json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Megillah/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Megillah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מגילה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "בביאת הארץ בימי משה ויהושע. רש\"י. והואיל ונכתב בשנת המ' סמוך לפטירת משה רבינו ע\"ה חשבינן ליה מימות יהושע:",
                "כפרים בי\"ד. דכתיב הפרזים עושים את יום י\"ד ועיר שאין מוקפה חומה נקראת פרח שמתוך שאין לה חומה ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקים משכונה לשכונה. רש\"י:",
                "ועיירות גדולות נמי אינן מוקפות דהא בכלל פרזים הם אלא שהן גדולות:",
                "הכי איתא בגמרא. אבל רמי מדתנן במ\"ג מקום שאין נכנסין כו' אין קורין אלא בזמנה ואי ס\"ד תקנתא דכרכים הוא האיך מפסדינן לתקנתא דידהו אלא אימא מפני שמספיקין כו' שכר היא להם בשביל שהם מספיקים. הילכך היכא דאין נכנסים כו', לא קולא היא גבייהו ואין כאן שכר. רש\"י:",
                "משום דאמרן דלא זמנו של זה כזמנו של זה מדכתיב לשון רבים להכי אמרינן דאכתי לימא בזמנם:",
                "דזמנים טובא ליכא למימר דיו\"ד וה\"א דמיותרים בזמניהם דרשינן דומיא דעיקר זמנם דתרתי. גמרא:"
            ],
            [
                "יום י\"ד. שהיא עיקר לפי שרוב העולם קורין בו ומש\"ה קתני לי' סתמא. ושני בשבת יום הכניסה הוא. הר\"נ:",
                "וקשיא לי א\"כ למה קורין בס\"ת בשבת. וניחא לי כמ\"ש בטור או\"ח דהקורא בפרשה צריך לסדר אותה תחלה וא\"כ כל הקוראין בקיאין הן. תוי\"ט. והת\"ח הקשה ע\"ז ותירץ דשאני קריאת ס\"ת דאינו אלא בצבור ורבים מדכרי אהדדי:",
                "ביום. דכתיב בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לקרות עם הכפרים ביום הכניסה. גמרא:",
                "בגמרא משמע דאיצטריך לאשמעינן דל\"ת נגזור דרשא אטו קרייה. והר\"מ כתב כדי להזכיר שהוא פורים:",
                "דלעשות ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב\"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים ואינו מתקנות מרדכי:",
                "בשבת. בזמן שמקדשין ע\"פ הראיה. דע\"פ החשבון א\"א. הה\"מ:",
                "ועיירות כו'. דכיון דאדחו מיומיה אדחו ליום הכניסה. גמרא: [יד] ר\"ל י\"ד וט\"ו והרי\"ף פירש ע\"פ הירושלמי באלו ר\"ל במגילה ותרומת שקלים דבאחד באדר משמיעין ולא בא' בניסן: [טו] והאי דנקט ט\"ב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו אבל שאר צומות אמרינן בר\"ה דף י\"ח רצו מתענין רצו אין מתענין. רש\"י: [טז] ואע\"ג דנושא חי פטור. הא אמרינן דכל פטורי שבת פטור אבל אסור. עתוי\"ט: [יז] גמרא. ופירש הר\"נ הקהל קודם זמנו (דהוא בא' דחר\"ה) לא אפשר משום בימה וא\"א לעשותה ביו\"ט וזמן עצ\"כ מפני חבירו שהוא מספיק דא\"א לו להכנס בתחומו וחגיגה כו' אם אין חג מאי חגיגה שייכא: [יח] בגמרא. וטעמא דאיצטריך לכך משום דמכיון דמי\"ז בתמוז הובקעה העיר נמצא דהוה זמן תענית בכל אלו הימי' הקודמי' ועוד דבז' באב נכנסו עובדי גלולים להיכל:"
            ],
            [
                "ומתנות כו'. ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים י\"א י\"ב וי\"ג יצא ידי חובתו. הר\"מ. אבל משלוח מנות אינו אלא בזמן סעודה דמנות מידי דמיכל הוא:"
