a7594b463e467fd0cb8d739c83e897de7480164dd30a1059b124d7745055dd8d

.gitattributes

@@ -43,3 +43,4 @@ json/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/Hebrew[[:space:]]Translation.json filter=lfs di
 json/Kabbalah/Zohar/Zohar/Hebrew/Vocalized[[:space:]]Zohar,[[:space:]]Israel[[:space:]]2013.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 json/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/merged.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
 json/Mishnah/Modern[[:space:]]Commentary[[:space:]]on[[:space:]]Mishnah/Notes[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]Hartman[[:space:]]on[[:space:]]Derekh[[:space:]]Chayim/Hebrew/Derech[[:space:]]Chaim,[[:space:]]with[[:space:]]footnotes[[:space:]]and[[:space:]]annotations[[:space:]]by[[:space:]]Rabbi[[:space:]]Yehoshua[[:space:]]D.[[:space:]]Hartman,[[:space:]]Machon[[:space:]]Yerushalyim,[[:space:]]2005-2010.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text
+json/Musar/Acharonim/Shenei[[:space:]]Luchot[[:space:]]HaBerit/Hebrew/merged.json filter=lfs diff=lfs merge=lfs -text

json/Musar/Acharonim/Kav HaYashar/Hebrew/Kav Hayashar. Frankfurt a.m., 1705.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kav HaYashar",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001726368",
+    "versionTitle": "Kav Hayashar. Frankfurt a.m., 1705",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "קב הישר. פרנקפורט דמיין. תס\"ה-תס\"ו",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קב הישר",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Author's Preface": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "(אלזו גפֿינטן מיר איין מעשה החסיד ר׳ עמרם ז״ל קעלין שטיט דאש מעשה אין מעשה בוך.) דז ווילאיך דא בקיצור שרייבן אלז אי ער גשטארבין מיז האט ער צוואה גיטאן דש מען אין זאל מין איין ארון טון אונ׳ זאל אים מין איין קלייני שיף טואן דען ער האט זועלין ליגן בייא זייני אבות.",
+                "וויא ער נון גשטארבין איז אלזו טעטין זייני תלמידים אים אין איין ארון אונ׳ ליגן אים אין איין שיף אויף דען באך ריין. אונ׳ שיקן קיין בן אדם מיט נאר איין בריבֿ שריבן זיא דז דאש מת איז הגאון ר׳ עמרם: דא גינג דאש שיף אליינט וואשר אויף דען באך ריין פֿון קעלין ביז ק״ק מענץ דען אין ק״ק מענץ איז זיין פֿאטר אונ׳ מוטר גלעגן אויף דען בית חיים בייא הקבר של ר׳ יהודה החסיד ז״ל.",
+                "וויא נון קומן איז וואשר אויף דאש שיף אליינט צו גין דא פֿער וואונדרן זיך דיא גנצי שטאט לייט אונ׳ זאגט איינר צום אנדרין דש מוז איין גרוש זיין וואש דא גשיכֿט דש איין שיף זאל וואשר אוף אליין גין אונ׳ איצונדרט זאל זיך דרש שיפֿליין אליין שטעלין אין מיטין וואשר פֿון באך ריין אונ׳ דיא שילט וואך גיט אהין צו דען הערין קורפֿירשט הגמון פֿון מענץ אונ׳ זאגין אים דיא זאך.",
+                "דא גיביאט דער הגמון אויף זייני שיף לייט זיא זאלין פֿארין אויף אירי שיף אונ׳ זאלין ברענגין דש שיף וואש אליינט וואשר אויף דען באך רינוס איז קומין וויא דיא שיפֿר פֿארין צו דען שיף וואו ר׳ עמרם דרינין וואר דא גינג דאש שיף צו רוק אונ׳ קענטן ניט צו קומין צו דען שיף פֿון דען ארון דז החסיד ר׳ עמרם דרינן ליגט. דא זאגט דער קורפֿירשט דאש מאג איין יהודי זיין אונ זאגט צו זייני קנעכֿט גיא גשווינד צו דיא יהודים דאש זיא זאלין קומין צו מיר דען פֿיל לייכֿט מאג עז איין יהודי זיין אין דען שיף אונ׳ וועלט גערין ליגן אויף דען בית חיים פֿון מענץ.דא גינגין פֿיל יהודים ארויש צו דען באן רינוס וויא דיא יהודים זיינן קומין דא קומט דש שיפֿליין אליינט צום בארטין דא נעמין דיא יהודים דען צדיק וחסיד ר׳ עמרם מיט דען שיף צו זיך אונ׳ גפֿינן איין בריבֿ דש זייני תלמידים האבין גשריבן דז דאש מת איזט גיוועזן רב עמרם. איזט דרינן אין דען בריבֿ גישטאנדין",
+                "מייני ברידר אונ׳ גיזעלין וואש וואנן אין קהל מענץ",
+                "זולט וישן דש איך קום צו אייך דען מיין נשמה איז מיר אויש גיגאנגין אין דיא שטאט קעלוניא אונ׳ איך ביט דאש איר מיך זאלט ביגראבין בייא מיין פֿאטיר אונ׳ מוטר אירם קבר אין ק״ק מענץ.",
+                "וויא דער הגמון זיכֿט דש שיף קומט צו דיא יהודים דא שווייג ער שטיל אונ׳ לאזט ערשט ארויש נעמין דען חסיד רב עמרם אויש דאש שיף. אונ׳ וויא דיא יהודים פֿון מענץ האבין דען ארון מיט דען מת אויף דען בארטין גיבראכֿט דא וואלטין זיא אין ��נויש טראגין אויף דען קברות צו ליגן אים בייא זיין פֿאטר אונ׳ מוטר וויא זיין צוואה איזט גיוועזן. דא גביטט דער הגמון דש מען דען ארון מיט המת ניט פֿאלגין זאל לאזין אונ׳ דיא גאנצי שטט לייט ערילים פֿר זאמלין זיך אונ׳ נעמין מיט גיוואלט אוועק דש מת דען חסיד רב עמרם אונ׳ שטעלין איין גרושא שמירה דער בייא דש מען צו דען חסיד קיין יהודי דארף צו טרעטין.",
+                "אזו ווערין דיא יהודים זער טראויריג אונ׳ וויישן פֿר גרושין צער ניט וואש זיא טאן זאלין וויא זיא דען חסיד רב עמרם צו זיך גריגן מיט הערילים. אונ׳ דען הגמון ואנשי העיר מענץ דיא בורגרייא לאזין בייא דען באך ריין איין גרוש בנין באויאן צו איר בית תפֿילתם אונ׳ האבין איין גרושין טורין גיבאויט אונ׳ אויף דען היינטיגין טאג היישט מן אין עמרם טורין. אבר הקהל יהודים האבין מיט גאט הילף איין חכמה גיברויכֿט דז זיא דען חסיד רב עמרם מציל האבין גיוועזין דען דער חסיד האט זיא קיין מנוחה גלאזין ביז זיא האבין אין מציל גיוועזין אונ׳ צום ערשטן האבין זיא פֿיל מעות שחדים וועלין געבין אבר האט ניקש גיהאלפֿין.",
+                "דא האבין בחורים ובעלי בתים וואש דען חסיד רב עמרם זייני הלמידים זיינן גיוועזן אונ׳ הלטין איין עצה מיט אננדר אונ׳ גינגין בייא דער נאכֿט פֿר דען מקום אונ׳ שניידן אב פֿון דער תלייה איין גנב וואש אויף דען גלגין גיהענקט האט אונ׳ טראגין דען פגר דען גנב צו דען טארין אונ׳ האבין אין תכריחים אן גיטאן אונ׳ הש״י האט אויף דיא שמירה איין שלוף גשיקט דז זיא שטארק גשלופֿין האבין.",
+                "דא נעמין זיא ארויז אויז דען ארון דען חסיד רב עמרם ז״ל אור ליגין דען גנב פֿון גלגין אניין. אונ׳ גין אויף דען בית חיים אונ׳ בגראבין דען חסיד בייא זיינה עלטרין וויא ער צוואה האט גיטאן אונ׳ דיא ערילים ווייסין ניקש עד היום הזה פֿון דער זך אונ׳ מיינין נאך דז דער חסיד זולט ליגן אין דען טורין וואש זיא גיבאויט האבין ע״כ."
+            ]
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "קב הישר",
+        "enTitle": "Kav HaYashar",
+        "key": "Kav HaYashar",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמת המחבר",
+                "enTitle": "Author's Preface"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Kuntres Sefat Tamim/Hebrew/Warsaw, 1890.json

@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kuntres Sefat Tamim",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960766/NLI",
+    "versionTitle": "Warsaw, 1890",
+    "versionNotes": "",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קונטרס שפת תמים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>הנה עד כאן ביארנו גדר איסור לשה״ר ועתה נבאר בעזה״י את סוף הפסוק מה שאמר ושפתיך מדבר מרמה ויש בזה שבעה פרקים בעונשו ובשכר השומר עצמו מזה והולך בתמימות וע״ש זה קראתי הקונטרס הזה בשם <b>שפת תמים</b> ולקטתיו מפי סופרים וספרים ובפרט מס׳ שערי תשובה לר״י.</small>",
+            "<b>יבואר בו מה היא מרמה ושצריך האדם להרחיק עצמו מזה</b>",
+            "הנה מרמה נקרא על הדיבורים אשר ידבר האדם וכונתו להתעות בו את חבירו, ובכלל זה כל עניני התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות. ואפילו אם אין בעצם השקר נזק והפסד לחבירו, אך יתכן בו לעשותו סיבה אל הנזק ואל הרע, כמו המתעה את חבירו שיאמין בו כי הוא אוהב ורע נאמן עמו, ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממט ויוכל להדיח עליו רעה, נם זהו עון פלילי, והוא משנואי ה׳ עבור זה כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (פסחים קי״ג:) שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן, ואחד מהן המדבר אחד בפה ואחד בלב. גם הקדוש ברוך הוא מתנקם בו עבור מדה רעה זו, כמו שנאמר בירמיה (ט׳ ז׳) בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו, ונאמר אחריו: העל אלה לא אפקד בם נאום ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. כי אלה החלקים ענשם הוא על שני דברים, על השקר, ועל הנזק הצרור בכנפיו, כי השקר מלבד צד הנזק, הוא ג״כ תועבת ה׳, כענין שנאמר תועבת ד׳ שפתי שקר. וכל שבן בזה שמתנבל בערמימותו להזיק ולהצר לחבירו.",
+            "גם אם בדברי מרמה שלו, אין גוזל מאתו דבר שהוא שלו מכבר, ולא חומסו, אבל יתן עינו בטובה העתידה לבוא לידי רעהו, וצודה אותה לקחתה אליו בשקר מליו. או יסבב בשקריו, שיתן לו חבירו מתת אשר היתה מזומנת לרעהו, גם זה בכלל מרמה יחשב, ועיקר ענשו בזה — על השקר. אכן יגדל עונשו בזה, באשר ניסבב ממנו ריעותא לזולתו.",
+            "וכמה שנואה ומגונה מדה זו לפני הקדוש ברוך הוא, שמסלקו עבור זה מעל פניו, כמו שנאמר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה וגו'. ואחז״ל משל למה הדבר דומה, למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן במלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: כל מי שהוא להוט אחר השקר אינו ראוי לדור בעולמי, מפני שאני בראתי העולם באמת, שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת. עוד אחז״ל חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר הקב״ה לקבוע בחותמו, כמה מגונה וגרוע המרגיל את עצמו בהפכו. והזהיר הקב״ה על מאמת אזמרה רבה ואמר (זכריה ח׳ ט״ז) דברו אמת איש את רעהו וגו׳ ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי וגו׳.",
+            "ואמר שלמה ע״ה, שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר. יזהיר בזה על הדבור, שישתמש בו בכל ענין באמת, ושיזהר מן השקר. כי מי שיש לו שפת אמת, והוא נזהר בדיבוריו שיוציאם על קו אמת, הדבור ההוא יצליח ויכון לעד, ויאמינוהו בכל דבריו. בי הבריות יחזיקוהו לאיש אמת, כיון שהורגל כל ימיו לדבר אמת. אבל מי שיש לו לשון שקד, לא יאמינו לדבריו אלא עד רגע. כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה, ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם, יכירו כי שקר המה. ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדיבורם, שלא ידברו רק אמת.",
+            "ועל אחת כמה וכמה שיש לו ליזהר שלא יתערבו בדבריו שום דברי מרמה, שהוא אחד בפה ואחד בלב. והקדוש ברוך הוא קורא אותו עבור זה בשם רע, וכדאיתא באגדת משלי על הפסוק מרמה בלב חורשי רע. ואיתא בתנא דבי אליהו, חורשי רע, ומהפכי דברים, ומפטירי שפה ומחליקי לשון, עליהם הכתוב אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות וגו׳. על כן החפץ בטובתו, ילך בתמימות ויזכה לישב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר ה׳ מי יגור באהליך וגו׳ הולך תמים וגו׳."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו כמה גדול עונש המרמה</b>",
+            "בא וראה עד כמה גדול כח המירמה, שהוא מקצר ימיו של אדם, כמו שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וגר. גם בעודו בחייו, יתבזה לבסוף לעיני הכל עבור זה, כי מדת הקב״ה לפרסם לעיני הכל את המרמה הטמונה בלב אנשי המרמה, כמו שכתוב (במשלי י׳:ט׳) הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע, ופירש הגר״א דזה החורש רעה בלבו, ובשפתיו מדבר מרמה וטובות, הוא מעקש דרכיו, כשהולך לעשות לחבירו הרעה שבלבו בכדי שלא יודע דבר זה לחבירו. אבל ממילא יודע הדבר לחבירו שהקדוש ברוך הוא מפרסמו, וכדאיתא במדרש שוחר טוב אין הקדוש ברוך הוא גובה מן האדם, עד שהוא מפרסם מעשיו. והרעה שהוא מצפה לעשות לחבירו, תבוא עליו לבסוף. כמו שכתוב, שוחר טוב יבקש רצון, ודורש רעה תבואנו (ועיין שם בביאור הגר״א).",
+            "ויש כח ביד העון הזה להורידו מנכסיו, ולהענישו בכמה אופנים שונים בזה ובבא. מטעם כי העון הזה של המרמה הוא כלול על פירוש רוב מכמה וכמה עונות, וביותר מגזל ואונאה ושקר, שכל אחד בפני עצמו הוא עון חמור. ובפרט שהמורגל בזה, עושהו כמה מאות פעמים בימי חייו, על כן רעה ומרה אחריתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פרק ג' וזה לשונו: הכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, מוץ ממדת השקר ומדת העולה, מלא ברא ושלא עשה אותם הקדוש ברוך הוא (רוצה לומר, אלא השקר בודה אדם בלבו מעצמו, יכן העול אדם עושה אותה מעצמו) שנאמר הצור תמים מעלו וגו' אל אמונה ואין עול וגו', ונאמר (צפניה ג׳:ה׳) ה׳ צדיק בקרבה לא יעשה עולה וגר, ואומר חלילה לאל מרשע ושדי מעול, ואומר כי פועל אדם ישלם לו וגר. מעיד אני עלי ממים וארץ, מלא נתקבצו בני אדם למיתה, ואין כל בריה יורדת לידי צער, אלא מתוך אכילה ומתיה וממחה מאדם אוכל ושותה ומשמח הוא ואמתו ובניו ועם בני ביתו ער שהוא נפטר לבית עולמו (רוצה לומר שהיצר הרע מראה לו התירים לעשות כל השקר וכל העולות. לגזול ולעשוק ולרמות, כדי שיתנהג הוא וכל ביתו בכבוד ובשמחה כדרך העשירים. ובאמת לא כן דרך ה׳, אלא כל אחד צריך להתנהג בהוצאותיו לפי ערכו, וכאשר נבאר לקמן. על כן נענש האדם המתנהג בהפכו). ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה, אלא מתוך דרכיהן של בני אדם. ואין בני אדם באין לידי בושה, אלא מתוך דרכיהן. ואין עיניהן של בני אדם כהות בחצי ימיהן, אלא מתוך דרכיהן וכו', ושאר המאמר העתקתי למטה עיין שם [צא ולמד מדרך ארץ, כלום אדם בונה בית אלא על מנח להכניס בו פירות טובים ולהכניס בו כלים נאים, ולהצית בו את האור ולהדליק בו נרות (רוצה לומר כשהאדם בונה בית הוא רק להתענג בו ולקבל קורת רוח. כן ברא הקדוש ברוך הוא כל העולמית וכל אשר בהם לכבודו להטיב לטובים, רק שקלקלו בעצמם). אף כך בני אדם, מתוך דרכיהם המה נידונים ודנים אותם. מתוך שהם עברו על דברי תורה ועל דרך ארץ בשביל להצילם מיום הבא, שנאמר אוי להם כי נדדו ממ��י. בשלשה דברים יסתכל אדם בכל יום, בשעה שנכנס לבית הכסא אומרים לו: ראה דרכך כדרכי בהמה. ובשעה שמקיזים לו דם אומרים לו: ראה שבשר ודם אתה. ובשעה שהוא עומד על המת אומרים לו: ראה להיכן אתה הולך, ועדייו אינך חוזר בך אלא אתה יושב ומרבה לדבר דברים יתירים, שנאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו. ובשקר אתה מדבר ועובר על מה שכתוב בתורה מדבר שקר תרחק וגו'], ורוצה לומר שעל ידי השקר והעולה שהאדם עושה, הוא מביא את עצמו לידי כל אלו.",
+            "וכה״ג איתא במדרש שוחר טוב בדרך משל ומליצה, שנים שנים באו אל נח, אתא שיקרא בעי למיעל לתיבותא, אמר ליה נח לית את יכיל אלא אם כן נסבת ליך זווג, פגע ביה פחתא (הוא הפחת וההיזק) אמר ליה מנן את אתי, אמר ליה מן נח דאזילת למיעל לתיבותא ולא שביק לי אלא אמר לי אי אית לד בר זוג את יכיל למיעל, ואי את בעי, תהווי זווגי. אמר ליה ומה את יהיב לי. אמר ליה אנא מתקן עמך, דכל מה דאנא מסגל (פירוש מבין) את נסבת. אתקון ביניהון, (פירוש הסכימו ביניהם) דכל מה דשיקרא מכניס, תהא פחתא נסבא, ועלין תרווייהו לתיבותא. כיון דנפיק, הוי שיקרא אזיל ומכניס, ופחתא נסבא דקדמי קדמי, אתא שיקרא אמר ליה היכן אנון כל דמסגלתא, אמרה לו וכי למגן אתקינת עמי דכל מה דאת מכניס אנא נסבא, לא היי ליה פתחון פה. לכך נאמר, הרה עמל וילד שקר, עד כאן לשון המדרש.",
+            "[הג״ה. ואעתיק בזה מה שכתב על זה בעל נתיבות עולם, וזה לשונו: המדרש בא לבאר ענין השקר, שיש לשקר בן זוג היא הפחתא. כי המכניס ממון בשקר, ויש לו תוספות ממון שקר שאין ראוי לי, מתחבר אל זה חבור שהוא מקבל התוספות שהוא תוספות שקר, ואלו שנים מזדווגים יחד כמו זכר ונקיבה. ומפני כך אמר כי השקר היה רוצה לכנוס לתיבתו של נח ולא רצה נח לקבל אותו, כי נח לא היה מקבל רק זכר ונקיבה, כי הזכר והנקיבה ביחד יש להם קיום, כי אי אפשר לזכר שהוא נחשב פועל, להיות בלא מקבל שהיא הנקיבה, ואי אפשר למקבל להיות בלי פועל. וכאשר יש פועל ומקבל, הוא הזכר והנקיבה ביחד, יש קיום אליהם. כי הפועל בלבד הוא יוצא מן השיווי, והמקבל בלבד הוא יוצא ג״כ מן השיווי, וכאשר הם ביחד יש להם השיווי, פועל ומקבל. וכל דבר שיש לו שיווי יש לו קיום. ותיבתו של נח לקיום נעשתה, ולפיכך לא היה מקבל רק זכר ונקיבה. ולכך כאשר בא השקר לכנוס לתיבתו של נח, רוצה לומר שיהיה השקר בעולם, ולא רצה להכניסו כי השקר אין לו זיווג, ואי אפשר שיהיה בעולם. ולכך כאשר בא אליו חבור, אמר שיהיה זיווג לשקר, כלומר אם השקר יוצא מן השיווי, שפעל שקר ומכנים ממון שלא כדין, יש כנגד זה שמתחבר אליו הוא חבור שמקבל תוספות של שקר, ונאבד שם. ומפני כך יש להם חיבור של זכר ונקיבה, וזהו קיום שלהם. אבל אם לא היה חיבור שמקבל מה שמכנים השקר, לא היה אפשר שיהיה השקר בעולם, כאשר השקר יוצא מן הסדר השוה והיושר. אבל כאשר יש כאן פחתא, היינו חבורו, שכאשר האדם עושה שלא באמת, יש כאן דבר שמחסיר ממנו מה שעשה דבר זה עד שיחזור אל הסדר הראוי. לכך ידע האדם, אם מכנים ממון בשקר, יש כנגדו זיווג שלו המתחבר אליו, רוצה לומר חסרון והעדר, המקבל מה שאסף. וזולת זה שאין כנגד השקר חבור המתחבר אליו, אי אפשר שיהיה השקר אף שעה אחת, רק עתה שהשקר יש כנגדו חיבור שמתחבר אליו החסרון אשר נוטל ומקבל מה שיעשה בשקר, יש לשקר זמן מה שהוא בעולם, עד כאן לשונו].",
+            "ועוד נראה פשוט מה שתלה המדרש בנח, כי עד נח היה ארך אפים עבור איסור החמס, שגעשה לרוב על ידי שקר ומרמה גדולה מאוד, כמו על שאר עבירות. ולכך הרשע שראה שממון העול של גזל וחמס מתקיים כמה מאות שנים בידו וביד יוצאי חלציו כמה וכמה דורות, הפקיר את עצמו לזה העון בכל ימי חייו, ונתמלאה כל הארץ חמם. אבל מדור המבול והלאה, הנהיג ה׳ יתברך חדשות בארץ, שכל מה שירויח במרמה ושקר, יבא פחתא ויקחנה, ובמו שאומר הכתוב עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו, יראו רבים וייראו. וביותר נמה שאלו המעות הבאים לו כדרך שקר ומרמה, יכלו גם את מעותיו הכשרות שיש לו מכבר, וכדאיתא במס׳ ר״א זוטא: אם נטלת את שאינו שלך, את שלך יטילו ממך, ולא נשאר בידו כי אם עון השקר והמרמה לבד.",
+            "ובעונותינו הרבים נתרבו עתה עניני השקר והרמאות בעניני המסחר לאיזה אנשים, ונעשה אצלם כהיתר, שמשקרים במשאם ומתנם, ואומרים: בכך וכך קניתי, וכך וכך נתנו לי, ולפעמים נשבעים ג״כ על ככה. [ושבועה בלשון לעז, גם היא שבועה מן התורה]. וחושבים שזה הכל בכלל חריצות וחריפות לידע להרויח, ואומרים שמי שאינו עושה כן בדורות הללו׳ אין אובל לחם. עד בעונותינו הרבים היינו חרפה לשכנינו, שאומרים הדבר ידוע שישראל יעשו עולה וידברו כזב, ולא ימצא בפיהם דבר אמת. אוי לנו על חילול שמו יתברך שנעשה על ידינו.",
+            "ואיסור המרמה גרם שהעולם הולד ומתמעט, וגלגל העניות חוזר בעולם. וכמעט אינו מצוי בזמנינו שעשיר יאריך בעשרו כל ימי חייו, אלא למחצית ימיו, או לשלישיתו, או לפעמים למספר מעט מן השנים, מה שלא היה כן בדורות שלפנינו, שגדר העשירות ינתן לאיש למספר שנים וירחים. אין זאת כי אם שזאת הסבה גרמה הכל. וכידוע שישראל ערבים זה לזה.",
+            "ואם נראה אדם שהוא עושה עול, ומתקיים לו עושרו, בודאי שהעושר שמור לו לרעתו, על דרך הכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואחריתו יהיה נבל לעולם הבא. יגרס בחצץ שיניו, וזרעו יהיה מבקש לחם. בי בהתערב ממון של איסור בממונו, בא זה ואיבד את זה, וכנ״ל. וכמאמר בת נקדימון בן גוריון דמייתי בכתובות דף ס״ו עמוד ב'.",
+            "ובמעט ברור שהשקר שמשקרים הוא שלא לצורך, שאם ירצה היה יכול לומר: בכך וכך חפץ זה, לא אוכל ליתן בפחות, ודיו. ומה יתן לך ומה יוסף לך לשון רמיה. ואף אם הוא חושב להרויח הרבה על ידי השקר, מדבר שקר ירחק שיותר ממה שהוא מרויח הוא מפסיד לפי האמת. והבוטה בה' ונושא ונותן באמונה, חסד ה׳ יסובבנו, וברכת ה׳ היא תעשרנו. ובודאי שלא יחסר לחמו, ויהיו מזונותיו בהיתר ונחת וכבוד.",
+            "וזהו כונת הכתוב, מי האיש החפץ חיים, פירוש בעולם הבא, ואוהב ימים לראות טוב גם בעולם הבא, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה דאם ינהל עסקיו בדרך מרמה, אף שיצליח בתחלת לבסוף ילך ממונו לטמיון, וכאשר מבואר למעלה במדרש, דהפחתא מוכנת ומזומנת ליקח את ריוח השקר, ולא יראה ימיו בטוב. אבל כאשר יהיה זהיר ממרמה, יראה ימי אחריתו כזקנה ושיבה טובה. וגם לעולם הכא מה רב טוב הצפון לו, כמו שכתוב הולד בדרך תמים הוא ישרתני."
