30649508520f31e9f7df95ed2b7293292831b4c6062732426f0c4906fa401ad7

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Circumcision/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Circumcision is a positive mitzvah<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 215) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 2) consider this one of the 613 mitzvot of the Torah.</i> [whose lack of fulfillment] is punishable by<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Circumcision and the Paschal sacrifices are the only positive commandments for which the Torah prescribes punishment if they are not fulfilled. In both instances, the punishment is the same (<i>karet</i>).</i> <i>karet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Premature death at the hand of God (<i>Mo'ed Katan</i> 28a) and a severe spiritual punishment, the \"soul's being cut off,\" and not being granted a share in the world to come (<i>Hilchot Teshuvah</i> 8:1,5).</i> as [Genesis 17:14] states: \"And an uncircumcised male who does not circumcise his foreskin - this soul will be cut off from his people.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The citation of the verse from Genesis is significant. In his Commentary on the Mishnah (<i>Chulin</i> 7:6), the Rambam writes that our fulfillment of this mitzvah is not based on God's commandment to Abraham, but rather on the commandment issued to Moses (Leviticus 12:3), \"On the eighth day, the child's foreskin will be circumcised.\" Nevertheless, the commandment to Abraham is still significant, and many particulars concerning circumcision are derived from it.</i><br>A father<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">and not a mother (<i>Kiddushin</i> 29a)</i> is commanded to circumcise his son,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Although when the son reaches the age of <i>bar mitzvah</i>, he is obligated by the mitzvah. Until that time, the father is responsible for the fulfillment of the mitzvah.<br>The <i>Minchat Chinuch</i> (Mitzvah 2) questions the extent of the father's responsibility. If the father does not circumcise his son before the latter reaches majority, is the father still charged with the mitzvah (together with the son) or is the son solely responsible for the mitzvah?<br><i>Likkutei Sichot</i> (Vol. 11) explains that the question is dependent on a difference of opinion between the Babylonian and Jerusalem Talmuds. The Babylonian Talmud (<i>Kiddushin</i> 29a) derives the mitzvah from the verse (Genesis 21:4), \"And Avraham circumcised his son, Isaac.\" This indicates that the mitzvah is primarily the father's (although after the son reaches adulthood, he also becomes responsible). In contrast, the Jerusalem Talmud (<i>Kiddushin</i> 1:7) quotes as a proof-text for the mitzvah (Leviticus 12:3), \"On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.\" The <i>Korban Eidah</i> explains that this implies the mitzvah is the son's. Since he is not able to perform it himself as a youth, however, his father is given the responsibility while the child is a minor.<br><i>Likkutei Sichot</i> continues, explaining that the Rambam's position is obvious from his discussion of the blessings recited for the mitzvot in <i>Hilchot Berachot</i>, Chapter 11. In Halachah 11 of that chapter, the Rambam explains that if one performs a mitzvah on one's own behalf, one should use the form, \"who has sanctified us with His commandments and commanded us <b>to</b>....\" In contrast, if one performs a mitzvah on behalf of another person, one uses the form, \"... and commanded us <b>concerning</b>....\"<br>Rav Yitzchak ben Sheshet (Responsum 131) notes that the Rambam (<i>Hilchot Bikkurim</i> 11:5) rules that one should recite the blessing \"...concerning the redemption of a son,\" implying that the mitzvah is not the father's, but the son's (merely that as an infant, the son cannot fulfill it). In contrast, in Chapter 3, Halachah 1, the Rambam states that a father should recite the blessing \"... to circumcise...,\" implying that the mitzvah is his.</i> and a master, his slaves.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Here, the responsibility for the mitzvah is surely the master's. This circumcision is one of the stages in the process by which the slave attains the status of <i>eved C'na'ani</i>, an intermediate rung between a gentile and a Jew. He is obligated to fulfill all the negative commandments and all those positive commandments that are not associated with a specific time. (See <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 12:11.)</i> This applies both to those who are born in his home<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">i.e., a non-Jewish maidservant gave birth to a male child</i> and to those purchased by him.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 17:27, which relates that Abraham circumcised both these categories of servants.</i> If the father or the master transgressed and did not circumcise them, he negated the fulfillment of a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Note the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shabbat</i> 19:6):<br>If a person transgressed and did not circumcise his son or his servants born in his home... on the eighth day, he transgresses a very great and severe mitzvah, to which there is no comparison among the other mitzvot. He can never compensate for [the lack of fulfillment of] this mitzvah. His sin is much more severe than a person who did not build a sukkah on Sukkot, or one who did not eat matzah on Pesach.</i> He is not, however, punished by <i>karet</i>, for <i>karet</i> is incurred only by the uncircumcised person himself.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">This is obvious from the proof-text quoted above.</i> The court is obligated to circumcise that son<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Although when the son reaches the age of <i>bar mitzvah</i>, he is obligated by the mitzvah. Until that time, the father is responsible for the fulfillment of the mitzvah.<br>The <i>Minchat Chinuch</i> (Mitzvah 2) questions the extent of the father's responsibility. If the father does not circumcise his son before the latter reaches majority, is the father still charged with the mitzvah (together with the son) or is the son solely responsible for the mitzvah?<br><i>Likkutei Sichot</i> (Vol. 11) explains that the question is dependent on a difference of opinion between the Babylonian and Jerusalem Talmuds. The Babylonian Talmud (<i>Kiddushin</i> 29a) derives the mitzvah from the verse (Genesis 21:4 , \"And Avraham circumcised his son, Isaac.\" This indicates that the mitzvah is primarily the father's (although after the son reaches adulthood, he also becomes responsible). In contrast, the Jerusalem Talmud (<i>Kiddushin</i> 1:7) quotes as a proof-text for the mitzvah (Leviticus 12:3 , \"On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.\" The <i>Korban Eidah</i> explains that this implies the mitzvah is the son's. Since he is not able to perform it himself as a youth, however, his father is given the responsibility while the child is a minor.<br><i>Likkutei Sichot</i> continues, explaining that the Rambam's position is obvious from his discussion of the blessings recited for the mitzvot in <i>Hilchot Berachot</i>, Chapter 11. In Halachah 11 of that chapter, the Rambam explains that if one performs a mitzvah on one's own behalf, one should use the form, \"who has sanctified us with His commandments and commanded us</i> or slave at the proper time and should not leave an uncircumcised male among the Jewish people or their slaves.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Kiddushin</i>, loc. cit., interprets Genesis 17:10, \"You must circumcise every male,\" as a charge to the Jewish court, making them responsible for circumcising every member of the people.</i>",
+            "We may not circumcise a person's son without his knowledge,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Chovel UMazik</i> 7:13-14, where the Rambam describes the prohibition against \"stealing\" the performance of a mitzvah from a colleague, and the fine of ten gold pieces for doing so. The Ramah (<i>Choshen Mishpat</i> 382:1) explicitly associates this concept with circumcising a person's son without his knowledge.</i> unless he has transgressed and did not circumcise him.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's phraseology has raised questions among the halachic authorities. Is his intent that once the father has allowed the eighth day to pass, the obligation falls on the court, or is his intent that only after the father makes it obvious that he does not want to circumcise his son that they become responsible? Similarly, the question has been raised what should be done if the father is unaware that a son has been born to him, or is prevented from carrying out the circumcision by factors beyond his control. Should the circumcision be carried out on the eighth day, or should the family wait until the father returns? See <i>Avnei Nezer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum 318) and Rav Kapach's commentary.</i> [In such an instance,] the court must circumcise<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">the obligation mentioned in the previous halachah falls upon them</i> [the child] against [the father's] will.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Even if he protests, the mitzvah should be performed.</i><br>If the matter does not become known to the court and they do not circumcise him, when [the child] reaches <i>bar mitzvah</i>, he is obligated to circumcise himself.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>Tzafenat Paneach</i> explains that there are three aspects to the mitzvah of circumcision:<br>a) to remove the foreskin;b) to be circumcised;c) not to be uncircumcised. (See Chapter 2, Halachah 1.)&lt; /p&gt;<br>The first aspect involves a single deed. The second and third dimensions, however, are ongoing qualities that a person continues to possess even after the deed of circumcision is completed. Thus, the <i>Or Zarua</i> quotes <i>Menachot</i> 43b, which relates that when King David entered the bathhouse, he was upset for he was \"naked,\" without mitzvot. When he remembered that he was circumcised, he relaxed, realizing that he was still involved with the performance of a mitzvah.<br>This indicates that, even years after his circumcision, he was considered to be fulfilling the mitzvah. In contrast, with regard to the mitzvot of tefillin and tzitzit, although he had just removed them, he was no longer considered to be involved in the performance of these mitzvot.</i> With each and every day that passes after he has reached <i>bar mitzvah</i>, he negates a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Some of the manuscript editions of the <i>Mishneh Torah</i> state, \"It is as if he negates a commandment.\" The mitzvah of circumcision is not negated until the person dies without fulfilling it. Unlike tefillin or tzitzit, where each day a person performs a different mitzvah, there is only one mitzvah of circumcision (Rav Kapach).</i> He is not, however, liable for <i>karet</i> until he dies uncircumcised,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">As mentioned above, there are two dimensions to the punishment of <i>karet</i>: premature death and the cutting off of the soul. According to the Rambam, a person who does not circumcise himself is liable only for the second aspect of this punishment, since until he dies, it is not known whether he will perform the mitzvah or not (<i>Kessef Mishneh</i>).<br>The Ra'avad objects to the Rambam's statements, stating that each day he does not perform the mitzvah, he is liable for <i>karet</i> and is worthy of premature death. (Even according to the Ra'avad, were the person to circumcise himself, he would no longer be liable for <i>karet</i>).</i> having intentionally<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">but not if he was unaware of the mitzvah or was prevented from fulfilling it by forces beyond his control</i> [failed to perform the mitzvah].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's phraseology raises the question whether a person is liable for <i>karet</i> if he initially failed to perform the mitzvah intentionally, and then was prevented from fulfilling it by forces beyond his control.</i>",
+            "A master is obligated to circumcise both a slave who was born as the property of a Jewish owner<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., the \"home-born slave\" mentioned in Genesis 17:12</i> and a slave purchased from the gentiles.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Such servants are also mentioned in the above verse.</i> [There is, however, a difference between the two.] A home-born slave should be circumcised on the eighth day [of his life].<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">as is a Jewish child. The above verse states that \"all those born in your house\" - i.e., also slaves - should be circumcised on the eighth day (Rashi, <i>Shabbat</i> 135b).</i> In contrast, a slave who is purchased should be circumcised on the day he was purchased.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Since Genesis 17:13 repeats the commandment, \"Circumcise all home-born [slaves] and those purchased with your money,\" we can assume that there are slaves who are to be circumcised immediately (Rashi, loc. cit.).</i> If he was purchased on the day he was born, he should be circumcised on that day.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">provided, of course, that the surgery will not affect the infant's health. (Note the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, which explains that both physically and spiritually, a child is not prepared for circumcision until the eighth day.)</i>",
+            "There are, however,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">certain exceptions to the rules mentioned in the previous halachah that are also mentioned in <i>Shabbat</i> 135b. There are some</i> slaves that are purchased who should be circumcised on the eighth day [of their lives],<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">as explained in this halachah</i> and<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">some</i> home-born slaves who should be circumcised on the day they are born.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">as explained in the following halachah.</i><br>What is implied? Should one purchase a maidservant and purchase [the rights to] her fetus [separately],<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This is possible when the maidservant herself belonged to one master and the fetus to another (Rambam in his responsa).</i> when she gives birth, the baby should be circumcised on the eighth day. Although the fetus itself was purchased separately, since [the master] purchased his mother before the child was born,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">the child is considered \"home-born\" and</i> he should be circumcised on his eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> relates that, according to the Rambam, even if the master at first purchased only the rights to the fetus, and then purchased the mother, since she gave birth while in his domain, the slave is considered \"home-born,\" and is circumcised on the eighth day.</i>",
+            "If a person purchased a maidservant for her offspring,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In his responsum cited above, the Rambam compares this to a person who buys a tree for its fruit - i.e., he is not the actual owner of the tree, but is entitled to all the fruit it produces. Similarly, in this instance, the master is not the owner of the maidservant; what he has purchased is the right to her offspring. Therefore, none of the offspring are considered \"home-born,\" and must be circumcised immediately.</i> or purchased a maidservant with the intent of not immersing her as a slave,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Through immersion in a <i>mikveh</i>, a female maidservant becomes a <i>shifchah C'na'anit</i> and attains the intermediate status mentioned in the Commentary on Halachah 1.<br>As the Rambam mentions in the following halachah, it is possible to purchase a gentile slave and maintain possession of him or her without changing his or her status in the above manner.</i> even though her offspring is born in his domain, the child should be circumcised on the day he was born.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The first instance mentioned does not require explanation. With regard to the second category, the Rambam elaborates:</i><br>[This ruling was granted, because] this child is considered as if he alone has been purchased [by his master], and it is as if he purchased him this day. His mother is not included among the maidservants of the Jewish people, so that the child could be considered \"home-born.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">In the responsum cited above, the Rambam explains that the concept of a \"home-born\" slave is derived from God's commandment to Abraham. All the members of Abraham's household had accepted his beliefs and way of life. In contrast, a slave who is unwilling to accept the mitzvot cannot be considered part of a Jewish household, and her children are not \"home-born.\"</i> If his mother immersed herself after she gave birth,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This shows that the stipulation that she need not be immersed (see the following halachah) is nullified and considered of no consequence. Therefore, she is considered to be part of the household, and</i> the child should be circumcised on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad objects to the Rambam's decision and maintains that unless the mother immerses herself before giving birth, the child should be circumcised immediately. Rabbenu Nissim, in his notes to <i>Shabbat</i> 135b, supports the Rambam's decision, explaining that the Sages did not reach a final ruling on the matter, and hence the more stringent approach should be taken.</i>",
+            "When a person purchases a slave from the gentiles and the slave does not consent<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Note the difference of opinion in <i>Yevamot</i> 48b, whether this leniency is granted if the slave refuses outright to be circumcised.</i> to be circumcised, we may be patient with him for twelve months.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">lest he change his mind and accept his status within the Jewish people.</i> It is forbidden to maintain him for any longer period while he remains uncircumcised, and one must sell him to gentiles.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">He must, however, agree to accept the seven universal laws mentioned below. Otherwise, he should be slain (<i>Kessef Mishneh</i>).</i><br>If, at the outset, while the slave was still in the possession of his gentile master, he made a stipulation that he would not be circumcised,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Rav Kapach maintains that the stipulation was made by the slave's master. Since the slave is considered to be chattel, his own say is of no concern.</i> it is permissible to maintain him although he is not circumcised, provided he accepts the seven universal laws commanded to the descendants of Noah<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The prohibitions against idol worship, cursing God, murder, theft, adultery, eating flesh taken from a living animal, and the obligation to establish a court system. (See <i>Hilchot Melachim</i> 9:1-2.)</i> and becomes a resident alien.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 10:6, the Rambam writes that it is forbidden to allow gentiles who do not accept these seven laws to dwell in <i>Eretz Yisrael</i>. Therefore, a gentile who does is called a resident alien - i.e., a non-Jew who may dwell among us.</i><br>If he refuses to accept these seven laws,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The slave must formally accept the performance of these mitzvot in the presence of a Rabbinic court.</i> he should be killed immediately.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> explains that the Rambam's decision depends on his statement (<i>Hilchot Melachim</i> 8:9) that we must do everything in our power to influence the gentiles to observe these seven laws.<br>The Ra'avad objects to the Rambam's statement, explaining that in the present era, we may not kill any gentiles for refusing to observe these seven laws. The commentaries differ whether the Rambam would accept the Ra'avad's decision (and his statement here is, like many of the other laws he states, reflective of the Messianic era), or whether permission is granted to kill a slave for refusing to follow these laws in the present age as well.</i> A resident alien may be accepted only in the era when the laws of <i>yovel</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The Jubilee year</i> are in effect.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Jubilee must be observed only when the entire Jewish people are dwelling in <i>Eretz Yisrael</i>. Therefore, when the tribes of Reuven and Gad and half the tribe of Menasheh were exiled by the kingdom of Assyria (see II Kings, Chapter 16), the observance of the Jubilee was nullified (<i>Hilchot Shemitah V'Yovel</i> 10:8).</i>",
+            "When a convert enters the congregation of Israel, he is obligated to undergo circumcision first.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 13:1-4 states:<br>With three acts, Israel entered into a covenant [with God]: circumcision, immersion [in the mikveh], and [the offering of] sacrifices.... Similarly, with regard to future generations, when a gentile wants to enter into the covenant, take refuge under the wings of the Divine Presence, and accept the yoke of the Torah, he must undergo circumcision, immersion, and the offering of a sacrifice.<br>The phrase \"accept the yoke of the Torah\" indicates that before performing these deeds, the prospective convert must resolve to fulfill the mitzvot.</i> If he had been circumcised while he was a gentile,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">and not by a Jew for the purpose of conversion. Note <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 13:7 which relates that even if a gentile circumcises himself for the purpose of conversion, it is insufficient.</i> it is necessary to extract the blood of the covenant<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">a superficial cut is made on the shaft of the penis, and a small amount of blood extracted.<br>The expression \"blood of the covenant\" is derived from the interpretation of Exodus 24:8, \"This is the blood of the covenant which God established with you,\" in certain texts of <i>Nedarim</i> 31b and the <i>Mechilta's</i> interpretation of Zechariah 9:11, \"Because of the blood of your covenant, I have sent forth your prisoners from the pit.\"</i> on the day that he converts.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 268:2) states that one should wait until the wound of the circumcision is completely healed before immersing in the mikveh and completing the process of conversion.</i><br>Similarly, a child who was born without a foreskin<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Our Sages mention this as a sign of a high spiritual level, citing Moses and Shem (Noah's son) as examples of children born without a foreskin.</i> must have blood extracted for circumcision<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Were we to be sure the child did not have a foreskin, there would be no need for the extraction of blood. The blood is extracted lest the child have a thin foreskin that is not readily noticeable (<i>Shabbat</i> 135a). Note the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 263:4), which requires the extraction of blood and states that we must inspect such a child carefully - but gently - to see whether he possesses a thin foreskin or not. (Perhaps the expression \"thin foreskin\" refers to the membrane removed by <i>pri'ah</i>.)<br>It must be noted that there are <i>Rishonim</i> (see Rashi,<i>Shabbat</i> 134a) who maintain that the extraction of the \"blood of the covenant\" is not a by-product of a search for a thin membrane, but rather serves an independent purpose: The Jews' covenant with God is established through their blood.</i> on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Note Chapter 3, Halachah 6, which states that a blessing is not recited for this activity.<br>The Ramah mentions several other instances when blood must be extracted: a child who was circumcised before the eighth day (<i>Yoreh De'ah</i> 262:1), circumcised at night ( loc. cit.), or circumcised by a gentile ( loc. cit., 264:1) should have blood extracted for the sake of fulfilling the mitzvah. (Note also the commentary on Chapter 2, Halachah 1.)</i> An androgynous, a child with both male and female sexual organs,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"><i>Androgynous</i> is a combination of the Greek words meaning \"man\" and \"woman.\" (See <i>Hilchot Ishut</i> 2:24.) Note also <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 12:4, which states:<br>The status of a <i>tumtum</i> and an <i>androgynous</i> is doubtful. Therefore, the stringencies of both a man and a woman are applied to them, and they are obligated by all [the mitzvot]. If, however, they transgress, they are not [punished by] lashing.<br>Because of this unique status, an <i>androgynous</i></i> must be circumcised on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">lest he be obligated to undergo circumcision.<br>See <i>Tiferet Yisrael</i> (<i>Shabbat</i> 19:3), who writes:<br>There are those who say there is no such thing as an <i>androgynous</i>. Their statements are false.... I beheld such a phenomenon with my own eyes. Twelve years ago, I myself circumcised a child with this condition.</i> Similarly, a child born by Caesarian section<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 135a explains as follows: The commandment for circumcision on the eighth day (Leviticus 12:3  is stated directly after the verse that relates that a woman who gives birth becomes ritually impure. Since a woman does not contract ritual impurity when she gives birth by Caesarian section, one might think that the child need not be circumcised on the eighth day. Therefore, the Rambam clarified the matter. (See also Halachah 11.)</i> and a child who has two foreskins<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">This refers to a birth abnormality. Rashi (<i>Shabbat</i> 135b) mentions two interpretations: a person with a single penis that is covered by two foreskins; alternatively, a person with two penises.</i> should both be circumcised on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Nevertheless, as explained in Halachah 11, none of the individuals mentioned in this halachah are circumcised on the eighth day if it falls on the Sabbath.</i>",
+            "Circumcision is performed only during the day,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This applies to all circumcisions - those of children, servants, and converts</i> after the rising of the sun,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This refers to הנץ החמה, the rising of the sun on the horizon.</i> as [Leviticus 12:3] states, \"On the eighth day...,\" i.e., during the day,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">only,</i> and not at night.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Megillah</i> 2:4), the Rambam writes that the day extends from dawn to the appearance of the stars. It is preferable, however, to perform all acts that must be carried out during the day after the rising of the sun.<br>Although according to the Rambam, the day extends until the appearance of the stars, circumcision should be carried out before sunset (<i>Shulchan Aruch, Yoreh De'ah</i> 266:9).<br>The proof-text quoted mentions the eighth day. Nevertheless, <i>Yevamot</i> 72b uses the rules of Biblical exegesis to demonstrate that</i> [This applies to a circumcision performed] at the appropriate time, the eighth day [after birth], and [to a circumcision performed] after the appropriate time, from the ninth day and onward.<br>If one performed the circumcision<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>alot hashachar</i>, the appearance of the first rays of the sun, approximately an hour before the sun itself actually appears on the horizon.</i> after dawn, it is acceptable. It is acceptable [at any time] throughout the entire day. Nevertheless, it is a mitzvah to [perform the circumcision] early, in the beginning of the day, since \"the eager perform mitzvot early.\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 4a derives this concept from the description in Genesis 22:3 of Abraham's rising early in the morning to perform the <i>akedah</i>.</i>",
+            "When a circumcision [is performed] at its appropriate time,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">on the eighth day.</i> [its performance] supersedes [the prohibition against labor]<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cutting off the foreskin is otherwise forbidden because it causes bleeding (<i>Hilchot Shabbat</i> 8:7-8).</i> on the Sabbath. When it [is] not [performed] at its appropriate time, [its performance] does not supersede [the prohibition against labor] on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 132a relates that the verse, \"On the eighth day, the child's foreskin will be circumcised,\" is a Torah decree, requiring circumcision on the eighth day regardless of the day on which it falls.</i> or the festivals.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The observance of the Sabbath and festivals involves both a positive and negative commandment. Therefore, circumcision, which is merely a positive commandment, does not supersede their observance.</i> Whether or not it is performed at its appropriate time,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note Rav Kapach, who asks how is it possible for a sign of <i>tzara'at</i> to be already definitely determined as such by the eighth day of a child's life.</i> [its performance] supersedes [the prohibition against removing signs of] <i>tzara'at</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Tzara'at</i> is a skin condition resembling leprosy. Deuteronomy 24:8 forbids removing such a mark, and <i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 308) considers this to be one of the 365 prohibitions of the Torah. (See also <i>Hilchot Tum'at Tzara'at</i>, Chapter 10.)</i><br>What is implied? If there was a sign of <i>tzara'at</i> on the foreskin, it may be cut off with the foreskin. Although there is a prohibition against cutting off the signs of <i>tzara'at</i>, the performance of a positive commandment supersedes the observance of a negative commandment.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In contrast to the permission granted to circumcise on the Sabbath, this is not an exception made with regard to circumcision, but rather a general rule that applies throughout Torah law (see <i>Hilchot Tzitzit</i> 3:6).</i>",
+            "Just as the circumcision of sons supersedes [the prohibitions against labor on] the Sabbath, so too, the circumcision of those slaves who are circumcised on the eighth day [of their lives]<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The \"home-born\" slaves mentioned in Halachot 3-4. In contrast, slaves who were purchased, and therefore should be circumcised on the day they were purchased (or born), should not be circumcised on the Sabbath.</i> supersedes [the prohibitions against labor on] the Sabbath when the eighth day [of their life] falls on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Kiryat Melech</i> cites <i>Pirkei D'Rabbi Eliezer,</i> Chapter 29, which relates that Abraham circumcised all his servants on Yom Kippur.<br>Significantly, Rabbenu Yerucham differs, and writes that only the circumcisions of Jews, and not of their servants, supersedes the Sabbath prohibitions. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 267:2) quotes the Rambam's view.</i> There is [one] exception<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">a slave whose mother did not immerse herself until after she gave birth. - See Halachah 5 and commentary.</i> - a slave whose mother did not immerse herself until after she gave birth. Although such a slave is circumcised on the eighth day, his circumcision does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">When the eighth day of such a person's life falls on the Sabbath, he is circumcised on Sunday, the ninth day of his life.</i>",
+            "[The circumcision of the following individuals] does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath:<br>a child who was born without a foreskin;<br>a<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Since, as stated in Halachah 7, the blood is extracted from him only because of a suspicion that he has a hidden foreskin, this activity does not supersede the Sabbath prohibitions.</i> child who was born in the eighth month of pregnancy before his development was completed; he is considered to be a stillborn, for he will not live;<br>a<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">As explained in Halachah 13, the circumcision is not carried out on the eighth day because of the probability that the child will not live.</i> child born by Caesarian section;<br>an<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 7.</i> <i>androgynous</i>; and<br>a person with two foreskins.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">because we are unsure of the nature of the obligation of circumcision in these instances.</i><br>These individuals are circumcised on [the following] Sunday, the ninth day of their lives.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">They should not be circumcised before the eighth day.</i>",
+            "When a child is born <i>beyn hash'mashot</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">the period between sunset and the appearance of three stars. (See <i>Hilchot Shabbat</i> 5:4.)</i> which is a period when it is undetermined whether it is considered day or night, we count from the night,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Were we to count from the day, it is possible that the circumcision would be carried out before the proper time.</i> and he is circumcised on the ninth day [following the day he was born], which could be the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 262:7) states that night depends on the appearance of three stars, and not on when the evening service is recited.</i><br>When a child is born <i>beyn hash'mashot</i> on Friday,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">he should not be circumcised on the following Friday, as explained above. Nor should he be circumcised on the following Sabbath (although it is the ninth day of his life), since</i> his circumcision does not supersede the Sabbath prohibitions, because the Sabbath prohibitions are never superseded because of a doubtful situation. Rather, he should be circumcised on [the following] Sunday.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Thus, he is circumcised on the 10th day of his life. (See <i>Shabbat</i> 19:5.)</i>",
+            "[The following principles apply when] a child is born in the eighth month [of pregnancy]:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The comprehension of this and the following halachah are dependent on the following two Talmudic passages:<br>[The prohibitions against labor on] the Sabbath are superseded for [the circumcision of a child] born in the seventh month, but not for a child born in the eighth month (<i>Shabbat</i> 135a).<br>A child born in the eighth month is like a stone and may not be carried [on the Sabbath]. His mother may, however, lean over him and nurse him....<br> Rabbi states: [This is when] his physical features reflect his [lack of development]; i.e., when his hair and nails are not completely formed.<br>[Rabbi's statements imply that] if [his hair and nails] are completely formed, he is a baby that should have been born in the seventh month, but whose birth was delayed (<i>Yevamot</i> 80b).<br>From these passages, it appears that the Sages considered that there were two periods of gestation that could produce healthy babies, a seven-month period and a nine-month period. Therefore, a baby who was born in the seventh month was considered to be healthy, and circumcision could be performed on the Sabbath.<br>In contrast, a baby born in the eighth month was generally considered to be unhealthy. Not only was the baby not to be circumcised on the Sabbath, but moving it at all was forbidden. Since it was likely to die, it was considered to be <i>muktzeh</i>. If, however, a baby born in the eighth month looks healthy, we assume that it should have been born in the seventh month, but its birth was delayed. Therefore, it is considered a healthy baby and it may be circumcised on the Sabbath.<br>We have used the past tense in the above explanation, because these laws are no longer practiced, and all babies are allowed to be moved on the Sabbath. <i>Tosafot, Shabbat,</i> loc. cit., state that at present, it is no longer possible to determine exactly when a child was conceived, and we therefore do not know the month of pregnancy the mother was in. Furthermore, the advances in medical technology have enabled the lives of many premature babies to be saved despite the fact that, without these new developments, these babies would surely not have survived. At present, it is considered a mitzvah to try to save the lives of any premature babies, even if doing so involves carrying out forbidden labors on the Sabbath.<br>Also, it must be emphasized that, as stated in Halachot 16-18, a child is circumcised only when it is healthy and there is no danger involved. This is surely relevant with regard to premature infants. Rarely, if ever, would a doctor grant permission for such a baby to be circumcised on the eighth day of his life.</i> If the child's nails and hair are completely formed, we assume that this is a completely formed infant that should have been born in the seventh month, but whose birth was delayed. Hence, the baby may be carried on the Sabbath, is not considered to be a stone, and may be circumcised on the Sabbath.<br>If, however, when the baby was born, its hair and nails were incompletely formed, we can be certain that this child is in its eighth month of development and should not have been born until the ninth month, but was born prematurely. Therefore, he is considered as a stone and may not be moved on the Sabbath.<br>Nevertheless, if such an infant remains alive for thirty days, he is considered to be a child who will live and is governed by all the same rules as other infants.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Among the ramifications of this decision are that the child's mother is free of the obligations of <i>yibbum</i> and <i>chalitzah</i>. (See <i>Hilchot Yibbum</i> 1:5.)</i><br> Whenever a human child lives longer than thirty days, it is no longer considered to be a stillborn.",
+            "[The following rules apply when] a child is born in the seventh month of gestation: If a child is born with his limbs completely formed,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the commentary of the <i>Maggid Mishneh, Hilchot Yibbum</i> 1:5. According to this interpretation, the child's hair and nails need not be completely formed. The <i>Kessef Mishneh</i> offers a different interpretation. Significantly, however, in his <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 266:11), Rav Yosef Karo accepts the <i>Maggid Mishneh's</i> interpretation.</i> we assume that he will live and he should be circumcised on the eighth day [even if it falls on the Sabbath].<br>If there is a question whether a child<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">According to the <i>Maggid Mishneh's</i> interpretation mentioned above, this refers to an instance when the child's limbs are completely formed, but his hair and nails are not. The date of his birth, however, creates a problem, because he appears to have been born in the eighth month.<br>[With regard to this law, the <i>Shulchan Aruch</i> ( loc. cit.) does not accept the <i>Maggid Mishneh's</i> interpretation. It is, however, quoted by the Ramah.]</i> was born in the seventh month or in the eighth month, he can be circumcised on the Sabbath. The rationale is: If he was born in the seventh month and his limbs are completely formed, it is appropriate that [his circumcision] supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath. If he was born in the eighth month, circumcising him [does not constitute a violation of the Sabbath prohibitions].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This rationale is not used to allow the circumcision of a child who was definitely born in the eighth month, because the Rabbinic prohibition of <i>muktzeh</i> is in effect. Although the Sages did not enforce that prohibition in a case of doubt (the present halachah), they did apply it when no doubt about the period of gestation exists (the previous halachah).</i><br> It is like cutting meat, because he is like a stillborn if he is, in fact, born in the eighth month.",
+            "When a child's head emerges from his mother's birth canal <i>beyn hash'mashot</i> on Friday, but his entire body does not emerge until after the Sabbath night [has commenced], the child should not be circumcised on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Niddah</i> 42b relates that the time when a child's head emerges is considered the hour of birth.</i><br>Whenever a child's circumcision does not supersede the Sabbath prohibitions, [such circumcision] also does not supersede the prohibitions of the first day of a festival.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 9, which equates circumcision on festivals to circumcision on the Sabbath. In this halachah, the Rambam is adding that the prohibition against circumcision on the eighth day when it falls on the Sabbath in the various instances mentioned in Halachot 11-13 also applies on festivals.</i> It does, however, supersede the prohibitions of the second day of a festival.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Since the celebration of the second day of a festival is only Rabbinic in origin, the fulfillment of the mitzvah of circumcision takes priority.<br>This represents the Rambam's view. Rabbenu Asher differs and maintains that only a circumcision that would be performed on the eighth day, were it to fall on the Sabbath, should be performed on the second day of a festival. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 266:8) quotes Rabbenu Asher's view, while the <i>Siftei Cohen</i> 266:8 follows the Rambam's position. [Significantly, the <i>Noda biYhudah</i> (<i>Orach Chayim,</i> Responsum 30) and the <i>Chatam Sofer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum 250) interpret the difference of opinion between the Rambam and Rabbenu Asher as applying only when the circumcision is definitely not being performed on the eighth day. (See notes 10 and 11.) According to their view, even Rabbenu Asher agrees that when a child is born during <i>beyn hash'mashot</i> eight days before the second day of a festival, he may be circumcised on that second day of the festival.</i> On Rosh HaShanah, however, it does not supersede [the prohibitions] of either the first or the second day.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">As explained in <i>Hilchot Sh'vitat Yom Tov</i> 1:21-24, the rules governing the celebration of the second day of Rosh HaShanah differ from those governing the celebration of the second days of other festivals. The two days of Rosh HaShanah share the same level of holiness, and all the prohibitions that apply on the first day apply on the second, with the exception of the laws of burial. (See also <i>Hilchot Kiddush HaChodesh</i> 5:7-8.)Thus, if a child was born during <i>beyn hash'mashot</i> a week before Rosh HaShanah in a year when the two days of Rosh HaShanah are followed by the Sabbath, the child is not circumcised until the twelfth day of his life (<i>Shabbat</i> 19:5).</i> Similarly, a circumcision that is not carried out at the appropriate time<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">This refers to instances when a child was sick and the circumcision was delayed, and the like.</i> does not supersede [the prohibitions of either of] the two days of Rosh HaShanah.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">From the Rambam's phraseology, it appears that he allows such circumcisions to be carried out on the second day of other festivals. See note 8.</i>",
+            "A sick person<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This applies not only to children who are circumcised on the eighth day of their lives, but also to those (e.g., converts or slaves) who are circumcised when they are older.</i> should not be circumcised until he regains his health.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">lest the child's life be endangered. (See Halachah 18.)</i> Seven full days should be counted from the time he regains his health until he is circumcised.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shabbat</i> 19:5), the Rambam writes:<br>Until he fully recovers from his illness and the weakness from his sickness passes. He should wait seven days from the time the weakness passes.... Only afterwards, should he be circumcised.<br>Thus, we see that the Rambam intends that the person to be circumcised fully regain his health, and then wait an additional seven days.</i><br>When does the above apply? When he recovers from high fever<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the <i>Kessef Mishneh</i>.</i> or from a similar illness.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">i.e., an illness that affects a person's entire body (<i>Shulchan Aruch, Yoreh De'ah</i> 262:2)</i> If, however, a person's eyes hurt, as soon as his eyes heal he may be circumcised immediately.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">i.e., on the same day of his recovery. Note the <i>Turei Zahav</i> 262:3, which explains that since the circumcision has been postponed, it may be further delayed and should not be carried out on Thursday or Friday, so that the child will not have pain on the Sabbath.</i> The same applies in all similar circumstances.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., sicknesses in which the person's entire body is not affected.</i>",
+            "A child whose complexion is very yellowish<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Rambam is referring to infantile jaundice, which is common in many newborns.</i> on the eighth day of his life<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The <i>Bayit Chadash</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 263) and the <i>Binyan Shlomo</i> interpret the Rambam's phraseology as indicating that, in contrast to the sicknesses mentioned in the previous halachah, it is not necessary to wait seven days after the child's recovery in these instances. This is the common practice today.</i> should not be circumcised until his blood recovers and his complexion returns to that of an ordinary healthy child.<br>Similarly, if his complexion is overly red,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">At present, if the child's skin color is not normal (regardless of the tinge), it is customary to delay the circumcision.</i> as if he had been painted, he should not be circumcised until his blood recovers and his complexion returns to that of an ordinary healthy child.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 134a relates that once, a woman approached Rabbi Natan HaBavli while he was visiting a distant community. She explained that her first two children had died after being circumcised, and was concerned whether she should circumcise her third son or not. Rabbi Natan inspected the baby and saw that he was extremely red. He advised that the circumcision be delayed until the child's complexion returned to the norm. His advice was followed and the child survived. In appreciation, the family named him Natan.</i> This is an example of sickness, and great care must be taken regarding this matter.",
+            "When a woman circumcised her first son and he died because the circumcision sapped his strength, and similarly, circumcised her second son and he also died because of the circumcision, she should not circumcise her third son at the appropriate time. Rather, she should wait until he becomes older and his strength increases. [This applies regardless of whether] the first two children were sired by the same father or not.<br>We should not circumcise a child who is afflicted with any sickness at all, since the danger to life takes precedence over everything. Circumcision can be performed at a later date, while it is impossible to bring a single Jewish soul back to life."
+        ],
+        [
+            "Circumcision may be performed by anyone.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Although a father is commanded to circumcise his son, if he is not present or cannot perform the mitzvah, it may be performed by another person.</i> Even a person who is himself not circumcised,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This refers to a Jew who is not circumcised. The <i>Kessef Mishneh</i> explains that it refers to a person who was not circumcised because his brothers died because of circumcision. A Jew who intentionally fails to circumcise himself, however, should not be allowed to circumcise others. Rav Yosef Karo also quotes this ruling in the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 264:1).<br>Note also the Ramah (<i>ibid.</i>), who states that an apostate should not be allowed to circumcise others.</i> a slave,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Although a slave is not a full-fledged member of the Jewish community, he is obligated to perform certain mitzvot and is himself circumcised.</i> a woman,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Avodah Zarah</i> 27a allows a woman to perform a circumcision, because \"a woman is considered as if she is circumcised.\" The matter is, however, one of debate, and other Sages do not allow a woman to perform a circumcision. <i>Tosafot</i> follow this view and their opinion is quoted by the Ramah (<i>ibid.</i>).</i> or a minor<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This is allowed because a minor will ultimately be obligated to perform all the mitzvot and is circumcised himself.</i> may perform the circumcision, if an adult male is not present.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">i.e., if possible, an adult male should be charged with the fulfillment of this mitzvah.</i> A gentile, however, should not be allowed to perform the circumcision at all.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The <i>Chatam Sofer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum 132) explains that when a gentile performs a circumcision, the mitzvah is not performed at all...</i> Nevertheless, if he does so, there is no need for a second circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">because the deed has already been completed. (See also <i>Sha'agat Aryeh</i>, Responsum 54.)<br>This ruling revolves around the conception that there are two dimensions to circumcision:<br>a) the mitzvah of actually cutting off the foreskin;<br>b) the effect of that cutting, that the person is circumcised.<br>There are, however, other explanations of the Rambam's ruling. The <i>Kessef Mishneh</i> explains that the decision revolves upon whether or not circumcision must be carried out <i>lishmah</i>, for the sake of the fulfillment of the mitzvah.<br>The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 264:1) rules that although a second circumcision is not required, blood should be extracted. This is the accepted practice today. Some authorities maintain that even the Rambam requires such a step.</i><br>Any utensil may be used for circumcision, even a flint,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 4:25, which relates that Tziporah (Moses' wife) performed a circumcision with such a utensil.</i> glass, or any article that cuts. One should not circumcise with the sharpened side of a reed, because of the danger involved.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Chulin</i>16b explains that we are afraid that a splinter from the reed may damage the penis.</i> The optimum manner of performing the mitzvah is to use an iron utensil<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The <i>Targum Yonatan</i> interprets Joshua 5:2 as an indication that iron was used for circumcision even at that early age. The <i>Prishah</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 284:7) relates that this custom was instituted after Goliath's iron helmet split open before David's stone. God promised iron that, in recognition of its act on behalf of the Jews, they would use it for a positive purpose in future generations. The Mishnah (<i>Shabbat</i> 19:1) refers to the use of iron utensils for circumcision as an accepted custom.</i> - either scissors or a knife. Throughout the Jewish community, it has become customary to use a knife.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See the Jerusalem Talmud, <i>Shabbat</i> 19:6.</i>",
+            "How is the circumcision performed? The foreskin that covers the crown of the penis is cut off until the entire crown is revealed.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., all the tissue of the foreskin until its ridge must be removed.</i> [This step is referred to as <i>milah</i>.]<br>Afterwards,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The <i>pri'ah</i> should be carried out after the circumcision itself. Today, there are some <i>mohalim</i> who insert a utensil and lift up the membrane before the circumcision, and then cut off the foreskin and the membrane together. Many contemporary authorities have criticized this approach.</i> the soft membrane that is beneath the skin should be split along the mid-line with one's nails<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The <i>Yalkut Shimoni</i>, Vol. II, Note 723, states that nails were created for this purpose.</i> and peeled back to either side until the flesh of the crown is revealed.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Preferably, no portion of the foreskin or the membrane should remain. See <i>Chatam Sofer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum13 248).</i> [This step is referred to as <i>pri'ah</i>.]<br>Afterwards, one should suck<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Traditionally, the <i>mohel</i> sucks out the blood with his mouth. Nevertheless, in previous generations, the Rabbis did grant license to use a pipette because of the possibility that germs in the <i>mohel's</i> mouth might infect the child. Today, there are authorities who suggest the use of a pipette because of the danger that the <i>mohel</i> could contract AIDS.</i> the place of the circumcision until all the blood in the further reaches is extracted, lest a dangerous situation arise.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tiferet Yisrael</i> (<i>Shabbat</i> 19:2) relates that internal bleeding caused by the circumcision could cause the penis to swell, and applying suction to remove the blood averts that danger. The <i>Tiferet Yisrael</i> also writes that a danger exists that applying too strong a suction will rupture the blood vessels and cause excessive bleeding. Therefore, he recommends that one should apply gentle suction.</i> [This step is referred to as <i>metzitzah</i>.] Any [<i>mohel</i>] who does not perform <i>metzitzah</i> should be removed from his position.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">because of the danger to which he exposes the children.</i> After one has performed <i>metzitzah</i>, one should apply a bandage, a compress, or the like.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">to stop the bleeding and assist the healing of the wound.</i>",
+            "There are strands of flesh that disqualify a circumcision [if they are not removed], and strands of flesh that do not disqualify a circumcision.<br>What is implied? If, [after circumcision,] a portion of the foreskin is left that covers the majority of the crown of the penis' height,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>Shabbat</i> 137b, states that surely if the foreskin is left on the majority of the circumference of the penis' crown, it is unacceptable. When quoting this law, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 264:5) states that if the majority of the height of the crown is left covered in any one place, the circumcision is not acceptable. Thus, even a thin strand of skin that covers either the majority of the height or the majority of the circumference of the crown can disqualify the circumcision.</i> the child is considered to be uncircumcised, and this flesh is considered a <i>tzitz</i> that disqualifies the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">A second circumcision is required in such an instance, and a blessing is recited when performing it.</i>If only a small portion of flesh remains which does not cover the majority of the crown of the penis' height, it is considered to be a <i>tzitz</i> that does not disqualify the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">See the following halachah.</i>",
+            "While the person performing the circumcision is involved in the operation, he should go back and remove both the <i>tzitzim</i> that disqualify the circumcision and the <i>tzitzim</i> that do not disqualify the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Halachah 6, this ruling applies even when the circumcision is being carried out on the Sabbath.</i> Once he has interrupted his activity, he must return and remove any <i>tzitzim</i> that disqualify the circumcision,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Since, as explained in the previous halachah, unless this flesh is removed, a second circumcision is necessary.</i> but he does not return to remove any<i>tzitzim</i> that do not disqualify the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's phraseology is somewhat problematic. The <i>Beit Yosef</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 264) explains that the Rambam's intent is that we are not required to remove this flesh. In contrast, the <i>Sha'agat Aryeh</i> (Responsum 50) interprets the Rambam as stating that, once the <i>mohel</i> has interrupted his activity, he is forbidden to return and cut off the remaining flesh. (The <i>Sha'agat Aryeh</i> himself questions the Rambam's decision. The <i>Merkevet HaMishneh</i> explains that since the circumcision is acceptable, it is forbidden to expose the child to further pain.)<br>The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 264:5) rules that if the circumcision is performed during the week, one should remove this flesh. This ruling is followed throughout the Jewish community today.</i><br>When one performs a circumcision without performing <i>pri'ah</i>, it is considered as if the circumcision was not performed.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Babylonian Talmud relates that although <i>pri'ah</i> is not mentioned in the Torah, nor was Abraham commanded to carry out this activity, it is part of the oral tradition (<i>halachah leMoshe miSinai</i>), which may not be ignored (<i>Shabbat</i> 137b, <i>Yevamot</i> 71b). The Jerusalem Talmud (<i>Yevamot</i> 8:1) differs, and uses the principles of Biblical exegesis to derive the obligation of removing the membrane.</i>",
+            "[The following ruling is given when]<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">a circumcision was performed properly, but</i> a child's flesh is soft and hangs loosely, or if he is very fat and,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">there is flesh protruding over the crown of the penis and</i> therefore, it appears that he is not circumcised.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Were this condition to result from an improper circumcision, a second circumcision would be required. Since the circumcision was performed correctly, such measures are not necessary. Nevertheless,</i> We should observe him when he has an erection:<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">when the penis is extended and its flesh taut</i> if he appears circumcised at that time,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">There is no need for the entire crown to be revealed; as long as one third of it is not covered by the flesh, it is acceptable (<i>Terumat HaDeshen</i> 264).</i> it is unnecessary to do anything more. One must, however, correct the flesh on the sides, because of the appearance it creates.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The flesh should be held back with bandages to prevent it from covering the crown. There is, however, no necessity for an additional operation even if these measures are not successful (<i>Terumat HaDeshen,</i> <i>ibid.</i>).</i><br>If, however, he does not appear to be circumcised when he has an erection,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">if more than two-thirds of the crown is covered</i> the loose hanging flesh on the sides should be cut off until the crown of the penis is revealed while it is erect.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 264:6) explains that, in this instance - in contrast to the original circumcision - it is not necessary to reveal the entire crown; it is necessary only to reveal a minimal portion.</i><br>This<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">second operation</i> was ordained by the Rabbis. According to the Torah itself, even though he [appears] uncircumcised, since he was circumcised once,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">properly and all the flesh removed from the crown of the penis</i> there is no obligation to circumcise him again.",
+            "Anything that is necessary for the circumcision [itself] may be performed on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Chapter 1, Halachah 9, when a circumcision is carried out on the eighth day of a child's life, it may be performed on the Sabbath, with the exception of several unique instances.</i> We may perform <i>milah, pri'ah</i>, and <i>metzitzah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">the three phases of the circumcision mentioned in Halachah 2.</i> return and remove the <i>tzitzim</i> that disqualify the circumcision even though one has interrupted one's activity,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This is permitted because, until these strands of flesh are removed, the obligation to circumcise the child on the eighth day has not been fulfilled. (See Halachah 3 and commentary.) Hence, just as we are allowed to carry out the operation on the Sabbath at the outset, we are allowed to complete its performance by removing these strands of flesh.</i> return and remove the <i>tzitzim</i> that do not disqualify the circumcision if one has not interrupted one's activity,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Even according to the opinion that allows one to return and remove these strands of flesh during the week, it is forbidden to do so on the Sabbath because the circumcision is acceptable. Hence, no further cutting is permitted because of the Sabbath laws.</i> and bandage the circumcision afterwards.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">In general, medication may be applied on the Sabbath only when a danger to life is involved. The Sages considered circumcision to be in this category.</i> The preparation of articles that are necessary for the circumcision does not supersede the prohibitions against labor on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The license the Torah grants for circumcision to be performed on the Sabbath applies only to the deed of circumcision, which is itself a mitzvah. All the preparatory stages that make circumcision possible must be performed beforehand, for they are not elements of the actual performance of the mitzvah (<i>Kiryat Sefer</i>).</i><br>What is implied? If we are unable to find a knife, a knife may not be made on the Sabbath, nor may we bring it from place to place.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., from a public domain to a private domain</i> It is even forbidden to bring it from one courtyard to another courtyard in an alleyway if there is no <i>eruv</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Here, there is no Torah prohibition involved. Nevertheless,</i> Although the [mitzvah of] <i>eruv</i> is only Rabbinic in origin, it is not superseded by [the necessity] to bring a knife,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 92a cites this as an example of the power of Rabbinic law. Although <i>karet</i> (the punishment for not fulfilling the mitzvah of circumcision) is involved, the Sages enforced their decree against carrying in such places and forbade bringing the knife.</i> since it was possible to bring the knife on Friday.",
+            "Herbs may not be ground to [use for the compress], nor may water be heated [to wash the child],  nor may a compress be prepared,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">A compress that is prepared before the Sabbath may be applied on the Sabbath. It is, however, forbidden to prepare the compress on the Sabbath (see <i>Hilchot Shabbat</i> 23:11).</i> nor may wine and oil be mixed [on the Sabbath itself].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The mixture of wine and oil was applied to the wound to heal it.</i><br>If cumin was not ground on Friday, one may chew it on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">According to Torah law, a labor is forbidden on the Sabbath only when it is performed in its usual fashion. In most cases, however, such activities are forbidden by the Rabbis. Nevertheless, in this instance, since the herbs are being prepared for a remedy and they are not being prepared in the normal manner, the Sages did not forbid their preparation (see <i>Hilchot Shabbat</i> 21:26).</i> and apply it [to the wound]. If one did not mix wine and oil together, they may each be applied individually. This is the general rule: Whatever can be performed on Friday does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath. Should one forget and not prepare the accessories necessary for the circumcision, the circumcision should be performed on the ninth day.",
+            "If a child was circumcised on the Sabbath and, afterwards, the hot water was spilled or the herbs [for the compress] were scattered, one may do anything that is necessary for him on the Sabbath, because of the danger involved.<br>In a place where it is customary to wash a child, he may be washed on the Sabbath on the day of his circumcision, both before the circumcision and after the circumcision, and on the third day of his circumcision. The child's entire body may be washed as well as the place of the circumcision itself. [On the third day,] he may be washed with water that was heated on Friday or with water that was heated on the Sabbath itself, because the situation involves danger.",
+            "If a knife was forgotten and not brought [to the place of the circumcision] on Friday, one may instruct a gentile to bring it on the Sabbath, provided he does not bring it through the public domain.<br>The general principle governing this matter is: It is permissible to tell a gentile to perform any activity that we are forbidden to perform as a <i>sh'vut,</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Shabbat</i> 21:1, the Rambam defines a <i>sh'vut</i> as follows:<br>[With regard to the Sabbath,] the Torah has told us, \"You shall rest.\" This implies that we are obligated to rest from the performance of [certain] activities even though they are not included among the forbidden labors.<br>In Chapters 21 and 22 of those halachot, the Rambam explains the concept of <i>sh'vut</i> in detail.</i> so that we may perform a mitzvah at its appropriate time.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Shabbat</i> 6:9, the Rambam mentions this leniency with regard to bringing a shofar on Rosh HaShanah [i.e., in Jerusalem to be sounded in the Temple]. Although <i>Tosafot</i> (<i>Gittin</i> 8b) maintain that the leniency should not be extended beyond the scope of the mitzvah of circumcision, the Rambam's ruling is accepted by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 307:5).</i> When, however, an activity is prohibited because a forbidden labor is involved, we may not instruct a gentile to do it [for us] on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">For this reason, a gentile may not be instructed to make a knife or boil water for the circumcision. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 331:6.)</i>",
+            "[The preparation of] the accessories for circumcision - even when the circumcision is being performed at the appropriate time<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">I.e., on the eighth day of a child's life.</i> - does not supersede [the prohibitions against labor on] the holidays, because it is possible to complete them before the commencement of the holiday.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Thus, making a knife is forbidden on a festival. Nevertheless, carrying a knife through the public domain and heating water are permitted on a festival.</i><br>[This ruling can be derived through the following] process of inference: If [the preparation of] the accessories for circumcision is not significant enough to supersede the Rabbinic prohibitions of <i>sh'vut</i>, why should they supersede a negative commandment of the Torah?<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">There are certain leniencies regarding the performance of labor on festivals when compared to the performance of labor on the Sabbath. Nevertheless, the performance of labor on festivals is also considered a Torah prohibition. (See <i>Hilchot Sh'vitat Yom Tov</i> 1:1.)</i> [Nevertheless, there are certain greater leniencies on festivals:] One may grind herbs for [the compress], since these herbs are fit to be used in food.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">On festivals, we are allowed to perform any labor that is connected with the preparation of food. Since these herbs could be used for food, we are allowed to prepare them for the circumcision as well.</i> Similarly, oil and wine may be mixed together.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In this instance, only a Rabbinic prohibition is involved, and it is waived because of the importance of circumcision (<i>Ma'aseh Rokeach</i>).</i>"
+        ],
+        [
+            "Before the circumcision, the person who performs the circumcision recites the blessing, \"[Blessed are You...] who sanctified us with His commandments and commanded us concerning the circumcision.\" [This applies] when circumcising the son of another person.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's ruling depends on his statement (<i>Hilchot Berachot</i> 11:13) that if someone performs a blessing on behalf of another person, he should use the form \"who has sanctified us with Your commandments and commanded us concerning....\"</i> When circumcising one's own son, one should recite the blessing \"... to circumcise a son.\"<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Berachot</i> 11:12, the Rambam states that when one fulfills a mitzvah on one's own behalf, one should use the form \"who has sanctified us with Your commandments and commanded us to...\"<br>Although the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 365:2) mentions the Rambam's opinion, the Ramah states that it is customary to recite the blessing \"... concerning the circumcision,\" at all times.<br>It is possible to explain that the Ramah does not accept the Rambam's general principle and prefers a universal form for a blessing to be recited every time a particular mitzvah is fulfilled. It is, however, also possible to interpret their difference of opinion as relating to the definition of the mitzvah of circumcision itself. The Rambam's text of the blessing, which uses the form \"... to...,\" indicates that the nature of the mitzvah of circumcision focuses on the act of circumcision. In contrast, the Ramah's text for the blessing can be interpreted to imply that the nature of the mitzvah is to bring a person to the state that he is no longer uncircumcised. Therefore, the form \"... concerning...\" is more appropriate (<i>Kinat Eliyahu</i>).</i><br>[At the circumcision,]<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The time when this blessing is recited is a matter of question. In two of his responsa, the Rambam writes that it makes no difference whether this blessing is recited before the circumcision or afterwards. Nevertheless, Rav Avraham, his son, and Rav Yitzchak, his grandson, state that it was the Rambam's custom to recite this blessing before the mitzvah.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 265:1) quotes the opinion of Rabbenu Asher, who states that this blessing should be recited between the <i>milah</i> and the <i>pri'ah</i>.</i> the father of the child recites another blessing:<br>Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to have our children enter the covenant of Abraham, our Patriarch.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Tosafot, Pesachim</i> 7a, explain that this blessing is not one of the blessings connected with the performance of a mitzvah, but a blessing that expresses our thanks and appreciation to God for granting us this mitzvah.</i><br>[This blessing was instituted because] it is a greater mitzvah for a father to circumcise his son than for the Jewish people as a whole to circumcise the uncircumcised among them. Therefore, if a child's father is not present, this blessing should not be recited. There are those who have ruled that the court or one of the people [in attendance should recite this blessing in the father's absence]. [Nevertheless, this ruling] should not be followed.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad objects to the Rambam's decision and rules that, in the absence of the father, the <i>sandak</i> (the person who holds the baby during the circumcision) should recite this blessing. The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 265:1) quotes this decision.</i>",
+            "If others are present,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The literal translation of the Rambam's phraseology is \"If others are standing there.\" The commentaries explain that his intent is also to emphasize that it is necessary to stand while attending a <i>brit</i>. (See the <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Yoreh De'ah</i> 265:6, which states that, if possible, it is preferable to perform a circumcision with at least ten adult males in attendance.)</i> they say: \"Just as you have brought him into the covenant,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's version of this statement is found also in the Jerusalem Talmud (<i>Berachot</i> 9:3) and is quoted by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 265:1). At present, however, it is customary to follow Rabbenu Asher's opinion and say, \"Just as he has entered the covenant, so may he enter...\" without mentioning the father's role. Significantly, this version is found in our texts of <i>Shabbat</i> 137b where this custom is mentioned.</i> so, too, may you bring him to Torah, marriage, and good deeds.\"<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">We wish that the merit of the circumcision will lead to a life full of genuine Jewish conduct.</i>",
+            "Afterwards, the father of the child, the person who performed the circumcision, or one of the people in attendance should recite the [following] blessing:<br>Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified the cherished from the womb, affixed his covenant in his flesh, and sealed his descendants with the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this [circumcision], living God, our Portion, our Rock, has ordained that the beloved of our flesh be saved from the abyss for the sake of His covenant that He has set in our flesh. Blessed are You, God, who establishes the covenant.<br>The father of the son recites the blessing <i>shehecheyanu</i>.",
+            "When circumcising converts, one should recite the blessing:<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">It appears that the Rambam considers this the only blessing recited in connection with the circumcision of converts, and would have this blessing recited before the circumcision. In contrast, the <i>Tur</i> and the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 268:5) explain that two blessings should be recited in connection with the circumcision of a convert:<br> a) one blessing before the circumcision, \"... who has sanctified us... and commanded us to circumcise converts,\"<br>b) one blessing after the circumcision, the blessing quoted by the Rambam with the conclusion, \"Blessed are You, God, who establishes a covenant.\"<br>According to the <i>Shulchan Aruch's</i> perspective, like the blessing mentioned in the previous halachah, this blessing is not a blessing connected with the performance of the mitzvah, but an expression of praise for God for granting us the opportunity to perform such a unique mitzvah.<br>According to the Rambam's view, it is somewhat difficult to understand: Why is this blessing so lengthy? In this context, the<i>Sefer HaMaor</i> explains that this blessing was instituted to reassure converts and strengthen their resolve before they fulfill a mitzvah that is associated with pain and suffering.</i><br>Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to circumcise converts and to extract from them the blood of the covenant,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> explains that this is a reference to the extraction of blood from converts who were circumcised previously. Other commentaries object to this interpretation, noting that in Halachah 6, the Rambam does not require a blessing in such an instance.</i> for were it not for the blood of the covenant the existence of the heavens and the earth could not be maintained, as [Jeremiah 33:25] states: \"Were it not for My covenant, day and night, I would not have established the laws of heaven and earth.\"",
+            "One who circumcises his slave<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">I.e., when the master performs the circumcision himself.</i> recites the blessing:<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">In this instance as well, the <i>Tur</i> and the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 267:12) rule that two blessings should be recited. See Note 9.</i><br>[Blessed are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to circumcise slaves and to extract from them the blood of the covenant, for were it not for the blood of the covenant the existence of the heavens and the earth could not be maintained....\"<br>If one circumcises a slave belonging to someone else, one should [alter the text of] the blessing and say, \"[and commanded us] concerning the circumcision of slaves [and...]<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The reason for the change of text depends on the Rambam's statements (<i>Hilchot Berachot</i> 11:11) that a person who performs a blessing on his own behalf should use the form, \"who has sanctified us... and commanded us to...\" In contrast, one who performs a blessing on behalf of others should use the form, \"...and commanded us concerning....\"</i><br>When circumcising an adult male, one must cover his sexual organ until after the blessing is recited.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">This is because, as explained in <i>Hilchot Kri'at Shema</i> 3:16, it is forbidden to recite holy words in the presence of an exposed sexual organ.<br>There is somewhat of a problem, however, with the Rambam's statements. Here, it appears that one need not cover the penis of a baby before reciting the blessing, yet in <i>Hilchot Kri'at Shema</i> (<i>ibid.</i>), the Rambam writes that the <i>Shema</i> may not be recited in the presence of a minor whose sexual organ is exposed.<br>In one of his responsa, the Rambam resolves this difficulty, explaining that the prohibition begins when the child - either male or female - possesses some sexual potency. (See also <i>Siftei Cohen</i> 265:18.)</i> Afterwards, one reveals it and performs the circumcision.",
+            "When the blood of circumcision is extracted from a convert who had been circumcised before conversion, or from a child who was born without a foreskin, there is no necessity to recite a blessing.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In both cases, there is a doubt whether or not it is necessary to perform this circumcision. (See Chapter 1, Halachah 7.) Therefore, the circumcision is performed, but a blessing is not recited, lest there be no obligation to perform this activity, and thus, the blessing would be recited in vain. (See <i>Hilchot Berachot</i> 11:16.)</i> Similarly, a blessing is not recited over the circumcision of an <i>androgynous</i>, because he is not definitely categorized as a male.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad contests this point, noting that when there is a doubt whether a certain activity fulfills a mitzvah or not, one should recite a blessing, and cites the recitation of blessings on the second day of festivals in the diaspora as an example of this principle.<br>Rav Kapach explains that the difference between the Rambam and the Ra'avad depends on their conception of the status of an <i>androgynous</i>. The Ra'avad maintains that an <i>androgynous</i> is considered a male whose status is in doubt. Therefore, since a mitzvah from the Torah is involved, a blessing should be recited. The Rambam maintains that an <i>androgynous</i> is in a category of his own, and the question is whether the obligation to circumcise falls on people in this category. Hence, no blessing is recited. See also their difference of opinion in <i>Hilchot Shofar</i> 2:2.</i>",
+            "It is forbidden for a Jew to circumcise a idolator who is forced to remove his foreskin because of a wound or because of a tumor, since we are instructed neither to save the idolator from death, nor to cause them to die.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 10:1-2, the Rambam writes:<br>If we see an idolater being swept away or drowning in the river, we should not help him. If we see that his life is in danger, we should not save him. It is, however, forbidden to cause one of them to sink or to push him into a pit or the like, since he is not waging war against us....<br>From the above, we can infer that it is forbidden to offer medical treatment to an idolater even when offered a wage. If, however, one is afraid of the consequences or fears that ill feeling will be aroused, one may treat them for a wage, but to treat them for free is forbidden.<br>[Regarding] a <i>ger toshav</i>, since we are commanded to secure his well-being, he may be given medical treatment at no cost.<br>Many authorities maintain that the laws applying to a <i>ger toshav</i> can be applied to all gentiles who are not idolaters. Furthermore, since at present, a doctor would have much difficulty if he refused to treat gentiles, leniency should be shown in this regard.<br>From the above, it would appear that a doctor who operates a medical practice today is allowed to treat gentile patients. Indeed, throughout the ages, many great Rabbinic authorities, including the Rambam himself, served as doctors to gentiles.</i> Although a mitzvah is accomplished in the process of administering this medical treatment, the idolator did not intend to fulfill the mitzvah. If, however, the idolator intends to fulfill the mitzvah of circumcision, it is a mitzvah to circumcise him.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Melachim</i> 10:10, the Rambam writes that a gentile who desires to fulfill any mitzvah should be given the opportunity.<br>There are other authorities who differ with the Rambam on this matter. They explain that circumcision is a sign given to the Jewish people that establishes their uniqueness and it is improper that gentiles should be given the opportunity of possessing this property.</i>",
+            "How disgusting is the foreskin that is used as a term of deprecation with regard to the gentiles, as [Jeremiah 9:25] states: \"For all the gentiles are uncircumcised!\" How great is the circumcision! Behold, our Patriarch Abraham was not called \"perfect\" until he was circumcised, as [Genesis 17:1-2] states: \"Proceed before Me and become perfect. And I will place My covenant between Me and you.\"<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, where the Rambam criticizes a hedonistic approach to life and explains that circumcision comes \"to complete the perfection of our emotions... to reduce a person's lust and wild cravings.\"</i><br>Anyone who breaks the covenant of Abraham our Patriarch and leaves his foreskin uncircumcised, or [although he was circumcised,]<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In the Hellenistic era, there were some Greek sympathizers among the Jewish people who would cause their foreskin to appear extended, so that they would not be distinguished from gentile athletes. The Sages were extremely critical of these individuals.</i> causes it to appear extended, does not have a portion in the world to come,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">See <i>Avot</i> 3:11 and <i>Hilchot Teshuvah</i> 3:6.</i> despite the fact that he has studied Torah and performed good deeds.",
+            "Come and see how severe a matter circumcision is. Moses, our teacher, was not granted even a temporary respite from [fulfilling this mitzvah].<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">As Exodus 4:24-26 relates, when Moses returned to Egypt, he took his newborn son, Eliezer, with him. He did not circumcise him immediately and, therefore, an angel came in the form of a snake and swallowed him. Tziporah his wife realized the source of the problem and circumcised her son. After this, the angel retracted. (See <i>Nedarim</i> 32a.)</i><br>The Torah mentions only three covenants regarding all its mitzvot, as [Deuteronomy 28:69] states: \"These are the words of the covenant that God commanded... in addition to the covenant that He established with you in Chorev.\" And [Deuteronomy 29:9-11] states: \"You are all standing today... to enter into a covenant with God, your Lord.\" Thus, there are three covenants.<br>In contrast, thirteen covenants were established with Abraham, our Patriarch, with regard to circumcision:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">In the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, the Rambam writes that the <i>brit</i> is a sign of the covenant of the oneness of God. \"When a person is circumcised he enters into the covenant of Abraham which obligates him to know [God's] unity.\" This covenant of unity defines the nature of the Jewish people. It is natural that when people share a common sign, love and mutual assistance among them grow.</i><br>\"I will place My covenant between Me and you\" [Genesis 17:2],<br>\"And I, behold, My covenant is with you\" [<i>ibid.</i>:4],<br>\"I will establish My covenant between Me and you\" [<i>ibid.</i>:7],<br>\"For an eternal covenant\" [<i>ibid.</i>],<br>\"And you shall observe My covenant\" [<i>ibid.</i>:9],<br>\"This is My covenant which you shall observe\" [<i>ibid.</i>:10],<br>\"It will be a sign of the covenant\" [<i>ibid.</i>:11],<br>\"My covenant will be in your flesh\" [<i>ibid.</i>:13],<br>\"For an eternal covenant\" [<i>ibid.</i>],<br>\"He will have nullified My covenant\" [<i>ibid.</i>:14],<br>\"And I will establish My covenant with Him\" [<i>ibid.</i>:19],<br>\"For an eternal covenant\" [<i>ibid.</i>],<br>\"And I will establish My covenant with Isaac\" [<i>ibid.</i>:21]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Circumcision/English/The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949.json

@@ -0,0 +1,73 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108865",
+    "versionTitle": "The Mishneh Torah by Maimonides. trans. by Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionNotes": "",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, תורגם ע״י משה חיימסון, 1937-1949",
+    "shortVersionTitle": "Moses Hyamson, 1937-1949",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Circumcision is an affirmative precept, the neglect of which entails the penalty of excision, as it is said, \"And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin—that soul shall be cut off from his people\" (Gen. 17:14). It is a duty incumbent upon the father to circumcise his son, and upon the master to circumcise his male slave, whether \"born in the house\" or bought with money. If the father or master failed to perform the circumcision, he has neglected the fulfillment of an affirmative precept but has not incurred the penalty of excision, to which only the uncircumcised person is made liable. In such case of neglect, the court is charged with the duty of circumcising the infant or slave at the appointed time, and must not leave any male uncircumcised among the Israelites or their slaves.",
+            "A male infant is not circumcised without the father's knowledge, unless the latter has neglected his duty and refrained from circumcising it. In this case, the Court has it circumcised even against the father's will. Should the child have escaped the notice of the Court, so that it did not have the child circumcised, then that person is under an obligation, when he grows up, to have himself circumcised. Every day that passes, after he is grown up, that he remains uncircumcised, he is neglecting the fulfillment of an affirmative precept. He does not however incur the penalty of excision till he has died, having wilfully remained uncircumcised.",
+            "The master is under an obligation to circumcise his male slaves, whether at birth they were his property or whether they had been acquired from a non-Israelite. There is a distinction however between these cases. A slave born in an Israelite's home is circumcised on the eighth day after birth; the slave bought with money, on the day that he is bought. Even if he was born on the day he was bought, he is circumcised on the same day.",
+            "Under certain circumstances, a slave acquired by purchase is circumcised on the eighth day after birth, while one born in the house is circumcised on the day he is born. For example, a female slave is bought, and her still unborn child is bought at the same time, the child, subsequently born, is circumcised when eight days old. For, although it had been separately bought, and is thus a slave acquired by purchase, still, as the mother had been acquired before the infant's birth, it is circumcised on the eighth day.",
+            "On the other hand, when a female slave was acquired for the sake of her offspring only (i.e. that her offspring might belong to the purchaser); or when she was acquired with the stipulation that she was not to take the ritual bath so as to have the status of a slave in an Israelite's home, though her subsequently born child is born as the property of the Israelite, it is circumcised on the day it is born; because this infant is as though it had been bought alone and had been bought on the day of its birth,—as the mother had not come within the category of an Israelite's female slave, so as to make her male child a slave \"born in the house\". Should she however, after delivery, have taken the ritual bath, the infant is circumcised on the eighth day.",
+            "If one acquired from an idolater, an adult slave who is unwilling to be circumcised, efforts are to be made for a period of twelve months to persuade him to submit to the rite. Should he at the end of this period still remain uncircumcised, he may not be retained but must be resold to a non-Israelite. But if, while he had still been with his non-Israelite master, the condition of sale had been made that he was not to be circumcised, he may be retained (by his new Jewish owner), though uncircumcised—provided that he undertakes to keep the seven Noachide precepts and he will then have the status of a proselyte of the gate. If he does not accept these seven precepts he is to be put to death (as a lawless individual). Proselytes of the gate are only received while the institution of the Jubilee is in force.",
+            "A proselyte must, before he can enter the communion of Israel be circumcised. If, while still a gentile, he had already been circumcised, it is requisite to draw a drop of blood from the <i>membrum,</i> on the day when he is received, as a sign of the covenant. Similarly, if a male infant is born with the prepuce absent, it is requisite to draw a drop of blood from the <i>membrum</i> when the infant is eight days old. An <i>androgyne</i> that has both male and female organs is to be circumcised on the eighth day. So too a male infant delivered by the Caesarean operation, or one born with two foreskins is to be circumcised on the eighth day.",
+            "Circumcisions are only performed during the daytime after sunrise, whether the operation takes place on the eighth day, the regular time, or subsequently, from the ninth day and further on, as it is said \"on the eighth <i>day</i>\" (Gen. 17:12) i.e. by day, and not at night. If the circumcision takes place after daybreak, it is correct. The whole of the day is proper for circumcision. Still it is a duty to perform it in the early part of the day, for the zealous fulfill their religious obligations at the earliest possible time.",
+            "When a circumcision takes place at the regular time (on the eighth day), it supersedes the prohibition of work on the Sabbath. But if it is to be performed after the regular time, it neither overrides the obligation of the Sabbath nor of the festivals. Whether performed at the regular time or not, it supersedes the obligation of the law of leprosy. If there was a bright leprous spot on the foreskin, the spot is cut off with the foreskin. For though the hacking of a leprous plague spot is prohibited, the affirmative precept (of circumcision) overrides the prohibition.",
+            "Even as the circumcision of male infants overrides the obligation of the Sabbath, so the circumcision of bondmen who are to be circumcised on the eighth day, overrides the obligation of abstinence from work on the Sabbath, should the eighth day fall on the Sabbath. To this rule there is an exception, namely, that of a bondman \"born in the house\", whose mother had not taken the ritual bath before the child was born. In this case, though the infant should be circumcised on the eighth day, the circumcision does not override the obligation of abstaining from work on the Sabbath.",
+            "When an infant was born \"circumcised\" (i.e. without a prepuce), or was delivered in the eighth month, after conception, while still immature—when it is considered to be in the category of a still-born child, as it may not live—; or if it was delivered by the Caesarean operation; or was an androgyne; or had two foreskins—in any of these cases the duty of circumcision on the eighth day does not override the obligation of the Sabbath. All such infants are circumcised on the first day of the week, which is the ninth day after birth.",
+            "If an infant is born (in the evening) when it is dusk and doubtful whether it is still day or already night, the eight days are counted from the night and the infant is circumcised on the nominally ninth day, which may in fact be the eighth day after its birth. If an infant is born on the eve of the Sabbath at dusk, the circumcision does not override the obligation of the Sabbath. It is circumcised on the first day of the week, since in a case when it is doubtful whether the Sabbath is the eighth day, the obligation of the Sabbath is not superseded.",
+            "If an eighth-month infant shows full development in its hair and nails, it is (regarded as) a mature seventh-month infant the delivery of which has been delayed. It may therefore (as a living being) be carried and taken from place to place on the Sabbath, and is not regarded as a stone (an inanimate object). It is circumcised on the Sabbath (should that be the eighth day after its birth). But if it was born with its hair undeveloped and its nails not perfectly formed as these are in normal infants, it is regarded as an eighth-month child that would not have been maturely developed till its ninth month, but that had been prematurely delivered while still immature. It is regarded as a stone (an inanimate object) and may not be moved on the Sabbath. Should it however live for thirty days, it is considered an infant capable of continued existence, and as in all respects like other infants; for an infant of the human species that survives for thirty days is no longer in the same category with the still-born.",
+            "A seventh-month infant that is fully formed is regarded as an infant expected to live, and is circumcised on the Sabbath. If it is doubtful whether such an infant is a seventh or an eighth-month child, it is, on either assumption, circumcised on the Sabbath. If it is, in fact, a seventh-month infant and mature, it is in accordance with the law that the circumcision should override the obligation of abstinence from work on the Sabbath. If it is an eighth-month child, the operator who circumcises it is regarded as cutting flesh, since an eighth-month infant is in the same category with a still-born child.",
+            "If the head of the foetus had emerged at dusk on the eve of the Sabbath, though complete delivery had not taken place till after night-fall of the Sabbath, the infant is not circumcised on a Sabbath. And in every case whenever a circumcision does not supersede the obligation to rest on the Sabbath, it likewise does not supersede the obligation to refrain from work on the first days of the festivals; but does supersede this obligation on the second days of the festivals. To this rule the New Year forms an exception. Circumcision (in cases where it would not supersede the obligation to rest on the Sabbath) does not supersede the duty to refrain from work on the first or on the second day of the New Year.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*both days being regarded as one long day.</i> So also, a circumcision, not taking place at the due time (on the eighth day after birth), does not supersede the obligation to refrain from work on the two days of the New Year.",
+            "A sick infant is not circumcised till it is well. Seven consecutive periods, each of twenty four hours, are counted from its recovery, after which it is circumcised. This applies to recovery from fever and similar illnesses. But if it had suffered from sore eyes, then as soon as the eyes are open and well, it is immediately circumcised. And so with similar disorders [that are localized and do not affect the general health].",
+            "An infant found on the eighth day to be excessively yellow is not circumcised till the circulation has become normal, and its complexion is like that of other healthy infants. So too, if it was excessively ruddy, presenting the appearance of one who had been dyed red, it is not circumcised till the blood has been absorbed, and its complexion is like that of other infants—this redness being a disease. In these cases, great caution must be exercised.",
+            "When a woman's first male child was circumcised and died as a result of the operation, which lowered its vitality, and her second male child also died as a result of its circumcision,—whether that infant was by the same or by another husband,—her third male child must not be circumcised at the appointed period (on the eighth day). The operation must be deferred till the infant has grown and its constitutional vigour is established. No child may be circumcised, unless it is entirely free from disease, since danger to life is a factor that overrides everything else. It is possible to circumcise after the appointed time, but it is impossible to restore a life that is extinct."
+        ],
+        [
+            "All are qualified to perform the operation of circumcision. Where there is no adult circumcised male, (Israelite), it is performed by an uncircumcised Israelite, a bondman, a woman or a minor. But under no circumstances does a gentile circumcise. If however he has done so, the operation need not be repeated.<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*According to the Ashkenazi practice a drop of blood must be drawn.</i> The circumcision may be performed with any instrument made of flint, glass or other material which cuts. One should not however use a reed for fear that splinters may hurt the child. The best method of fulfilling the precept is to use an iron instrument, such as a knife or shears. The universal custom in Israel is to use a knife.",
+            "How is circumcision performed? The entire foreskin which covers the glans is cut, so that the whole of the glans is exposed. Then the thin layer of skin (mucous membrane) beneath the foreskin in divided with the nail and turned back, till the flesh of the glans is completely exposed. The wound is then sucked till the blood has been drawn from parts remote (from the surface), thus obviating danger (to the child's health). The operator who omits to do so is removed from practice. After this has been done, a plaster, bandage, or similar dressing is applied.",
+            "There are some cases where shreds of skin that are left render the circumcision invalid. In others, they do not render it invalid. If so much of the foreskin remains as to cover the greater part of the glans, lengthwise, the infant is regarded as uncircumcised, as it was before the operation. This is a case of a shred of skin that invalidates the circumcision. If only a small portion of skin is left that does not cover the greater part of the length of the glans,—it is a filament, the non-removal of which does not invalidate the circumcision.",
+            "The operator, as long as he is still occupied with the circumcision, resumes his task to remove both kinds of shreds. But if he has completed the circumcision, he only resumes his task to remove these filaments, the non-removal of which would invalidate the circumcision, but not those which do not make it invalid. Should he have performed the circumcision and not drawn back the inner skin, (mucous membrane) it is as if he had not circumcised at all.",
+            "An infant whose flesh is tender and flaccid or who is fat, so that it appears as if it had not been circumcised, is to be examined during an erection. If it then seems circumcised, nothing need be done. Still the (flaccid) flesh should, for the sake of appearances, be pushed back on both sides. But if during erection, it does not appear circumcised, the flaccid flesh is cut away on both sides, so that the glans appears thoroughly exposed during erection. This is an ordinance of the scribes. But according to the Scriptual law, even if the infant appears uncircumcised, once the circumcision has taken place, it need not be repeated.",
+            "All the requisites that belong to the act of circumcision are done on the Sabbath. The foreskin is removed, the mucous <i>lamella</i> (inner layer of skin) retracted, the blood drawn by suction. If shreds of skin are left, such as would make the circumcision invalid, the operator resumes his task to remove them, even after he has completed the circumcision. If the shreds are such as would not invalidate the circumcision, he only does so if he is still engaged in the operation. A dressing is applied. But the <i>preliminary</i> preparations for the circumcision do not override the obligation of the Sabbath. For example, if a knife was not found, it may not be manufactured on the Sabbath. Nor may it be carried from place to place. And if no <i>Erub</i><sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*the food set aside in this ritual on the eve of the Sabbath.</i> had been prepared to permit carrying through an alley communicating between two courts, the knife may not even be carried from one court to the other. For though the <i>Erub</i> is a Rabbinic ordinance, the necessity of bringing the knife does not override the requirement of compliance with the Erub; since the knife could have been brought on the day before the Sabbath.",
+            "So too, drugs for the dressing are not ground on the Sabbath; water is not heated, neither is a dressing prepared nor an emulsion of wine and oil mixed. If cummin seed (used as a styptic) had not been ground on the day before the Sabbath, the operator chews it with his teeth and applies it. If an emulsion of wine and oil had not been prepared, he applies each separately. The general principle is as follows: Whatever might have been prepared on the day before the Sabbath does not supersede the obligation of the Sabbath. If the requisites had been forgotten and not been provided, the circumcision is put off to the ninth day.",
+            "If, after the circumcision, the warm water for bathing the infant had been spilt, or the drugs (for the dressing) had been scattered, everything needed is prepared on the Sabbath day so as to avoid danger to the child. Where it is the practice to bathe the infant, this is done on the Sabbath when the circumcision takes place, before or after the operation, and also on the third day after the operation, should that day fall on the Sabbath. The bathing takes place, of the whole body or of the genitals only, according to the local custom, with water which had been kept warm from the previous day, or which had to be heated on the Sabbath, since the omission of the ablution might be dangerous to the infant.",
+            "If, through forgetfulness, the knife had not been brought on the day before the Sabbath, a non-Israelite is directed to bring it,—provided that he does not carry it through the public thoroughfare. The general principle may be stated as follows: Whatever we are forbidden to do by Rabbinic ordinance, as a precaution to prevent Sabbath violation, we may direct a gentile to do, to enable us to fulfill a religious precept at the proper time. But whatever is forbidden to be done by us on the Sabbath because it is work, we may not ask a gentile to do on the Sabbath.",
+            "The requisite preliminaries in preparation for the circumcision—even when it is to take place on the proper day, do not supersede the obligation of abstaining from work on the festival, since these could have been prepared on the day before the festival. This can be deduced <i>a fortiori.</i> Since the preparation of preliminaries to circumcision do not supersede a prohibition which is a precaution to prevent Sabbath violation, and which is only a Rabbinic ordinance, how can it supersede a prohibition of work on the festivals which is expressly forbidden in the Scriptures. Drugs, however, that are required for the circumcision are ground on the festival, since they can be used for cooking (as spices).<sup class=\"footnote-marker\">**</sup><i class=\"footnote\">**Cooking is permitted on the festivals that fall on the working days of the week. (Exodus 12:16.)</i> So too, wine and oil may be beaten up as an emulsion (to be used after the operation)."
