json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Ikar Tosafot Yom Tov/Seder Nashim/Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Gittin/Hebrew/On Your Way.json

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Gittin",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "גט. לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולכך נהגו לכתוב בו י\"ב שורות כמנין גט. ועתוי\"ט:",
                "וכ\"פ רש\"י. והר\"נ פירש דח\"ל של צד מערבי של א\"י נקט. לפי שבאותו צד ליכא עיירות מובלעות וסמוכות שהרי הים מפסיק ובצדדים אחרים לא פסיקא ליה מלתא משום דאיכא עיירות סמוכות ומובלעות (ולקמן אמרינן דת\"ק מפיק אלו מכלל). ומש\"ה אמר ממדינת הים שהיא מערב א\"י וה\"ה לכל צדדים אחרים מאותן עיירות שהן דומות לאלו שבמדינת הים שאינן לא מובלעות ולא סמוכות. ואפשר שלזה כיון רש\"י ז\"ל במה שסיים כלומר כל חו\"ל שהוא דומה לחו\"ל שבמדינת הים:",
                "וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה ; ואין בקיאין היינו דאין חוששין להך דרשה דאל\"ה מ\"ש משאר הלכות גיטין דלא חיישינן להו דלא בקיאי. תוספ':",
                "ורש\"י פירש דסתמא כי מסהיד בפ\"נ ובפ\"נ לשמה קמסהיד. וסיים הר\"ן דמימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אם נכתב ונחתם בפני ש\"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה. ואלו לא נכתב לשמה היה אומר השליח כך אירע מעשה דלאחר נכתב. והא דסגי בעד אחד, משום דרוב בקיאין הן. ואפילו לר\"מ דחייש למעוטא הבא הוי מעוטא דמעוטא, ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא ועתוי\"ט:",
                "ופריך בגמרא א\"כ בפני נכתב למ\"ל, ומשני דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:",
                "דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב\"ד ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא:",
                "החגר. בגמרא מפרש דבהא פליגי דת\"ק סבר דמרקם וחגר אע\"פ שהן מחו\"ל א\"צ שיאמר בפ\"נ ובפ\"נ לפי שהן עיירות הסמוכות לא\"י, וכ\"ש מכפר לודים ללוד שא\"צ לפי שהוא מובלע בתחום א\"י כו'. ואתי ר\"ג לאפלוגי עלה ולמימר דדוקא במובלעות כמו מכפר לודים גמירי ושכיחי, אבל סמוכות כגון, רקם לא גמירי ולא שכיחי. ואתא ר\"א למימר דאפילו מכפר לודים שהוא מובלע צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, דנהי דמודה לרבנן קמאי דמובלעים גמירי ושכיחי, אפ\"ה מצריך בהו, לומר בפ\"נ ובפ\"נ כדי שלא תחלוק במדינת הים. הר\"ן:",
                "מכפר כו'. מיקרי כפר. לודים שבני לוד מצויין בה תמיד. ומש\"ה נקט ללוד לרבותא. הר\"נ:",
                "והמוליך. ובהא פליגי את\"ק, דלת\"ק המוליך מא\"י לחול א\"צ לפי שבני א\"י בקיאין, לשמה, וחכמים גזרו מוליך אטו מביא. ולמ\"ד טעמא משום קיום חכמים לפרושי מלתא דת\"ק אתו דמביא לאו דוקא. אלא ה\"ה מוליך. גמרא:",
                "במדינת הים. לטעמא דאין בקיאין ה\"ה באותה מדינה נמי צריך שיאמר, אלא דנקט ממדינה, למדינה למידק מינה דהא ממדינה למדינה בא\"י לא צריך, ואפילו לכתחלה. ולאידך. טעמא נמי בא\"י דקביעי ב\"ד שכיחי שיירות. גמרא:",
                "גמרא ופירש\"י שלא ילך מזו לזו. ובא\"י נמי, לטעמא דקיום דמקפידין ולמ\"ד לשמה נמי דאיהו ס\"ל נמי טעמא דקיום דאלו בחו\"ל אפילו באותה הגמוניא כדאיתא. בגמרא:",
                "הגמוניא. פקידות:"
            ],
            [
                "למזרח. אבל מערב א\"י א\"צ גבול שהים הגדול גבולה דכתיב וגבול ים והיה, לכם הים הגדול. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "ואשקלון. ובספר יהושע מוכח דמא\"י היא. גם בספרי חשוב פרשת אשקלון מכיבוש עולי בבל. והר\"ן תירץ דפרשת אשקלון אינו אלא פרשת דרכים שלה ושכן הוא בירושלמי:"
            ],
            [
                "א\"צ כו'. דמשום עגונא הקילו ולא הצריכו קיום כל שלא ערער. תוספ':",
                "דאלת\"ה הא קיי\"ל (פ\"ב דכתובות מ\"ח) דאין ערעור פחות משנים. ואלא תרי ותרי נינהו מה חזית דסמוך אהני סמוך אהני ואוקמה בחזקת אשת איש. ועתוי\"ט:",
                "משום דלא קביעי ב\"ד ולא שכיחי שיירות:",
                "משום דקיי\"ל כמ\"ד דטעמא משום קיום הוא:",
                "דלאחר נתינה תוך כדי דיבור מצי למימר בפ\"נ ובפ\"נ. הר\"נ:",
                "עדים. דקיי\"ל עדי מסירה כרתי:",
                "יתקיים. מפרש בגמרא למ\"ד דלא בקיאי כו' דהכא לאחר שלמדו. כלומר לאחר שקבלוה הדרשה דלשמה. ואפ\"ה ביכול צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ דלא עקרו לתקנתייהו כו'. אבל פקח ונתחרש מלתא דלא שכיח היא ולא גזרו בה רבנן:"
            ],
            [
                "דכתיב או חפשה לא ניתן לה. עד שיכתוב לשמה. הר\"מ. ולמ\"ד משום קיום ודאי דבעי קיום מידי דהוה אשאר שטר. ועתוי\"ט:",
                "אחד כו'. לומר שיש עוד דרכים אחרים ששוים וכדלקמן:",
                "גיטי נשים איפכא הול\"ל ששוו שחרורי כו' דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא דאגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא. תוספ':"
            ],
            [
                "כל גט. כל שטר קרוי גט:",
                "מפרש בגמרא כגון דחתם ישראל לבסוף. כלומר אחרי הכותי דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמיה דאין עדי גט חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם. אבל שאר שטרות דחתמי זה בלא זה אימר רווחא שביק למאן דקשיש מיניה, ואתא כותי וחתם למעלה. והיינו למ\"ד גירי אמת הן ואיכא עכ\"פ תרי סהדי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ומפליג פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני ור\"ג מכשיר בשנים ומעשה נמי כו'. גמרא. ולדידיה דאחזוק בהא כלומר בגיטין ושחרורין ולא אחזוק בהא בשאר שטרות. תוספת. ולת\"ק אפילו באחזוק לא סמכינן עלייהו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות:",
                "והוא לשון ערוך וסדור:",
                "אף אלו. מפרש בגמרא דדוקא בדאיכא עדי מסירה הוא דמכשיר. וס\"ל כר\"א דעדי מסירה כרתי. ומיירי נמי בשאותן עדים החתומים בגט שמותיהן מובהקים. בגמרא (גיטין דף י\"א ע\"א) מפורש היכי דמי שמות מובהקים כגון הורמוז ואבדינא וכו'. פירוש שאותן שמות אנשים מושאלים היו משמות גלולים אשר עבדו הפרסיים בימים הקדמונים, הא לאו הכי חיישינן דלמא אתי למסמך עלייהו, דמודי ר\"א במזויף מתוכו שהוא פסול. ות\"ק נמי ם\"ל כר\"א אלא דגזר אטו שמות שאינן מובהקים:",
                "דהדיוט לית ליה קלא. ואפילו בשמות מובהקים איכא למיחש שמא יטעו לומר דישראלים נינהו ואסקי שמייהו הכי ויבואו להכשיר בלא עדי מסירה כו'. הר\"נ:"
            ],
            [
                "שלא כו'. דיכול לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך. גמרא. ופירש רש\"י אלא חזור על הפתחים. ומסיים הר\"מ שישראלים, מצווים להחיות עבדים שביניהם:",
                "התרומה. ועבד ישראל מפסידו משפחה כנענית. ואע\"ג דמתירו בבת חורין, עבדא בהפקרא ניחא ליה זילא ליה לזלזל בה לכל תאותו ומתנהג עמה בפריצות. ורבנן, הא דמתירו בבת חורין עדיפא להו. גמרא:",
                "וק\"ק דאע\"ג דבהמה נמי אוכלת. מ\"מ כיון שאם יהיה בן חורין לא יאכל, הוי זכות מה שאוכל עכשיו. ובגמרא הכי איתא מפני כו'. דאי בעי שקול ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כל היכי דאיתא. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "תנו. גרסינן ול\"ג תן שלא מסרו ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה, לו השליח לעבד להיות משוחרר. רש\"י:",
                "ולא אמרינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואפילו למ\"ד משום קיום וצ\"ל בפני נכתב משום דלמא אתי לאחלופי, בחציו ראשון שיש בו שם כו' שהוא עיקר הגט מינכר מלתא ולא אתי לאחלופי. תוספ':",
