42587b836f2621d55edcd3f347cff2ddcdc4bd4ac40623817b4f3ebdde7bef86

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Les uns, en apportant les prémices, lisent le passage biblique qui s’y rapporte (Dt 26, 3-10); d’autre les apportent, sans rien réciter; enfin il en est qui ne les apportent même pas. Voici quels sont ces derniers: Celui qui plante de la vigne dans son terrain et la provigne dans le chemin d’un particulier ou sur la voie publique; de même, celui qui détournant une branche d’un cep situé chez un particulier, ou sur la voie publique, la provigne sur son terrain; ou encore, celui qui ayant planté la vigne sur son propre terrain la provigne sur un autre terrain de sa propriété, séparé du premier par un chemin particulier ou public: en tous ces cas, on n’offre pas les prémices<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> N'étant pas néses de son bien seul.</i>. Selon R. Juda, il faut les offrir même en ces cas.",
+            "Pour quel motif n’offre-t-on pas les prémices en ces cas ? Parce qu’il est écrit (Ex 23, 19) : les prémices des premiers fruits de ton sol et (Ex 34, 26); c.-à-d. il faut que la croissance entière ait eu lieu sur son sol. Pour la même raison, les fermiers qui prennent le champ à raison d’une part du revenu, ou ceux qui se chargent de la cultiver à gage fixe, ou celui qui s’en est emparé sous la menace de mort, ou le brigand, n‘en offrent pas les prémices, conformément au verset précité.",
+            "On n’offre les prémices que pour les 7 espèces privilégiées de la Palestine<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Babli, Pessahim 53b.; Menahot 84a.\"</i>, ni des dattes des montagnes, ni des fruits des vallées, ni des olives qui ne sont pas de premier choix. On n’offre pas de prémices au Temple avant la Pentecôte. Aussi, l’on n’accueillit pas les prémices apportées à Jérusalem par les habitants de Har-Céboïm avant la Pentecôte<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Cf. ci-dessus, Halla 4, 10.</i>, parce que c’est contraire à ce verset de l’Exode (Ex 23, 16): La fête de la moisson, pour les prémices de tes travaux agricoles, de ce que tu as semé au champ.",
+            "Les suivants offrent les prémices sans réciter la formule d’usage: le prosélyte, ne pouvant dire les mots: “Que l’Eternel a juré à nos ancêtres de nous donner”, (puisque ses ancêtres n’étaient pas juifs). Lorsque sa mère était une juive, il peut réciter cette formule en apportant l’offrande. De même, si en disant la prière il est seul, il dira: “Dieu des ancêtres d’Israël”. Dans la synagogue, il dira: “Dieu de vos pères”; mais si sa mère avait été juive, il dira: “Dieu de nos ancêtres”.",
+            "R. Eliézer b. Jacob dit<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Babli, Yebamot 57b; Mishna, Qidushin 4, 7 ( 77a).\"</i>: une femme qui est fille de prosélyte ne doit pas être épousée par un cohen, à moins que la mère fut juive; peu importe qu’elle soit fille de prosélyte, ou d’esclave affranchi, jusqu’à la dixième génération, on ne doit pas l’épouser, à moins que sa mère ait été juive. Le tuteur des mineurs, epitropo\", l’envoyé ou représentant, l’esclave, la femme, l’hermaphrodite atmhto\" et l’androgyne, offrent les prémices sans les accompagner de la lecture traditionnelle, puisqu’ils ne peuvent pas dire les mots: “que tu m’as donné à moi, ô Eternel”.",
+            "Si l’on achète 2 arbres du chemin de son voisin<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. ci-après 11; Babli, Gitin 48a Baba Batra 27a et 81a.\"</i>, on offre les prémices sans procéder à la lecture officielle; selon R. Meir, on fait cette récitation. Lorsque la source dont cet arbre vivait s’est desséchée, ou si l’arbre a été coupé (de sorte qu’il n’y a plus de sol vivifiant), on offre les prémices sans procéder à la lecture; selon R. Juda, on fait cette lecture. Dans l’intervalle de temps entre la Pentecôte et la fête des tabernacles<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Pessahim 36b.</i>, on lit le passage en les offrant. A partir de cette dernière date jusqu’à la fête de Hanuka (ou des Macchabées), on ne lit plus en les offrant (la période de la joie des moissons étant depuis longtemps écoulée). Selon R. Juda ben Bethera, on procède encore à cette lecture.",
+            "Si après avoir prélevé les prémices on vend son champ, on les offre encore, mais sans réciter la formule; et l’acquéreur ne pouvant pas offrir des mêmes produits (déjà présentés par le 1er propriétaire) en offrira d’une autre sorte, mais sans la lecture (faute d’avoir possédé le sol). Selon R. Juda, on peut offrir de la même espèce et procéder à la lecture officielle (la même formule pouvant être dite par deux personnes).",
+            "Si après le prélèvement des premiers ils ont été enlevés, ou pourris<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Voir Sifri, ou Midrash sur le Dt, section Ki-Tabô, n. 300.</i>, ou volés, ou perdus, ou devenus impurs, il faut en apporter d’autres en remplacement, mais sans dire la lecture officielle (puisque ce ne sont plus les premiers fruits). Pour ces seconds fruits offerts, l’étranger qui en mangerait ne serait pas tenu de payer un 5e supplémentaire. S’ils sont devenus impurs au parvis du Temple (une fois apportés), on vide simplement le panier, sans procéder à la lecture (sans en apporter à nouveau en échange des premiers).",
+            "D’où sait-on qu’il faut remplacer les prémices non parvenues au temple ? De ce qu’il est dit (Ex 23, 19) : Tu apporteras à la maison de l’Eternel ton Dieu les premiers fruits de ta terre; donc, jusqu’au moment de leur arrivée, on en est responsable. –Lorsque quelqu’un, ayant offert d’une espèce, en faisant la lecture, offre ensuite d’une autre espèce, il ne devra plus procéder à la lecture une seconde fois.",
+            "En offrant les prémices, on procède à la lecture officielle, si c’est entre la fête de Pentecôte et celle des Tabernacles, et que l’on présente, soit l’une des 7 espèces, soit des fruits de la montagne (supérieurs), ou des dattes de vallée, ou des olives juteuses de l’autre côté du Jourdain<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Ces 3 sortes, dit le parag. 3, sont d'une qualité inférieure dans le reste de la Palestine.</i> (à l’Est de la Palestine). Selon R. Yossé le galiléen, on n’offre pas les prémices de l’autre côté du Jourdain, parce que ce n’est pas<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> \"Voir Mekhilta sur Bô, n° 17; Sifri sur Pinhas, n° 134.\"</i> “un pays où coule le lait et le miel) (mots contenus dans la formule de récitation).",
+            "Si quelqu’un achète 3 arbres dans la propriété d’autrui, il offrira les prémices et fera la lecture officielle; selon R. Meir, il lira également en n’achetant que 2 arbres (comme il est dit en (1,6)). Si l’on a acquis un arbre avec le sol qui le nourrit, on en apporte les prémices et l’on fait la lecture. Selon R. Juda, même les fermiers à gage fixe, ou à gage proportionnel du revenu, font la lecture en offrant les prémices<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Contrairement à l'avis exprimé au par. 2.</i>."
+        ],
+        [
+            "Lorsqu’un étranger mange de l’oblation ou des prémices<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Halla 1, 9; Hagiga 2, 5 ( 18b); Babli, Yebamot 73a; Baba Metsia 52b.\"</i>, il est passible de la peine capitale, et il doit un supplément du 5e en restituant le montant, parce que ce bien interdit aux étrangers appartient aux cohanim. Elles s’annulent dans une proportion de 101; il faut avant d’en manger se laver les mains (bien que ce soient des fruits), et il faut que le soleil soit couché avant que le cohen purifié le même jour puisse les consommer. Toutes ces règles sont applicables à l’oblation et aux prémices, non à la 2e dîme.",
+            "Il y a certaines règles communes à la 2e dîme et aux prémices, et non à l’oblation<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Babli, Yebamot 73a.</i>. Ainsi, pour les premières, il faut les apporter à Jérusalem, réciter la confession, et elles sont interdites aux personnes en deuil<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Pessahim 36b.</i>, mais R. Simon en permet l’usage à ces derniers. Elles sont soumises toutes deux à l’obligation du débarras; R. Simon les en dispense. Quelque petite que soit la quantité (mêlée à d’autres), il est interdit dans Jérusalem d‘en manger (à tout autre qu’au cohen), et même leurs produits ne peuvent être mangés à Jérusalem, ni par les étrangers, ni même par les bestiaux. R. Simon le permet. Toute ceci est applicable à la 2e dîme et aux prémices, non à l’oblation.",
+            "Il y a certaines règles communes à l’oblation et à la 2e dîme, non applicables aux prémices. Ainsi, à défaut du prélèvement de l’oblation et de la 2e dîme, il est interdit de consommer des produits en grange (entièrement prêts), et elles ont une mesure fixe. Elles s’appliquent à tous les fruits, en tous temps, aussi bien pendant l’existence du Temple qu’après, aux fermiers à gage fixe ou à revenus proportionnels, aux sicaires et aux brigands. Dans tous ces cas, on doit l’oblation et la 2e dîme, non les prémices.",
+            "Certaines règles s’appliquent aux prémices seules, non à l’oblation, ni à la 2e dîme<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le précieux commentaire de R. Simson de Sens s'arrêt ici dans les éditions. D'après le Ms. De la Bibl. Nat. De Paris n° 1362, le Libanon, 1867, n° 1-6, a édité la suite et fin.</i>. Le cohen peut acquérir les prémices même encore adhérentes à la terre; on peut cueillir comme telles tout son champ; on en est responsable; on les accompagne d’une offrande, d’un chant, d’une présentation, et elles séjournent une nuit au Temple.",
+            "L’oblation de la dîme ressemble aux prémices sous deux rapports, et à l’oblation ordinaire sous 2 autres rapports: on prélève l’oblation d’une partie pure pour libérer l’impure et même de ce qui est en dehors du cercle<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> De ce qui n'est pas en contact immédiat. Cf. (Terumot 2, 1).</i>, comme pour les prémices; de plus, elle est cause de la défense de manger ce qui est en grange à défaut du prélèvement, et elle a une mesure, comme l’oblation.",
+            "Le cédrat ressemble aux arbres sous 3 rapports et aux légumineux sous un rapport<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Suka 39b; Rosh Hashana 14b; Qidushin 2b.\"</i>: il ressemble aux arbres pour l’orla, la sainteté du fruit de la 4e année et le caractère sacré de la 7e année agraire; il a ceci de commun avec le légumineux qu’il est soumis aux dîmes de sa récolte. Tel l’avis de R. Gamliel. Selon R. Eliézer, il ressemble aux arbres sous tous les rapports.",
+            "Le sang des bipèdes (l’homme) a, comme le sang des animaux<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Dt 12, 16)</i>, la faculté de rendre les semences aptes à l’impureté (à l’instar de l’eau); mais il a cela de commun avec le sang des reptiles que si, par erreur, l’on en buvait, on ne serait pas condamnable.",
+            "L’antilope<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Animal douteux, cité aussi en (Hulin 4, 1); c'est peut-être le tragelaphos (bouc et biche) de Pline, VIII, 33.\"</i> ressemble sous certains rapports à la bête sauvage, sous d’autres à l’animal domestique, sous d’autres, encore aux deux, et enfin à aucun d’eux.",
+            "Voici en quoi elle ressemble à la bête sauvage: il faut en couvrir le sang après l’avoir égorgée comme celle-ci, ne pas la tuer un jour de fête<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Hulin 79b, 88a et 132a; Betsa, 8a.\"</i>, et si c’est fait on n’en couvrira pas le sang (acte interdit en ce jour); la graisse de son cadavre rend impur comme celle d’une bête sauvage; cette impureté est celle du doute, et l’on ne peut pas s’en servir pour racheter le rejeton de l’âne (Ex 34, 20).",
+            "Voici en quoi cet animal ressemble à une bête domestique:sa graisse est interdite celle de cette dernière, mais elle n’entraîne pas de peine capitale, et l’on ne peut pas l’acquérir pour l’argent de la 2e dîme afin de le manger à Jérusalem; on et tenu d’en prélever pour le cohen l’épaule, les mâchoires et l’estomac. R. Eliézer en dispense, selon la règle de droit que c’est au demandeur de fournir la preuve de la dette.",
+            "Voici enfin en quoi elle ne ressemble ni à l’un ni à l’autre: il est aussi bien interdit de l’atteler avec l’un qu’avec l’autre, à titre de mélange hétérogène. Si on lègue à son fils ses animaux sauvage ou ses bestiaux, le dit animal douteux n’y est pas compris. Lorsque quelqu’un s’engage (affirme) par vœu de naziréat<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Nazir 5, 7 ( 34a).</i> que c’est soit un animal sauvage, soit une bête domestique, le vœu est valable. Pour tout le reste, on le traite à l’égal de la bête sauvage ou domestique, savoir qu’il faut l’égorger, que son cadavre rend impur, etc. qu’il est interdit d’en manger un fragment avant l’égorgement."
+        ],
+        [
+            "Comment prélève-t-on les prémices? On descend dans son jardin, et lorsqu’on y voit une première figue mûre, ou une grappe de raisin, ou une grenade mûre, on l’entoure d’une liane<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Identifié à juste titre par Maïmonide avec gamin, gomme, que Freitag traduit: Planta recens ex arida progerminans.</i> et on la désigne pour servir de prémices. R. Simon dit: malgré cette opération, on les dénomme de nouveau comme prémices, après les avoir cueillies.",
+            "Comment les apporte-t-on au Temple? Les habitants de communes d’un même district<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Palestine était divisée en 24 cercles, ayant chacun son chef local pour les offrandes.</i> se réunissaient au chef-lieu du district, et passaient la nuit sur la place publique, sans entrer dans les maisons<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour éviter toute possibilité de contact impur.</i>. Le lendemain de grand matin, le préposé disait: Venez et montons à Sion, vers la maison de l’Eternel notre Dieu (Jr 31, 6).",
+            "Les habitants rapprochés offrent des figues et raisins frais; les éloignés offrent des fruits secs (de crainte de détérioration). Un bœuf marche devant, aux cornes dorées, une couronne d’olivier en tête. Une flûte les précède en faisant résonner l’écho, jusqu’à l’approche de Jérusalem. Arrivé là, on envoyait des représentants et l’on couronnait les prémices d’ornements<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> On rangeait les fruits et autour de l'ensemble, on disposait les plus beaux en cercle.</i>. Les chefs des cohanim avec leurs lieutenants et les trésoriers viennent au-devant des nouveaux arrivés, sortant dans un rapport proportionnel aux arrivants. Tous les ouvriers occupés à Jérusalem se lèvent devant eux<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Babli, Qidushin 33a; Hulin 54b.\"</i> pour s’informer de leur santé et leur disent: Nos frères, habitants de tel endroit, soyez les bienvenus!",
+            "La flûte continuait à résonner devant eux jusqu’au moment de parvenir sur la montage sainte. Arrivé là, chacun et même le roi Agrippa en personne prenait le panier sur l’épaule et montant jusqu’à l’arrivée au parvis. Parvenus là, les lévites entonnaient le cantique (Ps 30): Je t’exalte, o Eternel, car tu m’as tiré des profondeurs et tu n’as pas permis à mes ennemis de se réjouir à mes dépens.",
+            "Les colombes qui se trouvaient au-dessus des paniers<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Menahot p. 58a.</i> servaient d’holocauste et ce que l’on avait en mains était remis aux prêtres.",
+            "Pendant que l’on avait encore le panier sur les épaules, on récitait le texte biblique prescrit (Dt 26, 3-10), depuis les mots “Je dis aujourd’hui à l’Eternel ton Dieu, etc.” jusqu’à la fin du chapitre. Selon R. Juda, on lit jusqu’aux mots: “Mon père était un araméen nomade”. Après ces mots, on descend le panier de l’épaule, on le retient par les lèvres, le cohen le soutient de la main, le soulève (pour l’acquérir); puis, on lit les derniers versets du passage en question; l’on dépose l’offrande à côté de l’autel, on s’incline et l’on sort.",
+            "Au commencement, tous ceux qui savaient lire lisaient eux-mêmes ledit passage; et, pour ceux qui ne savaient pas lire, d’autres faisaient la lecture. Lorsque, plus tard, on se retint d’apporter les prémices (par honte de ne pas savoir lire), on établit l’usage des lectures publiques pour chacun.",
+            "Les gens riches<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Baba Qama 92.</i> offrent leurs prémices dans les hottes calaqo\" plaquées d’or et d’argent; les pauvres les apportent dans des paniers en branches de saule tressées. L’on remet aux prêtres des paniers avec les fruits.",
+            "R. Simon b. Nanes dit: on dresse le cercle autour des prémices avec d’autres fruits que les 7 espèces supérieures. Selon R. aqiba, au contraire, on se sert exclusivement pour cela des 7 espèces supérieures.",
+            "R. Simon remarque qu’il y a trois degrés dans les prémices offertes: les prémices elles-mêmes (les premiers fruits), le supplément cueilli en même temps, la couronne ou cercle dont on les entoure. Le supplément devra être de la même espèce; la couronne pour orner pourra être d’une espèce différente. Le supplément devra être consommé en état de pureté, et il est dispensé de la loi du doute (le cohen l’achetant de l’ignorant peut en manger sans crainte d’impureté); mais la couronne des prémices (pouvant être d’une autre sorte) est soumise aux craintes que suscite le doute.",
+            "En quel cas dit-on que le supplément des prémices est l’égal des prémices mêmes? Lorsqu’il est composé de produits palestiniens; mais, au cas contraire, il ne comporte pas le même caractère.",
+            "Pourquoi est-il dit que les prémices constituent une des propriétés du cohen? Parce qu’il peut l’employer à acquérir les esclaves, ou des terrains, ou une bête impure; il peut transmettre le montant à un créancier pour le payer, et le remettre à une femme pour le montant de sa dot, à l’égal de la valeur<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Selon une autre version, on lit: \"\" et le rouleau de la Loi \"\" c.-à-d. le cohen peut aussi acheter cela pour le montant des prémices. Cf. Hulin 131a.\"</i> d’un rouleau de la Loi (transmissible dans les mêmes conditions). R. Juda dit: on ne doit les remettre<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Cf. ci-dessus, Halla 4, 10.</i> qu’à titre de don au cohen instruit (dont on connaît avec certitude les soins de pureté). D’après les autres sages, on les remet aux gens de garde du Temple, qui les répartissent entre eux, comme des saintetés d’ordre supérieur<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Cf. B. Megila 24a.</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de].json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002378149/NLI",
+    "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.5,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.<br>Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.<br>Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.<br>Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.<br>Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.<br>Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Einige bringen Erstlinge dar und lesen<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Das in Deuteron, c. 26 angegebene Bekenntniss.</i>; Andere bringen sie dar und dürfen nicht lesen; und wieder Andere brauchen keine Erstlinge darzubringen. Folgende nämlich brauchen keine Erstlinge darzubringeu: Wer auf eignem Felde gepflanzt und den Ableger in eines Andern Eigentum, oder in einen öffentlichen Platz hineingezogen hat; oder in eines Andern Eigentum, oder auf einem öffentlichen Platz gepflanzt und den Ableger in sein eignes Feld hereingezogen hat; wer im eigenen Felde gepflanzt und den Ableger in sein eigenes Feld, welches von jenem durch einen Privatweg oder öffentlichen Weggetrennt ist, gezogen hat, braucht keine Erstlinge darzubringen. R. Jehudah sagt: Letzterer muss sie darbringen.",
+            "Aus welchem Grunde ist ein solcher nicht zur Darbringung verpflichtet? — Weil es heisst: »Die Erstlinge der Reife Deines Ackers«, welches bedeutet: Es muss, der ganze Wuchs auf Deinem Felde sein. Wer gegen Fruchtanteil den Acker bestellt, wer pachtet, wer ein Grundstück durch Gewalt<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">הסקריקון</span> aus dem Lateinischen sica = der Dolch. Daher sicarius Jemand, der den Dolch handhabt, ein Meuchelmörder. Es ist bekannt, dass zur Zeit des Römerkrieges mit den Juden Viele solcher sicarii vorhanden waren, die sich der Grundstücke der Eigentümer bemächtigten.</i> oder Raub an sich gebracht hat, bringt aus demselben Grunde keine Erstlinge dar, weil es heisst: Die Erstlinge der Reife Deines Ackers.",
+            "Man bringt Erstlinge nur von den sieben Fruchtarten dar; übrigens auch nicht von den Datteln auf den Gebirgen und von den Früchten in den Tälern<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Weil sie schlecht sind.</i>, nicht von solchen Oliven, die nicht auserwählt gut sind.—Man bringt die Erstlinge nicht vor dem Wochenfeste. Die Leute vom Berge Zebaim brachten ihre Erstlinge vor dem Wochenfeste, und man nahm sie von ihnen nicht an; weil im Gesetze geschrieben steht: (Exod. 23, 17) »das Fest der Ernte, der Erstlinge Deiner Feldarbeit, von Allem, was Du auf dem Felde säest«.",
+            "Folgende bringen dar ohne das Bekenntniss zu lesen: Der Proselyt bringt, ohne zu lesen, weil er nicht sagen kann: »Welches Du unsern Eltern zugeschworen hast, uns zu geben»<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Bartenora sagt im Namen des Rambam, dass die Gesetzesnorm nicht wie diese Mischnah ist, sondern der Proselyt bringt und liest. Er kann immerhin sagen: »Welches Du unsern Vorfahren zugeschworen hast, uns zu geben«, weil das Land dem Erzvater Abraham zugeschworen ward, und dieser ist der Vater aller Proselyten, so wie der Israeliten. Dieselbe Bewandtniss hat es mit dem Gebete.</i>. War aber seine Mutter aus Israel, so bringt er und liest. Wenn ein solcher für sich allein betet, so sage er: »Der Gott der Vorfahren Israels«, und in der Synagoge sage er: »Der Gott Eurer Väter«. Ist aber seine Mutter aus Israel, so sagt er: »Der Gott unsrer Vorfahren«.",
+            "R. Elieser Sohn Jakobs sagte: Eine Tochter von Proselyten darf nicht einem Priester vermählt werden, es sei denn, dass ihre Mutter aus Israel ist. Übrigens ist es einerlei, ob sie Tochter von Proselyten oder freigelassenen Sklaven ist, und selbst vom zehnten Gliede, ist es immer nur gestattet, wenn die Mutter aus Israel ist. Der Vormund<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">האפוטרופוס</span> = Vormund, der in Ermangelung der Eltern die Erziehung der Kinder übernimmt. Das Wort ist aus dem Griechischen = ἐπιτροπος, entlehnt.</i>, der Bote, der Sklave, die Frau, der Geschlechtslose<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">טומטום</span> = Geschlechtslose, dessen Genitalien unentwickelt sind. Das Wort entstammt dem Chaldäischen <span dir=\"rtl\">טום</span>, = verstopft, nicht entwickelt. Im Griech. ἂτμητος = nicht eingeschnitten, unteilbar.</i> und der Zwitter<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">ואנדרוגינוס</span> = ὰνδρογύνης = Zwitter.</i> dürfen die Erstlinge bringen, aber nicht das Bekenntniss lesen, weil sie nicht sagen können: »Welche Du, o Gott, mir gegeben hast<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Das Land ist nur wirklichen Männern zuerteilt worden; denn es heisst (Numeri 26, 54) nach seiner Musterung, soll ihm <span dir=\"rtl\">איש לפי פקדיו יתן נחלתו</span> = Jedem Manne sein Erbteil gegeben werden.</i>.",
+            "Wenn Einer zwei Bäume in des Andern Feld kauft, so bringt er die Erstlinge dar, ohne zu lesen. R. Meïr sagt: Er muss darbringen und lesen. Ist der Quell<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Neben den Bäumen.</i> versiegt, oder der Baum abgehauen worden, so bringt er dar, ohne zu lesen. R. Jehudah sagt: Er bringt dar und liest.",
+            "Wer seine Erstlinge abgesondert und dann sein Feld verkauft hat, bringt seine Erstlinge dar, ohne zu lesen; der Zweite bringt keine von derselben Fruchtart dar, aber von anderen bringt er dar und liest. R.Jehuda sagt: Er muss auch von derselben Art die Erstlinge darbringen und lesen.",
+            "Wenn Jemand seine Erstlinge abgesondert hatte und diese gewaltsam weggenommen oder verfault oder gestohlen oder verloren gegangen oder verunreinigt sind, so bringt er an deren Stelle andere dar, ohne zu lesen; über die zweiten braucht man kein Fünftel zuzugeben. Sind sie erst im Vorhofe unrein geworden, so wirft man sie aus dem Korbe<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Man schüttelt alles aus dem Korbe und entleert ihn. Den Korb bekommt der Priester. Andere Erstlinge braucht er nicht an deren Stelle zu bringen, da sie einmal zum Tempelberg gekommen waren, ist man nicht weiter verpflichtet für sie aufzukommen.</i> und liest nicht.",
+            "Woher beweist man, dass die Erstlinge, bis sie zum Tempelberg gebracht worden sind, ersetzt werden müssen? Weil es heisst: (Exod. 23,19). »Die Erstlinge der Reife Deines Ackers, sollst Du in’s Haus Deines Gottes bringen;« dies lehrt, dass man zum Ersatz derselben verpflichtet ist, bis man sie an den Tempelberg bringt. Hat man bereits von einer Art Früchte Erstlinge gebracht und das Bekenntnis gelesen und bringt nun eine andere Art, so liest man nicht wieder.",
+            "Folgende bringt man dar und liest dabei, zwischen dem Wochen- und Laubhüttenfeste: Die von den sieben Arten, die von Früchten der Gebirge und Datteln der Täler, von den Ölbäumen jenseit des Jordans. R. Jose der Galiläer sagt: Man bringt aus jenseits des Jordans keine Erstlinge dar, denn es ist nicht ein Land, wo Milch und Honig fliesst.",
+            "Wer drei Bäume im Felde eines Andern kauft, muss die Erstlinge dar bringen und das Bekenntniss lesen. R. Meïr sagt: Schon wenn man zwei kauft. Wenn man einen Baum mit dem Grund und Boden dazu gekauft hat, so bringt man die Erstlinge dar und liest. R. Jehudah sagt: Auch die Erbpächter der gegen Fruchtanteil oder Pacht zu bestellenden Felder müssen die Erstlinge darbringen und das Bekenntniss lesen."
+        ],
+        [
+            "Hebe und Erstlinge haben das gemein, dass derjenige, der sie vorsätzlich geniesst, des Todes schuldig ist<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Durch des Himmels Hand <span dir=\"rtl\">בידי שמים</span>.</i>; dass der aus Versehen davon Geniessende, ein Fünftel darüber zahlt<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Der aus Versehen sie Geniessende den Eigentümern den Grundwert und ein Fünftel jedem beliebigen Priester zahlen muss.</i>; dass sie Nichtpriestern verboten und volles Eigentum des Priesters sind; dass sie in hundert und einem aufgehen; dass sie das Waschen der Hände erfordern; dass der Sonnenuntergang erst abgewartet werden muss, ehe der unrein gewesene Priester sie essen darf. Dies alles ist bei Hebe und Erstlingen gleich, nicht so beim Zehnt.",
+            "Beim Zehnt wie bei den Erstlingen finden Verordnungen statt, die bei Hebe nicht gelten: Zehnt und Erstlinge erfordern das Hinbringen nach dem heiligen Orte und das Bekenntniss und sind einem Leidtragenden verboten. R. Simeon jedoch erklärt dieses<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Das Zweitzehnt.</i> für erlaubt. Beide sind der Wegschaffung unterworfen. R. Simeon befreit sie davon<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich die Erstlinge.</i>. Ferner darf man, wenn auch nur das Geringste davon in Jerusalem unter <span dir=\"rtl\">חולין</span> gerät, diese nicht als <span dir=\"rtl\">חולין</span> geniessen; und was etwa daraus in Jerusalem wächst ist den Nichtpriestern und dem Viehe zu geben<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Ersteres bei Erstlingen, Letzteres beim Zehnt.</i> verboten. R. Simeon erlaubt es. Dies alles gilt bei Zehnt und Erstlingen und nicht bei Hebe.",
+            "Manches gilt bei Hebe und Zehnt, was bei Erstlingen nicht stattfindet; denn Hebe und Zehnt machen, dass fertiges Getreide gar nicht genossen werden darf, so lange jene nicht abgesondert sind; sie haben ihr Maass; sie gelten von allen Früchten, zu jeder Zeit, da der Tempel stand und da er nicht steht; ferner bei Feldern, die gegen Fruchtanteil übernommen oder gepachtet sind; bei Feldern, die man durch Gewalttat oder Raub besitzt. Dies alles gilt bei Hebe und Zehnt, nicht aber bei Erstlingen.",
+            "Wiederum gilt bei Erstlingen, was nicht bei Hebe und Zehnt: Die Erstlinge nämlich können am Boden haftend erworben werden; man kann sein ganzes Feld als Erstlinge bestimmen; man ist zu deren Ersatz verpflichtet; man muss ein Opfer mitbringen, sie erfordern ausserdem Gesang und Wendung, sowie Übernachtung in Jerusalem.",
+            "Zehnt-Hebe ist den Erstlingen in zwei Hinsichten und der Hebe in zwei Hinsichten gleich: Man kann sie wie die Erstlinge von Reinem für Unreines, und auch ausserhalb eines und desselben Behältnisses entrichten; und wie Hebe bewirkt sie, dass man fertige Früchte nicht geniessen darf, und hat auch ein bestimmtes Maass.",
+            "Ein Paradiesapfelbaum gleicht in drei Hinsichten dem Baume und in einer dem Kraute. Jenem in Betreff der <span dir=\"rtl\">ערלה</span>, des vierten Jahres und des Brachjahres; dem Kraute in der einen Hinsicht, dass seine Verzehntungszeit sich nach seiner Abpflückung richtet, so R. Gamliel. R. Elieser sagt: Er ist in allen Stücken dem Baume gleich.",
+            "Das Blut der Zweifüssigen<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Das Blut von Menschen, z. B. das der Erschlagenen.</i> gleicht dem Blute des Viehes darin, dass es Samengewächse zur Unreinigkeit empfänglich macht und dem Blute des Gewürmes<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Es sind die in Leviticus 11, 29 und 30 erwähnten acht <span dir=\"rtl\">שרצים</span> = Kriechtiere, nämlich: der Maulwurf, die Maus, die Schildkröte, der Igel, der Molch, die Eidechse, die Schnecke und die Blindschleiche.</i> darin, dass man nicht deswegen die Schuld des Blutessens zu büßen hat<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Allerdings nur dann, wenn Jemand gewarnt wurde kein Blut zu essen und er ass solches von besagten Tieren; wurde er aber wegen Blut vom <span dir=\"rtl\">שרץ</span> gewarnt und er geniesst solches, so muss er die Schuld des <span dir=\"rtl\">שרץ</span> - Essens büßen, da dessen Blut dem Körper gleich geachtet wird.</i>.",
+            "Das Tier <span dir=\"rtl\">כוי</span><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Das Tier <span dir=\"rtl\">כוי</span>, nach dem Aruch = Bockhirsch, soll eine Art von Bastard sein zwischen Schaf und Reh.</i> gleicht in mancher Hinsicht dem Wild, in anderer dem Vieh, in noch anderer dem Wild und dem Vieh, und in einiger Hinsicht weder dem Wild noch dem Vieh.",
+            "Wie gleicht es dem Wild? Sein Blut erfordert (n. Levit. 17,13) die Zudeckung<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Doch ohne Segenspruch.</i>, wie das Blut des Wildes; man schlachtet es nicht am Festtage, und wenn man es geschlachtet, darf man es nicht zudecken; sein Unschlitt verunreinigt, wie das jedes Aases gleich dem vom Wild, seine Unreinheit ist nur als zweifelhaft zu betrachten; und man kann mit demselben die Erstgeburt eines Esels nicht auslösen.",
+            "Wie gleicht es dem Vieh? Sein Unschlitt ist unerlaubt, wie das des Viehes, doch verfällt man nicht dadurch in die Strafe der Ausrottung; man darf es nicht für Geld vom zweiten Zehnt kaufen, um es in Jerusalem zu verzehren; man ist schuldig davon Schulterstück, Kinnbacke und Magen abzugeben. R. Elieser spricht hiervon frei, weil: »Wer vom Andern etwas fordert, den Beweis zu führen hat«<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Dieses ist ein allgemeiner Grundsatz, und hier kann der Eigentümer sagen: Bring Beweis, dass dieses Tier ein Vieh und kein Wild ist.</i>.",
+            "Wie gleicht es weder dem Wilde noch dem Viehe?—Es ist mit Keinem von Beiden wegen <span dir=\"rtl\">כלאים</span> zu begatten; wenn Einer seinem Sohne sein Wild und sein Vieh verschreibt, hat er ihm das <span dir=\"rtl\">כוי</span> noch nicht verschrieben. Wenn Einer sagt: Ich will <span dir=\"rtl\">נזיר</span> sein, wenn das nicht Wild oder Vieh ist, so ist er <span dir=\"rtl\">נזיר</span>.— In allen übrigen Rücksichten ist es dem Wild und dem Viehe gleich; es muss wie beide geschlachtet werden; es verunreinigt als Aas wie beide; und wie bei beiden ist ein Stück, vom Lebenden abgeschnitten, nicht zu geniessen erlaubt."
+        ],
+        [
+            "Auf welche Weise sondert man die Erstlinge ab? — Wenn Jemand in sein Feld geht und sieht eine reifende Feige, Weintraube, Granate<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Wenn sie auch noch nicht ganz, sondern blos halbreif ist. Aber zur Zeit des Daibringens musste die Frucht reif sein.</i>, so bindet er sie mit einer Binse, und spricht: Diese seien Erstlinge. R. Simeon sagt: Dennoch muss er sie nachher nochmals als Erstlinge benennen, nachdem sie abgepflückt sind.",
+            "Auf welche Weise brachte man die Erstlinge nach Jerusalem? — Alle Bewohner der Orte, die zu einem Landstande<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Es gab 24 Landstände oder Kreise in Palästina, in Betreff der 24 Priesterabteilungen, die bei den Opfern fungirten. Es waren aus den Israeliten 24 Abgeordnete gewählt, die jede Woche abwechselten und als Beisteher bei den Priestern und Leviten, im Tempel aufgestellt waren, das sind die <span dir=\"rtl\">אנשי מעמד</span>.</i> gehörten, versammelten sich in der Kreisstadt<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Sie kamen nämlich in Gruppen, nicht einzeln nach der Stadt des Kreisvorstehers, da es mehr Ansehen gewährte, wenn eine grössere Menge zu dem Zuge zusammenkam.</i> und lagerten auf den freien Plätzen der Stadt, nicht in die Häuser eintretend. Am Morgen, in der Frühe, redete der Beamte sie mit den Worten an: Auf! Lasst uns nach Zion hinaufziehen, zum Tempel des Ewigen unseres Gottes<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Auf dem Wege sagten sie: <span dir=\"rtl\">שמחתי באומרים לי בית ד׳ נלך</span>. Wenn sie nach Jerusalem kamen, sprachen sie: <span dir=\"rtl\">עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים</span>. Gelangten sie nach dem Tempelberge, lobsangen sie: <span dir=\"rtl\">הללויה הללו אל בקדשו</span>. Im Vorhof riefen sie aus: <span dir=\"rtl\">כל הנשמה תהלל יה</span>.</i>.",
+            "Die in der Nähe Wohnenden brachten frische Feigen und Weintrauben. Die Entfernteren dürre Feigen und Rosinen. Der Ochs<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Zum Freudenopfer bestimmte.</i> ging vor ihnen her, die Hörner mit Gold belegt, einen Ölkranzzweig auf dem Kopfe; die Pfeife ertönte vor ihnen her, bis sie nahe vor Jerusalem anlangten. Sobald sie dort ankamen, sandten sie Boten vorauf, und bekränzten<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Sie legten sie in Ordnung und brachten ringsum die schönsten Früchte an.</i> ihre Erstlinge. Die Stellvertreter der<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Diensttuenden.</i> Priester und Leviten und die Schatzmeister kamen ihnen entgegen, und zwar kamen so viele, als die Achtung vor den Ankommenden erheischte; die Handwerker in Jerusalem<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Im Morgenlande wird bekanntlich vor der Haustür im Freien gearbeitet.</i> standen vor ihnen auf<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich die Handwerker vor den Gelehrten nicht aufzustehen brauchen, um sich nicht in ihrer Arbeit zu stören, so gilt es hier dennoch als Ausnahme, um ihre Teilnahme an die Gesetze der Erstlinge freudig zu betätigen.</i> und begrüssten sie mit den Worten: »Brüder! Männer aus dem und dem Orte! Seid uns willkommen!«",
+            "Die Pfeife ertönte fort, bis man an den Tempelberg gelangte. Hier aber nahm ein Jeder, selbst König Agrippa<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Es gab zwei Könige dieses Namens in dem letzten halben Jahrhundert des Tempels.</i>, seinen Korb auf die Schulter und zog hinauf bis er an den Vorhof kam. Sobald man da anlangte, stimmten die Leviten den Gesang an: (Psalm 30) »Ich erhebe Dich Gott, weil Du mich aus der Tiefe gezogen hast, und nicht meine Feinde über mich triumphieren lässest.",
+            "Die Tauben, welche an den Körben hingen, wurden zu Brandopfern genommen, und was sie sonst in der Hand hielten<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Die Erstlinge, die sie in der Hand trugen, und nicht welche im Korbe waren.</i>, gaben sie den Priestern.",
+            "Während man noch den Korb auf der Schulter hatte, las man von den Worten: »Ich erkläre heute vor dem Herrn, Deinem Gotte« (Deuteron. 26, 3), bis zu Ende des ganzen Abschnittes. R. Jehudah sagt, bis: »Ein wandernder Aramäer war mein Vater«; bei diesen Worten aber nahm man den Korb von der Schulter, fasste ihn am Rande an, der Priester legte seine Hand drunter, schwenkte ihn und dann las der Darbringende von jenen Worten an, bis zu Ende des Abschnittes; setzte den Korb an den Altar hin, warf sich zur Anbetung nieder und ging hinaus.",
+            "Ehemals las derjenige, welcher lesen konnte, und wer nicht lesen konnte, dem las man es<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Zum Nachsprechen.</i> vor. Da deshalb Mancher keine Erstlinge brachte, so ward verordnet: sowohl denen, die lesen konnten, als die es nicht könnten, vorzulesen.",
+            "Die Reichen brachten ihre Erstlinge in Körben<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Die Körbe waren nämlich mit Gold und Silber belegt. Das Wort <span dir=\"rtl\">קלתות</span> entspricht dem Griechischen = κλαθος — Handkorb, geflochtener Korb.</i> von Silber und Gold; die Armen aber brachten sie in Zweigkörben aus abgeschälten Weidenruten; diese letztem Körbe wurden mit den Erstlingen den Priestern gegeben<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Daher das Sprichwort <span dir=\"rtl\">בתר עניא אזלא עניותא</span> »Hinter dem Armen schreitet die Armut«. Der Reiche nimmt nämlich seine goldnen Körbe wieder mit nach Hause; wohingegen der Arme die seinigen fortgeben muss.</i>.",
+            "R. Simeon Sohn Nanos lehrt: Man bekränzte auch die Erstlinge von Früchten, die nicht von den sieben Arten sind. R. Akiba aber behauptet: Nur die der sieben Arten.",
+            "R.Simeon sagt: Drei Klassen sind an Erstlingen zu bemerken: Die Erstlinge, die Zugaben zu den Erstlingen und die Bekränzung der Erstlinge. Die Zugabe muss von gleicher Fruchtart sein; die Bekränzung kann von Ungleichartigem sein. Die Zugabe muss im Zustande der Reinheit gegessen werden, unterliegt nicht dem <span dir=\"rtl\">דמאי</span>-Gesetze, und die Bekränzung der Erstlinge ist dem <span dir=\"rtl\">דמאי</span>-Gesetze unterworfen.",
+            "In welchem Falle hat man bestimmt, die Zugabe sei gleich den Erstlingen selbst? — Wenn sie vom Lande Israel kommt, wenn sie aber nicht von daher kommt, ist sie nicht den Erstlingen gleich zu achten.",
+            "In welcher Beziehung hat man gesagt: Die Erstlinge seien wie das Eigentum der Priester anzusehen ? — Er kann damit Sklaven, liegende Gründe und unreines Vieh kaufen; der Gläubiger darf sie in Zahlung nehmen, die Frau erhält davon den Betrag ihrer <span dir=\"ltr\">כתובה</span><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Verschriebene Mitgift.</i>,aber sie bleiben heilig, wie eine verkaufte Gesetzesrolle<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Der Nichtpriester darf von den Erstlingen keinen Gebrauch machen.</i>. Rabbi Jehuda sagt: Nur in der Beziehung, dass der Priester sie einem <span dir=\"rtl\">חבר</span> in wohlwollender Absicht schenken dürfe. Die Weisen sagen: Man darf sie allen wachehabenden Priestern geben und diese können sie unter sich wie Allerheiligstes verteilen."
+        ],
+        [
+            "Beim Zwitter giebt es Dinge, die den Männern gleich sind, auch die den Frauen gleich sind. Dann wieder solche, die den Männern und Frauen gleichen; und endlich auch solche, die weder den Männern noch den Frauen gleichen.",
+            "Auf welche Weise gleichen sie den Männern? Sie verunreinigen durch das Weisse<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Das ist der weisse Fluss. Im Traktat <span dir=\"rtl\">זבים</span> (Flussüchtige) werden im Abschn. 2, M. 1 Alle angeführt, die dnrch den weissen Fluss Unreinheit bewirken, unter ihnen auch <span dir=\"rtl\">טומטום ואנדרוגינוס</span>.</i> wie Männer. Er kleidet sich wie Männer sich kleiden<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Er darf kein Frauenkleid tragen.</i>. Er heiratet<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Eine Frau</i> wird aber nicht geheiratet<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Von einem Manne.</i> wie Männer<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wie es bei Männern der Brauch ist.</i>. Seine Mutter sitzt seinetwegen des Reinigungsblutes halber<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Sie warten 40 Tage bis zu ihrer Reinigung, wie die Vorschrift in der Bibel wegen der Geburt eines Knaben lautet.</i>, wie bei Männern. Er darf sich nicht mit Frauen einsam in einem Raume aufhalten, wie Männer. Er wird auch nicht ernährt mit den Töchtern wie die Männer<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Wenn beim Nachlass nur wenige Güter vorhanden sind, weisen ihn die Töchter zu den Söhnen.</i>. Er übertritt das Gesetz: »Du darfst Deinen Bart nicht rund abscheeren und nicht verderben«; auch darf er sich nicht an Todte verunreinigen, wie die Männer. Er ist auch zu allen Gesetzen, die in der Tora vorgeschrieben sind verpflichtet<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Auch die Gesetze, die von der Zeit abhängen z. B. <span dir=\"rtl\">תפילין</span> zu welchen die Frauen nicht verpflichtet sind, muss er halten.</i>, wie die Männer.",
+            "Auf welche Weise gleicht er den Frauen? Er verunreinigt durch das Rote<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Das ist Blut.</i>, wie die Frauen; er darf sich nicht einsam mit Männern in einem Raume aufhalten, wie Frauen. Er ist nicht zum Levirat<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Schwagerehe.</i> verbunden, wie Frauen. Er teilt sich auch nicht in die Güter des Nachlasses der Söhne<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Wenn die Güter des Nachlasses viel sind, weisen ihn die Söhne zu den Töchtern.</i> wie Frauen. Er isst auch nicht von den Heiligtümern des Heiligtums, wie Frauen. Seine Mutter sitzt seinetwegen, des unreinen Blutes halber, wie um Frauen<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Das Doppelte, also 80 Tage, wie wenn ein Mädchen geboren.</i>. Und er ist zum Zeugniss ungültig, wie Frauen. Wenn er sündhaft geschändet’ wurde<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Wenn Jemand seiner nahen Verwandten ihn gemissbraucht hatte, so ist er zum Genuss der <span dir=\"rtl\">תרומה</span> nicht zu zulassen.</i>, ist er zu <span dir=\"rtl\">תרומה</span> nicht zulässig.",
+            "Auf welche Weise gleicht er den Männern u. Frauen? Man ist, wenn man ihn schlägt oder ihm flucht, schuldig, wie bei Männern und Frauen. Wer ihn aus Versehen umbringt, muss nach einer Freistadt flüchten; geschieht es mit Vorsatz, wird der Mörder umgebracht, wie bei Männern u. Frauen. Seine Mutter bringt seinetwegen ein Opfer<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Das in der Torah vorgeschriebene Reinigungsopfer nach ihrem Wochenbette (Cf. Lev. 12, 6).</i>, wie um männliche und weibliche Personen. Er geniesst auch die Heiligtümer der Grenze, wie Männer und Frauen. Auch erbt er jeden Nachlass<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Wenn kein Erbe weiter vorhanden ist, so erbt er allein, und wir sagen nicht, er sei ein absonderliches Geschöpf und zum Erben nicht fähig.</i>, wie Männer und Frauen.",
+            "Auf welche Weise ist er weder den Männern noch den Frauen gleich? — Man verbrennt keine <span dir=\"rtl\">תרומה</span> wegen seiner Flusssüchtigkeit<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Wenn ein Flusssüchtiger <span dir=\"rtl\">תרומה</span> berührt, so muss sie verbrannt werden. Ein Zwitter jedoch, der entweder Weisses allein, oder Rotes allein bei sich sah, wird nicht als richtiger Flusssüchtiger betrachtet, sondern als zweifelhafter. Wenn er aber Weisses und Rotes zugleich sah, da verbrennt man die <span dir=\"rtl\">תרומה</span></i>; und er ist nicht schuldig wenn er so in das Heiligtum geht<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Selbst wenn er Weisses und Rotes zugleich sah, weil es heisst, dass er entweder ein Mann oder eine Frau unzweifelhaft ist, aber nicht zweifelhaft.</i>, nicht wie bei Männern oder Frauen. Er wird auch nicht als <span dir=\"rtl\">עבד עברי</span> verkauft<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Weil hier doch ein Zweifel obwaltet, dass er eine Frau sein könnte; es heisst aber (Exodus 22, 1): »Wenn der Dieb zum Bezahlen kein Geld hat, so wird er wegen seines Diebstahls verkauft (<span dir=\"rtl\">בגנבתו</span>), aber nicht wegen ihres Diebstahls (<span dir=\"rtl\">בגנבתה</span>).</i>, nicht wie Männer und Frauen.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Der Vater kann seine unmündige Tochter als Sklavin verkaufen, aber nicht einen Zwitter, der ja auch ein Mann sein kann.</i> Auch wird er nicht abgeschätzt<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> In der Bibel (Lev. c. 27) ist nur bei der Schätzung von einer männlichen oder weiblichen Person die Rede, aber nicht von einer zweifelhaften.</i> weder wie Männer noch wie Frauen. Spricht er; Ich will ein <span dir=\"rtl\">נזיר</span> sein, wenn dieser kein Mann und keine Frau ist, dann ist er ein <span dir=\"rtl\">נזיר</span>. — R. Jose sagt: <span dir=\"rtl\">אנדרוגינוס</span> ist ein Geschöpf für sich und die Weisen konnten nicht entscheiden, ob, es ein Mann oder eine Frau sei; aber <span dir=\"rtl\">טומטום</span> ist nicht so, manchmal ist er ein Mann, manchmal eine Frau."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are some who bring bikkurim and recite [the declaration]; others who only bring, but do not recite; and there are some who neither bring nor recite.The following are those that do not bring: one who plants [a vine] on his own property, but buries [a shoot in the ground] so that [it] grows on property belonging to [another] individual or to the public. And similarly if one buries [a shoot in the ground] of another person’s private property or in public property, so that it grows on his own property; Or, if one plants [a vine] on his own [property] and [buries it in the ground] so that it still grows on his own property, but there is a private or public road between, such a one does not bring [bikkurim.] Rabbi Judah says: such a one has to bring bikkurim.",
+            "For what reason may he not bring them? Because it is said, “The first-fruits of your land” (Exodus 23:19) until all of their growth is on your land. Sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (sikarikon), or a robber does not bring them for the same reason, because it says, “The first-fruits of your land.”",
+            "Bikkurim are brought only from the seven species. Not from dates grown on hills, nor from [the other species] grown in the valley, nor from olives that are not choice. Bikkurim are not to be brought before Shavuot. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).",
+            "These bring [bikkurim] but do not read the declaration:The convert, since he cannot say: “Which the Lord has sworn to our fathers, to give to us” (Deuteronomy 26:3). If his mother was an Israelite, then he brings bikkurim and recites. When he prays privately, he says: “God of the fathers of Israel,” but when he is in the synagogue, he should say: “The God of your fathers.” But if his mother was an Israelite, he says: “The God of our fathers’.",
+            "Rabbi Eliezer ben Yaakov says: a woman who is a daughter of a convert may not marry a priest unless her mother was herself an Israelite. [This law applies equally to the offspring] whether of proselytes or freed slaves, even to ten generations, unless their mother is an Israelite. A guardian, an agent, a slave, a woman, one of doubtful sex, or a hermaphrodite bring the bikkurim, but do not recite, since they cannot say: “Which you, O Lord, have given to me” (Deuteronomy 26:10).",
+            "One who buys two trees [that had grown] in property belonging to his fellow brings bikkurim but does not recite the declaration. Rabbi Meir says: he brings and recites. If the well dried up, or the tree was cut down, he brings but does not recite. Rabbi Judah says: he brings and recites. From Atzeret (Shavuot) until the Festival (of Sukkot) he brings and recites. From the Festival (of Sukkot) and until Hannukah he brings, but does not recite. Rabbi Judah ben Batera says: he brings and recites.",
+            "If one set aside his bikkurim and [afterwards] sold his field, he brings but does not recite. The second one [who bought the field] does not bring [bikkurim] of the same species, but of another species he brings and recites. Rabbi Judah says: he may also bring of the same kind and recite.",
+            "If one set aside his bikkurim and they were robbed, or rotted, were stolen or lost, or became unclean, he must bring others in their place, but does not recite [the declaration]. These others are not subject to the law of the [added] fifth. If they become unclean while in the Temple court, he must scatter them and he does not recite.",
+            "From where do we know that one is responsible [for his bikkurim] until he brings them to the temple Mount? Because it says: “The first of the first-fruits of your land you shall bring into the house of the Lord your God” (Exodus 23:19) this teaches that he is responsible until he brings them to the Temple Mount. If he brought [bikkurim] of one kind and made the recital and then brought of another kind, he does not make a [second] recital.",
+            "These bring and recite:[One who brings bikkurim] from Atzeret until the Festival [of Sukkot], from the seven species, from fruit grown on the mountains, or dates grown in the valleys, from oil-olives, and from [produce] from the other side of the Jordan. Rabbi Yose the Galilean says: one does not bring [bikkurim] from transjordania, since that is not a land flowing with milk and honey.",
+            "One who bought three trees in another’s field, he brings [bikkurim] and recites. Rabbi Meir says: even [if he bought] only two. If he bought one tree with its land, he brings [bikkurim] and recites. Rabbi Judah says: even sharecroppers and leasers bring and recite."
+        ],
+        [
+            "Regarding terumah and bikkurim:One is liable to death And the [additional] fifth; And they are forbidden to non-priests; And they are the property of the priest; And they are neutralized in a hundred and one parts; And they require the washing of hands; And the setting of the sun. These [laws] apply only to terumah and bikkurim, but not to tithe.",
+            "There are [laws] which apply to [second tithe] and bikkurim but not to terumah:That [second] tithe and bikkurim must to be brought to [the appointed] place; They require confession; They are forbidden to an onen. But Rabbi Shimon permits [bikkurim to an onen]; They are subject to [the law of] removal. But Rabbi Shimon exempts [bikkurim from removal]. And in Jerusalem the slightest mixture of them [with hullin of the same species] renders it forbidden to be consumed [as common food outside of Jerusalem.] And what grows from them in Jerusalem is forbidden to be consumed [outside of Jerusalem], Even by non-priests or by cattle; But Rabbi Shimon permits. These are [the laws] which apply to [second] tithe and bikkurim, but not to terumah.",
+            "There are [laws] which apply to terumah and maaser [sheni] but not to bikkurim:Terumah and the [second] tithe render forbidden [the contents of] the threshing-floor; They have a set amount. They apply to all produce; Both during and after Temple times; [And they apply to to produce grown] by sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (sikarikon), or a robber. These are [the laws] which apply to terumah and maaser [sheni], but not to bikkurim.",
+            "And there are [laws] which apply to bikkurim which do not [apply] to terumah or maaser sheni:For bikkurim can become acquired while still attached [to the soil]. And a man may make his entire field bikkurim; He is responsible for them; And they require a sacrifice, a song, waving and spending the night in Jerusalem.",
+            "The terumah of tithe is like bikkurim in two ways, and like terumah in two other ways:It may be taken from pure produce for impure produce; And from such produce that is not in close proximity, like bikkurim. And it renders the contents of the threshing-floor forbidden, And it has a prescribed amount like terumah.",
+            "An etrog is similar in three ways to [the fruit of an ordinary] tree, and in one way to a vegetable. It is similar to a tree in respect of orlah, fourth year plantings, and [the law of] the seventh year; And it is similar to a vegetable in one thing: that its tithing goes according to the time it is harvested, the words of Rabban Gamaliel. Rabbi Eliezer says: it is similar to a tree in all ways.",
+            "The blood of those who walk on two [legs] is like the blood of beasts in that it renders seeds susceptible [to impurity]. And it is like the blood of a sheretz, in that one is not liable for eating it.",
+            "A koy is in some ways like a wild animal (hayyah); in some ways it is like a domesticated animal (behemah); in some ways it is like both a behemah and a hayyah, and in some ways it is like neither a behemah nor a hayyah.",
+            "How is it like a wild animal?Its blood must be covered like the blood of a wild animal. It may not be slaughtered on a festival. If he slaughtered it, he should not cover its blood. Its fat is impure like that of a wild animal, but its impurity is of doubtful status. One does not redeem with it the first-born of a donkey.",
+            "And how is [the koy] similar to a behemah (a domesticated beast)?Its fat (helev) is prohibited like the fat of a behemah, but one [who eats it] is not liable for karet. It may not be bought with the money from second tithe to be eaten in Jerusalem. It is subject to [the priest’s share of] the shoulder, the two cheeks and the maw. Rabbi Eliezer exempts it because the burden of proof is upon the one who extracts from his neighbor.",
+            "And how is [a koy] neither like a behemah nor like a hayyah?It is forbidden because of kilayim [to yoke it] with either a behemah or a hayyah. One who deeds his son his behemah and his hayyah he has not [thereby] given him the koy. If one says, “I will become a nazirite if this is [not] a hayyah or a behemah”, he is a nazirite. In all other ways it is like a behemah and a hayyah: It requires slaughtering (shehitah) like them both; It carries carrion impurity; And to it applies the law relating to a limb of a living being like them both."
+        ],
+        [
+            "How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.” Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.",
+            "How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]? All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses. Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).",
+            "Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins. An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head. The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem. When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim. The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth. All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”",
+            "The flute would play before them, until they reached the Temple Mount. When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court. When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).",
+            "The birds [tied to] the basket were [offered] as whole burnt-offerings, and those which they held in their hands they gave to the priests.",
+            "While the basket was still on his shoulder he recites from: \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us” (Deuteronomy 26:3) until he completes the passage. Rabbi Judah said: until [he reaches] “My father was a fugitive Aramean” (v.. When he reaches, “My father was a fugitive Aramean”, he takes the basket off his shoulder and holds it by its edges, and the priest places his hand beneath it and waves it. He then recites from “My father was a fugitive Aramean” until he completes the entire passage. He then deposits the basket by the side of the altar, bow and depart.",
+            "Originally all who knew how to recite would recite while those who did not know how to recite, others would read it for them [and they would repeat the words]. But when they refrained from bringing, they decreed that they should read the words to both those who could and those who could not [recite so that they could repeat after them].",
+            "The rich would bring their bikkurim in baskets overlaid with silver or gold, while the poor used wicker-baskets of peeled willow-branches, and the baskets and the bikkurim were given to the priest.",
+            "Rabbi Shimon ben Nanas says: they would decorate the bikkurim [with produce] other than the seven species. But Rabbi Akiva says: they may decorate only with produce of the seven kinds.",
+            "Rabbi Shimon says: there are three elements in bikkurim: the bikkurim, the additions to the bikkurim, and the ornamentations of the bikkurim. The additions to the bikkurim must be of a like kind; But the ornamentations can be of a different kind. The additions to the bikkurim can only be eaten in purity, and are exempt from demai. But the ornamentations of the bikkurim are subject to demai.",
+            "When did they say that the additions to the bikkurim are like bikkurim [themselves]? When they come from the land [of Israel]; but if they do not come from the land, they were not regarded as bikkurim [themselves].",
+            "In what respect did they say that bikkurim are the property of the priest? In that he can purchase with bikkurim slaves and land and unclean beasts, and a creditor [of his] may take them for his debt, and his wife for her ketubah. As may be done with a Torah scroll. Rabbi Judah says: bikkurim may be given only to [a priest that is] a haver (an associate) and as a favor. But the sages say: they are given to the men of the mishmar, and they divide them among themselves as [they do] with all other consecrated objects."
+        ],
+        [
+            "The hermaphrodite is in some ways like men, and in other ways like women. In other ways he is like men and women, and in others he is like neither men nor women.",
+            "In what ways is he like men? He causes impurity with white discharge, like men; He dresses like men; He can take a wife but not be taken as a wife, like men. [When he is born] his mother counts the blood of purification, like men; He may not be secluded with women, like men. He is not maintained with the daughters, like men; He transgresses the law of: “You shall not round” (Leviticus 19:2 and “You shall not defile for the dead,” (Leviticus 21:1) like men; And he must perform all the commandments of the Torah, like men.",
+            "And in what ways is he like women? He causes impurity with red discharge, like women; And he must not be secluded with men, like women; And he doesn’t make his brother’s wife liable for yibbum (levirate marriage); And he does not share [in the inheritance] with the sons, like women; And he cannot eat most holy sacrifices, like women. At his birth his mother counts the blood of her impurity like [they do when they give birth to a] girl; And he is disqualified from being a witness, like women. If he had illicit intercourse, he is disqualified from eating terumah, like women.",
+            "In what ways is he like both men and women? One who strikes him or curses him is liable, as in the case of men and women; One who unwittingly kills him must go into exile, and if on purpose, then [the slayer] receives the death penalty, as in the case of men and women. His mother must [at his birth] bring an offering, as in the case of men and women. He may eat holy things that are eaten outside of the Temple; And he may inherit any inheritance, as in the case of men and women.",
+            "And in what is he different from both men and women? One does not burn terumah if it came into contact with his discharge, Neither is he liable for entering the temple while impure, unlike men or women. He must not be sold as a Hebrew slave, unlike men or women. He cannot be evaluated, unlike men or women. If one says: “I will be a nazirite, if he is neither a man nor a woman,” then he becomes a nazirite. Rabbi Yose says: the hermaphrodite is a unique creature, and the sages could not decide about him. But this is not so with a tumtum (one of doubtful), for sometimes he is a man and sometimes he is a woman."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology.json

@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Rabbi Mike Feuer, Jerusalem Anthology",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionTitleInHebrew": "רבי מייק פוייר, לקט ירושלים",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Mike Feuer",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "How do they bring up the first-fruits? All the cities in the region (ma’amad) gather together to the main city of the region and sleep overnight on the streets of the city rather than going into the houses. They rise early in the morning and the appointed supervisor says “Rise! Let us go up to Zion, to the Lord, our God.” (Jeremiah 31:5)"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": null,
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Some bring <i>Bikkurim</i> [first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the <i>Kohen</i>, priest] and recite [the accompanying Biblical passage], some bring but do not recite, and some do not bring. These are who do not bring: one who plants in ones's own property but [the tree] leans into [another's] private or public property, and similarly, if [the tree] leans from a private or public property into one's own property. One who plants in one's own property and there are private or public roads that are planted in the middle does not bring. Rabbi Judah says, in that case, one does bring.",
+            "For what reason does one not bring? For it says (Exodus 23:19), \"The first fruits of your land\" [implying], all that is grown must be entirely from your land. Sharecroppers, renters, <i>sikrikon</i> [violent individuals who acquired fields and houses by use or threat of force, including murder], and thieves do not bring for the same reason, for it says, \"The first fruits of your land.\"",
+            "One only brings <i>Bikkurim</i> from the seven species [special to the Land of Israel, listed in Deut. 8:8], [but] not from the dates of the mountains or from fruits of the valley, nor from oil-olives that are not of the highest quality. One does not bring <i>Bikkurim</i> before <i>Atseret</i> [Shavuot, the harvest festival]. People from <i>Har Tsevo'im</i> brought their <i>Bikkurim</i> before <i>Atseret</i> and they [the priests] did not accept [the fruits] because of the verse in the Torah, (Exodus 23:16) \"And the harvest festival, the first fruits of your labor that you plant in the field.\"",
+            "These people bring, but do not recite: the convert brings but does not recite, for he is unable to say [in the Biblical recitation] \"[the land] that God swore to our fathers to give to us.\" And if his mother was from Israel, he brings and recites. And when he prays by himself, he says [in place of, \"the God of our fathers\"] \"the God of the fathers of Israel.\" And when he is in the synagogue, he says \"the God of your fathers.\" And if his mother was from Israel, he says \"the God of our fathers.\"",
+            "Rabbi Eli'ezer ben Ya'akov says, a woman who is the daughter of converts cannot marry into the <i>Kohen</i> class, unless her mother is an Israelite; [this ruling applies to] both converts and freed slaves, and even after ten generations [from the original convert/freed slave], until their mother is an Israelite. A trustee of an estate, an agent, a slave, a woman, a <i>Tumtum</i> [person with recessed sexual organs whose gender is therefore impossible to determine, presently, by external examination. It is halachically uncertain whether such a person is male or female] and an <i>Androginos</i> [person with both male and female sexual organs. It is halachically uncertain whether such a person is male, female or, perhaps, has a uniquely defined halachic gender.] all bring but do not recite, since they cannot say, \"[the land] that You, God, have given me.\"",
+            "One who buys two trees in [the field] of a fellow, brings but does not recite. Rabbi Meir says, one brings and recites. If the spring dried or the tree was chopped, one brings but does not recite. Rabbi Judah says, one brings and recites. From <i>Atseret</i> until Sukkot, one brings and recites. From Sukkot until Hanukkah, one brings but does not recite. Rabbi Judah ben Beteira says, one brings and recites.",
+            "One who designated one's <i>Bikkurim</i> and [subsequently] sold one's field, brings and does not recite. And the second [one who bought the field] does not bring more from that same species. From a different species, one brings and recites. Rabbi Judah says, even from the same species one brings and recites.",
+            "One who designated one's <i>Bikkurim</i> [and then] they were looted or rotted or were stolen or lost or became ritually impure, one then brings others in their place and does not recite. The second ones are not obligated in [the penalty of an additional] fifth. If they became ritually impure within the Temple courtyard, they are destroyed and one does not recite.",
+            "And from where [do we know] that one is liable for their safekeeping until one brings them to the Temple Mount? Because it says (Exodus 23:19), \"The first fruits of your land you must bring to the house of the Lord Your God\"; this teaches that one is liable for their safekeeping until one brings them to the Temple Mount. One who brings from one species and recites, and then returns and brings another species, does not recite.",
+            "These are brought and recited over: [fruit] from Shavuot until Sukkot, from the seven species, from fruit in the mountains, from dates in the valleys, from oil-olives [even from] on the other side of the Jordan River. Rabbi Yose the Galilean says, we do not bring first fruits from the other side of the Jordan since it is not \"the land flowing with milk and honey\" [that the verse describes].",
+            "One who buys three trees in a fellow's property, brings and recites. Rabbi Meir says, even two [trees]. One who bought the tree and its ground brings and recites. Rabbi Judah says, even sharecroppers and renters bring and recite. "
+        ],
+        [
+            "<i>Terumah</i> [a portion of a crop given to a <i>Kohen</i>, priest; pl. <i>Kohanim</i>, which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household] and <i>Bikkurim</i> [first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the <i>Kohen</i>] are subject to the [laws of the] death penalty [if a non-<i>Kohen</i> deliberately consumes them] and [the penalty of an additional] fifth, and they are forbidden to non-<i>Kohanim</i>, and they are the property of the <i>Kohen</i>, and they are neutralized in one hundred and one [of non-sanctified foodstuff], and they require hand-washing [before handling] and [a <i>Kohen</i> who became impure and then immersed himself to become pure again may eat them only] after sunset.  All of the above is all for <i>Terumah</i> and <i>Bikkurim</i>, and not for <i>Ma'aser</i> [<i>Sheni</i>, the second tithe of produce, which must be taken to Jerusalem and consumed there].",
+            "<i>Ma'aser</i> and <i>Bikkurim</i> share [laws] that are lacking in <i>Terumah</i>: that <i>Ma'aser</i> and <i>Bikkurim</i> must be brought to a [specific] place, require verbal recitation, and are prohibited to an <i>Onen</i> [a person whose close relative has died but has not yet been buried], while Rabbi Shimon permits.  They both require removal [from one's home], while Rabbi Shimon exempts.  Any amount of them [when mixed with normal food] is prohibited to eaten in Jerusalem.  Any growth that comes from them may not be eaten in Jerusalem, neither by a non-<i>Kohen</i>, nor an animal, while Rabbi Shimon permits.  All of the above is for <i>Ma’aser</i> and <i>Bikkurim</i>, but not for <i>Terumah</i>.",
+            "<i>Terumah</i> and <i>Ma’aser</i> share [laws] that are lacking in Bikkurim: that <i>Terumah</i> and <i>Ma’aser</i>'s threshing-floor remains are prohibited, and they have a specified amount to be given, and they are taken from all [species of] produce, [and their laws apply] both in Temple times and in post-Temple times and they are applied to produce of sharecroppers, renters, <i>sikrikon</i> [violent individuals who acquired fields and houses by use or threat of force, including murder], and thieves.  All of the above is for <i>Terumah</i> and <i>Ma’aser</i>, but not for <i>Bikkurim</i>.",
+            "<i>Bikkurim</i> has qualities that neither <i>Terumah</i> nor <i>Ma’aser</i> have: that <i>Bikkurim</i> may be designated while still in the ground and a person may make their entire field into <i>Bikkurim</i> and one is responsible for their end [i.e., bringing them to Jerusalem], and they require a sacrifice, singing, waving, and staying over the night [in Jerusalem].",
+            "<i>Terumat Ma’aser</i> [a tenth of the tithe given to a Levite which must, in turn, be given to a <i>Kohen</i> and which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household] is similar to <i>Bikkurim</i> in two ways, and to <i>Terumah</i> in two ways.  It may be taken from pure produce to [permit] impure produce [to be eaten], and [it may be taken] from produce that is not in proximity [to the produce it is making permissible], like <i>Bikkurim</i>.  And it makes what is on the threshing floor forbidden [before it is separated], and it has a required amount, like <i>Terumah</i>.",
+            "A citron is similar to a fruit tree in three ways, and to a vegetable in one way.  It is similar to a fruit tree in that [it is obligated in] <i>Orlah</i> [the fruit of a tree during the first three years after its planting, the consumption or usage of which is forbidden] and [<i>Neta</i>] <i>Reva'i</i> [the fruit of a tree in the fourth year after its planting, which must be taken to Jerusalem and consumed there], and the Sabbatical year.  It is similar to a vegetable in one way, in that its <i>Ma’aser</i> time is determined by when it is picked; these are the words of Rabban Gamliel.  Rabbi Eliezer says, it is similar to a fruit tree in all ways.",
+            "Human [lit., biped] blood is similar to animal blood with regard to the laws of agricultural impurity, and like insect blood in that one is not liable [for its consumption].",
+            "A <i>Koi</i> [animal of ambiguous status, exhibiting characteristics of wild and domesticated animals] is similar to a wild animal in some ways, and is similar to a domestic animal in other ways, and is similar to both in some ways, and is like neither in other ways.",
+            "How is it similar to a wild animal? [If slaughtered], its blood requires burial as that of a wild animal and it may not be slaughtered on a Festival; though if slaughtered, its blood should not be covered.  Its [prohibited] fats cause impurity as a <i>Nevelah</i> [an improperly slaughtered animal of a permitted species] like a wild animal, and its impurity is doubtful and a firstborn donkey cannot be redeemed through it.",
+            "How is it similar to a domesticated animal? Its [prohibited] fats are prohibited like that of a domesticated animal, while eating of it doesn't induce <i>Karet</i> [to be cut off, spiritually, from the Jewish nation]. It cannot be purchased with tithe money to be eaten in Jerusalem. [The <i>Kohanim</i>] are entitled to its shank, cheeks, and stomach; Rabbi Eliezer exempts this, [due to the law] that if one possesses an item, it is incumbent on the other [who desires it] to prove his claim to it.",
+            "How is it unlike both a wild animal and a domesticated animal?  It is forbidden as <i>Kilayim</i> [the product of forbidden crossbreeding or working of certain animals with one another] with a wild animal and with a domesticated animal.  If one writes that his wild animal or domesticated animal will pass to his child, he did not write over the <i>Koi</i>.  If one said \"I am hereby a Nazirite if it is a wild animal or a domesticated animal,\" one becomes a Nazirite.  And in all other matters, it is similar to a wild animal and to a domesticated animal, and requires ritual slaughter like both of them, and imparts impurity as <i>Nevelah</i>, and [one is liable for eating] a limb from it [while it is still] alive like both of them. "
+        ],
+        [
+            "How does one designate the <i>Bikkurim</i> [first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the <i>Kohen</i>]? A person goes to one's field and sees a date that is bearing fruit, a bunch [of grapes] that is bearing fruit, or a pomegranate that is bearing fruit, and ties it with a string and says, \"Behold these are <i>Bikkurim</i>.\" Rabbi Shimon says, even so, he reiterates and declares them <i>Bikkurim</i> once they have been picked from the ground.",
+            "How do they bring the <i>Bikkurim</i> up [to Jerusalem]? All the cities of a <i>Ma'amad</i> [one of 24 regions, each of which sent in turn a delegation to the Temple to be present and represent the entire people at the public sacrifices] would go into [central] city of the <i>Ma'amad</i> and sleep in the streets of that city without going into the houses. When they arose, the supervisor would say, \"Arise! Let us go up to Zion, to the house of the Lord our God!\"",
+            "Those who were close would bring figs and grapes and the far ones would bring dried figs and raisins. A bull would go before them and its horns would be plated with gold and it would have a olive wreath around its head. The flute would play before them until they got close to Jerusalem. Once they got close to Jerusalem, they would send ahead of them [a messenger] and adorned their <i>Bikkurim</i>. The overseers and the officers and the treasurers would go out to greet them; in accordance with the stature of those coming in would they go out. All the artisans of Jerusalem would stand before them and greet them, \"Our brothers from so-and-so, come in peace!\"",
+            "The flute would continue playing before them until they arrived at the Temple Mount. Once they arrived at the Temple Mount, even Agripas the King would carry his basket on his shoulder and enter until he reached the courtyard. Once they got to the courtyard, the Levites would speak in song (Psalms 30:2), \"I will extol you, O Lord, because you have raised me and not allowed my enemies to rejoice over me.\"",
+            "The young birds on the baskets would be <i>Olot</i> [offerings burnt entirely upon the altar] and what was in their hands, they gave to the <i>Kohanim</i>.",
+            "With the basket still on one's shoulder, one would recite from \"I declare today to the Lord my God\" (Deuteronomy 26:3-10) until finishing the entire passage. Rabbi Judah says, until \"My father was a wandering Aramean\" (Deut. 26:5). Once one gets to \"My father was a wandering Aramean\", one takes the basket off one's shoulder and holds it by one's lip. The priest places his hand under it and waves it. He then recites from \"My father was a wandering Aramean\" until finishing the entire passage and rests [the basket] beside the altar and prostrates and leaves.",
+            "In the beginning, anyone who knew how to read would read and anyone else would have it read for him. [Then,] people were reticent to bring and they declared that it would be read for those who know how to read and those who do not know.",
+            "Wealthy people would bring their <i>Bikkurim</i> in baskets of silver and of gold. Poor people would bring theirs in reed baskets of woven willow stems. Both the baskets and the <i>Bikkurim</i> were given to the priests.",
+            "Rabbi Shimon ben Nanas said, one may adorn the <i>Bikkurim</i> [basket with species] outside of the seven species. Rabbi Akiva said, the <i>Bikkurim</i> may be adorned only with the seven species.",
+            "Rabbi Shimon says, there are three categories in <i>Bikkurim</i>: the <i>Bikkurim</i> themselves, the addition to the <i>Bikkurim</i>, and the adornment of the <i>Bikkurim</i>. The addition to the <i>Bikkurim</i> are from the same species. The adornment of the <i>Bikkurim</i> is from a different species. The addition to the <i>Bikkurim</i> are eaten in ritual purity, and are exempted from <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain whether tithes were already taken]. The adornment of the <i>Bikkurim</i> are obligated in <i>Demai</i> [requiring the <i>Kohen</i> to tithe them].",
+            "In what case do we say that the addition to the <i>Bikkurim</i> is like the <i>Bikkurim</i>? When it comes from the Land [of Israel]. If it doesn't come from the Land [of Israel], it's not like the <i>Bikkurim</i>.",
+            "Why do we say that the <i>Bikkurim</i> are like the property of a <i>Kohen</i>? Because he can buy with them slaves, land, or an impure animal, and a creditor takes them to pay a debt, and a women takes them to pay her marriage contract, [as the <i>Bikkurim</i> may be used] like a Torah scroll. And Rabbi Yehudah says, they are only given to a <i>Chaver</i> [one who scrupulously observes tithes and purity laws], [and only] as a gift. And the Sages say they are given to those [priests] of the watch, and they divide them among themselves, as sanctified Temple items."
+        ],
+        [
+            "An <i>Androginus</i> (a hermaphrodite, who has both male and female reproductive organs) is similar to men in some ways and to women in other ways, in some ways to both and in some ways to neither. ",
+            "In what ways is s/he similar to men? Like a man, s/he is considered unclean through semen; is required to perform <i>yibbum</i> (levirate marriage) like a man; dresses and cuts hair like a man; marries others and is not married off, like a man; and is obliged to perform all the commandments in the Torah, like a man.",
+            "In what ways is he like women? He causes impurity with red discharge like women; and he must not be secluded with men, like women; and he doesn't make his brother's wife liable for yibbum (levirate marriage), like women; and he does not share [in the inheritance] with the sons, like women; and he cannot eat most holy sacrifices, like women. At his birth his mother counts the blood of her impurity like [they do when they give birth to a] girl; and he is disqualified from being a witness, like women. If he had illicit intercourse, he is disqualified from eating terumah, like women.",
+            "In what ways is he like both men and women? One who strikes him or curses him is liable, as in the case of men and women; one who unwittingly kills him must go into exile, and if on purpose, then [the slayer] receives the death penalty, as is the case of men and women. His mother must [at his birth] bring an offering, as in the case of men and women. He may eat holy things that are eaten outside of the Temple; and he many inherit any inheritance, as in the case of men and women. And if he said, \"I will be a nazirite if he is a man and a woman\", he is a nazirite. ",
+            "And in what is he different from both men and women? One does not burn terumah if it came into contact with his discharge. Neither is he liable for entering the temple while impure, unlike men or women. He must not be sold as a Hebrew slave, unlike men or women. He cannot be evaluated, unlike men or women. If one says: \"I will be a nazirite, if he is neither a man nor a woman,\" then he becomes a nazirite. Rabbi Meir says: the hermaphrodite is a unique creature, and the sages could not decide about him. But this is not so with a tumtum (one of doubtful sex), for sometimes he is a man and sometimes he is a woman."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>M</b>ANCHE <small>BRINGEN DIE</small> E<small>RSTLINGE DAR UND LESEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Den bezüglichen Abschnitt, der bei der Darbringung herzusagen ist; cf. Dt. 26,5 ff.</i>, <small>MANCHE BRINGEN SIE DAR UND LESEN NICHT</small>, <small>UND MANCHE BRINGEN SIE ÜBERHAUPT NICHT DAR</small>. F<small>OLGENDE BRAUCHEN SIE NICHT DARZUBRINGEN</small>: W<small>ER AUF EIGENEM</small> [F<small>ELDE</small>] <small>GEPFLANZT UND</small> [<small>DIE</small> P<small>FLANZE</small>] <small>IN EIN PRIVATES ODER ÖFFENTLICHES GESENKT HAT</small>; <small>EBENSO WER VON EINEM PRIVATEN ODER ÖFFENTLICHEN IN SEINES SENKT</small>. W<small>ENN JEMAND AUF SEINEM</small> F<small>ELDE GEPFLANZT UND DIE</small> P<small>FLANZE IN SEINES GESENKT HAT</small>, <small>DAZWISCHEN ABER EIN PRIVATER ODER ÖFFENTLICHER</small> W<small>EG LIEGT</small>, <small>SO BRAUCHT ER SIE NICHT DARZUBRINGEN</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>IN DIESEM</small> F<small>ALLE MÜSSE ER SIE DARBRINGEN</small>.",
+            "II. A<small>US WELCHEM</small> G<small>RUNDE BRAUCHT MAN IN EINEM SOLCHEN</small> F<small>ALLE NICHT DARZUBRINGEN</small>? W<small>EIL ES HEISST</small>: <sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23,19.</i><i>die Erstlinge der Reife deines Bodens</i>, <small>NUR WENN DAS GANZE</small> W<small>ACHSTUM VON DEINEM</small> B<small>ODEN IST</small>. H<small>ALBPÄCHTER</small>, P<small>ÄCHTER</small>, G<small>EWALTTÄTER UND</small> R<small>ÄUBER BRINGEN AUS GLEICHEM</small> G<small>RUNDE NICHT DAR</small>, <small>DENN ES HEISST</small>: <i>die Erstlinge der Reife deines Bodens</i>.",
+            "III. M<small>AN BRINGE DIE</small> E<small>RSTLINGE NUR VON DEN SIEBEN</small> A<small>RTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Dt. 8,8.</i> <small>DAR</small>; <small>AUCH NICHT VON DEN</small> D<small>ATTELN AUS</small> G<small>EBIRGEN</small>, <small>NOCH VON</small> F<small>RÜCHTEN AUS</small> T<small>ÄLERN UND NICHT VON</small> Ö<small>LOLIVEN</small>, <small>DIE NICHT VON DEN BESTEN SIND</small>. M<small>AN BRINGE DIE</small> E<small>RSTLINGE NICHT VOR DEM</small> W<small>OCHENFESTE DAR</small>. D<small>IE</small> L<small>EUTE VOM</small> B<small>ERGE</small> Ç<small>EBOI͑M BRACHTEN IHRE</small> E<small>RSTLINGE VOR DEM</small> W<small>OCHENFESTE</small>, <small>UND MAN NAHM SIE VON IHNEN NICHT AN</small>, <small>WEIL ES IN DER</small> T<small>ORA HEISST:</small> <sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23,16.</i><i>das Fest der Ernte, der Erstlinge deiner Arbeit, die du auf dem Felde betreibst</i>.",
+            "IV. F<small>OLGENDE BRINGEN DIE</small> E<small>RSTLINGE DAR UND LESEN NICHT</small>: D<small>ER</small> P<small>ROSELYT BRINGE SIE DAR UND LESE NICHT</small>, <small>WEIL ER NICHT SAGEN KANN</small>: <sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Dt. 26,3.</i><i>das er uns zu geben unseren Vorfahren geschworen hat</i>; <small>WAR SEINE</small> M<small>UTTER </small>J<small>ISRAÉLITIN</small>, <small>SO BRINGE ER DAR UND LESE AUCH</small>. W<small>ENN ER FÜR SICH ALLEIN BETET</small>, <small>SO SAGE ER</small>: ‘<small>DER</small> G<small>OTT DER</small> V<small>ORFAHREN</small> J<small>ISRAÉLS</small>’, <small>WENN ABER IM</small> B<small>ETHAUSE</small>, <small>SO SAGE ER</small>: ‘<small>DER</small> G<small>OTT EUERER</small> V<small>ORFAHREN</small>’; <small>WAR SEINE</small> M<small>UTTER</small> J<small>ISRAÉLITIN</small>, <small>SO SAGE ER</small>: ‘<small>DER</small> G<small>OTT UNSERER</small> V<small>ORFAHREN</small>’.",
+            "V. R. E<small>LIE͑ZER B</small>. J<small>A͑QOB SAGTE</small>: E<small>INE VON</small> P<small>ROSELYTEN STAMMENDE</small> F<small>RAU</small>, <small>DARF NICHT IN DEN</small> P<small>RIESTERSTAND HINEINHEIRATEN</small>, <small>ES SEI DENN</small>, <small>IHRE</small> M<small>UTTER IST</small> J<small>ISRAÉLITIN</small>. E<small>INERLEI OB</small> P<small>ROSELYTEN ODER FREIGELASSENE</small> S<small>KLAVEN</small>, <small>SELBST IN DER ZEHNTEN</small> G<small>ENERATION</small>, <small>NUR WENN DIE</small> M<small>UTTER</small> J<small>ISRAÉLITIN IST</small>. D<small>ER</small> V<small>ORMUND</small>, <small>DER</small> V<small>ERTRETER</small>, <small>DER</small> S<small>KLAVE</small>, <small>DIE</small> F<small>RAU</small>, <small>DER</small> G<small>ESCHLECHTSLOSE UND DER</small> Z<small>WITTER</small>, <small>BRINGEN SIE DAR</small>, <small>DÜRFEN ABER NICHT LESEN</small>, <small>WEIL SIE NICHT SAGEN KÖNNEN</small>: <sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Dt. 26,10.</i><i>das du, o Herr, mir verliehen hast</i><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Auch letztere erhielten keinen Anteil.</i>.",
+            "VI. W<small>ER ZWEI</small> B<small>ÄUME AUF DEM</small> F<small>ELDE SEINES</small> N<small>ÄCHSTEN KAUFT</small>, <small>BRINGE SIE DAR UND LESE NICHT</small>; R. M<small>EÍR SAGT</small>, <small>ER BRINGE SIE DAR UND LESE AUCH</small>. I<small>ST DIE</small> Q<small>UELLE</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Aus der der Baum bewässert wird.</i> <small>VERSIEGT ODER DER</small> B<small>AUM ABGEHAUEN WORDEN</small>, <small>SO BRINGE MAN DAR UND LESE NICHT</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>MAN BRINGE DAR UND LESE AUCH</small>. V<small>OM</small> [H<small>ÜTTEN</small>-]F<small>ESTE BIS</small> Ḥ<small>ANUKA</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Eigentl. Einweihung, sc. des Tempels; achttägiges Fest (ungefähr im Dezember) zur Erinnerung an die Reinigung u. Einweihung des Tempels nach seiner Schändung unter der Schreckensherrschaft des Antiochus Epiphanes u. an die Siege der Maccabäer. Während des 8 Tage dauernden Festes werden allabendlich zeremoniell Lichter angesteckt.</i><small>BRINGE MAN DAR UND LESE NICHT</small>; R. J<small>EHUDA B</small>. B<small>ETHERA SAGT</small>, <small>MAN BRINGE DAR UND LESE AUCH</small>.",
+            "VII. W<small>ER SEINE</small> E<small>RSTLINGE ABGESONDERT UND DARAUF SEIN</small> F<small>ELD VERKAUFT HAT</small>, <small>BRINGE SIE DAR UND LESE NICHT</small>. D<small>ER ANDERE</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Der Käufer.</i><small>BRINGE SIE NICHT VON DERSELBEN</small> A<small>RT DAR</small>, <small>VON EINER ANDEREN</small> A<small>RT BRINGE ER SIE DAR UND LESE AUCH</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>AUCH VON DERSELBEN</small> A<small>RT BRINGE ER SIE DAR UND LESE AUCH</small>.",
+            "VIII. W<small>ENN MAN SEINE</small> E<small>RSTLINGE ABGESONDERT HAT UND SIE GERAUBT</small>, <small>VERFAULT ODER GESTOHLEN WURDEN</small>, <small>VERLOREN GINGEN ODER UNREIN WURDEN</small>, <small>SO BRINGE MAN AN DEREN</small> S<small>TELLE ANDERE DAR UND LESE NICHT</small>; <small>DIESE ANDEREN VERPFLICHTEN ABER NICHT ZUM</small> F<small>ÜNFTEL</small>. S<small>IND SIE ERST IM</small> T<small>EMPELHOFE UNREIN GEWORDEN</small>, <small>SO WERFE MAN SIE FORT UND LESE NICHT</small>.",
+            "IX. W<small>OHER</small>, <small>DASS MAN FÜR DIE</small> E<small>RSTLINGE HAFTE</small>, <small>BIS MAN SIE NACH DEM</small> T<small>EMPELBERGE GEBRACHT HAT</small>? E<small>S HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23,19.</i><i>die Erstlinge der Reife deines Bodens sollst du in das Haus des Herrn, deines Gottes, bringen</i>; <small>DIES LEHRT</small>, <small>DASS ER FÜR SIE HAFTET</small>, <small>BIS ER SIE AUF DEN</small> T<small>EMPELBERG</small> G<small>EBRACHT HAT</small>. W<small>ENN MAN ALSO VON EINER</small> A<small>RT DARGEBRACHT UND GELESEN HAT UND DANN VON EINER ANDEREN</small> A<small>RT DARBRINGT</small>, <small>SO LESE MAN NICHT</small>.",
+            "X. F<small>OLGENDE BRINGEN DAR UND LESEN AUCH</small>: W<small>ER ZWISCHEN DEM</small> W<small>OCHENFESTE UND DEM</small> [H<small>ÜTTEN</small>-]F<small>ESTE VON DEN SIEBEN</small> A<small>RTEN DARBRINGT</small>, <small>VON DEN</small> F<small>RÜCHTEN IM</small> G<small>EBIRGE</small>, <small>DEN</small> D<small>ATTELN IN DEN</small> T<small>ÄLERN UND DEN</small> Ö<small>LOLIVEN AUS DEM</small> T<small>RANSJARDENGEBIETE</small>. R. J<small>OSE</small> G<small>ALILÄER SAGT</small>, <small>AUS DEM</small> T<small>RANSJARDENGEBIETE BRINGE MAN KEINE</small> E<small>RSTLINGE</small>, <small>WEIL ES KEIN</small> ‘<small>VON</small> M<small>ILCH UND</small> H<small>ONIG</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ein solches wurde den Jisraéliten verheißen (cf. Ex. 3,8 uö.), u. nur ein solches gilt als eigentliches Jisraélland.</i><small>ÜBERFLIESSENDES</small> L<small>AND</small>’ <small>IST</small>.",
+            "XI. W<small>ER DREI</small> B<small>ÄUME AUF DEM</small> F<small>ELDE SEINES</small> N<small>ÄCHSTEN KAUFT</small>, <small>BRINGE SIE DAR UND LESE AUCH</small>; R. M<small>EÍR SAGT</small>, <small>AUCH WENN NUR ZWEI</small>. W<small>ER EINEN</small> B<small>AUM MIT DEM DAZUGEHÖRENDEN</small> B<small>ODEN KAUFT</small>, <small>BRINGE SIE DAR UND LESE AUCH</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>AUCH</small> H<small>ALBPÄCHTER UND</small> P<small>ÄCHTER BRINGEN SIE DAR UND LESEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>EGEN <small>DER</small> H<small>EBE UND DER</small> E<small>RSTLINGE IST MAN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Cf. Halla I, Anm. 15-19.</i> <small>DES</small> T<small>ODES</small>, <small>BEZIEHUNGSWEISE DES</small> F<small>ÜNFTELS SCHULDIG</small>. S<small>IE SIND</small> L<small>AIEN VERBOTEN</small>, <small>SIE SIND</small> E<small>IGENTUM DES</small> P<small>RIESTERS</small>, <small>SIE GEHEN UNTER HUNDERT UND EINEM AUF</small>, <small>UND SIE BENÖTIGEN DES</small> H<small>ÄNDEWASCHENS UND DES</small> S<small>ONNENUNTERGANGS</small>. D<small>IES GILT VON DER</small> H<small>EBE UND DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>, <small>NICHT ABER VOM</small> [<small>ZWEITEN</small>] Z<small>EHNTEN</small>.",
+            "II. M<small>ANCHES GILT VOM</small> Z<small>EHNTEN UND VON DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>, <small>NICHT ABER VON DER</small> H<small>EBE</small> : <small>DER</small> Z<small>EHNT UND DIE</small> E<small>RSTLINGE MÜSSEN NACH DEM</small> O<small>RTE GEBRACHT WERDEN</small>, <small>SIE ERFORDERN DAS</small> B<small>EKENNTNIS</small>, <small>SIE SIND DEM</small> T<small>RAUERNDEN VERBOTEN</small>, R. Š<small>IMO͑N ERLAUBT SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Die Erstlinge.</i> <small>IHM</small>. S<small>IE MÜSSEN FORTGERÄUMT WERDEN</small>; R. Š<small>IMO͑N BEFREIT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Die Erstlinge.</i> <small>DAVON</small>. D<small>AS MINDESTE DAVON</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Wenn es unter Profanes kommt.</i> <small>MACHT IN</small> J<small>ERUŠALEM DAS</small> E<small>SSEN VERBOTEN</small>, <small>UND IHR</small> N<small>ACHWUCHS IST</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Als Profanes.</i> <small>IN</small> J<small>ERUŠALEM</small> L<small>AIEN ZU ESSEN UND ALS</small> V<small>LEHFUTTER VERBOTEN</small>; R. Š<small>IMO͑N ERLAUBT DIES</small>. D<small>IES ALLES GILT VOM</small> Z<small>EHNTEN UND DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>, <small>NICHT ABER VON DER</small> H<small>EBE</small>.",
+            "III. M<small>ANCHES GILT VON DER</small> H<small>EBE UND VOM</small> Z<small>EHNTEN</small>, <small>NICHT ABER VON DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>: <small>DIE</small> H<small>EBE UND DER</small> Z<small>EHNT MACHEN DIE</small> T<small>ENNE</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Solange sie nicht abgesondert wurden.</i> <small>VERBOTEN</small>, <small>SIE HABEN EIN FESTGESETZTES</small> M<small>ASS</small>, <small>SIE HABEN</small> G<small>ELTUNG BEI ALLEN</small> F<small>RÜCHTEN</small>, <small>WENN DER</small> T<small>EMPEL BESTEHT</small>, <small>UND WENN ER NICHT BESTEHT</small>, <small>FÜR</small> H<small>ALBPÄCHTER</small>, P<small>ÄCHTER</small>, G<small>EWALTTÄTER UND</small> R<small>ÄUBER</small>. D<small>IES GILT VON DER</small> H<small>EBE UND VOM</small> Z<small>EHNTEN</small>, <small>NICHT ABER VON DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>.",
+            "IV. M<small>ANCHES GILT VON DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>, <small>NICHT ABER VON DER</small> H<small>EBE UND VOM</small> Z<small>EHNTEN</small>: <small>DIE</small> E<small>RSTLINGE WERDEN ES SCHON AM</small> B<small>ODEN HAFTEND</small>, <small>MAN DARF DAS GANZE</small> F<small>ELD ALS</small> E<small>RSTLINGE BESTIMMEN</small>, <small>MAN IST FÜR SIE HAFTBAR</small>, <small>UND SIE ERFORDERN EIN</small> O<small>PFER</small>,G<small>ESANG</small>, <small>DAS</small> S<small>CHWINGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Hierüber weiter III, 6.</i> <small>UND</small> Ü<small>BERNACHTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In Jerušalem.</i>.",
+            "V. D<small>IE</small> Z<small>EHNTHEBE GLEICHT IN ZWEIFACHER</small> H<small>INSICHT DEN</small> E<small>RSTLINGEN UND IN ZWEIFACHER</small> H<small>INSICHT DER</small> H<small>EBE</small>: <small>SIE DARF VON</small> R<small>EINEM FÜR DAS</small> U<small>NREINE UND VOM</small> N<small>ICHTZUSAMMENLIEGENDEN ABGESONDERT WERDEN</small>, G<small>LEICH DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>, <small>UND SIE MACHT DIE</small> T<small>ENNE VERBOTEN UND HAT EIN FESTGESETZTES</small> M<small>ASS</small>, G<small>LEICH DER</small> H<small>EBE</small>.",
+            "VI. D<small>ER</small> E<small>TROG GLEICHT IN DREIFACHER</small> H<small>INSICHT DEM</small> B<small>AUME UND IN EINER</small> H<small>INSICHT DEM</small> K<small>RAUTE</small>: <small>ER GLEICHT DEM</small> B<small>AUME HINSICHTLICH DES</small> U<small>NGEWEIHTEN</small>, <small>DER</small> V<small>IERJAHRSFRUCHT UND DES</small> S<small>IEBENTJAHRES</small>; <small>IN EINER</small> H<small>INSICHT DEM</small> K<small>RAUTE</small>, <small>INDEM ER BEIM</small> P<small>FLÜCKEN ZU VERZEHNTEN IST </small>– <small>SO</small> R. G<small>AMLIÉL</small>; R. E<small>LEA͑ZAR SAGT</small>, <small>ER GLEICHE IN JEDER</small> H<small>INSICHT DEM</small> B<small>AUME</small>.",
+            "VII. D<small>AS</small> B<small>LUT VON</small> Z<small>WEIFÜSSLERN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Menschen.</i> <small>GLEICHT DEM</small> B<small>LUTE DES</small> V<small>IEHS</small>, <small>INDEM ES</small> S<small>AATEN</small> [<small>FÜR DIE</small> U<small>NREINHEIT</small>] <small>EMPFÄNGLICH MACHT</small>, <small>UND DEM</small> B<small>LUTE DES</small> K<small>RIECHTIERES</small>, <small>INDEM MAN SICH DESWEGEN NICHT SCHULDIG MACHT</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Der Genuß des Tierblutes ist verboten, das des Reptils ist nur als Reptil, nicht als Blut verboten.</i>.",
+            "VIII. D<small>ER</small> K<small>OJ</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Über das Wesen des K. sind im Talmud (Hul. 80a) verschiedene Ansichten vorhanden; nach Maimonides ein Bastard von Reh und Ziege.</i><small>GLEICHT IN MANCHER</small> H<small>INSICHT DEM</small> W<small>ILD</small>, <small>IN MANCHER</small> H<small>INSICHT DEM</small> V<small>IEH</small>, <small>IN MANCHER</small> H<small>INSICHT DEM</small> V<small>IEH UND DEM</small> W<small>ILD</small>, <small>UND IN MANCHER</small> H<small>INSICHT WEDER DEM</small> V<small>IEH NOCH DEM</small> W<small>ILD</small>.",
+            "IX. W<small>ORIN GLEICHT ER DEM</small> W<small>ILD</small>? S<small>EIN</small> B<small>LUT MUSS GLEICH DEM</small> B<small>LUTE DES</small> W<small>ILDES ZUGEDECKT WERDEN</small>. M<small>AN DARF IHN</small> [<small>DAHER</small>] <small>NICHT AM</small> F<small>EIERTAGE SCHLACHTEN</small>; <small>HAT MAN IHN GESCHLACHTET</small>, <small>SO DARF MAN DAS</small> B<small>LUT NICHT ZUDECKEN</small>. S<small>EIN</small> T<small>ALG IST GLEICH DEM DES</small> W<small>ILDES ALS</small> A<small>AS VERUNREINIGEND</small>, <small>ABER SEINE</small> U<small>NREINHEIT IST ZWEIFELHAFT</small>. A<small>UCH DARF MAN MIT IHM DIE</small> E<small>RSTGEBURT DES</small> E<small>SELS NICHT AUSLÖSEN</small>.",
+            "X. W<small>ORIN GLEICHT ER DEM</small> V<small>IEH</small>? S<small>EIN</small> T<small>ALG IST GLEICH DEM </small>T<small>ALG DES</small> V<small>IEHS VERBOTEN</small>, <small>DOCH IST MAN DIESERHALB NICHT DER</small> A<small>USROTTUNG SCHULDIG</small>. E<small>R DARF NICHT FÜR DEN</small> E<small>RLÖS DES ZWEITEN</small> Z<small>EHNTES GEKAUFT WERDEN</small>, <small>UM IHN IN</small> J<small>ERUŠALEM ZU VERZEHREN</small>. M<small>AN MUSS VON IHM</small> V<small>ORDERBEIN</small>, K<small>INNBACKEN UND</small> M<small>AGEN ENTRICHTEN</small>. R. E<small>LIE͑ZER BEFREIT DAVON</small>, <small>DENN WER VON SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN ETWAS FORDERT</small>, <small>DER HAT DEN</small> B<small>EWEIS ZU ERBRINGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Da der Priester nicht nachweisen kann, daß der K. ein Vieh ist.</i>.",
+            "XI. W<small>ORIN GLEICHT ER WEDER DEM</small> W<small>ILD NOCH DEM</small> V<small>IEH</small>? S<small>EINE</small> P<small>AARUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Die Kreuzung und das Zusammenspannen.</i><small>IST SOWOHL MIT DEM </small>W<small>ILD ALS AUCH MIT DEM</small> V<small>IEH VERBOTEN</small>. W<small>ENN JEMAND SEINEM</small> S<small>OHNE SEIN</small> W<small>ILD UND</small> V<small>IEH VERSCHREIBT</small>, <small>SO HAT ER IHM DEN</small> K<small>OJ NICHT VERSCHRIEBEN</small>. W<small>ENN JEMAND SAGT</small>: <small>ICH WILL</small> N<small>AZIRÄER SEIN</small>, <small>DASS DIESES EIN</small> W<small>ILD IST</small>, <small>ODER</small>: <small>EIN</small> V<small>IEH IST</small>, <small>SO IST ER EIN</small> N<small>AZIRÄER</small>. I<small>N</small> J<small>EDER ANDEREN</small> H<small>INSICHT GLEICHT ER DEM</small> W<small>ILD UND DEM</small> V<small>IEH</small>; <small>ER BENÖTIGT WIE DIESES UND JENES DES</small> S<small>CHLACHTENS</small>, <small>ER IST ALS</small> A<small>AS VERUNREINIGEND</small>, <small>UND</small> [<small>WIE VON DIESEM UND JENEM</small>] <small>IST EIN</small> S<small>TÜCK VON SEINEM LEBENDIGEN</small> K<small>ÖRPER</small> [<small>VERBOTEN</small>]."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>IE <small>SONDERT MAN DIE</small> E<small>RSTLINGE AB</small>? W<small>ENN MAN AUF SEIN</small> F<small>ELD GEHT UND EINE REIFENDE</small> F<small>EIGE</small>, <small>EINE REIFENDE</small> T<small>RAUBE ODER EINEN REIFENDEN</small> G<small>RANATAPFEL SIEHT</small>, <small>SO UMBINDE MAN SIE MIT</small> B<small>AST UND SPRECHE</small>: D<small>IESE SEIEN</small> E<small>RSTLINGE</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>, <small>MAN MÜSSE SIE</small>, <small>NACHDEM SIE VOM</small> B<small>ODEN GEPFLÜCKT WORDEN SIND</small>, <small>DENNOCH NOCHMALS ALS</small> E<small>RSTLINGE BEZEICHNEN</small>.",
+            "II. W<small>IE BRACHTE MAN DIE</small> E<small>RSTLINGE HIN</small>? A<small>US ALLEN</small> S<small>TÄDTEN IM</small> S<small>TANDBEZIRKE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. Stand, Beistand. Das Land war in 24 Standbezirke geteilt, die Vertreter zum Tempeldienste in Jerušalem entsandten, die ihre Wähler bei der Darbringung der Opfer zu vertreten hatten. Diese Abgeordneten hießen <span dir=\"rtl\">אנשי םעםד</span> Beisteher, Männer des Beistandes, Standmänner.</i> <small>VERSAMMELTE MAN SICH IN DER</small> S<small>TADT DES</small> S<small>TANDÄLTESTEN UND ÜBERNACHTETE AUF DEM</small> S<small>TADTPLATZE</small>, <small>OHNE DIE</small> H<small>ÄUSER ZU BETRETEN</small>. M<small>ORGENS RIEF DER</small> V<small>ORGESETZTE</small>: A<small>UF</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Jes. 2,3.</i>, <small>LASSET UNS NACH</small> Ç<small>IJON GEHEN</small>, <small>IN DAS</small> H<small>AUS DES</small> H<small>ERRN</small>, <small>UNSERES</small> G<small>OTTES</small>.",
+            "III. D<small>IE IN DER</small> N<small>ÄHE</small> [W<small>OHNENDEN</small>] <small>BRACHTEN</small> F<small>EIGEN UND</small> W<small>EINBEEREN</small>, <small>DIE IN DER</small> F<small>ERNE</small> [W<small>OHNENDEN</small>] <small>BRACHTEN GETROCKNETE</small> F<small>EIGEN UND</small> R<small>OSINEN</small>. V<small>OR IHNEN HER GING DER</small> S<small>TIER</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Als Opfer bestimmt.</i>, <small>DIE</small> H<small>ÖRNER MIT</small> G<small>OLD BEDECKT</small>, <small>MIT EINEM </small>O<small>LIVENKRANZE AUF DEM</small> K<small>OPFE</small>, <small>UND VORAN ERSCHOLL DIE</small> F<small>LÖTE</small>, <small>BIS SIE NAHE</small> J<small>ERUŠALEM KAMEN</small>. A<small>LS SIE IN DER</small> N<small>ÄHE VON</small> J<small>ERUŠALEM WAREN</small>, <small>SCHICKTEN SIE</small> [B<small>OTEN</small>] <small>VORAUS UND SCHMÜCKTEN DIE</small> E<small>RSTLINGE</small>. S<small>ODANN KAMEN IHNEN DIE</small> V<small>ERWALTER</small>, <small>DIE</small> V<small>ERTRETER UND DIE</small> S<small>CHATZMEISTER ENTGEGEN</small>, <small>UND ZWAR KAMEN SIE ENTSPRECHEND DEM</small> A<small>NSEHEN DER</small> A<small>NKOMMENDEN</small>, <small>UND ALLE</small> H<small>ANDWERKER</small> J<small>ERUŠALEMS STANDEN VOR IHNEN AUF UND BEGRÜSSTEN SIE</small>: B<small>RÜDER</small>, M<small>ÄNNER AUS DEM</small> O<small>RTE</small> N., <small>IN</small> F<small>RIEDEN SEI EUER</small> K<small>OMMEN</small>!",
+            "IV. W<small>EITER ERSCHOLL DIE</small> F<small>LÖTE VOR IHNEN HER</small>, <small>BIS SIE AN DEN</small> T<small>EMPELBERG HERANKAMEN</small>. A<small>LS SIE AN DEM</small> T<small>EMPELBERGE ANGELANGT WAREN</small>, <small>NAHM SELBST</small> K<small>ÖNIG AGRIPPA SEINEN</small> K<small>ORB AUF DIE</small> S<small>CHULTER UND TRAT EIN</small>, <small>BIS ER ZUM</small> V<small>ORHOFE KAM</small>. A<small>LS ER IN DEN</small> V<small>ORHOF ANLANGTE</small>, <small>SANGEN DIE</small> L<small>EVITEN DAS</small> L<small>IED</small>: <sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Ps. 30,2.</i><i>Ich will dich erheben, o Herr, daß du mich heraufgezogen, daß du nicht meine Feinde sich über mich freuen ließest</i>.",
+            "V. D<small>IE</small> T<small>AUBEN AUF DEN</small> K<small>ÖRBEN WURDEN ALS</small> B<small>RANDOPFER DARGEBRACHT</small>, <small>UND WAS SIE SONST IN DER</small> H<small>AND HATTEN</small>, <small>WURDE DEN</small> P<small>RIESTERN GEGEBEN</small>.",
+            "VI. W<small>ÄHREND MAN NOCH DEN</small> K<small>ORB AUF DER</small> S<small>CHULTER HATTE</small>, <small>LAS MAN VON</small>: <sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Dt. 26,3.</i>‘<i>Hiermit bezeuge ich heute dem Herrn, deinem Gott</i>’, <small>BIS ZUM</small> S<small>CHLUSSE DES</small> A<small>BSCHNITTES</small>. R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>BIS</small> : ‘<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ib. V. 5.</i><i>Ein umherirrender Aramäer war mein Vater</i>’. A<small>LS MAN HERANGEKOMMEN WAR ZU</small> ‘<i>Ein umherirrender Aramäer war mein Vater</i>’, <small>NAHM MAN DEN</small> K<small>ORB VON DER</small> S<small>CHULTER UND HIELT IHN AM</small> R<small>ANDE</small>, <small>UND DER</small> P<small>RIESTER LEGTE SEINE</small> H<small>AND DARUNTER</small>, <small>HOB IHN AUF UND LAS EBENFALLS VON</small> ‘<i>Ein umherirrender Aramäer war mein Vater</i>’, <small>BIS ZUM</small> S<small>CHLUSSE DES</small> A<small>BSCHNITTES</small>. A<small>LSDANN SETZTE MAN IHN AN DIE</small> S<small>EITE DES</small> A<small>LTARS</small>, <small>WARF SICH NIEDER UND GING HINAUS</small>.",
+            "VII. E<small>HEMALS PFLEGTE DERJENIGE</small>, <small>DER LESEN KONNTE</small>, <small>SELBST ZU LESEN</small>, <small>UND WER NICHT LESEN KONNTE</small>, <small>DEM LAS MAN VOR</small>. A<small>LS ABER MANCHE DESHALB DARZUBRINGEN UNTERLIESSEN</small>, <small>ORDNETE MAN AN</small>, <small>DASS MAN JEDEM VORLESE</small>, <small>OB ER LESEN KANN ODER NICHT</small>.",
+            "VIII. D<small>IE</small> R<small>EICHEN BRACHTEN IHRE</small> E<small>RSTLINGE IN SILBERNEN UND GOLDENEN</small> K<small>ÖRBEN</small>, <small>DIE</small> A<small>RMEN ABER IN GEFLOCHTENEN</small> K<small>ÖRBEN AUS GESCHÄLTEN</small> W<small>EIDENRUTEN</small>, <small>UND GABEN SIE DEN</small> P<small>RIESTERN SAMT DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>.",
+            "IX. R. Š<small>IMO͑N B</small>. N<small>ANNOS SAGT</small>, <small>MAN SCHMÜCKE DIE</small> E<small>RSTLINGE AUCH MIT</small> F<small>RÜCHTEN</small>, <small>DIE NICHT ZU DEN SIEBEN</small> A<small>RTEN GEHÖREN</small>; R. A͑<small>QIBA SAGT</small>, <small>MAN SCHMÜCKE DIE</small> E<small>RSTLINGE NUR MIT</small> F<small>RÜCHTEN</small>, <small>DIE ZU DEN SIEBEN</small> A<small>RTEN GEHÖREN</small>.",
+            "X. R. Š<small>IMO͑N SAGTE</small>: D<small>REIERLEI GIBT ES BEI DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small>: <small>DIE</small> E<small>RSTLINGE SELBST</small>, <small>DIE</small> Z<small>UGABE ZU DEN</small> E<small>RSTLINGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Außer den Früchten, die als solche bezeichnet worden sind.</i> <small>UND DIE</small> S<small>CHMÜCKUNG DER</small> E<small>RSTLINGE</small>. D<small>IE</small> Z<small>UGABE MUSS VON DERSELBEN</small> A<small>RT SEIN</small>, <small>DIE</small> S<small>CHMÜCKUNG KANN AUCH VON EINER ANDEREN</small> A<small>RT SEIN</small>; <small>DIE</small> Z<small>UGABE MUSS IN</small> R<small>EINHEIT GEGESSEN WERDEN UND UNTERLIEGT NICHT DEM</small> G<small>ESETZE VOM</small> D<small>EMAJ</small>, <small>DIE</small> S<small>CHMÜCKUNG UNTERLIEGT DIESEM WOHL</small>.",
+            "XI. N<small>UR DANN SAGTEN SIE</small>, <small>DIE</small> Z<small>UGABE ZU DEN</small> E<small>RSTLINGEN GLEICHE DEN</small> E<small>RSTLINGEN SELBST</small>, <small>WENN SIE AUS DEM</small> [J<small>ISRAÉL</small>]<small>LAND KOMMEN</small>, <small>WENN SIE ABER NICHT AUS DEM</small> [J<small>ISRAÉL</small>]<small>LAND KOMMEN</small>, <small>SO GLEICHEN SIE DEN</small> E<small>RSTLINGEN NICHT</small>.",
+            "XII. I<small>N WELCHER</small> H<small>INSICHT SAGTEN SIE</small>, <small>DIE</small> E<small>RSTLINGE WERDEN ALS</small> E<small>IGENTUM DES</small> P<small>RIESTERS BETRACHTET</small>? D<small>ASS ER DAFÜR</small> S<small>KLAVEN</small>, G<small>RUNDSTÜCKE UND UNREINES</small> V<small>IEH KAUFEN DARF</small>, <small>UND DASS DER</small> G<small>LÄUBIGER SIE IHM FÜR SEINE</small> S<small>CHULD ODER DIE</small> F<small>RAU FÜR IHRE</small> M<small>ORGENGABE ABNEHMEN KANN</small>, <small>GLEICH EINER</small> T<small>ORAROLLE</small>. R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>MAN DÜRFE SIE NUR EINEM</small> G<small>ENOSSEN GEGEN</small> D<small>ANK GEBEN</small>. D<small>IE</small> W<small>EISEN SAGEN</small>, <small>MAN GEBE SIE DEN</small> W<small>ACHTMÄNNERN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Den diensthabenden Priestern.</i><small>UND DIESE VERTEILEN SIE WIE ANDERE</small> W<small>EIHGABEN DES</small> T<small>EMPELS UNTER SICH</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>D</b>ER Z<small>WITTER GLEICHT IN MANCHER</small> H<small>INSICHT</small> M<small>ÄNNERN</small>, <small>IN MANCHER</small> H<small>INSICHT</small> F<small>RAUEN</small>, <small>IN MANCHER</small> H<small>INSICHT</small> M<small>ÄNNERN UND</small> F<small>RAUEN UND IN MANCHER</small> H<small>INSICHT WEDER</small> M<small>ÄNNERN NOCH</small> F<small>RAUEN</small>.",
+            "II. I<small>NWIEFERN GLEICHT ER</small> M<small>ÄNNERN</small>? E<small>R VERUNREINIGT DURCH WEISSEN</small> A<small>USFLUSS</small>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER</small>; <small>ER NÖTIGT ZUR</small> S<small>CHWAGEREHE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 25,5 ff.</i>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER</small>; <small>ER KLEIDE SICH UND SCHNEIDE DAS</small> H<small>AAR</small>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER</small>; <small>ER DARF EHELICHEN UND NICHT GEEHELICHT WERDEN</small>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER</small>; <small>ER IST ZU ALLEN IN DER</small> T<small>ORA GENANNTEN</small> G<small>EBOTEN VERPFLICHTET</small>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER</small>.",
+            "III. I<small>NWIEFERN GLEICHT ER</small> F<small>RAUEN</small>? E<small>R VERUNREINIGT DURCH ROTEN</small> A<small>USFLUSS</small>, <small>WIE</small> F<small>RAUEN</small>; <small>ER DARF MIT</small> M<small>ÄNNERN NICHT ALLEIN SEIN</small>, <small>WIE</small> F<small>RAUEN</small>; <small>ER BEGEHT NICHT DIE</small> V<small>ERBOTE DES</small> R<small>UNDSCHNEIDENS</small> [<small>DES</small> H<small>AARES</small>]<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 19,27.</i>, <small>DER</small> B<small>ARTVERSTÜMMELUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 19,27.</i> <small>UND DER</small> V<small>ERUNREINIGUNG AM</small> T<small>OTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 21,1.</i>, <small>WIE</small> F<small>RAUEN</small>; <small>ER IST NICHT ALS</small> Z<small>EUGE ZULÄSSIG</small>, <small>WIE</small> F<small>RAUEN</small>; <small>ER DARF NICHT INZESTUÖS BESCHLAFEN WERDEN</small>, <small>WIE</small> F<small>RAUEN</small>; <small>UND ER KANN INBETREFF DER</small> P<small>RIESTERSCHAFT</small> B<small>EMAKELT WERDEN</small>, <small>WIE</small> F<small>RAUEN</small>.",
+            "IV. I<small>NWIEFERN GLEICHT ER</small> M<small>ÄNNERN UND</small> F<small>RAUEN</small>? M<small>AN IST</small>, <small>WENN MAN IHN SCHLÄGT ODER IHM FLUCHT</small>, <small>SCHULDIG</small>, <small>WIE BEI</small> M<small>ÄNNERN UND</small> F<small>RAUEN</small>; <small>WER IHN UNVORSÄTZLICH TÖTET</small>, <small>MUSS</small> [<small>IN DIE</small> A<small>SYLSTADT</small>] F<small>LÜCHTEN</small>, <small>WER VORSÄTZLICH</small>, <small>WIRD MIT DEM</small> T<small>ODE BESTRAFT</small>, <small>WIE BEI</small> M<small>ÄNNERN UND</small> F<small>RAUEN</small>. E<small>INE</small> F<small>RAU MUSS</small> [<small>BEI SEINER</small> G<small>EBURT</small>] <small>DIE</small> Z<small>EIT DER</small> U<small>NREINHEITSBLUTUNG UND DIE</small> Z<small>EIT DER</small> R<small>EINHEITSBLUTUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. Kap. 12.</i> <small>ABWARTEN</small>, <small>WIE FÜR MÄNNLICHE UND WEIBLICHE</small> [K<small>INDER ZUSAMMEN</small>]. E<small>R ERHÄLT EINEN</small> A<small>NTEIL VOM</small> H<small>OCHHEILIGEN</small>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER UND</small> F<small>RAUEN</small>. E<small>R ERBT</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Wenn keine anderen Erben vorhanden sind.</i> <small>JEDEN</small> N<small>ACHLASS</small>, <small>WIE</small> M<small>ÄNNER UND</small> F<small>RAUEN</small>. W<small>ENN JEMAND SAGT</small>: <small>ICH WILL</small> N<small>AZIRÄER SEIN</small>, <small>DASS DIESER EIN</small> M<small>ANN IST</small>, <small>ODER</small>: <small>EINE</small> F<small>RAU IST</small>, <small>SO IST ER</small> N<small>AZIRÄER</small>.",
+            "V. I<small>NWIEFERN GLEICHT ER WEDER</small> M<small>ÄNNERN NOCH</small> F<small>RAUEN</small>? M<small>AN IST</small>, <small>WENN MAN IHN SCHLÄGT ODER IHM FLUCHT</small>, <small>NICHT SCHULDIG</small>, <small>NICHT WIE BEI</small> M<small>ÄNNERN</small>, <small>NICHT WIE BEI</small> F<small>RAUEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Dieser ganze Passus ist wohl Druckfehler (cf. Mišna 4). Er befindet sich nur in der editio princeps.</i>. E<small>R HAT KEINEN</small> S<small>CHÄTZUNGSWERT</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 27,2-8.</i>, <small>WEDER WIE</small> M<small>ÄNNER</small>, <small>NOCH WIE</small> F<small>RAUEN</small>. W<small>ENN JEMAND SAGT</small>: <small>ICH WILL</small> N<small>AZIRÄER SEIN</small>, <small>DASS DIESER KEIN</small> M<small>ANN IST</small>, <small>ODER</small>: <small>KEINE</small> F<small>RAU IST</small>, <small>SO IST ER NICHT</small> N<small>AZIRÄER</small>. R. M<small>EÍR SAGT</small>, <small>DER</small> Z<small>WITTER SEI EIN</small> G<small>ESCHÖPF FÜR SICH</small>, <small>UND DIE</small> W<small>EISEN WUSSTEN NICHT ZU ENTSCHEIDEN</small>, <small>OB ES EIN</small> M<small>ANN ODER EINE</small> F<small>RAU IST</small>. B<small>EIM</small> G<small>ESCHLECHTSLOSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Dessen Geschlechtsorgane mit einer Haut überzogen u. unsichtbar sind.</i> <small>ABER IST DIES NICHT DER</small> F<small>ALL</small>; <small>ZUWEILEN KANN ER EIN</small> M<small>ANN SEIN</small>, <small>ZUWEILEN EINE</small> F<small>RAU</small>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/English/merged.json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Bikkurim",
+    "text": [
+        [
+            "There are some who bring bikkurim and recite [the declaration]; others who only bring, but do not recite; and there are some who neither bring nor recite.The following are those that do not bring: one who plants [a vine] on his own property, but buries [a shoot in the ground] so that [it] grows on property belonging to [another] individual or to the public. And similarly if one buries [a shoot in the ground] of another person’s private property or in public property, so that it grows on his own property; Or, if one plants [a vine] on his own [property] and [buries it in the ground] so that it still grows on his own property, but there is a private or public road between, such a one does not bring [bikkurim.] Rabbi Judah says: such a one has to bring bikkurim.",
+            "For what reason may he not bring them? Because it is said, “The first-fruits of your land” (Exodus 23:19) until all of their growth is on your land. Sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (sikarikon), or a robber does not bring them for the same reason, because it says, “The first-fruits of your land.”",
+            "Bikkurim are brought only from the seven species. Not from dates grown on hills, nor from [the other species] grown in the valley, nor from olives that are not choice. Bikkurim are not to be brought before Shavuot. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).",
+            "These bring [bikkurim] but do not read the declaration:The convert, since he cannot say: “Which the Lord has sworn to our fathers, to give to us” (Deuteronomy 26:3). If his mother was an Israelite, then he brings bikkurim and recites. When he prays privately, he says: “God of the fathers of Israel,” but when he is in the synagogue, he should say: “The God of your fathers.” But if his mother was an Israelite, he says: “The God of our fathers’.",
+            "Rabbi Eliezer ben Yaakov says: a woman who is a daughter of a convert may not marry a priest unless her mother was herself an Israelite. [This law applies equally to the offspring] whether of proselytes or freed slaves, even to ten generations, unless their mother is an Israelite. A guardian, an agent, a slave, a woman, one of doubtful sex, or a hermaphrodite bring the bikkurim, but do not recite, since they cannot say: “Which you, O Lord, have given to me” (Deuteronomy 26:10).",
+            "One who buys two trees [that had grown] in property belonging to his fellow brings bikkurim but does not recite the declaration. Rabbi Meir says: he brings and recites. If the well dried up, or the tree was cut down, he brings but does not recite. Rabbi Judah says: he brings and recites. From Atzeret (Shavuot) until the Festival (of Sukkot) he brings and recites. From the Festival (of Sukkot) and until Hannukah he brings, but does not recite. Rabbi Judah ben Batera says: he brings and recites.",
+            "If one set aside his bikkurim and [afterwards] sold his field, he brings but does not recite. The second one [who bought the field] does not bring [bikkurim] of the same species, but of another species he brings and recites. Rabbi Judah says: he may also bring of the same kind and recite.",
+            "If one set aside his bikkurim and they were robbed, or rotted, were stolen or lost, or became unclean, he must bring others in their place, but does not recite [the declaration]. These others are not subject to the law of the [added] fifth. If they become unclean while in the Temple court, he must scatter them and he does not recite.",
+            "From where do we know that one is responsible [for his bikkurim] until he brings them to the temple Mount? Because it says: “The first of the first-fruits of your land you shall bring into the house of the Lord your God” (Exodus 23:19) this teaches that he is responsible until he brings them to the Temple Mount. If he brought [bikkurim] of one kind and made the recital and then brought of another kind, he does not make a [second] recital.",
+            "These bring and recite:[One who brings bikkurim] from Atzeret until the Festival [of Sukkot], from the seven species, from fruit grown on the mountains, or dates grown in the valleys, from oil-olives, and from [produce] from the other side of the Jordan. Rabbi Yose the Galilean says: one does not bring [bikkurim] from transjordania, since that is not a land flowing with milk and honey.",
+            "One who bought three trees in another’s field, he brings [bikkurim] and recites. Rabbi Meir says: even [if he bought] only two. If he bought one tree with its land, he brings [bikkurim] and recites. Rabbi Judah says: even sharecroppers and leasers bring and recite."
