json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Eruvin",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה עירובין",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט. רבי יהודה אומר אינו צריך. והרחב מעשר אמות ימעט. ואם יש לו צורת הפתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט:  ",
            "הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים לחי או קורה. רבי אליעזר אומר לחיין. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה. אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו:  ",
            "הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו:  ",
            "רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח. רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה:  ",
            "היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת. עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח:  ",
            "לחיין שאמרו גבהן עשרה טפחים ורחבן ועוביין כל שהוא. רבי יוסי אומר רחבן שלשה טפחים:  ",
            "בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ורבי יוסי אוסר. ומטמא משום גולל. ורבי מאיר מטהר. וכותבין עליו גיטי נשים. ורבי יוסי הגלילי פוסל:  ",
            "שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים. ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין. כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח. יתר מכאן אסור:  ",
            "מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה טפחים:  ",
            "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי רבי יוסי ב\"ר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:  "
        ],
        [
            "עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין נראין כשמונה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר שמונה נראין כשנים עשר. ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר של ארבע ארבע. קשורות ולא מותרות. אחת נכנסת ואחת יוצאת:  ",
            "מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה. מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין:  ",
            "רבי יהודה אומר עד בית סאתים אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר אפילו בית חמשת כורין. אפילו בית עשרה כורין מותר. ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין:  ",
            "רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך. אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוה עשרה טפחים:  ",
            "ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה. רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים. רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה:  ",
            "אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי:  "
        ],
        [
            "בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח. והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. הנודר מן המזון מותר במים ובמלח. מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. סומכוס אומר בחולין. ולכהן בבית הפרס. רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול:  ",
            "מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה. אבל לא בטבל. ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו. ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בערוב אינו ערוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה ערוב:  ",
            "נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב. נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב. נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה ערוב. נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב. רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב:  ",
            "נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב. אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר. אמר רבי יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק ערוב שכשר:  ",
            "מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עובדי כוכבים מן המזרח ערובי למערב מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי. אם בא חכם מן המזרח ערובי למזרח מן המערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך:  ",
            "ר' אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני עירובין ואומר ערובי הראשון למזרח והשני למערב הראשון למערב והשני למזרח ערובי הראשון והשני כבני עירי ערובי השני והראשון כבני עירי. וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר. כיצד יעשה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בערובו. נאכל בראשון ערובו לראשון ואינו ערוב לשני. אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדושות:  ",
            "רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר ערובי בראשון למזרח ובשני למערב בראשון למערב ובשני למזרח עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי. ולא הודו לו חכמים:  ",
            "ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. ולא הודו לו חכמים:  ",
            "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש. ולא הודו לו חכמים:  "
        ],
        [
            "מי שהוציאוהו עובדי כוכבים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה . רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות. מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן: \n",
            "פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה. אמרו לו לרבן גמליאל. מה אנו לירד. אמר להן מותר אתם. שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה: \n",
            "מי שיצא ברשות. ואמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפים אמה לכל רוח. אם היה בתוך התחום. כאילו לא יצא. שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן: \n",
            "מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך. לא יכנס. דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר יכנס אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין: \n",
