json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nezikin/Yachin on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Sanhedrin",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין סנהדרין",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>דיני ממונות</b><br> כהודאות והלאות, דהיינו שיש עדים שזה הודה או שלוה מפלוני. וכמו כן כתובה, ירושה, או מתנה:"
            ],
            [
                "<b>בשלשה</b><br> נדון ע\"י ג' דיינים ואפילו הדיוטים, אם יש רק א' בהן שיודע סברות בדינין [ח\"מ ג'], וא\"צ שיהיו נסמכין בא\"י. וקיי\"ל דכל מילי דשכיח, ויש בו ג\"כ הפסד לא'. א\"צ סמוכין [ח\"מ א']:"
            ],
            [
                "<b>גזילות</b><br> לשלם קרן שגזל או שגנב, או פקדון שכפרו, כל אלו א\"צ סמוכין. וי\"א דגזילה וגניבה מדלא שכיחי צריכי סמוכין, ולהכי חלקן תנא מבבא דלעיל שא\"צ סמוכין. מיהו כשהקרן קיים נגבין גם הנך בלא סמוכין [שם]:"
            ],
            [
                "<b>וחבלות בשלשה</b><br> מיהו בחבלות שיש בהן נזק, צער, פגם ובושת, צריכים סמוכים אבל שבת ורפוי אין צריך סמוכין. וי\"א דכולן צריכים סמוכין [שם]. וה\"ה כופר, ושלשים של עבד, ויציאת עבד בראשי אברים, כולן נכללים בחבלות:"
            ],
            [
                "<b>נזק</b><br> אדם שחבל, או שור המועד שהזיק בקרן, שמשלמין נזק שלם. ואע\"ג דכבר תנא חבלות, אפ\"ה איידי דבעי למתני כפל וד' וה', דאינו משלם כפי הזיקו, תנא נמי חצי נזק, שאינו משלם כהזיקו, ואיידי דתנא חצי נזק, הדר תני נמי נזק:"
            ],
            [
                "<b>וחצי נזק</b><br> שור תם שהזיק:"
            ],
            [
                "<b>תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה</b><br> סמוכין:"
            ],
            [
                "<b>האונס והמפתה</b><br> שאנס או פיתה בתולה:"
            ],
            [
                "<b>והמוציא שם רע</b><br> באמר אחר נשואין לא מצאתי לבתך בתולים. שזנתה בארוסתה. ונמצא שקרן וענשו אתו מאה כסף:"
            ],
            [
                "<b>מפני שיש בו דיני נפשות</b><br> דאם ימצא כדבריו, נסקלת. ור\"מ ס\"ל שכשיראו השלשה שצריכים לכך, יוסיפו דיינין. וחכמים ס\"ל דאם יוסיפו דיינין ותצא זכאי, יבזו להג' על שהוסיפו בחנם, או יחשדום שלא ידעו הדין דדיני ממונות בג'. ועוי\"ל עכ\"פ כיון שכשתמצא חייבת יצטרך עדות בכ\"ג וכיון שכבר העידו בשלשה דמי לחוזרים ומגידים:"
            ],
            [
                "<b>מכות</b><br> מלקות מ':"
            ],
            [
                "<b>עבור החדש</b><br> לקבל עדות שראו הלבנה החדשה, ולומר ביום העיבור. דהיינו ביום השלשים של חודש העבר, מקודש החודש, לעשותו ר\"ח:"
            ],
            [
                "<b>עבור השנה</b><br> דמפני שלשה דברים מעברין השנה שיהיו ב' אדרין, [פ'א'ת' סימן], מפני פירות, כשרואין בית דין שפירות האילן לא יתבשלו עדיין קודם עצרת, ולא יוכלו להביא אז בכורים, ויצטרכו הבעלי בתים לחזור ולעלות להביאן. ומפני אביב, כשרואין שהאביב רחוק, שלא תתבשל התבואה בפסח, להביא העומר, והרי כתיב בפסח שיהיה בחודש האביב [שמות י\"ג]. ומפני תקופה. כשרואין ב\"ד שתקופת החמה שבטבת, תמשך עד ט\"ז בניסן, ויהיה א\"כ הבאת העומר תוך תקופת טבת, או כשרואין שתמשך תקופת החמה שבתמוז, עד אחר סוכות, והרי נקרא חג האסיף. ולכל הנך צריך אומד ב\"ד יפה [דגם ימי התקופה, אע\"ג דידוע מספר ימיו, עכ\"פ יש ג' מיני חשבונות בתקופה אם תקופת רב אדא, או תקופת שמואל, או תקופה אמצעית. כמו שנבאר במקום אחר בס\"ד, להכי צריך אומדנת כ\"ד על זה באיזה תקופה יחשבו]:"
            ],
            [
                "<b>וגומרין בשבעה</b><br> ר\"ל מושיבין ג' להתיעץ אם צריך להושיב ב\"ד על כך, ואם יאמרו ב' שא\"צ, אזלינן בתר רובא, ואין דנין עוד בזה, אבל אם ב' אומרים שצריך אין סומכין עדיין על רוב זה, מדהוא נגד סדר השנים, אלא יוסיפו עוד ב', דאולי יסכימו אלו הב' להיחיד שלא לעבר, וכל זה מדקשה לשנות מסדר השנים, ומה\"ט לא לקחו תחלה מיד ה', ה\"ט כדי לדקדק יפה בדבר נגד היחיד וכדתנינן [רפ\"ב דחגיגה] אין דורשין בעריות בג' וכ\"ש בה', ואם אמרו אחר כך ג' שצריך. מוסיפין עוד ב', וכשיסכימו גם הם, מעברין [וטעמיה דמחלקין כך בג' וה' וז', כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון ג' תיבות, ובפסוק ב' ה' תיבות, ובפסוק ג' ז' תיבו' כדי להזכיר ברכת כהנים על קביעות השנה ופירותיה] ומה\"ט גם אם הסכימו כל הג' תחלה שצריך ג\"כ הוסיפו ב' ב' רק קמ\"ל שסומכין על הרוב שאומרים שאינו צריך ואין סומכין על הרוב שאומרים צריך:"
            ],
            [
                "<b>סמיכת זקנים</b><br> שסומכין הסנהדרין ידיהן על הפר העלם דבר של צבור. וה\"ה מנוי הדיין שיהיה סמוך, שאז רשות בידו לדון דיני קנסות בא\"י ובח\"ל, ג\"כ נכלל בלשון סמיכת זקנים, שצריך ג', אבל שיסמכו ידיהם על ראשו, אינו מעכב, רק שהסומכים והנסמך צריך שיהיו בא\"י בשעת סמיכה, אבל א\"צ שיהיו שניהן במקום א' [רמב\"ם פ\"ד מסנהדרין]:"
            ],
            [
                "<b>ועריפת עגלה</b><br> צריך שימדדו ג' מהסנהדרין גדולה, אבל העריפה סגי בב' מזקני העיר:"
            ],
            [
                "<b>החליצה</b><br> עי' ריש פי\"ב דיבמות:"
            ],
            [
                "<b>והמיאונין</b><br> יתומה קטנה שהשיאה אמה או אחיה ונתרצית בנשואיה, ואח\"כ ממאנת, יוצאת בלי גט, ואינה ממאנת רק עד שתביא ב' שערות אחר י\"ב שנה. וה\"ה יתומה בחיי אב [עיין יבמות פי\"ג], כך דינה [אה\"ע קנ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>בשלשה</b><br> וקיי\"ל דבחליצה צריך לכתחילה שיוסיפו עוד ב', לפרסומי מלתא [אה\"ע קס\"ט ג']. ומיאון סגי בפני ב' וי\"א דצריכה לכתחילה ג' [אה\"ע קנ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>נטע רבעי</b><br> פירות האילן בשנת ד' שלו, ורוצה לפדותן להעלות דמיהן לירושלים [עי' מע\"ש פ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ומעשר שני שאין דמיו ידועין</b><br> כשרוצה לפדות מעשר שני להעלות דמיהן לירושלים, אם אין דמיהן ידועין, צריך שיאמדום ג' כמה שוין, משא\"כ נטע רבעי, לעולם אין דמיהן ידועין, דהרי רשאי לפחות מהדמים, דמי יציאות ההעלאה:"
            ],
            [
                "<b>ההקדשות</b><br> בפודה הקדש:"
            ],
            [
                "<b>הערכין המטלטלין</b><br> באמר ערך פלוני עלי, דמיו קצובים בתורה [ויקרא כ\"ז], רק באין לו מעות ונותן מטלטלין נשומין בג':"
            ],
            [
                "<b>והקרקעות</b><br> כשפודה קרקע שהקדיש. או בגובה הערך מקרקע:"
            ],
            [
                "<b>ואדם כיוצא בהן</b><br> באמר דמי פלוני עלי, נותן כפי שווייו למכרו, אז נישום ג\"כ ע\"י ט' וכהן:"
            ],
            [
                "<b>הרובע והנרבע</b><br> בהמה שרבע' או שנרבעה מאדם:"
            ],
            [
                "<b>והרגת את האשה ואת הבהמה</b><br> בבהמה רובעת כתיב מה אשה בכ\"ג אף בהמה כן:"
            ],
            [
                "<b>ואת הבהמה תהרוגו</b><br> בנרבעת כתיב, דאתקיש נמי לדין האיש:"
            ],
            [
                "<b>שור הנסקל</b><br> שהמית אדם, שהבהמה נסקלת:"
            ],
            [
                "<b>הדוב והנמר והברדלס</b><br> [לעאפארד] [עי' מ\"ש ב\"ק פ\"א סי' מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>והנחש</b><br> דבהמיתו אדם נסקלין:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה</b><br> ר\"ל הקדים למצוה משם דמועדין להזיק איכא למיחש שאם ימתינו להמיתן יזיקו ביני ביני:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה</b><br> ובנחש מודה לר\"א, ובהא פליג את\"ק:"
            ],
            [
                "<b>אין דנין לא את השבט</b><br> בעבדו ע\"ז:"
            ],
            [
                "<b>ואין מוציאין למלחמת הרשות</b><br> דהיינו כל מלחמה, חוץ ממלחמת ז' עממים ומלחמת עמלק:"
            ],
            [
                "<b>אין מוסיפין על העיר</b><br> ירושלים:"
            ],
            [
                "<b>ועל העזרות</b><br> בבית המקדש:"
            ],
            [
                "<b>אין עושין עיר הנדחת</b><br> דבעבדו כל העיר עבודה זרה או רובה, הורגין כל העובדין ונשיהן וטפם אף שלא עבדו, והעיר וכל שללה נשרפין (עיין לקמן פרק י' ורמב\"ם פרק ד' מע\"ז):"
            ],
            [
                "<b>אלא על פי בית דין של שבעים ואחד</b><br> כולהו ילפינן בש\"ס מקראי, ואעפ\"כ נ\"ל דיש מהן שהן מדרבנן וקראי רק אסמכתא בעלמא נינהו:"
            ],
            [
                "<b>ואין עושין עיר הנדרת בספר</b><br> בעיר שבגבול א\"י, רק הורגין העובדים ואין שורפין העיר מגזירת הכתוב:"
            ],
            [
                "<b>ולא שלשה</b><br> ג' ערים שנדחו ודוקא בקרובים זל\"ז תוך י' פרסאות, ובב\"ד א':"
            ],
            [
                "<b>אבל עושין אחת או שתים</b><br> ר\"ל אפילו שתים שקרובים כל כך שנראין כאחת, אפ\"ה עושין:"
            ],
            [
                "<b>סנהדרי</b><br> כך נקרא בלשון לאטיין (ראטהסהעררען בל\"א) (ערוך), ובחרו חז\"ל במלה זו מדמשמע נמי נטריקון, \"שונא הדרת דין\" (לקוטי מהרי\"ל):"
            ],
            [
                "<b>היתה של שבעים ואחד</b><br> והיה שם עוד א' ראש לכולן שאינו מן המנין, כמו שנקרא בל\"א (פרעזוס), והוא הנקרא מופלא שבב\"ד [תוס' דט\"ז ב', ותוס' סוכה דנ\"א ב' ד\"ה והיו], והיינו דתנן רפ\"ק דזבחים ובבתרא דידים שמקובל היה מפי ע\"ב זקן:"
            ],
            [
                "<b>ומשה על גביהן</b><br> וכתיב ונשאו אתך:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר שבעים</b><br> דדריש אתך בדומין לך מיוחסים ובלי מום, אבל א\"צ לישב עמהן בשעת משא ומתן והחליטו הדין ע\"פ רובן וכשהם מחצה על מחצה שאלו למשה שהיה המופלא שבב\"ד דמודה בהא לת\"ק שהיה שם ראש הסנהדרין (כסי' מ\"ד), רק דלת\"ק בימי משרע\"ה חשבינן כ\"י לקוב\"ה לראש הסנהדרין, וכשהסתפקו נמלכו בגבורה, וכמו כן לדורות כשמסופקים נמלכו בראש הסנהדרין, ולר\"י *) משה היה ראש הסנהדרין, ולא ישב עמהן, וכמש\"ל דבר הקטן, דהיינו שאין בו ספק ישפוטו הם, בלעדיך (ומתורץ קושי' רתוסי\"ט):"
            ],
            [
                "<b>עדה שופטת</b><br> ר\"ל י' מחייבין:"
            ],
            [
                "<b>ועדה מצלת</b><br> י' מזכין:"
            ],
            [
                "<b>עד מתי לעדה הרעה הזאת</b><br> במרגלים כתיב שהיו י\"ב:"
            ],
            [
                "<b>לא תהיה אחרי רבים לרעות</b><br> כלומר כשיהיה בהמחייבים אחד יותר מבהמזכין, דהו\"ל רבים לרעות, לא תלך אחר רבים כזה, אלא צריך ב' במחייבים טפי מבהמזכין:"
            ],
            [
                "<b>הטייתך לרעה על פי שנים</b><br> א\"כ צריך שיהו כ\"ב, כדי שיהיה אפשר שיהיו י\"ב מחייבים:"
            ],
            [
                "<b>ואין בית דין שקול</b><br> דהתורה אסרה לעשות בית דין שקול:"
            ],
            [
                "<b>וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים</b><br> כ\"ג לסנהדרין, וג' שורות של כ\"ג כ\"ג לפניהן, שכשהוצרכו להוסיף דיינין מוסיפין מאלו, וי' בטלנין שיושבין תמיד בבהמ\"ד, וב' סופרים לב\"ד לכתוב דברי המזכין והמחייבין, וב' משרתי ב\"ד, א' להזמין לבעלי דין, וא' להלקות, ב' בעלי דין, וב' עדים, וב' זוממין, וב' זוממי זוממין, וב' גבאי צדקה. ואחד לחלק הצדקה שנגבית בב' ומתחלקת בג', וא' רופא שמקיז דם, ולבלר לכתוב ספרים בשכר, ומלמד תינוקת, שלא יושבת כל אחד ממלאכתו, הרי ק\"כ, דביש בה כל כך נקראת עיר:"
            ],
            [
                "<b>כנגד שרי עשרות</b><br> שיהיה כל א' מסנהדרין שר ודיין על י' הרי כ\"ג עשיריות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כהן גדול דן ודנין אותו</b><br> בדיני נפשות נידון בע\"א [כפ\"א מ\"ה], ובממונות נידון בג':"
            ],
            [
                "<b>מעיד</b><br> דוקא לבן מלך, או למלך ממלכי יהודה, שנדונין מהסנהדרין:"
            ],
            [
                "<b>אינו יוצא אחר המטה</b><br> שלא יתטמא מתוך אבילתו וחששו גבי' טפי מבשאר כהן משום דאסור להטמא גם לקרובים שמצטער עליהן טפי, ויש לחוש שאגב צערו ישכח, אבל בכהן הדיוט בכל מקום שיש לו צער הרי מותר להטמא, ובמקום שאסור להטמא הרי אין לו צער כ\"כ ולא ישכח להטמא:"
            ],
            [
                "<b>והוא נגלה</b><br> ר\"ל כשיתכסו נושאי המטה מעיני בני המבוי שיצאו ממנו, אז הוא מתגלה ויוצא:"
            ],
            [
                "<b>הן נגלין והוא נכסה</b><br> ר\"ל כשחוזרין ומתגלין לעיניו בדרך, אז הוא מתכסה ונכנס לבית:"
            ],
            [
                "<b>ויוצא עמהן עד פתח העיר</b><br> דחוץ לעיר א\"א שיתכסה דאסור ליטע שם אילנות [כסוטה פ\"ה מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ומן המקדש לא יצא</b><br> בכוה\"ג אונן כתיב, דמצוה להביאו למקדש שיקריב אונן [כיומא די\"ג ב']:"
            ],
            [
                "<b>וכשהוא מנחם אחרים</b><br> דבמת שאינו שלו מותר ללותו:"
            ],
            [
                "<b>דרך כל העם עוברין בזה אחר זה</b><br> במלת דרך, ר\"ל כך הוא הדרך ארץ שהאבל עומד, וכל העם עוברים בשורה א', לפני האבל, וכל א' וא' כשמגיע אצל האבל, א\"ל \"תתנחם משמים\":"
            ],
            [
                "<b>והממונה</b><br> הוא הסגן, שממונה לעבוד תחת הכוה\"ג כשיפסל [ועי' מ\"ש רפ\"ג דיומא]:"
            ],
            [
                "<b>ממצעו בינו לבין העם</b><br> שהולך לימין הכוה\"ג, וכל העם משמאל כוה\"ג, וכך עוברין לפני האבל:"
            ],
            [
                "<b>וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך</b><br> בנו תתכפר אתה, שכל הראוי לבוא עליך, אנו תחתיך [משא\"כ במלך אי אפשר שיאמרו לו כן, מדאין יוצא אחר המטה כלל, וכלקמן]:"
            ],
            [
                "<b>וכשמברין אותו</b><br> דאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [כי\"ד שע\"ח], לכן נוהגין ג\"כ שאוהביו סועדין אז עמו [עיין תוס' כתיבות ד\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל</b><br> כסא נמוך:"
            ],
            [
                "<b>ולא דנין אותו</b><br> דוקא מלכי ישראל שלא שמעו לדברי חכמים, ואם ידינוהו יש לחוש לתקלת ב\"ד עי\"ז, וכמעשה שהיה [ש\"ס י\"ט ב'], אבל מלך מבית דוד, דן ודנין אותו:"
            ],
            [
                "<b>ולא מעידין אותו</b><br> ומלך מבית דוד מעידין אותו אבל אינו מעיד."
            ],
            [
                "<b>לא חולץ</b><br> דגנאי למלך שתרוק לפניו, ואין עשה דחליצה דוחה עשה דמורא המלך שאינו רשאי למחול כבודו:"
            ],
            [
                "<b>ולא חולצין לאשתו</b><br> כדי שלא תבוא להנשא דהרי אלמנתו אסורה להנשא, ואע\"ג דחליצה מצוה באנפי נפשה היא ולא תליי' כלל בנשואי' שלה, דאפילו לא תנשא לעולם צריכה חליצה, וא\"כ וכי משום גזירה בעלמא דחינן עשה דאורייתא. אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור עשה בשב וא\"ת וכתקיעת שופר ולולב בשבת [כיבמות ד\"צ ב']:"
            ],
            [
                "<b>לא מיבם</b><br> דגנאי למלך שיקום על שם אחיו:"
            ],
            [
                "<b>זכור לטוב</b><br> דס\"ל דיכול למחול על כבודו, ואפילו שלא במקום מצוה, כנשיאת אלמנה והלוית המת דמתיר לקמן במשנה:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו אין שומעין לו</b><br> דמלך שמחל כבודו אינו מחול:"
            ],
            [
                "<b>ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך</b><br> ולרבנן קרא מיירי במיכל ומירב:"
            ],
            [
                "<b>אינו יוצא מפתח פלטרין שלו</b><br> דגנאי לו שיתראה עצב לעיני העם:"
            ],
            [
                "<b>והוא מיסב על הדרגש</b><br> [זאפא] נמוכה והוא דרך כבוד טפי מספסל להכה\"ג:"
            ],
            [
                "<b>ומוציא למלחמת הרשות</b><br> כך נקראת כל מלחמה שאינה נגד ז' עממין או נגד עמלק:"
            ],
            [
                "<b>ופורץ</b><br> גדר וחומה של אחרים:"
            ],
            [
                "<b>לעשות לו דרך</b><br> לשדהו וכרמו:"
            ],
            [
                "<b>ואין ממחין בידו</b><br> אין מעכבין עליו:"
            ],
            [
                "<b>דרך המלך אין לו שיעור</b><br> דפורץ כפי הצורך לו:"
            ],
            [
                "<b>והוא נוטל חלק בראש</b><br> חצי הביזה אבל ביזת אוצרות מלכים, הוא נמלך לבד:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר מרבה הוא לו</b><br> יותר מי\"ח:"
            ],
            [
                "<b>לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל</b><br> לת\"ק נושא י\"ח אפילו פרוצות, ויותר מי\"ח אפילו כשרות אסור לו, ולר\"י י\"ח אפילו פרוצות מותרות לו, ויותר מי\"ח דוקא כשירות מותרת לו, ולר\"ש י\"ח דוקא כשירות מותרות לו, וטפי מי\"ח אפילו כשירות אסורות לו. וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>לא ירבה לו סוסים</b><br> בטלים: "
            ],
            [
                "<b>אלא כדי מרכבתו</b><br> ולרכבו ופרשיו:"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי ליתן אספניא</b><br> ר\"ל שיהיה מוכן כסף בידו לשכור חיל כשיצטרך, מלבד שכר חילו העומד תמיד למשמרתו:"
            ],
            [
                "<b>וכותב לו ספר תורה לשמו</b><br> מלבד הס\"ת שחייב כמו כל אחד מישראל לכתוב לעצמו [כי\"ד ע\"ר] אותה מניח בבית גנזיו, אבל זו שכותב לשמו כשימלוך נושאה תמיד עמו [ומ\"ש בש\"ס שתולה אוחה בזרועו הימין, נ\"ל לאו דוקא תליי' בזרועו באויר, דהרי לא גרע ס\"ת מתפילין דאסור בלי כיס [כברכות כ\"ו], וס\"ת אפילו בתיק אסור [כחדושי רשב\"א שם]. אלא ר\"ל שקושרה או נושאה תמיד בזרועו]:"
            ],
            [
                "<b>יושב בדין היא עמו</b><br> במלכי בית דוד, דכתיב גביה ויהי דוד עושה משפט וצדקה, אבל מלכי ישראל הרי לא דן כלעיל מ\"ב:"
            ],
            [
                "<b>מיסב</b><br> לסעודה:"
            ],
            [
                "<b>ואין משתמשין בשרביטו</b><br> [צעפטער], וה\"ה שאר כלי תשמישו."
