json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Moed/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shekalim/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Shekalim",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "השקלים . הם אותם שאמר הכתוב עליהם זה יתנו כל העובר על הפקודים ר\"מ : \nובשר בחלב שאני דגלי קרא בהדיא דבטל בנ\"ט דדרך בישול היינו דאיכא נתינת טעם ניחא דליכא למילף משום דחידוש הוא דלא נאסר בכבוש אלא דוקא במבושל : \nכלומר להכי לא תני דבי'ד בו קורין שאר עיירות . תוספ' . ומש\"ה לא הוצרך לפרש כן בכלאים דתני איידי דשקלים דפשיטא הוא : \nירושלמי . והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חודש אדר . הר'מ . ובודאי מי שהיה זריז והקדים לעשות הרי זה משובח : \nוהכ\"מ נסתפק מלשון הר'מ שכתב דבודקים על הראויה לשתות כו' דאלו להשקותה לא היו מאחרים אותה עד ט\"ו באדר אלא בכל יום משקין אותה אבל בפירושו אין נראה כן אלא דהשקאה עצמה נמי . וז\"ל הר\"מ , בית דין היו נפנין לחפש על צרכי צבור כו' ההקדשות כו' וגובים כו' כדי שיהיה כל העם עתיד ליתן תרומת השקלים לחזק את בית אלהינו :"
            ],
            [
                "דכתיב כל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו . ירושלמי :"
            ],
            [
                "שולחנות . שלחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו וכך קורין לחלפני שלחני בכל המשנה : \nלמשכן . כלומר שמוציאין העבוט מביתו . תרגום אם חבול תחבול . אם משכנא תסב . הר\"מ . ומ\"ש מביתו היינו שהיו לוקחים בעל כרחו ואפילו כסותו ואין כאן משום בחוץ תעמוד דהכא מצות גבוה עליו משא\"כ פריעת בע\"ח אע\"ג דנמי מצוה היא אין למדין ממנה למצות גבוה : \nשוב אינו פוסק . שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע לעשרים ולא תפסוק . הר\"מ . ונראה מדבריו דאם מת אביו ועדיין הוא קטן דאין חיוב עליו ודלא כהר\"ב ואולי הר\"ב ר\"ל שהחיוב חל על נכסי האב ובשירשו . ועתוי\"ט : \nונ\"ל דהיינו דרכי שלום שאם לא נחלוק להם כבוד אתו לאנצויי :"
            ],
            [
                "כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיב כל העובר כו' כל דעבר על פיקודא יתן וכמ\"ש הר\"מ לעיל גבי לוים ואותו מ\"ד שנזכר הוא ניהו בן בוכרי דהכא . דכהנים ולוים שוין וה\"נ המ\"ל כל לוי אלא משום דלא מצי למימר שדורשים כו' לעצמן . תוספ' : \nוהרי בני אהרן התפקדו כו' דכתיב ואלה שמות בני אהרן . והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף משום כו' שלא עברו לפני משה אלא היה הולך ועומד על הפתח כפרש\"י בחומש . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "אבל כו' . זה גירסת הר\"ב אבל הר\"מ לא גרס אבל וה\"ג וחטאות כו' נדרים מקבלין מידן וכ' וז\"ל ולפיבך מקבלין מהן חטאות ואשמות לפי שכיון שהוא נתכוין בכפרה אולי ישוב : \nכל שאין כו' . פירוש למזבח אף על גב דנידר ונידב לבדק הבית אין מקבלין מידן וכ\"ה מפורש כו' . וכ\"נ בירושלמי :"
            ],
            [
                "כלומר כמ\"ש הר\"מ קלבון כו' שחצי השקלים הכל צריכין לפי' כו' ומצרף שקל בב' חצאין יתן לו תוספת על השקל אבל הוא לא הזכיר הכרע . ורש\"י כתב הכרע וי\"א חלוף שאין ב' חצאין יוצאין בסלע בלא חילוף מועט . משמע דפירוש הכרע היינו תוספת בעלמא כעין וחייב להכריע דספ\"ו דב\"ב וכ\"כ הר\"ב ספ\"ק דחולין , ומ\"ג פ\"ט דבכורות . וכאן ארכביה אתרי רכשי : \nורישא דתנן ואלו שחייבין כו' היינו כשבאין שנים ונותנין שקל שלם ומציעתא השוקל ע\"י כהן כו' היינו נמי כששוקל על ידו וע\"י כהן . הר\"מ : \nוטעם זה מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלין בכל שנה ושקל של משה קורין סלע כתרגומו . רמב\"ן :"