            "מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח. דברי ר' יוחנן בן נורי. וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות. ר' אליעזר אומר. והוא באמצען. ר' יהודה אומר. לאיזה רוח שירצה ילך. ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו: \n",
            "היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה. מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן. הוא מותר עמהן. והן מותרין עמו. ושנים החיצונים אסורים זה עם זה. אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים. עירבו שתיהן עם האמצעית. היא מותרת עמהם. והם מותרות עמה. ושתים החיצונות. אסורות זו עם זו. \n",
            "מי שבא בדרך וחשכה לו. והיה מכיר אילן. או גדר. ואמר שביתתי תחתיו. לא אמר כלום. שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה. ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה: \n",
            "אם אינו מכיר. או שאינו בקי בהלכה. ואמר שביתתי במקומי. זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות. דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס. וחכמים אומרים מרובעות. כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות: \n",
            "וזו היא שאמרו. העני מערב ברגליו. אמר רבי מאיר. אנו. אין לנו אלא עני. רבי יהודה אומר. אחד עני. ואחד עשיר. לא אמרו מערבין בפת. אלא להקל על העשיר. שלא יצא ויערב ברגליו: \n",
            "מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה. והחזירו חבירו. הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר. כל שהוא יכול לערב. ולא עירב. הרי זה חמר גמל: \n",
            "מי שיצא חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. לא יכנס. רבי אליעזר אומר. שתים יכנס. שלש לא יכנס. מי שהחשיך חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. לא יכנס. רבי שמעון אומר. אפילו חמש עשרה אמות יכנס. שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין. \n"
        ],
        [
            "כיצד מעברין את הערים. בית נכנס. בית יוצא. פגום נכנס. פגום יוצא. היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים. וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה. מוציאין את המדה כנגדן. ועושין אותה כמין טבלא מרובעת. כדי שיהא נשכר את הזויות:  ",
            "נותנין קרפף לעיר. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים. לא אמרו קרפף. אלא בין שתי עיירות. אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים. עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת:  ",
            "וכן שלשה כפרים המשולשין. אם יש בין שנים החיצונים. מאה וארבעים ואחד ושליש. עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד.  ",
            "אין מודדין. אלא בחבל של חמשים אמה. לא פחות ולא יותר. ולא ימדוד אלא כנגד לבו. היה מודד והגיע לגיא או לגדר. מבליעו. וחוזר למדתו. הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. אם אינו יכול להבליעו. בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים:  ",
            "אין מודדין אלא מן המומחה. ריבה למקום אחד. ומיעט למקום אחר. שומעין למקום שריבה. ריבה לאחד. ומיעט לאחר. שומעין למרובה. אפילו עבד. אפילו שפחה. נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר. אלא להקל.  ",
            "עיר של יחיד. ונעשית של רבים. מערבין את כולה. ושל רבים ונעשית של יחיד. אין מערבין את כולה. אלא אם כן עשה חוצה לה. כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורים. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר שלש חצרות של שני בתים:  ",
            "מי שהיה במזרח. ואמר לבנו. ערב לי במערב. במערב ואמר לבנו. ערב לי במזרח. אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות. ולערובו יותר מכאן. מותר לביתו. ואסור לערובו. לערובו אלפים אמה. ולביתו יותר מכאן. אסור לביתו. ומותר לערובו. הנותן את ערובו בעיבורה של עיר. לא עשה ולא כלום. נתנו חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. מה שנשכר הוא מפסיד:  ",
            "אנשי עיר גדולה. מהלכין את כל עיר קטנה. ואין אנשי עיר קטנה. מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד מי שהיה בעיר גדולה. ונתן את ערובו בעיר קטנה. בעיר קטנה. ונתן את ערובו בעיר גדולה. מהלך את כולה. וחוצה לה אלפים אמה. ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה:  ",
            "אמר להן ר' עקיבא אי אתם מודים לי בנותן ערובו במערה. שאין לו ממקום ערובו אלא אלפים אמה. אמרו לו אימתי. בזמן שאין בה דיורין. אבל יש בה דיורין. מהלך את כולה. וחוצה לה אלפים אמה. נמצא קל תוכה מעל גבה. ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים. שאפילו סוף מדתו כלה במערה:  "
        ],
        [
            "הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב הרי זה אוסר עליו דברי ר' מאיר. ר' אליעזר בן יעקב אומר. לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:  ",
            "אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים. ואמר לנו אבא. מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. רבי יהודה אומר. בלשון אחר. מהרו ועשו צרכיכם במבוי. עד שלא יוציא ויאסר עליכם:  ",
            "אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב. ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם. ושלהם מותרין לו ולהם. נתנו לו רשותן. הוא מותר. והן אסורין. היו שנים. אוסרין זה על זה. שאחד נותן רשות. ונוטל רשות. שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות:  ",
            "מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. ובית הלל אומרים משחשיכה. מי שנתן רשותו והוציא. בין בשוגג בין במזיד. הרי זה אוסר. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר. במזיד אוסר. בשוגג אינו אוסר:  ",
            "בעל הבית שהיה שותף לשכנים לזה ביין. ולזה ביין. אינם צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן. צריכים לערב. ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה. אינם צריכים לערב:  ",
