829cfba8c25c098024b3962c624d50a36c4ab87cc2548026de8bd8e0cf0cf9bc

json/Musar/Acharonim/Ahavat Yisrael/Hebrew/Piotrkow, 1928.json

@@ -0,0 +1,83 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ahavat Yisrael",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960668/NLI",
+    "versionTitle": "Piotrkow, 1928",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אהבת ישראל",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>מאת רבינו רבי ישראל מאיר בן רבי אריה זאב הכהן זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא מעיר ראדין בעל המחבר ספר חפץ חיים ומשנה ברורה</small>",
+            "<b>בו יבואר גודל העון של שנאת חנם</b>",
+            "כתבו הפוסקים על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך וזכר לברכה ספר מצות השם, לאוין קמ״ב: מצות לא תעשה, שלא לשנוא אדם כשר מישראל, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. ולא הזהירה תורה בלאו זה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חבירו, ומחרפו, אינו עובר בלאו זה וכו׳. וכשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו בלב וישתוק, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו (בלשון רכה) למה עשית לי כך וכך, וימחה הדבר מליבו. ונוהג בכל מקום ובכל זמן עד כאן לשונו.",
+            "והנה בכלל אחיך, הוא כל אדם מישראל, וכדאיתא (אבות דרבי נתן פרק ט״ז) אאל תאמר לזה ישראל אני אוהב ולזה אני שונא, לאהוב את החכמים ולשנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את המינים, וכן דוד הוא אומר (תהלים קל\"ט) הלוא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳. ומין נקרא, הכופר בתורת ה׳ ובהשגחתו.",
+            "וכאשר נתבונן היטב ונעמיק לחקור תוצאות העון הזה, נראה שהאדם ממשיך על ידי עון זה רוח טומאה על עצמו. דהנה ידוע דכל אבר ואבר שנעשה על ידו איזה מצוה, שורה עליו רוח קדושה, וממילא על ידי קיום כל המצות נתקדש כל גופו של אדם, כדכתיב (במדבר ט״ו:מ׳) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם. ולהפך, על ידי עשיית העבירות נמשכת רוח הטומאה על אותו אבר, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (כתובות ה.) אל ישמיע אדם לאזנו דברים בטלים מפני שהם נכוים תחלה לאיברים, שכונתם, על ידי שמיעתו דברים האסורים ממשיך על אזניו רוח טומאה ועתידים להיות נכוים תחלה לאיברים, וכן כל אבר ואבר שנעשה על ידו איזה עבירה נמשכת רוח טומאה על אותו האבר, ואין כאן מקום להאריך לבאר שמצינו ענין זה על כל אברי האדם.",
+            "והנה כל זה באברים שאין הנשמה תלויה בהם, אף שחסרונם גדול מאד לאדם זולתם. אך מה גדול החסרון בעת שנמשכת רוח טומאה על אבר כזה שהנשמה תלויה בו, כגון הלב, שכל חיי האדם תלויים בלב, ואם יחסר חס ושלום לאדם הלב, אז כמת נחשב הוא. ואם כן על ידי העון המר הזה של שנאת חנם שעיקרה תלוי בלב, הלא ממשיך על לבו רוח טומאה, ובאשר שהוא העיקר בחיי האדם, ממילא נמשכת על ידו רוח טומאה על כל איברי האדם.",
+            "והנה חוץ מזה שהוא עונש רוחני על האדם, עוד מעותד האדם לבוא חס ושלום על ידי עון זה לעונשים גדולים בעולם הזה, כדאיתא בגמרא (שבת ל״ב): בעון שנאת חנם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים, הרי רואים אנו כמה רעות גורם האדם לעצמו על ידי העון המר הזה.",
+            "והנה אילו יפגע אדם אחד בבנו הקטן להכותו, הלא יתקוטט ויריב עמו וישנאהו שנאת מות, ואילו הוא עצמו שגורם להם סיבת מות אינו חושש לזה כלל, ואינו מתבונן עד היכן עונו מגיע. אוי לו ואוי לנפשו, איה שכלו ואיה דעתו שבעצמו גורם לכל זה.",
+            "ועל כן מאד מאד צריך האדם להזהיר מעון זה, ובכל רוחו ונפשו יתרחק מעון זה, ויהיה לו טוב בזה ובבא. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר עד כ��ה מגיע עון של שנאת חנם, ועד כמה הקפידה בו התורה</b>",
+            "איתא בגמרא (יומא ט׳): מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שלושה דברים שהיו בו, עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה בו, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלוש עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים.",
+            "והנה אנו מתפללים בתפילותינו ובקשותינו ובפרט בתפלות המוסיפים לבנין בית המקדש, ומצפים אנו על זה בכל יום ויום, ואין אנו מתבוננים על עיקר העיכוב של בנין בית המקדש. ומה אם היה בכח העון המר הזה של שנאת חנם להחריב את בית מקדשנו אף על פי שהיו אצלם תורה וגמילות חסדים, כל שכן וכל שכן שיש בכחו לגרום שלא יבנה בימינו, אם לא נחזק את עצמנו בכל כחנו לסור מעון זה ולהעביר את השנאה הטמונה בלבנו. דבעונותינו הרבים נתרבה העון הזה בכל עבר ופינה, בין בעיירות גדולות ובין בעיירות קטנות, ואם לא נתבונן לתקן את אשר קלקלנו, אז נהיה חס ושלום נימוקים בגולה. ועוד נהיה נתבעים על כבוד שמים שנתבזה על ידינו במשך גלותנו המר.",
+            "ונבאר כאן למה חמור עון זה משאר עונות:",
+            "א) בכל העבירות אינו מצוי אצל אדם שיעבור עליהן בכל רגע ורגע (אם לא באדם המופקר רוצה לומר), אבל בעון זה של שנאת חנם עובר האדם בכל רגע ורגע בזמן שמתעוררת שנאה בלבו, ולפעמים עומדת השנאה אצלו חודש או שנה ויותר, ונתכפלו הלאוין עד אין שיעור.",
+            "וכשם שמחלה הנמצאת בגוף האדם אם לא נשתרשה, יש תקוה לרופא לרפאותה, מה שאין כן אם נשרשה המחלה בגופו זמן רב, אז קשה מאד מאד לרפאותה, כן הענין הזה בענייני הנפש, אם נשתרש העון הזה של שנאת חנם בלבו, אז חס ושלום אין לו תרופה, ומאוד מאד צריך האדם להשתדל שלא להשריש העון בלבו.",
+            "ב) עוד חמור עון זה משאר עונות, מפני שגורם לו לאדם לכמה עונות אחרים, דהיינו מחלוקת, ולשון הרע, ורכילות, ואונאת דברים, והלבנת פנים, ולהוצאת שם רע, ולפעמים לרציחה ממש, וכדאיתא בספרי עבר אדם על לא תשנא סופו לבא לידי לא תרצח שכן כתיב (דברים י״ח) וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש, וכן הריגת הבל היתה גם כן על ידי שנאת חנם של קין. כללו של דבר כל הצרות שבעולם תחילתן ועיקרן הן על ידי שנאת חנם.",
+            "עוד בא וראה כמה הקפידה התורה על לאו זה של שנאת חנם, מצינו בענין הלאו של לא תיטור שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: איזו נטירה, אם אומר אדם לחבירו השאילני קרדומך ואמר לו לאו, למחר אומר לו השאילני מגלך, אומר לו: הא לך, ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה. הרי חזינו דאף שמשאיל את החפץ שמבקש ממנו, אם רק אמר לו איני כמותך שלא השאלתני, הוא עובר על לאו דלא תיטור, דגלי דעתיה ששנאה טמונה בלבו על חבירו.",
+            "עוד איתא בגמרא (סנהדרין כ״ז:) דמי שלא דיבר עם חבירו מחמת איבה שלושה ימים נקרא שונא, ופסול לדון לו דין, בין לרבנן ובין לר׳ יהודה עיין שם. והנה מצוי מאד בין אנשים, שלפעמים בשביל סכסוך דבר קטן שהיה ביניהם יש להם תרעומת זה על זה, אף ששנאה גמורה אינה נראית ביניהם, אך מכל מקום אינם רוצים להפגש יחד, ובלשון בני אדם נקרא ענין זה שאינו שוה בשוה עמו, אבל באמת הרי חזינו מגמרא הנ״ל שבעניין כזה נקרא שונא ועובר על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך. ועל כן צריך האדם שיתבונן בדבר זה, שאפשר שבשביל דבר קטן יכשל האדם בעון החמור הזה, שהוא נורא מאוד.",
+            "היוצא מדברינו, צריכים אנ�� מאד מאד לראות לתקן את העון המר הזה שהוא הגורם העיקרי לאריכות גלותנו, וה׳ הטוב יתן בלבנו להסיר השנאה מלבנו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים, ונזכה לביאת משיח צדקנו ולבנין בית תפארתנו במהרה בימינו אמן. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר הסיבות הגורמות לשנאת חנם</b>",
+            "ועתה נבאר הסיבות הגורמות לשנאת חנם, עיקר השנאה המצויה בינינו באה על ידי סיבות אחדות ונבארן פה אחת אחת.",
+            "ראשית לכל, הגורם לעון זה היא הקנאה, שמקנא האדם בחבירו על ענינים שונים, וכאשר נבאר:",
+            "א) יש שמקנא אדם בחבירו, על מה שברכו ה׳ בעושר ובנכסים, וכל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו, ועל כן הוא מתקנא בו, והקנאה מביאה אותו לשנאותו.",
+            "ב) לפעמים מצוי שאומן אחד היודע היטב אומנתו ונתפרסם לתהילה לאומן טוב, אז האומנים האחרים מתקנאים בו ושונאים אותו, בחשבם שהוא מקפח פרנסתם.",
+            "ג) על ידי שחבירו מכובד יותר ממנו, וקשה לו לראות איך שנותנים לחבירו כבוד. ואף שגם הוא רודף אחר הכבוד, אבל הכבוד בורח ממנו, ובמקום הכבוד גורם לעצמו ביזיונות. ועל כן הוא שונא אותו תכלית שנאה.",
+            "ד) ולפעמים מצוי שיש לחבירו מעלות ומדות טובות, ונתפרסם לתהילה בפי כל. ואף שיודע האדם בעצמו שחסרים לו כל אלה, אך מכל מקום בטבעו עינו רעה על תהילות ומעלות חבירו.",
+            "והנה כל אלו העניינים מביאים את האדם לידי שנאת חנם, אבל אבאר כאן, איך שכל אלה הסיבות בשקר יסודם, ואין לאדם לשנוא את חבירו עבור סיבות אלו.",
+            "נגד הסיבה הראשונה, שהיא קנאת האדם בחבירו מחמת עשרו, הנה ידוע שהקדוש ברוך הוא נותן עושר לאדם בשני אופנים, או משום שגלוי וידוע לפניו שהוא איש טוב ורחמן, ובעשרו שיתן לו ה׳ יתברך יעשה טוב וחסד עם עניים ומרי נפש, והוא בתור גזבר על העושר שנתן לו הקדוש ברוך הוא בעד העניים, ואופן זה הוא לטובתו של האדם. ויש לפעמים עושר שמור לבעליו לרעתו, והיינו משום שהאדם מלא עונות וחטאים, וגם עשה איזה מצות, ולפיכך הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר מצותיו בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא, וסוף הדבר שיכלה עשרו בענין רע, ואופן זה הוא לרעתו של האדם.",
+            "וכשיתבונן האדם בזה, יראה בעצמו שאין לשנוא את חבירו עבור עושרו, כי אין במה להתקנא בו. דלהשיג עושר באופן הטוב הלא רואה כי איננו זוכה לכך, ואם היה לו עושר בודאי לא היה מתנהג עם ממונו כהוגן בענייני צדקה וחסד עם עניים. ובאופן שני היא בודאי אין להתקנא כשיודע לו כי הוא אוכל את עולם הבא שלו פה בעולם החולף, וכבר שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה באבות יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ואם כן הרי נתברר דמסיבה זו אין לשנוא את חבירו.",
+            "ונגד הסיבה השניה, שאדם שונא חבירו על ידי שחבירו אומן טוב יותר ממנו ותולה שהוא מקפח בזה את פרנסתו, כבר שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, ומה שצריך לו להשיג על ידי מלאכתו ישיג בלי שום קושי וצער, כי מה שנקצב לו לאדם מהקדוש ברוך הוא, אי אפשר לשום אדם בעולם לקחת מידו. וכאשר יהיה לאדם חשבון כזה בודאי תעבור ממנו השנאה שיש לו על חבירו.",
+            "ונגד הסיבה השלישית, שמצוי לפעמים שאדם ישנא לחבירו עבור שחבירו מכובד יותר ממנו, צריך האדם לדעת כי בודאי הוא זכאי לכל הכבוד, כי כבר כתיב כי מכבדי אכבד, ואם לא היה נכבד בעיני המקום לא היה נכבד בעיני הבריות, וממילא יגרום לעצמו ביזיונות אם ירצה לבזותו, כי הכל מכבדים את חבירו, וכל הביזיון שרוצה לראות על חבירו ישיג הוא בעצמו, ובאותה מדה שהוא רוצה למדוד את חבירו, מודדים לו.",
+            "ונגד הסיבה הרביעית, שאדם שונא לחבירו על ידי קנאתו בחבירו שיש לו מעלות ומדות טובות, היא שטות גדולה מאין כמוה, כי מה אשם חבירו אם חננו ה׳ במידות טובות, ובודאי זכה מן השמים לזה, ובאופן כזה אין שום צד וסיבה לשנוא אותו.",
+            "היוצא מדברינו, חזרנו על כל הסיבות הנזכרות, ואם רק יתבונן האדם היטב בדברינו אלה ומאמין הוא בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, אז יוכח בעצמו, כי אך שוא והבל כל טענותיו, וכי אין שום מקור לשנוא את חבירו. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר עד כמה צריך האדם להתבונן להסיר השנאה מלבו</b>",
+            "הנה סתם איש ישראל מאמין הוא בי״ג עיקרי הדת, ובודאי שייך עליו הכתוב כי חלק ה׳ עמו, והוא אהוב למקום כדכתיב אהבתי אתכם אמר ה׳, ועוד כתיב כי מאהבת ה׳ אתכם, ועוד כתיב בנים אתם לה׳ אלקיכם, ועוד הרבה פסוקים המורים גודל אהבת ה׳ יתברך לעם ישראל. ואם כן איך יוכל האדם לפעול בנפשו לשנוא את מי שהוא אהוב לה׳, הלא בודאי יהיה להקדוש ברוך הוא תרעומת עליו עבור זה.",
+            "ולמשל, הנה בטבע כל אב לאהוב את בנו אהבה עזה, וכל עמל האדם אך לטובת בניו אחריו, וכשימצא אחד שיהיה שונא לבניו, הלא תהיה לו תרעומת גדולה על אותו האיש, כן הדבר בעניינינו, כל מי שיש לו שנאה על חבירו, בודאי יש להקדוש ברוך הוא תרעומת עליו, ומי הוא האיש הסכל והפתי שירצה לשאת עליו תרעומת ה׳ יתברך, ומה אם תרעומת בשר ודם קשה לשאת, ומכל שכן תרעומת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שמאד מחוייבים להיזהר מזה.",
+            "מלבד כל זה, הלא ידוע, שכל אברי האדם מוכנים כל אחד ואחד על העניינים השייכים לו, למשל הפה להכניס בו המאכל, השיניים לטחון בהם את המאכל, האזנים לשמוע בהם, הלשון לדבר בו, הלב לחשוב בו מחשבות. והנה לו יצוייר אם אחד רואה את חבירו שלועס בשיניו בשר נבילה וטריפה מהבוקר עד הערב, בודאי היה מתועב בעיניו עבור זה, משום שהכתוב צווח ואומר אל תטמאו בכל אלה, והוא מטמא את עצמו בידים.",
+            "ואיך לא ישים ענין זה על לבו הנושא שנאה על חבירו, הלא הלב נברא לחשוב בו מחשבות טהורות וקדושות, והוא חורש בלבו מחשבות און על חבירו מן הבוקר עד הערב, והיא השנאה הטמונה והמושרשת בלבו, והלא הכתוב צווח ואומר לא תשנא את אחיך בלבבך, ובמאי עדיף הוא מהאוכל בשר נבילות וטריפות, וכשם שבאכילת מאכלות אסורות הוא מטמא את פיו, כן על ידי השנאה הוא מטמא את לבו.",
+            "ועל האיש הנבון, אם בא היצר לפתותו לשנוא את חבירו, צריך להוכיחו על פניו ולומר לו: מה לך יצרי שתמיד תרדפני ותפתה אותי לשנוא את חברי, הלא בכל רגע ורגע שהנך מכניס שנאה בלבי על חברי הרי אתה כמכניס בשר חזיר ממש לפי. ומה שאתה מסיתני לשנואתו, אי אפשר לי בשום אופן להבין על מה עלי לשנואתו, כי נתברר אצלי שאיננו אשם בשום דבר כלל, והנך חפץ להכשילני לחשוד בכשרים. רק להפך תרעומת גדולה יש לי עליך, ועלי לשנוא אותך תכלית שנאה על מה שהנך חפץ להכניס שנאה בתוך לבי על ראובן שכני, הלא אתה יותר שונא לי ממנו כי אתה גורם לי שאהיה שנאוי ומתועב בעיני ה׳, ועל כל רגע ורגע עלי לעבור על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך שהוא עון פלילי למאד. וכבר הכרתיך לשקרן, בראותי כי על כל מצוה ומצוה ממצות ה׳ שברצוני לקיימה, אתה בא בטענות שונות ומפתה אותי לבטל המצוה, או להיפך אם באה דבר עבירה לידי וברצוני שלא לעבור עליו, הנך בא גם כן אלי בטענות שונות, והנך מראה לי צדדי היתר על העבירה, ולולא שהתגברתי עליך בחסדי ה׳ יתברך בהרבה פעמים, כי אז כבר גרמת לי שהייתי שקוע בעבירות עד אין לשער. כללו של דבר, אחרי ניסיון זמן רב, ואחרי פשפוש במעשים הרעים שעשיתי, הנני מוצא כי אתה בעצמך גורם לי לכך, וכמאמר הכתוב ואליך תשוקתו ופירוש רש״י שם שתמיד היצר משתוקק ומתאוה להכשילך, ומהיום והלאה אין לי שום תרעומת ושנאה על חברי, יברכהו ה׳ בכל עניניו.",
+            "ובודאי אם ישים האדם דברים אלו נגדו, אז בטוח שלא ילכד במצודת יצרו הרע ותסור השנאה מלבו, משום דאתא דיבור שמברכו ומבטל מחשבתו הראשונה. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר אופני תיקון החטא של שנאת חנם</b>",
+            "ראשית כל, צריך להסיר השנאה מלבו, ואז יטהר נפשו מעון שנאת חנם שיוכל אח״כ להתודות על העבר ויתכפר לו. וכשם שבעון גזל כל זמן שלא השיב הגזילה לבעליו לא יתקן חטאו, ואפילו יום הכיפורים אינו מכפר עליו, כן הדין בעון שנאת חנם, כל זמן שלא נעקרה השנאה מלבו לגמרי, אינו יכול להתודות, ואינו מתכפר לו העון הזה אפילו בכמה וידוים, דהוי כטובל ושרץ בידו.",
+            "גם ירגיל אדם את עצמו לדון את חבירו לכף זכות, ובכל מעשה שעשה האדם, צריך לחפש עליו זכות, שאולי בשגגה עשה הדבר הזה, או אולי כבר התחרט על זה, וכיוצא בזה, וממילא תסור השנאה מלבו, וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו מן השמים לכף זכות.",
+            "עוד איתא בחכמינו זיכרונם לברכה (אבות פרק ב׳): אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, דהנה לפעמים אדם מבקש איזה טובה מחבירו כגון להלוות לו גמילות חסד, וחבירו לא עשה לו הטובה ההיא שביקש ממנו, אל יתרגל האדם לדון אותו לכף חובה ולתלות שבשביל רוע לבבו לא מילא את בקשתו. אלא צריך האדם לחקור אותו אם יש בידו להלוות לו, דמצוי מאד לפעמים באחד שבהנהגת ביתו מתנהג בהרחבה, וממילא כולם חושבים אותו לעשיר ונגיד, ובאמת מצבו דחוק ונורא, אבל מוכרח להתנהג כך או משום שלא תגרום לו הקמצנות היזק במסחרו, או שיקפצו עליו בעלי חובותיו שיתבעו ממנו כשיודע להם שירד מנכסיו, או אולי לא יתנו לו בהקפה, או שיש לו בנים ובנות שהגיעו לפירקם ואינו רוצה שיצא שם עני עליו, ועוד ענינים שונים שבשבילו לא היה בידו למלאות בקשתו. וצריך האדם לעשות חשבון בנפשו, מה היה הוא עושה אם היה נמצא במצב כזה, ואם היה הוא יותר טוב ממנו. וזוהי כוונת מאמר חכמינו זיכרונם לברכה עד שתגיע למקומו, רוצה לומר: למצבו. ואם יעשה אדם חשבון כזה תמיד, אז ידון לעולם את חבירו לכף זכות ויתן הצדק לחבירו.",
+            "והנה במאמרי אלו המעטים, ביארתי רק מקצת מן המקצת מגודל העון של שנאת חנם ואופן תיקונו, אבל האיש הנבון אם רק ירצה להתבונן בדרכיו עוד יותר, ימצא עוד כמה ענינים שעל ידיהם יזדרז להסיר שנאה מלבו, ולאהוב את חבירו בנפשו.",
+            "והנה אחי ורעי, אחרי שידענו כי החטא והעון העיקרי שגרם לחורבן בית מקדשנו וסיבת אריכות גלותנו, הוא העון של שנאת חנם בין איש לרעהו, על כן כשאנו רוצים ומצפים שיבנה בית מקדשנו, מחוייבים אנו לתקן את אשר קלקלנו, ובאותו עון שחטאנו אנו צריכים לתקן, ועל פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה עשה אדם חבילות של עבירות יעשה כנגדן חבילות של מצות.",
+            "והתיקון לזה העון הוא, שיפעול כל אחד בנפשו לאהוב את כל אחד ואחד מישראל בין בגופו ובין בממונו, ולחוס על ��בודו וממונו של חבירו כשם שחס על כבוד וממון עצמו, ועל זה הוזהרנו במצות ואהבת לרעך כמוך וכמו שכתב הרמב״ם זכר לברכה, ולא לחנם נקראים אנו בשם חלק ה׳, כדכתיב כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו. ומלבד זה צריכים אנו לדעת כי ענין זה של הבאת שלום בין אדם לחבירו, הוא מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כדאיתא (מסכת פאה א׳:א׳).",
+            "הנה באמת צריך האדם להתבונן בעצמו ולראות, שהיצר מפתה אותו בכל יום מלהתעלם ומלהבין גודל טובותיו וחסדיו של הקדוש ברוך הוא ולתת לו תודה עליהם.",
+            "ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה איזהו חכם המכיר את מקומו, היינו מדרגתו, ורוצה לומר דמי שאינו חכם, יוכל היצר לרמותו ולומר שהוא נכבד ומקיים את התורה, כפי שהעולם מחזיקים אותו ללמדן וירא שמים שמקיים התורה ומצותיה. אבל הוא בעצמו אם איש נבון הוא, ימצא כמה מצות שעובר עליהן בכל יום ואינו שם לב עליהן כלל לקיימן, וכן בענייני הלאוין שעובר עליהם ואינו שם לב לתקנם. והתועלת מזה גדולה מאוד, שאם יכיר את עצמו הכרה אמיתית, תסור הגאוה ממנו, ויתרצה במה שנותן לו הקדוש ברוך הוא הן בהשפעה והן בענייני הכבוד, ובכל עניניו יכיר שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמו במדת החסד.",
+            "ובזה מבואר מאד מה שאמר הכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, דהרבה אנשים מתמיהים על הקרא איך משביע והלא אין אדם מת וחצי תאותו בידו, אבל לפי מה שביארנו ניחא מאוד, דסיבת הדבר הוא שאין האדם מכיר את עצמו ונדמה לו שעל פי מעשיו היה ראוי ליתן לו יותר ויותר בעולם הזה, וגם בעולם הבא לא תגרע מדרגתו. אבל הקדוש ברוך הוא שיודעו ומכירו היטב, יודע שאין כדאי לו יותר, וזה גם לטובת בניו שלא יסורו מדרך ה׳ יתברך. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Ahavat Yisrael/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,83 @@
+{
+    "title": "Ahavat Yisrael",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ahavat_Yisrael",
+    "text": [
+        [
+            "<small>מאת רבינו רבי ישראל מאיר בן רבי אריה זאב הכהן זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא מעיר ראדין בעל המחבר ספר חפץ חיים ומשנה ברורה</small>",
+            "<b>בו יבואר גודל העון של שנאת חנם</b>",
+            "כתבו הפוסקים על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך וזכר לברכה ספר מצות השם, לאוין קמ״ב: מצות לא תעשה, שלא לשנוא אדם כשר מישראל, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. ולא הזהירה תורה בלאו זה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חבירו, ומחרפו, אינו עובר בלאו זה וכו׳. וכשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו בלב וישתוק, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו (בלשון רכה) למה עשית לי כך וכך, וימחה הדבר מליבו. ונוהג בכל מקום ובכל זמן עד כאן לשונו.",
+            "והנה בכלל אחיך, הוא כל אדם מישראל, וכדאיתא (אבות דרבי נתן פרק ט״ז) אאל תאמר לזה ישראל אני אוהב ולזה אני שונא, לאהוב את החכמים ולשנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את המינים, וכן דוד הוא אומר (תהלים קל\"ט) הלוא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳. ומין נקרא, הכופר בתורת ה׳ ובהשגחתו.",
+            "וכאשר נתבונן היטב ונעמיק לחקור תוצאות העון הזה, נראה שהאדם ממשיך על ידי עון זה רוח טומאה על עצמו. דהנה ידוע דכל אבר ואבר שנעשה על ידו איזה מצוה, שורה עליו רוח קדושה, וממילא על ידי קיום כל המצות נתקדש כל גופו של אדם, כדכתיב (במדבר ט״ו:מ׳) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם. ולהפך, על ידי עשיית העבירות נמשכת רוח הטומאה על אותו אבר, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (כתובות ה.) אל ישמיע אדם לאזנו דברים בטלים מפני שהם נכוים תחלה לאיברים, שכונתם, על ידי שמיעתו דברים האסורים ממשיך על אזניו רוח טומאה ועתידים להיות נכוים תחלה לאיברים, וכן כל אבר ואבר שנעשה על ידו איזה עבירה נמשכת רוח טומאה על אותו האבר, ואין כאן מקום להאריך לבאר שמצינו ענין זה על כל אברי האדם.",
+            "והנה כל זה באברים שאין הנשמה תלויה בהם, אף שחסרונם גדול מאד לאדם זולתם. אך מה גדול החסרון בעת שנמשכת רוח טומאה על אבר כזה שהנשמה תלויה בו, כגון הלב, שכל חיי האדם תלויים בלב, ואם יחסר חס ושלום לאדם הלב, אז כמת נחשב הוא. ואם כן על ידי העון המר הזה של שנאת חנם שעיקרה תלוי בלב, הלא ממשיך על לבו רוח טומאה, ובאשר שהוא העיקר בחיי האדם, ממילא נמשכת על ידו רוח טומאה על כל איברי האדם.",
+            "והנה חוץ מזה שהוא עונש רוחני על האדם, עוד מעותד האדם לבוא חס ושלום על ידי עון זה לעונשים גדולים בעולם הזה, כדאיתא בגמרא (שבת ל״ב): בעון שנאת חנם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים, הרי רואים אנו כמה רעות גורם האדם לעצמו על ידי העון המר הזה.",
+            "והנה אילו יפגע אדם אחד בבנו הקטן להכותו, הלא יתקוטט ויריב עמו וישנאהו שנאת מות, ואילו הוא עצמו שגורם להם סיבת מות אינו חושש לזה כלל, ואינו מתבונן עד היכן עונו מגיע. אוי לו ואוי לנפשו, איה שכלו ואיה דעתו שבעצמו גורם לכל זה.",
+            "ועל כן מאד מאד צריך האדם להזהיר מעון זה, ובכל רוחו ונפשו יתרחק מעון זה, ויהיה לו טוב בזה ובבא. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר עד כמה מגיע עון של שנאת חנם, ועד כמה הקפידה בו התורה</b>",
+            "איתא בגמרא (יומא ט׳): מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שלושה דברים שהיו בו, עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, אבל מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה בו, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלוש עבירות עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים.",
+            "והנה אנו מתפללים בתפילותינו ובקשותינו ובפרט בתפלות המוסיפים לבנין בית המקדש, ומצפים אנו על זה בכל יום ויום, ואין אנו מתבוננים על עיקר העיכוב של בנין בית המקדש. ומה אם היה בכח העון המר הזה של שנאת חנם להחריב את בית מקדשנו אף על פי שהיו אצלם תורה וגמילות חסדים, כל שכן וכל שכן שיש בכחו לגרום שלא יבנה בימינו, אם לא נחזק את עצמנו בכל כחנו לסור מעון זה ולהעביר את השנאה הטמונה בלבנו. דבעונותינו הרבים נתרבה העון הזה בכל עבר ופינה, בין בעיירות גדולות ובין בעיירות קטנות, ואם לא נתבונן לתקן את אשר קלקלנו, אז נהיה חס ושלום נימוקים בגולה. ועוד נהיה נתבעים על כבוד שמים שנתבזה על ידינו במשך גלותנו המר.",
+            "ונבאר כאן למה חמור עון זה משאר עונות:",
+            "א) בכל העבירות אינו מצוי אצל אדם שיעבור עליהן בכל רגע ורגע (אם לא באדם המופקר רוצה לומר), אבל בעון זה של שנאת חנם עובר האדם בכל רגע ורגע בזמן שמתעוררת שנאה בלבו, ולפעמים עומדת השנאה אצלו חודש או שנה ויותר, ונתכפלו הלאוין עד אין שיעור.",
+            "וכשם שמחלה הנמצאת בגוף האדם אם לא נשתרשה, יש תקוה לרופא לרפאותה, מה שאין כן אם נשרשה המחלה בגופו זמן רב, אז קשה מאד מאד לרפאותה, כן הענין הזה בענייני הנפש, אם נשתרש העון הזה של שנאת חנם בלבו, אז חס ושלום אין לו תרופה, ומאוד מאד צריך האדם להשתדל שלא להשריש העון בלבו.",
+            "ב) עוד חמור עון זה משאר עונות, מפני שגורם לו לאדם לכמה עונות אחרים, דהיינו מחלוקת, ולשון הרע, ורכילות, ואונאת דברים, והלבנת פנים, ולהוצאת שם רע, ולפעמים לרציחה ממש, וכדאיתא בספרי עבר אדם על לא תשנא סופו לבא לידי לא תרצח שכן כתיב (דברים י״ח) וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש, וכן הריגת הבל היתה גם כן על ידי שנאת חנם של קין. כללו של דבר כל הצרות שבעולם תחילתן ועיקרן הן על ידי שנאת חנם.",
+            "עוד בא וראה כמה הקפידה התורה על לאו זה של שנאת חנם, מצינו בענין הלאו של לא תיטור שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: איזו נטירה, אם אומר אדם לחבירו השאילני קרדומך ואמר לו לאו, למחר אומר לו השאילני מגלך, אומר לו: הא לך, ואיני כמותך שלא השאלתני, זו היא נטירה. הרי חזינו דאף שמשאיל את החפץ שמבקש ממנו, אם רק אמר לו איני כמותך שלא השאלתני, הוא עובר על לאו דלא תיטור, דגלי דעתיה ששנאה טמונה בלבו על חבירו.",
+            "עוד איתא בגמרא (סנהדרין כ״ז:) דמי שלא דיבר עם חבירו מחמת איבה שלושה ימים נקרא שונא, ופסול לדון לו דין, בין לרבנן ובין לר׳ יהודה עיין שם. והנה מצוי מאד בין אנשים, שלפעמים בשביל סכסוך דבר קטן שהיה ביניהם יש להם תרעומת זה על זה, אף ששנאה גמורה אינה נראית ביניהם, אך מכל מקום אינם רוצים להפגש יחד, ובלשון בני אדם נקרא ענין זה שאינו שוה בשוה עמו, אבל באמת הרי חזינו מגמרא הנ״ל שבעניין כזה נקרא שונא ועובר על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך. ועל כן צריך האדם שיתבונן בדבר זה, שאפשר שבשביל דבר קטן יכשל האדם בעון החמור הזה, שהוא נורא מאוד.",
+            "היוצא מדברינו, צריכים אנו מאד מאד לראות לתקן את העון המר הזה שהוא הגורם העיקרי לאריכות גלותנו, וה׳ הטוב יתן בלבנו להסיר השנאה מלבנו, ולא תעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתנו על אחרים, ונזכה לביאת משיח צדקנו ולבנין בית תפארתנו במהרה בימינו אמן. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר הסיבות הגורמות לשנאת חנם</b>",
+            "ועתה נבאר הסיבות הגורמות לשנאת חנם, עיקר השנאה המצויה בינינו באה על ידי סיבות אחדות ונבארן פה אחת אחת.",
+            "ראשית לכל, הגורם לעון זה היא הקנאה, שמקנא האדם בחבירו על ענינים שונים, וכאשר נבאר:",
+            "א) יש שמקנא אדם בחבירו, על מה שברכו ה׳ בעושר ובנכסים, וכל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו, ועל כן הוא מתקנא בו, והקנאה מביאה אותו לשנאותו.",
+            "ב) לפעמים מצוי שאומן אחד היודע היטב אומנתו ונתפרסם לתהילה לאומן טוב, אז האומנים האחרים מתקנאים בו ושונאים אותו, בחשבם שהוא מקפח פרנסתם.",
+            "ג) על ידי שחבירו מכובד יותר ממנו, וקשה לו לראות איך שנותנים לחבירו כבוד. ואף שגם הוא רודף אחר הכבוד, אבל הכבוד בורח ממנו, ובמקום הכבוד גורם לעצמו ביזיונות. ועל כן הוא שונא אותו תכלית שנאה.",
+            "ד) ולפעמים מצוי שיש לחבירו מעלות ומדות טובות, ונתפרסם לתהילה בפי כל. ואף שיודע האדם בעצמו שחסרים לו כל אלה, אך מכל מקום בטבעו עינו רעה על תהילות ומעלות חבירו.",
+            "והנה כל אלו העניינים מביאים את האדם לידי שנאת חנם, אבל אבאר כאן, איך שכל אלה הסיבות בשקר יסודם, ואין לאדם לשנוא את חבירו עבור סיבות אלו.",
+            "נגד הסיבה הראשונה, שהיא קנאת האדם בחבירו מחמת עשרו, הנה ידוע שהקדוש ברוך הוא נותן עושר לאדם בשני אופנים, או משום שגלוי וידוע לפניו שהוא איש טוב ורחמן, ובעשרו שיתן לו ה׳ יתברך יעשה טוב וחסד עם עניים ומרי נפש, והוא בתור גזבר על העושר שנתן לו הקדוש ברוך הוא בעד העניים, ואופן זה הוא לטובתו של האדם. ויש לפעמים עושר שמור לבעליו לרעתו, והיינו משום שהאדם מלא עונות וחטאים, וגם עשה איזה מצות, ולפיכך הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר מצותיו בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא, וסוף הדבר שיכלה עשרו בענין רע, ואופן זה הוא לרעתו של האדם.",
+            "וכשיתבונן האדם בזה, יראה בעצמו שאין לשנוא את חבירו עבור עושרו, כי אין במה להתקנא בו. דלהשיג עושר באופן הטוב הלא רואה כי איננו זוכה לכך, ואם היה לו עושר בודאי לא היה מתנהג עם ממונו כהוגן בענייני צדקה וחסד עם עניים. ובאופן שני היא בודאי אין להתקנא כשיודע לו כי הוא אוכל את עולם הבא שלו פה בעולם החולף, וכבר שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה באבות יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ואם כן הרי נתברר דמסיבה זו אין לשנוא את חבירו.",
+            "ונגד הסיבה השניה, שאדם שונא חבירו על ידי שחבירו אומן טוב יותר ממנו ותולה שהוא מקפח בזה את פרנסתו, כבר שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, ומה שצריך לו להשיג על ידי מלאכתו ישיג בלי שום קושי וצער, כי מה שנקצב לו לאדם מהקדוש ברוך הוא, אי אפשר לשום אדם בעולם לקחת מידו. וכאשר יהיה לאדם חשבון כזה בודאי תעבור ממנו השנאה שיש לו על חבירו.",
+            "ונגד הסיבה השלישית, שמצוי לפעמים שאדם ישנא לחבירו עבור שחבירו מכובד יותר ממנו, צריך האדם לדעת כי בודאי הוא זכאי לכל הכבוד, כי כבר כתיב כי מכבדי אכבד, ואם לא היה נכבד בעיני המקום לא היה נכבד בעיני הבריות, וממילא יגרום לעצמו ביזיונות אם ירצה לבזותו, כי הכל מכבדים את חבירו, וכל הביזיון שרוצה לראות על חבירו ישיג הוא בעצמו, ובאותה מדה שהוא רוצה למדוד את חבירו, מודדים לו.",
+            "ונגד הסיבה הרביעית, שאדם שונא לחבירו על ידי קנאתו בחבירו שיש לו מעלות ומדות טובות, היא שטות גדולה מאין כמוה, כי מה אשם חבירו אם חננו ה׳ במידות טובות, ובודאי זכה מן השמים לזה, ובאופן כזה אין שום צד וסיבה לשנוא אותו.",
+            "היוצא מדברינו, חזרנו על כל הסיבות הנזכרות, ואם רק יתבונן האדם היטב בדברינו אלה ומאמין הוא בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, אז יוכח בעצמו, כי אך שוא והבל כל טענותיו, וכי אין שום מקור לשנוא את חבירו. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר עד כמה צריך האדם להתבונן להסיר השנאה מלבו</b>",
+            "הנה סתם איש ישראל מאמין הוא בי״ג עיקרי הדת, ובודאי שייך עליו הכתוב כי חלק ה׳ עמו, והוא אהוב למקום כדכתיב אהבתי אתכם אמר ה׳, ועוד כתיב כי מאהבת ה׳ אתכם, ועוד כתיב בנים אתם לה׳ אלקיכם, ועוד הרבה פסוקים המורים גודל אהבת ה׳ יתברך לעם ישראל. ואם כן איך יוכל האדם לפעול בנפשו לשנוא את מי שהוא אהוב לה׳, הלא בודאי יהיה להקדוש ברוך הוא תרעומת עליו עבור זה.",
+            "ולמשל, הנה בטבע כל אב לאהוב את בנו אהבה עזה, וכל עמל האדם אך לטובת בניו אחריו, וכשימצא אחד שיהיה שונא לבניו, הלא תהיה לו תרעומת גדולה על אותו האיש, כן הדבר בעניינינו, כל מי שיש לו שנאה על חבירו, בודאי יש להקדוש ברוך הוא תרעומת עליו, ומי הוא האיש הסכל והפתי שירצה לשאת עליו תרעומת ה׳ יתברך, ומה אם תרעומת בשר ודם קשה לשאת, ומכל שכן תרעומת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שמאד מחוייבים להיזהר מזה.",
+            "מלבד כל זה, הלא ידוע, שכל אברי האדם מוכנים כל אחד ואחד על העניינים השייכים לו, למשל הפה להכניס בו המאכל, השיניים לטחון בהם את המאכל, האזנים לשמוע בהם, הלשון לדבר בו, הלב לחשוב בו מחשבות. והנה לו יצוייר אם אחד רואה את חבירו שלועס בשיניו בשר נבילה וטריפה מהבוקר עד הערב, בודאי היה מתועב בעיניו עבור זה, משום שהכתוב צווח ואומר אל תטמאו בכל אלה, והוא מטמא את עצמו בידים.",
+            "ואיך לא ישים ענין זה על לבו הנושא שנאה על חבירו, הלא הלב נברא לחשוב בו מחשבות טהורות וקדושות, והוא חורש בלבו מחשבות און על חבירו מן הבוקר עד הערב, והיא השנאה הטמונה והמושרשת בלבו, והלא הכתוב צווח ואומר לא תשנא את אחיך בלבבך, ובמאי עדיף הוא מהאוכל בשר נבילות וטריפות, וכשם שבאכילת מאכלות אסורות הוא מטמא את פיו, כן על ידי השנאה הוא מטמא את לבו.",
+            "ועל האיש הנבון, אם בא היצר לפתותו לשנוא את חבירו, צריך להוכיחו על פניו ולומר לו: מה לך יצרי שתמיד תרדפני ותפתה אותי לשנוא את חברי, הלא בכל רגע ורגע שהנך מכניס שנאה בלבי על חברי הרי אתה כמכניס בשר חזיר ממש לפי. ומה שאתה מסיתני לשנואתו, אי אפשר לי בשום אופן להבין על מה עלי לשנואתו, כי נתברר אצלי שאיננו אשם בשום דבר כלל, והנך חפץ להכשילני לחשוד בכשרים. רק להפך תרעומת גדולה יש לי עליך, ועלי לשנוא אותך תכלית שנאה על מה שהנך חפץ להכניס שנאה בתוך לבי על ראובן שכני, הלא אתה יותר שונא לי ממנו כי אתה גורם לי שאהיה שנאוי ומתועב בעיני ה׳, ועל כל רגע ורגע עלי לעבור על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך שהוא עון פלילי למאד. וכבר הכרתיך לשקרן, בראותי כי על כל מצוה ומצוה ממצות ה׳ שברצוני לקיימה, אתה בא בטענות שונות ומפתה אותי לבטל המצוה, או להיפך אם באה דבר עבירה לידי וברצוני שלא לעבור עליו, הנך בא גם כן אלי בטענות שונות, והנך מראה לי צדדי היתר על העבירה, ולולא שהתגברתי עליך בחסדי ה׳ יתברך בהרבה פעמים, כי אז כבר גרמת לי שהייתי שקוע בעבירות עד אין לשער. כללו של דבר, אחרי ניסיון זמן רב, ואחרי פשפוש במעשים הרעים שעשיתי, הנני מוצא כי אתה בעצמך גורם לי לכך, וכמאמר הכתוב ואליך תשוקתו ופירוש רש״י שם שתמיד היצר משתוקק ומתאוה להכשילך, ומהיום והלאה אין לי שום תרעומת ושנאה על חברי, יברכהו ה׳ בכל עניניו.",
+            "ובודאי אם ישים האדם דברים אלו נגדו, אז בטוח שלא ילכד במצודת יצרו הרע ותסור השנאה מלבו, משום דאתא דיבור שמברכו ומבטל מחשבתו הראשונה. "
+        ],
+        [
+            "<b>בו יבואר אופני תיקון החטא של שנאת חנם</b>",
+            "ראשית כל, צריך להסיר השנאה מלבו, ואז יטהר נפשו מעון שנאת חנם שיוכל אח״כ להתודות על העבר ויתכפר לו. וכשם שבעון גזל כל זמן שלא השיב הגזילה לבעליו לא יתקן חטאו, ואפילו יום הכיפורים אינו מכפר עליו, כן הדין בעון שנאת חנם, כל זמן שלא נעקרה השנאה מלבו לגמרי, אינו יכול להתודות, ואינו מתכפר לו העון הזה אפילו בכמה וידוים, דהוי כטובל ושרץ בידו.",
+            "גם ירגיל אדם את עצמו לדון את חבירו לכף זכות, ובכל מעשה שעשה האדם, צריך לחפש עליו זכות, שאולי בשגגה עשה הדבר הזה, או אולי כבר התחרט על זה, וכיוצא בזה, וממילא תסור השנאה מלבו, וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו מן השמים לכף זכות.",
+            "עוד איתא בחכמינו זיכרונם לברכה (אבות פרק ב׳): אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו, דהנה לפעמים אדם מבקש איזה טובה מחבירו כגון להלוות לו גמילות חסד, וחבירו לא עשה לו הטובה ההיא שביקש ממנו, אל יתרגל האדם לדון אותו לכף חובה ולתלות שבשביל רוע לבבו לא מילא את בקשתו. אלא צריך האדם לחקור אותו אם יש בידו להלוות לו, דמצוי מאד לפעמים באחד שבהנהגת ביתו מתנהג בהרחבה, וממילא כולם חושבים אותו לעשיר ונגיד, ובאמת מצבו דחוק ונורא, אבל מוכרח להתנהג כך או משום שלא תגרום לו הקמצנות היזק במסחרו, או שיקפצו עליו בעלי חובותיו שיתבעו ממנו כשיודע להם שירד מנכסיו, או אולי לא יתנו לו בהקפה, או שיש לו בנים ובנות שהגיעו לפירקם ואינו רוצה שיצא שם עני עליו, ועוד ענינים שונים שבשבילו לא היה בידו למלאות בקשתו. וצריך האדם לעשות חשבון בנפשו, מה היה הוא עושה אם היה נמצא במצב כזה, ואם היה הוא יותר טוב ממנו. וזוהי כוונת מאמר חכמינו זיכרונם לברכה עד שתגיע למקומו, רוצה לומר: למצבו. ואם יעשה אדם חשבון כזה תמיד, אז ידון לעולם את חבירו לכף זכות ויתן הצדק לחבירו.",
+            "והנה במאמרי אלו המעטים, ביארתי רק מקצת מן המקצת מגודל העון של שנאת חנם ואופן תיקונו, אבל האיש הנבון אם רק ירצה להתבונן בדרכיו עוד יותר, ימצא עוד כמה ענינים שעל ידיהם יזדרז להסיר שנאה מלבו, ולאהוב את חבירו בנפשו.",
+            "והנה אחי ורעי, אחרי שידענו כי החטא והעון העיקרי שגרם לחורבן בית מקדשנו וסיבת אריכות גלותנו, הוא העון של שנאת חנם בין איש לרעהו, על כן כשאנו רוצים ומצפים שיבנה בית מקדשנו, מחוייבים אנו לתקן את אשר קלקלנו, ובאותו עון שחטאנו אנו צריכים לתקן, ועל פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה עשה אדם חבילות של עבירות יעשה כנגדן חבילות של מצות.",
+            "והתיקון לזה העון הוא, שיפעול כל אחד בנפשו לאהוב את כל אחד ואחד מישראל בין בגופו ובין בממונו, ולחוס על כבודו וממונו של חבירו כשם שחס על כבוד וממון עצמו, ועל זה הוזהרנו במצות ואהבת לרעך כמוך וכמו שכתב הרמב״ם זכר לברכה, ולא לחנם נקראים אנו בשם חלק ה׳, כדכתיב כי חלק ה׳ ע��ו יעקב חבל נחלתו. ומלבד זה צריכים אנו לדעת כי ענין זה של הבאת שלום בין אדם לחבירו, הוא מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כדאיתא (מסכת פאה א׳:א׳).",
+            "הנה באמת צריך האדם להתבונן בעצמו ולראות, שהיצר מפתה אותו בכל יום מלהתעלם ומלהבין גודל טובותיו וחסדיו של הקדוש ברוך הוא ולתת לו תודה עליהם.",
+            "ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה איזהו חכם המכיר את מקומו, היינו מדרגתו, ורוצה לומר דמי שאינו חכם, יוכל היצר לרמותו ולומר שהוא נכבד ומקיים את התורה, כפי שהעולם מחזיקים אותו ללמדן וירא שמים שמקיים התורה ומצותיה. אבל הוא בעצמו אם איש נבון הוא, ימצא כמה מצות שעובר עליהן בכל יום ואינו שם לב עליהן כלל לקיימן, וכן בענייני הלאוין שעובר עליהם ואינו שם לב לתקנם. והתועלת מזה גדולה מאוד, שאם יכיר את עצמו הכרה אמיתית, תסור הגאוה ממנו, ויתרצה במה שנותן לו הקדוש ברוך הוא הן בהשפעה והן בענייני הכבוד, ובכל עניניו יכיר שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמו במדת החסד.",
+            "ובזה מבואר מאד מה שאמר הכתוב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, דהרבה אנשים מתמיהים על הקרא איך משביע והלא אין אדם מת וחצי תאותו בידו, אבל לפי מה שביארנו ניחא מאוד, דסיבת הדבר הוא שאין האדם מכיר את עצמו ונדמה לו שעל פי מעשיו היה ראוי ליתן לו יותר ויותר בעולם הזה, וגם בעולם הבא לא תגרע מדרגתו. אבל הקדוש ברוך הוא שיודעו ומכירו היטב, יודע שאין כדאי לו יותר, וזה גם לטובת בניו שלא יסורו מדרך ה׳ יתברך. "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Piotrkow, 1928",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960668/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אהבת ישראל",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Iggeret HaGra/English/Iggeret HaGra -- Wikisource.json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Iggeret HaGra",
+    "versionSource": "http://www.pirchei.co.il/specials/gra/graprn.htm",
+    "versionTitle": "Iggeret HaGra -- Wikisource",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "אגרת הגר״א",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אגרת הגר\"א",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        "I ask you to refrain from becoming sad, as you truly promised me, and not to worry (or: as Mother promised me - besides, what is there to worry about?). It is common for men to leave their wives in order to travel and wander destitute for years to make money. But I, thank G-d, am traveling to the Holy Land - which everyone longs to see - the Jewish people's Most Beloved (or: Hashem's Most Beloved, desired by all heavenly and earthly beings). And I am traveling in peace, thank G-d. You are also aware that I have left behind my children, for whom my heart moans, and all my precious books, and I am as a stranger in a foreign country. Yes, I have left everything behind etc.",
+        "It is well-known that this world is all emptiness, that every amusement is worthless, and woe is anyone who pursues vanity, which is worthless. And don't envy the rich, for \"riches are hoarded by their owner to his misfortune\" (Koheles 5:12); \"As he had come from his mother's womb, naked will he return...exactly as he came he must depart, and what did he gain by toiling for the wind?\" (ibid. 14, 15); \"Even if he should live a thousand years twice over, but find no contentment - do not all go to the same place?\" (Ib. 6:6); \"Even if man lives many years, let him rejoice in all of them, but let him remember that the days of darkness will be many. All that comes is futility\" (ib. 11:8); \"And of joy, what does it accomplish?\" (ibid. 2:2). Tomorrow you will cry for having laughed today. Do not lust after imaginary honor, for it is worthless and time is a traitor: it is like scales, which lift the light and lower the weighty. The world is like one who drinks salty water: he thinks it quenches his thirst, but it only makes him thirstier. No one leaves the world with even half his cravings fulfilled (Koheles Rabbah 1). \"What profit does one have from all his toils under the sun\" (Koheles 1:3)? Remember our predecessors, all of whose love, desire and joy have ceased to exist (see Koheles 9:6), but who are being judged severely for them. And of what benefit is gratification to man - whose end is dust, maggots and worms, as he is bound to die - when all his enjoyments turn to bitterness in the grave? And what is this world, whose days are full of anguish and pain which prevent one from sleeping? Neither is death a mikveh. Man will be judged for everything he says; even the slightest expression is not overlooked.",
+        "Therefore, I exhort you to train yourself to sit as much as possible, because the sin of the tongue is the most severe, as our Sages said (Tosefta Pe'ah 1): \"These are the things...and lashon hara is equivalent to them all.\" I don't have to elaborate on this most serious sin of all. \"All man's toil is for his mouth\" (Koheles 6:7). Our Sages said that all man's mitzvos and teachings are not enough to counterbalance what comes out of his mouth. \"What should be a man's pursuit in this world? He should be silent\" (Chullin 89a). One must seal his lips as tight as two millstones. Idle words are like powerful weapons which can reach from one end of the world to the other. Now, this is true concerning mere excessive speech. Where forbidden speech is concerned - e.g. lashon hara, mocking, swearing, vowing, fighting and cursing - especially in the synagogue, and on Shabbos and Yom Tov - for every utterance of this type it is impossible to imagine the pain and suffering one will receive (Zohar)! No word is lost; everything is recorded. Winged beings attach themselves to everyone, recording all they say. \"For a bird of the skies may carry the sound, and some winged creature may tell the matter\" (Koheles 10:20). \"Let not your mouth cause your flesh to sin, and do not tell the messenger that it was an error. Why should G-d be angered by your speech and destroy the work of your hands?\" (ibid. 5:5). Purchase all your needs through a messenger, even if this would cost two or three times as much. \"Is there a limit to what G-d can provide?\" (Bamidbar 11:23). Hashem feeds all creatures, from the greatest to the smallest (see A.Z. 3), and provides all their needs. And on Shabbos and Yom Tov do not speak at all about things that are not urgent, and be brief even with what is important, for the Shabbos is very holy and our Sages barely permitted the exchange of greetings on it (Yerushalmi Shabbos, and Tosfos Shab. 113). See how strict they were concerning even a single expression! Continue to give great honor to the Shabbos as when I was there. Do not cut back [on your Shabbos] expenses, since \"Man's entire sustenance [for the year is fixed for him from Rosh Hashana to Yom Kippur,] except [the expenditure for Sabbaths and Festivals,] etc.\" (Beitzah 16a).",
+        "I also implore and plead with you to guide your daughters very carefully to refrain from cursing, swearing, lying and fighting. Rather, everything they do should be done peacefully, with love, affection and gentleness. I have left behind several Yiddish books on Mussar (morality). See that [the children] read them constantly, especially on the Holy Shabbos, when Mussar is the only thing they should read. Always instruct them according to Mussar books. Don't hold back from hitting them when they curse, swear or lie. Don't be lenient with them, because parents will be punished severely for the corruption of their children, G-d forbid. And even if one constantly teaches them Mussar, but they do not follow it, one's sorrow and shame in the World-to-Come will be great. As it is written (Vayikra 21:9), \"She defiles her father\" - [in such a case] the son of a righteous man is called \"the son of a wicked man\" (Sanhedrin 52a). Similarly, in other matters, lashon hara and gossip. Their eating and drinking should always be preceded and followed by the appropriate blessings. They must be careful to say the blessings, Birkas Hamazon and Krias Shema with proper kavanah (intent). Most importantly, they must not wander outside the home and must obey and respect you and my mother and all their elders. They also need to observe all that is written in the Mussar books.",
+        "Raise your own children as well correctly and sensitively, and pay their tutor well, for \"Man's entire sustenance for the year is fixed for him from Rosh Hashanah...except TiShReY (Talmud, Shabbos, Rosh Chodesh and Yom Tov - Beitzah 16a). I have also left books for them. For Hashem's sake, guide them well and gently. Take care of their health and make sure that they always have enough to eat. First have them learn the entire Chumash, seeing to it that they know it almost by heart. The learning must be done without undue pressure, rather gently, because it is best absorbed when one is relaxed. Give them coins, etc., as a reward.",
+        "Always focus your attention on these matters and not on others, because all else is trivial. For man can salvage nothing from his labor to take with him (see Koheles 5:14), except two white garments (shrouds). Also (Tehillim 49), \"A man will not redeem his brother...Fear not when a man grows rich...For when he dies, he shall carry nothing away....\" Don't say, \"I will leave a portion for my children\" - who will tell you in the grave? The children of man are like grasses of the field, some blossom and some fade (Eruvin 54a). Everyone is born under his constellation and Divine Providence. They are glad when he dies and he goes into the nether world. [At his death] Resh Lakish left his children a kav of saffron, and he applied to himself the verse (Tehillim 49:11), \"...and they leave their wealth to others\" (Gittin 47a). Woe to all who plan on leaving [wealth] to their children! The only reward from sons and daughters is through their Torah and good deeds. Their sustenance is fixed for them. It is also known that women earn merit by making their children learn Torah etc. (Berachos 17a)",
+        "Our Sages said (Tanna D'Vei Eliyahu Rabba 9): \"The only proper wife is one that does her husband's will.\" Of course, I am writing you words of the Living G-d. Therefore, I am certain that you will follow all that I have written. Nevertheless, I wish to strongly advise you not to deviate from anything that I have written. Read this letter every week, especially on Shabbos before and during the meal, in order to prevent idle talk and, even worse, lashon hara and the like, G-d forbid.",
+        "I reiterate my request that you guide your sons and daughters with words of kindness and Mussar that will find a place in their heart. This is true especially if we merit to arrive in Eretz Yisrael, because one must be extra cautious to follow Hashem's ways there. Therefore, train them well, since one must work hard on one's speech and character traits, and only through good habits can we control ourselves (Shaarey Teshuvah). All beginnings are hard (Mechilta Yisro). But afterwards, one is worthy of praise (Mishlei 20:14). For the wicked person knows that he is taking the wrong path, but it is hard for him to change. But this is man's main task, not to go after his desires, but (Tehillim 32:9) \"to restrain himself with a bit and bridle when he is being groomed.\" Man must deprive himself until he dies, not by fasting or asceticism, but by controlling his mouth and desires. This is teshuvah. And this is the whole reward of the World-to-Come, as it is written (Mishlei 6:23): \"For the commandment is a lamp and the Torah is a light\" - but \"the way to life is the rebuke that disciplines.\" And that is worth more than any amount of fasting and self-affliction! For every second that man controls his tongue, he merits some of the \"hidden [by Hashem for the righteous] light,\" something which no angel or [other] creature can imagine (Midrash). And it is stated (Tehillim 34:13,14): \"Who is the man who desires life, and loves days that he may see good? Guard your tongue from evil, and your lips from speaking deceitfully.\" This will atone for any sin and save one from Gehinnom, as we find (Mishlei 21:23): \"He who guards his mouth [from too much eating and drinking] and tongue [from idle words] guards himself from trouble.\" Also (ib. 18:21): \"Death and life are in the power of the tongue.\" Woe to one who gives away his life for one word! Then what advantage is there to one who has a tongue (see Koheles 10:11)? And, \"Everything has a cure except, etc.\" It is most important to refrain from speaking words of praise about anyone. How much more so does this apply to speaking ill of anyone! Why must one speak about others? \"The mouth that speaks strangely is a deep pit; he who angers Hashem falls into it\" (Mishlei 22:14).",
+        "Concerning solitude, the main thing is to remain at home. Even your visit to the synagogue should be very short. In fact, it is better to pray at home, for it is impossible to be spared from jealousy or from hearing idle talk or lashon hara in the synagogue. And one receives punishment for this, as we find (Shabbos 33a), \"Also one who hears and is silent....\" This is even the more so on Shabbos and Yom Tov when they gather to talk - It is then better that you don't pray at all. Refrain also from going to the cemetery (especially women), as it leads to all kinds of sorrow and sin. It is also advisable that your daughter not go to the synagogue, because she'll see beautiful clothes there, become jealous and talk about it at home. This will lead to lashon hara, etc. She should rather cling to Mussar and not become jealous of anything in this world, where everything is vanity and illusions, appearing and disappearing overnight (Yonah 4:10). \"Though he grows as high as the sky, his head reaching the clouds, he perishes forever...\" (Iyov 20:6,7). \"For property does not last forever, or a crown for all generations\" (Mishlei 27:24). And even while it exists it is worthless, loathsome and disdained by any sensible person. Woe to him who is impressed by it. Envy only the fear of Hashem (ib. 23:17). She should not say, \"How can I earn a share in the World-to-Come? - I can't do it!\" For we have learned (Berachos 17a): \"One may do much or one may do little, provided he directs his heart to heaven.\"",
+        "For the sake of Hashem, give a fifth of all earnings to charity. Do not give less, as I have already warned you, because that causes the transgression of several positive and negative mitzvahs every minute! It also implies a rejection of the Holy Torah, G-d forbid.",
+        "But the main way to merit Olam Haba is by guarding one's tongue. That is worth more than all the Torah and good deeds. This is the meaning of (Isaiah 32:9) \"tranquil women\" (Berachos 17a) because the mouth is the holiest of the holy.",
+        "Among my books is a copy of Mishlei with Yiddish translation. For the sake of Hashem, have them read it daily. It is better than any Mussar book. They should also read Koheles a lot because it points out the vanity of this world, and other books as well. But G-d forbid that reading should be the objective! Reading Mussar alone does not necessarily move one to act differently. Going out into the world without a good understanding of it defeats the whole purpose. It is like one sows without having plowed; the wind and birds will carry the seeds away because they aren't closed off and protected. So is he who merely reads Mussar like him who plants without a fence; pigs will eat and trample on everything. Some plant on stone. This is comparable to a heart of stone which cannot be penetrated unless it is struck until it breaks open. That's why I wrote you to hit our children if they don't obey you. \"Train a lad in the way he ought to go\" (Mishlei 22:6). This is an important principle of education.",
+        "I also wish to appeal to my son-in-law to adhere to all the above. Read to the children as I have stated and learn for the sake of Heaven. Become well-versed in it for Hashem's sake. Don't pay attention to those who say that it is unnecessary for the child, G-d forbid. To the contrary, \"Train a lad, etc.\" It is easier to remove the skin of a nut before it hardens into a shell. Most importantly, it is through such study that one merits everything, as our Sages stated (Avos 6:1): \"Rabbi Meir said, 'Whoever studies Torah for its own sake merits many things; furthermore, the whole world is worthwhile for his sake alone.'\" You should study Tractate Avos, especially Avos D'Rabbi Noson, and Tractate Derech Eretz, since Derech Eretz (good manners) are more important than Torah study. Honor both your mother-in-law and your children's great grandmother. Also always treat everyone with politeness and respect.",
+        "My Dear Mother, I know that you don't need my advice, because you are very modest. Nevertheless, I wish someone would read this letter to you, for it consists of words of the Living G-d. I beg of you not to grieve over me, as you promised me, and G-d willing, if I merit to arrive at the gate of heaven in the holy city of Jerusalem, I will pray for you as I promised. And if we deserve it, we shall all be reunited, please G-d. I also ask my wife to honor my mother, as the Torah dictates, especially since she is a widow to whom it is a grave sin to cause even the slightest pain. I also ask you, Mother, to please cause peace to reign between you, and that you should strive to bring happiness one to the other. This is a great mitzvah incumbent upon everyone, as we find (Reishis Chochmah): \"When man is judged, he will be asked,''Did you make your fellow a king over you?'' We see that one must gladly enhance his friend's honor. In fact, the main goal of the Torah is to bring joy to man. Even if one of you should happen to act improperly, excuse each other and live in peace for Hashem's name. I also ask of you, Mother, to supervise and guide my children with gentle words, so that they will accept them. I instruct my sons and daughters to honor her, and not to fight among themselves at all, but to settle everything peacefully.",
+        "May the Master of Peace grant you, my sons, daughters, sons-in-law, brother and all Israel life and peace.",
+        "Your loving Eliyahu the son of R. Shlomo Zalman ztz\"l"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Iggeret HaGra/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Iggeret HaGra",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אגרת הגר\"א",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "",
+        "Concerning the fence of solitude, the ideal is to never leave home. Even your visit to the synagogue should be very short. In fact, it is better to pray at home, for it is impossible to be spared from jealousy or from hearing idle talk or lashon hara in the synagogue. And one receives punishment for this, as we find (Shabbat 33a), \"Also one who hears and is silent....\" This is even the more so on Shabbat and Yom Tov when they gather to talk - it would be better not to pray at all... It is also advisable that your daughter not go to the synagogue, because she'll see beautiful clothes there, become jealous and talk about it at home. This will lead to lashon hara and all the rest. She should rather cling to Mussar and not become jealous of anything in this world, where everything is vanity and illusions, appearing and disappearing overnight (Yonah 4:10). \"Though he grows as high as the sky, his head reaching the clouds, he perishes forever...\" (Job 20:6,7). \"For property does not last forever, or a crown for all generations\" (Proverbs 27:24). And even while it exists it is worthless, loathsome and disdained by any sensible person. Woe to him who is impressed by it. Envy only the fear of Hashem (ib. 23:17). One should not say, \"How can I earn a share in the World-to-Come? - I can't do it!\" For we have learned (Berachot 17a): \"Whether one does much or little doesn't matter, provided one directs one's heart to heaven.\""
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Iggeret HaGra/English/merged.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "title": "Iggeret HaGra",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Iggeret_HaGra",
+    "text": [
+        "I ask you to refrain from becoming sad, as you truly promised me, and not to worry (or: as Mother promised me - besides, what is there to worry about?). It is common for men to leave their wives in order to travel and wander destitute for years to make money. But I, thank G-d, am traveling to the Holy Land - which everyone longs to see - the Jewish people's Most Beloved (or: Hashem's Most Beloved, desired by all heavenly and earthly beings). And I am traveling in peace, thank G-d. You are also aware that I have left behind my children, for whom my heart moans, and all my precious books, and I am as a stranger in a foreign country. Yes, I have left everything behind etc.",
+        "It is well-known that this world is all emptiness, that every amusement is worthless, and woe is anyone who pursues vanity, which is worthless. And don't envy the rich, for \"riches are hoarded by their owner to his misfortune\" (Koheles 5:12); \"As he had come from his mother's womb, naked will he return...exactly as he came he must depart, and what did he gain by toiling for the wind?\" (ibid. 14, 15); \"Even if he should live a thousand years twice over, but find no contentment - do not all go to the same place?\" (Ib. 6:6); \"Even if man lives many years, let him rejoice in all of them, but let him remember that the days of darkness will be many. All that comes is futility\" (ib. 11:8); \"And of joy, what does it accomplish?\" (ibid. 2:2). Tomorrow you will cry for having laughed today. Do not lust after imaginary honor, for it is worthless and time is a traitor: it is like scales, which lift the light and lower the weighty. The world is like one who drinks salty water: he thinks it quenches his thirst, but it only makes him thirstier. No one leaves the world with even half his cravings fulfilled (Koheles Rabbah 1). \"What profit does one have from all his toils under the sun\" (Koheles 1:3)? Remember our predecessors, all of whose love, desire and joy have ceased to exist (see Koheles 9:6), but who are being judged severely for them. And of what benefit is gratification to man - whose end is dust, maggots and worms, as he is bound to die - when all his enjoyments turn to bitterness in the grave? And what is this world, whose days are full of anguish and pain which prevent one from sleeping? Neither is death a mikveh. Man will be judged for everything he says; even the slightest expression is not overlooked.",
+        "Therefore, I exhort you to train yourself to sit as much as possible, because the sin of the tongue is the most severe, as our Sages said (Tosefta Pe'ah 1): \"These are the things...and lashon hara is equivalent to them all.\" I don't have to elaborate on this most serious sin of all. \"All man's toil is for his mouth\" (Koheles 6:7). Our Sages said that all man's mitzvos and teachings are not enough to counterbalance what comes out of his mouth. \"What should be a man's pursuit in this world? He should be silent\" (Chullin 89a). One must seal his lips as tight as two millstones. Idle words are like powerful weapons which can reach from one end of the world to the other. Now, this is true concerning mere excessive speech. Where forbidden speech is concerned - e.g. lashon hara, mocking, swearing, vowing, fighting and cursing - especially in the synagogue, and on Shabbos and Yom Tov - for every utterance of this type it is impossible to imagine the pain and suffering one will receive (Zohar)! No word is lost; everything is recorded. Winged beings attach themselves to everyone, recording all they say. \"For a bird of the skies may carry the sound, and some winged creature may tell the matter\" (Koheles 10:20). \"Let not your mouth cause your flesh to sin, and do not tell the messenger that it was an error. Why should G-d be angered by your speech and destroy the work of your hands?\" (ibid. 5:5). Purchase all your needs through a messenger, even if this would cost two or three times as much. \"Is there a limit to what G-d can provide?\" (Bamidbar 11:23). Hashem feeds all creatures, from the greatest to the smallest (see A.Z. 3), and provides all their needs. And on Shabbos and Yom Tov do not speak at all about things that are not urgent, and be brief even with what is important, for the Shabbos is very holy and our Sages barely permitted the exchange of greetings on it (Yerushalmi Shabbos, and Tosfos Shab. 113). See how strict they were concerning even a single expression! Continue to give great honor to the Shabbos as when I was there. Do not cut back [on your Shabbos] expenses, since \"Man's entire sustenance [for the year is fixed for him from Rosh Hashana to Yom Kippur,] except [the expenditure for Sabbaths and Festivals,] etc.\" (Beitzah 16a).",
+        "I also implore and plead with you to guide your daughters very carefully to refrain from cursing, swearing, lying and fighting. Rather, everything they do should be done peacefully, with love, affection and gentleness. I have left behind several Yiddish books on Mussar (morality). See that [the children] read them constantly, especially on the Holy Shabbos, when Mussar is the only thing they should read. Always instruct them according to Mussar books. Don't hold back from hitting them when they curse, swear or lie. Don't be lenient with them, because parents will be punished severely for the corruption of their children, G-d forbid. And even if one constantly teaches them Mussar, but they do not follow it, one's sorrow and shame in the World-to-Come will be great. As it is written (Vayikra 21:9), \"She defiles her father\" - [in such a case] the son of a righteous man is called \"the son of a wicked man\" (Sanhedrin 52a). Similarly, in other matters, lashon hara and gossip. Their eating and drinking should always be preceded and followed by the appropriate blessings. They must be careful to say the blessings, Birkas Hamazon and Krias Shema with proper kavanah (intent). Most importantly, they must not wander outside the home and must obey and respect you and my mother and all their elders. They also need to observe all that is written in the Mussar books.",
+        "Raise your own children as well correctly and sensitively, and pay their tutor well, for \"Man's entire sustenance for the year is fixed for him from Rosh Hashanah...except TiShReY (Talmud, Shabbos, Rosh Chodesh and Yom Tov - Beitzah 16a). I have also left books for them. For Hashem's sake, guide them well and gently. Take care of their health and make sure that they always have enough to eat. First have them learn the entire Chumash, seeing to it that they know it almost by heart. The learning must be done without undue pressure, rather gently, because it is best absorbed when one is relaxed. Give them coins, etc., as a reward.",
+        "Always focus your attention on these matters and not on others, because all else is trivial. For man can salvage nothing from his labor to take with him (see Koheles 5:14), except two white garments (shrouds). Also (Tehillim 49), \"A man will not redeem his brother...Fear not when a man grows rich...For when he dies, he shall carry nothing away....\" Don't say, \"I will leave a portion for my children\" - who will tell you in the grave? The children of man are like grasses of the field, some blossom and some fade (Eruvin 54a). Everyone is born under his constellation and Divine Providence. They are glad when he dies and he goes into the nether world. [At his death] Resh Lakish left his children a kav of saffron, and he applied to himself the verse (Tehillim 49:11), \"...and they leave their wealth to others\" (Gittin 47a). Woe to all who plan on leaving [wealth] to their children! The only reward from sons and daughters is through their Torah and good deeds. Their sustenance is fixed for them. It is also known that women earn merit by making their children learn Torah etc. (Berachos 17a)",
+        "Our Sages said (Tanna D'Vei Eliyahu Rabba 9): \"The only proper wife is one that does her husband's will.\" Of course, I am writing you words of the Living G-d. Therefore, I am certain that you will follow all that I have written. Nevertheless, I wish to strongly advise you not to deviate from anything that I have written. Read this letter every week, especially on Shabbos before and during the meal, in order to prevent idle talk and, even worse, lashon hara and the like, G-d forbid.",
+        "I reiterate my request that you guide your sons and daughters with words of kindness and Mussar that will find a place in their heart. This is true especially if we merit to arrive in Eretz Yisrael, because one must be extra cautious to follow Hashem's ways there. Therefore, train them well, since one must work hard on one's speech and character traits, and only through good habits can we control ourselves (Shaarey Teshuvah). All beginnings are hard (Mechilta Yisro). But afterwards, one is worthy of praise (Mishlei 20:14). For the wicked person knows that he is taking the wrong path, but it is hard for him to change. But this is man's main task, not to go after his desires, but (Tehillim 32:9) \"to restrain himself with a bit and bridle when he is being groomed.\" Man must deprive himself until he dies, not by fasting or asceticism, but by controlling his mouth and desires. This is teshuvah. And this is the whole reward of the World-to-Come, as it is written (Mishlei 6:23): \"For the commandment is a lamp and the Torah is a light\" - but \"the way to life is the rebuke that disciplines.\" And that is worth more than any amount of fasting and self-affliction! For every second that man controls his tongue, he merits some of the \"hidden [by Hashem for the righteous] light,\" something which no angel or [other] creature can imagine (Midrash). And it is stated (Tehillim 34:13,14): \"Who is the man who desires life, and loves days that he may see good? Guard your tongue from evil, and your lips from speaking deceitfully.\" This will atone for any sin and save one from Gehinnom, as we find (Mishlei 21:23): \"He who guards his mouth [from too much eating and drinking] and tongue [from idle words] guards himself from trouble.\" Also (ib. 18:21): \"Death and life are in the power of the tongue.\" Woe to one who gives away his life for one word! Then what advantage is there to one who has a tongue (see Koheles 10:11)? And, \"Everything has a cure except, etc.\" It is most important to refrain from speaking words of praise about anyone. How much more so does this apply to speaking ill of anyone! Why must one speak about others? \"The mouth that speaks strangely is a deep pit; he who angers Hashem falls into it\" (Mishlei 22:14).",
+        "Concerning solitude, the main thing is to remain at home. Even your visit to the synagogue should be very short. In fact, it is better to pray at home, for it is impossible to be spared from jealousy or from hearing idle talk or lashon hara in the synagogue. And one receives punishment for this, as we find (Shabbos 33a), \"Also one who hears and is silent....\" This is even the more so on Shabbos and Yom Tov when they gather to talk - It is then better that you don't pray at all. Refrain also from going to the cemetery (especially women), as it leads to all kinds of sorrow and sin. It is also advisable that your daughter not go to the synagogue, because she'll see beautiful clothes there, become jealous and talk about it at home. This will lead to lashon hara, etc. She should rather cling to Mussar and not become jealous of anything in this world, where everything is vanity and illusions, appearing and disappearing overnight (Yonah 4:10). \"Though he grows as high as the sky, his head reaching the clouds, he perishes forever...\" (Iyov 20:6,7). \"For property does not last forever, or a crown for all generations\" (Mishlei 27:24). And even while it exists it is worthless, loathsome and disdained by any sensible person. Woe to him who is impressed by it. Envy only the fear of Hashem (ib. 23:17). She should not say, \"How can I earn a share in the World-to-Come? - I can't do it!\" For we have learned (Berachos 17a): \"One may do much or one may do little, provided he directs his heart to heaven.\"",
+        "For the sake of Hashem, give a fifth of all earnings to charity. Do not give less, as I have already warned you, because that causes the transgression of several positive and negative mitzvahs every minute! It also implies a rejection of the Holy Torah, G-d forbid.",
+        "But the main way to merit Olam Haba is by guarding one's tongue. That is worth more than all the Torah and good deeds. This is the meaning of (Isaiah 32:9) \"tranquil women\" (Berachos 17a) because the mouth is the holiest of the holy.",
+        "Among my books is a copy of Mishlei with Yiddish translation. For the sake of Hashem, have them read it daily. It is better than any Mussar book. They should also read Koheles a lot because it points out the vanity of this world, and other books as well. But G-d forbid that reading should be the objective! Reading Mussar alone does not necessarily move one to act differently. Going out into the world without a good understanding of it defeats the whole purpose. It is like one sows without having plowed; the wind and birds will carry the seeds away because they aren't closed off and protected. So is he who merely reads Mussar like him who plants without a fence; pigs will eat and trample on everything. Some plant on stone. This is comparable to a heart of stone which cannot be penetrated unless it is struck until it breaks open. That's why I wrote you to hit our children if they don't obey you. \"Train a lad in the way he ought to go\" (Mishlei 22:6). This is an important principle of education.",
+        "I also wish to appeal to my son-in-law to adhere to all the above. Read to the children as I have stated and learn for the sake of Heaven. Become well-versed in it for Hashem's sake. Don't pay attention to those who say that it is unnecessary for the child, G-d forbid. To the contrary, \"Train a lad, etc.\" It is easier to remove the skin of a nut before it hardens into a shell. Most importantly, it is through such study that one merits everything, as our Sages stated (Avos 6:1): \"Rabbi Meir said, 'Whoever studies Torah for its own sake merits many things; furthermore, the whole world is worthwhile for his sake alone.'\" You should study Tractate Avos, especially Avos D'Rabbi Noson, and Tractate Derech Eretz, since Derech Eretz (good manners) are more important than Torah study. Honor both your mother-in-law and your children's great grandmother. Also always treat everyone with politeness and respect.",
+        "My Dear Mother, I know that you don't need my advice, because you are very modest. Nevertheless, I wish someone would read this letter to you, for it consists of words of the Living G-d. I beg of you not to grieve over me, as you promised me, and G-d willing, if I merit to arrive at the gate of heaven in the holy city of Jerusalem, I will pray for you as I promised. And if we deserve it, we shall all be reunited, please G-d. I also ask my wife to honor my mother, as the Torah dictates, especially since she is a widow to whom it is a grave sin to cause even the slightest pain. I also ask you, Mother, to please cause peace to reign between you, and that you should strive to bring happiness one to the other. This is a great mitzvah incumbent upon everyone, as we find (Reishis Chochmah): \"When man is judged, he will be asked,''Did you make your fellow a king over you?'' We see that one must gladly enhance his friend's honor. In fact, the main goal of the Torah is to bring joy to man. Even if one of you should happen to act improperly, excuse each other and live in peace for Hashem's name. I also ask of you, Mother, to supervise and guide my children with gentle words, so that they will accept them. I instruct my sons and daughters to honor her, and not to fight among themselves at all, but to settle everything peacefully.",
+        "May the Master of Peace grant you, my sons, daughters, sons-in-law, brother and all Israel life and peace.",
+        "Your loving Eliyahu the son of R. Shlomo Zalman ztz\"l"
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Iggeret HaGra -- Wikisource",
+            "http://www.pirchei.co.il/specials/gra/graprn.htm"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת הגר\"א",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Iggeret HaGra/Hebrew/Iggeret HaGra -- Wikisource.json

