json/Mishnah/Seder Kodashim/Mishnah Tamid/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Tamid",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה תמיד",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "text": [
        [
            "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס. בבית הניצוץ. ובבית המוקד. בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. והרובים שומרים שם. בית המוקד כיפה. ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן. וזקני בית אב ישנים שם. ומפתחות העזרה בידם. ופרחי כהונה איש כסתו בארץ. לא היו ישנים בבגדי קדש. אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן. אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה. והנרות דולקין מכאן ומכאן. עד שהוא מגיע לבית הטבילה. ומדורה היתה שם. ובית כסא של כבוד. וזה היה כבודו. מצאו נעול. יודע שיש שם אדם. פתוח. יודע שאין שם אדם. ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים. עד שהשערים נפתחים. יוצא והולך לו: \n",
            "מי שהוא רוצה לתרום את המזבח. משכים וטובל עד שלא יבא הממונה. וכי באיזו שעה הממונה בא. לא כל העתים שוות. פעמים שהוא בא מקריאת הגבר. או סמוך לו מלפניו או מלאחריו. הממונה בא ודופק עליהם. והם פתחו לו. אמר להן מי שטבל יבא ויפיס. הפיסו. זכה מי שזכה: \n",
            "נטל את המפתח. ופתח את הפשפש. ונכנס מבית המוקד לעזרה. ונכנסו אחריו. ושתי אבוקות של אור בידם. ונחלקו לשתי כתות. אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח. ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב. היו בודקין והולכין. עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים. הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום. העמידו עושי חביתים לעשות חביתים: \n",
            "מי שזכה לתרום את המזבח. הוא יתרום את המזבח. והם אומרים לו. הזהר שמא תגע בכלי. עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור. והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח. במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו. ולא נר בידו. אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו. ולא שומעין את קולו. עד ששומעין קול העץ. שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומרים הגיע עת. קידש ידיו ורגליו מן הכיור. נטל מחתת הכסף. ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך. חתה מן המאוכלות הפנימיות וירד. הגיע לרצפה. הפך פניו לצפון. הלך למזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה. רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה: \n"
        ],
        [
            "ראוהו אחיו שירד והם רצו ובאו. מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור. נטלו את המגריפות. ואת הצינורות ועלו לראש המזבח. האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח. אם אין הצדדין מחזיקין. סודרין אותם בסובב על הכבש: \n",
            "החלו מעלין באפר על גבי התפוח. ותפוח היה באמצע המזבח. פעמים עליו כשלש מאות כור. וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח. מימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן: \n",
            "החלו מעלין בגיזרין לסדר אש המערכה וכי כל העצים כשרים למערכה. הין. כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית ושל גפן. אבל באלו רגילין במרביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן: \n",
            "סידר המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה וראשי הגיזרין הפנימים היו נוגעים בתפוח. וריוח היה בין הגיזרים. שהיו מציתין את האליתא משם: \n",
            "בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. בעומד חמש סאים גחלים. ובשבת בעומד שמונת סאין גחלים. ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה. הציתו שתי המערכות באש וירדו ובאו להם ללשכת הגזית: \n"
        ],
        [
            "אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. מי מדשן את המנורה. מי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי דפנות. הקרבים. והסלת. והחביתים. והיין. הפיסו זכה מי שזכה:  ",
            "אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר ברקאי. מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין:  ",
            "אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים. והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם. אחת לשכת הטלאים. ואחת לשכת החותמות ואחת לשכת בית המוקד. ואחת לשכת שהיו עושין בה לחם הפנים.  ",
            "נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות:  ",
            "מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחים. ומי שזכה באיברים הולכין אחריו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח. ועליו שמונה עמודים ננסין ורביעית של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. שבהן תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים:  ",