            "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. בית שמאי אומרים ערוב לכל חבורה וחבורה. ובית הלל אומרים ערוב אחד לכולן. ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים. או בעליות שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה.  ",
            "האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם. וישנים בבתיהם. צריכין עירוב לכל אחד ואחד. לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב. מבטל את רשותו. אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר. אבל אם היה ערוב בא אצלן. או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב:  ",
            "חמש חצרות פתוחות זו לזו. ופתוחות למבוי. ערבו בחצרות. ולא נשתתפו במבוי. מותרין בחצרות ואסורין במבוי. ואם נשתתפו במבוי. מותרין כאן וכאן. ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר. ולא עירב מותרין כאן וכאן. מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות. ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות. כחצר לבתים:  ",
            "שתי חצרות. זו לפנים מזו. עירבה הפנימית. ולא עירבה החיצונה. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית. שתיהן אסורות. עירבה זו לעצמה. וזו לעצמה. זו מותרת בפני עצמה. וזו מותרת בפני עצמה. רבי עקיבא אוסר החיצונה. שדריסת הרגל אוסרתה. וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה:  ",
            "שכח אחד מן החיצונה. ולא עירב. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית. ולא עירב. שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד. ושכח אחד בין מן הפנימית. בין מן החיצונה. ולא עירב. שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים. אינן צריכין לערב:  "
        ],
        [
            "חלון שבין שתי חצרות. ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. פחות מארבעה על ארבעה. או למעלה מעשרה. מערבין שנים. ואין מערבין אחד:  ",
            "כותל שבין שתי חצרות. גבוה עשרה ורוחב ארבעה. מערבין שנים. ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות. אלו עולין מכאן ואוכלין. ואלו עולין מכאן ואוכלין. ובלבד שלא יורידו למטה. נפרצה הכותל עד עשר אמות. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. מפני שהוא כפתח. יותר מכאן. מערבין אחד. ואין מערבין שנים:  ",
            "חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורוחב ארבע מערבין שנים. ואין מערבין אחד. אפילו מלא קש או תבן. מלא עפר או צרורות. מערבין אחד ואין מערבין שנים:  ",
            "נתן עליו נסר. שהוא רחב ארבעה טפחים. וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. פחות מכאן. מערבין שנים. ואין מערבין אחד:  ",
            "מתבן שבין שתי חצירות. גבוה עשרה טפחים. מערבין שנים. ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מכאן. ואלו מאכילין מכאן. נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים:  ",
            "כיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית. ואומר הרי זו לכל בני מבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים. ועל ידי עבדו ושפחתו העברים. ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים. מפני שידן כידו:  ",
            "נתמעט האוכל. מוסיף ומזכה. ואין צריך להודיע. נתוספו עליהם. מוסיף ומזכה וצריך להודיע:  ",
            "כמה הוא שעורו בזמן שהן מרובין. מזון שתי סעודות לכולם. בזמן שהן מועטין כגרוגרות. להוצאת שבת לכל אחד ואחד:  ",
            "אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא. ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות:  ",
            "בכל מערבין ומשתתפין. חוץ מן המים ומן המלח. דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב. אפילו מאפה סאה והיא פרוסה. אין מערבין בה. ככר באיסר והוא שלם. מערבין בו:  ",
            "נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום. כדי שיזכה לו עירוב. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. ומודים בשאר כל אדם. שזכו לו מעותיו שאין מערבין לאדם. אלא מדעתו. אמר רבי יהודה. במה דברים אמורים בעירובי תחומין. אבל בעירובי חצרות. מערבין לדעתו. ושלא לדעתו. לפי שזכין לאדם שלא בפניו. ואין חבין לאדם שלא בפניו:  "
        ],
        [
            "כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי. לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל שקבל עליו מבעוד יום מותר. משתחשך אסור. שאין מערבין משתחשך:  ",
            "כמה הוא שיעורו. מזון שתי סעודות לכל אחד. מזונו לחול ולא לשבת. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר לשבת. ולא לחול. וזה וזה מתכוונין להקל. ר' יוחנן בן ברוקה אומר. מככר בפונדיון. מארבע סאין בסלע. ר' שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב. חצייה לבית המנוגע. וחצי חציה לפסול את הגויה:  ",
            "אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כל שגבוה עשרה טפחים. למרפסת. פחות מכאן לחצר. חוליית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר. במה דברים אמורים בסמוכה. אבל במופלגת אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר. ואיזו היא סמוכה. כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים:  ",
            "הנותן את עירובו בבית שער. אכסדרה. ומרפסת אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר עליו. בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים. ובבית האוצרות. הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליו. רבי יהודה אומר. אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו:  ",
            "המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד נכרי ואחד ישראל. הרי זה אוסר. דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר. אינו אוסר. ר' יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר. שאין דרך ישראל לבא בשבת. רבי שמעון אומר. אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר. אינו אוסר. שכבר הסיע מלבו:  ",
            "בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו ר' שמעון בן גמליאל אומר. בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה אמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם:  ",
            "אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת. אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה אמר ר' יהודה מעשה באמה של אבל. שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור:  ",