            ]
        ],
        [
            [
                "שופרות במקדש . פירוש ב' שופרות לתקלין חדתין ולתקלין עתיקין . הר\"מ : \nלשנה הבאה אלא הראשונים יפלו לשקלי שנה זו והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה כדאמר רב בירושלמי . ופליגא אמוראי , חד אמר הראשונים הן אותן שנגנבו , וח\"א הן שהגיעו ליד הגזבר תחלה . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "אבל זה שעשה המצוה לא מיקרי הנייה דמצות לאו להנות נתנו . הר\"מ : \nדאלו מעות שהופרשו לקדשי מזבח לא פסיקא ליה . דהתנן במ\"ב פ\"ג דמעילה דמפריש מעות לנזירתו לא נהנין ולא מועלין דראוין לשלמים ואין מועילין בקדשים קלים עד שיזרק הדם : \nמשום דשוגג במעילה מפורש בקרא בפרשת ויקרא אבל במזיד במעילה לא אתפרש בהדיא בקרא . הר\"מ :"
            ],
            [],
            [
                "וקרא דכתיב והעמדנו עלינו מצוה לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו וגו' . דרשוהו בירושלמי שאדם חייב באחריות שקלו ג\"פ בשנה . ובגמרא דב\"ב דאין פוחתין לצדקה בשנה פחות משלישית השקל :"
            ],
            [
                "לקמן בספ\"ו : \nונ\"ל דר\"ל לסתם נזירים דאלו לנזירים ידועים מה לי לרבים מה לי ליחיד ולהוי כמותר עני . תוי , 'ט : \nבונין לו נפש . ולא פירש אם יש עוד מותר אי סבירא לליה כתנא קמא או כר' מאיר . ובירושלמי תני בשם ר\"נ מותר המת יבנה לו נפש על קברו , ויעשה לו זילוף על גבי מטתו , ע\"כ . ונ\"ל דלזילוף אין שיעור ויכול לעשותו בממון הרבה :"
            ]
        ],
        [
            [
                "אבל כנסום בעיירותיהם בראש חודש ניסן כדאיתא בפרק קמא . ומיהו אפילו לא שקלו כלל יש להן חלק בקרבנות : \nויש לפרש דיום החג בכלל אלו הט\"ו אבל בפרוס החג יחול באחד בתשרי וא\"א לתרום כמו שא\"א לעשר כדלקמן במתניתין . והר\"מ כתב ובר\"ח תשרי קודם יר'ט או אחריו . ומיהו נוכל לפרש דט\"ו יום קודם התג ממש ויהיה יום אחרון של אדר ול\"ה לספירת העומר ויום אחרון של אלול : \nדמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו , דהעשירי קודש מאחר שקרא שם , אבל הרשות בידו לאכלו בלא מעשר . רש\"י בסוף בכורות : \nואע\"ג דלפני הזמן יכול לעשר כו' כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא להמתין עד הזמן ולעשר הכל . תוספ' : \nקצת קשה דהא חסר האימורים שמקטירין , ויש לפרש דלא חסר בו כולי האי :"
            ],
            [
                "על פי הירושלמי אמר כן כמה הוא שעורן של שלש קופות כו' תני שלש קופות של שלש שלש סאין של כ\"ז סאין ולהר\"מ תורמין כו' דמתניתין על נטילת ממון מן הקופות הגדולות תוס' : \nשמצוה בראשון כלומר שהראשון משובח כדאיתא במגילה דף כ\"א : \nבמנעל כו' . ביבמות דף ק\"כ מסיים בה לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה . ופירש\"י דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי : \nואומר . מאי ואומר כו' ונ\"ל דאי מקרא דמרע\"ה דדרך עצה טובה הוא ואנן שצריך תנן ת\"ש ומצא וגו' שהוא לשון צווי ובירושלמי איזה חמור שבכולן והייתם נקיים היינו אפילו נקיון בעלמא שהוא פחות מחן ושכל טוב :"
            ],
            [],
            [