+        ],
+        [
+            "Regarding terumah and bikkurim:One is liable to death And the [additional] fifth; And they are forbidden to non-priests; And they are the property of the priest; And they are neutralized in a hundred and one parts; And they require the washing of hands; And the setting of the sun. These [laws] apply only to terumah and bikkurim, but not to tithe.",
+            "There are [laws] which apply to [second tithe] and bikkurim but not to terumah:That [second] tithe and bikkurim must to be brought to [the appointed] place; They require confession; They are forbidden to an onen. But Rabbi Shimon permits [bikkurim to an onen]; They are subject to [the law of] removal. But Rabbi Shimon exempts [bikkurim from removal]. And in Jerusalem the slightest mixture of them [with hullin of the same species] renders it forbidden to be consumed [as common food outside of Jerusalem.] And what grows from them in Jerusalem is forbidden to be consumed [outside of Jerusalem], Even by non-priests or by cattle; But Rabbi Shimon permits. These are [the laws] which apply to [second] tithe and bikkurim, but not to terumah.",
+            "There are [laws] which apply to terumah and maaser [sheni] but not to bikkurim:Terumah and the [second] tithe render forbidden [the contents of] the threshing-floor; They have a set amount. They apply to all produce; Both during and after Temple times; [And they apply to to produce grown] by sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (sikarikon), or a robber. These are [the laws] which apply to terumah and maaser [sheni], but not to bikkurim.",
+            "And there are [laws] which apply to bikkurim which do not [apply] to terumah or maaser sheni:For bikkurim can become acquired while still attached [to the soil]. And a man may make his entire field bikkurim; He is responsible for them; And they require a sacrifice, a song, waving and spending the night in Jerusalem.",
+            "The terumah of tithe is like bikkurim in two ways, and like terumah in two other ways:It may be taken from pure produce for impure produce; And from such produce that is not in close proximity, like bikkurim. And it renders the contents of the threshing-floor forbidden, And it has a prescribed amount like terumah.",
+            "An etrog is similar in three ways to [the fruit of an ordinary] tree, and in one way to a vegetable. It is similar to a tree in respect of orlah, fourth year plantings, and [the law of] the seventh year; And it is similar to a vegetable in one thing: that its tithing goes according to the time it is harvested, the words of Rabban Gamaliel. Rabbi Eliezer says: it is similar to a tree in all ways.",
+            "The blood of those who walk on two [legs] is like the blood of beasts in that it renders seeds susceptible [to impurity]. And it is like the blood of a sheretz, in that one is not liable for eating it.",
+            "A koy is in some ways like a wild animal (hayyah); in some ways it is like a domesticated animal (behemah); in some ways it is like both a behemah and a hayyah, and in some ways it is like neither a behemah nor a hayyah.",
+            "How is it like a wild animal?Its blood must be covered like the blood of a wild animal. It may not be slaughtered on a festival. If he slaughtered it, he should not cover its blood. Its fat is impure like that of a wild animal, but its impurity is of doubtful status. One does not redeem with it the first-born of a donkey.",
+            "And how is [the koy] similar to a behemah (a domesticated beast)?Its fat (helev) is prohibited like the fat of a behemah, but one [who eats it] is not liable for karet. It may not be bought with the money from second tithe to be eaten in Jerusalem. It is subject to [the priest’s share of] the shoulder, the two cheeks and the maw. Rabbi Eliezer exempts it because the burden of proof is upon the one who extracts from his neighbor.",
+            "And how is [a koy] neither like a behemah nor like a hayyah?It is forbidden because of kilayim [to yoke it] with either a behemah or a hayyah. One who deeds his son his behemah and his hayyah he has not [thereby] given him the koy. If one says, “I will become a nazirite if this is [not] a hayyah or a behemah”, he is a nazirite. In all other ways it is like a behemah and a hayyah: It requires slaughtering (shehitah) like them both; It carries carrion impurity; And to it applies the law relating to a limb of a living being like them both."
+        ],
+        [
+            "How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.” Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.",
+            "How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]? All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses. Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).",
+            "Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins. An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head. The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem. When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim. The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth. All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”",
+            "The flute would play before them, until they reached the Temple Mount. When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court. When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).",
+            "The birds [tied to] the basket were [offered] as whole burnt-offerings, and those which they held in their hands they gave to the priests.",
+            "While the basket was still on his shoulder he recites from: \"I acknowledge this day before the LORD your God that I have entered the land that the LORD swore to our fathers to assign us” (Deuteronomy 26:3) until he completes the passage. Rabbi Judah said: until [he reaches] “My father was a fugitive Aramean” (v.. When he reaches, “My father was a fugitive Aramean”, he takes the basket off his shoulder and holds it by its edges, and the priest places his hand beneath it and waves it. He then recites from “My father was a fugitive Aramean” until he completes the entire passage. He then deposits the basket by the side of the altar, bow and depart.",
+            "Originally all who knew how to recite would recite while those who did not know how to recite, others would read it for them [and they would repeat the words]. But when they refrained from bringing, they decreed that they should read the words to both those who could and those who could not [recite so that they could repeat after them].",
+            "The rich would bring their bikkurim in baskets overlaid with silver or gold, while the poor used wicker-baskets of peeled willow-branches, and the baskets and the bikkurim were given to the priest.",
+            "Rabbi Shimon ben Nanas says: they would decorate the bikkurim [with produce] other than the seven species. But Rabbi Akiva says: they may decorate only with produce of the seven kinds.",
+            "Rabbi Shimon says: there are three elements in bikkurim: the bikkurim, the additions to the bikkurim, and the ornamentations of the bikkurim. The additions to the bikkurim must be of a like kind; But the ornamentations can be of a different kind. The additions to the bikkurim can only be eaten in purity, and are exempt from demai. But the ornamentations of the bikkurim are subject to demai.",
+            "When did they say that the additions to the bikkurim are like bikkurim [themselves]? When they come from the land [of Israel]; but if they do not come from the land, they were not regarded as bikkurim [themselves].",
+            "In what respect did they say that bikkurim are the property of the priest? In that he can purchase with bikkurim slaves and land and unclean beasts, and a creditor [of his] may take them for his debt, and his wife for her ketubah. As may be done with a Torah scroll. Rabbi Judah says: bikkurim may be given only to [a priest that is] a haver (an associate) and as a favor. But the sages say: they are given to the men of the mishmar, and they divide them among themselves as [they do] with all other consecrated objects."
+        ],
+        [
+            "The hermaphrodite is in some ways like men, and in other ways like women. In other ways he is like men and women, and in others he is like neither men nor women.",
+            "In what ways is he like men? He causes impurity with white discharge, like men; He dresses like men; He can take a wife but not be taken as a wife, like men. [When he is born] his mother counts the blood of purification, like men; He may not be secluded with women, like men. He is not maintained with the daughters, like men; He transgresses the law of: “You shall not round” (Leviticus 19:2 and “You shall not defile for the dead,” (Leviticus 21:1) like men; And he must perform all the commandments of the Torah, like men.",
+            "And in what ways is he like women? He causes impurity with red discharge, like women; And he must not be secluded with men, like women; And he doesn’t make his brother’s wife liable for yibbum (levirate marriage); And he does not share [in the inheritance] with the sons, like women; And he cannot eat most holy sacrifices, like women. At his birth his mother counts the blood of her impurity like [they do when they give birth to a] girl; And he is disqualified from being a witness, like women. If he had illicit intercourse, he is disqualified from eating terumah, like women.",
+            "In what ways is he like both men and women? One who strikes him or curses him is liable, as in the case of men and women; One who unwittingly kills him must go into exile, and if on purpose, then [the slayer] receives the death penalty, as in the case of men and women. His mother must [at his birth] bring an offering, as in the case of men and women. He may eat holy things that are eaten outside of the Temple; And he may inherit any inheritance, as in the case of men and women.",
+            "And in what is he different from both men and women? One does not burn terumah if it came into contact with his discharge, Neither is he liable for entering the temple while impure, unlike men or women. He must not be sold as a Hebrew slave, unlike men or women. He cannot be evaluated, unlike men or women. If one says: “I will be a nazirite, if he is neither a man nor a woman,” then he becomes a nazirite. Rabbi Yose says: the hermaphrodite is a unique creature, and the sages could not decide about him. But this is not so with a tumtum (one of doubtful), for sometimes he is a man and sometimes he is a woman."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nיֵשׁ מְבִיאִים בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, \nמְבִיאִים וְלֹא קוֹרִין, \nוְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין.  \nאֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין: \nהַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, \nוְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלַּיָּחִיד אוֹ שֶׁלָּרַבִּים. \nהַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁלַּיָּחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁלָּרַבִּים \nלְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. \nהַנּוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, \nוְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, \nהֲרֵי זֶה אֵינוּ מֵבִיא.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבָּזֶה מֵבִיא. \n",
+            "<small>ב</small>\nמֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוּ מֵבִיא? \nמִשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת כג,יט) \n\"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\", \nעַד שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּדּוּלִים מֵאַדְמָתֶךָ.  \nהָאֲרִיסִים, וְהַחָכוֹרוֹת, &lt;וְהַחֲכוֹרוֹת&gt;\nוְהַסִּיקָרִיקוֹן, וְהַגָּזְלָן, \nאֵין מְבִיאִין, \nמֵאוֹתוֹ הַטַּעַם, מִשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר: \n\"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ\". \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים; \nוְלֹא מִן הַתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, \nוְלֹא מִן הַפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, \nוְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּבְחָר.  \nאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת.  \nאַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, \nוְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שְׁמוֹת כג,טז) \n\"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה\". \n",
+            "<small>ד</small>\nאֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין: \nהַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לוֹמַר: (דְּבָרִים כו,ג) \n\"אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יי לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ\".  \nוְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא.  \nוּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר: \n'אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל'.  \nוּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר: \n'אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם'.  \nאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר: \n'אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ'. \n",
+            "<small>ה</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nהָאִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה, \nעַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. \nאֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, \nאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, \nעַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל.  \nהָאַפִּיטְרוֹפִּיס, וְהָעֶבֶד, וְהַשָּׁלִיחַ, \nוְהָאִשָּׁה, וְהַטָּמְטוֹם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, \nמְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, \nשֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר (דְּבָרִים כו,י) \n\"אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יי\". \n",
+            "<small>ו</small>\nהַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nמֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֵא. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמֵבִיא וְקוֹרֵא.  \nיָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, \nמֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֵא. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמֵבִיא וְקוֹר��א.  \nמֵהֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, \nמֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֵא; \nרְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה אוֹמֵר: \nמֵבִיא וְקוֹרֵא. \n",
+            "<small>ז</small>\nהִפְרִישׁ אֶת בִּכּוּרָיו וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ, \nמֵבִיא וְאֵינוּ קוֹרֵא.  \nוְהַשֵּׁנִי, \nמֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֵינוּ מֵבִיא; \nמִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא. \n",
+            "<small>ח</small>\nהִפְרִישׁ אֶת בִּכּוּרָיו, \nנִמּוֹקוּ, נִבְזָזוּ, נִגְנָבוּ, אָבָדוּ, אוֹ שֶׁנִּטַּמָאוּ, \nמֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וְאֵינוּ קוֹרֵא, \nוְהַשְּׁנִיִּים, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן חֹמֶשׁ. \nנִטַּמְּאוּ בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ וְאֵינוּ קוֹרֵא. \n",
+            "<small>ט</small>\nמְנַיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְהַר הַבַּיִת? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת כג,יט) \n\"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָבִיא בֵּית יי אֱלהֶיךָ\", \nמְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְהַר הַבַּיִת.  \nהֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, \nוְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, \nהֲרֵי זֶה אֵינוּ קוֹרֵא. \n",
+            "<small>י</small>\nאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, \nמִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, \nמִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, \nוּמִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, \nוּמִתְּמָרִים שֶׁבָּעֲמָקִים, \nוּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, \nוּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן.  \nרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \nאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, \nשֶׁאֵינָה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, \nמֵבִיא וְקוֹרֵא.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ שְׁנַיִם.  \nקָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, \nמֵבִיא וְקוֹרֵא.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף בַּעֲלֵי אֲרִיסִיּוֹת וְהַחָכוֹרוֹת מְבִיאִין וְקוֹרִין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִין, \nחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, \nוַאֲסוּרִין לַזָּרִים, \nוְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן, \nוְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, \nוּטְעוּנִים רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעְרֵב שֶׁמֶשׁ.  \nהֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבַבִּכּוּרִים, \nמַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר. \n",
+            "<small>ב</small>\nיֵשׁ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה: \nשֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִין טְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם, \nוּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן; \nרְבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.  \nוְחַיָּבִין בַּבֵּעוּר. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.  \nוְאוֹסְרִין כָּל שֶׁהֵן לֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, \nוְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִין מִלֵּאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, \nאַף לַזָּרִים וְלַבְּהֵמָה. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.  \nהֲרֵי אֵלּוּ בַמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, \nמַה שֶּׁאֵין בַּתְּרוּמָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nיֵשׁ בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין בַּבִּכּוּרִים: \nשֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, \nוְיֵשׁ לָהֶם שֵׁעוּר, \nוְנוֹהֲגִין בְּכָל הַפֵּרוֹת, \nבִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, \nוּבָאֲרִיסִים וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקְרִיקוֹן וּבַגּוֹזְלָן.  &lt;וּבַאֲרִיסִים וּבַחֲכוֹרוֹת וּבסִקְרִיקוֹן וּבגּוֹזְלָן&gt;\nהֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה ו��בַמַּעֲשֵׂר, \nמַה שֶּׁאֵין בַּבִּכּוּרִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר: \nשֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִים בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, \nוְעוֹשֶׂה אָדָן כָּל שָׂדֵהוּ בִכּוּרִין, \nוְחַיָּבִין בְּאַחְרָיוּתָן, \nוּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה. \n",
+            "<small>ה</small>\nתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לַבִּכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְרָכִים, \nוְלַתְּרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְרָכִים: &lt;וְלִתְרוּמָה&gt;\nנִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, \nוְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף כַּבִּכּוּרִים, \nוְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, \nוְיֶשׁ לָהֶן שֵׁעוּר כַּתְּרוּמָה. &lt;כִּתְרוּמָה&gt;\n",
+            "<small>ו</small>\nאֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד.  \nשָׁוֶה לָאִילָן בָּעָרְלָה, וּבָרְבִיעִי, וּבַשְּׁבִיעִית.  \nוְלַיָּרָק, שֶׁבְּשָׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ.  \nדִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nשָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר. \n",
+            "<small>ז</small>\nדַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, \nלְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. \nוְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִים עָלָיו. \n",
+            "<small>ח</small>\nכּוֹי, יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה, \nוְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, \nוְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, \nוְיֶשׁ בּוֹ שֶׁאֵינוּ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה. \n",
+            "<small>ט</small>\nכֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה? \nדָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם הַחַיָּה, \nוְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. \nוְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ.  \nוְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא כְּטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, וְטֻמְאָתוֹ סָפֵק, \nוְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶטֶר חֲמוֹר. \n",
+            "<small>י</small>\nכֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה? \nחֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה, אֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.  \nוְאֵינוּ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, \nוְחַיָּב בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר, \nשֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. \n",
+            "<small>יא</small>\nכֵּיצַד אֵינוּ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה? \nאָסוּר מִשֵּׁם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה.  \nהַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, \nלֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי.  \nאִם אָמַר: \n\"הֲרֵי אֲנִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה\", \nאוֹ \"בְּהֵמָה\", \nהֲרֵי זֶה נָזִיר.  \nוּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, \nוְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה, \nוּמְטַמֵּא מִשֵּׁם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, \nכָּזֶה וְכָזֶה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֵּיצַד מַפְרִישִׁין אֶת הַבִּכּוּרִים? \nיוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, \nוְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, \nוְקוֹשְׁרָן בַּגְּמִי וְאוֹמֵר: \n\"הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים\".  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַף עַל פִּי כֵן, חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים \nמֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע. \n",
+            "<small>ב</small>\nכֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? \nכָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁלַּמַּעֲמָד, \nוְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁלָּעִיר.  \nלֹא הָיוּ נִכְנָסִים לַבָּתִּים.  \nוְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר: (יִרְמְיָה לא,ה) \n\"קוּמוּ וְוּמִקְדָּשׁ נִטְמָא צִיּוֹן אֶל יי אֱלֹהֵינוּ\". \n",
+            "<small>ג</small>\nהַקְּרוֹבִים מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים.  \nהָרְחוֹקִים מְבִיאִין גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.  \nוְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ עִמָּהֶן, \nוְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁלַּזַּיִת בְּרֹאשׁוֹ.  \nוְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, \nעַד שֶׁמַּגִּיעִין קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם.  \nהִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, \nשָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.  \nהַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִין לִקְרָאתָם.  \nלְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִין.  \nכָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם \nעוֹמְדִים בִּפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם: \n\"אַחֵינוּ אַנְשֵׁי מָקוֹם פְּלוֹנִי, \nבָּאתֶם בְּשָׁלוֹם!\"\n",
+            "<small>ד</small>\nהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, \nעַד שֶׁמַּגִיעִין לְהַר הַבַּיִת.  \nהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, \nאֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ \nנוֹטֵל אֶת הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, \nעַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.  \nהִגִּיעַ לָעֲזָרָה, \nוְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר: (תְּהִלִּים ל,ב)\n\"אֲרוֹמִמְךָ יי כִּי דִלִּיתָנִי, \nוְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי\" \n",
+            "הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת, \nוְשֶׁבְּיָדָן נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים. \n",
+            "<small>ה</small>\nעוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, \nוְקוֹרֵא מֵ\"הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיי אֱלהֶיךָ\" (דְּבָרִים כו,ג) \nעַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד \"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי\".  (דְּבָרִים כו,ה) \nהִגִּיעַ לַ\"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי\", \nמוֹרִיד אֶת הַסַּל מִכְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, \nוְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, \nוְקוֹרֵא מֵ\"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי\", \nעַד שֶׁהוּא גוֹמֵר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה.  \nהִנִּיחוֹ בְצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. \n",
+            "<small>ו</small>\nבָּרִאשׁוֹנָה, \nכָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִקְרוֹת קוֹרֵא, \nוְכָל מִי שֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ.  \nנִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא.  \nהִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּא מַקְרִין \nאֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוּ יוֹדֵעַ. \n",
+            "<small>ז</small>\nהָעֲשִׁירִים מְבִיאִים אֶת בִּכּוּרֵיהֶם \nבִּקְלָתוֹת שֶׁלַּכֶּסֶף וְשֶׁלַּזָּהָב, \nוְהָעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם \nבְּסַלֵּי נְצָרִים וְשֶׁלַּעֲרָבָה קְלוּפָה, \nוְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים. \n",
+            "<small>ח</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: \nמְעַטְּרִים אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשָׁלוֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים: \nהַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים.  \nתּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, מִין בְּמִינוֹ.  \nוְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִין בְּשֶׁאֵינוּ מִינוֹ.  \n��ּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטַהֲרָה, \nוּפְטוּרָה מִן הַדְּמַי; \nוְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בִּדְמַי. \n",
+            "י &lt;יא&gt;\nאֵמָתַי אָמְרוּ: \nתּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים? \nבִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה מִן הָאָרֶץ.  \nוְאִם אֵינָה בָאָה מִן הָאָרֶץ, \nאֵינָה כַּבִּכּוּרִים. \n",
+            "וְלָמָּה אָמָרוּ: \nהַבִּכּוּרִים נִכְסֵי כֹהֵן? \nשֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶן עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, \nוּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, \nוְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, \nוְסֵפֶר תּוֹרָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵין נוֹתְנִין אוֹתָן אֶלָּא לֶחָבֵר בְּטוֹבָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nנוֹתְנִים אוֹתָן לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, \nוְהֵן מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאַנְדְּרוֹגִינָס, \nיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים; \nוְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁהוּא שָׁוֶה לַנָּשִׁים; \nוְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁהוּא שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים; \nוְיֶשׁ שֶׁאֵינוּ שָׁוֶה לֹא לָאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים. \n",
+            "<small>ב</small>\nכֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים? \nמְטַמֵּא בַלֹּבֶן כָּאֲנָשִׁים, &lt;מִיטַמֵּא&gt;\nזוֹקֵק לְיִבּוּם כָּאֲנָשִׁים, \nוּמִתְעַטֵּף וּמִסְתַּפֵּר כָּאֲנָשִׁים, \nוְנוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִשָּׂא כָאֲנָשִׁים, \nוְחַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כָאֲנָשִׁים.\n",
+            "<small>ג</small>\nכֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים? \nמְטַמֵּא בָאֹדֶם כַּנָּשִׁים, &lt;מִיטַמֵּא&gt;\nוְאֵינוּ מִתְיַחֵד עִם הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים, \nוְאֵינוּ עוֹבֵר לֹא עַל בַּל תַּקִּיף, וְלֹא עַל בַּל תַּשְׁחִית, \nוְלֹא עַל בַּל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים כַּנָּשִׁים, \nוּפָסוּל מִן הָעֵדוּת כַּנָּשִׁים, \nוְאֵינוּ נִבְעָל בַּעֲבֵרָה כַנָּשִׁים,\nוְנִפְסָל מִן הַכְּהֻנָּה כַּנָּשִׁים. \n",
+            "<small>ד</small>\nכֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים? \nחַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, \nוְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו עַל דַּם טֹהַר כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, \nוְחוֹלֵץ בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,\nוְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,\nוְנוֹחֵל בְּכָל הַנַּחֲלוֹת כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים. \nוְאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה, הֲרֵי זֶה נָזִיר.\n",
+            "<small>ה</small>\nכֵּיצַד אֵינוּ שָׁוֶה לֹא לָאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים? \nאֵין חַיָּבִין לֹא עַל מַכָּתוֹ וְלֹא עַל קִלְלָתוֹ לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים, \nוְאֵינוּ נֶעֱרָךְ לֹא כָאֲנָשִׁים וְלֹא כַנָּשִׁים, \nוְאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה, \nהֲרֵי זֶה אֵינוּ נָזִיר.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאַנְדְּרוֹגִינָס בִּרְיָה בִפְנֵי עַצְמָהּ הוּא, \nוְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיז עָלָיו אִם אִישׁ הוּא וְאִם אִשָּׁה הִיא.  \nאֲבָל טוֹמְטוֹם אֵינוּ כֵן, \nפְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה.  \n\n\n\n\n\n\nסדר מועד\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "יש מביאין בכורים וקורין. מביאין ולא קורין. ויש שאינן מביאין. אלו שאינן מביאין. הנוטע לתוך שלו. והבריך לתוך של יחיד או של רבים. וכן המבריך מתוך של יחיד. או מתוך של רבים. לתוך שלו. הנוטע לתוך שלו. והבריך לתוך שלו. ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע הרי זה אינו מביא. רבי יהודה אומר כזה מביא: ",
+            "מאיזה טעם אינו מביא. משום שנאמר (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך. עד שיהיו כל הגדולין מאדמתך. האריסין והחכורות והסקריקון והגזלן אין מביאין מאותו הטעם. משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך: ",
+            "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים. לא מתמרים שבהרים. ולא מפירות שבעמקים. ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר. אין מביאין בכורים קודם לעצרת. אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת. ולא קבלו מהם. מפני הכתוב שבתורה (שמות כג, טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה: ",
+            "אלו מביאין ולא קורין. הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל. וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם. ואם היתה אמו מישראל. אומר אלהי אבותינו: ",
+            "ר' אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה. עד שתהא אמה מישראל. אחד גרים ואחד עבדים משוחררים. ואפילו עד עשרה דורות. עד שתהא אמן מישראל. האפוטרופוס. והשליח. והעבד. והאשה. וטומטום. ואנדרוגינוס. מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי השם: ",
+            "הקונה שתי אילנות בתוך של חברו. מביא ואינו קורא. רבי מאיר אומר מביא וקורא. יבש המעין. נקצץ האילן. מביא ואינו קורא. רבי יהודה אומר מביא וקורא. מעצרת ועד החג מביא וקורא. מן החג ועד חנוכה. מביא ואינו קורא. רבי יהודה בן בתירא אומר מביא וקורא: ",
+            "הפריש בכוריו. ומכר שדהו. מביא ואינו קורא והשני מאותו המין אינו מביא. ממין אחר מביא וקורא. רבי יהודה אומר אף מאותו המין מביא וקורא: ",
+            "הפריש בכוריו. נבזזו. נמקו. נגנבו. אבדו. או שנטמאו. מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא. והשניים אינם חייבים עליהם חומש. נטמאו בעזרה. נופץ ואינו קורא. ",
+            "ומנין שהוא חייב באחריותן עד שיביא להר הבית. שנאמר (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך. מלמד שחייב באחריותם עד שיביא להר הבית. הרי שהביא ממין אחד וקרא. וחזר והביא ממין אחר. אינו קורא: ",
+            "ואלו מביאין וקורין. מן העצרת ועד החג. משבעת המינים. מפירות שבהרים. מתמרות שבעמקים. ומזיתי שמן. מעבר הירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן. שאינה ארץ זבת חלב ודבש: ",
+            "הקונה שלשה אילנות בתוך של חברו. מביא וקורא. ר' מאיר אומר אפילו שנים. קנה אילן וקרקעו מביא וקורא. רבי יהודה אומר אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין: "
+        ],
+        [
+            "התרומה והבכורים. חייבים עליהן מיתה. וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש הרי אלו בתרומה. ובכורים. מה שאין כן במעשר: ",
+            "יש במעשר ובכורים. מה שאין כן בתרומה. שהמעשר והבכורים. טעונים הבאת מקום. וטעונים ודוי. ואסורין לאונן. רבי שמעון מתיר. וחייבין בביעור. ורבי שמעון פוטר. ואסורין כל שהן מלאכול בירושלם. וגדוליהן אסורים מלאכול בירושלם אף לזרים ולבהמה. ר' שמעון מתיר הרי אלו במעשר ובבכורים. מה שאין כן בתרומה: ",
+            "יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים. שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן. ויש להם שיעור. ונוהגים בכל הפירות. בפני הבית ושלא בפני הבית. ובאריסין. ובחכורות. ובסקריקון. ובגזלן. הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים. ",
+            "ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר. שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע ועושה אדם כל שדהו בכורים. וחייב באחריותם. וטעונים קרבן ושיר. ותנופה ולינה: ",
+            "תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים. ולתרומה בשתי דרכים. נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים. ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור. כתרומה: ",
+            "אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים. ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית. ולירק בדרך אחד. שבשעת לקיטתו עשורו. דברי רבן גמליאל. רבי אליעזר אומר שוה לאילן בכל דבר: ",
+            "דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה. להכשיר את הזרעים. ודם השרץ אין חייבין עליו: ",
+            "כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה. ויש בו דרכים שוה לבהמה ולחיה. ויש בו דרכים שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה: ",
+            "כיצד שוה לחיה דמו טעון כסוי כדם חיה. ואין שוחטין אותו ביום טוב. ואם שחטו אין מכסין את דמו. וחלבו מטמא בטומאת נבלה כחיה. וטומאתו בספק. ואין פודין בו פטר חמור: ",
+            "כיצד שוה לבהמה. חלבו אסור כחלב בהמה. ואין חייבין עליו כרת. ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם. וחייב בזרוע ולחיים וקבה. רבי אליעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה: ",
+            "כיצד אינו שוה לא לחיה. ולא לבהמה. אסור משום כלאים עם החיה. ועם הבהמה. הכותב חיתו ובהמתו לבנו. לא כתב לו את הכוי. אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה הרי הוא נזיר. ושאר כל דרכיו שוים לחיה. ולבהמה. וטעון שחיטה כזה וכזה. ומטמא משום נבלה. ומשום אבר מן החי כזה וכזה: "
+        ],
+        [
+            "כיצד מפרישין הבכורים. יורד אדם בתוך שדהו. ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים. ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע: ",
+            "כיצד מעלין את הבכורים. כל העיירות שבמעמד. מתכנסות לעיר של מעמד. ולנין ברחובה של עיר. ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר. קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו: ",
+            "הקרובים מביאים התאנים והענבים. והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים. והשור הולך לפניהם. וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו החליל מכה לפניהם. עד שמגיעים קרוב לירושלם. הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם. ועטרו את בכוריהם. הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם. ושואלין בשלומם. אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום: ",
+            "החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית. אפילו אגריפס המלך. נוטל הסל על כתפו. ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה. ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל, ב): ",
+            "הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות. ומה שבידם נותנים לכהנים: ",
+            "עודהו הסל על כתפו. קורא מהגדתי היום לה' אלהיך (דברים כו, ג) עד שגומר כל הפרשה. ר' יהודה אומר עד ארמי אובד אבי. הגיע לארמי אובד אבי. מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו. וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה. ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא: ",
+            "בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא. וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו. נמנעו מלהביא. התקינו שיהו מקרין את מי שיודע. ואת מי שאינו יודע: ",
+            "העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב. והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה. והסלים והבכורים ניתנין לכהנים: ",
+            "רבי שמעון בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים. רבי עקיבא אומר אין מעטרין את הבכורים אלא משבעת המינים: ",
+            "רבי שמעון אומר שלש מדות בבכורים. הבכורים ותוספת הבכורים. ועיטור הבכורים. תוספת הבכורים. מין במינו. ועיטור הבכורים. מין בשאינו מינו. תוספת הבכורים נאכלת בטהרה. ופטורה מן הדמאי. ועטור הבכורים חייב בדמאי: ",
+            "אימתי אמרו תוספת הבכורים כבכורים. בזמן שהיא באה מן הארץ. ואם אינה באה מן הארץ אינה כבכורים: ",
+            "למה אמרו הבכורים כנכסי כהן. שהוא קונה מהם עבדים וקרקעות. ובהמה טמאה. ובעל חוב נוטלן בחובו. והאשה בכתובתה כספר תורה. ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם אלא לחבר בטובה. וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש: "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין. אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין, הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּזֶה מֵבִיא: \n",
+            "מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוֹ מֵבִיא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג), עַד שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ. הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּקָּרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן, אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ: \n",
+            "אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה: \n",
+            "אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ (דברים כ״ו:ג׳). וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְהַשָּׁלִיחַ וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר (דברים כ״ו:י׳) אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה': \n",
+            "הַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא: \n",
+            "הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמ��כַר שָׂדֵהוּ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשֵּׁנִי, מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא, מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא: \n",
+            "הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִגְנְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ. נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא: \n",
+            "וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת. הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוֹ קוֹרֵא: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: \n",
+            "הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁנָיִם. קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת, מְבִיאִין וְקוֹרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים, חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבִכּוּרִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר: \n",
+            "יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם, וּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם. וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה: \n",
+            "יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים, שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן. הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים: \n",
+            "וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה: \n",
+            "תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לַבִּכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְרָכִים, וְלַתְּרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְרָכִ��ם. נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כַּבִּכּוּרִים. וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, כַּתְּרוּמָה: \n",
+            "אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן, בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַשְּׁבִיעִית. וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר: \n",
+            "דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: \n",
+            "כּוֹי, יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה: \n",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה, דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה, וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר: \n",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: \n",
+            "כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה, אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי, אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה, הֲרֵי הוּא נָזִיר. וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו, שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה, וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזֶה וְכָזֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע: \n",
+            "כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ: \n",
+            "הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם: \n",
+            "הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל): \n",
+            "הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים: \n",
+            "עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כו), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: \n",
+            "בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ: \n",
+            "הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים, הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, מִין בְּמִינוֹ. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בַּדְּמַאי: \n",
+            "אֵימָתַי אָמְרוּ תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה מִן הָאָרֶץ. וְאִם אֵינָהּ בָּאָה מִן הָאָרֶץ, אֵינָהּ כַּבִּכּוּרִים: \n",
+            "לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/Version of the Gemara - vocalized.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036659",
+    "versionTitle": "Version of the Gemara - vocalized",
+    "status": "locked",
+    "priority": 4.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "נוסחת הגמרא -- מנוקד",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "אַנְדְּרוֹגִינוֹס יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים:",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים: מְטַמֵּא בְּלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים, וְזוֹקֵק לְיִבּוּם כַּאֲנָשִׁים, וּמִתְעַטֵּף וּמִסְתַּפֵּר כַּאֲנָשִׁים, וְנוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִשָּׂא כַּאֲנָשִׁים, וְחַיָּב בְּכָל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כַּאֲנָשִׁים:",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים: מְטַמֵּא בְּאֹדֶם כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל \"בַּל תַּקִּיף\" וְלֹא עַל \"בַּל תַּשְׁחִית\" וְלֹא עַל \"בַּל תְּטַמֵּא לַמֵּתִים\" כַּנָּשִׁים, וּפָסוּל מִן הָעֵדוּת כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ נִבְעַל בַּעֲבֵירָה כַּנָּשִׁים, וְנִפְסַל מִן הַכְּהֻנָּה כַּנָּשִׁים:",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים: חַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְהַהוֹרְגוֹ שׁוֹגֵג גּוֹלֶה וּמֵזִיד נֶהֱרַג כַּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו דָּם טָמֵא וְדָם טָהוֹר כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְנוֹחֵל לְכָל הַנְּחָלוֹת כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְאִם אָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה\" הֲרֵי זֶה נָזִיר:",
+            "כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים: אֵין חַיָּבִים לֹא עַל מַכָּתוֹ וְלֹא עַל קִלְלָתוֹ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאִם אָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה\" אֵינוֹ נָזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵּן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/Version of the Gemara.json

@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036659",
+    "versionTitle": "Version of the Gemara",
+    "status": "locked",
+    "versionTitleInHebrew": "נוסחת הגמרא",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ונשים ויש בו דרכים אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים:",
+            "כיצד שוה לאנשים מטמא בלובן כאנשים וזוקק ליבום כאנשים ומתעטף ומסתפר כאנשים ונושא אבל לא נישא כאנשים וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים: ",
+            "כיצד שוה לנשים מטמא באודם כנשים ואינו מתייחד עם האנשים כנשים ואינו עובר על בל תקיף ולא על בל תשחית ולא על בל תטמא למתים כנשים ופסול מן העדות כנשים ואינו נבעל בעבירה כנשים ונפסל מן הכהונה כנשים:",
+            "כיצד שוה לאנשים ולנשים חייבים על מכתו ועל קללתו כאנשים וכנשים וההורגו שוגג גולה ומזיד נהרג כאנשים ונשים ויושבת עליו דם טמא ודם טהור כאנשים וכנשים וחולק בקדשי קדשים כאנשים וכנשים ונוחל לכל הנחלות כאנשים וכנשים ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר:",
+            "כיצד אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים אין חייבים לא על מכתו ולא על קללתו לא כאנשים ולא כנשים ואינו נערך לא כאנשים ולא כנשים ואם אמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה אינו נזיר רבי מאיר אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם הוא איש או אשה אבל טומטום אינו כן פעמים שהוא איש פעמים שהוא אשה: "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/Version of the Rashash.json

@@ -0,0 +1,35 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036659",
+    "versionTitle": "Version of the Rashash",
+    "status": "locked",
+    "versionTitleInHebrew": "נוסחת הרש\"ש",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "תניא אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים:",
+            "שוה לאנשים כיצד מטמא בלובן כאנשים ונושא אבל לא נישא כאנשים ואינו מתייחד עם הנשים כאנשים ואינו ניזון עם הבנות כאנשים ואינו נעטף ומספר כאנשים ואינו מיטמא למתים וחייב בבל תקיף ובבל תשחית כאנשי' וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים: ",
+            "שוה לנשים כיצד מיטמא באודם כנשים ואינו מתייחד עם האנשים כנשים ואינו זוקק ליבום כנשים ואינו חולק עם הבנים ואינו חולק בקדשי המקדש כנשים ופסול לכל עדות שבתורה כנשים ואינו נבעל בעבירה כנשים ופסול מן הכהונה כנשים:",
+            "שוה לאנשים ולנשים כיצד חייב על נזקו כאיש ואשה וחייב בכל הניזקין כאיש ואשה וההורגו במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט ואמו יושבת עליו דם טוהר כאנשים וכנשים ונוחל בקדשי הנבול כאנשים וכנשים והאומר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר:",
+            "אינו שוה לא לאנשים ולא לנשים כיצד אין חייבין על טומאתו ואין שורפין על טומאתו ואינו נערך לא כאנשים ולא כנשים ואינו נמכר בעבד עברי לא כאנשים ולא כנשים ואם אמר הריני נזיר שאין זה איש ואשה הרי זה נזיר ר׳ יוסי אומר אנדרוגינוס ברי׳ בפני עצמה ולא הכריעו בו חכמים אם איש אם אשה אבל טומטום אינו כן אלא ספק איש ספק אשה:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "title": "Mishnah Bikkurim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Bikkurim",
+    "text": [
+        [
+            "יֵשׁ מְבִיאִין בִּכּוּרִים וְקוֹרִין, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין. אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאִין, הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ שֶׁל רַבִּים, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ מִתּוֹךְ שֶׁל יָחִיד אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁל רַבִּים לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ. הַנּוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהִבְרִיךְ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מֵבִיא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּזֶה מֵבִיא: \n",
+            "מֵאֵיזֶה טַעַם אֵינוֹ מֵבִיא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג), עַד שֶׁיְּהוּ כָל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ. הָאֲרִיסִין וְהֶחָכוֹרוֹת וְהַסִּקָּרִיקוֹן וְהַגַּזְלָן, אֵין מְבִיאִין מֵאוֹתוֹ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ: \n",
+            "אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה: \n",
+            "אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ (דברים כ״ו:ג׳). וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹמֵר, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִשָּׁה בַת גֵּרִים לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל. הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְהַשָּׁלִיחַ וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר (דברים כ״ו:י׳) אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה': \n",
+            "הַקּוֹנֶה שְׁתֵּי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא: \n",
+            "הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וּמָכַר שָׂדֵהוּ, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשֵּׁנִי, מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֵינוֹ מֵבִיא, מִמִּין אַחֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מֵאוֹתוֹ הַמִּין מֵבִיא וְקוֹרֵא: \n",
+            "הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו, נִבְזְזוּ, נָמַקּוּ, נִג��נְבוּ, אָבְדוּ, אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם וְאֵינוֹ קוֹרֵא. וְהַשְּׁנִיִּים אֵינָם חַיָּבִים עֲלֵיהֶם חֹמֶשׁ. נִטְמְאוּ בָעֲזָרָה, נוֹפֵץ וְאֵינוֹ קוֹרֵא: \n",
+            "וּמִנַּיִן שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם עַד שֶׁיָּבִיא לְהַר הַבָּיִת. הֲרֵי שֶׁהֵבִיא מִמִּין אֶחָד וְקָרָא, וְחָזַר וְהֵבִיא מִמִּין אַחֵר, אֵינוֹ קוֹרֵא: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְבִיאִין וְקוֹרִין, מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: \n",
+            "הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שְׁנָיִם. קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ, מֵבִיא וְקוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וְחָכוֹרוֹת, מְבִיאִין וְקוֹרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים, חַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבִכּוּרִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר: \n",
+            "יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂר וּבִכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה, שֶׁהַמַּעֲשֵׂר וְהַבִּכּוּרִים טְעוּנִים הֲבָאַת מָקוֹם, וּטְעוּנִים וִדּוּי, וַאֲסוּרִין לָאוֹנֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וְחַיָּבִין בַּבִּעוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. וַאֲסוּרִין כָּל שֶׁהֵן מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם. וְגִדּוּלֵיהֶן אֲסוּרִים מִלֶּאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם אַף לְזָרִים וְלַבְּהֵמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. הֲרֵי אֵלּוּ בַּמַּעֲשֵׂר וּבַבִּכּוּרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה: \n",
+            "יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים, שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן. הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים: \n",
+            "וְיֵשׁ בַּבִּכּוּרִים מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַבִּכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, וְעוֹשֶׂה אָדָם כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָם, וּטְעוּנִים קָרְבָּן וְשִׁיר וּתְנוּפָה וְלִינָה: \n",
+            "תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שָׁוָה לַבִּכּוּרִים בִּשְׁתֵּי דְרָכִים, וְלַתְּרוּמָה בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כַּבִּכּוּרִים. וְאוֹסֶרֶת אֶת הַגֹּרֶן, וְיֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, כַּתְּרוּמָה: \n",
+            "אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן, בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי וּבַשְּׁבִיעִית. וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִשּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שָׁוֶה לָאִילָן בְּכָל דָּבָר: \n",
+            "דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, שָׁוֶה לְדַם בְּהֵמָה, לְהַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְדַם הַשֶּׁרֶץ, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: \n",
+            "כּוֹי, יֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שָׁוֶה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְיֶשׁ בּוֹ דְרָכִים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַבְּהֵמָה וְלֹא לַחַיָּה: \n",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַחַיָּה, דָּמוֹ טָעוּן כִּסּוּי כְּדַם חַיָּה, וְאֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְאִם שְׁחָטוֹ, אֵין מְכַסִּין אֶת דָּמוֹ, וְחֶלְבּוֹ מְטַמֵּא בְטֻמְאַת נְבֵלָה כַּחַיָּה, וְטֻמְאָתוֹ בְסָפֵק, וְאֵין פּוֹדִין בּוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר: \n",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַבְּהֵמָה, חֶלְבּוֹ אָסוּר כְּחֵלֶב בְּהֵמָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְאֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, וְחַיָּב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: \n",
+            "כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַחַיָּה וְלֹא לַבְּהֵמָה, אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, הַכּוֹתֵב חַיָּתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ, לֹא כָתַב לוֹ אֶת הַכּוֹי, אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה אוֹ בְהֵמָה, הֲרֵי הוּא נָזִיר. וּשְׁאָר כָּל דְּרָכָיו, שָׁוִים לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה, וְטָעוּן שְׁחִיטָה כָּזֶה וְכָזֶה, וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם נְבֵלָה וּמִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי כָּזֶה וְכָזֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע: \n",
+            "כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ: \n",
+            "הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם: \n",
+            "הֶחָל��יל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל): \n",
+            "הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים: \n",
+            "עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כו), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: \n",
+            "בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ: \n",
+            "הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים, הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, מִין בְּמִינוֹ. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים, מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּב בַּדְּמַאי: \n",
+            "אֵימָתַי אָמְרוּ תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה מִן הָאָרֶץ. וְאִם אֵינָהּ בָּאָה מִן הָאָרֶץ, אֵינָהּ כַּבִּכּוּרִים: \n",
+            "לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן, שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ: \n"
+        ],
+        [
+            "אַנְדְּרוֹגִינוֹס יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים:",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים: מְטַמֵּא בְּלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים, וְזוֹקֵק לְיִבּוּם כַּאֲנָשִׁים, וּמִתְעַטֵּף וּמִסְתַּפֵּר כַּאֲנָשִׁים, וְנוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִשָּׂא כַּאֲנָשִׁים, וְחַיָּב בְּכָל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כַּאֲנָשִׁים:",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים: מְטַמֵּא בְּאֹדֶם כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ עוֹבֵר עַל \"בַּל תַּקִּיף\" וְלֹא עַל \"בַּל תַּשְׁחִית\" וְלֹא עַל \"בַּל תְּטַמֵּא לַמֵּתִים\" כַּנָּשִׁים, וּפָסוּל מִן הָעֵדוּת כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ נִבְעַל בַּעֲבֵירָה כַּנָּשִׁים, וְנִפְסַל מִן הַכְּהֻנָּה כַּנָּשִׁים:",
+            "כֵּיצַד שָׁוֶה לַאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים: חַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְהַהוֹרְגוֹ שׁוֹגֵג גּוֹלֶה וּמֵזִיד נֶהֱרַג כַּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו דָּם טָמֵא וְדָם טָהוֹר כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְחוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְנוֹחֵל לְכָל הַנְּחָלוֹת כַּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים, וְאִם אָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה\" הֲרֵי זֶה נָזִיר:",
+            "כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לֹא לַאֲנָשִׁים וְלֹא לַנָּשִׁים: אֵין חַיָּבִים לֹא עַל מַכָּתוֹ וְלֹא עַל קִלְלָתוֹ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ לֹא כַּאֲנָשִׁים וְלֹא כַּנָּשִׁים, וְאִם אָמַר \"הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה\" אֵינוֹ נָזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא וְלֹא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵּן, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה:"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Version of the Gemara - vocalized",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036659"
+        ],
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה ביכורים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Cinq produits sont soumis à la Halla<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> reproduit en (Menahot 10, 7)</i>. Ce sont: le froment, l’orge, l’épautre, l’épi de renard, le seigle sifwn. On les réunit pour former le minimum de quantité nécessaire à ce prélèvement; il est interdit d’en manger à nouveau avant Pâques (Lv 23, 14), ni de les moissonner avant la remise de la première gerbe au cohen. Si elles ont pris racine avant la remise de cette gerbe, on peut les couper aussitôt; au cas contraire, elles sont interdites, jusqu’à la remise de la gerbe l’an prochain",
+            "Celui qui, à Pâques, mange du pain azyme de la grandeur d’une olive rempli ce devoir (cela suffit); et celui qui, en ce même jour, mange la même quantité de pain levé est condamnable et mérite la peine du retranchement. Si l’on mêle l’une de ces espèces le jours de Pâques à n’importe quel fruit, on transgresse la loi pascale qui l’interdit. Celui qui s’est interdit par voeu de manger, ni pain, ni blé, ne pourra consommer aucun des dites espèces<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Mishna, Nedarim 7, 2 ( 55a).</i>. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, même en s’interdisant du blé en général, l’interdiction ne s’applique qu’aux dites 5 espèces. Elles sont soumises aux droits de Halla et de dîme (contrairement aux suivants).",
+            "Les articles suivants sont soumis au droit de Halla, mais dispensés de la dîme: le produit du glanage, l’oubli, la pea, l’abandon, la 1re dîme ayant satisfait aux droits d’oblation, la 2e dîme ou objets sacrés rachetés, le reste de la coupe de la 1re gerbe offerte au Temple, ou le blé non arrivé au tiers de la maturité. R. Eliézer dit: le blé non arrivé au tiers de la maturité est même dispensé de la Halla.",
+            "Les objets suivants sont soumis aux dîmes, mais dispensés de la Halla : le riz, le millet, le pavot, la graine de lin, les légumes à cosses, de la farine formant une quantité au-dessous de 5 quarts de cab, du pain spongieux, σπόγγος, ou pétri au miel, ou des tranches séchées au four ἐσχαρίτης, le flanc frit à la poêle, ou le mélange; tout cela est dispensé de la Halla.",
+            "Lorsqu’une pâte, au commencement et à la fin, est faite spongieuse, elle est dispensée de la Halla. Lorsqu’au commencement la pâte a été faite comme d’ordinaire et qu’ensuite on l’a pétrie pour être spongieuse, ou si à l’inverse elle est traitée d’abord pour être spongieuse puis comme d’ordinaire, elle est soumise à la Halla. De même, les biscottes<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Dans l'éd. du Aruch par Landau, Mussafia traduit: Mostacciolo.</i> y sont soumises.",
+            "Quant à la bouillie (farine passée à l’eau bouillante), elle en est dispensée<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Pessahim 37.</i> selon Shammaï; mais, selon Hillel, il faut en donner la Halla. Au contraire, pour la pâte analogue faite à l’inverse, il faut prélever la Halla, selon Shammaï, et selon Hillel, on en est dispensé. Quant aux gâteaux offerts en action de grâce et aux flancs présentés par le naziréen à l’expiration de ses voeux, s’ils ont été pétris dans ce but religieux, ils en sont dispensés; s’ils doivent être venus au marché, il faut la donner.",
+            "Lorsqu’un boulanger a pétri une grande pâte qu’il divise ensuite en petites parts (non susceptibles isolément de Halla), il la doit pour le tout. Si plusieurs femmes ont donné à un boulanger leur pâte à pétrir, au cas où aucune d’elles isolément n’offre une quantité suffisante pour devoir la Halla, elles en sont toutes dispensées (on ne les réunit pas)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Tout le texte talmudique sur ce se retrouve déjà in-extenso ci-dessus, Maasserot 5 6.</i>.",
+            "Lorsque la pâte préparée pour les chiens sert aussi de nourriture aux pasteurs<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Bali, Betsa, 21a.</i>, elle est soumise à la Halla. On l’emploie pour l’eruv (jonction symbolique des distances) et pour contracter des associations entre les rues (pour pouvoir transporter au jour du Shabat). Il faut, avant d’en manger, réciter la formule de bénédiction, et, après cela, réciter la préparation à la bénédiction du repas; on peut la préparer en un jour de fête, et s’en servir à Pâques (sans levain) pour accomplir l’obligation pascale. Si au contraire les pasteurs n’en mangent pas (que c’est seulement pour les chiens), elle n’est pas soumise à la Halla, et aucune des prescriptions qui précèdent ne lui est applicable. Mais, dans l’un et l’autre cas, elle peut devenir impure comme tout autre mets (au point de ne pouvoir même servir aux chiens).",
+            "Si l’on consomme indûment de la Halla ou de l’oblation<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"On retrouve exactement les mêmes conditions émises pour les prémices, Bikkurim, 2, 1, où ce es reproduit textuellement. Cf. Babli, Hagiga 18b; Yebamot 73a; Baba Metsia 52b.\"</i>, on est passible de la peine capitale et l’on devra payer un 5e de supplément. Elles sont toutes deux entièrement interdites aux étrangers; ce sont des biens sacerdotaux. Si elles sont mêlées à 101 parties semblables, elles sont annulées. Avant de les toucher, il faut se laver les mains (en signe de pureté), ou attendre le coucher du soleil<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Comp. (Berakhot 1, 1 )</i> (s’il s’agit d’un cohen qui, le même jour, s’est purifié d’une impureté). On ne prendra pas d’une partie pure pour libérer celle qui ne l’est pas, et seulement de ce qui est contenu dans le même cercle et de produits dont les travaux préparatoires sont achevés entièrement. Si quelqu’un dit: “Je donne en oblation tout ce que j’ai en grange, et comme Halla toutes mes pâtes<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Hulin 136b.</i>”, il n’a pour ainsi dire rien dit (et cela reste profane), jusqu’à ce qu’il reste un reliquat."
+        ],
+        [
+            "Lorsque des fruits de l’extérieur de la Palestine y ont été importés, ils sont soumis à la Halla; si de l’intérieur, on les a exportés, la Halla est due, selon R. Eliézer; R. aqiba les en dispense.",
+            "Du terreau de l’extérieur (contenant des semences) importé par bateau<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Gitin 7b.</i>, est soumis pour ses produits aux dîmes et aux lois de la 7e année agraire. Ce n’est vrai, dit R. Juda, que lorsque ce bateau (troué et bouché avec de la terre) est en contact avec le terroir. Une pâte pétrie au jus de fruits est soumise à la Halla; mais on peut la manger avec des mains impures (l’impureté n’y adhère pas).",
+            "Une femme nue peut, étant assise<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\">Cf. Babli, Berakhot 24a.</i>, prélever la Halla (et réciter la formule de bénédiction), parce qu’elle peut, en cette posture, cacher sa nudité, ce que l’homme ne peut pas. Si quelqu’un est dans l’impossibilité de pétrir sa pâte avec pureté, il devra la préparer par portions d’un cab (trop petites pour être soumises à la Halla), ce qui évitera aussi de la rendre impure. R. aqiba dit:plutôt la pétrir avec impureté que de la répartir en petites parts (et d’éviter ainsi la Halla); de même qu’on désigne la Halla de la pâte pure, de même on désignera celle de l’impure, en se contentant de l’indiquer nominalement (sans y toucher), tandis que pour les petites parts d’un cab, il n’y aurait aucune désignation possible.",
+            "Lorsqu’une pâte est divisée en 2 cab (séparés), bien qu’ils se touchent, ils sont dispensés de la Halla, jusqu’à ce qu’ils se confondent, en se collant ensemble. R. Eliézer dit<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Babli, Pessahim 48b; Nida, 8a.\"</i>: lorsqu’on les tire du four et qu’on les place dans un même panier, celui-ci sert de jonction pour imposer l’obligation.",
+            "Si l’on prélève la Halla sur la farine<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Qidushin 46b.</i> elle n’a pas de valeur (il faut la prendre sur la pâte); si le cohen l’acceptait indûment, ce serait un vol. Cette même pâte (dont la Halla a été prélevée indûment en farine) reste soumise au droit de Halla. Quant à la farine remise indûment, si elle a la mesure voulue, elle est à son tour soumise à la Halla, et elle est interdite aux étrangers. Tel est l’avis de R. Josué. On lui raconta qu’il arriva à un vieillard étranger de la saisir. Il s’est non seulement fait tort à lui-même, répondit-il (puisqu’il a été puni); mais il a pu encore induire d’autres en erreur (par son mauvais exemple).",
+            "Cinq quarts de cab de farine forment une quantité soumise à la Halla<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Babli, Shabat 26b; Pessahim 48b; Mishna, (Eduyot 1, 2).\"</i>, en y comprenant, outre la farine, le petit son et le gros son. Mais, si, après avoir retiré ce dernier, on le remet, le tout est dispensé (c’est contre l’usage).",
+            "La mesure de la Halla doit ��tre 1/24 sur l’ensemble<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Eruvin 81a.</i>. Cette part sera la même, que l’on fasse la pâte pour un seul, ou pour tout un repas de noces. Le boulanger qui pétrit pour vendre le pain au marché, ou une femme qui fait la pâte dans ce même but (en grande quantité), pourra ne sonner que 1/48. Si la pâte est devenue impure involontairement, ou par suite d’une violence, on ne doit que le 48e; si l’impureté a eu lieu de plein gré, on doit 1/24, car il ne faut pas que le pécheur soit récompensé.",
+            "R. Eliézer dit<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\">Cf. Babli, Sota 30a.</i> on peut prendre la pâte pure pour libérer l’impure, et l’on opère ainsi entre la pure et l’impure: on prend la Halla de la pâte pure non encore libérée, et l’on place entre les deux un morceau plus petit qu’un œuf (inaccessible à l’impureté), lequel servira de jonction, afin que la Halla soit prise pour ce qui l’environne de prés. Les autres sages l’interdisent (de crainte du contact impur)."
+        ],
+        [
+            "On peut goûter passagèrement à la pâte de froment jusqu’à ce qu’elle soit roulée (en signe de mélange final), ou pour la pâte d’orge lorsqu’elle est battue à la main. Lorsqu’une de ces 2 opérations a été faite et que l’on mange avant de donner la Halla, on est passible de la peine capitale. Dès que la femme a mêlé l’eau, elle peut prélever la Halla (de crainte qu’une impureté survienne), à condition que le mélange mouillé forment au moins 5 quarts de cab.",
+            "Si la pâte se trouve atteinte par un mélange d’oblation avant qu’on l’ait roulée et achevé de la pétrir, elle est dispensée de la Halla, à titre de mélange sacré. Une fois qu’elle a été roulée, l’obligation subsiste. Si un doute d’impureté est survenu<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Nida, 6b.</i> avant que la pâte ait été roulée, on peut la continuer même à l’état impur (étant désormais interdite au cohen); mais si elle est survenue après que la pâte a été roulée, il faut la continuer avec pureté (la Halla étant due en ce cas).",
+            "Si une femme a consacré sa pâte au Temple avant de la rouler<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Menahot 67a.</i> et qu’ensuite elle la rachète, elle doit la Halla (la pâte n’étant plus sacrée lors de l’achèvement); et de même elle la doit si elle a consacré la pâte après l’avoir roulée, puis rachetée. Si elle l’a consacrée avant de l’avoir roulée, que le trésorier des saintetés l’a achevée et qu’ensuite elle la rachète, elle est dispensée de la Halla; puisque au moment où cette dernière était due, la pâte consacrée était dispensée de la Halla.",
+            "De même<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ce se retrouve textuellement en Pea 4, 5 (8).</i>, si quelqu’un déclare ses fruits consacrés avant qu’ils aient atteint la période qui les soumet aux dîmes et qu’il les rachète, la dîme est due (l’obligation n’ayant commencé qu’après le temps du rachat); s’ils ont été consacrés après la période d’obligation des dîmes, puis rachetés, on doit la dîme (payable déjà avant la consécration). S’ils ont été consacrés avant l’achèvement des travaux préparatoires (constituant l’obligation), que le trésorier des saintetés les ait terminés et qu’ensuite on les ait rachetés, ces produits sont dispensés de tous droits, puisque au moment où ils en eussent été passibles, ils en étaient dispensés par leur caractère sacré.",
+            "Lorsqu’un idolâtre a chargé un israélite de lui pétrir une pâte, elle est dispensée de la Halla. Si elle lui a été donnée en cadeau, avant d’avoir été roulée, elle est soumise (l’obligation n’a commencé qu’après); si le présent a été donné après que la pâte était roulée, elle est dispensée de la Halla. Si l’on pétrit une pâte en commun avec un idolâtre, au cas où la part de l’Israélite n’a pas la grandeur soumise à l’obligation, la Halla n’est pas due.",
+            "Lorsqu’un prosélyte a une pâte qui était achevée avant sa conversion au judaïsme<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\">\"Cf. Babli, Menahot 67a; Hulin 134a.\"</i>, il est dispensé de la Halla; si elle a été achevée après sa conversion, il doit la Halla, ainsi qu’en cas de doute; mais l’on n’est pas tenu (en cas de rachat) d’ajouter le 5e. R. aqiba dit: tout dépend de la question de savoir si le pain au four formait déjà une croûte.",
+            "Si l’on fait une pâte composée de froment et de riz, et que le goût du blé, domine, l’on devra payer la Halla, et l’on peut s’en servir le 1er soir de Pâques pour remplir le devoir pascal. Si elle n’a pas ce goût, on ne doit pas la Halla, et elle ne peut pas servir pour le devoir pascal.",
+            "Si quelqu’un enlève la levure d’une pâte dont la Halla n’est pas encore prélevée et qu’il la joint à une autre dont la Halla est prise, au cas où il a encore de quoi se nourrir (par d’autre farine), il faudra restituer la valeur proportionnelle<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\">Il complétera la quantité nécessaire à l'obligation et prélèvera la Halla. Cf. Zevahim 78a.</i>; au cas contraire, une seule Halla suffira pour le tout.",
+            "De même, si des olives de la cueillette (du propriétaire) ont été mêlées à celles du grappillage des pauvres, ou des raisins de la vendange à ceux qui sont égrenés par les pauvres, au cas où l’on a encore de quoi se nourrir (par d’autres produits analogues), il faudra restituer une valeur proportionnelle (pour compléter la mesure); au cas contraire, on ne prélèvera qu’une fois l’oblation et l’oblation de la dîme pour le tout; sur le reste, on prendra proportionnellement la dîme et la 2e dîme.",
+            "Si l’on prend la levure d’une pâte de froment et qu’on la met dans une pâte de riz (non soumise au droit isolément), au cas où elle a le goût du blé, elle est soumise à la Halla; au cas contraire, elle en est dispensée. Pourquoi alors dit-on (aux §§ précédents) qu’un produit inaffranchi, si petit qu’il soit<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\">Cf. Babli, Avoda Zara 73b.</i>, cause l’interdit? C’est vrai pour la même espèce (mêlée); mais en cas de mélange avec une sorte différente, cela dépend du goût."
+        ],
+        [
+            "Lorsque 2 femmes préparent 2 cab de farine et que les 2 pâtes se touchent, fussent-elles de la même espèce, elles restent dispensées de la dîme. Lorsque toutes deux appartiennent à une seule femme, elles sont soumises à l’obligation, si elles sont toutes deux de la même espèce; au cas contraire, elles sont dispensées.",
+            "Qu’appelle-t-on de la même espèce? Le froment (en pâte) ne peut pas être joint avec toutes les espèces, seulement avec l’épautre. L’orge peut se fusionner avec toutes les espèces, sauf avec le froment. R. Yohanan b. Nouri dit: les autres espèces peuvent être jointes.",
+            "Si entre 2 pâtes d’un cab (de l’une des 5 sortes de blé), il se trouve un cab de riz (qui les touche), ou même mesure d’oblation sacerdotale, on ne les réunit pas. S’il y a au milieu un objet dont la Halla a déjà été prélevée, on les réunit, parce que cet article était déjà soumis à l’obligation de la Halla.",
+            "Lorsqu’un cab de pâte de blé nouveau touche à un cab d’ancien<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\">Cf. (Terumot 1, 5)</i>, il faut, selon R. Ismaël, prendre la Halla au milieu (de façon à libérer le tout); les autre sages l’interdisent. Si l’on prend la Halla de l’un des cabs, elle est valable<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\">A condition de compléter la quantité nécessaire. En ce cas, la Halla a une valeur anticipée.</i>, selon R. aqiba; selon les autres sages, elle est nulle (la pâte, à ce moment, n’ayant pas la grandeur).",
+            "Lorsqu’on a pris la Halla séparément sur 2 pâtes chacune d’un cab et qu’ensuite on les réunit en une seule pâte, on est dispensé, selon R. aqiba, d’un nouveau prélèvement (la 1re étant valable); selon les autres sages, elle est due. Il se trouve donc que l’avis sévère de R. aqiba (qui admet la valeur de la Halla pour chaque cab) est cause de sa condescendance en ce dernier cas (et il dispense d’un nouveau droit).",
+            "On peut prendre autant de fois la Halla d’une pâte non encore affranchie, que l’on traitera avec pureté et dont on prélèvera successivement des parts de Halla pour celles qui proviennent de blé douteux (demaï), jusqu’à ce qu’elle sente mauvais (et ne puisse être consommée); car, pour une telle Halla (en raison du doute), on peut employer de la pâte pure pour libérer l’impure et même se servir de ce qui est en dehors du cercle (non voisin).",
+            "Lorsque des Israélites sont fermiers des Cuthéens, en Syrie (voisine de la Palestine), ils doivent, selon R. Eliézer, soumettre leurs fruits aux lois de la 7e année agraire et des dîmes; R. Gamliel les en dispense. Selon R. Gamliel, il faut donner 2 fois la Halla en Syrie<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"La 1re impure comme tout produit du dehors, sera brûlée; la 2e sera remise au cohen, en souvenir de la Loi.\"</i>; selon R. Eliézer, une seule suffit. On avait accueilli d’abord l’avis le moins grave de R. Gamliel (dispensant de tous droits les fruits de Syrie), et l’avis le moins grave de R. Eliézer (n’ordonnant qu’une Halla en ce cas). Puis, l’on a adopté l’opinion complète de R. Gamliel sous les 2 rapports.",
+            "R. Gamliel dit<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Nous avons suivi la versio de M. Neubauer (Géographie, p. 5 et 6), comme en (Sheviit 6, 1)</i>: il y a 3 pays placés dans des conditions différentes pour l’accomplissement de la Halla: 1° En Palestine jusqu’à la limite du Kézib, on doit une fois la halla; 2° Au pays qui s’étend depuis Kézib jusque vers l’Amanus et L’Euphrate, on donne 2 halla, dont l’une sera brûlée (étant impure) et l’autre remise au cohen; celle qui doit être brûlée a la mesure habituelle (1/24), mais celle du cohen n’en a pas (n’étant pas due légalement); 3° Dans le pays qui se trouve à l’intérieur de l’Amanus et au-delà, on donne aussi 2 fois la Halla, dont l’une devra être brûlée et l’autre remise au cohen; seulement la 1re n’a pas de limite<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Vu le peu de gravité du précepte, mieux vaut n'en brûler que fort peu.</i>, et la seconde en a; de plus, le cohen qui à la suite d’une impureté s’est baigné le même jour, peut manger celle qui serait brûlée. Selon R. Yossé, il peut même en manger sans prendre le bain purificatif, mais elle est interdite aux homme ou femmes atteints de gonorrhée, à la menstruée, à la femme en couches; le cohen peut en manger en compagnie d’un étranger à la même table<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Hulin 104b.</i>, et l’on peut la remettre à n’importe quel cohen, instruit ou non (sans craindre un tact impur)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> La première moitié du texte talmudique qui suit se trouve déjà en (Sheviit 6, 1), fin, auquel nous renvoyons</i>.",
+            "Les parts suivantes seront remises à n’importe quel cohen: les produits des interdits (Nb 18, 14), les premiers-nés, le rachat du fils aîné (Ex 34, 19), le rachat du premier produit de l’âne (ib. 20), l’épaule, les mâchoires et l’estomac, la prémice de la tonte (Dt 18, 3-4), l’huile d’oblation à brûler (devenue impure), les saintetés du Temple et les prémices des fruits. R. Juda l’interdit pour ce dernier (il craint une négligence pour cette offre, que n’accompagne nulle cérémonie). R. aqiba permet les vesces d’oblation; les sages les interdisent.",
+            "Nitaï, habitant de Thecoa<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Comp. Neubauer, Géographie, p. 128-131.</i>, apporta de la Halla de Beithar (hors de la Terre Sainte), et on la lui refusa, ne sachant qu’en faire, de même que pour des habitants d’Alexandrie, qui en apportèrent de cette ville; et l’on ne reçut pas les prémices apportées à Jérusalem par les habitants de Har-Ceboïm<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Cf. ibid., p. 153, et ci-après, (Bikurim 1, 3)</i> avant la Pentecôte, parce que c’était contraire à ce verset de l’Exode (Ex 23,16): La fête de la moisson, pour les prémices de tes travaux agricoles, de ce que tu as semé au champ.",
+            "Lorsque Ben-Antimos apporta des premiers-nés de Babel à Jérusalem<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Babli, Temoura 21a.</i>, on ne l’accueillit pas (en ce pays ce n’est pas dû), pas plus que l’offre du pontife Joseph, qui voulut apporter les prémices d’huile et de vin. Le même avait amené à Jérusalem ses fils et ses petits fils pour y célébrer la 2e Pâques (le 14 Iyar), et on le fit retourner chez lui (la 1re étant seule obligatoire), afin que l’exemple ne soit pas établi comme devoir. Ariston apportant des prémices d’Apamée fut accueilli; car, dit-on, l’acquisition faite en Syrie équivaut à celle qui serait faite aux environs<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> \"en Gitin 8b (du Babli), Rashi traduit ce mot par \"\" circuit \"\".\"</i> de Jérusalem."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/English/Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de].json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002378149/NLI",
+    "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.5,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.<br>Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.<br>Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.<br>Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.<br>Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.<br>Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Fünf Getreidearten unterliegen der Pflicht der <span dir=\"rtl\">חלה</span>: Weizen, Gerste, Spelt, Hafer und Roggen. Sie unterliegen der <span dir=\"rtl\">חלה</span>, und werden die gleichartigen darunter zusammengerechnet. Sie sind Alle vor <span dir=\"rtl\">פסח</span> unerlaubt zu geniessen, und dürfen vor dem Darbringen der Pflichtgarbe nicht geschnitten werden; wenn ihr Same noch vor der Darbringung der Pflichtgarbe Wurzel geschlagen hatte, ist es durch die Pflichtgarbe gestattet, sie sogleich zu ernten; wenn aber nicht, so bleiben sie unerlaubt, bis zur Pflichtgarbe des kommenden Jahres.",
+            "Wer von diesem Getreide auch nur wie eine Olive gross Ungesäuertes am <span dir=\"rtl\">פסח</span> isst, hat seiner Pflicht Genüge geleistet, und wer wie eine Olive gross Gesäuertes isst, verwirkt die Strafe der Ausrottung. Ist eine dieser Arten mit andern Früchten gemischt worden, so übertritt man<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Durch deren Aufbewahrung.</i> das Gesetz des <span dir=\"ltr\">פסח</span><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich: Es soll bei Dir nicht gesehen und nicht gefunden werden — Gesäuertes, am <span dir=\"rtl\">פסח</span>. So nach Bart. Richtiger aber übersetzt man: »So muss es (das Gemischte) am Pesach (aus der Welt) fortgeschafft werden. Vgl. Pesachim Abschn. III Anf.</i>. Wer durch Gelübde dem Brote und dem Getreide entsagt, darf diese Arten nicht geniessen, so behauptet R. Meïr. Die Weisen aber sagen: Auch wer dem Korn (<span dir=\"rtl\">דגן</span>) durch Gelübde entsagt, darf nur diese Arten nicht geniessen. Diese unterliegen der <span dir=\"rtl\">חלה</span> und der Zehntpflicht.",
+            "Folgende Dinge unterliegen der <span dir=\"rtl\">חלה</span> und sind frei von der Zehntpflicht: Nachlese, Vergessenes, <span dir=\"rtl\">פאה</span> und Preisgegebenes, erster Zehnt, dessen <span dir=\"rtl\">תרומה</span> schon entrichtet ist, zweiter Zehnt und Geheiligtes, die ausgelöst sind, der Überrest der Pflichtgarbe<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Denn der <span dir=\"rtl\">עומר</span> wurde als ein Haufen von drei <span dir=\"rtl\">סאה</span> zum Heiligtum gebracht, aus diesem Quantum entnahm man ein Zehntel feinen Mehls, welches durch dreizehn Siebe gesäubert war. Was übrig blieb ward ausgelöst, konnte von Jedermann gegessen werden und unterlag der <span dir=\"rtl\">חלה</span>; war aber vom Zehnten befreit, weil die Garbe zur Zeit, als sie gewindschaufelt wurde, heilig war, und vom Heiligen werden keine Zehnten gegeben.</i> und Getreide, das noch nicht ein Drittel getragen hat. R. Elieser sagt: Letzteres ist auch von <span dir=\"rtl\">חלה</span> frei.",
+            "Folgende Dinge sind zehntpflichtig und frei von <span dir=\"rtl\">חלה</span>: Reis, Hirse, Mohn, Leinsamen, Hülsenfrüchte und Getreide, das weniger als fünf Viertel Kab Mehl ausmacht, schwammiges Brot<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">הסופגנין</span> von <span dir=\"rtl\">ספג</span> schwammig, abgeleitet, daher schwammiges Brot. <span dir=\"rtl\">ספג</span>, ist das griechische σπόγγος der Schwamm, attisch σϕόγγος .</i>, mit Honig Gebackenes, auf dem Heerd gedörrtes Brot<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">אסקריטין</span> griechisch ἐςχαρίτης nämlich ἂρτος = auf dem Host gebackenes Brot.</i>, in der Pfanne gesottener Kuchen und gemischte Früchte (<span dir=\"rtl\">מדמע</span>), diese sind frei von <span dir=\"ltr\">חלה</span>.",
+            "Ein Teig der anfangs schwammig ist und bis zu Ende so bleibt, ist frei von <span dir=\"rtl\">חלה</span>; was anfangs Teig und zuletzt schwammig, oder anfangs schwammig und zuletzt Teig ist, unterliegt der <span dir=\"rtl\">חלה</span>; eben so sind die, aus geröstetem Mehl bereiteten Teige<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קנובקאות</span>-Körner, die man röstet, dann mit Honig oder Öl in eine Masse knetet und nochmals wieder zu Körnern macht. Nach Aruch sind es Pfefferkuchen.</i>, der <span dir=\"rtl\">חלה</span> unterworfen,",
+            "Mehl, das man in heisses Wasser geschüttet hat, ist nach Bet Samai frei, nach Bet Hillel pflichtig. Mehl, worauf man heisses Wasser gegossen hat, ist nach Bet Samai pflichtig, nach Bet Hillel frei-Kuchen, für Dankopfer, und Fladen für einen <span dir=\"rtl\">נזיר</span> , sind wenn man sie zu eigenem Gebrauche gemacht hat, frei; wenn aber zum Verkaufe<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> An solche, die deren bedürfen.</i>, so sind sie pflichtig.",
+            "Ein Bäcker, der den Sauerteig bereitet, um ihn in kleine Teile zu teilen, muss <span dir=\"rtl\">חלה</span> absondern. Wenn Frauen dem Bäcker Mehl geben, um daraus Sauerteig zu bereiten, so ist es, dafern eins nicht das gesetzliche Maass hat, frei von <span dir=\"ltr\">חלה</span>.",
+            "Teig für Hunde<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Aus Mehl und vieler Kleie bestehend.</i> ist, wenn auch die Hirten davon essen<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Dass nicht zu viel Kleie hineingemischt ist.</i>, der <span dir=\"rtl\">חלה</span> unterworfen. Man kann damit die Grenzen der Sabbatwege vereinigen, und die Gassen in Verbindung bringen; man muss darüber den Speisesegen<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich <span dir=\"rtl\">המוציא</span>.</i> und die Vorbereitungsformel zum Tischsegen<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Wenn drei zusammen gegessen haben.</i> sprechen, man darf es am Festtage bereiten, und man kann damit am <span dir=\"ltr\">פסח</span><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Ungesäuert zubereitet.</i> seiner Pflicht genügen. Wenn aber die Hirten nicht davon essen können, ist es zur <span dir=\"rtl\">חלה</span> nicht pflichtig, man darf damit nicht die Grenzen der Sabbatwege vereinigen, nicht die Gassen in Verbindung bringen, braucht nicht darüber den Speisesegen und die Vorbereitungsformel zum Tischsegen zu sprechen, es darf nicht am Festtage bereitet werden, und man kann damit nicht am <span dir=\"rtl\">פסח</span> seiner Pflicht genügen. Es sei aber wie es sei, ist es der Verunreinigung empfänglich, wie andere Speisen.",
+            "Durch <span dir=\"rtl\">חלה</span> und durch <span dir=\"rtl\">תרומה</span> macht man sich des Todes schuldig<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Ein Nichtpriester, der dieselben vorsätzlich isst, macht sich der Todesstrafe vom Himmel schuldig; denn <span dir=\"rtl\">חלה</span> wird <span dir=\"rtl\">תרומה</span> genannt und bei dieser heisst es: Levit. 22, 9 <span dir=\"rtl\">ומתו בו כי יחללוה</span>. „Und sie würden deshalb sterben, wenn sie dieselbe entweihten.‟</i> und der Zahlung des Fünftels<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Im Fall des Versehens.</i>;beide sind gänzlich den Nichtpriestern verboten, beide sind völliges Eigentum des Priesters; beide gehen auf in hundert und einem; beide erfordern<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Vor ihrer Berührung.</i> das Waschen der Hände und den Untergang der Sonne<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Ehe der unrein gewesene Priester, der sich gebadet hat, sie essen darf.</i>. Man darf sie nicht absondern von Reinem für Unreines; ferner nur von dem, was in einem Behältnisse zusammen ist, und woran alle Arbeit bereits getan ist.— Wenn Einer sagt: Alle meine Früchte in den Tennen sollen <span dir=\"rtl\">תרומה</span>, oder alle meine Teige sollen <span dir=\"rtl\">חלה</span> sein; so sind seine Worte ungültig, wofern er nicht etwas davon ausnimmt."
+        ],
+        [
+            "Früchte des Auslandes, die nach dem Lande Israel gebracht wurden, unterliegen der <span dir=\"rtl\">חלה</span>. Sind aber einige von hier dorthin gebracht, so erklärt sie R. Elieser für pflichtig, R. Akiba für frei.",
+            "Erde des Auslandes, welche in einem Schiffe<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Das Schiff war durchlöchert, hatte ein Leck bekommen, welches man durch Erde vom Auslande verstopfte, damit kein Wasser eindringen konnte.</i> nach dem gelobten Lande gekommen ist<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man in diese Erde säete und der Samen ging auf und wuchs in der Erde, welche im Schiffe war.</i>, wird pflichtig zu Zehnt und den Brachjahrgesetzen. R. Jehudah sagt: Wann dies? Wenn das Schiff am Grunde haftet. Ein Teig, der mit Fruchtsaft angeknetet worden, ist der <span dir=\"rtl\">חלה</span> unterworfen und darf übrigens mit ungewaschenen Händen gegessen werden.",
+            "Eine Frau darf nackt sitzend die <span dir=\"ltr\">חלה</span><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Unter Aussprechung des Segens.</i> abschneiden, weil sie sich selbst bedecken kann, der Mann aber nicht. Wer seinen Teig nicht in Reinheit bereiten kann, mache ihn in Teilen von je einem Kab und richte ihn nicht im Ganzen zu<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Durch die Teilung in je einen Kab, wird der Teig nicht <span dir=\"rtl\">חלה</span> pflichtig</i>, so lange er unrein ist. R. Akiba meint: Er mache ihn immerhin im Zustande der Unreinheit und teile ihn nicht zu einzelnen <span dir=\"rtl\">קבים</span> ab, denn so wie man die reine bestimmt eben so die unreine, bei dieser, wie bei jener, wird sie im Namen Gottes bestimmt, aber einzelne <span dir=\"rtl\">קבים</span> haben keinen Teil daran.",
+            "Wenn Jemand aus einzelnen <span dir=\"rtl\">קבים</span> Teige macht und sie berühren einander, so sind sie frei von <span dir=\"rtl\">חלה</span>, dafern sie nicht zusammenkleben<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Sie kleben so an einander, dass, wenn man sie trennen will, immer ein Stück von dem andern mit abgerissen wird.</i>. R. Elieser sagt: Auch wenn man die Brote aus dem Backofen nimmt und in den Korb tut, verbindet dieser sie zur <span dir=\"ltr\">חלה</span>.",
+            "Wenn Einer seine <span dir=\"rtl\">חלה</span> im Mehl absondert, gilt sie nicht als <span dir=\"rtl\">חלה</span> und wird in den Händen des sie annehmenden Priesters als Raub angesehen<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Weil der Eigentümer sich darauf verlässt und meint richtige <span dir=\"rtl\">חלה</span> abgesondert zu haben, deshalb muss der Priester sie zurückgeben.</i>. In diesem Falle ist der Teig selbst zur <span dir=\"rtl\">חלה</span> pflichtig, eben so das Mehl, wenn es das gesetzliche Maass hat, und der Nichtpriester darf es nicht geniessen. So R. Josua. Man wendete ihm ein: Dass ein gelehrter Nichtpriester solches Mehl einst dem Priester wieder weggenommen habe. Er erwiederte: In der Tat hat dieser für sich unrecht getan und Andern dadurch genützt<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich die seinem Beispiele folgten, handelten unwissentlich so, und sind nicht strafbar.</i>.",
+            "Fünf Viertel Mehl sind der <span dir=\"rtl\">חלה</span> unterworfen; sind zusammen, Mehl selbst, beigemischter Sauerteig, feine und grobe Kleie, fünf Viertel, so sind sie pflichtig. Hat man die grobe Kleie herausgenommen, und nachher erst wieder darunter gemischt, so ist alles frei.",
+            "Das Maass der <span dir=\"rtl\">חלה</span> ist ein vier- und Zwanzigstel, nämlich: wer für sich einen Teig bereitet, oder auch zum Hochzeitsmahle seines Sohnes, giebt ein vier- und Zwanzigstel. Der Bäcker der für den öffentlichen Verkauf bäckt, und eben so eine Frau, die für den öffentlichen Verkauf bäckt, brauchen nur ein acht- und Vierzigstel zu geben. Wenn<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Eine Frau.</i> der Teig aus Versehen oder auf gewaltsame Weise verunreinigt worden ist, so braucht sie nur ein acht- und Vierzigstel zu geben<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Weil eine verunreinigte <span dir=\"rtl\">חלה</span> verbrannt werden muss.</i>; wenn aber wissentlich, so muss sie ein vier- und Zwanzigstel geben, damit nicht der Sünder Vorteil von der Sünde ziehe.",
+            "R. Elieser sagt: Man kann vom Reinen für Unreines absondern. Wie dies? Wenn man einen reinen und unreinen Teig hat, so nimmt man den Betrag der <span dir=\"rtl\">חלה</span> von dem Teige, dessen <span dir=\"rtl\">חלה</span> noch nicht abgesondert war, und legt ein Stückchen reinen, geringer als ein Ei gross, in die Mitte beider<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Um sie zu verbinden, ohne den reinen zu verunreinigen.</i>, somit ist die <span dir=\"rtl\">חלה</span> gleichsam von derselben Umgebung<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Oder einem Stücke.</i> genommen. Die Weisen erklären dieses für unerlaubt."
+        ],
+        [
+            "Man darf von dem Teige ein zufälliges Mahl geniessen und zwar von Weizenmehl bis es mit Wasser eingerübrt ist, und von Gerstenmehl bis es mit der Hand durcbgeknetet worden; sobald man den Weizenteig hinlänglich umgerührt und den Gerstenteig völlig geknetet hat, verdient wer davon<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Vor dem Abnehmen der <span dir=\"rtl\">חלה</span>.</i> isst, den Tod. Sobald sie<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Die Hausfrau.</i> Wasser auf den Teig schüttet nehme sie jedoch die <span dir=\"rtl\">חלה</span> ab; vorausgesetzt, dass nicht noch fünf Viertel Mehl bei Seite bleibt<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wofür denn, wenn sie es nicht ausdrücklich bemerkt nachher noch eine <span dir=\"rtl\">חלה</span> zu geben ist.</i>.",
+            "Wenn ihr der Teig vor dem Umrühren <span dir=\"ltr\">מדומע</span><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Wenn nämlich <span dir=\"rtl\">תרומה</span> in weniger als hundert <span dir=\"ltr\">חולין</span> gemischt, hineingekommen ist.</i> geworden, ist er frei von <span dir=\"rtl\">חלה</span>, weil bei <span dir=\"rtl\">מדומע</span> die <span dir=\"rtl\">חלה</span> nicht stattfindet, wenn aber nach dem Umrühren, bleibt sie verpflichtet. Entsteht ihr ein Zweifel wegen Unreinigkeit ehe sie umrührt, so darf sie denselben im unreinen Zustande bereiten<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Die <span dir=\"rtl\">הלה</span> darf nämlich schon des Zweifels wegen vom Priester nicht gegessen werden.</i>; wenn aber nach dem Umrühren, muss sie es in Reinheit fertig machen.",
+            "Wenn sie ihren Teig, ehe sie umrührt geheiligt, und wieder ausgelöst hat, ist sie verpflichtet zur <span dir=\"rtl\">חלה</span>; wenn beides nach dem Umrühren geschah, ist sie ebenfalls verpflichtet. Hat sie ihn geheiligt, bevor sie umgerührt, und der Schatzmeister hat dies verrichtet und nachher hat sie den Teig ausgelöst, so ist er frei, weil er zur Zeit<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Im Zustande.</i> der Pflichtigkeit frei war.",
+            "Eben so<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Dieselbe Mischnah findet sich in Peah Abschn. 4 M. 6.</i>: Wer seine Früchte geheiligt und ausgelöst hat, bevor sie in die Zeit<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Den Zustand.</i> des Verzehntens eingetreten sind, muss sie verzehnten; eben so, wenn er sie nach dem Eintritt in die Zehntpflichtigkeit geheiligt und gelöst hat. Aber wenn man sie, bevor alle Arbeit daran getan war, geheiligt hatte, der Schatzmeister sie fertig gemacht, und man sie alsdann gelöst hat, sind sie zehntfrei, weil sie zur Zeit der Pflichtigkeit frei waren.",
+            "Wenn ein Götzendiener einem Israeliten (Mehl) giebt, um einen Teig zu bereiten, so ist dieser frei von <span dir=\"rtl\">חלה</span>. Wenn er es ihm zum Geschenk giebt, bevor er es umgerührt hat, ist er verpflichtet, wenn aber nach dem Umrühren, ist er frei. — Wenn Einer mit einem Götzendiener zusammen Teig bereitet und der Anteil des Israeliten nicht das gesetzliche Maass in Betreff der <span dir=\"rtl\">חלה</span> hat, ist er frei von <span dir=\"ltr\">חלה</span>.",
+            "Wenn ein Proselyt einen Teig bat, der vor seinem Übertritte fertig gemacht war, ist er frei; wenn er erst nachher fertig gemacht, ist er pflichtig, eben so, wenn dieses zweifelhaft ist; doch ist man hierbei nicht schuldig<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Vorkommenden Falls.</i>, ein Fünftel darüber zu erlegen. R. Akiba sagt: Alles richtet sich hierbei nach dem Umstande, wenn das Brot im Ofen Rinde bekommt<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Da R. Akiba der Meinung ist, dass die Fertigstellung zur <span dir=\"rtl\">חלח</span>-Verpflichtung erst dann eintritt, wenn das Brot im Ofen eine Rinde bekommt. Wenn er demnach Proselyt wurde, ehe das Brot im Ofen eine Rinde bekam, ist er pflichtig zur <span dir=\"rtl\">חלה</span>.</i>.",
+            "Wenn Jemand einen Teig aus Weizen<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Oder Getreide überhaupt.</i> und Reis macht, so ist er, wenn das Getreide darin einen Geschmack giebt, zur <span dir=\"rtl\">חלה</span> verpflichtet; auch kann man damit an <span dir=\"rtl\">פסח</span> der Pflicht genügen; ist kein Geschmack von Getreide darin, so ist man nicht zur <span dir=\"rtl\">חלה</span> verpflichtet; auch kann man an <span dir=\"rtl\">פסח</span> damit der Pflicht nicht genügen.",
+            "Wenn Jemand Sauerteig von einem Teige nimmt, dessen <span dir=\"rtl\">חלה</span> noch nicht abgesondert, und ihn in einen Teig tut, dessen <span dir=\"rtl\">חלה</span> schon abgesondert worden; so kann man, dafern man noch Vorrat anderswo hat<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Diesen bis zum gesetzlichen Maasse daran tan und</i>, nach Verhäitniss <span dir=\"rtl\">חלה</span> entnehmen; wo nicht, muss man vom Ganzen <span dir=\"rtl\">חלה</span> nehmen.",
+            "Eben so: Wenn abgepflückte Oliven mit den, von den Armen abgeschlagenen<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Welche zehntfrei sind.</i> vermischt wurden, oder Weintrauben der Weinlese mit denen der Nachlese, so kann man, dafern man noch Vorrat anderswo hat, nach Verhäitniss Hebe und Zehnt entrichten; wo nicht, muss man <span dir=\"rtl\">תרומה</span> und <span dir=\"rtl\">תרומת מעשר</span> für das Ganze entrichten und den übrigen Zehnt und den zweiten Zehnt nach Verhäitniss.",
+            "Wenn Jemand Sauerteig aus Weizenteig nimmt und in Reisteig tut, so ist er, wenn Getreidegeschmack darin ist, pflichtig, wo nicht, ist er frei von <span dir=\"rtl\">חלה</span>. Wenn dem aber so ist, warum hat man festgesetzt, dass <span dir=\"rtl\">טבל</span> durch die geringste Beimischung unerlaubt wird? Das gilt nur von Gleichartigem, aber bei verschiedenen Arten gilt es nur, wenn eins dem andern den Geschmack mitteilt."
+        ],
+        [
+            "Wenn zwei Frauen zwei Kab Mehl zu Teigen bereiten und diese einander berühren, so sind solche doch selbst, wenn sie von einerlei Art sind, frei; falls beide einer Frau angehören, sind sie, wenn sie aus einer Art bestehen, pflichtig, wenn aus verschiedenen Arten, frei.",
+            "Was heisst einerlei Art? Weizen verbindet sich nur mit Spelt, Gerste mit allem Getreide, ausser Weizen. R. Jochanan Sohn Nuri’s sagt: Die übrigen Arten werden unter einander als gleichartig angesehen.",
+            "Wenn zwischen zwei Kab Teig ein Kab Reisteig oder <span dir=\"rtl\">תרומה</span> in der Mitte liegt<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Und beide berührt.</i>, werden sie nicht zusammengerechnet. Ist etwas, wovon die <span dir=\"rtl\">חלה</span> bereits genommen ist, in der Mitte, so werden sie zusammengerechnet, weil dasselbe einst zur <span dir=\"rtl\">חלה</span> pflichtig war.",
+            "Wenn ein Kab Teig aus altem und ein Kab aus neuem Mehl an einander kleben, so sagt R. Ismael: Man nehme die <span dir=\"rtl\">חלה</span> aus der Mitte. Die Weisen erklären dies für unerlaubt. Wenn Jemand aus einem Kab die <span dir=\"rtl\">חלה</span> entrichtet, so erklärt R. Akiba sie für gültig<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Und müsse man das Maass ergänzen.</i>; die Weisen sagen: Sie ist ungültig.",
+            "Wenn von zwei Kab von jedem besonders <span dir=\"rtl\">חלה</span> entrichtet wurde und man sie nachher zu einem Teige verbindet, so spricht R. Akiba sie frei. Die Weisen erklären: Man müsse <span dir=\"rtl\">חלה</span> entrichten, folglich ist die vorher strenge Entscheidung des R. Akiba, hierbei erleichternd.",
+            "Man darf, soviel wie zur <span dir=\"rtl\">חלה</span> nötig, von solchem Teig nehmen, von dem noch keine <span dir=\"rtl\">חלה</span> genommen ist, um in Reinheit für <span dir=\"rtl\">חלה</span> von <span dir=\"rtl\">דמאי</span> nach und nach abzusondern, bis er stinkend wird; denn <span dir=\"rtl\">חלה</span> von <span dir=\"rtl\">דמאי</span> darf von Reinem für Unreines, auch aus nicht in derselben Umgebung liegendem, genommen werden.",
+            "Wenn Israeliten in Syrien von Heiden gegen Fruchtanteil Felder zu bestellen haben, so verpflichtet R. Elieser ihre Früchte zu den Zehnten und zur Feier des siebenten Jahres. Rabban Gamliel spricht sie frei davon; R. Gamliel sagt auch: Man müsse zwei <span dir=\"rtl\">חלות</span> in Syrien absondern. R. Elieser sagt: Eine <span dir=\"rtl\">חלה</span>. Man hielt sich früher an die gelindere Entscheidung des R. Gamliel einerseits und des R. Elieser andrerseits, nachher verfuhr man aber wieder nach R. Gamliels Lehrsatz in beiden Hinsichten.",
+            "Rabban Gamliel lehrt: Es giebt drei Länder in Betreff der <span dir=\"rtl\">חלה</span>. Vom eigentlichen Lande Israel bis <span dir=\"rtl\">כזיב</span> ist eine <span dir=\"rtl\">חלה</span>, von <span dir=\"rtl\">כזיב</span> bis an den Fluss und <span dir=\"rtl\">אמנה</span> zwei <span dir=\"rtl\">חלות</span>, eine für’s Feuer<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Zum Verbrennen.</i>, und eine für den Priester<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Dieser Strich Landes ist nicht eigentliches <span dir=\"rtl\">ארץ ישראל</span>, sondern nur halb und halb dafür anzusehen, weil dasselbe nicht, die aus dem babyl. Exil kommenden Israeliten, sondern die aus Ägypten kommenden, in Besitz nahmen. Deshalb werden zwei <span dir=\"rtl\">חלות</span> genommen, die eine zum Verbrennen, weil das Ausland als unrein betrachtet wird; die andere jedoch wird genommen, damit das <span dir=\"rtl\">חלה</span>-Gesetz nicht vergessen werde.</i>. Die zu verbrennende, muss das gesetzliche Maass haben, die für den Priester, bedarf dessen nicht. Von dem Flusse und dem <span dir=\"rtl\">אמנה</span> weiterhin, zwei <span dir=\"rtl\">חלות</span>, eine für das Feuer und eine für den Priester; die zu verbrennende hat kein Maass, die für den Priester muss das Maass haben; jene darf übrigens auch, der vom nächtlichen Zufall, am Tage durch ein Bad gereinigte Priester, essen. R. Jose sagt: Er bedarf des Bades nicht<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Um sie geniessen zu dürfen.</i>. Sie ist aber den mit Samenfluss behafteten Mänuern und Frauen, den Frauen in der Reinigungszeit und den Kindbetterinnen unerlaubt. Sonst darf man sie an einem Tische, mit einem Nichtpriester sitzend, essen; auch jedem Priester<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Selbst einem <span dir=\"rtl\">עם הארץ</span>.</i> geben.",
+            "Auch folgende Dinge können jedem Priester gegeben werden: Banngut, Erstgeburten, Lösegeld für einen erstgeborenen Sohn, Lösegeld für eine Erstgeburt des Esels<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Das ist ein Schaf.</i>; Schulterstück, Kinnlade und Magen; die Erstlinge der Schafschur; Öl, das verbrannt werden muss<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich unrein gewordene <span dir=\"rtl\">תרומה</span>.</i>; Heiliges, was man zum Tempel bringt, und die Erstlinge der Früchte. R. Jehudah schliesst letztere aus<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Weil er befürchtet, man würde sich mit denselben nicht genug bezüglich der Unreinigkeit in Acht nehmen, da mit demselben kein Gottesdienst vorgenommen wird.</i>. Wicken von <span dir=\"rtl\">תרומה</span> gestattet R. Akiba Jedem zu geben<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Weil er der Ansicht ist, sie seien keine geniessbare Speise für Menschen.</i>, die Weisen erklären es für unerlaubt<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Die Weisen jedoch meinen: Zur Zeit der Hungersnot würden sie auch von Menschen gegessen.</i>.",
+            "Nitai von Tekoa brachte <span dir=\"rtl\">חלות</span> aus Betar<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Welches als Ausland angesehen wird.</i>, man nahm sie aber von ihm nicht an<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Denn essen durfte man sie nicht, da sie durch das Ausland verunreinigt waren, aber auch verbrennen konnte man sie nicht, weil die Unreinigkeit nicht bekannt war, so würde man meinen, reine <span dir=\"rtl\">תרומה</span> würde verbrannt; zurückbringen durfte man sie auch nicht, sonst würde man sprechen: Wir haben gesehen, dass reine <span dir=\"rtl\">תרומה</span> von Palästina nach dem Auslande gebracht worden ist, sie muss deshalb bis <span dir=\"rtl\">ערב פסח</span> liegen bleiben, dann wird sie verbrannt.</i>. Leute aus Alexandria brachten von da ihre <span dir=\"rtl\">חלות</span>, man nahm sie aber von ihnen nicht an. Leute vom Berge <span dir=\"rtl\">צבועים</span> brachten ihre Erstlinge vor dem Wochenfeste, man nahm sie aber von ihnen nicht an, wegen der Stelle im Gesetzbuche (Exodus 23,16): »Und das Fest der Ernte, der Erstlinge<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Die zwei Brote, welche am <span dir=\"rtl\">שבועות</span>-Feste geopfert wurden, machten erst die neue Frucht frei, dass man sie als Opfer darbringen durfte.</i> aller Deiner Feldarbeit, von dem, was Du auf dem Felde säest«.",
+            "Der Sohn des Antinos brachte Erstgeburten aus Babylonien herauf, man nahm sie aber von ihm nicht an. Joseph der Priester brachte Erstlinge von Wein und Öl; man nahm sie aber von ihm nicht an. Derselbe brachte seine Kinder und Hausleute herauf, um das kleine <span dir=\"ltr\">פסח</span><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Im zweiten Monat <span dir=\"rtl\">אייר</span>.</i> zu feiern in Jerusalem; man wies sie aber zurück, damit man es nicht hiernach als Pflicht festsetzte<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Damit man es nicht als Pflicht festsetzte, auch zum zweiten <span dir=\"rtl\">פסח</span> Kinder und Hausgenossen mitzubringen.</i>. Ariston brachte seine Erstlinge aus Apamia und man nahm sie von ihm an; weil man verordnet hatte, dass wer in Syrien ein Feld erwirbt, dem gleiche, der eines in der Umgegend<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">בפרוור</span>, im 2. Buche der Könige 23, 11 kommt das Wort <span dir=\"rtl\">בפרורים</span> vor: in die Vorstädte. Es heisst nämlich dort: Der König Josias wehrte, dass alle Pferde, welche die Könige von Judah der Sonne bestellt hatten, in das Haus des Ewigen eingehen, und tat sie in die Zelle des Nathan Welech, des Hofbedienten, in die Vorstädte u. s. w. Es hat dieses Wort Aehnlichkeit mit dem Griechischen ϕρὸυριον = Fester Platz mit Besatzung, zur Festung gehörig, also Vorplatz. Aruch. Dass hier die Leseart <span dir=\"rtl\">פרוור</span> und nicht <span dir=\"rtl\">פרווד</span> sein muss, geht aus den angeführten Stellen und aus Bartenora hervor.</i> Jerusalems erwerbe."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,72 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Five species [of grains] are subject to [the law of] hallah: wheat, barley, spelt, oats and rye. These are subject to hallah, and [dough made from different types of these grains] are accounted together one with another [as one quantity]. And their “new” [harvest] is prohibited prior to Pesah, and [they are subject] to [the prohibition of] reaping prior to the Omer. If they took root prior to the Omer, the omer permits them. If not, they are prohibited until the next Omer has come.",
+            "If one has eaten of [these five] on Pesah an olive-size piece of matzah, he has fulfilled his obligation. [If he ate on Pesah] an olive-size of piece of hametz [made of these grains], he is liable for karet. If one of these [grains, having become leavened,] became mixed with any other species, one must remove it on Pesah. If one has vowed [to abstain] from [consuming] bread and tevuah (produce), he is prohibited from consuming these [five species] the words of Rabbi Meir. The sages say: if one has vowed [to abstain] from [consuming] dagan, is prohibited only from [consuming] these [species] only. They are subject to hallah and tithes.",
+            "The following are subject to hallah, but exempt from tithes: gleanings, from the forgotten sheaf, from peah or from ownerless produce and the first tithe from which terumah has been removed, second tithe and consecrated [produce] which has been redeemed, and that which remains over from the omer, and grain which has not grown one-third [ripe]. Rabbi Eliezer says: grain which has not grown one-third [ripe] is exempt [also] from hallah.",
+            "The following are liable for tithes, but exempt from hallah: rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse, and less than five-fourths [of a kab] of [the five kinds of] grain, sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan and medumma are exempt from hallah.",
+            "Dough which was originally [intended for] sponge-cakes, and in the end is [cooked as] sponge-cake, is exempt from hallah. [If it was] originally [ordinary] dough, but in the end [cooked as] sponge-cakes, [or if it was] originally [intended for] sponge-cakes, but finally [cooked as ordinary] dough, it is subject to hallah. Similarly, bread crumbs (kenuvkaot) are subject [to hallah].",
+            "Meisah: Bet Shammai exempts [from hallah], And Bet Hillel makes liable [for hallah]. Halita: Bet Shammai makes liable, And Bet Hillel exempts. The loaves of the thanksgiving sacrifice and the wafers of a nazirite: if one made them for oneself, they are exempt [from hallah]. [If one made them] to sell in the market, they are subject [to hallah].",
+            "A baker who made dough to divide it up into pieces, it is subject to hallah. Women who gave [flour] to a baker to make for them dough, if there is not in any one of them a [minimum] measure, it is exempt from hallah.",
+            "Dough for dogs:If shepherds eat it: it is subject to hallah, and one may use it to make an eruv or a shittuf; and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it; and it may be made on a festival; and one fulfills his obligation with it on Pesah. But if shepherds do not eat it: it is not subject to hallah; and one may not use it to make an eruv, or a shittuf; and one does not say the blessings over it, and one does not make an invitation for birkat hamazon over it; and it may not be made on a festival; and one does not fulfill his obligation with it on Pesah. In either case it is susceptible to ritual defilement affecting food.",
+            "In the case of hallah and terumah:One is liable for death on account of [having eaten] them death [intentionally], or to [repay] an added fifth [if unwittingly]; They are forbidden to non-priests; They are the property of the priest; They are nullified [in a mixture of] one-hundred-and-one [parts, the rest being non-sacred dough or produce]; They require washing of one’s hands; And [waiting until] the setting of the sun [prior to eating them]; They may not be separated from pure [stuff] for impure; But rather from that which is close, And from that [in a] finished [state]. If one said: “All my threshing-floor is terumah, or all my dough is hallah,” he has not said anything, unless he has left some over."