            "מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין וארבעה כלים בידם. הטני. והכוז. ושתי מפתחות. הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי. והכוז דומה לקתון גדול של זהב. ושתי מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון:  ",
            "בא לו לפשפש הצפוני. ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם. ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל מד, ב) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. נטל את המפתח ופתח את הפשפש נכנס לתא ומן התא אל ההיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח:  ",
            "מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור. והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת:  ",
            "מי שזכה בדשון מזבח הפנימי. נכנס ונטל הטני. והניחו לפניו. והיה חופן ונותן לתוכו. ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר. ומניח את אלו דולקים במקומן. מצאן שכבו. מדשנן ומדליקן מן הדולק. ואחר כך מדשן את השאר. ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא:  "
        ],
        [
            "לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו. מי שזכו באברים אוחזים בו. וכך היתה עקידתו ראשו לדרום. ופניו למערב. השוחט עומד במזרח ופניו למערב. של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה. של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה. שחט השוחט וקבל המקבל. בא לו לקרן מזרחית צפונית. ונותן מזרחה צפונה. מערבית דרומית. ונותן מערבה דרומה. שירי הדם היה שופך על יסוד דרומית:  ",
            "לא היה שובר בו את הרגל אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו. היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה. הגיע לחזה. חתך את הראש. ונתנו למי שזכה בו. חתך את הכרעים. ונתנן למי שזכה בהן. מירק את ההפשט. קרע את הלב והוציא את דמו. חתך את הידים. ונתנן למי שזכה בהן. עלה לרגל הימנית. חתכה ונתנה למי שזכה בה. ושתי ביצים עמה. קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו. נטל את הפדר. ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן. נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהם להדיחן. והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין. כל צרכה. והקרבים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה. על שולחנות של שיש שבין העמודים:  ",
            "נטל את הסכין. והפריש את הריאה מן הכבד. ואצבע הכבד מן הכבד. ולא היה מזיזה ממקומה. נקב את החזה ונתנו למי שזכה בו. עלה לדופן הימנית. היה חותך ויורד עד השדרה. ולא היה נוגע בשדרה. עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות. חתכה ונתנה למי שזכה בה. והכבד תלויה בה. בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן. ושתי צלעות מכאן. חתכה ונתנה למי שזכה בה והקנה והלב והריאה תלוים בה. בא לו לדופן השמאלית. והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן. ושתי צלעות רכות מלמטן. וכך היה מניח בחברתה. נמצא. מניח בשתיהן שתים שתים מלמעלן. ושתים שתים מלמטן. חתכה ונתנה למי שזכה בה. והשדרה עמה. והטחול תלוי בה. והיא היתה גדולה. אלא של ימין קורין גדולה. שהכבד תלויה בה. בא לו לעוקץ חותכו ונתנו למי שזכה בו. ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו. נטל רגל השמאלי. ונתנה למי שזכה בה. נמצא כולן עומדין בשורה. והאברים בידם. הראשון. בראש וברגל. הראש בימינו. וחוטמו כלפי זרועו. וקרניו בין אצבעותיו. ובית שחיטתו מלמעלן. והפדר נתון עליה. והרגל של ימין בשמאלו. ובית עורו לחוץ. השני. בשתי ידים של ימין בימינו. של שמאל בשמאלו. ובית עורן לחוץ. השלישי. בעוקץ וברגל. העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו. ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו. הרגל של שמאל בשמאלו. ובית עורו לחוץ. הרביעי. בחזה ובגרה. החזה בימינו והגרה בשמאלו. וצלעותיה בין אצבעותיו. החמישי. בשתי דפנות. של ימין בימינו. ושל שמאל בשמאלו. ובית עורן לחוץ. הששי. בקרבים הנתונים בבזך. וכרעים על גביהם מלמעלה. השביעי. בסלת. השמיני. בחביתין. התשיעי. ביין. הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו. ומלחום. וירדו ובאו להם ללשכת הגזית. לקרות את שמע.  "
        ],
        [
            "אמר להם הממונה. ברכו ברכה אחת והן ברכו. קראו עשרת הדברים. שמע. והיה אם שמוע. ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב. ועבודה. וברכות כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא:  ",
            "אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו. הפיסו זכה מי שזכה. חדשים עם ישנים בואו והפיסו. מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. רבי אליעזר בן יעקב אומר המעלה אברים לכבש. הוא מעלה אותן על גבי המזבח:  ",