+        ],
+        [
+            "Before circumcising, the operator recites the blessing, \"Blessed art Thou, O Lord, our God, King of the Universe Who hast sanctified us with Thy commandments and given us command concerning circumcision.\" This blessing is said by him when he circumcises the son of another person. If he was circumcising his own son, the formula he recites is … \"and commanded us to circumcise the son.\" In either case, the father of the child recites another blessing also: \"Blessed art Thou, O Lord, our God, King of the Universe Who hast sanctified us with Thy commandments, and commanded us to make him enter into the covenant of Abraham, our ancestor.\" The duty is incumbent upon the father to have his son circumcised; and this is in addition to the obligation that rests on all Israelites to circumcise any male person among them. Hence, if the father is not present at the circumcision, the second blessing is not recited after it. One authority decided that in such a case, the Ecclesiastical court or one of those present should say this blessing. It is, however, not right to do so.",
+            "If there are persons present, they say (to the father) \"Even as thou hast brought him into the covenant, so mayest thou lead him to the study of the Torah, to marriage and to the performance of good deeds. ",
+            "The father, operator or any one else present says, \"Blessed art Thou, O Lord, our God, King of the Universe, Who, from the womb didst sanctify the well-beloved (Isaac), and didst set Thy statute in his flesh, and seal his offspring with the sign of the holy covenant. On this account, O living God, our Portion and our Rock, give command to deliver from destruction the dearly beloved of our flesh for the sake of the covenant which Thou hast set in our flesh. Blessed art Thou, O Lord, Who makest the covenant.\" The father of the child recites the blessing \"Who hast preserved us in life.\"<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*Not the custom of the Ashkenazim.</i>",
+            "One who circumcises proselytes says the blessing, \"Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to circumcise proselytes and draw from them the blood of the covenant. For if it were not for the blood of the covenant, Heaven and Earth would not have endured, even as it is said \"Were it not for My Covenant by day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth\" (Jerem. 33-25).",
+            "If one circumcises his own bondman, he says the blessing, \"Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast sanctified us with Thy commandments and commanded us to circumcise bondmen and draw from them blood of the covenant; for if it were not for the blood of the covenant, Heaven and Earth would not exist. If one circumcises a bondman belonging to other persons, the formula recited is … \"concerning the circumcision of bondmen.\" When an adult is circumcised, the private parts must be covered till after the blessing has been said; and then uncovered while the circumcision is performed.",
+            "If a proselyte had been circumcised before he became a proselyte, or if a male infant was born apparently circumcised, (i.e. with the prepuce deficient) no blessing is recited when a drop of blood is drawn from the virile member. So too, no blessing is said at the circumcision of an androgyne (<i>hermaphrodite</i>), since the subject is not positively (and exclusively) a male.",
+            "When a heathen needs to be circumcised because a wound of boil had formed in that part, an Israelite was (in ancient times) forbidden to perform the operation, on the principle that nothing is to be done to rescue idolaters from death or occasion it in their case. And this was the rule despite the possibility that this cure might be a religious act<sup class=\"footnote-marker\">*</sup><i class=\"footnote\">*as the patient might have wished to become an Israelite.</i> since no such intent had been expressed. Hence, if the idolater had the intent, expressed or otherwise known, that the operation should be a ritual circumcision (of a proselyte), an Israelite may perform the operation.",
+            "The foreskin is regarded as an abomination, for which the gentiles are contemned in Scripture, as it is said \"For all the nations are uncircumcised (Jer. 9-25). An important institution is Circumcision. For the Patriarch Abraham was not called perfect till he had circumcised himself, as it is said, \"Walk thou before me; and be thou perfect. And I will make my covenant between Me and thee\" (Gen. 17:1-2). Whoever neglects the covenant of our ancestor Abraham, and retains the foreskin or artificially obliterates the marks of circumcision, even if he has acquired much knowledge of the Torah and practises good deeds, will have no portion in the world to come.",
+            "Mark how strictly the observance of Circumcision is to be regarded. Moses, although he was on a journey did not receive indulgence a single hour for neglecting this duty. In connection with all the precepts of the Torah, three covenants were made with Israel; as it is said \"These are the words of the covenant which the Lord commanded … beside the covenant which He made with them in Horeb\" (Deut. 28:69). And in the next section it is said \"Ye are standing this day all of you before the Lord your God … that thou shouldst enter into the covenant of the Lord thy God\" (Deut. 29:9-11). Three covenants are here mentioned. But in connection with Circumcision, thirteen covenants were made with our ancestor Abraham: \"And I will make My covenant between Me and thee\" (Gen. 17:2); \"As for me. behold, My covenant is with thee\" (ib. 17:4); \"And I will establish My covenant between Me and thee\" (ib. 17:7); \"for an everlasting covenant\" (ib. 17:7); \"And as for thee, thou shalt keep My covenant\" (ib. 17:9); \"This is My covenant which you shall keep\" (ib. 17:10) \"And it shall be a token of a covenant\" (ib. 17:11); \"And My covenant shall be in your flesh\" (ib. 17:13); \"for an everlasting covenant\" (ib. 17:13); \"he hath broken my covenant\" (ib. 17:14); \"And I will establish My covenant with him\" (ib. 17:19); \"for an everlasting covenant\" (ib. 17:19); \"But My covenant I will establish with Isaac\" (ib. 17:21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Circumcision/English/merged.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            "Circumcision is a positive mitzvah<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Sefer HaMitzvot</i> (Positive Commandment 215) and <i>Sefer HaChinuch</i> (Mitzvah 2) consider this one of the 613 mitzvot of the Torah.</i> [whose lack of fulfillment] is punishable by<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Circumcision and the Paschal sacrifices are the only positive commandments for which the Torah prescribes punishment if they are not fulfilled. In both instances, the punishment is the same (<i>karet</i>).</i> <i>karet</i>,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Premature death at the hand of God (<i>Mo'ed Katan</i> 28a) and a severe spiritual punishment, the \"soul's being cut off,\" and not being granted a share in the world to come (<i>Hilchot Teshuvah</i> 8:1,5).</i> as [Genesis 17:14] states: \"And an uncircumcised male who does not circumcise his foreskin - this soul will be cut off from his people.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The citation of the verse from Genesis is significant. In his Commentary on the Mishnah (<i>Chulin</i> 7:6), the Rambam writes that our fulfillment of this mitzvah is not based on God's commandment to Abraham, but rather on the commandment issued to Moses (Leviticus 12:3), \"On the eighth day, the child's foreskin will be circumcised.\" Nevertheless, the commandment to Abraham is still significant, and many particulars concerning circumcision are derived from it.</i><br>A father<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">and not a mother (<i>Kiddushin</i> 29a)</i> is commanded to circumcise his son,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Although when the son reaches the age of <i>bar mitzvah</i>, he is obligated by the mitzvah. Until that time, the father is responsible for the fulfillment of the mitzvah.<br>The <i>Minchat Chinuch</i> (Mitzvah 2) questions the extent of the father's responsibility. If the father does not circumcise his son before the latter reaches majority, is the father still charged with the mitzvah (together with the son) or is the son solely responsible for the mitzvah?<br><i>Likkutei Sichot</i> (Vol. 11) explains that the question is dependent on a difference of opinion between the Babylonian and Jerusalem Talmuds. The Babylonian Talmud (<i>Kiddushin</i> 29a) derives the mitzvah from the verse (Genesis 21:4), \"And Avraham circumcised his son, Isaac.\" This indicates that the mitzvah is primarily the father's (although after the son reaches adulthood, he also becomes responsible). In contrast, the Jerusalem Talmud (<i>Kiddushin</i> 1:7) quotes as a proof-text for the mitzvah (Leviticus 12:3), \"On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.\" The <i>Korban Eidah</i> explains that this implies the mitzvah is the son's. Since he is not able to perform it himself as a youth, however, his father is given the responsibility while the child is a minor.<br><i>Likkutei Sichot</i> continues, explaining that the Rambam's position is obvious from his discussion of the blessings recited for the mitzvot in <i>Hilchot Berachot</i>, Chapter 11. In Halachah 11 of that chapter, the Rambam explains that if one performs a mitzvah on one's own behalf, one should use the form, \"who has sanctified us with His commandments and commanded us <b>to</b>....\" In contrast, if one performs a mitzvah on behalf of another person, one uses the form, \"... and commanded us <b>concerning</b>....\"<br>Rav Yitzchak ben Sheshet (Responsum 131) notes that the Rambam (<i>Hilchot Bikkurim</i> 11:5) rules that one should recite the blessing \"...concerning the redemption of a son,\" implying that the mitzvah is not the father's, but the son's (merely that as an infant, the son cannot fulfill it). In contrast, in Chapter 3, Halachah 1, the Rambam states that a father should recite the blessing \"... to circumcise...,\" implying that the mitzvah is his.</i> and a master, his slaves.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Here, the responsibility for the mitzvah is surely the master's. This circumcision is one of the stages in the process by which the slave attains the status of <i>eved C'na'ani</i>, an intermediate rung between a gentile and a Jew. He is obligated to fulfill all the negative commandments and all those positive commandments that are not associated with a specific time. (See <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 12:11.)</i> This applies both to those who are born in his home<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">i.e., a non-Jewish maidservant gave birth to a male child</i> and to those purchased by him.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See Genesis 17:27, which relates that Abraham circumcised both these categories of servants.</i> If the father or the master transgressed and did not circumcise them, he negated the fulfillment of a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">Note the Rambam's Commentary on the Mishnah (<i>Shabbat</i> 19:6):<br>If a person transgressed and did not circumcise his son or his servants born in his home... on the eighth day, he transgresses a very great and severe mitzvah, to which there is no comparison among the other mitzvot. He can never compensate for [the lack of fulfillment of] this mitzvah. His sin is much more severe than a person who did not build a sukkah on Sukkot, or one who did not eat matzah on Pesach.</i> He is not, however, punished by <i>karet</i>, for <i>karet</i> is incurred only by the uncircumcised person himself.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">This is obvious from the proof-text quoted above.</i> The court is obligated to circumcise that son<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Although when the son reaches the age of <i>bar mitzvah</i>, he is obligated by the mitzvah. Until that time, the father is responsible for the fulfillment of the mitzvah.<br>The <i>Minchat Chinuch</i> (Mitzvah 2) questions the extent of the father's responsibility. If the father does not circumcise his son before the latter reaches majority, is the father still charged with the mitzvah (together with the son) or is the son solely responsible for the mitzvah?<br><i>Likkutei Sichot</i> (Vol. 11) explains that the question is dependent on a difference of opinion between the Babylonian and Jerusalem Talmuds. The Babylonian Talmud (<i>Kiddushin</i> 29a) derives the mitzvah from the verse (Genesis 21:4 , \"And Avraham circumcised his son, Isaac.\" This indicates that the mitzvah is primarily the father's (although after the son reaches adulthood, he also becomes responsible). In contrast, the Jerusalem Talmud (<i>Kiddushin</i> 1:7) quotes as a proof-text for the mitzvah (Leviticus 12:3 , \"On the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised.\" The <i>Korban Eidah</i> explains that this implies the mitzvah is the son's. Since he is not able to perform it himself as a youth, however, his father is given the responsibility while the child is a minor.<br><i>Likkutei Sichot</i> continues, explaining that the Rambam's position is obvious from his discussion of the blessings recited for the mitzvot in <i>Hilchot Berachot</i>, Chapter 11. In Halachah 11 of that chapter, the Rambam explains that if one performs a mitzvah on one's own behalf, one should use the form, \"who has sanctified us with His commandments and commanded us</i> or slave at the proper time and should not leave an uncircumcised male among the Jewish people or their slaves.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"><i>Kiddushin</i>, loc. cit., interprets Genesis 17:10, \"You must circumcise every male,\" as a charge to the Jewish court, making them responsible for circumcising every member of the people.</i>",
+            "We may not circumcise a person's son without his knowledge,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">See <i>Hilchot Chovel UMazik</i> 7:13-14, where the Rambam describes the prohibition against \"stealing\" the performance of a mitzvah from a colleague, and the fine of ten gold pieces for doing so. The Ramah (<i>Choshen Mishpat</i> 382:1) explicitly associates this concept with circumcising a person's son without his knowledge.</i> unless he has transgressed and did not circumcise him.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's phraseology has raised questions among the halachic authorities. Is his intent that once the father has allowed the eighth day to pass, the obligation falls on the court, or is his intent that only after the father makes it obvious that he does not want to circumcise his son that they become responsible? Similarly, the question has been raised what should be done if the father is unaware that a son has been born to him, or is prevented from carrying out the circumcision by factors beyond his control. Should the circumcision be carried out on the eighth day, or should the family wait until the father returns? See <i>Avnei Nezer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum 318) and Rav Kapach's commentary.</i> [In such an instance,] the court must circumcise<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">the obligation mentioned in the previous halachah falls upon them</i> [the child] against [the father's] will.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Even if he protests, the mitzvah should be performed.</i><br>If the matter does not become known to the court and they do not circumcise him, when [the child] reaches <i>bar mitzvah</i>, he is obligated to circumcise himself.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>Tzafenat Paneach</i> explains that there are three aspects to the mitzvah of circumcision:<br>a) to remove the foreskin;b) to be circumcised;c) not to be uncircumcised. (See Chapter 2, Halachah 1.)&lt; /p&gt;<br>The first aspect involves a single deed. The second and third dimensions, however, are ongoing qualities that a person continues to possess even after the deed of circumcision is completed. Thus, the <i>Or Zarua</i> quotes <i>Menachot</i> 43b, which relates that when King David entered the bathhouse, he was upset for he was \"naked,\" without mitzvot. When he remembered that he was circumcised, he relaxed, realizing that he was still involved with the performance of a mitzvah.<br>This indicates that, even years after his circumcision, he was considered to be fulfilling the mitzvah. In contrast, with regard to the mitzvot of tefillin and tzitzit, although he had just removed them, he was no longer considered to be involved in the performance of these mitzvot.</i> With each and every day that passes after he has reached <i>bar mitzvah</i>, he negates a positive commandment.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Some of the manuscript editions of the <i>Mishneh Torah</i> state, \"It is as if he negates a commandment.\" The mitzvah of circumcision is not negated until the person dies without fulfilling it. Unlike tefillin or tzitzit, where each day a person performs a different mitzvah, there is only one mitzvah of circumcision (Rav Kapach).</i> He is not, however, liable for <i>karet</i> until he dies uncircumcised,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">As mentioned above, there are two dimensions to the punishment of <i>karet</i>: premature death and the cutting off of the soul. According to the Rambam, a person who does not circumcise himself is liable only for the second aspect of this punishment, since until he dies, it is not known whether he will perform the mitzvah or not (<i>Kessef Mishneh</i>).<br>The Ra'avad objects to the Rambam's statements, stating that each day he does not perform the mitzvah, he is liable for <i>karet</i> and is worthy of premature death. (Even according to the Ra'avad, were the person to circumcise himself, he would no longer be liable for <i>karet</i>).</i> having intentionally<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">but not if he was unaware of the mitzvah or was prevented from fulfilling it by forces beyond his control</i> [failed to perform the mitzvah].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's phraseology raises the question whether a person is liable for <i>karet</i> if he initially failed to perform the mitzvah intentionally, and then was prevented from fulfilling it by forces beyond his control.</i>",
+            "A master is obligated to circumcise both a slave who was born as the property of a Jewish owner<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., the \"home-born slave\" mentioned in Genesis 17:12</i> and a slave purchased from the gentiles.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Such servants are also mentioned in the above verse.</i> [There is, however, a difference between the two.] A home-born slave should be circumcised on the eighth day [of his life].<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">as is a Jewish child. The above verse states that \"all those born in your house\" - i.e., also slaves - should be circumcised on the eighth day (Rashi, <i>Shabbat</i> 135b).</i> In contrast, a slave who is purchased should be circumcised on the day he was purchased.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Since Genesis 17:13 repeats the commandment, \"Circumcise all home-born [slaves] and those purchased with your money,\" we can assume that there are slaves who are to be circumcised immediately (Rashi, loc. cit.).</i> If he was purchased on the day he was born, he should be circumcised on that day.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">provided, of course, that the surgery will not affect the infant's health. (Note the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, which explains that both physically and spiritually, a child is not prepared for circumcision until the eighth day.)</i>",
+            "There are, however,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">certain exceptions to the rules mentioned in the previous halachah that are also mentioned in <i>Shabbat</i> 135b. There are some</i> slaves that are purchased who should be circumcised on the eighth day [of their lives],<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">as explained in this halachah</i> and<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">some</i> home-born slaves who should be circumcised on the day they are born.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">as explained in the following halachah.</i><br>What is implied? Should one purchase a maidservant and purchase [the rights to] her fetus [separately],<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This is possible when the maidservant herself belonged to one master and the fetus to another (Rambam in his responsa).</i> when she gives birth, the baby should be circumcised on the eighth day. Although the fetus itself was purchased separately, since [the master] purchased his mother before the child was born,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">the child is considered \"home-born\" and</i> he should be circumcised on his eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> relates that, according to the Rambam, even if the master at first purchased only the rights to the fetus, and then purchased the mother, since she gave birth while in his domain, the slave is considered \"home-born,\" and is circumcised on the eighth day.</i>",
+            "If a person purchased a maidservant for her offspring,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">In his responsum cited above, the Rambam compares this to a person who buys a tree for its fruit - i.e., he is not the actual owner of the tree, but is entitled to all the fruit it produces. Similarly, in this instance, the master is not the owner of the maidservant; what he has purchased is the right to her offspring. Therefore, none of the offspring are considered \"home-born,\" and must be circumcised immediately.</i> or purchased a maidservant with the intent of not immersing her as a slave,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Through immersion in a <i>mikveh</i>, a female maidservant becomes a <i>shifchah C'na'anit</i> and attains the intermediate status mentioned in the Commentary on Halachah 1.<br>As the Rambam mentions in the following halachah, it is possible to purchase a gentile slave and maintain possession of him or her without changing his or her status in the above manner.</i> even though her offspring is born in his domain, the child should be circumcised on the day he was born.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The first instance mentioned does not require explanation. With regard to the second category, the Rambam elaborates:</i><br>[This ruling was granted, because] this child is considered as if he alone has been purchased [by his master], and it is as if he purchased him this day. His mother is not included among the maidservants of the Jewish people, so that the child could be considered \"home-born.\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">In the responsum cited above, the Rambam explains that the concept of a \"home-born\" slave is derived from God's commandment to Abraham. All the members of Abraham's household had accepted his beliefs and way of life. In contrast, a slave who is unwilling to accept the mitzvot cannot be considered part of a Jewish household, and her children are not \"home-born.\"</i> If his mother immersed herself after she gave birth,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This shows that the stipulation that she need not be immersed (see the following halachah) is nullified and considered of no consequence. Therefore, she is considered to be part of the household, and</i> the child should be circumcised on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad objects to the Rambam's decision and maintains that unless the mother immerses herself before giving birth, the child should be circumcised immediately. Rabbenu Nissim, in his notes to <i>Shabbat</i> 135b, supports the Rambam's decision, explaining that the Sages did not reach a final ruling on the matter, and hence the more stringent approach should be taken.</i>",
+            "When a person purchases a slave from the gentiles and the slave does not consent<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Note the difference of opinion in <i>Yevamot</i> 48b, whether this leniency is granted if the slave refuses outright to be circumcised.</i> to be circumcised, we may be patient with him for twelve months.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">lest he change his mind and accept his status within the Jewish people.</i> It is forbidden to maintain him for any longer period while he remains uncircumcised, and one must sell him to gentiles.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">He must, however, agree to accept the seven universal laws mentioned below. Otherwise, he should be slain (<i>Kessef Mishneh</i>).</i><br>If, at the outset, while the slave was still in the possession of his gentile master, he made a stipulation that he would not be circumcised,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Rav Kapach maintains that the stipulation was made by the slave's master. Since the slave is considered to be chattel, his own say is of no concern.</i> it is permissible to maintain him although he is not circumcised, provided he accepts the seven universal laws commanded to the descendants of Noah<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The prohibitions against idol worship, cursing God, murder, theft, adultery, eating flesh taken from a living animal, and the obligation to establish a court system. (See <i>Hilchot Melachim</i> 9:1-2.)</i> and becomes a resident alien.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 10:6, the Rambam writes that it is forbidden to allow gentiles who do not accept these seven laws to dwell in <i>Eretz Yisrael</i>. Therefore, a gentile who does is called a resident alien - i.e., a non-Jew who may dwell among us.</i><br>If he refuses to accept these seven laws,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The slave must formally accept the performance of these mitzvot in the presence of a Rabbinic court.</i> he should be killed immediately.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> explains that the Rambam's decision depends on his statement (<i>Hilchot Melachim</i> 8:9) that we must do everything in our power to influence the gentiles to observe these seven laws.<br>The Ra'avad objects to the Rambam's statement, explaining that in the present era, we may not kill any gentiles for refusing to observe these seven laws. The commentaries differ whether the Rambam would accept the Ra'avad's decision (and his statement here is, like many of the other laws he states, reflective of the Messianic era), or whether permission is granted to kill a slave for refusing to follow these laws in the present age as well.</i> A resident alien may be accepted only in the era when the laws of <i>yovel</i><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The Jubilee year</i> are in effect.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The Jubilee must be observed only when the entire Jewish people are dwelling in <i>Eretz Yisrael</i>. Therefore, when the tribes of Reuven and Gad and half the tribe of Menasheh were exiled by the kingdom of Assyria (see II Kings, Chapter 16), the observance of the Jubilee was nullified (<i>Hilchot Shemitah V'Yovel</i> 10:8).</i>",
+            "When a convert enters the congregation of Israel, he is obligated to undergo circumcision first.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"><i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 13:1-4 states:<br>With three acts, Israel entered into a covenant [with God]: circumcision, immersion [in the mikveh], and [the offering of] sacrifices.... Similarly, with regard to future generations, when a gentile wants to enter into the covenant, take refuge under the wings of the Divine Presence, and accept the yoke of the Torah, he must undergo circumcision, immersion, and the offering of a sacrifice.<br>The phrase \"accept the yoke of the Torah\" indicates that before performing these deeds, the prospective convert must resolve to fulfill the mitzvot.</i> If he had been circumcised while he was a gentile,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">and not by a Jew for the purpose of conversion. Note <i>Hilchot Issurei Bi'ah</i> 13:7 which relates that even if a gentile circumcises himself for the purpose of conversion, it is insufficient.</i> it is necessary to extract the blood of the covenant<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">a superficial cut is made on the shaft of the penis, and a small amount of blood extracted.<br>The expression \"blood of the covenant\" is derived from the interpretation of Exodus 24:8, \"This is the blood of the covenant which God established with you,\" in certain texts of <i>Nedarim</i> 31b and the <i>Mechilta's</i> interpretation of Zechariah 9:11, \"Because of the blood of your covenant, I have sent forth your prisoners from the pit.\"</i> on the day that he converts.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 268:2) states that one should wait until the wound of the circumcision is completely healed before immersing in the mikveh and completing the process of conversion.</i><br>Similarly, a child who was born without a foreskin<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Our Sages mention this as a sign of a high spiritual level, citing Moses and Shem (Noah's son) as examples of children born without a foreskin.</i> must have blood extracted for circumcision<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">Were we to be sure the child did not have a foreskin, there would be no need for the extraction of blood. The blood is extracted lest the child have a thin foreskin that is not readily noticeable (<i>Shabbat</i> 135a). Note the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 263:4), which requires the extraction of blood and states that we must inspect such a child carefully - but gently - to see whether he possesses a thin foreskin or not. (Perhaps the expression \"thin foreskin\" refers to the membrane removed by <i>pri'ah</i>.)<br>It must be noted that there are <i>Rishonim</i> (see Rashi,<i>Shabbat</i> 134a) who maintain that the extraction of the \"blood of the covenant\" is not a by-product of a search for a thin membrane, but rather serves an independent purpose: The Jews' covenant with God is established through their blood.</i> on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">Note Chapter 3, Halachah 6, which states that a blessing is not recited for this activity.<br>The Ramah mentions several other instances when blood must be extracted: a child who was circumcised before the eighth day (<i>Yoreh De'ah</i> 262:1), circumcised at night ( loc. cit.), or circumcised by a gentile ( loc. cit., 264:1) should have blood extracted for the sake of fulfilling the mitzvah. (Note also the commentary on Chapter 2, Halachah 1.)</i> An androgynous, a child with both male and female sexual organs,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"><i>Androgynous</i> is a combination of the Greek words meaning \"man\" and \"woman.\" (See <i>Hilchot Ishut</i> 2:24.) Note also <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 12:4, which states:<br>The status of a <i>tumtum</i> and an <i>androgynous</i> is doubtful. Therefore, the stringencies of both a man and a woman are applied to them, and they are obligated by all [the mitzvot]. If, however, they transgress, they are not [punished by] lashing.<br>Because of this unique status, an <i>androgynous</i></i> must be circumcised on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">lest he be obligated to undergo circumcision.<br>See <i>Tiferet Yisrael</i> (<i>Shabbat</i> 19:3), who writes:<br>There are those who say there is no such thing as an <i>androgynous</i>. Their statements are false.... I beheld such a phenomenon with my own eyes. Twelve years ago, I myself circumcised a child with this condition.</i> Similarly, a child born by Caesarian section<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 135a explains as follows: The commandment for circumcision on the eighth day (Leviticus 12:3  is stated directly after the verse that relates that a woman who gives birth becomes ritually impure. Since a woman does not contract ritual impurity when she gives birth by Caesarian section, one might think that the child need not be circumcised on the eighth day. Therefore, the Rambam clarified the matter. (See also Halachah 11.)</i> and a child who has two foreskins<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">This refers to a birth abnormality. Rashi (<i>Shabbat</i> 135b) mentions two interpretations: a person with a single penis that is covered by two foreskins; alternatively, a person with two penises.</i> should both be circumcised on the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">Nevertheless, as explained in Halachah 11, none of the individuals mentioned in this halachah are circumcised on the eighth day if it falls on the Sabbath.</i>",
+            "Circumcision is performed only during the day,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This applies to all circumcisions - those of children, servants, and converts</i> after the rising of the sun,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This refers to הנץ החמה, the rising of the sun on the horizon.</i> as [Leviticus 12:3] states, \"On the eighth day...,\" i.e., during the day,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">only,</i> and not at night.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Megillah</i> 2:4), the Rambam writes that the day extends from dawn to the appearance of the stars. It is preferable, however, to perform all acts that must be carried out during the day after the rising of the sun.<br>Although according to the Rambam, the day extends until the appearance of the stars, circumcision should be carried out before sunset (<i>Shulchan Aruch, Yoreh De'ah</i> 266:9).<br>The proof-text quoted mentions the eighth day. Nevertheless, <i>Yevamot</i> 72b uses the rules of Biblical exegesis to demonstrate that</i> [This applies to a circumcision performed] at the appropriate time, the eighth day [after birth], and [to a circumcision performed] after the appropriate time, from the ninth day and onward.<br>If one performed the circumcision<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"><i>alot hashachar</i>, the appearance of the first rays of the sun, approximately an hour before the sun itself actually appears on the horizon.</i> after dawn, it is acceptable. It is acceptable [at any time] throughout the entire day. Nevertheless, it is a mitzvah to [perform the circumcision] early, in the beginning of the day, since \"the eager perform mitzvot early.\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 4a derives this concept from the description in Genesis 22:3 of Abraham's rising early in the morning to perform the <i>akedah</i>.</i>",
+            "When a circumcision [is performed] at its appropriate time,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">on the eighth day.</i> [its performance] supersedes [the prohibition against labor]<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Cutting off the foreskin is otherwise forbidden because it causes bleeding (<i>Hilchot Shabbat</i> 8:7-8).</i> on the Sabbath. When it [is] not [performed] at its appropriate time, [its performance] does not supersede [the prohibition against labor] on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 132a relates that the verse, \"On the eighth day, the child's foreskin will be circumcised,\" is a Torah decree, requiring circumcision on the eighth day regardless of the day on which it falls.</i> or the festivals.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">The observance of the Sabbath and festivals involves both a positive and negative commandment. Therefore, circumcision, which is merely a positive commandment, does not supersede their observance.</i> Whether or not it is performed at its appropriate time,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Note Rav Kapach, who asks how is it possible for a sign of <i>tzara'at</i> to be already definitely determined as such by the eighth day of a child's life.</i> [its performance] supersedes [the prohibition against removing signs of] <i>tzara'at</i>.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Tzara'at</i> is a skin condition resembling leprosy. Deuteronomy 24:8 forbids removing such a mark, and <i>Sefer HaMitzvot</i> (Negative Commandment 308) considers this to be one of the 365 prohibitions of the Torah. (See also <i>Hilchot Tum'at Tzara'at</i>, Chapter 10.)</i><br>What is implied? If there was a sign of <i>tzara'at</i> on the foreskin, it may be cut off with the foreskin. Although there is a prohibition against cutting off the signs of <i>tzara'at</i>, the performance of a positive commandment supersedes the observance of a negative commandment.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">In contrast to the permission granted to circumcise on the Sabbath, this is not an exception made with regard to circumcision, but rather a general rule that applies throughout Torah law (see <i>Hilchot Tzitzit</i> 3:6).</i>",
+            "Just as the circumcision of sons supersedes [the prohibitions against labor on] the Sabbath, so too, the circumcision of those slaves who are circumcised on the eighth day [of their lives]<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The \"home-born\" slaves mentioned in Halachot 3-4. In contrast, slaves who were purchased, and therefore should be circumcised on the day they were purchased (or born), should not be circumcised on the Sabbath.</i> supersedes [the prohibitions against labor on] the Sabbath when the eighth day [of their life] falls on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"><i>Kiryat Melech</i> cites <i>Pirkei D'Rabbi Eliezer,</i> Chapter 29, which relates that Abraham circumcised all his servants on Yom Kippur.<br>Significantly, Rabbenu Yerucham differs, and writes that only the circumcisions of Jews, and not of their servants, supersedes the Sabbath prohibitions. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 267:2) quotes the Rambam's view.</i> There is [one] exception<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">a slave whose mother did not immerse herself until after she gave birth. - See Halachah 5 and commentary.</i> - a slave whose mother did not immerse herself until after she gave birth. Although such a slave is circumcised on the eighth day, his circumcision does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">When the eighth day of such a person's life falls on the Sabbath, he is circumcised on Sunday, the ninth day of his life.</i>",
+            "[The circumcision of the following individuals] does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath:<br>a child who was born without a foreskin;<br>a<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Since, as stated in Halachah 7, the blood is extracted from him only because of a suspicion that he has a hidden foreskin, this activity does not supersede the Sabbath prohibitions.</i> child who was born in the eighth month of pregnancy before his development was completed; he is considered to be a stillborn, for he will not live;<br>a<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">As explained in Halachah 13, the circumcision is not carried out on the eighth day because of the probability that the child will not live.</i> child born by Caesarian section;<br>an<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 7.</i> <i>androgynous</i>; and<br>a person with two foreskins.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">because we are unsure of the nature of the obligation of circumcision in these instances.</i><br>These individuals are circumcised on [the following] Sunday, the ninth day of their lives.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">They should not be circumcised before the eighth day.</i>",
+            "When a child is born <i>beyn hash'mashot</i>,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">the period between sunset and the appearance of three stars. (See <i>Hilchot Shabbat</i> 5:4.)</i> which is a period when it is undetermined whether it is considered day or night, we count from the night,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Were we to count from the day, it is possible that the circumcision would be carried out before the proper time.</i> and he is circumcised on the ninth day [following the day he was born], which could be the eighth day.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 262:7) states that night depends on the appearance of three stars, and not on when the evening service is recited.</i><br>When a child is born <i>beyn hash'mashot</i> on Friday,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">he should not be circumcised on the following Friday, as explained above. Nor should he be circumcised on the following Sabbath (although it is the ninth day of his life), since</i> his circumcision does not supersede the Sabbath prohibitions, because the Sabbath prohibitions are never superseded because of a doubtful situation. Rather, he should be circumcised on [the following] Sunday.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Thus, he is circumcised on the 10th day of his life. (See <i>Shabbat</i> 19:5.)</i>",
+            "[The following principles apply when] a child is born in the eighth month [of pregnancy]:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The comprehension of this and the following halachah are dependent on the following two Talmudic passages:<br>[The prohibitions against labor on] the Sabbath are superseded for [the circumcision of a child] born in the seventh month, but not for a child born in the eighth month (<i>Shabbat</i> 135a).<br>A child born in the eighth month is like a stone and may not be carried [on the Sabbath]. His mother may, however, lean over him and nurse him....<br> Rabbi states: [This is when] his physical features reflect his [lack of development]; i.e., when his hair and nails are not completely formed.<br>[Rabbi's statements imply that] if [his hair and nails] are completely formed, he is a baby that should have been born in the seventh month, but whose birth was delayed (<i>Yevamot</i> 80b).<br>From these passages, it appears that the Sages considered that there were two periods of gestation that could produce healthy babies, a seven-month period and a nine-month period. Therefore, a baby who was born in the seventh month was considered to be healthy, and circumcision could be performed on the Sabbath.<br>In contrast, a baby born in the eighth month was generally considered to be unhealthy. Not only was the baby not to be circumcised on the Sabbath, but moving it at all was forbidden. Since it was likely to die, it was considered to be <i>muktzeh</i>. If, however, a baby born in the eighth month looks healthy, we assume that it should have been born in the seventh month, but its birth was delayed. Therefore, it is considered a healthy baby and it may be circumcised on the Sabbath.<br>We have used the past tense in the above explanation, because these laws are no longer practiced, and all babies are allowed to be moved on the Sabbath. <i>Tosafot, Shabbat,</i> loc. cit., state that at present, it is no longer possible to determine exactly when a child was conceived, and we therefore do not know the month of pregnancy the mother was in. Furthermore, the advances in medical technology have enabled the lives of many premature babies to be saved despite the fact that, without these new developments, these babies would surely not have survived. At present, it is considered a mitzvah to try to save the lives of any premature babies, even if doing so involves carrying out forbidden labors on the Sabbath.<br>Also, it must be emphasized that, as stated in Halachot 16-18, a child is circumcised only when it is healthy and there is no danger involved. This is surely relevant with regard to premature infants. Rarely, if ever, would a doctor grant permission for such a baby to be circumcised on the eighth day of his life.</i> If the child's nails and hair are completely formed, we assume that this is a completely formed infant that should have been born in the seventh month, but whose birth was delayed. Hence, the baby may be carried on the Sabbath, is not considered to be a stone, and may be circumcised on the Sabbath.<br>If, however, when the baby was born, its hair and nails were incompletely formed, we can be certain that this child is in its eighth month of development and should not have been born until the ninth month, but was born prematurely. Therefore, he is considered as a stone and may not be moved on the Sabbath.<br>Nevertheless, if such an infant remains alive for thirty days, he is considered to be a child who will live and is governed by all the same rules as other infants.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">Among the ramifications of this decision are that the child's mother is free of the obligations of <i>yibbum</i> and <i>chalitzah</i>. (See <i>Hilchot Yibbum</i> 1:5.)</i><br> Whenever a human child lives longer than thirty days, it is no longer considered to be a stillborn.",
+            "[The following rules apply when] a child is born in the seventh month of gestation: If a child is born with his limbs completely formed,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the commentary of the <i>Maggid Mishneh, Hilchot Yibbum</i> 1:5. According to this interpretation, the child's hair and nails need not be completely formed. The <i>Kessef Mishneh</i> offers a different interpretation. Significantly, however, in his <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 266:11), Rav Yosef Karo accepts the <i>Maggid Mishneh's</i> interpretation.</i> we assume that he will live and he should be circumcised on the eighth day [even if it falls on the Sabbath].<br>If there is a question whether a child<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">According to the <i>Maggid Mishneh's</i> interpretation mentioned above, this refers to an instance when the child's limbs are completely formed, but his hair and nails are not. The date of his birth, however, creates a problem, because he appears to have been born in the eighth month.<br>[With regard to this law, the <i>Shulchan Aruch</i> ( loc. cit.) does not accept the <i>Maggid Mishneh's</i> interpretation. It is, however, quoted by the Ramah.]</i> was born in the seventh month or in the eighth month, he can be circumcised on the Sabbath. The rationale is: If he was born in the seventh month and his limbs are completely formed, it is appropriate that [his circumcision] supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath. If he was born in the eighth month, circumcising him [does not constitute a violation of the Sabbath prohibitions].<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This rationale is not used to allow the circumcision of a child who was definitely born in the eighth month, because the Rabbinic prohibition of <i>muktzeh</i> is in effect. Although the Sages did not enforce that prohibition in a case of doubt (the present halachah), they did apply it when no doubt about the period of gestation exists (the previous halachah).</i><br> It is like cutting meat, because he is like a stillborn if he is, in fact, born in the eighth month.",
+            "When a child's head emerges from his mother's birth canal <i>beyn hash'mashot</i> on Friday, but his entire body does not emerge until after the Sabbath night [has commenced], the child should not be circumcised on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"><i>Niddah</i> 42b relates that the time when a child's head emerges is considered the hour of birth.</i><br>Whenever a child's circumcision does not supersede the Sabbath prohibitions, [such circumcision] also does not supersede the prohibitions of the first day of a festival.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">See Halachah 9, which equates circumcision on festivals to circumcision on the Sabbath. In this halachah, the Rambam is adding that the prohibition against circumcision on the eighth day when it falls on the Sabbath in the various instances mentioned in Halachot 11-13 also applies on festivals.</i> It does, however, supersede the prohibitions of the second day of a festival.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Since the celebration of the second day of a festival is only Rabbinic in origin, the fulfillment of the mitzvah of circumcision takes priority.<br>This represents the Rambam's view. Rabbenu Asher differs and maintains that only a circumcision that would be performed on the eighth day, were it to fall on the Sabbath, should be performed on the second day of a festival. The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 266:8) quotes Rabbenu Asher's view, while the <i>Siftei Cohen</i> 266:8 follows the Rambam's position. [Significantly, the <i>Noda biYhudah</i> (<i>Orach Chayim,</i> Responsum 30) and the <i>Chatam Sofer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum 250) interpret the difference of opinion between the Rambam and Rabbenu Asher as applying only when the circumcision is definitely not being performed on the eighth day. (See notes 10 and 11.) According to their view, even Rabbenu Asher agrees that when a child is born during <i>beyn hash'mashot</i> eight days before the second day of a festival, he may be circumcised on that second day of the festival.</i> On Rosh HaShanah, however, it does not supersede [the prohibitions] of either the first or the second day.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">As explained in <i>Hilchot Sh'vitat Yom Tov</i> 1:21-24, the rules governing the celebration of the second day of Rosh HaShanah differ from those governing the celebration of the second days of other festivals. The two days of Rosh HaShanah share the same level of holiness, and all the prohibitions that apply on the first day apply on the second, with the exception of the laws of burial. (See also <i>Hilchot Kiddush HaChodesh</i> 5:7-8.)Thus, if a child was born during <i>beyn hash'mashot</i> a week before Rosh HaShanah in a year when the two days of Rosh HaShanah are followed by the Sabbath, the child is not circumcised until the twelfth day of his life (<i>Shabbat</i> 19:5).</i> Similarly, a circumcision that is not carried out at the appropriate time<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">This refers to instances when a child was sick and the circumcision was delayed, and the like.</i> does not supersede [the prohibitions of either of] the two days of Rosh HaShanah.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">From the Rambam's phraseology, it appears that he allows such circumcisions to be carried out on the second day of other festivals. See note 8.</i>",
+            "A sick person<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">This applies not only to children who are circumcised on the eighth day of their lives, but also to those (e.g., converts or slaves) who are circumcised when they are older.</i> should not be circumcised until he regains his health.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">lest the child's life be endangered. (See Halachah 18.)</i> Seven full days should be counted from the time he regains his health until he is circumcised.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">In his Commentary on the Mishnah (<i>Shabbat</i> 19:5), the Rambam writes:<br>Until he fully recovers from his illness and the weakness from his sickness passes. He should wait seven days from the time the weakness passes.... Only afterwards, should he be circumcised.<br>Thus, we see that the Rambam intends that the person to be circumcised fully regain his health, and then wait an additional seven days.</i><br>When does the above apply? When he recovers from high fever<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Our translation is based on the <i>Kessef Mishneh</i>.</i> or from a similar illness.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">i.e., an illness that affects a person's entire body (<i>Shulchan Aruch, Yoreh De'ah</i> 262:2)</i> If, however, a person's eyes hurt, as soon as his eyes heal he may be circumcised immediately.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">i.e., on the same day of his recovery. Note the <i>Turei Zahav</i> 262:3, which explains that since the circumcision has been postponed, it may be further delayed and should not be carried out on Thursday or Friday, so that the child will not have pain on the Sabbath.</i> The same applies in all similar circumstances.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., sicknesses in which the person's entire body is not affected.</i>",
+            "A child whose complexion is very yellowish<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">The Rambam is referring to infantile jaundice, which is common in many newborns.</i> on the eighth day of his life<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The <i>Bayit Chadash</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 263) and the <i>Binyan Shlomo</i> interpret the Rambam's phraseology as indicating that, in contrast to the sicknesses mentioned in the previous halachah, it is not necessary to wait seven days after the child's recovery in these instances. This is the common practice today.</i> should not be circumcised until his blood recovers and his complexion returns to that of an ordinary healthy child.<br>Similarly, if his complexion is overly red,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">At present, if the child's skin color is not normal (regardless of the tinge), it is customary to delay the circumcision.</i> as if he had been painted, he should not be circumcised until his blood recovers and his complexion returns to that of an ordinary healthy child.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"><i>Shabbat</i> 134a relates that once, a woman approached Rabbi Natan HaBavli while he was visiting a distant community. She explained that her first two children had died after being circumcised, and was concerned whether she should circumcise her third son or not. Rabbi Natan inspected the baby and saw that he was extremely red. He advised that the circumcision be delayed until the child's complexion returned to the norm. His advice was followed and the child survived. In appreciation, the family named him Natan.</i> This is an example of sickness, and great care must be taken regarding this matter.",
+            "When a woman circumcised her first son and he died because the circumcision sapped his strength, and similarly, circumcised her second son and he also died because of the circumcision, she should not circumcise her third son at the appropriate time. Rather, she should wait until he becomes older and his strength increases. [This applies regardless of whether] the first two children were sired by the same father or not.<br>We should not circumcise a child who is afflicted with any sickness at all, since the danger to life takes precedence over everything. Circumcision can be performed at a later date, while it is impossible to bring a single Jewish soul back to life."
+        ],
+        [
+            "Circumcision may be performed by anyone.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Although a father is commanded to circumcise his son, if he is not present or cannot perform the mitzvah, it may be performed by another person.</i> Even a person who is himself not circumcised,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">This refers to a Jew who is not circumcised. The <i>Kessef Mishneh</i> explains that it refers to a person who was not circumcised because his brothers died because of circumcision. A Jew who intentionally fails to circumcise himself, however, should not be allowed to circumcise others. Rav Yosef Karo also quotes this ruling in the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 264:1).<br>Note also the Ramah (<i>ibid.</i>), who states that an apostate should not be allowed to circumcise others.</i> a slave,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Although a slave is not a full-fledged member of the Jewish community, he is obligated to perform certain mitzvot and is himself circumcised.</i> a woman,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Avodah Zarah</i> 27a allows a woman to perform a circumcision, because \"a woman is considered as if she is circumcised.\" The matter is, however, one of debate, and other Sages do not allow a woman to perform a circumcision. <i>Tosafot</i> follow this view and their opinion is quoted by the Ramah (<i>ibid.</i>).</i> or a minor<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">This is allowed because a minor will ultimately be obligated to perform all the mitzvot and is circumcised himself.</i> may perform the circumcision, if an adult male is not present.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">i.e., if possible, an adult male should be charged with the fulfillment of this mitzvah.</i> A gentile, however, should not be allowed to perform the circumcision at all.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The <i>Chatam Sofer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum 132) explains that when a gentile performs a circumcision, the mitzvah is not performed at all...</i> Nevertheless, if he does so, there is no need for a second circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">because the deed has already been completed. (See also <i>Sha'agat Aryeh</i>, Responsum 54.)<br>This ruling revolves around the conception that there are two dimensions to circumcision:<br>a) the mitzvah of actually cutting off the foreskin;<br>b) the effect of that cutting, that the person is circumcised.<br>There are, however, other explanations of the Rambam's ruling. The <i>Kessef Mishneh</i> explains that the decision revolves upon whether or not circumcision must be carried out <i>lishmah</i>, for the sake of the fulfillment of the mitzvah.<br>The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 264:1) rules that although a second circumcision is not required, blood should be extracted. This is the accepted practice today. Some authorities maintain that even the Rambam requires such a step.</i><br>Any utensil may be used for circumcision, even a flint,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">See Exodus 4:25, which relates that Tziporah (Moses' wife) performed a circumcision with such a utensil.</i> glass, or any article that cuts. One should not circumcise with the sharpened side of a reed, because of the danger involved.<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"><i>Chulin</i>16b explains that we are afraid that a splinter from the reed may damage the penis.</i> The optimum manner of performing the mitzvah is to use an iron utensil<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">The <i>Targum Yonatan</i> interprets Joshua 5:2 as an indication that iron was used for circumcision even at that early age. The <i>Prishah</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 284:7) relates that this custom was instituted after Goliath's iron helmet split open before David's stone. God promised iron that, in recognition of its act on behalf of the Jews, they would use it for a positive purpose in future generations. The Mishnah (<i>Shabbat</i> 19:1) refers to the use of iron utensils for circumcision as an accepted custom.</i> - either scissors or a knife. Throughout the Jewish community, it has become customary to use a knife.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">See the Jerusalem Talmud, <i>Shabbat</i> 19:6.</i>",
+            "How is the circumcision performed? The foreskin that covers the crown of the penis is cut off until the entire crown is revealed.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">i.e., all the tissue of the foreskin until its ridge must be removed.</i> [This step is referred to as <i>milah</i>.]<br>Afterwards,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">The <i>pri'ah</i> should be carried out after the circumcision itself. Today, there are some <i>mohalim</i> who insert a utensil and lift up the membrane before the circumcision, and then cut off the foreskin and the membrane together. Many contemporary authorities have criticized this approach.</i> the soft membrane that is beneath the skin should be split along the mid-line with one's nails<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The <i>Yalkut Shimoni</i>, Vol. II, Note 723, states that nails were created for this purpose.</i> and peeled back to either side until the flesh of the crown is revealed.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Preferably, no portion of the foreskin or the membrane should remain. See <i>Chatam Sofer</i> (<i>Yoreh De'ah</i>, Responsum13 248).</i> [This step is referred to as <i>pri'ah</i>.]<br>Afterwards, one should suck<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Traditionally, the <i>mohel</i> sucks out the blood with his mouth. Nevertheless, in previous generations, the Rabbis did grant license to use a pipette because of the possibility that germs in the <i>mohel's</i> mouth might infect the child. Today, there are authorities who suggest the use of a pipette because of the danger that the <i>mohel</i> could contract AIDS.</i> the place of the circumcision until all the blood in the further reaches is extracted, lest a dangerous situation arise.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The <i>Tiferet Yisrael</i> (<i>Shabbat</i> 19:2) relates that internal bleeding caused by the circumcision could cause the penis to swell, and applying suction to remove the blood averts that danger. The <i>Tiferet Yisrael</i> also writes that a danger exists that applying too strong a suction will rupture the blood vessels and cause excessive bleeding. Therefore, he recommends that one should apply gentle suction.</i> [This step is referred to as <i>metzitzah</i>.] Any [<i>mohel</i>] who does not perform <i>metzitzah</i> should be removed from his position.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">because of the danger to which he exposes the children.</i> After one has performed <i>metzitzah</i>, one should apply a bandage, a compress, or the like.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">to stop the bleeding and assist the healing of the wound.</i>",
+            "There are strands of flesh that disqualify a circumcision [if they are not removed], and strands of flesh that do not disqualify a circumcision.<br>What is implied? If, [after circumcision,] a portion of the foreskin is left that covers the majority of the crown of the penis' height,<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">Rashi, <i>Shabbat</i> 137b, states that surely if the foreskin is left on the majority of the circumference of the penis' crown, it is unacceptable. When quoting this law, the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 264:5) states that if the majority of the height of the crown is left covered in any one place, the circumcision is not acceptable. Thus, even a thin strand of skin that covers either the majority of the height or the majority of the circumference of the crown can disqualify the circumcision.</i> the child is considered to be uncircumcised, and this flesh is considered a <i>tzitz</i> that disqualifies the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">A second circumcision is required in such an instance, and a blessing is recited when performing it.</i>If only a small portion of flesh remains which does not cover the majority of the crown of the penis' height, it is considered to be a <i>tzitz</i> that does not disqualify the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">See the following halachah.</i>",
+            "While the person performing the circumcision is involved in the operation, he should go back and remove both the <i>tzitzim</i> that disqualify the circumcision and the <i>tzitzim</i> that do not disqualify the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Halachah 6, this ruling applies even when the circumcision is being carried out on the Sabbath.</i> Once he has interrupted his activity, he must return and remove any <i>tzitzim</i> that disqualify the circumcision,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">Since, as explained in the previous halachah, unless this flesh is removed, a second circumcision is necessary.</i> but he does not return to remove any<i>tzitzim</i> that do not disqualify the circumcision.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's phraseology is somewhat problematic. The <i>Beit Yosef</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 264) explains that the Rambam's intent is that we are not required to remove this flesh. In contrast, the <i>Sha'agat Aryeh</i> (Responsum 50) interprets the Rambam as stating that, once the <i>mohel</i> has interrupted his activity, he is forbidden to return and cut off the remaining flesh. (The <i>Sha'agat Aryeh</i> himself questions the Rambam's decision. The <i>Merkevet HaMishneh</i> explains that since the circumcision is acceptable, it is forbidden to expose the child to further pain.)<br>The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 264:5) rules that if the circumcision is performed during the week, one should remove this flesh. This ruling is followed throughout the Jewish community today.</i><br>When one performs a circumcision without performing <i>pri'ah</i>, it is considered as if the circumcision was not performed.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Babylonian Talmud relates that although <i>pri'ah</i> is not mentioned in the Torah, nor was Abraham commanded to carry out this activity, it is part of the oral tradition (<i>halachah leMoshe miSinai</i>), which may not be ignored (<i>Shabbat</i> 137b, <i>Yevamot</i> 71b). The Jerusalem Talmud (<i>Yevamot</i> 8:1) differs, and uses the principles of Biblical exegesis to derive the obligation of removing the membrane.</i>",
+            "[The following ruling is given when]<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">a circumcision was performed properly, but</i> a child's flesh is soft and hangs loosely, or if he is very fat and,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">there is flesh protruding over the crown of the penis and</i> therefore, it appears that he is not circumcised.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">Were this condition to result from an improper circumcision, a second circumcision would be required. Since the circumcision was performed correctly, such measures are not necessary. Nevertheless,</i> We should observe him when he has an erection:<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">when the penis is extended and its flesh taut</i> if he appears circumcised at that time,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">There is no need for the entire crown to be revealed; as long as one third of it is not covered by the flesh, it is acceptable (<i>Terumat HaDeshen</i> 264).</i> it is unnecessary to do anything more. One must, however, correct the flesh on the sides, because of the appearance it creates.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The flesh should be held back with bandages to prevent it from covering the crown. There is, however, no necessity for an additional operation even if these measures are not successful (<i>Terumat HaDeshen,</i> <i>ibid.</i>).</i><br>If, however, he does not appear to be circumcised when he has an erection,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">if more than two-thirds of the crown is covered</i> the loose hanging flesh on the sides should be cut off until the crown of the penis is revealed while it is erect.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 264:6) explains that, in this instance - in contrast to the original circumcision - it is not necessary to reveal the entire crown; it is necessary only to reveal a minimal portion.</i><br>This<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">second operation</i> was ordained by the Rabbis. According to the Torah itself, even though he [appears] uncircumcised, since he was circumcised once,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">properly and all the flesh removed from the crown of the penis</i> there is no obligation to circumcise him again.",
+            "Anything that is necessary for the circumcision [itself] may be performed on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">As mentioned in Chapter 1, Halachah 9, when a circumcision is carried out on the eighth day of a child's life, it may be performed on the Sabbath, with the exception of several unique instances.</i> We may perform <i>milah, pri'ah</i>, and <i>metzitzah</i>,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">the three phases of the circumcision mentioned in Halachah 2.</i> return and remove the <i>tzitzim</i> that disqualify the circumcision even though one has interrupted one's activity,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">This is permitted because, until these strands of flesh are removed, the obligation to circumcise the child on the eighth day has not been fulfilled. (See Halachah 3 and commentary.) Hence, just as we are allowed to carry out the operation on the Sabbath at the outset, we are allowed to complete its performance by removing these strands of flesh.</i> return and remove the <i>tzitzim</i> that do not disqualify the circumcision if one has not interrupted one's activity,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\">Even according to the opinion that allows one to return and remove these strands of flesh during the week, it is forbidden to do so on the Sabbath because the circumcision is acceptable. Hence, no further cutting is permitted because of the Sabbath laws.</i> and bandage the circumcision afterwards.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">In general, medication may be applied on the Sabbath only when a danger to life is involved. The Sages considered circumcision to be in this category.</i> The preparation of articles that are necessary for the circumcision does not supersede the prohibitions against labor on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The license the Torah grants for circumcision to be performed on the Sabbath applies only to the deed of circumcision, which is itself a mitzvah. All the preparatory stages that make circumcision possible must be performed beforehand, for they are not elements of the actual performance of the mitzvah (<i>Kiryat Sefer</i>).</i><br>What is implied? If we are unable to find a knife, a knife may not be made on the Sabbath, nor may we bring it from place to place.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">i.e., from a public domain to a private domain</i> It is even forbidden to bring it from one courtyard to another courtyard in an alleyway if there is no <i>eruv</i>.<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">Here, there is no Torah prohibition involved. Nevertheless,</i> Although the [mitzvah of] <i>eruv</i> is only Rabbinic in origin, it is not superseded by [the necessity] to bring a knife,<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"><i>Pesachim</i> 92a cites this as an example of the power of Rabbinic law. Although <i>karet</i> (the punishment for not fulfilling the mitzvah of circumcision) is involved, the Sages enforced their decree against carrying in such places and forbade bringing the knife.</i> since it was possible to bring the knife on Friday.",
+            "Herbs may not be ground to [use for the compress], nor may water be heated [to wash the child],  nor may a compress be prepared,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">A compress that is prepared before the Sabbath may be applied on the Sabbath. It is, however, forbidden to prepare the compress on the Sabbath (see <i>Hilchot Shabbat</i> 23:11).</i> nor may wine and oil be mixed [on the Sabbath itself].<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">The mixture of wine and oil was applied to the wound to heal it.</i><br>If cumin was not ground on Friday, one may chew it on the Sabbath<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">According to Torah law, a labor is forbidden on the Sabbath only when it is performed in its usual fashion. In most cases, however, such activities are forbidden by the Rabbis. Nevertheless, in this instance, since the herbs are being prepared for a remedy and they are not being prepared in the normal manner, the Sages did not forbid their preparation (see <i>Hilchot Shabbat</i> 21:26).</i> and apply it [to the wound]. If one did not mix wine and oil together, they may each be applied individually. This is the general rule: Whatever can be performed on Friday does not supersede [the prohibitions against labor on] the Sabbath. Should one forget and not prepare the accessories necessary for the circumcision, the circumcision should be performed on the ninth day.",
+            "If a child was circumcised on the Sabbath and, afterwards, the hot water was spilled or the herbs [for the compress] were scattered, one may do anything that is necessary for him on the Sabbath, because of the danger involved.<br>In a place where it is customary to wash a child, he may be washed on the Sabbath on the day of his circumcision, both before the circumcision and after the circumcision, and on the third day of his circumcision. The child's entire body may be washed as well as the place of the circumcision itself. [On the third day,] he may be washed with water that was heated on Friday or with water that was heated on the Sabbath itself, because the situation involves danger.",
+            "If a knife was forgotten and not brought [to the place of the circumcision] on Friday, one may instruct a gentile to bring it on the Sabbath, provided he does not bring it through the public domain.<br>The general principle governing this matter is: It is permissible to tell a gentile to perform any activity that we are forbidden to perform as a <i>sh'vut,</i><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Shabbat</i> 21:1, the Rambam defines a <i>sh'vut</i> as follows:<br>[With regard to the Sabbath,] the Torah has told us, \"You shall rest.\" This implies that we are obligated to rest from the performance of [certain] activities even though they are not included among the forbidden labors.<br>In Chapters 21 and 22 of those halachot, the Rambam explains the concept of <i>sh'vut</i> in detail.</i> so that we may perform a mitzvah at its appropriate time.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Shabbat</i> 6:9, the Rambam mentions this leniency with regard to bringing a shofar on Rosh HaShanah [i.e., in Jerusalem to be sounded in the Temple]. Although <i>Tosafot</i> (<i>Gittin</i> 8b) maintain that the leniency should not be extended beyond the scope of the mitzvah of circumcision, the Rambam's ruling is accepted by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Orach Chayim</i> 307:5).</i> When, however, an activity is prohibited because a forbidden labor is involved, we may not instruct a gentile to do it [for us] on the Sabbath.<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">For this reason, a gentile may not be instructed to make a knife or boil water for the circumcision. (See <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Orach Chayim</i> 331:6.)</i>",
+            "[The preparation of] the accessories for circumcision - even when the circumcision is being performed at the appropriate time<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">I.e., on the eighth day of a child's life.</i> - does not supersede [the prohibitions against labor on] the holidays, because it is possible to complete them before the commencement of the holiday.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">Thus, making a knife is forbidden on a festival. Nevertheless, carrying a knife through the public domain and heating water are permitted on a festival.</i><br>[This ruling can be derived through the following] process of inference: If [the preparation of] the accessories for circumcision is not significant enough to supersede the Rabbinic prohibitions of <i>sh'vut</i>, why should they supersede a negative commandment of the Torah?<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">There are certain leniencies regarding the performance of labor on festivals when compared to the performance of labor on the Sabbath. Nevertheless, the performance of labor on festivals is also considered a Torah prohibition. (See <i>Hilchot Sh'vitat Yom Tov</i> 1:1.)</i> [Nevertheless, there are certain greater leniencies on festivals:] One may grind herbs for [the compress], since these herbs are fit to be used in food.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">On festivals, we are allowed to perform any labor that is connected with the preparation of food. Since these herbs could be used for food, we are allowed to prepare them for the circumcision as well.</i> Similarly, oil and wine may be mixed together.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In this instance, only a Rabbinic prohibition is involved, and it is waived because of the importance of circumcision (<i>Ma'aseh Rokeach</i>).</i>"
+        ],
+        [
+            "Before the circumcision, the person who performs the circumcision recites the blessing, \"[Blessed are You...] who sanctified us with His commandments and commanded us concerning the circumcision.\" [This applies] when circumcising the son of another person.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's ruling depends on his statement (<i>Hilchot Berachot</i> 11:13) that if someone performs a blessing on behalf of another person, he should use the form \"who has sanctified us with Your commandments and commanded us concerning....\"</i> When circumcising one's own son, one should recite the blessing \"... to circumcise a son.\"<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Berachot</i> 11:12, the Rambam states that when one fulfills a mitzvah on one's own behalf, one should use the form \"who has sanctified us with Your commandments and commanded us to...\"<br>Although the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 365:2) mentions the Rambam's opinion, the Ramah states that it is customary to recite the blessing \"... concerning the circumcision,\" at all times.<br>It is possible to explain that the Ramah does not accept the Rambam's general principle and prefers a universal form for a blessing to be recited every time a particular mitzvah is fulfilled. It is, however, also possible to interpret their difference of opinion as relating to the definition of the mitzvah of circumcision itself. The Rambam's text of the blessing, which uses the form \"... to...,\" indicates that the nature of the mitzvah of circumcision focuses on the act of circumcision. In contrast, the Ramah's text for the blessing can be interpreted to imply that the nature of the mitzvah is to bring a person to the state that he is no longer uncircumcised. Therefore, the form \"... concerning...\" is more appropriate (<i>Kinat Eliyahu</i>).</i><br>[At the circumcision,]<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\">The time when this blessing is recited is a matter of question. In two of his responsa, the Rambam writes that it makes no difference whether this blessing is recited before the circumcision or afterwards. Nevertheless, Rav Avraham, his son, and Rav Yitzchak, his grandson, state that it was the Rambam's custom to recite this blessing before the mitzvah.<br>The <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 265:1) quotes the opinion of Rabbenu Asher, who states that this blessing should be recited between the <i>milah</i> and the <i>pri'ah</i>.</i> the father of the child recites another blessing:<br>Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to have our children enter the covenant of Abraham, our Patriarch.<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"><i>Tosafot, Pesachim</i> 7a, explain that this blessing is not one of the blessings connected with the performance of a mitzvah, but a blessing that expresses our thanks and appreciation to God for granting us this mitzvah.</i><br>[This blessing was instituted because] it is a greater mitzvah for a father to circumcise his son than for the Jewish people as a whole to circumcise the uncircumcised among them. Therefore, if a child's father is not present, this blessing should not be recited. There are those who have ruled that the court or one of the people [in attendance should recite this blessing in the father's absence]. [Nevertheless, this ruling] should not be followed.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad objects to the Rambam's decision and rules that, in the absence of the father, the <i>sandak</i> (the person who holds the baby during the circumcision) should recite this blessing. The Ramah (<i>Yoreh De'ah</i> 265:1) quotes this decision.</i>",
+            "If others are present,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\">The literal translation of the Rambam's phraseology is \"If others are standing there.\" The commentaries explain that his intent is also to emphasize that it is necessary to stand while attending a <i>brit</i>. (See the <i>Shulchan Aruch</i>, <i>Yoreh De'ah</i> 265:6, which states that, if possible, it is preferable to perform a circumcision with at least ten adult males in attendance.)</i> they say: \"Just as you have brought him into the covenant,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\">The Rambam's version of this statement is found also in the Jerusalem Talmud (<i>Berachot</i> 9:3) and is quoted by the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 265:1). At present, however, it is customary to follow Rabbenu Asher's opinion and say, \"Just as he has entered the covenant, so may he enter...\" without mentioning the father's role. Significantly, this version is found in our texts of <i>Shabbat</i> 137b where this custom is mentioned.</i> so, too, may you bring him to Torah, marriage, and good deeds.\"<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\">We wish that the merit of the circumcision will lead to a life full of genuine Jewish conduct.</i>",
+            "Afterwards, the father of the child, the person who performed the circumcision, or one of the people in attendance should recite the [following] blessing:<br>Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified the cherished from the womb, affixed his covenant in his flesh, and sealed his descendants with the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this [circumcision], living God, our Portion, our Rock, has ordained that the beloved of our flesh be saved from the abyss for the sake of His covenant that He has set in our flesh. Blessed are You, God, who establishes the covenant.<br>The father of the son recites the blessing <i>shehecheyanu</i>.",
+            "When circumcising converts, one should recite the blessing:<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\">It appears that the Rambam considers this the only blessing recited in connection with the circumcision of converts, and would have this blessing recited before the circumcision. In contrast, the <i>Tur</i> and the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 268:5) explain that two blessings should be recited in connection with the circumcision of a convert:<br> a) one blessing before the circumcision, \"... who has sanctified us... and commanded us to circumcise converts,\"<br>b) one blessing after the circumcision, the blessing quoted by the Rambam with the conclusion, \"Blessed are You, God, who establishes a covenant.\"<br>According to the <i>Shulchan Aruch's</i> perspective, like the blessing mentioned in the previous halachah, this blessing is not a blessing connected with the performance of the mitzvah, but an expression of praise for God for granting us the opportunity to perform such a unique mitzvah.<br>According to the Rambam's view, it is somewhat difficult to understand: Why is this blessing so lengthy? In this context, the<i>Sefer HaMaor</i> explains that this blessing was instituted to reassure converts and strengthen their resolve before they fulfill a mitzvah that is associated with pain and suffering.</i><br>Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who has sanctified us with His commandments and commanded us to circumcise converts and to extract from them the blood of the covenant,<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\">The <i>Kessef Mishneh</i> explains that this is a reference to the extraction of blood from converts who were circumcised previously. Other commentaries object to this interpretation, noting that in Halachah 6, the Rambam does not require a blessing in such an instance.</i> for were it not for the blood of the covenant the existence of the heavens and the earth could not be maintained, as [Jeremiah 33:25] states: \"Were it not for My covenant, day and night, I would not have established the laws of heaven and earth.\"",
+            "One who circumcises his slave<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\">I.e., when the master performs the circumcision himself.</i> recites the blessing:<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\">In this instance as well, the <i>Tur</i> and the <i>Shulchan Aruch</i> (<i>Yoreh De'ah</i> 267:12) rule that two blessings should be recited. See Note 9.</i><br>[Blessed are You...] who has sanctified us with His commandments and commanded us to circumcise slaves and to extract from them the blood of the covenant, for were it not for the blood of the covenant the existence of the heavens and the earth could not be maintained....\"<br>If one circumcises a slave belonging to someone else, one should [alter the text of] the blessing and say, \"[and commanded us] concerning the circumcision of slaves [and...]<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\">The reason for the change of text depends on the Rambam's statements (<i>Hilchot Berachot</i> 11:11) that a person who performs a blessing on his own behalf should use the form, \"who has sanctified us... and commanded us to...\" In contrast, one who performs a blessing on behalf of others should use the form, \"...and commanded us concerning....\"</i><br>When circumcising an adult male, one must cover his sexual organ until after the blessing is recited.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\">This is because, as explained in <i>Hilchot Kri'at Shema</i> 3:16, it is forbidden to recite holy words in the presence of an exposed sexual organ.<br>There is somewhat of a problem, however, with the Rambam's statements. Here, it appears that one need not cover the penis of a baby before reciting the blessing, yet in <i>Hilchot Kri'at Shema</i> (<i>ibid.</i>), the Rambam writes that the <i>Shema</i> may not be recited in the presence of a minor whose sexual organ is exposed.<br>In one of his responsa, the Rambam resolves this difficulty, explaining that the prohibition begins when the child - either male or female - possesses some sexual potency. (See also <i>Siftei Cohen</i> 265:18.)</i> Afterwards, one reveals it and performs the circumcision.",
+            "When the blood of circumcision is extracted from a convert who had been circumcised before conversion, or from a child who was born without a foreskin, there is no necessity to recite a blessing.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\">In both cases, there is a doubt whether or not it is necessary to perform this circumcision. (See Chapter 1, Halachah 7.) Therefore, the circumcision is performed, but a blessing is not recited, lest there be no obligation to perform this activity, and thus, the blessing would be recited in vain. (See <i>Hilchot Berachot</i> 11:16.)</i> Similarly, a blessing is not recited over the circumcision of an <i>androgynous</i>, because he is not definitely categorized as a male.<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\">The Ra'avad contests this point, noting that when there is a doubt whether a certain activity fulfills a mitzvah or not, one should recite a blessing, and cites the recitation of blessings on the second day of festivals in the diaspora as an example of this principle.<br>Rav Kapach explains that the difference between the Rambam and the Ra'avad depends on their conception of the status of an <i>androgynous</i>. The Ra'avad maintains that an <i>androgynous</i> is considered a male whose status is in doubt. Therefore, since a mitzvah from the Torah is involved, a blessing should be recited. The Rambam maintains that an <i>androgynous</i> is in a category of his own, and the question is whether the obligation to circumcise falls on people in this category. Hence, no blessing is recited. See also their difference of opinion in <i>Hilchot Shofar</i> 2:2.</i>",
+            "It is forbidden for a Jew to circumcise a idolator who is forced to remove his foreskin because of a wound or because of a tumor, since we are instructed neither to save the idolator from death, nor to cause them to die.<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Avodat Kochavim</i> 10:1-2, the Rambam writes:<br>If we see an idolater being swept away or drowning in the river, we should not help him. If we see that his life is in danger, we should not save him. It is, however, forbidden to cause one of them to sink or to push him into a pit or the like, since he is not waging war against us....<br>From the above, we can infer that it is forbidden to offer medical treatment to an idolater even when offered a wage. If, however, one is afraid of the consequences or fears that ill feeling will be aroused, one may treat them for a wage, but to treat them for free is forbidden.<br>[Regarding] a <i>ger toshav</i>, since we are commanded to secure his well-being, he may be given medical treatment at no cost.<br>Many authorities maintain that the laws applying to a <i>ger toshav</i> can be applied to all gentiles who are not idolaters. Furthermore, since at present, a doctor would have much difficulty if he refused to treat gentiles, leniency should be shown in this regard.<br>From the above, it would appear that a doctor who operates a medical practice today is allowed to treat gentile patients. Indeed, throughout the ages, many great Rabbinic authorities, including the Rambam himself, served as doctors to gentiles.</i> Although a mitzvah is accomplished in the process of administering this medical treatment, the idolator did not intend to fulfill the mitzvah. If, however, the idolator intends to fulfill the mitzvah of circumcision, it is a mitzvah to circumcise him.<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\">In <i>Hilchot Melachim</i> 10:10, the Rambam writes that a gentile who desires to fulfill any mitzvah should be given the opportunity.<br>There are other authorities who differ with the Rambam on this matter. They explain that circumcision is a sign given to the Jewish people that establishes their uniqueness and it is improper that gentiles should be given the opportunity of possessing this property.</i>",
+            "How disgusting is the foreskin that is used as a term of deprecation with regard to the gentiles, as [Jeremiah 9:25] states: \"For all the gentiles are uncircumcised!\" How great is the circumcision! Behold, our Patriarch Abraham was not called \"perfect\" until he was circumcised, as [Genesis 17:1-2] states: \"Proceed before Me and become perfect. And I will place My covenant between Me and you.\"<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\">See the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, where the Rambam criticizes a hedonistic approach to life and explains that circumcision comes \"to complete the perfection of our emotions... to reduce a person's lust and wild cravings.\"</i><br>Anyone who breaks the covenant of Abraham our Patriarch and leaves his foreskin uncircumcised, or [although he was circumcised,]<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\">In the Hellenistic era, there were some Greek sympathizers among the Jewish people who would cause their foreskin to appear extended, so that they would not be distinguished from gentile athletes. The Sages were extremely critical of these individuals.</i> causes it to appear extended, does not have a portion in the world to come,<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\">See <i>Avot</i> 3:11 and <i>Hilchot Teshuvah</i> 3:6.</i> despite the fact that he has studied Torah and performed good deeds.",
+            "Come and see how severe a matter circumcision is. Moses, our teacher, was not granted even a temporary respite from [fulfilling this mitzvah].<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\">As Exodus 4:24-26 relates, when Moses returned to Egypt, he took his newborn son, Eliezer, with him. He did not circumcise him immediately and, therefore, an angel came in the form of a snake and swallowed him. Tziporah his wife realized the source of the problem and circumcised her son. After this, the angel retracted. (See <i>Nedarim</i> 32a.)</i><br>The Torah mentions only three covenants regarding all its mitzvot, as [Deuteronomy 28:69] states: \"These are the words of the covenant that God commanded... in addition to the covenant that He established with you in Chorev.\" And [Deuteronomy 29:9-11] states: \"You are all standing today... to enter into a covenant with God, your Lord.\" Thus, there are three covenants.<br>In contrast, thirteen covenants were established with Abraham, our Patriarch, with regard to circumcision:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\">In the Guide to the Perplexed, Vol. III, Chapter 49, the Rambam writes that the <i>brit</i> is a sign of the covenant of the oneness of God. \"When a person is circumcised he enters into the covenant of Abraham which obligates him to know [God's] unity.\" This covenant of unity defines the nature of the Jewish people. It is natural that when people share a common sign, love and mutual assistance among them grow.</i><br>\"I will place My covenant between Me and you\" [Genesis 17:2],<br>\"And I, behold, My covenant is with you\" [<i>ibid.</i>:4],<br>\"I will establish My covenant between Me and you\" [<i>ibid.</i>:7],<br>\"For an eternal covenant\" [<i>ibid.</i>],<br>\"And you shall observe My covenant\" [<i>ibid.</i>:9],<br>\"This is My covenant which you shall observe\" [<i>ibid.</i>:10],<br>\"It will be a sign of the covenant\" [<i>ibid.</i>:11],<br>\"My covenant will be in your flesh\" [<i>ibid.</i>:13],<br>\"For an eternal covenant\" [<i>ibid.</i>],<br>\"He will have nullified My covenant\" [<i>ibid.</i>:14],<br>\"And I will establish My covenant with Him\" [<i>ibid.</i>:19],<br>\"For an eternal covenant\" [<i>ibid.</i>],<br>\"And I will establish My covenant with Isaac\" [<i>ibid.</i>:21]."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Torat Emet 370.json

@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 370",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "unknown",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 370",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בראשית יז יד)</small> ״וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ״. וּמִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ וְעַל הָרַב לָמוּל אֶת עֲבָדָיו <small>(בראשית יז יב)</small> ״יְלִיד בַּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף״. עָבַר הָאָב אוֹ הָאָדוֹן וְלֹא מָל אוֹתָן בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת שֶׁאֵין הַכָּרֵת תָּלוּי אֶלָּא בֶּעָרֵל עַצְמוֹ. וּבֵית דִּין מְצֻוִּים לָמוּל אוֹתוֹ הַבֵּן אוֹ הָעֶבֶד בִּזְמַנּוֹ וְלֹא יַנִּיחוּ עָרֵל בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַבְדֵיהֶן:",
+            "אֵין מָלִין בְּנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עָבַר וְנִמְנַע לְמוּלוֹ שֶׁבֵּית דִּין מָלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. נִתְעַלֵּם מִבֵּית דִּין וְלֹא מָלוּ אוֹתוֹ. כְּשֶׁיִּגְדַּל הוּא חַיָּב לָמוּל אֶת עַצְמוֹ. וְכָל יוֹם וְיוֹם שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מִשֶּׁיִּגְדַּל וְלֹא יָמוּל אֶת עַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת עַד שֶׁיָּמוּת וְהוּא עָרֵל בְּמֵזִיד:",
+            "אֶחָד עֶבֶד שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד עֶבֶד הַנִּלְקָח מִן הַכּוּתִים חַיָּב הָרַב לָמוּל אוֹתָן. אֶלָּא שֶׁיְּלִיד בַּיִת נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה. וּמִקְנַת כֶּסֶף נִמּוֹל בַּיּוֹם שֶׁנִּלְקַח אֲפִלּוּ לְקָחוֹ בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד נִמּוֹל בְּיוֹמוֹ:",
+            "יֵשׁ מִקְנַת כֶּסֶף שֶׁנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה וְיֵשׁ יְלִיד בַּיִת שֶׁנִּמּוֹל בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. כֵּיצַד. לָקַח שִׁפְחָה וְלָקַח עֻבָּרָהּ עִמָּהּ וְיָלְדָה הֲרֵי זֶה נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלָּקַח הָעֻבָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וַהֲרֵי הָעֻבָּר עַצְמוֹ מִקְנַת כֶּסֶף הוֹאִיל וְקָנָה אִמּוֹ קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה:",
+            "לָקַח שִׁפְחָה לְעֻבָּרֶיהָ. אוֹ שֶׁלָּקַח שִׁפְחָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַטְבִּילָהּ לְשֵׁם עַבְדוּת. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּתוֹ נִמּוֹל בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָד. שֶׁהֲרֵי הַנּוֹלָד הַזֶּה כְּאִלּוּ הוּא מִקְנַת כֶּסֶף לְבַדּוֹ וּכְאִלּוּ הַיּוֹם קָנָהוּ. שֶׁאֵין אִמּוֹ בִּכְלַל שִׁפְחוֹת יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן יְלִיד בַּיִת. וְאִם טָבְלָה אִמּוֹ אַחַר שֶׁיָּלְדָה הֲרֵי זֶה נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה:",
+            "לָקַח עֶבֶד גָּדוֹל מִן הָעַכּוּ״ם וְלֹא רָצָה הָעֶבֶד לָמוּל מְגַלְגְּלִין עִמּוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יֶתֶר עַל כֵּן אָסוּר לְקַיְּמוֹ כְּשֶׁהוּא עָרֵל. אֶלָּא חוֹזֵר וּמוֹכְרוֹ לְעַכּוּ״ם. וְאִם הִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּה וְהוּא אֵצֶל רַבּוֹ הָעַכּוּ״ם שֶׁלֹּא יָמוּל אוֹתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ וְהוּא עָרֵל. וּבִלְבַד שֶׁיְּ��ַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ וְיִהְיֶה כְּגֵר תּוֹשָׁב. אֲבָל אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת יֵהָרֵג מִיָּד. וְאֵין מְקַבְּלִים גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג:",
+            "גֵּר שֶׁנִּכְנַס לִקְהַל יִשְׂרָאֵל חַיָּב מִילָה תְּחִלָּה. וְאִם מָל כְּשֶׁהָיָה עַכּוּ״ם צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית בַּיּוֹם שֶׁנִּתְגַּיֵּר. וְכֵן קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהוּא הַיָּלוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכְרוּת כְּזָכָר וְנַקְבוּת כִּנְקֵבָה צָרִיךְ לָמוּל אוֹתוֹ בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן יוֹצֵא דֹּפֶן וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עָרְלוֹת מָלִין אֶת שְׁתֵּיהֶן בַּשְּׁמִינִי:",
+            "אֵין מָלִין לְעוֹלָם אֶלָּא בַּיּוֹם אַחַר עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. בֵּין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא זְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא מִתְּשִׁיעִי וָהָלְאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יב ג)</small> ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. מָל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְמִילָה. וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לְהַקְדִּים בִּתְחִלַּת הַיּוֹם שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת: ",
+            "מִילָה בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. וּבֵין בִּזְמַנָּהּ וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת. כֵּיצַד. שֶׁאִם הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה. אַף עַל פִּי שֶׁקְּצִיצַת נֶגַע הַצָּרַעַת בְּלֹא תַּעֲשֶׂה יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה:",
+            "כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת הַבָּנִים דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת כָּךְ מִילַת הָעֲבָדִים שֶׁהֵן נִמּוֹלִים לִשְׁמוֹנָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת אִם חָל שְׁמִינִי שֶׁלָּהֶן בְּשַׁבָּת. חוּץ מִילִיד בַּיִת שֶׁלֹּא טָבְלָה אִמּוֹ עַד שֶׁיָּלְדָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:",
+            "קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל. וּמִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי לְעִבּוּרוֹ קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר בְּרִיָּתוֹ שֶׁהוּא כְּנֵפֶל מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חַי. וְיוֹצֵא דֹּפֶן וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עָרְלוֹת אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא נִימוֹלִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם תְּשִׁיעִי שֶׁלָּהֶן:",
+            "מִי שֶׁנּוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סָפֵק בַּיּוֹם סָפֵק בַּלַּיְלָה מוֹנִין מִן הַלַּיְלָה וְנִמּוֹל לִתְשִׁיעִי שֶׁהוּא סָפֵק שְׁמִינִי. וְאִם נוֹלַד עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא נִמּוֹל בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. שֶׁאֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת מִסָּפֵק:",
+            "מִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. אִם הָיָה שָׁלֵם בִּשְׂעָרוֹ וּבְצִפָּרְנָיו הֲרֵי זֶה וָלָד שָׁלֵם וּבֶן שִׁבְעָה הוּא אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּהָה. וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ כְּאֶבֶן. וּמָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם נוֹלַד וּשְׂעָרוֹ לָקוּי וְאֵין צִפָּרְנָיו שְׁלֵמִין כִּבְרִיָּתָן הֲרֵי זֶה בֶּן שְׁמוֹנָה וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לְהִוָּלֵד אֶלָּא בְּתִשְׁעָה וְיָצָא קֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר. וּלְפִיכָךְ הוּא חָשׁוּב כְּאֶבֶן וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. וְאַף עַל פִּי כֵן אִם שָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא וָלָד שֶׁל קַיָּמָא. וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַנּוֹלָדִין לְכָל דָּבָר. שֶׁכָּל שֶׁשָּׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּאָדָם אֵינוֹ נֵפֶל:",
+            "מִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי לְעִבּוּרוֹ אִם נוֹלַד שָׁלֵם הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל קַיָּמָא וּמָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת עַל כָּל פָּנִים. אִם בֶּן שִׁבְעָה הוּא וְשָׁלֵם הוּא בְּדִין הוּא שֶׁיִּדְחֶה שַׁבָּת. וְאִם בֶּן שְׁמוֹנָה הוּא הֲרֵי זֶה שֶׁמָּל כִּמְחַתֵּךְ בָּשָׂר הוּא לְפִי שֶׁזֶּה נֵפֶל אִם הוּא בֶּן שְׁמוֹנָה:",
+            "הוֹצִיא הָעֻבָּר רֹאשׁוֹ חוּץ לִמְעֵי אִמּוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כֻּלּוֹ אֶלָּא בְּלֵילֵי שַׁבָּת אֵין מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְדוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב שֵׁנִי. וּבִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. וְכֵן מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה:",
+            "חוֹלֶה אֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא. וּמוֹנִין לוֹ מֵעֵת שֶׁיַּבְרִיא מֵחָלְיוֹ שִׁבְעָה יָמִים מֵעֵת לְעֵת וְאַחַר כָּךְ מָלִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁחֲלַצְתּוֹ חַמָּה וְכַיּוֹצֵא בְּחלִי זֶה. אֲבָל אִם כָּאֲבוּ לוֹ עֵינָיו בְּעֵת שֶׁיִּפָּתְחוּ עֵינָיו וְיֵרָפְאוּ מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:",
+            "קָטָן שֶׁנִּמְצָא בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ יָרוֹק בְּיוֹתֵר אֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ דָּם וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כְּמַרְאֵה הַקְּטַנִּים הַבְּרִיאִים. וְכֵן אִם הָיָה אָדֹם בְּיוֹתֵר כְּמִי שֶׁצָּבְעוּ אוֹתוֹ אֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כִּשְׁאָר הַקְּטַנִּים מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חלִי הוּא. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ הַרְבֵּה:",
+            "אִשָּׁה שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה שֶׁהִכְשִׁילָה אֶת כֹּחוֹ. וְכֵן מָלָה אֶת הַשֵּׁנִי וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה. בֵּין מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן בֵּין מִבַּעֲלָהּ הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה לֹא יָמוּל אֶת הַשְּׁלִישִׁי בִּזְמַנּוֹ. אֶלָּא מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתְחַזֵּק כֹּחוֹ. אֵין מָלִין אֶלָּא וָלָד שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם חלִי. שֶׁסַּכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה אֶת הַכּל. וְאֶפְשָׁר לָמוּל לְאַחַר זְמַן וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל לְעוֹלָם:"
+        ],
+        [
+            "הַכּל כְּשֵׁרִין לָמוּל. וַאֲפִלּוּ עָרֵל וְעֶבֶד וְאִשָּׁה וְקָטָן מָלִין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אִישׁ. אֲבָל עַכּוּ״ם לֹא יָמוּל כְּלָל. וְאִם מָל אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלָמוּל שְׁנִיָּה. ו��בַכּל מָלִין וַאֲפִלּוּ בְּצוּר וּבִזְכוּכִית וּבְכָל דָּבָר שֶׁכּוֹרֵת. וְלֹא יָמוּל בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לָמוּל בְּבַרְזֶל בֵּין בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם. וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּסַכִּין:",
+            "כֵּיצַד מוֹהֲלִין. חוֹתְכִין אֶת כָּל הָעוֹר הַמְחַפֶּה אֶת הָעֲטָרָה עַד שֶׁתִּתְגַּלֶּה כָּל הָעֲטָרָה. וְאַחַר כָּךְ פּוֹרְעִין אֶת הַקְּרוּם הָרַךְ שֶׁלְּמַטָּה מִן הָעוֹר בְּצִפֹּרֶן וּמַחֲזִירוֹ לְכָאן וּלְכָאן עַד שֶׁיֵּרָאֶה בְּשַׂר הָעֲטָרָה. וְאַחַר כָּךְ מוֹצֵץ אֶת הַמִּילָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵץ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאַחַר שֶׁמּוֹצֵץ נוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית אוֹ רְטִיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:",
+            "יֵשׁ צִיצִין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה וְיֵשׁ צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. כֵּיצַד. אִם נִשְׁאַר מֵעוֹר הָעָרְלָה עוֹר הַחוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה הֲרֵי זֶה עָרֵל כְּמוֹת שֶׁהָיָה. וְזֶה הָעוֹר הוּא צִיץ הַמְעַכֵּב. וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא מְעַט שֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה זֶהוּ צִיץ שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב:",
+            "הַמָּל כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בַּמִּילָה חוֹזֵר בֵּין עַל הַצִּיצִין שֶׁמְּעַכְּבִין בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין. פֵּרַשׁ, עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין חוֹזֵר, עַל צִיצִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֵינוֹ חוֹזֵר. מָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִלּוּ לֹא מָל:",
+            "קָטָן שֶׁבְּשָׂרוֹ רַךְ וּמְדֻלְדָּל בְּיוֹתֵר אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל בָּשָׂר עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מָהוּל רוֹאִין אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁיִּתְקַשֶּׁה. אִם נִרְאֶה שֶׁהוּא מָהוּל אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. וְצָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הַבָּשָׂר מִכָּאן וּמִכָּאן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְאִם בְּעֵת שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לֹא נִרְאֶה מָהוּל חוֹזְרִין וְקוֹצְצִין אֶת הַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּל מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁתֵּרָאֶה הָעֲטָרָה גְּלוּיָה בְּעֵת קִשּׁוּי. וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּעָרֵל הוֹאִיל וּמָל אֵינוֹ צָרִיךְ לָמוּל פַּעַם שְׁנִיָּה:",
+            "עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְּשַׁבָּת. מָלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין. וְחוֹזֵר עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרַשׁ וְעַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית. אֲבָל מַכְשִׁירֵי מִילָה אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁלֹּא מָצְאוּ סַכִּין אֵין עוֹשִׂין סַכִּין בְּשַׁבָּת וְלֹא מְבִיאִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר. וְאֵין עֵרוּב מִדִּבְרֵיהֶם נִדְחֶה מִפְּנֵי הֲבָאַת הַסַּכִּין הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לַהֲבִיאוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת:",
+            "וְכֵן אֵין שׁוֹחֲקִין לָהּ סַמְמָנִין וְאֵין מְחִמִּין לָהּ חַמִּין. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ אִסְפְּלָנִית. וְאֵין טוֹרְפִין יַיִן וְשֶׁמֶן. וְאִם ��ֹא שָׁחַק כַּמּוֹן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. וְאִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן נוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אֲבָל אִם שָׁכַח וְלֹא הֵכִינוּ הַמַּכְשִׁירִין תִּדָּחֶה הַמִּילָה לִתְשִׁיעִי:",
+            "מָלוּ אֶת הַקָּטָן בְּשַׁבָּת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפְּכוּ הַחַמִּין אוֹ נִתְפַּזְּרוּ הַסַּמְמָנִין עוֹשִׂין לוֹ הַכּל בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ. מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהַרְחִיץ אֶת הַקָּטָן מַרְחִיצִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת בְּיוֹם הַמִּילָה בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה בֵּין לְאַחַר הַמִּילָה, אוֹ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁל מִילָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. בֵּין רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ. בֵּין רְחִיצַת מִילָה. בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת. מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ:",
+            "שָׁכְחוּ וְלֹא הֵבִיאוּ סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹמֵר לְעַכּוּ״ם לְהָבִיא סַכִּין בְּשַׁבָּת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל דָּבָר שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה עָלֵינוּ מִשּׁוּם שְׁבוּת מֻתָּר לָנוּ לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹת אוֹתָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בִּזְמַנָּהּ. וְדָבָר שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ אֲסוּרָה עָלֵינוּ מִשּׁוּם מְלָאכָה אָסוּר לָנוּ לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת:",
+            "מַכְשִׁירֵי מִילָה אֲפִלּוּ בִּזְמַנָּהּ אֵינָן דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, אִם לֹא דָּחוּ מַכְשִׁירֵי מִילָה שְׁבוּת שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם הֵיאַךְ יִדְחוּ לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. אֲבָל שׁוֹחֲקִין לָהּ סַמָּנִין בְּיוֹם טוֹב הוֹאִיל וְרָאוּי לִקְדֵרָה. וְטוֹרְפִין לָהּ יַיִן וְשֶׁמֶן:"
+        ],
+        [
+            "הַמָּל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּמוּל אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה, אִם מָל בֶּן חֲבֵרוֹ. וְאִם מָל אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַבֵּן. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֶרֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. מִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ יָתֵר עַל מִצְוָה שֶׁמְּצֻוִּין יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּמוּלוּ כָּל עָרֵל שֶׁבֵּינֵיהֶן. לְפִיכָךְ אִם אֵין שָׁם אָבִיו אֵין מְבָרְכִין אַחֲרֶיהָ בְּרָכָה זוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָהּ בֵּית דִּין אוֹ אֶחָד מִן הָעָם. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן:",
+            "וְאִם הָיוּ שָׁם עוֹמְדִין אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כֵּן תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:",
+            "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲבִי הַבֵּן אוֹ הַמָּל אוֹ אֶחָד מִן הָעוֹמְדִין שָׁם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכ��ר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ כּוֹרֵת הַבְּרִית. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ:",
+            "הַמָּל אֶת הַגֵּרִים מְבָרֵךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם הַבְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ירמיה לג כה)</small> ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״:",
+            "הַמָּל אֶת עַבְדּוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאִם מָל עֶבֶד שֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ עַל מִילַת הָעֲבָדִים. וְהַמָּל אָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּהוּ וּמָל אוֹתוֹ:",
+            "גֵּר שֶׁמָּל קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל כְּשֶׁמַּטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין מְבָרְכִין עַל מִלָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ זָכָר וַדַּאי:",
+            "עַכּוּ״ם שֶׁצָּרִיךְ לַחְתֹּךְ עָרְלָתוֹ מִפְּנֵי מַכָּה אוֹ מִפְּנֵי שְׁחִין שֶׁנּוֹלַד בּוֹ הָיָה אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַחְתֹּךְ לוֹ אוֹתָהּ, שֶׁהָעַכּוּ״ם אֵין מַעֲלִים אוֹתָם מִידֵי מִיתָה וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָן אֵלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה בִּרְפוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לְמִצְוָה. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן הָעַכּוּ״ם לְמִילָה מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לָמוּל אוֹתוֹ:",
+            "מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הַגּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ירמיה ט כה)</small> ״כִּי כָּל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים״. וּגְדוֹלָה הִיא הַמִּילָה שֶׁלֹּא נִקְרָא אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בראשית יז א)</small> ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״ <small>(בראשית יז ב)</small> ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״ וְגוֹ׳‎. וְכָל הַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהִנִּיחַ עָרְלָתוֹ אוֹ מְשָׁכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:",
+            "בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲמוּרָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ. וְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כח סט)</small> ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ׳‎״, <small>(דברים כח סט)</small> ״מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב״. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר <small>(דברים כט ט)</small> ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״ <small>(דברים כט יא)</small> ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״, הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. וְעַל הַמִּילָה נִכְרְתוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ. <small>(בראשית יז ב)</small> ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״. <small>(בראשית יז ד)</small> ״אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ״. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. לִבְרִית עוֹלָם. <small>(בראשית יז ט)</small> ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״. <small>(בראשית יז י)</small> ״זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ״. <small>(בראשית יז יא)</small> ״וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית״. <small>(בראשית יז יג)</small> ״וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם״. לִבְרִית עוֹלָם. <small>(בראשית יז יד)</small> ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״. <small>(בראשית יז יט)</small> ״וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ. לִבְרִית עוֹלָם״. <small>(בראשית יז כא)</small> ״וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק״: <br>בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,70 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מילה מצות עשה שחייבין עליה כרת שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את עבדיו יליד בית ומקנת כסף עבר האב או האדון ולא מל אותן ביטל מצות עשה ואינו חייב כרת שאין הכרת תלוי אלא בערל עצמו ובית דין מצווים למול אותו הבן או העבד בזמנו ולא יניחו ערל בישראל ולא בעבדיהן.",
+            "אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא אם כן עבר ונמנע למולו שבית דין מלין אותו בעל כרחו נתעלם מבית דין ולא מלו אותו כשיגדל הוא חייב למול את עצמו וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו הרי הוא מבטל מצות עשה אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד.",
+            "אחד עבד שנולד ברשות ישראל ואחד עבד הנלקח מן הכותים חייב הרב למול אותן אלא שיליד בית נימול לשמנה ומקנת כסף נימול ביום שנלקח אפילו לקחו ביום שנולד נימול ביומו.",
+            "יש מקנת כסף שנימול לשמנה ויש יליד בית שנימול ביום שנולד כיצד לקח שפחה ולקח עוברה עמה וילדה הרי זה נימול לשמנה ואף על פי שלקח העובר בפני עצמו והרי העובר עצמו מקנת כסף הואיל וקנה אמו קודם שנולד נימול לשמנה.",
+            "לקח שפחה לעובריה או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות אע\"פ שנולד ברשותו נימול ביום שנולד שהרי הנולד הזה כאילו הוא מקנת כסף לבדו וכאילו היום קנהו שאין אמו בכלל שפחות ישראל כדי שיהיה הבן יליד בית ואם טבלה אמו אחר שילדה הרי זה נימול לשמנה.",
+            "לקח עבד גדול מן העכו\"ם ולא רצה העבד למול מגלגלין עמו כל שנים עשר חדש יתר על כן אסור לקיימו כשהוא ערל אלא חוזר ומוכרו לעכו\"ם ואם התנה עליו מתחלה והוא אצל רבו העכו\"ם שלא ימול אותו מותר לקיימו והוא ערל ובלבד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח ויהיה כגר תושב אבל אם לא קיבל עליו שבע מצות יהרג מיד ואין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.",
+            "גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה ואם מל כשהיה עכו\"ם צריך להטיף ממנו דם ברית ביום שנתגייר וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני אנדרוגינוס והוא הילוד שיש לו זכרות כזכר ונקבות כנקבה צריך למול אותו בשמיני וכן יוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות מלין את שתיהן בשמיני.",
+            "אין מלין לעולם אלא ביום אחר עלות השמש בין ביום השמיני שהוא זמנה בין שלא בזמנה שהוא מתשיעי והלאה שנאמר ביום השמיני ביום ולא בלילה מל משעלה עמוד השחר כשר וכל היום כשר למילה ואעפ\"כ מצוה להקדים בתחלת היום שזריזין מקדימין למצות.",
+            "מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת כיצד שאם היתה בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה אף על פי שקציצת נגע הצרעת בלא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה.",
+            "כשם שמילת הבנים דוחה את השבת כך מילת העבדים שהן נימולים לשמנה דוחה את השבת אם חל שמיני שלהן בשבת חוץ מיליד ��ית שלא טבלה אמו עד שילדה שאע\"פ שנימול לשמנה אינו דוחה את השבת.",
+            "קטן שנולד כשהוא מהול ומי שנולד בחדש השמיני לעבורו קודם שתגמר ברייתו שהוא כנפל מפני שאינו חי ויוצא דופן ואנדרוגינוס ומי שיש לו שתי ערלות אין דוחין את השבת אלא נימולין באחד בשבת שהוא יום תשיעי שלהן.",
+            "מי שנולד בין השמשות ספק ביום ספק בלילה מונין מן הלילה ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני ואם נולד ערב שבת בין השמשות אינו דוחה את השבת אלא נימול באחד בשבת שאין דוחין את השבת מספק.",
+            "מי שנולד בחדש השמיני אם היה שלם בשערו ובצפרניו הרי זה ולד שלם ובן שבעה הוא אלא שנשתהה ומותר לטלטלו בשבת ואינו כאבן ומלין אותו בשבת אבל אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן הרי זה בן שמנה ודאי שלא היה ראוי להולד אלא בתשעה ויצא קודם שיגמר ולפיכך הוא חשוב כאבן ואסור לטלטלו בשבת ואעפ\"כ אם שהה שלשים יום הרי הוא ולד של קיימא והרי הוא כשאר הנולדין לכל דבר שכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל.",
+            "מי שנולד בחדש השביעי לעבורו אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא ומלין אותו בשבת ספק בן שבעה ספק בן שמנה מלין אותו בשבת על כל פנים אם בן שבעה הוא ושלם הוא בדין הוא שידחה שבת ואם בן שמנה הוא הרי זה שמל כמחתך בשר הוא לפי שזה נפל אם הוא בן שמנה.",
+            "הוציא העובר ראשו חוץ למעי אמו בין השמשות אף על פי שלא יצא כולו אלא בלילי שבת אין מלין אותו בשבת וכל מי שאינו דוחה את השבת אינו דוחה את יום טוב ראשון ודוחה את יום טוב שני ובשני ימים טובים של ראש השנה אינו דוחה לא את הראשון ולא את השני וכן מילה שלא בזמנה אינה דוחה את שני ימים טובים של ראש השנה.",
+            "חולה אין מלין אותו עד שיבריא ומונין לו מעת שיבריא מחוליו שבעה ימים מעת לעת ואח\"כ מלין אותו במה דברים אמורים בשחלצתו חמה וכיוצא בחולי זה אבל אם כאבו לו עיניו בעת שיפתחו עיניו וירפאו מלין אותו מיד וכן כל כיוצא בזה.",
+            "קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר אין מלין אותו עד שיפול בו דם ויחזרו מראיו כמראה הקטנים הבריאים וכן אם היה אדום ביותר כמי שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו ויחזרו מראיו כשאר הקטנים מפני שזה חולי הוא וצריך להזהר בדברים אלו הרבה.",
+            "אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה שהכשילה את כחו וכן מלה את השני ומת מחמת מילה בין מבעלה הראשון בין מבעלה השני הרי זה לא ימול את השלישי בזמנו אלא ממתינין לו עד שיגדיל ויתחזק כחו אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי שסכנת נפשות דוחה את הכל ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם"
+        ],
+        [
+            "הכל כשרין למול ואפילו ערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש אבל עכו\"ם לא ימול כלל ואם מל אינו צריך לחזור ולמול שנייה ובכל מלין ואפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר שכורת ולא ימול בקרומית של קנה מפני הסכנה ומצוה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים ונהגו כל ישראל בסכין.",
+            "כיצד מוהלין חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואח\"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמוצץ נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בהן.",
+            "יש ציצין מעכבין את המילה ויש ציצין שאין מעכבין את המילה כיצד אם נשאר מעור הערלה עור החופה רוב גבהה של עטרה הרי זה ערל כמות שהיה וזה העור הוא ציץ המעכב ואם לא נשאר ממנו אלא מעט שאינו חופה רוב גבהה של עטרה זהו ציץ שאינו מעכב.",
+            "המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל.",
+            "קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהיה בעל בשר עד שיראה כאילו אינו מהול רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול אינו צריך כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין ואם בעת שיתקשה לא נראה מהול חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי ודבר זה מדברי סופרים אבל מן התורה אע\"פ שהוא נראה כערל הואיל ומל אינו צריך למול פעם שנייה.",
+            "עושין כל צרכי מילה בשבת מלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין אף על פי שפירש ועל ציצין שאין מעכבין כל זמן שלא פירש ונותן עליה אספלנית אבל מכשירי מילה אינן דוחין את השבת כיצד הרי שלא מצאו סכין אין עושין סכין בשבת ולא מביאין אותו ממקום למקום ואפילו מבוי שאינו מעורב אין מביאין אותו מחצר לחצר ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשר להביאו מערב שבת.",
+            "וכן אין שוחקין לה סממנין ואין מחמין לה חמין ואין עושין לה אספלנית ואין טורפין יין ושמן ואם לא שחק כמון מערב שבת לועס בשניו ונותן ואם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו זה הכלל כל שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה את השבת אבל אם שכח ולא הכינו המכשירין תדחה המילה לתשיעי.",
+            "מלו את הקטן בשבת ואחר כך נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין עושין לו הכל בשבת מפני שסכנה היא לו מקום שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המילה בין לפני המילה בין לאחר המילה או בשלישי של מילה שחל להיות בשבת בין רחיצת כל גופו בין רחיצת מילה בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת מפני שסכנה היא לו.",
+            "שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת אומר לעכו\"ם להביא סכין בשבת ובלבד שלא יביא אותו דרך רשות הרבים כללו של דבר כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום שבות מותר לנו לומר לעכו\"ם לעשות אותן כדי לעשות מצות בזמנה ודבר שעשייתו אסורה עלינו משום מלאכה אסור לנו לומר לעכו\"ם לעשותו בשבת.",
+            "מכשירי מילה אפילו בזמנה אינן דוחין את יום טוב הואיל ואפשר לעשותן מערב יום טוב וקל וחומר הדברים אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם היאך ידחו לא תעשה שבתורה אבל שוחקין לה סמנין ביום טוב הואיל וראוי לקדרה וטורפין לה יין ושמן."