+        ],
+        [
+            "<b>יבוארו בו הסיבות המביאות לידי מרמה</b>",
+            "והנה אם נבוא לחשוב סיבות הענין של עון מרמה, שנעשה כהפקר לאיזה אנשים, רבות הנה. אך אלקט את הסיבות העיקריות המביאות לידי זה.",
+            "והוא, שנעשה מתחלה הפקר אצלו איסור גזל ואיסור שקר, ועל ידי זה ממילא הופקר אצלו אח״כ עון מרמה ג״כ, שהוא על ידי שיתוף שניהם. וכשהוא רוצה ליטהר מכתם העון הזה, יתבונן תמיד בגודל העון והעונש של איסור הגזל והשקר, וינצל ממנו.",
+            "הנה המצוה הזאת של השמירה מגזל, ה��א מן המצות המושכלות, שאלו לא נתנה התורה ימצאנה האדם בשכלו. והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון. וצריך אדם שישא ויתן באמונה, ויהיה נקי כפים מן הגזל, כדי שיהיה זוכה לעלות בהר הקודש אלקים, כמו שאמר דוד עליו השלום מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב. למדנו מכאן, כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה׳ וממקום קדשו. וכן דרשו רבותינו זכורנם לברכה שכל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה, שנאמר לא יגורך רע, לא יגור במגורך רע.",
+            "ודע עוד, דדין שמים באיסור גזל חמור הרבה מאוד, עד שאפילו גרם הפסד לחבירו, ופחות מזה, יכנס ג״כ בכלל איסור גזל. כדאמרינן (בבא קמא קי״ט) אר״י כל הגוזל חבירו שוה פרוטה, כאלו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח וכו׳, ואומר ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך, ואומר מחמם בני יהודה אשר שפכו דם נקי, ואומר ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים וגו׳, מאי ואומר, ובי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי, אבל היכא דיהיב דמי לא, תא שמע מחמם בני יהודה וגו׳ (פירוש וחמס הוא היכא דיהיב דמי ולוקח החפץ בחזקה) וכי תימא נפש דידיה אין, בניו ובנותיו לא, תא שמע בניך ובנותיך. וכי תימא הגי מילי היכא דקא עביד בידים, אבל גרמא לא, תא שמע ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים, וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים, אלא מתוך שהרג שאול את גוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם.",
+            "למדנו מזה, דאפילו גרמא בעלמא שגרם בסיבותיו הפסד לחבירו, ויותר מזה שאפילו אותו ההפסד לא געשה בפועל ממש על ידי גרמא, רק שבסיבותיו מנע את האיש הממציא ריוח לחבירו להשתכר שיוכל לזון את ביתו, נחשב בשמים כאלו הרגו ממש לאותו פלוני ואנשי ביתו, ונענש עבור זה בעונש גדול. ומה יענו אלו אנשי המרמה שהופקד בעיניהם עון העושק והחמס ממש.",
+            "כמה חמור הוא איסור גזל, שהרי מן השמים ממהרים לשמוע צעקת הנגזל, כדאמרינן (בבא מציעא נ״ט): אמר ר׳ אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל ועבודה זרה, אונאה דכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. עבודה ורה דכתיב העם המכעיסים אותי על פני.",
+            "וביותר מזה, שאפילו אם יקריב קרבן עולה שהיא כולה כליל, או יעשה שאר מצות ה', מעושק וחמס, לא ירצה לפניו, כמו דכתיב, כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולת ואחז״ל לולב הגזול והיבש פסול, ומשלו על זה באגדה: למה הדבר דומה, לליסטים שהיה יושב בפרשת דרכים ומלסטם הבריות פעם אחת עבר לשם שלוחו של מלך, שהיה המלך שולחו לגבות מס ממקום אחד, וקם עליו הליסטים הזה ולקח ממנו כל מה שהיה לו. לימים נתפס אותו הליסטים וניתן בבית הסוהר. שמע עליו אותו השליח של המלך ובא אצלו, ואמר לו: אם אתה נותן לי כל מה שלקחת ממני אלמד עליך זכות לפני המלך. אמר לו: אין לי מהם אלא זה המלבוש שהיה מן המלך, נתנו לו. אמר לו: למחר כשתצא לדין ויאמר לך המלך יש לך אדם שילמד עליך זכות תאמר יש לי אדם אחד, והמלך ישלחני ויקראני ואלמוד עליך זכות. למחר כשהיה הולך לדין אמר לו המלך כלום יש לך אדם שילמד עליך זכות, אמר לו יש לי אותו פלוני. שלח המלך בשבילו ואמר לו מה אתה יודע בזה האיש. אמר לו ידעתי בשעה ששלחת אותי לגבות המם ממקום פלוני, קם עלי ולקח כל מה שהיה לי, והרי זה המלבוש שהחזיר לי יעיד עליו. התחילו הכל אומרים, אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב כדי לזכות בו, ואם היה הלולב גזול הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמוס אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.",
+            "[הג\"ה. ומקרא מלא הוא, ואהבת את ה׳ אלקיך וגו׳ בכל מאודך, דוקא מאודך, שלך. ומה שכתוב ובכל נפשך ולא כתיב סתם ובכל נפש, להורות לנו, שכל אחד צריך לעבוד הקב״ה לפי כחות הרוחניים שהטביע הקב״ה בנפשו, ולא יסתפק במה שהוא עובד ה׳ כמו חביריו, כי כל אחד יהיה נידון לפי שכלו וכהות נפשו, וכמ״ש בשמה״ל בשער התבונה בפרק י״ד בסופו. וכהאי גוונא לענין עבודת ה׳ במאוד, צריך ג״כ בכל אחד לפי מאודו, בין להקל בין להחמיר. וזהו שאמר הכתוב בישעיה (נ״ט) בצדקה תכונני, רחקי מעושק כי לא תיראו, וממחתה כי לא תקרב אליך. אמר שגאולת ישראל תהיה בזכות הצדקה, שבה יתכוננו לנצח, שעל ידה יתעוררו הרחמים הגדולים עליו ועל כלל ישראל, כידוע שבזכות מצוה זו מתעוררים למעלה רחמים מרובים. ואח״כ מייעצו הנביא ואומר, רחקי מעושק כי לא תיראי, רוצה לומר אימת יהיה זה, כשתרחיק את עצמך מעושק וגזל, אז תחפה עלינו מצות צדקה ולא נצטרך לירא משום מקטרג, כי לא יוכלו להרים ראש נגד זכותה, ואז המחתה לא תקרב אלינו. אבל אם לא נרחיק חס ושלום עצמינו מעושק וגזל, אז עון זה יש כח בידו לקטרג יותר מכל העונות, וכמאמרם סאה מלאה עונית כי מקטרג, גזל מקטרג בראש, וממילא תקרב חס ושלום מחתה על ידי זה, וכמו שהיה בדור המבול שעל ידי החמס התקרבה להם מחיתת המבול ונמחו מן העולם. ובפרט שהרגיל בגזל ועושק, המצות והמעשים טובים שלי הם ג״כ על ידי גזל ועושק, ואין כח בידם לעורר רחמים, ואדרבה מזכירים חובתו, וכדאיתא בזוהר פרשת ויקהל על הפסוק: הלא פרוס לרעב לחמך, לחם לא כתיב, אלא לחמך, ולא מעושק וגזל].",
+            "וכן מצינו בעולת העוף, שכתוב בו והסיר את מוראתו בנוצתה, מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזילות וחמסים, אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר והסיר את מוראתו בנוצתה, אבל בהמה שאוכלת מאבוס בעליה, מקריב כולה, שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. והגה זה ענין נפלא שמקיץ מתרדמת הזמן, כי כל שיש בידו גזל, לא יגש אל מזבח ה׳ ולא יעלה ולא יראה לפניו, אבל שקץ ישקצנו אם לא יחזיר הגזלה.",
+            "גם בעולם הזה לבסוף יצא נקי מנכסיו על ידי זה, כי הקדוש ברוך הוא המין לו איש שהוא רע וקשה ממנו, ליפרע ממנו על ידו. כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה כל מה שאדם גוזל וחומם בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזים אותו. וגם הבוזז הזה, שהוא חושב שהוא עומד בפני כל, גם עליו כשתתמלא סאתו, ימצא הקדוש ברוך הוא אנשים שהם רעים וקשים גם ממנו, ויכלו גם אותו, כמאמר התנא באבות: אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים וכו', על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפים יטופון.",
+            "ויש כח ביד העון הזה לעורר דין עליו, ולחתום את גזר דינו יותר מכל העוגות, כמו דאמרינן (בסנהדרין ק״ה) אמר ר׳ יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו׳. וזה אחת מן הסבות שגורמות כיום לכלות ממון ישראל׳ שאין מתקיים עשרם בידם רק לזמן מועט, כי בעונותינו הרבים נתרבה גזל וחמס בעולם על ידי אלו שהולכים בערכאות של עובדי כוכבים ומזלות ומלשינים על חביריהן ומוציאים מהם ממונם, ולבם בריא להם על זה כאולם, שחושבים שזה ממון כשר אחרי שהרשוהו עובדי כוכבים ומזלות לזה. אבל באמת זהו גזל גמור, אחרי שאין חוקי התורה ומשפטיה שהוא רצונו של הקב״ה, מסכימים לזה. על כן כל עוד שיודע בעצמו שעל פי התורה אין האמת והצדק אתו, רק שהוא יכול להוציא מאת רעהו על פי מלשינות לפני הערכאות, יברח מממון זה כבורח מן האש. כי יכלה גם את ממונו הכשר שיש לו מכבר, וכנ״ל.",
+            "גם תפילותיו אין מקובלות לפגי ה׳ כל עוד שהגזל בידו, שאותה התפלה נקראת תפלה עכורה, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק ותפלתי זכה (איוב י״ב): וכי יש תפילה עכורה, אלא כל תפילה שאין בה גזל זו היא תפילה זבה, ושיש בה גזל זו היא תפילה עכורה. והכוונה במו הבית העכורה עם שמריה, כל זמן שלא יופרשו השמרים וירדו למטה, אינו ראוי היין ההוא לשתיה אף לאדם פחות, וכל שכן שלא להתקבל לדורון לפני המלך, כי נתערבו חלקי השמרים בכל טיפה וטיפה. כן בה עון הגזל, שהוא מתערב בכל תיבה ותיבה מתפלתו, ואינו מניחן לעלות ולהתקבל לפני ה׳ עד שיפריש הגזל מאתו.",
+            "וכתבו הספרים התעוררות נפלאה, שממנה יוכל האדם להתבונן את עון העושק והגזל. שהלא ידוע שיום הכיפורים הוא היום האחרון ששייך לשנה, והוא היום הטוב שבכל השנה, שבו נמחלים עונותינו. וגמר חתימת תפילותיו הנוראות, היא תפלת נעילה. ומה אמור בה - למען נחדל מעושק ידינו. בכל זה יתבונן האיש הנלבב, וישמור את עצמו מגזל בכל כחו כל ימי חייו."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו עונש גזל וחמס לעתיד לבא</b>",
+            "והנה בפרקים שעברו ביארנו קצת עונש גזל וחמס בעולם הזה. ועתה נבאר מקצת מגודל העונש לעתיד לבא, אם לא יראה לתקן את העון בחייו, דהיינו להשיב את ממון העול, או לפייסו עד שימחול לו.",
+            "הנה ידוע שעל עון הגזל, וכן כהאי גוונא בכל עונות שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ואפילו יום המיתה אין מכפר לזה. וכדאיתא במ״ר ויקרא י״ז: ותשבר כד על המבוע, זו כרס, לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת, ומוסרת לפה, ואומרת לו: הילך מה שגזלת וחמדת ונתת לי, [ונוכל לומר שזהוי כונת הכתוב כמשלי י׳, ופי רשעים יכסה חמס]. גם אחז״ל שעבור זה החטא מאכילים אותו שם חול הדק, ושיניהם נשברות, כמו שנאמר שיני רשעים שיברת. וכשהם אינם רוצים לאכול, משיב להם הקדוש ברוך הוא: מדוע כשהייתם אוכלים גזל בעולם הזה היה מתוק בפיכם.",
+            "ואפילו אחר כל העונשים, לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי כספרים מעשה נפלא שהיה כימים הראשונים, שבא אחד בגלגול סוס, והיה עובד בכל כחו כדי לשלם את חובו. וזהו מן הגלגולים הקשים. ולפחות יצטרך לבוא עוד הפעם לאותו העולם, לחזור ולהיבראות, כדי לפרוע את גזילתו, כמו שמובא בכמה מקומות. וכן כתב הגר״א במשלי על הפסוק, מציל נפשות עד אמת.",
+            "ובזה ביארתי המדרש בקהלת על הפסוק שמח בחור בילדותיך ויטיבך לכך וגו׳ ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. משל לאחד שברח מפני הקוסטינר (הוא שופט הממונה מהמלך לדון את המחוייב), היה רץ, והוא רץ אחריו, אמרו לו מעט בריצה שלא תרבה בחזרה. כך, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. והדבר פלא, אבל לפי זה ניחא הכל. שקהלת לימד דעת את העם בסוד הגלגול, ואמר לנו, אמת שאתה יש לך בבחירתך בעולם הזה לעשות כל מה שלבך חפץ, לגזול ולחמוס ולעשוק, ואף לחסר כל מצוות עשה שבתורה. אבל תדע, כל מה שאתה מרבה בריצה, לרוץ מלפני ה׳ יתברך בעולם הזה, על כל אלה יביאך האלקים במשפט שם, ותוכרח אח״כ לחזור עוד הפעם ועוד הפעם, ועל כרחך תתקן מעשיך, ואם כן למה לך לברוח. וכרב שאומר לתלמידו, למה לך לברוח מבית הספר ולהתווסר בחגם על זה, ולבסוף תוכרח ללמוד כמו שאצווך, הלא טוב לך שתשב פה ותציית לדברי, ותלמיד טוב תקרא.",
+            "[הג״ה. ואל יתפתה האדם מיצרו לאמר, מה היזק יגיע לי אם אבוא עוד הפעם לעולם הזה. אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאחד שהיה יורד מנכסיו, ועזב את אשתו ובניו הקטנים במר נפשו, והלך למדינה רחוקה באיי הים כמה אלפים פרסאות מביתו, לבקש טרף ביתו. והיה שם כמה שנים ולא הרויח כי אם לחם חקו. והתמרמר כמה פעמים על רוע מצבו, שמוכרח להיות גלמוד ולא לראות בניו החביבים לו כנפשו. אך אחר כך במשך השנים, הצליחו הקב״ה ונעשה עשיר גדול, ותיכף הודיע זה לאנשי ביתו, ובישרם שיבוא לביתו במשך שבעה חדשים, שהוא מוכרח לנסוע על שבעה ימים, כל ים מהלך חודש שלם. וישמחו כל אנשי ביתו שמחה גדולה, וגם כל קרוביו ומשפחתו שמחו על זה. ותיכף קבץ את כל ממונו, ויחל לנסוע לביתו.",
+            "ובעת החל לנסוע, ויפגע בו אחד ממיודעיו, ויאמר לו: עצתי שתראה לעלות על זיכרונך ולהתבונן, אולי מגיע למי שהוא מאנשי המדינה ממך מעט מעות, ולהחזיר לו. כדי שישאר כל ממונך נקי מגזל, ואז תלך לבטח ותשוב בשלום לביתך, אי לאו הכי יעכבוך הפרוטות הקטנות באמצע הדרך. ויהי כמצחק בעיניו, וישם לדרך פעמיו, ויודיע לביתו כי החזיק בדרך, ובא יבא ליום המוגבל.",
+            "ויהי בכלות שבעת החדשים, ובא אותו יום המוגבל, יצאו בבוקר כל אנשי ביתו וכל משפחתו לחוץ לעיר, עד מקום הקף החומה שהיתה מפסקת בין העיר ובין הים, כדי לקבל את פניו בשמחה בעת בואו מן הים לחומת העיר. וימתינו שם כמה שעות, ויכלו עיניהם להמתין שם לבואו. ובתוך כך ראו שבאה ספינה לשפת הים, וישמחו שמחה גדולה, כי חשבו שתיכף ירד אביהם אליהם.",
+            "אבל שמחתם נהפכה לתוגה. שפתאום ראו שנסגרה החומה, וימתינו שם עד בוש. וישמעו את קול אביהם שהוא מתנפל לפני השרים ושופטי המדינה, שירשוהו לילך לביתו. וישיבו לו כי בינונים באה להם ידיעה ממקום המדינה שהיה שם, איך שלפני עשר שנים עשה שם עולה לאדם בממון, ונכתב זה שם בספר הזיכרונות. וזה המעשה היה שם באחד מן האיים שאין מקום לדואר לילך שם ולהשיב את הגזילה, על כן מן ההכרח הוא לשוב בעצמו לשם, ולפרוע חובותיו, ואח״כ יוכל לבוא לכאן. וכשימועו זה, התחיל לבכות עד מאוד, ויתחנן להם כי זה יותר מעשר שנים שלא ראה את בני ביתו, והוא מתרצה להשיב עתה הגזילה עשר מעמים, אך שירשוהו לחזור לביתו. וימאנו ליתן אוזן קשבת לדבריו. ויאמרו לו, אחרי שלא יגיע מזח תועלת לנגזל, מה יועיל אם יקנוס את עצמו בכפלים. גם הוכיחוהו על מניו ויאסרו לו, הלא אנו יודעים שהתרו בך בעודך במקומך שלא תובל לצאת מן הים ליבשה עד שתפרע לכל אחד ואחד את המגיע לו.",
+            "וכראותו שאין דבריו עושים פרי, התחיל לבקש תרשוני על כל פנים ארד לביתי ולהיות שם מורש ימים לשמוח עם אנשי ביתי, ואח״כ תשיבוני למקומי הראשון. וגם לזה לא הטו אוזן לדבריו. ויבן עד מאור במר נפשו, ויאמר תרשוני על כל פנים על זמן מה לראות את אנשי ביתי, כי זה שבעה חדשים שסכנתי עצמי על הים בשבילם, ומי יודע מתי אראה אותם עוד. ויענו לו ויאמרו, כן הדבר, אבל לא תרד לשם, רק נפתח דלת החומה ותראה אותם מרחוק. והנה כאשר נפתחה דלת החומה, וישמחו אנשי ביתו עד מאוד, כי חשבו שהורשה לו לירד אתם לביתם. אבל כעבור זמן מועט, והשוטרים אצים לאמור חזור למקומך הראשון. מי יוכל לשער גודל הצער והכ��י שנעשה לו ולהם אז, באמרם שוה כמה שנים שחכו לו, וביותר אלו שבעה חדשים האחרונים, שיום לשנה היה לו ולהם אז. ועתה הוכרח לחזור לגירותו ולסכנתו על הימים. ומי יודע אולי עוד הפעם ישאיר בידו ממון אחרים באיזה ענין, ויצטריך לחזור עוד.",
+            "בן הדבר אחי. חנה עיקר ירידת האדם מהעולם העליון לפה, הוא אך להשתכר מעט תורה ומצות, כדי למאיר אח״כ באור הנצח בעולם העליון. והוא צריך להתנהג בזה כמו גר בארץ אחרת, שבא שם רק על עסקי סחורה, שאינו הושב רק בעניני סחורתו, איזה לקנותה ואיזה שלא לקנותה, אבל לא על שאר הענינים, אחרי שאין דעתו להשתקע שם. אך מסיבת היצר, ועוד כמה ענינים, שוכח האדם בנערותו על מה בא לפה, ויחשוב כי תושב הוא ולא גר. אך בבא ימי הזקנה, מתחיל להרגיש בגירותו, ומתחיל לקבץ את סחורותיו לתיבתו, [והם מתורה ומעשים טובים שעשאם בימי חייו]. וסבלות ימיו, מתחיל לנסוע לביתו. והנה ידוע מהזוהר הקדוש ששבעה דינים עוברין על האדם, עד שיבוא למקום מנוחתו. ומי יוכל לשער גודל כח של כל דין ודין, דהלא ידוע מאמר הגמרא על הפסוק עוברי בעמק זעפא מעין ישיתהו, שמורידים דמעות כמעין של שיתין קודם שהולכים לגיהנם. והוא אחד משבעה דינים, ומסתמא צער חיבוט הקבר וכן שאר הדינים, ג״כ לא נקלים חמה. ובודאי בכל דין ודין בלו עיניו ליחל, מתי יגמר הדין ויצא ממות לחיי נצח בגן עדן ולהתראות שם עם מעט מצותיו שהם הם עיקר תולדות שלו, כמאמרם עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ושמח בהם יותר ממה שהאדם שמח עם בניו בעולם הזה. וככלות כל הדינים וכל הענינים, אך שנמצאו בידו עון עשק וגזל. לא יניחוהו הכרובים שומרי הפתח להכנס לגן עדן אל מקומו בשום אופן. רק יניחוהו מרחוק לראות את מקומו, אם יש לו זכות גדולה. אבל לא יניחוהו להכנס לפנים ולהשתקע שם. והוא בוכה במר נפשו על זה שמוכרח לירד עוד בגולה בעולם השפל, ולחזור ולהיבראות, ולמות, ולסבול עוד הפעם חיבוט הקבר ושאר דינים. ומי יודע אם יזכה, אולי יקלקל עוד יותר ויותר חס ושלום].",
+            "ודע עוד, שאדם הגונב והחומס לחבירו, לא די שממון העול ילקח לבסוף מידו, אלא כל חלקי הצער שציער אז בזה לחבירו, ינתן לו ג״כ במדה ומשקל ממש.",
+            "ובזה ביארתי הפסוק בקהלת, ושבתי אני ואראה את כל העשוקים הנעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם, ועיין בפירוש רש״י. והנה כפל לשון של שתי פעמים, ואין לו מנחם, וגם תיבת ומיד עושקיהם כח, אין לה ביאור. אך בזה יבואר בפשיטות. דהנה אני, שעיני בשר לנו, אם נראה איש עני שלוה מאחד עשרים רו״כ, ויסע מביתו לנוד באשר ימצא, להשתכר מעט להחיות את נפשו. ובהיותו בדרך, מצאו לסטים אחד, ויתחנן לו העני כי ירף ממנו. והרוצח לא שמע לדבריו, ויכהו מכות נמרצות, ויגזלהו עד פרוטה האחרונה. והעני הזה בבה במר נפשו עד מאד, ואין לו מנחם, עד שנחלש ונתעלף בדרך. וימצאוהו אנשים מושכב בשדה, וברוב עמל ויגיעה השיבו את רוחו, ויספר להם את כל הקורות אותו. ויתמהו איש אל רעהו לאמר, מה סיבב אלקים לאיש מה, שהוא איש עני, ובמה יבוא עתה לביתו לפרנס הטף שלו.",
+            "אבל כל זה הוא רק לעיני בשר, שאין אנו יודעין מה עשה עד עתה. אבל באמת מי חשוד קדשו ברוך הוא דעביד דינא בלא דינא. ומסתמא הוא עשה ג״כ כעין זה, בגלגול זה או בגלגול ראשון לאיש אחר, בהפסד המעות ובסיבוב הצער, עד שלא היה לאיש ההוא ג״כ מנחם מרוב הדאגה. ולכן פרע לו הקב״ה עתה מדה במדה.",
+            "וזוהי כוונת הכתוב, ושבתי אני ואראה את כל העשוקים הנעשים תחת השמש, היינו שנעשו עשוקים פה בעולם הזה, והם בוכים במר נפשם על זה ואין להם מנחם. והתבוננתי ברוח הקודש וראיתי, אשר מעושקיהם לבסוף ינטל מהם זה הממון, וג״כ בצער כל כך עד שאין להם מנחם. וזהו שאמר ושבתי אני ואראה את כל העשוקים וגו׳ ואין להם מנחם. והראה לו הקב״ה, שמיד עושקיהם ינטל לבסוף גם כן הכח, והבכיה תהיה רבה כל כך עד שלא יהיה להם גם כן מנחם מרוב הדאגה."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו שתי סיבות גלויות, המביאות את האדם לידי גזל וחמס. </b>",
+            "והנה כל זה אמרנו והזהרנו למי שעדיין אינו רגיל מה החטא, ונקל לו להירפא ברפואות קלות אבל מי שהורגל חס ושלום בזה החטא של איסור גזל רחמנא ליצלן, וקשה לו לפרוש ממנו, תקנתו שידרוש בנפשו מאין בא למחלה קשה זו. והנה לעון גזל שהופקר בפני איזה אנשים, יש כמה סיבות, אך נבאר שתים שהן גלויות לעיני הכל.",
+            "א׳. ריבוי ההוצאות ומותרי המלבושים שנעשו קבע בעונותינו הרבים. ודין גרמא לנו בזמנינו כל הצרות וכל התלאות, מבפנים ומבחוץ. ובתחילה כשמרגיל אדם את עצמו בזה, אינו מתבונן על אחריתו. והיצר הרע מתנהג עם האדם בזה כציד המשליך סזון במצודה לעיני כל בעל כנף׳ אשר מרוב רצונה אחר האכילה, וממיעוט דעתה, אינה מבטת כלל במצודה הפרוסה, וכשנכנסת שם, שוב ניצודה ועומדת, ומוכנת לשמיטה.",
+            "כן הוא בענין זה, שבתחילה כשהקדוש ברוך הוא מזמין לאדם מצות בחסדו, כדי שיוכל להחיות את נפשו בזה, וגם לפרוע מה חובות הבורא כצדקה וגמילות חסד והחזקת התורה, וכדומה לזה. היצר הרע מסיתו, שעתה גאות לו להתנהג בעניני הוצאות הבית והמלבושים במעלה הגבוה מערכו [הפחות כחמכובד, והמכובד כאחד מעשירי העם]. כדי שיתראה לחשוב ומכובד לעיני חביריו. והאדם הולך אחר עצתו, מרגיל את עצמו מת עד שבהמשך הזמן הוא נעשה מוכרח לזה להתנהג כדרך הגבוהים. ואח״כ אם תזדמן לו שנה או שנתים שאינו משתכר לפי ערך ההוצאה אשר הרגיל את עצמו מת מצא לו היצר מקום להטעות אותו ולפתותו לגזול ולחמות ולהיות לוה רשע ולא ישלם, כדי להתנהג כאופן הראשון שלא יתבזה לעיני חביריו שבעיר. וברבות הומן נעשה גזלן וחסמן שאינו חושש כלל לחיי נפש חבירו.",
+            "גם פעמים רבות הוא מביא את עצמו לידי סכנה על ידי זה, שנחלה מרום הדאגה על ידי הקלון והכלימה שיש לו מכל עבריו מסביב. כי תחת מעט הכבוד אשר הנחילו היצר הרע מתחלה על ידי הנהגתו, ינחילהו עתה משנה כפלים קלון, אשר הכל מבזים אותו עכור דמיהם. וזהו עונשו בעולם הזה, מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא עבור עון הגזל.",
+            "אבל כבר אחז״ל איזהו חכם הרואה את הנולד, דהיינו שצריך האדם אפילו בעת שהוא תקיף במצבו, להתבונן תמיד בתהפוכות הזמן המצוי מאוד בעונותינו הרבים, ושלא להתנהג בעניני הוצאות ביתו רק בדרך אמצע, לפי מה שהוא אדם ולפי המקום. ואף אם חננו ה׳ שהוא עשיר גדול, לא ילבש בגדי רקמה חשובים מאוד, כי נפש הוא חובל, שמביא לאדם לידי גאוה, גם מגרי ביה יצר הרע בנפשו, גם גורם שאחרים שאין ידם משגת, יראו ממנו וירצו לעשות כמעשהו, וסוף שלווים ואינם משלמים, או גחלים וחומסים.",
+            "דמתוך אלו המותרות, רבו בזמנינו הוצאות הנשואים במלבושיהן, עד שרבות בנות באות לידי בזיון בהגיען לפרק נישואיהן. אב ואם בוכים ומבכים, ואין להם מושיע. וכהנה רעות רבות וצרות שעוברים על ראש העניים. ומי גורם לכל זה אם לא ריבוי הוצאות ומותרי המלבושים שנעש�� קבע בעונותינו הרבים, שגורמים בזה רעה לעצמם בזה ובבא, וגם לכל העולם כולו.",
