json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Pesachim",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "דילפינן מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה. רש\"י:",
                "כלומר דכמו שבביטול בעלמא דהיינו שיחשוב בלבו כאלו הוא עפר סגי בכך אף על פי שלא הוציא בשפתיו כלום ה\"נ במחשבה חוזר מבטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה:",
                "שאין. בגמרא מפרש לאתויי כו' ואוצרות יין ושמן דא\"צ בדיקה. ואהא מקשה ולמה אמרו כו' דהא א\"צ בדיקה. ומשני במרתף כו':",
                "פירש\"י עד התקרה והוא כמו שמי השמים:",
                "ארכו הוא שאמר שבודק שורה החיצונה מן הארץ ורתבו הוא שאמר שחוזר ובודק העליונות. ועתוי, 'ט:",
                "ועשויה כמו כ\"ף פתוחה שלנו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג הרואה את הקורה דהיינו כל גג השורות. רש\"י:",
                "והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי. רש\"י:"
            ],
            [],
            [
                "ואיכא למידק משתחשך ואילך למה לא יבדוק ואפשר דה\"ט משום דאפילו רבנן מודו דכל היכא דענוש כרת אפילו מחזר עליו לשורפו חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה. ולא סמכינן אהאי טעמא אלא עד שתחשך דליכא כרת. הר\"נ:",
                "שמשייר. בלילה לצרכו שיאכל בלילה גם בבקר. הר\"נ:",
                "שלא. דהא דתנן לעיל דאין חוששין היינו מספק. אבל הכא איכא למיחש שמא תטול חולדה בפנינו ויהיה צריך בדיקה. גמרא:"
            ],
            [
                "שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ומפי השמועה למדו שהראשון זהו י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תאכל עליו חמץ. כלומר על קרבן הפסח. כך למדו בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי יום. הר\"מ:"
            ],
            [
                "דלשהויי עד אחר הפסח עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה (כמ\"ש הר\"ב ריש ר\"ה):"
            ],
            [
                "מדקתני להדליק בנר. דאלו שמן של קודש כשנטמא נשרף בקודש בבית הדשן ואין להכהנים היתר בהם. אבל בתרומה כתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך תהיה להסיק תחת תבשילך. רש\"י:",
                "בטמא מת. דייק לומר שנטמא בטמא מת. אף על גב דמשקין לעולם תחלה הוי מגזירת י\"ח דבר. משום דאיהו ס\"ל דמן התורה משקין מטמאין אוכלין ואשמעינן השתא דכשנטמאו בנר שנטמא בטמא מת הוסיפו על טומאתן שנעשה ראשון ומטמאין אוכלין מדאורייתא. גמרא:"
            ],
            [
                "כ\"כ רש\"י. והקשה דסוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן מה קא מהני ליה הא בשר לבשר שלישי אי לשויה שני מדרבנן מעיקרא נמי שני מדרבנן הוי דהרי המשקין שנגעו בהן לעולם תחלה הויין אלא ע\"כ להאי שנויי ס\"ל אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא. ולמ\"ד דאין מטמא א\"צ לאוקמא במשקין ומדבריהן מר\"א ור\"י. ועתוי\"ט:",
                "וא\"ת א\"כ ר\"ח נמי מוסיף אדר\"ע דמדרבי עקיבא דאמר דפסול מדאורייתא מותר לעשות ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשות שני ובירושלמי פריך לה דלא בא רבי עקיבא אלא לפחות ומשני בטבול יום מדבריהם. תוספות. והשתא אתי שפיר לישנא דמדבריהם דמדבריו הול\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שמותר. לדיוקא איצטריך דתידוק הא משעה שאינו מותר לאכול אינו מותר להאכיל. רש\"י:",
                "ובתוספ' הקשו היכי שרי להאכיל דהתנן בפ\"ק מ\"ג ומה שמשייר יניחנו בצנעא ופרש\"י שמא תטול חולדה כו' ועיין תירוצם. והרא\"ש תירץ דהפירוש הנכון הוא ומאכיל כו' והוא עומד עליהם ולא יעלים עיניו מהם עד שיאכלו ויבער המשוייר ומתניתין היתר הנאה אתי לאשמעינן כו'. וה\"פ דאי תנא בהמה דאי משיירא קא חזי ליה דאף אם מחמת טרדא יעלים עיניו יחזור ויבער כו':",
                "אם לא ביטלו וה\"ה דהמ\"ל דלמא אכיל מיניה. תוספ':",
                "פירוש משמתחלת כו':",
                "כלומר כאלו היה בשעה שאסור בהנאה מן התורה:",
                "ואף ע\"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה ושרי אשת איש לעלמא כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש. רש\"י:",
                "מטיל לים. פירוש שאינו ים המלח דבים המלח אין ספינה עוברת וא\"צ פירור וה\"ק מפרר וזורה לרוח מפרר ומטיל לים, כרבה בגמרא:"
            ],
            [],
            [
                "דאע\"ג דהרהינו אצלו צריך שיאמר מעכשיו ואע\"ג דא\"ל מעכשיו אם לא הרהינו אצלו לא גרע מחמצו של נכרי ברשות ישראל והאחריות על ישראל דקי\"ל דחייב לבערו. ומ\"ש הר\"ב עד יום פלוני, דעת הר\"מ דקביעות זמן דוקא קודם הפסח הוא. ואחר הפסח דתנן, אזמן ההיתר קאי ולא אזמן פירעון ודעת הר'א והטור דאפילו לא הגיע הזמן שקבע עד אחר הפסח ודתנן אחר הפסח קאי אזמן פרעון. והר'ב שלא פירש משמע שדעתו כהר'א:",
                "וישראל שהלוה. כתב הרא\"ש דמיירי נמי שהרהינו אצלו וא\"ל מעכשיו דאל\"ה ישראל מעכו\"ם לא קני משכון. ומיירי שאין אחריות המשכון עליו דאם אחריות עליו שלו הוא ועובר:",
                "רשב\"ג. לא בא לחלוק אבל ביאר דין המפולת איך הוא. הר\"מ:",
                "פירוש כמה יהא מכוסה ולא נחוש בו לחיפוש. כ\"מ:"
            ],
            [
