not his hour, and there is no thing that has not its place.",
+            "Rabbi Levitas a man of Yavneh said: be exceeding humble spirit, for the end of man is the worm. Rabbi Yohanan ben Berokah said: whoever profanes the name of heaven in secret, he shall be punished in the open. Unwittingly or wittingly, it is all one in profaning the name.",
+            "Rabbi Ishmael his son said: He who learns in order to teach, it is granted to him to study and to teach; But he who learns in order to practice, it is granted to him to learn and to teach and to practice. Rabbi Zadok said: do not make them a crown for self-exaltation, nor a spade with which to dig. So too Hillel used to say, “And he that puts the crown to his own use shall perish.” Thus you have learned, anyone who derives worldly benefit from the words of the Torah, removes his life from the world.",
+            "Rabbi Yose said: whoever honors the Torah is himself honored by others, and whoever dishonors the Torah is himself dishonored by others.",
+            "Rabbi Ishmael his son said: he who refrains himself from judgment, rids himself of enmity, robbery and false swearing; But he whose heart is presumptuous in giving a judicial decision, is foolish, wicked and arrogant.",
+            "He used to say: judge not alone, for none may judge alone save one. And say not “accept my view”, for they are free but not you.",
+            "Rabbi Jonathan said: whoever fulfills the Torah out of a state of poverty, his end will be to fulfill it out of a state of wealth; And whoever discards the Torah out of a state of wealth, his end will be to discard it out of a state of poverty.",
+            "Rabbi Meir said: Engage but little in business, and busy yourself with the Torah. Be of humble spirit before all men. If you have neglected the Torah, you shall have many who bring you to neglect it, but if you have labored at the study of Torah, there is much reward to give unto you",
+            "Rabbi Eliezer ben Jacob said: he who performs one commandment acquires for himself one advocate, and he who commits one transgression acquires for himself one accuser. Repentance and good deeds are a shield against punishment. Rabbi Yochanan Hasandlar said: every assembly which is for the sake of heaven, will in the end endure; and every assembly which is not for the sake of heaven, will not endure in the end.",
+            "Rabbi Elazar ben Shammua said: let the honor of your student be as dear to you as your own, and the honor of your colleague as the reverence for your teacher, and the reverence for your teacher as the reverence of heaven.",
+            "Rabbi Judah said: be careful in study, for an error in study counts as deliberate sin. Rabbi Shimon said: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood, and the crown of royalty, but the crown of a good name supersedes them all.",
+            "Rabbi Nehorai said: go as a [voluntary] exile to a place of Torah and say not that it will come after you, for [it is] your fellow [student]s who will make it permanent in your hand and “and lean not upon your own understanding” (Proverbs 3:5).",
+            "Rabbi Yannai said: it is not in our hands [to explain the reason] either of the security of the wicked, or even of the afflictions of the righteous. Rabbi Mathia ben Harash said: Upon meeting people, be the first to extend greetings; And be a tail unto lions, and not a head unto foxes.",
+            "Rabbi Jacob said: this world is like a vestibule before the world to come; prepare yourself in the vestibule, so that you may enter the banqueting-hall.",
+            "He used to say: more precious is one hour in repentance and good deeds in this world, than all the life of the world to come; And more precious is one hour of the tranquility of the world to come, than all the life of this world.",
+            "Rabbi Shimon ben Elazar said: Do not try to appease your friend during his hour of anger; Nor comfort him at the hour while his dead still lies before him; Nor question him at the hour of his vow; Nor strive to see him in the hour of his disgrace.",
+            "Shmuel Hakatan said: “If your enemy falls, do not exult; if he trips, let your heart not rejoice, lest the Lord see it and be displeased, and avert his wrath from him” (Proverbs 24:17).",
+            "Elisha ben Abuyah said: He who learns when a child, to what is he compared? To ink written upon a new writing sheet. And he who learns when an old man, to what is he compared? To ink written on a rubbed writing sheet. Rabbi Yose ben Judah a man of Kfar Ha-babli said: He who learns from the young, to what is he compared? To one who eats unripe grapes, and drinks wine from his vat; And he who learns from the old, to what is he compared? To one who eats ripe grapes, and drinks old wine. Rabbi said: don’t look at the container but at that which is in it: there is a new container full of old wine, and an old [container] in which there is not even new [wine].",
+            "Rabbi Elazar Ha-kappar said: envy, lust and [the desire for] honor put a man out of the world.",
+            "He used to say: the ones who were born are to die, and the ones who have died are to be brought to life, and the ones brought to life are to be judged; So that one may know, make known and have the knowledge that He is God, He is the designer, He is the creator, He is the discerner, He is the judge, He the witness, He the complainant, and that He will summon to judgment. Blessed be He, before Whom there is no iniquity, nor forgetting, nor respect of persons, nor taking of bribes, for all is His. And know that all is according to the reckoning. And let not your impulse assure thee that the grave is a place of refuge for you; for against your will were you formed, against your will were you born, against your will you live, against your will you will die, and against your will you will give an account and reckoning before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He."
+        ],
+        [
+            "With ten utterances the world was created. And what does this teach, for surely it could have been created with one utterance? But this was so in order to punish the wicked who destroy the world that was created with ten utterances, And to give a good reward to the righteous who maintain the world that was created with ten utterances.",
+            "[There were] ten generations from Adam to Noah, in order to make known what long-suffering is His; for all those generations kept on provoking Him, until He brought upon them the waters of the flood. [There were] ten generations from Noah to Abraham, in order to make known what long-suffering is His; for all those generations kept on provoking Him, until Abraham, came and received the reward of all of them.",
+            "With ten trials was Abraham, our father (may he rest in peace), tried, and he withstood them all; to make known how great was the love of Abraham, our father (peace be upon him).",
+            "Ten miracles were wrought for our ancestors in Egypt, and ten at the sea. Ten plagues did the Holy one, blessed be He, bring upon the Egyptians in Egypt and ten at the sea. [With] ten trials did our ancestors try God, blessed be He, in the Wilderness, as it is said, “and they have tried Me these ten times and they have not listened to my voice” (Numbers 14:22).",
+            "Ten wonders were wrought for our ancestors in the Temple: [1] no woman miscarried from the odor of the sacred flesh; [2] the sacred flesh never became putrid; [3] no fly was ever seen in the slaughterhouse; [4] no emission occurred to the high priest on the Day of Atonement; [5] the rains did not extinguish the fire of the woodpile; [6] the wind did not prevail against the column of smoke; [7] no defect was found in the omer, or in the two loaves, or in the showbread; [8] the people stood pressed together, yet bowed down and had room enough; [9] never did a serpent or a scorpion harm anyone in Jerusalem; [10] and no man said to his fellow: the place is too congested for me to lodge overnight in Jerusalem.",
+            "Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets. And some say: also the demons, the grave of Moses, and the ram of Abraham, our father. And some say: and also tongs, made with tongs.",
+            "[There are] seven things [characteristic] in a clod, and seven in a wise man: A wise man does not speak before one who is greater than he in wisdom, And does not break into his fellow’s speech; And is not hasty to answer; He asks what is relevant, and he answers to the point; And he speaks of the first [point] first, and of the last [point] last; And concerning that which he has not heard, he says: I have not heard; And he acknowledges the truth. And the reverse of these [are characteristic] in a clod.",
+            "Seven kinds of punishment come to the world for seven categories of transgression:When some of them give tithes, and others do not give tithes, a famine from drought comes some go hungry, and others are satisfied. When they have all decided not to give tithes, a famine from tumult and drought comes; [When they have, in addition, decided] not to set apart the dough-offering, an all-consuming famine comes. Pestilence comes to the world for sins punishable by death according to the Torah, but which have not been referred to the court, and for neglect of the law regarding the fruits of the sabbatical year. The sword comes to the world for the delay of judgment, and for the perversion of judgment, and because of those who teach the Torah not in accordance with the accepted law.",
+            "Wild beasts come to the world for swearing in vain, and for the profanation of the Name. Exile comes to the world for idolatry, for sexual sins and for bloodshed, and for [transgressing the commandment of] the [year of the] release of the land. At four times pestilence increases: in the fourth year, in the seventh year and at the conclusion of the seventh year, and at the conclusion of the Feast [of Tabernacles] in every year. In the fourth year, on account of the tithe of the poor which is due in the third year. In the seventh year, on account of the tithe of the poor which is due in the sixth year; At the conclusion of the seventh year, on account of the produce of the seventh year; And at the conclusion of the Feast [of Tabernacles] in every year, for robbing the gifts to the poor.",
+            "There are four types of character in human beings: One that says: “mine is mine, and yours is yours”: this is a commonplace type; and some say this is a sodom-type of character. [One that says:] “mine is yours and yours is mine”: is an unlearned person (am haaretz); [One that says:] “mine is yours and yours is yours” is a pious person. [One that says:] “mine is mine, and yours is mine” is a wicked person.",
+            "There are four kinds of temperaments: Easy to become angry, and easy to be appeased: his gain disappears in his loss; Hard to become angry, and hard to be appeased: his loss disappears in his gain; Hard to become angry and easy to be appeased: a pious person; Easy to become angry and hard to be appeased: a wicked person.",
+            "There are four types of disciples: Quick to comprehend, and quick to forget: his gain disappears in his loss; Slow to comprehend, and slow to forget: his loss disappears in his gain; Quick to comprehend, and slow to forget: he is a wise man; Slow to comprehend, and quick to forget, this is an evil portion.",
+            "There are four types of charity givers. He who wishes to give, but that others should not give: his eye is evil to that which belongs to others; He who wishes that others should give, but that he himself should not give: his eye is evil towards that which is his own; He who desires that he himself should give, and that others should give: he is a pious man; He who desires that he himself should not give and that others too should not give: he is a wicked man.",
+            "There are four types among those who frequent the study-house (bet midrash):He who attends but does not practice: he receives a reward for attendance. He who practices but does not attend: he receives a reward for practice. He who attends and practices: he is a pious man; He who neither attends nor practices: he is a wicked man.",
+            "There are four types among those who sit before the sages: a sponge, a funnel, a strainer and a sieve.A sponge, soaks up everything; A funnel, takes in at one end and lets out at the other; A strainer, which lets out the wine and retains the lees; A sieve, which lets out the coarse meal and retains the choice flour.",
+            "All love that depends on a something, [when the] thing ceases, [the] love ceases; and [all love] that does not depend on anything, will never cease. What is an example of love that depended on a something? Such was the love of Amnon for Tamar. And what is an example of love that did not depend on anything? Such was the love of David and Jonathan.",
+            "Every dispute that is for the sake of Heaven, will in the end endure; But one that is not for the sake of Heaven, will not endure. Which is the controversy that is for the sake of Heaven? Such was the controversy of Hillel and Shammai. And which is the controversy that is not for the sake of Heaven? Such was the controversy of Korah and all his congregation.",
+            "Whoever causes the multitudes to be righteous, sin will not occur on his account; And whoever causes the multitudes to sin, they do not give him the ability to repent. Moses was righteous and caused the multitudes to be righteous, [therefore] the righteousness of the multitudes is hung on him, as it is said, “He executed the Lord’s righteousness and His decisions with Israel” (Deut. 33:21). Jeroboam, sinned and caused the multitudes to sin, [therefore] the sin of the multitudes is hung on him, as it is said, “For the sins of Jeroboam which he sinned, and which he caused Israel to sin thereby” (I Kings 15:30).",
+            "Whoever possesses these three things, he is of the disciples of Abraham, our father; and [whoever possesses] three other things, he is of the disciples of Balaam, the wicked. A good eye, a humble spirit and a moderate appetite he is of the disciples of Abraham, our father. An evil eye, a haughty spirit and a limitless appetite he is of the disciples of Balaam, the wicked. What is the difference between the disciples of Abraham, our father, and the disciples of Balaam, the wicked? The disciples of Abraham, our father, enjoy this world, and inherit the world to come, as it is said: “I will endow those who love me with substance, I will fill their treasuries” (Proverbs 8:21). But the disciples of Balaam, the wicked, inherit Gehinnom, and descend into the nethermost pit, as it is said: “For you, O God, will bring them down to the nethermost pit those murderous and treacherous men; they shall not live out half their days; but I trust in You” (Psalms 55:24).",
+            "Judah ben Tema said: Be strong as a leopard, and swift as an eagle, and fleet as a gazelle, and brave as a lion, to do the will of your Father who is in heaven. He used to say: the arrogant is headed for Gehinnom and the blushing for the garden of Eden. May it be the will, O Lord our God, that your city be rebuilt speedily in our days and set our portion in the studying of your Torah.",
+            "He used to say: At five years of age the study of Scripture; At ten the study of Mishnah; At thirteen subject to the commandments; At fifteen the study of Talmud; At eighteen the bridal canopy; At twenty for pursuit [of livelihood]; At thirty the peak of strength; At forty wisdom; At fifty able to give counsel; At sixty old age; At seventy fullness of years; At eighty the age of “strength”; At ninety a bent body; At one hundred, as good as dead and gone completely out of the world.",
+            "Ben Bag Bag said: Turn it over, and [again] turn it over, for all is therein. And look into it; And become gray and old therein; And do not move away from it, for you have no better portion than it.",
+            "Ben He He said: According to the labor is the reward."