+            "והסיבה השניה שמביאה לגזל, היא חסרון ידיעה. שנדמה בעיניו שאיסור גנבה לא יקרא, עד שגונב מכיסו של חבירו, או חוטף דבר מיד חבירו, שזהו גזל. אבל באמת לא כן הוא, כי כאשר האדם לוקח דבר מה משל חבירו באיזה ענין בסתר, הוא הכל בכלל גניבה. וכן אם משתמש בפיקדונו או עבוטו, או ששואל כלי שלא מדעת חבירו, או שמעכב מלפרוע לו את דמי שבירותו, או שהוא נוטל ממנו בפירעון יותר ממה שהלוהו, בין שהוא נוטל ממנו ממון או שאר טובה ששוה פרוטה. כללו של דבר, כל שנשאר בידו ממון חבירו בעול, אפילו רק שוה פרוטה, הוא בכלל איסור גזל (עיין בבא מציעא ס״א הצד השוה שבהן שבן גוזלו וכו׳ עיין שם ובדף קי״א עמוד א' רבא אמר זהו עושק זהו גזל עיין שם). מלבד איסור עושק שכר שכיר, וריבית, שימצאו לפעמים ג״כ בזה.",
+            "[הג\"ה. ואגב אעתיק כאן עצה אחת, הנוגעת לענין איסור גזל ועושק שכר שכיר. והיא: שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר, יקצוב עמו המקח בתחילה, דאי לאו הכי עלול מאוד להיות גזלן ועושק שכר שכיר, אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק. דהלא על פי רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה, ומצוי מאוד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן ובעל הבית בענין תשלום השכר. ולכשיפרידו, כל אחד חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני, אך שאינו רוצה לריב עמו, אבל אינו מוחל לו בלב שלם, ולפעמים יש ג״כ מריבה ביניהם. ומדינא הוא במנהג המדינה, לפי המקום והזמן. ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה, יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר, ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה לפי ענינה. ובעל כרחו אם ירצה לצאת ידי חובתו בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן לבעל המלאכה כפי מה שהוא רוצה, וזה ג״כ קשה מאוד. על כן הרוצה לצאת ידי שמים, יקצוב עמו בתחילה, ויצא מידי כל ספק. וגם הבעל מלאכה יחיל לו על ידי זה, כי אז הברירה בידו ליתן לאחר. ובפרט מי שהוא תלמיד מכס בודאי יעשה כן, דאי לאו הכי מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר, מצוי מאוד חילול השם על ידי זה, שאינו נותן לאומן כפי רצונו, שהאומן יאמר שהתלמיד חכם גזל אותו].",
+            "והאונאה במקח וממכר, אף דמדעתו נותנו לו, יש כה עוד איסור מפורש, שעובר על לא תונו איש וגו'. ובעונותינו נשתכחה תורת אונאה מכמה אנשים, ובשם חריצות והשתדלות יקראו לה. תה כלל באונאה, שלא הותר לשבח מקמו במה שאינו, או לומר שקנה אותה בכך וכך, או שכבר נתנו לו כך וכך מה שאינו אמת. ואין צריך לומר שאסור לפרכס את המקח או לערב רע בטוב, כדי שיהא נראה הטוב לעין ותחתיה תעמוד הבהרת. ואין צריך לומר אס עושה עול במדה ומשקל ומשורה, שהוא קרוי עול שנאוי ומשוקץ ומתועב, וקשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה. ובכל רגע שאדם משהה בביתו מדה או משקל חסר או יתר, עובר על איסור גמור, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (בבא בתרא פ״ט:) אסור להשהות מדה חסירה או יתירה וכו׳. ואף בעת שהוא ישן ג״כ מתרבה האיסור, מה שלא ימצא כן בשאר איסורי התורה. ובודאי שהיא לא תצלח, ואחריתו יהיה גבל ורע בעולם הזה, מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא. וידוע שתחילת דינו של אדם לעתיד לבא ששואלים לו נשאת ונתת באמונה.",
+            "והן אמת כי יצר הממון יעור פקחים, ומורה התירא לנפשיה. אבל על כגון זה אמרו, אדם ניכר בכיסו, שיגביר שכלו ויכבוש את יצרו, ויתרצה ברצון גמור אפילו אם היה אפשר שיחיה חיי עובי על ידי זה, כדי שלא להיות רשע לפני המקום. ומה גם כי לפי האמת הברורה דורשי ה' לא יחסרו כל טוב, וההולך בתום ילך בטח.",
+            "וזה כלל גדול בכל מילי שנפשו של אדם מחמדתן, ובפרט בממון שהיצר הרע מראה לזה מ״ט פנים טהור. מי האיש הירא את ה׳, יקיים ואל בינתך אל תשען, וילך אצל חכם וילמדנו איזהו דרך ישרה, ולא יסור מן הדבר אשר יגידו א ימין ושמאל.",
+            "והנה אם יתנהג כאשר אמרנו, להסיר את שתי הסיבות העצומות הנ״ל, דהיינו תשוקת ההנהגה הגבוה אשר היא רק קנאת איש מרעהו, וגס יראה לידע פרטי הדינים שבין אדם לחבירו אשר הם שייכים לעסקו, ממילא יסור ממנו המסובב חיינו עוז הגזל רוצה לומר.",
+            "ובאמת צריך האדם ללמד את עצמו מידות מאבותינו ע״ה, וכמו שכתוב בשיר השירים אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן וגר, וכמו שפירוש רש״י שם. והנה מצינו ביעקב אבינו ע״ה, אף שהיה בן יצחק שהיה עשיר גדול יותר מאבימלך כמו שכתוב בתורה, אף על פי כן לא שאל מאת הקדוש ברוך הוא כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש, כמו שכתוב בתורה אם יהיה אלקים עמדי וגו׳ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ולכאורה תיבות לאכול וללבוש יתר הוא׳ אבל באמת ניחא, דידוע דמדרך העשירים להתנהג בעניני סעודתן בדרך גבוה, כי יותר מתפזר ממה שהוא אוכל. וכהאי גוונא בעניני מלבוש, להיות לו בגדים שהוא לובש על בשרו, וגם בגדים להתראות בו בין הסוחרים, מינים ממינים שוגים, וכיוצא בזה הרבה. אבל יעקב אבינו אף שגדל בבית יצחק אבינו שהיה עשיר גדול עד מאד, לא בקש מאת ה׳ יתברך כי אם ההכרחיות, לחם לאכול ובגד ללבוש ולא יותר.",
+            "ובפרט בזמנינו, בודאי אין לו לאדם להיות אץ להתעשר, כי העשירות דומה לאיש עשיר מחורי הארץ שהיה מורגל במיני תענוגים שונים בכל יום, וגם היו מזמרים לפניו במיני כלי זמר בוקר וערב, ומחמת רוב גאותו מרד במלכות ונגזר דינו שיציבוהו על מגדל גבוה מאתים קומתו, בראש גגו, ושם יגישו לפניו בוקר וערב כל התענוגים שהיו לו מלפנים וגם כל מיני כלי זמר כמו מלפנים, ככה יתנהגו אתו שנה שלמה. האם יערבו לו כל המעדנים שבעולם ומתיקת כלי השיר, אחרי שבכל רגע הוא מסוכן ליפול מראש הגג ולהתפרק איברים איברים. ונוח לו שיורידוהו לארץ, ושיותן לו לחם ומים. כן ממש עניני העשירות בזמננו, שמצוי בעונותינו הרבים תהפוכות הזמן בכל עידן, והוא נופל אח״כ מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ויותר ממה שהוא שמח עתה על הווייתו, יתאבל אח״כ על העדרו. בי על כן הלא טוב לו לאדם שיתבונן כל זה בתחלתו, ולא יהיה אץ להתעשר אף בדרך היתר, וכל שכן שלא לילך בדרך חריצות ורמאות כדי להרבות הונו, כי בודאי יהיה הסוף כן, וכנ״ל. וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו גנות האוחזים במדת השקר</b>",
+            "ועתה נחזור לדברינו הנ״ל בפרק ג׳, שכתבנו שם שהרוצה להינצל ממרמה, יתבונן גם כן תמיד בגודל איסור השקר ועל ידי זה ממילא ינצל ממרמה גם כן. ואען ואומר, כמה צריך האדם תמיד לחזק את עצמו שלא להוציא דבר שקר מפיו, כי אפילו אם אין מרמה טמונה בו, היא מדה מגונה מאוד, ועל ידי זה מחלל שפתי, שהוא כלי הדבור שנברא באדם לספר תהילות הקדוש ברוך הוא. ועיין בשמה״ל בשער הזכירה פרק י׳ שהארכנו שם בזה, ויש בענין הזה בעצמו די, לכל השומע ומתבונן בו, שיהיה זהיר תמיד בדיבורו שלא לפגמו בשקר.",
+            "ויש בזה מדרגות רבות ונבאר מקצתן:",
+            "יש אשר ישקר בדברים אשר שמע, ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו, ולא הפסד לזולתו, אבל כה משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה.",
+            "ופעמים שהוא בודה מלבו ספוד הדברים כולו, למען הרבות שיחה בין הבריות, או להחשיב מן החכמים ויודעי דברים הרבה. והאיש הזה, אף שאין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו. אבל גדול מאוד ענשו, בעזות פניו ואהבת השקר, ויכבד עונו כי יאהבהו לבלי תועלת, ועליהם נאמר תועבת ה׳ שפתי שקר, ואומר שפתותיהם דברו שקר ולשונם עולה תהנה. וכבר גזרו חכמינו זכרונם לברכה דינם, ד׳ כיתות אין מקבלין פני השכינה, ואחת מהן היא כת שקרנים.",
+            "ויש אמרים קרובים להם במדרגת אך אינם כמוהם ממש, דהיינו שבסיפוריהם ודיבוריהם גם כן נמצא בהם מתערובות הכזב, אך בלי כונת כי לא ישיתו לבם לחקור בעת שומעם לידע הדברים במכוון, ואיסור שקר אין חמור בעיניהם כל כך להיזהר אפילו מתערובתו, על כן כבואם לספר אחר כך הדבר, יערבו בו מן השקרים כמו שיזדמן להם אז, וגם זו מדה רעת כי אנשים כאלו מורגלים בשקר בהרחב הזמן, עד שנעשה להם כמו טבע. והם הם הכדאית אשר אי אפשר להאמין לדבריהם. וכמאמרם זכר לברכה, כך הוא עונשו של בדאי שאפילו הוא אומר אמת אין שומעים לו. שכבר הוטבעה בהם הרעה הזאת שלא יוכלו להוציא דבריהם נקיים מן הכזב מתוך פיהם. והוא שהנביא מצטער ואומר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.",
+            "ויש עוד כמה חלקים בענין איסור השקר, כמו המבטיח לחבירו להטיב עמו ולתת לו מתנה, ועודנו מדבר בפה, עם לבבו ישיח שלא לתת, שדבר זה אסור ממה שנאמר נצור לשונך מרע ושפתיו מדבר מרמת ופירשו חכמינו זכר לברכה, שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב (זהו לשון ר׳ יונה בשע\"ת. ועיין חושן משפט סימן ר״ד סעיף ח' ויש לחלק ודייק ותמצא קל).",
+            "או המבטיח לחבירו להיטיב עמו, ובטח בו לב חבירו, ואח״כ הוא משקר בדבריו ומחלל הבטחתו, הוא ג״כ מחלקי השקר. כי אחרי שאמר לו להטיב עמו בלשון הבטחה, ובטח בו רעהו, אין לו לחלל הבטחתו, כי הוא דרך שקר. ונאמד שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.",
+            "גם על מי שמתעה את חבית לאמר, כי עשה טובה או דיבר טוב עליו, ולא עשת אמרו חכמינו זיכרונם לברכה אסור לגנוב דעת הבריות.",
+            "וכן מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו. אמר שלמה ע״ה, לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר. פירוש אין לנבל להתגאות ולהתנשא במעלות אבותיו, כי אמר במקרא שלמעלה מזה ותפארת בנים אבותם. אף כי אין לנדיב להתכבד בשקר ולאמר כה עשיתי ופזורתי, ולא כן עשת וזה גבאי לכל אדם, וכל שכן לנדיב.",
+            "ויש עוד אחרים שחליים קל מחולי כל אלו, שאינם קבועים כל כך בשקר, אלא שלא ימושו להתרחק ממנו, ואם יזדמן להם יאמרוהו, ופעמים רבות יאמרוהו דרך שחוק או כיוצא בזה בלא כונה רעה. ואמנם החכם הודיענו שכל זה הוא הפך",
+            "רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי י״ג:ה׳) דבר שקר ישגא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה מדבר שקר תרחק.",
+            "צא ולמד שלא נאמר בשום עבירה לשון הרחקה כמו בזו, להעיר לנו על ההרחקה הגדולה והבריחה הגדולה שצריך לברוח מזה.",
+            "אפילו מגררא דשקר, דהיינו שאין מוציא בעת מעשה מפיו שום דבר שקר, רק שטמון בתוכו איזה ענין של שקר, ג״כ צריך להתרחק. כדמוכח בשבועות (ל״א.) שציירה שם הגמרא כמה ציורים בזה, ועל כולם הביאה ראיה מפסוק זה שכתוב בו לשון תרחק.",
+            "ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו, הוא האמת. אם כן מי שדובר שקר, כאלו הוא הורס יסודו של עולם. וההפך מזה, מי שזהיר באמת, כאלו מקיים יסודו של עולם.",
+            "ולבד כל אלו, מי שיש בו מדה רעה זו, הוא חרפת אדם ובזוי עם לעיני הכל, שדרך הוא שיתגלו שקריו, וקונה שם רע לעצמו שהוא שקרן ואין בפיהו נכונה. וכל קבל דנא המדבר אמת, קונה שם טוב לעצמו, ואם לפעמים ישנה מפני השלום וכדומה, יהיו דבריו נשמעים.",
+            "ואפילו לבניו הקטנים מצוה להזהירם תמיד שיתרחקו מדיבורי השקר, כמו שנאמר חנוך לנער על פי דרכו. וכבר הזהירו רז״ל (סוכה מ״ו) דלא לימא איניש לינוקא לעשות לו או לקנות לו שום דבר, ולבו לא כן יחשוב, כדי שלא ילמדו לשקר. אלא אם הבטיח להם, יקיים. וממנו יראו שמקפיד על דבר אמת, וכן יעשו. ויעמוד על המשמר עליהם תמיד שלא ימצא בפיהם לשון שקר ותרמית, ויגדיל בעיניהם עון השקר, באופן שיחרדו בנים ויזהרו מאוד, עד שיעשה להם טבע שלא לדבר שקר.",
+            "ובכלל ההרחקה מן השקר, שלא יאמר לחבירו אם חייב לו, לך ושוב ומחר אתן. אלא אם לא יוכל ליתן, האמת יורה דרכו, ותחנונים ידבר רש. וכל ערום יעשה בדעת שלא יצא דבר שקר מפיו, רק יהיו כל עניניו אמת. וה׳ אלקים אמת, חותמו אמת, ותורתו אמת, ינחנו בדרך אמת."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו גודל שכר מעלת התמימות, והמחזיק במדת האמת. </b>",
+            "ואחרי אשר דברנו בפרקים שעברו בגודל איסור המרמה ובכובד עונשו, נסיים עתה בגודל שכר התמימות. ונעתיק בזה מה שכתב בספר מעלת המידות וזה לשונו: בואו ואלמדכם מעלת התמימות. דעו בני כי מעלת התמימות היא מעלה גדולה ויקרה, שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא בוחר בו ובשירותו, כענין שנאמר הולך בדרך תמים הוא ישרתני. וכן צוה משה רבנו ע״ה על עסק החמימות, מגנין שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. גדולה היא מעלת מתמימות שבל מי שהולך בתמימות לב בכל דרכיו, זוכה ויושב במחיצתו של מקום, מגנין שנאמר ה' מי יגור באהליך הולך תמים וגו' וכן מצינו ביעקב אבינו שנהג עצמו במדת התמימות, שנאמר ויעקב איש תם וגו'. יכן דוד ע\"ה שיבח ההולכים בתמימות׳ שנאמר אשרי תמימי דרך וגו. וממי התמימות, שידבר אדם דבריו כלא רמאות, ומשאו ומתנו בלא רמאות [וזה לשון הספר הנחמד שלא יועץ אות משא ומתן: ידוע ששאלה וששונה ששואלים לאדם ליום מדיו היא נשאת ונתת באמתת ושתה בעונותינו הרבים יש שמושגים טענות של הבל שבזה מזמן קשים מזונותיו של אדם ומרוצה להתנהג ביושר ואמונה לא יוכל לאכול אפילו פת במלח, ומתוך כך נעשה כהיתר לעשות עולה ולדבר כזב ולהונות ולגנוב ולגזול למשיג גבול וכהנה רעות רבות, מלבד ביטול תורה ותפלה בציבור ומילל שבת וכדומה, ואין איש שם של לב להיות ניחם של הרעה, אוי לחם לבריות מיום מדין, ולא לחנם אמרו מפני מה נברא משולם מבא ביו״ד מפני שצדיקים שבו מועטים, כי כל התורה כולה כלולה באמונה כדכתיב וצדיק באמונתו יחיה. ואדם ניכר בכיסו, כי המאמין בה׳ כי הוא מנותן כח לעשות מיל ושכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש משנה מפי עליון, לא יאמין ששל ידי שוכרו פי ה׳ יצליח בכל דרכיו, הס כי לא למזכיר. ואם יצליח בודאי בלי שום ספק שיהיה עושר שמוד לבעליו לדעתו, מלבד שתשו שיהיה שמור לו לעולם מבא. ואם תראה אדם ישר שמולו בדרך טובים ונושא ונותן באמונה שמזונותיו מצומצמים, חלילה להאמין שיש צדיק אובר בצדקו חס ושלום, משופט כל מארץ לא יעשה משפט יושר, הלילה ומס, רק לו נתכנו שלילות. והמאמין בה׳ באמת בלב שלם יאמין באמונה שלימת שמצור תמים פעלו כל דרכיו משפט, וכל דעביד רחמנא לטב עביד למען ייטב לו בעולם שכולו טוב, ומן אמת שכל ישראל מאמינים בני מאמתים, אבל לא האמונה העיקר והכל לפי רוב המעשה שיהא מורה של האמונה עד כאן לשונו], ופיו ולבו שוים, שכל מי שהוא אחד במה ואחד בלב אינו נקרא תם אלא נקרא חנף ורמאי בלי ספק, כענין שנאמר מרמה בלב חורשי רע וגו'. וכל מי שמולך בתמימות הקב״ה מסייעו כמעשה עבודתו ומתמים דרכיו כענין שנאמר עם הסיד תתחסד וגר וכן אמרו חז״ל הבא ליטהר מסייעים אותו. גדולה היא מדת התמימות לפני המקום שכל מי שהולך בתמימות הקב״ה רוצה וחפץ בו, כענין שנאמר ורצונו תמימי דרך. ולא עוד אלא שבשביל התמימות מיישר האדם לדרך טובה, שנאמר צדקת תמים תיישר דרכו. וכל מי שהולך בתמימות עם ה׳ והכריות׳ הקב״ה משמרו מן החטאים והעונות, ויושב ושוקט ובוטח כיין שוקט על שמריו׳ כענין שנאמר ואהי חמים עמו ואשתמר מעוני, וכן הוא אומר ואני בתומי תמכת כי ותציביני לפניך לעולם. ומן המדה המשובחת הזאת יוצאת מדת האמת, שהיא מי״ג מדות שנתייחס בהן הקדוש ברוך הוא כענין שנאמר ארך אפים ורב וחסד ואמת עד כאן לשונו.",
+            "וכמה גדולה היא מעלת האמת שהיא אחד מן העמודים שהעולם עומד עליהם כמו שאמרו חז״ל, והמתחזק בזה הוא כאילו מקיים את העולם, ומרבה בזה טובה לעולם, כדאיתא בילקוט תהלים מזמור פ״ה על הפסוק אמת מארץ תצמח: כזמן שהן אמת בארץ הקב״ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותם מפורעניות וטובה באה לעולם.",
+            "והוא מקיים בזה המצוות עשה דוהלכת בדרכיו וכדאיתא בספרי על הפסוק ללכת בכל דרכיו: אלו דרכי הקב״ה, ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת וגו'.",
+            "וכל הזהיר תמיד במדת האמת מציל את נפשו ונפש בניו ובנותיו מן המיתה, וכדאיתא בגמרא (סנהדרין צ״ז.) בתלמיד חכם אחד שאמר מריש הוא אמינא ליכא קושטא בעלמא, ואמר לו תלמיד חכם אחד שהיה זהיר במדת האמת שאפילו היו נותנים לו כל ממון שבעולם לא היה משנה בדיבורו, שפעם אחת נזדמן למקום אחד וקושטא שמו, ולא היו משנין בדיבורן ולא מת אדם שם כי אם זקן ושבע ימים. ולקח אשה מהן והיו לו ממנה שני בנים. פעם אחת היתה אשתו חופפת ראשה במסרק, ובאה אחת משכנותיה ודפקה בדלת, אמר בלבו אין דרך ארץ שתכנס לבית בעוד שאשתו עומדת פרועת ראש, ואמר לאותה השכנה שאין אשתו בבית, ומתו לו שני בניו. באו אנשי המקום לפניו ואמרו לו מה זה ועל מה זה, ומה עון יש בידך שמתו בניך. אמר להם כך וכך היה המעשה. אמרו לו צא מעמנו ולא תגרי מותנא באותן האנשים. וענינו הוא כי כל הזהיר בשלימות במדת האמת הוא מתדבק בחייו לאלקים חיים שהוא מקור האמת ולא יוכל מלאך המות לשלוט בו, ורק כאשר הוא זקן ושבע ימים מוכרת למות בעטיו של נחש.",
+            "לפיכך יראה אדם להרגיל עצמו לאמת את דבריו בכל ענין שיוכל׳ ויודה על האמת בכל מה שיעבור עליו בין לטוב בין לרע [לבד שלשה הדברים שהתירו חז״ל לשנות: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא, וגם מפני השלום מותר לשגות].",
+            "ומדה זו תביאהו לעשות כל דבר טוב ולמשוך ידו מכל רע. וכמעשה שהיה באחד שהיה עובר על כל עבירות שבעולם, ובא לפגי החכם שיורה לו דרך תשובה, והיתה תשובתו שיזהר בתכלית הזהירות להתרחק מדבר שקר ובזה נעשה בעל תשובה גמור, כי משך ידו מכל רע כדי שלא יצטרך לשקר׳ ואם לא ישקר יבוש ויכלם, נמצא שהאמת יסוד הבנין, והמחזיק בה ימצא חן בעיני אלקים ואדם. לכן צריך להיזהר בה שהיא מקור המדות העליונות, ואלקינו יצליחנו בה ברחמיו וחסדיו אמן."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Kuntres Sefat Tamim/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,124 @@
+{
+    "title": "Kuntres Sefat Tamim",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kuntres_Sefat_Tamim",
+    "text": [
+        [
+            "<small>הנה עד כאן ביארנו גדר איסור לשה״ר ועתה נבאר בעזה״י את סוף הפסוק מה שאמר ושפתיך מדבר מרמה ויש בזה שבעה פרקים בעונשו ובשכר השומר עצמו מזה והולך בתמימות וע״ש זה קראתי הקונטרס הזה בשם <b>שפת תמים</b> ולקטתיו מפי סופרים וספרים ובפרט מס׳ שערי תשובה לר״י.</small>",
+            "<b>יבואר בו מה היא מרמה ושצריך האדם להרחיק עצמו מזה</b>",
+            "הנה מרמה נקרא על הדיבורים אשר ידבר האדם וכונתו להתעות בו את חבירו, ובכלל זה כל עניני התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות. ואפילו אם אין בעצם השקר נזק והפסד לחבירו, אך יתכן בו לעשותו סיבה אל הנזק ואל הרע, כמו המתעה את חבירו שיאמין בו כי הוא אוהב ורע נאמן עמו, ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממט ויוכל להדיח עליו רעה, נם זהו עון פלילי, והוא משנואי ה׳ עבור זה כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (פסחים קי״ג:) שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן, ואחד מהן המדבר אחד בפה ואחד בלב. גם הקדוש ברוך הוא מתנקם בו עבור מדה רעה זו, כמו שנאמר בירמיה (ט׳ ז׳) בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו, ונאמר אחריו: העל אלה לא אפקד בם נאום ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. כי אלה החלקים ענשם הוא על שני דברים, על השקר, ועל הנזק הצרור בכנפיו, כי השקר מלבד צד הנזק, הוא ג״כ תועבת ה׳, כענין שנאמר תועבת ד׳ שפתי שקר. וכל שבן בזה שמתנבל בערמימותו להזיק ולהצר לחבירו.",
+            "גם אם בדברי מרמה שלו, אין גוזל מאתו דבר שהוא שלו מכבר, ולא חומסו, אבל יתן עינו בטובה העתידה לבוא לידי רעהו, וצודה אותה לקחתה אליו בשקר מליו. או יסבב בשקריו, שיתן לו חבירו מתת אשר היתה מזומנת לרעהו, גם זה בכלל מרמה יחשב, ועיקר ענשו בזה — על השקר. אכן יגדל עונשו בזה, באשר ניסבב ממנו ריעותא לזולתו.",
+            "וכמה שנואה ומגונה מדה זו לפני הקדוש ברוך הוא, שמסלקו עבור זה מעל פניו, כמו שנאמר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה וגו'. ואחז״ל משל למה הדבר דומה, למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו: כל מי שאינו נאמן במלכותי יצא מן המלכות, ואם לאו יתיזו את ראשו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: כל מי שהוא להוט אחר השקר אינו ראוי לדור בעולמי, מפני שאני בראתי העולם באמת, שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים, ואין שקר דר אצל אמת. עוד אחז״ל חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר הקב״ה לקבוע בחותמו, כמה מגונה וגרוע המרגיל את עצמו בהפכו. והזהיר הקב״ה על מאמת אזמרה רבה ואמר (זכריה ח׳ ט״ז) דברו אמת איש את רעהו וגו׳ ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי וגו׳.",
+            "ואמר שלמה ע״ה, שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר. יזהיר בזה על הדבור, שישתמש בו בכל ענין באמת, ושיזהר מן השקר. כי מי שיש לו שפת אמת, והוא נזהר בדיבוריו שיוציאם על קו אמת, הדבור ההוא יצליח ויכון לעד, ויאמינוהו בכל דבריו. בי הבריות יחזיקוהו לאיש אמת, כיון שהורגל כל ימיו לדבר אמת. אבל מי שיש לו לשון שקד, לא יאמינו לדבריו אלא עד רגע. כי השומעים דבריו יאמינו בהם לשעה, ואחרי כן כאשר יבקרו דבריו ויחקרו אותם, יכירו כי שקר המה. ובא הכתוב הזה להזהיר את הבריות שיהיו טהורים בדיבורם, שלא ידברו רק אמת.",
