json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Makkot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה מכות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            "כיצד העדים נעשים זוממין. מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה. אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו. אלא לוקה ארבעים. מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות. אין אומרים יגלה זה תחתיו. אלא לוקה ארבעים. מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה. והלא בין היום ובין למחר. סופו ליתן לה כתובתה. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו. שאם נתאלמנה או נתגרשה. ואם מתה יירשנה בעלה. מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז על מנת ליתנו לו מכאן ועד שלשים יום. והוא אומר מכאן ועד עשר שנים. אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז. בין נותנן מכאן ועד שלשים יום. בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:  ",
            "מעידין אנו באיש פלוני. שחייב לחברו מאתים זוז. ונמצאו זוממין. לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות. מביאו לידי תשלומין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה:  ",
            "מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים. ונמצאו זוממים. לוקין שמונים. משום (שמות כ, יג) לא תענה ברעך עד שקר. ומשום (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים. משלשין בממון. ואין משלשין במכות. כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז. ונמצאו זוממין משלשין ביניהם אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:  ",
            "אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן. כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני. שהרג את הנפש. אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין. אבל אמרו להם היאך אתם מעידין. שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני. הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם:  ",
            "באו אחרים והזימום. באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם יהרגו רבי יהודה אומר איסטסית היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד:  ",
            "אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין. שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג. שנאמר נפש תחת נפש. אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. והרי אחיו קיים. ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש. יכול משעה שקבלו עדותן. יהרגו. תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:  ",
            "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים יז, ו). אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים. מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו את השלשה. ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. רבי שמעון אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין. אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה. כעוברי עבירה. על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה. כעושי מצוה:  ",
            "מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. מנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות. אבל בדיני ממונות. תתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן. אבל בזמן שלא התרו בהן. מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש:  ",
            "היו שנים רואין אותו מחלון זה. ושנים רואין אותו מחלון זה. ואחד מתרה בו באמצע. בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו. הרי אלו עדות אחת. ואם לאו הרי אלו שתי עדיות. לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה רבי יוסי אומר לעולם אין נהרגין עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו שנאמר (דברים יז, ו) על פי שנים עדים. דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:  ",
            "מי שנגמר דינו וברח. ובא לפני אותו בית דין אין סותרים את דינו כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין של פלוני. ופלוני ופלוני עדיו. הרי זה יהרג. סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ סנהדרין ההורגת אחד בשבוע. נקראת חובלנית. רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין. לא נהרג אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:  "
        ],
        [
            "אלו הן הגולין. ההורג נפש בשגגה. היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו. היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו. היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו. הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו. היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו. היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה. זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה. ושלא בדרך ירידתו אינו גולה. נשמט הברזל מקתו והרג. רבי אומר אינו גולה. וחכמים אומרים גולה. מן העץ המתבקע. רבי אומר גולה. וחכמים אומרים אינו גולה:  ",
            "הזורק אבן לרשות הרבים והרג. הרי זה גולה. ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור. זרק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה. ואם לאו אינו גולה. שנאמר (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער. מה היער רשות לניזק למזיק ליכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות. יצא האב המכה את בנו. והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין:  ",
            "האב גולה על ידי הבן. והבן גולה על ידי האב. הכל גולין על ידי ישראל. וישראל גולין על ידיהן. חוץ מעל ידי גר תושב. וגר תושב אינו גולה. אלא על ידי גר תושב. הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר גולה. השונא אינו גולה. רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד. רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה. זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג. אינו גולה. ושלא לדעת הרג. הרי זה גולה:  ",
            "להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען. שנאמר (במדבר לה, יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגומר. עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל. לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות. שנאמר (במדבר לה, יג) שש ערי מקלט תהיינה. עד שיהיו ששתן קולטות כאחד:  ",
            "ומכוונות להן דרכים מזו לזו. שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגומר. ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך. וידברו אליו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח.  ",