+        ],
+        [
+            "The sages taught in the language of the Mishnah. Blessed be He who chose them and their teaching. Rabbi Meir said: Whoever occupies himself with the Torah for its own sake, merits many things; not only that but he is worth the whole world. He is called beloved friend; one that loves God; one that loves humankind; one that gladdens God; one that gladdens humankind. And the Torah clothes him in humility and reverence, and equips him to be righteous, pious, upright and trustworthy; it keeps him far from sin, and brings him near to merit. And people benefit from his counsel, sound knowledge, understanding and strength, as it is said, “Counsel is mine and sound wisdom; I am understanding, strength is mine” (Proverbs 8:14). And it bestows upon him royalty, dominion, and acuteness in judgment. To him are revealed the secrets of the Torah, and he is made as an ever-flowing spring, and like a stream that never ceases. And he becomes modest, long-suffering and forgiving of insult. And it magnifies him and exalts him over everything.",
+            "Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 11:22). And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets” (Exodus 32:16). Read not haruth [‘graven’] but heruth [‘freedom’]. For there is no free man but one that occupies himself with the study of the Torah. And whoever regularly occupies himself with the study of the Torah he is surely exalted, as it is said, “And from Mattanah to Nahaliel; and Nahaliel to Bamoth” (Numbers 21:19).",
+            "One who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, is obligated to treat him with honor; for so we find with David, king of Israel, who learned from Ahitophel no more than two things, yet called him his master, his guide and his beloved friend, as it is said, “But it was you, a man mine equal, my guide and my beloved friend” (Psalms 55:14). Is this not [an instance of the argument] “from the less to the greater” (kal vehomer)? If David, king of Israel who learned from Ahitophel no more than two things, nevertheless called him his master, his guide and his beloved friend; then in the case of one who learns from his fellow one chapter, or one halakhah, or one verse, or one word, or even one letter, all the more so he is under obligation to treat him with honor. And “honor’” means nothing but Torah, as it is said, “It is honor that sages inherit” (Proverbs 3:35). “And the perfect shall inherit good” (Proverbs 28:10), and “good” means nothing but Torah, as it is said, “For I give you good instruction; do not forsake my Torah” (Proverbs 4:2).",
+            "Such is the way [of a life] of Torah: you shall eat bread with salt, and rationed water shall you drink; you shall sleep on the ground, your life will be one of privation, and in Torah shall you labor. If you do this, “Happy shall you be and it shall be good for you” (Psalms 128:2): “Happy shall you be” in this world, “and it shall be good for you” in the world to come. ",
+            "Do not seek greatness for yourself, and do not covet honor. Practice more than you learn. Do not yearn for the table of kings, for your table is greater than their table, and your crown is greater than their crown, and faithful is your employer to pay you the reward of your labor.",
+            "Greater is learning Torah than the priesthood and than royalty, for royalty is acquired by thirty stages, and the priesthood by twenty-four, but the Torah by forty-eight things. By study, Attentive listening, Proper speech, By an understanding heart, By an intelligent heart, By awe, By fear, By humility, By joy, By attending to the sages, By critical give and take with friends, By fine argumentation with disciples, By clear thinking, By study of Scripture, By study of Mishnah, By a minimum of sleep, By a minimum of chatter, By a minimum of pleasure, By a minimum of frivolity, By a minimum of preoccupation with worldly matters, By long-suffering, By generosity, By faith in the sages, By acceptance of suffering. [Learning of Torah is also acquired by one] Who recognizes his place, Who rejoices in his portion, Who makes a fence about his words, Who takes no credit for himself, Who is loved, Who loves God, Who loves [his fellow] creatures, Who loves righteous ways, Who loves reproof, Who loves uprightness, Who keeps himself far from honors, Who does not let his heart become swelled on account of his learning, Who does not delight in giving legal decisions, Who shares in the bearing of a burden with his colleague, Who judges with the scales weighted in his favor, Who leads him on to truth, Who leads him on to peace, Who composes himself at his study, Who asks and answers, Who listens [to others], and [himself] adds [to his knowledge], Who learns in order to teach, Who learns in order to practice, Who makes his teacher wiser, Who is exact in what he has learned, And who says a thing in the name of him who said it. Thus you have learned: everyone who says a thing in the name of him who said it, brings deliverance into the world, as it is said: “And Esther told the king in Mordecai’s name” (Esther 2:22).",
+            "Great is Torah for it gives life to those that practice it, in this world, and in the world to come, As it is said: “For they are life unto those that find them, and health to all their flesh” (Proverbs 4:22), And it says: “It will be a cure for your navel and marrow for your bones” (ibid. 3:8) And it says: “She is a tree of life to those that grasp her, and whoever holds onto her is happy” (ibid. 3:18), And it says: “For they are a graceful wreath upon your head, a necklace about your throat” (ibid. 1:9), And it says: “She will adorn your head with a graceful wreath; crown you with a glorious diadem” (ibid. 4:9) And it says: “In her right hand is length of days, in her left riches and honor” (ibid. 3:1, And it says: “For they will bestow on you length of days, years of life and peace” (ibid. 3:2).",
+            "Rabbi Shimon ben Menasya said in the name of Rabbi Shimon ben Yohai: Beauty, strength, riches, honor, wisdom, [old age], gray hair, and children are becoming to the righteous, and becoming to the world, As it is said: “Gray hair is a crown of glory (beauty); it is attained by way of righteousness” (Proverbs 16:31), And it says: “The ornament of the wise is their wealth” (ibid. 14:24), And it says: “The glory of youths is their strength; and the beauty of old men is their gray hair” (ibid. 20:29), And it says: “Grandchildren are the glory of their elders, and the glory of children is their parents” (ibid. 17:6), And it says: “Then the moon shall be ashamed, and the sun shall be abashed. For the Lord of Hosts will reign on Mount Zion and in Jerusalem, and God’s Honor will be revealed to his elders” (Isaiah 24:23). Rabbi Shimon ben Menasya said: these seven qualities, which the sages have listed [as becoming] to the righteous, were all of them fulfilled in Rabbi and his sons.",
+            "Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:72), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).",
+            "Five possessions did the Holy Blessed One, set aside as his own in this world, and these are they: The Torah, one possession; Heaven and earth, another possession; Abraham, another possession; Israel, another possession; The Temple, another possession. 1a) The Torah is one possession. From where do we know this? Since it is written, “The Lord possessed (usually translated as ‘created’) me at the beginning of his course, at the first of His works of old” (Proverbs 8:22). 2a) Heaven and earth, another possession. From where do we know this? Since it is said: “Thus said the Lord: The heaven is My throne and the earth is My footstool; Where could you build a house for Me, What place could serve as My abode? (Isaiah 66:1) And it says: “How many are the things You have made, O Lord; You have made them all with wisdom; the earth is full of Your possessions” (Psalms 104:24). 3a) Abraham is another possession. From where do we know this? Since it is written: “He blessed him, saying, “Blessed by Abram of God Most High, Possessor of heaven and earth” (Genesis 14:19). 4a) Israel is another possession. From where do we know this? Since it is written: “Till Your people cross over, O Lord, Till Your people whom You have possessed” (Exodus 15:16). And it says: “As to the holy and mighty ones that are in the land, my whole desire (possession) is in them” (Psalms 16:3). 5a) The Temple is another possession. From where do we know this? Since it is said: “The sanctuary, O lord, which your hands have established” (Exodus 15:17”, And it says: “And He brought them to His holy realm, to the mountain, which His right hand had possessed” (Psalms 78:54).",
+            "Whatever the Holy Blessed One created in His world, he created only for His glory, as it is said: “All who are linked to My name, whom I have created, formed and made for My glory” (Isaiah 43:7), And it says: “The Lord shall reign for ever and ever” (Exodus 15:18).<br><br>Said Rabbi Hananiah ben Akashya: It pleased the Holy Blessed One to grant merit to Israel, that is why He gave them Torah and commandments in abundance, as it is said, “The Lord was pleased for His righteousness, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21)."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/English/Ética dos Pais, Tradução por Bruno Manuel dos Anjos Marques Albano, 2023 [pt].json

@@ -0,0 +1,142 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts",
+    "versionTitle": "Ética dos Pais, Tradução por Bruno Manuel dos Anjos Marques Albano, 2023 [pt]",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "pt",
+    "languageFamilyName": "portuguese",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Moshe recebeu a Torá do Sinai e a transmitiu a Yehoshua, e Yeshoshua por sua vez aos Anciãos e os Anciãos aos Profetas, e os Profetas transmitiram isto aos Homens da Grande Assembléia. Eles disseram três coisas: Sê deliberado no juízo, levanta muitos discípulos e faz uma cerca para a Torá.",
+            "Shimon, o Justo, era dos últimos (sobreviventes) da Grande Assembléia. Ele dizia: \"Em três coisas baseia-se o mundo: na Torá, no serviço e nos atos de compaixão\". <small>(Nota do tradutor: o estudo da Torá está aberto a todos os seres humanos que a queiram com verdadeiro amor)</small>",
+            "Antigonos, homem de Sokho, recebeu de Shimon, o Justo. Ele dizia: \"Não sejas como os servos que estão servir o mestre a fim de receber uma recompensa, mas antes como servos que estão servir o mestre sem ser para receber uma recompensa; e que o temor do Céu esteja sobre ti\".",
+            "Yose ben Yoezer, homem de Tsreida, e Yose ben Yochanan, homem de Jerusalém, recebeu deles. Yose ben Yoezer diz: \"Que a tua casa seja uma casa de reunião para os Sábios, torna-te sujo no pó dos seus pés e bebe as suas palavras com sede.\"",
+            "Yose ben Yochanan, homem de Jerusalém, diz: \"Que a tua casa seja aberta, que os pobres sejam membros de tua casa e não aumentes a conversa com a tua mulher.\" Eles assim declararam com a sua esposa; ainda mais com a esposa de seu amigo. A partir disso, os sábios disseram: \"Toda vez que um homem aumenta a conversa com a mulher, ele causa o mal a si próprio e negligencia as palavras da Torá; e, no seu fim, ele herda o Geihinam <small>(nota do tradutor: Geihinam= Purgatório, o Judaísmo não acredita em Inferno permanente como no Cristianismo. O Judaísmo valoriza muito o papel da mulher como pilar da família e muitas mulheres foram grandes no estudo da Torá p.ex: as filhas de RaSHI, possivelmente o texto prende-se com a postura da mulher do sábio em questão assim como a mulher do seu amigo)</small> .\"",
+            "Yehoshua ben Perachiah e Nitai de Arbel receberam (o ensino) deles. Yehoshua ben Perachia diz: \"Faz de ti mesmo um mentor, arranja para ti um amigo e julgue todas as pessoas como meritórias\".",
+            "Nitai de Arbel diz: \"Distância [tu mesmo] de um vizinho ruim, não faças amizade com um malfeitor e não te desesperes da punição.\" <small>(Nota do tradutor: da Punição Divina, mais justa e conhecedora dos corações humanos)</small>",
+            "Yehuda ben Tabai e Shimon ben Shetach receberam (o ensino) deles. Yehuda ben Tabai diz: \"Não te faças como o conselheiro dos juízes; e quando os arguidos estiverem diante de ti, eles devem ser como malfeitores aos teus olhos; e quando eles forem dispensados diante de ti, eles devem ser merecedores aos teus olhos - quando eles aceitarem o julgamento \".",
+            "Shimon ben Shatach diz: \"Examina cuidadosamente as testemunhas, mas tem cuidado com suas palavras, para que elas não aprendem a mentir.\"",
+            "Shemayah e Avtalyon receberam deles. Shemayah diz: \"Ama o trabalho, odeia cargos de poder e não te familiarizes com o governo\". <small>(Nota da tradução: ao longo da história, sempre que houve judeus em cargos de poder nos países em que viviam, isso por vezes alimentava invejas e perseguições às comunidades locais, sem ter o apoio das autoridades que as ignoravam. José, filho de Jacob (Israel)</small> sofreu isso na pele, tendo sido o primeiro de vários que podemos citar)",
+            "Avtalyon diz: \"Sábios, sejam cuidadosos com as vossas palavras, para que não sejam obrigados a uma situação de exílio e sejam exilados para o lugar de águas malignas, e os estudantes que seguirem depois de ti bebam e morram, profanando assim o nome do Céu\".",
+            "Hillel e Shammai receberam (o ensino) deles. Hillel diz: \" Que sejas dos discípulos de Aharon (nt: Aarão, irmão mais velho de Moisés), amando a paz e buscando a paz, amando as criaturas e aproximando-as da Torá.\"",
+            "Ele dizia: \"Espalha um nome, perde o teu nome. E quem não aumenta [o conhecimento] pára. E quem não estuda está sujeito a morrer. E aquele que faz uso da coroa [da aprendizagem] passa (NT: vive) . \"",
+            "Ele [o rabino Hillel] costumava dizer: Se eu não sou para mim, quem será para mim? E quando estou sozinho, o que sou eu? E se não for agora, então quando?",
+            "Shammai diz: \"Faz da tua Torá [o teu estudo] fixa, diz pouco e faz muito, e recebe todas as pessoas com uma aparência agradável\".",
+            "Rabban* Gamliel diz: \"Arranja para ti mesmo um mentor, remove-te da dúvida e não dês dízimos com frequência (apenas) por estima\".",
+            "Shimon, o seu filho, diz: \"Todos os meus dias eu cresci entre os Sábios, e não encontrei nada de bom para o corpo exceto o silêncio. E a exposição [da Torá] não é o que é o essencial, mas (sim) a ação. E seja quem for aumenta as palavras traz pecado \".",
+            "Rabban* Shimon ben Gamliel diz: \"Em três coisas o mundo está baseado: no juízo, na verdade e na paz, como é dito (Zacarias 8:16), 'julga a verdade e a justiça da paz nas tuas portas'\"."
+        ],
+        [
+            "Rabi [Yehuda haNasi ] disse: Qual é o caminho certo que uma pessoa deve escolher para si mesmo? Qualquer que seja o caminho que seja [louvável] para a pessoa que o adotou, e louvável para ele de [outros] povos. E sejas tão cuidadoso com um mandamento leve assim como com um pesado, pois tu não conheces a recompensa dada [pelo cumprimento] dos [respectivos] mandamentos. Além disso, considera a perda [que pode ser sustentada através do cumprimento] de um mandamento contra a recompensa [que pode ser obtida] por [cumpri-la]. E [considera] o ganho [que pode ser obtido através do cometer ] de uma transgressão contra a perda [que pode ser sustentada] por [cometê-lo]. Fica de olho em três coisas, e tu não virás a pecar: Sabe o que está acima de ti: Um Olho que vê, e um Ouvido que ouve, e todas as tuas ações estão escritos num livro. <small>(Nota do tradutor: considera-se que no período entre Rosh HaShaná e Yom Kippur, o Eterno (BH) lê todas as acções das criaturas vivas ao consultar o Livro da Vida, verificando que vive no próximo ano e quem termina a sua existência, por esse motivo os judeus consideram estes dias como um período de séria reflexão e arrependimento)</small>",
+            "Rabban Gamliel, o filho do rabino Yehudah HaNasi disse: Excelente é o estudo da Torá em conjunto com uma ocupação mundana ; pois o esforço [gasto] em ambos faz com que o pecado seja esquecido. E todo [o estudo da] Torá na ausência de uma ocupação mundana não dá em nada no final e leva ao pecado. E todos os que trabalham para a comunidade, (que) trabalham para o nome do céu; porque o mérito dos seus antepassados os sustenta, e a sua justiça (tsidkatam) durará para sempre. E quanto a ti [que trabalhas para a comunidade, Deus diz:] Eu dou-te uma grande recompensa, como se tu mesmo tivesses feito isso (por conta própria).",
+            "Tem cuidado com o governo, pois eles aproximam-se de um homem apenas quando precisam dele. Eles parecem ser bons amigos nos bons tempos, mas eles não o apoiam na hora de seus problemas. <small>(Nota do tradutor: diz a tradição judaica que a família de Yehuda Ha-Hasi (editor da Mishná) era muito próxima do poder imperial romano, sendo essa proximidade usada para beneficiar a comunidade local da Terra de Israel. Porém, quando havia problemas com esse poder (no caso das sucessões dos Césares) ou não lhes interessava, a comunidade era abandonada à sua sorte. Não nos esqueçamos que isto coincidiu com a época de Marco Aurélio, sendo que a morte de ambos significou para uns o início da decadência do Império Romano (na época clássica) e no caso de HaNasi isso significou o início do fim da ascendência da Terra de Israel no assuntos Judaicos a favor das comunidades no estrangeiro, o que se manteria até 1948. Mas basicamente, significa manter uma posição crítica e independência aos que detêm o poder, por exemplo, na altura de cumprir promessas eleitorais.)</small>",