@@ -0,0 +1,41 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Iggeret HaGra",
+    "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90",
+    "versionTitle": "Iggeret HaGra -- Wikisource",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "אגרת הגר״א",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אגרת הגר\"א",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        "באתי לבקש מאתכם שלא תצטערו כלל וכלל, כמה שהבטיחו לי אמתית, וגם לא תדאגו (<small>נ\"א:</small> שהבטיחה לי אמי תחיה, וגם מה תדאגו?), הנה אנשים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון, מניחים נשותיהן וגם הם נע ונד בחוסר כל. ואני תודה לאל, נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל (<small>נ\"א:</small> וחמדת השם-יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה), ואני נוסע בשלום ברוך ה'. וגם את יודעת שהנחתי ילדי שלבי הומה עליהם וכל ספרי היקרים, והייתי כגר בארץ אחרת והנחתי הכל כו'.",
+        "וידוע, כי כל העולם-הזה הכל הבל, וכל השעשועים הכל כלא, ואוי להרודפים אחר ההבל אין בו מועיל. ואל תקנא בעושר, כי \"יש וגו' עשר שמור לבעליו לרעתו\", \"כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב\" וגו', \"כל- עומת שבא כן ילך, ומה-יתרון לו שיעמל לרוח\" (קהלת ה, יב - טו). \"ואלו חיה אלף שנים פעמים\" וגו', (קהלת ו, ו). \"כי אם-שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל -שבא הבל\" (קהלת יא, ח). \"ולשמחה מה-זה עשה\" (קהלת ב, ב). כי מחר תבכה מאשר היום תשחק. ואל תקנא בכבוד המדומה ההבל, והזמן בוגד והוא כמאזנים: יגביה הקל וישפיל הכבד. והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר <small>(מבחר הפנינים)</small>. \"אין אדם מת וחצי תאותו בידו\" (קהלת רבה, א). \"מה-יתרון לאדם בכל-עמלו\" וגו' (קהלת א, ג). זכור הראשונים אשר היו לפנינו, שכל אהבתם וחמדתם ושמחתם כבר אבדה (שם) ומקבלים על זה דינים מרובים. ומה-הנאה לאדם שסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם-הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל.",
+        "ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו. כמאמר חכמינו ז\"ל (תוספתא פאה, א), \"אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם\". ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל- העבירות. \"כל-עמל האדם לפיהו\" (קהלת ו, ז), אמרו חכמינו ז\"ל, שכל-מצותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה-שמוציא מפיו. \"מה אומנותו של אדם בעולם-הזה, ישים עצמו כאלם\" כו' (חולין פט, א). וידביק שפתותיו כשתי ריחים כו'. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל, צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים, כגון: לשון-הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות, ובפרט בבית-הכנסת ובשבת ויום-טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד (זהר), ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב. בעלי-גדפין הולכין תמיד אל כל אדם ואדם ואין נפרדים ממנו וכותבין כל דיבור ודיבור, \"כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל כנפים יגיד דבר\" (קהלת י, כ). \"אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך ואל-תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף\" וגו' (קהלת ה, ה). ובכל אשר צריך לך, תקח הכל על-ידי שליח, ואף אם הוא פעמים ושלש ביקר, \"היד ה' תקצר\" וגו' (��מדבר יא, כג). השם יתברך זן מקרני ראמים עד ביצי כנים (עבודה זרה ג, א), ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו. ובשבת ויום-טוב אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד. וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד, כי קדושת שבת גדולה מאד, \"ובקושי התירו לומר שלום בשבת\" <small>(ירושלמי שבת, וכן בתוספת שבת דף קיג)</small>. ראה, בדיבור אחד כמה החמירו. ותכבד את השבת מאד כאשר היה לפני, ואל תצמצם כלל, כי \"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה ועד יום-הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות והוצאות יום-טוב וכו'. (ביצה טז, א).",
+        "וגם באתי לבקש מאתך מאד מאד בבקשה גדולה ועצומה ושטוחה, שתדריך את בנותיך מאד שלא יצא מפיהם קללה ושבועה וכזב ומחלוקת, רק הכל בשלום, באהבה ובחיבה ונחת. והנה יש לי כמה ספרי מוסר עם לשון אשכנז, יקראוהו תמיד, וכל-שכן בשבת קדש-קדשים לא יתעסקו אלא בספרי מוסר. והנה תדריכם תמיד בספרי מוסר. ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד. והבזיון בעולם-הבא, \"את-אביה היא מחללת\" (ויקרא כא, ט). \"כמאן קרינן לרשע בן- צדיק, רשע-בן רשע\" כו' (סנהדרין נב, א). וכן שאר דברים, לשון-הרע ורכילות, ושלא יאכלו וישתו כי אם בברכה ראשונה ואחרונה, וברכת-המזון וקריאת-שמע והכל בכונה. ועיקר הכל שלא יצאו חס-ושלום מפתח ביתם ולחוץ, ושיצייתו ויכבדו אותך ולאמי ולכל הגדולים בשנים מהם, וגם כל מה שכתוב בספרי מוסר יקיימו.",
+        "גם לבניך שיחיו תגדל אותם בדרך הישר ובנחת, ותשלם שכר-למוד ותחזיק מלמד בביתך ולא תצמצם בשכרו, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה חוץ מתשר\"י <small>[<b>ת</b>למוד תורה, <b>ש</b>בתות, <b>ר</b>אשי חודשים, <b>י</b>מים טובים]</small> (ביצה טז, א). וגם הנחתי להם ספרים. ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת. וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד שלא יחסר להם, ושילמדו מקודם כל החומש, שיהיו רגילים כמעט בעל- פה, ואל יכביד עליהם כי אם בנחת. כי הלימוד אינו נקבע באדם, כי אם בישוב ובנחת. ותפזר להם פרוטות וכיוצא.",
+        "ועל זה תתן תמיד דעתך, והשאר הכל הבל. כי מאומה לא ישא אדם בעמלו, רק שתי חליפות בגדים לבנים. גם \"אח לא-פדה וגו' (תהלים מט, ח) אל-תירא כי-יעשר איש וגו', כי לא במותו\" וגו' (תהלים יז, יח). ואל תאמר אניח לבני חק בשאול וגו'. בני- אדם דומין לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נובלין (עירובין נד, א). כל אחד נולד במזלו ובהשגחת אל עליון ברוך-הוא, והם שמחים במותו והוא יורד לשאול. \"ריש-לקיש הניח לבניו קבא דמוריקא, קרי אנפשיה (תהלים מט, יא): 'ועזבו לאחרים חילם'\" (גיטין מז, א). אוי ואבוי על שכולם חושבים להניח לבנים, ואין יתרון מבנים ומבנות רק בתורתם ובמעשיהם הטובים, אבל מזונותם קצובים להם. גם-כן ידוע (ברכות יז, א): \"אגרא דנשי באקרויי בניהו\" כו' .",
+        "ואמרו חכמינו זכרונם לברכה <small>(תנא דבי אליהו רבא פרק ט)</small>, אין לך אשה כשרה בנשים, אלא כשעושה רצון בעלה, וכל-שכן שאני כותב לך דברי אלהים חיים, ובטוח אני שתעשה ככל אשר כתבתי, אף-על-פי-כן באתי להזהירך באזהרה כפולה, שלא תשנה דבר מכל אשר כתבתי. ותקרא את האיגרת הזאת בכל שבוע, ובפרט בשבת קודם האכילה ובתוך הסעודה, שלא ידברו דברים בטלים חס-ושלום וכל-שכן וחס-ושלום בלשון- הרע וכיוצא בהם.",
+        "ובבקשה לכולכם על הנכתב לעיל שתדריך בניך ובנותיך, ועיקר בדברים רכים בדברי מוסר המתיישב על הלב, ובפרט אם נזכה לבוא לארץ-ישראל, כי שם צריך לילך מאד בדרכי ה', ולכן תרגילם. כי הדיבור והמדות צריך הרגל רב. וההרגל על כל דבר, שלטון <small>(שערי תשובה לר\"י)</small>. \"וכל ההתחלות קשות\" (מכילתא יתרו). ואחר-כך (<small>נ\"א:</small> טוב לו) \"ואזל לו אז יתהלל\" (משלי כ, יד). כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרוש. וזה כל האדם, לא יניח לו לחפצו \"במתג-ורסן עדיו לבלום\" (תהלים לב, ט). ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, ולזה כל פרי העולם-הבא, כמו שכתוב (משלי ו, כג): \"כי נר מצוה\" וגו', אבל \"ודרך חיים תוכחות מוסר\", וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים לד, יג - יד): \"מי-האיש החפץ חיים, אהב ימים וגו' נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה\", ובזה יכופר לו כל עון וניצול משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כא, כג): \"שמר פיו [מאכילה ושתיה יתרה] ולשונו [מדברים בטלים], שמר מצרות נפשו\". \"מות וחיים ביד-לשון\" (משלי יח, כא). אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד. \"ואין יתרון לבעל הלשון \" (קהלת י, יא), ולכל יש רפואה חוץ כו'. והעיקר שלא תדבר בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה-לו לאדם בדבר זרות. \"שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל-שם\" (משלי כב, יד).",
+        "ועיקר הגדר בבדידות, שלא תצא חס-ושלום מפתח ביתך חוצה, ואף בבית-הכנסת תקצר מאד ותצא. ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית-הכנסת אי-אפשר להינצל מקנאה, ולשמוע דברים בטלים ולשון-הרע. ונענשין על-זה, כמו שאמרו (שבת לג, א): \"אף שומע ושותק\" כו'. וכל-שכן בשבת ויום-טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל. ותישמר שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל. (<small>נ\"א:</small> ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים), וכל הצרות והעוונות באים מזה. וגם בתך יותר טוב שלא תלך לבית- הכנסת, כי שם רואה בגדים טובים ומתקנאת ומספרת בבית, ומתוך זה באין ללשון- הרע ולשאר דברים. אלא תדבק במוסר תמיד ואל תקנא בעולם- הזה, הכל הבל מעשה תעתועים, \"שבן-לילה היה\" וגו' (יונה ד, י). כי \"אם-יעלה לשמים שיאו\" וגו' (איוב כ, ו). \"כי לא לעולם חסן, ואם-נזר\" וגו' (משלי כז, כד). ואף בשעתו הוא הבל אין בו ממש ומאוס ובזוי בעיני כל בעל-שכל. אוי ואבוי למי ששוגה בו. ותקנא ביראת ה' (משלי כג, יז). ולא תאמר במה אזכה לעולם-הבא, איני יכולה לעשות? \"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים\" (ברכות יז, א).",
+        "ולמען ה' שתפריש את החומש כאשר צויתיך ואל תפחות כאשר הזהרתיך, כי בפחות מזה עוברים כל רגע על כמה לאוין ועשין, ושקול כאילו כפר בתורה הקדושה חס- ושלום.",
+        "אבל העיקר לזכות לעולם-הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים, ואלו נקראים \"נשים שאננות\" (ישעיה לב, ט), כי הפה קדש קדשים.",
+        "ובספרים שלי יש \"משלי\" עם לשון אשכנז, למען השם שיקראו בכל יום. והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר. וגם ספר \"קהלת\" יקראו תמיד לפניך, כי שם מהביל עניני העולם-הזה, ושאר ספרים. אבל חס-ושלום לא תהיה התכלית הקריאה לבד, כי בזה אין מתפעל האדם. גם כמה בני-אדם קורין בספרי מוסר ואינם מתפעלים, והוא בשביל הנזכר למעלה. ועוד בשביל יציאתם בלא הבנה, (<small>נ\"א:</small> בין הבריות), כי זה מאבד את הכל. והמשל, הזורע בלא חרישה, שיחטוף הרוח וישביע עופות כו', והוא בשביל שאין יכול לחסום עצמו ולגדור, והוא כזורע בלא גדר ואוכלין החזירים וירמסון. ויש שזורע על האבן, והוא לב האבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד ש��תפוצץ. לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך, ו\"חנוך לנער על-פי דרכו\" (משלי כב, ו). ועיקר בחינוך.",
+        "וגם את חתני אני מזהיר בכל זה, שיקרא לפניהם כנזכר למעלה, ושיהא לימודו לשם שמים, ולמען השם יחנך עצמו בזה. ואל ישגיח על האומרים, כי הנער אין צריך לזה חס- ושלום, אדרבה \"חנוך לנער\" וגו'. קליפת האגוז ירוקה נוחה להסיר כו'. ועיקר הכל הוא, כי בזה זוכה אל הכל, כמו שאמרו חז\"ל (משנה אבות ו, א): \"רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו' ולא עוד\" כו'. ותלמד מסכת אבות ובפרט בפרקי אבות דרבי נתן, ומסכת דרך-ארץ קדמה לתורה. ותכבד לחמותך, ולחמותך הזקנה תכבד מאד. ועם כל אדם תתנהג בדרך-ארץ בנחת ובכבוד.",
+        "אהובתי אמי, ידעתי שאינך צריכה למוסר שלי, כי ידעתי כי צנועה את, אף-על-פי-כן יקראו לפניך האיגרת הזאת, כי הם דברי אלהים חיים. ומבקש אני מאד ממך בבקשה שטוחה, שלא תצטערי בשבילי, כאשר הבטחת לי. ואם ירצה ה', אם אזכה להיות בירושלים עיר הקדש אצל שער השמים, אבקש בעדך כאשר הבטחתי. ואם נזכה נתראה יחדו כולנו, אם ירצה בעל הרחמים. וגם באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי, כמו שכתוב בתורה, ובפרט לאלמנה, שעון פלילי מאד לצערה, אפילו בתנועה קלה. וגם לאמי בקשתי, שיהא שלום בין שתיכן, ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים, כי זה מצוה גדולה לכל אדם, ו\"שואלין לאדם בשעת הדין כו', המלכת את חברך בנחת-רוח\", הרי צריך שימליכהו בנחת, ובזה רוב התורה לשמח לאדם. ואף אם תעשה אחת מכם שלא כהוגן, תמחלו זו לזו ותחיו למען ה' בשלום. וכן לאמי בקשתי שתדריך את בני ובנותי בדברים רכים שיקבלום ותשגיח עליהם. ולבני ולבנותי אני מצוה שיכבדו אותה. וגם ביניהם לא ישמע ריב וכעס כלל, אלא הכל בשלום.",
+        "ובעל השלום יתן לכם ולבני ולבנותי וחתני ואחי וכל ישראל חיים ושלום.",
+        "מנאי אהובכם אליהו במוהר\"ר שלמה זלמן זצלה\"ה"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Iggeret HaGra/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "title": "Iggeret HaGra",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Iggeret_HaGra",
+    "text": [
+        "באתי לבקש מאתכם שלא תצטערו כלל וכלל, כמה שהבטיחו לי אמתית, וגם לא תדאגו (<small>נ\"א:</small> שהבטיחה לי אמי תחיה, וגם מה תדאגו?), הנה אנשים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון, מניחים נשותיהן וגם הם נע ונד בחוסר כל. ואני תודה לאל, נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל (<small>נ\"א:</small> וחמדת השם-יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה), ואני נוסע בשלום ברוך ה'. וגם את יודעת שהנחתי ילדי שלבי הומה עליהם וכל ספרי היקרים, והייתי כגר בארץ אחרת והנחתי הכל כו'.",
+        "וידוע, כי כל העולם-הזה הכל הבל, וכל השעשועים הכל כלא, ואוי להרודפים אחר ההבל אין בו מועיל. ואל תקנא בעושר, כי \"יש וגו' עשר שמור לבעליו לרעתו\", \"כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב\" וגו', \"כל- עומת שבא כן ילך, ומה-יתרון לו שיעמל לרוח\" (קהלת ה, יב - טו). \"ואלו חיה אלף שנים פעמים\" וגו', (קהלת ו, ו). \"כי אם-שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל -שבא הבל\" (קהלת יא, ח). \"ולשמחה מה-זה עשה\" (קהלת ב, ב). כי מחר תבכה מאשר היום תשחק. ואל תקנא בכבוד המדומה ההבל, והזמן בוגד והוא כמאזנים: יגביה הקל וישפיל הכבד. והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר <small>(מבחר הפנינים)</small>. \"אין אדם מת וחצי תאותו בידו\" (קהלת רבה, א). \"מה-יתרון לאדם בכל-עמלו\" וגו' (קהלת א, ג). זכור הראשונים אשר היו לפנינו, שכל אהבתם וחמדתם ושמחתם כבר אבדה (שם) ומקבלים על זה דינים מרובים. ומה-הנאה לאדם שסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם-הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל.",
+        "ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו. כמאמר חכמינו ז\"ל (תוספתא פאה, א), \"אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם\". ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל- העבירות. \"כל-עמל האדם לפיהו\" (קהלת ו, ז), אמרו חכמינו ז\"ל, שכל-מצותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה-שמוציא מפיו. \"מה אומנותו של אדם בעולם-הזה, ישים עצמו כאלם\" כו' (חולין פט, א). וידביק שפתותיו כשתי ריחים כו'. וכל כף הקלע הכל בהבל פיו של דברים בטלים, ועל כל דיבור הבל, צריך להתקלע מסוף העולם ועד סופו. וכל זה בדברים יתרים. אבל בדברים האסורים, כגון: לשון-הרע וליצנות ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות, ובפרט בבית-הכנסת ובשבת ויום-טוב, על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד (זהר), ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב. בעלי-גדפין הולכין תמיד אל כל אדם ואדם ואין נפרדים ממנו וכותבין כל דיבור ודיבור, \"כי עוף השמים יוליך את-הקול, ובעל כנפים יגיד דבר\" (קהלת י, כ). \"אל-תתן את-פיך לחטיא את-בשרך ואל-תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף\" וגו' (קהלת ה, ה). ובכל אשר צריך לך, תקח הכל על-ידי שליח, ואף אם הוא פעמים ושלש ביקר, \"היד ה' תקצר\" וגו' (במדבר יא, כג). השם יתברך זן מקרני ראמים עד ביצי כנים (עבודה זרה ג, א), ונותן לכל אחד ואחד די מחסורו. ובשבת ויום-טוב אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד. וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד, כי קדושת שבת גדולה מאד, \"ובקושי התירו לומר שלום בשבת\" <small>(ירושלמי שבת, וכן בתוספת שבת דף קיג)</small>. ראה, בדיבור אחד כמה החמירו. ותכבד את השבת מאד כאשר היה לפני, ואל תצמצם כלל, כי \"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה ועד יום-הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות והוצאות יום-טוב וכו'. (ביצה טז, א).",
+        "וגם באתי לבקש מאתך מאד מאד בבקשה גדולה ועצומה ושטוחה, שתדריך את בנותיך מאד שלא יצא מפיהם קללה ושבועה וכזב ומחלוקת, רק הכל בשלום, באהבה ובחיבה ונחת. והנה יש לי כמה ספרי מוסר עם לשון אשכנז, יקראוהו תמיד, וכל-שכן בשבת קדש-קדשים לא יתעסקו אלא בספרי מוסר. והנה תדריכם תמיד בספרי מוסר. ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד. והבזיון בעולם-הבא, \"את-אביה היא מחללת\" (ויקרא כא, ט). \"כמאן קרינן לרשע בן- צדיק, רשע-בן רשע\" כו' (סנהדרין נב, א). וכן שאר דברים, לשון-הרע ורכילות, ושלא יאכלו וישתו כי אם בברכה ראשונה ואחרונה, וברכת-המזון וקריאת-שמע והכל בכונה. ועיקר הכל שלא יצאו חס-ושלום מפתח ביתם ולחוץ, ושיצייתו ויכבדו אותך ולאמי ולכל הגדולים בשנים מהם, וגם כל מה שכתוב בספרי מוסר יקיימו.",
+        "גם לבניך שיחיו תגדל אותם בדרך הישר ובנחת, ותשלם שכר-למוד ותחזיק מלמד בביתך ולא תצמצם בשכרו, כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש-השנה חוץ מתשר\"י <small>[<b>ת</b>למוד תורה, <b>ש</b>בתות, <b>ר</b>אשי חודשים, <b>י</b>מים טובים]</small> (ביצה טז, א). וגם הנחתי להם ספרים. ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת. וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד שלא יחסר להם, ושילמדו מקודם כל החומש, שיהיו רגילים כמעט בעל- פה, ואל יכביד עליהם כי אם בנחת. כי הלימוד אינו נקבע באדם, כי אם בישוב ובנחת. ותפזר להם פרוטות וכיוצא.",
+        "ועל זה תתן תמיד דעתך, והשאר הכל הבל. כי מאומה לא ישא אדם בעמלו, רק שתי חליפות בגדים לבנים. גם \"אח לא-פדה וגו' (תהלים מט, ח) אל-תירא כי-יעשר איש וגו', כי לא במותו\" וגו' (תהלים יז, יח). ואל תאמר אניח לבני חק בשאול וגו'. בני- אדם דומין לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נובלין (עירובין נד, א). כל אחד נולד במזלו ובהשגחת אל עליון ברוך-הוא, והם שמחים במותו והוא יורד לשאול. \"ריש-לקיש הניח לבניו קבא דמוריקא, קרי אנפשיה (תהלים מט, יא): 'ועזבו לאחרים חילם'\" (גיטין מז, א). אוי ואבוי על שכולם חושבים להניח לבנים, ואין יתרון מבנים ומבנות רק בתורתם ובמעשיהם הטובים, אבל מזונותם קצובים להם. גם-כן ידוע (ברכות יז, א): \"אגרא דנשי באקרויי בניהו\" כו' .",
+        "ואמרו חכמינו זכרונם לברכה <small>(תנא דבי אליהו רבא פרק ט)</small>, אין לך אשה כשרה בנשים, אלא כשעושה רצון בעלה, וכל-שכן שאני כותב לך דברי אלהים חיים, ובטוח אני שתעשה ככל אשר כתבתי, אף-על-פי-כן באתי להזהירך באזהרה כפולה, שלא תשנה דבר מכל אשר כתבתי. ותקרא את האיגרת הזאת בכל שבוע, ובפרט בשבת קודם האכילה ובתוך הסעודה, שלא ידברו דברים בטלים חס-ושלום וכל-שכן וחס-ושלום בלשון- הרע וכיוצא בהם.",
+        "ובבקשה לכולכם על הנכתב לעיל שתדריך בניך ובנותיך, ועיקר בדברים רכים בדברי מוסר המתיישב על הלב, ובפרט אם נזכה לבוא לארץ-ישראל, כי שם צריך לילך מאד בדרכי ה', ולכן תרגילם. כי הדיבור והמדות צריך הרגל רב. וההרגל על כל דבר, שלטון <small>(שערי תשובה לר\"י)</small>. \"וכל ההתחלות קשות\" (מכילתא יתרו). ואחר-כך (<small>נ\"א:</small> טוב לו) \"ואזל לו אז יתהלל\" (משלי כ, יד). כי הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרוש. וזה כל האדם, לא יניח לו לחפצו \"במתג-ורסן עדיו לבלום\" (תהלים לב, ט). ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, ולזה כל פרי העולם-הבא, כמו שכתוב (משלי ו, כג): \"כי נר מצוה\" וגו', אבל \"ודרך חיים תוכחות מוסר\", וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים לד, יג - יד): \"מי-האיש החפץ חיים, אהב ימים וגו' נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה\", ובזה יכופר לו כל עון וניצול משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כא, כג): \"שמר פיו [מאכילה ושתיה יתרה] ולשונו [מדברים בטלים], שמר מצרות נפשו\". \"מות וחיים ביד-לשון\" (משלי יח, כא). אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד. \"ואין יתרון לבעל הלשון \" (קהלת י, יא), ולכל יש רפואה חוץ כו'. והעיקר שלא תדבר בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה-לו לאדם בדבר זרות. \"שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל-שם\" (משלי כב, יד).",
+        "ועיקר הגדר בבדידות, שלא תצא חס-ושלום מפתח ביתך חוצה, ואף בבית-הכנסת תקצר מאד ותצא. ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית-הכנסת אי-אפשר להינצל מקנאה, ולשמוע דברים בטלים ולשון-הרע. ונענשין על-זה, כמו שאמרו (שבת לג, א): \"אף שומע ושותק\" כו'. וכל-שכן בשבת ויום-טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל. ותישמר שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל. (<small>נ\"א:</small> ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים), וכל הצרות והעוונות באים מזה. וגם בתך יותר טוב שלא תלך לבית- הכנסת, כי שם רואה בגדים טובים ומתקנאת ומספרת בבית, ומתוך זה באין ללשון- הרע ולשאר דברים. אלא תדבק במוסר תמיד ואל תקנא בעולם- הזה, הכל הבל מעשה תעתועים, \"שבן-לילה היה\" וגו' (יונה ד, י). כי \"אם-יעלה לשמים שיאו\" וגו' (איוב כ, ו). \"כי לא לעולם חסן, ואם-נזר\" וגו' (משלי כז, כד). ואף בשעתו הוא הבל אין בו ממש ומאוס ובזוי בעיני כל בעל-שכל. אוי ואבוי למי ששוגה בו. ותקנא ביראת ה' (משלי כג, יז). ולא תאמר במה אזכה לעולם-הבא, איני יכולה לעשות? \"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים\" (ברכות יז, א).",
+        "ולמען ה' שתפריש את החומש כאשר צויתיך ואל תפחות כאשר הזהרתיך, כי בפחות מזה עוברים כל רגע על כמה לאוין ועשין, ושקול כאילו כפר בתורה הקדושה חס- ושלום.",
+        "אבל העיקר לזכות לעולם-הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים, ואלו נקראים \"נשים שאננות\" (ישעיה לב, ט), כי הפה קדש קדשים.",
+        "ובספרים שלי יש \"משלי\" עם לשון אשכנז, למען השם שיקראו בכל יום. והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר. וגם ספר \"קהלת\" יקראו תמיד לפניך, כי שם מהביל עניני העולם-הזה, ושאר ספרים. אבל חס-ושלום לא תהיה התכלית הקריאה לבד, כי בזה אין מתפעל האדם. גם כמה בני-אדם קורין בספרי מוסר ואינם מתפעלים, והוא בשביל הנזכר למעלה. ועוד בשביל יציאתם בלא הבנה, (<small>נ\"א:</small> בין הבריות), כי זה מאבד את הכל. והמשל, הזורע בלא חרישה, שיחטוף הרוח וישביע עופות כו', והוא בשביל שאין יכול לחסום עצמו ולגדור, והוא כזורע בלא גדר ואוכלין החזירים וירמסון. ויש שזורע על האבן, והוא לב האבן שאינו נכנס בו כלל, וצריך להכות את האבן עד שיתפוצץ. לכן כתבתי לך שתכה את בנינו אם לא ישמעו לך, ו\"חנוך לנער על-פי דרכו\" (משלי כב, ו). ועיקר בחינוך.",
+        "וגם את חתני אני מזהיר בכל זה, שיקרא לפניהם כנזכר למעלה, ושיהא לימודו לשם שמים, ולמען השם יחנך עצמו בזה. ואל ישגיח על האומרים, כי הנער אין צריך לז�� חס- ושלום, אדרבה \"חנוך לנער\" וגו'. קליפת האגוז ירוקה נוחה להסיר כו'. ועיקר הכל הוא, כי בזה זוכה אל הכל, כמו שאמרו חז\"ל (משנה אבות ו, א): \"רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה כו' ולא עוד\" כו'. ותלמד מסכת אבות ובפרט בפרקי אבות דרבי נתן, ומסכת דרך-ארץ קדמה לתורה. ותכבד לחמותך, ולחמותך הזקנה תכבד מאד. ועם כל אדם תתנהג בדרך-ארץ בנחת ובכבוד.",
+        "אהובתי אמי, ידעתי שאינך צריכה למוסר שלי, כי ידעתי כי צנועה את, אף-על-פי-כן יקראו לפניך האיגרת הזאת, כי הם דברי אלהים חיים. ומבקש אני מאד ממך בבקשה שטוחה, שלא תצטערי בשבילי, כאשר הבטחת לי. ואם ירצה ה', אם אזכה להיות בירושלים עיר הקדש אצל שער השמים, אבקש בעדך כאשר הבטחתי. ואם נזכה נתראה יחדו כולנו, אם ירצה בעל הרחמים. וגם באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי, כמו שכתוב בתורה, ובפרט לאלמנה, שעון פלילי מאד לצערה, אפילו בתנועה קלה. וגם לאמי בקשתי, שיהא שלום בין שתיכן, ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים, כי זה מצוה גדולה לכל אדם, ו\"שואלין לאדם בשעת הדין כו', המלכת את חברך בנחת-רוח\", הרי צריך שימליכהו בנחת, ובזה רוב התורה לשמח לאדם. ואף אם תעשה אחת מכם שלא כהוגן, תמחלו זו לזו ותחיו למען ה' בשלום. וכן לאמי בקשתי שתדריך את בני ובנותי בדברים רכים שיקבלום ותשגיח עליהם. ולבני ולבנותי אני מצוה שיכבדו אותה. וגם ביניהם לא ישמע ריב וכעס כלל, אלא הכל בשלום.",
+        "ובעל השלום יתן לכם ולבני ולבנותי וחתני ואחי וכל ישראל חיים ושלום.",
+        "מנאי אהובכם אליהו במוהר\"ר שלמה זלמן זצלה\"ה"
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Iggeret HaGra -- Wikisource",
+            "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת הגר\"א",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Ma'amar Mezakeh HaRabim/English/Maamer Mezake Es HaRabim. Trans. Meisels and Kutnowski, Ontario, 2019 .json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ma'amar Mezakeh HaRabim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Maamer Mezake Es HaRabim. Trans. Meisels and Kutnowski, Ontario, 2019 ",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מאמר מזכה הרבים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "\"And those that bring many to be righteous will be like stars forever\" (Daniel 12:3).",
+            "Just as in a time when a person recognises his deficiency, commensurate with the level of his recognition, will he become awakened and stirred to seek an avenue to correct his deficiency. Then, he will try every endeavour that will bring close this goal, and will stand by it. Therefore, all the more so, when a person recognises the tremendous lacking that there is in this world, from the precarious teaching of this young generation - that many dead have fallen and all the mighty are slain - it requires one to awaken and girdle all of his strengths to stand in the breech to remove the obstacle and raise up the real goal (- the purpose of our existence). And, so, it is in this time, when the stronghold of the doctrine of Sin, has spread even over the children of the Torah academies, and we find all pathways of the Torah desolate, and the only remnants are but a treasured few who stand on their watch, and don’t move from their place. Surely, know; if there are no lambs, there are no goats’, and it is possible, with the passing of time, that the Torah could be forgotten from Yisrael, heaven forbid. Because of this, a person is required to awaken from his deep slumber and contemplate on the dangers which hover right in front of his face. With strength and purpose, he must go out and to work with every talent and passion to do all that is within his power.",
+            "Know, that those who are close to feeling the splendour of the Torah and Awe of the Almighty are only those who think in the Torah of Hashem, day and night, only those who understand the heights of perfection, and the deficiencies of the crooked and viral educational system that continues without reproach. Because of this, the obligation is placed on them to do in this matter all that is in their abilities, and not to exempt themselves with any reason or excuse, and not have remorse over their own time and self-improvement. Because this responsibility is comparable to saving the life of the entire world.",
+            "Know, because this service is not clear to them - its roots, and its branches, its obligation and its starting points - it is therefore met with excuses and self-exemption. Because of this, we find an obligation to explain this matter and all areas of error in order that a person should recognise that he is unable to exempt himself from this in any manner. And we understand that there are ten questions that have not been clarified sufficiently in the matter of this service, of “Bringing Merit to the Many”.",
+            "1) Is there an educational track to prepare educators in community service until they are fit for this?",
+            "2) Is there a need to carry the additional burden of the physical duties and the like?",
+            "3) Is there what to push this matter to the greats of the generation, and strengthen an individual's case to be exempt?",
+            "4) Is there anything that will allow an individual to exempt himself from community services?",
+            "5) Does the Torah obligate being exiled from place to place in order to spread the Torah?",
+            "6) Is it in the ability of individuals to impact the enter world without any substantial means except with his spirit?",
+            "7) Is it obligatory to such an extent to look into all matters of the children and to investigate all of their on-goings to correct them?",
+            "8) Is community service counterproductive to self-improvement?",
+            "9) Is it optimal for one to understand the peticulars of the people before taking action?",
+            "10) Is it optimal for one to become a community servant, while refusing to accept upon himself its responsibility?",
+            "Because of all these questions and doubts, the one who wants to begin cannot begin, and stalls those who have already begun. Therefore, we find an obligation to explain these matters, one by one, according to the sources of Chazal."
+        ],
+        [
+            "Chazal bring down that when Rebbi Chananiya and Rebbi Chiya debated, Rebbi Chananiya said to Rebbi Chiya, “Would you content with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect? Rebbi Chiya said to Rebbi Chananiya, “Would you content with me that my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael. What did I do? I went and sowed flax, twisted nets, trapped deer, fed the flesh to orphans, made parchment from their skin, wrote the five books of the Torah, went to a town and taught five children the five books, taught six children the six orders of the Mishna, and I said to them, 'Until I return, teach each other and review with each other.' And my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.” And, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b).",
+            "If we contemplate on the key greatness of his action, we find that it was specifically that he gave himself over completely to community service, to seek only the benefit and good of the community with no regard for himself. With regards to himself, it was also beneficial in his effort towards his own self-perfection in as much as he attended to the public. And his whole aim was only to intend with his actions that they will be self-perpetuating in this world. Because it wasn’t enough for him to effect with his abilities alone, rather, the source of his actions was to create training of workers which, even without him, they would do [the work of community service], and bring benefit wherever they may be. Since he designed it to be that they should “teach each other”, through this, each one came to be educated that it should be his goal to bring benefits [to the community] and exemplify it. Like a doctor of the king, that his entire function and objective is to make every precaution that the king does not come to disease. He achieves this through instructing the practices that improve health, and through training all those in the court to recognise the signs of disease and the matters of prevention. This was the entire intent of Rebbi Chiya, looking towards the future, and to make efforts like these so that it shouldn't come to a disease, through forgetting the Torah, heaven forbid, by the means of a prearranged education of community workers, [so] that they are able to stand in the breach and to spread Torah and Awe of Hashem wherever they may be. Through a connected network, every \"son of Torah\" that comes to learn will enter in such a way as to prepare him for this great work, by bringing a change in his outlook, and will also cause a desire in him to be from the type of teachers that bring advancement.",
+            "And if we contemplate on Rebbi Chiya’s actions, that he designed it that they would, “teach each other”, there is in this a great foundation to uphold the public. For all the unresponsiveness encountered in community service, comes by what is found [in] some stubborn ones who stand on their principles with a different outlook, and they become unresponsive to all those who encounter them. And how great is “Chiya’s deed” that designed and trained them that they should all be of one outlook, that all their discussions and thoughts will be solely to “teach each other”. And it will be the “each other” paradigm which causes there to be instilled in “the teaching” a life-spirit that enabled them to go higher and higher. On the one side, they were all students of each other, and, on the second side, they positively influenced one another. Therefore, the outgrowth of this is a great benefit towards his intent to train community workers. And therefore he said with assurance in his era, “My labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.",
+            "And if we ponder even further, we will be amazed, since wasn't Rebbi Chiya the one that arranged the Braisos, the foundation of the Six Orders of the Mishna! Yet, he gave over all of his abilities to create training for teachers for community service who are now beginning to enter into the vineyard of Hashem, this being the 4 square cubits of Jewish law and Awe of heaven. Perforce, it is found that even these [- even those of Rebbi Chiya's calibre -] should be trained to be community workers. And secondly, through the “teach each other” [method], they make the community fitting to be included for this matter, until it is found from these services, of establishing the Torah and the Awe of Hashem, they uphold the general goal and its detail as well. And all this was achieved only because his intent was looking solely towards the benefit of the public. And even though this matter was revolutionary, he still stood firmly on this, because he had foresight and saw that from this would be an outgrowth in Torah and Awe of Hashem everywhere. And, as such, it was good for him to endure in every aspect of endurance, as they said, “he sowed flax, etc.” all for the good of the public. [It is therefore] required of all who train and serve to teach that it will be good for him to be a community worker, and it will assist in the pursuit of self-perfection. And he shouldn't look towards his own success alone. For, with the measure of how much one is able to remove his own honour and situate himself for the public, with the same measure will he be successful wherever he goes. And as the verse said, “Train the youth, according to his way, so when he becomes old, he will not be removed from it” (Mishlei 22). “From it” refers to from the training. And what is this training that he should be able to fulfill also in his old age? I say this training is of community service - that his desire is to do better in this matter. And the Gra writes that there is education at the level of 'for the sake [of Heaven]' - and, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b), that he desired only the good of the public. And he succeeded in his actions, that Torah would not be forgotten from Yisrael, through establishing education of teachers of community services according to their level that they will be involved in it all their lives. And with this, we remove the first question; is there an educational track to prepare educators in community service; was it not Rebbi Chiya who did this, [by] training the young to teach each other and was successful in his efforts."
+        ],
+        [
+            "And there is even more to wonder, was it not Rebbi Chiya who was a foundation of the Six Orders [of the Mishna]?!? How was he not worried about his honour and his time, to give over all of this for community service, to the point that it was befitting to him to also do material labours, such as trapping the deer, feeding the meat to children, making parchment and writing the portions. But we see that this was the main part of his innovation. For, he was the first and only one that discovered within his mind this path and in these details, and how could he do this matter and not prevent himself from getting involved in material labours also? And, in any event, the design of his program was to do so.",
+            "It’s mind-boggling how much for the sake of heaven there was in this situation. He didn’t say: “This I want, this I can do, this is in accordance with my honour”. Instead, all what the public expressed, he did with fervour, that which was desirable in the eyes of Hashem, even though the external actions were completely banal, completely unembellished, and completely unadorned. He didn’t look towards aesthetics, rather, since he understood that which would bring him closer to the goal, to not allow Torah to be forgotten from Yisrael, he wasn’t bashful before anything, and he didn’t hesitate even from the tip of the Yud from such means.",
+            "It’s befitting for us to know that the act that Rebbi Chiya did, even though that it is apparent that we do not comprehend their essential purpose, what would become of it if these material aspects came from another person and another source. Truthfully, from his innovation and from giving over himself, it is recognised that Rebbi Chiya did not call these things [arbitrary] “actions”, rather “foundations” which through this specifically he would be able to establish the matter, even though we are not able to determine the reason and the intention, whether there was no other way, or whether he ignored other resources, [or] in order to prevent a worry of a lacking in the fulfillment of his lofty efforts, [or] to save himself from worry from unknown theft with the help of heaven. As they say in the name of the Gra: if a person learns in a house where a piece of the roof was acquired through theft, there will be a lacking in his success. Whatever the case may be, still, how great was his act that were all done with the recognition that they will accomplish the matter. And on this, it was not difficult for him to achieve the material aspects because of the principles of annulment [- that he had given himself over to the needs of the community], they were equal to him in actions to do everything without the slightest objection. ",
+            "So must the community worker feel in this time, for the entire state of Torah and Awe [of Hashem] is in danger. And, perforce, we need to set up all that is in our abilities and do all these matters with conviction, to establish places of Torah and not refuse himself from rebuke, and make his face like flint, and every man will assist in any work there is in his capacity, also these services that have no attraction in them, he should not object from doing them, and should not worry about his own honor, since the things that come out from them are needed to be done, and he should not look to those who say and curse when dealing with this matter. And if he feels that if he deals with them there will be a greater fulfillment, he won’t rely these matters on someone else, in order to remove himself, and not to say it is small, rather he should be concerned on his obligation to be fastidious on the purpose and not to let it slip from his grasp things that are not sweet. Since there is a great difference between the material that brings about the spiritual, from the spiritual that brings about the material. Therefore, anyone who is able to do the material labour in a matter more desirable to achieving the true purpose, it's forbidden for him to remove himself from it, since on this Rebbi said, “How great is this act of Chiya” that he did not look towards superficiality, rather he did everything that was needed for the purpose. For also the material labours require to be carried out with a prepared pure heart for the sake of heaven – only then, will it develop from this, the great spiritual purpose. And if not, it is possible for the material to consume the spiritual. Therefore, we call this [one of] the principles of spirituality of the masses, and if so, there is a need to recognise for this great calling and to give weight to this great study how to practice in this profession. And with this, we remove the second question if there is a need to also carry the yoke of material labour. Was it not Rebbi Chiya who was involved in this work, and it was a great foundation in supporting the community, and everyone is obligated to assist and help with his spirit and with his mind and it will be desirable in the eyes of Hashem. "
+        ],
+        [
+            "And if we observe further the act of Rebbi Chiya, wasn’t he able to easily find giants of Torah that knew all six [Orders of] the Mishnayos and could learn with all of them together? [Instead,] what was it to him that it should be done with the concept of “teach each other” and to make each one of his students fit and obligated to learn with his friend and his friend to him? Therefore, we need to say, it was only through making all of them obligated [to each other], that he would succeed in his lofty goal, for only through this would they continuously grow . And the intellect obligates this. For the moment a son of Torah accustoms his thinking only to consider himself and to possess only what is good for him, automatically, it doesn't flow from a pure heart, and, automatically, he imagines proofs that support [his own outlook]. Therefore, just as he sets his imagination for himself, he self-defines his spirituality since they are codependent on each other. And he goes out from the sort who bring improvements to those concerned of reaching “the ideal world” of a higher outlook in spirituality. And, furthermore, his self-actualization does not stand on strong foundations, [since] it is distant from all compromise and [lacks the ability to] dodge wrong. But in the moment that the son of Torah removes himself from all influences of the world and from the influences that vex one's life, and desires the point of truth, and is concerned with there being an “ideal world” of spirituality which includes everyone being concerned with establishing the state of completeness of his friend, and he weighs with the scale of righteousness to know what there is in him to increase his friend, and what there is of his friend to increase himself - then there isn’t any greater support to Torah than this. And on this Rebbi said, “How great is this act of Chiya” – that he made them educators in community service, also in the place of giants, in order to grow Torah and strengthen it, for through the mouths of many there is in an ability of the students to have influence over these [matters], which until now would have been completely lost because it is not in the power of the greats to completely cover the entire world with such quality and quantity. ",
+            "And a person shouldn’t say “I will wait until I am forty years of age in comprehension” or “[until] most of my years should pass without sin and [only] after this I shall give myself over to community service.” If one says this, it will never be enough for [him] to enter into community service. Rather, he will also come to lose his own self-actualization that he had attained in the days of his sharpness. For while he is still considering [involving himself in] community service or not, his ego will overpower him and he will fall into its trap, [and reach the point of no return]. Therefore, there is a need for everyone to feel obligated to act on everyone, on those around him that can save him from the trap that is laid for him. For, if he who knows him doesn’t take pity on him, who will take pity on him? For the test is overcome when all who enter it are educated in community service, under the banner of perfection, he might be on his own without a doubt of falling into the trap laid out before all the youths of the generations. Through this, he will not need to rely on another, when the necessity is illuminated, when there is no number to the miserable ones who have erred in the way of life, and it is necessary to do what is available to him in order to save himself from the vicious flow of water that is flowing in the streams, including the Orthodox youth, and to enter into a place of refuge - the network of seekers of perfection, that all their aims are to learn and to teach, to observe and to do. And to save from the entrance of the street is like saving from the mouth of a lion, for all that approach, do not return. Therefore, everyone needs to feel that he is obligated to act also in a time where there are giants [of Torah], for it’s not within their power to envelop the entire world. Therefore, the zealots in this are praiseworthy, and there is no place for the third question."
+        ],
+        [
+            "And on the question if there is the possibility to exempt oneself from doing community service or not, there are two considerations, because public service is separated into two levels. ",
+            "1) There is a path to return the hearts of people to Torah through sharp analysis, and great depth and straight understanding, which the heart of the highly intellectual are pulled after them. And this obligation is placed on the giants and geniuses of the generation. And on this, Rebbi Chananiya said,  “Would you debate with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect?\" And from this [obligation], many people are able to exempt themselves from this obligation – for there are not many who are so wise. ",
+            "2) And there is a second path to service in community service through connecting to friends, like the design of Rebbi Chiya, that which he called “I will learn with each other” and “I will teach with each other”  and to make on these foundations Yeshivos and community centers in every place, in urban populations, cities, and rural villages to surround the enter young generation under the banner of Torah and Awe [of Heaven] in every place. And this obligation is placed on each and everyone, because each individual is able to support the establishment of Torah. This one is able to say [Torah] lectures, and this one is able to make committees, and this one is able to draw and to bring close, and this one is able to be involved in the physical matters, and this one is able to travel and gather the youths within the surrounding area, and this one is able to organize for them lodgings and seek out for them [their personal preferences, and this one is able to oversee the learning of Torah and the like. ",
+            "And on this, the verse says, \"Cursed be the ones that do not establish the words of this Torah.\" And our sages explain that if it was a doubt whether he had in his ability to strengthen or not to strengthen, he is still included in the curse (Talmud Yerushalmi, Sotah, Chapter 4 Halacha 4). And the matter is clear, that the curse does not encompass the one who is not beautiful in sharp analysis, because, from this, he is able to remove himself from it by saying that it’s not in his ability, rather the curse encompasses the one who does not assist in the second path of connecting to friends because this is within his ability for in every single city it is possible to make groups of [learning] Shabbos observance and fixing ritual bathhouses, and similarly in every matter, that is applicable to strengthens [Judaism]. And it’s needed for everyone to fear perhaps he stands under this curse because he didn’t do what was in his ability to do or what he was needed to do.",
+            "Therefore, a person needs to rise from his stagnation and feel that any shortage of this work will cause a shortening of his life, heaven forbid. Because the Torah screams, \"Cursed be the ones that do not establish [the words of this Torah]\", and on this Rebbi Chiya said, “Would you debate with me that my labor for Torah [has insured] that it will never be forgotten from Yisrael, etc.” And a person needs to walk in his footsteps to do all that which is necessary for the public. And then he will be consoled two-fold; that he will merit and see the rising of the value of Torah and Awe [of Heaven] and he will save himself from the curse."
+        ],
+        [
+            "And how much does the Torah demand from the [community] worker, that he should be removed from his rest and go from place to place to spread Torah and Awe of Hashem? We see from what our sages told to us [in Tanna DeBei Eliyahu]; \"And maybe you will say about the 70,000 men that were killed in the valley of Binyamin, because of what were they killed? Because there was the High Court of the Sanhedrin that Moshe, Yehoshua and Pinchas placed to go out, and to tie ropes of iron at their waists, to lift their clothes above their thighs and to return to every city of Yisrael, one day in Lachish, and one day in Chevron, one day in Bais El, one day in Yerushalayim, and, so, too, in all places of Yisrael, and they should teach Yisrael one matter in the first, second and third years in order to exalt and make special His name of the Holy One, Blessed is He. But they did not do this. Rather, each one entered into his own vineyard, and said, 'Peace be upon you' , in order that the strain should not increase upon them. Therefore, in the valley of Binyamin where they were not toiling in Torah and basic etiquette 70,000 men were killed. Who was it that killed all of these? Only the great assembly that was appointed by Moshe, Yehoshua and Pinchas\"  (Tanna DeBei Eliyahu, Chapter 11).",
+            "It disturbs the mind how much obligation comes on the community worker, for the Torah placed on him the responsibility of the entire world, and he is not able to remove himself with what he does sitting and working in [just] one place. Rather, he needs to travel from place to place, also in the times when conditions of travel are very difficult, such as where there isn't a horse or wagon to ride, still, then, he is obligated to lift his clothes above his thighs and go by foot from place to place to establish places of Torah there. And if we contemplate on what Chazal said, that they were tie ropes at their waists etc, and they should go by foot? About who [is this obligation on]? Is it possible that they did not have any reason that burdened their days? Are we not speaking about the Great Assembly, that it should be so obvious as to place blame [on them] if they were [only] to be sitting, judging and returning the word of G-d in their place? How much must be accomplished to merit to reaching this lofty place. How many nights did they treat like days to become accustomed to the Torah of Hashem and Awe of Hashem? How much life and strength did they remove from the best days of their lives for the sake of the Torah? How many non-stop tests did they endure in order to acquire the acquisition of perfection? And if they were burdened with this until now, where is their sin in this if they rest a bit and they severe themselves from their troubles, and prevent themselves from constant disruptions, and they returned to their expounding and to the requests of their place?",
+            "In any event, we find in Chazal that it is specifically on them that the responsibility and all the accusations was placed on, and it is only they who are liable for all the great perversion, guilt and straying [found] in the world. Perforce, we need to understand when [there is] a place that exists a danger of the absence of the Torah and Awe of Hashem causing destruction of the soul and the substance of all of Yisrael, heaven forbid, then, no arguments help, and, then, there is no taking honour or rest for one’s self, whoever he is. We can illustrate with this; to the captain who goes out on a ship with 70,000 men that didn’t know to avoid boring and drilling holes in the walls of the boat. If, at that moment, the captain doesn't put his heart to this issue, instead, he sits in his quarters, under the burden of his own labour, with directing the boat, is there not a greater crime than this?! What good is all his work at this time when the entire boat and its passengers stand in danger? And even more so, the danger of the boat is his danger, and the loss of the people is also the loss of himself. Do we not understand that obligation is solely placed on him since he knows the danger that comes from the drilling? Therefore, it is on him to trouble himself to go from corner to corner and from room to room to command with a strict warning that they must be careful of drilling and from doing any matter that might come to even the slightest puncture. And he cannot wait until the question comes to him if it is permitted to drill or not, since if all of them ask except for one of them, it is still possible for the boat to be in danger through his puncturing, and at that time he will not be able to exempt himself. Rather, it is on him to bother without a doubt to make them all knowledgeable and forewarned. And if he does not do this, it is found that he is the one that killed all 70,000 men that were on the boat.  ...",
+            "This is exactly what Chazal said, that they feel the loss of life of everything. And, at this moment, it is impossible for a person, whoever he is, to [only] look at himself, since he is also in danger. Since, at the moment where there is no world, there aren't individuals, \"if there are no lambs, there are no sheep\". Therefore, Chazal said the burden is specifically placed upon them all the more so because they have achieved treating nights like days on Torah and Awe of Hashem, the obligation is on them even more so to teach the sons of Yisrael Torah and basic etiquette. And specifically on them that they removed all their days and allotted their strengths for the matter of the truth, they specifically know the lengths that is good to travel from place to place, without horses, wagons, and without provisions. Rather, with simple and heavy exertion to tie the ropes of iron at their waists and to raise their clothes above their thighs (Yiddish) and go by foot from place to place, to Lachish, Chevron and Yerushalayim, and not on a short-term basis. Rather one year, two years, or three years, until they have covered with their community service the entire world, until no place remains unturned, whether a urban city, a rural city or a village. And only those who have not yet looked at the consent of the world and not on any impediment or delay, only those people are obliged to endure continuous attempts, not to stop their work, but to establish places of Torah, even where they are not known, also in places that they do not receive you with drums and flutes, also in a place where their beginnings are bitter.   ",
+            "And if you will say that since the trouble is so large and the travails are so many, it is not such a big sin if one puts only a small empty effort. Please look and see if they do not do this, what does Chazal say on them? That they killed 70,000 men. How awesome is this, and what will we answer on the day of death? Since there is no response or apology that will reduce this obligation, since the obligation is as long as the length of the earth and wide as the sea. ",
+            "Therefore, all who has the ability to raise up the Torah, do not bury his hand in the dish, nor turn to his vineyard first, and do not give in to tranquility. Instead, he should gird his strengths to be exiled from place to place to establish a foundation of Torah and Awe of Heaven. For who will be among the defendants against the abandonment of the Torah and the Awe of Hashem? Only the servants that have in their power to rise up and have assurance in Hashem that He will fill their requests. Therefore, it is placed upon them the obligation until they encompass all the places under the flag of Torah. And, in this, we resolve the fifth question that a person is obligated to go into exile from place to place and disseminate the Torah, and it is impossible for him to be exempt from this, not with any claim or refusal. "
+        ],
+        [
+            "And what of our question, “Is it in an individual’s ability to impact the entire world, without any substantial means, with only his own life’s credibility?” We are able to admire and see the plausibility of this matter, from that which our Sages of blessed memory tell us (Yalkut Shmuel Alef): “Elkana, his wife, children, sisters and all his relatives would go up with him [to Shiloh] for the Jewish Holidays and they would sleep in the streets of a city. It caused excitement in the country and they would ask them where they were going? And they would say, “To the house of G-d in Shiloh, that, from there the Torah and commandments emanate. Why don’t you come along with us and we will go together?” Instantly, their eyes flowed with tears, and they said to them, “Can we go with you?” And they’d respond, “Of course.” That year, they came with five households. The next year, there were ten households, until everyone went up. The Holy One blessed be He says to him, “Elkana, you have caused Israel’s verdict to be favourable, and you trained them in the commandments, and the public merited by your hand. [Therefore,] I will bring a son from you that will arbitrate for Israel favourably and will educate them in the commandments.” From here, we learn that Shmuel was Elkana’s reward.”",
+            "If we contemplate this, we will be amazed at how much this whole matter depended only on an individual. Was it not this commandment, which was in neglect, and almost forgotten, the thing itself which would initiate life (again) for the entire world! How hard this must have been, to turn the heart of man to something he was unaccustomed to, and all the more so to something so burdensome, and, even more than this, to something that involves selflessness. And, if it's hard to stir one man, how much more so a group of people, and, even more, so a city or an entire country. If we look at this commandment to go up to Yerushalayim for the holidays, it is a commandment that, in it of itself, is irregular - and it is burdensome and requires selflessness. And it’s not a burden just to the individual or to one city, but to the whole province. There are so many [excuses] to reject [doing] it. [Yet,] who accomplished all this? Who caused all of this? Just one worker, and Elkana was his name. Here we have the strength of the individual, who was able to return the glory of old to the entire world.",
+            "And if we contemplate on this, what gave him such great strength? With what resources could he accomplish this? Which committees accomplish this? What degree of honor was given to everyone? Which positions were given to each one to achieve this? What kind of publicity and rallies were done in the world to awaken this idea? Indeed, our Sages of blessed memory tell us that no committees were made, no honor was accorded, no money [was awarded] and no rallies were made. Rather, all this work [came about] through is own life , through his actions alone, with his upholdance of the Torah. This, they all saw, and they were drawn after him, like iron to a magnet. He took the path of “[one who] gives over himself and his household for upholding the Torah.” With this, he affected the entire world, just as our Sages of blessed memory tell us that [Elkana] and his family would pass through a city and wouldn’t enter a house. Instead, they would sleep in the street in order to make holy the name of heaven. And when the people of the city became interested, gathering in wonder to ask what was going on, then, he would say with strength and courage, “[We are going] to the house of G-d in Shilo.” At that time, Elkana stood beside the men, and his family [stood] beside the women, and convinced them with words that would sink to their innermost recesses: “And, you, why don't you come with us? You have abandoned the source of the living waters, the house of G-d in Shiloh, exchanging them for drum, harp, flute and wine parties.” He reminded them of the heights they had reached, and how they had become accustomed to depravity now, to the point that he caused them all to cry and ask, “Can we go with you?” And he responded, “Yes.” Recognize, when he came to the second city, his numbers were even greater, and it continued to increase until the time came that everyone was going up [to Shilo]. On this path, Elkana returned the glory of old, for at the moment they all saw his dedication and his giving over of his life and his families in order to go up for the Jewish Holidays, they were all affected and followed after him, releasing them all from the trap of ‘a sin done twice [feels] like its permissible’, [and bring them] to the great light - and the entire merit of the masses depended on this.",
+            "We [can take away] from this, when [one’s] selflessness is very strong, the individual is able, when it is his desire and his actions are true and he has great willpower, to be like a locomotive, with many cars [being pulled] behind him. Therefore, it is possible for one that has perfect perseverance to return the entire world to what it turned away from.",
+            "Therefore, each and every endeavour, if he gives out his strengths and his family for the sake of truth, then, this individual, too, will be able to have an effect on the whole world. Because, in truth, there are many people in the world who are in pursuit of the truth, all of them inclined to uphold the Torah and its ways towards perfection. But there is none amongst them that will stand on the real fact that they need someone to look to and someone to learn from. But when an individual becomes a ‘light to Israel and a mighty hammer’, then he has the ability to go around to all places; places of Torah, to groups who uphold the commandments and groups who study the laws, as long as as the individual remains alone, not turning his head around to see if the masses are chasing after him, but stands firm on the principals of truth, in the end, the masses will come. For only the true individual who gives over all his strengths and greatness to round up the masses towards the proper truth, like Elkana did, only he will merit to see communities of truth in which all their movements are bound to the will of G-d. And, in truth, we see that all ideas only evolve from individuals, however, the permission is in the hand of each person to be like our teacher Moshe, to bring merit to the masses, or to be like Yeravam ben Navat, and bring sin to the masses. But this is solely placed in the hands of individuals. Therefore, there's no doubt that a sincere individual is required to push the whole world to the side of merit. And a person is required to be in a place of Torah to supervise all of his actions, because just one action can lead to righteousness or wickedness, heaven forbid. Every individual needs to feel his obligation to remove all his fictitious desires and give himself over to make holy the name of heaven, with all his abilities. And, with this, we remove the sixth question."
+        ],
+        [
+            "What can we satisfy [our question of] whether we are obligated to sort out all matters of the children, to get involved in all their needs? We can explain that this matter is a clear obligation, as we find it from our Sages of blessed memory (Taanis 24a):",
+            "“Rav once came to a place where he decreed a fast, but rain did not fall. The prayer leader descended before him [to lead the services] and said: “He Who makes the wind blow,” and the wind blew. [He continued] and said “And Who makes the rain fall”, and the rain fell. [Rav] said to him: What is your occupation? He said to him: \"I am a teacher of children, and I teach to the children of the poor [the same way as I] teach to the children of the rich, and anyone who cannot possibly pay, I do not take anything from him. And I have a fishpond, and any child who neglects his studies, I bribe him with the fish and calm him, and soothe him until he comes and reads.”",
+            "How great are [this teacher's] actions! Besides dedicating himself to teaching the poor children like the wealthy children, and that anyone who couldn't afford to pay, he took nothing, what's even more [impressive] is that he exerted himself in all manners of bringing [the student] close, to return the hearts of those who stray [back] to the Torah. Obviously, it was enough that he exerted all his strength with those who desired [to learn], those who inclined their ears like a receiver, is this not also a great effort to [give] understanding and improvement. But, the one who strays, who makes himself stubborn, is it also necessary to chase after him and to encourage him non-stop?",
+            "But how wondrous was this teacher's virtue and dedication, that he taught for free, even more so, [to resort to] giving him a reward in order that he desired to learn. Indeed, the real worker finds in this place the main purpose for his efforts, work and discernment. For it says about those who desire [to learn], “The wise will hear wisdom and desire to add more ” (Mishlei 1:5), he will be driven by his desire to chase, to achieve and to understand. But the one who strays, when he is insistent of his own thoughts, and does not recognize his deficiencies, or, if it is too hard for him to separate [from his way], [then] if the worker leaves him, it is possible [for him] to descend to the deepest depths where there is no cure for his ailment. Therefore, only one certified in his dedicated service will approach him in conversation, until he recognizes what is before him, until he sees the area [in which] he has made a mistake, until he achieves an inclination of truth, and until he allows himself to clarify to the point of seeking truth all the days of his life. And not to be categorized among so many who merely begin [the path, but do not finish it], but to be of the group that stays strong until completion. Therefore, the moment he adjusts himself to this goal, his merit will be exceedingly great until “You will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28).",
+            "From this we can understand how great is the merit of those who bring close the hearts of people to their Father in heaven, and we should understand just how he achieved this by way of “the fishpond”,  with bribery, encouragement and direction to all those who did not have a desire, for the focus of public service is to intervene with the hearts of the students and to desire that they not carry on in stubbornness, for this is the starting point of all sin. For at the moment an inkling of jealousy enters, if he cannot overcome his character, then he will be able to diminish any encounter that may be of help to him, and he will always refuse to include himself with his friend in a matter (pertaining to a) mitzvos, and he will diminish others with false claims and hold them back. Therefore,  it is on the (community) worker to direct these [children], to heal them from their sickness with the “fishpond”, to guide and appease, so as to return his heart in a pleasant manner, and to work incessantly and to teach without confusing the mind. It's worthwhile to work to understand everyone's intuitions, even at a time where he may not recognize an external hindrance, and also at a time when he sees him go out with drums and dancing to call (upon) those who would hinder or restrict him, because everything has its limits, and he needs to know all the things that will enable him to turn over and relive his irritation.",
+            "And he should not say, “I only took this work upon myself to teach over a particular lesson or the concept of the Awe of G-d, but is too hard for me to be responsible for all his [other] actions - how he deals with his friends and how he deals with acquaintances - for this would interfere with my own endeavors.” Don’t talk this way, for if he becomes accustomed in this manner,  it won't be long [before] he will see that there is no one to give over lessons or concepts to, quite the contrary, it is understanding these things that will help him, for through this he can know who is far and who is close and what to tell them or what to hold back on. How often we see someone become slightly incensed, resulting in emotional distance leading to a mental distancing, until, Heaven forbid, it brings a full change and separation. Because of this, the worker must consider this great fundamental of this profession, that there is no getting away from, and the focus is to direct all their activities so that there does not remain any faults. As one wise man said, “I recognize the new ones when they connect with the old ones.” And he said further, “it is harder to endure in times when there is a little bit than to endure in times where there is nothing at all, for dividing what there is without inflexibility, is much harder.” Help doesn't come from recognizing this alone, rather from due diligence and honing in (with the purpose) to fix each and every precept, as was explained in Taanis, in which two things were done; learning with those who desire, and be dedicated to making (others) desire with constant aspiration. And with this we remove the seventh question, if we need to deal with [all] matters of the children. Is this not the foundation that upholds the community, so as not to fall apart from problems within (our community), and from this the worker will merit that which is desired, until the point that, “you will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28)."
+        ],
+        [
+            "And of the fear, that perhaps [community service] will counter his own self-improvement, we can see from Rebbi Prayda that, from this specifically, he merited to become “Rebbi Prayda”, as is made clear in Chazal (Eruvin 54b); Rebbi Prayda had a particular student who he would teach him four hundred times, and then [the student would] comprehend it. One day, when Rebbi Prayda was needed for a certain Mitzvah, he [first] taught his student [the usual four hundred times], [but the student] didn't comprehend it. Rebbi Prayda asked the student, “Why is this time different”, and the student replied to him, “Since I heard them say to Rebbi that he is needed for a certain Mitzvah, I have been distracted and thought to myself, ‘Now the Master will leave’.” Rebbi Prayda said to him, “Give me your attention, and I will teach you again.” He taught him another four hundred times and [the student] comprehended it. A heavenly voice burst out and said: “Is it better to you that four hundred years are added to your life, or that you and your generation merit the world to come?” He responded, “I prefer that I and my generation merit the world to come.” The Holy One, Blessed be He, then said: “Give to him both” (Eruvin 54b).",
+            "We can see explicitly, that only through this, was he deserving of all the estime , and, in truth, it became implicit, that every worker put his face to the ground, for all of his self-sacrifice is only like the garlic peel in comparison to the self-sacrifice of Rebbi Prayda. With all of this, you further wonder, how was it fitting to give up this time for such a student? How was he not concerned about his own self-improvement?  Yet, it is the opposite question that he places on you; why do you look at this as a burden, chore or squandering, a personal loss, don’t you not see [from this story] the opposite! For, only through patience and self-sacrifice, he merited the great height in the service of Hashem and the fixing of his character traits. And you, that it is so difficult to give of yourself to assist the community, that you're constantly calculating how this may be of a loss [to your personal self-improvement], isn’t the end result that you are not in the service of Hashem, and you are not fixing your character traits? For a person is not able to go towards success in Torah and the Awe [of Hashem], unless his heart is pure, and his head isn’t confused with machinations and similar falsehoods. Therefore, it is only his inability to leave his imaginings, that will stop him from serving with self-sacrifice, rather, he will only seek easy situations and matters relating to his reward in this world. From this, it is certain, he will not be able to come to greatness and true perfect. Furthermore, it is worthwhile for us to know, that the matter most difficult in the service of Hashem, is to know the usage of one’s character traits in their proper place and in their proper time, for this brings him close to mistakes and the common stumbling blocks, for if a person only lives with self evaluation, and wants to consider the truth through his own thoughts, then, he will not come to know the truth. But when a person makes himself a worker for the community, and assists to seek out perfection, then he will need to use his character traits in accordance with the situation, and what the matter obligates from him. And the community is able to give to him boundaries and parameters in all of his character traits, and change them, and put them to use without any doubt, since it isn’t concerning himself, rather with the matter. And this was the way of Rebbi Prayda, that this student obligated him to use his strength of patience, eight hundred times, and he knew with confidence that it was necessary to act as such. This is not so for a person that acts based on his own reasoning, for he is not capable of obliging himself with such great patience as he should be.              ",
+            "Therefore, the true path in using character traits only comes through community service, for, there, it is required to act in accordance with the matter, in strengths and its opposite strengths, and without any contradiction. For sometimes the matter obligates using pride, and other times, humility, sometimes harshness, and other times mercy, sometimes generosity, and other times stinginess, sometimes privacy, other times publicly, sometimes learning a novelty, and other times to guard the old, sometimes a matter close to one’s nature, other times distant from one’s nature, sometimes dealing with the young, and other times dealing with the old, sometimes with someone that he wants [to work with], other times with someone who opposes his will [to work with], sometimes spiritual work, and other times physical work, sometimes with speech, and sometimes with silence; all in accordance with what is essential to his obligation. In this way it is comparable to the manner of a wheel, that a wheel is round, with none of its spokes protruding outward from its normal position. For if any of the spokes protrude outward from its normal position, it would not be possible to turn, because the spoke sticking out will hinder its movement. This is exactly how he acts in accordance with his own thoughts, he will always fail when there is a character trait that is hindering him, without any direction of how to straighten it out.",
+            "But whoever gives over himself to the community, like Rebbi Prayda, and with self-sacrifice, then the community fulfills his completeness with the strength of the work, with straightness, with character traits, big and small, all because of the good of the matter, like Rebbi Prayda that gave his patience in accordance with the student’s abilities, and it is because this student was one who had a hard time grasping the concepts, that his student brought out his patience from the strength of the work, until [he taught it] eight hundred times. This is the desired path in the use of character traits, that it looks into the matter and not into himself, and he will do for the community in an area that is opposite to his nature, in the same manner of an area that is in line with his nature. And with this, the eighth question is removed, for, it is just the opposite: community service guides self-improvement, and gives him a path to understanding and tolerance, to be able to tolerate and to carry out like the Torah demands from us."
+        ],
+        [
+            "As for someone that wants to understand human psychology before taking action, this too is [a] problematic [position to take] from this [story of Rebbi Prayda]. For we can ask the following question; How do we judge a youth, whom you studied with fifty times and did not achieve [understanding], is there an answerable solution? Is the intellect not at fault because it is in great doubt, and in part the decision already leans negatively [because of this inability to understand the lesson]. If he taught him a hundred times and he doesn’t understand, even more so that it is difficult to believe that there is any solution, and even more so after two hundred times, and even more so after three hundred times, that through this you will certainly say that he is throwing his labour into the dead sea (he is wasting his time), and even more so after three hundred and ninety-nine times, that there is no answerable solution.  ",
+            "Yet, what do we see from the story of Rebbi Prayda? That he learned with him three hundred and ninety-nine times, with still no understanding. Then, he learned with him another time and saw that he achieved, and he obtained, so that afterwards it was not perceivable that he did not understand it originally. And from where did Rebbi Prayda know that there is an end to the lack of understanding of this student? Did he know this at the onset? No, and no! He went in order to accomplish, and learned with him, time after time until he learned with him to such an extent until he came through his effort to understand the limit of the effort. And, had he not understood with the four hundredth time, he would have learned with him again, the proof being, that the moment the student was distracted, he learned with him further until it was eight hundred times. We can take away from this, that accomplishment only comes through discernment, because only through toil did he know how much he would have to toil. It is understandable from this that if a person behaves in a way that when he immediately sees that the situation is difficult to succeed in, that he immediately relieves his hands and pushes [such a situation away] with both hands, it is only because this is not at level of the faithful worker, rather this behaviour can cause many casualties.",
+            "How many hundreds of children are mischievous, following their heart because they see a void before them without a solution. And the truth of the matter is the opposite, only someone who can turn their minds around, only after he reaches perfection will he then be stirred to see that which was taught to us by Chazal, “do not despise regarding any person” (Pirkei Avot 4:3), and the tale of Rebbi Prayda proves that he uncovered this path for achieving perfection.    ",
+            "And on this question, we find many times that if there is neglect to work with one of which there is uncertainty, that he will not come to achieve, for it is difficult for him to separate from his assumptions, from his customs, from his desires, from his path, and so forth. Know, just like in the case of a sick person, it happens that after warming to a high degree it could suddenly become a turning point, and we don't say to despair for the patient, similarly, in regards to the sick soul, we don’t say despair from all sick people, though his speech is foul-smelling, but we must be patient  and provoke him countless times, and, in the end, an impression will come, for it is known that the nature of an impression happens the first time, for if not, an impression wouldn't happen on the last time, for in fact it is the first impression, and, perforce, that there was an impression at the first time, but it that was not apparent until the last time. So, too, with the impression of achievement, it does not become filled until after many times, but, in truth, there is an impression even with the first time, and the general matter is that patience is the foundation for the worker, and all who invest themselves in patience will merit to see the limits of the toil with each and every instance.       ",
+            "There is further to be astounded at how much Rebbi Prayda gave over towards the good of the community, that at the time that he was asked which one he desired more, if to live for an extra four hundred years, or that he and his generation should merit the world to come, he preferred for himself and his generation the world to come. From this, one must see his goal was only to benefit the community. And the Holy One, Blessed be He, repays measure for measure, in accordance that he gave up of his own life, so he was given an additional four hundred years to live."
+        ],
+        [
+            "As for those with no desire to accept the responsibility on themselves, reasoning that the responsibility is more weight than the worker can handle, this is a mistake. We can bring a proof against this, in what we find in the Torah, that Moshe our master requested helpers from The Holy One Blessed is He, saying \"I am not able to carry this burden alone etc.\" And The Holy One Blessed is He responded to him \"Gather for me seventy men… and I will draw from the spirit which is on you etc.\" This is perplexing. Was it not his intention in his request that The Holy One Blessed is He give him helpers, as if to say, give additional strength from what he already has, and [in Hashem's response] what did he give him!? It is possible to answer that he supplied him seventy men, but he did not supply him with seventy additional units of power on top of his own strengths, because he drew from his Moshe's spirit and gave it to them!? What is this situation comparable to? To a vessel, compartmentalized by placing a second tube inside. The vessel is not widened by doing this. Similarly with this 'addition', it did not bring any more qualities,  rather it is the measurement and weight that Moshe had on his own, just now it is made amongst seventy men as well, without increase. And we find that the power afforded them comes about through retraction from Moshe, as it writes \"and I will draw…\", even though there are those who say it is similar to one candle lighting another (Sifri), in any event, this is in the sense of a commandment like we find by the Chanukah lights, and he is puzzled, what was the intention of his question to add in strength?",
+            "In truth, we need to understand that this itself was being made clear to Moshe by The Holy One Blessed is He, that there is a known amount of help from Heaven that is given over to those of the masses who desire to serve Hashem in his wings, and this prepares one to carry the responsibility accepted upon himself, to carry the yoke of all the groups of the wise who seek perfection, and the servant doesn't merit this by himself or through his own greatness, but only commiserate to the burden he carries. Therefore, at the time Moshe, our master, carried the responsibility by himself, he, himself, received exclusively the help of Hashem, but when he requested for assistance, The Holy One Blessed be He said to him “perforce, these men will also benefit from this degree of Heavenly assistance, since they are also carrying the responsibility. This is what is meant when it said “And I will draw from the spirit…",
+            "We discover through this, that within the very reason for the request, that being that he desired the outcome to lighten his load, it actually causes, that through this, it detracted from his strength. And the opposite is true, with any acceptance of responsibility, that itself will cause that it will be easier on him, because the giving of one's energy is the source of additional acceptance [of divine help], through which the servant needs to be able to withstand his duties so as not to remove from himself the yolk of burden, for he will merit through this all the Heavenly assistance that is given over to the masses to save them from any challenges, whether they be material or spiritual, physical or intellectual. So the servant should not say “I am not able to carry this alone”, for it is fitting for him to realize that anything he carried until now was not carried with his own strength or actual hands, but only through the assistance of Hashem.",
+            "Therefore, the moment he wants to remove a part of his responsibilities, his loss will be twofold. The first, the mental preparation and the self sacrifice with which he entered into this burden, through which afforded him the Heavenly assistance, and secondly, the help of Hashem which gives him elevation to be able to carry the burden of the masses. And so it appears, the challenges, which encounter any community seeking perfection, are overcome through continuous miracles, and no other situation reveals Divine Influence as this does. How many times do questions arise, of pressing time, which, with all the power of conjectured answers, still appear to have no route to salvation, whether they be material or spiritual, and yet after that we see with flair, that the issue itself sprouted the resolution and opens us to a sliver of hope, actually something from nothing. The worker who carries the burden and bears all the issues associated with this topic, and stands firm in his duties, with firm trust, will merit and see the salvation of The Holy One Blessed is He. He will be able to uphold large communities, even during moments when times are increasingly difficult. And the person who recuses himself from accepting responsibility, thinking he will lighten himself of the situation, he will always remain non relevant, unable to carry anything. And this is what the Midrash says “that because Moshe said “How will I carry this alone”, they were punished, destined to say “Woe, how she (Yerushalayim) sits alone.” It is only through accepting upon yourself responsibility, even though the beginning is bitter, however, the end will be sweet, for you will merit to see the communities who seek perfection lifted up through Heavenly assistance, in any place, at any time, at any moment."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Ma'amar Mezakeh HaRabim/English/Maamer Mezake Es HaRabim. Trans. Meisels and Kutnowski, Ontario, 2019.json

@@ -0,0 +1,24 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ma'amar Mezakeh HaRabim",
+    "versionSource": "http://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Maamer Mezake Es HaRabim. Trans. Meisels and Kutnowski, Ontario, 2019",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מאמר מזכה הרבים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Ma'amar Mezakeh HaRabim/English/merged.json