            ],
            [
                "<b>ואין רואין אותו כשהוא מסתפר</b><br> כשמתגלח, דקודם שיגמור הגלוח נראה כעור [דמה\"ט בנודע לאדם באמצע גלוחו שהוא אבל, מותר לגמור גלוחו, מפני כבוד הבריות [כי\"ד ש\"צ], וגנאי לו שיראוהו כעור. מיהו המשמשו בגלוח ובמרחץ שרי, מדא\"א בלא\"ה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד</b><br> כל א' מהבעלי דינין בורר לו דיין א':"
            ],
            [
                "<b>ושניהן</b><br> ב' הבעלי דין:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד</b><br> והכי קיי\"ל ואם א' אינו רוצה לברור, כל ג' שישבו יחד יכולין לכופו לדון לפניהם, ובלבד (שלא יהיה) [שיהיה] ביניהן א' (שאינו יודע) [שיודע] סברות בדינין [ג' וי\"ג], מיהו בב\"ד קבוע בעיר, אפילו כל הג' יושבי קרנות, אינו יכול לברור לו דיין אחר, מדהמחום רבים עליהן [ג']:"
            ],
            [
                "<b>וזה פוסל דיינו של זה</b><br> לומר איני דן לפני זה. מיהו בהוא מומחה גם ר\"מ מודה שאינו יכול לפוסלו:"
            ],
            [
                "<b>או פסולין</b><br> מחמת עבירה:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול לפוסלן</b><br> מיירי באמר שיש לו ב' כתי עדים, והביא כת א', והעיד אותו שכנגדו עם עוד אחר שפסולין לעדות, דר\"מ ס\"ל דאין הבעל דבר הפוסלן נוגע בעדות, דהרי אמר האחר שיש לו עוד כת אחר, ואפילו יבקש אח\"כ הכת הב' ולא ימצאם, איהו דאפסיד אנפשיה, וחכמים ס\"ל דיכול לחזור ולומר אין לי עדים:"
            ],
            [
                "<b>נאמן עלי אביך</b><br> לדון בינינו, או להעיד בינינו:"
            ],
            [
                "<b>נאמנין עלי שלשה רועי בקר</b><br> לדון בינינו אף שאינן בקיאין בדינים. ולהכי נקט רועי בקר, דאלו רועי צאן אינו רגיל להאמינן, מדפסולין אף לעדות. מיהו קיי\"ל כברייתא דגם רועי בקר פסולין לעדות מדרבנן, מדמרעין בשדות אחרים, ואפ\"ה בהאמינן, או אפילו בקבל עליו עדות עכו\"ם, דבריו קיימין:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר יכול לחזור בו</b><br> אף לאחר פסק דין:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו</b><br> בעדים לאחר שהעידו, ובקבלו לדיינים, לאחר שפסקו הדין. מיהו קודם לכן, דוקא בקנו מידן שמקבלן לעדים או לדיינים, דבריו קיימין. וכל זה שקבלן בב\"ד, וגם שלא טעו בהדין, דאל\"כ גם לאחר גמר דין, יכול לחזור בו [כ\"ב ש\"ך שם]:"
            ],
            [
                "<b>ואומר לו דור לי בחיי ראשך</b><br> ואתן תביעתך, ומכ\"ש בא\"ל אמחול לך תביעתי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו</b><br> בקנו מידו, ובלא קנו מידו, דוקא בנדר כבר בחיי ראשו. וה\"ה בהיפך שבועת היסת, ונשבע חבירו, או שקנו מידו אף שלא נשבע חבירו עדיין, או שנתחייב שד\"א שאינו יכול להפכו, ואמר לחבירו השבע וטול, ונשבע הלה, או בנתחייב שבועה ואמר הריני משלם, ויצא מבית דין, בכל אלו א\"י לחזור בו [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ואלו הן הפסולין</b><br> מדרבנן לדון ולהעיד:"
            ],
            [
                "<b>המשחק בקוביא</b><br> בלשון לאטיין משמעותו [ווירפעל] בל\"א, וה\"ה כל שחוק, כל שאין לו אומנות אלא זה, פסול מדרבנן, דאסור לאדם להתעסק בעולמו רק בתורה או בג\"ח, או באומנות שכל אלו הן ישובו של עולם, מלבד פעולותיו לקיום הגוף כאכילה ושתייה ושינה וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>והמלוה בריבית</b><br> מלוה ולוה במשמע [ונ\"ל דלהכי נקט הכא ובר\"ה פ\"א מ\"ח, מלוה ברבית כין משחק בקוביא למפריחי יונים. לאשמעינן. דאף במלוה ברבית דרבנן מיירי, דפסול עכ\"פ מדרבנן כי הנך אחריני. ועיין מה שכתבתי [ר\"ה פ\"א סי' ל\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ומפריחי יונים</b><br> שמשחקים במעות, ואומר אם תקדים יונתי ליונתך תתן לי כך וכך, ואין לו אומנות רק זה, וקמ\"ל קוביא, אף דסומך אחכמתו, וקמ\"ל יונים אף דסומך אכח גופו, לקשקש בעצים המיוחדים לכך לזרז יונתו., קמ\"ל אפ\"ה (לא) גמיר ומקני. או מיירי שמלמד יונים להביא יונים אחרים לשובכו, דחזקתו שיביאו אף יונים שיש להן בעלים:"
            ],
            [
                "<b>וסוחרי שביעית</b><br> שבכל עת הולך בטל, וכשמגיע שביעית מסתחר בפירות, אז חזקתו שאסף פירות שביעית שהן בזול להסתחר בהן, והרי כתיב לאכלה, ולא לסחורה [ולהכי נקראין סוחרי שביעית, שרק בשביעית משתחרין. ועי' מ\"ש שביעית פ\"ח סי' י\"ט. אבל אי\"ל דר\"ל שמסתחר וודאי בפירות שביעית, דא\"נ *) פסול מדאו' דאע\"ג דאין בו מלקות, דהרי אינו רק לאו הבא מכלל עשה. עכ\"פ כל חטא שיש בו חימוד ממון של חמש גם באין מלקות פסול מדאו' [כלקמן בזה הכלל סי' ג']. וה\"נ מוכר פירות שביעית שהן בזול בתורת תבואת שאר שנים ביוקר, והיינו חמס]:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית</b><br> ר\"ל מתחלה פסלו גם אותן שאוספין פירותיהן בשביעית:"
            ],
            [
                "<b>משרבו האנסין</b><br> שתבעה המלכות מס הקרקעות בשביטית, והתירו לאסף פירותיהן בשביעית [בזה\"ז] כדי לפרוע המס [עי' שביעית פ\"ד סי' ו']:"
            ],
            [
                "<b>חזרו לקרותן סוחרי שביעית</b><br> דרק הקונה פירות שביעית למכרן פסולין:"
            ],
            [
                "<b>כשרין</b><br> קאי רק אמשחקים בקוביא או בפריחת יונים. זה הכלל בפסולי עדות. ח ' מדות בפסולי עדות. (א) כל העובר עבירה דאוריי' במזיד אפילו חייב עליה רק מלקות, ואפילו חטא לתיאבון, ולא התרו בו, וכ\"ש מומר, ואפיקורס, ומסור שכבר מסר ממון של ישראל, או שאמר על שונאו אלך ואמסרנו [ח\"מ ל\"ד ס\"א וסכ\"ה וסכ\"ב], והעובר על השבועה אפילו שבועת בטוי, וי\"א דבשבועת בטוי דוקא בנשבע לשקר אלשעבר, דבשעה שנשבע היה לשקר, ולא בנשבע אלהבא, דלהבא לא מפסל רק בנשבע שלא לעשות ועשה, אבל בנשבע לעשות ולא עשה, כשר, והכי קיי\"ל [ש\"ך ל\"ד סק\"ה] כל אלו וכדומה להן פסולין לדון ולהעיד מדאורייתא. (ב) אבל בעבר עבירה דאורייתא שאין חייבים עליה אכילו מלקות, או שעבר עבירה דרבנן, פסול רק מדרבנן וי\"א דבעבר עבירה דרבנן, צריך שיעבור משום חימוד ממון [שם ס\"ב וס\"ג]. המגביה ידו להכות חבירו, אף שלא הכהו עדיין, או שמאי העיר שהכבידו מס על אחד במזיד יותר מהראוי, או המתפרנס רק בשחוק [שפיעל בל\"א], או שעבר על חרם הקהל, פסולים לעדות מדרבנן [שם ס\"ד וה' וי\"ד וט\"ז]. המוכר במזיד טריפות בחזקת כשר [שם ס\"ו], נ\"ל דפסול רק מדרבנן, דהרי הלאו דלפני עור, לאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו ואפשר דהו\"ל כעבירה שיש בה חימוד ממון של חמס דהרי אינה להקונים לקנות טריפה ביוקר והא נקנית בזול. (ג) מיהו בעבר עבירה שיש בו חימוד ממון של חמס, אף שאין בו מלקות, פסול לעדות מדאורייתא [רמב\"ם פ\"י מעדות ה\"ד], כגון גנב וגזלן [ולא החולק עמהן], וכופר בפקדון [אבל כופר במלוה לא נפסל עד שנשבע] וכדומה, כל אלו פסולין מדאורייתא [ל\"ד ס\"ז]. המלות ברבית קצוצה, פסולין הלוה והמלוה, וברבית דרבנן פסולין מדרבנן, וי\"א דברבית דרבנן לא נפסל הלוה [שם ס\"י ב), ונ\"ל דס\"ל כי\"א ס\"ג דבאיסור דרבנן לא נפסל רק ביש חימוד ממון, דליכא הכא בהלואה]. (ד) עוד יש פסולים לעדות מדרבנן, לא משום עבירה, רק מדהן מבוזיי ביותר לא יחששו לחרפה כשימצא שהעידו שקר, כגון הרגילים לאכול בשוק בפני כל אדם, או ההולכים ערומים בשוק בעסקם במלאכה מנוולת, או מי שאינו מתבייש ליקח צדקה מעכו\"ם בפרהסיא, ויכול להתפרנם ממנו בצנעה, או בור שאינו לא בתורה ולא בדרך ארץ, או אדם הסכל ביותר, כל אלו פסולין מדרבנן [שם י\"ז וי\"ח, וסי' ל\"ה ס\"י]. (ה) החילוק בין פסול מדאורייתא לפסול רק מדרבנן, הוא, דבאיסור דאורייתא משעה שעבר העבירה נפסל, אבל בעבר עבירה דרבנן, לא נפסל רק משעה שהכריזו עליו שהוא פסול, או שענשוהו בפרהסיא עי\"ז [שם ס\"ז וח' וכ\"ג]. (ו) אמנם אינו נפסל בשום עבירה, רק ביש עליו ב' עדים שחטא, ולא בחשוד לדבר, אפילו הוא קלא דלא פסק כשר לעדות, וכ\"כ אינו נפסל לעדות ע\"פ עצמו, דאין אדם משים עצמו רשע, ואעפ\"כ אין עושין אותו עד לכתחילה [שם סכ\"ה], ומה\"ט ביודע בעצמו שחטא לא יזדקק לעדות, וכ\"כ אפילו חטא באיסור סקילה, כחילול שבת וכדומה, כגון קושר ומתיר בשבת, מדלא משמע להו לאינשי שהוא עבירה, אינו נפסל עד שיודיעוהו שהוא חטא, אז נפסל אפילו על טלטול מוקצה, או הוצאה לכרמלית בשבת שהן מדרבנן [שם סכ\"ד]. (ז) חזרת כל חוטא לכשרותו, הוא משיקבל ע\"ע בב\"ד שלא לעשות עוד כמעשהו [שם סל\"ג], חוץ מהחוטא בממון חבירו, כגנב וגזלן, ומלוה ברבית, ועד זומם, ועובר על השבועה, וטבח שמכר טריפה בחזקת כשר. והמתפרנס בקוביא, כל אלו צריכים שיעשו מעשה המוכיח ששבו בתשובה שלימה [כמבואר שם בסעיף כ\"ט ואילך], מיהו גנב וגזלן, בעשה רק פ\"א, והחזיר בעצמו בלי כפיית ב\"ד חוזר לכשרותו [שם סכ\"ט]. (ח) אף החוזר בתשובה, אינו נאמן רק על דבר שראה קודם שחטא, או על דבר שראה אחר ששב, אבל לא מעיד אחר ששב על דבר שראה קודם ששב [ש\"ך ל\"ה סק\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>וגיסו</b><br> בעל אחות אשתו דבעל אחותו כבר תנינן. ואח אשתו נמי תנינן בן חמיו ונקט בכולהו כשהנידן הוא זכר, וה\"ה בנקיבה:"
            ],
            [
                "<b>הן ובניהן</b><br> נ\"ל דמלת בניהן  אכולהו קאי, כגון בן לאב, ובן אחיו ובן אחותו ואחי אשתו ובן אחי אשתו, ובן אחות אשתו ובן אשתו (ובן חמיו ובן אחות אשתו), דכולהו לא תני להו, והן כולן אותן שכנגד הנך דתני. מיהו ביש לגיסו בנים מאשה אחרת כשר להן:"
            ],
            [
                "<b>וחתניהן וחורגו לבדו</b><br> בן אשתו שמאיש אחר, וה\"ה לאשת חורגו. אבל לבן חורגו ולחתן חורגו כשר להן:"
            ],
            [
                "<b>וכל הראוי ליורשו</b><br> ר\"ל דמשנה ראשונה הוה ס\"ל דדוקא דודו ובן דודו מאב [וה\"ה שאר קרובים שמאב רק לישנא דקרא נקט [ויקרא כ\"ה פמ\"ט] , מדראויין ליורשו פסול להן, אבל אחי האם, או קרובי האשות, מדאינן ראויין ליורשו, כשר להעידן [והא דלא תני בקיצור, כל הראוי ליורשו, למה הזכיר דודו ובן דודו כלל. י\"ל משום דבראוי ליורשו סד\"א דכולל כל השבט, מדאפשר שיירשוהו. נ\"י]:"
            ],
            [
                "<b>וכל הקרוב לו באותה שעה</b><br> אסוקי מלתא דת\"ק היא, וה\"ק כל שהיה קרובו בשעה שראה העדות, אף שאח\"כ נתרחק, פסול, דבקורבה בעינן תחלתו וסופו בכשרות [ל\"ג י\"ג]. [לאפוקי בנפסל להעיד משום דיש לו הנאת ממון בהעדות (ל\"ג סט\"ו)]:"
            ],
            [
                "<b>היה קרוב</b><br> ע\"י אשות:"
            ],
            [
                "<b>ונתרחק הרי זה כשר</b><br> לעדות שיראה להבא:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה קרוב</b><br> והלכה כת\"ק. וזה הכלל בפסולי קורבה, (א) האיש עם אשתו, והאב או האם עם בניהם, והאחים והאחיות זה עם זה, בין שאחוותם מאב או מאם, כולן נחשבין ראשון בראשון, ובניהן של האחווה זה עם זה נחשבין שני בשני, ונכדיהן שלישי בשלישי, בכולן בין בזכרים בין בנקיבות, הפסול קורבה הולך עד שני בשני, מיהו קיי\"ל דגם שלישי בראשון פסול, וי\"א דשלישי בראשון או קרובי האם פסולין רק מדרבנן [ל\"ג ס\"ב]. (ב) האיש ואשתו כחד גופא [ולא נקטה במתניתין, מדפשיטא טובא], ולכן כל שפסול לא' פסול להאחר ג\"כ, חוץ מראשון בשני בתרי בעל, וכ\"ש שני בשני בתרי בעל, פסול רק לכתחילה, אבל ראשון בשלישי, אפילו רק בחד בעל כשר לכתחלה, כשאין לקרובו הנאה מהעדות [ל\"ג ס\"ג]. (ג) ומשום דאיש ואשתו ראשון בראשון, לכן פסול בעלה לאביה ולאמה, לבנה ובתה, ולאשת בנה, ולבעל בתה, ולבעל אמה, ולאשת אביה [ל\"ג ס\"ח]. (ד) חתן בשדוכין שלנו, כשר לארוסתו, מיהו בממון אפשר דנוגע בדבר. וכ\"ש דמחותני' כשרים להעיד זל\"ז. מיהו לדון זל\"ז, אסו' לכתחיל', מדהן כאוהבין זל\"ז [ל\"ג ס\"ו וס\"ט]. (ה) אחי ראובן מהאב כשירין לאחי ראובן מהאם [ל\"ג ס\"ז]. (ו) כל פסול קורבה שהוא ע\"י נשואין, כגון בעל אחותו, או בעל בתו וכדומה, או אשת אחיו, או כלת בנו, כשמת הקרוב, אף שהניח בנים כשר להעיד לו, מדהו\"ל קרוב ונתרחק. ודוקא על דבר שראה קודם שנעשה קרובו דבעינן תחלתו וסופו בכשרות [ל\"ג סי\"ב וסי\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>האוהב והשונא</b><br> אסוקי מלתא דר\"י היא:"
            ],
            [
                "<b>אוהב זה שושבינו</b><br> רעהו בחופתו, אסור להעיד לו אז:"
            ],
            [
                "<b>לא נחשדו ישראל על כך</b><br> להעיד שקר עבור אהבה או שנאה, והכי קיי\"ל [ל\"ג ס\"א]. מיהו לדון זה את זה, פסולין אוהב ושונא, אף שאינו שושבינו, ולא שונא מבקש רעתו, ולהיות דיינים יחד, רק שונא פסול, וי\"א דבאינו אוהבו ושונאו ממש מותר לדונו [ז' ס\"ז וס\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>כיצד בודקים את העדים</b><br> קבלת עדות לא מהני. רק בקבלו ביום [ורק כשהתרצו ב' הבעלי דין מהני קבלת עדות בלילה], ורק בשלשה מומחין היודעין הלכות עדות, ובקבלו בב', או בלילה, או שאינן מומחין, אינו כלים [כ\"ח ס\"כ כ\"א כ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן</b><br> מודיעין להן לפני כל, הבושת בעה\"ז ובעה\"ב לכל המעיד שקר, ושמבוזה גם בעיני שוכריו [שם ז']:"
            ],
            [
                "<b>ומוציאין את כל האדם לחוץ</b><br> אף שאר העדים, וכל שהענין זר לו, אבל הבעלי דין צריכין להיות שם, דעדות שנגבה שלא בפני בעל דין אינו כלום, וי\"א דבדיעבד מהני. מיהו בממאן לבוא לב\"ד, או שהבעל דין אלם ויראים העדים להעיד בפניו, או שהבע\"ד חולה, או ש העדים חולים, או שיש שם שאר אונס, מקבלין עדים אפילו שלא בפני בע\"ד, וכל זה בבא להוציא ממון ע\"י העדים, אבל נתבע שמביא עדים לפטור עצמו, מקבלין עדים שלא בפני התובע. וכ\"כ בקטטות ומריבות שאין שם תביעת ממון, וגם יש לחוש שיתקטטו עם העדים, ועם הב\"ד, וגם הב\"ד אינן רוצים להעניש רק לפייס הצדדים ולהשקיט הריב, מקבלין עדות אף שלא בפני בע\"ד [כ\"ח סט\"ו וסי\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו</b><br> בזה\"ל ושמת אמר כן כדי שלא יחזיקוהו עשיר:"
            ],
            [
                "<b>איש פלוני</b><br> לא קאמר פלוני אמר וכו'. דקמ\"ל דאפילו אמר איש חשוב א\"ל כן, דכל איש משמע חשוב:"
            ],
            [
                "<b>שהוא חייב לו מאתים זוז</b><br> וכ\"ש בראו ההלואה:"
            ],
            [
                "<b>ובודקים אותו</b><br> אם עדותו כהראשון:"
            ],
            [
                "<b>ואחד אומר איני יודע</b><br> קאי גם ארישא:"
            ],
            [
                "<b>יוסיפו הדיינין</b><br> אף דאי הוה פליג עלייהו בטל במיעוטו, אפ\"ה כשמסתפק הו\"ל כאילו אינו שם, ואין ב\"ד בשנים דרק לג' נתרצו הבע\"ד:"
            ],
            [
                "<b>גמרו את הדבר היו מכניסין אותן</b><br> את בעלי הדין שהוציאום ולכל אדם לחוץ בשעת משא ומתן של הדיינין, כדי שתתיישב דעתן יפה:"
            ],
            [
                "<b>הולך רכיל מגלה סוד</b><br> ר\"ל אפילו מגלה רק סוד שהיה אצל הב\"ד, שהוציאו כל אדם לחוץ גם כדי לבלי להודיע מי מחייב ומי מזכה, והרי הב\"ד מוכרחין לילך בתר רוב הדעות, וכפי דת התורה, אפ\"ה נקרא ג\"כ רכיל, שגורם שישנא חבירו למחייבו, ולהכי לא מייתי קרא דלא תלך רכיל בעמך [גירסתו כגי' הנ\"א שהביא התי\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>כל זמן שמביא ראיה</b><br> עדים או שטר שכתוב בו כדבריו:"
            ],
            [
                "<b>סותר את הדין</b><br> הב\"ד סותרין הדין שפסקו:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו</b><br> ר\"ל אבל אם א\"ל הב\"ד וכו' ומיירי שראו שיש צורך לומר כן, דלא ס\"ד שיהא תלוי ברשות בית דין לומר או לא לומר כן:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים</b><br> והכי קיי\"ל [כ']:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה</b><br> וקיי\"ל בהא כת\"ק. ודוקא כשהיו עמו במדינה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו</b><br> חגורו, או לבושו:"
            ],
            [
                "<b>הרי זה אינו כלום</b><br> בהא אפילו רשב\"ג מודה ורק לדידי' אצטריך הך בבא, מדהיה עמו ראייתו ואמר אין לי, הודה שהן שקר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה</b><br> לחקור העדים ז' חקירות דלקמן[ריש פ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>משפט אחד יהיה לכם</b><br> ובד\"נ כתי' ודרשת וחקרת היטב. מיהו קיי\"ל דעדי ממונות א\"צ דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, אבל עכ\"פ צריך לחקור מה וכמה הלוהו, ורק ברואה הדיין שהדין מרומה, צריך לדרוש היטב. ובכל מקום שסותרים העדים א\"ע בז' החקירות, או בסותרין זא\"ז בדבר שהלוהו, דזה אומר יין, וזה אומר שמן הלוהו, עדותן בטילה, אבל בסיתרין זא\"ז בבדיקות, שאין נפקותא בזה בהעניין, כגון שזה אומר סלע שחור הלוהו, וזה אומר סלע לבן היה, או זה אומר בזוית זה וזה אומר בזוית אחר הלוהו, או שיש בכלל ר' ק', שזה אומר ר' וזה אומר ק' הלוהו, ששניהן מעידין שהלוהו ק', או שזה אומר דמי יין, וזה אומר דמי שמן אתה חייב לו, וכדומה באלו, עדותן כשר [ל']:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות פותחין</b><br> מתחילין הדיינין לישא וליתן:"
            ],
            [
                "<b>בין לזכות בין לחובה</b><br> להמוחזק, וכ\"ש בחובה להמוציא. ול\"מ לאו בדיני ממון שבין אדם לחבירו מיירי, דבי' לא שייך קולא וחומרא, דקל לזה וחומר לזה, אלא ר\"ל בענייני ממון דטהור וטמא, אסור ומותר, חייב ופטור, כולן ענייני ממון הם ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות מטין</b><br> הולכין אחר רוב:"
            ],
            [
                "<b>ועל פי שנים לחובה</b><br> [עי' פ\"א סי' נ']:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה</b><br> ר\"ל סותרין הדין אחר שגמרוהו כשרואין שטעו כולם:"
            ],
            [
                "<b>דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה</b><br> מיהו בטעו בדבר שהצדוקין מודים בו, דהיינו דבר שמפורש בתורה, מחזירין אף לחובה:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה</b><br> אפילו תלמיד שיש שם:"
            ],
            [
                "<b>דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה</b><br> דבמלמד התלמיד חובה אין שומעין לו:"
            ],
            [
                "<b>אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה</b><br> בשעת המשא ומתן, כדי שיטריח להעמיד דבריו בראיות, ואולי ימצא ראיה נכונה, אבל בגמר דין, רשאי לחזור וללמד חובה. והא דקאמר ברישא פותחין לזכות, אין ר\"ל כולן רק ר\"ל מי מהם:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה</b><br> אפילו בלילה:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות גומרין בו ביום כין לזכות בין לחובה</b><br> אם יכולין:"
            ],
            [
                "<b>דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות</b><br> אם יצא זכאי, ולא יענוהו ללון בספק:"
            ],