            "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים. בין מלמעלה. בין מלמטה וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה. שתיהן אסורות עד שיערבו:  ",
            "חצר שהיא פחותה מארבע אמות. אין שופכין בתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה. בין מבחוץ בין מבפנים. אלא שמבחוץ צריך לקמור. מבפנים אין צריך לקמור:  ",
            "ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה. לא ישפוך על פי הביב. אבל שופך מגג לגג. והמים יורדין לביב. החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות:  ",
            "וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה. ומקצתן לא עשו עוקה. את שעשו עוקה מותרין. ואת שלא עשו עוקה אסורין:  "
        ],
        [
            "כל גגות העיר רשות אחת. ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות. רשות אחד לכלים ששבתו לתוכן. ולא לכלים ששבתו בתוך הבית: \n",
            "גג גדול סמוך לקטן. הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה. גדולה מותרת וקטנה אסורה. מפני שהיא כפתחה של גדולה. חצר שנפרצה לרשות הרבים. המכניס מתוכה לרשות היחיד. או מרשות היחיד לתוכה חייב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית: \n",
            "חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה. וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. וכן מבוי שנטלו קורותיו. או לחייו. מותרין באותו שבת ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת מותרין לעתיד לבא. ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת: \n",
            "הבונה עליה על גבי שני בתים וכן גשרים המפולשים מטלטלין תחתיהן בשבת. דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין. ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש. וחכמים אוסרין: \n"
        ],
        [
            "המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. רבן גמליאל אומר שנים שנים. במה דברים אמורים בישנות. אבל בחדשות פטור. מצאן צבתים או כריכות. מחשיך עליהן ומביאן. ובסכנה מכסן והולך לו:  ",
            "רבי שמעון אומר. נותנן לחבירו וחבירו לחבירו. עד שמגיע לחצר החיצונה וכן בנו. נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו מאה. ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום. אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה:  ",
            "היה קורא בספר על האסקופה נתגלגל הספר מידו. גוללו אצלו. היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו. עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב. רבי יהודה אומר. אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו. רבי שמעון אומר אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו. שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש:  ",
            "זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת. עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים. ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות:  ",
            "לא יעמוד אדם ברשות היחיד. וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. וכן לא ירוק ר' יהודה אומר. אף משנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק:  ",
            "לא יעמוד אדם ברשות היחיד. וישתה ברשות הרבים. ברשות הרבים. וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו. למקום שהוא שותה. וכן בגת. קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים. ומן הצינור מכל מקום שותה:  ",
            "בור ברשות הרבים. וחולייתו גבוהה עשרה טפחים. חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת. אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גביו. שופכין לתוכה מים בשבת:  ",
            "אילן שהוא מיסך על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים. מטלטלין תחתיו. שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים. לא ישב עליהן. הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות. אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ:  ",
            "לא יעמוד אדם ברשות היחיד. ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים. ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים. דברי רבי מאיר. אמרו לו מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים. שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה:  ",
            "נגר שיש בראשו גלוסטרא. ר' אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר. אמר ר' אליעזר מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר. עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר איסור נהגו בה. בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן:  ",
            "נגר הנגרר נועלים בו במקדש. אבל לא במדינה. והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר. המונח מותר במקדש. והנגרר במדינה:  ",
            "מחזירין ציר התחתון במקדש. אבל לא במדינה. והעליון כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר העליון במקדש. והתחתון במדינה:  ",
            "מחזירין רטיה במקדש. אבל לא במדינה. אם בתחלה כאן וכאן אסור. קושרין נימא במקדש. אבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור. חותכין יבלת במקדש. אבל לא במדינה. ואם בכלי כאן וכאן אסור:  ",
            "כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש. אבל לא במדינה. אם להוציא דם כאן וכאן אסור. בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו. וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. ומבאר הקר ביום טוב:  ",
            "שרץ שנמצא במקדש. כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה. דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו. מן ההיכל. ומן האולם. ומבין האולם ולמזבח. דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר מקום שחייבין על זדונו כרת. ועל שגגתו חטאת. משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים. משלך נתנו לך. שלא התירו לך אלא משום שבות:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}