+        ],
+        [
+            "Produce [grown] outside the land [of Israel] that came into the land is subject to Hallah. [If it] went out from here to there: Rabbi Eliezer makes it liable, But Rabbi Akiva makes it exempt.",
+            "Earth from outside the land has come to the land [of Israel] in a boat, [the produce grown in it] is subject to tithes and to the [law relating to] the seventh year. Rabbi Judah: when does this apply? When the boat touches [the ground]. Dough which has been kneaded with fruit-juice is subject to hallah, and may be eaten with unclean hands.",
+            "A woman may sit and separate hallah while she is naked, since she can cover herself but a man may not. If one is not able to make one's dough in cleanness he should make it [in separate] kavs, rather than make it in uncleanness. But Rabbi Akiva says: let him make it in uncleanness rather than make it [in separate] kavs, just as he calls the clean, so too he calls the unclean; this one he cals hallah with the Name, and the other he also calls hallah with the Name, but [separate] kavs have no portion [devoted] to the Name.",
+            "One who makes his dough [in separate] kavs, and they touch one another, they are exempt from hallah unless they stick together. Rabbi Eliezer says: also if one takes out [loaves from an oven] and puts [them] into a basket, the basket joins them together for [the purposes of] hallah.",
+            "If one separates his hallah [while it is still] flour, it is not hallah, and in the hand of a priest it is considered stolen property. The dough is still subject to hallah; And the flour, if there is the minimum quantity, it [also is] subject to hallah. And it is prohibited to non-priests, the words of Rabbi Joshua. They said to him: It happened that a non-priest sage seized it [for himself]. He said to them: He did something damaging to himself, but he benefited others.",
+            "Five-fourths [of a kav] of flour are subject to hallah. If their leaven, their light bran and their coarse bran [make up the] five-fourths, they are subject. If their coarse bran had been removed from them and returned to them, they are exempt.",
+            "The [minimum] measure of hallah is one twenty-fourth [part of the dough]. If he makes dough for himself, or if he makes it for his son’s [wedding] banquet, it is one twenty-fourth. If a baker makes to sell in the market, and so [also] if a woman makes to sell in the market, it is one forty-eighth. If dough is made unclean either unwittingly or by an unforeseeable circumstance, it is one forty-eighth. If it was made unclean intentionally, it is one twenty-fourth, in order that a sinner should not profit.",
+            "Rabbi Eliezer says: Hallah may be taken from [dough] that is clean, [in order to exempt] that which is unclean. How [may this be done]? [If one has] clean dough and unclean dough, he takes sufficient hallah out of the [clean] dough whose hallah has not yet been taken, and puts [dough] less than the size of an egg in the middle, in order that he may take off [the hallah] from what is close together. But the sages prohibit."
+        ],
+        [
+            "One may snack from dough, until it is rolled, in [the case of] wheat [flour], or before it is made into a solid mass, in [the case of] barley [flour]. [Once] one has rolled it [in the case of] wheat [flour], or made it into a solid mass, in [the case of] barley [flour], one who eats it is liable for death [at the hands of heaven]. As soon as she puts in the water she should lift out the hallah, provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.",
+            "Dough which became medumma before she had rolled it, it is exempt [from hallah]. If after she had rolled it, it is subject [to hallah]. If there occurred to her some doubtful uncleanness before she had rolled it, it may be completed in uncleanness. If after she had rolled it, it should be completed in cleanness.",
+            "[If] she dedicated her dough [to the Temple] before rolling it, and then redeemed it, it is subject [to hallah]. [If she dedicated it] after rolling it, and redeemed it, it is subject [to hallah]. [But if] she dedicated it before rolling it, and the Temple treasurer rolled it, and after that she redeemed it, it is exempt, since at the time of its obligation it was exempt.",
+            "Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.",
+            "If a Gentile gave [flour] to an Israelite to make for him dough, it is exempt from hallah. If the Gentile gave it to him as a gift, before rolling it, he is liable. If after rolling it, he is exempt. If one makes dough together with a Gentile, then if there is not in [the portion] of the Israelite the minimum measure subject to hallah, it is exempt from hallah.",
+            "A convert who converted and had dough: if it was made before he became a convert, he is exempt [from hallah]. After he converted, he is liable. And if there is doubt, he is liable, but [a non-priest who has unwittingly eaten of such hallah] is not liable for the additional one-fifth. Rabbi Akiva said: it all depends on the [time of the] formation of the light crust in the oven.",
+            "One who makes dough from wheat [flour] and from rice [flour] if it has a taste of grain, it is subject to hallah, and one can fulfill one’s obligation with it on Pesah. But if it does not have the taste of grain, it is not subject to hallah, and one cannot fulfill with it one’s obligation on Pesah.",
+            "One who takes leaven out of dough from which hallah had not been taken and puts it into dough from which hallah had been taken:If he has a supply from another place, he can take out [hallah] in accordance with the precise amount. But if does not, he takes out one [portion of] hallah for the whole [dough].",
+            "Similarly, if olives of [regular] picking became mixed with olives [left over] for striking-off [by the poor], or grapes of [regular] picking, with grapes [left over] for gleaning [by the poor]:If he has a supply from another place, he can take out [terumah and tithes] in accordance with the precise amount. But if does not, he takes out one terumah and terumat maaser for all of the grapes. And as for the rest, [he takes out] tithe and the second tithe in accordance with the precise amount.",
+            "One who takes leaven from a dough of wheat [flour] and puts [it] into dough of rice [flour], [then] if it has the taste of grain, it is subject to hallah, [but] if not, it is exempt. If so, why did they say: “Untithed produce of any amount renders food prohibited”? That is [with regard to a mixture of] a species with its own species, but [with regard to a mixture of a species] not with its own species, only when it imparts taste."
+        ],
+        [
+            "Two women who made [separate doughs] from two [separate] kavs, and these [doughs] touched one another, even if they are of the same species, they are exempt [from hallah]. When they belong to one woman: If one species [comes into contact] with the same species, they are subject [to hallah]. If different species, they are exempt.",
+            "What counts as a species with its same species?Wheat is not reckoned together with any [species] other than with spelt; Barley is reckoned together with all [species] except wheat. Rabbi Yohanan ben Nuri says: the rest of the species are reckoned together one with another.",
+            "[If there are two doughs from] two [separate] kavs, and a kav of rice [dough] or a kav of terumah dough [lying] between, they are not reckoned together. [If there was] dough from which hallah had already been taken [lying] between, they are reckoned together, since it had once been subject to hallah.",
+            "A kav of [dough made from] new grain and a kav of [dough from] old grain which are stuck together: Rabbi Ishmael says: let him take [hallah] from the middle; But the sages prohibit. One who has taken hallah from [dough made out of] one kav: Rabbi Akiva says: it is hallah; But the sages say: it is not hallah.",
+            "Two [separate] kavs [of dough], this one had its hallah removed on its own, and this one had its hallah removed on its own, and then he went back and made of them one dough: Rabbi Akiva exempts; But the sages make it liable. It turns out that the stringency of his [first] ruling leads to the leniency of his other ruling.",
+            "A man may take the requisite amount for hallah out of [clean] dough from which hallah has not [previously] been removed in order to remove it in a state of cleanness in order to go on separating [hallah] from it for [unclean] demai, until it becomes putrid, since hallah for demai may be taken from clean [dough] for unclean [dough], and from [one dough for another dough] which is not in close proximity.",
+            "An Israelite who was a tenant of a non-Jew in Syria: Rabbi Eliezer makes their produce liable to tithes and to [the law of] the sabbatical year; But Rabban Gamaliel makes [it] exempt. Rabban Gamaliel says: [one is to give] two hallah-portions in Syria; But Rabbi Eliezer says: [only] one hallah-portion. They adopted the lenient ruling of Rabban Gamaliel and the lenient ruling of Rabbi Eliezer. Eventually they went back and acted in accordance with Rabban Gamaliel in both respects.",
+            "Rabban Gamaliel says: there are three territories with regard to [liability to] hallah:From the land of Israel to Chezib: one hallah-portion. From Chezib to the river and to Amanah: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has a minimum measure, and the one for the priest does not have a minimum measure. From the river and from Amanah and inward: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has no minimum measure, and the one for the priest has a minimum measure. And [a priest] who has immersed himself during the day [and has not waited till sunset for his purification to be complete] may eat it. Rabbi Yose says: he does not require immersion. But it is forbidden to zavim and zavot, to menstruants, and to women after childbirth; It may be eaten with a non-priest at the [same] table; And it may be given to any priest.",
+            "These may be given to any priest:Devoted things (haramim); Firstlings; The redemption of the first born; The [lamb substituted as] ransom for the firstling of a donkey; The shoulder, the two cheeks and the maw; The first of the fleece; Oil [fit only] for burning; Consecrated food [which must be eaten] within the Temple; And bikkurim. Rabbi Judah prohibits bikkurim. Vetches of terumah: Rabbi Akiva permits, But the sages prohibit.",
+            "Nittai of Tekoa brought hallah-portions from Be-Yitur, but they did not accept from him. The people of Alexandria brought hallah, but they did not accept from them. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).",
+            "Ben Antigonus brought up firstlings from Babylon, but they did not accept from him. Joseph the priest brought first fruits of wine and oil, but they did not accept from him. He also brought up his sons and members of his household to celebrate Pesah katan in Jerusalem, but they turned him back, so that the thing should not become firmly fixed as an obligation. Ariston brought his first fruits from Apamea and they accepted from him, because they said, one who buys [a field] in Syria is as one who buys [a field] in the outskirts of Jerusalem."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Five things are obligated in <i>Challah</i> [dough that must be set aside for the priest]: wheat, barley, spelt, oats, and rye. These are obligated in <i>Challah</i>, and they join with each other  [to complete the minimum measurement required for <i>Challah</i>], and they are forbidden as <i>Chadash</i> [grain from the current year that one is forbidden to eat until the <i>Omer</i>  (the special barley offering, offered the day after Passover, which permits grain harvested in the last year to be eaten) is brought] from before Passover and to be harvested before the <i>Omer</i>. But if they took root before the <i>Omer</i>, the <i>Omer</i> makes them permissible [to be eaten]; but if they did not, they are forbidden [to be eaten] until the next <i>Omer</i>.",
+            "One who eats an olive's bulk of them as <i>Matsah</i> [unleavened bread] on Passover has fulfilled one's obligation; an olive's bulk  of <i>Chamets</i> [leavened bread, prohibited on Passover], one is liable for <i>Karet</i> [to be cut off spiritually from the Jewish nation]. One who intermingles one of them with other things transgresses on Passover. One who swore off bread and crops is forbidden from them; so says Rabbi Meir. The Sages say: One who swore off wheat is only forbidden from particularly [wheat]. They are liable in <i>Challah</i> and <i>Ma'aserot</i> [tithes].",
+            "The following are obligated in <i>Challah</i>, but are exempt from <i>Ma'aserot</i>: the <i>Leket</i> [individual stalks which fall during harvest, which must be left for the poor to glean], the <i>Shikhecha</i> [individual sheaves, forgotten in the field, which must be left for the poor to collect], the <i>Pe'ah</i> [a corner of the field that is required to be left for the poor], the <i>Hefker</i> [property rendered ownerless by renunciation of its former owner], the <i>Ma'aser Rishon</i> [the first tithe of produce, which must be given to the Levi] whose <i>Terumah</i> [a portion of a crop given to a <i>Kohen</i> which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household] was taken, and the <i>Ma'aser Sheni</i> [the second tithe of produce, which must be taken to Jerusalem and consumed there] and <i>Hekdesh</i> [property, living or inanimate, devoted by its owner for sacred purposes, by which action he ceases to be its owner] that were redeemed, the surplus of the <i>Omer</i> offering, and crops that have not yet yielded a third [of their produce]. Rabbi Eliezer says: crops which have not yet yielded a third [of their produce] are exempt from <i>Challah</i>.",
+            "The following are obligated in <i>Ma'aserot</i>, but are exempt from <i>Challah</i>: Rice, and millet, and poppies, and sesames, and legumes, and [harvest that yielded] less than five fourths of grain. Sponge breads, and honey breads, and cookies, and pan loaf, and <i>Meduma</i> [mixture of <i>Chulin</i> (permitted foodstuff) and <i>Terumah</i> that is forbidden to non-<i>Kohanim</i>] dough, are all exempt from <i>Challah</i>.",
+            "A batter whose start is spongy, and whose end is spongy, is exempt from <i>Challah</i>. Whose start is doughy and whose end is spongy, or whose start is spongy whose end is doughy, it is obligated in <i>Challah</i>. Similarly crumb loaves are obligated.",
+            "Flour that was thrown into boiling water, Beit Shammai exempts [from separating <i>Challah</i>], but Beit Hillel obligates it.  Flour that had boiling water poured on it, Beit Shammai obligates it, but Beit Hillel exempts it.  Loaves for a <i>Todah</i> [thanksgiving offering] and crackers for a Nazirite's offering, that one made for himself are exempt; made to sell them in the marketplace, are obligated.",
+            "If a baker made leaven to distribute, it is obligated in <i>Challah</i>. If women give the baker [flour] to make them leaven from, and if there isn't any the minimum quantity [for <i>Challah</i>] belonging to any one of them, it is exempt from <i>Challah</i>. ",
+            "Dough for dogs, as long as shepherds would eat from it, is obligated in <i>Challah</i>. And one may make an <i>Eruv</i> [enclosure of shared space via shared food to permit carrying on Shabbat] from it. And one may enter into a a partnership [for the sake of carrying on Shabbat] with it, and one recites the blessings [before and after eating] over it, and one may invite to <i>Zimmun</i> [calling those who have eaten together, minimally three, to join together for the after-meal blessing] over it, and one may  cook it on a Festival, and a person may use this dough to fulfill their obligation on Passover [of eating <i>Matsah,</i>]. If the shepherds would not eat from it, it is not obligated in <i>Challah</i>, one may not use it for an <i>Eruv</i> or enter into a partnership [for the sake of carrying on Shabbat] with it, and one does not say the blessing over it, and one does not one say the <i>Zimmun</i> over it, and it may not be cooked on a Festival, nor does one fulfill his obligation with it on Passover. In either case, the dough is subject to impurity. ",
+            "<i>Challah</i> and <i>Terumah</i> carry the death penalty [if a non-<i>Kohen</i> knowingly eats from them] and the one-fifth penalty [if a non- <i>Kohen</i> unwittingly eats from them] and they are forbidden to non-<i>Kohanim</i>, and they are the property of the <i>Kohanim</i>, and they are neutralized in 101 parts, and they require washing of the hands [before handling] and they require the setting of the sun [in order to eat them after purification] and they may not be set aside from the pure for the defiled, and they may be [only] set aside for that which is nearby, and from that which its preparation has been completed. [If one says that] \"All of my threshing floor is <i>Terumah</i> all my dough is <i>Challah</i>,\" they have said nothing, unless they have some leftover."
+        ],
+        [
+            "Produce from outside of the Land [of Israel] which came into the Land, is obligated in <i>Challah</i> [a portion of a batch of bread dough given to a <i>Kohen</i> (priest, pl. <i>Kohanim</i>) which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household]. If it went out from here [Israel] to there [outside the Land]; Rabbi Eliezer obligates one [in <i>Challah</i>], while Rabbi Akiva exempts one. ",
+            "If earth from outside the Land came to the Land on a boat, the [produce grown from that earth] is subject to the laws of <i>Ma'aserot</i> [tithes] and the Sabbatical year. Rabbi Yehuda says, when is the time from which this applies? When the boat touches the ground. Dough which has been kneaded with fruit juice is obligated in <i>Challah</i>, and it may be eaten with unwashed hands. ",
+            "A woman may sit and separate her <i>Challah</i> [and make the blessing] while naked, since she has the ability to cover herself [by crossing her legs], but a man may not do so. One who cannot knead one's dough in purity should make it in smaller portions of separate <i>Kabim</i> [sing., <i>Kav</i> a specific unit of volume, each less than the minimum quantity obligated in <i>Challah</i>], rather than make the dough in a state of impurity. Rabbi Akiva says, let one defile it, and make it in a state of impurity rather than make it in separate <i>Kabim</i>, because just as one designates [<i>Challah</i>] as pure, so one designates that which is impure. S/he designates one [the impure] as <i>Challah</i>, and s/he designates one [the pure] as <i>Challah</i>, but separate <i>Kabim</i> quantities have no portion in the name [of <i>Challah</i>]. ",
+            "If one makes the dough in separate <i>Kabim</i> quantities, and [subsequently,] they touch each other, they are exempt from <i>Challah</i>, unless they are attached together as one. Rabbi Eliezer says, though one who removes them from the oven and place them in a basket, the basket combines them relative to [the minimum quantity to be obligated in] <i>Challah</i>. ",
+            "If one separates <i>Challah</i> while it is flour, it is not valid <i>Challah</i>, and [if the <i>Kohen</i> takes it,] it is considered as something stolen in the <i>Kohen</i>'s hand. The dough itself, though, is still obligated in <i>Challah</i>; if there is enough of a quantity of flour, it is subject to <i>Challah</i> and prohibited to non-<i>Kohanim</i>, these are the words of Rabbi Yehoshua. [The Sages] say to Rabbi  Yehoshua: There was a case [where <i>Challah</i> was mistakenly given], and a scholar non-<i>Kohen</i> seized it. Rabbi Yehoshua said to them, he did too do something damaging to himself, though he helped others [who will think it is permitted]. ",
+            "Five quarters [of a <i>Kav</i>] of flour are obligated in <i>Challah</i>. If they and their leaven, and their light bran and their coarse bran make up five quarters, they are obligated [in <i>Challah</i>]. If their coarse bran was removed and then was returned to them, [it is excluded from the total] and is exempt from <i>Challah</i>. ",
+            "The minimum measure of <i>Challah</i> is one twenty-fourth [of the dough]. If one makes dough for oneself, or if one makes a dough for his son's banquet, [then the minimum measure is] one twenty-fourth. If a baker makes [dough] to sell in the market, and if a woman makes [dough] to sell in the market, [the minimum measure is] one-forty eighth. If her dough became impure mistakenly, or accidentally, [the minimum measure] is one forty-eighth. If it was defiled on purpose, it is one twenty-fourth, so that the sinner does not profit [from his sin]. ",
+            "Rabbi Eliezer says, <i>Challah</i> may be taken from pure dough on behalf of impure dough. How so? If one has pure dough and impure dough, he takes sufficient <i>Challah</i> from the dough whose <i>Challah</i> has not been taken, and he places an amount less than the [volume of an] egg in the middle, [thus connecting the two] so that he will be taking from that which is nearby, but the Sages forbade this. "
+        ],
+        [
+            "One may eat incidentally from the dough before it is rolled, in the case of wheat flour, or before it was mixed into a cohesive unit, in the case of barley flour. Once one has rolled wheat flour, or mixed  barley flour into a cohesive dough, one who eats from it is liable for death [for eating Priestly food]. As soon as she puts in water, she should separate the <i>Challah</i>, provided that there is not [the minimum quantity of] five quarters of a <i>Kav</i> [specific unit of volume] of flour there. ",
+            "If her dough became <i>Meduma</i> [mixture of <i>Chulin</i> (permitted foodstuff) and <i>Terumah</i>  (a portion of a crop given to a Kohen) that is forbidden to non-<i>Kohanim</i>], before she rolls it, it is exempt from <i>Challah</i>, as <i>Meduma</i> is exempt; after she rolled it, it is obligated. If there was a doubt [concerning purity] before she mixed, it may be completed while she is in a state of impurity; after she rolled it, however, it must be completed in a state of purity. ",
+            "If she consecrated [to the Temple] her dough before rolling it, and then redeemed it [value onto a consecrated coin], it is obligated [in <i>Challah</i>]. If she consecrated after rolling it, and redeemed it, it is also obligated. But if she consecrated it before rolling it, and the [Temple] treasurer finished the rolling, and then she redeemed it, [the dough is] exempt, as at the time the obligation took effect, it was exempt. ",
+            "Similarly, if one consecrated their produce before the point of obligation <i>Ma'aserot</i> [tithes] took effect, and redeems it, it is obligated in <i>Ma'aserot</i>; and if one redeemed after it had reached the point of obligation for <i>Ma'aserot</i>, it is obligated in <i>Ma'aserot</i>. But if one consecrated it before [the point of obligation in <i>Ma'aserot</i>], and the [Temple] treasurer completed it, and then the owner redeemed it, it is exempt, as at the time the obligation took effect, it was exempt.  ",
+            "If a non-Jew gave [flour] to a Jew to make dough for him, it is exempt from <i>Challah</i>; If he gave it to him as a gift: if before rolling the dough, it is obligated; but if after rolling it, it is exempt. If one makes dough together with a gentile, and if the Jew's share is not [at minimum] the minimum for <i>Challah</i>, the dough is exempt from [taking] <i>Challah</i>. ",
+            "A convert who converted to Judaism and had dough: if the dough was made before he converted, it is exempt; after he converted, it is obligated. If he is in doubt [whether he mixed the dough before or after his conversion], it is obligated and [a non-<i>Kohen</i> who accidentally ate this <i>Challah</i>] is not obligated for paying the extra fifth [to the <i>Kohen</i>]. Rabbi Akiva says, it all depends on [the time of] the formation of a light crust in the oven. ",
+            "If one makes dough from a mixture of wheat and rice, and the dough has the taste of the grain, it is obligated in <i>Challah</i>, and a person may use it to fulfill one's obligation [of <i>Matsah</i> [unleavened bread] on Passover. But if it does not have the taste of the grain, it is not obligated in <i>Challah</i>, nor may a person  use it to fulfill one's obligation on Passover. ",
+            "One who takes leaven out of dough from which <i>Challah</i> had not been removed and puts it into dough from which <i>Challah</i> had been removed: if one has a supply [of dough] from another place, one can take out [<i>Challah</i>] in accordance with the precise amount; but if one does not, one takes out one [portion of] <i>Challah</i> for the whole [dough]. ",
+            "Similarly, if olives of [regular] harvesting that became mixed with olives [left over] for striking-off [by the poor, that are exempt from <i>Ma'aserot</i>], or grapes of [regular] gathering, with grapes [left over] for gleaning [by the poor]: if one has a supply from another place, one can take out [the necessary tithes] in accordance with the precise amounts. But if one does not [have a supply from another place], one takes out <i>Terumah</i> and <i>Terumat Ma'aser</i> [a tenth of the tithe given to a Levi which must, in turn, be given to a Kohen] for all of them.  And as for the rest, [one takes out] <i>Ma'aser</i> [<i>Rishon</i>, the first tithe of produce, which must be given to the Levi] and <i>Ma'aser Sheni</i> [the second tithe of produce, which must be taken to Jerusalem and consumed there] in accordance with the precise amount.  ",
+            "One who takes leaven from dough of wheat [flour] and puts it into dough of rice [flour]: if it has the taste of grain, it is obligated in <i>Challah</i>; if not, it is exempt. If so, why did they say: “Untithed produce of any amount renders food prohibited”? That is [with regard to a mixture of] a kind with its own kind, but [with regard to a mixture of a kind] not with its own kind, [rather] only when it imparts taste. "
+        ],
+        [
+            "Two women who made  two [batches of dough, totaling two]  <i>Kabim</i> [sing., <i>Kav</i>, a specific unit of measure], and these touched one another, even if they are of the same species, they are exempt [from <i>Challah</i>, (a portion of a batch of bread dough given to a <i>Kohen</i>, priest (pl., <i>Kohanim</i> which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household)]. When they belong to one woman: if [the batches are] one species with the same species, they are subject; of different species, they are exempt. ",
+            "What qualifies as a species with its same species?   Wheat does not join together with any [species] other than with spelt;  barley joins together with all [species] except wheat. Rabbi Yochanan ben Nuri says, the rest of the species join together one with another. ",
+            "If there are [two batches of dough measuring] two <i>Kabim</i>, and a <i>Kav</i> of rice [dough] or a <i>Kav</i> of <i>Terumah</i> [a portion of a crop given to a <i>Kohen</i> which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household] dough between them, they do not join together. [If there was] dough from which <i>Challah</i> had already been removed from between them, they join together, since it had once been subject to <i>Challah</i>.  ",
+            "A <i>Kav</i> of [dough made from] new grain and a <i>Kav</i> of [dough from] old grain which are stuck together: Rabbi Yishmael says, let him take [<i>Challah</i>] from the middle. But the Sages prohibit.    One who has taken <i>Challah</i> from [dough made out of] one <i>Kav</i>:  Rabbi Akiva says, it is [indeed] <i>Challah</i>; but the Sages say, it is not <i>Challah</i>. ",
+            "Two <i>Kabim</i> [of dough], this one had its <i>Challah</i> removed on its own, and this one on its own, and then one goes back and made of them one batch of dough: Rabbi Akiva exempts, but the Sages make it liable. It turns out that the stringency [of his ruling] leads to the leniency [of his other ruling]. ",
+            "A person may take the requisite amount for <i>Challah</i> out of [pure] dough that did not have its <i>Challah</i> removed, in order to remove it in a state of purity and may go on separating from it for [impure] <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain whether tithes were already taken], until it becomes putrid, as the <i>Challah</i> of <i>Demai</i> may be taken from pure [dough] on behalf of impure [dough], and from [one dough for another dough] which is not in close proximity.",
+            "A Jew who was a tenant of non-Jews in Syria: Rabbi Eliezer obligates their produce in <i>Ma'aserot</i> [tithes] and in [the laws of] the Sabbatical year;    but Rabban Gamliel exempts.    Rabban Gamliel says, [one must give] two [portions of] <i>Challah</i> in Syria; but Rabbi Eliezer says, [only] one [portion of] <i>Challah</i>.    They had adopted the lenient ruling of Rabban Gamliel and the lenient ruling of Rabbi Eliezer. They went back and acted in accordance with Rabban Gamliel in both respects.   ",
+            "Rabban Gamliel says, There are three regions with regard to [the laws of] <i>Challah</i>:  From the land of Israel to Keziv, one [portion of] <i>Challah</i>; from Keziv to the river and to Amanah, two [portions of <i>Challah</i> - one to the fire and one to the priest, with [the one] to the fire having a minimum measure, and [the one] to the priest lacking a minimum measure; from the river and from Amanah and inward, two [portions of] <i>Challah</i>, one for the fire and one for the priest, with [the one] for the fire lacking a minimum measure, and [the one] for the priest having a minimum measure. And [a impure priest] who has immersed himself, but it is still day, may eat it. Rabbi Yosei says, he does not require immersion. But it is forbidden to <i>Zavim</i> [sing., <i>Zav</i>, males who have certain  atypical genital discharges, which render them impure] and <i>Zavot</i> [sing., <i>Zavah</i>, females who have certain types of atypical genital discharges, distinct from their menses, which render them impure], to the <i>Niddah</i> [a female who has menstrual discharges which render her impure], and to women after childbirth. Though it may be eaten with a non-<i>Kohen</i> at the [same] table and it may be given to any <i>Kohen</i>.",
+            "These may be given to any priest:    Devoted things [see Lev. 27:28], first-born animals, the redemption of the first-born [male child], the [lamb substituted as] ransom for the first-born of a donkey, the shoulder, the two cheeks and the maw [see Deut. 18:3], the first of the fleece, oil [of impure <i>Terumah</i> fit only] for burning, consecrated food [which must be eaten] within the Temple, and the first fruits. Rabbi Judah prohibits first fruits. Vetches of <i>Terumah</i>: Rabbi Akiva permits, but the Sages prohibit. ",
+            "Nittai a man of Tekoa brought <i>Challot</i> from Betar [outside of Israel], but they did not accept from him. The people of Alexandria[, Egypt] brought their <i>Challot</i> from Alexandria, but they did not accept from them. The people from Mount Tsevo'im brought first fruits prior to Shavuot, but they did not accept from them, because of what is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).",
+            "Ben Antigonus brought up first-born animals from Babylonia, but they did not accept from him. Joseph the Priest brought first fruits of wine and oil, but they did not accept from him. He also brought up his sons and the members of his household to celebrate the minor Passover in Jerusalem, but they turned him back, so that the thing should not become an obligation.  Ariston brought his first fruits from Apamea and they accepted from him, because they said, one who buys [a field] in Syria is as one who buys [a field] in the outskirts of Jerusalem.  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>F</b>ÜNF A<small>RTEN SIND ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>: W<small>EIZEN</small>, G<small>ERSTE</small>, D<small>INKEL</small>, H<small>AFER UND</small> R<small>OGGEN</small>. D<small>IESE SIND ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>, <small>SIE WERDEN MITEINANDER VEREINIGT</small>, <small>SIE SIND ALS NEUE</small> F<small>RUCHT VOR DEM</small> P<small>ESAḤFESTE VERBOTEN UND DÜRFEN VOR DER</small> D<small>ARBRINGUNG DER</small> S<small>CHWINGEGARBE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Von der neuen Ernte ist in Begleitung anderer Opfer dem Herrn eine Garbe darzubringen u. zu schwingen; vorher ist der Genuß der neuen Ernte verboten; cf. Lev. 23,10 ff.</i> <small>NICHT GEERNTET WERDEN</small>. H<small>ABEN SIE VOR DER</small> D<small>ARBRINGUNG DER</small> S<small>CHWINGEGARBE GEWURZELT</small>, <small>SO WERDEN SIE DURCH DIE</small> S<small>CHWINGEGARBE ERLAUBT</small>, <small>WENN NICHT</small>, <small>SO SIND SIE BIS ZUR NÄCHSTEN</small> S<small>CHWINGEGARBE VERBOTEN</small>.",
+            "II. W<small>ER VON DIESEN AM</small> P<small>ESAḤFESTE</small> U<small>NGESÄUERTES</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Benennung des ungesäuerten Fladenbrotes, das am Pesaḥfeste gegessen werden muß (Ex. 12,15 uö.), abgesehen vom Verbote, Gesäuertes zu essen.</i> <small>IM</small> Q<small>UANTUM EINER</small> O<small>LIVE ISST</small>, <small>HAT SEINER</small> P<small>FLICHT GENÜGT</small>, <small>WENN</small> G<small>ESÄUERTES IM</small> Q<small>UANTUM EINER</small> O<small>LIVE</small>, <small>SO IST ER DIESERHALB DER</small> A<small>USROTTUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Eine häufig in der Bibel angedrohte Strafe für Vergehen, derentwegen das irdische Gericht nicht einschreitet; eigentl. himmlische Todesstrafe.</i> <small>SCHULDIG</small>. I<small>ST EINE VON DIESEN IRGENDEINER ANDEREN</small> A<small>RT BEIGEMISCHT</small>, <small>SO ÜBERTRITT MAN DADURCH DAS</small> V<small>ERBOT</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Kein Gesäuertes zu besitzen.</i> <small>AM</small> P<small>ESAḤFESTE</small>. W<small>ER SICH DEN</small> G<small>ENUSS DES</small> B<small>ROTES ODER DES</small> B<small>ROTGETREIDES ABGELOBT</small>, <small>DARF DIESE NICHT GENIESSEN</small> – <small>SO</small> R. M<small>EÍR</small>; <small>DIE</small> W<small>EISEN SAGEN</small>, <small>AUCH WER SICH DAS</small> G<small>ETREIDE ABGELOBT</small>, <small>DEM SEIEN NUR DIESE VERBOTEN</small>. D<small>IESE SIND ZUR</small> T<small>EIGHEBE UND ZU DEN</small> Z<small>EHNTEN PFLICHTIG</small>.",
+            "III. F<small>OLGENDES IST ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG UND VON DEN</small> Z<small>EHNTEN FREI</small>: N<small>ACHLESE</small>, V<small>ERGESSENES</small>, E<small>CKENLASS</small>, F<small>REIGUT</small>, <small>DER ERSTE</small> Z<small>EHNT</small>, <small>VON DEM DIE</small> H<small>EBE ABGESONDERT WURDE</small>, <small>DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT UND</small> H<small>EILIGENGUT</small>, <small>DIE AUSGELÖST WURDEN</small>, <small>DAS</small> Z<small>URÜCKBLEIBENDE DER</small> S<small>CHWINGEGARBE</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Das Mehl von dieser wurde wiederholt gesiebt, u. nur ein kleines Quantum allerfeinsten Mehles zum Speisopfer verwendet.</i> <small>UND</small> G<small>ETREIDE</small>, <small>DAS NOCH NICHT EIN</small> D<small>RITTEL GETRAGEN HAT</small>. R. E<small>LEA͑ZAR SAGT</small>,G<small>ETREIDE</small>, <small>DAS NOCH NICHT EIN</small> D<small>RITTEL GETRAGEN HAT</small>, <small>SEI AUCH VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>.",
+            "IV. F<small>OLGENDES IST ZU DEN</small> Z<small>EHNTEN PFLICHTIG UND VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>: R<small>EIS</small>, H<small>IRSE</small>, M<small>OHN</small>, S<small>ESAM</small>, H<small>ÜLSENFRÜCHTE UND WENIGER ALS FÜNF</small> V<small>IERTELKAB</small> G<small>ETREIDE</small>. K<small>UCHENTEIG</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Eigentl. Schwammartiges, Poröses.</i>, H<small>ONIGTEIG</small>, G<small>USSTEIG</small>, P<small>FANNTEIG UND</small> B<small>EMISCHTES</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Cf. Dem. I, Anm. 7.</i> <small>SIND VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>.",
+            "V. T<small>EIG ALS</small> K<small>UCHEN BEREITET UND ALS</small> K<small>UCHEN VER WENDET</small>, <small>IST VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>, <small>ALS</small> B<small>ROTTEIG BEREITET UND ALS</small> K<small>UCHEN VERWENDET</small>, <small>ODER ALS</small> K<small>UCHENTEIG BEREITET UND ALS</small> B<small>ROTTEIG VER WENDET</small>, <small>IST ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>. D<small>ESGLEICHEN SIND</small> H<small>ONIGGRÄUPCHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Nach den Kommentaren eine Art Honig- od. Ölteig, der nach dem Backen zerrieben u. als Brei zubereitet wird. Die Erklärung Mostkuchen od. Honigkuchen ist falsch, da solche unter den oben genannten Kuchenarten mitzuzählen wären.</i> <small>ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>.",
+            "VI. M<small>EHL IN KOCHENDES</small> W<small>ASSER</small> [<small>GESCHÜTTET</small>], <small>IST NACH DER</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS</small> [<small>VON DER</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>FREI UND NACH DER</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS DAZU PFLICHTIG</small>. M<small>EHL UND GEKOCHTES</small> W<small>ASSER DARAUF</small>, <small>IST NACH DER</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS</small> [<small>ZUR</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>PFLICHTIG UND NACH DER</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS DAVON FREI</small>. K<small>UCHEN ZUM</small> D<small>ANKOPFER</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 7,12.</i> <small>UND</small> F<small>LADEN DER</small> N<small>AZIRÄER</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Cf. Num. 6,15.</i><small>SIND</small>, <small>WENN FÜR SICH BEREITET</small>, <small>FREI</small>, <small>WENN FÜR DEN</small> M<small>ARKTVERKAUF</small>, <small>PFLICHTIG</small>.",
+            "VII. W<small>ENN EIN</small> B<small>ÄCKER</small> S<small>AUERTEIG ZUM</small> V<small>ERTEILEN</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Sodaß die einzeln verteilten Stücke das pflichtige Quantum nicht haben.</i><small>BEREITET</small>, <small>SO IST ER ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>. W<small>ENN</small> F<small>RAUEN EINEM</small> B<small>ÄCKER</small> [M<small>EHL</small>] <small>GEGEBEN HABEN</small>, <small>IHNEN DARAUS</small> S<small>AUERTEIG ZU MACHEN</small>, <small>SO IST ER</small>, <small>WENN NICHT JEDES DAS ERFORDERLICHE</small> Q<small>UANTUM HAT</small>, <small>VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>.",
+            "VIII. H<small>UNDETEIG</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Stark mit Kleie gemischt.</i><small>IST</small>, <small>WENN DIE</small> H<small>IRTEN DAVON ESSEN</small>, <small>ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>; <small>FERNER DARF MAN DAMIT EINEN</small> E͑<small>RUB BEREITEN UND SICH VEREINIGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Cf. Dem. I, Anm. 9.</i>; <small>MAN SPRECHE DARÜBER DEN</small> S<small>EGEN UND DEN GEMEINSAMEN</small> T<small>ISCHSEGEN</small>; <small>MAN DARF IHN AM</small> F<small>ESTTAGE BEREITEN</small>, <small>UND MAN GENÜGT DAMIT DER</small> P<small>FLICHT</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Ungesäuertes zu essen.</i> <small>AM</small> P<small>ESAḤFESTE</small>. W<small>ENN ABER DIE</small> H<small>IRTEN DAVON NICHT ESSEN</small>, <small>SO IST ES ZUR</small> T<small>EIGHEBE NICHT PFLICHTIG</small>; <small>FERNER DARF MAN DAMIT KEINEN</small> E͑<small>RUB BEREITEN UND SICH NICHT VEREINIGEN</small>; <small>MAN SPRECHE DARÜBER NICHT DEN</small> S<small>EGEN UND DEN GEMEINSAMEN</small> T<small>ISCHSEGEN</small>; <small>MAN DARF IHN NICHT AM</small> F<small>ESTTAGE BEREITEN</small>, <small>UND MAN GENÜGT DAMIT NICHT SEINER</small> P<small>FLICHT AM</small> P<small>ESAḤFESTE</small>. O<small>B SO ODER SO</small>, <small>IST ER ALS</small> S<small>PEISE VERUNREINIGUNGSFÄHIG</small>.",
+            "IX. W<small>EGEN DER</small> T<small>EIGHEBE UND DER</small> H<small>EBE IST MAN DES</small> T<small>ODES</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Wenn ein Laie sie vorsätzlich ißt; cf. Lev. 22,9.</i>, B<small>EZIEHUNGSWEISE DES</small> F<small>ÜNFTELS</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Wenn ein Laie sie versehentlich ißt.</i><small>SCHULDIG</small>. S<small>IE SIND</small> L<small>AIEN VERBOTEN</small>, <small>SIE SIND</small> E<small>IGENTUM DES</small> P<small>RIESTERS</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Er darf sie auch verkaufen, selbstverständlich an einen Priester, und über den Erlös frei verfügen.</i>, <small>SIE GEHEN IN HUNDERT UND EINEM AUF</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ter. Absch. V.</i>, <small>SIE BENÖTIGEN DES</small> H<small>ÄNDEWASCHENS UND DES</small> S<small>ONNENUNTERGANGS</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ber. I, Anm. 2.</i>, <small>MAN DARF SIE NICHT VON</small> R<small>EINEM FÜR</small> U<small>NREINES ABSONDERN</small>, <small>UND SIE WERDEN NUR VON</small> Z<small>USAMMENLIEGENDEM UND VON BEREITS</small> F<small>ERTIGEM ABGESONDERT</small>. S<small>AGT JEMAND</small>: <small>MEINE GANZE</small> T<small>ENNE SEI</small> H<small>EBE</small>, <small>ODER</small>: <small>MEIN GANZER</small> T<small>EIG SEI</small> T<small>EIGHEBE</small>, <small>SO HAT ER NICHTS GESAGT</small>, <small>ES SEI DENN</small>, <small>ER LÄSST ETWAS ZURÜCK</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>V</b>OM A<small>USLANDE IN DAS</small> [J<small>ISRAÉL</small>]<small>LAND EINGEFÜHRTE</small> F<small>RÜCHTE SIND ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>; <small>DIE VON HIER NACH DORT AUSGEFÜHRT WERDEN</small>, <small>SIND NACH</small> R. E<small>LIE͑ZER PFLICHTIG UND NACH</small> R. A͑<small>QIBA FREI</small>.",
+            "II. V<small>OM</small> A<small>USLANDE IN DAS</small> [J<small>ISRAÉL</small>]<small>LAND ZU</small> S<small>CHIFF EINGEFÜHRTE</small> E<small>RDE UNTERLIEGT DEM</small> G<small>ESETZE VON DEN</small> Z<small>EHNTEN UND VOM</small> S<small>IEBENTJAHRE</small>. R. J<small>EHUDA SAGTE</small>: <small>NUR DANN</small>, <small>WENN DAS</small> S<small>CHIFF DEN</small> B<small>ODEN BERÜHRT</small>. M<small>IT</small> F<small>RUCHTSAFT GEKNETETER</small> T<small>EIG IST ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG UND DARF MIT</small> [L<small>EVITISCH</small>] <small>UNREINEN</small> H<small>ÄNDEN GEGESSEN WERDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Fruchtsaft gehört nicht zu den Flüssigkeiten, die Speisen für die Unreinheit empfänglich machen.</i>.",
+            "III. E<small>INE</small> F<small>RAU DARF NACKT SITZEND DIE</small> T<small>EIGHEBE ABSCHNEIDEN</small>, <small>WEIL SIE SICH BEDECKEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Sitzend ist ihre Scham nicht zu sehen.</i> <small>KANN</small>, <small>NICHT ABER EIN</small> M<small>ANN</small>. W<small>ER NICHT SEINEN</small> T<small>EIG IN</small> R<small>EINHEIT BEREITEN KANN</small>, <small>BEREITE IHN KABWEISE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Teig unter <sup class=\"footnote-marker\">5</sup>/&lt;sub&gt;4&lt;/sub&gt; Kab ist zur Teighebe nicht pflichtig.</i>, <small>ABER ER BEREITE IHN NICHT</small> [<small>IM</small> G<small>ANZEN</small>] <small>IN</small> U<small>NREINHEIT</small>. R. A͑<small>QIBA SAGT</small>, <small>ER BEREITE IHN</small> [<small>IM</small> G<small>ANZEN</small>] <small>IN</small> U<small>NREINHEIT</small>, <small>ABER ER BEREITE IHN NICHT KABWEISE</small>, <small>DENN WIE MAN DIE REINE NENNT</small>, <small>NENNT MAN AUCH DIE UNREINE</small>: <small>DIESE NENNT MAN</small> T<small>EIGHEBE BEIM</small> [G<small>OTTES</small>]<small>NAMEN</small>, <small>UND JENE NENNT MAN</small> T<small>EIGHEBE BEIM</small> [G<small>OTTES</small>]<small>NAMEN</small>, <small>WENN ABER KABWEISE</small>, <small>SO IST KEIN</small> A<small>NTEIL AM</small> [G<small>OTTES</small>]<small>NAMEN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Nach einer anderen Lesart: ist keine Teighebe mit dem Gottesnamen.</i>.",
+            "IV. W<small>ENN JEMAND SEINEN</small> T<small>EIG IN</small> K<small>AB</small>[<small>STÜCKEN</small>] <small>BEREITET</small>, <small>UND SIE EINANDER BERÜHREN</small>, <small>SO SIND SIE VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>, <small>ES SEI DENN</small>, <small>SIE KLEBEN ZUSAMMEN</small>. R. E<small>LIE͑ZER SAGT</small>, <small>AUCH WENN MAN</small> [B<small>ROTE</small>] <small>AUS DEM</small> O<small>FEN NIMMT UND SIE IN DEN</small> K<small>ORB TUT</small>, <small>VERBINDE SIE DER</small> K<small>ORB HINSICHTLICH DER</small> T<small>EIGHEBE</small>.",
+            "V. W<small>ENN JEMAND</small> M<small>EHL ALS</small> T<small>EIGHEBE ABSONDERT</small>, <small>SO IST DIES KEINE</small> T<small>EIGHEBE</small>, <small>UND ES IST</small> R<small>AUB</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Fremdes Eigentum, da es doch nicht Hebe ist.</i> <small>IN DEN</small> H<small>ÄNDEN DES</small> P<small>RIESTERS</small>. D<small>ER</small> T<small>EIG BLEIBT ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>; <small>EBENSO IST DAS</small> M<small>EHL</small>, <small>WENN ES DAS ERFORDERLICHE</small> Q<small>UANTUM HAT</small>, <small>ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG UND</small> L<small>AIEN VERBOTEN</small> – <small>SO</small> R. J<small>EHOŠUA͑</small>. S<small>IE SPRACHEN ZU IHM</small>: E<small>INST HASCHTE JA DANACH EIN</small> G<small>REIS</small>, <small>DER</small> L<small>AIE WAR</small>! D<small>IESER ERWIDERTE IHNEN</small>: T<small>ATSÄCHLICH HAT DIESER SICH GESCHADET UND ANDEREN GENÜTZT</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Indem sie sich auf ihn berufen.</i>.",
+            "VI. F<small>ÜNF</small> V<small>IERTELKAB</small> M<small>EHL SIND ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>; <small>SIE SELBST</small>, <small>IHR</small> S<small>AUERTEIG</small>, <small>IHRE</small> G<small>RIESKLEIE UND IHRE</small> S<small>CHALENKLEIE</small>; <small>FÜNF</small> V<small>IERTELKAB SIND PFLICHTIG</small>. H<small>AT MAN DARAUS DIE</small> S<small>CHALENKLEIE ENTFERNT UND WIEDER HINEINGETAN</small>, <small>SO SIND SIE FREI</small>.",
+            "VII. D<small>AS</small> Q<small>UANTUM DER</small> T<small>EIGHEBE IST EIN</small> V<small>IERUNDZWANZIGSTEL</small>; <small>OB MAN DEN</small> T<small>EIG FÜR SICH SELBST ODER FÜR DAS</small> H<small>OCHZEITSMAHL SEINES</small> S<small>OHNES BEREITET</small>, <small>IMMER EIN</small> V<small>IERUNDZWANZIGSTEL</small>, D<small>ER</small> B<small>ÄCKER</small>, <small>DER FÜR DEN</small> M<small>ARKTVERKAUF</small>, <small>ODER EINE</small> F<small>RAU</small>, <small>DIE FÜR DEN</small> M<small>ARKTVERKAUF BEREITET</small>, <small>GEBE NUR EIN</small> A<small>CHTUNDVIERZIGSTEL</small>. I<small>ST</small> [<small>EINER</small> F<small>RAU</small>] <small>DER</small> T<small>EIG DURCH</small> V<small>ERSEHEN ODER DURCH</small> U<small>NFALL UNREIN GEWORDEN</small>, <small>SO GEBE SIE NUR EIN</small> A<small>CHTUNDVIERZIGSTEL</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Da die Teighebe verbrannt werden muß.</i>; <small>HAT SIE IHN VORSÄTZLICH UNREIN WERDEN LASSEN</small>, <small>SO GEBE SIE EIN</small> V<small>IERUNDZWANZIGSTEL</small>, <small>DAMIT DER</small> S<small>ÜNDER NICHT GEWINNE</small>.",
+            "VIII. R. E<small>LIE͑ZER SAGTE</small>: [D<small>IE</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>KANN VOM</small> R<small>EINEN FÜR DAS</small> U<small>NREINE ABGESONDERT WERDEN</small>. A<small>UF WELCHE</small> W<small>EISE</small>? H<small>AT MAN REINEN UND UNREINEN</small> T<small>EIG</small>, <small>SO NEHME MAN DAS GANZE</small> Q<small>UANTUM</small> T<small>EIGHEBE VOM</small> [<small>REINEN</small>] T<small>EIG</small>, <small>VON DEM DIE</small> T<small>EIGHEBE NOCH NICHT ABGESONDERT IST</small>, <small>LEGE ABER</small> [<small>EIN</small> S<small>TÜCKCHEN</small> T<small>EIG</small>,] <small>KLEINER ALS EIN</small> E<small>I</small>, <small>ZWISCHEN BEIDE</small>, <small>DAMIT MAN VOM</small> Z<small>USAMMENLIEGENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Das Stückchen Teig verbindet sie, jedoch kann es, da kleiner als ein Ei, die Unreinheit nicht übertragen.</i> <small>NEHME</small>. D<small>IE</small> W<small>EISEN VERBIETEN DIES</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>M</b>AN <small>DARF VOM</small> T<small>EIG</small>, <small>AUS</small> W<small>EIZENMEHL</small>, <small>BEVOR ER UMGERÜHRT</small>, <small>AUS</small> G<small>ERSTENMEHL</small>, <small>BEVOR ER DURCHKNETET IST</small>, G<small>ELEGENTLICH ESSEN</small>. I<small>ST BEREITS DER</small> W<small>EIZEN</small>[<small>TEIG</small>] <small>UMGERÜHRT ODER DER</small> G<small>ERSTEN</small>[<small>TEIG</small>] <small>DURCHKNETET</small>, <small>SO IST</small>, <small>WER DAVON ISST</small>, <small>DES</small> T<small>ODES SCHULDIG</small>. S<small>OBALD SIE DAS</small> W<small>ASSER HINEINGETAN</small>, <small>SONDERE SIE DIE</small> T<small>EIGHEBE AB</small>, V<small>ORAUSGESETZT</small>, <small>DASS ES FÜNF</small> V<small>IERTELKAB</small> M<small>EHL SIND</small>.",
+            "II. I<small>ST DER</small> T<small>EIG VOR DEM</small> U<small>MRÜHREN BEMISCHT WORDEN</small>, <small>SO IST ER FREI</small>, <small>WEIL DAS</small> B<small>EMISCHTE</small> [<small>VON DER</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>FREI IST</small>; <small>WENN NACH DEM</small> U<small>MRÜHREN</small>, <small>SO IST ER PFLICHTIG</small>. E<small>NTSTEHT VOR DEM</small> U<small>MRÜHREN EIN</small> Z<small>WEIFEL DER</small> U<small>NREINHEIT</small>, <small>SO DARF SIE IHN IN</small> U<small>NREINHEIT ZUBEREITEN</small>; <small>WENN NACH DEM</small> U<small>MRÜHREN</small>, <small>SO MUSS SIE IHN IN</small> R<small>EINHEIT ZUBEREITEN</small>.",
+            "III. H<small>AT SIE DEN</small> T<small>EIG VOR DEM</small> U<small>MRÜHREN DEM</small> H<small>EILIGTUM GEWEIHT UND AUSGELÖST</small>, <small>SO IST ER PFLICHTIG</small>; <small>WENN NACH DEM</small> U<small>MRÜHREN UND AUSGELÖST</small>, <small>SO IST ER PFLICHTIG</small>. W<small>ENN SIE IHN ABER VOR DEM</small> U<small>MRÜHREN DEM</small> H<small>EILIGTUM GEWEIHT UND DER</small> S<small>CHATZMEISTER IHN UMGERÜHRT HAT</small>, <small>UND SIE IIIN DARAUF AUSLÖST</small>, <small>SO IST ER FREI</small>, <small>DENN ZUR</small> P<small>FLICHTZEIT WAR ER JA FREI</small>.",
+            "IV. E<small>BENSO SIND</small>, <small>WENN JEMAND SEINE</small> F<small>RÜCHTE DEM</small> H<small>EILIGTUM GEWEIHT HAT BEVOR SIE ZEHNTPFLICHTIG WAREN</small>, <small>UND SIE NACHHER AUSLÖST</small>, <small>DIESE ZEHNTPFLICHTIG</small>; <small>WENN NACHDEM SIE ZEHNTPFLICHTIG WAREN</small>, <small>UND SIE AUSLÖST</small>, <small>EBENFALLS ZEHNTPFLICHTIG</small>. W<small>ENN ER SIE ABER DEM</small> H<small>EILIGTUM GEWEIHT HAT BEVOR SIE FERTIG WAREN</small>, <small>UND NACHDEM SIE IM</small> B<small>ESITZE DES</small> S<small>CHATZMEISTERS FERTIG GEWORDEN SIND</small>, <small>SIE AUSLÖST</small>, <small>SO SIND SIE ZEHNTFREI</small>, <small>DENN ZUR</small> P<small>FLICHTZEIT WAREN SIE FREI</small>.",
+            "V. W<small>ENN EIN</small> F<small>REMDLING EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN</small> [M<small>EHL</small>] <small>GIBT</small>, <small>IHM</small> T<small>EIG ZU BEREITEN</small>, <small>SO IST DIESER VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>. G<small>IBT ER IHN IHM ALS</small> G<small>ESCHENK</small>, <small>SO IST ER</small>, <small>WENN BEVOR ER IHN UMGERÜHRT HAT</small>, <small>PFLICHTIG</small>, <small>WENN NACHDEM ER IHN UMGERÜHRT HAT</small>, <small>FREI</small>. W<small>ENN JEMAND ZUSAMMEN MIT EINEM</small> F<small>REMDLING</small> T<small>EIG</small> B<small>EREITET</small>, <small>SO IST ER</small>, <small>WENN DER</small> A<small>NTEIL DES</small> J<small>ISRAÉLITEN DAS TEIGHEBEPFLICHTIGE</small> Q<small>UANTUM NICHT HAT</small>, <small>VON DER</small> T<small>EIGHEBE FREI</small>.",
+            "VI. W<small>ENN EIN</small> P<small>ROSELYT</small> T<small>EIG HAT</small>, <small>DER VOR SEINEM</small> Ü<small>BERTRITTE ZUBEREITET WURDE</small>, <small>SO IST ER FREI</small>; <small>WENN NACH SEINEM</small> Ü<small>BERTRITTE</small>, <small>SO IST ER PFLICHTIG</small>; <small>IST ES ZWEIFELHAFT</small>, <small>SO IST ER PFLICHTIG</small>, <small>JEDOCH IST MAN WEGEN DIESES NICHT ZUR</small> Z<small>AHLUNG DES</small> F<small>ÜNFTELS VERPFLICHTET</small>. R. A͑<small>QIBA SAGT</small>, <small>MAN RICHTE SICH STETS NACH DER</small> K<small>RUSTENBILDUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Erst dann ist das Brot teighebepflichtig.</i> <small>IM</small> O<small>FEN</small>.",
+            "VII. W<small>ENN JEMAND</small> T<small>EIG AUS</small> W<small>EIZEN UND</small> R<small>EIS BEREITET</small>, <small>SO IST ER</small>, <small>FALLS ER</small> G<small>ETREIDEGESCHMACK</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Zum Brotgetreide gehören nur die fünf, in I, 1 aufgezählten Arten.</i> <small>HAT</small>, <small>ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>, <small>AUCH GENÜGT MAN DAMIT SEINER</small> P<small>FLICHT AM</small> P<small>ESAḤFESTE</small>; <small>HAT ER KEINEN</small> G<small>ETREIDEGESCHMACK</small>, <small>SO IST ER ZUR</small> T<small>EIGHEBE NICHT PFLICHTIG</small>, <small>AUCH GENÜGT MAN DAMIT NICHT SEINER</small> P<small>FLICHT AM</small> P<small>ESAḤFESTE</small>.",
+            "VIII. W<small>ENN JEMAND</small> S<small>AUERTEIG VON EINEM</small> T<small>EIG NIMMT</small>, <small>VON DEM DIE</small> T<small>EIGHEBE NOCH NICHT ABGEHOBEN WURDE</small>, <small>UND IHN IN EINEN TEIG TUT</small>, <small>VON DEM DIE</small> T<small>EIGHEBE BEREITS ABGEHOBEN WURDE</small>, <small>SO ENTNEHME ER</small>, <small>FALLS ER NOCH</small> V<small>ORRÄTIGES</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Um den Sauerteig zum teighebepflichtigen Quantum zu ergänzen.</i> <small>AN ANDERER</small> S<small>TELLE HAT</small>, [<small>DIE</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Nur vom nunmehr pflichtigen Sauerteig.</i>, <small>WENN ABER NICHT</small>, <small>SO ENTNEHME ER DIE</small> T<small>EIGHEBE FÜR DAS</small> G<small>ANZE</small>.",
+            "IX. D<small>ESGLEICHEN AUCH</small>, <small>WENN GEPFLÜCKTE</small> O<small>LIVEN MIT</small> [<small>VON</small> A<small>RMEN</small>] <small>ABGESCHLAGENEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Die zehntfrei sind.</i>, <small>ODER GEWINZERTE</small> W<small>EINTRAUBEN MIT</small> N<small>ACHLESETRAUBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Die zehntfrei sind.</i> <small>SICH VERMISCHT HABEN</small>: <small>HAT ER NOCH</small> V<small>ORRÄTIGES AN ANDERER</small> S<small>TELLE</small>, <small>SO ENTNEHME ER NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS</small>, <small>WENN ABER NICHT</small>, <small>SO ENTNEHME MAN DIE</small> H<small>EBE UND DIE</small> Z<small>EHNTHEBE VOM</small> G<small>ANZEN</small>, <small>UND DEN ÜBRIGEN</small> Z<small>EHNTEN UND DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS</small>.",
+            "X. W<small>ENN MAN</small> S<small>AUERTEIG VOM</small> W<small>EIZENTEIG NIMMT UND IHN IN</small> R<small>EISTEIG TUT</small>, <small>SO IST ER</small>, <small>FALLS ER</small> G<small>ETREIDEGESCHMACK HAT</small>, <small>ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG</small>, <small>WENN ABER NICHT</small>, <small>FREI</small>. W<small>IESO ABER SAGTEN SIE</small>, <small>WENN DEM SO IST</small>, <small>DAS</small> U<small>NVERZEHNTETE MACHE VERBOTEN IN JEDEM</small> Q<small>UANTUM</small>? B<small>EI DERSELBEN</small> A<small>RT</small>; <small>BEI EINER ANDEREN</small> A<small>RT ABER</small>, <small>WENN ES EINEN</small> G<small>ESCHMACK VERLEIHT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>ZWEI</small> F<small>RAUEN ZWEI</small> K<small>AB</small> [T<small>EIG</small>] <small>BEREITEN</small>, <small>DIE EINANDER BERÜHREN</small>, <small>SO SIND SIE</small>, <small>SELBST AUS DERSELBEN</small> A<small>RT</small> [<small>VON DER</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>FREI</small>; G<small>EHÖREN SIE ABER EINER</small> F<small>RAU</small>, <small>SO SIND SIE</small>, <small>WENN AUS ZUSAMMENGEHÖRENDEN</small> A<small>RTEN</small>, <small>PFLICHTIG</small>, <small>UND WENN AUS VERSCHIEDENEN</small> A<small>RTEN</small>, <small>FREI</small>.",
+            "II. W<small>ELCHE HEISSEN ZUSAMMENGEHÖRENDE</small> A<small>RTEN</small>? W<small>EIZEN WIRD MIT KEINER ANDEREN ALS</small> D<small>INKEL VEREINIGT</small>; G<small>ERSTE WIRD MIT ALLEN ANDEREN</small>, <small>AUSSER</small> W<small>EIZEN VEREINIGT</small>. R. J<small>OḤANAN B</small>. N<small>URI SAGT</small>, <small>DIE ÜBRIGEN</small> A<small>RTEN WERDEN MITEINANDER VEREINIGT</small>.",
+            "III. W<small>ENN ZWISCHEN ZWEI</small> K<small>AB</small> [T<small>EIG</small>] <small>EIN</small> K<small>AB</small> R<small>EISTEIG ODER</small> H<small>EBE SICH BEFINDET</small>, <small>SO WERDEN SIE NICHT VEREINIGT</small>; <small>BEFINDET SICH DAZWISCHEN ETWAS</small>, <small>WOVON DIE</small> T<small>EIGHEBE BEREITS ENTNOMMEN WURDE</small>, <small>SO WERDEN SIE VEREINIGT</small>, <small>DA DIESES VORHER ZUR</small> T<small>EIGHEBE PFLICHTIG WAR</small>.",
+            "IV. W<small>ENN EIN</small> K<small>AB</small> [T<small>EIG</small>] <small>AUS NEUEM UND EIN</small> K<small>AB AUS ALTEM</small> [M<small>EHL</small>] <small>EINANDER BERÜHREN</small>, <small>SO ENTNEHME MAN</small>, <small>WIE</small> R. J<small>IŠMA͑ÉL SAGT</small>, <small>AUS DER</small> M<small>ITTE</small>; <small>DIE</small> W<small>EISEN VERBIETEN DIES</small>. W<small>ENN JEMAND DIE</small> T<small>EIGHEBE VON EINEM</small> K<small>AB ABSONDERT</small>, <small>SO IST</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Wenn man den Teig nachher zum pflichtigen Quantum ergänzt.</i> <small>ES</small>, <small>WIE</small> R. A͑<small>QIBA SAGT</small>, T<small>EIGHEBE</small>, <small>UND WIE DIE</small> W<small>EISEN SAGEN</small>, <small>KEINE</small> T<small>EIGHEBE</small>.",
+            "V. W<small>ENN MAN VON ZWEI</small> T<small>EIGEN VON JE EINEM</small> K<small>AB DIE</small> T<small>EIGHEBE VON DIESEM BESONDERS UND VON JENEM BESONDERS ENTNOMMEN UND SIE DANN ZU EINEM</small> T<small>EIG GEMACHT HAT</small>, <small>SO IST ER NACH</small> R. A͑<small>QIBA FREI</small>, <small>UND NACH DEN</small> W<small>EISEN PFLICHTIG</small>; <small>MITHIN IST SEINE</small> E<small>RSCHWERUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Im vorangehenden Falle, wonach aus seiner späteren Handlung, der Ergänzung, auf die ursprüngliche Absicht geschlossen wird. Nach der Lesart der kursierenden Ausgaben bezieht sich dies auf RA͑.</i> <small>HIERBEI EINE</small> E<small>RLEICHTERUNG</small>.",
+            "VI. M<small>AN DARF DIE ERFORDERLICHE</small> T<small>EIGHEBE VON EINEM</small> T<small>EIG ENTNEHMEN</small>, <small>VON DEM DIE</small> T<small>EIGHEBE NOCH NICHT</small> A<small>BGESONDERT WURDE</small>, <small>UM SIE IN</small> R<small>EINHEIT ZU BEREITEN</small>, <small>UND SO DAUERND</small> [<small>DIE</small> T<small>EIGHEBE</small>] <small>FÜR ANDERE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Unreine Teige vom Demaj. So nach den Kommentaren, die zugeben, daß ihnen diese Mišna unverständlich sei.</i> <small>ABSONDERN</small>. D<small>IE</small> T<small>EIGHEBE DES</small> D<small>EMAJ</small> [<small>IST ZULÄSSIG</small>], <small>BIS SIE ÜBELRIECHEND WIRD</small>. D<small>IE</small> T<small>EIGHEBE DES</small> D<small>EMAJ DARF NÄMLICH AUCH VON</small> U<small>NREINEM FÜR</small> R<small>EINES UND VON NICHT</small> Z<small>USAMMENLIEGENDEM ENTNOMMEN WERDEN</small>.",
+            "VII. W<small>ENN</small> J<small>ISRAÉLITEN VON</small> N<small>ICHTJUDEN IN</small> S<small>YRIEN EIN</small> F<small>ELD IN</small> H<small>ALBPACHT NEHMEN</small>, <small>SO UNTERLIEGEN DIE</small> F<small>RÜCHTE NACH</small> R. E<small>LIE͑ZER DEM</small> G<small>ESETZE VON DEN</small> Z<small>EHNTEN UND VOM</small> S<small>IEBENTJAHRE</small>; R. G<small>AMLIÉL BEFREIT SIE DAVON</small>. R. G<small>AMLIÉL SAGT</small>, <small>IN</small> S<small>YRIEN SONDERE MAN ZWEI</small> T<small>EIGHEBEN AB</small>; R. E<small>LIE͑ZER SAGT</small>, <small>EINE</small> T<small>EIGHEBE</small>. M<small>AN HIELT SICH AN DIE ERLEICHTERNDE</small> A<small>NSICHT</small> R. G<small>AMLIÉLS UND AN DIE ERLEICHTERNDE</small> R. E<small>LIE͑ZERS</small>; <small>SPÄTER ABER VERFUHR MAN NACH</small> R. G<small>AMLIÉL IN BEIDEN</small> H<small>INSICHTEN</small>.",
+            "VIII. R. G<small>AMLIÉL SAGTE</small>: E<small>S GIBT DREI</small> L<small>ANDESGEBIETE INBETREFF DER</small> T<small>EIGHEBE</small>. V<small>OM</small> J<small>ISRAÉLLAND BIS</small> K<small>EZIB EINE</small> T<small>EIGHEBE</small>, <small>VON</small> K<small>EZIB BIS ZUM</small> F<small>LUSSE UND BIS</small> A<small>MANA ZWEI</small> T<small>EIGHEBEN</small>, <small>EINE FÜR DAS</small> F<small>EUER</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Da das Ausland verunreinigend ist. Der Priester erhält jedoch eine zweite Teighebe, damit er nicht um seine Abgabe komme.</i> <small>UND EINE FÜR DEN</small> P<small>RIESTER</small>; <small>DIE DES</small> F<small>EUERS HAT EIN BESTIMMTES</small> M<small>ASS</small>, <small>DIE DES</small> P<small>RIESTERS HAT KEIN BESTIMMTES</small> M<small>ASS</small>. V<small>OM</small> F<small>LUSSE UND</small> A<small>MANA EINWÄRTS</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Der genannten Orte, dh. im Auslande.</i> <small>ZWEI</small> T<small>EIGHEBEN</small>, <small>EINE FÜR DAS</small> F<small>EUER UND EINE FÜR DEN</small> P<small>RIESTER</small>; <small>DIE DES</small> F<small>EUERS HAT KEIN BESTIMMTES</small> M<small>ASS</small>, <small>DIE DES</small> P<small>RIESTERS HAT EIN BESTIMMTES</small> M<small>ASS</small>. D<small>ER AM SELBEN</small> T<small>AGE UNTERGETAUCHT</small>, D<small>ARF</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Obgleich er erst nach Sonnenuntergang rein wird.</i> <small>SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Die zu verbrennende Teighebe im letztgen. Gebiete.</i> <small>ESSEN</small>. R. J<small>OSE SAGT</small>, <small>ER BENÖTIGE AUCH DES</small> U<small>NTERTAUCHENS NICHT</small>. S<small>IE IST MÄNNLICHEN UND WEIBLICHEN</small> F<small>LUSSBEHAFTETEN</small>, <small>DER</small> M<small>ENSTRUIERENDEN UND DER</small> W<small>ÖCHNERIN VERBOTEN</small>, <small>DARF ABER MIT EINEM</small> L<small>AIEN AN EINEM</small> T<small>ISCHE GEGESSEN UND JEDEM</small> P<small>RIESTER</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Auch der bei Profanem die Reinheit nicht beobachtet.</i> <small>GEGEBEN WERDEN</small>.",
+            "IX. F<small>OLGENDES DARF JEDEM</small> P<small>RIESTER GEGEBEN WERDEN</small>: <small>DAS</small> B<small>ANNGUT</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Cf. Num. 18,14.</i>, <small>DIE</small> E<small>RSTGEBURTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Fehlerhafte, die als Opfer unbrauchbar sind.</i>, <small>DAS</small> L<small>ÖSEGELD FÜR EINEN</small> [<small>ERSTGEBORENEN</small>] S<small>OHN</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 13,13.</i>, <small>DAS</small> L<small>ÖSEGELD FÜR DIE</small> E<small>RSTGEBURT DES</small> E<small>SELS</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ex. 13,13.</i>, V<small>ORDERBEIN</small>, K<small>INNBACKEN UND</small> M<small>AGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Die sogenannten Priestergeschenke; cf. Dt. 18,3.</i>, <small>DIE</small> E<small>RSTSCHUR</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Ib. V. 4.</i>, <small>DAS ZU VERBRENNENDE</small> Ö<small>L</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Unrein gewordenes.</i>, <small>DIE</small> H<small>EILIGTÜMER DES</small> T<small>EMPELS</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Opferstücke &amp;c., die nur in der Tempelhalle gegessen werden dürfen.</i><small>UND DIE</small> E<small>RSTLINGE</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Gf. Ex. 23,19.</i>; R. J<small>EHUDA VERBIETET DIE</small> E<small>RSTLINGE</small>. W<small>ICKEN VON</small> H<small>EBE DÜRFEN NACH</small> R. A͑<small>QIBA</small> [<small>JEDEM GEGEBEN WERDEN</small>]; <small>DIE</small> W<small>EISEN VERBIETEN DIES</small>.",
+            "X. N<small>ITHAJ AUS</small> T<small>EQOA͑ BRACHTE</small> T<small>EIGHEBEN AUS</small> B<small>ITTHER UND MAN NAHM SIE VON IHM NICHT AN</small>; <small>DIE</small> L<small>EUTE AUS</small> A<small>LEXANDRIEN BRACHTEN IHRE</small> T<small>EIGHEBE AUS</small> A<small>LEXANDRIEN</small>, <small>UND MAN NAHM SIE VON IHNEN NICHT AN</small>. D<small>IE</small> L<small>EUTE VOM</small> B<small>ERG</small> Ç<small>EBOI͑M BRACHTEN IHRE</small> E<small>RSTLINGE VOR DEM</small> W<small>OCHENFESTE</small>, <small>UND MAN NAHM SIE VON IHNEN NICHT AN</small>, <small>WEIL ES IN DER</small> T<small>ORA HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Ex. 23,16.</i><i>das Fest der Ernte, der Erstlinge deiner Arbeit, die du auf dem Felde betreibst</i>.",
+            "XI. D<small>ER</small> S<small>OHN DES</small> A<small>NTINOS BRACHTE</small> E<small>RSTGEBURTEN AUS</small> B<small>ABYLONIEN</small>, <small>UND MAN NAHM SIE VON IHM NICHT AN</small>. J<small>OSEPH DER</small> P<small>RIESTER BRACHTE</small> E<small>RSTLINGSGABEN VOM</small> W<small>EINE UND VOM</small> Ö<small>L</small>, <small>UND MAN NAHM SIE VON IHM NICHT AN</small>. E<small>R BRACHTE AUCH SEINE</small> S<small>ÖHNE UND SEINE</small> F<small>AMILIENANGEHÖRIGEN NACH</small> J<small>ERUŠALEM</small>, <small>UM DAS KLEINE</small> P<small>ESAḤFEST</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Od. zweites Pesaḥfest; cf. Num. 9,10 ff.</i><small>ZU FEIERN</small>; <small>MAN LIESS IHN ABER UMKEHREN</small>, <small>DAMIT DIES</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Daß auch Familienangehörige zur Wallfahrt am 2. P. verpflichtet seien.</i><small>NIGHT ALS</small> P<small>FLICHT FESTGESETZT WERDE</small>. A<small>RISTON BRACHTE</small> E<small>RSTLINGE AUS</small> A<small>PAMEA</small>, <small>UND MAN NAHM SIE VON IHM AN</small>, <small>WEIL SIE SAGTEN</small>, <small>WENN MAN EIN</small> F<small>ELD IN</small> S<small>YRIEN KAUFT</small>, <small>SEI ES EBENSO</small>, <small>ALS KAUFE MAN ES IN DER</small> U<small>MGEGEND VON</small> J<small>ERUŠALEM</small>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [
+            "Five species [of grains] are subject to [the law of] hallah: wheat, barley, spelt, oats and rye. These are subject to hallah, and [dough made from different types of these grains] are accounted together one with another [as one quantity]. And their “new” [harvest] is prohibited prior to Pesah, and [they are subject] to [the prohibition of] reaping prior to the Omer. If they took root prior to the Omer, the omer permits them. If not, they are prohibited until the next Omer has come.",
+            "If one has eaten of [these five] on Pesah an olive-size piece of matzah, he has fulfilled his obligation. [If he ate on Pesah] an olive-size of piece of hametz [made of these grains], he is liable for karet. If one of these [grains, having become leavened,] became mixed with any other species, one must remove it on Pesah. If one has vowed [to abstain] from [consuming] bread and tevuah (produce), he is prohibited from consuming these [five species] the words of Rabbi Meir. The sages say: if one has vowed [to abstain] from [consuming] dagan, is prohibited only from [consuming] these [species] only. They are subject to hallah and tithes.",
+            "The following are subject to hallah, but exempt from tithes: gleanings, from the forgotten sheaf, from peah or from ownerless produce and the first tithe from which terumah has been removed, second tithe and consecrated [produce] which has been redeemed, and that which remains over from the omer, and grain which has not grown one-third [ripe]. Rabbi Eliezer says: grain which has not grown one-third [ripe] is exempt [also] from hallah.",
+            "The following are liable for tithes, but exempt from hallah: rice, millet, poppy-seed, sesame seeds, pulse, and less than five-fourths [of a kab] of [the five kinds of] grain, sponge-cakes, honey-cakes, dumplings, a cake [cooked] in a pan and medumma are exempt from hallah.",
+            "Dough which was originally [intended for] sponge-cakes, and in the end is [cooked as] sponge-cake, is exempt from hallah. [If it was] originally [ordinary] dough, but in the end [cooked as] sponge-cakes, [or if it was] originally [intended for] sponge-cakes, but finally [cooked as ordinary] dough, it is subject to hallah. Similarly, bread crumbs (kenuvkaot) are subject [to hallah].",
+            "Meisah: Bet Shammai exempts [from hallah], And Bet Hillel makes liable [for hallah]. Halita: Bet Shammai makes liable, And Bet Hillel exempts. The loaves of the thanksgiving sacrifice and the wafers of a nazirite: if one made them for oneself, they are exempt [from hallah]. [If one made them] to sell in the market, they are subject [to hallah].",
+            "A baker who made dough to divide it up into pieces, it is subject to hallah. Women who gave [flour] to a baker to make for them dough, if there is not in any one of them a [minimum] measure, it is exempt from hallah.",
+            "Dough for dogs:If shepherds eat it: it is subject to hallah, and one may use it to make an eruv or a shittuf; and one should say the blessings over it, and one should make an invitation for birkat hamazon over it; and it may be made on a festival; and one fulfills his obligation with it on Pesah. But if shepherds do not eat it: it is not subject to hallah; and one may not use it to make an eruv, or a shittuf; and one does not say the blessings over it, and one does not make an invitation for birkat hamazon over it; and it may not be made on a festival; and one does not fulfill his obligation with it on Pesah. In either case it is susceptible to ritual defilement affecting food.",
+            "In the case of hallah and terumah:One is liable for death on account of [having eaten] them death [intentionally], or to [repay] an added fifth [if unwittingly]; They are forbidden to non-priests; They are the property of the priest; They are nullified [in a mixture of] one-hundred-and-one [parts, the rest being non-sacred dough or produce]; They require washing of one’s hands; And [waiting until] the setting of the sun [prior to eating them]; They may not be separated from pure [stuff] for impure; But rather from that which is close, And from that [in a] finished [state]. If one said: “All my threshing-floor is terumah, or all my dough is hallah,” he has not said anything, unless he has left some over."
+        ],
+        [
+            "Produce [grown] outside the land [of Israel] that came into the land is subject to Hallah. [If it] went out from here to there: Rabbi Eliezer makes it liable, But Rabbi Akiva makes it exempt.",
+            "Earth from outside the land has come to the land [of Israel] in a boat, [the produce grown in it] is subject to tithes and to the [law relating to] the seventh year. Rabbi Judah: when does this apply? When the boat touches [the ground]. Dough which has been kneaded with fruit-juice is subject to hallah, and may be eaten with unclean hands.",
+            "A woman may sit and separate hallah while she is naked, since she can cover herself but a man may not. If one is not able to make one's dough in cleanness he should make it [in separate] kavs, rather than make it in uncleanness. But Rabbi Akiva says: let him make it in uncleanness rather than make it [in separate] kavs, just as he calls the clean, so too he calls the unclean; this one he cals hallah with the Name, and the other he also calls hallah with the Name, but [separate] kavs have no portion [devoted] to the Name.",
+            "One who makes his dough [in separate] kavs, and they touch one another, they are exempt from hallah unless they stick together. Rabbi Eliezer says: also if one takes out [loaves from an oven] and puts [them] into a basket, the basket joins them together for [the purposes of] hallah.",
+            "If one separates his hallah [while it is still] flour, it is not hallah, and in the hand of a priest it is considered stolen property. The dough is still subject to hallah; And the flour, if there is the minimum quantity, it [also is] subject to hallah. And it is prohibited to non-priests, the words of Rabbi Joshua. They said to him: It happened that a non-priest sage seized it [for himself]. He said to them: He did something damaging to himself, but he benefited others.",
+            "Five-fourths [of a kav] of flour are subject to hallah. If their leaven, their light bran and their coarse bran [make up the] five-fourths, they are subject. If their coarse bran had been removed from them and returned to them, they are exempt.",
+            "The [minimum] measure of hallah is one twenty-fourth [part of the dough]. If he makes dough for himself, or if he makes it for his son’s [wedding] banquet, it is one twenty-fourth. If a baker makes to sell in the market, and so [also] if a woman makes to sell in the market, it is one forty-eighth. If dough is made unclean either unwittingly or by an unforeseeable circumstance, it is one forty-eighth. If it was made unclean intentionally, it is one twenty-fourth, in order that a sinner should not profit.",
+            "Rabbi Eliezer says: Hallah may be taken from [dough] that is clean, [in order to exempt] that which is unclean. How [may this be done]? [If one has] clean dough and unclean dough, he takes sufficient hallah out of the [clean] dough whose hallah has not yet been taken, and puts [dough] less than the size of an egg in the middle, in order that he may take off [the hallah] from what is close together. But the sages prohibit."
+        ],
+        [
+            "One may snack from dough, until it is rolled, in [the case of] wheat [flour], or before it is made into a solid mass, in [the case of] barley [flour]. [Once] one has rolled it [in the case of] wheat [flour], or made it into a solid mass, in [the case of] barley [flour], one who eats it is liable for death [at the hands of heaven]. As soon as she puts in the water she should lift out the hallah, provided that there are not five-fourths [of a kav] of flour left there.",
+            "Dough which became medumma before she had rolled it, it is exempt [from hallah]. If after she had rolled it, it is subject [to hallah]. If there occurred to her some doubtful uncleanness before she had rolled it, it may be completed in uncleanness. If after she had rolled it, it should be completed in cleanness.",
+            "[If] she dedicated her dough [to the Temple] before rolling it, and then redeemed it, it is subject [to hallah]. [If she dedicated it] after rolling it, and redeemed it, it is subject [to hallah]. [But if] she dedicated it before rolling it, and the Temple treasurer rolled it, and after that she redeemed it, it is exempt, since at the time of its obligation it was exempt.",
+            "Similarly one who dedicates his produce prior to the stage when they are subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If [he dedicated them] when they had already become subject to tithes and then redeemed them, they are liable [to be tithed]. If he dedicated them before they had ripened, and they became ripe while in the possession of the [Temple] treasurer, and he then redeemed them, they are exempt, since at the time when they would have been liable, they were exempt.",
+            "If a Gentile gave [flour] to an Israelite to make for him dough, it is exempt from hallah. If the Gentile gave it to him as a gift, before rolling it, he is liable. If after rolling it, he is exempt. If one makes dough together with a Gentile, then if there is not in [the portion] of the Israelite the minimum measure subject to hallah, it is exempt from hallah.",
+            "A convert who converted and had dough: if it was made before he became a convert, he is exempt [from hallah]. After he converted, he is liable. And if there is doubt, he is liable, but [a non-priest who has unwittingly eaten of such hallah] is not liable for the additional one-fifth. Rabbi Akiva said: it all depends on the [time of the] formation of the light crust in the oven.",
+            "One who makes dough from wheat [flour] and from rice [flour] if it has a taste of grain, it is subject to hallah, and one can fulfill one’s obligation with it on Pesah. But if it does not have the taste of grain, it is not subject to hallah, and one cannot fulfill with it one’s obligation on Pesah.",
+            "One who takes leaven out of dough from which hallah had not been taken and puts it into dough from which hallah had been taken:If he has a supply from another place, he can take out [hallah] in accordance with the precise amount. But if does not, he takes out one [portion of] hallah for the whole [dough].",
+            "Similarly, if olives of [regular] picking became mixed with olives [left over] for striking-off [by the poor], or grapes of [regular] picking, with grapes [left over] for gleaning [by the poor]:If he has a supply from another place, he can take out [terumah and tithes] in accordance with the precise amount. But if does not, he takes out one terumah and terumat maaser for all of the grapes. And as for the rest, [he takes out] tithe and the second tithe in accordance with the precise amount.",
+            "One who takes leaven from a dough of wheat [flour] and puts [it] into dough of rice [flour], [then] if it has the taste of grain, it is subject to hallah, [but] if not, it is exempt. If so, why did they say: “Untithed produce of any amount renders food prohibited”? That is [with regard to a mixture of] a species with its own species, but [with regard to a mixture of a species] not with its own species, only when it imparts taste."