@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+    "title": "Ma'amar Mezakeh HaRabim",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ma'amar_Mezakeh_HaRabim",
+    "text": [
+        [
+            "\"And those that bring many to be righteous will be like stars forever\" (Daniel 12:3).",
+            "Just as in a time when a person recognises his deficiency, commensurate with the level of his recognition, will he become awakened and stirred to seek an avenue to correct his deficiency. Then, he will try every endeavour that will bring close this goal, and will stand by it. Therefore, all the more so, when a person recognises the tremendous lacking that there is in this world, from the precarious teaching of this young generation - that many dead have fallen and all the mighty are slain - it requires one to awaken and girdle all of his strengths to stand in the breech to remove the obstacle and raise up the real goal (- the purpose of our existence). And, so, it is in this time, when the stronghold of the doctrine of Sin, has spread even over the children of the Torah academies, and we find all pathways of the Torah desolate, and the only remnants are but a treasured few who stand on their watch, and don’t move from their place. Surely, know; if there are no lambs, there are no goats’, and it is possible, with the passing of time, that the Torah could be forgotten from Yisrael, heaven forbid. Because of this, a person is required to awaken from his deep slumber and contemplate on the dangers which hover right in front of his face. With strength and purpose, he must go out and to work with every talent and passion to do all that is within his power.",
+            "Know, that those who are close to feeling the splendour of the Torah and Awe of the Almighty are only those who think in the Torah of Hashem, day and night, only those who understand the heights of perfection, and the deficiencies of the crooked and viral educational system that continues without reproach. Because of this, the obligation is placed on them to do in this matter all that is in their abilities, and not to exempt themselves with any reason or excuse, and not have remorse over their own time and self-improvement. Because this responsibility is comparable to saving the life of the entire world.",
+            "Know, because this service is not clear to them - its roots, and its branches, its obligation and its starting points - it is therefore met with excuses and self-exemption. Because of this, we find an obligation to explain this matter and all areas of error in order that a person should recognise that he is unable to exempt himself from this in any manner. And we understand that there are ten questions that have not been clarified sufficiently in the matter of this service, of “Bringing Merit to the Many”.",
+            "1) Is there an educational track to prepare educators in community service until they are fit for this?",
+            "2) Is there a need to carry the additional burden of the physical duties and the like?",
+            "3) Is there what to push this matter to the greats of the generation, and strengthen an individual's case to be exempt?",
+            "4) Is there anything that will allow an individual to exempt himself from community services?",
+            "5) Does the Torah obligate being exiled from place to place in order to spread the Torah?",
+            "6) Is it in the ability of individuals to impact the enter world without any substantial means except with his spirit?",
+            "7) Is it obligatory to such an extent to look into all matters of the children and to investigate all of their on-goings to correct them?",
+            "8) Is community service counterproductive to self-improvement?",
+            "9) Is it optimal for one to understand the peticulars of the people before taking action?",
+            "10) Is it optimal for one to become a community servant, while refusing to accept upon himself its responsibility?",
+            "Because of all these questions and doubts, the one who wants to begin cannot begin, and stalls those who have already begun. Therefore, we find an obligation to explain these matters, one by one, according to the sources of Chazal."
+        ],
+        [
+            "Chazal bring down that when Rebbi Chananiya and Rebbi Chiya debated, Rebbi Chananiya said to Rebbi Chiya, “Would you content with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect? Rebbi Chiya said to Rebbi Chananiya, “Would you content with me that my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael. What did I do? I went and sowed flax, twisted nets, trapped deer, fed the flesh to orphans, made parchment from their skin, wrote the five books of the Torah, went to a town and taught five children the five books, taught six children the six orders of the Mishna, and I said to them, 'Until I return, teach each other and review with each other.' And my labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.” And, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b).",
+            "If we contemplate on the key greatness of his action, we find that it was specifically that he gave himself over completely to community service, to seek only the benefit and good of the community with no regard for himself. With regards to himself, it was also beneficial in his effort towards his own self-perfection in as much as he attended to the public. And his whole aim was only to intend with his actions that they will be self-perpetuating in this world. Because it wasn’t enough for him to effect with his abilities alone, rather, the source of his actions was to create training of workers which, even without him, they would do [the work of community service], and bring benefit wherever they may be. Since he designed it to be that they should “teach each other”, through this, each one came to be educated that it should be his goal to bring benefits [to the community] and exemplify it. Like a doctor of the king, that his entire function and objective is to make every precaution that the king does not come to disease. He achieves this through instructing the practices that improve health, and through training all those in the court to recognise the signs of disease and the matters of prevention. This was the entire intent of Rebbi Chiya, looking towards the future, and to make efforts like these so that it shouldn't come to a disease, through forgetting the Torah, heaven forbid, by the means of a prearranged education of community workers, [so] that they are able to stand in the breach and to spread Torah and Awe of Hashem wherever they may be. Through a connected network, every \"son of Torah\" that comes to learn will enter in such a way as to prepare him for this great work, by bringing a change in his outlook, and will also cause a desire in him to be from the type of teachers that bring advancement.",
+            "And if we contemplate on Rebbi Chiya’s actions, that he designed it that they would, “teach each other”, there is in this a great foundation to uphold the public. For all the unresponsiveness encountered in community service, comes by what is found [in] some stubborn ones who stand on their principles with a different outlook, and they become unresponsive to all those who encounter them. And how great is “Chiya’s deed” that designed and trained them that they should all be of one outlook, that all their discussions and thoughts will be solely to “teach each other”. And it will be the “each other” paradigm which causes there to be instilled in “the teaching” a life-spirit that enabled them to go higher and higher. On the one side, they were all students of each other, and, on the second side, they positively influenced one another. Therefore, the outgrowth of this is a great benefit towards his intent to train community workers. And therefore he said with assurance in his era, “My labour for Torah has insured that it will never be forgotten from Yisrael.",
+            "And if we ponder even further, we will be amazed, since wasn't Rebbi Chiya the one that arranged the Braisos, the foundation of the Six Orders of the Mishna! Yet, he gave over all of his abilities to create training for teachers for community service who are now beginning to enter into the vineyard of Hashem, this being the 4 square cubits of Jewish law and Awe of heaven. Perforce, it is found that even these [- even those of Rebbi Chiya's calibre -] should be trained to be community workers. And secondly, through the “teach each other” [method], they make the community fitting to be included for this matter, until it is found from these services, of establishing the Torah and the Awe of Hashem, they uphold the general goal and its detail as well. And all this was achieved only because his intent was looking solely towards the benefit of the public. And even though this matter was revolutionary, he still stood firmly on this, because he had foresight and saw that from this would be an outgrowth in Torah and Awe of Hashem everywhere. And, as such, it was good for him to endure in every aspect of endurance, as they said, “he sowed flax, etc.” all for the good of the public. [It is therefore] required of all who train and serve to teach that it will be good for him to be a community worker, and it will assist in the pursuit of self-perfection. And he shouldn't look towards his own success alone. For, with the measure of how much one is able to remove his own honour and situate himself for the public, with the same measure will he be successful wherever he goes. And as the verse said, “Train the youth, according to his way, so when he becomes old, he will not be removed from it” (Mishlei 22). “From it” refers to from the training. And what is this training that he should be able to fulfill also in his old age? I say this training is of community service - that his desire is to do better in this matter. And the Gra writes that there is education at the level of 'for the sake [of Heaven]' - and, on this, Rebbi said, “How great is this act of Chiya” (Bava Metziya 85b), that he desired only the good of the public. And he succeeded in his actions, that Torah would not be forgotten from Yisrael, through establishing education of teachers of community services according to their level that they will be involved in it all their lives. And with this, we remove the first question; is there an educational track to prepare educators in community service; was it not Rebbi Chiya who did this, [by] training the young to teach each other and was successful in his efforts."
+        ],
+        [
+            "And there is even more to wonder, was it not Rebbi Chiya who was a foundation of the Six Orders [of the Mishna]?!? How was he not worried about his honour and his time, to give over all of this for community service, to the point that it was befitting to him to also do material labours, such as trapping the deer, feeding the meat to children, making parchment and writing the portions. But we see that this was the main part of his innovation. For, he was the first and only one that discovered within his mind this path and in these details, and how could he do this matter and not prevent himself from getting involved in material labours also? And, in any event, the design of his program was to do so.",
+            "It’s mind-boggling how much for the sake of heaven there was in this situation. He didn’t say: “This I want, this I can do, this is in accordance with my honour”. Instead, all what the public expressed, he did with fervour, that which was desirable in the eyes of Hashem, even though the external actions were completely banal, completely unembellished, and completely unadorned. He didn’t look towards aesthetics, rather, since he understood that which would bring him closer to the goal, to not allow Torah to be forgotten from Yisrael, he wasn’t bashful before anything, and he didn’t hesitate even from the tip of the Yud from such means.",
+            "It’s befitting for us to know that the act that Rebbi Chiya did, even though that it is apparent that we do not comprehend their essential purpose, what would become of it if these material aspects came from another person and another source. Truthfully, from his innovation and from giving over himself, it is recognised that Rebbi Chiya did not call these things [arbitrary] “actions”, rather “foundations” which through this specifically he would be able to establish the matter, even though we are not able to determine the reason and the intention, whether there was no other way, or whether he ignored other resources, [or] in order to prevent a worry of a lacking in the fulfillment of his lofty efforts, [or] to save himself from worry from unknown theft with the help of heaven. As they say in the name of the Gra: if a person learns in a house where a piece of the roof was acquired through theft, there will be a lacking in his success. Whatever the case may be, still, how great was his act that were all done with the recognition that they will accomplish the matter. And on this, it was not difficult for him to achieve the material aspects because of the principles of annulment [- that he had given himself over to the needs of the community], they were equal to him in actions to do everything without the slightest objection. ",
+            "So must the community worker feel in this time, for the entire state of Torah and Awe [of Hashem] is in danger. And, perforce, we need to set up all that is in our abilities and do all these matters with conviction, to establish places of Torah and not refuse himself from rebuke, and make his face like flint, and every man will assist in any work there is in his capacity, also these services that have no attraction in them, he should not object from doing them, and should not worry about his own honor, since the things that come out from them are needed to be done, and he should not look to those who say and curse when dealing with this matter. And if he feels that if he deals with them there will be a greater fulfillment, he won’t rely these matters on someone else, in order to remove himself, and not to say it is small, rather he should be concerned on his obligation to be fastidious on the purpose and not to let it slip from his grasp things that are not sweet. Since there is a great difference between the material that brings about the spiritual, from the spiritual that brings about the material. Therefore, anyone who is able to do the material labour in a matter more desirable to achieving the true purpose, it's forbidden for him to remove himself from it, since on this Rebbi said, “How great is this act of Chiya” that he did not look towards superficiality, rather he did everything that was needed for the purpose. For also the material labours require to be carried out with a prepared pure heart for the sake of heaven – only then, will it develop from this, the great spiritual purpose. And if not, it is possible for the material to consume the spiritual. Therefore, we call this [one of] the principles of spirituality of the masses, and if so, there is a need to recognise for this great calling and to give weight to this great study how to practice in this profession. And with this, we remove the second question if there is a need to also carry the yoke of material labour. Was it not Rebbi Chiya who was involved in this work, and it was a great foundation in supporting the community, and everyone is obligated to assist and help with his spirit and with his mind and it will be desirable in the eyes of Hashem. "
+        ],
+        [
+            "And if we observe further the act of Rebbi Chiya, wasn’t he able to easily find giants of Torah that knew all six [Orders of] the Mishnayos and could learn with all of them together? [Instead,] what was it to him that it should be done with the concept of “teach each other” and to make each one of his students fit and obligated to learn with his friend and his friend to him? Therefore, we need to say, it was only through making all of them obligated [to each other], that he would succeed in his lofty goal, for only through this would they continuously grow . And the intellect obligates this. For the moment a son of Torah accustoms his thinking only to consider himself and to possess only what is good for him, automatically, it doesn't flow from a pure heart, and, automatically, he imagines proofs that support [his own outlook]. Therefore, just as he sets his imagination for himself, he self-defines his spirituality since they are codependent on each other. And he goes out from the sort who bring improvements to those concerned of reaching “the ideal world” of a higher outlook in spirituality. And, furthermore, his self-actualization does not stand on strong foundations, [since] it is distant from all compromise and [lacks the ability to] dodge wrong. But in the moment that the son of Torah removes himself from all influences of the world and from the influences that vex one's life, and desires the point of truth, and is concerned with there being an “ideal world” of spirituality which includes everyone being concerned with establishing the state of completeness of his friend, and he weighs with the scale of righteousness to know what there is in him to increase his friend, and what there is of his friend to increase himself - then there isn’t any greater support to Torah than this. And on this Rebbi said, “How great is this act of Chiya” – that he made them educators in community service, also in the place of giants, in order to grow Torah and strengthen it, for through the mouths of many there is in an ability of the students to have influence over these [matters], which until now would have been completely lost because it is not in the power of the greats to completely cover the entire world with such quality and quantity. ",
+            "And a person shouldn’t say “I will wait until I am forty years of age in comprehension” or “[until] most of my years should pass without sin and [only] after this I shall give myself over to community service.” If one says this, it will never be enough for [him] to enter into community service. Rather, he will also come to lose his own self-actualization that he had attained in the days of his sharpness. For while he is still considering [involving himself in] community service or not, his ego will overpower him and he will fall into its trap, [and reach the point of no return]. Therefore, there is a need for everyone to feel obligated to act on everyone, on those around him that can save him from the trap that is laid for him. For, if he who knows him doesn’t take pity on him, who will take pity on him? For the test is overcome when all who enter it are educated in community service, under the banner of perfection, he might be on his own without a doubt of falling into the trap laid out before all the youths of the generations. Through this, he will not need to rely on another, when the necessity is illuminated, when there is no number to the miserable ones who have erred in the way of life, and it is necessary to do what is available to him in order to save himself from the vicious flow of water that is flowing in the streams, including the Orthodox youth, and to enter into a place of refuge - the network of seekers of perfection, that all their aims are to learn and to teach, to observe and to do. And to save from the entrance of the street is like saving from the mouth of a lion, for all that approach, do not return. Therefore, everyone needs to feel that he is obligated to act also in a time where there are giants [of Torah], for it’s not within their power to envelop the entire world. Therefore, the zealots in this are praiseworthy, and there is no place for the third question."
+        ],
+        [
+            "And on the question if there is the possibility to exempt oneself from doing community service or not, there are two considerations, because public service is separated into two levels. ",
+            "1) There is a path to return the hearts of people to Torah through sharp analysis, and great depth and straight understanding, which the heart of the highly intellectual are pulled after them. And this obligation is placed on the giants and geniuses of the generation. And on this, Rebbi Chananiya said,  “Would you debate with me if, heaven forbid, the Torah were forgotten from Yisrael that I would return it with my sharp intellect?\" And from this [obligation], many people are able to exempt themselves from this obligation – for there are not many who are so wise. ",
+            "2) And there is a second path to service in community service through connecting to friends, like the design of Rebbi Chiya, that which he called “I will learn with each other” and “I will teach with each other”  and to make on these foundations Yeshivos and community centers in every place, in urban populations, cities, and rural villages to surround the enter young generation under the banner of Torah and Awe [of Heaven] in every place. And this obligation is placed on each and everyone, because each individual is able to support the establishment of Torah. This one is able to say [Torah] lectures, and this one is able to make committees, and this one is able to draw and to bring close, and this one is able to be involved in the physical matters, and this one is able to travel and gather the youths within the surrounding area, and this one is able to organize for them lodgings and seek out for them [their personal preferences, and this one is able to oversee the learning of Torah and the like. ",
+            "And on this, the verse says, \"Cursed be the ones that do not establish the words of this Torah.\" And our sages explain that if it was a doubt whether he had in his ability to strengthen or not to strengthen, he is still included in the curse (Talmud Yerushalmi, Sotah, Chapter 4 Halacha 4). And the matter is clear, that the curse does not encompass the one who is not beautiful in sharp analysis, because, from this, he is able to remove himself from it by saying that it’s not in his ability, rather the curse encompasses the one who does not assist in the second path of connecting to friends because this is within his ability for in every single city it is possible to make groups of [learning] Shabbos observance and fixing ritual bathhouses, and similarly in every matter, that is applicable to strengthens [Judaism]. And it’s needed for everyone to fear perhaps he stands under this curse because he didn’t do what was in his ability to do or what he was needed to do.",
+            "Therefore, a person needs to rise from his stagnation and feel that any shortage of this work will cause a shortening of his life, heaven forbid. Because the Torah screams, \"Cursed be the ones that do not establish [the words of this Torah]\", and on this Rebbi Chiya said, “Would you debate with me that my labor for Torah [has insured] that it will never be forgotten from Yisrael, etc.” And a person needs to walk in his footsteps to do all that which is necessary for the public. And then he will be consoled two-fold; that he will merit and see the rising of the value of Torah and Awe [of Heaven] and he will save himself from the curse."
+        ],
+        [
+            "And how much does the Torah demand from the [community] worker, that he should be removed from his rest and go from place to place to spread Torah and Awe of Hashem? We see from what our sages told to us [in Tanna DeBei Eliyahu]; \"And maybe you will say about the 70,000 men that were killed in the valley of Binyamin, because of what were they killed? Because there was the High Court of the Sanhedrin that Moshe, Yehoshua and Pinchas placed to go out, and to tie ropes of iron at their waists, to lift their clothes above their thighs and to return to every city of Yisrael, one day in Lachish, and one day in Chevron, one day in Bais El, one day in Yerushalayim, and, so, too, in all places of Yisrael, and they should teach Yisrael one matter in the first, second and third years in order to exalt and make special His name of the Holy One, Blessed is He. But they did not do this. Rather, each one entered into his own vineyard, and said, 'Peace be upon you' , in order that the strain should not increase upon them. Therefore, in the valley of Binyamin where they were not toiling in Torah and basic etiquette 70,000 men were killed. Who was it that killed all of these? Only the great assembly that was appointed by Moshe, Yehoshua and Pinchas\"  (Tanna DeBei Eliyahu, Chapter 11).",
+            "It disturbs the mind how much obligation comes on the community worker, for the Torah placed on him the responsibility of the entire world, and he is not able to remove himself with what he does sitting and working in [just] one place. Rather, he needs to travel from place to place, also in the times when conditions of travel are very difficult, such as where there isn't a horse or wagon to ride, still, then, he is obligated to lift his clothes above his thighs and go by foot from place to place to establish places of Torah there. And if we contemplate on what Chazal said, that they were tie ropes at their waists etc, and they should go by foot? About who [is this obligation on]? Is it possible that they did not have any reason that burdened their days? Are we not speaking about the Great Assembly, that it should be so obvious as to place blame [on them] if they were [only] to be sitting, judging and returning the word of G-d in their place? How much must be accomplished to merit to reaching this lofty place. How many nights did they treat like days to become accustomed to the Torah of Hashem and Awe of Hashem? How much life and strength did they remove from the best days of their lives for the sake of the Torah? How many non-stop tests did they endure in order to acquire the acquisition of perfection? And if they were burdened with this until now, where is their sin in this if they rest a bit and they severe themselves from their troubles, and prevent themselves from constant disruptions, and they returned to their expounding and to the requests of their place?",
+            "In any event, we find in Chazal that it is specifically on them that the responsibility and all the accusations was placed on, and it is only they who are liable for all the great perversion, guilt and straying [found] in the world. Perforce, we need to understand when [there is] a place that exists a danger of the absence of the Torah and Awe of Hashem causing destruction of the soul and the substance of all of Yisrael, heaven forbid, then, no arguments help, and, then, there is no taking honour or rest for one’s self, whoever he is. We can illustrate with this; to the captain who goes out on a ship with 70,000 men that didn’t know to avoid boring and drilling holes in the walls of the boat. If, at that moment, the captain doesn't put his heart to this issue, instead, he sits in his quarters, under the burden of his own labour, with directing the boat, is there not a greater crime than this?! What good is all his work at this time when the entire boat and its passengers stand in danger? And even more so, the danger of the boat is his danger, and the loss of the people is also the loss of himself. Do we not understand that obligation is solely placed on him since he knows the danger that comes from the drilling? Therefore, it is on him to trouble himself to go from corner to corner and from room to room to command with a strict warning that they must be careful of drilling and from doing any matter that might come to even the slightest puncture. And he cannot wait until the question comes to him if it is permitted to drill or not, since if all of them ask except for one of them, it is still possible for the boat to be in danger through his puncturing, and at that time he will not be able to exempt himself. Rather, it is on him to bother without a doubt to make them all knowledgeable and forewarned. And if he does not do this, it is found that he is the one that killed all 70,000 men that were on the boat.  ...",
+            "This is exactly what Chazal said, that they feel the loss of life of everything. And, at this moment, it is impossible for a person, whoever he is, to [only] look at himself, since he is also in danger. Since, at the moment where there is no world, there aren't individuals, \"if there are no lambs, there are no sheep\". Therefore, Chazal said the burden is specifically placed upon them all the more so because they have achieved treating nights like days on Torah and Awe of Hashem, the obligation is on them even more so to teach the sons of Yisrael Torah and basic etiquette. And specifically on them that they removed all their days and allotted their strengths for the matter of the truth, they specifically know the lengths that is good to travel from place to place, without horses, wagons, and without provisions. Rather, with simple and heavy exertion to tie the ropes of iron at their waists and to raise their clothes above their thighs (Yiddish) and go by foot from place to place, to Lachish, Chevron and Yerushalayim, and not on a short-term basis. Rather one year, two years, or three years, until they have covered with their community service the entire world, until no place remains unturned, whether a urban city, a rural city or a village. And only those who have not yet looked at the consent of the world and not on any impediment or delay, only those people are obliged to endure continuous attempts, not to stop their work, but to establish places of Torah, even where they are not known, also in places that they do not receive you with drums and flutes, also in a place where their beginnings are bitter.   ",
+            "And if you will say that since the trouble is so large and the travails are so many, it is not such a big sin if one puts only a small empty effort. Please look and see if they do not do this, what does Chazal say on them? That they killed 70,000 men. How awesome is this, and what will we answer on the day of death? Since there is no response or apology that will reduce this obligation, since the obligation is as long as the length of the earth and wide as the sea. ",
+            "Therefore, all who has the ability to raise up the Torah, do not bury his hand in the dish, nor turn to his vineyard first, and do not give in to tranquility. Instead, he should gird his strengths to be exiled from place to place to establish a foundation of Torah and Awe of Heaven. For who will be among the defendants against the abandonment of the Torah and the Awe of Hashem? Only the servants that have in their power to rise up and have assurance in Hashem that He will fill their requests. Therefore, it is placed upon them the obligation until they encompass all the places under the flag of Torah. And, in this, we resolve the fifth question that a person is obligated to go into exile from place to place and disseminate the Torah, and it is impossible for him to be exempt from this, not with any claim or refusal. "
+        ],
+        [
+            "And what of our question, “Is it in an individual’s ability to impact the entire world, without any substantial means, with only his own life’s credibility?” We are able to admire and see the plausibility of this matter, from that which our Sages of blessed memory tell us (Yalkut Shmuel Alef): “Elkana, his wife, children, sisters and all his relatives would go up with him [to Shiloh] for the Jewish Holidays and they would sleep in the streets of a city. It caused excitement in the country and they would ask them where they were going? And they would say, “To the house of G-d in Shiloh, that, from there the Torah and commandments emanate. Why don’t you come along with us and we will go together?” Instantly, their eyes flowed with tears, and they said to them, “Can we go with you?” And they’d respond, “Of course.” That year, they came with five households. The next year, there were ten households, until everyone went up. The Holy One blessed be He says to him, “Elkana, you have caused Israel’s verdict to be favourable, and you trained them in the commandments, and the public merited by your hand. [Therefore,] I will bring a son from you that will arbitrate for Israel favourably and will educate them in the commandments.” From here, we learn that Shmuel was Elkana’s reward.”",
+            "If we contemplate this, we will be amazed at how much this whole matter depended only on an individual. Was it not this commandment, which was in neglect, and almost forgotten, the thing itself which would initiate life (again) for the entire world! How hard this must have been, to turn the heart of man to something he was unaccustomed to, and all the more so to something so burdensome, and, even more than this, to something that involves selflessness. And, if it's hard to stir one man, how much more so a group of people, and, even more, so a city or an entire country. If we look at this commandment to go up to Yerushalayim for the holidays, it is a commandment that, in it of itself, is irregular - and it is burdensome and requires selflessness. And it’s not a burden just to the individual or to one city, but to the whole province. There are so many [excuses] to reject [doing] it. [Yet,] who accomplished all this? Who caused all of this? Just one worker, and Elkana was his name. Here we have the strength of the individual, who was able to return the glory of old to the entire world.",
+            "And if we contemplate on this, what gave him such great strength? With what resources could he accomplish this? Which committees accomplish this? What degree of honor was given to everyone? Which positions were given to each one to achieve this? What kind of publicity and rallies were done in the world to awaken this idea? Indeed, our Sages of blessed memory tell us that no committees were made, no honor was accorded, no money [was awarded] and no rallies were made. Rather, all this work [came about] through is own life , through his actions alone, with his upholdance of the Torah. This, they all saw, and they were drawn after him, like iron to a magnet. He took the path of “[one who] gives over himself and his household for upholding the Torah.” With this, he affected the entire world, just as our Sages of blessed memory tell us that [Elkana] and his family would pass through a city and wouldn’t enter a house. Instead, they would sleep in the street in order to make holy the name of heaven. And when the people of the city became interested, gathering in wonder to ask what was going on, then, he would say with strength and courage, “[We are going] to the house of G-d in Shilo.” At that time, Elkana stood beside the men, and his family [stood] beside the women, and convinced them with words that would sink to their innermost recesses: “And, you, why don't you come with us? You have abandoned the source of the living waters, the house of G-d in Shiloh, exchanging them for drum, harp, flute and wine parties.” He reminded them of the heights they had reached, and how they had become accustomed to depravity now, to the point that he caused them all to cry and ask, “Can we go with you?” And he responded, “Yes.” Recognize, when he came to the second city, his numbers were even greater, and it continued to increase until the time came that everyone was going up [to Shilo]. On this path, Elkana returned the glory of old, for at the moment they all saw his dedication and his giving over of his life and his families in order to go up for the Jewish Holidays, they were all affected and followed after him, releasing them all from the trap of ‘a sin done twice [feels] like its permissible’, [and bring them] to the great light - and the entire merit of the masses depended on this.",
+            "We [can take away] from this, when [one’s] selflessness is very strong, the individual is able, when it is his desire and his actions are true and he has great willpower, to be like a locomotive, with many cars [being pulled] behind him. Therefore, it is possible for one that has perfect perseverance to return the entire world to what it turned away from.",
+            "Therefore, each and every endeavour, if he gives out his strengths and his family for the sake of truth, then, this individual, too, will be able to have an effect on the whole world. Because, in truth, there are many people in the world who are in pursuit of the truth, all of them inclined to uphold the Torah and its ways towards perfection. But there is none amongst them that will stand on the real fact that they need someone to look to and someone to learn from. But when an individual becomes a ‘light to Israel and a mighty hammer’, then he has the ability to go around to all places; places of Torah, to groups who uphold the commandments and groups who study the laws, as long as as the individual remains alone, not turning his head around to see if the masses are chasing after him, but stands firm on the principals of truth, in the end, the masses will come. For only the true individual who gives over all his strengths and greatness to round up the masses towards the proper truth, like Elkana did, only he will merit to see communities of truth in which all their movements are bound to the will of G-d. And, in truth, we see that all ideas only evolve from individuals, however, the permission is in the hand of each person to be like our teacher Moshe, to bring merit to the masses, or to be like Yeravam ben Navat, and bring sin to the masses. But this is solely placed in the hands of individuals. Therefore, there's no doubt that a sincere individual is required to push the whole world to the side of merit. And a person is required to be in a place of Torah to supervise all of his actions, because just one action can lead to righteousness or wickedness, heaven forbid. Every individual needs to feel his obligation to remove all his fictitious desires and give himself over to make holy the name of heaven, with all his abilities. And, with this, we remove the sixth question."
+        ],
+        [
+            "What can we satisfy [our question of] whether we are obligated to sort out all matters of the children, to get involved in all their needs? We can explain that this matter is a clear obligation, as we find it from our Sages of blessed memory (Taanis 24a):",
+            "“Rav once came to a place where he decreed a fast, but rain did not fall. The prayer leader descended before him [to lead the services] and said: “He Who makes the wind blow,” and the wind blew. [He continued] and said “And Who makes the rain fall”, and the rain fell. [Rav] said to him: What is your occupation? He said to him: \"I am a teacher of children, and I teach to the children of the poor [the same way as I] teach to the children of the rich, and anyone who cannot possibly pay, I do not take anything from him. And I have a fishpond, and any child who neglects his studies, I bribe him with the fish and calm him, and soothe him until he comes and reads.”",
+            "How great are [this teacher's] actions! Besides dedicating himself to teaching the poor children like the wealthy children, and that anyone who couldn't afford to pay, he took nothing, what's even more [impressive] is that he exerted himself in all manners of bringing [the student] close, to return the hearts of those who stray [back] to the Torah. Obviously, it was enough that he exerted all his strength with those who desired [to learn], those who inclined their ears like a receiver, is this not also a great effort to [give] understanding and improvement. But, the one who strays, who makes himself stubborn, is it also necessary to chase after him and to encourage him non-stop?",
+            "But how wondrous was this teacher's virtue and dedication, that he taught for free, even more so, [to resort to] giving him a reward in order that he desired to learn. Indeed, the real worker finds in this place the main purpose for his efforts, work and discernment. For it says about those who desire [to learn], “The wise will hear wisdom and desire to add more ” (Mishlei 1:5), he will be driven by his desire to chase, to achieve and to understand. But the one who strays, when he is insistent of his own thoughts, and does not recognize his deficiencies, or, if it is too hard for him to separate [from his way], [then] if the worker leaves him, it is possible [for him] to descend to the deepest depths where there is no cure for his ailment. Therefore, only one certified in his dedicated service will approach him in conversation, until he recognizes what is before him, until he sees the area [in which] he has made a mistake, until he achieves an inclination of truth, and until he allows himself to clarify to the point of seeking truth all the days of his life. And not to be categorized among so many who merely begin [the path, but do not finish it], but to be of the group that stays strong until completion. Therefore, the moment he adjusts himself to this goal, his merit will be exceedingly great until “You will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28).",
+            "From this we can understand how great is the merit of those who bring close the hearts of people to their Father in heaven, and we should understand just how he achieved this by way of “the fishpond”,  with bribery, encouragement and direction to all those who did not have a desire, for the focus of public service is to intervene with the hearts of the students and to desire that they not carry on in stubbornness, for this is the starting point of all sin. For at the moment an inkling of jealousy enters, if he cannot overcome his character, then he will be able to diminish any encounter that may be of help to him, and he will always refuse to include himself with his friend in a matter (pertaining to a) mitzvos, and he will diminish others with false claims and hold them back. Therefore,  it is on the (community) worker to direct these [children], to heal them from their sickness with the “fishpond”, to guide and appease, so as to return his heart in a pleasant manner, and to work incessantly and to teach without confusing the mind. It's worthwhile to work to understand everyone's intuitions, even at a time where he may not recognize an external hindrance, and also at a time when he sees him go out with drums and dancing to call (upon) those who would hinder or restrict him, because everything has its limits, and he needs to know all the things that will enable him to turn over and relive his irritation.",
+            "And he should not say, “I only took this work upon myself to teach over a particular lesson or the concept of the Awe of G-d, but is too hard for me to be responsible for all his [other] actions - how he deals with his friends and how he deals with acquaintances - for this would interfere with my own endeavors.” Don’t talk this way, for if he becomes accustomed in this manner,  it won't be long [before] he will see that there is no one to give over lessons or concepts to, quite the contrary, it is understanding these things that will help him, for through this he can know who is far and who is close and what to tell them or what to hold back on. How often we see someone become slightly incensed, resulting in emotional distance leading to a mental distancing, until, Heaven forbid, it brings a full change and separation. Because of this, the worker must consider this great fundamental of this profession, that there is no getting away from, and the focus is to direct all their activities so that there does not remain any faults. As one wise man said, “I recognize the new ones when they connect with the old ones.” And he said further, “it is harder to endure in times when there is a little bit than to endure in times where there is nothing at all, for dividing what there is without inflexibility, is much harder.” Help doesn't come from recognizing this alone, rather from due diligence and honing in (with the purpose) to fix each and every precept, as was explained in Taanis, in which two things were done; learning with those who desire, and be dedicated to making (others) desire with constant aspiration. And with this we remove the seventh question, if we need to deal with [all] matters of the children. Is this not the foundation that upholds the community, so as not to fall apart from problems within (our community), and from this the worker will merit that which is desired, until the point that, “you will decree and it will be fulfilled” (Iyov: 22;28)."
+        ],
+        [
+            "And of the fear, that perhaps [community service] will counter his own self-improvement, we can see from Rebbi Prayda that, from this specifically, he merited to become “Rebbi Prayda”, as is made clear in Chazal (Eruvin 54b); Rebbi Prayda had a particular student who he would teach him four hundred times, and then [the student would] comprehend it. One day, when Rebbi Prayda was needed for a certain Mitzvah, he [first] taught his student [the usual four hundred times], [but the student] didn't comprehend it. Rebbi Prayda asked the student, “Why is this time different”, and the student replied to him, “Since I heard them say to Rebbi that he is needed for a certain Mitzvah, I have been distracted and thought to myself, ‘Now the Master will leave’.” Rebbi Prayda said to him, “Give me your attention, and I will teach you again.” He taught him another four hundred times and [the student] comprehended it. A heavenly voice burst out and said: “Is it better to you that four hundred years are added to your life, or that you and your generation merit the world to come?” He responded, “I prefer that I and my generation merit the world to come.” The Holy One, Blessed be He, then said: “Give to him both” (Eruvin 54b).",
+            "We can see explicitly, that only through this, was he deserving of all the estime , and, in truth, it became implicit, that every worker put his face to the ground, for all of his self-sacrifice is only like the garlic peel in comparison to the self-sacrifice of Rebbi Prayda. With all of this, you further wonder, how was it fitting to give up this time for such a student? How was he not concerned about his own self-improvement?  Yet, it is the opposite question that he places on you; why do you look at this as a burden, chore or squandering, a personal loss, don’t you not see [from this story] the opposite! For, only through patience and self-sacrifice, he merited the great height in the service of Hashem and the fixing of his character traits. And you, that it is so difficult to give of yourself to assist the community, that you're constantly calculating how this may be of a loss [to your personal self-improvement], isn’t the end result that you are not in the service of Hashem, and you are not fixing your character traits? For a person is not able to go towards success in Torah and the Awe [of Hashem], unless his heart is pure, and his head isn’t confused with machinations and similar falsehoods. Therefore, it is only his inability to leave his imaginings, that will stop him from serving with self-sacrifice, rather, he will only seek easy situations and matters relating to his reward in this world. From this, it is certain, he will not be able to come to greatness and true perfect. Furthermore, it is worthwhile for us to know, that the matter most difficult in the service of Hashem, is to know the usage of one’s character traits in their proper place and in their proper time, for this brings him close to mistakes and the common stumbling blocks, for if a person only lives with self evaluation, and wants to consider the truth through his own thoughts, then, he will not come to know the truth. But when a person makes himself a worker for the community, and assists to seek out perfection, then he will need to use his character traits in accordance with the situation, and what the matter obligates from him. And the community is able to give to him boundaries and parameters in all of his character traits, and change them, and put them to use without any doubt, since it isn’t concerning himself, rather with the matter. And this was the way of Rebbi Prayda, that this student obligated him to use his strength of patience, eight hundred times, and he knew with confidence that it was necessary to act as such. This is not so for a person that acts based on his own reasoning, for he is not capable of obliging himself with such great patience as he should be.              ",
+            "Therefore, the true path in using character traits only comes through community service, for, there, it is required to act in accordance with the matter, in strengths and its opposite strengths, and without any contradiction. For sometimes the matter obligates using pride, and other times, humility, sometimes harshness, and other times mercy, sometimes generosity, and other times stinginess, sometimes privacy, other times publicly, sometimes learning a novelty, and other times to guard the old, sometimes a matter close to one’s nature, other times distant from one’s nature, sometimes dealing with the young, and other times dealing with the old, sometimes with someone that he wants [to work with], other times with someone who opposes his will [to work with], sometimes spiritual work, and other times physical work, sometimes with speech, and sometimes with silence; all in accordance with what is essential to his obligation. In this way it is comparable to the manner of a wheel, that a wheel is round, with none of its spokes protruding outward from its normal position. For if any of the spokes protrude outward from its normal position, it would not be possible to turn, because the spoke sticking out will hinder its movement. This is exactly how he acts in accordance with his own thoughts, he will always fail when there is a character trait that is hindering him, without any direction of how to straighten it out.",
+            "But whoever gives over himself to the community, like Rebbi Prayda, and with self-sacrifice, then the community fulfills his completeness with the strength of the work, with straightness, with character traits, big and small, all because of the good of the matter, like Rebbi Prayda that gave his patience in accordance with the student’s abilities, and it is because this student was one who had a hard time grasping the concepts, that his student brought out his patience from the strength of the work, until [he taught it] eight hundred times. This is the desired path in the use of character traits, that it looks into the matter and not into himself, and he will do for the community in an area that is opposite to his nature, in the same manner of an area that is in line with his nature. And with this, the eighth question is removed, for, it is just the opposite: community service guides self-improvement, and gives him a path to understanding and tolerance, to be able to tolerate and to carry out like the Torah demands from us."
+        ],
+        [
+            "As for someone that wants to understand human psychology before taking action, this too is [a] problematic [position to take] from this [story of Rebbi Prayda]. For we can ask the following question; How do we judge a youth, whom you studied with fifty times and did not achieve [understanding], is there an answerable solution? Is the intellect not at fault because it is in great doubt, and in part the decision already leans negatively [because of this inability to understand the lesson]. If he taught him a hundred times and he doesn’t understand, even more so that it is difficult to believe that there is any solution, and even more so after two hundred times, and even more so after three hundred times, that through this you will certainly say that he is throwing his labour into the dead sea (he is wasting his time), and even more so after three hundred and ninety-nine times, that there is no answerable solution.  ",
+            "Yet, what do we see from the story of Rebbi Prayda? That he learned with him three hundred and ninety-nine times, with still no understanding. Then, he learned with him another time and saw that he achieved, and he obtained, so that afterwards it was not perceivable that he did not understand it originally. And from where did Rebbi Prayda know that there is an end to the lack of understanding of this student? Did he know this at the onset? No, and no! He went in order to accomplish, and learned with him, time after time until he learned with him to such an extent until he came through his effort to understand the limit of the effort. And, had he not understood with the four hundredth time, he would have learned with him again, the proof being, that the moment the student was distracted, he learned with him further until it was eight hundred times. We can take away from this, that accomplishment only comes through discernment, because only through toil did he know how much he would have to toil. It is understandable from this that if a person behaves in a way that when he immediately sees that the situation is difficult to succeed in, that he immediately relieves his hands and pushes [such a situation away] with both hands, it is only because this is not at level of the faithful worker, rather this behaviour can cause many casualties.",
+            "How many hundreds of children are mischievous, following their heart because they see a void before them without a solution. And the truth of the matter is the opposite, only someone who can turn their minds around, only after he reaches perfection will he then be stirred to see that which was taught to us by Chazal, “do not despise regarding any person” (Pirkei Avot 4:3), and the tale of Rebbi Prayda proves that he uncovered this path for achieving perfection.    ",
+            "And on this question, we find many times that if there is neglect to work with one of which there is uncertainty, that he will not come to achieve, for it is difficult for him to separate from his assumptions, from his customs, from his desires, from his path, and so forth. Know, just like in the case of a sick person, it happens that after warming to a high degree it could suddenly become a turning point, and we don't say to despair for the patient, similarly, in regards to the sick soul, we don’t say despair from all sick people, though his speech is foul-smelling, but we must be patient  and provoke him countless times, and, in the end, an impression will come, for it is known that the nature of an impression happens the first time, for if not, an impression wouldn't happen on the last time, for in fact it is the first impression, and, perforce, that there was an impression at the first time, but it that was not apparent until the last time. So, too, with the impression of achievement, it does not become filled until after many times, but, in truth, there is an impression even with the first time, and the general matter is that patience is the foundation for the worker, and all who invest themselves in patience will merit to see the limits of the toil with each and every instance.       ",
+            "There is further to be astounded at how much Rebbi Prayda gave over towards the good of the community, that at the time that he was asked which one he desired more, if to live for an extra four hundred years, or that he and his generation should merit the world to come, he preferred for himself and his generation the world to come. From this, one must see his goal was only to benefit the community. And the Holy One, Blessed be He, repays measure for measure, in accordance that he gave up of his own life, so he was given an additional four hundred years to live."
+        ],
+        [
+            "As for those with no desire to accept the responsibility on themselves, reasoning that the responsibility is more weight than the worker can handle, this is a mistake. We can bring a proof against this, in what we find in the Torah, that Moshe our master requested helpers from The Holy One Blessed is He, saying \"I am not able to carry this burden alone etc.\" And The Holy One Blessed is He responded to him \"Gather for me seventy men… and I will draw from the spirit which is on you etc.\" This is perplexing. Was it not his intention in his request that The Holy One Blessed is He give him helpers, as if to say, give additional strength from what he already has, and [in Hashem's response] what did he give him!? It is possible to answer that he supplied him seventy men, but he did not supply him with seventy additional units of power on top of his own strengths, because he drew from his Moshe's spirit and gave it to them!? What is this situation comparable to? To a vessel, compartmentalized by placing a second tube inside. The vessel is not widened by doing this. Similarly with this 'addition', it did not bring any more qualities,  rather it is the measurement and weight that Moshe had on his own, just now it is made amongst seventy men as well, without increase. And we find that the power afforded them comes about through retraction from Moshe, as it writes \"and I will draw…\", even though there are those who say it is similar to one candle lighting another (Sifri), in any event, this is in the sense of a commandment like we find by the Chanukah lights, and he is puzzled, what was the intention of his question to add in strength?",
+            "In truth, we need to understand that this itself was being made clear to Moshe by The Holy One Blessed is He, that there is a known amount of help from Heaven that is given over to those of the masses who desire to serve Hashem in his wings, and this prepares one to carry the responsibility accepted upon himself, to carry the yoke of all the groups of the wise who seek perfection, and the servant doesn't merit this by himself or through his own greatness, but only commiserate to the burden he carries. Therefore, at the time Moshe, our master, carried the responsibility by himself, he, himself, received exclusively the help of Hashem, but when he requested for assistance, The Holy One Blessed be He said to him “perforce, these men will also benefit from this degree of Heavenly assistance, since they are also carrying the responsibility. This is what is meant when it said “And I will draw from the spirit…",
+            "We discover through this, that within the very reason for the request, that being that he desired the outcome to lighten his load, it actually causes, that through this, it detracted from his strength. And the opposite is true, with any acceptance of responsibility, that itself will cause that it will be easier on him, because the giving of one's energy is the source of additional acceptance [of divine help], through which the servant needs to be able to withstand his duties so as not to remove from himself the yolk of burden, for he will merit through this all the Heavenly assistance that is given over to the masses to save them from any challenges, whether they be material or spiritual, physical or intellectual. So the servant should not say “I am not able to carry this alone”, for it is fitting for him to realize that anything he carried until now was not carried with his own strength or actual hands, but only through the assistance of Hashem.",
+            "Therefore, the moment he wants to remove a part of his responsibilities, his loss will be twofold. The first, the mental preparation and the self sacrifice with which he entered into this burden, through which afforded him the Heavenly assistance, and secondly, the help of Hashem which gives him elevation to be able to carry the burden of the masses. And so it appears, the challenges, which encounter any community seeking perfection, are overcome through continuous miracles, and no other situation reveals Divine Influence as this does. How many times do questions arise, of pressing time, which, with all the power of conjectured answers, still appear to have no route to salvation, whether they be material or spiritual, and yet after that we see with flair, that the issue itself sprouted the resolution and opens us to a sliver of hope, actually something from nothing. The worker who carries the burden and bears all the issues associated with this topic, and stands firm in his duties, with firm trust, will merit and see the salvation of The Holy One Blessed is He. He will be able to uphold large communities, even during moments when times are increasingly difficult. And the person who recuses himself from accepting responsibility, thinking he will lighten himself of the situation, he will always remain non relevant, unable to carry anything. And this is what the Midrash says “that because Moshe said “How will I carry this alone”, they were punished, destined to say “Woe, how she (Yerushalayim) sits alone.” It is only through accepting upon yourself responsibility, even though the beginning is bitter, however, the end will be sweet, for you will merit to see the communities who seek perfection lifted up through Heavenly assistance, in any place, at any time, at any moment."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Maamer Mezake Es HaRabim. Trans. Meisels and Kutnowski, Ontario, 2019 ",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מאמר מזכה הרבים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Ma'amar Mezakeh HaRabim/Hebrew/Piotrków, 1924.json