                "וא\"צ שיהיו שניהם אדוקים וחתומים בגט אלא ששניהם אומרים שהבעל עשה שניהם שלוהים על כך ואמר להם שניכם הוליכו גט לאשתי ונתנו האחד במעמד חבירו כו'. תוספ':",
                "למ\"ד משום קיום האיכא שנים שמצוין לקיימו, ולמ\"ד משום לשמה, מיירי לאחר שלמדו, ובתרי לא שכיחי הלכך לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו:",
                ". אחד. שלישי. רש\"י:",
                "דכיון דההוא דאמר בפני נחתם לא אמר בפ\"נ אתי לאחל. פי בקיום כו'. ומ\"ד לשמה, הא ס\"ל נמי טעמא דקיום. גמרא:",
                "מכשיר. כיון דאיכא תרי דמסהדי אכתיבה, תו לא אתי לאחלופי. גמרא:",
                "כשר. למאן דס\"ל טעמא דקיום, אפילו אין שם עד מעיד על הכתיבה כשר שהרי נתקיים ע\"פ שנים. ולא נקט אחד אומר בפ\"נ אלא אגב רישא דתנא אחד אומר כו'. תוספ'. ואפילו יוצא מתחת ידו אחד נמי כשר. ולטעמא דלשמה דוקא ביוצא מת\"י שניהם. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ונ\"ל דנקט בת אחותו לפי שהיא בת גילו, כדאיתא בסוף פרק ה' דנדרים. ובירושלמי מעשה באחד שנשא בת אחותו וזנתה כו'. ולפ\"ז י\"ל דמשום מעשה שהיה נקט בת אחותו:",
                "דלא אמרינן אוקמה אחזקת א\"א והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו. ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא א\"א. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "דאי משום זנות לא שכיח ורבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן דכשאין בו זמן נמי כשיבא הגט ליד האשה יכולה לבוא לב\"ד או לפני עדים ותראה להם גיטה ויכתבו לה שמאותו היום נתגרשה. תוספ':"
            ],
            [
                "של קיימא. לאתויי מי טריא (פירוש גשמים שנשארים על הגגות. ל\"א מים ששורין בהן פירי) ועפצא:",
                "של זית. דוקא עלה של זית וכיוצא בו דמתקיים כו' אבל של כרישין ובצלים ועלה ורדין וירקות וכל דבר שאינו של קיימא פסול. תוספ':",
                "אע\"ג דבמשנה ד' פ\"ב דסוטה לענין מגילת סוטה דכתיב בספר לא דרשינן הכי, לא קשיא, דהכא שאני דכלל פרט וכלל דריש דונתן חזר וכלל, אבל התם כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. א\"נ הכא קרא יתירא קדריש וכתב לה תרי זימני. תוספ':"
            ],
            [
                "ולשון טופס הוא שהוא העתק ותואר הגט. ותורף, הוא גילוי הגט, מלשון יניחנה במקום התורפה:",
                "וליכא למימר דדיעבד. אפילו תורף כשר. דהא כיון דמחובר פסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד אית לן למפסליה. הר\"נ:",
                "י\"ט לעיין כיון דכתיבת זמן בגט ליתא אלא מדרבנן, כל ששאר התורף נכתב כהלכתו, זמן לא יהיה לו אלא דין טופס. ואפשר דאלמוהו כאלו היה של תורה. ב\"י:",
                "ויעביר תנאי שהיה בו. רש\"י:",
                "ואע\"ג דאינו דומה נמחק פעם אחד לנמחק ב\"פ ויהיה ניכר אצל מחק דעדים. סבר ת\"ק דגזרו דלמא דמי האי מחקא להאי מחקא. וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעדי מסירה. ב\"י, ועתוי\"ט:",
                "מכשירין. אין לתמוה איך מכשיר ר\"א בדבר שיכול להזדייף והא מודה ר\"א במזוייף מתוכו שהוא פסול. דהא מודה נמי היכא דלא אתי למסמך עלייהו כגון בשמות מובהקים דכשר. ה\"נ כשר. הג\"א:",
                "ואע\"ג דבשאר שטרות נמי קיי\"ל דע\"י עדי מסירה גובה ממשועבדים, מ\"מ כיון דלגוביינא קיימא דלמא לא מפיק להו עד זמן ארוך ושכחו עדי מסירה את הדבר וסמכינן אעדי חתימה, והוא מזייף כתב העליון וחותם העדים עומד במקומו. וכתבו התוספ' דהיינו דוקא בשטרות העומדים לראיה, אבל שטר מכר ומתנה דמי לגיטין. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "היינו טופם:",
                "משום דלא שכיח כלל שריא אפילו לכתחלה. ולא דמי לכתבו במחובר במתניתין דלעיל. הר\"ן:",
                "את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומסרו לה לגירושין. רש\"י. ואע\"ג דמחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה לא הוי מחוסר מעשה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה. הר\"נ:",
                "שוברו. שובר פרעון כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמסרו לו להיות לו לראיה. רש\"י:",
                "בחותמיו. היינו עדי מסירה. הר\"נ. והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גטין חתומים הם אפילו לר\"א מפני תקון העולם. רש\"י:",
                "ואע\"ג דאמרינן לעיל דסגי בקול קולמסא, היינו למאן דיכול למחזי דמסתפי סופר מיניה דילמא חזי ליה, אבל בסומא כיון דלא אפשר למחזי לא מסתפי מיניה, הלכך לא מצי אמר. ר\"נ ועתוי\"ט:",
                "היינו למאי דפסקינן כמ\"ד דטעמא משום קיום:"
            ],
            [
                "הקטן. מה דשכיח טפי תני ליה ברישא. דגדלות הקטן ודאי שכיה וכן פקחות החרש שכיה יותר מפתוח הסומא ופתוח הסומא שביח טפי משיפוי השוטה:",
                "בדעת. לומר דבדעת תליא מלתא אבל לא בכשרות, וסומא שהיה פתוח בשעת קבלה לא בעינן שיהא סוף בכשרות. גמרא:",
                "דההלכה כמ\"ד דמשום קיום הוא:"
            ],
            [
                "נאמנות. מפרש בגמרא בחו\"ל, דכיון שצריכה לומר בפ\"נ ובפ\"נ ואי אתא בעל מערער לא משגיחינן ביה מהימנא, דליכא למימר ד. לקלקולא מכוונה. אבל בא\"י דאינה אומרת בפ\"נ ובפ\"נ ואי אתא בעל ומערער משגיחין ביה, אינה נאמנת, דמכוונא לקלקלה:",
                "לאו דוקא שיתנה הוא שתאמרי. וז\"ל הר\"ן, וקמ\"ל מתניתין שאע\"פ שאילו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ\"נ ובפ\"נ, אפ\"ה כל שהיא אומרת שנעשתה שליח צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, ולא מפטרה במגו דאבעיא אמרה נתגרשתי:",
                "ואפילו שאין הגט מקוים. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לגרש כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:",
                "אפילו למ\"ד בעלמא יש ברירה, הכא מודה, משום דוכתב לה לשמה, משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה. תוספ':"
            ],
            [
                "מקום כו'. ומשמע שם עירו ושם עירה דלא. הג\"א:",
                "שגם זה עיקרו של גט. ומתניתין ר\"א היא דאמר עדי מסירה כרתי, הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי, דחתימת העדים אינה אלא מד\"ס מפני תקון העולם, וכי כתיב לה לשמה אעיקר כריתות קאי, דהיינו כל הני דאמרן:",
                "חוץ כו'. קשיא דר\"א אדר\"א, דרישא דמתניתין אוקמינן כר\"א ושרי לכתוב לטופסי גטין ובלבד שיניח. תרי תנאי אליבא דר\"א. גמרא:",
                "ולא קשה ממשנה ה' פרק דלעיל דשרינן בחש\"ו אפילו לכתחלה לכתוב טופס ולא גזרינן אטו תורף, דחש\"ו לא שכיח כלל לא גזרו. ועתוי\"ט שמביא פלוגתת הפוסקים בגיטי נשים אי פסול אפילו דיעבד:"
            ],
            [
                "ובגמרא פליגי איכא מ\"ד כדי שיהיה אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם ואיכא מ\"ד שלא שהה אדם שם עד שעת מציאת הגט:",
                "להרא\"ש פסול ואפילו לא הוחזקו שנים ששמותיהן שוים כל זמן שלא ראה שלא עבר אדם שם. ולהר\"מ אפילו עבר, כשר, דהלכתא כמ\"ד שלא שהה כו' אא\"כ הוחזקו ג\"כ דאז בעבר הוה תרתי לריעותא. ומובן ג\"כ באין השיירות מצויות. ועתוי\"ט:",
                "פירשו התוספ' דהשליח נמי נאמן בסימן מובהק. אלא דבעדים אע\"פ שראוהו כבר מהימנו, ושליח לא מהימן אלא שאמר כן קודם שראהו:",
                "משמע שיודעים שלא חתמו אלא על אחד אבל אין מכירין מי הוא אותו יוסף בן שמעון, וכשהעדים אומרים כן והוא אומר שעל שלו חתמו, נאמן, דלא חשרינן ליה שישקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה. אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סובר שהוא שלו, לפי שאינו יודע שיש יוסף בן שמעון אחר, או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע\"פ שאינו מכיר. תוספ':",