+        ],
+        [
+            "Two women who made [separate doughs] from two [separate] kavs, and these [doughs] touched one another, even if they are of the same species, they are exempt [from hallah]. When they belong to one woman: If one species [comes into contact] with the same species, they are subject [to hallah]. If different species, they are exempt.",
+            "What counts as a species with its same species?Wheat is not reckoned together with any [species] other than with spelt; Barley is reckoned together with all [species] except wheat. Rabbi Yohanan ben Nuri says: the rest of the species are reckoned together one with another.",
+            "[If there are two doughs from] two [separate] kavs, and a kav of rice [dough] or a kav of terumah dough [lying] between, they are not reckoned together. [If there was] dough from which hallah had already been taken [lying] between, they are reckoned together, since it had once been subject to hallah.",
+            "A kav of [dough made from] new grain and a kav of [dough from] old grain which are stuck together: Rabbi Ishmael says: let him take [hallah] from the middle; But the sages prohibit. One who has taken hallah from [dough made out of] one kav: Rabbi Akiva says: it is hallah; But the sages say: it is not hallah.",
+            "Two [separate] kavs [of dough], this one had its hallah removed on its own, and this one had its hallah removed on its own, and then he went back and made of them one dough: Rabbi Akiva exempts; But the sages make it liable. It turns out that the stringency of his [first] ruling leads to the leniency of his other ruling.",
+            "A man may take the requisite amount for hallah out of [clean] dough from which hallah has not [previously] been removed in order to remove it in a state of cleanness in order to go on separating [hallah] from it for [unclean] demai, until it becomes putrid, since hallah for demai may be taken from clean [dough] for unclean [dough], and from [one dough for another dough] which is not in close proximity.",
+            "An Israelite who was a tenant of a non-Jew in Syria: Rabbi Eliezer makes their produce liable to tithes and to [the law of] the sabbatical year; But Rabban Gamaliel makes [it] exempt. Rabban Gamaliel says: [one is to give] two hallah-portions in Syria; But Rabbi Eliezer says: [only] one hallah-portion. They adopted the lenient ruling of Rabban Gamaliel and the lenient ruling of Rabbi Eliezer. Eventually they went back and acted in accordance with Rabban Gamaliel in both respects.",
+            "Rabban Gamaliel says: there are three territories with regard to [liability to] hallah:From the land of Israel to Chezib: one hallah-portion. From Chezib to the river and to Amanah: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has a minimum measure, and the one for the priest does not have a minimum measure. From the river and from Amanah and inward: two hallah-portions. One for the fire and one for the priest. The one for the fire has no minimum measure, and the one for the priest has a minimum measure. And [a priest] who has immersed himself during the day [and has not waited till sunset for his purification to be complete] may eat it. Rabbi Yose says: he does not require immersion. But it is forbidden to zavim and zavot, to menstruants, and to women after childbirth; It may be eaten with a non-priest at the [same] table; And it may be given to any priest.",
+            "These may be given to any priest:Devoted things (haramim); Firstlings; The redemption of the first born; The [lamb substituted as] ransom for the firstling of a donkey; The shoulder, the two cheeks and the maw; The first of the fleece; Oil [fit only] for burning; Consecrated food [which must be eaten] within the Temple; And bikkurim. Rabbi Judah prohibits bikkurim. Vetches of terumah: Rabbi Akiva permits, But the sages prohibit.",
+            "Nittai of Tekoa brought hallah-portions from Be-Yitur, but they did not accept from him. The people of Alexandria brought hallah, but they did not accept from them. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).",
+            "Ben Antigonus brought up firstlings from Babylon, but they did not accept from him. Joseph the priest brought first fruits of wine and oil, but they did not accept from him. He also brought up his sons and members of his household to celebrate Pesah katan in Jerusalem, but they turned him back, so that the thing should not become firmly fixed as an obligation. Ariston brought his first fruits from Apamea and they accepted from him, because they said, one who buys [a field] in Syria is as one who buys [a field] in the outskirts of Jerusalem."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nחֲמִשָּׁה דְבָרִים חַיָּבִין בַּחַלָּה: \nהַחִטִּין, \nוְהַשְּׂעוֹרִים, \nוְהַכֻּסְּמִים, \nוְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, \nוְהַשִּׁיפִין. &lt;ושיפון&gt; \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה, \nוּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, \nוַאֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח, \nוּמִלִּקְצֹר מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר.  \nאִם הִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם לָעֹמֶר, \nהָעֹמֶר מַתִּירָן, \nוְאִם לָאו, \nאֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא הָעֹמֶר הַבָּא. \n",
+            "<small>ב</small>\nהָאוֹכֵל מֵהֶן כַּזַּיִת מַצָּה בַפֶּסַח, \nיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. \nכַּזַּיִת חָמֵץ, \nחַיָּב בַּהִכָּרֵת.  \nנִתְעָרַב אֶחָד מֵהֶן בְּכָל הַמִּינִין, \nהֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח.  \nהַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, \nאָסוּר בָּהֶן.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nהַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוּ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן.  \nוְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת: \nהַלֶּקֶט, וְהַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה, וְהַהֶבְקֵר, \nוּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, \nמוֹתַר הָעֹמֶר, \nוּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שָׁלִישׁ.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nתְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שָׁלִישׁ, \nפְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה: \nהָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, הַפְּרָגִין, וְהַשַּׁמְשְׁמִים, \nוְהַסִּיפָגָנִין, וְהַדִּבְשָׁנִים, \nוְהָאִסְקָרִיטִים, \nחַלַּת מַסְרֵת וְהַמְדֻמָּע, \nפְּטוּרִין מִן הַחַלָּה. \n",
+            "<small>ה</small>\nעִסָּה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סִפְגָנִים וְסוֹפָהּ סִפְגָנִים, \nתְּחִלָּתָהּ סִפְגָנִים וְסוֹפָהּ עִסָּה, \nחַיֶּבֶת בַּחַלָּה.  \nוְכֵן הַקְּנוֹבְקָאוֹת חַיָּבוֹת. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַמְּעִסָּה, \nבֵּית שַׁמַּי פּוֹטְרִין, \nוּבֵית הֶלֵּל מְחַיְּבִין.  \nהֶחְלִיטָה, \nבֵּית שַׁמַּי מְחַיְּבִין, \nוּבֵית הֶלֵּל פּוֹטְרִין.  \nחַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, \nעֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, פָטוּר; \nלִמְכֹּר בַּשּׁוּק, חַיָּב. \n",
+            "<small>ז</small>\nנַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק, &lt;סאור&gt;\nחַיָּב בַּחַלָּה.  \nוְנָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לַנַּחְתּוֹם לַעֲשׁוֹת לָהֶם שְׂאוֹר, &lt;סאור&gt;\nאִם אֵין בְּשֶׁלְּאַחַת מֵהֶן כַּשֵּׁעוּר, \nפְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. \n",
+            "<small>ח</small>\nעִסַּת הַכְּלָבִים, \nבִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִים מִמֶּנָּה, \nחַיֶּבֶת בַּחַלָּה.  \nוּמְעָרְבִים בָּהּ, \nוּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, \nוּמְבָרְכִין עָלֶיהָ, \nוּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ, \nוְנֶעֱשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, \nוְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח.  \nאִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, \nאֵינָה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה; \nוְאֵין מְעָרְבִין ��ָּהּ, \nוְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, \nוְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ, \nוְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ, \nוְאֵינָה נֶעְשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, \nוְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח.  \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מְטַמָּא טֻמְאַת אֳכָלִין. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה, \nחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, \nוַאֲסוּרִין לַזָּרִים, \nוְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן, \nוְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, \nוּטְעוּנִים רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעְרֵב שֶׁמֶשׁ, \nוְאֵינָן נִטָּלִים מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, \nאֶלָּא מִן הַמֻּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר.  \nהָאוֹמֵר: \n\"כָּל גָּרְנִי תְרוּמָה\", \nוְ\"כָל עִסָּתִי חַלָּה\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם, \nעַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת. \n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, \nחַיָּבִין בַּחַלָּה.  \nיָצְאוּ מִכָּאן לַשָּׁם, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, \nרְבִּי עֲקִיבָה פוֹטֵר. \n",
+            "<small>ב</small>\nעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בִסְפִינָה לָאָרֶץ, \nחַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת.  \nעִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְמֵי פֵרוֹת, \nחַיֶּבֶת בַּחַלָּה, \nוְנֶאֱכֶלֶת בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. \n",
+            "<small>ג</small>\nהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוּלָה לְכַסּוֹת אֶת עַצְמָהּ, \nאֲבָל לֹא הָאִישׁ.  \nמִי שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לַעֲשׁוֹת עִסָּתוֹ בְטַהֲרָה, \nיַעֲשֶׂנָּה קַבִּים, \nוְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nיַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה, לֹא יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים. \nשֶׁכַּשֵּׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, \nכָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה: \nלָזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם, וְלָזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בְשֵׁם, \nאֲבָל קַבִּים, אֵין בָּהֶם חֵלֶק לְשֵׁם. \n",
+            "<small>ד</small>\nהָעוֹשֶׂה עִסָּתוֹ קַבִּים וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, \nפְּטוּרִים מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל, \nהַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח, \nאֵינָה חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. \nהָעִסָּה עַצְמָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה; \nוְהַקֶּמַח, אִם יֶשׁ בּוֹ כַשֵּׁעוּר, \nחַיָּב בַּחַלָּה, וַאֲסוּרָה לַזָּרִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nמַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר.  \nאָמַר לָהֶן: \nאַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לַאֲחֵרִים. \n",
+            "<small>ו</small>\nחֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח חַיָּבִים בַּחַלָּה.  \nהֵן וּשְׂאוֹרָן וּמֻרְסָנָן, \nחֲמֵשֶׁת רְבָעִים חַיָּבִין.  \nנִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן, וְחָזַר לְתוֹכָן, \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים. \n",
+            "<small>ז</small>\nשֵׁעוּר הַחַלָּה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה.  \nהָעוֹשֶׂה עִסָּה לְעַצְמוֹ, \nוְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֵּה לִבְנוֹ, \nאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה.  \nנַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, \nוְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, \nאֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.  \nנִטַּמַּאת עִסָּתָהּ, שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, \nאֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.  \nנִטַּמַּאת מְזִידָה, \nאֶחָ�� מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, \nכְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nנוֹטֶלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא.  \nכֵּיצַד? \nעִסָּה טְהוֹרָה וְעִסָּה טְמֵאָה, \nנוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרָמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה בָאֶמְצַע, \nכְּדֵי שֶׁיִטֹּל מִן הַמֻּקָּף. \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאוֹכְלִין עֲרַי מִן הָעִסָּה, \nעַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בִּשְׂעוֹרִין.  \nגִּלְגְּלָהּ בַחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בִּשְׂעוֹרִין, \nהָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה.  \nכֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, \nוּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח. \n",
+            "<small>ב</small>\nנִדְמַעָה עִסָּתָהּ, \nעַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, פְטוּרָה, שֶׁהַמְדֻמָּע פָּטוּר; \nמִשֶּׁגִּלְגְּלָה חַיֶּבֶת.  \nנוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה, \nעַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה; \nמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטַהֲרָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהִקְדִישָׁה עִסָּתָהּ, \nעַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וּפְדָיַתָּהּ, חַיֶּבֶת.  \nמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, וּפְדָיַתָּהּ, חַיֶּבֶת.  \nהִקְדִישַׁתָּהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּלָה, \nוְגִּלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָיַתָּהּ, \nפְּטוּרָה, שֶׁבְּשָׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה. \n",
+            "<small>ד</small>\nכַּיּוֹצֵא בוֹ: \nהַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו, \nעַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָיָן, חַיָּבִין; \nמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָיָן,\nחַיָּבִין.  \nהִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, \nוּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָיָן, \nפְּטוּרִין, שֶׁבְּשָׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין. \n",
+            "<small>ה</small>\nנָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׁוֹת לוֹ עִסָּה, \nפְטוּרָה מִן הַחַלָּה.  \nנְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, \nעַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב, &lt;נתגלגל&gt;\nמִשֶּׁגִּלְגֵּל פָּטוּר. &lt;תחת המחוק: משנתגלגל&gt; \nהָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי, \nאִם אֵין בְּשֶׁלְּיִשְׂרָאֵל כְּשֵׁעוּר, \nפָּטוּר מִן הַחַלָּה. \n",
+            "<small>ו</small>\nגֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר, \nוְהָיְתָה לוֹ עִסָּה: \nנֶעְשֵׂת עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַּר, פָּטוּר, \nמִשֶּׁנִּתְגַּיַּר, חַיָּב;  \nאִם סָפֵק, חַיָּב, \nוְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר. \n",
+            "<small>ז</small>\nהָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, \nאִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, \nוְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח; \nאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָה חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, \nוְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרָמָה חַלָּתָהּ, \nוְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרָמָה חַלָּתָהּ, \nאִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, \nמוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, \nוְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל. \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ: \nזֵיתֵי מֶסֶק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, &lt;מסיק&gt;\nעִנְּבֵי בָצִיר שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם עִנְּבֵי עוֹלֵלוֹת, \nאִם יֵשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, \nמוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, \nוְאִם לָאו, מוֹצִיא תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, \nוְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִסַּת חִטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסַּת הָאֹרֶז, &lt;סאור&gt;\nאִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, \nוְאִם לָאו, פְּטוּרָה.  \nאִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ: \nהַטֶּבֶל אוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא? \nמִין בְּמִינוֹ, שֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְנוֹתֵן טַעַם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׁוּ שְׁנֵי קַבִּים, וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, \nאֲפִלּוּ הֵן מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִין.  \nבִּזְמַן שֶׁהֵן שֶׁלְּאִשָּׁה אַחַת, \nמִין בְּמִינוֹ, חַיָּב, וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, פָּטוּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֵי זֶה הוּא מִין בְּמִינוֹ? \nהַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, \nאֶלָּא עִם הַכֻּסְּמִים.  \nהַשְּׂעוֹרִים מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, \nחוּץ מִן הַחִטִּים.  \nרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: \nשְׁאָר הַמִּינִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. \n",
+            "<small>ג</small>\nשְׁנֵי קַבִּים, וְקַב אֹרֶז וְקַב תְּרוּמָה בָאֶמְצַע, \nאֵינָן מִצְטָרְפִין. &lt;מִצְטָרְפוֹת&gt; \nדָּבָר שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ בָאֶמְצַע, \nמִצְטָרְפִין, שֶׁכְּבָר נִתְחַיַּב בַּחַלָּה. \n",
+            "<small>ד</small>\nקַב חָדָשׁ וְקַב יָשָׁן שֶׁנָּשְׁכוּ זֶה בָזֶה, \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nיִטֹּל מִן הָאֶמְצַע. \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין.  \nהַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב, \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nחַלָּה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינָה חַלָּה. \n",
+            "<small>ה</small>\nשְׁנֵי קַבִּים שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתָן, \nשֶׁלָּזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁלָּזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ, \nחָזַר וַעֲשָׂאָן עִסָּה אַחַת, \nרְבִּי עֲקִיבָה פוֹטֵר, \nוַחֲכָמִים מְחַיְּבִין.  \nנִמְצָא חֻמְרוֹ קָלּוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nנוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרָמָה חַלָּתָהּ \nלַעֲשׁוֹתָהּ בְּטַהֲרָה, \nלִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַי, \nעַד שֶׁתִּסָּרַח, \nשֶׁחַלַּת דְּמַי נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, \nוְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. \n",
+            "<small>ז</small>\nיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲרִיסִים לַגּוֹיִם בְּסוּרְיָה, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב פֵּרוֹתֵיהֶם בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית, \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר.  \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nשְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָה. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nחַלָּה אַחַת.  \nאָחֲזוּ קָלּוֹ שֶׁלְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל מִקָּלּוֹ שֶׁלִּרְבִּי אֱלִיעֶזֶר.  \nחָזְרוּ לִנְהֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. \n",
+            "<small>ח</small>\nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nשָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת לַחַלָּה: \nאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד גְּזִיב, חַלָּה אַחַת.  \nמִגְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָם, \nשְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. \nשֶׁלָּאוּר יֶשׁ לָהּ שֵׁעוּר, וְשֶׁלַּכֹּהֵן אֵין לָהּ שֵׁעוּר.  \nמֵהַנָּהָר וּמֵאֲמָנָם וְלִפְנִים, \nשְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן.  \nשֶׁלָּאוּר אֵין לָהּ שֵׁעוּר, וְשֶׁלַּכֹּהֵן יֶשׁ לָהּ שֵׁעוּר, \nוּ��ְבוּל יוֹם אוֹכְלָהּ.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאֵינוּ צָרִיךְ טְבִילָה.  \n\n<small>ט</small>\nוַאֲסוּרָה לַזָּבִים וְלַזָּבוֹת, וְלַנִּדּוֹת וְלַיּוֹלְדוֹת.  \nוְנֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן, \nוְנִתֶּנֶת לְכָל כֹּהֵן. \n",
+            "<small>י</small>\nאֵלּוּ נִתָּנִין לְכָל כֹּהֵן: \nהַחֲרָמִים, \nוְהַבְּכוֹרוֹת, \nוּפִדְיוֹן הַבֵּן, \nוּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, \nוְהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, \nוְרֵאשִׁית הַגֵּז, \nוְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, \nוְקָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ, \nוְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, \nוְהַבִּכּוּרִים.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּבִּכּוּרִים.  \nכַּרְשִׁנֵּי תְרוּמָה, \nרְבִּי עֲקִיבָה מַתִּיר, \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין. \n",
+            "<small>יא</small>\nנַתַּי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבַּיְתוֹר, \nוְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.  \nאַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, \nוְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן.  \nאַנְשֵׁי הַר צְבָעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, \nוְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן, \nמִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה: (שְׁמוֹת כג,טז) \n\"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה\". \n",
+            "<small>יב</small>\nבֶּן אֲטִיטָס הֶעֱלָה בְכוֹרוֹת מִבָּבֶל, \nוְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.  \nיוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִּכּוּרָיו יַיִן וָשֶׁמֶן, \nוְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.  \nאַף הוּא הֶעֱלָה בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ \nלַעֲשׁוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם, \nוְהֶחְזִירוּהוּ, \nשֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.  \nאֲרִיסְטוֹן הֵבִיא בִכּוּרָיו מֵאִיסְפַּמְיָא, &lt;האותיות: מאפמייא&gt;\nוְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: \nהַקּוֹנֶה בְסוּרְיָה, \nכְּקוֹנֶה בַפַּרְוָד שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם.  \n\n<small>יג</small>\nעֶשְׁרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת נִתָּנוּ לַכֹּהֲנֵים: \nעֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם וְעֶשֶׂר בִּגְבוּלִים. \nאֵלּוּ עֶשֶׂר שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ: \nחַטָּאת, \nוְחַטַּאת הָעוֹף, \nוְאָשָׁם וַדַּי, \nוְאָשָׁם תָּלוּי, \nוְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, \nוְלֹג שֶׁמֶן שֶׁלִּמְצֹרָע,\nוּמוֹתַר הָעֹמֶר, \nוּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, \nוְלֶחֶם הַפָּנִים, \nוְשִׁירֵי מְנָחוֹת. \n\n<small>יד</small>\nאֵלּוּ אַרְבַּע שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: \nהַבְּכוֹרוֹת, \nוְהַבִּכּוּרִים, \nוְהַמּוּרָם מִתּוֹדָה, \nוְאֵיל נָזִיר, \nוְעוֹרוֹת הַקָּדָשִׁים. \n\n<small>יה</small>\nאֵלּוּ עֶשֶׂר שֶׁבִּגְבוּלִים:\nתְּרוּמָה, \nוּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, \nוְחַלָּה, \nוְרֵאשִׁית הַגֵּז, \nוְהַמַּתָּנוֹת, \nוּפִדְיוֹן הַבֵּן, \nוּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, \nוְשְׂדֵה אֲחֻזָּה, \nוְשְׂדֵה הַחֲרָמִים,\nוְגֶזֶל הַגֵּר. \nכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵין בָּקִי בָהֶן, \nאֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה.\n\n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "חמשה דברים חייבים בחלה. החטים והשעורים. והכוסמין. ושבולת שועל. ושיפון. הרי אלו חייבין בחלה. ומצטרפין זה עם זה. ואסורין בחדש מלפני הפסח. ומלקצור מלפני העומר. ואם השרישו קודם לעומר. העומר מתירן ואם לאו אסורין. עד שיבא העומר הבא: ",
+            "האוכל מהם כזית מצה בפסח. יצא ידי חובתו. כזית חמץ חייב בהכרת. נתערב אחד מהם בכל המינים. הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הנודר מן הדגן. אינו אסור אלא מהן. וחייבין בחלה ובמעשרות: ",
+            "אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות. הלקט והשכחה והפאה. וההפקר. ומעשר ראשון שנטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שנפדו. ומותר העומר. ותבואה שלא הביאה שליש. ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה: ",
+            "אלו חייבין במעשרות. ופטורים מן החלה. האורז. והדוחן. והפרגים. והשומשמין. והקטניות. ופחות מחמשת רבעים בתבואה. הסופגנין. והדובשנין. והאסקריטין. וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה: ",
+            "עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין. פטורה מן החלה. תחלתה עיסה וסופה סופגנין. תחלתה סופגנין וסופה עיסה. חייבין בחלה. וכן הקנובקאות חייבות: ",
+            "המעיסה. בית שמאי פוטרין. ובית הלל מחייבין. החליטה בית שמאי מחייבין. ובית הלל פוטרין. חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב: ",
+            "נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור. פטורה מן החלה: ",
+            "עיסת הכלבים. בזמן שהרועים אוכלין ממנה. חייבת בחלה. ומערבין בה. ומשתתפין בה. ומברכין עליה. ומזמנין עליה. ונעשית ביום טוב. ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. אם אין הרועים אוכלין ממנה. אינה חייבת בחלה. ואין מערבין בה. ואין משתתפין בה. ואין מברכין עליה. ואין מזמנין עליה. ואינה נעשית ביום טוב. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין: ",
+            "החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש. ואסורים לזרים. והם נכסי כהן. ועולין באחד ומאה. וטעונין רחיצת ידים. והערב שמש. ואין ניטלין מן הטהור על הטמא. אלא מן המוקף. ומן הדבר הגמור. האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום. עד שישייר מקצת: "
+        ],
+        [
+            "פירות חוצה לארץ. שנכנסו לארץ. חייבים בחלה. יצאו מכאן לשם ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר: ",
+            "עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ. חייבת במעשרות ובשביעית. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת. עיסה שנילושה במי פירות. חייבת בחלה. ונאכלת בידים מסואבות: ",
+            "האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה. מפני שהיא יכולה לכסות עצמה. אבל לא האיש. מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה. ור' עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים. שכשם שהוא קורא לטהורה. כך הוא קורא לטמאה. לזו קורא חלה בשם. ולזו קורא חלה בשם. אבל קביים אין להם חלק בשם. ",
+            "העושה עיסתו קבים. ונגעו זה בזה. פטורים מן החלה עד שישוכו. רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל. הסל מצרפן לחלה: ",
+            "המפריש חלתו קמח אינה חלה. וגזל ביד כהן. העיסה עצמה חייבת בחלה. והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים. דברי ר' יהושע. אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר. אמר להם אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים: ",
+            "חמשת רבעים קמח חייבים בחלה. הם. ושאורן. וסובן. ומורסנן. חמשת רבעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן. וחזר לתוכן. הרי אלו פטורין. ",
+            "שעור החלה אחד מעשרים וארבעה. העושה עיסה לעצמו. והעושה למשתה בנו. אחד מעשרים וארבעה. נחתום שהוא עושה למכור בשוק. וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק. אחד מארבעים ושמנה. נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה. אחד מארבעים ושמנה. נטמאת מזידה. אחד מעשרים וארבעה. כדי שלא יהא חוטא נשכר: ",
+            "רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא. כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה. נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורם חלתה. ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף. וחכמים אוסרין: "
+        ],
+        [
+            "אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים. ותטמטם בשעורים. גלגלה בחטים. וטמטמה בשעורים האוכל ממנה חייב מיתה. כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח: \n",
+            "נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה. שהמדומע פטור. ומשגילגלה חייבת. נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. ומשגלגלה תעשה בטהרה: \n",
+            "הקדישה עיסתה עד שלא גילגלה ופדאתה. חייבת. משגילגלה ופדאתה חייבת. הקדישתה עד שלא גלגלה. וגלגלה הגזבר. ואחר כך פדאתה. פטורה. שבשעת חובתה היתה פטורה: \n",
+            "כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. ומשבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. הקדישן עד שלא נגמרו. וגמרן הגזבר. ואחר כך פדאן פטורין. שבשעת חובתן היו פטורין: \n",
+            "עובד כוכבים שנתן לישראל לעשות לו עיסה. פטורה מן החלה. נתנה לו מתנה עד שלא גלגל חייב. ומשגילגל פטור. העושה עיסה עם העובד כוכבים. אם אין בשל ישראל כשיעור חלה. פטורה מן החלה: \n",
+            "גר שנתגייר והיתה לו עיסה. נעשת עד שלא נתגייר פטור. ומשנתגייר חייב. ואם ספק חייב. ואין חייבין עליה חומש. רבי עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור: \n",
+            "העושה עיסה מן החטים. ומן האורז. אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. ואם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה. ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח: \n",
+            "הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה. ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר. מוציא לפי חשבון. ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל: \n",
+            "כיוצא בו זיתי מסיק. שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות. אם יש לו פרנסה ממקום אחר. מוציא לפי חשבון. ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל. והשאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון: \n",
+            "הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לתוך עיסת אורז. אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה. ואם לאו פטורה. אם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא. מין במינו. ושלא במינו בנותן טעם: \n"
+        ],
+        [
+            "שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הם ממין אחד פטורים. ובזמן שהם של אשה אחת. מין במינו חייב. ושלא במינו פטור: ",
+            "איזה הוא מין במינו. החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין. השעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים. רבי יוחנן בן נור�� אומר שאר המינים מצטרפין זה עם זה: ",
+            "שני קבים. וקב אורז. או קב תרומה באמצע. אינן מצטרפין. דבר שנטלה חלתו באמצע מצטרפין. שכבר נתחייב בחלה: ",
+            "קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה. רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע. וחכמים אוסרים. הנוטל חלה מן הקב. רבי עקיבא אומר חלה. וחכמים אומרים אינה חלה: ",
+            "שני קבין שנטלה חלתו של זה בפני עצמו. ושל זה בפני עצמו. חזר ועשאו עיסה אחת. רבי עקיבא פוטר. וחכמים מחייבין. נמצא חומרו קולו: ",
+            "נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך. חלת דמאי. עד שתסרח. שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא. ושלא מן המוקף: ",
+            "ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא. רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית. ורבן גמליאל פוטר. רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא. ורבי אליעזר אומר חלה אחת. אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר. חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים: ",
+            "רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה. מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת. מכזיב ועד הנהר ועד אמנה. שתי חלות. אחת לאור. ואחת לכהן. של אור יש לה שיעור. ושל כהן אין לה שיעור. מן הנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות. אחת לאור. ואחת לכהן. של אור אין לה שיעור. ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה. רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה. ואסורה לזבים ולזבות. לנדה וליולדות. ונאכלת עם הזר על השלחן. ונתנת לכל כהן:",
+            "אלו נתנין לכל כהן. החרמים. והבכורות. ופדיון הבן. ופדיון פטר חמור. והזרוע. והלחיים. והקיבה. וראשית הגז. ושמן שרפה. וקדשי המקדש. והבכורים. ר' יהודה אוסר בבכורים. כרשיני תרומה. רבי עקיבא מתיר. וחכמים אוסרים: ",
+            "ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קבלו ממנו. אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהן מאלכסנדריא ולא קבלו מהם. אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם. מפני הכתוב שבתורה (שמות כג, טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה: ",
+            "בן אנטינוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו. יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו. שלא יקבע הדבר חובה. אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו. מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "חֲמִשָּׁה דְבָרִים חַיָּבִים בַּחַלָּה, הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וַאֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח, וּמִלִּקְצֹר מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר. וְאִם הִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם לָעֹמֶר, הָעֹמֶר מַתִּירָן. וְאִם לָאו, אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא הָעֹמֶר הַבָּא: \n",
+            "הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת: \n",
+            "אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. הַלֶּקֶט, וְהַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה, וְהַהֶפְקֵר, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n",
+            "אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִים מִן הַחַלָּה, הָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיּוֹת, וּפָחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בַּתְּבוּאָה. הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאִסְקְרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְדֻמָּע, פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה: \n",
+            "עִסָּה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. תְּחִלָּתָהּ עִסָּה וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, תְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ עִסָּה, חַיָּבִין בַּחַלָּה. וְכֵן הַקְּנוּבְקָאוֹת חַיָּבוֹת: \n",
+            "הַמְּעִסָּה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין. הַחֲלִיטָה, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, פָּטוּר. לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, חַיָּב: \n",
+            "נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאֹר לְחַלֵּק, חַיָּב בַּחַלָּה. נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאֹר, אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n",
+            "עִסַּת הַכְּלָבִים, בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וּמְעָרְבִין בָּהּ, וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ, וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין מְעָרְבִין בָּהּ, וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין: \n",
+            "הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְאֵין נִטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר, כָּל גָּרְנִי תְרוּמָה וְכָל עִסָּתִי חַלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת: \n"
+        ],
+        [
+            "פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, חַיָּבִים בַּחַלָּה. יָצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וְרַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר: \n",
+            "עֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בִסְפִינָה לָאָרֶץ, חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְמֵי פֵרוֹת, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְנֶאֱכֶלֶת בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת: \n",
+            "הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא הָאִישׁ. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְטָהֳרָה, יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין, וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה, לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם, אֲבָל קַבַּיִם אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה עִסָּתוֹ קַבִּים וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל, הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה: \n",
+            "הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח, אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. הָעִסָּה עַצְמָהּ, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְהַקֶּמַח, אִם יֶשׁ בּוֹ כַשִּׁעוּר, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וַאֲסוּרָה לְזָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר. אָמַר לָהֶם, אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לַאֲחֵרִים: \n",
+            "חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, חַיָּבִים בַּחַלָּה. הֵם וּשְׂאֹרָן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים, חַיָּבִין. נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין: \n",
+            "שִׁעוּר הַחַלָּה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְעַצְמוֹ, וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת עִסָּתָהּ שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת מְזִידָה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. כֵּיצַד, עִסָּה טְהוֹרָה וְעִסָּה טְמֵאָה, נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרָם חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל מִן הַמֻּקָּף. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח: \n",
+            "נִדְמְעָה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, פְּטוּרָה, שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר. וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת. נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה, וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה: \n",
+            "הִקְדִּישָׁה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּהּ, חַיֶּבֶת. מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּה, חַיֶּבֶת. הִקְדִּישַׁתָּהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּהּ, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה: \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין: \n",
+            "נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב, וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n",
+            "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה, נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב. וְאִם סָפֵק, חַיָּב, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח: \n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל: \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ, זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן: \n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסַּת חִטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְאִם לָאו, פְּטוּרָה. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ הַטֶּבֶל אוֹסֵר כ��ָל שֶׁהוּא, מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין, וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִים. וּבִזְמַן שֶׁהֵם שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, מִין בְּמִינוֹ, חַיָּב. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, פָּטוּר: \n",
+            "אֵיזֶה הוּא מִין בְּמִינוֹ, הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, אֶלָּא עִם הַכֻּסְּמִין. הַשְּׂעוֹרִים מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, חוּץ מִן הַחִטִּים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁאָר הַמִּינִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה: \n",
+            "שְׁנֵי קַבִּים, וְקַב אֹרֶז אוֹ קַב תְּרוּמָה בָּאֶמְצַע, אֵינָן מִצְטָרְפִין. דָּבָר שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ בָּאֶמְצַע, מִצְטָרְפִין, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בַּחַלָּה: \n",
+            "קַב חָדָשׁ וְקַב יָשָׁן שֶׁנָּשְׁכוּ זֶה בָזֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יִטֹּל מִן הָאֶמְצַע, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ חַלָּה: \n",
+            "שְׁנֵי קַבִּין שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ עִסָּה אַחַת, רַבִּי עֲקִיבָא פוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ: \n",
+            "נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, לַעֲשׂוֹתָה בְּטָהֳרָה, לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַאי עַד שֶׁתִּסָּרֵחַ. שֶׁחַלַּת דְּמַאי נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף: \n",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲרִיסִין לְנָכְרִים בְּסוּרְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב פֵּרוֹתֵיהֶם בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַלָּה אֶחָת. אָחֲזוּ קֻלּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקֻלּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. חָזְרוּ לִנְהוֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְרָכִים: \n",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחַלָּה. מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, חַלָּה אֶחָת. מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. שֶׁל אוּר יֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, וְשֶׁל כֹּהֵן אֵין לָהּ שִׁעוּר. מִן הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה וְלִפְנִים, שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. שֶׁל אוּר אֵין לָהּ שִׁעוּר, וְשֶׁל כֹּהֵן יֶשׁ לָהּ שִׁעוּר. וּטְבוּל יוֹם אוֹכְלָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וַאֲסוּרָה לַזָּבִים וְלַזָּבוֹת לַנִּדָּה וְלַיּוֹלְדוֹת, וְנֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן, וְנִתֶּנֶת לְכָל כֹּהֵן: \n",
+            "וְאֵלּוּ נִתָּנִין לְכָל כֹּהֵן, הַחֲרָמִים, וְהַבְּכוֹרוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, וְהַזְּרוֹעַ, וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְהַבִּכּוּרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּבִּכּוּרִים. כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, רַבִּי עֲקִיבָא מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים: \n",
+            "נִתַּאי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבֵּיתָר, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג), וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה: \n",
+            "בֶּן אַנְטִינוֹס הֶעֱלָה בְכוֹרוֹת מִבָּבֶל, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִכּוּרֵי יַיִן וְשֶׁמֶן, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַף הוּא הֶעֱלָה אֶת בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם, וְהֶחֱזִירוּהוּ, שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה. אֲרִיסְטוֹן הֵבִיא בִכּוּרָיו מֵאַפַּמְיָא, וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, הַקּוֹנֶה בְסוּרְיָא, כְּקוֹנֶה בְּפַרְוָר שֶׁבִּירוּשָׁלָיִם: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Challah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "title": "Mishnah Challah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Challah",
+    "text": [
+        [
+            "חֲמִשָּׁה דְבָרִים חַיָּבִים בַּחַלָּה, הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וַאֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח, וּמִלִּקְצֹר מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר. וְאִם הִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם לָעֹמֶר, הָעֹמֶר מַתִּירָן. וְאִם לָאו, אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא הָעֹמֶר הַבָּא: \n",
+            "הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בְּפֶסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבַמַּעַשְׂרוֹת: \n",
+            "אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. הַלֶּקֶט, וְהַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה, וְהַהֶפְקֵר, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n",
+            "אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִים מִן הַחַלָּה, הָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיּוֹת, וּפָחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בַּתְּבוּאָה. הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאִסְקְרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְדֻמָּע, פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה: \n",
+            "עִסָּה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. תְּחִלָּתָהּ עִסָּה וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין, תְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ עִסָּה, חַיָּבִין בַּחַלָּה. וְכֵן הַקְּנוּבְקָאוֹת חַיָּבוֹת: \n",
+            "הַמְּעִסָּה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין. הַחֲלִיטָה, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר, עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, פָּטוּר. לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, חַיָּב: \n",
+            "נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאֹר לְחַלֵּק, חַיָּב בַּחַלָּה. נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאֹר, אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n",
+            "עִסַּת הַכְּלָבִים, בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וּמְעָרְבִין בָּהּ, וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ, וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין מְעָרְבִין בָּהּ, וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ, וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ, וְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין: \n",
+            "הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְאֵין נִטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר, כָּל גָּרְנִי תְרוּמָה וְכָל עִסָּתִי חַלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת: \n"
+        ],
+        [
+            "פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, חַיָּבִים בַּחַלָּה. יָצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וְרַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר: \n",
+            "עֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁבָּא בִסְפִינָה לָאָרֶץ, חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַסְּפִינָה גוֹשֶׁשֶׁת. עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְמֵי פֵרוֹת, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְנֶאֱכֶלֶת בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת: \n",
+            "הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹצָה חַלָּתָהּ עֲרֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַצְמָהּ, אֲבָל לֹא הָאִישׁ. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ בְטָהֳרָה, יַעֲשֶׂנָּה קַבִּין, וְאַל יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יַעֲשֶׂנָּה בְטֻמְאָה וְאַל יַעֲשֶׂנָּה קַבִּים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵא לַטְּהוֹרָה, כָּךְ הוּא קוֹרֵא לַטְּמֵאָה, לְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם וּלְזוֹ קוֹרֵא חַלָּה בַשֵּׁם, אֲבָל קַבַּיִם אֵין לָהֶם חֵלֶק בַּשֵּׁם: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה עִסָּתוֹ קַבִּים וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, פְּטוּרִים מִן הַחַלָּה עַד שֶׁיִּשּׁוֹכוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָרוֹדֶה וְנוֹתֵן לַסַּל, הַסַּל מְצָרְפָן לַחַלָּה: \n",
+            "הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח, אֵינָהּ חַלָּה, וְגָזֵל בְּיַד כֹּהֵן. הָעִסָּה עַצְמָהּ, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְהַקֶּמַח, אִם יֶשׁ בּוֹ כַשִּׁעוּר, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וַאֲסוּרָה לְזָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה וּקְפָשָׁהּ זָקֵן זָר. אָמַר לָהֶם, אַף הוּא קִלְקֵל לְעַצְמוֹ וְתִקֵּן לַאֲחֵרִים: \n",
+            "חֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, חַיָּבִים בַּחַלָּה. הֵם וּשְׂאֹרָן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן חֲמֵשֶׁת רְבָעִים, חַיָּבִין. נִטַּל מֻרְסָנָן מִתּוֹכָן וְחָזַר לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין: \n",
+            "שִׁעוּר הַחַלָּה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְעַצְמוֹ, וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת עִסָּתָהּ שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת מְזִידָה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. כֵּיצַד, עִסָּה טְהוֹרָה וְעִסָּה טְמֵאָה, נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרָם חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל מִן הַמֻּקָּף. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִסָּה, עַד שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל בַּחִטִּים וְתִטַּמְטֵם בַּשְּׂעוֹרִים. גִּלְגְּלָהּ בַּחִטִּים וְטִמְטְמָהּ בַּשְּׂעוֹרִים, הָאוֹכֵל מִמֶּנָּה חַיָּב מִיתָה. כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם, מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲמִשָּׁה רִבְעֵי קֶמַח: \n",
+            "נִדְמְעָה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, פְּטוּרָה, שֶׁהַמְּדֻמָּע פָּטוּר. וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, חַיֶּבֶת. נוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטֻמְאָה, וּמִשֶּׁגִּלְגְּלָה, תֵּעָשֶׂה בְטָהֳרָה: \n",
+            "הִקְדִּישָׁה עִסָּתָהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּהּ, חַיֶּבֶת. מִשֶּׁגִּלְגְּלָה, וּפְדָאַתָּה, חַיֶּבֶת. הִקְדִּישַׁתָּהּ עַד שֶׁלֹּא גִלְגְּלָה, וְגִלְגְּלָהּ הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאַתָּהּ, פְּטוּרָה, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָיְתָה פְטוּרָה: \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּקְדִּישׁ פֵּרוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. וּמִשֶּׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, וּפְדָאָן, חַיָּבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ, וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר, וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן, פְּטוּרִין, שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין: \n",
+            "נָכְרִי שֶׁנָּתַן לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לוֹ עִסָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. נְתָנָהּ לוֹ מַתָּנָה, עַד שֶׁלֹּא גִלְגֵּל, חַיָּב, וּמִשֶּׁגִּלְגֵּל, פָּטוּר. הָעוֹשֶׂה עִסָּה עִם הַנָּכְרִי, אִם אֵין בְּשֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשִׁעוּר חַלָּה, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה: \n",
+            "גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה, נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב. וְאִם סָפֵק, חַיָּב, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן, חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְיוֹצֵא בָהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה, וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח: \n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא חַלָּה אַחַת עַל הַכֹּל: \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ, זֵיתֵי מָסִיק שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם זֵיתֵי נִקּוּף, עִנְּבֵי בָצִיר עִם עִנְּבֵי עוֹלְלוֹת, אִם יֶשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו, מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּל, וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפִי חֶשְׁבּוֹן: \n",
+            "הַנּוֹטֵל שְׂאֹר מֵעִסַּת חִטִּים וְנוֹתֵן לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז, אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בַּחַלָּה. וְאִם לָאו, פְּטוּרָה. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ הַטֶּבֶל אוֹסֵר כָּל שֶׁהוּא, מִין בְּמִינוֹ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין, וְנָגְעוּ זֶה בָזֶה, אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד, פְּטוּרִים. וּבִזְמַן שֶׁהֵם שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, מִין בְּמִינוֹ, חַיָּב. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, פָּטוּר: \n",
+            "אֵיזֶה הוּא מִין בְּמִינוֹ, הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, אֶלָּא עִם הַכֻּסְּמִין. הַשְּׂעוֹרִים מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל, חוּץ מִן הַחִטִּים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, שְׁאָר הַמִּינִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה: \n",
+            "שְׁנֵי קַבִּים, וְקַב אֹרֶז אוֹ קַב תְּרוּמָה בָּאֶמְצַע, אֵינָן מִצְטָרְפִין. דָּבָר שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ בָּאֶמְצַע, מִצְטָרְפִין, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בַּחַלָּה: \n",
+            "קַב חָדָשׁ וְקַב יָשָׁן שֶׁנָּשְׁכוּ זֶה בָזֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יִטֹּל מִן הָאֶמְצַע, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ חַלָּה: \n",
+            "שְׁנֵי קַבִּין שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ עִסָּה אַחַת, רַבִּי עֲקִיבָא פוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין. נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ: \n",
+            "נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, לַעֲשׂוֹתָה בְּטָהֳרָה, לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַאי עַד שֶׁתִּסָּרֵחַ. שֶׁחַלַּת דְּמַאי נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף: \n",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲרִיסִין לְנָכְרִים בְּסוּרְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב פֵּרוֹתֵיהֶם בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַלָּה אֶחָת. אָחֲזוּ קֻלּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקֻלּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. חָזְרוּ לִנְהוֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְרָכִים: \n",
+            "רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחַלָּה. מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, חַלָּה אֶחָת. מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. שֶׁל אוּר יֶשׁ לָהּ שִׁעוּר, וְשֶׁל כֹּהֵן אֵין לָהּ שִׁעוּר. מִן הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה וְלִפְנִים, שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן. שֶׁל אוּר אֵין לָהּ שִׁעוּר, וְשֶׁל כֹּהֵן יֶשׁ לָהּ שִׁעוּר. וּטְבוּל יוֹם אוֹכְלָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וַאֲסוּרָה לַזָּבִים וְלַזָּבוֹת לַנִּדָּה וְלַיּוֹלְדוֹת, וְנֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן, וְנִתֶּנֶת לְכָל כֹּהֵן: \n",
+            "וְאֵלּוּ נִתָּנִין לְכָל כֹּהֵן, הַחֲרָמִים, וְהַבְּכוֹרוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, וְהַזְּרוֹעַ, וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְהַבִּכּוּרִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּבִּכּוּרִים. כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, רַבִּי עֲקִיבָא מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים: \n",
+            "נִתַּאי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבֵּיתָר, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְלֹא קִ��ְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג), וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה: \n",
+            "בֶּן אַנְטִינוֹס הֶעֱלָה בְכוֹרוֹת מִבָּבֶל, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִכּוּרֵי יַיִן וְשֶׁמֶן, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַף הוּא הֶעֱלָה אֶת בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם, וְהֶחֱזִירוּהוּ, שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה. אֲרִיסְטוֹן הֵבִיא בִכּוּרָיו מֵאַפַּמְיָא, וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, הַקּוֹנֶה בְסוּרְיָא, כְּקוֹנֶה בְּפַרְוָר שֶׁבִּירוּשָׁלָיִם: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה חלה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,91 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Les objets suivants ne sont pas susceptibles (à cause de leur peu de valeur) d’être soumis à la dîme du Demaï<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Les termes qui suivent ont été expliqués auBerakhot (du Babli) 40b; ces fruits ont si peu de valeur, qu'on les suppose abandonnés et par conséquent non soumis aux obligations.\"</i>: les figues à nombreuses feuilles, les artichauts<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Maïmonide traduit ce terme par le mot arabe qui corrrespondrait à la Lotus cyrenaïca. Selon l'Aroukh, c'est la cinara ou l'italien folicarrio. Toutefois, les dictionnaires arabe-latin traduisentfructus loti (arboris), et non pas Ficus, pour lequel Freytag a: ou ficus religiosa (Forsk, Flora, CXXIV, 180); ou même sens (ibid); ou (Kamous); ouficus arbor; aliis arbor montana magnitudine et foliis arbori appellatae similis (Cf Forsk, Flor. XCV); ou ficus arbor in dialecto tribus Thaï (Khamous), sans compter les diverses acceptions pour les genres spéciaux.\"</i>, les sorbes<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour ce terme, Maïmonide a un mot arabe que n'ont pas les lexiques.</i>, les figues blanches, les figues sauvages, les dattes desséchées, les raisins tardifs, lambrusco, et les bourgeons de câpres<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> (Maasserot 4, 6).</i>; en Judée, le cornouiller (ou soumak)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"Le mot rhus, est ainsi expliqué par Freytag: \"\" fructus ejus, piperis instar, cibis immiscetur \"\". Cf. (Pea 1, 3). Selon J. Lévy, Neuhebraisches Worterbuch, c'est la Rothbeer, baie rouge. Voir aussi (Maasserot 1,2).\"</i>, le verjus et le coriandre<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> C'est la version adoptée par Rashi pour (Ex 16, 31), et (Nb 11, 7). En voici le sens, selon les lexiques arabes:Spatha, florum palmoe involucrum (Kamous).</i>. R. Juda dit: toutes les figues feuillagées en sont affranchies, à l’exception des bifères<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"Voir Babli,Eruvin18a. On trouve dans Pline (Hist. nat., 16, 50) les \"\" ficus fiberae \"\", duopheron.\"</i>; tous les artichauts en sont aussi affranchis, sauf ceux de la localité de Shikmona; enfin, il en est de même de tous les fruits de sycomore, sauf ceux qui éclatent de maturité (dans ces 3 cas spéciaux, les fruits ont une telle valeur, que le soupçon de Demaï, leur est applicable, selon R. Juda.",
+            "La dîme que l’on prélève sur le Demaï, diffère des autres dîmes ordinaires par les points suivants: en rachetant la dîme des fruits douteux<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Traité (Baba Metsia 54a).</i> (lorsque l’on se trouve dans la 2ème année agraire), il n’est pas besoin d’y ajouter un 5ème (obligatoire d’ordinaire sur tous rachat d’objets sacrés, (Lv 27), ni de l’enlever (après la 3ème année) de la maison (comme le prescrit le Deutéronome, (Dt 26, 13); les personnes en deuil peuvent en manger (Dt 14); on peut l’apporter à Jérusalem, puis l’en faire sortir<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Voir (Maasser Sheni 3,6). Si, après l'avoir apportée à Jérusalem, on la rachète, on peut de nouveau emporter ces produits.</i>; on considère comme perdue la petite quantité laissée en route<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Au cas où des brigands ou des bêtes féroces en ont pris, on n'est pas tenu de restituer la perte.</i>, on peut en donner à l’homme ignorant<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Pour la manger là, l'on ne craint pas, comme pour d'autres fruits, qu'il les mange à Jérusalem sans se mettre en état de pureté.</i> et en consommer à Jérusalem l’équivalent. L’argent du rachat peut également servir à une destination profane; on peut échanger l’argent contre argent<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> (Baba Metsia 55b).</i>, le cuivre contre du cuivre, ou l’argent contre du cuivre, ou le cuivre contre des fruits<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> D'ordinaire, il n'est pas permis de racheter les fruits de la 2e dîme contre du cuivre, ni même d'échanger l'argent de rachat contre du cuivre.</i>, à la condition toutefois de racheter à la fin ces mêmes fruits. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, il faut transporter les fruits à Jérusalem et les manger là.",
+            "Les fruits que l’on achète pour servir de semences<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Les graines, pour lesquelles il est certain qu'elles ne sont pas rédimées ne peuvent pas servir de semailles. (Pea 1,6), (Hulin 7b).</i>, ou pour être donnés aux animaux, la farine pour tanner les peaux, l’huile servant à l’éclairage ou au frottement des ustensiles, sont affranchis de la dîme supplémentaire du Demaï. Ce qui provient du pays situé à partir de la frontière septentrionale de Kezib et au-delà (Gn 38, 5) en est affranchi. La parcelle de pâte (Halla) d’un ignorant destinée au sacerdote, la part sacrée d’oblation sacerdotale mêlée au profane<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> \"Pour la racine DEMA\"\" employée dans ce sens, voir (Ex 22, 28).\"</i>, ce qui a été acheté pour l’argent de rachat de la 2ème dîme, les restes des offrandes faites au Temple<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> \"Par exemple, ce qui reste de l'offrande de farine; une parcelle est brûlée sur l'autel, et le reste est aux sacerdotes.\"</i>, en sont affranchis. Quant à l’huile épicée (opobalsamum), il faut, selon Shammaï (en raison de sa valeur) prélever les parts dues. Hillel en dispense<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Elle ne sert qu'à enduire le corps</i>.",
+            "On peut, avec ces fruits douteux<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> (Shabat 25a)</i> accomplir la cérémonie de l’eruv (mélange des distances), l’association symbolique des rues (pour pouvoir y transporter à son gré au jour du Shabat); l’on dit en les mangeant la bénédiction antérieure ou postérieure<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Mishna, (Berakhot 7,1). Cependant, en principe, c'est une prévarication de consommer ces fruits douteux.</i>; on peut, même en étant nu, en prélever les parts obligatoire (n’ayant pas de bénédictions à réciter); et ce, la veille du Shabat au crépuscule (ce qui est interdit d’ordinaire). Aussi, si l’on a prélevé la 2ème dîme avant la première, cela ne fait rien (en ce cas). L’huile dont le tisserand enduit ses doigts est passible de la dîme du Demai (à cause de son utilité); mais celle que le cardeur met dans la laine en est affranchie (parce qu’alors elle devient un instrument servant à faciliter le travail de cardage)."
+        ],
+        [
+            "Les articles suivants tombent sous le coup de la loi Demaï, et doivent subir le prélèvement de la dîme en tous lieux (même hors de la Palestine, car ce sont des fruits supérieurs palestiniens): les figues comprimées, les dattes, les caroubes, le riz et le cumin<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Le mot du texte est employé dans ce sens par (Is 28, 27).</i> (on devine leur provenance à leur qualité). Quant au riz qui croît au dehors (dont l’origine est notoire), il est permis de s’en servir partout.",
+            "Celui qui prend l’engagement (devant témoins) de mériter la confiance de tous (en prélevant les parts légalement dues) doit avoir soin, non-seulement de donner la dîme sur ce qu’il consomme, mais même sur ce qu’il vend ou qu’il achète (pour d’autres), et ne doit pas accepter l’hospitalité chez un ignorant (de crainte de manger des produits soumis au Demaï). R. Juda dit que même en acceptant cette dernière hospitalité on conserve la confiance. —Mais, lui fut-il objecté, s’il ne prend pas souci des prélèvements pour lui-même (en mangeant chez quelqu’un dont les produits sont douteux), on ne saurait lui ajouter foi pour les produits qu’il cède à d’autres (c’est donc défendu).",
+            "Celui qui prend l’engagement d’adopter la conduite pure et scrupuleuse du compagnon des savants<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Pour acquérir l'état de pureté complète du savant, il faut 30 jours d'exercices peiux; l'engagement se prend en présence de 3 témoins. Voir (Bekhorot 30b).\"</i> ne doit pas vendre à l’ignorant des fruits humides (susceptibles d’impureté), ni même des secs; il ne lui en achète pas des verts (par cette même crainte); il n’accepte pas l’hospitalité chez un ignorant (pour ne rien manger qui soit douteux), et il ne l’accueille pas chez lui comme hôte (à cause de son impureté contagieuse)<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> L'impureté qui se communique par les vêtements est plus grave que toute autre. Voir (Is 65, 5).</i>. R. Juda ajoute: il ne doit pas élever des troupeaux de moutons (de peur qu’il en résulte quelque violation de pâturage), il doit se restreindre dans l’expression de ses vœux (pour ne pas être exposé à les enfreindre), se livrer aux plaisirs avec modération, ne pas se rendre impur pour les morts et fréquenter assidûment les salles d’étude. Toutefois, lui répliqua-t-on, tout cela n’est pas une règle obligatoire.",
+            "Les boulangers de cette catégorie (qui auraient acheté de la farine à un ignorant) ne sont tenus de prélever, par l’ordre des sages<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Dispense est faite de la 2e dîme, à cause des impôts onéreux; comp.Yoma 8.\"</i>, que l’oblation de la dîme (le 100ème) et la parcelle de la pâte (Halla). Les boutiquiers (marchands au détail) ne sont pas autorisés à vendre des produits soumis au doute; mais ceux qui vendent par grandes quantités, en gros, peuvent céder ces produits (parce que, grâce à la quantité, il y a à supposer que l’acheteur fera les prélèvements dus). On appelle marchands en gros ceux qui vendent le blé encore vert (sitwnei\"), ou ceux que le vendent aux détaillants (quoique déjà sec).",
+            "R. Meir dit: le produit que l’on a l’habitude de vendre par grandes mesures, et que l’on cède (exceptionnellement) par petites quantités, est considéré comme joint à la grande mesure (et il est affranchi de tout droit); si au contraire, un produit est d’ordinaire vendu par petites mesures et qu’une fois on en ait cédé une grande part, on la considère comme inhérente à la petite<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Selon le commentaire de R. Simson de Sens, il ne s'agit pas d'assimilation au point de vue légal, mais d'une réunion matérielle des denrées, qui ne peuvent être cédées séparément.</i> (et elle en subit les conséquences). Qu’appelle-t-on grosse mesure? Pour les produits secs, une mesure de trois cabs: pour ce qui est vert, l’équivalent d’un dinar (pièce d’or). R. Yossé dit: les paniers de figues, de raisins, ou les hottes de verdure, sont affranchis aussi longtemps qu’on les vend d’après l’estimation approximative<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Pour le terme AKSARA cf. ci-après, (3,3), et (Maasser Sheni 4,2).</i> (cela équivaut à la vente en gros)."
+        ],
+        [
+            "On donne à manger de ces fruits douteux<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"On accorde cette facilité, afin de stimuler la charité. (Berakhot 47a); (Shabat 124b); (Eruvin 17b); 31a.\"</i> aux pauvres et troupes en campagne<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Le terme AKSENIA rappelle évidemment le grec Xenios qui signifie littéralement: hôtes, étrangers. Ici, il s'agit de soldats (Pessahim 35b);( Suka 35a).\"</i>; R. Gamliel en donnait aussi à manger à ses ouvriers (pauvres). Ceux qui distribuent les secours aux pauvres donnent, selon Shammaï, ce qui est affranchi de la dîme à celui qui ne la prélèverait pas spontanément, et ce qui n’est pas libéré à celui qui prélève la dîme<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> D'après l'école de Schammaï, il n'est pas même permis aux pauvres de consommer des produits soumis au Demaï.</i>; de cette façon, chacun mange des produits dûment acquittés. Selon les sages au contraire, l’encaissement ainsi que la distribution se font sans enquête (sans se soucier des prélèvements accomplis ou non), et on laisse chacun libre de se mettre en règle sous ce rapport.",
+            "Celui qui veut couper les feuilles vertes des bottes de légumes<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Il s'agit, bien entendu, de bottes ficelées, seules soumises au droit de la dîme et pour lesquelles il y ait lieu de craindre une consommation illégale; mais la verdure, non mise en bottes, peut être abandonnée à tout venant et, par cela même, dispensée de tout droit.\"</i> pour alléger son fardeau ne doit pas les jeter avant d’avoir prélevé la dîme (pour que personne, en les trouvant, ne les mange indûment). Celui qui achète des légumes verts au marché et qui après réflexion faite, veut les rendre, ne doit pas le faire avant d’avoir prélevé la dîme (que l’on rend à l’acquéreur et que l’on place publiquement à côté des produits), car il ne manque à l’acquisition que l’achèvement du paiement (et il serait à craindre que d’autres acquéreurs ne s’y trompent). Mais si quelqu’un, au moment d’acheter un objet (avant de l’avoir pris) aperçoit d’autres produits préférables, il peut renoncer à son premier projet d’acquisition (sans autres procédés), parce qu’il n’avait pas encore pris possession<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> C'est une condition de l'achat, de la conclusion du marché pour les objets mobiliers.</i>.",
+            "Si l’on trouve des fruits sur sa route que l’on prend pour les manger de suite, et que l’on se propose ensuite de les mettre en réserve, on ne doit pas les mettre de côté avant d’avoir prélevé la dîme. Mais si, dès le principe, on les a seulement ramassés pour qu’il ne se perdent pas (et non pour un usage personnel), on est dispensé de prélever la dîme. Toute chose qu’il ne serait pas permis de vendre aussi longtemps qu’elle est douteuse<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Voir ci-dessus,(2,4) et 5. Il faut adopter, non la petite mesure, mais la grande.</i>, ne peut pas non plus être envoyée à un prochain. R. Yossé permet de faire de tels envois pour des produits notoirement inaffranchis, à la condition d’en faire part au destinataire.",
+            "Si l’on apporte des froments pour les moudre chez un meunier samaritain ou chez un meunier ignorant<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> (Guittin 61b).</i>, elles restent dans leur situation première sous le rapport de la dîme et de la 7ème année agraire (on le soupçonne pas d’avoir échangé ces produits contre d’autres non libérés); mais, si l’on remet ces blés à un meunier idolâtre, ils deviennent douteux (on craint un échange). Si l’on place ses fruits en dépôt chez un samaritain ou un ignorant<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> (Bekorot 11b).</i>, ils restent dans leur état primitif sous le rapport de la dîme et de la 7ème année; mais si le dépôt a lieu chez un idolâtre<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> (Avoda Zara 31a).</i>, ils conservent le caractère de ses propres fruits (il n’y a plus lieu de les libérer); mais, selon R. Simon, ils deviennent douteux.",
+            "",
+            "Celui qui remet à sa belle-mère des fruits à préparer<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> \"(Gitin 61b); (Hulin 6a).\"</i> doit prélever la dîme sur ce qu’il lui remet, comme il le fait pour ce qu’il accepte d’elle, parce qu’elle est soupçonnée d’échanger ce qui s’abîme contre d’autres produits meilleurs (à son avantage); car, dit R. Juda, elle veut qu’il n’y ait rien à reprocher à sa fille, pour qu’elle n’ait pas à rougir devant son gendre. Mais R. Juda reconnaît que, si l’on remet à sa belle-mère des produits de la 7ème année (pour les préparer), elle n’est pas soupçonnée de les échanger; elle ne voudrait pas donner à manger à sa fille de tels produits (dont la gravité de l’interdiction est notoire)."
+        ],
+        [
+            "Celui qui achète des fruits à quelqu’un auquel on ne saurait se fier pour la dîme et qui ayant oublié de la prélever en temps opportun s’informe à ce sujet (auprès du vendeur) le jour de Shabat (pendant lequel il est interdit de faire le prélèvement), peut ajouter foi à sa parole et manger. Mais si la nuit du samedi est arrivée, on ne doit pas manger<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"(Menahot 30b); (Hulin 75b).\"</i> avant d’avoir prélevé la dîme (dans le doute).",
+            "Si quelqu’un (ignorant) adjure son prochain par vœu de manger chez lui, et que celui-ci n’a pas confiance en lui pour le prélèvement de la dîme, le prochain mange chez lui la première semaine<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> L'on pouvait adjurer son prochain de manger chez vous. En ce cas de contrainte, l'on pouvait manger chez son voisin ignorant la première semaine du mariage de 2 jeunes gens, car ces repas solennels étaient obligatoires, et l'on craignait, en s'abstenant, de provoquer des inimitiés.</i>, malgré son manque de confiance au sujet de la dîme, pourvu que l’hôte lui ait certifié que la dîme est prélevée. Mais la seconde semaine, se fut-on interdit à son sujet toute espèce de jouissances ou de services réciproques, il ne pourra pas manger avant d’avoir prélevé la dîme (il ne se fie plus à sa parole).",
+            "R. Eliézer dit: il n’est pas nécessaire de désigner la dîme des pauvres que l’on prélève sur les fruits douteux<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"L'omission de cette dîme, due à la 3e année agraire, étant passible de la peine capitale, on ne soupçonne pas l'ignorant de l'avoir négligée. Aussi les Sages prescrivent-ils de ne la prélever que nominalement. Pour ces prélèvements fictifs, voir les traités Troumoth et Maasserot et surtout ci-après,(5,1) (Nedarim 84a); Makot16b.\"</i>; mais, selon les autres sages, il faut faire cette désignation (pour qu’aux années suivantes on ne la néglige pas), mais on ne la prélève pas (le pauvre ne peut, à défaut de preuves, la réclamer).",
+            "Celui qui (la veille du samedi) a désigné nominativement l’oblation de la dîme (le 100ème) sur les fruits douteux, ou la dîme des pauvres sur des produits notoirement inaffranchis (toutes deux obligatoires), ne pourra pas les prélever le samedi pour les offrir au sacerdote ou au pauvre. Mais si le sacerdote et le pauvre ont l’habitude de manger chez lui, ils peuvent venir manger comme d’ordinaire, pourvu que le maître de maison leur fasse savoir que ce sont les parts légales (il ne doit pas en profiter pour paraître leur offrir des dons d’hospitalité, tandis qu’il leur remet ce qui leur est dû).",
+            "Si quelqu’un dit à une personne qui n’est pas digne de foi pour le prélèvement des dîmes<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> (Bekhorot 36a).</i>: “achète des fruits pour moi à quelqu’un auquel on peut ajouter foi et qui donne la dîme”, on ne se fie pourtant pas à la parole de ce messager peu croyable<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Il est à craindre qu'il ait jugé digne de foi une personne qui ne le serait pas.</i>. Mais si on lui donne l’ordre de s’adresser à telle ou telle personne, on peut le croire. Si, après s’être rendu chez la personne désignée, il dit: “Ne l’ayant pas rencontrée, je suis allé chez une autre également digne de foi”, on ne s’en rapporte pas à lui (son appréciation est insuffisante).",
+            "Si l’on entre dans une ville où l’on ne connaît personne, et que l’on dise: “Qui est ici digne de foi? Qui est-ce qui prélève exactement les dîmes?” et que quelqu’un lui réponde qu’il ne passe pas pour digne de foi, mais qu’il lui désigne tel autre, on peut l’en croire (il est évidemment sincère). S’il va acheter des fruits chez cette seconde personne ainsi désignée et qu’il lui avait demandé: “Qui est-ce qui vend des produits secs” (de bonne qualité), et que celle-ci à son tour lui indique le nom de la première personne (celle qui l’a envoyé chez elle), on peut encore les croire tous deux sur parole, bien qu’ils semblent se rendre des services mutuels.",
+            "Si des âniers entrent en ville (chargés de produits) et que l’un d’eux dise: “mes fruits sont nouveaux (de cette année), et ceux de mon camarade son anciens” ou “les miens sont en règle (les parts légalement dues sont prélevées), mais ceux de mon compagnon ne le sont pas”, on n’ajoute pas foi à ses paroles (elles sont évidemment dictées par l’intérêt); selon R. Juda, on le croit (dans l’intérêt de l’approvisionnement de la ville)."
+        ],
+        [
+            "Comment doit agir, pour l’opération de la dîme, celui qui achète le pain en gros<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Voir (2,4) et 5.</i>, directement au boulanger (et éprouve des doutes sur les prélèvements)? Il prend<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il est bien entendu que cette prise est seulement imaginaire, non réelle, puisqu'à la fin il est dit qu'on la rachète.</i> l’équivalent de l’oblation de la dîme (le 100ème) et de la parcelle de pâte ou Halla (50ème, les 2 parts à donner en cas de doute), et il dit: “qu’une part sur cent de ce qui se trouve ici soit considérée comme dîme de ce côté, et que les restes de la dîme due (les 9/10ème) soient supposés à côté<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Car on ne pourrait pas prélever l'oblation de la dîme, ou 100e, due par le lévite au sacerdote, avant que la première dîme eût été séparée.</i>. Que sur la part désignée par moi comme dîme, on prélève l’oblation de la dîme, puis sur le reste la Halla; enfin, la seconde dîme sera à droite ou à gauche de la première” (d’un côté quelconque); on rachète avec de l’argent les parts qui ont été consacrées<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Il n'est pas nécessaire, en ce cas, d'ajouter le 5e, dû d'ordinaire comme droit d'échange.</i>.",
+            "Celui qui veut distraire d’un coup l’oblation sacerdotale (terouma ) et celle de la dîme (un sur cent) devra prélever (imaginairement) une part sur trente-trois et un tiers (3 p. 100)<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Deux pourl'oblation sacerdotale et une pour celle de la dîme. Le prélèvement est plus aisé lorsque le tout (les 100 parts) est divisé en trois sections.</i> et dire: “Je prends un du cent de ce qui est ici; de ce côté, je considère tout comme profane<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> C'est-à-dire affranchi, mais non sacré.</i>; que le reste (des deux parts restantes sur 100) soit sacré comme oblation pour le tout<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Car il est interdit de fixer la dîme avant la grande oblation (trouma).</i>; que sur la centième part profane qui se trouve ici (désignée comme profane), l’on prenne la dîme de ce côté, ainsi que le reste qui l’avoisine<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"C'est-à-dire les quatre parts; ce sont en tout dix tiers de dîme sur cent tiers.\"</i>; que dans la part désignée par moi (le tiers) comme dîme (nominative), soit comprise l’oblation de la dîme, puis (dans les 9 tiers restants) que l’on prenne la Halla (s’il y a lieu), et enfin la seconde dîme à droite ou à gauche (à côté)”. Et l’on rachète contre argent ces parts distraites mentalement (en total, c’est le 20e ou 5 pour 100).",
+            "Si l’on achète du pain à un boulanger<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> (Baba Metsia 56a).</i> (auquel on ne se fie pas), on peut prélever la dîme en prenant de la pâte encore chaude (pain frais) pour celle qui est déjà froide (rassis), ou même de la froide pour celle qui est chaude<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Comme il s'agit seulement de fruits douteux, il est permis, au besoin, de prélever sur une qualité inférieure les parts dues sur une autre partie meilleure.</i>, y eut-il plusieurs formes(tupo\") diverses. Tel est l’avis de R. Meir<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Il admet que ces boulangers achètent tout leur blé chez le même.</i>; R. Juda s’y oppose (lorsqu’elles ne sont pas toutes du même jour), car, dit-il, on ne peut objecter que la pâte faite la veille peut provenir de froments vendus par telle personne (digne de foi), tandis que la pâte de ce jour provient de telle autre (qui a pu ne pas prélever les parts dues)<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> On ne peut pas prendre, d'une pâte déjà affranchie, de quoi rédimer celle qui ne l'est pas.</i>. En général, R. Simon déclare (qu’en cas de diversité de formes), il est défendu de prélever d’une pâte pour l’autre l’oblation de la dîme (100e), mais il autorise, pour la Halla, un tel revirement (il l’interdit, pour l’oblation de la dîme, par la crainte qu’il suppose que les pains aux formes diverses proviennent de différentes sources).",
+            "Celui qui achète du pain à un marchand de pains au détail<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Il les achète lui-même au boulanger.</i> (pwlhth\") doit prélever la dîme sur chaque forme (car elles sont de diverses provenances); tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, il suffit de prélever une fois pour toutes<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Il suppose que tout ne provient pas du même vendeur.</i>. Toutefois, R. Juda reconnaît que si l’on achète à un collecteur (monopwlo\") de diverses sources, il faut prélever la dîme de chaque forme.",
+            "Celui qui achète à un pauvre, ou le pauvre lui-même<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> S'il désire être scrupuleux. Voir ci-dessus, (3,1).</i>, qui aurait reçu des morceaux de pains ou des tranches de gâteaux de figues, doit prélever une dîme spéciale pour chaque part<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> A cause de la diversité des provenances, il se trouverait que l'on prélève la dîme de ce qui est affranchi pour ce qui ne l'est pas.</i>. Quant aux dattes et aux figues sèches, on les réunit, puis on prend les parts dues. Toutefois, dit R. Juda, cela n’a lieu que si les parts sont importantes<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> \"Comme, en ce cas, elles sont égales, on peut les mêler; mais, au cas contraire, il est à craindre une répartition inégale de dîmes, au point que certains grands morceaux ne seraient pas suffisamment affranchis, envisagés isolément.\"</i>; mais, si elles ne le sont pas, on donne la dîme sur chacune séparément.",
+            "Celui qui achète une première fois à un marchand de grains en gros, puis lui fait un 2e achat, ne doit pas prélever de l’un pour libérer l’autre, fût-ce du même panier et de la même espèce. Toutefois, le marchand est digne de confiance lorsqu’il assure leur unité d’origine.\r",
+            "Celui qui, après avoir acheté à un propriétaire, lui achète une seconde fois, peut prélever la dîme d’une part pour l’autre, les deux parts fussent-elles de deux paniers différents et de deux villes diverses (pourvu que ce soit de la même espèce et de la même année). Si un propriétaire vend des légumes verts au marché, l’on ne donne qu’une fois la dîme pour tout ce qu’on lui apporte de son jardin; mais, si on lui en apporte d’autres jardins, il faut donner la dîme pour chacun séparément (afin d’éviter toute possibilité de doute sur ce que l’un aura pu prélever les parts dues, tandis qu’un autre l’aura négligé).",
+            "Celui qui achète en deux endroits différents des produits qui ont été déclarés non affranchis peut prélever sur une part de quoi affranchir l’autre. Malgré ce que l’on vient de dire il est bien entendu que l’on ne peut vendre de ces produits inaffranchis qu’en cas de nécessité urgente<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> \"Lorsqu'il arrive, par exemple, que des fruits ordinaires (affranchis) sont tombés au milieu d'autres inaffranchis, il faut faire prélever la dîme sur ces fruits par d'autres; en ce cas, l'opération ne peut se faire que par les soins d'un compagnon instruit, non par un homme du vulgaire. Après quoi seulement, les produits reprennent leur caractère profane.\"</i>.",
+            "On peut se servir du blé acheté à un Israélite pour rédimer celui d’un païen, ou de même de celui d’un païen pour libérer celui de l’Israélite, ou de celui d'un Israélite pour libérer celui du samaritain, ou pareillement de celui du samaritain pour libérer celui d'un autre samaritain, R. Eliézer interdit ce dernier cas.",
+            "Un pot de semence, pourvu d’un trou au bas, est considéré comme adhérent à la terre (par rapport aux parts dues par la Loi). Si l’on a prélevé l’oblation sacerdotale avec des fruits de la terre pour ceux contenus dans un pot troué, ou avec ceux du pot troué pour les produits de la terre, l’oblation est valable. Mais si l'on s’est servi des fruits d’un pot non troué (moins obligatoire), pour libérer ceux d’un pot troué, l’oblation subsiste (elle conserve son caractère sacré), mais il faut recommencer (elle n’a pas été donnée dans des conditions dues légalement). Si l’on se sert des produits d’un pot troué pour libérer ceux d’un pot non troué (moins soumis à ce droit), l’oblation est parfaitement constituée; seulement, le sacerdote ne pourra pas en manger avant que le propriétaire en ait prélevé les autres oblations et les dimes.",
+            "Si l’on s’est servi de fruits soumis au Demaï pour libérer d’autres également soupçonnés de doute, ou si l’on s’est servi de produits douteux pour affranchir d’autres qui sont certainement encore soumis aux divers droits, l’oblation conserve son caractère sacré, mais il faut la prélever de nouveau avec d’autres. Mais si l’on s’est servi de fruits certainement in-affranchis pour en libérer d’autres qui sont douteux, l’oblation est valable; seulement le sacerdote ne pourra pas en manger, avant que le propriétaire en ait prélevé les autres oblations et les dimes.\r"
+        ],
+        [
+            "Celui qui accepte un champ en fermage (qui le cultive moyennant une part proportionnelle des revenus), soit d’un Israélite, soit d’un samaritain, soit d’un païen, partagera les produits en leur présence (sans prélever pour eux les parts légales). Celui qui se charge de la culture d’un champ moyennant un prix annuel fixe (payé des fruits) doit prélever l’oblation sacerdotale avant tout, puis remettre les fruits au propriétaire<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"C'est la condition indispensable pour les mettre en grange; c'est dans cet état qu'il doit livrer les produits.\"</i>. Toutefois, dit R. Juda, il suffit au fermier de prélever l’oblation sacerdotale, lorsqu’il est payé par les produits de ce champ et de la même espèce; mais, lorsqu’il est payé d’un autre champ, ou d’une autre espèce, le propriétaire doit même en prélever la dîme avant de les remettre (c’est un paiement au fermier)<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> En outre, il ne semble pas que le propriétaire veuille se contenter de fruits inaffranchis.</i>.",
+            "Reprise. Celui qui se charge, à prix fixe, de cultiver le champ d’un païen, doit prélever la dîme des produits avant de les remettre (puisqu’il en tire parti). R. Juda dit qu’il faut agir de même, si l’on accepte d’un païen contre fermage proportionnel, le propre champ de ses ancêtres<sup class=\"footnote-marker\">251</sup><i class=\"footnote\">On a voulu ainsi mettre obstacle au fermage des champs tenus aux mains des étrangers, afin de les engager à revendre ces terrains aux Israélites. Voir (Baba Metsia15a) et 101a.</i>.",
+            "Si un sacerdote et un lévite ont accepté d’un Israélite un champ en fermage pour le rapport proportionnel, ils s’entendent pour donner séparément les parts proportionnelles des oblations dues (quoiqu’en principe ils puissent consommer cette part sacrée, ils doivent, comme fermiers, la remettre à un collègue), comme ils le font pour se partager les revenus profanes<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"C'est-à-dire pour la part de fermage qui leur en revient; si c'est le tiers ou le quart, ils prélèveront les dîmes du tiers ou du quart.\"</i>. Selon R. Eliézer, les prélèvements leur appartiennent (l’oblation au sacerdote, la dîme au lévite), car cette condition semble tacitement convenu en vertu de leur titre sacré.",
+            "Si un Israélite se charge d’entretenir le champ en fermage d’un sacerdote ou d’un lévite, les prélèvements légaux appartiennent de droit au propriétaire. R. Ismael dit<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Il se conforme à l'avis exprimé au précédent, par R. Eliézer.</i>: le villageois qui accepte, aux dites conditions, le champ d’un habitant de Jérusalem (citadin) doit remettre à ce Jérusalémite la dîme de 2ème année (que l’on doit manger à Jérusalem et qui appartient par conséquent au propriétaire). Selon les sages, ce villageois peut lui-même monter à Jérusalem et y consommer la part de 2e dîme afférente à ce qui lui revient.",
+            "Si quelqu’un se charge de la culture des oliviers (d’un sacerdote ou lévite), en fermage proportionnel, pour fabriquer de l’huile, il doit s’entendre avec le propriétaire pour donner comme lui la part des prélèvements dûs, de même qu’ils partagent les revenus profanes (il n’en est pas pour les arbres comme pour les produits de la terre). R. Juda dit: si un Israélite accepte d’un sacerdote ou d’un lévite des oliviers, soit pour en fabriquer ensemble de l’huile, soit pour en partager le bénéfice (en cas de commerce), les parts prélevées légalement appartiennent au propriétaire (il en est des arbres, selon lui, comme de tout autre produit).",
+            "L’école de Shammaï dit: l’on ne doit vendre ses olives (détachées) qu’à un compagnon savant<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Voir ci-dessus,(2,3), quel degré de pureté lui est attribué.</i> (pour qu’à leur contact humide, suintant, une main vulgaire ne les rende pas impures). Selon l’école de Hillel, on peut aussi les vendre à celui qui ne néglige pas de prélever les dîmes<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> En ce cas, la garantie est suffisante, et il y a lieu de supposer qu'on les mangera sans impureté. Voir Makhschirim.</i>. Mais les gens scrupuleux, même parmi l’école de Hillel, adoptaient l’avis de Shammaï.",
+            "Si deux personnes, après avoir cueilli le raisin, versent leur vendange dans un même pressoir, que l’une des deux personnes prélève notoirement la dîme, tandis que l’autre n’est pas digne de foi à ce sujet, celui qui prélève la dîme de sa part (en raisins) la donne comme certainement due; et sa part, en quelque lieu qu’elle se trouve (par suite d’un mélange dans le pressoir), est considérée comme soumise au doute (à cause du contact de la part voisine, et il faut en raison du Demaï, prélever de nouveau les dîmes).",
+            "Si deux personnes<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> C'est-à-dire comme précédemment, dont l'une prélève la dîme et l'autre ne le fait pas.</i> ont accepté un champ en fermage, ou si elles l’ont eu par héritage, ou si elles possèdent par acte d’association, l’une peut dire à l’autre: “prends les froments qui se trouvent à tel endroit, et moi je prendrai ceux qui se trouvent à tel autre endroit”; ou “prends le vin qui se trouve là, et moi je prendrai celui qui se trouve ici<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Par suite de cette désignation, le mélange est impossible, et chacun peut rédimer sa part.</i>”. Mais l’on ne pourra pas dire “prends les froments, je prendrai l’orge”; ou “prends le vin, et je prendrai l’huile” (ce serait céder illégalement une part non rédimée).",
+            "Si un compagnon savant et un ignorant héritent de leur père, qui avait été du vulgaire<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> (Hagiga 25b). Les produits sont, en conséquence, déclarés Demaï.</i>, l’un peut dire à l’autre (comme plus haut): “prends les froments qui se trouvent à tel endroit, et moi je prendrai ceux qui se trouvent à tel autre”; ou “prends le vin qui se trouve là, moi je prendrai celui qui se trouve ici”. Mais l’on ne pourra pas dire “prends les froments, je prendrai l’orge”; ou “prends les produits verts, et je prendrai les secs” (Car l’on ne doit pas céder au vulgaire les produits verts, plus susceptibles d’impureté par le contact).",
+            "Si un prosélyte et un païen ont hérité de leur père qui avait été païen<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> \"(Qidushin 74b); (Aboda zara 64a).\"</i>, le premier peut dire au second: “Prends les idoles<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Bien que le prosélyte semble tirer parti des idoles, c'est permis.</i>, et je prendrai l’argent”; ou “prends le vin (de tes libations), et moi les fruits”. Mais une fois que certains objets ont passé en la possession du prosélyte, cet échange est interdit<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> \"Une fois que les objets d'idolâtrie sont en sa possession, il n'est plus permis d'en tirer aucun parti, même par voie d'échange; il faut les détruire.\"</i>.",
+            "Si quelqu’un vend des fruits en Syrie<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Une partie de la Syrie, les bords de l'Euphrate, avait été conquise par David, et non assimilée à la Terre-Sainte. Sur ce qui est acheté hors de la Palestine, il n'y a rien à prélever.</i> et dit qu’ils proviennent de la Palestine, l’on est obligé (en les achetant) d’en prélever la dîme; s’il prévient qu’ils sont libérés<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Et qu'ils proviennent de la Terre-Sainte, où les prélèvement sont dus.</i>, on le croit sur parole; car la bouche qui a prononcé l’interdiction (en déclarant leur provenance) est aussi digne de foi pour la dispense. S’il dit qu’ils proviennent de son champ (syrien), il faut en prélever la dîme<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Les fruits de la Syrie sont soumis au Demaï.</i>; mais s’il dit qu’ils sont libérés, on peut l’en croire (car il aurait aussi pu dire qu’ils proviennent d’une contrée non palestinienne, non soumise à ce droit), et celui qui déclare les cas d’obligation est aussi digne de foi pour la dispense. Mais s’il est notoire qu’il a un champ en Syrie (et qu’en conséquence il n’a pas de mérite à déclarer les cas obligatoires, le cas échéant), il faut en prélever la dîme (et on ne le croit pas).",
+            "Si un homme ignorant dit à un savant (qui prélève notoirement la dime) de lui acheter, en allant au marché, une botte de verdure ou un pain blanc supérieur, il peut simplement l’acheter (en même temps que le sien), sans rien prélever pour l’ignorant. Mais s'il désigne spécialement chaque part et qu’il dise: «celle-ci est à moi et celle-là à mon prochain», et qu'elles se trouvent ensuite mêlées, il est obligé d’en prélever la dime, sa part fût-elle perdue au milieu de cent parts de l’ignorant (on ne tient pas compte de la grandeur du mélange).\r"
+        ],
+        [
+            "Si l’on est invité d’avance à manger le samedi suivant chez un hôte en qui l’on n’a pas confiance pour le prélèvement des dîmes<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Voir ci-dessus,(4,1), et (5,2). Toutefois, il ne s'agit pas ici, comme ci-dessus, d'adjuration ou de 1re semaine de mariage.</i>, on dit la veille du samedi: “Je veux considérer comme dîme la partie que je prélèverai demain (le 100ème); ce qui restera comme complément de cette dîme (les 9 parts restantes) se trouvera à côté; sur la partie que j’aurais déclarée comme dîme, sera prise l’oblation de la dîme (le 100e); la dîme de 2e année (due le cas échéant et devant être mangée à Jérusalem) se trouvera à droite ou à gauche (à côté)”. Et on le rachète contre argent<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Pour ce Demaï en vertu de la condition préalable, on prélève le samedi le 100e, et l'on consomme le reste.</i>.",
+            "Si on lui verse un verre de vin (dans ces mêmes conditions), il dira: “Ce que je laisserai au fond du verre sera considéré comme dîme; ce qui formera pour la dîme le complément se trouvera à côté; sur la partie que j’aurais déclarée comme dîme, sera prise l’oblation de la dîme (le 100e) et la dîme de 2e année (s’il y a lieu), sera prise sur les bords”. Puis, l’on rachète cela contre argent.",
+            "L’ouvrier qui ne se fie pas à son patron (pour le prélèvement), prend une figue sèche et dit: “Que celle-ci et les 9 suivantes soient considérées comme dîme des 90 que je mange; que celle-ci soit l’oblation de la dîme (100e) pour le tout, que la 2e dîme suive et se trouve à la fin; et on la rachète contre argent. Mais on s’abstient de manger l’une des figues (distraite pour l’oblation, afin de ne rien faire perdre au propriétaire). Selon R. Simon ben Gamliel, il ne devra pas s’en priver, car (ayant faim) il diminuerait d’autant le travail dont le maître l’a chargé. Il ne devra pas s’en priver, dit R. Yossé, puisque c’est une conditions légale (que le propriétaire donne l’oblation).",
+            "Si l’on achète du vin (tebel) aux samaritains (à l’entrée du Shabat), on dit: “2 lougs (sur 100) que je séparerai seront l’oblation sacerdotale, les 10 suivants la dîme, et les 9 autres formeront la 2e dîme<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"(Yoma 55b); (Suka 23b); (Gitin 25a); (Baba kama 69a); (Hulin 14b); (Meila 22a).\"</i>”. Puis, on le coupe d’eau et on le boit.",
+            "Si l’on a chez soi des figues inaffranchies et qu’étant à la salle d’étude ou aux champs, le Shabat arrive<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Comme il est à craindre qu'il soit trop tard pour prélever les dîmes.</i>, on dit: “2 figues (sur 100) que je séparerai formeront l’oblation, les 10 suivantes la dîme, et les 9 autres la 2e dîme”. S’ils sont seulement douteux, on dit: “Ce que je séparerai demain sera pris comme dîme, et le complément en sera auprès; sur ce que j’aurais distrait comme dîme, on prendra l’oblation de la dîme, et la 2e dîme sera à droite ou à gauche”. Et on la rachète contre argent. G. voir (7,6)",
+            "Si l’on a devant soi 2 paniers de fruits inaffranchis<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> (Temoura 4a).</i> et que l’on dise: “les dîmes de l’un sont comprises dans l’autre”, le premier est libéré. De même, si l’on applique cette formule aux deux paniers réciproquement, le premier seul est libéré<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Dès que, par ces mots, le 1er est affranchi, il ne peut plus servir à libérer le second.</i>. Mais s’il dit: “la dîme doit être prélevée de chaque panier pour l’autre”, la désignation nominale et locale les rend toutes deux valables.",
+            "Si 100 parties de tebel (inaffranchies de l’oblation) sont mêlées à 100 profanes (sur lesquelles on ne doit plus que la dîme), on prend une part sur cent, ce que l’on fait aussi en cas de mélange de 100 parts inaffranchies avec cent parts de dîme (non libérées du 100e). Si à cent parts de fruits ordinaires libérés, il se mêle cent de dîme, on en prend cent, plus dix<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> C'est une perte de dix, provenant du mélange illégal. Comp. (Halla 3,9).</i> (pour régler ce qui est dû). S’il se mêle 100 parts de tebel et 90 de dîme, ou 90 de tebel et 80 de dîme, l’on ne perd rien (inutile de rien ajouter pour le prélèvement), car selon la règle générale, aussi longtemps que les parties inaffranchies l’emportent en quantité, l’on ne perd rien<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> En ce cas, dit Maïmondie, on acquitte tous les droits d'une manière égale, sans aucune perte, sans ajouter à la centaine le chiffre dû pour les dîmes: le prélèvement est considéré comme venant d'ailleurs.</i>.",
+            "Si l’on a dix rangées de cruches de vin à dix chacune (soit cent, disposées en un carré), et que l’on dise: “dans la rangée extérieure, l’une sera prise comme dîme” (pour dix autres cruches chez lui), comme la désignation est insuffisante, on prend 2 cruches dans l’angle des diagonales<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Et l'on tire de chacune une part pour réunir la quantité due, puisqu'il y a 4 rangées extérieures. On se sert tantôt du mot cruche, tantôt du mot tonneau, parce que la quantité est indifférente.</i>. Mais si l’on dit: “une cruche de la demi-rangée extérieure sera la dîme”, sans que l’on sache au juste de laquelle il s’agit, l’on prend du vin des 4 cruches placées aux 4 angles (et on le réunit). S’il dit: “la dîme sera prise dans une rangée”, qu’il ne désigne pas, on en prend dans la rangée diagonale (qui les comprend toutes). Si l’on a dit: “la dîme est dans une demi-rangée”, non désignée, on en prend sur les deux diagonales. Si l’on a dit: “l’une d’elles servira de dîme”, sans nulle autre désignation, on prend dans chaque cruche de quoi réunir la quantité obligatoire."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The [following] are treated leniently in regard to [the rules of] demai: unripe figs, wild jujuba, azarolus, wild white figs, young sycamore figs, fallen dates, fennel and capers. In Judea also sumac, Judean vinegar, and coriander. Rabbi Judah says: all unripe figs are exempt, except for those from a tree that bears fruit twice a year. All wild jujuba are exempt, except the wild jujuba of Shikmonah. All young sycamore figs are exempt, except those that have been scarified.",
+            "The [second tithe of] demai is not subject to [the rules of adding a] fifth. It has no mandated time of removal. It may be eaten by an onen. It may be brought into Jerusalem and taken out again. They may allow a small amount to be lost on the road. One may give it to an am haaretz and consume its equivalent in Jerusalem. [Second tithe money of demai] may be redeemed silver [coins] for [other] silver [coins], copper [coins] for [other] copper [coins], silver for copper, and copper for produce, provided that the produce is again redeemed for money, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the produce itself must be brought up and eaten in Jerusalem.",
+            "If a man bought [grain from an am haaretz] to be used for seed or for animal [feed], flour for hides, oil for a lamp, or oil for greasing utensils, it is exempt from [the rules of] demai. [Produce grown] beyond Cheziv and north is exempt from [the rules of] demai. The hallah of an am haaretz, produce mixed with terumah, produce bought with second tithe money, and the leftovers of minhah offerings are exempt from [the rules of] demai. Oil spiced [with spices from an am haaretz]: Bet Shammai makes it liable [to the rules of demai]. But Bet Hillel exempts it.",
+            "Demai may be used to make an eruv, and to make an [alley] partnership, and they recite a blessing over it, and they make an invitation [to recite Birkat Hamazon] over it, and one may separate [tithes] from it even when one is naked, or when it is twilight [on the eve of Shabbat]. And if he took out second tithe from it before the first tithe, it doesn’t matter. The oil with which the weaver greases his fingers is liable to [the rules of] demai, but [the oil] which the wool-comber puts on the wool is exempt from [the rules of] demai."
+        ],
+        [
+            "The following things must be tithed as demai in all places: pressed figs, dates, carobs, rice, and cumin. As to rice from outside the land [of Israel], whoever uses it is exempt from tithing it.",
+            "One who accepts upon himself to be trustworthy (ne’eman), must tithe whatever he eats and whatever he sells and whatever he buys, and he may not be the guest of an am haaretz. Rabbi Judah says: even one who is the guest of an am haaretz can still be considered trustworthy. They said to him: He is not trustworthy in respect of himself! How can he be considered trustworthy in respect of others?",
+            "One who takes upon himself to become a “chaver” may not sell to an am haaretz either moist or dry [produce], nor may he buy from him moist [produce], nor may he be the guest of an am haaretz, nor may he host an am haaretz as a guest while [the am haaretz] is wearing his own garment. Rabbi Judah says: he may not also raise small animals, nor may make a lot of vows or merriment, nor may he defile himself by contact with the dead. Rather he should be an attendant at the house of study. They said to him: these [requirements] do not come within the general rule [of being a chaver].",
+            "Bakers the sages did not obligate them to separate [from demai produce] any more than suffices for terumat maaser and for hallah. Grocers may not sell demai [produce]. All [merchants] who supply in large quantities may sell demai. Who are those who supply in large quantities? Those such as wholesalers and grain-sellers.",
+            "Rabbi Meir says: [if produce] which is usually measured out [for sale] in a large [quantity] was measured out in a small [quantity], the small quantity is treated as if it was a large [quantity]. If [produce] which is usually measured out for sale in a small [quantity] was measured out in a large [quantity], the large [quantity] is treated as if it was a small [quantity]. What is considered a large quantity? For dry [produce] three kavs, and for liquids, the value of one dinar. Rabbi Yose says: baskets of figs, baskets of grapes, and bushels of vegetables when he sells them in lumps, they are exempt [from the rules of demai]."
+        ],
+        [
+            "They may feed demai to the poor and to guests (alt. passing troops). Rabban Gamaliel used to feed demai to his workmen. [As for] charity collectors: Bet Shammai says: they should give tithed [produce] to one who doesn’t tithe, and untithed [produce] to one who does tithe. In this way it will turn out that every one will eat [produce] that has been fixed (tithed). But the sages say: they may collect indiscriminately and distribute indiscriminately. And one who wishes to fix [his produce by tithing it], let him fix it.",
+            "One who wants to cut off leaves of vegetables in order to lighten his burden, he may not throw them down until he has [first] tithed them. One who takes vegetables from the market [with the intention of buying them], and then decides to put them back, he should not put them back until he has [first] tithed them, for nothing is missing [after they are tithed] except for their quantity. But if he was standing [there and deciding what to] buy and then saw another load of better quality, he may put them back [untithed], since he had not yet drawn them into his possession.",
+            "If one finds produce on the road and picks it up in order to eat it, and then decides to hide it, he may not hide it unless he has [first] tithed it. But if from the outset he picked it up only in order to guard it against being destroyed, he is exempt [from tithing it]. Any produce which one may not sell [in the condition of] demai, he may not send it [as a gift] to his friend [in the condition of] demai. Rabbi Yose permits [one to send as a gift produce] that is certainly untithed, on condition that he makes the matter known to the recipient.",
+            "One who takes his wheat to a Samaritan miller or to an am haaretz miller, [the wheat when ground] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he carried it] to a Gentile miller, [the wheat when ground has the status of] demai. One who deposited his produce with a Samaritan or am haaretz, [the produce] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he left it] with a Gentile, it is like the produce of the Gentile. Rabbi Shimon says: [it becomes] demai.",
+            "One who gives [produce] to an innkeeper [to prepare it for food], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of exchanging it [with her own produce]. Rabbi Yose said: we are not responsible for deceivers. Rather, he must tithe only that which he takes from her.",
+            "One who gives [produce] to his mother-in-law [to prepare it], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of changing any [food] which has spoiled. Rabbi Judah said: she desires the welfare of her daughter and is ashamed [of serving spoiled food] to her son-in-law. Rabbi Judah agrees [with the other sages] that if one gives his mother-in-law seventh year produce, she is not suspected of changing it and giving her daughter to eat of seventh year produce."
+        ],
+        [
+            "One who buys produce from someone who is not trustworthy in respect of tithes, and he forgot to tithe it, and he asked [the seller] on Shabbat [if they were tithed], he may eat based on his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it. If he could not find the seller, and another person who was not trustworthy in respect of tithes said to him “they are tithed,” he may eat of it at his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it. Terumat maaser of demai which had become mixed up again [with the produce] from which it had been taken: Rabbi Shimon Shezuri says: even on a week day he may ask the seller and eat based on his word.",
+            "One who vowed [that his friend could not benefit from him] unless he eats with him, and the friend does not trust him in respect of tithes, he may eat with him on the first Shabbat even though he does not trust him in respect of tithes, provided that his friend said to him that the food had been tithed. But on the second week, even though he had vowed that he would not benefit from him, he may not eat with him unless he first tithed [the produce].",
+            "Rabbi Eliezer says: a man need not designate the poor man’s tithe of demai. But the sages say: he must designate it, but he need not separate.",
+            "One who had designated the terumat maaser of demai, or the poor man’s tithe of produce that had certainly not been tithed, he should not separate them on Shabbat. But if the priest or the poor man regularly ate with him, they may come and eat provided that he informs them.",
+            "One who says to another who is not trustworthy in respect of tithes: “Buy [produce] for me from one who is trustworthy or from one who gives tithes,” [the messenger] may not be trusted. “Buy it for me from so-and-so,” he is to be trusted. If he went to buy it from him [and then came back] and said: “I did not find him, so I bought for you from another man who is trustworthy,” he may not be trusted.",
+            "One enters a city and doesn’t know anyone. He says: “Who here is trustworthy? Who gives tithes here?” One person one responds: “I am.” He may not be trusted. [But if] he replied: “So-and-so is trustworthy,” he may be trusted. He went to buy from so-and-so, and he asked him: “Who here sells aged produce?” and so-and-so replied: “He sent you to me,” though they appear to be repaying each other, they may be trusted.",
+            "If donkey-drivers entered a city and one of them declared: “My produce is new but my friend’s produce is old,” or, “My produce has not been tithed but my friend’s produce has been tithed,” they may not be trusted. Rabbi Judah says: they may be trusted."
+        ],
+        [
+            "One who buys bread from a baker how should he tithe? He should take sufficient for the terumat maaser and for hallah and say: “A hundredth part of what is here shall be tithe on this side, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become terumat maaser for the rest, the remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”",
+            "One who wishes to separate terumah and the terumat maaser together:He should take one thirty third and say: One hundredth part of what is here, on this side is non-sacred produce (hullin), and the rest shall be terumah for the whole. And the one hundred parts of non-sacred produce which is here on this side shall be tithe, and the rest that is next to it is tithe. That which I made tithe shall become the terumat maaser for it. The remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”",
+            "One who bought [bread] from a baker, he may give tithe from hot bread for cold bread or from cold bread for hot bread, even when they are of various moulds, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah prohibits it, because I say that yesterday’s wheat was bought from one man and today’s wheat from another man. Rabbi Shimon prohibits it in the case of terumat maaser, but permits it in the case of hallah.",
+            "If one bought from a bread seller he must tithe every mould [separately], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he may give tithes from one mould for all the others. But Rabbi Judah agrees that one who bought from a monopolist he must tithe every mould [separately].",
+            "One who buys from a poor man, and similarly a poor man to whom they given slices of bread or pieces of fig-cake, he must tithe every piece. But in the case of dates and dried figs he may mix them together and take [the tithes from the mixture]. Rabbi Judah said: When is this so? When the amount [of dates or dried figs] given to the poor man was large; but when the amount was small, he must tithe each separately.",
+            "One who buys from a wholesaler, and then buys from him again, he may not give tithes from the one [purchase] for the other, even when both came from the same basket and even from the same kind. But the wholesale merchant may be trusted if he says that both came from the same one.",
+            "One who buys from a field owner, and then buys from him again, he may give tithes from the one [purchase] for the other, even when [the purchases come] from two baskets and even from two towns. A field owner who was selling vegetables in the market: when he brings them from his garden, he may tithe from one for all; But [if he brings them] from other gardens, he must tithe each lot separately.",
+            "One who buys untithed produce from two places, he may tithe from one lot for the other. Although they have said one may not sell untithed produce except in the case of necessity.",
+            "They may give tithes from produce from a Jew for produce [bought] from a Gentile, from produce [bought] from a Gentile for produce from a Jew, from produce [bought] from a Jew for produce [bought] from Samaritans, and from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans. Rabbi Eliezer prohibits [tithing] from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.",
+            "A perforated pot is considered like land. If one gave terumah from [produce grown in] the soil for [produce grown in] a perforated pot, or from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] the soil, his terumah is terumah. [If he gave terumah] from [produce grown in] a pot that was not perforated for [produce grown in] a pot that was perforated, [it is] terumah, but he must go back and give terumah again. [If he gave terumah] from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] a pot which was not perforated, [it is] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.",
+            "If one gave terumah from [produce of] demai for [other produce of] demai, or from [produce of] demai for [produce] which was certainly untithed, [this becomes] terumah, but he must give terumah over again. [If he gave terumah] from [produce] which was certainly untithed for [produce of] demai, [this becomes] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it."
+        ],
+        [
+            "One who has received a field from a Jew, or from a Gentile, or from a Samaritan [for a share in the produce], he divvies up the produce in front of them [without first separating tithes]. One who has hired a field from a Jew [for a fixed amount from the produce], he first gives terumah [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah said: When is this so? When he pays him [the rental with produce] of the same field and of the same kind; but when he pays him with the produce of another field or of another kind, he must [also] tithe [the rental first] and then give it to him.",
+            "One who has hired a field from a Gentile [for a fixed amount from the produce], he first gives tithes [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah says: even if one rented from a Gentile a field which had formerly belonged to his fathers [for a share in the produce], he first gives tithes and then gives it to him.",
+            "A priest or a Levite who rented a field from an Israelite [for a share in the produce], just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah. Rabbi Eliezer says: the tithes belong to them (the tenants), for they entered the field with this expectation.",
+            "If an Israelite rented a field from a priest or from a Levite [for a share in the produce] the tithes belong to the owners [of the field]. Rabbi Ishmael says: if a city dweller [from outside of Jerusalem] rented a field from a Jerusalemite, the second tithe belongs to the inhabitant of Jerusalem. But the sages say: the city dweller may go up and eat the second tithe in Jerusalem.",
+            "[An Israelite] who rents olive trees [from a priest or a Levite] for [a share in the] oil: just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah. Rabbi Judah says: an Israelite who rented [olive trees] from a priest or a levite for the oil for a share of half the profit, the tithes belong to the owner.",
+            "Bet Shammai says: a man may sell his olives only to a “chaver (an ‘associate’).” But Bet Hillel says: [one may sell them] even to one who only] tithes. And the pious among Bet Hillel used to act in accordance with the words of Bet Shammai.",
+            "Two gathered [the fruit of] their vineyards into one winepress, one of whom tithes and the other does not tithe the one who tithes may tithe his own share and his share wherever it may be.",
+            "Two men who rented a field [for a share in the produce], or inherited [a field], or became partners in it: the one [who tithes] may say to the other [who does not tithe], “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.” But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil.”",
+            "A chaver (rabbinic associate) and an am haaretz who inherited [the property of] their father who was an am haaretz, he (the chaver) may say to him (the am haaretz): “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.” But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil,” or: “You take the moist produce and I will take the dry produce.”",
+            "A convert and a gentile who inherited [the property of] their father, a gentile: he (the convert) can say [to his brother the gentile]: “You take the idols and I will take the money,” or: “You take the wine and I will take the produce.” But from the time [that any part of the inheritance] came into the possession of the convert, he is forbidden [to say so].",
+            "One who sells produce in Syria and declared “It was grown in the land of Israel,” the purchaser must tithe it. [But if he also said], “It has been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted. [If he said: The produce is] from my own field,” the purchaser must tithe it. [But if he added:] “It has already been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted. If it was known that he had a field in Syria, the purchaser must tithe it.",
+            "If an am haaretz said to a chaver, “Buy me a bundle of vegetables,” or: “Buy me a loaf of bread,” the chaver may buy it without checking [whether it had been tithed], and he is exempt [from tithing it]. But if the chaver said: “This one I am buying for myself and this one for my friend,” and they got mixed up, he must tithe [them both], even if there were one hundred [for the am haaretz.]"
+        ],
+        [
+            "One who invites his friend [before Shabbat] to eat with him [on Shabbat], and [his friend] does not trust him in respect of tithes, [the friend] may say on the eve of Shabbat, “What I will set apart tomorrow, behold it shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become the terumah of the tithe for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”",
+            "They pour him a cup [of wine on the sabbath], he says: “What I will leave at the bottom of the cup shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe shall become terumat maaser for the whole, and second tithe is at the mouth of the cup, and it is exchanged for money.",
+            "A worker who does not trust his employer [in respect of tithes], may take one dried fig and say: “This one and the nine which come after it shall become tithe for the ninety which I shall eat. This one shall become the terumat maaser for them, and the last ones shall be second tithe which shall be exchanged for money.” And he must put aside one dried fig. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he does not put one aside, because this reduce the work for his employer. Rabbi Yose says: he does not put one aside, because this is a court stipulation [imposed upon the employer].",
+            "One who buys wine among Samaritans, he may say: “Two logs which I shall set apart shall be terumah, ten logs tithe, and nine logs second tithe.” He may then pour the wine and drink it.",
+            "He had figs of tevel in his house, and he is in the house of study or in the field: he may say: “The two figs which I shall set apart shall be terumah, ten figs shall be first tithe, and nine figs second tithe.” If the figs were demai, he may say: “Whatever I shall separate tomorrow will be tithe, and the rest of the tithe is adjacent to it. That which I made tithe will become terumat maaser for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”",
+            "There were before him two baskets full of tevel, and he said: “Let the tithes of this [basket] be in that [basket],” the first [basket] is tithed. [If he said:] “Let the tithes of this [basket] be in that [basket], and the tithes of that [basket] in this [basket],” the first basket is tithed [whereas the second is not]. [If he said:] “Let the tithes be so that the tithes of each basket be in the other,” he has designated [the tithes of either basket].",
+            "One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of] common produce, one must take out a hundred and one [parts]. One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of first] tithe, one must take out a hundred and one [parts]. One hundred [parts of] common produce from which tithes had been separated [were mixed with] a hundred [parts of] tithe, one must take out a hundred and ten [parts]. One hundred [parts of] tevel [were mixed with] ninety [parts of] tithe, or ninety [parts of] tevel [were mixed with] eighty [parts of] tithe, he has not lost anything. This is the general rule: whenever the tevel is the greater [portion of the mixture] he has not lost anything.",
+            "One who had ten rows each containing ten jugs of wine, and said: “One exterior row shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take two jugs [each from the ends of] a diagonal line. [If he had said:] “One half of one exterior row shall be tithe” and it is not known which half row [he meant], he must take four jugs from the four corners. [If he had said:] “One row shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take one [whole] row in a diagonal line. [If he had said:] “Half of one row shall be tithe,” and it is not known which half row [he meant], he must take two rows in a diagonal line. [If he had said:] “One jug shall be tithe,” and it is not known which jug [he meant],he must take from every jug."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "These are those which we are lenient with <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken]: wild figs, the fruit of the lotus, crab apples, white figs, fruit of the sycamore, stunted dates, dill, and capers; and in Judea, the sumac, Judean vinegar, and coriander. Rabbi Yehudah says, “All the wild figs are exempt except for those that bear twice a year; all the lotus fruits are exempt except for the lotus fruit from Shikmonah; all the sycamore fruits are exempt except for those that have been burst open.”",
+            "<i>Demai</i> does not have a [penalty of a] fifth, and does not require removal, and an <i>Onen</i> [person whose close relative has died and not yet been buried] may eat it, and may enter Jerusalem and leave, and one may lose a small amount of it on the road, and it may be given to an <i>Am HaAretz</i> [one who is lax in observing tithes and purity laws], and he may eat something else instead and exchange it, silver for silver, copper for copper, silver for copper, and copper for fruit. And this is only if he returns to redeem the fruits, this is the opinion of Rabbi Meir. And the sages say, “He brings up the fruit, and they will be eaten in Jerusalem.”",
+            "One who buys for seed or for domestic animals, flour for skins, oil for lighting, or oil for utensil grease; [these are] exempt from <i>Demai</i>. [Areas located] from K’ziv and beyond are exempt from <i>Demai</i>. The <i>Challah</i> [dough that must be set aside for the priest] of an <i>Am HaAretz</i>, and a mixture of regular produce with <i>Terumah</i> [produce consecrated for priestly consumption], and that which was bought with money of the second tithe, and the remnant of the meal offering, are exempt from <i>Demai</i>. Fragrant oil is obligated by the school of Shammai, and the school of Hillel exempts.",
+            "<i>Demai</i> may be used to make an <i>Eruv</i> for shared courtyards and alleyways, and we bless on it [before eating], and invite on it [others to the blessings after the meal], and tithes may be separated from it while naked, and at twilight [as Shabbat comes in]. If one separated the second tithe before the first, this doesn’t matter. Oil with which a weaver anoints his fingers is obligated in <i>Demai</i>, and that which the comber puts in wool is exempt from <i>Demai</i>."
+        ],
+        [
+            "And these are the things to be tithed as <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken] in every place: the pressed figs, and the dates, and the carobs, the rice, and the cumin. Rice grown outside the land [of Israel], anyone who uses it is exempt.",
+            "One who takes it on himself to be trustworthy must tithe that which he eats, and that which he sells, and that which he buys, and he may not stay as a guest of an <i>Am HaAretz</i> [one who is lax in observing tithes and purity laws]. Rabbi Yehudah says, “Even if he is a guest of an <i>Am HaAretz</i>, he is trustworthy.” They said to him, “[If] for his own consumption he is not trustworthy, how can he be trustworthy with that which belongs to another?”",
+            "One who takes it upon himself to be a <i>Chaver</i> [one who scrupulously observes tithes and purity laws] may not sell to an ignorant person wet or dry [produce], nor buy from him wet [produce], nor be the guest of an <i>Am HaAretz</i> nor host him as a guest [when he is clothed] in his [own] garments. Rabbi Yehudah says, “He may not even raise small animals, nor be unrestrained regarding vows and entertainment, nor become defiled by [contact with] a corpse, and frequent the house of study.” They said to him, “These are not included in the general principle.”",
+            "The bakers are not obligated by the Sages to separate except for the amount of <i>Terumat Ma'aser</i> [a portion of the tithes that is given to the priest] and <i>Challah</i> [dough that must be set aside for the priest]. The shopkeepers are not permitted to sell <i>Demai</i>. All that handle large measurements are permitted to sell <i>Demai</i>. These are they which are handled in large measurements: wholesalers and sellers of grains.",
+            "Rabbi Meir says, “[In a case of] that which it is customary to measure in large amounts but was measured in small amounts, the small amounts are of secondary importance to the large amounts. [In a case of] that which it is customary to measure in small amounts, but was measured in large amounts, the large amount is of secondary importance to the small. Which is a large measurement? In dry [produce], three <i>Kavin</i> [specific unit of volume], and in wet [produce], a <i>Dinar</i> [specific unit of money].” Rabbi Yosi says, “Baskets of figs and baskets of grapes and a heap of greens, every time they are sold by approximation, they are exempt.”"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            "One may feed poor people <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken], and the guest <i>Demai</i>. Rabban Gamliel would feed his employees <i>Demai</i>. Concerning charity collectors, the school of Shammai say that one gives tithed produce to those who do not tithe and untithed produce to those who do tithe: this way, everybody eats fixed [tithed] produce. The sages say, one simply takes and simply distributes, and he who wants to fix will fix.",
+            "One who desires to trim leaves of vegetables in order to lighten his burden should not discard [the leaves] until he has tithed them. If one buys vegetables from the market and then decides to return them, he should not return them until he has tithed them, since they [the bundles] lack nothing but counting. However, if he is standing and selecting [the vegetables] and then sees another bundle that is of better quality he may return them [without tithing] because he has not yet grasped them [in a manner of acquisition].",
+            "Someone who finds produce on the road, and takes them to eat them, but then decides to hide them, should not hide them until he tithes them. If from the start he took them [the produce] so that they should not spoil, they are exempt.  Anything which a person is not permitted to sell when it is <i>Demai</i> should also not be sent to a friend when it is <i>Demai</i>. Rabbi Yossi allows this [in a case of] certainly [untithed produce], as long as he informs him.",
+            "One who brings his [tithed and non-Sabbatical year] wheat to a Cuthite miller or an <i>Am HaAretz</i> [one who is lax in observing tithes and purity laws] miller, it [the wheat] retains its presumptive status for tithes and for the Sabbatical year; to a non-Jewish miller, [the wheat is considered to be] <i>Demai</i>. One who leaves his [tithed] produce in the keeping of a Cuthite or an <i>Am HaAretz</i>, it [the produce] retains its presumptive status for tithes and for the Sabbatical year; in the keeping of a non-Jew, it is like his [the non-Jew's] produce. Rabbi Shimon says, \"[It is] <i>Demai</i>.\"",
+            "One who gives [his tithed produce] to an innkeeper [so that she can prepare it for him] must tithe from what he gives to her and from what he receives [back] from her because she is suspected of exchanging [her <i>Demai</i> for his tithed produce]. Said Rabbi Yossi, \"We are not responsible for deceivers; he does not tithe except for what he receives from her exclusively.\"",
+            "One who gives his [tithed produce] to his mother-in-law, must tithe from what he gives to her and from what he receives [back] from her because she is suspected of exchanging what is spoiled.  Said Rabbi Yehudah,  \"She desires the well-being of her daughter and is ashamed before her son-in-law.\"  Rabbi Yehudah acknowledges in [the instance of] giving Sabbatical produce to his mother-in-law, that she is not suspected [of exchanging] to feed her daughter Sabbatical year produce."
+        ],
+        [
+            "One who buys produce from one who is not trustworthy concerning tithing and forgot to tithe it; and asks him [the vendor] on Shabbat, may eat it by his [the vendor's] word.  At nightfall at the conclusion of Shabbat, he may not eat until he has tithed [the produce]. If he did not find him [the vendor on Shabbat], [and] another individual who is not trustworthy concerning tithing says to him, \"They are tithed,\"  he can eat by his word. At nightfall at the conclusion of Sabbath, he may not eat until he has tithed.  [In terms of the] <i>Terumat Ma'aser</i> [a portion of the tithes that is given to the priest] of <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken] that returned to its place [was mixed back into the produce from which it was taken], Rabbi Shimon  Shezuri says, \"Even on a weekday, he asks him and eats by his [the vendor's] word.\"",
+            "He who imposes a vow on his friend that he eat with him and he [the friend] does not trust him regarding tithes; he [the friend] should eat with him on the first Shabbat, even though he does not trust him regarding tithes, but only if he [the host] will say to him, \"They [the food] are tithed.\"  On the second Shabbat, even if [the host] vowed [not to receive] benefit from him [if he does not eat], he may not eat until he has tithed.",
+            "Rabbi Eliezer says, \"One does not need to designate the poor man's tithe of <i>Demai</i>.\" And the sages say, \"He designates it, but doesn't need to separate it.\"",
+            "If one designated the <i>Terumat Ma'aser</i> of <i>Demai</i> or the poor man's tithe of produce that has certainly not been tithed, he should not separate them [to give to a priest or poor person] on Shabbat. If a priest or a poor person was in the habit of eating at his home, they can come and eat as long as he informs them.",
+            "If one says to someone who is not trustworthy regarding tithes, \"Buy [produce] for me from one who is trusted or from one who tithes,\" he [the messenger] is not trusted. [If one says,] \"From so-and-so person,\" this [the messenger] is trusted. If he went to buy from him [the specified person], but said to him [the sender], \"I could not find him and I bought for you from someone else who is trusted,\" he [the messenger] is not trusted.",
+            "If one enters a city and doesn't know any person there, he says, \"Who here is trustworthy? Who here tithes?\" If a person replies \"I am,\" he is not trusted. If he said, \"so-and-so person is trustworthy,\" he is trusted. If he goes to buy from him and says to him, \"Who here sells <i>Yashan</i> [grain from the previous year that one is permitted to eat]?\" If he replies, \"The person that sent you to me\", even though it is as if they are rendering services to each other, they are trusted.",
+            "If donkey drivers entered a city, and one said, \"My [produce] is <i>Chadash</i> [grain from the current year that one is forbidden to eat] and my fellow's is <i>Yashan</i>,\" [or] \"Mine has not been fixed [i.e., tithed] and my fellow's has been fixed\"--they are not trusted. Rabbi Yehudah says: they are trusted."
+        ],
+        [
+            "One who buys from a baker, how should he tithe? He removes enough for <i>Terumat Ma'aser</i> [a portion of the tithes that is given to the priest] and <i>Challah</i> [dough that must be set aside for the priest], and says: \"One one-hundredth of what is here, on this side [of the pile] is [part of the] tithe, and the rest of the tithe is next to it. That [one-hundredth] which I have designated as [part of the] tithe, the <i>Terumat Ma'aser</i> is designated upon it, and the rest is designated as <i>Challah</i>, and <i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem] is on its north or south side, and is hereby unconsecrated by [transferring its consecration to] coins.",
+            "One who desires to separate <i>Terumah</i>  [produce consecrated for priestly consumption] and <i>Terumat Ma'aser</i> as one [act of separation] takes one part of thirty-three and a third and says: \"One one-hundredth of what is here, on this side, is <i>Chulin</i> [non-sacred produce], and the remainder is <i>Terumah</i> on the whole [of the produce]. And the one hundredth of unconsecrated that is here, on this side, is the tithe and the remainder of the tithe is next to it. That [one-hundredth] which I have designated as [part of the] tithe, the <i>Terumat Ma'aser</i> is designated upon it, and the remainder is <i>Challah</i>, and <i>Ma'aser Sheni</i> is on its north or south side, and is hereby unconsecrated by [transferring its consecration to] coins.",
+            "One who buys from a baker may separate tithes from the hot for the cold and from the cold for the hot even from many molds, the words of Rabbi Meir.  Rabbi Yehudah forbids, for I say that yesterday's wheat was from one [man] and today's was from another.  Rabbi Shimon forbids regarding [the separation of] <i>Terumat Ma'aser</i>, but permits regarding <i>Challah</i>.",
+            "One who buys from a merchant tithes from each mold separately, the words of Rabbi Meir.  Rabbi Yehudah says, from one for all.  Rabbi Yehudah acknowledges that when one purchases from one who has a monopoly, that he separates tithes from each separately.",
+            "Regarding one who buys from a poor person, and so for a poor person to whom is given pieces of bread or slices of fig rounds, he tithes from each separately. But for dates and dried figs, he may mix them up and take [tithes from the mixture]. Says Rabbi Yehuda: When [is this the case]? When the gift is a large quantity; but when the gift is a small quantity, he must tithe each separately.",
+            "One who buys from a wholesaler and then comes back and buys from him a second time: he may not tithe from one [purchase] for the other, even if [both are] the same vessel, even if [both are] from the same species. The wholesaler is trusted to say, \"They are from one [seller and thus may be tithed together].\"",
+            "One who buys from a <i>Ba'al HaBayit</i> [property owner], and then comes back and buys from him a second time: he may tithe from one [purchase] for the other, even from two containers, even from two towns. A <i>Ba'al HaBayit</i> who was selling greens in the market; at a time when they are bringing [the greens] for him from his own gardens, [the buyer must] tithe from one for all of them. But [if they are bringing it] from other gardens, tithe from each separately.",
+            "Someone who buys produce that has not been tithed from two places should tithe from each [purchase] separately, even though they said, \"A person is not permitted to sell produce that has not been tithed unless in need.\"",
+            "Tithes may be taken from [produce] of a Jew for that of a non-Jew, from that of a non-Jew for that of a Jew, from that of a Jew for that of a Cuthite, and from that of a Cuthite for that of a Cuthite. Rabbi Eliezer prohibits from that of a Cuthite for that of a Cuthite.",
+            "A perforated pot is [considered] like land. [If one] took <i>Terumah</i> from [produce grown in] the earth for [produce grown in] a perforated pot, or from a perforated pot for the earth, his <i>Terumah</i> is [valid] <i>Terumah</i>. From a non-perforated pot for a perforated pot, [this is treated with the stringencies of valid] <i>Terumah</i> [but] one must return and retake the <i>Terumah</i> [in a valid manner]. From a perforated pot for a non-perforated pot is [valid] <i>Terumah</i>, and cannot be eaten until <i>Terumot</i> and <i>Ma'asrot</i> have been removed for it.",
+            "[If one] took <i>Terumah</i> from <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken] for [other] <i>Demai</i>, or from <i>Demai</i> for produce that has certainly not been tithed, [this is treated with the stringencies of valid] <i>Terumah</i>, [but] one must return and retake the <i>Terumah</i> [in a valid manner]. From produce that has certainly not been tithed for <i>Demai</i>, [this is treated with the stringencies of valid] <i>Terumah</i>, and cannot be eaten until <i>Terumot</i> and <i>Ma'asrot</i> have been removed for it."
+        ],
+        [
+            "Someone who received a field [as a sharecropper] from a Jew, a non-Jew, or a Cuthite, should divide up [the produce] in their presence. One who rents a field from a Jew, must separate the <i>Terumah</i> [produce consecrated for priestly consumption] and then give [the landlord] his portion. Rabbi Yehudah said: When is this? When the payment is from the same field and the same species; however, if the payment is from a different field or a different species, he must separate the tithes and then give [the landlord] his portion.",
+            "One who rents a field from a non-Jew must separate the tithes and then give [the landlord] his portion. Rabbi Yehudah says, also one who acquires his ancestral field from a non-Jew must separate the tithes and then give [the non-Jew] his portion.",
+            "A priest and a Levite who received a field [as sharecroppers] from a Jew; just as they divide the <i>Chulin</i> [non-sacred produce, with the field's owner], so they divide the <i>Terumah</i>. Rabbi Eliezer says: Even the tithes belong to them [i.e. the priest and the Levite], for they have come [to work the field] on this condition.",
+            "A Jew who received [a field] from a priest or a Levite; the tithes go to the owner. Rabbi Yishmael says: \"The one from the provinces who received a field from a Jerusalemite; the <i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem] is the property of the Jerusalemite.\" The Sages say: \"The one from the provinces can go up to Jerusalem and eat it there himself.\"",
+            "One who receives [as payment] olives for oil; just as they divide the <i>Chulin</i>, so they divide the <i>Terumah</i>. Rabbi Yehudah says, [in the case of] an Israelite who receives from a priest or from a Levite olives for oil as partial payment, the tithes belong to the owner.",
+            "Those who follow the school of Shammai say: a man should not sell his olives except to a <i>Chaver</i> [one who scrupulously observes purity laws]. Those who follow the house of Hillel say: even for the tithe. And the modest ones among those who follow the school of Hillel would act in accordance with the words of those who follow the school of Shamai.",
+            "Two who gathered the produce of their vineyards into one press, one who tithes and one who does not tithe, the one who tithes should tithe his produce, and his portion is anywhere.",
+            "Two who received a field as share croppers or inherited [it] or joined as partners, one may say to the other: \"You take the wheat from such-and-such area and I the wheat from such-and-such area, you [take] the wine from such-and-such area and I the wine from such-and-such area.\" However, he may not say to him: \"You take the wheat and I the barley, you take the wine and I will take the oil.\"",
+            "A <i>Chaver</i> and an <i>Am HaAretz</i> [one who is lax in observing purity laws] who inherited from their <i>Am HaAretz</i> father: he [the <i>Chaver</i>] can say to him: \"You take the wheat from such-and-such area and I the wheat from such-and-such area, you the wine from such-and-such area and I the wine from such-and-such area.\" However, he may not say to him: \"You take the wheat and I the barley, you take the fresh and I will take the dried.\"",
+            "A convert and a non-Jew who inherit from their non-Jewish father: he [the convert] can say to him: \"You take the idol worship and I the money, you the wine and I the fruit.\" But if they have come into the possession of the convert, this is forbidden.",
+            "One who sells fruit in Syria and says: \"These [fruits] are from the Land of Israel\", one must tithe [the purchased fruit]. [If the seller says:] \"Tithes have been taken from these [fruits]\", he is trusted, as the mouth which caused the prohibition [by saying they are from Israel and therefore require tithes] is the mouth which made them permitted [by saying that tithes have already been taken]. [If the seller says:] \"They are mine\", one must tithe. [If the seller says:] \"They have been tithed\", he is trusted, as the mouth which caused the prohibition is the mouth which made them permitted. However, if it is known that he [the seller] has a field in Syria, one must tithe.",
+            "An <i>Am HaAretz</i> who says to a <i>Chaver</i>, \"Buy me a bundle of vegetables\", \"buy me one loaf\": he buys without specifying and is exempt from tithing. If he [buys for himself as well and] says \"this is mine and this is my friend's\" and they become mixed, he is obligated to tithe, even if [he bought] 100 items."