                "שמא כו' לא קאי אדסמיך ליה לא היה מחפה . אלא ארישא קאי ומחפה כו' כדפירש הר\"ב אבל לפירוש הר\"מ קאי אדסמיך כו' שהוא מפרש על פי דרכו שהיו שם עוד שלש קופות גדולות ששם כנסו בתחלה בכל אחת ט' סאין : וקאמר התנא דכשתורם הג' קופות קטנות . תורם הקטנה האחת מהגדולה האחת ומחפה הגדולה , ותורם שניה הקטנה מהשניה הגדולה וגם מחפה ותורם השלישית כו' ולא היה מחפה כדי שתהיה נכרת שבה סיים ויתחיל ממנה בפעם שניה כשיכנס קודם עצרת ולא יתרום בתחלה בפעם ההיא מאותה שתרם כבר בתחלה בפעם הראשונה : \nפירוש על הגבוי על מה שיש בלשכה ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד כו' . הר\"מ :"
            ]
        ],
        [
            [
                "שומרי ספיחים . הקשו בתוספ' דהא דבר השמור אסור כדתנן בפ\"ט דשביעית . ואין להקריב למזבח אלא דבר המותר לישראל . ותירץ שלא שומרין אותה אלא מונעין רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך : \nי\"ל דיתנדב לשמור ושלוחי ב\"ד יביאום והשתא לא קנה להם מעולם ואפשר דס\"ל כלישנא בגמרא בסוף ב\"מ דהבטה בהפקר קניא ואפילו אי לא קניא א\"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו ור\"י ס\"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ולפיכך קרבן יחיד משתנה וחכמים ס\"ל חיישינן . תוי\"ט . וע\"ע :"
            ],
            [
                "שבין קרניו . ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים . ושקושרין בפתחו של היכל :"
            ],
            [],
            [
                "לשון הר\"מ , וקיץ שם לימות החמה , מלשון בקיץ ובחורף יהיה . ופירוש הקיץ ר\"ל שמייבשין התאנים והענבים ואוכלין אותן : \nואף על גב דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים . משני בגמרא דדריש ה\"א דהכסף כסף הראשון . כלומר שנתרם ולקוח ראשון . מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת . ועתוי\"ט : \nואין זה משתכר בשל הקדש , אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד . והר\"א כתב דהא דאין משתכרין כו' . ה\"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות . אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים :"
            ],
            [
                "דהלכה למשה בסיני הם משקל הסממנים . הר\"מ : \nואף על פי שהיו צריכין למלאות מהן לשנים מעוברות מ\"מ צריכין היו לחדש בר\"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה . תוספ : \nדבלא חולין א\"א לפדותה ממעות תרומה החדשה . שאין הקדש מתחלל על הקדש . רש\"י : \nמתרומה חדשה . וא\"ת לר\"ע דלקמן מ\"ו דאמר הקדש מתחלל על המלאכה למה לי כולי האי יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן . י\"ל הני מילי בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו כו' אבל בשל צבור החמירו טפי א\"נ הכא מיירי בשכר פטום אומני הקטרת של שנה חדשה וצריך לתת להם מתרומה חדשה . תוספ' :"
            ],
            [
                "ותימא דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות כו' שימכרו כו' ובירושלמי מוקי לה במותר הקטרת . ועתוי\"ט : \nומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת ולפיכך אני אומר הלכה כב\"ע . הר\"מ : \nוחוזרין כו' . אתיא ככ\"ע . וכן ה\"נ ואם לאו כו' כדלעיל :"
            ],
            [],
            [
                "והוא ר\"א בן שמוע . כ\"מ :"
            ],
            [