                "וא\"ת ונחוש לשאלה, וי\"ל דקים ליה בנפשיה שלא השאילם לשום אדם. א\"נ ביודע שבחפיסה אבדו, ומ\"מ צריך שיהא מכיר החפיסה בטביעת עין:",
                "בטביעת עינא. ובחפיסה ודלוסקמא נמי טביעת עין, כמו סימן. אלא דאיכא בין סימן לטביעת עין, דטביעת עין אין מועיל להכשירו אלא כשמצאו אותו בעצמו שאבד לו, ולא כשמצאוהו אחרים. ועתוי\"ט:",
                "או חולה. משא\"כ גוסס דרוב גוססים למיתה. גמרא:",
                "בחזקת כו'. מדאורייתא נפקא לן בחולין רף י', העמד דבר על חזקתו. רש\"י:",
                "בת ישראל. צריכא דאי אשמעינן גט משום דלא אפשר (למיחש למיתה, דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות). אבל תרומה דאפשר (להיות נזונות בחולין) אימא לא, צריכא. גמרא:",
                "השולח. צריכא דאי אשמעינן תרומה זימנין דלא אפשר (שהיא עניה ותטול בגרנות). אבל חטאות מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא. גמרא:",
                "מקריבין. בגמרא מפרש דדוקא בקרבן נשים, א\"נ חטאת העוף שא\"צ סמיכה. דאי לאו הכי לכתחלה אין לעשות בלא סמיכה, דהא מעלין עליו כאלו לא כפר:"
            ],
            [
                "וכ\"פ רש\"י. ומשמע דאלו אבדה דבסיפא היינו שטבעה. וקמ\"ל דאעפ\"כ נותנין עליו חומרי חיים דשמא יצא. (כדאיתא פט\"ז דיבמות מ\"ד) רסתם ים מים שאין להם סוף הוא. ועתוי\"ט בשם הר\"מ:",
                "ליהרג. בגמרא איכא תרי לישנא, לחד לישנא דוקא בב\"ד ישראל בזמן הבית היו נותנין עליו חומרי חיים (והוא דעת הר\"מ). ולאידך לישנא, בב\"ד ישראל לא היו נותנין עליו חומרי חיים. ועתוי\"ט:",
                "בת ישראל כו'. וכ\"ש לאיסור אשת איש. ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נותנו לה הרי זו ספק מגורשת. וכמ\"ש הר\"מ:"
            ],
            [
                "אחר. דשליח עושה שליח כדאיתא בקדושין דף מ\"א. ודוקא חלה. ועתוי\"ט:",
                "ומשמע דלא קפיד אם יטול החפץ תחלה אם לא והרי זה כאומר תן לה הגט וטול החפץ שגם בזה לא ישלחנו ביד אחר כו'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובחלה דלא עדיף ממי שבא מכחו. פוסקים:"
            ],
            [
                "כיון דמלתא דפשיטא הוא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמטו לידייהו דהני. רש\"י והר\"נ. ובהג\"א יהיב טעמא, משום דהוי כמתנה מועטת ואסור לחזור בו:",
                "ואפילו לא ירש אלא מלא מחט משום דגובה וחוזר וגובה. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "ב\"ד. על מנת שיפריש על מעות אלו מחלקם. הר\"מ:",
                "א\"צ כו'. דהיה כח ביד ב\"ד להטיל חוב זה על הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה. רש\"י. אבל על העני שהעשיר לא עבדו תקנתא דלא שכיח:"
            ],
            [
                "מפריש כו'. בערבי שבתות ויו\"ט איירי דשרי שלא מן המוקף. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ומשמע דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. והר\"מ לא חילק. ועתוי\"ט:",
                "בקדים כו'. בגמרא תנא בתקופה כלומר שמוצאי החג היא בתקופת תשרי דאלו נמשכה תקופת תמוז עד כאן לא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן. רש\"י:",
                "וראיה לזה מדתנן הבוסר משהביא מים:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ששלח. מהו דתימא לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא לבטוליה קמ\"ל. גמרא:",
                "קדם כו'. מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורה קמכוין הני מילי לשליח אבל לדידה ודאי לצעורה קמכוין קמ\"ל. גמרא. ופירש הר\"נ דדומיא דשליח דהיינו דפגע ממילא, הכי נמי באשתו דפגע בה ממילא. וקמ\"ל דלא אמרינן לצעורה כו'. וקדם לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט. ועתוי\"ט:",
                "שליח. מהו דתימא איהו הוא דלא מרח אדעתא לצעורה. אבל שליח דלא איכפת ליה כי טרח ודאי לצעורה. גמרא. וטרח דנקט לאו טרחת הדרך ורדיפה אבתרה קאמר דהכי מיירי בפגע אלא טרחת הדבור שיש טורח ועמל על האדם לצער האדם בדבור על ידי עצמו, מה שאין כן כשידבר לשליח. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "זה דעת ר\"ש ור\"ל בגמרא. רדייקי דבית דין היינו שלשה. וטעמא דבעינן שלשה והרי אין זה אלא עדות בעלמא, כתב הר\"נ דתקנה קדומה היתה כדי שיהא לדבר קול. ע\"כ. דבי תרי לא מפקי קלא דהכא בעינן גילוי מלתא מפי לגבות ממשעבדי כו'. ולדידהו חשש ממזרות ליכא דהא ג' מפקי לקלא. אלא טעמא משום תקנת עגונות, דכיון דאטרחינן עליה לילך כו' לא יטרח בשביל לעגנה. ור\"נ ור\"י סברי דב\"ד היינו תרי, וקרי להו ב\"ד משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. ואפילו היכא דלא חיישינן לשקרי. וכ\"פ כל הפוסקים. ולדידהו סעמא משום חשש ממזרות. וא\"כ הר\"ב מזכי שטרי אבי תרי ודלא כהלכתא. ועתוי\"ט:",
                "והיינו מכות מרדות. דודאי דלא היו כאן מלקות דאורייתא. וטעמא דהיו מלקין משום דקיי\"ל דתקנתא דר\"ג לא היתה אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם בטלו מבוטל. ומיהו דוקא לאחר תקנת ר\"ג, אבל מה שקודם ר\"ג, למר כדאית ליה ולמר כדא\"ל אפילו בדיעבד הוא:"
            ],
            [
                "אלמנה כו'. וכל הבא ליפרע מנכסי יתומים. והוה מצי למתני אין נפרעים מנכסי יתומים אלא בשבועה. ונמנעו מלהשביע האלמנה אלא האלמנה הוי חדיש טפי, סד\"א משום חינא אקילו רבנן עלה. ולכך נקט רישא נמי באלמנה, כדאיתא בגמרא ותוס'. ועתוי\"ט:",
                "נמנעו ב\"ד. הר\"מ:",
                "ולפיכך באלמנה הוא דנמנעו אבל לא בגרושה. גמרא:",
                "וז\"ל הר\"ן, כל מה שירצו יבחרו היתומים דבר קשה להדירה בו כגון קונם וכו'. ולא חשודה לעבור על נדרה ואפילו תעבור אין ענשן של נדרים חמור כל כך כענשן של שבועות שנפרעים ממנו ומכל העולם. ובגמרא, וניחוש דלמא אזלא לחכם ושרי לה. ומשני, קסבר צריכה לפרוט את הנדר היאך נדרה נדר הזה וכי מפרטה קמיה דליתומים נדרה וכך נדרתי אם נהנתי מכתובתי כלום לא שרי לה:",
                "וא\"ת ידירוה בדברים שאין בהם עינוי נפש שאין הבעל יכול להפר. וי\"ל כיון שאין בהם עינוי נפש לא תחוש אם תקיימם כו'. וא\"ת ידירוה שלא תאכל ככר זה כו' ותאכלנו לאלתר בפנינו וי\"ל דלא תחוש לעונש זה אלא בנדר שע\"י עומדת באיסור כל ימיה. תוספ' והרא\"ש. ובגמרא וכי לא ניסת נמי לכי מנסבה מיפר לה בעל. ומשני אין הבעל מיפר בקודמין. ועתוי\"ט:",
                "פירש\"י ששבועות הדיינים הנזכרת במשנה, של תורה היא, ונקיט ס\"ת בידיה או תפילין ומשביע לה בשם או בכינוי. כדאשכחן באברהם שים נא ידך כו' ואשביעך ועונשה מרובה. וחוץ לב\"ד, שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי. ואע\"פ ששבועת המשנה טכסיסה כשל תורה תקנו כאן להקל בכך כדרך שתקנו שתהא גובה בנדר:",
                "תקון כו'. לאו למימרא שהיו צריכין כך לכתחלה, דהא לעיל מכשירין חכמים דהיינו ר\"א אפילו בלא עדי חתימה. אלא תיקן ולימד לעשות כן כדי שלא יהא צריך לעדי מסירה. אבל אם ירצה לכתחלה לסמוך על עדי מסירה, יש לסמוך. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "דקני ליה משבאי: (. ד) ותימא דתיפוק ליה לפי שנתייאש ממנו. והכי איתא בגמרא. וכ\"כ הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "דאי ישתעבד לשני אכתי יפיל עצמו לגייסות כדי שירויח לענין מציאה ומתנה דלא קני ליה שני אלא למעשה ידיו כמו שקנאו השבאי שממנו קנאו הוא ופעמים נמי שהוא שונא לרבו מתמול שלשום ומפקיע עצמו ממנו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ישתעבד. ורבו נותן דמיו. תוספתא. ופירש הכ\"מ דהיינו אם פדאו לשם עבד. אבל כשפדאו לשם בן חורין, הרי הפקיר דמיו:",
                "והיינו אפותיקי מפורש לאפוקי אם כתב לו גבה חובך מזה דהיינו אפותיקי סתם למה ליה למשחרר דלכתוב שטר הא כתוב וקאי דהא משעבדי ליה כולהו נכסי. הר\"נ:"
            ],