+            "ועל אחת כמה וכמה שיש לו ליזהר שלא יתערבו בדבריו שום דברי מרמה, שהוא אחד בפה ואחד בלב. והקדוש ברוך הוא קורא אותו עבור זה בשם רע, וכדאיתא באגדת משלי על הפסוק מרמה בלב חורשי רע. ואיתא בתנא דבי אליהו, חורשי רע, ומהפכי דברים, ומפטירי שפה ומחליקי לשון, עליהם הכתוב אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות וגו׳. על כן החפץ בטובתו, ילך בתמימות ויזכה לישב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר ה׳ מי יגור באהליך וגו׳ הולך תמים וגו׳."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו כמה גדול עונש המרמה</b>",
+            "בא וראה עד כמה גדול כח המירמה, שהוא מקצר ימיו של אדם, כמו שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וגר. גם בעודו בחייו, יתבזה לבסוף לעיני הכל עבור זה, כי מדת הקב״ה לפרסם לעיני הכל את המרמה הטמונה בלב אנשי המרמה, כמו שכתוב (במשלי י׳:ט׳) הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע, ופירש הגר״א דזה החורש רעה בלבו, ובשפתיו מדבר מרמה וטובות, הוא מעקש דרכיו, כשהולך לעשות לחבירו הרעה שבלבו בכדי שלא יודע דבר זה לחבירו. אבל ממילא יודע הדבר לחבירו שהקדוש ברוך הוא מפרסמו, וכדאיתא במדרש שוחר טוב אין הקדוש ברוך הוא גובה מן האדם, עד שהוא מפרסם מעשיו. והרעה שהוא מצפה לעשות לחבירו, תבוא עליו לבסוף. כמו שכתוב, שוחר טוב יבקש רצון, ודורש רעה תבואנו (ועיין שם בביאור הגר״א).",
+            "ויש כח ביד העון הזה להורידו מנכסיו, ולהענישו בכמה אופנים שונים בזה ובבא. מטעם כי העון הזה של המרמה הוא כלול על פירוש רוב מכמה וכמה עונות, וביותר מגזל ואונאה ושקר, שכל אחד בפני עצמו הוא עון חמור. ובפרט שהמורגל בזה, עושהו כמה מאות פעמים בימי חייו, על כן רעה ומרה אחריתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פרק ג' וזה לשונו: הכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, מוץ ממדת השקר ומדת העולה, מלא ברא ושלא עשה אותם הקדוש ברוך הוא (רוצה לומר, אלא השקר בודה אדם בלבו מעצמו, יכן העול אדם עושה אותה מעצמו) שנאמר הצור תמים מעלו וגו' אל אמונה ואין עול וגו', ונאמר (צפניה ג׳:ה׳) ה׳ צדיק בקרבה לא יעשה עולה וגר, ואומר חלילה לאל מרשע ושדי מעול, ואומר כי פועל אדם ישלם לו וגר. מעיד אני עלי ממים וארץ, מלא נתקבצו בני אדם למיתה, ואין כל בריה יורדת לידי צער, אלא מתוך אכילה ומתיה וממחה מאדם אוכל ושותה ומשמח הוא ואמתו ובניו ועם בני ביתו ער שהוא נפטר לבית עולמו (רוצה לומר שהיצר הרע מראה לו התירים לעשות כל השקר וכל העולות. לגזול ולעשוק ולרמות, כדי שיתנהג הוא וכל ביתו בכבוד ובשמחה כדרך העשירים. ובאמת לא כן דרך ה׳, אלא כל אחד צריך להתנהג בהוצאותיו לפי ערכו, וכאשר נבאר לקמן. על כן נענש האדם המתנהג בהפכו). ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה, אלא מתוך דרכיהן של בני אדם. ואין בני אדם באין לידי בושה, אלא מתוך דרכיהן. ואין עיניהן של בני אדם כהות בחצי ימיהן, אלא מתוך דרכיהן וכו', ושאר המאמר העתקתי למטה עיין שם [צא ולמד מדרך ארץ, כלום אדם בונה בית אלא על מנח להכניס בו פירות טובים ולהכניס בו כלים נאים, ולהצית בו את האור ולהדליק בו נרות (רוצה לומר כשהאדם בונה בית הוא רק להתענג בו ולקבל קורת רוח. כן ברא הקדוש ברוך הוא כל העולמית וכל אשר בהם לכבודו להטיב לטובים, רק שקלקלו בעצמם). אף כך בני אדם, מתוך דרכיהם המה נידונים ודנים אותם. מתוך שהם עברו על דברי תורה ועל דרך ארץ בשביל להצילם מיום הבא, שנאמר אוי להם כי נדדו ממני. בשלשה דברים יסתכל אדם בכל יום, בשעה שנכנס לבית הכסא אומרים לו: ראה דרכך כדרכי בהמה. ובשעה שמקיזים לו דם אומרים לו: ראה שבשר ודם אתה. ובשעה שהוא עומד על המת אומרים לו: ראה להיכן א��ה הולך, ועדייו אינך חוזר בך אלא אתה יושב ומרבה לדבר דברים יתירים, שנאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו. ובשקר אתה מדבר ועובר על מה שכתוב בתורה מדבר שקר תרחק וגו'], ורוצה לומר שעל ידי השקר והעולה שהאדם עושה, הוא מביא את עצמו לידי כל אלו.",
+            "וכה״ג איתא במדרש שוחר טוב בדרך משל ומליצה, שנים שנים באו אל נח, אתא שיקרא בעי למיעל לתיבותא, אמר ליה נח לית את יכיל אלא אם כן נסבת ליך זווג, פגע ביה פחתא (הוא הפחת וההיזק) אמר ליה מנן את אתי, אמר ליה מן נח דאזילת למיעל לתיבותא ולא שביק לי אלא אמר לי אי אית לד בר זוג את יכיל למיעל, ואי את בעי, תהווי זווגי. אמר ליה ומה את יהיב לי. אמר ליה אנא מתקן עמך, דכל מה דאנא מסגל (פירוש מבין) את נסבת. אתקון ביניהון, (פירוש הסכימו ביניהם) דכל מה דשיקרא מכניס, תהא פחתא נסבא, ועלין תרווייהו לתיבותא. כיון דנפיק, הוי שיקרא אזיל ומכניס, ופחתא נסבא דקדמי קדמי, אתא שיקרא אמר ליה היכן אנון כל דמסגלתא, אמרה לו וכי למגן אתקינת עמי דכל מה דאת מכניס אנא נסבא, לא היי ליה פתחון פה. לכך נאמר, הרה עמל וילד שקר, עד כאן לשון המדרש.",
+            "[הג״ה. ואעתיק בזה מה שכתב על זה בעל נתיבות עולם, וזה לשונו: המדרש בא לבאר ענין השקר, שיש לשקר בן זוג היא הפחתא. כי המכניס ממון בשקר, ויש לו תוספות ממון שקר שאין ראוי לי, מתחבר אל זה חבור שהוא מקבל התוספות שהוא תוספות שקר, ואלו שנים מזדווגים יחד כמו זכר ונקיבה. ומפני כך אמר כי השקר היה רוצה לכנוס לתיבתו של נח ולא רצה נח לקבל אותו, כי נח לא היה מקבל רק זכר ונקיבה, כי הזכר והנקיבה ביחד יש להם קיום, כי אי אפשר לזכר שהוא נחשב פועל, להיות בלא מקבל שהיא הנקיבה, ואי אפשר למקבל להיות בלי פועל. וכאשר יש פועל ומקבל, הוא הזכר והנקיבה ביחד, יש קיום אליהם. כי הפועל בלבד הוא יוצא מן השיווי, והמקבל בלבד הוא יוצא ג״כ מן השיווי, וכאשר הם ביחד יש להם השיווי, פועל ומקבל. וכל דבר שיש לו שיווי יש לו קיום. ותיבתו של נח לקיום נעשתה, ולפיכך לא היה מקבל רק זכר ונקיבה. ולכך כאשר בא השקר לכנוס לתיבתו של נח, רוצה לומר שיהיה השקר בעולם, ולא רצה להכניסו כי השקר אין לו זיווג, ואי אפשר שיהיה בעולם. ולכך כאשר בא אליו חבור, אמר שיהיה זיווג לשקר, כלומר אם השקר יוצא מן השיווי, שפעל שקר ומכנים ממון שלא כדין, יש כנגד זה שמתחבר אליו הוא חבור שמקבל תוספות של שקר, ונאבד שם. ומפני כך יש להם חיבור של זכר ונקיבה, וזהו קיום שלהם. אבל אם לא היה חיבור שמקבל מה שמכנים השקר, לא היה אפשר שיהיה השקר בעולם, כאשר השקר יוצא מן הסדר השוה והיושר. אבל כאשר יש כאן פחתא, היינו חבורו, שכאשר האדם עושה שלא באמת, יש כאן דבר שמחסיר ממנו מה שעשה דבר זה עד שיחזור אל הסדר הראוי. לכך ידע האדם, אם מכנים ממון בשקר, יש כנגדו זיווג שלו המתחבר אליו, רוצה לומר חסרון והעדר, המקבל מה שאסף. וזולת זה שאין כנגד השקר חבור המתחבר אליו, אי אפשר שיהיה השקר אף שעה אחת, רק עתה שהשקר יש כנגדו חיבור שמתחבר אליו החסרון אשר נוטל ומקבל מה שיעשה בשקר, יש לשקר זמן מה שהוא בעולם, עד כאן לשונו].",
+            "ועוד נראה פשוט מה שתלה המדרש בנח, כי עד נח היה ארך אפים עבור איסור החמס, שגעשה לרוב על ידי שקר ומרמה גדולה מאוד, כמו על שאר עבירות. ולכך הרשע שראה שממון העול של גזל וחמס מתקיים כמה מאות שנים בידו וביד יוצאי חלציו כמה וכמה דורות, הפקיר את עצמו לזה העון בכל ימי חייו, ונתמלאה כל הארץ חמם. אבל מדור המ��ול והלאה, הנהיג ה׳ יתברך חדשות בארץ, שכל מה שירויח במרמה ושקר, יבא פחתא ויקחנה, ובמו שאומר הכתוב עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו, יראו רבים וייראו. וביותר נמה שאלו המעות הבאים לו כדרך שקר ומרמה, יכלו גם את מעותיו הכשרות שיש לו מכבר, וכדאיתא במס׳ ר״א זוטא: אם נטלת את שאינו שלך, את שלך יטילו ממך, ולא נשאר בידו כי אם עון השקר והמרמה לבד.",
+            "ובעונותינו הרבים נתרבו עתה עניני השקר והרמאות בעניני המסחר לאיזה אנשים, ונעשה אצלם כהיתר, שמשקרים במשאם ומתנם, ואומרים: בכך וכך קניתי, וכך וכך נתנו לי, ולפעמים נשבעים ג״כ על ככה. [ושבועה בלשון לעז, גם היא שבועה מן התורה]. וחושבים שזה הכל בכלל חריצות וחריפות לידע להרויח, ואומרים שמי שאינו עושה כן בדורות הללו׳ אין אובל לחם. עד בעונותינו הרבים היינו חרפה לשכנינו, שאומרים הדבר ידוע שישראל יעשו עולה וידברו כזב, ולא ימצא בפיהם דבר אמת. אוי לנו על חילול שמו יתברך שנעשה על ידינו.",
+            "ואיסור המרמה גרם שהעולם הולד ומתמעט, וגלגל העניות חוזר בעולם. וכמעט אינו מצוי בזמנינו שעשיר יאריך בעשרו כל ימי חייו, אלא למחצית ימיו, או לשלישיתו, או לפעמים למספר מעט מן השנים, מה שלא היה כן בדורות שלפנינו, שגדר העשירות ינתן לאיש למספר שנים וירחים. אין זאת כי אם שזאת הסבה גרמה הכל. וכידוע שישראל ערבים זה לזה.",
+            "ואם נראה אדם שהוא עושה עול, ומתקיים לו עושרו, בודאי שהעושר שמור לו לרעתו, על דרך הכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואחריתו יהיה נבל לעולם הבא. יגרס בחצץ שיניו, וזרעו יהיה מבקש לחם. בי בהתערב ממון של איסור בממונו, בא זה ואיבד את זה, וכנ״ל. וכמאמר בת נקדימון בן גוריון דמייתי בכתובות דף ס״ו עמוד ב'.",
+            "ובמעט ברור שהשקר שמשקרים הוא שלא לצורך, שאם ירצה היה יכול לומר: בכך וכך חפץ זה, לא אוכל ליתן בפחות, ודיו. ומה יתן לך ומה יוסף לך לשון רמיה. ואף אם הוא חושב להרויח הרבה על ידי השקר, מדבר שקר ירחק שיותר ממה שהוא מרויח הוא מפסיד לפי האמת. והבוטה בה' ונושא ונותן באמונה, חסד ה׳ יסובבנו, וברכת ה׳ היא תעשרנו. ובודאי שלא יחסר לחמו, ויהיו מזונותיו בהיתר ונחת וכבוד.",
+            "וזהו כונת הכתוב, מי האיש החפץ חיים, פירוש בעולם הבא, ואוהב ימים לראות טוב גם בעולם הבא, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה דאם ינהל עסקיו בדרך מרמה, אף שיצליח בתחלת לבסוף ילך ממונו לטמיון, וכאשר מבואר למעלה במדרש, דהפחתא מוכנת ומזומנת ליקח את ריוח השקר, ולא יראה ימיו בטוב. אבל כאשר יהיה זהיר ממרמה, יראה ימי אחריתו כזקנה ושיבה טובה. וגם לעולם הכא מה רב טוב הצפון לו, כמו שכתוב הולד בדרך תמים הוא ישרתני."
+        ],
+        [
+            "<b>יבוארו בו הסיבות המביאות לידי מרמה</b>",
+            "והנה אם נבוא לחשוב סיבות הענין של עון מרמה, שנעשה כהפקר לאיזה אנשים, רבות הנה. אך אלקט את הסיבות העיקריות המביאות לידי זה.",
+            "והוא, שנעשה מתחלה הפקר אצלו איסור גזל ואיסור שקר, ועל ידי זה ממילא הופקר אצלו אח״כ עון מרמה ג״כ, שהוא על ידי שיתוף שניהם. וכשהוא רוצה ליטהר מכתם העון הזה, יתבונן תמיד בגודל העון והעונש של איסור הגזל והשקר, וינצל ממנו.",
+            "הנה המצוה הזאת של השמירה מגזל, היא מן המצות המושכלות, שאלו לא נתנה התורה ימצאנה האדם בשכלו. והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון. וצריך אדם שישא ויתן באמונה, ויהיה נקי כפים מן הגזל, כדי שיהיה זוכה לעלות בהר הקודש אלקים, כמו שאמר דוד עליו השלום מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפים ובר לבב. למדנו מכאן, כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה׳ וממקום קדשו. וכן דרשו רבותינו זכורנם לברכה שכל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה, שנאמר לא יגורך רע, לא יגור במגורך רע.",
+            "ודע עוד, דדין שמים באיסור גזל חמור הרבה מאוד, עד שאפילו גרם הפסד לחבירו, ופחות מזה, יכנס ג״כ בכלל איסור גזל. כדאמרינן (בבא קמא קי״ט) אר״י כל הגוזל חבירו שוה פרוטה, כאלו נוטל נשמתו ממנו שנאמר כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח וכו׳, ואומר ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך, ואומר מחמם בני יהודה אשר שפכו דם נקי, ואומר ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים וגו׳, מאי ואומר, ובי תימא הני מילי היכא דלא יהיב דמי, אבל היכא דיהיב דמי לא, תא שמע מחמם בני יהודה וגו׳ (פירוש וחמס הוא היכא דיהיב דמי ולוקח החפץ בחזקה) וכי תימא נפש דידיה אין, בניו ובנותיו לא, תא שמע בניך ובנותיך. וכי תימא הגי מילי היכא דקא עביד בידים, אבל גרמא לא, תא שמע ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים, וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים, אלא מתוך שהרג שאול את גוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם.",
+            "למדנו מזה, דאפילו גרמא בעלמא שגרם בסיבותיו הפסד לחבירו, ויותר מזה שאפילו אותו ההפסד לא געשה בפועל ממש על ידי גרמא, רק שבסיבותיו מנע את האיש הממציא ריוח לחבירו להשתכר שיוכל לזון את ביתו, נחשב בשמים כאלו הרגו ממש לאותו פלוני ואנשי ביתו, ונענש עבור זה בעונש גדול. ומה יענו אלו אנשי המרמה שהופקד בעיניהם עון העושק והחמס ממש.",
+            "כמה חמור הוא איסור גזל, שהרי מן השמים ממהרים לשמוע צעקת הנגזל, כדאמרינן (בבא מציעא נ״ט): אמר ר׳ אבהו שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה וגזל ועבודה זרה, אונאה דכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך ובידו אנך. גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. עבודה ורה דכתיב העם המכעיסים אותי על פני.",
+            "וביותר מזה, שאפילו אם יקריב קרבן עולה שהיא כולה כליל, או יעשה שאר מצות ה', מעושק וחמס, לא ירצה לפניו, כמו דכתיב, כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולת ואחז״ל לולב הגזול והיבש פסול, ומשלו על זה באגדה: למה הדבר דומה, לליסטים שהיה יושב בפרשת דרכים ומלסטם הבריות פעם אחת עבר לשם שלוחו של מלך, שהיה המלך שולחו לגבות מס ממקום אחד, וקם עליו הליסטים הזה ולקח ממנו כל מה שהיה לו. לימים נתפס אותו הליסטים וניתן בבית הסוהר. שמע עליו אותו השליח של המלך ובא אצלו, ואמר לו: אם אתה נותן לי כל מה שלקחת ממני אלמד עליך זכות לפני המלך. אמר לו: אין לי מהם אלא זה המלבוש שהיה מן המלך, נתנו לו. אמר לו: למחר כשתצא לדין ויאמר לך המלך יש לך אדם שילמד עליך זכות תאמר יש לי אדם אחד, והמלך ישלחני ויקראני ואלמוד עליך זכות. למחר כשהיה הולך לדין אמר לו המלך כלום יש לך אדם שילמד עליך זכות, אמר לו יש לי אותו פלוני. שלח המלך בשבילו ואמר לו מה אתה יודע בזה האיש. אמר לו ידעתי בשעה ששלחת אותי לגבות המם ממקום פלוני, קם עלי ולקח כל מה שהיה לי, והרי זה המלבוש שהחזיר לי יעיד עליו. התחילו הכל אומרים, אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב כדי לזכות בו, ואם היה הלולב גזול הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמוס אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו.",
+            "[הג\"ה. ומקרא מלא הוא, ואהבת את ה׳ אלקיך וגו׳ בכל מאודך, דוקא מאודך, שלך. ומה שכתוב ובכל נפשך ולא כתיב סתם ובכל נפש, להורות לנו, שכל אחד צריך לעבוד הקב״ה לפי כחות הרוחניים שהטביע הקב״ה בנפשו, ולא יסתפק במה שהוא עובד ה׳ כמו חביריו, כי כל אחד יהיה נידון לפי שכלו וכהות נפשו, וכמ״ש בשמה״ל בשער התבונה בפרק י״ד בסופו. וכהאי גוונא לענין עבודת ה׳ במאוד, צריך ג״כ בכל אחד לפי מאודו, בין להקל בין להחמיר. וזהו שאמר הכתוב בישעיה (נ״ט) בצדקה תכונני, רחקי מעושק כי לא תיראו, וממחתה כי לא תקרב אליך. אמר שגאולת ישראל תהיה בזכות הצדקה, שבה יתכוננו לנצח, שעל ידה יתעוררו הרחמים הגדולים עליו ועל כלל ישראל, כידוע שבזכות מצוה זו מתעוררים למעלה רחמים מרובים. ואח״כ מייעצו הנביא ואומר, רחקי מעושק כי לא תיראי, רוצה לומר אימת יהיה זה, כשתרחיק את עצמך מעושק וגזל, אז תחפה עלינו מצות צדקה ולא נצטרך לירא משום מקטרג, כי לא יוכלו להרים ראש נגד זכותה, ואז המחתה לא תקרב אלינו. אבל אם לא נרחיק חס ושלום עצמינו מעושק וגזל, אז עון זה יש כח בידו לקטרג יותר מכל העונות, וכמאמרם סאה מלאה עונית כי מקטרג, גזל מקטרג בראש, וממילא תקרב חס ושלום מחתה על ידי זה, וכמו שהיה בדור המבול שעל ידי החמס התקרבה להם מחיתת המבול ונמחו מן העולם. ובפרט שהרגיל בגזל ועושק, המצות והמעשים טובים שלי הם ג״כ על ידי גזל ועושק, ואין כח בידם לעורר רחמים, ואדרבה מזכירים חובתו, וכדאיתא בזוהר פרשת ויקהל על הפסוק: הלא פרוס לרעב לחמך, לחם לא כתיב, אלא לחמך, ולא מעושק וגזל].",
+            "וכן מצינו בעולת העוף, שכתוב בו והסיר את מוראתו בנוצתה, מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזילות וחמסים, אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר והסיר את מוראתו בנוצתה, אבל בהמה שאוכלת מאבוס בעליה, מקריב כולה, שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. והגה זה ענין נפלא שמקיץ מתרדמת הזמן, כי כל שיש בידו גזל, לא יגש אל מזבח ה׳ ולא יעלה ולא יראה לפניו, אבל שקץ ישקצנו אם לא יחזיר הגזלה.",
+            "גם בעולם הזה לבסוף יצא נקי מנכסיו על ידי זה, כי הקדוש ברוך הוא המין לו איש שהוא רע וקשה ממנו, ליפרע ממנו על ידו. כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה כל מה שאדם גוזל וחומם בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזים אותו. וגם הבוזז הזה, שהוא חושב שהוא עומד בפני כל, גם עליו כשתתמלא סאתו, ימצא הקדוש ברוך הוא אנשים שהם רעים וקשים גם ממנו, ויכלו גם אותו, כמאמר התנא באבות: אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים וכו', על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפים יטופון.",
+            "ויש כח ביד העון הזה לעורר דין עליו, ולחתום את גזר דינו יותר מכל העוגות, כמו דאמרינן (בסנהדרין ק״ה) אמר ר׳ יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו׳. וזה אחת מן הסבות שגורמות כיום לכלות ממון ישראל׳ שאין מתקיים עשרם בידם רק לזמן מועט, כי בעונותינו הרבים נתרבה גזל וחמס בעולם על ידי אלו שהולכים בערכאות של עובדי כוכבים ומזלות ומלשינים על חביריהן ומוציאים מהם ממונם, ולבם בריא להם על זה כאולם, שחושבים שזה ממון כשר אחרי שהרשוהו עובדי כוכבים ומזלות לזה. אבל באמת זהו גזל גמור, אחרי שאין חוקי התורה ומשפטיה שהוא רצונו של הקב״ה, מסכימים לזה. על כן כל עוד שיודע בעצמו שעל פי התורה אין האמת והצדק אתו, רק שהוא יכול להוציא מאת רעהו על פי מלשינות לפני הערכאות, יברח מממון זה כבורח מן האש. כי יכלה גם את ממונו הכשר שיש לו מכבר, וכנ״ל.",
+            "גם תפילותיו אין מקובלות לפגי ה׳ כל עוד שהגזל בידו, שאותה התפלה נקראת תפלה עכורה, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק ותפלתי זכה (איוב י״ב): וכי יש תפילה עכורה, אלא כל תפילה שאין בה גזל זו היא תפילה זבה, ושיש בה גזל זו היא תפילה עכורה. והכוונה במו הבית העכורה עם שמריה, כל זמן שלא יופרשו השמרים וירדו למטה, אינו ראוי היין ההוא לשתיה אף לאדם פחות, וכל שכן שלא להתקבל לדורון לפני המלך, כי נתערבו חלקי השמרים בכל טיפה וטיפה. כן בה עון הגזל, שהוא מתערב בכל תיבה ותיבה מתפלתו, ואינו מניחן לעלות ולהתקבל לפני ה׳ עד שיפריש הגזל מאתו.",
+            "וכתבו הספרים התעוררות נפלאה, שממנה יוכל האדם להתבונן את עון העושק והגזל. שהלא ידוע שיום הכיפורים הוא היום האחרון ששייך לשנה, והוא היום הטוב שבכל השנה, שבו נמחלים עונותינו. וגמר חתימת תפילותיו הנוראות, היא תפלת נעילה. ומה אמור בה - למען נחדל מעושק ידינו. בכל זה יתבונן האיש הנלבב, וישמור את עצמו מגזל בכל כחו כל ימי חייו."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו עונש גזל וחמס לעתיד לבא</b>",
+            "והנה בפרקים שעברו ביארנו קצת עונש גזל וחמס בעולם הזה. ועתה נבאר מקצת מגודל העונש לעתיד לבא, אם לא יראה לתקן את העון בחייו, דהיינו להשיב את ממון העול, או לפייסו עד שימחול לו.",
+            "הנה ידוע שעל עון הגזל, וכן כהאי גוונא בכל עונות שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ואפילו יום המיתה אין מכפר לזה. וכדאיתא במ״ר ויקרא י״ז: ותשבר כד על המבוע, זו כרס, לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת, ומוסרת לפה, ואומרת לו: הילך מה שגזלת וחמדת ונתת לי, [ונוכל לומר שזהוי כונת הכתוב כמשלי י׳, ופי רשעים יכסה חמס]. גם אחז״ל שעבור זה החטא מאכילים אותו שם חול הדק, ושיניהם נשברות, כמו שנאמר שיני רשעים שיברת. וכשהם אינם רוצים לאכול, משיב להם הקדוש ברוך הוא: מדוע כשהייתם אוכלים גזל בעולם הזה היה מתוק בפיכם.",
+            "ואפילו אחר כל העונשים, לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי כספרים מעשה נפלא שהיה כימים הראשונים, שבא אחד בגלגול סוס, והיה עובד בכל כחו כדי לשלם את חובו. וזהו מן הגלגולים הקשים. ולפחות יצטרך לבוא עוד הפעם לאותו העולם, לחזור ולהיבראות, כדי לפרוע את גזילתו, כמו שמובא בכמה מקומות. וכן כתב הגר״א במשלי על הפסוק, מציל נפשות עד אמת.",
+            "ובזה ביארתי המדרש בקהלת על הפסוק שמח בחור בילדותיך ויטיבך לכך וגו׳ ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. משל לאחד שברח מפני הקוסטינר (הוא שופט הממונה מהמלך לדון את המחוייב), היה רץ, והוא רץ אחריו, אמרו לו מעט בריצה שלא תרבה בחזרה. כך, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. והדבר פלא, אבל לפי זה ניחא הכל. שקהלת לימד דעת את העם בסוד הגלגול, ואמר לנו, אמת שאתה יש לך בבחירתך בעולם הזה לעשות כל מה שלבך חפץ, לגזול ולחמוס ולעשוק, ואף לחסר כל מצוות עשה שבתורה. אבל תדע, כל מה שאתה מרבה בריצה, לרוץ מלפני ה׳ יתברך בעולם הזה, על כל אלה יביאך האלקים במשפט שם, ותוכרח אח״כ לחזור עוד הפעם ועוד הפעם, ועל כרחך תתקן מעשיך, ואם כן למה לך לברוח. וכרב שאומר לתלמידו, למה לך לברוח מבית הספר ולהתווסר בחגם על זה, ולבסוף תוכרח ללמוד כמו שאצווך, הלא טוב לך שתשב פה ותציית לדברי, ותלמיד טוב תקרא.",