            [
                "<b>לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב</b><br> דא\"כ יגמרו דינו בשבת ויו\"ט, ולדונו אז אי אפשר, דאין מיתתו דוחה שבת ויו\"ט, ולהשהותו עד אחר שבת, הוה ענוי הדין, ואי\"ל יגמרו דינו באחד בשבת, דהרי כל שלא נגמר דינו, לא הוה ענוי הדין. י\"ל דאע\"ג דסופרי הדיינין כתבו ראיות המזכין והמחייבים, עכ\"פ יש לחוש שישכח הדיין ביני ביני יסוד הטעם, מדא\"א לכתוב סברת הלב היטב:"
            ],
            [
                "<b>דיני הטומאות והטהרות</b><br> כולל נמי איסור והיתר [כויקרא פי\"א ד'] וכן בלשון חכמים:"
            ],
            [
                "<b>מתחילין מן הגדול</b><br> הגדול שבהדיינים אומר תחלה דעתו, שכך דרך החכמים, שאין הקטן מדבר לפני הגדול ממנו:"
            ],
            [
                "<b>דיני נפשות מתחילין מן הצד</b><br> שכך מושב הסנהדרין, הקטנים בחכמה יושבין מן הצד מכאן ומכאן, והגדולים יושבים באמצע, וכשמתחילין לישא וליתן, מתחילין מהקטנים שיושבין מהצד שיאמרו דעתן, ואח\"כ אומר הגדול דעתו, משום דכתיב לא תענה על ריב, קרי בי' על רב שבסנהדרין. ומיהו קרא אסמכתא הוא. וטעם הדבר דחיישינן שיתבוששו הקטנים לסתור דברי הגדולים, ולרמב\"ם איסור גמור הוא לומר דעתו נגד דעת הגדול שבסנהדרין, ורק דרך שאלה שרי:"
            ],
            [
                "<b>הכל כשרין לדון דיני ממונות</b><br> ואפילו גר, והוא שאמו מישראל:"
            ],
            [
                "<b>אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה</b><br> ר\"ל מיוחסין שראויין להשיא בנותיהן לכהונה:"
            ],
            [
                "<b>סנהדרין היתה</b><br> מושבם בלשכת הגזית:"
            ],
            [
                "<b>וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין</b><br> וכותבין גם טעם כל א':"
            ],
            [
                "<b>ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין</b><br> כדי שיהיו ב' עדים על המחייבין והמזכין. והא דלא אסתגי גם ר\"י בב' ושיכתוב כל אחד דברי מזכין ודברי מחייבין, ויהיו שפיר שני עדים על כל דבר. נ\"ל דה\"ט כדי שלא יהיו כת הסיפרים המעידין לזכות, יהיו הן עצמן המעידין לחובה, משא\"כ במצורף הג' לכל א', הרי כאן שני עדיות [כב\"ב פ\"ג מ\"ד]. א\"נ אי פיישו תרווייהו במילייהו חיישי' דלמא גייז כריש גיטין:"
            ],
            [
                "<b>ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם</b><br> ואף הן בעגול, רק שהב\"ד יושבין על ספסלין, והתלמידים ע\"ג קרקע בג' שורות עגולים זאת אחורי זאת, וכל שורה של כ\"ג, וכשהיה בהסנהדרין א' מהמחייבים יותר על המזכין, והרי הטייה לרעה אינה על פי א', אז מוסיפין מאלו השורות ב' ב' עד ע\"א, ואם גם אז לא נתרבו המחייבין ב' על המזכין, פוטרין הנידון:"
            ],
            [
                "<b>היו צריכין לסמוך</b><br> כגון שמת אחד מהסנהדרין:"
            ],
            [
                "<b>ולא היה</b><br> כל א' מג' הנבררים:"
            ],
            [
                "<b>אלא יושב במקום הראוי לו</b><br> בסוף השורה שבא לשם:"
            ],
            [
                "<b>שמא תאמרו מאומד</b><br> שכך אמדתם בדעתכם כעדותכם:"
            ],
            [
                "<b>ומשמועה</b><br> ששמעתם כך מאדם שאינו ידוע מי הוא:"
            ],
            [
                "<b>עד מפי עד</b><br> ששמעתם מעד שהעיד כן בב\"ד אחר:"
            ],
            [
                "<b>ומפי אדם נאמן שמענו</b><br> ר\"ל מאדם הניכר לכם שלא ישקר:"
            ],
            [
                "<b>דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו</b><br> מדלא קאמר מחזיר ממון, ש\"מ דה\"ק אדם שהעידו עליו שקר לא הפסיד אלא ממון, ולפיכך מתכפר לו להעד כשיתן לו המעות שהפסידו:"
            ],
            [
                "<b>דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם</b><br> וכולן אינן בהחזרה:"
            ],
            [
                "<b>דבר אחר</b><br> אינו מן האיום של סנהדרין להעדים, רק פירושא דקרא נקט תנא:"
            ],
            [
                "<b>דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים</b><br> מדלא ידע במה ימיתו היה מכה אותו בעצים ואח\"כ באבנים:"
            ],
            [
                "<b>לפיכך נברא אדם יחידי</b><br> אסוקי מלתא דאיום הוא, ור\"ל כל הברואים נבראו הרבה זכרים והרבה נקבות כמ\"ש חית הארץ למינה, משא\"כ אדם נברא רק זכר אחד ויקח אחת מצלעותיו ועשאה נקיבה:"
            ],
            [
                "<b>ומפני שלום הבריות</b><br> גם זה אינו מכלל האיום, רק טעם דקרא קדריש בכמה אופנים:"
            ],
            [
                "<b>ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו</b><br> לא לבד במראה שיש שהם שחורים כפחם ככושי ונעגער והאטענטאטען, ויש לבנים כשלג, כגון זאמעידען ואלבאנוס, ויש אדומים ביותר כגון תושבי אמעריקא, ועוד הרבה מצבעים שונים, די\"ל דע\"י שהם זה אלפים שנה באקלים ההוא נשתנה טבעם וצבע עורם ונקראו מחז\"ל כושי לווקן גיחור [כברכות נ\"ח ב'], אלא אפי' הנולדים באקלים אחד אין אחד דומה בתוארו לחבירו:"
            ],
            [
                "<b>לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם</b><br> ר\"ל כדי להזהיר לכל חוטא שיחשוב א\"ע לא א' ושפל, אלא ישקיף על רבוי הבנים שיתקוממו ברוב הימים ממנו, כאלו הוא עולם מלא, ואיך ישחית כל הרבבות יוצאי יריכו עבור חטא א', כאדם הראשון שהשחית כל הדורות. ומעתה שוב גומר התנא דברי האיום לעדים:"
            ],
            [
                "<b>ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת</b><br> ר\"ל הואיל שכן' למה נכניס עצמינו בדאגה זאת להעיד, שמא טעינו בעדותינו:"
            ],
            [
                "<b>והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד</b><br> דמפורש ענשכם אם לא תגידו:"
            ],
            [
                "<b>ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה</b><br> דנוח לנו לעמוד באם לא יגיד, ולא להסתכן בדמו של זה:"
            ],
            [
                "<b>באבוד רשעים רנה</b><br> ויש שכר לפעלותכם:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>היו בודקין אותן</b><br> דלאחר שאיימו על העדים, הוציאו כל אדם זר, ולא השאירו רק הגדול שבהן לבדקו:"
            ],
            [
                "<b>בשבע חקירות</b><br> דהיינו באיזה וכו':"
            ],
            [
                "<b>באיזה שבוע</b><br> ר\"ל באיזה שמיטה של יובל:"
            ],
            [
                "<b>באיזו שנה</b><br> שבשמיטה:"
            ],
            [
                "<b>באיזה יום</b><br> בשבוע:"
            ],
            [
                "<b>באיזה מקום</b><br> דצריך שיהיה אפשר להזימן משבע צדדים הנ\"ל. ואפילו אמר עכשיו הרגו, שואלין כל הז' שאלות הנ\"ל, כדי שיתבלבל דעתם שלא יבקשו ערמימות להעלים שקרותן:"
            ],
            [
                "<b>באיזה מקום</b><br> דס\"ל דא\"צ רק ג' חקירות כשידוע מאיזה יום ידבר, ולרבנן אפילו כשאומר אמש הרגו או עכשיו הרגו שודאי ידוע מאיזה זמן ידבר אפ\"ה צריך ז' חקירות בפירוש כדי לאיים על העדים:"
            ],
            [
                "<b>מכירין אתם אותו</b><br> להנהרג שהיה ישראל. וזה וודאי חקירה היא ולא כבדיקה [רמב\"ם פ\"א ופ\"ב מעדות ודלא כהר\"ב הכא] ואפ\"ה לא נמנה, מדאינו בכל חטא:"
            ],
            [
                "<b>התריתם בו</b><br> דבלא התרו בו פטור אפילו היה ת\"ח. ואופן ההתראה שיאמרו לו פרוש, שעבירה זו חייבין עליה מיתת ב\"ד או מלקות וצריך שישיב \"על מנת כן\", אבל בשתק, או אפילו השיב \"יודע אני\", פטור [רמב\"ם פי\"ב מסנהדרין. ואל תתמה א\"כ ירבו הרוצחים, דרוב הרוצחים עושים במקום שאין רואה. ואף בשהרגו בכעס במקום רואים, מי פתי יסור הנה לומר על מנת כן. י\"ל דכבר כתב הרמב\"ם פ\"ג ממלכים, דכל שיש אומדנא דמוכח שהרג במזיד, אף דפטור מדיני ב\"ד, המלכות הורגתו בסייף, מפני תיקון העולם. וביש עדים ולא היה התראה כראוי, גם בדין תורה יכניסוהו לכיפה [כלקמן פ\"ט מ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>את מי עבד</b><br> איזה ע\"ז:"
            ],
            [
                "<b>ובמה עבד</b><br> בזבוח או בהשתחויה, או בדבר אחר שדרך לעבדה בכך. או במה שאין דרכו בכך. וכ\"כ בכל חייבי מיתות או מלקות, שואלים איך ובמה עשה, דגם חייבי מלקות צריכים חקירות הנ\"ל כדיני נפשות [סנהדרין ל\"ב א']:"
            ],
            [
                "<b>כל המרבה בבדיקות</b><br> הינו שאלות שאין תלוי בהן עיקר העדות, כגון לשאל עדי רוצח, במה הרגו, בסייף או בארירין. בגדיו לבנים או אדומים. וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>מעשה ובדק בן זכאי</b><br> הוא רבן יוחנן בן זכאי, שהיה נשיא בשעת החורבן אחר שנהרג רשב\"ג, ובאותה שעה היה תלמיד לפני הלל רבו [כסוכה כ\"ח א'], והלל היה זקינו של רבי מסדר המשנה, ומדהיה אז תלמיד, לכן לא נקרא אז עדיין בשמו [ואף שאח\"כ נתהווה לנשיא, אפ\"ה קבע רבי שמו במשנתו באותו לשון שקבל מאבתיו, דחייב אדם לומר בלשון רבו [כפ\"א דעדיות]:"
            ],
            [
                "<b>בעוקצי תאנים</b><br> שהעידו שהרגו תחת התאנה, ושאל להעד אם עוקצין הפירות עבים או דקים והוכחשו בזה, וניצל הנידן ולכן נקרא ר\"י בן זכאי, שעל ידו זכוהו לבעל הדין:"
            ],
            [
                "<b>אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה</b><br> אפילו כשהיו הרבה עדים והוכחש רק א':"
            ],
            [
                "<b>אחד אומר בשנים בחדש</b><br> בד' בשבת ב' בחודש פלוני:"
            ],
            [
                "<b>ואחד אומר בשלשה בחדש</b><br> בד' בשבת ג' באותו חודש:"
            ],
            [
                "<b>וזה אינו יודע בעבורו של חדש</b><br> שסבר שהחודש שעבר היה כ\"ט יום, ומנה יום הל' לראשון של חודש זה [ואף שבדקום אח\"כ ונודע שידעו בעיבור החודש. י\"ל דאמרינן מדהושוו תחילה ביום השבוע, אנן סהדי שחוזר עתה ורוצה לבטל עדותו להכי קאמר שידע בעיבור החודש [תוס' מ\"א ב' ד\"ה שזה]. מיהו מחצי חודש ולהלן, לא תלינן בטעותו, דאז כבר הכל יודעין מתי ר\"ח. וא\"ת  [בדף מ\"א ע\"ב תוד\"ה שזה תראה דלק\"מ ע\"ש (אהבת איתן).] כיון דידעינן מאיזה יום בשבוע הם מדברים, א\"כ ע\"כ טעה ולא ידע מתי ר\"ח. וכ\"כ ק' בסיפא בב' ימים. וי\"ל כיון דתחילה שאלוהו על ימי החודש ואחר כך על יום שבשבוע אמרינן דתחלה היה מתכוון בשקר לומר על יום אחר שבשבוע. ואח\"כ נתבלבל בדעתו ואמר שהיה באותו יום שבשבוע שאמר חבירו, או אולי ביני ביני נזכר ששמע מחבירו חוץ מב\"ד שהיה ביום פלוני בשבוע ואומר גם הוא כן:"
            ],
            [
                "<b>עדותן בטלה</b><br> דבב' ימים א\"א שיטעה. [ויש לדקדק טובא למה נקט תנא ב' וג' והדר נקט ג' וה', טפי הו\"ל למנקט א' וב', וא' וג'. ונ\"ל דרצה למנקט בימי החודש בגוונא דבעי למנקט בשעות, דצריך למנקט ברישא בשיעית ב' וג', דאי הוה נקט א' אומר בשעה ראשונה, וא' אומר בשנייה, לא פסיקא מלתא שתהיה עדותן קיימת, דהרי בשעה ראשונה נכלל נץ החמה והרי באחד אומר תוך הנץ וא' אומר אחר הנץ, עדותן בטלה [כש\"ס מ\"ב א']. ומדרצה למנקט כולה מתני' בחדא גוונא, נקט נמי בימי החודש בב' וג'. והא דלא נקט בסיפא דרישא בימי החודש ב' וד', דוגמת רישא דרישא דא' אומר בב'. נ\"ל דלהכי נקט בסיפא שלשה וחמשה, דקמ\"ל דלא אמרינן מדשני המלות אלו בסופן שוין בהברה שה שה מטעה טעי העד במספר השעות, ושמע וטעה, קמ\"ל דלא תלינן בטעות כה\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>עדותן קיימת</b><br> דכי נמי זה אמר תחלת ב' וזה אומר סוף ג', אדם אפשר שיטעה ב' שעות חסר משהו. מיהו נ\"ל דכל זה במחולקים באומדן השעות שזה אומר שלפי אומדן שלו היתה שעה ב', וזה אומר שחושב שהיה שעה ג', אבל אם היה שם צל המעלות [כמלכים ב' כ'] ומחולקים באיזה מדריגה עמד הצל אז כבזמנינו שהיה להם מורה שעות אוהר בל\"א ומחולקים באיזה שעה, אז אפילו אומר א' בב' וא' בג' עדותן בטילה, ודמי לא' אומר קודם נץ החמה, וא' אומר אח\"כ דגם כן עדותן בטילה אפילו שניהן תוך שעה א'. תדע דהכא באומדן השעות איירינן, דאי בראיית החמה, יום המעונן מה אכ\"ל, וכי יתבטל אז שאלת איזה שעה. אמנם ק\"ל אדקאמר בסוף א' אומר וכו' שבה' חמה במזרח ובז' חמה במערב, עכ\"פ הו\"ל לשאלם דאם יום המעונן היה גם בכה\"ג אפשר שיטעה אחד. וצריך לדחוק דה\"ק דכיון דבה' חמה במזרח וכו' רגילין בנ\"א להיות בקיאין באותן השעות, ואין טועין בהן אפילו ביום מעונן, וכדאמרינן [פסחים י\"ב ב'] רביעית זמן סעודה לכל היא, ואין טועה בה, משמע ודאי אף שהוא שבע ואינו רוצה לסעוד אז:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר קיימת</b><br> אפילו זה אומר תחלת ג', וזה אומר סוף ה', ס\"ל דאפשר שיטעה אדם ג' שעות. וקיימא לן כת\"ק [רמב\"ם מעדות פ\"ב ה\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>ובשבע חמה במערב</b><br> ואף דבחמץ [פסחים פ\"א מ\"ד], מודה דגזרינן משום יום המעונן וטעה עי\"ז בין ה' לז'. הכא ספק נפשות להקל, ואפילו אמר השתא בפירוש מעונן הוה, לא מהימן מדאמר כבר בז' סתם הו\"ל כאילו אמר בפירוש וודאי בז' הווה, אינו חוזר ומגיד:"
            ],
            [
                "<b>ובודקין אותו</b><br> בשבע חקירות ובדיקות הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>פותחין בזכות</b><br> לחפש טצדקאי שאפשר שיצא על ידן זכאי, ואומרים לו, אם לא עברת אל תירא [ונ\"ל דלהכי א\"ל כך כדי שלא יתבהל, ויתיישב דעתו יפה, ויחפש גם הוא עצמו זכותו, וגם משום הדיינין שכשישמעו כן, ידעו אף שעדותן מכוונת, אפילו הכי יתאמצו לחפש לו טצדקאי]:"
            ],
            [
                "<b>אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות</b><br> וכ\"ש חיב:"
            ],
            [
                "<b>או אחד מן התלמידים</b><br> מהג' שורות שישבו שם לפני הסנהדרין, והוא הדין אחר [כפ\"ו מ\"א] אלא שלא היה מצוי שם אחר. דהרי הוציאו הכל לחוץ בשעת מו\"מ [כפ\"ג מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ולא היה יורד משם כל היום כולו</b><br> ואפילו אין ממש בדבריו, דאם יורידוהו יתבייש. מיהו ביש ממש בדבריו לא ירד משם לעולם [ש\"ס. ואף דאין להוסיף על מניין כ\"ג. נ\"ל דמ\"ש אין יורד משם לעולם, ר\"ל שלא להושיבו על הקרקע כשאר התלמידים, רק יושב על הספסל בראש הג' שורות]:"
            ],
            [
                "<b>אם יש ממש בדבריו שומעין לו</b><br> פשיטא דשומעין לו, אבל ר\"ל דעולה למניין בסנהדרין כשיעמדו בסוף למניין:"
            ],
            [
                "<b>שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו</b><br> הא דנקט הכא התנאי שיהא ממש בדבריו לבסוף, ובתלמיד לעיל נקט לי' בתחלה. ה\"ט דבנידן עצמו אפילו לא ראו בתחלה מיד ממש בדבריו אפ\"ה שומעין לו ובוחנין אחר ממש שבדבריו, מדאית עליה בעיתותא וכלקמן [פ\"ו מ\"א] וגם אינו ממלומדי למד לפרש כוונתו יפה:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו מעבירין דינו למחר</b><br> ולא מחליטין הדין עדיין, עד שיתיישב כל אחד בלילה יפה:"
            ],
            [
                "<b>היו מזדווגין זוגות זוגות</b><br> בבתיהן כדי לברר יפה הדין ע\"י שאלה ותשובה:"
            ],
            [
                "<b>ולא היו שותין יין כל היום</b><br> של הריגתו קודם הריגה ואממעטין במאכל נמי קאי. [ונ\"ל דמדתני לה הנא קודם למחר משכימין וכו', משמע דכל היום דתני היינו יום של תורה דלילה שלפניו כמותו], אבל אחר שנהרג אסורים לאכל כלל עד הלילה [כסנהדרין דס\"ג א']:"
            ],
            [
                "<b>ולמחרת משכימין ובאין לבית דין</b><br> ונושאין ונותנין יחד כל היום, עד נגד הערב, שאז מחליטין דינו [דמ\"ו ב']:"
            ],
            [
                "<b>אינו יכול לחזור וללמד חובה</b><br> ודוקא בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמר דין יכול לחזור בו:"
            ],
            [
                "<b>טעו בדבר</b><br> ששכחו מי הן האומרים דעתן מטעם א', אפילו מב' מקראות, וכ\"ש ממקרא א' [רמב\"ם פ\"י מסנהדרין ועיין רכ\"מ שם]. והרי אלו אינן נחשבין בהמניין רק כ\"א. ותמוה מאד דוכי ס\"ד שכשישבו ק' דיינים בדין ויהיו צ\"ח אומרים כך כולם מטעם א', וב' האחרים יאמרו להיפך כל אחד מטעם אחר, יהיה הלכה כב' נגד צ\"ח והתורה אמרה אחרי רבים להטות. ותו הרי אדרבה כשהרבה אומרים דין א' וכל א' מטעם אחר גריעא טפי משאילו כולם אומרים דין אחד מטעם א', דהרי מה\"ט אין הלכה כשיטה [ועיין ר\"נ סוכה דרל\"ב ב']. ובשלמא לרש\"י [סנהדרין דל\"ד א'] דס\"ל דדוקא באמרו טעם א' מב' מקראות, י\"ל דמדלא כתבה תורה ב' מקראות לטעם א', וכדילפינן התם בש\"ס מדכתיב אחת דיבר אלדים, א\"כ מדילפי הנד ב' טעמייהו מב' מקראות, א\"כ חד מינייהו ודאי מטעי קטעי, אלא להרמב\"ם דס\"ל דגם בילפי שניהן טעמן ממקרא א' כך הוא הדין, תמוה מאוד, דאדרבה כשכולן מכוונין למקרא א' וטעם א', וודאי דבר ה' אמת הוא בפיהן, ואפשר י\"ל דהרמב\"ם ה\"ק אם אמרו טעם א', אפילו מב' מקראות, וכ\"ש ב' טעמים ממקרא א', ודו\"ק, אבל זה דוחק מאוד בלשון רבינו:"
            ],
            [
                "<b>שני סופרי הדיינין מזכירין אותן</b><br> מדכתבו אתמול גם טעם כל א':"
            ],
            [
                "<b>שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין</b><br> והרי בהטייה לרעה צריך שיהיו המחייבין ב' יותר על המזכין:"
            ],
            [
                "<b>יוסיפו הדיינין</b><br> ואע\"ג דאם כ\"ב מהב\"ד מסכימין לדעת אחד לא יועילו הנוספין כלום דאפילו יאמר להיפך מהכ\"ב דעתו בטילה. י\"ל דאפ\"ה יוסיפו אולי יברר להכ\"ב שטעו ויחזרו בהם:"
            ],
            [
                "<b>עד שבעים ואחד</b><br> דאם שנים שנתוספו נתחלקו, א' למזכין וא' למחייבין, חוזרין ומוסיפין ב' עד ע\"א:"
            ],
            [
                "וה\"ה איפכא. רק תנא אזכות מהדר, מיהו בלא אפשר להכריע דעת א', לחזור בו, פוטרין אותו, רק שטרחו תחלה לדון יחד, כדי שלא יצאו הב\"ד מעורבבין, שגנאי להן שלא ידעו לזקק הדין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>נגמר הדין</b><br> לחובה:"
            ],
            [
                "<b>מוציאין אותו לסקלו</b><br> נקט סקילה שהיא הראשונה שבד' מיתות, וה\"ה באחרינהו, נידון מיד, ורחוק מב\"ד:"
            ],
            [
                "<b>בית הסקילה היה חוץ לבית דין</b><br> לרמב\"ם היה רחוק מב\"ד כמו ו' מילין. [ונ\"ל דטעמו משוה דמחנה ישראל היה י\"ב מילין [יומא דפ\"ה ב'], וב\"ד של משה היה באמצע ואמר הקב\"ה הוצא וגו']:"
            ],
            [
                "<b>והסודרין בידו</b><br> דגל גבוה."
