json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Zeraim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Challah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה חלה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "ואסורין כו'. ה\"ג בספרים ובפירוש הר\"מ. אבל הר\"ש גורס אסורים בחדש מלפני העומר ומלקצור מלפני הפסח וכ\"נ גירסת הרב. וגירסא זו נראה עיקר, דלגירסת הספרים איכא למטעי דאסורים לפני הפסח היינו קודם הפסח אבל כשיגיע תחלת הפסח שרי כו' והא מלתא ליתא דמקרא מלא הוא עד עצם היום הזה עד הביאכם כו' וזה בראשון לחול המועד. הלכך בחדש מלפני העומר גרסינן. תוי\"ט וע\"ע: [ב] בגמרא מנחות דף ע\"א מדכתיב בשדה עד שיהא נקלט ונשרש בשדה. והך קרא בשתי הלחם כתיב ואזריעת העומר קאי דשתי הלחם לא שרי למקדש אלא תבואה דשרי עומר להדיוט שרי שתי הלחם למקדש. רש\"י: [ג] הנודר מן הפת. כן הנוסחא בספרים. ופליגי רבנן אדיוקא דר\"מ דאיהו לא קאמר אלא הנודר מן הפת ומן התבואה שאינו אסור אלא בהן. וקאמרי רבנן דבנודר מן הדגן נמי אינו אסור אלא בהן. ומלשון הר\"ב משמע דגרס בדברי ר\"מ הנודר מן הדגן אסור בכל המינים. וה\"ק ר\"מ במ\"ב פ\"ז דנדרים הנודר מן הדגן אסור בכל:"
            ],
            [],
            [
                "ומעשר ראשון כו'. מפרש בירושלמי שהקדימו בשבלים:",
                "ומעשר שני והקדש. נראה לפרש כמ\"ש הר\"ב פ\"ק דתרומות. מע\"ש קמ\"ל כגון שהקדימו בשבלים וכ\"מ בירושלמי. וקודם שפדאו ממון גבוה הוא דהכי הלכתא כדפסק בפ\"ד דמע\"ש. והקדש כשמירחו הגזבר ואח\"כ פדאו. ומש\"ה פטורין מן המעשרות. וטעמא דחייבים בחלה. משום דמשעת הגלגול הוי חיובא דחלה כדפרש\"י והר\"ב במסכת מנחות לענין מותר העומר. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "אבל משנתינו מוכחת דסברא דלא בעינן ועוד דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למתני פחות וכ\"כ הר\"ש דמצומצמים חייב. ופלוגתא דתנאי הוא בפ\"ק דעדיות ושם פסק הר\"ב כחכמים דסברי דה' רבעים חייבים. תוי\"ט:",
                "והמדומע. לפי מה שאכתוב בס\"פ דדימוע דרבנן. מתני' בחלה בזה\"ז דרבנן דאי לאו הכי לא אתי דימוע דרבנן ופקע חיובא דחלה דאורייתא. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "חלות תודה ורקיקי נזיר. ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים הל\"ל חלות ורקיקי תודה ונזיר דשתיהן בשניהם. ונ\"ל לישב קצת דלהכי קאמר בלשון דצריכין לפרש דתנא הך וה\"ה לאידך דהא קראי מוכחי דכתיבי חלות ורקיקים בתרוייהו כי היכי לגלאי ארישא דתהיה מתפרשת נמי בכה\"ג דמעיסה וה\"ה חליטה ובן איפכא דתרי תנאי נינהו כדכתב הר\"ב:"
            ],
            [],
            [
                "והר\"מ מפרש ערובי תחומין ומשמע לכאורה דאתי למעט ע\"ח שאין מערבין אלא בפת. אבל כי דייקת בה ליתא דהא טעמא דכולהו משום דכשהרועים אוכלים ממנה הוי פת. תוי\"ט:",
                "וכלב מין חיה כדברי ת\"ק ספ\"ח דכלאים:"
            ],
            [
                "וקשיא לי דהא אף למ\"ד דרבנן לא בחנם היא שנויה דנוקים לה מדרבנן דהא ה\"נ תני רחיצת ידים דלאו דאורייתא אלא מי\"ח דבר ואף דימוע הוא מדרבנן. תוי\"ט וע\"ע:",