+            "Ele estava acostumado a dizer: Faz a Sua vontade [de Deus] gostar da tua vontade, para que Ele faça a tua vontade como a Sua vontade. Anule a tua vontade à Sua vontade, para que Ele anule a vontade dos outros à tua vontade.<br>Hillel diz: Não te separes da comunidade. <small>(Nota: a vida em isolamento não permite crescimento espiritual. Sabe bem ter momentos a só, mas nunca em isolamento)</small><br>Não acredites em ti mesmo até o dia da tua morte. <small>(Nota: não sejas tão convencido)</small><br>Não julgues o teu companheiro até estares no lugar dele. <small>(Nota: não te ponhas condenar de forma leviana)</small><br>Não digas algo que não possa ser ouvido, pois no final será ouvido. <small>(Nota: evita a má língua=Lashon Hará, pois é um boomerang que irá magoar de uma forma ou outra a pessoa que a profere)</small><br>Não digas: \"Quando eu estiver disponível, irei estudar [Torá]\", para que tu nunca fiques disponível.",
+            "Ele estava acostumado a dizer: Um labrego não pode temer o pecado. Uma pessoa ignorante não pode ser piedosa. Uma pessoa propensa a ter vergonha não pode aprender. Uma pessoa impaciente não pode ensinar. Nem todos os que se envolvem em muitos negócios se tornam sábios.<br>Em um lugar onde não há humanidade, esforça-te para seres humano.",
+            "Ele também viu uma caveira a flutuar em cima da água. Ele disse (para ela): \"Desde que tu afogaste [outros, outros] afogaram-te. E no final, aqueles que te afogaram serão também afogados.",
+            "Ele estava acostumado a dizer: quanto mais carne, mais vermes.<br>Quanto mais posses, mais preocupação.<br>Quanto mais esposas, mais feitiçaria.<br>Quanto mais servas, mais lascívia.<br>Quanto mais servos, mais roubo.<br>Quanto mais Torá, mais vida.<br>Quanto mais sentado [e estudares], mais sabedoria.<br>Quanto mais conselhos, mais compreensão.<br>Quanto mais caridade, mais paz.<br>Aquele que tem um bom nome, adquiriu para si mesmo (uma coroa).<br>Aquele que adquiriu palavras da Torá adquiriu para si a vida do mundo vindouro.",
+            "Rabban Yochanan ben Zakkai recebeu [a tradição] de Hillel e Shammai . Ele costumava dizer: Se tu aprendeste muita Torá, não dês muito crédito a ti mesmo, porque para isso tu foste criado.<br>O rabino Yochanan ben Zakkai teve cinco estudantes: rabino Eliezer ben Horkenos, rabino Yehoshua ben Chananya, rabino Yosi o sacerdote, rabino Shimon ben Netanel e rabino Elazar ben Arakh .<br>Ele contava seus elogios: O rabino Eliezer ben Horkenos é um buraco coberto de gesso que não perde uma gota. O rabino Yehoshua ben Chananya - feliz foi quem deu à luz a ele! O rabino Yosi, o Sacerdote, é piedoso. O rabino Shimon ben Netanel teme o pecado. E o rabino Elazar ben Arakh é uma fonte sempre fortificante.<br>Ele [ Rabban Yochanan ben Zakkai ] costumava dizer: Se todos os sábios de Israel estivessem de um lado da balança, e o rabino Eliezer ben Horkenos estivesse do outro lado, ele [o rabino Eliezer] superaria todos eles. Abba Shaul disse em seu nome que se todos os sábios de Israel, incluindo o rabino Eliezer ben Horkenos, estivessem de um lado da balança, e o rabino Elazar ben Arakh estivesse do outro lado, ele [rabino Elazar] superaria todos eles.",
+            "Ele disse a eles: Saiam e vejam o caminho reto a que uma pessoa deve se apegar .<br>O rabino Eliezer diz: Um bom olho.<br>Rabbi Yehoshua diz: Um bom amigo.<br>O rabino Yosi diz: Um bom vizinho.<br>Rabino Shimon diz: Vendo as conseqüências das suas ações.<br>Rabino Elazar diz: Um bom coração.<br>Ele disse a eles: Eu vejo as palavras do Rabino Elazar ben Arakh [tão melhores do que] todas as suas, porque suas palavras estão incluídas nas dele.<br>Ele disse a eles: Saiam e vejam o que é um caminho maligno do qual uma pessoa se deve distanciar .<br>O rabino Eliezer diz: Um mau olho.<br>Rabino Yehoshua diz: Um mau amigo.<br>O rabino Yosi diz: Um vizinho ruim.<br>Rabino Shimon diz: Alguém que pede emprestado, mas não paga. Pedir emprestado a uma pessoa é como pedir emprestado ao Omnipresente bendito seja Ele, como diz (Salmos 37:21) \"Os ímpios tomam emprestado e não pagam, mas o justo dá graciosamente\".<br>Rabino Elazar diz: Um coração ruim.<br>Ele disse-lhes: Eu vejo as palavras do rabino Elazar ben Arakh [tão melhores do que] todas as suas, pois suas palavras estão incluídas nas dele.",
+            "Eles disseram três coisas.<br>O rabino Eliezer diz: A honra do teu amigo deve ser tão querida para ti quanto a tua, não seres fácil de irritar e arrependeres-te um dia antes de sua morte. E aquece-te pelo fogo dos Sábios, mas tem cautela em torno das suas brasas para que tu não sejas queimado, pois a sua mordida é a mordida de uma raposa, e o ferrão deles é o ferrão de um escorpião, e o assobio deles é o assobio de um Serafim, e todas as suas palavras são como brasas ardentes.",
+            "Rabino Yehoshua diz: O mau olhado, a inclinação ao mal e o ódio das criações removem uma pessoa do mundo.",
+            "Rabi Yosi diz: O dinheiro do teu amigo deve ser tão precioso para ti quanto o teu. Prepara-te para estudares a Torá, pois não é uma herança para ti. Todas as tuas ações devem ser por motivo (nota: honra) do céu.",
+            "Rabino Shimon diz: Tem cuidado na recitação de Shema (e orares). Quando tu orares, não faças a tua oração fixa, antes as orações por misericórdia e súplica diante do Omnipresente, bendito seja Ele, como diz (Joel 2, 13), \"Pois Ele é gracioso e misericordioso, paciente e cheio de bondade, pronto a renunciar às suas ameaças \".<br>E não sejas mau aos teus próprios olhos.",
+            "Rabbi Elazar diz: Sê diligente em estudares a Torá e aprenderes o que responder àquele que difama a Torá. Sabe antes de mais para quem tu trabalhas - o Mestre do teu trabalho é de confiança para pagar-te o teu salário da tua atividade.",
+            "O rabino Tarfon disse: O dia é curto e o trabalho é muito, e os trabalhadores são preguiçosos e a recompensa é grande, e o Mestre da Casa está a pressionar. <small>(Nota: aproveita cada dia da tua vida para seres um pouco melhor perante Deus)</small>",
+            "Ele costumava dizer: não é da tua responsabilidade terminares o trabalho, mas também tu não estás livre para desistir dele. Se tu aprendeste muita Torá, a tua recompensa será muita; e o Mestre do teu trabalho é digno de confiança para pagar-te o salário pela tua atividade. E sabes que a entrega de recompensa aos justos est�� no futuro por vir. <small>(nota: tu fazes parte de uma longa linhagem quando estudas o Pirkei Avot, que continuará muito depois de terminares os teus dias. Deus contará os teus esforços que sentirás a nível espiritual, seja agora, seja no Mundo vindouro)</small>"
+        ],
+        [
+            "Akavia ben Mahalalel diz: Fica de olho em três coisas, e tu não virás a pecar: aprende de onde vieste, para onde tu estás a ir, e diante de quem tu estás destinado a dar contas e justificação. De onde vieste? De uma gota podre. E para onde tu estás a ir? Para um lugar de poeira, minhocas e vermes. E perante Quem tu estás destinado a dar contas e justificação? Diante do Rei dos reis, o Santo, abençoado seja Ele.",
+            "O rabino Chanina, o sumo sacerdote adjunto, diz: Ora pelo bem-estar do Governo, pois, não fosse pelo medo do mesmo, o ser humano engoliria seu semelhante vivo. <small>(Nota do tradutor: na história do povo Judeu, sempre que a autoridade do Estado ou da Coroa fraquejava, a criminalidade e o anti-semitismo aumentava. Basicamente, se a força da Lei declina, o ser humano torna-se predador do seu semelhante, pois não sente as consequências dos seus actos e abre as portas aos piores horrores, conforme a história humana já demonstrou.)</small><br>Rabino Chananya ben Teradyon diz: Dois que estejam sentados a comer juntos e onde não haja palavras de Torá [faladas] entre eles, é uma sessão de trocistas, como é dito (Salmos 1: 1): “[Feliz é o homem que tem ] ... não sentou na sessão dos trocistas. “Mas dois que estejam sentados juntos e que haja palavras da Torá [faladas] entre eles, a Presença Divina está com eles, pois como é dito (Malaquias 3:16): “Então aqueles que temeram o Senhor falaram uns com os outros, e o Senhor reconheceu e ouviu, e um livro de recordação foi escrito diante dele, para aqueles que temeram o Senhor e para aqueles que pensavam em Seu Nome. ”Eu não tenho [apoio bíblico para isso], exceto [no caso de] dois. Onde [há prova de] que mesmo [quando há somente] uma [pessoa estudando a Torá], o Santo, abençoado seja Ele, determina uma recompensa para ele? Como é dito (Lamentações 3:28): “Ele senta-se sozinho e fica em silêncio, já que ele recebe [uma recompensa] por isso. \"",
+            "Rabino Shimon diz: Três que comam numa mesa e não tenham dito palavras da Torá - é como se eles comessem das oferendas dos mortos, assim como é dito (Isaías 28: 8): \"Pois todas as mesas estão cheios de vômito e fezes perante o Omnipresente \". No entanto, três que comam numa mesa e digam sobre ela as palavras da Torá - é como se comessem da mesa do Omnipresente, bendito seja Ele, como é dito (Ezequiel 41:22): \"E ele disse-me que esta é a mesa que está diante do Senhor \".",
+            "Rabino Chananya ben Chakhinai diz: Aquele que fica acordado à noite, que caminha sozinho numa estrada, e aquele que transforma o seu coração em preguiça, tal pessoa é responsável pela [perda da] sua vida.",
+            "Rabbi Nechunya ben Hakanah diz: Qualquer um que aceite o jugo da Torá sobre si mesmo, é-lhe tirado o jugo do governo e o jugo do caminho do mundo* (*Derekh Eretz). E todo aquele que tira de si o jugo da Torá, põe sobre ele o jugo do governo e o jugo dos caminhos do mundo.",
+            "Rabino Chalafta [ben Dosa ] de Kfar Chananiah diz: Dez que estejam sentados juntos e a estudar a Torá, a Presença Divina* (*Shekhinah) repousa entre eles, pois como é dito (Salmos 82: 1): “Deus está na assembleia de Deus. “E de onde [há prova de que isso é verdade] mesmo [quando há apenas] cinco? Como se diz (Amós 9: 6): “E Ele fundou a sua aliança sobre a terra. ”E onde até três? Como se diz (Salmo 82: 1): “No meio dos juízes, Ele julga. ”E onde até mesmo entre dois? Como se diz (Malaquias 3:16): “Então aqueles que temeram o Senhor falaram uns com os outros, e o Senhor reconheceu e ouviu. ”E onde até mesmo um? Como é dito (Êxodo 20:20 (20:21 no NJPS): “Em todo lugar onde eu faço o Meu Nome ser mencionado, irei ter contigo e abençoar-te. \"",
+            "Rabbi Elazar, homem de Bartuta, diz: Dá-lhe do que é Dele, pois o teu e o seu são Dele, e assim como David diz: \"Pois tudo vem de Ti, e das Tuas mãos damos a Ti\" (I Crônicas 29:14). Rabbi Shimon diz: Aquele que está andar no caminho e a repetir os seus estudos, se interromper os seus estudos e dizer: \"Que linda é esta árvore! E quão agradável é este campo recém lavrado!\" - As Escrituras consideram-no como se ele fosse responsável pela perda de sua vida. <small>(Nota: menciona aquele que observando a beleza da Criação, não louva o Seu Autor e começa descuidar a sua vida espiritual, agindo como se perdesse a vida. No SIDDUR *(livro de orações diárias do Judaísmo) existem muitas bênçãos diárias que louvam Deus em toda a sua criação.)</small>",
+            "Rabino Dostai beRebbe Yannai, em nome do rabino Meir, diz: Qualquer um que se esquece uma coisa de seus estudos - a Escritura considera-o como se ele fosse o responsável pela perda de sua vida, pois como é dito (Deuteronômio 4: 9): guarda a tua vida diligentemente, para que não te esqueças das coisas que os teus olhos viram. Poder-se-ia [suponha que esta afirmação se aplique] mesmo àqueles cujos estudos o tenham ultrapassado; portanto, o verso indica: \"e para que não partam do teu coração todos os dias da tua vida\" - ele não é responsável pela [perda da] sua vida até que ele se sente e [intencionalmente] os retire do seu coração.",
+            "O rabino Chanina ben Dosa diz: Qualquer um, cujo medo do pecado, preceda a sua sabedoria, a sua sabedoria perdura. E qualquer um cuja sabedoria preceda o seu medo do pecado, sua sabedoria não perdura.<br>Ele também diria: Qualquer um, cujas ações sejam mais abundantes do que a sua sabedoria, a sua sabedoria perdura.<br>E qualquer um, cuja sabedoria seja mais abundante que as suas ações, a sua sabedoria não perdura. <small>(Nota da tradução: os sábios condenam aqueles que se acham muito sábios mas agem em contrário, tratando-se de uma forma de pedantismo)</small>",
+            "Ele diria: Qualquer um de quem o Espírito da Criação <small>(n.t: D’S ou a presença Divina=Shekhinah)</small> encontra prazer, nele o espírito de Deus encontra prazer. E qualquer um de quem o Espírito de criação não encontra prazer, dele o espírito de Deus não encontra prazer.<br>O rabino Dosa ben Harkinus diz: [o sono da manhã], o vinho do meio-dia, as conversas das crianças e as assembléias dos Am Ha'arets <small>(n.t: pessoas ignorantes, que são negligentes na observação dos dízimos e leis de pureza)</small> removem uma pessoa do mundo.",
+            "O rabino Elazar de Modi'in diz: Aquele que profana o Kodeshim (material sagrado); aquele que profana os feriados; aquele que branqueia (envergonha) o rosto de outro em público; aquele que anula o pacto de Abraão, nosso pai, a paz esteja com ele; aquele que revela significados na Torá que sejam, contrários à lei, mesmo que ele tenha conhecimento de Torá e boas ações, ele não tem parte no mundo vindouro.",
+            "O rabino Yishmael diz: \"Sê simpático a um idoso, agradável a um jovem e cumprimenta cada pessoa com alegria\".",
+            "Rabbi Akiva diz: Brincadeira e leviandade conduzem à promiscuidade.<br>A tradição é uma cerca de proteção ao redor da Torá.<br>Os dízimos são uma cerca de salvaguarda em torno da riqueza.<br>Os votos são uma cerca de proteção em torno da abstinência.<br>Uma cerca de proteção em torno da sabedoria é o silêncio.",
+            "Ele diria: Amado é o ser humano, dado que ele é criado à imagem [de Deus].<br>Um amor mais profundo - é revelado a ele que é criado à imagem (divina), como diz (Gênesis 9: 6): \"pois à imagem de Deus Ele fez o ser humano\". Amado é Israel, pois são chamados filhos do Omnipresente.<br>Um amor mais profundo - revela-se a eles que são chamados filhos de Deus, como diz (Deuteronômio 14: 1): \"Vocês são os filhos do Senhor, vosso Deus\". Amado é Israel, desde que um instrumento precioso foi dado a eles. Um amor mais profundo - é lhes revelado o precioso instrumento com o qual o mundo foi criado foi dado a eles, como se diz (Provérbios 4: 2): \"Pois uma boa lição eu tenho-te dado; não abandones o meu ensino.\"",
+            "Tudo está previsto e o livre arbítrio é dado, e com bondade o mundo é julgado. E tudo está de acordo com a maioria das acções. <small>(nota da tradução: basicamente as linhas gerais da Vida estão escritas, compete-nos dar-lhe o seu sentido e escrever o que pode vir a ser a sua interpretação, ou seja, temos de escrever a nossa parte, a nossa história.)</small>",
+            "Ele diria: tudo está dado como garantia, e uma rede é lançada sobre toda a vida. A loja está aberta, e o lojista concede crédito, e a contabilidade está aberta, e a Mão escreve, e todos que querem pedir emprestado podem vir emprestar, e os cobradores vão constantemente às cobranças diárias e cobram o pagamento ao ser humano - com o seu conhecimento ou sem o seu conhecimento - e eles têm aquilo sobre o qual confiar, e o seu juízo é juízo verdadeiro, e tudo está preparado para a festa.",
+            "Rabi Elazar ben Azarias diz: Se não há Torá, não há ocupação mundana; se não há ocupação mundana, não há Torá.<br><small>(nota da tradução: não se pode ser crente sem ter uma ocupação do dia-a-dia, pois não se tem noção do que custa a vida)</small><br>Se não há a sabedoria, não há medo; se não houver o medo, não há sabedoria.<br>Se não há o entendimento, não há o conhecimento; se não há conhecimento, não há entendimento.<br>Se não há a farinha, não há a Torá; se não há Torá, não há farinha.<br><small>(nota da tradução: não se pode ser crente com fome)</small><br>Ele diria: Alguém cuja sabedoria excede seus feitos, a que ele é comparado? Para uma árvore cujos ramos são muitos, mas cujas raízes são poucas; e o vento vem e arranca e vira de cabeça para baixo; como é dito; \"E ele será como um zimbro solitário no deserto e não verá quando o bem chegar, mas habitará os lugares ressequidos do deserto, uma terra salgada que é inabitável.\" (Jeremias 17: 6).<br>Mas aquele cujos actos excedem a sua sabedoria, como ele será? Como uma árvore cujos ramos são poucos, mas cujas raízes são muitas; já que mesmo que todos os ventos do mundo venham e soprem sobre ela, eles já não a tiram do seu lugar, pois como é dito; Ele será como uma árvore plantada junto às águas, e estenderá as suas raízes à beira do rio, e não perceberá quando vier o calor, mas a sua folha permanecerá fresca; e isto não será perturbado no ano da seca, nem deixará de dar frutos \". (Jeremias 17: 8).",
+            "Rabino Eliezer ben Chisma diz: [as leis de] Kinin (oferendas de aves) e os primórdios de Niddah (menstruação), estes são o corpo das leis. <small>(nota da tradução: toda a tradição rabínica e Lei Judaica baseia-se em factos do dia-a-dia, sendo por vezes chocante para alguns o terra-a-terra de alguns comentários)</small><br>Os cálculos astronômicos e a Gematria [cálculos numéricos] são os condimentos para a sabedoria."