            [
                "אי אפשר. משום לאו דלא יהיה קדש. דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל איתתא אמה. ולישא חציה שפחה וחציה ב\"ח א\"י כו'. ועתוי\"ט:",
                "לא תוהו כו'. הא דלא נקט קרא דאורייתא דפרו ורבו. משום דאי היה יכול לקיים שבת כל דהו משום פרו ורבו לא הוה כפינן ליה דלא מחייב בה משום דאנוס הוא. ועי\"ל דנקט לשבת משום דשייך אף בצד עבדות אבל פר\"ר לא שייך אלא בצד חירות (דאתתא לא מפקדה אפו\"ר וכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה) תוספ':",
                "בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנית ברא אותה, כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה. רש\"י:"
            ],
            [
                "ר\"ל בגמרא:",
                "ואלוקח קאי, שהוא המוציא ואסורא גביה איתא ואותו קנסו שיאבד דמיו. גמרא:",
                "ספרים. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ונ\"ל שלא בא לומר שצריך שיאמר כן בשעת גרושין, דאם כן במוציא משום שם רע נמי הו\"ל לפרש כן. אלא שפירושו מאי איכפת ליה באם נדרה וקאמרי שהוא אומר אי אפשי כו'. תוספ'. וע\"ע:",
                "לאו דוקא דהא לא התנה בכך אלא לעז בעלמא. וכ\"כ הר\"י:",
                "אבל לקלקולא לא חייש הכא, דבצריך חקירת חכם ס\"ל כר\"א, ובא\"צ ס\"ל כר\"מ. גמרא:",
                "נ\"ל דרבי מאיר לטעמיה במשנה י\"ז פי\"א דנדרים, באומר לא הייתי יודע שזה נדר שאעפ\"כ ה\"ל להפר, ור\"א ס\"ל כרבנן דהתם. ועתוי\"ט:",
                "בגמרא, פשיטא מאי נחוש לה, מהו דתימא לגזור משום דר\"נ, דתניא ר\"נ אומר הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כמו שהקריב עליה קרבן. והאי כיון דקיים נדרו נקנסיה מלהחזיר, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "אילונית. פירוש שחשב שהיא אילונית גמורה דלא ילדה, וגרשה בגט. ואע\"פ שהאילונית א\"צ גט כדתנן ריש פ\"ק דיבמות כו', הכא איירי כדאמרן דלא נולדו בה סימני אילונית גמורות אלא שהוא חשב כן, והיינו דקתני כו' והיו לה בנים. ואם נולדו בה סימני אילונית א\"א בשום צד שיהיו לה בנים. הר\"ן:",
                "לפיכך אומרים לו קודם גרושין הוי יודע שהמוציא את אשתו משום אילונית לא יחזירנה עולמית. רש\"י:",
                "כלומר והשתא רבנן נמי חיישי לקלקולא. ועתוי\"ט:",
                "וקשיא, דא\"כ הטיל התנאי בגט עצמו וכשלא נתקיים נמצא שהגט בטל. ובמתניתין דלעיל דכפליה כי לא נתקיים התנאי והגט בטל מה הועילו חכמים בתקנתם דלא יחזיר. והתוספ' והר\"מ כתבו בדכפליה למילתיה ולא כפליה לתנאיה. דאי כפליה לתנאיה אין מועיל מה שלא. חזיר, דלעולם איכא קלקולא. וכי לא כפליה למלתיה אפילו לעז ליכא, דחשש קלקול זה אינו אלא לעז בעלמא. ועתוי\"ט:",
                "כי הוא היה סבור שהיתה אילונית אלא שאמרנו לו שיהא גומר ומגרש בכל צד אבל לא גרש על דעת שתתבע כתובה. הר\"נ:"
            ],
            [
                "הלוקח מביא. ה\"ג בספרים מדוייקים, וזו היא גירסת הר\"מ. ומפרש כבר בארנו שהעיקר אצלינו לא היה קנין לעובד גלולים בארץ להפקיע מן המעשרות, לפיכך לקח מן העו\"ג יביא מן התורה וכשראו חכמים שהיו מתיקרין בלקיחתן מן העו\"ג התקינו שהלוקח מן העובדי גלולים לא יביא בכורים. כדי שיתבאר לו שירדה מקדושתה ולא יתאוו לקנות מהם. וכשראו ג\"כ שזה גורם שתשאר ביד העו\"ג ותשתקע בידם, התקינו שהלוקח מהם יביא כדי שידע שלא היה קנין לעו\"ג בא\"י קנין גמור, ולכך ישתדל בפדיון זה הקרקע מידו לפי שהיא עומדת בקדושתה ובמתנות ידועות. ועתוי\"ט:",
                "ה\"ג במשנה. ול\"ג וחזר ולקחה כו'. וכ\"ה גירסת רש\"י. ולא מפרש לאוקימתא דתרי תקנות היו כנ\"ל, דכל זה למ\"ד לא היה קנין לעו\"ג כו'. אבל הר\"ב פסק כמ\"ד דהיה קנין ומפרש למשנתינו אליבא דהלכתא וא\"צ לאוקימתא הנ\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כלומר דהא להכי תנן לה הכא בגטין ואע\"פ שאין ענינו מענין גטין אלא משום דתני בפרק דלעיל מילי דתקון העולם:",
                "שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עידית ולא הרבה מזבורית. רש\"י:",
                "עידית. את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב. נאות אלהים תרגום עידית. ערוך:",
                "גמרא. ופירש הר\"ב אף על פי שהזבורית שוה כנגד החוב לא קפי. ן עליה זבינא:",
                "וקשה דלמ\"ד כתובה דאורייתא דיליף לה מכמוהר הבתולות כו'. מדאורייתא דינה בעידית, ואמאי הפקיעו חכמים דינה מהאי טעמא. ורבי מאיר נמי דאמר בבינונית קסבר כתובה דאורייתא בריש פרק אע\"פ. וי\"ל דטעמא דהפקיעו חכמים דינה כדאמרינן בגמרא גבי בעל חוב, שלא יראה אדם שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו, ה\"נ חשו חכמים באשה שמא תקניטנו כדי שיגרשנה ותגבה כתובה. וטעמא דיותר משהאיש כו' לא הוי אלא משום דלא תימא כמו שבע\"ח בבינונית משום נעילת דלת, אשה נמי משום חינא שיהו האנשים נושאים חן בעיני הנשים וינשאו להן, תהא בבינונית. תוספ':",
                "בזבורית. הפחות והרע ולא נודע לי מאיזה לשון הוא (נ\"ל מלשון זיבורא ועקרבא. ב\"ד) הר\"מ:"
            ],
            [
                "וחשיב תיקון העולם, דאי לאו תיקון העולם היה גובה אפילו ממשעבדי בבינונית משום נעילת דלת ע\"כ. ומש\"ה נקט הר\"ב בע\"ח. וה\"ה לנזקין:",
                "יתומים. מפרש טעמא בגמרא משום דלא מסיק אדעתיה דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי דה\"ל נועל דלת והלכך אפילו יתומים גדולים. ובנזקין אע\"ג דמדאורייתא בעידית היינו דניזק, וגבי יתמי אוקמוה אדאורייתא. ועיין תוספ':"
            ],
            [
                "ולשון לאכילת פירות לא דייקא דלפירות בלחוד ה\"ל למתני. והר\"מ מפרש כשגזל ראובן קרקע משמעון והיתה מלאה פירות ואכל ראובן הפירות והפסיד הקרקע כו' כשיבא שמעון לגבות מראובן הפירות שאכל כו'. ושני הפירושים בגמרא ב\"מ דף י\"ד ופירוש הר\"ב נדחה:",
                "אבל דמי פירות הוה כמלוה ע\"פ. דאע\"פ שכתב מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי אינון ועמליהון ושבחיהון, אפ\"ה אין קול יוצא אלא על המקח לא על השאר, כיון שעדיין אינו בעולם. רש\"י והר\"נ:"
            ],
            [
                "אביהן. וכ\"ש הממונה מהב\"ד שהוא שליח ב\"ד:",
                "לעשר. קוראין כל המתנות בשם מעשר בלבד. ובגמרא רמינן דתנן (בריש תרומות) והתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה, ומשנינן, לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח. פירש\"י להאכיל יתומים לאלתר חייב לעשר, להניח התבואה באוצר עד שיגדלו, למה לי עישור, לכשיגדלו יעשרו הם:",
                "שמינהו. ומי שסמכו אצלו שבקי' מלדון בו. ויש בזה מחלוקת הפוסקים למי דמי יותר:",
                "ואע\"ג דהיינו מדמע שהוא נמי מערב איצטריך למתני בהדיא, משום דקנסא מקנסא לא ילפינן, דהא לאו דינא הוא, והיכא דקניס קניס והיכא דלא קניס לא קניס. גמרא:",
                "וצ\"ל דמזיק שעבודו של חבירו דתנן בפרק דלעיל מ\"ד, דלרשב\"ג דקיי\"ל כוותיה מחייבינן ליה, דחשיב היזק ניכר לגבי הנך דהכא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "וה\"ה לעבודת הולכה וקבלה:"
            ],
            [
                "החרשת. משום תרתי בתרייתא דמשום תקנה נינהו, תנא ליה הכא. רש\"י: (. ח) קטנה כו'. אבל חרשת דאיירי בה ושבקה, ש\"מ דלא אכלה. וטעמא בגמרא גזירה שמא חרש שנשא פיקחת יאכילנה, וגזירה משום תרומה דאורייתא:",
                "וא\"ת ולוקמא אפילו בדאורייתא דקמן אוכל נבילות הוא דאין מצווין להפרישו. וי\"ל דבגמרא משמע דאפילו מאכי, לה בידים. ועוד משמע ו. אפילו לכי גדלה אוכלת מכח זה אע\"פ שעדיין לא בעל. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "יורשה. דהפקר ב\"ד הפקר כדילפינן ליה בגמרא מקראי:",
                "שלא נודעה. דאי נודעה לרבים, מלתא דלא שכיחא הוא שיביאנה הגזלן, ולא תקנו במלתא דלא שכיח:",