            ],
            [
                "קריאת המגילה. כלומר שאם עשאה בראשון לא יצא. רש\"י. וטעמא בגמרא דמסמך גאולת פורים לגאולת פסח עדיף:",
                "ומתנות לאביונים וה\"ה משלוח מנות דליתנהו אלא בשני אע\"פ שהמקדימין לקרות נותנין מתנות לאביונים ביום קריאתן ואין שולחים מנות. שאני התם דלא עבדי סעודה. הר\"ן:"
            ],
            [
                "בכרת. פירוש עיקר חומר זדונו בכרת ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור כדתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו כו'. גמרא:"
            ],
            [
                "והוא הדירו הנאה המביאה לידי מאכל:",
                "ופשוט דה\"ה לשאר דברים שאינן באין חובה וכ\"כ הר\"מ עולה או שלמים או מנחה:",
                "אלא כו'. הקשו בתוספ' והאיכא דנדר אינו בא מן המעשר ונדבה בא מהמעשר וי\"ל דהכא מיירי בקרבנות שהופרשו כבר. ועתוי\"ט:",
                "חייב. בגמרא יליף להו מקראי:"
            ],
            [
                "תרגום לצמיתות לחלוטין. הר\"מ:",
                "פריעה ופרימה. בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בסוף פרשת תזריע ובמצורע מוחלט כתיב. וה\"ה לענין ועל שפם יעטה ומתניתין רישא דקרא נקטה. אבל לענין וטמא טמא יקרא דכתיב בההוא קרא שוים הם דכן מרבה בת\"כ לכל המטמאים לא מצורעים בלבד:"
            ],
            [
                "ספרים. תורה נביאים וכתובים רש\"י:",
                "אלא כו'. הא לתופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין. גמרא:",
                "אשורית. פירש\"י לשון הקודש. וטעמא בגמרא. דבתו\"מ כתיב והיו הדברים האלה בהוויתן יהיו:",
                "לא התירו. לשון אחר חוץ מלה\"ק אלא יונית. רש\"י:"
            ],
            [
                "אלא פר כו'. הא לענין פר יום הכפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין. גמרא:",
                "שייר טובא דתנן במשנה ד' פרק ג' דהוריות:"
            ],
            [
                "אע\"פ שמזבח הנחושת של משה רבינו ע\"ה היה שם. הכתיב וילך המלך גבעונה לזבוח שם כי היא הבמה הגדולה:",
                "דהא קתני סיפא כל שאינו כו' אינו קרב בבמה קטנה הא בגדולה קרב והיינו דאי' בזה הכלל. ומשום דמפסחים יליף בזבחים דף קי\"ג כו' להכי נקיט טפי מאינך:",
                "בבמה. קטנה. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בגמרא ממחי דהאי זכירה בקריאה דלמא עיון בעלמא כו' כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:",
                "וזו ואין צריך לומר זו קתני. רש\"י בגמרא:",
                "מתניתין אפילו לרשב\"ג פרק קמא משנה ח' דהלכה כמותו. וטעמא דכיון דעיקר קריאת מגילה משום פרסומי ניסא עיקר פרסום הנס תלוי בידיעה. וכל שאינו יודע אלא גפטית עיקר פרסומא בגפטית אף על פי שאין הספרים נכתבים בו הר\"נ:",
                "ללועזות. כל שאינו לשון הקודש נקרא לעז. רש\"י. וכן כתיב בהלל מעם לועז. ועל מצרים נאמר כמ\"ש רד\"ק:"
            ],
            [