@@ -0,0 +1,109 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Ma'amar Mezakeh HaRabim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01",
+    "versionTitle": "Piotrków, 1924",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "פיעטרקוב: דפוס ה’ פאלמאן, תרפ\"ד",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מאמר מזכה הרבים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. (דניאל י״ב:ג׳).",
+            "כשם בשעה שהאדם מכיר את חסרונו, אז לפי מדרגת הכרתו יתעורר לבקש דרך לתקן חסרונו, ועושה כל ההשתדלות שמקרבין המטרה ועומד על זה, כן וכל כאשר מכיר האדם את החסרון הגדול שיש בהעולם מסכנת החינוך של הדור הצעיר, אשר רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגי׳, צריך להתעורר ולאזור כל כחותיו לעמוד כפרץ להסיר המכשלה ולהרים המטרה האמתית. ואמנם בזמן הזה, כאשר מצודת השיטה של עבירה פרוסה גם על תינוקות של בית רבן, ונמצא כל דרכי התורה שוממין ולא נשארו רק יחידי סגולה העומדים על משמרתם ולא זזו ממקומם. אמנם ידוע אם אין גדיים אין תיישים. ויכול, ח״ו, בהמשך הזמן לישכח תורה מישראל. אי לזאת צריך האדם להתעורר מתרדמתו ולהתבונן בסכנות המרחפות מול פניו, ולצאת בעוז ותעצומות ולעבוד בכל כשרונו והרגשתו ולעשות כל מה שבידו.",
+            "אמנם מי קרוב יותר להרגיש בהעדר התורה והיראה, רק אלה ההוגים בתורת ד׳ יומם ולילה, רק אלה המבינים מעלות השלימות וחסרונות החינוך המוטעה והמותעה הפרוסה באין מוחים. אשר על כן מוטל עליהם החוב לעשות בענין זה כל מה שבידם, ולא יפטרו את עצמם בשום אופן וטענה ואמתלא ולא יחוסו על עתם וזמנם ועבודתם של עצמם. כי זה כמו פיקוח נפש של כל הכלל.",
+            "אמנם לפי שלא נתברר להם עבודה זו שרשי׳ וענפי׳, חובתה והתפתחותה לכן הם משתמטים בטענות ופוטרים עצמם, אשר על כן מצאנו חוב להסביר הענין הזה וכל מקומות הטעות כדי שיכיר האדם שלא יכול לפטור את עצמו מזה בשום אופן. ושמענו כי יש עשרה שאלות שלא נתבררו כל צרכן בענין העבודה של ״מזכה את הרבים״:",
+            "א) אם יש דרך החינוך לעשות מחונכים בעבודת הרבים עד שיהי׳ ראוי לזה?",
+            "ב) אם צריכים להיות נושא בעול גם בעבודת הגשמיות וכדומה?",
+            "ג) מה שדוחה הדבר הזה אל הגדולים שבדור ומחזיק עצמו לאינו מחויב?",
+            "ד) אם יש אופן שיכול אחד לפטור את עצמו מעבודת הרבים?",
+            "ה) אם התורה מחייבת להיות גולה ממקום למקום עבור הרבצת התורה?",
+            "ו) אם יש ביד יחידים לפעול על כל העולם כולו בלא שום אמצעים צדדיים כ״א ברוחו?",
+            "ז) אם מחויבים כ״כ לעיין בכל מילי דצעירים ולפשפש בכל תהלוכותיהם לתקנם?",
+            "ח) אם עבודת הרבים סתירה לעבודת עצמו?",
+            "ט) מה שרוצה להבין הכרת בני אדם קודם המעשה?",
+            "י) מה שרוצה להיות עובד ברבים אבל הוא מסרב מלקבל עליו האחריות?",
+            "מפני כל השאלות והספקות האלה לא יתחיל מי שצריך להתחיל ויתרשלו גם אלה שהתחילו. לזה מצאנו חובה לבאר הדברים האלה אחת לאחת לפי מקורי חז״ל."
+        ],
+        [
+            "איתא במחז״ל, כי הוו מינצי רבי חנינא ורבי חייא אמר לו רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית, ח״ו אי משתכחת תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי. א״ל רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצת דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא, וגדלינא נשבי, וציידנא טבי, ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא, וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא, ומקרינא חמשה ינוקי חמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרא, ואמרנא להו, עד דהדרנא ואתינא, אקרו אהדדי, ואתנו אהדדי, ועבדי לה לתורה לא תשתכח מישראל, והיינו אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, עכ״ל (בבא מציעא פ״ה, ע״ב).",
+            "אם נתבונן על עיקר גדלות מעשיו נמצא שהיתה בזה אשר הפקיר עצמו לעבודת הרבים, לבקש רק תועלת הרבים וטובת הרבים ולא הי׳ שום נוגע עם עצמו, כי מצד עצמו הי׳ יפה לו להיות גם עבד למבקשי השלימות, וכמו שמש לרבים, וכל מגמתו הי׳ רק לכוון במעשיו שיהיו מעשים נצחיים בעוה״ז, אשר על כן לא הי׳ די לו להשפיע ביכלתו לבד, אלא עיקר מעשיו הי׳ לעשות חינוך של עובדים אשר גם בלעדו יעשו ויביאו תועלת בכל מקום שהם, במה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״, אשר עי״ז בא כל אחד לחינוך להיות מגמתו להביא תועלת ודוגמתו, כמו רופא של מלך אשר כל תעודתו ומגמתו לעשות כל הזהירות שלא יבוא לידי מחלה, ע״י שמסדר להם ההנהגות המועילות לבריאות, וע״י שמחנך כל בני החצר שיכירו ענין המחלה וענין השמירה, כן הי׳ כל כוונת רבי חייא לראות את הנולד ולעשות עובדות כאלה שלא יבא לידי מחלה, לידי שכחת התורה ח״ו, ע״י שסדר מקודם חינוך של עובדים, שיכולים לעמוד בפרץ ולהרביץ תורה ויראה בכל מקום שהם, ע״י אמצעים של התאחדות חברים, אשר כל בן תורה שבא ללמוד יכנוס כמו אל מכונה גדולה הפועלת בקרוב להחליף השקפתו, ואשר ירצה גם הוא להיות מסוג המחונכים להביא תועלת.",
+            "ואם נתבונן במעשיו מה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״ יש בזה יסוד גדול לקיום הרבים. כי כל הקרירות בעבודת הרבים בא ע״י מה שנמצא איזה עקשנים העומדים על מדותיהם בהשקפה אחרת ומקררין לכל מי שפוגש עמהם. וכמה גדולים ״מעשה חייא״ אשר סדר וחינך אותם שיהא כולם בהשקפה אחת, אשר כל שיחתם והגיונם יהיו רק ״אתנו אהדדי״, והי׳ ה״אהדדי״ הסבה שנתנה הרוח חיים בה״אתנו״ שילכו מעלה מעלה, והיו כלם מצד אחד מתלמדים זה מזה, ומצד השני משפיעים זה על זה. לכן נצמח מזה תועלת עצום לכוונתו לחנך עובדים. ולכן אמר בתקיפות ״אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל״.",
+            "ואם נסתכל עוד יותר נתפעל, הלא רבי חייא שהי׳ מסדר הברייתות, יסודי הש״ס, מסר כל יכלתו לעשות חינוך של מחונכים בעבודת הרבים מאלה שהתחילו עכשיו ליכנס בכרם ד׳ זו ד׳ אמות של הלכה ויראת שמים, בע״כ שמצא כי גם אלה צריכים להתחנך להיות עובדים. ועוד שנית, כי ע״י ״אתנו אהדדי״ באו לכלל ראוי לדבר זה, עד שמצא בעובדות האלה שיש בהן קיום התורה והיראה, וקיום הכלל והפרט. וכל זה השיג רק מפני שהי׳ כוונתו רצוי להביט רק על תועלת הרבים, אעפ״י שהי׳ הדבר הזה לחידוש, מ״מ עמד חזק על זה, מפני שהי׳ לו הבטה רחוקה על העתיד וראה כי מזה יצמח תורה ויראה בכל מקום. והי׳ יפה לו כמו כן לסבול כל מיני סבלנות, כמו שאמרו זרענא כיתנא וכו׳, הכל לטובת הרבים. כן צריך כל מחונך ועובד להתלמד שיהי׳ יפה לו להיות עבד לרבים, ושמש למבקשי השלימות ולא יביט כי אם על התועלת בלבד. כי במדה זו כמה שיכול להפקיר מכבודו וממצבו בעד הרבים, במדה זו יצליח בכל אשר יפנה. ואמר הכ׳ ״חנוך לנער ע״פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״ (משלי כ״ב:ו׳), ממנה—מן החינוך. ואיזהו חינוך? שיכול להתקיים גם בימי זקנותו, הוי אומר זו חינוך של עבודת הרבים, דהיינו שירצה רק טובת הדבר. וכתב הגר״א שיש חינוך במדרגת הלשמה, וע״ז אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, שרצה רק טובת הרבים. וע״כ הצליח במעשיו שלא תשתכח תורה מישראל ע״י שהעמיד חינוך של מחנכים בעבודת הרבים לפי מדרגתם שיהיו עובדים כל ימי חייהם. ובזה סר השאלה הראשונה אם יש חינוך להתחנך בעבודת הרבים, הלא רבי חייא עשה כן וחינך צעירים לאתני אהדדי והצליח במעשיו."
+        ],
+        [
+            "ועוד יותר יש להתפעל, הלא רבי חייא שהי׳ מיסודי הש״ס, איך לא חס על כבודו ועל זמנו למסור כ״כ לעבודת הרבים, ע״י שהי׳ יפה לו גם לעשות עובדות גשמיות, כמו לצוד צביים והאכיל הבשר לינוקא ועשה קלפין וכתב פרשיות. ואנו רואים כי פה הי׳ עיקר חידושו. כי רק הוא הי׳ הראשון שחתר בשכלו הדרך הזה והאמצעים האלו, ואיך עשה הדבר הזה ולא מנע מלהתערב גם בעובדות גשמיות ועכ״פ סדר הדברים איך לעשות.",
+            "מבהיל הרעיון כמה לשם שמים יש במצב הזה. לא אמר: זה אני רוצה, זה אני יכול, זה לפי כבודי. אלא כל מה שהרבים דורשים עשה בהתלהטות, אשר כך נרצה בעיני ד׳, אעפ״י שחיצוניות המעשים המה בלי שרק, בלי כחל ובלי פרכוס. לא הביט על הברק החיצוני, אלא כיון שהבין אשר כך קרובה אל המטרה שלא תשתכח תורה מישראל, לא חת מפני כל, ולא מנע אפילו כקוצו של יו״ד מאמצעים כאלה.",
+            "וראוי לנו לדעת כי אותם המעשים שעשה רבי חייא, אעפ״י שלכאורה אין אנו מבינים הכרח מטרתם, מה מני יהלוך אם יבא הגשמיות ממי שהוא וממקור שהוא, אמנם מחידושו ומסירת נפשו ניכר כי רבי חייא לא קרא הדברים האלה ״מעשים״ אלא ״יסודות״ אשר על זה דוקא יכול הענין להתקיים, אעפ״י שאין אנו יכולים להחליט הטעם והכוונה, אם מפני שלא מצא דרך אחרת, ואם מפני שהפקיר מקורים אחרים כדי להזהר מחשש העדר התועלת למטרתו הנעלה ואם להנצל מחשש גזל המפריע לסייעתא דשמיא, כמו שאומרים בשם הגר״א אם האדם לומד בבית שיש בגנו מסמר אחד של גזילה יחסר לו בהצלחה. איך שהוא, אבל כמה גדולים מעשיו שעשה הכל מה שהכיר שיהי׳ תועלת להענין, וע״כ לא הי׳ קשה לו להעמיד המצב הגשמי על יסודות של הפקר, והיו לו השתוות המעשים לעשות הכל בלי שום סרבנות כלל.",
+            "כה ממש צריך העובד להרגיש בתקופה הזאת שכל מצב התורה והיראה עומדת בסכנה, וע״כ צריכים להקים בכל מה שבידנו ולעשות כל דבר הן ברוח והן בחומר להקים מקומות של תורה ולא ימנע עצמו מן התוכחה, ויעשה פניו כחלמיש, וכל איש יסייע בכל עובדא שיש בידו גם עובדות כאלה שאין להם בדק לא יסרב מלעשותם, ולא יחוס על כבודו, כיון שהדבר דורש ממנו יצריך לעשות, ולא יביט על האומר והמעורר כי אם על הדבר. ואם הוא מרגיש אשר אם יעסוק הוא יהי׳ התועלת יותר גדול, לא יסמוך בדבר זה על מי שהוא, כדי לסלק את עצמו ואל יאמר קטנות הוא אלא ירגיש חובתו לדקדק על התועלת ולא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. כי יש חילוק גדול אם הגשמיות בא מן הרוחניות ובין אם הרוחניות בא מן הגשמיות. ע״כ כל מי שיכול לעשות בעובדות הגשמיות באופן יותר נרצה להמטרה האמתית אסור לו להסתלק מזה, כי ע״ז אמר רבי גדולים מעשה חייא שלא הביט על הברק החיצוני, אלא עשה הכל למען התועלת, כי גם לעבודת הגשמיות צריכים לגשת בהכנה של לב טהור ולשם שמים. רק אז יצמח מזה תועלת גדול להרוח. ואם לאו יכול הגשמיות לאכול את הרוחניות, ע״כ נקרא זה מיסודות של הרוחניות מהרבים וא״כ צריכים להכיר זה למקצוע גדול ונכבד להתלמד מגדולים איך להתנהג במקצוע זה. ובזה סר השאלה השני׳ אם צריכים להיות נושא בעול גם בעבודת הגשמיות. הלא רבי חייא עסק בעבודה זו ויסוד גדול הוא בתועלת הרבים ומחויב כל אחד לעזור ולסייע ברוחו ובמוחו והוא נרצה בעיני ד׳."
+        ],
+        [
+            "ואם נסתכל עוד במעשה רבי חייא נמצא, הלא הי׳ יכול למצוא בנקל גדולי תורה שיש בכרמו כל שיתא מתניתא וילמדו עם כלם יחד ולמה הי׳ לו לעשות בענין שיהא ״אתנו אהדדי״ ולעשות כ״א מתלמידיו לראוי ומחויב ללמוד עם חבירו וכן חבירו אליו? וע״כ צריכים אנו לאמר כי רק ע״י שיעשה את כולם למחויבים אז יצליח מטרתו הרוממה, כי רק עי״ז יתרבה נמשכים. והשכל מחייב כן. כי בשעה שהבן תורה מורגל לדעת שהוא צריך לחשוב רק אודות עצמו ולרכוש רק מה שיפה לו, בע״כ שאין זה נובע מטהרת הלב, וע״כ שיש לו דמיונות שמסייעים לו, לכן כשם שמייחד דמיונותיו לעצמו כן מייחד רוחניות שלו לעצמו, כי הא בהא תליא, ויוצא מסוג מביאי תועלת הדואגים בעד ״עולם מיוחד״ של השקפה גבוהה ברוחניות. וגם עבודת עצמו אינה עומדת על יסודות חזקות רחוק מכל פשרות ונדנוד רע. אבל בשעה שהבן תורה מסלק את עצמו מכל השפעת העולם והשפעת שאלות החיים ורוצה הנקודה האמתית ודואג שיהי׳ עולם מיוחד של רוחניות אשר כל אחד דואג בעד קיום מצב השלימות של חבירו ישקל במאזני צדק לדעת מה שיש לו יתרון על חבירו ומה שיש לחבירו יתרון עליו, אז אין לך יסוד גדול להרבצת התורה גדול מזה. וע״ז אמר רבי כמה גדולים ״מעשה חייא״, שעשה אותם למחונכים בעבודת הרבים גם במקום גדולים כדי להגדיל תורה ולהאדירה, כי על פי רוב יש ביד התלמידים להשפיע על אלה אשר בלעדם היו נאבדים לגמרי. כי אין בכח הגדולים להקיף כ״כ הכמות והאיכות בכל העולם כולה.",
+            "ואל יאמר האדם אמתין עד שאהי׳ בן ארבעים לבינה או שיעבור רוב שנותי ולא אחטא ואח״כ אמסר נפשי לעבודת הרבים. אם יאמר כן, לא די שלא יבא לכלל עבודת חרבים, אלא שיאבד גם עבודת עצמו שהשיג בימי חרפו. כי בעוד שהוא חושב אם לעבוד ברבים אם לא, יתגבר עליו יצרו ויפול במצודה שהכל דשין בה ואין אומר השב. ולכן צריך כל אחד להרגיש חיוב לפעול. על כל מי שסביב לו להצילו מפח טמנו לו, כי אם הוא שיודע ממנו לא יחוס עליו, מי יחוס עליו? כי הנסיון מוכיח כי כל מי שהכניסו אותו המחונכים בעבודת הרבים, תחת כנפי השלימות, הי׳ עלול מצד עצמו בלי שום ספק ליפול בהמצודה הפרוסה לפני כל צעירי הדור, אשר על כן אינו צריך לסמוך על אחר, כי ההכרח נורא, כי׳ אין מספר להאומללים התועים בדרכי החיים וצריך לעשות מה שמוצא ומצוי לפניו להצילו משטף מים הזדונים השוטפים בזרמים גם צעירי החרדים, להכניסו למקום מפלט, היא חבורת מבקשי השלימות, אשר כל מגמתם ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. והמציל מפי הרחוב כמציל מפי ארי, כי כל באי׳ לא ישובון. וע״כ צריך כל אחד להרגיש כי הוא מחויב לעשות גם בשעה שיש גדולים, כי אין בכחם להקיף כל העולם כולו. ע״כ הזריזות בזה משובח ואין מקום להשאלה השלישית."
+        ],
+        [
+            "ועל השאלה אם יש אחד שיכול לפטור את עצמו מלעבוד עבודת הרבים אם לאו, יש בזה שני אופנים. כי עבודת הרבים נחלק לשתי מדרגות.",
+            "א) יש דרך להחזיר לבות בני אדם אל התורה ע״י פלפולא חריפא, והעמקה נפלאה והבנה ישרה, אשר לב בעלי שכל נמשכים אחריהם. והחיוב הזה מוטל על גדולי וגאוני הדור. וע״ז אמר רבי חנינא בהדי דידי קא מינצת ח״ו אי משתכח תורה מישראל מהדרנא בפלפולא. ומזה יכולים הרבה לפטור עצמם מחיוב זה, כי לא רבים יחכמו.",
+            "ב) ויש דרך שני לעבוד בעבודת הרבים ע״י דיבוק חב��ים, כמו שסדר רבי חייא שיהא ״אקרי אהדדי ואתני אהדדי״, ולעשות על יסודות כאלה ישיבות וקיבוצים בכל מקום, הן בכרך והן בעיר והן בכפר לסבב כל הדור הצעיר תחת דגל התורה והיראה בכל מקום, והחיוב הזה מוטל על כל אחד ואחד, כי כל אחד יכול לסייע בהקמת התורה. זה יכול להגיד שיעורים, וזה יכול לעשות וועדים, וזה יכול להמשיך ולקרב, וזה יכול לעסוק בגשמיות, וזה יכול, לנסוע לקבץ נערים בהסביבה, וזה יכול לסדר להם אכסנאות ודרישתם הפרטיות, וזה יכול לנהל ת״ת וכדומה.",
+            "וע״ז אמר הכ׳ ארור אשר לא יקום את דברי התו׳ הזאת, ופחז״ל והי׳ ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור (ירושלמי סוטה פ״ד ה״ד), והדבר מובן, כי הקללה אינה סובבת על מי שאינו מהדר בפלפולא, כי מזה יכול ליפטר ולומר כי אין זה בידו, אלא הקללה סובבת על מי שאין מסייע על דרך השני של דיבוק חברים שזה יש בידו, כי בכל עיר ועיר יכולים לעשות חברות של שמירת שבת ותיקון מקוואות, וכן בכל דבר ודבר שנוגע לחיזוק הדת. וצריך כל אחד לפחד אולי הוא עומד תחת הקללה לפי שאינו עושה מה שבידו לעשות או כדבעי למיעבד לא עבד.",
+            "ע״כ צריך האדם לקום מתרדמתו וירגיש כי אם יקצר בעבודה זו אז ח״ו יקצר את חייו, כי התורה צווחת ״ארור אשר לא יקים״, וע״ז אמר רבי חייא בהדי דידי קא מינצית אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל וכ׳ וצריך האדם לילך בעקבותיו לעשות כל מה שנחוץ לרבים ואז יתנחם בכפלים, שיזכה ויראה בהרמת קרן התורה והיראה ויציל את עצמו מן הקללה."
+        ],
+        [
+            "ועד כמה תובעת התורה מן העובד שיפקיר מנוחתו להיות גולה ממקום למקום להרביץ תורה ויראה, אנו רואים ממה שספרו לנו חז״ל (תב״א פי״א): ושמא תאמרו אותן שבעין אלף איש שנהרגו בגבעת בנימן מפני מה נהרגו, לפי שהיו להם לסנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס הי׳ להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגבי׳ בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל ערי ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ושתים ושלש כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה, והם לא עשו כן, אלא נכנסו כ״א לכרמו וכ׳ ואמר שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהם הטורח, לפיכך בגבעת בנימן שלא היו עוסקין בתורה ודרך ארץ נהרגו בהם שבעים אלף איש. ומי הרג את כל אלה אלא סנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס, עכ״ל.",
+            "מבהיל על הרעיון עד כמה מגיע החיוב על העובד, כי התורה מטילה עליו אחריות של כל העולם כולו, ולא יכול לפטור נפשו במה שהוא יושב ועובד על מקום אחד, אלא צריך לנסוע ממקום למקום גם בעת שתנאי הנסיעה קשים ביותר שאין סוס ואין רכב לרכוב עליו, גם אז הוא מחויב להגבי׳ בגדיו למעלה מארכובותיו ולילך ברגליו ממקום למקום לייסד שמה מקומות של תורה. ואם נסתכל על מי אמרו חז״ל שהי׳ להם לקשור חבלים במתניהם וכ׳ ולילך ברגל? על מי? אפשר על אותם שלא טעמו טעם טורח מימיהם? הלא אנו מדברים אודות סנהדרין הגדולה, אשר לכאורה איזה אשמה הי׳ אם היו יושבים על מקומם וישפטו על מקומם וישיבו דבר ד׳ על מקומם. כמה יגיעות יגעו עד שזכו להמעלה הזאת, כמה לילות כימים עשו עד עכשיו להגות בתורת ד׳ ויראת שמים, כמה חיים וכוחות הפקירו ממבחר חייהם למען התורה, כמה נסיונות רצופים סבלו למען קנות קניני השלימות. ואם כה סבלו עד עכשיו איזה חטא יש כאן אם ינפשו מעט ויקצרו בטרחות, וימנעו נפשם מנדידות רצו��ות וישיבו להדורשים ולמבקשים על מקומם?",
+            "מ״מ מצינו בחז״ל אשר דווקא עליהם מוטל האחריות, ודוקא עליהם כל הטענות ורק מהם תובעים כל עון וכל אשמה וחטא שנעשה בהעולם הגדול, ובע״כ צריכים אנו להבין כי במקום שיש סכנה של העדר התורה והיראה הגורם אבדון הנפש והחומר של כל ישראל ח״ו, אז לא יועיל שום טענות, ואז אין חולקין כבוד ומנוחה לעצמו, יהי׳ מי שיהי׳. והדמיון בזה לרב החובל המוליך ספינה עם שבעים אלף איש שאינם יודעים שאסור לעשות חריץ וקדיחה בתוך כותלי הספינה, ואז באותו שעה אם רב החובל לא ישים לב לזה, אלא יושב בחדרו תחת עול עבודתו בתנועת הספינה, הלא אין לך חטא גדול מזה. מה יועיל כל עבודתו אשר כל הספינה ואנשי׳ עומדים בסכנה? ועוד יותר, אשר סכנת הספינה היא סכנתו ואבדון אנשי׳ גם אבדון נפשו? הלא שם אנו מבינים כי החוב מוטל רק עליו שיודע הסכנה הבא מהקדיחה, לכן עליו לטרוח מזוית לזוית ומחדר לחדר לצוות באזהרה חמורה שיזהרו מקדיחה ומכל דבר שיכול לבוא על ידו לידי חריצה כל שהיא, ולא ימתין עד שיבואו אליו בשאלה אם מותר לקדוח אם לאו, כי אם ישאלו כולם חוץ מאחד מהם יכול הספינה להיות בסכנה ע״י החריץ שלו, ובשעה זו לא יכול לפטור נפשו, אלא עליו לטרוח בלי שום ספק ולעשות כל הלימודים והאזהרות, ואם לא עשה כן נמצא שהוא הרג כל אותם שבעים אלף איש שהיו בספינה.",
+            "כן ממש אמרו חז״ל שהי׳ להם להרגיש הפיקוח נפש של הכלל כולו. ובשעה זו אי אפשר לאדם, יהי׳ מי שיהי׳ להביט על נפשו, כי גם הוא בסכנה. כי בשעה שאין עולם אין יחידים, אם אין גדיים אין תיישים. לכן אמרו חז״ל אשר רק עליהם מוטל הטורח, ואדרבה, מפני שיגעו לילות כימים על התורה ועל היראה חובם יותר גדול ללמד את בני ישראל תורה ודרך ארץ. ודוקא אותם שהפקירו כל ימיהם ומבחר כוחותיהם למען האמת, דוקא הם יודעים ערכה אשר יפה בעדה לנסוע ממקום למקום, לא בסוסים ולא במרכבה ולא במכונה, אלא בטרחה פשוטה וכבדה לקשור חבלים של ברזל במתנים ולהגבי׳ הבגדים למעלה מארכובותיהם (אויפהויבען די פאלעס) ולילך ברגל ממקום למקום — ללכיש ולחברון ולירושלים, ולא על זמן קצר, אלא לשנה ושתים ולשלש, עד שיקיפו בעבודתם כל העולם כולו. עד שלא ישאר מקום מופנה, הן בכרך והן בעיר והן בכפר. ודוקא אותם שלא הביטו עד עכשיו על הסכמת העולם ולא על כל מניעה ועיכוב, רק אותם האנשים מחוייבים לסבול נסיונות רצופים, ולא להפסיק בעבודתם אלא ילכו ליסד מקומות של תורה, גם במקום שאין מכירים אותם, גם במקום שלא יקבלום בתופים ובמחולות, גם במקום שתהלתם מר.",
+            "ואם תאמר, כיון שהטורח כ״כ גדול והנסיונות מרובין, אין החטא גדול כ״כ גדול אם יהי׳ השתדלותם במדה קטנה ומחוקה? הבט נא וראה אם לא עשו כן, מה אמרו עליהם חז״ל — שהרגו שבעים אלף איש. כמה נורא החיוב הזה ומה נענה ליום פקודה. כי אין טענה והתנצלות להקטין החוב, כי האחריות ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.",
+            "ע״כ כל מי שיש בידו להקים את התורה אל יטמון ידו בצלחת ולא יפנה אל כרמו ראשונה ולא יאהב המנוחה, אלא יאזור כוחותיו להיות גולה ממקום למקום ליסד מקומות של תורה ויראת שמים. כי מי יהיו מן הנתבעים על שפלות התורה והיראה? רק העובדים שהי׳ בידם להקים ולבטוח בד׳ שימלא משאלותיהם. ע״כ מוטל עליהם האחריות עד שיקיפו כל המקומות תחת דגל התורה. ובזה נפתר השאלה החמישית שהאדם הוא מחויב להיות גולה ממקום למקום עבור הרבצת התורה, ואי אפשר לו להפטר מז�� לא בשום טענה ומענה."
+        ],
+        [
+            "ומה ששואלים אם יכול היחיד לפעול על כל העולם כולו בלי שום אמצעים מצלצלים, כי אם בחייו האמתיים? נוכל להתפעל ולראות בחוש יכולת הדבר הזה, ממה שספרו לנו חז״ל (ילקוט ש״א): אלקנה ואשתו ובניו ואחיותיו וכל קרוביו הי׳ מעלה עמו לרגל ובאים ולנים ברחובה של עיר, והיתה המדינה מרגשת והיו שואלים אותם להיכן תלכו, ואומרים לבית ד׳ שבשילה, שמשם תצא תורה ומצוות ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד, מיד עיניהם משגרות דמעות ואומרים להם נלך עמכם, ואומרים להם הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים עד שהיו כולם עולים. אמר לו הקב״ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכתם במצות וזכו רבים על ידך, אני מוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנכם במצוות, הא למדת שבשכר אלקנה שמואל, עכ״ל.",
+            "ואם נתבונן בזה נתפעל עד כמה כל דבר תלוי רק ביחיד. הלא המצוה הזאת שהיו בהתרשלות וכמעט שנשכח, אותו הדבר עצמו נעשה לדבר חי בכל העולם כולו. כמה קשה הדבר להשיב לבו של אדם אל דבר בלתי מורגל, וכ״ש אל דבר שיש בו טורח, וכ״ש אל דבר שיש בו הפקרות, ואם על אדם אחד קשה לפעול כ״ש על חבורה, וכ״ש על עיר וכ״ש על מדינה כולה. ואם אנו רואים מצוה זו לעלות לרגל לירושלים, היא מצוה שיש בזה היפוך ההרגל, ויש, בזה טורח ויש בה הפקרות, ולא טורח של יחיד ולא של עיר אחת, אלא של מדינה כולה, כמה יש בה מן הנמנעות. ומי עשה זה, ומי גרם כל זאת? רק עובד אחד ואלקנה שמו. הרי לנו כח היחיד, שיכול להחזיר עטרה ליושנה בכל העולם כולו.",
+            "ואם נתבונן בזה במה הי׳ כוחו גדול? איזה אמצעים עשה? איזה אגודה עשה? איזה תוארי הכבוד נתן לכל אחד ואחד? איזה מצבים נתן לכל אחד בעד זה? איזה פרסומים ואסיפות עשה בעולם לעורר הענין הזה? ואמנם ספרו לנו חז״ל שלא עשה אגודה ולא חלק כבוד ולא ממון ולא עשה אסיפות, אלא פעל כ״ז בחייו במעשיו של עצמו, בקיום התורה שלו. זאת ראו כולם ונמשכו אחריו כברזל אחר אבן השואבת. הוא לקח דרך של ״להפקיר את עצמו ובני ביתו בעד קיום התורה״, בזה פעל על כל העולם כולו, כאשר מספרים חז״ל כשעבר הוא ומשפחתו דרך עיר לא נכנסו לבית, אלא לנו ברחוב כדי לקדש שם שמים, וכאשר הרגישו בני העיר והתלקטו בפליאה לשאול מה זה ועל מה זה, אז אמרו בעוז ותעצומות לבית ד׳ בשילה, ובאותה שעה עמד אלקנה לצד האנשים ומשפחתו לצד הנשים והוכיחו אותם בדברים יורדים חדרי בטן: ואתם למה לא תבואו אתנו? עזבתם מקור מים חיים זה בית ד׳ בשילה, והחלפתם על תוף וכנור וחליל ויין משתיהם, וזכרו להם המעלות שהשיגו אז, ואיך הנהגתם מקולקלת עכשיו, עד שגעו כולם בבכי ושאלו ״נלך עמכם״ ואמרו להם הן. ומובן כאשר באו אל עיר שני׳ אז הי׳ המספר יותר גדול ונמשכו עי״ז הרבה עד שבהמשך הזמן עלו כולם, ובדרך זה החזיר אלקנה עטרה ליושנה, כי בשעה שראו כולם מסירת נפשו והפקרות כל חייו ומשפחתו כדי לעלות לרגל נתפעלו כולם והלכו אחריו והוציא את כולם ממצודת עבר ושנה נעשה כהיתר אל אור גדול וכל זכות הרבים תלוי בו.",
+            "הרי לנו מזה כי גדול כח ההפקרות שיכול היחיד בכוונתו הרצוי׳ ובמעשיו האמתיים וברוחו הכביר להיות כמו לאקאמאטיוו המושך כמה וכמה עגלות אחריו. כן יכול בהמשכתו התמימה להחזיר כל העולם כולו אל מה שסרו ממנו.",
+            "וכן כל עובד ועובד אם מפקיר כוחותיו ומשפחתו בעד האמת אז גם אם הוא יחיד יכול לפעול על כל העולם כולו. כי אמנם יש בעולם הרבה נמשכי�� אחר האמת, עד שכולם נוטים לקיום התורה ולדרכי השלימות, אלא שאין להם מי שיעמידם על האמת הנכונה, שיהי׳ להם על מי להביט וממי להתלמד. אבל כשהיחיד הוא נר ישראל ופטיש החזק אז יש בידו לסבב בכל מקום ומקום תורה, וחברות של קיום המצות ולימוד הלכות, ובלבד שהיחיד יהי׳ יחיד ולא יחזור ראשו לאחוריו לראות אם הרבים רודפים אחריו, אלא יעמוד חזק על נקודת האמת וסוף הרבים לבוא. כי רק היחיד האמיתי אשר מוסר כל עוזו וגדלו לסבב הרבים אל האמת הנכון, כמו שעשה אלקנה, רק הוא זוכה לראות את הרבים האמתי אשר כל מגמותם קשור אל רצון ד׳. וכאמת אנו רואים אשר כל האידעעס נתפתחו רק מיחידים, אלא שהרשות נתונה ביד כל אדם להיות כמשה רבנו לזכה את הרבים, או כירבעם בן נבט להחטיא את הרבים. אבל הדבר מונח רק בידי היחידים. ע״כ אין ספק שהיחיד האמיתי צריך להכריע את כל העולם כולו לכף זכות וצריך האדם בהיות במקום תורה להשגיח על כל המעשים כולם, כי בפעולה אחת יכול להצדיק או להרשיע ח״ו. וצריך כל יחיד להרגיש חובתו להפקיר כל תשוקותיו המדומות ולא יכסוף אלא לקדש שם שמים בכל יכלתו. ובזה סר השאלה הששית."
+        ],
+        [
+            "ומה שמסתפק אם מחויבים לפשפש כ״כ בכל מילי של הצעירים ולעיין בכל צורך מצרכיהם, יש לנו לברר כי דבר זה מחויב ומוכרח וכן מצינו בחז״ל (תענית כ״ד):",
+            "״רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתי מיטרא, נחית קמי׳ שליחא דצבורא אמר משיב הרוח אתי זיקא אמר מוריד הגשם אתי מיטרא. אמר לו מאי עובדך, אמר לי׳ מקרי דדרדקי אנא ומקרינא לבני ענייא כבני עתירא, וכל דלא אפשר לי׳ לא שקילנא מיני׳ מידי ואית לי פירי דכוורא (מחילות של דגים) וכל מאן דפשע משחרינא לי׳ מינייהו ומסדרינן לי׳ ומפייסינן לי׳ (מתקנן כסדר) עד דאתי וקרי׳, עכ״ל.",
+            "כמה גדולים מעשיו, אשר מלבד שמסר נפשו ללמוד עם בני עניים כבני עשירים וכל דלא אפשר לי׳ לא שקל ממנו דבר, עוד התגבר בכל מיני התקרבות להשיב לבו של הפושע אל התורה, אשר לכאורה די הי׳ מה שיגע בכל כוחו עם המבקש אשר משים אזנו כאפרכסת, הלא גם אז היגיעה גדולה להבינו ולשכללו, אבל הפושע שעושה עצמו לקשה עורף, האם גם אותו צריכים לרדפהו ולחזקהו בלי הרף?",
+            "אבל כמה נפלא תום לבבו ומסירת נפשו שלמד בחנם וגם עוד נתן לו שכר כדי שירצה ללמוד. ואמנם כי העובד האמיתי מוצא דוקא במקום זה עיקר התחייבות השתדלותו ועבודתו וערמימותו, כי על המבקש נאמר ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א׳), יש לו המשכה מצד מבוקשו לרדוף, להשיג ולשמוע. אבל הפושע, כשהוא מתעקש על דעתו ואינו מכיר חסרונו או שקשה לו לפרוש אם יניח אותו העובד יוכל לרדת מתהום אל תהום ואין רפואה למכתו אשר על כן רק שם תעודת המבקש העובד לבוא עמו בדברים, עד שיבין מה שלפניו, ועד שיראה מקום הטעות, ועד שישיג נטי׳ אל האמת, ועד שיוותר משלו אחר הבירור ועד שיתבונן להיות מבקש האמת כל ימי חייו, ולא יהיו מכת רבים מתחילים, אלא מכת החזקים המתמידים, ולכן בשעה שהתנהג באופן זה הי׳ זכותו גדול מאד עד ״ויגזר אמר ויקם לך״.",
+            "מזה יש לנו להבין כמה גדול זכות מי שמקרב לבות בני אדם לאביו שבשמים, ויש לנו להבין ממה שהי׳ משתדל ע״י ״פירי דכוורא״ לשחד ולפייס ולסדר כל מי שלא הי׳ שבע רצון, כי העיקר בעבודת הרבים לפשפש בלבות התלמידים והמבקשים שלא ישאו בתוכם הקפדות, כי זה ראש כל חטאת, כי בשעה שנכנס טינא של קנאה, אם לא יעבור על מדותיו, יכול בכל פגישה לקרר כל דבר המביא תועלת, ותמיד יסרב מלהיות נמנה עם חבירו לדבר מצוה, ויקרר גם אחרים בטענות שוא ומדוחים. לכן על העובד להשגיח על אלה לרפא מחלתם בפירי דכוורא ולסדרו ולפייסו, שישוב לבו נח ושקט ויעשה בלי הפסק וילמוד בלי ערבוב המוח, וראוי להעובד להבין לב כל אחד ואחד גם בעת שלא ניכר הקפדתו בחיצוניותו, גם בעת שהוא רואה שהוא יוצא בתופים ובמחולות לקראת מי שהקפדתו או קנאתו עליו, כי לכל דבר יש גבול, וצריך לדעת כל הדברים במה שיכולים לכפר ולשכך הרגזתו.",
+            "ואל יאמר העובד הן עלי מוטל רק להגיד שיעור או הענין ביראת שמים, אבל קשה עלי לפקח על כל מיליו איך יתנהג עם חביריו ואיך יתנהג בהאכסניא, כי זה מפריע לעיוני, אל יאמר כן, כי אם יתנהג כדבריו עוד מעט יראה כי אין לו בעד מי להגיד השיעור או הענין, ואדרבה הידיעה בדברים האלה יוכל לסייע לו שעי״ז ידע מי לרחק ומי לקרב, מה להגיד ומה לשתוק. וכמה פעמים אנו רואים בחוש אשר בהקפדה כל שהוא נעשה פירוד לבבות ומזה בא לידי פירוד הדעות עד שיכול ח״ו לבוא לידי שנה ופירש, אשר על כן יחשב העבודה במקצוע הזה ליסוד גדול שאין לזוז ממנה ועיקר להשגיח על כל התאגדותם שלא יהא תלוי בחסרון. ואמר חכם אחד אני מכיר את החדשים כשבאים להתחבר עם הישנים. ואמר עוד קשה יותר לסבול הזמן שיש מקצת מלסבול הזמן שיחסר בכלל, שאז החלוקה באופן שלא יהי׳ הקפדות קשה ביותר, ואין התועלת יוצא מהכרה לבד, אלא מהשתדלות וחריצות לתקן כל ענין וענין, כמו שמבואר בתענית אשר שתים עשה, למד עם המבקשים והשתדל לעשות מבקשים ולהתמיד זמן ביקושם. ובזה סר השאלה השביעית עם צריכים לעיין במילי דינוקא. הלא זה יסוד קיום הרבים, שלא יהרס ממפריעים הפנימים ומזה זכה העובד הנרצה עד ״ויגזור אומר ויקם לך״."
+        ],
+        [
+            "ומה שמפחד שמא יהי׳ סתירה לעבודת עצמו יש לנו מראי׳ מרבי פרידא אשר מזה גופא זכה להיות ״רבי פרידא״, כמבואר בחז״ל (עירובין נ״ד): רבי פרידא הוי לי׳ ההוא תלמידא דהוו תני לי׳ ארבע מאה זימני וגמר, יומא חדא בעיוה למילתא דמצוה תנא לי׳ ולא גמר, א״ל האידנא מאי שנא, א״ל מהאי שעתא דאמרו לי׳ למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי אמינא השתא קאי מר, א״ל הב דעתך דאתני לך תנא לי׳ ארבע מאה זימני אחריתא וגמר, נפקא בת קול ואמרה לי׳ ניחא לך דליספי על חייך ארבע מאה שנה, או דתזכה את ודרך לעלמא דאתי, אמר לי׳ בעינא דאזכה אנא ודראי לעלמא דאתי, אמר להן הקב״ה תנו לו זו וזו״, עכ״ל.",
+            "הרי לנו בפירוש אשר רק עי״ז זכה לכל המעלה, והי׳ צריך באמת כל עובד להטיח פניו בקרקע, כי כל מסירת נפשו כקליפת השום נגד המסירת נפש של רבי פרידא, מכל זאת עוד ישתומם איך הי׳ יפה להפקיר הזמן על תלמיד כזה איך לא חס על עבודת עצמו? אדרבה הקושיא הוא עליך, למה תביט על זה כעל וותרנות ופזרנות והפסד לעצמו, הלא שם אתה רואה ההיפוך, כי רק ע״י הסבלנות והמסירות נפש זכה למדרגה גדולה בעבודת ד׳ ותיקון המדות, ואתה שקשה לך למסור כל נפשך בעד הרבים ותמיד אתה מחשב חשבונות שמא יהי׳ הפסד, הלא הסוף שאין לך עבודת ד׳ ואין לך תיקון המדות, כי לא יכול האדם לבוא אל ההצלחה בתורה ויראה, אלא רק אם לבו טהור ומוחו אינו מבולבל בדמיונות שוא ושקר, וא״כ רק זה מה שלא יכול להפקיר דמיונותיו יעבוד במסירת נפש,. אלא יבקש רק במקום קל וקרוב אל שכרו בעה״ז, מזה ודאי לא יכול לבוא לידי גדלות ושלימות האמיתי. ועוד ראוי לנו לדעת כי הדבר היותר קשה בעבודת השם הוא לדעת השתמשות המדות במקומם ובזמנם ובזה קרוב הטעות ומצוי המכשול, וזה רק אם האדם חי על השערתו של עצמו, ורוצה לכוון האמת בדעתו, אז אין לו ידיעה אמתית, אבל בשעה שהאדם נעשה עבד להרבים ושמש למבקשי השלמות אז הוא צריך להשתמש במדותיו לפי הגבול שהדבר מחייבו והרבים יכול לתת לו גבול וקצבה בכל מדותיו והפוכם ומשתמש בטח בלי שום פקפוק כלל, כיון שאינו נוגע עם עצמו אלא עם הדבר. וזה הי׳ דרכו של רבי פרידא, שהתלמיד הזה חייב אותו שישתמש בכח סבלנותו עד שמונה מאות פעמים וידע בטח כי פה צריך להתנהג כך, לא כן האדם שעושה על דעת עצמו אז לא יכול לחייב את עצמו בסבלנות גדולה כ״כ.",
+            "לכן הדרך האמיתי בהשתמשות המדות הוא רק בעבודת הרבים, כי שם צריך להתנהג לפי הדבר בכוחות ובהיפוכי כוחות ואין שום סתירה. כי פעם מחייב הדבר להתנהג בגאוה ופעם בשפלות, פעם באכזריות ופעם ברחמנות, פעם בפזרנות ופעם בקמצנות, פעם בהצנע ופעם בפרסום, פעם ללמוד חדשות, ופעם לשמור הישנות, פעם לדבר קרוב אל הנטי׳, ופעם רחוק מהנטי׳, פעם עם חדשים, ופעם עם ישנים, פעם עם מי שרוצה ופעם עם מי שנגד רצונו, פעם עבודה רוחנית ופעם עבודה גשמית פעם לדבר ופעם לשתוק, הכל לפי התועלת שהדבר מחייב, ואז דוגמתו כמו אופן עגלה שהיא עגולה סביב ואין שליבה אחת יוצא חוץ לשורת האופן. כי אם הי׳ שליבה אחת יוצאת חוץ לשורת האופן, לא הי האופן מתגלגל, כי השליבה הקיצונה מעכבת התנועה. כן ממש המתנהג לפי דעתו, אז תמיד נכשל במדה הקיצונה שבו, ואין לו דרך על איזה מצב ישאר. אבל מי שמוסר עצמו לרבים, כמו רבי פרידא ובמסירת נפש, אז הרבים מוציאים שלימותו מכח אל הפועל בישרות ובמדה גדולה וקטנה, הכל לפי טובת הענין, כמו רבי פרידא שמסר סבלנותו לפי כשרון התלמיד, וכאשר יזדמן תלמיד שיש לו תפיסה קשה, אז הוציא לו תלמידו סבלנותו מכח אל הפועל, עד שמונה מאות פעמים. וזהו הדרך הנרצה בהשתמשות המדות, שיביט על הדבר ולא על עצמו, ויעשה ברבים במקום ששם נגד נטיתו כמו שעושה במקום שיש לו נטי׳. ובזה סר השאלה השמינית, כי אדרבה, עבודת הרבים מיישרת את עבודת עצמו ונותן לו דרך להבין ולהסביר, לסבול ולישא כמו שהתורה דורשת ממנו."
+        ],
+        [
+            "ומה שרוצה להבין הכרת בני אדם קודם המעשה, ג״כ מופרך מהכא. כי אם נשאל שאלה איך יהי׳ משפט הנער שלומדים עמו חמשים פעמים ואינו משיג, אם שוב יש לו תקנה? הלא השכל מחייב כי הוא ספק גדול, וכמעט שההכרעה על צד השלילה, ולפי זה אם לומדים עמו מאה פעמים ואינו מבין, כ״ש שקשה להאמין בתקנתו, וכ״ש אחר שתי מאות פעמים, וכ״ש אחר שלשה מאות, שעל זה ודאי נאמר שזורק יגיעתו בים המלח, וכ״ש אחר שלש מאות ותשעים ותשעה פעמים ששוב אין לו תקנה.",
+            "ומה אנו רואין ממעשה דרבי פרידא? אשר למד עמו שלש מאות ותשעים ותשעה פעמים ועוד לא הבין, למד עמו עוד פעם וראה כי השיג ותפס עד שאח״כ לא הי׳ ניכר שלא ידע מקודם, ומאין ידע רבי פרידא כי יש גבול להעדר ההבנה בתלמיד הזה? האם הי׳ לו ידיעה קדומה? לא ולא, הוא הלך בתמימות ולמד עמו פעם אחר פעם עד שלמד עמו כ״כ עד שבא ע״י יגיעתו לידי ידיעת הגבול של היגיעה, ואילו לא הי׳ מבין בפעם הארבע מאה, הי׳ לומד עמו עוד, והראי׳, כי בעת שקרה אשר התלמיד הסיח דעתו למד עמו שוב עד תמניא מאה, הרי לנו מזה שרק התמימות מביא לידי ערמימות, כי רק ע״י היגיעה ידע עד כמה להתייגע, ומובן מזה אם יתנהג האדם באופן אשר מיד כשרואה כי הוא קשה לקבל תועלת מיד יבטלו ביד וידחפהו בשתי ידים, מלבד שאין זה מדרגת העובד הנאמן אלא יכול ההנהגה הזאת להפיל רבים חללים.",
+            "כמה מאות נערים הלכו שובב בדרך לבם מפני שראו ביטולם בפניהם בלי שום תקנה, ובאמת הדבר להיפוך, רק מי יכול לדעת ההפוך, רק אחר היגיעה בתמימות ואז רואה בחוש מה שהורונו חז״ל אל תהי בז לכל אדם (אבות פ״ד מ״ג), ומעשה לרבי פרידא יוכיח אשר הוא גלה הדרך הזה מיגיעתו התמימה.",
+            "ועל ההקשה הזאת נמצא כמה פעמים שמתרשלים לעבוד עם אחד שיש לו עליו חשד שלא יבא לידי תועלת כי קשה לו לפרוש מהנחותיו מהרגלו מרצונו מדרכו וכדומה, אמנם כמו אצל החולה יארע אשר אחר שיעלה החמימות למדרגה גבוה יכול פתאום להיות משבר, ואין אומרים נואש לחולה הזה כן בחולי הנפש לא נאמר נואש לכל חולה, אעפ״י שדיבורו מבאיש ריחו אבל אנו צריכין לסבול ולעוררהו פעמים אין מספר וסוף הרושם לבא, כי כבר מפורסם טבע הרושם שבא בפעם הראשונה, כי אם לא כן לא הי׳ בא בפעם האחרונה, יען כי אז הי׳ הוא הראשונה, ובע״כ שיש רושם בפעם הראשונה, אלא שאינו ניכר עד הפעם האחרונה. כן הרושם על מקבל התועלת, אינו בא במילואו עד לאחר פעמים רבות, אבל באמת גם בפעם הראשון הי׳ רושם, וכלל הדברים שהסבלנות יסוד להעובד, וכל מי שמוסר נפשו בסבלנות יזכה ויראה הגבולין של היגיעה עם כל אחד ואחד.",
+            "ועוד יש להתפעל עד כמה הי׳ רבי פרידא מסור לטובת הרבים, אשר בשעה ששאלו אותו איזה מהם חפץ יותר, אם לחיות ארבע מאות שנה, או שיזכה הוא ודורו לעלמא דאתי ובחר יותר הוא ודורו לעלמא דאתי. מזה יש לראות מגמתו רק לטובת הרבים, והקב״ה משלם מדה כנגד מדה, לפי שהפקיר חייו לכן נתן לו גם ארבע מאות שנה לחיות."
+        ],
+        [
+            "ומה שאינו חפץ לקבל עליו האחריות, בטענה שהאחריות מכביד יותר על העובד, זהו טעות. והבי׳ בזה, כי מצינו בתו׳ שמשה רבנו בקש מהקב״ה עוזרים, ואמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו׳, ואמר לו הקב״ה אספה לי שבעים איש וכו׳ ואצלתי מן הרוח אשר עליך וכו׳ (במדבר י״א:י״ז), והוא תמוה, הלא כוונתו בשאלתו שיתן לו הקב״ה עוזרים, זאת אומרת, כוחות נוספות על מה שיש לו, ומה נתן לו הקב״ה? ואמנם שהוסיף לו שבעים איש, אבל לא הוסיף לו שבעים כחות נוסף על כוחותיו, כי האציל מרוחו ונתן עליהם. משל למה הדבר דומה, לכלי שמרכיבין לתוכו צנור שני, אין הכלי יתרחב על ידי זה. כן בהוספה זו לא בא יתרון באיכות, אלא אותו המדה והמשקל שעשה משה לבדו נעשתה עכשיו ע״י שבעים איש ג״כ, בלי תוספות. ונמצא שהכוחות בא להם מצד כי נגרע ממנו, כמ״ש ואצלתי וכו׳, אעפ״י שיש מ״ד שהוא כמדליק נר מנר (ספרי), אבל עכ״פ יש בזה משום אכחושי מצוה כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כ״א), והוא תמוה, הדא כוונתו בשאלתו הי׳ על תוספות כוחות?",
+            "אמנם צריכים אנו להבין שזה גופא בירר לו הקב״ה שיש מדה ידועה של סייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים הרוצים לעבוד ד׳ בכנופיא, וזה מוכן בעד נושא האחריות המקבל עליו לישא עולו של כל חבורת חכמים מבקשי שלימות, ולא יזכה העובד זה מצד עצמו ולא מצד מעלותיו, אלא מצד שהוא נושא אחריות, לכן בשעה שמשה רבנו. נשא לבדו קבל הוא לבד העזר השם, אבל בשעה שבקש עוזרים אמר לו הקב״ה שבהכרח יזכו גם המה מאותה מדה סייעתא דשמיא, כיון שגם המה נושאי האחריות, וז״ש ״ואצלתי מן הרוח וכו׳״.",
+            "ונמצא לפי זה שאותו הטעם שרוצה על ידו להקל מעליו משאו, הוא גורם שעי״ז מגרע כוחו, ואדרבה. בזה שמקבל עליו כל האחריות זה גופא גורם שיהי׳ נקל אצלו, כי הנתינה היא קבלה, אשר על כן צריך העובד לעמוד על משמרתו ולא יפרוק מעליו עול האחריות, כי יזכה עי״ז לכל הסייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים להצילם מכל נסיון, הן בחומר והן ברוח, הן בכח והן במח, ואל יאמר העובד לא אוכל שאת לבדי, כי ראוי לו לדעת אשר כל מה שנשא עד עכשיו לא בכוחו ועוצם ידו נשא, כי אם על ידי עזר השם. א״כ בשעה שהוא רוצה לסלק חלק מן האחריות אז מפסיד כפלים, הא׳ הכנת לבו ומסירת נפשו במה שנכנס תחת עול הזה, אשר עי״ז זוכה לעזר השם, והב׳, העזר השם הניתן ממרומים שיכול לישא עול הרבים.",
+            "וכן מראה הנסיון אשר כל רבים מבקשי השלימות עומדת על ניסים רצופים ואין לך מקום יותר נגלה השגחה פרטית כמו שם. כמה פעמים יארע שאלות דוחקות את השעה אשר כלתה כח ההשערה לפותרן עד שנדמה שאין דרך להמלט הן בחמר והן ברוח, ואח״כ אנו רואים בחוש, כי מזה גופא צמח הישועה ונפתח מפת תקוה, ממש כמו יש מאין. והעובד הנושא בעול וסובל כל השאלות העומדות על הפרק, ועומד על משמרתו בבטחון חזק זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה, יש לו היכולת לעמוד ברבים גדול, גם בשעה שתנאי הזמן קשים ביותר והאדם המסרב עצמו מלקבל אחריות הוא סובר כי להקל מצבו מכוון, אבל תמיד ישאר דבר טפל ולא יכול לישא כלל. וז״ש במדרש, שבשביל שאמר איכה אשא לבדי נענשו ואמרו איכה ישבה בדד וכו׳, ורק המקבל עליו אחריות, הגם שתחלתו מר, אבל סופו מתוק שזוכה לראות רבים מבקשי השלימות עומדת על סייעתא דשמיא בכל מקום, בכל עת ובכל שעה."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Ma'amar Mezakeh HaRabim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "title": "Ma'amar Mezakeh HaRabim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ma'amar_Mezakeh_HaRabim",
+    "text": [
+        [
+            "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. (דניאל י״ב:ג׳).",
+            "כשם בשעה שהאדם מכיר את חסרונו, אז לפי מדרגת הכרתו יתעורר לבקש דרך לתקן חסרונו, ועושה כל ההשתדלות שמקרבין המטרה ועומד על זה, כן וכל כאשר מכיר האדם את החסרון הגדול שיש בהעולם מסכנת החינוך של הדור הצעיר, אשר רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגי׳, צריך להתעורר ולאזור כל כחותיו לעמוד כפרץ להסיר המכשלה ולהרים המטרה האמתית. ואמנם בזמן הזה, כאשר מצודת השיטה של עבירה פרוסה גם על תינוקות של בית רבן, ונמצא כל דרכי התורה שוממין ולא נשארו רק יחידי סגולה העומדים על משמרתם ולא זזו ממקומם. אמנם ידוע אם אין גדיים אין תיישים. ויכול, ח״ו, בהמשך הזמן לישכח תורה מישראל. אי לזאת צריך האדם להתעורר מתרדמתו ולהתבונן בסכנות המרחפות מול פניו, ולצאת בעוז ותעצומות ולעבוד בכל כשרונו והרגשתו ולעשות כל מה שבידו.",
+            "אמנם מי קרוב יותר להרגיש בהעדר התורה והיראה, רק אלה ההוגים בתורת ד׳ יומם ולילה, רק אלה המבינים מעלות השלימות וחסרונות החינוך המוטעה והמותעה הפרוסה באין מוחים. אשר על כן מוטל עליהם החוב לעשות בענין זה כל מה שבידם, ולא יפטרו את עצמם בשום אופן וטענה ואמתלא ולא יחוסו על עתם וזמנם ועבודתם של עצמם. כי זה כמו פיקוח נפש של כל הכלל.",
+            "אמנם לפי שלא נתברר להם עבודה זו שרשי׳ וענפי׳, חובתה והתפתחותה לכן הם משתמטים בטענות ופוטרים עצמם, אשר על כן מצאנו חוב להסביר הענין הזה וכל מקומות הטעות כדי שיכיר האדם שלא יכול לפטור את עצמו מזה בשום אופן. ושמענו כי יש עשרה שאלות שלא נתבררו כל צרכן בענין העבודה של ״מזכה את הרבים״:",
+            "א) אם יש דרך החינוך לעשות מחונכים בעבודת הרבים עד שיהי׳ ראוי לזה?",
+            "ב) אם צריכים להיות נושא בעול גם בעבודת הגשמיות וכדומה?",
+            "ג) מה שדוחה הדבר הזה אל הגדולים שבדור ומחזיק עצמו לאינו מחויב?",
+            "ד) אם יש אופן שיכול אחד לפטור את עצמו מעבודת הרבים?",
+            "ה) אם התורה מחייבת להיות גולה ממקום למקום עבור הרבצת התורה?",
+            "ו) אם יש ביד יחידים לפעול על כל העולם כולו בלא שום אמצעים צדדיים כ״א ברוחו?",
+            "ז) אם מחויבים כ״כ לעיין בכל מילי דצעירים ולפשפש בכל תהלוכותיהם לתקנם?",
+            "ח) אם עבודת הרבים סתירה לעבודת עצמו?",
+            "ט) מה שרוצה להבין הכרת בני אדם קודם המעשה?",
+            "י) מה שרוצה להיות עובד ברבים אבל הוא מסרב מלקבל עליו האחריות?",
+            "מפני כל השאלות והספקות האלה לא יתחיל מי שצריך להתחיל ויתרשלו גם אלה שהתחילו. לזה מצאנו חובה לבאר הדברים האלה אחת לאחת לפי מקורי חז״ל."
+        ],
+        [
+            "איתא במחז״ל, כי הוו מינצי רבי חנינא ורבי חייא אמר לו רבי חנינא לרבי חייא בהדי דידי קא מינצית, ח״ו אי משתכחת תורה מישראל מהדרנא לה בפלפולי. א״ל רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצת דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא, וגדלינא נשבי, וציידנא טבי, ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא, וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא, ומקרינא חמשה ינוקי חמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרא, ואמרנא להו, עד דהדרנא ואתינא, אקרו אהדדי, ואתנו אהדדי, ועבדי לה לתורה לא תשתכח מישראל, והיינו אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, עכ״ל (בבא מציעא פ״ה, ע״ב).",
+            "אם נתבונן על עיקר גדלות מעשיו נמצא שהיתה בזה אשר הפקיר עצמו לעבודת הרבים, לבקש רק תועלת הרבים וטובת הרבים ולא הי׳ שום נוגע עם עצמו, כי מצד עצמו הי׳ יפה לו להיות גם עבד למבקשי השלימות, וכמו שמש לרבים, וכל מגמתו הי׳ רק לכוון במעשיו שיהיו מעשים נצחיים בעוה״ז, אשר על כן לא הי׳ די לו להשפיע ביכלתו לבד, אלא עיקר מעשיו הי׳ לעשות חינוך של עובדים אשר גם בלעדו יעשו ויביאו תועלת בכל מקום שהם, במה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״, אשר עי״ז בא כל אחד לחינוך להיות מגמתו להביא תועלת ודוגמתו, כמו רופא של מלך אשר כל תעודתו ומגמתו לעשות כל הזהירות שלא יבוא לידי מחלה, ע״י שמסדר להם ההנהגות המועילות לבריאות, וע״י שמחנך כל בני החצר שיכירו ענין המחלה וענין השמירה, כן הי׳ כל כוונת רבי חייא לראות את הנולד ולעשות עובדות כאלה שלא יבא לידי מחלה, לידי שכחת התורה ח״ו, ע״י שסדר מקודם חינוך של עובדים, שיכולים לעמוד בפרץ ולהרביץ תורה ויראה בכל מקום שהם, ע״י אמצעים של התאחדות חברים, אשר כל בן תורה שבא ללמוד יכנוס כמו אל מכונה גדולה הפועלת בקרוב להחליף השקפתו, ואשר ירצה גם הוא להיות מסוג המחונכים להביא תועלת.",
+            "ואם נתבונן במעשיו מה שסדר שיהיו ״אתנו אהדדי״ יש בזה יסוד גדול לקיום הרבים. כי כל הקרירות בעבודת הרבים בא ע״י מה שנמצא איזה עקשנים העומדים על מדותיהם בהשקפה אחרת ומקררין לכל מי שפוגש עמהם. וכמה גדולים ״מעשה חייא״ אשר סדר וחינך אותם שיהא כולם בהשקפה אחת, אשר כל שיחתם והגיונם יהיו רק ״אתנו אהדדי״, והי׳ ה״אהדדי״ הסבה שנתנה הרוח חיים בה״אתנו״ שילכו מעלה מעלה, והיו כלם מצד אחד מתלמדים זה מזה, ומצד השני משפיעים זה על זה. לכן נצמח מזה תועלת עצום לכוונתו לחנך עובדים. ולכן אמר בתקיפות ״אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל״.",
+            "ואם נסתכל עוד יותר נתפעל, הלא רבי חייא שהי׳ מסדר הברייתות, יסודי הש״ס, מסר כל יכלתו לעשות חינוך של מחונכים בעבודת הרבים מאלה שהתחילו עכשיו ליכנס בכרם ד׳ זו ד׳ אמות של הלכה ויראת שמים, בע״כ שמצא כי גם אלה צריכים להתחנך להיות עובדים. ועוד שנית, כי ע״י ״אתנו אהדדי״ באו לכלל ראוי לדבר זה, עד שמצא בעובדות האלה שיש בהן קיום התורה והיראה, וקיום הכלל והפרט. וכל זה השיג רק מפני שהי׳ כוונתו רצוי להביט רק על תועלת הרבים, אעפ״י שהי׳ הדבר הזה לחידוש, מ״מ עמד חזק על זה, מפני שהי׳ לו הבטה רחוקה על העתיד וראה כי מזה יצמח תורה ויראה בכל מקום. והי׳ יפה לו כמו כן לסבול כל מיני סבלנות, כמו שאמרו זרענא כיתנא וכו׳, הכל לטובת הרבים. כן צריך כל מחונך ועובד להתלמד שיהי׳ יפה לו להיות עבד לרבים, ושמש למבקשי השלימות ולא יביט כי אם על התועלת בלבד. כי במדה זו כמה שיכול להפקיר מכבודו וממצבו בעד הרבים, במדה זו יצליח בכל אשר יפנה. ואמר הכ׳ ״חנוך לנער ע״פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה״ (משלי כ״ב:ו׳), ממנה—מן החינוך. ואיזהו חינוך? שיכול להתקיים גם בימי זקנותו, הוי אומר זו חינוך של עבודת הרבים, דהיינו שירצה רק טובת הדבר. וכתב הגר״א שיש חינוך במדרגת הלשמה, וע״ז אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, שרצה רק טובת הרבים. וע״כ הצליח במעשיו שלא תשתכח תורה מישראל ע״י שהעמיד חינוך של מחנכים בעבודת הרבים לפי מדרגתם שיהיו עובדים כל ימי חייהם. ובזה סר השאלה הראשונה אם יש חינוך להתחנך בעבודת הרבים, הלא רבי חייא עשה כן וחינך צעירים לאתני אהדדי והצליח במעשיו."
+        ],
+        [
+            "ועוד יותר יש להתפעל, הלא רבי חייא שהי׳ מיסודי הש״ס, איך לא חס על כבודו ועל זמנו למסור כ״כ לעבודת הרבים, ע״י שהי׳ יפה לו גם לעשות עובדות גשמיות, כמו לצוד צביים והאכיל הבשר לינוקא ועשה קלפין וכתב פרשיות. ואנו רואים כי פה הי׳ עיקר חידושו. כי רק הוא הי׳ הראשון שחתר בשכלו הדרך הזה והאמצעים האלו, ואיך עשה הדבר הזה ולא מנע מלהתערב גם בעובדות גשמיות ועכ״פ סדר הדברים איך לעשות.",
+            "מבהיל הרעיון כמה לשם שמים יש במצב הזה. לא אמר: זה אני רוצה, זה אני יכול, זה לפי כבודי. אלא כל מה שהרבים דורשים עשה בהתלהטות, אשר כך נרצה בעיני ד׳, אעפ״י שחיצוניות המעשים המה בלי שרק, בלי כחל ובלי פרכוס. לא הביט על הברק החיצוני, אלא כיון שהבין אשר כך קרובה אל המטרה שלא תשתכח תורה מישראל, לא חת מפני כל, ולא מנע אפילו כקוצו של יו״ד מאמצעים כאלה.",
+            "וראוי לנו לדעת כי אותם המעשים שעשה רבי חייא, אעפ״י שלכאורה אין אנו מבינים הכרח מטרתם, מה מני יהלוך אם יבא הגשמיות ממי שהוא וממקור שהוא, אמנם מחידושו ומסירת נפשו ניכר כי רבי חייא לא קרא הדברים האלה ״מעשים״ אלא ״יסודות״ אשר על זה דוקא יכול הענין להתקיים, אעפ״י שאין אנו יכולים להחליט הטעם והכוונה, אם מפני שלא מצא דרך אחרת, ואם מפני שהפקיר מקורים אחרים כדי להזהר מחשש העדר התועלת למטרתו הנעלה ואם להנצל מחשש גזל המפריע לסייעתא דשמיא, כמו שאומרים בשם הגר״א אם האדם לומד בבית שיש בגנו מסמר אחד של גזילה יחסר לו בהצלחה. איך שהוא, אבל כמה גדולים מעשיו שעשה הכל מה שהכיר שיהי׳ תועלת להענין, וע״כ לא הי׳ קשה לו להעמיד המצב הגשמי על יסודות של הפקר, והיו לו השתוות המעשים לעשות הכל בלי שום סרבנות כלל.",
+            "כה ממש צריך העובד להרגיש בתקופה הזאת שכל מצב התורה והיראה עומדת בסכנה, וע״כ צריכים להקים בכל מה שבידנו ולעשות כל דבר הן ברוח והן בחומר להקים מקומות של תורה ולא ימנע עצמו מן התוכחה, ויעשה פניו כחלמיש, וכל איש יסייע בכל עובדא שיש בידו גם עובדות כאלה שאין להם בדק לא יסרב מלעשותם, ולא יחוס על כבודו, כיון שהדבר דורש ממנו יצריך לעשות, ולא יביט על האומר והמעורר כי אם על הדבר. ואם הוא מרגיש אשר אם יעסוק הוא יהי׳ התועלת יותר גדול, לא יסמוך בדבר זה על מי שהוא, כדי לסלק את עצמו ואל יאמר קטנות הוא אלא ירגיש חובתו לדקדק על התועלת ולא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. כי יש חילוק גדול אם הגשמיות בא מן הרוחניות ובין אם הרוחניות בא מן הגשמיות. ע״כ כל מי שיכול לעשות בעובדות הגשמיות באופן יותר נרצה להמטרה האמתית אסור לו להסתלק מזה, כי ע״ז אמר רבי גדולים מעשה חייא שלא הביט על הברק החיצוני, אלא עשה הכל למען התועלת, כי גם לעבודת הגשמיות צריכים לגשת בהכנה של לב טהור ולשם שמים. רק אז יצמח מזה תועלת גדול להרוח. ואם לאו יכול הגשמיות לאכול את הרוחניות, ע״כ נקרא זה מיסודות של הרוחניות מהרבים וא״כ צריכים להכיר זה למקצוע גדול ונכבד להתלמד מגדולים איך להתנהג במקצוע זה. ובזה סר השאלה השני׳ אם צריכים להיות נושא בעול גם בעבודת הגשמיות. הלא רבי חייא עסק בעבודה זו ויסוד גדול הוא בתועלת הרבים ומחויב כל אחד לעזור ולסייע ברוחו ובמוחו והוא נרצה בעיני ד׳."
+        ],
+        [
+            "ואם נסתכל עוד במעשה רבי חייא נמצא, הלא הי׳ יכול למצוא בנקל גדולי תורה שיש בכרמו כל שיתא מתניתא וילמדו עם כלם יחד ולמה הי׳ לו לעשות בענין שיהא ״אתנו אהדדי״ ולעשות כ״א מתלמידיו לראוי ומחויב ללמוד עם חבירו וכן חבירו אליו? וע״כ צריכים אנו לאמר כי רק ע״י שיעשה את כולם למחויבים אז יצליח מטרתו הרוממה, כי רק עי״ז יתרבה נמשכים. והשכל מחייב כן. כי בשעה שהבן תורה מורגל לדעת שהוא צריך לחשוב רק אודות עצמו ולרכוש רק מה שיפה לו, בע״כ שאין זה נובע מטהרת הלב, וע״כ שיש לו דמיונות שמסייעים לו, לכן כשם שמייחד דמיונותיו לעצמו כן מייחד רוחניות שלו לעצמו, כי הא בהא תליא, ויוצא מסוג מביאי תועלת הדואגים בעד ״עולם מיוחד״ של השקפה גבוהה ברוחניות. וגם עבודת עצמו אינה עומדת על יסודות חזקות רחוק מכל פשרות ונדנוד רע. אבל בשעה שהבן תורה מסלק את עצמו מכל השפעת העולם והשפעת שאלות החיים ורוצה הנקודה האמתית ודואג שיהי׳ עולם מיוחד של רוחניות אשר כל אחד דואג בעד קיום מצב השלימות של חבירו ישקל במאזני צדק לדעת מה שיש לו יתרון על חבירו ומה שיש לחבירו יתרון עליו, אז אין לך יסוד גדול להרבצת התורה גדול מזה. וע״ז אמר רבי כמה גדולים ״מעשה חייא״, שעשה אותם למחונכים בעבודת הרבים גם במקום גדולים כדי להגדיל תורה ולהאדירה, כי על פי רוב יש ביד התלמידים להשפיע על אלה אשר בלעדם היו נאבדים לגמרי. כי אין בכח הגדולים להקיף כ״כ הכמות והאיכות בכל העולם כולה.",
+            "ואל יאמר האדם אמתין עד שאהי׳ בן ארבעים לבינה או שיעבור רוב שנותי ולא אחטא ואח״כ אמסר נפשי לעבודת הרבים. אם יאמר כן, לא די שלא יבא לכלל עבודת חרבים, אלא שיאבד גם עבודת עצמו שהשיג בימי חרפו. כי בעוד שהוא חושב אם לעבוד ברבים אם לא, יתגבר עליו יצרו ויפול במצודה שהכל דשין בה ואין אומר השב. ולכן צריך כל אחד להרגיש חיוב לפעול. על כל מי שסביב לו להצילו מפח טמנו לו, כי אם הוא שיודע ממנו לא יחוס עליו, מי יחוס עליו? כי הנסיון מוכיח כי כל מי שהכניסו אותו המחונכים בעבודת הרבים, תחת כנפי השלימות, הי׳ עלול מצד עצמו בלי שום ספק ליפול בהמצודה הפרוסה לפני כל צעירי הדור, אשר על כן אינו צריך לסמוך על אחר, כי ההכרח נורא, כי׳ אין מספר להאומללים התועים בדרכי החיים וצריך לעשות מה שמוצא ומצוי לפניו להצילו משטף מים הזדונים השוטפים בזרמים גם צעירי החרדים, להכניסו למקום מפלט, היא חבורת מבקשי השלימות, אשר כל מגמתם ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. והמציל מפי הרחוב כמציל מפי ארי, כי כל באי׳ לא ישובון. וע״כ צריך כל אחד להרגיש כי הוא מחויב לעשות גם בשעה שיש גדולים, כי אין בכחם להקיף כל העולם כולו. ע״כ הזריזות בזה משובח ואין מקום להשאלה השלישית."
+        ],
+        [
+            "ועל השאלה אם יש אחד שיכול לפטור את עצמו מלעבוד עבודת הרבים אם לאו, יש בזה שני אופנים. כי עבודת הרבים נחלק לשתי מדרגות.",
+            "א) יש דרך להחזיר לבות בני אדם אל התורה ע״י פלפולא חריפא, והעמקה נפלאה והבנה ישרה, אשר לב בעלי שכל נמשכים אחריהם. והחיוב הזה מוטל על גדולי וגאוני הדור. וע״ז אמר רבי חנינא בהדי דידי קא מינצת ח״ו אי משתכח תורה מישראל מהדרנא בפלפולא. ומזה יכולים הרבה לפטור עצמם מחיוב זה, כי לא רבים יחכמו.",
+            "ב) ויש דרך שני לעבוד בעבודת הרבים ע״י דיבוק חברים, כמו שסדר רבי חייא שיהא ״אקרי אהדדי ואתני אהדדי״, ולעשות על יסודות כאלה ישיבות וקיבוצים בכל מקום, הן בכרך והן בעיר והן בכפר לסבב כל הדור הצעיר תחת דגל התורה והיראה בכל מקום, והחיוב הזה מוטל על כל אחד ואחד, כי כל אחד יכול לסייע בהקמת התורה. זה יכול להגיד שיעורים, וזה יכול לעשות וועדים, וזה יכול להמשיך ולקרב, וזה יכול לעסוק בגשמיות, וזה יכול, לנסוע לקבץ נערים בהסביבה, וזה יכול לסדר להם אכסנאות ודרישתם הפרטיות, וזה יכול לנהל ת״ת וכדומה.",
+            "וע״ז אמר הכ׳ ארור אשר לא יקום את דברי התו׳ הזאת, ופחז״ל והי׳ ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי הוא בכלל ארור (ירושלמי סוטה פ״ד ה״ד), והדבר מובן, כי הקללה אינה סובבת על מי שאינו מהדר בפלפולא, כי מזה יכול ליפטר ולומר כי אין זה בידו, אלא הקללה סובבת על מי שאין מסייע על דרך השני של דיבוק חברים שזה יש בידו, כי בכל עיר ועיר יכולים לעשות חברות של שמירת שבת ותיקון מקוואות, וכן בכל דבר ודבר שנוגע לחיזוק הדת. וצריך כל אחד לפחד אולי הוא עומד תחת הקללה לפי שאינו עושה מה שבידו לעשות או כדבעי למיעבד לא עבד.",
+            "ע״כ צריך האדם לקום מתרדמתו וירגיש כי אם יקצר בעבודה זו אז ח״ו יקצר את חייו, כי התורה צווחת ״ארור אשר לא יקים״, וע״ז אמר רבי חייא בהדי דידי קא מינצית אנא עבידנא דלא תשתכח תורה מישראל וכ׳ וצריך האדם לילך בעקבותיו לעשות כל מה שנחוץ לרבים ואז יתנחם בכפלים, שיזכה ויראה בהרמת קרן התורה והיראה ויציל את עצמו מן הקללה."
+        ],
+        [
+            "ועד כמה תובעת התורה מן העובד שיפקיר מנוחתו להיות גולה ממקום למקום להרביץ תורה ויראה, אנו רואים ממה שספרו לנו חז״ל (תב״א פי״א): ושמא תאמרו אותן שבעין אלף איש שנהרגו בגבעת בנימן מפני מה נהרגו, לפי שהיו להם לסנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס הי׳ להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגבי׳ בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל ערי ישראל יום אחד ללכיש יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים וכן בכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ושתים ושלש כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה, והם לא עשו כן, אלא נכנסו כ״א לכרמו וכ׳ ואמר שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהם הטורח, לפיכך בגבעת בנימן שלא היו עוסקין בתורה ודרך ארץ נהרגו בהם שבעים אלף איש. ומי הרג את כל אלה אלא סנהדרי׳ גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס, עכ״ל.",
+            "מבהיל על הרעיון עד כמה מגיע החיוב על העובד, כי התורה מטילה עליו אחריות של כל העולם כולו, ולא יכול לפטור נפשו במה שהוא יושב ועובד על מקום אחד, אלא צריך לנסוע ממקום למקום גם בעת שתנאי הנסיעה קשים ביותר שאין סוס ואין רכב לרכוב עליו, גם אז הוא מחויב להגבי׳ בגדיו למעלה מארכובותיו ולילך ברגליו ממקום למקום לייסד שמה מקומות של תורה. ואם נסתכל על מי אמרו חז״ל שהי׳ להם לקשור חבלים במתניהם וכ׳ ולילך ברגל? על מי? אפשר על אותם שלא טעמו טעם טורח מימיהם? הלא אנו מדברים אודות סנהדרין הגדולה, אשר לכאורה איזה אשמה הי׳ אם היו יושבים על מקומם וישפטו על מקומם וישיבו דבר ד׳ על מקומם. כמה יגיעות יגעו עד שזכו להמעלה הזאת, כמה לילות כימים עשו עד עכשיו להגות בתורת ד׳ ויראת שמים, כמה חיים וכוחות הפקירו ממבחר חייהם למען התורה, כמה נסיונות רצופים סבלו למען קנות קניני השלימות. ואם כה סבלו עד עכשיו איזה חטא יש כאן אם ינפשו מעט ויקצרו בטרחות, וימנעו נפשם מנדידות רצופות וישיבו להדורשים ולמבקשים על מקומם?",
+            "מ״מ מצינו בחז״ל אשר דווקא עליהם מוטל האחריות, ודוקא עליהם כל הטענות ורק מהם תובעים כל עון וכל אשמה וחטא שנעשה בהעולם הגדול, ובע״כ צריכים אנו להבין כי במקום שיש סכנה של העדר התורה והיראה הגורם אבדון הנפש והחומר של כל ישראל ח״ו, אז לא יועיל שום טענות, ואז אין חולקין כבוד ומנוחה לעצמו, יהי׳ מי שיהי׳. והדמיון בזה לרב החובל המוליך ספינה עם שבעים אלף איש שאינם יודעים שאסור לעשות חריץ וקדיחה בתוך כותלי הספינה, ואז באותו שעה אם רב החובל לא ישים לב לזה, אלא יושב בחדרו תחת עול עבודתו בתנועת הספינה, הלא אין לך חטא גדול מזה. מה יועיל כל עבודתו אשר כל הספינה ואנשי׳ עומדים בסכנה? ועוד יותר, אשר סכנת הספינה היא סכנתו ואבדון אנשי׳ גם אבדון נפשו? הלא שם אנו מבינים כי החוב מוטל רק עליו שיודע הסכנה הבא מהקדיחה, לכן עליו לטרוח מזוית לזוית ומחדר לחדר לצוות באזהרה חמורה שיזהרו מקדיחה ומכל דבר שיכול לבוא על ידו לידי חריצה כל שהיא, ולא ימתין עד שיבואו אליו בשאלה אם מותר לקדוח אם לאו, כי אם ישאלו כולם חוץ מאחד מהם יכול הספינה להיות בסכנה ע״י החריץ שלו, ובשעה זו לא יכול לפטור נפשו, אלא עליו לטרוח בלי שום ספק ולעשות כל הלימודים והאזהרות, ואם לא עשה כן נמצא שהוא הרג כל אותם שבעים אלף איש שהיו בספינה.",
+            "כן ממש אמרו חז״ל שהי׳ להם להרגיש הפיקוח נפש של הכלל כולו. ובשעה זו אי אפשר לאדם, יהי׳ מי שיהי׳ להביט על נפשו, כי גם הוא בסכנה. כי בשעה שאין עולם אין יחידים, אם אין גדיים אין תיישים. לכן אמרו חז״ל אשר רק עליהם מוטל הטורח, ואדרבה, מפני שיגעו לילות כימים על התורה ועל היראה חובם יותר גדול ללמד את בני ישראל תורה ודרך ארץ. ודוקא אותם שהפקירו כל ימיהם ומבחר כוחותיהם למען האמת, דוקא הם יודעים ערכה אשר יפה בעדה לנסוע ממקום למקום, לא בסוסים ולא במרכבה ולא במכונה, אלא בטרחה פשוטה וכבדה לקשור חבלים של ברזל במתנים ולהגבי׳ הבגדים למעלה מארכובותיהם (אויפהויבען די פאלעס) ולילך ברגל ממקום למקום — ללכיש ולחברון ולירושלים, ולא על זמן קצר, אלא לשנה ושתים ולשלש, עד שיקיפו בעבודתם כל העולם כולו. עד שלא ישאר מקום מופנה, הן בכרך והן בעיר והן בכפר. ודוקא אותם שלא הביטו עד עכשיו על הסכמת העולם ולא על כל מניעה ועיכוב, רק אותם האנשים מחוייבים לסבול נסיונות רצופים, ולא להפסיק בעבודתם אלא ילכו ליסד מקומות של תורה, גם במקום שאין מכירים אותם, גם במקום שלא יקבלום בתופים ובמחולות, גם במקום שתהלתם מר.",
+            "ואם תאמר, כיון שהטורח כ״כ גדול והנסיונות מרובין, אין החטא גדול כ״כ גדול אם יהי׳ השתדלותם במדה קטנה ומחוקה? הבט נא וראה אם לא עשו כן, מה אמרו עליהם חז״ל — שהרגו שבעים אלף איש. כמה נורא החיוב הזה ומה נענה ליום פקודה. כי אין טענה והתנצלות להקטין החוב, כי האחריות ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.",
+            "ע״כ כל מי שיש בידו להקים את התורה אל יטמון ידו בצלחת ולא יפנה אל כרמו ראשונה ולא יאהב המנוחה, אלא יאזור כוחותיו להיות גולה ממקום למקום ליסד מקומות של תורה ויראת שמים. כי מי יהיו מן הנתבעים על שפלות התורה והיראה? רק העובדים שהי׳ בידם להקים ולבטוח בד׳ שימלא משאלותיהם. ע״כ מוטל עליהם האחריות עד שיקיפו כל המקומות תחת דגל התורה. ובזה נפתר השאלה החמישית שהאדם הוא מחויב להיות גולה ממקום למקום עבור הרבצת התורה, ואי אפשר לו להפטר מזה לא בשום טענה ומענה."
+        ],
+        [
+            "ומה ששואלים אם יכול היחיד לפעול על כל העולם כולו בלי שום אמצעים מצלצלים, כי אם בחייו האמתיים? נוכל להתפעל ולראות בחוש יכולת הדבר הזה, ממה שספרו לנו חז״ל (ילקוט ש״א): אלקנה ואשתו ובניו ואחיותיו וכל קרוביו הי׳ מעלה עמו לרגל ובאי�� ולנים ברחובה של עיר, והיתה המדינה מרגשת והיו שואלים אותם להיכן תלכו, ואומרים לבית ד׳ שבשילה, שמשם תצא תורה ומצוות ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד, מיד עיניהם משגרות דמעות ואומרים להם נלך עמכם, ואומרים להם הן, עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים עד שהיו כולם עולים. אמר לו הקב״ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכתם במצות וזכו רבים על ידך, אני מוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנכם במצוות, הא למדת שבשכר אלקנה שמואל, עכ״ל.",
+            "ואם נתבונן בזה נתפעל עד כמה כל דבר תלוי רק ביחיד. הלא המצוה הזאת שהיו בהתרשלות וכמעט שנשכח, אותו הדבר עצמו נעשה לדבר חי בכל העולם כולו. כמה קשה הדבר להשיב לבו של אדם אל דבר בלתי מורגל, וכ״ש אל דבר שיש בו טורח, וכ״ש אל דבר שיש בו הפקרות, ואם על אדם אחד קשה לפעול כ״ש על חבורה, וכ״ש על עיר וכ״ש על מדינה כולה. ואם אנו רואים מצוה זו לעלות לרגל לירושלים, היא מצוה שיש בזה היפוך ההרגל, ויש, בזה טורח ויש בה הפקרות, ולא טורח של יחיד ולא של עיר אחת, אלא של מדינה כולה, כמה יש בה מן הנמנעות. ומי עשה זה, ומי גרם כל זאת? רק עובד אחד ואלקנה שמו. הרי לנו כח היחיד, שיכול להחזיר עטרה ליושנה בכל העולם כולו.",
+            "ואם נתבונן בזה במה הי׳ כוחו גדול? איזה אמצעים עשה? איזה אגודה עשה? איזה תוארי הכבוד נתן לכל אחד ואחד? איזה מצבים נתן לכל אחד בעד זה? איזה פרסומים ואסיפות עשה בעולם לעורר הענין הזה? ואמנם ספרו לנו חז״ל שלא עשה אגודה ולא חלק כבוד ולא ממון ולא עשה אסיפות, אלא פעל כ״ז בחייו במעשיו של עצמו, בקיום התורה שלו. זאת ראו כולם ונמשכו אחריו כברזל אחר אבן השואבת. הוא לקח דרך של ״להפקיר את עצמו ובני ביתו בעד קיום התורה״, בזה פעל על כל העולם כולו, כאשר מספרים חז״ל כשעבר הוא ומשפחתו דרך עיר לא נכנסו לבית, אלא לנו ברחוב כדי לקדש שם שמים, וכאשר הרגישו בני העיר והתלקטו בפליאה לשאול מה זה ועל מה זה, אז אמרו בעוז ותעצומות לבית ד׳ בשילה, ובאותה שעה עמד אלקנה לצד האנשים ומשפחתו לצד הנשים והוכיחו אותם בדברים יורדים חדרי בטן: ואתם למה לא תבואו אתנו? עזבתם מקור מים חיים זה בית ד׳ בשילה, והחלפתם על תוף וכנור וחליל ויין משתיהם, וזכרו להם המעלות שהשיגו אז, ואיך הנהגתם מקולקלת עכשיו, עד שגעו כולם בבכי ושאלו ״נלך עמכם״ ואמרו להם הן. ומובן כאשר באו אל עיר שני׳ אז הי׳ המספר יותר גדול ונמשכו עי״ז הרבה עד שבהמשך הזמן עלו כולם, ובדרך זה החזיר אלקנה עטרה ליושנה, כי בשעה שראו כולם מסירת נפשו והפקרות כל חייו ומשפחתו כדי לעלות לרגל נתפעלו כולם והלכו אחריו והוציא את כולם ממצודת עבר ושנה נעשה כהיתר אל אור גדול וכל זכות הרבים תלוי בו.",
+            "הרי לנו מזה כי גדול כח ההפקרות שיכול היחיד בכוונתו הרצוי׳ ובמעשיו האמתיים וברוחו הכביר להיות כמו לאקאמאטיוו המושך כמה וכמה עגלות אחריו. כן יכול בהמשכתו התמימה להחזיר כל העולם כולו אל מה שסרו ממנו.",
+            "וכן כל עובד ועובד אם מפקיר כוחותיו ומשפחתו בעד האמת אז גם אם הוא יחיד יכול לפעול על כל העולם כולו. כי אמנם יש בעולם הרבה נמשכים אחר האמת, עד שכולם נוטים לקיום התורה ולדרכי השלימות, אלא שאין להם מי שיעמידם על האמת הנכונה, שיהי׳ להם על מי להביט וממי להתלמד. אבל כשהיחיד הוא נר ישראל ופטיש החזק אז יש בידו לסבב בכל מקום ומקום תורה, וחברות של קיום המצות ולימוד הלכות, ובלבד שהיחיד יהי׳ יחיד ולא יחזו�� ראשו לאחוריו לראות אם הרבים רודפים אחריו, אלא יעמוד חזק על נקודת האמת וסוף הרבים לבוא. כי רק היחיד האמיתי אשר מוסר כל עוזו וגדלו לסבב הרבים אל האמת הנכון, כמו שעשה אלקנה, רק הוא זוכה לראות את הרבים האמתי אשר כל מגמותם קשור אל רצון ד׳. וכאמת אנו רואים אשר כל האידעעס נתפתחו רק מיחידים, אלא שהרשות נתונה ביד כל אדם להיות כמשה רבנו לזכה את הרבים, או כירבעם בן נבט להחטיא את הרבים. אבל הדבר מונח רק בידי היחידים. ע״כ אין ספק שהיחיד האמיתי צריך להכריע את כל העולם כולו לכף זכות וצריך האדם בהיות במקום תורה להשגיח על כל המעשים כולם, כי בפעולה אחת יכול להצדיק או להרשיע ח״ו. וצריך כל יחיד להרגיש חובתו להפקיר כל תשוקותיו המדומות ולא יכסוף אלא לקדש שם שמים בכל יכלתו. ובזה סר השאלה הששית."
+        ],
+        [
+            "ומה שמסתפק אם מחויבים לפשפש כ״כ בכל מילי של הצעירים ולעיין בכל צורך מצרכיהם, יש לנו לברר כי דבר זה מחויב ומוכרח וכן מצינו בחז״ל (תענית כ״ד):",
+            "״רב איקלע לההוא אתרא גזר תעניתא ולא אתי מיטרא, נחית קמי׳ שליחא דצבורא אמר משיב הרוח אתי זיקא אמר מוריד הגשם אתי מיטרא. אמר לו מאי עובדך, אמר לי׳ מקרי דדרדקי אנא ומקרינא לבני ענייא כבני עתירא, וכל דלא אפשר לי׳ לא שקילנא מיני׳ מידי ואית לי פירי דכוורא (מחילות של דגים) וכל מאן דפשע משחרינא לי׳ מינייהו ומסדרינן לי׳ ומפייסינן לי׳ (מתקנן כסדר) עד דאתי וקרי׳, עכ״ל.",
+            "כמה גדולים מעשיו, אשר מלבד שמסר נפשו ללמוד עם בני עניים כבני עשירים וכל דלא אפשר לי׳ לא שקל ממנו דבר, עוד התגבר בכל מיני התקרבות להשיב לבו של הפושע אל התורה, אשר לכאורה די הי׳ מה שיגע בכל כוחו עם המבקש אשר משים אזנו כאפרכסת, הלא גם אז היגיעה גדולה להבינו ולשכללו, אבל הפושע שעושה עצמו לקשה עורף, האם גם אותו צריכים לרדפהו ולחזקהו בלי הרף?",
+            "אבל כמה נפלא תום לבבו ומסירת נפשו שלמד בחנם וגם עוד נתן לו שכר כדי שירצה ללמוד. ואמנם כי העובד האמיתי מוצא דוקא במקום זה עיקר התחייבות השתדלותו ועבודתו וערמימותו, כי על המבקש נאמר ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א׳), יש לו המשכה מצד מבוקשו לרדוף, להשיג ולשמוע. אבל הפושע, כשהוא מתעקש על דעתו ואינו מכיר חסרונו או שקשה לו לפרוש אם יניח אותו העובד יוכל לרדת מתהום אל תהום ואין רפואה למכתו אשר על כן רק שם תעודת המבקש העובד לבוא עמו בדברים, עד שיבין מה שלפניו, ועד שיראה מקום הטעות, ועד שישיג נטי׳ אל האמת, ועד שיוותר משלו אחר הבירור ועד שיתבונן להיות מבקש האמת כל ימי חייו, ולא יהיו מכת רבים מתחילים, אלא מכת החזקים המתמידים, ולכן בשעה שהתנהג באופן זה הי׳ זכותו גדול מאד עד ״ויגזר אמר ויקם לך״.",
+            "מזה יש לנו להבין כמה גדול זכות מי שמקרב לבות בני אדם לאביו שבשמים, ויש לנו להבין ממה שהי׳ משתדל ע״י ״פירי דכוורא״ לשחד ולפייס ולסדר כל מי שלא הי׳ שבע רצון, כי העיקר בעבודת הרבים לפשפש בלבות התלמידים והמבקשים שלא ישאו בתוכם הקפדות, כי זה ראש כל חטאת, כי בשעה שנכנס טינא של קנאה, אם לא יעבור על מדותיו, יכול בכל פגישה לקרר כל דבר המביא תועלת, ותמיד יסרב מלהיות נמנה עם חבירו לדבר מצוה, ויקרר גם אחרים בטענות שוא ומדוחים. לכן על העובד להשגיח על אלה לרפא מחלתם בפירי דכוורא ולסדרו ולפייסו, שישוב לבו נח ושקט ויעשה בלי הפסק וילמוד בלי ערבוב המוח, וראוי להעובד להבין לב כל אחד ואחד גם בעת שלא ניכר הקפדתו בחיצוניותו, גם בעת שהוא רואה שהוא יוצא בתופים ובמחולות לקראת מי שהקפדתו או קנאתו עליו, כי לכל דבר יש גבול, וצריך לדעת כל הדברים במה שיכולים לכפר ולשכך הרגזתו.",
+            "ואל יאמר העובד הן עלי מוטל רק להגיד שיעור או הענין ביראת שמים, אבל קשה עלי לפקח על כל מיליו איך יתנהג עם חביריו ואיך יתנהג בהאכסניא, כי זה מפריע לעיוני, אל יאמר כן, כי אם יתנהג כדבריו עוד מעט יראה כי אין לו בעד מי להגיד השיעור או הענין, ואדרבה הידיעה בדברים האלה יוכל לסייע לו שעי״ז ידע מי לרחק ומי לקרב, מה להגיד ומה לשתוק. וכמה פעמים אנו רואים בחוש אשר בהקפדה כל שהוא נעשה פירוד לבבות ומזה בא לידי פירוד הדעות עד שיכול ח״ו לבוא לידי שנה ופירש, אשר על כן יחשב העבודה במקצוע הזה ליסוד גדול שאין לזוז ממנה ועיקר להשגיח על כל התאגדותם שלא יהא תלוי בחסרון. ואמר חכם אחד אני מכיר את החדשים כשבאים להתחבר עם הישנים. ואמר עוד קשה יותר לסבול הזמן שיש מקצת מלסבול הזמן שיחסר בכלל, שאז החלוקה באופן שלא יהי׳ הקפדות קשה ביותר, ואין התועלת יוצא מהכרה לבד, אלא מהשתדלות וחריצות לתקן כל ענין וענין, כמו שמבואר בתענית אשר שתים עשה, למד עם המבקשים והשתדל לעשות מבקשים ולהתמיד זמן ביקושם. ובזה סר השאלה השביעית עם צריכים לעיין במילי דינוקא. הלא זה יסוד קיום הרבים, שלא יהרס ממפריעים הפנימים ומזה זכה העובד הנרצה עד ״ויגזור אומר ויקם לך״."
+        ],
+        [
+            "ומה שמפחד שמא יהי׳ סתירה לעבודת עצמו יש לנו מראי׳ מרבי פרידא אשר מזה גופא זכה להיות ״רבי פרידא״, כמבואר בחז״ל (עירובין נ״ד): רבי פרידא הוי לי׳ ההוא תלמידא דהוו תני לי׳ ארבע מאה זימני וגמר, יומא חדא בעיוה למילתא דמצוה תנא לי׳ ולא גמר, א״ל האידנא מאי שנא, א״ל מהאי שעתא דאמרו לי׳ למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי אמינא השתא קאי מר, א״ל הב דעתך דאתני לך תנא לי׳ ארבע מאה זימני אחריתא וגמר, נפקא בת קול ואמרה לי׳ ניחא לך דליספי על חייך ארבע מאה שנה, או דתזכה את ודרך לעלמא דאתי, אמר לי׳ בעינא דאזכה אנא ודראי לעלמא דאתי, אמר להן הקב״ה תנו לו זו וזו״, עכ״ל.",
+            "הרי לנו בפירוש אשר רק עי״ז זכה לכל המעלה, והי׳ צריך באמת כל עובד להטיח פניו בקרקע, כי כל מסירת נפשו כקליפת השום נגד המסירת נפש של רבי פרידא, מכל זאת עוד ישתומם איך הי׳ יפה להפקיר הזמן על תלמיד כזה איך לא חס על עבודת עצמו? אדרבה הקושיא הוא עליך, למה תביט על זה כעל וותרנות ופזרנות והפסד לעצמו, הלא שם אתה רואה ההיפוך, כי רק ע״י הסבלנות והמסירות נפש זכה למדרגה גדולה בעבודת ד׳ ותיקון המדות, ואתה שקשה לך למסור כל נפשך בעד הרבים ותמיד אתה מחשב חשבונות שמא יהי׳ הפסד, הלא הסוף שאין לך עבודת ד׳ ואין לך תיקון המדות, כי לא יכול האדם לבוא אל ההצלחה בתורה ויראה, אלא רק אם לבו טהור ומוחו אינו מבולבל בדמיונות שוא ושקר, וא״כ רק זה מה שלא יכול להפקיר דמיונותיו יעבוד במסירת נפש,. אלא יבקש רק במקום קל וקרוב אל שכרו בעה״ז, מזה ודאי לא יכול לבוא לידי גדלות ושלימות האמיתי. ועוד ראוי לנו לדעת כי הדבר היותר קשה בעבודת השם הוא לדעת השתמשות המדות במקומם ובזמנם ובזה קרוב הטעות ומצוי המכשול, וזה רק אם האדם חי על השערתו של עצמו, ורוצה לכוון האמת בדעתו, אז אין לו ידיעה אמתית, אבל בשעה שהאדם נעשה עבד להרבים ושמש למבקשי השלמות אז הוא צריך להשתמש במדותיו לפי הגבול שהדבר מחייבו והרבים יכול לתת לו גבול וקצבה בכל מדותיו והפוכם ומשתמש בטח בלי שום פקפוק כלל, כיון שאינו נוגע עם עצמו אלא עם הדבר. וזה הי׳ דרכו של רבי פרידא, שהתלמיד הזה חייב אותו שישתמש בכח סבלנותו עד שמונה מאות פעמים וידע בטח כי פה צריך להתנהג כך, לא כן האדם שעושה על דעת עצמו אז לא יכול לחייב את עצמו בסבלנות גדולה כ״כ.",
+            "לכן הדרך האמיתי בהשתמשות המדות הוא רק בעבודת הרבים, כי שם צריך להתנהג לפי הדבר בכוחות ובהיפוכי כוחות ואין שום סתירה. כי פעם מחייב הדבר להתנהג בגאוה ופעם בשפלות, פעם באכזריות ופעם ברחמנות, פעם בפזרנות ופעם בקמצנות, פעם בהצנע ופעם בפרסום, פעם ללמוד חדשות, ופעם לשמור הישנות, פעם לדבר קרוב אל הנטי׳, ופעם רחוק מהנטי׳, פעם עם חדשים, ופעם עם ישנים, פעם עם מי שרוצה ופעם עם מי שנגד רצונו, פעם עבודה רוחנית ופעם עבודה גשמית פעם לדבר ופעם לשתוק, הכל לפי התועלת שהדבר מחייב, ואז דוגמתו כמו אופן עגלה שהיא עגולה סביב ואין שליבה אחת יוצא חוץ לשורת האופן. כי אם הי׳ שליבה אחת יוצאת חוץ לשורת האופן, לא הי האופן מתגלגל, כי השליבה הקיצונה מעכבת התנועה. כן ממש המתנהג לפי דעתו, אז תמיד נכשל במדה הקיצונה שבו, ואין לו דרך על איזה מצב ישאר. אבל מי שמוסר עצמו לרבים, כמו רבי פרידא ובמסירת נפש, אז הרבים מוציאים שלימותו מכח אל הפועל בישרות ובמדה גדולה וקטנה, הכל לפי טובת הענין, כמו רבי פרידא שמסר סבלנותו לפי כשרון התלמיד, וכאשר יזדמן תלמיד שיש לו תפיסה קשה, אז הוציא לו תלמידו סבלנותו מכח אל הפועל, עד שמונה מאות פעמים. וזהו הדרך הנרצה בהשתמשות המדות, שיביט על הדבר ולא על עצמו, ויעשה ברבים במקום ששם נגד נטיתו כמו שעושה במקום שיש לו נטי׳. ובזה סר השאלה השמינית, כי אדרבה, עבודת הרבים מיישרת את עבודת עצמו ונותן לו דרך להבין ולהסביר, לסבול ולישא כמו שהתורה דורשת ממנו."
+        ],
+        [
+            "ומה שרוצה להבין הכרת בני אדם קודם המעשה, ג״כ מופרך מהכא. כי אם נשאל שאלה איך יהי׳ משפט הנער שלומדים עמו חמשים פעמים ואינו משיג, אם שוב יש לו תקנה? הלא השכל מחייב כי הוא ספק גדול, וכמעט שההכרעה על צד השלילה, ולפי זה אם לומדים עמו מאה פעמים ואינו מבין, כ״ש שקשה להאמין בתקנתו, וכ״ש אחר שתי מאות פעמים, וכ״ש אחר שלשה מאות, שעל זה ודאי נאמר שזורק יגיעתו בים המלח, וכ״ש אחר שלש מאות ותשעים ותשעה פעמים ששוב אין לו תקנה.",
+            "ומה אנו רואין ממעשה דרבי פרידא? אשר למד עמו שלש מאות ותשעים ותשעה פעמים ועוד לא הבין, למד עמו עוד פעם וראה כי השיג ותפס עד שאח״כ לא הי׳ ניכר שלא ידע מקודם, ומאין ידע רבי פרידא כי יש גבול להעדר ההבנה בתלמיד הזה? האם הי׳ לו ידיעה קדומה? לא ולא, הוא הלך בתמימות ולמד עמו פעם אחר פעם עד שלמד עמו כ״כ עד שבא ע״י יגיעתו לידי ידיעת הגבול של היגיעה, ואילו לא הי׳ מבין בפעם הארבע מאה, הי׳ לומד עמו עוד, והראי׳, כי בעת שקרה אשר התלמיד הסיח דעתו למד עמו שוב עד תמניא מאה, הרי לנו מזה שרק התמימות מביא לידי ערמימות, כי רק ע״י היגיעה ידע עד כמה להתייגע, ומובן מזה אם יתנהג האדם באופן אשר מיד כשרואה כי הוא קשה לקבל תועלת מיד יבטלו ביד וידחפהו בשתי ידים, מלבד שאין זה מדרגת העובד הנאמן אלא יכול ההנהגה הזאת להפיל רבים חללים.",
+            "כמה מאות נערים הלכו שובב בדרך לבם מפני שראו ביטולם בפניהם בלי שום תקנה, ובאמת הדבר להיפוך, רק מי יכול לדעת ההפוך, רק אחר היגיעה בתמימות ואז רואה בחוש מה שהורונו חז״ל אל תהי בז לכל אדם (אבות פ״ד מ״ג), ומעשה לרבי פרידא יוכיח אשר הוא גלה הדרך הזה מיגיעתו התמימה.",
+            "ועל ההקשה הזאת נמצא כמה פעמים שמתרשלים לעבוד עם אחד שיש לו עליו חשד שלא יבא לידי תועלת כי קשה לו לפרוש מהנחותיו מהרגלו מרצונו מדרכו וכדומה, אמנם כמו אצל החולה יארע אשר אחר שיעלה החמימות למדרגה גבוה יכול פתאום להיות משבר, ואין אומרים נואש לחולה הזה כן בחולי הנפש לא נאמר נואש לכל חולה, אעפ״י שדיבורו מבאיש ריחו אבל אנו צריכין לסבול ולעוררהו פעמים אין מספר וסוף הרושם לבא, כי כבר מפורסם טבע הרושם שבא בפעם הראשונה, כי אם לא כן לא הי׳ בא בפעם האחרונה, יען כי אז הי׳ הוא הראשונה, ובע״כ שיש רושם בפעם הראשונה, אלא שאינו ניכר עד הפעם האחרונה. כן הרושם על מקבל התועלת, אינו בא במילואו עד לאחר פעמים רבות, אבל באמת גם בפעם הראשון הי׳ רושם, וכלל הדברים שהסבלנות יסוד להעובד, וכל מי שמוסר נפשו בסבלנות יזכה ויראה הגבולין של היגיעה עם כל אחד ואחד.",
+            "ועוד יש להתפעל עד כמה הי׳ רבי פרידא מסור לטובת הרבים, אשר בשעה ששאלו אותו איזה מהם חפץ יותר, אם לחיות ארבע מאות שנה, או שיזכה הוא ודורו לעלמא דאתי ובחר יותר הוא ודורו לעלמא דאתי. מזה יש לראות מגמתו רק לטובת הרבים, והקב״ה משלם מדה כנגד מדה, לפי שהפקיר חייו לכן נתן לו גם ארבע מאות שנה לחיות."
+        ],
+        [
+            "ומה שאינו חפץ לקבל עליו האחריות, בטענה שהאחריות מכביד יותר על העובד, זהו טעות. והבי׳ בזה, כי מצינו בתו׳ שמשה רבנו בקש מהקב״ה עוזרים, ואמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו׳, ואמר לו הקב״ה אספה לי שבעים איש וכו׳ ואצלתי מן הרוח אשר עליך וכו׳ (במדבר י״א:י״ז), והוא תמוה, הלא כוונתו בשאלתו שיתן לו הקב״ה עוזרים, זאת אומרת, כוחות נוספות על מה שיש לו, ומה נתן לו הקב״ה? ואמנם שהוסיף לו שבעים איש, אבל לא הוסיף לו שבעים כחות נוסף על כוחותיו, כי האציל מרוחו ונתן עליהם. משל למה הדבר דומה, לכלי שמרכיבין לתוכו צנור שני, אין הכלי יתרחב על ידי זה. כן בהוספה זו לא בא יתרון באיכות, אלא אותו המדה והמשקל שעשה משה לבדו נעשתה עכשיו ע״י שבעים איש ג״כ, בלי תוספות. ונמצא שהכוחות בא להם מצד כי נגרע ממנו, כמ״ש ואצלתי וכו׳, אעפ״י שיש מ״ד שהוא כמדליק נר מנר (ספרי), אבל עכ״פ יש בזה משום אכחושי מצוה כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כ״א), והוא תמוה, הדא כוונתו בשאלתו הי׳ על תוספות כוחות?",
+            "אמנם צריכים אנו להבין שזה גופא בירר לו הקב״ה שיש מדה ידועה של סייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים הרוצים לעבוד ד׳ בכנופיא, וזה מוכן בעד נושא האחריות המקבל עליו לישא עולו של כל חבורת חכמים מבקשי שלימות, ולא יזכה העובד זה מצד עצמו ולא מצד מעלותיו, אלא מצד שהוא נושא אחריות, לכן בשעה שמשה רבנו. נשא לבדו קבל הוא לבד העזר השם, אבל בשעה שבקש עוזרים אמר לו הקב״ה שבהכרח יזכו גם המה מאותה מדה סייעתא דשמיא, כיון שגם המה נושאי האחריות, וז״ש ״ואצלתי מן הרוח וכו׳״.",
+            "ונמצא לפי זה שאותו הטעם שרוצה על ידו להקל מעליו משאו, הוא גורם שעי״ז מגרע כוחו, ואדרבה. בזה שמקבל עליו כל האחריות זה גופא גורם שיהי׳ נקל אצלו, כי הנתינה היא קבלה, אשר על כן צריך העובד לעמוד על משמרתו ולא יפרוק מעליו עול האחריות, כי יזכה עי״ז לכל הסייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים להצילם מכל נסיון, הן בחומר והן ברוח, הן בכח והן במח, ואל יאמר העובד לא אוכל שאת לבדי, כי ראוי לו לדעת אשר כל מה שנשא עד עכשיו לא בכוחו ועוצם יד�� נשא, כי אם על ידי עזר השם. א״כ בשעה שהוא רוצה לסלק חלק מן האחריות אז מפסיד כפלים, הא׳ הכנת לבו ומסירת נפשו במה שנכנס תחת עול הזה, אשר עי״ז זוכה לעזר השם, והב׳, העזר השם הניתן ממרומים שיכול לישא עול הרבים.",
+            "וכן מראה הנסיון אשר כל רבים מבקשי השלימות עומדת על ניסים רצופים ואין לך מקום יותר נגלה השגחה פרטית כמו שם. כמה פעמים יארע שאלות דוחקות את השעה אשר כלתה כח ההשערה לפותרן עד שנדמה שאין דרך להמלט הן בחמר והן ברוח, ואח״כ אנו רואים בחוש, כי מזה גופא צמח הישועה ונפתח מפת תקוה, ממש כמו יש מאין. והעובד הנושא בעול וסובל כל השאלות העומדות על הפרק, ועומד על משמרתו בבטחון חזק זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה, יש לו היכולת לעמוד ברבים גדול, גם בשעה שתנאי הזמן קשים ביותר והאדם המסרב עצמו מלקבל אחריות הוא סובר כי להקל מצבו מכוון, אבל תמיד ישאר דבר טפל ולא יכול לישא כלל. וז״ש במדרש, שבשביל שאמר איכה אשא לבדי נענשו ואמרו איכה ישבה בדד וכו׳, ורק המקבל עליו אחריות, הגם שתחלתו מר, אבל סופו מתוק שזוכה לראות רבים מבקשי השלימות עומדת על סייעתא דשמיא בכל מקום, בכל עת ובכל שעה."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Piotrków, 1924",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL01"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מאמר מזכה הרבים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Ohr HaTzafun/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,670 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ohr HaTzafun",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אור הצפון",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": {
+        "Bereshit": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": [],
+            "VI": [],
+            "VII": [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "But behold, if we examine [it], for example, with the claim against our mother Sarah that she listened from the opening of the tent, we will find that it it very, very slight. What did Sarah's ears hear? The conversation of the angels that were sent from God, may He be blessed, to announce to her that a son would be born to her, which are prophetic words. And there is a certainly a very high level in this, and only a prophet is fit to hear words like these from the mouths of supernal angels. And not only that, but the words were concerning her, that she would bear a son. And the listening was also unintentional; for the ears are one of three things that are not in the control of a person (see Tanchuma, Toldot 12). And indeed Sarah did not descend from her level of extra understanding that was given to her beyond that of a man as a result of this. For behold even after this story, it was said to Avraham, \"everything that Sarah says, listen to her voice\" (Genesis 21:12). And the Sages, may their memory be blessed, said (see Rashi there), \"We learned [from this] that Avraham was secondary to Sarah regarding prophecy.\" So it then comes out that there was a blemish here that is beyond our ability to comprehend. And it is only the Holy One, blessed be He, who examines hearts and evaluates thoughts, who discovered that there was some lack with this, such that she did not reach her full perfection, according to her level."
+            ],
+            "VIII": [],
+            "IX": [],
+            "X": [],
+            "XI": [],
+            "XII": [],
+            "XIII": [],
+            "XIV": [],
+            "XV": [],
+            "XVI": [],
+            "XVII": [],
+            "XVIII": [],
+            "XIX": [],
+            "XX": [],
+            "XXI": [],
+            "XXII": [],
+            "XXIII": [],
+            "XXIV": [],
+            "XXV": [],
+            "XXVI": [],
+            "XXVII": [],
+            "XXVIII": [],
+            "XXIX": [],
+            "XXX": [],
+            "XXXI": [],
+            "XXXII": [],
+            "XXXIII": [],
+            "XXXIV": [],
+            "XXXV": [],
+            "XXXVI": [],
+            "XXXVII": [],
+            "XXXVIII": [],
+            "XXXIX": [],
+            "XL": []
+        },
+        "Shemot": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": [],
+            "VI": [],
+            "VII": [],
+            "VIII": [],
+            "IX": [],
+            "X": [],
+            "XI": [],
+            "XII": [],
+            "XIII": [],
+            "XIV": [],
+            "XV": [],
+            "XVI": [],
+            "XVII": [],
+            "XVIII": [],
+            "XIX": [],
+            "XX": [],
+            "XXI": [],
+            "XXII": [],
+            "XXIII": [],
+            "XXIV": [],
+            "XXV": [],
+            "XXVI": [],
+            "XXVII": [],
+            "XXVIII": [],
+            "XXIX": [],
+            "XXX": [],
+            "XXXI": [],
+            "XXXII": [],
+            "XXXIII": [],
+            "XXXIV": [],
+            "XXXV": [],
+            "XXXVI": [],
+            "XXXVII": [],
+            "XXXVIII": [],
+            "XXXIX": [],
+            "XL": [],
+            "XLI": [],
+            "XLII": [],
+            "XLIII": [],
+            "XLIV": []
+        },
+        "Vayikra": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": []
+        },
+        "Bamidbar": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": []
+        },
+        "Devarim": {
+            "I": []
+        },
+        "Miscellany": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": [],
+            "VI": [],
+            "VII": [],
+            "VIII": [],
+            "IX": [],
+            "X": [],
+            "XI": [],
+            "XII": [],
+            "XIII": [],
+            "XIV": [],
+            "XV": [],
+            "XVI": [],
+            "XVII": [],
+            "XVIII": [],
+            "XIX": [],
+            "XX": [],
+            "XXI": [],
+            "XXII": [],
+            "XXIII": [
+                "",
+                "...next after a greeting with love and respect among all the Kaddish group, it is enough in the shadow of the wisdom of the great Talmud house where Torah and prayer are held."
+            ]
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אור הצפון",
+        "enTitle": "Ohr HaTzafun",
+        "key": "Ohr HaTzafun",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Bereshit",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "יש ואין בבריאה",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מדות ודעות",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספר תולדות אדם",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "האדם, החטא וקיום העולם",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתן שכרן של מצוות",
+                        "enTitle": "V"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כח הירידה והעליה באדם",
+                        "enTitle": "VI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ותפרעו כל עצתי",
+                        "enTitle": "VII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "האור הרוחני שבגוף",
+                        "enTitle": "VIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מדת החסד",
+                        "enTitle": "IX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לא יגורך רע",
+                        "enTitle": "X"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדקדוק במעשים",
+                        "enTitle": "XI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "השלימות תמיד בראשיתה",
+                        "enTitle": "XII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקות התביעה בקצה השלמות",
+                        "enTitle": "XIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדות וחרות",
+                        "enTitle": "XIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומר המדות",
+                        "enTitle": "XV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כח של נטיה",
+                        "enTitle": "XVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשי אבות",
+                        "enTitle": "XVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בין אדם למקום ובין אדם לחבירו",
+                        "enTitle": "XVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מושג החסד שבתורה",
+                        "enTitle": "XIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק הדין",
+                        "enTitle": "XX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נושא עון",
+                        "enTitle": "XXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק חיובי התורה",
+                        "enTitle": "XXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חובת הסייגים",
+                        "enTitle": "XXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעמקי האמונה",
+                        "enTitle": "XXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדעת שבמעשה",
+                        "enTitle": "XXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קנה מדת החכמה",
+                        "enTitle": "XXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוחו של הרהור",
+                        "enTitle": "XXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בנתיבות החסד",
+                        "enTitle": "XXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נימוסים של תורה",
+                        "enTitle": "XXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרך ארץ קדמה לתורה",
+                        "enTitle": "XXX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הוקרת החסד והכרת הטובה",
+                        "enTitle": "XXXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מריבה במושגי התורה",
+                        "enTitle": "XXXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשון התורה",
+                        "enTitle": "XXXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מניעת חסד",
+                        "enTitle": "XXXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דין מכירת יוסף",
+                        "enTitle": "XXXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדקדוק בהנהגה",
+                        "enTitle": "XXXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלבנת פנים",
+                        "enTitle": "XXXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דמות הגוף",
+                        "enTitle": "XXXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יום הדין",
+                        "enTitle": "XXXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המלכת חבר",
+                        "enTitle": "XL"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Shemot",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בחינת הצדיק",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קרבת האדם לאלהים",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שבת אחים",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פגיעה קלה בחכמה הופכתה לסכלות",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוחה של שמיעה",
+                        "enTitle": "V"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרך התשובה",
+                        "enTitle": "VI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מוסר הבריאה",
+                        "enTitle": "VII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוח ישראל בבריאה",
+                        "enTitle": "VIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומר הדין",
+                        "enTitle": "IX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זכות וחובה",
+                        "enTitle": "X"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חידוש מעשי בראשית",
+                        "enTitle": "XI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זכר ליציאת מצרים",
+                        "enTitle": "XII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוח הבחירה",
+                        "enTitle": "XIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חורבן ובנין",
+                        "enTitle": "XIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יראת אלהים",
+                        "enTitle": "XV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומרת דרישות התורה",
+                        "enTitle": "XVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יראת הרוממות",
+                        "enTitle": "XVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ההרגשה המתמדת בחידוש הבריאה",
+                        "enTitle": "XVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ממדי חסד ה'",
+                        "enTitle": "XIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מנוחת השבת",
+                        "enTitle": "XX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונג שבת ועונג התשובה",
+                        "enTitle": "XXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוחה של נקודה רוחנית",
+                        "enTitle": "XXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גשם ורוח",
+                        "enTitle": "XXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקות חיובי התורה",
+                        "enTitle": "XXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מושגי התורה",
+                        "enTitle": "XXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הנסתר שבנגלה",
+                        "enTitle": "XXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד התורה",
+                        "enTitle": "XXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "צירוף הבריות",
+                        "enTitle": "XXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סילוף השוחד",
+                        "enTitle": "XXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ההשתתפות שבין אדם לחבירו",
+                        "enTitle": "XXX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונג המצוות",
+                        "enTitle": "XXXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שרשי המדות",
+                        "enTitle": "XXXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "השראת השכינה",
+                        "enTitle": "XXXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מבחן המעשים",
+                        "enTitle": "XXXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק הבחינה",
+                        "enTitle": "XXXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קושיות עורף",
+                        "enTitle": "XXXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ממדי תענוגות האדם",
+                        "enTitle": "XXXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "טומאת החטא וטהרתו",
+                        "enTitle": "XXXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מסירות נפש",
+                        "enTitle": "XXXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חכמה וחסד",
+                        "enTitle": "XL"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הכוחות האלוקיים שבאדם",
+                        "enTitle": "XLI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "האדם והבחירה",
+                        "enTitle": "XLII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "היצר הרע",
+                        "enTitle": "XLIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "העולם הזה והעולם הבא",
+                        "enTitle": "XLIV"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Vayikra",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "התורה והמעשה",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקדוק האמת",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עמלות בתורה",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קנה המדה של מעשי האדם",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אין תחילה וסוף בחכמה",
+                        "enTitle": "V"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Bamidbar",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "השתוקקות רוחנים ושיבושה",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חובת הדביקות בתורה וחיבת המקום לישראל",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקות תביעות התורה",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק חיוב מניעת המחלוקת",
+                        "enTitle": "IV"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Devarim",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "נצחיות התורה והאדם",
+                        "enTitle": "I"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שונות",
+                "enTitle": "Miscellany",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "עומק רחמי ה'",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ערך חיי האדם",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבודתנו בראש השנה",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומרת יום הדין ותקנתו",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ערך הדיבור וההרהור",
+                        "enTitle": "V"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חיים",
+                        "enTitle": "VI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הרהורים לעשרת ימי תשובה",
+                        "enTitle": "VII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הפיכת דרך ארץ לדרך שמים",
+                        "enTitle": "VIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שמחת החג",
+                        "enTitle": "IX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "טעמן של ברכות",
+                        "enTitle": "X"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הצנע לכת",
+                        "enTitle": "XI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד התורה",
+                        "enTitle": "XII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אהבת חסד",
+                        "enTitle": "XIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מקורו של חסד ושכרו",
+                        "enTitle": "XIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ערכו של חסד",
+                        "enTitle": "XV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד ישראל",
+                        "enTitle": "XVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד; ביטוי אמונה",
+                        "enTitle": "XVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד ביחס לרעים",
+                        "enTitle": "XVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק הדין",
+                        "enTitle": "XIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "צלם אלהים",
+                        "enTitle": "XX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה בשם \"ראש דבר\" מאת מרן לספר \"עץ פרי\"",
+                        "enTitle": "XXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מכתב מרן לבנו רב אליעזר יהודה",
+                        "enTitle": "XXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מכתב ששלח מרן הגאון רב נתן צבי פינקל",
+                        "enTitle": "XXIII"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Modern/Ohr HaTzafun/English/merged.json

@@ -0,0 +1,672 @@
+{
+    "title": "Ohr HaTzafun",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ohr_HaTzafun",
+    "text": {
+        "Bereshit": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": [],
+            "VI": [],
+            "VII": [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "But behold, if we examine [it], for example, with the claim against our mother Sarah that she listened from the opening of the tent, we will find that it it very, very slight. What did Sarah's ears hear? The conversation of the angels that were sent from God, may He be blessed, to announce to her that a son would be born to her, which are prophetic words. And there is a certainly a very high level in this, and only a prophet is fit to hear words like these from the mouths of supernal angels. And not only that, but the words were concerning her, that she would bear a son. And the listening was also unintentional; for the ears are one of three things that are not in the control of a person (see Tanchuma, Toldot 12). And indeed Sarah did not descend from her level of extra understanding that was given to her beyond that of a man as a result of this. For behold even after this story, it was said to Avraham, \"everything that Sarah says, listen to her voice\" (Genesis 21:12). And the Sages, may their memory be blessed, said (see Rashi there), \"We learned [from this] that Avraham was secondary to Sarah regarding prophecy.\" So it then comes out that there was a blemish here that is beyond our ability to comprehend. And it is only the Holy One, blessed be He, who examines hearts and evaluates thoughts, who discovered that there was some lack with this, such that she did not reach her full perfection, according to her level."
+            ],
+            "VIII": [],
+            "IX": [],
+            "X": [],
+            "XI": [],
+            "XII": [],
+            "XIII": [],
+            "XIV": [],
+            "XV": [],
+            "XVI": [],
+            "XVII": [],
+            "XVIII": [],
+            "XIX": [],
+            "XX": [],
+            "XXI": [],
+            "XXII": [],
+            "XXIII": [],
+            "XXIV": [],
+            "XXV": [],
+            "XXVI": [],
+            "XXVII": [],
+            "XXVIII": [],
+            "XXIX": [],
+            "XXX": [],
+            "XXXI": [],
+            "XXXII": [],
+            "XXXIII": [],
+            "XXXIV": [],
+            "XXXV": [],
+            "XXXVI": [],
+            "XXXVII": [],
+            "XXXVIII": [],
+            "XXXIX": [],
+            "XL": []
+        },
+        "Shemot": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": [],
+            "VI": [],
+            "VII": [],
+            "VIII": [],
+            "IX": [],
+            "X": [],
+            "XI": [],
+            "XII": [],
+            "XIII": [],
+            "XIV": [],
+            "XV": [],
+            "XVI": [],
+            "XVII": [],
+            "XVIII": [],
+            "XIX": [],
+            "XX": [],
+            "XXI": [],
+            "XXII": [],
+            "XXIII": [],
+            "XXIV": [],
+            "XXV": [],
+            "XXVI": [],
+            "XXVII": [],
+            "XXVIII": [],
+            "XXIX": [],
+            "XXX": [],
+            "XXXI": [],
+            "XXXII": [],
+            "XXXIII": [],
+            "XXXIV": [],
+            "XXXV": [],
+            "XXXVI": [],
+            "XXXVII": [],
+            "XXXVIII": [],
+            "XXXIX": [],
+            "XL": [],
+            "XLI": [],
+            "XLII": [],
+            "XLIII": [],
+            "XLIV": []
+        },
+        "Vayikra": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": []
+        },
+        "Bamidbar": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": []
+        },
+        "Devarim": {
+            "I": []
+        },
+        "Miscellany": {
+            "I": [],
+            "II": [],
+            "III": [],
+            "IV": [],
+            "V": [],
+            "VI": [],
+            "VII": [],
+            "VIII": [],
+            "IX": [],
+            "X": [],
+            "XI": [],
+            "XII": [],
+            "XIII": [],
+            "XIV": [],
+            "XV": [],
+            "XVI": [],
+            "XVII": [],
+            "XVIII": [],
+            "XIX": [],
+            "XX": [],
+            "XXI": [],
+            "XXII": [],
+            "XXIII": [
+                "",
+                "...next after a greeting with love and respect among all the Kaddish group, it is enough in the shadow of the wisdom of the great Talmud house where Torah and prayer are held."
+            ]
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אור הצפון",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אור הצפון",
+        "enTitle": "Ohr HaTzafun",
+        "key": "Ohr HaTzafun",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "בראשית",
+                "enTitle": "Bereshit",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "יש ואין בבריאה",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מדות ודעות",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ספר תולדות אדם",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "האדם, החטא וקיום העולם",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מתן שכרן של מצוות",
+                        "enTitle": "V"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כח הירידה והעליה באדם",
+                        "enTitle": "VI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ותפרעו כל עצתי",
+                        "enTitle": "VII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "האור הרוחני שבגוף",
+                        "enTitle": "VIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מדת החסד",
+                        "enTitle": "IX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לא יגורך רע",
+                        "enTitle": "X"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדקדוק במעשים",
+                        "enTitle": "XI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "השלימות תמיד בראשיתה",
+                        "enTitle": "XII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקות התביעה בקצה השלמות",
+                        "enTitle": "XIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבדות וחרות",
+                        "enTitle": "XIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומר המדות",
+                        "enTitle": "XV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כח של נטיה",
+                        "enTitle": "XVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשי אבות",
+                        "enTitle": "XVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בין אדם למקום ובין אדם לחבירו",
+                        "enTitle": "XVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מושג החסד שבתורה",
+                        "enTitle": "XIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק הדין",
+                        "enTitle": "XX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נושא עון",
+                        "enTitle": "XXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק חיובי התורה",
+                        "enTitle": "XXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חובת הסייגים",
+                        "enTitle": "XXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעמקי האמונה",
+                        "enTitle": "XXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדעת שבמעשה",
+                        "enTitle": "XXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קנה מדת החכמה",
+                        "enTitle": "XXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוחו של הרהור",
+                        "enTitle": "XXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בנתיבות החסד",
+                        "enTitle": "XXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נימוסים של תורה",
+                        "enTitle": "XXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרך ארץ קדמה לתורה",
+                        "enTitle": "XXX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הוקרת החסד והכרת הטובה",
+                        "enTitle": "XXXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מריבה במושגי התורה",
+                        "enTitle": "XXXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לשון התורה",
+                        "enTitle": "XXXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מניעת חסד",
+                        "enTitle": "XXXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דין מכירת יוסף",
+                        "enTitle": "XXXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדקדוק בהנהגה",
+                        "enTitle": "XXXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלבנת פנים",
+                        "enTitle": "XXXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דמות הגוף",
+                        "enTitle": "XXXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יום הדין",
+                        "enTitle": "XXXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המלכת חבר",
+                        "enTitle": "XL"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שמות",
+                "enTitle": "Shemot",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בחינת הצדיק",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קרבת האדם לאלהים",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שבת אחים",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פגיעה קלה בחכמה הופכתה לסכלות",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוחה של שמיעה",
+                        "enTitle": "V"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרך התשובה",
+                        "enTitle": "VI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מוסר הבריאה",
+                        "enTitle": "VII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוח ישראל בבריאה",
+                        "enTitle": "VIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומר הדין",
+                        "enTitle": "IX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זכות וחובה",
+                        "enTitle": "X"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חידוש מעשי בראשית",
+                        "enTitle": "XI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זכר ליציאת מצרים",
+                        "enTitle": "XII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוח הבחירה",
+                        "enTitle": "XIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חורבן ובנין",
+                        "enTitle": "XIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יראת אלהים",
+                        "enTitle": "XV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומרת דרישות התורה",
+                        "enTitle": "XVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יראת הרוממות",
+                        "enTitle": "XVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ההרגשה המתמדת בחידוש הבריאה",
+                        "enTitle": "XVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ממדי חסד ה'",
+                        "enTitle": "XIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מנוחת השבת",
+                        "enTitle": "XX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונג שבת ועונג התשובה",
+                        "enTitle": "XXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוחה של נקודה רוחנית",
+                        "enTitle": "XXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גשם ורוח",
+                        "enTitle": "XXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקות חיובי התורה",
+                        "enTitle": "XXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מושגי התורה",
+                        "enTitle": "XXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הנסתר שבנגלה",
+                        "enTitle": "XXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד התורה",
+                        "enTitle": "XXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "צירוף הבריות",
+                        "enTitle": "XXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סילוף השוחד",
+                        "enTitle": "XXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ההשתתפות שבין אדם לחבירו",
+                        "enTitle": "XXX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונג המצוות",
+                        "enTitle": "XXXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שרשי המדות",
+                        "enTitle": "XXXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "השראת השכינה",
+                        "enTitle": "XXXIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מבחן המעשים",
+                        "enTitle": "XXXIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק הבחינה",
+                        "enTitle": "XXXV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קושיות עורף",
+                        "enTitle": "XXXVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ממדי תענוגות האדם",
+                        "enTitle": "XXXVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "טומאת החטא וטהרתו",
+                        "enTitle": "XXXVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מסירות נפש",
+                        "enTitle": "XXXIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חכמה וחסד",
+                        "enTitle": "XL"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הכוחות האלוקיים שבאדם",
+                        "enTitle": "XLI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "האדם והבחירה",
+                        "enTitle": "XLII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "היצר הרע",
+                        "enTitle": "XLIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "העולם הזה והעולם הבא",
+                        "enTitle": "XLIV"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ויקרא",
+                "enTitle": "Vayikra",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "התורה והמעשה",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקדוק האמת",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עמלות בתורה",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קנה המדה של מעשי האדם",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אין תחילה וסוף בחכמה",
+                        "enTitle": "V"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "במדבר",
+                "enTitle": "Bamidbar",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "השתוקקות רוחנים ושיבושה",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חובת הדביקות בתורה וחיבת המקום לישראל",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דקות תביעות התורה",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק חיוב מניעת המחלוקת",
+                        "enTitle": "IV"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "דברים",
+                "enTitle": "Devarim",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "נצחיות התורה והאדם",
+                        "enTitle": "I"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "שונות",
+                "enTitle": "Miscellany",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "עומק רחמי ה'",
+                        "enTitle": "I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ערך חיי האדם",
+                        "enTitle": "II"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עבודתנו בראש השנה",
+                        "enTitle": "III"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חומרת יום הדין ותקנתו",
+                        "enTitle": "IV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ערך הדיבור וההרהור",
+                        "enTitle": "V"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חיים",
+                        "enTitle": "VI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הרהורים לעשרת ימי תשובה",
+                        "enTitle": "VII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הפיכת דרך ארץ לדרך שמים",
+                        "enTitle": "VIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שמחת החג",
+                        "enTitle": "IX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "טעמן של ברכות",
+                        "enTitle": "X"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הצנע לכת",
+                        "enTitle": "XI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד התורה",
+                        "enTitle": "XII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אהבת חסד",
+                        "enTitle": "XIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מקורו של חסד ושכרו",
+                        "enTitle": "XIV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ערכו של חסד",
+                        "enTitle": "XV"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד ישראל",
+                        "enTitle": "XVI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד; ביטוי אמונה",
+                        "enTitle": "XVII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חסד ביחס לרעים",
+                        "enTitle": "XVIII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עומק הדין",
+                        "enTitle": "XIX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "צלם אלהים",
+                        "enTitle": "XX"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה בשם \"ראש דבר\" מאת מרן לספר \"עץ פרי\"",
+                        "enTitle": "XXI"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מכתב מרן לבנו רב אליעזר יהודה",
+                        "enTitle": "XXII"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מכתב ששלח מרן הגאון רב נתן צבי פינקל",
+                        "enTitle": "XXIII"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Modern/Sichot Avodat Levi/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Sichot Avodat Levi",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שיחות עבודת לוי",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ESSAY 78 - FOR REJOICING IN THE LORD IS THE SOURCE OF YOUR STRENGTH</b>",
+                "<b>A) Whey did the people weep when they heard the Torah reading of Rosh Hashanah?</b>",
+                "It is written in the book of Nehemiah 8:2-3, \"On the first day of the seventh month, Ezra the priest brought the Torah before the congregation, men and women and all who could listen with understanding. He read from it, facing the square before the Water Gate, etc.\" And it is clear from this verse that Ezra was reading from the Torah in front of the people on Rosh Hashanah. For behold, it is written in the verse that this was on the first day of the seventh month, which is Rosh Hashanah.",
+                "And there the verse[s] continue (Nehemiah 8:9-10), \"Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe and the Levites who were explaining to the people said to all the people, 'This day is holy to the Lord, your God; you must not mourn or weep,' for all the people were weeping as they listened to the words of the Torah. He said to them, 'Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for rejoicing in the Lord is the source of your strength.'\"",
+                "And we learn from this that the Torah reading of Rosh Hashanah brought the people to weeping, whereas Ezra and Nehemiah told them that it was not correct to weep on this day. Just the opposite, they should rejoice on this day. ",
+                "And this requires explanation. What is written in the Torah reading of Rosh Hashanah that made them cry so much? Moreover, it should be asked that since Rosh Hashanah is the day of judgement, how could they then say to them that Rosh Hashanah is a happy day? And is it not true that since it is the day of judgement - how is it possible to rejoice on Rosh Hashanah?",
+                "<b>We learned from the Torah reading of Rosh Hashanah that the trait of kindness does not stand when there are sins.</b>",
+                "And it appears that [the following] can be said about this: Behold it is written in the Torah reading of Rosh Hashanah (Genesis 21:9-14), \"Sarah saw that the son of Hagar, the Egyptian, whom she had born to Avraham, was jesting. She said to Avraham, 'Expel this slave-woman and her son, for the son of this slave-woman will not inherit with my son, with Yitzchak.' This thing was very wrong in the eyes of Avraham, on account of his son. And God said to Avraham, 'Do not consider this wrong in your eyes on account of the boy and your slave-woman. Regarding all that Sarah tells you, listen to her voice, etc.' Avraham got up early in the morning, and he took bread and a skin (pouch) of water, and gave it to Hagar; he placed it on her shoulder with the lad, and sent her away, etc.\"",
+                "And it is elucidated from these verses that Yishmael was \"jesting\" (and it is explained in [the works of] the Sages, may their memory be blessed, that he was involved with evil things, see Rashi there). And it is because of this that our father Avraham expelled him with [only] a little bread and water. But behold our father Avraham was a pillar of kindness - as is well-known - and we also depend on his merit on Rosh Hashanah. (As is explained in Rosh Hashanah 16a, \"Blow a ram's shofar before Me, so that I will remember for you the binding of Yitzchak the son of Avraham.\" Note that we mention our father Yitzchak together with our father Avraham.) And nevertheless, he suppressed his trait of kindness and he became like someone cruel to his son. Form this it can be learned that the trait of kindness is not effective for someone who has committed sins, in the same way that it was not effective for Yishmael. ",
+                "From this we can easily understand why the people cried when they heard the Torah reading of Rosh Hashanah. As they gave up on meriting God's trait of kindness because of the sins they had with them.  ",
+                "However according to this, we can wonder: If their weeping was fitting for the day of judgement of Rosh Hashanah, why did Ezra and Nehemiah tell them that they should not weep, but rather just the opposite, that they should eat, drink and rejoice?"
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שיחות עבודת לוי",
+        "enTitle": "Sichot Avodat Levi",
+        "key": "Sichot Avodat Levi",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Modern/Sichot Avodat Levi/English/merged.json

@@ -0,0 +1,127 @@
+{
+    "title": "Sichot Avodat Levi",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sichot_Avodat_Levi",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ESSAY 78 - FOR REJOICING IN THE LORD IS THE SOURCE OF YOUR STRENGTH</b>",
+                "<b>A) Whey did the people weep when they heard the Torah reading of Rosh Hashanah?</b>",
+                "It is written in the book of Nehemiah 8:2-3, \"On the first day of the seventh month, Ezra the priest brought the Torah before the congregation, men and women and all who could listen with understanding. He read from it, facing the square before the Water Gate, etc.\" And it is clear from this verse that Ezra was reading from the Torah in front of the people on Rosh Hashanah. For behold, it is written in the verse that this was on the first day of the seventh month, which is Rosh Hashanah.",
+                "And there the verse[s] continue (Nehemiah 8:9-10), \"Nehemiah the Tirshatha, Ezra the priest and scribe and the Levites who were explaining to the people said to all the people, 'This day is holy to the Lord, your God; you must not mourn or weep,' for all the people were weeping as they listened to the words of the Torah. He said to them, 'Go, eat choice foods and drink sweet drinks and send portions to whoever has nothing prepared, for the day is holy to our Lord. Do not be sad, for rejoicing in the Lord is the source of your strength.'\"",
+                "And we learn from this that the Torah reading of Rosh Hashanah brought the people to weeping, whereas Ezra and Nehemiah told them that it was not correct to weep on this day. Just the opposite, they should rejoice on this day. ",
+                "And this requires explanation. What is written in the Torah reading of Rosh Hashanah that made them cry so much? Moreover, it should be asked that since Rosh Hashanah is the day of judgement, how could they then say to them that Rosh Hashanah is a happy day? And is it not true that since it is the day of judgement - how is it possible to rejoice on Rosh Hashanah?",
+                "<b>We learned from the Torah reading of Rosh Hashanah that the trait of kindness does not stand when there are sins.</b>",
+                "And it appears that [the following] can be said about this: Behold it is written in the Torah reading of Rosh Hashanah (Genesis 21:9-14), \"Sarah saw that the son of Hagar, the Egyptian, whom she had born to Avraham, was jesting. She said to Avraham, 'Expel this slave-woman and her son, for the son of this slave-woman will not inherit with my son, with Yitzchak.' This thing was very wrong in the eyes of Avraham, on account of his son. And God said to Avraham, 'Do not consider this wrong in your eyes on account of the boy and your slave-woman. Regarding all that Sarah tells you, listen to her voice, etc.' Avraham got up early in the morning, and he took bread and a skin (pouch) of water, and gave it to Hagar; he placed it on her shoulder with the lad, and sent her away, etc.\"",
+                "And it is elucidated from these verses that Yishmael was \"jesting\" (and it is explained in [the works of] the Sages, may their memory be blessed, that he was involved with evil things, see Rashi there). And it is because of this that our father Avraham expelled him with [only] a little bread and water. But behold our father Avraham was a pillar of kindness - as is well-known - and we also depend on his merit on Rosh Hashanah. (As is explained in Rosh Hashanah 16a, \"Blow a ram's shofar before Me, so that I will remember for you the binding of Yitzchak the son of Avraham.\" Note that we mention our father Yitzchak together with our father Avraham.) And nevertheless, he suppressed his trait of kindness and he became like someone cruel to his son. Form this it can be learned that the trait of kindness is not effective for someone who has committed sins, in the same way that it was not effective for Yishmael. ",
+                "From this we can easily understand why the people cried when they heard the Torah reading of Rosh Hashanah. As they gave up on meriting God's trait of kindness because of the sins they had with them.  ",
+                "However according to this, we can wonder: If their weeping was fitting for the day of judgement of Rosh Hashanah, why did Ezra and Nehemiah tell them that they should not weep, but rather just the opposite, that they should eat, drink and rejoice?"
+            ]
+        ]
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שיחות עבודת לוי",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "שיחות עבודת לוי",
+        "enTitle": "Sichot Avodat Levi",
+        "key": "Sichot Avodat Levi",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Modern/Tzipita L'Yeshuah/English/Anticipating Redemption, trans. by Rabbi Amiram Markel and Rabbi Yehudah S. Markel, 2023.json

