json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eruvin/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Eruvin",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עירובין",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "מבוי. פירוש הר\"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר:",
                "כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי\"א דשבת אבל לא שיהיה דינו כרה\"י גמור לחייב הזורק מרה\"ר לתוכו וכמ\"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרה\"י גמורה:",
                "ולא יועיל בה הכירא דקורה ולר'י דקורה משום מחיצה א\"צ למעט כדאיתא בברייתא. הרי\"כ:",
                "שהוא רחב. ואפילו היתה גבוה יותר מכ' אמה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ולעיל פירש דרבנן גזור כו'. הואיל ואין הדבר מפורש בתורה, אעפ\"י שמקובל מסיני והוא ד\"ת להעניש עליו בעונשים ומיתה, מיקרי ר'ס כמ\"ש בכ\"מ ר\"ה אישות:"
            ],
            [
                "לארכו. בגמרא הגירסא לרחבו והכי מסתבר דכיון שהאריח חצי לבנה והלבנה מרובעת ג' על ג' ונמצא האריח שהוא המחצה לא פיחתה מן האורך רק מן הרוחב בלבד. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "ומפרש בגמרא דבא להוסיף שאע\"פ שהיא ממין שאינה בריאה לקבל בנין כזה אפ\"ה כשר. ועקומה מפרש בגמרא שעקמימותה חוץ למבוי ואלו ינטל עקמימותה יש בין זה לזה ג\"ט אפ\"ה רואין כאלו כולה תוך המבוי עומדת וכולה מתניתין ר'י היא. כ\"כ הרי\"כ. אבל הר\"מ והרא\"ש כתבו דככ\"ע אתיא אלא צריך דאלו ינטל עקמימותה שלא יהא בין זה לזה ג\"ט:"
            ],
            [
                "וה\"ה בקורה שצריך שלא תהיה למטה מי' ולא תני בקורה דסמך על משנה זו של לחי ששיעורו י' כשיעור מבוי. הרי\"כ:",
                "שאפילו יפליגנו מן הכותל בג' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטליה כדאשכחן במחיצות הכלאים כו' ומש\"ה מחמיר ר\"י ואפילו בסומכו לגמרי לכותל בעי ג\"ט ברוחבו. הרי\"כ:"
            ],
            [
                "רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא ושמא תברח או תרבץ תחתיה לא חיישינן דאיירי במתוחה בתבלים מלעיל. עיין תוי\"ט:",
                "ותכווץ:",
                "וקשה דליפליג נמי ברישא ובגמרא ורי\"ף וירושלמי איתי ברישא ר\"מ אוסר:",
                "כדמפורש במ\"ג פ\"ב דגיטין:"
            ],
            [
                "שיירא. תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי. הר\"מ:",
                "והקיפוה. מע\"ש בכלי בהמה כגון מרדעות ואוכפין של בהמה והיא מחיצה שהרבה ממנה פרוץ כגון החלל שבין אוכף לאוכף אפ\"ה הוי מחיצה ומותר לטלטל בכל הבקעה שהיתה מתחלה כרמלית שהרי עכשיו היא מוקפת לדירה. הרי\"כ:",
                "י\"ט. מהטעם שכתבו חכמים בסוכה רפ\"ק דהא דבעינן בשבת מחיצה גבוה עשרה מהתם ילפינן:",
                "וכ\"כ הר\"מ ושכן הוא בכל התורה:"
            ],
            [],
            [
                "ומדמאי. דתנן בפ\"ג דדמאי מאכילין את העניים דמאי. ופירש שם הר\"ב דאם לנו חייבין. והקשה הר\"ש מדהכא דתנן גבה ומלערב ש\"מ דשבתו ולנו איירינן ואפ\"ה פטורים מדמאי. ונ\"ל דלצדדין קתני דפטורים מדמאי כשלא לנו ואם לנו ושבתו חייבין בדמאי אבל פטורין מלערב. תוי\"ט:",
                "דיש להן סמך מקראי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "י\"ט. גובהן י' שאין נקראת מחיצה בפחות מי' ורחבן ששה טפחים דזהו אמה שאע\"פ שבמחיצת חצר סגי בפס ארבעה לא דמי דהתם בחצר איכא שלשה מחיצות שלימות אבל בפסי ביראות שרובו פרוץ מכל צד מצריכין פס של ששה טפחים. רי\"כ:",
                "קשורות. ואע\"פ שאין הפרות מושכות בעול בשבת אפ\"ה משערין בהו לפי שגם בימות החול נכנסות שם לשתות ופעמים שכשהצמד האחד נכנס לשתות מוצא השני ששתה משם ורוצה לצאת ואם יהיו בין הדיומדין פחות מזה השיעור יבואו הפרות ויפולו הדיומדין לארץ. הרי'כ:",
                "הכי ת\"ר. ופירש\"י ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת דא\"כ לא הוה קשורות:",
                "ר\"ל דאלו י' אמות לר'מ וכן הי\"ג ושליש לר\"י לא בעינן מצומצמות. וכ\"ה ברש\"י ור\"מ:"
            ],
            [],
            [
                "סחר. בפ\"ג דשביעית מ\"ד גרס סהר ואפ\"ה מפרש כמו סחר אבל התם א\"א לפרש בית האסורים:",
                "ונקראת מוקצה לפי שאין רוב תשמיש שם:",
                "פירוש לדירת אדם לכניסה ויציאה תמיד. רש\"י:"
            ],
            [
                "בור. הוא הגבא שיתכנסו שם המים. הר\"מ:",
                "והקשו בתוספ' דא\"כ אמאי בעינן שיהיו ראויין לאדם. וי\"ל שאם דלה לצורך בהמה ונשתיירו שם שרי לאדם. א\"נ דתחלת התיקון לא התירו אלא לצורך בהמה אבל בשכבר נתקן לצורך בהמה שרי אף לצורך אדם:",
                "היינו כשהבור קצרה אבל אם היא רחבה כ\"כ שלא יוכל להרחיב רגליו בצדי הבור וירד מותר לכתחילה לכל אחד מהני פירושים או לדלות או לתקן. תוספ':",
                "חגורה. מחיצה וכן הוא בתוספ' שמפני שמצריכין מחיצה מד' רוחותיה קורא לה חגורה. הרי\"כ:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דר\"י נמי תנא חדא לחומרא במ\"ג וקתני אחריתא במ\"ד ולא קתני ועוד, התם אפסקוהו רבנן במלתא אחריתא דאיהו לא איירי אלא בפסי ביראות כו'. גמרא:",
                "שומירה. כעין סוכה של שומרי הצאן או השדות או הכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בית דירה לבה\"ב אף ע\"פ שאינה תדירה אלא לפרקים או שתהא סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה. הרי\"כ:",
                "אלא בור. ר\"ל אחד מהם או בור או שיח או מערה. הר\"מ:",
                "ענותנותו תרבנו ומתורתו ילמדנו ובמצותיו יצונו ויעוררנו להבין ולהשכיל ולירד לסוף דעת הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כבית כור. ואע\"ג דלא הוקף לדירה דלא דמי לבקעה דבקעה לא מסיימי מחיצותיה אלא בדרך מדרון נכנס לה ויוצא ממנה אבל בגינה וקרפף יש להם מחיצות מעליותא אך לא נעשו על דעת שידורו בהם. הרי\"כ:",
                "אסור. כתב הר\"מ ר\"ל רשותו בחצר. ומוטב על ביטל רשותו סתם:",
                "רישא דמתניתין נקט אע\"ג שהוא דלא כהלכתא ולענין פסק הלכה דמשנה זו כתב הר\"מ שכולן דחויות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואע\"ג דתחומין חמירי שיש להם סמך מן המקרא הקלו בתחומין שאינה אלא לדבר מצוה. תוספ'. והא דקרי ליה עירוב לפי שהוא מערב התחומין שלא היה יכול לילך בו תחלה עם התחום שהיה יכול לילך בו. הה\"מ:",