                "אשורית. מפירש\"י כתב אשורית הוא כתב שלנו. ומלישנא דעד שתהא כתובה משמע דאפילו בדיעבד מעכב וצ\"ל דטפי קפדינן אכתב מאלשון ודלעולם צריך שיהא הכתב אשורית. אע\"פ שהלשון תרגום או לשון אחרת. ואפשר דלא קפדינן טפי אכתב מאלשון וה\"ק שיהא אשורית כשהלשון אשורית. ומשום דמסתמא בלשון אשורית היא כתובה לפי שבו יוצאין אף הלועזים. וה\"ה בלשון אחרת שצריך שיהא באותו כתב עצמו. ובהכי מיהת מעכב אפילו בדיעבד כדמשמע לישנא דעד שיכתבנה. וטעמא דס\"ל ככתבהם וכלשונם שיהא כתבם כלשונם. ולא שיהא כתב ארמית והלשון עילמית כ\"נ בעיני. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "על הספר. כתיב הכא ותכתוב אסתר המלכה וכתיב (ירמיה ל\"ז) ויאמר אליהם ברוך וגו' ואני כותב על הספר ובדיו. גמרא:",
                "ובדיו. שהוא מעשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה. ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומצניעין אותן. ובשעת כתיבה שורהו במי עפצא וכיוצא בו וכותב בו:"
            ],
            [
                "דמכיון שעלה עמוד השחר אם קרא יצא כדתנן לקמן:",
                "כלומר אפ\"ה אינו קורא עמהן בלילה שחייב לקרות בלילה:",
                "אלא להתעכב כאן ביום י\"ד:",
                "מדכתיב הפרזים כו' הפרזות הא קמ\"ל פרוז בן יומו נקרא פרוז וה\"ה מוקף בן יומו נקרא מוקף ומש\"ה הקדים הר\"ב לפרש בן כרך:",
                "שלא יהא שם ביום ט\"ו. רש\"י.",
                "וקצת מן היום:",
                "כמקומו. כחובת מקומו:",
                "מאיש יהודי. אר\"י וכולן מקרא אחד דרשו כו'. גמרא:"
            ],
            [
                "כלומר ר\"י דמשנה ג' פ\"ב דברכות. ואין הלכה כמותו. ועתוי\"ט:",
                "בקטן. פירשו התוספ' שהגיע לחינוך ראל\"ה התנן ספ\"ג דר'ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן ואפ\"ה פוסל ת\"ק ואע\"ג דגם בגדול אינו אלא מדרבנן. משום דכיון דקטן אינו חייב בשאר מצות אלא דרבנן. הוי קטן תרתי ולא אתי ומפיק חד דרבנן:",
                "גמרא שנאמר למען יזמרך כבוד (ביום) ולא ידום (בלילה) והאי קראי נדרש במרדכי ואסתר. רש\"י:",
                "גמרא. ועיין בתוספ':",
                "דבסיפא דוהזה כתיב ורחץ במים וה\"ה לזב וזבה. רש\"י:",
                "והיינו דתנן בסוף פרה אבל הוא עצמו טובל בלילה כפירוש הר\"ב שם אלא דא\"כ ה\"ל להקדים מזין, דההזאה צ\"ל קודם לטבילה כך על כרחך לומר כפירוש התוספ' דאטבילת אזוב קאי ולא תני טבילת אדם משום דבהדיא כתיב והזה והדר ורחשן וכיון דהזאה אינה אלא ביום ממילא אין הטבילה אלא ביום:",
                "שומרת יום. איצטריך למתני שומרת יום (טפי מכל חייבי טבילות, תו' לפירוש דבסמוך) דה\"א דלעבד מקצת לילה שימור ותטבול קמ\"ל כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא היא דכתיב וספרה לה שבעת ימים. גמרא:"
            ],
            [
                "לקריאת כו'. כולהו מקראי יליף להו בגמרא:",
                "ולתפלת כו'. כמוספין שווינהו רבנן. גמרא:",
                "ולמוספין. דבר יום ביומו. גמרא. וצ\"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדיליף מיניה קמיצה וכו' וכ\"ה בירושלמי אדהכא ועתוי\"ט טעם סידורן זא\"ז:",
                "ולטהרת המצורע. בצפרים ועשן ארז ואזוב ושני תולעת. רש\"י:"
            ],
            [
                "לקצירת העומר. ילפינן לה במ\"ג פ\"י דמנחות:",