                "דהשתא לא היה לוקה ול\"ל כל הלוקה אינו משלם. ומיהו בלא\"ה מזיד דתרומה נמי צריך לאוקמי בענין דאינו לוקה דהיינו, בלא התראה ועדים. דאי לאו הכי בלאו הכי פטור מתשלומין דאינו לוקה ומשלם וא\"כ בחנם כתב אפילו שגג כו':",
                "דאלו בטהורה לא שייך כלל דמי עצים דאסורה להסקה דלא ניתנה אלא לאכילה כו' כדתנן במ\"ח פ\"ח דשביעית:"
            ],
            [
                "מצות מצות ריבה. גמרא. וכתב רש\"י אבל ישראל בתרומה לא כדתנן לקמן. לא תאכל כו' מי שאינו מוזהר על חמצו אלא משום חמץ אתה יוצא בו י\"ח מצה יצא זה שאסור מחמת איסור אחר:",
                "במעשר שני. חוץ לירושלים. רש\"י. דאלו בירושלים הרי שם מקומו לאכול בלא פדיון. ור\"ל לאפוקי ממ\"ד דאפילו בירושלים לא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ידי חובתו. כתב הר\"מ דאכילת מרור מ\"ע בזמן שהכבש נאכל כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. ומיהו מדבריהם אף בזמן הזה:",
                "ודבר תימא הוא. דבגמרא אמר רבב\"ח תמכתא שמיה ועל חרתבינא אר\"ל אצוותא דדיקלא ואם איתא דתמכא הוא מענין הדקל הר'ל לרבב\"ח נמי לפתרו על שם מה שהוא בדקל. ואנו רגילין לפתרו לתמכא שהיא מה שקורין בל\"א קרי\"ן וכן הוא בדברי האחרונים זלה\"ה. תוי\"ט:",
                "ובדמאי. אבל בטבל לא. ואע\"ג דמעשר ירק דרבנן הר\"ל מצוה הבאה בעבירה. רש\"י:"
            ],
            [
                "רש\"י. וכתב הרא\"ש דר\"ל הזיעה. אבל א\"ל דר'ל מים ממש והיינו אחר שנשתטפה במים דהא ודאי אסור:",
                "מפני כו'. שהרוק מחמיץ. טא\"ח סימן תס\"ו:"
            ],
            [
                "מים קאי נמי לחרדל וכ\"כ הרא\"ש והר\"נ. וטעמא, דמי פירות אינן מחמיצין:",
                "ורישא דקרא לא תאכלו וגו'. ועתוי\"ט:",
                "סכין ומטבילין. סכין בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ובמשנה ב' פ\"ק דחלה פירש דעוברים בבל יראה, התם כפירוש הר\"מ נקט וכפרש\"י בכאן. ודבריו דהכא מדברי הר\"נ הן וטעמיה דהא לאיסור אכילה בעינן קרא לרבינהו כדלקמן א\"כ בל יראה מנלן:",
                "ואפילו לטעם ב' שכתב הר\"ב בפ\"ק דבדיקה הוא כדי שלא יעבור על ב\"י החמירו חכמים לבערם מן העולם. כמ\"ש התוספ' שם כו' ודייק מדתנן שיאור ישרף והרי נוקשה הוא:",
                "וחומץ סתם היינו דיין:",
                "ולשין אותן במים. הר\"מ:",
                "צבעים. צבע עור אדום. רש\"י:",
                "ממין דגן כו'. ר\"א הוא דקא\"ל. תוספ':",
                "ושאני משאר אסורי כרת כמו חלב ודם דיש בהן עונש כרת בכא\"פ דגבי קרא דמחמצת שהיא תערובות לא כתיב ונכרתה. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הר\"מ ביאר שהבצק המשמיע קול כבר החמיץ כו' והראב\"ד כתב בהפך שכ\"ז שהעיסה מצה קולה צלול כשאדם מקיש עליה אבל כשהיא מחמצת אע\"פ שאין בה סדקים ולא הכסיפו פניה קולה משתקע כחרש והחרשות גם הוא סימן לחמוץ והוא אם יש כיוצא בו. ולכולי עלמא משנתינו שהגביה ידו ולא נתעסק בבצק דכל זמן שעוסק בו אינו בא לידי חמוץ כדתנן במ\"ד, וכ\"כ הפוסקים:",
                "הר\"מ כתב שזה משעות ההשויה. ור\"ל שלא נחשב כשעות הזמניות שהזכיר במ\"ב פ\"א דברכות כי אלו השעות שבכאן הם השוים בשיעוריהן כ\"א חלק מכ\"ד מהיום ולילה בשוה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ולהסיקה תחת תבשילו נמי א\"א ואע\"ג דהדלקת הנר בי\"ט צורך אכילה היא ומותרת כ\"ש היסק משום דגזירת הכתוב הוא דאין קדשים טמאים מתבערים ביו\"ט. רש\"י ועתוי\"ט:",
                "טעמא, דלא מחסרא אלא דבורא בעלמא אבל לעיל בעו\"ג שהלוה לישראל לא אמרינן הואיל ובידו לפדותו משום דהתם מחוסר ממונא. הר\"נ:",
                "בצונן. ס\"ל כר\"י דלא אמרינן הואיל וס\"ל נמי דטובת הנאה ממון. והלכך הוי הך חלה כדידיה שהרי יש לו בה טובת הנאה לתתה לכל כהן שירצה. הר\"נ:",
                "הילכך. על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר, דאיכא חדא דלא חזיא ליה. רש\"י:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [
                "והקשו בתוספ' מהא דאמר בפ\"ח דעירובין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ונראה לר'נ דה\"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו. (וקרי ליה רשות גבי אינך):"
            ],
            [
                "וכל צדדי ירושלים במקום שרואין אותה היה נקרא צופים. ועתוי\"ט:",
                "רש\"י. וע\"ש. וקשה אי מדאורייתא כי עבר צופים מאי הוי, ויש לומר דקרא לבשר קדשי קדשים ואימורי הקלים, אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים חכמים גזרו אטו הנך. תוספת:"
            ]
        ],
        [
            [
                "עד חצות. אבל מחצות ולמעלה איכא איסורא:",
                "נראה דאף בזה\"ז קאמרינן. והה\"מ כתב הטעם מהירושלמי דמחצות מתחיל שחיטת הפסח ואינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב ותמיד שאני דרחמנא אמר ואספת דגנך והאידנא אע\"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה ולכך שאני מערב חג הסוכות דטריד גם כן בסוכתו. ול\"נ דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דרגילין להקדים כו' ממוצאי יוה\"כ אבל מצה נהוג כולי עלמא שלא לאפותה קודם ו' שעות כזמן שחיטה:",
                "דמצוה לטרוח מבע\"י כדי להסב מהר כדאמר בפרק ערבי פסחים חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו. רש\"י:"
            ],
            [