            ],
            [
                "<b>כדי שיהא רואהו</b><br> כשיניף הדגל:"
            ],
            [
                "<b>הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו</b><br> שימתינו עמו מוליכיו, עד שיחקרו הב\"ד דברי המזכה:"
            ],
            [
                "<b>מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים</b><br> וה\"ה יותר:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שיש ממש בדבריו</b><br> שיש סברא לדבריו, ובבא לב\"ד וראו שאין ממש בדבריו, אפ\"ה כשיאמר שוב בדרך יש לי ללמד זכות על עצמי, מחזירין אותו, דאולי מבהלתו נסתתמו טענותיו, אבל מפעם ב' ואילך, מוסרין לו ב' ת\"ח שילכו עמו, וישמעו אם יש ממש בדבריו, רק מתחלה לא שלחו עמו הב' ת\"ח, דאולי אלו הב' לא יבחנו היטב מה שיאמר אגב בעיתותא, עד שחזר פעם ושנים ונתיישב בדעתו קצת [ועי' ש\"ס]:"
            ],
            [
                "<b>וכרוז יוצא לפניו</b><br> מכריזין לפניו בדרך הליכתו:"
            ],
            [
                "<b>על שעבר עבירה פלונית</b><br> בהשמיטם, והשנה, והחודש, והיום שבחודש, והיום שבשבת, והשעה והמקום שחטא, הכל כמו שאמרו העדים:"
            ],
            [
                "<b>ופלוני ופלוני עדיו</b><br> אולי ידע א' להזימם:"
            ],
            [
                "<b>היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות</b><br> דבקרוב יותר, תטרף דעתו ולא יתוודה יפה:"
            ],
            [
                "<b>אומרים לו התודה</b><br> חטאתי חטא זה, וכ\"כ שאר חטאיו:"
            ],
            [
                "<b>שכן דרך המומתין מתודין</b><br> נ\"ל דכל זה אומרים לו, ור\"ל דדרך המומת שמתוודה מדאין לו לירא עוד משום בושה והפסד שיתגלגל לו עי\"ז בעולם העובר, ושכרו בעה\"ב מתרבה עי\"ז:"
            ],
            [
                "<b>שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא</b><br> ר\"ל רק כשמתוודה יש לו חלק לעה\"ב מיד אחר שנתעכל הבשר כסי' מ\"ח:"
            ],
            [
                "<b>ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר</b><br> כזאת וכזאת עשיתי, שמעל בחרם עתה וגם בימי משה, ועל כולם התוודה:"
            ],
            [
                "<b>ואם אינו יודע להתודות</b><br> שאינו זוכר שאר חטאיו:"
            ],
            [
                "<b>תהא מיתתי כפרה על כל עונותי</b><br> מיהו נ\"ל דחטא זה צריך לפרוט [כיומא דפ\"ו ב']:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם</b><br> שזממו וחשבו עדיו עליו להמיתו והעידו שקר:"
            ],
            [
                "<b>אומר</b><br> ר\"ל רשאי לומר:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן</b><br> ולהכי כשיאמר כן משתקין אותו מפני כבוד הבית דין והעדים ואחר שהתוודה משקין אותו כוס יין גדול, ובתוכו קורט חלתית, כדי שישתכר ולא ירגיש כאב המיתה כל כך [רמב\"ם פי\"ג מסנהדרין]:"
            ],
            [
                "<b>היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו</b><br> כדי שימות מהר בלי יסורין מרובין:"
            ],
            [
                "<b>האיש מכסין אותו מלפניו</b><br> במטפחת קטן נגד ערותו, ואחר כך אוסרין את ידיו ומעלין אותו לבית הסקילה [שם]:"
            ],
            [
                "<b>ואין האשה נסקלת ערומה</b><br> רק מלובשת חלק דק, דאף דעי\"ז שוהת קצת מלמות אפ\"ה ניחא לה טפי כאב קצת מבזיונה. [ואילה\"ק הרי בושה קל מיסורין, דהרי אדם רשאי לבייש א\"ע ואינו רשאי לחבול א\"ע [כב\"ק דצ\"א ב']. י\"ל דהיינו בשבייש את עצמו. אבל כשיתבייש מאחרים קשה מזה [כתענית דט\"ו ב'], תדע דאל\"כ תקשה מהך דב\"ק אהא דאמר שמואל דאסור לבייש עבדו אף דרשאי לעבוד בו בפרך [כנדה דמ\"ז א'] אע\"כ מבוייש מאחרים גרע מצער מלאכה, ועי' מש\"כ בס\"ד בפירושינו יומא פ\"ח מ\"ז בועז אות ג']:"
            ],
            [
                "<b>בית הסקילה היה גבוה שתי קומות</b><br> ר\"ל גבוה ו' אמות שמשם ידחיפוהו לארץ:"
            ],
            [
                "<b>אחד מן העדים דוחפו על מתניו</b><br> שהנהרג עומד בשפת גג הבניין, באופן שיהיה צדו נגד מקום נפילתו, וא' מהעדים בא מאחוריו, ודוחפו על מתניו שיפיל לארץ על צדו:"
            ],
            [
                "<b>נהפך על לבו</b><br> ר\"ל ואם נתהפך אח\"כ או בשעת נפילה ונפל על לבו:"
            ],
            [
                "<b>הופכו על מתניו</b><br> דגנאי לו שישכב פרקדון עד שיקבר:"
            ],
            [
                "<b>השני נוטל את האבן</b><br> משקל ב' אנשים, יגביהוהו ב' העדים, והא' שומט ידו והשני זורקו:"
            ],
            [
                "<b>ונותנה על לבו</b><br> בכח דרך השלכה:"
            ],
            [
                "<b>כל הנסקלין נתלין</b><br> אחר שנסקלו:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף</b><br> מברך השם מדכתיב גביה קללת אלהים:"
            ],
            [
                "<b>ואין האשה נתלית</b><br> ודרשי הכי מדכתיב וכי יהיה באיש וגו' ותלית אותו ולא אותה:"
            ],
            [
                "<b>ואין דנין שנים ביום אחד</b><br> בב\"ד א' והרי אין רשאי לעשות כל זה, אלא הוראת שעה היה, לפרסם חטאן, כמ\"ש ולא תעשנה כזמתכנה, ומר\"ט נמי תלאן, אף שלא כדין:"
            ],
            [
                "<b>משקעין</b><br> נועצין:"
            ],
            [
                "<b>והעץ יוצא ממנה</b><br> כמין יתד ארוך סמוך לראש הקורה:"
            ],
            [
                "<b>ומקיף</b><br> מקרב:"
            ],
            [
                "<b>שתי ידיו זו על גבי זו</b><br> ר\"ל אוסרן יחד כשנתנתקו כשנפל:"
            ],
            [
                "<b>ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין</b><br> תרוויי' ס\"ל דצריך לקבור העץ עמו, מדרביי' קרא דכתיב כי קבור תקברנו דהרי גם בהעץ שייך טעמא דקרא דחייש לבזוי כבוד שמים שיאמרו הרואים זהו העץ שנתלה עליו המגדף, וגם תרווייהו ס\"ל שצריך שלא יפסיק מלאכה בין תליי' לקבורה, ולהכי לרבנן צריך שלא יהיה העץ מחובר מושרש בארץ, מדאז יהיה מפסיק עקרת האילן או קציצתו, אבל עץ שרק לפי שעה שקעו בארץ, אין הוצאתו חשוב הפסק, ור' יוסי ס\"ל מדתלוש וסוף חברו קיי\"ל דכמחובר דמי [כתוס' שבועות מ\"ב ב', ורא\"ש חולין טז\"א] א\"כ גם עקירתו ממקום שנשקע מחשב הפסק, ולהכי לא ישקע הקורה כלל, רק יתמכו בכותל, וכיון שכן לא יתלהו באופן שיהיה אחוריו מכוסים בהקורה כדס\"ל לת\"ק, דמדהקורה מונח בשפוע יהיה מושכב עליו ולא נקיים מצות תלייה, אלא תולה אותו על אמצעית הקורה, באופן שיהיה פניו ואחוריו גלויי' לאויר, כדרך שהטבחין תולין בהמה כדי שיהא נוח להפשיטה מלפניה ולאחוריה [וכפסחים פ\"ה מ\"ט]:"
            ],
            [
                "<b>ומתירין אותו מיד</b><br> בהא לא פליגי:"
            ],
            [
                "<b>כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל</b><br> להכי א' עולה ותולהו, והשני עולה ומורידו מיד, וקוברין אותו קודם שקיעת החמה עם האבן שנסקל בה, ועם הקורה שנתלה בה, וכ\"כ שאר חייבי מיתה נקברין הכלים שנהרגו בהן, תוך תפיסת ד' אמות מקברן [ש\"ס דמ\"ה ב', ועי' נזיר פ\"ט מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער</b><br> בשביל שחטא:"
            ],
            [
                "<b>שכינה מה הלשון אומרת</b><br> כבוד השגחת הקב\"ה בעולמו, נקרא שכינה, כי שם משכן כבודו, ור\"ל הכא שהשגחתו ית' שהוא גם על החוטא, כביכול מתאוננת וקובלת בזה הלשון [וחז\"ל השתמשו במלת שכינה במקומות הרבה לכנות בה את הקב\"ה, כדי להרחיק הגשמיות, עי' תשו' חו\"י [דקצ\"ט ב']:"
            ],
            [
                "<b>כביכול</b><br> ר\"ל נדבר עתה מהקב\"ה כמאדם שיכול להאמר בו כן [ועיין תשבי]:"
            ],
            [
                "<b>קלני מראשי קלני מזרועי</b><br> בש\"ס מפרש אביי מלת קלני, דר\"ל קל לית, ולרבא ר\"ל קל אני. ונ\"ל דר\"ל לאביי נקודתו בצירי קליני, דהוה נוטריקן קל איני, ור\"ל ראשי וזרועי כבדים עלי, ולרבא נקודתו בקמץ קלני, נוטרוקון קל יאני, וגם לרבא ר\"ל כאביי רק שהיפך הלשון דרך כבוד. [כך פירשתי ע\"פ דעת רש\"י זצוק\"ל. ולולא מסתאפינא היה נ\"ל, שהכוונה בין לאביי בין לרבא הוא ע\"פ מה דאמרינן [סוכה דנ\"ב ב'], דכ\"י הקב\"ה מתחרט שברא היצ\"ה, א\"כ היינו דקאמר הכא, דכשהאדם נענש על חטאיו, שכינתו ית' מתאוננת שהוקל כבודו בב' דברים הא' בחכמתו, דהחכם רואה את הנולד, שבוודאי אי אפשר לו בלא חטא, והרי משכן החכמה באדם הוא בראש ולמה בראתיו. ב' הוקל כ\"י כבוד כח זרועו, כגבור לא יוכל להושיעו מצרתו מענשו והרי מעשיו גרמו שזרוע ה' לא נגלתה עליו והיינו מלת קללת ב' מני קלות. אלא דלאביי ר\"ל כדאמרן דרך כבוד, ולרבא ר\"ל כ\"י הוקל כבודו בעיני הבריות שיחשבו כאילו אין בו כח בחכמה וביכולת שלי]:"
            ],
            [
                "<b>ולא זו בלבד</b><br> שבנהרג בב\"ד עובר בבל תלין:"
            ],
            [
                "<b>אינו עובר עליו</b><br> וה\"ה במלינו שיבואו ויתאספו קרוביו, או להשמיע בעיירות [י\"ד שנ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו</b><br> להנהרג בב\"ד, מדאין קוברין רשע אצל צדיק. ואף דהמתוודה יש לו חלעה\"ב כלעיל סי' ט\"ו. י\"ל דהיינו לאחר שהתחיל הבשר להתעכל:"
            ],
            [
                "<b>אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין</b><br> דאפילו רשע קל אין קוברין אצל רשע חמור:"
            ],
            [
                "<b>אחת לנהרגין ולנחנקין</b><br> ומן הדין היה צריך מטעם הנ\"ל ד' קברות לד' מיתות ב\"ד, שכל א' קלה מחבירתה, רק דהלמ\"ס הוא כך:"
            ],
            [
                "<b>וקוברין אותן במקומן</b><br> אצל אבותיהן, מדכבר נתכפרו משהתחיל הבשר להתעכל, רק שאז לא היה אפשר לפתוח קברן ולקברן כאן, מדנבקע הכרס ונסרח, דאע\"ג דמותר לפתוח קברו אז, מדליכא למיחש משום חרדת הדין גביה [כתשו' חו\"י דרמ\"ז ב']. עכ\"פ אין רשאין לנוולו, מדאיכא לועג לרש [כב\"ב דקנ\"ה. אמנם ק\"ל הרי אפילו לתקנת אחרים אמרי' תנוול ותנוול [כב\"ב קנ\"ד ב'], מכ\"ש לתקנת עצמו לקברו אצל אבותיו. ונ\"ל דהתם. שאני דיש הפסד, משא\"כ הכא אין לו הפסד דהרי יקבר שם לבסוף]:"
            ],
            [
                "<b>והקרובים באים</b><br> מיד אחרי שנהרג:"
            ],
            [
                "<b>כלומר</b><br> ר\"ל כאומר:"
            ],
            [
                "<b>שדין אמת דנתם</b><br> רק שלא אמרו כן בפירוש, מפני כבוד המת, וגם מדקשה עליהן מפני כבוד עצמן:"
            ],
            [
                "<b>ולא היו מתאבלין</b><br> דקודם שנתעכל הבשר אין מתאבלין, דבאבוד רשעים רנה ולא איבול, ואח\"כ נמי לא, דמדאדחי אדחי:"
            ],
            [
                "<b>אבל אוננין</b><br> מראין צער על פניהן:"
            ],
            [
                "<b>שאין אנינות אלא בלב</b><br> נ\"ל דר\"ל אע\"ג דכתיב באבוד רשעים רנה, היינו שלא יעשו מעשה אבילות, אבל עכ\"פ אין לשמוח בלב על מיתת הרשע, דאין הקב\"ה שמח במפלתן של רשעים [כמגילה ד\"י ע\"ב]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>וחנק</b><br> סקילה חמורה משריפה, ושניהן יותר מהרג, ושלשתן יותר מחנק, ונפקא מנה, דהמתחייב שני מיתות, נידון בחמורה, ובנתערבו שני חייבי מיתות נידון בקלה:"
            ],
            [
                "<b>והרג</b><br> ס\"ל שריפה חמורה מסקילה, וחנק מהרג:"
            ],
            [
                "<b>זו מצות הנסקלין</b><br> אפרקן דלעיל קאי:"
            ],
            [
                "<b>היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו</b><br> ברכיו. ועשו כן כדי שיהיה יכול לישב ושלא יתהפך אנה ואנה, ויצטער כשתפול הפתילה על בשרו ע\"י שיתהפך [ונ\"ל דלקחו זבל ולא עפר, כדי לבזותו, דאע\"ג דלעיל [פ\"ו מ\"ג וד'] חששו שלא לבזותו. היינו במעשה שנגוף עצמו]:"
            ],
            [
                "<b>ונותנין סודר קשה לתוך הרכה</b><br> כרכוהו בתוכו, קשה מבפנים, כדי להכריחו לפתוח פיו מהר ולא יצטער הרבה, שאין הרכה מכריחתו לפתוח פיו כל כך מהר, וכרכו הקשה ברכה, כדי שלא יחבול הקשה צוארו:"
            ],
            [
                "<b>וזה מושך אצלו</b><br> שנים העדים מושכין בב' קצוות הסודר:"
            ],
            [
                "<b>ומדליק את הפתילה</b><br> ר\"ל מרתיח יפה את העופרת, כדי שירד כחוט דק תוך גרונו. [ונ\"ל דאינו ר\"ל שבשעה שעומדין ומחנקין אותו. אז ירתיח הפתילה, אלא ר\"ל שבשעה שיחנקוהו יהיה העופרת עדיין מודלק ורותח על האש, שלא יתקרר ביני ביני]:"
            ],
            [
                "<b>וחומרת</b><br> נ\"ל שהוא מלשון כווץ, [צוזאממענשרומפפען], כמו מעי חמרמרו [איכה א' כ'], או שהוא מלשון מרוח [צוזאממענקלעבען], כמו ותחמרה בחמר ובזפת [שמות ב'], או שהוא מלשון שריפה, כמו נפלה לאור ונחמרו בני מעיה [חולין פ\"ג מ\"ג], וכ\"כ פני חמרמרו מני בכי [איוב ט\"ז] לשון הדלקה הוא, שהאדימו כאש מרוב בכייה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם</b><br> ר\"ל כשימות בידם בשעה שימשכו קודם שיזרקו הפתילה לפיו:"
            ],
            [
                "<b>אלא פותחין את פיו בצבת</b><br> [צאנגע]:"
            ],
            [
                "<b>שלא בטובתו</b><br> ר\"ל אם אינו רוצה לפתוח פיו בטוב:"
            ],
            [
                "<b>וחומרת את בני מעיו</b><br> לכאורה כל זה מיותר, דהרי לא פליג בהא את\"ק ולפי מ\"ש אות ז'. נ\"ל דשפיר קמ\"ל ר\"י, דאע\"ג דלהא שיכריחוהו לפתוח פיו בצבת א\"צ כל כך זמן רב כמו כשיכריחוהו לפתוח פיו בחניקה, אפ\"ה גם בהא לא יקחו העופרת מהאש עד שנפתח כבר פיו. או נ\"ל דר\"י טעמא למלתי' קאמר, דע\"י שפתחו פיו בצבת, העופרת נכנס יפה למעיו וימות מהר, משא\"כ לת\"ק נסגר גרונו קצת ע\"י החניקה]."