                "גמרא. וה\"ה לסדור הלחב ונקיט בזיכי לבונה שהיא נקטרת על המזבח ומתיר עת הלחם: [כט] ביום כו'. פירוש ביום סתם אבל תמידין ופסחים כבר פירש בהן הכתוב שעה מיוחדת. הר\"נ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "רחובה. איידי דתני קריאת המגילה ראה רבינו הקדוש לסדר עמהם קריאת ס\"ת שגם הוא מתקנת הנביאים ולפי שקריאתם בצבור ובבהכ\"נ ראה לסדר תחלת קדושת ב\"ה ודיניה:",
                "פירוש שרבים באים להתפלל שמה אע\"פ שאין נותנין כלום בבנינו מ\"מ כיון דעל דעת אותן רבים נעשית חמורה קדושתה ואין יכולין למוכרה:",
                "תיבה. מקום שמניחין בו ס\"ת שאנו קורין ארון והוא קדוש יותר מבהכ\"נ הר\"נ:",
                "מטפחות. מס\"ת דקדישי טפי. הר\"נ:",
                "לא יקחו. וכתב הכ\"מ דלהר\"מ רישא דמתניתין דוקא דכל מידי דאפשר לעלוי, מעלינן ואין לוקחין בדמיו דבר השוה לו. והתוי\"ט הקשה עליו מסוף דברי הר\"מ ע\"ש ומסיק שמשורת הדין מותר בשוים אבל הא ודאי דטפי עדיף לכתחלה להעלות מלהשוות:",
                "א\"כ כו'. ות\"ק מעיקרא קדישא השתא נמי קדישא מרבים ליחיד ליכא קדושה שא\"א דבר שבקדושה בפחות מעשרה. ורבנן אי איכא למיחש כהאי גוונא נמי איכא למיחש משום ברוב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבהכ\"נ:"
            ],
            [
                "שאם ירצו. ובגמרא דייקינן לוקח היכי דייר בה שהרי אם רצה להחזיר נמצא משתמש בו בנתים בשכר מעותיו והוי רבית. ומשנינן ר\"מ ס\"ל צד אחד ברבית מותר. א\"נ דמיירי שמתנין להחזיר שכירות בהכ\"נ וס\"ל רבית ע\"מ להחזיר מותר:"
            ],
            [
                "אין מספידין. הספד של יחיד. אבל מספידין הספד של רבים. גמרא ופירש\"י ת\"ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו וביהכנ\"ס ראוי לכך לפי שהוא בית גדול:"
            ],
            [
                "ר\"ח אדר. לפי דמכילתין במגילה הנקראת באדר. התחיל ג\"כ בדיני קריאת התורה בקריאה דחליא בר\"ח אדר:",
                "משום דג\"פ כתיב תרומה בההיא פרשה אחד לאדנים ואחד לבדק הבית ואחד למזבח ההוא דכתיב ביה לכפר על נפשותיכם:",
                "בשניה. לשקלים או להפסקה. הר\"ן:",
                "דאז איכא ג' שבתות מפורים לר\"ח ניסן עם שבת ראש חודש ניסן. וכן אם חל בא' בשבת יש שלש שבתות. ולא פירש בו הר\"ב משום דעל כל פנים הוה ליה סמוכה לפורים דמוקפים ועתוי\"ט:",
                "שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה מפני שלא היו יכולין לשרוף את הפרה עד שהוקם המשכן ונמצאת פרה מאוחרת לראש חודש ניסן אלא שהקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל וכיון שכן אין ראוי להפסיק בין פרה להחודש כדי שלא תקדים כל כך מאחר שהיתה ראויה להיות מאוחרת ירושלמי. הר\"נ:",
                "טעמא דהפטורות. שאנטיוכס גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים מה עשו ישראל לקחו פרשה אחת מנביאים שענינה דומה לענין מה שכתוב בפ' של שבת ההיא. ואע\"פ שבטלה הגזירה, המנהג לא בטל. תשבי. ונקראת הפטורה מלשון ב' שפירש הר'ב בפ\"י דפסחים מ\"ח:",
                "בר\"ח שחל בשבת מפטיר והיה מדי חדש כו'. ותו בגמרא דתעניות ומעמדות דבשבת ליכא הוי מפסיקין לענין הפרשה:",