                "חייב. תימא לר\"י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת ועד כאן כו'. ומיהו אי מדאורייתא חייב לבער, מפני מחלוקת לא יעבור על ד\"ת. ועוד אור\"י דלא שייך מחלוקת בפירות דאמרינן ממקום שכלו באו. תוספ':",
                "כלומר דהא דשרי ת\"ק משום שהמין הכלה בלוע מטעם מין שלא כלה כדמפ' בשביעית. וקא\"ל ר\"י דאין להתיר משום כך שהרי אם יאמרו לאדם אחר שיביא גם הוא מזה המין שהביא זה האיש לא יוכל למצוא כו' ומין זה הבלוע ממין שאינו כלה כמו שהביא זה האיש ג\"כ לא ימצא דמלתא דלא שכיחא הוא שימצא כבוש כיוצא בזה והואיל וא\"א למצוא אין להתיר שלא לבער. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ויעשה הנכרי מלאכה בשבת. לשון הר\"ב פ\"ק דע\"ג מ\"ו וע\"ש עוד מ\"ש:",
                "ר\"ל דבהמתו ל\"ד דמחמר אסור אפילו באינה שלו והכא ר\"ל שמחמר אחר המכירה כדי שלא ירצה הנכרי לחזור בו ולהכי אף שמחמר אינו חייב אלא בטעונה מיהת כ\"ש לא נקט משום שביתת בהמתו, וכן משמע בר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "והלכך מסתמא לשחיטה זבנה ולא משהי לה ישראל ביד נכרי דתיפוק חורבא מיניה לזבוני שלימה. רש\"י:",
                "רש\"י. ובפ\"ק דע\"ג פי' הר\"ב דברכיבה לא פליגי דשרי, כי פליגי במיוחד לעופות, דב\"ב סבר דכל בע\"ח נושא א\"ע ורבנן סברי דוקא אדם:"
            ],
            [
                "לשון רש\"י כאוכל פסח בחוץ. דהא אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ:"
            ],
            [
                "והא דבספ\"ב דברכות לענין חתן איפכא שמעינן ליה. מתרץ בגמרא דרבנן סברי הכא כיון דכ\"ע עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מחזי כיוהרא, אבל התם כיון דכ\"ע קרו ואיהו נמי קרי, לא. ורשב\"ג סבר התם דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מחזי כיוהרא אבל הכא לא, דאמרי מלאכה הוא דלית ליה, פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא. ואיכא שנויא אחרינא דמוחלפת השיטה:",
                "ולכאורה סברא דב\"ש עדיפא, ונ\"ל דהטעם דהאיסור הוא משום שחיטת הפסח וקאמרי ב\"ה דכיון דמשום שחיטת הפסח הוא כו' הרי הקרבן והתענית שוין הן דלכפרה באים כו'. ולפיכך ילפי מתענית:"
            ],
            [
                "בי\"ד. דהיינו עד חצות דוקא דאין לך לצורך המועד יותר מלספר ומלכבס ולכך התירו חכמים ואפילו להתחיל ואפ\"ה לא התירו אלא עד חצות. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "בי\"ד. וסיפא דמוליכין כלים כו' מסקי המגיד והב\"י דהיינו כל היום דלאו מלאכה היא ולא אסרו במועד אלא שמא יאמרו במועד תקנן ומהר\"מ נשמע דהני נמי לאו מלאכות הן אלא טרחא ומהטור נשמע דס\"ל דאינך לא משתרי אלא עד חצות:",
                "פתח בחזרה ומסיים מתה והכי הול\"ל אפילו אם מתה מושיב כו' דמשום רבותא תני לה. דאע\"ג דאיכא טרחא יתירה להושיבה שאינה יושבת על ביצים שהוחמו מאחרת אלא בקושי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הנך ב' פירושים תנאי נינהו ולפירוש הב' ג\"כ לא היו אומרים ברוך כו'. וברוקח משמע שגירסת הירושלמי אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך:",
                "וקוצרין כו'. בגמרא פריך עלה כו' ותו על ג' תנן והני ד' היו אלא סמי מכאן קצירה:",
                "לפני העומר. להך תניא דתני בירושלמי ריש חלה מלפני הפסח. ה\"נ הר'ל למיתני הכא לפני הפסח:",
                "ואמרינן בגמרא דאינהו נמי ס\"ל להך כללא. כדתנן במ\"ד פ\"ק דפאה. והכא בעלי הלפת שמכניסין אותן לקיום ע\"י האמהות עסקינן מר סבר מכניס לקיום ע\"י ד\"א שמיה קיום ומר סבר לא שמיה קיום:"
            ],
            [
                "גירר כו'. דכתיב וישכב אחז ויקבר בעיר ירושלים כי לא הביאו לקברי מלכי ישראל ומדתנן גירר עצמות והו\"ל למיתני כשמת אביו גררו ש\"מ שהיה זה אחרי עיכול הבשר כי כן היה מנהגם לקבור מתחלה ואחר זמן כשנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אבל לפי הטעם לא יתכן לומר דבלקוט בלבד גררו ומתחלה בקברו הוציאו בכבוד. אלא נ\"ל שלא היה כאן כי אם קבורה אחת אלא שהיו מחניטין אותן וע\"י החניטה יותכו העור והבשר עד שישארו העצמות בלבד. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "והקשה הר\"מ דא\"כ כשירעב האדם וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי הרעב. א\"כ כבר נואש לא ישען באלהיו נאמר להם הוי שוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חוליי כשאתרפא ממנו ומפני כן פירש כמ\"ש הר\"ב בשמו:",
                "ולא עשאם המחבר כדי לעשות מעשה אלא על דרך החכמה בטבע המציאות וכדרך שאמרו רז\"ל לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. הרמב\"ן:",
                "ולא הודו לו. שהיה לו לבטוח בהקב\"ה:",
                "וגיחון לאו היינו גיחון דבפרשת בראשית. אלא מעיין בירושלים שנקרא כן. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ר\"ל ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בא\"י. ועתוי\"ט:",
                "ולא תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש\"י:",
                "ר\"ל קודם הלילה דהתנן בספ\"ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר\"מ לפי שא\"א לצלותו בליל שבת:"
            ],
            [
                "ר\"ל הדבור שחושב ואומר שלא לשמו וז\"ש בסמוך כגון דאמר כו'. תוספ' ספ\"ג דב\"מ:",