+        ],
+        [
+            "המל מברך קודם שימול אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה אם מל בן חבירו ואם מל את בנו מברך וצונו למול את הבן ואבי הבן מברך ברכה אחרת ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו מצוה על האב למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו ויש מי שהורה שיברכו אותה בית דין או אחד מן העם ואין ראוי לעשות כן.",
+            "ואם היו שם עומדין אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.",
+            "ואח\"כ מברך אבי הבן או המל או אחד מן העומדין שם ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה יי' כורת הברית ואבי הבן מברך שהחיינו.",
+            "המל את הגרים מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף ממנו דם ברית שאלמלא דם הברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.",
+            "המל את עבדו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ ואם מל עבד של אחרים מברך על מילת העבדים והמל אדם גדול צריך לכסות ערותו עד שיברך ואחר כך מגלהו ומל אותו.",
+            "גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד כשהוא מהול כשמטיפין ממנו דם ברית אינן צריכין ברכה וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שהוא אינו זכר ודאי.",
+            "עכו\"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו\"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה אע\"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה לפיכך אם נתכוון העכו\"ם למילה מותר לישראל למול אותו.",
+            "מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הגוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וגדולה היא המילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו' וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אף על פי שיש בו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.",
+            "בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע\"פ שהיה בדרך וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי' מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי' אלהיך הרי שלש בריתות ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו ואתנה בריתי ביני וביניך אני הנה בריתי אתך והקימתי את בריתי ביני וביניך לברית עולם ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו והיה לאות ברית והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם את בריתי הפר והקימתי את בריתי אתו לברית עולם ואת בריתי אקים את יצחק:בריך רחמנא דסייען."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            "מִילָה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בראשית יז יד)</small> ״וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ״. וּמִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ וְעַל הָרַב לָמוּל אֶת עֲבָדָיו <small>(בראשית יז יב)</small> ״יְלִיד בַּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף״. עָבַר הָאָב אוֹ הָאָדוֹן וְלֹא מָל אוֹתָן בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְאֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת שֶׁאֵין הַכָּרֵת תָּלוּי אֶלָּא בֶּעָרֵל עַצְמוֹ. וּבֵית דִּין מְצֻוִּים לָמוּל אוֹתוֹ הַבֵּן אוֹ הָעֶבֶד בִּזְמַנּוֹ וְלֹא יַנִּיחוּ עָרֵל בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעַבְדֵיהֶן:",
+            "אֵין מָלִין בְּנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן עָבַר וְנִמְנַע לְמוּלוֹ שֶׁבֵּית דִּין מָלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. נִתְעַלֵּם מִבֵּית דִּין וְלֹא מָלוּ אוֹתוֹ. כְּשֶׁיִּגְדַּל הוּא חַיָּב לָמוּל אֶת עַצְמוֹ. וְכָל יוֹם וְיוֹם שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו מִשֶּׁיִּגְדַּל וְלֹא יָמוּל אֶת עַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת עַד שֶׁיָּמוּת וְהוּא עָרֵל בְּמֵזִיד:",
+            "אֶחָד עֶבֶד שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד עֶבֶד הַנִּלְקָח מִן הַכּוּתִים חַיָּב הָרַב לָמוּל אוֹתָן. אֶלָּא שֶׁיְּלִיד בַּיִת נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה. וּמִקְנַת כֶּסֶף נִמּוֹל בַּיּוֹם שֶׁנִּלְקַח אֲפִלּוּ לְקָחוֹ בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד נִמּוֹל בְּיוֹמוֹ:",
+            "יֵשׁ מִקְנַת כֶּסֶף שֶׁנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה וְיֵשׁ יְלִיד בַּיִת שֶׁנִּמּוֹל בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד. כֵּיצַד. לָקַח שִׁפְחָה וְלָקַח עֻבָּרָהּ עִמָּהּ וְיָלְדָה הֲרֵי זֶה נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלָּקַח הָעֻבָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וַהֲרֵי הָעֻבָּר עַצְמוֹ מִקְנַת כֶּסֶף הוֹאִיל וְקָנָה אִמּוֹ קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה:",
+            "לָקַח שִׁפְחָה לְעֻבָּרֶיהָ. אוֹ שֶׁלָּקַח שִׁפְחָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַטְבִּילָהּ לְשֵׁם עַבְדוּת. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בִּרְשׁוּתוֹ נִמּוֹל בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָד. שֶׁהֲרֵי הַנּוֹלָד הַזֶּה כְּאִלּוּ הוּא מִקְנַת כֶּסֶף לְבַדּוֹ וּכְאִלּוּ הַיּוֹם קָנָהוּ. שֶׁאֵין אִמּוֹ בִּכְלַל שִׁפְחוֹת יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן יְלִיד בַּיִת. וְאִם טָבְלָה אִמּוֹ אַחַר שֶׁיָּלְדָה הֲרֵי זֶה נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה:",
+            "לָקַח עֶבֶד גָּדוֹל מִן הָעַכּוּ״ם וְלֹא רָצָה הָעֶבֶד לָמוּל מְגַלְגְּלִין עִמּוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יֶתֶר עַל כֵּן אָסוּר לְקַיְּמוֹ כְּשֶׁהוּא עָרֵל. אֶלָּא חוֹזֵר וּמוֹכְרוֹ לְעַכּוּ״ם. וְאִם הִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּה וְהוּא אֵצֶל רַבּוֹ הָעַכּוּ״ם שֶׁלֹּא יָמוּל אוֹתוֹ מֻתָּר לְקַיְּמוֹ וְהוּא עָרֵל. וּבִלְבַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ וְיִהְיֶה כְּגֵר תּוֹשָׁב. אֲבָל אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת יֵהָרֵג מִיָּד. וְאֵין מְקַבְּלִים גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג:",
+            "גֵּר שֶׁנִּכְנַס לִקְהַל ��ִשְׂרָאֵל חַיָּב מִילָה תְּחִלָּה. וְאִם מָל כְּשֶׁהָיָה עַכּוּ״ם צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית בַּיּוֹם שֶׁנִּתְגַּיֵּר. וְכֵן קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהוּא הַיָּלוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכְרוּת כְּזָכָר וְנַקְבוּת כִּנְקֵבָה צָרִיךְ לָמוּל אוֹתוֹ בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן יוֹצֵא דֹּפֶן וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עָרְלוֹת מָלִין אֶת שְׁתֵּיהֶן בַּשְּׁמִינִי:",
+            "אֵין מָלִין לְעוֹלָם אֶלָּא בַּיּוֹם אַחַר עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. בֵּין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא זְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ שֶׁהוּא מִתְּשִׁיעִי וָהָלְאָה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ויקרא יב ג)</small> ״בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי״ בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. מָל מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּשֵׁר. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְמִילָה. וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לְהַקְדִּים בִּתְחִלַּת הַיּוֹם שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת: ",
+            "מִילָה בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. וּבֵין בִּזְמַנָּהּ וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת הַצָּרַעַת. כֵּיצַד. שֶׁאִם הָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה. אַף עַל פִּי שֶׁקְּצִיצַת נֶגַע הַצָּרַעַת בְּלֹא תַּעֲשֶׂה יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה:",
+            "כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת הַבָּנִים דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת כָּךְ מִילַת הָעֲבָדִים שֶׁהֵן נִמּוֹלִים לִשְׁמוֹנָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת אִם חָל שְׁמִינִי שֶׁלָּהֶן בְּשַׁבָּת. חוּץ מִילִיד בַּיִת שֶׁלֹּא טָבְלָה אִמּוֹ עַד שֶׁיָּלְדָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּמּוֹל לִשְׁמוֹנָה אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:",
+            "קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל. וּמִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי לְעִבּוּרוֹ קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר בְּרִיָּתוֹ שֶׁהוּא כְּנֵפֶל מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חַי. וְיוֹצֵא דֹּפֶן וְאַנְדְּרוֹגִינוּס וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עָרְלוֹת אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא נִימוֹלִין בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם תְּשִׁיעִי שֶׁלָּהֶן:",
+            "מִי שֶׁנּוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סָפֵק בַּיּוֹם סָפֵק בַּלַּיְלָה מוֹנִין מִן הַלַּיְלָה וְנִמּוֹל לִתְשִׁיעִי שֶׁהוּא סָפֵק שְׁמִינִי. וְאִם נוֹלַד עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אֶלָּא נִמּוֹל בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת. שֶׁאֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת מִסָּפֵק:",
+            "מִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. אִם הָיָה שָׁלֵם בִּשְׂעָרוֹ וּבְצִפָּרְנָיו הֲרֵי זֶה וָלָד שָׁלֵם וּבֶן שִׁבְעָה הוּא אֶלָּא שֶׁנִּשְׁתַּהָה. וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ כְּאֶבֶן. וּמָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם נוֹלַד וּשְׂעָרוֹ לָקוּי וְאֵין צִפָּרְנָיו שְׁלֵמִין כִּבְרִיָּתָן הֲרֵי זֶה בֶּן שְׁמוֹנָה וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לְהִוָּלֵד אֶלָּא בְּתִשְׁעָה וְיָצָא קֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר. וּלְפִיכָךְ הוּא חָשׁוּב כְּאֶבֶן וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. וְאַף עַל פִּי כֵן א��ם שָׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא וָלָד שֶׁל קַיָּמָא. וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַנּוֹלָדִין לְכָל דָּבָר. שֶׁכָּל שֶׁשָּׁהָה שְׁלֹשִׁים יוֹם בָּאָדָם אֵינוֹ נֵפֶל:",
+            "מִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי לְעִבּוּרוֹ אִם נוֹלַד שָׁלֵם הֲרֵי זֶה וָלָד שֶׁל קַיָּמָא וּמָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת עַל כָּל פָּנִים. אִם בֶּן שִׁבְעָה הוּא וְשָׁלֵם הוּא בְּדִין הוּא שֶׁיִּדְחֶה שַׁבָּת. וְאִם בֶּן שְׁמוֹנָה הוּא הֲרֵי זֶה שֶׁמָּל כִּמְחַתֵּךְ בָּשָׂר הוּא לְפִי שֶׁזֶּה נֵפֶל אִם הוּא בֶּן שְׁמוֹנָה:",
+            "הוֹצִיא הָעֻבָּר רֹאשׁוֹ חוּץ לִמְעֵי אִמּוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כֻּלּוֹ אֶלָּא בְּלֵילֵי שַׁבָּת אֵין מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְדוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב שֵׁנִי. וּבִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. וְכֵן מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה:",
+            "חוֹלֶה אֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא. וּמוֹנִין לוֹ מֵעֵת שֶׁיַּבְרִיא מֵחָלְיוֹ שִׁבְעָה יָמִים מֵעֵת לְעֵת וְאַחַר כָּךְ מָלִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁחֲלַצְתּוֹ חַמָּה וְכַיּוֹצֵא בְּחלִי זֶה. אֲבָל אִם כָּאֲבוּ לוֹ עֵינָיו בְּעֵת שֶׁיִּפָּתְחוּ עֵינָיו וְיֵרָפְאוּ מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:",
+            "קָטָן שֶׁנִּמְצָא בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ יָרוֹק בְּיוֹתֵר אֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ דָּם וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כְּמַרְאֵה הַקְּטַנִּים הַבְּרִיאִים. וְכֵן אִם הָיָה אָדֹם בְּיוֹתֵר כְּמִי שֶׁצָּבְעוּ אוֹתוֹ אֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ וְיַחְזְרוּ מַרְאָיו כִּשְׁאָר הַקְּטַנִּים מִפְּנֵי שֶׁזֶּה חלִי הוּא. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ הַרְבֵּה:",
+            "אִשָּׁה שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה שֶׁהִכְשִׁילָה אֶת כֹּחוֹ. וְכֵן מָלָה אֶת הַשֵּׁנִי וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה. בֵּין מִבַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן בֵּין מִבַּעֲלָהּ הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה לֹא יָמוּל אֶת הַשְּׁלִישִׁי בִּזְמַנּוֹ. אֶלָּא מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתְחַזֵּק כֹּחוֹ. אֵין מָלִין אֶלָּא וָלָד שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם חלִי. שֶׁסַּכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה אֶת הַכּל. וְאֶפְשָׁר לָמוּל לְאַחַר זְמַן וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל לְעוֹלָם:"
+        ],
+        [
+            "הַכּל כְּשֵׁרִין לָמוּל. וַאֲפִלּוּ עָרֵל וְעֶבֶד וְאִשָּׁה וְקָטָן מָלִין בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אִישׁ. אֲבָל עַכּוּ״ם לֹא יָמוּל כְּלָל. וְאִם מָל אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלָמוּל שְׁנִיָּה. וּבַכּל מָלִין וַאֲפִלּוּ בְּצוּר וּבִזְכוּכִית וּבְכָל דָּבָר שֶׁכּוֹרֵת. וְלֹא יָמוּל בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לָמוּל בְּבַרְזֶל בֵּין בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם. וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּסַכִּין:",
+            "כֵּיצַד מוֹהֲלִין. חוֹתְכִין אֶת כָּל הָעוֹר הַמְחַפֶּה אֶת הָעֲטָרָה עַד שֶׁתִּתְגַּלֶּה כָּל הָעֲטָרָה. וְאַחַר כָּךְ פּוֹרְעִין אֶת הַקְּרוּם הָרַךְ שֶׁלְּמַטָּה מִן הָעוֹר בְּצִפֹּרֶן וּמַחֲזִירוֹ לְכָאן וּלְכָאן עַד שֶׁיֵּרָאֶה בְּשַׂר הָעֲטָרָה. וְאַחַר כָּךְ מוֹצֵץ אֶת הַמִּילָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵץ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאַחַר שֶׁמּוֹצֵץ נוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית אוֹ רְטִיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:",
+            "יֵשׁ צִיצִין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה וְיֵשׁ צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. כֵּיצַד. אִם נִשְׁאַר מֵעוֹר הָעָרְלָה עוֹר הַחוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה הֲרֵי זֶה עָרֵל כְּמוֹת שֶׁהָיָה. וְזֶה הָעוֹר הוּא צִיץ הַמְעַכֵּב. וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא מְעַט שֶׁאֵינוֹ חוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה זֶהוּ צִיץ שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב:",
+            "הַמָּל כָּל זְמַן שֶׁעוֹסֵק בַּמִּילָה חוֹזֵר בֵּין עַל הַצִּיצִין שֶׁמְּעַכְּבִין בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין. פֵּרַשׁ, עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין חוֹזֵר, עַל צִיצִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֵינוֹ חוֹזֵר. מָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִלּוּ לֹא מָל:",
+            "קָטָן שֶׁבְּשָׂרוֹ רַךְ וּמְדֻלְדָּל בְּיוֹתֵר אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל בָּשָׂר עַד שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מָהוּל רוֹאִין אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁיִּתְקַשֶּׁה. אִם נִרְאֶה שֶׁהוּא מָהוּל אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. וְצָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת הַבָּשָׂר מִכָּאן וּמִכָּאן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְאִם בְּעֵת שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לֹא נִרְאֶה מָהוּל חוֹזְרִין וְקוֹצְצִין אֶת הַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּל מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁתֵּרָאֶה הָעֲטָרָה גְּלוּיָה בְּעֵת קִשּׁוּי. וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּעָרֵל הוֹאִיל וּמָל אֵינוֹ צָרִיךְ לָמוּל פַּעַם שְׁנִיָּה:",
+            "עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְּשַׁבָּת. מָלִין וּפוֹרְעִין וּמוֹצְצִין. וְחוֹזֵר עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרַשׁ וְעַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית. אֲבָל מַכְשִׁירֵי מִילָה אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁלֹּא מָצְאוּ סַכִּין אֵין עוֹשִׂין סַכִּין בְּשַׁבָּת וְלֹא מְבִיאִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב אֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ מֵחָצֵר לְחָצֵר. וְאֵין עֵרוּב מִדִּבְרֵיהֶם נִדְחֶה מִפְּנֵי הֲבָאַת הַסַּכִּין הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לַהֲבִיאוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת:",
+            "וְכֵן אֵין שׁוֹחֲקִין לָהּ סַמְמָנִין וְאֵין מְחִמִּין לָהּ חַמִּין. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ אִסְפְּלָנִית. וְאֵין טוֹרְפִין יַיִן וְשֶׁמֶן. וְאִם לֹא שָׁחַק כַּמּוֹן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. וְאִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן נוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אֲבָל אִם שָׁכַח וְלֹא ��ֵכִינוּ הַמַּכְשִׁירִין תִּדָּחֶה הַמִּילָה לִתְשִׁיעִי:",
+            "מָלוּ אֶת הַקָּטָן בְּשַׁבָּת וְאַחַר כָּךְ נִשְׁפְּכוּ הַחַמִּין אוֹ נִתְפַּזְּרוּ הַסַּמְמָנִין עוֹשִׂין לוֹ הַכּל בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ. מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהַרְחִיץ אֶת הַקָּטָן מַרְחִיצִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת בְּיוֹם הַמִּילָה בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה בֵּין לְאַחַר הַמִּילָה, אוֹ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁל מִילָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. בֵּין רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ. בֵּין רְחִיצַת מִילָה. בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת. מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ:",
+            "שָׁכְחוּ וְלֹא הֵבִיאוּ סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹמֵר לְעַכּוּ״ם לְהָבִיא סַכִּין בְּשַׁבָּת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל דָּבָר שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה עָלֵינוּ מִשּׁוּם שְׁבוּת מֻתָּר לָנוּ לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹת אוֹתָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בִּזְמַנָּהּ. וְדָבָר שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ אֲסוּרָה עָלֵינוּ מִשּׁוּם מְלָאכָה אָסוּר לָנוּ לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת:",
+            "מַכְשִׁירֵי מִילָה אֲפִלּוּ בִּזְמַנָּהּ אֵינָן דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, אִם לֹא דָּחוּ מַכְשִׁירֵי מִילָה שְׁבוּת שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם הֵיאַךְ יִדְחוּ לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. אֲבָל שׁוֹחֲקִין לָהּ סַמָּנִין בְּיוֹם טוֹב הוֹאִיל וְרָאוּי לִקְדֵרָה. וְטוֹרְפִין לָהּ יַיִן וְשֶׁמֶן:"
+        ],
+        [
+            "הַמָּל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּמוּל אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה, אִם מָל בֶּן חֲבֵרוֹ. וְאִם מָל אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַבֵּן. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֶרֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. מִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ יָתֵר עַל מִצְוָה שֶׁמְּצֻוִּין יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּמוּלוּ כָּל עָרֵל שֶׁבֵּינֵיהֶן. לְפִיכָךְ אִם אֵין שָׁם אָבִיו אֵין מְבָרְכִין אַחֲרֶיהָ בְּרָכָה זוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָהּ בֵּית דִּין אוֹ אֶחָד מִן הָעָם. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן:",
+            "וְאִם הָיוּ שָׁם עוֹמְדִין אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כֵּן תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים:",
+            "וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲבִי הַבֵּן אוֹ הַמָּל אוֹ אֶחָד מִן הָעוֹמְדִין שָׁם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ כּוֹרֵת הַבְּרִית. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ:",
+            "הַמָּל אֶת הַגֵּרִים מְבָרֵךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם הַבְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ירמיה לג כה)</small> ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״:",
+            "הַמָּל אֶת עַבְדּוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאִם מָל עֶבֶד שֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ עַל מִילַת הָעֲבָדִים. וְהַמָּל אָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּהוּ וּמָל אוֹתוֹ:",
+            "גֵּר שֶׁמָּל קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל כְּשֶׁמַּטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין מְבָרְכִין עַל מִלָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ זָכָר וַדַּאי:",
+            "עַכּוּ״ם שֶׁצָּרִיךְ לַחְתֹּךְ עָרְלָתוֹ מִפְּנֵי מַכָּה אוֹ מִפְּנֵי שְׁחִין שֶׁנּוֹלַד בּוֹ הָיָה אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַחְתֹּךְ לוֹ אוֹתָהּ, שֶׁהָעַכּוּ״ם אֵין מַעֲלִים אוֹתָם מִידֵי מִיתָה וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָן אֵלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה בִּרְפוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לְמִצְוָה. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן הָעַכּוּ״ם לְמִילָה מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לָמוּל אוֹתוֹ:",
+            "מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הַגּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(ירמיה ט כה)</small> ״כִּי כָּל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים״. וּגְדוֹלָה הִיא הַמִּילָה שֶׁלֹּא נִקְרָא אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(בראשית יז א)</small> ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״ <small>(בראשית יז ב)</small> ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״ וְגוֹ׳‎. וְכָל הַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהִנִּיחַ עָרְלָתוֹ אוֹ מְשָׁכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:",
+            "בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲמוּרָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ. וְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כח סט)</small> ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ׳‎״, <small>(דברים כח סט)</small> ״מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב״. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר <small>(דברים כט ט)</small> ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״ <small>(דברים כט יא)</small> ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״, הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. וְעַל הַמִּילָה נִכְרְתוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ. <small>(בראשית יז ב)</small> ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״. <small>(בראשית יז ד)</small> ״אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ״. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. לִבְרִית עוֹלָם. <small>(בראשית יז ט)</small> ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״. <small>(בראשית יז י)</small> ״זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרו��״. <small>(בראשית יז יא)</small> ״וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית״. <small>(בראשית יז יג)</small> ״וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם״. לִבְרִית עוֹלָם. <small>(בראשית יז יד)</small> ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״. <small>(בראשית יז יט)</small> ״וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ. לִבְרִית עוֹלָם״. <small>(בראשית יז כא)</small> ״וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק״: <br>בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 370",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Ahavah/Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "פעמים בכל יום קוראין ק\"ש בערב ובבקר שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה ובשעה שדרך בני אדם עומדין וזה הוא יום.",
+            "ומה הוא קורא שלשה פרשיות אלו הן:שמע והיה אם שמוע ויאמר ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו ואחריה והיה אם שמוע שיש בה צווי על (זכירת) שאר כל המצות ואחר כך פרשת ציצית שגם היא יש בה צווי זכירת כל המצות.",
+            "אע\"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע.",
+            "הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחוזר וקורא כדרכו ואהבת את יי' אלהיך עד סופה ולמה קורין כן מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו ושאל אותם ואמר להם בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם כענין שאמר לנו משה רבינו פן יש בכם איש או אשה וגו' ענו כולם ואמרו שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד כלומר שמע ממנו אבינו ישראל יי' אלהינו יי' אחד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו ישראל הזקן אחר פסוק זה.",
+            "הקורא קריאת שמע מברך לפניה ולאחריה ביום מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה.",
+            "ברכה ראשונה שלפניה ביום יוצר אור ובורא חשך וכו' וברכה שנייה אהבת עולם אהבתנו ושל אחריה אמת ויציב וברכה ראשונה שלפניה בלילה מעריב ערבים וכו' שנייה לה אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת כו' וברכה ראשונה על אחריה אמת ואמונה שנייה לה השכיבנו.",
+            "ברכה ראשונה שלפניה בין ביום בין בלילה פותח בה בברוך וחותם בה בברוך ושאר ברכותיה חותם בכל אחת מהן בברוך ואין להם פתיחה בברוך ברכות אלו עם שאר כל הברכות הערוכות בפי כל ישראל עזרא הסופר ובית דינו תקנום ואין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום מקום שהתקינו שלא לפתוח בברוך אינו רשאי לפתוח מקום שהתקינו לפתוח אינו רשאי שלא לפתוח כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה וחוזר ומברך כמטבע וכל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא ידי חובתו.",
+            "הקדים ברכה שנייה לברכה ראשונה בין ביום בין בלילה בין לפניה בין לאחריה יצא לפי שאין סדר בברכות בשחרית פתח יוצר אור וסיים מעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא ובערב פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא שכל הברכות הולכות אחר חתימתן.",
+            "אי זהו זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה.",
+            "הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה לא יצא ידי חובתו אא\"כ היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן ואנוס שקרא בעת זה אינו אומר השכיבנו.",
+            "ואי זה הוא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו [עישור] שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר.",
+            "מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אף על פי שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר.",
+            "הקורא אחר שלש שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתו אלא הרי הוא כקורא בתורה ומברך לפניה ולאחריה כל היום אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות."
+        ],
+        [
+            "הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון.",
+            "כל אדם קורין כדרכן בין עומדין בין מהלכין בין שוכבין בין רוכבין על גבי בהמה ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה אבל קורא הוא והוא שוכב על צדו ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו או שהיה חולה נוטה מעט לצדו וקורא.",
+            "מי שהיה מהלך על רגליו עומד בפסוק ראשון והשאר קורא והוא מהלך היה ישן מצערין אותו ומעירין אותו עד שיקרא פסוק ראשון ומכאן ואילך אם אנסתו שינה אין מצערין אותו.",
+            "מי שהיה עוסק במלאכה מפסיק עד שיקרא פרשה ראשונה כולה וכן האימנין בטלין ממלאכתן בפרשה ראשונה כדי שלא תהא קריאתן עראי והשאר קורא הוא כדרכו ועוסק במלאכתו אפילו היה עומד בראש האילן או בראש הכותל קורא במקומו ומברך לפניה ולאחריה.",
+            "היה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן קריאת שמע פוסק וקורא ומברך לפניה ולאחריה היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרות.",
+            "היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקין בדין גומר ואח\"כ קורא קריאת שמע ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח.",
+            "מי שירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות קודם שתנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם היה מתיירא שמא תנץ החמה קודם שיקרא יתכסה במים שהוא עומד בהן ויקרא ולא יתכסה לא במים הרעים שריחן רע ולא במי המשרה ולא במים צלולין מפני שערותו נראית בהן אבל מתכסה הוא במים עכורין שאין ריחן רע וקורא במקומו.",
+            "הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו כדי שלא תהיה קריאתו עראי ואם עשה כן אף על פי שיצא ידי חובתו הרי זה מגונה וצריך להשמיע לאזנו כשהוא קורא ואם לא השמיע לאזנו יצא וצריך לדקדק באותיותיו ואם לא דקדק יצא.",
+            "כיצד ידקדק ישמור שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה ולא יניח הנד ולא יניד הנח לפיכך צריך ליתן ריוח בין הדבקים בין כל שתי אותיות הדומות שאחת מהן סוף תיבה והאחרת תחלת תיב�� הסמוכה לה כגון בכל לבבך קורא בכל ושוהה וחוזר וקורא לבבך וכן ואבדתם מהרה הכנף פתיל וצריך לבאר זיי\"ן של תזכרו וצריך להאריך בדל\"ת של אחד כדי שימליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות וצריך שלא יחטוף בחי\"ת כדי שלא יהא כאומר אי חד.",
+            "קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מבינה והקורא בכל לשון צריך להזהר מדברי שבוש שבאותו הלשון ומדקדק באותו הלשון כמו שמדקדק בלשון הקדש.",
+            "הקורא למפרע לא יצא בד\"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה אף ע\"פ שאינו רשאי אני אומר שיצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה קרא פסוק וחזר וקראו פעם שנייה הרי זה מגונה קרא מלה אחת וכפלה כגון שקרא שמע שמע משתקין אותו.",
+            "קראה סירוגין יצא אפילו שהה בין סירוג לסירוג כדי לגמור את כולה יצא והוא שיקרא על הסדר קראה מתנמנם והוא מי שאינו ער ולא נרדם בשינה יצא ובלבד שיהיה ער בפסוק ראשון.",
+            "ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך קרא וטעה יחזור למקום שטעה נעלם ממנו בין פרשה לפרשה ואינו יודע אי זו פרשה השלים ואי זו צריך להתחיל חוזר לפרשה ראשונה שהוא ואהבת את ה' אלהיך וגו'.",
+            "טעה באמצע הפרק ואינו יודע להיכן פסק חוזר לראש הפרק היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם שבוהיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לו אחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך.",
+            "היה קורא ופגע באחרים או פגעו בו אחרים אם היה בין פרק לפרק פוסק ומתחיל ושואל שלום מי שהוא חייב בכבודו כגון שפגע באביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה ומשיב שלום לכל אדם שנתן לו שלום.",
+            "היה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו כגון מלך או אנס וכיוצא בהן אבל מי שהוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אם נתן לו שלום תחלה פוסק ומשיב לו שלום.",
+            "ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין הפרקים האלו שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בין ויאמר לאמת ויציב הרי זה כאמצע הפרק ולא יפסיק אלא לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד."
+        ],
+        [
+            "הקורא את שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא הגיע זמן קריאתה ולא מצא מים קודם שיקרא לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים אלא מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקורה וכיוצא בהן וקורא.",
+            "אין קורין לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא אע\"פ שאין בו צואה ולא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא.",
+            "בית הכסא החדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות קריאת שמע לנגדו אבל לא בתוכו מרחץ החדש מותר לקרות בתוכו היו שני בתים זימן אחד מהם לבית הכסא ואמר על השני וזה הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לא לפיכך אין קורין בו לכתחלה ואם קרא יצא אמר גם זה הרי שניהם מזומנין ואין קוראין בהן חצר המרחץ והוא המקום שבני אדם עומדין בו לבושין מותר לקרות בו קריאת שמע.",
+            "ולא קריאת שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול ולא לאמרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת והוא המקום שיש בו צואה ומי ��גלים אסור.",
+            "דברים של חול מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא וכן הכנויים כגון רחום וחנון ונאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא אבל השמות המיוחדים והן השמות שאינן נמחקין אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ ישן ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ או בבית הכסא מפריש ואפילו בלשון קודש ובעניני קודש.",
+            "צואת האדם וצואת כלבים וחזירין בזמן שיש בתוכן עורות וכל צואה שריחה רע כגון אלו אסור לקרות קריאת שמע כנגדן וכן כנגד מי רגלים של אדם אבל מי רגלים של בהמה קורין כנגדן קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיאכל הגדול כשלשה ביצי דגן אין מרחיקין לא מצואתו ולא ממי רגליו.",
+            "היתה צואה יבשה כחרש אסור לקרות כנגדה ואם היתה יבשה יותר מחרש עד שאם זרקה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדן ואם לאו מותר.",
+            "כמה ירחיק אדם מצואה וממי רגלים ואחר כך יקרא ארבע אמות במה דברים אמורים בזמן שהם מלאחוריו או מצדיו אבל אם היו כנגד פניו מרחיק מהן עד שלא יראה אותן ואח\"כ יקרא.",
+            "בד\"א כשהיה עמהן בבית במקום שוה אבל אם היה שם מקום גבוה מהן עשרה טפחים או נמוך מהם עשרה טפחים יושב בצד המקום וקורא שהרי נפסק ביניהם והוא שלא יגיע לו ריח רע וכן אם כפה כלי על הצואה או על מימי רגלים אף על פי שהן עמו בבית הרי אלו כקבורין ומותר לקרות כנגדן.",
+            "היה בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית אע\"פ שהוא רואה אותה מאחרי הזכוכית מותר לקרות בצדה נתן רביעית מים לתוך מי רגלים של פעם אחת מותר לקרות עמהן בתוך ד' אמות.",
+            "היתה צואה בגומא עומד בסנדלו על הגומא וקורא והוא שלא יהיה סנדלו נוגע בה היתה כנגדו צואה מעוטה ביותר כמו טיפה רוקק עליה רוק עבה עד שתתכסה וקורא היתה נטישת צואה על בשרו או ידיו מטונפות מבית הכסא ולא היה להן ריח רע כלל מפני קוטנן או יבשותן מותר לקרות לפי שאין להן ריח רע אבל אם היתה במקומה אף ע\"פ שאינה נראית כשהוא עומד הואיל ונראית כשהוא יושב אסור לקרות עד שיקנח יפה יפה מפני שהצואה לחה היא ויש לה ריח רע וכמה גאונים הורו שאסור לו לקרות אם היו ידיו מטונפות וכך ראוי לעשות.",
+            "ריח רע שיש לו עיקר מרחיק ד' אמות וקורא אם פסק הריח ואם לא פסק הריח מרחיק עד מקום שפסק הריח ושאין לו עיקר כגון מי שיצא ממנו רוח מלמטה מרחיק עד מקום שתכלה הריח וקורא גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן ואף על פי שאין בהן כלום ואין להם ריח רע מפני שהם כבית הכסא.",
+            "צואה עוברת כגון שהיתה שטה על פני המים אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי ואסור לקרות כנגדו עד שיעברו ממנו ארבע אמות.",
+            "היה קורא והגיע למקום הטנופת לא יניח ידו על פיו ויקרא אלא יפסיק עד שיעבור מאותו מקום וכן הקורא שיצתה ממנו רוח מלמטה יפסיק עד שתכלה באשה וחוזר לקריאתו וכן בדברי תורה יצתה רוח מחבירו אע\"פ שמפסיק לקריאת שמע אינו פוסק לדברי תורה.",
+            "היה קורא קריאת שמע בבית ונסתפק לו אם יש שם צואה או מימי רגלים או אין שם הרי זה מותר לקרות היה קורא באשפה ונסתפק לו אם יש שם צואה או אין שם לא יקרא עד שיבדוק שחזקת האשפה שהיא מקום הטנופת אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר לקרות.",
+            "כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו אפילו כותי או קטן לא יקרא כנגד ערותן אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה.",
+            "וכשם שהוא אסור כנגד ערות אחרים כך הוא אסור לקרות כנגד ערותו ולא יקרא כשהוא ערום עד שיכסה ערותו היתה חגורה של בגד או עור או שק על מתניו אף על פי ששאר גופו ערום מותר לו לקרות קריאת שמע והוא שלא יהיה עקבו נוגע בערותו היה ישן בטליתו והיה ערום חוצץ בטליתו מתחת לבו וקורא אבל לא יחוץ צוארו ויקרא מפני שלבו רואה את הערוה ונמצא כמי שקורא בלא חגורה.",
+            "שנים שהיו ישנים בטלית אחת כל אחד מהן אסור לקרות אף על פי שיכסה מתחת לבו עד שתהא טלית מפסקת ביניהן עד שלא יגע בשר זה בבשר זה ממתניו ולמטה ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובני ביתו הקטנים הרי גופן כגופו ואינו מרגיש מהן לפיכך אע\"פ שבשרו נוגע בהם מחזיר פניו וחוצץ מתחת לבו וקורא.",
+            "עד אימתי הם קטנים לענין זה עד שיהא הזכר בן שתים עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת אחת עשרה שנה ויום אחד והוא שיהא תבניתם כתבנית גדולים שדים נכונו ושערך צמח ואחר כך לא יקרא עד שתפסיק טלית ביניהן אבל אם עדיין לא היו שדים נכונו ושערך צמח קורא עמהן בקירוב בשר ואינו צריך הפסק עד שיהיה הזכר בן י\"ג שנה ויום אחד והנקבה בת שתים עשרה שנה ויום אחד."
+        ],
+        [
+            "נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצות מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומקריאת שמע לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד שיבא עליה לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא לה בתולים ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך שהרי נתקררה דעתו ולבו גס בה אף על פי שלא בעל.",
+            "אבל הנושא את הבעולה אע\"פ שעוסק במצוה חייב לקרות הואיל ואין לו דבר שמשמש דעתו וכן כל כיוצא בזה.",
+            "מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו פטור מקריאת שמע עד שיקברנו מפני שאין דעתו פנויה לקרות ואם היה משמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקריאת שמע ואם היו השומרים שנים האחד משמר והשני נשמט למקום אחר וקורא וחוזר ומשמר ונשמט האחר וקורא וכן החופר קבר למת פטור מקריאת שמע.",
+            "אין מוציאין את המת לקוברו סמוך לזמן קריאת שמע אלא אם כן היה אדם גדול ואם התחילו והוציאו והגיע זמן הקריאה והן מלוין את המת כל שיש למטה צורך בהן כגון נושאי המטה וחילופיהן וחלופי חלופיהן בין שהיו לפני המטה בין שהיו לאחר המטה פטורין ושאר המלוין שאין למטה צורך בהן חייבין.",
+            "היו עסוקים בהספד והגיע זמן קריאת שמע בזמן שהמת מונח לפניהן נשמטים אחד אחד וקוראין וחוזרין להספד אין המת מוטל לפניהם כל העם קורין קריאת שמע והאבל יושב ודומם לפי שאינו חייב לקרות עד שיקבור את מתו.",
+            "קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין וכל העם הולכים אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו אלא ינחמו את האבלים ואחר שיפטרו מהן יתחילו לקרות בני אדם העומדין בשורה הפנימיים שהן רואין פני האבלים פטורין מקריאת שמע והחיצונים הואיל ואינן רואין את האבלים חייבין בקריאת שמע במקומן.",
+            "כל מי שהוא פטור מלקרות קריאת שמע אם רצה להחמיר על עצמו לקרות קורא והוא שתהא דעתו מישבת עליו אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל ותמה אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו.",
+            "כל הטמאין חייבין בקריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה והן בטומאתן אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום כגון הנוגעין בשרץ או בנדה וזבה ומשכבה וכיוצא בהן ועזרא ובית דינו תקנו שלא יקרא בדברי תורה בעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל שאר הטמאין עד שיטבול ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל ולא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה לפיכך בטלה וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קריאת שמע והן בעלי קריין לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא עומדין בטהרתן לעולם שנאמר הלא כה דברי כאש נאם יי' מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אינם מקבלין טומאה:סליק הלכות קריאת שמע."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Kedushah/Mishneh Torah, Forbidden Foods/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Forbidden Foods",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/42714f509389e119a74f21312b450b45.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Anyone who eats an olive-size of the flesh of cattle, beasts, or birds that died a natural death should be lashed, as it is written: \"You must not eat anything that has died a natural death\" (Deuteronomy 14:21). Whatever has not been slaughtered properly is regarded as if it died a natural death.— —",
+            "The term <i>prohibited nevelah</i> is applicable only to the clean species that are fit for ritual slaughter, and permitted as food if slaughtered properly. Unclean species, on the other hand, where <i>sheḥitah</i> has no advantage, if anyone eats of their flesh he is to be lashed not because of eating <i>nevelah</i> and <i>terefah</i> but for eating the flesh of an unclean animal; and it is immaterial whether it has been slaughtered properly or it has died a natural death, or whether he has cut a piece of flesh from it when alive and eaten it.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Anyone who eats an olive-size of the flesh of clean cattle, beasts or birds that were declared ritually unfit for food is to be lashed, as it is written: \"You must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs\" (Exodus 22:30). The biblical term <i>terefah</i> refers to an animal torn by a wild beast, such as a lion, a leopard, or the like. So too, <i>terefah</i> is applied to a bird torn by a bird of prey, a hawk, or the like. You cannot say that <i>terefah</i> signifies that the wild beast or bird of prey tore and killed it, since it would be <i>nevelah</i> if dead; what difference does it make whether it died of itself or was killed by someone who struck it with a sword, or whether a lion mauled and killed it? Hence, the biblical text must refer to a mauled animal that has not died.",
+            "If a torn animal that has not died is forbidden, one might suppose that if a wolf came and dragged away a young goat by its foot, tail or ear, and a man chased the wolf and rescued the kid from its mouth, the kid should be forbidden because it was mauled, therefore the Torah plainly says: \"You must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs,\" that is, it is forbidden only when it has become fit for the dogs. Hence, you may infer that <i>terefah</i> spoken of in the Torah refers to an animal torn and mauled by a wild beast to the point of death, though it has not died yet. Even if someone hastened to slaughter it prior to its death, it is forbidden as <i>terefah</i>, since it could not have survived the wound inflicted upon it.",
+            "From this you may conclude that the Torah has forbidden an animal that has died, a <i>nevelah</i>. It has also forbidden an animal on the verge of death because of its wounds, even though it has not died yet, and that is <i>terefah</i>. Just as you can make no distinction between the causes of death, whether the animal died a natural death or it fell down and died — — so you can make no distinction in the case of an animal on the verge of death, whether a beast tore and mauled it — — or whether someone shot an arrow at it and pierced its heart or lungs.— — Once the animal is dying at any rate, it is <i>terefah</i>, whether the cause is a human act or an act of God. If this is the case, why is the term <i>terefah</i> (torn) mentioned in the Torah? Scripture speaks of what happens regularly. If you will not interpret it in this manner, you will have to assume that it refers only to an animal \"torn … in the field,\" and if it was torn in a courtyard it should not be forbidden! Hence, you must infer that Scripture speaks only of what is likely to happen.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "In reference to an ox condemned to be stoned it is written: \"Its flesh shall not be eaten\" (Exodus 21:28). How could it be eaten after it had been stoned and assumed the status of <i>nevelah? !</i> Scripture only means to convey that as soon as the ox was condemned to be stoned it became forbidden and was regarded as an unclean animal. If anyone hastened and slaughtered the ox properly, it is forbidden to derive any benefit from it; if anyone ate an olive-size of its flesh he is to be lashed.— —"
+        ],
+        [],
+        [
+            "If anyone eats an olive-size of blood willfully he deserves <i>kareth;</i> if unwittingly, he must bring a standard sin-offering.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If the liver is cut open and thrown into vinegar or boiling water so that it becomes bleached, it is then permitted to be cooked. All the Jewish people have already adopted the custom of singeing it over the fire before cooking it.— —",
+            "If one cooked a liver without singeing it over the fire or without scalding it in vinegar or boiling water, the entire dish is forbidden: the liver and all that was cooked with it.— —",
+            "",
+            "Meat cannot be rid of its blood unless it is thoroughly salted and rinsed. How should one proceed? First, he should rinse the meat, and then salt it thoroughly and leave it in the salt for the time it takes to walk a mile. He should then rinse it well again until the water is entirely clear, and immediately throw it into boiling water, but not lukewarm water, that it may become bleached without any blood coming out.",
+            "When meat is salted, it should be salted only in a perforated utensil, using only salt that is as heavy as coarse sand, since the salt that is as fine as flour becomes absorbed in the meat and fails to extract the blood. Also, one must shake off the salt before rinsing the meat.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A bowl in which one has salted meat must never be used for hot food, even if the bowl is lined with lead, for the blood has already been absorbed in its potsherds."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A butcher who has been believed to sell <i>kosher</i> meat must refund the money to the customers if it has been found out that he has been passing on <i>nevelah</i> or <i>terefah</i> meat. He should be excommunicated and removed from his position. He can never be rehabilitated to enable him to sell meat again, unless he proceeds to a place where the people do not know him, and there restores a lost object of considerable worth, — — thereby proving that he has indeed repented, without any trickery."
+        ],
+        [
+            "It is biblically forbidden either to cook or to eat meat with milk.— — Anyone who cooks both together [as little as] the size of an olive is to be lashed, as it is written: \"You shall not boil a kid in its mother's milk\" (Exodus 23:19; 34:26; Deuteronomy 14:21). So too, anyone who eats of both the meat and the milk that have been cooked together, [even as little as] the size of an olive, is to be lashed, even if he has not done the cooking himself.",
+            "The reason Scripture is silent, and does not explicitly prohibit the eating of meat with milk, is that it has already forbidden the cooking; that is to say, since the cooking of the meat-milk mixture is forbidden, it is needless to state that partaking of it is likewise forbidden. Similarly, Scripture is silent and does not explicitly prohibit taking one's own daughter to wife, having already prohibited the taking of one's granddaughter to wife.",
+            "Biblically, only the meat of a clean animal with the milk of a clean animal is forbidden, as it is written: \"You shall not boil a kid in its mother's milk.\" The term <i>kid</i> includes the offspring of ox, sheep or goat, unless the text explicitly states \"a kid from the flock of goats\" (Genesis 38:17). The phrase \"a kid in its mother's milk\" is used only because Scripture speaks of something that actually happens. But if one cooks the meat of a clean animal with the milk of an unclean animal, or the meat of an unclean animal with the milk of a clean animal, he is permitted to do so and derive a benefit from it as well; punishment is incurred for eating it, but not by reason of its being a meat-milk mixture.",
+            "So too, the meat of beast or bird cooked with the milk of beasts or cattle is biblically not prohibited from eating; hence, it is permissible to cook it and to derive a benefit from it. It is, however, prohibited from eating it on rabbinic grounds, so that the people may not reach out beyond what is permitted and transgress the biblical meat-milk prohibition by eating the meat of a clean animal with the milk of a clean animal, since the literal meaning of the verse is restricted to a kid in its mother's milk only. For this reason, the sages have prohibited all meat with milk.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one has first partaken of cheese or milk, he may eat meat immediately thereafter. He must, however, wash his hands and cleanse his mouth between the cheese and the meat. With what should he cleanse his mouth? With bread, or by chewing fruit and swallowing it or spitting it out.— —",
+            "This applies only to the meat of cattle and livestock; but if one eats poultry after milk or cheese, he is not required to cleanse his mouth or wash his hands.",
+            "If one has eaten meat first, whether the meat of cattle or fowl, he should not partake of milk thereafter until a lapse of time is spent, equal to the interval between two meals, namely about six hours, because the fragments of meat between the teeth are not removed by cleansing."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Kedushah/Mishneh Torah, Forbidden Foods/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Forbidden Foods",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a positive commandment to know the simanim (signs) that distinguish between domesticated and wild animals, birds and fish, and grasshoppers that are permitted to be eaten, and those that are forbidden for consumption, as it says, (Leviticus 20:25) \"And you shall distinguish between a kosher animal and a non-kosher animal, between a non-kosher fowl and a kosher fowl.\" And it says, (Leviticus 11:47) \"To distinguish between the kosher and the non-kosher, between a beast which may be eaten and one which may not be eaten.\" "
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The milk of a non-kosher animal will not coagulate and form into cheese like the milk of a kosher animal. If milk of a non-kosher animal were mixed with that of a kosher animal, when it coagulates into cheese, the non-kosher milk with its whey will flow out of the cheese.",
+            "It therefore is logical that any milk owned by a non-Jew is prohibited, lest they have mixed in the milk of a non-kosher animal. Cheese produced by a non-Jew is permitted, since milk of a non-kosher animal cannot become cheese. However, in the days of the sages, they decreed that cheese produced by a non-Jew be prohibited, lest they coagulate it using the non-kosher stomach lining of animals they slaughter. And if you will say - the stomach-lining is negligible in relation in the amount of milk; should it not be considered nullified? Since it is the very thing which creates the cheese, and if the thing which creates the cheese is prohibited, the whole thing is prohibited, as will be explained.",
+            "",
+            "[If] a person eats the cheese of non-Jews or milk that was milked by a non-Jew and no Jew watched him, they give him lashes for rebellious conduct. [Regarding] the butter of non-Jews, some of the Geonim permit it, for [the Sages] did not make a decree against butter, and impure milk [from a non-kosher animal] will not coagulate [into the butter]. But some of the Geonim prohibit it, because of the drops of milk that remain in it. For the whey in the butter is not mixed into the butter in such a way as to be nullified based on its minimal quantity. And we suspect all milk from them [non-Jews], lest it be mixed with the milk of an impure [non-kosher] animal.",
+            "It appears to me that if one purchased butter from non-Jews and cooked it until the drops of milk left, it is permitted. If you would say [that drops of non-kosher milk] were mixed with [the butter] and they were all cooked together, [the non-kosher milk drops] would be nullified based on their minimal quantity. But [if] the butter was cooked by non-Jews, it is forbidden because of the leeching of non-Jewish [vessels into food], as will be explained."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Ten stores: nine sell kosher meat and one sell non-kosher meat, and one takes meat from one of them, but does not know which one the meat was taken from, this [meat] is forbidden, as every established place is like a half of a half [i.e. each established location is treated as its own majority]. But meat that is found thrown in the marketplace, you can follow the majority, as anything separated [is considered to be] separated from the majority. If the majority of sellers are non-Jews, it is forbidden; and if the majority of sellers are Jews, it is permitted."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One who cooks a fetus in milk is liable, as is one who eats it. However, one who cooks a placenta, skin, sinews, bones, or the inside of horns and talons in milk is exempt. Likewise one who eats it is exempt."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "What is this [law of orlah] referring to? A case where one plants in the Land of Israel, as it is written (Leviticus 19:23), \"When you shall enter the land,\" etc. But the prohibition of orlah outside Israel is a \"Halacha of Moses from Sinai,\" for true orlah outside Israel is forbidden, and in a case of doubt, it is permitted. And in the laws of Maaser Sheni we shall explain what is forbidden and what is permitted on account of orlah."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A Ger Toshav -- He who has accepted the Seven Mitzvot of the sons of Noah, as we have explained -- it is prohibited to drink his wine, but it is permitted to derive benefit from it. And one may leave wine with him briefly, but not for a long time. And so too any Gentile who does not worship the stars and the constellations, such as the Ishmaelites, their wine may not be drunk, but one may derive benefit from it. And such instructed all the Geonim. But those who worship the stars and the constellations, one may not derive benefit from their wine.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "In the time that the Land of Israel was ruled by the Jewish people, one would purchase wine from other Jews without any doubts. Outside of the land, one would not purchase from anyone unless they had a reputation for upholding the laws of <i>kashrut</i>. Nowadays, in all places wine is not taken from anyone without such a reputation. And so it is with regards to meat, cheese and fish without obvious signs.",
+            "One who is a guest in the house of a host, in all places and in all times, and is given wine, meat, cheese or fish - one does not need to investigate further [about the host], even if he is unknown to him, and all he knows is that he is a Jew. If, however, [the host] is reputable for not upholding the laws of <i>kashrut</i> and not applying all its details, it is forbidden to be a guest in his house. And if one nonetheless did come as a guest, one does not eat the meat or drink the wine or trust his word about it, unless another reputable person testifies about it.\n"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "And there are other things that the Sages prohibited, even though they are not Biblically prohibited, the Sages decreed upon these in order to distance from the Gentiles such that Israel would not assimilate in them, and intermarry. And the prohibitions are: The prohibited to drink with them, even when we are not worried about libations; and they prohibited eating their bread or dishes that they cooked, even when we are not worried about their \"revulsions\" [i.e. the absorbed taste of non-kosher food in the dishes]. ",
+            "How so? A [Jew] shouldn't drink at the party of a Gentile; even though the wine is pre-cooked and therefore not prohibited. He should not even drink from their vessels. If the majority of the party attendants are Jews then it is permissible. And one should not drink their alcohol that is made of dates or figs etc. And it is not prohibited unless there is a possibility of purchase. However, if he brings the alcohol to his home and he drinks it then it is permissible because the primary enactment was eating with them.",
+            "Apple wine or pomegranate wine etc. are permissible to drink no matter what. For that which is uncommon is not part of the ruling.",
+            "Even though they [the Sages] prohibited Gentile bread, there are cases where we are lenient and we take bread from a Gentile baker where there is no Jewish baker, and in the field, for it is a time of pressing need. But bread made by ordinary folk, there is nobody who permits it; for the primary purpose of the decree is from intermarriage, and if he eats the bread of ordinary folk, he will end up eating with them."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Kedushah/Mishneh Torah, Forbidden Foods/English/Yad Hachasakah, based on L. Mandelstamm,1851 German translation. Translated by DeepL.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Forbidden Foods",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Yad Hachasakah, based on L. Mandelstamm,1851 German translation. Translated by DeepL",
+    "status": "locked",
+    "priority": 4.0,
+    "license": "CC0",
+    "shortVersionTitle": "based on L. Mandelstamm,1851 German translation. Translated by DeepL",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Kedushah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a mitzvah to discern the distinguishing marks of animals that are allowed and forbidden to eat — whether cattle, game, birds, fish and locusts — as is written: \"Ye shall therefore separate between the clean beast and the unclean, and between the unclean fowl and the clean\" (Lev. 20:26); \"to make a difference between the unclean and the clean, and between the living thing that may be eaten and the living thing that may not be eaten\" (Lev. 11:47).",
+            "The identification marks of cattle and game are indicated in the Torah, and there are two of them: \"cloven hooves and ruminants\" (Lev. 11:3; Deut. 14:6). All ruminants are missing their upper incisors. All ruminants have split hooves, except the camel. And all animals that have cloven hoofs are ruminants, except the hog.",
+            "If one meets an unknown animal in the desert and finds that its hooves are mutilated, one examines its mouth. If it has no upper incisors, it is a kosher animal — provided he can recognize camels. If the mouth is severed, the hoofs are examined: if the hoofs are split, the animal is kosher, provided that a pig can be ruled out; if the hoofs and mouth are mutilated, the outer hip-hole muscle is examined. If the muscle fibers are crossed there, the animal is kosher. This only applies if a wild ass can be eliminated.",
+            "If a kosher animal bears a young that resembles a non-kosher animal — although it is neither ruminant nor cloven-hoofed, but resembles a donkey or a horse, the animal is fit for consumption. When does that apply? When it delivers in our presence. If, on the other hand, you leave the gestating cow in the herd and you find a pig clinging behind the cow, even if it suckles from it — there is a doubt here and the animal is forbidden for consumption. Perhaps it was born to a non-kosher animal and is now running after the kosher one.",
+            "If a non-kosher animal bears a young that resembles a kosher one — although it is cloven-hoofed and ruminant and looks exactly like an ox or a sheep — it is forbidden for consumption, because everything that originates from the non-kosher animal is non-kosher, and everything that originates from the kosher animal is kosher. If a non-kosher fish is found in the belly of a kosher fish, it is forbidden. If a kosher fish is found in the belly of a non-kosher fish, it is allowed, because it has swallowed the fish and has not spawned it.",
+            "If a kosher animal gives birth or if an animal with two backs and two spines is found in it, it is forbidden for consumption. In the Torah this is called <i>shesua</i> (split): \"Nevertheless these ye shall not eat of them that chew the cud and have the hoof cloven — the <i>shesua</i>\"  (Deut. 14:7). This is an animal that was born as two animals [a kind of Siamese twin].",
+            "Also, a bird-like animal found in a [slaughtered] cattle: although it looks like a kosher bird, it is forbidden for consumption. Only if you find an animal with hooves in a cattle is it allowed.",
+            "In the whole world, only the ten species listed in the Torah are allowed of cattle and game. The three types of cattle: cattle, sheep and goats. The seven types of game: gazelle, deer, antelope, ibex, addax, bison and giraffe. Included are also subspecies such as aurochs and buffalo, both belonging to the cattle. All these ten species and their subspecies are cloven hoofed animals and ruminants. Therefore it is not necessary to examine these animals for their identification characteristics if you know and recognize them.",
+            "Although all these animals are eligible for consumption, we must make a distinction between kosher livestock and kosher game. With game, fat is allowed and blood must be covered after slaughter. In the case of livestock, the consumption of fat is punished by the penalty of <i>karet</i> (extermination) and its blood need not be covered.",
+            "According to the oral tradition, these are the distinguishing features of game: ruminants and cloven hoofed animals whose horns branch out like a deer's are undoubtedly kosher. If the horns do not branch, but are curved like those of cattle, or vertebrally notched like those of goats, or spirally twisted like those of gazelle, then this is a kosher animal. These are the distinguishing features of horns: curved, notched or spirally twisted.",
+            "When does that apply? When you can't identify the game. On the other hand, the seven animals listed in the Torah are kosher if you recognize them, even if they have no horns — you can eat their fat and must cover their blood.",
+            "The aurochs belongs to the cattle. The <i>keresh</i>-unicorn has only one horn, but belongs to the game. If you are in doubt whether an animal belongs to the cattle or the game, its fat is forbidden — but whip lashes are not given for it — and its blood must be covered.",
+            "There is a hybrid, a cross between kosher cattle and game, called \"Koi\". Its fat is forbidden — whip lashes are not given for it — and its blood must be covered. Non-kosher animals cannot be fertilized by kosher animals.",
+            "The Torah does not mention the distinguishing features of kosher birds, but only lists the non-kosher species. All unlisted species are allowed. The twenty-four non-kosher species are these: 1) Eagle; 2) Bearded Vulture; 3) Black Vulture; 4) Kite, which is the <i>ra'ah</i> in Deuteronomy (Deut. 14:13); 5) Hawk, that is the <i>da'ah</i> in Deuteronomy (ibid.); 6) species of hawk, because for the hawk is written \"after its kinds\" (Lev. 11:14), so it includes two species; 7) Raven; 8) Starling, because for the raven is written \"after its kinds\" (Lev. 11:15), it includes the starling; 9) Ostrich; 10) Swallow; 11) Gull; 12) Falcon; 13) Shrike, it is a kind of falcon, because it says \"after its kinds\" (Lev. 14:16); 14) Little Owl; 15) Osprey; 16) Long-Eared Owl; 17) Barn Owl; 18) Swan; 19) Egyptian Vulture; 20) Stork; 21) Heron; 22) species of heron, because for the heron is written: \"according to his kind\" (Lev. 11:19); 23) Hoopoe; 24) Bat.",
+            "If one is a expert and knows about birds and their names, he can eat all birds except these [twenty-four] without examining them. Kosher birds are eaten according to the tradition that prevails in different places. A hunter is credible if he says: \"My teacher allowed me this bird\" — provided that this hunter is a professional of reputation who knows these birds and their species.",
+            "If one is not an expert and is not familiar with birds and their names, he should look for identification marks that our rabbis have established: If a bird treads on its prey, it is certainly non-kosher. Otherwise, the bird may be eaten if it has one of the following three characteristics: It has an extra, fourth toe on its foot; or a crop; or the membrane of its stomach can be peeled off with the hand.",
+            "All forbidden birds that tread on their prey with their foot have one of the above mentioned characteristics except the black vulture and the bearded vulture. But these two birds do not live in inhabited areas, but only in deserts and faraway countries, distant from civilization.",
+            "There is a question whether the bird is kosher if the membrane of the stomach can be peeled off with a knife but not with the hand, even though it does not tread on its prey with its foot. If the membrane is firm and sticks closely to the stomach, and upon exposure to the sun becomes loose and can be peeled off with the hand — the bird is permitted.",
+            "According to a tradition of the Geonim, birds may not be permitted on the basis of a single characteristic, unless that characteristic is the ability to peel the membrane from their stomach. If the membrane cannot be peeled off, the bird must not be eaten, even if it has a crop and an extra toe.",
+            "Any bird is a non-kosher bird if it splits its toes two on each side when a thread is stretched, or if it seizes and eats its prey midair. Any bird that lives with and resembles a non-kosher species is itself non-kosher.",
+            "Eight species of locusts are permitted by the Torah: 1) grasshopper; 2) a species of grasshopper — <i>razbanit</i>; 3) bush cricket; 4) a species of bush cricket — <i>artzuveya</i>; 5) locust; 6) a species of locust — the bird of the vineyards; 7) bald locust; 8) a species of bald locust — Jerusalem yoḥana. ",
+            "Those who are experts and know their names may eat them. The hunter is as credible as with birds. If one is not an expert, he examines the identification marks. There are three distinctive signs: If it has four legs; four wings covering most of its circumference; two legs that spring — it is kosher. Even if its head is .wide and it has a tail — if its name is \"grasshopper\" (<i>chagav</i>) it is kosher.",
+            "A grasshopper that has no wings covering most of its circumference, but will grow them after a time, is permitted.",
+            "Fish have two distinguishing marks: fins and scales. Fins are what he swims with. The scales are attached to the entire surface of the body. All fish that have scales have fins. If it does not have scales at the moment, but they will grow in the future, or if it had scales while in the water, and when it emerged it dropped off the scales, then it is kosher. If the scales do not cover the whole body, it is permitted. Even if a fish has only one fin and one scale, it is permitted."
+        ],
+        [
+            "From the scripture (Deut. 14:6): \"and every beast that parts the hoof, forming thereby two entirely cloven hoofs, and ruminant [among the beasts, that may you eat.]\"  — I derive that everything that is not cloven-hoofed and ruminant must be forbidden. A prohibition derived from a commandment becomes a commandment. Regarding the camel, hare, and hyrax it says (Lev. 11:4; Deut. 14:7): \"These you shall not eat among ruminants\" — you see that they are forbidden even though they have one sign, certainly other non-kosher cattle or game that has none of the signs. The injunction against eating them is in addition to that derived commandment."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/6576fae6860e8fdd73892435c0e5ba08.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If a man borrowed implements, or an animal or any movables, from another person, and the thing borrowed was lost or stolen, even if subjected to a major accident, as in the case of an animal that was injured or captured or it died, he must make full restitution, as it is written: \"When a man borrows [an animal] from another and it is injured or dies, its owner not being with it, he must make full restitution\" (Exodus 22:13). This applies only when the accident happened while the animal was not at work ; if, however, a man borrowed an animal from another to plough with it and it died while ploughing, he is free from liability. But he is held liable if it died before or after the ploughing ; or if, instead of ploughing with it, he rode on it or threshed grain with it, and it died during the threshing or riding. And so it is in all similar cases.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If a man borrowed an instrument or an animal from another for an indefinite period, the lender may demand its return at any time he pleases. If he borrowed the object for a definite period, once he acquired a right to it by drawing it [to himself], the owner cannot demand its return until the end of the borrowing term. — —",
+            "If a man borrowed from another an implement with which to do a certain piece of work, the lender cannot demand its return until the borrower has completed that particular work. So too, if one borrowed an animal to take him to a certain place, the lender cannot demand its return until the borrower has gone to that place and returned from it."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "If a man deposited anything with another gratuitously and it was stolen or lost, the bailee takes an oath and is released from liability, as it is written: \"When a man gives money or any article to another for safekeeping and it is stolen from the man's house … the owner of the house shall depose before the judges that he has not laid hands on his neighbor's property\" (Exodus 22:6-7). An additional oath is imposed on him : that it was not his fault but he took normal care of it, after the manner of bailees, and made no use of it before it was stolen. If the bailee had made use of the deposit before it was stolen, he is held responsible for it.",
+            "Since Scripture has acquitted a gratuitous guardian in the case of theft, it stands to reason that he is all the more free from liability in the case of such major accidents as injury, capture or death of an animal, provided that he did not make use of the object deposited; if he did, he is held responsible in the case of accidents. What is the normal manner of bailees? It is all according to the deposit. There is a deposit that is placed at the gate-house for safekeeping; for example, beams and stones; there is a type of deposit that is put in the courtyard for safekeeping; for example, large bundles of flax and the like; another type of deposit is placed in the house for safekeeping; for example, a garment or a cloak; still another type of deposit is put in a box or a chest and locked for safekeeping; for example, silk garments and silver or gold objects, and the like.",
+            "If a bailee put the deposit in an unsuitable place, and it was stolen from there or lost, even if a major accident befell it, as where a fire broke out and the entire house was burned down, he is charged with negligence and must make restitution. Even if the bailee put the deposit together with his own belongings, [the rule is that] if the place was suitable for safekeeping, he is free from liability; if the place was not suitable for safekeeping, he is liable. He is permitted to be careless with his own property, and not with the property of others."
+        ],
+        [
+            "",
+            "If a man deposited money or valuable objects with another, and thieves came upon the bailee who forestalled them and gave them the deposit in order to save himself, he is held responsible if he was reputed to be a man of wealth, since the presumption is that the thieves came because of him, and that he saved himself with the other's money. But if he was not considered wealthy, the presumption is that they came only for the deposit, and he is free from responsibility. This applies to all similar cases."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "If a man left an animal or implements with another for safekeeping and they were stolen or lost, and the bailee said: \"I will rather make restitution than take an oath,\" and then the thief was found, the thief must make twofold restitution, and if he had slaughtered or sold the animal he must make fourfold or fivefold restitution to the bailee who had agreed to pay [rather than take an oath].— —",
+            "A gratuitous guardian who said <i>it was my fault</i> is entitled to the double payment, since he obligated himself to pay when he could have said <i>it was stolen or lost</i> and been free from liability. So too, a paid guardian or a hirer who said <i>it was stolen</i> is entitled to the double payment, since he obligated himself to pay when he could have said <i>the animal died</i> and been released from liability. The borrower, however, is not entitled to the double payment unless he has actually paid voluntarily. If he had paid before the thief was discovered, the latter must make the fourfold or fivefold restitution to the borrower.",
+            "Whoever is entitled to the double payment is entitled to the spontaneous increase in value. If, for example, a man deposited four measures of grain with another when they were worth one <i>sela</i> and they were stolen or lost, and the bailee said <i>I will rather pay a sela than take an oath</i>, and then they were discovered and found to be worth four <i>selas</i>, they belong to the bailee, and he pays only one <i>sela</i> to the owner.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "When a person borrows utensils, an animal or other movable property from a colleague, and it is lost or stolen, or even if it is destroyed by factors beyond his control - e.g., an animal is injured, taken captive or dies - the borrower is required to make restitution for the entire worth of the article, as stated in Exodus 22:13: \"If a person borrows an animal from a colleague and it will become injured or die, and the owner is not with him, he must make financial restitution.\"<br>When does the above apply? When the loss due to factors beyond his control does not take place while the borrower is working with the animal. If, however, a person borrows a colleague's animal to plow, and it dies while plowing, the borrower is not liable. If, however, the animal dies before he plowed with it or after he plowed with it, or he rode upon it or threshed with it and the animal died while he was threshing or riding, the borrower is liable to make financial restitution. Similar laws apply in all analogous situations.<br>Similarly, if a person borrows an animal to travel to a particular place and the animal dies under him on that journey, he borrows a bucket to fill water with it and it falls apart in the cistern while he is filling it, he borrows a hatchet to split wood and it breaks because of the chopping while he is splitting the wood, he is not liable. Similar laws apply in all analogous situations. The rationale is that he borrowed the article solely to perform this task, and he did not deviate from his original request.",
+            "The following rules apply when a person borrows an animal from a colleague, it dies, and the borrower claims that it died while in the midst of work. If he borrowed it to travel to a place where people are commonly present, he must bring witnesses who testify that it died or it was destroyed by forces beyond his control while he was working with it, and he did not deviate from his original request. He is then freed of liability. If he does not bring proof, he is liable.<br>Different rules apply when a person borrows an animal to fill up the earth in his ruin, i.e., a place where it is not common for witnesses to be present, or he borrowed a bucket to fill the cistern in his house and the bucket was destroyed in the cistern. If he brings proof that the animal or the object was destroyed in the process of performing the task for which it was borrowed, he is not liable even to take an oath. If he cannot bring proof, he must take the oath required of watchmen that the animal died during the performance of the task for which it was borrowed. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a person borrows a utensil from a colleague and it breaks, the utensil is evaluated in the same way as a utensil one damages is evaluated. We evaluate how much the object was worth while it was complete and how much it is worth in its present state. The borrower returns the broken utensil or the injured animal to the owner and makes financial restitution for the damages. Similarly, if the animal dies, he may return the carcass and make restitution for the animal's decrease in value.",
+            "When a person borrows an animal, he becomes liable to provide it with food from the time he performs <i>meshichah</i> until the conclusion of the time for which he borrowed it. If its meat depreciates in value, he is liable to pay for that reduction. If its meat depreciates in value because of the work the animal performs, he is not liable. He must, however, take the oath required of a watchman, swearing that it depreciated because of the work.",
+            "When a person borrows an article or an animal from a colleague without making any stipulation, the lender may require him to return it at any time. If he borrowed it for a set time, once he performs <i>meshichah</i> with it, he acquires it, and the owner may not compel the borrower to return it from his possession until the conclusion of the period for which it was borrowed. Indeed, even if the borrower dies, his heirs are entitled to continue using the borrowed article until the conclusion of the period for which it was lent out.<br>This concept can be appreciated by logical deduction. A purchaser acquires the body of the article he purchases forever in return for the money he gave. The recipient of a present acquires the body of the article he receives forever, although he did not give anything. Similarly, a renter acquires the body of an article for the sake of deriving benefit from it for a limited time in return for the money he gave. And a borrower acquires the body of an article for the sake of deriving benefit from it for a limited time without giving anything. Thus, just as the giver of a present resembles a seller in that he cannot retract his gift forever, so too, a person who lends an article resembles one who hires it out, in that he cannot retract in the midst of the term of the agreement.<br>When a father leaves his sons a cow that he had borrowed and it dies, they are not liable for the loss its owner suffers. If they thought that it belonged to their father and they slaughtered it and ate it, they are required to pay the price of its meat at a low price. If their father left them an estate, and the borrowed cow died or was slaughtered by them, they must pay its worth from the estate.",
+            "When a person borrows a utensil for the sake of performing a particular task, the person who lent it cannot force the borrower to return it from his possession until the borrower performs that task. Similarly, if he borrows an animal in order to travel to a particular place, the owner may not compel the borrower to return it until he goes to that place and returns.",
+            "When a person asks a colleague: \"Lend me your spade to hoe this orchard,\" he is allowed to hoe only that particular orchard. He may not hoe another orchard with it.<br>If the borrower said: \"to hoe an orchard\" without describing it further, he may use it to hoe any orchard he desires. If he borrowed it to hoe his orchards, he may hoe all the orchards he owns. Even if the iron of the spade becomes entirely worn away while hoeing, it is sufficient for him to return the wooden handle of the hoe. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rule applies when a person borrows a utensil from a colleague to use and tells him: \"Lend me this item according to your generosity.\" That expression implies \"Don't lend it to me like others who lend out articles, but according to the goodness of your heart and your generosity, that you will not be concerned about the time, even if it becomes extended.\"<br>If a <i>kinyan</i> was established with the lender concerning this, the borrower may use the article without limit until it is no longer suitable to perform its function. He must then return its broken pieces or the remnants. The borrower may not, however, fix the utensil and thus make it useful again.",
+            "When a person asks a colleague: \"Lend me this stone tub of water,\" and it was destroyed, he may not rebuild it. If the borrower asks the owner: \"Lend me a stone tub,\" without any description, and it is destroyed, he may rebuild it.<br>If he asked him: \"Lend me the place of a stone tub,\" if a <i>kinyan</i> was established affirming this agreement, the borrower may build on the property of the lender until he constructs a stone tub that he may use to water his animal or irrigate his land, as he stipulated when speaking to the lender.",
+            "When a person borrows an inn from a colleague \"to spend the night,\" the intent is no less than one day. \"To spend the Sabbath,\" the intent is no less than two days. \"For marriage,\" the intent is no less than 30 days.<br>When a person borrows a garment from a colleague to visit a person in mourning, he may keep it for the time it takes to go and return. When a person borrows a garment to attend a wedding celebration, he may keep it for that entire day. If he borrows it for his own wedding, he may keep it for at least seven days."
+        ],
+        [
+            "When a person borrows an article while the owner is working with him, he is not liable, even if the article that he borrowed is stolen or lost through negligence, as Exodus 22:14 states: \"If the owner is with him, he need not make restitution.\" This applies, provided he asked the owner to work with him at the time he borrowed the article, as we have explained.<br>This leniency applies whether the borrower asked the owner to work for him as a favor or hired him, and whether he asked him to perform the same work as he performs with the article, he asked him or hired him to perform another task, or he had him perform any task in the world. Even if he told a colleague, \"Give me a drink of water,\" and the person asking for the water asked to borrow his colleague's animal, if the owner gives him a drink and lends him the animal, it is considered as if he lent him the animal while \"with the owner,\" and he is not liable.<br>If the borrower performed <i>meshichah</i> with the animal first, and afterwards the owner gave him to drink, this is not considered to be borrowing an article while the owner is working with the borrower. The same principles apply in all analogous situations.",
+            "When a person lent or rented out his animal to carry a burden and went out to help the borrower or the renter to help him load his burden on it, this is considered to be borrowing an article while the owner is working with the borrower. If he goes out with him to inspect the burden and to see that he was not overloaded, it is not considered borrowing an article while the owner is working with the borrower.",
+            "The following rules apply with regard to a teacher of young children, a person who plants trees for a city, a bloodletter for the city and their scribe. On the day any one of these individuals - or a person in a similar position - sits to perform the work of the city's inhabitants, if he lends or rents out an article to any of the people whose work he is performing, it is considered as if the owner is working with the borrower. Even if the watchman was negligent, he is not liable. If, however, one of these individuals borrowed or rented an article from one of the inhabitants of the city, he is liable in the event of damages. For they do not perform work for him.",
+            "When a teacher reads to his students at will, at the time he desires, whichever tractate he desires, they are obligated to come to him at all times, and even if he has already started studying one tractate with them, he has the license to switch from tractate to tractate, they are considered to be at his command, and he is not at their command. On the day of public study, when everyone comes to hear about the matters that concern the festival, he is considered to be at their command, and they are not at his command.",
+            "When a person tells his agent: \"Go out and work together with my cow,\" it is not considered as if the owner is working with the borrower. This is intimated by Exodus 22:14: \"If the owners are with him, he need not make restitution.\" The wording implies that verse refers to the owners themselves, and not their agents.<br>If by contrast a person tells his Canaanite servant: \"Go out and work together with my cow,\" it is considered as if the owner is working with the borrower. The rationale is that a Canaanite servant is considered an extension of the physical person of his master.<br>If the servant goes to work for the borrower without his master's consent, it is not considered as if the owner is working with the borrower.",
+            "When a person borrows an article from a woman, and her husband is performing a task for the borrower, it is not considered as if the owner is working with the borrower. The rationale is that the right to benefit from property is not equivalent to ownership of the property itself. And a woman's husband is entitled only to benefit from her property. He is not the owner.",
+            "When a husband borrows property from his wife or when partners borrow property from each other, it is considered as if the owner is working with the borrower. If one partner says to the other, \"Lend me property today, and I will lend you tomorrow,\" it is not considered as if the owner is working with the borrower.",
+            "When a person borrows property from a partnership and also asks one of the partners to work for him, or if partners borrow property and one of the partners asks the owner to work for him, there is an unresolved doubt whether it is considered as if the owner is working with the borrower or not. Therefore, if the animal dies, the borrower is not required to make restitution. If, however, the owner seizes the value of the article from property belonging to the borrower, it should not be expropriated from his possession. If the borrower was negligent, he is required to make restitution.",
+            "There is an unresolved doubt whether a person who borrows an animal to sodomize it, or to create an impression, or to perform work that is worth less than a <i>p'rutah</i>, or borrowed two cows to do work that is worth one <i>p'rutah</i> while the owner is working with him is considered as an instance when an object is borrowed while the owner is working with the borrower or not.",
+            "If a person borrowed an animal while the owner was working for him, and before he returned it, rented it for an additional period while the owner was not working for him, he is not liable if the animal is not returned. The rental is dependent on - and considered as an extension of - the borrowing.<br>There is, by contrast, an unresolved doubt with regard to all of the following situations:<br>The person rented the animal while the owner was working for him, and before he returned it, borrowed it for an additional period while the owner was not working for him.<br>He borrowed an animal while the owner was working for him, and before he returned it, rented it for an additional period while the owner was not working for him and then borrowed it again while the owner was not working for him.<br>Or he rented an animal while the owner was working for him, and before he returned it, borrowed it for an additional period while the owner was not working for him, and then rented it again while the owner was not working for him.",
+            "When a woman borrows an article from one person and then marries another man, her husband is considered a purchaser - not a paid watchman nor a borrower. Accordingly, if the borrowed article was an animal that died, the husband is not liable even though he used it throughout the time that it was borrowed.This ruling applies even if he was negligent. The rationale is that he is considered as a purchaser.<br>When the woman receives money, she is obligated to make restitution. If she notified her husband that the article is borrowed, he undertakes her responsibility.<br>In all the situations that we have defined as borrowing while the owner is working for the borrower, if a renter or a paid watchman were involved, it would be considered as a rental while the owner is working for the renter, and he would not be held liable. Conversely, in all the situations that are not defined as borrowing while the owner is working for the borrower, if a renter or a paid watchman were involved, it would not be considered a rental while the owner is working for the renter. And with regard to all the situations for which there are unresolved doubts whether it is considered to be borrowing while the owner is working for the borrower; so, too, there are unresolved doubts with regard to rentals."