                "בתעניות. בגמרא פריך כיון דקורין במנחה למה יפסיקו בשחרית ומשני דבתעניות בשחרית לא קרינן כלל אלא מעייני במילי דמתא ומתקנינהו.",
                "וביוה\"כ. איירי במנחת יוה\"כ שחל להיות בשבת. דליכא למימר דאיירי בשחרית א\"כ אמאי נקטיה מכל המועדות. תוספ'. ולהכי נקטיה בסוף. ואכתי לא ניחא אמאי לא תני כל המועדות. וצ\"ל כפירש\"י והר'ן דה\"ק לכל המועדות מפסיקין (בפרשה) וכן לר\"ח כו' (בהפטרה) ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "משום דבשני אית לן למקרי שור או כשב. משום דכתיב ביה וספרתם לכם. ובשני מתחילין לספור את העומר ובשביעי אית לן למקרי ויהי בשלח שבשביעי אמרו ישראל שירה על הים. והשאר כולן נקראות כסדר כתיבתן בתורה וכתוב בהן מענינו של פסח. הר\"נ. ומיהו אם חל יום ג' של פסח בשבת דקורין ראה כו' ישתנה הסדר וביום דה\"ו דפסח שהוא אב\"ג דשבת יקראו קדש, אם כסף, ויעשו בני ישראל. תוספ':",
                "שהיא שירה כמותה ומדבר בה מיציאת מצרים עלה עשן באפו וישלח חציו ויפיצם רש\"י:",
                "נ\"ל משום דכתיב ביה ולא יראו פני ריקם אלא הבא עולת ראיה ושלמי חגיגה ומי שלא חג ביו\"ט הראשון חוגג את כל הרגל ותו לא לפיכך מזהירין את העם לחוג עדיין והאידנא עושין זכר למקדש ועוד דמי שלא קיים מצות שמחה בחג יקיימה עדיין: [כא] לפי שמפלתו של סנחריב בליל פסח היה. רש\"י:",
                "על שם שנגלה בסיני בריבו רבבות אלפי שנאן:",
                "אע\"ג דעצרת יש לו תשלומין כל ז'. מ\"מ קורין בשני לפי שאח\"כ ימי החול ואין העם מתאספין לקרות בצבור. ועתוי\"ט:",
                "כדי שיזכור לנו עקידת יצחק היום במשפט. רש\"י:",
                "משום זכור אזכרנו רחם ארחמנו. רש\"י. וחובת היום להזכיר זכרונות. הר\"נ:",
                "שמדבר בעבודת היום. הר\"מ:",
                "שמדבר במדת התשובה. הלא זה צום אבחרהו. רש\"י. וכתיב ביה ולקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יוה\"כ. ר\"נ:",
                "לפי שהעריות עבירה מצויה שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תקפו. רש\"י. וכלומר וכל מי שנכשל באחת מהן יזכור ויכלם ויחזור בתשובה. הר\"מ:",
                "שיש בו מתשובת אנשי ננוה ושקבל הקב\"ה תשובתם וניחם על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה:",
                "דכתיב ביה לחוג את חג הסוכות. רש\"י:",
                "על שם שחנוכת המזבח היתה באותה אסיפה ובחג הסוכות. רש\"י:",
                "אבל ביום שני אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו\"ט בספק חול. רש\"י:",
                "שאין פוחתין מג' פסוקים לכל אחד ואחד:",
                "לפי שהוא נוסף בשביל חוה\"מ לפיכך הוא קורא את ספיקי היום. רש\"י:",
                "ע\"ש ביום השמיני שלח את העם. רש\"י:",
                "ר'ל בגולה:",
                "לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו ע\"ה שבירך את ישראל ומפטיר אחרי מות לפי שחתמנו בפטירתו של מרע\"ה מפטיר במה שצוה הקב\"ה לאחר שנפטר ליהושע תלמידו. הר\"נ:",
                "שיש שם מצות שבת רגלים וחולו של מועד דכתיב את חג המצות תשמור ומכאן למדנו איסור מלאכת חולו של מועד במסכת חגיגה. רש\"י:"
            ],
            [