@@ -0,0 +1,110 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Tzipita L'Yeshuah",
+    "versionSource": "http://neirot.com/anticipating-redemption-2/",
+    "versionTitle": "Anticipating Redemption, trans. by Rabbi Amiram Markel and Rabbi Yehudah S. Markel, 2023",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מאמר צפית לישועה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Because of our many sins, in many areas, the faith has visibly collapsed, so that from youth, many Jewish children are cut off from learning the Torah of <i>HaShem</i>-יהו\"ה, a phenomenon that never happened in previous times. Now, if we properly examine why this is, we will find several matters, but the main reason is the weakening of the faith. Faith in an eternal afterlife, in reward and punishment, in the coming of Moshiach,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See the Rambam’s introduction to Mishnah Sanhedrin, Perek Chelek and elsewhere.</i> and all the other prophecies of Torah, has given the Jewish people the fortitude throughout the generations, to bear all trials and tribulations and stand firmly with self-sacrifice, whether their own or the self-sacrifice of their children, for their faith in <i>HaShem</i>-יהו\"ה, in that it was better in the eyes of Jewish parents to see their child slaughtered before their very eyes for the sanctification of <i>HaShem’s</i>-יהו\"ה Name, thus returning his soul to God in heaven in purity, rather than to see him basking in affluence, but perverting his path from the ways of Torah and <i>mitzvot</i>.",
+            "But alas, because of our many sins, today, the work of Satan has succeeded in weakening the roots of the faith within Israel through his many emissaries, whether in the matter of belief in reward and punishment, or in the prophecies of the prophets. Thus, when they see the great trials and tribulations that come upon us every day, in their souls many Jews imagine that the Holy One, blessed is He, has utterly hidden His face from us, thus losing all hope in the redemption and not anticipating the Kingdom of Heaven at all. Rather, every person turns to himself, to find schemes by which to sustain himself and his household, without regard to whether it is permissible or forbidden.",
+            "Even worse, amongst the pure and upright, are those who when seeing how greatly the yoke of Torah and <i>mitzvot</i> has been cast off by the multitudes, that in many areas, even the most severe matters, forbidden by Torah with the death penalty or the excision of the soul (such as profaning the Sabbath, as written,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Exodus 31:14</i> “Whosoever profanes it shall surely die,” or forbidden sexual acts, such as having relations with one’s wife when she is still <i>Niddah</i> and has not immersed in a <i>Mikvah</i>, as written in the Torah portion of <i>Acharei Mot</i>),<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18</i> their heart sinks within them and they say to themselves, “How can we possibly hope for the mercies of heaven in a generation such as this, being that the Torah of <i>HaShem</i>-יהו\"ה has been abrogated to such a terrible degree?” As a result, they become totally disheartened from even attempting to correct people who could possibly be saved from descending into destruction. I therefore am dutybound to set forth the truth of the matter, before everyone. ",
+            "That is, on the contrary, in our times it actually is closer and more applicable than ever to anticipate the redemption. And though, at first glance, if a person considers the conditions for the final redemption, as written in the Torah Portion of <i>Nitzavim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 20</i> that it will be when we return to <i>HaShem</i> with all our heart and soul, to heed His voice in all the <i>mitzvot</i> that He commanded us, both us and our children, then <i>HaShem</i> our God will return our captivity etc., as explained there. Whereas, according to what we currently observe, the generation is not at all worthy of this, which leaves room to lose hope. However, the answer to this will now be explained.",
+            "Now, at first glance, this difficulty can also be posed on the words of our sages themselves. That is, the sages of the Mishnah and Gemara gave us signs by which to recognize the imminent arrival of the redemption; signs that are not at all positive or praiseworthy. For example, in the Mishnah, toward the end of Tractate Sotah,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Mishnah Sotah 9:15</i> and in Talmud Bavli, Sanhedrin 97a, they said, “In the time of the footsteps of Moshiach brazenness will become great etc., with no one to rebuke, the youth will embarrass their elders, the elders will stand up to honor the young, a son will disgrace his father, a daughter will rise up against her mother, and a daughter-in-law against her mother-in-law, one’s enemies will be the members of his own household etc., the wisdom of Torah authors will [be regarded as] stench, those who fear sin will be disdained and truth will be absent-<i>Ne’ederet</i>-נעדרת.”",
+            "In Tractate Sanhedrin<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Sanhedrin 97a ibid.</i> it is explained that this means that truth will become limited to small groups-<i>Adarim</i>-עדרים,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The literal meaning of <i>Adarim</i>-עדרים is flocks or herds.</i> which will steadily go and diminish. That is, truth will dissipate daily from the world and will be greatly washed away. It further states there, “The scion of David will not come etc., until informers multiply etc.” There are many other similar quotes, some of which rely directly on the words of the Torah and the prophets.",
+            "Now, as a result of our many sins, in our generation we observe that all these matters have come to pass. (Moreover, all the other trials and tribulations have also come about). Now, at first glance, this is very astonishing, for do we not see the very opposite in the verses of Torah? That is, according to the verses of Torah the redemption will happen when we return to <i>HaShem</i>, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:1-3</i> “And it shall be, when all these things come upon you, the blessing and the curse, that I have set before you, you will return to your heart, when you are amongst all the nations where <i>HaShem</i> your God has banished you. You will return to <i>HaShem</i> your God and hearken to His voice, in accordance to all that I am commanding you today; you and your children, with all your heart and with all your soul. <i>HaShem</i> your God will return your captivity and have mercy upon you; He will return and gather you in from all the nations where <i>HaShem</i> your God dispersed you.” As Ramban<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Nachman</i> explained, this is a promise from <i>HaShem</i> and will certainly come to pass.",
+            "Now, there are several answers that explain this matter,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See Tractate Sanhedrin 97b and 98a</i> however the one closest to the simple, literal meaning, is that both are true. That is, at the end-time before the redemption, there will be two types of people, both of which will aid in drawing the redemption closer, as will be explained.",
+            "One part of the Jewish people will strengthen themselves and their children to serve <i>HaShem</i> with all their heart and all their soul. These are those Jews in our generation who are fully faithful to <i>HaShem</i> and serve Him. That is, at a time when those who breach our holy faith and rise up to destroy and demolish it, by multiplying and spreading books of heresy and atheism amongst the people, and when there are other agents of the evil inclination, such as licentiousness and greed, causing the yoke of Torah and the Kingdom of Heaven to be abandoned, at the very same time, the remnant of the faithful of Israel strengthen themselves with resolve to keep all the laws of Torah, lest they become weakened. Moreover, they educate their children to keep the Torah of <i>HaShem</i>, not veering from it, neither to the right nor to the left.",
+            "Certainly, their level is all the higher and more exemplary, for they accomplish this with much greater difficulty and anguish than previous generations, and as known from Avot of Rabbi Nathan,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Avot d’Rabbi Natan 3:6</i> accomplishing something one time with difficulty, is greater than one hundred times without difficulty. Moreover, nowadays, service of <i>HaShem</i> is pure and free of any ulterior motives, such as seeking honor etc., being that, on the contrary, because of our many sins,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 59:15</i> whoever desists from evil is considered to be depraved by many people, and whoever fears <i>HaShem</i> is despised.",
+            "Furthermore, there are those who throughout their days accept lives of poverty and difficulty, dedicating what is left of their meager earnings to employ Torah teachers and instructors to strengthen their children in the Torah of <i>HaShem</i>, just so that their children will grow to become proper Torah Jews. Moreover, though they are impoverished, for the sake of the Torah education and fear of Heaven of their children, they do not seek to move from a place of Torah to distant lands where income is more easily gotten. This certainly may be regarded as returning to <i>HaShem</i> with all their heart and soul.",
+            "This also is so of the remnant of youth who have heard the call of <i>HaShem</i> and turn their nights into day studying His Torah, whose faces are blackened by lack of sustenance, and whose only wish is to adhere to <i>HaShem’s</i> Torah and <i>mitzvot</i> with all their might and desire, even in a time such as this, when they encounter many mockers and scoffers. They nonetheless strengthen themselves to remain at their post, guarding holiness, Torah study and Divine service, and everything written in the Torah of Moshe, in that the words of the prophets are holy to them. In a time such as this, is not their level very high and exemplary?",
+            "Included in this are young men who though they are overcome with the financial difficulties of the times, nonetheless keep their faith in <i>HaShem</i> and accept eating their meager ration of bread and water, only that nothing forbidden should enter their mouth. Though their souls are hungry, thirsty, and weary, not for a mere day, but for many days and years, nonetheless, in all their sufferings they do not complain. Instead, their hearts melt within them due to their inability to study Torah and do mitzvot in the optimal way. Is this not returning to <i>HaShem</i> with all their heart and soul? Thus, their service of <i>HaShem</i> is complete service and every one of their merits outweighs many faults, to the left and to the right.",
+            "We similarly observe the holiness of the Jewish people, that in spite of the difficulties of the times that come upon each one, they nonetheless strengthen themselves and their children with all their souls to keep the laws of Torah and to come and pray, weep, and confess before the Holy One, blessed is He, justifying His judgment and setting times for the study of His Torah. Moreover, in spite of all their sufferings and difficulties, they are very merciful and perform acts of lovingkindness one with the other, with all manner of effort and wise counsel as how to bring goodness and comfort to the destitute.",
+            "About all such people it is very easy to say with certainty, that the above-mentioned Torah verses,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:1-3</i> “And it shall be, when all these things come upon you, the blessing and the curse, that I have set before you, you will return to your heart… you will return to <i>HaShem</i> your God and hearken to His voice,” are fulfilled in them. For this remnant of the fully faithful of Israel “return to their hearts” and know the importance of serving <i>HaShem</i> and fulfilling His <i>mitzvot</i>, in devoting themselves and their children to fulfilling the Torah.",
+            "However, our sages also told us in advance, that not all the Jewish people will remain on such a level. That a generation will arise that is the opposite of the previous generations. Spiritually, they will be on a very low level and each one will do whatever is correct in his own eyes (and as explained in Mishnah, they will unreceptive to correction). Nonetheless, let not our heart become despondent over this, for this itself is one of the signs of redemption.",
+            "That is, those of the first category will hasten the redemption with their good deeds and these will hasten it too. That is, previously, when the generations followed each other in a proper manner, and all Israel stood firmly at their posts, the fathers transmitted the foundations of the faith to their children and the children lovingly accepted and valued everything they received from their fathers.",
+            "(Moreover, according to the common conventions of right conduct-<i>Derech Eretz</i>-דרך ארץ, which precedes Torah,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Tanna D’Bei Eliyahu Rabba 1:1; Also see Mishnah Avot 3:17, 2:2</i> it is incumbent that young children obey the discipline of their parents. Is not our holy faith received from fathers to sons, from generation to generation going back to the first generation when 600,000 men from age twenty and up, besides the women and children, all stood at Mount Sinai and saw with their own eyes, as written,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 5:20</i> “Today we have seen that God speaks to man and he still lives.”)",
+            "And as we say [in our daily prayers],<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In the blessings of the Shema in the morning (<i>Shacharit</i>) liturgy.</i> “His words are alive and existent, faithful and pleasant forever…upon our fathers and upon us and upon our children and upon our generations.” That is, their entire desire, whether that of the fathers or the sons, was solely to merit in Torah and good deeds and to do the will of our Father in Heaven. Thus, in those generations it was not as pressing for the redemption to be close at hand, being that the state of the faith stood firmly in its place, and therefore by the length of the exile, the merit of Israel continued to grow from generation to generation, whether in regard to the merits themselves, which accumulated with each generation, or whether in regard to the merit of awaiting the redemption, that Israel awaited and anticipated the coming of Moshiach for all this lengthy time, standing firmly in their faith and anticipation of redemption. As our sages stated,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Tractate Sanhedrin 97</i> just as we await redemption, so also, the Holy One, blessed is He, awaits redemption, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:18</i> “Therefore, <i>HaShem</i> awaits to show you grace etc.” Now, being that both He awaits and we await, why then has redemption not come? For us to accumulate greater merit. Therefore, the Holy One, blessed is He, did not quicken the redemption.",
+            "However, all this applied then, when the received knowledge of the foundations and roots of the faith were strong, and there was no laxness in fulfilling Torah and <i>mitzvot</i> out of lack of faith. However, due to our many sins, in our times, spoilers who profane our holy faith, by spreading many destructive and freethinking books amongst the people, have arisen, and have managed to almost completely extinguish the flame of pure faith from the hearts of the youth, so that many are wiser in their own eyes than the previous generations, and have begun rejecting what they received from their fathers.",
+            "That is, in their eyes, the honor of all the wise, understanding, and holy men throughout the previous generations, who gave of themselves with self-sacrifice for every Torah law, is insignificant. Moreover, some even have the gall to speak against the sages of the Mishnah and Gemara, all of whom were like supernal angels. Woe to us, that because of our many sins, in our times this has come to pass, as our sages prophesied that brazenness will become great.",
+            "The outcome is that, being that they now are rejected, the fathers cannot transmit the foundations of the faith and the preciousness of Torah and <i>mitzvot</i> – that they faithfully received from their own fathers – to their children. This being the case, since the transmission of the faith has been disrupted to such an extent, there no longer is any advantage in <i>HaShem</i> prolonging the exile. (On the contrary, due to our many sins, we see that the opposite is true, that with the passage of time the children can have an ill effect on their elders.)",
+            "Thus, the Holy One, blessed is He, is compelled to hasten the redemption and open the eyes of the blind to behold the light of truth. For the Holy One, blessed is He, will not permit His children to be utterly lost, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Samuel II 14:14</i> “Lest anyone will be utterly cast out.” For they are His children, the children of His chosen ones, who He has taken and carried from the days of old, as written,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:44</i> “But even so, while they are in the land of their enemies (meaning that the Holy One, blessed is He, banished Israel so that when troubles come upon them, they will repent and improve their ways, but even there, they continue to act in this way, nevertheless) I will not reject them and will not loathe them to exterminate them, to annul My covenant with them, for I am <i>HaShem-</i>יהו״ה their God.”",
+            "About this, our sages, of blessed memory, said,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Tractate Megillah 11a</i> “‘I did not reject them,’ refers to the days of the Chaldeans, in which I established Daniel, Chananiah, Mishael, and Azariah for them. ‘I did not loathe them’ refers to the days of the Greeks, in which I established Shimon the Tzaddik and Yochanan the Hasmonean and his sons for them. ‘To exterminate them’ refers to the days of Haman, in which I established Mordechai and Esther for them. ‘To annul My covenant with them,’ refers to the House of Rabbi Yehudah the Prince that I established for them, and ‘for I am <i>HaShem-</i>יהו״ה their God,’ refers to the coming future.’”",
+            "We thus find that in the end-times both types of people will hasten the redemption, these because of their good deeds and their great suffering [for the sake of keeping <i>HaShem’s</i> Torah and <i>mitzvot</i>] and these because of their negative deeds, and it is self-understood that it is better to be counted amongst the good than the bad. All this is hinted in Torah, in the portion of <i>Ha’azinu</i>, which also refers to the final redemption (as explained by our sages in Tractate Sanhedrin 97a) as written,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:36</i> “For <i>HaShem</i> will judge and have mercy on his servants, for He will see that they are overpowered and none can stop it or help.”",
+            "That is (as Rashi states), because His servants also suffer and there is concern that they too will be overpowered. That is, the strength of Israel to remain in exile has dissipated, because none can stop it or help. That is, their strength to uphold the holy faith has utterly dissipated and the Jewish people no longer have the strength to hold on.",
+            "Similarly, from this same scriptural verse our sages said,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Mishnah Sotah 9:14 and Talmud Bavli, Sanhedrin 97a ibid.</i> “The scion of David will not come until informers increase,” meaning that because of this, “none can stop it or help,” in that the spiritual leaders of the nation will no longer have the power to strengthen the faith. They additionally said, “until the Torah scholars decrease.” As Rashi states, this refers to those who strengthen the hands of Israel, by returning them to goodness.” That is, even then, there will be those who are His faithful servants [who strengthen the hands of Israel and return them to goodness], but they will be few and incapable of arresting [the general spiritual decline]. We also find this in scripture about the time of redemption, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:26</i> “See that days are coming, declares <i>HaShem</i>, when I shall sow the House of Israel and the House of Judah - the seed of man and the seed of animal.” And as written in Gemara,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Tractate Sotah 22a</i> the seed of animal refers to people who are empty of Scripture, Mishnah and Gemara. That is, as mentioned before, there will be two types of people, both of whom will help in drawing the redemption close.",
+            "What comes out of all the above, is that in our times it is more appropriate than ever to anticipate and hope for the revelation of <i>HaShem’s</i> glory in the world according to the literal understanding of the verse,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:21</i> “As I live, the glory of <i>HaShem</i> will fill the whole earth.” It thus is appropriate for every right-hearted person to contemplate what will be when our righteous Moshiach comes. Who will then be praiseworthy and happy? Certainly, those who adhered to <i>HaShem</i>, blessed is He, in times of difficulty and hardship, who stood at their post to be Jews who are faithful to <i>HaShem</i> and His Torah.",
+            "It is upon them that the light of <i>HaShem</i>, blessed is He, will shine, each according to his level in the knowledge of Torah and the fulfillment of its <i>mitzvot</i>. As stated in Tana D’Bei Eliyahu, chapter one, “How will the light of Torah scholars and the righteous be,” and then lists several levels. There are those whose face will be given to shine like small stars and those who will shine like large stars (as scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:3</i> “Those who teach righteousness to the multitudes will shine like the stars for ever and ever”), there are those who will be given to shine like the moon at the beginning of the month, those who will shine like the moon on fifth of the month, and those who will be like the fifteenth of the month. There will be those who will shine like the sun in the first hour of the day, those who will be like the third hour of the day, and those who will shine like noon, at the sixth hour of the day.” All this is hinted in the verse,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:31</i> “Those who love Him will be like the rising of the sun in its full strength.”",
+            "In truth, all this is hinted in the scriptural verse,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:18</i> “You shall return and see the difference between the righteous and the wicked, between one who serves God and one who does not serve Him.” Our sages commented,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Chagigah 9b</i> “Is not the righteous the same as one who serves God, and is not the wicked the same as one who does not serve him? However, this is like the difference between one who reviews his chapter one hundred times, compared to one who reviews it one hundred and one times.”",
+            "That is, according to the degree of one’s toil in Torah will be the degree of the radiance of his face. The verse thus says, “and see,” that is, his level in Torah will be recognizable by the radiance of his face. Tanna D’Bei Eliyahu concludes there, “The general principle is that whosoever gives deference to Torah, merits to greet the face of the Indwelling Presence of <i>HaShem</i> (the <i>Shechinah</i>). However, whosoever is impure from sins will not sit in the presence of the King” (meaning, even after having received retribution in purgatory and being cleansed of his transgressions, he does not merit to greet the face of the King, like what our sages, of blessed memory stated,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Geder Olam 3, citing Midrash Tehillim (also called Socher Tov).</i> “Whosoever commits himself to sin is never absolved.”) What does this refer to? It refers to one who has not repented. However, one who repents before his death, is like a supremely righteous person in all his matters.",
+            "It similarly states there,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Tanna D’Bei Eliyahu, Chapter 5</i> “There will be Honor and might to the righteous in the coming future and the coming world. How so? The Holy One, blessed is He, will sit in His study hall with the supremely righteous of the world sitting before Him, and each one will be given a radiant face according to the Torah within him.”",
+            "Moreover, know that according to the above explanation, that toward the end of exile there will be those with destructive viewpoints, by which they will separate themselves from Torah and <i>mitzvot</i>, therefore those who strengthen themselves to learn <i>HaShem’s</i> Torah and fulfill His <i>mitzvot</i>, will then be called “Righteous-<i>Tzaddikim</i>.” This is as scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:21</i> “And your people are all righteous-<i>Tzaddikim</i>.” This refers to all those who remain on <i>HaShem’s</i> side and are not seduced by the sinners (as is written in Avkat Rochel, by the student of the Rosh).",
+            "It therefore is incumbent on every person to strengthen himself now in the knowledge of Torah and the fulfillment of its <i>mitzvot</i>, because once Moshiach comes, those years will become undesirable, as scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:1</i> “Remember your Creator in the days of your youth, before the bad days come and years arrive about which you will say, ‘I have no desire in them.’” Our sages, of blessed memory said, “This refers to the days of Moshiach, in which there will neither be merit nor demerit, the reason being that the evil inclination-<i>Yetzer HaRa</i> will have then been abrogated."
+        ],
+        [
+            "Now, as known to all, whoever does not at all believe in the coming of Moshiach, his sin is too great to bear, for he lacks one of the thirteen fundamental principles of faith.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Mishnah Sanhedrin, Perek Chelek, and Rambam’s introduction there.</i> The same applies to one who does not await him, who loses hope in him for whatever reason. He is the companion of the above-mentioned person, and is regarded as one who denies Torah. As Rambam wrote in Laws of Kings, Chapter 11, “The king Moshiach is destined to arise and return the kingdom of the House of David to its old glory and original dominion. He will build the Holy Temple and gather in the scattered of Israel. In his days all Torah laws will return as before. We will bring sacrificial offerings and observe the <i>Shemitah</i> and <i>Yovel</i> years fully, according to their commandments as expressed in Torah. Whosoever does not believe in him or does not await his coming (that is, loses hope in his coming, for whatever reason) does not only deny the other prophets, but is in denial of the Torah and of our teacher Moshe. For the Torah testifies about him, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:3-5</i> “<i>HaShem</i> your God will return your captivity and have mercy on you; He will return and gather you in from all the nations where <i>HaShem</i> your God dispersed you. If you have been banished to the ends of the heavens, <i>HaShem</i> your God will gather you from there. <i>HaShem</i> your God will bring you into the land that your forefathers inherited and you shall inherit it. He will benefit you and increase you more than your forefathers.”",
+            "Now, in truth, we must contemplate the past in relation to the future. <i>HaShem</i> made several promises to us when we left Egypt. As written in the book of Joshua, Joshua called all of Israel and told them,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Joshua 23:14</i> “You shall know with all your heart and all your soul that not one of the good things that <i>HaShem</i> your God has promised you is lacking; everything has been fulfilled for you; not one word of it has failed to come about.”",
+            "Now, this can also be applied to today, that certainly His promise for redemption will be fulfilled, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:8</i> “Grass withers and blossom wilts, but the word of our God stands forever.” Furthermore, besides what He promised us in His Torah, he also promised us through His servants, the prophets, about the future redemption, such as what is written in the books of Isaiah, Jeremiah, Ezekiel, and the twelve prophets. They all are full of prophecies about the future redemption and the exalted spiritual level of Israel in that time, in that all Jews will reach the level of prophecy, as stated,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Yoel 3:1</i> “And it shall be that after this, I shall pour out My spirit upon all flesh, and your sons and daughters will prophesy; your elders will dream prophetic dreams, and your young men will see visions.”",
+            "They also prophesied about all the honor that the Jewish people will receive from all the inhabitants of the world, as written,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:20</i> “They shall bring all your brothers from all the nations as an offering to <i>HaShem</i> etc.” Furthermore, it states,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 49:22</i> “They will bring your sons in their arms, and your daughters will be carried on their shoulders etc.” Scripture stated a general principle about this,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 64:3</i> “No eye has seen it God, except for You; what He will do for those who await him.”",
+            "The Holy One, blessed is He, already hinted at this through His prophet Hoshea, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Hoshea 3:4</i> “For many days the children of Israel will settle with no king, no prince, no sacrifice, no pillar, and no <i>ephod</i> or <i>teraphim</i>. Afterwards, the children of Israel will repent and seek <i>HaShem</i> their God and David their king, and they will fear <i>HaShem</i> and His goodness in the end of days.”",
+            "Moreover, He told us,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Habbakuk 2:3</i> “Though he may tarry, wait for him.” This means, “If you think that the promise that <i>HaShem</i> swore unto Israel will, God forbid, be abrogated, know that this is not so, but instead, wait for him.” This is like a person who waits for something that he knows will surely come to pass, as the verse states, “Grass withers and blossom wilts, but the word of our God stands forever,” and as the above verse concludes, “He shall surely come without delay.”",
+            "For example, as I see it, this is like a king who was angry at his son and banished him from his palace for a period of five years, sending him on a journey of several years to a distant land in the far reaches of the world. In the meantime, the king changed his mind, but he could not rescind his decree. He contemplated what to do once the five years had elapsed, and thought, “Will it not take several additional years until he returns home? He therefore commanded that all the mountains on the way should be leveled and paved, by whatever devices exist to do so, so that the way back home will be shorter and easier, thus greatly shortening the journey.",
+            "The same applies to us. Today, the Jewish people are scattered throughout the world and the ingathering of the exiled will include all of Israel, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 27:12</i> “And you will be gathered up one by one, O children of Israel.”",
+            "Now, a person could think that the ingathering itself will extend for several years. However, in truth, this is not so, for the Holy One, blessed is He, makes all the preparations for this ahead of time, so that when the time comes, it will not take a long time. This is as written, “Though he may tarry, wait for him.” Lest you say, “Will not the ingathering itself be drawn over an extended period of time?” In answer to this the verse continues, “for he shall surely come.” This means that when the time comes that Moshiach can come, it will not at all be delayed, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:8</i> “Who are these who fly like a cloud, like doves to their dovecote?” That is, the ingathering of the exiles will be like a very swift cloud.",
+            "Now, there is a simple answer in regard to the delay itself, for <i>HaShem</i> told Avraham in the covenant between the pieces,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:16</i> “The fourth generation will return here, for the iniquity of the Emorites will not be complete until then.” Now, in that time, only the seven Canaanite nations obstructed this. Nonetheless, when the Holy One, blessed is He, wanted to fulfill His promise to Avraham, the descendants of Avraham had to wait several hundred years until the iniquities of the Emorites were complete.",
+            "However, today, the entire world must be clarified and come under the dominion of the Holy One, blessed is He, and His king Moshiach, as stated in the book of Daniel,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:13-14</i> “I saw in the visions of the night, when suddenly one like a man came with the clouds of heaven; he came to the Ancient of Days, and they brought him before Him. He was given dominion, honor, and kingship, so that all peoples, nations, and languages will serve him; his dominion will be an everlasting dominion that will never pass, and his kingship will never be destroyed.” This being the case, [that the entire world must be clarified,] it must take place over a long period of time.",
+            "Moreover, the first redemption was only temporary, [in that it was followed by other exiles,] as explained in holy books, however this final redemption will conclude all exiles and there will not be any further exiles. As a result, all the faults of Israel from the day they became a nation, must be rectified, and through the lengthiness of the exile, it all is rectified. Furthermore, the exile itself is like a great smelting furnace that separates the bad from the good, as stated at the end of the book of Daniel,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:10</i> “Many will be clarified and purified and refined etc.” All this requires much time.",
+            "However, we must not lose hope because of the delay, God forbid, specifically since the prophet told us about the delay in advance, that, “Though he may tarry, wait for him, for he shall surely come,” for none of <i>HaShem’s</i> words will be unfulfilled, God forbid to think so, as we say in the blessings instituted by our sages after the recital of the <i>Haftorah</i>, “You are trustworthy, <i>HaShem</i> our God, and Your words are trustworthy; not one of Your words returns unfulfilled etc.”",
+            "This particularly applies to this matter, which was not merely stated once, but the words of the prophets are replete with it. Moreover, the statements of the sages of the Talmud are replete with it, and it is an essential principle and foundation of the faith of Israel. Furthermore, we attest to this in the very first blessing of the <i>Amidah</i> prayer, “And brings a redeemer to their children’s children, for the sake of His Name, with love.”",
+            "This is particularly applicable today, when because of our many sins, the condition of Israel has reached the dust, both physically and spiritually, as written,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:26</i> “For our soul is lowered to the dust, our belly is stuck to the earth.” The words, “our soul is lowered to the dust,” refer to the souls of the Jewish people, as we know from the spiritual condition of the younger generation, and the words, “our belly is stuck to the earth,” refers to the bodies of the Jewish people.",
+            "All this being so, it certainly is incumbent upon us to stand prepared awaiting salvation, as the above-mention verse states, “Wait for him.” That is, we must stand prepared, like one who stands and waits for someone to come. Who knows? In a time such as this, he may already be standing behind our wall, and about to enter.",
+            "Happy is he who does not lose hope of the redemption and sets his heart, for himself and his children, to increase in Torah and <i>mitzvot</i>, lest he be embarrassed in that time. For it is only in this world, which is compared to night, that everything is covered over and the righteous is not readily recognizable from the wicked. However, in that time, everything will be revealed, as Targum Kohelet translates the verse,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:13</i> “In the end of the matter, everything is heard,” that all the deeds of the people of the world will be made known, and each person will be honored according to the Torah and <i>mitzvot</i> he has in his hands, as scripture states about that time,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:18</i> “You shall return and see the difference between the righteous and the wicked, between one who serves God and one who does not serve Him,” as mentioned in chapter one."
+        ],
+        [
+            "Now, in the previous chapters we explained logically that a person should anticipate <i>HaShem’s</i> redemption. We now will explain this imperative as stated by our sages, of blessed memory. In Tractate Shabbat,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Tractate Shabbat 31a</i> they stated that in the hour of judgment, a person is asked, “Did you anticipate the redemption?” (As we pray daily, “and lift up his horn with Your salvation.”) This is as stated in Pesikta,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Pesikta Rabbati, Ch. 34</i> that if a person does not await His kingdom, the Holy One, blessed is He, thunders against him, in that He said to the righteous, “You did not act correctly by loving My Torah, but not awaiting My kingdom.”",
+            "From this we see that even the righteous, who love Torah, are asked whether they anticipated the redemption, being that it brings the redemption closer, as stated in Yalkut Eichah,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni, Na”Ch, Remez 997</i> that when the Holy Temple was destroyed, our forefather Yitzchak said before the Holy One, blessed is He, “Is there no way for my children to return?” The Holy One, blessed is He, answered, “Do not say so. When there will be a generation that anticipates My kingdom, they will immediately be redeemed, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:16</i> ‘There is hope for your future, declares <i>HaShem</i>, and your children shall return to their borders.’” From this, we see that at all times <i>HaShem</i>, blessed is He, wants us to await His kingdom. (Apparently, this is why our sages, of blessed memory, specifically said, “Did you watch-<i>Tzipitah</i>-צפית for the redemption.” The term <i>Tzipitah-</i>צפית is like a watchman who stands in a high place in anticipation of seeing something new. A Jew should wait for the speedy revelation of the kingdom of Heaven in the same way.)",
+            "Now, as known, the Torah warns us to stay away from falsehood, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:7</i> “Distance yourself from falsehood.” That is, we are warned even if something is not completely false, but only has a small admixture of untruth in it.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">See Talmud Bavli, Shevuot 31a</i> This applies when a person speaks to his equal, and certainly applies when he speaks to a prince of Israel. How very much more is this so, when he speaks to <i>HaShem</i>, blessed is He. It certainly is imperative that one must be cautious not to speak falsely before Him, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Psalms 101:7</i> “One who speaks lies will not be established before My eyes.”",
+            "This is so, even if he does not mention the Name of the Holy One, blessed is He, when speaking about something, and is particularly so, when His Name is indeed mentioned. It therefore is very astounding that three time daily, we say the <i>Aleinu</i> prayer, which concludes with the words, “Therefore, we hope for You, <i>HaShem</i> our God, to speedily behold the splendor of Your might.”",
+            "Is it not so, that if we truly hope for the speedy revelation of <i>HaShem’s</i> glory, every Jew should prepare himself for this, by knowing all the matters of the Divine service that will take place in the Holy Temple, such as all the Torah laws (<i>Halachah</i>) concerning the sacrificial offerings and all other matters of the Holy Temple? (For example, if it is anticipated that the king will be coming to the city, even if it is only a slight possibility, and even if there are a thousand streets in the city, they all will be decorated in his honor, on the possibility that he may travel on one of them.)",
+            "That is, (if the redemption comes and the Holy Temple is rebuilt), but Torah scholars are ignorant of the laws of the Holy Temple, will this not be disgraceful to Him, heaven forbid? For it would be as if we only have been giving lip service before <i>HaShem</i> about something that is not truly [in our hearts], especially since two of His holy names are mentioned here. If a person examines himself, he will find that in the course of one week he mentions more than forty holy names in this verse (of the <i>Aleinu</i> prayer) alone, and in the course of a year, it amounts to over two thousand times. However, it all is for naught, for though he may state before <i>HaShem</i> that he hopes for the speedy revelation of His glory, in truth, he does not at all hope.",
+            "Now, in regard to the Jewish people as a whole, we must judge them meritoriously, being that they rely on the priests-<i>Kohanim</i>, who are responsible for matters of the Holy Temple and its various services. However, there certainly is reason to wonder greatly about the <i>Kohanim</i> themselves, who are lax in learning the laws of the Temple service.",
+            "Did not <i>HaShem</i> choose them to serve him? And is it not so that our righteous Moshiach can come any day? As it states,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Eruvin 43a</i> “Whoever says ‘I will be a Nazir on the day that the son of David comes,’ is forbidden from drinking wine every day, lest he comes on that day.” Moreover, this is the actual Halachic ruling.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Mishneh Torah, Laws of the Nazirite 4:11</i> Furthermore, what happened in the time of the second redemption (from Babylon) is known, that the Holy One, blessed is He, said to the prophet Chaggai,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Chaggai 2:11</i> “Ask for a Torah ruling from the Kohanim etc.” Certainly, this will also take place in the final redemption. What a great disgrace it will be if they do not know how to answer!",
+            "Now, in truth, the responsibility to apportion time for the study of matters of the Holy Temple and its service, is also incumbent upon the Torah scholars of Israel. For as known, our sages said,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni, Kohelet 7</i> “If one thousand people enter into the study of scripture, one hundred succeed. If the one hundred enter into the study of Mishnah, ten succeed, and if the ten enter into the study of Gemara, one succeeds.” Moreover, just as this applies to all Jews, this also applies to the Kohanim. Thus [a Kohen who is a] scholar that can discern the Halachah is one in a hundred, and the other ninety-nine are totally simple. Certainly, it is important to teach them the laws of the Temple service too. This being the case, every Torah scholar must first know these laws himself.",
+            "This is how it was when the Holy Temple was still standing, as stated in Talmud Yerushalmi, in chapter four of Tractate Shekalim, “Rabbi Yehudah said in the name of Shmuel, that the Torah scholars would teach the Kohanim the laws of ritual slaughter and the receiving and sprinkling of the blood. This certainly will be so at the time of redemption, when many Jews will need to traverse the sea [to reach the land of Israel], each of which will need to bring a sacrificial offering of thanks, or a sick person who was healed, which is quite common, or those who need to bring sin-offerings, which will apply to a multitude of Jews who erroneously profaned the Shabbat, and other similar cases.",
+            "They all will rush to the Kohanim for them to offer these sacrifices and the Kohanim will rush to the Torah scholars to learn how to properly offer them. How much shame and disgrace will come upon every Torah scholar who does not know how to answer!? Moreover, to know all their details in practice will take them weeks and months to learn, [thus delaying the sacrifices].",
+            "Now, because of the great difficulties of our times, in which almost all the signs for redemption mentioned by our sages have come to pass, we certainly must hope for the impending redemption and must be zealous in preparing for the Temple service with all its laws.",
+            "Go and see what our sages said,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Tractate Sanhedrin 98a</i> that Rabbi Yehoshua ben Levi saw Moshiach [at the gates of Rome] untying and rebandaging each of his wounds, one at a time, [unlike the other afflicted people, who untied and rebandaged all their wounds at once.] Moshiach himself answered why he did so. He said, “Because I may be needed [to bring the redemption] and do not want to delay it.”",
+            "Now, from this we can learn from the minor to the major. If it is not worth delaying the redemption of all Israel by a single minute, what could we say if our righteous Moshiach comes and tells us, in <i>HaShem’s</i> Name, to offer the sacrifices that are on behalf of the entire Jewish people and the sacrifices specified in the book of Ezekiel, and at the very least, we will have to wait several weeks or months until we are proficient in them!?<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Authors note: A person should not say to himself that when Moshiach and Eliyahu come, they are destined to clarify for us matters in which we have doubt. This is as stated in various places in the Talmud regarding various matters in which we have doubt, using the word “<i>Teiku</i>-תיקו,” regarding which the commentators said that this is an acronym for “[Eliyahu the] Tishbi will answer questions and difficulties-<i>Tishbi Yetaretz Kushiyot U’Ba’ayot</i>-תשבי יתרץ קושיות ואבעיות.” If one posits this, we will answer him that although it is true that all matters in which there is doubt will become clarified for us by Eliyahu, nevertheless, the simple matters that are stated in the verses or the explanations of the Torah that we have received as an Oral tradition, that have been passed down to us, and which are explained in Torat Kohanim [Leviticus] and in the Talmud, we ourselves must know them according to the maximum of our abilities. For, Eliyahu will not come to learn with each individual and teach him matters that he is able to know on his own, but will solely come to clarify and remove doubts in matters that we are unable to understand on our own. However, when it comes to simple matters that are expressly stated and can be understood on our own, he will tell us, “Why did you not study and learn them on your own before my arrival to announce the redemption, as it states (Malachi 3:22), ‘Remember the teachings of My servant Moshe, which I commanded him at Chorev, for all of Israel – its decrees and its statutes,’ and only in the next verse does it state, ‘Behold, I send you Eliyahu the prophet before the coming of the great and awesome day of <i>HaShem</i> etc.’”</i>",
+            "Go and see what is written in Tractate Bechorot 33b, that though it is a positive Torah <i>mitzvah</i>, the sages abrogated the tithing of animals, because a problem could arise. (That is, since we no longer have an altar upon which to sacrifice it, the consecrated animal could mistakenly come to be sheared or put to work).",
+            "As the Gemara explains there, [if animal tithing would not be abrogated, to avoid this,] instead of tithing them, people would cause a blemish to their entire flock (for as long as they still are ordinary animals and no consecration has taken place, it is permissible to blemish them) and since the Holy Temple may speedily be rebuilt, we will need sacrificial animals, but none can be found. We thus see that due to this possibility, the sages abrogated a positive Torah <i>mitzvah</i>. If so, why do we not say that the Holy Temple may speedily be rebuilt, for which we will need Kohanim [who are proficient] in offering the sacrifices, but none can be found, as explained above.",
+            "Thus, since [in the <i>Aleinu</i> prayer] we say, “Therefore, we hope for You, <i>HaShem</i> our God, to speedily behold the splendor of Your might,” we therefore must strengthen ourselves in assuring that there are Kohanim who are qualified to offer the sacrifices. That is, whosoever is a Torah scholar, especially if he also is a Kohen, should establish times for himself to learn matters of the Holy Temple and its sacrifices.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Authors note: Even one who does not have the time or the ability for this should, at the very least, see to it to ensure that he involves himself in affecting that we come to a state and standing in which others, who are engaged in the study of Torah, study and teach matters that relate to the Temple service and the Holy Temple, so that it is considered as if he himself did so. This being so, how pleasant would it be for him to seek out some wealthy donors who can donate of their property or money to establish one place or another in which they engage groups of young men, who are great in Torah, who would study and teach those orders and be proficient in all of their laws. (This is what I have done in my city. That is, I established that there by ten scholars who are engaged in this matter. Subsequently, I have heard that in the holy city of Jerusalem they soon will be establishing a similar holy group such as I have established. Whoever assists them in doing so and strengthening this matter is praiseworthy.) They should set aside half of their time specifically for this, and the other half of their time for the rest of their studies, each using the rest of their time as they see fit, whether to engage in the study of Yoreh De’ah or Choshen Mishpat. They should endeavor to learn each matter and understand it in depth and with clarity, as written by the ShaLa”H in his book entitled “<i>Yesh Nochalin</i>.” This will bring doubled and quadrupled benefit. For, aside for the fact that amongst the Jewish people there will be found sages who are expert in these laws that apply at the time of the Holy Temple (may it be speedily in our days), additionally, the Holy One, blessed is He, considers those who are engaged in the study of the laws of the Temple service as though they have brought the sacrificial offerings in actuality (Menachot 110a). This is aside for the <i>mitzvah</i> of strengthening Torah, which itself is a very great <i>mitzvah</i>. Furthermore, it is quite possible that a person who knows that he has transgressed the Shabbat and is liable to bring a sin offering, will find this group who will study the laws of the sin offering on his behalf. For, the teaching of our sages is known, that whoever engages in the study of Torah regarding the sin offering, it is considered as if he has offered the sin offering. The same is likewise true of the four people who must bring a thanksgiving offering, such as a sick person who was healed, or a person who was imprisoned and the like. During the time of the Holy Temple, such a person was obligated to bring the thanksgiving offering, whereas right now he must study the laws pertaining to the thanksgiving offering. See the end of Shulchan Aruch, Orach Chayim, in the additions there, where we clarified the practice regarding this. If only everyone would contemplate this statement of <i>HaShem</i>, blessed is He, and fulfill it, we would certainly be saved of many travesties and expulsions.</i> Through this, it will be recognizable that we are awaiting and anticipating the revelation of <i>HaShem’s</i> glory in the world, when we will fully serve Him in all He has commanded us.",
+            "Now, actually, besides the above reason that every Torah scholar should know the laws of the Temple service so that he will be able to instruct the Kohanim, nonetheless, only the matter of receiving and sprinkling the sacrificial blood is exclusive to a Kohen, whereas all other matters of the Temple service, both in general and in particular, apply to all Jews, as well as the Kohanim.",
+            "How very great and holy it is to learn these subjects, as it states in Tractate Megillah,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Megillah 31b</i> that our forefather Avraham said before the Holy One, blessed is He, “Master of the world, if heaven forbid, Israel will sin before You, will you do to them what You did to the generation of the flood or the generation of the dispersion? (That is, will You bring about a deluge or a scattering upon the entire surface of the earth?) The Holy One, blessed is He answered, “No.” Avraham said before him,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:8</i> “Master of the world, how will I know that I will inherit it?” <i>HaShem</i> answered, “Take for me three heifers, three goats and three rams etc.,” (that is, the sacrifices will atone for them). Avraham said, “Master of the world, that is fine as long as the Holy Temple is standing. However, when the Holy Temple is not standing, what will be with them?” <i>HaShem</i> answered, “I already have established the order of the sacrifices for them. As long as they read them, I will consider it as if they offered the sacrifices before Me, and will forgive all their sins.” (What is meant here is that a person should contemplate their meaning and how they are offered. As Rabbeinu Bachaye wrote, we cannot say that what is meant is to simply recite the verses without contemplating their meaning.)",
+            "It further says in Midrash, Parashat Tzav, and in Pesikta D’Rav Kahana, Pesikta 15, “Rabbi Acha said in the name of Rabbi Chaninah ben Papa, that Israel should not say, ‘In the past, we used to bring sacrifices and were occupied in (learning) them, but now when we do not bring sacrifices, why should we be occupied in (learning) them? The Holy One, blessed is He, answered, “Because when you are occupied in (learning) them, it is as if you have offered them.”",
+            "It states in Midrash Yelamdeinu,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See Midrash Tanchumah, Tzav 14</i> “The Holy One, blessed is He, said, ‘Even through the Holy Temple is destined to be destroyed and the sacrificial offerings will cease, do not forget the order of the sacrifices, but rather be careful to recite and learn them (that is, learn the laws that pertain to them). If you are occupied in (learning) them, I will count it as if you actually are occupied in offering them.” See there.",
+            "Now, I know what people will respond to this, that in our days, the difficulties of the times are many, and Torah laws that apply today take precedence. However, I will ask, are there not several tractates which we learn in depth, as appropriate, though they have no practical application today, such as most of Tractate Sanhedrin, Tractate Sukkot and Tractate Yevamot, and others like them? Why then do we omit those orders that deal with the Holy Temple and the sacrifices?",
+            "Moreover, as understood from Gemara, in the days of the Amoraim [when the Holy Temple was no longer standing] they nonetheless learned these orders as they apply in practical terms, just like all the other orders [of Mishnah and Gemara] are learned. They did this for the same reasons mentioned above, that since the Holy One, blessed is He, accepts the study of them as if the sacrifices were actually offered, we therefore cannot absolve ourselves from studying them, just as they could not absolve themselves when the Holy Temple was standing.",
+            "We find this in Tractate Bava Metziya,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Bava Metziya 114a-b</i> that when Rabbah bar Avuha met Eliyahu… Eliyahu asked him why he had not learned the order of purities. He answered, “If I am not proficient in the four orders [of Mishnah that are commonly learned,] how can I be proficient in all six? Rashi explains there that the four orders refer to the orders of Mo’ed, Nashim, and Nezikin, which are the orders that are applicable today, just as during the time of the Holy Temple. He explains that the fourth order is the order of Kodshim,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Which deals with the Temple service.</i> as it states,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Malachi 1:11</i> “In every place that incense is offered to My Name,” regarding which our sages stated in Tractate Menachot,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Menachot 110a</i> “This refers to the Torah scholars who engage in studying the laws of the sacrificial offerings, that the verse ascribes it as though they have offered the sacrificial offerings in the Holy Temple.” Rashi continues and explains that when he stated, “How can I be proficient in all six,” he was referring to the Mishnaic orders of Zera’im and Taharot, which do not apply outside of the land of Israel.",
+            "We thus see that the Amora’im would study the Mishnaic order of Kodshim just as they studied the other orders. It is for this reason that in the following generations, Rav Ashi and Ravina compiled the Gemara for the entirety of the Mishnaic order of Kodeshim, which they did not do for the orders of Zera’im and Taharot, even though they had thirteen versions of Tractate Okatzin, as stated in Tractate Berachot.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Tractate Brachot 20a</i> This is because of the aforementioned reason, that the study of Tractate Kodshim is considered for the Jewish people as if they still are bringing the sacrificial offerings. The Rambam likewise writes this in his commentary to Mishnah, at the end of Tractate Menachot<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Mishnah Menachot 13:11</i> as follows, “Our sages of blessed memory stated that Torah Scholars who are engaged in the study of the service of the Holy Temple, are considered by Torah to have built the Holy Temple in their days. It therefore is appropriate for a person to engage in the study of the sacrificial offerings, and in the details of their laws. One should not say to himself that these are matters for which there is no need in our times, as many people say to themselves.”",
+            "Moreover, this study helps that the one who studies will not have accusers above, as stated in Midrash Ne’elam of Zohar on Parashat VaYera,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Zohar I 100a</i> “Rabbi Kruspedai said, “Whosoever articulates the matter of sacrifices with his mouth in the synagogues and study houses (that is, why each sacrifice is brought, the act of the Temple service itself and the offering of each sacrifice) and has intention (that it should take the place of atoning for whatever sin that sacrifice is offered) there is an established covenant that those angels who mention his sins for punishment, cannot do anything but goodness to him. See there, that this secret was revealed to Rabbi Pinchas by Eliyahu the prophet.",
+            "From this statement alone we can understand how zealous we should be in studying this, for does not every person know the afflictions of his own heart, that he has many sins, and as a result, has many accusers above, may the Merciful One save us, and that from each sin one accuser is created, as stated in Pirkei Avot?<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Pirkei Avot 4:11</i> And since we have both the advice and the remedy of how to quiet their spirit, so that they will be incapable of accusing us, but on the contrary, will mention us for goodness before HaShem, blessed is He, we therefore have a great obligation to ourselves, to take that advice to heart and not be lax in it.",
+            "Besides all this, is it not so that when the Holy Temple was standing, even if the Prince of Israel would have wanted to offer a sacrifice by himself, he would be forbidden to do so (as a result of which king Uziyahu was afflicted) and only the Kohanim were permitted to do so, whereas, in our time, every individual is permitted to learn the matter of the sacrifices and the Holy One, blessed is He, considers it as if he himself offered them. Moreover, there are many statements from our sages, of blessed memory, that testify to the greatness and holiness of this study, some of which I have quoted in my book Torah Ohr, look there.",
+            "These are the words of the fledgling amongst the Kohanim, who hopes in the salvation of <i>HaShem</i>, Yisroel Meir, the son of Aryeh Ze’ev HaKohen of Radin, the author of the Chafetz Chayim and the Mishnah Berurah."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Tzipita L'Yeshuah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Tzipita L'Yeshuah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מאמר צפית לישועה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Behold! Because of our abundant sins, we see that religious observance has decreased extremely in many places; and the sons depart in their youth from God's Torah. It was not so in any previous years. After properly investigating the cause of the matter, we find many reasons. Its main cause is the weakening of [religious] belief; for it is the belief in the Eternal World (i.e. the World to Come), reward and punishment, the coming of the Messiah, and all the established principles of the Torah, which has given might to Israel in every generation to bear all their straits and troubles, and to stand on behalf of their religion, with self-sacrifice of themselves or their sons. Due to their fear of Him, it was preferable for a father to see his son slaughtered before his eyes as a martyr (lit. for sanctification of [God's] Name), returning his soul in purity to the God of Heaven (cf. Jonah 1:9); rather than see him, on account of wealth, pervert his way from the path of the Torah and its commandments.",
+            "Indeed, nowadays, because of our abundant sins, Satan's plot has succeeded, through his many (unwitting) agents, in weakening the ''roots'' of our [religious] beliefs in the mists of Israel, whether in [belief] in reward and punishment or principles of the Prophets. As we perceive the magnitude of the straits and troubles that pass upon us every day, it appears to ourselves (lit. souls) that the Holy One, blessed is He, has completely hidden His presence (lit. face) from us; and we despair from the Redemption, and we don't anticipate for ''Heavenly Kingship'' at all. Each individual turns to himself and seeks strategies, whether permissible [religious uses] or prohibited [religious uses] how to finance himself and his household.",
+            "Even more than this, even the complete and upright, who fear G-d with great fear; when they see the abundant, throwing off of the ''yoke'' [of heaven]. That it happens in our abundance of sins, leniency in many instances, in matters of extreme severity. For example, matters [of] which the Torah has obligated (in the absence of proper performance) death and excommunication (from G-d). [For instance, Sabbath desecration, as it is written (Exodus 31:14) \"A desecrator will surely die\", and sexual immorality which includes women in their menstruating cycle; as it says in Parshat Achrei Mot] Their heart has ''fallen'' within themselves, and they wonder (lit. calculate) how it is possible to hope in our generation for ''heavenly mercy'' after they have annulled the Torah of G-d in such an astonishing matter like this, and through this, it comes out that even a [resolve] to fix men who are able to save themselves from the ''descent of destruction'' (i.e. purgatory), has been completely weakened. Therefore, I found it an obligation upon myself, to arrange before all, the truth of the matter.",
+            "That, on the contrary! In our times it is even more logical (lit. closer) to await salvation! Although it would seem [otherwise] when one scrutinizes the [necessary] conditions for the end redemption [found] in Parshat Netzavim (cf. Deuteronomy 30:2-5), \"It will be when you return to G-d. To listen to His voice, in all the commandments that I have commanded you; with all your hearts and with all your soul, we and our sons, then G-d our G-d will return his captives\" etc. As it is clear there. According to what we perceive in our time, our generation is not qualified at all. According to what we have written above, this would seem to give credence to despair [on salvation]. However, the answer to this is as we will clarify [later on]...",
+            "Behold! This (i.e. the Verses in Parshat Netzavim) would seem a challenge to our Rabbi's (lit. wise ones) may their memory be for a blessing, who passed down to us in the Mishnah and Talmud, the signs of the redemption. Signs that aren't positive (lit. bountiful) at all. As we say in the Mishnah at the end of [tractate] Sotah (9:15)  and in [tractate] Sanhedrin (97a), \"During the era directly preceding (lit. on the heels of) the messiah, brazenness will increase\", etc. \"There will be no reproof. Young children will whiten (i.e. embarrass) the face of elders. Elders will stand before children. Children will make detestable their fathers. Daughter will arise [against] mother, and daughter-in-law with her mother-in-law. The enemy of man will be his own household\", etc. More so, \"The wisdom of the scribes will [run] unrestrained. Fearers of sin will be despised, and the truth will be missing\".",
+            "In Sanhedrin (97a) it is stated that, \"It will be made missing, missing continuously\". Meaning that the truth will be missing from the world daily in a very great ''flooding''. Furthermore, there, the ''son of David'' (i.e. the messiah) won't come until...  \"multiply do the slanderers\". As well as many similar statements. Many of them are based on statements of [the] Torah and Prophets.",
+            "We see in our great sins, that many have been [already] fulfilled in this generation. [As well as all other matters regarding straits, all have been completed] This would seem to be a shock, for was is not seemingly the opposite [as seen] from the verses in the Torah?! That the redemption will be when \"we return to G-d\"; as it is written (Deut. ibid) \"It will be when he will bring upon you... the blessing and the curse, and you will return to G-d your G-d, and you will listen to his voice... Then G-d will return His captives\", etc. This is a promise from G-d, that will certainly occur, as writes the Ramban. ",
+            "Behold! There are many [possible] answers to clarify the matter. (See Sanhedrin 97b-98a) However, the closest simple explanation is this:  That [in reality], both are true. In the [period preceding the] end redemption, there will be two types of men, and both will help in bringing close the redemption; as we will clarify.",
+            "For we find a portion of Jewish men who strengthen themselves to serve G-d with all their hearts and all their souls; them and their sons. They are the complete ones of faith in Israel; servants of G-d in this generation. For in a time that the ''breachers'' (i.e. Maskilim and similar groups) stand to breach and destroy the holy religion, through means of increasing books of heresy; which they scatter in the mists of the nation, or other strategies of desire and coveting. [They are] messengers of the Evil Inclination; the means to cause a throwing [off] of the yoke of heavenly kingship, the yoke of Torah, and the yoke of [divine] service.  In these times, the remnants of those of complete faith in Israel, who strengthen and empower [themselves] to guard all the statutes of the Torah; in order not to weaken from it. Also their sons, they (the fathers) teach them to strengthen [themselves] in the Torah of G-d; and not to excise from any of the verses, right or left.",
+            "Certainly, their level [of divine service] rises above [to the heavens]. For they labor in the matter with great want and improvement [lit. ''sharpening''] of the soul; greatly more so than earlier generations. Take into account that which is stated in Avot D'Rav Nathan, \"One time with hardship is equivalent to one hundred times without hardship''. The service of G-d, Blessed is He, in these times, is pure and clean; without any goal for honor or other ambitions. For, on the contrary, [they] have sustained [despite] our abundant sins; removed from [spiritual] bad, considered mad by the populace (cf. Isaiah 59:15), G-d fearers are despised compared next to all [different] types of men.",
+            "There are men, in order to make their sons proper orthodox Jews, accept upon themselves to live a life of poverty and hardship all their days, and separate a portion of their wages for [their son's Torah] teachers, in order to strengthen their sons in the Torah of G-d. They [also] don't change their residence to ''distant places'' (i.e. America) because livelihood is commonly found there, despite their poverty and hardships; [all] in order to educate their sons in Torah and fear [of G-d]. Certainly, it is possible to say that this is considered a return to G-d, with all heart and soul.",
+            "These remaining sons, to whom G-d calls to the heavens, \"[their] nights [are] like days'' [immersed] in the Torah of G-d. They ''blacken'' their faces in hardship from [lack of] sustenance. Only wanting to cleave to God's Torah and Its commandments; with all their deliverance and desire. In a time where there are abundant hindrances and obstacles, they strengthen themselves to stand in their safeguarding; a holy safeguarding of Torah, and of [divine] service. All that is written in Moses' Torah and the words of the prophets, is holy before (lit. next) them. Is their [spiritual] level not rising very high above at this time?!",
+            "These sons,  young unmarried ones of Israel, and in the straits of time that pass over them, strengthen themselves to guard Judaism with all their capabilities! They work on themselves to live with bitter bread and ''oppressed'' (i.e. sour) water. Only in order that they won't have non-kosher enter (lit. within) their mouths. It is a time of hunger, thirst, and weariness. Not just one or two days, but rather many days and years. Despite their poverty, they don't rebel (lit. kick)! G-d forbid! Rather their souls ''melt'' on their meager amount of Torah and G-d's commandments; which is not in their hands to do adequately. Is this not a return to G-d?! With all their heart and soul?! For their servitude to G-d is a complete service; each one of their merits is very important.",
+            "In the same vein (lit. ''as it goes out''), we see the holiness of the nation of Israel; even though the straits of time have vastly increased on everyone, nonetheless, they have strengthened with all their soul to guard the statutes of the Torah, them and their sons. They come and pray, cry, and confess, before G-d, blessed is He.  From their righteousness, they judge and establish times to [learn] Torah. Despite all their poverty and hardship, they are increasing to mercy, and do [acts of] kindness; one with his fellow. In all, they endeavor and edify how to comprehend and do good to the needy!",
+            "On all these people it is certainly proper to say, they are fulfilling the verses of the Torah, \"It will be when comes upon you all these matters, the blessing and the curse, which I have given before you...and return with your heart\", etc. \"And you will hear his voice, in all that I command of you today; you and your sons, with all your heart and with all your soul\". For these are the remaining Jews of the complete faith. Returners of heart, and knowers of the seriousness of [divine] service, and its commandments, which is upon them.  They and their sons are self-sacrificing to keep the Torah.",
+            "However, the Rabbis (lit. \"wise ones\") already from the beginning also related this to us. [That] Not everyone stands at such a [spiritual] level (as discussed above), and arisen has a new generation that is the opposite of the first, they stand at an extremely lowly level as far as religious observance, and each conducts himself as he pleases (lit. upright in his eyes). [and they don't accept reproof, as is clear in the Mishnah]. Nonetheless, one shouldn't lose (lit. fall) heart because of this, for this in and of itself is a sign of the imminent messiah.",
+            "The prior group will bring the redemption closer with their good deeds and these (i.e. the second group) will similarly bring it closer. The people of those earlier generations conducted their lives properly and lived lives of Torah and Mitzvot, and all of Israel were steadfast in their faith. Fathers bequeathed to their children the foundations of belief and the laws, and these children embraced with love and affection everything their fathers taught them. "
+        ],
+        [
+            "And behold it is known by all that the sin of anyone who does not believe in the coming of the Messiah at all is too great to bear. For he is missing one of the thirteen principles [of faith]. And likewise, someone who does not await his arrival - meaning someone who gives up on him for any reason whatsoever - is the first one's fellow and is considered a denier of the Torah (a heretic). For [these are the words] of the Rambam in the [Mishneh Torah,] Laws of Kings, Chapter 11: The King Messiah will arise and re-establish the monarchy of David as it was in former times. He will build the Sanctuary and gather in the dispersed of Israel. All the earlier statutes will be restored as they once were. Sacrifices will be offered, the Sabbatical and Jubilee years will be observed, as commanded in the Torah. Anyone who does not believe in him or one who does not await his arrival (perforce he means to say, that he gives up on him for any reason whatsoever) not only denies the Prophets, but also the Torah and Moses our teacher. For the Torah has given testimony about him saying, “And the Lord your God will return your captivity and have compassion with you. He will return and gather you… If any of you should be dispersed at the ends of Heaven, from there He will gather you... And the Lord your God will bring you to the land...” (Deut. 30:3-4). To here [are his words]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Tzipita L'Yeshuah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,109 @@
+{
+    "title": "Tzipita L'Yeshuah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tzipita_L'Yeshuah",
+    "text": [
+        [
+            "Because of our many sins, in many areas, the faith has visibly collapsed, so that from youth, many Jewish children are cut off from learning the Torah of <i>HaShem</i>-יהו\"ה, a phenomenon that never happened in previous times. Now, if we properly examine why this is, we will find several matters, but the main reason is the weakening of the faith. Faith in an eternal afterlife, in reward and punishment, in the coming of Moshiach,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See the Rambam’s introduction to Mishnah Sanhedrin, Perek Chelek and elsewhere.</i> and all the other prophecies of Torah, has given the Jewish people the fortitude throughout the generations, to bear all trials and tribulations and stand firmly with self-sacrifice, whether their own or the self-sacrifice of their children, for their faith in <i>HaShem</i>-יהו\"ה, in that it was better in the eyes of Jewish parents to see their child slaughtered before their very eyes for the sanctification of <i>HaShem’s</i>-יהו\"ה Name, thus returning his soul to God in heaven in purity, rather than to see him basking in affluence, but perverting his path from the ways of Torah and <i>mitzvot</i>.",
+            "But alas, because of our many sins, today, the work of Satan has succeeded in weakening the roots of the faith within Israel through his many emissaries, whether in the matter of belief in reward and punishment, or in the prophecies of the prophets. Thus, when they see the great trials and tribulations that come upon us every day, in their souls many Jews imagine that the Holy One, blessed is He, has utterly hidden His face from us, thus losing all hope in the redemption and not anticipating the Kingdom of Heaven at all. Rather, every person turns to himself, to find schemes by which to sustain himself and his household, without regard to whether it is permissible or forbidden.",
+            "Even worse, amongst the pure and upright, are those who when seeing how greatly the yoke of Torah and <i>mitzvot</i> has been cast off by the multitudes, that in many areas, even the most severe matters, forbidden by Torah with the death penalty or the excision of the soul (such as profaning the Sabbath, as written,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Exodus 31:14</i> “Whosoever profanes it shall surely die,” or forbidden sexual acts, such as having relations with one’s wife when she is still <i>Niddah</i> and has not immersed in a <i>Mikvah</i>, as written in the Torah portion of <i>Acharei Mot</i>),<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 18</i> their heart sinks within them and they say to themselves, “How can we possibly hope for the mercies of heaven in a generation such as this, being that the Torah of <i>HaShem</i>-יהו\"ה has been abrogated to such a terrible degree?” As a result, they become totally disheartened from even attempting to correct people who could possibly be saved from descending into destruction. I therefore am dutybound to set forth the truth of the matter, before everyone. ",
+            "That is, on the contrary, in our times it actually is closer and more applicable than ever to anticipate the redemption. And though, at first glance, if a person considers the conditions for the final redemption, as written in the Torah Portion of <i>Nitzavim</i>,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 20</i> that it will be when we return to <i>HaShem</i> with all our heart and soul, to heed His voice in all the <i>mitzvot</i> that He commanded us, both us and our children, then <i>HaShem</i> our God will return our captivity etc., as explained there. Whereas, according to what we currently observe, the generation is not at all worthy of this, which leaves room to lose hope. However, the answer to this will now be explained.",
+            "Now, at first glance, this difficulty can also be posed on the words of our sages themselves. That is, the sages of the Mishnah and Gemara gave us signs by which to recognize the imminent arrival of the redemption; signs that are not at all positive or praiseworthy. For example, in the Mishnah, toward the end of Tractate Sotah,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Mishnah Sotah 9:15</i> and in Talmud Bavli, Sanhedrin 97a, they said, “In the time of the footsteps of Moshiach brazenness will become great etc., with no one to rebuke, the youth will embarrass their elders, the elders will stand up to honor the young, a son will disgrace his father, a daughter will rise up against her mother, and a daughter-in-law against her mother-in-law, one’s enemies will be the members of his own household etc., the wisdom of Torah authors will [be regarded as] stench, those who fear sin will be disdained and truth will be absent-<i>Ne’ederet</i>-נעדרת.”",
+            "In Tractate Sanhedrin<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Sanhedrin 97a ibid.</i> it is explained that this means that truth will become limited to small groups-<i>Adarim</i>-עדרים,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The literal meaning of <i>Adarim</i>-עדרים is flocks or herds.</i> which will steadily go and diminish. That is, truth will dissipate daily from the world and will be greatly washed away. It further states there, “The scion of David will not come etc., until informers multiply etc.” There are many other similar quotes, some of which rely directly on the words of the Torah and the prophets.",
+            "Now, as a result of our many sins, in our generation we observe that all these matters have come to pass. (Moreover, all the other trials and tribulations have also come about). Now, at first glance, this is very astonishing, for do we not see the very opposite in the verses of Torah? That is, according to the verses of Torah the redemption will happen when we return to <i>HaShem</i>, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:1-3</i> “And it shall be, when all these things come upon you, the blessing and the curse, that I have set before you, you will return to your heart, when you are amongst all the nations where <i>HaShem</i> your God has banished you. You will return to <i>HaShem</i> your God and hearken to His voice, in accordance to all that I am commanding you today; you and your children, with all your heart and with all your soul. <i>HaShem</i> your God will return your captivity and have mercy upon you; He will return and gather you in from all the nations where <i>HaShem</i> your God dispersed you.” As Ramban<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Rabbi Moshe ben Nachman</i> explained, this is a promise from <i>HaShem</i> and will certainly come to pass.",
+            "Now, there are several answers that explain this matter,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">See Tractate Sanhedrin 97b and 98a</i> however the one closest to the simple, literal meaning, is that both are true. That is, at the end-time before the redemption, there will be two types of people, both of which will aid in drawing the redemption closer, as will be explained.",
+            "One part of the Jewish people will strengthen themselves and their children to serve <i>HaShem</i> with all their heart and all their soul. These are those Jews in our generation who are fully faithful to <i>HaShem</i> and serve Him. That is, at a time when those who breach our holy faith and rise up to destroy and demolish it, by multiplying and spreading books of heresy and atheism amongst the people, and when there are other agents of the evil inclination, such as licentiousness and greed, causing the yoke of Torah and the Kingdom of Heaven to be abandoned, at the very same time, the remnant of the faithful of Israel strengthen themselves with resolve to keep all the laws of Torah, lest they become weakened. Moreover, they educate their children to keep the Torah of <i>HaShem</i>, not veering from it, neither to the right nor to the left.",
+            "Certainly, their level is all the higher and more exemplary, for they accomplish this with much greater difficulty and anguish than previous generations, and as known from Avot of Rabbi Nathan,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Avot d’Rabbi Natan 3:6</i> accomplishing something one time with difficulty, is greater than one hundred times without difficulty. Moreover, nowadays, service of <i>HaShem</i> is pure and free of any ulterior motives, such as seeking honor etc., being that, on the contrary, because of our many sins,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 59:15</i> whoever desists from evil is considered to be depraved by many people, and whoever fears <i>HaShem</i> is despised.",
+            "Furthermore, there are those who throughout their days accept lives of poverty and difficulty, dedicating what is left of their meager earnings to employ Torah teachers and instructors to strengthen their children in the Torah of <i>HaShem</i>, just so that their children will grow to become proper Torah Jews. Moreover, though they are impoverished, for the sake of the Torah education and fear of Heaven of their children, they do not seek to move from a place of Torah to distant lands where income is more easily gotten. This certainly may be regarded as returning to <i>HaShem</i> with all their heart and soul.",
+            "This also is so of the remnant of youth who have heard the call of <i>HaShem</i> and turn their nights into day studying His Torah, whose faces are blackened by lack of sustenance, and whose only wish is to adhere to <i>HaShem’s</i> Torah and <i>mitzvot</i> with all their might and desire, even in a time such as this, when they encounter many mockers and scoffers. They nonetheless strengthen themselves to remain at their post, guarding holiness, Torah study and Divine service, and everything written in the Torah of Moshe, in that the words of the prophets are holy to them. In a time such as this, is not their level very high and exemplary?",
+            "Included in this are young men who though they are overcome with the financial difficulties of the times, nonetheless keep their faith in <i>HaShem</i> and accept eating their meager ration of bread and water, only that nothing forbidden should enter their mouth. Though their souls are hungry, thirsty, and weary, not for a mere day, but for many days and years, nonetheless, in all their sufferings they do not complain. Instead, their hearts melt within them due to their inability to study Torah and do mitzvot in the optimal way. Is this not returning to <i>HaShem</i> with all their heart and soul? Thus, their service of <i>HaShem</i> is complete service and every one of their merits outweighs many faults, to the left and to the right.",
+            "We similarly observe the holiness of the Jewish people, that in spite of the difficulties of the times that come upon each one, they nonetheless strengthen themselves and their children with all their souls to keep the laws of Torah and to come and pray, weep, and confess before the Holy One, blessed is He, justifying His judgment and setting times for the study of His Torah. Moreover, in spite of all their sufferings and difficulties, they are very merciful and perform acts of lovingkindness one with the other, with all manner of effort and wise counsel as how to bring goodness and comfort to the destitute.",
+            "About all such people it is very easy to say with certainty, that the above-mentioned Torah verses,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:1-3</i> “And it shall be, when all these things come upon you, the blessing and the curse, that I have set before you, you will return to your heart… you will return to <i>HaShem</i> your God and hearken to His voice,” are fulfilled in them. For this remnant of the fully faithful of Israel “return to their hearts” and know the importance of serving <i>HaShem</i> and fulfilling His <i>mitzvot</i>, in devoting themselves and their children to fulfilling the Torah.",
+            "However, our sages also told us in advance, that not all the Jewish people will remain on such a level. That a generation will arise that is the opposite of the previous generations. Spiritually, they will be on a very low level and each one will do whatever is correct in his own eyes (and as explained in Mishnah, they will unreceptive to correction). Nonetheless, let not our heart become despondent over this, for this itself is one of the signs of redemption.",
+            "That is, those of the first category will hasten the redemption with their good deeds and these will hasten it too. That is, previously, when the generations followed each other in a proper manner, and all Israel stood firmly at their posts, the fathers transmitted the foundations of the faith to their children and the children lovingly accepted and valued everything they received from their fathers.",
+            "(Moreover, according to the common conventions of right conduct-<i>Derech Eretz</i>-דרך ארץ, which precedes Torah,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Tanna D’Bei Eliyahu Rabba 1:1; Also see Mishnah Avot 3:17, 2:2</i> it is incumbent that young children obey the discipline of their parents. Is not our holy faith received from fathers to sons, from generation to generation going back to the first generation when 600,000 men from age twenty and up, besides the women and children, all stood at Mount Sinai and saw with their own eyes, as written,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 5:20</i> “Today we have seen that God speaks to man and he still lives.”)",
+            "And as we say [in our daily prayers],<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">In the blessings of the Shema in the morning (<i>Shacharit</i>) liturgy.</i> “His words are alive and existent, faithful and pleasant forever…upon our fathers and upon us and upon our children and upon our generations.” That is, their entire desire, whether that of the fathers or the sons, was solely to merit in Torah and good deeds and to do the will of our Father in Heaven. Thus, in those generations it was not as pressing for the redemption to be close at hand, being that the state of the faith stood firmly in its place, and therefore by the length of the exile, the merit of Israel continued to grow from generation to generation, whether in regard to the merits themselves, which accumulated with each generation, or whether in regard to the merit of awaiting the redemption, that Israel awaited and anticipated the coming of Moshiach for all this lengthy time, standing firmly in their faith and anticipation of redemption. As our sages stated,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Tractate Sanhedrin 97</i> just as we await redemption, so also, the Holy One, blessed is He, awaits redemption, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 30:18</i> “Therefore, <i>HaShem</i> awaits to show you grace etc.” Now, being that both He awaits and we await, why then has redemption not come? For us to accumulate greater merit. Therefore, the Holy One, blessed is He, did not quicken the redemption.",
+            "However, all this applied then, when the received knowledge of the foundations and roots of the faith were strong, and there was no laxness in fulfilling Torah and <i>mitzvot</i> out of lack of faith. However, due to our many sins, in our times, spoilers who profane our holy faith, by spreading many destructive and freethinking books amongst the people, have arisen, and have managed to almost completely extinguish the flame of pure faith from the hearts of the youth, so that many are wiser in their own eyes than the previous generations, and have begun rejecting what they received from their fathers.",
+            "That is, in their eyes, the honor of all the wise, understanding, and holy men throughout the previous generations, who gave of themselves with self-sacrifice for every Torah law, is insignificant. Moreover, some even have the gall to speak against the sages of the Mishnah and Gemara, all of whom were like supernal angels. Woe to us, that because of our many sins, in our times this has come to pass, as our sages prophesied that brazenness will become great.",
+            "The outcome is that, being that they now are rejected, the fathers cannot transmit the foundations of the faith and the preciousness of Torah and <i>mitzvot</i> – that they faithfully received from their own fathers – to their children. This being the case, since the transmission of the faith has been disrupted to such an extent, there no longer is any advantage in <i>HaShem</i> prolonging the exile. (On the contrary, due to our many sins, we see that the opposite is true, that with the passage of time the children can have an ill effect on their elders.)",
+            "Thus, the Holy One, blessed is He, is compelled to hasten the redemption and open the eyes of the blind to behold the light of truth. For the Holy One, blessed is He, will not permit His children to be utterly lost, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Samuel II 14:14</i> “Lest anyone will be utterly cast out.” For they are His children, the children of His chosen ones, who He has taken and carried from the days of old, as written,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Leviticus 26:44</i> “But even so, while they are in the land of their enemies (meaning that the Holy One, blessed is He, banished Israel so that when troubles come upon them, they will repent and improve their ways, but even there, they continue to act in this way, nevertheless) I will not reject them and will not loathe them to exterminate them, to annul My covenant with them, for I am <i>HaShem-</i>יהו״ה their God.”",
+            "About this, our sages, of blessed memory, said,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Tractate Megillah 11a</i> “‘I did not reject them,’ refers to the days of the Chaldeans, in which I established Daniel, Chananiah, Mishael, and Azariah for them. ‘I did not loathe them’ refers to the days of the Greeks, in which I established Shimon the Tzaddik and Yochanan the Hasmonean and his sons for them. ‘To exterminate them’ refers to the days of Haman, in which I established Mordechai and Esther for them. ‘To annul My covenant with them,’ refers to the House of Rabbi Yehudah the Prince that I established for them, and ‘for I am <i>HaShem-</i>יהו״ה their God,’ refers to the coming future.’”",
+            "We thus find that in the end-times both types of people will hasten the redemption, these because of their good deeds and their great suffering [for the sake of keeping <i>HaShem’s</i> Torah and <i>mitzvot</i>] and these because of their negative deeds, and it is self-understood that it is better to be counted amongst the good than the bad. All this is hinted in Torah, in the portion of <i>Ha’azinu</i>, which also refers to the final redemption (as explained by our sages in Tractate Sanhedrin 97a) as written,<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 32:36</i> “For <i>HaShem</i> will judge and have mercy on his servants, for He will see that they are overpowered and none can stop it or help.”",
+            "That is (as Rashi states), because His servants also suffer and there is concern that they too will be overpowered. That is, the strength of Israel to remain in exile has dissipated, because none can stop it or help. That is, their strength to uphold the holy faith has utterly dissipated and the Jewish people no longer have the strength to hold on.",
+            "Similarly, from this same scriptural verse our sages said,<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Mishnah Sotah 9:14 and Talmud Bavli, Sanhedrin 97a ibid.</i> “The scion of David will not come until informers increase,” meaning that because of this, “none can stop it or help,” in that the spiritual leaders of the nation will no longer have the power to strengthen the faith. They additionally said, “until the Torah scholars decrease.” As Rashi states, this refers to those who strengthen the hands of Israel, by returning them to goodness.” That is, even then, there will be those who are His faithful servants [who strengthen the hands of Israel and return them to goodness], but they will be few and incapable of arresting [the general spiritual decline]. We also find this in scripture about the time of redemption, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:26</i> “See that days are coming, declares <i>HaShem</i>, when I shall sow the House of Israel and the House of Judah - the seed of man and the seed of animal.” And as written in Gemara,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Tractate Sotah 22a</i> the seed of animal refers to people who are empty of Scripture, Mishnah and Gemara. That is, as mentioned before, there will be two types of people, both of whom will help in drawing the redemption close.",
+            "What comes out of all the above, is that in our times it is more appropriate than ever to anticipate and hope for the revelation of <i>HaShem’s</i> glory in the world according to the literal understanding of the verse,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\">Numbers 14:21</i> “As I live, the glory of <i>HaShem</i> will fill the whole earth.” It thus is appropriate for every right-hearted person to contemplate what will be when our righteous Moshiach comes. Who will then be praiseworthy and happy? Certainly, those who adhered to <i>HaShem</i>, blessed is He, in times of difficulty and hardship, who stood at their post to be Jews who are faithful to <i>HaShem</i> and His Torah.",
+            "It is upon them that the light of <i>HaShem</i>, blessed is He, will shine, each according to his level in the knowledge of Torah and the fulfillment of its <i>mitzvot</i>. As stated in Tana D’Bei Eliyahu, chapter one, “How will the light of Torah scholars and the righteous be,” and then lists several levels. There are those whose face will be given to shine like small stars and those who will shine like large stars (as scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:3</i> “Those who teach righteousness to the multitudes will shine like the stars for ever and ever”), there are those who will be given to shine like the moon at the beginning of the month, those who will shine like the moon on fifth of the month, and those who will be like the fifteenth of the month. There will be those who will shine like the sun in the first hour of the day, those who will be like the third hour of the day, and those who will shine like noon, at the sixth hour of the day.” All this is hinted in the verse,<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\">Judges 5:31</i> “Those who love Him will be like the rising of the sun in its full strength.”",
+            "In truth, all this is hinted in the scriptural verse,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:18</i> “You shall return and see the difference between the righteous and the wicked, between one who serves God and one who does not serve Him.” Our sages commented,<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Chagigah 9b</i> “Is not the righteous the same as one who serves God, and is not the wicked the same as one who does not serve him? However, this is like the difference between one who reviews his chapter one hundred times, compared to one who reviews it one hundred and one times.”",
+            "That is, according to the degree of one’s toil in Torah will be the degree of the radiance of his face. The verse thus says, “and see,” that is, his level in Torah will be recognizable by the radiance of his face. Tanna D’Bei Eliyahu concludes there, “The general principle is that whosoever gives deference to Torah, merits to greet the face of the Indwelling Presence of <i>HaShem</i> (the <i>Shechinah</i>). However, whosoever is impure from sins will not sit in the presence of the King” (meaning, even after having received retribution in purgatory and being cleansed of his transgressions, he does not merit to greet the face of the King, like what our sages, of blessed memory stated,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\">Geder Olam 3, citing Midrash Tehillim (also called Socher Tov).</i> “Whosoever commits himself to sin is never absolved.”) What does this refer to? It refers to one who has not repented. However, one who repents before his death, is like a supremely righteous person in all his matters.",
+            "It similarly states there,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\">Tanna D’Bei Eliyahu, Chapter 5</i> “There will be Honor and might to the righteous in the coming future and the coming world. How so? The Holy One, blessed is He, will sit in His study hall with the supremely righteous of the world sitting before Him, and each one will be given a radiant face according to the Torah within him.”",
+            "Moreover, know that according to the above explanation, that toward the end of exile there will be those with destructive viewpoints, by which they will separate themselves from Torah and <i>mitzvot</i>, therefore those who strengthen themselves to learn <i>HaShem’s</i> Torah and fulfill His <i>mitzvot</i>, will then be called “Righteous-<i>Tzaddikim</i>.” This is as scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:21</i> “And your people are all righteous-<i>Tzaddikim</i>.” This refers to all those who remain on <i>HaShem’s</i> side and are not seduced by the sinners (as is written in Avkat Rochel, by the student of the Rosh).",
+            "It therefore is incumbent on every person to strengthen himself now in the knowledge of Torah and the fulfillment of its <i>mitzvot</i>, because once Moshiach comes, those years will become undesirable, as scripture states,<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:1</i> “Remember your Creator in the days of your youth, before the bad days come and years arrive about which you will say, ‘I have no desire in them.’” Our sages, of blessed memory said, “This refers to the days of Moshiach, in which there will neither be merit nor demerit, the reason being that the evil inclination-<i>Yetzer HaRa</i> will have then been abrogated."
+        ],
+        [
+            "Now, as known to all, whoever does not at all believe in the coming of Moshiach, his sin is too great to bear, for he lacks one of the thirteen fundamental principles of faith.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See Mishnah Sanhedrin, Perek Chelek, and Rambam’s introduction there.</i> The same applies to one who does not await him, who loses hope in him for whatever reason. He is the companion of the above-mentioned person, and is regarded as one who denies Torah. As Rambam wrote in Laws of Kings, Chapter 11, “The king Moshiach is destined to arise and return the kingdom of the House of David to its old glory and original dominion. He will build the Holy Temple and gather in the scattered of Israel. In his days all Torah laws will return as before. We will bring sacrificial offerings and observe the <i>Shemitah</i> and <i>Yovel</i> years fully, according to their commandments as expressed in Torah. Whosoever does not believe in him or does not await his coming (that is, loses hope in his coming, for whatever reason) does not only deny the other prophets, but is in denial of the Torah and of our teacher Moshe. For the Torah testifies about him, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Deuteronomy 30:3-5</i> “<i>HaShem</i> your God will return your captivity and have mercy on you; He will return and gather you in from all the nations where <i>HaShem</i> your God dispersed you. If you have been banished to the ends of the heavens, <i>HaShem</i> your God will gather you from there. <i>HaShem</i> your God will bring you into the land that your forefathers inherited and you shall inherit it. He will benefit you and increase you more than your forefathers.”",
+            "Now, in truth, we must contemplate the past in relation to the future. <i>HaShem</i> made several promises to us when we left Egypt. As written in the book of Joshua, Joshua called all of Israel and told them,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Joshua 23:14</i> “You shall know with all your heart and all your soul that not one of the good things that <i>HaShem</i> your God has promised you is lacking; everything has been fulfilled for you; not one word of it has failed to come about.”",
+            "Now, this can also be applied to today, that certainly His promise for redemption will be fulfilled, as it states,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 40:8</i> “Grass withers and blossom wilts, but the word of our God stands forever.” Furthermore, besides what He promised us in His Torah, he also promised us through His servants, the prophets, about the future redemption, such as what is written in the books of Isaiah, Jeremiah, Ezekiel, and the twelve prophets. They all are full of prophecies about the future redemption and the exalted spiritual level of Israel in that time, in that all Jews will reach the level of prophecy, as stated,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Yoel 3:1</i> “And it shall be that after this, I shall pour out My spirit upon all flesh, and your sons and daughters will prophesy; your elders will dream prophetic dreams, and your young men will see visions.”",
+            "They also prophesied about all the honor that the Jewish people will receive from all the inhabitants of the world, as written,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 66:20</i> “They shall bring all your brothers from all the nations as an offering to <i>HaShem</i> etc.” Furthermore, it states,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 49:22</i> “They will bring your sons in their arms, and your daughters will be carried on their shoulders etc.” Scripture stated a general principle about this,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 64:3</i> “No eye has seen it God, except for You; what He will do for those who await him.”",
+            "The Holy One, blessed is He, already hinted at this through His prophet Hoshea, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Hoshea 3:4</i> “For many days the children of Israel will settle with no king, no prince, no sacrifice, no pillar, and no <i>ephod</i> or <i>teraphim</i>. Afterwards, the children of Israel will repent and seek <i>HaShem</i> their God and David their king, and they will fear <i>HaShem</i> and His goodness in the end of days.”",
+            "Moreover, He told us,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Habbakuk 2:3</i> “Though he may tarry, wait for him.” This means, “If you think that the promise that <i>HaShem</i> swore unto Israel will, God forbid, be abrogated, know that this is not so, but instead, wait for him.” This is like a person who waits for something that he knows will surely come to pass, as the verse states, “Grass withers and blossom wilts, but the word of our God stands forever,” and as the above verse concludes, “He shall surely come without delay.”",
+            "For example, as I see it, this is like a king who was angry at his son and banished him from his palace for a period of five years, sending him on a journey of several years to a distant land in the far reaches of the world. In the meantime, the king changed his mind, but he could not rescind his decree. He contemplated what to do once the five years had elapsed, and thought, “Will it not take several additional years until he returns home? He therefore commanded that all the mountains on the way should be leveled and paved, by whatever devices exist to do so, so that the way back home will be shorter and easier, thus greatly shortening the journey.",
+            "The same applies to us. Today, the Jewish people are scattered throughout the world and the ingathering of the exiled will include all of Israel, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 27:12</i> “And you will be gathered up one by one, O children of Israel.”",
+            "Now, a person could think that the ingathering itself will extend for several years. However, in truth, this is not so, for the Holy One, blessed is He, makes all the preparations for this ahead of time, so that when the time comes, it will not take a long time. This is as written, “Though he may tarry, wait for him.” Lest you say, “Will not the ingathering itself be drawn over an extended period of time?” In answer to this the verse continues, “for he shall surely come.” This means that when the time comes that Moshiach can come, it will not at all be delayed, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Isaiah 60:8</i> “Who are these who fly like a cloud, like doves to their dovecote?” That is, the ingathering of the exiles will be like a very swift cloud.",
+            "Now, there is a simple answer in regard to the delay itself, for <i>HaShem</i> told Avraham in the covenant between the pieces,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:16</i> “The fourth generation will return here, for the iniquity of the Emorites will not be complete until then.” Now, in that time, only the seven Canaanite nations obstructed this. Nonetheless, when the Holy One, blessed is He, wanted to fulfill His promise to Avraham, the descendants of Avraham had to wait several hundred years until the iniquities of the Emorites were complete.",
+            "However, today, the entire world must be clarified and come under the dominion of the Holy One, blessed is He, and His king Moshiach, as stated in the book of Daniel,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Daniel 7:13-14</i> “I saw in the visions of the night, when suddenly one like a man came with the clouds of heaven; he came to the Ancient of Days, and they brought him before Him. He was given dominion, honor, and kingship, so that all peoples, nations, and languages will serve him; his dominion will be an everlasting dominion that will never pass, and his kingship will never be destroyed.” This being the case, [that the entire world must be clarified,] it must take place over a long period of time.",
+            "Moreover, the first redemption was only temporary, [in that it was followed by other exiles,] as explained in holy books, however this final redemption will conclude all exiles and there will not be any further exiles. As a result, all the faults of Israel from the day they became a nation, must be rectified, and through the lengthiness of the exile, it all is rectified. Furthermore, the exile itself is like a great smelting furnace that separates the bad from the good, as stated at the end of the book of Daniel,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Daniel 12:10</i> “Many will be clarified and purified and refined etc.” All this requires much time.",
+            "However, we must not lose hope because of the delay, God forbid, specifically since the prophet told us about the delay in advance, that, “Though he may tarry, wait for him, for he shall surely come,” for none of <i>HaShem’s</i> words will be unfulfilled, God forbid to think so, as we say in the blessings instituted by our sages after the recital of the <i>Haftorah</i>, “You are trustworthy, <i>HaShem</i> our God, and Your words are trustworthy; not one of Your words returns unfulfilled etc.”",
+            "This particularly applies to this matter, which was not merely stated once, but the words of the prophets are replete with it. Moreover, the statements of the sages of the Talmud are replete with it, and it is an essential principle and foundation of the faith of Israel. Furthermore, we attest to this in the very first blessing of the <i>Amidah</i> prayer, “And brings a redeemer to their children’s children, for the sake of His Name, with love.”",
+            "This is particularly applicable today, when because of our many sins, the condition of Israel has reached the dust, both physically and spiritually, as written,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Psalms 44:26</i> “For our soul is lowered to the dust, our belly is stuck to the earth.” The words, “our soul is lowered to the dust,” refer to the souls of the Jewish people, as we know from the spiritual condition of the younger generation, and the words, “our belly is stuck to the earth,” refers to the bodies of the Jewish people.",
+            "All this being so, it certainly is incumbent upon us to stand prepared awaiting salvation, as the above-mention verse states, “Wait for him.” That is, we must stand prepared, like one who stands and waits for someone to come. Who knows? In a time such as this, he may already be standing behind our wall, and about to enter.",
+            "Happy is he who does not lose hope of the redemption and sets his heart, for himself and his children, to increase in Torah and <i>mitzvot</i>, lest he be embarrassed in that time. For it is only in this world, which is compared to night, that everything is covered over and the righteous is not readily recognizable from the wicked. However, in that time, everything will be revealed, as Targum Kohelet translates the verse,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">Ecclesiastes 12:13</i> “In the end of the matter, everything is heard,” that all the deeds of the people of the world will be made known, and each person will be honored according to the Torah and <i>mitzvot</i> he has in his hands, as scripture states about that time,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Malachi 3:18</i> “You shall return and see the difference between the righteous and the wicked, between one who serves God and one who does not serve Him,” as mentioned in chapter one."
+        ],
+        [
+            "Now, in the previous chapters we explained logically that a person should anticipate <i>HaShem’s</i> redemption. We now will explain this imperative as stated by our sages, of blessed memory. In Tractate Shabbat,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Tractate Shabbat 31a</i> they stated that in the hour of judgment, a person is asked, “Did you anticipate the redemption?” (As we pray daily, “and lift up his horn with Your salvation.”) This is as stated in Pesikta,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Pesikta Rabbati, Ch. 34</i> that if a person does not await His kingdom, the Holy One, blessed is He, thunders against him, in that He said to the righteous, “You did not act correctly by loving My Torah, but not awaiting My kingdom.”",
+            "From this we see that even the righteous, who love Torah, are asked whether they anticipated the redemption, being that it brings the redemption closer, as stated in Yalkut Eichah,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni, Na”Ch, Remez 997</i> that when the Holy Temple was destroyed, our forefather Yitzchak said before the Holy One, blessed is He, “Is there no way for my children to return?” The Holy One, blessed is He, answered, “Do not say so. When there will be a generation that anticipates My kingdom, they will immediately be redeemed, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Jeremiah 31:16</i> ‘There is hope for your future, declares <i>HaShem</i>, and your children shall return to their borders.’” From this, we see that at all times <i>HaShem</i>, blessed is He, wants us to await His kingdom. (Apparently, this is why our sages, of blessed memory, specifically said, “Did you watch-<i>Tzipitah</i>-צפית for the redemption.” The term <i>Tzipitah-</i>צפית is like a watchman who stands in a high place in anticipation of seeing something new. A Jew should wait for the speedy revelation of the kingdom of Heaven in the same way.)",
+            "Now, as known, the Torah warns us to stay away from falsehood, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Exodus 23:7</i> “Distance yourself from falsehood.” That is, we are warned even if something is not completely false, but only has a small admixture of untruth in it.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">See Talmud Bavli, Shevuot 31a</i> This applies when a person speaks to his equal, and certainly applies when he speaks to a prince of Israel. How very much more is this so, when he speaks to <i>HaShem</i>, blessed is He. It certainly is imperative that one must be cautious not to speak falsely before Him, as the verse states,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Psalms 101:7</i> “One who speaks lies will not be established before My eyes.”",
+            "This is so, even if he does not mention the Name of the Holy One, blessed is He, when speaking about something, and is particularly so, when His Name is indeed mentioned. It therefore is very astounding that three time daily, we say the <i>Aleinu</i> prayer, which concludes with the words, “Therefore, we hope for You, <i>HaShem</i> our God, to speedily behold the splendor of Your might.”",
+            "Is it not so, that if we truly hope for the speedy revelation of <i>HaShem’s</i> glory, every Jew should prepare himself for this, by knowing all the matters of the Divine service that will take place in the Holy Temple, such as all the Torah laws (<i>Halachah</i>) concerning the sacrificial offerings and all other matters of the Holy Temple? (For example, if it is anticipated that the king will be coming to the city, even if it is only a slight possibility, and even if there are a thousand streets in the city, they all will be decorated in his honor, on the possibility that he may travel on one of them.)",
+            "That is, (if the redemption comes and the Holy Temple is rebuilt), but Torah scholars are ignorant of the laws of the Holy Temple, will this not be disgraceful to Him, heaven forbid? For it would be as if we only have been giving lip service before <i>HaShem</i> about something that is not truly [in our hearts], especially since two of His holy names are mentioned here. If a person examines himself, he will find that in the course of one week he mentions more than forty holy names in this verse (of the <i>Aleinu</i> prayer) alone, and in the course of a year, it amounts to over two thousand times. However, it all is for naught, for though he may state before <i>HaShem</i> that he hopes for the speedy revelation of His glory, in truth, he does not at all hope.",
+            "Now, in regard to the Jewish people as a whole, we must judge them meritoriously, being that they rely on the priests-<i>Kohanim</i>, who are responsible for matters of the Holy Temple and its various services. However, there certainly is reason to wonder greatly about the <i>Kohanim</i> themselves, who are lax in learning the laws of the Temple service.",
+            "Did not <i>HaShem</i> choose them to serve him? And is it not so that our righteous Moshiach can come any day? As it states,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Eruvin 43a</i> “Whoever says ‘I will be a Nazir on the day that the son of David comes,’ is forbidden from drinking wine every day, lest he comes on that day.” Moreover, this is the actual Halachic ruling.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">Mishneh Torah, Laws of the Nazirite 4:11</i> Furthermore, what happened in the time of the second redemption (from Babylon) is known, that the Holy One, blessed is He, said to the prophet Chaggai,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Chaggai 2:11</i> “Ask for a Torah ruling from the Kohanim etc.” Certainly, this will also take place in the final redemption. What a great disgrace it will be if they do not know how to answer!",
+            "Now, in truth, the responsibility to apportion time for the study of matters of the Holy Temple and its service, is also incumbent upon the Torah scholars of Israel. For as known, our sages said,<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">Yalkut Shimoni, Kohelet 7</i> “If one thousand people enter into the study of scripture, one hundred succeed. If the one hundred enter into the study of Mishnah, ten succeed, and if the ten enter into the study of Gemara, one succeeds.” Moreover, just as this applies to all Jews, this also applies to the Kohanim. Thus [a Kohen who is a] scholar that can discern the Halachah is one in a hundred, and the other ninety-nine are totally simple. Certainly, it is important to teach them the laws of the Temple service too. This being the case, every Torah scholar must first know these laws himself.",
+            "This is how it was when the Holy Temple was still standing, as stated in Talmud Yerushalmi, in chapter four of Tractate Shekalim, “Rabbi Yehudah said in the name of Shmuel, that the Torah scholars would teach the Kohanim the laws of ritual slaughter and the receiving and sprinkling of the blood. This certainly will be so at the time of redemption, when many Jews will need to traverse the sea [to reach the land of Israel], each of which will need to bring a sacrificial offering of thanks, or a sick person who was healed, which is quite common, or those who need to bring sin-offerings, which will apply to a multitude of Jews who erroneously profaned the Shabbat, and other similar cases.",
+            "They all will rush to the Kohanim for them to offer these sacrifices and the Kohanim will rush to the Torah scholars to learn how to properly offer them. How much shame and disgrace will come upon every Torah scholar who does not know how to answer!? Moreover, to know all their details in practice will take them weeks and months to learn, [thus delaying the sacrifices].",
+            "Now, because of the great difficulties of our times, in which almost all the signs for redemption mentioned by our sages have come to pass, we certainly must hope for the impending redemption and must be zealous in preparing for the Temple service with all its laws.",
+            "Go and see what our sages said,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Tractate Sanhedrin 98a</i> that Rabbi Yehoshua ben Levi saw Moshiach [at the gates of Rome] untying and rebandaging each of his wounds, one at a time, [unlike the other afflicted people, who untied and rebandaged all their wounds at once.] Moshiach himself answered why he did so. He said, “Because I may be needed [to bring the redemption] and do not want to delay it.”",
+            "Now, from this we can learn from the minor to the major. If it is not worth delaying the redemption of all Israel by a single minute, what could we say if our righteous Moshiach comes and tells us, in <i>HaShem’s</i> Name, to offer the sacrifices that are on behalf of the entire Jewish people and the sacrifices specified in the book of Ezekiel, and at the very least, we will have to wait several weeks or months until we are proficient in them!?<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Authors note: A person should not say to himself that when Moshiach and Eliyahu come, they are destined to clarify for us matters in which we have doubt. This is as stated in various places in the Talmud regarding various matters in which we have doubt, using the word “<i>Teiku</i>-תיקו,” regarding which the commentators said that this is an acronym for “[Eliyahu the] Tishbi will answer questions and difficulties-<i>Tishbi Yetaretz Kushiyot U’Ba’ayot</i>-תשבי יתרץ קושיות ואבעיות.” If one posits this, we will answer him that although it is true that all matters in which there is doubt will become clarified for us by Eliyahu, nevertheless, the simple matters that are stated in the verses or the explanations of the Torah that we have received as an Oral tradition, that have been passed down to us, and which are explained in Torat Kohanim [Leviticus] and in the Talmud, we ourselves must know them according to the maximum of our abilities. For, Eliyahu will not come to learn with each individual and teach him matters that he is able to know on his own, but will solely come to clarify and remove doubts in matters that we are unable to understand on our own. However, when it comes to simple matters that are expressly stated and can be understood on our own, he will tell us, “Why did you not study and learn them on your own before my arrival to announce the redemption, as it states (Malachi 3:22), ‘Remember the teachings of My servant Moshe, which I commanded him at Chorev, for all of Israel – its decrees and its statutes,’ and only in the next verse does it state, ‘Behold, I send you Eliyahu the prophet before the coming of the great and awesome day of <i>HaShem</i> etc.’”</i>",
+            "Go and see what is written in Tractate Bechorot 33b, that though it is a positive Torah <i>mitzvah</i>, the sages abrogated the tithing of animals, because a problem could arise. (That is, since we no longer have an altar upon which to sacrifice it, the consecrated animal could mistakenly come to be sheared or put to work).",
+            "As the Gemara explains there, [if animal tithing would not be abrogated, to avoid this,] instead of tithing them, people would cause a blemish to their entire flock (for as long as they still are ordinary animals and no consecration has taken place, it is permissible to blemish them) and since the Holy Temple may speedily be rebuilt, we will need sacrificial animals, but none can be found. We thus see that due to this possibility, the sages abrogated a positive Torah <i>mitzvah</i>. If so, why do we not say that the Holy Temple may speedily be rebuilt, for which we will need Kohanim [who are proficient] in offering the sacrifices, but none can be found, as explained above.",
+            "Thus, since [in the <i>Aleinu</i> prayer] we say, “Therefore, we hope for You, <i>HaShem</i> our God, to speedily behold the splendor of Your might,” we therefore must strengthen ourselves in assuring that there are Kohanim who are qualified to offer the sacrifices. That is, whosoever is a Torah scholar, especially if he also is a Kohen, should establish times for himself to learn matters of the Holy Temple and its sacrifices.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">Authors note: Even one who does not have the time or the ability for this should, at the very least, see to it to ensure that he involves himself in affecting that we come to a state and standing in which others, who are engaged in the study of Torah, study and teach matters that relate to the Temple service and the Holy Temple, so that it is considered as if he himself did so. This being so, how pleasant would it be for him to seek out some wealthy donors who can donate of their property or money to establish one place or another in which they engage groups of young men, who are great in Torah, who would study and teach those orders and be proficient in all of their laws. (This is what I have done in my city. That is, I established that there by ten scholars who are engaged in this matter. Subsequently, I have heard that in the holy city of Jerusalem they soon will be establishing a similar holy group such as I have established. Whoever assists them in doing so and strengthening this matter is praiseworthy.) They should set aside half of their time specifically for this, and the other half of their time for the rest of their studies, each using the rest of their time as they see fit, whether to engage in the study of Yoreh De’ah or Choshen Mishpat. They should endeavor to learn each matter and understand it in depth and with clarity, as written by the ShaLa”H in his book entitled “<i>Yesh Nochalin</i>.” This will bring doubled and quadrupled benefit. For, aside for the fact that amongst the Jewish people there will be found sages who are expert in these laws that apply at the time of the Holy Temple (may it be speedily in our days), additionally, the Holy One, blessed is He, considers those who are engaged in the study of the laws of the Temple service as though they have brought the sacrificial offerings in actuality (Menachot 110a). This is aside for the <i>mitzvah</i> of strengthening Torah, which itself is a very great <i>mitzvah</i>. Furthermore, it is quite possible that a person who knows that he has transgressed the Shabbat and is liable to bring a sin offering, will find this group who will study the laws of the sin offering on his behalf. For, the teaching of our sages is known, that whoever engages in the study of Torah regarding the sin offering, it is considered as if he has offered the sin offering. The same is likewise true of the four people who must bring a thanksgiving offering, such as a sick person who was healed, or a person who was imprisoned and the like. During the time of the Holy Temple, such a person was obligated to bring the thanksgiving offering, whereas right now he must study the laws pertaining to the thanksgiving offering. See the end of Shulchan Aruch, Orach Chayim, in the additions there, where we clarified the practice regarding this. If only everyone would contemplate this statement of <i>HaShem</i>, blessed is He, and fulfill it, we would certainly be saved of many travesties and expulsions.</i> Through this, it will be recognizable that we are awaiting and anticipating the revelation of <i>HaShem’s</i> glory in the world, when we will fully serve Him in all He has commanded us.",
+            "Now, actually, besides the above reason that every Torah scholar should know the laws of the Temple service so that he will be able to instruct the Kohanim, nonetheless, only the matter of receiving and sprinkling the sacrificial blood is exclusive to a Kohen, whereas all other matters of the Temple service, both in general and in particular, apply to all Jews, as well as the Kohanim.",
+            "How very great and holy it is to learn these subjects, as it states in Tractate Megillah,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Megillah 31b</i> that our forefather Avraham said before the Holy One, blessed is He, “Master of the world, if heaven forbid, Israel will sin before You, will you do to them what You did to the generation of the flood or the generation of the dispersion? (That is, will You bring about a deluge or a scattering upon the entire surface of the earth?) The Holy One, blessed is He answered, “No.” Avraham said before him,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">Genesis 15:8</i> “Master of the world, how will I know that I will inherit it?” <i>HaShem</i> answered, “Take for me three heifers, three goats and three rams etc.,” (that is, the sacrifices will atone for them). Avraham said, “Master of the world, that is fine as long as the Holy Temple is standing. However, when the Holy Temple is not standing, what will be with them?” <i>HaShem</i> answered, “I already have established the order of the sacrifices for them. As long as they read them, I will consider it as if they offered the sacrifices before Me, and will forgive all their sins.” (What is meant here is that a person should contemplate their meaning and how they are offered. As Rabbeinu Bachaye wrote, we cannot say that what is meant is to simply recite the verses without contemplating their meaning.)",
+            "It further says in Midrash, Parashat Tzav, and in Pesikta D’Rav Kahana, Pesikta 15, “Rabbi Acha said in the name of Rabbi Chaninah ben Papa, that Israel should not say, ‘In the past, we used to bring sacrifices and were occupied in (learning) them, but now when we do not bring sacrifices, why should we be occupied in (learning) them? The Holy One, blessed is He, answered, “Because when you are occupied in (learning) them, it is as if you have offered them.”",
+            "It states in Midrash Yelamdeinu,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See Midrash Tanchumah, Tzav 14</i> “The Holy One, blessed is He, said, ‘Even through the Holy Temple is destined to be destroyed and the sacrificial offerings will cease, do not forget the order of the sacrifices, but rather be careful to recite and learn them (that is, learn the laws that pertain to them). If you are occupied in (learning) them, I will count it as if you actually are occupied in offering them.” See there.",
+            "Now, I know what people will respond to this, that in our days, the difficulties of the times are many, and Torah laws that apply today take precedence. However, I will ask, are there not several tractates which we learn in depth, as appropriate, though they have no practical application today, such as most of Tractate Sanhedrin, Tractate Sukkot and Tractate Yevamot, and others like them? Why then do we omit those orders that deal with the Holy Temple and the sacrifices?",
+            "Moreover, as understood from Gemara, in the days of the Amoraim [when the Holy Temple was no longer standing] they nonetheless learned these orders as they apply in practical terms, just like all the other orders [of Mishnah and Gemara] are learned. They did this for the same reasons mentioned above, that since the Holy One, blessed is He, accepts the study of them as if the sacrifices were actually offered, we therefore cannot absolve ourselves from studying them, just as they could not absolve themselves when the Holy Temple was standing.",
+            "We find this in Tractate Bava Metziya,<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Bava Metziya 114a-b</i> that when Rabbah bar Avuha met Eliyahu… Eliyahu asked him why he had not learned the order of purities. He answered, “If I am not proficient in the four orders [of Mishnah that are commonly learned,] how can I be proficient in all six? Rashi explains there that the four orders refer to the orders of Mo’ed, Nashim, and Nezikin, which are the orders that are applicable today, just as during the time of the Holy Temple. He explains that the fourth order is the order of Kodshim,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">Which deals with the Temple service.</i> as it states,<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">Malachi 1:11</i> “In every place that incense is offered to My Name,” regarding which our sages stated in Tractate Menachot,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Menachot 110a</i> “This refers to the Torah scholars who engage in studying the laws of the sacrificial offerings, that the verse ascribes it as though they have offered the sacrificial offerings in the Holy Temple.” Rashi continues and explains that when he stated, “How can I be proficient in all six,” he was referring to the Mishnaic orders of Zera’im and Taharot, which do not apply outside of the land of Israel.",
+            "We thus see that the Amora’im would study the Mishnaic order of Kodshim just as they studied the other orders. It is for this reason that in the following generations, Rav Ashi and Ravina compiled the Gemara for the entirety of the Mishnaic order of Kodeshim, which they did not do for the orders of Zera’im and Taharot, even though they had thirteen versions of Tractate Okatzin, as stated in Tractate Berachot.<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">Talmud Bavli, Tractate Brachot 20a</i> This is because of the aforementioned reason, that the study of Tractate Kodshim is considered for the Jewish people as if they still are bringing the sacrificial offerings. The Rambam likewise writes this in his commentary to Mishnah, at the end of Tractate Menachot<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">Mishnah Menachot 13:11</i> as follows, “Our sages of blessed memory stated that Torah Scholars who are engaged in the study of the service of the Holy Temple, are considered by Torah to have built the Holy Temple in their days. It therefore is appropriate for a person to engage in the study of the sacrificial offerings, and in the details of their laws. One should not say to himself that these are matters for which there is no need in our times, as many people say to themselves.”",
+            "Moreover, this study helps that the one who studies will not have accusers above, as stated in Midrash Ne’elam of Zohar on Parashat VaYera,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\">Zohar I 100a</i> “Rabbi Kruspedai said, “Whosoever articulates the matter of sacrifices with his mouth in the synagogues and study houses (that is, why each sacrifice is brought, the act of the Temple service itself and the offering of each sacrifice) and has intention (that it should take the place of atoning for whatever sin that sacrifice is offered) there is an established covenant that those angels who mention his sins for punishment, cannot do anything but goodness to him. See there, that this secret was revealed to Rabbi Pinchas by Eliyahu the prophet.",
+            "From this statement alone we can understand how zealous we should be in studying this, for does not every person know the afflictions of his own heart, that he has many sins, and as a result, has many accusers above, may the Merciful One save us, and that from each sin one accuser is created, as stated in Pirkei Avot?<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\">Pirkei Avot 4:11</i> And since we have both the advice and the remedy of how to quiet their spirit, so that they will be incapable of accusing us, but on the contrary, will mention us for goodness before HaShem, blessed is He, we therefore have a great obligation to ourselves, to take that advice to heart and not be lax in it.",
+            "Besides all this, is it not so that when the Holy Temple was standing, even if the Prince of Israel would have wanted to offer a sacrifice by himself, he would be forbidden to do so (as a result of which king Uziyahu was afflicted) and only the Kohanim were permitted to do so, whereas, in our time, every individual is permitted to learn the matter of the sacrifices and the Holy One, blessed is He, considers it as if he himself offered them. Moreover, there are many statements from our sages, of blessed memory, that testify to the greatness and holiness of this study, some of which I have quoted in my book Torah Ohr, look there.",
+            "These are the words of the fledgling amongst the Kohanim, who hopes in the salvation of <i>HaShem</i>, Yisroel Meir, the son of Aryeh Ze’ev HaKohen of Radin, the author of the Chafetz Chayim and the Mishnah Berurah."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Anticipating Redemption, trans. by Rabbi Amiram Markel and Rabbi Yehudah S. Markel, 2023",
+            "http://neirot.com/anticipating-redemption-2/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מאמר צפית לישועה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Tzipita L'Yeshuah/Hebrew/Tzipita L'Yeshuah -- Torat Emet.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Tzipita L'Yeshuah",
+    "versionSource": "http://www.ateret4u.com/online/f_01800.html",
+    "versionTitle": "Tzipita L'Yeshuah -- Torat Emet",
+    "status": "locked",
+    "license": "unknown",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מאמר צפית לישועה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הנה בעוונותינו הרבים אנו רואין בכמה מקומות שנתמוטט הדת מאד מאד ומנתקין הבנים מילדותן מתורת ה' מה שלא היה כן באיזה שנים שלפנינו, וכאשר נחקה היטב על סיבת הענין יש כמה דברים, ועיקר הסיבה הוא רפיון האמונה, שהאמונה בעולם הנצח בשכר ועונש ובביאת המשיח ובכל יעודי התורה היא נתנה אומץ לישראל בכל דור לישא כל המצוקות והתלאות ולעמוד עבור דתם במסירת נפש הן בעצמן הן את בניהם, שיפה היה האב לראות בנו שחוט לעיניו על קדושת השם להשיב נשמתו טהורה לאלוקי השמים מלראותו בגרם האושר אם חלילה יסלף דרכו מדרך התורה והמצוה.",
+            "אכן בעוה\"ר כהיום הצליח מעשה שטן ע\"י שלוחיו הרבים לרפות שרשי האמונה מקרב ישראל הן בשכר ועונש הן ביעודי הנביאים, וכאשר רואין גודל המצוקות והתלאות שעוברין עלינו בכל יום מדמין בנפשם שהקב\"ה הסתיר פניו ממנו לגמרי, ומתיאשין מן הגאולה ואינן מחכין למלכות שמים כלל, וכל אחד פונה לעצמו ומבקש עצות הן בהיתר הן באיסור איך לפרנס עצמו ובני ביתו.",
+            "וביותר מזה שאפילו התמימים והישרים יראי אלוקים בראותם גודל הפריקת עול שנתהוה בעו\"ה שהוקל בכמה מקומות ענינים החמורים שבחמורים כגון דברים שחייבה התורה עליהן מיתה וכרת <small>(כגון חילול שבת דכתיב \"מחלליה מות יומת\", ועריות דהיינו טבילת נדה שהיא בכלל כל עריות כמו שכתוב בפרשת אחרי מות)</small> נפל לבן בקרבן וחושבין איך נוכל לקוות בדורנו לרחמי שמים אחרי שהפירו תורת ה' באופן נורא כזה, ועי\"ז ממילא מתרפין לגמרי אפילו לראות לתקן איזה אנשים שנוכל להצילם מרדת שחת. ועל כן מצאתי חובה לנפשי להעריך לפני הכל את אמיתת הענין.",
+            "שאדרבה בזמנינו יותר קרוב לצפות לישועה, והא דלכאורה כאשר יסתכל האדם בתנאי גאולה האחרונה הכתובה בפרשת נצבים שתהיה כאשר נשוב אל ה' לשמוע בקולו ככל המצוה אשר ציוונו בכל לבבינו ובכל נפשינו אנחנו ובנינו ואז ישיב ה' אלהינו את שבותינו וכו' כמבואר שם, וכפי מה שאנו רואין כעת לא אכשיר דרא כלל ודבר זה נותן מקום להתיאש, וכפי מה שכתבנו למעלה, אבל התשובה על זה הוא כפי מה שנבאר.",
+            "דהנה לכאורה קשה לנו זאת על חז\"ל עצמם שמסרו לנו חכמי המשנה והגמרא בסימני הגאולה סימנים שאינם לשבח כלל, כמו שאמרו במשנה סוף סוטה ובסנהדרין צ\"ז, בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי וכו' ואין תוכחה, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה וכלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו וכו' עוד שם חכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת נעדרת.",
+            "ובסנהדרין איתא דהיינו שנעשית עדרים עדרים והולכת לה, פירוש שתחסר האמת מן העולם יום יום בשטף גדול מאד, עוד שם אין בן דוד בא וכו' עד שירבו המלשינות וכיו\"ב דברים רבים וכמה מהם סמכו גם על דברי תורה והנביאים.",
+            "ואנו רואים בעו\"ה שנתקימו כולם בדור הזה<small>(וגם כל שאר הדברים מענין המצוקות ג\"כ נתקימו כולם)</small> ולכאורה יפלא דהלא מפסוקי התורה נראה להפך שהגאולה תהיה כאשר נשוב אל ה', כמש\"כ והיה כי יבואו אליך וגו' הברכה והקללה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ואז ישיב ה' את שבותך וגו' והוא דבר הבטחה מה' שכן יהיה בודאי וכמו שכתב הרמב\"ן.",
+            "והנה יש כמה תשובות לבאר הענין <small>(ע\"ש בסנהדרין צ\"ז ע\"ב ודף צ\"ח)</small>, אבל ביאור הענין הקרוב לפשוטו הוא כך, דשניהם אמת, דבאחרית זמן הגאולה ימצאו שני סוגי אנשים ושניהם עזרו בקירוב הגאולה כאשר נבאר.",
+            "שימצאו חלק אנשים בישראל אשר יתחזקו עצמם לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם הם ובניהם, והם הם שלומי אמוני ישראל עובדי ה' שבדור הזה שבזמן שיתרבו המתפרצים העומדים לפרוץ ולהרוס דת קדש ע\"י ריבוי ספרי הפוקרים אשר יפיצו בקרב העם או שארי עצות של תאוה וחמדה שלוחי דיצה\"ר הכחות אשר יגרמו לפרוק עול מלכות שמים עול התורה והעבודה, בעת הזאת השרידים משלומי אמוני ישראל המתחזקים ומתאמצים לשמור כל חוקי התורה שלא להתרפות ממנה וגם את בניהם ילמדון להחזיק בתורת ה' ושלא לסור מכל הכתוב בה ימין ושמאל.",
+            "בודאי מדרגתם עולה למעלה כי יגיע להם הדבר בקושי גדול ובחרף נפש הרבה יותר מדורות הקודמים, וידוע מה דאיתא באבות דרבי נתן דפעם אחת בצער שקול ממאה פעמים שלא בצער, ועבודת השי\"ת כעת היא טהורה ונקיה שאין בה מטרה לכבוד או שארי פניות כי אדרבה נתקיים בנו בעוה\"ר וסר מרע משתולל על הבריות ויראי ה' ימאסו אצל איזה סוגי אנשים,",
+            "ויש אנשים אשר בשביל לעשות את בניהם יהודים כשרים כדת התורה מקבלים עליהם לחיות חיי עוני ודוחק כל ימיהם ומשארית עמלם יפרישו שכר למלמדים ומורים שיתחזקו בניהם בתורת ה' ואינם משנים מקומם בכל ענים ודחקם למקומות הרחוקים שהפרנסה מצויה יותר בשביל חינוך בניהם לתורה ויראה, בודאי נוכל לומר דנחשב זה תשובה לה' בכל לב ונפש.",
+            "וכהנה הבנים השרידים אשר ה' קורא השמים לילות כימים על תורת ה' ומשחירים פניהם בדוחק מזונותיהם ורק להתדבק בתורת ה' ומצותיו כל ישעם וכל חפצם, ובזמן שנמצאו להם הרבה מפריעים ומלגלגים, הם יתחזקו עצמם לעמוד על משמרתם משמרת הקודש בתורה ועבודה וכל הכתוב בתורת משה ודברי נביאים הכל קדוש אצלם, הלא מדרגתם עולה למעלה מאד בעת הזאת.",
+            "וכהנה אלה הבנים מבחורי ישראל אשר מצוקת הזמן יעבר עליהם ובתוך מצוקתם יתחזקו לשמור דת ה' ובכל יכלתם ויפעלו בעצמם לחיות בלחם צר ומים לחץ ורק שלא יבא פגול לתוך פיהם ובזמן שנפשם רעבה וצמאה ועיפה, ולא יום אחד ושנים אלא כמה וכמה ימים ושנים ובכל ענים ומרודם לא יבעטו ח\"ו אלא עוד נפשם בהם תתמוגג על מעוטם בתורה ובמצוות ה' אשר אין בידם לעשות כראוי, האין זה תשובה לה' בכל לב ובכל נפש כי עבודתם לה' היא עבודה שלמה אשר זכות אחד מהם יכריע הרבה והרבה כהנה וכהנה,",
+            "כיו\"ב שאנו רואין קדושת עם ישראל שבהתגברות מצוקת הזמן על כל אחד עד מאד, ואעפ\"כ מתחזקים בכל נפשם לשמור חוקי התורה הם ובניהם ובאים ומתפללים ובוכים ומתודים לפני הקב\"ה ומצדיקים דינו וקובעים עתות לתורה וכל ענים ודחקם ירבו לרחם ולעשות חסד אחד עם חברו בכל מיני השתדלות והתחכמות איך להטיב ולהשכיל אל דל,",
+            "ועל כל האנשים האלו בודאי קרוב מאד לומר שנתקימו בהם פסוקי התורה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבביך וגו' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוה היום אתה ובניך בכל ללבך ובכל נפשך, כי אלה השרידים שלומי אמוני ישראל שבים אל לבם ויודעים חומר העבודה והמצוה אשר עליהם ומוסרים נפשם לקיים את התורה הם ובניהם.",
+            "אמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו ז\"ל מראש, כי לא הכל יעמדו במדרגה הזאת, ויקום דור החדש שהם להיפך הראשונים, שיעמדו במדרגה שפלה במצב הדת מאד ויתנהגו כל אחד כפי הישר בעיניו<small>(ולא יקבלו תוכחה כמבואר במשנה)</small> ואעפ\"כ אל יפול לבנו מזה, כי זה גופא מסימני הגאולה.",
+            "כי אלה הראשונים יקרבו הגאולה במעשיהם הטובים ואלה נמי יקרבו הגאולה, והיינו שבדורות הקודמים שהלכו הדורות כתיקונן וכל כלל ישראל עמדו במעמדן, האבות מסרו לבניהם את יסודי האמונה והדת והבנים קבלו באהבה וחיבה כל מה שנמסר להם מאבותיהם.",
+            "<small>(וכפי חוקי מדות הדרך ארץ שקודמות לתורה שעל הבנים הצעירים לשמוע לקח אביהם ואמונתנו הקדושה הלא היא מקובלת מדור דור מאבות לבנים עד דור הראשון שהיו ששים רבוא אנשים מבני עשרים ומעלה לבד הנשים וטף שהיו כולם במעמד הר סיני והם ראו את הכל בעיניהם וכדכתיב היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי)</small>",
+            "וכמו שאנו אומרים ודבריו חיים וקיימים כו' על אבותינו עלינו ועל בנינו ועל דורותינו וכו' וכל ישעם וחפצם הן מהאבות והן מהבנים היתה רק זאת לזכות בתורה ומעשים טובים ולעשות רצון אבינו שבשמים ואז לא היתה הנחיצות כ\"כ בקירוב הגאולה שמצב הדת עמד על תילו ובאריכות הגלות נתגדל ונתרבה זכותן של ישראל מדור דור הן מהזכיות בעצמם שנתוספו מכל דור, והם משכר ההמתנה שישראל מחכין ומצפין לביאתו של משיח זה זמן ארוך ועמודים באמונתן ובצפיותן לישועה, וכמו שאמרו חז\"ל בסנהדרין <small>(דף צ\"ז)</small> שכשם שאנו מחכין כן הקב\"ה מחכה לגאלנו כמו שנאמר לכן יחכה ה' לחנכם וגו' ומאחר שהוא מחכה ואנו מחכים למה לא בא להגדיל שכר ולכן לא מיהר הקב\"ה את הקץ.",
+            "אבל כל זה כשהקבלה מיסודי הדת ושרשי האמונה היתה חזקה ולא בא שום רפיון בקיום התורה והמצוה מצד האמונה אבל בעת הזאת שבעוה\"ר קמו הפריצים ויחללו דת קודש ע\"י ריבוי ספרי עמל ודעות חופשיות אשר יפיצו בקרב העם, כבו כמעט את שלהבת האמונה הטהורה מלב צעירי ישראל, והרבה התחילו למאן בקבלת אבותיהם והם חכמים בעיניהם נגד כל דורות הקודמים.",
+            "וכל החכמים ונבונים וקדושי עליון שבכל הדורות שהיו לפנינו שמסרו נפשם על כל חוק מחוקי התורה נקלה כבודם בעיניהם ואף נגד רבותינו בעלי המשנה והגמרא שהיו כמלאכי מרום מצאו איזה מהם עזות בנפשם לדבר נגדם, אוי לנו שכך עלתה בימינו והוא כנבואת חז\"ל שחוצפא יסגי שגדל עד מאד בעוה\"ר,",
+            "וממילא אין ביכולת האבות למסור קבלתם הנאמנה להבנים מיסודי הדת וחביבות התורה והמצות מאחר שימאנו לקבל, וא\"כ אין שום תועלת נרצה מאריכת הגלות כיון שהקבלה הולכת ונפסקת ח\"ו <small>(ועוד בעוה\"ר אנו רואים להיפך שהבנים יפעלו גם על האבות לרעה)</small>.",
+            "ובע\"כ יחיש וימהר הקב\"ה הגאולה לפקוח עינים עוורות לראות באור האמיתית, כי חלילה לא יעזוב הקב\"ה את בניו שיודחו, וכדכתיב בל ידח ממנו נדח, כי הם בניו בני בחוריו אשר נטלם ונשאם מימות עולם, וכדכתיב ואף את גם זאת בהיותם בארץ אויביהם <small>(פירוש שהקב\"ה הגלה את ישראל שיטיבו את מעשיהם שם בהגיעם חמת המציקם והם יוסיפו לעשות זאת גם שם בכ\"ז)</small> לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם,",
+            "ואמרו חז\"ל לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו, לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי, כי אני אלוהיהם לעתיד לבוא.",
+            "נמצא ששני סוגי אנשים שימצאו בעת האחרונה שניהם יקרבו את הגאולה, אלה במעשיהם הטובים וגודל המצוקות שהם סובלים ואלה במעשיהם אשר לא טובים, ומובן הדבר כי טוב יותר להאדם להיות מהטובים ולא מהרעים, וכ\"ז שכתבנו מרומז בתורה בפרשת האזינו דקאי נמי בענין אחרית הגאולה <small>(כמו שפירשו חז\"ל בסנהדרין דף צ\"ז)</small> וכדכתיב כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב,",
+            "והיינו כי ידין ה' עמו יתנחם לגאלם <small>(כפרש\"י)</small> משום דגם עבדיו נתונים בצרה ויראה כי אזלת יד פירוש שהלך כוחן של ישראל להיות בגולה כי אפס עצור ועזוב היינו שאפס בהחלט כח המחזיק דת קודש שאין בכחן של ישראל עוד להחזיק.",
+            "וכעין זה פירשו לנו חז\"ל בסנהדרין שם במקרא זה אין בן דוד בא עד שירבו המלשינות והיינו שמטעם זה אפס עצור ועזוב שאין בכח העומדים בראשי עם להחזיק הדת, ד\"א עד שיתמעטו התלמידים ופירש\"י שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב, הרי שימצא גם אז עבדיו נאמנים לו יתברך אלא יהיו מועטין ואין בכחן לעצור, וכן נמצא בכתוב על עת הגאולה <small>(ירמיהו ל״א:כ״ז)</small> וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, וכתוב בגמ' <small>(סוטה כ\"ב)</small> דזרע בהמה קאי על אדם שאין בו לא מקרא ולא משנה ולא גמרא והיינו שימצאו שני סוגי אנשים וכנ\"ל ושניהם יהיו מסייעים לקירוב הגאולה וכנ\"ל.",
+            "היוצא מדברינו שבזמנינו יש יותר לצפות ולקוות שיתגלה כבוד השי\"ת בעולם וכפשטיה דקרא שאמר הכתוב חי אני נאום ה' וימלא כבוד ה' את הארץ, ולפ\"ז צריך כל איש ישר לב להתבונן מה יהיה כשיבוא משיח צדקינו מי יהיה אז לשם ולתהלה ולתפארת ומי יהיה אז המאושר מאדם, אותן שדבקו בהשי\"ת בעת התגברות המצוקות והתלאות והם עמדו על משמרתם להיות יהודים נאמנים לה' ולתורתו.",
+            "על פניהם יאיר אור השי\"ת כל אחד לפי מדרגתו בידיעת התורה ובקיום מצותיו וכדאיתא בתנא דבי אליהו פ\"א אור של ת\"ח וצדיקים לימות בן דוד ולעוה\"ב כיצד וקחשיב שמה כמה מדרגות יש שנותנים לו מאור פנים ככוכבים קטנים ויש ככוכבים גדולים <small>(וכמו שאמר הכתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד)</small> ויש שנותנים לו מאור פנים כמו הלבנה בתחלת החודש ויש כמו בחמשה לחודש ויש כמו עשרה לחודש ויש כמו בט\"ו לחודש ויש כמו השמש בצאתה שעה אחת על היום ויש כמו שלש וכו' ויש כמו שש שעות על היום, וכל זה מרומז ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ע\"ש.",
+            "ובאמת כ\"ז מרומז במה שאמר הכתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו, ואחז\"ל היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו לא עבדו, אלא בין השונה פרקו מאה פעמים לבין השונה מאה פעמים ואחד,",
+            "וביאורו לפי מה שהיה עמלו בתורה ביותר יאיר אור פניו ביותר וזהו שאמר וראיתם היינו שיהיה ניכר על אור פניו מדרגתו היותר גדולה, ומסיים שם בתנא ד\"א זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה אבל המזוהם בעבירות אינו מיסב בפני המלך <small>(פירוש אפילו לאחר שיקבל עונשו בגהינם וינקה מעונותיו אינו זוכה לקבל פני המלך וכענין שאחז\"ל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית)</small> במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו,",
+            "וכעין זה איתא שם ג\"כ בפ\"ה וז\"ל כבוד ועוז לצדיקים לע\"ל ולעוה\"ב כיצד, הקב\"ה יושב בביהמ\"ד שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ולכל אחד ואחד נותנין לו מאור פנים לפי התורה שיש בו.",
+            "ודע עוד לפי מה שביארו למעלה דבסוף הגלות ימצאו דעות נפסדות ויש שעי\"ז יבדלו מן התורה ומן המצות, וע\"כ האנשים שיתחזקו אז לילך בדרכי ה' וללמוד תורתו ולקיים מצותיו, נקראין אז בשם צדיקים, וזהו שאמר הכתוב \"ועמך כלם צדיקים\" היינו אותן שישארו לצד ה', ולא נתפתו להפושעים <small>(כן כתב באבקת רוכל תלמידו של הרא\"ש ז\"ל)</small>,",
+            "וע\"כ צריך כל איש להתחזק כעת בידיעת התורה ובקיום מצותיו דאחר שיבא משיח שוב נקראים אותם השנים, שנים אשר אין בהם חפץ, וכמו שאמר הכתוב וזכור את בוראך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, ואחז\"ל אלו ימות המשיח שאין בהם זכות ולא חובה והטעם כי אז יתבטל היצה\"ר."
+        ],
+        [
+            "והנה כל מי שאינו מאמין כלל בביאת המשיח ידוע לכל שעונו גדול מנשוא שחסר לו עיקר אחד מן השלשה עשר עיקרים, וכן מי שאינו מחכה לביאתו דהיינו שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא, הוא חבירו של האיש הזה וככופר בתורה יחשב, דז\"ל הרמב\"ם בהלכות מלכים פי\"א המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו <small>(ע\"כ ר\"ל שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא)</small> לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבתך וגו' והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' עכ\"ל.",
+            "והנה באמת אנו צריכין להתבונן מן העבר על העתיד בעת שיצאנו ממצרים הבטיח ה' לנו כמה טובות וכתיב ביהושע <small>(כ\"ג)</small> ויקרא יהושע לכל ישראל ויאמר אליהם וגו' וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשיכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' עליכם הכל באו לכם לא נפל ממנו דבר אחד,",
+            "וממנו נוכל להתבונן גם היום בודאי יקוים הבטחתו אשר הבטיח לנו בפרשת הגאולה, ונאמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, ולבד מה שהבטיח לנו בתורתו הבטיח לנו ביד כל עבדיו הנביאים אודות הגאולה העתידה בישעיהו בירמיהו ביחזקאל ובתרי עשר, בכולם יש נביאות על הגאולה העתידה ומדרגה הרמה של ישראל אשר יהיה בזמן ההוא שכולם יגיעו למדרגת הנבואה, וכדכתיב <small>(יואל ג׳:א׳)</small> והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'.",
+            "וגם כל הכבוד שיהיה להם מכל באי עולם וכדכתיב והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב וגו' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', ונאמר והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, וכלל אמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.",
+            "וענין איחור הגאולה כבר רמז לנו הקב\"ה בעצמו ע\"י הנביא הושע <small>(ג')</small> כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח וגו' אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים,",
+            "ואמר לנו עוד אם יתמהמה חכה לו, ביאור הדבר אם יחשוב האדם שח\"ו יתבטל הבטחתו שהבטיח לישראל לא כן הדבר אלא חכה לו, פירוש כאדם המחכה על איזה דבר כי באמת בודאי יתקיים, כמו שאמר הכתוב יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם ומסיים הכתוב כי יבא לא יאחר.",
+            "וביאורו לדעתי בדרך דמיון מלך אחד התקצף על בנו ויגזור עליו על חמש שנים שלא יהיה בביתו ושלחו למדינה רחוקה מאד בקצה העולם אשר בימים הראשונים היה צריך ליסע איזה שנים, ואחרי ניחם המלך, אכן דבריו שדיבר אין להשיב ויתבונן בנפשו מה לעשות כאשר תכלינה החמש שנים בלא תמשך נסיעתו כמה שנים קודם שיבא לפה ויתן צו שיעשו עבורו כל ההרים למישור ויעשה עבורו כל המאשינעס שבעולם אשר יוכל בזמן קל לבוא לביתו ולא יאחר בשביל הנסיעה רק לזמן מעט מאוד.",
+            "כן הוא ענינינו אשר נפזרנו בקצה הארץ והקיבוץ גליות יהיה מכל ישראל כאמור ואתם תלקוטו לאחד אחד בני ישראל,",
+            "ויחשוב האדם שהקיבוץ גופא ימשך כמה שנים עד שיקובצו, אבל באמת לא כן הוא, הקב\"ה עושה כל ההכנות מקודם עד שכשיבוא עת הקיבוץ לא ימשך הרבה וזה שכתוב אם יתמהמה חכה לו, ושמא תאמר הלא ימשך הרבה הקיבוץ גופא, ולזה אמר כי בא יבא, ר\"ל כאשר יבא הזמן שיוכל לבא לא יתאחר כלל, והוא כמו שאמר הכתוב מי אלה כעב תעופינה, ר\"ל כמו הענן שהוא רץ במהרה מאוד כן יהיה הקיבוץ גליות,",
+            "ועצם ענין האיחור יש תשובה פשוטה כי הנה הכתוב אומר ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה והרי שם לא היו רק שבעה אומות, ואפ\"ה כשרצה הקב\"ה לקיים ההבטחה שהבטיח לאברהם היה מוכרח זרע אברהם להמתין כמה מאות שנה עד שיושלם עונם,",
+            "וכהיום שהוצרך כל העולם להתברר ולבוא הכל תחת רשותו של הקב\"ה ומלך משיחו כמאמר הכתוב בדניאל <small>(ז')</small> ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וגו' הוכרח הדבר להמשך זמן רב,",
+            "ויותר מזה שהגאולה הקודמת לא היה אלא לזמן כמו שכתוב בסה\"ק, אבל הגאולה האחרונה הזו היא אחרית כל הגליות שלא יהיה עוד שום גלות וממילא הוכרחו לתקן כל הקלקולים שהיו לישראל מיום היותם לגוי ובאריכת הגלות יתוקן הכל וגם הגלות הוא צירוף גדול לברר הרע מן הטוב וכמאמר הכתוב בדניאל בסופו יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו' ולכל זה צריך זמן רב.",
+            "אבל חלילה חלילה לנו להתיאש ע\"י האיחור, ופרט שהנביא הגיד לנו מראש על האיחור כי אף אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא וגו' וחלילה לא יפול מדברי ה' דבר וכמו שאנו אומרין בברכות שקבעו לנו אחר ההפטרה, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם,",
+            "ובפרט בעיקר הזה שלא דבר אחד הוא שכל הנביאים מלאים מזה וכל רבותינו בעלי הש\"ס מלאים מזה והוא עיקר ויסוד אמונת ישראל, ואנו אומרים זה בברכה ראשונה ומביא גואל לבני בניהם,",
+            "ובפרט כהיום לפי מצב ישראל שהגיע עד לעפר בעוה\"ר הן בגופם הן בנפשם וכמשה\"כ שחה לעפר נפשינו היינו נפשם של ישראל כידוע מצב הדור הצעיר, דבקה לארץ בטנינו היינו גופם של ישראל.",
+            "בודאי עלינו לעמוד הכן ולחכות לישועה ובלשון הכתוב הנ\"ל חכה לו דהיינו שצריך לעמוד מוכן כמו שעומד ומחכה על איש שיבא ומי בעת כזאת יודע אולי כבר עומד אחר כתלינו.",
+            "ואשרי למי שאינו מתיאש מלחכות להגאולה ונותן לב על עצמו ובניו להרבות תורה ומצות שלא תשיגנו בושה לעת ההיא כי רק בעוה\"ז שדומה ללילה הכל מכוסה ולא ניכר צדיק לפני רשע, אבל אז יתגלה הכל וכדאיתא בתרגום קהלת על הפסוק סוף דבר הכל נשמע ותרגם כל עובדי בני עלמא עבידין דיתפרסמון, וכל אחד יתכבד לפי התורה והמצות שיש בידו וכמשה\"כ על עת ההיא ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו וכנ\"ל בפרק הקודם."
+        ],
+        [
+            "והנה בפרקים הקודמים שעברו ביררנו מצד השכל שצריך האדם לצפות לישועת ה', ועתה נבאר החיוב ממאמרי חז\"ל, דהלא אמרו בשבת <small>(דף ל\"א)</small> ששואלין לו לאדם בשעת הדין צפית לישועה <small>(והיינו כמו שאנו מתפללין בכל יום \"וקרנו תרום בישועתך\")</small>, והקב\"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו כדאיתא בפסיקתא <small>(במאמר גילי)</small> שאמר הקב\"ה לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי,",
+            "שהרי אפילו צדיקים המחבבין התורה דורשים מהם על צפוי לישועה, ודבר זה מקרב את הגאולה כדאיתא בילקוט איכה בשעת חורבן הבית אמר יצחק אבינו לפני הקב\"ה, רבש\"ע שמא אין חזרה לבנים, והשיב הקב\"ה אל תאמר כך יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים שנאמר \"ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם\", מכל זה נראה שרצון השי\"ת שנחכה למלכותו בכל עת <small>(ונראה שזהו שאחז\"ל צפית לישועה, שלשון ציפיה הוא כמו הצופה שעומד במקום גבוה ומתבונן לראות איזה דבר חדש, כך צריך האיש הישראלי לחכות על מלכות שמים שיתגלה בקרוב)</small>.",
+            "והנה ידוע שהוזהרנו בתורה להרחיק מדברי שקר כמו שכתוב \"מדבר שקר תרחק\", והיינו אפילו אם הדבר הזה איננו שקר גמור רק שיש בו קצת תערובת שאיננו אמת ג\"כ הוזהרנו בזה <small>(עיין שבועות דף לא)</small>, וזהו אפילו אם הוא מדבר עם איש שכמותו וכ\"ש אם הוא מדבר עם נשיא בישראל, וק\"ו בן בנו של ק\"ו אם הוא מדבר עם השי\"ת בודאי יש ליזהר מלהיות דובר שקר לפניו וכמו שכתוב \"דובר שקרים לא יכון לנגד עיני\",",
+            "וזה אפילו אם איננו מזכיר שמו של הקב\"ה על ענין זה שהוא מדבר, ופרט כשבוא מזכיר שמו על ענין זה, בודאי צריך זהירות גדולה בענין זה. וע\"כ יפלא מאוד איך אנו אומרין ג\"פ בכל יום \"עלינו לשבח\" ומסיימים \"על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזיך\",",
+            "והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה כל ההלכות השייכות לעניני הקרבן והמקדש <small>(ודוגמא, אם מצפין שיבוא המלך בהעיר אפילו באיזה ספק ספיקא מקשטין כל הרחובות לכבודו אפילו אם יהיו אלף רחובות בעיר מספק פן יסע דרך רחוב זה)</small>,",
+            "בעבור שאז כל הדינים נוגעים למעשה, ואם ת\"ח לא ידעו בהם הלא לבזיון יהיה לו, אין זאת כי אם שבפינו לבד אנו אומרין דבר זה, אבל רחוק הוא מכליותינו, וע\"ז אני מתמה, איך אנו אומרין לפני ה' דבר שאיננו כן, ובפרט להזכיר שני שמות הקדושים ע\"ז, וכשיתבונן בעצמו ימצא שמזכיר יותר מארבעים שמות הקדושים בכל שבוע <small>(ג\"פ \"עלינו לשבח\")</small> ובחשבון שנה הוא מזכיר יותר מאלפיים שמות הקדושים ללא דבר, כי הוא אומר לפני ה' שמקוה שבמהרה יתגלה כבודו ובאמת אינו מקוה כלל.",
+            "והנה על כלל ישראל יש לדון לכף זכות דהם סומכין עצמן על הכהנים שעליהם מוטל ענין המקדש ועבודתו, אבל על הכהנים בודאי יש לתמוה מאוד כשהם מתיאשין מללמוד דיני עבודה.",
+            "הלא בם בחר ה' לשרתו ובכל יום יש ספק שמא יבוא משיח צדקנו, וכדאיתא בעירובין <small>(דף מ\"ג)</small> שהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור בכל יום לשתות יין שמא יבוא היום, ונפסק כן להלכה <small>(רמב\"ם פ\"ד מהלכות נזירות הלכה י\"א)</small>, וידוע מה שהיה בעת הגאולה השניה שאמר הקב\"ה לחגי הנביא שאל נא את הכהנים תורה וגו' וכן יהיה בודאי בגאולה האחרונה וכמה תגדל הכלימה כשלא ידעו מה להשיבן.",
+            "ובאמת מוטל ג\"כ על ת\"ח שבישראל לקבוע עת מעתותיו לידע דינים השייכים לעניני הקודש והמקדש, דהלא ידוע מה שאחז\"ל אלף נכנסין למקרא חלק עשירי מזה יוצאין לגמרא, נמצא דלגמרא הוא אחד ממאה אנשים, וכמו בכל ישראל כן הוא בודאי גם בכהנים איש למדן להבין הלכה הוא אחד ממאה, ותשעים ותשע הם אנשים פשוטים גמורים, ובודאי צריכין ללמוד עמהם דיני עבודה,",
+            "וכן היה בזמן המקדש, כדאיתא בירושלמי פ\"ד דשקלים, רב יהודה בשם שמואל, דת\"ח היו לומדים עם הכהנים דיני שחיטה וקבלה וזריקה, וכן בודאי בעת הגאולה כשיעברו הים ויוצרך כל אחד להביא קרבן תודה, או על חולה שנתרפא שמצוי אצל כל אדם או חייבי חטאות שימצא לאלפים שעברו על חילול שבת בשוגג וכה\"ג.",
+            "וירוצו הכל אצל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות, והכהנים ירוצו אצל כל בעלי תורה להבינם איך להקריב הקרבן כדין, וכמה בזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידעו להשיב. וידיעה בעניני עבודה לידע כל פרטיה למעשה נצרך לזה כמה שבועות או חדשים.",
+            "והנה לפי גודל מצוקת הזמן שמצוי כעת בעוה\"ר שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז\"ל בעת קירוב הגאולה <small>(עיין סוף סוטה במשנה ובסנהדרין צ\"ז וצ\"ח)</small> ובודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להכון לעבודה ולהלכותיה,",
+            "ולך נא ראה מה שאחז\"ל <small>(סנהדרין צ\"ח)</small> לענין משיח שראה ריב\"ל דהוי שרי ואסר כל מכה בפ\"ע ולא הכל ביחד, והטעם השיב בעצמו כי פן יאמר לו הקב\"ה שילך לגאול בניו ולא יצטרך לעכב,",
+            "ועתה נוכל ללמוד בק\"ו אם רגע אחד אינו כדאי לעכב לכלל ישראל, מה נאמר אם יבוא משיח צדקנו ויאמר לנו בשם ה' להקריב קרבנות הקבועים בשם כלל ישראל וקרבנות האמורים בספר יחזקאל ואנחנו נהיה מוכרחים להמתין עכ\"פ איזה שבועות או חדשים<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">ואל יאמר האדם הלא אז יבוא משיח ואליהו והם עתידים להגיד לנו כל חלקי הספיקות, וכמו שמובא בגמרא כמה ספיקות בשם תיקו ואמרו המפרשים שתיקו הוא ר\"ת תשבי יתרץ קושיות ואבעיות, ע\"ז נשיב לו אמנם הדבר כן הוא שכל חלקי הספיקות יתברר לנו ע\"י אליהו, אבל הדברים הפשוטים המבוארים בפסוק ובביאורי תורה שבע\"פ המסורה לנו כמבואר בת\"כ ובגמרא הלא אנו צריכין בעצמנו לדעת כפי יכולתינו, כי הלא אליהו לא יבוא ללמוד עם כל אחד ואחד דברים שהיה יכול לידע מעצמו ורק הספיקות אשר אי אפשר לברר יתגלו לנו על ידו, ועל הפשוטות המבוארות הלא יאמר כי היה לכם ללמוד ולשנות בעצמיכם קודם שבאתי לבשר הגאולה וכמו שנאמר \"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים\" ובתריה כתיב \"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא\" וגו'.</i> עד שנהיה בקיאים בהלכותיהן,",
+            "לך נא וראה מה דאיתא בבכורות <small>(דף נ\"ד)</small>, דלפיכך בטלו שלא לעשר מעשר בהמה אף דהוא מצות עשה דאורייתא משום דאתי לידי תקלה <small>(דכיון דאין לנו מזבח להקריב וצריכין להמתין עד שיפול בהן מום אתי לידי גיזה ועבודה)</small>.",
+            "וקפריך הגמרא: \"נישדי בי מום בכוליה עדריה קודם שנעשר את העדר\" <small>(דהוא עדיין חולין ומותר להטיל בהן מום)</small>, ומשני: \"מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה להקרבה ולא שכיחי\" עיי\"ש בגמ', והרי משום חשש זה ביטלו מ\"ע דאורייתא, ולמה לא נימא מהרה יבנה המקדש ובעינן כהנים להקרבה ולא שכיחי דהא בעינן שיהיה יודעין דיני עבודה בכל משפטיה ולא שכיחי וכנ\"ל,",
+            "וע\"כ כשאנו אומרין \"נקוה לך לראות מהרה בתפארת עוזך\" צריכין אנו להתחזק שיהיה שכיחי כהנים להקרבה, והיינו<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">ואפילו מי שאין לו שהות, או שאינו מוכשר לזה יראה עכ\"פ לעשות מעמד ומצב לאחרים בעלי תורה שילמדו עניני הקודש והמקדש ויחשב על שמו, ע\"כ מה נאה היה אלו ימצאו איזה עשירים מנדבין מנכסיהן לקבוע במקומן או במקום אחר שיאות להם חבורת אברכים גדולי תורה שילמדו הסדר ההוא ויהיו בקיאים בכל הלכותיו <small>(וכן עשיתי בעירי שקבעתי עשרה אברכים גדולי תורה ויראה לענין זה, ושמעתי שמקרוב נעשה בירושלים עיה\"ק ג\"כ חבורה קדושה כזו אשרי הפונה אליהם להחזיקם)</small>, ויקדישו לזה מחצית עתותם ומחצית לשארי לימודים איש איש כחפצו, ביו\"ד או בח\"מ, וישתדלו ללמוד ההלכות האלו על בורין, כי כיון שהקב\"ה חושב ללמודים אלו כאלו מקיימין אותם בפועל ממש, צריך להשתדל ולידע כל דבר בבירור וכמו שכתב השל\"ה בספרו יש נוחלין, ובזה תהיה התועלת כפולה, כי לבד מה שימצאו בישראל מופלגים היודעים בהלכות אלו הנוהגים בזמן המקדש <small>(שיהיה במהרה בימינו)</small> עוד זאת שת\"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה הקב\"ה כאלו מקריבין בפועל <small>(מנחות ק\"י)</small>, וכל זה הוא לבד מצות החזקת התורה שרבה היא מאד, ויתכן מאוד כשתמצא חברה קדושה כזו שלומדים בתמידות דיני עבודה, האיש שיודע בנפשו שעבר על עון חילול שבת והוא מחויב חטאת יבקשם שילמדו עבורו דיני הקרבת חטאת, וידוע מאמר חז\"ל כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת, או אם הוא אחד מארבעה שצריכין להודות כגון חולה שנתרפא או שהיה חבוש בבית האסורין וכה\"ג ובזמן המקדש היה צריך להביא קרבן תודה, ועכשיו צריך ללמוד דיני הקרבת התודה, ועיין בסוף שו\"ע אורח חיים בהשמטה שם, שביררנו שם ההנהגה בענין הזה, ומי יתן שיהיו הכל מתבוננין בזה המאמר שאמר השי\"ת ומקיימין אותו בודאי היה מתבטל כל הצרות והגירושין. </i> שכל מי שהוא בן תורה ובפרט כשהוא ג\"כ כהן יקבע עת מעתותיו ללמוד ענייני הקודש והמקדש, ובזה יהיה היכר שאנו מחכים ומצפים על התגלות כבודו בעולם ונעבוד עבודתו בכל אשר יצוונו.",
+            "ובאמת לבד הטעם שכתבנו למעלה שצריך כל ת\"ח לידע דיני עבודה כדי שידע להורות לכהנים, הלא הכהן הוא שייך רק לענין קבלה וזריקה שזה מיוחד לכהן לבד, אבל שאר עניני קודש בכלליהן ופרטיהן הוא שייך לישראל כמו לכהן,",
+            "כמה גדול וקדוש הלימוד ההוא כדאיתא במגילה ל\"א \"אמר אברהם לפני הקב\"ה רבש\"ע שמא ח\"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה <small>(היינו שטף מים והפצה על כל פני הארץ)</small>, א\"ל לאו, אמר לפניו רבש\"ע במה אדע כי אירשנה, א\"ל קחה לי עגלה משולשת <small>(דהיינו הקרבנות יכפרו עליהן)</small>, אמר לפניו רבש\"ע, תניח בזמן שביהמ\"ק קיים בזמן שאין בהמ\"ק קיים מה תהא עליהם, א\"ל כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כ\"ז שקוראין בהן מעל אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם <small>(והכוונה שיתבונן בפירושם ובאופני הקרבתם וכמו שכתב רבינו בחיי \"שאין לאמר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם\" עכ\"ל.</small>",
+            "ואיתא במדרש פר' צו ובפסיקתא דרב כהנא פיסקא טו: ר\"א בשם ר' חנינא בר פפא, שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן <small>(ר\"ל גם בלימוד הלכותיהן)</small>, ועכשיו שאין אנו מקריבין אותן מהו להתעסק בהן, א\"ל הקב\"ה הואיל ואתם מתעסקין בהן כאילו אתם מקריבין אותם,",
+            "ואיתא במדרש ילמדנו <small>(פ' צו יד)</small>: אמר הקב\"ה לישראל אע\"פ שביהמ\"ק עתיד ליחרב והקרבנות בטלין לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן <small>(ר\"ל בלימוד הלכותיהן)</small> ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים, עיי\"ש עוד מה שמאריך בזה.",
+            "והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו כי בימינו טרדות הזמן מרובות ומשפט הקדימה להלכות הנהוגות בזמן הזה, אבל אשאלם הלא יש כמה מסכתות אשר רובם אינם שייכים בזמנינו למעשה כמו רוב מסכת סנהדרין ומסכת מכות ורוב מסכת יבמות ועוד כהנה אשר אין נוהגות בזמנינו למעשה, ואעפ\"כ לומדים אותם בעיון כיאות ולמה יגרע חלק קדשים חלק הקרבנות מבית אלוקינו מהמסכתות ההם,",
+            "וגם משמע בגמרא שהסדר הזה היה נחשב בימי האמוראים ללמוד למעשה כמו שאר הסדרים, והוא הכל מטעם שכתבנו שכיון שהקב\"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית אין אנו יכולים לפטור עצמינו מלימוד הזה כמו שלא היו יכולין לפטור עצמן מקרבן בזמן הבית,",
+            "והוא בב\"מ קי\"ד דאשכח רבה בר אבוה לאליהו וכו' ושאל אותו אליהו למה לא למד סדר טהרות והשיבו בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא ופי' רש\"י בארבעה בגירסא דארבעה סדרים כגון מועד, ישועות <small>(נזיקין)</small>, נשים, שהן נוהגות בזה\"ז כמו בזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ואמרינן <small>(מנחות דף קי)</small> אלו ת\"ח העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהם הכתוב כאלו מקריבין אותן בביהמ\"ק, בשיתא מצינא בתמיהה זרעים אינו נוהג בחו\"ל וכן טהרות, עכ\"ל,",
+            "הרי בסדר קדשים היו לומדים האמוראים כמו שאר סדרים, ומטעם זה סדרו רב אשי ורבינא בדורות הבאים גמרא על כל סדר קדשים מה שלא עשו כן בזרעים ובטהרות אף שהיה להם תליסר מתיבתין גם על מסכת עוקצין כדאיתא בברכות <small>(דף כ.)</small> והיינו מטעם הנ\"ל, דלימוד קדשים נחשב לישראל כאלו מקריבין עוד הקרבנות, וכ\"כ הרמב\"ם בפי' המשניות בסוף מסכת מנחות וז\"ל \"ואמרו ת\"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בהמ\"ק בימיהם, וע\"כ ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזה\"ז כמו שאומרים רוב בני אדם\" עכ\"ל.",
+            "ודע עוד דלימוד זה מועיל לאדם שלא ימצא מקטרגין עליו מלמעלה כדאיתא בזה\"ק במדרש הנעלם פרשת וירא \"א\"ר כרוספאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבניא ותקרובתא <small>(דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן)</small> וכיון בהו <small>(ר\"ל שתהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר עי\"ז אותו החטא שבא עליו אותו קרבן)</small> ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו\", עכ\"ל. ועיי\"ש עוד שאליהו הנביא גילה זה הסוד לרבי פנחס עיי\"ש.",
+            "והנה מזה המאמר לבד נוכל להבין גודל הזריזות ללימוד ההוא, הלא כ\"א יודע את נגעי לבבו שיש לו עוונות הרבה, וממילא יש עליו עי\"ז כמה מקטרגים ר\"ל, כי מכל עוון נברא מקטרג אחד כדאיתא באבות פ\"ד וכשיש לנו איזה עצה ותחבולה להשקיט רוחם שלא יוכלו לקטרג עלינו ואדרבה יזכירונו לטוב לפני הש\"ת כמה אנו חייבין לתת לבנו להעצה ההיא ולא להתעצל בזה,",
+            "ומלבד כ\"ז הלא בזמן שביהמ\"ק קיים אלו היה רוצה אף הנשיא שבישראל להקריב קרבן בעצמו אין לו שום רשות לזה<small>(ועוזיהו המלך נתנגע עבור זה)</small> ורק לכהנים ניתן רשות ואילו בזמנינו כל אד מישראל יש לו רשות ללמוד ענייני קרבנות והקב\"ה חושב עליו כאילו הקריבן, ועוד יש כמה מאמרי חז\"ל המפליגים מאוד בענין קדושת הלימוד ההוא ומעט מהם העתקתי בספרי \"תורה אור\" עיי\"ש.",
+            "דברי הצעיר שבכהונה המקוה לישועת ה' <b>ישראל מאיר</b> ב\"ר <b>אריה זאב הכהן</b> מראדין בעה\"מ ספר <b>חפץ חיים</b> ו<b>משנה ברורה</b>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Modern/Tzipita L'Yeshuah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,109 @@
+{
+    "title": "Tzipita L'Yeshuah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Tzipita_L'Yeshuah",
+    "text": [
+        [
+            "הנה בעוונותינו הרבים אנו רואין בכמה מקומות שנתמוטט הדת מאד מאד ומנתקין הבנים מילדותן מתורת ה' מה שלא היה כן באיזה שנים שלפנינו, וכאשר נחקה היטב על סיבת הענין יש כמה דברים, ועיקר הסיבה הוא רפיון האמונה, שהאמונה בעולם הנצח בשכר ועונש ובביאת המשיח ובכל יעודי התורה היא נתנה אומץ לישראל בכל דור לישא כל המצוקות והתלאות ולעמוד עבור דתם במסירת נפש הן בעצמן הן את בניהם, שיפה היה האב לראות בנו שחוט לעיניו על קדושת השם להשיב נשמתו טהורה לאלוקי השמים מלראותו בגרם האושר אם חלילה יסלף דרכו מדרך התורה והמצוה.",
+            "אכן בעוה\"ר כהיום הצליח מעשה שטן ע\"י שלוחיו הרבים לרפות שרשי האמונה מקרב ישראל הן בשכר ועונש הן ביעודי הנביאים, וכאשר רואין גודל המצוקות והתלאות שעוברין עלינו בכל יום מדמין בנפשם שהקב\"ה הסתיר פניו ממנו לגמרי, ומתיאשין מן הגאולה ואינן מחכין למלכות שמים כלל, וכל אחד פונה לעצמו ומבקש עצות הן בהיתר הן באיסור איך לפרנס עצמו ובני ביתו.",
+            "וביותר מזה שאפילו התמימים והישרים יראי אלוקים בראותם גודל הפריקת עול שנתהוה בעו\"ה שהוקל בכמה מקומות ענינים החמורים שבחמורים כגון דברים שחייבה התורה עליהן מיתה וכרת <small>(כגון חילול שבת דכתיב \"מחלליה מות יומת\", ועריות דהיינו טבילת נדה שהיא בכלל כל עריות כמו שכתוב בפרשת אחרי מות)</small> נפל לבן בקרבן וחושבין איך נוכל לקוות בדורנו לרחמי שמים אחרי שהפירו תורת ה' באופן נורא כזה, ועי\"ז ממילא מתרפין לגמרי אפילו לראות לתקן איזה אנשים שנוכל להצילם מרדת שחת. ועל כן מצאתי חובה לנפשי להעריך לפני הכל את אמיתת הענין.",
+            "שאדרבה בזמנינו יותר קרוב לצפות לישועה, והא דלכאורה כאשר יסתכל האדם בתנאי גאולה האחרונה הכתובה בפרשת נצבים שתהיה כאשר נשוב אל ה' לשמוע בקולו ככל המצוה אשר ציוונו בכל לבבינו ובכל נפשינו אנחנו ובנינו ואז ישיב ה' אלהינו את שבותינו וכו' כמבואר שם, וכפי מה שאנו רואין כעת לא אכשיר דרא כלל ודבר זה נותן מקום להתיאש, וכפי מה שכתבנו למעלה, אבל התשובה על זה הוא כפי מה שנבאר.",
+            "דהנה לכאורה קשה לנו זאת על חז\"ל עצמם שמסרו לנו חכמי המשנה והגמרא בסימני הגאולה סימנים שאינם לשבח כלל, כמו שאמרו במשנה סוף סוטה ובסנהדרין צ\"ז, בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי וכו' ואין תוכחה, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה וכלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו וכו' עוד שם חכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת נעדרת.",
+            "ובסנהדרין איתא דהיינו שנעשית עדרים עדרים והולכת לה, פירוש שתחסר האמת מן העולם יום יום בשטף גדול מאד, עוד שם אין בן דוד בא וכו' עד שירבו המלשינות וכיו\"ב דברים רבים וכמה מהם סמכו גם על דברי תורה והנביאים.",
+            "ואנו רואים בעו\"ה שנתקימו כולם בדור הזה<small>(וגם כל שאר הדברים מענין המצוקות ג\"כ נתקימו כולם)</small> ולכאורה יפלא דהלא מפסוקי התורה נראה להפך שהגאולה תהיה כאשר נשוב אל ה', כמש\"כ והיה כי יבואו אליך וגו' הברכה והקללה ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ואז ישיב ה' את שבותך וגו' והוא דבר הבטחה מה' שכן יהיה בודאי וכמו שכתב הרמב\"ן.",
+            "והנה יש כמה תשובות לבאר הענין <small>(ע\"ש בסנהדרין צ\"ז ע\"ב ודף צ\"ח)</small>, אבל ביאור הענין הקרו�� לפשוטו הוא כך, דשניהם אמת, דבאחרית זמן הגאולה ימצאו שני סוגי אנשים ושניהם עזרו בקירוב הגאולה כאשר נבאר.",
+            "שימצאו חלק אנשים בישראל אשר יתחזקו עצמם לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם הם ובניהם, והם הם שלומי אמוני ישראל עובדי ה' שבדור הזה שבזמן שיתרבו המתפרצים העומדים לפרוץ ולהרוס דת קדש ע\"י ריבוי ספרי הפוקרים אשר יפיצו בקרב העם או שארי עצות של תאוה וחמדה שלוחי דיצה\"ר הכחות אשר יגרמו לפרוק עול מלכות שמים עול התורה והעבודה, בעת הזאת השרידים משלומי אמוני ישראל המתחזקים ומתאמצים לשמור כל חוקי התורה שלא להתרפות ממנה וגם את בניהם ילמדון להחזיק בתורת ה' ושלא לסור מכל הכתוב בה ימין ושמאל.",
+            "בודאי מדרגתם עולה למעלה כי יגיע להם הדבר בקושי גדול ובחרף נפש הרבה יותר מדורות הקודמים, וידוע מה דאיתא באבות דרבי נתן דפעם אחת בצער שקול ממאה פעמים שלא בצער, ועבודת השי\"ת כעת היא טהורה ונקיה שאין בה מטרה לכבוד או שארי פניות כי אדרבה נתקיים בנו בעוה\"ר וסר מרע משתולל על הבריות ויראי ה' ימאסו אצל איזה סוגי אנשים,",
+            "ויש אנשים אשר בשביל לעשות את בניהם יהודים כשרים כדת התורה מקבלים עליהם לחיות חיי עוני ודוחק כל ימיהם ומשארית עמלם יפרישו שכר למלמדים ומורים שיתחזקו בניהם בתורת ה' ואינם משנים מקומם בכל ענים ודחקם למקומות הרחוקים שהפרנסה מצויה יותר בשביל חינוך בניהם לתורה ויראה, בודאי נוכל לומר דנחשב זה תשובה לה' בכל לב ונפש.",
+            "וכהנה הבנים השרידים אשר ה' קורא השמים לילות כימים על תורת ה' ומשחירים פניהם בדוחק מזונותיהם ורק להתדבק בתורת ה' ומצותיו כל ישעם וכל חפצם, ובזמן שנמצאו להם הרבה מפריעים ומלגלגים, הם יתחזקו עצמם לעמוד על משמרתם משמרת הקודש בתורה ועבודה וכל הכתוב בתורת משה ודברי נביאים הכל קדוש אצלם, הלא מדרגתם עולה למעלה מאד בעת הזאת.",
+            "וכהנה אלה הבנים מבחורי ישראל אשר מצוקת הזמן יעבר עליהם ובתוך מצוקתם יתחזקו לשמור דת ה' ובכל יכלתם ויפעלו בעצמם לחיות בלחם צר ומים לחץ ורק שלא יבא פגול לתוך פיהם ובזמן שנפשם רעבה וצמאה ועיפה, ולא יום אחד ושנים אלא כמה וכמה ימים ושנים ובכל ענים ומרודם לא יבעטו ח\"ו אלא עוד נפשם בהם תתמוגג על מעוטם בתורה ובמצוות ה' אשר אין בידם לעשות כראוי, האין זה תשובה לה' בכל לב ובכל נפש כי עבודתם לה' היא עבודה שלמה אשר זכות אחד מהם יכריע הרבה והרבה כהנה וכהנה,",
+            "כיו\"ב שאנו רואין קדושת עם ישראל שבהתגברות מצוקת הזמן על כל אחד עד מאד, ואעפ\"כ מתחזקים בכל נפשם לשמור חוקי התורה הם ובניהם ובאים ומתפללים ובוכים ומתודים לפני הקב\"ה ומצדיקים דינו וקובעים עתות לתורה וכל ענים ודחקם ירבו לרחם ולעשות חסד אחד עם חברו בכל מיני השתדלות והתחכמות איך להטיב ולהשכיל אל דל,",
+            "ועל כל האנשים האלו בודאי קרוב מאד לומר שנתקימו בהם פסוקי התורה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבביך וגו' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוה היום אתה ובניך בכל ללבך ובכל נפשך, כי אלה השרידים שלומי אמוני ישראל שבים אל לבם ויודעים חומר העבודה והמצוה אשר עליהם ומוסרים נפשם לקיים את התורה הם ובניהם.",
+            "אמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו ז\"ל מראש, כי לא הכל יעמדו במדרגה הזאת, ויקום דור החדש שהם להיפך הראשונים, שיעמדו במדרגה שפלה במצב הדת מאד ויתנהגו כל אחד כפי הישר בעיניו<small>(ולא יקבלו תוכחה כמבואר במשנה)</small> ואעפ\"כ אל יפול לבנו מזה, כי זה גופא מסימני הגאולה.",
+            "כי אלה הראשונים יקרבו הגאולה במעשיהם הטובים ואלה נמי יקרבו הגאולה, והיינו שבדורות הקודמים שהלכו הדורות כתיקונן וכל כלל ישראל עמדו במעמדן, האבות מסרו לבניהם את יסודי האמונה והדת והבנים קבלו באהבה וחיבה כל מה שנמסר להם מאבותיהם.",
+            "<small>(וכפי חוקי מדות הדרך ארץ שקודמות לתורה שעל הבנים הצעירים לשמוע לקח אביהם ואמונתנו הקדושה הלא היא מקובלת מדור דור מאבות לבנים עד דור הראשון שהיו ששים רבוא אנשים מבני עשרים ומעלה לבד הנשים וטף שהיו כולם במעמד הר סיני והם ראו את הכל בעיניהם וכדכתיב היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי)</small>",
+            "וכמו שאנו אומרים ודבריו חיים וקיימים כו' על אבותינו עלינו ועל בנינו ועל דורותינו וכו' וכל ישעם וחפצם הן מהאבות והן מהבנים היתה רק זאת לזכות בתורה ומעשים טובים ולעשות רצון אבינו שבשמים ואז לא היתה הנחיצות כ\"כ בקירוב הגאולה שמצב הדת עמד על תילו ובאריכות הגלות נתגדל ונתרבה זכותן של ישראל מדור דור הן מהזכיות בעצמם שנתוספו מכל דור, והם משכר ההמתנה שישראל מחכין ומצפין לביאתו של משיח זה זמן ארוך ועמודים באמונתן ובצפיותן לישועה, וכמו שאמרו חז\"ל בסנהדרין <small>(דף צ\"ז)</small> שכשם שאנו מחכין כן הקב\"ה מחכה לגאלנו כמו שנאמר לכן יחכה ה' לחנכם וגו' ומאחר שהוא מחכה ואנו מחכים למה לא בא להגדיל שכר ולכן לא מיהר הקב\"ה את הקץ.",
+            "אבל כל זה כשהקבלה מיסודי הדת ושרשי האמונה היתה חזקה ולא בא שום רפיון בקיום התורה והמצוה מצד האמונה אבל בעת הזאת שבעוה\"ר קמו הפריצים ויחללו דת קודש ע\"י ריבוי ספרי עמל ודעות חופשיות אשר יפיצו בקרב העם, כבו כמעט את שלהבת האמונה הטהורה מלב צעירי ישראל, והרבה התחילו למאן בקבלת אבותיהם והם חכמים בעיניהם נגד כל דורות הקודמים.",
+            "וכל החכמים ונבונים וקדושי עליון שבכל הדורות שהיו לפנינו שמסרו נפשם על כל חוק מחוקי התורה נקלה כבודם בעיניהם ואף נגד רבותינו בעלי המשנה והגמרא שהיו כמלאכי מרום מצאו איזה מהם עזות בנפשם לדבר נגדם, אוי לנו שכך עלתה בימינו והוא כנבואת חז\"ל שחוצפא יסגי שגדל עד מאד בעוה\"ר,",
+            "וממילא אין ביכולת האבות למסור קבלתם הנאמנה להבנים מיסודי הדת וחביבות התורה והמצות מאחר שימאנו לקבל, וא\"כ אין שום תועלת נרצה מאריכת הגלות כיון שהקבלה הולכת ונפסקת ח\"ו <small>(ועוד בעוה\"ר אנו רואים להיפך שהבנים יפעלו גם על האבות לרעה)</small>.",
+            "ובע\"כ יחיש וימהר הקב\"ה הגאולה לפקוח עינים עוורות לראות באור האמיתית, כי חלילה לא יעזוב הקב\"ה את בניו שיודחו, וכדכתיב בל ידח ממנו נדח, כי הם בניו בני בחוריו אשר נטלם ונשאם מימות עולם, וכדכתיב ואף את גם זאת בהיותם בארץ אויביהם <small>(פירוש שהקב\"ה הגלה את ישראל שיטיבו את מעשיהם שם בהגיעם חמת המציקם והם יוסיפו לעשות זאת גם שם בכ\"ז)</small> לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם,",
+            "ואמרו חז\"ל לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו, לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי, כי אני אלוהיהם לעתיד לבוא.",
+            "נמצא ששני סוגי אנשים שימצאו בעת האחרונה שניהם יקרבו את הגאולה, אלה במעשיהם הטובים וגודל המצוקות שהם סובלים ואלה במעשיהם אשר לא טובים, ומובן הדבר כי טוב יותר להאדם להיות מהטובים ולא מהרעים, וכ\"ז שכתבנו מרומז בתורה בפרשת האזינו דקאי נמי בענין אחרית הגאולה <small>(כמו שפירשו חז\"ל בסנהדרין דף צ\"ז)</small> וכדכתיב כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב,",
+            "והיינו כי ידין ה' עמו יתנחם לגאלם <small>(כפרש\"י)</small> משום דגם עבדיו נתונים בצרה ויראה כי אזלת יד פירוש שהלך כוחן של ישראל להיות בגולה כי אפס עצור ועזוב היינו שאפס בהחלט כח המחזיק דת קודש שאין בכחן של ישראל עוד להחזיק.",
+            "וכעין זה פירשו לנו חז\"ל בסנהדרין שם במקרא זה אין בן דוד בא עד שירבו המלשינות והיינו שמטעם זה אפס עצור ועזוב שאין בכח העומדים בראשי עם להחזיק הדת, ד\"א עד שיתמעטו התלמידים ופירש\"י שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב, הרי שימצא גם אז עבדיו נאמנים לו יתברך אלא יהיו מועטין ואין בכחן לעצור, וכן נמצא בכתוב על עת הגאולה <small>(ירמיהו ל״א:כ״ז)</small> וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, וכתוב בגמ' <small>(סוטה כ\"ב)</small> דזרע בהמה קאי על אדם שאין בו לא מקרא ולא משנה ולא גמרא והיינו שימצאו שני סוגי אנשים וכנ\"ל ושניהם יהיו מסייעים לקירוב הגאולה וכנ\"ל.",
+            "היוצא מדברינו שבזמנינו יש יותר לצפות ולקוות שיתגלה כבוד השי\"ת בעולם וכפשטיה דקרא שאמר הכתוב חי אני נאום ה' וימלא כבוד ה' את הארץ, ולפ\"ז צריך כל איש ישר לב להתבונן מה יהיה כשיבוא משיח צדקינו מי יהיה אז לשם ולתהלה ולתפארת ומי יהיה אז המאושר מאדם, אותן שדבקו בהשי\"ת בעת התגברות המצוקות והתלאות והם עמדו על משמרתם להיות יהודים נאמנים לה' ולתורתו.",
+            "על פניהם יאיר אור השי\"ת כל אחד לפי מדרגתו בידיעת התורה ובקיום מצותיו וכדאיתא בתנא דבי אליהו פ\"א אור של ת\"ח וצדיקים לימות בן דוד ולעוה\"ב כיצד וקחשיב שמה כמה מדרגות יש שנותנים לו מאור פנים ככוכבים קטנים ויש ככוכבים גדולים <small>(וכמו שאמר הכתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד)</small> ויש שנותנים לו מאור פנים כמו הלבנה בתחלת החודש ויש כמו בחמשה לחודש ויש כמו עשרה לחודש ויש כמו בט\"ו לחודש ויש כמו השמש בצאתה שעה אחת על היום ויש כמו שלש וכו' ויש כמו שש שעות על היום, וכל זה מרומז ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ע\"ש.",
+            "ובאמת כ\"ז מרומז במה שאמר הכתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו, ואחז\"ל היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו לא עבדו, אלא בין השונה פרקו מאה פעמים לבין השונה מאה פעמים ואחד,",
+            "וביאורו לפי מה שהיה עמלו בתורה ביותר יאיר אור פניו ביותר וזהו שאמר וראיתם היינו שיהיה ניכר על אור פניו מדרגתו היותר גדולה, ומסיים שם בתנא ד\"א זה הכלל כל הנושא פנים אל התורה זוכה ומקבל פני השכינה אבל המזוהם בעבירות אינו מיסב בפני המלך <small>(פירוש אפילו לאחר שיקבל עונשו בגהינם וינקה מעונותיו אינו זוכה לקבל פני המלך וכענין שאחז\"ל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית)</small> במה דברים אמורים בזמן שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה ומת הרי הוא כצדיק עולם לכל דבריו,",
+            "וכעין זה איתא שם ג\"כ בפ\"ה וז\"ל כבוד ועוז לצדיקים לע\"ל ולעוה\"ב כיצד, הקב\"ה יושב בביהמ\"ד שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ולכל אחד ואחד נותנין לו מאור פנים לפי התורה שיש בו.",
+            "ודע עוד לפי מה שביארו למעלה דבסוף הגלות ימצאו דעות נפסדות ויש שעי\"ז יבדלו מן התורה ומן המצות, וע\"כ האנשים שיתחזקו אז לילך בדרכי ה' וללמוד תורתו ולקיים מצותיו, נקראין אז בשם צדיקים, וזהו שאמר הכתוב \"ועמך כלם צדיקים\" היינו אותן שישארו לצד ה', ולא נתפתו להפושעים <small>(כן כתב באבקת רוכל תלמידו של הרא\"ש ז\"ל)</small>,",
+            "וע\"כ צריך כל איש להתחזק כעת בידיעת התורה ובקיום מצותיו דאחר שיבא משיח שוב נקראים אותם השנים, שנים אשר אין בהם חפץ, וכמו שאמר הכתוב וזכור את בוראך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, ואחז\"ל אלו ימות המשיח שאין בהם זכות ולא חובה והטעם כי אז יתבטל היצה\"ר."
+        ],
+        [
+            "והנה כל מי שאינו מאמין כלל בביאת המשיח ידוע לכל שעונו גדול מנשוא שחסר לו עיקר אחד מן השלשה עשר עיקרים, וכן מי שאינו מחכה לביאתו דהיינו שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא, הוא חבירו של האיש הזה וככופר בתורה יחשב, דז\"ל הרמב\"ם בהלכות מלכים פי\"א המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו <small>(ע\"כ ר\"ל שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא)</small> לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבתך וגו' והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' עכ\"ל.",
+            "והנה באמת אנו צריכין להתבונן מן העבר על העתיד בעת שיצאנו ממצרים הבטיח ה' לנו כמה טובות וכתיב ביהושע <small>(כ\"ג)</small> ויקרא יהושע לכל ישראל ויאמר אליהם וגו' וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשיכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' עליכם הכל באו לכם לא נפל ממנו דבר אחד,",
+            "וממנו נוכל להתבונן גם היום בודאי יקוים הבטחתו אשר הבטיח לנו בפרשת הגאולה, ונאמר יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, ולבד מה שהבטיח לנו בתורתו הבטיח לנו ביד כל עבדיו הנביאים אודות הגאולה העתידה בישעיהו בירמיהו ביחזקאל ובתרי עשר, בכולם יש נביאות על הגאולה העתידה ומדרגה הרמה של ישראל אשר יהיה בזמן ההוא שכולם יגיעו למדרגת הנבואה, וכדכתיב <small>(יואל ג׳:א׳)</small> והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'.",
+            "וגם כל הכבוד שיהיה להם מכל באי עולם וכדכתיב והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב וגו' כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה', ונאמר והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, וכלל אמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.",
+            "וענין איחור הגאולה כבר רמז לנו הקב\"ה בעצמו ע\"י הנביא הושע <small>(ג')</small> כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח וגו' אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים,",
+            "ואמר לנו עוד אם יתמהמה חכה לו, ביאור הדבר אם יחשוב האדם שח\"ו יתבטל הבטחתו שהבטיח לישראל לא כן הדבר אלא חכה לו, פירוש כאדם המחכה על איזה דבר כי באמת בודאי יתקיים, כמו שאמר הכתוב יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם ומסיים הכתוב כי יבא לא יאחר.",
+            "וביאורו לדעתי בדרך דמיון מלך אחד התקצף על בנו ויגזור עליו על חמש שנים שלא יהיה בביתו ושלחו למדינה רחוקה מאד בקצה העולם אשר בימים הראשונים היה צריך ליסע איזה שנים, ואחרי ניחם המלך, אכן דבריו שדיבר אין להשיב ויתבונן בנפשו מה לעשות כאשר תכלינה החמש שנים בלא תמשך נסיעתו כמה שנים קודם שיבא לפה ויתן צו שיעשו עבורו כל ההרים למישור ויעשה עבורו כל המאשינעס שבעולם אשר יוכל בזמן קל לבוא לביתו ולא יאחר בשביל הנסיעה רק לזמן מעט מאוד.",
+            "כן הוא ענינינו אשר נפזרנו בקצה הארץ והקיבוץ גליות יהיה מכל ישראל כאמור ואתם תלקוטו לאחד אחד בני ישראל,",
+            "ויחשוב האדם שהקיבוץ גופא ימשך כמה שנים עד שיקובצו, אבל באמת לא כן הוא, הקב\"ה עושה כל ההכנות מקודם עד שכשיבוא עת הקיבוץ לא ימשך הרבה וזה שכתוב אם יתמהמה חכה לו, ושמא תאמר הלא ימשך הרבה הקיבוץ גופא, ולזה אמר כי בא יבא, ר\"ל כאשר יבא הזמן שיוכל לבא לא יתאחר כלל, והוא כמו שאמר הכתוב מי אלה כעב תעופינה, ר\"ל כמו הענן שהוא רץ במהרה מאוד כן יהיה הקיבוץ גליות,",
+            "ועצם ענין האיחור יש תשובה פשוטה כי הנה הכתוב אומר ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה והרי שם לא היו רק שבעה אומות, ואפ\"ה כשרצה הקב\"ה לקיים ההבטחה שהבטיח לאברהם היה מוכרח זרע אברהם להמתין כמה מאות שנה עד שיושלם עונם,",
+            "וכהיום שהוצרך כל העולם להתברר ולבוא הכל תחת רשותו של הקב\"ה ומלך משיחו כמאמר הכתוב בדניאל <small>(ז')</small> ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וגו' הוכרח הדבר להמשך זמן רב,",
+            "ויותר מזה שהגאולה הקודמת לא היה אלא לזמן כמו שכתוב בסה\"ק, אבל הגאולה האחרונה הזו היא אחרית כל הגליות שלא יהיה עוד שום גלות וממילא הוכרחו לתקן כל הקלקולים שהיו לישראל מיום היותם לגוי ובאריכת הגלות יתוקן הכל וגם הגלות הוא צירוף גדול לברר הרע מן הטוב וכמאמר הכתוב בדניאל בסופו יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו' ולכל זה צריך זמן רב.",
+            "אבל חלילה חלילה לנו להתיאש ע\"י האיחור, ופרט שהנביא הגיד לנו מראש על האיחור כי אף אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא וגו' וחלילה לא יפול מדברי ה' דבר וכמו שאנו אומרין בברכות שקבעו לנו אחר ההפטרה, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם,",
+            "ובפרט בעיקר הזה שלא דבר אחד הוא שכל הנביאים מלאים מזה וכל רבותינו בעלי הש\"ס מלאים מזה והוא עיקר ויסוד אמונת ישראל, ואנו אומרים זה בברכה ראשונה ומביא גואל לבני בניהם,",
+            "ובפרט כהיום לפי מצב ישראל שהגיע עד לעפר בעוה\"ר הן בגופם הן בנפשם וכמשה\"כ שחה לעפר נפשינו היינו נפשם של ישראל כידוע מצב הדור הצעיר, דבקה לארץ בטנינו היינו גופם של ישראל.",
+            "בודאי עלינו לעמוד הכן ולחכות לישועה ובלשון הכתוב הנ\"ל חכה לו דהיינו שצריך לעמוד מוכן כמו שעומד ומחכה על איש שיבא ומי בעת כזאת יודע אולי כבר עומד אחר כתלינו.",
+            "ואשרי למי שאינו מתיאש מלחכות להגאולה ונותן לב על עצמו ובניו להרבות תורה ומצות שלא תשיגנו בושה לעת ההיא כי רק בעוה\"ז שדומה ללילה הכל מכוסה ולא ניכר צדיק לפני רשע, אבל אז יתגלה הכל וכדאיתא בתרגום קהלת על הפסוק סוף דבר הכל נשמע ותרגם כל עובדי בני עלמא עבידין דיתפרסמון, וכל אחד יתכבד לפי התורה והמצות שיש בידו וכמשה\"כ על עת ההיא ושבתם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו וכנ\"ל בפרק הקודם."
+        ],
+        [
+            "והנה בפרקים הקודמים שעברו ביררנו מצד השכל שצריך האדם לצפות לישועת ה', ועתה נבאר החיוב ממאמרי חז\"ל, דהלא אמרו בשבת <small>(דף ל\"א)</small> ששואלין לו לאדם בשעת הדין צפית לישועה <small>(והיינו כמו שאנו מתפללין בכל יום \"וקרנו תרום בישועתך\")</small>, והקב\"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו כדאיתא בפסיקתא <small>(במאמר גילי)</small> שאמר הקב\"ה לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי,",
+            "שהרי אפילו צדיקים המחבבין התורה דורשים מהם על צפוי לישועה, ודבר זה מקרב את הגאולה כדאיתא בילקוט איכה בשעת חורבן הבית אמר יצחק אבינו לפני הקב\"ה, רבש\"ע שמא אין חזרה לבנים, והשיב הקב\"ה אל תאמר כך יש דור שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים שנאמר \"ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם\", מכל זה נראה שרצון השי\"ת שנחכה למלכותו בכל עת <small>(ונראה שזהו שאחז\"ל צפית לישועה, שלשון ציפיה הוא כמו הצופה שעומד במקום גבוה ומתבונן לראות איזה דבר חדש, כך צריך האיש הישראלי לחכות על מלכות שמים שיתגלה בקרוב)</small>.",
+            "והנה ידוע שהוזהרנו בתורה להרחיק מדברי שקר כמו שכתוב \"מדבר שקר תרחק\", והיינו אפילו אם הדבר הזה איננו שקר גמור רק שיש בו קצת תערובת שאיננו אמת ג\"כ הוזהרנו בזה <small>(עיין שבועות דף לא)</small>, וזהו אפילו אם הוא מדבר עם איש שכמותו וכ\"ש אם הוא מדבר עם נשיא בישראל, וק\"ו בן בנו של ק\"ו אם הוא מדבר עם השי\"ת בודאי יש ליזהר מלהיות דובר שקר לפניו וכמו שכתוב \"דובר שקרים לא יכון לנגד עיני\",",
+            "וזה אפילו אם איננו מזכיר שמו של הקב\"ה על ענין זה שהוא מדבר, ופרט כשבוא מזכיר שמו על ענין זה, בודאי צריך זהירות גדולה בענין זה. וע\"כ יפלא מאוד איך אנו אומרין ג\"פ בכל יום \"עלינו לשבח\" ומסיימים \"על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזיך\",",
+            "והלא אם היה מקוה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת עניני העבודה כל ההלכות השייכות לעניני הקרבן והמקדש <small>(ודוגמא, אם מצפין שיבוא המלך בהעיר אפילו באיזה ספק ספיקא מקשטין כל הרחובות לכבודו אפילו אם יהיו אלף רחובות בעיר מספק פן יסע דרך רחוב זה)</small>,",
+            "בעבור שאז כל הדינים נוגעים למעשה, ואם ת\"ח לא ידעו בהם הלא לבזיון יהיה לו, אין זאת כי אם שבפינו לבד אנו אומרין דבר זה, אבל רחוק הוא מכליותינו, וע\"ז אני מתמה, איך אנו אומרין לפני ה' דבר שאיננו כן, ובפרט להזכיר שני שמות הקדושים ע\"ז, וכשיתבונן בעצמו ימצא שמזכיר יותר מארבעים שמות הקדושים בכל שבוע <small>(ג\"פ \"עלינו לשבח\")</small> ובחשבון שנה הוא מזכיר יותר מאלפיים שמות הקדושים ללא דבר, כי הוא אומר לפני ה' שמקוה שבמהרה יתגלה כבודו ובאמת אינו מקוה כלל.",
+            "והנה על כלל ישראל יש לדון לכף זכות דהם סומכין עצמן על הכהנים שעליהם מוטל ענין המקדש ועבודתו, אבל על הכהנים בודאי יש לתמוה מאוד כשהם מתיאשין מללמוד דיני עבודה.",
+            "הלא בם בחר ה' לשרתו ובכל יום יש ספק שמא יבוא משיח צדקנו, וכדאיתא בעירובין <small>(דף מ\"ג)</small> שהאומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור בכל יום לשתות יין שמא יבוא היום, ונפסק כן להלכה <small>(רמב\"ם פ\"ד מהלכות נזירות הלכה י\"א)</small>, וידוע מה שהיה בעת הגאולה השניה שאמר הקב\"ה לחגי הנביא שאל נא את הכהנים תורה וגו' וכן יהיה בודאי בגאולה האחרונה וכמה תגדל הכלימה כשלא ידעו מה להשיבן.",
+            "ובאמת מוטל ג\"כ על ת\"ח שבישראל לקבוע עת מעתותיו לידע דינים השייכים לעניני הקודש והמקדש, דהלא ידוע מה שאחז\"ל אלף נכנסין למקרא חלק עשירי מזה יוצאין לגמרא, נמצא דלגמרא הוא אחד ממאה אנשים, וכמו בכל ישראל כן הוא בודאי גם בכהנים איש למדן להבין הלכה הוא אחד ממאה, ותשעים ותשע הם אנשים פשוטים גמורים, ובודאי צריכין ללמוד עמהם דיני עבודה,",
+            "וכן היה בזמן המקדש, כדאיתא בירושלמי פ\"ד דשקלים, רב יהודה בשם שמואל, דת\"ח היו לומדים עם הכהנים דיני שחיטה וקבלה וזריקה, וכן בודאי בעת הגאולה כשיעברו הים ויוצרך כל אחד להביא קרבן תודה, או על חולה שנתרפא שמצוי אצל כל אדם או חייבי חטאות שימצא לאלפים שעברו על חילול שבת בשוגג וכה\"ג.",
+            "וירוצו הכל אצל הכהנים שיקריבו בעדם הקרבנות, והכהנים ירוצו אצל כל בעלי תורה להבינם איך להקריב הקרבן כדין, וכמה בזיון וכלימה יגיע אז לכל אחד מבעלי תורה כשלא ידעו להשיב. וידיעה בעניני עבודה לידע כל פרטיה למעשה נצרך לזה כמה שבועות או חדשים.",
+            "והנה לפי גודל מצוקת הזמן שמצוי כעת בעוה\"ר שנתקיימו כמעט כל הסימנים שהזכירו חז\"ל בעת קירוב הגאולה <small>(עיין סוף סוטה במשנה ובסנהדרין צ\"ז וצ\"ח)</small> ובודאי יש לקוות לגאולה וצריך להזדרז להכון לעבודה ולהלכותיה,",
+            "ולך נא ראה מה שאחז\"ל <small>(סנהדרין צ\"ח)</small> לענין משיח שראה ריב\"ל דהוי שרי ואסר כל מכה בפ\"ע ולא הכל ביחד, והטעם השיב בעצמו כי פן יאמר לו הקב\"ה שילך לגאול בניו ולא יצטרך לעכב,",
+            "ועתה נוכל ללמוד בק\"ו אם רגע אחד אינו כדאי לעכב לכלל ישראל, מה נאמר אם יבוא משיח צדקנו ויאמר לנו בשם ה' להקריב קרבנות הקבועים בשם כלל ישראל וקרבנות האמורים בספר יחזקאל ואנחנו נהיה מוכרחים להמתין עכ\"פ איזה שבועות או חדשים<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">ואל יאמר האדם הלא אז יבוא משיח ואליהו והם עתידים להגיד לנו כל חלקי הספיקות, וכמו שמובא בגמרא כמה ספיקות בשם תיקו ואמרו המפרשים שתיקו הוא ר\"ת תשבי יתרץ קושיות ואבעיות, ע\"ז נשיב לו אמנם הדבר כן הוא שכל חלקי הספיקות יתברר לנו ע\"י אליהו, אבל הדברים הפשוטים המבוארים בפסוק ובביאורי תורה שבע\"פ המסורה לנו כמבואר בת\"כ ובגמרא הלא אנו צריכין בעצמנו לדעת כפי יכולתינו, כי הלא אליהו לא יבוא ללמוד עם כל אחד ואחד דברים שהיה יכול לידע מעצמו ורק הספיקות אשר אי אפשר לברר יתגלו לנו על ידו, ועל הפשוטות המבוארות הלא יאמר כי היה לכם ללמוד ולשנות בעצמיכם קודם שבאתי לבשר הגאולה וכמו שנאמר \"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים\" ובתריה כתיב \"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא\" וגו'.</i> עד שנהיה בקיאים בהלכותיהן,",
+            "לך נא וראה מה דאיתא בבכורות <small>(דף נ\"ד)</small>, דלפיכך בטלו שלא לעשר מעשר בהמה אף דהוא מצות עשה דאורייתא משום דאתי לידי תקלה <small>(דכיון דאין לנו מזבח להקריב וצריכין להמתין עד שיפול בהן מום אתי לידי גיזה ועבודה)</small>.",
+            "וקפריך הגמרא: \"נישדי בי מום בכוליה עדריה קודם שנעשר את העדר\" <small>(דהוא עדיין חולין ומותר להטיל בהן מום)</small>, ומשני: \"מהרה יבנה המקדש ובעינן בהמה להקרבה ולא שכיחי\" עיי\"ש בגמ', והרי משום חשש זה ביטלו מ\"ע דאורייתא, ולמה לא נימא מהרה יבנה המקדש ובעינן כהנים להקרבה ולא שכיחי דהא בעינן שיהיה יודעין דיני עבודה בכל משפטיה ולא שכיחי וכנ\"ל,",
+            "וע\"כ כשאנו אומרין \"נקוה לך לראות מהרה בתפארת עוזך\" צריכין אנו להתחזק שיהיה שכיחי כהנים להקרבה, והיינו<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">ואפילו מי שאין לו שהות, או שאינו מוכשר לזה יראה עכ\"פ לעשות מעמד ומצב לאחרים בעלי תורה שילמדו עניני הקודש והמקדש ויחשב על שמו, ע\"כ מה נאה היה אלו ימצאו איזה עשירים מנדבין מנכסיהן לקבוע במקומן או במקום אחר שיאות להם חבורת אברכים גדולי תורה שילמדו הסדר ההוא ויהיו בקיאים בכל הלכותיו <small>(וכן עשיתי בעירי שקבעתי עשרה אברכים גדולי תורה ויראה לענין זה, ושמעתי שמקרוב נעשה בירושלים עיה\"ק ג\"כ חבורה קדושה כזו אשרי הפונה אליהם להחזיקם)</small>, ויקדישו לזה מחצית עתותם ומחצית לשארי לימודים איש איש כחפצו, ביו\"ד או בח\"מ, וישתדלו ללמוד ההלכות האלו על בורין, כי כיון שהקב\"ה חושב ללמודים אלו כאלו מקיימין אותם בפועל ממש, צריך להשתדל ולידע כל דבר בבירור וכמו שכתב השל\"ה בספרו יש נוחלין, ובזה תהיה התועלת כפולה, כי לבד מה שימצאו בישראל מופלגים היודעים בהלכות אלו הנוהגים בזמן המקדש <small>(שיהיה במהרה בימינו)</small> עוד זאת שת\"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה הקב\"ה כאלו מקריבין בפועל <small>(מנחות ק\"י)</small>, וכל זה הוא לבד מצות החזקת התורה שרבה היא מאד, ויתכן מאוד כשתמצא חברה קדושה כזו שלומדים בתמידות דיני עבודה, האיש שיודע בנפשו שעבר על עון חילול שבת והוא מחויב חטאת יבקשם שילמדו עבורו דיני הקרבת חטאת, וידוע מאמר חז\"ל כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת, או אם הוא אחד מארבעה שצריכין להודות כגון חולה שנתרפא או שהיה חבוש בבית האסורין וכה\"ג ובזמן המקדש היה צריך להביא קרבן תודה, ועכשיו צריך ללמוד דיני הקרבת התודה, ועיין בסוף שו\"ע אורח חיים בהשמטה שם, שביררנו שם ההנהגה בענין הזה, ומי יתן שיהיו הכל מתבוננין בזה המאמר שאמר השי\"ת ומקיימין אותו בודאי היה מתבטל כל הצרות והגירושין. </i> שכל מי שהוא בן תורה ובפרט כשהוא ג\"כ כהן יקבע עת מעתותיו ללמוד ענייני הקודש והמקדש, ובזה יהיה היכר שאנו מחכים ומצפים על התגלות כבודו בעולם ונעבוד עבודתו בכל אשר יצוונו.",
+            "ובאמת לבד הטעם שכתבנו למעלה שצריך כל ת\"ח לידע דיני עבודה כדי שידע להורות לכהנים, הלא הכהן הוא שייך רק לענין קבלה וזריקה שזה מיוחד לכהן לבד, אבל שאר עניני קודש בכלליהן ופרטיהן הוא שייך לישראל כמו לכהן,",
+            "כמה גדול וקדוש הלימוד ההוא כדאיתא במגילה ל\"א \"אמר אברהם לפני הקב\"ה רבש\"ע שמא ח\"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה <small>(היינו שטף מים והפצה על כל פני הארץ)</small>, א\"ל לאו, אמר לפניו רבש\"ע במה אדע כי אירשנה, א\"ל קחה לי עגלה משולשת <small>(דהיינו הקרבנות יכפרו עליהן)</small>, אמר לפניו רבש\"ע, תניח בזמן שביהמ\"ק קיים בזמן שאין בהמ\"ק קיים מה תהא עליהם, א\"ל כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כ\"ז שקוראין בהן מעל אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם <small>(והכוונה שיתבונן בפירושם ובאופני הקרבתם וכמו שכתב רבינו בחיי \"שאין לאמר שתהיה הכונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם\" עכ\"ל.</small>",
+            "ואיתא במדרש פר' צו ובפסיקתא דרב כהנא פיסקא טו: ר\"א בשם ר' חנינא בר פפא, שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן <small>(ר\"ל גם בלימוד הלכותיהן)</small>, ועכשיו שאין אנו מקריבין אותן מהו להתעסק בהן, א\"ל הקב\"ה הואיל ואתם מתעסקין בהן כאילו אתם מקריבין אותם,",
+            "ואיתא במדרש ילמדנו <small>(פ' צו יד)</small>: אמר הקב\"ה לישראל אע\"פ שביהמ\"ק עתיד ליחרב והקרבנות בטלין לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן <small>(ר\"ל בלימוד הלכותיהן)</small> ואם תעסקו בה�� אני מעלה עליכם כאלו בקרבנות אתם עוסקים, עיי\"ש עוד מה שמאריך בזה.",
+            "והנה ידעתי את התשובות אשר ישיבו כי בימינו טרדות הזמן מרובות ומשפט הקדימה להלכות הנהוגות בזמן הזה, אבל אשאלם הלא יש כמה מסכתות אשר רובם אינם שייכים בזמנינו למעשה כמו רוב מסכת סנהדרין ומסכת מכות ורוב מסכת יבמות ועוד כהנה אשר אין נוהגות בזמנינו למעשה, ואעפ\"כ לומדים אותם בעיון כיאות ולמה יגרע חלק קדשים חלק הקרבנות מבית אלוקינו מהמסכתות ההם,",
+            "וגם משמע בגמרא שהסדר הזה היה נחשב בימי האמוראים ללמוד למעשה כמו שאר הסדרים, והוא הכל מטעם שכתבנו שכיון שהקב\"ה מקבל הלימוד לקרבן כמו בזמן הבית אין אנו יכולים לפטור עצמינו מלימוד הזה כמו שלא היו יכולין לפטור עצמן מקרבן בזמן הבית,",
+            "והוא בב\"מ קי\"ד דאשכח רבה בר אבוה לאליהו וכו' ושאל אותו אליהו למה לא למד סדר טהרות והשיבו בארבעה לא מצינא בשיתא מצינא ופי' רש\"י בארבעה בגירסא דארבעה סדרים כגון מועד, ישועות <small>(נזיקין)</small>, נשים, שהן נוהגות בזה\"ז כמו בזמן הבית, וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי, ואמרינן <small>(מנחות דף קי)</small> אלו ת\"ח העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהם הכתוב כאלו מקריבין אותן בביהמ\"ק, בשיתא מצינא בתמיהה זרעים אינו נוהג בחו\"ל וכן טהרות, עכ\"ל,",
+            "הרי בסדר קדשים היו לומדים האמוראים כמו שאר סדרים, ומטעם זה סדרו רב אשי ורבינא בדורות הבאים גמרא על כל סדר קדשים מה שלא עשו כן בזרעים ובטהרות אף שהיה להם תליסר מתיבתין גם על מסכת עוקצין כדאיתא בברכות <small>(דף כ.)</small> והיינו מטעם הנ\"ל, דלימוד קדשים נחשב לישראל כאלו מקריבין עוד הקרבנות, וכ\"כ הרמב\"ם בפי' המשניות בסוף מסכת מנחות וז\"ל \"ואמרו ת\"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בהמ\"ק בימיהם, וע\"כ ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזה\"ז כמו שאומרים רוב בני אדם\" עכ\"ל.",
+            "ודע עוד דלימוד זה מועיל לאדם שלא ימצא מקטרגין עליו מלמעלה כדאיתא בזה\"ק במדרש הנעלם פרשת וירא \"א\"ר כרוספאי האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבניא ותקרובתא <small>(דהיינו כל קרבן וקרבן למה הוא בא ומעשה העבודה והקרבה ממש בכל קרבן)</small> וכיון בהו <small>(ר\"ל שתהא זה במקום עסק ההקרבה לכפר עי\"ז אותו החטא שבא עליו אותו קרבן)</small> ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו\", עכ\"ל. ועיי\"ש עוד שאליהו הנביא גילה זה הסוד לרבי פנחס עיי\"ש.",
+            "והנה מזה המאמר לבד נוכל להבין גודל הזריזות ללימוד ההוא, הלא כ\"א יודע את נגעי לבבו שיש לו עוונות הרבה, וממילא יש עליו עי\"ז כמה מקטרגים ר\"ל, כי מכל עוון נברא מקטרג אחד כדאיתא באבות פ\"ד וכשיש לנו איזה עצה ותחבולה להשקיט רוחם שלא יוכלו לקטרג עלינו ואדרבה יזכירונו לטוב לפני הש\"ת כמה אנו חייבין לתת לבנו להעצה ההיא ולא להתעצל בזה,",
+            "ומלבד כ\"ז הלא בזמן שביהמ\"ק קיים אלו היה רוצה אף הנשיא שבישראל להקריב קרבן בעצמו אין לו שום רשות לזה<small>(ועוזיהו המלך נתנגע עבור זה)</small> ורק לכהנים ניתן רשות ואילו בזמנינו כל אד מישראל יש לו רשות ללמוד ענייני קרבנות והקב\"ה חושב עליו כאילו הקריבן, ועוד יש כמה מאמרי חז\"ל המפליגים מאוד בענין קדושת הלימוד ההוא ומעט מהם העתקתי בספרי \"תורה אור\" עיי\"ש.",
+            "דברי ��צעיר שבכהונה המקוה לישועת ה' <b>ישראל מאיר</b> ב\"ר <b>אריה זאב הכהן</b> מראדין בעה\"מ ספר <b>חפץ חיים</b> ו<b>משנה ברורה</b>."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Tzipita L'Yeshuah -- Torat Emet",
+            "http://www.ateret4u.com/online/f_01800.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מאמר צפית לישועה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Modern"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Letter from Ramban to his Son/English/Jewish Quaterly Review, 1892, Solomon Schechter.json