+        ],
+        [
+            "When a person borrows a cow from a colleague and the colleague sends it to him with his own son, his agent or his servant, and it dies before it enters the borrower's domain, the borrower is not liable. This law applies even if the owner sends it with the son, the servant or the agent of the borrower.<br>If the borrower tells the owner: 'Send it to me with my son,' 'with my servant,' or 'with my agent,' or even 'with your Hebrew servant,' or 'with your agent,' the borrower is liable. This law also applies if the owner tells the borrower: 'I am sending it to you with your son,' 'with your servant,' 'with your agent,' 'with my son,' 'with my Hebrew servant,' or 'with my agent,' and the borrower agrees, the borrower is liable if he sends it and it dies on the way.<br>If the owner sends the cow with his own Canaanite servant, the borrower is not liable if the cow dies on the way after it is sent. This law applies even if the borrower consents. The rationale is that the servant is considered to be an extension of his master's physical person. Thus, the cow has never left its owner's domain.",
+            "The following rules apply when a person borrows a cow from a colleague, the borrower tells the owner: 'Switch it with a stick, and it will come on its own accord,' and the owner follows his instructions. The borrower is not liable until the cow enters his domain. If it dies on the way, he is not liable.<br>Similar laws apply when the borrower returns the animal to its owner. If he sends it with another person and it dies before it enters the owner's domain, he is liable, because it is still the borrower's responsibility. If he returned it with another person with the consent of the owner and it died, he is not liable. If he returned it with his own Canaanite servant, and it died on the way, he is liable, even if the owner consented. The rationale is that the servant is considered an extension of his master's physical person. Thus, the cow has never left the borrower's domain.<br>When does the above apply? When the borrower returned the animal during the time for which it was lent out. If, however, he returns it after the end of the time for which it was lent out, he is not liable if it dies on the way. For once the time for which it was lent out has concluded, the laws of borrowing no longer apply, and the person who had borrowed the animal is considered a paid watchman. Therefore, if the animal is taken captive or dies after the period for which it was lent out has concluded, the person who had borrowed the animal is not liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rules apply when a person borrows a cow from a colleague, the animal dies, and a dispute arises between the owner and the borrower concerning the circumstances of its death. For example, he borrowed it for half a day and rented it for half a day, borrowed it for one day and rented it for one day, or he borrowed one animal and rented another and one of the animals dies. The owner says: 'The borrowed animal died,' 'It died on the day it was borrowed,' or 'It died during the time it was borrowed,' and the borrower says: 'I don't know,' we follow the principle: When a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. This principle also applies if the borrower says: 'The rented ox died,' 'It died on the day it was rented,' or 'It died during the time it was rented,' and the owner said: 'I don't know,' or they both said: 'I don't know.'<br>If the owner cannot bring proof that the borrowed ox died, the renter must take an oath that the rented ox died or that he does not know, and he is freed of liability.<br>If the owner claims that the borrowed ox died, and the the watchman claims that the rented ox died, the watchman must take an oath that the rented ox died in an ordinary manner as he claims. Because of the convention of <i>gilgul sh'vuah</i>, he must also include in his oath that it was the rented ox that died.",
+            "The following rules apply when a person borrows two cows from a colleague, borrowing them for half the day and renting them for half the day, and the cows die. If the owner claims 'They died during the time that they were borrowed,' and the watchman replies: 'One did die during the time it was borrowed, but I don't know about the other one,\" since the watchman is not able to take an oath that denies the owner's claim, he must make restitution for the two cows.<br>Similar rules apply if the owner gave the watchman three cows, two were borrowed and one was rented and two cows died. If the owner claims: 'It was the two borrowed cows that died,' and the watchman replies: 'Certainly, one of the borrowed cows died, but I do not know whether the second cow that died was the borrowed one or the rented one,' since the watchman cannot take an oath that denies the owner's claim - for he says that he does not know which one died - he must make restitution for the two cows.<br>In <i>Hilchot To'en V'Nit'an</i>, it is explained how and for which reasons a defendant is required to pay in this law and in all similar cases where a defendant is not able to take an oath."
+        ],
+        [
+            "The following law applies when a person entrusts an article to a colleague without charge, and it is lost or stolen. The watchman is required to take an oath that the entrusted article was lost or stolen. He is then freed of liability, as Exodus 22:6-7 states: 'If it is stolen from the person's house..., the owner of the house shall approach the court and take an oath that he did not extend his hands to his colleague's undertakings.'<br>When he takes that oath, based on the convention of <i>gilgul sh'vuah</i>,the watchman must also include in the oath:<br>a) that he was not negligent, but rather guarded the article in the ordinary manner watchmen do, and<br>b) that he did not use the article for his personal use before if it was stolen. For if the article was stolen after he used it for his own purposes, he is responsible for it.",
+            "Since the Torah freed an unpaid watchman from responsibility when an article was stolen, we can certainly infer that he is freed of responsibility when the entrusted object is destroyed by major factors beyond the watchman's control; for example, an animal was injured, taken captive or died.<br>This leniency applies provided that the watchman does not misappropriate the entrusted article. If, however, he misappropriates the entrusted article, he is liable even though it is destroyed by forces beyond his control.<br>What is meant by 'in the ordinary manner watchmen do'? Everything depends on the entrusted article. There are certain entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a gatehouse - for example, beams and rocks. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a courtyard - for example, large packages of flax and the like. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a house - for example, dressings and garments. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a locked chest or a locked cabinet - e.g., silk clothes, silver objects, golden objects, and the like.",
+            "When a watchman placed an object in an inappropriate place and it was stolen from there or lost, he is considered negligent and is required to make restitution. This law applies even if it was destroyed by forces beyond the watchman's control - e.g., a fire broke out and consumed the entire house . It makes no difference whether the watchman placed the entrusted article together with his own property or not. If the place is fit for safekeeping, he is not liable. If it is not fit for safekeeping, he is liable. He may be careless with his own property. He does not have the right to treat another person's property in that manner.",
+            "The only appropriate way of guarding silver coins and <i>dinarim</i> of gold is to bury them in the ground, placing at least a handbreadth of earth over them, or to hide them in a wall within a handbreadth of the ceiling.<br>They should not be hidden in the midst of the wall, lest the thieves check thereand steal them. Even if a person locked them securely in a chest or hid them in a place where a person would not recognize or be aware of them, he is considered negligent and is liable to make restitution.<br>Several men of understanding have ruled that the same rules apply with regard to any object that is light and will not be destroyed speedily in the ground - e.g., slabs of silver. Needless to say, this applies to slabs of gold and to jewels. The only appropriate way of guarding such objects is in the ground. I tend to support this ruling.",
+            "When a person entrusts money to a colleague on Friday afternoon between the setting of the sun and the appearance of the stars, the watchman is not obligated to undertake the difficulty of burying it until Saturday night. If, however, he delayed burying it on Saturday night and before he buried it that night, it was stolen or destroyed by factors beyond his control, he is liable. If he is a Torah scholar, the watchman is not liable if he waits until after <i>havdalah</i> to bury it.",
+            "When a person entrusts money to a colleague on a journey to bring to his home, or sends money with him from one place to another, the money must be bound in a packet and held in the watchman's hand or tied on his stomach opposite his faceand carried in this fashion until he reaches his home and buries it in the appropriate manner. If he did not tie it in this manner, even if the money was lost because of factors beyond the watchman's control, he is liable. The rationale is that at the outset, he was negligent.<br>An incident once occurred concerning a person who entrusted money to a colleague. The colleague placed the money in a partition made from reeds. The money was hidden in the midst of the partition and was stolen from there. When the matter was brought to the Sages, they said: Although this is an excellent manner of guarding to prevent theft,it is not a proper place to guard money in the event of fire. Since he did not bury it in the ground or the walls of a building, he is considered negligent. Whenever a person is negligent in his care for the article at the outset, even if it is ultimately destroyed by forces beyond his control, he is liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following law applies when a person entrusts either articles or money to a colleague. Should the owner demand of the watchman: 'Give me my entrusted article,' and the watchman tells him: 'I do not know where I placed the entrusted article,' or 'I do not know where I buried the money. Wait; I will look for it, find it and return it to you,' he is considered negligent and is required to make restitution immediately.",
+            "Whenever a person entrusts either articles or money to a colleague, he entrusts them with the understanding that they may be placed in the care of the person's wife, children or other members of his household who are above the age of majority. If, however, the watchman gave the entrusted article to his sons or the members of his household who are below majority, his servants - whether they are above or below majority - or one of his relatives who does not dwell in his home and is not dependent on his larder - needless, to say, this applies if he gives the article to a stranger - he is considered negligent and is required to make restitution, unless the second watchman brings proof that he was not negligent, as we have explained.<br>An incident occurred with regard to a person who entrusted money to a colleague. The watchman gave the money to his mother, who hid it but did not bury it. Our Sages ruled: The watchman is not liable to pay, because he gave the money to his mother, and whenever a person entrusts an article to a colleague, he entrusts it with the understanding that it may be placed in the care of his sons or the members of his household.<br>Even though the watchman did not tell his mother that the money was not his, but had been entrusted to him, he is not liable, for he could claim: 'Certainly, she would have cared for it more carefully if she thought it belonged to me.' Similarly, his mother is not liable, because he did not tell her that the money was entrusted to him.<br>Our Sages ruled: The watchman must take an oath that the money that was entrusted to him was the money that he gave his mother, and the mother must take an oath that she hid it and it was stolen. Afterwards, they are both absolved of liability. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "From the above, one may conclude that should a watchman give an entrusted article to his wife or to the members of his household and inform them that it was an entrusted article, if they did not guard it in a manner appropriate for a watchman, they are liable to pay the owner, and the person originally appointed as a watchman is not liable. The rationale is that whenever a person entrusts either articles or money to a colleague, he entrusts them with the understanding that they may be placed in the care of the person's wife or children.<br>An incident occurred with regard to a person who entrusted hops to a colleague. That colleague had other hops in his possession. The colleague told his attendant: 'Place these hops into the beer.' The attendant erred and took the hops that had been entrusted instead.<br>The Sages ruled that the attendant is not liable, because the watchman did not tell him: 'Place these hops, and do not place those hops.' Therefore, the attendant thought that he was merely recommending one pile, but not insisting on it. The owner is also not liable, because he instructed him to take the hops from his own pile. He is required to make restitution only for the benefit he received. Therefore, if the beer becomes vinegar, he is not liable to pay anything. Regardless of the outcome, the watchman is required to take an oath that these in fact were the circumstances. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "If money designated to be given to the poor or to be used for the redemption of captives was given to a person, he was negligent in guarding it and it was stolen, the watchman is not liable. This is derived from Exodus 22:6, which states: \"If a man gives money or articles to his colleague to watch....\" The wording implies that obligations determined by the verse apply when the money or the article was given to watch, but not when it was given to divide among the poor. This decision is rendered, because there is no one to claim the money as his own.<br>Even if the thieves attacked the person and he saved himself by giving them the money designated for the redemption of captives, he is not liable. There is no greater redemption of captives than this.<br>When does the above apply? When the money was not entrusted to him for the sake of the poor people of a particular place or a designated group of captives. If, however, the money was designated for a particular group of poor people or captives, and is thus set aside for them, it is considered to be money that people can claim. Therefore, the watchman must pay if he was negligent, or take an oath that he was not negligent, as is required of all watchmen.",
+            "The following rules apply when a person entrusts money or valuable articles to a colleague, thieves come and attack him and he gives them the entrusted article before offering any of his other property to save himself. If the person has the reputation of being wealthy, he is liable. The rationale is that we may presume that the thieves came because of the watchman. Thus, he is saving himself with money belonging to a colleague. If the watchman does not have the reputation of being wealthy, we presume that the thieves came only because of the entrusted article. Hence, the watchman is not liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rules apply when a person entrusts articles or fruit to a colleague. If thieves come and steal the entrusted article in his presence and he remains silent, he may be held liable. If people would have come and rescued the entrusted article had he called out, he is considered negligent for remaining silent and he is obligated to make restitution. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following laws apply when two people entrusted money to a colleague, one 100 <i>zuz</i> and the other 200 <i>zuz</i>, both claim to have entrusted the 200 <i>zuz</i>, and the watchman does not recall which one deposited 200, and which one 100. Each of the claimants must take an oath that he was the one who deposited the 200 <i>zuz</i> He may then collect the money he claims, as is the law with regard to any person who takes an oath and collects his due. The watchman must pay each claimant 200, losing 100 <i>zuz</i> from his own resources. The rationale is that he was negligent, for he should have written down the name of each person on the packet that he entrusted.<br>Therefore, if the two people together brought him the 300 <i>zuz</i> in a single packet, and afterwards each claims that the 200 belongs to him, the watchman is not considered negligent if he does not remember who brought the larger sum. He should give each one a <i>maneh</i>, and the balance should remain in the watchman's possession forever, or until one of them acknowledges the other's claim. The rationale is that the watchman can explain: \"I saw that you two were not precise with each other, as indicated by the fact that you brought the money to me in a single packet. Therefore, I did not trouble myself to know and continuously remember who owned 100 and who owned 200.\"<br>Similar laws apply if two people entrusted one watchman with two utensils, one large and one small, each one claimed to be the owner of the larger utensil, and the watchman did not remember to whom it belonged. Each of the claimants must take an oath supporting his claim. The watchman must then give one of them the larger utensil, and the value of the larger one to the other. The smaller utensil remains his.If the two brought the two in a single container, he should give the smaller utensil to one and the worth of that utensil to the other. He may keep the remainder in his possession until one claimant acknowledges the other's claim or until eternity.<br>Similar laws apply if only one article was entrusted, and two people claim it as their own and the watchman says, \"One of you is the owner, but I do not know which one.\" He must pay both of them. Similarly, when two people each entrust an animal to a shepherd, and one animal dies, if the watchman does not know whose animal died, he must make restitution to both of them. If they placed them in his herd without informing him, he may place one animal between them and depart. That animal shall remain until one acknowledges the other's claim or until they desire to divide it.",
+            "When a person entrusts produce to a colleague, the watchman should not mix it together with his own produce. The following rules apply if the watchman transgressed and mixed the produce together. He should calculate the quantity of produce entrusted to him, see how much produce was lacking from the entire amount and estimate the amount of loss suffered by the entrusted produce. He should return this amount to the owner after he takes an oath.<br>If the watchman made use of the combined quantity of produce and did not know how much he used, he should subtract the standard norm before returning the produce. For example, for wheat and for shelled rice, he should subtract four and a half <i>kabbin</i> for every <i>kor</i>; for barley and for millet, he should subtract nine <i>kabbin</i> for each <i>kor</i>; and for buckwheat, flax seeds in their stalks and unshelled rice, he should subtract three <i>se'ah</i> for each <i>kor</i>.<br>When does the above apply? When the original measurement of the produce was made at harvest time, and it was returned during the harvest time. If, however, the watchman returns the produce in the rainy season, he should not make a deduction because of spoilage, for the produce swells.<br>Similarly, a watchman may deduct a sixth of a quantity of wine entrusted to him and three <i>lugin</i> for every 100 <i>lugin</i> of oil entrusted to him, one and half <i>lugin</i> for dregs and one and a half <i>lugin</i> for absorption. If the oil was refined, the watchman should not make a deduction for dregs. If the containers are old, he should not make a deduction for absorption.",
+            "When a person entrusts produce that has not been measured to a watchman, and the watchman mixes it together with his own produce without measuring it, the watchman is considered negligent.<br>If the owner of the fruit says, \"There was this and this amount of produce entrusted,\" and the watchman says, \"I don't know how much there was,\" he is liable. For he is obligated to take an oath and yet cannot take the oath. My teachers, Rav Yosef HaLevi and his teacher, ruled in this manner.<br>Similarly, whenever a watchman is obligated to pay, but does not know how much he is obligated to pay, if the owners say: \"It was worth such and such,\" they may collect this amount without taking an oath. This law applies provided the owner claims a sum or an object that he can be presumed to possess. The watchman may have a ban of ostracism issued against anyone who expropriates more than his due.<br>What is the rationale for this law? Consider: The owner entrusted a purse full of gold coins to the watchman, and the watchman was negligent. The owner says, \"It contained 200 <i>dinarim</i>, and the watchman says, \"It certainly contained <i>dinarim</i>, but I do not know how much it contained.\" Thus, a claim is being issued for 200. The watchman admits a portion of the claim, and does not know about the remainder of the claim. He is thus obligated to take an oath, but cannot. Hence, he is required to pay, as will be explained.",
+            "The following rules apply when a person's father died, leaving him a closed sack. The heir entrusted it to a colleague for safekeeping, the colleague was negligent in its care, and it was destroyed. The depositor says, \"I don't know what it contained. Maybe it contained pearls.\" Similarly, the watchman states: \"I don't know how much I am obligated to pay. Maybe it was filled with pieces of glass.\"<br>I maintain that the ruling in this instance is that, as our Sages required, the watchman should take an oath that the entrusted object is no longer in his domain. He should include in this oath that he does not know whether it was worth more than a specific amount. He must then pay the amount that he admits that it was worth. Similar laws apply in all analogous situations.<br>An incident occurred concerning a person who entrusted a closed sack to his colleague. The latter was negligent in its care, and it was lost. The owner said, \"It contained gold jewelry, pearls and the like.\" The watchman replied: \"I don't know. Perhaps all it contained were pieces of scrap metal or sand.\"<br>Our Sages ruled: \"The owner of the entrusted article may take an oath supporting his claim, and then collect the sum he claims, provided he claims a sum that he could be presumed to have entrusted to him.<br>Why must the owner of the entrusted article take an oath in this instance? Because in this instance, the watchman is not obligated to take an oath. For even if the watchman were to admit and say: \"I am definitely certain that it contained scrap metal,\" and the owner claimed: \"It contained pearls,\" the watchman could take a <i>sh'vuat hesset</i> and be freed of obligation. This resembles a case where the plaintiff demands wheat and the defendant admits owing barley. The same laws apply in all analogous situations. The fundamental principles upon which these laws revolve will be explained in <i>Hilchot To'en V'Nit'an</i>."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when an unpaid watchman says, \"I desire to pay and not to take an oath: If the entrusted article is of a uniform type and it is possible to purchase such articles in the market-place - e.g., produce, reams of wool and flax that are entirely uniform, beams on which images have not been carved, or the like- he may pay the value of the article and be excused from taking an oath.<br>If, however, the entrusted article was an animal, a decorated garment, a utensil that had been fixed, or an article that is not easily available to purchase in the market place, we suspect that the watchman coveted it for himself. We therefore require him to take an oath as instituted by our Sages, while holding a sacred article, that the entrusted object is no longer in his possession. Afterwards, he must make restitution.<br>The same law applies to other watchmen - e.g., a borrower who says that an entrusted animal died or was stolen, or a paid watchman, or a renter who says that an entrusted article was stolen or lost. Even though they are obligated to pay, they are required to take an oath that the article is no longer in their possession. Afterwards, they must make financial restitution for the entrusted animal or article. The rationale is that we suspect that the watchman coveted it for himself.<br>If the owner claims that the entrusted article was worth more than the watchman admits, he must also include in his oath that it was worth only such and such. Thus, every watchman who takes the oath required of watchmen must include three matters in the oath:<br>a) that he cared for the article in a manner appropriate for a watchman;<br>b) that this and this happened to the article and it is no longer in his domain; and<br>c) that he did not use the article for his own purposes before the event that absolves him of responsibility took place.<br>If he desires to make financial restitution, he must take an oath that the article is no longer in his domain and include in his oath that it is worth such and such.",
+            "When accepting an article for safekeeping, a watchman may stipulate that he will not guard the articles in a manner appropriate for a watchman; instead: \"Money that is entrusted to me, I will keep in the corner of my house,\" or the like.<br>The following rule applies if the watchman claims that he made such a stipulation and the owner agreed, and the owner claims that such a stipulation was never made. The watchman's claim is accepted. This applies even if the owner entrusted it to him in the presence of witnesses. The rationale is that since he could have claimed: \"I guarded it in a manner appropriate for a watchman, but it was destroyed by forces beyond my control,\" we accept his claim that he made such a stipulation. Therefore, he must take an oath that he did not use the article for his own purposes, that it is not in his possession, and that he had made such a stipulation.",
+            "When an unpaid watchman brings proof that he was not negligent, he is not required to take an oath. We do not suspect that he used the article for his own purposes before it was lost.<br>If the owner of the entrusted article brings proof that the watchman was negligent, the watchman must make restitution. If he claims that the owner had agreed to his stipulation that he not be required to guard the article in the manner required by witnesses, his claim is not accepted. The rationale is that there are witnesses who testify that he was negligent.",
+            "When a person entrusts an article to a colleague in the presence of witnesses, there is a disagreement between the owner and the watchman, and the witnesses testify that the article that we see is the article that was entrusted in their presence, the watchman cannot claim: \"Afterwards, I purchased it from him,\" or \"He gave it to me as a present.\"<br>Therefore, if the watchman dies, the entrusted article may be expropriated from the orphans without an oath. Moreover, should a person come and tell an heir: \"I entrusted this and this article with your father,\" and give very explicit signs to identify the article, if the entrusted article is found as he described it, and the judge knows that the deceased was not likely to have such an article, the judge may award the article to the person who identified it with the signs.<br>This law applies provided the person who claims that the article is his would not frequently visit the deceased. If, however, he would frequently visit him we do not award him the article. We suspect that perhaps it belongs to another person, and the claimant merely became familiar with its identifying characteristics.<br>If witnesses come and testify that the deceased is not likely to have owned the article, we do not expropriate the article from the orphans because of their testimony. For their estimation of the deceased's financial capacity is not necessarily that of the judge, and the judge should follow only information that he feels that he can rely only, as will be explained in <i>Hilchot Sanhedrin</i>.<br>An incident occurred concerning a person who entrusted sesame seeds to a colleague in the presence of witnesses and later came to claim them. The watchman replied: \"I returned them.\"<br>The owner answered: \"They were of this and this measure and they are now held in your jug.\"<br>The watchman responded: \"I returned yours, and these are others.\"<br>The Sages ruled that the sesame seeds should not be expropriated from his possession, for perhaps these sesame seeds belonged to the watchman. Instead, the watchman is required to take an oath while holding a sacred object that he returned the entrusted object, as we have explained.",
+            "The following rules apply when the owner of an entrusted object asks for the return of that object and the watchman gives it to him, but a difference of opinion arises between them. For example, the owner claims: \"This is not the article I entrusted, but a different one,\" \"My article was whole, and you broke it,\" \"It was new and you used it,\" or \"I entrusted 100 <i>se'ah</i> to you, and there are only 50 here.\" The watchman responds to these claims, saying: \"This is the article you personally deposited. You will be taking what you gave me.\"<br>In all such instances, the watchman is required merely to take a <i>sh'vuat hesset</i>, as is required of others who must take oaths in response to such claims. For a watchman is not obligated to take the oath required of watchmen mentioned in the Torah unless he admits accepting responsibility for the very article that the owner claims, but asserts that it was stolen, it died, or it was captured.<br>The general principle is: When a watchman makes a claim that absolves him from payment, he is required to take the oath required of watchmen. If, however, he says, \"This is the article that you lent me,\" \"... hired to me,\" or \"... paid me for watching,\" and the owner claims that the article he seeks to return is not the one given or that it was changed from its original state, the renter is required to take merely a <i>sh'vuat hesset</i>, or a Scriptural oath if he admits a portion of the plaintiff's claim.<br>What is implied? If the owner claims: \"I entrusted 100 <i>se'ah</i> to you,\" and the watchman claims: \"You only entrusted 50,\" he is required to take a Scriptural oath, because he admitted a portion of the claim, not because it is the oath required of a watchman. If the owner claims: \"I entrusted 100 <i>se'ah</i> of wheat to you,\" and the watchman claims: \"You entrusted only 100 <i>se'ah</i> of barley,\" he is merely required to take a <i>sh'vuat hesset</i>, as others who would have to take an oath with regard to this claim."
+        ],
+        [
+            "When a person entrusts produce to a colleague, the watchman should not touch it even though its quantity is dwindling and diminishing.<br>When does the above apply? When it is diminishing at the ordinary rate that could be expected each year. If, however, the amount is diminishing beyond the ordinary norms, the watchman should sell the produce in the presence of a court. It is as if he were returning a lost object to the owner.<br>When he sells the produce, he should sell it to priests at the price at which <i>terumah</i> is sold, for perhaps the owner designated it as <i>terumah</i> or <i>terumat ma'aser</i> for other produce.",
+            "When a person entrusts produce to a colleague and it spoils, honey that becomes ruined, or wine that sours, the watchman should perform a service to the owner and sell the entrusted object in the presence of a court.<br>This law applies even though the loss reached its limit and the produce would not spoil further, for the containers and the baskets would continue to spoil.",
+            "When a person entrusts leaven to a colleague and the Pesach holiday arrives, the watchman should not touch the produce until the fifth hour on the morning of the fourteenth of Nisan. After that, he should sell it in the market place at that hour, for it is like he is returning a lost object to the owner.<br>The same law applies to other entrusted objects. A watchman should not touch them even though he certainly knows that their value will diminish at this and this time, or they will be seized by the king, lest the owner come beforehand and take his property.",
+            "When a person entrusts a Torah scroll to a colleague, the watchman should roll the scroll once every twelve months. It is permitted for him to open it and read it while rolling it. He should not, however, open it for his own purposes and read. The same law applies with regard to other scrolls. If the watchman opened the scroll, read it and rolled it for his own purposes, he is considered to have misappropriated the entrusted article and is liable if it is destroyed by forces beyond his control.<br>If the owner entrusted a woolen garment to a colleague, he should shake it out once every 30 days. The same principles that apply with regard to lost objects apply to entrusted objects. He should care for other entrusted objects in a similar way; this is an obligation incumbent upon him, like the return of a lost article to its owner.<br>When does the above apply? With regard to an entrusted object whose owner has traveled overseas. If, however, the owner was together with the watchman in that same land, the watchman should not touch the entrusted object even though it is being ruined.",
+            "Whenever a person sells an entrusted object under the supervision of a court, he must sell it to others and may not purchase it himself, lest suspicion arise. The money should be kept in his possession, and he has the right to make use of it. Therefore, he is considered to be a paid watchman with regard to these funds even though he did not make use of them.",
+            "The following rules apply when a person entrusts money to a storekeeper or a moneychanger. If the money was bound in a bag and sealed or tied with an unordinary knot, the storekeeper or the moneychanger should not use it. Therefore, if it became lost or was stolen, he is not responsible for it.<br>If the money was neither sealed nor tied in an unordinary manner, even though it is bound in a bag, the storekeeper or the moneychanger has the right to use the money. Therefore, he is considered to be a paid watchman, and if it is lost or stolen, he is responsible for it. If it is lost due to forces beyond his control - e.g., they were taken by armed thieves - he is not liable.",
+            "When does the above apply? Before the storekeeper or the moneychanger used them. If, however, he does use the money, he is responsible for it until he returns it to the owner, as for any other loan in the world.",
+            "When a person entrusts money to a householder, whether it is bound or not, the watchman may not use it. Therefore, if it became lost or was stolen, he is not responsible for it, provided he buries it in the ground, as has been explained.",
+            "The following rules apply when a person entrusts a jug to a colleague regardless of whether or not the owner of the jug designated a specific place where he could put the jug down. If the watchman moved the jug for his own purposes, he is liable, whether the jug was broken in his hand or after he returned it to the place designated for it. If he moved it for the sake of the jug, he is not liable - whether the jug was broken in his hand or whether it was broken after it was put down in a different place.",
+            "One should not accept entrusted articles from married women, from servants or from children. If a person accepted an entrusted object from a woman, he should return it to her. If she dies, he should return it to her husband. If he accepts an entrusted object from a servant, he should return it to him. If he dies, he should return it to his master. If he accepts an entrusted object from a child, he should buy a Torah scroll for him or a date palm so that he can eat its fruits.<br>With regard to all the above individuals, the following principles should be adhered to if, at the time of their death, they said, \"The entrusted article belongs to so and so.\" If the watchman would accept their word, he should act upon their instructions. If not, he should return the entrusted article to their heirs.",
+            "One may demand the return of an entrusted object or an object that was lost and discovered only in the original place.<br>What is implied? If he entrusted the article to him in Jerusalem, he cannot demand its return in Nov. If the watchman returns it to him in Nov, he must accept it.<br>If a person entrusted an article to a colleague in a settled community, and that colleague brought the entrusted article with him to the desert, the owner is not required to accept it from him. Instead, the owner may tell the watchman: \"You are responsible for it until you return it to me as settled land, just like I entrusted it to you in a settled land.",
+            "A question arose when a person entrusts an article to a colleague and then journeys overseas, and afterwards, the watchman also desires to travel overseas or depart in a caravan. There is an authority who ruled that if the watchman brings the entrusted article to the Jewish court, he is absolved of his responsibility.<br>These are well-reasoned words. For we do not imprison the watchman in this city because of the object entrusted to him by the person who departed overseas. The watchman cannot take the entrusted article with him, lest it be destroyed by factors beyond his control. The court should then entrust the article to a faithful person. This is like returning a lost object to its owner."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when a person entrusts an animal or articles to a colleague, and they were lost or stolen. If the watchman says, \"I will pay,\" because he does not desire to take an oath, he acquires the rights to certain profits that come because of the article.<br>If the thief is discovered, he must pay twice the value of the article. If he slaughtered it or sold it, he should pay four or five times the value of the stolen animal. To whom should restitution be made? To the person who has the rights to the article i.e., the watchman, for he said that he would make restitution.<br>If the animal itself is returned, it should be returned to the owner - it, its shearings and its offspring. For the watchman does not acquire the profits that come from its body, but only the profits that come because of outside factors. We have already explained that the thief is required to return only the shearings and the offspring that preceded the owner's despair of the recovery of his property.<br>If the watchman took the oath because he did not desire to pay, and afterwards the thief is discovered, the thief must pay twice the value of the article. If he slaughtered it or sold it, he should pay four or five times the value of the stolen animal. To whom should restitution be made? To the owner of the entrusted article.<br>Similarly, when a person rents a cow from a colleague and it is stolen, if he says, \"I am willing to pay and I will not take an oath,\" if the thief is discovered afterwards, he should pay double or four or five times to the renter. For had the renter desired, he could have taken an oath that the cow was stolen in a manner in which he could not control, and he would be released from liability.",
+            "When an unpaid watchman says, \"I was negligent,\" he acquires the right to the double payment because he obligated himself to make restitution. For had he said, \"It was stolen,\" or \"It was lost,\" he would not have been liable. Similarly, when a paid watchman or renter says, \"It was stolen,\" he acquires the right to the double payment because he obligated himself to make restitution. For had he said, \"It died,\" he would not have been liable.<br>A borrower, by contrast, does not acquire the right to the double payment until he makes restitution on his own initiative. If afterwards the thief is discovered, he makes the payment of four or five times the animal's value to the borrower.",
+            "Whenever a watchman acquires the rights to the double payment, he also acquires the rights to any profit that comes as a matter of course.<br>What is implied? A person entrusts four <i>se'ah</i>, worth a <i>sela</i>, to his colleague. They were stolen or lost. The watchman says, \"I will pay a <i>sela</i>; I do not desire to take the oath.\" If they were later discovered and at that time were worth four <i>sela'im</i>, they are granted to the watchman. He, however, is required to pay only a <i>sela</i>.<br>When does the above apply? When the watchman did not trouble the owner to undertake legal process to recover his money. Different rules apply, however, if the watchman admits that he was negligent and the court required him to pay, but he did not do so willingly and had to be compelled by the court, and it had to expropriate the money from him. If, afterwards, the thief is found or the entrusted article is discovered, it should be returned to the owner in its present condition. The money that was expropriated from the watchman should be returned to him. If the court expropriated utensils or land from the watchman after evaluating them, the watchman's utensils or land should be returned to him.",
+            "When the owner demanded the return of the entrusted article from a watchman, the watchman took an oath to free himself of responsibility, but made restitution regardless, if the thief was discovered afterwards, since the watchman made restitution willingly, he acquires the right to the double payment.<br>This applies despite the fact that at the outset, he troubled the owner to take him to court until he took an oath. Similarly, if at first the watchman said, \"I will not pay,\" and then he said, \"I will pay,\" he acquires the right to the double payment.",
+            "All the following situations represent questions left unresolved by the Talmud: The watchman said, \"I will pay\" and then said, \"I refuse to pay\";<br>the watchman said, \"I will pay\" and then died, and his children said, \"We refuse to pay\";<br>the owner was not able to demand payment from the watchman before the watchman died; he demanded payment of his sons and they paid;<br>the sons of the watchman paid the sons of the owner;<br>the watchman paid half the sum;<br>he borrowed two cows and paid for one of them;<br>he borrowed from partners and paid one of them;<br>partners borrowed and one of them paid;<br>he borrowed from a woman and paid her husband;<br>a woman borrowed and her husband paid.<br>There is unresolved doubt with regard to all the above instances. The ownership of the money is in doubt, and it is not in the hands of either of them. Therefore, the double payment or the increase in the value of the entrusted article is divided between the owner and the watchman. If, however, one of them took the initiative and seized the entire amount, it should not be expropriated from his possession. This applies even in the diaspora.",
+            "When the entrusted article was stolen in a manner beyond the watchman's control, and afterwards the thief was discovered, both an unpaid watchman and a paid watchman must lodge a legal claim against the thief. The watchman is not required to take an oath.<br>The following rules apply when the watchman hurried and took the oath before the thief was discovered, and then the thief was discovered. If he is an unpaid watchman, he may remain content with his oath if he desires. If he desires, he may lodge a legal claim against the thief. If he is a paid watchman, he must lodge a legal claim against him.<br>There is a question when an animal that was deposited as an entrusted article is stolen in a manner beyond the watchman's control and then returned by the thief to the watchman's house, and it dies there because of the watchman's negligence. There is an unresolved question whether his responsibility as a watchman was concluded when the article was stolen, and hence he is absolved of liability or his responsibility did not conclude. Hence, the watchman is not required to make restitution. If the owner seizes the animal's worth, it is not expropriated from his possession."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/English/merged.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Borrowing_and_Deposit",
+    "text": [
+        [
+            "When a person borrows utensils, an animal or other movable property from a colleague, and it is lost or stolen, or even if it is destroyed by factors beyond his control - e.g., an animal is injured, taken captive or dies - the borrower is required to make restitution for the entire worth of the article, as stated in Exodus 22:13: \"If a person borrows an animal from a colleague and it will become injured or die, and the owner is not with him, he must make financial restitution.\"<br>When does the above apply? When the loss due to factors beyond his control does not take place while the borrower is working with the animal. If, however, a person borrows a colleague's animal to plow, and it dies while plowing, the borrower is not liable. If, however, the animal dies before he plowed with it or after he plowed with it, or he rode upon it or threshed with it and the animal died while he was threshing or riding, the borrower is liable to make financial restitution. Similar laws apply in all analogous situations.<br>Similarly, if a person borrows an animal to travel to a particular place and the animal dies under him on that journey, he borrows a bucket to fill water with it and it falls apart in the cistern while he is filling it, he borrows a hatchet to split wood and it breaks because of the chopping while he is splitting the wood, he is not liable. Similar laws apply in all analogous situations. The rationale is that he borrowed the article solely to perform this task, and he did not deviate from his original request.",
+            "The following rules apply when a person borrows an animal from a colleague, it dies, and the borrower claims that it died while in the midst of work. If he borrowed it to travel to a place where people are commonly present, he must bring witnesses who testify that it died or it was destroyed by forces beyond his control while he was working with it, and he did not deviate from his original request. He is then freed of liability. If he does not bring proof, he is liable.<br>Different rules apply when a person borrows an animal to fill up the earth in his ruin, i.e., a place where it is not common for witnesses to be present, or he borrowed a bucket to fill the cistern in his house and the bucket was destroyed in the cistern. If he brings proof that the animal or the object was destroyed in the process of performing the task for which it was borrowed, he is not liable even to take an oath. If he cannot bring proof, he must take the oath required of watchmen that the animal died during the performance of the task for which it was borrowed. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When a person borrows a utensil from a colleague and it breaks, the utensil is evaluated in the same way as a utensil one damages is evaluated. We evaluate how much the object was worth while it was complete and how much it is worth in its present state. The borrower returns the broken utensil or the injured animal to the owner and makes financial restitution for the damages. Similarly, if the animal dies, he may return the carcass and make restitution for the animal's decrease in value.",
+            "When a person borrows an animal, he becomes liable to provide it with food from the time he performs <i>meshichah</i> until the conclusion of the time for which he borrowed it. If its meat depreciates in value, he is liable to pay for that reduction. If its meat depreciates in value because of the work the animal performs, he is not liable. He must, however, take the oath required of a watchman, swearing that it depreciated because of the work.",
+            "When a person borrows an article or an animal from a colleague without making any stipulation, the lender may require him to return it at any time. If he borrowed it for a set time, once he performs <i>meshichah</i> with it, he acquires it, and the owner may not compel the borrower to return it from his possession until the conclusion of the period for which it was borrowed. Indeed, even if the borrower dies, his heirs are entitled to continue using the borrowed article until the conclusion of the period for which it was lent out.<br>This concept can be appreciated by logical deduction. A purchaser acquires the body of the article he purchases forever in return for the money he gave. The recipient of a present acquires the body of the article he receives forever, although he did not give anything. Similarly, a renter acquires the body of an article for the sake of deriving benefit from it for a limited time in return for the money he gave. And a borrower acquires the body of an article for the sake of deriving benefit from it for a limited time without giving anything. Thus, just as the giver of a present resembles a seller in that he cannot retract his gift forever, so too, a person who lends an article resembles one who hires it out, in that he cannot retract in the midst of the term of the agreement.<br>When a father leaves his sons a cow that he had borrowed and it dies, they are not liable for the loss its owner suffers. If they thought that it belonged to their father and they slaughtered it and ate it, they are required to pay the price of its meat at a low price. If their father left them an estate, and the borrowed cow died or was slaughtered by them, they must pay its worth from the estate.",
+            "When a person borrows a utensil for the sake of performing a particular task, the person who lent it cannot force the borrower to return it from his possession until the borrower performs that task. Similarly, if he borrows an animal in order to travel to a particular place, the owner may not compel the borrower to return it until he goes to that place and returns.",
+            "When a person asks a colleague: \"Lend me your spade to hoe this orchard,\" he is allowed to hoe only that particular orchard. He may not hoe another orchard with it.<br>If the borrower said: \"to hoe an orchard\" without describing it further, he may use it to hoe any orchard he desires. If he borrowed it to hoe his orchards, he may hoe all the orchards he owns. Even if the iron of the spade becomes entirely worn away while hoeing, it is sufficient for him to return the wooden handle of the hoe. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rule applies when a person borrows a utensil from a colleague to use and tells him: \"Lend me this item according to your generosity.\" That expression implies \"Don't lend it to me like others who lend out articles, but according to the goodness of your heart and your generosity, that you will not be concerned about the time, even if it becomes extended.\"<br>If a <i>kinyan</i> was established with the lender concerning this, the borrower may use the article without limit until it is no longer suitable to perform its function. He must then return its broken pieces or the remnants. The borrower may not, however, fix the utensil and thus make it useful again.",
+            "When a person asks a colleague: \"Lend me this stone tub of water,\" and it was destroyed, he may not rebuild it. If the borrower asks the owner: \"Lend me a stone tub,\" without any description, and it is destroyed, he may rebuild it.<br>If he asked him: \"Lend me the place of a stone tub,\" if a <i>kinyan</i> was established affirming this agreement, the borrower may build on the property of the lender until he constructs a stone tub that he may use to water his animal or irrigate his land, as he stipulated when speaking to the lender.",
+            "When a person borrows an inn from a colleague \"to spend the night,\" the intent is no less than one day. \"To spend the Sabbath,\" the intent is no less than two days. \"For marriage,\" the intent is no less than 30 days.<br>When a person borrows a garment from a colleague to visit a person in mourning, he may keep it for the time it takes to go and return. When a person borrows a garment to attend a wedding celebration, he may keep it for that entire day. If he borrows it for his own wedding, he may keep it for at least seven days."
+        ],
+        [
+            "When a person borrows an article while the owner is working with him, he is not liable, even if the article that he borrowed is stolen or lost through negligence, as Exodus 22:14 states: \"If the owner is with him, he need not make restitution.\" This applies, provided he asked the owner to work with him at the time he borrowed the article, as we have explained.<br>This leniency applies whether the borrower asked the owner to work for him as a favor or hired him, and whether he asked him to perform the same work as he performs with the article, he asked him or hired him to perform another task, or he had him perform any task in the world. Even if he told a colleague, \"Give me a drink of water,\" and the person asking for the water asked to borrow his colleague's animal, if the owner gives him a drink and lends him the animal, it is considered as if he lent him the animal while \"with the owner,\" and he is not liable.<br>If the borrower performed <i>meshichah</i> with the animal first, and afterwards the owner gave him to drink, this is not considered to be borrowing an article while the owner is working with the borrower. The same principles apply in all analogous situations.",
+            "When a person lent or rented out his animal to carry a burden and went out to help the borrower or the renter to help him load his burden on it, this is considered to be borrowing an article while the owner is working with the borrower. If he goes out with him to inspect the burden and to see that he was not overloaded, it is not considered borrowing an article while the owner is working with the borrower.",
+            "The following rules apply with regard to a teacher of young children, a person who plants trees for a city, a bloodletter for the city and their scribe. On the day any one of these individuals - or a person in a similar position - sits to perform the work of the city's inhabitants, if he lends or rents out an article to any of the people whose work he is performing, it is considered as if the owner is working with the borrower. Even if the watchman was negligent, he is not liable. If, however, one of these individuals borrowed or rented an article from one of the inhabitants of the city, he is liable in the event of damages. For they do not perform work for him.",
+            "When a teacher reads to his students at will, at the time he desires, whichever tractate he desires, they are obligated to come to him at all times, and even if he has already started studying one tractate with them, he has the license to switch from tractate to tractate, they are considered to be at his command, and he is not at their command. On the day of public study, when everyone comes to hear about the matters that concern the festival, he is considered to be at their command, and they are not at his command.",
+            "When a person tells his agent: \"Go out and work together with my cow,\" it is not considered as if the owner is working with the borrower. This is intimated by Exodus 22:14: \"If the owners are with him, he need not make restitution.\" The wording implies that verse refers to the owners themselves, and not their agents.<br>If by contrast a person tells his Canaanite servant: \"Go out and work together with my cow,\" it is considered as if the owner is working with the borrower. The rationale is that a Canaanite servant is considered an extension of the physical person of his master.<br>If the servant goes to work for the borrower without his master's consent, it is not considered as if the owner is working with the borrower.",
+            "When a person borrows an article from a woman, and her husband is performing a task for the borrower, it is not considered as if the owner is working with the borrower. The rationale is that the right to benefit from property is not equivalent to ownership of the property itself. And a woman's husband is entitled only to benefit from her property. He is not the owner.",
+            "When a husband borrows property from his wife or when partners borrow property from each other, it is considered as if the owner is working with the borrower. If one partner says to the other, \"Lend me property today, and I will lend you tomorrow,\" it is not considered as if the owner is working with the borrower.",
+            "When a person borrows property from a partnership and also asks one of the partners to work for him, or if partners borrow property and one of the partners asks the owner to work for him, there is an unresolved doubt whether it is considered as if the owner is working with the borrower or not. Therefore, if the animal dies, the borrower is not required to make restitution. If, however, the owner seizes the value of the article from property belonging to the borrower, it should not be expropriated from his possession. If the borrower was negligent, he is required to make restitution.",
+            "There is an unresolved doubt whether a person who borrows an animal to sodomize it, or to create an impression, or to perform work that is worth less than a <i>p'rutah</i>, or borrowed two cows to do work that is worth one <i>p'rutah</i> while the owner is working with him is considered as an instance when an object is borrowed while the owner is working with the borrower or not.",
+            "If a person borrowed an animal while the owner was working for him, and before he returned it, rented it for an additional period while the owner was not working for him, he is not liable if the animal is not returned. The rental is dependent on - and considered as an extension of - the borrowing.<br>There is, by contrast, an unresolved doubt with regard to all of the following situations:<br>The person rented the animal while the owner was working for him, and before he returned it, borrowed it for an additional period while the owner was not working for him.<br>He borrowed an animal while the owner was working for him, and before he returned it, rented it for an additional period while the owner was not working for him and then borrowed it again while the owner was not working for him.<br>Or he rented an animal while the owner was working for him, and before he returned it, borrowed it for an additional period while the owner was not working for him, and then rented it again while the owner was not working for him.",
+            "When a woman borrows an article from one person and then marries another man, her husband is considered a purchaser - not a paid watchman nor a borrower. Accordingly, if the borrowed article was an animal that died, the husband is not liable even though he used it throughout the time that it was borrowed.This ruling applies even if he was negligent. The rationale is that he is considered as a purchaser.<br>When the woman receives money, she is obligated to make restitution. If she notified her husband that the article is borrowed, he undertakes her responsibility.<br>In all the situations that we have defined as borrowing while the owner is working for the borrower, if a renter or a paid watchman were involved, it would be considered as a rental while the owner is working for the renter, and he would not be held liable. Conversely, in all the situations that are not defined as borrowing while the owner is working for the borrower, if a renter or a paid watchman were involved, it would not be considered a rental while the owner is working for the renter. And with regard to all the situations for which there are unresolved doubts whether it is considered to be borrowing while the owner is working for the borrower; so, too, there are unresolved doubts with regard to rentals."
+        ],
+        [
+            "When a person borrows a cow from a colleague and the colleague sends it to him with his own son, his agent or his servant, and it dies before it enters the borrower's domain, the borrower is not liable. This law applies even if the owner sends it with the son, the servant or the agent of the borrower.<br>If the borrower tells the owner: 'Send it to me with my son,' 'with my servant,' or 'with my agent,' or even 'with your Hebrew servant,' or 'with your agent,' the borrower is liable. This law also applies if the owner tells the borrower: 'I am sending it to you with your son,' 'with your servant,' 'with your agent,' 'with my son,' 'with my Hebrew servant,' or 'with my agent,' and the borrower agrees, the borrower is liable if he sends it and it dies on the way.<br>If the owner sends the cow with his own Canaanite servant, the borrower is not liable if the cow dies on the way after it is sent. This law applies even if the borrower consents. The rationale is that the servant is considered to be an extension of his master's physical person. Thus, the cow has never left its owner's domain.",
+            "The following rules apply when a person borrows a cow from a colleague, the borrower tells the owner: 'Switch it with a stick, and it will come on its own accord,' and the owner follows his instructions. The borrower is not liable until the cow enters his domain. If it dies on the way, he is not liable.<br>Similar laws apply when the borrower returns the animal to its owner. If he sends it with another person and it dies before it enters the owner's domain, he is liable, because it is still the borrower's responsibility. If he returned it with another person with the consent of the owner and it died, he is not liable. If he returned it with his own Canaanite servant, and it died on the way, he is liable, even if the owner consented. The rationale is that the servant is considered an extension of his master's physical person. Thus, the cow has never left the borrower's domain.<br>When does the above apply? When the borrower returned the animal during the time for which it was lent out. If, however, he returns it after the end of the time for which it was lent out, he is not liable if it dies on the way. For once the time for which it was lent out has concluded, the laws of borrowing no longer apply, and the person who had borrowed the animal is considered a paid watchman. Therefore, if the animal is taken captive or dies after the period for which it was lent out has concluded, the person who had borrowed the animal is not liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rules apply when a person borrows a cow from a colleague, the animal dies, and a dispute arises between the owner and the borrower concerning the circumstances of its death. For example, he borrowed it for half a day and rented it for half a day, borrowed it for one day and rented it for one day, or he borrowed one animal and rented another and one of the animals dies. The owner says: 'The borrowed animal died,' 'It died on the day it was borrowed,' or 'It died during the time it was borrowed,' and the borrower says: 'I don't know,' we follow the principle: When a person desires to expropriate property from a colleague, the burden of proof is on him. This principle also applies if the borrower says: 'The rented ox died,' 'It died on the day it was rented,' or 'It died during the time it was rented,' and the owner said: 'I don't know,' or they both said: 'I don't know.'<br>If the owner cannot bring proof that the borrowed ox died, the renter must take an oath that the rented ox died or that he does not know, and he is freed of liability.<br>If the owner claims that the borrowed ox died, and the the watchman claims that the rented ox died, the watchman must take an oath that the rented ox died in an ordinary manner as he claims. Because of the convention of <i>gilgul sh'vuah</i>, he must also include in his oath that it was the rented ox that died.",
+            "The following rules apply when a person borrows two cows from a colleague, borrowing them for half the day and renting them for half the day, and the cows die. If the owner claims 'They died during the time that they were borrowed,' and the watchman replies: 'One did die during the time it was borrowed, but I don't know about the other one,\" since the watchman is not able to take an oath that denies the owner's claim, he must make restitution for the two cows.<br>Similar rules apply if the owner gave the watchman three cows, two were borrowed and one was rented and two cows died. If the owner claims: 'It was the two borrowed cows that died,' and the watchman replies: 'Certainly, one of the borrowed cows died, but I do not know whether the second cow that died was the borrowed one or the rented one,' since the watchman cannot take an oath that denies the owner's claim - for he says that he does not know which one died - he must make restitution for the two cows.<br>In <i>Hilchot To'en V'Nit'an</i>, it is explained how and for which reasons a defendant is required to pay in this law and in all similar cases where a defendant is not able to take an oath."
+        ],
+        [
+            "The following law applies when a person entrusts an article to a colleague without charge, and it is lost or stolen. The watchman is required to take an oath that the entrusted article was lost or stolen. He is then freed of liability, as Exodus 22:6-7 states: 'If it is stolen from the person's house..., the owner of the house shall approach the court and take an oath that he did not extend his hands to his colleague's undertakings.'<br>When he takes that oath, based on the convention of <i>gilgul sh'vuah</i>,the watchman must also include in the oath:<br>a) that he was not negligent, but rather guarded the article in the ordinary manner watchmen do, and<br>b) that he did not use the article for his personal use before if it was stolen. For if the article was stolen after he used it for his own purposes, he is responsible for it.",
+            "Since the Torah freed an unpaid watchman from responsibility when an article was stolen, we can certainly infer that he is freed of responsibility when the entrusted object is destroyed by major factors beyond the watchman's control; for example, an animal was injured, taken captive or died.<br>This leniency applies provided that the watchman does not misappropriate the entrusted article. If, however, he misappropriates the entrusted article, he is liable even though it is destroyed by forces beyond his control.<br>What is meant by 'in the ordinary manner watchmen do'? Everything depends on the entrusted article. There are certain entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a gatehouse - for example, beams and rocks. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a courtyard - for example, large packages of flax and the like. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a house - for example, dressings and garments. There are other entrusted articles that the manner in which they are watched is by placing them in a locked chest or a locked cabinet - e.g., silk clothes, silver objects, golden objects, and the like.",
+            "When a watchman placed an object in an inappropriate place and it was stolen from there or lost, he is considered negligent and is required to make restitution. This law applies even if it was destroyed by forces beyond the watchman's control - e.g., a fire broke out and consumed the entire house . It makes no difference whether the watchman placed the entrusted article together with his own property or not. If the place is fit for safekeeping, he is not liable. If it is not fit for safekeeping, he is liable. He may be careless with his own property. He does not have the right to treat another person's property in that manner.",
+            "The only appropriate way of guarding silver coins and <i>dinarim</i> of gold is to bury them in the ground, placing at least a handbreadth of earth over them, or to hide them in a wall within a handbreadth of the ceiling.<br>They should not be hidden in the midst of the wall, lest the thieves check thereand steal them. Even if a person locked them securely in a chest or hid them in a place where a person would not recognize or be aware of them, he is considered negligent and is liable to make restitution.<br>Several men of understanding have ruled that the same rules apply with regard to any object that is light and will not be destroyed speedily in the ground - e.g., slabs of silver. Needless to say, this applies to slabs of gold and to jewels. The only appropriate way of guarding such objects is in the ground. I tend to support this ruling.",
+            "When a person entrusts money to a colleague on Friday afternoon between the setting of the sun and the appearance of the stars, the watchman is not obligated to undertake the difficulty of burying it until Saturday night. If, however, he delayed burying it on Saturday night and before he buried it that night, it was stolen or destroyed by factors beyond his control, he is liable. If he is a Torah scholar, the watchman is not liable if he waits until after <i>havdalah</i> to bury it.",
+            "When a person entrusts money to a colleague on a journey to bring to his home, or sends money with him from one place to another, the money must be bound in a packet and held in the watchman's hand or tied on his stomach opposite his faceand carried in this fashion until he reaches his home and buries it in the appropriate manner. If he did not tie it in this manner, even if the money was lost because of factors beyond the watchman's control, he is liable. The rationale is that at the outset, he was negligent.<br>An incident once occurred concerning a person who entrusted money to a colleague. The colleague placed the money in a partition made from reeds. The money was hidden in the midst of the partition and was stolen from there. When the matter was brought to the Sages, they said: Although this is an excellent manner of guarding to prevent theft,it is not a proper place to guard money in the event of fire. Since he did not bury it in the ground or the walls of a building, he is considered negligent. Whenever a person is negligent in his care for the article at the outset, even if it is ultimately destroyed by forces beyond his control, he is liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following law applies when a person entrusts either articles or money to a colleague. Should the owner demand of the watchman: 'Give me my entrusted article,' and the watchman tells him: 'I do not know where I placed the entrusted article,' or 'I do not know where I buried the money. Wait; I will look for it, find it and return it to you,' he is considered negligent and is required to make restitution immediately.",
+            "Whenever a person entrusts either articles or money to a colleague, he entrusts them with the understanding that they may be placed in the care of the person's wife, children or other members of his household who are above the age of majority. If, however, the watchman gave the entrusted article to his sons or the members of his household who are below majority, his servants - whether they are above or below majority - or one of his relatives who does not dwell in his home and is not dependent on his larder - needless, to say, this applies if he gives the article to a stranger - he is considered negligent and is required to make restitution, unless the second watchman brings proof that he was not negligent, as we have explained.<br>An incident occurred with regard to a person who entrusted money to a colleague. The watchman gave the money to his mother, who hid it but did not bury it. Our Sages ruled: The watchman is not liable to pay, because he gave the money to his mother, and whenever a person entrusts an article to a colleague, he entrusts it with the understanding that it may be placed in the care of his sons or the members of his household.<br>Even though the watchman did not tell his mother that the money was not his, but had been entrusted to him, he is not liable, for he could claim: 'Certainly, she would have cared for it more carefully if she thought it belonged to me.' Similarly, his mother is not liable, because he did not tell her that the money was entrusted to him.<br>Our Sages ruled: The watchman must take an oath that the money that was entrusted to him was the money that he gave his mother, and the mother must take an oath that she hid it and it was stolen. Afterwards, they are both absolved of liability. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "From the above, one may conclude that should a watchman give an entrusted article to his wife or to the members of his household and inform them that it was an entrusted article, if they did not guard it in a manner appropriate for a watchman, they are liable to pay the owner, and the person originally appointed as a watchman is not liable. The rationale is that whenever a person entrusts either articles or money to a colleague, he entrusts them with the understanding that they may be placed in the care of the person's wife or children.<br>An incident occurred with regard to a person who entrusted hops to a colleague. That colleague had other hops in his possession. The colleague told his attendant: 'Place these hops into the beer.' The attendant erred and took the hops that had been entrusted instead.<br>The Sages ruled that the attendant is not liable, because the watchman did not tell him: 'Place these hops, and do not place those hops.' Therefore, the attendant thought that he was merely recommending one pile, but not insisting on it. The owner is also not liable, because he instructed him to take the hops from his own pile. He is required to make restitution only for the benefit he received. Therefore, if the beer becomes vinegar, he is not liable to pay anything. Regardless of the outcome, the watchman is required to take an oath that these in fact were the circumstances. Similar laws apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "If money designated to be given to the poor or to be used for the redemption of captives was given to a person, he was negligent in guarding it and it was stolen, the watchman is not liable. This is derived from Exodus 22:6, which states: \"If a man gives money or articles to his colleague to watch....\" The wording implies that obligations determined by the verse apply when the money or the article was given to watch, but not when it was given to divide among the poor. This decision is rendered, because there is no one to claim the money as his own.<br>Even if the thieves attacked the person and he saved himself by giving them the money designated for the redemption of captives, he is not liable. There is no greater redemption of captives than this.<br>When does the above apply? When the money was not entrusted to him for the sake of the poor people of a particular place or a designated group of captives. If, however, the money was designated for a particular group of poor people or captives, and is thus set aside for them, it is considered to be money that people can claim. Therefore, the watchman must pay if he was negligent, or take an oath that he was not negligent, as is required of all watchmen.",
+            "The following rules apply when a person entrusts money or valuable articles to a colleague, thieves come and attack him and he gives them the entrusted article before offering any of his other property to save himself. If the person has the reputation of being wealthy, he is liable. The rationale is that we may presume that the thieves came because of the watchman. Thus, he is saving himself with money belonging to a colleague. If the watchman does not have the reputation of being wealthy, we presume that the thieves came only because of the entrusted article. Hence, the watchman is not liable. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following rules apply when a person entrusts articles or fruit to a colleague. If thieves come and steal the entrusted article in his presence and he remains silent, he may be held liable. If people would have come and rescued the entrusted article had he called out, he is considered negligent for remaining silent and he is obligated to make restitution. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "The following laws apply when two people entrusted money to a colleague, one 100 <i>zuz</i> and the other 200 <i>zuz</i>, both claim to have entrusted the 200 <i>zuz</i>, and the watchman does not recall which one deposited 200, and which one 100. Each of the claimants must take an oath that he was the one who deposited the 200 <i>zuz</i> He may then collect the money he claims, as is the law with regard to any person who takes an oath and collects his due. The watchman must pay each claimant 200, losing 100 <i>zuz</i> from his own resources. The rationale is that he was negligent, for he should have written down the name of each person on the packet that he entrusted.<br>Therefore, if the two people together brought him the 300 <i>zuz</i> in a single packet, and afterwards each claims that the 200 belongs to him, the watchman is not considered negligent if he does not remember who brought the larger sum. He should give each one a <i>maneh</i>, and the balance should remain in the watchman's possession forever, or until one of them acknowledges the other's claim. The rationale is that the watchman can explain: \"I saw that you two were not precise with each other, as indicated by the fact that you brought the money to me in a single packet. Therefore, I did not trouble myself to know and continuously remember who owned 100 and who owned 200.\"<br>Similar laws apply if two people entrusted one watchman with two utensils, one large and one small, each one claimed to be the owner of the larger utensil, and the watchman did not remember to whom it belonged. Each of the claimants must take an oath supporting his claim. The watchman must then give one of them the larger utensil, and the value of the larger one to the other. The smaller utensil remains his.If the two brought the two in a single container, he should give the smaller utensil to one and the worth of that utensil to the other. He may keep the remainder in his possession until one claimant acknowledges the other's claim or until eternity.<br>Similar laws apply if only one article was entrusted, and two people claim it as their own and the watchman says, \"One of you is the owner, but I do not know which one.\" He must pay both of them. Similarly, when two people each entrust an animal to a shepherd, and one animal dies, if the watchman does not know whose animal died, he must make restitution to both of them. If they placed them in his herd without informing him, he may place one animal between them and depart. That animal shall remain until one acknowledges the other's claim or until they desire to divide it.",
+            "When a person entrusts produce to a colleague, the watchman should not mix it together with his own produce. The following rules apply if the watchman transgressed and mixed the produce together. He should calculate the quantity of produce entrusted to him, see how much produce was lacking from the entire amount and estimate the amount of loss suffered by the entrusted produce. He should return this amount to the owner after he takes an oath.<br>If the watchman made use of the combined quantity of produce and did not know how much he used, he should subtract the standard norm before returning the produce. For example, for wheat and for shelled rice, he should subtract four and a half <i>kabbin</i> for every <i>kor</i>; for barley and for millet, he should subtract nine <i>kabbin</i> for each <i>kor</i>; and for buckwheat, flax seeds in their stalks and unshelled rice, he should subtract three <i>se'ah</i> for each <i>kor</i>.<br>When does the above apply? When the original measurement of the produce was made at harvest time, and it was returned during the harvest time. If, however, the watchman returns the produce in the rainy season, he should not make a deduction because of spoilage, for the produce swells.<br>Similarly, a watchman may deduct a sixth of a quantity of wine entrusted to him and three <i>lugin</i> for every 100 <i>lugin</i> of oil entrusted to him, one and half <i>lugin</i> for dregs and one and a half <i>lugin</i> for absorption. If the oil was refined, the watchman should not make a deduction for dregs. If the containers are old, he should not make a deduction for absorption.",
+            "When a person entrusts produce that has not been measured to a watchman, and the watchman mixes it together with his own produce without measuring it, the watchman is considered negligent.<br>If the owner of the fruit says, \"There was this and this amount of produce entrusted,\" and the watchman says, \"I don't know how much there was,\" he is liable. For he is obligated to take an oath and yet cannot take the oath. My teachers, Rav Yosef HaLevi and his teacher, ruled in this manner.<br>Similarly, whenever a watchman is obligated to pay, but does not know how much he is obligated to pay, if the owners say: \"It was worth such and such,\" they may collect this amount without taking an oath. This law applies provided the owner claims a sum or an object that he can be presumed to possess. The watchman may have a ban of ostracism issued against anyone who expropriates more than his due.<br>What is the rationale for this law? Consider: The owner entrusted a purse full of gold coins to the watchman, and the watchman was negligent. The owner says, \"It contained 200 <i>dinarim</i>, and the watchman says, \"It certainly contained <i>dinarim</i>, but I do not know how much it contained.\" Thus, a claim is being issued for 200. The watchman admits a portion of the claim, and does not know about the remainder of the claim. He is thus obligated to take an oath, but cannot. Hence, he is required to pay, as will be explained.",
+            "The following rules apply when a person's father died, leaving him a closed sack. The heir entrusted it to a colleague for safekeeping, the colleague was negligent in its care, and it was destroyed. The depositor says, \"I don't know what it contained. Maybe it contained pearls.\" Similarly, the watchman states: \"I don't know how much I am obligated to pay. Maybe it was filled with pieces of glass.\"<br>I maintain that the ruling in this instance is that, as our Sages required, the watchman should take an oath that the entrusted object is no longer in his domain. He should include in this oath that he does not know whether it was worth more than a specific amount. He must then pay the amount that he admits that it was worth. Similar laws apply in all analogous situations.<br>An incident occurred concerning a person who entrusted a closed sack to his colleague. The latter was negligent in its care, and it was lost. The owner said, \"It contained gold jewelry, pearls and the like.\" The watchman replied: \"I don't know. Perhaps all it contained were pieces of scrap metal or sand.\"<br>Our Sages ruled: \"The owner of the entrusted article may take an oath supporting his claim, and then collect the sum he claims, provided he claims a sum that he could be presumed to have entrusted to him.<br>Why must the owner of the entrusted article take an oath in this instance? Because in this instance, the watchman is not obligated to take an oath. For even if the watchman were to admit and say: \"I am definitely certain that it contained scrap metal,\" and the owner claimed: \"It contained pearls,\" the watchman could take a <i>sh'vuat hesset</i> and be freed of obligation. This resembles a case where the plaintiff demands wheat and the defendant admits owing barley. The same laws apply in all analogous situations. The fundamental principles upon which these laws revolve will be explained in <i>Hilchot To'en V'Nit'an</i>."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when an unpaid watchman says, \"I desire to pay and not to take an oath: If the entrusted article is of a uniform type and it is possible to purchase such articles in the market-place - e.g., produce, reams of wool and flax that are entirely uniform, beams on which images have not been carved, or the like- he may pay the value of the article and be excused from taking an oath.<br>If, however, the entrusted article was an animal, a decorated garment, a utensil that had been fixed, or an article that is not easily available to purchase in the market place, we suspect that the watchman coveted it for himself. We therefore require him to take an oath as instituted by our Sages, while holding a sacred article, that the entrusted object is no longer in his possession. Afterwards, he must make restitution.<br>The same law applies to other watchmen - e.g., a borrower who says that an entrusted animal died or was stolen, or a paid watchman, or a renter who says that an entrusted article was stolen or lost. Even though they are obligated to pay, they are required to take an oath that the article is no longer in their possession. Afterwards, they must make financial restitution for the entrusted animal or article. The rationale is that we suspect that the watchman coveted it for himself.<br>If the owner claims that the entrusted article was worth more than the watchman admits, he must also include in his oath that it was worth only such and such. Thus, every watchman who takes the oath required of watchmen must include three matters in the oath:<br>a) that he cared for the article in a manner appropriate for a watchman;<br>b) that this and this happened to the article and it is no longer in his domain; and<br>c) that he did not use the article for his own purposes before the event that absolves him of responsibility took place.<br>If he desires to make financial restitution, he must take an oath that the article is no longer in his domain and include in his oath that it is worth such and such.",
+            "When accepting an article for safekeeping, a watchman may stipulate that he will not guard the articles in a manner appropriate for a watchman; instead: \"Money that is entrusted to me, I will keep in the corner of my house,\" or the like.<br>The following rule applies if the watchman claims that he made such a stipulation and the owner agreed, and the owner claims that such a stipulation was never made. The watchman's claim is accepted. This applies even if the owner entrusted it to him in the presence of witnesses. The rationale is that since he could have claimed: \"I guarded it in a manner appropriate for a watchman, but it was destroyed by forces beyond my control,\" we accept his claim that he made such a stipulation. Therefore, he must take an oath that he did not use the article for his own purposes, that it is not in his possession, and that he had made such a stipulation.",
+            "When an unpaid watchman brings proof that he was not negligent, he is not required to take an oath. We do not suspect that he used the article for his own purposes before it was lost.<br>If the owner of the entrusted article brings proof that the watchman was negligent, the watchman must make restitution. If he claims that the owner had agreed to his stipulation that he not be required to guard the article in the manner required by witnesses, his claim is not accepted. The rationale is that there are witnesses who testify that he was negligent.",
+            "When a person entrusts an article to a colleague in the presence of witnesses, there is a disagreement between the owner and the watchman, and the witnesses testify that the article that we see is the article that was entrusted in their presence, the watchman cannot claim: \"Afterwards, I purchased it from him,\" or \"He gave it to me as a present.\"<br>Therefore, if the watchman dies, the entrusted article may be expropriated from the orphans without an oath. Moreover, should a person come and tell an heir: \"I entrusted this and this article with your father,\" and give very explicit signs to identify the article, if the entrusted article is found as he described it, and the judge knows that the deceased was not likely to have such an article, the judge may award the article to the person who identified it with the signs.<br>This law applies provided the person who claims that the article is his would not frequently visit the deceased. If, however, he would frequently visit him we do not award him the article. We suspect that perhaps it belongs to another person, and the claimant merely became familiar with its identifying characteristics.<br>If witnesses come and testify that the deceased is not likely to have owned the article, we do not expropriate the article from the orphans because of their testimony. For their estimation of the deceased's financial capacity is not necessarily that of the judge, and the judge should follow only information that he feels that he can rely only, as will be explained in <i>Hilchot Sanhedrin</i>.<br>An incident occurred concerning a person who entrusted sesame seeds to a colleague in the presence of witnesses and later came to claim them. The watchman replied: \"I returned them.\"<br>The owner answered: \"They were of this and this measure and they are now held in your jug.\"<br>The watchman responded: \"I returned yours, and these are others.\"<br>The Sages ruled that the sesame seeds should not be expropriated from his possession, for perhaps these sesame seeds belonged to the watchman. Instead, the watchman is required to take an oath while holding a sacred object that he returned the entrusted object, as we have explained.",
+            "The following rules apply when the owner of an entrusted object asks for the return of that object and the watchman gives it to him, but a difference of opinion arises between them. For example, the owner claims: \"This is not the article I entrusted, but a different one,\" \"My article was whole, and you broke it,\" \"It was new and you used it,\" or \"I entrusted 100 <i>se'ah</i> to you, and there are only 50 here.\" The watchman responds to these claims, saying: \"This is the article you personally deposited. You will be taking what you gave me.\"<br>In all such instances, the watchman is required merely to take a <i>sh'vuat hesset</i>, as is required of others who must take oaths in response to such claims. For a watchman is not obligated to take the oath required of watchmen mentioned in the Torah unless he admits accepting responsibility for the very article that the owner claims, but asserts that it was stolen, it died, or it was captured.<br>The general principle is: When a watchman makes a claim that absolves him from payment, he is required to take the oath required of watchmen. If, however, he says, \"This is the article that you lent me,\" \"... hired to me,\" or \"... paid me for watching,\" and the owner claims that the article he seeks to return is not the one given or that it was changed from its original state, the renter is required to take merely a <i>sh'vuat hesset</i>, or a Scriptural oath if he admits a portion of the plaintiff's claim.<br>What is implied? If the owner claims: \"I entrusted 100 <i>se'ah</i> to you,\" and the watchman claims: \"You only entrusted 50,\" he is required to take a Scriptural oath, because he admitted a portion of the claim, not because it is the oath required of a watchman. If the owner claims: \"I entrusted 100 <i>se'ah</i> of wheat to you,\" and the watchman claims: \"You entrusted only 100 <i>se'ah</i> of barley,\" he is merely required to take a <i>sh'vuat hesset</i>, as others who would have to take an oath with regard to this claim."
+        ],
+        [
+            "When a person entrusts produce to a colleague, the watchman should not touch it even though its quantity is dwindling and diminishing.<br>When does the above apply? When it is diminishing at the ordinary rate that could be expected each year. If, however, the amount is diminishing beyond the ordinary norms, the watchman should sell the produce in the presence of a court. It is as if he were returning a lost object to the owner.<br>When he sells the produce, he should sell it to priests at the price at which <i>terumah</i> is sold, for perhaps the owner designated it as <i>terumah</i> or <i>terumat ma'aser</i> for other produce.",
+            "When a person entrusts produce to a colleague and it spoils, honey that becomes ruined, or wine that sours, the watchman should perform a service to the owner and sell the entrusted object in the presence of a court.<br>This law applies even though the loss reached its limit and the produce would not spoil further, for the containers and the baskets would continue to spoil.",
+            "When a person entrusts leaven to a colleague and the Pesach holiday arrives, the watchman should not touch the produce until the fifth hour on the morning of the fourteenth of Nisan. After that, he should sell it in the market place at that hour, for it is like he is returning a lost object to the owner.<br>The same law applies to other entrusted objects. A watchman should not touch them even though he certainly knows that their value will diminish at this and this time, or they will be seized by the king, lest the owner come beforehand and take his property.",
+            "When a person entrusts a Torah scroll to a colleague, the watchman should roll the scroll once every twelve months. It is permitted for him to open it and read it while rolling it. He should not, however, open it for his own purposes and read. The same law applies with regard to other scrolls. If the watchman opened the scroll, read it and rolled it for his own purposes, he is considered to have misappropriated the entrusted article and is liable if it is destroyed by forces beyond his control.<br>If the owner entrusted a woolen garment to a colleague, he should shake it out once every 30 days. The same principles that apply with regard to lost objects apply to entrusted objects. He should care for other entrusted objects in a similar way; this is an obligation incumbent upon him, like the return of a lost article to its owner.<br>When does the above apply? With regard to an entrusted object whose owner has traveled overseas. If, however, the owner was together with the watchman in that same land, the watchman should not touch the entrusted object even though it is being ruined.",
+            "Whenever a person sells an entrusted object under the supervision of a court, he must sell it to others and may not purchase it himself, lest suspicion arise. The money should be kept in his possession, and he has the right to make use of it. Therefore, he is considered to be a paid watchman with regard to these funds even though he did not make use of them.",
+            "The following rules apply when a person entrusts money to a storekeeper or a moneychanger. If the money was bound in a bag and sealed or tied with an unordinary knot, the storekeeper or the moneychanger should not use it. Therefore, if it became lost or was stolen, he is not responsible for it.<br>If the money was neither sealed nor tied in an unordinary manner, even though it is bound in a bag, the storekeeper or the moneychanger has the right to use the money. Therefore, he is considered to be a paid watchman, and if it is lost or stolen, he is responsible for it. If it is lost due to forces beyond his control - e.g., they were taken by armed thieves - he is not liable.",
+            "When does the above apply? Before the storekeeper or the moneychanger used them. If, however, he does use the money, he is responsible for it until he returns it to the owner, as for any other loan in the world.",
+            "When a person entrusts money to a householder, whether it is bound or not, the watchman may not use it. Therefore, if it became lost or was stolen, he is not responsible for it, provided he buries it in the ground, as has been explained.",
+            "The following rules apply when a person entrusts a jug to a colleague regardless of whether or not the owner of the jug designated a specific place where he could put the jug down. If the watchman moved the jug for his own purposes, he is liable, whether the jug was broken in his hand or after he returned it to the place designated for it. If he moved it for the sake of the jug, he is not liable - whether the jug was broken in his hand or whether it was broken after it was put down in a different place.",
+            "One should not accept entrusted articles from married women, from servants or from children. If a person accepted an entrusted object from a woman, he should return it to her. If she dies, he should return it to her husband. If he accepts an entrusted object from a servant, he should return it to him. If he dies, he should return it to his master. If he accepts an entrusted object from a child, he should buy a Torah scroll for him or a date palm so that he can eat its fruits.<br>With regard to all the above individuals, the following principles should be adhered to if, at the time of their death, they said, \"The entrusted article belongs to so and so.\" If the watchman would accept their word, he should act upon their instructions. If not, he should return the entrusted article to their heirs.",
+            "One may demand the return of an entrusted object or an object that was lost and discovered only in the original place.<br>What is implied? If he entrusted the article to him in Jerusalem, he cannot demand its return in Nov. If the watchman returns it to him in Nov, he must accept it.<br>If a person entrusted an article to a colleague in a settled community, and that colleague brought the entrusted article with him to the desert, the owner is not required to accept it from him. Instead, the owner may tell the watchman: \"You are responsible for it until you return it to me as settled land, just like I entrusted it to you in a settled land.",
+            "A question arose when a person entrusts an article to a colleague and then journeys overseas, and afterwards, the watchman also desires to travel overseas or depart in a caravan. There is an authority who ruled that if the watchman brings the entrusted article to the Jewish court, he is absolved of his responsibility.<br>These are well-reasoned words. For we do not imprison the watchman in this city because of the object entrusted to him by the person who departed overseas. The watchman cannot take the entrusted article with him, lest it be destroyed by factors beyond his control. The court should then entrust the article to a faithful person. This is like returning a lost object to its owner."