                "חוץ כו'. דטעמא דערובין משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא ונעשה המערב כאלו אוכל ושובת שם במקום שהניח הערוב ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח והלכך דבר הזן בעינן. רש\"י:",
                "דכולה ספיקא משום עצמות הוא שהבשר כבר נרקב כמה שנים ועצמות בלא בשר אין מטמאין באוהל אלא במגע וכשמנפח לפני רגליו אם יש עצם גדול נראה הוא ויזהר שלא יגע בו רגליו ואם עצם קטן הוא נדחה בנפיחה ואינו מסיטו ברגליו ואם מכוסה בעפר אינו מטמא דהא עצם כשעורה אינו מטמא אלא במגע. רי\"כ:",
                "בעגלות מבע\"י. וערפ\"ח דאהלות שצריך שמחזיקים מ' סאה כו' ופריך בגמרא היכי אייתי לה כו' ומדנקט ר\"י ולאכול ש\"מ דראוי לאכלו בעי ומשני בפשוטי כלי עשן שאין ברוחבן טפח דלא מקבלי טומאה ואין מביאין את הטומאה:",
                "וכל תשמישי המת אסורין בהנאה, מותמת שם מרים, וגמר שם שם מעגלה ערופה. רש\"י:"
            ],
            [
                "ובתרומה. כן הגירסא בספרים מדויקים וברי\"ף. והכי מסתברא דמאי שנא תי. ומה מחלה ומתניתין כסומכוס ואינה הלכה. ועתוי\"ט:",
                "הטעם דעירובי תחומין הואיל ואסמכוהו אקרא החמירו ולא הימנוהו רבנן לקטן. תוספ. והרי\"כ פירש דעירובי חצרות דקני ממילא כדתנן בפ\"ו מ\"ה בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו א\"צ לערב ולפיכך קטן גובה אותו ולא איכפת לן שהרי הוא א\"צ שיאמר בו כלום אבל בעירובי תחומין צריך הוא שיאמר במקום ערובי זה תהא שביתתו של פלוני והוא לאו בר דעת הוא:"
            ],
            [
                "היינו במקום מצוה כמ\"ש הר\"מ:",
                "הכי מוקים בגמרא. וקשה, לפלוג וליתני באילן גופיה בין העומד ברה\"ר לעומד בכרמלית:"
            ],
            [
                "חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בו כו' מ\"מ לא הוי ערוב אע\"ג דבה\"ש מצי למשקליה ואתויי כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל הערוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ר'א הלכך תקינו רבנן שלא יהא ערוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספ':",
                "וכתב הרי\"כ שיש לו ר\"א כנגד כל העיר שהוא מפסיד ול\"ד למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתניתין ספ\"ד דאפילו אמה אחת לא יכנוס. דהתם אין ראוי לתת לו ד\"א יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כר'א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא גם חוץ לר'א אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד\"א ששם הוא ביתו:",
                "בגמרא. ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש. תוי\"ט:",
                "חמר גמל. משום דס\"ל תחומין דאוריתא. והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במ\"ז פ\"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה דהעמיד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא אחזקתו שעירב. גמרא:"
            ],
            [
                "ובירושלמי, כיני מתניתין מתנה אדם על ערובו:",
                "דבדרבנן ותחומין דרבנן כדסתם פ\"ה מ\"ה:",
                "ואם כו'. איצטריך אפילו אחד רבו מובהק. תוספ':"
            ],
            [
                "שני עירובין. כגון דאנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ואלף אמה לכאן. דאלת\"ה אלא דמנח ליה לסוף אלפים לכאן נמצא שמפסיד כל האלפים של צד אחרת והרי אינו יכול לילך ביום האחד אל מקום העירוב של יום הב' ואנן בעינן שיהא הוא ועירובו במקום אחד בשעה שיקנה העירוב וכדתנן במ\"ד:",
                "משום י\"ט שחל להיות אחר השבת נקיט ליה, שא\"א לו ביום השבת להוליך העירוב. אבל ביו\"ט שלפני השבת יכול ליטול אותו הפת עצמו שכבר נקרא עליו שם עירוב ולהוליכו לרוח אחרת. ועתוי\"ט:",
                "כלומר לאיזה רוח שעירב אינו רוצה להפסיד האלפים שכנגדו כו' אבל לעולם אין כאן הפסד אלא אלפים מצד אחד והיינו אותן אלפים שהוא כנגד אותו שעירב בה:",
                "טעמו דאלו על ידי עצמו הא קיימא לן דעיקר עירוב ברגל ואינו צריך פת:",
                "משתכר. וכל שכן לר' אליעזר בעינן שיהיה קיים ביה\"ש דשני כמ\"ש הר\"מ שאם אינו קיים אין כאן עירוב ליום שני דהא קדושא אחריתא היא הלכך האי משתכר כו' לא אמרו חכמים לאפוקי מדר\"א. אלא מלתא אגב אורחא קאמרי:"
            ],
            [
                "האמת בא להודיענו דמתניא בהדיא בגמרא כו'. אבל לענין פי' המשנה לא איכפת לן ולא מידי דהא אפשר להיות דחכמים דלעיל דמספקא להו בי\"ט ושבת דאינהו גופייהו ס\"ל בב\"י דר\"ה דודאי כיומא אריכא הן:"
            ],
            [
                "ועוד אר\"י. וצריכא דאי אשמעינן בערוב בהא קאמר ר\"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו אימא מודה להו לרבנן קמ\"ל. גמרא:",
                "ולא הוצרכו לומר ביום ב' אם היום קודש כו' אלא כדי שיתן אל לבו שהיום קודש ולא יזלזל במלאכה דדי היה לו שיאמר אם היום חול תהיה זו תרומה על זו. הרי\"כ:",
                "וליכא למימר מיגו דאתקצי לביה\"ש אתקצי לכוליה יומא כדבספ\"ג דשבת דהתם האי יומא דשבתא דאסרינן ביה ודאי קדש וביה\"ש הוא הספק אמרינן מגו כו' אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסר הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מיגו כו':"
            ],
            [
                "אם למחר. כדי שלא יראה בתפלתו כשקרן. הרי\"כ:",
                "בגמרא הטעם דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ופירשו התוספ' דבר\"ה כתיב זכרון תרועה ובר\"ח כתיב והיה לכם לזכרון וגו' ובראשי חדשיכם. הלכך כשיאמר בתפלה יום הזכרון הזה עולה לשניהם:",
                "דאתי לזלזולי ביה בשני אי מחזקינן ליה בספק אבל כי אמרינן סתמא מחזיקינן להו בקדושה אחת. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בדיר או בסהר. לפי שדרך הוא כשמוליכין האדם מוליכין אותו אל עיר הלכך קתני הוליכו גבי עיר. אלא שאם אירע לפעמים שלא יוכלו לבוא אל עיר או מפני סבה ומקרה שיתנוהו למקום אחר המשתמר כמו בדיר או סהר לכך תני גבייהו נתנוהו:",
                "אין הכי נמי דבעיר נמי גזרו דהא ודאי משמע דאכל מה שהוזכר בדברי ר\"ג וראב\"ע קמפלגי ונקטי חדא מתרתי בבי דת\"ק וה\"ה לאידך:",