            ],
            [
                "<b>אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי</b><br> ושמעו להצדוקים שעושין הכל ממש ככתוב, ואין מאמינים בקבלה, שקבלנו מאבותינו ללמוד כאן ג\"ש בהלמ\"ס, שלא תשרף באש:"
            ],
            [
                "<b>מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה</b><br> כשהורגין בערכאות:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר ניוול הוא זה</b><br> ר\"ל דין זה מנוול, מדכתיב ובחוקותיהם לא תלכו:"
            ],
            [
                "<b>אלא מניחין את ראשו על הסדן</b><br> [קלאטץ] עב תקוע בארץ:"
            ],
            [
                "<b>וקוצץ בקופיץ</b><br> [בייל]:"
            ],
            [
                "<b>אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו</b><br> שנראה כמקצב בשר בהמה. ומשום ובחוקותיהם ליכא כשהורג בסייף, מדכך דינו בתורה לא מנייהו גמרינן:"
            ],
            [
                "<b>עד ארכובותיו</b><br> נ\"ל דלהכי גם בחנק ישקעוהו בזבל שלא יתהפך ולא יכלו העדים למשוך יפה ויצטער זמן מרובה [ומתורץ קו' רלח\"מ]:"
            ],
            [
                "<b>אלו הן הנסקלין</b><br> אית מנייהו דמפורש בהו סקילה, ואית דכתיב בהו דמיו בו, או דמיהם בם, והיינו סקילה, ואית שנלמדו בי\"ג מדות בגמ':"
            ],
            [
                "<b>ועל הכלה</b><br> אשת בנו:"
            ],
            [
                "<b>ועל הזכור</b><br> ה\"ה בהביא זכר עליו:"
            ],
            [
                "<b>ועל הבהמה</b><br> ה\"ה בהביא בהמה עליו:"
            ],
            [
                "<b>והאשה המביאה את הבהמה</b><br> שנבעלה לה:"
            ],
            [
                "<b>והמגדף</b><br> מברך השם:"
            ],
            [
                "<b>והנותן מזרעו למולך</b><br> מפורש לקמן [מ\"ז]. והא דקתני ע\"ז וקתני מולך. ה\"ט, דס\"ל דנותן מזרעו למולך לא עבודת ע\"ז הוא, רק חוק לע\"ז הוא:"
            ],
            [
                "<b>והמקלל אביו ואמו</b><br> חמור ממכה או\"א, דמכה בחנק ומקלי. בסקילה. ה\"ט, דמקלל חמיר טפי, דמזכיר נמי השם לבטלה, מלבד שביזה או\"א [כמ\"ח], א\"נ משום דמקלל מצוי יותר, לכן החמירה בו תורה לגדר [רמב\"ן]:"
            ],
            [
                "<b>והמסית</b><br> ליחיד לעבוד ע\"ז. המסית חייב אף שלא הוסת חבירו. וגם המוסת כשהוסת חייב סקילה, ואף שלא עבד עדיין, רק ענה הן לדברי המסית [רמב\"ם פ\"ה מע\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>והמדיח</b><br> לרבים לעבוד עבודה זרה:"
            ],
            [
                "<b>ובן סורר ומורה</b><br> מפורש לקמן [ריש פ\"ח], והשתא מפרש תנא אותן שנמנו לעיל, א' לא':"
            ],
            [
                "<b>הבא על האם</b><br> בשוגג והיא מקודשת היתה לאביו:"
            ],
            [
                "<b>ומשום אשת אב</b><br> ר\"ל ב' חטאות, דכל עריות שחייבין עליהן מיתה במזיד והתראה, אם היו בלא התראה חייבין כרת, ובכל כרת במזיד, אם היה בשוגג חייב חטאת [חוץ מפ'סח וג'ידוף ומ'ילה [פ'ג'ם' סי'] שאף שהן בכרת במזיד, אין חטאת בשגגתן, פסח ומילה מדהן עשה, ומגדף מדאין בו מעשה [כרמב\"ם פ\"א משגגות]. מיהו באביו חי, ולא נתגרשה ממנו, חייב נמי משום א\"א:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד</b><br> דס\"ל דמחיובים אחרים מיעטיה קרא:"
            ],
            [
                "<b>בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו</b><br> אחיוב דאשת אב לבד קאי:"
            ],
            [
                "<b>בין מן האירוסין</b><br> שרק קדשה אביו ולא כנסה עדיין לחופה:"
            ],
            [
                "<b>בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו</b><br> אחיוב דכלתו לבד קאי:"
            ],
            [
                "<b>הבא על הזכור</b><br> בחנם נקטיה דהא לא מפרש בה מידי. [ול\"מ נ\"ל דנקטיה משום ההמשך, מדבעי לאקשויי בהמה מה חטאה, והרי עדיין לא אשמעינן מתניתין דבהמה נענשת. להכי הדר נקע זכר בהדי הנך ב', לגלויי כמו דבזכר פשוט דשוכב ונשכב נענשין, דהרי שניהן בני עונשין. ה\"ה נמי הנך ב', ועלה יוכל להקשות שפיר אם אדם חטא וכו']:"
            ],
            [
                "<b>והאשה המביאה את הבהמה</b><br> היה תנא צריך להכפיל מלת בהמה, לומר הבהמה בסקילה ורק אורחא דתנא בכה\"ג להזכיר המלה רק פ\"א, ועי' בכה\"ג [נדה דף ל\"ו ב'] המקשה נדה נדה, וכ\"כ [ב\"ב פ\"א מ\"ד] עד ד' אמות, וכ' רב\"י [ח\"מ קנ\"ז] דקאי אלמעלה ולמטה, ועיד איתנהו טובא כה\"ג [ועיין רתוי\"ט טהרות פ\"ט משנה ג' ד\"ה נפלו]. ותמוה בזה דברי תרגום יונתן ב\"ע [ויקרא כ' פט\"ו וט\"ז] בכתב שיהרגו בהמה בקולפי, והיינו במקל עב שיכו על קדקדו, והרי ברייתא ערוכה בידינו [סנהדרין נ\"ד ב'] נאמר כאן תהרוגו ונאמר להלן תהרוגו, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה]:"
            ],
            [
                "<b>אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה</b><br> שלא יכשל בה עוד איש אחר:"
            ],
            [
                "<b>ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה</b><br> וחס הקב\"ה על כבוד החוטא [ונ\"ל דנ\"מ בא עליה בשוגג, דלטעם קמא נסקלת, משא\"כ לטעם ב', והוא בעיא בש\"ס [דנ\"ה א'] ולא אפשטה. ואינה נסקלת [רמב\"ם פ\"א מאיסורי ביאה הלכה י\"ח]. ואילת\"ק א\"כ נעבדת נמי תהיה נהרגת מהנך ב' טעמים. י\"ל נרבעת שאני מדהוא דבר מאום מאד, ותמוה בעיני בני עולם כמשחז\"ל [נדרים נ\"א א'] תבל הוא וכי תבלין יש בה שיזדקק אדם לבהמה ודבר תימה יזכרו בני עולם טפי לומר זו היא שנכשל וכו']:"
            ],
            [
                "<b>המגדף אינו חייב עד שיפרש השם</b><br> אבל בשמע שם מפי אחר וברכו, או שברך כנוי, פטור מסקילה, ואינו חייב עד שיברך שם בשם. מיהו י\"א שחייב על כל ז' שמות שאינן נמחקין, וי\"א דאינו חייב רק על הויה:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים</b><br> כשנושאין ונותנין עם העדים:"
            ],
            [
                "<b></b><br> [ביינאמען], ואפילו בתחלת הגדתן, דשמא יצת זכאי והזכירו ברכת השם בחנם:"
            ],
            [
                "<b>יכה יוסי את יוסי</b><br> נקט כנוי כזה מדהוא בן ד' אותיות, ובגמטריא אלהים:"
            ],
            [
                "<b>אלא מוציאים כל אדם לחוץ</b><br> נ\"ל דאף דבכל קבלת עדות מוציאין כל אדם לחוץ [כפרק ג' מ\"ו]. קמ\"ל הכא, מדצריך להשאיר כל העדים כאן [דלא כהתם] כדי שיאמרו אף אני כמוהו, ולא יצטרך להכפיל הגידוף, להכי קמ\"ל שפיר, דאבל כל אדם מוציאין, שלא ישמעו זלזול השם ית'. או נ\"ל דלעיל מוציאין רק אותן שאינן שייכין לשמוש הב\"ד, משא\"כ הכא מוציאין הכל מטעם הנ\"ל, אפילו סופרי הדיינין ומשמשיהן:"
            ],
            [
                "<b>ושואלים</b><br> כך הגי' הנכונה:"
            ],
            [
                "<b>והדיינים עומדין על רגליהן</b><br> נ\"ל דר\"ל אחר שקבלו העדות מיושב:"
            ],
            [
                "<b>וקורעין ולא מאחין</b><br> ר\"ל תפירה מעליא שאין הקרע ניכר עוד, דאל\"כ מותר:"
            ],
            [
                "<b>והשלישי אומר אף אני כמוהו</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אף בג' או יותר צריכין כולן לומר כן, ולא חיישינן לזלזול השם, אף דלענין נזירות [רפ\"ד דנזיר] מהני כאילו אמר בפירוש, וגם לענין שאר עדות מהני מדאורייתא [כש\"ס הכא ד\"ס ע\"א], [ורק לענין שבועה לא מהני אף אני כמותך [כרמב\"ם פ\"ב משבועות ה\"ח], ורק לרא\"ש גם בשבועה מהני ואני כמותך [טור י\"ד סי' רל\"ט] ונ\"ל עוד דקמ\"ל דאף דהפסיק השני, קאי אף אני של הג' על הגדת הראשון ומחשב גם הוא עד לענין הזמה, ולענין דכשהוכחש הא' בטל הכל]:"
            ],
            [
                "<b>אחד העובד</b><br> בדבר שעבודתה בכך:"
            ],
            [
                "<b>ואחד המקטר</b><br> בשר או קטורת מבשמים:"
            ],
            [
                "<b>ואחד המנסך</b><br> ובכללו זורק דם לפניה:"
            ],
            [
                "<b>ואחד המשחחוה</b><br> בד' אלו חייב אפילו אין דרך לעבדה בכך:"
            ],
            [
                "<b>ואחד המקבלו עליו לאלוה</b><br> שאומר שלא בפניה אלי הוא:"
            ],
            [
                "<b>והאומר לו אלי אתה</b><br> היינו בפניה, ותנא סיפא לגלויי דרישא מיירי אפילו שלא בפניה:"
            ],
            [
                "<b>אבל המגפף</b><br> מחבקה:"
            ],
            [
                "<b>והמנשק והמכבד</b><br> [אויספעגען] מלפניה:"
            ],
            [
                "<b>והמרבץ</b><br> זורק מים להשכיב האבק לפניה:"
            ],
            [
                "<b>והמנעיל</b><br> מלבישה מנעלים:"
            ],
            [
                "<b>עובר בלא תעשה</b><br> וה\"ה המגביה כובעו לפניה אם כך מנהג המדינה דרך כבוד. ולכן יש לזהר מלילך לבית ע\"ז כשיודע שיהא מוכרח להגביה כובעו שם:"
            ],
            [
                "<b>הנודר בשמו</b><br> קינם בשם ע\"ז פלונית אם אוכל פירות אלו:"
            ],
            [
                "<b>והמקיים בשמו</b><br> שאמר הריני נשבע בשמה, מיהו נדר היינו להבא, ושבועה היינו לקיים דבר שלעבר באזני השומעים, ואפשר לי עוד דלא נקט והנשבע בשמו, רק נקט והמקיים, דרק בנשבע לקיום אבל בנשבע בשמה שראה גמל פורח, זה אינו לקיום רק ללעג, אינו לוקה, ואפשר שגם משום שבועת שוא אינו חייב:"
            ],
            [
                "<b>הפוער עצמו לבעל פעור</b><br> שמתריז רעי לפניו:"
            ],
            [
                "<b>זו היא עבודתו</b><br> אפילו כיון לבזותה שוגג הוא וחייב חטאת, ובנתכוון לעבדה בבזוי זה, חייב סקילה:"
            ],
            [
                "<b>הזורק אבן למרקוליס</b><br> כך היא עבודתו, נותנין ג' אבנים, ב' מתחת ואחד על גבו, והרוצה לעבדה זורק אבנים לשם:"
            ],
            [
                "<b>אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש</b><br> כך הוא עבודתו, מוסר בנו לכומרים לשם המולך, ואח\"כ מחזירים אותו להאב, והאב נושאו על זרועו או כתפו, והולך כך עמו בין ב' מדורות מקצה אל קצה השני, אבל כשהאב אחזו בידו והעבירו בין ב' המדורות, שהבן הלך ברגליו, פטור:"
            ],
            [
                "<b>מסר למולך</b><br> ר\"ל לכומרים שלה:"
            ],
            [
                "<b>זה פיתום</b><br> בתיו דגושה, ופירושו בלשון יוונית, מגיד נעלמות:"
            ],
            [
                "<b>המדבר משיחיו</b><br> שהקול נשמע כאילו יוצא מתחת כתיפו. דכך מעשהו, עומד ומקטיר קטורת ידוע, ומניף בשרביט הדס שבידו, ולוחש מלות ידועות, והקול הנ\"ל נשמע מתחת כתיפו, או שלוקח גלגולת מת, ומקטיר לפניו, והשואל שומע אז תשובתו כאילו יוצא מתחת כתף הבעל אוב, או מבין פרקי אצבעותיו של הבעל אוב והקול נמוך מאוד, כאילו יוצא מתחת הארץ מול תחת הכתף [ועי' לח\"מ פ\"ו מע\"ז] ואין זה דורש למתים, שאינו רק במלקות, דזהו במרעיב עצמו ולן בבית הקברות, או לובש מלבושים ידועים וישן בחדר יחידי כדי שיתראה אליו המת בחלום וישיב על שאלתו [רמב\"ם פי\"א מע\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>וידעוני זה המדבר בפיו</b><br> מכניס עצם עוף ידוע בפיו [ולרש\"י ור\"ב מכניס לפיו עצם של חיה הנקראת אדני שדה, ועי' בפירושינו פ\"ח דכלאים מ\"ד], ועושה שאר מעשות זרות, עד שיפול בנכפה, וידבר עתידות [רמב\"ם פ\"ג מע\"ז] (ואמר מדבר בפיו, כלומר לא כבעל אוב שאין הוא מדנר רק שומע קול אחר מדבר אכן ידעוני הבעל ידעוני בעצמו מדבר בשעה שהוא נכפה):"
            ],
            [
                "<b>והנשאל בהם באזהרה</b><br> נ\"ל דר\"ל הדבר הנשאל מהם הוא בלאו [ונ\"ל עוד דלהכי לא קאמר \"השואל בהם\". דקמ\"ל ע\"פ מ\"ד [סנהדרין ס\"ח א'] לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, וא\"כ בכה\"ג שואל איכא, אבל אינו מבקש דבר הנשאל, ולהכי באמת מותר. או נ\"ל דקמ\"ל דבשואל בהם ולא השיבו לו, אין כאן לאו. מיהו אשכחנא טובא בלשון חז\"ל, שאמרו נשאל במקום שואל, כמו אין נשאלין בהם אלא למלך [פפ\"ח דיומא], וכ\"כ אמרו ספק טומאה הבא בידי אדם נשאלין עליה [נדה ד\"ה ב'], ואשכחנא נמי איפכא שהשתמשו מלת הפועל תחת הנפעל, כמו החולן ליבמתו, שהכוונה שנחלן מיבמתו, והיא נקראת חלוצה, ואינה אלא חולצת, ועי' מ\"ש [יבמות פי\"ב סי' י\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>המחלל את השבת</b><br> חייב סקילה כשהתרו בו:"
            ],
            [
                "<b>בדבר שחייבין על זדונו</b><br> בלא התראה:"
            ],
            [
                "<b>המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם</b><br> בא מז' שמות שאינן נמחקים:"
            ],
            [
                "<b>קללם בכינוי</b><br> אפילו רק ברחום וחנון וכדומה או בשם לע\"ז:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> [עי' שבועות פ\"ד מי\"ג]."
            ],
            [
                "<b>אינו חייב עד שתהא נערה</b><br> כר\"מ אתיא, אבל לרבנן אפילו קטנה, דהיינו עד שתהיה בת י\"ב שנה ויום א' ותביא אח\"כ ב' שערות, ומאז נקראת נערה ו' חרשים, ומאז ולהלן נקראת בוגרת, ואז לכ\"ע דינה רק בחנק:"
            ],
            [
                "<b>בתולה</b><br> ולא בעולה:"
            ],
            [
                "<b>מאורסה</b><br> ולא נשואה:"
            ],
            [
                "<b>והיא בבית אביה</b><br> שעודה ברשותו, לאפוקי מסרה האב לשלוחי הבעל, וכ\"ש במסרה האב להבעל להוליכה לביתו, ונבעלה לזה שאינה נסקלת רק דינה בחנק:"
            ],
            [
                "<b>והשני בחנק</b><br> אף שעדיין היא בתולה, כגון שבא עליה הראשון שלא כדרכה:"
            ],
            [
                "<b>זה הדיוט</b><br> בלשון יון נקרא אדם המוני, שפל אנשים [אידיאט] ור\"ל המסית שזכרנו לעיל [מ\"ד] שדינו בסקילה, כולל ב' אופנים, א' שהמסית בעצמו אפילו היה נביא, נחשב להדיוט ושוטה, ומקילין בחייו להמיתו בהכמנה ובלי התראה:"
            ],
            [
                "<b>המסית את ההדיוט</b><br> ר\"ל ועוד נכלל בדין מסית הנ\"ל, שהמופת נמי דינו כהדיוט להקל בחייו, דהיינו דאף דכל האומר אעבוד ע\"ז, כל שלא עבד עדיין פטור [כלעיל ד\"ס א'], אבל במוסת מפי אחרים, כל שהשיב להמסית אעבוד, חייב סקילה. והשתא מפרש תנא ב' הבבות, לענין מה מסית ומוסת דינן כהדיוטים:"
            ],
            [
                "<b>כך מריעה</b><br> בכל הנך לישנא אינו חייב עדיין, עד שיסיתו לעבוד ע\"ז ממש, רק תנא אורחא דמלתא נקט, שכך דרך המסית, מתחיל לשבח ע\"ז לפני המוסת וקמ\"ל תנא דמאחר דמקילין בחייו ומערימין ומכמינין עליו לבערו מהעולם, וא\"כ אם יניח המוסת להמסית לגמור פתויו לך עבוד ע\"ז, מה תועיל ההכמנה שאח\"כ, כשיאמר לו אח\"כ אמור לי מה וכו', הרי ירגיש המסית כשיראה שרוצה הלה שיכפיל דבריו, ירגיש שהכמין לו. ובפרט כשישיב לו המוסת אח\"כ האיך נניח אלהינו שבשמים וכו', ודאי ירגיש המסית שלבו בל עמו, וישתוק, וא\"כ יהיה פטור. להכי למד התנא איך יערים עליו, דתיכף כשיתחיל המסית לשבח הע\"ז, לא יניחו לגמור דבריו, ויראה להכמין עליו [ולרבא לעיל (ד\"ה א') דמוסת מפי אחרים אינו חייב באמר אעבוד, רק בקילס המסית לע\"ז תחלה, תתיישב המשנה יותר על נכון, דמדרצה חנא למנקט נמי חיובא דמוסת בסיפא. להכי נקט נמי קלוסים דמסית תחלה]:"
            ],
            [
                "<b>כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין</b><br> לשון מארב טמון:"
            ],
            [
                "<b>עליהם</b><br> ר\"ל אין מסתירין עדיו במארב, דאדרבא אולי יירא מלחטוא בפרהסיא:"
            ],
            [
                "<b>מזו</b><br> דהיינו אם וכו':"
            ],
            [
                "<b>אמר לשנים</b><br> ר\"ל אם לשנים שהיו ביחד, אמר שיעבדו ע\"ז, א\"צ להכמין [ועי' לח\"מ פ\"ה מע\"ז, ודו\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>והן עדיו</b><br> ר\"ל אם הן עדים הראויין להעיד, שאינן קרובים או פסולין, וי\"ג הן עדיו, ור\"ל לא כבסיפא שאין המוסת מצטרף, כסי' צ\"ד, התם מדאינן ביחד, משא\"כ הכא המוסתין יהיו עדיו:"
            ],
            [
                "<b>מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו</b><br> מיהו פשיטא שצריכים לומר לו היאך נניח אלהינו וכו' וכמפורש בסיפא אלא דלא נחית תנא השתא לפרש, רק שהמוסתין רשאין להעיד ולא מחשבו נוגעים, לא כבסיפא שאין המוסת מצטרף:"
            ],
            [
                "<b>הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך</b><br> לעבוד ע\"ז, וזה אומר כדי שלא יתבושש אח\"כ לומר כן בפני העדים שיזמין המוסת:"
            ],
            [
                "<b>אם היה</b><br> המסית:"
            ],
            [
                "<b>ערום ואינו יכול לדבר בפניהם</b><br> מדירא שיעידו עליו אח\"כ בב\"ד:"
            ],
            [
                "<b>מכמינין לו עדים</b><br> ולא סגי בחד שיצטרף עם המוסת. דכיון שמקילין בהכמנה החמירו שיהיו ב' עדיו ביחד:"
            ],
            [
                "<b>והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד</b><br> ר\"ל אמור לי עתה בבירור מה שאמרת טעם א' בקוצר דברים [דיחוד לשון בירור הוא בלשון חז\"ל, כמו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז [יומא נ\"ד א'], וכ\"כ שאלתי את רבי ביחוד [פסחים דל\"ז א'], או ר\"ל אין איש אתנו, וגלה לי כל לבך אל מה נתכוונת תחלה בשקלסת הע\"ז:"
            ],
            [
                "<b>אם חוזר בו הרי זה מוטב</b><br> ואפילו רק שתק על שאלה זה, פטור:"
            ],
            [
                "<b>האומר אעבוד</b><br> השתא מפרש תנא אידך בבא, האיך המוסת דינו כהדיוט ומקלינן בחייו דאם כשהסיתו הלה, השיב לו \"אעבוד\" חייב סקילה כהמסית, אף שלא עבד עדיין. ודוקא שאמר לעבדה בדבר שעבודתה בכך:"
            ],
            [
                "<b>אלך ואעבוד</b><br> או או קתני, וקמ\"ל דלא נימא אולי בשעת הליכה יחזור בו:"
            ],
            [
                "<b>נלך ונעבוד</b><br> ולא אמרי' מדתלה עצמו באחרים, י\"ל דאם לא ילכו הם גם הוא לא ילך, ואין הדבר מוחלט עוד בלבבו:"
            ],
            [
                "<b>המדיח זה האומר נלך ונעבוד ע\"ז</b><br> שהסית לרוב עיר לעבוד ע\"ז, ויש בזה כמה דברים שאינו שוה בהן למסית ליחיד, ומפורשין לקמן [פ\"י מ\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>המכשף העושה מעשה</b><br> ר\"ל דוקא בעושה מעשה בכח כשפים:"
            ],
            [
                "<b>ולא האוחז את העינים</b><br> שבכח כשפים והשבעות כחות הטומאה מראה לבריות כאילו עושה מעשה חדש, אע\"פ שבאמת לא עשה כלל, זהו פטור, אבל האוחז העינים שלא בכשוף מותר לכתחילה:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין</b><br> בכשפים:"