                "כלומר דאי אין שיריים אין כאן ראשית ולשון הגמרא בפרק ראשית הגז ראשית ששיריה נכרין:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "אר\"י אימתי. כתב הר\"מ וכבר בארנו כי בכ\"מ שאמר ר\"י אימתי שהוא מבאר למי שקדם לו ואינו בא לחלק והר\"ש כתב דבפ\"ק דגיטין מוכח דפליגי. וע\"ש בתוספ' דהא דמוכח מיניה דר\"י דאמר אימתי שבא לחלוק ברייתא היא ולא משנתינו:"
            ],
            [
                "ופי' הר\"ש מהירושלמי ברחוק ד' מילין. וכ\"כ הר'מ וכתב דהיינו דוקא לפניו אבל לאחריו אין מטריחין אותו כלל אפי' בשעור מועט. אבל בחבורו אינו מחלק כלל בין לפניו ולאחריו וכפרש\"י חולין דקכ\"ג:",
                "כ\"פ הר\"ש ואין לשמים חלק בה ואית ספרים דגריס בשלשתן לשם:"
            ],
            [
                "טעמא מפורש בברייתא הביאה הרי\"ף בפרק א\"ע דכתיב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ופירש הר\"נ אלמא דזמנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהוי לחם והיינו ע\"י צירוף סל:"
            ],
            [
                "גמ' בפ\"ב דקדושין דמ\"ו. ופריך ותהוי תרומה ויחזור ויתרום. מי לא תנן (דמאי פ\"ה מ\"י) משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. ומשני הא אוקימנא בתרי מני (חד נקוב וחד לא) צאית בחד מנא לא צאית כגון חלת קמח על קמח:",
                "ותיקן לאחרים. שהאחרים העושין כן ע\"פ הוראתו הרי הם שוגגין ולא מזידין שזקן זה לא קטל קניא באגמא הוה אלא חכם היה שכן זקן בלשון הקודש חכם כמאמרם בוהדרת פני זקן:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "שלא. כדי להפריש מן החיוב על החיוב. הר\"ש:",
                "כלומר אע\"פ שהיא פחות מכביצה הרי היא מקבל טומאה וכדתנן ברפ\"ב דטהרות ושם אאריך בזה בס\"ד. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ותטמטם בשעורים. והכוסמין כחטין. ושבולת שועל ושיפון כשעורים. הר\"ם:",
                "ולפ\"ז לשון מטמטם הוא מלשון ארמי כמו טמונין פלשתאי בפרשת תולדות. ויותר נ\"ל מ\"ש הרא\"ש לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום:",
                "ואע\"ג דחלה זו לא הוי מוקף לקמח המתערב בעיסה אח\"כ מ\"מ כיון דהוי עיקר העיסה מוקף סגי בהכי. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ספק. היינו ספק טומאה לחולין דהא עד שלא גלגלה אכתי לאו טבולה לחלה נינהו. הר\"ש:",
                "ומשמע דאי לאו הכי הוי אסור לעשות בטומאה אפילו לחולין שעדיין אינם טבולים לחלה. טעמא דמ\"מ סופו לבא לידי חיוב חלה ולפיכך אסור לטמאו בידים. ולדברי הר\"מ אפי' לגרום נמי אסור:",
                "מפרש בגמרא נדה ד\"ז כל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה לאפוקי טבול יום כיון דלא מטמא ודאו חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה:",
                "לפי לשון הגמרא שם. חולין הטבולים לחלה כחלה דמי ואסור לגרום טומאה לחלה. א\"כ אסור לגרום לה טומאה. כ\"ש לטמאה ביד:"
            ],
            [
                "אע\"ג דבפ\"ב מ\"ו דריש ליה. הא אמרינן במנחות דף ס\"ז דתרי עריסותיכם כתיבי. והר\"מ הביא ספרי. תרימו תרומה את שמורם ממנו קדש והנשאר חול ולא שזה וזה קדש:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "נעשית. היינו נתגלגלה בחטים ונטמטמה בשעורים. הר\"מ:",