                "לפי שאינו דומה לדיר וסהר אלא כשהוא קבוע בנמל כמ\"ש הר\"מ. א\"נ כפירש\"י דכשהספינה מהלכת כשעוקר רגלו קודם שיניחהו מוציאתו הספינה מד\"א שלו ונכנס בד\"א אחרות על כרחו והוי כמי שהוציאוהו לסטים ונותנין אותו בדיר בד\"א אחרות שנותנין לו ד\"א וכן לעולם:",
                "כדאיתא בגמרא דלמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו. ולטעמא דשבתו באויר כו' נראה דהואיל ויצאו חוץ לתחום רצו להחמיר שלא תטעה ולא תחלק בין יוצא לחוץ לתחום ושבת במחיצות ההן מבע\"י כמו בספינה להיכא דלא שבת כמו בדיר וסהר ותתיר הכל:"
            ],
            [],
            [
                "גמרא. וטעמא שמא ירגישו בהם האויבים שיצאו וירדפו אחריהן ואין כלי זיין בידם להציל ולמקומן היינו למקום שנתנו להם חכמים שהוא עד אלפים אמה. ועיין תוי\"ט:"
            ],
            [
                "והמדידה הוא מהלך אלפים פסיעות בינונית שלא ירחיק רגליו וזה שיעור אמה אחת בין רגל לרגל. הרי\"כ:",
                "יכנס. כיון שאלו היה יודע שהעיר תוך תחומו לא היה קונה שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כמי שקנה שביתה עמהם. ב\"י:"
            ],
            [
                "ומטעמא אחרינא הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה כדפירש\"י:",
                "היינו בלא ראשו ובפישוט ידים ורגלים נכנס הראש. תוספ':",
                "והוא באמצען נטר עד הכא וה\"ה לבתרי בבי דבמשנה קמייתא:",
                "ומודה רבי יהודה. והיינו דא\"ב דרבנן סברי ד' לכל צדדיו היינו ח' על ח' ורבי יהודה סבר לחד רוח ותו לא:"
            ],
            [
                "דחפציו כרגליו כדתנן הבהמה והכלים כרגלי הבעלים:"
            ],
            [
                "וחשיכה לו היינו אם ירצה לילך לביתו אבל לעיקרו של אילן אזיל. וא\"ד בגמ' דחשיכה לו אם ילך מעט מעט אבל כי רהיט מטי להתם וכן הסכמת הפוסקים:",
                "והא דבפ\"ג מ\"ד אפילו למ\"ד דספק ערוב אינו ערוב מ\"מ יש לו אלפים שמביתו כמ\"ש הר\"ב שם ולא אמרינן שלא יזוז ממקומו. התם כעומד בעירו לא עקר דעתו מעירו ודעתו שאם לא יקנה לו שם שביתה שיהיה לו תחום ביתו. תוספ':",
                "אלפים אמה. דהא עיקר עירוב ברגל כדמסקינן במ\"ח והכא דדחוק הוא דחשיכה לו שרינן ליה באומר שביתתו כו':"
            ],
            [
                "זכה לו וקמ\"ל שאין נקרא זה שביתה בטעות כדאמר ר\"י במ\"ד. דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר ולא ידע דניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות מה שאינו, ניכר לו דאלו היה יודע האילן או הגדר לא היה אומר תהא שביתתי במקומי. הרי\"כ:",
                "ולא קשה אמ\"ש בפרק ג' משנה ה' דתחומין דרבנן. שהרי כתב הטור סימן שצ\"א דקראי אסמכתא בעלמא:"
            ],
            [
                "העני כו'. אתאן לר\"מ וכלומר בזו אמרו העני כו' אבל עיקר ערוב בפת גמירא וטעמיה דכיון שמביא פת גילה דעתו וניכר שרצונו לשבות שם. אבל כשמערב ברגליו אמרו אינשי אם ת\"ח הוא שמעתיה משכתיה. ואם עם הארץ חמורו איתאבד ליה והולך לבקרו שם ורי\"ס כיון שטורח הוא בעצמו יש הכירא יותר מששולח שם ובידו פת:",
                "כלומר ופלוגתייהו באומר שביתתי במקומי והיינו עני שיש לו פת:",
                "ה\"ק אע\"פ שיש עמו פת הוי כמי שאין עמו פת הואיל ובדרך הוא וחשכה לו כדמסיק שהיה יכול לרוץ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וחזר כו' מללכת היום אבל דעתו לילך למחר:",
                "כלומר דלא אמרינן נמלך הוא שלא לקנות שביתה אלא אמרינן דבדעתו עומד. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ודכוותיה ג' לא יכנס אם עומד באמה השלישי. גמרא:",
                "וז\"ל הרי\"כ לא יכנס אם אמר שביתתי בעיר לא אמר כלום שהרי היא חוץ לתחום שסיים יותר מאלפים אמה ובמקומו נמי לא קני שביתה וזה היא כוונת הר\"ב במ\"ש שהרי גילה דעתו ר\"ל שאמר. ועתוי\"ט:",
                "אלא כלומר לפי סברת האדם שיוכל לשער עד ט\"ו אמות ולא יותר אבל אפשר לפחות ולשער שא\"א שיטעו כל כך:",
                "לא ראה דברי רש\"י והרי\"כ שכ' וז\"ל אמרינן לקמן בפ\"ה אין מודדין אלא בתבל של נ' אמה. וכל חבל וחבל מתמעט שתי אחיזות זה תופס מכאן וזה מכאן. והאחיזה טפח וחצי אצבע. הרי ט\"ו אמות:",
                "כדמתרגם ומדותם חוץ לעיר ומשתתון מברא לקרתא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואכולהו קאי ולאו דוקא בקרנות שהן קרן זוית אלא ה\"ה באמצע:",
                "היינו ד\"ט כמ\"ש בפ\"ב מ\"ה:",
                "וגשרים. שהן מכוסין מלמעלה. ויש לו כותלים מד' רוחותיו אלא שהכיפה חלולה ויש בכותלים פילוש שהמים יעברו תחתיו או בני אדם ויש תתתיו דירה למוכס. הרי\"כ:",
                "וקשה הא תנא ליה פ\"ד מ\"ח ונ\"א אותה ופירש הר\"מ ר\"ל כי כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בו מרובע דבוק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחים אנשי המדינה אותן התוספות שיוסיפו המרובע על העגולה שבתוכו:",
                "טבלא מרובעת. בעיר מרובעת עסקינן שאין בה אלא אלפים על אלפים. דהוו נמי תחומין מרובעין ואם אינה מרובעת כגון שהיא יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים לא הוו מרובעים דתחומין מרובעים ל\"ד שיהא ארכן כרחבן שהרי רחבן למדת העיר היא כו' אלא מרובעים דקתני למעוטי עגולים. רש\"י:",
                "אין לומר כפשוטה שהרי אם לצד אחד מהעיר אלפים כשנעגל כל סביבות העיר ממקום שכלו אותן אלפים. אין ספק שלכל צדדי העיר יהיה אלפים אלא היינו לומר שכשהן עגולות הוא מפסיד הזויות וכשהן מרובעות נשכר הזויות דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסון נמצא כשיוצא כנגד הזויות ללכת באלכסון מהלך אלפים ות\"ת אמה ואם היו עגולות לא היה יכול להלוך בשום צד יותר מאלפים. ב\"י:"
            ],
            [
                "קרפף. הוא צלע מצלעות מרובעות מדת בית סאתים והוא שבעים ושירים. הר\"מ. עשאו שם משותף או מושאל דבפ\"ב מ\"ג פירש כהר\"ב שם ונלמד מעניינו:"
            ],
            [
                "ודקתני בין ב' החיצונים ה\"ק אם יש אויר בין ב' החיצונים כדי להתמלאות אמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי לחיצונים על קמ\"א ושליש לכאן וקמ\"א ושליש לכאן דהיינו ב' קרפאות לשניהן רואין כו' אבל אם רבה אויר יותר מכאן לא אמרינן רואין. רש\"י:"
            ],
            [
                "נ' אמה. בגמרא אסמכינהו אקרא דכתיב בחצר המשכן ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ\"ה פ\"ב:",