            ],
            [
                "<b>ואחד לוקט חייב</b><br> ר\"ל אפשר שילקטו שנים קשואין, אחד וכו'. ונקט לקיטת קשואין, משום דאותו מעשה בכשוף למד ר\"ע מר' יהושע, ובאותה שעה אמר לו זה הדין [עש\"ס]:"
            ],
            [
                "<b>העושה</b><br> כיצד. העושה וכו':"
            ],
            [
                "<b>מעשה</b><br> שנלקטו באמת בכח כשפים:"
            ],
            [
                "<b>האוחז את העינים</b><br> שנדמה להרואים כאילו נלקטו:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br>אבל אסור. ולת\"ק נמי כן, רק ר\"ע מפרש דברי ת\"ק. דלא תימא דהאוחז העינים גם בלי כשוף לתסר, להכי קמ\"ל שנים לוקטין קשואין וכו', ר\"ל דשניהן שוין, שע\"י כח שעשה זה עשה ג\"כ זה, והיינו בכשפים, ואפ\"ה פטור. א\"נ סד\"א דמעשה דרישא היינו מעשה כשפים ובהא סגי אפילו לא עשה מעשה ממש בגוף שנתהווה, קמ\"ל דאפילו לא הקטיר להשד רק שהשביעו נמצא שלא עשה מעשה בכשופו, רק שע\"י כשופו היה נראה כמלקט המכשף קשואין שאין גדלים שם, הו\"ל עשה מעשה וחייב:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>משיביא שתי שערות</b><br> אחר שיהיה בן י\"ג שנה ויום א':"
            ],
            [
                "<b>ועד שיקיף זקן</b><br> נראה לי דבלשון זה קבל מאבותיו, זקן סתם והשתא מפרש רבי דהיינו התחתון וכו':"
            ],
            [
                "<b>התחתון</b><br> הן השערות שסביב לערוה, דכשיקיף הזקן התחתון אף שהוא תוך שלשה חדשים מהבאת שתי שערות, פטור. והוא הדין בשהה שלשה חדשים אחר שהביא שתי שערות ולא הקיף עדיין הזקן, עכ\"פ מדראויה אשה להתעבר ממנו אחר שהביא שתי שערות, ואחר שלשה חדשים כבר יוכר עוברה, להכי פטור, דכתיב בן ולא אב:"
            ],
            [
                "<b>ולא העליון</b><br> הזקן שבפניו בקצה הלחיים, דתחתון ממהר לבוא [נדה מ\"ח ב']:"
            ],
            [
                "<b>אלא שדברו חכמים בלשון נקיה</b><br> ואמרו להכי ברוב פעמים זקן סתם, או רצה לומר דלשערות הערוה לא היה ראוי לקרותו זקן, וחכמים משום בלשון נקייה, קראו גם לזה זקן [ולפי דברינו הנ\"ל סי' ב'. בל\"ז ניחא]:"
            ],
            [
                "<b>בן ולא איש</b><br> ומשהקיף זקן, איש הוא:"
            ],
            [
                "<b>הקטן פטור</b><br> אף שהוא בכלל בן:"
            ],
            [
                "<b>משיאכל טרטימר</b><br> והוא משקל חמשים דינרין, שמשקלן ארבעת אלפים ות\"ת שעורות בינונית [ולפי מה שכתבתי בשם המעדני יו\"ט [ברכות פ\"ג סי' ל'] דקווינט הוא צ\"ו שעורות, וא\"כ דינר משקלו קווינט, נמצא נ' דינרים הם י\"ב לאעה וחצי]:"
            ],
            [
                "<b>בשר</b><br> בשל ולא בשל כדרך שהליסטין הרעבתנין אוכלין:"
            ],
            [
                "<b>וישתה חצי לוג</b><br> הוא ב' רביעיות, שהן כשיעור שלשה ביצים:"
            ],
            [
                "<b>יין האיטלקי</b><br> יין משובח הבא מאיטאליען. [ונ\"ל דרבותא נקט איטאלקי, דכ\"ש בשתה יין משובח שבמדינתו, דמצוי לו, ואיכא טפי למיחש דאתי למסרך], ודוקא בשתאו מזוג ולא מזוג כדרך שהליסטין שותין, וגם דוקא שגנב משל אביו מעות [כמ\"ג], וקנה בשר ויין במדה זו, ואכל ושתה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין</b><br> היינו הכפל משיעור הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אכל בחבורת מצוה</b><br> בסעודת מצוה כחתונה ומילה וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>אכל בעבור החדש</b><br> דזה נמי סעודת מצוה, וקא משמע לן דאף שלא נהגו לאכל בסעודתה רק פת וקטנית, והוא נתן המעות שגנב ואכל שם בעד המעות בשר. אפילו הכי פטור:"
            ],
            [
                "<b>אכל מעשר שני בירושלם</b><br> קא משמע לן אף שאין באכילתו גופה מצוה, רק מצותו שהמעשר או דמיו יאכלו בירושלים, ואפילו על ידי אחרים, אפילו הכי מדאיכא עכ\"פ סרך מצוה, לא אתא למסרך:"
            ],
            [
                "<b>שקצים ורמשים</b><br> דכתיב איננו שומע בקולינו, ולא זה דאפילו בקולו של הקב\"ה אינו שומע, ולא אתא למסרך:"
            ],
            [
                "נראה לי דר\"ל שתה יין טבל, וכ\"כ אילך ביין מיירי, ושתייה בכלל אכילה [כשבועות דף כ\"ב ב']:"
            ],
            [
                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו</b><br> עיין ברכות פ\"ז:"
            ],
            [
                "<b>אכל דבר שהוא מצוה</b><br> אפילו מצוה דרבנן, כבתנחומי אבלים, דאי מרישא סד\"א דוקא אכילת פסח או קדשים, דמצות אכילתן מדאורייתא, ואף דסעודת עיבור חודש נמי מדרבנן, על כל פנים המצוה גופא דאורייתא, קא משמע לן תנחומי אבלים דהמצוה גופה דרבנן:"
            ],
            [
                "<b>ודבר שהוא עבירה</b><br> לאתויי תענית צבור:"
            ],
            [
                "<b>אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו</b><br> וגם שלא יהיה איסור, מוכח משם, דמסתמא שלמה רק מהיתר הזהיר דאל\"כ בלי זולל אסור, וגם שלא יהיה מצוה מוכח משם דמצוה לא נקרא זולל, ואינו ראיה גמורה, דדלמא בכל מאכל נקרא זולל, ושלמה מהממשיך טפי הזהיר:"
            ],
            [
                "<b>גנב משל אביו ואבל ברשות אביו</b><br> דאז מתפחד שלא יראנו אביו ולא ממשיך:"
            ],
            [
                "<b>משל אחרים ואכל ברשות אחרים</b><br> דשל אחרים לא שכיח ליה, ולא ממשיך [ולעיל דאצטריך למתני חבורת מצוה ועיבור חודש, ע\"כ מיירי שעשה אביו הסעודה, וגנב משם ואכל, או שנתן שם המעות שגנב, ואכל שם]:"
            ],
            [
                "<b>עד שיגנוב משל אביו</b><br> דשכיח ליה:"
            ],
            [
                "<b>ויאכל ברשות אחרים</b><br> שאינו מתבהל:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו</b><br> רצה לומר מנכסים שנתן אחד לאמו על מנת שאין לאביו רשות בהן:"
            ],
            [
                "<b>אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים</b><br> שנאמר ותפסו בו אביו ואמו:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו</b><br> שאינה שוה לו בקול ומראה וקומה. [ונ\"ל דלא שיהיו שוין ממש בקול, דאם כן איילונית היא, [כיבמות דף פ' ע\"ב]. אלא לאפוקי א' קולו חלש ואחד חזק, וכ\"כ בשאר הג' דברים, מיירי שיש להם דמיון מה]:"
            ],
            [
                "<b>היה אחד מהם גידם</b><br> ידו קטועה:"
            ],
            [
                "<b>בננו זה</b><br> משמע שמראין אותו באצבען:"
            ],
            [
                "<b>איננו שומע בקולנו</b><br> דמשמע בשעת הקול יודעים שאינו שומע בקולם:"
            ],
            [
                "<b>ולא חרשין</b><br> דאם אמר להם אז איני רוצה, לא שמעו כן מפיו:"
            ],
            [
                "<b>מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו</b><br> ה\"ק מתרין בו בפני שנים שלא ירגיל כן, ואם אחר כך אף על פי כן עבר, ילקוהו בפני שלשה:"
            ],
            [
                "<b>נדון בעשרים ושלשה</b><br> בסקילה:"
            ],
            [
                "<b>ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים</b><br> שהלקוהו:"
            ],
            [
                "<b>זהו שלקה בפניכם</b><br> לעיל דממעט סומין, דריש מדלא כתיב בנינו סורר, והכא דריש מדלא כתיב בנינו הוא סורר:"
            ],
            [
                "<b>ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור</b><br> דאשתני גופיה, והרי אי עביד השתא פטור היה:"
            ],
            [
                "<b>ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב</b><br> דכבר גברא קטילא הוא:"
            ],
            [
                "<b>בן סורר ומורה נדון על שם סופו</b><br> דכשיכלה הון אביו ילסטם הבריות:"
            ],
            [
                "<b>הנאה להן</b><br> שימנעו מלחטוא:"
            ],
            [
                "<b>והנאה לעולם</b><br> שתשקוט הארץ מהצער שיצערו לבריות, וממה שיענשו עבורם:"
            ],
            [
                "<b>ולצדיקים רע להן</b><br> שנמנעו מלהרבות זכיות:"
            ],
            [
                "<b>ורע לעולם</b><br> שמטיבין לדורם בגופם ובממונם ובחכמתן, אבל גם מגינים עליה מענשי שמים בצדקתם:"
            ],
            [
                "<b>יין ושינה לרשעים הנאה להם</b><br> דכששותים ישנים, ונמנעו מלחטוא:"
            ],
            [
                "<b>והנאה לעולם</b><br> דכשישתו ויישנו ינוח העולם:"
            ],
            [
                "<b>והנאה לעולם</b><br> דעל ידי שנתפזרו נתפרפר כחם מלהרע יחד:"
            ],
            [
                "<b>והנאה לעולם</b><br> שעל ידי זה יהיה להם פנאי להרבות בעסק התורה ובמצות ולהיטיב לבריות:"
            ],
            [
                "<b>הבא במחתרת</b><br> שאמרה תורה שיהרג אותו כל מי שירצה, ואפילו בשבת, ובכל מיתה שיכול:"
            ],
            [
                "<b>נדון על שם סופו</b><br> שיש לחשוב שכשיעמוד בעל הבית כנגדו, סופו שיהרגו, ולרמב\"ם [פ\"ט מגניבה] מחתרת לאו דוקא, רק כל הבא לרשות חבירו לגנוב, בכל מקום שהבעל הבית מצוי שם, מותר להרגו, ולרש\"י דוקא מחתרת, מדטרח לחתור, וודאי להרוג בא לכל מי שיעמוד כנגדו:"
            ],
            [
                "<b>אם יש לו דמים</b><br> ר\"ל כל שכשהרגו בעל הבית יש לו דמים וחייב מיתה עליו, דהיינו שידוע לו שלא יהרגנו הגנב, כגון שהוא אוהבו כנפשו [ודלא כר\"ב דדוקא אב ובן, ולראב\"ד אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דגם בבא ביום שזרחה השמש עליו, ויצא אדם לפעלו ואין הבעל הבית מצוי בביתו, וגם אין הגנב אז בא לשהות זמן מרובה, אלא לחטוף ולנוס. זה לא להרוג בא, וההורגו חייב מיתה]:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> לשלם הכלים ששיבר:"
            ],
            [
                "<b>אם אין לו דמים</b><br> שאין ברור שלא יהרגנו, דאז אם הרגו בעה\"ב פטור:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> דמדחייב מיתה באותה שעה, פטור מתשלומין, ואף שניצל אחר כך, עכ\"פ הרי גם חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין אף דפטורים ממיתה, משום דעכ\"פ המעשה בת מיתה היא, אם כן הכי נמי הכא, ורק בחייבי כריתות או בחייבי מלקית יש חילוק, דכשהתרו בו, לוקה ואינו משלם, וכשלא התרו בו, משלם ואינו לוקה [רמב\"ם רפ\"ג מגניבה]:"
            ],
            [
                "<b>ואלו הן שמצילין אותן</b><br> מהעבירה:"
            ],
            [
                "<b>בנפשן</b><br> ר\"ל שמותר לכל להרגן כדי שינצלו מלחטוא, אבל צריך התראה, רק דאף על גב דבכל חייבי מיתות אין התראה מועלת עד שיאמר בפירוש על מנת כן, על כל פנים בהנך סגי בשישתוק או שיאמר יודע אני, ואם אף על פי כן עושה מותר להרגו, ואפילו החוטא הוא קטן. מיהו ביכול להצילו באחד מאבריו והרגו, חייב הרוצח מיתה בידי שמים [רמב\"ם פ\"א מרוצח]. ונראה לי דה\"ה בעשה כן לבא במחתרת:"
            ],
            [
                "<b>ואחר הנערה המאורסה</b><br> שרוצה לבעלה ואפילו מתרצת לכך, והוא הדין כל העריות שהן חייבי כריתות או מיתת בית דין, אבל עריות חייבי לאוין אין מצילין אותן בנפשן, רק נקט נערה מאורסה משום דמנה ילפינן לכולה מדכתיב גבה ואין מושיע לה, הא ביש, מושיעה בכל מה שיכול [ש\"ס]:"
            ],
            [
                "<b>אבל הרודף אחר בהמה</b><br> לרבעה דעכ\"פ אין קלון להנרדף:"
            ],
            [
                "<b>והעובד ע\"ז</b><br> הוא הדין כל חייבי כרותות ומיתות ב\"ד שאינן מעריות:"
            ],
            [
                "<b>אין מצילין אותן בנפשן</b><br> דמעטינהו קרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הבא על אשה ובתה</b><br> ר\"ל אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו, או איפכא, אז הוא והערוה נשרפין ודוקא כשבא על הערוה בחיי אשתו. אבל בבא על הערוה אחר מיתת אשתו, אינן אלא בכרת, [רמב\"ם פ\"ב ה\"ח מא\"ב], ובבעל ראשונה בזנות ואח\"כ נשא השנייה, אין מוציאין [אה\"ע ט\"ו י\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ובת כהן שזנתה</b><br> שזנתה מנשואין, אז היא בשריפה והוא בחנק, אבל בארוסה, שניהן בסקילה:"
            ],
            [
                "<b>יש בכלל אשה ובתה</b><br> דכתיבה בהדיא, ומנה ילפינן בתו וכו':"
            ],
            [
                "<b>בתו</b><br> מאנוסתו, דאי מאשתו הא תנא ליה:"
            ],
            [
                "<b>ובת בתו</b><br> שהיה לו מאנוסתו:"
            ],
            [
                "<b>ובת אשתו</b><br> בין שהיא בתו או חורגתו:"
            ],
            [
                "<b>ואם חמותו ואם חמיו</b><br> כל חד מהנך שש, מיירי בחיי אשתו:"
            ],
            [
                "<b>הרוצח</b><br> דינקם דכתיב גביה, הרג הוא:"
            ],
            [
                "<b>וכבש</b><br> או כבש וכו':"
            ],
            [
                "<b>ואינו יכול לעלות משם</b><br> שנפל מעצמו לכם, ועל ידי שכבשו לא יכול לעלות:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> אף שדחפו בידים:"
            ],
            [
                "<b>שיסה</b><br> [העטצען]:"
            ],
            [
                "<b>השיך בו את הנחש</b><br> שאחז הנחש וגם בחבירו, והגיע שיני הנחש בהאדם עד שנשכו:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה מחייב</b><br> דסבירא ליה ארס נחש בין שיניו עומד, והו\"ל ככבש עליו במים:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים פוטרין</b><br> דס\"ל דנחש מקיא את הארס מעצמו. [ונ\"ל דמה שאמרו חז\"ל מעצמו הוא מקיא. אינו ר\"ל מתוך גופו הוא מקיאו, דא\"כ פליגי במציאות. ועוד דכבר התברר בזמנינו בחכמת (אנאטאמיא), שנתחו כל אברי הנחש ומצאו שיש לה בהלחי העליון שבפיה, בכל צד שני שניים ארוכים וחלולים ובראש כל שן יש נקב קטן, ובתחתית החלול שבתוך השן מונח שלחופית מלא ארס, ושיערו שכשנושכה לשום בעל חי, ע\"י כעסה עולה הארס מהשלחופית ויוצא דרך ד' הנקבים הקטנים שיש בראש ד' השיניים הנ\"ל ונכנס הארס לתוך החבורה שעשתה בנשיכתה. א\"כ מזה מבורר דהא דאמרינן דלרבי יהודה הארס בשיניו עומד רצונו לומר הארס ממלא תמיד את השן החלול עד פי הנקב שבראש השן, ולפיכך כשהשיך הרוצח את הנחש הרי הביא את הארס בידו בנשר הנרצח, ולרבנן הארס עומד תמיד בהשלחופית בתחתית השן, וכשהשיך הרוצח את הנחש, היא מקיאה בכח את הארס. מהשלחופית שלמטה להנקב שבראש השן, ולפי זה מ\"ש בש\"ס לרבנן מעצמה מקיאה, רצונו לומר מכח עצמה, והרוצח לאו מידי עביד בזה, וגרמא בעלמא הוא]:"
            ],
            [
                "<b>בין באבן בין באגרוף</b><br> הוא הדין בחרב או בדבר אחר, רק לשנא דקרא הוא דנקט הכי משום דבהכאת אבן אפשר שנסתפק באומדנת הרופאים שמא טעו כשאמדוהו תחילה למיתה, והרי בכה\"ג היה פטור ואפ\"ה חייב לת\"ק, אבל בהכאת חרב א\"א כלל שנסתפק באומדנת הרופאים:"
            ],
            [
                "<b>ואמדוהו למיתה</b><br> דאילו אמדוהו לחיים תחלה, פטור לכ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>והוקל ממה שהיה</b><br> שחזרו ואמדוהו לחיים:"
            ],
            [
                "<b>רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר</b><br> ר\"ל אומדנא דמוכח הוא שלא מההכאה מת:"
            ],
            [
                "<b>נתכוין להרוג את הבהמה</b><br> שראו שהטה ידו מול בהמה, והתרו בו שאפשר שישמט ידו ויהרוג אדם בהכאה זו, ואמר שמתכוון לבהמה, ושאם יפגע לאדם הכאתו לא איפכת ליה [ודו\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>לנפלים והרג את בן קיימא</b><br> והכל בהתראה כנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> אף שהתרו בו, עכ\"פ לא התכוון:"
            ],
            [
                "<b>ומת פטור</b><br> אף שהתרוהו שאפשר שתלך ההכאה על לבו, עכ\"פ לא התכוון לכך:"
            ],
            [
                "<b>ומת פטור</b><br> דתרתי בעינן, שיתכוון למכת מיתה, ושהיה מכת מיתה:"
            ],
            [
                "<b>נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב</b><br> תנא מתניו ולבו לרבותא דפטור, אף שהן בגוף א', ותנא גדול וקטן לרבותא דחיוב, אפילו בב' גופין:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור</b><br> אי ר\"ש אסיפא קאי בגדול וקטן, הול\"ל ר\"ש פוטר. ואי אמתניו ולבו קאי, הול\"ל אם נתכוון. אלא ר\"ש ארישא קאי, בנתכוון להרוג בהמה והרג אדם, דתני פטור, משמע הא נתכוון לאדם והרג חבירו חייב, ועלה קאמר ר\"ש אפילו בכה\"ג פטור. אבל במתניו ולב, והיה בשניהן כדי להמית, לכ\"ע חייב, מדחד גופה הוא, ומה\"ט לא קאמר ר\"ש פוטר, דל\"ת אמתניו ולבו נמי קאי. ול\"מ היה נראה דר\"ש אהכאה קאי, דהיינו בהכה בהכאה שיכול להמית זה וזה דמחייב ת\"ק, וה\"ק ולא מבעיי' בכה\"ג פטור אף שהתרו בו העדים אפשר שתמית בו הקטן, עכ\"פ הרי גם כשהמית בו הגדול היה יכול. לפטור א\"ע לומר שלא התכוונתי להכאה חזקה, וכ\"ש כשבאמת הרג הקטן, יכול להתנצל ולומר חשבתי שאם אפגש הקטן ארפה ידי לבלי להכותו בכח, אלא אפי' התכוון להרוג בחרב, והתרו בו לא תכה בחרב, דאפשר שתכרות ראש הקטן אפ\"ה פטור, [ועי' רתוי\"ט פ\"ה דנזיר מ\"ש בשם הרמב\"ם] וקיי\"ל כר\"ש:"
            ],
            [
                "<b>רוצח שנתערב באחרים</b><br> אפילו כולן חשודין, כגון ב' שהיו עומדין וקשתות בידם, והתרו בכל א', וקבלו ההתראה, ויצא חץ מביניהן ונהרג אדם עי\"ז, ולא יודעין מי הרוצח:"
            ],
            [
                "<b>כולן פטורין</b><br> אפילו א' מוחזק בחסידות:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה</b><br> [געוועלב] סגור. ור\"י לאו ארוצח קאי, אלא חסורי מחסרא וה\"ק, ושור הנסקל שנתערב בשוורים, כולן נסקלין. ואע\"ג דרק מדרבנן בריה לא בטל. על כל פנים כיון דהתערובות מדרבנן אסור בל\"ז להכי יסקלו כולן, כדי שתתקיים המצוה בשור המחוייב בה, ועלה קאמר ר\"י דא\"צ להטריח הב\"ד, רק יכנסום לכיפה שימותו ברעב:"
            ],
            [
                "<b>אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה</b><br> לטעמיה אזל, דס\"ל דגם ארוסה בשריפה, ורבנן ס\"ל רק נשואה שדינה בחנק בת כהן בשריפה, לפיכך לא מוכח דשריפה חמורה מסקילה:"
            ],
            [
                "<b>לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה</b><br> שחטאן הוא היותר חמור מכל עבירות, ואי\"ל סייף יוכיח דניתן לעיר הנדחת שג\"כ כפרו בעיקר, ואפ\"ה שריפה חמור ממנו. י\"ל התם עכ\"פ ממונם אבד, ושני העונשים יחד שקולין כסקילה. ור\"ש סבירא ליה מנא לן ששקולים כסקילה, משא\"כ שריפה שבארוסה בת כהן, מוכח החומרא, מדאפקה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר בסייף</b><br> דס\"ל חנק חמור מהרג, וראייתו ממדיחי עיר הנדחת שהן בחנק ולא בהרג:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בחנק</b><br> דס\"ל מדיחי עיר הנדחת בסקילה, אבל הרג חמור מחנק, דהרי עיר הנדרת גופה בהרג ולא בחנק:"