                "לדבריו סוגיא דמתניתין דתנא והדר מפרש דהא דתנא רישא ששחטו שלא לשמו כו'. מפרש לה דלא שנא לן אם הקדים לשמו או שלא לשמו. א\"נ רישא ששחטו בסתם וקיבל שלא לשמו וה\"א כי מפרש לשמו לא עקר ליה של\"ש דבעבודה אחרת קמל\"ן או לשמו ושל\"ש ובין כך ובין כך קשיא ליה דהשתא כשהקדים לשמו אמרת דאתא שלא לשמו דבתריה ופסליה כשהקדים של\"ש שנפסל ועומד הוא מבעיא דמהיכא תיתי שיחזור ויוכשר. וניחא ליה דהך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה כו' והוצרך לפרש כן אע\"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ\"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירא הוא דדייק דלהכי אתא כך נראין דבריו. תוי\"ט וע\"ע:"
            ],
            [
                "למנוייו. דת\"ר במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו. גמרא:",
                "קודם כו'. דלכתחלה פסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים ואלו בתמיד לא כתיב אלא בין הערבים. גמרא דף נ\"ט:"
            ],
            [
                "אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין. גמרא:",
                "מפרש בגמרא דאע\"ג דכתיב על חמץ לא בעינן על בסמוך:",
                "בירושלמי מפרש דזבח קרייה רחמנא:",
                "ר\"ל זורק הדם או מקטיר האמורין דזריקת דם פרש\"י דאתרביא במכילתא מדם זבחי ומקטיר ילפינן בגמרא מדסמכינן לא תשחט ללא ילין חלב כל שישנו בעבודה שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ ולכ\"ע ילפינן הכי והוה ליה להר\"ב לפרש כן בדברי תנא קמא:",
                "בגמרא. וצריך לומר דהכי יליף זבח זבחי כלומר זבח היינו פסח וכתיב נמי ביו\"ד להביא התמיד דהא ר' יהודה אף התמיד קאמר שמע מינה דלהוסיף בא. תוי\"ט:",
                "כל הזבחים. גמרא דכתיב זבחי זבחי תרי זימני קרי ביה זבח זבחיי פירש\"י שקיל י' דחד מנייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:",
                "כדפירש ברפ\"ק דזבחים דקי\"ל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי וכל דינו כשלמים וקשה דאפילו לשמן יהא חייב דהא שלמים ששחטן של\"ש דהיינו לשם פסח חייב. ומוקי בגמ' דהכא כגון שהיו הבעלים טמאי מת ונדחין לפסח שני דסתמיה לשם פסח קאי:",
                "רש\"י. אבל ברישא לא פי' כן משום דלא יראה אינו בי\"ד דכל שבעה כתיב גביה. הה\"מ:"
            ],
            [
                "תרגום כף אחת בזיכא חדא:",
                "ויקרש. פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני תרגומו והיך גובנין קרשתא יתי:"
            ],
            [
                "מצואר הטלה. רש\"י:"
            ],
            [
                "ההלל. בגמרא דף קי\"ז. נביאים שביניהם תקנו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן. ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתן:",
                "שלא שלשו. לא גמרו פעם שלישית. רש\"י:"
            ],
            [
                "אלא כו'. ה\"ק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת שהכהנים מדיחים את העזרה אלא שהיה שלא ברצון חכמים. דאלו לרצון חכמים לא היו מדיחים ונמצא שלא היה מעשהו בשבת כמו בחול. הר\"מ:",
                "שלא כו'. מסיק בגמרא דלית ביה אלא משום שבות משום אשוויי גומות (שבין רובד לרובד. תוספ'. והר\"מ פירש משום גזירה דאשוויי גומות) ואפ\"ה שלא ברצון חכמים. דשבות צריכה התירו שבות שא\"צ לא התירו. ועתוי\"ט:",
                "ומפ' טעמא בגמרא שאם ישפך דמו של אחד מהן לאחר שנתקבל בכלי דכהנים זריזין הם ובודאי עבדי קבלה בכלי שרת ואגב זריזותייהו משתפך נמצא זה מכשירו. ואי משום דם התמצית שמעורב בו. הא קסבר ר\"י אין דם מבטל דם:"
            ],
            [
                "מניח ידו כו'. פירוש ראובן מניח יד שמאלו על כתף ימין חבירו. ושמעון מניח ידו השמאלית על כתף ראובן הימנית ונמצא ששניהם יכולים להפשיט כל אחד ביד ימינו:",
                "דבהאי שבות ס\"ל דאסרו אף במקדש הואיל ואפשר בלא\"ה:"
            ],
            [
                "ר\"ל ושעמהן. ובפסח נאמר האליה והכליות ויותרת הכבד מלבד חלב שעל הקרב וחלב הכליות:",
                "ונקראו אימורין שאלו הן הן הדברים האמורים בתורה להקריבן. הר\"מ:",
                "והקטירן. מפרש בגמרא אימא להקטירן דהרי הפשט כשרה בזר כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "וזריקת דמו. תנא אגב שחיטתו. תוספ'. דהא זריקה משום מאי תהא אסורה וכתב עוד דלא אצטריך למתני והפשטו משום דהוי בכלל הקטר חלבו דאינו יכול להוציאו אלא ע\"י הפשט. ועתוי\"ט:",
                "והקטר חלביו. בגמרא תניא אר\"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים כל הלילה ואין ממתינין עד שתחשך ע\"כ. וטעמא דמקדימין שהרי דחתה שחיטה את השבת כדאיתא במנחות דף ע\"ב. וה\"ט שהוצרך הר\"ב לפרש גבי שחיטה שא\"א לעשות כו'. דאי לאו ההוא קרא לא דחינן לשבת כלל:",
                "משמע דירושלים רה\"ר היא. ובמשנה ט' פ\"י דעירובין פירש הר\"ב דירושלים כרמלית היא. פירשו בתוספ' דהכא לאחר שנפרצו בה פרצות:",
                "אתיא כבן בתירה דלעיל פ\"ד מ\"ג:",
                "רפי\"ט דשבת ואפילו מלאכה גמורה ס\"ל דשרי כדאיתא התם:"
            ],
            [
                "רשות למצוה. משמע דר\"א מודה דברשות העמידו דבריהם ובריש פ\"כ דשבת ס\"ל דנותנין לתלויה בשבת. ובתוספ' תירצו דלא שרי אלא דוקא במשמרת דלא הוי מלאכה כולי האי. ועתוי\"ט:",
                "ולדבריהם אם יזה ויטבול יעשה פסחו ובפ\"ח מ\"ה חזר בו הר\"ב ע\"ש. ועתוי\"ט:",