@@ -0,0 +1,33 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Letter from Ramban to his Son",
+    "versionSource": "http://www.jstor.org/stable/pdf/1449914.pdf",
+    "versionTitle": "Jewish Quaterly Review, 1892, Solomon Schechter",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "Jewish Quaterly Review, סולומון שכטר, 1892",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן לבנו",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "These are the regulations which I, Solomon, the son the martyr, Rabbi Isaac, the son of Zadoc, of blessed memory, draw up for myself. That as long as I am in good health, and free from accident, and think of it, I shall not eat before I have studied one page of the Talmud or of its commentaries. Should I transgress this rule intentionally, I must not drink wine on that day, or I shall pay half a Zehub to charity. Again, that I shall read every week the Lesson twice in the Hebrew text, and once in the Aramaic version. Should I intentionally omit completing the Lesson as above, then I must pay two Zehubs to charity. Again, that I shall take three meals every Sabbath, consisting of bread or fruit. Should I omit to do so, I must give in charity half a Zehub. Again, in order to subdue my appetites, and not to enjoy in this world more than is necessary for the maintenance of my body, I must not eat at one meal more than one course of meat, and not more than two courses altogether; nor must I drink more than two cups of wine at one meal, apart from the blessing-cup (over which grace is said), except on Sabbath, Festivals, Chanukah, New Moon, and at other religious meals (for instance, wedding-dinners and similar festive occasions). Again I must not have any regular meal on the day preceding Sabbath or Festivals. I must not have during the day more than one course, so that I shall enter upon the holy day with a good appetite. Should I transgress this resolve intentionally I shall have to fast a day, or to pay two Zehubs. Again, that I shall not eat the fish called burbot, if I think of it. Again, even on the above-mentioned days, I must not eat more than three courses at a meal, nor drink more than three cups of wine, exclusive of the blessing-cup. Again, I must not swear by God, nor mention the name of Heaven without a purpose, nor curse any man in the name of God. Should I, God forbid, transgress it, I must not drink more than one cup of wine on that day exclusive of the blessing-cup. Should I, however, transgress this after dinner, I must abstain from wine the following day. Should I transgress it, I have to pay half a Zehub. Again, that I shall get up every night to praise God, to supplicate for His mercy, and to confess. On those nights when confession is not to be said (Sabbaths and Festivals), I shall say hymns and psalms. This I shall do when I am in my house, and in good health, free from any accident. Should I transgress it, I shall drink not more than one cup of wine the following day, except the blessing cup. I again take upon myself to give to charity the following proportion of my expenditure - from each dress which I shall have made for myself or for one member of my family, costing more than ten Zehubs, I must pay one Pashut for each ten Zehubs. Again, if I should buy an animal, or a slave, or a female slave, or ground, that I shall also pay at the same rate. And if I shall buy clothes for sale, called fashas, I shall pay two Pashuts for each garment. As often as I am compelled to say the benediction of Hagomel (after having escaped danger), I shall pay a Zehub, except when I am travelling (also involving danger in those times), in which case I shall have to pay a Zehub on my arrival, and two Pashuts daily during the journey. Again, from every kind of fish bought for me, costing more than a Zehub, I shall pay a Pashut for each Zehub. And also, if I shall be worthy by God to marry my children, and to be present at their wedding, to cause them to give to the poor from the dowry brought to them by their wives, whether in money or in kind, at the rate of one per cent. If God will make me worthy of having sons, I must give to charity according to my means at the time.",
+        "I shall also, between New Year and the Day of Atonement in each year, calculate my profits during the past year and (after deducting expenses), give a tithe thereof to the poor. Should I be unable to make an accurate calculation, then I shall give approximately. This tithe I shall put aside, together with the other money for a religious (charitable) purpose, to dispose of it as I shall deem best. I also propose to have the liberty of employing the money in any profitable speculation with a view of augmenting it. But all I have written above I shall not hold myself guilty if I transgress, if such transgression be the result of forgetfulness; but in order to guard against it, I shall read this through weekly.",
+        "I also command my children to take upon themselves as many of the above regulations as may be in their power to observe, and also to bind it, from generation to generation, upon their children. And he who carries them out, and even adds to them, at pain of discomfort to himself, shall merit a special blessing.",
+        "And this is the text of the will which I, the above-mentioned Solomon, draw up for my children, may God preserve them. That they shall pray thrice daily, and endeavor always to utter their prayers with devotion. Again, that this prayer shall be said in the Beth Hamidrash (a prayer-house, which also served as a house of study), or in the synagogue together with the congregation. Again, that they shall apply all their powers to maintain the synagogues and the houses of study, which our ancestors have built, as well as to continue the endowments established by my ancestors and myself. They must always endeavor to imitate them, so that goodness shall never cease from among them. Again, that they shall always have a chair on which a volume of the Talmud, or any other Talmudical work, shall lie; so that they would always open a book when they come home. At least, they shall read in any book they like four lines before taking their meal. Again, that they shall read every week the Lesson twice in the Hebrew text, and once in the Aramaic version. Again, to take three meals on the Sabbath.",
+        "Again, that they shall be always modest, merciful, and charitable, for these are the qualities by which the children of Israel are known. Let also all their thoughts and meditations be always directed to the service of the Lord, and be as charitable and benevolent as possible,  for this is all that remains to man of his labour. They shall also endeavor to regulate their diet according to the rules laid down by Rabbi Moses (Maimonides), so as to fulfill the words of Scripture: \"The righteous eateth to the satisfying of his soul.\" And let them always be careful not to mention the name of God in vain, to be honest in all business transactions, and let their yea be always yea. They shall always have the obligation to train their children to the study of the Torah, but one shall devote his life to the study thereof. And it shall be incumbent upon his brothers to support this one, and to invest his moneys, and to provide for him that he and his family should live respectably, so that he be not distracted by worldly cares from his studies. Let also the elder love the younger brothers as their own children, and the younger respect the elder as a parent. Thus they may always bear in mind that they are a God-fearing family. Let them love and honour scholars, thus to merit the honour of having scholars for their sons and son-in-law. This will they shall themselves read weekly, and shall also make it incumbent upon their children, from generation to generation, to read weekly, in order to fulfill what is written (Gen. xviii. 19), \"For I know him that he will command his children, etc.,\" and also the words of Isaiah (Lix. 21), \"And this is my covenant, etc.\" But as often as they shall read this will, they shall also read the two letters below written, which Rabbi Moses ben Nachman sent to his sons, with a view of being serviceable to them in many respects. Should, heaven forbid, they be by any sad accident prevented from fulfilling the injuctions above laid down, they must fine themselves by not drinking wine on that day, or be eating one course less at the dinner, or by giving some fine to charity...",
+        "This is the letter which Rabbi Moses ben Nachman, of blessed memory, sent from the Holy Land to Barcelona: - \"Hearken, my son, to the instruction of thy father...\"",
+        "And this is the letter which the above-mentioned Rabbi sent from the Holy Land to Castile, when his son was staying before the king (in his service):-  May God bless you, and preserve you from sin and punishment. Behold, our master, King David, bore a son, wise and of understanding, like unto whom there was never one before or after. Nevertheless he said to him (1 Kings ii. 2): 'And keep the charge of the Lord thy God,' etc. He also said to him: 'And thou, my son, know the God of thy father' (1 Chron. xxviii. 9). Now, my son, if thou wilt measure thyself with Solomon, thou wilt find thyself a worm, - not a man, merely an insect, nevertheless, if thou wilt seek God, he will make thee great; and if thou wilt forsake him, thou wilt be turned out and forsaken. My son, be careful that thou readest the Shema morning and evening, as well as that thou sayest the daily prayers. Have always with thee a Pentateuch written correctly, and read therein the Lesson for each Sabbath...",
+        "'Cast thy burden upon the Lord,' for the thing which thou believest far from thee is often very near unto thee. Know, again, that thou art not master over thy words, nor hast power over thy hand; but everything is in the hand of the Lord, who formest thy heart... Be especially careful to keep aloof from the women [of the court?]. Know that our God hates immorality, and Balaam could in no other way injure Israel than by inciting them to unchastity. [Here come many quotations from Malachi and Ezra.]... My son, remember me always, and let the image of my countenance be never absent from before thine eyes. Love not that which I hate... Let always be upon thy lips the words of the Psalmist, 'I am a stranger in the earth: hide not thy commandments from me' (Ps. Cxix. 19); and God, who is good and the dispenser of good, shall increase thy peace and prolong thy life in peace and happiness, and promote thy honour according to thy wish and the wish of thy father who bore thee, Moses ben Nachman.\" "
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Letter from Ramban to his Son/English/merged.json