                "המכוון אם אינו רחב כי אם חמשים אמה:",
                "ר\"ל עד אלפים והכי איתא בגמרא. וז\"ל הרי\"כ ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא יכול לירד שם ואח\"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאלו לא ירד בגיא:",
                "מבליעו. כמו בהבלעת הגיא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמדד השטח הרחב ולא הקצר כו' ודכוותיה בהר כשמבליעו כו' וכיצד יעשה זוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועשן אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח התבל מזה לזה. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "גמרא. והטעם משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו כו'. הרי\"כ. ומ\"ש אבל כו' אינו מבליע וכו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הרי\"כ. ושיעור האומד הוא עד נ' אמה אבל יותר מנ' מקדרין. טור:",
                "להבליע. בתבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר דקידור שייך נמי בהו. ומיהו בגיא לא איכפת לן בין מתלקט י' מתוך ה' או פחות:",
                "וטעמא מפורש בגמרא מפני שהן של תורה:",
                "וז\"ל רש\"י דמשוה מדת ההר כאלו הוא נוקב במקום מעמד רגלי העליון ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות שם עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוי ליה כאלו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין:"
            ],
            [
                "מדאורייתא לא מיתסרי מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא. רש\"י. ומיהו איכא דס\"ל דעד ג' פרסאות מדאורייתא:"
            ],
            [
                "דלמא הדרה ומתעבדת של רבים ואתי לערובי כולה:",
                "כמפורש בספר יהושע, צנן וחדשה ומגדל גד:"
            ],
            [
                "לבנו. מבע\"י. רש\"י:",
                "ולביתו כו'. ובגמרא היכא אשכחת לה כגון דקאי ביתו באלכסונו שראובן עומד במזרח ביתו וערובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ\"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:",
                "כלומר מערב הערוב:"
            ],
            [
                "כלומר על הד\"א. אלו משלים. דלאו כהרי\"כ שכתב דאף על גב דאמרינן כארבע אמות דמיא, לא שנחשוב אותן כלל. אלא מדכתב ומשלימין רוצה לומר שנחשוב אותן הארבע אמות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בעירוב. דדבר תורה מותר לטלטל בלא עירוב ושלמה ובית דינו תקנוהו כדי שלא יטעו לומר כשם שמותר להוציא מחצירו לרחוב המדינה ושוקיה כך מותר להוציא ממדינה לשדה ויחשבו שהשוקים והרחובות הואיל והן רשות לכל הרי הן כשדות ויאמרו שחצירות בלבד הן רשות היחיד וידמו שאין הוצאה מלאכה ושמותר להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולפיכך תיקן שכל רשות היחיד מתחלק בדיורין ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו וישאר ממנו מקום ברשות כולן ויד כולן שוה כגון חצר לבתים שנחשוב אותו המקום כאלו היא רשות לרבים. וכל מקום שאחז אחד מן השכנים לעצמו שהוא בלבד רשות היחיד ויהיה אסור להוציא מרשות שנחלק לעצמו לרשות שיד כולן שוה בו כו' עד שיערבו מערב שבת כלומר שכולנו מעורבים ואוכל אחד לכולנו וכמו שאנו שוין במקום הזה כך כולנו שוים בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כולנו רשות אחד. ובמעשה זה לא יבואו לטעות ולדמות שמותר להוציא מרשות הרבים לרשות הרבים. הר\"מ פ\"א מה\"ע:",
                "בגמרא וטעמא לפי שפחות משוה פרוטה חשוב להם מחמת קמצנותם:",
                "שהשכירות כביטול רשות הוא שאינו אלא היכר ולפיכך שוכרים אפילו בפחות משוה פרוטה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "במבוי. וביטל לנו רשותו. רש\"י והר\"מ: [ה] הכלים. והחזיקו בו ושוב אף על פי שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. גמרא. ומ\"ש הר\"ב בדברי תנא קמא ועשו צרכיכם, אגב שיטפא ולא דק. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר לאפוקי מדר' אלעאי דספ\"ב:",
                "שאחד נותן. גמרא הא תו למה לי ומשני משום שנים נותנים לאשמעינן דלא גזרו דלמא יטלו נמי ואין נוטלין יתירא לאשמעינן דאף על גב דאמר ליה קני על מנת להקנות לשני דמהו דתימא שליח שויה קמ\"ל כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:"
            ],
            [
                "במזיד אוסר. היינו בדלא החזיקו כבר שאם החזיקו והוציאו מבתיהם לחצר שוב אינו יכול לאסור כדפירש הר\"ב במ\"ב ואפילו לר\"י דהתם:"
            ],
            [
                "גמ' וסיפא יין ושמן לאו דוקא דהוא הדין יין ויין בב' כלים אלא אורחא דמלתא נקט ועוד דלא הוצרך לפרש דסתמן בב' כלים. תוספ':",
                "גמ'. כלומר לערב דירתן לעשותן אתת אבל שתופי מבואות אינו אלא לשתף רשות החצרות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בת דירה הוא. רש\"י:",
                "ז\"ל הר\"מ שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריך לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירין בפת. כלומר יודעין שמשום השיתוף של פת מטלטלין כו' אבל ליין ושארי דברים אין לתנוקות הכירא כי אינם משגיחים רק על הפת עיניהם ודלא כמ\"ד בגמרא דאע\"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשתוף סמכינן עליה בחצר:"
            ],
            [
                "רש\"י. דאם לא כן לא היו צריכין לתת ערוב אלא ב' הפנימים משום דהחיצונים היו כבית שער שלהם ותנן במ\"ד פ\"ח דבית שער אינו אוסר ומיהו אותו שלפני הפנימי לא מקרי בית שער. תוספ':",
                "משום דאם לא כן שאין עוד דיורין בחצר אין צריך ערוב כלל ועי' במשנה דלקמן דבעינן נמי שלא יתנו הערוב בטרקלין זה. גמרא:",
                "וחדרים ועליות דמתניתין כעין חדרים וכעין עליות ומאי ניהו מחיצות המגיעות לתקרה. גמרא:"
            ],
            [
                "משמע דתרתי בעינן שיהיו חלוקים בלינה ושלא יאכלו כו' ממש אבל אם חסר אחד משתיהן כו' לכולם אין צריך לערוב הואיל ובדבר אחד אינן חלוקים או בלינה או בפת. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ומיירי בנשתתפו ביין דאלו בפת סומכים לעולם כדפירש הר\"ב לעיל במשנה ה':",