                "לרבים. אמרינן בירושלמי דרבים היינו ג'. ועתוי\"ט:",
                "מכפרת. ואי קשיא האיך התנו ב\"ד לעקור דבר מה\"ת ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. הא אמרינן ביבמות דף צ' שב ואל תעשה שאני דלאו מיעקר הוא. רש\"י. וקשה דעדיין אינו מיושב האיך הכהנים אוכלין חולין בעזרה. ולהמסקנא מתרץ דרבנן אוקמיה ביד הגזלן שיהא שלו ושיוכל להקדישו. ופירש\"י דהפקר סנהדרין הפקר, א\"כ הוי שלו נמי לענין כפרה ומיושב הכל. ת\"ח:"
            ],
            [
                "ביהודה. מלחמות טיטוס שהיה בירושלים וביהודה. רש\"י. ובירושלמי, בראשונה גזרו גזירה על יהודה לפי דכתיב ידך בעורף אויביך. תוספ':",
                "לשון מסורס הוא דישראל אגב אונסיה הוה כו':",
                "או שכתב בכתובה או שהכניסה לו שום בכתובתה. וכ\"ש שאר נכסים. דאי לא עבדה ליה א\"ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "רביע. כגון שלקח מהסיקריקון שדה בל' דינרין, הוא נותן לבעה\"ב י' דינרין. לפי שאנו אומדין דמי הקרקע מ' דינרין ויותר והרוב שהסיקריקון עושה ממנו זול אע\"פ שהיתה אצלו בלא דמים הוא זה השיעור והוא ענין מה שאמרו רביע בקרקע שהיא שליש במעות. הר\"מ:",
                "אימתי כו'. מלשון אימתי משמע דקאי אדסמיך ליה. נותן לבעלים רביע אימתי כו' וכלומר שזה שהקרקע נשאר אצל הלוקח אלא שנותן רביע לבעלים. הוא בזמן שאין ביד הבעלים ליקח דאלו יש בידן ליקח צריך שיחזיר להם כל הקרקע בדמים שנתן בה. ומדלא מסיים אבל יש בידן ליקח יחזיר הקרקע לבעלים ומסיים הן קודמין. משמע דמיירי כשבאים ליקח הלוקח והבעל שהמצוה על הלוקח שלא ליקח ולתת הרביע אלא יניח לבעליו שיקח (אבל אי קדם הלוקח וקנאה זכה). ומהר\"מ משמע כדדייקינן מהסיפא. והטור כתב כדדייקינן מהרישא כו'. ובמשרים (נתיב ל\"א ח\"ה) דייק מהירושלמי' שאם ידו משגת בשעה שלקחה לוקח, בעלים מסלקין ללוקח כ\"ז שירצו. והשתא א\"ש לישנא דקודמין. דמלתא בטעמא קאמר שהרי היו קודמים אלא שלאיזה סיבה נמנעו באותה שעה ליקח לא מפני זה אבדו זכותם. ואף דברי הר\"מ נוכל לפרש כן. תוי\"ט. וע\"ע:",
                "בפני כו. פירוש ברשותו. הר\"נ:"
            ],
            [
                "ואע\"פ שזה שנתרצה ג\"כ הוא ברמיזה וא\"כ היינו רומז. לא קשיא דה\"א כי נרמז מאחרים מה שנתרצה ברמיזה לא לסגי ד. דלמא טעה במה שנרמז לו קמ\"ל. והאי נתרצה לא קאי אלא אנרמז דאלו ברומז מאי בעי טפי ומה רצוי שייך:",
                "במטלטלין. אבל בגטין ד\"ה ברמיזה. כדתנן בריש פרק י\"ד דיבמות ואיכא דאמרי כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ואימא אף במטלטלין. גמרא. ומיהו הא דגטין כשנשא כשהוא חרש, כדתנן התם כשם שכנס ברמיזה כו':",
                "ה\"ג הרי\"ף בדרב כהנא:",
                "וזה העיון תלוי בדיין. הר\"מ:",
                "מקח. וטעמא משום כדי חייו. גמרא. דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא מזבני מיניה. רש\"י: [לה] לפי שד\"ת הוא מה שכהן קורא ראשון ומקראי יליף להו ואיכא דמילף מוקדשתו:"
            ],
            [
                "דשכיחי נמי רבים. תוספ':",
                "ופירוש נתפרדה החבילה, נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתם הנפרדת ואינו קורא כלל. רש\"י:",
                "וצ\"ל שאם יחשדו יבואו ע\"י כך לידי מחלוקת רש\"י. ור\"ת מפרש חשדא שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של ערוב אין מניחין אותו:",
                "וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו. רש\"י:",
                "וטעמא דר\"י בכולהו, דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה. רש\"י:",
                "חש\"ו. דמדאורייתא לא זכה לפי שאין לו יד לזכות במה שאינו שלו ואין דעת אחרת מקנה לו. ב\"י:",
                "ומיירי שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקם ונתן ביד ה\"ז גזל גמור. וז\"ל התוספת, נראה דאיצטריך לאשמעינן בתולשן בידו ומפילן אע\"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "התקבל כו'. וכי מטא גיטא לידה ולא חזר מיגרשה. ואע\"ג דבעל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא אפ\"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה. וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך לה קאמר. גמרא:",
                "התקבל. בגמרא דקידושין דף מ\"א ושלחה, מלמד שהאשה עושה שליח. ופירש\"י, קרי ביה ושלחה בלא מפיק ה\"א:",
                "לפיכך כו'. כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא\"כ אמר הבעל כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה. רש\"י:"
            ],
            [
                "התקבל. והוא חזר ואמר קבלתי. רש\"י:",
                "כתי כו'. ולא הוה כל כת מעידה על חצי דבר בלבד, ורחמנא אמר דבר ולא חצי דבר, דכל כת ראתה מה שיכולה לראות באותה שעה. תוספ':",
                "קבל. כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט. אבל אם נתקיימה חתימתן א\"צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שיאמר השליח שקבלו בפני שנים. טור. ועתוי\"ט:",
                "ואכתי קשה לי דלמאי נ\"מ מעידין כן. וצריך לומר משום דאע\"פ שיש גזירה ומש\"ה נקרע, צריך שיעידו על כך, דלאו כולי עלמא מסקי אדעתייהו דמש\"ה לא יביאנו בידו, ויאמרו אילו היה אמת היה לו להסתכן ולהביאו, ויוציאו לעז:",
                "אפילו הן כו'. סד\"א דמחזי כשיקרא, שהאיך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה, דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח ואינה מקבלתו מיד הבעל. ומש\"ה הדר תני ואחד מצרף עמהם, דסד\"א דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי, לחד מיהא חיישינן, קמ\"ל. הר\"נ:",
                "לשמור. יש חילוף גרסאות בזה ביודעת לשמור. רש\"י וסיעתו גורסין משתגיע לעונת הפעוטות. ולגירסת הרי\"ף וסיעתו משתגיע למדת צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו:"
            ],
            [
                "שאין קטן כו'. ואע\"פ שיש לה חצר הא כגט מדין ידה אתרבי. ועתוי\"ט:",
                "דמנא ידעה דניחא ליה לבעל למתבה התם. רש\"י:",
                "הבא לי כו'. אפילו לרבנן דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר. הר\"נ:"
            ],
            [
                "מידה. שמא קבלו כבר. ואע\"ג דהול\"ל אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה, חומרא הוא שהחמירו חכמים, משום דחזקה שליח עושה שליחותו, אע\"ג דאין ביד השליח לעשות שמא לא יתן לו הבעל גט כו'. תוספ':",
                "ובגמרא פריך, וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל, והתנן ברישא התקבל כו' וקבל לה במקום אחר פסול, ומוקמינן לה בדא\"ל קבל גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל, כיון דהדר א\"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא, והא דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא, הכי קא\"ל, משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה, גיטא לא להוי עד דמטית למתא מחסיא. גמרא:",
                "ובגמרא פריך, פשיטא. ומשני ל\"צ דאיתיה לבעל במזרח וא\"ל זיל במזרח וקאזיל במערב, מהו דתימא במערב הא ליתיה, קמ\"ל, דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. עמ\"ש ריש פ\"ח דתרומות בשם הירושלמי:"
            ],
            [
                "גט כו'. כולהו לשון ב\"א הם, לקרות ספר כריתות אשה, גט, גרושין, אגרת. רש\"י:",
                "ומדלא כתב חולה המסוכן, ש\"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. ועמ\"ש הר\"ב פ\"ד דטבול יום מ\"ה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ושם אשתו ושם עירה. טור:",
                "מעצמו. דדעתו מתחלה היה לכך וסופו הוכיח וה\"ל כמפרש לים ומסוכן. רש\"י:"
            ],
            [