                "סיומא דקרא בארבעה עשר יום בחודש הזה תעשו אותו במועדו. ובספרי דמבמועדו קמא יליף בג\"ש מתמיד דדחי שבת ומבתרא יליף דדוחה את הטומאה לכך נראה דלא גרסינן בין הערבים במשנה:"
            ],
            [
                "ואפשר דלהכי לא נקט נמי וטומאה דלא ליתי למטעי דתרוייהו כי הדדי לא דחיא, להכי לא נקטי אלא חדא וה\"ה לאינך:",
                "ותחשב להן אכילה. רש\"י:"
            ],
            [],
            [
                "שלא לשמו כו'. וא\"ת למאי דמסקינן בריש פרק י\"ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאל\"ה מקלקל הוא וה\"נ הרי מקלקל הוא. ובגמרא פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן. ומסיק תיקן להוציא מידי נבילה:",
                "שיש להן קצבה בגמרא פריך והרי תנוקות דיש להן קצבה ופוטר ר' יהודה. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדים ומל של שבת בע\"ש. מודה ר' יהודה דחייב:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שהפנימי מתחמם ע\"י קצתו החיצון. רש\"י:",
                "תוחבו מתוך פיו. לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוא בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם. תוס':",
                "וצ\"ל שהם מסובבים וכרוכים בענין שלא יפלו מעל הראש שהרי פי הטלה למטה:"
            ],
            [
                "ופירש\"י עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד (ר\"ל של רמון) לרחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל:",
                "וא\"ת נגע בחרסו כו' אמאי סגי ליה בקליפה הלא הרוטב שיש באותו קליפה נבלע בפסח עד כדי שיטול כו' ואיכא לאוקמי בשאין רוטב כי אם מעט ומעט רוטב אינו אוסר כ\"כ כדלקמן גבי סיכה. תוספ':",
                "רש\"י. ואצ\"ל גבי קליפה ונטילה שאין בהם תערובות חולין:"
            ],
            [
                "ידיחנו. וינגב. הר\"מ:",
                "יקלוף. וא\"ת ומאי שנא מרוטב דלעיל דיטול מקומו ובגמרא שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי:",
                "דכתיב ונתת כו' כ\"כ רש\"י והקשו בתוספ' דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר. אבל הכא אפילו לאכלו בקדושתו כדפירש בקונטרס. ונראה לר\"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה. ולרשב\"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה. כדתנן בריש מסכת מעשר שני שאין מוכרין אותו כו' ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובברייתא מנין לעומר ושתי הלחם האמורים בתורת כהנים ואינם אמורים בפנחס ת\"ל כו':",
                "כדנפקא לן בגמרא דף ע' דאמר קרא כו':",
                "ואע\"ג דבפרשת פנחס כתיב נמי ר\"ח, ה\"א דאלה תעשו לה' במועדיכם דכתיב בסוף לא קאי אר\"ח אלא אשאר י'ט דכתיב בתריה דאקרו רגלים כמו דמצרכינן קראי אשבת ותמיד. תוספ':",
                "קמל\"ן דר\"ח איקרי מועד כדאביי דאמר אביי קרא עלי מועד כו' ותימא וליתני שעיר ר\"ח ולא ליתני אידך. תוספ'."
            ],
            [
                "שהדם מתיר אימורים למזבח. רש\"י וכצ\"ל בהר\"ב:"
            ],
            [
                "עיין מ\"ה פ\"ח, ופ\"ט מ\"ד. ולשון הר\"מ כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור:",
                "הכהנים טמאים. דהיינו צבור טמאים. דמה לי אם האוכלין טמאים או אם המקריבים טמאים שא\"א בלא כהנים יכתבו התוספ' אע\"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאשתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר:"
            ],
            [
                ". אפילו לר\"י דס\"ל דביחיד אין הציץ מרצה על הטומאה שנגע בדבר הנאכל כגון בשר, ה\"מ לכתחלה, אבל בדיעבד מרצה כו'. והא דמרצה לא שיהא בשר טמא נאכל דאין ציץ מטהר ודוחה ל\"ת כו', אלא דמרצה להתיר דם לזריקה. רש\"י:",
                "ומשמע אפילו קודם הגילוח אינו סותר ובמ\"ב פ\"ט דנזיר כתב דנודע קודם הגילוח סותר. ועמש\"ש:"
            ],
            [
                "מעצי המערכה הטעם מפני שלב ב\"ד מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו. לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן דמתוך ציקנותן היו נמנעים מלשרפו ואתו לידי עבירה:",
                "בגמרא שאם בא לשורפו מעצי עצמו אין שומעין לו:"
            ],
            [
                "כדין קדשים קלים שמחיצתן חומת ירושלים:"
            ],
            [
                "ה\"ק ר\"א בגמרא. ובפ\"ב דשבת מפרש כתנא דבי חזקיה:",
                "בשבת. דלא תימא דלא לידחו לשריפתם כולי האי, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "דבציר מהכא לא סגי דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה:",
                "בטהור. אפילו בטהור רש\"י. כלומר ואצ\"ל בפסח הבא בטומאה וכן השובר בטמא פירש הר\"מ בפסח שבא בטומאה:"
            ],
            [
                "אבר שיצא. בי\"ד מחיצתו חומת ירושלים ובליל ט\"ו מחיצתו הבית שנאכל בו:",
                "וחותך. שהעצם שהיה עליו כזית בשר ושברו שלא במקום הבשר חייב אע\"פ שהמקום ששבר פנוי מבשרו:",
                "באין בו מוח עסקינן דאי ביש בו מוח הא מפורש במשנה י' דטעון שריפה. ועתוי\"ט:",
                "ולפנים כלפנים. הא האגף עצמו נעשה כמן האגף ולחוץ. הר\"מ:",
                "וה\"ה לקדשי קדשים בעזרה ולאכילת הפסח בבית. הר\"מ:"
            ],
            [