                "ואסורין במבוי. ואין אומרים שיועיל הערוב במקום שיתוף כיון שהרוב נשתתפו. דהכא אין הטעם שלא תשתכח אלא דלא שייך למימר שנסמוך על הערוב במקום שיתוף דערוב שעירב כל חצר לעצמו היאך יתיר לטלטל במבוי והרי אפילו מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל. ב\"י. ועתוי\"ט:",
                "ונטר לה עד הכא אע\"ג דכולה משנה ה' דלעיל מתנייה לענין שתוף מבואות ותנן נמי רפ\"ג בכל מערבין ומשתתפין. מכל מקום מבואות בהדיא לא תנן עד הכא:"
            ],
            [],
            [
                "ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקנוי שתפתיך ולא לעוותי. גמרא:",
                "ומסיים רש\"י ואם היו שנים אפילו בחיצונה גמרינן דלמא אתי למשרי ב' בפנימית וא' בחיצונה. ופירוש אחד ר\"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד. הר\"ם:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דמש\"ה הדר תני פחות מארבע כו' והא מרישא שמעינן לה אלא לאשמעינן דאפילו קצת כו'. גמרא:",
                "גמרא. ונראה מזה דב' בתים בלא חצר נמי צריכין ערוב וכן מוכח רפ\"ט דלכולי עלמא אפילו לר\"ש דמיקל בגגות כו' שא\"צ לערב משמע דדיורין שתחת הגגות דהיינו הבתים שצריכין ערוב. וקשה להר\"מ שהבאתיו ר\"פ דלעיל דמוכח שלא תקנו שלמה וב\"ד אלא כשיש דיורין חלוקין אצל מקום שיד כולן שוות בו כו'. אולי שזה גזירת שלמה ובית דינו והך דהכא מגזירת חכמים:"
            ],
            [
                "ולפי זה בפחות מד' דמותרין להוריד היינו אפילו לבתים וכמ\"ש הר\"מ:",
                "עד י' אמות. ונשאר מן הכותל משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד א' לבדו שהרי לא נפרצה במלואה ואותה פרצה אינה נחשבת אלא כפתח. הרי\"כ:"
            ],
            [
                "ארבעה. גרסינן ופירש טפחים:",
                "בניטלין בשבת איירי לאפוקי שהקצוהו ללבן בו לבנים או לגבל בו טיט דאין ניטלין בשבת:",
                "עפר כו'. שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן גמרא. והך מלא סגי במשך ד\"ט לרוחב במכל שכן דנסר דבסמוך. ב\"י:"
            ],
            [
                "מערבין שנים. שמשני צדי הנסר הוא חריץ. רי\"כ:"
            ],
            [
                "אבל בידים לא גמרא ופרש\"י דחיישינן דשקיל טובא וממעט אבל בהמה כו' וקשה דלקמן פ\"ט מ\"ג מפרש דמחיצה שנפרצה בשבת לא בטול ערוב והרא\"ם מפרש דבחול קאמר ואסור בידים דלמא ממעט להו בע\"ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה ומטלטל בשבת בחצר האסורה וכן מוכח לישנא דמתניתין דנתמעט כדפירש הר\"ב. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הגדולים. ואפילו סמוכים על שולחנו דכיון דרוצה לזכות לאחרים זוכים הם לאחרים כאינש דעלמא וה\"ה בקטן דלא אע\"פ שאינו סמוך:",
                "העברים. בפ\"ק דקדושין מ\"ב תנן דאמה העבריה קונה את עצמה בסימנין והשתא לא משכחת לה שפחה עבריה אלא קטנה והכי איתא בגמרא ובשתופי מבואות דרבנן אמרי שתזכה אפילו לאחרים ושאני שפחה מבתו הקטנה דידה כיד אביה אבל לא כיד רבה שאין קנינו בה קנין גמור וה\"נ מסיק בגמ' ב\"מ די\"ב:",
                "אשתו. בפי\"א דנדרים מ\"ח תנן סתמא כר\"מ דיד האשה כיד בעלה. ומש\"ה מסיק הרא\"ש דהכא כשאינו זכה ולפיכך מעשה ידיה שלה ואין ידה כידו. ועתוי\"ט:",
                "שידן כו'. וברפ\"ח איתא בגמרא מערב ע\"י עבדו כו' פירוש בשביל וע\"י בנו ובתו מפני שידן כו' וכתבו התוספ' אעבדו ושפחתו קאי כדאמרינן בגיטין דיד עבד קני ליה רביה. ונראה דה\"נ לא קאי אלא אעבדו כו' וטעמא דבנו ובתו הקטנים אע\"ג דיש להן יד לזכות כשהגיע לכלל אגוז ונוטלו כו' הכא לענין ערוב כיון שיכול לערב בשבילם שהם סמוכים עליו כדאמרינן בגמרא הלכך אמרו שאין יוכל לזכות על ידיהם. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "נתמעט. מע\"ש השני. רי\"כ:",
                "דכל המערב לאחרים בתחלה צריך להודיע משום דלמא חובה היא לו כדמפרש בסיפא:",
                "כ\"כ הר\"מ. והשיגו הר\"א שהרי יוכל להשתתף גם עם האחרת למאי דפסקינן הלכה כר\"ש בג' חצירות שבפ\"ד מ\"ו ותירץ הה\"מ דאה\"נ דלא משום שיהא אסור באחרת נגעו בה אלא דחובה לו ואינו רוצה להשתתף בשתיהן:"
            ],
            [
                "כמה כו'. לכאורה קאי אשתופי מבואות מיהו קאי נמי לעירובי חצירות. רי\"כ:",
                "לישנא דגמרא נקט ופירש הרי\"כ י\"ח בעלי חצירות למבוי או בעלי בתים לחצר ולא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד כלומר אלא למתחייבים לתת חלק לערוב. תוי\"ט:",
                "שתי סעודות. כיון דדבר חשוב הוא (שכן עיקרי סעודת שבת שתים הם כמ\"ש במ\"ב פרק דלקמן) סגי להו בהני:"
            ],
            [
                "והיינו דשיעורו דתנן קאי אתרוייהו אמבואות ואחצירות אבל הבמה דברים אמורים דר\"י דוקא בחצירות ולא בשתוף. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כפרש\"י. והיינו דס\"ל דשעור דמ\"ח קאי גם אערובי חצירות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דר\"א. בגמרא פריך מ\"ט דר\"א הא לא משיך ומשני עשאו כד' פרקים בשנה שהעמידו דבריהם על ד\"ת שמעות קונות. ה\"נ מפני תקון שבת העמידו על דין תורה:",
                "בדברי רש\"י וזוכה ביו\"ד ומשמע דר\"ל שזיכה לו ע\"י אחר כו' ואפ\"ה לא מהני ליה לפי כו' ומעות אינן קונות ומה שזיכה ע\"י אחר היה זה בשביל אחרים שאליהם נתכוין בחנם כדרך המזכין. ולפי זה כי לא עירב החנוני לאחרים אלא לזה לבדו וזיכה ע\"י אחר מהני ומ\"ש הר\"ב ואפילו כולו אזיכה קאי כו' עד דמסיק דבכוונת הנותן תלוי דאם היה כוונתו שיזכה ע\"י האחר ושהאחר יזכה לו מהני דהוי כאלו. עשאו הוא שליח לקבלה כלומר למשוך. וכן אם נתכוין החנוני ככל חוקת העירוב וכמשפטו גם לזה למה יגרע ואף על פי שהנותן מעות לא בקש למתנת חנם כאחרים אלא נתן לו מעה. מ\"מ לא מפני כן נאמר שהוא מתנה בעל כרחו ושלא רצה לקבל במתנה ומפני כן לא יזכה בערוב ; ותרוייהו בעינן שלא יתכוין החנוני וגם הנותן דאלו נתכוין החנוני זכה זה בשאר הזוכים ולא גרע מעה שנתן ואלו נתכוין הנותן מעה לזכות ככל חקת העירוב אע\"פ שהחנוני לא נתכוין מ\"מ היה קונה במשיכת שלוחו. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. ומסיים וגבי חנוני גופיה אי א\"ל ערב עלי אמרינן בגמרא דקני וז\"ל הטור שהרי עשעו שליח לערב בענין שיועיל וכיון שא\"א להיות עירוב אא\"כ יזכה לו כמו לאחרים הוי כאלו אומר שיזכה לו כמו לאחרים:",
                "וקשיא דהכא שביקש מידו זאת לערב בעבורו האיך שייך לומר שלא מדעתו דבשלמא טעמא דמעות אינן קונות כו' וכדפירש לעיל ניחא ע\"כ נראה כפירוש הרא\"ש דהא דקתני שאין מערבין מלתא באפי' נפשה היא ולא קאי אנותן מעות לחנוני. וה\"ק ואין מערבין וכה\"ג בפ\"ג דביצה שאפר כירה מוכן הוא. תדע דאי קאי אנותן כו' ה\"ל למתנייה קודם הך דתני ומודים חכמים:",