+        ],
+        [
+            "Ben Zoma diz: Quem é sábio? Aquele que aprende com todos os seres humanos, como se diz: \"Adquiri sabedoria de todos os meus mestres\" (Salmo 119: 99).<br>Quem é poderoso? Aquele que conquista o seu impulso, pois como se diz, \"a lentidão para a ira é melhor do que um poderoso e o soberano de seu espírito do que o conquistador de uma cidade\". (Provérbios 16:32).<br>Quem é rico? Aquele que é feliz com a sua sorte, como se diz: \"Quando tu comeres do trabalho das tuas mãos, tu serás feliz e estarás bem contigo\" (Salmos 128: 2). \"Tu serás feliz\" neste mundo, e \"estarás bem contigo\" no mundo vindouro.<br>Quem é honrado? Aquele que honra os seres criados, como diz: \"Para aqueles que Me honram, eu o honrarei; e aqueles que Me desprezam serão desprezados \" (I Samuel 2:30).",
+            "Ben Azai diz: Corre para fazer um mandamento fácil a respeito de um difícil, e foge do pecado; dado que um mandamento leva a outro mandamento, e um pecado leva a outro pecado; já que a recompensa por um mandamento é outro mandamento, e a recompensa por um pecado é outro pecado.",
+            "Ele dizia: Não menosprezes ninguém e não fujas de nada . Porque não tens homem algum que não tenha a sua hora e não tenha coisa alguma que não tenha o seu lugar.",
+            "Rabi Levitas, um homem de Yavneh, diz: Sê muito, muito humilde em espírito, pois a esperança do homem são os vermes. Rabino Yochanan ben Beroka diz: Qualquer um que profanar o Nome do Céu secretamente, eles o punem publicamente. Não há diferenciação entre não-intencional e intencional quando se trata de profanação do Nome.",
+            "O rabino Yishmael, seu filho, diz: Aquele que estuda a Torá para ensinar, terá a oportunidade de estudar e ensinar. Quem estuda para praticar, terá a oportunidade de estudar, ensinar, observar e praticar. Rabino Tzadok diz: Não faças com que [a Torá] seja uma coroa para engrandecer, e não como uma pá com a qual possas cavar dentro deles. E assim Hillel costumava dizer: E aquele que faz uso da coroa [de aprender] passa. A partir daqui tu aprendes que qualquer um que se beneficia (nota: ganha lucro) das palavras da Torá remove sua vida do mundo. <small>(nota da tradução: é considerado vergonhoso pelos sábios que se use a Torá para fins lucrativos ou para pavonear-se)</small>",
+            "Rabino Yosi diz: Qualquer um que honre a Torá – o seu corpo será honrado pela Criação. Qualquer um que profanar a Torá – o seu corpo será profanado pela Criação.",
+            "Rabino Yishmael, o seu filho, diz: Aquele que se abstém de julgar - remove de si mesmo a inimizade, roubo e juramento falso. Aquele que é indiferente em dar decisões legais é um espírito imbecil, perverso e arrogante.",
+            "Ele diria: Não julgues sozinho, pois não há juiz solitário além de um [Deus]. E não digas: \"Aceita a minha opinião\", pois a eles são permitidos e não a ti.",
+            "Rabino Yonatan diz: Qualquer um que implemente a Torá na pobreza, no fim irá implementá-la em riqueza. E qualquer um que desconsidere a Torá em riqueza, no final a desconsiderará na pobreza.",
+            "O rabino Meir diz: Minimiza os negócios e envolve-te na Torá. Sejas humilde de espírito diante de todos. Se tu negligenciares a Torá, muitas razões para negligenciares isso serão apresentadas a ti. E se tu trabalhares na Torá, [Ele (Deus)] terá recompensa abundante para conceder-te.",
+            "O rabino Eliezer ben Yaakov diz: Aquele que cumpre um único mandamento adquire um único defensor. Quem faz um único pecado adquire um único promotor. O arrependimento e as boas ações são como um escudo contra a punição. Rabbi Yochanan, o sapateiro, diz: “Toda a reunião que é pelo Céu, o seu objectivo é para durar. E toda a reunião que não seja por causa do Céu, o seu fim não será duradouro.",
+            "Rabino Elazar ben Shamua diz: Deixe a honra do teu aluno ser querida para ti como a tua, e a honra do teu próximo como a reverência de teu professor, e a reverência de teu professor como a reverência do Céu.",
+            "Rabino Yehuda diz: Tem cuidado no estudo, pois um erro no estudo (N.T estudo da Torá) é considerado uma transgressão intencional.<br>Rabbi Shimon diz: Existem três coroas: a coroa da Torá, a coroa do sacerdócio e a coroa da monarquia - mas a coroa de um bom nome supera todas elas.",
+            "Rabi Nehorai diz: Exila-te a um lugar com Torá e não digas que isso irá seguir-te depois de ti, que os teus colegas o tornarão teu. Não confies na tua compreensão.",
+            "Rabino Yanai diz: Não temos [a capacidade de explicar] a tranquilidade dos ímpios ou até mesmo o sofrimento dos justos. O rabino Mattia ben Charash diz: Que sejas o primeiro a cumprimentar todas as pessoas e sejas (como) uma cauda para os leões, e não sejas uma cabeça para as raposas.",
+            "Rabbi Yaakov diz: Este mundo é como um corredor antes do mundo vindouro. Fixa-te no corredor para que tu possas entrar na sala de estar.",
+            "Ele diria: Uma hora de arrependimento e boas ações neste mundo é melhor do que em todo o tempo no mundo vindouro. E uma hora de prazer no mundo vindouro é melhor que todo o tempo neste mundo.",
+            "Rabino Shimon ben Elazar diz: Não acalmes a ira do teu amigo no momento de sua ira; não o consagrem no momento em que o seu falecido (nota: os pais) se depara com ele; não o questione na hora de seu voto; e não procure vê-lo no momento de sua humilhação.",
+            "Shmuel, o Jovem, diz: (Provérbios 24: 17-18) \"Quando o teu inimigo cair, não sejas feliz, e quando ele tropeçar, não deixes o teu coração alegrar-se. Para que Deus não veja e seja mau aos Seus olhos e Ele se desvie dele [do inimigo] a Sua raiva \".",
+            "Elisha ben Abuya diz: Aquele que aprende quando criança é comparado com o quê? Com tinta escrita em novo pergaminho. E quem aprende como ancião é comparado com o que? Com tinta escrita em pergaminho raspado. Rabino Yose bar Yehuda, homem de Kfar HaBavli, diz: Aquele que aprende com os jovens é comparado com o quê? Com quem come uvas verdes e bebe vinho da sua prensa. E quem aprende com os anciãos é comparado com o quê? Com quem come uvas maduras e bebe vinho envelhecido. Rebbi diz: Não olhes para o jarro, mas para o que está nele. Pois existem novos jarros cheios de velhos e antigos (vinhos) que não têm nem novidades dentro deles.",
+            "Rabino Elazar HaKapor diz: Inveja, luxúria e honra conduzem um ser humano deste mundo. <small>(NT: menciona-se a honra no sentido negativo, como p.ex as vendettas)</small>",
+            "Ele diria: Aqueles que nascem vão morrer, e aqueles que estão mortos serão ressuscitados, e os vivos serão julgados. [É necessário] saber, tornar conhecido e tornar-se consciente de que Ele é Deus, Ele é o Criador, Ele é o Criador, Ele é o Espectador, Ele é o Juiz, Ele é a Testemunha, Ele é o Litigante e Ele está destinado a julgar. <small>(nt: usando como base a teologia negativa de Maimonides, conforme mencionada no Guia dos Perplexos, apesar de se usar o termo Ele, não é errado usar o termo Ela, pois Deus contém em Si o feminino e o negativo, daí o uso da expressão Shekinhah=Presença Divina no feminino, como termo de equilíbrio.)</small><br>Bendito seja aquele que não tem diante Dele nada de errado, nem de esquecimento, nem de respeito de pessoas, nem de suborno, pois tudo é d’Ele. E saiba que tudo está de acordo com o cálculo. E não deixes que o teu [mal] impulso assegure que o mundo dos mortos é um lugar de refúgio para ti; porque contra a tua vontade tu foste criado, e contra a tua vontade tu nasceste, e contra a tua vontade tu vives, e contra a tua vontade tu morres, e contra a tua vontade tu estás destinado a dar contas e justificação perante o Rei dos reis, o Santo, abençoado seja Ele."
+        ],
+        [
+            "Com dez palavras, o mundo foi criado. E o que é aprendido - não poderia ter sido criado por uma declaração? Pelo contrário, [foi feito desta forma], a fim de punir os ímpios que destroem o mundo que foi criado com dez palavras e dar recompensa aos justos que sustentam o mundo que foi criado com dez palavras.",
+            "Houve dez gerações desde Adão até Noé, para demonstrar a grande extensão da paciência [de Deus], pois cada uma daquelas gerações provocava continuamente [Deus] até que [Deus] trouxesse sobre elas as águas do dilúvio. Havia dez gerações de Noé a Abraão, para demonstrar a extensão da paciência [de Deus], pois cada uma dessas gerações provocava continuamente [a Deus] até que Abraão viesse e recebesse a recompensa de todos eles.",
+            "Com dez testes, o nosso pai foi testado - e ele resistiu a todos eles; a fim de mostrar quão grande era o amor de Abraão, nosso pai - a paz esteja com ele.",
+            "Dez milagres foram realizados para nossos antepassados no Egito, e dez [milagres foram realizados] no Mar [Vermelho]. [Com] dez julgamentos nossos ancestrais testaram o Omnipresente, bendito seja Ele, no Deserto, como é dito (Números 14:22): “Contudo, eles testaram-Me estas dez vezes e não deram ouvidos a Minha Voz. \"",
+            "Dez milagres foram realizados para os nossos antepassados no Templo: Nenhuma mulher teve um aborto espontâneo devido ao cheiro da carne; e nenhuma carne santa foi podre; e nenhuma mosca foi vista na sala de abate; e nenhum Sumo Sacerdote teve uma emissão acidental no Yom Kippur; e a chuva não extinguiu o fogo da pilha de madeira; e o vento não dominou a coluna de fumo; e não foi encontrada uma desqualificação no Omer (NT: uma oferta especial de Cevada, oferecida no dia seguinte a Pessach, que permite que grãos colhidos na nova colheita sejam comidos) ou nos dois pães ou nos pães da proposição; eles se levantavam abarrotados e se curvavam com espaço suficiente; nenhuma cobra ou escorpião feriu uma pessoa em Jerusalém; e ninguém disse ao seu companheiro: \"O lugar (nota: Templo) é muito apertado para que (possa) alojar-me em Jerusalém\".",
+            "Dez coisas foram criadas na véspera do crepúsculo do [primeiro] Shabat. E estes são: A boca da terra [que tragou Korach em Números 16:32]; e a boca do poço [que acompanhava os israelitas no deserto em Números 21:17]; e a boca do jumento [que falou com Bilaão em Números 22:28 - 30]; e o arco-íris [que serviu como uma aliança após o dilúvio em Gênesis 9:13]; e o maná [que Deus forneceu aos israelitas no deserto em Êxodo 16: 4-21]; e o pessoal [de Moshe]; e o shamir (o verme que ajudou a construir o templo sem ferramentas de metal); e as letras; e a escrita; e as tábuas [todas as três últimas dos Dez Mandamentos]. E alguns dizem, também os espíritos destruidores e o local de sepultamento de Moshe, nosso mestre e o carneiro de Abraão, o nosso pai. E alguns dizem, também, a [primeira pinça feita pelo homem], feita com pinças [Divinas].",
+            "Sete coisas são encontradas numa pessoa sem forma e sete num homem sábio. Um homem sábio não fala na frente de alguém que é maior do que ele em sabedoria ou em número; ele não interrompe as palavras do seu companheiro; e não é impulsivo em responder; e ele pergunta ao ponto e responde como é apropriado; e ele fala ao primeiro [ponto] primeiro e ao último [ponto] por último; e sobre aquilo que ele não ouviu [qualquer coisa] diz: \"Eu não ouvi [qualquer coisa]\"; e ele admite a verdade. E os seus opostos [são o caso] com uma pessoa não formada.",
+            "Sete tipos de punição vêm ao mundo para sete categorias de pecado: [Quando] algumas pessoas [dão] dízimos e outras não dão dízimos, vem uma fome de seca; e alguns passam fome e outros têm abundância. [Quando] todos decidem não dar dízimos, vem uma fome de tumulto e seca. [E quando eles decidem, além disso] não separar a oferta de massa, vem uma fome de aniquilação. A pestilência vem ao mundo pelas penas de morte estabelecidas na Torá que não são entregues à corte [para realizar]; e por [violação das leis que regem] a produção do ano sabático. A espada vem ao mundo pela demora da justiça, e pela perversão da justiça, e por causa daqueles que interpretam a Torá contra a lei aceita.",
+            "Os animais destruidores vêm ao mundo por causa dos falsos juramentos e por causa da profanação do nome de Deus. O exílio vem ao mundo por causa dos adoradores de ídolos e por causa da imoralidade sexual e por causa do derramamento de sangue e por causa da violação do descanso da terra. Em quatro períodos de tempo a pestilência se torna mais difundida: no quarto [ano], no sétimo [ano], depois do sétimo [ano] e depois do feriado (Sucot) em todos os anos. No quarto [ano], é por causa da [negligência] do dízimo aos pobres no terceiro [ano]. No sétimo [ano], é por causa da [negligência] do dízimo aos pobres no sexto [ano]. E depois do sétimo [ano], é por causa de [negligência] com o produto do sétimo [ano]. E depois do feriado (Sucot) em todos os anos, é por causa do roubo de presentes para os pobres [durante a colheita antes de Sucot].",
+            "Há quatro temperamentos entre os homens: aquele que diz \"o que é meu é meu e o que é teu é teu\" - esse é um temperament [mediano]. E há alguns que dizem que é o temperamento de Sodoma. [Um segundo tipo é aquele que diz] \"o que é meu é teu, e o que é teu é meu\" - [isto é] sou ha'arets (pessoa sem instrução). [Um terceiro tipo é aquele que diz] \"o que é meu é teu, e o que é teu é teu\" - [isso é] uma pessoa piedosa. [Um último tipo é aquele que diz] \"o que é teu é meu, e o que é meu é meu\" - [isso é] uma pessoa má.",
+            "Há quatro temperamentos entre as disposições: [uma pessoa que é] fácil de irritar-se e fácil de apaziguar - seu ganho é cancelado por sua perda. [Uma pessoa que é] difícil de irritar, mas também [difícil] de apaziguar - sua perda é cancelada por seu ganho. [Uma pessoa que é] difícil de irritar, mas fácil de apaziguar - [isso é] uma pessoa piedosa. [Uma pessoa que é] fácil de irritar e difícil de apaziguar - [essa é] uma pessoa má.",
+            "Há quatro temperamentos entre os alunos: rápido para entender e rápido para esquecer - o seu ganho é cancelado por sua perda. [Um estudante que é] lento para entender e lento para esquecer - sua perda é cancelada por seu ganho. [Um estudante que é] rápido de entender e lento para esquecer - ele é um sábio. [Um estudante que é] lento para entender e rápido para esquecer - isso é uma parte ruim.",
+            "Há quatro temperamentos entre os doadores de caridade: um que deseja dar, mas [que] os outros não dão - ele tem um mau olhado em relação aos outros. [Quem deseja isso] os outros dão, e ele [ele] não dá - ele tem um mau olhado em relação a si mesmo. [Aquele que deseja] dar e [que] os outros dão - [isso é] uma pessoa piedosa. [Aquele que deseja] não dar e [que] os outros não dão - [isso é] uma pessoa má.",
+            "Há quatro temperamentos entre aqueles que vão à Casa de Estudo: [Aquele que] vai, mas não faz, obtém a recompensa por ir. [Aquele que] faz, mas não vai, obtém recompensa por fazer. [Aquele que] vai e faz é uma pessoa piedosa. [Aquele que nem vai nem faz é uma pessoa má.",
+            "Há quatro temperamentos entre os que se sentam diante dos sábios: a esponja, o funil, o coador e a peneira. A esponja - porque absorve tudo. O funil - porque deixa entrar [uma extremidade] e solta na [outra]. O coador - porque deixa o vinho sair e retém o sedimento. A peneira - porque solta a farinha [inferior] e retém a farinha fina.",
+            "Qualquer amor que dependa de algo, quando essa coisa perece, o amor perece. Mas [um amor] que não depende de algo, nunca perece. O que é um exemplo de amor que depende de alguma coisa? Esse é o amor de Amnon e Tamar. E [um amor] que não depende de algo? Esse é o amor de David e Jônatas.",
+            "Todo o argumento que é por causa (nota: honra) do nome do céu, está destinado a durar. Mas se não é por causa do nome do céu - não está destinado a durar. O que é [um exemplo de argumento] para [honra] do nome do céu? O argumento de Hillel e Shammai . O que é [um exemplo de argumento] não por causa do nome do céu? O argumento de Korach e toda a sua congregação.",
+            "Qualquer um que traga mérito aos muitos, o pecado não resulta dele. E quem traz os muitos para o pecado não é dado tempo suficiente para se arrepender. Moshe - que foi meritório e trouxe mérito aos muitos; o mérito dos muitos é acrescentado a ele, como é declarado (Deuteronômio 33:21), \"Ele cumpriu a justiça de Deus e os Seus estatutos com Israel\". Jeroboão - que pecou e fez com que muitos pecassem; o pecado dos muitos é acrescentado a ele, como é declarado (I Reis 15:30), \"pelos pecados de Jeroboão que ele pecou e que ele levou Israel a pecar\".",
+            "Qualquer um que tenha estas três coisas é dos estudantes de Abraão, nosso pai, e [qualquer um que tenha] outras três coisas é dos alunos de Bilaão, o malfeitor: [aquele que tem] um bom olho, um espírito humilde e um pequeno apetite. - é dos alunos de Abraão, nosso pai. [Aquele que tem] um mau olhado, um espírito soberbo e um grande apetite - é dos estudantes de Bilaão, o malvado. Que diferença há entre os estudantes de Abraão, nosso pai e os estudantes de Bilaão, o malfeitor? Os estudantes de Abraão, nosso pai, comem neste mundo e possuem o próximo mundo, como está escrito (Provérbios 8:21), \"Para assegurar riqueza aos que amam-Me e assegurar os seus tesouros.\" Mas os estudantes de Bilaam o malfeitor herda o Gehinnom (Purgatório) e desce ao poço da destruição, como é declarado (Salmos 55:24), \"E tu, Deus, os derrubarás ao abismo da destruição; o povo de sangue e de engano, não viverão metade dos seus dias e eu confiarei em Ti.”",
+            "Yehudah ben Teimah diz: Que sejas descarado como o Leopardo, leve como a Águia, veloz como o cervo, e poderoso como o Leão para fazer a vontade do Teu pai que está no céu. Ele costumava dizer: [os] descarados [estão ligados] a Gehinnom (Purgatório), e [os] vergonhosos [estão ligados] ao Jardim do Éden. Que seja a Tua Vontade, Senhor, nosso Deus e o Deus de nossos antepassados, que a Tua cidade seja reconstruída, rapidamente e em nossos dias, e concede-nos a nossa parte na Tua Torá.",
+            "Ele [ Yehudah ben Teima ] costumava dizer: Cinco anos [é a idade] para [o estudo das] Escrituras, Dez [é a idade] para [o estudo de] Mishnah, Treze [é a idade] para [observar] os mandamentos Quinze [é a idade] para [o estudo de] Talmude, Dezoito [é a idade] para o dossel [de casamento], Vinte [é a idade] para perseguir, Trinta [é a idade] para [total] força, Quarenta [é a idade] para entendimento, Cinqüenta [é a idade] para [dar] conselho, Sessenta [é a idade] para a idade adulta, Setenta [é a idade] para uma cabeça velha, Oitenta [é a idade] para [super adicionada ] força, noventa [é a idade] para [a] dobrar [estatura], cem, é [a idade em que se é] como se estivesse morto, faleceu e cessou do mundo.",
+            "Ben Bag Bag diz: Procura Nele e pesquisa Nele, já que tudo está Nele. E nela (Torá) tu deves olhar e envelhecer e ser usado nela; e a partir dele não se move, já que não há característica maior do que isso.",
+            "Ben Hey Hey diz: Em acordo com a dor é a recompensa."