            ],
            [
                "<b>נדון בחמורה</b><br> אף שעבר החמורה אחר שנגמר דנו לקלה, לא אמרי' גברא קטילא הוא:"
            ],
            [
                "<b>שתי מיתות</b><br> כגון שבעל חמותו שהיא א\"א:"
            ],
            [
                "<b>נדון בחמורה</b><br> ר\"ל בשריפה משום חמותו, ולא בחנק כשאר א\"א:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו</b><br> באותו איסור שהוזקק תחילה לפרוש ממנו, ולא באיסור שבא אחרון אף שהוא חמור, דס\"ל אין איסור חל על איסור אפילו חמור על קל, ולפיכך אלמנה שנעשית חמותו, ואח\"כ ניסת, נידון בשריפה, דאע\"ג דא\"א מוסיף הוא, דמתחלה היתה רק עליו אסורה, וכשנעשית א\"א אתסרא גם לעלמא, ובמוסיף מודה ר\"י. עכ\"פ לא מצינן להרגו ב' מיתות, ונדון בחמורה, ואם נעשית חמותו כשכבר היתה א\"א חייב חנק. [מיהו הא דנדון בזיקה ראשונה, לאו כללא הוא, דהרי חמותו ונעשת אשת אב, ודאי נידון בזיקה ב' שהיא סקילה, משום דאשת אב איסור מוסיף הוא גם אשאר אחין [כפ\"ז מ\"ד] אבל בנתחייב ב' מיתות זאח\"ז כברישא מודה דנידון בחמורה]:"
            ],
            [
                "<b>מי שלקה ושנה</b><br> שעבר על כרת, ולקה עליה, וחזר ועבר אותה עבירה ולקה, כשיעבור שוב אותה עבירה פעם ג', ב\"ד מכניסין וכו':"
            ],
            [
                "<b>בית דין מכניסים אותו לכיפה</b><br> בית צר רק כשיעור קומתו, שלא יוכל להתפשט לישן, ומאכילין אותו שם לחם צר ומים לחץ, עד שיצרו בני מעיו:"
            ],
            [
                "<b>ומאכילין אותו שעורין</b><br> ר\"ל ואח\"כ יאכילוהו פת שעורין שמתפיח מעיו. ודבר זה הלממ\"ס הוא [רש\"י]:"
            ],
            [
                "<b>ההורג נפש שלא בעדים</b><br> שלא היה שם התראה כדינו, או שהוכחשו עדיו בבדיקות, כל שידוע לב\"ד שרוצח הוא:"
            ],
            [
                "<b>מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ</b><br> ואח\"כ שעורים כברישא. אבל בשאר חייבי מיתות ב\"ד, כשלא יוכלו להמיתו בדין תורה, פוטרין אותו [דרציחה חמורה לענין זה מכל עבירה שבעולם, שאין לו כפרה בשום אופן עד שיהרגוהו, שנאמר ולארץ לא יכופר וגו' כ\"א בדם שופכו [במדבר ל\"ה], וכן באחאב אף שחטא בע\"ז שחמור מכל העבירות, אפ\"ה ביום דינו רק רציחת נבות גרם מיתתו. ואף שלא הרגו בידים [כ\"ז לשון הרמב\"ם פ\"ד ה\"ט מרוצח]:"
            ],
            [
                "<b>הגונב את הקסוה</b><br> כלי שרת, מלשון קשות הנשך:"
            ],
            [
                "<b>והמקלל בקוסם</b><br> שבירך השם ב\"ה בשם ע\"ז, דמחזי כמברך שם בשם:"
            ],
            [
                "<b>והבועל ארמית</b><br> ר\"ל בת עכו\"ם, ואין פוגעין בו רק בשעת מעשה, ורק בבעל בפני עשרה מישראל, ובחסר חד מהנך אסור להרגו, אבל ענשו מפורש בנביא, יכרת ה' וגו' [מלאכי ב' י\"ב] וקנאים פוגעין בו קאי גם אגונב קסוה שאינו נהרג רק כשתפסו בשעה שגונב:"
            ],
            [
                "<b>קנאין</b><br> [אייפרער], שמתקנאין עבור כבוד ה' ב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>פוגעין בו</b><br> ר\"ל מי שמתלהב באותו שעה לכבודו יתברך, רשאי להרגו:"
            ],
            [
                "<b>כהן ששמש</b><br> ע\"ג מזבח,"
            ],
            [
                "<b>בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין</b><br> להלקותו כדינו, דלאו שיש בה חיוב מיתה בידי שמים הוא, ודוקא שניטמא בפנים, ולא שהה כשיעור המפורש [בפ\"ה דשבועות], דאל\"כ, או שנטמא בחוץ ונכנס, בר כרת הוא:"
            ],
            [
                "<b>אלא פרחי כהונה</b><br> בחורי כהונה, דאינו ראוי שיענש ע\"י נכבדי כהנה הזקנים, גם כדי שיקחו אלה מוסר [כבסוטה פ\"א מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>מוציאין אותו חוץ לעזרה</b><br> דבהר הבית מת מותר:"
            ],
            [
                "<b>ומפציעין את מוחו בגזירין</b><br> בגזרי עצים. ונ\"ל דכולהו הלממ\"ס, כדמשמע מרש\"י [דפ\"א ב' ד\"ה והיכא רמיזא]:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בידי שמים</b><br> מיתה בידי שמים חלוק מכרת בג' דברים. דבכרת (א) מת בפחות מבן ס' שנה [כמ\"ק דכ\"ח א'], ולירושלמי [בכורים פ\"ב] מת בפחות מנ' שנה. (ב) גם זרעו הקטנים בשעת החטא, נכרתים מהעולם, ולריב\"א דוקא אותן שנכתב בהם ערירים ימותו. (ג) בכרת יש ג\"כ אופן שגם נפשו נכרתת, דהיינו כל מקום שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא אז נפשו תתם כעשן אחר מותו, וכדאמרינן [סנהדרין ס\"ד ב'], הכרת בעה\"ז, תכרת בעה\"ב. ואפשר דגם היכא דכתיב תכרת הנפש ההיא מלפני [כויקרא כ\"ב ג'] גם היא תמה נכרתה. ומרמב\"ם [רפ\"ח מתשובה] משמע דבכל חייבי כרת הדין כן [ועי' מ\"ק דכ\"ח א', ותוס' שבת כ\"ה א' ד\"ה כרת, ותו' יבמות ד\"ב א' ד\"ה אשת]. משא\"כ במיתה בידי שמים אין ענשו רק שמת בקוצר שנים, ואין זמן קצוב למיתתו, אמנם בש\"ס [מ\"ק דכ\"ח א'] אמרי' דבמת בן ס' הו\"ל מיתה בידי שמים. ורבינו כסף משנה [פ\"ד מכלי מקדש ה\"ד] כתב, דבמיתה בידי שמים, עלה מות בחלונו, שגם בעלי חיים שלו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו מנקרת באשפה והיא מתה, משא\"כ בכרת ענשו רק על עצמו וזרעו [וע\"ש]. וכל זה בלא עשה תשובה, אבל בעשה תשובה, כל חטא מתכפר [רמב\"ם ספ\"ג מתשובה]. אמנם לא תקשה, הרי ראינו כמה רשעים שכפרו בעיקר ובועלין נדות ומחללי שבתות הרבה פעמים, ואפ\"ה יאריכו ימים ושנים כזקני אשמאי. וגם זרעם אינו כלה. ותו מה יהא ענשו של העובר כמה פעמים על כריתות, כיון שנפשו אבדה בראשונה, מה יהא לו עוד עונש בעה\"ב אחרי שנפשו כבר כהנדוף עשן תנדוף, וכי אתגורי אתגור [ועי' בירושלמי רפ\"ב דככורים דמקשה מה יהיה עונשו של חוטא בכרת אחר שחי נ' שנה וע\"ש]. תשובה לדבר זה עי' בדרושי אשר פי ה' יקבנו אור החיים הנדפס בסוף הסדר הזה אי\"ה, ובר\"פ דלקמן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כל ישראל</b><br> בש\"ס מהופכין ב' פרקים אחרונים אלו דפרק חלק זה, הוא שם פי\"א ואלו נחנקין שם פ\"י, ומצינו דוגמת זה במנחות בפרקים האחרונים:"
            ],
            [
                "<b>יש להם חלק לעולם הבא</b><br> נ\"ל דמלת עולם הבא כאן ר\"ל נצחיות הבא., שהוא כולל שכר הנשמות אחר מיתת הגוף, וגם שכר הגוף אחר תחיית המתים, [דאין לפרשו (וועלט) הבא. דא\"כ עדיין לא נתפרש אם בגיהנם או בג\"ע. אבל כשנפרש מלת עולם נצחיות הבא אז ממילא מבואר שמשכר ידבר, דהרי עונש לא יתכן לקראו נצחיות, דאדרבה מחליש כח הנצחיות הוא, ככל כאב הגופני, שאינו מקיים אבל מחליש ומבטל הגוף. וכן מוכח מש\"ס הכא (ד\"צ ע\"ב) דקאמר וכי ג' עולמים יש. וק' הרי וודאי יש שלשה עולמים, העה\"ז. ועה\"ב ועולם התחייה. ותו אמאי לא נימא לפ\"ז הכרת בעה\"ז, תכרת בעה\"ב, עונה בה בתחה\"מ. אלא וודאי דשכר הרוחני והשכר שאחר התחייה יחד נכללים בשם עה\"ב שפירושו נצחיות הבא]. והא דקאמר הכא כל ישראל, אף דקיי\"ל דגם חסידי האומות יש להם עוה\"ב [כרמב\"ם פ\"ג מתשובה]. והרי גם אפילו בינונים שבהם יש להם חלק לעה\"ב, מדלא תני במתניתין רק בלעם. י\"ל דזהו בכשרים שבאומות, אבל רשעים שבהן, לאחר שסבלו עונשן ילכו נפשותם לאיבוד, כמו דכתיב ואויבי ה' כלו בעשן כלו, אבל כל ישראל, אפילו חייבי כריתות ומיתות ב\"ד, אינו נכרת רק נפש הבהמיית שלהן אבל הנשמה העליונה שבהן, המחיה את הכל, נצוץ אלהי הוא, ואינו מקבלת כלייה, רק כשתאוות הגוף וחטאותיו השאירו בה רושם השחתה, אשר בצאתה מהגוף, יעכבוה אותן כתמים מלהאיר באור החיים, לכן מתלבנים ומתכבסים אותן הכתמים מעצמיתה ע\"י אש רוחני, לא בדרך נקימה ח\"ו, רק לטובתה לזקקה ולזככה להנשמה עליונה הזאת, ולהשיבה לימי נעוריה, ואחר תטהר לחזות בנועם ה' ולאור באור החיים והיינו דאמרינן בר\"ה לאחר י\"ב חודש נשמתן נשרפת ורוח [אלקים חיים מרחפת] מפזר אפרן, החלק שא\"א שישרף כאפר תחת וכו' כלומר במדריגה נמוכר. וזה הנרמז לנו בלשון המשנה, דקאמר יש להן חלק לעוה\"ב, ולא קאמר יש להן עוה\"ב, או חלק בעה\"ב. אלא משום שכלל כאן כל ישראל, שיש ביניהן ג\"כ חייבי כריתות, להכי קאמר שעכ\"פ כולן יש להן חלק בנשמתן הניאות לעה\"ב, דבהא כל ישראל שוין, שכולן הנצוץ שבהן יזכה להנצחיות המקווה. ונ\"ל דלפיכך אומרין זה המשנה בקיץ קודם כל פרק מפרקי אבות, דמשום דבקיץ חברת בנ\"א יותר מצוים, וע\"י זה עלול לקנאה תאוה וכבוד ולפגוע חיוביו לד' ולחבירו, גם ע\"י דם חם שבו אז בטבע, להכי לוקחים סם לחלאים אלו כל שבת פ\"א מן פרקים אלי, ואומרים קודם לכן משנה זו, נ\"ל משום דאמרי' ג\"כ יש באומה זו ביישנים וכו', והיינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו' כלומר ראה כי טבעך הוא להיטיב ואם תחטא בהנך תחטא נגד טבעך וענשך גדול יותר משאר דרי ארץ:"
            ],
            [
                "<b>ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ</b><br> דאי כפשטא דקרא, ק' וכי ישראל כולם צדיקים. ותו מי מהן הוא שלעולם יירש ארץ. ומי גבר יחיה ולא יראה מות. אע\"כ דה\"ק, ועמך כשיהיו כללותם צדיקים, דהיינו כשיתטהר כל טנופו צואת עונות מהנצוץ נשמת אל חי שבקרבם, אז לעולם יירשו ארץ, ר\"ל אל עלמותם ונצחיות הרוחני שבעה\"ב שמכונן אל נשמתם. יצטרף גם כן שירשו גם הארץ והארציות בכל טוב אחר תחיית המתים, [או שר\"ל במלת ארץ, כלומר שכר הרוחני כמו לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים, דר\"ל שכר הרוחני], וטעם הדבר, מפני שנשמתם נצר מטעי, ר\"ל ענף שאני נטעתי בארץ, שנטעתי הנשמה העלינה הזאת בארציות הגוף, כדי מעשה ידי להתפאר לפאר גם הגוף הארציי, להוציא ולזקק ממנו הטיב מהרע, ולמשוך כל כח קדושה שנבלל בעולם עשייה שבארץ, כדי להשיבו למכונתו, ע\"י מעשים הטובים שא\"א לעשותם מבלי אברי כלי הגוף, וא\"כ אם שע\"י השילוב והחברה של הנשמה עם הגוף יהיה אפשר שתבוא הנשמה לההפסד היותר גדול, דהיינו איבוד של עצמותה ח\"ו, איך הייתי שולחה לעולם העלול יותר לנזק מלהרוויח, דהרי האדם יש לו יותר נטייה לחטוא מלהצטדק. אלא וודאי שהניצוץ הקדוש הזה לא יכלה בשום אופן, או נ\"ל דמביא ראיה מכללות האומה, דהרי ת\"ל רובן צדיקים וכמה צרות ורדיפות סבלו ובין אש ולהבה ממעל לנהרי דם נדחקו והנם עוד ת\"ל היום בארץ ולעולם ירשו ארץ מפני שהם נצר מטעי שאני נטעתי אותם בארץ שיהיו כאן מעשי ידי הם האומות להתפאר וכמ\"ש הקב\"ה והייתם לי סגולה מכל העמים, ממלכת כהנים ללמד בני עולם להכיר אדון עולם ותה\"ק. וכן אחז\"ל פסחים [פ\"ז ב'] צדקת פרזונו, צדקה עשה הקב\"ה עם האומות שפיזר ישראל בינותם כדי שילמדו מהם הכרתו יתברך, וא\"כ אם הגוף של ישראלי לעולם לא יכלה מכ\"ש הרוחני שאינו בת כלייה:"
            ],
            [
                "<b>ואלו שאין להם חלק לעולם הבא</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל שנשמתם לאחר מיתה כלו בעשן כלו, דא\"כ הול\"ל ואין עומדין בדין כדקאמר במשנה ג'. אלא ר\"ל שאין להן חלק בשכר הרוחני הנצחי, שהן יורדין ונדונין לדורי דורות, וכדאמרונן [ר\"ה די\"ז א ] גיהנם כלה והן אינן כלין, דר\"ל אף אחר שיחדש הקב\"ה עולמו, ולא יהיו עוד לא חוטאים ולא גיהנם בנמצא, יקומו אלה הרשעים, כדי לראות אחרים בהשפעת טובה אלהית, והם יעמדו מודחים בבושת וכלימה, וכמ\"ש ורבים מישיני עפר יקיצו וגו' ואלה לחרפות ולדראון עולם. [ואין להקשות מדאמרינן בתענית [ד\"ז א'] דתחה\"מ רק לצדיקים. נ\"ל דהיינו תחה\"מ שהוא לטובה, והוא הוא המקווה הפשוט, ע\"י רש\"י שם]:"
            ],
            [
                "<b>האומר אין תחיית המתים מן התורה</b><br> תחיית המתים יש גם לגוף [ומה שכ' הר\"ב הכא שאין שם אכילה ושתייה, רק יהיו כחמה ולבנה, ובמח\"כ הגדול, אין הדבר כן, דהעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה [כברכות די\"ז] היינו עולם הנשמות, אבל עולם תחיית הגוף כל גוף מורכב, וכל מורכב הוא בר חלוף ותמורה. שיתלחמו ויתגברו תמיד החלקים המורכבים זה על זה, וזה כנגד זה והוא שנקרא בלשונם [קאנזומציאן], שמשחיקין זא\"ז, וצריכים להשלים ולמלאות כל שעה מה שאבדו ע\"י שחיקתן זה בזה. וזה לא ישיגו רק באבוס הטבע ע\"י גופות אחרות כאכילה ושתייה וכדומה, והוא הנקרא בלשונם (רעסטויראטיאן), ומי יודע אם לא החמה והלבנה וכוכבים ג\"כ יש להם מדה זו. וכן משמע מרמב\"ם (פ\"ח מתשובה ה\"ב) ומהראב\"ד ומהלחם משנה שם. דבעולם תחיית הגוף, יש בו אכילה ושתייה ושאר צרכי הגוף וענייניו, וכן משמע מש\"ס הכא, דיליף תחה\"מ מונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן. א\"כ יש שם אכילה ושתייה. אולם מפני שאמונת דבר זה א' מי\"ג העקרים שכל המכחיש בא' מהן אין לו חלעה\"ב, לכן לזכות הרבים אביא בסוף סדר זה דרוש א' אשר חנני ה' בו, אשר פי ה' יקבנו אור החיים, אשר שם נתרץ כל הקושיות אשר יש להקשות בדבר זה, ולברר בס\"ד כי הדבר הזה אינו רחוק כל כך מהשכל, אבל כמעט מחוייב לכל בר דעת, ואני בה' אצפה שבדברים ההם יתחזקו הידים הרפות וברכים כושלות יתאמצו באמונה שלימה בעיקר זה. והחפץ ימלא ידו וירווה צמאונו שם]:"
            ],
            [
                "<b>ואין תורה מן השמים</b><br> שאומר שמשה רבינו מפי עצמו אמרה, ואפילו אומר כן רק על תיבה א' שבה שאינה מהקב\"ה, ומה דאמרי' ואברהם עודנו עומד לפני ה', תקון סופרים הוא זה, וה\"נ אמרינן ואל אראה ברעתי, תקון סופרים הוא זה, לא ח\"ו שחז\"ל הסופרים תקנו לכתוב כן, רק ר\"ל שהכתוב שינה בלשונו, כסופר המתקן דבריו לדבר דרך כבוד [כעיקרים פכ\"ב משלישי] וכן לפע\"ד אמרו חז\"ל בפירוש (נדרים ל\"ז ב'), מקרה סופרים וכו' וקריין ולא כתיבין, וכתיבין ולא קריין, כולם הלממ\"ס. אמנם כמו כן הכופר בפירושי התורה, שהיא הוא התורה שבעל פה שבידינו, אם אמר שאין זה מסיני, או שאומר שנתבטל עכשיו מצוה זו (רמב\"ם פ\"ג מתשובה ה\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ואפיקורס</b><br> שמיקל בכבוד התורה, כגון שמבזה חבירו בפני ת\"ח, [ותימה לפע\"ד על הרמב\"ם פ\"ג מתשובה) שלא מנה זה, והרי הכי ס\"ל לריב\"ל ור' יוחנן, דקיי\"ל כוותיי' לגבי רב ור\"ח כרכ\"מ פי\"א מע\"ז הי\"ב. ועי' כ\"מ פ\"ג מתשובה הי\"ד מה שכ' לתרץ זה]. אב\"י אמנם ק\"ל עדיין לרכ\"מ שם, דהרי בש\"ס אמרי' בלישנא בתרא, דרב ור\"ח ס\"ל, דמבזה חבירו בפני ח\"ח, אפיקורוס הוה, והרי תמיד פסקינן בשל תורה כל\"ב להחמיר. והרי הרמב\"ם (פ\"א דתענית ה\"ח) פסק אף בשל סופרים כל\"ב, ע\"ש מכ\"ש הכא כשל תורה הוא. ונ\"ל ממ\"ש הרא\"ש [ר\"ה פ\"ג ססי' ה'] דכל איכא דמתני אינו ברור שהוא לישנא בתרא. ועי' רש\"י (ר\"ה די\"ז א', ד\"ה אפיקורוס) דפירש המבזה ת\"ח, ועי' רש\"י (חגיגה ד\"ה ב' ד\"ה אפיקורס), שפירש שאינו מאמין לדחז\"ל. ועי' עוד (סנהדרין דל\"ח ב') בש\"ס, דמשכח\"ל אפיקורוס נכרי, שעל כרחך שכופר בעיקר, וע\"כ ששם אפיקורס, כולל כמה מיני אפיקורסת, ועי' חשובת מהרי\"ל סי' רכ\"ב, עכ\"ל בני הרב שליט\"א]. וכ\"ש המבזה ת\"ח עצמו, או את התורה עצמה, שמלגלג בדבריה או דורש דרשות של דופי ולצנות בפסיקי תנ\"ך, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, דהיינו שמפרש פסוק מפסיקיה שלא כמו דקיי\"ל, דכולן מבזי התורה הן ואין להם חלעה\"ב. מיהו תנא ושייר הנך דתנא בר\"ה (די\"ז א') ואלו הן (א) המינין, והן האומרים שאין אלוה בנמצא, או שאומר כדעת (שפינאצע) שר\"י, שהטבע הוא אלהים, והכל מוכרח ולא מונהג ברצון פשוט, או שאומר שיש ב' מנהיגים, או שאומר שהבורא הוא גוף. (ב) המומרים, לא מבעיי' שהחליף הדת אפי' לתיאבן, שהוא מומר לכל התורה (י\"ד ב' ש\"ך סקי\"ז), אלא אפילו מומר לדבר א', דהיינו שמורגל לעשות עבירה א' ונתפרסם בה, אפילו אם היא מהקלות, כלבישת שעטנז, והשחתת זקן, והקפת פאת הראש [אב\"י כיומא דפ\"ה ב']. (ג) והמחטיא את הרבים, אפי' לעבור על עשה קלה. (ד) והפורש מדרכי צבור אף שלא עשה שום עבירה, רק שאינו משתתף עמהן לטובתן או בצרתם. (ה) והמוסר שמוסר חבירו או ממון חבירו ביד אנס או ביד עכו\"ם, כדי לצערו או כדי לאבד ממונו (והוא גרוע יותר ממומר כע\"ז דכ\"ו ב' ע\"ש). (ו) ופרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, רק כדי שיראו ויפחדו ממנו (ז) ושופכי דמים (נ\"ל דר\"ל שמסבב שיהרג נפש מישראל. (ח) ובעל לשון הרע (ט) והמושך בערלתו, וכ\"ש כשלא מל כלל (י) והמכחיש ביאת משיח בן דוד [כל אלו מנה הרמב\"ם בפ\"ג מתשובה. ולכאורה תמוה מנ\"ל לרמב\"ם דהמכחיש במשיח אין לו חלעה\"ב. ובעקרים (פמ\"ב לרביעי) אמר אף שמצות עשה להאמין כך אבל שיהיה עיקר לא שמענו. אמנם נ\"ל דכוונת הרמב\"ם דכיון דאינו מאמין כך מכחיש א' ממאמרי תורה ופרושיה. ואין להקשות מרבי הלל (סנהדרין צ\"ט א') שאמר אין משיח לישראל ומ\"ש רש\"י שם שהקב\"ה יגאלם וימלוך עליהם אחמכ\"ת זה דוחק. דא\"כ מה טעם קאמר ר' הלל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה דוכי מה\"ט אתגורי אתגר. אלא ל\"מ נ\"ל שהכוונה שאינן כדאין לו בשום זכות, ורק בחסדו ית' ישלחוהו להם. או י\"ל בכוונת רש\"י שכשיפדו ע\"י אדם שיהיה להם למשיח, א\"א רק בדרך נס, אבל מדכבר אכלוהו. יקבצם ה' לא\"י בדרך הטבע ולא בנסים ונפלאות, ולא יהיה להם מלך משיח, רק ה' ימלוך עליהם לעולם ועד]: ועוד יש עבירות קלות שהרגיל בהם אין לו חלעה\"ב, ואלו הן (יא) המכנה שם לחבירו, אף שחבירו רגיל בשם זה ואינו מתבייש, עכ\"פ כוונתו לביישו בשם הגנאי(ב\"מ דנ\"ח ב' ועי' תוס' מגילה דכ\"ז ב'). ואילה\"ק מרבי שקרא לו לר' חייא, עייא (כמ\"ק דט\"ז ב'), דלפע\"ד קרא לו כך, משום דר' חייא היה קורא לח' כמו ע' (כמגילה דכ\"ד ב') לכן קרא שמו בלשונו עייא, ועכ\"פ ק' האיך כנה לו שם ואף לתוס' מגילה (דכ\"ז ב') דמכנה שם דהכא היינו רק בכנוי בפגם משפחה, עכ\"פ מש\"ס שם משמע דעכ\"פ גם בלי פגם משפחה, איסורא מיהו איכא. ונ\"ל כיון דכה\"ג רק מדרבנן אסור, א\"כ ר' חייא שזלזל בכבוד ציווי הנשיא, מותר לזלזלו כי היכי דלא נגררי כ\"ע אבתריה, כדשרינן מה\"ט לאסור מה שהתיר חבירו (ברכות דס\"ג ב'). עוד נ\"ל דאפשר דדוקא ברגיל לקרותו בכנוי שאינו פגם משפחה אסור עכ\"פ מדרבנן. ובכל זה מתורץ נמי מה דקרי לו ר' אבוה לר' זירא ירוד נאלי כסנהדרין נ\"ט ב') ופי' רש\"י שם, תנין שוטה, וכ\"כ רבה דקרי לרב עמרם תרדא (כ\"מ ד\"כ ע\"ב) ופי' רש\"י משועמם, ועוד הרבה בש\"ס כדומה לזה, דכל דברי קנטורין אלו בשעה שהיו האלהיים האלו נלחמים על שדה מלחמות התורה, אינן בכלל מכנה שם דהאי צ\"מ דרתח אורייתא היא דמרתח לי' (כתענית ד\"ד א') ואפילו אב ובנו, רב ותלמידו שעוסקין בשער א' בתורה נעשו אויבים זל\"ז, ואינן פורשין זמ\"ז עד שנעשו אוהבים (כקידושין ד\"ל ע\"ב), וכ\"ש רב לתלמיד דשרי לקנטרו כדי לזרזו לחריצות התורה, כדאמרי' (כתובות ר\"ג ב') זרוק מרה בתלמידים. ועי' בחשו' חו\"י (קנ\"ב), (יב) והמלבין פני חבירו ברבים (שם) (יג) והמתכבד בקלון חבירו (וכתב רכ\"מ פ\"ג מתשובה דלא ידע מנ\"ל לרמב\"ם הא. והוא ירושלמי מפורש חגיגה (ד\"ד סוף ע\"ב). (יד) המבזה המועדות. ר\"ל שעושה מלאכה האסורה בחוה\"מ, או נוהג בו חול באכילה ושתייה [*כך כ' הר\"ב אבות פ\"ג מ\"י, ולא ידענא מנ\"ל. *) ובפסחים (דקי\"ח) פי' רש\"י שעושה מלאכה האסורה]. (טו) והמחלל קדשים. שמפגלן במזיד, כולן בכלל אפיקורס הן (רמב\"ם שם):"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים</b><br> כספרי (האמעער), וספר דתות של ע\"ז, וספרי שאר אפיקורסים וכולן דוקא בקורא בהן קבע, אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן, כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ\"ס ראוי לת\"ח לעיין בהם (לחם שמים). אמנם דברי חשק (שזכר הר\"ב) גם שם אסור. [ומה שכתב עוד הר\"ב שקריאת דברי הימים של עכו\"ם וצייטונג נמי בכלל זה, תמוה מאד, דהא מנ\"ל. ואינו רק בכלל שיחת חולין ודברים בטלים שעובר בעשה. (כיומא די\"ט ב'), וגם הא נ\"ל דבאקראי שרי דאל\"כ מה שבח שבחו לריב\"ז (סוכה דכ\"ח א') שלא שח שיחת חולין מעולם. והרי אפי' בשבת רק להרבות בשיחות חולין אסור (כא\"ח ש\"ז ס\"ב). וכ\"כ אדברי בן סירא אמרי' בש\"ס דרק אסור לקרות בו (ופשוט דזה נמי דוקא בקבע אסור, אבל שלא יהיה להקורא חלעה\"ב לא שמענו בשום דוכתא. מיהו בביהכ\"ס פשוט דהכל שרי, ורק דברי חשק אסור שם) אב\"י והרי הרמב\"ם פ\"ב מעכו\"ם ה\"ב החמיר מאד מלקרות בספרי עכו\"ם, והוא עצמו כ' במורה נבוכים ח\"ג פכ\"ט שקרא כל החיבורים הנ\"ל. אע\"כ כדברי ע\"ר שליט\"א, או דלהתלמד שרי, וכנטיעת קשואין, סנהדרין (ס\"ח א') וצורת לבנות בר\"ה דכ\"ד ב'):"