                "בערובי חצירות. והא דתנן במ\"ז צריך להודיע הוא בשתוף מבואות וכדפירש הר\"ב בחצר שבין ב' מבואות והטעם כמש\"ל (אות ט\"ז) בשם המגיד דחוב הוא שאינו רוצה להשתתף בשתיהן. וה\"נ בחצר אחד בעצמו אפשר דלא ניחא ליה שיתערבו בני החצר משום אוושי דבני החצר עצמו שאם לא יוכלו לטלטל כליהם לחצר ישבתו איש איש בביתו ולא יהיה אוושי דאינשי בחצר. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מניח. ואי משלו כדמשמע צריך לזכות על ידי אחר כדתנן פ\"ז מ\"ו:",
                "ולבית המשתה היינו משתה דחתן וכלה:",
                "לישנא דגמרא. ומדקאמר אין מערבין שמע מינה דקפדינן שלא לערב. והטעם דכשמערב חייב לברך כו' והלכך אין מערבין כדי שלא לברך ברכה לבטלה. ולפרש\"י לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע\"י עירוב אלא לדבר מצוה. ועתוי\"ט:",
                "הכי מפרשה בגמרא משום דקיי\"ל יש ברירה בתחומין לפי שהן דרבנן וכדאיתא במ\"ה פ\"ג והלכך כשהודיעוהו כשקבל משתחשך אמרינן הוברר למפרע אבל אם לא הודיעוהו מאי ברירה איכא הא לא ידע דאיכא ערוב דדעתיה עלויה:"
            ],
            [
                "וא\"ת דבמ\"ב פי\"ו דשבת משמע בהדיא דחייב בשלש סעודות ומסייע להפוסקים דיוצאים בסעודה הג' במיני תרגימא. ולהסוברים דבעינן נמי פת י\"ל מ\"מ אכילת אדם דבר יום ביומו אינה אלא ב' סעודות ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאיתא לקמן:",
                "ואע\"ג דבשאר יומי כי אכיל ביום סעודת שחרית אוכל לערב סעודת ערבית. בשבת שאני שצריך שיאכל השלישית מבע\"י ולפיכך ממעט בשל שחרית. והרי\"כ מפרש לפי שבשבת ממלא בטנו מתבשיל ומיני מתיקה וימעיט האכילה:",
                "מככר אע\"פ שערובי תחומין ביין כדקתני מניח את החבית וסיים בפת ונ\"ל דל\"ת בפת שהוא חשיב לא הוצרכו שיעור כ\"כ קמ\"ל ושעור שא\"ד איתא בגמ' בפ' ב\"מ:"
            ],
            [
                "והדר התנה בדבור כל שגבוה כו' שלא תהא המרפסת גבוה י' מן העמוד. ויפרש באחד מב' פנים. או שר\"ל שהעליות הפתוחות למרפסת אינן גבוהים י' והוי שריותא דלאותו גובה לכל בני העליות או שזה שכתב שפתחי העליות כו' לאו למימרא שום שריותא לעליות. אלא פרושא קא מפרש למרפסת מה היא ולעולם העליות גבוהות הרבה יותר מי\"ט מן העמוד כו' ושריותא דמתניתין לבני מרפסת עצמן ר\"ל לאותן הדרים במרפסת כגון שהמרפסת עצמה מוקפת בבנין ודרין בה ופירוש הב' עולה יותר ע\"פ שיטת הגמ':",
                "ששכחו. מהלשון משמע שעסקו בעירוב שערבו כל אחד בפני עצמו אלא ששכחו לערב ביחד. ועתוי\"ט:",
                "לחצר וה\"ה אם המרפסת גבוה י\"ט מהעמוד דהשתא נמי לא ניחא תשמישתם דבני מרפסת:",
                "בגמרא. וטעמא כיון דלשניהם תשמישן קשה ואין לזה נחת מזה הילכך שניהם אסורים. והא דאסורים פירש הר\"מ דהיינו לענין כלים ששבתו בבית דלענין כלים ששבתו בחצר אפילו לא עירבו כלל מותר לטלטל והרי הם בכלל גגות וחצירות דריש פרקין דלקמן דהא הכל רשות אחד:",
                "דאי לאו הכי אלא בבור שדולין מים אפשר דחסר בשבת. ובגמרא צריכא. דאי אשמעינן סלע דליכא למגזר אבל בור ליגזור זמנין דמלייה פירות הראויין לטלטל בשבת צריכא. ועתוי\"ט:",
                "בר\"א. ארישא נמי קאי כל שגבוה כו' דמאי שנא. וק\"ק למה לא תני כל שגבוה י\"ט כגון חוליות כו':"
            ],
            [
                "בבית שער. כל בית שער בין דיחיד בין דרבים. ב\"י:",
                "ומרפסת. צריכין לחלק בין מרפסת דהכא לדלעיל לפי פירוש השני שם. דהרי לעיל בעינן שבני המרפסת ערבו. אלא דלעיל מיירי בעשויה לדירה והכא שאינה עשויה לדירה אלא דבדרך עראי אירע שדר שם:",
                "היינו כשמוליכין ערובן אצל אחרים וכדתנן פ\"ו מ\"ו. רי\"כ:",
                "וצ\"ל דמחמת איסור שבת שאין כאן הלכך אי בעי כו' אבל לא שיהא רשאי מן הדין להשליכם לחוץ. שהרי מקום יש לו למשכיר להניח שם חפציו. וכ\"כ הב\"י דתרתי בעינן שיהיה כליו שם ושיהיה לו פינה מיוחדת. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "כיון שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו. הרי\"כ:",
                "מעשה. אין זה מעשה לסתור דאמילתיה דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים. תוספ':",
                "שאם עוברת ברה\"ר הויין רה\"ר כדתנן בפי\"א דשבת מ\"ד רקק מים ורה\"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק פחות מי\"ט אלמא מים שאינן עמוקים י' אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה\"י. רש\"י ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "קאי נמי אגזוזטרא עצמה. דמידי הוא טעמא משום שצריך שיהא בחלל המחיצות ד' על ד' דבלא\"ה לא הוי מחיצות וה\"נ בעשויה בגזוזטר' עצמה:",
                "רש\"י. וס\"ל דנקב עשוי ד' על ד' אפילו במחיצות למעלה איכא היכר:",
                "ולא עשו לתחתונה. כן הגירסא בירושלמי ולא נשנית הבבא השניה דעשו לתחתונה כמ\"ש הר\"ב. ולשון הטור וכ\"ש עשו שתיהן לתחתונה שתיהן אסורות ופירש הב\"י כלומר דכיון דתחתונה אף על פי שאין יכולה להשתמש דרך עליונה אלא בזריקה שזורקים הדלי לה אפ\"ה אסרה עלה וכ\"ש עליונה שהיא משתמשת דרך תחתונה בנחת דאסרה עלה:",
                "ואי עשתה גם בתחתונה איתא בגמרא דשרי אפילו לא ערבו דגלויי גליא דעתיה דאנא בהדך לא ניחא לי נמצא שתחתונה מחולקת מעליונה וכ\"א רשות לעצמה ויש לה מחיצה המתרת:",
                "מפני שהן כצוצטרא אחת. הר\"מ:"
            ],
            [
                "מארבע אמות. לשון רש\"י בגמרא. וארבע אמות דמתניתין באורך ורוחב משמע ומיהו אפילו שמונה על שתים, או על תמונה אחרת כל שיש בה לרבע ארבע על ארבע הרי יש מקום לבלוע ושרי כדאיתא בגמרא:",
                "כלומר וכיון דאין ראוין להבלע הלכך כי שפיך בחצר ידע שיצאו לחוץ וכי יוצאים מקיימה מחשבתו וגזרו על כחו ברה\"ר דלמא אתו למשרי זריקה ברה\"ר אבל כשנבלעים במקומן כי נמי נפקי לבר לא מקיימה מחשבתו:",
                "מחזקת סאתים. והוא שיעור חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה. הר\"מ:",
                "גמרא. וכי מסתפק טפי מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ביה. ב\"י בשם הריטב\"א. וכי מחזיק כך לעולם שרי בין הוא ריקן או יש בו ג\"כ מהשופכים דמבע\"י:",