                "בנשיאים. דהוה נמי חנוכת המזבח רש\"י. ועוד משום שנשלם מלאכת המשכן בכ\"ה בכסליו. טור. ועוד שכשכבשו החשמונאים למקדונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ובנאוהו מחדש וחנכו אותו בכ\"ה בכסליו. בספר מכבי:",
                "בתעניות. שגוזרין אותו הצבור מפני הצרות כגון בצורת כו' אבל בשאר תעניות קורא ויחל. הר\"מ:",
                "דאלו של משנה תורה מסקינן בגמרא דכיון שהן בלשון יחיד ומרע\"ה מפי עצמו אמרן (וברוח הקודש. תוספ') מפסיקין בהן:",
                "אין מפסיקין כו'. בגמרא, דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס (והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות) א\"נ לפי שאין ברכה על הפורעניות. וכתב הר\"נ ואלו היה מפסיק היה אותו שבא לקרות חייב לברך על הקללות ואע\"ג דתנן חייב אדם לברך על הרעה כשם כו' ההיא כעין הצדקת דין הוא. אלא היכי עביד הקורא בקללות מתחיל לפניהם ומסיים לאחריהם:",
                "קורא כו'. וב' הראשונים דבתעניות קורין פרשת ברכות. רש\"י:",
                "בשני כו'. לפי שקורא כסדרן וחוזר וקורא ואין עולין מן החשבון הלכך תנן להו בסוף. ועתוי\"ט:",
                "מצותן כו'. דלמה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצו' כולן לא אמרן משה לישראל. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ויושב. משא\"כ בתורה דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי כביכול אף הקב\"ה בעמידה והקורא ומשמיעה הוא כדרך הקב\"ה שהשמיע התורה:",
                "יצאו. הקוראין והשומעין מפי הקוראין:",
                "דחדשה היא לו והלכך תניא בגמרא משא כ בתורה שלא יהא קורא אלא אחד:",
                "ג'. כנגד תורה נביאים וכתובים. א\"נ כנגד כהנים לוים וישראלים הראוין לקרות בה. הר\"נ:",
                "משום דקריאת התורה חשיבא חדא מצוה וכולהו הוו כחד גברא הר\"נ:",
                "והחותם. נ\"ל דמשום כך נהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה כדי שהוא יזכה בברכה אחרונה. ואע\"ג דהאידנא כולהו מברכין מ\"מ לפי תקנה הקדומה לא בירך לאחרונה אלא החותם שהוא אחרון. ועתוי\"ט:",
                "ולאחריה. ולא תליא במנהג כמו במגילה אלא חייב הוא לברך. הר\"נ:"
            ],
            [
                "ארבעה. ולפי שלא יפחות לכ\"א משלשה פסוקים כדתנן לקמן מש\"ה מתחיל מפרשת צו שגם היא סדרה של יום שהרי מקריבין תמידין בר\"ח. ואין מדלגין וביום השבת (כדרך שמדלגין בתעניות הויחל) שהרי לפעמים שהוא בא בר\"ח. הר\"נ:",
                "ובר\"ח הנשים אינן עושות מלאכה כו' ולא חמיר מחול המועד דאסור לכל ומסיים רש\"י ואין מפטיר בנביא מה\"ט גופיה. ועתוי\"ט:",
                "הפותח כו'. מש\"ה הדר תני לה הכא וכן לקמן, דהוה ס\"ד דכל דטפי מלתא מחבריה מברך לפניה ולאחריה, מש\"ה אצטריך למתני לכולהו. תוספ':",
                "זה הכלל. סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו\"ט וחש\"מ כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מלתא מחבריה טפי ליה גברא. גמרא:",