                "והוא מלה עברית כמו שער בנפשו . וענינו שנותנין שער לאותו דבר . הר\"מ : \nלספק . שימכור לנו כדי צרכינו . וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להם היספקון להון . ועברי ממש אם ישפוק עפר שומרון . במלאת ספקו . הר'מ : \nותנא חדא נקיט . א\"נ לפי שהסולת עיקר והשמן טפל שהוא נבלל . וכן יין נמי טפל לאכילה הלכך נקראו כולם בשם סלתות : \nואכתי קשיא דתינח שהגזברין אינם מחויבים לקבל ממנו השלש לפי שלא משכו . אבל שיהא מחייב לספק בארבע לאו טעמא קאמר אלא נראה שכן הוא תנאי ב\"ד שיהא מחויב לספק בד' כפי השער שלא יצטרכו הגזברין לטרוח ולילך למוכרים אחרים . והיינו נמי טעמא דאחריות ההתלעה והחימוץ על המספק ואפילו משך הגזבר :"
            ]
        ],
        [
            [
                "שא\"א שאלו הנזכרים שהיו ממונים בכל זמן הבית . דבכל דור ודור היו משתנים הממונין . ומ\"ש שלא בזמן אחד היו . הוא מהירושלמי . וסברא הוא שכיון שמונה כל הכשרים שכמעט נמנע הוא לומר שכל היותר כשרים היו הכל בדור אחד : \nהוא דעת התוספ' . דעל שם מרדכי הראשון נקראו הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע . ועתוי\"ט : \nודורשן . כדמפרש במנחות דף ס\"ד דהוה עובדא בתלת נשים דאייתי ג' קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי . סבור מינה זיבתה זיבה ממש כו' וכלומר דכולהו חדא חטאת וחדא עולה . א\"ל מרדכי שמא בזוב סיכנה שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה . בדק ואשכח : \nכאותו ששנינו שם שהביאו מעין סוכר ומגנות צריפין דאלו דידע ע' לשון כולהו סנהדרין נמי ידעו ע' לשון : \nוהרצועה שמלקין בה נקראת פקיעה . שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה יותר . ופקיעי לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי כו' היו מפקיעין לשון קריעה . רש\"י . ועתוי\"ט : \nהשיר . פירוש השיר שבפה . ופירש\"י בן לוי כלומר מן הלוים :"
            ],
            [
                "כלומר פודים את הנפדה מהן ומוציאין אותן . הדברים הראוים להם להוציאן . הר\"מ : \nוכולהו יליף בירושלמי מהקרא ויחיאל ועזזיהו ונחת ( גיזברין ) ועשאל וירימות ויזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו ( מרכולין ) פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו ( קתילוקין ) במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית אלהים ופירש ביפה מראה דהא פשיטא דהגזברים ג' שהרי ממונין על דבר שבממון דבעינן ג' כדתנן בסוף פאה הלכך פסקיה לקרא דג' מינייהו הם הגזברין והשאר הם אמרכלין והם ז' . ובמינוי הקתילוק איתא בירושלמי המלך וכה\"ג כשהוא חותם הגזבר חותם ונותנו לאמרכל אמרכל חותם ונותנו לקתילוק קתילוק חותם ונותנו לכהן גדול , כהן גדול נותנו למלך : \nחוץ כו' . ותימא דפתחיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג\"כ בדבר שבממון היו ויחידים הם :"
            ],
            [
                "לפי שהחותמות היו נותנין לכל הבא מן העם הצריך בן עזאי שיהיה כתוב עליהם ארמית . כדי שהלוקח החותם ידע מה לוקח ואע\"פ שאין כאן חשד שיתן לו חותם פחות ממה שנתן מעות מ\"מ אולי בטעות יתן כך ועי\"ז שיכול הלוקח לקרות החותם לא יבא לכלל טעות . אבל במ\"ב פ\"ג לא פליג ב\"ע משום דסימני הקופות לא נמסרו אלא לממונים על כך והם היו מגדולי וחשובי העם והיו מכירין בלה\"ק . ועתוי\"ט : \nגדי כו' . ר\"ל עזים מן הצאן כדכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים קאמר תנא דשוין בנסכיהם גדולים וקטנים וכן בכבשה בין גדולה וקטנה אבל בכבש דוקא בן שנתו דאלו גדול נסכי איל מביא והיינו דתנן חוץ מן האילים . ועתוי\"ט : \nחוטא כו' . שנסכיהם ג' עשרונות בלול בט' לוגין כו' וג' רביעית ההין יין :"