+        ],
+        [
+            "If one invites his friend to eat at his home and the friend does not trust him with regards to tithes, on the day before Shabbat he says, \"That which I am going to separate tomorrow is [part of the] tithe, and the rest of the tithe will be next to it. That which I have designated as [part of the] tithe, the <i>Terumat Ma'aser</i> [a portion of the tithes that is given to the priest] is designated upon it. And <i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, must be eaten in Jerusalem] is on its north or south, and is hereby unconsecrated by [transferring its consecration to] coins.\"",
+            "When they mixed the cup for him he should say, \"What I will leave at the bottom of the cup is [part of the] tithe, and the rest of the tithe will be next to it. That which I have designated as [part of the] tithe, the <i>Terumat Ma'aser</i> is designated upon it. And <i>Ma'aser Sheni</i> is at its mouth and is hereby unconsecrated by [transferring its consecration to] coins.\"",
+            "A worker who does not trust the <i>Ba'al HaBayit</i> [property owner] should take one dried fig and say, \"This and the nine that follow it are [part of the] tithe for the ninety I eat. This [first] one is designated as <i>Terumat Ma'aser</i> upon them and <i>Ma'aser Sheni</i> is at the end and becomes unconsecrated by [transferring its consecration to] coins.\" He then withholds one dried fig. Rabbi Shimon ben Gamliel says, he does not withhold because he then reduces the work of the employer. Rabbi Yossi says he doesn't withhold due to an enactment of the court.",
+            "A man who buys wine from among the Cuthites should say, \"Two <i>Log</i> [specific unit of volume] that I will separate are the <i>Terumah</i>, ten are the tithe, and nine are the <i>Ma'aser Sheni</i>. He then may begin and drink.",
+            "If a man had untithed figs in his house, and he is in the <i>Beit HaMidrash</i> [Hall of Study] or the field, he should say, \"Two figs that I will separate are <i>Terumah</i>, and ten are [part of the] tithe, and nine are <i>Ma'aser Sheni</i>.\" If they are <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken], he says, \"What I will separate tomorrow are [part of the] tithe, and the rest of the tithe will be next to it. That which I have designated as [part of the] tithe, <i>Terumat Ma'aser</i> is designated upon it. And <i>Ma'aser Sheni</i> is on its north or south, and is hereby unconsecrated by [transferring its consecration to] coins.",
+            "If a man has two baskets of untithed produce before him and says, \"The tithes of this one are in the other one,\" the first is tithed. [If he says,] \"The [tithes of] this one are in the other one and of the other one are in this one,\" the first is tithed. [If he says,] \"The tithes of each of them are the tithes of the other basket,\" it is a valid designation.",
+            "[If there is a mixture of] one hundred untithed and one hundred <i>Chulin</i> [non-sacred produce], he takes one hundred and one. [If there is a mixture of] one hundred untithed and one hundred tithes, he takes one hundred and one. [If there is a mixture of] one hundred non-sacral that have been fixed [tithed] and one hundred tithes, he takes one hundred and ten. [If there is a mixture of] one hundred untithed and ninety tithes, or ninety untithed and eighty tithes, he has lost nothing. This is the rule: as long as the untithed part is the greater part, he has lost nothing.",
+            "If one has ten rows of ten jars of wine and says, \"One outside row is the tithe\" and it is not known which [row] it is, he takes two jars diagonally. [If he said,] \"Half of one outside row is the tithe\" and it is not known which [row] it is, he takes four jars from the four corners. [If he said,] \"One row is the tithe\" and it is not known which [row] it is, he takes one diagonal row. [If he said,] \"Half of one row is the tithe\" and it is not known which one, he takes two diagonal rows. [If he said,] \"One jar is the tithe\" and it is not known which jar it is, he takes from every jar."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>D</b>IES <small>SIND DIE BEZÜGLICH DES</small> D<small>EMAJ LEICHTER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Die folgenden minderwertigen Früchte unterliegen nicht der Demajpflicht, da bei diesen ein doppelter Zweifel obwaltet: erstens können sie vom Freigute herrühren und somit überhaupt zehntfrei sein, zweitens können sie verzehntet sein.</i> <small>ZU NEHMENDEN</small> [F<small>RÜCHTE</small>]: <small>WILDE</small> F<small>EIGEN</small>, P<small>ISTAZIEN</small>, S<small>PEIERLINGE, WEISSE</small> F<small>EIGEN, GEPFROPFTE</small> F<small>EIGEN, ABGEFALLENE</small> D<small>ATTELN, SPÄTE</small> W<small>EINTRAUBEN UND DIE</small> K<small>APER; IN</small> J<small>UDÄA: DER</small> G<small>ERBERSUMACH, DER JUDÄISCHE</small> E<small>SSIG UND DER</small> K<small>ORIANDER</small>. R. J<small>EHUDA SAGT: ALLE WILDEN</small> F<small>EIGEN SIND FREI, AUSGENOMMEN DIE</small> R<small>EMONTANTEN; ALLE</small> P<small>ISTAZIEN SIND FREI, AUSGENOMMEN DIE ŠIQMONISCHE</small> P<small>ISTAZIE; ALLE GEPFROPFTEN</small> F<small>EIGEN SIND FREI, AUSGENOMMEN DIE AUFPLATZENDEN</small>.",
+            "B<small>EIM</small> D<small>EMAJ</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Beim zweiten Zehnten vom D.</i> <small>GIBT ES KEIN</small> F<small>ÜNFTEL UND KEINE</small> F<small>ORTSCHAFFUNG; DER</small> L<small>EIDTRAGENDE DARF ES</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Dt. 26,14.</i> <small>ESSEN; MAN DARF ES IN</small> J<small>ERUŠALEM BRINGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Dort ausweihen.</i> <small>UND ZURÜCK AUSFÜHREN; MAN DARF ETWAS UNTERWEGS VERLOREN GEHEN LASSEN; MAN DARF ES EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE GEBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Obgleich anzunehmen ist, dieser werde es ohne Beobachtung der Reinheitsgesetze verzehren.</i> <small>UND IM ENTSPRECHENDEN</small> W<small>ERTE</small> [<small>IN</small> J<small>ERUŠALEM</small>] <small>VERZEHREN</small>. M<small>AN DARF ES</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Das Ausweihgeld des zweiten Zehnten vom D.</i> <small>FERNER EINTAUSCHEN</small>: S<small>ILBER AUF</small> S<small>ILBER</small>, K<small>UPFER AUF</small> K<small>UPFER</small>, S<small>ILBER AUF</small> K<small>UPFER UND</small> K<small>UPFER AUF</small> F<small>RÜCHTE, UND MAN LÖSE DIE</small> F<small>RÜCHTE WIEDER AUS – SO</small> R. M<small>EÍR; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, MAN BRINGE DIE</small> F<small>RÜCHTE NACH</small> J<small>ERUŠALEM UND ESSE SIE DORT</small>.",
+            "W<small>AS MAN ZUR</small> A<small>USSAAT ODER FÜR DAS</small> V<small>IEH KAUFT</small>, M<small>EHL ZUR</small> B<small>EARBEITUNG VON</small> H<small>ÄUTEN</small>, Ö<small>L ZUR</small> B<small>ELEUCHTUNG, ODER</small> Ö<small>L</small>, G<small>ERÄTE ZU ÖLEN, UNTERLIEGT NICHT DEM</small> G<small>ESETZE VOM</small> D<small>EMAJ</small>. W<small>AS AUS</small> K<small>EZIB UND WEITER HINAUS HERRÜHRT, UNTERLIEGT NICHT DEM</small> G<small>ESETZE VOM</small> D<small>EMAJ</small>. D<small>IE</small> T<small>EIGHEBE EINES</small> M<small>ANNES AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE, DAS</small> B<small>EMISCHTE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Wenn Früchten, von denen die priesterl. u. levit. Abgaben bereits entrichtet worden sind, ein Hundertstel Hebe beigemischt wird, so sind sie einem Laien verboten.</i>, <small>DAS FÜR</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN GEKAUFTE UND</small> Ü<small>BERRESTE DES</small> S<small>PEISOPFERS UNTERLIEGEN NICHT DEM</small> G<small>ESETZE VOM</small> D<small>EMAJ</small>. D<small>AS</small> B<small>ALSAMÖL</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Das nicht zum Essen, sondern zum Salben bestimmt ist.</i> <small>IST NACH DER</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS DIESEM</small> G<small>ESETZE UNTERWORFEN UND NACH DER</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS NICHT</small>.",
+            "M<small>AN DARF MIT</small> D<small>EMAJ EINEN</small> É<small>RUB BEREITEN, SICH DURCH DIESES VEREINIGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Es ist verboten, am Šabbath von einem Hofe nach dem anderen, u. ebenso von diesem nach der gemeinsamen Durchgangshalle zu tragen, es sei denn, daß die Eigentümer sich durch Wein oder Brot, zu welchem jeder etwas beiträgt, vereinigen.</i>, <small>DARÜBER DEN</small> T<small>ISCHSEGEN SPRECHEN UND DARÜBER DEN</small> T<small>ISCHSEGEN GEMEINSAM</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ber. Fol. 45a</i><small>SPRECHEN</small>. M<small>AN DARF FERNER DAVON</small> [<small>DIE</small> A<small>BGABEN</small>] <small>NACKT</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Weil man beim D. keinen Segen spricht.</i><small>UND BEI</small> D<small>ÄMMERUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Am Vorabend des Šabbaths.</i><small>ENTRICHTEN</small>. A<small>ÜCH IST NICHTS DABEI, WENN MAN VON DEMSELBEN DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN VOR DEM ERSTEN ENTRICHTET HAT</small>. D<small>AS</small> Ö<small>L, WOMIT DER</small> W<small>EBER SEINE</small> F<small>INGER BESTREICHT, UNTERLIEGT DEM</small> G<small>ESETZE VOM</small> D<small>EMAJ; WAS ABER DER</small> K<small>RÄMPLER IN DIE</small> W<small>OLLE TUT, UNTERLIEGT DIESEM NICHT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>F</b>OLGENDE F<small>RÜCHTE MÜSSEN ALS</small> D<small>EMAJ ÜBERALL VERZEHNTET WERDEN: GEPRESSTE</small> F<small>EIGEN</small>, D<small>ATTELN</small>, J<small>OHANNISBROT</small>, R<small>EIS UND</small> K<small>ÜMMEL</small>: R<small>EIS AUS DEM</small> A<small>USLANDE UND ALLES, WAS MAN AUS IHM BEREITET, IST DIESEM</small> G<small>ESETZE NICHT UNTERWORFEN</small>.",
+            "W<small>ER AUF SICH NIMMT</small>, Z<small>UVERLÄSSIGER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Hinsichtlich der Zehnte.</i> <small>ZU SEIN, MUSS DEN</small> Z<small>EHNTEN ENTRICHTEN VON DEM, WAS ER ISST, WAS ER VERKAUFT UND WAS ER KAUFT; AUCH GASTE ER NICHT BEI EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE</small>. R. J<small>EHUDA SAGT, AUCH WER BEI EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE GASTET, KÖNNE</small> Z<small>UVERLÄSSIGER SEIN</small>. S<small>IE ENTGEGNETEN IHM</small>: W<small>ENN ER FÜR SICH SELBST NICHT ZUVERLÄSSIG IST, WIE SOLLTE ER ES FÜR ANDERE SEIN</small>!?",
+            "W<small>ER AUF SICH NIMMT</small>, G<small>ENOSSE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Der bei Kleidern und Speisen die Reinheitsgesetze streng beobachtet. Die Schriftgelehrten dürfen mit ihm verkehren u. sehen ihn als Genossen an.</i> <small>ZU SEIN, DARF EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE WEDER</small> F<small>EUCHTES</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Cf. Lev. 11,34.</i> <small>NOCH</small> T<small>ROCKENES VERKAUFEN, AUCH KAUFE ER VON IHM NICHTS</small> F<small>EUCHTES; FERNER GASTE ER NICHT BEI EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE, NOCH BEWIRTE ER IHN BEI SICH, WENN ER SEIN</small> G<small>EWAND ANHAT</small>. R. J<small>EHUDA SAGT, ER ZÜCHTE AUCH KEIN</small> K<small>LEINVIEH, ER SEI NICHT LEICHTSINNIG IM</small> G<small>ELOBEN UND IM</small> S<small>CHERZEN, ER VERUNREINIGE SICH NICHT AN</small> T<small>OTEN UND ER BEDIENE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Die Gelehrten; er pflege mit ihnen Umgang.</i><small>IM</small> L<small>EHRHAUSE</small>. S<small>IE SPRACHEN ZU IHM</small>: D<small>AS GEHÖRT JA NICHT DAZU</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Zu den Reinheitsgesetzen.</i>!",
+            "D<small>EN</small> B<small>ÄCKERN HAT MAN NUR DIE</small> P<small>FLICHT AUFERLEGT, DAS</small> Q<small>UANTUM DER</small> Z<small>EHNTHEBE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Ein Hundertstel.</i> <small>UND DIE</small> T<small>EIGHEBE ABZUSONDERN</small>. D<small>IE</small> K<small>LEINHÄNDLER DÜRFEN KEIN</small> D<small>EMAJ VERKAUFEN, ALLE</small> G<small>ROSSHÄNDLER DÜRFEN</small> D<small>EMAJ VERKAUFEN</small>. G<small>ROSSHÄNDLER SIND BEISPIELSWEISE</small>: P<small>ROVIANTHÄNDLER UND</small> G<small>ETREIDELIEFERANTEN</small>.",
+            "R. M<small>EÍR SAGTE</small>: W<small>ENN MAN DAS, WAS SONST IN</small> G<small>ROSSEM GEMESSEN WIRD, IN</small> K<small>LEINEM MISST, SO IST DIES BEDEUTUNGSLOS GEGENÜBER</small> [<small>DER</small> M<small>ESSUNG</small>] <small>IN</small> G<small>ROSSEM, UND WENN MAN DAS, WAS SONST IN</small> K<small>LEINEM GEMESSEN WIRD, IN</small> G<small>ROSSEM MISST, SO IST DIES BEDEUTUNGSLOS GEGENÜBER</small> [<small>DER</small> M<small>ESSUNG</small>] <small>IN</small> K<small>LEINEM</small>. W<small>AS HEISST</small> ‘<small>IN</small> G<small>ROSSEM</small>’? D<small>REI</small> K<small>AB BEI</small> T<small>ROCKENEM UND</small> [<small>DER</small> W<small>ERT</small>] <small>VON EINEM</small> D<small>ENAR BEI</small> F<small>LÜSSIGEM</small>. R. J<small>OSE SAGT</small>: K<small>ÖRBE</small> F<small>EIGEN</small>, K<small>ÖRBE</small> W<small>EINTRAUBEN SOWIE</small> B<small>UNDE</small> K<small>RÄUTER SIND, WENN MAN SIE NACH</small> A<small>UGENMASS VERKAUFT, FREI</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Von der Verzehntung, wenn sie D. sind.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>M</b>AN <small>DARF DEN</small> A<small>RMEN</small> (D<small>EMAJ</small>) <small>UND DEN EINQUARTIERTEN</small> T<small>RUPPEN</small> D<small>EMAJ ZU ESSEN GEBEN</small>. R. G<small>AMLIÉL PFLEGTE SEINEN</small> T<small>AGELÖHNERN</small> D<small>EMAJ ZU ESSEN ZU GEBEN</small>. D<small>IE</small> A<small>LMOSENVERWALTER GEBEN, WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, V<small>ERZEHNTETES DEMJENIGEN, DER DEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT ENTRICHTET</small>, U<small>NVERZEHNTETES DEMJENIGEN, DER DEN</small> Z<small>EHNTEN ENTRICHTET; MITHIN ISST JEDER FERTIG</small> Z<small>UBEREITETES; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, MAN SAMMLE OHNE</small> A<small>NGABE UND VERTEILE OHNE</small> A<small>NGABE, UND WER FERTIG ZUBEREITEN WILL, BEREITE ZU</small>.",
+            "W<small>ER VON</small> K<small>RÄUTERN DIE</small> B<small>LÄTTER ABSCHNEIDEN WILL, UM SEINE</small> L<small>AST ZU ERLEICHTERN, WERFE SIE NICHT FORT, EHE ER SIE VERZEHNTET HAT</small>. W<small>ER</small> K<small>RÄUTER AUF DEM</small> M<small>ARKTE GEKAUFT HAT UND SIE ZURÜCKZUGEBEN SICH ÜBERLEGT, GEBE SIE NICHT ZURÜCK, EHE ER SIE VERZEHNTET HAT, DENN HIERBEI FEHLT NICHTS ALS DAS</small> Z<small>ÄHLEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Der Bündel; er hat die Kräuter bereits durch das Ansichziehen erworben, obgleich er den Preis nicht genau kennt.</i>. W<small>ENN ER NOCH BEIM</small> U<small>NTERHANDELN STEHT UND EINE BESSERE</small> L<small>ADUNG SIEHT, SO DARF ER JENE ZURÜCKGEBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Ohne den Zehnten zu entrichten.</i>, <small>DA ER SIE NOCH NICHT AN SICH GEZOGEN HAT</small>.",
+            "W<small>ER AUF DEM</small> W<small>EGE</small> F<small>RÜCHTE GEFUNDEN UND SIE ZUM</small> E<small>SSEN AUFGENOMMEN HAT, SICH DANN ABER ÜBERLEGT, SIE FORTZULEGEN, LEGE SIE NICHT FORT, EHE ER SIE VERZEHNTET HAT</small>. W<small>ENN ER SIE ABER VON VORNHEREIN NUR DESHALB AUFGENOMMEN, DAMIT SIE NICHT VERDERBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Um sie an eine geschützte Stelle zu legen.</i>, <small>SO BRAUCHT ER DIES NICHT</small>. A<small>LLES, WAS MAN ALS</small> D<small>EMAJ NICHT VERKAUFEN DARF, DARF MAN ALS</small> D<small>EMAJ AUCH SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN NICHT SENDEN</small>; R. J<small>OSE ERLAUBT DIES, WENN ENTSCHIEDEN UN VERZEHNTET, NUR TEILE ER IHM DIES MIT</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND</small> W<small>EIZEN ZU EINEM</small> M<small>ÜLLER BRINGT, DER</small> S<small>AMARITANER ODER EIN</small> M<small>ANN AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE IST, SO BLEIBT ER IN SEINEM</small> Z<small>USTANDE HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE UND DES</small> S<small>IEBENTJAHRES</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Sie sind nicht verdächtig, den Weizen vertauscht zu haben.</i>; <small>WENN ABER ZU EINEM</small> M<small>ÜLLER, DER</small> F<small>REMDLING IST, SO IST ER</small> D<small>EMAJ</small>. W<small>ENN JEMAND SEINE</small> F<small>RÜCHTE BEI EINEM</small> S<small>AMARITANER ODER BEI EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE AUFBEWAHRT, SO BLEIBEN SIE IN IHREM</small> Z<small>USTANDE HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE UND DES</small> S<small>IEBENTJAHRES; WENN BEI EINEM</small> F<small>REMDLING, SO GLEICHEN SIE DESSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Die Früchte eines Nichtjuden sind überhaupt zehntfrei.</i> F<small>RÜCHTEN</small>; R. Š<small>IMO͑N SAGT, SIE SEIEN</small> D<small>EMAJ</small>.",
+            "W<small>ER SEINER</small> W<small>IRTIN ETWAS</small> [<small>ZUM</small> Z<small>UBEREITEN</small>] <small>GIBT, VERZEHNTE, WAS ER IHR GIBT, UND WAS ER VON IHR ERHÄLT, WEIL SIE VERDÄCHTIG IST, UMGETAUSCHT ZU HABEN</small>. R. J<small>OSE SPRACH</small>: W<small>IR BRAUCHEN UNS FÜR</small> B<small>ETRÜGER NICHT ZU VERBÜRGEN; ER VERZEHNTE VIELMEHR NUR DAS, WAS ER VON IHR ERHÄLT</small>.",
+            "W<small>ER SEINER</small> S<small>CHWIEGERMUTTER ETWAS</small> [<small>ZUM</small> Z<small>UBEREITEN</small>] <small>GIBT, VERZEHNTE, WAS ER IHR GIBT, UND WAS ER VON IHR ERHÄLT, WEIL SIE VERDÄCHTIG IST, DAS</small> V<small>ERDORBENE UMGETAUSCHT ZU HABEN</small>. R. J<small>EHUDA ERKLÄRTE</small>: W<small>EIL SIE</small> S<small>ORGE TRÄGT FÜR IHRE</small> T<small>OCHTER UND SICH VOR IHREM</small> S<small>CHWIEGERSOHNE SCHÄMT</small>. J<small>EDOCH PFLICHTET</small> R. J<small>EHUDA BEI, DASS, WENN JEMAND IM</small> S<small>IEBENTJAHRE SEINER</small> S<small>CHWIEGERMUTTER ETWAS</small> [<small>ZUM</small> Z<small>ÜBEREITEN</small>] <small>GIBT, SIE NICHT VERDÄCHTIG IST, UMZUTAUSCHEN UND IHRE</small> T<small>OCHTER</small> [F<small>RÜCHTE DES</small>] S<small>IEBENTJAHRES ESSEN ZU LASSEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ER <small>VON EINEM, DER HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE NICHT ZUVERLÄSSIG IST</small>, F<small>RÜCHTE GEKAUFT UND ZU VERZEHNTEN VERGESSEN HAT, UND IHN DIESERHALB AM</small> Š<small>ABBATH</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Solche Leute fürchten am Šabbath zu lügen.</i> <small>BEFRAGT, DARF AUF DESSEN</small> V<small>ERSICHERUNG HIN DAVON ESSEN; IST ES AM</small> Š<small>ABBATHAUSGANG BEREITS DUNKEL GEWORDEN, SO DARF ER NICHT EHER ESSEN, ALS BIS ER DEN</small> Z<small>EHNTEN ABGESONDERT HAT</small>. W<small>ENN ER DIESEN NICHT TRIFFT UND EIN ANDERER, DER HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE EBENFALLS NICHT ZUVERLÄSSIG IST, IHM SAGT, SIE SEIEN VERZEHNTET, SO DARF ER AUF DESSEN</small> V<small>ERSICHERUNG HIN DAVON ESSEN; IST ES AM</small> Š<small>ABBATHAUSGANG BEREITS DUNKEL GEWORDEN, SO DARF ER NICHT EHER ESSEN, ALS BIS ER DEN</small> Z<small>EHNTEN ABGESONDERT HAT</small>. W<small>ENN DIE</small> Z<small>EHNTHEBE VON</small> D<small>EMAJ WIEDER UNTER DASSELBE KOMMT, SO DARF MAN, WIE</small> R. Š<small>IMO͑N</small> Š<small>EZORI SAGT, IHN SOGAR AM</small> W<small>OCHENTAGE FRAGEN UND AUF SEINE</small> V<small>ERSICHERUNG HIN ESSEN</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND SEINEN</small> N<small>ÄCHSTEN DURCH</small> G<small>ELÖBNIS VERPFLICHTET, BEI IHM ZU SPEISEN, DIESER IHM ABER HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE NICHT TRAUT, SO SPEISE ER BEI IHM IN DER ERSTEN</small> W<small>OCHE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Des Hochzeitsmahles.</i>, <small>OBGLEICH ER IHM HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE NICHT TRAUT, DOCH MUSS ER IHM VERSICHERT HABEN, DASS ES VERZEHNTET IST; IN DER ZWEITEN</small> W<small>OCHE ABER DARF ER BEI IHM, OBGLEICH JENER SICH JEDEN</small> G<small>ENUSS</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Falls er seinen Wunsch, bei ihm zu speisen nicht erfüllt.</i> <small>VON IHM ABGELOBT, NICHT EHER SPEISEN, ALS BIS ER DEN</small> Z<small>EHNTEN ABGESONDERT HAT</small>.",
+            "R. E<small>LIE͑ZER SAGTE</small>: M<small>AN BRAUCHT DEN</small> A<small>RMENZEHNTEN VON</small> D<small>EMAJ NICHT NAMENTLICH</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Cf. Ter. III,5.</i> <small>ZU BEZEICHNEN; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, MAN BEZEICHNE IHN WOHL, BRAUCHE IHN ABER NICHT ABZUSONDERN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Zu entrichten, da den Armen der Nachweis obliegt.</i>.",
+            "W<small>ER</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Am Wochentage.</i> <small>DIE</small> Z<small>EHNTHEBE DES</small> D<small>EMAJ ODER DEN</small> A<small>RMENZEHNTEN DES ENTSCHIEDEN</small> U<small>NVERZEHNTETEN NAMENTLICH BEZEICHNET, DARF SIE AM</small> Š<small>ABBATH NICHT ABHEBEN; WENN ABER EIN</small> P<small>RIESTER ODER EIN</small> A<small>RMER BEI IHM ZU SPEISEN PFLEGT, DARF DIESER KOMMEN UND ESSEN, NUR MUSS ER IHM DIES</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Daß er sein eigenes esse, damit es nicht den Anschein habe, er setze seinen Gästen Hebe- und Zehntfrüchte vor.</i> M<small>ITTEILEN</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND EINEN, DER HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE NICHT ZUVERLÄSSIG IST, BEAUFTRAGT, IHM ETWAS VON EINEM ZU HOLEN, DER ZUVERLÄSSIG IST UND DER DEN</small> Z<small>EHNTEN AB SONDERT, SO IST ER NICHT BEGLAUBT</small>; [<small>SAGTE ER ABER</small>:] ‘<small>VON JENEM</small> M<small>ANNE</small>’, <small>SO IST ER BEGLAUBT</small>. W<small>ENN ER, NACHDEM ER VON IHM HOLEN GING</small>, [<small>ZURÜCKKOMMT</small>] <small>UND SAGT</small>: ‘<small>ICH HABE IHN NICHT GETROFFEN, HABE DIR ABER VON EINEM ANDEREN</small> Z<small>UVERLÄSSIGEN GEHOLT</small>’, <small>SO IST ER NICHT BEGLAUBT</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND IN EINE</small> S<small>TADT, IN DER ER NIEMAND KENNT, KOMMT UND FRAGT</small>: ‘<small>IST HIER EIN</small> Z<small>UVERLÄSSIGER, IST HIER JEMAND, DER DEN</small> Z<small>EHNTEN ABSONDERT</small>?’ <small>UND EINER ZU IHM SAGT: ICH BIN NICHT ZUVERLÄSSIG, JENER</small> M<small>ANN ABER IST ZUVERLÄSSIG</small>’, <small>SO IST ER BEGLAUBT</small>. W<small>ENN ER ZU JENEM KAUFEN GEHT, UND JENER AUF SEINE</small> F<small>RAGE, OB HIER JEMAND ALTE</small> F<small>RÜCHTE</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Es ist verboten, neue Feldfrüchte zu essen, bevor die Webegarbe (cf. Lev. 23,10 ff.) dargebracht wurde.</i> <small>VERKAUFE, ERWIDERT</small>: ‘<small>DER DICH ZU MIR GESCHICKT HAT</small>’, <small>SO SIND BEIDE BEGLAUBT, OBGLEICH ES DEN</small> A<small>NSCHEIN HAT, ALS OB SIE SICH GEGENSEITIG</small> D<small>IENSTELEISTEN</small>.",
+            "W<small>ENN</small> E<small>SELTREIBER</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Die Feldfrüchte nach der Stadt bringen.</i> <small>NACH EINER</small> S<small>TADT KOMMEN UND EINER SAGT: MEINES IST NEU, ABER DAS MEINES</small> G<small>ENOSSEN IST ALT, MEINES IST NICHT FERTIG ZUBEREITET, ABER DAS MEINES</small> G<small>ENOSSEN IST FERTIG ZUBEREITET, SO SIND SIE NICHT BEGLAUBT</small>; R. J<small>EHUDA SAGT, SIE SEIEN WOHL BEGLAUBT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>IE <small>SONDERE DERJENIGE, DER VOM</small> B<small>ÄCKER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Der im Großen verkauft und daher den Zehnten nicht abzusondern braucht.</i> <small>KAUFT, DIE</small> Z<small>EHNTE AB</small>? E<small>R SONDERE DAS</small> Q<small>UANTUM DER</small> Z<small>EHNTHEBE UND DER</small> T<small>EIGHEBE AB; ER SPRECHE: EIN</small> H<small>UNDERTSTEL VON DEM, WAS HIER IST, SEI AUF DIESER</small> S<small>EITE</small> Z<small>EHNT</small> [<small>HEBE</small>] <small>UND DER ÜBRIGE</small> Z<small>EHNT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Der erste Zehnt, ein Zehntel.</i> <small>DANEBEN; UND DAS, WAS ICH ZUERST ALS</small> Z<small>EHNTEN BESTIMMT HABE, SEI</small> Z<small>EHNTHEBE DAVON, UND DAS ANDERE SEI</small> T<small>EIGHEBE; NÖRDLICH ODER SÜDLICH SEI AUCH DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT BESTIMMT UND ZUGLEICH DURCH</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>.",
+            "W<small>ER DIE</small> H<small>EBE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Vom Unverzehnteten.</i> <small>UND DIE</small> Z<small>EHNTHEBE ZUSAMMEN ABSONDERN WILL, HEBE AB EINEN</small> T<small>EIL VON DREIUNDDREISSIG UND EINEM</small> D<small>RITTEL</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">3 vom Hundert.</i>; <small>ER SPRECHE: EIN</small> H<small>UNDERTSTEL VON DEM, WAS HIER IST, VERBLEIBE AN DIESER</small> S<small>TELLE ALS</small> U<small>NVERZEHNTETES</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Weil es verboten ist, die Zehnthebe abzuheben, bevor der große Zehnt abgehoben wurde; (zuerst wird die dem Priester zukommende große Hebe (<span dir=\"rtl\">תרומה גדולח</span>), gew. 2 v. H., abgehoben, dann der dem Leviten zukommende Zehnt (<span dir=\"rtl\">מעשר ראשון</span>), von dem dieser wiederum dem Priester 10 v. H. Zehnthebe (<span dir=\"rtl\">תרומת מעשר</span>) zu entrichten hat, also 1 v. H. vom Ganzen. Die Teighebe (<span dir=\"rtl\">חלה</span>), ein Achtundvierzigstel, wird erst vom Teig abgehoben).</i>, <small>UND DAS</small> Ü<small>BRIGE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Die anderen 2 Hundertstel.</i> <small>SEI</small> H<small>EBE FÜR DAS</small> G<small>ANZE; DAS DARIN ENTHALTENE</small> H<small>UNDERTSTEL, DAS ALS</small> U<small>NVERZEHNTETES BEZEICHNET WURDE, SEI AN DIESER</small> S<small>TELLE</small> Z<small>EHNT</small>[<small>HEBE</small>] <small>UND DER ÜBRIGE</small> Z<small>EHNT</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Vom Unverzehnteten.</i> <small>DANEBEN; UND DAS, WAS ICH ZUERST ALS</small> Z<small>EHNT BEZEICHNET HABE, SEI</small> Z<small>EHNTHEBE DAVON, UND DAS ANDERE SEI</small> T<small>EIGHEBE; NÖRDLICH ODER SÜDLICH SEI AUCH DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT BESTIMMT UND ZUGLEICH DURCH</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>.",
+            "W<small>ER VON EINEM</small> B<small>ÄCKER KAUFT, DARF VOM</small> F<small>RISCHBACKENEN FÜR DAS</small> A<small>LTBACKENE UND VOM</small> A<small>LTBACKENEN FÜR DAS</small> F<small>RISCHBACKENE DEN</small> Z<small>EHNTEN ABSONDERN, SOGAR VON VERSCHIEDENEN</small> F<small>ORMEN</small> – <small>SO</small> R. M<small>EÍR</small>; R. J<small>EHUDA VERBIETET DIES, WEIL ICH ANNEHMEN KANN, DER</small> W<small>EIZEN VOM GESTRIGEN</small> [B<small>ROTE</small>] <small>RÜHRE VON DIESEM UND DER DES HEUTIGEN VON EINEM ANDEREN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Es ist möglich, daß der eine Verzehntetes und der andere Unverzehntetes liefert, und es ist verboten, den Zehnten vom Verzehnteten für das Unverzehntete zu entrichten.</i><small>HER</small>; R. Š<small>IMÓN VERBIETET DIES HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTHEBE, GESTATTET ES ABER HINSICHTLICH DER</small> T<small>EIGHEBE</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Da diese Pflicht des Bäckers ist.</i>.",
+            "W<small>ER VON EINEM</small> B<small>ROTHÄNDLER KAUFT, VERZEHNTE JEDE</small> F<small>ORM BESONDERS</small> – so R. M<small>EÍR</small>; R. J<small>EHUDA SAGT, VON EINER FÜR ALLE</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Da er wohl seine Ware von einem Bäcker bezieht.</i>. R. J<small>EHUDA PFLICHTET JEDOCH BEI, DASS, WENN MAN VON EINEM</small> M<small>ONOPOLISTEN KAUFT, MAN JEDES EINZELNE BESONDERS VERZEHNTE</small>.",
+            "W<small>ER VON EINEM</small> B<small>ETTLER KAUFT, EBENSO DER</small> B<small>ETTLER, DEM MAN</small> B<small>ROTSTÜCKE ODER</small> S<small>CHNITTE GEPRESSTER</small> F<small>EIGEN GEGEBEN HAT, VERZEHNTE JEDES EINZELNE</small> S<small>TÜCK BESONDERS</small>; D<small>ATTELN ODER GETROCKNETE</small> F<small>EIGEN VERMISCHE ER DURCHEINANDER UND VERZEHNTE</small>. R. J<small>EHUDA SAGTE</small>: D<small>IES NUR, WENN ES GRÖSSERE</small> G<small>ABEN SIND, VON KLEINEREN</small> G<small>ABEN ABER VERZEHNTE ER JEDE BESONDERS</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Kleine Gaben scheinen von einem Geizigen herzurühren, der wahrscheinlich den Zehnten nicht entrichtet.</i>.",
+            "W<small>ENN JEMAND VON EINEM</small> P<small>ROVIANTHÄNDLER GEKAUFT HAT UND WIEDERUM VON IHM KAUFT, SO VERZEHNTE ER NICHT VON EINEM FÜR DAS ANDERE, SEI ES AUCH VON DERSELBEN</small> P<small>ARTIE UND VON DERSELBEN</small> S<small>ORTE</small>. D<small>ER</small> P<small>ROVIANTHÄNDLER IST BEGLAUBT, WENN ER SAGT, DASS ES VON EINEM</small> [L<small>IEFERANTEN</small>] <small>HERRÜHRE</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND VOM</small> P<small>RODUZENTEN GEKAUFT HAT UND WIEDERUM VON IHM KAUFT, SO DARF ER VON EINEM FÜR DAS ANDERE VERZEHNTEN, SEI ES AUCH AUS ZWEI</small> H<small>AUFEN ODER SOGAR ZWEI</small> S<small>TÄDTEN</small>. W<small>ENN EIN</small> P<small>RODUZENT</small> K<small>RÄUTER AUF DEM</small> M<small>ARKTE VERKAUFT, SO VERZEHNTE MAN, FALLS MAN DIESEM NUR AUS SEINEM EIGENEN</small> G<small>ARTEN LIEFERT, VON EINEM FÜR ALLES, WENN ABER AUCH VON FREMDEN</small> G<small>ÄRTEN, JEDES EINZELNE BESONDERS</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND</small> U<small>NVERZEHNTETES AN ZWEI</small> S<small>TELLEN KAUFT, SO DARF ER VON EINEM FÜR DAS ANDERE VERZEHNTEN</small>. O<small>BGLEICH SIE DIES LEHRTEN, SO DARF MAN DENNOCH</small> U<small>NVERZEHNTETES NICHT VERKAUFEN, AUSSER IM</small> N<small>OTFALLE</small>.",
+            "M<small>AN DARF VERZEHNTEN VON DEM, WAS VON EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN HERRÜHRT, FÜR DAS, WAS VON EINEM</small> N<small>ICHTJUDEN HERRÜHRT; VON DEM, WAS VON EINEM</small> N<small>ICHTJUDEN HERRÜHRT, FÜR DAS, WAS VON EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN HERRÜHRT; VON DEM, WAS VON EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN HERRÜHRT, FÜR DAS, WAS VON EINEM</small> S<small>AMARITANER HERRÜHRT UND VON DEM, WAS VON EINEM</small> S<small>AMARITANER HERRÜHRT, FÜR DAS, WAS VON EINEM</small> S<small>AMARITANER HERRÜHRT</small>. R. E<small>LIE͑ZER VERBIETET DIES BEI DEM, WAS VON EINEM</small> S<small>AMARITANER HERRÜHRT, FÜR DAS, WAS VON EINEM</small> S<small>AMARITANER HERRÜHRT</small>.",
+            "E<small>IN DURCHLOCHTER</small> P<small>FLANZENTOPF GLEICHT DEM</small> E<small>RDBODEN</small>. H<small>AT MAN DIE</small> H<small>EBE ABGESONDERT VON DEM, WAS IM</small> B<small>ODEN GEZOGEN, FÜR DAS, WAS IM DURCHLOCHTEN</small> P<small>FLANZENTOPFE GEZOGEN, ODER VON DEM, WAS IM DURCHLOCHTEN</small> P<small>FLANZENTOPFE GEZOGEN, FÜR DAS, WAS IM</small> B<small>ODEN GEZOGEN, SO IST DIE</small> H<small>EBE GÜLTIG</small>. W<small>ENN VON DEM, WAS IN EINEM UNDURCHLOCHTEN, FÜR DAS, WAS IN EINEM DÜRCHLOCHTEN,SO IST</small> [<small>DAS</small> A<small>BGESONDERTE</small>] <small>HEBE, MAN SONDERE SIE ABER WIEDERUM AB; WENN VON DEM, WAS IN EINEM DÜRCHLOCHTEN, FÜR DAS, WAS IN EINEM UNDURCHLOCHTEN, SO IST</small> [<small>DAS</small> A<small>BGESONDERTE</small>] H<small>EBE</small>, J<small>EDOCH DARF MAN DIESE NICHT EHER ESSEN, ALS BIS MAN DAVON</small> H<small>EBEN UND</small> Z<small>EHNTE ENTRICHTET HAT</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Weil in diesem Falle die Hebe selber als Unverzehntetes gilt.</i>.",
+            "H<small>AT MAN VON</small> D<small>EMAJ FÜR</small> D<small>EMAJ ODER VON</small> D<small>EMAJ FÜR ENTSCHIEDEN</small> U<small>NVERZEHNTETES DIE</small> H<small>EBE ABGESONDERT, SO IST</small> [<small>DAS</small> A<small>BGESONDERTE</small>] H<small>EBE, UND MAN ENTRICHTE SIE WIEDERUM; WENN VON ENTSCHIEDEN</small> U<small>NVERZEHNTETEM FÜR</small> D<small>EMAJ, SO IST</small> [<small>DAS</small> A<small>BGESONDERTE</small>] H<small>EBE, JEDOCH DARF MAN DIESE NICHT EHER ESSEN, ALS BIS MAN DAVON</small> H<small>EBEN UND</small> Z<small>EHNTE ENTRICHTET HAT</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Weil in diesem Falle die Hebe selber als Unverzehntetes gilt.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ER <small>EIN</small> F<small>ELD VON EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN, VON EINEM</small> F<small>REMDLING ODER VON EINEM</small> S<small>AMARITANER IN</small> H<small>ALBPACHT NIMMT, LEGE IHNEN IHREN</small> A<small>NTEIL VOR; WER EIN</small> F<small>ELD VON EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN IN</small> P<small>ACHT</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Gegen Zahlung eines bestimmten Quantums vom Ertrage.</i><small>NIMMT, SONDERE VORHER DIE</small> H<small>EBE AB UND GEBE IHM</small>. R. J<small>EHUDA SAGTE</small>: D<small>IES NUR, WENN ER IHM VOM SELBEN</small> F<small>ELDE UND VON DERSELBEN</small> A<small>RT ZAHLT; WENN ABER VON EINEM ANDEREN</small> F<small>ELDE ODER VON EINER ANDEREN</small> A<small>RT, SO VERZEHNTE ER ES AUCH VORHER UND GEBE IHM</small>.",
+            "W<small>ER EIN</small> F<small>ELD VON EINEM</small> F<small>REMDLING IN</small> P<small>ACHT NIMMT, VERZEHNTE VORHER DAS, WAS ER IHM GIBT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Eine besondere Maßregel, um die Pächter fernzuhalten.</i>. R. J<small>EHUDA SAGT, AUCH WER EIN</small> F<small>ELD SEINER</small> V<small>ORFAHREN VON EINEM</small> N<small>ICHTJUDEN IN</small> H<small>ALBPACHT NIMMT, VERZEHNTE ES VORHER UND GEBE IHM</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Diese erschwerende Verordnung, damit er sich bestrebe, das Feld seiner Vorfahren zurückzuerwerben.</i>.",
+            "W<small>ENN EIN</small> P<small>RIESTER ODER EIN</small> L<small>EVITE EIN</small> F<small>ELD VON EINEM</small> J<small>ISRAÉLITEN IN</small> H<small>ALBPACHT NIMMT, SO TEILEN SIE DIE</small> H<small>EBE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Der Jisr. kann sie einem anderen Priester geben. Unter ‘Hebe’ bezw. ‘Zehnt’ sind hier und weiter auch die übrigen Abgaben zu verstehen.</i>, <small>WIE SIE DAS</small> P<small>ROFANE TEILEN</small>; R. E<small>LIE͑ZER SAGT, DIE</small> Z<small>EHNTE GEHÖREN IHNEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Dem Priester bzw. dem Leviten.</i>, <small>DENN SIE HABEN ES UNTER DIESER</small> V<small>ORAUSSETZUNG ÜBERNOMMEN</small>.",
+            "W<small>ENN EIN</small> J<small>ISRAÉLIT EIN</small> F<small>ELD VON EINEM</small> P<small>RIESTER ODER EINEM</small> L<small>EVITEN IN</small> H<small>ALBPACHT NIMMT, SO GEHÖREN DIE</small> Z<small>EHNTE DEN</small> E<small>IGENTÜMERN</small>. R. J<small>IŠMA͑EL SAGTE</small>: W<small>ENN EIN</small> P<small>ROVINZLER EIN</small> F<small>ELD VON EINEM</small> J<small>ERUŠALEMITEN IN</small> H<small>ALBPACHT NIMMT, SO GEHÖRT DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Der in Jerušalem gegessen werden muß.</i> <small>DEM</small> J<small>ERUŠALEMITEN; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, DER</small> P<small>ROVINZLER KÖNNE IHN NACH</small> J<small>ERUŠALEM BRINGEN UND DA VERZEHREN</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Ein Jisr. von einem Priester oder einem Leviten, bezw. umgekehrt.</i> O<small>LIVENBÄUME ZUR</small> Ö<small>LGEWINNUNG IN</small> H<small>ALBPACHT NIMMT, SO TEILEN SIE DIE</small> H<small>EBE, WIE SIE DAS</small> P<small>ROFANE TEILEN</small>. R. J<small>EHUDA SAGT, WENN EIN</small> J<small>ISRAÉLIT VON EINEM</small> P<small>RIESTER ODER EINEM</small> L<small>EVITEN</small> O<small>LIVENBÄUME ZUR</small> Ö<small>LGEWINNUNG GEGEN DIE</small> H<small>ÄLFTE DES</small> R<small>EINERTRAGES</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Um mit dem Öl zu handeln. Eine Lesart hat: Halbpacht oder Reinertrag.</i> <small>PACHTET, GEHÖREN DIE</small> Z<small>EHNTE DEN</small> E<small>IGENTÜMERN</small>.",
+            "D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, MAN VERKAUFE SEINE</small> O<small>LIVEN NUR EINEM</small> G<small>ENOSSEN, DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT, AUCH EINEM, DER DEN</small> Z<small>EHNTEN ENTRICHTET</small>. J<small>EDOCH PFLEGTEN DIE</small> S<small>TRENGFROMMEN AUS DER</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS NACH DER</small> A<small>NSICHT DER</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS ZU VERFAHREN</small>.",
+            "W<small>ENN ZWEI, EINER, DER DEN</small> Z<small>EHNTEN ENTRICHTET UND EINER, DER DEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT ENTRICHTET, IHRE</small> W<small>EINBERGE GEWINZERT UND</small> [<small>DIE</small> T<small>RAUBEN</small>] <small>NACH EINER</small> K<small>ELTER GEBRACHT HABEN, SO VERZEHNTE DERJENIGE, DER ZU VERZEHNTEN PFLEGT, SEINES UND SEINEN</small> A<small>NTEIL</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Am fertigen Weine, der aus den zusammengemischten Trauben hergestellt worden ist.</i>, <small>WO ER SICH AUCH BEFINDET</small>.",
+            "W<small>ENN ZWEI</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Von denen ebenfalls einer dieses Gesetz beobachtet u. der andere nicht.</i> <small>EIN</small> F<small>ELD IN</small> H<small>ALBPACHT GENOMMEN ODER GEERBT HABEN, ODER EIN SOLCHES GEMEINSCHAFTLICH BESITZEN, SO KANN DER EINE ZUM ANDEREN SAGEN: NIMM DU DEN</small> W<small>EIZEN AN DIESER</small> S<small>TELLE, UND ICH NEHME DEN</small> W<small>EIZEN AN JENER</small> S<small>TELLE, DU DEN</small> W<small>EIN AN DIESER</small> S<small>TELLE UND ICH DEN</small> W<small>EIN AN JENER</small> S<small>TELLE; ER DARF ZU IHM ABER NICHT SAGEN: NIMM DU DEN</small> W<small>EIZEN, UND ICH NEHME DIE</small> G<small>ERSTE, NIMM DU DEN</small> W<small>EIN, UND ICH NEHME DAS</small> Ö<small>L</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Dies ist nichts weiter als ein Tausch, u. er hat auch das zu verzehnten, was der andere erhält.</i>.",
+            "W<small>ENN EIN</small> G<small>ENOSSE UND EIN</small> M<small>ANN AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE IHREN</small> V<small>ATER, EINEN</small> M<small>ANN AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE, BEERBEN, SO KANN JENER ZU DIESEM SAGEN: NIMM DU DEN</small> W<small>EIZEN AN DIESER</small> S<small>TELLE, UND ICH NEHME DEN</small> W<small>EIZEN AN JENER</small> S<small>TELLE, DU DEN</small> W<small>EIN AN DIESER</small> S<small>TELLE UND ICH DEN</small> W<small>EIN AN JENER</small> S<small>TELLE, ER DARF ZU IHM ABER NICHT SAGEN: NIMM DU DEN</small> W<small>EIZEN UND ICH NEHME DIE</small> G<small>ERSTE, NIMM DU DAS</small> F<small>EUCHTE UND ICH NEHME DAS</small> T<small>ROCKENE</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Das erste ist verunreinigungsfähig, das andere nicht.</i>.",
+            "W<small>ENN EIN</small> P<small>ROSELYT UND EIN</small> N<small>ICHTJUDE IHREN</small> V<small>ATER, EINEN</small> N<small>ICHTJUDEN, BEERBEN, SO KANN JENER ZU DIESEM SAGEN: NIMM DU DIE</small> G<small>ÖTZENBILDER UND ICH NEHME DAS</small> G<small>ELD, DU DEN</small> W<small>EIN</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Den zu genießen einem Jisraéliten verboten ist.</i><small>UND ICH DIE</small> F<small>RÜCHTE</small>. S<small>IND SIE BEREITS IN DEN</small> B<small>ESITZ DES</small> P<small>ROSELYTEN GEKOMMEN, SO IST DIES VERBOTEN</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND</small> F<small>RÜCHTE IN</small> S<small>YRIEN VERKAUFT, MIT DER</small> A<small>NGABE, SIE SEIEN AUS DEM</small> J<small>ISRAÉLLAND, SO MÜSSEN SIE VERZEHNTET WERDEN; SAGT ER, SIE SEIEN BEREITS VERZEHNTET, SO GLAUBE MAN IHM, DENN DERSELBE</small> M<small>UND, DER VERBOTEN MACHT, IST ES JA, DER ERLAUBT</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">In Syrien kamen größtenteils Früchte aus dem Auslande zum Verkauf, und er brauchte nicht zu sagen, daß sie aus dem Jisraélland kommen.</i><small>MACHT</small>. [S<small>AGT ER</small>:] <small>SIE SIND VON MEINEM</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Er habe selber ein Feld in Syrien.</i>, <small>SO MÜSSEN SIE VERZEHNTET WERDEN</small>; [<small>SAGT ER</small>,] <small>SIE SEIEN BEREITS VERZEHNTET, SO GLAUBE MAN IHM, DENN DERSELBE</small> M<small>UND, DER VERBOTEN MACHT, IST ES JA, DER ERLAUBT MACHT</small>. I<small>ST ES ABER BEKANNT, DASS ER IN</small> S<small>YRIEN EIN</small> F<small>ELD BESITZT, SO MÜSSEN SIE VERZEHNTET WERDEN</small>.",
+            "W<small>ENN EIN</small> M<small>ANN AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE ZU EINEM</small> G<small>ENOSSEN SAGT: KAUFE MIR EIN</small> B<small>ÜNDEL</small> K<small>RÄUTER, KAUFE MIR EINE</small> S<small>EMMEL, SO KAUFE ER OHNE</small> A<small>NGABE</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Welches er für sich u. welches er für den anderen gekauft hat.</i><small>UND</small> [<small>ALLES</small>] <small>IST ZEHNTFREI; WENN ER ABER BEZEICHNET HAT: DAS FÜR MICH UND JENES FÜR MEINEN</small> F<small>REUND, UND SIE SICH VERMISCHT HABEN, SO MUSS ER SIE VERZEHNTEN, AUCH WENN ES HUNDERT SIND</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Die seinem Freunde gehören, ihm aber nur eines.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>JEMAND SEINEN</small> F<small>REUND EINLADET, BEI IHM</small> [<small>AM</small> Š<small>ABBATH</small>] <small>ZU SPEISEN, UND DIESER IHM HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE NICHT TRAUT, SO SPRECHE ER AM</small> V<small>ORABEND DES</small> Š<small>ABBATHS: WAS ICH MORGEN ABZUSONDERN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Von dem, was er essen und trinken wird, obgleich es noch gar nicht in seinen Besitz gekommen ist.</i> <small>HABE, SEI JETZT</small> Z<small>EHNT</small> [<small>HEBE</small>] <small>UND DER ÜBRIGE</small> Z<small>EHNT DANEBEN; UND DAS, WAS ICH ZUERST ALS</small> Z<small>EHNTEN BEZEICHNET HABE, SEI</small> Z<small>EHNTHEBE DAVON; NÖRDLICH ODER SÜDLICH SEI AUCH DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT BESTIMMT UND ZUGLEICH DURCH</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>.",
+            "H<small>AT MAN IHM DEN</small> B<small>ECHER EINGESCHENKT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. gemischt, da der Wein nur mit Wasser verdünnt getrunken wurde.</i>, <small>SO SPRECHE ER: WAS ICH AM</small> B<small>ODEN DES</small> B<small>ECHERS ZURÜCKLASSEN WERDE, SEI</small> Z<small>EHNT</small> [<small>HEBE</small>] <small>UND DER ÜBRIGE</small> Z<small>EHNT DANEBEN; UND DASJENIGE, WAS ICH ZUERST ALS</small> Z<small>EHNTEN BEZEICHNET HABE, SEI</small> Z<small>EHNTHEBE DAVON; AM</small> R<small>ANDE SEI AUCH DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT BESTIMMT UND ZUGLEICH DURCH</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>.",
+            "W<small>ENN EIN</small> T<small>AGELÖHNER DEM</small> H<small>AUSHERRN</small> [<small>HINSICHTLICH DER</small> Z<small>EHNTE</small>] <small>NICHT TRAUT, SO NEHME ER EINE GETROCKNETE</small> F<small>EIGE UND SPRECHE: DIESE UND DIE NEUN FOLGENDEN SEIEN</small> Z<small>EHNT FÜR NEUNZIG, DIE ICH ESSEN WERDE, UND DIESE SEI</small> Z<small>EHNTHEBE FÜR DIE ANDEREN, DER</small> Z<small>WEITE ZEHNT SEI IN DER LETZTEN UND ZUGLEICH DURCH</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>. S<small>ODANN LEGE ER EINE</small> F<small>EIGE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Von den ihm zugeteilten, um den Arbeitgeber nicht zu berauben.</i> <small>ZURÜCK</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Da er sie als Zehnthebe hat und sie somit einem Laien verboten ist.</i>. R. Š<small>IMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGT, ER LEGE SIE NICHT ZURÜCK, WEIL ER DADURCH</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Daß er hungrig bleibt; er kaufe sich vielmehr eine Feige für eigenes Geld.</i> <small>DIE</small> A<small>RBEIT DES</small> H<small>AUSHERRN MINDERT</small>; R. J<small>OSE SAGT, ER BRAUCHE SIE NICHT ZURÜCKZULEGEN, WEIL DIES</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Daß der Eigentümer die Zehnthebe zu entrichten hat.</i> <small>EINE</small> B<small>ESTIMMUNG DES</small> G<small>ERICHTES IST</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND</small> W<small>EIN BEI</small> S<small>AMARITANERN KAUFT, SO SPRECHE ER</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Am Šabbath, wo man den Zehnten nicht entrichten darf.</i>: <small>ZWEI</small> L<small>OG, DIE ICH ABSONDERN WERDE, SOLLEN</small> H<small>EBE, ZEHN</small> Z<small>EHNT UND NEUN ZWEITER</small> Z<small>EHNT SEIN; SODANN LASSE ER</small> [<small>IHN DURCH</small> G<small>ELD</small>] <small>AUSGEWEIHT SEIN UND TRINKE</small>.",
+            "W<small>ER</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Am Vorabend des Šabbaths.</i><small>UNVERZEHNTETE</small> F<small>EIGEN ZU</small> H<small>AUSE HAT UND SICH IM</small> L<small>EHRHAUSE ODER AUF DEM</small> F<small>ELDE BEFINDET, SPRECHE: WAS ICH ABZUSONDERN HABE, SEI</small> H<small>EBE, ZEHN SEIEN</small> Z<small>EHNT UND NEUN ZWEITER</small> Z<small>EHNT</small>. H<small>AT ER</small> D<small>EMAJ, SO SPRECHE ER: WAS ICH</small> (<small>MORGEN</small>) <small>ABZUSONDERN HABE, SEI</small> Z<small>EHNT</small> [<small>HEBE</small>] <small>UND DER ÜBRIGE</small> Z<small>EHNT DANEBEN; UND DASJENIGE, WAS ICH ZUERST ALS</small> Z<small>EHNTEN BEZEICHNET HABE, SEI</small> Z<small>EHNTHEBE DAFÜR; NÖRDLICH ODER SÜDLICH SEI AUCH DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT BESTIMMT UND ZUGLEICH DURCH</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>.",
+            "W<small>ENN JEMAND ZWEI</small> K<small>ÖRBE MIT</small> U<small>NVERZEHNTETEM VOR SICH HAT UND SAGT: DIE</small> Z<small>EHNTEN VON DIESEM SEIEN IN JENEM, SO IST DER ERSTE VERZEHNTET</small>; [<small>SAGT ER</small>:] <small>VON DIESEM IN JENEM UND VON JENEM IN DIESEM, SO IST DER ERSTE VERZEHNTET</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Sobald der erste zehntfrei ist, kann von diesem weiter kein Zehnt entnommen werden.</i>; [<small>SAGT ER</small>:] <small>DIE</small> Z<small>EHNTE FÜR DEN EINEN</small> K<small>ORB IM ANDEREN, SO HAT ER EINEN</small> N<small>AMEN GENANNT</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Dh. er hat den Zehnten bestimmt; er entrichtet den Zehnten von einem Korbe für den anderen und darf ihn nicht mehr von anderen Früchten für diese entrichten.</i>.",
+            "W<small>ENN HUNDERT</small> T<small>EILE VON</small> U<small>NVERZEHNTETEM MIT HUNDERT</small> T<small>EILEN VON</small> [<small>VERZEHNTETEM</small>] P<small>ROFANEM</small> [<small>VERMISCHT WORDEN SIND</small>], <small>SO HEBE MAN HUNDERT UND EINEN</small> T<small>EIL</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Diese bleiben Unverzehntetes, während die 99 Teile Profanes sind, da ein Teil Zehnthebe sicher abgehoben worden ist.</i><small>AB</small>. W<small>ENN HUNDERT</small> T<small>EILE VON</small> U<small>NVERZEHNTETEM MIT HUNDERT</small> T<small>EILEN VOM</small> Z<small>EHNTEN, SO HEBE MAN HUNDERT UND EINEN</small> T<small>EIL AB</small>. W<small>ENN HUNDERT</small> T<small>EILE VON VERZEHNTETEM</small> P<small>ROFANEM MIT HUNDERT</small> T<small>EILEN VOM</small> Z<small>EHNTEN, SO HEBE MAN HUNDERT UND ZEHN</small> T<small>EILE</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Vom Zurückbleibenden ist dann der Zehnt entschieden abgehoben worden. Das Abgesonderte darf nur von einem Priester gegessen werden, der wohl nicht den vollen Preis zahlt, wodurch der Eigentümer einen Schaden erleidet.</i><small>AB</small>. W<small>ENN HUNDERT</small> T<small>EILE VON</small> U<small>NVERZEHNTETEM MIT NEUNZIG</small> T<small>EILEN VOM</small> Z<small>EHNTEN ODER NEUNZIG</small> T<small>EILE VON</small> U<small>NVERZEHNTETEM MIT ACHTZIG</small> T<small>EILEN VOM</small> Z<small>EHNTEN, SO HAT MAN HIERBEI NICHTS VERLOREN</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL IST: SOBALD DAS</small> U<small>NVERZEHNTETE MEHR IST, HAT MAN NICHTS VERLOREN</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Da man nichts weiter als das Unverzehntete zu verzehnten braucht.</i>.",
+            "W<small>ENN JEMAND ZEHN</small> R<small>EIHEN VON JE ZEHN</small> F<small>ÄSSERN</small> W<small>EIN HAT UND SPRICHT: EINES AUS DER ÄUSSEREN</small> R<small>EIHE SEI</small> Z<small>EHNT, SPÄTER ABER NICHT WEISS, AUS WELCHER, SO NEHME ER VON ZWEI</small> F<small>ÄSSERN AUS DEN SCHRÄG GEGENÜBERLIEGENDEN</small> W<small>INKELN</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Die Hälfte aus jedem, die zusammen das Quantum der Zehnthebe betragen. In jedem der beiden Winkel sind 2 Reihen enthalten.</i>. S<small>AGTE ER: EINES AUS DER HALBEN ÄUSSEREN</small> R<small>EIHE SEI</small> Z<small>EHNT, UND WEISS NICHT, AUS WELCHER, SO NEHME ER VON VIER</small> F<small>ÄSSERN AUS DEN VIER</small> W<small>INKELN</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Cf. Anm. 14 mut. mut.</i>. [S<small>AGTE ER</small>:] <small>EINES AUS EINER</small> R<small>EIHE SEI</small> Z<small>EHNT, UND WEISS NICHT, AUS WELCHER, SO NEHME ER VON EINER</small> R<small>EIHE SCHRÄGLAUFEND</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Aus der ganzen schrägen Reihe von Winkel zu Winkel; in dieser befindet sich ein Faß aus jeder Reihe.</i>. [S<small>AGTE ER</small>:] <small>EINES AUS EINER HALBEN</small> R<small>EIHE SEI</small> Z<small>EHNT, UND WEISS NICHT AUS WELCHER, SO NEHME ER VON BEIDEN SCHRÄGLAUFENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Aus 20 Fässern, nach Anm. 16 mut. mut.</i>R<small>EIHEN</small>. [S<small>AGTE ER</small>:] <small>EIN</small> F<small>ASS SEI</small> Z<small>EHNT, UND WEISS NICHT, WELCHES, SO NEHME ER VON JEDEM</small> F<small>ASSE</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In all diesen Fällen ist das aus dem Fasse entnommene Quantum als Zehnt zu entrichten, während das darin Zurückbleibende an einen Priester zu ver- kaufen ist.</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/English/merged.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            "The [following] are treated leniently in regard to [the rules of] demai: unripe figs, wild jujuba, azarolus, wild white figs, young sycamore figs, fallen dates, fennel and capers. In Judea also sumac, Judean vinegar, and coriander. Rabbi Judah says: all unripe figs are exempt, except for those from a tree that bears fruit twice a year. All wild jujuba are exempt, except the wild jujuba of Shikmonah. All young sycamore figs are exempt, except those that have been scarified.",
+            "The [second tithe of] demai is not subject to [the rules of adding a] fifth. It has no mandated time of removal. It may be eaten by an onen. It may be brought into Jerusalem and taken out again. They may allow a small amount to be lost on the road. One may give it to an am haaretz and consume its equivalent in Jerusalem. [Second tithe money of demai] may be redeemed silver [coins] for [other] silver [coins], copper [coins] for [other] copper [coins], silver for copper, and copper for produce, provided that the produce is again redeemed for money, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the produce itself must be brought up and eaten in Jerusalem.",
+            "If a man bought [grain from an am haaretz] to be used for seed or for animal [feed], flour for hides, oil for a lamp, or oil for greasing utensils, it is exempt from [the rules of] demai. [Produce grown] beyond Cheziv and north is exempt from [the rules of] demai. The hallah of an am haaretz, produce mixed with terumah, produce bought with second tithe money, and the leftovers of minhah offerings are exempt from [the rules of] demai. Oil spiced [with spices from an am haaretz]: Bet Shammai makes it liable [to the rules of demai]. But Bet Hillel exempts it.",
+            "Demai may be used to make an eruv, and to make an [alley] partnership, and they recite a blessing over it, and they make an invitation [to recite Birkat Hamazon] over it, and one may separate [tithes] from it even when one is naked, or when it is twilight [on the eve of Shabbat]. And if he took out second tithe from it before the first tithe, it doesn’t matter. The oil with which the weaver greases his fingers is liable to [the rules of] demai, but [the oil] which the wool-comber puts on the wool is exempt from [the rules of] demai."
+        ],
+        [
+            "The following things must be tithed as demai in all places: pressed figs, dates, carobs, rice, and cumin. As to rice from outside the land [of Israel], whoever uses it is exempt from tithing it.",
+            "One who accepts upon himself to be trustworthy (ne’eman), must tithe whatever he eats and whatever he sells and whatever he buys, and he may not be the guest of an am haaretz. Rabbi Judah says: even one who is the guest of an am haaretz can still be considered trustworthy. They said to him: He is not trustworthy in respect of himself! How can he be considered trustworthy in respect of others?",
+            "One who takes upon himself to become a “chaver” may not sell to an am haaretz either moist or dry [produce], nor may he buy from him moist [produce], nor may he be the guest of an am haaretz, nor may he host an am haaretz as a guest while [the am haaretz] is wearing his own garment. Rabbi Judah says: he may not also raise small animals, nor may make a lot of vows or merriment, nor may he defile himself by contact with the dead. Rather he should be an attendant at the house of study. They said to him: these [requirements] do not come within the general rule [of being a chaver].",
+            "Bakers the sages did not obligate them to separate [from demai produce] any more than suffices for terumat maaser and for hallah. Grocers may not sell demai [produce]. All [merchants] who supply in large quantities may sell demai. Who are those who supply in large quantities? Those such as wholesalers and grain-sellers.",
+            "Rabbi Meir says: [if produce] which is usually measured out [for sale] in a large [quantity] was measured out in a small [quantity], the small quantity is treated as if it was a large [quantity]. If [produce] which is usually measured out for sale in a small [quantity] was measured out in a large [quantity], the large [quantity] is treated as if it was a small [quantity]. What is considered a large quantity? For dry [produce] three kavs, and for liquids, the value of one dinar. Rabbi Yose says: baskets of figs, baskets of grapes, and bushels of vegetables when he sells them in lumps, they are exempt [from the rules of demai]."
+        ],
+        [
+            "They may feed demai to the poor and to guests (alt. passing troops). Rabban Gamaliel used to feed demai to his workmen. [As for] charity collectors: Bet Shammai says: they should give tithed [produce] to one who doesn’t tithe, and untithed [produce] to one who does tithe. In this way it will turn out that every one will eat [produce] that has been fixed (tithed). But the sages say: they may collect indiscriminately and distribute indiscriminately. And one who wishes to fix [his produce by tithing it], let him fix it.",
+            "One who wants to cut off leaves of vegetables in order to lighten his burden, he may not throw them down until he has [first] tithed them. One who takes vegetables from the market [with the intention of buying them], and then decides to put them back, he should not put them back until he has [first] tithed them, for nothing is missing [after they are tithed] except for their quantity. But if he was standing [there and deciding what to] buy and then saw another load of better quality, he may put them back [untithed], since he had not yet drawn them into his possession.",
+            "If one finds produce on the road and picks it up in order to eat it, and then decides to hide it, he may not hide it unless he has [first] tithed it. But if from the outset he picked it up only in order to guard it against being destroyed, he is exempt [from tithing it]. Any produce which one may not sell [in the condition of] demai, he may not send it [as a gift] to his friend [in the condition of] demai. Rabbi Yose permits [one to send as a gift produce] that is certainly untithed, on condition that he makes the matter known to the recipient.",
+            "One who takes his wheat to a Samaritan miller or to an am haaretz miller, [the wheat when ground] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he carried it] to a Gentile miller, [the wheat when ground has the status of] demai. One who deposited his produce with a Samaritan or am haaretz, [the produce] retains its former status in respect of tithes and the law of seventh year produce. [But if he left it] with a Gentile, it is like the produce of the Gentile. Rabbi Shimon says: [it becomes] demai.",
+            "One who gives [produce] to an innkeeper [to prepare it for food], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of exchanging it [with her own produce]. Rabbi Yose said: we are not responsible for deceivers. Rather, he must tithe only that which he takes from her.",
+            "One who gives [produce] to his mother-in-law [to prepare it], he must tithe what he gives to her and what he takes back from her, because she is suspected of changing any [food] which has spoiled. Rabbi Judah said: she desires the welfare of her daughter and is ashamed [of serving spoiled food] to her son-in-law. Rabbi Judah agrees [with the other sages] that if one gives his mother-in-law seventh year produce, she is not suspected of changing it and giving her daughter to eat of seventh year produce."
+        ],
+        [
+            "One who buys produce from someone who is not trustworthy in respect of tithes, and he forgot to tithe it, and he asked [the seller] on Shabbat [if they were tithed], he may eat based on his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it. If he could not find the seller, and another person who was not trustworthy in respect of tithes said to him “they are tithed,” he may eat of it at his word. At nightfall of Shabbat, he may not eat of it unless he had first tithed it. Terumat maaser of demai which had become mixed up again [with the produce] from which it had been taken: Rabbi Shimon Shezuri says: even on a week day he may ask the seller and eat based on his word.",
+            "One who vowed [that his friend could not benefit from him] unless he eats with him, and the friend does not trust him in respect of tithes, he may eat with him on the first Shabbat even though he does not trust him in respect of tithes, provided that his friend said to him that the food had been tithed. But on the second week, even though he had vowed that he would not benefit from him, he may not eat with him unless he first tithed [the produce].",
+            "Rabbi Eliezer says: a man need not designate the poor man’s tithe of demai. But the sages say: he must designate it, but he need not separate.",
+            "One who had designated the terumat maaser of demai, or the poor man’s tithe of produce that had certainly not been tithed, he should not separate them on Shabbat. But if the priest or the poor man regularly ate with him, they may come and eat provided that he informs them.",
+            "One who says to another who is not trustworthy in respect of tithes: “Buy [produce] for me from one who is trustworthy or from one who gives tithes,” [the messenger] may not be trusted. “Buy it for me from so-and-so,” he is to be trusted. If he went to buy it from him [and then came back] and said: “I did not find him, so I bought for you from another man who is trustworthy,” he may not be trusted.",
+            "One enters a city and doesn’t know anyone. He says: “Who here is trustworthy? Who gives tithes here?” One person one responds: “I am.” He may not be trusted. [But if] he replied: “So-and-so is trustworthy,” he may be trusted. He went to buy from so-and-so, and he asked him: “Who here sells aged produce?” and so-and-so replied: “He sent you to me,” though they appear to be repaying each other, they may be trusted.",
+            "If donkey-drivers entered a city and one of them declared: “My produce is new but my friend’s produce is old,” or, “My produce has not been tithed but my friend’s produce has been tithed,” they may not be trusted. Rabbi Judah says: they may be trusted."
+        ],
+        [
+            "One who buys bread from a baker how should he tithe? He should take sufficient for the terumat maaser and for hallah and say: “A hundredth part of what is here shall be tithe on this side, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become terumat maaser for the rest, the remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”",
+            "One who wishes to separate terumah and the terumat maaser together:He should take one thirty third and say: One hundredth part of what is here, on this side is non-sacred produce (hullin), and the rest shall be terumah for the whole. And the one hundred parts of non-sacred produce which is here on this side shall be tithe, and the rest that is next to it is tithe. That which I made tithe shall become the terumat maaser for it. The remainder will be hallah, and the second tithe tithe is to the north or to the south of it and that will be exchanged for money.”",
+            "One who bought [bread] from a baker, he may give tithe from hot bread for cold bread or from cold bread for hot bread, even when they are of various moulds, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah prohibits it, because I say that yesterday’s wheat was bought from one man and today’s wheat from another man. Rabbi Shimon prohibits it in the case of terumat maaser, but permits it in the case of hallah.",
+            "If one bought from a bread seller he must tithe every mould [separately], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he may give tithes from one mould for all the others. But Rabbi Judah agrees that one who bought from a monopolist he must tithe every mould [separately].",
+            "One who buys from a poor man, and similarly a poor man to whom they given slices of bread or pieces of fig-cake, he must tithe every piece. But in the case of dates and dried figs he may mix them together and take [the tithes from the mixture]. Rabbi Judah said: When is this so? When the amount [of dates or dried figs] given to the poor man was large; but when the amount was small, he must tithe each separately.",
+            "One who buys from a wholesaler, and then buys from him again, he may not give tithes from the one [purchase] for the other, even when both came from the same basket and even from the same kind. But the wholesale merchant may be trusted if he says that both came from the same one.",
+            "One who buys from a field owner, and then buys from him again, he may give tithes from the one [purchase] for the other, even when [the purchases come] from two baskets and even from two towns. A field owner who was selling vegetables in the market: when he brings them from his garden, he may tithe from one for all; But [if he brings them] from other gardens, he must tithe each lot separately.",
+            "One who buys untithed produce from two places, he may tithe from one lot for the other. Although they have said one may not sell untithed produce except in the case of necessity.",
+            "They may give tithes from produce from a Jew for produce [bought] from a Gentile, from produce [bought] from a Gentile for produce from a Jew, from produce [bought] from a Jew for produce [bought] from Samaritans, and from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans. Rabbi Eliezer prohibits [tithing] from produce [bought] from Samaritans for produce [bought] from [other] Samaritans.",
+            "A perforated pot is considered like land. If one gave terumah from [produce grown in] the soil for [produce grown in] a perforated pot, or from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] the soil, his terumah is terumah. [If he gave terumah] from [produce grown in] a pot that was not perforated for [produce grown in] a pot that was perforated, [it is] terumah, but he must go back and give terumah again. [If he gave terumah] from [produce grown in] a perforated pot for [produce grown in] a pot which was not perforated, [it is] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it.",
+            "If one gave terumah from [produce of] demai for [other produce of] demai, or from [produce of] demai for [produce] which was certainly untithed, [this becomes] terumah, but he must give terumah over again. [If he gave terumah] from [produce] which was certainly untithed for [produce of] demai, [this becomes] terumah, but it may not be eaten until he first gives terumah and tithes for it."
+        ],
+        [
+            "One who has received a field from a Jew, or from a Gentile, or from a Samaritan [for a share in the produce], he divvies up the produce in front of them [without first separating tithes]. One who has hired a field from a Jew [for a fixed amount from the produce], he first gives terumah [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah said: When is this so? When he pays him [the rental with produce] of the same field and of the same kind; but when he pays him with the produce of another field or of another kind, he must [also] tithe [the rental first] and then give it to him.",
+            "One who has hired a field from a Gentile [for a fixed amount from the produce], he first gives tithes [from the rental] and then gives it to him (the field owner). Rabbi Judah says: even if one rented from a Gentile a field which had formerly belonged to his fathers [for a share in the produce], he first gives tithes and then gives it to him.",
+            "A priest or a Levite who rented a field from an Israelite [for a share in the produce], just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah. Rabbi Eliezer says: the tithes belong to them (the tenants), for they entered the field with this expectation.",
+            "If an Israelite rented a field from a priest or from a Levite [for a share in the produce] the tithes belong to the owners [of the field]. Rabbi Ishmael says: if a city dweller [from outside of Jerusalem] rented a field from a Jerusalemite, the second tithe belongs to the inhabitant of Jerusalem. But the sages say: the city dweller may go up and eat the second tithe in Jerusalem.",
+            "[An Israelite] who rents olive trees [from a priest or a Levite] for [a share in the] oil: just as they divide the non-sacred produce, so they divide the terumah. Rabbi Judah says: an Israelite who rented [olive trees] from a priest or a levite for the oil for a share of half the profit, the tithes belong to the owner.",
+            "Bet Shammai says: a man may sell his olives only to a “chaver (an ‘associate’).” But Bet Hillel says: [one may sell them] even to one who only] tithes. And the pious among Bet Hillel used to act in accordance with the words of Bet Shammai.",
+            "Two gathered [the fruit of] their vineyards into one winepress, one of whom tithes and the other does not tithe the one who tithes may tithe his own share and his share wherever it may be.",
+            "Two men who rented a field [for a share in the produce], or inherited [a field], or became partners in it: the one [who tithes] may say to the other [who does not tithe], “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.” But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil.”",
+            "A chaver (rabbinic associate) and an am haaretz who inherited [the property of] their father who was an am haaretz, he (the chaver) may say to him (the am haaretz): “You take the wheat which is in this place and I will take the wheat which is in that place.” Or, “You take the wine which is in this place and I will take the wine which is in that place.” But he may not say to him: “You take the wheat and I will take the barley,” or, “You take the wine and I will take the oil,” or: “You take the moist produce and I will take the dry produce.”",
+            "A convert and a gentile who inherited [the property of] their father, a gentile: he (the convert) can say [to his brother the gentile]: “You take the idols and I will take the money,” or: “You take the wine and I will take the produce.” But from the time [that any part of the inheritance] came into the possession of the convert, he is forbidden [to say so].",
+            "One who sells produce in Syria and declared “It was grown in the land of Israel,” the purchaser must tithe it. [But if he also said], “It has been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted. [If he said: The produce is] from my own field,” the purchaser must tithe it. [But if he added:] “It has already been tithed,” he may be trusted, because the mouth that forbade is the same mouth that permitted. If it was known that he had a field in Syria, the purchaser must tithe it.",
+            "If an am haaretz said to a chaver, “Buy me a bundle of vegetables,” or: “Buy me a loaf of bread,” the chaver may buy it without checking [whether it had been tithed], and he is exempt [from tithing it]. But if the chaver said: “This one I am buying for myself and this one for my friend,” and they got mixed up, he must tithe [them both], even if there were one hundred [for the am haaretz.]"
+        ],
+        [
+            "One who invites his friend [before Shabbat] to eat with him [on Shabbat], and [his friend] does not trust him in respect of tithes, [the friend] may say on the eve of Shabbat, “What I will set apart tomorrow, behold it shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe will become the terumah of the tithe for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”",
+            "They pour him a cup [of wine on the sabbath], he says: “What I will leave at the bottom of the cup shall be tithe, and what is nearest to it shall be the rest of the tithe. That which I made tithe shall become terumat maaser for the whole, and second tithe is at the mouth of the cup, and it is exchanged for money.",
+            "A worker who does not trust his employer [in respect of tithes], may take one dried fig and say: “This one and the nine which come after it shall become tithe for the ninety which I shall eat. This one shall become the terumat maaser for them, and the last ones shall be second tithe which shall be exchanged for money.” And he must put aside one dried fig. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he does not put one aside, because this reduce the work for his employer. Rabbi Yose says: he does not put one aside, because this is a court stipulation [imposed upon the employer].",
+            "One who buys wine among Samaritans, he may say: “Two logs which I shall set apart shall be terumah, ten logs tithe, and nine logs second tithe.” He may then pour the wine and drink it.",
+            "He had figs of tevel in his house, and he is in the house of study or in the field: he may say: “The two figs which I shall set apart shall be terumah, ten figs shall be first tithe, and nine figs second tithe.” If the figs were demai, he may say: “Whatever I shall separate tomorrow will be tithe, and the rest of the tithe is adjacent to it. That which I made tithe will become terumat maaser for the whole, and the second tithe is to the north or to the south and it shall be exchanged for money.”",
+            "There were before him two baskets full of tevel, and he said: “Let the tithes of this [basket] be in that [basket],” the first [basket] is tithed. [If he said:] “Let the tithes of this [basket] be in that [basket], and the tithes of that [basket] in this [basket],” the first basket is tithed [whereas the second is not]. [If he said:] “Let the tithes be so that the tithes of each basket be in the other,” he has designated [the tithes of either basket].",
+            "One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of] common produce, one must take out a hundred and one [parts]. One hundred [parts of] tevel which [were mixed with] a hundred [parts of first] tithe, one must take out a hundred and one [parts]. One hundred [parts of] common produce from which tithes had been separated [were mixed with] a hundred [parts of] tithe, one must take out a hundred and ten [parts]. One hundred [parts of] tevel [were mixed with] ninety [parts of] tithe, or ninety [parts of] tevel [were mixed with] eighty [parts of] tithe, he has not lost anything. This is the general rule: whenever the tevel is the greater [portion of the mixture] he has not lost anything.",
+            "One who had ten rows each containing ten jugs of wine, and said: “One exterior row shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take two jugs [each from the ends of] a diagonal line. [If he had said:] “One half of one exterior row shall be tithe” and it is not known which half row [he meant], he must take four jugs from the four corners. [If he had said:] “One row shall be tithe,” and it is not known which row [he meant], he must take one [whole] row in a diagonal line. [If he had said:] “Half of one row shall be tithe,” and it is not known which half row [he meant], he must take two rows in a diagonal line. [If he had said:] “One jug shall be tithe,” and it is not known which jug [he meant],he must take from every jug."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nהַקַּלִּים שֶׁבִּדְמַי: \nהַשִּׁיתִים, \nוְהָרִימִין, \nוְהָעֻזְרָרִין, \nוּבְנוֹת שׁוּחַ, \nוּבְנוֹת שִׁקְמָה, \nוְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה, \nוְהַגָּפְנָם, &lt;והגופנים&gt;\nוְהַנְּצָפָה. \nוּבִיהוּדָה: \nהָאוֹג, \nוְהַחֹמֶץ, \nוְהַכִּסְבָּר.  \nרֶבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכָּל הַשִּׁיתִים פְּטוּרוֹת, חוּץ מִשֶּׁלַּדֻּפְרָה. \nכָּל הָרִימִים פְּטוּרִים, חוּץ מֵרִימֵי שִׁקְמָה. \nכָּל בְּנוֹת שִׁקְמָה פְטוּרוֹת, חוּץ מִן הַמְסֻטָּפוֹת. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַדְּמַי, \nאֵין לוֹ חֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ בֵעוּר, \nוְנֶאֱכָל לָאוֹנֵן, \nוְנִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא, \nוּמְאַבְּדִים אֶת מֵעוּטוֹ בַדְּרָכִים, \nוְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְעַם הָאָרֶץ וְאוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ, \nוּמְחַלְּלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, \nוּנְחֹשֶׁת עַל נְחֹשֶׁת, \nכֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת וּנְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת, \nוּבִלְבַד שֶׁיַּחְזֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּרוֹת.  \nדִּבְרֵי רֶבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיֵעָלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלַיִם. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַלּוֹקֵחַ לַזֶּרַע וְלַבְּהֵמָה, \nקֶמַח לָעוֹרוֹת, \nשֶׁמֶן לַנֵּר, \nשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פָּטוּר מִן הַדְּמַי.  \nמִגָּזִיב וּלְהַלָּן, פָּטוּר מִן הַדְּמַי.  \nחַלַּת עַם הָאָרֶץ, \nוְהַמְדֻמָּע, \nוְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, \nוְשִׁירֵי מְנָחוֹת, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַי.  \nשֶׁמֶן עָרֵב, בֵּית שַׁמַּי מְחַיְּבִין; \nוּבֵית הֶלֵּל פּוֹטְרִין. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַדְּמַי, \nמְעָרְבִין בּוֹ, \nוּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ, \nוּמְבָרְכִין עָלָיו, \nוּמְזַמְּנִין עָלָיו, \nוּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרֹם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.  \nהָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, \nאֵין בְּכָךְ כְּלוּם.  \nשֶׁמֶן שֶׁהַגִּרְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, \nחַיָּב בִּדְמַי, \nוְשֶׁהַסָּרוֹק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר, \nפָּטוּר מִן הַדְּמַי. \n\n\n \n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵלּוּ דְבָרִים מִתְעַשְּׂרִים דְּמַי בְּכָל מָקוֹם: \nהַדְּבֵלָה, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִין, \nהָאֹרֶז, וְהַכְּמָן.  \nהָאֹרֶז שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ, \nכָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ, פָּטוּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן, \nמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, \nוְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, \nוְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, \nוְאֵינוּ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, נֶאֱמָן. \nאָמְרוּ לוֹ: \nעַל עַצְמוֹ אֵינוּ נֶאֱמָן, \nכֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁלַּאֲחֵרִים? \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, \nאֵינוּ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, \nוְאֵינוּ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, \nוְאֵינוּ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, \nוְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִכְסוּתוֹ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵ��: \nאַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, \nוְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, \nוְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים, \nוּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nלֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל. &lt;בגוף הטקסט: אֶלָּא בשולים: נ\"א אילו&gt;\n",
+            "<small>ד</small>\nהַנַּחְתּוֹמִים, \nלֹא חִיְּבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ, \nאֶלָּא כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה.  \nהַחַנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁיִים לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַי.  \nכָּל הַמַּשְׁפִּיעִים בְּמִדָּה גַסָּה רַשָּׁיִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַי.  \nוְאֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, \nכְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה. \n",
+            "<small>ה</small>\nרֶבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בַּדַּקָּה, \nוּמְדָדוֹ בַגַּסָּה, \nבַּגַּסָּה, וּמְדָדוֹ בַדַּקָּה, \nטְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה. \nאֵי זוֹ הִיא מִדָּה גַסָּה? \nבַּיָּבֵשׁ, שְׁלֹשֶׁת קַבִּים, \nוּבַלַּח, דִּינָר.  \nרֶבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nסַלֵּי תְאֵנִים, וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְקֻפּוֹת שֶׁלַּיָּרָק, \nבִּזְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסְרָה, &lt;באכסרה&gt;\nפָּטוּר. \n\n\n \n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמַאֲכִילִים אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַי, \nמַאֲכִילִין אֶת הָאַכְסַנְיָה דְמַי.  \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַי.  \nגַּבָּאֵי צְדָקָה, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nנוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְמִי שֶׁאֵינוּ מְעַשֵּׂר, \nוְאֶת שֶׁאֵינוּ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. \nנִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nגּוֹבִים סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, \nוְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן. \n",
+            "<small>ב</small>\nהָרוֹצֶה לַחְזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשּׂוּאוֹ, \nלֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.  \nהַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחְזִיר, \nלֹא יַחְזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, \nשֶׁאֵינוּ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן.  \nהָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ, \nוְרָאָה טוֹעֵן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, \nמֻתָּר לְהַחְזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וְּנְטָלָן לְאָכְלָן, \nוְנִמְלַךְ לְהַצְנִיע, \nלֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.  \nאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, \nפָּטוּר.  \nכָּל דָּבָר שֶׁאֵין רַשַּׁי לְמָכְרוֹ דְמַי, &lt;בשוליים: נ\"א לְמָכְרוֹ&gt;\nלֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְמַי.  \nרְבִּי יוֹסֵה מַתִּיר בַּוַּדַּי, \nוּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמּוֹלִיךְ חִטִּין לְטָחוֹן הַכּוּתִי, \nאוֹ לְטָחוֹן עַם הָאָרֶץ, \nכְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית; \nלְטָחוֹן הַנָּכְרִי, דְּמַי.  \nהַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל כּוּתִי, \nאֵצֶל עַם הָאָרֶץ, \nכְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית; \nאֵצֶל הַנָּכְרִי, כְּפֵרוֹתָיו.  \nרֶבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nדְּמַי. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַנּוֹתֵן לַפּוֹנְדְּקִית, \nמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, \nוְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף.  \nאָמַר רֶבִּי יוֹסֵה: \nאֵין אָנוּ אַחְרָיִים לָרַמָּאִים, \nאֵינוּ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִלְבַד. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, \nמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף הַמִּתְקַלְקֵל.  \nאָמַר רֶבִּי יְהוּדָה: \nרוֹצָה הִיא לְתַקֵּן אֶת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.  \nמוֹדֶה רֶבִּי יְהוּדָה בְנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, \nשֶׁאֵינָה חֲשׁוּדָה לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית. \n\n\n \n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוּ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, \nוְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן, \nשׁוֹאֲלוֹ בַשַּׁבָּת וְאוֹכֵל עַל פִּיו.  \nחָשֵׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, \nלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.  \n\n<small>ב</small>\nלֹא מְצָאוֹ, \nאָמַר לוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוּ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת: \n\"מְעֻשָּׂרִין הֵן\", אוֹכֵל עַל פִּיו.  \nחָשֵׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, \nלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.  \n\n<small>ג</small>\nתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלִּדְמַי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, \nרֶבִּי שִׁמְעוֹן הַשֵּׁזוּרִי אוֹמֵר: \nאַף בַּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכֵל עַל פִּיו. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, \nוְהוּא אֵינוּ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, \nאוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, &lt;בְּשַׁבָּת&gt;\nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, \nוּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ מְעֻשָּׂרִים הֵן.  \nוּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, \nאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹדֵר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה, \nלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. \n",
+            "<small>ה</small>\nרֶבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹא שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁלִּדְמַי.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nקוֹרֵא שֵׁם, וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ. \n",
+            "<small>ו</small>\nמִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלִּדְמַי, \nוּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁלַּוַּדַּי, לֹא יִטְּלֵם בַּשַּׁבָּת.  \nאִם הָיָה כֹהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֹאכַל אֶצְלוֹ, \nיָבֹאוּ וְיֹאכְלוּ, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם. \n",
+            "<small>ז</small>\nהָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוּ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת: \n\"קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר\", \nאֵינוּ נֶאֱמָן.  \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי\", \nהֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.  \nהָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ: \n\"לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן\", \nאֵינוּ נֶאֱמָן. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַנִּכְנָס לָעִיר, וְאֵינוּ מַכִּיר אָדָם שָׁם, וְאָמַר: \n\"מִי כָן נֶאֱמָן, וּמִי כָן מְעַשֵּׂר?\" \nאָמַר לוֹ אֶחָד: \"אֲנִי\", \nאֵינוּ נֶאֱמָן.  \nאָמַר לוֹ: \"אִישׁ פְּלוֹנִי\", \nהֲרֵי זֶה נֶאֱמָן.  \nהָלַךְ וְלָקַח מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ: \n\"מִי כָן מוֹכֵר יָשָׁן?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"מִי שֶׁשְּׁלָחָךְ אֶצְלִי\", \nאַף עַל פִּי שֶׁהֵם כַּגּוֹמְלִים זֶה אֶת זֶה, \nהֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, \nאָמַר אֶחָד מֵהֶן: \n\"שֶׁלִּי חָדָשׁ, וְשֶׁלַּחֲבֵרִי יָשָׁן\", \n\"שֶׁלִּי אֵינוּ מְתֻקָּן, וְשֶׁלַּחֲבֵרִי מְתֻקָּן\", \nאֵינָן נֶאֱמָנִין.  \nרֶבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nנֶאֱמָנִין. \n\n\n \n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד מְעַשֵּׂר? \nנוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעְשֵׂר וְחַלָּה, \nוְאוֹמֵר: \n\"אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, \nהֲרֵי זֶה בְצַד זֶה מַעְשֵׂר, \nוּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. \nזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, \nוְהַשְּׁאָר חַלָּה. \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ וּבִדְרוֹמוֹ, \nוּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת\". \n",
+            "<small>ב</small>\nהָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת, \nנוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁלוֹשָׁה וּשְׁלִישׁ וְאוֹמֵר: \n\"אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּן, \nהֲרֵי זֶה בְצַד זֶה חֻלִּין, \nוּשְׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל, \nמַה חֻלִּין שֶׁיֵּשׁ כָּן הֲרֵי זֶה בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, \nוּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ; \nזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, \nוּשְׁאָר חַלָּה; \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ וּבִדְרוֹמוֹ, \nוּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת\". \n",
+            "<small>ג</small>\nהַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, \nמְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, &lt;מַעֲשֵׂר&gt;\nוּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, \nאֲפִלּוּ מִטְּפָסִים הַרְבֵּה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, \nשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: \nחִטִּים שֶׁלְּאֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁלְּאֶחָד, \nוְשֶׁלַּיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁלְּאֶחָד.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, \nוּמַתִּיר בַּחַלָּה. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַלּוֹקֵחַ מִן הַפְּלָטָר, \nמְעַשֵּׂר מִכָּל טָפוֹס וְטָפוֹס. &lt;מַעֲשֵׂר&gt; \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמֵאֶחָד עַל הַכֹּל.  \nמוֹדֶה רְבִּי יְהוּדָה בְלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוּל, \nשֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי, \nוְכֵן הֶעָנִי שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, \nמְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד; \nוּבַתְּמָרִים וּבַגְּרוֹגְרוֹת בּוֹלֵל וְנוֹטֵל.  \nאָמַר רֶבִּי יְהוּדָה: \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, \nאֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְמֻעֶטֶת, \nמְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן, \nוְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, \nלֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, \nאֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, \nאֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.  \nנֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר: \nמִשֶּׁלְּאֶחָד הֵם. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, \nוְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, \nמְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, \nאֲפִלּוּ מִשְּׁתֵי קֻפּוֹת, \nאֲפִלּוּ מִשְּׁתֵי עֲיָרוֹת.  \nבַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, \nבִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, \nמְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל; &lt;מאחד&gt;\nוּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, \nמְעַשֵּׂר מִכָּל אַחַת וְאַחַת. &lt;אחד ואחד&gt;\n",
+            "<small>ח</small>\nהַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, \nמְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, \nמִפְּנֵי שֶׁאָמָרוּ: \nאֵין אָדָם רַשַּׁי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ. \n",
+            "<small>ט</small>\nמְעַשְּׂרִים מִשֶּׁלְּיִשְׂרָאֵל עַל שֶׁלַּגּוֹיִם, \nוּמִשֶּׁלַּגּוֹיִם עַל שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, \nוּמִשֶּׁלְּיִשְׂרָאֵל עַל שֶׁלַּכּוּתִים, \nוּמִשֶּׁלַּכּוּתִים עַל שֶׁלַּכּוּתִים.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר מִשֶּׁלַּכּוּתִים עַל שֶׁלַּכּוּתִים. \n",
+            "<small>י</small>\nעָצִיץ נָקוּ��, הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ. &lt;בארץ&gt; \nתָּרַם מִן הָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, \nוּמֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, \nתְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה.  \nמִשֶּׁאֵינוּ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, &lt;מי שאינו&gt;\nתְּרוּמָה, וְיַחְזֹר וְיִתְרֹם.  \nמִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוּ נָקוּב, \nתְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל, &lt;תֹאכַל&gt;\nעַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. \n",
+            "<small>יא</small>\nתָּרַם מִן הַדְּמַי עַל הַדְּמַי, \nמִן הַדְּמַי עַל הַוַּדַּאי, \nתְּרוּמָה, וְיַחְזֹר וְיִתְרֹם.  \nמִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַי, \nתְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל, &lt;תֹאכַל&gt;\nעַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. \n\n\n \n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, \nוּמִן הַנָּכְרִי, וּמִן הַכּוּתִי, \nחוֹלֵק לִפְנֵיהֶם.  \nהַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, \nתּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ.  \nאָמַר רֶבִּי יְהוּדָה: \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין, \nאֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, \nמְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, \nמְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.  \nרֶבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַגּוֹי, \nמְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. \n",
+            "<small>ג</small>\nכֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, \nכַּשֵּׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין, \nכָּךְ חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה.  \nרֶבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, \nשֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ. \n",
+            "<small>ד</small>\nיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, \nהַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.  \nרֶבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nהַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִיְּרוּשַׁלְמִי, \nמַעְשֵׂר שֵׁנִי לִירוּשַׁלְמִי.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמְקַבֵּל זֵיתִים לַשֶּׁמֶן, \nכַּשֵּׁם שֶׁחוֹלְקִים בַּחֻלִּין, \nכָּךְ חוֹלְקִין בִּתְרוּמָה.  \nרֶבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן, מִלֵּוִי, \nזֵיתִים לַשֶּׁמֶן אוֹ לְמַחֲצִית שָׂכָר, \nהַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים. \n",
+            "<small>ו</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nלֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לֶחָבֵר.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאַף לִמְעַשֵּׂר.  \nוּצְנוּעֵי בֵית הֶלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. \n",
+            "<small>ז</small>\nשְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶן לְתוֹךְ גַּת אַחַת, \nאֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוּ מְעַשֵּׂר, \nהַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ וְחֶלְקוֹ בְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. \n",
+            "<small>ח</small>\nשְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת, \nאוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, \nיָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ: \n\"טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nוַאֲנִי חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nאַתָּה יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nוַאֲנִי יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי\".  \nאֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"טֹל אַתָּה חִטִּים, וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, \nטֹל אַתָּה יַיִן, וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַשֶּׁמֶן\". \n",
+            "<small>ט</small>\nחָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, \nיָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ: \n\"טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nוַאֲנִי חִטִּים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nאַתָּה יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nוַאֲנִי יַיִן שֶׁבִּמְקוֹם פְּלוֹנִי\".  \nאֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"טֹל אַתָּה חִטִּים, וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, \nטֹל אַתָּה אֶת הַלַּח, וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ\". \n",
+            "<small>י</small>\nגֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי, \nיָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ: \n\"טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה, וַאֲנִי מָעוֹת, \nאַתָּה יַיִן, וַאֲנִי פֵרוֹת\".  \nמִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָה וְאָמַר: \n\"מִשֶּׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן\", \nחַיָּב לְעַשֵּׂר; \n\"מְעֻשָּׂרִין הֵן\",\n נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.  \n\"מִשֶּׁלִּי הֵן\", \nחַיָּב לְעַשֵּׂר; \n\"מְעֻשָּׂרִין הֵן\", \nנֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר.  \nאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה בְסוּרְיָה, \nחַיָּב לְעַשֵּׂר. \n",
+            "<small>יב</small>\nעַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר: \n\"קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, \nקַח לִי קְלוֹסְקִין אַחַת\", \nלוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר.  \nאִם אָמַר: \n\"זוֹ שֶׁלִּי, וְזוֹ שֶׁלַּחֲבֵרִי\", \nוְנִתְעָרְבוּ, \nחַיָּב לְעַשֵּׂר, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. \n\n\n \n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמְזַמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, &lt;המזמין&gt;\nוְהוּא אֵינוּ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, \nאוֹמֵר מֵעֶרֶב הַשַּׁבָּת: \n\"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר, \nהֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, \nוּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. &lt;המעשר&gt;\nזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו. \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ, וּבִדְרוֹמוֹ, \nוּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.\" \n",
+            "<small>ב</small>\nמָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, \nאוֹמֵר: \n\"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס, \nהֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, \nוּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. \nזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו. \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְפִיו וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.\" \n",
+            "<small>ג</small>\nפּוֹעֵל שֶׁאֵינוּ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת, \nנוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר: \n\"זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, \nעֲשׁוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, \nוְזוֹ עֲשׁוּיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶם; \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בָּאַחֲרוֹנוֹת, \nוּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.\"  \n\n<small>ד</small>\nוְחוֹשֵׂךְ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא יַחְסֹךְ, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.  \nרֶבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nלֹא יַחְסֹךְ, \nשֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, \nאוֹמֵר: \n\"שְׁנֵי לָגִּים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, \nהֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, \nוַעֲשָׂרָה, מַעֲשֵׂר, \nוְתִשְׁעָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי\", \nמֵחֵל וְשׁוֹתֶה. &lt;ומחל&gt;\n",
+            "<small>ו</small>\nהָיוּ לוֹ תְאֵנִים שֶׁלַּטֶּבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, \nוְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה, \nאוֹמֵר: \n\"שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, \nהֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, \nוְעֶשֶׂר, מַעֲשֵׂר, \nוְתֵשַׁע, ��ַעֲשֵׂר שֵׁנִי.\"  \n\n<small>ז</small>\nהָיוּ דְמַי, אוֹמֵר: \n\"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר, \nהֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, \nוּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. \nזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר, \nעָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ, וּבִדְרוֹמוֹ, \nוּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת. \n",
+            "<small>ח</small>\nהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכַּלּוֹת שֶׁלַּטֶּבֶל, \nאָמַר: \n\"מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָזוֹ\", \nהָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת; \n\"שֶׁלָּזוֹ בָזוֹ, וְשֶׁלָּזוֹ בָזוֹ\", \nהָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. \nמַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכַּלָּה בַחֲבֶרְתָּהּ, &lt;וחברתה&gt;\nקָרָא שֵׁם. \n",
+            "<small>ט</small>\nמֵאָה טֶבֶל, מֵאָה חֻלִּין, \nנוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת.  \nמֵאָה טֶבֶל, מֵאָה מַעֲשֵׂר, \nנוֹטֵל מֵאָה וְאַחַת.  \nמֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים, מֵאָה מַעֲשֵׂר, \nנוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר.  \n\n<small>י</small>\nמֵאָה טֶבֶל, תִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר; \nתִּשְׁעִים טֶבֶל, שְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר, \nלֹא הִפְסִיד כְּלוּם.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה, \nלֹא הִפְסִיד כְּלוּם. \n",
+            "<small>יא</small>\nמִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁלְּעֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, \nוְאָמַר: \n\"שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵעָשֶׂר\", \nוְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא, \nנוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן; \n\"חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר\", \nוְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, \nנוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת; \n\"שׁוּרָה אַחַת מֵעֶשֶׂר\", \nוְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא, \nנוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן; \n\"חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מֵעֶשֶׂר\", \nוְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא, \nנוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן; \n\"חָבִית אַחַת מֵעֶשֶׂר\", \nוְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא, \nנוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית.  \n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמרה והגופנין והנצפה. וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבר. רבי יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה. כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה. כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפוס: ",
+            "הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור ונאכל לאונן ונכנס לירושלם ויוצא ומאבדין את מעוטו בדרכים ונותנו לעם הארץ ויאכל כנגדו ומחללים אותו כסף על כסף נחשת על נחשת כסף על נחשת ונחושת על הפירות ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים יעלה הפירות ויאכלו בירושלם: ",
+            "הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי. מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר שני ושירי המנחות פטורין מן הדמאי. שמן ערב בית שמאי מחייבין. ובית הלל פוטרין: ",
+            "הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו. ומברכים עליו. ומזמנין עליו. ומפרישין אותו ערום. בין השמשות. הא אם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום. שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי. ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי: "
+        ],
+        [
+            "ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום. הדבילה והתמרים והחרובים האורז והכמון. האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור: \n",
+            "המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואינו מתארח אצל עם הארץ. ר' יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ נאמן. אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים: \n",
+            "המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח ואינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו. ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהא מטמא למתים ומשמש בבית המדרש. אמרו לו לא באו אלו לכלל: \n",
+            "הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה. החנונים אינן רשאין למכור את הדמאי. כל המשפיעין במדה גסה רשאין למכור את הדמאי. אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה: \n",
+            "רבי מאיר אומר את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה. את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה. איזו היא מדה גסה ביבש שלשת קבין. ובלח דינר. ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור: \n"
+        ],
+        [
+            "מאכילין את העניים דמאי ואת האכסני' דמאי. רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי גבאי צדקה. בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן. וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן: ",
+            "הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר. הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין. היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך: ",
+            "המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר. ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור. כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי לא ישלח לחברו דמאי. רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו: ",
+            "המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית. לטוחן עובד כוכבים דמאי. המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית. אצל העובד כוכבים כפירותיו. רבי שמעון אומר דמאי: ",
+            "הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף. אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד: ",
+            "הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל. אמר רבי יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה. מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף להאכיל את בתה שביעית: "
+        ],
+        [
+            " הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת יאכל על פיו. חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. לא מצאו אמר לו אחד שאינו נאמן על המעשרות מעושרין הן אוכל על פיו. חשכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו. ",
+            "המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות. אוכל עמו בשבת הראשונה ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות ובלבד שיאמר לו מעושרין הן. ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הנייה לא יאכל עד שיעשר: ",
+            "רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי. וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש: ",
+            "מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת. ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם: ",
+            "האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן וממי שהוא מעשר אינו נאמן. מאיש פלוני הרי זה נאמן. הלך ליקח ממנו ואמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן: ",
+            "הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר אמר לו אחד אני אינו נאמן. אמר לו איש פלוני נאמן הרי זה נאמן. הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן אמר לו מי ששלחך אצלי אף על פי שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין: ",
+            "החמרים שנכנסו לעיר אמר אחד שלי חדש ושל חבירי ישן. שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינן נאמנין רבי יהודה אומר נאמנין: "
+        ],
+        [
+            "הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה. ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות: ",
+            "הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת נוטל אחד משלשים ושלש ושליש ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין והשאר תרומה על הכל ומאה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה. ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות: ",
+            "הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה אפילו מטפוסין הרבה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אוסר. שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר. ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה: ",
+            "הלוקח מן הפ��טר מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר מאחת על הכל מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד: ",
+            "הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד: ",
+            "הלוקח מן הסיטון וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפילו מאותו הסוג אפילו מאותו המין. נאמן הסיטון לומר משל אחד הם: ",
+            "הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה אפילו משתי קופות אפילו משתי עיירות. בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל. ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד: ",
+            "הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה אף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך: ",
+            "מעשרין משל ישראל על של נכרי. משל נכרי על של ישראל. משל ישראל על של כותים. משל כותים על של כותים. רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים: ",
+            "עציץ נקוב הרי זה כארץ. תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה. משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום. מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות: ",
+            " תרם מן הדמאי על הדמאי מדמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום. מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות: "
+        ],
+        [
+            "המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומן הכותי יחלק לפניהם. החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו: ",
+            "החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו. רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו: ",
+            "כהן ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי אליעזר אומר אף המעשרות שלהן שעל מנת כן באו: ",
+            "ישראל שקבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים. ר' ישמעאל אומר הקרתני שקבל שדה מירושלמי מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים יכול הוא הקרתני לעלות ולאכלו בירושלם: ",
+            "המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה. ר' יהודה אומר ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר המעשרות לבעלים: ",
+            "בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. בית הלל אומרים אף למעשר וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי: ",
+            "שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא: ",
+            "שנים שקבלו שדה באריסות. או שירשו או שנשתתפו יכול הוא לומר טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה יין ואני אטול שמן: ",
+            "חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני אטול את היבש: ",
+            "גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הוא לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות. אתה יין ואני פירות ואם משבאו לרשות הגר אסור: ",
+            "המוכר פירות בסוריא. ואמר משל ארץ ישראל הן. חייב לעשר. מעושרין הן נאמן. ��הפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן חייב לעשר. מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם ידוע שיש לו שדה אחד בסוריא חייב לעשר: ",
+            "עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק. קח לי גלוסקן אחד לוקח סתם ופטור ואם אמר שלי זה. וזה של חברי ונתערבו. חייב לעשר. ואפילו הן מאה: "
+        ],
+        [
+            "המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות: ",
+            "מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו. זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בפיו ומחולל על המעות: ",
+            "פועל שאינו מאמין לבעל הבית נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונה ומחולל על המעות וחושך גרוגרת אחת. ר' שמעון בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית. רבי יוסי אומר לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין: ",
+            "הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני מחל ושותה: ",
+            "היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר שתי תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות: ",
+            "היו לפניו שתי כלכלות של טבל. ואמר מעשרות זו בזו. הראשונה מעושרת. של זו בזו ושל זו בזו. הראשונה מעושרת. מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה. קרא שם: ",
+            "מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחד. מאה טבל מאה מעשר נוטל מאה ואחד. מאה חולין מתוקנים מאה מעשר נוטל מאה ועשר. מאה טבל תשעים מעשר. תשעים טבל ושמונים מעשר לא הפסיד כלום. זה הכלל כל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד כלום: ",
+            "מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שתי חביות לוכסן. חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל ארבע חביות מארבע זויות. שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שורה אחת לוכסן. חצי שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שתי שורות לוכסן. חבית אחת מעשר. ואין ידוע איזו היא. נוטל מכל חבית וחבית: "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הַקַּלִּין שֶׁבַּדְּמַאי, הַשִּׁיתִין, וְהָרִימִין וְהָעֻזְרָדִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּבְנוֹת שִׁקְמָה, וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה, וְהַגֻּפְנִין, וְהַנִּצְפָּה. וּבִיהוּדָה, הָאוֹג, וְהַחֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה, וְהַכֻּסְבָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַשִּׁיתִין פְּטוּרִין, חוּץ מִשֶּׁל דּוּפְרָה. כָּל הָרִימִין פְּטוּרִין, חוּץ מֵרִימֵי שִׁקְמוֹנָה. כָּל בְּנוֹת שִׁקְמָה פְּטוּרוֹת, חוּץ מִן הַמֻּסְטָפוֹס: \n",
+            "הַדְּמַאי אֵין לוֹ חֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ בִעוּר, וְנֶאֱכָל לְאוֹנֵן, וְנִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא, וּמְאַבְּדִין אֶת מִעוּטוֹ בַּדְּרָכִים, וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ, וְיֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. וּמְחַלְּלִים אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, נְחֹשֶׁת עַל נְחשֶׁת, כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת, וּנְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלָיִם: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה, קֶמַח לְעוֹרוֹת, שֶׁמֶן לְנֵר, שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מִכְּזִיב וּלְהַלָּן, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. חַלַּת עַם הָאָרֶץ, וְהַמְדֻמָּע, וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. שֶׁמֶן עָרֵב, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין: \n",
+            "הַדְּמַאי, מְעָרְבִין בּוֹ, וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ, וּמְבָרְכִין עָלָיו, וּמְזַמְּנִין עָלָיו, וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוֹם, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמֶן שֶׁהַגַּרְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, חַיָּב בִּדְּמַאי. וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר, פָּטוּר מִן הַדְּמָאי: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ דְבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם. הַדְּבֵלָה, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִים, הָאֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן. הָאֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר: \n",
+            "הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ, עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים: \n",
+            "הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵח אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים, ו��מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל: \n",
+            "הַנַּחְתּוֹמִים, לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְדַקָּה, טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה. אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בַּגַסָּה, טְפֵלָה גַסָּה לַדַּקָּה. אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַסָּה, בְּיָבֵשׁ, שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבְלַח, דִּינָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סַלֵּי תְאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה, פָּטוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן: \n",
+            "הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ, לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשָׁךְ: \n",
+            "הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ: \n",
+            "הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמָאי: \n",
+            "הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד: \n",
+            "הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית: \n"
+        ],
+        [
+            "הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן, וְשׁוֹאֲלוֹ בְשַׁבָּת, יֹאכַל עַל פִּיו. חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. לֹא מְצָאוֹ, אָמַר לוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, מְעֻשָּׂרִין הֵן, אוֹכֵל עַל פִּיו. חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף בְּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו: \n",
+            "הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ מְעֻשָּׂרִין הֵן. וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ: \n",
+            "מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי, לֹא יִטְּלֵם בְּשַׁבָּת. וְאִם הָיָה כֹהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ, יָבֹאוּ וְיֹאכְלוּ, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם: \n",
+            "הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךָ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+            "הַנִּכְנָס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם, אָמַר, מִי כָּאן נֶאֱמָן. מִי כָּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד, אֲנִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן. אָמַר לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ, מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין: \n",
+            "הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, אָמַר אֶחָד, שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן, אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. נוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:  ",
+            "הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת, נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ וּשְׁלִישׁ, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חֻלִּין, וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵאָה חֻלִּין שֶׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַ�� זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמַתִּיר בְּחַלָּה:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר, מְעַשֵּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל, שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:  ",
+            "הַלּוֹקֵח מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת, בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ:  ",
+            "מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי, מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:  ",
+            "עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ. תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:  ",
+            "תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:  "
+        ],
+        [
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:  ",
+            "הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:  ",
+            "כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ:  ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִירוּשָׁלָיִם:  ",
+            "הַמְקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לְשֶׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים:  ",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף לִמְעַשֵּׂר. וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:  ",
+            "שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:  ",
+            "שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שָׁמֶן:  ",
+            "חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ:  ",
+            "גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר:  ",
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר. מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר, מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אֶחָד בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר:  ",
+            "עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר, קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, קַח לִי גְלֻסְקָן אֶחָד, לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר. וְאִם אָמַר, שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲב��רִי, וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה:  "
+        ],
+        [
+            "הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת: \n",
+            "מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת: \n",
+            "פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת, נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר, זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, זוֹ עֲשׂוּיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בָּאַחֲרוֹנָה, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת, וְחוֹשֵׂךְ גְּרוֹגֶרֶת אֶחָת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר, שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר, וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מֵחֵל וְשׁוֹתֶה: \n",
+            "הָיוּ לוֹ תְאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה, אוֹמֵר, שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וְעֶשֶׂר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתֵשַׁע מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָיוּ דְמַאי, אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת: \n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר, מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשָּׂרֶת. שֶׁל זוֹ בָזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֶרְתָּהּ, קָרָא שֵׁם: \n",
+            "מֵאָה טֶבֶל מֵאָה חֻלִּין, נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד. מֵאָה טֶבֶל מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד. מֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר. מֵאָה טֶבֶל תִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר, תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר, שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת. שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן. חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Demai/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "title": "Mishnah Demai",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Demai",
+    "text": [
+        [
+            "הַקַּלִּין שֶׁבַּדְּמַאי, הַשִּׁיתִין, וְהָרִימִין וְהָעֻזְרָדִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ, וּבְנוֹת שִׁקְמָה, וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה, וְהַגֻּפְנִין, וְהַנִּצְפָּה. וּבִיהוּדָה, הָאוֹג, וְהַחֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה, וְהַכֻּסְבָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַשִּׁיתִין פְּטוּרִין, חוּץ מִשֶּׁל דּוּפְרָה. כָּל הָרִימִין פְּטוּרִין, חוּץ מֵרִימֵי שִׁקְמוֹנָה. כָּל בְּנוֹת שִׁקְמָה פְּטוּרוֹת, חוּץ מִן הַמֻּסְטָפוֹס: \n",
+            "הַדְּמַאי אֵין לוֹ חֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ בִעוּר, וְנֶאֱכָל לְאוֹנֵן, וְנִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא, וּמְאַבְּדִין אֶת מִעוּטוֹ בַּדְּרָכִים, וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ, וְיֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. וּמְחַלְּלִים אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, נְחֹשֶׁת עַל נְחשֶׁת, כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת, וּנְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלָיִם: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה, קֶמַח לְעוֹרוֹת, שֶׁמֶן לְנֵר, שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מִכְּזִיב וּלְהַלָּן, פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. חַלַּת עַם הָאָרֶץ, וְהַמְדֻמָּע, וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת, פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. שֶׁמֶן עָרֵב, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין: \n",
+            "הַדְּמַאי, מְעָרְבִין בּוֹ, וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ, וּמְבָרְכִין עָלָיו, וּמְזַמְּנִין עָלָיו, וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוֹם, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמֶן שֶׁהַגַּרְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, חַיָּב בִּדְּמַאי. וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר, פָּטוּר מִן הַדְּמָאי: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ דְבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם. הַדְּבֵלָה, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִים, הָאֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן. הָאֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר: \n",
+            "הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ, עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים: \n",
+            "הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵח אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל: \n",
+            "הַנַּחְתּוֹמִים, לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדּ��מַאי. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְדַקָּה, טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה. אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בַּגַסָּה, טְפֵלָה גַסָּה לַדַּקָּה. אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַסָּה, בְּיָבֵשׁ, שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבְלַח, דִּינָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, סַלֵּי תְאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה, פָּטוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי. גַּבָּאֵי צְדָקָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לִמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן: \n",
+            "הָרוֹצֶה לַחֲזֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ, לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן. הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ, מֻתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשָׁךְ: \n",
+            "הַמּוֹצֵא פֵרוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ, לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוּ, פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי, לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ: \n",
+            "הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמָאי: \n",
+            "הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד: \n",
+            "הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית: \n"
+        ],
+        [
+            "הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן, וְשׁוֹאֲלוֹ בְשַׁבָּת, יֹאכַל עַל פִּיו. חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. לֹא מְצָאוֹ, אָמַר לוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, מְעֻשָּׂרִין הֵן, אוֹכֵל עַל פִּיו. חָשְׁכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף בְּחֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכְלוֹ עַל פִּיו: \n",
+            "הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ מְעֻשָּׂרִין הֵן. וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, קוֹרֵא שֵׁם וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ: \n",
+            "מִי שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וּלְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל וַדַּאי, לֹא יִטְּלֵם בְּשַׁבָּת. וְאִם הָיָה כֹהֵן אוֹ עָנִי לְמוּדִים לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ, יָבֹאוּ וְיֹאכְלוּ, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֵם: \n",
+            "הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךָ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+            "הַנִּכְנָס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם, אָמַר, מִי כָּאן נֶאֱמָן. מִי כָּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד, אֲנִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן. אָמַר לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ, מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין: \n",