                "אר\"י. בגמרא, הלכה כר\"י דאמר מילי לא מימסרן לשליח:",
                "לב\"ד הגדול. אינו מן הנמנע שב\"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה, לפי שהתנאי בב\"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים. הר\"מ:",
                "כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג\"כ חתומו, וכ\"כ הב\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "והא רוחא קורדייקוס שמה. גמרא:",
                "כלום. ואפילו אמר כתבו ותנו. תוספ':",
                "נשתתק. לאו אשאחזו קורדייקוס קאי. אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי. רש\"י:",
                "ויט שמים (ש\"ב כ\"ב). מתרגמינן וארכין שמיא. רש\"י. ובתורה הטי נא כדך מתרגם ארכיני. הר\"מ:",
                "לאו. שרומז על תשובת לאו. הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הן הרכנת הן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כתובו. מסקינן בגמרא, דכולה ר\"י (דס\"פ דלעיל) היא, (דעל כהחך שהיו ג', דאלו לב' אפילו ר\"מ מודה. רש\"י) ודאמר כתבו לאו דוקא דה\"ה תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר כו' ואורחא דתנא למתני ולאסופי כו', ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו לא. ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:"
            ],
            [
                "אם מתי כו'. בריא שאמר אם מתי. חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הר\"מ:",
                "שכן הדין בכל התנאים שהאומר ה\"ז גיטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה, אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך, כדתנן לקמן מ\"ח, ה\"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב\"ח ומת בתוך יב\"ח אינו גט. הר\"נ ועתוי\"ט:",
                "לאחר מיתה. לא הוה זו ואצ\"ל זו. אלא ה\"ק הרי זה גיטך אם מתי כו' נעשה כאומר לאחר מיתה ולא אמר כלום:",
                "לא כו'. ודלא כרבי יוסי דמשנה ז' פ\"ח דב\"ב, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפילו לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי. גמרא. דבגיטין לא חיישינן לדר\"י. הה\"מ:",
                "מהיום אם מתי. דאי מתי שתי לשונות משמע. משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום, כמאן דא\"ל מעכשיו דמי, לא א\"ל מהיום כמאן דא\"ל לאחר מיתה דמי. גמרא:"
            ],
            [
                "כן פירש רש\"י. והקשו בתוספ' דלישנא דמה היא שהוזכר כו' משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה. לפיכך פירשו. דקאי אמהיום אם מתי. ור' יהודה סבר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ולפיכך היא כאשת איש לכל דבריה. ולדידיה ברישא דלא תתייחד כו' לא הוי טעמא משום חששא דקדושין, דהא עדיין אינה מגורשת, אלא טעמא משום גט ישן. ור\"י מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה, או מעת שאני בעולם והויא א\"א עד שעה אחת סמוך למיתתו. ולא הוי טעמא משום דאין ברירה, דאי משום דאין ברירה, לא היה לחול הגירושין כלל, אע\"ג דהוברר הדבר לבסוף כיון דאין ברירה:",
                "מגורשת ואינה מגורשת. ולא תנן ספק מגורשת דכשאמרו בלשון מגורשת ואינה מגורשת, בעלה חייב במזונותיה, כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [
                "מגורשת. פשימא, מהו דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי, קמ\"ל. גמרא:"
            ],
            [
                "ב' שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש\"י:",
                "ול\"ק דרבנן אדרבנן דהכא לא נתכוין לצעורא בחנם. אלא לצורך בנו ואביו וכי מת. הא לא איצטריך. אבל גבי איצטלית לעולם הוא צריך לאיצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי איצטלית. תוספ':"
            ],
            [
                "והכי משמע מתניתין, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום מיום שאצא מכאן, והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל. הר\"נ:",
                "בטל תנאו. ואין כאן עוד תנאי לקיימו כו'. ואפילו קיימו לאחר זמן, הרי לא התנה אלא על מהלך ראשון. רש\"י:",
                "דעכו מא\"י הוא. אע\"ג דלענין מביא גט ממדינת הים עכו כחוצה לארץ לת\"ק דמשנה ב' דפ\"ק:",
                "וכ\"פ רש\"י, כשיחדה עמו ובעל הו\"ל גט ישן. ע\"כ. כלומר ותנן במ\"ד לקמן דבית הלל אוסרין לגרש בו. והכא תנן ה\"ז גט דמגרשים בו לכתחלה. הר\"נ. לפי שמחשב קיום התנאי לנתינת הגט כו'. וכתבו התוספ' דמלשון רש\"י (וכ\"כ הר\"ב) ויערער, משמע שחששא זו אינה אלא משום שיוציא לעז, וכיון שהאמינה לא יוציא לעז, דכסיפא ליה מלתא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מעכשיו. אע\"ג דכבר תנן לה לעיל מ\"ג, סלקא דעתך אמינא נהי דאם מתי לאחר מיתה משמע, ה\"מ היכא דתלה במיתה, דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכי דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאחר מיתה רסבור הוא דיש גט לאחר מיתה, אבל הכא דתלה באם לא באתי סד\"א רמעכשיו משמע. קמ\"ל כו'. הר\"נ. וע\"ע:",
                "ה\"ז גט. ובגמרא איכא דמתני אמתניתין דהכא נמי שצריך שיאמינה אם תאמר שלא בא ואיכא דלא מתני הכי אמתניתין דכיון שלא ראינו שבא לעיר משיצא לא חיישינן שמא בא. והר\"ב שלא פירש משמע שסובר ד. א\"צ. וכ\"פ הר\"מ. עוד אבעיא להו, אם מותרת מיד שמת, שהרי ודאי לא יבא עוד. ויש כאן קיום תנאי או דלמא לאחר יב\"ח דאתקיים תנאה ; פירשו התוכפ', משום ד. איכא למיגזר אטו לא מת, ולא איפשטי, ופסקו לחומרא:"
            ],
            [
                "אינו גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הבתינה. אלא אף על הכתיבה הקפיד. הר\"נ:",
                "כזה גט. מדהול\"ל אם לא באתי כתבו ותנו, ואמר כתבו ותנו אם לא באתי, הכי קאמר, כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ורבנן, ל\"ש הכי ול\"ש הכי. גמרא:",
                "אינו גט. אם מת אחר יב\"ח אחר שנכתב הגט קודם שיתנוהו לה. הר\"מ:",
                "זו היא בו'. כלומר גם זו היא בכלל שאמרו מגורשת כו':",
                "מגורשת ואינה מגורשת. ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר יב\"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן ליה דלמא בתוך יב\"ח מת. הר\"נ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ביתה. של נכסי מלוג וזרקו לה ע\"ג קרקע. רש\"י. ובגמרא פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה וא\"כ אכתי לא נפיק גט מיד הבעל. ואסיק רבא דגטה וחצרה באים כאחד מידי דהויא יד עבד דקני ליה לרביה ואפ\"ה קונה את עצמו בשטר ע\"י עצמו משום דגטו וידו באין כאחד, ה\"נ גטה וחצרה באין כאחד:",
                "וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. וטעמא, כי ידה, מה ידה בממוכה אף חצרה בסמוכה. ומזה הלשון משמע דבצד וחוצה לה סגי, ובתוך לאו ו. וקא. ועתוי\"ט:",
                "הוא. פירוש, הגט ומוקי לה בגמרא כשהמטה שלו. אבל מטה שלה וגבוה עשרה חולקת רשות לעצמה. מאי איכא, מקום כרעי. אמקום כרעי לא קפדי אינשי.",
                "וא\"ת פשיסא דהא חיקה הוי סמש כידה. ואור\"י דמיירי כשבגדיה נגררין בארץ. תוספ':"
            ],
            [
                "אינו גט. בעסוקין בענין גירושין עסקינן. דאי לא, מאי איריא א\"ל כנסי ש\"ח בו', אפילו נתנו לה נתינה מעליותא אלא שלא פירש אינו כלום, דהא קיי\"ל צריך לפרש. אלא בעסוקין בענין גרושין בתחלה עסקינן, אלא כיון שא\"ל כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה, כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, דבהכי מהני כדאיתא בגמרא דף נ\"ה וכן נמי כשמצאתו אחוריו, אין עסוקין באותו ענין מועיל, כיון שהיא נתינה גרועה שעיקם גבו לה. הר\"נ:",