@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+    "title": "Letter from Ramban to his Son",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Letter_from_Ramban_to_his_Son",
+    "text": [
+        "These are the regulations which I, Solomon, the son the martyr, Rabbi Isaac, the son of Zadoc, of blessed memory, draw up for myself. That as long as I am in good health, and free from accident, and think of it, I shall not eat before I have studied one page of the Talmud or of its commentaries. Should I transgress this rule intentionally, I must not drink wine on that day, or I shall pay half a Zehub to charity. Again, that I shall read every week the Lesson twice in the Hebrew text, and once in the Aramaic version. Should I intentionally omit completing the Lesson as above, then I must pay two Zehubs to charity. Again, that I shall take three meals every Sabbath, consisting of bread or fruit. Should I omit to do so, I must give in charity half a Zehub. Again, in order to subdue my appetites, and not to enjoy in this world more than is necessary for the maintenance of my body, I must not eat at one meal more than one course of meat, and not more than two courses altogether; nor must I drink more than two cups of wine at one meal, apart from the blessing-cup (over which grace is said), except on Sabbath, Festivals, Chanukah, New Moon, and at other religious meals (for instance, wedding-dinners and similar festive occasions). Again I must not have any regular meal on the day preceding Sabbath or Festivals. I must not have during the day more than one course, so that I shall enter upon the holy day with a good appetite. Should I transgress this resolve intentionally I shall have to fast a day, or to pay two Zehubs. Again, that I shall not eat the fish called burbot, if I think of it. Again, even on the above-mentioned days, I must not eat more than three courses at a meal, nor drink more than three cups of wine, exclusive of the blessing-cup. Again, I must not swear by God, nor mention the name of Heaven without a purpose, nor curse any man in the name of God. Should I, God forbid, transgress it, I must not drink more than one cup of wine on that day exclusive of the blessing-cup. Should I, however, transgress this after dinner, I must abstain from wine the following day. Should I transgress it, I have to pay half a Zehub. Again, that I shall get up every night to praise God, to supplicate for His mercy, and to confess. On those nights when confession is not to be said (Sabbaths and Festivals), I shall say hymns and psalms. This I shall do when I am in my house, and in good health, free from any accident. Should I transgress it, I shall drink not more than one cup of wine the following day, except the blessing cup. I again take upon myself to give to charity the following proportion of my expenditure - from each dress which I shall have made for myself or for one member of my family, costing more than ten Zehubs, I must pay one Pashut for each ten Zehubs. Again, if I should buy an animal, or a slave, or a female slave, or ground, that I shall also pay at the same rate. And if I shall buy clothes for sale, called fashas, I shall pay two Pashuts for each garment. As often as I am compelled to say the benediction of Hagomel (after having escaped danger), I shall pay a Zehub, except when I am travelling (also involving danger in those times), in which case I shall have to pay a Zehub on my arrival, and two Pashuts daily during the journey. Again, from every kind of fish bought for me, costing more than a Zehub, I shall pay a Pashut for each Zehub. And also, if I shall be worthy by God to marry my children, and to be present at their wedding, to cause them to give to the poor from the dowry brought to them by their wives, whether in money or in kind, at the rate of one per cent. If God will make me worthy of having sons, I must give to charity according to my means at the time.",
+        "I shall also, between New Year and the Day of Atonement in each year, calculate my profits during the past year and (after deducting expenses), give a tithe thereof to the poor. Should I be unable to make an accurate calculation, then I shall give approximately. This tithe I shall put aside, together with the other money for a religious (charitable) purpose, to dispose of it as I shall deem best. I also propose to have the liberty of employing the money in any profitable speculation with a view of augmenting it. But all I have written above I shall not hold myself guilty if I transgress, if such transgression be the result of forgetfulness; but in order to guard against it, I shall read this through weekly.",
+        "I also command my children to take upon themselves as many of the above regulations as may be in their power to observe, and also to bind it, from generation to generation, upon their children. And he who carries them out, and even adds to them, at pain of discomfort to himself, shall merit a special blessing.",
+        "And this is the text of the will which I, the above-mentioned Solomon, draw up for my children, may God preserve them. That they shall pray thrice daily, and endeavor always to utter their prayers with devotion. Again, that this prayer shall be said in the Beth Hamidrash (a prayer-house, which also served as a house of study), or in the synagogue together with the congregation. Again, that they shall apply all their powers to maintain the synagogues and the houses of study, which our ancestors have built, as well as to continue the endowments established by my ancestors and myself. They must always endeavor to imitate them, so that goodness shall never cease from among them. Again, that they shall always have a chair on which a volume of the Talmud, or any other Talmudical work, shall lie; so that they would always open a book when they come home. At least, they shall read in any book they like four lines before taking their meal. Again, that they shall read every week the Lesson twice in the Hebrew text, and once in the Aramaic version. Again, to take three meals on the Sabbath.",
+        "Again, that they shall be always modest, merciful, and charitable, for these are the qualities by which the children of Israel are known. Let also all their thoughts and meditations be always directed to the service of the Lord, and be as charitable and benevolent as possible,  for this is all that remains to man of his labour. They shall also endeavor to regulate their diet according to the rules laid down by Rabbi Moses (Maimonides), so as to fulfill the words of Scripture: \"The righteous eateth to the satisfying of his soul.\" And let them always be careful not to mention the name of God in vain, to be honest in all business transactions, and let their yea be always yea. They shall always have the obligation to train their children to the study of the Torah, but one shall devote his life to the study thereof. And it shall be incumbent upon his brothers to support this one, and to invest his moneys, and to provide for him that he and his family should live respectably, so that he be not distracted by worldly cares from his studies. Let also the elder love the younger brothers as their own children, and the younger respect the elder as a parent. Thus they may always bear in mind that they are a God-fearing family. Let them love and honour scholars, thus to merit the honour of having scholars for their sons and son-in-law. This will they shall themselves read weekly, and shall also make it incumbent upon their children, from generation to generation, to read weekly, in order to fulfill what is written (Gen. xviii. 19), \"For I know him that he will command his children, etc.,\" and also the words of Isaiah (Lix. 21), \"And this is my covenant, etc.\" But as often as they shall read this will, they shall also read the two letters below written, which Rabbi Moses ben Nachman sent to his sons, with a view of being serviceable to them in many respects. Should, heaven forbid, they be by any sad accident prevented from fulfilling the injuctions above laid down, they must fine themselves by not drinking wine on that day, or be eating one course less at the dinner, or by giving some fine to charity...",
+        "This is the letter which Rabbi Moses ben Nachman, of blessed memory, sent from the Holy Land to Barcelona: - \"Hearken, my son, to the instruction of thy father...\"",
+        "And this is the letter which the above-mentioned Rabbi sent from the Holy Land to Castile, when his son was staying before the king (in his service):-  May God bless you, and preserve you from sin and punishment. Behold, our master, King David, bore a son, wise and of understanding, like unto whom there was never one before or after. Nevertheless he said to him (1 Kings ii. 2): 'And keep the charge of the Lord thy God,' etc. He also said to him: 'And thou, my son, know the God of thy father' (1 Chron. xxviii. 9). Now, my son, if thou wilt measure thyself with Solomon, thou wilt find thyself a worm, - not a man, merely an insect, nevertheless, if thou wilt seek God, he will make thee great; and if thou wilt forsake him, thou wilt be turned out and forsaken. My son, be careful that thou readest the Shema morning and evening, as well as that thou sayest the daily prayers. Have always with thee a Pentateuch written correctly, and read therein the Lesson for each Sabbath...",
+        "'Cast thy burden upon the Lord,' for the thing which thou believest far from thee is often very near unto thee. Know, again, that thou art not master over thy words, nor hast power over thy hand; but everything is in the hand of the Lord, who formest thy heart... Be especially careful to keep aloof from the women [of the court?]. Know that our God hates immorality, and Balaam could in no other way injure Israel than by inciting them to unchastity. [Here come many quotations from Malachi and Ezra.]... My son, remember me always, and let the image of my countenance be never absent from before thine eyes. Love not that which I hate... Let always be upon thy lips the words of the Psalmist, 'I am a stranger in the earth: hide not thy commandments from me' (Ps. Cxix. 19); and God, who is good and the dispenser of good, shall increase thy peace and prolong thy life in peace and happiness, and promote thy honour according to thy wish and the wish of thy father who bore thee, Moses ben Nachman.\" "
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Jewish Quaterly Review, 1892, Solomon Schechter",
+            "http://www.jstor.org/stable/pdf/1449914.pdf"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן לבנו",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Letter from Ramban to his Son/Hebrew/Jewish Quaterly Review, 1892, Solomon Schechter.json

@@ -0,0 +1,34 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Letter from Ramban to his Son",
+    "versionSource": "http://www.jstor.org/stable/pdf/1449914.pdf",
+    "versionTitle": "Jewish Quaterly Review, 1892, Solomon Schechter",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "Jewish Quaterly Review, סולומון שכטר, 1892",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן לבנו",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "אלו הם הגדרים שאני שלמה בן הקדוש ר' יצחק בן צדוק זצו\"זל גודר על עצמי. כל זמן שאהיה בריא ובלא אונס שלא אוכל בכל יום עד שאלמוד דף אחת מתלמוד או מאחד מחבוריו כל זמן שאהיה זכור. ואם אעבור על זה מדעת שלא אשתה יין אותו היום או שאפרע חצי זהוב לצדקה. ושאקרא בכל שבוע הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אעבור על זה מדעת מלהשלים הפרשה כאמור למעלה שאפרע שני זהובים לצדקה. ושאעשה שלש סעודות בכל שבת בפת או בפירות ואם אעבור מדעת שאפרע חצי זהוב לצדקה. ועוד כדי להכניע יצרי שלא ליהנות בזה העולם אלא כדי צורך קיום גופי שלא אוכל בסעודה אחת בשר כאחת ולא יותר משני תבשילים. ולא אשתה יין יותר משני כוסות בסעודה אחת חוץ מכוס הברכה לבד שבתות וימים טובים וחנוכה וראשי חדשים וסעודת מצוה. ועוד שלא אעשה סעודת קבע בערב שבת. ולא בערב יום טוב שיהיה בחול. ושלא אוכל באותה סעודה יותר ממאכל אחד וכל זה כדי שאכנס לשבת או ליום טוב תאב לאכילה וזה הענין כל זמן שאהיה נזכר ואם אעבור על זה מדעת שאתענה ליום אחר או שאפרע לצדקה ב' זהובים. וגם שלא אוכל הדגה קרוי בלשון לעז ברבוטה ובלשון ערבי שולי כל זמן שאהיה נזכר. ובאלו הימים הנזכרים שלא אוכל יותר מג' תבשילין ולא אשתה יותר משלשה כוסות של יין חוץ מכוס של ברכה זולתי אם יהיה כוס של מצוה. וזה על התנאים הכתובים לעיל. ושלא אשבע בשם לא אזכור שם שמי' לבטלה. ולא אקלל לשום אדם בשם. ואם ח\"ו אעבור על דבר זה שלא אשתה יין באותו יום אלא כוס אחד חוץ מכוס של ברכה אם אזכור לזה. ואם יהיה לאחר אכילה שיהיה זה הקיום ליום אחר וזה אם לא אשכח. ואם אזכור ואעבור על זה שאפרע חצי זהוב לצדקה. ושאקום בכל לילה ולילה לשבח לבורא ולהתחנן ולהודות לפניו בלילות שהן ראויין להודות ובלילות האחרות לומר שירות ותושבחות ובכל לילה שאהיה בביתי ואהיה בריא בלא שום אונס ולא למה שנזכר למעלה שלא אשתה אותו יום יין אלא כוס אחד חוץ מכוס של ברכה אם לא יהיה מהימים הנזכרים למעלה ועוד להפריש מהוצאתי מכל הדברים הנזכרים למטה. ואלו הן מכל מלבוש שאעשה לאנשי ביתי  ובני מכל שיהיה מהסכום עשרה זהובי' ולמעלה שאתן פשוט לכל עשרה זהובים. ואם אקנה בהמה או עבד או שפחה או קרקע שאפרע מזה הסכום ואם אקנה בגדים לסחורה שאתן שנים פשוטים לכל בגד שקורין פאסה. וכל פעם שאהיה מחוייב לברך הגומל שאתן זהוב חוץ מהליכת הדרך שלא אתחייב ליתן זה הזהוב אלא היום שאגיע לביתי בלבד ושאר הימים שני פשוטין ביום. ומכל עוף ועוף שיקנו לי או אקנה שיהיה מזהוב למעלה שאתן פשוט ומה שיהיה מזהוב ולמטה עד חצי זהוב חצי פשוט. ומה שיהיה מחצי זהוב ולמטה עד פשוט שאתן פרוטה אחת. ומכל משוי של עצים שאקנה או יקנו לי שאתן פשוט. ומכל גדי שיקנו לי או אקנה שני פשוטין. ומכל דג שאקנה או יקנו לי שיהיה מזהוב ולמעלה שאתן לכל זהוב פשוט. ואם יזכני הבורא ית' להשיא בני ולראות חופתם שאצוה אותם שיתנו מכל מה שיקחו עם נשותיהם הן במעות הן בשוה זהוב מכל מאה זהובים. וכן אם יזכני השי\"ת לבנים זכרים בשוה שאתן לכל בן שיהיה לי מה שיראה לפי מה שתשיג ידי באותו זמן.",
+        "ויותר על זה בכל שנה בין ראש השנה ויום הכפורים שאעשה חשבון ומה שיהיה לי יותר על שנה שעברה אחר ההוצאות שאתן ממנו העשור ואם לא אוכל לדקדק החשבון שאתן אותו באומד לפי מה שנראה לי. ואכלול זה העשור עם כל מה שיעלה באלה הדברים הנזכרים ויהיה הכל מונח ביחד לדבר מצוה לכל מה שיראה לי. ואם יראה לי ליתן אותו במקום שאפשר להרויח בו כדי לעשות ממנו דבר מצוה שיהיה הרשות בידי. וכל מה שכתבתי עלי מאלו העניינים הנזכרים לא אתחייב בהם אלא כל זמן שאהיה זכור מהם וכדי להזכר מהם קבלתי עלי לקרות אותם בשבוע אם אזכור.",
+        "ואני מצוה לבני ישמרם האל ויזכם לתורתו ולמצותיו שיקבלו עליהם מאלו הגדרים כל דבר שיכלו לעמוד בו שיצוו בהן לבניהם ובניהם לבניהם עד סוף כל הדורות. וכל הדוחק עצמו להשתדל ולהרבות בגדרים אלו תבא עליו ברכה:",
+        "וזה נוסח הצואה שצויתי אני שלמה הנזכר לבני ישמרם האל. שיתפלל כל אחד מהם ג' פעמים בכל יום ושישתדל שתהא תפלתו בכוונה. ושתהא בביה\"מ או בבית הכנסת עם הצבור ושישתדל כל אחד מהם כל יכלתו לקיים הבתי כנסיות והבתי מדרשות וההקדשות שבנו והקדישו אבותינו ז\"ל ואני ג\"כ. ושישתדל כל אחד לעשות כמותם בענין שלא יפסק מעשה הטוב מהם כלל. ושיהיה לכל אחד מהם תמיד בביתו ספסל ועליו סופר או שנים מתלמוד או מאחד מחבוריו בענין שיפתח ספר בבואו לביתו ויקרא מה שיוכל לקרות ושיחייב עצמו לקרות באיזה ספר שירצה ארבעה שורות לפחות קודם שיאכל ושיהיה מחוייב לקרות בכל שבוע הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ושישלים בכל שבת שלש סעודות אם יוכל בפת ואם לאו בפירות.",
+        "ושיהיה תמיד ביישן ורחמן וגומל חסד כי באלו המדות נתפרסם זרע ישראל ושתהיה כוונתו ומחשבתו יומם ולילה לעבודת הבורא ית' ועשות מה שיוכל מצדקה וחסד כי זה ישאר לאדם מכל עמלו ושישתדל להנהיג עצמו במאכליו ומשתיו כפי יכולתו במה שכת' רבינו משה ז\"ל בפרק רביעי מהלכות דעות כדי שיתקיים בהם מקרא שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו ושיזהר שלא להזכיר שם שמים לבטלה ושיהיה משאו ומתנו באמונה ושישתדל שיהיה הין שלו צדק. ושיהיה מחוייב כל אחד מהם ללמד בניו תלמוד תורה וכל יכלתו ושישתדל שיהיה אחד מבניו תורתו אומנתו כל ימי חייו ושידריך בניו ואנשי ביתו בדרך ישרה ועבודת הבורא. וכל שיהיה מהם תורתו אומנתו שיתחייבו שאר זרעו לסייעו בכל יכלתם ולהשתדל ולהתעסק בממונו כדי שיוכל לעבור זמנו ולכלכל בניו ואנשי ביתו בכבוד ושיאהב גדולם לקטנם בבניו ושיכבד קטנם לגדלם כאביו בענין שיראה כל אחד מהם שהוא מזרע כשר ומהמשפח' שהוא ושיאהב ושיכבד לת\"ח כדי שיזכה למה שאז\"ל כל דרחי' רבנן הוו ליה בני רבנין. וכל דמוקיר רבנן הויין ליה חתני רבנן ושיהיה כל אחד מהם לקרות הצואה הזאת פעם אחת בשבוע ושישלים אותה ויקבל אותה עליו שיהא ג\"כ מחוייב לצוות לבניו לקבל אותה עליהם ושיצוו לבניה' לקבל אותה ג\"כ עליהם ובניהם לבניהם דור אחר דור עד סוף כל הדורות כדי לקיים מקרא שכתוב כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ויתקיים בהם מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. ובכל פעם שיקראו זאת הצואה שיקראו אלו שני אגרות הכתובים למטה ששיגר הר' משה בר נחמן ז\"ל לבניו כדי להועיל מכ�� אותם ענינים שצוה בהם לבניו ויקרא ג\"כ אלו הגדרים שקבלתי אני על עצמי כדי שיקיימו בהם מה שיוכלו לעמוד בו כי בקריאת כל אלו הדברים יהיה להם תועלת גדולה וצריך להשתדל לשים לבו עליהם בענין שיועילו לו. ואם ח\"ו יארע שום מאורע לשום אחד מהם שימנעו בשבילו לקיים דבר מכל הכתוב למעלה שיהיה מחוייב באותו יום או למחרתו שלא ישתה יין או שיחסר דבר ממאכלו. או יתן צדקה לענייים בקנס על אותו המאורע בענין שישמור כל זה תמיד כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ותהיה יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו כי יראת לחיים....",
+        "<b>האגרת ששלח הר' רמב\"ן ז\"ל מארץ ישראל לברצילוני. שמע בני מוסר אביך....</b>",
+        "וזאת האגרת ששלח הרב הנזכר בהיותו בארץ ישראל לקאשטילייא בהיות בנו עומד לפני המלך. כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסריך. יברכך וישמרך מן החטא ישמרך מן העונש. הנה אדונינו המלך דוד הוליד בן חכם ונבון אשר כמוהו לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו והוא צוה לו לאמר ושמרת את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור חוקותיו ומצותיו ומשפטיו ועדותיו כאשר צוה ככתוב בתורת משה עבדך למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם. ועוד אמר לו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. ואתה בני תמדוד עצמך כנגד שלמה ותמצא כי אתה תולעת ולא איש רמש מרמש האדמה. ואעפ\"כ אם תדרשנו יגדלך וממעלה מעלה יעלך ואם תעזבנו זרוק ועזוב אתה. בני הוי זהיר בק\"ש שחרית וערבית ובתפלה שלשה פעמים ביום. ובני על אכילתך תברך לפניה ולאחריה כמשפט. בני על כל פנים תקרא הפרשה בכל שבת ושבת ויהיה לך חומש מדוקדק ויהיה עמך בכל אשר תלך ולא ימוש מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.",
+        "בני השלך על ה' יהבך והדבר מוכן ומזומן לפניך תחשוב אותו רחוק ממך מאד. ודע כי אין פיך שלך ואין ידך בגבולך אלא הכל ביד האלהים לעשות תן לבך תמיד אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ואם ה' יבננו שוא עמלו הורסיו בו. אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. ואם ה' ישמור עיר חנם טרח שמר. ודע כי החכמים הראשונים השוו המלך והאשה שומר לעמוד בחצר באימה ובמוסר. ומן הבנים (בנות?) הזהר מאד לבלתי צא בעקבותם כלל. דע כי אלהינו שונא זמה הוא ולא מצא בלעם הרשע מקום להריע לישראל רק בבנות מואב שכל הזונה עם בנות העמים מחלל בריתו של אברהם אבינו שזו היא כוונת המילה ומוציא עצמו מכלל ישראל שהם עם אלהי אברהם. ונקרא מועל באלהים שנא' אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ונקרא אשם ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות מעמי הארץ להוסיף על אשמת ישראל. ונקרא פושע שנא' כי הרבינו לפשוע בדבר הזה ונקרא בוגד ותועבה ומחלל קדשה ה' אשר אהב ומשגיא ומשניא עצמו לשמים שנא' בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב אשר הם המגישים מנחה ועובדים את השם הנכבד מדה כנגד מדה הוליד בנים לאלהים אחרים וה' צבאות יכרת אותו מהיות לו זרע עובד ה' הם היו פושעי ישראל בגופן והב\"ה ישיב עליהם אופן. בני בכל עת תזכור אותי ותהיה דמות דיוקני לנגד עיניך לא תסור מלפניך. וכל דבר אשר ידעת בי שאני מואס אותו אל תאהב אתה לעשותו. עמי תמיד תהיה. שומר מצותי וחיה. יכון תמיד על שפתיך מקרא שכתוב גר אנכי בארץ אל תסתר ממ��י מצותיך והאל הטוב והמטיב ירבה שלותיך. ויאריך בנעימים שנותיך ויגדל כבודך והודך כחפצך וכחפץ אביך זה ילדך משה בר נחמן ז\"ל. תם ונשלם:"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Letter from Ramban to his Son/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+    "title": "Letter from Ramban to his Son",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Letter_from_Ramban_to_his_Son",
+    "text": [
+        "אלו הם הגדרים שאני שלמה בן הקדוש ר' יצחק בן צדוק זצו\"זל גודר על עצמי. כל זמן שאהיה בריא ובלא אונס שלא אוכל בכל יום עד שאלמוד דף אחת מתלמוד או מאחד מחבוריו כל זמן שאהיה זכור. ואם אעבור על זה מדעת שלא אשתה יין אותו היום או שאפרע חצי זהוב לצדקה. ושאקרא בכל שבוע הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אעבור על זה מדעת מלהשלים הפרשה כאמור למעלה שאפרע שני זהובים לצדקה. ושאעשה שלש סעודות בכל שבת בפת או בפירות ואם אעבור מדעת שאפרע חצי זהוב לצדקה. ועוד כדי להכניע יצרי שלא ליהנות בזה העולם אלא כדי צורך קיום גופי שלא אוכל בסעודה אחת בשר כאחת ולא יותר משני תבשילים. ולא אשתה יין יותר משני כוסות בסעודה אחת חוץ מכוס הברכה לבד שבתות וימים טובים וחנוכה וראשי חדשים וסעודת מצוה. ועוד שלא אעשה סעודת קבע בערב שבת. ולא בערב יום טוב שיהיה בחול. ושלא אוכל באותה סעודה יותר ממאכל אחד וכל זה כדי שאכנס לשבת או ליום טוב תאב לאכילה וזה הענין כל זמן שאהיה נזכר ואם אעבור על זה מדעת שאתענה ליום אחר או שאפרע לצדקה ב' זהובים. וגם שלא אוכל הדגה קרוי בלשון לעז ברבוטה ובלשון ערבי שולי כל זמן שאהיה נזכר. ובאלו הימים הנזכרים שלא אוכל יותר מג' תבשילין ולא אשתה יותר משלשה כוסות של יין חוץ מכוס של ברכה זולתי אם יהיה כוס של מצוה. וזה על התנאים הכתובים לעיל. ושלא אשבע בשם לא אזכור שם שמי' לבטלה. ולא אקלל לשום אדם בשם. ואם ח\"ו אעבור על דבר זה שלא אשתה יין באותו יום אלא כוס אחד חוץ מכוס של ברכה אם אזכור לזה. ואם יהיה לאחר אכילה שיהיה זה הקיום ליום אחר וזה אם לא אשכח. ואם אזכור ואעבור על זה שאפרע חצי זהוב לצדקה. ושאקום בכל לילה ולילה לשבח לבורא ולהתחנן ולהודות לפניו בלילות שהן ראויין להודות ובלילות האחרות לומר שירות ותושבחות ובכל לילה שאהיה בביתי ואהיה בריא בלא שום אונס ולא למה שנזכר למעלה שלא אשתה אותו יום יין אלא כוס אחד חוץ מכוס של ברכה אם לא יהיה מהימים הנזכרים למעלה ועוד להפריש מהוצאתי מכל הדברים הנזכרים למטה. ואלו הן מכל מלבוש שאעשה לאנשי ביתי  ובני מכל שיהיה מהסכום עשרה זהובי' ולמעלה שאתן פשוט לכל עשרה זהובים. ואם אקנה בהמה או עבד או שפחה או קרקע שאפרע מזה הסכום ואם אקנה בגדים לסחורה שאתן שנים פשוטים לכל בגד שקורין פאסה. וכל פעם שאהיה מחוייב לברך הגומל שאתן זהוב חוץ מהליכת הדרך שלא אתחייב ליתן זה הזהוב אלא היום שאגיע לביתי בלבד ושאר הימים שני פשוטין ביום. ומכל עוף ועוף שיקנו לי או אקנה שיהיה מזהוב למעלה שאתן פשוט ומה שיהיה מזהוב ולמטה עד חצי זהוב חצי פשוט. ומה שיהיה מחצי זהוב ולמטה עד פשוט שאתן פרוטה אחת. ומכל משוי של עצים שאקנה או יקנו לי שאתן פשוט. ומכל גדי שיקנו לי או אקנה שני פשוטין. ומכל דג שאקנה או יקנו לי שיהיה מזהוב ולמעלה שאתן לכל זהוב פשוט. ואם יזכני הבורא ית' להשיא בני ולראות חופתם שאצוה אותם שיתנו מכל מה שיקחו עם נשותיהם הן במעות הן בשוה זהוב מכל מאה זהובים. וכן אם יזכני השי\"ת לבנים זכרים בשוה שאתן לכל בן שיהיה לי מה שיראה לפי מה שתשיג ידי באותו זמן.",
+        "ויותר על זה בכל שנה בין ראש השנה ויום הכפורים שאעשה חשבון ומה שיהיה לי יותר על שנה שעברה אחר ההוצאות שאתן ממנו העשור ואם לא אוכל לדקדק החשבון שאתן אותו באומד לפי מה שנראה לי. ואכלול זה העשור עם כל מה שיעלה באלה הדברים הנזכרים ויהיה הכל מונח ביחד לדבר מצוה לכל מה שיראה לי. ואם יראה לי ליתן אותו במקום שאפשר להרויח בו כדי לעשות ממנו דבר מצוה שיהיה הרשות בידי. וכל מה שכתבתי עלי מאלו העניינים הנזכרים לא אתחייב בהם אלא כל זמן שאהיה זכור מהם וכדי להזכר מהם קבלתי עלי לקרות אותם בשבוע אם אזכור.",
+        "ואני מצוה לבני ישמרם האל ויזכם לתורתו ולמצותיו שיקבלו עליהם מאלו הגדרים כל דבר שיכלו לעמוד בו שיצוו בהן לבניהם ובניהם לבניהם עד סוף כל הדורות. וכל הדוחק עצמו להשתדל ולהרבות בגדרים אלו תבא עליו ברכה:",
+        "וזה נוסח הצואה שצויתי אני שלמה הנזכר לבני ישמרם האל. שיתפלל כל אחד מהם ג' פעמים בכל יום ושישתדל שתהא תפלתו בכוונה. ושתהא בביה\"מ או בבית הכנסת עם הצבור ושישתדל כל אחד מהם כל יכלתו לקיים הבתי כנסיות והבתי מדרשות וההקדשות שבנו והקדישו אבותינו ז\"ל ואני ג\"כ. ושישתדל כל אחד לעשות כמותם בענין שלא יפסק מעשה הטוב מהם כלל. ושיהיה לכל אחד מהם תמיד בביתו ספסל ועליו סופר או שנים מתלמוד או מאחד מחבוריו בענין שיפתח ספר בבואו לביתו ויקרא מה שיוכל לקרות ושיחייב עצמו לקרות באיזה ספר שירצה ארבעה שורות לפחות קודם שיאכל ושיהיה מחוייב לקרות בכל שבוע הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ושישלים בכל שבת שלש סעודות אם יוכל בפת ואם לאו בפירות.",
+        "ושיהיה תמיד ביישן ורחמן וגומל חסד כי באלו המדות נתפרסם זרע ישראל ושתהיה כוונתו ומחשבתו יומם ולילה לעבודת הבורא ית' ועשות מה שיוכל מצדקה וחסד כי זה ישאר לאדם מכל עמלו ושישתדל להנהיג עצמו במאכליו ומשתיו כפי יכולתו במה שכת' רבינו משה ז\"ל בפרק רביעי מהלכות דעות כדי שיתקיים בהם מקרא שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו ושיזהר שלא להזכיר שם שמים לבטלה ושיהיה משאו ומתנו באמונה ושישתדל שיהיה הין שלו צדק. ושיהיה מחוייב כל אחד מהם ללמד בניו תלמוד תורה וכל יכלתו ושישתדל שיהיה אחד מבניו תורתו אומנתו כל ימי חייו ושידריך בניו ואנשי ביתו בדרך ישרה ועבודת הבורא. וכל שיהיה מהם תורתו אומנתו שיתחייבו שאר זרעו לסייעו בכל יכלתם ולהשתדל ולהתעסק בממונו כדי שיוכל לעבור זמנו ולכלכל בניו ואנשי ביתו בכבוד ושיאהב גדולם לקטנם בבניו ושיכבד קטנם לגדלם כאביו בענין שיראה כל אחד מהם שהוא מזרע כשר ומהמשפח' שהוא ושיאהב ושיכבד לת\"ח כדי שיזכה למה שאז\"ל כל דרחי' רבנן הוו ליה בני רבנין. וכל דמוקיר רבנן הויין ליה חתני רבנן ושיהיה כל אחד מהם לקרות הצואה הזאת פעם אחת בשבוע ושישלים אותה ויקבל אותה עליו שיהא ג\"כ מחוייב לצוות לבניו לקבל אותה עליהם ושיצוו לבניה' לקבל אותה ג\"כ עליהם ובניהם לבניהם דור אחר דור עד סוף כל הדורות כדי לקיים מקרא שכתוב כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ויתקיים בהם מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. ובכל פעם שיקראו זאת הצואה שיקראו אלו שני אגרות הכתובים למטה ששיגר הר' משה בר נחמן ז\"ל לבניו כדי להועיל מכל אותם ענינים שצוה בהם לבניו ויקרא ג\"כ אלו הגדרים שקבלתי אני על עצמי כדי שיקיימו בהם מה שיוכלו לעמוד בו כי בקריאת כל אלו הדברים יהיה להם תועלת גדולה וצריך להשתדל לשים לבו עליהם בענין שיועילו לו. ואם ח\"ו יארע שום מאורע לשום אחד מהם שימנעו בשבילו לקיים דבר מכל הכתוב למעלה ��יהיה מחוייב באותו יום או למחרתו שלא ישתה יין או שיחסר דבר ממאכלו. או יתן צדקה לענייים בקנס על אותו המאורע בענין שישמור כל זה תמיד כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ותהיה יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו כי יראת לחיים....",
+        "<b>האגרת ששלח הר' רמב\"ן ז\"ל מארץ ישראל לברצילוני. שמע בני מוסר אביך....</b>",
+        "וזאת האגרת ששלח הרב הנזכר בהיותו בארץ ישראל לקאשטילייא בהיות בנו עומד לפני המלך. כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסריך. יברכך וישמרך מן החטא ישמרך מן העונש. הנה אדונינו המלך דוד הוליד בן חכם ונבון אשר כמוהו לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו והוא צוה לו לאמר ושמרת את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור חוקותיו ומצותיו ומשפטיו ועדותיו כאשר צוה ככתוב בתורת משה עבדך למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם. ועוד אמר לו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. ואתה בני תמדוד עצמך כנגד שלמה ותמצא כי אתה תולעת ולא איש רמש מרמש האדמה. ואעפ\"כ אם תדרשנו יגדלך וממעלה מעלה יעלך ואם תעזבנו זרוק ועזוב אתה. בני הוי זהיר בק\"ש שחרית וערבית ובתפלה שלשה פעמים ביום. ובני על אכילתך תברך לפניה ולאחריה כמשפט. בני על כל פנים תקרא הפרשה בכל שבת ושבת ויהיה לך חומש מדוקדק ויהיה עמך בכל אשר תלך ולא ימוש מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.",
+        "בני השלך על ה' יהבך והדבר מוכן ומזומן לפניך תחשוב אותו רחוק ממך מאד. ודע כי אין פיך שלך ואין ידך בגבולך אלא הכל ביד האלהים לעשות תן לבך תמיד אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ואם ה' יבננו שוא עמלו הורסיו בו. אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. ואם ה' ישמור עיר חנם טרח שמר. ודע כי החכמים הראשונים השוו המלך והאשה שומר לעמוד בחצר באימה ובמוסר. ומן הבנים (בנות?) הזהר מאד לבלתי צא בעקבותם כלל. דע כי אלהינו שונא זמה הוא ולא מצא בלעם הרשע מקום להריע לישראל רק בבנות מואב שכל הזונה עם בנות העמים מחלל בריתו של אברהם אבינו שזו היא כוונת המילה ומוציא עצמו מכלל ישראל שהם עם אלהי אברהם. ונקרא מועל באלהים שנא' אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ונקרא אשם ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות מעמי הארץ להוסיף על אשמת ישראל. ונקרא פושע שנא' כי הרבינו לפשוע בדבר הזה ונקרא בוגד ותועבה ומחלל קדשה ה' אשר אהב ומשגיא ומשניא עצמו לשמים שנא' בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב אשר הם המגישים מנחה ועובדים את השם הנכבד מדה כנגד מדה הוליד בנים לאלהים אחרים וה' צבאות יכרת אותו מהיות לו זרע עובד ה' הם היו פושעי ישראל בגופן והב\"ה ישיב עליהם אופן. בני בכל עת תזכור אותי ותהיה דמות דיוקני לנגד עיניך לא תסור מלפניך. וכל דבר אשר ידעת בי שאני מואס אותו אל תאהב אתה לעשותו. עמי תמיד תהיה. שומר מצותי וחיה. יכון תמיד על שפתיך מקרא שכתוב גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך והאל הטוב והמטיב ירבה שלותיך. ויאריך בנעימים שנותיך ויגדל כבודך והודך כחפצך וכחפץ אביך זה ילדך משה בר נחמן ז\"ל. תם ונשלם:"
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Jewish Quaterly Review, 1892, Solomon Schechter",
+            "http://www.jstor.org/stable/pdf/1449914.pdf"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אגרת הרמב\"ן לבנו",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Menorat HaMaor/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,1440 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Menorat HaMaor",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מנורת המאור",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Piyyut": [],
+        "Introduction": [],
+        "i; On Charity": [],
+        "ii; On Prayer": {
+            "Prayer": [],
+            "Prayer in the Synagogue": [],
+            "Washing": [],
+            "Tzitzit": [],
+            "Tefillin": [],
+            "Hundred Berakhot": [],
+            "Chazzan": [],
+            "Kaddish": [],
+            "Shema": [],
+            "Amidah": [],
+            "Order of Amidah": [],
+            "Birkat Kohanim": [],
+            "Tachanun": [],
+            "Torah Reading": [],
+            "Mincha": [],
+            "Arvit": [],
+            "Bedtime Shema": [],
+            "Shabbat Prayers": [],
+            "Havdalah": [],
+            "Rosh Chodesh": [],
+            "Kiddush Levanah": [],
+            "Chanukah": [],
+            "Purim": [],
+            "Pesach": {
+                "i": [],
+                "ii": [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "The one checking should take a candle in his hand; and it should be from wax, as I said. Then he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has commanded us about the destruction of chametz.\" And he searches afterwards, since the Sages, may their memory be blessed, said, \"One must recite the blessing over all commandments, passing upon them\" - meaning before [them]. And after checking, he takes the chametz in his hands and places it in a closet or in [another] place that a mouse cannot reach. It is like [the textual version] we teach in the Yerushalmi, \"How do we do it? We cover it with a vessel. If he covered it and did not find it, I say that a [human] hand took it. If he did not cover [it] and he did not find it, he needs to check the house another time.\" And afterwards, he nullifies all of the chametz that is in his possession that he does not know about. And he needs to express the nullification with his mouth, with words that nullify it in any language that he wants. However, it has become customary to nullify [it] with the wording of the Gemara. And that is: All the chametz that I have in my possession that I have not seen and that I do not know about, let it be considered like the dust of the earth (<i>Kol Chamira...</i>)."
+                ],
+                "iii": [],
+                "iv": [],
+                "v": [],
+                "vi": [],
+                "vii": [],
+                "viii": []
+            },
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Shavuot": [],
+            "Fasts": [],
+            "Drought Relief": [],
+            "Individual Fasts": [],
+            "Matters that Occurred to our Forefathers": [],
+            "Tisha BeAv": [],
+            "Selichot": [],
+            "Rosh Hashanah": [],
+            "Yom Kippur": [],
+            "Sukkot": [],
+            "The Four Species": [],
+            "Lulav": [],
+            "Sukkot Prayers": [],
+            "Addenda": []
+        },
+        "iii; On Repentance": {
+            "The Quality of Repentance": [],
+            "On Afflictions": [],
+            "The Power of Repentance": [],
+            "Incentives of Repentance": [],
+            "What is Repentance": [],
+            "The Quality of the Repenter": [],
+            "Marganita deRabbi Meir": [],
+            "Merits and Transgressions": [],
+            "Order of Teshuvah": [],
+            "Laws of Teshuvah": [],
+            "Tales of the Righteous": [],
+            "Reprovement": []
+        },
+        "iv; On Humility": {
+            "Its Attributes": [],
+            "Developing Humility": [],
+            "Its Habits": [],
+            "Haughtiness and its Subclasses": [],
+            "Great is Humility": [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Our father Abraham lowered himself, so the Holy One, blessed be He, gave him greatness. And that is to the one to whom the Holy One, blessed be He, first said, “Ask.” Rabbi Yonatan said, “There are three to whom the Holy One, blessed be He, said, ‘Ask.’” Rabbi Acha said they are four - Abraham, Solomon, Achaz and the messianic king. Abraham, from where [do we know it]? As it is written (Genesis 15:2), ��And [he] said, “My Lord God, what will You give me?’” He would not have said, ‘What will You give me,’ unless He had said to him, ‘Ask.’ Solomon, from where [do we know it]? As it is written (I Kings 3:5), ‘In Givon, the Lord appeared to Solomon [... and …] said, “Ask that which I shall give you.”’ Achaz, from where [do we know it]? As it is written (Isaiah 7:10-11), ‘And the Lord spoke further to Achaz, “Request a sign for yourself from the Lord, your God.”’ The messianic king, from where [do we know it]? As it is written (Psalms 2:8), ‘Request of Me, and I will render nations your inheritance, your estate will be the limits of the earth.’” Rabbi Levi said, “The Holy One, blessed be He, showed our father Abraham, peace be upon him, the stars, the constellations and all the corners of the firmament, as it is stated (Genesis 15:5), ‘And He took him outside (<i>chutzah</i>).’ And did He take him outside of the universe? Rather it is that He showed him the chambers of the skies that are called <i>chutzot</i>, as it is stated (Proverbs 8:26), ‘Before He made earth and <i>chutzot</i>.’” Rabbi Yehudah bar Ilai said, “Five things did the Holy One, blessed be He, show to our father Abraham, peace be upon him, and these are them: 1) He showed him the splitting of the Red Sea, as it is stated (Genesis 15:17), ‘which passed between these pieces (<i>gezarim</i>).’ And likewise does it state (Psalms 136:13), ‘To slice the Red Sea into pieces (<i>gezarim</i>).’ 2) He showed him the giving of the Torah, as it is stated, ‘and behold, a smoking furnace and a flaming torch.’ And likewise is it with the giving of the Torah (Exodus 20:14), ‘And the entire people saw the torches and the sound of the shofar. 3) He showed him the Temple built and [4)] the order of the sacrifices, as it is stated, (Genesis 15:9), ‘He said to him, ‘Take for Me a calf of three.’ [5)] And He showed him the four empires (destined to subjugate Israel), as it is stated, (Genesis 15:12) ‘and behold, a dread of deep darkness fell upon him.’ Those were the four empires.” Rabbi Channan said, “He showed him the revival of the dead, as it is stated (Genesis 15:10), ‘Birds of prey came down upon the carcasses.’ He took the limbs and placed them side by side. And once the bird descended upon them, they came to life, as it is stated, ‘but Abram repelled (<i>vayashev</i>) them.’ And <i>vayashev</i> is always that they are scattered by the wind (which is only possible here if they returned to life), as it is stated (Isaiah 40:7), ‘when the breath [of the Lord] blows (<i>nashvah</i>) upon it.’”"
+            ],
+            "Arrogance": []
+        },
+        "v; On Fixed Hours of Study": {
+            "Torah Study": [],
+            "Torah is an Architect of Creation": [],
+            "Torah and the Jewish People": [],
+            "The Crown Torah": [],
+            "The Light of Torah": [],
+            "The Healing of Torah": [],
+            "Tree of Life": [],
+            "Dedication to Torah": [],
+            "Bitul Torah": [],
+            "Its Reward": [],
+            "Death of the Righteous": [],
+            "Torah Study by Day and by Night": [],
+            "Excellent is Torah Combined with a Worldly Occupation": [],
+            "Torah for its Own Sake": [],
+            "Seeking Torah": [],
+            "Torah and Derekh Eretz": [],
+            "Sefer Torah": [],
+            "Giving of the Torah": [],
+            "Ignorant People": [],
+            "The Duty to Teach Torah": [],
+            "Teacher Pupil Relationship": [],
+            "Honoring the Sages": [],
+            "Five attributes of the Torah scholar": [],
+            "Great is Torah": []
+        },
+        "vi; On the Commandments": {
+            "Study in order to keep and teach": [],
+            "The commandments and Israel": [],
+            "Dedication and sacrifice": [],
+            "On their fulfilment": {
+                "i": [],
+                "ii": [],
+                "iii": [],
+                "iv": [],
+                "v": [],
+                "vi": [],
+                "vii": [],
+                "viii": [],
+                "ix": [],
+                "x": []
+            },
+            "Order of blessings": {
+                "i": [],
+                "ii": [],
+                "iii": [],
+                "iv": [],
+                "v": [],
+                "vi": [],
+                "vii": [],
+                "viii": [],
+                "ix": [],
+                "x": []
+            },
+            "Laws of circumcision": [],
+            "Great is circumcision": [],
+            "Betrothal blessing": [],
+            "Laws of redeeming the firstborn": [],
+            "Laws of mezuzah": [],
+            "Laws of onen": [],
+            "Laws of mourning": [],
+            "The eulogy": [],
+            "Not to grieve excessively": [],
+            "Eruvin": [],
+            "Laws of Challah": [],
+            "Parapet blessing": []
+        },
+        "vii; On Acts of Mercy": {
+            "Great is Kindness I": [],
+            "Visiting the Sick": [],
+            "The Vidduy": [],
+            "Eulogizing the dead": [],
+            "Great is Kindness II": []
+        },
+        "viii; On the Observance of Sabbath and Holy Days": {
+            "Observing Shabbat": [],
+            "The covenant of Shabbat": [],
+            "Oneg Shabbat": [],
+            "Honor the Shabbat": [],
+            "Great is Shabbat": [],
+            "Holidays": []
+        },
+        "Addendum": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Strength seduces a person. When he sees about himself that, among his fellows, he is like a lion among flocks of sheep, he will trust in the power of his strength: If they rise up against him and he defeats them, he will not recognize the hand of God that saved him from their hand, so he will not hail and praise [God]. Rather, he will say, \"I did it with the strength of my hand.\" So his heart will turn from God and he will deny a major principle, as happened with Goliath the Philistine, who blasphemed the God of the Jewish war encampments.",
+            "What is its antidote? He should put into his heart and contemplate how many strong men failed with their strength; due to the circumstances, they fell into the hands of weaker ones. [Likewise should one contmplate] that there is no strong man who can escape accidents, like hitting his foot on a rock, falling from the roof, drowning in a river, getting sick or other accidents that are similar to this, that have no connection to strength. So the only salvation and rescue for someone from them is God, may He be blessed, who has the salvation. He should attach a poem of accidents to his heart, and see that he has no protections and no shelter other than the supernal Shelter; and that he has no protection if he does not seek protection from Him. For 'who is the one and which one is it' who is as strong as Goliath? But because he relied upon his strength and trusted in his weapons and the copper helmet on his head and his spear, that was like a weaver's shaft, he disparaged David; that is why he fell into his hand. Whereas David who trusted in God, who was his strength, stole the spear from his hand and severed his head. And likewise did he say to him when he approached him (I Samuel 17:45), \"You come to me with the sword, etc.\" When a person looks at and contemplates these things and their particulars, he will place his mind towards Him and plant his spirit in the hand of the 'God of the spirits of all flesh,' 'who gives strength to men to establish power.' And then the haughtiness of his heart will bow down and he will lower his uppity eyes. But 'kindness will surround the one who trusts in God.'"
+        ],
+        "ix; On the Honoring of Parents": {
+            "Great is honoring one's parents": [],
+            "The ways of honoring": [],
+            "Morals in honoring one's parents": [],
+            "The extent of honoring one's parents": []
+        },
+        "x; On Marriage": {
+            "One's match; fate or choice": [],
+            "How great is a great wife": [],
+            "The virtues of great wife": [],
+            "Honoring a wife": [],
+            "Marriage and lineage": [],
+            "One who commits adultery is likened to an idolater": [],
+            "The severity of sexual immorality": [],
+            "Marrying a suitable wife while young": [],
+            "The virtues of a modest woman": [],
+            "Communion with one's wife": {
+                "i According to the Raavad": [],
+                "ii According to the Ramban": []
+            }
+        },
+        "xi; On the Education of Children": {
+            "Discipline a son": [],
+            "He who disciplines his son makes him wise": [],
+            "Chastisement of love": [
+                "How pleasant is the Musar of Love.  Anyone whom Hashem loves, God brings down upon them suffering. You find three good gifts that God gave to Israel; and they were only given by way of suffering. These are them: Torah, the Land of Israel, and the World to Come.  "
+            ],
+            "Extrication of fathers by sons": [],
+            "Commandment a father must fulfill towards his son": [],
+            "The community must hire teachers": [],
+            "One must teach his son Torah": [],
+            "Love of a father to his sons": []
+        },
+        "xii; On Upright Conduct in Business": {
+            "Acting in business honestly": [],
+            "Keeping away from theft": [],
+            "Keeping away from fraud": [],
+            "To loan the poor": [],
+            "Engaging in an honorable trade": []
+        },
+        "xiii; On the Proper Administration of Justice": {
+            "Great is justice": [],
+            "Great is jurisprudence": [],
+            "The qualities of a judge": [],
+            "The disgrace of an unfit judge": [],
+            "Keeping away from bribery": [],
+            "To carry the load of the people": [],
+            "To carry out justice to all": [],
+            "To appoint elderly judges": []
+        },
+        "xiv; On Contentment": {
+            "To rejoices in one's lot": [],
+            "To be satisfied with a little": [],
+            "Trusting God": [],
+            "Accounts of the pious ones": [],
+            "The reward of he who rejoices in his lot": [],
+            "On jealousy": []
+        },
+        "xv; On Equanimity": {
+            "The praise of he who is slow to anger": [],
+            "He who becomes angry his wisdom departs from him": [],
+            "The great sin of he who becomes angry regularly": []
+        },
+        "xvi; On Avoidance of Flattery and Deception": {
+            "On flattery": [],
+            "The classes of flatterers": [],
+            "The ways of flatterers": [],
+            "The severity of flattery": [],
+            "On scoffing": [],
+            "The severity of scoffing": []
+        },
+        "xvii; On Love of Comrades and their Considerate Treatment": {
+            "Loving one's fellow": [],
+            "The severity of": [],
+            "The severity of discord": [],
+            "Love of all people": [],
+            "Associating with the upright": [],
+            "The qualities of a good friend": [],
+            "Loving the converts equally": [],
+            "Beloved are the converts": [],
+            "Honoring one's friend": []
+        },
+        "xviii; On Cleanness of Speech": {
+            "Death and life are in the power of the tongue": [],
+            "The severity of slander": [],
+            "The punishment of slander": [],
+            "The classes of slanderers": [],
+            "The greatness of silence": []
+        },
+        "xix; On Keeping a Friend's Secret": {
+            "Keeping and revealing a secret": [],
+            "On disputes": [],
+            "Classes of treacherous men": [],
+            "Being diligent on vows": []
+        },
+        "xx; On Good Manners": {
+            "On etiquette": [],
+            "i etiquette of Torah scholars": [],
+            "ii etiquette of elders": [],
+            "iii etiquette of men": [],
+            "iv etiquette of women": [],
+            "v etiquette rules": [],
+            "Ways of the Amorite": [],
+            "More on etiquette": []
+        },
+        "Chupat Eliyahu Rabbah": {
+            "Forward": [],
+            "Gate of Three": [],
+            "Gate of Four": [],
+            "Gate of Five": [],
+            "Gate of Six": [],
+            "Gate of Seven": [],
+            "Gate of Eight": [],
+            "Gate of Nine": [],
+            "Gate of Ten": [],
+            "Gate of Eleven": [],
+            "Gate of Twelve": [],
+            "Gate of Thirteen": [],
+            "Gate of Fourteen": [],
+            "Gate of Fifteen": []
+        },
+        "Ohr Olam": [],
+        "Ohr Gadol": [],
+        "Great is the peace": [],
+        "Addenda": {
+            "i": [],
+            "ii": [],
+            "iii": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "מנורת המאור",
+        "enTitle": "Menorat HaMaor",
+        "key": "Menorat HaMaor",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פיוט",
+                "enTitle": "Piyyut"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "א; פרק הצדקה",
+                "enTitle": "i; On Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ב; פרק התפילה",
+                "enTitle": "ii; On Prayer",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "תפילה",
+                        "enTitle": "Prayer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילה בבית הכנסת",
+                        "enTitle": "Prayer in the Synagogue"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נטילת ידים",
+                        "enTitle": "Washing"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציצית",
+                        "enTitle": "Tzitzit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילין",
+                        "enTitle": "Tefillin"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר מאה ברכות",
+                        "enTitle": "Hundred Berakhot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין שליח צבור",
+                        "enTitle": "Chazzan"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קדיש",
+                        "enTitle": "Kaddish"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שמע",
+                        "enTitle": "Shema"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עמידה",
+                        "enTitle": "Amidah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר י\"ח ברכות",
+                        "enTitle": "Order of Amidah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת כהנים",
+                        "enTitle": "Birkat Kohanim"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נפילת אפים",
+                        "enTitle": "Tachanun"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קריאת התורה",
+                        "enTitle": "Torah Reading"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מנחה",
+                        "enTitle": "Mincha"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילת ערבית",
+                        "enTitle": "Arvit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קריאת שמע על המיטה",
+                        "enTitle": "Bedtime Shema"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילות של שבת",
+                        "enTitle": "Shabbat Prayers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הבדלה",
+                        "enTitle": "Havdalah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ראש חודש",
+                        "enTitle": "Rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת הלבנה",
+                        "enTitle": "Kiddush Levanah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חנוכה",
+                        "enTitle": "Chanukah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פורים",
+                        "enTitle": "Purim"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות חג המצות",
+                        "enTitle": "Pesach",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "בענין הגעלת הכלים",
+                                "enTitle": "i"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין בדיקת החמץ",
+                                "enTitle": "ii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין יום ארבעה עשר",
+                                "enTitle": "iii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין דברים שעוברין בפסח",
+                                "enTitle": "iv"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין לישת המצה",
+                                "enTitle": "v"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין איסור מלאכה",
+                                "enTitle": "vi"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין המלאכות המותרות בחול המועד",
+                                "enTitle": "vii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין תפלות ימי החג וסדר ליל פסח",
+                                "enTitle": "viii"
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שבועות",
+                        "enTitle": "Shavuot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות התעניות",
+                        "enTitle": "Fasts"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בענין הגשמים",
+                        "enTitle": "Drought Relief"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תענית יחיד",
+                        "enTitle": "Individual Fasts"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מאורעות שאירעו לאבותינו",
+                        "enTitle": "Matters that Occurred to our Forefathers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות תשעה באב",
+                        "enTitle": "Tisha BeAv"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תיקון האשמורות",
+                        "enTitle": "Selichot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ראש השנה",
+                        "enTitle": "Rosh Hashanah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יום כיפור",
+                        "enTitle": "Yom Kippur"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סוכות",
+                        "enTitle": "Sukkot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות אתרוג והדס וערבה",
+                        "enTitle": "The Four Species"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לולב",
+                        "enTitle": "Lulav"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילות חג הסוכות",
+                        "enTitle": "Sukkot Prayers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הוספות",
+                        "enTitle": "Addenda"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ג; פרק התשובה",
+                "enTitle": "iii; On Repentance",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת התשובה",
+                        "enTitle": "The Quality of Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין הייסורין",
+                        "enTitle": "On Afflictions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כח התשובה",
+                        "enTitle": "The Power of Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סבות התשובה וכלליה",
+                        "enTitle": "Incentives of Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כיצד היא התשובה",
+                        "enTitle": "What is Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת בעל תשובה",
+                        "enTitle": "The Quality of the Repenter"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מרגניתא דר' מאיר",
+                        "enTitle": "Marganita deRabbi Meir"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זכיות ועברות",
+                        "enTitle": "Merits and Transgressions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר התשובה",
+                        "enTitle": "Order of Teshuvah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות תשובה",
+                        "enTitle": "Laws of Teshuvah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשיות בצדיקים קדושים",
+                        "enTitle": "Tales of the Righteous"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין התוכחות",
+                        "enTitle": "Reprovement"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ד; פרק הענווה",
+                "enTitle": "iv; On Humility",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מעלות הענווה ומידות העניו",
+                        "enTitle": "Its Attributes"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדברים המביאין לידי ענוה",
+                        "enTitle": "Developing Humility"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרכי הענווה",
+                        "enTitle": "Its Habits"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הגאווה וכתותיה",
+                        "enTitle": "Haughtiness and its Subclasses"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה ענוה",
+                        "enTitle": "Great is Humility"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יהירות",
+                        "enTitle": "Arrogance"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ה; פרק תלמוד תורה",
+                "enTitle": "v; On Fixed Hours of Study",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "לימוד תורה",
+                        "enTitle": "Torah Study"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "התורה אומן ��מעשה בראשית",
+                        "enTitle": "Torah is an Architect of Creation"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "התורה וישראל",
+                        "enTitle": "Torah and the Jewish People"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתר התורה",
+                        "enTitle": "The Crown Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מאור התורה",
+                        "enTitle": "The Light of Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "רפואת התורה",
+                        "enTitle": "The Healing of Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עץ החיים",
+                        "enTitle": "Tree of Life"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חייב אדם למסור את נפשו על התורה",
+                        "enTitle": "Dedication to Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עניין ביטול תורה ועונשו",
+                        "enTitle": "Bitul Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שכר העוסק בתורה",
+                        "enTitle": "Its Reward"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סילוקן של צדיקים",
+                        "enTitle": "Death of the Righteous"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לימוד התורה ביום ובלילה",
+                        "enTitle": "Torah Study by Day and by Night"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יפה תורה עם מלאכה",
+                        "enTitle": "Excellent is Torah Combined with a Worldly Occupation"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוונת תלמוד תורה לשמה",
+                        "enTitle": "Torah for its Own Sake"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "צריך אדם לחזר אחר התורה",
+                        "enTitle": "Seeking Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תורה ודרך ארץ",
+                        "enTitle": "Torah and Derekh Eretz"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין ספר תורה",
+                        "enTitle": "Sefer Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין מתן תורה",
+                        "enTitle": "Giving of the Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין עם הארץ",
+                        "enTitle": "Ignorant People"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כל מי שיודע תורה חייב ללמדה",
+                        "enTitle": "The Duty to Teach Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרכי הרב ותלמידיו",
+                        "enTitle": "Teacher Pupil Relationship"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כבוד תלמידי חכמים ועניין נדוי",
+                        "enTitle": "Honoring the Sages"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חמש מעלות לעוסק בתורה",
+                        "enTitle": "Five attributes of the Torah scholar"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה תורה",
+                        "enTitle": "Great is Torah"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ו; פרק המצות",
+                "enTitle": "vi; On the Commandments",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "לימוד המצות ע\"מ לעשותן וללמדן",
+                        "enTitle": "Study in order to keep and teach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המצות וישראל",
+                        "enTitle": "The commandments and Israel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מאהבת ישראל במצות מוסרין נפשם עליהן",
+                        "enTitle": "Dedication and sacrifice"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המצות ועשייתן",
+                        "enTitle": "On their fulfilment",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "א' בחריצות וזריזות",
+                                "enTitle": "i"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ב' באזהרה מבטול מצות עשה",
+                                "enTitle": "ii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ג' בזריזות להקדים למצוה בבואה",
+                                "enTitle": "iii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ד' להגדיל ולהאדיר את המצות",
+                                "enTitle": "iv"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ה' בהידור המצוה",
+                                "enTitle": "v"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ו' לקיים המצוה באיברים ובהרגשות",
+                                "enTitle": "vi"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ז' בכוונת עשיית המצוה",
+                                "enTitle": "vii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ח' בעשיית המצוה מממון היתר",
+                                "enTitle": "viii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ט' במצות הנוהגות בנשים ובקטנים",
+                                "enTitle": "ix"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "י' במצות שהן מדברי סופרים",
+                                "enTitle": "x"
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר הברכות",
+                        "enTitle": "Order of blessings",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "א' בדבר שכולל כל הברכות",
+                                "enTitle": "i"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ב' ברכת הלחם והזימון וברכת המזון",
+                                "enTitle": "ii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ג' בדברים שמברכין עליהם בורא מיני מזונות",
+                                "enTitle": "iii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ד' בדברים שמברכין עליהם שהכל נהיה בדברו",
+                                "enTitle": "iv"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ה' בדברים שמברכין עליהם בורא פרי האדמה",
+                                "enTitle": "v"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ו' בדברים שמברכין עליהם בורא פרי העץ",
+                                "enTitle": "vi"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ז' בדברים שבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה",
+                                "enTitle": "vii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ח' בברכות שמברכין על כל ריח מיני בשמים",
+                                "enTitle": "viii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ט' בברכות שמברכין על השמועות ועל ראיות העין והשבח וההודאה",
+                                "enTitle": "ix"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "י' בברכות שמברכין על הדברים שאין להם זמן ידוע",
+                                "enTitle": "x"
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות מילה",
+                        "enTitle": "Laws of circumcision"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה מילה",
+                        "enTitle": "Great is circumcision"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת אירוסין",
+                        "enTitle": "Betrothal blessing"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות פדיון הבן",
+                        "enTitle": "Laws of redeeming the firstborn"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות מזוזה",
+                        "enTitle": "Laws of mezuzah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות אונן",
+                        "enTitle": "Laws of onen"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות אבל",
+                        "enTitle": "Laws of mourning"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דין ההספד",
+                        "enTitle": "The eulogy"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אין מצטערין יותר מדאי",
+                        "enTitle": "Not to grieve excessively"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עירובי חצרות ותבשילין",
+                        "enTitle": "Eruvin"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות חלה",
+                        "enTitle": "Laws of Challah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת מעקה",
+                        "enTitle": "Parapet blessing"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ז; פרק גמילות חסדים",
+                "enTitle": "vii; On Acts of Mercy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "גדולת גמילות חסדים א",
+                        "enTitle": "Great is Kindness I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ביקור חולים",
+                        "enTitle": "Visiting the Sick"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תשובת החולה",
+                        "enTitle": "The Vidduy"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הספד המת",
+                        "enTitle": "Eulogizing the dead"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה גמילות חסדים ב",
+                        "enTitle": "Great is Kindness II"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ח; פרק כבוד שבתות וימים טובים",
+                "enTitle": "viii; On the Observance of Sabbath and Holy Days",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "שמור שבת",
+                        "enTitle": "Observing Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברית שבת",
+                        "enTitle": "The covenant of Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונג שבת",
+                        "enTitle": "Oneg Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כבוד שבת",
+                        "enTitle": "Honor the Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה שבת",
+                        "enTitle": "Great is Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חגים",
+                        "enTitle": "Holidays"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הוספה",
+                "enTitle": "Addendum"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ט; פרק כיבוד אב ואם",
+                "enTitle": "ix; On the Honoring of Parents",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "גדולת כיבוד אב ואם",
+                        "enTitle": "Great is honoring one's parents"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פרטי הכבוד",
+                        "enTitle": "The ways of honoring"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כיבוד אב ואם ולימוד המוסר",
+                        "enTitle": "Morals in honoring one's parents"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עד היכן כיבוד אב ואם",
+                        "enTitle": "The extent of honoring one's parents"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "י; פרק נישואי אשה",
+                "enTitle": "x; On Marriage",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "זיווגו של אדם; הכרח או בחירה",
+                        "enTitle": "One's match; fate or choice"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כמה טובה אשה טובה",
+                        "enTitle": "How great is a great wife"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות האשה הטובה",
+                        "enTitle": "The virtues of great wife"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כבוד האשה",
+                        "enTitle": "Honoring a wife"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לישא בת טובים",
+                        "enTitle": "Marriage and lineage"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המזנה על אשתו כעובד ע\"ז",
+                        "enTitle": "One who commits adultery is likened to an idolater"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה הוא הזנות",
+                        "enTitle": "The severity of sexual immorality"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לישא אשה הגונה בימי הבחרות",
+                        "enTitle": "Marrying a suitable wife while young"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות האשה הצנועה",
+                        "enTitle": "The virtues of a modest woman"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חיבור האדם אל אשתו",
+                        "enTitle": "Communion with one's wife",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "א' ע\"פ הראב\"ד ומקצת דעות אחרות",
+                                "enTitle": "i According to the Raavad"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ב' ע\"פ הרמב\"ן",
+                                "enTitle": "ii According to the Ramban"
+                            }
+                        ]
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יא; פרק גידול בנים",
+                "enTitle": "xi; On the Education of Children",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ענין מוסר הבן",
+                        "enTitle": "Discipline a son"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המייסר את בנו מחכימו",
+                        "enTitle": "He who disciplines his son makes him wise"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מוסר של אהבה",
+                        "enTitle": "Chastisement of love"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הצלת בנים לאבות",
+                        "enTitle": "Extrication of fathers by sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דברים שאדם חייב לעשות לבנו",
+                        "enTitle": "Commandment a father must fulfill towards his son"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חייב הקהל לשכור מלמדי תינוקות",
+                        "enTitle": "The community must hire teachers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ישתדל אדם ללמד תורה לבנו",
+                        "enTitle": "One must teach his son Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אהבת הבנים",
+                        "enTitle": "Love of a father to his sons"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יב; פרק משא ומתן",
+                "enTitle": "xii; On Upright Conduct in Business",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "גדולת הנושא ונותן באמונה",
+                        "enTitle": "Acting in business honestly"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתרחק מן הגזל",
+                        "enTitle": "Keeping away from theft"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתרחק מן האונאה",
+                        "enTitle": "Keeping away from fraud"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להלוות לעני בשעת דחקו",
+                        "enTitle": "To loan the poor"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקייה",
+                        "enTitle": "Engaging in an honorable trade"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יג; פרק הדין והדיין",
+                "enTitle": "xiii; On the Proper Administration of Justice",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת הצדקה והדינין",
+                        "enTitle": "Great is justice"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדול המשפט",
+                        "enTitle": "Great is jurisprudence"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות הדיין",
+                        "enTitle": "The qualities of a judge"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גנאי הדיין שאינו הגון",
+                        "enTitle": "The disgrace of an unfit judge"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתרחק מן השוחד",
+                        "enTitle": "Keeping away from bribery"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לישא משאן של ישראל",
+                        "enTitle": "To carry the load of the people"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לעשות דין אחד לכל",
+                        "enTitle": "To carry out justice to all"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "למנות דיינים זקנים",
+                        "enTitle": "To appoint elderly judges"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יד; לשמוח בחלקו",
+                "enTitle": "xiv; On Contentment",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בשבח השמח בחלקו",
+                        "enTitle": "To rejoices in one's lot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הצדיק והספוק במועט",
+                        "enTitle": "To be satisfied with a little"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת הביטחון בהקב\"ה",
+                        "enTitle": "Trusting God"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשיות בחסידים ששמחו בחלקם",
+                        "enTitle": "Accounts of the pious ones"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שכר השמח בחלקו",
+                        "enTitle": "The reward of he who rejoices in his lot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בענין הקנאה",
+                        "enTitle": "On jealousy"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "טו; פרק הכעס והחמה",
+                "enTitle": "xv; On Equanimity",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בשבח המאריך אפו ואינו כועס",
+                        "enTitle": "The praise of he who is slow to anger"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו",
+                        "enTitle": "He who becomes angry his wisdom departs from him"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המרבה לכעוס עונו רב",
+                        "enTitle": "The great sin of he who becomes angry regularly"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "טז; פרק החנופה והליצנות",
+                "enTitle": "xvi; On Avoidance of Flattery and Deception",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בענין החנופה",
+                        "enTitle": "On flattery"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתות החנפים",
+                        "enTitle": "The classes of flatterers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרכי החנפים",
+                        "enTitle": "The ways of flatterers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה החנופה",
+                        "enTitle": "The severity of flattery"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הליצנות והלצים",
+                        "enTitle": "On scoffing"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה הליצנות",
+                        "enTitle": "The severity of scoffing"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יז; פרק אהבת החברים",
+                "enTitle": "xvii; On Love of Comrades and their Considerate Treatment",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בענין אהבת חבירו",
+                        "enTitle": "Loving one's fellow"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה היא המחלוקת",
+                        "enTitle": "The severity of"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה היא השנאה",
+                        "enTitle": "The severity of discord"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אהבת הבריות",
+                        "enTitle": "Love of all people"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתחבר לטובים ולישרים",
+                        "enTitle": "Associating with the upright"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות החבר הטוב והנאמן",
+                        "enTitle": "The qualities of a good friend"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גרי הצדק וישראל שוין באהבה",
+                        "enTitle": "Loving the converts equally"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חביבין הגרים",
+                        "enTitle": "Beloved are the converts"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לכבד את חבירו",
+                        "enTitle": "Honoring one's friend"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יח; פרק לשון הרע",
+                "enTitle": "xviii; On Cleanness of Speech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מות וחיים ביד לשון",
+                        "enTitle": "Death and life are in the power of the tongue"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה לשון הרע",
+                        "enTitle": "The severity of slander"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונשו של לשון הרע",
+                        "enTitle": "The punishment of slander"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתות מספרי לשון הרע",
+                        "enTitle": "The classes of slanderers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת השתיקה",
+                        "enTitle": "The greatness of silence"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יט; בענין כסוי סוד חבירו",
+                "enTitle": "xix; On Keeping a Friend's Secret",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בכסוי הסוד וגלויו",
+                        "enTitle": "Keeping and revealing a secret"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בענין הריב",
+                        "enTitle": "On disputes"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתות אנשי שקר",
+                        "enTitle": "Classes of treacherous men"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יזהר אדם בשבועה",
+                        "enTitle": "Being diligent on vows"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "כ; פרק דרך ארץ",
+                "enTitle": "xx; On Good Manners",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בענין דרך ארץ",
+                        "enTitle": "On etiquette"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "א' דרך ארץ של תלמידי חכמים",
+                        "enTitle": "i etiquette of Torah scholars"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ב' דרך ארץ הראויה לזקנים",
+                        "enTitle": "ii etiquette of elders"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ג' דרך ארץ של אנשים",
+                        "enTitle": "iii etiquette of men"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ד' דרך ארץ של נשים",
+                        "enTitle": "iv etiquette of women"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ה' דרך ארץ בכלל ובפרט",
+                        "enTitle": "v etiquette rules"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דברים שהם מדרכי האמורי",
+                        "enTitle": "Ways of the Amorite"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דברים בדרך ארץ",
+                        "enTitle": "More on etiquette"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "מקצת דברים מחופת אליהו רבה",
+                "enTitle": "Chupat Eliyahu Rabbah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "פתיחה",
+                        "enTitle": "Forward"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שלשה",
+                        "enTitle": "Gate of Three"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער ארבעה",
+                        "enTitle": "Gate of Four"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער חמשה",
+                        "enTitle": "Gate of Five"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער ששה",
+                        "enTitle": "Gate of Six"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שבעה",
+                        "enTitle": "Gate of Seven"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שמונה",
+                        "enTitle": "Gate of Eight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער תשעה",
+                        "enTitle": "Gate of Nine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער עשרה",
+                        "enTitle": "Gate of Ten"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער אחד עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Eleven"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שנים עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Twelve"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שלשה עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Thirteen"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער ארבעה עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Fourteen"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער חמשה עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Fifteen"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "אור עולם",
+                "enTitle": "Ohr Olam"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אור גדול",
+                "enTitle": "Ohr Gadol"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גדול השלום",
+                "enTitle": "Great is the peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הוספות",
+                "enTitle": "Addenda",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "א' תשובת הר\"ר מאיר בענין הזיווגים",
+                        "enTitle": "i"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ב' דברים שמנו חכמים במנין",
+                        "enTitle": "ii"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ג' מדרש לעולם",
+                        "enTitle": "iii"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Rishonim/Menorat HaMaor/English/merged.json