            "ר' יוסי בר יהודה אומר. בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחייב מיתה בבית דין. הרגוהו. ושלא נתחייב מיתה. פטרוהו. מי שנתחייב גלות. מחזירין אותו למקומו. שנאמר (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגומר. אחד משוח בשמן המשחה. ואחד המרובה בבגדים. ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח. רבי יהודה אומר. אף משוח מלחמה. מחזיר את הרוצח. לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. משנגמר דינו מת כהן גדול. הרי זה אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו. ולאחר מכן נגמר דינו. חוזר במיתתו של שני:  ",
            "נגמר דינו בלא כהן גדול. ההורג כהן גדול. וכהן גדול שהרג. אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה. ולא לעדות ממון. ולא לעדות נפשות. ואפילו ישראל צריכים לו. ואפילו שר צבא ישראל. כיואב בן צרויה. אינו יוצא משם לעולם. שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה. שם תהא דירתו. שם תהא מיתתו. שם תהא קבורתו. כשם שהעיר קולטת. כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום. ומצאו גואל הדם. רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם. ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם. וכל אדם אין חייבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום. ונופו נוטה חוץ לתחום. או עומד חוץ לתחום. ונופו נוטה לתוך התחום. הכל הולך אחר הנוף. הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה. ובן לוי גולה מעיר לעיר:  ",
            "כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אף על פי כן. יקבל מהן. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח. מעלים היו שכר ללוים. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר. וחוזר לשררה שהיה בה. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה:  "
        ],
        [
            "ואלו הן הלוקין. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר. אלמנה וגרושה. חייבין עליה משום שני שמות. גרושה וחלוצה. אינו חייב אלא משם אחד בלבד:  ",
            "הטמא שאכל את הקדש. והבא אל המקדש טמא. והאוכל חלב. ודם. ונותר. ופגול. וטמא. השוחט. והמעלה בחוץ. והאוכל חמץ בפסח. והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים. והמפטם את השמן. והמפטם את הקטורת. והסך בשמן המשחה. והאוכל נבלות. וטרפות. שקצים. ורמשים. אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו. כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב. רבי שמעון אומר כל שהוא. וחכמים אומרים כזית. אמר להם ר' שמעון אין אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה. אמר להן אף חטה אחת כברייתה:  ",
            "האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן. קדשי קדשים חוץ לקלעים. קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה. השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים. אבל המותיר בטהור. והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים:  ",
            "הנוטל אם על הבנים. רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח. וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה. זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה. אין חייבין עליה:  ",
            "הקורח קרחה בראשו. והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו. והשורט שריטה אחת על המת חייב. שרט שריטה אחת על חמשה מתים. או חמש שריטות על מת אחד. חייב על כל אחת ואחת. על הראש שתים. אחת מכאן. ואחת מכאן. ועל הזקן שתים מכאן. ושתים מכאן. ואחת מלמטה. רבי אליעזר אומר אם נטלו כולו כאחת. אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט. או ברהיטני. חייב:  ",
            "הכותב כתובת קעקע. כתב ולא קעקע. קעקע ולא כתב. אינו חייב. עד שיכתוב ויקעקע. בדיו. ובכחול. ובכל דבר שהוא רושם. רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם השם שנאמר (ויקרא יט, כח) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה':  ",
            "נזיר שהיה שותה ביין כל היום. אין חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה אל תשתה. והוא שותה. חייב על כל אחת ואחת:  ",
            "היה מטמא למתים כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תטמא. אל תטמא. והיה מטמא. חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח אל תגלח. והוא מגלח. חייב על כל אחת ואחת. היה לבוש בכלאים כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תלבש. אל תלבש. והוא פושט ולובש. חייב על כל אחת ואחת:  ",
            "יש חורש תלם אחד. וחייב עליו משום שמונה לאוין. החורש בשור וחמור. והן מוקדשים. בכלאים בכרם ובשביעית. ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטומאה. חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים. אמרו לו אינו השם. אמר להם אף לא הנזיר הוא השם:  ",
            "כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת. שנאמר (דברים כה, ג) במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים. רבי יהודה אומר ארבעים שלמות הוא לוקה. והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתפיו:  ",
            "אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש. אמדוהו לקבל ארבעים. לקה מקצת. ואמרו שאין יכול לקבל ארבעים פטור. אמדוהו לקבל שמנה עשרה. משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים. פטור. עבר עבירה שיש בה שני לאוין. אמדוהו אומד אחד. לוקה. ופטור. ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה:  ",
            "כיצד מלקין אותו. כופת שתי ידיו על העמוד. הילך והילך. וחזן הכנסת אוחז בבגדיו. אם נקרעו נקרעו. ואם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבו. והאבן נתון מאחריו. חזן הכנסת עומד עליו. ורצועה של עגל בידו כפולה אחד לשנים. ושנים לארבעה. ושני רצועות עולות ויורדות בה:  ",
            "ידה טפח. ורחבה טפח. וראשה מגעת על פי כרסו ומכה אותו שליש מלפניו. ושתי ידות מלאחריו. ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב. אלא מוטה. שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופט. והמכה מכה בידו אחת בכל כחו:  ",
            "והקורא קורא. אם לא תשמור לעשות וגומר (דברים כח, נט) והפלה ה' את מכותך ואת מכות וגומר וחוזר לתחלת המקרא ושמרתם את דברי הברית הזאת וגומר. וחותם (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון וגומר. וחוזר לתחלת המקרא. ואם מת תחת ידו פטור. הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו. נתקלקל בין בריעי. בין במים פטור. רבי יהודה אומר האיש בריעי. והאשה במים:  ",
            "כל חייבי כריתות שלקו. נפטרו ידי כריתתם. שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך. כשלקה הרי הוא כאחיך. דברי ר' חנניא בן גמליאל. אמר ר' חנניא בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה. העושה מצוה אחת. על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד. שנאמר (ויקרא יח, כט) ונכרתו הנפשות העושות וגומר. ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון בר רבי אומר הרי הוא אומר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגומר. ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר. גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות:  ",
            "רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר (ישעיה מב, כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}