+        ],
+        [
+            "The following rules apply when a person entrusts an animal or articles to a colleague, and they were lost or stolen. If the watchman says, \"I will pay,\" because he does not desire to take an oath, he acquires the rights to certain profits that come because of the article.<br>If the thief is discovered, he must pay twice the value of the article. If he slaughtered it or sold it, he should pay four or five times the value of the stolen animal. To whom should restitution be made? To the person who has the rights to the article i.e., the watchman, for he said that he would make restitution.<br>If the animal itself is returned, it should be returned to the owner - it, its shearings and its offspring. For the watchman does not acquire the profits that come from its body, but only the profits that come because of outside factors. We have already explained that the thief is required to return only the shearings and the offspring that preceded the owner's despair of the recovery of his property.<br>If the watchman took the oath because he did not desire to pay, and afterwards the thief is discovered, the thief must pay twice the value of the article. If he slaughtered it or sold it, he should pay four or five times the value of the stolen animal. To whom should restitution be made? To the owner of the entrusted article.<br>Similarly, when a person rents a cow from a colleague and it is stolen, if he says, \"I am willing to pay and I will not take an oath,\" if the thief is discovered afterwards, he should pay double or four or five times to the renter. For had the renter desired, he could have taken an oath that the cow was stolen in a manner in which he could not control, and he would be released from liability.",
+            "When an unpaid watchman says, \"I was negligent,\" he acquires the right to the double payment because he obligated himself to make restitution. For had he said, \"It was stolen,\" or \"It was lost,\" he would not have been liable. Similarly, when a paid watchman or renter says, \"It was stolen,\" he acquires the right to the double payment because he obligated himself to make restitution. For had he said, \"It died,\" he would not have been liable.<br>A borrower, by contrast, does not acquire the right to the double payment until he makes restitution on his own initiative. If afterwards the thief is discovered, he makes the payment of four or five times the animal's value to the borrower.",
+            "Whenever a watchman acquires the rights to the double payment, he also acquires the rights to any profit that comes as a matter of course.<br>What is implied? A person entrusts four <i>se'ah</i>, worth a <i>sela</i>, to his colleague. They were stolen or lost. The watchman says, \"I will pay a <i>sela</i>; I do not desire to take the oath.\" If they were later discovered and at that time were worth four <i>sela'im</i>, they are granted to the watchman. He, however, is required to pay only a <i>sela</i>.<br>When does the above apply? When the watchman did not trouble the owner to undertake legal process to recover his money. Different rules apply, however, if the watchman admits that he was negligent and the court required him to pay, but he did not do so willingly and had to be compelled by the court, and it had to expropriate the money from him. If, afterwards, the thief is found or the entrusted article is discovered, it should be returned to the owner in its present condition. The money that was expropriated from the watchman should be returned to him. If the court expropriated utensils or land from the watchman after evaluating them, the watchman's utensils or land should be returned to him.",
+            "When the owner demanded the return of the entrusted article from a watchman, the watchman took an oath to free himself of responsibility, but made restitution regardless, if the thief was discovered afterwards, since the watchman made restitution willingly, he acquires the right to the double payment.<br>This applies despite the fact that at the outset, he troubled the owner to take him to court until he took an oath. Similarly, if at first the watchman said, \"I will not pay,\" and then he said, \"I will pay,\" he acquires the right to the double payment.",
+            "All the following situations represent questions left unresolved by the Talmud: The watchman said, \"I will pay\" and then said, \"I refuse to pay\";<br>the watchman said, \"I will pay\" and then died, and his children said, \"We refuse to pay\";<br>the owner was not able to demand payment from the watchman before the watchman died; he demanded payment of his sons and they paid;<br>the sons of the watchman paid the sons of the owner;<br>the watchman paid half the sum;<br>he borrowed two cows and paid for one of them;<br>he borrowed from partners and paid one of them;<br>partners borrowed and one of them paid;<br>he borrowed from a woman and paid her husband;<br>a woman borrowed and her husband paid.<br>There is unresolved doubt with regard to all the above instances. The ownership of the money is in doubt, and it is not in the hands of either of them. Therefore, the double payment or the increase in the value of the entrusted article is divided between the owner and the watchman. If, however, one of them took the initiative and seized the entire amount, it should not be expropriated from his possession. This applies even in the diaspora.",
+            "When the entrusted article was stolen in a manner beyond the watchman's control, and afterwards the thief was discovered, both an unpaid watchman and a paid watchman must lodge a legal claim against the thief. The watchman is not required to take an oath.<br>The following rules apply when the watchman hurried and took the oath before the thief was discovered, and then the thief was discovered. If he is an unpaid watchman, he may remain content with his oath if he desires. If he desires, he may lodge a legal claim against the thief. If he is a paid watchman, he must lodge a legal claim against him.<br>There is a question when an animal that was deposited as an entrusted article is stolen in a manner beyond the watchman's control and then returned by the thief to the watchman's house, and it dies there because of the watchman's negligence. There is an unresolved question whether his responsibility as a watchman was concluded when the article was stolen, and hence he is absolved of liability or his responsibility did not conclude. Hence, the watchman is not required to make restitution. If the owner seizes the animal's worth, it is not expropriated from his possession."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "הַשּׁוֹאֵל כֵּלִים אוֹ בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין מֵחֲבֵרוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב אֲפִלּוּ נֶאֱנַס אֹנֶס גָּדוֹל כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבְּרָה הַבְּהֵמָה אוֹ נִשְׁבֵּית אוֹ מֵתָה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב יג)</small> \"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ\" וְגוֹ' <small>(שמות כב יג)</small> \"וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנֶּאֱנַס שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל אִם שָׁאַל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לַחְרשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא חוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲבָל אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּחֲרשׁ בָּהּ אוֹ אַחַר שֶׁחָרַשׁ בָּהּ אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא דָּשָׁה אוֹ בִּשְׁעַת רְכִיבָה הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בָּהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמֵתָה תַּחְתָּיו בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. אוֹ שֶׁשָּׁאַל דְּלִי לְמַלְּאוֹת בּוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר בִּשְׁעַת מִלּוּי. אוֹ שֶׁשָּׁאַל קַרְדֹּם לְפַצֵּל בּוֹ עֵצִים וְנִשְׁבַּר בְּעֵת שֶׁפִּצֵּל בּוֹ מֵחֲמַת הַבִּקּוּעַ. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁלֹּא שָׁאַל אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה זוֹ וַהֲרֵי לֹא שִׁנָּה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ וּמֵתָה וְטָעַן הַשּׁוֹאֵל שֶׁבִּשְׁעַת מְלָאכָה מֵתָה. אִם הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁאֲלָה לֵילֵךְ בּוֹ מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִין שָׁם יָבִיא רְאָיָה שֶׁמֵּתָה אוֹ נֶאֶנְסָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא שִׁנָּה בָּהּ וְיִפָּטֵר. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה מְשַׁלֵּם. שְאֲלָה מִמֶּנּוּ לְמַלְּאוֹת בָּהּ עָפָר שֶׁבְּחֻרְבָּתוֹ שֶׁאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין שָׁם. אוֹ שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ דְּלִי לְמַלְּאוֹת בּוֹ הַבּוֹר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר. אִם הֵבִיא רְאָיָה יִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה וְאִם לָאו יִשָּׁבַע הַשּׁוֹאֵל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁמֵּתָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְיִפָּטֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ וְנִשְׁבַּר שָׁמִין לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁמִין בִּנְזָקִין. אוֹמְדִין כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה שָׁלֵם וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה עַתָּה וּמַחֲזִיר לוֹ הַכְּלִי אוֹ הַבְּהֵמָה הַשְּׁבוּרָה וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת. וְכֵן אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה מַחְזִיר הַנְּבֵלָה וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מִשָּׁעָה שֶׁמְּשָׁכָהּ עַד סוֹף יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. וְאִם כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁפָּחֲתָה בְּדָמֶיהָ. כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ מֵחֲמַת הַמְּלָאכָה פ��ָטוּר וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁמֵּחֲמַת מְלָאכָה כָּחֲשָׁה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ אוֹ בְּהֵמָה סְתָם הֲרֵי הַמַּשְׁאִיל מַחְזִירוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. שְׁאָלוֹ לִזְמַן קָצוּב כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ וְזָכָה אֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהַחְזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ עַד סוֹף יְמֵי הַשְּׁאֵלָה. וַאֲפִלּוּ מֵת הַשּׁוֹאֵל הֲרֵי הַיּוֹרְשִׁין מִשְׁתַּמְּשִׁין בַּשְּׁאֵלָה עַד סוֹף הַזְּמַן. וְדִין הוּא. הַלּוֹקֵחַ קוֹנֶה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן וּמְקַבֵּל מַתָּנָה קָנָה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם וְלֹא נָתַן כְּלוּם וְהַשּׂוֹכֵר קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן וְהַשּׁוֹאֵל קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב וְלֹא נָתַן כְּלוּם. כְּשֵׁם שֶׁהַנּוֹתֵן כַּמּוֹכֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ לְעוֹלָם כָּךְ הַמַּשְׁאִיל כַּמַּשְׂכִּיר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בְּתוֹךְ הַזְּמַן. הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם פָּרָה שְׁאוּלָה וּמֵתָה אֵין חַיָּבִין בָּאֳנָסֶיהָ. חָשְׁבוּ שֶׁהִיא שֶׁל אֲבִיהֶם טְבָחוּהָ וַאֲכָלוּהָ מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. וְאִם הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם נְכָסִים וּמֵתָה אוֹ שֶׁטְּבָחוּהָ מְשַׁלְּמִין אֶת דָּמֶיהָ מִנְּכָסָיו:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה פְּלוֹנִית אֵין הַמַּשְׁאִיל יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ אוֹתָהּ מְלָאכָה. וְכֵן אִם שָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֵמָה לֵילֵךְ בָּהּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ מִיַּד הַשּׁוֹאֵל עַד שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ לְשָׁם וְיַחְזֹר:  ",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֹּם לַעֲדֹר בּוֹ הַפַּרְדֵּס הַזֶּה עוֹדֵר בּוֹ אוֹתוֹ הַפַּרְדֵּס בִּלְבַד וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲדֹר בּוֹ פַּרְדֵּס אַחֵר. אָמַר לוֹ פַּרְדֵּס סְתָם עוֹדֵר בּוֹ פַּרְדֵּס אַחֵר אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה. שְׁאָלוֹ לַעֲדֹר בּוֹ פַּרְדֵּסִים (הַרְבֵּה שֶׁלּוֹ) עוֹדֵר בּוֹ כָּל הַפַּרְדֵּסִים שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ נִשְׁחַת כָּל הַבַּרְזֶל בַּעֲדִירָה מַחְזִיר לוֹ הַנִּצָּב שֶׁל עֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְאָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי דָּבָר פְּלוֹנִי בְּטוֹבָתְךָ כְּלוֹמַר אֵין אַתָּה מַשְׁאִיל לִי דָּבָר זֶה כְּדֶרֶךְ כָּל הַמַּשְׁאִילִין אֶלָּא כְּפִי טוֹבַת לִבְּךָ וְנִדְבוֹתֶיךָ שֶׁאֵינְךָ מַקְפִּיד עַל הַזְּמַן אִם אָרַךְ. אִם קָנוּ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל עַל זֶה הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכְּלִי מִלַּעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְיַחְזִיר שְׁבָרָיו אוֹ שְׁיָרָיו. וְאֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לַחְזֹר וּלְתַקֵּן הַכְּלִי אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת:  ",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי שֹׁקֶת זוֹ שֶׁל מַיִם וְנֶהֶרְסָה [אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹתָהּ. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי שֹׁקֶת סְתָם וְנֶהֶרְסָה] יֵשׁ לוֹ לִבְנוֹתָהּ. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מְקוֹם שֹׁקֶת אִם קָנוֹ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל בּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ בְּק��רְקַע הַמַּשְׁאִיל עַד שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ שֹׁקֶת שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בְּהֶמְתּוֹ אוֹ אַרְצוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה עִם הַמַּשְׁאִיל:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל פֻּנְדָּק מֵחֲבֵרוֹ לְלִינָה אֵין פָּחוֹת מִיּוֹם אֶחָד. לִשְׁבִיתָה אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי יָמִים. לְנִשּׂוּאִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. שָׁאַל חָלוּק מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בּוֹ לְבֵית הָאָבֵל כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַחְזֹר. שְׁאָלוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שְׁאָלוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה יָמִים:  "
+        ],
+        [
+            "הַשׁוֹאֵל בַּבְּעָלִים אֲפִלּוּ נִגְנַב אוֹ אָבַד בִּפְשִׁיעָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב יד)</small> \"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם\". וּבִלְבַד שֶׁשָּׁאַל הַבְּעָלִים תְּחִלָּה עִם הַחֵפֶץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן וְאֶחָד שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים לְאוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ שֶׁשְּׁאָלָן וּשְׂכָרָן לִמְלָאכָה אַחֶרֶת אוֹ לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. אֲפִלּוּ אָמַר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁקֵנִי מַיִם וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֶמְתּוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ אֶת הַבְּהֵמָה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים וּפָטוּר. מָשַׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהוּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הִשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ אוֹ הִשְׂכִּירָהּ לְמַשּׂוֹי וְיָצָא עִמָּהּ לְסָעֳדָהּ עִם הַשּׁוֹאֵל אוֹ הַשּׂוֹכֵר וְלִטְעֹן עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. וְאִם יָצָא לְבַקֵּר הַמַּשּׂאוֹי בִּלְבַד וְלִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ עָלֶיהָ יֶתֶר מִן הָרָאוּי אֵינָהּ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. וְהַנּוֹטֵעַ לִבְנֵי הַמְּדִינָה. וְהַמַּקִּיז לָהֶם אֶת הַדָּם. וְהַסּוֹפֵר שֶׁלָּהֶן. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתָּן אִם הִשְׁאִיל אוֹ הִשְׂכִּיר לְאֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּמְלַאכְתָּם הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים וַאֲפִלּוּ פָּשַׁע בָּהּ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר. אֲבָל הוּא שֶׁשָּׁאַל אוֹ שֶׁשָּׂכַר מֵהֶן חַיָּב שֶׁאֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ: \n",
+            "הָרַב שֶׁהוּא מַקְרִיא בִּרְצוֹנוֹ לַתַּלְמִידִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְאֵיזוֹ מַסֶּכְתָּא שֶׁיִּרְצֶה וְהֵם הָיוּ קְבוּעִים לָבוֹא תָּמִיד וְנִשְׁמַט לָהֶן מִמַּסֶּכְתָּא לְמַסֶּכְתָּא הֲרֵי הֵן שְׁאוּלִין אֶצְלוֹ וְאֵין הוּא שָׁאוּל לָהֶם. וּבְיוֹם הַפֶּרֶק שֶׁהַכּל בָּאִין לִשְׁמֹעַ עִנְיַן אוֹתוֹ מוֹעֵד הֲרֵי הוּא שָׁאוּל לָהֶם וְהֵם אֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ: \n",
+            "הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב יד)</small> \"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם\" הַבְּעָלִים עַצְמָן לֹא שָׁלִיחַ. אָמַר לְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. נִשְׁאַל הָעֶבֶד עִמָּהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּ��ְּעָלִים: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל מִן הָאִשָּׁה וְנִשְׁאַל לוֹ בַּעְלָהּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁקִּנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף וְאֵין לַבַּעַל אֶלָּא פֵּרוֹת: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל מֵאִשְׁתּוֹ אוֹ שֻׁתָּפִין שֶּׁשָּׁאֲלוּ זֶה מִזֶּה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים. וְאִם אָמַר הַשֻׁתָּף לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְאַשְׁאִילְךָ לְמָחָר אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "שָׁאַל מִן הַשֻּׁתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים אִם אֵינָהּ. לְפִיכָךְ אִם מֵתָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. פָּשַׁע בָּהּ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּהֵמָה בַּבְּעָלִים לְרָבְעָהּ אוֹ לְהַרְאוֹת בָּהּ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אוֹ שֶׁשָּׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "שְׁאָלָהּ בַּבְּעָלִים וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים פָּטוּר שֶׁהַשְּׂכִירוּת תָּלוּי בַּשְּׁאֵלָה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׁאָלָה בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ (שֶׁלֹּא) בַּבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ (שֶׁלֹּא) בַּבְּעָלִים כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים הוּא: \n",
+            "אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת הֲרֵי הַבַּעַל כְּלוֹקֵחַ מִמֶּנָּה וְאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר וְלֹא שׁוֹאֵל. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה דְּבַר הַשְּׁאֵלָה בְּהֵמָה וּמֵתָה הַבַּעַל פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כָּל יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ אֲפִלּוּ פָּשַׁע מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלוֹקֵחַ וְהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ מָמוֹן. וְאִם הוֹדִיעָה אֶת בַּעְלָהּ שֶׁהִיא שְׁאוּלָה הֲרֵי זֶה נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים כָּךְ אִם הָיָה שׂוֹכֵר אוֹ נוֹשֵׂא שָׂכָר הֲרֵי הִיא שְׂכִירוּת בַּבְּעָלִים וּפָטוּר. וְכָל שֶׁאֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים כָּךְ אֵינָהּ שְׂכִירוּת בַּבְּעָלִים. וְכָל שֶׁהוּא סָפֵק בִּשְׁאֵלָה כָּךְ הוּא סָפֵק בִּשְׂכִירוּת: \n"
+        ],
+        [
+            "הַשׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וּשְׁלָחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ. אֲפִלּוּ שְׁלָחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַשּׁוֹאֵל הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי בְּיַד עַבְדִּי בְּיַד שְׁלוּחִי אוֹ בְּיַד עַבְדְּךָ הָעִבְרִי אוֹ בְּיַד שְׁלוּחֲךָ. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ בְּיַד בִּנְךָ בְּיַד עַבְדְּךָ בְּיַד שְׁלוּחֲךָ בְּיַד בְּנִי בְּיַד עַבְדִּי הָעִבְרִי בְּיַד שְׁלוּחִי. וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שְׁלַח וּשְׁלָחָהּ וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ הֲרֵי זֶה חַיָּב. שְׁלָחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שְׁלַח וּמֵתָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיַד רַבּוֹ וַעֲדַיִן לֹא יָצְאָה מֵרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל: \n",
+            "אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל הַכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְהִיא תָּבוֹא מֵאֵלֶיהָ וְעָשָׂה הַמַּשְׁאִיל כָּךְ אֵין הַשּׁוֹאֵל חַיָּב בָּהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ. אֲבָל מֵתָה בַּדֶּרֶךְ פָּטוּר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחְזִירָהּ הַשּׁוֹאֵל לַבְּעָלִים אִם שְׁלָחָהּ בְּיַד אַחֵר וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לִרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּאַחֲרָיוּת הַשּׁוֹאֵל. וְאִם שְׁלָחָהּ מִדַּעַת הַמַּשְׁאִיל עַל יְדֵי אַחֵר וּמֵתָה פָּטוּר. שְׁלָחָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל שְׁלַח אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ חַיָּב שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וַעֲדַיִן לֹא יָצָאת מִיַּד הַשּׁוֹאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאִילָתָהּ. אֲבָל אִם הֶחֱזִירָהּ אַחַר יְמֵי שְׁאִילָתָהּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ שֶׁאַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ יָצָאתָ מִדִּין שְׁאֵלָה וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. לְפִיכָךְ אִם נִשְׁבֵּית אוֹ מֵתָה אַחֲרֵי יְמֵי שְׁאִילָתָהּ פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ. שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם. שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר. שָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. אוֹ שֶׁאָמַר הַשּׁוֹאֵל שְׂכוּרָה מֵתָה בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה. וְהַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹ שֶׁאָמַר זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְיִפָּטֵר. זֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה וְזֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן וִיגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁהַשְּׂכוּרָה הִיא שֶׁמֵּתָה: \n",
+            "הִשְׁאִילוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת חֲצִי הַיּוֹם בִּשְׁאֵלָה וַחֲצִי הַיּוֹם בִּשְׂכִירוּת. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר בִּזְמַן הַשְּׁאֵלָה מֵתָה וְהַלָּה אוֹמֵר אַחַת מֵתָה בִּזְמַן הַשְּׁאֵלָה וְהָאַחֶרֶת אֵינִי יוֹדֵעַ. מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם. וְכֵן אִם מָסַר לוֹ שָׁלֹשׁ פָּרוֹת שְׁתַּיִם שְׁאוּלוֹת וְאַחַת שְׂכוּרָה. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁתַּיִם הַשְּׁאוּלוֹת הֵן שֶׁמֵּתוּ וְהַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר אַחַת הַשְּׁאוּלָה מֵתָה וַדַּאי אֲבָל הַשְּׁנִיָּה שֶׁמֵּתָה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוּלָה הָאַחֶרֶת אוֹ הַשְּׂכוּרָה. מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם. וּבְהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֵר דִּין זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּל הַטּוֹעֲנִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לְהִשָּׁבַע וְכֵיצַד מְשַׁלְּמִין וּמֵאֵי זֶה טַעַם הֵם מְשַׁלְּמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם וְנִגְנַב אוֹ אָבַד הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנִפְטָר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב ו)</small> \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\" וְגוֹ' <small>(שמות כב ז)</small> \"וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\". וּמְגַלְגְּלִין עָלָיו בְּתוֹךְ הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע אֶלָּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְלֹא שָׁלַח בּוֹ יָד וְאַחַר נִגְנַב. שֶׁאִם נִגְנַב אַחַר שֶׁשָּׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ: \n",
+            "הוֹאִיל וּפָטַר הַכָּתוּב אֶת שׁוֹמֵר חִנָּם מִן הַגְּנֵבָה קַל וָחֹמֶר מִן הָאֳנָסִין הַגְּדוֹלִים כְּגוֹן שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה וּמֵתָה וְהוּא שֶׁלֹּא שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן אֲבָל שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן חַיָּב בְּאֳנָסָיו. כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. הַכּל לְפִי הַפִּקָּדוֹן. יֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּבֵית שַׁעַר כְּגוֹן הַקּוֹרוֹת וְהָאֲבָנִים. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בֶּחָצֵר כְּגוֹן חֲבִילוֹת פִּשְׁתָּן הַגְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בַּבַּיִת כְּגוֹן שִׂמְלָה וְטַלִּית. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּתֵבָה אוֹ בְּמִגְדָּל וְנוֹעֵל עָלָיו כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּכְלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+            "הַשּׁוֹמֵר שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וְנִגְנַב מִשָּׁם אוֹ אָבַד אֲפִלּוּ נֶאֱנַס שָׁם כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה וְשָׂרַף כָּל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן עִם שֶׁלּוֹ אִם רָאוּי לִשְׁמִירָה פָּטוּר וְאִם אֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לִשְׁמִירָה חַיָּב. בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל אֲחֵרִים: \n",
+            "הַכְּסָפִים וְהַדִּינָרִין אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע וְיִתֵּן עֲלֵיהֶם טֶפַח עָפָר. אוֹ יִטְמְנֵם בַּכֹּתֶל בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַקּוֹרָה. אֲבָל לֹא בְּאֶמְצַע הַכֹּתֶל שֶׁמָּא יַחְפְּרוּ הַגַּנָּבִים שָׁם וְיִגְנְבוּ. אֲפִלּוּ נָעַל עֲלֵיהֶם כָּרָאוּי בְּתֵבָה אוֹ הֶחְבִּיא אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם מַכִּירוֹ וְלֹא מַרְגִּישׁ בּוֹ הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. הוֹרוּ מִקְצָת הַמְּבִינִים שֶׁהוּא הַדִּין לְכָל דָּבָר שֶׁמַּשָּׂאוֹ קַל וְאֵין הַקַּרְקַע מְאַבֶּדֶת אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה כְּגוֹן לְשׁוֹנוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטֶה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵינוֹ חַיָּב לִטְרֹחַ וְלִקְבֹּר אוֹתָן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם נִת��אַחֵר לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְקָבְרָן וְלֹא קְבָרָן וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ חַיָּב. וְאִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁהֵא אַחַר שֶׁיַּבְדִּיל כְּדֵי לְקָבְרָן: \n",
+            "הִפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים בַּדֶּרֶךְ לְהוֹלִיכָם לְבֵיתוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח עִמּוֹ מָעוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ צְרוּרִים וּמֻנָּחִים בְּיָדוֹ אוֹ קְשׁוּרִים כָּרָאוּי עַל בִּטְנוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְיִקְבְּרֵם כָּרָאוּי. וְאִם לֹא קְשָׁרָן בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת אֲפִלּוּ נֶאֶנְסוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחָם בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים וְהָיוּ טְמוּנִים בָּעֳבִי הַמְּחִצָּה וְנִגְנְבוּ מִשָּׁם וְאָמְרוּ חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה לְעִנְיַן גְּנֵבָה אֵינָהּ שְׁמִירָה כָּרָאוּי לְעִנְיַן הָאֵשׁ וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא טְמָנוֹ בְּקַרְקַע אוֹ בְּכֹתֶל בִּנְיָן פּוֹשֵׁעַ הוּא וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי פִּקְדוֹנִי וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אָנָּה הִנַּחְתִּי פִּקָּדוֹן זֶה אוֹ בְּאֵי זֶה מָקוֹם קָבַרְתִּי הַכְּסָפִים הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲבַקֵּשׁ וְאֶמְצָא וְאַחְזִיר לְךָ הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם מִיָּד: \n",
+            "כָּל הַמַּפְקִיד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַגְּדוֹלִים הוּא מַפְקִיד. אֲבָל אִם מְסָרָן לְבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַקְּטַנִּים אוֹ לַעֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים אוֹ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו שֶׁאֵינָן שְׁרוּיִין עִמּוֹ בַּבַּיִת וְאֵין סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מְסָרָן לְאַחֵר הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּנְתָנָם הַשּׁוֹמֵר לְאִמּוֹ וְהֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְלֹא טָמְנָה אוֹתָן וְנִגְנְבוּ וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הַשּׁוֹמֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָם לְאִמּוֹ שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד עַל דַּעַת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הוּא מַפְקִיד וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהּ פִּקָּדוֹן הֵם יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא נִזְהֶרֶת בָּהֶן אִם הָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהֵן שֶׁלִּי. וְכֵן אֵין אִמּוֹ חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהּ שֶׁהֵן פִּקָּדוֹן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָן הַמָּעוֹת עַצְמָן הֵן שֶׁנְּתָנָן לְאִמּוֹ וְתִשָּׁבַע הָאֵם שֶׁהֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְנִגְנְבוּ וְיִפָּטְרוּ שְׁנֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר הַפִּקָּדוֹן לְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְהוֹדִיעָן שֶׁהוּא פִּקָּדוֹן וְלֹא שָׁמְרוּ כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין שֶׁהֵן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד כְּשׁוּת אֵצֶל אֶחָד וְהָיָה לוֹ לַשּׁוֹמֵר כְּשׁוּת אַחֶרֶת וְאָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ מִזֶּה הַכְּשׁוּת תַּשְׁלִיךְ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר וְהָלַךְ הַשַּׁמָּשׁ וְהִשְׁלִיךְ מִכְּשׁוּת שֶׁל פִּקָּדוֹן. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַשַּׁמָּשׁ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר מִזֶּה הַשְׁלֵךְ וּמִזֶּה אַל תַּשְׁלֵךְ וְדִמָּה שֶׁהוּא מַרְאֶה מָקוֹם וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה. וְכֵן בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ מִזֶּה הַשְׁלֵךְ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בִּלְבַד. לְפִיכָךְ אִם נַעֲשָׂה הַשֵּׁכָר חֹמֶץ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב הַשּׁוֹמֵר שְׁבוּעָה שֶׁכָּךְ אֵרַע. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ מָעוֹת שֶׁל עֲנִיִּים אוֹ שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים וּפָשַׁע בָּהֶם וְנִגְנְבוּ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב ו)</small> \"לִשְׁמֹר\" וְלֹא לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים וַהֲרֵי הוּא מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים. אֲפִלּוּ בָּאוּ עָלָיו גַּנָּבִים וְקָדַם וְהִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן שְׁבוּיִים פָּטוּר. אֵין לְךָ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים גָּדוֹל מִזֶּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵין זֶה הַמָּמוֹן מֻפְקָד לַעֲנִיֵּי מָקוֹם זֶה אוֹ לִשְׁבוּיִים [אֵלּוּ]. אֲבָל אִם הָיוּ לַעֲנִיִּים אֵלּוּ אוֹ לִשְׁבוּיִים אֵלּוּ וַהֲרֵי הוּא קָצוּץ לָהֶן הֲרֵי זֶה הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבְעִין וִישַׁלֵּם אִם פָּשַׁע אוֹ יִשָּׁבַע שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּדֶרֶךְ כָּל הַשּׁוֹמְרִים: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ מָמוֹן אוֹ כֵּלִים חֲשׁוּבִין וּבָאוּ עָלָיו גַּנָּבִים וְקָדַם וְנָתַן לָהֶם הַפִּקָּדוֹן לְהַצִּיל עַצְמוֹ אִם הָיָה אָמוּד שֶׁהוּא בַּעַל מָמוֹן חַיָּב שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּאוּ הַגַּנָּבִים וְנִמְצָא זֶה מַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְאִם אֵינוֹ אָמוּד חֶזְקָתוֹ שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְשֵׁם הַפִּקָּדוֹן וּפָטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת וּבָאוּ גַּנָּבִים וּגְנָבוּם בְּפָנָיו וְאִלּוּ הָיָה צוֹוֵחַ הָיוּ בָּאִין בְּנֵי אָדָם וּמַצִּילִין אוֹתָן הוֹאִיל וְלֹא צָוַח הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מֵאָה וְזֶה מָאתַיִם וְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁהִפְקַדְתִּי הַמָּאתַיִם וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יִשָּׁבַע כָּל אֶחָד מֵהֶן שֶׁהִפְקִיד מָאתַיִם וְנוֹטֵל כְּדִין כָּל נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְיִתֵּן מָאתַיִם לָזֶה וּמָאתַיִם לָזֶה וּמַפְסִיד מֵאָה מִבֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁעַ שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב שֵׁם כָּל אֶחָד עַל כִּיס שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ אִם הֵבִיאוּ לוֹ הַשְּׁנַיִם כְּאֶחָד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּכֶרֶךְ אֶחָד וּבָאוּ וְתָבְעוּ וְכָל אֶחָד אוֹמֵר הַמָּאתַיִם שֶׁלִּי נוֹתֵן מָנֶה לָזֶה וּמָנֶה לָזֶה וְהַשְּׁאָר יִהְיֶה מֻנָּח אֶצְלוֹ עַד לְעוֹלָם אוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לָהֶם כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵין אַתֶּם מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה וַהֲבֵאתֶם בְּכֶרֶךְ אֶחָד לֹא הִטְרַחְתִּי עַצְמִי לֵידַע וְלִזְכֹּר תָּמִיד מִי בַּעַל הַמֵּאָה וּמִי בַּעַל הַמָּאתַיִם. וְכֵן אִם הִפְקִידוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי כֵּלִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר אֲנִי הוּא בַּעַל הַגָּדוֹל וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יִשָּׁבְעוּ שְׁנֵיהֶם וְיִתֵּן הַגָּדוֹל לְאֶחָד מֵהֶם וּדְמֵי הַגָּדוֹל לַשֵּׁנִי וְיִשָּׁאֵר לוֹ הַקָּטָן. וְאִם הֱבִיאוּם בְּכֶרֶךְ אֶחָד כְּאֶחָד נוֹתֵן הַקָּטָן לָאֶחָד וּדְמֵי הַקָּטָן לַשֵּׁנִי וְהַשְּׁאָר יִהְיֶה מֻנָּח אֶצְלוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ אוֹ עַד לְעוֹלָם. וְכֵן מִי שֶׁתְּבָעוּהוּ שְׁנַיִם זֶה אוֹמֵר אֲנִי הוּא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי הוּא וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֶחָד מִכֶּם הוּא וְאֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא יְשַׁלֵּם לִשְׁנֵיהֶם. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אֵצֶל רוֹעֶה וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הָיְתָה יְשַׁלֵּם לִשְׁנֵיהֶם. וְאִם הִפְקִידוּ בְּעֶדְרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ מַנִּיחַ הַבְּהֵמָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק וְתִהְיֶה מֻנַּחַת עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּרְצוּ לַחֲלֹק אוֹתָהּ: \n",
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יְעָרְבֵם עִם פֵּרוֹתָיו. עָבַר וְעֵרֵב יַחְשֹׁב כַּמָּה הָיָה הַפִּקָּדוֹן וְיִרְאֶה כַּמָּה חָסֵר הַכּל וְיַחְשֹׁב חֶסְרוֹן הַפִּקָּדוֹן וְיִתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע. נִסְתַּפֵּק מֵהֶן וְלֹא יָדַע כַּמָּה נִסְתַּפֵּק יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ לְחִטִּים וּלְאֹרֶז קָלוּף אַרְבָּעָה קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכָל כּוֹר. לִשְׂעוֹרִים וּלְדֹחַן תִּשְׁעָה קַבִּין לְכָל כּוֹר. לְכֻסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלָיו וּלְאֹרֶז שֶׁאֵינוֹ קָלוּף שָׁלֹשׁ סְאִין לְכָל כּוֹר. וְכַמִּדָּה הַזֹּאת לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמָּדַד לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן. אֲבָל מָדַד בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחְזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹתִירוֹת. וְכֵן מוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן וּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁמֶן לְמֵאָה לוֹגִין לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים וְלוֹג וּמֶחֱצָה בֶּלַע. אִם הָיָה מְזֻקָּק אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. וְאִם הָיוּ הַקַּנְקַנִּים יְשָׁנִים אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בֶּלַע: \n",
+            "הִפְקִיד אֶצְלוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן מְדוּדִין וְעֵרְבָן עִם פֵּרוֹתָיו וְלֹא מְדָדָן הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ. בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ הָיוּ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יְשַׁלֵּם בְּלֹא שְׁבוּעָה שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בְּתַשְׁלוּמִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא חַיָּב וְנִמְצָא חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע. וְכָזֶה הוֹרוּ רַבּוֹתַי הָרַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף הַלֵּוִי וְרַבּוֹ זַ\"ל. וְכֵן כָּל שׁוֹמֵר שֶׁנִּתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם וְאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה דָּמִים אֲנִי חַיָּב לְשַׁלֵּם וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים אָנוּ יוֹדְעִין וְכָךְ וְכָךְ הָיָה שָׁוֶה יִטְּלוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה וְהוּא שֶׁיִּטְעֲנוּ דָּבָר שֶׁהֵן אֲמוּדִין בּוֹ. וְיֵשׁ לַשּׁוֹמֵר לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ יֶתֶר מִן הָרָאוּי לוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ כִּיס מָלֵא זְהוּבִים וּפָשַׁע בּוֹ הַבְּעָלִים אוֹמְרִים מָאתַיִם דִּינָר הָיוּ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר וַדַּאי שֶׁהָיָה בּוֹ דִּינָרִים אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיוּ נִמְצָא זֶה כְּטוֹעֵן מָאתַיִם וְהוֹדָה לוֹ בְּמִקְצָת וְאָמַר הַשְּׁאָר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע וּמְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n",
+            "מֵת אָבִיו וְהִנִּיחַ לוֹ שַׂק צָרוּר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ חֲבֵרוֹ וּפָשַׁע בּוֹ הַמַּפְקִיד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיוּ בּוֹ שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ בּוֹ וְכֵן הַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁמָּא זְכוּכִית הָיָה מָלֵא. שׁוּרַת הַדִּין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּטַעֲנָה זוֹ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיִכְלל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה בּוֹ יֶתֶר עַל שְׁוֵה כָּךְ וְכָךְ וִישַׁלֵּם מַה שֶּׁהוֹדָה בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד שַׂק צָרוּר אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּפָשַׁע בּוֹ. הַמַּפְקִיד אוֹמֵר חֲלִי זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הָיוּ בּוֹ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּא סִיגִים אוֹ חוֹל הָיוּ בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים יִשָּׁבַע בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְיִטּל וְהוּא שֶׁיִּטְעֹן דָּבָר שֶׁהוּא אָמוּד בּוֹ אוֹ אָמוּד לְהַפְקִידוֹ אֶצְלוֹ. וְלָמָּה נִשְׁבָּע כָּאן בַּעַל הַפִּקָּדוֹן לְפִי שֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵר מְחֻיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה וְאָמַר בָּרִי לִי שֶׁהָיָה מָלֵא סִיגִים וְהַמַּפְקִיד אוֹמֵר מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ הַשּׁוֹמֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר כְּמוֹ שֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּבְהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֲרוּ עִקְּרֵי הַדְּבָרִים: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע אִם הַפִּקָּדוֹן דָּבָר שֶׁכָּל מִינוֹ שָׁוֶה וּמָצוּי בַּשּׁוּק לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ כְּגוֹן פֵּרוֹת אוֹ יְרִיעוֹת שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל פִּשְׁתָּן הַשָּׁווֹת בְּכָל עִנְיָנָם אוֹ קוֹרוֹת שֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. אֲבָל אִם הָיָה פִּקְדוֹן בְּהֵמָה אוֹ בֶּגֶד מְצֻיָּר אוֹ כְּלִי מְתֻקָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ בַּשּׁוּק חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בּוֹ וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּם. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין כְּגוֹן הַשּׁוֹאֵל שֶׁאָמַר מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה וְשׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן שְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתָן וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלְּמִין דְּמֵי הַבְּהֵמָה אוֹ הַחֵפֶץ שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאִם אָמְרוּ הַבְּעָלִים יֶתֶר עַל זֶה הָיָה שָׁוֶה כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה אֶלָּא כָּךְ וְכָךְ. נִמְצָא כָּל שׁוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. שֶׁשָּׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין. וְשֶׁאֵרְעוֹ כָּךְ וְכָךְ וְאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד קֹדֶם שֶׁאֵרְעוֹ הַמְאֹרָע הַפּוֹטֵר אוֹתוֹ. וְאִם רָצָה לְשַׁלֵּם נִשְׁבָּע שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁכָּךְ וְכָךְ הָיָה שָׁוֶה: \n",
+            "יֵשׁ לַשּׁוֹמֵר לְהַתְנוֹת שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין אֶלָּא מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁהִפְקִיד אֶצְלִי בְּזָוִית בֵּיתִי אֲנִי מַנִּיחַ אוֹתָן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. טָעַן הַשּׁוֹמֵר שֶׁתְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי אַף עַל פִּי שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ בְּעֵדִים מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר שָׁמַרְתִּי כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְנֶאֱנַסְתִּי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן תְּנַאי לְפִיכָךְ יִשָּׁבַע שֶׁלֹּא שָׁלַח יָד בּוֹ וְשֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן תְּנַאי: \n",
+            "שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע בָּהּ פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא שָׁלַח בּוֹ יָד קֹדֶם שֶׁיֹּאבַד. וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁפָּשַׁע הַשּׁוֹמֵר מְשַׁלֵּם. וְאִם טָעַן וְאָמַר תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עֵדִים שֶׁפָּשַׁע: \n",
+            "הִפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה הַחֵפֶץ בְּפָנֵינוּ הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ אֵין הַשּׁוֹמֵר יָכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר חָזַרְתִּי וּלְקַחְתִּיו מִמֶּנּוּ אוֹ נְתָנוֹ לִי בְּמַתָּנָה. לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשּׁוֹמֵר מוֹצִיאִין הַפִּקָּדוֹן עַצְמוֹ מִן הַיְתוֹמִים בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִי שֶׁבָּא וְאָמַר כָּךְ וְכָךְ הִפְקַדְתִּי אֵצֶל אֲבִיכֶם וְנָתַן סִימָנִין מֻבְהָקִין וְנִמְצָא הַפִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְהָיָה יוֹדֵעַ הַדַּיָּן שֶׁלֹּא הָיָה הַמֵּת אָמוּד שֶׁזֶּה הַפִּקָּדוֹן שֶׁלּוֹ. יֵשׁ לוֹ לַדַּיָּן הַזֶּה לָתֵת הַפִּקָּדוֹן לְזֶה שֶׁנָּתַן סִימָנָיו. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמַּפְקִיד רָגִיל לְהִכָּנֵס אֵצֶל זֶה שֶׁמֵּת אֲבָל אִם הָיָה רָגִיל לִכָּנֵס אֶצְלוֹ שֶׁמָּא שֶׁל אַחֵר הוּא וְהִכִּיר הַסִּימָנִין שֶׁלּוֹ. בָּאוּ עֵדִים וְהֵעִידוּ לַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד אֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַיְתוֹמִים בְּעֵדוּתָן שֶׁאֵין זֶה רְאָיָה בְּרוּרָה וְאֻמְדַּן דַּעְתָּן אֵינוֹ אֹמֶד דַּעְתּוֹ וְאֵין לוֹ לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד שֻׁמְשְׁמִין אֵצֶל חֲבֵרו�� בְּעֵדִים וּבָא לְתָבְעוֹ וְאָמַר לוֹ הֶחְזַרְתִּים. אָמַר לוֹ הַמַּפְקִיד וַהֲלֹא כָּךְ וְכָךְ הִיא מִדָּתָם וַהֲרֵי הֵם מֻנָּחִים אֶצְלְךָ בְּחָבִיתְךָ. אָמַר לוֹ שֶׁלְּךָ הֶחְזַרְתִּי לְךָ וְאֵלּוּ אֲחֵרִים הֵן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ שֶׁמָּא אֵלּוּ הַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁל שׁוֹמֵר הֵן אֶלָּא יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁהֶחְזִיר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "בַּעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁתָּבַע פִּקְדּוֹנוֹ וְנָתַן לוֹ הַשּׁוֹמֵר וְאָמַר הַמַּפְקִיד אֵין זֶה פִּקְדוֹנִי אֶלָּא אַחֵר הוּא אוֹ שָׁלֵם הָיָה וְאַתָּה שְׁבַרְתּוֹ אוֹ חָדָשׁ הָיָה וְנִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בּוֹ. מֵאָה סְאִין הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ וְאֵין אֵלּוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר זֶהוּ שֶׁהִפְקַדְתָּ בְּעַצְמְךָ וּמַה שֶּׁנָּתַתָּ אַתָּה נוֹטֵל. הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁאֵין כָּל שׁוֹמֵר נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמּוֹדֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁל פִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁהַמַּפְקִיד אוֹמֵר וְטוֹעֵן שֶׁנִּגְנַב אוֹ מֵת אוֹ נִשְׁבָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר טוֹעֵן לִפְטֹר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין [נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת שׁוֹמְרִין]. אֲבָל אִם אָמַר זֶהוּ שֶׁהִשְׁאַלְתַּנִי אוֹ שֶׁהִשְׂכַּרְתָּ לִי אוֹ שֶׁנָּטַלְתִּי שָׂכָר עַל שְׁמִירָתִי וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים אֵינוֹ זֶה אֶלָּא אַחֵר אוֹ נִשְׁתַּנָּה מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה הַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת אוֹ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה אִם הוֹדָה בְּמִקְצָת. כֵּיצַד. מֵאָה סְאָה הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוֹדָה בְּמִקְצָת לֹא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין. מֵאָה כּוֹר שֶׁל חִטִּים הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא מֵאָה שֶׁל שְׂעוֹרִים נִשְׁבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּטַעֲנָה כָּזוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹסְרִין וּמִתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁחָסְרוּ חִסָּרוֹן הָרָאוּי לָהֶן בְּכָל שָׁנָה. אֲבָל אִם חָסְרוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי חֶסְרוֹנָן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵשִׁיב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. וּכְשֶׁהוּא מוֹכְרָן יִמְכֹּר לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה שֶׁמָּא עָשׂוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים תְּרוּמָה אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ דְּבַשׁ וְנִפְסַד יַיִן וְהֶחְמִיץ עוֹשֶׂה תַּקָּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן וּמוֹכְרָן בְּבֵית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ בְּהֶפְסֵדָן וְאֵין הַהֶפְסֵד פּוֹשֶׂה בָּהֶן הֲרֵי הַקַּנְקַנִּים וְהַסַּלִּים מוֹסִיפִין הֶפְסֵד: \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָמֵץ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִגִּיעַ הַפֶּסַח הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית מִיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. מִכָּאן וְאֵילָךְ יוֹצֵא וּמוֹכְרוֹ בַּשּׁ��ּק לִשְׁעָתוֹ מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיִּזּוֹלוּ בִּזְמַן פְּלוֹנִי אוֹ יֶאֱנֹס אוֹתָם הַמֶּלֶךְ שֶׁמָּא יָבוֹא בַּעֲלֵיהֶן מִקֹּדֶם וְיִטְּלוּ מָמוֹנָם: \n",
+            "הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ גּוֹלְלוֹ פַּעַם אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם כְּשֶׁהוּא גּוֹלְלוֹ פּוֹתְחוֹ וְקָרָא בּוֹ מֻתָּר. אֲבָל לֹא יִפְתַּח בִּגְלַל עַצְמוֹ וְיִקְרָא. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר סְפָרִים. וְאִם פָּתַח וְקָרָא וְגָלַל בִּגְלַל עַצְמוֹ הֲרֵי שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסִין. הִפְקִיד אֶצְלוֹ כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר מְנַעְנְעָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּאֲבֵדָה כָּךְ אָמְרוּ בַּפִּקָּדוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁזּוֹ חוֹבָה עָלָיו מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם אֲבָל אִם הָיוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָבֵד: \n",
+            "כָּל הַמּוֹכֵר פִּקָּדוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְאֵינוֹ מוֹכֵר לְעַצְמוֹ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד וְהַדָּמִים יִהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ וְיֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ הֲרֵי הוּא עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר שׂוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ הַשֻּׁלְחָנִי אִם הָיוּ צְרוּרִין וַחֲתוּמִין אוֹ קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְאִם אֵינָן חֲתוּמִין וְלֹא קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן צְרוּרִין יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ הוּא נַעֲשֶׂה עֲלֵיהֶם שׁוֹמֵר שָׂכָר וְאִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וְאִם נֶאֶנְסוּ כְּגוֹן שֶׁאָבְדוּ בְּלִסְטִים מְזֻיָּן הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֲבָל אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן כְּכָל מִלְוֶה שֶׁבָּעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזִירֵם לַבְּעָלִים: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין צְרוּרִין בֵּין מֻתָּרִין הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְהוּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם בֵּין לֹא יִחֲדוּ לָהּ מָקוֹם וְטִלְטְלָהּ לְצָרְכּוֹ וְנִשְׁבְּרָה בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה בֵּין אַחַר שֶׁהֶחְזִירָהּ לַמָּקוֹם שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ נִשְׁבְּרָה חַיָּב לְשַׁלֵּם. טִלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִתּוֹךְ יָדוֹ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִשֶּׁהֵנִיחָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר פָּטוּר: \n",
+            "אֵין מְקַבְּלִין פִּקְדוֹנוֹת לֹא מִן הַנָּשִׁים וְלֹא מִן הָעֲבָד��ים וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת. קִבֵּל מִן הָאִשָּׁה יַחְזִיר לָאִשָּׁה. מֵתָה יַחְזִיר לְבַעֲלָהּ. קִבֵּל מִן הָעֶבֶד יַחְזִיר לָעֶבֶד. מֵת יַחְזִיר לְרַבּוֹ. קִבֵּל מִן הַקָּטָן יִקְנֶה לוֹ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ דֶּקֶל שֶׁיֹּאכַל בָּהֶן פֵּרוֹתָיו. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן שֶׁל פְּלוֹנִי הֵם אִם נֶאֱמָנִין לוֹ יַעֲשֶׂה כְּפֵרוּשָׁן וְאִם לָאו יַחְזִיר לְיוֹרְשֵׁיהֶם: \n",
+            "הַפִּקָּדוֹן וְהָאֲבֵדָה לֹא נִתְּנוּ לִתָּבַע אֶלָּא בִּמְקוֹמָם. כֵּיצַד. הִפְקִיד אֶצְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ בְּנֹב וְאִם הֶחְזִיר לוֹ בְּנֹב מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ. הִפְקִיד אֶצְלוֹ בַּיִּשּׁוּב וְהֵבִיא פִּקְדוֹנוֹ בַּמִּדְבָּר אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ אֶלָּא יֹאמַר לוֹ הֲרֵי הוּא בְּאַחְרָיוּתְךָ עַד שֶׁתַּחֲזִירֶנּוּ לִי בַּיִּשּׁוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ בַּיִּשּׁוּב: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן לִמְדִינַת הַיָּם וַהֲרֵי הַשּׁוֹמֵר רָצָה לְפָרֵשׁ מִיַּבָּשָׁה לַיָּם אוֹ לָצֵאת בְּשַׁיָּרָא יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאִם בָּא הַשּׁוֹמֵר וְהֵבִיא הַפִּקָּדוֹן לְבֵית דִּין נִפְטַר מֵאַחֲרָיוּת שְׁמִירָתוֹ וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם שֶׁאֵין אוֹסְרִין זֶה בִּמְדִינָה זוֹ מִפְּנֵי פִּקָּדוֹן שֶׁל זֶה שֶׁהָלַךְ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹלִיכוֹ עִמּוֹ שֶׁמָּא יֶאֱרַע לוֹ אֹנֶס וְיִהְיֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וּבֵית דִּין מַפְקִידִין אוֹתוֹ בְּיַד נֶאֱמָן אֶצְלָם מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְנִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְמִי שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁהֲרֵי אָמַר אֲשַׁלֵּם. חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ הִיא וְגִזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ שֶׁאֵין זֶה הַשּׁוֹמֵר קוֹנֶה שֶׁבַח הַבָּא מִגּוּפָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחְזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ. נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִגְנְבָה וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׂוֹכֵר. שֶׁאִלּוּ רָצָה הַשּׂוֹכֵר הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁנִּגְנְבָה בְּאֹנֶס וְנִפְטָר: \n",
+            "שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר פָּשַׁעְתִּי זָכָה בַּכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם וְאִלּוּ רָצָה אָמַר נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה וְהָיָה פָּטוּר. וְכֵן נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר נִגְנְבָה קָנָה הַכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם וְאִלּוּ רָצָה אָמַר מֵת��ה וְהָיָה נִפְטָר. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מֵעַצְמוֹ קָדַם וְשִׁלֵּם מֵעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׁוֹאֵל: \n",
+            "כָּל הַקוֹנֶה הַכֶּפֶל קוֹנֶה הַשֶּׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. כֵּיצַד. הִפְקִיד אַרְבַּע סְאִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין סֶלַע וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם סֶלַע וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבָּעָה סְלָעִים הֲרֵי הֵן שֶׁל שׁוֹמֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא סֶלַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא הִטְרִיחָן לַבְּעָלִים בַּדִּין אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁפָּשַׁע וְחִיְּבוּהוּ בֵּית דִּין לִתֵּן וְלֹא נָתַן בִּרְצוֹנוֹ עַד שֶׁכָּפוּהוּ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אוֹ נִמְצָא הַפִּקָּדוֹן יַחְזִיר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא וּמַחְזִירִין לַשּׁוֹמֵר הַדָּמִים שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּו. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָא מַחְזִיר לַשּׁוֹמֵר כֵּלָיו אוֹ שָׂדֵהוּ: \n",
+            "תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם וְהֻכַּר הַגַּנָּב הוֹאִיל וְשִׁלֵּם בִּרְצוֹנוֹ זָכָה בַּכֶּפֶל אַף עַל פִּי שֶׁהִטְרִיחוֹ בַּתְּחִלָּה לַדִּין עַד שֶׁנִּשְׁבַּע. אָמַר הַשּׁוֹמֵר בַּתְּחִלָּה אֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם זָכָה בַּכֶּפֶל: \n",
+            "אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר אֵינִי מְשַׁלֵּם. אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וּמֵת וְאָמְרוּ הַבָּנִים אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין. אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ אֶת הַשּׁוֹמֵר עַד שֶׁמֵּת וְתָבַע הַבָּנִים וְשִׁלְּמוּ בְּנֵי הַשּׁוֹמֵר. אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים. אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה. שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן. שָׁאַל מֵהַשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד מֵהֶן. שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה וְשִׁלֵּם לְבַעֲלָהּ. אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ. כָּל אֵלּוּ סָפֵק וַהֲרֵי הַכֶּפֶל מֻטָּל בְּסָפֵק וְאֵינוֹ תַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶן לְפִיכָךְ חוֹלְקִין הַכֶּפֶל אוֹ הַשֶּׁבַח בֵּין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וּבֵין הַשּׁוֹמֵר. וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכּל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ: \n",
+            "נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם וְאֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. קָדַם וְנִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ רָצָה עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין. נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב לְבֵית הַשּׁוֹמֵר וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה וּמֵתָה שָׁם בִּפְשִׁיעָה יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וְנִפְטַר אוֹ עֲדַיִן לֹא כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ לְפִיכָךְ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׁאֵלָה וּפִּקָדוֹן \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,107 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "השואל כלים או בהמה וכיוצא בהן משאר מטלטלין מחבירו ואבד או נגנב אפילו נאנס אונס גדול כגון שנשברה הבהמה או נשבית או מתה חייב לשלם הכל שנאמר וכי ישאל איש מעם רעהו וגו' ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם במה דברים אמורים כשנאנס שלא בשעת מלאכה אבל אם שאל בהמה מחבירו לחרוש בה ומתה כשהיא חורשת ה\"ז פטור אבל אם מתה קודם שיחרוש בה או אחר שחרש בה או שרכב עליה או דש בה ומתה כשהיא דשה או בשעת רכיבה ה\"ז חייב לשלם וכן כל כיוצא בזה וכן השואל בהמה מחבירו לילך בה למקום פלוני ומתה תחתיו באותה הדרך או ששאל דלי למלאות בו ונקרע בבור בשעת מלוי או ששאל קרדום לפצל בו עצים ונשבר בעת שפצל בו מחמת הבקוע וכל כיוצא בזה ה\"ז פטור שלא שאל אלא לעשות בו מלאכה זו והרי לא שינה:",
+            "השואל בהמה מחבירו ומתה וטען השואל שבשעת מלאכה מתה אם היה המקום ששאלה לילך בו מקום שבני אדם מצויין שם יביא ראייה שמתה או נאנסה בשעת מלאכה ושלא שינה בה ויפטר ואם לא הביא ראיה משלם שאלה ממנו למלאות בה עפר שבחורבתו שאין העדים מצויין שם או ששאל ממנו דלי למלאות בו הבור בתוך ביתו ונקרע בבור אם הביא ראיה יפטר אף משבועה ואם לאו ישבע השואל שבועת השומרים שמתה בשעת מלאכה ויפטר וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השואל כלי מחבירו ונשבר שמין לו כדרך ששמין בנזקין אומדין כמה היה שוה שלם וכמה הוא שוה עתה ומחזיר לו הכלי או הבהמה השבורה ומשלם הפחת וכן אם מתה הבהמה מחזיר הנבלה ומשלם הפחת:",
+            "השואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה ואם כחש בשרה חייב לשלם מה שפחתה בדמיה כחש בשרה מחמת המלאכה פטור וישבע שבועת השומרין שמחמת מלאכה כחשה:",
+            "השואל כלי מחבירו או בהמה סתם הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה שאלו לזמן קצוב כיון שמשך וזכה אין הבעלים יכולין להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה ואפילו מת השואל הרי היורשין משתמשין בשאלה עד סוף הזמן ודין הוא הלוקח קונה הגוף קנין עולם בדמים שנתן ומקבל מתנה קנה הגוף קנין עולם ולא נתן כלום והשוכר קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב בדמים שנתן והשואל קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב ולא נתן כלום כשם שהנותן כמוכר שאינו יכול לחזור בו לעולם כך המשאיל כמשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסיה חשבו שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ואם הניח להם אביהם נכסים ומתה או שטבחוה משלמין את דמיה מנכסיו:",
+            "השואל כלי מחבירו לעשות בו מלאכה פלונית אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה וכן אם שאל ממנו בהמה לילך בה במקום פלוני אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור:",
+            "האומר לחבירו השאילני קרדום לעדור בו הפרדס הזה עודר בו אותו הפרדס בלבד ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר אמר לו פרדס סתם עודר בו פרדס אחר אי זה שירצה שאלו לעדור בו פרדסים (הרבה שלו) עודר בו כל הפרדסים שלו ואפי' נשחת כל הברזל בעדירה מחזיר לו הנצב של עץ וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השואל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר לו השאילני דבר פלוני בטובתך כלומר אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין אלא כפי טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם ארך אם קנו מיד המשאיל על זה הרי השואל משתמש בו לעולם עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו ויחזיר שבריו או שיריו ואין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי או לעשותו פעם אחרת:",
+            "האומר לחבירו השאילני שוקת זו של מים ונהרסה [אינו יכול לבנותה אמר לו השאילני שוקת סתם ונהרסה] יש לו לבנותה אמר לו השאילני מקום שוקת אם קנו מיד המשאיל הרי השואל בונה והולך בקרקע המשאיל עד שתבא לידו שוקת שאפשר להשקות ממנה בהמתו או ארצו כמו שהתנה עם המשאיל:",
+            "השואל פונדק מחבירו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואים אין פחות מל' יום שאל חלוק מחבירו לילך בו לבית האבל כדי שילך ויחזור שאלו לבית המשתה כל אותו היום שאלו לעשות המשתה שלו אין פחות משבעה ימים:"
+        ],
+        [
+            "השואל בבעלים אפילו נגנב או אבד בפשיעה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם ובלבד ששאל הבעלים תחלה עם החפץ כמו שביארנו ואחד השואל את הבעלים או ששכרן ואחד ששואל את הבעלים לאותה המלאכה או ששאלן ושכרן למלאכה אחרת או לשום דבר בעולם אפילו אמר לחבירו השקני מים ושאל ממנו בהמתו והשקהו ונתן לו את הבהמה הרי זו שאלה בבעלים ופטור משך את הבהמה בתחלה ואחר כך השקהו אינה שאלה בבעלים וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השאיל בהמתו או השכירה למשוי ויצא עמה לסעדה עם השואל או השוכר ולטעון עמו במשאו ה\"ז שמירה בבעלים ואם יצא לבקר המשאוי בלבד ולראות שלא יטענו עליה יתר מן הראוי אינה שמירה בבעלים:",
+            "מלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה והמקיז להם את הדם והסופר שלהן כל אחד מאלו וכיוצא בהן ביום שהוא יושב בו לעסוק במלאכתן אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתם ה\"ז שמירה בבעלים ואפילו פשע בה השומר פטור אבל הוא ששאל או ששכר מהן חייב שאינן שאולין לו:",
+            "הרב שהוא מקריא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה ואיזו מסכתא שירצה והם היו קבועים לבא תמיד ונשמט להן ממסכתא למסכתא הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול להם וביום הפרק שהכל באין לשמוע ענין אותו מועד הרי הוא שאול להם והם אינן שאולין לו:",
+            "האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אינה שאילה בבעלים שנא' אם בעליו עמו לא ישלם הבעלים עצמן לא שליח אמר לעבדו הכנעני צא והשאל עם פרתי ה\"ז שאילה בבעלים שיד העבד כיד רבו נשאל העבד עמה שלא מדעת רבו אינה שאילה בבעלים:",
+            "השואל מן האשה ונשאל לו בעלה אינה שאילה בבעלים שקניין פירות אינו כקניין הגוף ואין לבעל אלא פירות:",
+            "השואל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה ה\"ז שאילה בבעלים ואם אמר השותף לחבירו השאילני היום ואשאילך למחר אינה שאלה בבעלים:",
+            "שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן וכן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן ה\"ז ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינה לפיכך אם מתה אינו משלם ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם פשע בה השומר הרי זה משלם:",
+            "השואל את הבהמה בבעלים לרבעה או להראות בה או לעשות בה פחות משוה פרוטה או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה הרי כל אלו ספק שאלה בבעלים:",
+            "שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור שהשכירות תלוי בשאלה אבל אם שכרה בבעלים וחז�� ושאלה שלא בבעלים או ששאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה (שלא) בבעלים או ששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים וחזר ושכרה (שלא) בבעלים כל אלו ספק שמירה בבעלים הוא:",
+            "אשה ששאלה ואח\"כ נשאת הרי הבעל כלוקח ממנה ואינו לא ש\"ש ולא שואל לפיכך אם היתה דבר השאלה בהמה ומתה הבעל פטור אף על פי שהוא משתמש בה כל ימי שאלתה אפילו פשע מפני שהוא כלוקח והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה ה\"ז נכנס תחתיה כל שאמרנו שהיא שאלה בבעלים כך אם היה שוכר או נושא שכר הרי היא שכירות בבעלים ופטור וכל שאינה שאלה בבעלים כך אינה שכירות בבעלים וכל שהוא ספק בשאלה כך הוא ספק בשכירות:"
+        ],
+        [
+            "השואל את הפרה מחבירו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו אפילו שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס לרשות השואל ה\"ז פטור ואם אמר לו השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ביד בני ביד עבדי העברי ביד שלוחי ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה בדרך ה\"ז חייב שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני אע\"פ שאמר לו השואל שלח ומתה פטור מפני שידו כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשות המשאיל:",
+            "אמר לו השואל הכישה במקל והיא תבא מאליה ועשה המשאיל כך אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו אבל מתה בדרך פטור וכן בשעה שמחזירה השואל לבעלים אם שלחה ביד אחר ומתה קודם שתגיע לרשות המשאיל ה\"ז חייב שעדיין היא באחריות השואל ואם שלחה מדעת המשאיל ע\"י אחר ומתה פטור שלחה ביד עבדו הכנעני אף על פי שאמר לו השמאיל שלח אם מתה בדרך חייב שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצאת מיד השואל בד\"א בשהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל אם החזירה אחר ימי שאלתה הרי זה פטור אם מתה בדרך שאחר ימי שאלתה יצאת מדין שאילה והרי הוא כשומר שכר לפיכך אם נשבית או מתה אחרי ימי שאילתה פטור וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השואל פרה מחבירו שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת ומתה אחת מהן המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והשומר אומר איני יודע או שאמר השואל שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והמשאיל אומר איני יודע או שאמר זה איני יודע וזה אומר איני יודע המע\"ה לא היתה שם ראיה ישבע השוכר על השכורה שמתה או שאינו יודע ויפטר זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השומר על השכורה שמתה כדרכה כמו שטען ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה:",
+            "השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וחצי היום בשכירות המשאיל אומר בזמן השאלה מתה והלה אומר אחת מתה בזמן השאלה והאחרת איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע ישלם השתים וכן אם מסר לו שלש פרות שתים שאולות ואחת שכורה המשאיל אומר שתים השאולות הן שמתו והשואל אומר אחת השאולה מתה ודאי אבל השניה שמתה איני יודע אם השאולה האחרת או השכורה מתוך שאינו יכול לישבע שהרי אומר איני יודע ישלם השתים ובהלכות טוען ונטען יתבאר דין זה וכיוצא בו מכל הטוענין שאינן יכולים להשבע וכיצד משלמין ומאי זה טעם הם משלמים:"
+        ],
+        [
+            "המפקיד אצל חבירו בחנם ונגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר שנאמר וגונב מבית האיש וגו' ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרין ולא שלח בו יד ואחר נגנב שאם נגנב אחר ששלח יד בפקדון חייב באחריותו:",
+            "הואיל ופטר הכתוב את שומר חנם מן הגניבה קל וחומר מן האונסין הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה והוא שלא שלח יד בפקדון אבל שלח יד בפקדון חייב באונסיו כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית כגון שמלה וטלית ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או במגדל ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהן:",
+            "השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפילו נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם ואע\"פ שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים:",
+            "הכספים והדינרין אין להם שמירה אלא בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבים שם ויגנבו אפילו נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו ה\"ז פושע וחייב לשלם הורו מקצת המבינים שהוא הדין לכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותו במהרה כגון לשונות של כסף ואצ\"ל לשונות של זהב ואבנים טובות שאין להם שמירה אלא בקרקע ולזה דעתי נוטה:",
+            "המפקיד אצל חבירו כספים ע\"ש בין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותן עד מוצאי שבת ואם נתאחר למ\"ש כדי לקברן ולא קברן ונגנבו או נאנסו חייב ואם ת\"ח הוא אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקברן:",
+            "הפקיד אצל חבירו כספים בדרך להוליכם לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכין שיהיו צרורים ומונחים בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואם קשרן בדרך הזאת אפילו נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם במחיצה של קנים והיו טמונים בעובי המחיצה ונגנבו משם ואמרו חכמים אף על פי שזו שמירה מעולה לענין גניבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנו בקרקע או בכותל בניין פושע הוא וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה:",
+            "המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באי זה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך הרי זה פושע וחייב לשלם מיד:",
+            "כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד אבל אם מסרן לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאינן שרויין עמו בבית ואין סומכין על שלחנו ואצ\"ל אם מסרן לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אא\"כ הביא השומר השני ראיה שלא פשע כמו שביארנו מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו ונתנם השומר לאמו והחביאה אותן ולא טמנה אותן ונגנבו ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואע\"פ שלא אמר לה פקדון הם יש לו לטעון כל שכן שהיא נזהרת בהן אם היתה סבורה שהן שלי וכן אין אמו חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהן פקדון ואמרו חכמים ישבע השומר שאותן המעות עצמן הן שנתנן לאמו ותשבע האם שהחביאה אותן ונגנבו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה:",
+            "מכאן אתה למד שהשומר שמסר הפקדון לאשת�� ובני ביתו והודיען שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד מעשה באחד שהפקיד כשות אצל אחד והיה לו לשומר כשות אחרת ואמר לשמשו מזה הכשות תשליך לתוך השכר והלך השמש והשליך מכשות של פקדון אמרו חכמים שהשמש פטור שהרי לא אמר מזה השלך ומזה אל תשלך ודימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד ע\"ז וכן בעה\"ב פטור שהרי אמר לו מזה השלך ואינו משלם אלא דמי מה שנהנה בלבד לפיכך אם נעשה השכר חומץ פטור מלשלם ובין כך ובין כך חייב השומר שבועה שכך אירע וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "מי שהפקידו אצלו מעות של עניים או של פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים אפילו באו עליו גנבים וקדם והציל עצמו בממון שבויים פטור אין לך פדיון שבויים גדול מזה במה דברים אמורים בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים [אלו] אבל אם היו לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להן הרי זה הממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים:",
+            "המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובין ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו אם היה אמוד שהוא בעל ממון חייב שחזקתו שבגללו באו הגנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו ואם אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא לשם הפקדון ופטור וכן כל כיוצא בזה:",
+            "המפקיד אצל חבירו כלים או פירות ובאו גנבים וגנבום בפניו ואילו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין אותן הואיל ולא צווח הרי זה פושע וחייב לשלם וכן כל כיוצא בזה:",
+            "שנים שהפקידו אצל אחד זה מאה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהן שהפקיד מאתים ונוטל כדין כל נשבע ונוטל ויתן מאתים לזה ומאתים לזה ומפסיד מאה מביתו שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו לפיכך אם הביאו לו השנים כאחד שלש מאות בכרך אחד ובאו ותבעו וכל אחד אומר המאתים שלי נותן מנה לזה ומנה לזה והשאר יהיה מונח אצלו עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאין אתם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל המאה ומי בעל המאתים וכן אם הפקידו אצלו שני כלים אחד גדול ואחד קטן וכל אחד ואחד אומר אני הוא בעל הגדול והשומר אומר איני יודע ישבעו שניהם ויתן הגדול לאחד מהם ודמי הגדול לשני וישאר לו הקטן ואם הביאום בכרך אחד כאחד נותן הקטן לאחד ודמי הקטן לשני והשאר יהיה מונח אצלו עד שיודה האחד לחבירו או עד לעולם וכן מי שתבעוהו שנים זה אומר אני הוא בעל הפקדון וזה אומר אני הוא והשומר אומר אחד מכם הוא ואיני יודע מי הוא ישלם לשניהם וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלוק אותה:",
+            "המפקיד פירות אצל חבירו ה\"ז לא יערבם עם פירותיו עבר ועירב יחשוב כמה היה הפקדון ויראה כמה חסר הכל ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שישבע נסתפק מהן ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונו לחטים ולאורז קלוף ארבעה קבין ומחצה לכל כור לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכל כור לכוסמין ולזרע פשתן בגבעוליו ולאורז שאינו קלוף שלש סאין לכל כור וכמדה הזאת לכל שנה ושנה בד\"א שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא לו חסרונו מפני שהן מותירות וכן מוציא לו שתות ליין ושלשת לוגין שמן למאה לוגין לוג ומחצה שמרים ולוג ומחצה בלע אם היה מזוקק אינו מוציא לו שמרים ואם היו הקנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע:",
+            "הפקיד אצלו פירות שאינן מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה\"ז פושע בעל הפקדון אומר כך וכך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא חייב שבועה שאינו יכול להשבע וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז\"ל וכן כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה דמים אני חייב לשלם והבעלים אומרים אנו יודעין וכך וכך היה שוה יטלו בלא שבועה והוא שיטענו דבר שהן אמודין בו ויש לשומר להחרים על מי שלקח ממנו יתר מן הראוי לו ומנין שהדין כך הוא הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים דינר היו והשומר אומר ודאי שהיה בו דינרים אבל איני יודע כמה היו נמצא זה כטוען מאתים והודה לו במקצת ואמר השאר איני יודע שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם כמו שיתבאר:",
+            "מת אביו והניח לו שק צרור והפקידו אצלו חבירו ופשע בו המפקיד אומר איני יודע מה היו בו שמא מרגליות היו בו וכן השומר אומר איני יודע כמה אני חייב לשלם שמא זכוכית היה מלא שורת הדין שאני אומר בטענה זו שישבע השומר בתקנת חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע בודאי שהיה בו יתר על שוה כך וכך וישלם מה שהודה בו וכן כל כיוצא בזה מעשה באחד שהפקיד שק צרור אצל חבירו ופשע בו המפקיד אומר חלי זהב ומרגליות וכיוצא בהן היו בו והשומר אומר איני יודע שמא סיגים או חול היו בו ואמרו חכמים ישבע בעל הפקדון ויטול והוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו או אמוד להפקידו אצלו ולמה נשבע כאן בעל הפקדון לפי שאין השומר מחוייב שבועה שאפילו הודה ואמר ברי לי שהיה מלא סיגים והמפקיד אומר מרגליות היו השומר נשבע היסת ונפטר כמו שטענו חטים והודה לו בשעורים וכן כל כיוצא בזה ובהלכות טוען ונטען יתבארו עיקרי הדברים:"
+        ],
+        [
+            "שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשבע אם הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כגון פירות או יריעות של צמר ושל פשתן השוות בכל עניינם או קורות שאינן מצויירות וכל כיוצא בהן ה\"ז משלם ואינו נשבע אבל אם היה פקדון בהמה או בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבר שאינו מוצא לקנות כמותו בשוק חוששין שמא עיניו נתן בו ומשביעין אותו בתקנת חכמים שבועה בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואחר כך משלם והוא הדין לשאר השומרין כגון השואל שאמר מתה או נגנבה ושומר שכר והשוכר שאמר נגנבה או שאבדה אף על פי שהן חייבין לשלם משביעין אותן שבועה שאינה ברשותן ואח\"כ משלמין דמי הבהמה או החפץ שאנו חוששין לו שמא עיניו נתן בה ואם אמרו הבעלים יתר על זה היה שוה כולל בשבועתו שאינה שוה אלא כך וכך נמצא כל שומר שנשבע שבועת השומרין כולל בשבועתו שלשה דברים ששמר כדרך השומרין ושארעו כך וכך ואינו ברשותו ושלא שלח בו יד קודם שארעו המאורע הפוטר אותו ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שכך וכך היה שוה:",
+            "יש לשומר להתנות שאינו שומר כדרך השומרין אלא מעות אלו שהפקיד אצלי בזוית ביתי אני מניח אותן וכיוצא בזה טען השומר שתנאי היה בינינו ובעל הפקדון אומר לא היה שם תנאי אע\"פ שהפקיד אצלו בעדים מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרין ונאנסתי נאמן לומר שהיה ביניהן תנאי לפיכך ישבע שלא שלח יד בו ושאינו ברשותו ושהיה ביניהן תנאי:",
+            "שומר חנם שהביא ראייה שלא פשע בה פטור משבועה ואין אומרים שמא שלח בו יד קודם שיאבד ובעל הפקדון שהביא ראייה שפשע השומר משלם ואם טען ואמר תנאי היה בינינו אינו נאמן שהרי יש עדים שפשע:",
+            "הפקיד אצל חבירו בעדים ובאו עדים שזה החפץ בפנינו הפקידו אצלו אין השומר יכול לטעון ולומר חזרתי ולקחתיו ממנו או נתנו לי במתנה לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומים בלא שבועה ולא עוד אלא מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם ונתן סימנין מובהקין ונמצא הפקדון כמו שאמר והיה יודע הדיין שלא היה המת אמוד שזה הפקדון שלו יש לו לדיין הזה לתת הפקדון לזה שנתן סימניו והוא שלא יהיה המפקיד רגיל להכנס אצל זה שמת אבל אם היה רגיל ליכנס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנין שלו באו עדים והעידו לדיין שאין זה אמוד אין מוציאין מיד היתומים בעדותן שאין זה ראייה ברורה ואומדן דעתן אינו אומד דעתו ואין לו לדיין אלא מה שדעתו סומכת עליו כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חבירו בעדים ובא לתבעו ואמר לו החזרתים אמר לו המפקיד והלא כך וכך היא מדתם והרי הם מונחים אצלך בחביתך אמר לו שלך החזרתי לך ואלו אחרים הן ואמרו חכמים אין מוציאין מידו שמא אלו השומשמין של שומר הן אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ שהחזיר כמו שביארנו:",
+            "בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר ואמר המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ואתה שברתו או חדש היה ונשתמשת בו ק' סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא ג' ובעל הבית אומר זהו שהפקדת בעצמך ומה שנתת אתה נוטל הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת השומרין האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וטוען שנגנב או מת או נשבה כללו של דבר טוען לפטור עצמו מן התשלומין [נשבע שבועת שומרין] אבל אם אמר זהו שהשאלתני או שהשכרת לי או שנטלתי שכר על שמירתי והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה השוכר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים נשבע שבועת התורה מפני שהודה במקצת לא משום שבועת השומרין מאה כור של חטים הפקדתי אצלך והוא אומר לא הפקדת אצלי אלא מאה של שעורים נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה כזו:"
+        ],
+        [
+            "המפקיד פירות אצל חבירו ה\"ז לא יגע בהן ואף על פי שהן חוסרין ומתמעטין והולכין במה דברים אמורים כשחסרו חסרון הראוי להן בכל שנה אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן מוכרן בב\"ד מפני שהוא משיב אבידה לבעלים וכשהוא מוכרן ימכור לכהנים בדמי תרומה שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר על פירות אחרות:",
+            "המפקיד אצל חבירו פירות והרקיבו דבש ונפסד יין והחמיץ עושה תקנה לבעל הפקדון ומוכרן בב\"ד אע\"פ שעמדו בהפסדן ואין ההפסד פושה בהן הרי הקנקנים והסלים מוסיפין הפסד:",
+            "המפקיד חמץ אצל חבירו והגיע הפסח ה\"ז לא יגע בו עד שעה חמישית מיום י\"ד מכאן ואילך יוצא ומוכרו בשוק לשעתו משום השב אבידה לבעלים והוא הדין לשאר הפקדונות שלא יגע בהן אף על פי שהוא יודע בודאי שיזולו בזמן פלוני או יאנוס אותם המלך שמא יבא בעליהן מקודם ויטלו ממונם:",
+            "המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לי\"ב חדש ואם כשהוא גוללו פותחו וקרא בו מותר אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא והוא הדין שאר ספרים ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסין הפקיד אצלו כסות של צמר מנענעה אחת לשלשים יום כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון וכן כל כיוצא בזה שזו חובה עליו משום השב אבידה לבעלים בד\"א בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם היו עמו באותה הארץ ה\"ז לא יגע בו אע\"פ שהוא אבד:",
+            "כל המוכר פקדון ע\"פ ב\"ד ה\"ז מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו מפני החשד והדמים יהיו מונחים אצלו ויש לו להשתמש בהן לפיכך הרי הוא עליהן שומר שוכר אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן:",
+            "המפקיד מעות אצל חנווני או השולחני אם היו צרורין וחתומין או קשורין קשר משונה ה\"ז לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן ואם אינן חתומין ולא קשורין קשר משונה אע\"פ שהן צרורין יש לו להשתמש בהן לפיכך הוא נעשה עליהם ש\"ש ואם אבדו או נגנבו חייב באחריותן ואם נאנסו כגון שאבדו בליסטים מזויין ה\"ז פטור:",
+            "במה דברים אמורים קודם שישתמש בהן אבל אחר שנשתמש בהן נתחייב באחריותן ככל מלוה שבעולם עד שיחזירם לבעלים:",
+            "המפקיד מעות אצל בעה\"ב בין צרורין בין מותרין ה\"ז לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע כמו שביארנו:",
+            "המפקיד חבית אצל חבירו בין שייחדו לה הבעלים מקום בין לא ייחדו לה מקום וטלטלה לצרכו ונשברה בין מתוך ידו נשברה בין אחר שהחזירה למקום שייחדו לה נשברה חייב לשלם טלטלה לצרכה בין שנשברה מתוך ידו בין שנשברה משהניחה במקום אחר פטור:",
+            "אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קיבל מן הקטן יקנה לו בו ס\"ת או דקל שיאכל בהן פירותיו וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם אם נאמנין לו יעשה כפירושן ואם לאו יחזיר ליורשיהם:",
+            "הפקדון והאבידה לא ניתנו ליתבע אלא במקומם כיצד הפקיד אצלו בירושלים אינו יכול לתבעו בנוב ואם החזיר לו בנוב מקבלו ממנו הפקיד אצלו ביישוב והביא פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי ביישוב כדרך שהפקדתי אצלך ביישוב:",
+            "המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לב\"ד נפטר מאחריות שמירתו ודברים של טעם הם שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שהלך ואי אפשר לו להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו וב\"ד מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבידה לבעלים:"
+        ],
+        [
+            "המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או אבדו אמר הריני משלם ואיני נשבע ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהיה הפקדון אצלו שהרי אמר אשלם חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה היא וגזותיה וולדותיה שאין זה השומר קונה שבח הבא מגופה אלא שבח הבא מאליו וכבר ביארנו שאין הגנב מחזיר גזות וולדות אלא לפני יאוש נשבע השומר ולא רצה לשלם ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון וכן השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך הוכר הגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה לשוכר שאילו רצה השוכר היה נשבע שנגנבה באונס ונפטר:",
+            "שומר חנם שאמר פשעתי זכה בכפל שהרי חייב עצמו לשלם ואילו רצה אמר נגנבה או אבדה והיה פטור וכן נושא שכר והשוכר שאמר נגנבה קנה הכפל שהרי חייב עצמו לשלם ואילו רצה אמר מתה והיה נפטר אבל השואל אינו קונה הכפל עד שישלם מעצמו קידם ושלם מעצמו ואח\"כ הוכר הגנב משלם תשלומי ארבעה וחמשה לשואל:",
+            "כל הקונה הכפל קונה השבח הבא מאליו כיצד הפקיד ארבע סאין אצל חבירו והרי הן שוין סלע ונגנבו או אבדו ואמר הריני משלם סלע ואיני נשבע ואחר כך נמצאו והרי הן שוין ארבע סלעים הרי הן של שומר ואינו משלם אלא סלע בד\"א בשלא הטריחן לבעלים בדין אבל אם הודה שפשע וחייבוהו ב\"ד ליתן ולא נתן ברצונו עד שכפוהו ב\"ד על כרחו ונטלו ממנו ואח\"כ הוכר הגנב או נמצא הפקדון יחזיר לבעלים כמות שהוא ומחזירין לשומר הדמים שלקחו ממנו ואם כלים או קרקע גבו ב\"ד ממנו בשומא מחזיר לשומר כליו או שדהו:",
+            "תבעוהו בעלים לשומר ונשבע ואחר כך שלם והוכר הגנב הואיל ושלם ברצונו זכה בכפל אף על פי שהטריחו בתחילה לדין עד שנשבע אמר השומר בתחלה איני משלם וחזר ואמר הריני משלם זכה בכפל:",
+            "אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם או שאמר הריני משלם ומת ואמרו הבנים אין אנו משלמין או שלא הספיק לתבוע את השומר עד שמת ותבע הבנים ושלמו בני השומר או ששלמו הבנים לבנים או ששלם השומר מחצה שאל שתי פרות ושלם אחת מהן שאל מהשותפין ושלם לאחד מהן שותפין ששאלו ושלם אחד מהן שאל מן האשה ושלם לבעלה אשה ששאלה ושלם בעלה כל אלו ספק והרי הכפל מוטל בספק ואינו תחת יד אחד מהן לפיכך חולקין הכפל או השבח בין בעל הפקדון ובין השומר ואם קידם אחד מהן ותפס הכל אין מוציאין מידו ואפילו בח\"ל:",
+            "נגנב הפקדון באונס ואח\"כ הוכר הגנב אחד ש\"ח ואחד ש\"ש עושה דין עם הגנב ואינו נשבע קדם ונשבע ואחר כך הוכר הגנב אם ש\"ח הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב ואם ש\"ש הוא עושה עמו דין נגנב הפקדון באונס והחזירו הגנב לבית השומר והרי הוא בהמה ומתה שם בפשיעה יש בדבר ספק אם כלתה שמירתו ונפטר או עדיין לא כלתה שמירתו לפיכך השומר פטור מלשלם ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם:סליקו להו הלכות שאלה ופקדון:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Borrowing and Deposit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Borrowing and Deposit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Borrowing_and_Deposit",
+    "text": [
+        [