                "ולפמ\"ש בשם התוספת בריש דמאי, י\"ל דלהכי מוכרם לכהן משום דהוי דבר מרובה א' מכ\"ד. משא\"כ תרומת מעשר אחד ממאה. עי\"ל דהכא עיסה בחזקת פטורה קיימת. משא\"כ פירות של ע\"ה דבחזקת חייבים הן וכה\"ג מצינו בגמ' דחולין פ\"י לענין ממונא:",
                "אחר הקרימה. לכאורה דוקא הכא פליג. וכ\"ה בירושלמי אבל להר\"ם בשם ספרי משמע דבכל חלה קאמר שזה גמר מלאכתה. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "מוציא תרומה. ובלי ספק שיכול לחזור וליקח ולקנות מן העניים זיתי ניקף המעורבות על הדרך שנזכר בפאה משנה ב' פ\"ה. הר\"מ:",
                "והר\"ש נסתפק אם יתן לו בחנם או שמוכר לו היתר לפי חשבון כמ\"ש בריש דמאי:"
            ],
            [
                "ולפ\"ז דוקא טבול לתרומה גדולה. אבל במעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר לא. ומיהו התוספת הביאו בשם הירושלמי טעם אחר. משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. וכתבו דמ\"מ איצטריך לטעמא דכהתירו כו' משום דמטעם דבר שיש לו מתירין לא היה נאסר אלא כשהבעלים בעיר שיכולים להפריש אבל כשאינם בעיר אף שיכול לילך למקומם מ\"מ כיון שיש טורח והוצאה הוי כאין לו מתירין:",
                "ושלא במינו בנ\"ט. דלא אמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל אלא במינו:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [
                "וקב אורז וכו'. ירושלמי אלו תנן אורז ולא תנן תרומה. הוה אמרינן אורז ע\"י שאינו ממינו אינו מצטרף. ואלו תני תרומה ולא תני אורז ה\"א תרומה ע\"י שאין נגררת אינו מצטרף. כלומר אורז נגרר כדתנן לעיל דאם יש בו טעם דגן חייב בחלה. הר\"ש:",
                "באמצע. נושך זה בזה. הר\"מ והר\"ש:"
            ],
            [
                "כך מפרש בירושלמי מכח קושיא דכמו דחטין וכוסמין שהן ב' מינים ע\"י שהן דומין מצטרפין. חדש וישן לא כ\"ש. ואסורא דאין תורמין מן החדש כו' תנן לה במשנה ה' פרק קמא דתרומות:",
                "דאי לא תימא הכי תקשה דידיה אדידיה ממ\"ג פ\"ב ירושלמי:"
            ],
            [],
            [
                "ותימה לפירושו דהרי ודאי לא הופרשה החלה שהרי עדיין לא נתחייבה בחלה כשהיתה התבואה ביד ע\"ה ומאי ספק חלה איכא. והר'ש כתב ז\"ל תימה. דבלוקח עיסה או לחם מע\"ה. היכן מצינו דנחשדו ע\"ה על החלה. והלא לא נחשדו אתרומה גדולה ומ\"ש חלה דהא דנחשדו על המעשר משום דסברי דלא הוי במיתה כו' וי\"ל דחלת דמאי היינו שלקח תבואה מע\"ה וטחנה ואפאה והוציא ממנה חלה. והחלה אסורה לכהן עד שיפריש ממנה מעשר ותרומת מעשר כדין דמאי כו'. ובאותו תיקון מניח להיות מפריש עליה כו' וע\"ע. והת\"ח מישב מלת דמאי. תרומת מעשר של דמאי שביד כהן כיון שאינו ודאי תרומה חייב להפריש ממנה חלה. וכן מע\"ש שביד ישראל דקי\"ל מעשר שני פטורה מן החלה לר\"מ דס\"ל ממון גבוה הוא. אבל במעשר שני של דמאי הוה ספק:"
            ],
            [
                "וטעמא מפרש בירושלמי לפי שהיה דוד מניח ספרי א\"י ומכבש ספרי ח\"ל. אבל אלו כבש כל ארץ כנען לגבולותיה ואח\"כ כבשן היה כבושו כמו א\"י לכל דבר. ומפרש הר\"מ כיון שהיה מלך ישראל ועל פי ב\"ד הגדול היה עושה שא\"י הוא מכבוש מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל ואם יחיד או שבט כבשו אפילו בארץ שנתנה לאברהם אינה נקראת א\"י כדי שינהגו בה כל המצות:",