+        ],
+        [
+            "Os rabinos ensinaram na linguagem (estilo) da Mishná: O rabino Meir diz: Qualquer um que se envolva na Torá por si só merece muitas coisas, e além disso o mundo inteiro vale a pena por sua causa; Ele é chamado de \"amigo\", \"amado\", \"amante do Omnipresente\", \"amante de [todas] as criaturas\", \"delator do Omnipresente\", \"delícia de [todas] as criaturas\". Ele está revestido de humildade e reverência, e o prepara para ser justo, devoto, correto e digno de confiança, e isso o distancia do pecado e o aproxima do mérito. Desfrutamos dele conselho e compreensão, compreensão e força, como é dito (Provérbios 8:14): \"O meu é conselho e compreensão, eu sou compreensivo, o meu é a força\". Isso lhe dá realeza e domínio,e [a habilidade de] investigar em juízo, e os segredos da Torá são revelados a ele, e ele se torna como uma fonte sempre fortalecedora, e como um rio que não para. Ele é modesto e temperamental, e perdoa insultá-lo; E aumenta-o e eleva-o acima de tudo [que Deus] fez.",
+            "O Rabino Yehoshua ben Levi disse: Todos os dias, um eco celestial sai do Monte Horeb e anuncia e diz: \"Ai das criaturas por menosprezar a Torá\"; para quem não se envolve na Torá é chamado de \"repreendido\", como é dito (Provérbios 11:22): \"Um anel de ouro no focinho de um porco é uma bela mulher que se desvia da discrição\", e diz (Êxodo 32:16): \"E as tábuas eram obra de Deus, e a escrita era a escrita de Deus, esculpida sobre as tábuas\", não lidas \" gravadas \" (harut) mas sim \"liberdades\" (herut), por não há homem livre a não ser um que se envolve na aprendizagem da Torá; E qualquer um que se envolva no aprendizagem da Torá é elevado,como é dito (Números 21:19): \"e de Mattanah (um nome de lugar que significa 'presente' e assim pode se referir ao dom da Torá), Nachaliel ; e de Nachaliel, Bamot (um nome de local que significa \"lugares altos\"). \"",
+            "Aquele que aprende do seu companheiro um capítulo ou uma lei, um verso, uma declaração ou mesmo uma letra deve tratá-lo com honra, e achamos que seja assim com David, rei de Israel, que aprendeu apenas duas coisas de Aquitofel, ainda] o chamou de seu professor, seu guia, e seu íntimo, como é dito (Salmo 55:14) \"Mas eras tu, um homem meu igual, meu guia e meu íntimo\". E não é um argumento a fortiori? Se David, rei de Israel, que aprendeu apenas duas coisas com Aquitofel, o chamou de seu mestre, seu guia e seu íntimo, quanto mais alguém que aprende um capítulo ou uma lei ou um versículo ou uma declaração ou uma carta de seu companheiro? Trata-o com honra. E não há honra exceto a Torá, como é dito (Provérbios 3: 35) \"O sábio herdará a honra\" e \"o todo de coração herdará o bem \" (Provérbios 28: 10), e não há bem excepto a Torá. como é dito (Provérbios 4:2) \"Eu dou-te uma boa doutrina, não abandones a minha Torá\".",
+            "Esta é a maneira de trabalhar na Torá: come pão com sal, bebe uma pequena quantidade de água e dorme no chão e viva uma vida [cujas condições causarão dor] e na Torá você labuta; se você fizer isso (Salmos 128: 2) \"feliz serás e estarás bem contigo\" - feliz tu estarás neste mundo, e tudo estará bem contigo no mundo vindouro. Não busques a grandeza por si mesma e não cobices a honra. Mais do que o seu estudo, faça. E não desejes as tábuas dos reis, visto que a tua mesa é maior que as suas mesas e a tua coroa é maior que as suas coroas. E o seu empregador é confiável para pagar-te o salário do teu trabalho.",
+            "Maior é a Torá do que o sacerdócio e a realeza, pois a realeza é obtida com trinta níveis, e o sacerdócio com vinte e quatro, e a Torá é obtida com quarenta e oito coisas. E são eles: aprendizagem, escuta do ouvido, preparação da fala, compreensão do coração, intelecto do coração, reverência, reverência, humildade, felicidade, pureza, serviço dos sábios, cuidado dos amigos, debate dos alunos, esclarecimento, (estudo da) escritura, (estudo da) mishnah, minimização da mercadoria, minimização da ocupação mundana, minimização do prazer, minimização do sono, minimização da conversa, minimização do riso (NT: não agir de forma idiota), paciência, generosidade, confiança dos sábios, aceitação das aflições, ",
+            "conhecer o próprio lugar, alegria na pessoa porção, construção de uma cerca para as palavras de alguém, falta de auto-engrandecimento, amabilidade, amor de Deus, amor das criaturas, amor dos justos, amor dos honrados, amor à repreensão, distanciamento das honrarias, falta de arrogância no aprendizado, falta de alegria na emissão de decisões judiciais, levantamento de um fardo com o amigo, julgando-o com o benefício da dúvida, colocando-o com a verdade, colocando-o com paz, deliberando em estudo, questionando e respondendo, ouvindo e acrescentando, aprendendo para ensinar e aprender para agir, tornando o seu mestre mais sábio, enfocando um ensinamento, dizendo [uma coisa] em nome de quem disse isso; para tu aprenderes que aquele que diz algo em nome de quem disse que isso traz a redenção para o mundo, como diz (Esther 2:22): \"Esther disse ao rei em em nome de Mordechai.\"",
+            "Grande é a Torá, pois dá a vida àqueles que fazem isso neste mundo e no próximo mundo, como diz: \"Pois são a vida daqueles que os acham e curam a toda a sua carne\" (Provérbios 4:22). ; e diz: \"Será uma cura para o seu umbigo e um tônico para os seus ossos\" (Provérbios 3: 8). E diz: \"É uma árvore da vida para aqueles que a seguram, e aqueles que a compreendem são felizes\" (Provérbios 3:18). E diz: \"Pois eles são um acompanhamento da graça para a tua cabeça e um colar para a tua garganta\" (Provérbios 1: 9). E diz: \"Ela dará à tua cabeça um acompanhamento da graça; com uma coroa de glória ela irá proteger-te\" (Provérbios 4: 9). E diz: \"Por mim os teus dias serão multiplicados, e a ti serão dados anos adicionais de vida \" (Provérbios 9:11). E ele diz:\" A duração dos dias está em sua mão direita, e em sua esquerda está a riqueza e a honra \" (Provérbios 3:16) e diz: \"Por dias e anos de vida e paz serão adicionados a você\" (Provérbios 3: 2), e diz: \"os Teus caminhos são modos de agradabilidade, e todos os Teus caminhos são a paz\" (Provérbios 3: 17).",
+            "Rabino Shimon ben Yehuda, em nome do rabino Shimon ben Yochai diz: beleza, força, riquezas, honra, sabedoria, maturidade, cabelos brancos, e filhos são adequados para os justos e adequados para o mundo, como está escrito: \"A coroa de honra nos cabelos brancos é uma coroa de glória, ela será encontrada no caminho da justiça \"(Provérbios 16:31). E diz (Provérbios 20:29): \"A glória dos jovens é a força deles; e a beleza dos idosos são os cabelos brancos\" E diz (Provérbios 14:24): \"A coroa dos sábios é a sua riqueza\". E diz (Provérbios 17: 6): \"Os filhos dos filhos são a coroa dos velhos; e a glória dos filhos é deles\". E diz (Isaías 24:23): \"Então a lua se confundirá, e o sol se envergonhará, porque o Senhor dos exércitos reinará no monte Sião e em Jerusalém, e diante dos anciãos, será a honra.\" Rabbi Shimon ben Menasya diz: Estas sete qualidades enumeradas pelos sábios sobre os justos foram todas cumpridas em Rabi (Yehuda haNasi) e seus filhos.",
+            "Disse o rabino Yosi ben Kisma : Uma vez eu estava andando na estrada, e um homem encontrou-me, e cumprimentou-me, e eu devolvi a saudação. Ele me disse: \"Meu mestre, de que lugar vem?\" Eu disse a ele: \"Eu sou de uma grande cidade de sábios e escribas\". Ele me disse: \" Meu senhor, quer morar entre nós no nosso lugar e eu dar-lhe-ei milhares de milhares de Dinarim de ouro, pedras preciosas e pérolas?\" Eu disse a ele: \"Se tu me desses toda a prata, ouro, pedras preciosas e pérolas do mundo, eu não viveria, mas sim em num lugar de Torá\". E assim está escrito no livro de Salmos por David, rei de Israel (Salmos 119: 72), \"A lei da Tua boca é melhor para mim do que milhares de ouro e prata. \" Além disso, no momento do falecimento de uma pessoa, nem a prata, ouro, pedras preciosas nem pérolas o acompanham, mas a Torá e boas ações por si, como diz (Provérbios 6:22), \"Quando tu andares, Ele deve conduzir-te, quando tu te deitares, deve vigiar-te; e quando tu acordares, será a tua conversa \" ;\" Quando tu andares, ele te conduzirá \"- neste mundo\"; quando tu te deitares, ele cuidará de ti\"- na sepultura; \" e quando tu acordares, será a tua conversa \"- para o mundo vindouro. E diz (Ageu 2: 8): \" A minha é a prata e o meu ouro, fala o Senhor dos exércitos. \"",
+            "Cinco possessões tem o Santo, Bendito seja Ele, declarado Seu no Seu mundo, E estes são eles: A Torá [é] uma possessão, Céu e terra [uma] possessão, Abraão [é] uma possessão, Israel [é ] uma possessão, [e] o Santuário [é] uma possessão. De onde [inferimos] que a Torá [é] uma possessão? Pois está escrito: “O Senhor possui-me desde o princípio do Seu caminho, o primeiro dos seus desde a antiguidade” (Provérbios 8:22).<br>De onde inferimos que o céu e a terra são uma possessão? Pois está escrito: “Assim diz o Senhor: ' O céu é o Meu trono, e a terra é o estrado dos Meus pés. Que casa tu poderias construir para mim? E qual lugar pode ser o Meu lugar de descanso? '” (Isaías 66: 1). E também diz: “Quão abundantes são as Tuas obras, ó Senhor! Na sabedoria Tu fizeste todos eles; cheia é a terra com as tuas possessões” (Salmos 104: 24).<br>De onde inferimos que Abraão é uma possessão? Porque está escrito: “E [Melquisedeque] o abençoou e disse: ' Bendito seja Abrão do Deus Altíssimo, Criador do céu e da terra '” (Gênesis 14:19). De onde inferimos que Israel é uma possessão? Pois está escrito: “Até o Teu povo passar, ó Senhor, até que passe o povo para o que deste” (Êxodo 15:16)<br>E também diz: “Quanto aos santos que estão na terra, eles são os excelentes em quem há todo o Meu prazer” (Salmos 16: 3). De onde inferimos que o Santuário é uma possessão? Pois está escrito: “O Santuário, ó Senhor, que as tuas mãos estabeleceram” (Êxodo 15:17). E também é dito: “E ele os levou para o seu termo santo, para o monte que a Sua Mão direita possuíra” (Salmos 78:54).",
+            "Tudo o que o Santo, Bendito seja Ele, criado neste mundo, Ele criou apenas para Sua honra, como diz (Isaías 43: 7): \"Todo aquele que é chamado pelo Meu nome e que criei para a Minha honra\" Eu o formei, sim, Eu o fiz. \" E também diz (Êxodo 15:18) : \"O Senhor reinará para todo o sempre\". (Tratacte Makkot 3:16) Rabi Chananya ben Akashia diz: O Santo, Bendito seja, queria dar mérito a Israel; portanto, Ele multiplicou para eles a Torá e os mandamentos, como dizia: \"O Senhor desejou, por causa de Sua justiça, tornar a Torá grande e gloriosa\" (Isaías 42:21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,142 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nמֹשֶׂה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, \nוּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, \nוִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, \nוּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, \nוּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.  \nהֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים: \nהֱיוּ מְתוּנִין בַּדִּין, \nוְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, \nוַעֲשׁוּ סְיָג לַתּוֹרָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשִּׁירֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.  \nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nעַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: \nעַל הַתּוֹרָה, \nוְעַל הָעֲבוֹדָה, \nוְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים. \n",
+            "<small>ג</small>\nאַנְטִיגְנַס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.  \nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב \nעַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס; \nאֶלָּא הֱיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב \nעַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס.  \nוִיהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם. \n",
+            "<small>ד</small>\nיוֹסֵה בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, \nוְיוֹסֵה בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.  \nיוֹסֵה בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: \nיְהִי בֵיתָךְ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, \nוֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, \nוְשׁוֹתֶה בְצִמְאָה אֶת דִּבְרֵיהֶם. \n",
+            "יוֹסֵה בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: \nיְהִי בֵיתָךְ פָּתוּחַ לָרְוָחָה, \nוְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, \nוְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.  \n\n<small>ה</small>\nבְּאִשְׁתּוֹ אָמָרוּ, \nקַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.  \nמִכָּן אָמְרוּ חֲכָמִים: \nכָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה כְשֶׁהִיא נִדָּה, \nגּוֹרֵם רָעָה עַל עַצְמוֹ וּבָטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, \nוְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ לְגֵיהִנָּם. \n",
+            "<small>ו</small>\nיְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וּמַתַּי הָאַרְבְּלִי קִבְּלוּ מֵהֶן.  \nיְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: \nעֲשֵׂה לָךְ רַב, \nוּקְנֵה לָךְ חָבֵר, \nוֶהֱוִי דָן אֶת כָּל הָאָדָן לְכַף זְכוּת. \n",
+            "מַתַּי הָאַרְבְּלִי אוֹמֵר: \nהַרְחַק מִשָּׁכֵן רַע, \nוְאַל תִּתְחַבַּר לָרָשָׁע, \nוְאַל תִּתְיוֹאַשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת. \n",
+            "<small>ז</small>\nיְהוּדָה בֶן טָבַי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶן.  \nיְהוּדָה בֶן טָבַי אוֹמֵר: \nאַל תַּעַשׁ עַצְמָךְ כְּעַרְכֵי דַּיָּנִים; \nוּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ, \nיִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כָרְשָׁעִים; \nוּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, \nיְהוּא בְעֵינֶיךָ כַצַּדִּיקִים, \nשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין. \n",
+            "שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר: \nהֱוִי מַרְבֶּה לַחְקוֹר אֶת הָעֵדִים; \nוֶהְוִי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, \nשֶׁמֵּא מִתּוֹכָן יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nשְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶן.  \nשְׁמַעְיָה אוֹמֵר: \nאֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, \nוּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, \nוְאַל תִּתְוַדַּ�� לָרְשׁוּת. \n",
+            "אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר: \nחֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, \nשֶׁמֵּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת, \nוְתִגְלוּ לִמְקוֹם הַמַּיִם הָרָעִים, \nוְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, \nוְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל. \n",
+            "<small>ט</small>\nהֶלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶן.  \nהֶלֵּל אוֹמֵר: \nהֱוִי תַלְמִידוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן, \nאוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, \nאוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה. \n\n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nנְגַד שְׁמָא אָבַד שְׁמָא, \nוְדִילָא מוֹסִיף יֵסוּף, \nוְדִילָא יְלִיף קְטָלָה חַיָּב, \nלָא יַעֲבֵד קְטָלָה קָטְלִין,\nוְדִי יִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חָלַף. \n\n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאֵין אֲנִי, מִי לִי? \nוּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אָנִי? \nאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֶמָּתַי? \n\n",
+            "שַׁמַּי אוֹמֵר: \nעֲשֵׂה תוֹרָתָךְ קְבַע, \nאֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, \nוֶהֱוִי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. \n\n",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nעֲשֵׂה לָךְ רַב, \nוְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, \nוְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר עֲמָדוֹת.  &lt;עומדות&gt;\n\n",
+            "שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר: \nכָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, \nוְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה.  \nוְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, \nאֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.  \nוְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים מֵבִיא חֵטְא. \n\n",
+            "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nעַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קַיָּם: \nעַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ח,טז) \n\"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְשַׁעֲרֵיכֶם\". \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nרְבִּי אוֹמֵר: \nאֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם? \nכָּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשָׂהּ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.  \nוֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְמִצְוָה חֲמוּרָה, \nשֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּמִּצְוֹת.  \nוֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְנֶגֶד שְׂכָרָהּ, \nוּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.  \nוְהִשְׂתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים, \nוְאֵי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה; \nדַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: \nעַיִן רוֹאָה, \nוְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, \nוְכָל מַעֲשֶׂיךָ בְסֵפֶר נִכְתָּבִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁלִּרְבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: \nיָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, \nשֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכְּחָת עָוֹן.  \nוְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, \nסוֹפָהּ בְּטֵלָה לְגָרֵר עָוֹן.  \nוְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, \nיְהוּא עֲמֵלִין עִמָּהֶן לְשֵׁם שָׁמַיִם, \nשֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעַתָּם וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לְעַד.  \nוְאַתֶּם, מַעֲלִים עֲלֵיהֶם שָׂכָר הַרְבֵּה, \nכְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם. \n",
+            "<small>ג</small>\nהֱווֹן זְהִירִים בָּרְשׁוּת, \nשֶׁאֵין מְקָרְבִין לְאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן; \nנִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בְּשָׁעַת הֲנָיָתָן, \nאֵין עוֹמְדִין לְאָדָם בְּשָׁעַת דֹּחֲקוֹ. \n",
+            "<small>ד</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nעֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנָךְ, \nשֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנָךְ כִּרְצוֹנוֹ.  \nבַּטֵּל רְצוֹנָךְ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, \nשֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנָךְ.  \n\n<small>ה</small>\nהֶלֵּל אוֹמֵר: \nאַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר; \nוְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ; \nוְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ; \nוְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִשָּׁמַע, \nשֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמֵעַ; \nוְאַל תֹּאמַר: \n\"כְּשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה\", \nשֶׁמֵּא לֹא תִפָּנֶה. \n",
+            "<small>ו</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאֵין בּוּר יָרֵא חֵטְא, \nוְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, \nוְלֹא הַבּוֹיְשָׁן לָמֵד, \nוְלֹא הַקּוֹפְדָן מְלַמֵּד, \nוְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים, \nוּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ. \n\n",
+            "<small>ז</small>\nאַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.  \nוְאָמַר לָהּ: \nעַל דְּאַטִיפְתְּ, אֲטִיפוּךְ, \nוְסוֹף מַטִּיפַיִךְ יְטוּפוּן.  &lt;בסוף&gt;\n",
+            "ח &lt;ז&gt;\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nמַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה; \nמַרְבֶּה נְכָסִים מַרְבֶּה דָיוֹן; \nמַרְבֶּה שְׁפָחוֹת מַרְבֶּה זִמָּה; \nמַרְבֶּה עֲבָדִים מַרְבֶּה גָזֵל; \nמַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְשָׁפִים; \nמַרְבֶּה תוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים.  \n(מַרְבֶּה יְשִׁיבָה מַרְבֶּה חָכְמָה; \nמַרְבֶּה עֵצָה מַרְבֶּה תְבוּנָה; \nמַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם.) \nקָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ; \nקָנָה דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. \n",
+            "<small>ט</small>\nרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי קִבֵּל מֵהֶלֵּל וּמִשַּׁמַּי.  \nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאִם עֲשִׂיתָ תוֹרָה הַרְבֵּה, \nאַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, \nכִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ.  \n\nי &lt;ח&gt;\nחֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי, \nוְאֵלּוּ הֵן: \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הָרְקָנוֹס, \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, \nרְבִּי יוֹסֵף הַכֹּהֵן, \nוּרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, \nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.  \nהוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן: \nאֱלִיעֶזֶר בֶּן הָרְקָנוֹס, \nבּוֹר סוּד שֶׁאֵינוּ מְאַבֵּד טִפָּה; \nיְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ; \nיוֹסֵף הַכֹּהֵן, חָסִיד; \nשִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יָרֵא חֵטְא; \nאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן מִתְגַּבֵּר.  \n\n<small>יא</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, \nוֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הָרְקָנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, \nמַכְרִיעַ הוּא אֶת כֻּלָּם.  \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: \nאִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, \nוֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הָרְקָנוֹס אַף עִמָּהֶן, \nוְאֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, \nמַכְרִיעַ הוּא אֶת כֻּלָּם. \n",
+            "<small>יב</small>\nאָמַר לָהֶם: \nצְאוּ וּרְאוּ אֵי זוֹ הִיא דֶרֶךְ טוֹבָה \nשֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nעַיִן טוֹבָה.  \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nחָבֵר טוֹב.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nשָׁכֵן טוֹב.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nהָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nלֵב טוֹב.  \nאָמַר לָהֶם: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, \nשֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.  \n\n<small>יג</small>\nאָמַר לָהֶם: \nצְאוּ וּרְאוּ אֵי זוֹ הִיא דֶרֶךְ רָעָה \nשֶׁיִּתְרַחַק מִמֶּנָּה הָאָדָם.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nעַיִן רָעָה.  \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nחָבֵר רַע.  \nרְבִּי יוֹסֵף אוֹמֵר: \nשָׁכֵן רַע.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nהַלֹוֶה וְאֵינוּ מְשַׁלֵּם; \nאֶחָד לֹוֶה מִן הָאָדָם, \nכְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים לז,כא) \n\"לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן\".  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nלֵב רַע.  \nאָמַר לָהֶם: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, \nשֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.  \n",
+            "<small>יד</small>\nהֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nיְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְנַפְשָׁךְ, \nוְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס; \nוְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ.  \nוֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁלַּחֲכָמִים.  \nוֶהֱוֵי זָהִיר מִגַּחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, \nשֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, \nוַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, \nוּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, \nוְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. \n",
+            "רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nעַיִן רָעָה, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת \nמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. \n",
+            "יה &lt;ט&gt;\nרְבִּי יוֹסֵף אוֹמֵר: \nיְהִי מְמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְשֶׁלָּךְ.  \nוְהַתְקֵן עַצְמָךְ לִלְמֹד תּוֹרָה, \nשֶׁאֵינָה יְרֻשָּׁה לָךְ.  \nוְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. \n",
+            "<small>יו</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nהֱוֵי זָהִיר בְּקִרְיַת שְׁמַע.  \nוּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, \nאַל תַּעַשׁ תְּפִלָּתְךָ קְבַע, \nאֶלָּא תַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ב,יג)\n\"כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא, \nאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְנִחָם עַל הָרָעָה. \" \nוְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמָךְ. \n",
+            "<small>יז</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nהֱוֵי שָׁקֵד לִלְמֹד תּוֹרָה, \nמַה שֶּׁתָּשִׁיב לַאֲפִיקוֹרוֹס; \nוְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל, \nוּמִי הוּא בַּעַל מְלַאכְתָּךְ.  \n(שֶׁיְּשַׁלֵּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. )\n",
+            "רְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nהַיּוֹם קָצָר, וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, \nוְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, \nוְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, \nוּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק. \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nלֹא עָלֶיךָ מְלָאכָה לִגְמֹר, \nוְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִים לִבָּטֵל; \nאִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, \nנֶאֱמָן בַּעַל מְלַאכְתָּךְ, \nלְשַׁלֵּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ.  \n(וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.)\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nעֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: \nהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים, \nוְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: \nדַּע מֵאַיִן בָּאתָ, \nוּלְאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ, \nוְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.  \nדַּע מֵנַיִן בָּאתָ: \nמִלֵּחָה סְרוּחָה.  \nוּלְאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ? \nלְרִמָּה וּלְתוֹלֵעָה.  \nוְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? \nלִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. \n",