+            "הַשּׁוֹאֵל כֵּלִים אוֹ בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר מִטַּלְטְלִין מֵחֲבֵרוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב אֲפִלּוּ נֶאֱנַס אֹנֶס גָּדוֹל כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבְּרָה הַבְּהֵמָה אוֹ נִשְׁבֵּית אוֹ מֵתָה חַיָּב לְשַׁלֵּם הַכּל שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב יג)</small> \"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ\" וְגוֹ' <small>(שמות כב יג)</small> \"וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנֶּאֱנַס שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אֲבָל אִם שָׁאַל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לַחְרשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא חוֹרֶשֶׁת הֲרֵי זֶה פָּטוּר. אֲבָל אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיַּחֲרשׁ בָּהּ אוֹ אַחַר שֶׁחָרַשׁ בָּהּ אוֹ שֶׁרָכַב עָלֶיהָ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וּמֵתָה כְּשֶׁהִיא דָּשָׁה אוֹ בִּשְׁעַת רְכִיבָה הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בָּהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וּמֵתָה תַּחְתָּיו בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. אוֹ שֶׁשָּׁאַל דְּלִי לְמַלְּאוֹת בּוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר בִּשְׁעַת מִלּוּי. אוֹ שֶׁשָּׁאַל קַרְדֹּם לְפַצֵּל בּוֹ עֵצִים וְנִשְׁבַּר בְּעֵת שֶׁפִּצֵּל בּוֹ מֵחֲמַת הַבִּקּוּעַ. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁלֹּא שָׁאַל אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה זוֹ וַהֲרֵי לֹא שִׁנָּה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ וּמֵתָה וְטָעַן הַשּׁוֹאֵל שֶׁבִּשְׁעַת מְלָאכָה מֵתָה. אִם הָיָה הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁאֲלָה לֵילֵךְ בּוֹ מָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם מְצוּיִין שָׁם יָבִיא רְאָיָה שֶׁמֵּתָה אוֹ נֶאֶנְסָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא שִׁנָּה בָּהּ וְיִפָּטֵר. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה מְשַׁלֵּם. שְאֲלָה מִמֶּנּוּ לְמַלְּאוֹת בָּהּ עָפָר שֶׁבְּחֻרְבָּתוֹ שֶׁאֵין הָעֵדִים מְצוּיִין שָׁם. אוֹ שֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ דְּלִי לְמַלְּאוֹת בּוֹ הַבּוֹר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִקְרַע בַּבּוֹר. אִם הֵבִיא רְאָיָה יִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה וְאִם לָאו יִשָּׁבַע הַשּׁוֹאֵל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁמֵּתָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְיִפָּטֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ וְנִשְׁבַּר שָׁמִין לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁמִין בִּנְזָקִין. אוֹמְדִין כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה שָׁלֵם וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה עַתָּה וּמַחֲזִיר לוֹ הַכְּלִי אוֹ הַבְּהֵמָה הַשְּׁבוּרָה וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת. וְכֵן אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה מַחְזִיר הַנְּבֵלָה וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל בְּהֵמָה חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ מִשָּׁעָה שֶׁמְּשָׁכָהּ עַד סוֹף יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. וְאִם כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁפָּחֲתָה בְּדָמֶיהָ. כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ מֵחֲמַת הַמְּלָאכָה פָּטוּר וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין שֶׁמֵּחֲמַת מְלָאכָה כָּחֲשָׁה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ אוֹ בְּהֵמָה סְתָם הֲרֵי הַמַּשְׁאִיל מַחְזִירוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. שְׁאָלוֹ לִזְמַן קָצוּב כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ וְזָכָה אֵין הַבְּעָל��ים יְכוֹלִין לְהַחְזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ עַד סוֹף יְמֵי הַשְּׁאֵלָה. וַאֲפִלּוּ מֵת הַשּׁוֹאֵל הֲרֵי הַיּוֹרְשִׁין מִשְׁתַּמְּשִׁין בַּשְּׁאֵלָה עַד סוֹף הַזְּמַן. וְדִין הוּא. הַלּוֹקֵחַ קוֹנֶה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן וּמְקַבֵּל מַתָּנָה קָנָה הַגּוּף קִנְיַן עוֹלָם וְלֹא נָתַן כְּלוּם וְהַשּׂוֹכֵר קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב בַּדָּמִים שֶׁנָּתַן וְהַשּׁוֹאֵל קָנָה הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו עַד זְמַן קָצוּב וְלֹא נָתַן כְּלוּם. כְּשֵׁם שֶׁהַנּוֹתֵן כַּמּוֹכֵר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ לְעוֹלָם כָּךְ הַמַּשְׁאִיל כַּמַּשְׂכִּיר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בְּתוֹךְ הַזְּמַן. הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם פָּרָה שְׁאוּלָה וּמֵתָה אֵין חַיָּבִין בָּאֳנָסֶיהָ. חָשְׁבוּ שֶׁהִיא שֶׁל אֲבִיהֶם טְבָחוּהָ וַאֲכָלוּהָ מְשַׁלְּמִין דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל. וְאִם הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם נְכָסִים וּמֵתָה אוֹ שֶׁטְּבָחוּהָ מְשַׁלְּמִין אֶת דָּמֶיהָ מִנְּכָסָיו:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה פְּלוֹנִית אֵין הַמַּשְׁאִיל יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ מִתַּחַת יָדוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ אוֹתָהּ מְלָאכָה. וְכֵן אִם שָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֵמָה לֵילֵךְ בָּהּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ מִיַּד הַשּׁוֹאֵל עַד שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ לְשָׁם וְיַחְזֹר:  ",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֹּם לַעֲדֹר בּוֹ הַפַּרְדֵּס הַזֶּה עוֹדֵר בּוֹ אוֹתוֹ הַפַּרְדֵּס בִּלְבַד וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲדֹר בּוֹ פַּרְדֵּס אַחֵר. אָמַר לוֹ פַּרְדֵּס סְתָם עוֹדֵר בּוֹ פַּרְדֵּס אַחֵר אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה. שְׁאָלוֹ לַעֲדֹר בּוֹ פַּרְדֵּסִים (הַרְבֵּה שֶׁלּוֹ) עוֹדֵר בּוֹ כָּל הַפַּרְדֵּסִים שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ נִשְׁחַת כָּל הַבַּרְזֶל בַּעֲדִירָה מַחְזִיר לוֹ הַנִּצָּב שֶׁל עֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְאָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי דָּבָר פְּלוֹנִי בְּטוֹבָתְךָ כְּלוֹמַר אֵין אַתָּה מַשְׁאִיל לִי דָּבָר זֶה כְּדֶרֶךְ כָּל הַמַּשְׁאִילִין אֶלָּא כְּפִי טוֹבַת לִבְּךָ וְנִדְבוֹתֶיךָ שֶׁאֵינְךָ מַקְפִּיד עַל הַזְּמַן אִם אָרַךְ. אִם קָנוּ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל עַל זֶה הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכְּלִי מִלַּעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְיַחְזִיר שְׁבָרָיו אוֹ שְׁיָרָיו. וְאֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לַחְזֹר וּלְתַקֵּן הַכְּלִי אוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת:  ",
+            "הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי שֹׁקֶת זוֹ שֶׁל מַיִם וְנֶהֶרְסָה [אֵינוֹ יָכוֹל לִבְנוֹתָהּ. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי שֹׁקֶת סְתָם וְנֶהֶרְסָה] יֵשׁ לוֹ לִבְנוֹתָהּ. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מְקוֹם שֹׁקֶת אִם קָנוֹ מִיַּד הַמַּשְׁאִיל הֲרֵי הַשּׁוֹאֵל בּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ בְּקַרְקַע הַמַּשְׁאִיל עַד שֶׁתָּבוֹא לְיָדוֹ שֹׁקֶת שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בְּהֶמְתּוֹ אוֹ אַרְצוֹ כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה עִם הַמַּשְׁאִיל:  ",
+            "הַשּׁוֹאֵל פֻּנְדָּק מֵחֲבֵרוֹ לְלִינָה אֵין פָּחוֹת מִיּוֹם אֶחָד. לִשְׁבִיתָה אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי יָמִים. לְנִשּׂוּאִים אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם. שָׁאַל חָלוּק מֵחֲבֵרוֹ לֵילֵךְ בּוֹ לְבֵית הָאָבֵל כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַחְזֹר. שְׁאָלוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שְׁאָלוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה יָמִים:  "
+        ],
+        [
+            "הַשׁוֹאֵל בַּבְּעָלִים אֲפִלּוּ נִגְנַב אוֹ אָבַד בִּפְשִׁיעָה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב יד)</small> \"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם\". וּבִלְבַד שֶׁשָּׁאַל הַבְּעָלִים תְּחִלָּה עִם הַחֵפֶץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֶחָד הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן וְאֶחָד שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּעָלִים לְאוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ שֶׁשְּׁאָלָן וּשְׂכָרָן לִמְלָאכָה אַחֶרֶת אוֹ לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם. אֲפִלּוּ אָמַר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁקֵנִי מַיִם וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ בְּהֶמְתּוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ אֶת הַבְּהֵמָה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים וּפָטוּר. מָשַׁךְ אֶת הַבְּהֵמָה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהוּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הִשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ אוֹ הִשְׂכִּירָהּ לְמַשּׂוֹי וְיָצָא עִמָּהּ לְסָעֳדָהּ עִם הַשּׁוֹאֵל אוֹ הַשּׂוֹכֵר וְלִטְעֹן עִמּוֹ בְּמַשָּׂאוֹ הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. וְאִם יָצָא לְבַקֵּר הַמַּשּׂאוֹי בִּלְבַד וְלִרְאוֹת שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ עָלֶיהָ יֶתֶר מִן הָרָאוּי אֵינָהּ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. וְהַנּוֹטֵעַ לִבְנֵי הַמְּדִינָה. וְהַמַּקִּיז לָהֶם אֶת הַדָּם. וְהַסּוֹפֵר שֶׁלָּהֶן. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בַּיּוֹם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתָּן אִם הִשְׁאִיל אוֹ הִשְׂכִּיר לְאֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּמְלַאכְתָּם הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים וַאֲפִלּוּ פָּשַׁע בָּהּ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר. אֲבָל הוּא שֶׁשָּׁאַל אוֹ שֶׁשָּׂכַר מֵהֶן חַיָּב שֶׁאֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ: \n",
+            "הָרַב שֶׁהוּא מַקְרִיא בִּרְצוֹנוֹ לַתַּלְמִידִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְאֵיזוֹ מַסֶּכְתָּא שֶׁיִּרְצֶה וְהֵם הָיוּ קְבוּעִים לָבוֹא תָּמִיד וְנִשְׁמַט לָהֶן מִמַּסֶּכְתָּא לְמַסֶּכְתָּא הֲרֵי הֵן שְׁאוּלִין אֶצְלוֹ וְאֵין הוּא שָׁאוּל לָהֶם. וּבְיוֹם הַפֶּרֶק שֶׁהַכּל בָּאִין לִשְׁמֹעַ עִנְיַן אוֹתוֹ מוֹעֵד הֲרֵי הוּא שָׁאוּל לָהֶם וְהֵם אֵינָן שְׁאוּלִין לוֹ: \n",
+            "הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב יד)</small> \"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם\" הַבְּעָלִים עַצְמָן לֹא שָׁלִיחַ. אָמַר לְעַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. נִשְׁאַל הָעֶבֶד עִמָּהּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל מִן הָאִשָּׁה וְנִשְׁאַל לוֹ בַּעְלָהּ אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים שֶׁקִּנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף וְאֵין לַבַּעַל אֶלָּא פֵּרוֹת: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל מֵאִשְׁתּוֹ אוֹ שֻׁתָּפִין שֶּׁשָּׁאֲלוּ זֶה מִזֶּה הֲרֵי זוֹ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים. וְאִם אָמַר הַשֻׁתָּף לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְאַשְׁאִילְךָ לְמָחָר אֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "שָׁאַל מִן הַשֻּׁתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים אִם אֵינָהּ. לְפִיכָךְ אִם מֵתָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם. פָּשַׁע בָּהּ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַבְּהֵמָה בַּבְּעָלִים לְרָבְעָהּ אוֹ לְהַרְאוֹת בָּהּ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אוֹ שֶׁשָּׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן שְׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים: \n",
+            "שְׁאָלָהּ בַּבְּעָלִים וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים פָּטוּר שֶׁהַשְּׂכִירוּת תָּלוּי בַּשְּׁאֵלָה. אֲבָל אִם שְׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׁאָלָה בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ (שֶׁלֹּא) בַּבְּעָלִים אוֹ שֶׁשְּׂכָרָהּ בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׁאָלָהּ שֶׁלֹּא בַּבְּעָלִים וְחָזַר וּשְׂכָרָהּ (שֶׁלֹּא) בַּבְּעָלִים כָּל אֵלּוּ סְפֵק שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים הוּא: \n",
+            "אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת הֲרֵי הַבַּעַל כְּלוֹקֵחַ מִמֶּנָּה וְאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר שָׂכָר וְלֹא שׁוֹאֵל. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה דְּבַר הַשְּׁאֵלָה בְּהֵמָה וּמֵתָה הַבַּעַל פָּטוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כָּל יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ אֲפִלּוּ פָּשַׁע מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלוֹקֵחַ וְהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ מָמוֹן. וְאִם הוֹדִיעָה אֶת בַּעְלָהּ שֶׁהִיא שְׁאוּלָה הֲרֵי זֶה נִכְנָס תַּחְתֶּיהָ. כָּל שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים כָּךְ אִם הָיָה שׂוֹכֵר אוֹ נוֹשֵׂא שָׂכָר הֲרֵי הִיא שְׂכִירוּת בַּבְּעָלִים וּפָטוּר. וְכָל שֶׁאֵינָהּ שְׁאֵלָה בַּבְּעָלִים כָּךְ אֵינָהּ שְׂכִירוּת בַּבְּעָלִים. וְכָל שֶׁהוּא סָפֵק בִּשְׁאֵלָה כָּךְ הוּא סָפֵק בִּשְׂכִירוּת: \n"
+        ],
+        [
+            "הַשׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וּשְׁלָחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ. אֲפִלּוּ שְׁלָחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ אוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַשּׁוֹאֵל הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי בְּיַד עַבְדִּי בְּיַד שְׁלוּחִי אוֹ בְּיַד עַבְדְּךָ הָעִבְרִי אוֹ בְּיַד שְׁלוּחֲךָ. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ בְּיַד בִּנְךָ בְּיַד עַבְדְּךָ בְּיַד שְׁלוּחֲךָ בְּיַד בְּנִי בְּיַד עַבְדִּי הָעִבְרִי בְּיַד שְׁלוּחִי. וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שְׁלַח וּשְׁלָחָהּ וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ הֲרֵי זֶה חַיָּב. שְׁלָחָהּ לוֹ הַמַּשְׁאִיל בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שְׁלַח וּמֵתָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיַד רַבּוֹ וַעֲדַיִן לֹא יָצְאָה מֵרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל: \n",
+            "אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל הַכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְהִיא תָּבוֹא מֵאֵלֶיהָ וְעָשָׂה הַמַּשְׁאִיל כָּךְ אֵין הַשּׁוֹאֵל חַיָּב בָּהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ. אֲבָל מֵתָה בַּדֶּרֶךְ פָּטוּר. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחְזִירָהּ הַשּׁוֹאֵל לַבְּעָלִים אִם שְׁלָחָהּ בְּיַד אַחֵר וּמֵתָה קֹדֶם שֶׁתַּגִּיעַ לִרְשׁוּת הַמַּשְׁאִיל הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁעֲדַיִן הִיא בְּאַחֲרָיוּת הַשּׁוֹאֵל. וְאִם שְׁלָחָהּ מִדַּעַת הַמַּשְׁאִיל עַל יְדֵי אַחֵר וּמֵתָה פָּטוּר. שְׁלָחָהּ בְּיַד עַבְדּוֹ הַכְּנַעֲנִי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל שְׁלַח אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ חַיָּב שֶׁיַּד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וַעֲדַיִן לֹא יָצָאת מִיַּד הַשּׁוֹאֵל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאִילָתָהּ. אֲבָל אִם הֶחֱזִירָהּ אַחַר יְמֵי שְׁאִילָתָהּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר אִם מֵתָה בַּדֶּרֶךְ שֶׁאַחַר יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ יָצָאתָ מִדִּין שְׁאֵלָה וַהֲרֵי הוּא כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. לְפִיכָךְ אִם נִשְׁבֵּית אוֹ מֵתָה אַחֲרֵי יְמֵי שְׁאִילָתָהּ פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ. שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם. שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר. שָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. אוֹ שֶׁאָמַר הַשּׁוֹאֵל שְׂכוּרָה מֵתָה בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה. וְהַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אוֹ שֶׁאָמַר זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה אוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְיִפָּטֵר. זֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה וְזֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן וִיגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁהַשְּׂכוּרָה הִיא שֶׁמֵּתָה: \n",
+            "הִשְׁאִילוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת חֲצִי הַיּוֹם בִּשְׁאֵלָה וַחֲצִי הַיּוֹם בִּשְׂכִירוּת. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר בִּזְמַן הַשְּׁאֵלָה מֵתָה וְהַלָּה אוֹמֵר אַחַת מֵתָה בִּזְמַן הַשְּׁאֵלָה וְהָאַחֶרֶת אֵינִי יוֹדֵעַ. מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם. וְכֵן אִם מָסַר לוֹ שָׁלֹשׁ פָּרוֹת שְׁתַּיִם שְׁאוּלוֹת וְאַחַת שְׂכוּרָה. הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁתַּיִם הַשְּׁאוּלוֹת הֵן שֶׁמֵּתוּ וְהַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר אַחַת הַשְּׁאוּלָה מֵתָה וַדַּאי אֲבָל הַשְּׁנִיָּה שֶׁמֵּתָה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוּלָה הָאַחֶרֶת אוֹ הַשְּׂכוּרָה. מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יְשַׁלֵּם הַשְּׁתַּיִם. וּבְהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֵר דִּין זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּל הַטּוֹעֲנִין שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לְהִשָּׁבַע וְכֵיצַד מְשַׁלְּמִין וּמֵאֵי זֶה טַעַם הֵם מְשַׁלְּמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם וְנִגְנַב אוֹ אָבַד הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנִפְטָר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב ו)</small> \"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ\" וְגוֹ' <small>(שמות כב ז)</small> \"וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ\". וּמְגַלְגְּלִין עָלָיו בְּתוֹךְ הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע אֶלָּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְלֹא שָׁלַח בּוֹ יָד וְאַחַר נִגְנַב. שֶׁאִם נִגְנַב אַחַר שֶׁשָּׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ: \n",
+            "הוֹאִיל וּפָטַר הַכָּתוּב אֶת שׁוֹמֵר חִנָּם מִן הַגְּנֵבָה קַל וָחֹמֶר מִן הָאֳנָסִין הַגְּדוֹלִים כְּגוֹן שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה וּמֵתָה וְהוּא שֶׁלֹּא שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן אֲבָל שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן חַיָּב בְּאֳנָסָיו. כֵּיצַד דֶּרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. הַכּל לְפִי הַפִּקָּדוֹן. יֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּבֵית שַׁעַר כְּגוֹן הַקּוֹרוֹת וְהָאֲבָנִים. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בֶּחָצֵר כְּגוֹן חֲבִילוֹת פִּשְׁתָּן הַגְּדוֹלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בַּבַּיִת כְּגוֹן שִׂמְלָה וְטַלִּית. וְיֵשׁ פִּקָּדוֹן שֶׁדֶּרֶךְ שְׁמִירָתוֹ לְהַנִּיחוֹ בְּתֵבָה אוֹ בְּמִגְדָּל וְנוֹעֵל עָלָיו כְּגוֹן בִּגְדֵי מֶשִׁי וּכְלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: \n",
+            "הַשּׁוֹמֵר שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ וְנִגְנַב מִשָּׁם אוֹ אָבַד אֲפִלּוּ נֶאֱנַס שָׁם כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה וְשָׂרַף כָּל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחַ הַפִּקָּדוֹן עִם שֶׁלּוֹ אִם רָאוּי לִשְׁמִירָה פָּטוּר וְאִם אֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לִשְׁמִירָה חַיָּב. בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל אֲחֵרִים: \n",
+            "הַכְּסָפִים וְהַדִּינָרִין אֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע וְיִתֵּן עֲלֵיהֶם טֶפַח עָפָר. אוֹ יִטְמְנֵם בַּכֹּתֶל בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַקּוֹרָה. אֲבָל לֹא בְּאֶמְצַע הַכֹּתֶל שֶׁמָּא יַחְפְּרוּ הַגַּנָּבִים שָׁם וְיִגְנְבוּ. אֲפִלּוּ נָעַל עֲלֵיהֶם כָּרָאוּי בְּתֵבָה אוֹ הֶחְבִּיא אוֹתָם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם מַכִּירוֹ וְלֹא מַרְגִּישׁ בּוֹ הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. הוֹרוּ מִקְצָת הַמְּבִינִים שֶׁהוּא הַדִּין לְכָל דָּבָר שֶׁמַּשָּׂאוֹ קַל וְאֵין הַקַּרְקַע מְאַבֶּדֶת אוֹתוֹ בִּמְהֵרָה כְּגוֹן לְשׁוֹנוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שְׁמִירָה אֶלָּא בַּקַּרְקַע. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטֶה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵינוֹ חַיָּב לִטְרֹחַ וְלִקְבֹּר אוֹתָן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם נִתְאַחֵר לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי לְקָבְרָן וְלֹא קְבָרָן וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ חַיָּב. וְאִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁהֵא אַחַר שֶׁיַּבְדִּיל כְּדֵי לְקָבְרָן: \n",
+            "הִפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּסָפִים בַּדֶּרֶךְ לְהוֹלִיכָם לְבֵיתוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח עִמּוֹ מָעוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ צְרוּרִים וּמֻנָּחִים בְּיָדוֹ אוֹ קְשׁוּרִים כָּרָאוּי עַל בִּטְנוֹ מִכְּנֶגֶד פָּנָיו עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ וְיִקְבְּרֵם כָּרָאוּי. וְאִם לֹא קְשָׁרָן בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת אֲפִלּוּ נֶאֶנְסוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִנִּיחָם בִּמְחִצָּה שֶׁל קָנִים וְהָיוּ טְמוּנִים בָּעֳבִי הַמְּחִצָּה וְנִגְנְבוּ מִשָּׁם וְאָמְרוּ חֲכָמִים אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה לְעִנְיַן גְּנֵבָה אֵינָהּ שְׁמִירָה כָּרָאוּי לְעִנְיַן הָאֵשׁ וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא טְמָנוֹ בְּקַרְקַע אוֹ בְּכֹתֶל בִּנְיָן פּוֹשֵׁעַ הוּא וְכָל שֶׁתְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי פִּקְדוֹנִי וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אָנָּה הִנַּחְתִּי פִּקָּדוֹן זֶה אוֹ בְּאֵי זֶה מָקוֹם קָבַרְתִּי הַכְּסָפִים הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲבַקֵּשׁ וְאֶמְצָא וְאַחְזִיר לְךָ הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם מִיָּד: \n",
+            "כָּל הַמַּפְקִיד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין כֵּלִים בֵּין מָעוֹת עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַגְּדוֹלִים הוּא מַפְקִיד. אֲבָל אִם מְסָרָן לְבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הַקְּטַנִּים אוֹ לַעֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים אוֹ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו שֶׁאֵינָן שְׁרוּיִין עִמּוֹ בַּבַּיִת וְאֵין סוֹמְכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מְסָרָן לְאַחֵר הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם אֶלָּא אִם כֵּן הֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הַשֵּׁנִי רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּנְתָנָם הַשּׁוֹמֵר לְאִמּוֹ וְהֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְלֹא טָמְנָה אוֹתָן וְנִגְנְבוּ וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין הַשּׁוֹמֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁנְּתָנָם לְאִמּוֹ שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד עַל דַּעַת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הוּא מַפְקִיד וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לָהּ פִּקָּדוֹן הֵם יֵשׁ לוֹ לִטְעֹן כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהִיא נִזְהֶרֶת בָּהֶן אִם הָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהֵן שֶׁלִּי. וְכֵן אֵין אִמּוֹ חַיֶּבֶת לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהּ שֶׁהֵן פִּקָּדוֹן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר שֶׁאוֹתָן הַמָּעוֹת עַצְמָן הֵן שֶׁנְּתָנָן לְאִמּוֹ וְתִשָּׁבַע הָאֵם שֶׁהֶחְבִּיאָה אוֹתָן וְנִגְנְבוּ וְיִפָּטְרוּ שְׁנֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר הַפִּקָּדוֹן לְאִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְהוֹדִיעָן שֶׁהוּא פִּקָּדוֹן וְלֹא שָׁמְרוּ כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין שֶׁהֵן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר שֶׁכָּל הַמַּפְקִיד עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד כְּשׁוּת אֵצֶל אֶחָד וְהָיָה לוֹ לַשּׁוֹמֵר כְּשׁוּת אַחֶרֶת וְאָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ מִזֶּה הַכְּשׁוּת תַּשְׁלִיךְ לְתוֹךְ הַשֵּׁכָר וְהָלַךְ הַשַּׁמָּשׁ וְהִשְׁלִיךְ מִכְּשׁוּת שֶׁל פִּקָּדוֹן. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַשַּׁמָּשׁ פָּטוּר שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר מִזֶּה הַשְׁלֵךְ וּמִזֶּה אַל תַּשְׁלֵךְ וְדִמָּה שֶׁהוּא מַרְאֶה מָקוֹם וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה. וְכֵן בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ מִזֶּה הַשְׁלֵךְ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בִּלְבַד. לְפִיכָךְ אִם נַעֲשָׂה הַשֵּׁכָר חֹמֶץ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַיָּב הַשּׁוֹמֵר שְׁבוּעָה שֶׁכָּךְ אֵרַע. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ מָעוֹת שֶׁל עֲנִיִּים אוֹ שֶׁל פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים וּפָשַׁע בָּהֶם וְנִגְנְבוּ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר <small>(שמות כב ו)</small> \"לִשְׁמֹר\" וְלֹא לְחַלֵּק לָעֲנִיִּים וַהֲרֵי הוּא מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים. אֲפִלּוּ בָּאוּ עָלָיו גַּנָּבִים וְקָדַם וְהִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן שְׁבוּיִים פָּטוּר. אֵין לְךָ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים גָּדוֹל מִזֶּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאֵין זֶה הַמָּמוֹן מֻפְקָד לַעֲנִיֵּי מָקוֹם זֶה אוֹ לִשְׁבוּיִים [אֵלּוּ]. אֲבָל אִם הָיוּ לַעֲנִיִּים אֵלּוּ אוֹ לִשְׁבוּיִים אֵלּוּ וַהֲרֵי הוּא קָצוּץ לָהֶן הֲרֵי זֶה הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבְעִין וִישַׁלֵּם אִם פָּשַׁע אוֹ יִשָּׁבַע שֶׁלֹּא פָּשַׁע כְּדֶרֶךְ כָּל הַשּׁוֹמְרִים: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ מָמוֹן אוֹ כֵּלִים חֲשׁוּבִין וּבָאוּ עָלָיו גַּנָּבִים וְקָדַם וְנָתַן לָהֶם הַפִּקָּדוֹן לְהַצִּיל עַצְמוֹ אִם הָיָה אָמוּד שֶׁהוּא בַּעַל מָמוֹן חַיָּב שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּאוּ הַגַּנָּבִים וְנִמְצָא זֶה מַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ. וְאִם אֵינוֹ אָמוּד חֶזְקָתוֹ שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לְשֵׁם הַפִּקָּדוֹן וּפָטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ כֵּלִים אוֹ פֵּרוֹת וּבָאוּ גַּנָּבִים וּגְנָבוּם בְּפָנָיו וְאִלּוּ הָיָה צוֹוֵחַ הָיוּ בָּאִין בְּנֵי אָדָם וּמַצִּילִין אוֹתָן הוֹאִיל וְלֹא צָוַח הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ וְחַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מֵאָה וְזֶה מָאתַיִם וְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אוֹמֵר אֲנִי הוּא שֶׁהִפְקַדְתִּי הַמָּאתַיִם וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יִשָּׁבַע כָּל אֶחָד מֵהֶן שֶׁהִפְקִיד מָאתַיִם וְנוֹטֵל כְּדִין כָּל נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְיִתֵּן מָאתַיִם לָזֶה וּמָאתַיִם לָזֶה וּמַפְסִיד מֵאָה מִבֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁעַ שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב שֵׁם כָּל אֶחָד עַל כִּיס שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ אִם הֵבִיאוּ לוֹ הַשְּׁנַיִם כְּאֶחָד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּכֶרֶךְ אֶחָד וּבָאוּ וְתָבְעוּ וְכָל אֶחָד אוֹמֵר הַמָּאתַיִם שֶׁלִּי נוֹתֵן מָנֶה לָזֶה וּמָנֶה לָזֶה וְהַשְּׁאָר יִהְיֶה מֻנָּח אֶצְלוֹ עַד לְעוֹלָם אוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר לָהֶם כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵין אַתֶּם מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה וַהֲבֵאתֶם בְּכֶרֶךְ אֶחָד לֹא הִטְרַחְתִּי עַצְמִי לֵידַע וְלִזְכֹּר תָּמ��יד מִי בַּעַל הַמֵּאָה וּמִי בַּעַל הַמָּאתַיִם. וְכֵן אִם הִפְקִידוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי כֵּלִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר אֲנִי הוּא בַּעַל הַגָּדוֹל וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יִשָּׁבְעוּ שְׁנֵיהֶם וְיִתֵּן הַגָּדוֹל לְאֶחָד מֵהֶם וּדְמֵי הַגָּדוֹל לַשֵּׁנִי וְיִשָּׁאֵר לוֹ הַקָּטָן. וְאִם הֱבִיאוּם בְּכֶרֶךְ אֶחָד כְּאֶחָד נוֹתֵן הַקָּטָן לָאֶחָד וּדְמֵי הַקָּטָן לַשֵּׁנִי וְהַשְּׁאָר יִהְיֶה מֻנָּח אֶצְלוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ אוֹ עַד לְעוֹלָם. וְכֵן מִי שֶׁתְּבָעוּהוּ שְׁנַיִם זֶה אוֹמֵר אֲנִי הוּא בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי הוּא וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֶחָד מִכֶּם הוּא וְאֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא יְשַׁלֵּם לִשְׁנֵיהֶם. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת אֵצֶל רוֹעֶה וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁל מִי הָיְתָה יְשַׁלֵּם לִשְׁנֵיהֶם. וְאִם הִפְקִידוּ בְּעֶדְרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ מַנִּיחַ הַבְּהֵמָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק וְתִהְיֶה מֻנַּחַת עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּרְצוּ לַחֲלֹק אוֹתָהּ: \n",
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יְעָרְבֵם עִם פֵּרוֹתָיו. עָבַר וְעֵרֵב יַחְשֹׁב כַּמָּה הָיָה הַפִּקָּדוֹן וְיִרְאֶה כַּמָּה חָסֵר הַכּל וְיַחְשֹׁב חֶסְרוֹן הַפִּקָּדוֹן וְיִתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע. נִסְתַּפֵּק מֵהֶן וְלֹא יָדַע כַּמָּה נִסְתַּפֵּק יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ לְחִטִּים וּלְאֹרֶז קָלוּף אַרְבָּעָה קַבִּין וּמֶחֱצָה לְכָל כּוֹר. לִשְׂעוֹרִים וּלְדֹחַן תִּשְׁעָה קַבִּין לְכָל כּוֹר. לְכֻסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלָיו וּלְאֹרֶז שֶׁאֵינוֹ קָלוּף שָׁלֹשׁ סְאִין לְכָל כּוֹר. וְכַמִּדָּה הַזֹּאת לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמָּדַד לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחֱזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגֹּרֶן. אֲבָל מָדַד בִּימוֹת הַגֹּרֶן וְהֶחְזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹתִירוֹת. וְכֵן מוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן וּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁמֶן לְמֵאָה לוֹגִין לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים וְלוֹג וּמֶחֱצָה בֶּלַע. אִם הָיָה מְזֻקָּק אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. וְאִם הָיוּ הַקַּנְקַנִּים יְשָׁנִים אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בֶּלַע: \n",
+            "הִפְקִיד אֶצְלוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן מְדוּדִין וְעֵרְבָן עִם פֵּרוֹתָיו וְלֹא מְדָדָן הֲרֵי זֶה פּוֹשֵׁעַ. בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ הָיוּ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יְשַׁלֵּם בְּלֹא שְׁבוּעָה שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ בְּתַשְׁלוּמִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא חַיָּב וְנִמְצָא חַיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע. וְכָזֶה הוֹרוּ רַבּוֹתַי הָרַב רַבֵּנוּ יוֹסֵף הַלֵּוִי וְרַבּוֹ זַ\"ל. וְכֵן כָּל שׁוֹמֵר שֶׁנִּתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם וְאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה דָּמִים אֲנִי חַיָּב לְשַׁלֵּם וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים אָנוּ יוֹדְעִין וְכָךְ וְכָךְ הָיָה שָׁוֶה יִטְּלוּ בְּלֹא שְׁבוּעָה וְהוּא שֶׁיִּטְעֲנוּ דָּבָר שֶׁהֵן אֲמוּדִין בּוֹ. וְיֵשׁ לַשּׁוֹמֵר לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ יֶתֶר מִן הָרָאוּי לוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ כִּיס מָלֵא זְהוּבִים וּפָשַׁע בּוֹ הַבְּעָלִים אוֹמְרִים מָאתַיִם דִּינָר הָיוּ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר וַדַּאי שֶׁהָיָה בּוֹ דִּינָרִים אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיוּ נִמְצָא זֶה כְּטוֹעֵן מָאתַיִם וְהוֹדָה לוֹ בְּמִקְצָת וְאָמַר הַשְּׁאָר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע וּמְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: \n",
+            "מֵת אָבִיו וְהִנִּיחַ לוֹ שַׂק צָרוּר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ חֲבֵרוֹ וּפָשַׁע בּוֹ הַמַּפְקִיד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיוּ בּוֹ שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ בּוֹ וְכֵן הַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁמָּא זְכוּכִית הָיָה מָלֵא. שׁוּרַת הַדִּין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּטַעֲנָה זוֹ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיִכְלל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה בּוֹ יֶתֶר עַל שְׁוֵה כָּךְ וְכָךְ וִישַׁלֵּם מַה שֶּׁהוֹדָה בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד שַׂק צָרוּר אֵצֶל חֲבֵרוֹ וּפָשַׁע בּוֹ. הַמַּפְקִיד אוֹמֵר חֲלִי זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הָיוּ בּוֹ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁמָּא סִיגִים אוֹ חוֹל הָיוּ בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים יִשָּׁבַע בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְיִטּל וְהוּא שֶׁיִּטְעֹן דָּבָר שֶׁהוּא אָמוּד בּוֹ אוֹ אָמוּד לְהַפְקִידוֹ אֶצְלוֹ. וְלָמָּה נִשְׁבָּע כָּאן בַּעַל הַפִּקָּדוֹן לְפִי שֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵר מְחֻיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה וְאָמַר בָּרִי לִי שֶׁהָיָה מָלֵא סִיגִים וְהַמַּפְקִיד אוֹמֵר מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ הַשּׁוֹמֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר כְּמוֹ שֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּבְהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן יִתְבָּאֲרוּ עִקְּרֵי הַדְּבָרִים: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע אִם הַפִּקָּדוֹן דָּבָר שֶׁכָּל מִינוֹ שָׁוֶה וּמָצוּי בַּשּׁוּק לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ כְּגוֹן פֵּרוֹת אוֹ יְרִיעוֹת שֶׁל צֶמֶר וְשֶׁל פִּשְׁתָּן הַשָּׁווֹת בְּכָל עִנְיָנָם אוֹ קוֹרוֹת שֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. אֲבָל אִם הָיָה פִּקְדוֹן בְּהֵמָה אוֹ בֶּגֶד מְצֻיָּר אוֹ כְּלִי מְתֻקָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ בַּשּׁוּק חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בּוֹ וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּם. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין כְּגוֹן הַשּׁוֹאֵל שֶׁאָמַר מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה וְשׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין לְשַׁלֵּם מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן שְׁבוּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתָן וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלְּמִין דְּמֵי הַבְּהֵמָה אוֹ הַחֵפֶץ שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאִם אָמְרוּ הַבְּעָלִים יֶתֶר עַל זֶה הָיָה שָׁוֶה כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינָהּ שָׁוָה אֶלָּא כָּךְ וְכָךְ. נִמְצָא כָּל שׁוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבַּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. שֶׁשָּׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין. וְשֶׁאֵרְעוֹ כָּךְ וְכָךְ וְאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד קֹדֶם שֶׁאֵרְעוֹ הַמְאֹרָע הַפּוֹטֵר אוֹתוֹ. וְאִם רָצָה לְשַׁלֵּם נִשְׁבָּע שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁכָּךְ וְכָךְ הָיָה שָׁוֶה: \n",
+            "יֵשׁ לַשּׁוֹמֵר לְהַתְנוֹת שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין אֶלָּא מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁהִפְקִיד אֶצְלִי בְּזָוִית בֵּיתִי אֲנִי מַנִּיחַ אוֹתָן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. טָעַן הַשּׁוֹמֵר שֶׁתְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם תְּנַאי אַף עַל פִּי שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ בְּעֵדִים מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר שָׁמַרְתִּי כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְנֶאֱנַסְתִּי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן תְּנַאי לְפִיכָךְ יִשָּׁבַע שֶׁלֹּא שָׁלַח יָד בּוֹ וְשֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן תְּנַאי: \n",
+            "שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא פָּשַׁע בָּהּ פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא שָׁלַח בּוֹ יָד קֹדֶם שֶׁיֹּאבַד. וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁפָּשַׁע הַשּׁוֹמֵר מְשַׁלֵּם. וְאִם טָעַן וְאָמַר תְּנַאי הָיָה בֵּינֵינוּ אֵינוֹ נֶאֱמָן שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עֵדִים שֶׁפָּשַׁע: \n",
+            "הִפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה הַחֵפֶץ בְּפָנֵינוּ הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ אֵין הַשּׁוֹמֵר יָכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר חָזַרְתִּי וּלְקַחְתִּיו מִמֶּנּוּ אוֹ נְתָנוֹ לִי בְּמַתָּנָה. לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשּׁוֹמֵר מוֹצִיאִין הַפִּקָּדוֹן עַצְמוֹ מִן הַיְתוֹמִים בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא מִי שֶׁבָּא וְאָמַר כָּךְ וְכָךְ הִפְקַדְתִּי אֵצֶל אֲבִיכֶם וְנָתַן סִימָנִין מֻבְהָקִין וְנִמְצָא הַפִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמַר וְהָיָה יוֹדֵעַ הַדַּיָּן שֶׁלֹּא הָיָה הַמֵּת אָמוּד שֶׁזֶּה הַפִּקָּדוֹן שֶׁלּוֹ. יֵשׁ לוֹ לַדַּיָּן הַזֶּה לָתֵת הַפִּקָּדוֹן לְזֶה שֶׁנָּתַן סִימָנָיו. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמַּפְקִיד רָגִיל לְהִכָּנֵס אֵצֶל זֶה שֶׁמֵּת אֲבָל אִם הָיָה רָגִיל לִכָּנֵס אֶצְלוֹ שֶׁמָּא שֶׁל אַחֵר הוּא וְהִכִּיר הַסִּימָנִין שֶׁלּוֹ. בָּאוּ עֵדִים וְהֵעִידוּ לַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד אֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַיְתוֹמִים בְּעֵדוּתָן שֶׁאֵין זֶה רְאָיָה בְּרוּרָה וְאֻמְדַּן דַּעְתָּן אֵינוֹ אֹמֶד דַּעְתּוֹ וְאֵין לוֹ לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁדַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד שֻׁמְשְׁמִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים וּבָא לְתָבְעוֹ וְאָמַר לוֹ הֶחְזַרְתִּים. אָמַר לוֹ הַמַּפְקִיד וַהֲלֹא כָּךְ וְכָךְ הִיא מִדָּתָם וַהֲרֵי הֵם מֻנָּחִים אֶצְלְךָ בְּחָבִיתְךָ. אָמַר לוֹ שֶׁלְּךָ הֶחְזַרְתִּי לְךָ וְאֵלּוּ אֲחֵרִים הֵן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ שֶׁמָּא אֵלּוּ הַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁל שׁוֹמֵר הֵן אֶלָּא יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁהֶחְזִיר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "בַּעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁתָּבַע פִּקְדּוֹנוֹ וְנָתַן לוֹ הַשּׁוֹמֵר וְאָמַר הַמַּפְקִיד אֵין זֶה פִּקְדוֹנִי אֶלָּא אַחֵר הוּא אוֹ שָׁלֵם הָיָה וְאַתָּה שְׁבַרְתּוֹ אוֹ חָדָשׁ הָיָה וְנִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בּוֹ. מֵאָה סְאִין הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ וְאֵין אֵלּוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר זֶהוּ שֶׁהִפְקַדְתָּ בְּעַצְמְךָ וּמַה שֶּׁנָּתַתָּ אַתָּה נוֹטֵל. הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁאֵין כָּל שׁוֹמֵר נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמּוֹדֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁל פִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁהַמַּפְקִיד אוֹמֵר וְטוֹעֵן שֶׁנִּגְנַב אוֹ מֵת אוֹ נִשְׁבָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר טוֹעֵן לִפְטֹר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין [נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת שׁוֹמְרִין]. אֲבָל אִם אָמַר זֶהוּ שֶׁהִשְׁאַלְתַּנִי אוֹ שֶׁהִשְׂכַּרְתָּ לִי אוֹ שֶׁנָּטַלְתִּי שָׂכָר עַל שְׁמִירָתִי וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים אֵינוֹ זֶה אֶלָּא אַחֵר אוֹ נִשְׁתַּנָּה מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה הַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת אוֹ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה אִם הוֹדָה בְּמִקְצָת. כֵּיצַד. מֵאָה סְאָה הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁהוֹדָה בְּמִקְצָת לֹא מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין. מֵאָה כּוֹר שֶׁל חִטִּים הִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֶלָּא מֵאָה שֶׁל שְׂעוֹרִים נִשְׁבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּטַעֲנָה כָּזוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן חוֹסְרִין וּמִתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁחָסְרוּ חִסָּרוֹן הָרָאוּי לָהֶן בְּכָל שָׁנָה. אֲבָל אִם חָסְרוּ יוֹתֵר מִכְּדֵי חֶסְרוֹנָן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵשִׁיב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. וּכְשֶׁהוּא מוֹכְרָן יִמְכֹּר לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה שֶׁמָּא עָשׂוּ אוֹתָן הַבְּעָלִים תְּרוּמָה אוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ דְּבַשׁ וְנִפְסַד יַיִן וְהֶחְמִיץ עוֹשֶׂה תַּקָּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן וּמוֹכְרָן בְּבֵית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁעָמְדוּ בְּהֶפְסֵדָן וְאֵין הַהֶפְסֵד פּוֹשֶׂה בָּהֶן הֲרֵי הַקַּנְקַנִּים וְהַסַּלִּים מוֹסִיפִין הֶפְסֵד: \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָמֵץ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהִגִּיעַ הַפֶּסַח הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית מִיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר. מִכָּאן וְאֵילָךְ יוֹצֵא וּמוֹכְרוֹ בַּשּׁוּק לִשְׁעָתוֹ מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיִּזּוֹלוּ בִּזְמַן פְּלוֹנִי אוֹ יֶאֱנֹס אוֹתָם הַמֶּלֶךְ שֶׁמָּא יָבוֹא בַּעֲלֵיהֶן מִקֹּדֶם וְיִטְּלוּ מָמוֹנָם: \n",
+            "הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ גּוֹלְלוֹ פַּעַם אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם כְּשֶׁהוּא גּוֹלְלוֹ פּוֹתְחוֹ וְקָרָא בּוֹ מֻתָּר. אֲבָל לֹא יִפְתַּח בִּגְלַל עַצְמוֹ וְיִקְרָא. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר סְפָרִים. וְאִם פָּתַח וְקָרָא וְגָלַל בִּגְלַל עַצְמוֹ הֲרֵי שָׁלַח יָד בַּפִּקָּדוֹן וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסִין. הִפְקִיד אֶצְלוֹ כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר מְנַעְנְעָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּאֲבֵדָה כָּךְ אָמְרוּ בַּפִּקָּדוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁזּוֹ חוֹבָה עָלָיו מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם אֲבָל אִם הָיוּ עִמּוֹ בְּאוֹתָהּ הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָבֵד: \n",
+            "כָּל הַמּוֹכֵר פִּקָּדוֹן עַל פִּי בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה מוֹכֵר לַאֲחֵרִים וְאֵינוֹ מוֹכֵר לְעַצְמוֹ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד וְהַדָּמִים יִהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ וְיֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ הֲרֵי הוּא עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר שׂוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ הַשֻּׁלְחָנִי אִם הָיוּ צְרוּרִין וַחֲתוּמִין אוֹ קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְאִם אֵינָן חֲתוּמִין וְלֹא קְשׁוּרִין קֶשֶׁר מְשֻׁנֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן צְרוּרִין יֵשׁ לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ הוּא נַעֲשֶׂה עֲלֵיהֶם שׁוֹמֵר שָׂכָר וְאִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וְאִם נֶאֶנְסוּ כְּגוֹן שֶׁאָבְדוּ בְּלִסְטִים מְזֻיָּן הֲרֵי זֶה פָּטוּר: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֲבָל אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן נִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָן כְּכָל מִלְוֶה שֶׁבָּעוֹלָם עַד שֶׁיַּחְזִירֵם לַבְּעָלִים: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין צְרוּרִין בֵּין מֻתָּרִין הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אוֹ נִגְנְבוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְהוּא שֶׁיִּטְמְנֵם בַּקַּרְקַע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ בֵּין שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם בֵּין לֹא יִחֲדוּ לָהּ מָקוֹם וְטִלְטְלָהּ לְצָרְכּוֹ וְנִשְׁבְּרָה בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה בֵּין אַחַר שֶׁהֶחְזִירָהּ לַמָּקוֹם שֶׁיִּחֲדוּ לָהּ נִשְׁבְּרָה חַיָּב לְשַׁלֵּם. טִלְטְלָהּ לְצָרְכָּהּ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִתּוֹךְ יָדוֹ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִשֶּׁהֵנִיחָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר פָּטוּר: \n",
+            "אֵין מְקַבְּלִין פִּקְדוֹנוֹת לֹא מִן הַנָּשִׁים וְלֹא מִן הָעֲבָדִים וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת. קִבֵּל מִן הָאִשָּׁה יַחְזִיר לָאִשָּׁה. מֵתָה יַחְזִיר לְבַעֲלָהּ. קִבֵּל מִן הָעֶבֶד יַחְזִיר לָעֶבֶד. מֵת יַחְזִיר לְרַבּוֹ. קִבֵּל מִן הַקָּטָן יִקְנֶה לוֹ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ דֶּקֶל שֶׁיֹּאכַל בָּהֶן פֵּרוֹתָיו. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן שֶׁל פְּלוֹנִי הֵם אִם נֶאֱמָנִין לוֹ יַעֲשֶׂה כְּפֵרוּשָׁן וְאִם לָאו יַחְזִיר לְיוֹרְשֵׁיהֶם: \n",
+            "הַפִּקָּדוֹן וְהָאֲבֵדָה לֹא נִתְּנוּ לִתָּבַע אֶלָּא בִּמְקוֹמָם. כֵּיצַד. הִפְקִיד אֶצְלוֹ בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ יָכוֹל לְתָבְעוֹ בְּנֹב וְאִם הֶחְזִיר לוֹ בְּנֹב מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ. הִפְקִיד אֶצְלוֹ בַּיִּשּׁוּב וְהֵבִיא פִּקְדוֹנוֹ בַּמִּדְבָּר אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ אֶלָּא יֹאמַר לוֹ הֲרֵי הוּא בְּאַחְרָיוּתְךָ עַד שֶׁתַּחֲזִירֶנּוּ לִי בַּיִּשּׁוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלְךָ בַּיִּשּׁוּב: \n",
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן לִמְדִינַת הַיָּם וַהֲרֵי הַשּׁוֹמֵר רָצָה לְפָרֵשׁ מִיַּבָּשָׁה לַיָּם אוֹ לָצֵאת בְּשַׁיָּרָא יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאִם בָּא הַשּׁוֹמֵר וְהֵבִיא הַפִּקָּדוֹן לְבֵית דִּין נִפְטַר מֵאַחֲרָיוּת שְׁמִירָתוֹ וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם שֶׁאֵין אוֹסְרִין זֶה בִּמְדִינָה זוֹ מִפְּנֵי פִּקָּדוֹן שֶׁל זֶה שֶׁהָלַךְ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹלִיכוֹ עִמּוֹ שֶׁמָּא יֶאֱרַע לוֹ אֹנֶס וְיִהְיֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וּבֵית דִּין מַפְקִידִין אוֹתוֹ בְּיַד נֶאֱמָן אֶצְלָם מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְנִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְמִי שֶׁהָיָה הַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ שֶׁהֲרֵי אָמַר אֲשַׁלֵּם. חָזְרָה הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ הִיא וְגִזּוֹתֶיהָ וּוַלְדוֹתֶיהָ שֶׁאֵין זֶה הַשּׁוֹמֵר קוֹנֶה שֶׁבַח הַבָּא מִגּוּפָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין הַגַּנָּב מַחְזִיר גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת אֶלָּא לִפְנֵי יֵאוּשׁ. נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. טָבַח אוֹ מָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִגְנְבָה וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׂוֹכֵר. שֶׁאִלּוּ רָצָה הַשּׂוֹכֵר הָיָה נִשְׁבָּע שֶׁנִּגְנְבָה בְּאֹנֶס וְנִפְטָר: \n",
+            "שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר פָּשַׁעְתִּי זָכָה בַּכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם וְאִלּוּ רָצָה אָמַר נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה וְהָיָה פָּטוּר. וְכֵן נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר שֶׁאָמַר נִגְנְבָה קָנָה הַכֶּפֶל שֶׁהֲרֵי חִיֵּב עַצְמוֹ לְשַׁלֵּם וְאִלּוּ רָצָה אָמַר מֵתָה וְהָיָה נִפְטָר. אֲבָל הַשּׁוֹאֵל אֵינוֹ קוֹנֶה הַכֶּפֶל עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מֵעַצְמוֹ קָדַם וְשִׁלֵּם מֵעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה לַשּׁוֹאֵל: \n",
+            "כָּל הַקוֹנֶה הַכֶּפֶל קוֹנֶה הַשֶּׁבַ�� הַבָּא מֵאֵלָיו. כֵּיצַד. הִפְקִיד אַרְבַּע סְאִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין סֶלַע וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם סֶלַע וְאֵינִי נִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ וַהֲרֵי הֵן שָׁוִין אַרְבָּעָה סְלָעִים הֲרֵי הֵן שֶׁל שׁוֹמֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא סֶלַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא הִטְרִיחָן לַבְּעָלִים בַּדִּין אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁפָּשַׁע וְחִיְּבוּהוּ בֵּית דִּין לִתֵּן וְלֹא נָתַן בִּרְצוֹנוֹ עַד שֶׁכָּפוּהוּ בֵּית דִּין עַל כָּרְחוֹ וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אוֹ נִמְצָא הַפִּקָּדוֹן יַחְזִיר לַבְּעָלִים כְּמוֹת שֶׁהוּא וּמַחְזִירִין לַשּׁוֹמֵר הַדָּמִים שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּו. וְאִם כֵּלִים אוֹ קַרְקַע גָּבוּ בֵּית דִּין מִמֶּנּוּ בְּשׁוּמָא מַחְזִיר לַשּׁוֹמֵר כֵּלָיו אוֹ שָׂדֵהוּ: \n",
+            "תְּבָעוּהוּ בְּעָלִים לַשּׁוֹמֵר וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ שִׁלֵּם וְהֻכַּר הַגַּנָּב הוֹאִיל וְשִׁלֵּם בִּרְצוֹנוֹ זָכָה בַּכֶּפֶל אַף עַל פִּי שֶׁהִטְרִיחוֹ בַּתְּחִלָּה לַדִּין עַד שֶׁנִּשְׁבַּע. אָמַר הַשּׁוֹמֵר בַּתְּחִלָּה אֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם זָכָה בַּכֶּפֶל: \n",
+            "אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וְחָזַר וְאָמַר אֵינִי מְשַׁלֵּם. אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם וּמֵת וְאָמְרוּ הַבָּנִים אֵין אָנוּ מְשַׁלְּמִין. אוֹ שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לִתְבֹּעַ אֶת הַשּׁוֹמֵר עַד שֶׁמֵּת וְתָבַע הַבָּנִים וְשִׁלְּמוּ בְּנֵי הַשּׁוֹמֵר. אוֹ שֶׁשִּׁלְּמוּ הַבָּנִים לַבָּנִים. אוֹ שֶׁשִּׁלֵּם הַשּׁוֹמֵר מֶחֱצָה. שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת וְשִׁלֵּם אַחַת מֵהֶן. שָׁאַל מֵהַשֻּׁתָּפִין וְשִׁלֵּם לְאֶחָד מֵהֶן. שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְשִׁלֵּם אֶחָד מֵהֶן. שָׁאַל מִן הָאִשָּׁה וְשִׁלֵּם לְבַעֲלָהּ. אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְשִׁלֵּם בַּעְלָהּ. כָּל אֵלּוּ סָפֵק וַהֲרֵי הַכֶּפֶל מֻטָּל בְּסָפֵק וְאֵינוֹ תַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶן לְפִיכָךְ חוֹלְקִין הַכֶּפֶל אוֹ הַשֶּׁבַח בֵּין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וּבֵין הַשּׁוֹמֵר. וְאִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְתָפַס הַכּל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וַאֲפִלּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ: \n",
+            "נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אֶחָד שׁוֹמֵר חִנָּם וְאֶחָד שׁוֹמֵר שָׂכָר עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. קָדַם וְנִשְׁבָּע וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא רָצָה עוֹמֵד בִּשְׁבוּעָתוֹ רָצָה עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין. נִגְנַב הַפִּקָּדוֹן בְּאֹנֶס וְהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב לְבֵית הַשּׁוֹמֵר וַהֲרֵי הוּא בְּהֵמָה וּמֵתָה שָׁם בִּפְשִׁיעָה יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וְנִפְטַר אוֹ עֲדַיִן לֹא כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ לְפִיכָךְ הַשּׁוֹמֵר פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם תָּפְסוּ הַבְּעָלִים אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׁאֵלָה וּפִּקָדוֹן \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Creditor and Debtor/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,68 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Creditor and Debtor",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/0764e2804bb6f859975bf73b29e7a28c.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מלווה ולווה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "It is a biblical positive command to lend to Israelite poor people, as it is written: \"If you lend money to my people, to the poor among you\" (Exodus 22:24).— — This precept is greater than giving charity to a poor man who asks for it, since the one is already in need of begging while the other has not yet reached that stage. The Torah is strict with a person who refrains from lending to the poor, as it is written: \"Beware lest … you grudge help to your needy brother…\" (Deuteronomy 15:9).",
+            "Anyone who acts as a creditor toward the poor, when he knows that the debtor has nothing to repay, breaks a prohibitive command, as it is written: \"You shall not act like an extortioner toward him\" (Exodus 22:24).— —",
+            "One is forbidden to show himself to his debtor, or even to pass in front of him, when he knows that the debtor has no money to repay, lest he might frighten or embarrass him, although he makes no demand upon him, and needless to say if he does demand payment. Just as the creditor is forbidden to demand payment, so is the debtor forbidden to detain the creditor's money in his possession and to say to him <i>go and come again</i>, provided he has the money, as it is written: \"Do not say to your neighbor: Go, and come again\" (Proverbs 3:28). So too, the debtor is forbidden to borrow money and spend it for no purpose or waste it, so that the creditor will find nothing to collect, even if the creditor is very rich. Anyone who acts in this manner is evil, as it is written: \"The godless never pays back what he borrows\" (Psalm 38:21). The sages have enjoined: \"Let your friend's property be as precious to you as your own\" (Avoth 2:17)."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "The Hebrew terms <i>neshekh</i> and <i>marbith</i> (usury and interest) are one and the same thing, as it is written: \"Do not lend him your money at advance interest, do not give him your food at accrued interest\" (Leviticus 25:37). Thereafter the Torah says: \"You shall not deduct interest from loans to your brother, whether in money or food or anything else that can be deducted as interest\" (Deuteronomy 23:20). Why is it called <i>neshekh</i> (biting)? Because the usurer bites, inflicting pain to another person and eating his flesh. Why has Scripture used two different terms for interest? So that the usurer should be punished for transgressing two prohibitive commands.",
+            "Just as it is forbidden to lend money on interest, so is it forbidden to borrow on interest, as it is written: \"You shall not cause your brother to bite\" (20), which is traditionally interpreted as a warning to the borrower, namely: do not let yourself be bitten by your brother.— —"
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "If a man lent money to another in the presence of witnesses and told him: \"Pay me only in the presence of witnesses,\" the borrower must pay him in the presence of witnesses on account of the stipulation, whether the lender told him so at the time he made the loan or thereafter. If the borrower claimed, saying to him: \"I did what you told me and paid you in the presence of so-and-so who have gone overseas or died,\" he is believed, and he takes an exemption oath and is released.— — If, however, he told him: \"Pay me only in the presence of so-and-so,\" and the borrower said: \"I paid you in the presence of others who have died or have gone overseas,\" he is not believed. It was to forestall such a plea that the lender stipulated with the borrower, saying to him: \"Pay me only in the presence of Reuben and Simeon,\" who were staying with him in the same place, so that the borrower should not dismiss him by claiming: \"I have paid in the presence of others who are gone.\"",
+            "There are talumdic texts in which it is written: \"If a man said to another <i>pay me only in the presence of witnesses</i>, and the borrower then claimed <i>I have paid you in the presence of so-and-so who have gone overseas</i>, he is not believed.\" This is a scribal error. Those who have given a decision in accordance with those texts have been in error. I have examined the old texts and found therein that he is believed. In Egypt, I have obtained a fragment of an old text of the Talmud written on parchment, upon which they used to write some five hundred years ago, and I have found this <i>halakhah</i> (rule) written on two specimens of parchment as follows: \"If he said <i>I have paid in the presence of so-and-so who have gone overseas</i>, he is believed.\" Because of this error, which has occurred in some texts, some Geonim have taught that if he told him <i>pay me only in the presence of so-and-so</i>, and he paid him in the presence of others, he is not believed even if he has produced the witnesses in whose presence he paid him. This too is a serious error. The true law is that if witnesses came and testified that the borrower had paid the lender in their presence, the borrower is released; and there is no room here for any doubt.— —",
+            "If the lender stipulated with the borrower that he should be believed at any time he might say that the latter has not paid him, he collects what he claims without an oath, even though the borrower pleads that he has paid him. But if the borrower produced witnesses of payment, the lender collects nothing.",
+            "",
+            "If the borrower paid the debt and the lender claimed that he had not been paid, and the borrower paid him a second time because of the stipulation, the borrower may sue the lender, telling him: \"You owe me such an amount because I have paid you twice.\" If the lender has admitted, he must pay back the extra amount ; if he has denied, he must take an exemption oath to the effect that the borrower paid him only once. The same applies to all similar cases."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "If a man lent money to another vaguely (without express terms), all the debtor's estate serves as security for the loan. Accordingly, when the creditor comes to collect the debt, he sues the debtor first. If he has found property in his possession, whether movables or real estate, he collects out of these with the debtor's consent; and if the debtor has refused to give his consent, the court compels him to pay. If the debtor's available property has been insufficient to cover the amount of the promissory note, the creditor may collect out of all the landed property which belonged to the debtor previously, even though it has been sold, or transferred in the form of a gift to others. The creditor may evict the buyers or the donees, since the debtor sold the property, or transferred it in the form of a gift to others, after he had become obligated for the debt. A creditor seizing the property which has been sold by the debtor is called in Hebrew <i>toref</i> (seizor, one who seizes). This applies only to landed property owned by the debtor at the time he borrowed the money ; but property which he acquired after he had borrowed the money has not been mortgaged to the creditor, and he may not seize it. If, however, the creditor stipulated that all the property which the debtor should ever acquire should serve as mortgage for the payment of the debt, and the debtor acquired property after he had taken the loan and then sold it, or transferred it in the form of a gift, the creditor may seize it.",
+            "All this applies only to landed property, but movables do not serve as security.— — If, however, the debtor conveyed a security title to all his movables in conjunction with such title to his land, the creditor may seize such movables. — —"
+        ],
+        [],
+        [
+            "If a man has many debts, the creditor whose loan was advanced first collects first whether from the property of the debtor himself or from the purchasers. If a creditor who is next in time hastened to collect first, the court takes it back from him, because the lender who is prior in time is prior in right. This rule applies only to landed property which the debtor owned at the time he took the loan ; however, the law of priority does not apply with respect to property which the debtor acquired after he had borrowed from many creditors, even if he did write in the note which he gave to each creditor: \"What I will acquire is mortgaged to you.\" All such creditors are equal, and if one of them collected first, he was entitled to do so, even if he was the last one.",
+            "— — The law of priority does not exist with respect to movables, but whoever hastened to collect from them was entitled to it, even if he was the last. If a non-creditor seized some of the debtor's movables to obtain title on behalf of one of the creditors, the latter has not acquired title, because anyone who seizes movables on behalf of a creditor where there is another debt outstanding against the debtor does not acquire title on behalf of such a creditor. But if there is no other debt outstanding against the debtor, he does acquire title on the creditor's behalf.— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Creditor and Debtor/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Creditor and Debtor",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות מלווה ולווה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Some of the Geonim have taught that the borrower who waives the interest a lender has charged or will in the future charge on his behalf, even if he [affirms his] waiver through <i>kinyan</i> or gives [it as] a present, [his words] accomplish nothing. [Their rationale is] that all interest [that is given], [the borrower] always waives it. But the Torah does not waive [it] and forbids this waiver [specifically]. Therefore, waiver of interest is not effective, even interest [forbidden by] the rulings [of the rabbis]. It appears to me that this teaching is not correct. Instead, because they tell the lender to return to him [the interest], and the lender knows that he did a prohibited thing, and [the borrower] can take from him [the money], if [the borrower] wants to waive [the obligation to return the interest], he can waive, just as a person can waive [the return of] a stolen object. The Sages said explicitly that when thieves and lenders [of money] at interest return [the interest], we should not receive it from them, from the general rule that waiver [of the requirement to return interest] is effective."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Some of the Geonim have taught that all [that is given as] a pledge and nothing is deducted from it, it is fixed interest. They did not go down to the depth of the matter to differentiate between a field and a courtyard. Therefore, they were perplexed by the words of the Sages in the Gemara. Similarly, they taught that [giving property] as a pledge even with a deduction is prohibited, whether for a courtyard or a field, except in a certain situation. How so? . . ."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "The [lender] produces a verified promissory note. The borrower makes a claim [before a court] and says, \"This note is a fake, and I never wrote it\"; or, \"It involves interest\" or \"a shade of interest\"; or, \"The note [was given] on faith\"; or, \"I wrote it [in order] to borrow, but I didn't borrow\" (that is, he makes a claim that if agreed to by the lender would make the note void). The lender maintains that his note [is valid] and says that [the borrower's] claim is false. The borrower demands [that the lender] take an oath [before] collecting. There is a disagreement between Geonim [regarding this situation]. There are Geonim that teach that the holder of the note is obligated to take an oath resembling one from the Torah, just like when [the borrower] claimed that he paid [the debt]. My teachers taught that the lender should only be made to swear when the borrower says that he paid [the debt]. [The rationale is that] he acknowledged the note and it remains to be paid. But we do not accept all these claims to extinguish a valid debt, rather [the borrower] should pay and after that make a claim against the lender to the extent he desires, that if [the lender] acknowledges [the claim] he shall return [the money] to him. If he denies [the claim], he should take <i>sh'vua hesset</i>. My opinion leans toward this [view]."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "If there are many promissory notes each bearing the same date (or the same hour, where the custom is to write the time of day) - whoever claims first wins, whether with regards to land or movable property. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Hiring/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,98 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Hiring",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/19c6502e660443eff0cc12033660a5d6.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Four guardians have been mentioned in the Torah, but only three rules govern their liability. The four guardians are: 1) the gratuitous guardian 2) the borrower, 3) the paid guardian, and 4) the hirer.",
+            "The three rules that govern their liability are:<br>a) A gratuitous guardian from whom the deposited object was stolen or lost, and needless to say if it was overcome by a major accident, as in the case of an animal that dropped dead or was carried off, may take an oath that he had guarded it properly and be free from liability, as it is written: \"When a man gives money or goods to another for safekeeping, and they are stolen from the man's house … the owner of the house shall depose before the judges (Exodus 22:6-7).<br>b) A borrower must make restitution in every case, whether the object borrowed was lost or stolen or overcome by a major accident, as when a borrowed animal dropped dead or was injured or carried off. Concerning the borrower it is written: \"When a man borrows [an animal] from another, and it was injured or died, its owner not being with it, he must make restitution\" (13).<br>c) A paid guardian and a hirer are both subject to one rule. They are obligated to make restitution if either the hired object or the deposit for a fee was stolen or lost. But if something worse happened [through a superior force], as in the case of an animal that dropped dead or was injured, carried off, or torn by beasts, the paid guardian or the hirer may take an oath that the animal met with an accident and be released from liability, as it is written: \"When a man gives to another a donkey, an ox, a sheep or any other animal to guard, and it dies or is injured, or is carried off, with no witness about, an oath before the Lord shall decide between the two of them\" (9-10). It is written moreover: \"But if it was stolen from him, he shall make restitution to its owner\" (11).<br>Hence it follows that the gratuitous guardian clears himself by his oath in all cases; the borrower pays in all cases, except in the case of an animal that died from work, as will be explained ; the receiver of a fee and the hirer pay for what is lost or stolen, but they take an oath about the major accidents, namely about the injured or captured or dead or torn animal; or in a case where the object was lost in shipwreck or was taken by armed robbers; and so too, all similar major accidents.<br>3. When a man gives something to another for safekeeping, whether gratuitously or for a fee, or if he lent or rented it to him, the guardian is free from all responsibility if he borrowed or hired the services of the owner. Even if he was negligent with regard to the safekeeping of the object and it was lost through his fault, he is not answerable, as it is written: \"If its owner was with it, no restitution need be paid; but if it was hired, he loses the hiring fee\" (14).— — This [biblical verse] has been traditionally interpreted to mean that if the lender was with the borrower at the moment of the borrowing, though he was not with him at the time of the theft or the death of the animal, the borrower is exempt. But if the lender was not with the borrower at the moment of the borrowing, even though he was with him at the time the animal died or was carried off, the borrower is liable. The same rule applies to all other bailees: they are exempt if the owners were present, even in a case of negligence."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "If a man rented his house to another for a year, and it became a leap-year, the advantage of an extra month is gained by the tenant. If the lease was made by the month, the benefit of the extra month accrues to the lessor.— —",
+            "",
+            "",
+            "If a man leased an orchard, or if it was mortgaged to him, for ten years, and it dried up during the term of the lease, the dead trees should be sold and land should be purchased for the price realized from the sale. The lessee or mortgagee may enjoy its fruit products until the end of the lease or the mortgage. Neither the creditor nor the debtor may use the trees that dried up or were cut, since they would constitute a form of usury."
+        ],
+        [
+            "",
+            "The man who rents a field or an orchard to cultivate and to spend money on it, giving the landowner one-third or one-fourth of the produce, or anything they have stipulated, is called share-cropper. Whatever is spent on fencing the land, the landowner is required to pay ; and whatever is spent on extra precaution, the tenant or share-cropper is required to pay.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If one leased a field from another and refused to weed it, saying to the lessor: \"What are you losing? I am paying you rent, anyway,\" we should not listen to him, since the lessor may reply: \"Tomorrow you may probably vacate it, and it will yield me nothing but weeds.\" Even if the lessee said: \"I will plough it up at the end of my term,\" we should not listen to him.",
+            "If one leased a field from another to sow it in barley, he may not sow it in wheat, since wheat exhausts the soil more than barley. If he leased it to sow it in wheat, he may sow it in barley; in pulse, he may not sow it in grain; in grain, he may sow it in pulse.— —"
+        ],
+        [
+            "If a man hired workers and told them to work early or to work late, he cannot compel them to do so where it is customary not to work early or not to work late.— —",
+            "",
+            "If a man said to his agent: \"Go and hire workers for me at three <i>zuz</i>,\" and he went and hired them at four, then if the agent said to them: \"I am responsible for your wages,\" he must pay them four even though he receives only three from the employer, and he loses one out of his own pocket. If, however, he said to them: \"The employer is responsible for your wages,\" the employer should pay them according to local custom.— —"
+        ],
+        [],
+        [
+            "It is a positive command to pay the hired man his wages on time, as it is written: \"You must pay him his wages on the same day\" (Deuteronomy 24:15). If the employer delayed the payment till after it was due, he has transgressed a prohibitive command, as it is written: \"Let not the sun go down upon it.\" The transgressor is not to be lashed for this, since he is required to pay money. One must pay on time not only the hire of a human being but also the hire of an animal and the hire of implements. If one put off the payment, he has transgressed a prohibitive command.— —",
+            "Anyone who detains the wages of a hired man is as if he took his life, as it is written: \"His life depends on it\" (15). — — When are wages due? A hireling for the day collects his wages all night, and about him it is written: \"You shall not detain overnight the wages of your day laborer until morning\" (Leviticus 19:13). A hireling for the night collects all day, and about him it is written: \"You must pay him his wages on the same day\" (Deuteronomy 24:15). A hireling by the hour during the day collects all day; a hireling by the hour during the night collects all that night ; a hireling by the week, by the month, by the year, by a seven-year period, collects all day if his term ends in the daytime; if his term ends in the night, he collects all that night.",
+            "If a man gave his garment to a craftsman and the craftsman completed his work on it and informed the owner about it, the latter has not broken a law even if he has delayed the payment for a period of ten days, as long as the object remains in the hands of the craftsman. If the craftsman gave him the garment in the middle of the day, the owner has transgressed the law against withholding the wages overnight as soon as the sun went down, because contract work is like hire, and the employer is required to pay the employee on time.",
+            "If a man said to his agent: \"Go and hire workers for me,\" and the agent told them: \"The employer is responsible for your wages,\" neither of them transgresses the law against withholding overnight: the employer, because he did not hire them ; and the agent, because they did not work for him. If, however, the agent did not say to them: \"The employer is responsible for your wages,\" the agent commits a transgression if they are not paid on time. The hirer commits a transgression only when the employee has asked for the wages and he has failed to pay. But if the employee has not asked to be paid, or if he did ask and the employer did not have the money to pay, or if he gave the employee a draft on another person and the employee accepted it, the employer is free from liability [if the employee fails to collect the draft within the set time].",
+            "If a man withheld the wages of an employee until after it was due, he must pay him immediately even though he has already transgressed a positive as well as a negative command. And as long as he keeps withholding the wages thereafter, he transgresses a negative command based on the words of the sages, as it is written: \"Never say to your fellow man: Go, and come again\" (Proverbs 3:28).",
+            "If an employee that was hired in the presence of witnesses demanded his wages within the set time and the employer told him : \"I have given you your wages,\" while the employee claimed: \"I have received nothing,\" then, by an enactment of the sages, the employee should take an oath while holding a sacred object in his hand, and collect what he claims, as in the case of any claimant who swears and collects, because the employer is preoccupied with his workmen [and may have forgotten to pay], while the employee sets his heart upon this wage. Even if the employer is a minor, the employee takes an oath and collects.<br>If, however, the employer hired the man in the absence of witnesses, he is believed when he says: \"I have hired you and paid your wage,\" since he could say: \"Nothing of the sort, I have never hired you.\" The employer therefore takes a rabbinic oath of exemption that he has paid, or a biblical oath if he admitted part of the claim, as in the case of all other lawsuits.<br>If the employee had one witness that the man hired him, he is of no help to him. So too, if the employee asked to be paid subsequent to the time when the wage was due, even though he had been hired in the presence of witnesses, [the rule applied to him is that] the man who claims anything from another must bring proof. If the employee has produced no evidence [that he had been asking for his wage ever since it had become due], the employer takes a rabbinic exemption oath. If, however, the employee has produced evidence that he had been demanding the wage all the time, he takes an oath and collects the same day of his demand. If, for example, he worked for the employer on a Monday until evening, payment is due throughout the night preceding Tuesday, but he cannot take an oath and collect on Tuesday. If, however, he has brought witnesses that he had been demanding his wage throughout the night preceding Tuesday, he takes an oath and collects throughout Tuesday. But from the night preceding Wednesday and thereafter, the rule is applied: the man who claims anything from another must produce proof. So too, if he has brought witnesses that he had kept demanding his wage until Thursday, he takes an oath and collects throughout Thursday.",
+            "If the employer says: \"I have agreed to pay you two <i>zuz</i>,\" and the employee claims: \"You have agreed to pay me three <i>zuz</i>,\" in such a case the sages have not enacted that the employee should take an oath, but: the man who claims anything from another must produce proof. If he has brought no evidence, the employer takes an oath while holding a sacred object, even though he has already given him two <i>zuz</i> or told him: \"Here they are.\" This rule is by rabbinic enactment, so that the employee should not walk away discouraged. This applies only where the hiring took place in the presence of witnesses who did not know how much the employer agreed to pay to the employee, who demanded his wage within the set time. If, however, he was hired in the absence of witnesses, or if he demanded his wage after the time it had become due, let the employer take an exemption oath that he did not agree to pay the employee more than what he has already paid him, or that he owes him no more than what he has offered to pay, as is the rule regarding all claims.",
+            "If a man gives his garment to a craftsman for repair and then the craftsman says: \"You have stipulated to pay me two <i>zuz</i>,\" and the employer says: \"I have stipulated only one,\" as long as the garment is in the hands of the craftsman and he is in position to claim that he has acquired it by purchase, he may take an oath while holding a sacred object and collect. He may claim it for all it is worth as his payment. But if the garment is out of his possession or if he has no <i>ḥazakah</i> (right of possession) in it and cannot claim that he has acquired it by purchase, [the rule applied is :] the man who claims anything from another must produce evidence. If he has not produced evidence, the owner of the garment takes an exemption oath, or a biblical oath if he has admitted part of the claim, as is the rule in all claims. The law of a hired man is not applicable to such a case.",
+            "A hired worker who comes to take an oath should not be treated with strictness, and should not be made to take additional oaths at all; he is to swear only that he has not received his wage and be paid. All others who come to take an oath are not to be treated as leniently as a hired man, for whom we should make it easy. The court should open proceedings by saying to him: \"Do not grieve; take an oath and collect.\" Even if his wage was only a penny, and the employer claims <i>I have paid it</i>, the hired man can collect only by oath. So too, all the claimants who take an oath and collect cannot collect even a penny without a quasi-biblical oath [while holding a sacred object]."
+        ],
+        [
+            "When men are working at anything that grows from the soil, while the work is yet unfinished, whether it is detached from the soil or still attached to it and the men are engaged in the final processing, the employer is enjoined to allow them to eat of whatever they are working on, as it is written: \"When you enter your neighbor's vineyard, you may eat as many of his grapes as you wish … When you go through your neighbor's grainfield, you may pluck some of the ears with your hand…\" (Deuteronomy 23:25-26). Traditionally interpreted, this verse refers only to a hired worker. If he was not hired, who permitted him to enter the vineyard or the grainfield of his neighbor without the latter's consent? Hence, Scripture means to say: if you enter the owner's domain for work, you may eat.",
+            "What difference is there between one who is working on something that is detached from the soil and one who is working on something that is still attached to the soil? The man who is working at a fruit already plucked may partake of it until it has been completely processed, and is forbidden to partake of it after it has been completely processed; but the one who is working at something that is still attached to the soil, such as a gatherer of grapes or a reaper, may partake of it only after he has completed his work. If, for example, the hired worker gathered the grapes, filled the basket, shook it out into another place, came back and filled the basket with more grapes that he gathered, he might not partake of the grapes until he filled all the baskets.— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If a man, working together with his wife, children and servants, stipulated with the employer that none of them should partake of what they were working on, they must not eat of it. This rule applies only to adults who, being sensible, are fully aware that they have renounced their privilege to eat; but as to minors, one may not stipulate that they shall not eat, because what they eat neither belongs to their father nor to their master; it belongs to God."
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Just as the employer is warned against robbing the wage of the poor workman, and against delaying it, so is the poor workman warned against robbing the employer by idling away his time on the job, a little here and a little there, thus wasting the entire day deceitfully. He must be scrupulous throughout the time of work. Also, he is required to work to the best of his ability, as the upright Jacob said: \"I have served your father with all my strength\" (Genesis 31:6). For this reason, he was rewarded even in this world, as it is written: \"The man became exceedingly rich\" (30:43)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Hiring/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,76 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Hiring",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The Torah lists four types of bailees, and three laws apply to them. The four bailees are: the unpaid bailee, the borrower, the paid bailee, and the renter.",
+            "These are the three laws that apply to them. If the deposit is stolen from the unpaid bailee or it is lost and, of course, if the deposit is lost through <i>force majeure</i> - for example [the deposit] was livestock and it died or was taken captive: [The bailee] swears that he exercised the ordinary care of bailees and is exempt. As is written \"And it is stolen from the man's home\" (Exodus 22:6); \"And the house-holder shall approach God\" (Exodus 22:7). The borrower repays [the owner] in all situations, whether the borrowed item is lost, or stolen, or whether there was force majeure e.g. the borrowed animal died or was injured or taken captive, for thus is written about the borrower: \"If [the animal] was injured or died and its owner was not with it - he shall pay\" (Exodus 22:13). The same law applies to the paid bailee and to the renter. If the object which [the bailee] rented or was paid to guard was stolen or lost - they pay [the owner]. But if there is force majeure - e.g. there was an animal and it died or was injured or taken captive or became afflicted with a fatal disease - [the paid bailee and the renter] swear that it was force majeure and they are exempt. As it is written: \"If it dies or is injured or taken captive and there is no witness\" (Exodus 22:9) \"the oath of the Lord ...\" (Exodus 22:10), and it is written: \"If it is stolen from him, he must pay its owner...\" (Exodus 22:11). In summary: An unpaid bailee takes an oath in every situation. And a borrower pays in all situations, unless it dies while it is working, as will be explained. A paid bailee and a renter pay for a lost or stolen [deposit], but they take an oath in cases of force majeure such as when the animal is injured or taken captive or killed or develops fatal disease. Or if the object is lost in a boat that sinks or is taken by armed bandits or anything like this that is a case of force majeure.",
+            "One who deposits [property] with his fellow - whether for free, or the owner paid the bailee, or the owner lent it to him, or he rented it out to him - if the bailee also took the owner for free along with his property - or hired [the owner for money] - the bailee is completely exempt from all [loss to the property]. As it is said: \"If [the property's] owner is with it, he need not pay; if [the property's owner] is a hired worker, [the risk of damage to his property] is included in his wage\" (Exodus 22:14). In what circumstances does this apply? When the owners volunteered or were hired at the same time as [the bailee] took the object, even if the owner was not with the object at the time of the theft or the loss or when the [object was lost through] force majeure. But if [the bailee] took the object - and first became a bailee - and only afterwards hired the owners or had them volunteer - even if the owner is standing there at the time when the deposited object is harmed - the [bailee] must pay. As it is written \"If its owner is not with it - [the bailee] must pay.\" (Exodus 22:13). They learned from tradition: If [the owner] was with it at the time of borrowing, even though he was not there at the time of the theft or the death - [the bailee] is exempt. If [the owner] was not with it at the time of borrowing, even though he was with it at the time of death or capture - [the bailee] is liable. And this is the case for the other [types of] bailees. If any of [the objects] come with their owners - [the bailees] are exempt. Even if [the bailee] is negligent - if the object came with its owner, [the bailee] is exempt.",
+            "If a bailee was at fault at the beginning, even though the object was - in the end - lost through <i>force majeure</i>, [the bailee] may be liable, as will be explained. And the borrower is not permitted to lend [what he borrowed] to a third party. Even if he borrowed a Torah scroll - where everyone who reads from it performs a <i>mitzvah</i> - he may not lend it to a third party. Likewise, the renter is not permitted to rent out [the object] [to a third party]. Even if [the owner] rented a Torah scroll to him, he may not rent it to a third party, for [the owner] can say to [the bailee]: I don't want my deposit to be in the hands of a third party. If the bailee transgresses and passes the [object] to a second bailee - if there are witnesses that the second bailee exercised the ordinary care of bailees and [the object was lost through] <i>force majeure</i>, the first bailee is not liable - because there are witnesses that [the loss occurred through <i>force majeure</i>. But if there are no witnesses there, the first bailee has to pay the owner, because he passed [the object] to another bailee. And [the first bailee] may recover from the second bailee. Even if the first bailee was an unpaid bailee and he passed [the object] to a paid bailee - [the first bailee is] liable, because the object's owner can say to him: I trust you to take an oath, but I don't trust [the paid bailee's oath]. Therefore, if the owner habitually deposits this object with the second bailee, the first bailee is not liable to pay, because he can say to the owner: this object that you deposited with me or lent to me last night - you used to deposit it with this person with whom I deposited it. But this is only in a case where [the bailee] does not reduce the duty of care. What is a case of reducing the duty of care? If it was deposited with him for money, and he deposited it with the second [bailee] without payment, or if he had borrowed the object, and he deposited it with the second [bailee] for money. Since [the first bailee] lowered the duty of care, he is at fault and he pays [the owner]. Even if [the first bailee] acquired the services of the object's owner for free or by paying [the owner], he has removed the deposited object from his possession to the possession of a different bailee [and must repay the owner]."