@@ -0,0 +1,1441 @@
+{
+    "title": "Menorat HaMaor",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Menorat_HaMaor",
+    "text": {
+        "Piyyut": [],
+        "Introduction": [],
+        "i; On Charity": [],
+        "ii; On Prayer": {
+            "Prayer": [],
+            "Prayer in the Synagogue": [],
+            "Washing": [],
+            "Tzitzit": [],
+            "Tefillin": [],
+            "Hundred Berakhot": [],
+            "Chazzan": [],
+            "Kaddish": [],
+            "Shema": [],
+            "Amidah": [],
+            "Order of Amidah": [],
+            "Birkat Kohanim": [],
+            "Tachanun": [],
+            "Torah Reading": [],
+            "Mincha": [],
+            "Arvit": [],
+            "Bedtime Shema": [],
+            "Shabbat Prayers": [],
+            "Havdalah": [],
+            "Rosh Chodesh": [],
+            "Kiddush Levanah": [],
+            "Chanukah": [],
+            "Purim": [],
+            "Pesach": {
+                "i": [],
+                "ii": [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "The one checking should take a candle in his hand; and it should be from wax, as I said. Then he recites the blessing, \"Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has commanded us about the destruction of chametz.\" And he searches afterwards, since the Sages, may their memory be blessed, said, \"One must recite the blessing over all commandments, passing upon them\" - meaning before [them]. And after checking, he takes the chametz in his hands and places it in a closet or in [another] place that a mouse cannot reach. It is like [the textual version] we teach in the Yerushalmi, \"How do we do it? We cover it with a vessel. If he covered it and did not find it, I say that a [human] hand took it. If he did not cover [it] and he did not find it, he needs to check the house another time.\" And afterwards, he nullifies all of the chametz that is in his possession that he does not know about. And he needs to express the nullification with his mouth, with words that nullify it in any language that he wants. However, it has become customary to nullify [it] with the wording of the Gemara. And that is: All the chametz that I have in my possession that I have not seen and that I do not know about, let it be considered like the dust of the earth (<i>Kol Chamira...</i>)."
+                ],
+                "iii": [],
+                "iv": [],
+                "v": [],
+                "vi": [],
+                "vii": [],
+                "viii": []
+            },
+            "Sefirat HaOmer": [],
+            "Shavuot": [],
+            "Fasts": [],
+            "Drought Relief": [],
+            "Individual Fasts": [],
+            "Matters that Occurred to our Forefathers": [],
+            "Tisha BeAv": [],
+            "Selichot": [],
+            "Rosh Hashanah": [],
+            "Yom Kippur": [],
+            "Sukkot": [],
+            "The Four Species": [],
+            "Lulav": [],
+            "Sukkot Prayers": [],
+            "Addenda": []
+        },
+        "iii; On Repentance": {
+            "The Quality of Repentance": [],
+            "On Afflictions": [],
+            "The Power of Repentance": [],
+            "Incentives of Repentance": [],
+            "What is Repentance": [],
+            "The Quality of the Repenter": [],
+            "Marganita deRabbi Meir": [],
+            "Merits and Transgressions": [],
+            "Order of Teshuvah": [],
+            "Laws of Teshuvah": [],
+            "Tales of the Righteous": [],
+            "Reprovement": []
+        },
+        "iv; On Humility": {
+            "Its Attributes": [],
+            "Developing Humility": [],
+            "Its Habits": [],
+            "Haughtiness and its Subclasses": [],
+            "Great is Humility": [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "Our father Abraham lowered himself, so the Holy One, blessed be He, gave him greatness. And that is to the one to whom the Holy One, blessed be He, first said, “Ask.” Rabbi Yonatan said, “There are three to whom the Holy One, blessed be He, said, ‘Ask.’” Rabbi Acha said they are four - Abraham, Solomon, Achaz and the messianic king. Abraham, from where [do we know it]? As it is written (Genesis 15:2), ‘And [he] said, “My Lord God, what will You give me?’” He would not have said, ‘What will You give me,’ unless He had said to him, ‘Ask.’ Solomon, from where [do we know it]? As it is written (I Kings 3:5), ‘In Givon, the Lord appeared to Solomon [... and …] said, “Ask that which I shall give you.”’ Achaz, from where [do we know it]? As it is written (Isaiah 7:10-11), ‘And the Lord spoke further to Achaz, “Request a sign for yourself from the Lord, your God.”’ The messianic king, from where [do we know it]? As it is written (Psalms 2:8), ‘Request of Me, and I will render nations your inheritance, your estate will be the limits of the earth.’” Rabbi Levi said, “The Holy One, blessed be He, showed our father Abraham, peace be upon him, the stars, the constellations and all the corners of the firmament, as it is stated (Genesis 15:5), ‘And He took him outside (<i>chutzah</i>).’ And did He take him outside of the universe? Rather it is that He showed him the chambers of the skies that are called <i>chutzot</i>, as it is stated (Proverbs 8:26), ‘Before He made earth and <i>chutzot</i>.’” Rabbi Yehudah bar Ilai said, “Five things did the Holy One, blessed be He, show to our father Abraham, peace be upon him, and these are them: 1) He showed him the splitting of the Red Sea, as it is stated (Genesis 15:17), ‘which passed between these pieces (<i>gezarim</i>).’ And likewise does it state (Psalms 136:13), ‘To slice the Red Sea into pieces (<i>gezarim</i>).’ 2) He showed him the giving of the Torah, as it is stated, ‘and behold, a smoking furnace and a flaming torch.’ And likewise is it with the giving of the Torah (Exodus 20:14), ‘And the entire people saw the torches and the sound of the shofar. 3) He showed him the Temple built and [4)] the order of the sacrifices, as it is stated, (Genesis 15:9), ‘He said to him, ‘Take for Me a calf of three.’ [5)] And He showed him the four empires (destined to subjugate Israel), as it is stated, (Genesis 15:12) ‘and behold, a dread of deep darkness fell upon him.’ Those were the four empires.” Rabbi Channan said, “He showed him the revival of the dead, as it is stated (Genesis 15:10), ‘Birds of prey came down upon the carcasses.’ He took the limbs and placed them side by side. And once the bird descended upon them, they came to life, as it is stated, ‘but Abram repelled (<i>vayashev</i>) them.’ And <i>vayashev</i> is always that they are scattered by the wind (which is only possible here if they returned to life), as it is stated (Isaiah 40:7), ‘when the breath [of the Lord] blows (<i>nashvah</i>) upon it.’”"
+            ],
+            "Arrogance": []
+        },
+        "v; On Fixed Hours of Study": {
+            "Torah Study": [],
+            "Torah is an Architect of Creation": [],
+            "Torah and the Jewish People": [],
+            "The Crown Torah": [],
+            "The Light of Torah": [],
+            "The Healing of Torah": [],
+            "Tree of Life": [],
+            "Dedication to Torah": [],
+            "Bitul Torah": [],
+            "Its Reward": [],
+            "Death of the Righteous": [],
+            "Torah Study by Day and by Night": [],
+            "Excellent is Torah Combined with a Worldly Occupation": [],
+            "Torah for its Own Sake": [],
+            "Seeking Torah": [],
+            "Torah and Derekh Eretz": [],
+            "Sefer Torah": [],
+            "Giving of the Torah": [],
+            "Ignorant People": [],
+            "The Duty to Teach Torah": [],
+            "Teacher Pupil Relationship": [],
+            "Honoring the Sages": [],
+            "Five attributes of the Torah scholar": [],
+            "Great is Torah": []
+        },
+        "vi; On the Commandments": {
+            "Study in order to keep and teach": [],
+            "The commandments and Israel": [],
+            "Dedication and sacrifice": [],
+            "On their fulfilment": {
+                "i": [],
+                "ii": [],
+                "iii": [],
+                "iv": [],
+                "v": [],
+                "vi": [],
+                "vii": [],
+                "viii": [],
+                "ix": [],
+                "x": []
+            },
+            "Order of blessings": {
+                "i": [],
+                "ii": [],
+                "iii": [],
+                "iv": [],
+                "v": [],
+                "vi": [],
+                "vii": [],
+                "viii": [],
+                "ix": [],
+                "x": []
+            },
+            "Laws of circumcision": [],
+            "Great is circumcision": [],
+            "Betrothal blessing": [],
+            "Laws of redeeming the firstborn": [],
+            "Laws of mezuzah": [],
+            "Laws of onen": [],
+            "Laws of mourning": [],
+            "The eulogy": [],
+            "Not to grieve excessively": [],
+            "Eruvin": [],
+            "Laws of Challah": [],
+            "Parapet blessing": []
+        },
+        "vii; On Acts of Mercy": {
+            "Great is Kindness I": [],
+            "Visiting the Sick": [],
+            "The Vidduy": [],
+            "Eulogizing the dead": [],
+            "Great is Kindness II": []
+        },
+        "viii; On the Observance of Sabbath and Holy Days": {
+            "Observing Shabbat": [],
+            "The covenant of Shabbat": [],
+            "Oneg Shabbat": [],
+            "Honor the Shabbat": [],
+            "Great is Shabbat": [],
+            "Holidays": []
+        },
+        "Addendum": [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Strength seduces a person. When he sees about himself that, among his fellows, he is like a lion among flocks of sheep, he will trust in the power of his strength: If they rise up against him and he defeats them, he will not recognize the hand of God that saved him from their hand, so he will not hail and praise [God]. Rather, he will say, \"I did it with the strength of my hand.\" So his heart will turn from God and he will deny a major principle, as happened with Goliath the Philistine, who blasphemed the God of the Jewish war encampments.",
+            "What is its antidote? He should put into his heart and contemplate how many strong men failed with their strength; due to the circumstances, they fell into the hands of weaker ones. [Likewise should one contmplate] that there is no strong man who can escape accidents, like hitting his foot on a rock, falling from the roof, drowning in a river, getting sick or other accidents that are similar to this, that have no connection to strength. So the only salvation and rescue for someone from them is God, may He be blessed, who has the salvation. He should attach a poem of accidents to his heart, and see that he has no protections and no shelter other than the supernal Shelter; and that he has no protection if he does not seek protection from Him. For 'who is the one and which one is it' who is as strong as Goliath? But because he relied upon his strength and trusted in his weapons and the copper helmet on his head and his spear, that was like a weaver's shaft, he disparaged David; that is why he fell into his hand. Whereas David who trusted in God, who was his strength, stole the spear from his hand and severed his head. And likewise did he say to him when he approached him (I Samuel 17:45), \"You come to me with the sword, etc.\" When a person looks at and contemplates these things and their particulars, he will place his mind towards Him and plant his spirit in the hand of the 'God of the spirits of all flesh,' 'who gives strength to men to establish power.' And then the haughtiness of his heart will bow down and he will lower his uppity eyes. But 'kindness will surround the one who trusts in God.'"
+        ],
+        "ix; On the Honoring of Parents": {
+            "Great is honoring one's parents": [],
+            "The ways of honoring": [],
+            "Morals in honoring one's parents": [],
+            "The extent of honoring one's parents": []
+        },
+        "x; On Marriage": {
+            "One's match; fate or choice": [],
+            "How great is a great wife": [],
+            "The virtues of great wife": [],
+            "Honoring a wife": [],
+            "Marriage and lineage": [],
+            "One who commits adultery is likened to an idolater": [],
+            "The severity of sexual immorality": [],
+            "Marrying a suitable wife while young": [],
+            "The virtues of a modest woman": [],
+            "Communion with one's wife": {
+                "i According to the Raavad": [],
+                "ii According to the Ramban": []
+            }
+        },
+        "xi; On the Education of Children": {
+            "Discipline a son": [],
+            "He who disciplines his son makes him wise": [],
+            "Chastisement of love": [
+                "How pleasant is the Musar of Love.  Anyone whom Hashem loves, God brings down upon them suffering. You find three good gifts that God gave to Israel; and they were only given by way of suffering. These are them: Torah, the Land of Israel, and the World to Come.  "
+            ],
+            "Extrication of fathers by sons": [],
+            "Commandment a father must fulfill towards his son": [],
+            "The community must hire teachers": [],
+            "One must teach his son Torah": [],
+            "Love of a father to his sons": []
+        },
+        "xii; On Upright Conduct in Business": {
+            "Acting in business honestly": [],
+            "Keeping away from theft": [],
+            "Keeping away from fraud": [],
+            "To loan the poor": [],
+            "Engaging in an honorable trade": []
+        },
+        "xiii; On the Proper Administration of Justice": {
+            "Great is justice": [],
+            "Great is jurisprudence": [],
+            "The qualities of a judge": [],
+            "The disgrace of an unfit judge": [],
+            "Keeping away from bribery": [],
+            "To carry the load of the people": [],
+            "To carry out justice to all": [],
+            "To appoint elderly judges": []
+        },
+        "xiv; On Contentment": {
+            "To rejoices in one's lot": [],
+            "To be satisfied with a little": [],
+            "Trusting God": [],
+            "Accounts of the pious ones": [],
+            "The reward of he who rejoices in his lot": [],
+            "On jealousy": []
+        },
+        "xv; On Equanimity": {
+            "The praise of he who is slow to anger": [],
+            "He who becomes angry his wisdom departs from him": [],
+            "The great sin of he who becomes angry regularly": []
+        },
+        "xvi; On Avoidance of Flattery and Deception": {
+            "On flattery": [],
+            "The classes of flatterers": [],
+            "The ways of flatterers": [],
+            "The severity of flattery": [],
+            "On scoffing": [],
+            "The severity of scoffing": []
+        },
+        "xvii; On Love of Comrades and their Considerate Treatment": {
+            "Loving one's fellow": [],
+            "The severity of": [],
+            "The severity of discord": [],
+            "Love of all people": [],
+            "Associating with the upright": [],
+            "The qualities of a good friend": [],
+            "Loving the converts equally": [],
+            "Beloved are the converts": [],
+            "Honoring one's friend": []
+        },
+        "xviii; On Cleanness of Speech": {
+            "Death and life are in the power of the tongue": [],
+            "The severity of slander": [],
+            "The punishment of slander": [],
+            "The classes of slanderers": [],
+            "The greatness of silence": []
+        },
+        "xix; On Keeping a Friend's Secret": {
+            "Keeping and revealing a secret": [],
+            "On disputes": [],
+            "Classes of treacherous men": [],
+            "Being diligent on vows": []
+        },
+        "xx; On Good Manners": {
+            "On etiquette": [],
+            "i etiquette of Torah scholars": [],
+            "ii etiquette of elders": [],
+            "iii etiquette of men": [],
+            "iv etiquette of women": [],
+            "v etiquette rules": [],
+            "Ways of the Amorite": [],
+            "More on etiquette": []
+        },
+        "Chupat Eliyahu Rabbah": {
+            "Forward": [],
+            "Gate of Three": [],
+            "Gate of Four": [],
+            "Gate of Five": [],
+            "Gate of Six": [],
+            "Gate of Seven": [],
+            "Gate of Eight": [],
+            "Gate of Nine": [],
+            "Gate of Ten": [],
+            "Gate of Eleven": [],
+            "Gate of Twelve": [],
+            "Gate of Thirteen": [],
+            "Gate of Fourteen": [],
+            "Gate of Fifteen": []
+        },
+        "Ohr Olam": [],
+        "Ohr Gadol": [],
+        "Great is the peace": [],
+        "Addenda": {
+            "i": [],
+            "ii": [],
+            "iii": []
+        }
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מנורת המאור",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "מנורת המאור",
+        "enTitle": "Menorat HaMaor",
+        "key": "Menorat HaMaor",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "פיוט",
+                "enTitle": "Piyyut"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "א; פרק הצדקה",
+                "enTitle": "i; On Charity"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ב; פרק התפילה",
+                "enTitle": "ii; On Prayer",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "תפילה",
+                        "enTitle": "Prayer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילה בבית הכנסת",
+                        "enTitle": "Prayer in the Synagogue"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נטילת ידים",
+                        "enTitle": "Washing"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ציצית",
+                        "enTitle": "Tzitzit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילין",
+                        "enTitle": "Tefillin"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר מאה ברכות",
+                        "enTitle": "Hundred Berakhot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין שליח צבור",
+                        "enTitle": "Chazzan"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קדיש",
+                        "enTitle": "Kaddish"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שמע",
+                        "enTitle": "Shema"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עמידה",
+                        "enTitle": "Amidah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר י\"ח ברכות",
+                        "enTitle": "Order of Amidah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת כהנים",
+                        "enTitle": "Birkat Kohanim"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "נפילת אפים",
+                        "enTitle": "Tachanun"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קריאת התורה",
+                        "enTitle": "Torah Reading"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מנחה",
+                        "enTitle": "Mincha"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילת ערבית",
+                        "enTitle": "Arvit"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קריאת שמע על המיטה",
+                        "enTitle": "Bedtime Shema"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילות של שבת",
+                        "enTitle": "Shabbat Prayers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הבדלה",
+                        "enTitle": "Havdalah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ראש חודש",
+                        "enTitle": "Rosh Chodesh"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת הלבנה",
+                        "enTitle": "Kiddush Levanah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חנוכה",
+                        "enTitle": "Chanukah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פורים",
+                        "enTitle": "Purim"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות חג המצות",
+                        "enTitle": "Pesach",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "בענין הגעלת הכלים",
+                                "enTitle": "i"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין בדיקת החמץ",
+                                "enTitle": "ii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין יום ארבעה עשר",
+                                "enTitle": "iii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין דברים שעוברין בפסח",
+                                "enTitle": "iv"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין לישת המצה",
+                                "enTitle": "v"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין איסור מלאכה",
+                                "enTitle": "vi"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין המלאכות המותרות בחול המועד",
+                                "enTitle": "vii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "בענין תפלות ימי החג וסדר ליל פסח",
+                                "enTitle": "viii"
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר ספירת העומר",
+                        "enTitle": "Sefirat HaOmer"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שבועות",
+                        "enTitle": "Shavuot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות התעניות",
+                        "enTitle": "Fasts"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בענין הגשמים",
+                        "enTitle": "Drought Relief"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תענית יחיד",
+                        "enTitle": "Individual Fasts"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מאורעות שאירעו לאבותינו",
+                        "enTitle": "Matters that Occurred to our Forefathers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות תשעה באב",
+                        "enTitle": "Tisha BeAv"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תיקון האשמורות",
+                        "enTitle": "Selichot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ראש השנה",
+                        "enTitle": "Rosh Hashanah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יום כיפור",
+                        "enTitle": "Yom Kippur"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סוכות",
+                        "enTitle": "Sukkot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות אתרוג והדס וערבה",
+                        "enTitle": "The Four Species"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לולב",
+                        "enTitle": "Lulav"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תפילות חג הסוכות",
+                        "enTitle": "Sukkot Prayers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הוספות",
+                        "enTitle": "Addenda"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ג; פרק התשובה",
+                "enTitle": "iii; On Repentance",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת התשובה",
+                        "enTitle": "The Quality of Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין הייסורין",
+                        "enTitle": "On Afflictions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כח התשובה",
+                        "enTitle": "The Power of Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סבות התשובה וכלליה",
+                        "enTitle": "Incentives of Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כיצד היא התשובה",
+                        "enTitle": "What is Repentance"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת בעל תשובה",
+                        "enTitle": "The Quality of the Repenter"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מרגניתא דר' מאיר",
+                        "enTitle": "Marganita deRabbi Meir"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "זכיות ועברות",
+                        "enTitle": "Merits and Transgressions"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר התשובה",
+                        "enTitle": "Order of Teshuvah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות תשובה",
+                        "enTitle": "Laws of Teshuvah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשיות בצדיקים קדושים",
+                        "enTitle": "Tales of the Righteous"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין התוכחות",
+                        "enTitle": "Reprovement"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ד; פרק הענווה",
+                "enTitle": "iv; On Humility",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מעלות הענווה ומידות העניו",
+                        "enTitle": "Its Attributes"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הדברים המביאין לידי ענוה",
+                        "enTitle": "Developing Humility"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרכי הענווה",
+                        "enTitle": "Its Habits"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הגאווה וכתותיה",
+                        "enTitle": "Haughtiness and its Subclasses"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה ענוה",
+                        "enTitle": "Great is Humility"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יהירות",
+                        "enTitle": "Arrogance"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ה; פרק תלמוד תורה",
+                "enTitle": "v; On Fixed Hours of Study",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "לימוד תורה",
+                        "enTitle": "Torah Study"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "התורה אומן למעשה בראשית",
+                        "enTitle": "Torah is an Architect of Creation"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "התורה וישראל",
+                        "enTitle": "Torah and the Jewish People"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתר התורה",
+                        "enTitle": "The Crown Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מאור התורה",
+                        "enTitle": "The Light of Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "רפואת התורה",
+                        "enTitle": "The Healing of Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עץ החיים",
+                        "enTitle": "Tree of Life"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חייב אדם למסור את נפשו על התורה",
+                        "enTitle": "Dedication to Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עניין ביטול תורה ועונשו",
+                        "enTitle": "Bitul Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שכר העוסק בתורה",
+                        "enTitle": "Its Reward"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סילוקן של צדיקים",
+                        "enTitle": "Death of the Righteous"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לימוד התורה ביום ובלילה",
+                        "enTitle": "Torah Study by Day and by Night"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יפה תורה עם מלאכה",
+                        "enTitle": "Excellent is Torah Combined with a Worldly Occupation"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כוונת תלמוד תורה לשמה",
+                        "enTitle": "Torah for its Own Sake"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "צריך אדם לחזר אחר התורה",
+                        "enTitle": "Seeking Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תורה ודרך ארץ",
+                        "enTitle": "Torah and Derekh Eretz"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין ספר תורה",
+                        "enTitle": "Sefer Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין מתן תורה",
+                        "enTitle": "Giving of the Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ענין עם הארץ",
+                        "enTitle": "Ignorant People"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כל מי שיודע תורה חייב ללמדה",
+                        "enTitle": "The Duty to Teach Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרכי הרב ותלמידיו",
+                        "enTitle": "Teacher Pupil Relationship"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כבוד תלמידי חכמים ועניין נדוי",
+                        "enTitle": "Honoring the Sages"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חמש מעלות לעוסק בתורה",
+                        "enTitle": "Five attributes of the Torah scholar"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה תורה",
+                        "enTitle": "Great is Torah"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ו; פרק המצות",
+                "enTitle": "vi; On the Commandments",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "לימוד המצות ע\"מ לעשותן וללמדן",
+                        "enTitle": "Study in order to keep and teach"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המצות וישראל",
+                        "enTitle": "The commandments and Israel"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מאהבת ישראל במצות מוסרין נפשם עליהן",
+                        "enTitle": "Dedication and sacrifice"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המצות ועשייתן",
+                        "enTitle": "On their fulfilment",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "א' בחריצות וזריזות",
+                                "enTitle": "i"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ב' באזהרה מבטול מצות עשה",
+                                "enTitle": "ii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ג' בזריזות להקדים למצוה בבואה",
+                                "enTitle": "iii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ד' להגדיל ולהאדיר את המצות",
+                                "enTitle": "iv"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ה' בהידור המצוה",
+                                "enTitle": "v"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ו' לקיים המצוה באיברים ובהרגשות",
+                                "enTitle": "vi"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ז' בכוונת עשיית המצוה",
+                                "enTitle": "vii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ח' בעשיית המצוה מממון היתר",
+                                "enTitle": "viii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ט' במצות הנוהגות בנשים ובקטנים",
+                                "enTitle": "ix"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "י' במצות שהן מדברי סופרים",
+                                "enTitle": "x"
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "סדר הברכות",
+                        "enTitle": "Order of blessings",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "א' בדבר שכולל כל הברכות",
+                                "enTitle": "i"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ב' ברכת הלחם והזימון וברכת המזון",
+                                "enTitle": "ii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ג' בדברים שמברכין עליהם בורא מיני מזונות",
+                                "enTitle": "iii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ד' בדברים שמברכין עליהם שהכל נהיה בדברו",
+                                "enTitle": "iv"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ה' בדברים שמברכין עליהם בורא פרי האדמה",
+                                "enTitle": "v"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ו' בדברים שמברכין עליהם בורא פרי העץ",
+                                "enTitle": "vi"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ז' בדברים שבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה",
+                                "enTitle": "vii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ח' בברכות שמברכין על כל ריח מיני בשמים",
+                                "enTitle": "viii"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ט' בברכות שמברכין על השמועות ועל ראיות העין והשבח וההודאה",
+                                "enTitle": "ix"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "י' בברכות שמברכין על הדברים שאין להם זמן ידוע",
+                                "enTitle": "x"
+                            }
+                        ]
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות מילה",
+                        "enTitle": "Laws of circumcision"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה מילה",
+                        "enTitle": "Great is circumcision"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת אירוסין",
+                        "enTitle": "Betrothal blessing"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות פדיון הבן",
+                        "enTitle": "Laws of redeeming the firstborn"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות מזוזה",
+                        "enTitle": "Laws of mezuzah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות אונן",
+                        "enTitle": "Laws of onen"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות אבל",
+                        "enTitle": "Laws of mourning"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דין ההספד",
+                        "enTitle": "The eulogy"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אין מצטערין יותר מדאי",
+                        "enTitle": "Not to grieve excessively"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עירובי חצרות ותבשילין",
+                        "enTitle": "Eruvin"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הלכות חלה",
+                        "enTitle": "Laws of Challah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברכת מעקה",
+                        "enTitle": "Parapet blessing"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ז; פרק גמילות חסדים",
+                "enTitle": "vii; On Acts of Mercy",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "גדולת גמילות חסדים א",
+                        "enTitle": "Great is Kindness I"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ביקור חולים",
+                        "enTitle": "Visiting the Sick"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "תשובת החולה",
+                        "enTitle": "The Vidduy"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הספד המת",
+                        "enTitle": "Eulogizing the dead"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה גמילות חסדים ב",
+                        "enTitle": "Great is Kindness II"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "ח; פרק כבוד שבתות וימים טובים",
+                "enTitle": "viii; On the Observance of Sabbath and Holy Days",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "שמור שבת",
+                        "enTitle": "Observing Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ברית שבת",
+                        "enTitle": "The covenant of Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונג שבת",
+                        "enTitle": "Oneg Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כבוד שבת",
+                        "enTitle": "Honor the Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדולה שבת",
+                        "enTitle": "Great is Shabbat"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חגים",
+                        "enTitle": "Holidays"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "הוספה",
+                "enTitle": "Addendum"
+            },
+            {
+                "heTitle": "ט; פרק כיבוד אב ואם",
+                "enTitle": "ix; On the Honoring of Parents",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "גדולת כיבוד אב ואם",
+                        "enTitle": "Great is honoring one's parents"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "פרטי הכבוד",
+                        "enTitle": "The ways of honoring"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כיבוד אב ואם ולימוד המוסר",
+                        "enTitle": "Morals in honoring one's parents"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עד היכן כיבוד אב ואם",
+                        "enTitle": "The extent of honoring one's parents"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "י; פרק נישואי אשה",
+                "enTitle": "x; On Marriage",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "זיווגו של אדם; הכרח או בחירה",
+                        "enTitle": "One's match; fate or choice"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כמה טובה אשה טובה",
+                        "enTitle": "How great is a great wife"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות האשה הטובה",
+                        "enTitle": "The virtues of great wife"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כבוד האשה",
+                        "enTitle": "Honoring a wife"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לישא בת טובים",
+                        "enTitle": "Marriage and lineage"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המזנה על אשתו כעובד ע\"ז",
+                        "enTitle": "One who commits adultery is likened to an idolater"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה הוא הזנות",
+                        "enTitle": "The severity of sexual immorality"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לישא אשה הגונה בימי הבחרות",
+                        "enTitle": "Marrying a suitable wife while young"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות האשה הצנועה",
+                        "enTitle": "The virtues of a modest woman"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חיבור האדם אל אשתו",
+                        "enTitle": "Communion with one's wife",
+                        "nodes": [
+                            {
+                                "heTitle": "א' ע\"פ הראב\"ד ומקצת דעות אחרות",
+                                "enTitle": "i According to the Raavad"
+                            },
+                            {
+                                "heTitle": "ב' ע\"פ הרמב\"ן",
+                                "enTitle": "ii According to the Ramban"
+                            }
+                        ]
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יא; פרק גידול בנים",
+                "enTitle": "xi; On the Education of Children",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "ענין מוסר הבן",
+                        "enTitle": "Discipline a son"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המייסר את בנו מחכימו",
+                        "enTitle": "He who disciplines his son makes him wise"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מוסר של אהבה",
+                        "enTitle": "Chastisement of love"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הצלת בנים לאבות",
+                        "enTitle": "Extrication of fathers by sons"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דברים שאדם חייב לעשות לבנו",
+                        "enTitle": "Commandment a father must fulfill towards his son"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חייב הקהל לשכור מלמדי תינוקות",
+                        "enTitle": "The community must hire teachers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ישתדל אדם ללמד תורה לבנו",
+                        "enTitle": "One must teach his son Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אהבת הבנים",
+                        "enTitle": "Love of a father to his sons"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יב; פרק משא ומתן",
+                "enTitle": "xii; On Upright Conduct in Business",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "גדולת הנושא ונותן באמונה",
+                        "enTitle": "Acting in business honestly"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתרחק מן הגזל",
+                        "enTitle": "Keeping away from theft"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתרחק מן האונאה",
+                        "enTitle": "Keeping away from fraud"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להלוות לעני בשעת דחקו",
+                        "enTitle": "To loan the poor"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקייה",
+                        "enTitle": "Engaging in an honorable trade"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יג; פרק הדין והדיין",
+                "enTitle": "xiii; On the Proper Administration of Justice",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת הצדקה והדינין",
+                        "enTitle": "Great is justice"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גדול המשפט",
+                        "enTitle": "Great is jurisprudence"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות הדיין",
+                        "enTitle": "The qualities of a judge"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גנאי הדיין שאינו הגון",
+                        "enTitle": "The disgrace of an unfit judge"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתרחק מן השוחד",
+                        "enTitle": "Keeping away from bribery"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לישא משאן של ישראל",
+                        "enTitle": "To carry the load of the people"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לעשות דין אחד לכל",
+                        "enTitle": "To carry out justice to all"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "למנות דיינים זקנים",
+                        "enTitle": "To appoint elderly judges"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יד; לשמוח בחלקו",
+                "enTitle": "xiv; On Contentment",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בשבח השמח בחלקו",
+                        "enTitle": "To rejoices in one's lot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הצדיק והספוק במועט",
+                        "enTitle": "To be satisfied with a little"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת הביטחון בהקב\"ה",
+                        "enTitle": "Trusting God"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעשיות בחסידים ששמחו בחלקם",
+                        "enTitle": "Accounts of the pious ones"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שכר השמח בחלקו",
+                        "enTitle": "The reward of he who rejoices in his lot"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בענין הקנאה",
+                        "enTitle": "On jealousy"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "טו; פרק הכעס והחמה",
+                "enTitle": "xv; On Equanimity",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בשבח המאריך אפו ואינו כועס",
+                        "enTitle": "The praise of he who is slow to anger"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו",
+                        "enTitle": "He who becomes angry his wisdom departs from him"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "המרבה לכעוס עונו רב",
+                        "enTitle": "The great sin of he who becomes angry regularly"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "טז; פרק החנופה והליצנות",
+                "enTitle": "xvi; On Avoidance of Flattery and Deception",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בענין החנופה",
+                        "enTitle": "On flattery"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתות החנפים",
+                        "enTitle": "The classes of flatterers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דרכי החנפים",
+                        "enTitle": "The ways of flatterers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה החנופה",
+                        "enTitle": "The severity of flattery"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "הליצנות והלצים",
+                        "enTitle": "On scoffing"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה הליצנות",
+                        "enTitle": "The severity of scoffing"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יז; פרק אהבת החברים",
+                "enTitle": "xvii; On Love of Comrades and their Considerate Treatment",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בענין אהבת חבירו",
+                        "enTitle": "Loving one's fellow"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה היא המחלוקת",
+                        "enTitle": "The severity of"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה היא השנאה",
+                        "enTitle": "The severity of discord"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "אהבת הבריות",
+                        "enTitle": "Love of all people"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "להתחבר לטובים ולישרים",
+                        "enTitle": "Associating with the upright"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מידות החבר הטוב והנאמן",
+                        "enTitle": "The qualities of a good friend"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "גרי הצדק וישראל שוין באהבה",
+                        "enTitle": "Loving the converts equally"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חביבין הגרים",
+                        "enTitle": "Beloved are the converts"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "לכבד את חבירו",
+                        "enTitle": "Honoring one's friend"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יח; פרק לשון הרע",
+                "enTitle": "xviii; On Cleanness of Speech",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "מות וחיים ביד לשון",
+                        "enTitle": "Death and life are in the power of the tongue"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "קשה לשון הרע",
+                        "enTitle": "The severity of slander"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "עונשו של לשון הרע",
+                        "enTitle": "The punishment of slander"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתות מספרי לשון הרע",
+                        "enTitle": "The classes of slanderers"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "מעלת השתיקה",
+                        "enTitle": "The greatness of silence"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "יט; בענין כסוי סוד חבירו",
+                "enTitle": "xix; On Keeping a Friend's Secret",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בכסוי הסוד וגלויו",
+                        "enTitle": "Keeping and revealing a secret"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "בענין הריב",
+                        "enTitle": "On disputes"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "כתות אנשי שקר",
+                        "enTitle": "Classes of treacherous men"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "יזהר אדם בשבועה",
+                        "enTitle": "Being diligent on vows"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "כ; פרק דרך ארץ",
+                "enTitle": "xx; On Good Manners",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "בענין דרך ארץ",
+                        "enTitle": "On etiquette"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "א' דרך ארץ של תלמידי חכמים",
+                        "enTitle": "i etiquette of Torah scholars"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ב' דרך ארץ הראויה לזקנים",
+                        "enTitle": "ii etiquette of elders"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ג' דרך ארץ של אנשים",
+                        "enTitle": "iii etiquette of men"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ד' דרך ארץ של נשים",
+                        "enTitle": "iv etiquette of women"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ה' דרך ארץ בכלל ובפרט",
+                        "enTitle": "v etiquette rules"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דברים שהם מדרכי האמורי",
+                        "enTitle": "Ways of the Amorite"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "דברים בדרך ארץ",
+                        "enTitle": "More on etiquette"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "מקצת דברים מחופת אליהו רבה",
+                "enTitle": "Chupat Eliyahu Rabbah",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "פתיחה",
+                        "enTitle": "Forward"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שלשה",
+                        "enTitle": "Gate of Three"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער ארבעה",
+                        "enTitle": "Gate of Four"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער חמשה",
+                        "enTitle": "Gate of Five"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער ששה",
+                        "enTitle": "Gate of Six"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שבעה",
+                        "enTitle": "Gate of Seven"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שמונה",
+                        "enTitle": "Gate of Eight"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער תשעה",
+                        "enTitle": "Gate of Nine"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער עשרה",
+                        "enTitle": "Gate of Ten"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער אחד עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Eleven"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שנים עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Twelve"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער שלשה עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Thirteen"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער ארבעה עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Fourteen"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער חמשה עשר",
+                        "enTitle": "Gate of Fifteen"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "אור עולם",
+                "enTitle": "Ohr Olam"
+            },
+            {
+                "heTitle": "אור גדול",
+                "enTitle": "Ohr Gadol"
+            },
+            {
+                "heTitle": "גדול השלום",
+                "enTitle": "Great is the peace"
+            },
+            {
+                "heTitle": "הוספות",
+                "enTitle": "Addenda",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "א' תשובת הר\"ר מאיר בענין הזיווגים",
+                        "enTitle": "i"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ב' דברים שמנו חכמים במנין",
+                        "enTitle": "ii"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "ג' מדרש לעולם",
+                        "enTitle": "iii"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Rishonim/Sha'ar Ha'Gemul of the Ramban/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,23 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Sha'ar Ha'Gemul of the Ramban",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שער הגמול - רמב''ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        "...Our rabbis taught (Rosh Hashanah 16b): \"Three books are opened on Rosh Hashanah - one for thoroughly righteous people, one for thoroughly evil people, and one for the average people. Thoroughly righteous people are inscribed and sealed immediately for life; thoroughly evil people are inscribed and sealed immediately for death; average people remain undetermined for between Rosh Hashanah and Yom Kippur. If they merit it, they are inscribed for life; if they do not merit it, they are inscribed for death.\" That which the sages said of righteous people -  that they are inscribed for life - or evil people - that they are inscribed for death - is not said of righteous people who have no sins or evil people who have no merits, for many righteous people die immediately, and many evil people live long lives in serenity. Also, the verse (Ecclesiastes 8) cries out \"that there are righteous people whose experiences [would be fitting recompense for] the actions of evil people, and evil people whose experiences [would be fitting recompense for] the actions of righteous people.\" Already, Sages have said (Pirkei Avot 4) that \"it is within our grasp [to understand] neither the tranquility of the wicked nor the suffering of the righteous.\" Rather, this is the rule: There are sins that - as determined by The Holy One, Blessed is He and His just laws - are requited for in this world, and there are some in which the law is that they will be requited for in the world to come. So also for merits - there are some of them for which the Master of Reward pays their wages in this world, and some in the world to come. When a man sins constantly and begrimes himself with iniquities and besmirches himself with sins and rolls around in his wanton violations, but also does acts of charity and good deeds - when his actions come before the Master of All, He weighs these actions against those. The righteous person who is thoroughly righteous achieves life, and similarly the evil person - whose verdict it is that he will be paid his reward in this world for his good actions - is also inscribed and sealed immediately on Rosh Hashana for life. That is to say, that he [the evil man] is awarded life, serenity, wealth, possessions, and honor. "
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Sha'ar Ha'Gemul"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Sha'ar Ha'Gemul of the Ramban/English/merged.json

@@ -0,0 +1,23 @@
+{
+    "title": "Sha'ar Ha'Gemul of the Ramban",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'ar_Ha'Gemul_of_the_Ramban",
+    "text": [
+        "...Our rabbis taught (Rosh Hashanah 16b): \"Three books are opened on Rosh Hashanah - one for thoroughly righteous people, one for thoroughly evil people, and one for the average people. Thoroughly righteous people are inscribed and sealed immediately for life; thoroughly evil people are inscribed and sealed immediately for death; average people remain undetermined for between Rosh Hashanah and Yom Kippur. If they merit it, they are inscribed for life; if they do not merit it, they are inscribed for death.\" That which the sages said of righteous people -  that they are inscribed for life - or evil people - that they are inscribed for death - is not said of righteous people who have no sins or evil people who have no merits, for many righteous people die immediately, and many evil people live long lives in serenity. Also, the verse (Ecclesiastes 8) cries out \"that there are righteous people whose experiences [would be fitting recompense for] the actions of evil people, and evil people whose experiences [would be fitting recompense for] the actions of righteous people.\" Already, Sages have said (Pirkei Avot 4) that \"it is within our grasp [to understand] neither the tranquility of the wicked nor the suffering of the righteous.\" Rather, this is the rule: There are sins that - as determined by The Holy One, Blessed is He and His just laws - are requited for in this world, and there are some in which the law is that they will be requited for in the world to come. So also for merits - there are some of them for which the Master of Reward pays their wages in this world, and some in the world to come. When a man sins constantly and begrimes himself with iniquities and besmirches himself with sins and rolls around in his wanton violations, but also does acts of charity and good deeds - when his actions come before the Master of All, He weighs these actions against those. The righteous person who is thoroughly righteous achieves life, and similarly the evil person - whose verdict it is that he will be paid his reward in this world for his good actions - is also inscribed and sealed immediately on Rosh Hashana for life. That is to say, that he [the evil man] is awarded life, serenity, wealth, possessions, and honor. "
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "שער הגמול - רמב''ן",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Sha'ar Ha'Gemul"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Tomer Devorah/English/En Français .json

@@ -0,0 +1,39 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Tomer Devorah",
+    "versionSource": "Sefaria ",
+    "versionTitle": "En Français ",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "תומר דבורה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Chapitre 5 - Comment une personne peut s'accoutumer à la qualité de la bonté (chesed) : L'essence en est l'amour de Dieu - la principale entrée pour une personne dans le secret de la bonté est d'aimer Dieu avec un amour complet, au point de ne pas abandonner Son service pour quelque raison que ce soit. Cela est dû au fait qu'il n'y a rien du tout qui lui soit aussi cher, par rapport à son amour pour Lui, béni soit-Il. Ainsi, il doit d'abord fixer tous les besoins de Son service ; et ce qui reste ensuite sera pour d'autres besoins. Et cet amour doit être fixé dans son cœur. Qu'il reçoive des bienfaits du Saint Béni Soit-Il, ou qu'il reçoive des afflictions et des réprimandes, il doit les considérer comme le produit de Son amour pour lui, comme il est écrit (Proverbes 27:6), \"Les blessures d'un ami sont dignes de foi.\" Et c'est aussi comme il est écrit (Deutéronome 6:5), \"et de tout ton pouvoir (meodecah)\" - et ils ont expliqué (Berakhot 54a), \"Avec chaque trait (midah), etc., afin d'inclure tous les traits dans la Bonté. Et il en résulte que le secret de Sa gouvernance provient de la Royauté (Malkhut) ; et même lorsqu'Il agit avec jugement, Il est lié à la Bonté. Et c'est la qualité de Nachum, l'homme de Gamzo, qui disait, \"Cela aussi (Gam zo) est pour le bien.\" Il voulait toujours relier les événements au côté de la Bonté appelé bon, et ainsi il disait, \"Cela aussi,\" qui semble être du 'gauche' lié à la Sévérité (Gevurah), \"est\" rien d'autre que \"pour le bien,\" [qui est] lié à la Bonté. Et il mettait son esprit du côté du bien avec cette qualité et cachait ses jugements. Et c'est une grande pratique, toujours se connecter avec la Bonté.",
+            "Et dans les Tikkunim (dans l'Introduction), ils expliquèrent, \"Qui est [le] pieux (chasid)? Celui qui est bienveillant (mitchased) envers son Créateur.\" [C'est] parce qu'une personne doit avoir l'intention, dans les actes de bonté qu'elle fait avec les autres (les gens), de la plus haute réparation qui en est le modèle - et c'est de faire preuve de bonté envers son Créateur.",
+            "De la bienveillance envers les gens, on apprend la bienveillance envers son Créateur : Et maintenant, il doit savoir combien sont les traits d'actes de bonté envers les gens. Et il [devrait] les faire tous avec son Créateur, s'il veut acquérir le trait de bienveillance. Ainsi, nous dirons que les traits d'actes de bonté sont les suivants :",
+            "Le premier : Lorsqu'une personne naît, toutes les dispositions pour sa nourriture doivent être prises pour lui. Dans ce cas, il devrait rappeler à son esprit la naissance de la Compréhension [vers] la Splendeur (Tiferet). Et c'est que dans Sa difficulté lors de Sa naissance du point de vue du jugement, Dieu nous en préserve, la Splendeur sort du côté des sévérités et Sa naissance [serait] difficile (dureté) ; [donc] il est nécessaire de fixer tout ce qui est possible là-bas - que la naissance de la Splendeur soit du 'côté droit', afin que la Progéniture soit sans tache. [C'est] comme nous disons, \"Et fais sortir notre jugement à la lumière, Saint\" - ce qui signifie qu'Il fasse sortir la Splendeur [qui est] le jugement du côté de la lumière, qui est le côté droit, et Elle sera [alors] sainte et séparée des sévérités. Et dans cela est inclus le fait d'avoir à l'esprit dans ses actions de toujours connecter [son action] avec la Bienveillance, pour qu'Elle sorte de la Compréhension du côté de la Bienveillance. Et alors la Progéniture sortira vivante et éclatante. Et presque chaque avertissement dans la Torah est inclus dans cela ; afin que les sévérités n'excitent pas l'intensification des jugements là-bas, et qu'il n'y ait pas de difficulté dans Sa naissance, que Dieu nous en préserve.",
+            "Le deuxième : Circoncire la progéniture - c'est-à-dire faire [cela] selon les raffinements de Ses commandements. Il [doit] circoncire toute écorce (klipah) et tout prépuce qui est attaché à la Fondation (Yesod), chasser tous ceux qui causent des prépuces là-bas et les amener à la repentance d'une manière telle que, en circoncisant le prépuce de leurs cœurs, le Très Juste supérieur sera sans prépuce. Et il [doit] se tenir fermement pour corriger toutes les choses qui causent des prépuces là-bas. Et ainsi, lorsque Pinchas circoncit le prépuce des Enfants d'Israël, il mérita le sacerdoce. Puisqu'il fit preuve de bienveillance envers son Créateur avec le secret de la circoncision - qu'il circoncit la Fondation de ce prépuce - il mérita la bienveillance. Et ainsi, de cela, on devrait apprendre à toutes les autres traits de bienveillance.",
+            "Le troisième : Visiter les malades et les guérir. Il est ainsi connu que la Présence Divine est éperdument amoureuse de l'unification, comme il est écrit (Cantique des Cantiques 2:5), \"Car je suis malade d'amour.\" Et Sa guérison est entre les mains de l'homme, pour Lui apporter les médicaments appropriés, comme il est écrit, \"Soutenez-moi avec des gâteaux de fruits, déposez des pommes sous moi.\" Et ils expliquent dans les Tikkunim (p. 39b) que le secret des gâteaux de fruits (ashishot) est toutes les choses qui sont liées à la Royauté (Malkhut) - à travers l'homme (eesh) [qui inclut la lettre,] hay (cinq, qui est) la Bienveillance, et à travers la femme (eeshah) [qui inclut la lettre,] yod (dix, qui est) la Sévérité, [qui] se fait à travers les deux avant-bras. Et Elle se soutient elle-même sur eux là-bas. Et quiconque fait cela soutient le patient dans sa maladie.",
+            "L'explication de la deuxième phrase, \"posez des pommes sous moi\", consiste à la connecter entre la Victoire (Netsach) et la Majesté (Hod). Comme Son lit est là, en Elle étant blanche et rouge - comme ces pommes dont les couleurs sont mélangées - du côté de la Bienveillance. Et il doit La visiter, se souvenir d'Elle et Lui implorer Son visage, pour qu'Elle accepte nourriture et boisson du flot Suprême, qu'Elle empêche d'Elle-même et [en conséquence] fait languir Son âme pour les travaux d'Israël. De la même manière qu'il en est avec les malades physiques, il en est de même avec les Malades Suprêmes, comme Elle est malade, comme nous l'avons dit. Et Lui est [aussi] malade, car Il 'erre' de Son lieu - le monde à venir, l'Entendement - 'et vagabonde' d'Elle dans ce Monde ; comme il est écrit (Proverbes 27:8), \"Comme un oiseau vagabondant loin de son nid\" - qui est la Présence Divine - \"ainsi est un homme vagabondant loin de son lieu.\" Et Il L'attend et Lui jure qu'Il ne retournera pas à Son lieu jusqu'à ce qu'Il La ramène à Son lieu. Voici, Il est aussi 'blessé à cause de nos péchés, volontairement écrasé à cause de nos iniquités.' Et la guérison de l'un et de l'autre est entre nos mains. Et il convient de Les visiter et de procurer Leurs besoins par le biais de l'étude de la Torah et par le biais [de l'accomplissement] des commandements.",
+            "La quatrième : Donner la charité (tsedekah) aux pauvres, dont le modèle est le Fondement et la Royauté. Et ils ont expliqué dans les Tikkunim (Tikkun 18, p. 33a) que la charité qui leur convient est d'appliquer chaque jour quatre-vingt-dix [récitations d'] amen, quatre [de] kedushah, cent bénédictions et les cinq livres de la Torah (car ces nombres correspondent aux lettres qui forment le mot, tsedekah). Et de cette manière, chacun [doit] tirer la charité de la Splendeur vers ces Pauvres. Et il [doit] leur procurer des restes de toutes les Séphirot, des gerbes oubliées du secret de la Gerbe Suprême - qui est l'Entendement - et le coin de l'aspect de la Royauté elle-même, car c'est le coin pour les autres traits (c'est la Séphira la plus externe). Il est écrit (Lévitique 19:10), \"pour les pauvres et l'étranger tu les laisseras\" - car même la Splendeur est un étranger [quand elle est] en dessous dans la Royauté, et on doit lui donner de ces réparations. Et de même [doit-on donner] la dîme pour les pauvres, pour élever la Royauté, qui est la Dîme, vers le Fondement, qui est appelé le Pauvre. Et s'il la relie à la Splendeur, il donnera de la Dîme à l'Étranger. Et plusieurs réparations sont incluses dans cela.",
+            "La cinquième : Accueillir des invités. [Les invités] sont la Splendeur et le Fondement - leur donner une maison pour se reposer, de telle sorte qu'ils y reposent, c'est-à-dire dans la Royauté. Puisqu'ils sont des voyageurs dans le secret de l'exil - pour chercher Leur objet perdu - il doit les amener là-bas. Et selon ce qui est élucidé dans le Zohar, Vayera 1:115b, ce commandement est mis en œuvre par ceux qui sont des 'voyageurs qui parlent'; ce sont ceux expulsés de leurs maisons pour être impliqués dans l'étude de la Torah, qui font en sorte que les Invités soient impliqués dans les besoins de la Royauté. Et de même, quiconque crée une unification pour la Splendeur dans la Royauté sous un autre aspect et fixe un lieu pour son étude de la Torah, fait en sorte que la Splendeur prenne résidence dans la Royauté. Et c'est ainsi qu'ils l'expliquent dans les Tikkunim (dans l'Introduction). Et il faut préparer de la nourriture, des boissons et un escorte pour les Invités. C'est-à-dire qu'il faut amener la Splendeur et le Fondement dans la Royauté ; leur donner de la nourriture, comme \"Je suis venu dans mon jardin, j'ai mangé mes rayons et mon miel\" (Cantique des Cantiques 5:1), qui est l'écoulement qui convient à la gouvernance inférieure qui s'étend du côté de la Sévérité adoucie ; et boire, comme \"J'ai bu mon vin avec mon lait\", qui est le flux intérieur du vin gardé, et du secret du lait adouci pour connecter la Splendeur et la Royauté - [qui sont] Yaakov et Rachel - et la Sévérité avec la Victoire ou avec la Majesté. Comme ils l'ont expliqué dans la Raaya Meheimena (Vayikra, p. 4b). Et l'escorte consiste à se ramener lui-même et son âme Là-bas avec Eux dans Leur Réplication Supérieure, pour les escorter Là-bas ; aussi pour amener les autres Séphirot Là-bas avec Eux pour faire une bonne escorte pour Eux. Et il y a plusieurs choses incluses dans cette réparation.",
+            "Le principe général de la chose est qu'il fasse des efforts pour les besoins du commun (une personne) et qu'il ait l'intention de son allusion. Et [ainsi] il peut être assuré que Là-haut sera fait de manière similaire à [ce qu'il fait], une fois qu'il est un expert dans les secrets. Et combien il est bon de mentionner l'allusion de son intention avec sa bouche au moment de l'acte, pour accomplir \"dans ta bouche et dans ton cœur pour le faire\" (Deutéronome 30:14) !",
+            "Le sixième : Le traitement des vivants envers les morts. Et comment cette chose est en relation avec le Haut est très difficile, car c'est un secret des Sefirot, qui se cachent et se retirent dans Leurs contenants au-dessus. Il faut beaucoup les réparer pour les laver de toute maladie d'iniquité ; les vêtir de blanc - le blanchiment des Sefirot dans la lumière de la bonne action - pour les faire monter dans le secret de l'unité ; les connecter au-dessus ; et les porter sur l'Épaule, [qui est] le secret de l'élévation des Sefirot, Une par Une, jusqu'à ce qu'elles soient élevées au-dessus de l'Épaule qui est le début de la jonction de l'Avant-Bras avec le Corps. Mais au-dessus de cela est le secret de la cachette, à propos duquel il n'y a aucune compréhension. Et à propos du secret de l'enterrement, il doit avoir l'intention du verset (Deutéronome 34:6), \"Et Il l'enterra dans la vallée (gaï)\", que nous traduisons [en araméen], \"avec treize couronnes de miséricorde\" (car l'équivalent numérique de gaï est treize). Comme elles émergent de la Couronne dans ses aspects qui font face vers le bas pour avoir pitié des Êtres en bas. Et de là, le défunt s'élève au plus haut Éden - la Sagesse dans la Couronne. Et cela nécessite beaucoup de concentration.",
+            "Le septième : Amener une mariée sous le baldaquin. Et tous les besoins d'unification sont inclus dans cela, car toutes les prières et les unifications sont le secret d'amener une mariée sous le baldaquin. Et son essence est le secret de la prière à plusieurs niveaux, ceci après cela - les [récitations des] sacrifices ; les [chants] ; la prière assise dans laquelle il y a la récitation du Shema et de ses bénédictions ; la prière debout ensuite ; et le reste des réparations qui viennent après eux. C'est tout le don de la bonté aux Époux et à la Mariée, pour superviser tous Leurs besoins et les réparations de Leur mise en pair.",
+            "Le huitième : La promotion de la paix entre un homme et son prochain, qui sont Splendeur et Fondation. Parfois, Ils deviennent éloignés l'Un de l'Autre, et il est nécessaire d'instaurer la paix entre Eux et de Les réparer, pour qu'Ils soient parallèles et connectés ensemble dans l'amour et l'amitié. Et cela [arrive] à travers la rectitude de la bonne action. Lorsque Fondation penche vers la gauche et que Splendeur penche vers la droite, Ils sont alors en opposition l'Un à l'Autre - jusqu'à ce que Fondation penche vers la droite comme [Splendeur le fait]. Mais quand il y a, Dieu nous en préserve, un défaut d'iniquité dans le monde, alors il y a de la haine et de l'opposition entre Eux, et l'unification entre les Séfirot n'est pas du tout connectée. Et de cette manière, c'est aussi entre toutes les [paires] de Séfirot qui sont à droite et à gauche : entre Sagesse et Compréhension ; entre Bonté et Sévérité ; et entre Victoire et Majesté - il faut instaurer la paix (une Séfirah intermédiaire) entre Eux, et c'est [le sens de] la promotion de la paix entre un Homme et son Prochain. Et de même, entre un Homme et Sa Femme, la Fondation est la paix entre Splendeur et Royauté. Et tout ce qui est similaire à cela dans les voies de la paix est [compté comme] des actes de bonté en Haut.[FR]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Tomer Devorah/English/Rabbi Dr. David Mevorach Seidenberg, from Kabbalah and Ecology.json

@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Tomer Devorah",
+    "versionSource": "http://www.amazon.com/Kabbalah-Ecology-Image-More-Than-Human-World/dp/1107081335",
+    "versionTitle": "Rabbi Dr. David Mevorach Seidenberg, from \"Kabbalah and Ecology\"",
+    "status": "locked",
+    "versionTitleInHebrew": "רבי וד״ר דוד מבורך סיידנברג, מתוך ״קבלה ואקולוגיה״",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Dr. David Mevorach Seidenberg, 2015",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "תומר דבורה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "[Concerning] the human being, it is proper/worthy/ra’uy that he should make himself  resemble /yitdameh his Possessor /qono, and then he will be [configured] in the secret of  the upper/exalted (supernal) form/tsurah, tselem and d’mut. For if he is alike in his body  and not in his actions, he makes the form [in which he was created] a lie. And they will  say of him: “A lovely form and (but) ugly deeds”. For the essence of the exalted/ `elyon  image and likeness is his actions. And what use would it be to him to be like the higher  form [in] the image of the structure of his limbs / d’mut tavnit eivarav, while in his  actions he does not make himself like his Creator? Therefore it is proper that he should  make [his actions] resemble the actions of Keter, the thirteen qualities of upper (divine)  compassion. ",
+            "",
+            "",
+            "[T]he thirteen qualities in which a human being may be like unto his Possessor (God) . . . are the qualities of higher mercies, and their gift/s’gulah is that just as a person would conduct himself below, so will he merit opening that higher/upper quality from above, truly . . . thus will he make [that quality] flow from above, and he causes that quality to shine in the world."
+        ],
+        [
+            "",
+            "[It is good medicine for a person] to honor the creatures/nivra’im entirely/all of them, since he recognizes in them the exalted quality of the Creator / ma`alat haborei’ who “formed the human with wisdom” and so [it is with] all creatures – the wisdom of the One who forms /hayotser is in them, and he [can] see himself that they are so very very honored, for the One who forms [them] cares for all . . . And it is even evil in the eyes of the Holy One if they despise any creature/b’riyah of His creatures, and this is [why] it says: “How manifold/diverse are Your works / Mah rabu רבו ma`asekha” [Ps 104:24] – ... rabu [like] the language of “rav רב beyto / important in the house [of the king]” [Es 1:8] – very important. . . and it is worthy for a person to understand through them wisdom, and not despising/bizayon [ . . . ] "
+        ],
+        [
+            "... This is the principle: [a person] should make life stream forth to all / yihyeh novei`a chayyim lakol.” ",
+            "... Moreover, [a person’s] mercies/ compassion need to be distributed to all the creatures, not despising them and not destroying them, for so is the upper/highest wisdom distributed to all the creatures, silent and growing and moving and speaking."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "... The Shekhinah does not come to him if he does not resemble/y’dumeh the upper reality / m’tsi’ut ha`elyon.”"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Rishonim/Tomer Devorah/English/YU Torah miTzion Beit Midrash.json

@@ -0,0 +1,27 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Tomer Devorah",
+    "versionSource": "http://www.torontotorah.com",
+    "versionTitle": "YU Torah miTzion Beit Midrash",
+    "versionTitleInHebrew": "ישיבה-יוניברסיטי בית מדרש תורה מציון",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "תומר דבורה",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Rishonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Man is suited to resemble his Creator,‎‏ ‏and through this he achieves the secret‏ ‏of the higher form,‎‏ ‏‏ ‏‎<i>tzelem</i> and‏ ‏‎<i>demut</i>. If‎‏ ‏he were to resemble physically, but not‏ ‏in his actions, he ‎would be making the‏ ‏form into a lie. They would say of him,‎‏ ‏‎“This is a pleasant form, but ugly‎‏ ‏deeds.” The essence of the higher‏ ‏‎<i>tzelem</i> and‏ ‏‎<i>demut</i>  is in His actions, and of what‏ ‏good is it to be like the higher form, the‏ ‏form of His “limbs”, and to not resemble‏ ‏his Creator in his ‎actions?‎‏ ‏Therefore, it would be suitable for a person to resemble the acts of‏ ‏‎<i>Keter</i>,‎‏ ‏which ‎are the thirteen higher attributes‏ ‏of mercy, hinted in Michah 7:18-20,‎‏ ‏‎“Who is a powerful G-d like ‎You …” And‎‏ ‏now we will explain those thirteen deeds‏ ‏which one should possess. ‎",
+            "‎<b>1. “Who is a powerful G-d like You”</b> This teaches that G-d is a shamed King, bearing ‎incalculable shame. Without doubt, nothing is hidden from His oversight, and there is no moment ‎when a person is not nourished and supported by the higher force that flows upon him, so that ‎there was never a person who sinned against G-d without G-d, at that very instant, flowing into ‎him his existence and his ability to move his limbs. Even though this person sins with that force, G-‎d does not withhold it at all. G-d endures this shame, flowing into the person the power for his ‎limbs to move, and the person using that power at that moment for sin and iniquity, and to anger ‎G-d, and G-d endures it patiently … Even though He has the power to withdraw that flowing force, ‎and He should have said, “Since you sin against Me, sin with your own strength, not with Mine,” He ‎does not withhold good from a person for this. Instead, He endures the shame and flows strength ‎and gives a person of His goodness... This is the meaning of, “Who is a powerful G-d like You” – You ‎are a powerful G-d, giving and benefiting, and a powerful G-d, with strength to take revenge and ‎take back what is Yours, and yet You bear and are shamed until the person repents.  This is a ‎trait one must follow, meaning patience and being shamed, even to this extent, and yet not to ‎withhold one’s aid from the recipient.‎"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}