+            "[הג״ה. ואל יתפתה האדם מיצרו לאמר, מה היזק יגיע לי אם אבוא עוד הפעם לעולם הזה. אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאחד שהיה יורד מנכסיו, ועזב את אשתו ובניו הקטנים במר נפשו, והלך למדינה רחוקה באיי הים כמה אלפים פרסאות מביתו, לבקש טרף ביתו. והיה שם כמה שנים ולא הרויח כי אם לחם חקו. והתמרמר כמה פעמים על רוע מצבו, שמוכרח להיות גלמוד ולא לראות בניו החביבים לו כנפשו. אך אחר כך במשך השנים, הצליחו הקב״ה ונעשה עשיר גדול, ותיכף הודיע זה לאנשי ביתו, ובישרם שיבוא לביתו במשך שבעה חדשים, שהוא מוכרח לנסוע על שבעה ימים, כל ים מהלך חודש שלם. וישמחו כל אנשי ביתו שמחה גדולה, וגם כל קרוביו ומשפחתו שמחו על זה. ותיכף קבץ את כל ממונו, ויחל לנסוע לביתו.",
+            "ובעת החל לנסוע, ויפגע בו אחד ממיודעיו, ויאמר לו: עצתי שתראה לעלות על זיכרונך ולהתבונן, אולי מגיע למי שהוא מאנשי המדינה ממך מעט מעות, ולהחזיר לו. כדי שישאר כל ממונך נקי מגזל, ואז תלך לבטח ותשוב בשלום לביתך, אי לאו הכי יעכבוך הפרוטות הקטנות באמצע הדרך. ויהי כמצחק בעיניו, וישם לדרך פעמיו, ויודיע לביתו כי החזיק בדרך, ובא יבא ליום המוגבל.",
+            "ויהי בכלות שבעת החדשים, ובא אותו יום המוגבל, יצאו בבוקר כל אנשי ביתו וכל משפחתו לחוץ לעיר, עד מקום הקף החומה שהיתה מפסקת בין העיר ובין הים, כדי לקבל את פניו בשמחה בעת בואו מן הים לחומת העיר. וימתינו שם כמה שעות, ויכלו עיניהם להמתין שם לבואו. ובתוך כך ראו שבאה ספינה לשפת הים, וישמחו שמחה גדולה, כי חשבו שתיכף ירד אביהם אליהם.",
+            "אבל שמחתם נהפכה לתוגה. שפתאום ראו שנסגרה החומה, וימתינו שם עד בוש. וישמעו את קול אביהם שהוא מתנפל לפני השרים ושופטי המדינה, שירשוהו לילך לביתו. וישיבו לו כי בינונים באה להם ידיעה ממקום המדינה שהיה שם, איך שלפני עשר שנים עשה שם עולה לאדם בממון, ונכתב זה שם בספר הזיכרונות. וזה המעשה היה שם באחד מן האיים שאין מקום לדואר לילך שם ולהשיב את הגזילה, על כן מן ההכרח הוא לשוב בעצמו לשם, ולפרוע חובותיו, ואח״כ יוכל לבוא לכאן. וכשימועו זה, התחיל לבכות עד מאוד, ויתחנן להם כי זה יותר מעשר שנים שלא ראה את בני ביתו, והוא מתרצה להשיב עתה הגזילה עשר מעמים, אך שירשוהו לחזור לביתו. וימאנו ליתן אוזן קשבת לדבריו. ויאמרו לו, אחרי שלא יגיע מזח תועלת לנגזל, מה יועיל אם יקנוס את עצמו בכפלים. גם הוכיחוהו על מניו ויאסרו לו, הלא אנו יודעים שהתרו בך בעודך במקומך שלא תובל לצאת מן הים ליבשה עד שתפרע לכל אחד ואחד את המגיע לו.",
+            "וכראותו שאין דבריו עושים פרי, התחיל לבקש תרשוני על כל פנים ארד לביתי ולהיות שם מורש ימים לשמוח עם אנשי ביתי, ואח״כ תשיבוני למקומי הראשון. וגם לזה לא הטו אוזן לדבריו. ויבן עד מאור במר נפשו, ויאמר תרשוני על כל פנים על זמן מה לראות את אנשי ביתי, כי זה שבעה חדשים שסכנתי עצמי על הים בשבילם, ומי יודע מתי אראה אותם עוד. ויענו לו ויאמרו, כן הדבר, אבל לא תרד לשם, רק נפתח דלת החומה ותראה אותם מרחוק. והנה כאשר נפתחה דלת החומה, וישמחו אנשי ביתו עד מאוד, כי חשבו שהורשה לו לירד אתם לביתם. אבל כעבור זמן מועט, והשוטרים אצים לאמור חזור למקומך הראשון. מי יוכל לשער גודל הצער והככי שנעשה לו ולהם אז, באמרם שוה כמה שנים שחכו לו, וביותר אלו שבעה חדשים האחרונים, שיום לשנה היה לו ולהם אז. ועתה הוכרח לחזור לגירותו ולסכנתו על הימים. ומי יודע אולי עוד הפעם ישאיר בידו ממון אחרים באיזה ענין, ויצטריך לחזור עוד.",
+            "בן הדבר אחי. חנה עיקר ירידת האדם מהעולם העליון לפה, הוא אך להשתכר מעט תורה ומצות, כדי למאיר אח״כ באור הנצח בעולם העליון. והוא צריך להתנהג בזה כמו גר בארץ אחרת, שבא שם רק על עסקי סחורה, שאינו הושב רק בעניני סחורתו, איזה לקנותה ואיזה שלא לקנותה, אבל לא על שאר הענינים, אחרי שאין דעתו להשתקע שם. אך מסיבת היצר, ועוד כמה ענינים, שוכח האדם בנערותו על מה בא לפה, ויחשוב כי תושב הוא ולא גר. אך בבא ימי הזקנה, מתחיל להרגיש בגירותו, ומתחיל לקבץ את סחורותיו לתיבתו, [והם מתורה ומעשים טובים שעשאם בימי חייו]. וסבלות ימיו, מתחיל לנסוע לביתו. והנה ידוע מהזוהר הקדוש ששבעה דינים עוברין על האדם, עד שיבוא למקום מנוחתו. ומי יוכל לשער גודל כח של כל דין ודין, דהלא ידוע מאמר הגמרא על הפסוק עוברי בעמק זעפא מעין ישיתהו, שמורידים דמעות כמעין של שיתין קודם שהולכים לגיהנם. והוא אחד משבעה דינים, ומסתמא צער חיבוט הקבר וכן שאר הדינים, ג״כ לא נקלים חמה. ובודאי בכל דין ודין בלו עיניו ליחל, מתי יגמר הדין ויצא ממות לחיי נצח בגן עדן ולהתראות שם עם מעט מצותיו שהם הם עיקר תולדות שלו, כמאמרם עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ושמח בהם יותר ממה שהאדם שמח עם בניו בעולם הזה. וככלות כל הדינים וכל הענינים, אך שנמצאו בידו עון עשק וגזל. לא יניחוהו הכרובים שומרי הפתח להכנס לגן עדן אל מקומו בשום אופן. רק יניחוהו מרחוק לראות את מקומו, אם יש לו זכות גדולה. אבל לא יניחוהו להכנס לפנים ולהשתקע שם. והוא בוכה במר נפשו על זה שמוכרח לירד עוד בגולה בעולם השפל, ולחזור ולהיבראות, ולמות, ולסבול עוד הפעם חיבוט הקבר ושאר דינים. ומי יודע אם יזכה, אולי יקלקל עוד יותר ויותר חס ושלום].",
+            "ודע עוד, שאדם הגונב והחומס לחבירו, לא די שממון העול ילקח לבסוף מידו, אלא כל חלקי הצער שציער אז בזה לחבירו, ינתן לו ג״כ במדה ומשקל ממש.",
+            "ובזה ביארתי הפסוק בקהלת, ושבתי אני ואראה את כל העשוקים הנעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם, ועיין בפירוש רש״י. והנה כפל לשון של שתי פעמים, ואין לו מנחם, וגם תיבת ומיד עושקיהם כח, אין לה ביאור. אך בזה יבואר בפשיטות. דהנה אני, שעיני בשר לנו, אם נראה איש עני שלוה מאחד עשרים רו״כ, ויסע מביתו לנוד באשר ימצא, להשתכר מעט להחיות את נפשו. ובהיותו בדרך, מצאו לסטים אחד, ויתחנן לו העני כי ירף ממנו. והרוצח לא שמע לדבריו, ויכהו מכות נמרצות, ויגזלהו עד פרוטה האחרונה. והעני הזה בבה במר נפשו עד מאד, ואין לו מנחם, עד שנחלש ונתעלף בדרך. וימצאוהו אנשים מושכב בשדה, וברוב עמל ויגיעה השיבו את רוחו, ויספר להם את כל הקורות אותו. ויתמהו איש אל רעהו לאמר, מה סיבב אלקים לאיש מה, שהוא איש עני, ובמה יבוא עתה לביתו לפרנס הטף שלו.",
+            "אבל כל זה הוא רק לעיני בשר, שאין אנו יודעין מה עשה עד עתה. אבל באמת מי חשוד קדשו ברוך הוא דעביד דינא בלא דינא. ומסתמא הוא עשה ג״כ כעין זה, בגלגול זה או בגלגול ראשון לאיש אחר, בהפסד המעות ובסיבוב הצער, עד שלא היה לאיש ההוא ג״כ מנחם מרוב הדאגה. ולכן פרע לו הקב״ה עתה מדה במדה.",
+            "וזוהי כוונת הכתוב, ושבתי אני ואראה את כל העשוקים הנעשים תחת השמש, היינו שנעשו עשוקים פה בעולם הזה, והם בוכים במר נפשם על זה ואין להם מנחם. והתבוננתי ברוח הקודש וראיתי, אשר מעושקיהם לבסוף ינטל מהם זה הממון, וג״כ בצער כל כך עד שאין להם מנחם. וזהו שאמר ושבתי אני ואראה את כל העשוקים וגו׳ ואין להם מנחם. והראה לו הקב״ה, שמיד עושקיהם ינטל לבסוף גם כן הכח, והבכיה תהיה רבה כל כך עד שלא יהיה להם גם כן מנחם מרוב הדאגה."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו שתי סיבות גלויות, המביאות את האדם לידי גזל וחמס. </b>",
+            "והנה כל זה אמרנו והזהרנו למי שעדיין אינו רגיל מה החטא, ונקל לו להירפא ברפואות קלות אבל מי שהורגל חס ושלום בזה החטא של איסור גזל רחמנא ליצלן, וקשה לו לפרוש ממנו, תקנתו שידרוש בנפשו מאין בא למחלה קשה זו. והנה לעון גזל שהופקר בפני איזה אנשים, יש כמה סיבות, אך נבאר שתים שהן גלויות לעיני הכל.",
+            "א׳. ריבוי ההוצאות ומותרי המלבושים שנעשו קבע בעונותינו הרבים. ודין גרמא לנו בזמנינו כל הצרות וכל התלאות, מבפנים ומבחוץ. ובתחילה כשמרגיל אדם את עצמו בזה, אינו מתבונן על אחריתו. והיצר הרע מתנהג עם האדם בזה כציד המשליך סזון במצודה לעיני כל בעל כנף׳ אשר מרוב רצונה אחר האכילה, וממיעוט דעתה, אינה מבטת כלל במצודה הפרוסה, וכשנכנסת שם, שוב ניצודה ועומדת, ומוכנת לשמיטה.",
+            "כן הוא בענין זה, שבתחילה כשהקדוש ברוך הוא מזמין לאדם מצות בחסדו, כדי שיוכל להחיות את נפשו בזה, וגם לפרוע מה חובות הבורא כצדקה וגמילות חסד והחזקת התורה, וכדומה לזה. היצר הרע מסיתו, שעתה גאות לו להתנהג בעניני הוצאות הבית והמלבושים במעלה הגבוה מערכו [הפחות כחמכובד, והמכובד כאחד מעשירי העם]. כדי שיתראה לחשוב ומכובד לעיני חביריו. והאדם הולך אחר עצתו, מרגיל את עצמו מת עד שבהמשך הזמן הוא נעשה מוכרח לזה להתנהג כדרך הגבוהים. ואח״כ אם תזדמן לו שנה או שנתים שאינו משתכר לפי ערך ההוצאה אשר הרגיל את עצמו מת מצא לו היצר מקום להטעות אותו ולפתותו לגזול ולחמות ולהיות לוה רשע ולא ישלם, כדי להתנהג כאופן הראשון שלא יתבזה לעיני חביריו שבעיר. וברבות הומן נעשה גזלן וחסמן שאינו חושש כלל לחיי נפש חבירו.",
+            "גם פעמים רבות הוא מביא את עצמו לידי סכנה על ידי זה, שנחלה מרום הדאגה על ידי הקלון והכלימה שיש לו מכל עבריו מסביב. כי תחת מעט הכבוד אשר הנחילו היצר הרע מתחלה על ידי הנהגתו, ינחילהו עתה משנה כפלים קלון, אשר הכל מבזים אותו עכור דמיהם. וזהו עונשו בעולם הזה, מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא עבור עון הגזל.",
+            "אבל כבר אחז״ל איזהו חכם הרואה את הנולד, דהיינו שצריך האדם אפילו בעת שהוא תקיף במצבו, להתבונן תמיד בתהפוכות הזמן המצוי מאוד בעונותינו הרבים, ושלא להתנהג בעניני הוצאות ביתו רק בדרך אמצע, לפי מה שהוא אדם ולפי המקום. ואף אם חננו ה׳ שהוא עשיר גדול, לא ילבש בגדי רקמה חשובים מאוד, כי נפש הוא חובל, שמביא לאדם לידי גאוה, גם מגרי ביה יצר הרע בנפשו, גם גורם שאחרים שאין ידם משגת, יראו ממנו וירצו לעשות כמעשהו, וסוף שלווים ואינם משלמים, או גחלים וחומסים.",
+            "דמתוך אלו המותרות, רבו בזמנינו הוצאות הנשואים במלבושיהן, עד שרבות בנות באות לידי בזיון בהגיען לפרק נישואיהן. אב ואם בוכים ומבכים, ואין להם מושיע. וכהנה רעות רבות וצרות שעוברים על ראש העניים. ומי גורם לכל זה אם לא ריבוי הוצאות ומותרי המלבושים שנעשו קבע בעונותינו הרבים, שגורמים בזה רעה לעצמם בזה ובבא, וגם לכל העולם כולו.",
+            "והסיבה השניה שמביאה לגזל, היא חסרון ידיעה. שנדמה בעיניו שאיסור גנבה לא יקרא, עד שגונב מכיסו של ח��ירו, או חוטף דבר מיד חבירו, שזהו גזל. אבל באמת לא כן הוא, כי כאשר האדם לוקח דבר מה משל חבירו באיזה ענין בסתר, הוא הכל בכלל גניבה. וכן אם משתמש בפיקדונו או עבוטו, או ששואל כלי שלא מדעת חבירו, או שמעכב מלפרוע לו את דמי שבירותו, או שהוא נוטל ממנו בפירעון יותר ממה שהלוהו, בין שהוא נוטל ממנו ממון או שאר טובה ששוה פרוטה. כללו של דבר, כל שנשאר בידו ממון חבירו בעול, אפילו רק שוה פרוטה, הוא בכלל איסור גזל (עיין בבא מציעא ס״א הצד השוה שבהן שבן גוזלו וכו׳ עיין שם ובדף קי״א עמוד א' רבא אמר זהו עושק זהו גזל עיין שם). מלבד איסור עושק שכר שכיר, וריבית, שימצאו לפעמים ג״כ בזה.",
+            "[הג\"ה. ואגב אעתיק כאן עצה אחת, הנוגעת לענין איסור גזל ועושק שכר שכיר. והיא: שכל אדם שמבקש לאדם אחר שיעשה לו איזה פעולה בשכר, יקצוב עמו המקח בתחילה, דאי לאו הכי עלול מאוד להיות גזלן ועושק שכר שכיר, אם לא ירצה להיות ותרן גדול בממונו כדי לצאת מן הספק. דהלא על פי רוב יצטרך האדם למאות פעולות בכל שנה, ומצוי מאוד שאחר הפעולה יש ויכוח בין האומן ובעל הבית בענין תשלום השכר. ולכשיפרידו, כל אחד חושב בנפשו שהוא נגזל מן השני, אך שאינו רוצה לריב עמו, אבל אינו מוחל לו בלב שלם, ולפעמים יש ג״כ מריבה ביניהם. ומדינא הוא במנהג המדינה, לפי המקום והזמן. ואם יפחות לו אפילו פרוטה אחת מזה, יקרא עבור זה מן התורה בשם גזלן ועושק שכר שכיר, ומי יוכל לידע את מנהג המדינה בכל פעולה לפי ענינה. ובעל כרחו אם ירצה לצאת ידי חובתו בלי פקפוק יהיה מוכרח תמיד ליתן לבעל המלאכה כפי מה שהוא רוצה, וזה ג״כ קשה מאוד. על כן הרוצה לצאת ידי שמים, יקצוב עמו בתחילה, ויצא מידי כל ספק. וגם הבעל מלאכה יחיל לו על ידי זה, כי אז הברירה בידו ליתן לאחר. ובפרט מי שהוא תלמיד מכס בודאי יעשה כן, דאי לאו הכי מלבד חשש גזל ועושק שכר שכיר, מצוי מאוד חילול השם על ידי זה, שאינו נותן לאומן כפי רצונו, שהאומן יאמר שהתלמיד חכם גזל אותו].",
+            "והאונאה במקח וממכר, אף דמדעתו נותנו לו, יש כה עוד איסור מפורש, שעובר על לא תונו איש וגו'. ובעונותינו נשתכחה תורת אונאה מכמה אנשים, ובשם חריצות והשתדלות יקראו לה. תה כלל באונאה, שלא הותר לשבח מקמו במה שאינו, או לומר שקנה אותה בכך וכך, או שכבר נתנו לו כך וכך מה שאינו אמת. ואין צריך לומר שאסור לפרכס את המקח או לערב רע בטוב, כדי שיהא נראה הטוב לעין ותחתיה תעמוד הבהרת. ואין צריך לומר אס עושה עול במדה ומשקל ומשורה, שהוא קרוי עול שנאוי ומשוקץ ומתועב, וקשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה. ובכל רגע שאדם משהה בביתו מדה או משקל חסר או יתר, עובר על איסור גמור, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (בבא בתרא פ״ט:) אסור להשהות מדה חסירה או יתירה וכו׳. ואף בעת שהוא ישן ג״כ מתרבה האיסור, מה שלא ימצא כן בשאר איסורי התורה. ובודאי שהיא לא תצלח, ואחריתו יהיה גבל ורע בעולם הזה, מלבד עונשו השמור לו לעולם הבא. וידוע שתחילת דינו של אדם לעתיד לבא ששואלים לו נשאת ונתת באמונה.",
+            "והן אמת כי יצר הממון יעור פקחים, ומורה התירא לנפשיה. אבל על כגון זה אמרו, אדם ניכר בכיסו, שיגביר שכלו ויכבוש את יצרו, ויתרצה ברצון גמור אפילו אם היה אפשר שיחיה חיי עובי על ידי זה, כדי שלא להיות רשע לפני המקום. ומה גם כי לפי האמת הברורה דורשי ה' לא יחסרו כל טוב, וההולך בתום ילך בטח.",
+            "וזה כלל גדול בכל מילי שנפשו של אדם מחמדתן, ובפרט בממון שהיצר הרע מראה לזה מ״ט פנים טהור. מי האיש הירא את ה׳, יקיים ואל בינתך אל תשען, וילך אצל חכם וילמדנו איזהו דרך ישרה, ולא יסור מן הדבר אשר יגידו א ימין ושמאל.",
+            "והנה אם יתנהג כאשר אמרנו, להסיר את שתי הסיבות העצומות הנ״ל, דהיינו תשוקת ההנהגה הגבוה אשר היא רק קנאת איש מרעהו, וגס יראה לידע פרטי הדינים שבין אדם לחבירו אשר הם שייכים לעסקו, ממילא יסור ממנו המסובב חיינו עוז הגזל רוצה לומר.",
+            "ובאמת צריך האדם ללמד את עצמו מידות מאבותינו ע״ה, וכמו שכתוב בשיר השירים אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן וגר, וכמו שפירוש רש״י שם. והנה מצינו ביעקב אבינו ע״ה, אף שהיה בן יצחק שהיה עשיר גדול יותר מאבימלך כמו שכתוב בתורה, אף על פי כן לא שאל מאת הקדוש ברוך הוא כי אם לחם לאכול ובגד ללבוש, כמו שכתוב בתורה אם יהיה אלקים עמדי וגו׳ ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ולכאורה תיבות לאכול וללבוש יתר הוא׳ אבל באמת ניחא, דידוע דמדרך העשירים להתנהג בעניני סעודתן בדרך גבוה, כי יותר מתפזר ממה שהוא אוכל. וכהאי גוונא בעניני מלבוש, להיות לו בגדים שהוא לובש על בשרו, וגם בגדים להתראות בו בין הסוחרים, מינים ממינים שוגים, וכיוצא בזה הרבה. אבל יעקב אבינו אף שגדל בבית יצחק אבינו שהיה עשיר גדול עד מאד, לא בקש מאת ה׳ יתברך כי אם ההכרחיות, לחם לאכול ובגד ללבוש ולא יותר.",
+            "ובפרט בזמנינו, בודאי אין לו לאדם להיות אץ להתעשר, כי העשירות דומה לאיש עשיר מחורי הארץ שהיה מורגל במיני תענוגים שונים בכל יום, וגם היו מזמרים לפניו במיני כלי זמר בוקר וערב, ומחמת רוב גאותו מרד במלכות ונגזר דינו שיציבוהו על מגדל גבוה מאתים קומתו, בראש גגו, ושם יגישו לפניו בוקר וערב כל התענוגים שהיו לו מלפנים וגם כל מיני כלי זמר כמו מלפנים, ככה יתנהגו אתו שנה שלמה. האם יערבו לו כל המעדנים שבעולם ומתיקת כלי השיר, אחרי שבכל רגע הוא מסוכן ליפול מראש הגג ולהתפרק איברים איברים. ונוח לו שיורידוהו לארץ, ושיותן לו לחם ומים. כן ממש עניני העשירות בזמננו, שמצוי בעונותינו הרבים תהפוכות הזמן בכל עידן, והוא נופל אח״כ מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ויותר ממה שהוא שמח עתה על הווייתו, יתאבל אח״כ על העדרו. בי על כן הלא טוב לו לאדם שיתבונן כל זה בתחלתו, ולא יהיה אץ להתעשר אף בדרך היתר, וכל שכן שלא לילך בדרך חריצות ורמאות כדי להרבות הונו, כי בודאי יהיה הסוף כן, וכנ״ל. וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו גנות האוחזים במדת השקר</b>",
+            "ועתה נחזור לדברינו הנ״ל בפרק ג׳, שכתבנו שם שהרוצה להינצל ממרמה, יתבונן גם כן תמיד בגודל איסור השקר ועל ידי זה ממילא ינצל ממרמה גם כן. ואען ואומר, כמה צריך האדם תמיד לחזק את עצמו שלא להוציא דבר שקר מפיו, כי אפילו אם אין מרמה טמונה בו, היא מדה מגונה מאוד, ועל ידי זה מחלל שפתי, שהוא כלי הדבור שנברא באדם לספר תהילות הקדוש ברוך הוא. ועיין בשמה״ל בשער הזכירה פרק י׳ שהארכנו שם בזה, ויש בענין הזה בעצמו די, לכל השומע ומתבונן בו, שיהיה זהיר תמיד בדיבורו שלא לפגמו בשקר.",
+            "ויש בזה מדרגות רבות ונבאר מקצתן:",
+            "יש אשר ישקר בדברים אשר שמע, ומחליף קצתם במתכוין, ואין לו תועלת בשקריו, ולא הפסד לזולתו, אבל כה משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה.",
+            "ופעמים שהוא בודה מלבו ספוד הדברים כולו, למען הרבות שיחה בין הבריות, או להחשיב מן החכמים ��יודעי דברים הרבה. והאיש הזה, אף שאין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו. אבל גדול מאוד ענשו, בעזות פניו ואהבת השקר, ויכבד עונו כי יאהבהו לבלי תועלת, ועליהם נאמר תועבת ה׳ שפתי שקר, ואומר שפתותיהם דברו שקר ולשונם עולה תהנה. וכבר גזרו חכמינו זכרונם לברכה דינם, ד׳ כיתות אין מקבלין פני השכינה, ואחת מהן היא כת שקרנים.",
+            "ויש אמרים קרובים להם במדרגת אך אינם כמוהם ממש, דהיינו שבסיפוריהם ודיבוריהם גם כן נמצא בהם מתערובות הכזב, אך בלי כונת כי לא ישיתו לבם לחקור בעת שומעם לידע הדברים במכוון, ואיסור שקר אין חמור בעיניהם כל כך להיזהר אפילו מתערובתו, על כן כבואם לספר אחר כך הדבר, יערבו בו מן השקרים כמו שיזדמן להם אז, וגם זו מדה רעת כי אנשים כאלו מורגלים בשקר בהרחב הזמן, עד שנעשה להם כמו טבע. והם הם הכדאית אשר אי אפשר להאמין לדבריהם. וכמאמרם זכר לברכה, כך הוא עונשו של בדאי שאפילו הוא אומר אמת אין שומעים לו. שכבר הוטבעה בהם הרעה הזאת שלא יוכלו להוציא דבריהם נקיים מן הכזב מתוך פיהם. והוא שהנביא מצטער ואומר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו.",
+            "ויש עוד כמה חלקים בענין איסור השקר, כמו המבטיח לחבירו להטיב עמו ולתת לו מתנה, ועודנו מדבר בפה, עם לבבו ישיח שלא לתת, שדבר זה אסור ממה שנאמר נצור לשונך מרע ושפתיו מדבר מרמת ופירשו חכמינו זכר לברכה, שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב (זהו לשון ר׳ יונה בשע\"ת. ועיין חושן משפט סימן ר״ד סעיף ח' ויש לחלק ודייק ותמצא קל).",
+            "או המבטיח לחבירו להיטיב עמו, ובטח בו לב חבירו, ואח״כ הוא משקר בדבריו ומחלל הבטחתו, הוא ג״כ מחלקי השקר. כי אחרי שאמר לו להטיב עמו בלשון הבטחה, ובטח בו רעהו, אין לו לחלל הבטחתו, כי הוא דרך שקר. ונאמד שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.",
+            "גם על מי שמתעה את חבית לאמר, כי עשה טובה או דיבר טוב עליו, ולא עשת אמרו חכמינו זיכרונם לברכה אסור לגנוב דעת הבריות.",
+            "וכן מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו. אמר שלמה ע״ה, לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר. פירוש אין לנבל להתגאות ולהתנשא במעלות אבותיו, כי אמר במקרא שלמעלה מזה ותפארת בנים אבותם. אף כי אין לנדיב להתכבד בשקר ולאמר כה עשיתי ופזורתי, ולא כן עשת וזה גבאי לכל אדם, וכל שכן לנדיב.",
+            "ויש עוד אחרים שחליים קל מחולי כל אלו, שאינם קבועים כל כך בשקר, אלא שלא ימושו להתרחק ממנו, ואם יזדמן להם יאמרוהו, ופעמים רבות יאמרוהו דרך שחוק או כיוצא בזה בלא כונה רעה. ואמנם החכם הודיענו שכל זה הוא הפך",
+            "רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי י״ג:ה׳) דבר שקר ישגא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה מדבר שקר תרחק.",
+            "צא ולמד שלא נאמר בשום עבירה לשון הרחקה כמו בזו, להעיר לנו על ההרחקה הגדולה והבריחה הגדולה שצריך לברוח מזה.",
+            "אפילו מגררא דשקר, דהיינו שאין מוציא בעת מעשה מפיו שום דבר שקר, רק שטמון בתוכו איזה ענין של שקר, ג״כ צריך להתרחק. כדמוכח בשבועות (ל״א.) שציירה שם הגמרא כמה ציורים בזה, ועל כולם הביאה ראיה מפסוק זה שכתוב בו לשון תרחק.",
+            "ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו, הוא האמת. אם כן מי שדובר שקר, כאלו הוא הורס יסודו של עולם. וההפך מזה, מי שזהיר באמת, כאלו מקיים יסודו של עולם.",
+            "ולבד כל אלו, מי שיש בו מדה רעה זו, הוא חרפת אדם ובזוי עם לעיני הכל, שדרך הוא שיתגלו שקריו, וקונה שם רע לעצמו שהוא שקרן ואין בפיהו נכונה. וכל קבל דנא המדבר אמת, קונה שם טוב לעצמו, ואם לפעמים ישנה מפני השלום וכדומה, יהיו דבריו נשמעים.",
+            "ואפילו לבניו הקטנים מצוה להזהירם תמיד שיתרחקו מדיבורי השקר, כמו שנאמר חנוך לנער על פי דרכו. וכבר הזהירו רז״ל (סוכה מ״ו) דלא לימא איניש לינוקא לעשות לו או לקנות לו שום דבר, ולבו לא כן יחשוב, כדי שלא ילמדו לשקר. אלא אם הבטיח להם, יקיים. וממנו יראו שמקפיד על דבר אמת, וכן יעשו. ויעמוד על המשמר עליהם תמיד שלא ימצא בפיהם לשון שקר ותרמית, ויגדיל בעיניהם עון השקר, באופן שיחרדו בנים ויזהרו מאוד, עד שיעשה להם טבע שלא לדבר שקר.",
+            "ובכלל ההרחקה מן השקר, שלא יאמר לחבירו אם חייב לו, לך ושוב ומחר אתן. אלא אם לא יוכל ליתן, האמת יורה דרכו, ותחנונים ידבר רש. וכל ערום יעשה בדעת שלא יצא דבר שקר מפיו, רק יהיו כל עניניו אמת. וה׳ אלקים אמת, חותמו אמת, ותורתו אמת, ינחנו בדרך אמת."