+        ],
+        [],
+        [
+            "1",
+            "2",
+            "3",
+            "4",
+            "5",
+            "6",
+            "7",
+            "8 A shepherd who neglected his flock and came to the city, whether at a time when it would be expected for all shepherds to come into the city, and whether it was a time when the shepherds did not go into the city, and wolves came and preyed or a lion came and mauled the sheep. We don't say \"We assume if he would have been present he would have saved the flock, rather we estimate the situation; if he would have been able to save the sheep with extra shepherds and sticks he is liable, and if not he is exempt. If it is unclear if he could have done anything, he is liable for the damage."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "He who lets a house to another for an unspecified term may not dispossessed the lessee from the house unless he notifies him 30 days in advance, so as to enable him to find a place and prevent his being thrown into the street. The 30 day period is applicable only during the warm season. In the rainy season, from Sukkot to Pesach, the lessor may not dispossess the lessee."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "The man who rents a field or an orchard to cultivate and to spend money on it, giving the landowner one-third or one-fourth of the produce, or anything they have stipulated, is called share-cropper. Whatever is spent on fencing the land, the landowner is required to pay ; and whatever is spent on extra precaution, the tenant or share-cropper is required to pay.— "
+        ],
+        [
+            "The following rule applies when a person hires workers and tells them: \"Get up early and work late.\" In a place where it is not customary for workers to get up early and work late, he cannot compel them to keep the times he desires. In a place where it is customary for an employer to provide his workers' meals, he must provide their meals. If it is customary for him to provide dried figs, dates and the like for the workers, he must. Everything follows the local custom.",
+            "When a person hires a worker and tells him: \"I will pay you like any other worker in the city,\" we check the lowest wage paid and the highest wage paid and arrive at an average.",
+            "The following rules apply when a person tells his agent: \"Go out and hire workers for me for three zuz,\" and the agent hires them for four. If the agent told them: \"I am responsible for your wage,\" he must pay them four. He receives three zuz from the employer, and forfeits one zuz of his own. If he told them: \"The employer is responsible for your wages,\" the employer should pay them according to the local custom. If there are some in that city who are hired at three and others at four, he is not required to pay them more than three. They have, however, justified complaints'3 against the agent. When does the above apply? When it cannot be determined that they invested extra effort in their work. If, however, it is obvious that they invested extra effort in their work, and it is worth four zuz, the employer must pay them four. For had the agent not told them four, they would not have worked harder and produced work that is worth four. If the employer told the agent: \"Hire workers for me at four,\" and the agent goes and hires them at three, they receive no more than three. This applies even when their work is worth four. For they accepted the lower amount. They do, however, have a complaint against the agent. If the employer told the agent three zuz, and the agent hires them for four, but the workers say: \"We will work for what the employer says,\" their intent is that the employer will pay them more than four zuz. Therefore, we evaluate their work. If it is worth four, they should receive four zuz from the employer. If the value of their work is not obvious or it is not worth four, they may be paid only three. If the employer told the agent to hire workers at four zuz, and he hired them at three, but they say: \"We will work for what the employer says,\" they may be paid only three. This applies even if their work is worth four, for they heard the agent say three and agreed.",
+            "When a person hires workers and the workers hoax the employer or the employer hoaxes the workers, all they have is complaints against each other. When does the above apply? When the workers did not go to the appointed place. Different rules apply, however, if donkey drivers went to the appointed place and did not find any grain, workers went to a field and found that the ground was wet, or the employer hired workers to irrigate his field and they discovered that it was filled with water. If the owner checked the area that required work on the previous evening and saw that the workers were necessary, the workers are not entitled to any reimbursement. What could the owner have done? If, however, he did not check the land where he wants the work to be performed beforehand, he must pay them as an idle worker. For a person who comes carrying a burden cannot be compared to someone who comes empty-handed, nor can a person who performs labor be compared to someone who does not. When does the above apply? When they did not begin doing work. If, however, the worker began doing his work different rules apply. A worker may quit his work even in the middle of the day. This is derived from Leviticus 25:55: \"The children of Israel are servants to Me\" - i.e., to Me alone. They are not servants to servants. What is the law that applies to a worker who quits after having started work? We evaluate the work that he performed and he is paid that amount. If he is a contractor, we evaluate the work that still must be performed. Whether the price of labor was low at the time he was hired or it was not low, whether it was reduced afterwards or whether it was not reduced, we evaluate the work that must be performed. What is implied? A person agreed to harvest standing grain for two selaim. He harvested half of the grain, but left half unharvested. Similarly, a person agreed to weave a garment for two selaim. He wove half of the garment, but left half unwoven. If the remainder would cost six dinarim to complete, the original contractor is paid a shekel or he is given the option of completing his work. If the remainder was worth only two dinarim, the owner need not pay the contractor more than a sela, because he did not perform more than half the work. When does the above apply? With regard to work that does not involve an immediate loss. If, however, the work involves an immediate loss - e.g., he hired the workers to remove flax from the vat, or he hired a donkey to bring flutes for a funeral or for a wedding or the like - neither a worker nor a contractor may retract unless he is held back by forces beyond his control -e.g., he became ill or a close relative died. If the worker is not held back by forces beyond his control, and he retracts, the owner may hire others on their account or deceive them.What is meant by deceiving them? He tells them: \"I agreed to pay you a sela; take two so that you will complete your work.\" Afterwards, he is not required to give them anything more than he originally agreed. Moreover, even if he gave them two, he can compel them to return the additional amount. What is meant by hiring others on their account? He hires other workers who complete their task so that he will not suffer a loss. Whatever he must add to pay these later workers beyond the amount the first workers agreed upon, he may take from the first workers. To what extent are the first workers responsible? For their entire wage. Moreover, if they have property that is in the employer's possession, the employer can use that property to hire workers to complete their work until he pays each worker 40 or 50 zuz a day although he originally hired the worker at three or four zuz. When does the above apply? When there are no workers available to hire at the wage to be paid the original workers. If, however, such workers are available and the original workers tell the employer: \"Go out and hire from these to complete your work so that you will not suffer a loss,\" whether a worker or a contractor is involved, the employer has only complaints against them. To determine the wage that should be paid, we follow these guidelines: For a worker, we calculate the work he already[ performed and for a contractor, we calculate the work that must be performed.",
+            "When a person hires a worker, but [the worker is then taken to perform the king's service, the worker need not be paid for a full day's work. Instead, the employer should pay him only for the work he performed.",
+            "The following rules apply when a person hires a worker to irrigate his field from a particular river, and that river dried up in the middle of the day. If the river does not ordinarily dry up, the workers need only be paid for the work they performed. Similarly, if the inhabitants of the city frequently dam the river, and they stop its flow in the middle of the day, the workers need only be paid for the work they performed. The rationale is that the workers know the pattern of this river. If, however, the river often dries up on its own accord, the employer must pay the workers their entire wage. For it was his responsibility to inform them. If a person hires workers to irrigate a field and it rains and completes the watering of the field, the workers need only be paid for the work they performed. If a river rises and irrigates the field, they should be paid their entire wage. From heaven, they were granted help. When does the above apply? With regard to a worker. Different rules apply, however, when a person stipulates with a sharecropper that if he waters a field four times a day, he will receive half the crop, in contrast to other sharecroppers who water the field twice a day and receive a fourth of the crop. If rain comes and he does not have to draw water to irrigate the crop, he still receives half the crops, as he stipulated. The rationale is that a sharecropper is considered to be a partner, not a worker. ",
+            "The following rules apply when a person hires a worker to perform work for an entire day and he completes it in half the day. If the employer has another task that is as - or less - difficult, he may have the worker perform it for the remainder of the day. If he does not have a task for him to perform, he should pay him as an idle worker. When the worker is one who digs, labors in the field or performs heavy labor of this nature and hence will become ill if he does not work, the employer must pay him his entire wage even if he is idle.",
+            "When a person hires a worker to bring him an object from one place to another, and the worker goes to the designated place but cannot find the object specified, the employer is obligated to pay him his entire wage. If a person hires a worker to bring rods to use as supports for a vineyard, but the worker can not find them, and hence does not bring them, the employer must pay the worker his wage. If he hired him to bring cabbage or prunes for a sick person, the worker went and when he returned, the sick person either died or recovered, the employer should not tell the worker: \"Take what you brought as your payment.\" Instead, he must pay him the entire wage he promised him. Similar principles apply in all analogous situations.",
+            "When a person hires a worker to perform work in his own field, but shows him a field belonging to a colleague and has him perform work there, he must pay him his entire wage. Afterwards, he may require his colleague to reimburse him for the benefit he received from this work.",
+            "When a person hires a worker to work together with him with straw, stubble and the like, he is not given the option of telling the worker: \"Take what you did as your payment.\" If, however, he made such an offer, and the worker agreed, he is not given the option of changing his mind and telling the worker: \"Take your wage and I will take my straw.\"",
+            "An ownerless object discovered by a worker belongs to him. This law applies even when the employer told him: \"Work for me today.\" Needless to say, it applies if he told him: \"Hoe for me.\" If, however, he hired him to take possession of ownerless objects - e.g., a river dried up and he hired him to collect the fish in a nearby marsh -whatever he finds, even a wallet filled with silver coins, belongs to the owner."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            ".....Just as the employer is cautioned to not steal wages from the poor and not to withhold them, so too are the poor cautioned to not \"steal\" from the work of his employer by being idle a little here and a little there until he has spent the whole day in deception. Rather, he is obligated to be punctilious with himself regarding time. After all (the sages) were punctilious in the matter of the fourth blessing of the grace after meals, that the employee should not recite it (so as not to take him away from his work), so too the employee is obligated to work with all his strength. Behold, Jacob the righteous said \"with all my strength I worked with your father\" (Genesis 31:6) he therefore received reward for it, even in this world, as it is stated \"and the man profited very much\" (Genesis 30:43)"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Hiring/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,177 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Hiring",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות שכירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ארבעה שומרים נאמרו בתורה ושלשה דינין יש להם ואלו הן הארבעה שומרין שומר חנם והשואל ונושא שכר והשוכר:",
+            "ואלו הן שלשה דינין שלהן:ש\"ח שנגנב הפקדון ממנו או אבד ואין צריך לומר אם נאנס הפקדון אונס גדול כגון שהיתה בהמה ומתה או נשבית ה\"ז נשבע ששמר כדרך השומרין ופטור שנאמר וגונב מבית האיש וגו' ונקרב בעל הבית אל האלהים השואל משלם הכל בין שאבד דבר השאול או נגנב בין שארעו אונס גדול מזה כגון שמתה הבהמה השאולה או נשברה או נשבית שכך כתוב בשואל ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם נושא שכר או השוכר שניהם דין אחד יש להן אם נגנב או אבד הדבר השכור או שנטל שכר על שמירתו הרי אלו משלמים ואם ארעו אונס גדול מזה כגון שהיתה בהמה ומתה או נשברה או נשבית או נטרפה הרי אלו נשבעין שנאנסה ופטורין שנאמר ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' וגו' וכתיב אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו וגו' נמצאת אומר שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל חוץ מן המתה בשעת מלאכה כמו שיתבאר נושא שכר והשוכר משלמין את האבידה ואת הגניבה ונשבעין על האונסין הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה וטריפה או שאבד הדבר בספינה שטבעה בים או נלקח בלסטים מזויין וכל כיוצא באלו משאר אונסין הגדולים:",
+            "המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר או השאילו או השכירו אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן או שכרן הרי השומר פטור מכלום אפילו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה ה\"ז פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו בד\"א כששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ אף על פי שאין הבעלים שם עמו בעת הגניבה והאבידה או בעת שנאנס אבל נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואחר כך שכר הבעלים או שאלן אע\"פ שהיו הבעלים עומדין שם בעת שנאנס הדבר השמור ה\"ז משלם שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם מפי השמועה למדו היה עמו בשעת השאלה אף על פי שאינו בעת הגניבה והמיתה פטור לא היה עמו בשעת השאלה אע\"פ שהיה עמו בעת המיתה או השבייה חייב והוא הדין לשאר השומרים שכולן בבעלים פטורין אפילו פשיעה בבעלים פטור:",
+            "כל שומר שפשע בתחלתו אף על פי שנאנס בסופו חייב כמו שיתבאר ואין השואל רשאי להשאיל אפילו שאל ספר תורה שכל שקורא בו עושה מצוה לא ישאילנו לאחר וכן אין השוכר רשאי להשכיר אפילו השכירו ס\"ת לא ישכירנו לאחר שהרי זה אומר לו אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר עבר השומר ומסר לשומר השני אם יש עדים ששמרה השומר השני כדרך השומרין ונאנס פטור השומר הראשון שהרי יש עדים שנאנס ואם אין שם עדים חייב השומר הראשון לשלם לבעלים מפני שמסר לשומר אחר ויעשה הוא דין עם השומר השני אפילו היה הראשון ש\"ח ומסר לשומר שכר חייב שהרי יש לבעל החפץ לומר לו אתה נאמן אצלי להשבע וזה אינו נאמן לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני ה\"ז השומר הראשון פטור מלשלם שהרי הוא אומר לבעלים זה הדבר שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידי�� אותו אצל זה שהפקדתי אני אצלו והוא שלא ימעט שמירתו כיצד ימעט שמירתו כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו אצל אותו השני בחנם או שהיה שאול אצלו והפקידו אצל אותו השני בשכר הואיל ומיעט שמירתו פושע הוא ומשלם אע\"פ ששאל או ששכר בבעלים הרי הוא הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחר:",
+            "ואם הביא השומר השני הראייה שיפטר בה שומר ראשון כדין שמירתו הרי זה פטור כיצד שומר שכר שנתן הבהמה השמורה אצלו לש\"ח אם הביא השומר השני עדים שמתה הבהמה כדרכה הרי השומר הראשון פטור וכן כל כיוצא בזה:",
+            "שומר שמסר לשומר אחר והוסיף בשמירתו ומתה ההנאה לבעלים כיצד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ביד השואל הואיל והשואל חייב בכל יחזירו דמי הפרה לבעלים שאין זה השוכר עושה סחורה בפרתו של חבירו וכן כל כיוצא בזה היה בידו פקדון ושלחו ביד אחר לבעליו הואיל והשומר הראשון חייב באחריותו עד שיגיע ליד הבעלים אם בא לחזור ולהחזיר הפקדון מיד השומר השני מחזיר ואם הוחזק השומר הראשון כפרן אינו יכול להחזיר הפקדון מיד השומר השני אף על פי שעדיין הפקדון באחריותו של ראשון:"
+        ],
+        [
+            "שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט שנאמר כסף או כלים וכל בהמה יצאו קרקעות ויצאו העבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו השטרות שאין גופן ממון ויצאו הקדשות שנא' כי יתן איש אל רעהו ויצאו נכסי עכו\"ם מכאן אמרו חכמים העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ש\"ח שלהן אינו נשבע ונושא שכר או שוכר אינו משלם ואם קנו מידו חייב באחריותן:",
+            "ותקנו חכמים שנשבעין על ההקדשות שבועת השומרין כעין של תורה כדי שלא יזלזלו בהקדשות:",
+            "יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומתה וכיוצא בהן שאם היה ש\"ח על מטלטלין ונגנבו או אבדו ישבע ובעבדים וקרקעות ושטרות פטור משבועה וכן אם היה שומר שכר שמשלם גניבה ואבידה במטלטלין פטור מלשלם באלו אבל אם פשע בה חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין ודין אמת הוא זה למבינים וכן ראוי לדון וכן הורו רבותי שהמוסר כרמו לשומר בין באריסות בין בשמירות חנם והתנה עמו שיחפור או יזמור או יאבק משלו ופשע ולא עשה חייב כמי שהפסיד בידים וכן כל כיוצא בזה שהפסיד בידים חייב על כל פנים:",
+            "המוסר לחבירו דבר המחובר לקרקע לשמור אפילו היו ענבים העומדות להבצר הרי הן כקרקע בדין השומרין:",
+            "הפקיד הקדש ואח\"כ פדהו והרי הוא חולין בעת שנטלו מיד השומר או שהשאילו חולין ואחר כך הקדיש והוא ביד השואל וכן עכו\"ם שהפקיד ואחר כך נתגייר כל אלו אין בהן כל דיני השומרין עד שתהיה תחלתן וסופן נכסי הדיוט ונכסי ישראל:",
+            "אחד האיש ואחד האשה בדין השומרין בין שהיה הדבר השמור של אשה או שהיה ביד האשה:",
+            "קטן שהפקיד ביד גדול או השאילו הרי זה הגדול נשבע שבועת השומרים לקטן הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן כדי שנאמר אין נשבעין על טענת קטן שכל השומרין שבועתן שבועת שמא היא:",
+            "כדרך שתקנו חכמים משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין האומר לחבירו שמור לי זה ואמר לו הנח לפני הרי זה ש\"ח אמר לו הנח לפניך או הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך אינו לא ש\"ח ולא שומר שכר ואינו חייב שבועה כלל אבל מחרים על מי שלקח הפקדון שלו ולא יחזירו לבעליו וכן כל כיוצא בזה אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבירו בעדים או שלא בעדים דין אחד יש להן כיון שהודה זה מפי עצמו ששמר לו או ששאל ממנו הרי זה נשבע שבועת השומרין שאין אומרים מיגו לפוטרו משבועה אלא לפוטרו מלשלם אפילו היה הדבר השאול או המופקד או המושכר שוה פרוטה הרי זה השומר נשבע עליו ואין אחד מן השומרים צריך להודייה במקצת:",
+            "מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם וכן מתנה בעל הפקדון על ש\"ח או נושא שכר ושוכר להיות חייבין בכל כשואל שכל תנאי בממון או בשבועות של ממון קיים וא\"צ קניין ולא עדים:",
+            "טען זה שהיה שם תנאי והשומר אומר לא היה שם תנאי נשבע השומר שבועת השומרין ומגלגל בה שלא היה שם תנאי:",
+            "טען שהפקיד אצלו וזה אומר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לו שומר נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא אבדו בידים ולא בגרם שגרם לו שיהיה חייב לשלם:",
+            "זה אומר השאלתיך או השכרתיך או הפקדתיך והלה אומר לא היו דברים מעולם או שאמר כן היה אבל החזרתי לך ונסתלקה השמירה ולא נשארה בינינו תביעה הרי הנתבע נשבע שבועת היסת ונפטר במה דברים אמורים כשלא היה שם שטר אבל אם הפקיד או השכיר או השאיל בשטר ואמר לו החזרתי לך הרי השומר נשבע בנקיטת חפץ מתוך שיכול לומר ש\"ח שנגנב או אבד והשואל מתה בשעת מלאכה נאמן לומר החזרתי וכשם שאם טען שנאנס נשבע מן התורה בנקיטת חפץ כך אם טען החזרתי ישבע כעין של תורה הואיל ויש שם שטר ביד התובע בד\"א כשהיה השומר יכול לטעון ולומר נאנסו ולא נצריך אותו להביא ראייה על טענתו אבל אם היה חייב להביא ראייה על טענתו כמו שיתבאר אינו נאמן לומר החזרתי אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם אין לך מי שנשבע מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר בלבד שיש עליו שטר אבל שאר כל הנשבעין בדין מתוך שיכול לומר אינן נשבעין אלא היסת:"
+        ],
+        [
+            "שומר שטען שנאנס אונס גדול כגון שבורה ומתה אם נאנס במקום שהעדים מצויין שם מצריכין אותו ראייה על טענתו שנאנס ויפטר אף משבועת שומרים ואם לא הביא ראייה ישלם שנאמר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא במקום שאפשר להביא ראייה אין שם שבועה אלא או יביא ראייה או ישלם אבל אם טען שנאנס במקום שאין העדים מצויין שם אין מצריכין אותו ראייה אלא ישבע שנאנס ויפטר ואם הביא עדים שלא פשע בה נפטר אף מן השבועה מעשה באחד שהביא חבית של יין בשכר ושברה בשוק של מחוזא ובאו לפני חכמים ואמרו שוק זה שטענת שנשברה בו חבית בני אדם מצויין שם או תביא ראייה שלא פשעת אלא נתקלת ונפלת או תשלם דמיה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה דין תורה הוא שישלם שאין זה אונס גדול והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב בהן אבל תקנו חכמים שיהיה חייב שבועה שלא פשע בה שאם אתה אומר ישלם אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו לפיכך עשו בו שבירת החבית כמיתת הבהמה ושבירתה ועוד תקנו בדבר זה שאם נשאו אותה שנים במוט ונשברה משלמין חצי דמיה הואיל ומשוי זה גדול לגבי אחד וקל לגבי שנים הרי הוא כאונס ואינו אונס ומשלמין מחצה אם יש עדים שלא פשעו בה נשברה במקום שאין העדים מצויין נשבעין שלא שברוה בפשיעה ומשלמין חצי דמיה שהרי לא היה לכל אחד להעביר אלא משוי שיכול להעבירו בפני עצמו מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהוא פושע ואם ��שברה בידו משלם הכל:",
+            "הסבל ששבר חבית של יין לחנווני ונתחייב לשלם והרי היא שוה ביום השוק ארבעה ובשאר הימים שלשה אם החזירו ביום השוק חייבין להחזיר חבית של יין או ישלמו לו ארבעה והוא שלא היה לו יין למכור ביום השוק אבל אם היה לו יין מחזירין לו שלשה החזירו לו בשאר הימים מחזירין לו שלשה ומנכין לו בכל זמן טורח שהיה טורח במכירתה ופגם הנקב שהיה נוקב החבית וכן כל כיוצא בזה:",
+            "רועה שבאו זאבים וטרפו ממנו אם היה זאב אחד אין זה אונס אפילו בשעת משלחת זאבים ואם היו שני זאבים ה\"ז אונס שני כלבים אינן אונס אפילו באו משתי רוחות היו יתר על שנים ה\"ז אונס ליסטים מזויין הרי הוא אונס ואפילו היה הרועה מזויין ובא לו ליסטים אחר מזויין הרי זה אונס שאין הרועה מוסר נפשו כליסטים הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונסין אימתי בזמן שבאו מאליהן אבל אם הוליכם למקום גדודי חיות וליסטים אין אלו אונסין וחייב לשלם:",
+            "רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו ואמר לו הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו ובא אותו הליסטים ונצחו ולקח מהן הרי הרועה חייב שאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות וליסטים או מביא את הליסטים בהתגרותו למקום הבהמה:",
+            "רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל הרי זה חייב אחד ש\"ח ואחד ש\"ש אלא שש\"ח קורא רועים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא פטור אבל ש\"ש חייב לשוכר הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר ה\"ז פושע וחייב:",
+            "רועה שטען שהצלתיע\"ירועים בשכר נשבע ונוטל מה שטען שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיהן ויכול היה לומר נטרפה וישבע בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעין ונוטלין:",
+            "רועה שהניח עדרו ובא לעיר בין בעת שדרך הרועים להכנס ובין בעת שאין דרך הרועים להכנס ובאו זאבים וטרפו ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם:",
+            "מתה הבהמה כדרכה ה\"ז אונס והרועה פטור סגפה ומתה אינו אונס תקפתו ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה הרי זה אונס העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא יכול למנעה ולא מנעה אף על פי שתקפתו ונפלה ומתה או נשברה חייב שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן רועה שהעביר הבהמות על הגשר ודחפה אחת מהן לחבירתה ונפלה לשבולת הנהר ה\"ז חייב שהיה לו להעבירן אחת אחת שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה והואיל ופשע בתחלה והעבירן כאחד אע\"פ שנאנס בסוף בעת הנפילה הרי הוא חייב:",
+            "פשע בה ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור שאין יציאתה גרמה לה שתבוא לידי אונס זה הואיל וכדרכה מתה מה לי בבית שומר מה לי באגם אבל אם גנבה גנב מהאגם ומתה כדרכה בבית הגנב הרי השומר חייב אף על פי שהוא ש\"ח שאפילו לא מתה הרי היא אבדה ביד הגנב ויציאתה גרמה לה להגנב וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחלקה פטור אע\"פ שעבר על דעת הבעלים ואם הוחמה חייב שכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם הוחלקה חייב שהחלקות יתר בהר מן הבקעה ואם הוחמה פטור שחמימות בבקעה יתר מן ההר מפני הרוח שמנשבת בראש ההרים ואם הוחמה מחמת המעלה חייב וכן כל כיוצא בזה וכן השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן והוא הכלי שחורש בו הרי השוכר פטור ודין בעל הפרה עם האומנין שחרשו וכן אם לא שינה על דעת הבעלים ונשבר הקנקן דין בעל הפרה עם האומנין שכרה לחרוש בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן השוכר חייב ודינו של שוכר עם האומנים:",
+            "ומהו דין האומנין ששברו בעת חרישה שמשלמין מי משלם זה האוחז את הכלי בעת החרישה ואם היתה השדה מעלות מעלות שניהם חייבים בדמי הקנקן המנהיג אותה במלמד והאוחז את הכלי:",
+            "שכרה לדוש בקטנית ודש בתבואה והוחלקה פטור בתבואה ודש בקטנית חייב שהקטנית מחלקת מעשה באחד שהשכיר חמור לחבירו ואמר לו לא תלך בו בדרך נהר פקוד שהמים מצויין שם אלא בדרך גרש שאין בה מים הלך בדרך נהר פקוד ומת החמור ולא היו שם עדים שמעידים באי זה דרך הלך אלא הוא מעצמו אמר בנהר פקוד הלכתי ולא היו שם מים ומחמת עצמו מת ואמרו חכמים הואיל ויש עדים שהמים בנהר פקוד מצויין חייב לשלם שהרי שינה על דעת הבעלים ואין אומרים מה לי לשקר במקום עדים:",
+            "השוכר את הבהמה להביא עליה מאתים ליטרין של חטים והביא מאתים ליטרין של שעורים ומתה חייב מפני שהנפח קשה למשאוי והשעורין יש להן נפח וכן אם שכרה להביא תבואה והביא במשקלה תבן אבל אם שכרה להביא עליה שעורים והביא במשקלן חטים ומתה פטור וכן כל כיוצא בזה:",
+            "שכר את הבהמה לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה שכרה לרכוב עליה אשה מרכיב עליה איש ומרכיב עליה כל אשה בין קטנה בין גדולה ואפילו מעוברת שהיא מניקה:",
+            "השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף על משאו אם הוסיף חלק משלשים על השיעור שפסק עמו ומתה חייב פחות מכאן פטור אבל נותן הוא שכר התוספת שכר סתם אינו נושא אלא במשקל הידוע במדינה לאותה בהמה ואם הוסיף חלק משלשים כגון שדרכה לשאת שלשים וטען עליה ל\"א ומתה או נשברה חייב וכן ספינה שהוסיף בה אחד משלשים על משאה וטבעה חייב לשלם דמיה:",
+            "הכתף שהוסיף על משאו קב אחד הוזק במשא זה חייב בנזקיו שאף על פי שהוא בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא יעלה על לבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד:",
+            "השוכר את החמור לרכוב עליה יש לו להניח עליה כסותו ולגינו ומזונותיו של אותו הדרך לפי שאין דרך השוכר לחזור בכל מלון ומלון לקנות מזונות יתר על זה הרי מעכב עליו בעל החמור וכן יש לבעל החמור להניח עליה שעורים ותבן מזונות של אותו היום יתר על זה השוכר מעכב מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון ומלון לפיכך אם אין שם מאין יקנה מניח עליו מזונותיו ומזונות בהמתו של כל אותה הדרך וכל אלו הדברים בשוכר סתם ובמקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג הכל לפי המנהג:"
+        ],
+        [
+            "השוכר את הבהמה וחלתה או נשתטית או נלקחה לעבודת המלך אע\"פ שאין סופה לחזור אם נלקחה דרך הליכה הרי המשכיר אומר לשוכר הרי שלך לפניך וחייב ליתן לו שכרו משלם בד\"א בששכרה לשאת עליה משוי שאפשר להשליכו בלא הקפדה אבל אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהן חייב להעמיד לו חמור אחר אם שכר ממנו חמור ואם לא העמיד יחזיר השכר ויחשוב עמו על שכר כמה שהלך בה:",
+            "מתה הבהמה או נשברה בין ששכרה לשאת בין ששכרה לרכוב אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו חמור אחר מכל מקום ואם לא העמיד יש לשוכר למכור הבהמה וליקח בה בהמה אחרת או שוכר בהמה בדמיה אם אין בדמיה ליקח עד שיגיע למקום שפסק בו אמר לו חמור זה אני שוכר לך אם שכרה לרכוב עליה או לכלי זכוכית ומתה בחצי הדרך אם יש בדמיה ליקח בהמה אחרת יקח ואם אין בדמיה ליקח שוכר אפילו בדמי כולה עד שיגיע למקום שפסק עמו ואם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת שכרה למשא הואיל ואמר לו חמור זה ומת בחצי הדרך אינו חייב להעמיד לו אחר אלא נותן לו שכרו של חצי הדרך ומניח לו נבלתו:",
+            "השוכר את הספינה וטבעה לו בחצי הדרך אם אמר לו ספינה זו אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין סתם אף על פי שנתן לו השכ' יחזיר כל השכר שה\"ז אומר לו הבא לי הספינה עצמה ששכרתי שהקפדה גדולה יש בספינה זו ואני אביא יין מכל מקום ואוליך בה אמר לו ספינה סתם אני משכיר לך ושכרה השוכר להוליך בה יין זה אע\"פ שלא נתן לו מן השכר כלום חייב ליתן כל השכר שהרי אומר לו הבא לי היין עצמו ואני אביא לך ספינה מכל מקום ואוליכו אבל צריך לנכות כדי הטורח של חצי הדרך שאינו דומה המטפל בהולכת הספינה ליושב ובטל אמר לו ספינה זו אני משכיר ושכר השוכר להוליך בה יין זה אם נתן השכר אינו יכול להחזירו ואם לא נתן לא יתן שאין זה יכול להביא הספינה עצמה ולא זה יכול להביא יין עצמו שכר ספינה סתם ליין סתם הרי אלו חולקין השכר:",
+            "השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר כל הדרך ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק שוכר ויש לבעל הספינה עליו תרעומת וכן אם מכר כל הסחורה שבספינה לאיש אחר בחצי הדרך וירד ועלה הלוקח נוטל שכר חצי הדרך מן הראשון ושכר החצי מזה האחרון ויש לבעל הספינה עליו תרעומת שגרם לו לסבול דעת איש אחר שעדיין לא הורגל בו וכן כל כיוצא בזה:",
+            "מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים אם יש בני בית כמנין בני ביתו אבל אם היו ארבעה לא ישכור לחמשה שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא מטלטין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן וכן אני אומר אם אמר לו בעה\"ב לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא הניחו ואתה פטור משכירתו אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב מבעליו עד שאתה משכירו לאחר תניח לזה ביתו ויש מי שהורה שאינו יכול להשכירו לאחר כלל ויתן שכרו עד סוף זמנו ולא יראה לי שדין זה אמת:",
+            "בית זה אני משכיר לך ואחר שהשכירו נפל אינו חייב לבנותו אלא מחשב על מה שנשתמש בו ומחזיר לו שאר השכירות אבל אם סתרו חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו וכן אם חזר אחר שהשכירו לזה והשכירו או מכרו לעכו\"ם או אנס שהפקיע שכירות הראשון הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השכיר לו בית סתם ואחר שנתן לו בית נפל חייב לבנותו או יתן לו בית אחר ואם היה קטן מן הבית שנפל אין השוכר יכול לעכב עליו והוא שיהיה קרוי בית שלא השכיר אלא בית סתם אבל אם אמר לו בית כזה אני משכיר לך חייב להעמיד לו בית כמדת ארכו ומדת רחבו של בית זה שהראהו ואינו יכול לומר לו לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר או לשוק או למרחץ כזה אלא חייב להעמיד לו בית כמדתו וכצורתו לפיכך אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מן החלונות שהיו בו ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם:",
+            "המשכיר עלייה סתם חייב להעמיד לו עלייה אמר לו עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך הרי שעבד בית לעלייה לפיכך אם נפחתה העלייה בארבעה טפחים או יתר חייב המשכיר לתקן ואם לא תקן הרי השוכר יורד ודר בבית עם בעה\"ב עד שיתקן היו שתי עליות זו על גבי זו ונפחתה העליונה דר בתחתונה נפחתה התחתונה ה\"ז ספק אם ידור בעליונה או בבית לפיכך לא ידור ואם דר אין מוציאין אותו משם מעשה באחד שאמר לחבירו דלית זו שעל גבי הפרסק הזה אני משכיר לך ונעקר אילן הפרסק ממקומו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לו חייב אתה להעמיד הפרסק כל זמן שהדלית קיימת וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכותליה עד ד\"א ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים ומקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים משתמש בעובי הכותלים ובכל אלו הדברים הולכין אחר מנהג המדינה והשמות הידועין להם כדרך שאמרנו בענין מקח וממכר:",
+            "המשכיר חצירו סתם לא השכיר הרפת שבה:",
+            "המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו:",
+            "המשכיר עלייה לחבירו ונפחתה בארבעה או יתר חייב לתקן התקרה והמעזיבה שעליה שהמעזיבה חזוק התקרה היא:",
+            "הזבל שבחצר הרי הוא של שוכר לפיכך הוא מטפל בו להוציאו ואם יש שם מנהג הולכין אחר המנהג בד\"א כשהיו הבהמות שעשו הזבל של שוכר אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר שחצירו של אדם קונה שלא מדעתו אף על פי שהיא שכורה ביד אחרים:",
+            "המשכיר בית או חצר או מרחץ או חנות או שאר המקומות עד זמן קצוב ה\"ז כופהו לצאת בסוף זמנו ואינו ממתין לו אפילו שעה אחת שכר לו בית סתם ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנישואין אין פחות משלשים יום:",
+            "המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו עד שיודיעו שלשים יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהיה מושלך בדרך ולסוף השלשים יצא בד\"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח קבע לו שלשים לפני החג אם נשאר מן השלשים יום אפילו יום אחד לאחר החג אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח והוא שיודיעו ל' יום מקודם במה דברים אמורים בעיירות אבל בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים צריך להודיעו י\"ב חדש מקודם וכן בחנות בין בכרכים בין בעיירות צריך להודיעו י\"ב חדש מקודם:",
+            "כשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל' יום בעיירות או מקודם שנים עשר חדש בכרכים כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת אלא יתן השכר:",
+            "אע\"פ שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיעו מקודם אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר או השכר בשוה עד שתמצא או תצא וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר או השכר לי כשער של עתה או הרי ביתך לפניך נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו ואומר לו אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך בדרך שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממנו:",
+            "נתן הבית לבנו לישא בו אשה אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני והיה אפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציאו ואם עכשיו נזדמנה לו אשה וה��י הוא נושאה מיד הרי זה יש לו להוציאו שאינו בדין שיהיה זה יושב בביתו ובן בעה\"ב ישכור בית שיעשה בו חתונה:",
+            "מכר את הבית או נתנו או הורישו אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם שלשים יום או מקודם שנים עשר חדש שהרי השוכר אומר לו אין כחך יתר מכח זה שזכית בבית זה מחמתו:"
+        ],
+        [
+            "כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח וממכר כך מתנה בשכירות שהשכירות מכירה לזמן קצוב היא וכל שממכרו בנכסיו ממכר שוכר שכירותו שכירות וכל שאין לו למכור כך אין לו לשכור אלא א\"כ יש לו פירות בלבד באותה הקרקע הרי זה שוכר ואינו מוכר:",
+            "המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לחדשים נתעברה למשכיר הזכיר לו חדשים ושנה בין שאמר לו דינר לחדש י\"ב דינר בשנה בין שאמר לו שנים עשר דינר לשנה דינר בכל חדש הרי חדש העיבור של משכיר שהקרקע בחזקת בעלים ואין מוציאין דבר מיד בעל הקרקע אלא בראיה ברורה וכן בעה\"ב שאמר לזמן זה השכרתי לך והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעה\"ב נשבע היסת ומוציאו מן הבית:",
+            "השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי בין שהיתה בשטר בין שהיתה בעדים אם תבעו בתוך שלשים יום על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפני עצמה וישביעהו היסת תבעו המשכיר לאחר שלשים יום ואפילו ביום הל' על המשכיר להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר וכן אם שכר ממנו ופירש שיתן לו השכר שנה בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה תבעו לאחר השנה ואפילו ביום תשעה ועשרים באלול על המשכיר להביא ראייה:",
+            "המשכיר בית לחבירו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשר שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכיר היסת ויוציאו:",
+            "השוכר פרדס או שהיה משכון בידו לי' שנים ויבש הפרדס בתוך הזמן ימכרו עציו וילקח בהן קרקע ויאכל פירותיו עד סוף זמן שכירותו או זמן המשכון וגוף האילנות שיבשו או נקצצו שניהן אסורין בהן משום רבית המלוה והלוה:",
+            "שטר השכירות או שטר המשכון שכתוב בה שנים סתם בעל הפירות אומר ג' ובעל הקרקע אומר שנים וקדם זה השוכר או המלוה ואכל הפירות הרי הפירות בחזקת אוכליהן עד שיביא בעל הקרקע ראיה אכלה השוכר או הממשכן שלש שנים וכבש השטר ואמר לחמש שנים יש לי פירות ובעל הקרקע אומר שלש אמרו לו הבא שטרך ואמר אבד השוכר נאמן שאילו רצה אמר לקוחה היא בידי שהרי אכלה שלש שנים:",
+            "מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו או שהטעוהו עד שהכניס פירותיו והניחם והלך יש לבעל הבית למכור לו מאותן הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותן ומשליכין אותם לשוק ומדת חסידות הוא שיודיע לבית דין וישכירו ממקצת דמיהן מקום משום השב אבידה לבעלים אף על פי שלא עשה כהוגן:",
+            "השוכר ריחיים מחבירו שיטחון לו כ' סאה בכל חדש בשכרו והעשיר בעל הריחיים והרי אינו צריך לטחון שם אם יש לשוכר חטים שצריך לטחון לעצמו או לאחרים כופין אותו ליתן דמי טחינת כ' סאה שזו מדת סדום היא ואם אין לו יכול לומר אין לי דמים והריני טוחן לך כמו ששכרתי ואם אין אתה צריך מכור לאחרים וכן כל כיוצא בזה:"
+        ],
+        [
+            "אחד השוכר מחבירו שדה לזורעה או כרם לאכול פירותיו בד��ים או ששכר ממנו בפירות קצובים כגון ששכר ממנו שדה זו בעשרים כור בשנה וכרם זה בעשרים כדי יין בכל שנה שניהן דין אחד יש להן והשוכר בפירות הוא הנקרא חוכר:",
+            "המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שיתנו ביניהן והוא הנקרא מקבל כל דבר שהוא לסייג הארץ בעל הקרקע חייב בו וכל דבר שהוא שמירה יתירה החוכר או המקבל חייב בו הקרדום שחופרין בו הארץ והכלים שנושאין בהן העפר והדלי והכד וכיוצא בהן שדולין בהן המים על בעל הקרקע וחטיטת המקומות שמקבצין בהן המים על החוכר או על המקבל:",
+            "השוכר או המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן שכרה או קבלה ז' שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ואין השביעית מן המניין שכרה או קבלה שבוע אחד שביעית מן המניין:",
+            "החוכר או המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן ויבשה מעיין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול אלא אפשר להביא ממנו בדלי או שנקצץ האילן של בית האילנות אינו מנכה לו מחכירו ואם מכת מדינה היא כגון שיבש הנהר מנכה לו מחכירו היה עומד בתוך השדה ואמר לו בית השלחין הזה אני משכיר לך בית האילן זה אני משכיר יבש המעיין או נקצץ האילן מנכה מחכירו שהרי הוא עומד בתוכה ולא אמר לו הזה אלא כמי שאומר כמות שהיא עתה אני משכיר לפיכך אם לא היה עומד בתוכה ואמר לו בית השלחין אני משכיר לך או בית האילן ויבש המעיין או שנקצץ האילן אינו מנכה לו מחכירו:",
+            "השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשתדפה אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שארעו ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו אע\"פ שנשתדפו כל השדות של בעל הקרקע נשתדפו כל השדות של השוכר או המקבל אף על פי שפשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו שאין זה ההפסד תלוי אלא בשוכר שהרי כל שדותיו נשתדפו התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע\"פ שבא חגב או שדפון והוכתה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכירו ועד מתי חייב להטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כל זמן שראוי לזריעה באותו מקום:",
+            "השוכר או המקבל שדה מחבירו מקום שנהגו לקצור יקצור ואינו רשאי לעקור לעקור יעקור ואינו רשאי לקצור ושניהם מעכבין זה על זה ומקום שנהגו לחרוש אחריו יחרוש מקום שנהגו להשכיר אילנות על גב קרקע משכירין ואף על פי שהשכיר לו סתם בפחות מן הידוע ומקום שנהגו שלא להשכיר אילנות אין לו אילנות אע\"פ ששכר ממנו ביתר על הידוע הכל כמנהג המדינה:",
+            "החוכר שדה מחבירו בעשרה כור חטים ולקתה נותן לו מתוכה היו חטיה יפות לא יאמר לו הריני לוקח לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה חכר ממנו כרם בעשרה סלי ענבים והקריסו אחר שנבצרו וכן עומרים שלקו אחר שנקצרו נותן לו מתוכן חכרו בעשרה כדי יין והחמיץ חייב ליתן לו יין טוב חכרה ממנו במאה עמרים של אספסתא וזרעה מין אחר ואח\"כ חרשה וזרעה אספסתא ולקתה או שזרעה בתחלה אספסתא וחרשה ואח\"כ זרעה פעם אחרת ולקתה אינו נותן לו מתוכה אלא נותן לו אספסתא טובה שהרי שינה וכן כל כיוצא בזה:",
+            "החוכר שדה מחבירו ולא רצה לנכש ואמר לו מה הפסד יש לך הריני נותן לך חכירך אין שומעין לו שהרי הוא אומר לו למחר אתה יוצא ממנה והיא מעלה עשבים ואפילו אמר לו באחרונה אני חורש אותה אין שומעין לו:",
+            "החוכר שדה מחבירו לזורעה שעורים לא יזרענה חטים מפני שה��טין מכחישות את הקרקע יתר מהשעורים שכרה לזרעה חטים יזרענה שעורים קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית ובבבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ:",
+            "המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות אין למקבל כלום בקורת השקמה וכיוצא בה ולא בשבח האילנות שיצאו מאליהן בשדה אבל מחשבין לו מקום האילנות כאילו היה בהן אותו זרע שזרע בכל השדה והוא שצמחו האילנות במקום הראוי לזריעה אבל אם יצאו במקום שאינו ראוי לזריעה אין מחשבין לו כלום ואם קיבלה שבע שנים או יתר יש לו בקורת השקמה וכיוצא בה הגיע זמנו להסתלק מן השדה והיו שם זרעים שעדיין לא הגיעו להמכר או שנגמרו ולא הגיע יום השוק למכרן שמין אותן ונוטל מבעל הקרקע כשם שחולקין המקבל ובעל הקרקע בתבואה כך חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמירות אבל הקנים המעמידים תחת הגפנים אם קנו אותן בשותפות הרי אלו חולקין בהן ואם הן משל אחד מהן זה שקנה אותן הרי הן שלו וכן כל כיוצא בזה:",
+            "המקבל שדה מחבירו ליטע מקבל עליו בעל השדה עשרה בוראות לסאה יתר על זה מגלגלין עליו את הכל:",
+            "המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כדי שתוציא סאתים יתר על ההוצאה חייב המקבל ליטפל בה שכך כותב לבעל הקרקע אנא איקום ואניר ואזרע ואקצור ואעמור ואדוש ואזרה ואעמיד כרי לפניך ותטול את חציו או מה שיתנו ואני אטול השאר בשכר עמלי ובמה שהוצאתי:",
+            "המקבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו חלקו שהיה מגיע לו שכך כותב לבעל הקרקע אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא והוא הדין אם הוביר מקצתה ומפני מה נתחייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב כדי שנאמר הרי היא כאסמכתא אלא התנה שישלם במיטבא ולפיכך גמר ושיעבד עצמו אבל אם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה דינרין הרי זה אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראויה לעשות בלבד:",
+            "המקבל שדה לזורעה שומשמין וזרעה חטים ועשתה חטים ששוין כמה שהיא ראויה לעשות מן השומשמין אין לו עליו אלא תרעומת עשתה פחות ממה שהיא ראויה לעשות מן השומשמין משלם לו המקבל כפי מה שהיא ראויה לעשות מן השומשמין עשתה חטים יתר ממה שהיא ראויה לעשות מן השומשמין חולקין לפי התנאי שביניהן אף על פי שמשתכר בעל הקרקע:"
+        ],
+        [
+            "השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו יכול לכופן מקום שנהגו לזון יזון לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהן לפועלים יספק הכל כמנהג המדינה:",
+            "השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר רואין הפחות שבשכירות והיתר שבשכירות ומשמנין ביניהן:",
+            "אמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה אם אמר להם השליח שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מכיסו אמר להם שכרכם על בעה\"ב נותן להם בעה\"ב כמנהג המדינה היה במדינה מי שנשכר בשלשה ומי שנשכר בארבעה אינו נותן להם אלא שלשה ויש להם תרעומת על השליח בד\"א כשאין מלאכתן ניכרת אבל היתה מלאכתן ניכרת והרי היא שוה ארבעה נותן להם בעה\"ב ארבעה שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה אמר לו בעה\"ב שכור לי בארבעה והלך השליח ושכר בשלשה אע\"פ שהרי מלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה שהרי קבלו על עצמן ויש להם תרעומת על השליח אמר לו בעה\"ב בשלשה והלך השליח ואמר להם בארבעה ואמרו הרינו כמה שאמר בעה\"ב אין דעתם אלא שיתן בעה\"ב יתר על ארבעה לפיכך שמין מה שעשו אם שוה ארבעה נוטלין ארבעה מבעל הבית ואם אינו ידוע או אינו שוה אין להם אלא שלשה אמר לו בעל הבית בארבעה והלך השליח ואמר להם בשלשה ואמרו לו כמה שאמר בעה\"ב אף על פי שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה שהרי שמעו שלשה וקבלו עליהם:",
+            "השוכר את הפועלים והטעו את בעה\"ב או בעה\"ב הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומת במה דברים אמורים בשלא הלכו אבל הלכו החמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה או ששכר להשקות השדה ומצאוה שנתמלאה מים אם ביקר בעה\"ב מלאכתו מבערב ומצא שצריכה פועלים אין לפועלים כלום מה בידו לעשות ואם לא ביקר נותן להם שכרן כפועל בטל שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה לבטל בד\"א בשלא התחילו במלאכה אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו אפילו בחצי היום חוזר שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים וכיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל שמין לו מה שעשה ונוטל ואם קבלן הוא שמין לו מה שעתיד לעשות בין שהוזלו בעת ששכרן בין לא הוזלו בין שהוזלה מלאכה אחר כן בין לא הוזלה שמין לו מה שעתיד לעשות כיצד קיבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים קצר חציה והניח חציה בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח חציו שמין לו מה שעתיד לעשות אם היה שוה ששה דינרין נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן ואם היה הנשאר יפה שנים דינרין אינו נותן להן אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה במה דברים אמורים בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד כגון פשתנו להעלות מן המשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהן אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אלא אם כן נאנס כגון שחלה או שמע שמת לו מת ואם לא נאנס וחזר בו שוכר עליהן או מטען:כיצד מטען אומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים עד שיגמרו מלאכתן ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה ואפילו נתן להם השתים מחזיר מהן התוספת כיצד שוכר עליהן שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתן שלא תאבד וכל שיוסיף לאלו הפועלין האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מן הראשונים עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים ואם היה להם ממון תחת ידו שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים וחמשים זוז בכל יום לכל פועל אע\"פ ששכר הפועל שלשה או ארבעה בד\"א שאין שם פועלים לשכור בשכרן להשלים המלאכה אבל יש פועלים לשכור בשכרן ואמרו לו צא ושכור מאלו להשלים מלאכתך ולא תאבד בין שוכר בין קבלן אין עליהן אלא תרעומת ושמין לשוכר מה שעשה ולקבלן מה שעתיד לעשות:",
+            "השוכר את הפועל ונאחז לעבודת המלך לא יאמר לו הריני לפניך אלא נותן לו שכר מה שעשה:",
+            "השוכר את הפועל להשקות את השדה מזה הנהר ופסק הנהר בחצי היום אם אין דרכו להפסיק אין להן אלא שכר מה שעשו וכן אם דרכו שיפסיקו אותו בני העיר והפסיקוהו בחצי היום אין להן אלא שכר מה שעשו שהרי ידעו הפועלים דרכו של נהר ואם דרכו להפסיק מאליו נותן להם שכר כל היום מפני שהיה לו להודיעם שכרן להשקות השדה ובא המטר והשקה אין להן אלא מה שעשו בא הנהר והשקה נותן להן כל שכרן מן השמים נסתייעו בד\"א בפועל אבל מי שפסק עם אריסו שאם ישקה שדה זו ארבע פעמים ביום יטול חצי הפירות וכל האריסין שהן משקין שתי פעמים אינן נוטלין אלא רביע הפירות ובא המטר ולא הוצרך לדלות ולהשקות נוטל חצי הפירות כמו שפסק עמו שהאריס כשותף ואינו כפועל:",
+            "השוכר את הפועל לעשות מלאכה כל היום ושלמה המלאכה בחצי היום אם יש לו מלאכה אחרת כמותה או ק��ה ממנה עושה שאר היום ואם אין לו מה יעשה נותן לו שכרו כפועל בטל ואם יהיה מן החופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהן שדרכו לטרוח הרבה ואם לא יעשה במלאכה יחלה נותן לו כל שכרו:",
+            "השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה יביא נותן לו שכרו משלם שכרו להביא קנים לכרם והלך ולא מצא ולא הביא נותן לו שכרו משלם שכרו להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או הבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו כל שכרו וכן כל כיוצא בזה:",
+            "השוכר את הפועל לעשות עמו בשלו והראהו בשל חבירו נותן כל שכרו וחוזר ולוקח מחבירו מה שנהנה בזו המלאכה:",
+            "השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש וכיוצא בהן ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ואם משקיבל עליו אמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו:",
+            "מציאת הפועל לעצמו אע\"פ שאמר לו עשה עמי מלאכה היום ואין צריך לומר אם אמר לו עדור עמי היום אבל אם שכרו ללקט מציאות כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הנמצאין באגם הרי מציאתו לבעל הבית ואפילו מצא כיס מלא דינרין:"
+        ],
+        [
+            "המלוה את חבירו על המשכון בין שהלוהו מעות בין שהלוהו פירות בין שמשכנו בשעת הלואתו בין שמשכנו אחר שהלוהו הרי זה שומר שכר לפיכך אם אבד המשכון או נגנב חייב בדמיו ואם נאנס המשכון כגון שנלקח בלסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונסין ישבע שנאנס וישלם בעל המשכון את חובו עד פרוטה אחרונה:",
+            "כל האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך הרי זה שמירה בבעלים אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר השאילני היום ואני אשאילך למחר שמור לי היום ואשאילך למחר השאילני היום ואשמור לך למחר כולן נעשו שומרי שכר זה לזה:",
+            "כל האומנין שומרי שכר הן וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות או שאומר לו האומן גמרתיו ולא לקחו הבעלים את הכלי האומן שומר חנם אבל אם אמר האומן הבא מעות וטול שלך עדיין הוא נושא שכר כשהיה:",
+            "נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם כיצד נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לקבוע בהן מסמר ושברו או שנתן לו את העצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ונשברו אחר שנעשו משלם לו דמי שידה תיבה ומגדל שאין האומן קונה בשבח הכלי נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבעו כעור או נתנו לו לצבעו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום נתן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה כסא רע או ספסל אם השבח יתר על ההוצאה נותן בעל הכלי את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח בלבד אמר בעל הכלי איני רוצה בתקנה זו אלא יתן לי דמי הצמר או דמי העצים אין שומעין לו וכן אם אמר האומן הא לך דמי צמרך או דמי עצך ולך אין שומעין לו שאין האומן קונה בשבח כלי שעשה:",
+            "המוליך חטין לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן נתן הקמח לנחתום ועשאו פת נפולין בהמה לטבח ונבלה חייבין לשלם דמיהן מפני שהן נושאי שכר לפיכך אם היה טבח מומחה ושחט בחנם פטור מלשלם ואינו מומחה אף על פי שהוא בחנם חייב לשלם וכן המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם אע\"פ שהוא בקי ואינו צריך להתלמד ואם בחנם ראהו פטור והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד ואם אינו בקי חייב לשלם אף על פי שהוא בחנ' והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך או שהיו הדברים מראין שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים טבח שעשה בחנם וניבל וכן שולחני שאמר יפה ונמצא רע וכן כל כיוצא בזה עליהן להביא ראייה שהן מומחין ואם לא הביאו ראייה משלמין:",
+            "מקום שנהגו שיהיה הנוטע אילנות נוטל חצי השבח ובעל הקרקע חצי ונטע והשביח ונטע והפסיד מחשבין לו חצי השבח שיש לו ומנכין ממנו מה שהפסיד ונוטל השאר ואפילו התנה על עצמו שאם הפסיד לא יטול כלום ה\"ז אסמכתא ואין מנכין לו אלא מה שהפסיד היה מנהגם שיטול הנוטע מחצה ובעל הקרקע מחצה [אם] היה מנהגם שיטול האריס שליש אם נטע הנוטע והשביח ורצה להסתלק שנמצא בעל הקרקע צריך להוריד לה אריס הרי בעל הקרקע מוריד אריס ויטול בעל הקרקע חציו ולא יפסיד בעל הקרקע כלום ויטול האריס שליש והשתות הנשאר של נוטע שהרי סילק עצמו ברצונו:",
+            "הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות וכל כיוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזירו ההפסד שהפסידו מסלקין אותן בלא התראה שהן כמותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם:"
+        ],
+        [
+            "מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו שנאמר ביומו תתן שכרו וגו' ואם איחרו לאחר זמנו עובר בל\"ת שנאמר ולא תבוא עליו השמש ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים חייב ליתן בזמנו ואם איחר לאחר זמן עובר בל\"ת וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם איחרו אינו עובר בל\"ת:",
+            "כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו ועובר בארבע אזהרות ועשה עובר משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום לא תלין פעולת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש ומשום ביומו תתן שכרו אי זהו זמנו שכיר יום גובה כל הלילה ועליו נאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ושכיר לילה גובה כל היום ועליו נאמר ביומו תתן שכרו ושכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל (אותו) הלילה:",
+            "נתן טליתו לאומן וגמרה והודיעו אפילו איחרו עשרה ימים כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר נתנה בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין שהקבלנות כשכירות היא וחייב ליתן לו בזמנו:",
+            "האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים אמר להם שכרכם על בעה\"ב שניהם אינן עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתן אצלו ואם לא אמר להם שכרכם על בעל הבית השליח עובר אין השוכר עובר אלא בזמן שתבעו השכיר ולא נתן לו אבל אם לא תבעו או שתבעו ולא היה לו מה יתן לו או שהמחהו אצל אחר וקבל ה\"ז פטור:",
+            "המשהה שכר שכיר עד אחר זמנו אע\"פ שכבר עבר בעשה ול\"ת ה\"ז חייב ליתן מיד וכל עת שישהה עובר על לאו של דבריהם שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב:",
+            "כל שכיר ששכרו בעדים ותבעו בזמנו ואמר בעל הבית נתתי לך שכרך והשכיר אומר לא נטלתי כלום תקנו חכמים שישבע השכיר בנקיטת חפץ ויטול כדין כל נשבע ונוטל מפני שבעל הבית טרוד בפועליו וזה השכיר נושא נפשו לזה אפילו היה השכיר קטן השכיר נשבע ונוטל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם ולא שכרתיך נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך וישבע בעל הבית היסת שנתן או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר הטענות היה לו עד אחד ששכרו אינו מועיל לו כלום וכן אם תבעו אחר זמנו אף על פי ששכרו בעדים המוציא מחבירו עליו הראייה ואם לא הביא ראייה ישבע בעל הבית היסת הביא ראייה שתבעו כל זמנו ה\"ז נשבע ונוטל כל אותו היום של תביעה כיצד היה עושה עמו ביום שני עד הערב זמנו כל ליל שלישי וביום השלישי אינו נשבע ונוטל ואם הביא עדים שהיה תובעו כל ליל שלישי ה\"ז נשבע ונוטל כל יום שלישי אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחבירו עליו הראייה וכן אם הביא עדים שהיה תובעו והולך עד יום ה' ה\"ז נשבע ונוטל כל יום ה':",
+            "בעה\"ב אומר שתים קצצתי לך והשכיר אומר שלש קצצת לי לא תקנו חכמים שישבע השכיר כאן אלא המוציא מחבירו עליו הראייה ואם לא הביא ראיה אע\"פ שכבר נתן לו שתים או שאמר לו הילך הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא ילך השכיר בפחי נפש במה דברים אמורים בששכרו בעדים ולא ידעו כמה פסק לו ותבעו בזמנו אבל אם שכרו שלא בעדים או שתבעו אחר זמנו ישבע בעה\"ב היסת שלא קצץ לו אלא מה שכבר נתן לו או שלא נשאר לו אצלו אלא זה שאמר לו הילך כדין כל הטענות:",
+            "הנותן טליתו לאומן אומן אומר ב' קצצת לי והלה אומר לא קצצתי אלא אחד כל זמן שהטלית ביד האומן אם יכול לטעון שהיא לקוחה בידו הרי האומן נשבע בנקיטת חפץ ונוטל ויכול לטעון שהיא בשכרו עד כדי דמיה ואם יצאת טלית מתחת ידו או שאין לו בה חזקה ואינו יכול לטעון שהיא לקוחה בידו המוציא מחבירו עליו הראייה ואם לא הביא ראייה ישבע בעל הטלית היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כדין כל הטענות שאין זה כדין השכיר:",
+            "שכיר הבא להשבע אין מחמירין עליו ואין מגלגלין עליו כלל אלא נשבע שלא נטל ויטול ולכל הנשבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופותחין לו תחלה ואומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול אפילו היה שכרו פרוטה אחת ובעה\"ב אומר נתתיה לא יטול אלא בשבועה וכן כל הנשבע ונוטל אפילו לא יטעון אלא פרוטה אחת לא יטול אותה אלא בשבועה כעין של תורה:"
+        ],
+        [
+            "הפועלים שהן עושין בדבר שגדולו מן הארץ ועדיין לא נגמרה מלאכתו בין בתלוש בין במחובר ויהיו מעשיהן גמירת המלאכה הרי על בעה\"ב מצוה שיניח אותן לאכול ממה שהן עושין בו שנאמר כי תבא בכרם רעך וגו' וכתוב כי תבא בקמת רעך מפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בשכיר וכי אילו לא שכרו מי התיר לו שיבא בכרם רעהו בקמה שלו שלא מדעתו אלא כך הוא אומר כי תבא לרשות בעלים לעבודה תאכל:",
+            "מה בין העושה בתלוש לעושה במחובר שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמר מלאכתו ומשתגמר מלאכתו אסור לו לאכול והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר אינו אוכל אלא כשיגמור עבודתו כגון שיבצור ויתן בסל עד שימלאנו וינפץ הסל למקום אחר ויחזור ויבצור וימלאנו ואינו אוכל אלא עד אחר שימלא הסל אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלין בתוך המלאכה כשהן מהלכין ואינן מבטלין:",
+            "המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה הרי זה עובר בל\"ת שנאמר וחרמש לא תניף וגו' מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו וכן כל כיוצא בזה וכן פועל שהוליך בידו ממה שעשה או שלקח יתר על אכילתו ונותן לאחרים עובר בלא תעשה שנאמר ואל כליך לא תתן ואין לוקין על שני לאוין אלו שאם אכל או הוליך חייב לשלם:",
+            "החולב והמחבץ והמגבן אינו אוכל מפני שאינן גידולי קרקע המנכש בבצלים ובשומין אף על פי שתולשין קטנים מבין הגדולים וכל כיוצא בזה אינו אוכל מפני שאין מעשיהם גמר מלאכה ואין צ\"ל שומרי גנות ופרדסים וכל דבר המחובר כמקשאות והמדלעות שאן אוכלין כלל:",
+            "הבודל בתמרים ובגרוגרות אינו אוכל מפני שנגמרה מלאכתן למעשר העושה בחטים וכיוצא בהן אחר שעשו כגון ששכרן לבור צרורות או לנפח אותן או לטחון הרי אלו אוכלין שעדיין לא נגמרה מלאכתן לחלה אבל הלש והמקטף והאופה אינו אוכל מפני שנגמרה מלאכתן לחלה ואין הפועל אוכל אלא מדבר שעדיין לא נגמרה מלאכתו לחלה ולמעשר נתפרסו עגוליו ונתפתחו חביותיו [ונחתכו דלועיו] ושכרן לעשות בהן הרי אלו לא יאכלו שהרי נגמרו מלאכתן ונקבעו למעשר והרי הן טבל ואם לא הודיען מעשר ומאכילן אין הפועלים אוכלין בשל הקדש שנאמר בכרם רעך:",
+            "שכר פועלין לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיעם פודה ומאכילן:",
+            "הקוצר והדש והזורה והבורר והמוסק והבוצר והדורך וכל כיוצא במלאכות אלו הרי הם אוכלין מן התורה:",
+            "שומרי גתות וערמות וכל דבר התלוש מן הקרקע שעדיין לא נגמרה מלאכתן למעשר אוכלין מהלכות מדינה שהשומר אינו כעושה מעשה אבל אם עשה באיבריו בין בידיו בין ברגליו אפילו בכתפיו הרי זה אוכל מן התורה:",
+            "היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים שנאמר בכרם ואכלת ענבים והעושה בגפן זו אינו אוכל בגפן אחרת ולא יאכל ענבים ודבר אחר ולא יאכל בפת ולא במלח ואם קצץ על בעל הבית על שיעור מה שיאכל אוכל אותו בין במלח בין בפת בין בכל דבר שירצה אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו או אשתו מהבהבין לו השבלין באור שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה:",
+            "אסור לפועל לאכול ממה שהוא אוכל אכילה גסה שנאמר כנפשך שבעך ומותר לו למנוע את עצמו עד מקום היפות ואוכל ויש לו לאכול קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר אע\"פ ששכרו במעה כסף שנאמר כנפשך שבעך אבל מלמדין את האדם שלא יהיה רעבתן ויהיה סותם את הפתח בפניו היה משמר ד' או ה' ערמות לא ימלא כרסו מאחת מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון:",
+            "הפועלים שלא הלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין שעדיין אינן עושין אלא בענבים בלבד ומשידרכו בגת ויהלכו בה שתי וערב יש להן לאכול מן הענבים ולשתות מן התירוש שהרי הן עושין בענבים וביין:",
+            "פועל שאמר תנו לאשתי ובני מה שאני אוכל או שאמר הריני נותן מעט מזה שנטלתי לאכול לאשתי ובני אין שומעין לו שלא זכתה תורה אלא לפועל עצמו אפילו נזיר שהיה עושה בענבים ואמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו:",
+            "פועל שהיה עושה הוא ואשתו ובניו ועבדיו והתנה עם הבעה\"ב שלא יאכלו ממה שהן עושין לא הוא ולא הם הרי אלו אינן אוכלין בד\"א בגדולים מפני שיש בהם דעת והרי מחלו אבל קטנים אינו יכול לפסוק עליהם שלא יאכלו שאינן אוכלין משל אביהן או משל אדוניהם אלא משל שמים:"
+        ],
+        [
+            "הבהמה אוכלת כל זמן שהיא עושה בגידולי קרקע בין במחובר בין בתלוש ואוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהיה פורקת ובלבד שלא יטול בידו ויאכילנה:",
+            "כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכתה לוקה שנאמר לא תחסום שור בדישו אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה בין טמאין בין טהורין ואחד הדישה ואחד כל שאר המלאכות של גידולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה והחוסם את הפועל פטור אחד החוסם אותה בשעת מלאכה ואחד החוסם אותה מקודם ועשה בה מלאכה והיא חסומה אפילו חסמה בקול לוקה שכר בהמה וחסמה ודש בה לוקה ומשלם לבעלים ארבעת קבין לפרה ��שלשת קבין לחמור שמשעת משיכה נתחייב במזונותיה ואינו חייב מלקות עד שידוש בה חסומה:",
+            "ישראל הדש בפרתו של עכו\"ם עובר משום בל תחסום והעכו\"ם הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום אמר לעכו\"ם חסום פרתי ודוש בה ישב לה קוץ בפיה ודש בה והרי אינה אוכלת הרביץ לה ארי מבחוץ או שהרביץ בנה מבחוץ הרי שצמאה ואינו משקה אותה פרס עור ע\"ג הדייש כדי שלא תאכל כל זה וכיוצא בו אסור ואינו לוקה היה הדבר שהיא עושה בו רע לבני מעיה ומזיקה או שהיתה חולה ואם תאכל מזה מתרזת מותר למנעה שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה והרי אינה נהנית:",
+            "פרה של ישראל שהיה כהן דש בה בתרומה ובתרומת מעשר של ודאי וכן פרות הדשות במעשר שני ופרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך אינו עובר עליהן משום בל תחסום אבל מפני מראית העין אם היו דשות בתרומה ומעשר שני מביא מעט מאותו המין ותולה להן בקרסטלין שבפיהן:",
+            "הדש במעשר שני של דמאי ובתרומת מעשר של דמאי ובגידולי תרומה עובר משום בל תחסום:",
+            "רשאי בעל הפרה להרעיב פרתו ולסגפה כדי שתאכל הרבה מן הדייש ורשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה מן הדייש כיוצא בו רשאי בעה\"ב להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה ורשאין פועלין לטבול פתן בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה אבל אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום או לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית ולא יהיה מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו של בעה\"ב שהרי תשש כחו ותחלש דעתו ולא יעשה מלאכה בכח:",
+            "כדרך שמוזהר בעה\"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה\"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד:"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,48 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/54055d082f267ad65f680e60872f38eb.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Following is the order of legal heirs: If a man died, his children are his heirs; they have priority over anyone else; the males have priority over the females.",
+            "A female does not share an inheritance with a male. If a man died without leaving children, his father inherits his property; the mother does not inherit from her children. This rule is based upon tradition.",
+            "Whoever has priority in the order of heirs, his descendants have priority likewise. Accordingly, if anyone died, man or woman, leaving a son, he inherits everything. If there is no son living, we look carefully into the son's descendants, males or females ; even the son's daughter's daughter's daughter, to the end of the line, shall inherit everything. If the son left no descendants, we resort to the daughter, who inherits everything. If there is no daughter living, we look to the daughter's descendants, males or females, to the end of the line, who shall inherit everything. If his daughter left no offspring, the inheritance returns to his father. If his father is not living, we look to the father's offspring, being the brothers of the deceased. If he had a brother, or the descendant of a brother, he shall inherit everything; if not, we resort to the sister. If the deceased had a sister living, or her children, they shall inherit everything.— — In this manner the inheritance keeps ascending to the beginning of the generations. Accordingly, there is no man in Israel without an heir."
+        ],
+        [
+            "The firstborn son receives a double share of his father's estate, as it is written: \"To give him a double portion\" (Deuteronomy 21:17).— —",
+            "The firstborn son who was born after his father's death does not receive a double share of his father's estate, as it is written: \"When he wills his property to his sons … he must recognize as his firstborn the son of the unloved one\" (16-17).— —",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "The firstborn does not receive a double share of his mother's estate. A firstborn and a plain brother, for example, share equally their mother's estate ; it makes no difference whether he is a firstborn [from the side of his father] with the privilege of a double share or a firstling [from the side of his mother].",
+            "A firstborn with the privilege of a double share is the first son of his father, as it is written: \"Since he is the first fruit of his vigor\" (17). We disregard the mother: even if she previously gave birth to several children, the firstborn from the side of his father inherits a double share."
+        ],
+        [
+            "The firstborn does not receive a double share of the property that is due to his father posthumously, but only of property held in the possession of his father, as it is written: \"Of whatever he happens to own\" (17).— —"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/English/Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007.json

@@ -0,0 +1,169 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI",
+    "versionTitle": "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "\n    <i>Dedicated in memory of Irving Montak, z\"l</i><br><br>© Published and Copyright by Moznaim Publications.<br>Must obtain written permission from Moznaim Publications for any commercial use. Any use must cite Copyright by Moznaim Publications. Released into the commons with a CC-BY-NC license.\n    ",
+    "digitizedBySefaria": false,
+    "shortVersionTitle": "Trans. by Eliyahu Touger, Moznaim Publishing",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/touger-mishneh-torah-hilkhot-teshuvah-purchase-img.png",
+    "purchaseInformationURL": "https://moznaim.com/products/mishneh-torah-rambam",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "This is the order of inheritance: When a person dies, his children inherit his estate. They receive priority over everyone else, and the sons receive priority over the daughters.",
+            "In every situation, a female does not inherit together with a male.<br>If a person does not have children, his father inherits his estate. A mother does not inherit her son's estate. This has been conveyed by the Oral Tradition.",
+            "With regard to every concept of precedence for an inheritance, a person's blood descendants receive precedence. Therefore, when a person - either a man or a woman - dies and he leaves a son, he inherits everything. If the son is no longer alive, we look to see if the son left descendants. If there are descendants of the son, whether male or female - even the daughter of the daughter of the son's daughter, and this chain can be continued endlessly -that descendant inherits everything.<br>If the son does not have descendants, we return to the deceased's daughter. If there are descendants of the daughter, whether male or female - and this chain can be continued endlessly - that descendant inherits everything.<br>If the son does not have descendants, the estate returns to the deceased's father. If the father is no longer alive, -we look to see if the father left descendants - i.e., the brothers of the deceased. If there is a brother of the deceased or the descendant of a brother, he inherits everything. If there are no brothers, we return and look to see if the deceased had a sister. If there is a sister or the descendant of a sister, that person inherits everything.<br>If there are no descendants of the deceased's brothers or sisters, since there are no descendants of the deceased's father, the estate returns to the deceased's paternal grandfather. If the paternal grandfather is no longer alive, we look to see if the paternal grandfather left descendants - i.e., the uncles or aunts of the deceased. The males receive precedence over the females, and even the descendants of the males receive precedence over the females, as is the law with regard to the descendants of the deceased himself.<br>If there are no uncles or none of their descendants, the estate returns to the deceased's paternal great-grandfather. Following this pattern, the chain of inheritance continues to extend until Reuven the son of Jacob. Thus the order of inheritance is as follows: A son takes precedence over a daughter. Similarly, all of the son's descendants take precedence over the daughter. The daughter takes precedence over her paternal grandfather, and similarly, all her descendants take precedence over her paternal grandfather.<br>The deceased's father takes precedence over the deceased's brothers, because they are the father's descendants. The deceased's brothers take precedence over his sisters. Similarly, all their descendants take precedence over the sister.<br>The deceased's sister takes precedence over her paternal grandfather, and similarly, all her descendants take precedence over her paternal grandfather.<br>The deceased's paternal grandfather takes precedence over the deceased's uncles. The uncles take precedence over the aunts. Indeed, all the uncles' descendants take precedence over the aunts. The aunts take precedence over the deceased's paternal great-grandfather. Indeed, all the aunts' descendants take precedence over the deceased's paternal great-grandfather. This pattern should be continued until the beginning of all generations. Thus, there is no Jew who does not have heirs.",
+            "When a person dies and leaves a daughter and the daughter of a son - or even the daughter of the son's daughter and this chain can continue for several generations - the son's daughter takes precedence. She inherits everything; the deceased's daughter does not receive anything.<br>Similar laws applies when a person is survived by his brother's daughter and his sister, by his uncle's daughter and his aunt, or in all other analogous situations.",
+            "A woman is, however, given full rights in the following situation. A person had two sons who died in his lifetime. One of the sons left three sons and the other left a daughter. Afterwards, the elder man died. The three grandsons inherit half of the inheritance and the granddaughter inherits the other half. For each inherits their father's portion. Similar laws apply with regard to the division of an estate among the children of the deceased's brothers, the children of his uncles, or the children of other relatives extending back until the beginning of all generations.",
+            "With regard to the concept of inheritance, the family of a person's mother is not considered family. Inheritance is relevant only with regard to one's father's family. Therefore, maternal brothers do not inherit each other's estates, while paternal brothers do. This applies to brothers who share only a father or who share both a father and a mother.",
+            "All relatives who were conceived through forbidden relations have equal inheritance rights to those who are conceived through permitted relations.<br>What is implied? When a person has a son or a brother who is a <i>mamzer,</i> he is treated like any of the other sons or any of the other brothers when it comes to the concept of inheritance. A person's son who is born by a maid-servant or a gentile woman is not considered his son at all, and has no right of inheritance whatsoever.",
+            "A woman does not inherit her husband's estate at all.<br>A husband inherits all his wife's property, according to the words of our Sages. He takes precedence over all others with regard to inheriting her estate. This applies even if she is forbidden to him - e.g., a widow who was married to a High Priest, or a divorcee or a woman who had performed <i>chalitzah</i> who was married to an ordinary priest. Similarly, this applies even if the woman was below majority. Even though a husband is a deaf-mute, he inherits his wife's estate.",
+            "We have already explained in <i>Hilchot Ishut</i> that a husband does not inherit his wife's estate until she enters his domain, and that a man who is mentally aware does not inherit the estate of a woman whom he married as a deaf mute. This applies even if she later becomes fully mentally aware.<br>There we also explained that a husband inherits the property that enters his wife's domain and which she took possession of during her lifetime. This applies to the property she brought to his household as a dowry, and property that she did not bring to his household. When a husband attempted to divorce his wife, although there is a question about the validity of the divorce, her husband does not inherit her estate after her death.",
+            "When a man marries a young girl who does not need the right of<br>to nullify a marriage, he does not inherit her estate, because there is no marriage. Similarly, when a man who was mentally or emotionally unstable married a mentally aware woman, or a mentally aware man married a woman who was mentally or emotionally unstable, the husband does not inherit his wife's estate, for our Sages did not ordain marriage for such individuals.",
+            "When a man's wife died, and afterwards her father, her brother, or any of the other individuals whose estate she may inherit dies, her husband does not inherit their estate. Instead, the estate should be inherited by her descendants, if she has descendants. If not, the right of inheritance should return to the family of her father's home. The rationale is that the husband does not inherit property that is fit to become hers afterwards, only property that she already inherited before she died.",
+            "Similarly, a husband does not inherit his wife's estate while he is in the grave as is the ordinary pattern of inheritance for members of his father's family.<br>What is implied? A man died, and afterwards his wife died. We do not say: Since the husband receives precedence over all others with regard to the inheritance, the husband's heirs should receive precedence over the woman's other heirs. Instead, the woman's heirs from her father's family inherit her estate if she dies after her husband.",
+            "Similarly, a son does not inherit his mother's estate while he is in the grave, so that the estate will be inherited by his paternal brothers.<br>What is implied? A person died, and afterwards his mother died. We do not say that if the son were alive, he would take precedence in the inheritance of her estate, and hence, the heirs of the son take precedence over the heirs of this woman. According to the latter conception, the son's paternal brothers would inherit the estate of his mother after her death. This view is not accepted. Instead, if the son has children, they should inherit his mother's estate. If he does not have children, the estate should return to her father's family.<br>If, however, the mother died first and then the son died, even if he was a newborn baby who was born prematurely, since he survived his mother and then died, he inherits his mother's estate and then transfers the rights to that estate to the family of his father."
+        ],
+        [
+            "A firstborn receives a double portion of his father's estate, as Deuteronomy 21:17 states: \"To give him twice the portion.\"<br>What is implied? If a father left five sons, one the firstborn, the firstborn receives a third of the estate and each of the other four receives a sixth. If he left nine sons, the firstborn receives a fifth and each of the other eight receive a tenth. We follow this pattern in dividing the estate in all instances.",
+            "When a firstborn is born after his father's death, he does not receive a double portion. This is derived from <i>ibid.:</i> 16-17: \"On the day when he transfers his inheritance to his sons... he shall recognize the firstborn, the son of the hated one.\" If his forehead emerged during the lifetime of his father, even though his entire head did not emerge until after his father's death, he receives a double portion.",
+            "When a firstborn was born with his genitals covered by flesh and afterwards, an operation was performed and it was discovered that he was male, he does not receive a double portion. Conversely, when an ordinary son was born with a similar condition and after the operation was performed, it was discovered that he was male, he does not reduce the firstborn's share. These concepts are derived from <i>ibid.:15</i> \"And she will bear him sons.\" Implied is that the sons must be sons from the moment of birth.",
+            "What is meant by saying that such a son does not reduce the firstborn's share? A person had a firstborn, two ordinary sons, and this son whose genitals were covered by flesh and afterwards were revealed through an operation. The firstborn receives one fourth of the estate as his extra share as the firstborn, as if there were only two other sons. The remaining three fourths of the estate are divided equally among the two ordinary sons, the son who underwent the operation, and the firstborn.",
+            "A child who lived for only one day reduces the portion of the firstborn, but a fetus does not. Similarly, a son born after his father's death, does not reduce the portion of the firstborn.",
+            "When there is a question if a son is a firstborn or an ordinary son - e.g., the firstborn became mixed together with another - he does not receive a double portion.<br>What is done? If at first, the babies were distinct and then they became mixed together,\" they may compose a document granting power of attorney to each other, and on that basis take the portion of the firstborn with their brothers. If the identity of the firstborn was never known - e.g., the two wives gave birth in one hiding place, - they should not compose a document granting power of attorney to each other, for there is no extra portion for the firstborn.",
+            "The following laws apply when a person had two sons - a firstborn and an ordinary son - and they both died in his lifetime, after fathering children. The firstborn left a daughter and the ordinary son left a son. The son of the ordinary son inherits one third of the estate of his grandfather - i.e., his father's portion. And the daughter of the firstborn inherits two thirds of that estate, her father's portion.<br>The same laws apply with regard to the sons of the deceased's brothers, or the sons of his uncles, or any other set of heirs. If the father of any of the heirs was a firstborn, the person who inherits his share of the estate also receives the firstborn's share.",
+            "A firstborn does not receive a double portion of his mother's estate. What is implied? When a firstborn and an ordinary son inherit their mother's estate, they divide it equally. This applies with regard to a son who was the firstborn with regard to the laws of inheritance, and to one who \"open his mother's womb.\"",
+            "The firstborn with regard to the laws of inheritance is the first child born to the father, as <i>ibid.:17</i> states: \"Because he is the first manifestation of his strength.\" We do not pay attention to the child's status vis-a-vis his mother. o Even if she gave birth to several sons previously, since this was the first son born to the father, he receives a double portion of the inheritance.",
+            "A son who is born after stillborn babies, even if the stillborn baby was alive when its head emerged from the womb, is considered the firstborn with regard to the laws of inheritance. Similarly, when a fetus was born after a full-term pregnancy, but was not alive when its head emerged, the son who follows is considered the firstborn with regard to the laws of inheritance.<br>The term \"the first of his strength,\" Deuteronomy 21:17, used with regard to the firstborn implies that no child before him emerged alive into the world. Hence, when a fetus was alive after its head emerged after a full-term pregnancy, a son born afterwards in not a firstborn even the first baby died immediately thereafter.",
+            "Neither a son born by Cesarean section, nor the son born after him, is considered \"the firstborn.\" The first son was never \"born,\" and <i>ibid.</i>: 15 states \"and she bore sons to him.\" And the second son is not given this privilege, for he was preceded by another.",
+            "When a person had sons as a gentile and then converted, he does not have a firstborn with regard to the rights of inheritance. If, however, a Jewish man fathered sons from a maid-servant or from a gentile woman, since they are not considered his sons, a son he fathers afterwards from a Jewish woman is considered his firstborn with regard to the laws of inheritance, and he receives a double portion of his father's estate.",
+            "Even if the firstborn is a <i>mamzer,</i> he receives a double portion. This is reflected by Deuteronomy 21:16: \"But rather he will recognize the firstborn, the son of the hated one.\" This refers to a woman whose marriage is \"hated.\" Needless to say, this applies if the firstborn is the son of a divorcee or a woman who performed <i>chalitzah.</i>",
+            "There are three individuals whose word is accepted with regard to the designation of a firstborn: the midwife, the mother and the father.<br>The midwife's word is accepted only at the moment of birth. For example, a woman gave birth to twins; if the midwife said: \"This one emerged first,\" her word is accepted.<br>His mother's word is accepted for the first seven days after birth, when she says: \"This one is the firstborn.\"<br>His father's word is always accepted. Even if the father said that a person who was not known to be his son was his firstborn son, his word is accepted. Similarly, his word is accepted if he says that the person whom we consider to be his firstborn is not his firstborn.",
+            "When a father loses his ability to speak, we check the soundness of his intellect in the same way as is done with regard to a bill of divorce. If through his motions he indicates - or he writes - that this is his firstborn son, that son receives a double portion.",
+            "If witnesses testify that they heard a father make certain statements that clearly indicate that a child is his firstborn son, the son receives a double portion even though the father did not explicitly say: \"This is my firstborn son.\"",
+            "If the father was heard saying: \"This son of mine is a firstborn,\" the son does not necessarily receive a double portion of the estate because of this testimony. Perhaps the son was the mother's firstborn, and this was his father's intent. For the son to receive a double portion, the father must call him: \"My son, my firstborn.\""
+        ],
+        [
+            "A firstborn does not receive a double portion of property that will later accrue to his father's estate, only of that property that was in his father's possession and had already entered his domain at the time of his death. This is derived from Deuteronomy 21:17 which states: \"of everything that he possesses.\"<br>What is implied? If one of the people whose estate the father would inherit dies after he did, the firstborn and an ordinary son receive equal shares. Similarly, if the father was owed a debt or he owned a ship at sea, all sons share the inheritance equally.",
+            "If the father left his sons a cow that was rented out, hired out, or that was pasturing in open territory and it gave birth, the firstborn receives a double share of it and its offspring.",
+            "If one of the colleagues of a person's father slaughtered an animal and then the father died, the son is entitled to a double portion of the presents from that animal.",
+            "A firstborn does not receive a double portion of an increase to the value of the estate that accrued after his father's death. Instead, he should have the value of that increase assessed, and he should give the financial equivalent of the difference to the ordinary sons.<br>The above applies provided the property undergoes a change, e.g., budding grain became ears, or budding dates became dates. If, however, the value of the land improved as a matter of course, without undergoing a change - e.g., a small tree grew taller and thicker, or sediment was washed up onto land, the firstborn receives a double portion of the increase in value. If the property increased in value because of investment, he does not receive a double portion.",
+            "A firstborn does not receive a double share of a debt owed to his father. This applies even though the debt was supported by a promissory note and land was expropriated to pay the debt.<br>If the father was owed a debt by the firstborn, there is an unresolved doubt concerning the matter. It might be said that he should receive a double portion, because the money was in his possession. It could, however, be argued that he should not receive the extra amount, since he is inheriting it because of his father, and it did not enter his father's possession before his death. Therefore, he should take half of the firstborn's portion from it.",
+            "When a firstborn sells his extra share of the inheritance before the estate is divided, the sale is binding. For the firstborn's extra share is distinct, even before the estate is divided. Therefore, if initially, the firstborn divides a portion of the estate, either landed property or movable property, and accepts the same portion as an ordinary son, he is considered to have waived his right to an extra portion with regard to the entire estate. He receives only an ordinary son's share of the remainder.<br>When does the above apply? When he did not protest. If, however, he protested against his brothers and said in the presence of two witnesses: \"Although I am dividing these grapes equally with my brothers, I have not waived my right to the firstborn's share,\" his protest is significant and he is not considered to have waived his right to the other property.<br>Even if he protested with regard to the division of grapes while they were still attached to the earth, and yet agreed to divide them equally after the harvest, he is not considered to have waived his right to the other property. If, however, the grapes were pressed, and he divided the wine equally with them and did not issue a protest when the wine was made, he is considered to have waived his right to the other property. To what can the matter be compared? To a person who issued a protest when grapes were divided but then divided olives equally, in which instance he is considered to have waived his rights to an extra portion of the entire estate.",
+            "The brother who performs the rite of <i>yibbum,</i> marrying his brother's childless widow, inherits all of the property in his estate at the time of his brother's death. With regard to any property that is fit to enter the deceased's estate afterwards, he receives the same share as the others. This concept is derived from the fact that the verse refers to him as a \"firstborn,\" as Deuteronomy 25:6 states: \"And the firstborn that she will bear will take the place of the brother who died, and thus his name will not be wiped out among Israel.\"<br>Just as the brother who performs the rite of <i>yibbum</i> does not acquire property that is fit to be acquired by the estate, in contrast to property that is within the estate; so, too, he does not acquire the increase in the estate's value.<br>To what does the latter phrase refer? To the increase in his deceased brother's share in his father's estate, which increased in value in the time between his father's death and the division of that estate among his brothers. Even if the property increased in value after he married his brother's widow, but before it was divided, he receives the same share of the increase as the other brothers. This applies despite the fact that he receives two shares of this property, his own share and the share of his brother whose widow he married. For the father died while they were all alive.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Shechenim</i> that the firstborn is given his two portions of a field together. This does not apply with regard to a person who marries his brother's childless widow. He receives his portion and his brother's portion by lot. If it happens that he is allotted portions in two different places, these are the portions he receives.",
+            "The following laws apply when a childless widow who was waiting to be married by her deceased husband's brother dies. They apply even when one of the brothers designated her for marriage. Her family from her father's household inherit her <i>nichsei m'log</i> and half of her <i>nichsei tzon barzel,</i> and her husband's heirs inherit the money due her by virtue of her <i>ketubah</i> and the other half of her <i>nichsei tzon barzel.</i><br>Since they inherit the money due her by virtue of her <i>ketubah,</i> her husband's heirs are obligated to bury her, as we have explained in the appropriate place."
+        ],
+        [
+            "When a person says: \"This is my son,\" \"This is my brother,\" \"This is my uncle,\" or identifies a person as any of his other heirs, his word is accepted and that person inherits his estate. This applies even when he makes this acknowledgment concerning people who are not recognized to be his relatives. And it applies whether he made such a statement when he was healthy or when he is on his deathbed. Even if he lost his power of speech and identified a person as his heir in writing, his word is accepted, provided we test his powers of understanding as we test a man with regard to divorce.",
+            "When one person is recognized to be another person's brother or cousin, and the latter says: \"He is not my brother,\" or \"He is not my cousin,\" his word is not accepted. His word is accepted, however, with regard to a person who is recognized to be his son. If he says he is not his son, he does not inherit his estate.<br>It appears to me that even if the son already fathered children - although at that point, the father's word is no longer acceptable with regard to the determination of his lineage, and we do not consider him a <i>mamzer</i> because of his father's statement - his father's word is, nevertheless, accepted with regard to the concept of inheritance. He should not inherit his father's estate.",
+            "When a person states: \"This is my son,\" and afterwards, says: \"He is my servant,\" his latter statement is not accepted.<br>If he states: \"He is my servant,\" and afterwards, says: \"He is my son,\" his latter statement is accepted. This applies even though the \"son\" serves him like a servant. We interpret his statement that he is his servant to mean that he relies on him like a servant. Nevertheless, if people would call this individual \"A slave worth 100 zuz\" or the like - i.e., expressions that are appropriate only for servants - the deceased's retraction is not accepted.",
+            "If a person had to pass through customs and identified an individual as his son, but afterwards identified him as a servant, his later statement is accepted. We assume that he identified him as his son only to avoid paying customs duty. If, however, in customs, he identified a person as his servant, and afterwards identified him as his son, his word is not accepted.",
+            "A person should not call a servant Papa Joe or a maidservant Mama Sarah lest this lead to an undesirable outcome and a blemish be placed on his lineage. Therefore, if there were servants or maidservants who were very distinguished personages, their reputations are well known, and everyone in the community recognizes them and the children and servants of their master - e.g., the servants of the <i>nasi</i> <i>-</i> it is permitted for the children of that household to refer to the servants in the above manner.",
+            "The following rules apply when a person had a maidservant and fathered a son with her, and he would treat the son as one treats a son or said: \"He is my son and his mother was freed.\" If the person involved is a Torah scholar or an honorable person whose conduct has been scrutinized and he is found to be precise in the observance of the details of the mitzvot, the \"son\" may share in the inheritance of his estate. Nevertheless, this \"son\" may not marry a Jewish woman until he brings proof that his mother was freed before she gave birth. The rationale for this stringency is that it has been established for us that the woman is a maidservant. If the person is one of the ordinary people - and needless to say, if he is one of those who act loosely in this manner - the \"son\" is presumed to be a servant with regard to all matters. His paternal brothers may sell him. If his father does not have any children other than him, the father's wife must undergo the rite of <i>yibbum.</i><br>This is the law as it appears to me, for it follows the fundamental principles of the received tradition. There are, however, authorities who do not make a distinction between honorable people and people at large, except with regard to the ruling that his brothers may not sell him. ' And there are others who rule that this \"son\" may even inherit his father's estate, so that a distinction is not made with regard to Jews. It is not appropriate to rely on this ruling.",
+            "All the heirs may inherit on the basis of the prevailing presumption that they are the deceased relatives. What is implied? When witnesses testify that the prevailing presumption is that a person is an individual's son or his brother, the former may inherit the latter's estate on the basis of this testimony, even though the witnesses do not testify concerning the person's lineage, nor do they possess indubitable knowledge concerning his lineage.",
+            "A person's statements regarding his relatives affect his share of an inheritance, but not that of his brothers. To illustrate by example: Jacob died and left two sons: Reuven and Shimon. The prevailing presumption was that he did not have any sons other than these two.<br>Reuven took Levi from among people at large and said: \"He is also our brother.\" Shimon replied: \"I don't know.\" Shimon is granted half the estate. Reuven is given a third, for he acknowledged that they are three brothers, and Levi is given a sixth.<br>If Levi dies, that sixth is returned to Reuven. If other property had been acquired by Levi, it should be divided between Reuven and Shimon, for Reuven acknowledges Shimon's claim to a portion of the estate, because Levi is their brother.<br>Different rules apply if the sixth that Levi was given increased in value on its own accord and then Levi died. If the increase were crops that were almost ready to be reaped - e.g., grapes that are ready to be harvested - they are considered to be property acquired from others and should be divided among the two brothers. If they are not ready to be reaped, they belong to Reuven alone.<br>If Shimon said explicitly: \"Levi is not my brother,\" and Levi received part of Reuven's share, as explained above, and then died, Shimon should not inherit any part of his estate. Instead, Reuven should inherit both the sixth from his share and any other property that Levi left. These principles apply with regard to any other heirs when a portion of them acknowledge the existence of other heirs that the remaining portion do not acknowledge."
+        ],
+        [
+            "The following principles apply with regard to questions concerning the right of inheritance: Whenever there are two prospective heirs, one who is definitely an heir and one whose right to inherit is a matter of question, the person whose right is in doubt does not receive anything. If there are two claimants whose rights are a matter of question, perhaps this one is an heir or perhaps the other is an heir, they divide the estate equally.<br>Accordingly, if a person died and left a son and a <i>tumtuni</i> or an <i>androgynous?</i> the son inherits the entire estate. For the status of the <i>tumtum</i> or the <i>androgynous</i> is a matter of question. If he left daughters and a <i>tumtum</i> or an <i>androgynous,</i> they share equally in the inheritance. The <i>tumtum</i> or <i>androgynous</i> is considered as one of the daughters.",
+            "In <i>Hilchot Ishut,</i> we explained the laws pertaining to the portions of an estate given to daughters from the sons' share to provide for the daughters' sustenance? and for their livelihood. There' we explained that the sustenance of the daughters is one of the provisions of the <i>ketubah.</i><br>When the estate is ample,\" the daughters receive only their sustenance. The sons inherit everything, and they should give dowries to the daughters of a tenth of the estate each so that men will desire to marry them as husbands. When the estate is limited, the sons do not receive anything. Instead, everything is set aside for the daughters' sustenance.<br>Accordingly, the following rules apply when a person died and left sons, daughters and a <i>tumtum</i> or an <i>androgynous.</i> If the estate is ample, the sons inherit the estate and compel the <i>tumtum</i> to be treated as one of the daughters. He is given only his sustenance as they are. If the estate is limited, the daughters compel the <i>tumtum</i> to be treated as one of the sons. They tell him: \"You are a male and hence you are not entitled to receive your sustenance as we are.\"",
+            "The following rules apply when a woman did not wait three months after parting from her husband, but instead, married within that time and gave birth to a son. We do not know if the son was born after nine months and is her first husband's child or was born after seven months and was her second husband's son.<br>This son does not inherit the estate of either father, because his claim is doubtful. If this son dies, both of them inherit his estate, sharing it equally, because both of their claims are doubtful. Maybe this one is his father? Or maybe the other one?",
+            "The following laws apply when a childless widow did not wait three months after her first husband's death, married her husband's brother and bore a son. We do not know if the son was born after nine months and is her first husband's child, or was born after seven months and was her second husband's son.<br>With regard to the inheritance of the estate of the woman's first husband, the son whose parentage is doubtful says: \"Perhaps I am the son of the deceased, in which instance I would inherit my father's entire estate. You would not be fit to marry my mother, for she would not be required to perform the rite of <i>yibbumP</i><br>The brother who married her says: \"Perhaps you are my son and thus your mother was required to perform the rite of <i>yibbwn.</i> You have no right to my brother's estate.\"<br>Since not only the status of the \"son,\" but also that of the brother who married the widow is doubtful, they share the estate equally. The same laws apply when this \"son\" whose status is doubtful and the other sons of the brother who married the widow come to divide the estate of the brother whose widow was married. They divide the estate equally. The \"son\" whose status is doubtful receives half, and the other sons of the brother who married the widow receive half.<br>If the brother who married the widow died after dividing the estate of his deceased brother with the son whose status is doubtful, the sons of that brother who are fit to inherit his estate are granted it. The son whose status is doubtful may feel entitled to claim: \"If I am your brother, give me a share in this estate. And if I am not your brother, return to me the half of my father's estate that your father took.\" This claim is not accepted. Instead, the son whose status is doubtful is not given any share in the estate of the brother who married the widow; he does not expropriate property from them.",
+            "The following rules apply when the son whose status is doubtful and the brother who married the widow come to divide the estate of the father of the family. The brother who married the widow is definitely an heir. In this instance as well, there is a question concerning the rights of the son whose status is doubtful. If he is the son of the deceased brother, he receives half; if he is the son of the brother who married the widow, he does not receive anything. Therefore, the estate should be given to the brother and the son whose status is doubtful should be overlooked.<br>The following principles apply with regard to the inheritance of the grandfather's estate if the brother who married the widow left two sons whose lineage is definite and died. The son whose status is doubtful claims: \"I am the son of the deceased brother. Hence, I should receive half and you two should receive half.\"<br>The two sons say: \"You are our brother and the son of the brother who married the widow. Hence, you deserve only one third of the estate of our grandfather.\" ?<br>The two sons receive the half that the son whose status is doubtful acknowledges as belonging to them. The third that they acknowledge as belonging to him is given to him, and the remaining sixth is divided equally: he receives half of it and they receive half of it. ?<br>If the son whose status is doubtful dies, the brother who married the widow may claim: \"Perhaps he is my son and I have the right to inherit his estate.\" His father may say: \"Perhaps he is the son of my deceased son and I have the right to inherit his estate.\" In such a situation, they should divide the estate equally.<br>(If the son who married the widow died, the son whose status is doubtful may claim: \"He is my father and I have the right to inherit his estate.\" His father may say: \"Perhaps you are the son of my other son and this is your father's brother. Thus, I have the right to inherit his estate.\" In such a situation, they should divide the estate equally.)",
+            "The following rules apply when a house fell on a person and his wife and they both died. It is not known if the woman died first, in which instance the heirs of her husband inherit her entire estate, or the husband died first, and the woman's heirs inherit her estate.<br>How is the issue resolved? We consider the <i>nichsei m'log</i> to be in the possession of the woman's heirs. The money due her by virtue of her <i>ketubah -</i> both the essential obligation and the additional amount - are considered to be in the possession of her husband's heirs. Her <i>nichsei tzon barzel</i> are divided, half are given to the woman's heirs and half to the husband's heirs.<br>If a house fell on a person and his mother, the estate of the mother may be retained by her heirs from her father's household, for they are definitely heirs. The status of the heirs of the son, by contrast, is doubtful. For if the son died first, his paternal brothers do not have a share in the inheritance of his mother, as we have explained.",
+            "The following rules apply if a house fell on a person and his daughter's son. If the father died first, his daughter's son would inherit his estate, and thus the estate would be given to the son's heirs. If his daughter's son died first, the son does not inherit his mother's estate after his death as we have explained. Thus, the estate would be given to the father's heirs. Since we do not know who died first, the father's heirs should divide his estate with the heirs of his daughter's son.<br>Similar rules apply if the father was taken captive and died while in captivity, and his daughter's son died in his city, or conversely, the son was taken captive and died while in captivity and his mother's father died in his city. Since we do not know who died first, the father's heirs should divide his estate with the heirs of his daughter's son.",
+            "The following rules apply if a house fell on a person and his father or on other person whose estates he would acquire, and the son was responsible for the money due his wife by virtue of her <i>ketubah</i> and other debts. The father's heirs claim that the son died first without leaving an estate. Hence, the debts will remain unpaid. The creditors maintain that the father died first, and thus the son acquired the inheritance. Hence, they have a source from which they can collect the debts owed them. The estate is considered to be in the possession of the heirs. The son's wife or the creditors must prove that the father died first, or they must depart without receiving anything.",
+            "The same laws apply to people who die in a landslide, were drowned at sea, fell into a fire, or died on the same day in different countries. For in all these and other analogous situations, we do not know who died first."
+        ],
+        [
+            "Although all that is involved is money, a person may not give property as an inheritance to a person who is not fit to inherit, nor may he exclude a rightful heir from inheriting. This is derived from the verse in the passage concerning inheritance, Numbers 27:11: \"And it shall be for the children of Israel as a statute of judgment.\"<br>This verse implies that this statute will never change, and no stipulation can be made with regard to it. Whether a person made statements while he was healthy or on his deathbed, whether orally or in writing, they are of no consequence.",
+            "Therefore, if a person states: \"So-and-so is my firstborn son, he should not receive a double portion,\" or \"My son so-and-so should not inherit my estate together with his brothers,\" his statements are of no consequence. Similarly, if he says: \"Let so-and-so inherit my estate\" when the dying man has a daughter, or \"Let my daughter inherit my estate\" when he has a son, his statements are of no consequence. Similar laws apply in all analogous situations.<br>If, however, he had many heirs - e.g., many sons, brothers, or many daughters - and he says while on his deathbed: \"Of all my brothers, only my brother so-and-so should inherit my estate,\" or \"Of all my daughters, only my daughter so-and-so should inherit my estate,\" his words are binding. This applies whether he made these statements orally or in writing.<br>If, however, he states: \"My son so-and-so should be my sole heir,\" different rules apply]. If he made this statement orally, his words are binding. If, however, he had a document composed stating that his entire estate should be given to one son, he is considered merely to have appointed him as a guardian, as explained.",
+            "If a person states: \"So-and-so my son should inherit half my estate and my other sons should inherit the other half,\" his words are binding. If, however, he states: \"My firstborn should inherit as an ordinary son,\" or \"My firstborn should not receive a double portion among his brothers,\" his words are of no consequence. This is derived from Deuteronomy 21:16-17: \"He cannot give the firstborn rights to the son of the beloved instead of the firstborn, the son of the hated. Instead, he shall recognize the firstborn, the son of the hated.\"i4",
+            "If the person desiring to bequeath his estate was healthy, he may not increase or decrease either the portion of the firstborn or that of any other heirs.",
+            "When does the above apply? When the person making the bequest uses the expression \"inherit.\" If, however, he gives a present, his statements are binding.<br>Accordingly, when a person apportions his estate verbally to his sons on his deathbed, his statements are binding even though he gave a greater portion to one, reduced the portion of another and equated the portion of the firstborn with that of his other sons. If, however, he used wording that speaks of \"inheritance,\" his statements are of no consequence.",
+            "If, when apportioning his estate, a person wrote that he is giving his estate as a present, whether at the beginning, the middle, or the end, his statement is binding even though he also spoke of an inheritance.<br>What is implied? The person said: \"Have this-and-this field given to so-and-so, my son, and let him inherit it,\" \"Let him inherit this-and-this field, have it given to him and let him inherit it,\" or \"Let him inherit it and have it given to him.\" Since he mentioned a present, even though he spoke of an inheritance at the beginning and/or at the end of his statements, his words are binding.<br>Similarly, if he was apportioning three fields to three different heirs, and he said: \"May so-and-so inherit this-and-this field. This-and-this field should be given to so-and-so, and so-and-so should inherit this-and-this field,\" the intended recipients acquire the gifts even though wording indicating an inheritance was used with regard to one individual, and wording indicating a present was used with regard to another.<br>This applies provided that the person making the bequest did not make a significant pause between his statements. If, however, he paused, he must mention giving a present with regard to all three individuals.",
+            "What is implied? If the wording mentioning a present was in the middle, he should say: \"So-and-so, so-and-so, and so-and-so, should inherit this-and-this field, this-and-this field, and this-and-this field that I gave them as a present, and they should inherit it.\"<br>If the wording mentioning a present was in the beginning, he should say: \"May this-and-this field, this-and-this field, and this-and-this field be given to so-and-so, so-and-so, and so-and-so, and they should inherit it.\"<br>If the wording mentioning a present was at the end, he should say: \"May so-and-so, so-and-so, and so-and-so, inherit this-and-this field, this-and-this field, and this-and-this field that I gave to them as a present.\"",
+            "Although a husband's right to inherit his wife's estate is a Rabbinic decree, our Sages reinforced their words and gave them the strength of Scriptural Law. Hence, a stipulation in which the husband waives his right to her inheritance is not effective unless he made this stipulation while the woman was consecrated, as we have explained in <i>Hilchot Ishut.</i>",
+            "According to Scriptural Law, a gentile inherits his father's estate. With regard to other inheritances, we allow them to follow their own customs.",
+            "A convert does not inherit the estate of his father, a gentile. Nevertheless, our Sages ordained that he be able to inherit the estate as he was entitled previously, lest he return to rebellion against God.<br>It appears to me that a stipulation can be made with regard to this inheritance, for a gentile is not obligated to accept our Sages' ordinances.<br>A gentile does not inherit the estate of his father, a convert, nor does one convert inherit another convert's estate, neither according to Scriptural Law nor according to Rabbinic Law.",
+            "Our Sages did not derive satisfaction from a person who gives his property to others, taking it away from his heirs. This applies even when the heirs do not conduct themselves properly toward him. Nevertheless, the recipients acquire everything that was given to them.<br>It is an attribute of piety for a pious person not to act as a witness with regard to a will in which property is being taken from an heir. This applies even when the property is being taken from a son who does not conduct himself properly, and being given to a brother who is wise and who conducts himself properly.",
+            "Although a Jew converts out of the faith, he retains the right to inherit the estates of his Jewish relatives as before. If, however, the court sees fit to make him forfeit his money and penalize him by preventing him from receiving the inheritance so as not to strengthen his hand, they have that power. If he has children \" among the Jewish people, the inheritance due their father, the apostate, should be given to them. This is the custom that is always followed in the West.",
+            "Our Sages commanded that a person should not differentiate between his children in his lifetime, even with regard to a small matter, lest this spawn competition and envy as happened with Joseph and his brothers."