            ],
            [
                "<b>כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך</b><br> ה\"ה פסוק אחר רק נקט זה לרבותא, אף שנזכר בו רפואה אסור, וכ\"ש פסוק אחר ואפי' בקוראו בלע\"ז (וי\"ח). מיהו דוקא ברוקק על המכה וקורא הפסוק על הרקיקה כדי שיתרפא, אבל בלא רקיקה ובלא מכה, אז רק אסור לקרות פסוק כדי להתרפאות בו מחולי (י\"ד קע\"ט ח'). וכ\"כ אסור להניח ספר או תפילין על אדם הנבעת או על החולה, כמו שנוהגין בילד קודם המילה, [עי' רמב\"ם פי\"א מעכו\"ם הי\"ב. וכ' רכ\"מ שם, דטעם הרמב\"ם דיליף לה משבועות (דט\"ו) דאסור להתרפאות בד\"ת. וק\"ל מדאמרי' בסנהדרין (צ\"ד א') דמאן דבעית לקרי ק\"ש, אלמא דאיבעית לא מקרי חולה, וכן כתב מהרש\"א שם. ונ\"ל דעק\"ל מדאמרי' (עירובין נ\"ד א') חש בראשו יעסוק בתורה, והרי אסור להתרפאות בד\"ת. אע\"כ דדוקא פסוק א' אסור לקרות, דאין כוונתי ללמוד רק דמתכוין לקרות העסוק כמין לחש, אבל פרשה שלימה שרי. דלא מוכח שהוא כלוחש לרפואה, רק שתגן עליו זכות למוד התורה] וכ\"כ התולה על עצמו קמיע שיש בו שמות שאינן נמחקין או פסוקים, כל אלה לא די להן שהן בכלל מנחש, אלא הם ג\"כ בכלל הכופרים בתורה (רמב\"ם הלכת ע\"ז פי\"א הי\"ב). מיהו בבריא כשקורא פסוק או תולה על עצמו קמיע או תפילין כדי להגן על עצמו שרי. [ונ\"ל דמה\"ט שרי לתלות הקלפין על ד' כותלי הבית שיש בו הילד קודם שנימל. דאע\"ג דעדיין לא יצא מכלל נפל, עכ\"פ אזלינן בתר רובא ובריא הוא] וכ\"כ ביש סכנה אפי' להתרפאות מחולי וברקיקה שרי (בי\"ד שם), ונ\"ל דכ\"ש דבסכנה מותר לתלות עליו קמיע בפסוקים:"
            ],
            [
                "<b>אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו</b><br> שמשתמש בשם מ\"ב, מזכירו בכוונה ועושה בה כל חפצו בדברי חול, [כך כתב רש\"י סנהדרין (דק\"א ב') וע\"ז (די\"ח א'). והר\"ב כתב שקורא שם הויה ככתבו, וכן כתבו תוס' שבועות (דל\"ה א'), ומדלא כתבו דדוקא בלשון עגה אסור, ש\"מ דס\"ל כלישנא קמא דרש\"י. (דק\"א ב') דבגבולין בכל גוונא כשמזכירו אין לו חלעה\"ב. ותמוה שיהיה ענשו חמור כל כך, ואינו רק לאו הבא מכלל עשה דלעלם כתיב (פסחים ד\"נ ע\"א). ואת\"ל דכמו דבשם מ\"ב ה\"ט דאין לו חלעה\"ב מדמבזה קודם קודשין, ה\"נ כשמזכיר השם ככתבו ואעי' שלא לדכרי חול, מחלל כבוד קדושת השם ב\"ה. עכ\"ע היכא סבר רבא למדרשיה בזרקא (שם) וטעה במשנה מפורשת. וגם האי סבא ל\"ל למימר לעלם כתיב, הול\"ל מתני' היא והעושה כן אין לו חלעה\"ב. ותו מדאמרינן בע\"ז (שם) דר\"ח בן תרדיון הגה השם באותיותיו להתלמד, ואי פירושו לקרותו ככתבו, מאי להתלמד איכא. ועי' מהרש\"א (קידושין ע\"א א) ברש\"י ד\"ה שם בן ד' אותיות שכ' ממש כדברינו. (וצ\"ע)] אמנם כל שנזכרו בפרקן שאין להם חלעה\"ב, היינו בלא עשו תשובה (רמב\"ם פ\"ג מתשובה):"
            ],
            [
                "<b>ולא לחיי העולם הבא השיבו</b><br> נ\"ל דס\"ל דתשובתו לא היתה שלימה, רק מחמת יראה. וכדאמרי' [בירושלמי הכא] דהוה אמר אם יענני קוב\"ה מוטב, ואם לאו אמינא כל אפין שוין:"
            ],
            [
                "<b>וגחזי</b><br> נ\"ל דנקט כל הנהו מלכים והדיוטות, אף מה דהוה הוה. אבל רצה תנא למכלל ברמז כל הנהו דלעיל דלא תני להו בפירוש במשנה. דירבעם החטיא הרבים, ואחאב מדהיה מ ו מ ר לע\"ז, ומנשה מדהיה מין שאמר אין אלוה בנמצא [כירושלמי הכא], וגם היה שופך דמים, כמ\"ש וגם דם נקי שפך מנשה הרבה (כסנהדרין צ\"ט ב\"), ובלעם פושעאה \" עבגופן, דהיינו בזנות, דג\"כ אין לו חלעה\"ב (כר\"ה די\"ז א'), ואחיתופל, שמרד בדוד, וכיחש שהמלכות ירושה לבית דוד, כמ\"ש בילקוט שם, שרצה שאבשלום יהרוג לדוד, ואח\"כ יהרוג לאבשלום בדין, על שעינה נשי אביו ומרד באביו, ושאח\"כ ימלוך הוא, וא\"כ ודאי כיחש בביאת משיח בן דוד. [ואפשר עוד, דלהכי אין לאחיתופל עה\"ב, מדהמית את עצמו, וכדמרגלא בפומא דאינשי דהמאבד א\"ע לדעת אין לו חלעה\"ב, וכן נ\"ל דמוכח מהשם שכינו לו מאבד א\"ע. דמדלא כינוהו הורג א\"ע, ש\"מ דבאמת אבד נפשו. ואעפ\"כ לא מצאתי סמך לזה בשום מקום, רק רבינו בלחם שמים כאן כתב שמצא כן בתוספתא דשמחות, ולא מצאתי כן שם בפ\"ב שמדבר ממאבד א\"ע. אולם בחדושי מהרי\"ט כתובות (דקנ\"ב). בהאי כובס שהפיל א\"ע למות מדלא היה באשכבתא דרבי, וב\"ק אמרה שמזומן לעה'\"ב. כתב הוא ז\"ל, שחז\"ל אמרו על הכתוב ותהי עוונתם על עצמותם, זם המאבד א\"ע לדעת שאין לו חלעה\"ב וע\"ש. ולפעד\"נ מדכל רוצח חייב מיתה, ורק כל חייבי מיתה המתוודה יש לו חלק לעוה\"ב (כדלעיל פרק ו' מ\"ב), והרי זה אף שהתוודה, כאילו לא התוודה דמי, דהרי אחר הוידוי שב לקיאו וחטא, להכי אין לו חלעה\"ב]. ודואג בעל לשון הרע, וגחזי שביזה ת\"ח (סנהדרין ק\"ז ב'). וגם היה מחטיא הרבים (שם):"
            ],
            [
                "<b>ואין עומדין בדין</b><br> אחר תחיית המתים (כלעיל סי' ד'):"
            ],
            [
                "<b>ולא רוח</b><br> ר\"ל לא יבוא רוח חיים על עצמותם להחיותם (כיחזקאל ל\"ז), או ר\"ל לא יהיה נידון רוחי שנתתי באדם של דור זה, לעולמי עד, דהיינו לאחר תחה\"מ. וטעם עונש דור המבול, מדהיו פושעי אוה\"ע בגופן, דהיינו בזנות, וכלעיל:"
            ],
            [
                "<b>לעולם הבא</b><br> וטעם עונשן מדהיו מינין, ואמרו נעלה לרקיע וכו'. אבל עומדין בדין:"
            ],
            [
                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> חטא סדום כחטא דור המבול, רעים בגופם [בזנות], אבל גם חטאים בממונם:"
            ],
            [
                "<b>וחטאים לעולם הבא</b><br> דרע וחטא לשון עונש הוא כמו וביום רעה ראה (קהלת ז' ד') וכן ואני ובני שלמה חטאים (מלכים א' כ\"א):"
            ],
            [
                "<b>רבי נחמיה אומר אלו ואלו</b><br> דור המבול וסדום, ורק באנשי סדום פליג:"
            ],
            [
                "<b>אלו אנשי סדום</b><br> שחטאו בין עדת צדיקים, לוט וחביריו בהדור:"
            ],
            [
                "<b>אבל עומדין בעדת רשעים</b><br> שאנשי סדום יקומו בתחה\"מ וידונו:"
            ],
            [
                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> מדכפרו ואמרו אין בעה\"ב יכול להוציא כליו משם (סוטה ל\"ה א'). גם דברו לשון הרע (ערכין דט\"ו א'):"
            ],
            [
                "<b>בעולם הבא</b><br> דאי\"ל דרצה קרא לומר באיזה מיתה מתו, א\"כ הול\"ל וימותו במגפה, אלא מדהפסיק עם מלת \"האנשים\" מוציאי וגו' בין מלת וימותו למלת במגפה, ש\"מ דדרשינן הך האנשים מוציאי וגו' אלמעלה ולמטה, ור\"ל וימותו האנשים, האנשים במגפה לפני ה', וקמא בעה\"ז, ובתרא בעה\"ב, דהיינו בהיותם לפני ה':"
            ],
            [
                "<b>במדבר הזה יתמו ושם ימותו</b><br> מדכתיב יתמו וימותו. [ותמוה דלמא חד בעה\"ז וחד בעוה\"ב מדדרשינן במרגלים מדכפל גם בהם וימותו במגפה. ומדלא קאמר גם בהם ואין עומדין, ש\"מ דמרגלים עומדין בדין, א\"כ דלמא ה\"נ בדור המדבר. והכי נמי מסתברא, דמי גריעי דור המדבר המוסתים ממרגלים שהסיתום ודברו נמי לה\"ר. ומהרש\"א תי', דאין עומדין בדין עדיף מאין להם עוה\"ב שנדונין ביכורים תמיד. ואחמ\"כ דוחק לומר כן לע\"ד, מדקאמר בסדום לעיל וחטאים לעולם הבא, אבל עומדין בדין, ואי עומדין בדין חומרא הוא, מאי אבל. רק נלפע\"ד, דמדמתו מרגלים בניוול, כרש\"י בחומש, כפר להם קצת, מיהו בברייתא בגמרא גרס גם בדור המדבר רק שאין להן חלעוה\"ב. ובירושלמי לא גרס כלל במשנה בבא דמרגלים ודור המדבר]:"
            ],
            [
                "<b>אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח</b><br> שנאמר בשלמים שהקריבו דור המדבר בסיני, הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם:"
            ],
            [
                "<b>עשרת השבטים</b><br> שהגלה סנחריב:"
            ],
            [
                "<b>אינן עתידין לחזור</b><br> לאהבת הקב\"ה אליהן, מיהו זרעם זרע יעקב הם כמונו. כך פרשתי ע\"ד רש\"י בסוף דבריו, וע\"כ דצ\"ל דמ\"ש דהאבות לא יחזרו לאהבת הקב\"ה, היינו בעה\"ב דהרי בזמן המשנה כבר מתו. אמנם מ\"ש רש\"י בתחילת דבריו שרק מקצתן החזיר ירמיה הנביא אמחכ\"ר דוחק דהרי השתא ארצות לחלח וחבור וגו' בארץ הודו כולן גלויין לנו וידענו שהיהודים בהודו ובכינא הם רק מעט מזער נגד עם הקודש שבאפריקא ואייראפא ובאזיא המערבית, וכבר נתקשה בזה בעל מאור עינים (דע\"א ב'). אמנם ל\"מ נראה לי שודאי ירמיה החזיר רבים מהם. וכדמשמע במגילה וערכין, רק שהרבה מהנשארים נטמעו בין הגוים, כאשר ידענו הרבה מהם שהם באינדיען וכינא ואבעסיניען, ואינן יודעים רק שהן יהודים, ומלין א\"ע ומקיימין איזה מצות, אבל עבודתם את ד' מעורב עם עבודת אלילים, ובהא פליגי ר\"ע ור\"א אם לעתיד לבא אותן שנשארו מטומעים שוב יתקרבו תחת כנפי השכינה ביד חזקה, כמ\"ש חי ד' צבאות אם לא ביד חזקה ובח\"ש אמלוך עליכם, דאף שכמה מהן הן עע\"ז ממש, וגם שם ישראל נשכח מהן, ורק איזה מנהגי ישראל עדיין מעשה אבותיהן בידיהן, כעם אפאגאנען שכמה חכמי יעאגראפיע חושבין שהם יהודים שכוחים, אבל הרי גם במצרים היו כולן עע\"ז [כסנהדרין ק\"ג ב'] והקב\"ה ברוב רחמיו פתח בצבת עיניהם וגאלם]:"
            ],
            [
                "<b>אין להם חלק לעולם הבא</b><br> מיהו כשנדונו בב\"ד והתוודו קודם שנהרגו יש להן חלק לעוה\"ב וה\"ה בכל עובדי ע\"ז, כלעיל סי' ו'. רק קמ\"ל אע\"ג דרבים נינהו, והיקל רחמנא במיתתן בסייף ולא בסקילה כשאר עע\"ז, סד\"א ה\"נ יוקל עליהן עונש שמים כשמתו על מטתן, קמ\"ל דאפ\"ה כשמתו כדרכן אין להן חלעוה\"ב:"
            ],
            [
                "<b>יצאו אנשים בני בליעל</b><br> ר\"ל בלי יעל, שאינן עולין בתחה\"מ ולפי עד\"נ מדכתיב וידיחו, שהדיחום מעה\"ב:"
            ],
            [
                "<b>ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר</b><br> מדכתיב עירם:"
            ],
            [
                "<b>ומאותו השבט</b><br> מדכתיב מקרבך:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו כיחידים</b><br> ונסקלין וממונן פלט:"
            ],
            [
                "<b>וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד</b><br> בין שהודח מיעוטה או רובה:"
            ],
            [
                "<b>הכה תכה את וגו'</b><br> אפילו טף ונשים של העובדין. [כך כ' הרמב\"ם בפ\"ד מע\"ז, ומשמע אפילו לא הודחו, דאל\"כ נשים פשיטא הרי הוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה [כסונה כ\"ח ב'), ודוחק לומר דלעולם בהודחו וקמ\"ל הרמב\"ם דאינן בסקילה כשאר עע\"ז רק בסייף, דאין זה במשמעות לשון הרמב\"ם. אמנם תמהני דבתוספתא שלהי סנהדרין כתוב בהדיא דפלוגתא דר\"א ורבנן היא ולרבנן אפילו הודחו הקטנים אינן נהרגין, ואמאי פסק הרמב\"ם כר\"א שמותי (כשבת ק\"ל ע\"ב). ותו דבתו' משמע דבלא עבדו לכ\"ע פטירי. וצ\"ע]:"
            ],
            [
                "<b>החמרת והגמלת</b><br> שיירות מוליכי חמרים וגמלים במשאות:"
            ],
            [
                "<b>העוברת ממקום למקום</b><br> ושהו שם ל' יום:"
            ],
            [
                "<b>הרי אלו מצילין אותה</b><br> אם משלימין הרוב שלא עבדו נדונין העובדים כיחידים, וממונם פלט והטף ניצל, וה\"ה במשלימין להרוב החיוב:"
            ],
            [
                "<b>החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה</b><br> מלת \"שבתוכה\" אתרווייהו קאי, שדרין בתוכה, וגם נכסיהם בתוכה:"
            ],
            [
                "<b>כונסין אותה לתוכה</b><br> דעושין החומה חוץ להרחוב, מדכתיב אל תוך:"
            ],
            [
                "<b>מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו</b><br> אם הן קדשי בדק הבית דאפשר בפדיון, נפדין, ואח\"כ לרמב\"ם נשרפים ולראב\"ד מותרים. אבל קדשי מזבח דאינן נפדין, ימותו. ואף דגם הן שלל שמים הן, עכ\"פ זבח רשעים תועבה:"
            ],
            [
                "<b>ותרומות ירקבו</b><br> ודוקא בתרומה שביד כהן, שממונו הוא, ואפ\"ה מדהיא קדושה לא מזלזלינן בה לשרפה, אבל תרומה שביד ישראל שלל גבוה הוא, ואינו נאסר:"
            ],
            [
                "<b>מעשר שני וכתבי הקדש</b><br> דודאי ממון בעלים הן:"
            ],
            [
                "<b>יגנזו</b><br> ולא סגי להניחן לירקב כבתרומה, דהכא מדהכל מורגלין בהנאתן, חיישינן לתקלה, משא\"כ תרומה, כהני זריזין הן, וכ\"ש הכא שלא באה עדיין לרשותו של שני:"
            ],
            [
                "<b>אבדו רשעים</b><br> שגנבו משלל עיר הנדחת:"
            ],
            [
                "<b>נסתלק חרון אף מן העולם</b><br> כדאשכחן בעכן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>וזקן ממרא על פי בית דין</b><br> הוא חכם גדול מחכמי ישראל, וצדיק גמור, רק שהורה דבר כמפורש בפרקן נגד פסק של סנהדרי גדולה [עי' רמב\"ם פ\"ג מממרים ]:"
            ],
            [
                "<b>ונביא השקר</b><br> תמוה בזה דברי תרגום יונתן ב\"ע [דברים י\"ח פ\"כ], שכתב שמיתתו בסייף, והוא נגד משנה ערוכה כאן:"
            ],
            [
                "<b>והבא על אשת איש</b><br> דבכולן נאמר בתורה מיתה סתם, והוא חנק:"
            ],
            [
                "<b>ובועלה</b><br> אעפ\"י שבאין לחייבה שריפה, נדונין בחנק, כמיתה שרצו לחייב להבועל, מדמעטינהו קרא משריפה. והשתא מפרש תנא לכולהו:"
            ],
            [
                "<b>והמכה לאחר מיתה פטור</b><br> דאין חבורה לאחר מיתה:"
            ],
            [
                "<b>וישתמש בו</b><br> בשוה פרוטה, ולת\"ק אפילו בפחות מש\"פ:"
            ],
            [
                "<b>הגונב את בנו</b><br> ורק קטן:"
            ],
            [
                "<b>שלשה בתי דינין היו שם</b><br> בירושלים:"
            ],
            [
                "<b>אחד יושב על פתח הר הבית</b><br> מבפנים לשער מזרח של חומת הר הבית:"
            ],
            [
                "<b>ואחד יושב על פתח העזרה</b><br> מבפנים לשער מזרח של עזרת נשים:"
            ],
            [
                "<b>ואחד יושב בלשכת הגזית</b><br> שבנויה בעזרת [ישראל] (כהנים), חציה בקודש וחציה בחול:"
            ],
            [
                "<b>באים</b><br> זקן זה שהורה בעירו, וב\"ד שבעירו שנחלקו עליו, צריכים לבוא וכו':"
            ],
            [
                "<b>כך לימדתי וכך לימדו חבירי</b><br> דרשתי ר\"ל שדרש הדין בי\"ג מדות מסברא דנפשיה, ולמדתי ר\"ל כך למדתי וקבלתי מרבותי. ואי גרסינן לימדתי, ר\"ל כך הוריתי לעם:"
            ],
            [
                "<b>אם שמעו</b><br> ר\"ל אם הב\"ד שבהר הבית שמעו וקבלו איך הוא הדין מרבותיהם. אז אומרים להן כפי מה ששמעו, דאין רשאין לומר דבר מסברא, רק הב\"ד הגדול [ולרמב\"ם דעת אחרת בזה]:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו אלו ואלו</b><br> החולקים, והסנהדרי קטנה המסופקין:"
            ],
            [
                "<b>באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית</b><br> שהכל מחוייבין לעשות כהוראתן. ולא הלכו מיד אליהן. לבלי להטריחם, שהרי עליהן מוטל כל הנהגת ישראל, ואולי ישמעו לראשונים:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> חנק, אף שמקובל מרבותיו כהוראתו:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> דאינו חייב עד שיהא מומחה בהוראה:"
            ],
            [
                "<b>נמצא חומרו קולו</b><br> ר\"ל נמצא שחומר חטאו, דהיינו כשהורה אותו שלא הגיע להוראה, מקיל עי\"ז חומר עונשו, שפטור ממיתה:"
            ],
            [
                "<b>חומר בדברי סופרים</b><br> ר\"ל מצוה שבתורה שאינו מפורש בתורה אלא שקבלנו כך פי' המצוה מפי הסופרים. [ומכאן מוכח כהרמב\"ם ריש אישות דכל שאינו מפורש בתורה להדיא, ד\"ס קרי ליה. ונקט ה' טוטפות לרבותא דאע\"ג דרק ב' פעמים כ' בתורה וקשרתם, אפ\"ה לא הוה כמו לעבור, וכ\"ש מילי אחרינא שנלמד מד\"ס בא' מי\"ג מדות, אבל באמר ג' טוטפת הו\"ל לעבור על ד\"ת [ועי' כתובות צ\"ט ס'] דקיי\"ל מוסיף על דבריו הוה:"
            ],
            [
                "<b>מבדברי תורה</b><br> דין שמפורש בתורה:"
            ],
            [
                "<b>האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה</b><br> שהורה שהוא מצוה, ואמר שאפ\"ה פטור ממנה:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> דאין זו הוראה, זיל קרי בי רב הוא. אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה, מין הוא, וכל הקודם להרגו זכה:"
            ],
            [
                "<b>אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו</b><br> אבל נידן שם:"
            ],
            [
                "<b>ולא בבית דין שביבנה</b><br> אף ששם ישבו הסנהדרי גדולה קודם וסמוך לחורבן [כר\"ה ל\"א ב']:"
            ],
            [
                "<b>וממיתין אותו ברגל</b><br> נ\"ל דלאו ממש ברגל, דהרי דיני נפשות אין דוחין שבת ויו\"ט [יבמות ד\"ז א']. רק ר\"ל שיחנקוהו בחול המועד, כדי שיתפרסם העניין לכל ישראל שעלו לרגל:"
            ],
            [
                "<b>איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין</b><br> קיצר התנא דצ\"ל על שהורה נגד הסנהדרין:"
            ],
            [
                "<b>המתנבא על מה שלא שמע</b><br> דבר שלא נאמר כלל לשום נביא:"
            ],
            [
                "<b>ומה שלא נאמר לו</b><br> רק לנביא אחר:"
            ],
            [
                "<b>אבל הכובש את נבואתו</b><br> שנצטווה מהקב\"ה להתנבאות ולא רצה:"
            ],
            [
                "<b>והמוותר על דברי נביא</b><br> שמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע\"י הנביא:"
            ],
            [
                "<b>ולטהר את הטהור</b><br> ג\"כ בחנק הם:"
            ],
            [
                "<b>שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה</b><br> כפי שרצו לחייב לאותו שהעידו עליו:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מזוממי בת כהן ובועלה</b><br> ר\"ל דוקא כשהעידו עליה לבד, כגון שברח או מת הבועל, או שהוא קטן, או שאין מכירין להבועל, אז נדונין בשריפה כפי שרצו לחייב, אבל כשהעידו עליה ועליו, והוזמו, דינן בחנק. ולתוס' בכל גוונא דינן בחנק. והא דנקט ובועלה, או או קתני. ור\"ל בכל גוונא דינן שוה:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}