            ],
            [
                "מפלפל לשיטת הר\"ב אם הוא ניהו החנוני שמקבל לספק כו' או הוא רק גזבר ומסיק ומ\"מ ודאי שדין זה המותר הוא בכלל מותר נסכים :"
            ],
            [],
            [
                "תרגום קול דממה דקה . קל דמשבחין בחשאי :"
            ]
        ],
        [
            [
                "הארון נגנז . ונ\"ל דאינך שלא השתחוו היתירה ס\"ל דארון גלה לבבל וכדדייקינן בגמרא :"
            ],
            [
                "כלומר בודק העצים המתולעים ומשליכם . ובעל מום כו' מדלא אמר עובד . הר\"מ : \nביומא דף נ\"ד ומוקי התם דבבית שני היה :"
            ],
            [
                "שלשה עשר שערים . שהיו משתחוים ומודים על נוי הבנין : \nשער העליון . לא אתפרש מה היה משמש : \nא\"א לכוונו שהרי בר\"פ כתב בעצמו שלשכת העץ במקצוע מזרחית צפונית ועוד שאלו השערים בעזרת ישראל ולעיל פירוש דהלשכה בעזרת נשים \nפירוש אף בדרום : \nהוא אחד משערי הצפון דרבנן קחשבי ליה מהנך ג' דס\"ל דבצפון בפ\"ק דמדות . ועתוי\"ט : \nושנים כו' . ונ\"ל דבכותל מערבי של העזרה המקפה בהמ\"ק היו וקטנים היו ולא היו משמשים כלום אלא לעת הצורך הגדול . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "ולפי ששהו זמן רב שאין אפייתן דוחה שבת . הלכך לא עשאו של כסף אע\"פ שאין עניות כו' והיינו נמי טעמא שלא יתעפש : \nשמעלין כו' . תוספתא הובאה ברש\"י מגילה ריש פ\"ג : \nכלומר ולכך לא עשאו של כסף ויהיו שוין לאותן של כבש א' של שיש וא' של כסף :"
            ],
            [
                "תקלין חדתין . הכא כ\"ע ס\"ל דארמית כתוב עליהן כדי שכל הבא לתת מעות שידע להיכן יטילנו . אבל לעיל ת\"ק סבר דהממונה נאמן שיתן לו חותם הראוי לו ולמטעי לא חיישינן : \nכמאן דמכפר ידיה בגלימא דחבריה , רש\"י . ותרגום על אכלה ומחתה פיה אכלת ומכפרא פומהא : \nוכולן לנדבה כדתנן טעמא במתניתין דלקמן . ואשם סתם היינו דגזילות ודמעילות : ( וה\"ה דחרופה ותלוי בכלל ) ולא מערב מותר דידיה בהדי חטאת ומנזיר ומצורע לא מערב בהדי אשם סתם דזה בן שתי שנים ואלו בני שנה ודמצורע ודנזיר לא מערבי בהדדי דאשם נזיר בא להכשירו לנזירות טהרה ואין טעון מתן בהונות ולא נסכים ועוד דאשם מצורע בא להתירו במחנה . רש\"י :"
            ],
            [
                "שזה קרבן בפ\"ע וזה קרבן בפני עצמו . דתנן יומא פרק ב' ושנים בידם שני גזירים . ירושלמי : \nדא\"ל שיביאו חטאות ואשמות עצמן והוי נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים . דאם כן מאי לכהנים לחטאת ואשם יהיו מבעיא ליה אלא בעולה דעורה לכהנים כו' ולא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית :"
            ]
        ],
        [
            [
                "דרוב נמי דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות . והא דאמר קרא והעיר הקרובה בדליכא דנפישא מינה . ולרובא דעלמא נמי ליכא למיחש כגון שיושבת בין ההרים דאין דרך רוצחים לבוא ממקומות אחרים לכאן גמרא :"
            ],
            [
