json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Challah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה חלה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            "חמשה דברים חייבים בחלה. החטים והשעורים. והכוסמין. ושבולת שועל. ושיפון. הרי אלו חייבין בחלה. ומצטרפין זה עם זה. ואסורין בחדש מלפני הפסח. ומלקצור מלפני העומר. ואם השרישו קודם לעומר. העומר מתירן ואם לאו אסורין. עד שיבא העומר הבא: ",
            "האוכל מהם כזית מצה בפסח. יצא ידי חובתו. כזית חמץ חייב בהכרת. נתערב אחד מהם בכל המינים. הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אינו אסור אלא מהן. וחייבין בחלה ובמעשרות: ",
            "אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות. הלקט והשכחה והפאה. וההפקר. ומעשר ראשון שנטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שנפדו. ומותר העומר. ותבואה שלא הביאה שליש. ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה: ",
            "אלו חייבין במעשרות. ופטורים מן החלה. האורז. והדוחן. והפרגים. והשומשמין. והקטניות. ופחות מחמשת רבעים בתבואה. הסופגנין. והדובשנין. והאסקריטין. וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה: ",
            "עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין. פטורה מן החלה. תחלתה עיסה וסופה סופגנין. תחלתה סופגנין וסופה עיסה. חייבין בחלה. וכן הקנובקאות חייבות: ",
            "המעיסה. בית שמאי פוטרין. ובית הלל מחייבין. החליטה בית שמאי מחייבין. ובית הלל פוטרין. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב: ",
            "נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור. פטורה מן החלה: ",
            "עיסת הכלבים. בזמן שהרועים אוכלין ממנה. חייבת בחלה. ומערבין בה. ומשתתפין בה. ומברכין עליה. ומזמנין עליה. ונעשית ביום טוב. ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. אם אין הרועים אוכלין ממנה. אינה חייבת בחלה. ואין מערבין בה. ואין משתתפין בה. ואין מברכין עליה. ואין מזמנין עליה. ואינה נעשית ביום טוב. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין: ",
            "החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש. ואין ניטלין מן הטהור על הטמא. אלא מן המוקף. ומן הדבר הגמור. האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום. עד שישייר מקצת: "
        ],
        [
            "פירות חוצה לארץ. שנכנסו לארץ. חייבים בחלה. יצאו מכאן לשם ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר: ",
            "עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ. חייבת במעשרות ובשביעית. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. עיסה שנילושה במי פירות. חייבת בחלה. ונאכלת בידים מסואבות: ",
            "האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפני שהיא יכולה לכסות עצמה. אבל לא האיש. מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. ור' עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים. שכשם שהוא קורא לטהורה. כך הוא קורא לטמאה. לזו קורא חלה בשם. ולזו קורא חלה בשם. אבל קביים אין להם חלק בשם. ",
            "העושה עיסתו קבים. ונגעו זה בזה. פטורים מן החלה עד שישוכו. רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל. הסל מצרפן לחלה: ",
            "המפריש חלתו קמח אינה חלה. וגזל ביד כהן. העיסה עצמה חייבת בחלה. והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים. דברי ר' יהושע. אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר. אמר להם אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים: ",
            "חמשת רבעים קמח חייבים בחלה. הם. ושאורן. וסובן. ומורסנן. חמשת רבעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן. וחזר לתוכן. הרי אלו פטורין. ",
            "שעור החלה אחד מעשרים וארבעה. העושה עיסה לעצמו. והעושה למשתה בנו. אחד מעשרים וארבעה. נחתום שהוא עושה למכור בשוק. וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק. אחד מארבעים ושמנה. נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה. אחד מארבעים ושמנה. נטמאת מזידה. אחד מעשרים וארבעה. כדי שלא יהא חוטא נשכר: ",
            "רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא. כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה. נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורם חלתה. ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף. וחכמים אוסרין: "
        ],
        [
            "אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים. ותטמטם בשעורים. גלגלה בחטים. וטמטמה בשעורים האוכל ממנה חייב מיתה. כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח: \n",
            "נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה. שהמדומע פטור. ומשגילגלה חייבת. נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. ומשגלגלה תעשה בטהרה: \n",
            "הקדישה עיסתה עד שלא גילגלה ופדאתה. חייבת. משגילגלה ופדאתה חייבת. הקדישתה עד שלא גלגלה. וגלגלה הגזבר. ואחר כך פדאתה. פטורה. שבשעת חובתה היתה פטורה: \n",
            "כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. ומשבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו. וגמרן הגזבר. ואחר כך פדאן פטורין. שבשעת חובתן היו פטורין: \n",
            "עובד כוכבים שנתן לישראל לעשות לו עיסה. פטורה מן החלה. נתנה לו מתנה עד שלא גלגל חייב. ומשגילגל פטור. העושה עיסה עם העובד כוכבים. אם אין בשל ישראל כשיעור חלה. פטורה מן החלה: \n",
            "גר שנתגייר והיתה לו עיסה. נעשת עד שלא נתגייר פטור. ומשנתגייר חייב. ואם ספק חייב. ואין חייבין עליה חומש. רבי עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור: \n",
            "העושה עיסה מן החטים. ומן האורז. אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. ואם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח: \n",
            "הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה. ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר. מוציא לפי חשבון. ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל: \n",
            "כיוצא בו זיתי מסיק. שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות. אם יש לו פרנסה ממקום אחר. מוציא לפי חשבון. ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל. והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון: \n",
            "הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לתוך עיסת אורז. אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה. ואם לאו פטורה. אם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא. מין במינו. ושלא במינו בנותן טעם: \n"
        ],
        [
            "שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים. ובזמן שהם של אשה אחת. מין במינו חייב. ושלא במינו פטור: ",
            "איזה הוא מין במינו. החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין. השעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים. רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים מצטרפין זה עם זה: ",
            "שני קבים. וקב אורז. או קב תרומה באמצע. אינן מצטרפין. דבר שנטלה חלתו באמצע מצטרפין. שכבר נתחייב בחלה: ",
            "קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה. רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע. וחכמים אוסרים. הנוטל חלה מן הקב. רבי עקיבא אומר חלה. וחכמים אומרים אינה חלה: ",
            "שני קבין שנטלה חלתו של זה בפני עצמו. ושל זה בפני עצמו. חזר ועשאו עיסה אחת. רבי עקיבא פוטר. וחכמים מחייבין. נמצא חומרו קולו: ",
            "נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך. חלת דמאי. עד שתסרח. שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא. ושלא מן המוקף: ",
            "ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא. רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית. ורבן גמליאל פוטר. רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא. ורבי אליעזר אומר חלה אחת. אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר. חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים: ",
            "רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה. מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת. מכזיב ועד הנהר ועד אמנה. שתי חלות. אחת לאור. ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור. ושל כהן אין לה שיעור. מן הנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות. אחת לאור. ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור. ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה. ואסורה לזבים ולזבות. לנדה וליולדות. ונאכלת עם הזר על השלחן. ונתנת לכל כהן:",
            "אלו נתנין לכל כהן. החרמים. והבכורות. ופדיון הבן. ופדיון פטר חמור. והזרוע. והלחיים. והקיבה. וראשית הגז. ושמן שרפה. וקדשי המקדש. והבכורים. ר' יהודה אוסר בבכורים. כרשיני תרומה. רבי עקיבא מתיר. וחכמים אוסרים: ",
            "ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קבלו ממנו. אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהן מאלכסנדריא ולא קבלו מהם. אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם. מפני הכתוב שבתורה (שמות כג, טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה: ",
            "בן אנטינוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו. שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו. מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים. "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}