                "מוסיפין כו' אכולהו קאי דכיון שאסורין במלאכה מוסיפין עליהן דליכא למיחש משום בטול מלאכה. ואחרים מפרשים דנהי דאין פוחתין קאי אכולהו. אבל מוסיפין אשבת קאי בלחוד הר'ן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שהתפללו כ\"א בפ\"ע. הר\"נ: [יד] מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאמרה ביחיד. וי\"א דיחיד רשאי לאומרה שאינה אלא ספור היאך המלאכים מקדישים כו'. וה\"ט דכיון שהש\"צ אומר ברכו עכ\"פ צריכין לברך שום ברכה שאל\"כ היו נראים כאלו הם כופרים ח\"ו שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכך אומרים ברכה ראשונה של ק\"ש. ועתוי\"ט טעם מנהגנו:",
                "לכאורה מכאן ראייה לדס\"ל דבקדושה דביוצר אור יחיד רשאי לאומרה ולכך אשמעינן דבי\"ח דבלשון נקדש בפחות מי לא. והר\"נ פירש בדרך אחר. ועתוי\"ט:",
                "את כפיהם. דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכתיב כה תברכו את בני ישראל ובני ישראל י' משמע כדילפינן מונקדשתי בתוך ב\"י. ומיהו הני כולהו אסמכתא בעלמא נינהו דסדר תפלה גופא מדרבנן. הר\"נ:",
                "קורין כו' מפטירין כו'. דתקנתא דרבנן הוא ולא תקנו אלא בצבור. הר\"נ. ת\"ש דרבנן היינו שאינן מד\"ת שבכתב אבל יש מהן שהוא תקנתא דמשה רבינו ע\"ה:",
                "שנאמר גבי מרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת שהיו י\"ב, ויצאו יהושע וכלב. גמרא:",
                "והרוצה לספדו יספוד רש\"י והרשב\"ם כתב לנחם אבלים או להרבות צער בכי ולתת אל לבו לשוב בתשובה כו':",
                "ברכת אבלים. בגמרא ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין:",
                "ולכהן תהיה אחוזתו לא מנינן דלאו בשומא כתיב. אלא והעריך הכהן כערכך הכהן כו' וכיוצא בהן. רש\"י:",
                "כמה הוא יפה למכור בשוק ור'ל עבד עברי דזה הוא שוה להמכר:",
                "לרשת אחוזה. גמרא. והקשו בתוספ' דקרא בעבד כנעני כתיב ומנלן דעבד עברי אתקש:"
            ],
            [
                "מג' פסוקים. כנגד תורה נביאים וכתובים:",
                "למתורגמן. מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים. הר\"מ. ונפקא ליה מגמרא דסוטה ויקראו בספר זה מקרא מפורש זה תרגום. כ\"מ:",
                "בתורה. שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע. רש\"י:",
                "הר\"מ. והר'א כתב דלשון המשנה אינו כן דלדבריו הל\"ל עד כדי שיפסוק התורגמן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כלומר מי שעתיד להפטיר דמסתמא פריסת שמע קודם שקורא בתורה הוא שכל מי שירצה לבא לביהכ\"נ כבר בא לו. ותדע דמה\"ט האידנא אין פורסין כלל ביום שיש בו הפטרה לפי שכבר באו הכל:",
                "דלא חשבי ליה עלמא ליקרא משום דאיתא אפילו בקטן. הר\"נ:",
                "אביו או רבו כו'. ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה. הר\"מ:",
                "עוברין. פורסין את שמע ועוברין לפני התיבה. הר\"נ:"
            ],
            [
                "פוחח כו'. שלא היו עוברין לפני התיבה בפריסת שמע. וכן רשאי לתרגם דתרגום לאו חשיבותא כולי האי דקטן מתרגם. הר\"נ:",
                "סומא כו'. אע\"פ שבכללה של הפריסה היא ברכת המאורות כמ\"ש הר'ב לעיל במ\"ג:"
            ],
            [
                "מומין. כגון שהן בהקניות או עקומות או עקושות. גמרא. ופירוש בהקניות מלשון בהק דקרא ועקומות פירש\"י כפופות. ועקושות לצדדיהן. רש\"י. והר\"נ פירש עקומות שנתעקמה ידו אחורנית. ועקושות שאינו יכול לחלוק אצבעותיו:",