                "בטובת הנאה רש\"י ונימוקו עמו דהא קי\"ל מתנה כמכר לענין מע\"ש ואסור : \nדכמה בני אדם עומדים על בהמה א' לקנות . תוספ' : \nבהר הבית חולין . ואם תאמר לפירוש הראשון של הר\"ב בסוף ברכות דאפונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות ותנן שלא יכנס בו להר הבית ואם כן מסתמא של הקדש הן ונפלו מן המביאים שקליהן ללשכה . תירצו התוספ' דאין אסור ליכנס אלא במעות הצרורים דנראה שנושא אותם לסחורה וגנאי הוא ובענין זה אפילו של הקדש אסור . אבל בידו אפילו הם של חולין מותר לכנוס ואם תאמר אכתי נימא דשל תרומת הלשכה הן , תירץ הר\"מ חזקה דאין הכהן מוציא מעות מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא ואחר כך הוציאוהו מן הלשכה :"
            ],
            [
                "שדין אכילת שניהם שוים : \nואם היא עולה א\"צ לזה שהיא כולה כליל לאישים ואם היא חטאת נפסלו בלא\"ה שמא לנו . והר\"מ לא כתב אלא מפני חשש שמא עבר זמנו . ועתוי\"ט : \nכלומר אע\"פ שהשלמים אסורים באכילה מתחלת ליל ג' עבור צורתו אינו אלא ביום ג' . כדילפינן בזבחים : \nומסתברא דאפילו מיעוט א\"י קאמר . וכ\"כ הר\"מ כי העיקר אצלינו בשר שנתעלם מן העין אסור והיינו כרב . וקשה דא\"כ בלא אינו יהודי אם הוא במקום שהעורבים מצויים אסור , וצ\"ע . ועוד הא הר\"ב פסק דלא כרב . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "זכרים עולות . ודלמא זבח שלמים ( תודה ) הן ואיך מקריב האברים ומסיק דממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות ומתנה ומייתי נמי תודה ולחם . ודלמא אשם הוא . אשם בן ב' שנים ואשתכח בן שנה . ודלמא אשם מצורע ונזיר הוא . לא שכיחי ודלמא פסח הוא . בזמנו מזהר זהירי ביה ושלא בזמנו שלמים הוא ודלמא בכור ומעשר הוא למאי הלכתא למכלינהו במומן ה\"נ במומן תתאכל גמרא קדושין דף נ\"ה : \nשלמים . דלמא תודה היא ( כו' כדלעיל ) שעברה שנתה לא שכיח . אשתכח בת שנתה מאי אמר אביי בת שנתה כחטאת ודאי כונסה לכיפה והיא מתה מאליה . גמרא שם , וכ\"פ הר\"מ : \nואין להשהותה אצלו עד שיבא דהוי דבר שאינו עושה ואוכל דימכר . ובקדשים אי אפשר להמכר :"
            ],
            [
                "משל צבור . ובכ\"מ שאומר משל צבור הכונה בו שיבא מתרומת הלשכה . הר\"מ :"
            ],
            [
                "ששלח עולתו . כר\"ע דס\"ל דאין מקבלין מהן אלא עולה . ותנן הכא דנסכין קרבין משלו ועולה וכל חברתה קאמר דהיינו נסכים אבל נסכים לחודייהו לא כדאיתא במנחות דע\"ג : \nממדינת הים . דברו חכמים בהוה דבא\"י בזמן הבית לא שכיחי נכרים כולי האי : \nוכן גר . דאלו ישראל הוי מקרבי יורשיו נסכים . רש\"י : \nיש לו נסכים . שהפרישן בחייו . תוספ' : \nותנאי ב\"ד הוא הואיל וזה אינו תנאי ב\"ד ממש . אלא דאוקמוהו אדאורייתא כדפירש הר\"ב , ועוד דר\"י פליג , דקדק התנא לחזור ולשנות ותנאי בית דין : \nויכולין לתקן כן לפי דאדעתא דהכי ממנין כהן גדול שיהיו נכסיו משועבדים שאם ימות שיורשיו יתנו מנכסיו החביתין דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבים להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשים : \nושלימה כו' . מסקינן בגמרא סוף פ\"ד דמנחות דבין בבקר בין בערב ואין כופלין שמנה ולבונתה :"
            ],
            [
                "בת\"כ ובמנחות דכ\"א : \nוקא עבדי מיניה למכתן פירש\"י דאפר מרפא מכה : \nוצ\"ל דתקנת נביאים ראשונים במעמדות קאי נמי אקרבנות יחיד כגון הקינין דאל\"ה היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו כדתנן במ\"ב פ\"ד דתענית :"
            ]
        ],
        [
            [
                "בירושלים כו' . דאלו חוץ לירושלים גזרו על ספק רוקין כדתנן במ\"ה פ\"ד דטהרות : \nכי העיקר אצלינו כל ישראל חברים ברגל . הר\"מ :"