+            "<small>ב</small>\nרְבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: \nהֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁלַּמַּלְכוּת, \nשֶׁאִלּוּלֵי מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלַעְנוּ.  \n\n<small>ג</small>\nרְבִּי חֲנַנְיָה בֶן תַּרְדְּיוֹן אוֹמֵר: \nשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, \nהֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים א,א) \n\"וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב\"; \nאֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וַעֲסוּקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, \nשְׁכִינָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג,טז) \n\"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, \nוַיַּקְשֵׁב יי וַיִּשְׁמָע, \nוַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יי וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ\".  \n(אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, \nמְנַיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, \nשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג,כח)\n\"יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו\".)\n",
+            "[<small>ד</small>]\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, \nוְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, \nהֲרֵי אֵלּוּ כְאוֹכְלֵי זִבְחֵי מֵתִים, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה כח,ח) \n\"כִּי כָל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי מָקוֹם\"; \nאֲבָל שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, \nוְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, \nכְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מא,כב) \n\"וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי \". \n",
+            "<small>ה</small>\nרְבִּי חֲנַנְיָה בֶן חֲכִינַי אוֹמֵר: \nהַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, \nוְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמַפְנֶה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, \nהֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nרְבִּי נְחוֹנְיָה בֶן הַקָּנָה אוֹמֵר: \nכָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, \nמַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ הָאָרֶץ; \nוְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, \nנוֹתְנִים עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ הָאָרֶץ. \n",
+            "<small>ז</small>\nרְבִּי חֶלְפְּתָה אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: \nעֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וַעֲסוּקִי בְּדִבְרֵי תוֹרָה, \nשְׁכִינָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,א)\n\"אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל\".  \nמְנַיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ט,ו) \n[\"בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט\".  \nמְנַיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב,א) ]\n\"וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ\".  \n[מְנַיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג,טז) ]\n\"אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, \nוַיַּקְשֵׁב יי וַיִּשְׁמָע, \nוַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יי וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ\".  \nמְנַיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ,כ) \n\"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, \nאָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ\". \n",
+            "[<small>ח</small>]\nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּרְתוֹתָה אוֹמֵר: \nתֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתְּ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלּוֹ.  \nוְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדָוִד: (דברי הימים א כט,יד) \n\"כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ\".  \n\n<small>ט</small>\nרְבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, \nוּמַפְסִיק מִשְׁנָתוֹ, וְאוֹמֵר: \n\"מַה נָּאֶה אִילָן זֶה! וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה!\" \nמַעְלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. \n",
+            "<small>י</small>\nרְבִּי דוֹסְתִּי בִרְבִּי יַנַּי אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי מֵאִיר: \nכָּל הַשָּׁכַח דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, \nמַעְלִין עָלָיו כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ,\nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד,ט) \n\"רַק הִשָּׁמֶר לָךְ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, \nפֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ\".  \nיָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ? \nתַּלְמוּד לוֹמַר: \n\"וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹל יְמֵי חַיֶּיךָ\" \nהָא אֵינוּ מִתְחַיֵּב עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ. \n",
+            "<small>יא</small>\nרְבִּי חֲנִינָה בֶן דּוֹסָה אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, \nחָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; \nחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, \nאֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.  \n\n<small>יב</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ, \nחָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; \nחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, \nאֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. \n",
+            "<small>יג</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה מִמֶּנּוּ, \nרוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה מִמֶּנּוּ; \nוְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה מִמֶּנּוּ, \nאֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה מִמֶּנּוּ.  \n\n<small>יד</small>\nרְבִּי דוֹסָה בֶן הַרְכִינָס אוֹמֵר: \nשְׁנַת שַׁחְרִית, \nוְיֵין צָהֳרָיִם, \nוְשִׂיחַת הַיְלָדִים, \nוִישִׁיבַת כְּנֵסָיוֹת שֶׁלְּעַמֵּי הָאָרֶץ \nמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. \n",
+            "<small>יה</small>\nרְבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: \nהַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, \nוְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, \nוְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה, \nוְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ \nוְהַמְּאַדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ, \nאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, \nאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. \n",
+            "<small>יו</small>\nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nהֱוֵי קַל רֹאשׁ, \nוְנוֹחַ תִּשְׁחֹרֶת, \nוֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה.  \n",
+            "רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִים אֶת הָאָדָם לָעֶרְוָה.  \nמַעַשְׂרוֹת, סְיָג לַתּוֹרָה; \nנְדָרִים, סְיָג לִפְרִישׁוּת; \nסְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה. \n",
+            "<small>יז</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nחָבִיב אָדָם, שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם.  \nחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם אֱלֹהִים, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט,ו) \n\"כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם\".  \nחֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים.  \nחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יד,א) \n\"בָּנִים אַתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם\".  \nחֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל, \nשֶׁנִּתַּן לָהֶם כֶּלִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.  \nחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם, \nשֶׁנִּתַּן לָהֶם כֶּלִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,ב) \n\"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ\". \n",
+            "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, \nוּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן; \nוְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה. \n",
+            "<small>יח</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nהַכֹּל נָתוּן בַּעֲרָבִים, \nוּמְצוּדָה פְרוּשָׂה עַל כָּל הַחַיִּים.  \nהֶחָנוּת פְּתוּחָה, וְהַחַנְוָנִי מַקִּיף, \nהַפִּנְקֵס פְּתוּחָה, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, \nוְהַגַּבָּאִים מְחַזְּרִים תָּמִיד בְּכָל יוֹם, \nוְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, \nוְהַדִּין דִּין אֱמֶת, \nוְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעוֹדָה. \n",
+            "<small>יט</small>\nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nאִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; \nאִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.  \nאִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; \nאִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה.  \nאִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה; \nאִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת.  \nאִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; \nאִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.  \nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, \nלְמַה הוּא דּוֹמֶה? \nלְאִילָן שֶׁנּוֹפוֹ מְרֻבֶּה וְשָׁרָשָׁיו מְעוּטִין, \nוְהָרוּח בָּאת וְעוֹקְרַתּוּ וְהָפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, \n(שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה יז,ו) \n\"וְהָיָה כְעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבוֹא טוֹב, \nוְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב\". ) \nוְכָל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, \nלְמַה הוּא דּוֹמֶה? \nלְאִילָן שֶׁנּוֹפוֹ מְמוּעָט וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, \nאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת בָּאוֹת עָלָיו, \nאֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ.  \n(שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה יז,ח) \n\"וְהָיָה כְעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, \nוְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, \nוּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׁוֹת פֶּרִי\". )\n",
+            "רְבִּי אֶלְעָזָר חֲסָמָה אוֹמֵר: \nקִנִּים וּפִתְחֵי נִדָּה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת; \nתְּקוּפוֹת וְגֵמַטַּרִיָה פַּרְפְּרָיוֹת לַחָכְמָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבֶּן זוֹמָה אוֹמֵר: \nאֵי זֶה הוּא חָכָם? \nהַלָּמֵד מִכָּל הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קיט,צט) \n\"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי\".  \nאֵי זֶה הוּא גִבּוֹר? \nהַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי טז,לב) \n\"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, \nוּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלּכֵד עִיר\".  \nאֵי זֶה הוּא עָשִׁיר? \nהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קכח,ב) \n\"יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ\"; \n(\"אַשְׁרֶיךָ\", בָּעוֹלָם הַזֶּה, \n\"וְטוֹב לָךְ\", לָעוֹלָם הַבָּא.) \nאֵי זֶה הוּא מְכֻבָּד? \nהַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב,ל) \n\"כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, וּבֹזַי יֵקָלּוּ\". \n",
+            "<small>ב</small>\nבֶּן עַזַּי אוֹמֵר: \nהֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה, \nוּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה; \nשֶׁמִּצְוָה גוֹרֶרֶת מִצְוָה, \nוַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, \nשֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה, \nוּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה. \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, \nוְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר; \nשֶׁאֵין לָךְ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, \nוְאֵין לָךְ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם. \n",
+            "רְבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר: \nמְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, \nשֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה.  \n\n<small>ג</small>\nרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: \nכ��ָל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, \nנִפְרָעִים מִמֶּנּוּ בַגָּלוּי.  \nאֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם. \n",
+            "<small>ד</small>\nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nהַלָּמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, \nמַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד; \nהַלָּמֵד עַל מְנָת לַעֲשׁוֹת, \nמַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, \nלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׁוֹת.  \n\n<small>ה</small>\nרְבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: \nאַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶן, \nוְלֹא קָרְדֹּם לֹאכַל מֵהֶן.  \nוְכָךְ הָיָה הֶלֵּל אוֹמֵר: \nוְדִי יִשְׁתַּמַּשׁ בְּתָגָא חָלַף.  \nהָא כָּל הַנֵּאוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה, \nנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. \n",
+            "<small>ו</small>\nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, \nגּוּפוֹ מְכֻבָּד מִן הַבְּרִיּוֹת; \nוְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, \nגּוּפוֹ מְחֻלָּל מִן הַבְּרִיּוֹת.  \n",
+            "[<small>ז</small>]\nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר: \nהַחוֹסֵךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, \nפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא.  \nוְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָיָה, \nשׁוֹטֶה, רָשָׁע וְגַס רוּחַ. \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nאַל תְּהִי דָן יְחִידִי, \nשֶׁאֵין דָּן יָחִיד אֶלָּא אֶחָד.  \nוְאַל תֹּאמַר: \"קַבְּלוּ דַעְתִּי!\" \nשֶׁהֵן רַשָּׁיִין וְלֹא אַתָּה. \n",
+            "<small>ח</small>\nרְבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: \nכָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, \nסוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר; \nוְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, \nסוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי. \n",
+            "<small>ט</small>\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nהֱוֵי מְעֵַט עֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה; \nוּשְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל הָאָדָם; \nוְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, \nיֵשׁ לוֹ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ; \nוְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, \nיֵשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ. \n",
+            "<small>י</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nהָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, \nקָנָה לוֹ פָרַקְלִיט אֶחָד; \nוְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, \nקָנָה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד.  \nתְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, \nכִּתְרִיס לִפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.  \n\n<small>יא</small>\nרְבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדַּלָּר אוֹמֵר: \nכָּל כְּנֵסְיָה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, \nסוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם; \nוְשֶׁאֵינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, \nאֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. \n",
+            "<small>יב</small>\nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nיְהִי כְבוֹד תַּלְמִידָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כִכְבוֹד חֲבֵרָךְ, \nוּכְבוֹד חֲבֵרָךְ כְּמוֹרָא רַבָּךְ, \nוּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם. \n",
+            "<small>יג</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד, \nשֶׁשִּׁגְגַת הַתַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.  \n\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׁלֹשָׁה כְתָרִים הֵן: \nכֶּתֶר תּוֹרָה, \nוְכֶתֶר כְּהֻנָּה, \nוְכֶתֶר מַלְכוּת; \nוְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עַל גַּבֵּיהֶן. \n",
+            "יג &lt;&gt;\nרְבִּי נְהוֹרַי אוֹמֵר: \nהֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, \nוְאַל תֹּאמַר \"הִיא תָּבוֹא אַחֲרַי\", \nשֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ.  \nוְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן. \n\n",
+            "רְבִּי יַנַּי אוֹמֵר: \nאֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים \nוְלֹא מִיִּסּוּרֵיהֶן שֶׁלַּצַּדִּיקִים.  \n\n<small>יד</small>\nרְבִּי מַתְּיָה בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר: \nהֱוֵי מַקְדִים לִשְׁלוֹם כָּל הָאָדָם, \nוֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, \nוְלֹא רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים. \n",
+            "<small>יה</small>\nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nהָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר לִפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, \nהַתְקֵן עַצְמָךְ לִפְרוֹזְדוֹר, \nכְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לִטְרִקְלִין. \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nיָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, \nמִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.  \nיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁלְּקוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, \nמִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. \n",
+            "<small>יו</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרָךְ בְּשָׁעַת כַּעְסוֹ, \nוְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, \nוְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בְּשָׁעָה נִדְרוֹ, \nוְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בְּשָׁעָה קַלְקָלָתוֹ. \n",
+            "<small>יז</small>\nשְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר: (משלי כד,יז)\n\"בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, \nוּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. \" \n",
+            "<small>יח</small>\nאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר: \nהַלָּמֵד יֶלֶד, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? \nלִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.  \nהַלָּמֵד זָקֵן, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? \nלִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.  \n\nיח &lt;&gt;\nרְבִּי יוֹסֵה בֶן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר: \nהַלָּמֵד מִן הַקְּטַנִּים, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? \nלְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ.  \nהַלָּמֵד מִן הַזְּקֵנִים, לְמַה הוּא דּוֹמֶה? \nלְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.  \n\n<small>יט</small>\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאַל תִּסְתַּכֵּל בַּקִּנְקֵן, \nאֶלָּא בְמָה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ.  \nיֵשׁ קִנְקֵן חָדָשׁ מָלֵא יַיִן יָשָׁן, \nוְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ. \n\n",
+            "רְבִּי אֶלְעָזָר הַכַּפָּר אוֹמֵר: \nהַקִּנְאָה, וְהַתַּאֲוָה, וְהַכָּבוֹד \nמוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. \n",
+            "<small>כ</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nהַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לִחְיוֹת, \nוְהַחַיִּים לִדּוֹן, לֵידַע, וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע, \nשֶׁהוּא הַיּוֹצֵר, וְהוּא הַבּוֹרֵא, \nהוּא הַמֵּבִין, וְהוּא הַדַּיָּן, \nהוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, \nוְהוּא עָתִיד לָדוֹן.  \nשֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, \nוְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מַקַּח שֹׁחַד, \nשֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ.  \nוְדַע, שֶׁהַכֹּל בְחֶשְׁבּוֹן.  &lt;חסרה מלה!!&gt;\nוְאַל יַבְטִיחָךְ יִצְרָךְ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס, \nשֶׁעַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹצָר, \nוְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹלָד, \nוְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי, \nוְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה מֵת, \nוְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, \nלִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.  \nוּמַה תַּלְמוּד? \nוַהֲלֹא מַאֲמָר אֶחָד הָיָה יָכוֹל לְהִבָּרוֹת? \nאֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, \nשֶׁהֵן מְאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, \nוְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, \nשֶׁהֵן מְקַיְּמִים אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. \n",
+            "<small>ב</small>\nעֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, \nלְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, \nשֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים לְפָנָיו, \nעַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת הַמַּבּוּל.  \nעֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם אָבִינוּ, \nלְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, \nשֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים לְפָנָיו, \nעַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם. \n",
+            "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ, \nוְעָמַד בְּכֻלָּם, \nלְהוֹדִיעַ כַּמָּה הִיא חִבָּתוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ. \n",
+            "<small>ג</small>\nעֲשָׂרָה נִסִּים נֶעֱשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם, \nוַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם.  \nעֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא \nעַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם.  \nעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בַּמִּדְבָּר, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,כב) \n\"וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי\". \n",
+            "<small>ד</small>\nעֲשָׂרָה נִסִּים נֶעֱשׂוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: \nלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר קֹדֶשׁ מֵעוֹלָם.  \nוְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר קֹדֶשׁ מֵעוֹלָם; \nוְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.  \nוְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם.  \nוְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים.  \nוְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֶת הַמַּעֲרָכָה.  \nלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן.  \nעוֹמְדִים צְפוּפִין וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווּחִים.  \nלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם.  \nלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: \nצַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם. \n",
+            "<small>ה</small>\nעֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת: \nפִּי הָאָרֶץ, \nוּפִי הַבְּאֵר, \nוּפִי הָאָתוֹן, \nוְהַקֶּשֶׁת, \nוְהַמָּן, \nוְהַמַּטֶּה, \nוְהַשָּׁמִיר, \nוְהַכְּתָב, \nוְהַמִּכְתָּב, \nוְהַלּוּחוֹת.  \nוְיֵשׁ אוֹמְרִים: \nאַף הַמַּזִּיקִין, \nוּקְבוּרָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, \nוְאֵילוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ.  \nוְיֵשׁ אוֹמְרִים: \nאַף צְבַת בִּצְבַת עֲשׁוּיָה.  &lt;צָבָת&gt;\n",
+            "<small>ו</small>\nשִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם.  \nהֶחָכָם אֵינוּ מְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, \nוְאֵינוּ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, \nוְאֵינוּ נִבְהָל לְהָשִׁיב.  \nשׁוֹאֵל כַּהֲלָכָה וּמֵשִׁיב כָּעִנְיָן, \nוְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן.  \nוְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר \"לֹא שָׁמַעְתִּי\", \nוּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת.  \nוְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם. \n",
+            "<small>ז</small>\nשִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנִיּוֹת בָּאִים \nעַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרוֹת: \nמִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, \nרָעָב שֶׁלַּבַּצֹּרֶת בָּא, \nמִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים.  \nגָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, \nרָעָב שֶׁלִּמְהוּמָה וְשֶׁלַּבַּצֹּרֶת בָּא.  \nשֶׁלֹּא לִטּוֹל חַלָּה, \nרָעָב שֶׁלְּכַלָּיָה בָא.  \n\n<small>ח</small>\nדֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם \nעַל הַמִּיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה \nשֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, \nוְעַל פֵּרוֹ�� שְׁבִיעִית.  \nחֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, \nוְעַל עִוּוּת הַדִּין, \nוְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. \n",
+            "חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, \nוְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם.  \nגָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עֲבוֹדָה זָרָה, \nוְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, \nוְעַל הַשְׁמֵט הָאָרֶץ.  \n\n<small>ט</small>\nבְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מְרֻבֶּה: \nבָּרְבִיעִית וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, \nוּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.  \nבָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית; \nבַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית; \nוּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית; \nוּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, \nמִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים. \n",
+            "<small>י</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם: \nהָאוֹמֵר \"שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ\", \nמִדָּה בֵינוֹנִית.  \nוְיֵשׁ אוֹמְרִים: \nזוֹ מִדַּת סְדוֹם.  \n\"שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלִּי\", עַם הָאָרֶץ; \n\"שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ\", חָסִיד; \n\"שֶׁלָּךְ שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי שֶׁלִּי\", רָשָׁע. \n",
+            "<small>יא</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת: \nנוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, \nיָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ; \nקָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, \nיָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ; \nקָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, \nחָסִיד; \nנוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, \nרָשָׁע. \n",
+            "<small>יב</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בַּלְמֵדִים: \nמְמַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמְמַהֵר לְאַבֵּד, \nיָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ; \nקָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, \nיָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ; \nמְמַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, \nחָכָם; \nקָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמְמַהֵר לְאַבֵּד, \nזֶה חֵלֶק רַע. \n",