                "והוה מצי לאשמועינן רבותא דאוכלין בב' בתים. אלא דבכה\"ג ניחא ליה למינקט עלה דינא דשמש ודכלה. והר\"מ פירש אלו הופכין צריכין להפוך כדי שלא יהיו נראין כחבורה אחת דאיהו תני ברייתא מן הבשר חוצה תן חוצה. ועתוי\"ט:",
                "וצ\"ל דאשמעינן דלא חשבינן כב' מקומות אע\"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פנים. א\"נ קמ\"ל דחייבת להפוך פניה משום צניעות. תוספ':"
            ]
        ],
        [
            [
                "לעשות שמחת החג",
                "במקום שהיא רוצה. מוקים בגמרא שבררה בשעת שחיטה לאיזה מקום היא רוצה דאל\"כ אין ברירה כו'. וקמ\"ל דאי לא בררה אינה אוכלת כלל אף על גב דס\"ד דבתר בעלה גרירה טפי:",
                "במקום כו'. אע\"ג דלא בירר דכתיב שה לבית אבות מ\"מ וא\"צ מדעתו של בני ביתו. גמרא:",
                "משל רבו. דמסתמא שלא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו. רש\"י:",
                "ובריש חגיגה מחלפה שטתיה דאדרבה למאי דכופין לשחרר לא יאכל אף משל עצמו כדי שרבו ימהר לשחררו שיוכל העבד לקיים המצוה. וכ\"פ הר\"מ:"
            ],
            [
                "בגמרא אמרינן דדעתן קלה. והיינו שאם נאמר למלך שלא יאכל כלל יכעוס על עבדיו ויהרגם או שמא יכעוס על החכמים כו' שיאמר שלהקניטנו אמרו כן. ועתוי\"ט:",
                "כן להפך א\"ל ג\"כ:",
                "לפ\"ד הר\"מ צריך שיאמר ומה שתרצה בו תעשה. וא\"נ כשיאמר ע\"מ שתצא בו ידי פסח בלחוד סגי:"
            ],
            [
                "ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו. רש\"י:",
                "דאמר קרא במכסת נפשות והדר תכוסו. ומחלוקת לימשך, דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה, ור\"ש סבר מהויותיה דשה קודם גמר עבודתו:"
            ],
            [],
            [
                "וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:",
                "והזבה כו'. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לבית דין:"
            ],
            [
                "והיינו כל יום המיתה קודם קבורה ולאחר קבורה דאלו יום קבורה שאינו יום המיתה אינו אונן אלא מדבריהם ובלילה שלאחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם:",
                "והמפקח. עת להשליך אבנים מתרגמינן עידן בחיר לפקחא דגור אבנין:",
                "וקשיא דהתינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר שנקבר מאי איכא למימר. ועתוי\"ט. והר\"מ מפרש דאין שוחטין על האונן לכתחלה שמא לא יאכל לגודל אבלותו ויותר הבשר וישרף:",
                "שהוא טמא מתחלתו. תימא לר\"י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח. ויש לומר דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן. תוספ'. (הגה\"ה הכפירים ממעונתם נתנו קול גדול ולא יסף. הגאון הח\"צ סימן ג' והנודע ביהודה בא\"ה סימן ל\"א להקשות דברי התוס' אהדדי. על פי שהעלו בריש נדה ובדף ד', דחזקת שעת מציאתן לאו דאורייתא היא רק משום חומרא דקדשים ואם כן הדרא קושיית התוספות לדוכתיה דבמפקח נמי נימא דחי היה מתחלתו. וגם למעלה מהם נשאו ראש רבותינו הט\"ז והנקודות הכסף ביורה דעה סימן שצ\"ז. ומדברי כולם הולך וסוער סתימת המשנה דאיך אפשר לחייב את המפקח בפסח שני. ולא נחוש לחולין בעזרה. ובחבורי פתחי נדה. בפותח ל\"ה ל\"ו. עמדתי על רגל אחד בעזה\"י שיהו כל דברי חכמים קיימין. והמעיין לאמתה של תורה אל ישליך דברי אחרי גיוו):",
                "אף על פי שהוא בעגול כל שהוא ארוך עד שאפשר שלא האהיל על כל הגל מפני ארכו ארוך קרי ליה. וזה שכתב הר'מ וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העמוד:"
            ],
            [
                "מבאחד שעריך דריש ליה באחד ביחיד וכדלקמן:",
                "ורבי יוסי מתיר. דהא כתיב איש לפי אכלו. ובאחד דריש ליה לזובח את פסחו בבמת יחיד שאינו חייב אלא בשעת איסור במות דכתיב באחד שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. גמרא:",
                "הכי איתא בגמרא. ומשמע ודאי דלחברן עם אנשים שרי:",
                "אבל חבורה שכולה קטנים אין עושין שאינן בני דעת. הר\"מ. ואפשר דטעמא דאין הקדשן הקדש. כ\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "והסיח דעתו ושמא נטמא והוא לא ידע. הר'מ:",
                "בגמרא דאי מלקט עצמות הא בעי הזיה שלישי ושביעי:",
                "טובל. [דכל גר] צריך טבילה כדאשכחן במ\"ת וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ועיין ברפ\"ב דכריתות:",
                "ואף על גב דמשום זיבה בעי שמנה משום כפרה כיון דאי אפשר דלייתי כפרה דהא לא קיבל טומאה קודם שנתגייר אי אמרת נגזור לא מייתי לעולם פסח וכולי האי לא גזרו. רש\"י:",
                "שאם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה שאף בערלתו מקבל טומאה כשאר בני אדם ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה. רש\"י:",
                "גמרא ותימא לריב\"א דלא מצינו בשום מקום טבילה בישראל שמל אפילו מדרבנן ול\"נ לישב ל' הגמרא דאע\"ג דלענין מילה א\"צ טבילה כלל מ\"מ לטהרת הרגל צריך טבילה וה\"א דזה דמל וטבל לגזור אטו גר דמל נמי וטבל. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שגג כו'. טמא לנפש כו' אנוסים או שוגגין מנין. ת\"ל איש איש ריבה כו'. ולר\"י דס\"ל דברה תורה כלשון ב\"א תני דר\"י לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא כו' הצד השוה שבהן שלא עשו את האחד יעשו את השני אף אני מרבה אנוסין ושוגגין שלא עשו כו' יעשו את השני:",