                "וכתב הב\"י דהיינו משום דלא מתסר אלא משום חשדא כלומר דאי לא הוי קמורה איכא חשדא שהרואים עוקה מלאה מים בצד חצירו יאמרו שהוציאם מחצר ושפכם בעוקה זו שברה\"ר:"
            ],
            [
                "ואפילו כי נפקי לבראי לאו להכי איכוין. וכיון דלא נתקיימה מחשבתו שרי דאפילו מתכוין לא איסורא דאורייתא איכא דהא לאו ברה\"ר זריק להו איהו גופיה. אלא מאליהן יוצאין הלכך כי לא מכוין שרי לכתחלה:",
                "ובעי דלפקו. רש\"י. וכלומר ונתקיימה מחשבתו. וכל זה לחלק באו מה בין ביב לעוקה דעוקה העשויה ברה\"ר אם היא קמורה דתיימי מיא לא פליגי רבנן דלעיל והיינו טעמא דעוקה שהיא גומא עמוקה כשנשפכים לשם דרך ירידה לגומא נשפכים ואין יוצאין כלל. אבל בביב שהוא חריץ ארוך אף על גב דקמורה בד\"א דאמרינן דתיימי מיא. מ\"מ אוסרין משום דשפיכה שבה מקלחת להדיא והמים הולכין ונזחלין דרך החריץ איכא טפי למיחש דלא תיימי ויצאו לרה\"ר מכח שפיכתו והרואה יאמר כו'. ודוקא בביב חיישינן להכי דמפני שהוא חריץ לא יוכלו המים להתפשט אנה ואנה ומקלחי להדיא אבל בלא\"ה לא הלכך לעיל בחצר ד' לא בעינן עוקה. ואע\"ג דמים נשפכים על שטח קרקע החצר שלא כדרך ירידה לגומא. מ\"מ הואיל ואין כאן חריץ יכולין המים להתפשט אנה ואנה ותיימי מיא קודם שיצאו לחוץ ועתוי\"ט שמסיק דלהאי פירוש דהר\"ב במתניתין דלעיל מסקינן בגמרא דכולה רבי אליעזר בן יעקב וחסורא מחסרא והכי קאמר חצר שהיא פחותה כו' הא ד' שופכין שראב\"י אומר כו: ולרבנן אין חילוק בין חצר לביב:",
                "מגג לגג. והטור סימן שנ\"ז כתב שופך על הגג והב\"י כתב שופך הוא לגג:"
            ],
            [
                "כי יחוש על קלקול הדיוטא ולא ישפכם בדיוטא שיתגלגלו וירדו לעוקת חברו אלא יוציאם עם הכלי כו' וכתבו התוספ' וא\"ת כי לא ערבו תרווייהו ליתסרו וי\"ל דאינם שופכין לתוך העוקה ממש אלא על הדיוטא והם יורדים לעוקה הסמוכה לה. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דהוי רשות היחיד כמ\"ש ריש פרק י\"א דשבת:",
                "גבוה י' או נמוך. אע\"ג דהיינו הך דאם האחד גבוה י' בהכרח הב' נמוך ממנו י'. נקט הכי משום דלפעמים אין בית א' גבוה יותר מתבירו. אלא שהאחד נבנה בעמק שהקרקע נמוך ואז לא שייך לומר שזה גבוה אלא שזה נמוך:",
                "ובלא הוקף לדירה וכר\"ע בפ\"ב מ\"ה דהלכה כמותו. ואי הוקף לדירה אפי' ביתר נמי, טור. ועתוי\"ט:",
                "ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתים אא\"כ ערבו. הר\"מ:",
                "ואף על גב דהשתא שכיחא מאני דבתים בחצר אפ\"ה כלים ששבתו לתוכן שרי לטלטולי ולא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר:"
            ],
            [
                "גג גדול. פירש הר\"מ כשיש כותל מקיף בגגות וכ\"נ מדברי הר\"ב (אלא שלא פירש בהדיא לפי שא\"צ כותלים ממש אלא כשאין הגגין בולטות מהמחיצות אמרינן גוד אסיק) וכדרב בגמרא. ומפרש בגמרא דלהכי תני גג וחצר דגג דומיא דחצר מה חצר מינכרא מחיצותיה אף גג מינכרא מחיצותיה. דאי לא, לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור:",
                "דאלו כלים ששבתו בתוכן מותרין בשתיהן כדקיי\"ל לר\"ש:",
                "כלומר בשביל אותן גפופין שרי בכל הגג וכלישניה גבי חצר:",
                "גדולה מותרת. אם עירבה לעצמה. רש\"י:",
                "לרה\"ר. אפי' בשבת טור סימן שע\"ד:",
                "מתוכה לרה\"ר. וכתב רש\"י וה\"ה מתוכה לרה\"י וקשה הל\"ל בלישניה דר\"א מתוכה לרה\"י. ולמסקנא דגמרא ניחא דבתוכה לכ\"ע כרמלית הוא. כי פליגי במקום מחיצה, דר\"א סבר צדי רה\"ר כרה\"ר ומקום מחיצה זו צדי רה\"ר היא ורבנן סברי דצדי רה\"ר לאו כרה\"ר. ומתוכה דר\"א מתוך מקום מחיצתה קאמר ומשום דרבנן נקטי מתוכה נקט איהו נמי מתוכה ורבנן ה\"ק מי לא קא מודית לן דמתוכה לרה\"ר פטור דכרמלית היא צדי נמי ל\"ש. ור\"א התם לא קא דרסו לה רבים. והכא דרסו לה רבים. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אף על גב דלפנים במקום שכלתה הפרצה מהכתלים משם ואילך יש תקרה לא אמרינן יורד וסותם הואיל ובאלכסון הוא תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "כלומר דלעיל בקטנה שנפרצת לגדולה אמרינן דהותרה כו' וע\"ז קאמר ולא דמי לדלעיל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וחכמים אוסרין. הואיל ומפולש לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ובמתניתין דלעיל הר'מ לאוקמה בב' רוחות זו כנגד זו וכרבנן. כתבו התוספ' דניחא ליה לאוקמיה בכל ענין:",
                "אר\"י כלומר ועוד זו מתיר אע\"ג דליכא פי תקרה. גמרא. מכלל הא כ\"ש הך לעיל דאיכא נמי פי תקרה אלא דאר\"י להא דלעיל דקסבר דרבנן יודו לו בההוא:",
                "מערבין. משתתפין. הרי\"כ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ר\"ל ויש לחוש שיתבזו וכמ\"ש בד\"ה בישנות אבל מחשש גנבי לא התירו:",
                "וכ\"כ הפוסקים וא\"כ ס\"ל דשבת זמן תפילין היא ותימא דבמ\"ג פ\"ג דברכות מפרש הר\"ב דלאו זמן תפילין הוא וכן הסכמת כל הפוסקים וצ\"ע, תוי'ט. ומהרש\"א מיישב על זה דאפילו למ\"ד לאו זמן תפילין הוא אסור ללבוש יותר מזוג א' דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול. והא דאוקימנא כמ\"ד זמן כו' משום דסתמא דמתניתין כר\"מ ור\"מ ס\"ל זמן תפילין הוא. והמ\"א תירץ כיון דאנן לא בקיאין לכוין מקום הנחתן ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי לכן לא יביא אלא זוג זוג:",
                "ואע\"ג דהשתא אין בו קשר רשאי ללובשו דאפ\"ה הוי דרך מלבוש א\"נ דעונבו. תוספ'.",
                "דאיסור נמי איכא:",
                "אכולה מתניתין קאי בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחן שם והולך ולא יזיזם משם שמא ירגישו בו ויתחייב. רש\"י:",
                "ונ\"ל דרבינו הקדוש הוכרח להחסיר למשנתינו דהא חכמי המשנה לא רצו לגלות הא דפחות פחות מד\"א כמ\"ש בריש פרק כ\"ד דשבת:"
            ],
            [
                "לחבירו. ות\"ק סבר פחות מד\"א עדיף דאי אמרת נותנו לחבירו כו' אוושא מלתא דשבת. גמרא:",
                "בנו. דאיכא לדבר מצוה דצריך הוא להרחיצו ולסוכו ביום הולדו ואליבא דת\"ק שרי בפחות מד\"א. רי\"כ:",
                "אפילו מאה. דאע\"ג דקשיא ליה ידא, כלומר מה שמטלטלין אותו מיד ליד אפ\"ה הא עדיפא משיוליכנו פחות כו' גזירה כו'. גמרא:",
                "ופירשו התוספת חוץ לתחום דחבית אבל לא חוץ לתחום של הזוכה כדתנן מ\"ה פ\"ה דביצה כרגלי הממלא. א\"נ שלא נתכוין שום אחד שיזכה לא לו ולא לאחרים אלא כל אחד למה ששותה:",