                "שתי חלות. ולא מצינו בתרומה שיאמרו להפריש שתי תרומות משום דבחלה יש לחוש יותר שלא תשתכח תורת חלה משום דשייכא בכל אדם המגלגל עיסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממרחי תבואות. תוספ':",
                "טומאת ארץ העמים. פירוש שחכמי המשנה בימי הבית גזרו טומאה על ארץ העמים בימיהם. משום שהעמים ההם לא ידעו בדרך ארץ ולא חששו לקברי מתיהם במקום מיוחד כאשר בימים אלה. אם כן היה כל ארצם ספק קבר ומטמא טומאת בית הפרס. עיין ביורה דעה (סי' שס\"ט סק\"ב) וזה לשונו. וכל ארץ העמים כו' פירוש בזמן שהיה ארץ ישראל בטהרה היה אסור לכהן לילך (או להוציא טהרות) מארץ ישראל לארץ העמים שהיה חוצה לארץ. שהיו הער'ג קוברים מתיהם בכל מקום:"
            ],
            [
                "ובדין שלישי פירש שארץ העמים טמאה ממש וע\"ל משנה י':",
                "ואף המקומות שכבשו עולי בבל אינה מן התורה ואפילו בימי עזרא דרשינן בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם (ואפילו הכי אין צריך אלא חלה אחת הואיל ואין הארץ טמאה. תוי\"ט):",
                "ודבר תמוה דמ\"ש מדין השלישי דכתב בו א' ממ\"ח (ואפשר להגיה טהורה במקום טמאה). תוי\"ט וע\"ע:",
                "אין לה שיעור. ובסימן שכ\"ב כתב הרמ\"א דבזה\"ז אין מפרישין רק חלה א' ובלא שיעור. ונוהגין ליטול כזית. ת\"ח:",
                "ורישא וטבול יום אוכלה מוקי לה הר\"ב בטבל לקריו ויש לדקדק הך אסורא דזבים כו' במאי מוקים לה אי בדלא טבלי פשיטא השתא בעל קרי שאין טומאתו חמורה קאסרי בשאינו טבול. כ\"ש הני כו'. ואי בדטבלי נמי אסרי קשה מ\"ש דגבייהו אסרי בדטבלי ולא כן בבעל קרי והלא שניהם צריכים הערב שמש. ושמא י\"ל הואיל וטומאתן חמירי החמירו לאכול אף חלת חוץ לארץ הראשונה עד שיעריב שמשן. תוי\"ט וע\"ע:"
            ],
            [],
            [
                "נראה דלא קשיא דאף הר\"מ לא קאמר אלא במי שלא קבל עליו דברי חבירות לענין טומאה וטהרה וזה אפילו בתלמיד חכם כמו שמפורש במ\"ג פ\"ב דדמאי ולמי שלא קבל עליו קרי ליה עם הארץ בההיא מתניתין. תוי\"ט:",
                "ולעיל במ\"ח בדין הג' מפרש דטומאת ארץ העמים היא טומאה ידועה דדוקא אותו חלק שלא כבשו עולי בבל מקרי טומאה שאינה ידועה, ונ\"ל דאע\"ג דכשהיה בארץ העמים הויא טומאה ידועה ונשרפת מכל מקום כשהובאה לארץ ישראל מקרי אינה ידועה דלאו כ\"ע ידעי מאיזה מקום הובאת אם מארץ העמים אם מהארץ שלא כבשו עולי בבל. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ולא קבלו. ובירושלמי פריך אמאי לא קבלו והתנן במנחות שאם הביא קודם לשתי הלחם כשר. ומשני שנייא היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם. אי נמי משום דמנכרא מלתא טובא ע\"כ הר\"ש:",
                "ולא קבלו. בירושלמי פריך ולא תנן בספ\"ג דתמורה ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייא הוא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה כנזכר לעיל ועיין בגמרא דתמורה סוף פרק ג':",
                "שבירושלים. ומ\"מ תרומה אין מביאין מסוריא דבתרומה חוששין שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו לח\"ל אבל הבכורים הבעלים מחוייבים להביאם לירושלים:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}