                "ומיהו בפסח שני נמי כתיב חטאו ישא לרבי דיליף ממגדף דכתיב גביה ונשא חטאו והוא בכרת כדתנן בריש כריתות:"
            ],
            [
                "דבין הערבים כתיב ביה כתמיד. ותמיד אף על פי שנשחט משש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב והכי אמרי' ביומא רפ\"ג:",
                "ובירושלמי ה\"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה:"
            ],
            [
                "מה כו'. שייר דאין השני נשחט בג' כתות כדאיתא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאיתא בגמרא. תוספות:",
                "אע\"ג דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני. ה\"ק דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי, דדומיא דפרטא דעל מצות ומרורים כו':",
                "ודוחין פירש\"י דשני כתיב ביה במועדו. ולמ\"ד דהך במועדו אראשון קאי יליף מככל חקת הפסח. תוספות:",
                "השבת. בגמרא טומאה לא מ\"ט. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה:"
            ],
            [
                "וא\"ת לאשמעינן טמאי מגעי טומאות והיה נ\"ל דמשום רבותא דאם אכלו פטורים מכרת נקטינהו להנך דטומאה יוצאה מגופן ואפ\"ה פטורין, אלא שהר'מ כתב דטמאי מגעי טומאות הרי אלו אוכלין:"
            ],
            [
                "מקחו מבעשור כו'. דכתיב בעשור לחודש הזה זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מבעשור. מיהו לענין ביקור ילפינן בגמרא מדכתיב ועבדת כו' בחדש הזה שיהיו כל עבודות החדש זה כזה דהיינו שיבקר בעשור כמה טלאים ובערב פסח יקח איזה שירצה. ועתוי\"ט:",
                "ופסח דורות כו'. וא\"ת שלש כתות היאך אתה מוצא בשל מצרים וראיתי בירושלמי ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום והיה אומר ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת כו' ואל תתמה, ומה אם אבק שאין דרכו להלוך נאמר והיה לאבק בכל ארץ מצרים, קול שדרכו להלוך לא כ\"ש:"
            ],
            [
                "לאו דוקא, דה\"ה במועד עצמו דהא שלמים קרבים במועד ואפילו בחג עצמו אם הם שלמי חגיגה. ואין לפרש שר\"ל שהמיר אחר שחיטת הפסח, דלא הר'ל לפרש כן בדר\"י שמסופק היה:",
                "ואפילו למ\"ד רפ\"ו דיומא דאין בע\"ח נדחים היינו דוקא כגון דלא דחייה בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו ידיהם. תוספ':",
                "ובגמרא הא קמ\"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה. ופירש\"י ולא אמרינן מתחלתה שלמים היא. ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתם זמן השחיטה בשם פסח ואין בה דיחוי. אלא אף היא נקבעת בפסח ונדחית:"
            ],
            [
                "המפריש כו'. ואינם ראוים לפסח דכתיב שה תמים זכר בן שנה:",
                "ירעה כו'. במ\"ג פ\"ג דתמורה מפרש הר\"ב אמאי לא תמכר בלא מום דזהו מומו הואיל ולא חזיא למלתיה. והתוספ' כתבו הואיל והיא ראויה לשלמים והפסח אחר פסח קרב שלמים הלכך לא הוי מום ע\"כ ואפ\"ה אינו ק\"ש אלא ירעה כדפירש\"י דקבעתו ההפרשה והרי הוא כקבוע שנדחה שאין הוא עצמו קרב אלא דמיו:",
                "עיין במשנה י' וי\"א והכא מיירי שלא נתמנה בנו עמו כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [
                "רש\"י יהיב טעמיה למלתיה דאל\"ה הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:",
                "ואין טעונין תנופת חזה ושוק. ולא סמיכה ולא נסכים. רש\"י:",
                "והתערובת אוכל כולם בתורת בכור בעל מום:"
            ],
            [
                "הוא כו' והם אינם. אתאן כר\"י בפ\"ח מ\"ז דס\"ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו. וא\"נ אפילו לר\"י וכגון שהמנה עליו אחרים:",
                "אינן אחראין. כתב הר\"מ אף על פי שהיה בלבם שישחוט כ\"א מהן על חבירו שהיו שם רמיזות ודברים שאומדין הדעת בהן שכ\"א שימצא ישחוט על חבירו. וכתב הכ\"מ דמיתורא דמתניתין למד כן, דאם לא כן מאי קמ\"ל פשיטא:"
            ],
            [
                "שנתערבו. ברור הוא כי זה התערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח. הר\"מ:",
                "ויליף מדכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני תבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור:",
                "לאפוקי אם חבורה אחת שבהן של ד' אפשר שיתחלף. פסח שלהן לחבורה חדשה שנתחדשה מהד' שבאו מן הד' חבורות של ה'. ונמצא שאין עליו שום אחד מבעליו הראשונים ועיין לקמן:"
            ],
            [
                "אבל כשממנה עמו אחד מן השוק קודם לכן הרי יש כאן בעלים. ואע\"ג דליכא אחד מבני חבורה הראשונים. ולעיל אמרינן דדוקא של ה' ה' אבל של ה' וד' לא משום דאין א' מבני חבורה כו' ולא אמרינן שימנו אחד מן השוק קודם שיתנו ויהיו ג\"כ של ה'. מפרשינן בגמרא דמתניתין דלעיל כר\"י דס\"ל דבעינן דוקא א' של בני חבורה יהיה קיים עליו כו' והא דמהני הכא משום דר\"י לטעמיה דס\"ל בפ\"ח מ\"ז דאין שוחטין את הפסח על היחיד הלכך מעיקרא לאמנויי אחרים בהדיה קאי וכאחד מבני חבורה דמי ולדינא הלכה כמשניות אלו אף דפסקינן כרבי יוסי דלעיל. ועתוי\"ט:",
                "אם שלי. וכמו כן יאמר השני לחבירו. הר\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מנחה קטנה היא דלא כמ\"ב דפ\"ק דשבת. דהכא טעמא משום הידור מצוה וסגי בהכי:",