            ],
            [
                "בירושלים . דחוץ לירושלים גזרו כדתנן פ\"ד דטהרות : \nדרך ירידה . הא דכל העיר טהורין ודתנן דרך עליה טהורים דייק הכי הא דגזייתא טמאים פירוש מבואות קטנות שהיו סמוך לדרך ירידה ועלייה ופעמים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמים עולין והנהו טמאים מספק . גמרא פסחים דף י\"ט : \nוצ\"ל דירידה לבית הטבילה לא הוי הוכחה כולי האי כמו אמצע הדרך לענין זבים דלעיל מודה ר\"י דגזרו : \nוזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו . הר\"מ :"
            ],
            [
                "והא לא חיישינן שמא אבדה לו זה ימים רבים . דודאי היום נפלה ממנו דמתוך שבשעת הרגל העם רב אין שוהה שם במקום נפילתו שלא תמצא . רש\"י : \nלפירושו לשון שונה ניחא טפי כ\"מ . טעמו לפי שאין ראוי לקרוא לזו הטבילה שניה כיון שלא ידענו שראשונה קדמה לה בודאי : \nדמצוה לכל ישראל להתעסק בו . רש\"י . לפי שאין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים אלא בכל אדם שיתעסקו בו הכל כקרובים ויטמאו לו . הר\"מ : \nדג\"כ יכול לשחוט בו אם ירצה ולשון רש\"י לעיל ורובן אינן לשחיטה אלא לחיתוך : \nאם נפרש דהכא בקופיץ ניחא דבי\"ד שאינו חל בשבת שונה ומטביל קמ\"ל דבט\"ו שוחט בה מיד כו' . ונראה לי דמשום הכי הוכרח רש\"י ( דהיינו רבותי שכתב הר\"ב ) לפרש בבא דחל י\"ד כו' בקופיץ :"
            ],
            [],
            [
                "כדתנן במ\"ו פ\"ג דמדות . ומיהו בפ\"ד מ\"ו תנן דגובהו של היכל נמי מ' אמה , ובמ\"ז דרותבו כ' ונמצא דרוחב קדשי קדשים כ' וגבהו מ' . וא\"כ יש לפרש נמי אפרוכת הדביר . ועתוי\"ט : \nוהמפרש במסכת תמיד פירש נערות שלא באו עדיין לכלל נדות מתעסקות בו שרוצים לעסוק בו בטהרה :"
            ],
            [],
            [
                "לאו כ\"ע ס\"ל ( הכי ) שהרי כלל זה מסר בידינו הר'מ בפ\"י מהלכות אבות הטומאות דהאוכלין יהיו ראשון ושני מד\"ת שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשאהו שני . אלא ר\"א הוא דס\"ל הכי ולא קיי\"ל כוותיה . ובירושלמי פליגי בר קפרא ורבי יוחנן בר קפרא ס\"ל ד\"ת אב הטומאה ולד הטומאה מדבריהם ורי'א בין בזה בין בזה מד\"ת :"
            ],
            [
                "כ\"ה גירסתו . וגירסת הספר , במזרח . ובשל מוספים להפך . ורש\"י גרס כגירסת הספר וע\"ש טעמו . והתוספ' והמפרש גרסי כגירסת הר\"ב , דלהכי נתנום לאברי תמיד במערב לפי שהמערכה שעל המזבח הוא למזרחו לכך נותנים האברים במערבו של כבש לפנות מקום הליכתם כשיוליכם אח\"כ לראש המזבח על המערכה שהוא במזרח : \nמלמטה . ה\"ג רש\"י . ופירוש של ר\"ח , איברים של מוספי ר\"ח נתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של הכבש שכל הכבש ארכו ל\"ב . ואינו משפע ועולה אלא ט' אמות ו\"א מן הארץ לסובב וג' מן הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב . וגירסת הר\"ב מלמעלה עתוי'ט . ולשתי הגירסות טעמא דעבדינן שנוי בר\"ח מפורש בגמרא דסוכה . לידע שהוקבע ר\"ח בזמנו . ופירש\"י האי חשיבותא עבדינן ליה להכירא שיכירו דפשיטא להו לב\"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חדוש הלבנה : \nואני למדתי טעמו מלשון הר\"מ שסיים ואמר אבל אם הקדישן הכהן אחר שבא לידו והרי הם שלו יכול להקדישן . אבל שקלים דלמזבח יכול להקדיש כדתנן במ\"ז פ\"ח דערכין דמקדיש אדם קדשי מזבח . תוי\"ט . וע\"ע :"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}