            "מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם. לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד. וחלונות היו שם. וכתוב עליהם תשמישי הכלים:  ",
            "מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף. והכף דומה לתרקב גדול של זהב. מחזיק שלשת קבים. והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת. וכסוי היה לו. וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן:  ",
            "מי שזכה במחתה. נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה. ירד ועירן לתוך של זהב. נתפזר ממנו כקב גחלים. והיה מכבדן לאמה. ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך. ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד. ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גב גחלים ועל השרץ בשבת. ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח:  ",
            "הגיעו בין האולם ולמזבח. נטל אחד את המגרפה. וזורקה בין האולם ולמזבח. אין אדם שומע קול חברו בירושלים. מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת. כהן ששומע את קולה. יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא. ובן לוי שהוא שומע את קולה. יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר. והוא רץ ובא. וראש המעמד. היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח:  "
        ],
        [
            "החלו עולים במעלות האולם מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין לפניהם. מי שזכה בדישון מזבח הפנימי. נכנס ונטל את הטני. והשתחוה ויצא. מי שזכה בדישון המנורה. נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין. מדשן את המזרחי. ומניח את המערבי דולק. שממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים. מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה. נטל את הכוז ממעלה שניה. והשתחוה ויצא: \n",
            "מי שזכה במחתה. צבר את הגחלים על גבי המזבח. ורדדן בשולי המחתה. והשתחוה ויצא: \n",
            "מי שזכה בקטרת. היה נוטל את הבזך מתוך הכף. ונותנו לאוהבו או לקרובו. נתפזר ממנו לתוכו. נותנו לו בחפניו ומלמדים אותו. הוי זהיר שמא תתחיל לפניך. שלא תכוה. התחיל מרדד ויוצא לא היה המקטיר מקטיר. עד שהממונה אומר לו הקטר. אם היה כהן גדול. הממונה אומר אישי כהן גדול הקטר. פרשו העם. והקטיר והשתחוה ויצא: \n"
        ],
        [
            "בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות. שלשה אוחזין בו אחד בימינו. ואחד בשמאלו. ואחד באבנים טובות. וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא. הגביה לו את הפרוכת. נכנס והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו:  ",
            "באו ועמדו על מעלות האולם. עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים. וחמשה כלים בידם. הטני ביד אחד. והכוז ביד אחד. והמחתה ביד אחד. והבזך ביד אחד. וכף וכסויה ביד אחד. וברכו את העם ברכה אחת. אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת. במקדש היו אומרים את השם ככתבו. ובמדינה בכנויו. במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם. ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכהן גדול. שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. רבי יהודה אומר. אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. שנאמר (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם:  ",
            "בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו. הגיע למחצית הכבש. אחז הסגן בימינו והעלהו. הושיט לו הראשון הראש והרגל. וסמך עליהם וזרקן. הושיט השני לראשון שתי הידים נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן. נשמט השני והלך לו. וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין והוא סומך עליהן וזורקן. ובזמן שהוא רוצה. הוא סומך. ואחרים זורקין. בא לו להקיף את המזבח. מהיכן הוא מתחיל. מקרן דרומית מזרחית. מזרחית צפונית. צפונית מערבית. מערבית דרומית. נתנו לו יין לנסך. הסגן עומד על הקרן. והסודרים בידו. ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים. ושתי חצוצרות של כסף בידם. תקעו והריעו ותקעו. באו ועמדו אצל בן ארזא. אחד מימינו. ואחד משמאלו. שחה לנסך. והניף הסגן בסודרין. והקיש בן ארזא בצלצל. ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק. תקעו והשתחוו העם. על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה. זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן:  ",
            "השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה. בשני היו אומרים. גדול ה' ומהולל מאד. בעיר אלהינו הר קדשו. בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט. ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו'. בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו. הריעו לאלהי יעקב. בששי היו אומרים. ה' מלך גאות לבש וגו'. בשבת היו אומרים. מזמור שיר ליום השבת. מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}