+            "הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, אָמַר אֶחָד, שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן, אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר. נוֹטֵל כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:  ",
+            "הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת, נוֹטֵל אֶחָד מִשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ וּשְׁלִישׁ, וְאוֹמֵר, אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה חֻלִּין, וְהַשְּׁאָר תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. וּמֵאָה חֻלִּין שֶׁיֶּשׁ כָּאן, הֲרֵי זֶה בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וְהַשְּׁאָר חַלָּה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, אֲפִלּוּ מִטְּפוּסִין הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חִטִּים שֶׁל אֶמֶשׁ הָיוּ מִשֶּׁל אֶחָד, וְשֶׁל הַיּוֹם הָיוּ מִשֶּׁל אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּמַתִּיר בְּחַלָּה:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר, מְעַשֵּׂר מִכָּל טְפוּס וּטְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵאַחַת עַל הַכֹּל. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמַּנְפּוֹל, שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:  ",
+            "הַלּוֹקֵח מִן הֶעָנִי, וְכֵן הֶעָנִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פְרוּסוֹת פַּת אוֹ פִלְחֵי דְבֵלָה, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִתְמָרִים וּבִגְרוֹגָרוֹת, בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַמַּתָּנָה מֻעֶטֶת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי קֻפּוֹת, אֲפִלּוּ מִשְּׁתֵּי עֲיָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יָרָק בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁמְּבִיאִין לוֹ מִגַּנּוֹתָיו, מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל. וּמִגַּנּוֹת אֲחֵרוֹת, מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד:  ",
+            "הַלּוֹקֵחַ טֶבֶל מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר טֶבֶל אֶלָּא לְצֹרֶךְ:  ",
+            "מְעַשְּׂרִין מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל נָכְרִי, מִשֶּׁל נָכְרִי עַל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁל כּוּתִים, מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִשֶּׁל כּוּתִים עַל שֶׁל כּוּתִים:  ",
+            "עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ. תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב, מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:  ",
+            "תָּרַם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי, מִדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי, תְּרוּמָה, וְלֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:  "
+        ],
+        [
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי, יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:  ",
+            "הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:  ",
+            "כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ:  ",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה מִירוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ בִירוּשָׁלָיִם:  ",
+            "הַמְקַבֵּל זֵיתִים לְשֶׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי זֵיתִים לְשֶׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים:  ",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף לִמְעַשֵּׂר. וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל הָיוּ נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:  ",
+            "שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:  ",
+            "שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה יַיִן וַאֲנִי אֶטֹּל שָׁמֶן:  ",
+            "חָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ:  ",
+            "גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם גּוֹי, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר:  ",
+            "הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר. מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר, מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אֶחָד בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר:  ",
+            "עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר, קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק, קַח לִי גְלֻסְקָן אֶחָד, לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר. וְאִם אָמַר, שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל חֲבֵרִי, וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה:  "
+        ],
+        [
+            "הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָח��ר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת: \n",
+            "מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת: \n",
+            "פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת, נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר, זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, זוֹ עֲשׂוּיָה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בָּאַחֲרוֹנָה, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת, וְחוֹשֵׂךְ גְּרוֹגֶרֶת אֶחָת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר, שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר, וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מֵחֵל וְשׁוֹתֶה: \n",
+            "הָיוּ לוֹ תְאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה, אוֹמֵר, שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וְעֶשֶׂר מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתֵשַׁע מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָיוּ דְמַאי, אוֹמֵר, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ, זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת: \n",
+            "הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר, מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשָּׂרֶת. שֶׁל זוֹ בָזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶּׂרֶת. מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַחֲבֶרְתָּהּ, קָרָא שֵׁם: \n",
+            "מֵאָה טֶבֶל מֵאָה חֻלִּין, נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד. מֵאָה טֶבֶל מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד. מֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים מֵאָה מַעֲשֵׂר, נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר. מֵאָה טֶבֶל תִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר, תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה, לֹא הִפְסִיד כְּלוּם: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר, שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת. שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן. חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן. חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא, נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה דמאי",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Kilayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. השעורים ושבולת שועל. הכוסמין והשיפון. הפול והספיר. הפורקדן והטופח. ופול הלבן והשעועים. אינם כלאים זה בזה: ",
+            " הקשות והמלפפון. אינם כלאים זה בזה. רבי יהודה אומר כלאים. חזרת וחזרת גלים. עולשין ועולשי שדה. כרישים וכרישי שדה. כוסבר וכוסבר שדה. חרדל וחרדל מצרי. ודלעת המצרי והרמוצה. ופול מצרי. והחרוב אינם כלאים זה בזה: ",
+            "הלפת והנפוץ. והכרוב התרו בתור. התרדים והלעונים. אינם כלאים זה בזה. הוסיף ר' עקיבא. השום והשומנית. הבצל והבצלצול. והתורמוס והפלסלוס. אינן כלאים זה בזה: ",
+            "ובאילן האגסים והקרסתומלין. והפרישים והעוזרדים. אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד. הפרסקים והשקדין. והשיזפין והרימין. אף על פי שדומין זה לזה. כלאים זה בזה: ",
+            "הצנון והנפוץ. החרדל והלפסן. ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה. אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה: ",
+            "הזאב והכלב. כלב הכופרי והשועל. העזים והצבאים. היעלים והרחלים. הסוס והפרד. הפרד והחמור. החמור והערוד. אע\"פ שדומין זה לזה. כלאים זה בזה: ",
+            "אין מביאין אילן באילן. ירק בירק. ולא אילן בירק. ולא ירק באילן. ר' יהודה מתיר ירק באילן: ",
+            "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה. אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה. מפני שהוא ירק באילן. אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו. אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו מפני שהוא אילן בירק. אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו. מפני שהוא ירק בירק: ",
+            "הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש. לא משום כלאים. ולא משום שביעית. ולא משום מעשרות. וניטלים בשבת. הזורע חטה ושעורה כאחת. הרי זה כלאים. רבי יהודה אומר אינו כלאים. עד שיהו שני חטים ושעורה. או חטה ושתי שעורים. או חטה ושעורה וכוסמת: "
+        ],
+        [
+            "כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט. רבי יוסי אומר יבור. בין ממין אחד. בין משני מינין. רבי שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד. וחכמים אומרים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע: ",
+            "במה דברים אמורים. תבואה בתבואה. וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית. וקטנית בתבואה. באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר. כך אמרו להקל. הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה: ",
+            "היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים. ימתין לה עד שתתליע ויופך ואחר כך יזרע. אם צימחה לא יאמר אזרע ואחר כך אופך. אלא הופך ואחר כך זורע. כמה יהא חורש כתלמי הרביעה. אבא שאול אומר כדי שלא ישייר רובע לבית סאה: ",
+            "זרועה ונמלך לנוטעה. לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך ואחר כך נוטע. נטועה ונמלך לזורעה. לא יאמר אזרע ואחר כך אשרש אלא משרש ואחר כך זורע. אם ��צה גומם עד פחות מטפח זורע ואחר כך משרש: ",
+            "היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם שאינן עושין אלא לשלשה שנים. תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס. וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה. וכן תלתן שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש. אם נכש או כיסח. אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד: ",
+            "הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין. בית שמאי אומרים שלשה תלמים של פתיח. ובית הלל אומרים מלא העול השרוני. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו: ",
+            "היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים. מותר. מפני שהוא נראה כסוף שדהו. שלו חטים. ושל חבירו מין אחר. מותר לסמוך לו מאותו המין. שלו חטים. ושל חבירו חטים. מותר לסמוך לו תלם של פשתן. ולא תלם של מין אחר. ר' שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. רבי יוסי אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן: ",
+            "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע. אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע. וסומך לבור ולניר ולגפה ולדרך ולגדר גבוה עשרה טפחים. ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה ולאילן שהוא מיסך על הארץ ולסלע גבוה עשרה ורחב ארבעה: ",
+            "הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין. עושה עשרים וארבעה קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע וזורע בתוכה כל מין שירצה. היתה קרחת אחת או שתים זורעם חרדל. שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות עשר אסורות. ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת: ",
+            "כל שהוא בתוך בית רובע עולה במדת בית רובע. אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת בית רובע. תבואה בתבואה בית רובע. ירק בירק ששהטפחים תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע. ר' אליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים: ",
+            "תבואה נוטה על גבי תבואה. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק. ירק על גבי תבואה. הכל מותר חוץ מדלעת יונית. ר' מאיר אומר אף הקשות ופול המצרי. ורואה אני את דבריהן מדברי: "
+        ],
+        [
+            "ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים. זורעים בתוכה חמשה זרעונים. ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע. היה לה גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר. שלשה על כל גבול וגבול ואחד באמצע. לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו. רבי יהודה אומר ששה באמצע: ",
+            "כל מין זרעים אין זורעים בערוגה. וכל מין ירקות זורעין בערוגה. חרדל ואפונים השופין מין זרעים. אפונים הגמלנים מין ירק. גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר. שהיה כשר מתחלתו. התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח זורעים לתוכן שלשה זרעונין. אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע: ",
+            "היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו. היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר. רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו. רבי עקיבא אומר אורך ששה טפחים ורוחב מלואו. רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה: ",
+            "הנוטע שתי שורות של קישואין. שתי שורות של דלועים. שתי שורות של פול המצרי. מותר. שורה של קשואים. שורה של דלועים. שורה של פול המצרי. אסור. שורה של קשואים. שורה של דלועים. שורה של פול המצרי. ושורה של קשואים. רבי אליעזר מתיר. וחכמים אוסרין: ",
+            "נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת. ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער של זו לכאן. ושער של זו לכאן. שכל מה שאסרו חכמים לא גזרו אלא מפני מראית העין: ",
+            "היתה שדהו זרוע בצלים. ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים. רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות. ועוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. רבי עקיבא אומר עוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות. ועוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות. וחכמים אומרים אם אין בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים: ",
+            "דלעת בירק כירק. ובתבואה נותנין לה בית רובע. היתה שדהו זרועה תבואה. ובקש ליטע לתוכה שורה של דלועין. נותנין לה לעבודתה ששה טפחים. ואם הגדילה יעקר מלפניה. רבי יוסי אומר נותנין לה עבודתה ארבע אמות. אמרו לו התחמיר זו מן הגפן. אמר להן מצינו שזו חמורה מן הגפן שלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים. ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע. רבי מאיר אומר משום רבי ישמעאל. כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה. רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור: "
+        ],
+        [
+            "קרחת הכרם בית שמאי אומרים עשרים וארבע אמות ובית הלל אומרים שש עשרה אמה. מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה. ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה. ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו. אם אין שם שש עשרה אמה. לא יביא זרע לשם. היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה. וזורע את המותר: ",
+            "איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר. אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם. היו שם שתים עשרה אמה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר: ",
+            "רבי יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם. ואיזה הוא מחול הכרם. בין שני הכרמים. איזה הוא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים. וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה: ",
+            "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי. הרי זו כמחיצה. וגדר שנפרץ עד עשרה אמות הרי היא כפתח. יתר מיכן כנגד הפרצה אסור. נפרצו בו פרצות הרבה. אם העומד מרובה על הפרוץ מותר. ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור: ",
+            "הנוטע שורה של חמש גפנים. בית שמאי אומרים כרם. ובית הלל אומרים אינו כרם עד שיהו שם שתי שורות. לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קידש שורה אחת. ובית הלל אומרים קידש שתי שורות: ",
+            "הנוטע שתים כנגד שתים. ואחת יוצאה זנב. הרי זה כרם. שתים כנגד שתים ואחת בינתים. או שתים כנגד שתים. ואחת באמצע. אינו כרם. עד שיהו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב: ",
+            "הנוטע שורה אחת בתוך שלו. ושורה אחת בתוך של חבירו. ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע. וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים. הרי אלו מצטרפות. גבוה מעשרה טפחים אינן מצטרפות. רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה הרי אלו מצטרפות: ",
+            "הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמונה אמות. לא יביא זרע לשם. היו שלש אם אין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה. לא יביא זרע לשם. רבי אליעזר בן יעקב אומר משום חנינא בן חכינאי. אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה. לא יביא זרע לשם. שאילו מתחלה נטען הרי זה מותר בשמונה אמות: ",
+            "הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה. מותר להביא זרע לשם. אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער שתי שורות לצד אחת וזורע את הניר. ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור. ובא מעשה לפני חכמים והתירו. רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר: "
+        ],
+        [
+            "כרם שחרב. אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה. ונטועות כהלכתן. הרי זה נקרא כרם דל. כרם שהוא נטוע ערבוביא. אם יש בו לכוין שתים נגד שלש. הרי זה כרם. ואם לאו אינו כרם. רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים הרי זה כרם: ",
+            "כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות. רבי שמעון אומר אינו כרם. וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן: ",
+            "חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים. וזורעים בתוכו. ואם לאו הרי הוא כגת. והגת שבכרם עמוקה עשרה ורחב ארבעה. רבי אליעזר אומר זורעים בתוכה. וחכמים אוסרים. שומרה שבכרם. גבוהה עשרה. ורחבה ארבע. זורעין בתוכה. ואם היה שער כותש אסור: ",
+            "גפן שהיא נטועה בגת או בנקע. נותנין לה עבודתה. וזורע את המותר. רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם זורעין בתוכו: ",
+            "הנוטע ירק בכרם. או מקיים. הרי זה מקדש ארבעים וחמשה גפנים. אימתי. בזמן שהיו נטועות על ארבע ארבע. או על חמש חמש. היו נטועות על שש שש. או על שבע שבע. הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח. עגולות ולא מרובעות: ",
+            "הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. כשאחזור אלקטנו. אם הוסיף במאתים אסור: ",
+            "היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים. או עם המים. הזורע וסיערתו הרוח. לאחריו מותר. סיערתו הרוח לפניו. ר' עקיבא אומר אם עשבים יופך. ואם אביב ינפץ. ואם הביאה דגן תדלק: ",
+            "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש. וחכמים אומרים לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. הארוס. והקיסום. ושושנת המלך. וכל מיני זרעים. אינן כלאים בכרם. הקנבס. רבי טרפון אומר אינו כלאים. וחכמים אומרים כלאים. והקינרס כלאים בכרם: "
+        ],
+        [
+            "איזהו עריס. הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהיא גבוה עשרה טפחים. או בצד חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה. נותנין לו עבודתו ד' אמות. בית שמאי אומרים מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים לשדה. ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה. אמר רבי יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן אלא אם יש שם ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר. וכמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח. רבי עקיבא אומר שלשה: ",
+            "עריס שהוא יוצא מן המדרגה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם עומד בארץ ובוצר את כולו הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה. ואם לאו אינו אוסר אלא כנגדו. רבי אליעזר אומר אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה: ",
+            "המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת המותר. אם הביא לא קדש. ואם הלך החדש אסור. וכן המדלה על מקצת אילן סרק: ",
+            "המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר. ואם הלך החדש יחזירנו. מעשה שהלך רבי יהושע אצל רבי ישמעאל לכפר עזיז והראהו גפן מודלה על מקצת תאנה אמר לו מה אני להביא זרע אל תחת המותר אמר לו מותר. והעלהו משם לבית המגנייה והראהו גפן שהוא מודלה על מקצת הקורה וסדן של שקמה ובו קורות הרבה. אמר לו תחת הקורה זו אסור והשאר מותר: ",
+            "איזהו אילן סרק כל שאינו עושה פירות. רבי מאיר אומר הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה. רבי יוסי אומר כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלמות הרי זה אילן סרק: ",
+            "פסקי עריס שמנה אמות ועוד. וכל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהם ועוד חוץ מפסקי עריס. אלו הן פסקי עריס. עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן. אם יש שם שמונה אמות לא יביא זרע לשם. שמונה אמות ועוד. נותנין לו כדי עבודתו וזורע את המותר: ",
+            "עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה. נותנין לו עבודתו וזורע את המותר. ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם: ",
+            "הקנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקן. כנגדן מותר. עשאן כדי שיהלך עליהן החדש אסור: ",
+            "הפרח היוצא מן העריס. רואין אותו כאילו מטוטלת תלויה בו. כנגדו אסור. וכן בדלית. המותח זמורה מאילן לאילן תחתיה אסור. ספקה בחבל או בגמי תחת הספוק מותר. עשאה כדי שיהלך עליו החדש אסור: "
+        ],
+        [
+            "המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה. אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה. הארכובה שבגפן. אין מודדין לה אלא מן העיקר השני: ",
+            "המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים. רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה הרי אלו מצטרפות ואם לאו אינן מצטרפות. גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. רבי מאיר אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש. רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש: ",
+            "אלו אוסרין ולא מקדשין. מותר חרבן הכרם מותר מחול הכרם. מותר פסקי עריס מותר אפיפירות. אבל תחת הגפן. ועבודת הגפן. וארבע אמות שבכרם הרי אלו מתקדשות: ",
+            "המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש. וחייב באחריותו. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.",
+            "אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית. ובא מעשה לפני ר' עקיבא. ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: ",
+            "האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו. קוצרו אפילו במועד. עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש. יתר מכאן. קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד. מאימתי הוא נקרא אנס. משישקע: ",
+            "הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה יגדור מיד. אם ארעו אונס מותר. תבואתו שהיא נוטה תחת הגפן. וכן בירק. מחזיר ואינו מקדש. מאימתי תבואה מתקדשת משתשריש. וענבים משיעשו כפול הלבן. תבואה שיבשה כל צרכה. וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות: ",
+            "עציץ נקוב מקדש בכרם. ושאינו נקוב אינו מקדש. ור' שמעון אומר זה וזה אוסרין. ולא מקדשין. המעביר עציץ נקוב בכרם. אם הוסיף במאתים אסור: "
+        ],
+        [
+            "כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים. ואסורין בהנאה. כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים. ומותרין באכילה. וכל שכן בהנאה. כלאי בגדים מותרין בכל דבר. ואינן אסורין אלא מללבוש. כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים. ואינם אסורים אלא מלהרביע. כלאי בהמה אסורים זה בזה: ",
+            "בהמה עם בהמה. וחיה עם חיה. בהמה עם חיה. וחיה עם בהמה. טמאה עם טמאה. וטהורה עם טהורה. טמאה עם טהורה. וטהורה עם טמאה. אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג: ",
+            "המנהיג סופג את הארבעים. והיושב בקרון סופג את הארבעים. רבי מאיר פוטר. והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה: ",
+            "אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. ולא את הלובדקים לגמלים. רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה. וכן הנולדים מן החמור אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה: ",
+            "הפרוטיות אסורות. והרמך מותר. ואדני השדה חיה. רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם. הקופד וחולדת הסניים חיה. חולדת הסניים. רבי יוסי אומר בית שמאי אומרים מטמא כזית במשא וכעדשה במגע: ",
+            "שור בר מין בהמה. ורבי יוסי אומר מין חיה. כלב מין חיה. ר' מאיר אומר מין בהמה. חזיר מין בהמה. ערוד מין חיה. הפיל. והקוף מין חיה. ואדם מותר עם כולם. למשוך. ולחרוש ולהנהיג: "
+        ],
+        [
+            "אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים. אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים. צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה. אם רוב מן הגמלים מותר. ואם רוב מן הרחלים אסור. מחצה למחצה אסור. וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה: ",
+            "השיריים והכלך. אין בהם משום כלאים אבל אסורים מפני מראית העין הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים. ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהן. אין עראי לכלאים. ולא ילבש כלאים אפילו על גבי עשרה אפילו לגנוב את המכס: ",
+            "מטפחות הידים. מטפחות הספרים. מטפחות הספג. אין בהם משום כלאים. רבי אלעזר אוסר. ומטפחות הספרים. אסורות משום כלאים: ",
+            "תכריכי המת. ומרדעת של חמור. אין בהם משום כלאים. לא יתן המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה זבל: ",
+            "מוכרי כסות מוכרין כדרכן. ובלבד שלא יתכונו בחמה. מפני החמה. ובגשמים. מפני הגשמים. והצנועים. מפשילין במקל: ",
+            "תופרי כסות תופרין כדרכן. ובלבד שלא יתכונו בחמה. מפני החמה. ובגשמים. מפני הגשמים. והצנועים. תופרים בארץ: ",
+            "הברסין והברדסין והדלמטיקיון. ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק. רבי יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים. אינן צריכין בדיקה. מפני שחזקתן בקנבוס. ומנעל של זרד. אין בו משום כלאים: ",
+            "אין אסור משום כלאים. אלא טווי וארוג שנאמר (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז. דבר שהוא שוע טווי ונוז. רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו: ",
+            "לבדים אסורים מפני שהם שועים. פיו של צמר בשל פשתן אסור. מפני שהם חוזרין כאריג. רבי יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות. מפני שהוא מולל עד שלא קושר. לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו. אף על פי שהרצועה באמצע: ",
+            "אותות הגרדין. ואותות הכובסים. אסורות משום כלאים. התוכף תכיפה אחת. אינה חבור. ואין בה משום כלאים. והשומטה בשבת פטור. עשה שני ראשיה לצד אחד חבור. ויש בה משום כלאים. והשומטה בשבת חייב. רבי יהודה אומר עד שישלש השק והקופה מצטרפין לכלאים: "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Kilayim/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Kilayim",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה כלאים",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הַחִטִּים וְהַזּוּנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. הַשְּׂעֹרִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, הַכֻּסְּמִין וְהַשִּׁיפוֹן, הַפּוֹל וְהַסַּפִּיר, הַפֻּרְקְדָן וְהַטֹּפֵחַ, וּפוֹל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִים, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה: \n",
+            "הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כִּלְאָיִם. חֲזֶרֶת וַחֲזֶרֶת גַּלִּים, עֻלְשִׁין וְעֻלְשֵׁי שָׂדֶה, כְּרֵשִׁים וּכְרֵשֵׁי שָׂדֶה, כֻּסְבָּר וְכֻסְבַּר שָׂדֶה, חַרְדָּל וְחַרְדָּל מִצְרִי, וּדְלַעַת הַמִּצְרִי וְהָרְמוּצָה, וּפוֹל מִצְרִי וְהֶחָרוּב, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה: \n",
+            "הַלֶּפֶת וְהַנָּפוּץ, וְהַכְּרוּב וְהַתְּרוֹבְתוֹר, הַתְּרָדִים וְהַלְּעוּנִים, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא, הַשּׁוּם וְהַשּׁוּמָנִית, הַבָּצָל וְהַבְּצַלְצוּל, וְהַתֻּרְמוֹס וְהַפְּלַסְלוֹס, אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה: \n",
+            "וּבָאִילָן, הָאֲגָסִים וְהַקְּרֻסְתּוּמֵלִין, וְהַפְּרִישִׁים וְהָעֻזְרָדִים, אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. הַתַּפּוּחַ וְהַחַזְרָד, הַפַּרְסְקִים וְהַשְּׁקֵדִין, וְהַשִּׁזָּפִין וְהָרִימִין, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה: \n",
+            "הַצְּנוֹן וְהַנָּפוּץ, הַחַרְדָּל וְהַלַּפְסָן, וּדְלַעַת יְוָנִית עִם הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה: \n",
+            "הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב, כֶּלֶב הַכֻּפְרִי וְהַשּׁוּעָל, הָעִזִּים וְהַצְּבָאִים, הַיְּעֵלִים וְהָרְחֵלִים, הַסּוּס וְהַפֶּרֶד, הַפֶּרֶד וְהַחֲמוֹר, הַחֲמוֹר וְהֶעָרוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה: \n",
+            "אֵין מְבִיאִין אִילָן בְּאִילָן, יָרָק בְּיָרָק, וְלֹא אִילָן בְּיָרָק, וְלֹא יָרָק בְּאִילָן. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר יָרָק בְּאִילָן: \n",
+            "אֵין נוֹטְעִין יְרָקוֹת בְּתוֹךְ סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה. אֵין מַרְכִּיבִין פֵּיגָם עַל גַּבֵּי קִדָּה לְבָנָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּאִילָן. אֵין נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה לְתוֹךְ הַחֲצוּב, שֶׁיְּהֵא מְקֵרוֹ. אֵין תּוֹחֲבִין זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ, שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֶיהָ לְתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיָרָק. אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הַחַלָּמִית, שֶׁתְּהֵא מְשַׁמַּרְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּיָרָק: \n",
+            "הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת תַּחַת הַגֶּפֶן, אִם הָיוּ מִקְצָת עָלָיו מְגֻלִּין, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, וְלֹא מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת, וְנִטָּלִים בְּשַׁבָּת. הַזּוֹרֵעַ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת, הֲרֵי זֶה כִלְאָיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ כִּלְאַיִם, ע��ד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי חִטִּים וּשְׂעוֹרָה, אוֹ חִטָּה וּשְׁתֵּי שְׂעוֹרִים, אוֹ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסָּמֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל סְאָה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֹבַע מִמִּין אַחֵר, יְמַעֵט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יָבֹר. בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי מִינִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִמִּין אֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם בַּסְּאָה מִצְטָרֵף לְרֹבַע: \n",
+            "בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. תְּבוּאָה בִתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית, תְּבוּאָה בְקִטְנִית וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, מִצְטָרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל, הַפִּשְׁתָּן בַּתְּבוּאָה מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה: \n",
+            "הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים, יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתַּתְלִיעַ, וְיוֹפַךְ, וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע. אִם צִמְּחָה, לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אוֹפָךְ, אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. כַּמָּה יְהֵא חוֹרֵשׁ, כְּתַלְמֵי הָרְבִיעָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁיֵּר רֹבַע לְבֵית סְאָה: \n",
+            "זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לְנָטְעָהּ, לֹא יֹאמַר אֶטַּע וְאַחַר כָּךְ אוֹפָךְ, אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ. נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ, לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ, אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. אִם רָצָה, גּוֹמֵם עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח, זוֹרֵעַ, וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ: \n",
+            "הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף, לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה שָׁנִים. תְּבוּאָה שֶׁעָלָה בָהּ סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֵּה, וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. אִם נִכֵּשׁ אוֹ כִסַּח, אוֹמְרִים לוֹ, עֲקֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד: \n",
+            "הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁלֹשָׁה תְלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְלֹא הָעֹל הַשָּׁרוֹנִי. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ: \n",
+            "הָיָה רֹאשׁ תּוֹר חִטִּים נִכְנָס בְּתוֹךְ שֶׁל שְׂעוֹרִים, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ. שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מִין אַחֵר, מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵרוֹ חִטִּים, מֻתָּר לִסְמֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְלֹא תֶלֶם שֶׁל מִין אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ מֻתָּר לִבְדֹּק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן: \n",
+            "אֵין סוֹמְכִין לִשְׂדֵה תְבוּאָה חַרְדָּל וְחָרִיעַ, אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת חַרְדָּל וְחָרִיעַ. וְסוֹמֵךְ לְבוּר, וּלְנִיר, וּלְגָפָה, וּלְדֶרֶךְ, וּלְגָדֵר ��ָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּלְחָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, וּלְאִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, וּלְסֶלַע גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה: \n",
+            "הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין, עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה, מִקָּרַחַת לְבֵית רֹבַע, וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה. הָיְתָה קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, זוֹרְעָם חַרְדָּל. שָׁלֹשׁ, לֹא יִזְרַע חַרְדָּל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תֵּשַׁע קָרָחוֹת מֻתָּרוֹת, עֶשֶׂר אֲסוּרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כָל שָׂדֵהוּ בֵּית כּוֹר, לֹא יַעֲשֶׂה בְתוֹכָהּ חוּץ מִקָּרַחַת אַחַת: \n",
+            "כָּל שֶׁהוּא בְתוֹךְ בֵּית רֹבַע, עוֹלֶה בְמִדַּת בֵּית רֹבַע. אֲכִילַת הַגֶּפֶן וְהַקֶּבֶר וְהַסֶּלַע, עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רֹבַע. תְּבוּאָה בִתְבוּאָה, בֵּית רֹבַע. יָרָק בְּיָרָק, שִׁשָּׁה טְפָחִים. תְּבוּאָה בְיָרָק, יָרָק בִּתְבוּאָה, בֵּית רֹבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָרָק בִּתְבוּאָה, שִׁשָּׁה טְפָחִים: \n",
+            "תְּבוּאָה נוֹטָה עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, וְיָרָק עַל גַּבֵּי יָרָק, תְּבוּאָה עַל גַּבֵּי יָרָק, יָרָק עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, הַכֹּל מֻתָּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי, וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרָי: \n"
+        ],
+        [
+            "עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. הָיָה לָהּ גְּבוּל גָּבוֹהַּ טֶפַח, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שְׁלֹשָׁה עַל כָּל גְּבוּל וּגְבוּל, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע. לֹא יִטַּע רֹאשׁ הַלֶּפֶת בְּתוֹךְ הַגְּבוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַלְאֵהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁשָּׁה בָּאֶמְצַע: \n",
+            "כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִים בַּעֲרוּגָה, וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה. חַרְדָּל וַאֲפוּנִים הַשּׁוּפִין, מִין זְרָעִים. אֲפוּנִים הַגַּמְלָנִים, מִין יָרָק. גְּבוּל שֶׁהָיָה גָבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמַעֵט, כָּשֵׁר, שֶׁהָיָה כָשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ. הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵם עֲמֻקִּים טֶפַח, זוֹרְעִים לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵרְעוֹנִין, אֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע: \n",
+            "הָיָה רֹאשׁ תּוֹר יָרָק נִכְנָס לְתוֹךְ שְׂדֵה יָרָק אַחֵר, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זָרוּעַ יָרָק, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכוֹ שׁוּרָה שֶׁל יָרָק אַחֵר, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא הַתֶּלֶם מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַשָּׂדֶה וְעַד רֹאשׁוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֹרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרֹחַב מְלֹאוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹחַב כִּמְלֹא רֹחַב הַפַּרְסָה: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל קִשּׁוּאִין, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, מֻתָּר. שׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, שׁוּרָה ש��ֶל דְּלוּעִים, שׁוּרָה שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, אָסוּר. שׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִים, שׁוּרָה שֶׁל פּוֹל הַמִּצְרִי, וְשׁוּרָה שֶׁל קִשּׁוּאִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n",
+            "נוֹטֵעַ אָדָם קִשּׁוּת וּדְלַעַת לְתוֹךְ גֻּמָּא אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא זוֹ נוֹטָה לְצַד זֶה, וְזוֹ נוֹטָה לְצַד זֶה, וְנוֹטֶה שֵׂעָר שֶׁל זוֹ לְכָאן, וְשֵׂעָר שֶׁל זוֹ לְכָאן. שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסְרוּ חֲכָמִים, לֹא גָזְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן: \n",
+            "הָיְתָה שָׂדֵהוּ זָרוּעַ בְצָלִים, וּמְבַקֵּשׁ לִטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שֶׁל דְּלוּעִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אֶחָת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וּמַנִּיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע שֶׁל בֵּינְתָיִם: \n",
+            "דְּלַעַת בְּיָרָק, כְּיָרָק. וּבִתְבוּאָה, נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע. הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה תְבוּאָה, וּבִקֵּשׁ לִטַּע לְתוֹכָהּ שׁוּרָה שֶׁל דְּלוּעִין, נוֹתְנִין לָהּ לַעֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְאִם הִגְדִּילָה, יַעֲקֹר מִלְּפָנֶיהָ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמְרוּ לוֹ, הֲתַחְמִיר זוֹ מִן הַגָּפֶן. אָמַר לָהֶן, מָצִינוּ שֶׁזּוֹ חֲמוּרָה מִן הַגֶּפֶן, שֶׁלְּגֶפֶן יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְלִדְלַעַת יְחִידִית נוֹתְנִין לָהּ בֵּית רֹבַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל שְׁלֹשָׁה דְלוּעִין לְבֵית סְאָה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַחוֹטֵף אֶפְרָתִי אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כָּל שְׁלֹשָׁה דְלוּעִין לְבֵית כּוֹר, לֹא יָבִיא זֶרַע לְתוֹךְ בֵּית כּוֹר: \n"
+        ],
+        [
+            "קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. מְחוֹל הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם. כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ. אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר: \n",
+            "אֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם. בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר. אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין זֶה אֶלָּא גֶדֶר הַכֶּרֶם. וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם. בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים. אֵיזֶה הוּא גָדֵר, שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְחָרִיץ, שֶׁ��וּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה: \n",
+            "מְחִצַּת הַקָּנִים, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי, הֲרֵי זוֹ כִמְחִצָּה. וְגָדֵר שֶׁנִּפְרַץ, עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי הוּא כְפֶתַח, יָתֵר מִכֵּן, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר. נִפְרְצוּ בוֹ פְרָצוֹת הַרְבֵּה, אִם הָעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ, מֻתָּר, וְאִם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כֶּרֶם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ כֶרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם, וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, הֲרֵי זֶה כֶרֶם. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בֵּינְתַיִם, אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע, אֵינוֹ כֶרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם עֵרְסָן מִלְמַעְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי, אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמֹנֶה אַמּוֹת: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר, וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמֹנֶה שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, מֻתָּר: \n"
+        ],
+        [
+            "כֶּרֶם שֶׁחָרַב, אִם יֶשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה, וּנְטוּעוֹת כְּהִלְכָתָן, הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל. כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עִרְבּוּבְיָא, אִם יֶשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם נֶגֶד שָׁלֹשׁ, הֲרֵי זֶה כֶרֶם. וְאִם לָאו, אֵינוֹ כֶרֶם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוּא נִרְאֶה כְתַבְנִית הַכְּרָמִים, הֲרֵי זֶה כָרֶם: \n",
+            "כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עַל פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ כֶרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן: \n",
+            "חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּכֶּרֶם, עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ, הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי כְרָמִים, וְזוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ. וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא כְגָת. וְהַגַּת שֶׁבְּכֶרֶם עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. שׁוֹמֵרָה שֶׁבַּכֶּרֶם, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה, זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אָסוּר: \n",
+            "גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בְגַת אוֹ בְנֶקַע, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם, זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ: \n",
+            "הַנּוֹטֵעַ יָרָק בַּכֶּרֶם אוֹ מְקַיֵּם, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה גְפָנִים. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נְטוּעוֹת עַל אַרְבַּע אַרְבַּע, אוֹ עַל חָמֵשׁ חָמֵשׁ. הָיוּ נְטוּעוֹת עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, אוֹ עַל שֶׁבַע שֶׁבַע, הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ, עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת: \n",
+            "הָרוֹאֶה יָרָק בַּכֶּרֶם, וְאָמַר כְּשֶׁאַגִּיעַ לוֹ אֲלַקְּטֶנּוּ, מֻתָּר. כְּשֶׁאֶחֱזֹר אֲלַקְּטֶנּוּ, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר: \n",
+            "הָיָה עוֹבֵר בַּכֶּרֶם וְנָפְלוּ מִמֶּנּוּ זְרָעִים, אוֹ שֶׁיָּצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם, הַזּוֹרֵעַ וְסִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לַאֲחוֹרָיו, מֻתָּר. סִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְפָנָיו, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם עֲשָׂבִים, יוֹפַךְ. וְאִם אָבִיב, יְנַפֵּץ. וְאִם הֵבִיאָה דָגָן, תִּדָּלֵק: \n",
+            "הַמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קִדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא קִדֵּשׁ אֶלָּא דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּמִין. הָאִירוּס וְהַקִּסּוֹם וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִינֵי זְרָעִים, אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכָּרֶם. הַקַּנְבּוֹס, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ כִלְאָיִם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כִּלְאָיִם. וְהַקִּנְרָס, כִּלְאַיִם בַּכָּרֶם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵיזֶהוּ עָרִיס, הַנּוֹטֵע שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ בְצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר הַגְּפָנִים לַשָּׂדֶה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן, אֶלָּא אִם יֶשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן. שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה: \n",
+            "עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמַּדְרֵגָה, רַבִּי אֱלִ��עֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כֻּלּוֹ, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה, וְאִם לָאו, אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְנֶגְדּוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַנּוֹטֵעַ אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּמַּדְרֵגָה, אִם גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי זוֹ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ: \n",
+            "הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אַפִּיפְיָרוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. אִם הֵבִיא, לֹא קִדֵּשׁ. וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, אָסוּר. וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצָת אִילַן סְרָק: \n",
+            "הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, יַחֲזִירֶנּוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז, וְהֶרְאָהוּ גֶפֶן מֻדְלֶה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה. אָמַר לוֹ, מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. אָמַר לוֹ, מֻתָּר. וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגְנִיָּה, וְהֶרְאָהוּ גֶפֶן שֶׁהִיא מֻדְּלֶה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה, וְסַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה, וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ, תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר: \n",
+            "אֵיזֶהוּ אִילַן סְרָק. כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵרוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַכֹּל אִילַן סְרָק, חוּץ מִן הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵמוֹת, הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק: \n",
+            "פִּסְקֵי עָרִיס, שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד. וְכָל מִדּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם, אֵין בָּהֶם וָעוֹד, חוּץ מִפִּסְקֵי עָרִיס. אֵלוּ הֵן פִּסְקֵי עָרִיס, עָרִיס שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ וְנִשְׁתַּיְּרוּ בוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן. אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד, נוֹתְנִין לוֹ כְדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר: \n",
+            "עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכֹּתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם: \n",
+            "הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הֶעָרִיס וְחָס עֲלֵיהֶן לְפָסְקָן, כְּנֶגְדָּן מֻתָּר. עֲשָׂאָן כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן הֶחָדָשׁ, אָסוּר: \n",
+            "הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ מְטֻטֶּלֶת תְּלוּיָה בוֹ, כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר. וְכֵן בְּדָלִית. הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן, תַּחְתֶּיהָ אָסוּר. סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְגֶמִי, תַּחַת הַסִּפּוּק מֻתָּר. עֲשָׂאָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ, אָסוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּבְרִיךְ אֶת הַגֶּפֶן בָּאָרֶץ, אִם אֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, לֹא יָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ, אֲפִלּוּ הִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן. הִבְרִיכָהּ בְּסֶלַע, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ. הָאַרְכֻּבָּה שֶׁבַּגֶּפֶן, אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הָעִקָּר הַשֵּׁנִי: \n",
+            "הַמַּבְרִיךְ שָׁלֹשׁ גְּפָנִים וְעִקָּרֵיהֶם נִרְאִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. גֶּפֶן שֶׁיָּבְשָׁה, אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף צֶמֶר גֶּפֶן אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף עַל גַּבֵּי הַגֶּפֶן אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ: \n",
+            "אֵלּוּ אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין. מוֹתַר חָרְבַּן הַכֶּרֶם, מוֹתַר מְחוֹל הַכֶּרֶם, מוֹתַר פִּסְקֵי עָרִיס, מוֹתַר אַפִּיפְיָרוֹת. אֲבָל תַּחַת הַגֶּפֶן, וַעֲבוֹדַת הַגֶּפֶן, וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְקַדְּשׁוֹת: \n",
+            "הַמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר, אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ: \n",
+            "הָאַנָּס שֶׁזָּרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו, קוֹצְרוֹ אֲפִלּוּ בַמּוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִים, עַד שְׁלִישׁ. יָתֵר מִכָּאן, קוֹצֵר כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מֵאֵימָתַי הוּא נִקְרָא אַנָּס, מִשֶּׁיִּשְׁקָע: \n",
+            "הָרוּחַ שֶׁעִלְעֲלָה אֶת הַגְּפָנִים עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, יִגְדֹּר מִיָּד. אִם אֵרְעוֹ אֹנֶס, מֻתָּר. תְּבוּאָתוֹ שֶׁהָיְתָה נוֹטָה תַּחַת הַגֶּפֶן, וְכֵן בְּיָרָק, מַחֲזִיר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. מֵאֵימָתַי תְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת, מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים, מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן. תְּבוּאָה שֶׁיָּבְשָׁה כָּל צָרְכָּהּ, וַעֲנָבִים שֶׁבָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן, אֵין מִתְקַדְּשׁוֹת: \n",
+            "עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה וְזֶה אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין. הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אֲסוּרִין מִלִּזְרֹעַ, וּמִלְּקַיֵּם, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה. כִּלְאֵי זְרָעִים, אֲסוּרִים מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם, וּמֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה. כִּלְאֵי בְגָדִים מֻתָּרִין בְּכָל דָּבָר, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבֹּשׁ. כִּלְאֵי בְהֵמָה מֻתָּרִים לְגַדֵּל וּלְקַיֵּם, וְאֵינָן אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ. כִּלְאֵי בְהֵמָה אֲסוּרִים זֶה בָזֶה: \n",
+            "בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה וְחַיָּה עִם חַיָּה, בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה, טְמֵאָה עִם טְמֵאָה וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה, טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה, אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וּלְהַנְהִיג: \n",
+            "הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי מֵאִיר פּוֹט��ר. וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לָרְצוּעוֹת, אֲסוּרָה: \n",
+            "אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס לֹא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְלֹא אֶת הַלֻּבְדְּקִים לִגְמַלִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר, מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס, מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה. אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר, אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה: \n",
+            "הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מֻתָּר. וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְטַמְּאוֹת בָּאֹהֶל כָּאָדָם. הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים, חַיָּה. חֻלְדַּת הַסְּנָיִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְטַמֵּא כַזַּיִת בְּמַשָּׂא, וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע: \n",
+            "שׁוֹר בָּר, מִין בְּהֵמָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִין חַיָּה. כֶּלֶב, מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מִין בְּהֵמָה. חֲזִיר, מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד, מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף, מִין חַיָּה. וְאָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּם לִמְשֹׁךְ וְלַחֲרֹשׁ וּלְהַנְהִיג: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִנְגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה, אִם רֹב מִן הַגְּמַלִּים, מֻתָּר, וְאִם רֹב מִן הָרְחֵלִים, אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, אָסוּר. וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָזֶה: \n",
+            "הַשִּׁירָיִים וְהַכָּלָךְ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אֲבָל אֲסוּרִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן. אֵין עֲרַאי לְכִלְאָיִם. וְלֹא יִלְבַּשׁ כִּלְאַיִם אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה, אֲפִלּוּ לִגְנֹב אֶת הַמֶּכֶס: \n",
+            "מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם, מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים, מִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר. וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים, אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם: \n",
+            "תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. לֹא יִתֵּן הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵפוֹ, אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל: \n",
+            "מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְהַצְּנוּעִים מַפְשִׁילִין בְּמַקֵּל לַאֲחוֹרֵיהֶם: \n",
+            "תּוֹפְרֵי כְסוּת תּוֹפְרִין כְּדַרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְהַצְּנוּעִים תּוֹפְרִים בָּאָרֶץ: \n",
+            "הַבַּרְסִין וְהַבַּרְדְּסִין וְהַדַּלְמְטִקְיוֹן וּמִנְעֲלוֹת הַפִּנּוֹן, לֹא יִלְבַּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיִּבְדֹּק. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַבָּאִים מֵחוֹף הַיָּם וּמִמְּדִינַת הַיָּם אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן בַּקַּנְבּוֹס. וּמִנְעָל שֶׁל זֶרֶד אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאָיִם: \n",
+            "אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי וְאָרוּג, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, דָּבָר שֶׁהוּא שׁוּעַ טָווּי וָנוּז. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, נָלוֹז וּמֵלִּיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו: \n",
+            "הַלְּבָדִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שׁוּעִים. פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין כָּאָרִיג. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר. לֹא יִקְשֹׁר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחְגֹּר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָאֶמְצַע: \n",
+            "אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים, אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם. הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת, אֵינָהּ חִבּוּר, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד, חִבּוּר, וְיֶשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בְּשַׁבָּת, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. הַשַּׂק וְהַקֻּפָּה מִצְטָרְפִין לְכִלְאָיִם: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,52 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "La dîme doit servir à manger, à boire, ou à s’enduire le corps: à manger ce qu’il est d’usage de manger et à se frotter avec ce qui y sert d’ordinaire. Ainsi, on ne se frottera pas avec du vin ou du vinaigre, mais avec de l’huile. On ne doit pas aromatiser de l’huile de 2e dîme (l’épice en absorbant une part, on en perd un peu), et pour le montant de la 2e dîme on ne peut pas acheter l’huile parfumée, mais on peut aromatiser le vin (oinomelon). Si dans du vin de 2e dîme (hors Jérusalem) il est tombé du miel ou des épices, ce qui l’améliore, on tient compte de la valeur de l’amélioration dans le prix de l’échange. De même, si des poissons ont été cuits avec des porreaux (cefalwdh\", porrus capitalus) de 2e dîme, et qu’ils se sont améliorés, on tient compte de l’amélioration dans le prix de l’échange. Si une pâte de 2e dîme est cuite et vaut plus, tout l’avantage acquis devient de la 2e dîme (l’échange sera égal à tout). Voici la règle: lorsque l’augmentation est visible, la supériorité du prix d’échange sera proportionnelle (partielle); mais lorsque l’amélioration est interne, on donnera l’équivalent du prix total."
+        ],
+        [
+            "On ne doit pas dire à son prochain d’apporter les fruits de 2e dîme à Jérusalem en lui offrant pour salaire de sa peine une part de ces fruits<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La 2e dîme ne doit pas servir de salaire. Cf. Babli, Avoda Zara 62a</i>; mais on lui dira: apporte-les à Jérusalem, pour que nous mangions et buvions ensemble. En général, on peut se faire des cadeaux réciproques.",
+            "On ne doit pas acheter de l’oblation pour l’argent de 2e dîme, parce que l’on diminuerait le nombre de consommateurs<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Puisqu'elle est inabordable aux simples israélites, ou même aux cohanim qui ne sont purifiés le même jour. Cf. Babli, Zevahim 76a</i>; mais, selon R. Simon, c’est permis. Voici l’objection de R. Simon; si l’on a été peu sévère pour les sacrifices pacifiques, dont les conséquences sont graves, puisqu’ils deviennent impropres<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Si au moment du sacrifice on a songé à les manger au-delà de trois jours</i>, ou interdits, s’ils dépassent une certaine période de temps, ou s’ils sont impurs<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> On les acquiert toutefois pour le montant de la 2e dîme</i>; à plus forte raison doit-on pouvoir acheter de l’oblation. Non, réplique son interlocuteur: pour le sacrifice pacifique on y consent, parce que chacun peut en manger; tandis qu’il n’en est pas de même de l’oblation sacerdotale, inaccessible aux étrangers.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Lorsque la 2e dîme importée à Jérusalem est devenue impure, que ce soit par le contact d’une impureté de 1er ordre, ou par une autre moindre, soit à l’intérieur de Jérusalem, soit au dehors, il faut, selon Shammaï, la racheter et tout consommer à l’intérieur de la ville (parce qu’on l’a vu importer), sauf ce qui est devenu impur dès le dehors au premier degré. Selon Hillel, on la rachète et l’on peut tout manger au dehors, sauf ce qui à l’intérieur est devenu impur par une impureté secondaire."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "Lorsque le propriétaire offre pour l’échange une pièce d’argent d’un sela et une autre personne autant, le propriétaire a la priorité, parce qu’il ajoute un 5e (ce que ne fait pas l’étranger). Lorsque le propriétaire propose un sela et un autre offre un sela et un as (issar), cette dernière offre l’emporte, puisqu’elle dépasse le capital<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> B. Erakhin 27b</i>. Lorsque l’on rachète sa seconde dîme<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Cf. Baba Metsia 55b; Kiduschin, 54b\"</i>, on y joint 1/5, que cela provienne de ses propres fruits ou que ce soit la dîme d’un don.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Si quelqu’un dépose un as (profane) pour le rachat de la 2e dîme, qu’il mange la moitié, qu’il se rende ensuite ailleurs où elle vaut un pondion (le double), il a le droit de manger encore le montant d’un as pour combler l’équivalent. Si au contraire il l’avait rachetée pour un pondion, et qu’après en avoir mangé la moitié on se rend ailleurs où elle ne vaut plus qu’un as, il ne peut plus en manger qu’une parcelle (sur laquelle il comptait). Celui qui dépose un as de seconde dîme (afin de pouvoir à Jérusalem en manger les fruits), consommera à titre d’équivalent jusqu’aux parts formant l’entier (en cas de doute), ou jusqu’au centième (en cas de certitude); et, dès lors, l’as devient profane. Selon Shammaï, il faut dans l’un et l’autre cas (doute ou certitude) avoir consommé dix parts (pour que l’as soit libéré et profane); selon Hillel, il en faut onze en cas de certitude et dix en cas de doute."
+        ],
+        [
+            "La désignation des plants de vigne de 4e année<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Pour que le passant ne mange pas de ce fruit interdit hors Jérusalem, on lui fait une marque. Cf. Babli, Baba Qama 69a</i> se fait par des mottes de terre; le prépuce des arbres (ou ceux des 3 premières années), par du mortier (plus résistant); enfin on indique l’emplacement des tombes<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Leur approche impure est interdite aux cohanim</i> par de la chaux que l’on délaye à l’eau chaude et que l’on y verse ensuite. Ce n’est nécessaire, dit R. Simon b. Gamliel, qu’en la 7e année (où tout est abandonné à tous, et il faut éviter les erreurs). Quant aux personnes pieuses ou consciencieuses<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Le même terme se trouve en (Kilayim 9, 5). Cf. Baba Qama 68a</i> en cette année, elles déposent de l’argent afin de racheter le plant de vigne de 4e année, et elles déclarent que tout ce qui en serait cueilli sera considéré comme racheté par cet argent (et autorisé)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/English/Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de].json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002378149/NLI",
+    "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.5,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.<br>Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.<br>Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.<br>Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.<br>Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.<br>Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Den zweiten Zehnt darf man nicht verkaufen, nicht als Pfand nehmen (oder geben), nicht vertauschen, nicht als Gewicht anwenden; und Niemand darf in Jerusalem zum Andern sagen: Da hast Du Wein, gieb mir Öl dafür, und so bei allen übrigen Früchten, aber man darf sie einander schenken.",
+            "Den Zehnt vom Vieh darf man, wenn es fehlerfrei ist, nicht lebendig<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Auch nicht geschlachtet, sondern das Fett und Blut wird geopfert und das Fleisch in Jerusalem gegessen. Das fehlerhafte und fehlerfreie unterscheidet sich nur dadurch, dass letzteres geopfert, ersteres aber überall gegessen werden darf.</i> verkaufen, und wenn es fehlerhaft ist, weder lebendig noch geschlachtet; man darf auch damit kein Weib erwerben. Das Erstgeborne vom Vieh darf man aber, wenn es fehlerfrei ist lebendig, und das fehlerhafte lebendig oder geschlachtet verkaufen, und darf der Priester damit ein Weib erwerben. Den zweiten Zehnt darf man nicht auslösen durch Metall ohne Gepräge<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">אסימן</span> = ἂσημον = ohne Zeichen, ohne Gepräge, wo weder im Avers (Hauptseite) noch Revers (Rückseite) ein ausgeprägtes Bild und Wappen bezeichnet ist, sondern es sind runde Stücke Metall, die eingerichtet sind, dass man mit dem Stempel die bezeichneten Bilder und Buchstaben darauf präge. Man vergleiche die Sammter’sehe Übersetzung von Baba mezia S. 44 b in der Erklärung N. 19.</i>, oder durch Münze, die nicht gangbar ist, oder durch Geld, das man nicht in seinem Besitze hat.",
+            "Wenn Jemand<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Für das Geld des zweiten Zehnt, wozu es namentlich bestimmt ist.</i> Vieh zu Freudenopfer kauft, oder Wild zum Genusse des Fleisches, so wird die Haut <span dir=\"rtl\">חולין</span>, auch wenn die Haut mehr wert ist, als das Fleisch. Von zugemachten Weinkrügen wird an Orten, wo sie in diesem Zustande gewöhnlich verkauft werden, der Krug <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Von Nüssen und Mandeln, werden die Schalen <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Lauer-Wein darf bevor er gegohren hat, nicht für Geld vom zweiten Zehnt gekauft werden, wohl aber, nach dem er gegohren hat.",
+            "Wenn Jemand Wild zum Freudenopfer, oder Vieh zum Genusse des Fleisches dafür kauft<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Beides nämlich darf nicht geschehen, Wild wird nicht geopfert und Vieh soll nur, nach der Verordnung der Rabbinen, als Freudenopfer gekauft werden.</i>, wird die Haut nicht <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Von offenen Krügen, oder zugemachten, die man gewöhnlich offen<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich ohne den Krug.</i> verkauft, wird der Krug nicht <span dir=\"rtl\">חולין</span>. (Kauft man) Körbe voll Oliven, oder Weintrauben mit dem Gefäss, so wird der Wert des Gefässes nicht <span dir=\"ltr\">חולין</span>.",
+            "Hat Jemand für das Geld Wasser, Salz, am Boden haftende Früchte, oder solche, die nicht bis nach Jerusalem gebracht werden können, gekauft, so hat er keinen Zehnt erworben<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Das Geld ist nicht <span dir=\"rtl\">חולין</span> geworden.</i>. Hat Einer dafür aus Versehen Früchte gekauft, so muss das Geld wieder herausgegeben werden<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Der Handel hat nämlich keine Gültigkeit.</i>. Geschah es mit Wissen, so müssen die Früchte nach Jerusalem gebracht und dort verzehrt werden, und wenn kein Heiligtum daselbst ist, müssen sie der Fäulniss<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Dem Verderben.</i> überlassen werden.",
+            "Wenn Jemand aus Versehen Vieh dafür kauft, muss das Geld zurückgegeben werden; wenn aber mit Wissen, so muss es nach Jerusalem gebracht und verzehrt werden; und wenn kein Heiligtum daselbst ist, muss man es, wenn es stirbt, mit der Haut begraben.",
+            "Man darf nicht Sklaven, Sklavinnen, liegende Gründe, oder unreines Vieh für das Geld des zweiten Zehnt kaufen, und wenn man es getan, muss man den Wert dafür<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Als zweiten Zehnt in Jerusalem.</i> verzehren. Man darf nicht Geflügel — Opfer für genesene flusskranke Männer oder Frauen, oder für Wöchnerinnen, auch nicht Sünd- und Schuldopfer für Geld vom zweiten Zehnt darbringen, und wenn man es getan, muss man den Wert dafür als zweiten Zehnt verzehren.— Dies ist die Regel: In so fern man etwas was nicht zum Essen oder Trinken oder Salben für Geld des zweiten Zehnt gekauft hat, muss man dessen Wert als zweiten Zehnt verzehren."
+        ],
+        [
+            "Der zweite Zehnt ist bestimmt zum Essen, Trinken oder Salben, nämlich nur das zu essen, was man gewöhnlich isst, zu trinken, was man gewöhnlich trinkt und zu salben, mit dem womit man sich gewöhnlich salbt. Man darf sich nicht mit Wein oder Essig salben; wohl aber mit Öl. Man darf nicht Öl vom zweiten Zehnt mit Gewürz zurichten, auch nicht gewürztes Öl dafür kaufen; aber Wein darf man würzen. Wenn Honig oder Gewürz hineingefallen war und ihn verbessert hat, so wird das Lösegeld nach Massgabe des verbesserten Weines<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Zum Beispiel, wenn das Verhältniss des Weines zum Gewürz, wie zwei zu einem war, und der Wert des Ganzen dadurch um ein Drittel vermehrt wurde, so löset man den Wein durch zwei und zwei Drittel seines frühem Wertes und ein und ein Drittel bleibt für das Gewürz.</i> berechnet. Wenn Fische durch angekochte Lauchköpfe<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">קפלוטות</span> griech. = κεφάλωτος = mit einem Kopf ( κϵϕαλύ ) versehen, Lauchköpfe, Porrelauch. Aruch.</i> vom zweiten Zehnt im Wert verbessert wurden, so rechnet man nach Massgabe der Verbesserung. Wenn man Teig vom zweiten Zehnt gebacken und dadurch verbessert hat, so wird der erhöhete Wert zweiter Zehnt. Dies ist die Regel: Wenn bei einer Wertverbesserung das zu Verbessernde erkennbar ist, so wird nach Verhältniss gerechnet, wo nicht, so wird es zum zweiten Zehnt gerechnet.",
+            "R. Simeon sagt: Man darf sich nicht mit Öl vom zweiten Zehnt in Jerusalem salben<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Er hat die Meinung, dass das Öl des zweiten Zehnt blos zum Essen und nicht zum Salben benutzt werden darf.</i> ; die Weisen erlauben es. Sie wenden nämlich dem R. Simeon ein: Wenn es bei der sonst strenger beachteten <span dir=\"rtl\">תרומה</span> in dieser Beziehung nachgegeben wird, wie sollten wir es bei dem sonst minder strengen Gesetzen unterliegenden zweiten Zehnt nicht nachgeben? Er erwiederte ihnen: Nicht also; wenn man bei der strengeren <span dir=\"rtl\">תרומה</span> hierin nachgelassen, weil dabei auch in Rücksicht auf Wicken und griechisch Heu etwas nachgelassen hat, so folgt nicht, dass wir beim zweiten Zehnt, ungeachtet der sonst minder strengen Gesetze, dieses nachlassen, da man selbst in Rücksicht auf Wicken und griechisch Heu, es nicht getan hat.",
+            "Griechisches Heu vom zweiten Zehnt darf nur gegessen werden und zwar wenn es noch junge Pflanze ist<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Später wird es hart und ungeniessbar.</i>. Das von <span dir=\"rtl\">תרומה</span> erfordert nach Bet Samai, dass alle damit vorzunehmenden Verrichtungen in Reinheit geschehen, ausser dem Reiben<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Oder Kämmen, denn man hatte die Gewohnheit sich mit griechischem Heu zu kämmen.</i> damit; nach Bet Hillel kann jede Verrichtung damit in Unreinigkeit geschehen, ausgenommen das Einweichen<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Man bediente sich der Samen zu Umschlägen.</i> desselben.",
+            "Wicken vom zweiten Zehnt dürfen nur gegessen werden und zwar als noch zarte Früchte; sie dürfen, nachdem sie in Jerusalem eingeführt waren, wieder ausgeführt werden<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ausnahmsweise, weil sie nur zur Not in Hungerjahren von Menschen gegessen werden.</i>. Sind sie unrein geworden; so soll man sie nach R. Tarphon in kleine Teige von zweitem Zehnt verteilen, die Weisen sagen: Man soll sie auslösen. Wicken von <span dir=\"rtl\">תרומה</span>, dürfen nach Bet Samai nur bei Reinigkeit geweicht oder abgestreift, aber bei Unreinigkeit dem Vieh als Futter gegeben werden. Bet Hillel sagt: Man darf sie nur bei Reinigkeit weichen, aber bei Unreinigkeit abstreifen, oder dem Vieh geben<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Unter dem Ausdruck: „Etwas in Unreinigkeit tun‟ wird verstanden, ohne vorher sich die Hände zu waschen; so wird Hebe <span dir=\"rtl\">פסול</span> (verwerflich), wenn man dieselbe mit Händen, die man vorher nicht gewaschen, berührt hat, obschon man sich nicht bewusst ist, dass man vorher etwas Unreines ber��hrt hat.</i>. Samai behauptet: Man darf sie nur sehr trocken<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">צריד</span> wohl verwandt mit dem lateinischen torrides, aridus = trocken, dürre.</i> dem Vieh als Futter geben. R. Akiba meint: Man kann Alles daran in Unreinigkeit verrichten.",
+            "Wenn Geld von <span dir=\"rtl\">חולין</span> und zweitem Zehnt verstreut worden, so ist das, was man davon allmälig aufliest, zweiter Zehnt, bis zu dessen vollem Betrage, und das Übrige ist <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Ist es aber in einander geschüttet und man nimmt immer eine Handvoll auf, so geht es nach Verhältniss-Berechnung. Dies ist die Regel: Was allmälig aufgelesen wird, gilt zunächst als zweiter Zehnt, was in Masse aufgehoben wird, nach Verhältniss-Berechnung<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Wenn z. B. 200 Gulden <span dir=\"rtl\">חולין</span> und 100 Gulden zweiter Zehnt vorhanden waren, so bestimmt er für den einen Teil zwei Drittel und für den andern ein Drittel.</i>.",
+            "Ist ein <span dir=\"rtl\">סלע</span> zweiter Zehnt und ein <span dir=\"rtl\">סלע חולין</span> vermengt worden, so bringt man für einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> Kupfergeld und spricht: Der <span dir=\"rtl\">סלע</span> zweiter Zehnt, sei durch dieses Geld, er befinde sich, wo er wolle, ausgelöst. Dann wählt er den schönsten von beiden und entheiligt mit ihm das Kupfergeld. Dies darf geschehen, weil man verordnet hat: Man darf im dringenden Notfall Silber durch Kupfer entheiligen, und zwar nicht damit es so bleibe, sondern indem man nachher das Kupfer wieder durch Silber auslöse.",
+            "Bet Samai sagt: Man darf nicht seine <span dir=\"rtl\">סלעים</span> in Gold-Denare umwechseln; Bet Hillel erlaubt es. R. Akiba erzählt: Ich habe für Rabban Gamliel und R. Josua das Silber (des zweiten Zehnt) in Gold - Denare umgewechselt.",
+            "Wenn Jemand einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> für Kupfermünze von zweitem Zehnt einwechseln will, so muss er nach Bet Samai das ganze Kupfergeld für einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> umsetzen. Bet Hillel sagt: Er kann für einen Sekel<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Das ist ein halber <span dir=\"rtl\">סלע</span>.</i> Silber nehmen und für einen Sekel Kupfer behalten<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Weil er für das Kupfergeld, wenn er nach Jerusalem kommt, seine Bedürfnisse sofort einkaufen kann.</i>. R. Meïr lehrt: Man darf nicht Silber und Früchte zusammen durch anderes Silber auslösen. Die Weisen erklären es für zulässig.",
+            "Wenn Jemand einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> von zweitem Zehnt in Jerusalem gegen Kupfermünze verwechseln will, so muss er nach Bet Samai stets den ganzen <span dir=\"rtl\">סלע</span> umsetzen; Bet Hillel aber sagt: Er kann einen Sekel Silber und für einen Sekel Kupfergeld nehmen: Die vor den Weisen entschieden<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Es waren Simon ben Asai und Simeon ben Soma und Chanan der Egypter, ferner Chananja ben Chachinai und Simeon ben Nannas, diese Alle hatten das gehörige Alter noch nicht erreicht, sassen daher im Lehrhause auf dem Erdboden und haben den ältern Gelehrten, die vorgelegten Fragen beantwortet.</i>, sagten: Man könne drei Denare in Silber und für einen Denar Kupfergeld nehmen<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Ein <span dir=\"rtl\">סלע</span> beträgt vier Denare.</i>. R. Akiba lehrt: Drei Denare in Silber und vom vierten ein Viertel in Kupfergeld. R. Tarphon meint: Vier Aspern<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Asper ist auch jetzt noch eine kleine türkische Silbermünze, so viel als ein Silbergroschen. Ein <span dir=\"rtl\">סלע</span> hat 20 Aspern.</i> in Silber, Samai entscheidet: Man soll einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> in einen Laden nieder legen und bis zu seinem Betrage einzeln Früchte zum Verbrauche nehmen.",
+            "Wessen Kinder teils rein, teils unrein sind, der lege einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> nieder und spreche: Der Teil, den die reinen trinken werden, sei jetzt an diesem <span dir=\"rtl\">סלע</span> schon ausgelöst. Auf diese Weise können die reinen und die unreinen aus einem Kruge trinken<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Denn die unreinen Kinder dürfen nicht von dem Wein trinken, der für das zweite Zehnt-Geld gekauft ist.</i>."
+        ],
+        [
+            "Man darf nicht zum Andern sprechen: Bringe diese meine Früchte nach Jerusalem, dafür sollst Du daran Teil haben<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Da es dem Eigentümer selbst obliegt die Früchte nach Jerusalem zu bringen, wenn er ihm also einen Teil verspricht, bezahlt er seine Schuld mit dem Gelde vom zweiten Zehnt.</i> Aber man darf sagen: Trage sie nach Jerusalem, damit wir sie dort zusammen essen und trinken<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Das sieht aus, als lade er ihn bei sich zum Essen und Trinken ein und das ist erlaubt.</i> ; und kann überhaupt einer dem Andern ein freiwilliges Geschenk damit machen.",
+            "Man darf nicht <span dir=\"rtl\">תרומה</span> für Geld des zweiten Zehnt kaufen, weil man dadurch die Zahl der Geniessenden vermindert. R. Simeon erklärt es für erlaubt. Er wendet nämlich ein: Wenn man die Verwendung desselben zu Freudenopfern, wodurch man den zweiten Zehnt möglicher Weise als Verwerfliches<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פגול</span> = Verwerfliches. Wenn man nämlich während der Darbringung des Opfers im Sinne gehabt hat, auch nach der Zeit, welche zum Genuss desselben bestimmt ist, davon zu essen; oder den Gedanken hatte, die Teile des Opfers in Rauch aufgehen zu lassen, auch nach der Zeit, die für dieselben bestimmt ist, das ist <span dir=\"rtl\">פגול</span>.</i> oder als Übrigbleibendes oder als Unreinwerdendes, unbrauchbar macht, zugelassen hat; warum sollen wir denn nicht eben so gelinde, in Hinsicht der <span dir=\"rtl\">תרומה</span> urteilen? Man erwiederte ihm: Wenn man auch in Betreff der Freudenopfer, die jedem Nicht priester erlaubt sind, nachgegeben hat, so folgt nicht, dass wir dasselbe in Betreff der <span dir=\"rtl\">תרומה</span> zulassen, die nicht Jedermann gestattet ist.",
+            "Wenn Jemand Geld<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Vom zweiten Zehnt.</i> in Jerusalem hat und<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Zu anderweitigen Ausgaben.</i> dasselbe nötig braucht, so kann er zu einem Freunde, der Früchte hat, sagen: Dieses Geld soll durch Deine Früchte ausgelöst sein; nunmehr muss dieser seine Früchte in Reinheit essen, und Jener kann sein Geld zu seinem Bedarf verwenden. Jedoch soll er zu einem Unkundigen<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Der wegen Reinheit nicht sorgfältig ist.</i> dies nicht sagen, es sei denn, im Falle, dass das Geld von <span dir=\"rtl\">דמאי</span> herrührt.",
+            "Hat Jemand in Jerusalem Früchte, und Geld vom zweiten Zehnt auf dem Lande, so kann er sprechen: Dieses Geld sei ausgelöst durch jene Früchte. Ist aber Geld vom zweiten Zehnt in Jerusalem und Früchte ausserhalb, so kann er sprechen: Dieses Geld sei ausgelöst durch jene Früchte. Diese aber müssen dann nach Jerusalem gebracht und daselbst verzehrt werden.",
+            "Gelder vom zweiten Zehnt können in Jerusalem ein- und wieder ausgeführt werden: Früchte aber dürfen nach ihrem Eingange nicht wieder ausgeführt werden. Rabban Simeon ben Gamliel sagt: Auch eingebrachte Früchte dürfen wieder ausgeführt werden<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Um zubereitet und nachher wieder in Jerusalem verzehrt zu werden.</i>.",
+            "Wenn Früchte, an welchen alle Arbeit fertig ist<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Vor dem Verzehnten.</i>,durch Jerusalem geführt worden sind, so muss der zweite Zehnt derselben wieder nach Jerusalem gebracht und daselbst verzehrt werden<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Und findet keine Auslösung dabei statt.</i>. War die Arbeit noch nicht fertig, wie z. B. wenn es Körbe mit Trauben für die Kelter, oder Körbe mit Feigen für den Trockenplatz waren, so sagt Bet Samai: Ihr zweiter Zehnt, muss wieder nach Jerusalem zurück gebracht und daselbst verzehrt werden; Bet Hillel dagegen lehrt: Man kann ihn auslösen und überall verzehren. R. Simeon Sohn Juda’s sagt im Namen R. Jose’s: Bet Samai und Bet Hillel sind darüber nicht geteilter Meinung, dass von unfertigen Früchten der zweite Zehnt ausgelöst und überall verzehrt werden dürfe; worüber sind sie geteilter Meinung? Über Früchte deren Arbeit fertig war; Bet Samai nämlich sagt: Ihr zweiter Zehnt müsse nach Jerusalem zurückgebracht und daselbst verzehrt werden; wogegen Bet Hillel behauptet: Sie können ausgelöst und überall verzehrt werden. Demai darf ein- und ausgeführt und ausgelöst werden.",
+            "Wenn ein Baum<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> An der Stadtmauer Jerusalems.</i> innerhalb steht und sich nach Aussen neigt, oder ausserhalb steht und sich nach Innen neigt, so gilt der Teil von der Mauer einwärts als innerhalb, und der von der Mauer auswärts, als ausserhalb.— Bei Kelterhäusern<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> An der Stadtmauer.</i>, deren Eingänge nach innen und deren Hohl-Raum ausserhalb, oder deren Ausgänge nach aussen und deren Hohl-Raum sich innerhalb befinden, erklärt Bet Samai alles für innerhalb; Bet Hillel dagegen lehrt: Von der Mauer nach Innen, gilt als innerhalb, und von ihr nach Aussen, gilt als ausserhalb.",
+            "An den Gemächern, die an den heiligen Tempelvorhof gebaut, und nach dem Ungeheiligten zu, offen sind, ist der innere Raum ungeheiligt, aber die Dächer darüber sind heilig. Die im Ungeheiligten gebaut und nach dem Heiligen zu offen sind, ist der innere Raum heilig<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Dieses alles in Beziehung auf die Zulässigkeit, daselbst die leichtern Opfer zu schlachten, Allerheiligstes zu essen und wegen Unreinigkeit sich zu versündigen.</i>, aber die Dächer darüber sind nicht heilig. Sind sie teils im Heiligen, teils im Ungeheiligten gebaut und nach beiden Seiten offen, so ist ihr innerer Raum und ihr Dach, vom Heiligen an einwärts heilig, und vom Ungeheiligten an auswärts, nicht heilig.",
+            "Wenn der in Jerusalem eingeführte zweite Zehnt unrein geworden, sei es nun durch eine Unreinheit höherer<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Z. B. durch ein Kriechtier (<span dir=\"rtl\">שרץ</span>,) Aas und dergleichen.</i> oder untergeordneter Art<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Z. B. wenn er Gefässe berührte, welche durch Flüssigkeiten verunreinigt worden waren.</i>, es sei erst innerhalb der Stadt, oder schon ausserhalb geschehen, so sagt Bet Samai: Er muss ausgelöst und dennoch innerhalb verzehrt werden; ausgenommen, wenn er schon ausserhalb durch eine Unreinheit höherer Art verunreinigt worden. Bet Hillel dagegen behauptet: Er muss ausgelöst und darf ausserhalb verzehrt werden; ausser wenn er durch eine Unreinheit von untergeordneter Art innerhalb verunreinigt worden.",
+            "Wenn das, was man für Geld von zweitem Zehnt gekauft hat, verunreinigt wurde, darf es ausgelöst werden. R. Jehudah sagt: Es muss vergraben werden. Man wendete dem R. Jehudah ein: Wie? wenn zweiter Zehnt selbst, der unrein geworden, ausgelöst werden kann, müsste nicht folglich auch, was dafür gekauft ist, im Fall der Verunreinigung ausgelöst werden dürfen? Er erwiederte: Nicht wie Ihr bei zweitem Zehnt selbst entscheidet, der im reinen Zustande wegen Ortsentfernung ausgelöst werden darf, dürft Ihr, bei dem dafür Erkauften, entscheiden, der im reinen Zustande, wegen Ortsentfernung nicht ausgelöst werden darf.",
+            "Wenn ein Hirsch, den man für Geld vom zweiten Zehnt gekauft hat, stirbt, muss er mit der Haut begraben werden. R. Simeon sagt: Man darf ihn auslösen. Hat man ihn lebendig gekauft und geschlachtet, er wird aber verunreinigt, so darf man ihn auslösen. R. Jose sagt: Man muss ihn begraben. Hat man ihn geschlachtet gekauft und er wird verunreinigt, so ist er Früchten gleich zu behandeln<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Siehe oben Mischna 10.</i>.",
+            "Wenn Jemand Krüge ausdrücklieh zum zweiten Zehnt verleiht, so sind sie, auch wenn er sie zustopft<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Er verstopfte ihre Öffnung mit Pech, nachdem er sie gefüllt hatte.</i>,nicht mit im Zehnt begriffen. Hat er<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Seinen Wein.</i> ohne nähere Erklärung hineingeschüttet, so sind sie, so lange er sie nicht zugestopft hat, nicht mit im Zehnt begriffen; sobald er sie zugestopft hat, sind sie selbst Zehnt geworden. Eben so<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Wenn ein Krug <span dir=\"rtl\">תרומה</span> unter andere <span dir=\"rtl\">חולין</span> geraten ist.</i> geht er, in so fern man die Krüge nicht zugestopft hatte, in hundert und einem auf, nach dem Zustopfen aber werden sie in jedem Verhältniss<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Als <span dir=\"rtl\">מדומע</span>.</i> heilig. Ebenso kann man vor dem Verstopfen, von einem für alle <span dir=\"rtl\">תרומה</span> geben, nach dem Zustopfen aber, muss man von jedem besonders geben.",
+            "Bet Samai sagt: Man öffnet<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Beim Verkaufe des Weines für Geld vom zweiten Zehnt.</i> in Jerusalem die Krüge und schüttet<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Den Wein.</i> in die Kelter<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Dadurch sind die Krüge nicht mit verkauft.</i>. Bet Hillel aber lehrt: Man brauche nur zu öffnen und nicht auszuschütten. Wobei gilt dies? An den Orten, wo man gewöhnlich in zugemachten Krügen verkauft; aber da, wo es üblich ist, aus offnen Krügen zu verkaufen, wird der Krug auf keinen Fall <span dir=\"rtl\">חולין</span>; wenn aber Einer es streng nimmt, den Wein nach dem Maasse zu verkaufen, so bleibt der Krug <span dir=\"rtl\">חולין</span>. R. Simeon sagt: Auch wenn Einer zum Andern spricht: Dies Fass verkaufe ich Dir, ausser dem Gefässe selbst, so bleibt dies <span dir=\"rtl\">חולין</span>."
+        ],
+        [
+            "Wenn Jemand Früchte vom zweiten Zehnt von einem teuren Orte, nach einem wohlfeilen gebracht hat, und umgekehrt, so löset er ihn aus nach dem Preise des Ortes<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Preis des Ortes wo die Auslösung statt fand, mag es teurer oder wohlfeiler sein.</i>. Wenn Jemand Früchte aus der Scheune, oder Krüge mit Wein aus der Kelter nach der Stadt bringt, so kommt der erhöhte Preis dem zweiten Zehnt zu Gute, und die Auslagen müssen vom anderweitigen Vermögen bestritten werden.",
+            "Man darf den zweiten Zehnt nach dem wohlfeilem Preise auslösen, nämlich wie der Krämer sie kauft, nicht wie er sie verkauft; und Geld wie der Wechsler die Münze ausgiebt; nicht wie er sie einzieht. Man darf nicht zweiten Zehnt nach blosser Schätzung auslösen; wenn der Wert erkennbar ist, kann man nach dem Aussprache eines Zeugen ihn auslösen; ist der Preis nicht erkennbar, so löse man ihn nach dem Ausspruche dreier Zeugen aus, wie z. B. sauer gewordener Wein, in Fäulniss geratene Früchte, rostige und unkenntlich gewordene Münze.",
+            "Wenn der Eigentümer für seinen zweiten Zehnt, um ihn auszulösen, einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> bietet und ein Anderer bietet auch einen <span dir=\"rtl\">סלע</span>, so geht der Eigentümer vor, weil er ein Fünftel zulegen muss. Bietet der Eigentümer einen <span dir=\"rtl\">סלע</span>, und ein Andrer einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> und einen <span dir=\"ltr\">איסר</span><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Das ist ein Sechsundneunzigstel von einem <span dir=\"rtl\">סלע</span>.</i>, so geht dieser vor, weil er das Stammgut vergrössert. Wer seinen eigenen zweiten Zehnt auslöset, es sei die Frucht ursprünglich die seinige oder sie sei ihm geschenkt worden, der legt ein Fünftel zu<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Und giebt ein Viertel des Wertes.</i>.",
+            "Man kann sich in Betreff des zweiten Zehnts<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Um das Fünftel zu sparen.</i> eines klugen Vorteils bedienen: wie so? Man kann zu seinem Sohn, oder zu seiner Tochter, die schon erwachsen, oder zu seinem Sklaven oder seiner Sklavin, welche <span dir=\"rtl\">עבדים</span> sind<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Diese werden nie ganz Eigentum des Herrn, können also ein Geschäft für sich abschliessen.</i> sagen: Da hast Du Geld, löse dir dafür diesen zweiten Zehnt aus. Aber man kann nicht zu seinem Sohne, oder zu seiner Tochter, die noch minderjährig, und zu seinem Sklaven oder seiner Sklavin, die <span dir=\"rtl\">כנענים</span> sind, so sprechen, weil ihr Tun wie sein eigenes Tun betrachtet wird.",
+            "Ferner, wenn Einer in der Scheune steht und kein Geld bei sich hat, kann er zum Freunde sagen: Diese Früchte sind Dir hiermit geschenkt; und dann<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Wenn der zweite Zehnt bestimmt worden.</i> sagt er: Diese Früchte seien ausgelöst durch das Geld, welches ich zu Hause habe.",
+            "Wenn Jemand für einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> zweiten Zehnt gekauft und hingenommen, aber noch nicht gezahlt hatte<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Nur dann ist es erlaubt, den zweiten Zehnt zu verkaufen, wenn er durch das Kaufgeld ausgelöst wird und dasselbe die Heiligkeit des zweiten Zehnt annimmt.</i>, als schon der Preis auf das Doppelte stieg, so giebt er einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> und gewinnt den andern und dieser <span dir=\"rtl\">סלע</span> zweiter Zehnt daran, gehört dem Käufer. Wenn Einer für zwei <span dir=\"rtl\">סלע</span> zweiten Zehnt käuflich an sich genommen, aber noch nicht gezahlt hatte, als der Preis auf einen herabsank, so giebt er ihm einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> von <span dir=\"rtl\">חולין</span> und einen <span dir=\"rtl\">סלע</span> von seinem zweiten Zehnt. Wenn der Verkäufer ein <span dir=\"rtl\">עם הארץ</span> ist, giebt er ihm beide <span dir=\"rtl\">סלעים</span> vom <span dir=\"rtl\">חולין</span>-Gelde<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Nach anderer Leseart vom Damaigelde.</i>.",
+            "Wenn Jemand zweiten Zehnt auslöst und nicht den Namen des zweiten Zehnt über das Geld ausgesprochen hatte, so ist es nach R. Jose ausreichend. R. Jehudah meint: Er muss es ausdrücklich sagen. Eben so, wenn Jemand mit einem Frauenzimmer in Angelegenheit ihres Scheidebriefes oder des ihr zu gebenden Trau - Angeldes spricht und ihr alsdann ihren Scheidebrief oder ihr Trau - Angeld giebt, ohne dies ausdrücklich als solches zu bezeichnen, so sagt R. Jose: Es sei ausreichend. R. Jehudah hingegen behauptet: Er muss es ausdrücklich sagen.",
+            "Wenn Jemand einen <span dir=\"rtl\">איסר</span> als Lösegeld für zweiten Zehnt hinlegt und für einen halben <span dir=\"rtl\">איסר</span> dafür verzehrt, und geht dann an einen andern Ort, wo der <span dir=\"rtl\">איסר</span> ein <span dir=\"ltr\">פונדיון</span><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Ein Pondion entält zwei Issrin, es bleibt ihm demnach ein Issar übrig.</i> gilt, so kann er für noch einen <span dir=\"rtl\">איםר</span> zweiten Zehut essen. Wenn Jemand einen <span dir=\"rtl\">פונדיון</span> hinlegt und für dessen halben Wert verzehrt, und geht dann an einen andern Ort, wo der <span dir=\"rtl\">פונדיון</span> nur einen <span dir=\"rtl\">איסר</span> gilt, so darf er noch für einen halben <span dir=\"rtl\">איסר</span> verzehren. Wenn Jemand einen <span dir=\"rtl\">איסר</span> vom zweiten Zehnt niederlegt, isst er bis ein Elftel Demai<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Nach einer andern Meinung bis ein Elftel <span dir=\"rtl\">ודאי</span> und bis ein Hundertstel <span dir=\"rtl\">דמאי</span>.</i> und bis ein Hundertstel <span dir=\"rtl\">איסר ודאי</span> dagegen. Bet Samai sagt: jedenfalls nur bis ein Zehntel. Bet Hillel dagegen lehrt: bei <span dir=\"rtl\">ודאי</span> bis ein Elftel und bei Demai bis ein Zehntel<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Damit der <span dir=\"rtl\">איפר</span> zu <span dir=\"rtl\">חולין</span> werde.</i>.",
+            "Alle Gelder, die man findet, sind als <span dir=\"rtl\">חולין</span> anzusehen, selbst wenn man einen Denar in Gold mit Silber- und Kupfergeld zusammen findet<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Da man diese Münzen nicht zusammen zu mischen pflegt, könnte man denken, diese Gelder seien vom zweiten Zehnt (indem man solches in Gold umzusetzen pflegt) und was nicht bis zum Gold-Denar reicht, habe man in die andre Münzen angelegt; trotzdem besorgen wir dieses nicht.</i>. Wenn man aber dabei einen Scherben findet, worauf das Wort: <span dir=\"rtl\">מעשר</span> geschrieben steht, so ist das Geld zweiter Zehnt.",
+            "Wenn Jemand ein Gefäss findet, worauf das Wort: <span dir=\"rtl\">קרבן</span> (Opfer) geschrieben steht, so sagt R. Jehudah: Ist solches Gefäss irden, so ist es selbst <span dir=\"ltr\">חולין</span><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Weil man kein irdenes Gefäss zu heiligen pflegt.</i>, aber sein Inhalt Geheiligtes; ist es aber von Metall, so ist das Gefäss heilig, aber der Inhalt <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Man wendete ihm aber ein: Es ist nicht üblich, in ein geheiligtes Gefäss <span dir=\"rtl\">חולין</span> zu tun.",
+            "Wenn Jemand ein Gefäss findet, worauf geschrieben steht: <span dir=\"rtl\">ק׳</span>, so heisst es <span dir=\"rtl\">מ׳ ,קרבן</span> heisst <span dir=\"rtl\">ד׳ ,מעשר</span> heisst <span dir=\"rtl\">תרומה = ת׳ ,טבל = ט׳ ,דמאי</span>, denn zur Zeit der Gefahr<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Wo die tyrannische Regierung die Gesetze zu halten verbot.</i> schrieb man <span dir=\"rtl\">ת׳</span> für <span dir=\"rtl\">תרומה</span> und so weiter. R. Jose sagte: Alle solche Bezeichnungen sind als Namen von Menschen anzusehen<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Also Alles ist <span dir=\"rtl\">חולין</span>.</i>. R. Jose behauptet: Sogar wenn man ein Fass voll Früchte findet, worauf <span dir=\"rtl\">תרומה</span> geschrieben steht, sind die Früchte <span dir=\"rtl\">חולין</span>; denn ich nehme an, es war im vorigen Jahre mit <span dir=\"rtl\">תרומה</span> angefüllt, und man hat diese herausgenommen.",
+            "Sagt Jemand zu seinem Sohne: Der zweite Zehnt ist in jenem Winkel, und er findet nur etwas in einem andern, so ist dieses <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Sollten an der angewiesenen Stelle hundert Denare liegen und er findet zweihundert Denare, so ist der Überschuss <span dir=\"rtl\">חולין</span>. Sollten zweihundert da sein und er findet nur hundert, so ist Alles zweiter Zehnt."
+        ],
+        [
+            "Einen Weinberg im vierten Jahre seiner Anpflanzung<sup class=\"footnote-marker\">1</sup> Die Verordnung beim Weinberge gilt nach der als Halacha rezipierten Ansicht, auch bei jedem Fruchtbaum, die ersten drei Jahre nach der Anpflanzung, darf man nämlich keine Baumfrucht oder den Ertrag des Weinberges geniessen. Die Frucht des vierten Jahres, wird wie zweiter Zehnt in Jerusalem verzehrt, oder vorher durch Geld ausgelöst.</i>, muss man mit angelegten Erdschollen<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">בקוזזות</span> — Rothstein, Siegelerde, Erdkloss, Klunpen, Bolus, Aruch.</i> bezeichnen; einen solchen von <span dir=\"ltr\">ערלה</span><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Das heisst in den ersten drei Jahren der Anpflanzung.</i> mit Töpfererde<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Gebrannte Erde.</i> ; an Gräber legt man<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Zur Warnung für Priester und <span dir=\"rtl\">נזיר</span>.</i> Kalk, den man löscht<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">ממחה</span> von <span dir=\"rtl\">מחה</span> weich machen, löschen. Eine Leseart im Aruch ist: <span dir=\"rtl\">ממחה</span> d. h. er erweicht die Erdklösse und giesst sie hin.</i> und hingiesst. Rabban Simeon ben Gamliel sagt: In welchem Falle ist diese obige Bezeichnung verordnet? — Im Brachjahre<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Da nämlich Jedermann die Früchte hinnehmen darf; aber in den übrigen Jahren, wo manche kommen die Früchte zu stehlen, sagt man: lasse den Bösewicht fressen, dass er sterbe.</i>. Die Sorgfältigen<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Die es mit der Gesetzesbeobachtung sehr genau nehmen, wenn sie im Brachjahre einen Weinberg im vierten Jahre haben.</i> legen Geld nieder und sagen: Alles was etwa von dieser Pflanzung sollte gesammelt werden, soll durch dieses Geld ausgelöst sein.",
+            "Die Frucht des vierjährigen Weinberges musste von einer Tagereise nach allen Seiten in natura<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Nicht ausgelöst.</i> nach Jerusalem gebracht werden. Welches sind die Grenzen? Elat im Süden, Akrabah im Norden, Lydda im Westen und der Jordan im Osten. Als aber die Früchte im Überfluss da waren, verordnete man: Dass sie bis dicht an die Mauer Jerusalems noch ausgelöst werden können. Dieses unterlag aber der Bedingung, dass die Behörde nach Befinden der Umstände alles wieder einführen könne, wie es vorher war. R. Jose sagt: Erst nach Zerstörung des Tempels ward diese Bedingung gemacht, nämlich wenn der Tempel wieder hergestellt werden würde, sollte alles, wie es war, eingeführt werden.",
+            "Bei den Früchten des vierjährigen Weinberges findet nach Bet Samai nicht die Zuzahlung des Fünftels, noch die Fortschaffung statt. Bet Hillel aber sagt: Beides findet statt. Bet Samai lehrt ferner: Es gelte dabei das Gesetz der Beeren- und Traubennachlese, und die Armen müssen dieselben für sich gegen Geld auslösen. Bet Hillel dagegen entscheidet: Alles kommt in die Kelter<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Dieselbe <span dir=\"rtl\">משנה</span> findet sich im Tractat <span dir=\"rtl\">פאה</span> im Abschnitt 7, Mischnah 6.</i>.",
+            "Wie löst man vierjährige Früchte aus? Man setzt einen Korb mit Früchten hin und fordert das Gutachten dreier Sachkundigen, wie viel dergleichen Jemand wohl für einen <span dir=\"rtl\">סלע</span>, unter der Bedingung alle Unkosten<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Z. B. den Lohn für das Hüten, Jäten und Umgraben.</i> zu tragen, auslösen möchte? Dann legt er so viel Geld hin und spricht: Alles, was von diesen Früchten gesammelt wird, soll durch dieses Geld gelöset sein, für so und so viel Körbe um einen <span dir=\"ltr\">סלע</span>.",
+            "Im Brachjahre löst man sie nach ihrem eigenen Werte<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Ohne Unkosten — Abzug.</i>. Wenn dergleichen Früchte preisgegeben worden sind, darf man nur den Lohn für das Einsammeln abziehen. Wer seine eigenen Früchte des vierten Jahres auslöset, fügt ein Fünftel darüber hinzu; sie mögen ursprünglich ihm gehören, oder ihm zum Geschenk gegeben worden sein.",
+            "Am Tage vor dem ersten<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Nach andern Lesarten heisst es <span dir=\"rtl\">האחרון</span> des letzten Feiertages.</i> Festtage des <span dir=\"rtl\">פסח</span> im vierten und siebenten Jahre<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Der Jahrwoche.</i>, findet die Fortschaffung statt. Wie geschieht diese? Man gab die <span dir=\"rtl\">תרומה</span> und <span dir=\"rtl\">תרומת מעשר</span> denen sie zukam, den ersten Zehnt denen er zukam; und der zweite Zehnt und die Erstlinge wurden überall gänzlich weggeschafft<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Sie wurden verbrannt.</i>. R. Simeon sagt: Die Erstlinge wurden den Priestern ebenso wie <span dir=\"rtl\">תרומה</span> gegeben. An Speisen getane Früchte<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Von Zweitzehnt oder vierjähriger Frucht.</i>, muss man nach Bet Samai fortschaffen. Bet Hillel lehrt: Es wird als fortgeschafft angesehen.",
+            "Wer in jetziger Zeit Früchte hat, wenn der Termin des Fortschaffens eintritt; muss solche nach Bet Samai durch Geld auslösen. Bet Hillel sagt: Es wäre ganz gleich, ob es Silber oder Frucht sei<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Also die Auslösung ist unnütz.</i>.",
+            "R. Jehudah erzählt: Vormals schickte man zu den Eigentümern auf dem Lande<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Den Befehl.</i>: Eilet und ordnet Eure Früchte, bevor die Zeit des Fortschaffens eintritt. Dies geschah bis R. Akiba auftrat und lehrte: Dass alle Früchte, die noch nicht in die Zehntpflichtigkeit gelangt sind, der Fortschaffung nicht unterliegen.",
+            "Derjenige, dessen Früchte von ihm fern liegen, muss namentlich bestimmen<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Wem er die Abgaben davon entrichten will.</i>. Einst geschah es, dass Rabban Gamliel und die Ältesten sich im Schiffe befanden; da sprach R. Gamliel: Der erste Zehnt, den ich abmessen werde, gehöre dem Josua<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Dieser war ein <span dir=\"rtl\">לו��</span>.</i>, und dessen Ort, sei ihm von jetzt an, vermietet; der andere (Armen-) Zehnt, den ich abmessen werde, gehöre dem Akiba Sohn Josephs<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Er war Armenvorsteher.</i>, damit er ihn für die Armen in Besitz nehme, und dessen Ort sei ihm vermietet. Darauf sprach R. Josua: Der Zehnt<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Der Zehnt vom Zehnt, welchen der <span dir=\"rtl\">לוי</span> von seinem Zehnt dem Priester zu geben verpflichtet ist.</i>, den ich abmessen werde, gehöre dem Elasar Sohn Asarjah’s<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Derselbe war Priester und stammte als zehntes Glied von Esra ab.</i>, und dessen Ort sei ihm vermietet. Hierauf empfing Einer vom Andern das Mietsgeld.",
+            "Zur Zeit des Abendopfers<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Das ist <span dir=\"rtl\">במנחה</span>.</i> im letzten Festtage<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Von <span dir=\"rtl\">פסח</span>.</i>, legte man das Bekenntnis ab<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Wie es sich in Deuteron. 26, 13 findet.</i>. Wie lautete dieses? »Ich habe das Heilige aus dem Hause geschafft«, — nämlich zweiten Zehnt und vierjährige Frucht; »habe dem <span dir=\"rtl\">לוי</span> gegeben«, — nämlich den, dem <span dir=\"rtl\">לוי</span> zukommenden Zehnt: »und ihn auch gegeben<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Das Wort <span dir=\"rtl\">וגם</span> bezeichnet die Abgaben der <span dir=\"rtl\">תרומה</span> und des <span dir=\"rtl\">תרומת מעשר</span>.</i> «, — nämlich die grosse <span dir=\"rtl\">תרומה</span> und die <span dir=\"rtl\">תרומה</span> vom Zehnt; »dem Fremdling, der Waise und der Wittwe«, — nämlich Armenzehnt, Nachlese, Vergessenes und <span dir=\"rtl\">פאה</span>, welche indess auch in so fern es nicht geschehen, die Bekenntnissformel nicht auf halten. »Aus dem Hause« bezieht sich auf <span dir=\"rtl\">חלה</span>.",
+            "»Nach dem ganzen Inhalte des Gesetzes, das Du mir geboten«, deutet an, dass wenn Einer den zweiten Zehnt vor dem ersten; gesondert hat, er nicht das Bekenntniss aussprechen darf; »ich habe deine Gebote nicht übertreten«, heisst: Ich habe nicht von einer Art für die andere, nicht vom Gepflückten, für das noch Haftende; nicht vom Haftenden für das Gepflückte; nicht vom Neuen für Altes, nicht vom Alten für Neues, die Abgaben entrichtet; »und habe nicht vergessen«, heisst: Ich habe nicht verabsäumt Dir zu danken, und Deines Namens dabei zu gedenken.",
+            "»Ich habe nicht als Leidtragender davon gegessen<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Den ganzen Tag, an welchem der Tod eines der in Lev. 21, 2f. erwähnten Verwandten erfolgt war, findet <span dir=\"rtl\">אנינות</span>, das Gesetz des Leidtragens Seitens der Torah statt, selbst nach dem Begräbniss. Die Nacht nach der Sterbezeit gilt als <span dir=\"rtl\">אנינות</span> Seitens der Rabbinen. Auch der Begräbnisstag, wenn er nach dem Todestage eintrat wird als <span dir=\"rtl\">אנינות</span> Seitens der Rabbinen angesehen.</i> «; — wer aber als Leidtragender es gegessen hat, darf nicht das Bekenntniss aussprechen. »Ich habe nichts davon als Unreiner verwendet«, also wer im unreinen Zustande abgesondert hat, darf das Bekenntniss nicht aussprechen; »ich habe nichts davon für Todte hingegeben«, heisst: Ich habe es nicht zum Sarge oder zu Todtengewändern hingegeben, auch nicht andern Leidtragenden gegeben; »ich habe der Stimme des Ewigen meines Gottes Folge geleistet», heisst: Ich habe es in den auserwählten Tempel gebracht; »ich habe getan, in Allem, wie Du mir geboten«, ich habe mich gefreut und Andern Freude gemacht.",
+            "»Schaue herab aus Deiner heiligen Wohnung vom Himmel«, — wir haben getan, was Du uns zu tun bestimmt hast; so tue auch Du, wie Du uns versichert hast: »Schaue herab aus Deiner heiligen Wohnung vom Himmel und segne Dein Volk Israel«, nämlich mit Söhnen und Töchtern; »und das Erdreich, das Du uns geschenkt«, — nämlich mit Tau und Regen und Fruchtbarkeit des Viehes. »Wie Du unsern Eltern zugeschworen hast, ein Land, wo Milch und Honig fliesst«, heisst: Dass Du den Früchten guten Geschmack verleihest.",
+            "Hieraus hat man gefolgert: Dass echte Israeliten und <span dir=\"ltr\">ממזרים</span><sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Aus Verbrechen gezeugte Kinder.</i> das Bekenntniss sprechen, aber nicht Fremdlinge und freigelassene Sklaven, weil sie keinen Teil am Lande haben. R. Meïr sagt: Auch nicht Priester und Leviten, weil sie keinen Teil am Lande erhielten. R. Jose aber entgegnete: Sie haben ja die Städte mit Freiplätzen erhalten.",
+            "Der hohe Priester Jochanan<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Er verwaltete das hohe Priesteramt nach seinem Vater Simon, des Matatia’s Sohn.</i> hat das Bekenntniss für den Zehnt abgeschafft<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Weil Esra die Leviten bestrafte, dass sie keinen Zehnt bekommen sollten, indem sie nicht aus dem babylonischen Exil mit ihm nach Palästina zogen, und befahl, dass man diesen Zehnt den Priestern verabreichen sollte; so hat Jochanan das Bekenntniss abgeschafft, weil man nicht sagen konnte: <span dir=\"rtl\">וגם נתתיו ללוי</span>. „Ich habe es auch dem Leviten gegeben.</i>. Eben derselbe schaffte das Singen des Verses: »Erwache<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Beim <span dir=\"rtl\">דוכן</span> hatten die Leviten jeden Morgen den Vers (Psalm 44,24) <span dir=\"rtl\">עורה למה תישן ה׳</span>. „Erwache! warum schläfst Du, Ewiger!‟ gesungen. Da sagte er: Ist denn bei Gott ein Schlaf, anzunehmen.</i>!» ab; auch das Verwunden<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Das Verwunden der Opfertiere. Man pflegte dieselben nämlich zwischen den Hörnern zu verwunden, damit ihnen das Blut in die Augen trete und sie dadurch leichter zu binden und zu schlachten seien. R. Jochanan verbot es, damit es nicht den Anschein habe, als füge man dem Tiere einen Leibesfehler bei.</i>. Ferner war bis zu seiner Zeit<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> In den Zwischenfeiertagen.</i> der Hammer in Jerusalem in Tätigkeit<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Was er untersagte.</i>. Auch brauchte man in seiner Zeit nicht wegen <span dir=\"rtl\">דמאי</span> anzufragen<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> Weil Jeder nach seiner Verordnung, von den Früchten, die man auf dem Markte kaufte nur <span dir=\"rtl\">תרומת מעשר</span> und zweiten Zehnt absonderte.</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Second tithe: one may not sell it, use it as a pledge, exchange it, or use it as a weight. One may not say to his friend [even] in Jerusalem: “Here is [second tithe] wine, give me [in exchange] oil, and the same with all other produce. But people may give it to one another as a free gift.",
+            "Tithe of cattle: one may not sell it when it is unblemished and alive, and when it is blemished [one may not sell it] neither alive nor slaughtered, nor may one betroth a woman with it. A first-born animal: one may sell it when it is unblemished and alive, and when blemished [one may sell it] both alive and slaughtered, and one may betroth a wife with it. One may not redeem second tithe with unstamped coins, nor with coins which are not current, nor for money which is not in one's possession.",
+            "One who bought a domesticated animal for a shelamim offering or a wild animal for non-sacrificial eating, the hide becomes hullin [non-sacred], even though the value of the hide exceeds the value of the flesh. Sealed jars of wine [which were bought] in a place where they were usually sold sealed, the jars are hullin. Walnuts and almonds, their shells become hullin. Grape-skin wine: before it has fermented it cannot be bought with second tithe money, but after it has fermented it may be bought with second tithe money.",
+            "One who bought a wild animal for a shelamim offering or a domesticated beast for non-sacrificial eating, the hide does not become hullin. Open or sealed jars of wine [which were bought] in a place where they are usually sold open, the jars do not become hullin. Baskets of olives or baskets of grapes [bought] together with the vessel, the value of the vessel does not become hullin.",
+            "One who bought water or salt, or produce still joined to the soil, or produce which cannot reach Jerusalem, he has not purchased maaser [sheni]. One who bought produce unwittingly, the money must be restored to its former place. But if intentionally, the produce must be taken up and be consumed in the [holy] place, and when there is no Temple, it must be left to rot.",
+            "One who bought a domesticated animal unwittingly, the money must be restored to its former place. Intentionally, it must be taken up and eaten in the [holy] place. And when there is no Temple, it must be buried together with its hide.",
+            "One may not buy male slaves or female slaves, land, or unclean animals with maaser sheni money. And if he did buy [one of these], its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem]. One may not bring bird-offerings of a zav or zavah, or bird-offerings of women after child-birth, or sin-offerings, or guilt-offerings, from maaser sheni money. And if he did buy [one of these], their value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem]. This is the general rule: whatever [is bought] out of maaser sheni money which cannot be used for eating or drinking or anointing, its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem]."
+        ],
+        [
+            "Second tithe is set apart for eating, for drinking and for anointing; for eating what is usually eaten, for drinking what is usually drunk, and for anointing what is usually used for anointing. One may not anoint oneself with wine or with vinegar, but one may anoint oneself with oil. One may not spice oil of second tithe, nor may one buy spiced oil with second tithe money. But one may spice wine. If honey or spices fell into wine and improved its value, the improved value [is divided] according to the proportion. If fish was cooked with leek of second tithe and it improved in value, the improved value [is divided] according to the proportion. If dough of second tithe was baked and it improved in value, the whole improved value is second [tithe]. This is the general rule: whenever the improvement is recognizable the improved value [is divided] according to the proportion, but whenever the improved value is not recognizable the improved value belongs to the second [tithe].",
+            "Rabbi Shimon says: one may not anoint oneself with oil of second tithe in Jerusalem. But the sages allow it. They said to Rabbi Shimon: if a lenient ruling has been adopted in the case of terumah which is a grave matter, should we not also adopt a lenient ruling in the case of second tithe which is a light matter? He said to them: No; a lenient ruling has been adopted in the case of terumah though it is a grave matter, because in terumah we have adopted a lenient ruling also with regard to vetches and fenugreek, but how can we adopt a lenient ruling in the case of second tithe though it is a light matter, when we have not adopted a lenient ruling in second tithe with regard to vetches and fenugreek?",
+            "Fenugreek of second tithe may be eaten when it is still tender. Fenugreek of terumah: Bet Shammai says: whatever is done with it must be done in a state of purity, except when it is used for cleansing the head. But Bet Hillel says: whatever is done with it may be done in a state of impurity, except soaking it in water.",
+            "Vetches of second tithe may be eaten when still tender. And they may be brought into Jerusalem and taken out again. If they became unclean: Rabbi Tarfon says: they must be divided among pieces of dough. But the sages say: they may be redeemed. [Vetches] of terumah: Bet Shammai says: they must be soaked and rubbed in a state of purity, but may be given as food [to an animal] in a state of impurity. Bet Hillel says: they must be soaked [only] in a state of purity, but they may be rubbed and given as food [to an animal] in a state of impurity. Shammai says: they must be eaten dry [only]. Rabbi Akiba says: whatever is done with them may be done in a state of impurity.",
+            "Hullin coins and second tithe coins which were scattered together: whatever is picked up [one at a time] belongs to second tithe until the sum is completed, and the remainder is hullin. If they were so mixed up as to be taken up by the handful, [they are divided] according to the proportion. This is the general rule: what is picked up [one at a time] must be first given to second tithe, but [what is picked up] mixed [quantity is divided] according to the proportion.",
+            "A sela of maaser sheni which was mixed up with a sela of hullin, one may bring copper coins for the sela and say: “Let the sela of maaser sheni wherever it may be, be exchanged for these coins.” Then he must select the better of the two selas, and change [again] the copper coins for it. For they have said: one may change silver for copper [only] in case of necessity, and not to leave it so but to change it again for silver.",
+            "Bet Shammai says: one may not turn his selas into gold dinars. But Bet Hillel permits it. Rabbi Akiva said: For Rabban Gamaliel and Rabbi Joshua I turned silver into gold dinars.",
+            "One who changes copper coins of second tithe for a sela: Bet Shammai says: he may change copper coins for a whole sela. But Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela]. Rabbi Meir says: one may not exchange silver and produce for silver. But the sages allow it.",
+            "One who exchanges a sela of second tithe in Jerusalem:Bet Shammai says: he may exchange the whole sela for copper coins. Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela]. Those discussing before the sages say: silver for three dinars and copper coins for one denar. Rabbi Akiva says: silver for three denars and copper coins for a fourth [of the fourth denar]. Rabbi Tarfon says: four aspers in silver. Shammai says: he must leave it in a shop and eat as much as it is worth.",
+            "If one had some of his sons pure and some impure, he may put down a sela and say: “What the pure drink, this sela will be redeemed for it.” In this way the pure and the impure may drink from one jar."
+        ],
+        [
+            "One should not say to his friend: “Carry up this [second tithe] produce to Jerusalem that in order to divide it.” Rather he should say to him, “Carry it up that so that we may eat and drink of it in Jerusalem.” But people may give it to one another as a free gift.",
+            "One may not buy terumah with maaser sheni money, because this reduces the number of those who can eat it. But Rabbi Shimon permits it. Rabbi Shimon said to them: If the law is lenient in the case of wellbeing offerings, though they may become unfit or a remnant or unclean, why should it not also be lenient with regard to terumah? But they said to him: The law was lenient in the case of wellbeing offerings, because they are permitted to non-priests, but should we therefore be lenient with regard to terumah, which is forbidden to non-priests?",
+            "One who has [second tithe] money in Jerusalem and he needs [to spend] it, and his friend had [non-sacred] produce, he may say to his friend: “Let this money be exchanged for your produce.” It turns out that the one [must] eat his produce in purity and the other may do what he needs with his money. But he may not say thus to an am haaretz except when [the money was] from [second tithe of] demai.",
+            "If [one had hullin] produce in Jerusalem and [second tithe money] in the provinces, he may say: “Let that money be exchanged for this produce.” If [he had second tithe] money in Jerusalem and [hullin] produce in the provinces, he may say: “Let this money be exchanged for that produce,” as long as he will carry that produce and eat it in Jerusalem.",
+            "[Second tithe] money may be brought into Jerusalem and taken out again, but [second tithe] produce may only be brought in, but not taken out again. Rabban Shimon ben Gamaliel says: produce also may be brought in and be taken out again.",
+            "Produce whose processing was completed and it passed through Jerusalem, its second tithe must be brought back and eaten in Jerusalem. If its processing had not been completed, [such as] baskets of grapes [that were going] to the wine-press or baskets of figs [that were going] to the drying-place: Bet Shammai says: its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. But Bet Hillel says: it may be redeemed and eaten anywhere. Rabbi Shimon ben Judah says in the name of Rabbi Yose: Bet Shammai and Bet Hillel did not disagree concerning produce whose processing had not been completed that its second tithe may be redeemed and be eaten anywhere. What did they disagree about? About produce whose processing was completed. Bet Shammai says that its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. And Bet Hillel says that it may be redeemed and be eaten anywhere. [The second tithe of] demai may [always] be brought in and taken out again and be redeemed.",
+            "A tree which stood within [Jerusalem] and was bending outwards, or if it stood outside [Jerusalem] and was bending inwards, what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside. Olive-presses which have their entrance within and their inner space outside, or which have their entrance outside and their inner space within: Bet Shammai says: the whole is deemed as being within. But Bet Hillel says: what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside.",
+            "The chambers [of the Temple] which were built on holy ground but were open towards common ground: their interior was deemed common and their roofs were deemed holy. Those which were built on common ground but were open towards holy ground: their interior was deemed holy and their roofs were deemed common. Those which were built both on holy and on common ground and were open both towards holy and common ground: the interior and the roofs that were on holy ground and inwards were deemed holy, but [the interior and roofs] on common ground and outwards were deemed common.",
+            "Second tithe which was brought into Jerusalem and became unclean, whether it became unclean by a principal defilement or by a secondary defilement, whether it became unclean within [Jerusalem] or outside:Bet Shammai says: it must all be redeemed and be eaten within except that which became unclean by a principal defilement outside. But Bet Hillel says: it must all be redeemed and may be eaten outside except that which became unclean by a secondary defilement within.",
+            "If that which was bought with maaser sheni money became unclean, it should be redeemed. R. Judah says: it must be buried. They said to Rabbi Judah: if maaser sheni itself when it became unclean may be redeemed, should not also that which is bought with maaser sheni money be redeemed when it became unclean? He said to them: No! If you say this of maaser sheni itself, it is because it may be redeemed also when pure at a distance from the [holy] place. But how can you say this of that which is bought with maaser sheni money, seeing that it cannot be redeemed when clean at a distance from the [holy] place.",
+            "If a deer which had been bought with maaser sheni money died, it must be buried together with its hide. Rabbi Shimon says: it may be redeemed. If it was bought alive and slaughtered and it then became unclean, it may be redeemed. Rabbi Yose says: it must be buried. If it was bought slaughtered and it became unclean, behold it is like produce.",
+            "One who lends jars for maaser sheni [wine], even if they were corked, they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni. If wine was poured into them without specifying [that it was for sale] they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni before they are corked, but after they are corked they acquire [the sanctity of] maaser sheni. Before they are corked they are neutralized in a hundred and one, but after they are corked they sanctify any quantity. Before they are corked terumah may be taken from one jar for all the others, but after they are corked terumah must be taken from each jar separately.",
+            "Bet Shammai says: the jars must be opened and emptied into the wine-press. Bet Hillel says: they must be opened but need not be emptied. When does this apply? In a place where they are usually sold closed, but in a place where they are usually sold open, the jar does not revert to hullin. If, however, he wishes to be stringent upon himself and to sell [only] by measure, the jar reverts hullin. Rabbi Shimon says: also when one says to his friend, “This jar [of wine] I am selling to you from its jar, the jar reverts to hullin."
+        ],
+        [
+            "One who carries produce of maaser sheni from a place where it is expensive to a place where it is cheap, or from a place where it is cheap to a place where it is expensive, he redeems it according to the market price of the place [where he redeems it]. One who brings produce from the threshing-floor into the city, or jars of wine from the wine-press into the city, the increase in the price belongs to maaser sheni and the expenses [must be covered] from his household.",
+            "Maaser sheni may be redeemed at the lower market price: At the price at which the shopkeeper buys and not at which he sells. At the price at which the money-changer takes small change and not at the price at which he gives small change. Maaser sheni may not be redeemed in an estimated lump. If its value is known, it may be redeemed according to the evaluation of one. But if its value is not known, it must be redeemed according to the evaluation of three, as for instance in the case of wine which has formed a film, or produce which has begun to rot, or coins which have become rusty.",
+            "If the owner says, “With a sela [I will redeem this maaser sheni] and another person says “With a sela,” the owner has the first right, because he must add a fifth. If the owner says “With a sela” and another person says “With a sela and an issar,” the one who offered a sela and an issar has the first right, because he added to the principal. When one redeems his maaser sheni he must add a fifth, whether it is his own or it was given him as a gift.",
+            "One may act in a deceptive manner when it comes to maaser sheni. How so? A man may say to his grown-up son or daughter, or to his Hebrew slave or female slave, “Take this money and redeem this maaser sheni for yourself.” But he may not say so to his son or daughter who are minors or to his Canaanite slave or female slave, because their hand is as his own hand.",
+            "One who was standing at the threshing-floor and didn’t have any coins may say to his friend: “Behold, this produce is given to you as a gift,” and then he may say again, “Behold, let this produce be exchanged for money which I have in the house.”",
+            "If one took possession from the owner of maaser sheni for a sela, but before he had time to redeem it, it stood at the price of two selas, he may give him one sela and make a profit of one sela and the maaser sheni remains his. If he took possession from the owner of maaser sheni for two selas, but before he had time to redeem it, it stood at the price of one sela, he may give him one sela out of hullin [money] and one sela of his maaser sheni money. If the owner was an am haaretz, he should give him out of [maaser sheni of] demai.",
+            "If one redeemed maaser sheni but did not call it by its name: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must name it explicitly. If a man was speaking to a woman concerning her divorce or her betrothal, and gave her a get or betrothal money but did not state explicitly [what he was doing]: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must say it explicitly.",
+            "One who sets aside an issar [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [an issar of maaser sheni] and then went to another place where [the issar] was worth a pondion, he may eat of [maaser sheni the value of] another issar. One who sets aside a pundion [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [a pundion of maaser sheni] and then went to another place where [the pundion] was worth an issar, he may eat [maaser sheni the value of] another half [an issar]. One who sets aside an issar of maaser sheni [money] he should eat on its account eleven parts of the value of an issar, or [he should eat an additional] one hundredth of an issar. Bet Shammai say: in both cases one tenth part [of an issar]. But Bet Hillel says: in the case of certain [maaser sheni] an eleventh part, in the case of demai a tenth part.",
+            "Any money found is considered hullin, even gold dinars with silver and with copper coins. If a potsherd was found with the money on which was written “tithe” this is considered maaser sheni [money].",
+            "One who finds a vessel one which was written “korban:” Rabbi Judah says: if it was of clay, it is itself hullin and what is in it is a korban (holy). But if it was of metal it is itself korban and what is in it is hullin. They said to him: it is not the custom of people to put what is common into what is korban.",
+            "One who finds a vessel on which was written a kof, it is korban. If a mem, it is maaser. If a dalet, it is demai. If a tet, it is tevel (untithed produced). If a tav, it is terumah. For in the time of danger people would write a tav for terumah. Rabbi Yose says: they may all stand for the names of people. Rabbi Yose said: even if he finds a jar which was full of produce and on it was written ‘terumah’ it may yet be considered hullin, because I can say that last year it was full of produce of terumah and was afterwards emptied.",
+            "One who says to his son, “There is maaser sheni [produce] in this corner,” but the son found [produce] in another corner, this may be considered hullin. [If the father said] there was there a hundred [of maaser sheni] and the son found two hundred, the remainder is hullin. [If the father said there were there] two hundred and the son found one hundred, it is all maaser sheni."