                "שכן תיקן ריב\"ז וטעמא בגמרא במסכת סוטה דלמא אפסיק ליה רצועה ואזיל ליה למקשר ויאמרו דלהכי אזיל ליה שהוא בן גרושה או בן חלוצה:",
                "אסטיס. וכן כל דבר שצובע הידים. הר\"מ:",
                "מסתכלין. נ\"ל דקאי אכולה מתניתין דהא טעמא דת\"ק נמי משום הכי הוא כמ\"ש הר'ב ולא פליגי אלא דת\"ק אמר מומין ור\"י אמר צבע:"
            ],
            [
                "בסנדל. שדרך אפיקורסים היה להקפיד בכך ומש\"ה אף יחף לא יעבור. א\"נ כיון שאין דרכן של ישראל להקפיד חוששין שמא הרהורים של שטות עלו בלבו ונזרקה בו אפיקורסי'. הר\"נ:",
                "ז\"ל הערוך פעמים שנופל על פניו ברחום וחנון וירצצו את מוחו. ורש\"י כתב סכנה שיכנוס בפתח ויכה ראשו באסקופה שלא יכנסו התפילין בראשו:",
                "מנחות דף ל\"ז:",
                "ברייתא שם. והמכוון שמבין עיניך. מקום התחלת השער בכ\"מ שמוח של תינוק רופס הוא מקום תפילין. ופירוש רופס מתרכך. ונ\"ל שהוא מלשון התרפס ורחב רעיך, שענינו ההכנעה והרכיכות בדברים רכים:",
                "פירוש לשון קבוצת בשר כמו קיבורא דאהיני. תוספ':",
                "ועבדי הכי משום דכתיב לאות על ידך וכיון שחב לאות סבורין הן שראוי שיראו לכל ולא דרשו והיו לך כו' ומש\"ה לא פירש אלא בית יד דאלו בשל ראש אדרבה כתיב וראו כי שם ה' נקרא עליך. ואמרו זו תפילין של ראש. הר\"נ.",
                "וז\"ל הר'ן קרוב לאפיקורס הוא. אבל אפיקורס גמור לא הוי דהא לא עקר גזירה שוה. דהא מניחה במקום הקבורת:"
            ],
            [
                "משתקין אותו. מפני שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הר\"נ:",
                "האומר. ולעיל תני המכנה משום דלעיל כליל לכל העריות בהדדי ולא רצה להאריך ולבאר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מעשה ראובן. וישכב את בלהה פילגש אביו נקרא בבית הכנסת ולא מתרגם דחיישין לגנותו. רש\"י. והר\"נ כתב משום כבוד יעקב:",
                "הקשה ע\"ז שהרי אמנון עשה המעשה ותמר אנוסה היתה כו', ולכ\"נ מעשה תמר ויהודה. וטעמא בגמרא, דשבחיה הוא דאודי. ול\"ק דלא נקט יהודה משום דה\"א עובדא דיוסף. ועתוי\"ט:",
                "ראשון כו'. דניחא להו דהויא להו כפרה. גמרא:",
                "בודאי דבברכת כהנים אי אפשר לפרש דאין נקראין דאין סברא לומר שתהא התורה נקראת בצבור שלא בשלימותה מה שאין כן בהפטרות דבלאו הכי אין הנביאים נקראין בשלימותן. ומהר\"מ נראה דגרס וכן ברכת כהנים. ועתוי\"ט:",
                "כדאמרינן בברכות דף כ' לא כדאי הן ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והן מחמירין על עצמן עד כזית ועד כביצה. רש\"י:",
                "דוד ואמנון. אבל מעשה דבת שבע נקרא ומיתרגם. דשבחיה הוא דאודי:",
                "במרכבה. כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק. הר\"מ:",
                "שכן מעשה בראשית נקרא ומיתרגם וטעמא דמלתא דאם הוא חכם יודע שדברים אלו לב המשכיל לא ישיגם ושתיקתו יפה מדבורו. ואי לאו בר הכי הוא הכי נמי אויל מחריש חכם יחשב והחרש יחריש באולתו ולא ישאל בענינים אלו שיודע שאינו כדאי שישיבו לו שום מענה:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}