+            "<small>יג</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה: \nרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְאַל יִתְּנוּ אֲחֵרִים, \nעֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלַּאֲחֵרִים; \nשֶׁיִּתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, \nעֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ; \nשֶׁיִּתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, \nחָסִיד; \nאַל יִתֵּן וְאַל יִתְּנוּ אֲחֵרִים, \nרָשָׁע. \n",
+            "<small>יד</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: \nהוֹלֵךְ וְאֵינוּ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ; \nעוֹשֶׂה וְאֵינוּ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ; \nהוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד; \nלֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע. \n",
+            "<small>יה</small>\nאַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבֵי לִפְנֵי חֲכָמִים: \nסְפוֹג, מַשְׁפֵּךְ, וּמְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה.  \nסְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל; \nמַשְׁפֵּךְ, שֶׁהוּא מַכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ; \nמְשַׁמֶּרֶת, שֶׁהִיא מוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים; \nנָפָה, שֶׁהִיא מוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת. \n",
+            "<small>יו</small>\nכָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְדָבָר, \nבָּטֵל דָּבָר, וּבְטֵלָה אַהֲבָה; \nוְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, \nאֵינָה בְטֵלָה לְעוֹלָם.  \n\n<small>יז</small>\nאֵי זוֹ הִיא אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר? \nזוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר.  \nוְשֶׁאֵינָה תְלוּיָה בְדָבָר? \nזוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן. \n",
+            "<small>יח</small>\nכָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, \nסוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם; \nוְשֶׁאֵינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, \nאֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם.  \n\n<small>יט</small>\nאֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? \nזוֹ מַחֲלֹקֶת שַׁמַּי וְהֶלֵּל; \nוְשֶׁאֵינָה לְשֵׁם שָׁמַיִם? \nזוֹ מַחֲלָקְתּוֹ שֶׁלְּקֹרַח. \n",
+            "<small>כ</small>\nכָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, \nאֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ; &lt;בָּאָה&gt;\nוְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, \nאֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה.  \n\n<small>כא</small>\nמֹשֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, \nוּזְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג,כא) \n\"צִדְקַת יי עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל\".  \nיָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, \nוְחֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א טו,ל) \n\"עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא \nוַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל\". \n",
+            "<small>כב</small>\nכָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, \nתַּלְמִידוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, \nוּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים, \nתַּלְמִידוֹ שֶׁלְּבִלְעָם הָרָשָׁע.  \nעַיִן טוֹבָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, וְרוּחַ נְמוּכָה,\nתַּלְמִידוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם; \nעַיִן רָעָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, \nתַּלְמִידוֹ שֶׁלְּבִלְעָם.  \nמַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ \nלְתַלְמִידָיו שֶׁלְּבִלְעָם? \nתַּלְמִידָיו שֶׁלְּבִלְעָם יוֹרְדִים לְגֵיהִנָּם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נה,כד) \n\"וְאַתָּה אֱלהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, \nאַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, \nוַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ\". \nאֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ \nיוֹרְשִׁים לְגַן עֵדֶן,\nשֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח,כא) \n\"לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. \" \n",
+            "[<small>כג</small>]\nיְהוּדָה בֶן תֵּימָה אוֹמֵר: \nהֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, \nוְקַל כַּנֶּשֶׁר, \nוְרָץ כַּצְּבִי, \nוְגִבּוֹר כָּאֲרִי, \nלַעֲשׁוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.  \n\n<small>כד</small>\nהוּא הָיָה אוֹמֵר: \nעַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, \nוּבוֹשׁ פָּנִים לְגַן עֵדֶן.  \nיְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, \nשֶׁתִּבְנֶה עִירָךְ בְּיָמֵינוּ, \nוְתִתֵּן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ. \n",
+            "(הוּא הָיָה אוֹמֵר: \nבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, \nבֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, \nבֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, \nבֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, \nבֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, \nבֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף, \nבֶּן שְׁלֹשִׁים לַכֹּחַ, \nבֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, \nבֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, \nבֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, \nבֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂבָה, \nבֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, \nבֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, \nבֶּן מֵאָה כְאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. )\n",
+            "<small>כה</small> \nבֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: \nהֲפֹךְ בָּהּ וְהַפֵּךְ בָּהּ, \nדְּכֹלַּהּ בָּךְ וְכֹלָּךְ בַּהּ; \nוּבַהּ תֶּהְוֵי, \nוּמֶנַּהּ לָא תְזוּעַ, \nשֶׁאֵין לָךְ מִדָּה טוֹבָה מִמֶּנָּה. \n\n",
+            "בֶּן הֵהֵא אוֹמֵר: \nלְפוּם צַעְרָה אַגְרָה. \n\nחסל אבות\n\n \n(לא נמצא בכתב יד קאופמן)\n\n"
+        ],
+        [
+            "שׁ��נוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה.  \nבָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם. \n\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, \nוְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ.  \nנִקְרָא רֵעַ אָהוּב, \nאוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, \nאוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, \nמְשַׂמֵּח אֶת הַמָּקוֹם, \nמְשַׂמֵּח אֶת הַבְּרִיּוֹת; \nוּמַלְבְּשַׁתּוּ עֲנָוָה וְיִרְאָה, \nוּמַכְשְׁרַתּוּ לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, \nוּמְרַחֲקַתּוּ מִן הַחֵטְא, \nוּמְקָרְבַתּוּ לִידֵי זְכוּת; \nוְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, בִּינָה וּגְבוּרָה, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח,יד) \n\"לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה, לִי גְבוּרָה\"; \nוְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין; \nוּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, \nוְנַעֲשֶׂה כְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוּ פוֹסֵק; \nוְהָוֵי צָנוּעַ, וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ; \nוּמְגַדְּלַתּוּ וּמְרוֹמְמַתּוּ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. \n",
+            "אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: \nבְּכָל יוֹם וָיוֹם, \nבַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: \nאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה! \nשֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יא,כב) \n\"נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם\".  \nוְאוֹמֵר: (שמות לב,טז) \n\"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, \nוְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת\"; \nאַל תִּקְרָא \"חָרוּת\" אֶלָּא \"חֵרוּת\", \nשֶׁאֵין לָךְ בֶּן חֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.  \nוְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָדִיר, \nהֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא,יט) \n\"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת\". \n",
+            "הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, \nאוֹ פָסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, \nצָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד; \nשֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, \nשֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד, \nוּקְרָאוֹ רַבּוֹ, אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נה,יד) \n\"וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי\".  \nוַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: \nוּמַה דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, \nשֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד, \nקְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, \nהַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, \nאוֹ פָסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, \nאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, \nעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד! \nוְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג,לה) \n\"כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ\"; \n\"וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב\" (משלי כח,י); \nוְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,ב) \n\"כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ\". \n",
+            "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: \nפַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, \nוּמַיִם בַּמְּשׁוּרָה תִשְׁתֶּה, \nוְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, \nוְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל; \nוְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, \n\"אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ\" (תהלים קכח,ב) \n\"אַשְׁרֶיךָ\" בָּעוֹלָם הַזֶּה, \n\"וְטוֹב לָךְ\" לָעוֹלָם הַבָּא.  \nאַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמָךְ וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד.  \nיוֹתֵר מִלִּמּוּדָךְ עֲשֵׂה; \nוְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, \nשֶׁשֻּׁלְחָנָךְ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, \nוְכִתְרָךְ גָּדוֹל מִכִּתְרָם; \nוְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתָּךְ \nשֶׁיְּשַׁלֵּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ. \n",
+            "גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, \nשֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלשִׁים מַעֲלוֹת, \nוְהַכְּהֻנָּה בְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, \nוְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְבָרִים: \nבְּתַלְמוּד, \nבִּשְׁמִיעַת הָאזֶן, \nבַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, \nבְּבִינַת הַלֵּב, \nבְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, \nבְּאֵימָה, \nבְּיִרְאָה, \nבַּעֲנָוָה, \nבְּשִׂמְחָה, \nבְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, \nבְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, \nוּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, \nבְּיִשּׁוּב, \nבְּמִקְרָא, \nבְּמִשְׁנָה, \nבְּמִעוּט שֵׁנָה, \nבְּמִעוּט שִׂיחָה, \nבְּמִעוּט תַּעֲנוּג, \nבְּמִעוּט שְׂחוֹק, \nבְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, \nבְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, \nבְּלֵב טוֹב, \nבֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, \nוּבְקַבָּלַת הַיִּסוּרִין. \n",
+            "הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, \nוְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, \nוְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, \nוְאֵינוּ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, \nאָהוּב, \nאוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, \nאוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, \nאוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, \nאוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, \nאוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, \nמִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, \nוְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, \nוְאֵינוּ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, \nנוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, \nמַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, \nמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, \nמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, \nמִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, \nשׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, \nשׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, \nהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד, \nוְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׁוֹת, \nהַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, \nוְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, \nוְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ.  \nהָא לָמַדְתָּ, \nשֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, \nמֵבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ב,כב)\n\"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי\". \n",
+            "גְּדוֹלָה תוֹרָה, \nשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעוֹשֶׂיהָ, \nבָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד,כב) \n\"כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי ג,ח) \n\"רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי ג,יח) \n\"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי א,ט) \n\"כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי ד,ט) \n\"תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי ג,טז) \n\"אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי ג,ב) \n\"כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ\". \n",
+            "רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר \nמִשֵּׁם רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: \nהַנּ��ֹי, וְהַכֹּחַ, וְהָעשֶׁר, וְהַכָּבוֹד, וְהַחָכְמָה, \nוְהַזִּקְנָה, וְהַשֵּׂיבָה, וְהַבָּנִים, \nנָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי טז,לא) \n\"עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִמָּצֵא\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי יד,כד) \n\"עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי יז,ו) \n\"עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם\"; \nוְאוֹמֵר: (משלי כ,כט) \n\"תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה\"; \nוְאוֹמֵר: (ישעיה כד,כג) \n\"וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, \nכִּי מָלַךְ יי צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם, \nוְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד\".  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: \nאֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, \nכֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְרִבִּי וּבְבָנָיו. \n",
+            "אָמַר רְבִּי יוֹסֵה בֶן קִסְמָא: \nפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, \nוּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, \nוְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם.  \nאָמַר לִי: \n\"רְבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה?\" \nאָמַרְתִּי לוֹ: \n\"מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁלַּחֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אֲנִי. \" \nאָמַר לִי: \n\"רְבִּי, רְצוֹנָךְ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, \nוַאֲנִי אֶתֶּן לָךְ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, \nוַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. \" \nאָמַרְתִּי לוֹ: \n\"בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב, \nוַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, \nאֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה, \nלְפִי שֶׁבְּשָׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁלָּאָדָם, \nאֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב, \nוְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, \nאֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ו,כב) \n\"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אתָךְ, \nבְּשָׁכְבְּךָ תִשְׁמֹר עָלֶיךָ, \nוַהֲקִיצוֹתָ, הִיא תְשִׂיחֶךָ\".  \n\"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַנְחֶה אתָךְ\" בָּעוֹלָם הַזֶּה; \n\"בְּשָׁכְבְּךָ תִשְׁמֹר עָלֶיךָ\" בַּקֶּבֶר; \n\"וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ\" לָעוֹלָם הַבָּא.  \nוְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תִּלִּים, \nעַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: (תהלים קיט,עב) \n\"טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף\"; \nוְאוֹמֵר: (חגי ב,ח) \n\"לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאֻם יי צְבָאוֹת\". \n",
+            "חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, \nוְאֵלּוּ הֵן: \nתּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, \nשָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, \nאַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, \nיִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, \nבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד.  \nתּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד מְנַיִן? \nדִּכְתִיב: (משלי ח,כב) \n\"יי קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז\".  \nשָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מְנַיִן? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סו,א) \n\"כֹּה אָמַר יי הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, \nאֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי, \nוְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?\" \nוְאוֹמֵר: (תהלים קד,כד) \n\"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי, \nכֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ\".  \nאַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מְנַיִן? \nדִּכְתִיב: (בראשית יד,יט) \n\"וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר, \nבָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶל��יוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ\".  \nיִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מְנַיִן? \nדִּכְתִיב: (שמות טו, טז) \n\"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יי, עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ\"; \nוְאוֹמֵר: (תהלים טז, ג) \n\"לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, \nוְאַדִּירֵי כָל חֶפְצִי בָם\".  \nבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מְנַיִן? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו, יז) \n\"מִקְּדָשׁ אֲדנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ\"; \nוְאוֹמֵר: (תהלים עח, נד) \n\"וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ, \nהַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ\". \n",
+            "כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, \nלֹא בָרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מג,ז) \n\"כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְרָאתִיו, \nיְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו\"; \nוְאוֹמֵר: (שמות טו,יח) \n\"יי יִמְלךְ לְעלָם וָעֶד\".  \nרְבִּי חֲנַנְיָא בֶן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: \nרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, \nלְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,כא) \n\"יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר\".) \n\nחסל אבות\n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה: ",
+            "שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים: ",
+            "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם: ",
+            "יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם: ",
+            "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום: ",
+            "יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות: ",
+            "נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות: ",
+            "יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין: ",
+            "שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר: ",
+            "שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות: ",
+            "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל: ",
+            "הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה: ",
+            "הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף: ",
+            "הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי: ",
+            "שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות: ",
+            "רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות: ",
+            "שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא: ",
+            "רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם: "
+        ],
+        [
+            "רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה. ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך. עין רואה. ואוזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין: ",
+            "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה. סופה בטלה. וגוררת עון. וכל העמלים עם הצבור. יהיו עמלים עמהם לשם שמים. שזכות אבותם מסייעתן. וצדקתם עומדת לעד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם: ",
+            "הוו זהירין ברשות. שאין מקרבין לו לאדם. אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו: ",
+            "הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה: ",
+            "הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש: ",
+            "אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון: ",
+            "הוא היה אומר מרבה בשר. מרבה רמה. מרבה נכסים. מרבה דאגה. מרבה נשים. מרבה כשפים. מרבה שפחות. מרבה זמה. מרבה עבדים. מרבה גזל. מרבה תורה. מרבה חיים. מרבה ישיבה. מרבה חכמה. מרבה עצה. מרבה תבונה. מרבה צדקה. מרבה שלום. קנה שם טוב. קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה. קנה לו חיי העולם הבא: ",
+            "רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה. אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס. ורבי יהושע בן חנניה. ורבי יוסי הכהן. ורבי שמעון בן נתנאל. ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע אשרי יולדתו. רבי יוסי חסיד. רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם. ורבי אלעזר בכף שניה. מכריע את כולם: ",
+            "אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם. כלוה מן המקום ברוך הוא. שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם: ",
+            "הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש: ",
+            "רבי יהושע אומר עין הרע. ויצר הרע. ושנאת הבריות. מוציאין את האדם מן העולם: ",
+            "רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים: ",
+            "רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל. אל תעש תפלתך קבע. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא. שנאמר (יואל ב, יג) כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך: ",
+            "רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה. ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך: ",
+            "רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק: ",
+            "הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור. ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא: "
+        ],
+        [
+            "עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת. מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא: ",
+            "רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה. איש את רעהו חיים בלעו. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה. הרי זה מושב לצים. שנאמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים. מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה. שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר שנאמר (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו: ",
+            "רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד. ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. שנאמר (ישעיה כח, ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה. כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא. שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה': ",
+            "רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה. והמהלך בדרך יחידי. והמפנה לבו לבטלה. הרי זה מתחייב בנפשו: ",
+            "רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ: ",
+            "רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה. שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ומנין אפילו שנים. שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגומר. ומנין אפילו אחד. שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך: ",
+            "רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו. שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד\"ה א' כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה. ומפסיק ממשנתו. ואומר מה נאה אילן זה. ומה נאה ניר זה. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו: ",
+            "רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. שנאמר (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו. עד שישב ויסירם מלבו: ",
+            "רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת: ",
+            "הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו. אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית. ויין של צהרים. ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ. מוציאין את האדם מן העולם: ",
+            "רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא: ",
+            "רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש. ונוח לתשחורת. והוי מקבל את כל האדם בשמחה: ",
+            "רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה. ",
+            "הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: ",
+            "הכל צפוי. והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רוב המעשה: ",
+            "הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף, והפנקס פתוח. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות. יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום. ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה: ",
+            "רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת. אם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח. הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין. והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין. ושרשיו מרובין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו. אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי: ",
+            "רבי אליעזר בן חסמא אומר. קינין. ופתחי נדה. הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה: "
+        ],
+        [
+            "בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריו��. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:  ",
+            "בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:  ",
+            "הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:  ",
+            "רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:  ",