+        ],
+        [
+            "<b>יבואר בו גודל שכר מעלת התמימות, והמחזיק במדת האמת. </b>",
+            "ואחרי אשר דברנו בפרקים שעברו בגודל איסור המרמה ובכובד עונשו, נסיים עתה בגודל שכר התמימות. ונעתיק בזה מה שכתב בספר מעלת המידות וזה לשונו: בואו ואלמדכם מעלת התמימות. דעו בני כי מעלת התמימות היא מעלה גדולה ויקרה, שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא בוחר בו ובשירותו, כענין שנאמר הולך בדרך תמים הוא ישרתני. וכן צוה משה רבנו ע״ה על עסק החמימות, מגנין שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלקיך. גדולה היא מעלת מתמימות שבל מי שהולך בתמימות לב בכל דרכיו, זוכה ויושב במחיצתו של מקום, מגנין שנאמר ה' מי יגור באהליך הולך תמים וגו' וכן מצינו ביעקב אבינו שנהג עצמו במדת התמימות, שנאמר ויעקב איש תם וגו'. יכן דוד ע\"ה שיבח ההולכים בתמימות׳ שנאמר אשרי תמימי דרך וגו. וממי התמימות, שידבר אדם דבריו כלא רמאות, ומשאו ומתנו בלא רמאות [וזה לשון הספר הנחמד שלא יועץ אות משא ומתן: ידוע ששאלה וששונה ששואלים לאדם ליום מדיו היא נשאת ונתת באמתת ושתה בעונותינו הרבים יש שמושגים טענות של הבל שבזה מזמן קשים מזונותיו של אדם ומרוצה להתנהג ביושר ואמונה לא יוכל לאכול אפילו פת במלח, ומתוך כך נעשה כהיתר לעשות עולה ולדבר כזב ולהונות ולגנוב ולגזול למשיג גבול וכהנה רעות רבות, מלבד ביטול תורה ותפלה בציבור ומילל שבת וכדומה, ואין איש שם של לב להיות ניחם של הרעה, אוי לחם לבריות מיום מדין, ולא לחנם אמרו מפני מה נברא משולם מבא ביו״ד מפני שצדיקים שבו מועטים, כי כל התורה כולה כלולה באמונה כדכתיב וצדיק באמונתו יחיה. ואדם ניכר בכיסו, כי המאמין בה׳ כי הוא מנותן כח לעשות מיל ושכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש משנה מפי עליון, לא יאמין ששל ידי שוכרו פי ה׳ יצליח בכל דרכיו, הס כי לא למזכיר. ואם יצליח בודאי בלי שום ספק שיהיה עושר שמוד לבעליו לדעתו, מלבד שתשו שיהיה שמור לו לעולם מבא. ואם תראה אדם ישר שמולו בדרך טובים ונושא ונותן באמונה שמזונותיו מצומצמים, חלילה להאמין שיש צדיק אובר בצדקו חס ושלום, משופט כל מארץ לא יעשה משפט יושר, הלילה ומס, רק לו נתכנו שלילות. והמאמין בה׳ באמת בלב שלם יאמין באמונה שלימת שמצור תמים פעלו כל דרכיו משפט, וכל דעביד רחמנא לטב עביד למען ייטב לו בעולם שכולו טוב, ומן אמת שכל ישראל מאמינים בני מאמתים, אבל לא האמונה העיקר והכל לפי רוב המעשה שיהא מורה של האמונה עד כאן לשונו], ופיו ולבו שוים, שכל מי שהוא אחד ב��ה ואחד בלב אינו נקרא תם אלא נקרא חנף ורמאי בלי ספק, כענין שנאמר מרמה בלב חורשי רע וגו'. וכל מי שמולך בתמימות הקב״ה מסייעו כמעשה עבודתו ומתמים דרכיו כענין שנאמר עם הסיד תתחסד וגר וכן אמרו חז״ל הבא ליטהר מסייעים אותו. גדולה היא מדת התמימות לפני המקום שכל מי שהולך בתמימות הקב״ה רוצה וחפץ בו, כענין שנאמר ורצונו תמימי דרך. ולא עוד אלא שבשביל התמימות מיישר האדם לדרך טובה, שנאמר צדקת תמים תיישר דרכו. וכל מי שהולך בתמימות עם ה׳ והכריות׳ הקב״ה משמרו מן החטאים והעונות, ויושב ושוקט ובוטח כיין שוקט על שמריו׳ כענין שנאמר ואהי חמים עמו ואשתמר מעוני, וכן הוא אומר ואני בתומי תמכת כי ותציביני לפניך לעולם. ומן המדה המשובחת הזאת יוצאת מדת האמת, שהיא מי״ג מדות שנתייחס בהן הקדוש ברוך הוא כענין שנאמר ארך אפים ורב וחסד ואמת עד כאן לשונו.",
+            "וכמה גדולה היא מעלת האמת שהיא אחד מן העמודים שהעולם עומד עליהם כמו שאמרו חז״ל, והמתחזק בזה הוא כאילו מקיים את העולם, ומרבה בזה טובה לעולם, כדאיתא בילקוט תהלים מזמור פ״ה על הפסוק אמת מארץ תצמח: כזמן שהן אמת בארץ הקב״ה עושה צדקה עם הבריות ומציל אותם מפורעניות וטובה באה לעולם.",
+            "והוא מקיים בזה המצוות עשה דוהלכת בדרכיו וכדאיתא בספרי על הפסוק ללכת בכל דרכיו: אלו דרכי הקב״ה, ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת וגו'.",
+            "וכל הזהיר תמיד במדת האמת מציל את נפשו ונפש בניו ובנותיו מן המיתה, וכדאיתא בגמרא (סנהדרין צ״ז.) בתלמיד חכם אחד שאמר מריש הוא אמינא ליכא קושטא בעלמא, ואמר לו תלמיד חכם אחד שהיה זהיר במדת האמת שאפילו היו נותנים לו כל ממון שבעולם לא היה משנה בדיבורו, שפעם אחת נזדמן למקום אחד וקושטא שמו, ולא היו משנין בדיבורן ולא מת אדם שם כי אם זקן ושבע ימים. ולקח אשה מהן והיו לו ממנה שני בנים. פעם אחת היתה אשתו חופפת ראשה במסרק, ובאה אחת משכנותיה ודפקה בדלת, אמר בלבו אין דרך ארץ שתכנס לבית בעוד שאשתו עומדת פרועת ראש, ואמר לאותה השכנה שאין אשתו בבית, ומתו לו שני בניו. באו אנשי המקום לפניו ואמרו לו מה זה ועל מה זה, ומה עון יש בידך שמתו בניך. אמר להם כך וכך היה המעשה. אמרו לו צא מעמנו ולא תגרי מותנא באותן האנשים. וענינו הוא כי כל הזהיר בשלימות במדת האמת הוא מתדבק בחייו לאלקים חיים שהוא מקור האמת ולא יוכל מלאך המות לשלוט בו, ורק כאשר הוא זקן ושבע ימים מוכרת למות בעטיו של נחש.",
+            "לפיכך יראה אדם להרגיל עצמו לאמת את דבריו בכל ענין שיוכל׳ ויודה על האמת בכל מה שיעבור עליו בין לטוב בין לרע [לבד שלשה הדברים שהתירו חז״ל לשנות: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא, וגם מפני השלום מותר לשגות].",
+            "ומדה זו תביאהו לעשות כל דבר טוב ולמשוך ידו מכל רע. וכמעשה שהיה באחד שהיה עובר על כל עבירות שבעולם, ובא לפגי החכם שיורה לו דרך תשובה, והיתה תשובתו שיזהר בתכלית הזהירות להתרחק מדבר שקר ובזה נעשה בעל תשובה גמור, כי משך ידו מכל רע כדי שלא יצטרך לשקר׳ ואם לא ישקר יבוש ויכלם, נמצא שהאמת יסוד הבנין, והמחזיק בה ימצא חן בעיני אלקים ואדם. לכן צריך להיזהר בה שהיא מקור המדות העליונות, ואלקינו יצליחנו בה ברחמיו וחסדיו אמן."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Warsaw, 1890",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001960766/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קונטרס שפת תמים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Paragraph"
+    ]
+}

json/Musar/Acharonim/Mesilat Yesharim/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mesilat Yesharim",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "מסילת ישרים",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The scale of chassidus/piety. What needs to be explained now is this scale of piety, and this is a very, very important thing. You should know, in truth, that this is the hardest part of piety, because it is very delicate and the yetzer ([evil] inclination) has a big entrance. Therefore the danger is very real, because many good things the yetzer is able to distance as if they are bad, and many sins he can draw close as if they are great mitzvos. And the truth is that nobody can succeed with this scale unless he has three things: 1) that his heart is the straightest of hearts, whose focus is nothing but to please Him, may He be blessed, and nothing but that; 2) that he should think about his actions with much introspection, and try to fix them according to this goal [pleasing Hashem]; 3) And after all this, he should cast his burden upon Hashem, bcause then it will be said of him (Tehilim 4:6,12) \"Praiseworthy is the man whose strength is in You...He will not hold back good for those who walk in purity.\"",
+                "But, if one of these conditions are lacking, he won't reach completion, and he is more likely to fail and fall, that is--either if his intentions are not the best and purest; or if he is negligent in his introspection of what he can think deeply about; or if after all this he does not put his trust in his Creator--it is very difficult for him not to fall. But, if these three things he guards as he should--purity of thought, introspection, and faith--then he will certainly walk in truth and nothing bad will happen to him. This is what Chana said in her prophecy (Shmuel 1, 2:9) \"The foot[steps] of His chassidim He will guard\", and David likewise said (Tehilim 37:28) \"He will not foresake his chassidim; forever they will be guarded.\"",
+                "And behold, what needs to be understood is that you can't judge matters of chassidus/piety by their first appearance; rather, you need to think deeply and understand what the consequences of your actions will be. Because sometimes the action itself will look good, but since the results will be bad, he's obligated to leave it, and if he would do it, he'd be a sinner, not a chassid. The story of Gedaliah ben Achikam is obvious to us [in hindsight] that because of his piety to not judge Yishma'el unfavorably, or to not accept lashon hara/slanderous talk, he said to Yochanan ben Korach, \"You are lying about Yishma'el! (Yirmiyahu 40),\" and what did he cause? The result was that he died, and all the Jews were scattered, and the last burning coal was put out. The verse already attributes the killing of men that was caused by him as if he personally had killed them, with their saying (Niddah 61) on the verse \"all the corpses of the people that were killed by Gedaliah.\" "
+            ],
+            []
+        ]
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "מסילת ישרים",
+        "enTitle": "Mesilat Yesharim",
+        "key": "Mesilat Yesharim",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Ohr Yisrael/English/Ohr Yisrael, trans. Rabbi Irving Greenberg with Rabbi Justin Pines, 2020.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ohr Yisrael",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Ohr Yisrael, trans. Rabbi Irving Greenberg with Rabbi Justin Pines, 2020",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Irving Greenberg with Rabbi Justin Pines, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אור ישראל",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "Shaarei Ohr": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<small>[Your] honor’s letter of this month just reached me, and I feel it is urgent that I write [to you] as [you] requested.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This letter is Rabbi Israel Salanter’s reply to a letter informing him of the death of a good person during a cholera epidemic. R. Salanter seeks to guide his correspondent as to how to deal with the threat of the epidemic, the shock of the untimely death of an innocent good man, and how to handle feelings of grief and loss, especially in light of the doctors’ warning that excessive grief can weaken the body’s resistance and ability to fight off disease.</i></small>",
+                "The whole purpose of man<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Compare Ecclesiastes 12:13.</i> is to control his spirit,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Compare Proverbs 16:32, <i>Avot </i>4:1.</i> to divert it by his will<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Meaning: to turn it towards his desired outcome in accordance with the Torah’s prescribed good behavior—as against where uncontrolled desire or instinct could lead him.</i> to whatever his situation demands. [In this case, someone has died, so there is a choice] whether to direct the spirit toward sadness, to be embittered by [the dead man’s loss of] His service, blessed be His name, for it has passed<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">I.e., premature death cut off a person’s service of God before its time.</i> -- because “the dead are free” [of the Torah and commandments]<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>b. Shabbat</i> 30a: “Rabbi Yoḥanan says: ‘the dead are free’ (Psalms 88:6)—when a person dies, he becomes free of the Torah and the commandments.”</i> — or to direct one’s spirit toward calming and relaxing the soul, [by regarding this death as a case of] a good man who is on his way to his eternal rest, which is the aspiration of every human being on the face of the earth. This eternal bliss is the fruit of his purpose; “sweet is the sleep of the toiler…”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Compare Ecclesiastes 5:11. R. Salanter’s application is that the person is enjoying the fruits of his labor, i.e. his good deeds, in the next world as he sleeps in death.</i>",
+                "Were it not for the strong words of our Sages, of blessed memory, which confirm and uphold all that we have taught, it would stand to reason that we should stand firm as a rock<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">I.e., We would not mourn at all because earning bliss in the World to Come is our main concern.</i> against the natural desire for a happy life in this world,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The natural desire is to focus on life in this world; accordingly, it makes sense to mourn the death of someone who departed with unrequited desires. However, the Sages’ approach - while it emphasizes the reward of the World to Come - nevertheless, takes this world/life seriously and calls on us to mourn the loss of a life. (See footnote 11).</i> and we would not complain about the departure of a noble man. His possessions are in his hand,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">He acquired wisdom and good deeds that assured his place in the next world.</i> and who knows what would be the outcome of his struggle, were he to live on?! However, we must follow the words of the Sages, of blessed memory, to go and find a way to maintain fear and grief in our heart.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">R. Salanter is saying that the rational (i.e. religious) reaction to the death of the righteous should be joy, as he has attained life’s ultimate goal of attaining eternal reward in the next world. This shows yet again that R. Salanter profoundly internalized the centrality of reward and punishment in the next world to life in this world. Nevertheless, one must follow the Sages and train his heart to experience fear and grief. Actually, he is acknowledging that the Sages give greater weight to the significance of this life (or its untimely loss) than he does.</i>",
+                "Yet, for everything there is an occasion, and for every experience, a time.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Compare Ecclesiastes 3:1-2. R. Salanter is saying that the epidemic has created a time for grief in our life. We also are pained by the untimely loss of life. Nevertheless, we should guide our emotions not to fear the plague.</i> Now that this plague has appeared in the land, and even here—may the Merciful One save us—this is the teaching that should guide a person,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Compare II Samuel 7:19. The verse in II Samuel carries the overtone that this guidance is a gracious, unmerited gift from God.</i> and this is common sense: Do not be afraid of [the disease] at all. For what is human life in any case? Who knows if his [future] path [in life] would have turned out [to be] upright. Furthermore, we must act in accordance with the wise doctors’ instructions - for our religion tells us to walk by the light of their words<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"><i>Halakhah</i> considers “you shall safeguard your lives very much” (Deut. 4:15) to be a <i>mitzvah</i>. <i>Halakhah</i> also rules that saving a life overrules all of the Torah’s commandments except for three.</i> and thus uphold this life to be good and do good.",
+                "Experience also taught us in past days when the plague was rife, may the Merciful One save us, that whoever submitted to the burden of the doctors’ orders<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Literally: bowed his shoulder to bear [the weight of] the doctors’ instructions. Compare Genesis 49:15.</i> vis-à-vis diet, etc., wisely, not foolishly, was not affected by plague or disease, may the Merciful One save us. Thus, since all religious behavior is altered, according to <i>halakhah </i>itself,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">R. Salanter is saying that one should not view the shift away from mourning and grief as the interference of a “secular” or “outside” approach in halakhic practice. Rather, <i>halakhah </i>itself commands us to follow the instructions of physicians. This is in keeping with R. Salanter’s leadership during the cholera epidemic in Vilna in 1848. R. Salanter insisted not only on doing life-saving work on Shabbat (and eating on <i>Yom Kippur</i> to protect life), but that all should follow  doctors’ orders and do anything that promotes health, without trying to minimize medically prescribed halakhic changes or seeking exemptions for religious activities.</i> at this time, one should not be excessively bitter on the holidays. This is the time to observe and serve God in joy, and this will be our strength.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See Neḥemiah 8:10. There is a tension between joy and dread during the Days of Awe. Here, R. Salanter is instructing his disciples to tilt the balance away from dread by alluding to Ezra the Scribe’s admonition of those who were weeping on Rosh HaShanah that they should prepare festive meals and rejoice, for it is a joyous day. He is also responding to the doctors’ instructions that grief and mourning make the individual more vulnerable to illness, while joy strengthens resistance to the plague. The shift of balance from dread to joy is appropriate in a time of plague.</i>",
+                "Similarly, do not grieve or be upset about the precious soul [of the dead], for it has been freed from the troubles of vain life to go on to the ultimate destination of its journey.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">R. Salanter concludes by reasserting his belief that the untimely death of a righteous person means that the person has left the vanities of this life and gone to a desirable eternal reward.</i> May his soul be preserved in the bonds of life.",
+                "May God, May His Name Be Blessed, comfort [you]…",
+                "May you be blessed with the blessing of <i>mazal tov</i>, and the blessing of years of life and peace.\n"
+            ],
+            []
+        ],
+        "Iggeret HaMusar": [],
+        "Netivot Ohr": [],
+        "Kokhavei Ohr": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אור ישראל",
+        "enTitle": "Ohr Yisrael",
+        "key": "Ohr Yisrael",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שערי אור",
+                "enTitle": "Shaarei Ohr"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "אגרת המוסר",
+                "enTitle": "Iggeret HaMusar"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נתיבות אור",
+                "enTitle": "Netivot Ohr"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כוכבי אור",
+                "enTitle": "Kokhavei Ohr"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Ohr Yisrael/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Ohr Yisrael",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "אור ישראל",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The Rambam, of blessed memory, in Chapter 3 of his Eight Perakim write, and these are his words, those that came before us said that the Nefesh has health and sickness like the body has health and sickness, and the health of the Nefesh is that its character/attributes exist, etc."
+        ],
+        "Shaarei Ohr": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "Now let us return and see what would be the first cause to have a person be aroused to examine his actions and meditate introspectively during the month of Elul (this matter is relevant to the whole year, in that it touches upon His service, may His name be blessed) - is it not the case that he has no natural desire for this, as [he does] with earthly matters? Our early rabbis - Eden is their rest - trembled about this thing. They relied upon the Pirkei deRabbi Eliezer and instituted the blowing of the shofar in Elul; and it became the first cause for someone to be aroused from his sleep and from the vanities of his slumbers to examine his actions. It is like the statement of the verse (Amos 3:6), \"When a ram’s horn is sounded in a town, do the people not tremble?\" ",
+                "However it is known that an effect is only created by a cause similar to it. A weighty effect will not come out of a light cause!",
+                "And with this thing, the blowing of the shofar was the first cause for someone who was immersed, both inside and out, in His service, may His name be blessed. So a light cause could arouse him to examine himself in a more lofty way. But what can we say or speak? What can be done now when we are immersed, both inside and out, in the the vanities of earthly pursuits, and the heart is blocked and as hard as a solid boulder? Will the light arousal [of the shofar] in front of us make an impression upon the powerful rock? "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And that is why when they prayed for rain: Behold Rabbi Akiva's approach was like the way of Hilllel, to forego his reckonings [with others for their sins against him]. Hence he was answered from the Heavens measure for measure. However Rabbi Eliezer's approach was like the way of Shammai, so he would not forego his reckonings. Though it is true that he would receive much reward  about this - that which he did the will of God, may His name be blessed, according to his position; nevertheless, since he ultimately would not forego his reckonings, [for the Heavens to] forego the sins of the community would not have been measure for measure. And that is why he was not answered. So this is the meaning of the heavenly voice which said, \"It is not because this one is greater than that one, but rather because this one forgoes his reckonings, etc.\" That is why he was answered, measure for measure, as just mentioned. "
+            ]
+        ],
+        "Iggeret HaMusar": [],
+        "Netivot Ohr": [],
+        "Kokhavei Ohr": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "אור ישראל",
+        "enTitle": "Ohr Yisrael",
+        "key": "Ohr Yisrael",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שערי אור",
+                "enTitle": "Shaarei Ohr"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "אגרת המוסר",
+                "enTitle": "Iggeret HaMusar"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נתיבות אור",
+                "enTitle": "Netivot Ohr"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כוכבי אור",
+                "enTitle": "Kokhavei Ohr"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Ohr Yisrael/English/merged.json

@@ -0,0 +1,116 @@
+{
+    "title": "Ohr Yisrael",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ohr_Yisrael",
+    "text": {
+        "Introduction": [
+            "The Rambam, of blessed memory, in Chapter 3 of his Eight Perakim write, and these are his words, those that came before us said that the Nefesh has health and sickness like the body has health and sickness, and the health of the Nefesh is that its character/attributes exist, etc."