+        ],
+        [
+            "A vineyard in its fourth year, they mark it with clods of earth, and of orlah with potter's clay, and graves with lime which is dissolved and poured on. Rabban Shimon ben Gamaliel said: When does this apply? In the seventh year. The conscientious used to put down money and say: any fruit gathered from this vineyard may be exchanged for this money.",
+            "[The produce of] a vineyard in its fourth year was brought up to Jerusalem within a distance of one day’s journey on each side. And what is the border [of a day’s journey on each side]? Eilat to the south, Akrabat on the north, Lod to the west, and the Jordan [river] to the east. When produce increased, it was decreed that it can be redeemed even if the vineyard was close to the wall. And there was a stipulation on this matter, that whenever it was so desired, the arrangement would be restored as it had been before. Rabbi Yose says: this was the stipulation after the Temple was destroyed, and the stipulation was that when the Temple should be rebuilt the arrangement would be restored as it had been before.",
+            "[The grapes of] a vineyard in its fourth year:Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do. Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.",
+            "How does one redeem the fruit of a plant in its fourth year? The owner puts down a basket in the presence of three [people] and says: “How many such baskets would a man wish to redeem for himself for a sela on condition that the costs [to produce the fruit] shall be on his house? And then he puts down the money and says: “Whatever shall be picked from this plant may it be exchanged for this money at the price of so many baskets for a sela.”",
+            "But in the seventh year he must redeem it for its full value. If [in other years] it had all been made ownerless property, the person [who redeems it] can only claim the cost of picking it. One who redeems his own plant in its fourth year, he must add a fifth of its value, whether the fruit was his own or was given him as a gift.",
+            "On the eve of the first [others read “last”] festival-day of Pesah in the fourth and in the seventh [years of the sabbatical cycle] the removal was performed. Terumah and the terumah of tithe were given to their owners, the first tithe was given to its owner, the tithe of the poor to its owner, and maaser sheni and first-fruits were removed in every place. Rabbi Shimon says: first-fruits were given to the priests like terumah. As for a cooked dish [with maaser sheni in it]: Bet Shammai says: it must be removed. But Bet Hillel say: lo, it may be considered as already removed.",
+            "One who had produce at this time and the time of removal arrived:Bet Shammai says: he must exchange it for money. But Bet Hillel says: it is all the same whether it becomes money or it remains fruit.",
+            "Rabbi Judah said: in early times they used to send to householders in the provinces [saying:] “Hasten to set right your produce before the time of removal arrives,” until Rabbi Akiva came and taught that all produce which has not reached the time of tithing is exempt from the removal.",
+            "One whose produce was far away from him, he must call it by name. Once it happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling by ship, and Rabban Gamaliel said: “The tithe which I shall measure out in the future is given to Joshua, and the place which it is in is leased to him. The other tithe which I shall measure out in the future is given to Akiva ben Joseph that he may hold it for the poor, and the place which it is in is leased to him.” Rabbi Joshua said: “The tithe [taken from terumah] which I shall measure out is given to Elazar ben Azariah, and the place which it is in is leased to him,” and they each received rent one from another.",
+            "At minhah on the last festival day they would make the confession. How was the confession made? “I have cleared out the holy portion from the house” this refers to maaser sheni and the fruit of plants in their fourth year. “I have given them to the Levite” this refers to the tithe of the levites. “And also I have given them” this refers to terumah and the terumah of tithe. “To the stranger, to the orphans, and to the widow” this refers to the tithe of the poor, gleanings, forgotten sheaves, and the corners of the field, even though these do not prevent [one from making] the confession. “Out of the house” this refers to hallah.",
+            "“According to all Your commandments which You have commanded me,” thus, if he took out maaser sheni before the first tithe he cannot make the confession. “I have not transgressed any of Your commandments” I have not set apart [tithes] from one kind for a different kind, nor from plucked [produce] for [produce still] joined [to the soil], nor from new [produce] for old [produce], nor from old [produce] for new. “Neither have I forgotten” I have not forgotten to bless You, nor to make mention of Your name over it.",
+            "“I have not eaten from it in my mourning” thus, if he had eaten it in his mourning (aninut), he cannot make the confession. “Neither have I removed any of it when unclean” thus, if he had removed it in uncleanness he cannot make the confession. “And I have not given any of it to the dead” I have not used any of it for a coffin or shrouds for the dead, and I have not given any of it to other mourners. “I have listened to the voice of the Lord my God” I have brought it to the chosen house. “I have done just as you commanded me I have rejoiced and made others rejoice.",
+            "“Look down from Your holy abode, from heaven” We have done what You decreed upon us, You too do what You have promised us. “Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel” with sons and daughters. “And the land which You have given us” with dew and rain and with offspring of cattle. “As You swore to our fathers, a land flowing with milk and honey” that You may give a good taste to the produce.",
+            "From here they said that Israelites and mamzerim may make the confession, but not converts, nor freed slaves, since they have no inheritance in the land. Rabbi Meir says: neither do priests and Levites since they did not take a share of the land. Rabbi Yose says: they have the Levitical cities.",
+            "Yohanan the high priest stopped [the recitation] of the confession of the tithes. He also abolished the “wakers” and the “strikers.” Until his days the hammer used to beat in Jerusalem. And in his days one did not have to ask about demai."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem]: may not be sold, and may not be pawned, and may not be exchanged, and may not be weighed against. A man should not say to his friend in Jerusalem, \"Here is wine, and give me oil.\" This goes for all other fruit as well. But one can give it to another as a free gift. ",
+            "The animal tithe: may not be sold while unblemished and alive, nor while blemished and alive or slaughtered, and may not be used to betroth a woman. A firstborn animal: may be sold while unblemished and alive, and while blemished and alive or slaughtered, and  may be used to betroth a woman. One may not redeem <i>Ma'aser Sheni</i> [by exchanging its value] with an blank coin, nor with a coin that is not legal tender, nor with money that is not in his possession.",
+            "If a person buys an animal for a <i>Shelamim</i> [peace offering], or a beast for meat consumption, the hide is <i>Chulin</i> [non-sacred produce], even if the hide is greater [in value] than the meat. Sealed jugs of wine: in a place where the custom is to sell them sealed, the pitcher is <i>Chulin</i>. Nuts and almonds: their shells are <i>Chulin</i>. Grape-skin wine before it has fermented may not be bought with tithe money. Once it has fermented, it may be bought with tithe money.",
+            "If one buys a beast for a <i>Shelamim</i>, or an animal for meat consumption, the hide is not <i>Chulin</i>. Opened or sealed jugs of wine: in a place where the custom is to sell them opened, the pitcher is not <i>Chulin</i>. Baskets of olives and baskets of grapes [sold] with their vessel; the money's worth of the vessel is not <i>Chulin</i>.",
+            "If one buys water, salt, fruits still attached to the ground, or fruits that cannot make the journey to Jerusalem, he did not buy <i>Ma'aser</i>. If one buys fruits unintentionally, the money is to be returned to its place [original owner]. Intentionally, they are to be brought up [on a pilgrimage] and eaten in the place [Jerusalem]. And if there is no Temple, they are to [be left to] rot.",
+            "If one buys an animal unintentionally, its money is to be returned to its place [original owner]. Intentionally, it is to be brought up [on a pilgrimage] and eaten in the place [Jerusalem]. And if there is no Temple, it shall be buried in its skin.",
+            "It is prohibited to buy male slaves, female slaves, lands, or impure animals with <i>Ma'aser Sheni</i> money. And if one bought [such items], he shall eat food of an equivalent worth [as <i>Ma'aser Sheni</i>]. It is prohibited to bring the bird offerings of a <i>Zav</i> [man who has an abnormal seminal discharge], the bird offerings of a <i>Zavah</i> [woman who has an abnormal vaginal discharge], the bird offerings of a mother who has recently birthed, <i>Chata'ot</i> [sin offerings], or <i>Ashamot</i> [guilt offerings] with [animals bought with] <i>Ma'aser Sheni</i> money. And if one has brought [such animals], he shall eat food of an equivalent worth [as <i>Ma'aser Sheni</i>]. This is the rule: anything besides eating, drinking, and anointing, which was purchased with <i>Ma'aser Sheni</i> money, [the buyer] shall eat food of an equivalent worth [as <i>Ma'aser Sheni</i>]."
+        ],
+        [
+            "<i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem] is available for eating, drinking, or anointing; one may only eat what is normally eaten, and anoint with what is normally used for anointing. One may not anoint with wine and vinegar, but one may anoint with oil. It is prohibited to spice <i>Ma'aser Sheni</i> oil, or to buy spiced oil with <i>Ma'aser Sheni</i> money; but one may spice wine. Should honey or spices fall into it and improve it, the improvement is taken into account. If fish were cooked with <i>Ma'aser Sheni</i> leek bulbs, which were thus improved, the improvement is taken into account. <i>Ma'aser Sheni</i> dough, which was baked, and thus improved; the improvement shall go towards the <i>Ma'aser Sheni</i>. This is the rule: anything with evident improvement, the improvement is taken into account; and anything with non-evident improvement, the improvement goes towards the <i>Ma'aser Sheni</i>.",
+            "Rabbi Shimon says, it is prohibited to anoint with <i>Ma'aser Sheni</i> oil in Jerusalem. And the Sages permit it. They said to Rabbi Shimon: \"Since we are lenient in the severe matter of <i>Terumah</i> [produce consecrated for priestly consumption], shall we not be lenient in the lenient matter of <i>Ma'aser Sheni</i>?\". He said to them: \"What, are we not already lenient in the severe matter of <i>Terumah</i>, where we are lenient in [the case of] bitter vetch and fenugreek, and shall we therefore be expected to be more lenient in the lenient matter of <i>Ma'aser Sheni</i>, where we are not lenient in bitter vetch and fenugreek?\"",
+            "<i>Ma'aser Sheni</i> fenugreek should be eaten [when they are still] buds. And <i>Terumah</i> [fenugreek], Beit  Shammai say, everything done with it [must be done] in purity, except for shampooing. And Beit Hillel say, everything done with it [can be done] in impurity, except for soaking it.",
+            "<i>Ma'aser Sheni</i> bitter vetches should be eaten [when they are still] buds, and may be taken into Jerusalem and out of it. If they became impure, Rabbi Tarfon says they should be divided into pieces of dough; and the Sages say they may be redeemed. And those <i>Terumah</i> [bitter vetches], Beit Shammai say they must be soaked and scraped in purity, and may be eaten in impurity. And Beit Hillel say they must be soaked in purity, and may be scraped and eaten in impurity. Shammai says, they must be eaten dry. Rabbi Akiva says, everything done with it [must be done] in impurity.",
+            "<i>Chulin</i> [non-sacred] money and <i>Ma'aser Sheni</i> money that was scattered, what one gathers, he gathers as <i>Ma'aser Sheni</i> until he completes [the amount of <i>Ma'aser Sheni</i> money scattered], and the rest is <i>Chulin</i>. If they were mixed and he grasped a handful, [he determines the status of the money] in accordance with a calculation. This is the general rule: the gathered, go to <i>Ma'aser Sheni</i>. And the mixed, in accordance with a calculation.",
+            "If a <i>Selah</i> [specific unit of weight] of <i>Ma'aser Sheni</i> and of <i>Chulin</i> that were mixed together, he brings in a <i>Selah</i> of money and says, \"The <i>Selah</i> of Ma'aser Sheni, wherever it is, becomes <i>Chulin</i> [by transferring its holiness] onto this money,\" and sorts the best of them, and makes them <i>Chulin</i> on it, for they said, one may make silver <i>Chulin</i> [by transferring its holiness] onto copper in an exigency, and not so it will remain so, but rather one must return and make them <i>Chulin</i> [by transferring their holiness] onto silver.",
+            "Beit Shammai say, \"One may not make his [<i>Ma'aser Sheni</i>] <i>Selah</i> coins into golden <i>Dinar</i> [specific unit of money] coins,\" but Beit Hillel allow it. Rabbi Akiva said: for Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua, I made their silver into golden <i>Dinar</i> coins.",
+            "If one splits a <i>Selah</i> into <i>Ma'aser Sheni</i> [copper] coins, Beit Shammai say he may exchange the entire <i>Selah</i> for [copper] money. And Beit Hillel say [he may split it into] a <i>Shekel</i> [specific unit of weight] of silver and a <i>Shekel</i> of [copper] money. Rabbi Meir says one may not make silver and fruit <i>Chulin</i> [by transferring their holiness] onto silver, and the Sages permit it.",
+            "If one splits his <i>Ma'aser Sheni</i> <i>Selah</i>, Beit  Shammai say he may exchange the entire <i>Selah</i> for [copper] money. And Beit Hillel say [he may split it into] a <i>Shekel</i> [specific unit of weight] of silver and a <i>Shekel</i> of [copper] money. Those who deliberate before the Sages say [he may split it into] three <i>Dinar</i> of silver and one <i>Dinar</i> of [copper] money. Rabbi Akiva says [he may split it into] three <i>Dinar</i> of silver and one <i>Revi'it</i> [specific unit of weight] of [copper] money. Rabbi Tarfon says, four <i>Espar</i> [specific unit of money] of silver. Shammai says, he should lay it in a shop and eat food of an equivalent worth.",
+            "If one has some sons who are impure and some who are pure, he should lay down a <i>Selah</i> and say: What the pure ones drink, may this <i>Selah</i> be made <i>Chulin</i> [by transferring its holiness] onto it. Thus we find that pure ones and impure ones may drink from the same jar."
+        ],
+        [
+            "A person may not say to his friend: carry up these fruits to Jerusalem to [get a] share. But he may say to him: carry them up so that we may eat them and we may drink them in Jerusalem. But people may give to one another as a free gift.",
+            "<i>Terumah</i> [produce consecrated for priestly consumption] may not be bought with <i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem] money, because [the number of] those who may eat of it is reduced. But Rabbi Shimon allows it. Rabbi Shimon said to them - If we rule leniently in the case of <i>Shelamim</i> [peace offerings], which can bring them to become <i>Pigul</i> [sacrifice made unfit because of improper intentions] or <i>Notar</i> [sacrifice made unfit because it was left too long uneaten] or impure, why would we not also rule leniently regarding <i>Terumah</i>? They said to him: If we rule leniently in the case of <i>Shelamim</i>, which are permitted to non-priests, shall we rule leniently regarding <i>Terumah</i>, which is forbidden to non-priests? ",
+            "One who has [<i>Ma'aser Sheni</i>] money in Jerusalem and has need for it [for other uses], if his friend has fruits, he may say to his friend, \"This money is made <i>Chulin</i> [non-sacred produce, by transferring its holiness] onto your fruits.\" Thus we find that this [owner of the fruits must] eat his fruits in purity, while the other may use his money for his own needs. But one should not say this to an <i>Am Ha'aretz</i> [one who is lax in observing tithes and purity laws] except in the case of <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken].",
+            "[If one has <i>Chulin</i>] fruits in Jerusalem and [<i>Ma'aser Sheni</i>] coins outside the city, he may say, \"This money is made <i>Chulin</i> [by transferring its holiness] onto these fruits.\" If one has [<i>Ma'aser Sheni</i>] coins in Jerusalem and [<i>Chulin</i>] fruits outside the city, he may say \"This money is made <i>Chulin</i> [by transferring its holiness] onto those fruits,\" but only if he will bring the fruits up to Jerusalem and eat them there.",
+            "[<i>Ma'aser Sheni</i>] money may enter and leave Jerusalem, but [<i>Ma'aser Sheni</i>] fruit may enter and may not leave. Rabban Shimon ben Gamliel says, \"Even fruit may enter and leave.\"",
+            "Fruits that pass through Jerusalem after being completely prepared: their <i>Ma'aser Sheni</i> must be brought back and eaten in Jerusalem. But if they have not been completely prepared, such as baskets of grapes headed for the winepress or baskets of figs headed for the drying-place: Beit Shammai says: their <i>Ma'aser Sheni</i> must be brought back and eaten in Jerusalem. Beit Hillel says: he may redeem it and eat it anywhere. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Yosi: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree about fruits that have not been completely prepared; [both agreed] that he may redeem their <i>Ma'aser Sheni</i> and eat it anywhere. Rather, about what did they disagree? They disagreed about fruits that have been completely prepared: Beit Shammai says: their <i>Ma'aser Sheni</i> must be brought back and eaten in Jerusalem. Beit Hillel says: he may redeem it and eat it anywhere. And <i>Demai</i> may enter and leave and be redeemed.",
+            "If a tree stands inside [the walls of Jerusalem] and leans outside, or stands outside and leans inside: from [the part of the tree] aligned with the wall and inwards should be considered inside, and from [the part of the tree] aligned with the wall and outwards should be considered outside. Olive press buildings whose openings are inside the wall but whose chambers are outside the wall, or whose openings are outside the wall but whose chambers are inside the wall: Beit Shammai says: all of it should be considered inside. Beit Hillel says: from [the part of the buildings] aligned with the wall and inwards should be considered inside, and from [the part of the buildings] aligned with the wall and outwards should be considered outside. ",
+            "The chambers [by the walls of the Temple] that are built in the sacred area and that open out onto the non-sacred area, their insides are non-sacred and their roofs are sacred. If they are built in the non-sacred area and open out onto the sacred area, their insides are sacred and their roofs are non-sacred. If they are built in both the sacred area and non-sacred area and open out onto both the sacred area and the non-sacred area, [the parts of] their insides and roofs that align with the [border of the] sacred area and into the sacred area are sacred, and [the parts that] align with the [border of the] non-sacred area and into the non-sacred area are non-sacred.",
+            "<i>Ma'aser Sheni</i> that entered Jerusalem and became impure, whether it became impure from an <i>Av HaTumah</i> [dead creature that transfers the highest level of impurity] or it became impure from a <i>Velad HaTumah</i> [something rendered impure on a  derivative level, by contact ultimately with an original source of impurity], whether inside [Jerusalem] or outside [Jerusalem], Beit Shammai say it should be redeemed and should be eaten entirely inside [Jerusalem], unless it became impure from an <i>Av HaTumah</i> outside [Jerusalem]. Beit  Hillel say all of it should be redeemed and eaten outside [Jerusalem], unless it became impure from a <i>Velad HaTumah</i> inside [Jerusalem].",
+            "That which is bought with <i>Ma'aser Sheni</i> money that became impure should be redeemed. Rabbi Yehuda says, it should be buried. They [the Rabbis] said to Rabbi Yehuda, \"But since if <i>Ma'aser Sheni</i> itself becomes impure, it must be redeemed, then that which is bought with <i>Ma'aser Sheni</i> money that became impure, is it not the law that it should be redeemed?\" He said to them, \"No. If you say [this] with regard to <i>Ma'aser Sheni</i> itself, which may be redeemed when pure in a distant place, shall you say [this] with regard to that which is bought with <i>Ma'aser Sheni</i> money, which may not be redeemed when pure in a distant place? ",
+            "A deer that was bought with <i>Ma'aser</i> [<i>Sheni</i>] money and dies, must be buried along with its skin. Rabbi Shimon says, he must redeem it. If it was bought live and then slaughtered and then became impure, he must redeem it. Rabbi Yose says, he must bury it. If it was bought slaughtered and then became impure, it [the deer] is like fruit [that became impure].",
+            "One who lends his jugs for <i>Maaser Sheni</i> [wine], even though he sealed them [after pouring the wine into them], they did not acquire [the status of] <i>Ma'aser</i> [<i>Sheni</i>]. If one simply pours into them [without specifying that he is lending them], as long as he does not seal them, they did not acquire [the status of] <i>Ma'aser</i> [<i>Sheni</i>]. But from when they are sealed, they acquire [the status of] <i>Ma'aser</i> [<i>Sheni</i>]. As long as he does not seal them, they are nullified [if a jug of <i>Terumah</i> wine is lost] in one hundred and one [jugs]. But from when they are sealed, they can make any amount [of jugs] sacred. As long as he does not seal them, he can separate <i>Terumah</i> from one jug for all [the jugs]. But from when they are sealed, he must separate <i>Terumah</i> from each one on its own.",
+            "Beit Shammai says: [if one wishes to sell jugs of <i>Ma'aser Sheni</i> wine without making the jugs themselves <i>Ma'aser Sheni</i>,] he opens [the jugs] and pours them into the wine press, and Beit Hillel says: he opens but does not need to pour. With respect to what are these words said? In a place where it is their way to be sold closed, but in a place where it is their way to be sold open, the jug does not become <i>Chulin</i>. But if [the seller] wishes to be strict with himself and sell by [specifying the] measure, the jug becomes <i>Chulin</i>. Rabbi Shimon says: even one who says to his fellow, \"This barrel I am selling to you - except for the jugs\" - the jug becomes <i>Chulin</i>."
+        ],
+        [
+            "One who brings <i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem] fruits from an expensive place to a cheap place, or from a cheap place to an expensive place, redeems it [the fruits] according to its value at the destination. One who brings fruits from a granary to the city, or jugs of wine from the wine press to the city, the rise in value is <i>Ma'aser Sheni</i> and the expenses come from his house. ",
+            "One may redeem <i>Ma'aser Sheni</i> according to its cheapest value, in the manner that the storekeeper pays, not in the manner that he sells. In the manner that the money changer splits [coins], not in the manner that he puts [them] together. One may not redeem <i>Ma'aser Sheni</i> by estimate. If its cost is known it may be redeemed based on one (witness), and if its cost is not known it may be redeemed based on three [witnesses], for example wine that has formed a skin, fruit that spoiled, and coins that have become rusty.",
+            "If the owner says, \"[I will redeem the <i>Ma'aser Sheni</i>] with a <i>Selah</i> [specific unit of money],\" and another person [also] says, \"With a <i>Selah</i>,\" the owner receives precedence, since he will add one fifth. If the owner says, \"With a <i>Selah</i>,\" and another person says, \"With a <i>Selah</i> and an <i>Issar</i> [specific unit of money],\" the one who offers the <i>Selah</i> and <i>Issar</i> receives precedence, since he is adding to the principal amount. Someone who redeems his own <i>Ma'aser Sheni</i> adds one fifth, whether it is his own or has been given to him as a gift.",
+            "One may cheat on <i>Ma'aser Sheni</i>. How so? A man may say to his adult son or daughter, or to his Hebrew manservant or maidservant: \"Take these coins and redeem for yourself this <i>Ma'aser Sheni</i>.\" But he may not say so to his young son or daughter or to his Canaanite manservant or maidservant, because their hand is an extension of his own hand.",
+            "If he is standing on the threshing floor and has no coins in hand, he may say to his friend: \"These fruits are hereby given to you as a gift.\" Then he can go on to say, \"These are hereby redeemed with my coins that are at home.\"",
+            "If he withdrew from him tithe worth a <i>Selah</i> but did not redeem it until the value changed to two [<i>Selah</i>], he must pay him one <i>Selah</i> and profits one <i>Selah</i>, and the <i>Ma'aser Sheni</i> is his. If he withdrew from him tithe worth two <i>Selah</i> but did not redeem it until the value changed to one <i>Selah</i>, he must pay him one <i>Selah</i> of <i>Chulin</i> [non-sacred produce], and the <i>Selah</i> of <i>Ma'aser Sheni</i> is his. If he is an <i>Am Ha'aretz</i> [one who is lax in observing tithes and purity laws], one gives him from <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken].",
+            "One who redeems <i>Ma'aser Sheni</i> but does not announce its name - Rabbi Yosi says, this is sufficient. Rabbi Yehuda says, one must articulate it. If he was speaking with a woman about matters of her divorce document or her marriage, and then gave her her divorce document or marriage [money] and did not articulate it, Rabbi Yosi says, this is sufficient. Rabbi Yehuda says, one must state it verbally.",
+            "One who sets aside an <i>Issar</i> [for the redemption of <i>Ma'aser Sheni</i>], and on its account ate [<i>Ma'aser Sheni</i> the value of] half of it, and went to another place where [the <i>Ma'aser Sheni</i>] was worth a <i>Fundyon</i> [specific unit of money], he may eat on its account another <i>Issar</i> [of <i>Ma'aser Sheni</i>]. One who sets aside a <i>Fundyon</i> [for the redemption of <i>Ma'aser Sheni</i>], and on its account ate [<i>Ma'aser Sheni</i> the value of] half of it,  and went to another place where [the <i>Ma'aser Sheni</i>] was worth an <i>Issar</i>, he may eat on its account another half [of a <i>Fundyon</i>]. One who sets aside an <i>Issar</i> of <i>Ma'aser Sheni</i>, should eat on its account eleven parts of the value of an <i>Issar</i>, or [he should eat an additional] one hundredth of an <i>Issar</i>. Beit Shammai says: in both cases one tenth part.  But Beit Hillel says: in the case of [produce from which it is] certain [that tithes were already taken] an eleventh part, and in the case of <i>Demai</i> a tenth part. ",
+            "All coins that are found, behold they are <i>Chulin</i>, even gold <i>Dinar</i> [specific unit of money, mixed] with silver and with coins. If he finds among them a pottery sherd and upon it is written, \"Tithes,\" behold this is tithes.",
+            "One who finds a vessel and upon it is written, \"Sacrifice,\" Rabbi Yehuda says, if it is made of clay, it is <i>Chulin</i> and what is inside of it is a sacrifice. If it is made of metal, it is a sacrifice and what is inside of it is <i>Chulin</i>. They said to him: It is not the way of men to gather <i>Chulin</i> in a sacrifice.",
+            "One who finds a vessel and upon it is written \"<i>Kuf</i>\" [Hebrew letter, which begins the Hebrew word for sacrifice], it is a sacrifice. [If it has a] \"<i>Mem</i>\" [Hebrew letter, which begins the Hebrew word for tithes], it is tithes. [If it has a] \"<i>Daled</i>\" [Hebrew letter], it is <i>Demai</i>. [If it has a] \"<i>Tet</i>\" [Hebrew letter], it is <i>Tevel</i> [untithed produce]. [If it has a] \"<i>Taf</i>\" [Hebrew letter], it is <i>Terumah</i> [produce consecrated for priestly consumption], for at a dangerous time they would write \"<i>Taf</i>\" instead of \"<i>Terumah</i>.\" Rabbi Yossi says that these are all [initials for] the names of people. Rabbi Yossi said, \"Even if one found a barrel and it is full of fruit and upon it is written, \"<i>Terumah</i>,\" these are <i>Chulin</i>, because I say that it was last filled with <i>Terumah</i> fruit, and he emptied [them].\"",
+            "One who says to his son, “<i>Ma'aser Sheni</i> is in this corner,” but [the son] found [produce] in another corner, these are <i>Chulin</i>. [One who says to his son,] \"There was there a <i>Maneh</i> [specific unit of weight, of <i>Ma'aser Sheni</i>],\" but [the son] found two <i>Maneh</i>, the remainder is <i>Chulin</i>. [If he said,] \"Two <i>Maneh</i>,\" and the son found one <i>Maneh</i>, it is all tithes. "
+        ],
+        [
+            "<i>Kerem Revai</i> [the fruit of vines and trees in the fourth year after their planting. This produce, or its redemption value, must be taken up to Jerusalem and consumed there in ritual purity.], they mark it with clods of earth, and <i>Orlah</i> [fruits in the first three years after their planting, which may not be eaten] with pottery clay, and graves with lime, which he dissolves and pours. Rabban Shimon ben Gamaliel said: When does this apply? In the Sabbatical year. The conscientious put down coins and say: Any fruit gathered from this [vineyard] will be made into <i>Chulin</i> [non-sacred produce, by transferring their sacredness] to these coins. ",
+            "<i>Kerem Revai</i> was brought to Jerusalem from a radius of a day-long journey. And what is its boundary? From Eilat in the south and Akrabat in the north. From Lod in the west and the Jordan river in the east. And when the produce increased, they decreed that it could be redeemed even up to the wall. And the matter was conditional—that whenever they wanted, the matter would revert to how it was originally. Rabbi Yosi says: This condition was made when the Temple was destroyed, and the condition was that whenever the Temple would be rebuilt, the matter would revert to how it was originally.",
+            "[Regarding] <i>Kerem Revai</i>: Beit Shammai says it does not require an extra fifth [when redeemed] and it does not require removal. Beit Hillel says it does. Beit Shammai says it requires <i>Peret</i> [fallen grapes given to the poor] and <i>Olelot</i> [grapes that do not grow in clusters and are given to the poor], and the poor redeem it for themselves.Beit  Hillel says that all of it goes to the wine press.",
+            "How do people redeem <i>Neta Revai</i> [the fruit of vines and trees in the fourth year after their planting. This produce, or its redemption value, must be taken up to Jerusalem and consumed there in ritual purity.]? One sets down the basket [of fruit] in front of three, and says: \"How much would a man want to redeem with one <i>Selah</i> [specific unit of money] on condition that the expenditures must come from his household?\" One then sets down the coins and says: \"Anything harvested from this [tree], will be made into <i>Chulin</i> [by transferring its sacredness] to these coins, at [a rate of] so-and-so many baskets for a <i>Selah</i>.",
+            "But in the Sabbatical year he must redeem it for its value. And if it was all made <i>Hefker</i> [ownerless property], he can only collect the cost of harvest. One who redeems his <i>Neta Revai</i> adds on a fifth of its value, whether it was his own or given to him as a gift. ",
+            "The day before the first holiday day of Passover of the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle, there was a removal. How was the removal done? They give the <i>Terumah</i> [produce consecrated for priestly consumption], and <i>Terumat Ma'aser</i> [a portion of the tithes that is given to the priest] to the owners, and <i>Ma'aser Rishon</i> [first tithe, which must be given to the Levite] to its owners, and the poor man's tithe to its owners. And <i>Ma'aser Sheni</i> [second tithe, which must be eaten in Jerusalem] and <i>Bikurim</i> [first-fruits that must be given to the priest] require removal everywhere. Rabbi Shimon says: <i>Bikurim</i> are given to the priests like <i>Terumah</i>. Cooked food—the House of Shammai say it must be removed and the House of Hillel say it is as if it has [already] been removed.",
+            "If someone has produce in this age, and the time for removal has come, Beit Shammai say that it must be made into <i>Chulin</i> [by transferring its sacredness] onto silver. But Beit Hillel say that it is the same whether it is silver or produce [and thus nothing is gained by the transfer].",
+            "Rabbi Yehuda said: Originally, they would send [messages] to all landowners in the countries saying: \"Hurry and fix your produce before the time of removal comes.\" Until Rabbi Akiva came and taught that all fruit that had not reached the stage of tithes are exempt from removal.",
+            "Someone whose produce was far away from him, must announce for them a designation. It happened that Rabban Gamliel and the elders were traveling by ship. Rabban Gamliel said: the tenth that I will measure in the future is given to Yehoshua and its location is rented to him. Another tenth that I will measure in the future is given to Akiva ben Yosef so that he will receive it on behalf of the poor and its location is rented to him. Rabbi Yehoshua said: The tenth that I will measure in the future is given to Elazar ben Azaria and its location is rented to him. And they each received payment from the other.",
+            "By the afternoon of the last festival day, they would make the declaration. How was the declaration made? \"I have removed the <i>Kodesh</i> [consecrated material] from the house\" (Deuteronomy 26:13)--this is <i>Ma'aser Sheni</i> and <i>Neta Revai</i>. \"Have given them unto the Levite\"--this is <i>Ma'aser Levi</i> [The first tithe of produce, which must be given to the Levi]. \"And also I have given it\"--this is <i>Terumah</i> and <i>Terumat Ma'aser</i>. \"And also to the stranger, to the orphan, and to the widow\"--this is the poor man's tithe, <i>Leket</i> [fallen gleanings given to the poor], <i>Shikhecha</i> [forgotten gleanings given to the poor], and <i>Pe'ah</i> [corner of a field given to the poor], even though these do not invalidate the confession [if they have not been given]. \"From the house\"--this is <i>Challah</i> [dough that must be set aside for the priest].",
+            "\"Like all of Your commandments that you commanded me\" (Deuteronomy 26:13). Thus if one preceded <i>Ma'aser Sheni</i> to <i>Ma'aser Rishon</i>, he is not able to recite the confession. \"I did not violate Your commandments\"--I did not separate [tithes] from one species on behalf of a different species, nor from uprooted produce on behalf of rooted produce, nor from rooted produce on behalf of uprooted produce, nor the <i>Chadash</i> [grain from the current year] on behalf of the <i>Yashan</i>, nor the <i>Yashan</i> on behalf of the <i>Chadash</i>. \"I did not forget\"--I did not forget to bless You and mention your name for it. ",
+            "\"I have not eaten from it in my mourning\" (Deut. 26:14). Thus if he did eat from it in mourning, he cannot confess. \"And I have not consumed any of it when unclean.\" Thus if he separated it while impure, he cannot confess. \"And I did not give from it to the dead\"--I did not buy with it a coffin or shrouds for the dead, nor did I give it to other mourners. \"I listened to the voice of Hashem my G-d\"-- I brought it to the Chosen Temple. \"I have done everything that you have commanded me\"-- I was joyous, and I caused joy with it. ",
+            "\"Gaze from Your holy abode, from the heavens\" (Deut. 26:15). We have done what You decreed upon us, so too You do what You promised us, [to] \"gaze from Your holy abode, from the heavens, and bless Your nation, Israel\" with sons and daughters. \"And the land that You have given us\" [bless] with dew and rain and the offspring of cattle. \"Just as You have sworn to our forefathers, a land flowing with milk and honey\" so that You will give taste to the fruit.",
+            "From this they said, Israelites and bastards confess, but not converts and not freed slaves, for they do not have a portion in the land. Rabbi Meir says, even priests and Levites do not, for they did not take a portion in the land. Rabbi Yosi says, they have cities [with surrounding] open land.",
+            "Yochanan the High Priest dismissed the confessions of the tithe. He also eliminated those who recited the \"Wake up\" verse and the knockers [of sacrificial calves]. Until his day, the hammer would be striking in Jerusalem. In his day, no one had to ask about <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain if tithes were already taken]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>D</b>EN <small>ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN DARF MAN WEDER VERKAUFEN</small>, <small>NOCH VERPFÄNDEN</small>, <small>NOCH VERTAUSCHEN</small>, <small>NOCH ALS</small> G<small>EWICHT BENUTZEN</small>; <small>AUCH IN</small> J<small>ERUŠALEM DARF NIEMAND ZU SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN SPRECHEN</small>: <small>DA HAST DU</small> W<small>EIN</small>, <small>GIB MIR</small> Ö<small>L</small>, <small>DESGLEICHEN ALLE ANDEREN</small> F<small>RÜCHTE</small>. J<small>EDOCH DARF IHN EINER DEM ANDEREN ALS GESCHENK GEBEN</small>.",
+            "II. D<small>EN</small> Z<small>EHNTEN VOM</small> V<small>IEH DARF MAN</small>, <small>WENN ER FEHLERFREI IST</small>, <small>NICHT LEBEND</small>, <small>UND WENN ER FEHLERBEHAFTET IST</small>, <small>WEDER LEBEND NOCH GESCHLACHTET VERKAUFEN</small>; <small>FERNER DARF MAN SICH DAMIT KEINE</small> F<small>RAU ANTRAUEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Die Antrauung erfolgt unter anderem auch durch Übergabe einer Wertsache.</i>. D<small>AS</small> E<small>RSTGEBORENE DARF MAN</small>, <small>WENN FEHLERFREI</small>, <small>LEBEND</small>, <small>WENN FEHLERBEHAFTET</small>, <small>LEBEND UND GESCHLACHTET VERKAUFEN</small>; <small>FERNER DARF MAN SICH DAMIT EINE</small> F<small>RAU ANTRAUEN</small>. M<small>AN DARF DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT DURCH EIN UNGEPRÄGTES</small> G<small>ELDSTÜCK ODER EINE UNPASSIERBARE</small> M<small>ÜNZE AUSWEIHEN</small>, <small>SOWIE DURCH</small> G<small>ELD</small>, <small>DAS SICH NICHT IN SEINEM</small> B<small>ESITZE BEFINDET</small>.",
+            "III. W<small>ENN JEMAND EIN</small> V<small>IEH ZUM</small> H<small>EILSOPFER ODER EIN</small> W<small>ILD ZUM</small> F<small>LEISCH-GENUSSE KAUFT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Für Geld vom zweiten Zehnten.</i>, <small>SO IST DAS</small> F<small>ELL</small> P<small>ROFANES</small>, <small>AUCH WENN ES MEHR ALS DAS</small> F<small>LEISCH</small> [<small>WERT IST</small>]. V<small>ON GESCHLOSSENEN</small> K<small>RÜGEN MIT</small> W<small>EIN</small>, <small>SIND IN</small> O<small>RTEN</small>, <small>WO MAN SIE GESCHLOSSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Dh. den Krug nicht besonders berechnet.</i> <small>VERKAUFT</small>, <small>DIE</small> K<small>RÜGE</small> P<small>ROFANES</small>. V<small>ON</small> N<small>ÜSSEN UND</small> M<small>ANDELN SIND DIE</small> S<small>CHALEN</small> P<small>ROFANES</small>. L<small>AUERWEIN DARF</small>, <small>BEVOR ER GEZOGEN HAT</small>, <small>FÜR DEN</small> E<small>RLÖS DES</small> Z<small>EHNTEN NICHT GEKAUFT WERDEN</small>; <small>HAT ER BEREITS GEZOGEN</small>, <small>SO DARF ER FÜR DEN</small> E<small>RLÖS DES</small> Z<small>EHNTEN GEKAUFT WERDEN</small>.",
+            "IV. W<small>ENN JEMAND EIN</small> W<small>ILD ZUM</small> F<small>RIEDENSOPFER ODER EIN</small> V<small>IEH ZUM</small> F<small>LEISCHGENUSSE KAUFT</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Beides nicht zulässig, auch letzteres nicht, weil man das Vieh dem Altar entzieht.</i>, <small>SO IST DAS</small> F<small>ELL NICHT</small> P<small>ROFANES</small>. V<small>ON OFFENEN</small> K<small>RÜGEN MIT</small> W<small>EIN UND IN</small> O<small>RTEN</small>, <small>WO MAN SIE GEWÖHNLICH OFFEN VERKAUFT</small>, <small>AUCH VON GESCHLOSSENEN</small>, <small>SIND DIE</small> K<small>RÜGE NICHT</small> P<small>ROFANES</small>. V<small>ON</small> K<small>ÖRBEN MIT</small> O<small>LIVEN ODER</small> W<small>EINBEEREN</small>, <small>DIE MAN SAMT DEM</small> K<small>ORBE</small> [<small>KAUFT</small>], <small>IST DER</small> W<small>ERT DES</small> K<small>ORBES NICHT</small> P<small>ROFANES</small>.",
+            "V. W<small>ER</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Für Geld vom zweiten Zehnten.</i> W<small>ASSER</small>, S<small>ALZ</small>, <small>AM</small> B<small>ODEN HAFTENDE</small> F<small>RÜCHTE</small>, <small>ODER</small> F<small>RÜCHTE</small>, <small>DIE NACH</small> J<small>ERUŠALEM NICHT GEBRACHT WERDEN KÖNNEN</small>, <small>KAUFT</small>, <small>HAT KEINEN</small> Z<small>EHNTEN ERWORBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Das Gekaufte bleibt Profanes, ebenso das Geld zweiter Zehnt.</i>. W<small>ENN JEMAND DAFÜR VERSEHENTLICH</small> F<small>RÜCHTE KAUFT</small>, <small>SO IST IHM DAS</small> G<small>ELD ZURÜCKZUGEBEN</small>; <small>WENN VORSÄTZLICH</small>, <small>SO MUSS ER SIE NACH DEM</small> O<small>RTE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Jerušalem, cf. Dt. 14, 23 ff.</i> <small>BRINGEN UND DA ESSEN</small>; <small>besteht das</small> H<small>EILIGTUM NICHT</small>, <small>SO LASSE ER SIE VERFAULEN</small>.",
+            "VI. W<small>ENN JEMAND VERSEHENTLICH EIN</small> V<small>IEH KAUFT</small>, <small>SO IST IHM DAS</small> G<small>ELD ZURÜCKZUGEBEN</small>; <small>WENN VORSÄTZLICH</small>, <small>SO MUSS ER ES NACH DEM</small> O<small>RTE BRINGEN UND DA ESSEN</small>; <small>BESTEHT DAS</small> H<small>EILIGTUM NICHT</small>, <small>SO BEGRABE MAN ES</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Wenn es verendet.</i> <small>SAMT DER</small> H<small>AUT</small>.",
+            "VII. M<small>AN DARF FÜR DAS</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT</small> S<small>KLAVEN</small>, M<small>ÄGDE</small>, G<small>RUNDSTÜCKE ODER UNREINES</small> V<small>IEH KAUFEN</small>; <small>HAT MAN GEKAUFT</small>, <small>SO VERZEHRE MAN DEN GLEICHEN</small> B<small>ETRAG</small>. M<small>AN DARF FÜR DAS</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN KEINE</small> G<small>EFLÜGELOPFER FÜR MÄNNLICHE ODER WEIBLICHE</small> B<small>LUTFLUSSBEHAFTETE UND</small> w<small>ÖCHNERINNEN</small>, <small>KEINE</small> S<small>ÜNDOPFER UND KEINE</small> S<small>CHULDOPFER DARBRINGEN</small>; <small>HAT MAN DARGEBRACHT</small>, <small>SO VERZEHRE MAN DEN GLEICHEN</small> B<small>ETRAG</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL IST</small>: H<small>AT MAN FÜR DAS</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN ZEHNTEN</small> [<small>ETWAS GEKAUFT</small>], <small>WAS NICHT ZUM</small> E<small>SSEN</small>, <small>ZUM</small> T<small>RINKEN ODER</small> S<small>ALBEN DIENT</small>, <small>SO VERZEHRE MAN DEN GLEICHEN</small> B<small>ETRAG</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>D</b>ER <small>ZWEITE</small> Z<small>EHNT IST ZUM</small> E<small>SSEN</small>, <small>ZUM</small> T<small>RINKEN UND ZUM</small> S<small>CHMIEREN ZU VERWENDEN</small>; <small>WAS MAN GEWÖHNLICH GENIESST</small>, <small>ZUM</small> G<small>ENIESSEN</small>, <small>UND WOMIT MAN SICH GEWÖHNLICH SALBT</small>, <small>ZUM</small> S<small>ALBEN</small>. M<small>AN DARF</small> W<small>EIN UND</small> E<small>SSIG NICHT ZUM</small> S<small>ALBEN VERWENDEN</small>, <small>WOHL ABER VERWENDE MAN</small> Ö<small>L ZUM</small> S<small>ALBEN</small>. M<small>AN DARF DAS</small> Ö<small>L VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT WÜRZEN</small>, <small>AUCH DARF MAN FÜR DAS</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN KEIN GEWÜRZTES</small> Ö<small>L KAUFEN</small>, <small>WOHL ABER DARF MAN</small> W<small>EIN WÜRZEN</small>. W<small>ENN</small> H<small>ONIG ODER</small> G<small>EWÜRZE HINEINGEKOMMEN SIND UND IHN WERTIGER GEMACHT HABEN</small>, <small>SO WIRD DER</small> M<small>EHRWERT NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS BERECHNET</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Der verhältnismäßige Mehrwert ist Profanes.</i>. W<small>ENN</small> F<small>ISCHE MIT</small> P<small>ORREEKÖPFEN VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN GEKOCHT UND DADURCH WERTIGER GEWORDEN SIND</small>, <small>SO WIRD DER</small> M<small>EHRWERT NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS BERECHNET</small>. W<small>ENN MAN</small> T<small>EIG VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN GEBACKEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Mit prof. Holze.</i> <small>HAT</small>, <small>UND ER DADURCH WERTIGER WURDE</small>, <small>SO GEHÖRT DER</small> M<small>EHRWERT ZUM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL IST</small>: W<small>ENN DER</small> M<small>EHRWERT</small> [<small>ÄUSSERLICH</small>] <small>KENNTLICH IST</small>, <small>WIRD ER NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS BERECHNET</small>, <small>UND WENN DER</small> M<small>EHRWERT</small> [<small>ÄUSSERLICH</small>] <small>NICHT KENNTLICH IST</small>, <small>GEHÖRT ER ZUM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small>.",
+            "II. R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>, <small>MAN DÜRFE SICH IN</small> J<small>ERUŠALEM NICHT MIT</small> Ö<small>L VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN SALBEN</small>; <small>DIE</small> W<small>EISEN ERLAUBEN DIES</small>. S<small>IE SPRACHEN ZU</small> R. Š<small>IMO͑N</small>: W<small>ENN MAN DIESBEZÜGLICH BEI DER SONST STRENGEN</small> H<small>EBE ERLEICHTERT</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Hinsichtlich des Salbens; cf. Seb. VIII,2.</i> <small>HAT</small>, <small>WIE SOLLTEN WIR NICHT DIESBEZÜGLICH BEI DEM SONST LEICHTEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN ERLEICHTERN</small>!? D<small>IESER ERWIDERTE IHNEN</small>: S<small>OLLTEN WIR DENN</small>, <small>WENN BEI DER SONST STRENGEN</small> H<small>EBE ERLEICHTERT WORDEN IST</small>, <small>BEI DER HINSICHTLICH</small> W<small>ICKEN UND</small> B<small>OCKSHORNKLEE ERLEICHTERT WORDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Weiter Mišna 3 u. 4.</i> <small>IST</small>, <small>ES AUCH BEIM SONST ZWAR LEICHTEREN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN LEICHTERNEHMEN</small>, <small>BEI DEM HINSICHTLICH</small> W<small>ICKEN UND</small> B<small>OCKSHORNKLEE NICHT ERLEICHTERT WORDEN IST</small>!?",
+            "III. B<small>OCKSHORNKLEE VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN DARF NUR ALS</small> J<small>UNGKRAUT GEGESSEN WERDEN</small>; B<small>OCKSHORNKLEE VON</small> H<small>EBE MUSS</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>IN JEDER</small> W<small>EISE IN</small> R<small>EINHEIT BEHANDELT WERDEN</small>, <small>AUSSER</small>, <small>WENN MAN SICH DAMIT DEN</small> K<small>OPF REINIGT</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>ES DÜRFE IN JEDER</small> W<small>EISE IN</small> U<small>NREINHEIT BEHANDELT WERDEN</small>, <small>AUSSER BEIM</small> E<small>INWEICHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Da es durch die Befeuchtung verunreinigungsfähig wird.</i>.",
+            "IV. W<small>ICKEN VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN DÜRFEN NUR ALS</small> J<small>UNGKRAUT GEGESSEN WERDEN</small>; <small>MAN DARF SIE</small>, <small>WENN MAN SIE NACH</small> J<small>ERUŠALEM BRINGT</small>, <small>ZURÜCK HERAUSFÜHREN</small>; <small>SIND SIE UNREIN GEWORDEN</small>, <small>SO MUSS MAN SIE</small>, <small>WIE</small> R. T<small>RYPHON SAGT</small>, <small>UNTER ANDEREN</small> T<small>EIG VERTEILEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In kleinen, nicht verunreinigungs fähigen Stückchen.</i>, <small>UND WIE DIE</small> W<small>EISEN SAGEN</small>, <small>AUSLÖSEN</small>. S<small>OLCHE VON</small> H<small>EBE DARF MAN</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>NUR IN</small> R<small>EINHEIT EINWEICHEN UND ZERREIBEN</small>, <small>ABER AUCH IN</small> U<small>NREINHEIT</small> [<small>DEM</small> V<small>IEH</small>] <small>ALS</small> F<small>UTTER GEBEN</small>, <small>UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>NUR IN</small> R<small>EIN HEIT EINWEICHEN</small>, <small>ABER AUCH IN</small> U<small>NREINHEIT ZERREIBEN UND</small> [<small>DEM</small> V<small>IEH</small>] <small>ALS</small> F<small>UTTER GEBEN</small>. Š<small>AMMAJ SAGT</small>, <small>MAN ESSE SIE NUR TROCKEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Da es durch die Befeuchtung verunreinigungsfähig wird.</i>; R. A͑ <small>QIBA SAGT</small>, <small>MAN DARF SIE IN JEDER</small> W<small>EISE</small> [<small>AUCH</small>] <small>IN</small> U<small>NREINHEIT BEHANDELN</small>.",
+            "V. W<small>ENN</small> G<small>ELD VON</small> P<small>ROFANEM UND VON ZWEITEM</small> Z<small>EHNTEN VERSTREUT WURDE</small>, <small>SO IST DAS</small>, <small>WAS MAN ZUNÄCHST AUFLIEST</small>, <small>ZWEITER</small> Z<small>EHNT</small>, <small>BIS DER</small> B<small>ETRAG VOLL IST</small>, <small>UND DER</small> R<small>EST IST</small> P<small>ROFANES</small>; <small>WENN MAN ES VERMISCHT UND IM</small> H<small>AUFEN AUFGENOMMEN HAT</small>, <small>SO BERECHNE MAN NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL IST</small>: E<small>INZELN AUFGELESENES GEHÖRT ZUM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small>, <small>VERMISCHTES NACH</small> V<small>ERHÄLTNIS</small>.",
+            "VI. W<small>ENN EIN</small> S<small>ELA͑ VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN SICH MIT EINEM VON</small> P<small>ROFANEM VERMISCHT HAT</small>, <small>SO BRINGE MAN FÜR EINEN</small> S<small>ELA͑</small> S<small>CHEIDEMÜNZE UND SPRECHE</small>: D<small>ER</small> S<small>ELA͑ VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small>, <small>WO ER SICH AUCH BEFINDET</small>, <small>SEI DURCH DIESE</small> S<small>CHEIDEMÜNZE AUSGEWEIHT</small>. S<small>ODANN WÄHLE MAN DEN BESSEREN VON IHNEN UND WEIHE SIE DURCH DIESEN AUS</small>. S<small>IE SAGTEN NÄMLICH</small>, <small>IM</small> n<small>OT FÄLLE</small>, <small>DÜRFE MAN</small> S<small>ILBER DURCH</small> K<small>UPFER AUSWEIHEN</small>, <small>NICHT ETW A</small>, <small>DAMIT ES DABEI BLEIBE</small>, <small>VIELMEHR WEIHE MAN ES WIEDER DURCH</small> S<small>ILBER AUS</small>.",
+            "VII. D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>MAN WECHSELE SEINE</small> S<small>ELAI͑M NICHT GEGEN</small> G<small>OLDDENARE UM</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS ERLAUBT DIES</small>. R. A͑<small>QIBA ERZÄHLTE</small>: I<small>CH HABE FÜR</small> R. G<small>AMLIÉL UND</small> R. J<small>EHOŠUA͑</small> S<small>ILBERGELD GEGEN</small> G<small>OLDDENARE UMGEWECHSELT</small>.",
+            "VIII. W<small>ENN JEMAND EINEN</small> S<small>ELA͑ VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN IN</small> S<small>CHEIDEMÜNZE WECHSELT</small>, <small>SO NEHME ER</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>FÜR DEN GANZEN</small> S<small>ELA͑</small> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>, <small>UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>EINEN</small> Š<small>EQEL</small> S<small>ILBER UND EINEN</small> Š<small>EQEL</small> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>. R. M<small>EÍR SAGT</small>, <small>MAN DÜRFE NICHT</small> S<small>ILBER UND</small> F<small>RÜCHTE DURCH</small> S<small>ILBER</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Beides zusammen durch eine Silbermünze.</i> <small>AUSWEIHEN</small>; <small>DIE</small> W<small>EISEN ERLAUBEN DIES</small>.",
+            "IX. W<small>ER IN</small> J<small>ERUŠALEM EINEN</small> S<small>ELA͑ VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN IN</small> S<small>CHEIDEMÜNZE WECHSELT</small>, <small>NEHME</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>FÜR DEN GANZEN</small> S<small>ELA͑ </small> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>, <small>UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>EINEN</small> Š<small>EQEL</small> S<small>ILBER UND EINEN</small> Š<small>EQEL</small> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>. D<small>IE VOR DEN</small> W<small>EISEN</small> D<small>ISPUTIERENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Bezeichnung der vier Schüler R. A͑qibas (Šimo͑n b. A͑zaj, Šimo͑n b. Zoma, Ḥanan ha Miçri u. Ḥanina b. Ḥakhinaj, nach anderen auch Šimo͑n Temani), die in früher Jugend (während des Krieges in Bitther) starben u. deshalb das Prädikat ‘Rabbi’ nicht erlangt haben.</i> <small>SAGTEN</small>, <small>DREI</small> D<small>ENARE</small> S<small>ILBER UND EINEN</small> D<small>ENAR</small> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>. R. A͑<small>QIBA SAGT</small>, <small>DREI</small> D<small>ENARE</small> S<small>ILBER UND EIN</small> V<small>IERTEL</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Nach den Kommentaren eines Šeqel (= ½ Denar), bezw. eines Denar.</i> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>. R. T<small>RYPHON SAGT</small>, <small>VIER</small> A<small>SPER</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Und für den fünften Scheidemünze; 5 A. = 1 Denar.</i>S<small>ILBER</small>. Š<small>AMMAJ SAGT</small>, <small>ER HINTERLEGE IHN IM</small> L<small>ADEN UND VERZEHRE SEINEN</small> W<small>ERT</small>.",
+            "X. W<small>ENN EIN</small> T<small>EIL SEINER</small> S<small>ÖHNE UNREIN UND EIN</small> T<small>EIL REIN IST</small>, <small>SO HINTERLEGE ER DEN</small> S<small>ELA͑ UND SAGE</small>: D<small>IESER</small> S<small>ELA͑ SEI AUSGEWEIHT FÜR DAS</small>, <small>WAS DIE REINEN TRINKEN WERDEN</small>. A<small>UF DIESE</small> W<small>EISE DÜRFEN DIE REINEN UND UNREINEN AUS EINEM</small> K<small>RUGE TRINKEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>M</b>AN <small>SAGE NICHT ZU SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN</small>: <small>BRINGE DIESE</small> F<small>RÜCHTE NACH</small> J<small>ERUŠALEM FÜR EINEN</small> A<small>NTEIL</small>, <small>VIELMEHR SAGE MAN</small>: <small>BRINGE SIE HINAUF</small>, <small>UND WIR WOLLEN SIE IN</small> J<small>ERUŠALEM ZUSAMMEN ESSEN UND TRINKEN</small>. J<small>EDOCH DARF MAN SIE EINANDER ALS</small> G<small>ESCHENK GEBEN</small>.",
+            "II. M<small>AN DARF FÜR DAS</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN KEINE</small> H<small>EBE KAUFEN</small>, <small>WEIL MAN DADURCH DIE</small> V<small>ERZEHRUNGSBEFUGNIS VERMINDERT</small>; R. Š<small>LMO͑N ERLAUBT DIES</small>. R. Š<small>IMO͑N SPRACH ZU IHNEN</small>: W<small>ENN MAN HIERBEI ERLEICHTERT HAT</small> [<small>BEZÜGLICH DES</small> A<small>NKAUFES VON</small>] H<small>EILSOPFERN</small>, <small>DIE DEM</small> V<small>ERWERFLICHWERDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Nach der Schrift (Lev. 7,18) gilt ein Opfer, das nach Ablauf der hierfür bestimmten Frist gegessen wird, als ‘Verwerfliches’, nach dem Talmud sogar auch dann, wenn man während der Herrichtung es nur beabsichtigt hat; der Genuß des Fleisches ist mit der ‘Ausrottung’ bedroht.</i>, Ü<small>BRIGBLEIBEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Was vom Opferfleisch nach Ablauf der für das Essen bestimmten Frist übrig bleibt.</i> <small>UND DER</small> V<small>ERUNREINIGUNG AUSGESETZT SIND</small>, <small>WIE SOLLTEN WIR DA NICHT BEZÜGLICH DER</small> H<small>EBE ERLEICHTERN</small>!? J<small>ENE ERWIDERTEN IHM</small>: S<small>OLLTEN WIR DENN</small>, <small>WEIL HIERBEI ERLEICHTERT WORDEN IST BEZÜGLICH DER</small> H<small>EILSOPFER</small>, <small>DIE</small> L<small>AIEN ERLAUBT SIND</small>, <small>AUCH BEZÜGLICH DER</small> H<small>EBE ERLEICHTERN</small>, <small>DIE</small> L<small>AIEN VERBOTEN IST</small>!?",
+            "III. W<small>ENN JEMAND IN</small> J<small>ERUŠALEM</small> G<small>ELD</small> [<small>VOM ZWEITEN ZEHNTEN</small>] <small>HAT UND ES</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Für Zwecke, wofür dieses Geld nicht verwendet werden darf.</i> <small>BRAUCHT</small>, <small>UND SEIN</small> G<small>ENOSSE</small> F<small>RÜCHTE HAT</small>, <small>SO SPRECHE ER ZU SEINEM</small> G<small>ENOSSEN</small>: D<small>IESES</small> G<small>ELD SEI DURCH DEINE</small> F<small>RÜCHTE AUSGEWEIHT</small>. A<small>UF DIESE</small> W<small>EISE ISST DIESER SEINE</small> F<small>RÜCHTE IN</small> R<small>EINHEIT</small>, <small>UND JENER VERFÜGT ÜBER SEIN</small> G<small>ELD NACH</small> B<small>EDARF</small>. Z<small>U EINEM</small> M<small>ANNE AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE SPRECHE MAN SO NUR DANN</small>, <small>WENN DAS</small> G<small>ELD VON</small> D<small>EMAJ HERRÜHRT</small>.",
+            "IV. B<small>EFINDEN SICH DIE</small> F<small>RÜCHTE IN</small> J<small>ERUŠALEM UND DAS</small> G<small>ELD IN DER</small> P<small>RROVINZ</small>, <small>SO SPRECHE ER</small>: J<small>ENES</small> G<small>ELD SEI DURCH DIESE</small> F<small>RÜCHTE AUSGEWEIHT</small>. B<small>EFINDET SICH DAS</small> G<small>ELD IN</small> J<small>ERUŠALEM UND DIE</small> F<small>RÜCHTE IN DER</small> P<small>ROVINZ</small>, <small>SO SPRECHE ER</small>: D<small>IESES</small> G<small>ELD SEI DURCH JENE</small> F<small>RÜCHTE AUSGEWEIHT</small>. D<small>IE</small> F<small>RÜCHTE MÜSSEN JEDOCH NACH</small> J<small>ERUŠALEM GEBRACHT UND DA VERZEHRT WERDEN</small>.",
+            "V. G<small>ELD NACH</small> J<small>ERUŠALEM GEBRACHT</small>, <small>DARF AUSGEFÜHRT WERDEN</small>. F<small>RÜCHTE DAHIN GEBRACHT</small>, <small>DÜRFEN NICHT AUSGEFÜHRT WERDEN</small>; R. Š<small>IMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGT</small>, <small>AUCH</small> F<small>RÜCHTE DAHIN GEBRACHT</small>, <small>DÜRFEN AUSGEFÜHRT WERDEN</small>.",
+            "VI. W<small>ENN</small> [<small>FÜR DIE</small> V<small>ERZEHNTUNG</small>] <small>FERTIGE</small> F<small>RÜCHTE DURCH</small> J<small>ERUŠALEM GEFÜHRT WORDEN SIND</small>, <small>SO MUSS DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT DAVON WIEDER NACH</small> J<small>ERUŠALEM GEBRACHT UND DA VERZEHRT WERDEN</small>; <small>WENN NOCH NICHT FERTIGE</small>, [<small>BEISPIELSWEISE</small>] K<small>ÖRBE</small> W<small>EINBEEREN NACH DER</small> K<small>ELTER</small>, K<small>ÖRBE</small> F<small>EIGEN NACH DEM</small> T<small>ROCKENPLATZE</small>, <small>SO MUSS DEREN ZWEITER</small> Z<small>EHNT</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>EBENFALLS WIEDER NACH</small> J<small>ERUŠALEM GEBRACHT UND DA VERZEHRT WERDEN</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>MAN DÜRFE SIE AUSLÖSEN UND ÜBERALL ESSEN</small>. R. Š<small>IMO͑N B</small>. J<small>EHUDA SAGTE IM</small> N<small>AMEN</small> R. J<small>OSES</small>: D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS UND DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS STREITEN NICHT ÜBER NOCH NICHT FERTIGE</small> F<small>RÜCHTE</small>, <small>OB MAN IHREN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN AUSLÖSEN UND ÜBERALL ESSEN DARF</small>, <small>VIELMEHR STREITEN SIE ÜBER FERTIGE</small> F<small>RÜCHTE</small>: D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>MAN MÜSSE IHREN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN NACH</small> J<small>ERUŠALEM BRINGEN UND IHN DA VERZEHREN</small>, <small>UND DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>MAN DÜRFE IHN AUSLÖSEN UND ÜBERALL ESSEN</small>. E<small>INGEFÜHRTER</small> D<small>EMAJ DARF AUSGEFÜHRT UND AUSGELÖST WERDEN</small>.",
+            "VII. W<small>ENN EIN</small> B<small>AUM INNERHALB</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Der Stadtmauer Jerušalems.</i> <small>STEHT UND SICH NACH AUSSEN NEIGT</small>, <small>ODER AUSSERHALB</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Der Stadtmauer Jerušalems.</i> <small>STEHT UND SICH NACH INNEN NEIGT</small>, <small>SO GILT DAS</small>, <small>WAS SICH VON DER</small> M<small>AUER EINWÄRTS BEFINDET</small>, <small>ALS INNERHALB</small>, <small>UND WAS SICH VON DER</small> M<small>AUER AUSWÄRTS BEFINDET</small>, <small>ALS AUSSERHALB</small>. D<small>IE</small> Ö<small>LPRESSHÄUSER</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Die sich in der Stadtmauer befinden.</i>, <small>DEREN</small> T<small>ÜREN INNERHALB UND DEREN</small> R<small>ÄUME AUSSERHALB</small>, <small>ODER DEREN</small> T<small>ÜREN AUSSERHALB UND DEREN</small> R<small>ÄUME INNERHALB SICH BEFINDEN</small>, <small>GELTEN</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>VOLLSTÄNDIG ALS INNERHALB</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>VON DER</small> M<small>AUER EINWÄRTS GELTE ALS INNERHALB</small>, <small>UND VON DER</small> M<small>AUER AUSWÄRTS GELTE ALS AUSSERHALB</small>.",
+            "VIII. V<small>ON DEN</small> Z<small>ELLEN</small>, <small>DIE INNERHALB DES</small> H<small>EILIGTUMS GEBAUT SIND UND DIE</small> T<small>ÜREN NACH AUSSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Nach dem Tempelberge, außerhalb des Tempelhofes. Unter Heiligtum ist hier der ganze Tempelhof zu verstehen.</i> <small>HABEN</small>, <small>IST DER</small> I<small>NNENRAUM PROFAN UND DAS</small> D<small>ACH HEILIG</small>; <small>VON DENEN</small>, <small>DIE AUF</small> P<small>ROFANEM GEBAUT SIND UND DIE</small> T<small>ÜREN NACH DEM</small> H<small>EILIGTUM HABEN</small>, <small>IST DER</small> I<small>NNENRAUM HEILIG UND DAS</small> D<small>ACH PROFAN</small>; <small>VON DENEN</small>, <small>DIE INNERHALB DES</small> H<small>EILIGTUMS UND AUF</small> P<small>ROFANEM GEBAUT SIND UND DIE</small> T<small>ÜREN NACH DEM</small> H<small>EILIGTUM UND NACH AUSSEN HABEN</small>, <small>IST DER</small> I<small>NNENRAUM UND DAS</small> D<small>ACH INNERHALB DES</small> H<small>EILIGTUMS IN DER</small> R<small>ICHTUNG ZUM</small> H<small>EILIGTUM HEILIG</small>, <small>UND WAS AUF</small> P<small>ROFANEM IN DER</small> R<small>ICHTUNG ZUM</small> P<small>ROFANEN</small>, <small>PROFAN</small>.",
+            "IX. W<small>ENN NACH</small> J<small>ERUŠALEM GEBRACHTER ZWEITER</small> Z<small>EHNT UNREIN GEWORDEN IST</small>, <small>EINERLEI</small>, <small>OB DURCH EINE</small> U<small>RUNREINHEIT</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Bei der Verunreinigung (der T. gebraucht für die unreine Sache das Abstraktum ‘Unreinheit’) gibt es mehrere Grade. 1) Die Ururunreinheit (<span dir=\"rtl\">אבי אבות הטוםאה</span>), wie zBs. der Leichnam, der auch Menschen verunreinigt, die sich nur im selben Raume befinden. 2) Die Urunreinheit (<span dir=\"rtl\">אב הטוםאח</span>), wie zBs. ein Reptil udgl., sowie die Person, die durch Grad 1 unrein wurde, die alles, was mit ihr in Berührung kommt, auch Menschen, verunreinigt. 3) Das Erstverunreinigte (<span dir=\"rtl\">ולר הטוםאח .od דאשון לטוםאח</span>), alles, was durch die Berührung mit Grad 2 unrein wurde, das nur Speisen u. Getränke, nicht aber Menschen verunreinigt. 4) Das Zweitverunreinigte (<span dir=\"rtl\">שני לטוםאה</span>), Speisen, die durch Grad 3 unrein wurden. 5) Das Drittverunreinigte (<span dir=\"rtl\">לטוםאה שלישי</span>), gibt es nur bei Hebe u. heiligen Speisen, die mit Grad 4 in Berührung gekommen sind.</i> <small>ODER DURCH EINE ÜBERTRAGENE</small> U<small>NREINHEIT</small>, <small>EINERLEI</small>, <small>OB ERST INNERHALB ODER SCHON AUSSERHALB</small>, <small>SO MUSS ER</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>AUSGELÖST UND GANZ INNERHALB GEGESSEN WERDEN</small>, <small>AUSSER WENN ER BEREITS AUSSERHALB DURCH EINE</small> U<small>RUNREINHEIT UNREIN GEWORDEN IST</small>, <small>UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, A<small>USGELÖST UND AUCH AUSSERHALB GEGESSEN WERDEN</small>, <small>AUSSER WENN ER DURCH EINE ÜBERTRAGENE</small> U<small>NREINHEIT ERST INNERHALB UNREIN GEWORDEN IST</small>.",
+            "X. W<small>ENN DAS FÜR</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small> G<small>EKAUFTE UNREIN WIRD</small>, <small>SO LÖSE MAN ES AUS</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>MAN BEGRABE ES</small>. J<small>ENE SPRACHEN ZU</small> R. J<small>EHUDA</small>: W<small>ENN SOGAR DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT SELBST</small>, <small>WENN ER UNREIN WIRD</small>, A<small>USGELÖST WIRD</small>, <small>SO IST JA DAS FÜR</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small> G<small>EKAUFTE</small>, <small>WENN ES UNREIN WIRD</small>, <small>ERST RECHT AUSZULÖSEN</small>. D<small>IESER ERWIDERTE</small>: N<small>EIN</small>, <small>WENN IHR DIES VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN SELBST SAGT</small>, <small>DER REIN AUCH FERN VOM</small> B<small>ESTIMMUNGSORTE AUSGELÖST WERDEN KANN</small>, <small>WOLLT IHR DIES AUCH VON FÜR</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small> G<small>EKAUFTEM SAGEN</small>, <small>DAS REIN FERN VOM</small> O<small>RTE NICHT AUSGELÖST WERDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Cf. Absch. I Mišna 6.</i> <small>DARF</small>!?",
+            "XI. W<small>ENN EIN FÜR</small> G<small>ELD VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN GEKAUFTES</small> R<small>EH VERENDET</small>, <small>SO IST ES SAMT DER</small> H<small>AUT ZU BEGRABEN</small>, <small>UND WIE</small> R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>, <small>AUSZULÖSEN</small>. H<small>AT MAN ES LEBEND GEKAUFT UND GESCHLACHTET</small>, <small>SO IST ES</small>, <small>WENN ES UNREIN WIRD</small>, <small>AUSZULÖSEN</small>, <small>UND WIE</small> R. J<small>OSE SAGT</small>, <small>ZU BEGRABEN</small>. H<small>AT MAN ES GESCHLACHTET GEKAUFT</small>, <small>SO GLEICHT ES</small>, <small>WENN ES UNREIN WIRD</small>, F<small>ELDFRÜCHTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Worüber oben Mišna 10.</i>.",
+            "XII. W<small>ENN JEMAND</small> K<small>RÜGE FÜR DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN VERLEIHT</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">An sich selber; wenn er sie mit Wein vom zweiten Zehnten füllt, die Krüge aber als profan behalten will.</i>, <small>SO WERDEN SIE</small>, <small>AUCH WENN ER SIE VERSPUNDET HAT</small>, <small>NICHT VOM</small> Z<small>EHNTEN ERFASST</small>; <small>HAT ER SIE OHNE</small> A<small>NGABE</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Wenn er bei der Füllung den Inhalt noch nicht zum zweiten Zehnten bestimmt hatte.</i><small>GEFÜLLT</small>, <small>SO WERDEN SIE</small>, <small>BEVOR ER SIE VERSPUNDET</small>, <small>NICHT VOM</small> Z<small>EHNTEN ERFASST</small>, <small>SOBALD ER SIE ABER VERSPUNDET</small>, <small>WERDEN SIE VOM</small> Z<small>EHNTEN ERFASST</small>. B<small>EVOR MAN SIE VERSPUNDET</small>, <small>GEHEN SIE UNTER HUNDERT UND EINEM</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Ein Krug Hebe unter 100 profanen; cf. Ter. Absch. V.</i><small>AUF</small>, <small>SOBALD MAN SIE VERSPUNDET HAT</small>, <small>MACHEN SIE IN JEDEM</small> V<small>ERHÄLTNIS HEILIG</small>. B<small>EVOR MAN SIE VERSPUNDET</small>, <small>KANN MAN DIE</small> H<small>EBE VON EINEM FÜR ALLE ÜBRIGEN ABHEBEN</small>, <small>SOBALD MAN SIE VERSPUNDET HAT</small>, <small>MUSS MAN SIE VON JEDEM BESONDERS ABHEBEN</small>.",
+            "XIII. D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>MAN ÖFFNE</small> [<small>DIE</small> K<small>RÜGE</small>]<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Wenn man den Inhalt nach der Füllung zum zweiten Zehnten bestimmt hat u. die Krüge profan bleiben sollen.</i><small>UND LEERE</small> [<small>DEN</small> I<small>NHALT</small>] <small>IN DEN</small> B<small>OTTICH</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>MAN ÖFFNE SIE</small>, <small>BRAUCHT ABER NICHT ZU LEEREN</small>. D<small>IESE</small> W<small>ORTE GELTEN VON</small> O<small>RTEN</small>, <small>WO MAN SIE VERSPUNDET ZU VERKAUFEN PFLEGT</small>, <small>WO MAN SIE ABER OFFEN ZU VERKAUFEN PFLEGT</small>, <small>BLEIBT DER</small> K<small>RUG NICHT PROFAN</small>. W<small>ENN MAN ABER FÜR SICH ERSCHWEREN WILL</small>, <small>DEN</small> W<small>EIN NACH</small> M<small>ASS ZU VERKAUFEN</small>, <small>SO BLEIBT DER</small> K<small>RUG PROFAN</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>, <small>AUCH WENN JEMAND ZU SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN SAGT</small>, <small>ER VERKAUFE IHM DIESES</small> F<small>ASS</small> W<small>EIN OHNE</small> G<small>EFÄSS</small>, <small>BLEIBE DAS</small> G<small>EFÄSS PROFAN</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">So sinngemäß; nach dem Wortlaute aber (Faß u. Krug werden abwechselnd gebraucht) beziehen dies die Kommentare auf den Fall, wenn man ein Faß Wein abzüglich eines Kruges verkauft.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ER F<small>RÜCHTE VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN BRINGT VON EINEM</small> O<small>RTE</small>, <small>WO SIE TEUER SIND</small>, <small>NACH EINEM</small> O<small>RTE</small>, <small>WO SIE BILLIG SIND</small>, <small>ODER VON EINEM</small> O<small>RTE</small>, <small>WO SIE BILLIG SIND</small>, <small>NACH EINEM</small> O<small>RTE</small>, <small>WO SIE TEUER SIND</small>, <small>LÖSE SIE AUS NACH DEM</small> P<small>REISE SEINES</small> A<small>UFENTHALTSORTES</small>. W<small>ENN MAN</small> F<small>RÜCHTE VON DER</small> T<small>ENNE NACH DER</small> S<small>TADT ODER</small> K<small>RÜGE MIT</small> W<small>EIN VON DER</small> K<small>ELTER NACH DER</small> S<small>TADT BRINGT</small>, <small>SO GEHÖRT DER</small> M<small>EHRWERT ZUM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small>, <small>WÄHREND DIE</small> A<small>USLAGEN AUS SEINER</small> T<small>ASCHE ZU BESTREITEN SIND</small>.",
+            "II. M<small>AN DARF DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN ZUM BILLIGEREN</small> P<small>REISE AUSLÖSEN</small>: <small>WIE DER</small> K<small>RÄMER EINKAUFT</small>, <small>NICHT WIE ER VERKAUFT</small>; <small>WIE DER</small> W<small>ECHSLER ZAHLT</small>, <small>NICHT WIE ER NIMMT</small>. M<small>AN DARF DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN NICHT NACH</small> A<small>UGENMASS AUSLÖSEN</small>. W<small>AS EINEN BESTIMMTEN</small> P<small>REIS HAT</small>, <small>LÖSE MAN NACH</small> S<small>CHÄTZUNG EINES</small> Z<small>EUGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Dh. Person; manche streichen dieses im Jerušalmi fehlende Wort.</i> <small>AUS</small>, <small>WAS ABER KEINEN BESTIMMTEN</small> P<small>REIS HAT</small>, <small>LÖSE MAN NACH</small> S<small>CHÄTZUNG DREIER</small> Z<small>EUGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Dh. Person; manche streichen dieses im Jerušalmi fehlende Wort.</i> <small>AUS</small>, <small>BEISPIELSWEISE SAUER GEWORDENEN</small> W<small>EIN</small>, <small>VERFAULTE</small> F<small>RÜCHTE ODER VERSCHIMMELTE</small> M<small>ÜNZEN</small>.",
+            "III. B<small>IETET DER</small> E<small>IGENTÜMER EINEN</small> S<small>ELA͑ UND EIN ANDERER EBENFALLS EINEN</small> S<small>ELA͑</small>, <small>SO HAT DER</small> E<small>IGENTÜMER DAS</small> V<small>ORRECHT</small>, <small>WEIL ER DAS</small> F<small>ÜNFTEL ZULEGT</small>; <small>BIETET DER</small> E<small>IGENTÜMER EINEN</small> S<small>ELA͑ UND EIN ANDERER EINEN</small> S<small>ELA͑ UND EINEN</small> A<small>SSAR</small>, <small>SO HAT DIESER DAS</small> V<small>ORRECHT</small>, <small>WEIL ER DEN</small> G<small>RUNDWERT STEIGERT</small>. W<small>ER SEINEN EIGENEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN AUSLÖST</small>, <small>LEGE EIN</small> F<small>ÜNFTEL DAZU</small>, <small>EINERLEI OB ER SEIN EIGEN WAR</small>, <small>ODER ER IHN ALS</small> G<small>ESCHENK ERHALTEN HAT</small>.",
+            "IV. M<small>AN KANN SICH BEIM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN EINER</small> L<small>IST BEDIENEN</small>. M<small>AN SAGE NÄMLICH ZU SEINEM ERWACHSENEN</small> S<small>OHNE ODER SEINER ERWACHSENEN</small> T<small>OCHTER</small>, <small>ZU SEINEM HEBRÄISCHEN</small> S<small>KLAVEN ODER SEINER HEBRÄISCHEN</small> S<small>KLAVIN</small>: D<small>A HAST DU DAS</small> G<small>ELD</small>, L<small>ÖSE DIR DIESEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN AUS</small>. D<small>OCH DARF MAN DIES NICHT SEINEM MINDERJÄHRIGEN</small> S<small>OHNE ODER SEINER MINDERJÄHRIGEN</small> T<small>OCHTER</small>, <small>SEINEM KENAA͑NITISCHEN</small> S<small>KLAVEN ODER SEINER KENAA͑NITISCHEN</small> S<small>KLAVIN SAGEN</small>, <small>WEIL IHR</small> T<small>UN SEINEM GLEICHT</small>.",
+            "V. W<small>ER IN DER</small> T<small>ENNE STEHT UND KEIN</small> G<small>ELD BEI SICH HAT</small>, <small>SAGE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Wenn er die List zur Ersparung des Fünftels anwenden will.</i> <small>ZU SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN</small>: D<small>IESE</small> F<small>RÜCHTE SEIEN DIR GESCHENKT</small>. D<small>ARAUF SAGE ER</small>: S<small>IE SOLLEN DURCH DAS</small> G<small>ELD</small>, <small>DAS ICH ZU</small> H<small>AUSE HABE</small>, <small>AUSGEWEIHT SEIN</small>.",
+            "VI. W<small>ENN JEMAND DEN</small> [<small>ZWEITEN</small>] Z<small>EHNTEN FÜR EINEN</small> S<small>ELA͑ AN SICH GEZOGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Wodurch er in seinen Besitz übergeht.</i> <small>HAT UND DIESER</small>, <small>BEVOR ER NOCH DEN</small> L<small>ÖSEPREIS GEZAHLT HAT</small>, <small>AUF ZWEI GESTIEGEN IST</small>, <small>SO ZAHLE ER IHM NUR EINEN</small> S<small>ELA͑</small>, <small>SO DASS ER EINEN</small> S<small>ELA͑ GEWINNT</small>, <small>UND DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT IST SEIN</small>. H<small>AT ER DEN</small> Z<small>EHNTEN FÜR ZWEI</small> S<small>ELAI͑M AN SICH GEZOGEN</small>, <small>UND DIESER</small>, <small>BEVOR ER IHM NOCH DEN</small> L<small>ÖSEPREIS GEZAHLT HAT</small>, <small>AUF EINEN</small> S<small>ELA͑ GESUNKEN IST</small>, <small>SO ZAHLE ER IHM EINEN</small> S<small>ELA͑ VON</small> P<small>ROFANEM UND EINEN</small> S<small>ELA͑ VON SEINEM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small>. I<small>ST</small> [<small>DER</small> V<small>ERKÄUFER</small>] <small>EIN</small> M<small>ANN AUS DEM GEMEINEN</small> V<small>OLKE</small>, <small>SO GEBE ER IHM</small> [<small>DEN ZWEITEN</small> S<small>ELA͑</small>] <small>VOM</small> D<small>EMAJ</small>.",
+            "VII. W<small>ENN JEMAND ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN AUSLÖST</small>, O<small>HNE ES</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Das für die Auslösung bestimmte Geld.</i> <small>ZU BEZEICHNEN</small>, <small>SO IST DIES</small>, <small>WIE</small> R. J<small>OSE SAGT</small>, G<small>ENÜGEND</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>ER MÜSSE ES AUSDRÜCKLICH BEZEICHNEN</small>. W<small>ENN JEMAND MIT EINER</small> F<small>RAU IN</small> A<small>NGELEGENHEIT IHRER</small> S<small>CHEIDUNG ODER</small> T<small>RAUUNG SPRICHT UND IHR IHREN</small> S<small>CHEIDEBRIEF ODER IHREN</small> T<small>RAUSCHEIN</small>, <small>OHNE IHN ALS SOLCHEN ZU BEZEICHNEN</small>, <small>GIBT</small>, <small>SO IST DIES</small>, <small>WIE</small> R. J<small>OSE SAGT</small>, <small>GENÜGEND</small>; R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>ER MÜSSE IHN ALS SOLCHEN BEZEICHNEN</small>.",
+            "VIII. W<small>ENN JEMAND EINEN</small> A<small>SSAR RESERVIERT</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Als Lösegeld für Früchte vom zweiten Zehnten.</i> <small>UND FÜR DIE</small> H<small>ÄLFTE GEGESSEN HAT</small>, <small>UND DARAUF NACH EINEM ANDEREN</small> O<small>RTE GEHT</small>, <small>WO DIESER ALS</small> P<small>ONDJON GANGBAR IST</small>, <small>SO ESSE ER DARAUF FÜR NOCH EINEN</small> A<small>SSAR</small>. W<small>ENN JEMAND EINEN</small> P<small>ONDJON RESERVIERT UND FÜR DIE</small> H<small>Ä̧LFTE GEGESSEN HAT</small>, <small>UND DARAUF NACH EINEM ANDEREN</small> O<small>RTE GEHT</small>, <small>WO DIESER ALS</small> A<small>SSAR GANGBAR IST</small>, <small>SO MUSS ER FÜR NOCH EINEN HALBEN</small> [A<small>SSAR</small>] <small>DARAUF ESSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Da der ganze als zweiter Zehnt gilt.</i>. W<small>ENN JEMAND EINEN</small> A<small>SSAR VOM ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN HINTERLEGT</small>, <small>SO ESSE ER BIS AUF DEN ELFTEN</small> T<small>EIL</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Hat er für 10 Elftel Assar gegessen, so ist der Rest des Geldes profan, weil dieser keine Pruṭa (= ⅛ Assar, kleinste Scheidemünze) mehr ausmacht.</i> <small>DES</small> A<small>SSAR</small>, <small>UND BIS AUF DEN HUNDERTSTEN</small> T<small>EIL</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Im 1. Falle, wenn es 2. Zehnt vom Demaj, im 2. Falle wenn es von sicher Unverzehntetem ist.</i> <small>DESSELBEN</small>. D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>BEI ALLEM BIS AUF EIN</small> Z<small>EHNTEL</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>BEI</small> G<small>EWISSEM BIS AUF EIN</small> E<small>LFTEL</small>, <small>BEI</small> D<small>EMAJ BIS AUF EIN</small> Z<small>EHNTEL</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Zum Demaj kommt kein Fünftel hinzu, sodaß der Rest weniger als eine Pruṭa beträgt.</i>.",
+            "IX. A<small>LLES GEFUNDENE</small> G<small>ELD IST PROFAN</small>, <small>SOGAR EIN</small> G<small>OLDDENAR ZUSAMMEN MIT</small> S<small>ILBERGELD UND</small> S<small>CHEIDEMÜNZE</small>. F<small>INDET MAN DARUNTER EINE</small> S<small>CHERBE MIT DER</small> A<small>UFSCHRIFT</small> <i>Zehnt</i>, <small>SO IST ES</small> Z<small>EHNT</small>.",
+            "X. F<small>INDET MAN EIN</small> G<small>EFÄSS MIT DER</small> A<small>UFSCHRIFT</small> <i>Opfer</i>, <small>SO IST</small>, <small>WIE</small> R. J<small>EHUDA SAGT</small>, <small>FALLS ES EIN IRDENES IST</small>, <small>ES SELBST</small> P<small>ROFANES UND SEIN</small> I<small>NHALT</small> H<small>EILIGENGUT</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. Opfer.</i>, <small>UND FALLS ES EIN METALLENES IST</small>, <small>ES SELBST</small> H<small>EILIGENGUT UND SEIN</small> I<small>NHALT</small> P<small>ROFANES</small>. M<small>AN ENTGEGNETE IHM</small>: D<small>IE</small> L<small>EUTE PFLEGEN NICHT</small> P<small>ROFANES IN</small> H<small>EILIGES ZU TUN</small>.",
+            "XI. F<small>INDET MAN EIN</small> G<small>EFÄSS MIT</small> <i>Q</i> <small>GEZEICHNET</small>, <small>SO IST ES</small> Q<small>ORBAN</small> [H<small>EILIGENGUT</small>], <small>MIT</small> <i>M</i>, <small>SO IST ES</small> M<small>AA͑SER</small> [Z<small>EHNT</small>], <small>MIT</small> <i>D</i>, <small>SO IST ES</small> D<small>EMAJ</small>, <small>MIT</small> <i>Ṭ</i>, <small>SO IST ES</small> Ṭ<small>EBEL</small> [U<small>NVERZEHNTETES</small>], <small>MIT</small> <i>T</i>, <small>SO IST ES</small> T<small>ERUMA</small> [H<small>EBE</small>], <small>DA MAN IN</small> Z<small>EITEN DER</small> G<small>EFAHR</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Bei Religionsverfolgung.</i><i>T</i> <small>STATT</small> T<small>ERUMA ZU SCHREIBEN PFLEGTE</small>. R. J<small>OSE SAGT</small>, <small>SIE ALLE SEIEN</small> [A<small>NFANGSBUCHSTABEN VON</small>] P<small>ERSONENNAMEN</small>. R. J<small>OSE SAGTE</small>: S<small>ELBST WENN MAN EIN</small> F<small>ASS MIT</small> F<small>RÜCHTEN MIT DER</small> A<small>UFSCHRIFT</small> <i>Hebe</i> <small>FINDET</small>, <small>SIND DIESE DENNOCH</small> P<small>ROFANES</small>, <small>DA ICH ANNEHMEN KANN</small>, <small>DASS ES EINST MIT</small> H<small>EBEFRÜCHTEN GEFÜLLT WAR</small>, <small>DANN ABER GELEERT WURDE</small>.",
+            "XII. W<small>ENN JEMAND SEINEM</small> S<small>OHNE GESAGT HAT</small>, <small>DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT BEFINDE SICH IN DIESEM</small> W<small>INKEL</small>, <small>UND DIESER</small> [F<small>RÜCHTE</small>] <small>IN EINEM ANDEREN</small> W<small>INKEL FINDET</small>, <small>SO SIND SIE</small> P<small>ROFANES</small>. W<small>ENN DA</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Nach Angabe seines Vaters.</i><small>HUNDERT</small> [Z<small>UZ</small>] <small>SEIN SOLLTEN UND ER ZWEIHUNDERT FINDET</small>, <small>SO IST DER</small> Ü<small>BERSCHUSS</small> P<small>ROFANES</small>; <small>WENN ES ZWEIHUNDERT SEIN SOLLTEN UND ER HUNDERT FINDET</small>, <small>SO IST ALLES</small> Z<small>EHNT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>D</b>EN <small>VIERJÄHRIGEN</small> W<small>EINBERG KENNZEICHNE MAN MIT</small> E<small>RDSCHOLLEN</small>, <small>DEN DES</small> U<small>NGEWEIHTEN MIT</small> T<small>ÖPFERLEHM</small>; G<small>RABSTÄTTEN</small> [<small>KENNZEICHNE MAN</small>] <small>MIT</small> K<small>ALK</small>, <small>DEN MAN VERRÜHRE UND HINAUFGIESSE</small>. R. Š<small>IMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGTE</small>: D<small>IES NUR IM</small> S<small>IEBENTJAHRE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Wo die Früchte Freigut sind.</i>. D<small>IE</small> S<small>TRENGFROMMEN HINTERLEGEN DAS</small> G<small>ELD UND SAGEN</small>: W<small>AS HIER GESAMMELT WIRD</small>, <small>SEI DURCH DIESES</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>.",
+            "II. [F<small>RÜHER</small>] <small>BRACHTE MAN AUS ALLEN EINE</small> T<small>AGEREISE ENTFERNTEN</small> O<small>RTEN UM</small> J<small>ERUŠALEM</small> [<small>DIE</small> F<small>RÜCHTE DES</small>] <small>VIERJÄHRIGEN</small> W<small>EINBERGES NACH</small> J<small>ERUŠALEM</small>. W<small>ELCHE SIND DIE</small> G<small>RENZORTE</small>? S<small>ÜDLICH</small> E<small>LATH</small>, <small>NÖRDLICH</small> A͑<small>QRABA</small>, <small>WESTLICH</small> L<small>UD UND ÖSTLICH DER</small> J<small>ARDEN</small>. A<small>LS ABER DIE</small> F<small>RÜCHTE ZUVIEL WURDEN</small>, <small>ORDNETE MAN AN</small>, <small>SOGAR</small> [<small>EINEN</small> G<small>ARTEN</small>] <small>NAHE DER</small> S<small>TADTMAUER AUSZULÖSEN</small>. D<small>IES GESCHAH JEDOCH UNTER</small> V<small>ORBEHALT</small>, <small>SOBALD BELIEBT</small>, <small>DEN FRÜHEREN</small> B<small>RAUCH WIEDER EINZUFÜHREN</small>. R. J<small>OSE SAGTE</small>: D<small>IESE VORBEHALTLICHE</small> [B<small>ESTIMMUNG</small>] <small>IST NACH DER</small> Z<small>ERSTÖRUNG DES</small> H<small>EILIGTUMS ANGEORDNET WORDEN</small>, <small>UND DER</small> V<small>ORBEHALT WAR</small>, <small>SOBALD DAS</small> H<small>EILIGTUM ERBAUT WIRD</small>, <small>HABE ES WIEDER SO ZU GESCHEHEN</small>, <small>WIE ES VORHER WAR</small>.",
+            "III. B<small>EIM VIERJÄHRIGEN</small> W<small>EINBERGE GIBT ES</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>KEIN</small> F<small>ÜNFTEL UND KEINE</small> F<small>ORTSCHAFFUNG</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>ES GEBE WOHL</small>. D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>BEI DIESEM GEBE ES</small> A<small>BFALL UND</small> T<small>RAUBENNACHLESE</small>, <small>UND DIE</small> A<small>RMEN LÖSEN SELBER AUS</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>ALLES IN DIE</small> K<small>ELTER</small>.",
+            "IV. I<small>N WELCHER</small> W<small>EISE LÖSE MAN DEN VIERJÄHRIGEN</small> G<small>ARTEN AUS</small>? M<small>AN STELLE EINEN</small> K<small>ORB VOR DREI</small> [S<small>ACHVERSTÄNDIGEN</small>] <small>HIN UND FRAGE SIE</small>: W<small>IEVIEL VERLANGT JEMAND FÜR EINEN</small> S<small>ELA͑</small>, <small>FALLS ER ALLE</small> U<small>NKOSTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Seit der Reife bis zur fertigen Ernte.</i> <small>SELBER BESTREITET</small>? S<small>ODANN HINTERLEGE MAN DAS</small> G<small>ELD UND SPRECHE</small>: A<small>LLES</small>, <small>WAS HIER GESAMMELT WIRD</small>, <small>SEI DURCH DIESES</small> G<small>ELD AUSGEWEIHT</small>; <small>SO UND SO VIEL</small> K<small>ÖRBE UM EINEN</small> S<small>ELA͑</small>.",
+            "V. F<small>RÜCHTE VOM</small> S<small>IEBENTJAHRE MUSS MAN ZUM VOLLEN</small> W<small>ERTE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Da sie Freigut sind und man daher keine Auslagen hat.</i> <small>AUSLÖSEN</small>. I<small>ST ALLES FREIGEGEBEN WORDEN</small>, <small>SO HAT ER</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Wer von den Früchten des vierjährigen Gartens sammelt.</i> <small>NUR DEN</small> L<small>OHN DES</small> E<small>INSAMMELNS ABZUZIEHEN</small>. W<small>ER</small> F<small>RÜCHTE SEINES VIERJÄHRIGEN</small> W<small>EINBERGES AUSLÖST</small>, <small>LEGE EIN</small> F<small>ÜNFTEL DAZU</small>, <small>EINERLEI OB SIE URSPRÜNGLICH SEIN EIGEN WAREN</small>, <small>ODER ER SIE ALS</small> G<small>ESCHENK ERHALTEN HAT</small>.",
+            "VI. A<small>M</small> T<small>AGE VOR DEM ERSTEN</small> T<small>AGE DES</small> P<small>ESAḤFESTES DES VIERTEN UND DES SIEBENTEN</small> J<small>AHRES ERFOLGTE DIE</small> F<small>ORTSCHAFFUNG</small>. A<small>UF WELCHE</small> W<small>EISE</small>? M<small>AN ENTRICHTETE DIE</small> H<small>EBE UND DIE</small> Z<small>EHNTHEBE IHREN</small> A<small>NWÄRTERN</small>, <small>DEN ERSTEN</small> Z<small>EHNTEN SEINEN</small> A<small>NWÄRTERN</small>, <small>DEN</small> A<small>RMENZEHNTEN SEINEN</small> A<small>NWÄRTERN</small>, <small>UND DER ZWEITE</small> Z<small>EHNT SOWIE DIE</small> E<small>RSTLINGE WURDEN ÜBERALL FORTGESCHAFFT</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Was noch vorhanden war, mußte vernichtet werden.</i>. R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>, <small>DIE</small> E<small>RSTLINGE GEBE MAN GLEICH DER</small> H<small>EBE DEN</small> P<small>RIESTERN</small>. G<small>EKOCHTES MUSS MAN</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>EBENFALLS FORTSCHAFFEN</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>ES GELTE ALS FORTGESCHAFFT</small>.",
+            "VII. W<small>ENN JEMAND IN DER</small> J<small>ETZTZEIT SOLCHE</small> F<small>RÜCHTE HAT UND DIE</small> Z<small>EIT DER</small> F<small>ORTSCHAFFUNG HERANREICHT</small>, <small>SO MUSS ER SIE</small>, <small>WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, <small>DURCH</small> G<small>ELD AUSWEIHEN</small>; <small>DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT</small>, <small>ES SEI EINERLEI</small>, <small>OB</small> G<small>ELD ODER</small> F<small>RÜCHTE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Auch das Geld muß ja fortgeschafft od. vernichtet werden.</i>.",
+            "VIII. R. J<small>EHUDA BERICHTETE</small>: F<small>RÜHER PFLEGTE MAN AN DIE</small> H<small>AUSHERREN IN DER</small> P<small>ROVINZ ZU SENDEN</small>: B<small>EEILET EUCH UND RICHTET EUERE</small> F<small>RÜCHTEHER</small>, <small>BEVOR DIE</small> Z<small>EIT DER</small> F<small>ORTSCHAFFUNG HERANREICHT</small>. B<small>IS</small> R. A͑<small>QIBA AUFTRAT UND LEHRTE</small>, <small>DASS ALLE</small> F<small>RÜCHTE</small>, <small>DIE DEN</small> Z<small>USTAND DER</small> V<small>ERZEHNTUNG NOCH NICHT ERLANGT HABEN</small>, <small>DEM</small> G<small>ESETZE DER</small> F<small>ORTSCHAFFUNG NICHT UNTERLIEGEN</small>.",
+            "IX. W<small>ER SEINE</small> F<small>RÜCHTE FERN VON SICH HAT</small>, <small>MUSS EINEN</small> N<small>AMEN NENNEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Wem er die Zehnte zueignet.</i>. E<small>INST REISTEN</small> R. G<small>AMLIÉL UND DIE</small> Ä<small>LTESTEN AUF EINEM</small> S<small>CHIFFE</small>. D<small>A SPRACH</small> R. G<small>AMLIÉL</small>: D<small>ER</small> Z<small>EHNT</small>, <small>DEN ICH ZUMESSEN WERDE</small>, <small>SEI</small> J<small>EHOŠUA͑ GEGEBEN</small>, <small>UND AUCH DER</small> P<small>LATZ SEI IHM VERMIETET</small>. D<small>ER ANDERE</small> Z<small>EHNT</small>, <small>DEN ICH ZUMESSEN WERDE</small>, <small>SEI DEM</small> A͑<small>QIBA</small>, <small>DEM</small> S<small>OHNE</small> J<small>OSEPHS</small>, <small>GEGEBEN</small>, <small>DASS ER IHN FÜR DIE</small> A<small>RMEN ERWERBE</small>, <small>UND AUCH DER</small> P<small>LATZ SEI IHM VERMIETET</small>. A<small>LSDANN SPRACH</small> R. J<small>EHOŠUA͑</small>: D<small>ER</small> Z<small>EHNT</small>, <small>DEN ICH ZUMESSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Der zweite Zehnt, den der Levite an den Priester zu entrichten hat.</i> <small>WERDE</small>, <small>SEI</small> E<small>LEA͑ZAR B</small>. A͑<small>ZARJA GEGEBEN</small>, <small>UND AUCH DER</small> P<small>LATZ SEI IHM VERMIETET</small>. H<small>IERAUF LIESSEN SIE SICH GEGENSEITIG DIE</small> M<small>IETE ZAHLEN</small>.",
+            "X. Z<small>UR</small> V<small>ESPERZEIT DES LETZTEN</small> F<small>ESTTAGES LEGTE MAN DAS</small> B<small>EKENNT NIS AB</small>. W<small>IE LAUTETE DAS</small> B<small>EKANNTNIS</small>? <sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Dt. 26,13.</i><i>Ich habe das Heilige aus dem Hause fortgeschafft</i>; <small>NÄMLICH DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN UND DIE</small> V<small>IERJAHRSFRUCHT</small>. <i>Ich habe es dem Leviten gegeben</i>; <small>NÄMLICH DEN DEN</small> L<small>EVITEN ZUKOMMENDEN</small> Z<small>EHNTEN</small>; <i>auch</i> (<i>gegeben</i>); <small>NÄMLICH DIE</small> H<small>EBE UND DIE</small> Z<small>EHNTHEBE</small>. <i>Dem Fremdling, der Waise und der Witwe</i>; <small>NÄMLICH DEN</small> A<small>RMENZEHNTEN</small>, <small>DIE</small> N<small>ACHLESE</small>, <small>DAS</small> V<small>ERGESSENE UND DEN</small> E<small>CKENLASS</small>. O<small>BGLEICH DAS</small> B<small>EKENNTNIS VON DIESEN NICHT ABHÄNGIG IST</small>. <i>Aus dem Hause</i>; <small>NÄMLICH DIE</small> T<small>EIGHEBE</small>.",
+            "XI. <sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Dt. 26,13.</i><i>Genau nach dem Gebote, das du mir befohlen hast</i>. W<small>ENN MAN ABER DEN ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN VOR DEM ERSTEN ENTRICHTET HAT</small>, <small>SO KANN MAN DAS</small> B<small>EKENNTNIS NIGHT ABLEGEN</small>. <i>Ich habe keines deiner Gebote übertreten</i>; <small>ICH HABE</small> [<small>DIE</small> A<small>BGABEN</small>] <small>NIGHT VON EINER</small> A<small>RT FÜR DIE ANDERE ABGESONDERT</small>, <small>NOCH VOM</small> G<small>EPFLÜCKTEN FÜR DAS</small> [<small>AM</small> B<small>ODEN</small>] H<small>AFTENDE</small>, <small>NOCH VOM</small> H<small>AFTENDEN FÜR DAS</small> G<small>EPFLÜCKTE</small>, <small>NOCH VON</small> N<small>EUEM FÜR DAS</small> A<small>LTE</small>, <small>NOCH VON</small> A<small>LTEM FÜR DAS</small> N<small>EUE</small>; <i>und habe nichts vergessen</i>; <small>ICH HABE NICHT VERGESSEN</small>, <small>DICH ZU PREISEN UND DABEI DEINES</small> N<small>AMENS ZU GEDENKEN</small>.",
+            "XII. <sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Ib. V. 14.</i><i>Ich habe nichts davon gegessen, als ich in Trauer war</i>; <small>WENN MAN ABER DAVON IN</small> T<small>RAUER GEGESSEN HAT</small>, <small>KANN MAN DAS</small> B<small>EKENNTNIS NICHT ABLEGEN</small>. <i>Ich habe nichts davon in Unreinheit fortgeschafft</i>; <small>WENN MAN ABER DAVON IN</small> U<small>NREINHEIT ABGESONDERT HAT</small>, <small>KANN MAN DAS</small> B<small>EKENNTNIS NICHT ABLEGEN</small>. <i>Und nichts davon für einen Toten hergegeben</i>; <small>ICH HABE NICHTS DAVON FÜR EINEN</small> S<small>ARG ODER</small> T<small>OTENGEWÄNDER VERWENDET</small>, <small>NOCH ANDEREN</small> L<small>EIDTRAGENDEN GEGEBEN</small>. <i>Ich habe auf die Stimme des Herrn, meines Gottes, gehorcht</i>; <small>ICH HABE ES NACH DEM</small> T<small>EMPEL</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Wörtl. Haus der Auserwählung.</i><small>GEBRACHT</small>. <i>Ich habe alles befolgt, was du mir geboten hast</i>; <small>ICH HABE MICH UND ANDERE DARAN ERFREUT</small>.",
+            "XIII. <sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Dt. 26,15.</i><i>Blicke herab von deiner heiligen Wohnung, vom Himmel</i>; <small>WIR HABEN GETAN</small>, <small>WAS DU UNS BEFOHLEN HAST</small>, <small>SO ERFÜLLE AUCH DU</small>, <small>WAS DU UNS VERSPROCHEN HAST</small>. <i>Blicke herab von deiner heiligen Wohnung, vom Himmel, und segne dein Volk Jisraél</i>; <small>MIT</small> S<small>ÖHNEN UND</small> T<small>ÖCHTERN</small>. <i>Und das Land, das du uns gegeben hast</i>; <small>MIT</small> T<small>AU UND</small> R<small>EGEN UND</small> T<small>RACHTBARKEIT DES</small> V<small>IEHS</small>. <i>Wie du unseren Vätern geschworen hast, ein Land, das von Milch und Honig überfließt</i>; <small>DASS DU DEN</small> F<small>RÜCHTEN EINEN</small> G<small>ESCHMACK VERLEIHEST</small>.",
+            "XIV. H<small>IERAUS FOLGERTEN SIE</small>, <small>DASS</small> J<small>ISRAÉLITEN UND</small> U<small>NEHELICHE</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Nach anderer Lesart: uneheliche Jisraéliten.</i><small>DAS</small> B<small>EKENNTNIS ABLEGEN</small>, <small>NICHT ABER</small> P<small>ROSELYTEN UND FREIGELASSENE</small> S<small>KLAVEN</small>, <small>WEIL DIESE KEINEN</small> A<small>NTEIL AM</small> L<small>ANDE HABEN</small>. R. M<small>EÍR SAGT</small>, <small>AUCH NICHT</small> P<small>RIESTER UND</small> L<small>EVITEN</small>, <small>DIE KEINEN</small> A<small>NTEIL AM</small> L<small>ANDE ERHALTEN HABEN</small>. R. J<small>OSE SPRACH</small>: D<small>IESE HABEN JA DIE</small> W<small>EICHBILDSTÄDTE</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Cf. Num. 35,2 ff.</i>.",
+            "XV. J<small>OḤANAN DER</small> H<small>OCHPRIESTER HAT DAS</small> Z<small>EHNTBEKENNTNIS ABGESCHAFFT</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Da nach einer Verordnung E͑zras der Zehnt nicht an die Leviten, sondern an die Priester entrichtet wurde.</i>. D<small>ERSELBE SCHAFFTE AUCH DIE</small> W<small>ECKENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Die Priester, die den Vers ‘Erwache Herr &amp;c.’ (Ps. 44,24) zu singen pflegten.</i><small>UND DIE</small> B<small>ETÄUBENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Man pflegte das Opfer vor dem Schlachten zu betäuben.</i><small>AB</small>. B<small>IS ZU SEINEN</small> T<small>AGEN WAR IN</small> J<small>ERUŠALEM DER</small> H<small>AMMER IN</small> T<small>ÄTIGKEIT</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Man pflegte in den Zwischenfeiertagen (am Halbfeste) zu arbeiten.</i>, <small>AUCH BRAUCHTE MAN ZU SEINEN</small> T<small>AGEN NICHT WEGEN DES</small> D<small>EMAJ ZU FRAGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Er ordnete an, daß der Käufer nur die Zehnthebe und event. den zweiten Zehnten zu entrichten habe.</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/English/merged.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": [
+        [
+            "Second tithe: one may not sell it, use it as a pledge, exchange it, or use it as a weight. One may not say to his friend [even] in Jerusalem: “Here is [second tithe] wine, give me [in exchange] oil, and the same with all other produce. But people may give it to one another as a free gift.",
+            "Tithe of cattle: one may not sell it when it is unblemished and alive, and when it is blemished [one may not sell it] neither alive nor slaughtered, nor may one betroth a woman with it. A first-born animal: one may sell it when it is unblemished and alive, and when blemished [one may sell it] both alive and slaughtered, and one may betroth a wife with it. One may not redeem second tithe with unstamped coins, nor with coins which are not current, nor for money which is not in one's possession.",
+            "One who bought a domesticated animal for a shelamim offering or a wild animal for non-sacrificial eating, the hide becomes hullin [non-sacred], even though the value of the hide exceeds the value of the flesh. Sealed jars of wine [which were bought] in a place where they were usually sold sealed, the jars are hullin. Walnuts and almonds, their shells become hullin. Grape-skin wine: before it has fermented it cannot be bought with second tithe money, but after it has fermented it may be bought with second tithe money.",
+            "One who bought a wild animal for a shelamim offering or a domesticated beast for non-sacrificial eating, the hide does not become hullin. Open or sealed jars of wine [which were bought] in a place where they are usually sold open, the jars do not become hullin. Baskets of olives or baskets of grapes [bought] together with the vessel, the value of the vessel does not become hullin.",
+            "One who bought water or salt, or produce still joined to the soil, or produce which cannot reach Jerusalem, he has not purchased maaser [sheni]. One who bought produce unwittingly, the money must be restored to its former place. But if intentionally, the produce must be taken up and be consumed in the [holy] place, and when there is no Temple, it must be left to rot.",
+            "One who bought a domesticated animal unwittingly, the money must be restored to its former place. Intentionally, it must be taken up and eaten in the [holy] place. And when there is no Temple, it must be buried together with its hide.",
+            "One may not buy male slaves or female slaves, land, or unclean animals with maaser sheni money. And if he did buy [one of these], its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem]. One may not bring bird-offerings of a zav or zavah, or bird-offerings of women after child-birth, or sin-offerings, or guilt-offerings, from maaser sheni money. And if he did buy [one of these], their value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem]. This is the general rule: whatever [is bought] out of maaser sheni money which cannot be used for eating or drinking or anointing, its value must be consumed [as maaser sheni in Jerusalem]."