+            "רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:  ",
+            "רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:  ",
+            "רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:  ",
+            "הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:  ",
+            "רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:  ",
+            "רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:  ",
+            "רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:  ",
+            "רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:  ",
+            "רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:  ",
+            "רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:  ",
+            "רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.  ",
+            "רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:  ",
+            "הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:  ",
+            "רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:  ",
+            "שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:  ",
+            "אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דו��ה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:  ",
+            "רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:  ",
+            "הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:  "
+        ],
+        [
+            "בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:  ",
+            "עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:  ",
+            "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:  ",
+            "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:  ",
+            "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:  ",
+            "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:  ",
+            "שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:  ",
+            "שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:  ",
+            "חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:  ",
+            "ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.  ",
+            "ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:  ",
+            "ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:  ",
+            "ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:  ",
+            "ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:  ",
+            "ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:  ",
+            "כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:  ",
+            "כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:  ",
+            "כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:  ",
+            "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:  ",
+            "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.  ",
+            "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.  ",
+            "בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:  ",
+            "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:  "
+        ],
+        [
+            "<b>שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם.</b> רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים: ",
+            "אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות: ",
+            "הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: ",
+            "כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך: ",
+            "גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין: ",
+            "המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי: ",
+            "גדולה תורה שהיא נו��נת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך: ",
+            "רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו: ",
+            "אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות: ",
+            "חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו: ",
+            "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.<br><br> אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: \n",
+            "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: \n",
+            "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם: \n",
+            "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם: \n",
+            "יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם: \n",
+            "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת: \n",
+            "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: \n",
+            "יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין: \n",
+            "שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחְקֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר: \n",
+            "שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת: \n",
+            "אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוּ��וּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: \n",
+            "הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי: \n",
+            "שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת: \n",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: \n",
+            "שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא: \n",
+            "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:  ",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:  ",
+            "הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:  ",
+            "אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:  ",
+            "רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:  ",
+            "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:  ",
+            "הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ:  ",
+            "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:  ",
+            "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:  ",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ:  ",
+            "רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא:  "
+        ],
+        [
+            "עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:  ",
+            "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁ��ֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:  ",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא) וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה':  ",
+            "רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:  ",
+            "רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:  ",
+            "רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט) וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:  ",
+            "רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:  ",
+            "רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁיִּר��אַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:  ",
+            "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לְרֹאשׁ, וְנוֹחַ לְתִשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה:  ",
+            "רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:  ",
+            "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מֵקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:  ",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:  "
+        ],
+        [
+            "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ: \n",
+            "בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם: \n",
+            "רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְגָלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם: \n",
+            "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם: \n",
+            "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּו��ת: \n",
+            "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בַהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה: \n",
+            "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם: \n",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן: \n",
+            "רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (משלי ג): \n",
+            "רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים: \n",
+            "רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ: \n",
+            "שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: \n",
+            "אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ: \n",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:  ",
+            "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:  ",
+            "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:  ",
+            "עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:  ",
+            "עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִש��ָׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:  ",
+            "עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:  ",
+            "שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:  ",
+            "שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:  ",
+            "חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:  ",
+            "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:  ",
+            "כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:  ",
+            "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:  ",
+            "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:  ",
+            "יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:  ",
+            "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:  ",
+            "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:  "
+        ],
+        [
+            "שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: <br>רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ. נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק, וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:  ",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:  ",
+            "הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד. וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, (משלי כח) וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:  ",
+            "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵן, (תהלים קכח) אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא:  ",
+            "אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְכִתְרְךָ גָדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ:  ",
+            "גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:  ",
+            "גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְאוֹמֵר (שם ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. וְאוֹמֵר (שם א) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ד) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. וְאוֹמֵר (שם ט) כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְאוֹמֵר (שם ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְאוֹמֵר (שם) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ. וְאוֹמֵר (שם) דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:  ",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טז) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (שם כ) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (שם יד) עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. וְאוֹמֵר (שם יז) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (ישעיה כד) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְרַבִּי וּבְבָנָיו:  ",
+            "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת:  ",
+            "חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:  ",
+            "כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג), כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, וְאוֹמֵר (שמות טו), יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.<br><br> רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Pirkei Avot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,143 @@
+{
+    "title": "Pirkei Avot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Pirkei_Avot",
+    "text": [
+        [
+            "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: \n",
+            "שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: \n",
+            "אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם: \n",
+            "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בְצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם: \n",
+            "יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם: \n",
+            "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת: \n",
+            "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: \n",
+            "יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין: \n",
+            "שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחְקֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר: \n",
+            "שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת: \n",
+            "אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוּבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: \n",
+            "הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו ש��ֶל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, נָגֵד שְׁמָא, אָבֵד שְׁמֵהּ. וּדְלֹא מוֹסִיף, יָסֵף. וּדְלֹא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלֵף: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי: \n",
+            "שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת: \n",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: \n",
+            "שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא: \n",
+            "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:  ",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:  ",
+            "הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת, שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָן. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ. הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:  ",
+            "אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה בָשָׂר, מַרְבֶּה רִמָּה. מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה. מַרְבֶּה נָשִׁים, מַרְבֶּה כְשָׁפִים. מַרְבֶּה שְׁפָחוֹת, מַרְבֶּה זִמָּה. מַרְבֶּה עֲבָדִים, מַרְבֶּה גָזֵל. מַרְבֶּה תוֹרָה, מַרְבֶּה חַיִּים. מַרְבֶּה יְשִׁיבָה, מַרְבֶּה חָכְמָה. מַרְבֶּה עֵצָה, מַרְבֶּה תְבוּנָה. מַרְבֶּה צְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם. קָנָה שֵׁם טוֹב, קָנָה לְעַצְמוֹ. קָנָה לוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, קָנָה לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:  ",
+            "רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם, וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה, מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם:  ",
+            "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם. אָמַר לָהֶם צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן רָעָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר רָע. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן רָע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב רָע. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:  ",
+            "הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶ�� אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ:  ",
+            "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:  ",
+            "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:  ",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךְ:  ",
+            "רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא:  "
+        ],
+        [
+            "עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:  ",
+            "רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו:  ",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם. אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא) וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה':  ",
+            "רַבִּי חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי אוֹמֵר, הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה, הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:  ",
+            "רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:  ",
+            "רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט) וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב) בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:  ",
+            "רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ. יָכוֹל אֲפִלּוּ תָקְפָה עָלָיו מִשְׁנָתוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הָא אֵינוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב וִיסִירֵם מִלִּבּוֹ:  ",
+            "רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס אוֹמֵר, שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית, וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים, וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:  ",
+            "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל לְרֹאשׁ, וְנוֹחַ לְתִשְׁחֹרֶת, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּשִׂמְחָה:  ",
+            "רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:  ",
+            "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים. הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מֵקִיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה:  ",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:  ",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:  "
+        ],
+        [
+            "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ: \n",
+            "בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם: \n",
+            "רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְגָלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם: \n",
+            "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד. וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא, חָלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם: \n",
+            "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת: \n",
+            "רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ אֵיבָה וְגָזֵל וּשְׁבוּעַת שָׁוְא. וְהַגַּס לִבּוֹ בַהוֹרָאָה, שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה: \n",
+            "רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק, וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְאִם בָּטַלְתָּ מִן הַתּוֹרָה, יֶשׁ לְךָ בְטֵלִים הַרְבֵּה כְנֶגְדָּךְ. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם: \n",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן: \n",
+            "רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (משלי ג): \n",
+            "רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים: \n",
+            "רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִשְׁעַת כַּעֲסוֹ, וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו, וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִשְׁעַת נִדְרוֹ, וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ: \n",
+            "שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, (משלי כד) בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ: \n",
+            "אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. רַבִּי יוֹסֵי בַר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ. וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאֹכֵל עֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן. רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְמַה שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ: \n",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: \n",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:  ",
+            "עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:  ",
+            "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:  ",
+            "עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם וְעֶשֶׂר עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:  ",
+            "עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם:  ",
+            "עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:  ",
+            "שִׁבְעָה דְבָרִים בַּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כָּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמָעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם:  ",
+            "שִׁבְעָה מִינֵי פֻרְעָנֻיּוֹת בָּאִין לָעוֹלָם עַל שִׁבְעָה גוּפֵי עֲבֵרָה. מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה. דֶּבֶר בָּא לָעוֹלָם עַל מִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, וְעַל פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה:  ",
+            "חַיָּה רָעָה בָאָה לָעוֹלָם עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם. גָּלוּת בָּאָה לָעוֹלָם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הַשְׁמָטַת הָאָרֶץ. בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הַדֶּבֶר מִתְרַבֶּה, בָּרְבִיעִית, וּבַשְּׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בָּרְבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית. בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי מַעְשַׂר עָנִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁית. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי פֵרוֹת שְׁבִיעִית. וּבְמוֹצָאֵי הֶחָג שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, מִפְּנֵי גֶזֶל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. מַהֵר לִשְׁמֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד, חָכָם. קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד, זֶה חֵלֶק רָע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, שְׂכַר הֲלִיכָה בְיָדוֹ. עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ, שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְיָדוֹ. הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה, רָשָׁע:  ",
+            "אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לִפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בְּזוֹ וּמוֹצִיא בְזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:  ",
+            "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:  ",
+            "כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:  ",
+            "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. משֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:  ",
+            "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא. אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:  ",
+            "יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ:  ",
+            "הוּא הָיָה אוֹמֵר, בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד, בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה, בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף, בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה, בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה, בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה, בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם:  ",
+            "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ. וּבָהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בָהּ, וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה:  ",
+            "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:  "
+        ],
+        [
+            "שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: <br>רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ. נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת. וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק וְחָסִיד וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק, וֶהֱוֵי צָנוּעַ וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:  ",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם. וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:  ",
+            "הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה) וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אַחַת אוֹ פָסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד. וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, (משלי כח) וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:  ",
+            "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵן, (תהלים קכח) אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא:  ",
+            "אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדְךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם, וְכִתְרְךָ גָדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ:  ",
+            "גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:  ",
+            "גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת חַיִּים לְעֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְאוֹמֵר (שם ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. וְאוֹמֵר (שם א) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ. וְאוֹמֵר (שם ד) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. וְאוֹמֵר (שם ט) כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. וְאוֹמֵר (שם ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. וְאוֹמֵר (שם) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ. וְאוֹמֵר (שם) דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:  ",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים, נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טז) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (שם כ) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (שם יד) עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. וְאוֹמֵר (שם יז) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (ישעיה כד) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְרַבִּי וּבְבָנָיו:  ",
+            "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָל��יךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת:  ",
+            "חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד. תּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי ח), ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (ישעיה סו), כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי, וְאוֹמֵר (תהלים קד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יד), וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ, וְאוֹמֵר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות טו), מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. וְאוֹמֵר (תהלים עח) וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ:  ",
+            "כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג), כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו, וְאוֹמֵר (שמות טו), יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.<br><br> רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:  "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה אבות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}