                "לעיל בפ\"ד מ\"ה:"
            ],
            [
                "דאף על גב דמרה\"ר לכרמלית לאו איסור דאורייתא איכא מיהו הכא בנח ברה\"ר מיירי ואיכא משום שבות. ורישא ר\"י היא:",
                "כלומר וקיי\"ל ריש פרק י\"א דשבת דקלוטה לאו כמי שהונחה דמיא:"
            ],
            [
                "שלא יוציא. אעומד ברה\"י ומטלטל ברה\"ר קאי:"
            ],
            [
                "דמחשבתו שהוא צריך לכך משויא ליה מקום. גמרא:"
            ],
            [
                "הכי איתא בגמרא דלא תקשה ממ\"ד דמותר לעמוד ברה\"י ולטלטל ברה\"ר אלא דלעיל בכלים שאינן צריכין לו והכא בצריכין לו:",
                "וסרסהו ופרשהו כך. וקולט בכלי מן המים היורדים מן המזחילה שהיא למטה מי\"ט וכתב רש\"י דה\"ה למעלה מי' שרי ונקט למטה מי' משום שריותא דצנור במצרף:",
                "כלומר דבהכי עסקינן דסתם מזחילה היא בפחות מג':",
                "כלומר דאלו למעלה מי' לא משכחת שום צד היתר בצרוף:",
                "כלומר ג\"ט דלא הוי כלבוד לגג. ומשום דסתם צנור כן הוא הלכך נקט בצנור. וה\"ה נמי למזחילה הבולטת ג\"ט דדינא הכי:",
                "דאע\"ג דמתניתין בלמטה מי' ולבוד נמי ליכא כדאמרי' אפ\"ה ד' על ד' למטה מי' כרמלית הוי ומפיק מכרמלית לרה\"ר. רש\"י. ומש\"ה בלמעלה מי' אסור גם בצנור לצרף אע\"ג דאין בו ד' על ד' גזירה משום יש בה ד' על ד' דהוי רה\"י דאורייתא:"
            ],
            [
                "דאי בסמוכה בפחות מד' למה לי גבוה י', דבור גופה רה\"י דעמוקה י' ואין כאן רה\"ר מפסקת, דכיון שאין ד\"ט מן החוליא ולכותל הבית לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור (וזה תירוץ השני בגמרא דבסמוכה איירי וא\"צ י' אלא דקמ\"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה דלהוי הבור רה\"י) ואע\"ג דאשמעינן לה בפי\"א מ\"ב דשבת, תירצו בתוספ' דרגילות כך. עוד תירץ דהתם קמ\"ל צירוף ד' (לרוחב הבור עם החוליה דאל\"כ לא הוי רה\"י) ואי לאו דהכא ה\"א דהתם אגב סלע נקט י':",
                "נראה שגירסתו זורקין. ומשמע שרחוקה מן הכותל, ודרך למעלה מי' זורקים דהוי מקום פטור. תוספ':"
            ],
            [
                "משום דמסתמא נופיה מחוברין לעקרן בגובה י\"ט:",
                "מלתא דתמיה היא דכל לבוד דאמרינן בכולי דוכתא לא אשכחן שיהיה ממולא. ונראה שיצא לו להר\"ב מלשון הר\"מ בחבורו וקושרן בארץ כו' ולכן נ\"ל כי מלת בארץ הוא ט\"ס וצ\"ל כאחת:",
                "שרשיו שיוצאין מן הקרקע ונראין כמו באילנות הזקנים. רי\"כ:",
                "כמו כמשוכת חדק. הר\"מ:",
                "אין נועלין. ואי קשיא לך ממשנה ז' פט\"ז דשבת דפקק החלון שרי משום דתוספת אהל עראי שרי. התם עשוי לפתוח ולסגור תמיד אבל הכא קבע הוא שאין עשויה לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם:",
                "גבוהים. אפילו כמלא נימא. גמרא:"
            ],
            [
                "אא\"כ כו'. רש\"י פירש דאסיפא קאי. ורי\"כ פי' דארישא נמי קאי. שאם יעשה מחיצה סמוך לפתח מבחוץ מרה\"י לרה\"י קא מטלטל:",
                "דר\"מ. וסתם מ\"ד דעומד כו' דלא כר\"מ כדאיתא בגמרא. ואע\"ג דבמ\"ו פירש דחפצים הצריכים לו אסור לטלטלן, הך מפתח נמי א\"צ אליו לאותו רשות שהוא עומד בו:",
                "דעיר של רבים הוא שאוכלסין הרבה באין לה אבל עכשיו דדלתותיה נעולות לאו רה\"ר היא שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה כפרש\"י בגמרא. והאי כרמלית לאו דוקא, אלא כדין כרמלית שאסור לטלטל ממנו לרה\"י ומרה\"י לה לפי שלא היה מעורבת כו' שלא ערבו כלל. ועתוי\"ט:",
                "ר\"י אומר. ולא פליג ר\"י וא\"ל אלא שניהם חולקים עם ר\"מ. רי\"כ:"
            ],
            [
                "מתיר. כיון שיש תורת כלי עליו ואע\"פ שמלאכתו לאיסור. לצורך גופו שרי לטלטל:"
            ],
            [
                "כלומר והכא ר' יהודה דנמי הלכה כמותו לא התיר אלא בנגרר:",
                "ולא קשיא דבמ\"ז פי\"ז דשבת פסק כחכמים דא\"צ אפילו קשירה. דנגר שהוא בריח שתוחבין בו דומה טפי לבנין והלכך בעי קשירה מיהת. טור:"
            ],
            [
                "איכא למטעי דדלת בית וכל המחובר כמו בור ודות נמי בכלל. וליתא וכדמפרש בדר' יהודה דס\"ל דאין בנין בכלים. ש\"מ דלאו בדלת שבמחובר מיירי והכי איתא בגמ':",
                "ציר. מלשון תסוב על צירה. הר\"מ:",
                "בגרזן או במקבת דהויא גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. רש\"י:",
                "וקסבר יש בנין בכלים ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש:"
            ],
            [
                "דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן. רש\"י:",
                "הכי איתא בגמרא דטעמא לאו משום שאין שבות כו' ואפילו כהן דלאו בר עבודה אלא דוקא כהן דבר עבודה הוא שהתירו לו סופו משום תחלתו:",
                "פירוש שיחליק גומות שברטייה אבל לשחיקת סמנים לא חיישינן כיון דהוי עליה מאתמול:",
                "רש\"י. דס\"ל דאי סלקה משום עבודה אע\"ג דמאתמול הוא דסלקה מ\"מ הואיל משום עבודה הוא שסלקה אי לא שריית ליה כו':",
                "ותימה דא\"כ מה לי שאינו של קיימא מה לי של קיימא דהא הכי איתא לר\"א דס\"ל הכי. ונראה דטעמא דאין עיקר שירה אלא בפה דהכי ס\"ל להר\"ב מ\"ד פ\"ב דערכין. ועתוי\"ט:",
                "יבלת. בריש פ\"ו דפסחים מפרש הר\"ב דדוקא ביבשה דמיפרך פריכא ובכלי אסור משום שאפשר לעשות מע\"ש:"
            ],
            [
                "כורך. וא\"ת הא הויא חציצה מוקי בגמרא דהכא בשמאל דעבודת כהן בימין. וא\"נ בימין שלא במקום עבודה ופירש\"י כגון על גב האצבע:",
                "קשה דתיפוק ליה דאין זה צורך עבודה. וז\"ל רש\"י אסור שאין זה צורך עבודה. ועוד דהו\"ל חובל כו' ע\"כ. ובהכי ניחא נמי מהאי דפי\"ט דשבת:",
                "פירוש וחייב משום זורע שכמו שהזורע כוונתו להצמיח הפרי כן כוונת המשקה צמחים ואילנות:",
                "להר\"מ אפילו בחצר כל שאין שם גינה. ולר'ת דוקא בגלגל קטן כאותן שבבתים. טא\"ח סימן שנ\"ח:",
                "וכולהו בורות הנובעים מים חיים נמי נקראים כך. ולא זהו התירו משום שהיה קר אלא התירו מפני הצורך היה:"
            ],
            [
                "שרץ. כלומר שמצאוהו מת. הרי\"כ:",
                "תרגום אבנט המיינא. הר\"מ:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}