+        ],
+        "Shaarei Ohr": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "Now let us return and see what would be the first cause to have a person be aroused to examine his actions and meditate introspectively during the month of Elul (this matter is relevant to the whole year, in that it touches upon His service, may His name be blessed) - is it not the case that he has no natural desire for this, as [he does] with earthly matters? Our early rabbis - Eden is their rest - trembled about this thing. They relied upon the Pirkei deRabbi Eliezer and instituted the blowing of the shofar in Elul; and it became the first cause for someone to be aroused from his sleep and from the vanities of his slumbers to examine his actions. It is like the statement of the verse (Amos 3:6), \"When a ram’s horn is sounded in a town, do the people not tremble?\" ",
+                "However it is known that an effect is only created by a cause similar to it. A weighty effect will not come out of a light cause!",
+                "And with this thing, the blowing of the shofar was the first cause for someone who was immersed, both inside and out, in His service, may His name be blessed. So a light cause could arouse him to examine himself in a more lofty way. But what can we say or speak? What can be done now when we are immersed, both inside and out, in the the vanities of earthly pursuits, and the heart is blocked and as hard as a solid boulder? Will the light arousal [of the shofar] in front of us make an impression upon the powerful rock? "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<small>[Your] honor’s letter of this month just reached me, and I feel it is urgent that I write [to you] as [you] requested.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This letter is Rabbi Israel Salanter’s reply to a letter informing him of the death of a good person during a cholera epidemic. R. Salanter seeks to guide his correspondent as to how to deal with the threat of the epidemic, the shock of the untimely death of an innocent good man, and how to handle feelings of grief and loss, especially in light of the doctors’ warning that excessive grief can weaken the body’s resistance and ability to fight off disease.</i></small>",
+                "The whole purpose of man<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Compare Ecclesiastes 12:13.</i> is to control his spirit,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Compare Proverbs 16:32, <i>Avot </i>4:1.</i> to divert it by his will<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Meaning: to turn it towards his desired outcome in accordance with the Torah’s prescribed good behavior—as against where uncontrolled desire or instinct could lead him.</i> to whatever his situation demands. [In this case, someone has died, so there is a choice] whether to direct the spirit toward sadness, to be embittered by [the dead man’s loss of] His service, blessed be His name, for it has passed<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">I.e., premature death cut off a person’s service of God before its time.</i> -- because “the dead are free” [of the Torah and commandments]<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>b. Shabbat</i> 30a: “Rabbi Yoḥanan says: ‘the dead are free’ (Psalms 88:6)—when a person dies, he becomes free of the Torah and the commandments.”</i> — or to direct one’s spirit toward calming and relaxing the soul, [by regarding this death as a case of] a good man who is on his way to his eternal rest, which is the aspiration of every human being on the face of the earth. This eternal bliss is the fruit of his purpose; “sweet is the sleep of the toiler…”<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Compare Ecclesiastes 5:11. R. Salanter’s application is that the person is enjoying the fruits of his labor, i.e. his good deeds, in the next world as he sleeps in death.</i>",
+                "Were it not for the strong words of our Sages, of blessed memory, which confirm and uphold all that we have taught, it would stand to reason that we should stand firm as a rock<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">I.e., We would not mourn at all because earning bliss in the World to Come is our main concern.</i> against the natural desire for a happy life in this world,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The natural desire is to focus on life in this world; accordingly, it makes sense to mourn the death of someone who departed with unrequited desires. However, the Sages’ approach - while it emphasizes the reward of the World to Come - nevertheless, takes this world/life seriously and calls on us to mourn the loss of a life. (See footnote 11).</i> and we would not complain about the departure of a noble man. His possessions are in his hand,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">He acquired wisdom and good deeds that assured his place in the next world.</i> and who knows what would be the outcome of his struggle, were he to live on?! However, we must follow the words of the Sages, of blessed memory, to go and find a way to maintain fear and grief in our heart.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">R. Salanter is saying that the rational (i.e. religious) reaction to the death of the righteous should be joy, as he has attained life’s ultimate goal of attaining eternal reward in the next world. This shows yet again that R. Salanter profoundly internalized the centrality of reward and punishment in the next world to life in this world. Nevertheless, one must follow the Sages and train his heart to experience fear and grief. Actually, he is acknowledging that the Sages give greater weight to the significance of this life (or its untimely loss) than he does.</i>",
+                "Yet, for everything there is an occasion, and for every experience, a time.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Compare Ecclesiastes 3:1-2. R. Salanter is saying that the epidemic has created a time for grief in our life. We also are pained by the untimely loss of life. Nevertheless, we should guide our emotions not to fear the plague.</i> Now that this plague has appeared in the land, and even here—may the Merciful One save us—this is the teaching that should guide a person,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">Compare II Samuel 7:19. The verse in II Samuel carries the overtone that this guidance is a gracious, unmerited gift from God.</i> and this is common sense: Do not be afraid of [the disease] at all. For what is human life in any case? Who knows if his [future] path [in life] would have turned out [to be] upright. Furthermore, we must act in accordance with the wise doctors’ instructions - for our religion tells us to walk by the light of their words<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"><i>Halakhah</i> considers “you shall safeguard your lives very much” (Deut. 4:15) to be a <i>mitzvah</i>. <i>Halakhah</i> also rules that saving a life overrules all of the Torah’s commandments except for three.</i> and thus uphold this life to be good and do good.",
+                "Experience also taught us in past days when the plague was rife, may the Merciful One save us, that whoever submitted to the burden of the doctors’ orders<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Literally: bowed his shoulder to bear [the weight of] the doctors’ instructions. Compare Genesis 49:15.</i> vis-à-vis diet, etc., wisely, not foolishly, was not affected by plague or disease, may the Merciful One save us. Thus, since all religious behavior is altered, according to <i>halakhah </i>itself,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">R. Salanter is saying that one should not view the shift away from mourning and grief as the interference of a “secular” or “outside” approach in halakhic practice. Rather, <i>halakhah </i>itself commands us to follow the instructions of physicians. This is in keeping with R. Salanter’s leadership during the cholera epidemic in Vilna in 1848. R. Salanter insisted not only on doing life-saving work on Shabbat (and eating on <i>Yom Kippur</i> to protect life), but that all should follow  doctors’ orders and do anything that promotes health, without trying to minimize medically prescribed halakhic changes or seeking exemptions for religious activities.</i> at this time, one should not be excessively bitter on the holidays. This is the time to observe and serve God in joy, and this will be our strength.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">See Neḥemiah 8:10. There is a tension between joy and dread during the Days of Awe. Here, R. Salanter is instructing his disciples to tilt the balance away from dread by alluding to Ezra the Scribe’s admonition of those who were weeping on Rosh HaShanah that they should prepare festive meals and rejoice, for it is a joyous day. He is also responding to the doctors’ instructions that grief and mourning make the individual more vulnerable to illness, while joy strengthens resistance to the plague. The shift of balance from dread to joy is appropriate in a time of plague.</i>",
+                "Similarly, do not grieve or be upset about the precious soul [of the dead], for it has been freed from the troubles of vain life to go on to the ultimate destination of its journey.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">R. Salanter concludes by reasserting his belief that the untimely death of a righteous person means that the person has left the vanities of this life and gone to a desirable eternal reward.</i> May his soul be preserved in the bonds of life.",
+                "May God, May His Name Be Blessed, comfort [you]…",
+                "May you be blessed with the blessing of <i>mazal tov</i>, and the blessing of years of life and peace.\n"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And that is why when they prayed for rain: Behold Rabbi Akiva's approach was like the way of Hilllel, to forego his reckonings [with others for their sins against him]. Hence he was answered from the Heavens measure for measure. However Rabbi Eliezer's approach was like the way of Shammai, so he would not forego his reckonings. Though it is true that he would receive much reward  about this - that which he did the will of God, may His name be blessed, according to his position; nevertheless, since he ultimately would not forego his reckonings, [for the Heavens to] forego the sins of the community would not have been measure for measure. And that is why he was not answered. So this is the meaning of the heavenly voice which said, \"It is not because this one is greater than that one, but rather because this one forgoes his reckonings, etc.\" That is why he was answered, measure for measure, as just mentioned. "
+            ]
+        ],
+        "Iggeret HaMusar": [],
+        "Netivot Ohr": [],
+        "Kokhavei Ohr": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Ohr Yisrael, trans. Rabbi Irving Greenberg with Rabbi Justin Pines, 2020",
+            "https://www.sefaria.org/"
+        ],
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "אור ישראל",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "אור ישראל",
+        "enTitle": "Ohr Yisrael",
+        "key": "Ohr Yisrael",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "שערי אור",
+                "enTitle": "Shaarei Ohr"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "אגרת המוסר",
+                "enTitle": "Iggeret HaMusar"
+            },
+            {
+                "heTitle": "נתיבות אור",
+                "enTitle": "Netivot Ohr"
+            },
+            {
+                "heTitle": "כוכבי אור",
+                "enTitle": "Kokhavei Ohr"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Pele Yoetz/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,497 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pele Yoetz",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "פלא יועץ",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                "Love of The Holy one, blessed be He: There is no better trait than the Love of The Holy one, blessed by He, for the entire service of G-d and Judaism draws from it. To serve (G-d) from love is not comparable to serving from fear, as the author of the \"Sefer HaBris\" delved and expounded to explain the root of love and fear very well. \"The words of the mouth of the wise is grace\" (Ecclesiastes 10:12). Praiseworthy is the man who is diligent with his words. To make habit the work which is before me I will come in short, and I will write some notes for myself and for others in my condition, according to that which I learned from the book quoted earlier (\"Sefer HaBris\") and other books which I have seen to be a reminder between my eyes, and may G-d the Almighty assist me in the matter of honoring His name. "
+            ],
+            [],
+            [
+                "The love of sons and daughters: The love of sons and daughters is necessitated by nature, for they are the bone from his bone and flesh from his flesh, and even ???. But one must take care that his love does not overturn boundaries, that he does not make his son suffer and longs for him greatly and gives him extra love. Shlomo has already said in his wisdom (Proverbs 13:24) \"One who spares his rod hates his son, but one who loves him rebukes him.\" And the essence of love is love of the soul, and included in this is love of oneself, for ??? gives merit to the father. As it is written (ibid 29:17): \"Punish your son and he will give delicacies to your soul.\" Therefore, a person should be careful to behave with his son with open rebuke and hidden love, according to what he understands in his youth. \"Foolishness is bound up in the heart of a youth, a rod of rebuke will distance him from it\" (ibid 22:15). But the father should take care not to be cruel to his child and not to hit him and give him a bruise out of anger. Rather he should lead him with gentleness and with mercy he should hit his legs, not on a place where he will sustain a wound like between the eyes. And when he is older, \"a rebuke enters deeper into a man of understanding\" (ibid 17:10). And it is known (Moed Katan 17a): that he who hits his adult son transgresses because of the sin of putting a stumbling block before a blind person, etc. This does not refer to an actual adult, rather according to the son's understanding and character traits\" when he is older and does not accept rebuke, \"a soft tongue breaks the bone\" (Proverbs 25:15) and he will not be lenient in his own honor so that his reputation will not be ruined. And he [the father] needs to be even more careful with that which our rabbi cautioned (Shabbat 10b): One should not teach his son when he is among other boys, for \"jealousy is as difficult as the grave\" (Song of Songs 5:6). The principle is: according to the mental ability and character traits of the son is how a father needs to behave with him in a way that he will not sin. If he does sin against him, he should be quick to forgive him so his son will not be punished on account of him, and he should not be exacting with them, and sometimes he should make himself like a deaf person who does not hear and as if he does not see, and sometimes he should submit his will to their will. And this is a major principle for one who wants to  bring merit to his soul and the souls of his sons after him."
+            ],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "A woman who falls into a relationship with a man who is rough in his manners and his opinions, and who is a wretched, worthless person who lacks all good attributes, should not for this reason diminish his honor in her eyes and hate him in her heart, God forbid. Rather, she should nevertheless be cautious regarding his honor, a good man just as a sinner, a contemptible man just as an honorable man, because the word of the king and ruler of the world is upon her, and \"What have you to do with the secrets of God?\" (Berachot 10a), for God is the settler of the single ones and the joiner of couples, thus all that is imposed upon her to do, she shall do. What is this similar to? To a man whom the king wishes to honor and makes him the second to the king, and all the nation is required to act with honor towards him even if he is a leper or a zav, and so is this matter. And just as a woman should be cautious with regard to the commandments of niddah, challah, and lighting candles, so should she be cautious with regard to her husband's honor, because such was commanded to her by the king, and her reward will be increased as her actions prove that they are done for their own sake, and she fulfills the decree of the king of the world."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And there is stealing that is not considered stealing by the laws of people, but is considered stealing by the laws of heaven, such as one who decides in one's mind to enter in judgment with one's friend in order to collect money from the friend without doing violence, just because one's eyes deceived him, and one brings monetary damage to the friend, even without a fight or misuse, just by the simple emotion, having clean hands, and even if from the decision the friend would be forced to pay all, the spirit of the Place does not abide with him, and does this as a tax owed by the friend, one transgresses \"love your neighbor as yourself\" which is a general rule in the Torah, and it is in instances like this that they said \"a person is known by their pocket\" (Eruvin 65b). And according to the basic material, stealing is forbidden and the teshuvah is difficult, behold it says \"one who steals even a cent from one's friend is likened to one who stole the soul from the friend, and the soul from the friend's sons and daughters\" (Bava Kamma 119a) and while the stolen money is in one's hands there is no possible atonement, and it is very difficult to return food that was stolen (Chulin 99a). And behold a person who fears Hashem will be cautious and will guard oneself very much from anything that is forbidden in any aspect it can exist, and will deal all one's business faithfully, and even when a good opportunity appears, and those who sell are being stricken with harsh punishments, one will never extend one's hands towards stealing God forbid, because it is better for a person to die of starvation than to become an evildoer even for an hour in the Place's eyes, and \"those who seek Hashem do not lack what is good\" (Ps. 34:11) because God does not withhold good to those who walk in simple ways."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And included in the commandment of loving the convert (literally, stranger) is to help  and assist a person who is wandering from his place and lives in a foreign land. And it is not specifically [dealing with] a convert. For is 'the resident on the ground and the stranger in the highest heavens' [such that there is no reason to assist the stranger]? And go after the reason - as it is written (Exodus 23:9), \"for you know the feelings of the stranger, having yourselves been strangers in the land of Egypt.\" Behold it is explicit that the verse is referring to someone who lives in a foreign land without a companion or brother, and who has no acquaintances, such that his spirit is lowly and his heart is broken and depressed. It is fitting to have mercy upon [such a person] and to bring him close and to be his friend and companion, and to help him and support him regarding everything that comes his way. And with this, one fulfills this great commandment. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "And it is [good to add ethical teachings] especially when reading the Haggadah on the night of Passover, which is a commandment from the Torah - as it is written (Exodus 13:8), \"And you shall tell your son.\" 'And anyone who adds [and spends extra time] in telling the story of the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy.' And the main part of the commandment is to tell over in fine detail, to his children and his wife, the deeds of the Lord and to add in the telling over of the Omnipresent's praise and the magnitude of His ability and providence over the individual; and of His great love, affection and compassion - 'and how many goodly aspects did the Omnipresent bestow upon us!' And hence an obligation rests upon us to fear and love God, and to serve Him with complete service. These are all outgrowths (lit., fruits) of the Haggadah. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The letter \"Yud\": REVERENCE - with reverence you cannot go wrong because it to guards against all evil. It is known that there is an external reverence, which fears punishment in this world and the next, for many pains afflict the wicked and reproofs for sin, to the extent that no one can fathom the great evil that the soul of the wicked endures in the world to come. They say that if a person were to suffer in his life as Job suffered, it would not be as a drop in the sea against the anguish of the day of death. And all the anguish of the day of death is not as a drop in the sea against the sufferings of the world to come, which empower the wicked to endure their suffering. Those who pass through the valley of weeping shall turn it into a spring (Psalm 84:7). Our sages, may their memory be a blessing, interpreted (Eruvin 19a) that we cause rivers of tears to flow. Indeed, a person must, while in this world, protection for his soul and consider the benefit for a transgression relative to its loss. He should have complete faith and believe that the Holy One, blessed be He, doesn’t become permissive even for  the smallest moment. ",
+                "And so it was that a single soul was developed to the Holy Rabbi Reishit Chochma, Hashem diligently scrutinizes humanity from the realm above far more than one could fathom, and it is the divine decree to mete out justice upon all. Therefore, the man who possesses reverence and a tender heart shall be cautious and guard against every transgression as if evading a sword. And if by chance he stumbles and falls into sin, let him hasten to find refuge until the days of adversity and remorse shall no longer avail. As long as there remains strength within him, whatever he can accomplish, he shall indeed do. However, observe that this fear is referred to as \"evil fear\" in the Holy Zohar, for it is found that one does not fear the Lord Himself, but rather fears for his own soul. Nevertheless, even this type of fear is considered good, for through acting ‘not for the sake of Heaven’ turns into ‘acting for the sake of Heaven,’ one attains righteousnes. But truly pure is the fear of the Lord, which is the awe of His supernal majesty, for He is great, mighty, and beyond comprehension. His attributes and knowledge are immeasurable and incalculable. Yet not all individuals merit to attain such fear; rather, it depends on their awakening and deeds. It is contingent upon their diligent study of spiritual books on the Wisdom and on the reverence of the Lord.",
+                "The essence beheld in all matters of sanctity lies within one's utmost diligence and vigilance. It is known that the commandment to fear the revered and awe-inspiring Lord is one of the 613 commandments, and abundant it is. This is a constant commandment, for at any given moment when one remembers to fear the Lord, they fulfill a direct biblical commandment. A person cannot claim that they wished to fulfill a commandment but were unable to do so, for there are commandments that are dependent on thought and remembrance, which are within one's capacity to fulfill every moment. Whether at home on the Sabbath, while traveling on the road, amidst the company of others, or engrossed in one's business affairs while seated in a shop or the like, one should not incline their heart towards idleness, but rather cultivate pure thoughts, thereby fulfilling a commandment. The Holy One, blessed be He, rewards such endeavors. ",
+                "What a pleasure it is to utter, again and again, the timeless verse \"I have set the Lord always before me\" (Psalms 16:8). It is truly exceptional how the Divine Name can be inscribed within one's consciousness, in a manner that fosters a sense of reverence. Indeed, the holy Ari, may his memory be a blessing, taught that it is possible to cultivate such awe-inspiring awareness. (I have witnessed individuals who would write these three sacred words – YHVH, ahava (love), and yir'ah (fear) – on a piece of parchment or paper, binding it beneath their fingers in a way that it remains concealed, serving as a constant reminder in their midst during Shabbat in their homes and journeys as well.) This commandment of reverence leads to further benefits, as it safeguards one from all evil. Fortunate is the person who harbors perpetual fear, for it is within this state that they prevent any anguish or wrath from affecting the exalted and awesome King. They tremble and repent from wrongdoing, choosing to do good and bring solace to their Creator. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Money/silver - it is written \"The tongue of the just is like choice silver\" (Prov. 10:20) and it is also written \"under the shadow of wisdom, under the shadow of silver\" (Eccl. 7:12). Look and see the analogy of silver to speech and of silver to wisdom. There is a hint there, that they said \"life and death are in the hands of the tongue, one who wants who live can do so because of the tongue, one who wants to die can do so because of the tongue\" (Arakhin 15b). And they also said that the Torah is similar to a simple drug one who wants life [can get it through Torah] one who wants death [can get it through Torah] (Kidushin 30b). So too this we can say about the question of money: one who wants who live can do so because of the money, one who wants to die can do so because of the money - this is because most of the transgressions are caused due to a person being eager after money: robbing, stealing, exploitation, cheating, swearing falsely, swearing a lie, lies, unrighteousness in character traits [NT: could be 'in judgment' as עול במשפט makes more sense in the context of Torah list], moving boundaries, disputes, jealousy, hatred, rivalry, forbidden foods, desecration of Shabbat and holy days, and most of the transgressions that a person does is over gaining money, and the sin of desecrating God's Name is on top of them all. And so too, someone who loves their money cancels most of the mitzvot and the prayers and the blessings, and study of Torah corresponds to them all. And when such a person does them, they are unfit due to the doing them as fast as possible, and with miserliness, and the fact that one's heart is not into it, since that person's heart is only preoccupied with their own gain all the time, and they avert their eyes from [the needy by not giving] tzedakah, and when this person wants to do it, they really don't, and likewise many evils are done this way \"riches kept for their owner to the owner's pwn hurt\" (Eccl. 5:12) and at its hands one inherits Gehenna and goes down to the pit of destruction. ",
+                "And in truth they said \"a person is known through his pocket\" (Eruvin 65b). Truly, the desire for money is a formidable adversary, especially in this generation, which is a generation focused on money, in which a person can be more eager for money than for any other transgression and any other pleasure, and the money of a person can be more dear to some than their bodies and even their souls. But this is the Torah for people in this world, that one should conquer their desires (Avot 4:1) and open their eyes and see that silver collects souls, gold grieves souls, and they will understand that this is truthful truth, because it is better for a person to die of hunger and not be evil in the presence of the Place and not anger their Creator, God forbid.",
+                "And were it possible to conquer one's impulse by force and that money should be seen in one's eyes as nothing in comparison to doing the Creator's will! Therefore, one should look at money as stones to do our Heavenly Parent's will. And should should believe with perfect faith, and set it in one's heart with immovable nails that the amount of one's food is defined by Heaven. Even if they went to heaven or went down to the deepest depths, no one could add or subtract even a cent [to this quantity] with the exception of the outlays of mitzvot and good deeds which are not defined, rather on this case if a person adds, they add to that person. And therefore one who acquires their world through their money by doing lots of tzedakah, mitzvot and good deeds, and  acquires a good name for themselves, and acquires words of Torah, and acquires for oneself life of the world to come. And the mnemonic: 'word of Torah, coins acquired' (Eruvin 81b, Bava Kamma 46b, Bava Kamma 47b and other places) that for all words of Torah and for all good things one needs coins, and money will answer all. One who is wise will guard these words and won't go to sleep. End of all words, all was heard, fear God and guard God's mitzvot, since this is all that there is to being human (Eccl. 12:13)"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                " Love for a perfect king who abundantly does good, who chooses His people Israel with love. Through His love and compassion, He bestows upon us countless blessings that cannot be comprehended. And above all, He chose us from among all the nations and sanctified us with His commandments. It is stated in the Zohar that any commandment that is not performed with awe and love is not a true commandment and does not ascend on high. Specifically, in the study of Torah and its hidden aspects, if one does not hear its voice with awe and love, as it is written (Numbers 11:1), 'And the Lord heard, and His anger was kindled,' Heaven forbid."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Healing - Our sages of blessed memory said on the verse \"And heal he will be healed\" [shemot 21;19] - from here the Torah gave the permission to doctors to heal. [berakhot 40a] And it is also said [with respect to illnesses] - that they are bad and trustworthy [Deut / devarim 28;59] - that they are \"trustworthy\" as an emissary / delegate [of heaven] [rashi there] for at the time that they are appointed / delegated [to fall upon a person] - it is decreed upon them that they should only leave on a determined day by the appointed doctor using the prescribed medicine. Our sages have also said \"A person should not live in a place where there is no doctor\" [sanhedrin 17b]",
+                "\tAnd thus we find that an [interesting] inquiry arises. Since it is Hashem who determines death and life - what what will the doctor add [by aiding to heal the patient]? Is it not so that if it was decreed [in Heaven] that one will die, even if all the doctors in the world arose to heal him, they would not be able to save him from death?And thus [we can better understand] our sages statement \"the error / malpractice of the doctor is the will of the Creator\" and it is not in his power to save. And if it was decreed upon the person that he should live, even without a doctor, the Holy One Blessed Be He, will turn over [worlds] and cure him. For Hashem has many ways and with Him there is much deliverance and He will stretch out his word [other version \"hand\"] and heal him. However, the answer to this inquiry and to many others like it is that there are three different types of decrees - 1) If he is one that holds a special merit and his merit is strong and his fate is salutary - even if he doesn't have a doctor and he does things that will worsen his condition, he will not die and \"live he will live\". 2) And there are those, upon whom death is decreed - that is to say, even if he guarded himself with all protection in the world, his persistence of protecting himself is all in vain, and doctors will be of no help and he will not be saved. 3) However, there are those who, due to their sins, place themselves under the influence of \"nature\": - if they protect themselves and act with the proper cures according to nature - \"live he will live\" - he will surely live.  - and if not they will die and on this type of person it is said \"and there is death without judgment.\"",
+                "\tBehold, thus each person needs to seek the proper cure when he needs them. For if he will not do this and will cause \"death without judgment\", he will be held accountable for his life. And he is at fault [his death is worthwhile] for he transgressed on that that is written [in the Torah], \"and you shall protect very well your life.\" [deut / devarim 4;15]  And the person who does not preserve his health, and does not act in the according to nature, to seek the proper medical treatment of his illness, to the best of his ability - will surely be punished since he transgressed that which is written in the Torah. It also comes out that he depended on a miracle and if a miracle was done for him, a part of his merits will be taken away.",
+                "One needs to be very careful to guard one's health so that he will not become ill. And if he did become sick, he needs to seek cures and consult expert physicians. And he should not be concerned about his money [he will spend for the cure], for a person should give all his money to save his life. As it says in the Zohar HaKadosh \"that one who is apt to suffer monetary loss, he will fall into house of illness, and will not be cured until the amount that it was decreed for him to lose, is spent.\" That is why it is good advice to spend the money as quickly as possible. And how good is it for a person to increase his giving of charity - for he gains a mitzvah and it is a segulah (an ability) to nullify the decree [of suffering]. Really, before a person should seek cures - he should always believe with complete conviction - that his healing is in the hands of the Holy One Blessed be He - the Merciful and Trustworthy Physician - Healer of Israel, His people. Thus, he should preface [his acts], with prayer before Him. (And I already composed a prayer for an ill person and placed it in my place of prayer)",
+                "A person who has a sick person in his household, is obligated not to slumber, and not to remain silent, and not to rest until he seeks all types of doctors and all sorts of remedies according to his means / until he achieves his objective. And if he is a needy person, and he cannot afford [proper diagnosis and treatment], the obligation falls on the citizens of his city and/or on the Bikur Holim Organization (lit - visitation of the ill society - ie, the illness relief fund). - to assign for him doctors and cures - and they should not be concerned about the great expenses, for they should consider how great is the mitzvah. Go and learn till where the obligation to heal applies, for behold they permitted our holy / strict Shabbat to be desecrated and to transgress upon the entire Torah in order to treat a person who was in mortal danger. As our the Talmud says \"It is better for one to desecrate one Shabbat so that one may observe many other Shabbats.\" [shabbat 151a] And how much more so that it is proper to spend all the money in the world in order to save one Jewish soul - for it is as if one saved the entire world. And even if with all this effort the person still passed away, G-d forbid, this should not serve to make them regret and balk (at the money spent). Rather they should rejoice in their hearts knowing they did did what was required of them to do. To Hashem - they are doing the best that they can do - and Hashem will pay them seven times over in their laps with wealth and riches in their home. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Pele Yoetz – on Sinah - Hatred - Hatred [of others] is hated [by Hash-m] for upon it the Tanna said Rabbi Yehoshua says a bad eye & the evil inclination & hatred of the creatures [of Hash-m], expel a person from the world. (Pirkei Avot 2:11 on Self-Destruction And it causes many sins for hatred awakens quarrels & one falls into the grips of controversy & evil speech & causes one to become happy for the misfortune [of others] & to damage & cause pain & to take vengeance & to spite like a snake [against the other] & many similar evils. And it is written in the holy books – that there is no sin of all the sins like hatred – because every moment one transgresses upon that that is written in the Torah “Do not hate your brother in your heart.” and that that is written “You shall love your fellow as yourself.” & this is the reason why gratuitous hatred destroyed the Holy Temple. And any kind of of hatred is considered 'gratuitous hatred', for any kind of claims that he has [against the other party] to express, are vanity, acts of delusion, like we explained above in the section of 'love of [our] fellows' - see there. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        "Supplement": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "פלא יועץ",
+        "enTitle": "Pele Yoetz",
+        "key": "Pele Yoetz",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח",
+                "enTitle": "Supplement"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Pele Yoetz/English/itorah.compele-yoetz.json

@@ -0,0 +1,43 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Pele Yoetz",
+    "versionSource": "https://learntorah.com/PeleYoetz/Pdf/English5.pdf",
+    "versionTitle": "itorah.com/pele-yoetz",
+    "heTitle": "פלא יועץ",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The love between a husband and wife must be a passionate one. We will begin with the love of the husband to his wife for the declaration of our Sages (Yevamot 62b) is known, \"That the husband is obligated to love his wife as himself and to honor her more than himself.\" Nonetheless, he may not compromise his service of G-d because of his love for her. The tanna (Avot 1:5) already cautioned, \"Do not speak excessively with a woman. This is referring to one's wife, for anyone who does speak excessively with a woman causes evil to himself, is idle from words of Torah, and in the end will inherit Gehinom.\" Our Sages said (Baba Metzia 59a), \"One who goes after the counsel of his wife falls into Gehinom.\" In light of this condition, every wise man must act with cleverness. As our Sages commented (Sanhedrin 107b), \"The left hand should push away as the right hand brings close.\" The primary love is the love of the soul. It is incumbent upon the husband to admonish his wife with pleasant words, to guide her in the ways of modesty, to distance her from slander, anger, cursing, the mention of G-d's name in vain, and similar things in the Orders of Nashim and Nezikin. He should caution her in regard to the details of mitzvot – especially in the areas of prayer, blessings of benefit from this world, the observance of Shabbat, etc. How good and how pleasant it would be for him to teach her ideas of ethical improvement and to share with her words of the Sages in all matters that are relevant to her and their severity. Then her heart will tremble and she will be even more careful thana man.",
+                "... it is unnecessary to remark that someone who has an intelligent wife, the gift of G-d, has found a good wife. Certainly a thread of grace is draped upon her and she is beloved unto her husband. However, a man unto whom a challenging lot has fallen – a difficult wife – must be very careful. He stands before a great test and requires determination to behave towards her with peace and affection in honor of the Divine Presence. These are subjects of ancient wisdom. A person should be aware that even among eminent men the \"fire has fallen\". To the extent that our Sages noted (Yevamot 63a), \"… It is enough that they save us from iniquity and raise our children to Torah.\"                  A person should also be cognizant of the saying of our Sages (Shabbat 33b), \"The minds of woman are prone to superficiality.\"People say, \"A woman's hair is long and her mind is short.\" Therefore, intelligence must originate with him. If she violates his will and angers him, he must control his emotions so that he does not become angry with her, and it need not be said to shame, curse, or strike her, Heaven forbid. This is the practice of boors and frivolous and rash individuals – in actuality he hurts himself! Rather with soft speech and sweet words he should admonish her. In any case he should bear the yoke and be insulted rather than insulting, and accept upon himself the judgment of Heaven with joy – because each woman is sent to a man from G-d. In truth, according to the dictum of our Sages (Eruvin 41b), \"Someone who has a bad wife will not see Gehinom\", it would be proper to seek a bad wife if he could stand the test, considering the enormous severity of the punishment of Gehinom. If he passes the test, then he will not inherit two Gehinoms (one in this world and one in the World t Come)! Rather he should accept her with love and he will receive a fine reward for his labors."