                "עד שיאמר. פירוש אפילו בעודו בידה, וא\"צ לחזור ליטלנו מידה, כרבי בגמרא דונתן בידה קרינא ביה אף על גב דנתינה ראשונה לאו כלום הוא. הר\"נ. אבל נתינה בעינן. ומשום הכי טלי גיטך מע\"ג קרקע לא מהני ואפילו א\"ל אח\"כ הא גיטך:",
                "הא גיטך. שצריך שיתן לה בתורת גרושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותה בתורת ספר כריתות. הר\"מ:",
                "ישנה. דאע\"ג דלא בעינן דעתא דידה. מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר. הר\"נ:",
                "עד שיאמר כו'. ואע\"פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו הגט שאני נותן לה דמהני ברישא הכא לא דישנה לאו בת אגרושי היא. הר\"ן. ויאמר לה בעודו בידה כשננערה, וכרבי, וכמו שכתבתי, לעיל:",
                "וא\"ת מה לי יכול לשומרו כיון דהיא אינה יכולה לשומרו. וי\"ל בפני עצמה אינה יכולה, לשומרו אלא עם אחר, והוא יכול לשומרו בפ\"ע. תוספ':",
                "תימא הוא אמאי מגורשת כלל. ותירצו בתוספ' דשניהם אינם יכולים לשומרו היינו כל אחד בפ\"ע, אבל שניהם ביהד יבולים לשומרו. ועתוי\"ט:",
                "גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. רש\"י:"
            ],
            [
                "קדושין. דכתיב ויצאה והיתה. גמרא:",
                "פירש\"י, דדוקא לענין גטין מפני התקנה וכן לקדושין משום דאתקש, הלכך הא דתנן וכן לענין החוב דוקא כשא\"ל בתורת גטין. דאלו סתמא זרוק לי ושמור קאמר. ואמרו בגמרא דקמ\"ל דלא מצי א\"ל משטה אני בך. ועתוי\"מ:",
                "וז\"ל הר\"מ, א\"ל המלוה זרוק לי חובי והפמר, וזרקו ואכד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה, פטור. ומשמע ליה להר\"ב דבכל ענ. ן קאמר דפטור. ועתוי\"ט:",
                "הגג. מסיק בגמרא בגג דידה וחצר דידיה:",
                "וכן לשון הר\"מ. וכלומר ולא סגי ביציאה מרשות הגג בלבד אלא עד שיכנום לתוך מחיצת המקום וכו', משום דקודם שיכנום לתוך מחיצות אין ראוי לנוח, דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות. ועתוי\"ט:",
                "נמחק. בגמרא אמרינן דהיינו שנמחק דרך ירידה, אבל כשנמחק דרך עלייה אע\"פ שהוא בתוך מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה אלא דרך הנחתו. ועתוי\"ט:",
                "או נשרף. וה\"ה ברישא. והא דתנא לה בסיפא, אורחא דמלתא נקט, דבחצר שכיח מים ואש. פוסקים:"
            ],
            [
                "ואזלי לטעמייהו. דב\"ש אית להו בסוף מכילתין לא יגרש אדם את אשתו אא\"כ מצא בה דבר ערוה, והלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא אליה. וב\"ה אית להו אפילו הקדיחתו תבשילו יכול לגרשה, ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא אליה. ירושלמי. ואע\"ג דלב\"ה נמי אפשר שיגרשנה משום דבר ערוה, מ\"מ חיישינן שמא יאמרו שהקדיחה כו':",
                "אחר כו'. כלומר ואפילו ביומו שנכתב ונמסר, והלכך לא שייך למפרך אדהכא א\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגטין, כדפרכינן אגטין שמביאין ממדינת הים. תוי\"ט. וע\"ע:"
            ],
            [
                "מדי. דאי אשמעינן אחרת, ה\"א משום דמולכת עכשיו, אבל מלכות מדי מאי דהוה הוה, קא משמע לן. גמרא:",
                "לבנין הבית, דהוה אמינא כיון דלא מלכותא היא לא קפדי. גמרא:",
                "לחורבן הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי, אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא, צריכא. גמרא:",
                "במזרח כו'. גמרא, מאן, אילימא בעל, היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, בדא\"ל רב לספרי כו' כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע\"ג דמימסר לכו מילי בהיני כו'. וכתבו רוב הפוסקים דספרי לאו דוקא, אלא עדים החתומים קאמרי:",
                "ומיהו איבא בינייהו, דאלו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא, ואלו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא, ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וקל להבין ממקומה, ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש\"י מפרש כסגנון דהתם, ונחלקו עליו התוספ' והר\"נ. ול\"נ לישב שסובר דהא דאר\"מ הולד ממזר היינו שעשאוהו ממזר גמור כשל תורה ומותר בממזרת. וכ\"ב ב\"ר לדעת י\"א. ואפשר שכן הוא ג\"כ דעת הר\"ב, וכמ\"ש הר\"ן, בעצמו, בסמוך. ועתוי\"ט:",
                "דאי לאו ר\"מ' אפילו מד. בריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם:",
                "שינה. פירשו התוספ', לאו שינוי ממש קאמר אלא שיש לו שני שמות בב' מקומות, וכן שינה שם העיר. דאי בשינוי שם ממש פשיסא שהגט פסול. שלא נכתב שם בעלה כלל, וכן מדאיצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר\"מ בזו. ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ב\"י. ועתוי\"ט דמסיק דהר\"מ חולק ומפרש בשינוי ממש, ושכ\"ה ג\"כ דעת הר\"ב:"
            ],
            [
                "דאע\"ג דמודו רבנן בשינוי שמו ושמה דהולד ממזר אפילו מן הראשון התם ה\"ט לפי שנשאת בגט פסול שעושה ולדה מהשני ממזר מדאורייתא, ומש\"ה קנסינן ליה מדרבנן בולדה הראשון. אבל כל היכא דליכא ממזר מדאורייתא לא קנסינן למעבד ממזר מדרבנן. הר\"נ ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הכונס. וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא משום דלא אקיים מצות היבום הלכך קנסינן לה על שלא המתינה עד שתראה שהערוה אילונית. אבל הכא דאקיים מצות יבום אימא דלא הוי לה להמתין ולא לקנסה. ואי אשמעינן הכא משום דקא רמיא קמיה והואיל והיא זקוקה לו כמו האחרת הוי לה להמתין עד שתראה שיהיו יבומי חברתה כשרין כדי לצאת מידי זיקתה אבל התם דלא רמיה קמיה שמתחלת נפילתה לפניו היתה סבורה שהיא צרת ערוה ומעולם לא נזקקה לו אימא לא נקנסה על שלא המתינה צריכא. גמרא:"
            ],
            [
                "וא\"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה. וי\"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא. תוספ':",
                "פסלה כו'. חומרא בעלמא הוא שהחמירו בקדושת יוחסין לאוסרה לכהונה מפני כתיבת הגט. כדמוכח בגמרא:"
            ],
            [],
            [
                "הכל כו'. ואפילו פסולים. דליתא. להא השלמה אלא משום חששא בעלמא שמא כשיצא אהר זמן ב\"ד. יפסלוהו שיהיו סבורים שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו בו כולם. רש\"י. וה\"פ היכא דחזינן בהדיא שריבה הסופר בו קשרים יותר ממנין העדים והכא ליכא למיחש לכלכם הכל משלימין עליו ואפילו פסולים לפי שלא יבא ב\"ד אחר לפוסלו. דכיון דבעיקר עדותו של מקושר דהיינו בג' עדים הצריכים לו ע\"א קרוב כשר משום דג' במקושר לאו דאורייתא כדאיתא בגמרא דהכא אפילו אמר כולכם עדים לא לצרף עדותן אמר כן ותהא עדותן בטלה אלא כך אמר שיחתמו הכשרים כדינן והקרוב כדינו. הר\"נ:",
                "תימא אמאי לא מפרש נמי בעבד שמא יאמרו נשתחרר. וכ\"ה בגמרא להמסקנא. וכ\"ה בר\"ן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואמר לה. בשעת מסירה. רש\"י:",
                "הר\"מ וטעם לדבר מחמת שאין אומרים יש ברירה דאע\"פ שנתקיימו התנאי'. מ\"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות. המגיד:",
                "יטלנו כו'. אפילו לרבי דא\"צ לחזור ולטלו ממנה. שאני הכא הואיל וקנאתו בנתינה קמייתא לפסול בו לכהונה. הלכך צריך לחזור ולטלו הימנה אבל ההיא דלעיל לא זכתה בו לכלום. בגמרא:",
                "פסול. לפי שלא נכתב הגט אלא על תנאי זה ואין כאן כריתות. תוספ':"
            ],
            [
                "לעבד כו'. דלא תפסו בהו קדושין, כדפירש\"י ביבמות דף מ\"ה ע\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ולכל מי כו'. לאתויי שאר חייבי כריתות. גמרא:",
                "כשר. דלאו שיורא הוא ובלאו איסור אישות נמי לא תפסו להו בה קידושין. רש\"י:",