                "עד שתחשך. דאז זמן אכילת מצה כדתניא בתוספתא. הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך. וטעמא משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ואינך איתקשו לפסח. תוספ':",
                "ואפילו עני. דס\"ד דהסיבת עני לאו חשיבה הסיבה דאין לו על מה להסב. וי\"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני כו' פירש שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך:",
                "מן התמחוי. גמרא פשיטא לא נצרכה אלא אפילו לר\"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. הכא משום פרסומי ניסא מודה:"
            ],
            [
                "מזגו. ושתו ביין מסכתי תרגומו ואשתו בחמרא דמזגית:"
            ],
            [
                "אבל חזרת שנאו לעיל דמכלל דתנן מטבל בחזרת ש\"מ שהביאו ואלו היתה בכלל ההבאה החרוסת כמו כן הל\"ל מטבל חזרת בחרוסת ודחזר ותני חזרת דברישא לא פסיקא ליה. ועתוי\"ט:",
                "משמע דאף לת\"ק משימין בה תפוחים על כל פנים מדלא כללינהו בהדי תאנים ולוזים וכו'. ועתוי\"ט:",
                "ולכך נקרא חרוסת מלשון חרס בגמרא דף קי\"ו:",
                "ושני תבשילין. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:",
                "שלא יכירו בהן מצרים דכתיב תחת התפוח עוררתיך. רש\"י:",
                "מצוה. וטעמא שאין מברכין עליו אף על פי שהוא מצוה לפי שהוא טפל למרור. טור:"
            ],
            [
                "עכשיו מוזגין כוס שני קודם אכילה. רש\"י:",
                "מרור. הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקי בטבול ראשון. תוספ':",
                "כולו צלי. מוקי לה בפרק אלו דברים כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח ה\"ה כפסח ואינה נאכלת אלא צלי. תוספ':",
                "אנו מטבילין. מסיק בגמרא דהכי קתני שבכל הלילות א\"א מטבילין אפילו פ\"א דאטו כולי יומי לא סגי דלא מטבלא חדא זימנא:"
            ],
            [
                "כל שלא אמר. דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא. פירוש באמירה, שצ\"ל פסח זה שאנו אוכלים. ואינך איתקשו לפסח וצ\"ל נמי מצה זו מרור זה:",
                "לא יצא. כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי אבל לא יצא כלל לא קאמר. ועתוי\"ט:",
                "על שום שנגאלו. לשון הר\"מ על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב\"ה וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק. וה\"ג הרא\"ש במשנה כו'. וכתב הר\"ן ולא יכלו להתמהמה שאלו יכלו כו' היו מחמיצין אותו דפסח מצרים לא נהג אלא לילה ויום כו' החמיצו עריסותיהם לצורך מחר שלא הוזהרו בב\"י אלא מתוך שלא היה להם פנאי אפאוהו מצה וזכר לאותו הגאולה נצטוו באכילת מצה. ועתוי\"ט:",
                "להודות כו'. כתב התוספ' יש אומרים שבעה הודאות ולא יותר כנגד ז' רקיעים. ויש לי לקיים גירסת הספר דט' הוו. דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבב בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא הנקרא רקיע היומי כו' ונקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה כו' שהוא רוכב ערבות יתברך זכרו לנצח נצחים:"
            ],
            [
                "בש\"א כו'. נראה לי דכולי עלמא סברי רוב הלל אחר מזוני וכדתניא כו' וקסברי ב\"ש דיש למהר ולא לומר קודם המזון רק מזמור א' וב\"ה סברי כיון דבמזמור הראשון לא נזכר קריעת ים סוף צריך שיאמר גם השני שיש בו הזכרת קריעת ים סוף כיון שאומר אחר כך ברכת הגאולה כי לא נושעו ישראל מיד מצרים עד שנקרע הים ונטבעו המצרים ושם נאמר ויושע:"
            ],
            [
                "וקראו ברכת השיר לפי שבשבתות אומר אותו אחר פסוקי דזמרה. תוספ':",
                "כלומר ברכת השבח דגומרין בו בא\"י מלך מהולל בתשבחות. רשב\"ם:",
                "בין הכוסות. בין ב' ראשונים לב' אחרונים רשב\"ם:",
                "וכתב ב\"י דאפשר לומר דאף בין הא' לב' לא ישתה כדי שלא ישתכר וימנע מעשות הסדר וקריאת ההגדה. והא דנקט בין ג' לד' ולא ביאר בין א' לב' משום דמלתא דלא שכיחא היא להיות אדם שותה כ\"כ קודם אכילה. והרי\"כ כתב דיין שלפני המזון אינו משכר. וכ\"כ רשב\"ם:"
            ],
            [
                "משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבהמ\"ק קיים. רשב\"ם. ולא מבעי לתנא דמתניתין לאשמעינן כו' כיון דלא נפיש טעמא בקל יכול עבוריה טעם מצה. אבל פסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה הוי אמינא לית לן בה, קמ\"ל. גמרא:",
                "יאכלו. פירוש אותן שישנו יאכלו לכשיקיצו. הר\"נ:",
                "כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר. גמרא ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובגמרא דמתניתין ראב\"ע היא דס\"ל דמה\"ת אינו נאכל אלא עד חצות כדיליף להו מקראי דאל\"ה אלא מגזירת חכמים כו' לא הוי נותר. ועתוי\"ט:",
                "הפגול. משום חשדי כהונה שלא יפגלוהו ברצון להפסיד את הבעלים גזרו עליו טומאה. גמרא:",
                "ברכת הפסח. כ\"ע ס\"ל דמתנה א' דפסח בשפיכה הוא שעומד על היסוד או בקרוב ושופך בנחת כו'. ומתנות דשאר קרבנות בזריקה מרחוק כו' ובהא פליגי דר\"י סבר זריקה בכלל שפיכה ואם נתן הנזרקים בשפיכה יצא, ואין שפיכה בכלל זריקה ואם נתן הפסח בזריקה לא יצא. ולפיכך ברכת הפסח פוטרת ושל זבח אינה פוטרת ור\"ע סבר דנזרקים בשפיכה ג\"כ לא יצא ולפיכך לא זו פוטרת כו'. גמרא:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}