+        ],
+        [
+            "Second tithe is set apart for eating, for drinking and for anointing; for eating what is usually eaten, for drinking what is usually drunk, and for anointing what is usually used for anointing. One may not anoint oneself with wine or with vinegar, but one may anoint oneself with oil. One may not spice oil of second tithe, nor may one buy spiced oil with second tithe money. But one may spice wine. If honey or spices fell into wine and improved its value, the improved value [is divided] according to the proportion. If fish was cooked with leek of second tithe and it improved in value, the improved value [is divided] according to the proportion. If dough of second tithe was baked and it improved in value, the whole improved value is second [tithe]. This is the general rule: whenever the improvement is recognizable the improved value [is divided] according to the proportion, but whenever the improved value is not recognizable the improved value belongs to the second [tithe].",
+            "Rabbi Shimon says: one may not anoint oneself with oil of second tithe in Jerusalem. But the sages allow it. They said to Rabbi Shimon: if a lenient ruling has been adopted in the case of terumah which is a grave matter, should we not also adopt a lenient ruling in the case of second tithe which is a light matter? He said to them: No; a lenient ruling has been adopted in the case of terumah though it is a grave matter, because in terumah we have adopted a lenient ruling also with regard to vetches and fenugreek, but how can we adopt a lenient ruling in the case of second tithe though it is a light matter, when we have not adopted a lenient ruling in second tithe with regard to vetches and fenugreek?",
+            "Fenugreek of second tithe may be eaten when it is still tender. Fenugreek of terumah: Bet Shammai says: whatever is done with it must be done in a state of purity, except when it is used for cleansing the head. But Bet Hillel says: whatever is done with it may be done in a state of impurity, except soaking it in water.",
+            "Vetches of second tithe may be eaten when still tender. And they may be brought into Jerusalem and taken out again. If they became unclean: Rabbi Tarfon says: they must be divided among pieces of dough. But the sages say: they may be redeemed. [Vetches] of terumah: Bet Shammai says: they must be soaked and rubbed in a state of purity, but may be given as food [to an animal] in a state of impurity. Bet Hillel says: they must be soaked [only] in a state of purity, but they may be rubbed and given as food [to an animal] in a state of impurity. Shammai says: they must be eaten dry [only]. Rabbi Akiba says: whatever is done with them may be done in a state of impurity.",
+            "Hullin coins and second tithe coins which were scattered together: whatever is picked up [one at a time] belongs to second tithe until the sum is completed, and the remainder is hullin. If they were so mixed up as to be taken up by the handful, [they are divided] according to the proportion. This is the general rule: what is picked up [one at a time] must be first given to second tithe, but [what is picked up] mixed [quantity is divided] according to the proportion.",
+            "A sela of maaser sheni which was mixed up with a sela of hullin, one may bring copper coins for the sela and say: “Let the sela of maaser sheni wherever it may be, be exchanged for these coins.” Then he must select the better of the two selas, and change [again] the copper coins for it. For they have said: one may change silver for copper [only] in case of necessity, and not to leave it so but to change it again for silver.",
+            "Bet Shammai says: one may not turn his selas into gold dinars. But Bet Hillel permits it. Rabbi Akiva said: For Rabban Gamaliel and Rabbi Joshua I turned silver into gold dinars.",
+            "One who changes copper coins of second tithe for a sela: Bet Shammai says: he may change copper coins for a whole sela. But Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela]. Rabbi Meir says: one may not exchange silver and produce for silver. But the sages allow it.",
+            "One who exchanges a sela of second tithe in Jerusalem:Bet Shammai says: he may exchange the whole sela for copper coins. Bet Hillel says: a shekel of silver and a shekel’s worth of copper coins [can be exchanged for the sela]. Those discussing before the sages say: silver for three dinars and copper coins for one denar. Rabbi Akiva says: silver for three denars and copper coins for a fourth [of the fourth denar]. Rabbi Tarfon says: four aspers in silver. Shammai says: he must leave it in a shop and eat as much as it is worth.",
+            "If one had some of his sons pure and some impure, he may put down a sela and say: “What the pure drink, this sela will be redeemed for it.” In this way the pure and the impure may drink from one jar."
+        ],
+        [
+            "One should not say to his friend: “Carry up this [second tithe] produce to Jerusalem that in order to divide it.” Rather he should say to him, “Carry it up that so that we may eat and drink of it in Jerusalem.” But people may give it to one another as a free gift.",
+            "One may not buy terumah with maaser sheni money, because this reduces the number of those who can eat it. But Rabbi Shimon permits it. Rabbi Shimon said to them: If the law is lenient in the case of wellbeing offerings, though they may become unfit or a remnant or unclean, why should it not also be lenient with regard to terumah? But they said to him: The law was lenient in the case of wellbeing offerings, because they are permitted to non-priests, but should we therefore be lenient with regard to terumah, which is forbidden to non-priests?",
+            "One who has [second tithe] money in Jerusalem and he needs [to spend] it, and his friend had [non-sacred] produce, he may say to his friend: “Let this money be exchanged for your produce.” It turns out that the one [must] eat his produce in purity and the other may do what he needs with his money. But he may not say thus to an am haaretz except when [the money was] from [second tithe of] demai.",
+            "If [one had hullin] produce in Jerusalem and [second tithe money] in the provinces, he may say: “Let that money be exchanged for this produce.” If [he had second tithe] money in Jerusalem and [hullin] produce in the provinces, he may say: “Let this money be exchanged for that produce,” as long as he will carry that produce and eat it in Jerusalem.",
+            "[Second tithe] money may be brought into Jerusalem and taken out again, but [second tithe] produce may only be brought in, but not taken out again. Rabban Shimon ben Gamaliel says: produce also may be brought in and be taken out again.",
+            "Produce whose processing was completed and it passed through Jerusalem, its second tithe must be brought back and eaten in Jerusalem. If its processing had not been completed, [such as] baskets of grapes [that were going] to the wine-press or baskets of figs [that were going] to the drying-place: Bet Shammai says: its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. But Bet Hillel says: it may be redeemed and eaten anywhere. Rabbi Shimon ben Judah says in the name of Rabbi Yose: Bet Shammai and Bet Hillel did not disagree concerning produce whose processing had not been completed that its second tithe may be redeemed and be eaten anywhere. What did they disagree about? About produce whose processing was completed. Bet Shammai says that its second tithe must be brought back and be eaten in Jerusalem. And Bet Hillel says that it may be redeemed and be eaten anywhere. [The second tithe of] demai may [always] be brought in and taken out again and be redeemed.",
+            "A tree which stood within [Jerusalem] and was bending outwards, or if it stood outside [Jerusalem] and was bending inwards, what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside. Olive-presses which have their entrance within and their inner space outside, or which have their entrance outside and their inner space within: Bet Shammai says: the whole is deemed as being within. But Bet Hillel says: what is opposite the wall and inwards is deemed as being within, and what is opposite the wall and outwards is deemed as being outside.",
+            "The chambers [of the Temple] which were built on holy ground but were open towards common ground: their interior was deemed common and their roofs were deemed holy. Those which were built on common ground but were open towards holy ground: their interior was deemed holy and their roofs were deemed common. Those which were built both on holy and on common ground and were open both towards holy and common ground: the interior and the roofs that were on holy ground and inwards were deemed holy, but [the interior and roofs] on common ground and outwards were deemed common.",
+            "Second tithe which was brought into Jerusalem and became unclean, whether it became unclean by a principal defilement or by a secondary defilement, whether it became unclean within [Jerusalem] or outside:Bet Shammai says: it must all be redeemed and be eaten within except that which became unclean by a principal defilement outside. But Bet Hillel says: it must all be redeemed and may be eaten outside except that which became unclean by a secondary defilement within.",
+            "If that which was bought with maaser sheni money became unclean, it should be redeemed. R. Judah says: it must be buried. They said to Rabbi Judah: if maaser sheni itself when it became unclean may be redeemed, should not also that which is bought with maaser sheni money be redeemed when it became unclean? He said to them: No! If you say this of maaser sheni itself, it is because it may be redeemed also when pure at a distance from the [holy] place. But how can you say this of that which is bought with maaser sheni money, seeing that it cannot be redeemed when clean at a distance from the [holy] place.",
+            "If a deer which had been bought with maaser sheni money died, it must be buried together with its hide. Rabbi Shimon says: it may be redeemed. If it was bought alive and slaughtered and it then became unclean, it may be redeemed. Rabbi Yose says: it must be buried. If it was bought slaughtered and it became unclean, behold it is like produce.",
+            "One who lends jars for maaser sheni [wine], even if they were corked, they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni. If wine was poured into them without specifying [that it was for sale] they do not acquire [the sanctity of] maaser sheni before they are corked, but after they are corked they acquire [the sanctity of] maaser sheni. Before they are corked they are neutralized in a hundred and one, but after they are corked they sanctify any quantity. Before they are corked terumah may be taken from one jar for all the others, but after they are corked terumah must be taken from each jar separately.",
+            "Bet Shammai says: the jars must be opened and emptied into the wine-press. Bet Hillel says: they must be opened but need not be emptied. When does this apply? In a place where they are usually sold closed, but in a place where they are usually sold open, the jar does not revert to hullin. If, however, he wishes to be stringent upon himself and to sell [only] by measure, the jar reverts hullin. Rabbi Shimon says: also when one says to his friend, “This jar [of wine] I am selling to you from its jar, the jar reverts to hullin."
+        ],
+        [
+            "One who carries produce of maaser sheni from a place where it is expensive to a place where it is cheap, or from a place where it is cheap to a place where it is expensive, he redeems it according to the market price of the place [where he redeems it]. One who brings produce from the threshing-floor into the city, or jars of wine from the wine-press into the city, the increase in the price belongs to maaser sheni and the expenses [must be covered] from his household.",
+            "Maaser sheni may be redeemed at the lower market price: At the price at which the shopkeeper buys and not at which he sells. At the price at which the money-changer takes small change and not at the price at which he gives small change. Maaser sheni may not be redeemed in an estimated lump. If its value is known, it may be redeemed according to the evaluation of one. But if its value is not known, it must be redeemed according to the evaluation of three, as for instance in the case of wine which has formed a film, or produce which has begun to rot, or coins which have become rusty.",
+            "If the owner says, “With a sela [I will redeem this maaser sheni] and another person says “With a sela,” the owner has the first right, because he must add a fifth. If the owner says “With a sela” and another person says “With a sela and an issar,” the one who offered a sela and an issar has the first right, because he added to the principal. When one redeems his maaser sheni he must add a fifth, whether it is his own or it was given him as a gift.",
+            "One may act in a deceptive manner when it comes to maaser sheni. How so? A man may say to his grown-up son or daughter, or to his Hebrew slave or female slave, “Take this money and redeem this maaser sheni for yourself.” But he may not say so to his son or daughter who are minors or to his Canaanite slave or female slave, because their hand is as his own hand.",
+            "One who was standing at the threshing-floor and didn’t have any coins may say to his friend: “Behold, this produce is given to you as a gift,” and then he may say again, “Behold, let this produce be exchanged for money which I have in the house.”",
+            "If one took possession from the owner of maaser sheni for a sela, but before he had time to redeem it, it stood at the price of two selas, he may give him one sela and make a profit of one sela and the maaser sheni remains his. If he took possession from the owner of maaser sheni for two selas, but before he had time to redeem it, it stood at the price of one sela, he may give him one sela out of hullin [money] and one sela of his maaser sheni money. If the owner was an am haaretz, he should give him out of [maaser sheni of] demai.",
+            "If one redeemed maaser sheni but did not call it by its name: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must name it explicitly. If a man was speaking to a woman concerning her divorce or her betrothal, and gave her a get or betrothal money but did not state explicitly [what he was doing]: Rabbi Yose says: it is sufficient. But Rabbi Judah says: he must say it explicitly.",
+            "One who sets aside an issar [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [an issar of maaser sheni] and then went to another place where [the issar] was worth a pondion, he may eat of [maaser sheni the value of] another issar. One who sets aside a pundion [for the redemption of maaser sheni] and on its account he ate [the value of] half [a pundion of maaser sheni] and then went to another place where [the pundion] was worth an issar, he may eat [maaser sheni the value of] another half [an issar]. One who sets aside an issar of maaser sheni [money] he should eat on its account eleven parts of the value of an issar, or [he should eat an additional] one hundredth of an issar. Bet Shammai say: in both cases one tenth part [of an issar]. But Bet Hillel says: in the case of certain [maaser sheni] an eleventh part, in the case of demai a tenth part.",
+            "Any money found is considered hullin, even gold dinars with silver and with copper coins. If a potsherd was found with the money on which was written “tithe” this is considered maaser sheni [money].",
+            "One who finds a vessel one which was written “korban:” Rabbi Judah says: if it was of clay, it is itself hullin and what is in it is a korban (holy). But if it was of metal it is itself korban and what is in it is hullin. They said to him: it is not the custom of people to put what is common into what is korban.",
+            "One who finds a vessel on which was written a kof, it is korban. If a mem, it is maaser. If a dalet, it is demai. If a tet, it is tevel (untithed produced). If a tav, it is terumah. For in the time of danger people would write a tav for terumah. Rabbi Yose says: they may all stand for the names of people. Rabbi Yose said: even if he finds a jar which was full of produce and on it was written ‘terumah’ it may yet be considered hullin, because I can say that last year it was full of produce of terumah and was afterwards emptied.",
+            "One who says to his son, “There is maaser sheni [produce] in this corner,” but the son found [produce] in another corner, this may be considered hullin. [If the father said] there was there a hundred [of maaser sheni] and the son found two hundred, the remainder is hullin. [If the father said there were there] two hundred and the son found one hundred, it is all maaser sheni."
+        ],
+        [
+            "A vineyard in its fourth year, they mark it with clods of earth, and of orlah with potter's clay, and graves with lime which is dissolved and poured on. Rabban Shimon ben Gamaliel said: When does this apply? In the seventh year. The conscientious used to put down money and say: any fruit gathered from this vineyard may be exchanged for this money.",
+            "[The produce of] a vineyard in its fourth year was brought up to Jerusalem within a distance of one day’s journey on each side. And what is the border [of a day’s journey on each side]? Eilat to the south, Akrabat on the north, Lod to the west, and the Jordan [river] to the east. When produce increased, it was decreed that it can be redeemed even if the vineyard was close to the wall. And there was a stipulation on this matter, that whenever it was so desired, the arrangement would be restored as it had been before. Rabbi Yose says: this was the stipulation after the Temple was destroyed, and the stipulation was that when the Temple should be rebuilt the arrangement would be restored as it had been before.",
+            "[The grapes of] a vineyard in its fourth year:Bet Shammai says: the laws of the added fifth and removal do not apply to them; But Bet Hillel says: they do. Bet Shammai says: the laws of peret and the defective clusters apply to them, and the poor can redeem the grapes for themselves. But Bet Hillel says: all [of them] go to the wine-press.",
+            "How does one redeem the fruit of a plant in its fourth year? The owner puts down a basket in the presence of three [people] and says: “How many such baskets would a man wish to redeem for himself for a sela on condition that the costs [to produce the fruit] shall be on his house? And then he puts down the money and says: “Whatever shall be picked from this plant may it be exchanged for this money at the price of so many baskets for a sela.”",
+            "But in the seventh year he must redeem it for its full value. If [in other years] it had all been made ownerless property, the person [who redeems it] can only claim the cost of picking it. One who redeems his own plant in its fourth year, he must add a fifth of its value, whether the fruit was his own or was given him as a gift.",
+            "On the eve of the first [others read “last”] festival-day of Pesah in the fourth and in the seventh [years of the sabbatical cycle] the removal was performed. Terumah and the terumah of tithe were given to their owners, the first tithe was given to its owner, the tithe of the poor to its owner, and maaser sheni and first-fruits were removed in every place. Rabbi Shimon says: first-fruits were given to the priests like terumah. As for a cooked dish [with maaser sheni in it]: Bet Shammai says: it must be removed. But Bet Hillel say: lo, it may be considered as already removed.",
+            "One who had produce at this time and the time of removal arrived:Bet Shammai says: he must exchange it for money. But Bet Hillel says: it is all the same whether it becomes money or it remains fruit.",
+            "Rabbi Judah said: in early times they used to send to householders in the provinces [saying:] “Hasten to set right your produce before the time of removal arrives,” until Rabbi Akiva came and taught that all produce which has not reached the time of tithing is exempt from the removal.",
+            "One whose produce was far away from him, he must call it by name. Once it happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling by ship, and Rabban Gamaliel said: “The tithe which I shall measure out in the future is given to Joshua, and the place which it is in is leased to him. The other tithe which I shall measure out in the future is given to Akiva ben Joseph that he may hold it for the poor, and the place which it is in is leased to him.” Rabbi Joshua said: “The tithe [taken from terumah] which I shall measure out is given to Elazar ben Azariah, and the place which it is in is leased to him,” and they each received rent one from another.",
+            "At minhah on the last festival day they would make the confession. How was the confession made? “I have cleared out the holy portion from the house” this refers to maaser sheni and the fruit of plants in their fourth year. “I have given them to the Levite” this refers to the tithe of the levites. “And also I have given them” this refers to terumah and the terumah of tithe. “To the stranger, to the orphans, and to the widow” this refers to the tithe of the poor, gleanings, forgotten sheaves, and the corners of the field, even though these do not prevent [one from making] the confession. “Out of the house” this refers to hallah.",
+            "“According to all Your commandments which You have commanded me,” thus, if he took out maaser sheni before the first tithe he cannot make the confession. “I have not transgressed any of Your commandments” I have not set apart [tithes] from one kind for a different kind, nor from plucked [produce] for [produce still] joined [to the soil], nor from new [produce] for old [produce], nor from old [produce] for new. “Neither have I forgotten” I have not forgotten to bless You, nor to make mention of Your name over it.",
+            "“I have not eaten from it in my mourning” thus, if he had eaten it in his mourning (aninut), he cannot make the confession. “Neither have I removed any of it when unclean” thus, if he had removed it in uncleanness he cannot make the confession. “And I have not given any of it to the dead” I have not used any of it for a coffin or shrouds for the dead, and I have not given any of it to other mourners. “I have listened to the voice of the Lord my God” I have brought it to the chosen house. “I have done just as you commanded me I have rejoiced and made others rejoice.",
+            "“Look down from Your holy abode, from heaven” We have done what You decreed upon us, You too do what You have promised us. “Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel” with sons and daughters. “And the land which You have given us” with dew and rain and with offspring of cattle. “As You swore to our fathers, a land flowing with milk and honey” that You may give a good taste to the produce.",
+            "From here they said that Israelites and mamzerim may make the confession, but not converts, nor freed slaves, since they have no inheritance in the land. Rabbi Meir says: neither do priests and Levites since they did not take a share of the land. Rabbi Yose says: they have the Levitical cities.",
+            "Yohanan the high priest stopped [the recitation] of the confession of the tithes. He also abolished the “wakers” and the “strikers.” Until his days the hammer used to beat in Jerusalem. And in his days one did not have to ask about demai."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, \nוְאֵין מְמַשְׁכְּנִים אוֹתוֹ, \nוְאֵין מַחֲלִיפִים אוֹתוֹ, \nוְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ, \nוְלֹא יֹאמַר אָדָן לַחֲבֵרוֹ בִירוּשָׁלַיִם: \nהֵא לָךְ יַיִן וְתֶן לִי שֶׁמֶן וְחֹמֶץ,  \nוְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת.  \nאֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנוֹת חִנָּם. \n",
+            "<small>ב</small>\nמַעְשַׂר בְּהֵמָה, \nאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָמִים חַי, \nוְלֹא בַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, \nוְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה.  \nהַבְּכוֹר, \nמוֹכְרִין אוֹתוֹ תָמִים חַי, \nוּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, \nוּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה.  \nאֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, \nוְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוּ יוֹצֵא, \nוְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, וְחַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, \nיָצָא הָעוֹר לַחֻלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׂר.  \nכַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, \nמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר סְתוּמוֹת, \nיָצָא הַקִּנְקֵן לַחֻלִּין.  \nהָאֱגוֹזִין וְהַשְּׁקֵדִים, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶן לַחֻלִּין.  \nהַתָּמָד, \nעַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ, אֵינוּ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר; \nמִשֶּׁהֶחְמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, וּבְהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, \nלֹא יָצָא הָעוֹר לַחֻלִּין.  \nכַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, \nמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, \nלֹא יָצָא הַקִּנְקֵן לַחֻלִּין.  \nסַלֵּי תְאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכֶּלִי, \nלֹא יָצְאוּ דְמֵי כֶלִי לַחֻלִּין. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַלּוֹקֵחַ מַיִם וּמֶלַח וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, \nאוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוּלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, \nלֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.  \nהַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, \nשׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן; \nמֵזִיד, יַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם.  \nוְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יִרְקָבוּ. \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה, \nשׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן; &lt;לִמְקוֹמָהּ&gt;\nמֵזִיד, תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם.  \nאִם אֵין מִקְדָּשׁ, תִּקָּבֵר עַל יַד עוֹרָהּ. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת, וּבְהֵמָה טְמֵאָה \nמִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. \nאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.  \nאֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, \nחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת \nמִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. \nוְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה &lt;וְלִיסִיכָה&gt;\nמִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נִתָּן לַאֲכִילָה לִשְׁתִיָּה ��ְלִסִיכָה, \nלֹאכַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֹאכַל, \nוְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ.  \nלֹא יָסוּךְ יַיִן וָחֹמֶץ, \nאֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן.  \nוְאֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nוְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפֻטָּם; \nאֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן.  \nנָפַל לְתוֹכוֹ דְבַשׁ תַּבְלִים וְהִשְׁבִּיחוּ, \nהַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן.  \nדָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקַּפְּלוֹטוֹת שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּיחוּ, \nהַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן.  \nוְעִסָּה שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֲפָיָהּ וְהִשְׁבִּיחָה, \nהַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁשְּׁבָחוֹ נִכָּר, \nהַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן; \nוְכָל שֶׁאֵין שְׁבָחוֹ נִכָּר, \nהַשְּׁבָח לַשֵּׁנִי. \n",
+            "<small>ב</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֵין סָכִים שֶׁמֶן שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלַיִם. \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין.  \nאָמְרוּ לוֹ לִרְבִּי שִׁמְעוֹן: \nאִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה, \nלֹא נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל? \nאָמַר לָהֶם: \nמָה הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה, \nמָקוֹם שֶׁהֵקֵל בַּכַּרְשִׁנִּים וּבַתַּלְתָּן, \nנָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל, \nמָקוֹם שֶׁלֹּא הֵקֵל בַּכַּרְשַׁנִּים וּבַתַּלְתָּן? \n",
+            "<small>ג</small>\nתַּלְתָּן שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, תֵאָכֵל צִמְחוֹנִים; \nוְשֶׁלִּתְרוּמָה, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nכָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטַהֲרָה, חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nכָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטֻמְאָה, חוּץ מִשְּׁרִיָּתָהּ. \n",
+            "<small>ד</small>\nכַּרְשִׁנֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nיֵאָכְלוּ צִמְחוֹנִים, וְנִכְנָסִים לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאִין.  \nנִטַּמְּאוּ, \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nיִתְחַלְּקוּ לָעִסּוֹת. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיִפָּדוּ.  \nוְשֶׁלִּתְרוּמָה, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nשׁוֹרִים וְשָׁפִים בְּטַהֲרָה, וּמַאֲכִילִים בְּטֻמְאָה. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nשׁוֹרִים בְּטַהֲרָה, וְשָׁפִים וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה.  \nשַׁמַּי אוֹמֵר: \nיֵאָכְלוּ צָרִיד.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nכָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֻמְאָה. \n",
+            "<small>ה</small>\nמְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, \nמַה שֶּׁלִּקֵּט, לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַד שֶׁיַּשְׁלִים, \nוְהַשְּׁאָר חֻלִּין.  \nאִם בָּלַל וְחָפַן, לְפִי חֶשְׁבּוֹן.  \nזֶה הַכְּלָל: \nהַמִּתְלַקְּטִין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nוְהַנִּבְלָלִין, לְפִי חֶשְׁבּוֹן. \n",
+            "<small>ו</small>\nסֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁלַּחֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, \nמֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר: \nסֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, \nמְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, \nוּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ, \nמִפְּנֵי שֶׁאָמָרוּ: \nמְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק, \nלֹא שֶׁיְּקַיֵּם כֵּן, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. \n",
+            "<small>ז</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינָרֵי זָהָב. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nאֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְלִרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפ��ָן דִּינָרֵי זָהָב. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nבְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nבְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף. \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלַיִם, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nכָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nבְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת.  \nהַדָּנִים לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבְדִינָר מָעוֹת.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nבִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף, וּבְרִבְעַת כֶּסֶף וּבְרִבְעַת מָעוֹת.  \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nאַרְבְּעַת אַסְפְּרֵי כֶסֶף.  \nשַׁמַּי אוֹמֵר: \nיַנִּיחֶנָּה בֶחָנוּת, וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ. \n",
+            "<small>י</small>\nמִי שֶׁהָיוּ מִקְצָת בָּנָיו טְמֵאִים וּמִקְצָתָן טְהוֹרִים, \nמַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע וְאוֹמֵר: \nמַה שֶּׁהַטְּהוֹרִים שׁוֹתִים, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו; \nנִמְצְאוּ טְמֵאִין וּטְהוֹרִין שׁוֹתִים מִכַּד אַחַת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nלֹא יֹאמַר אָדָן לַחֲבֵרוֹ: \n\"הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק!\" \nאֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְשֶׁנִּשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלַיִם!\"  \nאֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְכֶסֶף מַעֲשֵׂר, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.  \nאָמַר לָהֶם רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nאִם הֵקַל זִבְחֵי שְׁלָמִים, \nשֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, \nלֹא נָקֵל בִּתְרוּמָה? \nאָמְרוּ לוֹ: \nמַה לֹּא הֵקַל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, \nשֶׁכֵּן מֻתָּרִים לַזָּרִים, \nנָקֵל בִּתְרוּמָה, \nשֶׁהִיא אֲסוּרָה לַזָּרִים? \n",
+            "<small>ג</small>\nמִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְצָרַךְ לָהֶם, \nוְלַחֲבֵרוֹ פֵרוֹת, \nאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ.\" \nנִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטַהֲרָה, \nוְהַלָּא עוֹשֶׂה צוֹרְכוֹ בְמָעוֹתָיו.  \nלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא בִדְמַי. \n",
+            "<small>ד</small>\nפֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה, \nוְאוֹמֵר: \n\"הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָהֵם.\"  \nמָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּפֵרוֹת בַּמְּדִינָה, \nאוֹמֵר: \n\"הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל הַמָּעוֹת הָהֵם\", \n&lt;ס\"א: הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָאֵלּוּ&gt;\nוּבִלְבַד שֶׁיַּעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלַיִם. \n",
+            "<small>ה</small>\nמָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת, \nפֵּרוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף פֵּרוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין. \n",
+            "<small>ו</small>\nפֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, \nיַחְזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם.  \nוְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, \nסַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְאֵנִים לַמֻּקְצֶה. \n\n<small>ז</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיַחְזֹר וְיִתְרֹם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nלֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הֶלֵּל, \nעַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, \nשֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.  \nוְעַל מַה נֶּחְלָקוּ? \nעַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, \nשֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיַחְזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nיִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם.  \nוְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה. \n",
+            "<small>ח</small>\nאִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, \nאוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, \nמִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים, \nמִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ.  \nבָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ, \nאוֹ פִתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nהַכֹּל כְּלִפְנִים. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nמִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים כְּלִפְנִים, \nמִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַלְּשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל, \nתּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶם קֹדֶשׁ.  \nבְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ, \nתּוֹכָן קֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל.  \nבְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּבַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְלַחֹל, \nתּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן מִכְּנֶגֶד הַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ, \nמִכְּנֶגֶד הַחֹל וְלַחֹל, חֹל. \n",
+            "<small>י</small>\nמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס בִּירוּשָׁלַיִם וְנִטַּמָּא, \nבֵּין שֶׁנִּטַּמָּא בְאַב הַטֻּמְאָה, בֵין שֶׁנִּטַּמָּא בִוְלַד הַטֻּמְאָה, \nבֵּין מִבִּפְנִים, בֵּין מִבַּחוּץ, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים, \nחוּץ מִשֶּׁנִּטַּמָּא בְאַב הַטֻּמְאָה בַחוּץ. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nהַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ, \nחוּץ מִשֶּׁנִּטַּמָּא בִוְלַד הַטֻּמְאָה בִפְנִים. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַלּוֹקֵחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטַּמָּא, יִפָּדֶה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nיִקָּבֵר.  \nאָמְרוּ לוֹ לִרְבִּי יְהוּדָה: \nמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטַּמָּא, \nהֲרֵי הוּא נִפְדֶּה; \nהַלּוֹקֵחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטַּמָּא, \nאֵינוּ דִין שֶׁיִּפָּדֶה? \nאָמַר לָהֶם: \nלֹא! אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, \nשֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרָחוֹק מָקוֹם, &lt;וְטָהוֹר&gt;\nתֹּאמְרוּ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, \nשֶׁאֵינוּ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרָחוֹק מָקוֹם? \n",
+            "<small>יב</small>\nצְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמֵת, \nיִקָּבֵר עַל יַד עוֹרוֹ.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיִפָּדֶה.  \nלְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטַּמָּא, \nיִפָּדֶה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nיִקָּבֵר.  \nלְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטַּמָּא, \nהֲרֵי הוּא כַּפֵּרוֹת. \n",
+            "<small>יג</small>\nהַמַּשְׁאִיל קִנְקֵנָיו לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nאַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.  \nזָלַף לְתוֹכָן סְתָם, \nעַד שֶׁלֹּא גָפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר; \nמִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר.  \nעַד שֶׁלֹּא גָפָן, עוֹלוֹת בְּאַחַת וּמֵאָה; \nמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת כָּל שֶׁהֵן.  \nעַד שֶׁלֹּא גָפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל; \nוּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+            "<small>יד</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nמְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגַּת; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nמְפַתֵּחַ וְאֵינוּ צָרִיךְ לְעָרוֹת.  \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבִּמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר סְתוּמוֹת, \nאֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, \nלֹא יָצָא הַקִּנְקֵן לַחֻלִּין.  \nוְאִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בַּמִּדָּה, \nיָצָא הַקִּנְקֵן לַחֻלִּין.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \n\"חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ, \nחוּץ מִקִּנְקֵנָהּ, יָצָא קִנְקֵן לַחֻלִּין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל, \nאוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר, \nפּוֹדֵהוּ כְשַׁעַר מְקוֹמוֹ.  \nהַמֵּבִיא פֵרוֹת מִן הַגֹּרֶן לָעִיר, \nכַּדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר, \nהַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ. &lt;וְיֹצְאוֹת&gt;\n",
+            "<small>ב</small>\nפּוֹדִים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְשַׁעַר הַזּוֹל: \nכְּמוֹת שֶׁהַחַנְוָנִי לוֹקֵחַ, \nלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר; \nכְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פוֹרֵט, \nלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף.  \nאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה.  \nאֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִין, נִפְדֶּה עַל פִּי אֶחָד, \nאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים, נִפְדֶּה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, \nכְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקָּסַס, וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ, \nוּמָעוֹת שֶׁהֶחְלִידוּ. \n",
+            "<small>ג</small>\nבַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר \"בְּסֶלַע\", \nוְאַחֵר אוֹמֵר \"בְּסֶלַע\", \nבַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ.  \nבַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר \"בְּסֶלַע\", \nוְאַחֵר אוֹמֵר \"בְּסֶלַע וְאִסָּר\", \nאֶת שֶׁלַּסֶּלַע וְאִסָּר קוֹדֵם, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.  \nהַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, \nמוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִׁיתוֹ, \nבֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, בֵּין שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. \n",
+            "<small>ד</small>\nמַעֲרִימִים עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.  \nכֵּיצַד? \nאוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, \nוּלְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים: \nהֵילָךְ אֶת הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, \nוּפְדֵה לָךְ אֶת הַמַּעֲשֵׂר הַזֶּה.  \nאֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, \nלְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, \nמִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, \nאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: \nהֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ מַתָּנָה! \nוְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: \nהֲרֵי הֵן מְחֻלָּלִין עַל הַמָּעוֹת שֶׁבַּבַּיִת. \n",
+            "<small>ו</small>\nמָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מֵעֶשֶׂר בַּסֶּלַע, \nלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, \nנוֹתֵן לוֹ סֶלַע וּמִשְׂתַּכֵּר בַּסֶּלַע, \nסֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ.  \nמָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, \nלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע, \nנוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלָּיו, \nוְסֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ.  \nוְאִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתְנִין מִדָּמָיו. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא קָרָא שֵׁם, \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nדַּיּוֹ; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nצָרִיךְ לְפָרֵשׁ.  \nהָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ, \nנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵרַשׁ, \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nדַּיּוֹ; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nצָרִיךְ לְפָרֵשׁ. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמַּנִּיחַ אִסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, \nוְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, \nוַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בַפָּנְדְּיוֹן, \nאוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר.  \nהַמַּנִּיחַ פָּנְדְּיוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, \nוְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בָאִסָּר, \nאוֹכֵל עָלָיו עוֹד פֶּלֶג.  \nהַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nאוֹכֵל עָלָיו אֶחָד עָשָׂר אִסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בָאִסָּר.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nהַכֹּל עֲשָׂרָה.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nבְּוַדַּי אֶחָד עָשָׂר, \nוּבִדְמַי עֲשָׂרָה. \n",
+            "<small>ט</small>\nכָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצְאִין, \nהֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, \nאֲפִלּוּ דִינָרֵי זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת.  \nמָצָא בְתוֹכוֹ חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו: \nמַעֲשֵׂר, \nהֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. \n",
+            "<small>י</small>\nהַמוֹצֵא כֶלִי וְכָתוּב עָלָיו 'קָרְבָּן', \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיָה שֶׁלַּחֶרֶס, \nהוּא חֻלִּין, וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן.  \nאִם הָיָה שֶׁלַּמַּתֶּכֶת, \nהוּא קָרְבָּן, וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין בַּקָּרְבָּן. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַמוֹצֵא כֶלִי, וְכָתוּב עָלָיו קוֹף, קָרְבָּן; \nמֵם, מַעֲשֵׂר; \nדָּלֶת, דְּמַי; \nטֵית, טֶבֶל; \nתָּיו, תְּרוּמָה. \nשֶׁבְּשָׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין תָּיו תַּחַת תְּרוּמָה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכֻּלָּם שְׁמוֹת אָדָן הֵם.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nאֲפִלּוּ מָצָא חָבִית, וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, \nוְכָתוּב עָלֶיהָ 'תְּרוּמָה', \nהֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: \nאֶשְׁתְּקַד הָיְתָה תְרוּמָה, וּפִנָּהּ. \n",
+            "<small>יב</small>\nהָאוֹמֵר לִבְנוֹ: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְזָוִית זוֹ, \nוּמְצָאוֹ בְזָוִית אַחֶרֶת, \nהֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין.  \nהֲרֵי שָׁם מָנֶה, \nוּמָצָא מָאתַיִם, הַשְּׁאָר חֻלִּין.  \nמָאתַיִם, \nוּמָצָא מָנֶה, הַכֹּל מַעֲשֵׂר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֶּרֶם רְבָעִי, \nמְצַיְּנִים אוֹתוֹ בְקוֹזְזוֹת אֲדָמָה, \nוְשֶׁלָּעָרְלָה בְחַרְסִית, \nוְשֶׁלִּקְבָרוֹת בַּסִּיד, \nוּמַמְהֶה וְשׁוֹפֵךְ.  \nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבַּשְּׁבִיעִית.  \nוְהַצְּנוּעִים מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת, \nוְאוֹמְרִים: \n\"כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, \nמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ.\" \n",
+            "<small>ב</small>\nכֶּרֶם רְבָעִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד.  \nוְאֵי זוֹ הִיא תְּחוּמָהּ? \nאֵילַת מִן הַדָּרוֹם, \nוְעַקְרְבַת מִן הַצָּפוֹן, \nוְלוֹד מִן הַמַּעֲרָב, \nוְהַיַּרְדֵּן מ��ן הַמִּזְרָח.  \nוּמִשֶּׁרָבוּ הַפֵּרוֹת, \nהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא נִפְדֶּה סָמוּךְ לַחוֹמָה.  \nוּתְנַי הָיָה הַדָּבָר, \nאֶמָּתַי שֶׁיִּרְצוּ, \nיַחְזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַתְּנַי הַזֶּה, וּתְנַי, \nאֶמָּתַי שֶׁיִּבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ, \nיַחְזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nכֶּרֶם רְבָעִי, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין לוֹ חֹמֶשׁ, אֵין לוֹ בֵעוּר; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nיֶשׁ לוֹ.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיֵשׁ לוֹ פֶרֶט, יֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת, \nוְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nכֻּלּוֹ לַגַּת. \n",
+            "<small>ד</small>\nכֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי? \nמַנִּיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר: \nכַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע, \nעַל מְנָת לְהוֹצִיא יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ? \nמַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמֵר: \nכָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, \nוּמִכָּךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסֶלַע. \n",
+            "<small>ה</small>\nוּבַשְּׁבִיעִית פּוֹדֵהוּ כְשָׁוְיוֹ.  \nאִם הָיָה הַכֹּל מֻבְקָר, \nאֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה.  \nהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, \nמוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִׁיתוֹ, \nבֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה. \n",
+            "<small>ו</small>\nעֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח, \nשֶׁלָּרְבִיעִית וְשֶׁלִּשְׁבִיעִית, \nהָיָה הַבֵּעוּר.  \nכֵּיצַד הָיָה הַבֵּעוּר? \nנוֹתְנִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לִבְעָלֶיהָ, \nוּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו, \nוּמַעְשַׂר עָנִי לִבְעָלָיו. &lt;וּמַעֲשֵׂר&gt; \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַבִּכּוּרִין מִתְבַּעֲרִין בְּכָל מָקוֹם.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nהַבִּכּוּרִין נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים בִּתְרוּמָה.  \nהַתַּבְשִׁיל, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nצָרִיךְ לְבַעֵר. \nבֵּית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nהֲרֵי הוּא כִמְבֹעָר. \n",
+            "<small>ז</small>\nמִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵרוֹת בִּזְמַן הַזֶּה, \nוְהִגִּיעָה שָׁעַת הַבֵּעוּר, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nצָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּרוֹת. \n",
+            "<small>ח</small>\nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nבָּרִאשׁוֹנָה, \nהָיוּ שׁוֹלְחִים אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִינוֹת: \n\"מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם, \nעַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שָׁעַת הַבֵּעוּר!\"  \nעַד שֶׁבָּא רְבִּי עֲקִיבָה וְלִמֵּד: \nכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, \nפְּטוּרִין מִן הַבֵּעוּר. \n",
+            "<small>ט</small>\nמִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, \n(וְ)צָרִיךְ לִקְרֹאת לָהֶם שֵׁם.  \nמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים, \nשֶׁהָיוּ בָאִים בִּסְפִינָה, \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nעִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ, &lt;שני&gt;\nוּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. &lt;מוסכר&gt;\nעִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, &lt;שני&gt;\nנָתוּן לַעֲקִיבָה שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִּים, \nוּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. &lt;מוסכר&gt;  \nאָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nעִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לְאֶלְעָזָר ב��ֶן עֲזַרְיָה, &lt;שיני&gt;\nוּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. &lt;מוסכר&gt;  \nוְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר. \n",
+            "<small>י</small>\nבַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָיוּ מִתְוַדִּים.  \nכֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי? (דְּבָרִים כו,יג) \n\"בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת\", \nזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי.  \n\"נְתַתִּיו לַלֵּוִי\", זֶה מַעֲשֵׂר לֵוִי.  \n\"וְגַם נְתַתִּיו\", זֶה תְרוּמַת מַעֲשֵׂר.  \n\"לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה\", זֶה מַעֲשֵׂר עָנִי, \nהַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי.  \n\"מִן הַבַּיִת\", זוֹ חַלָּה. \n",
+            "<small>יא</small>\n\"כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי\", (דְּבָרִים כו,יג)  \nהָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.  \n\"לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ\", \nלֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוּ מִינוֹ, \nלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, \nוּמִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, \nוְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, \nוְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.  \n\"וְלֹא שָׁכָחְתִּי\", \nלֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרְכָךְ וּמִלְּהַזְכִּיר שְׁמָךְ עָלָיו. \n",
+            "<small>יב</small>\n\"לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ\", (דְּבָרִים כו,יד) \nהָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.  \n\"וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְטָמֵא\", \nהָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטֻמְאָה, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת.  \n\"וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת\", \nלֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לַמֵּת, \nוְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים.  \n\"שָׁמַעְתִּי בְקוֹל יי אֱלהָי\", \nהֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה.  \n\"עָשִׂיתִי כְכל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי\", \nשָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ. \n",
+            "<small>יג</small>\n\"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם\", (דְּבָרִים כו,טו)   \nעָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, \nאַף אַתָּה, עֲשֵׂה מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ: \n\"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, \nוּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל\", \nבְּבָנִים וּבְבָנוֹת.  \n\"וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ\", \nבְּטַל וּבְמָטָר וּבְיַלְדוֹת בְּהֵמָה.  \n\"כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ\", \nכְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת. \n",
+            "<small>יד</small>\nמִכָּאן אָמָרוּ: \nיִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים, \nאֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, \nשֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, \nשֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nיֵשׁ לָהֶן עָרֵי מִגְרָשׁ. \n",
+            "<small>יה</small>\nיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַת הַמַּעֲשֵׂר.  \nאַף הוּא בִטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין, וְאֶת הַנּוֹקְפִין.  \nוְעַד יָמָיו הָיָה הַפַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלַיִם.  \nוּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַי.  \n\nחסל מעשר שני\n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מעשר שני אין מוכרין אותו. ואין ממשכנין אותו. ואין מחליפין אותו. ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם:  ",
+            "מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי. ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה. הבכור מוכרין אותו תמים חי. ובעל מום חי ושחוט. ומקדשין בו האשה. אין מחללין מעשר שני על אסימון. ולא על המטבע שאינו יוצא. ולא על המעות שאינן ברשותו:  ",
+            "הלוקח בהמה לזבחי שלמים. או חיה לבשר תאוה. יצא העור לחולין. אף על פי שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות. מקום שדרכן למכור סתומות. יצא קנקן לחולין. האגוזים והשקדים. יצאו קלפיהם לחולין. התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר. ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר:  ",
+            "הלוקח חיה לזבחי שלמים בהמה לבשר תאוה. לא יצא העור לחולין. כדי יין פתוחות. או סתומות. מקום שדרכן לימכר פתוחות. לא יצא קנקן לחולין. סלי זיתים. וסלי ענבים עם הכלי. לא יצאו דמי הכלי לחולין:  ",
+            "הלוקח מים ומלח. ופירות המחוברים לקרקע. או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם. לא קנה מעשר. הלוקח פירות שוגג. יחזרו דמים למקומן. מזיד יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש ירקבו:  ",
+            "הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומן. מזיד תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה:  ",
+            "אין לוקחין עבדים. ושפחות. וקרקעות. ובהמה טמאה. מדמי מעשר שני. ואם לקח יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים. וקיני זבות. וקיני יולדות. חטאות ואשמות. מדמי מעשר שני. ואם הביא יאכל כנגדם. זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדו:  "
+        ],
+        [
+            "מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה לסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול. לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם. אבל מפטם הוא את היין. נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו. השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו. השבח לפי חשבון. עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני. זה הכלל כל ששבחו נכר השבח לפי החשבון. וכל שאין שבחו נכר השבח לשני: ",
+            "רבי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם. וחכמים מתירין. אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה. לא נקל במעשר שני הקל. אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים ובתלתן. נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן: ",
+            "תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים. ושל תרומה. בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה. ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה: ",
+            "כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונים. ונכנסים לירושלם ויוצאין. נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות וחכמים אומרים יפדו. ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה. ובית הלל אומרים שורין בטהרה. ושפין ומאכילין בטומאה. שמאי אומר יאכלו צריד. רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה: ",
+            "מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שלקט לקט למעשר שני. עד שישלים. והשאר חולין. אם בלל וחפן. לפי חשבון. זה הכלל. המתלקטים למעשר שני. והנבללים לפי חשבון: ",
+            "סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. ובורר את היפה שבה ומחללן עליה. מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק. ולא שיתקיים כן. אלא חוזר ומחללם על הכסף: ",
+            "בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב. ובית הלל מתירין. אמר רבי עקיבא אני עשיתי לרבן גמליאל ולרבי יהושע את כספן דינרי זהב: ",
+            "הפורט סלע ממעות מעשר שני. בית שמאי אומרים כל הסלע מעות. ובית הלל. אומרים שקל כסף ושקל מעות. רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף. וחכמים מתירים: ",
+            "הפורט סלע של מעשר שני בירושלם. בית שמאי אומרים כל הסלע מעות. ובית הלל אומרים שקל כסף ושקל מעות. הדנין לפני חכמים אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות. רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות. ר' טרפון אומר ארבע אספרי כסף. שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה: ",
+            "מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים. מניח את הסלע ואומר מה שהטהורים שותים סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד: "
+        ],
+        [
+            "לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם. אבל נותנים זה לזה מתנת חנם:  ",
+            "אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני. מפני שהוא ממעט באכילתו. ורבי שמעון מתיר. אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פגול ונותר וטמא. לא נקל בתרומה. אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים:  ",
+            "מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו. ולחברו פירות. אומר לחברו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך. נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה. והלה עושה צרכו במעותיו. ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי:  ",
+            "פירות בירושלם. ומעות במדינה. אומר המעות ההם מחוללין על פירות האלו. מעות בירושלם. ופירות במדינה. אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם. ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם:  ",
+            "מעות נכנסות לירושלם ויוצאות. ופירות נכנסין ואינן יוצאין. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין:  ",
+            "פירות שנגמרה מלאכתן. ועברו בתוך ירושלים. יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים. ושלא נגמרה מלאכתן. סלי ענבים לגת. וסלי תאנים למוקצה. בית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ובית הלל אומרים יפדה. ויאכל בכל מקום. רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מעשר שני שלהם ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן. שבית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ובית הלל אומרים יפדה ויאכל בכל מקום. והדמאי נכנס ויוצא ונפדה:  ",
+            "אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ. או עומד בחוץ ונוטה לפנים. מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. בתי הבדים שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ. או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים. בית שמאי אומרים הכל כלפנים. ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ:  ",
+            "הלשכות בנויות בקודש ופתוחות לחול. תוכן חול וגגותיהן קודש. בנויות בחול ופתוחות לקודש. תוכן קודש וגגותיהן חול. בנויות בקודש ובחול. ופתוחות לקודש ולחול. תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש. קודש. מכנגד החול ולחול. חול:  ",
+            "מעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא. בין שנטמא באב הטומאה. בין שנטמא בוולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים. חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ובית הלל אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. חוץ משנטמא בוולד הטומאה בפנים:  ",
+            "הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא. יפדה. רבי יהודה אומר יקבר. אמרו לו לרבי יהודה ומה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה. הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא אינו דין שיפדה. אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום:  ",
+            "צבי שלקחו בכסף מעשר ומת. יקבר על ידי עורו. רבי שמעון אומר יפדה. לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה. ר' יוסי אומר יקבר. לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות:  ",
+            "המשאיל קנקנין למעשר שני אף על פי שגפן לא קנה מעשר. זלף לתוכן סתם. עד שלא גפן לא קנה מעשר. משגפן קנה מעשר. עד שלא גפן עולות באחד ומאה. ומשגפן מקדשות בכל שהן. עד שלא גפן תורם מאחת על הכל. ומשגפן תורם מכל אחת ואחת:  ",
+            "בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת. ובית הלל אומרים מפתח ואינו צריך לערות. במה דברים אמורים במקום שדרכן למכור סתומות. אבל במקום שדרכן למכור פתוחות. לא יצא קנקן לחולין. אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה. יצא קנקן לחולין. רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים. יצא קנקן לחולין:  "
+        ],
+        [
+            "המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול. או ממקום הזול למקום היוקר. פודהו כשער מקומו. המביא פירות מן הגרן לעיר. וכדי יין מן הגת לעיר. השבח לשני ויציאות מביתו:  ",
+            "פודין מעשר שני בשער הזול. כמות שהחנוני לוקח. לא כמות שהוא מוכר. כמות שהשולחני פורט. ולא כמות שהוא מצרף. ואין פודין מעשר שני אכסרה. את שדמיו ידועים יפדה על פי עד אחד. ואת שאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה. כגון היין שקרם. ופירות שהרקיבו. ומעות שהחליאו:  ",
+            "בעל הבית אומר בסלע. ואחר אומר בסלע. בעל הבית קודם. מפני שהוא מוסיף חומש. בעל הבית אומר בסלע. ואחר אומר בסלע ואיסר. את של סלע ואיסר קודם. מפני שהוא מוסיף על הקרן. הפודה מעשר שני שלו. מוסיף עליו חמישית. בין שהוא שלו. ובין שנתן לו במתנה:  ",
+            "מערימין על מעשר שני. כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים. לעבדו ולשפחתו העברים. הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה. אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים. ולעבדו ולשפחתו הכנענים. מפני שידן כידו:  ",
+            "היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחברו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה. חוזר ואומר הרי אלו מחוללין על מעות שבבית:  ",
+            "משך ממנו מעשר בסלע. ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים. נותן לו סלע ומשתכר בסלע. ומעשר שני שלו. משך ממנו מעשר בשתים. ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע. נותן לו סלע מחולין וסלע של מעשר שני שלו. אם היה עם הארץ נותן לו מדמאי:  ",
+            "הפודה מעשר שני ולא קרא שם. רבי יוסי אומר דיו. רבי יהודה אומר צריך לפרש. היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה. ונתן לה גיטה וקדושיה. ולא פירש. רבי יוסי אומר דיו. רבי יהודה אומר צריך לפר��:  ",
+            "המניח איסר ואכל עליו חצי. והלך למקום אחר. והרי הוא יוצא בפונדיון. אוכל עליו עוד איסר. המניח פונדיון. ואכל עליו חציו. והלך למקום אחר. והרי הוא יוצא באיסר. אוכל עליו עוד פלג. המניח איסר של מעשר שני. אוכל עליו אחד עשר באיסר. ואחד ממאה באיסר. בית שמאי אומרים הכל עשרה. ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר. ובדמאי עשרה:  ",
+            "כל המעות הנמצאים הרי אלו חולין. אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות. מצא בתוכן חרש וכתוב עליו מעשר. הרי זה מעשר:  ",
+            "המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. ר' יהודה אומר אם היה של חרס הוא חולין. ומה שבתוכו קרבן. ואם היה של מתכת הוא קרבן. ומה שבתוכו חולין. אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן:  ",
+            "המוצא כלי וכתוב עליו קוף קרבן. מ' מעשר. ד' דמאי. ט' טבל. ת' תרומה. שבשעת סכנה היו כותבין ת' תחת תרומה. רבי יוסי אומר כולם שמות בני אדם הם. אמר רבי יוסי אפילו מצא חבית והיא מלאה פירות. וכתוב עליה תרומה. הרי אלו חולין. שאני אומר אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופנה:  ",
+            "האומר לבנו מעשר שני בזוית זו. ומצא בזוית אחרת. הרי אלו חולין. היה שם מנה ומצא מאתים. השאר חולין. מאתים ומצא מנה. הכל מעשר:  "
+        ],
+        [
+            "כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה. ושל ערלה בחרסית. ושל קברות בסיד. וממחה ושופך. אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית. והצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו:  ",
+            "כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד. ואי זו היא תחומה. אילת מן הדרום. ועקרבת מן הצפון. לוד מן המערב. והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה:  ",
+            "כרם רבעי. בית שמאי אומרים אין לו חומש. ואין לו ביעור. ובית הלל אומרים יש לו. בית שמאי אומרים יש לו פרט. ויש לו עוללות. והעניים פודין לעצמן. ובית הלל אומרים כולו לגת:  ",
+            "כיצד פודין נטע רבעי. מניח את הסל על פי שלשה. ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו. ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו בכך וכך סלים בסלע:  ",
+            "ובשביעית פודהו בשויו. ואם היה הכל מופקר אין לו אלא שכר לקיטה. הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו. בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה:  ",
+            "ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור. כיצד היה בעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים. ומעשר ראשון לבעליו. ומעשר עני לבעליו. ומעשר שני והבכורים מתבערים בכל מקום. ר' שמעון אומר הבכורים ניתנין לכהנים כתרומה. התבשיל. בית שמאי אומרים צריך לבער. ובית הלל אומרים הרי הוא כמבוער:  ",
+            "מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שעת הבעור. בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף. ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות:  ",
+            "אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הבעור. עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הבעור:  ",
+            "מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרוא להם שם. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. עשו�� אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר:  ",
+            "במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין. כיצד היה הודוי. בערתי הקדש מן הבית (דברים כו, יג) זה מעשר שני ונטע רבעי. נתתיו ללוי זה מעשר לוי. וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר. לגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני הלקט והשכחה והפאה אף על פי שאינן מעכבין את הודוי. מן הבית זו חלה:  ",
+            "ככל מצותך אשר צויתני. הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות. לא עברתי ממצותך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו. ולא מן התלוש על המחובר. ולא מן המחובר על התלוש. ולא מן החדש על הישן. ולא מן הישן על החדש. ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו:  ",
+            "לא אכלתי באוני ממנו. הא אם אכלו באנינה אינו יכול להתודות. ולא בערתי ממנו בטמא. הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות. ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת. ולא נתתיו לאוננים אחרים. שמעתי בקול ה' אלהי. הבאתיו לבית הבחירה. עשיתי ככל אשר צויתני. שמחתי ושמחתי בו:  ",
+            "השקיפה ממעון קדשך מן השמים. עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר. ובולדות בהמה. כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש. כדי שתתן טעם בפירות:  ",
+            "מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים. ולא עבדים משוחררים. שאין להם חלק בארץ. ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש:  ",
+            "יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר. אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,94 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶּגְדּוֹ. וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֵילָךְ יַיִן וְתֶן לִי שָׁמֶן. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת. אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם: \n",
+            "מַעְשַׂר בְּהֵמָה, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, וְלֹא בַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא, וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׂר. כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין. הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ, אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. וּמִשֶּׁהֶחְמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי, לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, תָּעֳלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, תִּקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, וְקִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת, וַאֲשָׁמוֹת, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נִתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. אֵי�� מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפֻטָּם, אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. נָפַל לְתוֹכוֹ דְבַשׁ וּתְבָלִין וְהִשְׁבִּיחוֹ, הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקַּפְלוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּיחוּ, הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֲפָאָהּ וְהִשְׁבִּיחַ, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁשִּׁבְחוֹ נִכָּר, הַשֶּׁבַח לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְכָל שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ נִכָּר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין סָכִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה, לֹא נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל. אָמַר לָהֶם, מַה, לֹא, אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה הַחֲמוּרָה מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן, נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל מְקוֹם שֶׁלֹּא הֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן: \n",
+            "תִּלְתָּן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, תֵּאָכֵל צִמְחוֹנִים. וְשֶׁל תְּרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּטָהֳרָה, חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטֻמְאָה, חוּץ מִשְּׁרִיָּתָהּ: \n",
+            "כַּרְשִׁינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֵאָכְלוּ צִמְחוֹנִים, וְנִכְנָסִין לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאִין. נִטְמְאוּ, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִפָּדוּ. וְשֶׁל תְּרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יֵאָכְלוּ צָרִיד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטֻמְאָה: \n",
+            "מְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, מַה שֶּׁלִּקֵּט, לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, עַד שֶׁיַּשְׁלִים, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין. אִם בָּלַל וְחָפַן, לְפִי חֶשְׁבּוֹן. זֶה הַכְּלָל, הַמִּתְלַקְּטִים, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַנִּבְלָלִים, לְפִי חֶשְׁבּוֹן: \n",
+            "סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר, סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהּ, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק, וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכָּסֶף: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינְרֵי זָהָב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפָּן דִּינְרֵי זָהָב: \n",
+            "הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף, וַחֲכָמִים מַתִּירִים: \n",
+            "הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרֵי כֶּסֶף וְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה דִינָרִין כֶּסֶף, וּרְבִיעִית מָעוֹת. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כֶסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ מִקְצָת בָּנָיו טְמֵאִין וּמִקְצָתָן טְהוֹרִים, מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע וְאוֹמֵר, מַה שֶּׁהַטְּהוֹרִים שׁוֹתִים, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו. נִמְצְאוּ טְהוֹרִים וּטְמֵאִים שׁוֹתִין מִכַּד אֶחָד: \n"
+        ],
+        [
+            "לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם. אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה. אָמְרוּ לוֹ, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים, נָקֵל בַּתְּרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְצָרִיךְ לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ פֵרוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ. נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטָהֳרָה, וְהַלָּה עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ בִּמְעוֹתָיו. וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ, אֶלָּא בִדְמָאי: \n",
+            "פֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָאֵלּוּ. מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּפֵרוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָהֵם, וּבִלְבַד שֶׁיָּעֳלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלָיִם: \n",
+            "מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת, וּפֵרוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַפֵּרוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין: \n",
+            "פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְאֵנִים לַמֻּקְצֶה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמ��רִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ, אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל כְּלִפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ: \n",
+            "הַלְּשָׁכוֹת, בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל, תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ. בְּנוּיוֹת בַּחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ, תּוֹכָן קֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל. בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּבַחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְלַחֹל, תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן מִכְּנֶגֶד הַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ, מִכְּנֶגֶד הַחֹל וְלַחֹל, חֹל: \n",
+            "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְנִטְמָא, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים: \n",
+            "הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִקָּבֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה, הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶם, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם, תֹּאמְרוּ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם: \n",
+            "צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וָמֵת, יִקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יִפָּדֶה. לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִקָּבֵר. לְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטְמָא, הֲרֵי הוּא כְפֵרוֹת: \n",
+            "הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. זָלַף לְתוֹכָן סְתָם, עַד שֶׁלֹּא גָפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. מִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל, וּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגַּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַתֵּחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. אֲבָל אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בְּמִדָּה, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל, אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר, פּוֹדֵהוּ כְשַׁעַר מְקוֹמוֹ. הַמֵּבִיא פֵרוֹת מִן הַגֹּרֶן לָעִיר, וְכַדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ: \n",
+            "פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּשַׁעַר הַזּוֹל, כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ, לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פוֹרֵט, וְלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. וְאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה. אֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, כְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקָּרַם וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִיאוּ: \n",
+            "בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע, בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ. בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר, אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁית, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה: \n",
+            "מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה. אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ: \n",
+            "הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה. חוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת: \n",
+            "מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמָאי: \n",
+            "הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא קָרָא שֵׁם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵרֵשׁ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ: \n",
+            "הַמַּנִּיחַ אִסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יֹצֵא בְּפֻנְדְּיוֹן, אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר. הַמַּנִּיחַ פֻּנְדְּיוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּאִסָּר, אֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג. הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל עֲשָׂרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר, וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה: \n",
+            "כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, אֲפִלּוּ דִּינַר זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. מָצָא בְתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר: \n",
+            "הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶס, הוּא חֻלִּין וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן. וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת, הוּא קָרְבָּן וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין. אָמְרוּ לוֹ, אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין לְקָרְבָּן: \n",
+            "הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קוּ\"ף, קָרְבָּן. מ', מַעֲשֵׂר. ד', דְּמַאי. ט', טֶבֶל. ת', תְּרוּמָה, שֶׁבִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּם שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲפִלּוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ: \n",
+            "הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּזָוִית זוֹ, וּמָצָא בְזָוִית אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. הָיָה שָׁם מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם, הַשְּׁאָר חֻלִּין. מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה, הַכֹּל מַעֲשֵׂר: \n"
+        ],
+        [
+            "כֶּרֶם רְבָעִי, מְצַיְּנִין אוֹתוֹ בְּקוֹזְזוֹת אֲדָמָה, וְשֶׁל עָרְלָה בְּחַרְסִית, וְשֶׁל קְבָרוֹת בְּסִיד, וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּשְּׁבִיעִית. וְהַצְּנוּעִים מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת וְאוֹמְרִים, כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, יְהֵא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ:  ",
+            "כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צָד. וְאֵיזוֹ הִיא תְחוּמָהּ, אֵילַת מִן הַדָּרוֹם וְעַקְרַבַּת מִן הַצָּפוֹן, לוֹד מִן הַמַּעֲרָב וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח. וּמִשֶּׁרַבּוּ הַפֵּרוֹת, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא נִפְדֶּה סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּתְנַאי הָיָה הַדָּבָר, שֶׁאֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ, יַחֲזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה הַתְּנַאי הַזֶּה. וּתְנַאי הָיָה, אֵימָתַי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יַחֲזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה:  ",
+            "כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגָּת:  ",
+            "כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי, מַנִּיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר, כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע עַל מְנָת לְהוֹצִיא יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ. וּמַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמֵר, כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ בְּכָךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסָלַע:  ",
+            "וּבַשְּׁבִיעִית, פּוֹדֵהוּ בְשָׁוְיוֹ. וְאִם הָיָה הַכֹּל מֻפְקָר, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁיתוֹ, ב��ֵין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:  ",
+            "עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית, הָיָה בִעוּר. כֵּיצַד הָיָה בִעוּר, נוֹתְנִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַבְּעָלִים, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו, וּמַעֲשַׂר עָנִי לִבְעָלָיו. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַבִּכּוּרִים מִתְבַּעֲרִים בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים כַּתְּרוּמָה. הַתַּבְשִׁיל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צָרִיךְ לְבַעֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר:  ",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵרוֹת בַּזְּמָן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּעוּר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּרוֹת:  ",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִינוֹת, מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פְּטוּרִים מִן הַבִּעוּר:  ",
+            "מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִקְרוֹא לָהֶם שֵׁם. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. עִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמֹד, נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִּים, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר:  ",
+            "בַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין. כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי. נְתַתִּיו לַלֵּוִי, זֶה מַעְשַׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו, זוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, זֶה מַעֲשַׂר עָנִי, הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי. מִן הַבַּיִת, זוֹ חַלָּה:  ",
+            "כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי (שם), הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכָחְתִּי, לֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֶכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו:  ",
+            "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (שם), הָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטֻמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת, וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְקוֹל ה' אֱלֹהָי, הֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ:  ",
+            "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם (דברים כו, טו), עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, בְּטַל וּבְמָטָר וּבְוַלְדוֹת בְּהֵמָה. כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת:  ",
+            "מִכָּאן אָמְרוּ, יִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים, אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יֵשׁ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ:  ",
+            "יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִים, וְאֶת הַנּוֹקְפִים. וְעַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלָיִם, וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמָאי:  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "title": "Mishnah Maaser Sheni",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Maaser_Sheni",
+    "text": [
+        [
+            "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶּגְדּוֹ. וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֵילָךְ יַיִן וְתֶן לִי שָׁמֶן. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת. אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם: \n",
+            "מַעְשַׂר בְּהֵמָה, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, וְלֹא בַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא, וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׂר. כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין. הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ, אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. וּמִשֶּׁהֶחְמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי, לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ: \n",
+            "הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, תָּעֳלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, תִּקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, וְקִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת, וַאֲשָׁמוֹת, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נִתָּן לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. אֵין מְפַטְּמִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאֵין לוֹקְחִין בִּדְמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁמֶן מְפֻטָּם, אֲבָל מְפַטֵּם הוּא אֶת הַיַּיִן. נָפַל לְתוֹכוֹ דְבַשׁ וּתְבָלִין וְהִשְׁבִּיחוֹ, הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַקַּפְלוֹטוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהִשְׁבִּיחוּ, הַשֶּׁבַח לְפִי חֶשְׁבּוֹן. עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֲפָאָהּ וְהִשְׁבִּיחַ, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁשִּׁבְחוֹ נִכָּר, הַשֶּׁבַח לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְכָל שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ נִכָּר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין סָכִין שֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה חֲמוּרָה, לֹא נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל. אָמַר לָהֶם, מַה, לֹא, אִם הֵקֵל בִּתְרוּמָה הַחֲמוּרָה מְקוֹם שֶׁהֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן, נָקֵל בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַקַּל מְקוֹם שֶׁלֹּא הֵקֵל בְּכַרְשִׁינִים וּבְתִלְתָּן: \n",
+            "תִּלְתָּן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, תֵּאָכֵל צִמְחוֹנִים. וְשֶׁל תְּרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּטָהֳרָה, חוּץ מֵחֲפִיפָתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְטֻמְאָה, חוּץ מִשְּׁרִיָּתָהּ: \n",
+            "כַּרְשִׁינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֵאָכְלוּ צִמְחוֹנִים, וְנִכְנָסִין לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאִין. נִטְמְאוּ, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִתְחַלְּקוּ לְעִסּוֹת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִפָּדוּ. וְשֶׁל תְּרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יֵאָכְלוּ צָרִיד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטֻמְאָה: \n",
+            "מְעוֹת חֻלִּין וּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ, מַה שֶּׁלִּקֵּט, לִקֵּט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, עַד שֶׁיַּשְׁלִים, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין. אִם בָּלַל וְחָפַן, לְפִי חֶשְׁבּוֹן. זֶה הַכְּלָל, הַמִּתְלַקְּטִים, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהַנִּבְלָלִים, לְפִי חֶשְׁבּוֹן: \n",
+            "סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר, סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהּ, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק, וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכָּסֶף: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם אֶת סְלָעָיו דִּינְרֵי זָהָב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי עָשִׂיתִי לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת כַּסְפָּן דִּינְרֵי זָהָב: \n",
+            "הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף, וַחֲכָמִים מַתִּירִים: \n",
+            "הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הַסֶּלַע מָעוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שֶׁקֶל כֶּסֶף וְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרֵי כֶּסֶף וְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה דִינָרִין כֶּסֶף, וּרְבִיעִית מָעוֹת. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כֶסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ מִקְצָת בָּנָיו טְמֵאִין וּמִקְצָתָן טְהוֹרִים, מַנִּיחַ אֶת הַסֶּלַע וְאוֹמֵר, מַה שֶּׁהַטְּהוֹרִים שׁוֹתִים, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו. נִמְצְאוּ טְהוֹרִים וּטְמֵאִים שׁוֹתִין מִכַּד אֶחָד: \n"
+        ],
+        [
+            "לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם. אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה. אָמְרוּ לוֹ, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים, נָקֵל בַּתְּרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְצָרִיךְ לוֹ, וְלַחֲבֵרוֹ פֵרוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ. נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹתָיו בְּטָהֳרָה, וְהַלָּה עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ בִּמְעוֹתָיו. וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ, אֶלָּא בִדְמָאי: \n",
+            "פֵּרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּמָעוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָאֵלּוּ. מָעוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וּפֵרוֹת בַּמְּדִינָה, אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹת הָהֵם, וּבִלְבַד שֶׁיָּעֳלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִירוּשָׁלָיִם: \n",
+            "מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצְאוֹת, וּפֵרוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַפֵּרוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין: \n",
+            "פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בְתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וְשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, סַלֵּי עֲנָבִים לַגַּת וְסַלֵּי תְאֵנִים לַמֻּקְצֶה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי, לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלָיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי, נִכְנָס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּפְנִים וְנוֹטֶה לַחוּץ, אוֹ עוֹמֵד בַּחוּץ וְנוֹטֶה לִפְנִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנ��גֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ. בָּתֵּי הַבַּדִּים שֶׁפִּתְחֵיהֶן לִפְנִים וַחֲלָלָן לַחוּץ, אוֹ שֶׁפִּתְחֵיהֶן לַחוּץ וַחֲלָלָן לִפְנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל כְּלִפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלִפְנִים, כְּלִפְנִים. מִכְּנֶגֶד הַחוֹמָה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ: \n",
+            "הַלְּשָׁכוֹת, בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַחֹל, תּוֹכָן חֹל וְגַגּוֹתֵיהֶן קֹדֶשׁ. בְּנוּיוֹת בַּחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ, תּוֹכָן קֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן חֹל. בְּנוּיוֹת בַּקֹּדֶשׁ וּבַחֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ וְלַחֹל, תּוֹכָן וְגַגּוֹתֵיהֶן מִכְּנֶגֶד הַקֹּדֶשׁ וְלַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ, מִכְּנֶגֶד הַחֹל וְלַחֹל, חֹל: \n",
+            "מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְנִטְמָא, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, בֵּין שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה, בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל הַכֹּל בִּפְנִים, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ, חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה בִּפְנִים: \n",
+            "הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִקָּבֵר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, וּמָה אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ שֶׁנִּטְמָא, הֲרֵי הוּא נִפְדֶּה, הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּפָּדֶה. אָמַר לָהֶם, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַצְמוֹ, שֶׁכֵּן הוּא נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם, תֹּאמְרוּ בְלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, שֶׁאֵינוֹ נִפְדֶּה בְטָהוֹר בְּרִחוּק מָקוֹם: \n",
+            "צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וָמֵת, יִקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יִפָּדֶה. לְקָחוֹ חַי וּשְׁחָטוֹ וְנִטְמָא, יִפָּדֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִקָּבֵר. לְקָחוֹ שָׁחוּט וְנִטְמָא, הֲרֵי הוּא כְפֵרוֹת: \n",
+            "הַמַּשְׁאִיל קַנְקַנִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁגָּפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. זָלַף לְתוֹכָן סְתָם, עַד שֶׁלֹּא גָפָן, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. מִשֶּׁגָּפָן, קָנָה מַעֲשֵׂר. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, עוֹלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּמִשֶּׁגָּפָן, מְקַדְּשׁוֹת בְּכָל שֶׁהֵן. עַד שֶׁלֹּא גָפָן, תּוֹרֵם מֵאַחַת עַל הַכֹּל, וּמִשֶּׁגָּפָן, תּוֹרֵם מִכָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַתֵּחַ וּמְעָרֶה לַגַּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַתֵּחַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעָרוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. אֲבָל אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִמְכֹּר בְּמִדָּה, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, חָבִית זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חוּץ מִקַּנְקַנִּים, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹלִיךְ פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִמְּקוֹם הַיֹּקֶר לִמְקוֹם הַזּוֹל, אוֹ מִמְּקוֹם הַזּוֹל לִמְקוֹם הַיֹּקֶר, פּוֹדֵהוּ כְשַׁעַר מְקוֹמוֹ. הַמֵּבִיא פֵרוֹת מִן הַגֹּרֶן לָעִיר, וְכַדֵּי יַיִן מִן הַגַּת לָעִיר, הַשֶּׁבַח לַשֵּׁנִי וִיצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ: \n",
+            "פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּשַׁעַר הַזּוֹל, כְּמוֹת שֶׁהַחֶנְוָנִי לוֹקֵחַ, לֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מוֹכֵר. כְּמוֹת שֶׁהַשֻּׁלְחָנִי פוֹרֵט, וְלֹא כְמוֹת שֶׁהוּא מְצָרֵף. וְאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַכְסָרָה. אֶת שֶׁדָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְאֶת שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִים, יִפָּדֶה עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, כְּגוֹן הַיַּיִן שֶׁקָּרַם וּפֵרוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ וּמָעוֹת שֶׁהֶחֱלִיאוּ: \n",
+            "בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע, בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ. בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר, אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁית, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה: \n",
+            "מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה. אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ: \n",
+            "הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה. חוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת: \n",
+            "מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמָאי: \n",
+            "הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא קָרָא שֵׁם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵרֵשׁ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ: \n",
+            "הַמַּנִּיחַ אִסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יֹצֵא בְּפֻנְדְּיוֹן, אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר. הַמַּנִּיחַ פֻּנְדְּיוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּאִסָּר, אֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג. הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל עֲשָׂרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר, וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה: \n",
+            "כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, אֲפִלּוּ דִּינַר זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. מָצָא בְתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר: \n",
+            "הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶס, הוּא חֻלִּין וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן. וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת, הוּא קָרְבָּן וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין. אָמְרוּ לוֹ, אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין לְקָרְבָּן: \n",
+            "הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קוּ\"ף, קָרְבָּן. מ', מַעֲשֵׂר. ד', דְּמַאי. ט', טֶבֶל. ת', תְּרוּמָה, שֶׁבִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּם שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲפִלּוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ: \n",
+            "הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּזָוִית זוֹ, וּמָצָא בְזָוִית אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. הָיָה שָׁם מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם, הַשְּׁאָר חֻלִּין. מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה, הַכֹּל מַעֲשֵׂר: \n"
+        ],
+        [
+            "כֶּרֶם רְבָעִי, מְצַיְּנִין אוֹתוֹ בְּקוֹזְזוֹת אֲדָמָה, וְשֶׁל עָרְלָה בְּחַרְסִית, וְשֶׁל קְבָרוֹת בְּסִיד, וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּשְּׁבִיעִית. וְהַצְּנוּעִים מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת וְאוֹמְרִים, כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, יְהֵא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ:  ",
+            "כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צָד. וְאֵיזוֹ הִיא תְחוּמָהּ, אֵילַת מִן הַדָּרוֹם וְעַקְרַבַּת מִן הַצָּפוֹן, לוֹד מִן הַמַּעֲרָב וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח. וּמִשֶּׁרַבּוּ הַפֵּרוֹת, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא נִפְדֶּה סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּתְנַאי הָיָה הַדָּבָר, שֶׁאֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ, יַחֲזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה הַתְּנַאי הַזֶּה. וּתְנַאי הָיָה, אֵימָתַי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יַחֲזֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה:  ",
+            "כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגָּת:  ",
+            "כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי, מַנִּיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר, כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְסֶלַע עַל מְנָת לְהוֹצִיא יְצִיאוֹת מִבֵּיתוֹ. וּמַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמֵר, כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ בְּכָךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסָלַע:  ",
+            "וּבַשְּׁבִיעִית, פּוֹדֵהוּ בְשָׁוְיוֹ. וְאִם הָיָה הַכֹּל מֻפְקָר, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁיתוֹ, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:  ",
+            "עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית, הָיָה בִעוּר. כֵּיצַד הָיָה בִעוּר, נוֹתְנִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַבְּעָלִים, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו, וּמַעֲשַׂר עָנִי לִבְעָלָיו. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַבִּכּוּרִים מִתְבַּעֲרִים בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים כַּתְּרוּמָה. הַתַּבְשִׁיל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צָרִיךְ לְבַעֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר:  ",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵרוֹת בַּזְּמָן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּעוּר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּרוֹת:  ",
+            "אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִינוֹת, מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פְּטוּרִים מִן הַבִּעוּר:  ",
+            "מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִקְרוֹא לָהֶם שֵׁם. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. עִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמֹד, נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִּים, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר:  ",
+            "בַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין. כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי. נְתַתִּיו לַלֵּוִי, זֶה מַעְשַׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו, זוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, זֶה מַעֲשַׂר עָנִי, הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי. מִן הַבַּיִת, זוֹ חַלָּה:  ",
+            "כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי (שם), הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכָחְתִּי, לֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֶכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו:  ",
+            "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (שם), הָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטֻמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת, וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְקוֹל ה' אֱלֹהָי, הֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ:  ",
+            "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם (דברים כו, טו), עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, בְּטַל וּבְמָטָר וּבְוַלְדוֹת בְּהֵמָה. כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת:  ",
+            "מִכָּאן אָמְרוּ, יִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים, אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יֵשׁ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ:  ",
+            "יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִים, וְאֶת הַנּוֹקְפִים. וְעַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלָיִם, וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמָאי:  "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה מעשר שני",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Mishnah Terumot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "title": "Mishnah Terumot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Terumot",
+    "text": [
+        [
+            "Five may not give terumah, and if they do so, their terumah is not considered terumah:A heresh (deaf-mute); an imbecile, a minor, And the one who gives terumah from that which is not his own. If a non-Jew gave terumah from that which belongs to an Israelite, even if it was with his permission, his terumah is not terumah.",
+            "A “heresh”, who speaks but cannot hear, may not give terumah, but if he does so, his terumah is terumah. The “heresh” of whom the sages generally speak is one who neither hears nor speaks.",
+            "A minor who has not yet produced two [pubic] hairs: Rabbi Judah says: his terumah is terumah. Rabbi Yose says: if he has not arrived at the age when his vows are valid, his terumah is not terumah, but if he has arrived at an age where his vows are valid, his terumah is terumah.",
+            "They should not take terumah from olives for oil, or from grapes for wine. If one did: Bet Shammai says: there is terumah in [the olives or grapes] themselves. But Bet Hillel says: the terumah is not terumah.",
+            "They do not take terumah from ‘gleanings’, from ‘the forgotten sheaf’, from peah or from ownerless produce. [Neither is it taken] from first tithe from which terumah had already been taken, nor from second tithe and dedicated produce that had been redeemed. [Nor is it taken] from that which is subject [to terumah] for that which is exempt [from terumah], nor from that which is exempt for that which is subject. Nor from produce already plucked [from the soil] for that attached to it, nor from that attached [to the soil] for that already plucked. Nor from new produce for old, nor from old for new. Nor from produce from the land of Israel for produce grown outside the land, nor from that grown out of the land for that grown in the land. [In all these cases] if they did take terumah, their terumah is not terumah.",
+            "Five may not give terumah, but if they do, their terumah is terumah.A mute person; A drunken person; One who is naked; A blind person; Or one who has had a seminal emission. They may not give terumah, but if they do their terumah is valid.",
+            "They may not give terumah according to measure, or weight, or number, but one may give it from that which has already been measured, weighed or counted. They may not give terumah in a basket or a hamper of a measured capacity, but one may give in it when it is a half or a third filled. He may not give a half of seah in a seah measuring vessel, for this half constitutes a known measure.",
+            "They may not give terumah from oil for crushed olives nor may [they give terumah from] wine for trodden grapes. If he did so, his terumah is terumah, but he must give terumah again. The first terumah renders on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and is subject to the added fifth, but not the second.",
+            "They may give terumah from oil for pickled olives, or from wine for grapes made into raisins. Behold, he gave terumah from oil for olives intended for eating, or from [other] olives for olives intended for eating, or for wine for grapes intended for eating, of from [other] grapes for grapes intended for eating, and he decided afterwards to press them, he need not give terumah again.",
+            "They may not take terumah from produce whose processing has been completed for produce whose processing has not been completed, or from produce whose processing has not been completed for produce whose processing has been completed or from produce whose processing has not been completed for other produce whose processing has not been completed. If they did take terumah, their terumah is terumah."
+        ],
+        [
+            "They may not give terumah from pure [produce] for impure [produce], but if they did give, the terumah is terumah. In truth they said: If a cake of pressed figs had become partly defiled, one may give terumah from the clean part for that part which had become defiled. The same applies to a bunch of vegetables, or a stack of grain. If there were two cakes [of figs], two bunches [of vegetables], two stacks [of grain], one pure and one impure, one should not give terumah from one for the other. Rabbi Eliezer says: one can give terumah from that which is pure for that which is impure.",
+            "They may not give terumah from impure [produce] for that which is pure. If he did give: If unwittingly, the terumah is valid; If intentionally he has done nothing. So too, if a Levite had [unclean] tithe [from which terumah] had not been given, and he gave terumah from this, if unwittingly, the terumah is valid, if intentionally he has done nothing. Rabbi Judah says: if he knew of it at the outset, even if done in error, he has done nothing.",
+            "One who immerses [unclean] vessels on Shabbat: If unwittingly, he may use them. But if intentionally, he may not use them. One who separates tithes, or cooks on Shabbat: If unwittingly, he may eat it. But if intentionally, he may not eat it. One who plants on Shabbat: If unwittingly, he may keep the tree. But if intentionally, he must uproot it. But if during the sabbatical year, whether [it was planted] unwittingly or intentionally he must uproot it.",
+            "They may not give terumah from one kind for another kind, and if he did give, the terumah is not terumah. All kinds of wheat count as one. All kinds of fresh figs, dried figs and fig cakes count as one, and he may take terumah from one for the other. Wherever there is a priest, one must give terumah from the very best, and where there is no priest, one must give terumah from that which lasts longest. Rabbi Judah says: he should always give only from the very best.",
+            "They should give terumah of a whole small onion, and not of half of a large onion. Rabbi Judah says: not so, rather half of a large onion. So too, Rabbi Judah says: they give terumah from town onions for those from the village, but not from village onions for those from the town, since these are the food of its principal citizens.",
+            "They may give terumah from olives [to be used] for oil for those to be preserved, but not from olives due to be preserved for olives [to be used] for oil. [They may give] from unboiled wine for boiled wine, but not from boiled wine for unboiled wine. This is the general rule: any two things which together are kilayim (mixed species) he should not give terumah from one for the other, even if one is superior and the other inferior. But if they are not kilayim, then one may give terumah from the superior for that which is inferior, but not from the inferior for that which is superior. If one does give terumah from the inferior for that which is superior, his terumah is terumah, except for zunin given for wheat, since these (zunin) are not food. Cucumbers and melon count are one kind. Rabbi Judah says: two kinds."
+        ],
+        [
+            "If one gave a cucumber as terumah and it was found to be bitter, a melon and it was found to be rotten, it is considered terumah, but he must again give terumah. If one gave a jar of wine as terumah and it was found to be vinegar: If prior to his act he knew that it was vinegar, the terumah is not valid; But if it had turned sour after he had given it as terumah, behold it is terumah. In case of doubt, it is terumah but he must again give terumah. The first terumah does not render on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and it is not subject to the added fifth, and so the second.",
+            "If one of them falls into non-sacred produce, it does not make [the mixture] medumma [a mixture into which terumah has fallen]. If the second of them falls [then] into another place, it also does not make it medumma. But if both fall into one place, they do make it medumma, according to the size of the smaller of the two.",
+            "[Two] partners who took terumah, the one after the other:Rabbi Akiva says: the terumah of them both is terumah. But the sages say: the terumah of the first is terumah. Rabbi Yose says: if the first gave the prescribed amount, the terumah of the second is not terumah, but if the first did not give the prescribed amount, the terumah of the second is terumah.",
+            "To what does this apply? Only if one did not confer with the other, but if one allows a member of his household, or his slave or female slave to give terumah for him, this terumah is terumah. If he annulled [this permission]: If he annulled it before the taking of the terumah, the terumah is not terumah; But if he annulled it after the terumah had been taken, the terumah is terumah. Workers have no permission to give terumah, except for those who tread [grapes] for they defile the winepress immediately.",
+            "If one says: “The terumah of this pile is within it,” or, “its tithes are within it,” or, “the terumah of tithe [terumat maaser] is within it:” Rabbi Shimon says: he has thereby designated it. But the sages say: not unless he said, “It is in the north or south of it.” Rabbi Elazar Hisma says: one who says, “The terumah of this pile is taken from it for it,” he has thereby designated it. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one who says, “The tenth part of this tithe is terumah of tithe for that pile,” he has thereby designated it.",
+            "He who gives terumah before first-fruits, or first tithe before terumah, or second tithe before first tithe, although he transgresses a negative commandment, that which he has done is done, for it is said: “You shall not delaying the skimming of the first yield of your vats” (Exodus 22:28).",
+            "From where do we derive that first-fruits must precede terumah, seeing that this one is called “terumah” and “the first” and the other is [also] called “terumah” and “the first”? Rather first-fruits take precedence since they are the first fruits of all produce. And terumah comes before the first tithe also because it is called “first.” And first tithe [precedes second tithe,] because it includes that which is called “first.”",
+            "He who intends saying ‘terumah’ and says ‘tithe’, or ‘tithe’ and says ‘terumah’; ‘Burnt-offering’ and he says ‘peace-offering’, or ‘peace-offering’ and he says ‘burnt-offering’; ‘[I vow] that I will not enter this house,’ and says ‘that house’, ‘That I will not derive any benefit from this [man],’ and says ‘from that [man],’ he has said nothing until his heart and mind are at one.",
+            "Terumah given by a non-Jew or a Samaritan is terumah and their tithes are tithes and their dedications [to the Temple] are dedications. Rabbi Judah says: the law of the vineyard in the fourth year is not applicable to a non-Jew. But the sages say: it is. The terumah of a non-Jew renders [produce into which it falls] medumma and [one who eats it unwittingly] is obligated [to pay back an extra] fifth. But Rabbi Shimon exempts it."
+        ],
+        [
+            "One who sets aside only part of terumah and tithes, may take terumah from that [heap], but he may not take terumah from it for other produce. Rabbi Meir says: he can also take terumah and tithes for produce elsewhere.",
+            "If one had his produce in a storehouse, and he gave a seah to a Levite and a seah to a poor person, he may set aside another eight seahs and eat them, the words of Rabbi Meir. But the sages say: he may only set aside according to proportion.",
+            "The amount of terumah: A generous amount: one fortieth. Beth Shammai say: one thirtieth. The average amount: one fiftieth. A stingy amount: one sixtieth. If he gave terumah and discovered that it was only one sixtieth, his terumah is valid and he need not give again. If he does go back and add to it, [the extra amount] is liable to tithes. If he found that it was only one sixty-first it is valid, but he must give terumah again according to his established practice, in measure, weight or number. Rabbi Judah says: even if it be not from produce close by.",
+            "One who says to his messenger: “Go and give terumah [for me],” he should give terumah in accordance with the mind of the owner. If he does not know the mind of the owner, he gives according to the average amount one fiftieth. If he gave ten parts less or more, the terumah is terumah. If, however, his intention was to add even one part more, his terumah is not terumah.",
+            "One who wishes to give more terumah:Rabbi Eliezer says: he may give up to a tenth part, as in the case of heave-offering of tithe. [If he gave] more than this [measure] he must make it terumah of tithe for other produce. Rabbi Ishmael says: half non-sacred produce and half terumah. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiba say: as long as he retains a part as non-sacred produce.",
+            "On three occasions they measure the contents of the basket: At the full time of the first ripe fruits, and of the late summer fruits, and in the middle of the summer. He who counts [the fruit] is praiseworthy, he who measures it is more praiseworthy, and he who weighs them is most praiseworthy of all.",
+            "Rabbi Eliezer says: terumah can be taken out [if it falls into] a hundred and one parts. Rabbi Joshua says: in a hundred and more, and this “more” has no definite measure. Rabbi Yose ben Meshullam says: this ‘more’ must be a kav to a hundred seahs, a sixth [of the seah] which renders the whole as medumma.",
+            "Rabbi Joshua says: black figs can bring up white ones, and white ones can bring up black ones. In the case of cakes of figs, the large can bring up the small, and the small can bring up the large. Round cakes of figs can bring up square cakes, and square cakes can bring up round ones. Rabbi Eliezer prohibits this. Rabbi Akiba says: if the kind which fell in is known, then the one kind cannot bring up the other kind, but if the kind is not known, the one kind can bring up the other.",
+            "How so? If there were fifty black figs and fifty white fig, and a black fig fell in, the black figs are forbidden, but the white figs are permitted; and if a white fig fell in them, the white figs are forbidden and the black figs are permitted. If it is unknown which kind fell in, then each kind helps to bring up the other. In this case, Rabbi Eliezer is stringent and Rabbi Joshua is lenient.",
+            "But in this, Rabbi Eliezer is more lenient and Rabbi Joshua more stringent. One was pressing a litra of dried figs [of terumah] into a jar and he didn’t know which: Rabbi Eliezer says: they are to be regarded as if they were separated, so that those below can bring up those above. Rabbi Joshua says: it cannot be brought up unless there are a hundred jars.",
+            "A seah of terumah which fell on top of a pile and he skimmed it off: Rabbi Eliezer says: if in that which he skimmed off there are hundred seahs, it can be taken out [through a ratio of] one hundred to one. But Rabbi Joshua says: it cannot be brought up. A seah of terumah which fell on top of a pile, he must skim it off. If so, why did they say that terumah can be taken up in one hundred and one parts? [Only] if it is not known whether it has become mixed up or where it has fallen.",
+            "Two baskets or two piles and a seah of terumah fell on top of one of them and it is not known into which it had fallen, they bring up the terumah in the other. Rabbi Shimon says: even if they are in two cities, they bring up the terumah in the other.",
+            "Rabbi Yose said: A case once came before Rabbi Akiva concerning fifty bundles of vegetables into which a bundle of the same size had fallen, half of which was terumah. And I said in front of him, that it can be brought up, not because terumah can be brought up in fifty-one, but because there were one hundred and two halves there."
+        ],
+        [
+            "If a seah of unclean terumah fell into less than a hundred seahs of hullin, or first tithe, or second tithe, or dedicated property, whether these were unclean or clean, they must all be left to rot. If the seah [of terumah] was clean, [the mixture] must be sold to priests at the price of terumah, excluding the value of that seah itself. If it fell into first tithe, he should declare terumah of tithe. And if it fell into second tithe or dedicated property, they must be redeemed. If the hullin was unclean, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.",
+            "A seah of unclean terumah which fell into a hundred of clean hullin:Rabbi Eliezer says: [a seah] must be taken out and burnt, for I say that the seah taken out is the one that fell in. But the sages say: it may be taken out and eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.",
+            "A seah of clean terumah fell into a hundred of unclean hullin, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that the size of one egg be not in any one place.",
+            "A seah of unclean terumah that falls into one hundred seahs of clean terumah: Bet Shammai prohibits, But Bet Hillel permits. Bet Hillel said to Bet Shammai: since clean [terumah] is forbidden to non-priests and unclean [terumah is forbidden] to priests, then just as clean [terumah] is brought up, so too unclean [terumah] can be brought up. Bet Shammai answered them: No! If hullin which is treated more leniently [in that it is permitted to non-priests] allows us to bring up clean [terumah that falls into it], does terumah [which is more stringent in that it is forbidden to non-priests] also allow us to bring up that which is unclean? After [Bet Shammai] had agreed [with Bet Hillel], Rabbi Eliezer said: it should be taken out and burned. But the sages say: it is gone, on account of its being a tiny [portion of the whole mixture].",
+            "A seah of terumah that fell into a hundred [of hullin], and he lifted it out and fell into [hullin] elsewhere:Rabbi Eliezer says: it renders medumma as though it were certainly terumah. But the sages say: it is rendered medumma only according to proportion.",
+            "A seah of terumah which fell into less than a hundred [of hullin], and rendered the whole medumma, and part of this mixture fell afterwards into another place: Rabbi Eliezer says: it renders again medumma as if certain terumah [had fallen in]. But the sages say: the [first] mixture renders medumma only according to the proportion. [Similarly], that which is leavened [with terumah] renders other dough leavened [as with terumah] only according to the proportion. And drawn water disqualifies a ritual bath also only according to the proportion.",
+            "If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin] and he lifted [a seah] out, and then another fell in, and he lifted another out and another fell in, the pile is permissible as long as the amount of terumah does not exceed that of the hullin.",
+            "If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin], and before he could take it out, another fell in, the whole becomes forbidden. Rabbi Shimon permits it.",
+            "If a seah of terumah fell into a hundred [of hullin], and they were ground together and reduced in bulk, just as the hullin was reduced so too the terumah was reduced, and it is permitted. If a seah of terumah fell into less than a hundred [of hullin] and they were ground together and increased in bulk, just as the hullin became more, so too the terumah became more, and it is forbidden. If it is known that the kernels of hullin were better than the terumah, it is permitted. If a seah of terumah fell into less than a hundred [of hullin], and more hullin fell in afterwards, if it was accidental it is permissible, but if intentional it is forbidden."
+        ],
+        [
+            "One who eats terumah unwittingly must repay its value plus a fifth, whether he eats it or drinks it, or anoints himself with it, or whether the terumah is clean or unclean. [If he eats the added fifth] he must pay its fifth, and a fifth of that fifth. He may not repay with terumah, but rather with tithed hullin, which becomes terumah. And whatever may be repaid in its place also becomes terumah and if the priest wishes to forego [the fine], he cannot do so.",
+            "A daughter of an Israelite ate terumah and afterwards married a priest:If the terumah she ate had not yet been acquired by another priest she can repay to herself the value and the fifth. But if a priest had already acquired the terumah she had eaten, she must repay the value to the owners, but [she can repay] the fifth to herself, because they said that he who eats terumah unwittingly, pays the value to the owners and the fifth to whoever he wants.",
+            "If one gives his workmen or his guests terumah to eat he must repay the principal and they must pay the fifth, the words of Rabbi Meir. But the sages say: they must pay both the value and the fifth, and he must pay them for the price of their meal.",
+            "If one stole terumah but did not eat it, he must return double-payment at the price of terumah. If he ate it, he must pay twice the value plus a fifth, one principal value and a fifth at the price of hullin, and the other principal at the price of terumah. If one stole terumah of dedicated property and ate it, he must repay two fifths and the principal value, for the laws of double-payment do not apply to dedicated property.",
+            "They may not make repayment from gleanings, from forgotten sheaf, from peah or ownerless property. Nor from first tithe from which terumah has been taken, nor from second tithe or dedicated produce which have been redeemed, because one dedicated thing (kadosh) cannot be used to redeem another dedicated thing (kadosh), the words of Rabbi Meir. But the sages permit [payment] with these.",
+            "Rabbi Eliezer says: they may make repayment from one kind for another, provided that it is from a superior kind for an inferior kind. Rabbi Akiva says: they may make repayment only from the same kind. Hence if a man ate cucumbers grown a year before the seventh year, he must wait for those grown after the termination of the seventh year and repay with them. The same source which causes Rabbi Eliezer to be lenient causes Rabbi Akiva to be stringent, for it says: “And he shall give the priest the holy thing (hakodesh)” (Leviticus 22:14), [implying,] whatever is liable to become “kodesh,” the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Akiva says: “And he shall give the priest the holy thing (kodesh),” [implying] the same kind of holy thing which he ate."
+        ],
+        [
+            "One who eats terumah intentionally must repay its value, but not the fifth. And the repayment remains hullin, therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.",
+            "If the daughter of a priest married an Israelite and afterwards ate terumah, she must repay the value but not the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by burning. If she married any of those disqualified [from marrying her], she must pay back both the value and the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by strangling, the words of Rabbi Meir. But the sages say: in either case, she repays the value but not the fifth, and the death penalty is by burning.",
+            "One who feeds [terumah] to his small children, or to his slaves whether they are of majority age or minors, or one who eats terumah from outside the land, or less than an olive’s bulk of terumah, must repay the value, but not the fifth; and the repayment remains hullin. Therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.",
+            "This is the general principle: whenever one has to repay both the value and the fifth, the repayment becomes terumah, and if the priest desires to forgive the repayment, he cannot forgive. But whenever one has to repay the value only and not the fifth, the repayment remains hullin (non-sacred produce), and if the priest wishes to forgive the repayment, he can.",
+            "If there were two baskets, one of terumah and one of hullin, and a seah of terumah fell into one of them, but it is not known into which, behold I can assume that it had fallen into that of the terumah. [Two baskets] and it is not known which was of terumah and which of hullin, and he eats from one of them, he is exempt, and the second basket is treated as terumah and subject to the laws of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it. If another person eats from the second basket he is exempt. If one man ate of both, he must repay the value of the smaller of the two.",
+            "If one of these [baskets] fell into hullin, it does not render it medumma (doubtful terumah), but the second is treated as terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose exempts it. If the second falls elsewhere [into hullin] it does not render it medumma. If both of them fall into one place, they render it medumma according to [the proportion] of the smaller of the two.",
+            "If he used one of these [baskets] as seed, he is exempt, and the second is treated as if it were terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it. If another person uses the second as seed, then he is exempt. If one man uses both as seed, if it is of a kind whose seed disintegrates [in the ground] it is permissible, but if it is of the kind whose seed does not disintegrate it is prohibited."
+        ],
+        [
+            "If a woman was eating terumah, and they came and said to her, “Your husband is dead”, or “He divorced you.” Or, if a slave was eating terumah, and they came and said to him: “Your master is dead”, or “He sold you to an Israelite”, or “He gave you away as a gift”, or “He emancipated you.” So too, if a priest was eating terumah and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah (a woman released from levirate marriage): Rabbi Eliezer says: they must repay both the value and the fifth. But Rabbi Joshua exempts them [from the added fifth]. If [a priest] was standing and sacrificing on the altar and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah: Rabbi Eliezer says: all the sacrifices he had offered on the altar are disqualified. But Rabbi Joshua pronounces them valid. If it, however, it became known that he possessed a blemish, his service is disqualified.",
+            "In all the above cases, if terumah was still in their mouth: Rabbi Eliezer says: they may swallow it. But Rabbi Joshua says: they must spit it out. [If it was said to him], “Your have become unclean”, or “the terumah has become unclean”, Rabbi Eliezer says: he may swallow it. But Rabbi Joshua says: he must spit it out. [If it was said to him], “You were unclean” or “the terumah was unclean”, or it became known that [the food he was eating] was untithed, or that it was first tithe from which terumah had not yet been taken, or second tithe or dedicated produce that had not been redeemed, or if he tasted the taste of a bug in his mouth, he must spit it out.",
+            "If he was eating a bunch of grapes, and he entered from the garden into the courtyard: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish. If dusk set in at the eve of Shabbat: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.",
+            "If wine of terumah was left uncovered, it must be poured out, and there is no need to say this in the case of hullin. Three kinds of liquids are forbidden if they were left uncovered: water, wine and milk, but all other drinks are permitted. How long do they remain uncovered for them to become prohibited? The time it takes the snake to creep out from a place near by and drink.",
+            "The amount of water that is uncovered: enough to negate the poison. Rabbi Yose says: in vessels [it is forbidden] whatever the quantity, but for water on the ground, it must be forty se'ahs.",
+            "Figs, grapes, cucumbers, pumpkins, melons or watermelons that have bite marks, even if they are in a jar, both large or small, both plucked or still attached to the soil, they are forbidden as long as there is juice in them. [An animal] bitten by a snake is forbidden on account of the danger to life.",
+            "A wine-filter [used as a cover] does not prevent [the wine from becoming] forbidden by being uncovered. But Rabbi Nehemiah permits it.",
+            "A jar of terumah which may have become impure:Rabbi Eliezer says: if it had been deposited in an exposed place, he must now place it in a hidden place; and if it had formerly been uncovered, it must now be covered. But Rabbi Joshua says: if it had been in a hidden place, he must now place it in an exposed place; and if it had formerly been covered up, he must now uncover it. Rabban Gamaliel says: let him not do anything new to it.",
+            "A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it. But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.",
+            "Similarly a jar of [terumah] oil which spilled: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can save at least a reviit in purity he should save it; But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and be swallowed up by the ground, and let him not make it unclean with his own hands.",
+            "Concerning both cases Rabbi Joshua said: This is not the kind of terumah over which I am cautioned lest I defile it, but rather to eat of it and not to defile it. If one was passing from place to place with loaves of terumah in his hand and a Gentile said to him: “Give me one of these and I will make it unclean; for if not, I will defile them all,” let him defile them all, and not give him deliberately one to defile, the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Joshua says: he should place one of them on a rock.",
+            "Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel."
+        ],
+        [
+            "He who plants terumah, if unwittingly, may overturn it, but if intentionally, he must allow it to remain. If it had already grown a third of its full size, whether he had planted it unwittingly or intentionally, he must allow it to remain. But in the case of flax, even when planted intentionally he must overturn it.",
+            "And it is subject to gleanings, the forgotten sheaf and peah. Poor Israelites and poor priests may glean them, but the poor Israelites must sell theirs to priests for the price of terumah and the money becomes theirs. Rabbi Tarfon says: only poor priests may glean them, lest [the others] forget and put it into their mouths. Rabbi Akiva said to him: if that be so, then only those who are clean should be allowed to glean.",
+            "And it is also subject to tithes and poor man’s tithe. Both Israelites and priests that are poor may accept them, but the poor Israelites must sell that which is theirs to the priest for the price of terumah and the money belongs to them. He who beats the grain with sticks [instead of threashing with an animal] is to be praised. But he who threshes it [by having an animal walk on it] what should he do? He must suspend baskets from the neck of the animal and place in them from the same kind, with the result that he will neither muzzle the animal nor feed it terumah.",
+            "What grows from terumah is terumah, but that which grows from growths [of terumah] is hullin. As for untithed produce, first tithe, after-growths from the sabbatical year, terumah grown outside the land, mixtures of hullin with terumah (medumma) and first-fruits what grows from them is hullin. What grows from dedicated produce and second tithe is hullin and it is to be redeemed [at its value] at the time when it was sown.",
+            "If a hundred rows were planted with terumah seeds and one with hullin, they all are permitted, if they are of a kind whose seed disintegrates in the soil. But if they are of a kind whose seed does not disintegrate in the soil, then even if there be a hundred [rows] of hullin and one of terumah, they all are prohibited.",
+            "As for untithed produce, what grows from it is permissible if of a kind whose seed disintegrates [in the soil]. But if of a kind whose seed does not disintegrate, then even what grows from plants which grew out of it are forbidden. Which is the kind whose seed does not disintegrate? Like luf, garlic and onions. Rabbi Judah says: garlic is like barley.",
+            "He who weeds allium plants (whose seeds do not disintegrate) for a Gentile, even though the produce is untithed he eat from them in a casual fashion. Saplings of terumah which had become unclean and were re-planted, become clean from their uncleanness. But they must not be eaten until the edible part [of the stalk] has been lopped off. Rabbi Judah says: he must [before eating] lop off a second time that which grew on the edible part."
+        ],
+        [
+            "An onion [of terumah] was placed into lentils:If the onion was whole, it is permissible; But if [the onion] had been cut up, [it is forbidden if it] imparts a flavor. In the case of other dishes, whether the onion is whole or cut up [it is forbidden] if it imparts a flavor. Rabbi Judah permits it in the case of mashed fish, because it is used only to remove the unpleasant flavor.",
+            "If an apple [of terumah] was chopped and placed into dough [of hullin] so that it leavened it, [the dough] is forbidden. If barley [of terumah] fell into a cistern of water, though [the barley] stinks up the water, the water is permissible.",
+            "One who removes warm bread from an oven and places it over an open barrel of terumah wine:Rabbi Meir says: it is forbidden. Rabbi Judah permits it. Rabbi Yose permits the bread of wheat but not of barley, because barley absorbs.",
+            "If an oven was heated with cumin of terumah and bread was baked in it, the bread is permitted, for there is no taste of cumin, just the smell of cumin.",
+            "Fenugreek which fell into a vat of wine:If it was terumah or second tithe and there is in the seed alone without the stalk sufficient to impart a flavor [it is forbidden]. But if it was seventh year produce or mixed seeds in vineyards, or dedicated produce, [it is forbidden] if in both seed and stalk there is sufficient to impart a flavor.",
+            "If one had bunches of fenugreek of mixed seeds of the vineyard, they must be burned. If he had bunches of fenugreek of untithed produce, he must beat them and calculate the amount of seed within them and set aside [terumah] from the seed, but he need not separate terumah from the stalks. But if he did set aside [the terumah from the stalks before he beat the bunches] he must not say: “I will beat out [the seed] and take the stalks and give only the seed” but he must give the stalks together with the seed.",
+            "Olives of hullin which were pickled together with olives of terumah, whether it was a case where crushed [olives] of hullin [which were pickled together] with crushed [olives] of terumah, or crushed [olives] of hullin with whole [olives] of terumah, or with juice of terumah, they are forbidden. But if whole [olives] of hullin were pickled with crushed [olives] of terumah, they are permitted.",
+            "Unclean fish which was pickled with clean fish:If the jug contains two seahs and the unclean fish weighs ten zuz in Judean measure, which is five selas in Galilean measure, the brine is forbidden. Rabbi Judah says: it needs be a quarter [of a log] in two seahs. Rabbi Yose says: one-sixteenth of it.",
+            "If unclean locusts were pickled together with clean ones, they do not make the brine forbidden. Rabbi Zadok testified that the brine of unclean locusts is clean.",
+            "[Vegetables] pickled together are permitted, except [when pickled] with allium (onions, garlic, leeks). Allim of hullin [pickled] with allium of terumah, or other vegetables of hullin with leeks of terumah are forbidden. But allium of hullin with vegetables of terumah are permitted.",
+            "Rabbi Yose says: Anything stewed with [terumah] beets becomes forbidden, because they impart a flavor. Rabbi Shimon says: cabbage from a field artificially irrigated [that is stewed] with [terumah] cabbage from a field watered by rain, is forbidden because it absorbs. Rabbi Akiba says: all things cooked together are permitted, except those with meat. Rabbi Yohanan ben Nuri says: liver renders other things forbidden, but does not become forbidden, because it gives off [flavor] but does not absorb.",
+            "If an egg is boiled with forbidden spices even its yolk is forbidden, because it absorbs. The water in which terumah has been stewed or pickled is forbidden to non-priests."
+        ],
+        [
+            "One must not put a cake of pressed [terumah] figs or dried [terumah] figs into fish-brine, since it spoils them. But one may place [terumah] wine into fish brine. One must not perfume the oil, But one may put honey and pepper into wine. One may not boil terumah wine, because it decreases it. Rabbi Judah permits this, because it improves it.",
+            "[A non-priest drank] honey of dates, wine of apples, vinegar from winter grapes, and all other kinds of fruit juice of terumah: Rabbi Eliezer makes him liable to repay their value and the fifth; But Rabbi Joshua exempts from the fifth. Rabbi Eliezer declares [these] susceptible to uncleanness as liquids. Rabbi Joshua says: the sages have not enumerated seven liquids as those that count spices, but rather they stated: seven liquids make things susceptible to uncleaness, whereas all other liquids do not make susceptible.",
+            "One must not make dates into honey, apples into wine, winter-grapes into vinegar, or change any other kind of fruit that is terumah or second tithe from their natural state, except olives and grapes. One does not receive forty lashes on account of orlah except with that which comes from olives and grapes. Liquids cannot be brought as first fruits, except with that which comes from olives and grapes. And no fruit juice is susceptible to uncleanness as liquids except with that which comes from olives and grapes. And nothing [that is derived from fruit] can be offered on the altar except with that which comes from olives and grapes.",
+            "The stems of fresh figs and dried figs, klisim and carobs of terumah are forbidden to non-priests.",
+            "Seeds of terumah [fruit]: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted. Similarly, the bones of holy things: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted. Coarse bran is permitted. Fine bran of new wheat is forbidden, and old wheat permitted. One may act with regard to terumah as one does with hullin. One who sifts a kav or two [of fine flour] from a seah of wheat, must not leave the rest to ruin, but rather he should put it in a hidden place.",
+            "If a store-chamber was cleared of terumah wheat, they do not need to force him to sit down and collect each grain, but rather he may sweep it all up in his usual manner and then deposit hullin in it.",
+            "Similarly, if a jar of oil is upset, they do not need to force him to sit down and scoop it up [with his fingers], but he may deal with it as he would in a case of hullin.",
+            "One who pours from jar to jar and three drops drip, he may place in it hullin. But if he inclined the jar [on its side] in order to drain it, it is terumah. How much terumat maaser of demai must there be for him to take it to the priest? One eighth of an eighth [of a log].",
+            "Vetches of terumah may be given to cattle, to wild beasts or fowls. If an Israelite hired a cow from a priest, he may give it vetches of terumah to eat. But if a priest hired a cow from an Israelite, even though the responsibility of feeding it is his, he must not feed it with vetches of terumah. If an Israelite undertakes the care of a cow from a priest, he must not feed it with vetches of terumah. But if a priest undertakes the care of a cow from an Israelite, he may feed it on vetches of terumah.",
+            "One may burn terumah oil that has to be burnt in synagogues, houses of study, dark alleys, and for sick people with permission of the priest. If the daughter of an Israelite married to a priest regularly goes to her father's house, her father may burn [such oil] with her permission. One may also burn [such oil] in a house of celebration but not in a house of mourning, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: in the house of mourning, but not in a house of celebration. Rabbi Meir forbids it in both places. But Rabbi Shimon permits it in both places."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+            "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Terumot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,22 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Terumot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "shortVersionTitle": "Lazarus Goldschmidt, 1929 ",
+    "actualLanguage": "de",
+    "heTitle": "משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "text": [],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Zeraim/Terumot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,22 @@
+{
+    "title": "Terumot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Terumot",
+    "text": "",
+    "versions": [
+        [
+            "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תרומות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Zeraim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}