+            ]
+        ],
+        "Supplement": []
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "פלא יועץ",
+        "enTitle": "Pele Yoetz",
+        "key": "Pele Yoetz",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח",
+                "enTitle": "Supplement"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Pele Yoetz/English/merged.json

@@ -0,0 +1,503 @@
+{
+    "title": "Pele Yoetz",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Pele_Yoetz",
+    "text": {
+        "Introduction": [],
+        "": [
+            [
+                "Love of The Holy one, blessed be He: There is no better trait than the Love of The Holy one, blessed by He, for the entire service of G-d and Judaism draws from it. To serve (G-d) from love is not comparable to serving from fear, as the author of the \"Sefer HaBris\" delved and expounded to explain the root of love and fear very well. \"The words of the mouth of the wise is grace\" (Ecclesiastes 10:12). Praiseworthy is the man who is diligent with his words. To make habit the work which is before me I will come in short, and I will write some notes for myself and for others in my condition, according to that which I learned from the book quoted earlier (\"Sefer HaBris\") and other books which I have seen to be a reminder between my eyes, and may G-d the Almighty assist me in the matter of honoring His name. "
+            ],
+            [],
+            [
+                "The love of sons and daughters: The love of sons and daughters is necessitated by nature, for they are the bone from his bone and flesh from his flesh, and even ???. But one must take care that his love does not overturn boundaries, that he does not make his son suffer and longs for him greatly and gives him extra love. Shlomo has already said in his wisdom (Proverbs 13:24) \"One who spares his rod hates his son, but one who loves him rebukes him.\" And the essence of love is love of the soul, and included in this is love of oneself, for ??? gives merit to the father. As it is written (ibid 29:17): \"Punish your son and he will give delicacies to your soul.\" Therefore, a person should be careful to behave with his son with open rebuke and hidden love, according to what he understands in his youth. \"Foolishness is bound up in the heart of a youth, a rod of rebuke will distance him from it\" (ibid 22:15). But the father should take care not to be cruel to his child and not to hit him and give him a bruise out of anger. Rather he should lead him with gentleness and with mercy he should hit his legs, not on a place where he will sustain a wound like between the eyes. And when he is older, \"a rebuke enters deeper into a man of understanding\" (ibid 17:10). And it is known (Moed Katan 17a): that he who hits his adult son transgresses because of the sin of putting a stumbling block before a blind person, etc. This does not refer to an actual adult, rather according to the son's understanding and character traits\" when he is older and does not accept rebuke, \"a soft tongue breaks the bone\" (Proverbs 25:15) and he will not be lenient in his own honor so that his reputation will not be ruined. And he [the father] needs to be even more careful with that which our rabbi cautioned (Shabbat 10b): One should not teach his son when he is among other boys, for \"jealousy is as difficult as the grave\" (Song of Songs 5:6). The principle is: according to the mental ability and character traits of the son is how a father needs to behave with him in a way that he will not sin. If he does sin against him, he should be quick to forgive him so his son will not be punished on account of him, and he should not be exacting with them, and sometimes he should make himself like a deaf person who does not hear and as if he does not see, and sometimes he should submit his will to their will. And this is a major principle for one who wants to  bring merit to his soul and the souls of his sons after him."
+            ],
+            [
+                "The love between a husband and wife must be a passionate one. We will begin with the love of the husband to his wife for the declaration of our Sages (Yevamot 62b) is known, \"That the husband is obligated to love his wife as himself and to honor her more than himself.\" Nonetheless, he may not compromise his service of G-d because of his love for her. The tanna (Avot 1:5) already cautioned, \"Do not speak excessively with a woman. This is referring to one's wife, for anyone who does speak excessively with a woman causes evil to himself, is idle from words of Torah, and in the end will inherit Gehinom.\" Our Sages said (Baba Metzia 59a), \"One who goes after the counsel of his wife falls into Gehinom.\" In light of this condition, every wise man must act with cleverness. As our Sages commented (Sanhedrin 107b), \"The left hand should push away as the right hand brings close.\" The primary love is the love of the soul. It is incumbent upon the husband to admonish his wife with pleasant words, to guide her in the ways of modesty, to distance her from slander, anger, cursing, the mention of G-d's name in vain, and similar things in the Orders of Nashim and Nezikin. He should caution her in regard to the details of mitzvot – especially in the areas of prayer, blessings of benefit from this world, the observance of Shabbat, etc. How good and how pleasant it would be for him to teach her ideas of ethical improvement and to share with her words of the Sages in all matters that are relevant to her and their severity. Then her heart will tremble and she will be even more careful thana man.",
+                "... it is unnecessary to remark that someone who has an intelligent wife, the gift of G-d, has found a good wife. Certainly a thread of grace is draped upon her and she is beloved unto her husband. However, a man unto whom a challenging lot has fallen – a difficult wife – must be very careful. He stands before a great test and requires determination to behave towards her with peace and affection in honor of the Divine Presence. These are subjects of ancient wisdom. A person should be aware that even among eminent men the \"fire has fallen\". To the extent that our Sages noted (Yevamot 63a), \"… It is enough that they save us from iniquity and raise our children to Torah.\"                  A person should also be cognizant of the saying of our Sages (Shabbat 33b), \"The minds of woman are prone to superficiality.\"People say, \"A woman's hair is long and her mind is short.\" Therefore, intelligence must originate with him. If she violates his will and angers him, he must control his emotions so that he does not become angry with her, and it need not be said to shame, curse, or strike her, Heaven forbid. This is the practice of boors and frivolous and rash individuals – in actuality he hurts himself! Rather with soft speech and sweet words he should admonish her. In any case he should bear the yoke and be insulted rather than insulting, and accept upon himself the judgment of Heaven with joy – because each woman is sent to a man from G-d. In truth, according to the dictum of our Sages (Eruvin 41b), \"Someone who has a bad wife will not see Gehinom\", it would be proper to seek a bad wife if he could stand the test, considering the enormous severity of the punishment of Gehinom. If he passes the test, then he will not inherit two Gehinoms (one in this world and one in the World t Come)! Rather he should accept her with love and he will receive a fine reward for his labors.",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "A woman who falls into a relationship with a man who is rough in his manners and his opinions, and who is a wretched, worthless person who lacks all good attributes, should not for this reason diminish his honor in her eyes and hate him in her heart, God forbid. Rather, she should nevertheless be cautious regarding his honor, a good man just as a sinner, a contemptible man just as an honorable man, because the word of the king and ruler of the world is upon her, and \"What have you to do with the secrets of God?\" (Berachot 10a), for God is the settler of the single ones and the joiner of couples, thus all that is imposed upon her to do, she shall do. What is this similar to? To a man whom the king wishes to honor and makes him the second to the king, and all the nation is required to act with honor towards him even if he is a leper or a zav, and so is this matter. And just as a woman should be cautious with regard to the commandments of niddah, challah, and lighting candles, so should she be cautious with regard to her husband's honor, because such was commanded to her by the king, and her reward will be increased as her actions prove that they are done for their own sake, and she fulfills the decree of the king of the world."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And there is stealing that is not considered stealing by the laws of people, but is considered stealing by the laws of heaven, such as one who decides in one's mind to enter in judgment with one's friend in order to collect money from the friend without doing violence, just because one's eyes deceived him, and one brings monetary damage to the friend, even without a fight or misuse, just by the simple emotion, having clean hands, and even if from the decision the friend would be forced to pay all, the spirit of the Place does not abide with him, and does this as a tax owed by the friend, one transgresses \"love your neighbor as yourself\" which is a general rule in the Torah, and it is in instances like this that they said \"a person is known by their pocket\" (Eruvin 65b). And according to the basic material, stealing is forbidden and the teshuvah is difficult, behold it says \"one who steals even a cent from one's friend is likened to one who stole the soul from the friend, and the soul from the friend's sons and daughters\" (Bava Kamma 119a) and while the stolen money is in one's hands there is no possible atonement, and it is very difficult to return food that was stolen (Chulin 99a). And behold a person who fears Hashem will be cautious and will guard oneself very much from anything that is forbidden in any aspect it can exist, and will deal all one's business faithfully, and even when a good opportunity appears, and those who sell are being stricken with harsh punishments, one will never extend one's hands towards stealing God forbid, because it is better for a person to die of starvation than to become an evildoer even for an hour in the Place's eyes, and \"those who seek Hashem do not lack what is good\" (Ps. 34:11) because God does not withhold good to those who walk in simple ways."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "And included in the commandment of loving the convert (literally, stranger) is to help  and assist a person who is wandering from his place and lives in a foreign land. And it is not specifically [dealing with] a convert. For is 'the resident on the ground and the stranger in the highest heavens' [such that there is no reason to assist the stranger]? And go after the reason - as it is written (Exodus 23:9), \"for you know the feelings of the stranger, having yourselves been strangers in the land of Egypt.\" Behold it is explicit that the verse is referring to someone who lives in a foreign land without a companion or brother, and who has no acquaintances, such that his spirit is lowly and his heart is broken and depressed. It is fitting to have mercy upon [such a person] and to bring him close and to be his friend and companion, and to help him and support him regarding everything that comes his way. And with this, one fulfills this great commandment. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "And it is [good to add ethical teachings] especially when reading the Haggadah on the night of Passover, which is a commandment from the Torah - as it is written (Exodus 13:8), \"And you shall tell your son.\" 'And anyone who adds [and spends extra time] in telling the story of the exodus from Egypt, behold he is praiseworthy.' And the main part of the commandment is to tell over in fine detail, to his children and his wife, the deeds of the Lord and to add in the telling over of the Omnipresent's praise and the magnitude of His ability and providence over the individual; and of His great love, affection and compassion - 'and how many goodly aspects did the Omnipresent bestow upon us!' And hence an obligation rests upon us to fear and love God, and to serve Him with complete service. These are all outgrowths (lit., fruits) of the Haggadah. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "The letter \"Yud\": REVERENCE - with reverence you cannot go wrong because it to guards against all evil. It is known that there is an external reverence, which fears punishment in this world and the next, for many pains afflict the wicked and reproofs for sin, to the extent that no one can fathom the great evil that the soul of the wicked endures in the world to come. They say that if a person were to suffer in his life as Job suffered, it would not be as a drop in the sea against the anguish of the day of death. And all the anguish of the day of death is not as a drop in the sea against the sufferings of the world to come, which empower the wicked to endure their suffering. Those who pass through the valley of weeping shall turn it into a spring (Psalm 84:7). Our sages, may their memory be a blessing, interpreted (Eruvin 19a) that we cause rivers of tears to flow. Indeed, a person must, while in this world, protection for his soul and consider the benefit for a transgression relative to its loss. He should have complete faith and believe that the Holy One, blessed be He, doesn’t become permissive even for  the smallest moment. ",
+                "And so it was that a single soul was developed to the Holy Rabbi Reishit Chochma, Hashem diligently scrutinizes humanity from the realm above far more than one could fathom, and it is the divine decree to mete out justice upon all. Therefore, the man who possesses reverence and a tender heart shall be cautious and guard against every transgression as if evading a sword. And if by chance he stumbles and falls into sin, let him hasten to find refuge until the days of adversity and remorse shall no longer avail. As long as there remains strength within him, whatever he can accomplish, he shall indeed do. However, observe that this fear is referred to as \"evil fear\" in the Holy Zohar, for it is found that one does not fear the Lord Himself, but rather fears for his own soul. Nevertheless, even this type of fear is considered good, for through acting ‘not for the sake of Heaven’ turns into ‘acting for the sake of Heaven,’ one attains righteousnes. But truly pure is the fear of the Lord, which is the awe of His supernal majesty, for He is great, mighty, and beyond comprehension. His attributes and knowledge are immeasurable and incalculable. Yet not all individuals merit to attain such fear; rather, it depends on their awakening and deeds. It is contingent upon their diligent study of spiritual books on the Wisdom and on the reverence of the Lord.",
+                "The essence beheld in all matters of sanctity lies within one's utmost diligence and vigilance. It is known that the commandment to fear the revered and awe-inspiring Lord is one of the 613 commandments, and abundant it is. This is a constant commandment, for at any given moment when one remembers to fear the Lord, they fulfill a direct biblical commandment. A person cannot claim that they wished to fulfill a commandment but were unable to do so, for there are commandments that are dependent on thought and remembrance, which are within one's capacity to fulfill every moment. Whether at home on the Sabbath, while traveling on the road, amidst the company of others, or engrossed in one's business affairs while seated in a shop or the like, one should not incline their heart towards idleness, but rather cultivate pure thoughts, thereby fulfilling a commandment. The Holy One, blessed be He, rewards such endeavors. ",
+                "What a pleasure it is to utter, again and again, the timeless verse \"I have set the Lord always before me\" (Psalms 16:8). It is truly exceptional how the Divine Name can be inscribed within one's consciousness, in a manner that fosters a sense of reverence. Indeed, the holy Ari, may his memory be a blessing, taught that it is possible to cultivate such awe-inspiring awareness. (I have witnessed individuals who would write these three sacred words – YHVH, ahava (love), and yir'ah (fear) – on a piece of parchment or paper, binding it beneath their fingers in a way that it remains concealed, serving as a constant reminder in their midst during Shabbat in their homes and journeys as well.) This commandment of reverence leads to further benefits, as it safeguards one from all evil. Fortunate is the person who harbors perpetual fear, for it is within this state that they prevent any anguish or wrath from affecting the exalted and awesome King. They tremble and repent from wrongdoing, choosing to do good and bring solace to their Creator. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Money/silver - it is written \"The tongue of the just is like choice silver\" (Prov. 10:20) and it is also written \"under the shadow of wisdom, under the shadow of silver\" (Eccl. 7:12). Look and see the analogy of silver to speech and of silver to wisdom. There is a hint there, that they said \"life and death are in the hands of the tongue, one who wants who live can do so because of the tongue, one who wants to die can do so because of the tongue\" (Arakhin 15b). And they also said that the Torah is similar to a simple drug one who wants life [can get it through Torah] one who wants death [can get it through Torah] (Kidushin 30b). So too this we can say about the question of money: one who wants who live can do so because of the money, one who wants to die can do so because of the money - this is because most of the transgressions are caused due to a person being eager after money: robbing, stealing, exploitation, cheating, swearing falsely, swearing a lie, lies, unrighteousness in character traits [NT: could be 'in judgment' as עול במשפט makes more sense in the context of Torah list], moving boundaries, disputes, jealousy, hatred, rivalry, forbidden foods, desecration of Shabbat and holy days, and most of the transgressions that a person does is over gaining money, and the sin of desecrating God's Name is on top of them all. And so too, someone who loves their money cancels most of the mitzvot and the prayers and the blessings, and study of Torah corresponds to them all. And when such a person does them, they are unfit due to the doing them as fast as possible, and with miserliness, and the fact that one's heart is not into it, since that person's heart is only preoccupied with their own gain all the time, and they avert their eyes from [the needy by not giving] tzedakah, and when this person wants to do it, they really don't, and likewise many evils are done this way \"riches kept for their owner to the owner's pwn hurt\" (Eccl. 5:12) and at its hands one inherits Gehenna and goes down to the pit of destruction. ",
+                "And in truth they said \"a person is known through his pocket\" (Eruvin 65b). Truly, the desire for money is a formidable adversary, especially in this generation, which is a generation focused on money, in which a person can be more eager for money than for any other transgression and any other pleasure, and the money of a person can be more dear to some than their bodies and even their souls. But this is the Torah for people in this world, that one should conquer their desires (Avot 4:1) and open their eyes and see that silver collects souls, gold grieves souls, and they will understand that this is truthful truth, because it is better for a person to die of hunger and not be evil in the presence of the Place and not anger their Creator, God forbid.",
+                "And were it possible to conquer one's impulse by force and that money should be seen in one's eyes as nothing in comparison to doing the Creator's will! Therefore, one should look at money as stones to do our Heavenly Parent's will. And should should believe with perfect faith, and set it in one's heart with immovable nails that the amount of one's food is defined by Heaven. Even if they went to heaven or went down to the deepest depths, no one could add or subtract even a cent [to this quantity] with the exception of the outlays of mitzvot and good deeds which are not defined, rather on this case if a person adds, they add to that person. And therefore one who acquires their world through their money by doing lots of tzedakah, mitzvot and good deeds, and  acquires a good name for themselves, and acquires words of Torah, and acquires for oneself life of the world to come. And the mnemonic: 'word of Torah, coins acquired' (Eruvin 81b, Bava Kamma 46b, Bava Kamma 47b and other places) that for all words of Torah and for all good things one needs coins, and money will answer all. One who is wise will guard these words and won't go to sleep. End of all words, all was heard, fear God and guard God's mitzvot, since this is all that there is to being human (Eccl. 12:13)"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                "",
+                " Love for a perfect king who abundantly does good, who chooses His people Israel with love. Through His love and compassion, He bestows upon us countless blessings that cannot be comprehended. And above all, He chose us from among all the nations and sanctified us with His commandments. It is stated in the Zohar that any commandment that is not performed with awe and love is not a true commandment and does not ascend on high. Specifically, in the study of Torah and its hidden aspects, if one does not hear its voice with awe and love, as it is written (Numbers 11:1), 'And the Lord heard, and His anger was kindled,' Heaven forbid."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Healing - Our sages of blessed memory said on the verse \"And heal he will be healed\" [shemot 21;19] - from here the Torah gave the permission to doctors to heal. [berakhot 40a] And it is also said [with respect to illnesses] - that they are bad and trustworthy [Deut / devarim 28;59] - that they are \"trustworthy\" as an emissary / delegate [of heaven] [rashi there] for at the time that they are appointed / delegated [to fall upon a person] - it is decreed upon them that they should only leave on a determined day by the appointed doctor using the prescribed medicine. Our sages have also said \"A person should not live in a place where there is no doctor\" [sanhedrin 17b]",
+                "\tAnd thus we find that an [interesting] inquiry arises. Since it is Hashem who determines death and life - what what will the doctor add [by aiding to heal the patient]? Is it not so that if it was decreed [in Heaven] that one will die, even if all the doctors in the world arose to heal him, they would not be able to save him from death?And thus [we can better understand] our sages statement \"the error / malpractice of the doctor is the will of the Creator\" and it is not in his power to save. And if it was decreed upon the person that he should live, even without a doctor, the Holy One Blessed Be He, will turn over [worlds] and cure him. For Hashem has many ways and with Him there is much deliverance and He will stretch out his word [other version \"hand\"] and heal him. However, the answer to this inquiry and to many others like it is that there are three different types of decrees - 1) If he is one that holds a special merit and his merit is strong and his fate is salutary - even if he doesn't have a doctor and he does things that will worsen his condition, he will not die and \"live he will live\". 2) And there are those, upon whom death is decreed - that is to say, even if he guarded himself with all protection in the world, his persistence of protecting himself is all in vain, and doctors will be of no help and he will not be saved. 3) However, there are those who, due to their sins, place themselves under the influence of \"nature\": - if they protect themselves and act with the proper cures according to nature - \"live he will live\" - he will surely live.  - and if not they will die and on this type of person it is said \"and there is death without judgment.\"",
+                "\tBehold, thus each person needs to seek the proper cure when he needs them. For if he will not do this and will cause \"death without judgment\", he will be held accountable for his life. And he is at fault [his death is worthwhile] for he transgressed on that that is written [in the Torah], \"and you shall protect very well your life.\" [deut / devarim 4;15]  And the person who does not preserve his health, and does not act in the according to nature, to seek the proper medical treatment of his illness, to the best of his ability - will surely be punished since he transgressed that which is written in the Torah. It also comes out that he depended on a miracle and if a miracle was done for him, a part of his merits will be taken away.",
+                "One needs to be very careful to guard one's health so that he will not become ill. And if he did become sick, he needs to seek cures and consult expert physicians. And he should not be concerned about his money [he will spend for the cure], for a person should give all his money to save his life. As it says in the Zohar HaKadosh \"that one who is apt to suffer monetary loss, he will fall into house of illness, and will not be cured until the amount that it was decreed for him to lose, is spent.\" That is why it is good advice to spend the money as quickly as possible. And how good is it for a person to increase his giving of charity - for he gains a mitzvah and it is a segulah (an ability) to nullify the decree [of suffering]. Really, before a person should seek cures - he should always believe with complete conviction - that his healing is in the hands of the Holy One Blessed be He - the Merciful and Trustworthy Physician - Healer of Israel, His people. Thus, he should preface [his acts], with prayer before Him. (And I already composed a prayer for an ill person and placed it in my place of prayer)",
+                "A person who has a sick person in his household, is obligated not to slumber, and not to remain silent, and not to rest until he seeks all types of doctors and all sorts of remedies according to his means / until he achieves his objective. And if he is a needy person, and he cannot afford [proper diagnosis and treatment], the obligation falls on the citizens of his city and/or on the Bikur Holim Organization (lit - visitation of the ill society - ie, the illness relief fund). - to assign for him doctors and cures - and they should not be concerned about the great expenses, for they should consider how great is the mitzvah. Go and learn till where the obligation to heal applies, for behold they permitted our holy / strict Shabbat to be desecrated and to transgress upon the entire Torah in order to treat a person who was in mortal danger. As our the Talmud says \"It is better for one to desecrate one Shabbat so that one may observe many other Shabbats.\" [shabbat 151a] And how much more so that it is proper to spend all the money in the world in order to save one Jewish soul - for it is as if one saved the entire world. And even if with all this effort the person still passed away, G-d forbid, this should not serve to make them regret and balk (at the money spent). Rather they should rejoice in their hearts knowing they did did what was required of them to do. To Hashem - they are doing the best that they can do - and Hashem will pay them seven times over in their laps with wealth and riches in their home. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "Pele Yoetz – on Sinah - Hatred - Hatred [of others] is hated [by Hash-m] for upon it the Tanna said Rabbi Yehoshua says a bad eye & the evil inclination & hatred of the creatures [of Hash-m], expel a person from the world. (Pirkei Avot 2:11 on Self-Destruction And it causes many sins for hatred awakens quarrels & one falls into the grips of controversy & evil speech & causes one to become happy for the misfortune [of others] & to damage & cause pain & to take vengeance & to spite like a snake [against the other] & many similar evils. And it is written in the holy books – that there is no sin of all the sins like hatred – because every moment one transgresses upon that that is written in the Torah “Do not hate your brother in your heart.” and that that is written “You shall love your fellow as yourself.” & this is the reason why gratuitous hatred destroyed the Holy Temple. And any kind of of hatred is considered 'gratuitous hatred', for any kind of claims that he has [against the other party] to express, are vanity, acts of delusion, like we explained above in the section of 'love of [our] fellows' - see there. "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            []
+        ],
+        "Supplement": []
+    },
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "itorah.com/pele-yoetz",
+            "https://learntorah.com/PeleYoetz/Pdf/English5.pdf"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "פלא יועץ",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "schema": {
+        "heTitle": "פלא יועץ",
+        "enTitle": "Pele Yoetz",
+        "key": "Pele Yoetz",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "הקדמה",
+                "enTitle": "Introduction"
+            },
+            {
+                "heTitle": "",
+                "enTitle": ""
+            },
+            {
+                "heTitle": "נספח",
+                "enTitle": "Supplement"
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Shemirat HaLashon/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Shemirat HaLashon",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "שמירת הלשון",
+    "categories": [
+        "Musar",
+        "Acharonim"
+    ],
+    "text": {
+        "Book I": {
+            "Introduction": [
+                "It is written (Proverbs 21:23), \"One who keeps an eye on his mouth and tongue protects his life from trouble.\" In order to comprehend chaperoning the mouth and tongue and preventing life trouble which the Scripture defines, even more than all other ideas, that the perfect man needs to watch during the days,  look in the basic commentaries. And I too shall speak over my part which Hashem has granted me, and with this we shall also understand that which is written (Psalms 34:13), \"Whoever is a man who desires life and covets [his] days in order to perceive benevolence, shield your tongue from evil\" etc. "
+            ],
+            "The Gate of Remembering": [
+                [],
+                [
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "We learned, that in an earthly act, an act in the heavens is awakened, if a person act here properly,a mirror act will be awakened in the heavens, a person does kindness in the world, kindness is awakened above and it stays on that day and is adorned with it for him, and if a person acts with mercy below, he arouses mercy on that day and is adorned with mercy for him, and then on that day he is going to be a protector for him when he needs it, etc., blessed is he who does a kosher deed below, for it depends entirely on the deed to arouse [as mirror action above] something else.",
+                    "",
+                    "",
+                    "",
+                    "There is one spirit that stands over all those who speak evil, and when people are awakened to speak slander, or one person who is awakened to speak with slander, then the same impure evil spirit above, called Saksocha [סַכְסוּכָא], awakens, and it connects with that awakening of evil speech, which humans started with, and it goes up and causes in it the awakening of slander, death and sword and killing in the world. Woe to those who stir up the evil side, and do not guard their mouths and tongues and do not fear it and do not know that the awakening below depends on the awakening above, whether for good or for bad, etc., and all of them conspire to stir up that great serpent, who will conjure up the world, and all for the sake of the same awakening of slander, when its awakening is found below."
+                ]
+            ],
+            "The Gate of Discerning": [],
+            "The Gate of Torah": [],
+            "Epilogue": []
+        },
+        "Book II": {
+            "": [],
+            "Epilogue": []
+        }
+    },
+    "schema": {
+        "heTitle": "שמירת הלשון",
+        "enTitle": "Shemirat HaLashon",
+        "key": "Shemirat HaLashon",
+        "nodes": [
+            {
+                "heTitle": "חלק ראשון",
+                "enTitle": "Book I",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "הקדמה",
+                        "enTitle": "Introduction"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער הזכירה",
+                        "enTitle": "The Gate of Remembering"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער התבונה",
+                        "enTitle": "The Gate of Discerning"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "שער התורה",
+                        "enTitle": "The Gate of Torah"
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חתימת הספר",
+                        "enTitle": "Epilogue"
+                    }
+                ]
+            },
+            {
+                "heTitle": "חלק שני",
+                "enTitle": "Book II",
+                "nodes": [
+                    {
+                        "heTitle": "",
+                        "enTitle": ""
+                    },
+                    {
+                        "heTitle": "חתימת הספר",
+                        "enTitle": "Epilogue"
+                    }
+                ]
+            }
+        ]
+    }
+}

json/Musar/Acharonim/Shenei Luchot HaBerit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,3 @@
+version https://git-lfs.github.com/spec/v1
+oid sha256:2c8da32ba2af2302749da458404eaea1a6cc5b06c253d7cf2f2a0325fc876509
+size 12016786