                "אלמנה כו'. משום סירכא דשאר דוכתי נקט הכי שהרי משום גירושין הללו נאסרה אף לכהן הדיוט והול\"ל אלא לכה\"ג ולכהן הדיוט. ועתוי\"ט:",
                "וכל מי. לאתויי שאר חייבי לאוין כגון עמוני ומואבי. גמרא:",
                "שיש כו'. אם היתה פנויה. רש\"י:"
            ],
            [
                "וטעמא משום דאמרינן בגמרא דפליגי ת\"ק ור\"י בידים שאין מוכיחות אי הויין ידים. רבנן סברי דהויין ידים ואע\"ג דלא כתב לה ודין מוכחא מלתא דבהאי גיטא מגרש לה. ור\"י סבר לא הויין ידים. וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מלתא כו' אבל לא כתב לה ודין אמרי בדבור גרשה כו'. ובריש נדרים קיי\"ל דלא הויין ידים. ועתוי\"ט:",
                "בת חורין. משום דבגט אשה קיימינן ניחא ליה למנקט שחרור נמי בשפחה (ובס\"א וירושלמי ורי\"ף גרס בן) ועתוי\"ט אי בעינן גם הכא ודין. (ועיין בקרבן העדה. א\"נ):"
            ],
            [
                "ג'. מנינא למעוטי גט ישן דתנשא לכתחלה. ולמעוטי שלום מלכות דהולד ממזר אליבא דר\"מ. א\"נ לרבנן דתצא. גמרא:",
                "כשר. ומה שהקילו בג' גטין הללו מבשאר גטין פסולין. היינו טעמא משום דדבר הנוהג בגטין ולא בשטרות החמירו יותר כדי שלא יבואו להשוות גטין לשטרות. כו'. אבל בדבר שלא נתקן בגטין בלבד אלא גיסין ושטרות שוים בהם הקילו. ועיין תוספות יום טוב:",
                "ואין כו' טעמא דפסול משום שיוכל, לכתוב הזמן כמו שירצה, והוי כאין בו זמן דאיכא למיחש. ססא יחפה. וא\"נ משום פירי וד. אי דהבעל אינו נאמן (התוי\"ט קיצר, ועיין בתו' באריכות) ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד. האשה שלא כדין כשכתב יום שעמד בו ולא יקדים הזמן. והיא לא תוכל, לטרוף לפי. שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא לא תטרוף האשה מזמן הכתוב כיון שהגט פסול. דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה. תוספ'. וע\"ע:",
                "ע\"א. נראה דה\"ה דאין בו זמן אלא לאשמעינן דאע\"ג דיש בו זמן לא תנשא לכתחלה:",
                "הרי כו'. למעוטי הא דתניא המביא גט ממ\"ה נתנו לה ולא אמר בפ\"נ ובפ\"נ יוציא והולד ממזר דר\"מ. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "עדים. ואינו כתב ידו כשר לינשא לכתחלה:",
                "וגובה כו'. ה\"ק ואם שטר הוא גובה כו' דר\"א ס\"ל עידי מסירה כרתי בין בגטין בין בשטרות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לזו, אפילו לר\"א דאמר עדי מסירה כרתי וע\"כ לה לשמה דכתיב בקרא לא אחתימה קאי אלא אכתב ומיהו אונתן לא קאי דלא בעינן שידעו העדים בשעת מסירה בהי מנייהו מתגרשת. גמרא:",
                "וז\"ל הר\"ן, לא בטל ממש אלא דכיון דלא ידעינן דמאן ניהו לא ינתן לא לזו ולא, לזו. אבל אם נתן לאחת מהן או לשתיהן ה\"ז ספק גירושין:",
                "זמן בכלל חורף הוא. אבל שם טופז הונח על כל נוסח הגט כו'. אלא שהוציאו מן הכלל וקראו למקצת מהן תורף. ואם נאמר סופס בלא הזכרת תורף עמו יש במשמע טופס כל נוסח הגט. ועתוי\"ט:",
                "מפרש בגמרא שזה הזמן בו ביום עצמו של הראשון דאל\"ה הוי ראשון מוקדם לחתימת העדים. ולא היה צריך לטעם שאין העדים נקרים עמו. וגם מפורש בגמרא דדוקא שכתוב ובכך בוי\"ו לחברם. דאלת\"ה תיפוק ליה דאין עדים חתומים על הכל:",
                "נקרין עמו. היינו תחתון אבל עליונים פסולים שמא לא העידו אלא על האחרון. רש\"י:",
                "כשר. ולא האחרי' היינו בלא עידי מסירה אבל בעידי מסירה כולם כשרים דלא גרע מאם לא היו בו עדים כלל. הר\"מ. וכתב הרמב\"ן ושפתים ישק כו'. ולהתוספ' והרא\"ש דאין שום גט כשר בלא עדי מסירה צ\"ל דכשר דא\"צ להביא העדי מסירה לפנינו, דאנו תולין שכדין נמסר לה:"
            ],
            [
                "מפרש בגמרא דהכי כתב פלוני בן תחת הראשון ופלוני אבתרא. דאל\"ה אלא בן יעקב עד אבתרא כשרים כדתנן במשנה דלקמן בן איש פלוני עד כשר והשני כשר. וכן נמי כשר קמא דפשיטא דקאי אבן יעקב עד אבתרא. וא\"נ כתב פלוני בן תחת הראשון ופלוני ער אבתרא שניהם כשרים שהבן חתום על הראשון והאב אשני. ועתוי\"ט:",
                "ולא הבינותי זה. ורש\"י מפרש, חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף כלומר בנו של יוסף שמעון. ונמצא שם העד חתום על השני ושם אביו על הראשון הלכך ע\"כ היונים תחת השני חתמו ע\"כ. ונמצא דחשש שמא הפכו חששא קרובה היא, דשמא יוסף בן שמעון היוני לא שמעון שמו אלא יוסף וחתם עצמו כדרך חתימת העברי:",
                "דאלו משום דמופלגים בחתימתן מן הגט לא היו פסולים דקיי\"ל מלאוהו בקרובים כשר. גמרא:",
                "והא ודאי אפשר דאקמא חתימי כולהו אלא שלא הוצרך לומר כי אם החשש דע\"י כן פסולים תרווייהו:"
            ],
            [
                "כשר. מסיק בגמרא שהיה ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום כו' דאל\"ה חיישינן שמא ב' גיטין היו זה אחר זה והשמאלי נכתב בגובה יותר מהימני ובימני היו שם תנאי בסופו וחתך התנאי מהימני והעליון מהשמאלי וכיונם יחד. ועתוי\"ט:",
                "הקיף כו'. וא\"ת למאי איצטריך דהיינו בראש הדף. וי\"ל דאיצטריך למיפסל גגו של עדים כנגד גגו של כתב דמרישא לא שמעינן אלא שרגלי חתימת עדים כנגד גג הכתב כו' ומשום דמהכא ה\"א דפסולים היינו משום דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי נמי אהאי אבל היכי דאינו אלא גט אחד מיהא ודאי קיימי עליה חתימה זו קמ\"ל רישא. וסיפא דסיפא דראשו של זה בצד סופו של זה איצטריך דלא תימא דפסלי מטעם כי היכי דלא קיימי אהאי כו'. ולרש\"י דגרס מעיקרא סופו כו' לא הוה צריך סיפא דסיפא. אלא דכל גווני משמיענו. תוספ':",
                "כמו אין מקיפין שתי חביות. רש\"י:"
            ],
            [
                "ועדיו כו'. והוא שיהיו מכירים לשון הכתב וכתיבה. הר\"מ:",
                "הכי איתא בגמרא. אבל כתב סופר ולא חתם לא הוי כעד שני. וזה דלא אליבא מ\"ד שכתב הר\"ב בפירוש מ\"ד דכתב סופר במקום עד שני. ועתוי\"ט:",
                "וכ\"פ רש\"י והרא\"ש ור\"ת ז\"ל מפרשים שם לווי של האיש עצמו או של האשה. וחניכת אביו דגמרא חניכה אחרת ולא מיירי בשם לווי. וכתב הב\"י דלרש\"י ז\"ל נמי שם לווי של האיש עצמו בגט חשיב שפיר לכתוב דסברא הוא דעדיף מחניכת המשפחה. ולא דמי למשנה שמו דפ\"ד מ\"ב דהתם בב' מקומות והכא במקום אחד. המגיד ועתוי\"ט:",
                "ותנן נמי בסוף פרק ה' דערכין וכן בגטי נשים היו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דאי אנוס אין גטו גט. וכתב הר\"מ ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה וכפוהו עד שעשה דבר שחייב לעשות או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשות אין זה אנום ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל. ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הרע שתקפו. וכיון שכפוהו עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו:"
            ],
            [
                "גמרא. דאלו. למיסר אגברא (אם אשת כהן היא רש\"י) הא קי\"ל כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה:",
                "אמתלא. משל וטעם. רש\"י:",
                "על תנאי. שמא לא נתקיים התנאי. רש\"י:",
                "זו היא. אמתלא של קדושין והה\"נ איפכא. רש\"י:"
            ],
            [
                "כמו אש קדחה באפי:",
                "ואיצטריך לכתוב ערוה לומר שאפילו יצאה משום ערוה מותרת לינשא לאחר, כדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר. ולב\"ש איצטריך דבר לג\"ש, דכתיב הכא ערות דבר וכתיב להלן ע\"פ שנים עדים יקום דבר מה להלן בשנים אף כאן בשנים. ועתוי\"ט:",
                "דאמר ר\"ל כי משמש בד' לשונות. אי אלא דלמא דהא. ב\"ש סברי כי מצא, דהא מצא. ור\"ע סבר כי מצא, אי נמי מצא:",
                "היינו דמסיק התוספ' דר\"ע כב\"ה אתי. דאי לאו דאייתר ליה דבר להקדיחה תבשילו לא הוה דריש כי מצא בה בלשון אי נמי:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}