+        ],
+        [
+            "Heirs are not given their inheritance until they bring clear proof that the person whose estate they are inheriting did in fact die. Even if they heard that he died, or gentiles mentioned that he died in the course of conversation, despite the fact that this is sufficient for license to be given for the person's wife to remarry and to receive the money due her by virtue of her <i>ketubah,</i> the heirs do not receive their inheritance on this basis.",
+            "When a woman comes and states: \"My husband died,\" although her testimony is accepted and she is given license to remarry and to receive the money due her by virtue of her <i>ketubah,</i> the heirs do not receive their inheritance on this basis.<br>If she testifies: \"My husband died,\" and is married by his brother, the brother receives the deceased's estate on the basis of her testimony. This is derived from Deuteronomy 25:6: \"He will assume the name of his deceased brother,\" and he has assumed his position.",
+            "When a person drowned in a body of water that has no end, and witnesses testify that he drowned in their presence and all traces of him were lost, his heirs may inherit his estate on the basis of their testimony, despite the fact that, at the outset, his wife is not permitted to remarry in this situation.<br>Similarly, if witnesses come and testify that they saw a person fall into a lions' or tigers' den, they saw him crucified with birds eating from his body, he was pierced in battle and died, or he was killed, but his face was not recognizable, but there were definitive signs on his body and they were identified - with regard to these and similar situations, if all traces of the person were lost afterwards, the heirs may assume possession of the inheritance because of such testimony, although the person's wife is not given license to marry.<br>I maintain that our Sages were stringent concerning these matters only because of the severity of the prohibition involving <i>karet</i> involved. With regard to financial matters, by contrast, if witnesses testify with regard to matters that we can presume will lead to death, saying that they saw these matters, all traces of the person are lost, and afterwards it is heard that he died, we allow the heirs to assume possession of the estate on this basis. This is the standard practice followed on an everyday basis in all courts of law. We have not heard about anyone who rules differently regarding this matter.",
+            "When a report was heard that a person who had been captive died, and the heirs assumed possession of his estate and divided it among themselves, we do not expropriate it from their possession. A similar law applies when a report is heard about the death of a person who fled because of danger to his life.\"<br>If, however, a report was heard that a person who voluntarily left his city died, and the heirs assumed possession of his estate and divided it among themselves, we do expropriate it from their possession unless they bring proof that this person died.",
+            "The court is obligated to take responsibility for the property belonging to a person who was taken captive or one who fled because of mortal danger.<br>What do they do? They entrust all the movable property to a person deemed trustworthy by the court for safekeeping. They give possession of the landed property to relatives who are fit to inherit it, so that they would work the land and care for the property until they know whether the person died or he comes.<br>When the person who was taken captive or who fled comes, we evaluate the increase in value brought about by the relatives who were granted trusteeship and the benefit they received according to the norms applying to sharecroppers in that region.<br>Why does the court not appoint a guardian at all times, both for movable property and for landed property, until the owners come or until it is definitely known that they died? Because the court is not obligated to appoint guardians for adults who are intellectually mature.",
+            "When a person was taken captive or fled because of danger and left standing grain to reap, or grapes, dates or olives to harvest, the court takes possession of their property and appoints a guardian who will reap or harvest this produce and sell it. The money is then entrusted to the court for safekeeping together with the remainder of the movable property. Afterwards, the relative is given possession of the property as stated in the previous halachah. This procedure is followed because if the relative were given the land at the outset, he might harvest this produce - for it is already as if it had been reaped - and consume it.<br>This concept also applies with regard to courtyards, inns and stores that are fit to be rented out, do not need work, for here is no difficulty in tending to them, and they are usually not given out in a sharecropping agreement. We do not place them in the possession of an heir, for he would collect the rent and consume it.<br>What is done instead? The court appoints a collector and has the rent placed in the court until the heir brings proof that the owner died or until the owner comes and takes his property.",
+            "A relative is never given possession of property other than fields, gardens, vineyards and the like. In these properties, he is considered as a sharecropper. This measure is instituted so that the properties will not be ruined and be left fallow and desolate.",
+            "The following laws apply when a person left his dwelling place voluntarily, abandoning his property, and we do not where he went or what happened to him. We do not give his property to a relative. If, however, a relative takes possession of it, we do not remove him from it. The court does not have the responsibility to tend to such a person's property and appoint a guardian, neither for the landed property nor for the movable property. The rationale is that he voluntarily departed and abandoned his property.<br>What are the laws governing this person's property? The movable property should remain in the possession of the person in whose domain it is found until this person comes and claims it or until he dies and it is claimed by heirs.",
+            "With regard to landed property in which he left someone dwelling, we do not collect rent from him. If there is a field or a vineyard left to a sharecropper, it should remain as he left it until he comes. If he left a field or a vineyard fallow, it should be left fallow. The rationale is that he willingly caused the loss of his property, and when a person willingly forfeits his property, we are not required to return it.",
+            "If we hear a report that the person who had left voluntarily died, the court collects all the movable property belonging to him and entrusts it to a person whom they consider faithful. They give the fields and vineyards to a relative to care for as a sharecropper, until the heirs bring clear proof that the owner died or until the owner comes."
+        ],
+        [
+            "When the fields of a person who was taken captive, or who fled, or who left voluntarily but was reported to have died are given to a relative in a share-cropping arrangement, we do not entrust them to a minor, lest he ruin the property.<br>Conversely, we do not give a minor's property to a relative in a share-cropping arrangement. This is a safeguard, lest that person claim that the property belongs to him, that it is his portion that he received through inheritance. The minor's property is not even given to a relative of a relative.<br>What is implied? There were two brothers, one older and one younger, and the younger was taken captive or fled, we do not give the younger brother's field to the older brother. For the younger brother will not be able to protest. Perhaps the older brother will take possession of the property and after many years, he will claim: \"This is my portion that I received through inheritance; I took possession as an inheritance.\"<br>Even the son of the brother of the minor who was taken captive is not given the property in a share-cropping agreement, lest he claim: \"I inherited this portion because of my father.\"",
+            "No relative is ever given possession of the property of a minor, not even a person whose family connection stems from one's maternal brother, who is not fit to inherit. This is an extra safeguard.<br>Even if there is a document recording the division of the estate, whether homes or courtyards, the property should not be given to the relative. Even if the relative states: \"Write a document stating that I received the field as part of a sharecropping agreement,\" he should not be given the field. Perhaps the documents will be lost, and after a long period the person will claim that he received it as an inheritance, or that he received it as an inheritance from a relative who received it as an inheritance.<br>An incident once occurred concerning an old woman who had three daughters. The old woman and one daughter were taken captive. A second daughter died and left a son below the age of majority. The Sages said: We do not give the property to the remaining daughter in a sharecropping agreement, for perhaps the elderly woman died and thus one third of the estate would belong to the minor, and we do not give a relative property belonging to a minor. Similarly, we do not give the property to the minor. For perhaps the old woman is still alive, and the property of a person taken captive should not be given to a minor.<br>\"What should be done instead? Since a guardian must be appointed for the half designated for the minor, we appoint a guardian for the old woman's entire estate.\"<br>Afterwards, it was reported that the older woman died. Our Sages said: \"The remaining daughter should receive the third that is her portion of the inheritance. The minor should receive the third that is his portion of the older woman's estate. And a guardian should be appointed for the third that belongs to the daughter in captivity, because of the portion of it that the minor might receive. For if the daughter in captivity also dies, the minor would receive one half of her third.\" Similar principles apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "When brothers have not yet divided the inheritance they received from their father, but instead all use the estate together, they are considered partners with regard to all matters. Similarly, all the other heirs are considered partners with regard to the estate of the person they inherited. Whenever any of them does business with the resources of this estate, the profits are split equally.",
+            "When there were heirs above majority and others below majority, and those above majority improved the estate, the increment is split equally. If they said: \"See the estate that our father left us. We will work it and benefit from the increase,\" the persons who brought about the increase are entitled to it. This applies provided the increase comes about because of the expenses undertaken by those persons. If the value of the estate increased on its own accord, that increase is shared equally.",
+            "Similar laws apply if the wife of the deceased was also his relative and had a right to inherit the estate together with her sisters or her cousins. If she increased the value of the estate, the increase is shared equally. If she said: \"See the estate that my husband left me. I will work it and benefit from the increase,\" should she increase the value of the estate through investments she made, the increase belongs to her.",
+            "The following rules apply when a person inherits his father's estate, improves its value by planting trees and building structures, and afterwards he discovers that he has brothers in another country. If they are minors, the increase in value is divided equally. If they are above majority, since he did not know that he had brothers, he is given a portion as if he was a sharecropper.\"<br>Similarly, if a brother took possession of property belonging to a minor and improved it, he is not given a portion as if he were a sharecropper. Instead, the increase of the entire estate is divided equally, because he did not have permission to make use of the property.",
+            "The following rule applies when one of the brothers took money from the inheritance and engaged in commerce with it. If he is a great Torah scholar who ordinarily does not abandon his Torah study for one moment, the profits are given to him. For he would not abandon his Torah studies to engage in commerce for the sake of his brothers.",
+            "The following laws apply when a king appoints one of the brothers who share in the father's estate as a tax collector, an accountant who supervises the influx and efflux of the king's monies, or to another one of the positions in the king's service. If the son was appointed for his father's sake - i.e., his father was renowned for this skill, and the king said: \"Let us appoint his son in his stead in order to act graciously to the orphans,\" the portion that the son who receives the appointment receives and any wages he earns in this task should be shared among all the brothers. This ruling applies even if that son is very wise and fit to be appointed on his own merit. If the king appointed him on his own merit, his wages are his alone.",
+            "The following laws apply when one of the brothers was carrying out transactions on behalf of the household and purchased servants as his own individual property, or lent money to others and had the promissory note written to him alone. If he says: \"The money that I lent or with which I purchased the servants is my own. It came to me as an inheritance from my maternal grandfather, I found an ownerless object, or a present was given to me,\" he is required to verify the authenticity of his statements.<br>Similar laws apply when a married woman was carrying out transactions on behalf of the household and deeds of purchase of servants and promissory notes were composed in her own name. If she says: \"The money belonged to me. I received it as an inheritance from my father's family,\" she is required to verify the authenticity of her statements. Similar laws apply when a widow was carrying out transactions with funds belonging to orphans, and deeds of purchase and promissory notes were circulated in her personal name. If she claimed them as her own, saying: \"It came to me as an inheritance, I found an ownerless object, or a present was given to me,\" she is required to verify the authenticity of her statements.<br>If she said: \"I took them from the resources of my dowry,\" her word is accepted. If, however, she does not have a dowry, or in the situation described in the previous clauses, she did not bring proof of her statement, everything is assumed to be owned by the heirs.",
+            "When does the above apply? When the brothers or the widow do not eat separately. When, however, they eat separately, we suspect that they saved from their food allowance. Hence, the other brothers must prove that the money was taken from the estate. Similarly, if the brother who was managing the funds died, the other brothers are required to bring proof that the money was taken from the estate, even though they did not eat separately.",
+            "The following laws apply when one of the brothers is in possession of a promissory note owed to his father. He is obligated to bring proof that his father gave him the note, signing and transferring a document attesting to the fact that the note was given as a gift, or that, at the time of his death, the father commanded that it be given to that brother. If the brother in possession does not bring proof of this nature, the note must be shared equally as part of the estate.",
+            "When does the above apply? With regard to brothers, because the prevailing assumption is that they take from each other. When, however, a promissory note is in the possession of another person who claims that the creditor gave it to him or that he purchased it from him, he may collect the debt. He is not required to bring proof of his claim.",
+            "If one of the brothers took 200 <i>zuz</i> from his share of the estate to study Torah or to study a profession, the other brothers may tell him: \"If you do not live together with us, we will not give you a food allocation beyond what it would cost were you living with us.\" For the food expenses incurred by an individual living alone are much higher than they would be were he to live with others.",
+            "When a person died, leaving sons past majority and under majority, the older sons cannot be required to receive only what is allocated for the younger sons' living expenses. Nor may younger sons be required to receive only what is allocated for the older sons' food expenses. Instead, the estate should be divided equally.<br>If the older brothers married after their father's death using the funds of the estate, the younger brothers may marry using the funds of the estate, and then divide it. If the older brothers married during their father's lifetime, we do not heed the requests of the younger brothers who say: \"Let us marry using the funds of the estate, as you married.\" Instead, whatever the father gave the older brothers is considered as a present.",
+            "The following laws apply when a father married off one of his sons and made a feast for him, paying for the expenses himself. If a wedding gift was sent to this son during the father's lifetime, should the wedding gift have to be repaid after the father's death, it should be repaid by the estate as a whole. If, however, the brother paid for the expenses of the wedding feast from his own resources, the brother who received the gift must repay it from his portion alone.",
+            "When the father sent a wedding gift to a friend in the name of one of his sons, when that wedding gift is repaid to that son, it is his alone. If, however, the father sent the wedding gift in the name of his sons without making any specification, when it is repaid, it should be repaid to the estate as a whole.<br>The person to whom the wedding gift was sent is not required to return it unless all the brothers rejoice together with him, for they are all members of the wedding party and the gift was sent in all of their names. Therefore, if he rejoiced with only several of them, he need return only the portion appropriate for those with whom he rejoiced. The money he repays is shared by the estate as a whole.",
+            "When the oldest of the brothers dresses and garbs himself in fine raiment, he may purchase these garments from the funds of the estate if this brings his brothers benefit, i.e., because of his fine clothing, his words are heeded by other people."
+        ],
+        [
+            "When two brothers divided an estate and then a third brother came from overseas, or when three brothers divided an estate and then a creditor came and expropriated the portion of one of them, the division is nullified. They should return and divide the remainder equally. This applies even if originally one brother took land and the other cash.",
+            "When, before his death, a person commanded that so-and-so be given a palm tree or a field from his property, but the brothers divided the estate without giving that person anything, their division is negated. What should they do? The entity concerning which the deceased commanded should be given to that person, and then they should divide the estate anew.",
+            "When brothers divide an estate, we evaluate the clothes they are wearing. We do not evaluate the clothes that their sons and daughters are wearing that they purchased with the funds of the estate. Similarly, the clothes that their wives are wearing are considered as if they have already been acquired by them.<br>When does the above apply? With regard to weekday garments. With regard to Sabbath and festival garments, we evaluate what the women and children are wearing.",
+            "The following law applies when a person died leaving some orphans who are past majority, and others who are below majority. If they desired to divide their father's estate so that the older brothers could receive their portion, the court appoints a guardian for the minors and chooses a good portion for them. Once they come of age, they may not protest the division, because it was made by the court. If, however, the court erred in its evaluation of the estate's worth and reduced their portion by a sixth, they may issue a protest. In that instance, a new division is made after they come of age.",
+            "When a person dies, leaving some orphans who are past majority and others who are below majority, he must appoint a guardian before his death, who will care for the portion of the minors until they come of age.\" If the father does not appoint such a guardian, the court is obligated to appoint a guardian for them until they come of age. For the court acts as the parents of the orphans.",
+            "If the dying person ordered: \"Give the minor's portion of my estate to him. Let him do whatever he wants with it,\" he has the license to deal with his own estate in this manner.\"<br>Similarly, if the dying person appointed a minor, a woman or a servant as the guardian for the minors, he has the license to deal with his own estate in this manner. A court, by contrast, should not appoint a woman, a servant, a minor or an unlearned person who is suspect to violate the Torah's prohibitions' as a guardian.<br>Instead, they should seek out a faithful and courageous person who knows how to advance the claims of the orphans and bring arguments on their behalf, one who is capable with regard to worldly matters to protect their property and secure a profit for them. Such a person is appointed a guardian over the minors whether or not he is related to them. If he is a relative, however, he should not take control of the landed property.",
+            "When the court appointed a guardian and afterwards heard that he was eating, drinking and making other expenses beyond what he could be expected to, they should suspect that he is using the resources of the orphans. They should remove him from his position and appoint someone else.<br>If, however, the guardian was appointed by the orphan's father, he should not be removed in such a situation; it is possible that he found an ownerless article. If, however, witnesses come and testify that he is ruining the orphans' estate, he is removed from his position.The <i>Geonim</i> agreed that he should be required to take an oath in such a situation, for he is causing the orphans a loss.<br>Similarly, when a guardian was appointed by the orphans' father who had a praiseworthy reputation, was known to be upright and to pursue the mitzvot, and he became a glutton and a drunkard and began following paths that arouse suspicion, or became reckless with regard to vows and the shade of theft, the court is required to remove him from his position and require him to take an oath. Afterwards, they appoint an appropriate guardian. These matters are dependent on the perception of the local judge. For each and every court must act as the parents of the orphans.",
+            "When a minor attains majority, even if he eats and drinks excessively, ruins his estate and follows an undesirable path, the court does not withhold his property from him, nor does it appoint a guardian, unless his father or the person whose property he inherited ordered that the property not be given to him unless he conducts himself uprightly and successfully, or that it not be given to him until later.<br>A person who is mentally or emotionally unstable or a deaf-mute are considered as minors, and a guardian should be appointed for them."
+        ],
+        [
+            "Money belonging to orphans that was left to them by their father does not require a guardian. What, instead, is done with it?<br>We search for a person who owns property that can be expropriated by a creditor and that is of high quality. This person should be trustworthy, one who heeds the laws of the Torah, and who was never placed under a ban of ostracism. He is given the money in the presence of the court to invest in a manner that will most likely lead to a profit and will not likely lead to loss. Thus, the orphans will derive benefit from the investment of the money.<br>Similarly, if such a person does not have landed property, he should give bars of gold that do not have any identifying marks as security. The court takes the security and gives him the money to invest in a manner that will most likely lead to a profit and will not likely lead to loss.<br>Why does he not give golden utensils or golden jewelry as security? For perhaps these articles belong to another person. We fear that in the event of the investor's death, that other person will claim these articles by identifying them with signs. They will then be given to him if the judge knows that the investor was unlikely to possess such articles.<br>How much should be given to the orphans as profit? As the judges determine, a third of the profits, half of them, or even a fourth of them; if the judges ascertain that this is in the best interests of the orphans, such an arrangement is followed.<br>If the court cannot find a person to give the money to invest in a manner that will not likely lead to loss and will most likely lead to a profit, they should use a small amount of the money to provide the orphans with their livelihood until they use the money to purchase land that they entrust to a guardian whom they appoint.",
+            "Movable property inherited by orphans should be evaluated and sold in the presence of a court. If the marketplace is close to their city of residence, we have the articles brought to the marketplace. They are sold and the proceeds added to the financial resources of the orphans.\"",
+            "The following principle applies when a person possesses beer belonging to orphans and he is beset by a quandary: If he leaves it in its place until it is sold it might sour, and if he brings it to the marketplace it might become lost because of factors beyond his control. Our Sages ruled that he should do as he would do with his own beer. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When the court appoints a guardian, he is given all the property of the minor: the landed property and the movable property that was not sold. He sells and purchases whatever he determines is necessary; he builds and he destroys; he rents, plants, sows and does whatever he thinks is in the best interests of the orphans. He should provide them with food and drink and provide them with their expenses according to their financial capacity and their social standing. He should not be overly generous with them, nor should he be overly parsimonious.",
+            "When the orphans come of age, the guardian should give them the property of the person whose estate they inherited. He does not have to give them an account of what he purchased and what he sold. Instead, he tells them: \"This is what remains,\" and takes an oath holding a sacred article that he did not steal anything from them.<br>When does this apply? When the guardian was appointed by the court. When, however, the guardian was appointed by the orphans' father or other relatives, he is not required to take an oath because of an indefinite claim.<br>A guardian may dress and garb himself in a distinguished manner using the fund belonging to the orphans, so that he will be esteemed and his words will be heeded, provided that the orphans will benefit from the fact that he is esteemed and his words are heeded.",
+            "A guardian may sell animals, servants, maidservants, fields and vineyards belonging to the estate to provide sustenance for the orphans. He may not sell these assets and hoard the money. Nor may he sell fields to purchase servants, nor sell servants to purchase fields, for perhaps he will not be successful. He may, however, sell fields to purchase oxen to work other fields, for oxen are the fundamental element of the fields one possesses.",
+            "The guardian is not permitted to sell a field located far from the city and purchase a field close to the city, nor may he sell a poor field and purchase a good field, for perhaps his purchases will not be successful.<br>Similarly, a guardian may not enter into a lawsuit to argue on behalf of the orphans with regard to a claim registered against them, with the intent of benefiting them. The rationale is that he may not be successful, and the claim against them will be substantiated.",
+            "The guardians are not permitted to grant Canaanite servants their freedom. They may not even take money from the servant so that he will be released. Instead, they sell the servants to others and take the money from them with the intent that they grant them their freedom. It is those purchasers who release the servants.",
+            "The guardians should separate <i>terumah</i> and the tithes from the crops of the orphans so that they can provide them with food. . For we may not feed the orphans forbidden substances. They may not, however, tithe or separate <i>terumah</i> so that the produce will be ready for use. Instead, they should sell it as <i>tevel.</i> Those who desire to make it ready for use will do so.",
+            "The guardians must make a <i>lulav,</i> a <i>sukkah, tzitzit,</i> a <i>shofar,</i> a Torah scroll, <i>tefillin, mezuzot</i> and a <i>megillah</i> on behalf of the orphans. The general principle is: All mitzvot that have a fixed measure - whether of Scriptural or Rabbinic origin - should be made available for them, although they are obligated in these mitzvot only as part of their education. We do not, however, levy charitable assessments against their property, even for the sake of the redemption of captives. The rationale is that such mitzvot have no limit to them.",
+            "When a person loses his intellectual faculties or becomes a deaf-mute, the court levies charitable assessments against his property if he has the means.",
+            "Although a guardian does not have to make an accounting, as mentioned above, he must keep a personal account, being extremely precise, so as not to incur the wrath of the Father of these orphans, He who rides upon the heavens, as Psalms 68:5-6 states: \"Make a path for He who rides upon the heavens... the Father of orphans.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A husband whose wife dies, and afterwards her father dies, or her brothers, or one of her heirs, the husband does not inherit them. Instead, the inheritance goes to her living heirs, and if there are none the inheritance returns to her father's family. For the husband does not inherit assets that come to him after her death, only those who already came before she died. "
+        ],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A day-old child reduces from the firstborn share, though this is not the case by a fetus.  [Likewise,] a son born after the death of his father does not cause a reduction of the firstborn share."
+        ],
+        [
+            "The firstborn does not take a double share from property destined to come after the death of his father; rather, just property that is [already] held by his father that [already] came into his domain, as it says (in Deuteronomy 21 17) \"in all that is found to him\".  For example, if one of those from whom his father would inherit dies after his father's death, the firstborn and regular son inherit that one's estate as one [i.e. on equal footing].  Likewise, if his father was due repayment of a loan [he had made to a borrower] or if he owned a ship at sea [at the time of his death], they inherit [these not yet present assets on equal footing, i.e. with no special double portion for the firstborn]."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "If someone voluntarily departed [from his place of residence] and left his property and it is unknown where he went or what happened to him, [the court] does not give his estate over to a relative [of his who stands to inherit it]. If, however, [the relative] takes possession [of the estate on his own, the court] does not remove [the relative from the estate]. The court is not required to tend to [such an abandoned estate] nor to appoint [for it] a guardian, neither for real estate nor for movables, for he voluntarily departed and left his property.  How should this [abandoned] property be treated legally? The movables remain with the one in whose possession they are till [the owner] comes and claims them or until he dies and the heirs claim [them]."
+        ],
+        [
+            "When the [court designates] a relative [to attend] to the properties of the captive or fleer [about whom it is suspected that they are deceased], or to the properties of the one who departed voluntarily, about whom it was heard that he is deceased, [the court] does not [appoint] a minor [to attend the properties] lest he cause a loss to the properties.  [The courts also] do not [appoint] a relative [to attend in a sharecropping arragnement] to the property of a minor, lest [the relative] will [take advantage of the minor's inexperience and falsely] claim, \"This [property] is my share that belongs to me through my own inheritance.\" Even a relative of a relative is not [given the property to attend, because of this concern].  What is an example [of this law]?  [If] there were two brothers, one an adult and one a minor, and the minor was taken captive or fled, [the court] does not [appoint] the adult  [brother as a sharecropper] of [the minor's] field, since the minor [brother] cannot protest [effectively if] the [adult] brother takes possession [of the field] and after [some] years claims, \"This is my portion that I received in my own inheritance and it is in my possession because of [my own] inheritance.\"  Even a nephew of this minor who was taken captive is not given the property [in a share-cropping arrangement], lest he say that, \"I inherited this portion because of my [own] father.\""
+        ],
+        [
+            "The brothers that did not yet divide their inheritance from their father, but rather they are all using what their father left them together, they are considered like partners for every matter [related to the inherited estate].  Likewise other heirs [to an estate] are considered partners with regard to the estate of the one they inherit.  And whenever any of them engaged in [profitable] transactions using the money [of the estate], the profit goes to the middle [i.e. is shared]."
+        ],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "If someone has in his possession [investment] beer that belongs to orphans [and there is a risk that] if he leaves it [in place] until it is sold, it may sour, but if he brings it to the market [there's a risk that] an accident may occur to it en route - he should treat it as he would treat his own [investment beer]. Likewise for all similar cases."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/English/merged.json

@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Inheritances",
+    "text": [
+        [
+            "This is the order of inheritance: When a person dies, his children inherit his estate. They receive priority over everyone else, and the sons receive priority over the daughters.",
+            "In every situation, a female does not inherit together with a male.<br>If a person does not have children, his father inherits his estate. A mother does not inherit her son's estate. This has been conveyed by the Oral Tradition.",
+            "With regard to every concept of precedence for an inheritance, a person's blood descendants receive precedence. Therefore, when a person - either a man or a woman - dies and he leaves a son, he inherits everything. If the son is no longer alive, we look to see if the son left descendants. If there are descendants of the son, whether male or female - even the daughter of the daughter of the son's daughter, and this chain can be continued endlessly -that descendant inherits everything.<br>If the son does not have descendants, we return to the deceased's daughter. If there are descendants of the daughter, whether male or female - and this chain can be continued endlessly - that descendant inherits everything.<br>If the son does not have descendants, the estate returns to the deceased's father. If the father is no longer alive, -we look to see if the father left descendants - i.e., the brothers of the deceased. If there is a brother of the deceased or the descendant of a brother, he inherits everything. If there are no brothers, we return and look to see if the deceased had a sister. If there is a sister or the descendant of a sister, that person inherits everything.<br>If there are no descendants of the deceased's brothers or sisters, since there are no descendants of the deceased's father, the estate returns to the deceased's paternal grandfather. If the paternal grandfather is no longer alive, we look to see if the paternal grandfather left descendants - i.e., the uncles or aunts of the deceased. The males receive precedence over the females, and even the descendants of the males receive precedence over the females, as is the law with regard to the descendants of the deceased himself.<br>If there are no uncles or none of their descendants, the estate returns to the deceased's paternal great-grandfather. Following this pattern, the chain of inheritance continues to extend until Reuven the son of Jacob. Thus the order of inheritance is as follows: A son takes precedence over a daughter. Similarly, all of the son's descendants take precedence over the daughter. The daughter takes precedence over her paternal grandfather, and similarly, all her descendants take precedence over her paternal grandfather.<br>The deceased's father takes precedence over the deceased's brothers, because they are the father's descendants. The deceased's brothers take precedence over his sisters. Similarly, all their descendants take precedence over the sister.<br>The deceased's sister takes precedence over her paternal grandfather, and similarly, all her descendants take precedence over her paternal grandfather.<br>The deceased's paternal grandfather takes precedence over the deceased's uncles. The uncles take precedence over the aunts. Indeed, all the uncles' descendants take precedence over the aunts. The aunts take precedence over the deceased's paternal great-grandfather. Indeed, all the aunts' descendants take precedence over the deceased's paternal great-grandfather. This pattern should be continued until the beginning of all generations. Thus, there is no Jew who does not have heirs.",
+            "When a person dies and leaves a daughter and the daughter of a son - or even the daughter of the son's daughter and this chain can continue for several generations - the son's daughter takes precedence. She inherits everything; the deceased's daughter does not receive anything.<br>Similar laws applies when a person is survived by his brother's daughter and his sister, by his uncle's daughter and his aunt, or in all other analogous situations.",
+            "A woman is, however, given full rights in the following situation. A person had two sons who died in his lifetime. One of the sons left three sons and the other left a daughter. Afterwards, the elder man died. The three grandsons inherit half of the inheritance and the granddaughter inherits the other half. For each inherits their father's portion. Similar laws apply with regard to the division of an estate among the children of the deceased's brothers, the children of his uncles, or the children of other relatives extending back until the beginning of all generations.",
+            "With regard to the concept of inheritance, the family of a person's mother is not considered family. Inheritance is relevant only with regard to one's father's family. Therefore, maternal brothers do not inherit each other's estates, while paternal brothers do. This applies to brothers who share only a father or who share both a father and a mother.",
+            "All relatives who were conceived through forbidden relations have equal inheritance rights to those who are conceived through permitted relations.<br>What is implied? When a person has a son or a brother who is a <i>mamzer,</i> he is treated like any of the other sons or any of the other brothers when it comes to the concept of inheritance. A person's son who is born by a maid-servant or a gentile woman is not considered his son at all, and has no right of inheritance whatsoever.",
+            "A woman does not inherit her husband's estate at all.<br>A husband inherits all his wife's property, according to the words of our Sages. He takes precedence over all others with regard to inheriting her estate. This applies even if she is forbidden to him - e.g., a widow who was married to a High Priest, or a divorcee or a woman who had performed <i>chalitzah</i> who was married to an ordinary priest. Similarly, this applies even if the woman was below majority. Even though a husband is a deaf-mute, he inherits his wife's estate.",
+            "We have already explained in <i>Hilchot Ishut</i> that a husband does not inherit his wife's estate until she enters his domain, and that a man who is mentally aware does not inherit the estate of a woman whom he married as a deaf mute. This applies even if she later becomes fully mentally aware.<br>There we also explained that a husband inherits the property that enters his wife's domain and which she took possession of during her lifetime. This applies to the property she brought to his household as a dowry, and property that she did not bring to his household. When a husband attempted to divorce his wife, although there is a question about the validity of the divorce, her husband does not inherit her estate after her death.",
+            "When a man marries a young girl who does not need the right of<br>to nullify a marriage, he does not inherit her estate, because there is no marriage. Similarly, when a man who was mentally or emotionally unstable married a mentally aware woman, or a mentally aware man married a woman who was mentally or emotionally unstable, the husband does not inherit his wife's estate, for our Sages did not ordain marriage for such individuals.",
+            "When a man's wife died, and afterwards her father, her brother, or any of the other individuals whose estate she may inherit dies, her husband does not inherit their estate. Instead, the estate should be inherited by her descendants, if she has descendants. If not, the right of inheritance should return to the family of her father's home. The rationale is that the husband does not inherit property that is fit to become hers afterwards, only property that she already inherited before she died.",
+            "Similarly, a husband does not inherit his wife's estate while he is in the grave as is the ordinary pattern of inheritance for members of his father's family.<br>What is implied? A man died, and afterwards his wife died. We do not say: Since the husband receives precedence over all others with regard to the inheritance, the husband's heirs should receive precedence over the woman's other heirs. Instead, the woman's heirs from her father's family inherit her estate if she dies after her husband.",
+            "Similarly, a son does not inherit his mother's estate while he is in the grave, so that the estate will be inherited by his paternal brothers.<br>What is implied? A person died, and afterwards his mother died. We do not say that if the son were alive, he would take precedence in the inheritance of her estate, and hence, the heirs of the son take precedence over the heirs of this woman. According to the latter conception, the son's paternal brothers would inherit the estate of his mother after her death. This view is not accepted. Instead, if the son has children, they should inherit his mother's estate. If he does not have children, the estate should return to her father's family.<br>If, however, the mother died first and then the son died, even if he was a newborn baby who was born prematurely, since he survived his mother and then died, he inherits his mother's estate and then transfers the rights to that estate to the family of his father."
+        ],
+        [
+            "A firstborn receives a double portion of his father's estate, as Deuteronomy 21:17 states: \"To give him twice the portion.\"<br>What is implied? If a father left five sons, one the firstborn, the firstborn receives a third of the estate and each of the other four receives a sixth. If he left nine sons, the firstborn receives a fifth and each of the other eight receive a tenth. We follow this pattern in dividing the estate in all instances.",
+            "When a firstborn is born after his father's death, he does not receive a double portion. This is derived from <i>ibid.:</i> 16-17: \"On the day when he transfers his inheritance to his sons... he shall recognize the firstborn, the son of the hated one.\" If his forehead emerged during the lifetime of his father, even though his entire head did not emerge until after his father's death, he receives a double portion.",
+            "When a firstborn was born with his genitals covered by flesh and afterwards, an operation was performed and it was discovered that he was male, he does not receive a double portion. Conversely, when an ordinary son was born with a similar condition and after the operation was performed, it was discovered that he was male, he does not reduce the firstborn's share. These concepts are derived from <i>ibid.:15</i> \"And she will bear him sons.\" Implied is that the sons must be sons from the moment of birth.",
+            "What is meant by saying that such a son does not reduce the firstborn's share? A person had a firstborn, two ordinary sons, and this son whose genitals were covered by flesh and afterwards were revealed through an operation. The firstborn receives one fourth of the estate as his extra share as the firstborn, as if there were only two other sons. The remaining three fourths of the estate are divided equally among the two ordinary sons, the son who underwent the operation, and the firstborn.",
+            "A child who lived for only one day reduces the portion of the firstborn, but a fetus does not. Similarly, a son born after his father's death, does not reduce the portion of the firstborn.",
+            "When there is a question if a son is a firstborn or an ordinary son - e.g., the firstborn became mixed together with another - he does not receive a double portion.<br>What is done? If at first, the babies were distinct and then they became mixed together,\" they may compose a document granting power of attorney to each other, and on that basis take the portion of the firstborn with their brothers. If the identity of the firstborn was never known - e.g., the two wives gave birth in one hiding place, - they should not compose a document granting power of attorney to each other, for there is no extra portion for the firstborn.",
+            "The following laws apply when a person had two sons - a firstborn and an ordinary son - and they both died in his lifetime, after fathering children. The firstborn left a daughter and the ordinary son left a son. The son of the ordinary son inherits one third of the estate of his grandfather - i.e., his father's portion. And the daughter of the firstborn inherits two thirds of that estate, her father's portion.<br>The same laws apply with regard to the sons of the deceased's brothers, or the sons of his uncles, or any other set of heirs. If the father of any of the heirs was a firstborn, the person who inherits his share of the estate also receives the firstborn's share.",
+            "A firstborn does not receive a double portion of his mother's estate. What is implied? When a firstborn and an ordinary son inherit their mother's estate, they divide it equally. This applies with regard to a son who was the firstborn with regard to the laws of inheritance, and to one who \"open his mother's womb.\"",
+            "The firstborn with regard to the laws of inheritance is the first child born to the father, as <i>ibid.:17</i> states: \"Because he is the first manifestation of his strength.\" We do not pay attention to the child's status vis-a-vis his mother. o Even if she gave birth to several sons previously, since this was the first son born to the father, he receives a double portion of the inheritance.",
+            "A son who is born after stillborn babies, even if the stillborn baby was alive when its head emerged from the womb, is considered the firstborn with regard to the laws of inheritance. Similarly, when a fetus was born after a full-term pregnancy, but was not alive when its head emerged, the son who follows is considered the firstborn with regard to the laws of inheritance.<br>The term \"the first of his strength,\" Deuteronomy 21:17, used with regard to the firstborn implies that no child before him emerged alive into the world. Hence, when a fetus was alive after its head emerged after a full-term pregnancy, a son born afterwards in not a firstborn even the first baby died immediately thereafter.",
+            "Neither a son born by Cesarean section, nor the son born after him, is considered \"the firstborn.\" The first son was never \"born,\" and <i>ibid.</i>: 15 states \"and she bore sons to him.\" And the second son is not given this privilege, for he was preceded by another.",
+            "When a person had sons as a gentile and then converted, he does not have a firstborn with regard to the rights of inheritance. If, however, a Jewish man fathered sons from a maid-servant or from a gentile woman, since they are not considered his sons, a son he fathers afterwards from a Jewish woman is considered his firstborn with regard to the laws of inheritance, and he receives a double portion of his father's estate.",
+            "Even if the firstborn is a <i>mamzer,</i> he receives a double portion. This is reflected by Deuteronomy 21:16: \"But rather he will recognize the firstborn, the son of the hated one.\" This refers to a woman whose marriage is \"hated.\" Needless to say, this applies if the firstborn is the son of a divorcee or a woman who performed <i>chalitzah.</i>",
+            "There are three individuals whose word is accepted with regard to the designation of a firstborn: the midwife, the mother and the father.<br>The midwife's word is accepted only at the moment of birth. For example, a woman gave birth to twins; if the midwife said: \"This one emerged first,\" her word is accepted.<br>His mother's word is accepted for the first seven days after birth, when she says: \"This one is the firstborn.\"<br>His father's word is always accepted. Even if the father said that a person who was not known to be his son was his firstborn son, his word is accepted. Similarly, his word is accepted if he says that the person whom we consider to be his firstborn is not his firstborn.",
+            "When a father loses his ability to speak, we check the soundness of his intellect in the same way as is done with regard to a bill of divorce. If through his motions he indicates - or he writes - that this is his firstborn son, that son receives a double portion.",
+            "If witnesses testify that they heard a father make certain statements that clearly indicate that a child is his firstborn son, the son receives a double portion even though the father did not explicitly say: \"This is my firstborn son.\"",
+            "If the father was heard saying: \"This son of mine is a firstborn,\" the son does not necessarily receive a double portion of the estate because of this testimony. Perhaps the son was the mother's firstborn, and this was his father's intent. For the son to receive a double portion, the father must call him: \"My son, my firstborn.\""
+        ],
+        [
+            "A firstborn does not receive a double portion of property that will later accrue to his father's estate, only of that property that was in his father's possession and had already entered his domain at the time of his death. This is derived from Deuteronomy 21:17 which states: \"of everything that he possesses.\"<br>What is implied? If one of the people whose estate the father would inherit dies after he did, the firstborn and an ordinary son receive equal shares. Similarly, if the father was owed a debt or he owned a ship at sea, all sons share the inheritance equally.",
+            "If the father left his sons a cow that was rented out, hired out, or that was pasturing in open territory and it gave birth, the firstborn receives a double share of it and its offspring.",
+            "If one of the colleagues of a person's father slaughtered an animal and then the father died, the son is entitled to a double portion of the presents from that animal.",
+            "A firstborn does not receive a double portion of an increase to the value of the estate that accrued after his father's death. Instead, he should have the value of that increase assessed, and he should give the financial equivalent of the difference to the ordinary sons.<br>The above applies provided the property undergoes a change, e.g., budding grain became ears, or budding dates became dates. If, however, the value of the land improved as a matter of course, without undergoing a change - e.g., a small tree grew taller and thicker, or sediment was washed up onto land, the firstborn receives a double portion of the increase in value. If the property increased in value because of investment, he does not receive a double portion.",
+            "A firstborn does not receive a double share of a debt owed to his father. This applies even though the debt was supported by a promissory note and land was expropriated to pay the debt.<br>If the father was owed a debt by the firstborn, there is an unresolved doubt concerning the matter. It might be said that he should receive a double portion, because the money was in his possession. It could, however, be argued that he should not receive the extra amount, since he is inheriting it because of his father, and it did not enter his father's possession before his death. Therefore, he should take half of the firstborn's portion from it.",
+            "When a firstborn sells his extra share of the inheritance before the estate is divided, the sale is binding. For the firstborn's extra share is distinct, even before the estate is divided. Therefore, if initially, the firstborn divides a portion of the estate, either landed property or movable property, and accepts the same portion as an ordinary son, he is considered to have waived his right to an extra portion with regard to the entire estate. He receives only an ordinary son's share of the remainder.<br>When does the above apply? When he did not protest. If, however, he protested against his brothers and said in the presence of two witnesses: \"Although I am dividing these grapes equally with my brothers, I have not waived my right to the firstborn's share,\" his protest is significant and he is not considered to have waived his right to the other property.<br>Even if he protested with regard to the division of grapes while they were still attached to the earth, and yet agreed to divide them equally after the harvest, he is not considered to have waived his right to the other property. If, however, the grapes were pressed, and he divided the wine equally with them and did not issue a protest when the wine was made, he is considered to have waived his right to the other property. To what can the matter be compared? To a person who issued a protest when grapes were divided but then divided olives equally, in which instance he is considered to have waived his rights to an extra portion of the entire estate.",
+            "The brother who performs the rite of <i>yibbum,</i> marrying his brother's childless widow, inherits all of the property in his estate at the time of his brother's death. With regard to any property that is fit to enter the deceased's estate afterwards, he receives the same share as the others. This concept is derived from the fact that the verse refers to him as a \"firstborn,\" as Deuteronomy 25:6 states: \"And the firstborn that she will bear will take the place of the brother who died, and thus his name will not be wiped out among Israel.\"<br>Just as the brother who performs the rite of <i>yibbum</i> does not acquire property that is fit to be acquired by the estate, in contrast to property that is within the estate; so, too, he does not acquire the increase in the estate's value.<br>To what does the latter phrase refer? To the increase in his deceased brother's share in his father's estate, which increased in value in the time between his father's death and the division of that estate among his brothers. Even if the property increased in value after he married his brother's widow, but before it was divided, he receives the same share of the increase as the other brothers. This applies despite the fact that he receives two shares of this property, his own share and the share of his brother whose widow he married. For the father died while they were all alive.",
+            "We already explained in <i>Hilchot Shechenim</i> that the firstborn is given his two portions of a field together. This does not apply with regard to a person who marries his brother's childless widow. He receives his portion and his brother's portion by lot. If it happens that he is allotted portions in two different places, these are the portions he receives.",
+            "The following laws apply when a childless widow who was waiting to be married by her deceased husband's brother dies. They apply even when one of the brothers designated her for marriage. Her family from her father's household inherit her <i>nichsei m'log</i> and half of her <i>nichsei tzon barzel,</i> and her husband's heirs inherit the money due her by virtue of her <i>ketubah</i> and the other half of her <i>nichsei tzon barzel.</i><br>Since they inherit the money due her by virtue of her <i>ketubah,</i> her husband's heirs are obligated to bury her, as we have explained in the appropriate place."
+        ],
+        [
+            "When a person says: \"This is my son,\" \"This is my brother,\" \"This is my uncle,\" or identifies a person as any of his other heirs, his word is accepted and that person inherits his estate. This applies even when he makes this acknowledgment concerning people who are not recognized to be his relatives. And it applies whether he made such a statement when he was healthy or when he is on his deathbed. Even if he lost his power of speech and identified a person as his heir in writing, his word is accepted, provided we test his powers of understanding as we test a man with regard to divorce.",
+            "When one person is recognized to be another person's brother or cousin, and the latter says: \"He is not my brother,\" or \"He is not my cousin,\" his word is not accepted. His word is accepted, however, with regard to a person who is recognized to be his son. If he says he is not his son, he does not inherit his estate.<br>It appears to me that even if the son already fathered children - although at that point, the father's word is no longer acceptable with regard to the determination of his lineage, and we do not consider him a <i>mamzer</i> because of his father's statement - his father's word is, nevertheless, accepted with regard to the concept of inheritance. He should not inherit his father's estate.",
+            "When a person states: \"This is my son,\" and afterwards, says: \"He is my servant,\" his latter statement is not accepted.<br>If he states: \"He is my servant,\" and afterwards, says: \"He is my son,\" his latter statement is accepted. This applies even though the \"son\" serves him like a servant. We interpret his statement that he is his servant to mean that he relies on him like a servant. Nevertheless, if people would call this individual \"A slave worth 100 zuz\" or the like - i.e., expressions that are appropriate only for servants - the deceased's retraction is not accepted.",
+            "If a person had to pass through customs and identified an individual as his son, but afterwards identified him as a servant, his later statement is accepted. We assume that he identified him as his son only to avoid paying customs duty. If, however, in customs, he identified a person as his servant, and afterwards identified him as his son, his word is not accepted.",
+            "A person should not call a servant Papa Joe or a maidservant Mama Sarah lest this lead to an undesirable outcome and a blemish be placed on his lineage. Therefore, if there were servants or maidservants who were very distinguished personages, their reputations are well known, and everyone in the community recognizes them and the children and servants of their master - e.g., the servants of the <i>nasi</i> <i>-</i> it is permitted for the children of that household to refer to the servants in the above manner.",
+            "The following rules apply when a person had a maidservant and fathered a son with her, and he would treat the son as one treats a son or said: \"He is my son and his mother was freed.\" If the person involved is a Torah scholar or an honorable person whose conduct has been scrutinized and he is found to be precise in the observance of the details of the mitzvot, the \"son\" may share in the inheritance of his estate. Nevertheless, this \"son\" may not marry a Jewish woman until he brings proof that his mother was freed before she gave birth. The rationale for this stringency is that it has been established for us that the woman is a maidservant. If the person is one of the ordinary people - and needless to say, if he is one of those who act loosely in this manner - the \"son\" is presumed to be a servant with regard to all matters. His paternal brothers may sell him. If his father does not have any children other than him, the father's wife must undergo the rite of <i>yibbum.</i><br>This is the law as it appears to me, for it follows the fundamental principles of the received tradition. There are, however, authorities who do not make a distinction between honorable people and people at large, except with regard to the ruling that his brothers may not sell him. ' And there are others who rule that this \"son\" may even inherit his father's estate, so that a distinction is not made with regard to Jews. It is not appropriate to rely on this ruling.",
+            "All the heirs may inherit on the basis of the prevailing presumption that they are the deceased relatives. What is implied? When witnesses testify that the prevailing presumption is that a person is an individual's son or his brother, the former may inherit the latter's estate on the basis of this testimony, even though the witnesses do not testify concerning the person's lineage, nor do they possess indubitable knowledge concerning his lineage.",
+            "A person's statements regarding his relatives affect his share of an inheritance, but not that of his brothers. To illustrate by example: Jacob died and left two sons: Reuven and Shimon. The prevailing presumption was that he did not have any sons other than these two.<br>Reuven took Levi from among people at large and said: \"He is also our brother.\" Shimon replied: \"I don't know.\" Shimon is granted half the estate. Reuven is given a third, for he acknowledged that they are three brothers, and Levi is given a sixth.<br>If Levi dies, that sixth is returned to Reuven. If other property had been acquired by Levi, it should be divided between Reuven and Shimon, for Reuven acknowledges Shimon's claim to a portion of the estate, because Levi is their brother.<br>Different rules apply if the sixth that Levi was given increased in value on its own accord and then Levi died. If the increase were crops that were almost ready to be reaped - e.g., grapes that are ready to be harvested - they are considered to be property acquired from others and should be divided among the two brothers. If they are not ready to be reaped, they belong to Reuven alone.<br>If Shimon said explicitly: \"Levi is not my brother,\" and Levi received part of Reuven's share, as explained above, and then died, Shimon should not inherit any part of his estate. Instead, Reuven should inherit both the sixth from his share and any other property that Levi left. These principles apply with regard to any other heirs when a portion of them acknowledge the existence of other heirs that the remaining portion do not acknowledge."
+        ],
+        [
+            "The following principles apply with regard to questions concerning the right of inheritance: Whenever there are two prospective heirs, one who is definitely an heir and one whose right to inherit is a matter of question, the person whose right is in doubt does not receive anything. If there are two claimants whose rights are a matter of question, perhaps this one is an heir or perhaps the other is an heir, they divide the estate equally.<br>Accordingly, if a person died and left a son and a <i>tumtuni</i> or an <i>androgynous?</i> the son inherits the entire estate. For the status of the <i>tumtum</i> or the <i>androgynous</i> is a matter of question. If he left daughters and a <i>tumtum</i> or an <i>androgynous,</i> they share equally in the inheritance. The <i>tumtum</i> or <i>androgynous</i> is considered as one of the daughters.",
+            "In <i>Hilchot Ishut,</i> we explained the laws pertaining to the portions of an estate given to daughters from the sons' share to provide for the daughters' sustenance? and for their livelihood. There' we explained that the sustenance of the daughters is one of the provisions of the <i>ketubah.</i><br>When the estate is ample,\" the daughters receive only their sustenance. The sons inherit everything, and they should give dowries to the daughters of a tenth of the estate each so that men will desire to marry them as husbands. When the estate is limited, the sons do not receive anything. Instead, everything is set aside for the daughters' sustenance.<br>Accordingly, the following rules apply when a person died and left sons, daughters and a <i>tumtum</i> or an <i>androgynous.</i> If the estate is ample, the sons inherit the estate and compel the <i>tumtum</i> to be treated as one of the daughters. He is given only his sustenance as they are. If the estate is limited, the daughters compel the <i>tumtum</i> to be treated as one of the sons. They tell him: \"You are a male and hence you are not entitled to receive your sustenance as we are.\"",
+            "The following rules apply when a woman did not wait three months after parting from her husband, but instead, married within that time and gave birth to a son. We do not know if the son was born after nine months and is her first husband's child or was born after seven months and was her second husband's son.<br>This son does not inherit the estate of either father, because his claim is doubtful. If this son dies, both of them inherit his estate, sharing it equally, because both of their claims are doubtful. Maybe this one is his father? Or maybe the other one?",
+            "The following laws apply when a childless widow did not wait three months after her first husband's death, married her husband's brother and bore a son. We do not know if the son was born after nine months and is her first husband's child, or was born after seven months and was her second husband's son.<br>With regard to the inheritance of the estate of the woman's first husband, the son whose parentage is doubtful says: \"Perhaps I am the son of the deceased, in which instance I would inherit my father's entire estate. You would not be fit to marry my mother, for she would not be required to perform the rite of <i>yibbumP</i><br>The brother who married her says: \"Perhaps you are my son and thus your mother was required to perform the rite of <i>yibbwn.</i> You have no right to my brother's estate.\"<br>Since not only the status of the \"son,\" but also that of the brother who married the widow is doubtful, they share the estate equally. The same laws apply when this \"son\" whose status is doubtful and the other sons of the brother who married the widow come to divide the estate of the brother whose widow was married. They divide the estate equally. The \"son\" whose status is doubtful receives half, and the other sons of the brother who married the widow receive half.<br>If the brother who married the widow died after dividing the estate of his deceased brother with the son whose status is doubtful, the sons of that brother who are fit to inherit his estate are granted it. The son whose status is doubtful may feel entitled to claim: \"If I am your brother, give me a share in this estate. And if I am not your brother, return to me the half of my father's estate that your father took.\" This claim is not accepted. Instead, the son whose status is doubtful is not given any share in the estate of the brother who married the widow; he does not expropriate property from them.",
+            "The following rules apply when the son whose status is doubtful and the brother who married the widow come to divide the estate of the father of the family. The brother who married the widow is definitely an heir. In this instance as well, there is a question concerning the rights of the son whose status is doubtful. If he is the son of the deceased brother, he receives half; if he is the son of the brother who married the widow, he does not receive anything. Therefore, the estate should be given to the brother and the son whose status is doubtful should be overlooked.<br>The following principles apply with regard to the inheritance of the grandfather's estate if the brother who married the widow left two sons whose lineage is definite and died. The son whose status is doubtful claims: \"I am the son of the deceased brother. Hence, I should receive half and you two should receive half.\"<br>The two sons say: \"You are our brother and the son of the brother who married the widow. Hence, you deserve only one third of the estate of our grandfather.\" ?<br>The two sons receive the half that the son whose status is doubtful acknowledges as belonging to them. The third that they acknowledge as belonging to him is given to him, and the remaining sixth is divided equally: he receives half of it and they receive half of it. ?<br>If the son whose status is doubtful dies, the brother who married the widow may claim: \"Perhaps he is my son and I have the right to inherit his estate.\" His father may say: \"Perhaps he is the son of my deceased son and I have the right to inherit his estate.\" In such a situation, they should divide the estate equally.<br>(If the son who married the widow died, the son whose status is doubtful may claim: \"He is my father and I have the right to inherit his estate.\" His father may say: \"Perhaps you are the son of my other son and this is your father's brother. Thus, I have the right to inherit his estate.\" In such a situation, they should divide the estate equally.)",
+            "The following rules apply when a house fell on a person and his wife and they both died. It is not known if the woman died first, in which instance the heirs of her husband inherit her entire estate, or the husband died first, and the woman's heirs inherit her estate.<br>How is the issue resolved? We consider the <i>nichsei m'log</i> to be in the possession of the woman's heirs. The money due her by virtue of her <i>ketubah -</i> both the essential obligation and the additional amount - are considered to be in the possession of her husband's heirs. Her <i>nichsei tzon barzel</i> are divided, half are given to the woman's heirs and half to the husband's heirs.<br>If a house fell on a person and his mother, the estate of the mother may be retained by her heirs from her father's household, for they are definitely heirs. The status of the heirs of the son, by contrast, is doubtful. For if the son died first, his paternal brothers do not have a share in the inheritance of his mother, as we have explained.",
+            "The following rules apply if a house fell on a person and his daughter's son. If the father died first, his daughter's son would inherit his estate, and thus the estate would be given to the son's heirs. If his daughter's son died first, the son does not inherit his mother's estate after his death as we have explained. Thus, the estate would be given to the father's heirs. Since we do not know who died first, the father's heirs should divide his estate with the heirs of his daughter's son.<br>Similar rules apply if the father was taken captive and died while in captivity, and his daughter's son died in his city, or conversely, the son was taken captive and died while in captivity and his mother's father died in his city. Since we do not know who died first, the father's heirs should divide his estate with the heirs of his daughter's son.",
+            "The following rules apply if a house fell on a person and his father or on other person whose estates he would acquire, and the son was responsible for the money due his wife by virtue of her <i>ketubah</i> and other debts. The father's heirs claim that the son died first without leaving an estate. Hence, the debts will remain unpaid. The creditors maintain that the father died first, and thus the son acquired the inheritance. Hence, they have a source from which they can collect the debts owed them. The estate is considered to be in the possession of the heirs. The son's wife or the creditors must prove that the father died first, or they must depart without receiving anything.",
+            "The same laws apply to people who die in a landslide, were drowned at sea, fell into a fire, or died on the same day in different countries. For in all these and other analogous situations, we do not know who died first."
+        ],
+        [
+            "Although all that is involved is money, a person may not give property as an inheritance to a person who is not fit to inherit, nor may he exclude a rightful heir from inheriting. This is derived from the verse in the passage concerning inheritance, Numbers 27:11: \"And it shall be for the children of Israel as a statute of judgment.\"<br>This verse implies that this statute will never change, and no stipulation can be made with regard to it. Whether a person made statements while he was healthy or on his deathbed, whether orally or in writing, they are of no consequence.",
+            "Therefore, if a person states: \"So-and-so is my firstborn son, he should not receive a double portion,\" or \"My son so-and-so should not inherit my estate together with his brothers,\" his statements are of no consequence. Similarly, if he says: \"Let so-and-so inherit my estate\" when the dying man has a daughter, or \"Let my daughter inherit my estate\" when he has a son, his statements are of no consequence. Similar laws apply in all analogous situations.<br>If, however, he had many heirs - e.g., many sons, brothers, or many daughters - and he says while on his deathbed: \"Of all my brothers, only my brother so-and-so should inherit my estate,\" or \"Of all my daughters, only my daughter so-and-so should inherit my estate,\" his words are binding. This applies whether he made these statements orally or in writing.<br>If, however, he states: \"My son so-and-so should be my sole heir,\" different rules apply]. If he made this statement orally, his words are binding. If, however, he had a document composed stating that his entire estate should be given to one son, he is considered merely to have appointed him as a guardian, as explained.",
+            "If a person states: \"So-and-so my son should inherit half my estate and my other sons should inherit the other half,\" his words are binding. If, however, he states: \"My firstborn should inherit as an ordinary son,\" or \"My firstborn should not receive a double portion among his brothers,\" his words are of no consequence. This is derived from Deuteronomy 21:16-17: \"He cannot give the firstborn rights to the son of the beloved instead of the firstborn, the son of the hated. Instead, he shall recognize the firstborn, the son of the hated.\"i4",
+            "If the person desiring to bequeath his estate was healthy, he may not increase or decrease either the portion of the firstborn or that of any other heirs.",
+            "When does the above apply? When the person making the bequest uses the expression \"inherit.\" If, however, he gives a present, his statements are binding.<br>Accordingly, when a person apportions his estate verbally to his sons on his deathbed, his statements are binding even though he gave a greater portion to one, reduced the portion of another and equated the portion of the firstborn with that of his other sons. If, however, he used wording that speaks of \"inheritance,\" his statements are of no consequence.",
+            "If, when apportioning his estate, a person wrote that he is giving his estate as a present, whether at the beginning, the middle, or the end, his statement is binding even though he also spoke of an inheritance.<br>What is implied? The person said: \"Have this-and-this field given to so-and-so, my son, and let him inherit it,\" \"Let him inherit this-and-this field, have it given to him and let him inherit it,\" or \"Let him inherit it and have it given to him.\" Since he mentioned a present, even though he spoke of an inheritance at the beginning and/or at the end of his statements, his words are binding.<br>Similarly, if he was apportioning three fields to three different heirs, and he said: \"May so-and-so inherit this-and-this field. This-and-this field should be given to so-and-so, and so-and-so should inherit this-and-this field,\" the intended recipients acquire the gifts even though wording indicating an inheritance was used with regard to one individual, and wording indicating a present was used with regard to another.<br>This applies provided that the person making the bequest did not make a significant pause between his statements. If, however, he paused, he must mention giving a present with regard to all three individuals.",
+            "What is implied? If the wording mentioning a present was in the middle, he should say: \"So-and-so, so-and-so, and so-and-so, should inherit this-and-this field, this-and-this field, and this-and-this field that I gave them as a present, and they should inherit it.\"<br>If the wording mentioning a present was in the beginning, he should say: \"May this-and-this field, this-and-this field, and this-and-this field be given to so-and-so, so-and-so, and so-and-so, and they should inherit it.\"<br>If the wording mentioning a present was at the end, he should say: \"May so-and-so, so-and-so, and so-and-so, inherit this-and-this field, this-and-this field, and this-and-this field that I gave to them as a present.\"",
+            "Although a husband's right to inherit his wife's estate is a Rabbinic decree, our Sages reinforced their words and gave them the strength of Scriptural Law. Hence, a stipulation in which the husband waives his right to her inheritance is not effective unless he made this stipulation while the woman was consecrated, as we have explained in <i>Hilchot Ishut.</i>",
+            "According to Scriptural Law, a gentile inherits his father's estate. With regard to other inheritances, we allow them to follow their own customs.",
+            "A convert does not inherit the estate of his father, a gentile. Nevertheless, our Sages ordained that he be able to inherit the estate as he was entitled previously, lest he return to rebellion against God.<br>It appears to me that a stipulation can be made with regard to this inheritance, for a gentile is not obligated to accept our Sages' ordinances.<br>A gentile does not inherit the estate of his father, a convert, nor does one convert inherit another convert's estate, neither according to Scriptural Law nor according to Rabbinic Law.",
+            "Our Sages did not derive satisfaction from a person who gives his property to others, taking it away from his heirs. This applies even when the heirs do not conduct themselves properly toward him. Nevertheless, the recipients acquire everything that was given to them.<br>It is an attribute of piety for a pious person not to act as a witness with regard to a will in which property is being taken from an heir. This applies even when the property is being taken from a son who does not conduct himself properly, and being given to a brother who is wise and who conducts himself properly.",
+            "Although a Jew converts out of the faith, he retains the right to inherit the estates of his Jewish relatives as before. If, however, the court sees fit to make him forfeit his money and penalize him by preventing him from receiving the inheritance so as not to strengthen his hand, they have that power. If he has children \" among the Jewish people, the inheritance due their father, the apostate, should be given to them. This is the custom that is always followed in the West.",
+            "Our Sages commanded that a person should not differentiate between his children in his lifetime, even with regard to a small matter, lest this spawn competition and envy as happened with Joseph and his brothers."
+        ],
+        [
+            "Heirs are not given their inheritance until they bring clear proof that the person whose estate they are inheriting did in fact die. Even if they heard that he died, or gentiles mentioned that he died in the course of conversation, despite the fact that this is sufficient for license to be given for the person's wife to remarry and to receive the money due her by virtue of her <i>ketubah,</i> the heirs do not receive their inheritance on this basis.",
+            "When a woman comes and states: \"My husband died,\" although her testimony is accepted and she is given license to remarry and to receive the money due her by virtue of her <i>ketubah,</i> the heirs do not receive their inheritance on this basis.<br>If she testifies: \"My husband died,\" and is married by his brother, the brother receives the deceased's estate on the basis of her testimony. This is derived from Deuteronomy 25:6: \"He will assume the name of his deceased brother,\" and he has assumed his position.",
+            "When a person drowned in a body of water that has no end, and witnesses testify that he drowned in their presence and all traces of him were lost, his heirs may inherit his estate on the basis of their testimony, despite the fact that, at the outset, his wife is not permitted to remarry in this situation.<br>Similarly, if witnesses come and testify that they saw a person fall into a lions' or tigers' den, they saw him crucified with birds eating from his body, he was pierced in battle and died, or he was killed, but his face was not recognizable, but there were definitive signs on his body and they were identified - with regard to these and similar situations, if all traces of the person were lost afterwards, the heirs may assume possession of the inheritance because of such testimony, although the person's wife is not given license to marry.<br>I maintain that our Sages were stringent concerning these matters only because of the severity of the prohibition involving <i>karet</i> involved. With regard to financial matters, by contrast, if witnesses testify with regard to matters that we can presume will lead to death, saying that they saw these matters, all traces of the person are lost, and afterwards it is heard that he died, we allow the heirs to assume possession of the estate on this basis. This is the standard practice followed on an everyday basis in all courts of law. We have not heard about anyone who rules differently regarding this matter.",
+            "When a report was heard that a person who had been captive died, and the heirs assumed possession of his estate and divided it among themselves, we do not expropriate it from their possession. A similar law applies when a report is heard about the death of a person who fled because of danger to his life.\"<br>If, however, a report was heard that a person who voluntarily left his city died, and the heirs assumed possession of his estate and divided it among themselves, we do expropriate it from their possession unless they bring proof that this person died.",
+            "The court is obligated to take responsibility for the property belonging to a person who was taken captive or one who fled because of mortal danger.<br>What do they do? They entrust all the movable property to a person deemed trustworthy by the court for safekeeping. They give possession of the landed property to relatives who are fit to inherit it, so that they would work the land and care for the property until they know whether the person died or he comes.<br>When the person who was taken captive or who fled comes, we evaluate the increase in value brought about by the relatives who were granted trusteeship and the benefit they received according to the norms applying to sharecroppers in that region.<br>Why does the court not appoint a guardian at all times, both for movable property and for landed property, until the owners come or until it is definitely known that they died? Because the court is not obligated to appoint guardians for adults who are intellectually mature.",
+            "When a person was taken captive or fled because of danger and left standing grain to reap, or grapes, dates or olives to harvest, the court takes possession of their property and appoints a guardian who will reap or harvest this produce and sell it. The money is then entrusted to the court for safekeeping together with the remainder of the movable property. Afterwards, the relative is given possession of the property as stated in the previous halachah. This procedure is followed because if the relative were given the land at the outset, he might harvest this produce - for it is already as if it had been reaped - and consume it.<br>This concept also applies with regard to courtyards, inns and stores that are fit to be rented out, do not need work, for here is no difficulty in tending to them, and they are usually not given out in a sharecropping agreement. We do not place them in the possession of an heir, for he would collect the rent and consume it.<br>What is done instead? The court appoints a collector and has the rent placed in the court until the heir brings proof that the owner died or until the owner comes and takes his property.",
+            "A relative is never given possession of property other than fields, gardens, vineyards and the like. In these properties, he is considered as a sharecropper. This measure is instituted so that the properties will not be ruined and be left fallow and desolate.",
+            "The following laws apply when a person left his dwelling place voluntarily, abandoning his property, and we do not where he went or what happened to him. We do not give his property to a relative. If, however, a relative takes possession of it, we do not remove him from it. The court does not have the responsibility to tend to such a person's property and appoint a guardian, neither for the landed property nor for the movable property. The rationale is that he voluntarily departed and abandoned his property.<br>What are the laws governing this person's property? The movable property should remain in the possession of the person in whose domain it is found until this person comes and claims it or until he dies and it is claimed by heirs.",
+            "With regard to landed property in which he left someone dwelling, we do not collect rent from him. If there is a field or a vineyard left to a sharecropper, it should remain as he left it until he comes. If he left a field or a vineyard fallow, it should be left fallow. The rationale is that he willingly caused the loss of his property, and when a person willingly forfeits his property, we are not required to return it.",
+            "If we hear a report that the person who had left voluntarily died, the court collects all the movable property belonging to him and entrusts it to a person whom they consider faithful. They give the fields and vineyards to a relative to care for as a sharecropper, until the heirs bring clear proof that the owner died or until the owner comes."
+        ],
+        [
+            "When the fields of a person who was taken captive, or who fled, or who left voluntarily but was reported to have died are given to a relative in a share-cropping arrangement, we do not entrust them to a minor, lest he ruin the property.<br>Conversely, we do not give a minor's property to a relative in a share-cropping arrangement. This is a safeguard, lest that person claim that the property belongs to him, that it is his portion that he received through inheritance. The minor's property is not even given to a relative of a relative.<br>What is implied? There were two brothers, one older and one younger, and the younger was taken captive or fled, we do not give the younger brother's field to the older brother. For the younger brother will not be able to protest. Perhaps the older brother will take possession of the property and after many years, he will claim: \"This is my portion that I received through inheritance; I took possession as an inheritance.\"<br>Even the son of the brother of the minor who was taken captive is not given the property in a share-cropping agreement, lest he claim: \"I inherited this portion because of my father.\"",
+            "No relative is ever given possession of the property of a minor, not even a person whose family connection stems from one's maternal brother, who is not fit to inherit. This is an extra safeguard.<br>Even if there is a document recording the division of the estate, whether homes or courtyards, the property should not be given to the relative. Even if the relative states: \"Write a document stating that I received the field as part of a sharecropping agreement,\" he should not be given the field. Perhaps the documents will be lost, and after a long period the person will claim that he received it as an inheritance, or that he received it as an inheritance from a relative who received it as an inheritance.<br>An incident once occurred concerning an old woman who had three daughters. The old woman and one daughter were taken captive. A second daughter died and left a son below the age of majority. The Sages said: We do not give the property to the remaining daughter in a sharecropping agreement, for perhaps the elderly woman died and thus one third of the estate would belong to the minor, and we do not give a relative property belonging to a minor. Similarly, we do not give the property to the minor. For perhaps the old woman is still alive, and the property of a person taken captive should not be given to a minor.<br>\"What should be done instead? Since a guardian must be appointed for the half designated for the minor, we appoint a guardian for the old woman's entire estate.\"<br>Afterwards, it was reported that the older woman died. Our Sages said: \"The remaining daughter should receive the third that is her portion of the inheritance. The minor should receive the third that is his portion of the older woman's estate. And a guardian should be appointed for the third that belongs to the daughter in captivity, because of the portion of it that the minor might receive. For if the daughter in captivity also dies, the minor would receive one half of her third.\" Similar principles apply in all analogous situations."
+        ],
+        [
+            "When brothers have not yet divided the inheritance they received from their father, but instead all use the estate together, they are considered partners with regard to all matters. Similarly, all the other heirs are considered partners with regard to the estate of the person they inherited. Whenever any of them does business with the resources of this estate, the profits are split equally.",
+            "When there were heirs above majority and others below majority, and those above majority improved the estate, the increment is split equally. If they said: \"See the estate that our father left us. We will work it and benefit from the increase,\" the persons who brought about the increase are entitled to it. This applies provided the increase comes about because of the expenses undertaken by those persons. If the value of the estate increased on its own accord, that increase is shared equally.",
+            "Similar laws apply if the wife of the deceased was also his relative and had a right to inherit the estate together with her sisters or her cousins. If she increased the value of the estate, the increase is shared equally. If she said: \"See the estate that my husband left me. I will work it and benefit from the increase,\" should she increase the value of the estate through investments she made, the increase belongs to her.",
+            "The following rules apply when a person inherits his father's estate, improves its value by planting trees and building structures, and afterwards he discovers that he has brothers in another country. If they are minors, the increase in value is divided equally. If they are above majority, since he did not know that he had brothers, he is given a portion as if he was a sharecropper.\"<br>Similarly, if a brother took possession of property belonging to a minor and improved it, he is not given a portion as if he were a sharecropper. Instead, the increase of the entire estate is divided equally, because he did not have permission to make use of the property.",
+            "The following rule applies when one of the brothers took money from the inheritance and engaged in commerce with it. If he is a great Torah scholar who ordinarily does not abandon his Torah study for one moment, the profits are given to him. For he would not abandon his Torah studies to engage in commerce for the sake of his brothers.",
+            "The following laws apply when a king appoints one of the brothers who share in the father's estate as a tax collector, an accountant who supervises the influx and efflux of the king's monies, or to another one of the positions in the king's service. If the son was appointed for his father's sake - i.e., his father was renowned for this skill, and the king said: \"Let us appoint his son in his stead in order to act graciously to the orphans,\" the portion that the son who receives the appointment receives and any wages he earns in this task should be shared among all the brothers. This ruling applies even if that son is very wise and fit to be appointed on his own merit. If the king appointed him on his own merit, his wages are his alone.",
+            "The following laws apply when one of the brothers was carrying out transactions on behalf of the household and purchased servants as his own individual property, or lent money to others and had the promissory note written to him alone. If he says: \"The money that I lent or with which I purchased the servants is my own. It came to me as an inheritance from my maternal grandfather, I found an ownerless object, or a present was given to me,\" he is required to verify the authenticity of his statements.<br>Similar laws apply when a married woman was carrying out transactions on behalf of the household and deeds of purchase of servants and promissory notes were composed in her own name. If she says: \"The money belonged to me. I received it as an inheritance from my father's family,\" she is required to verify the authenticity of her statements. Similar laws apply when a widow was carrying out transactions with funds belonging to orphans, and deeds of purchase and promissory notes were circulated in her personal name. If she claimed them as her own, saying: \"It came to me as an inheritance, I found an ownerless object, or a present was given to me,\" she is required to verify the authenticity of her statements.<br>If she said: \"I took them from the resources of my dowry,\" her word is accepted. If, however, she does not have a dowry, or in the situation described in the previous clauses, she did not bring proof of her statement, everything is assumed to be owned by the heirs.",
+            "When does the above apply? When the brothers or the widow do not eat separately. When, however, they eat separately, we suspect that they saved from their food allowance. Hence, the other brothers must prove that the money was taken from the estate. Similarly, if the brother who was managing the funds died, the other brothers are required to bring proof that the money was taken from the estate, even though they did not eat separately.",
+            "The following laws apply when one of the brothers is in possession of a promissory note owed to his father. He is obligated to bring proof that his father gave him the note, signing and transferring a document attesting to the fact that the note was given as a gift, or that, at the time of his death, the father commanded that it be given to that brother. If the brother in possession does not bring proof of this nature, the note must be shared equally as part of the estate.",
+            "When does the above apply? With regard to brothers, because the prevailing assumption is that they take from each other. When, however, a promissory note is in the possession of another person who claims that the creditor gave it to him or that he purchased it from him, he may collect the debt. He is not required to bring proof of his claim.",
+            "If one of the brothers took 200 <i>zuz</i> from his share of the estate to study Torah or to study a profession, the other brothers may tell him: \"If you do not live together with us, we will not give you a food allocation beyond what it would cost were you living with us.\" For the food expenses incurred by an individual living alone are much higher than they would be were he to live with others.",
+            "When a person died, leaving sons past majority and under majority, the older sons cannot be required to receive only what is allocated for the younger sons' living expenses. Nor may younger sons be required to receive only what is allocated for the older sons' food expenses. Instead, the estate should be divided equally.<br>If the older brothers married after their father's death using the funds of the estate, the younger brothers may marry using the funds of the estate, and then divide it. If the older brothers married during their father's lifetime, we do not heed the requests of the younger brothers who say: \"Let us marry using the funds of the estate, as you married.\" Instead, whatever the father gave the older brothers is considered as a present.",
+            "The following laws apply when a father married off one of his sons and made a feast for him, paying for the expenses himself. If a wedding gift was sent to this son during the father's lifetime, should the wedding gift have to be repaid after the father's death, it should be repaid by the estate as a whole. If, however, the brother paid for the expenses of the wedding feast from his own resources, the brother who received the gift must repay it from his portion alone.",
+            "When the father sent a wedding gift to a friend in the name of one of his sons, when that wedding gift is repaid to that son, it is his alone. If, however, the father sent the wedding gift in the name of his sons without making any specification, when it is repaid, it should be repaid to the estate as a whole.<br>The person to whom the wedding gift was sent is not required to return it unless all the brothers rejoice together with him, for they are all members of the wedding party and the gift was sent in all of their names. Therefore, if he rejoiced with only several of them, he need return only the portion appropriate for those with whom he rejoiced. The money he repays is shared by the estate as a whole.",
+            "When the oldest of the brothers dresses and garbs himself in fine raiment, he may purchase these garments from the funds of the estate if this brings his brothers benefit, i.e., because of his fine clothing, his words are heeded by other people."
+        ],
+        [
+            "When two brothers divided an estate and then a third brother came from overseas, or when three brothers divided an estate and then a creditor came and expropriated the portion of one of them, the division is nullified. They should return and divide the remainder equally. This applies even if originally one brother took land and the other cash.",
+            "When, before his death, a person commanded that so-and-so be given a palm tree or a field from his property, but the brothers divided the estate without giving that person anything, their division is negated. What should they do? The entity concerning which the deceased commanded should be given to that person, and then they should divide the estate anew.",
+            "When brothers divide an estate, we evaluate the clothes they are wearing. We do not evaluate the clothes that their sons and daughters are wearing that they purchased with the funds of the estate. Similarly, the clothes that their wives are wearing are considered as if they have already been acquired by them.<br>When does the above apply? With regard to weekday garments. With regard to Sabbath and festival garments, we evaluate what the women and children are wearing.",
+            "The following law applies when a person died leaving some orphans who are past majority, and others who are below majority. If they desired to divide their father's estate so that the older brothers could receive their portion, the court appoints a guardian for the minors and chooses a good portion for them. Once they come of age, they may not protest the division, because it was made by the court. If, however, the court erred in its evaluation of the estate's worth and reduced their portion by a sixth, they may issue a protest. In that instance, a new division is made after they come of age.",
+            "When a person dies, leaving some orphans who are past majority and others who are below majority, he must appoint a guardian before his death, who will care for the portion of the minors until they come of age.\" If the father does not appoint such a guardian, the court is obligated to appoint a guardian for them until they come of age. For the court acts as the parents of the orphans.",
+            "If the dying person ordered: \"Give the minor's portion of my estate to him. Let him do whatever he wants with it,\" he has the license to deal with his own estate in this manner.\"<br>Similarly, if the dying person appointed a minor, a woman or a servant as the guardian for the minors, he has the license to deal with his own estate in this manner. A court, by contrast, should not appoint a woman, a servant, a minor or an unlearned person who is suspect to violate the Torah's prohibitions' as a guardian.<br>Instead, they should seek out a faithful and courageous person who knows how to advance the claims of the orphans and bring arguments on their behalf, one who is capable with regard to worldly matters to protect their property and secure a profit for them. Such a person is appointed a guardian over the minors whether or not he is related to them. If he is a relative, however, he should not take control of the landed property.",
+            "When the court appointed a guardian and afterwards heard that he was eating, drinking and making other expenses beyond what he could be expected to, they should suspect that he is using the resources of the orphans. They should remove him from his position and appoint someone else.<br>If, however, the guardian was appointed by the orphan's father, he should not be removed in such a situation; it is possible that he found an ownerless article. If, however, witnesses come and testify that he is ruining the orphans' estate, he is removed from his position.The <i>Geonim</i> agreed that he should be required to take an oath in such a situation, for he is causing the orphans a loss.<br>Similarly, when a guardian was appointed by the orphans' father who had a praiseworthy reputation, was known to be upright and to pursue the mitzvot, and he became a glutton and a drunkard and began following paths that arouse suspicion, or became reckless with regard to vows and the shade of theft, the court is required to remove him from his position and require him to take an oath. Afterwards, they appoint an appropriate guardian. These matters are dependent on the perception of the local judge. For each and every court must act as the parents of the orphans.",
+            "When a minor attains majority, even if he eats and drinks excessively, ruins his estate and follows an undesirable path, the court does not withhold his property from him, nor does it appoint a guardian, unless his father or the person whose property he inherited ordered that the property not be given to him unless he conducts himself uprightly and successfully, or that it not be given to him until later.<br>A person who is mentally or emotionally unstable or a deaf-mute are considered as minors, and a guardian should be appointed for them."
+        ],
+        [
+            "Money belonging to orphans that was left to them by their father does not require a guardian. What, instead, is done with it?<br>We search for a person who owns property that can be expropriated by a creditor and that is of high quality. This person should be trustworthy, one who heeds the laws of the Torah, and who was never placed under a ban of ostracism. He is given the money in the presence of the court to invest in a manner that will most likely lead to a profit and will not likely lead to loss. Thus, the orphans will derive benefit from the investment of the money.<br>Similarly, if such a person does not have landed property, he should give bars of gold that do not have any identifying marks as security. The court takes the security and gives him the money to invest in a manner that will most likely lead to a profit and will not likely lead to loss.<br>Why does he not give golden utensils or golden jewelry as security? For perhaps these articles belong to another person. We fear that in the event of the investor's death, that other person will claim these articles by identifying them with signs. They will then be given to him if the judge knows that the investor was unlikely to possess such articles.<br>How much should be given to the orphans as profit? As the judges determine, a third of the profits, half of them, or even a fourth of them; if the judges ascertain that this is in the best interests of the orphans, such an arrangement is followed.<br>If the court cannot find a person to give the money to invest in a manner that will not likely lead to loss and will most likely lead to a profit, they should use a small amount of the money to provide the orphans with their livelihood until they use the money to purchase land that they entrust to a guardian whom they appoint.",
+            "Movable property inherited by orphans should be evaluated and sold in the presence of a court. If the marketplace is close to their city of residence, we have the articles brought to the marketplace. They are sold and the proceeds added to the financial resources of the orphans.\"",
+            "The following principle applies when a person possesses beer belonging to orphans and he is beset by a quandary: If he leaves it in its place until it is sold it might sour, and if he brings it to the marketplace it might become lost because of factors beyond his control. Our Sages ruled that he should do as he would do with his own beer. Similar laws apply in all analogous situations.",
+            "When the court appoints a guardian, he is given all the property of the minor: the landed property and the movable property that was not sold. He sells and purchases whatever he determines is necessary; he builds and he destroys; he rents, plants, sows and does whatever he thinks is in the best interests of the orphans. He should provide them with food and drink and provide them with their expenses according to their financial capacity and their social standing. He should not be overly generous with them, nor should he be overly parsimonious.",
+            "When the orphans come of age, the guardian should give them the property of the person whose estate they inherited. He does not have to give them an account of what he purchased and what he sold. Instead, he tells them: \"This is what remains,\" and takes an oath holding a sacred article that he did not steal anything from them.<br>When does this apply? When the guardian was appointed by the court. When, however, the guardian was appointed by the orphans' father or other relatives, he is not required to take an oath because of an indefinite claim.<br>A guardian may dress and garb himself in a distinguished manner using the fund belonging to the orphans, so that he will be esteemed and his words will be heeded, provided that the orphans will benefit from the fact that he is esteemed and his words are heeded.",
+            "A guardian may sell animals, servants, maidservants, fields and vineyards belonging to the estate to provide sustenance for the orphans. He may not sell these assets and hoard the money. Nor may he sell fields to purchase servants, nor sell servants to purchase fields, for perhaps he will not be successful. He may, however, sell fields to purchase oxen to work other fields, for oxen are the fundamental element of the fields one possesses.",
+            "The guardian is not permitted to sell a field located far from the city and purchase a field close to the city, nor may he sell a poor field and purchase a good field, for perhaps his purchases will not be successful.<br>Similarly, a guardian may not enter into a lawsuit to argue on behalf of the orphans with regard to a claim registered against them, with the intent of benefiting them. The rationale is that he may not be successful, and the claim against them will be substantiated.",
+            "The guardians are not permitted to grant Canaanite servants their freedom. They may not even take money from the servant so that he will be released. Instead, they sell the servants to others and take the money from them with the intent that they grant them their freedom. It is those purchasers who release the servants.",
+            "The guardians should separate <i>terumah</i> and the tithes from the crops of the orphans so that they can provide them with food. . For we may not feed the orphans forbidden substances. They may not, however, tithe or separate <i>terumah</i> so that the produce will be ready for use. Instead, they should sell it as <i>tevel.</i> Those who desire to make it ready for use will do so.",
+            "The guardians must make a <i>lulav,</i> a <i>sukkah, tzitzit,</i> a <i>shofar,</i> a Torah scroll, <i>tefillin, mezuzot</i> and a <i>megillah</i> on behalf of the orphans. The general principle is: All mitzvot that have a fixed measure - whether of Scriptural or Rabbinic origin - should be made available for them, although they are obligated in these mitzvot only as part of their education. We do not, however, levy charitable assessments against their property, even for the sake of the redemption of captives. The rationale is that such mitzvot have no limit to them.",
+            "When a person loses his intellectual faculties or becomes a deaf-mute, the court levies charitable assessments against his property if he has the means.",
+            "Although a guardian does not have to make an accounting, as mentioned above, he must keep a personal account, being extremely precise, so as not to incur the wrath of the Father of these orphans, He who rides upon the heavens, as Psalms 68:5-6 states: \"Make a path for He who rides upon the heavens... the Father of orphans.\""
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007",
+            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001020101/NLI"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/Hebrew/Torat Emet 363.json

@@ -0,0 +1,166 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 363",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 363",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הִיא. מִי שֶׁמֵּת יִירָשׁוּהוּ בָּנָיו וְהֵם קוֹדְמִין לַכּל. וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת:  ",
+            "בְּכָל מָקוֹם אֵין לִנְקֵבָה עִם הַזָּכָר יְרֻשָּׁה. אִם אֵין לוֹ בָּנִים יִירָשֶׁנּוּ אָבִיו. וְאֵין הָאֵם יוֹרֶשֶׁת אֶת בָּנֶיהָ וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:  ",
+            "וְכָל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה אִם הִנִּיחַ בֵּן יוֹרֵשׁ הַכּל. לֹא נִמְצָא לוֹ בֵּן לְעוֹלָם מְעַיְּנִין בְּזַרְעוֹ שֶׁל בֵּן אִם נִמְצָא לִבְנוֹ זֶרַע בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת אֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם הִיא תִּירַשׁ אֶת הַכּל. לֹא נִמְצָא לוֹ זֶרַע בֶּן חוֹזְרִין אֵצֶל הַבַּת. הָיְתָה לוֹ בַּת תִּירַשׁ אֶת הַכּל לֹא נִמְצֵאת לוֹ בַּת בָּעוֹלָם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הַבַּת. אִם נִמְצָא לָהּ זֶרַע בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם הוּא יוֹרֵשׁ הַכּל. לֹא נִמְצָא לָהּ זֶרַע בַּת חוֹזֵר הַיְרֻשָּׁה לְאָבִיו. לֹא הָיָה אָבִיו קַיָּם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי הַמֵּת. נִמְצָא לוֹ אָח אוֹ זֶרַע אָח יוֹרֵשׁ אֶת הַכּל וְאִם לָאו חוֹזְרִין אֵצֶל אָחוֹת. נִמְצֵאת לוֹ אָחוֹת אוֹ זַרְעָהּ יוֹרֵשׁ הַכּל. וְאִם לֹא נִמְצֵאת לוֹ זֶרַע אַחִים וְלֹא זֶרַע אָחוֹת הוֹאִיל וְאֵין לָאָב זֶרַע תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי  הָאָב. לֹא הָיָה אֲבִי הָאָב קַיָּם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע שֶׁל אֲבִי הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי אָבִיו שֶׁל מֵת וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת וְזַרְעָן שֶׁל זְכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַדִּין בְּזַרְעוֹ שֶׁל מֵת עַצְמוֹ. לֹא נִמְצְאוּ אַחִים לְאָבִיו לֹא הֵם וְלֹא זַרְעָן תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי אֲבִי הָאָב. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת נַחֲלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת עַד רְאוּבֵן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר הַבֵּן קוֹדֵם לַבַּת וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת וְהַבַּת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. וַאֲבִי הַמֵּת קוֹדֵם לַאֲחֵי הַמֵּת מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ וְהָאָח קוֹדֵם לָאָחוֹת. וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אָח קוֹדְמִין לָאָחוֹת. וְאָחוֹת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ. וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. אֲבִי הָאָב קוֹדֵם לַאֲחֵי הָאָב שֶׁל מֵת וַאֲחֵי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אֲחֵי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו וַאֲחוֹת אָבִיו קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו שֶׁל מֵת. וְכֵן כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל אֲחוֹת אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת. לְפִיכָךְ אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין:  ",
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בַּת וּבַת הַבֵּן וַאֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת הַבֵּן עַד סוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת הִיא קוֹדֶמֶת וְתִירַשׁ הַכּל וְאֵין לַבַּת כְּלוּם. וְהוּא הַדִּין לְבַת הָאָח עִם הָאָחוֹת וּלְבַת בֶּן אֲחִי אָבִיו עִם אֲחוֹת אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:  ",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּמֵתוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים בְּחַיָּיו וְהִנִּיחַ הַבֵּן הָאֶחָד שְׁלֹשָׁה בָּנִים וְהִנִּיחַ הַבֵּן הַשֵּׁנִי בַּת אַחַת וְאַחַר כָּךְ מֵת הַזָּקֵן נִמְצְאוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי בָּנָיו יוֹרְשִׁין חֲצִי הַנַּחֲלָה וּבַת בְּנוֹ יוֹרֶשֶׁת הַחֵצִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ חֵלֶק אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין בְּנֵי הָאַחִים וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת:  ",
+            "מִשְׁפַּחַת הָאֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה וְאֵין יְרֻשָּׁה אֶלָּא לְמִשְׁפַּחַת הָאָב. לְפִיכָךְ הָאַחִים מִן הָאֵם אֵין יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה וְאַחִין מִן הָאָב יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה. וְאֶחָד אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו בִּלְבַד אוֹ אָחִיו מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ:  ",
+            "כָּל הַקְּרוֹבִין בַּעֲבֵרָה יוֹרְשִׁין כִּכְשֵׁרִים. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מַמְזֵר אוֹ אָח מַמְזֵר הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר בָּנִים וְכִשְׁאָר אַחִים לַנַּחֲלָה. אֲבָל בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן הַנָּכְרִית אֵינוֹ בֵּן לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים וְאֵינוֹ יוֹרֵשׁ כְּלָל:  ",
+            "הָאִשָּׁה אֵינָהּ יוֹרֶשֶׁת בַּעְלָהּ כְּלָל. וְהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהוּא קוֹדֵם לַכּל בִּירֻשָּׁתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו. כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל חֵרֵשׁ הוּא יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:  ",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁתִּכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁאֵין הַפִּקֵּחַ יוֹרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשֵּׂאת כְּשֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת אֲפִלּוּ נִתְפַּקְּחָה. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ אֶת נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לִירֻשָּׁתָהּ וְהֻחְזְקוּ בֵּין נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּנְדֻנְיָתָהּ בֵּין נְכָסִים שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה לוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וּמֵתָה אֵין הַבַּעַל יוֹרְשָׁהּ:  ",
+            "בַּעַל שֶׁנָּשָׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן שׁוּם אִישׁוּת. וְכֵן שׁוֹטֶה שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת אוֹ פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא שׁוֹטָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים לָהֶן נִשּׂוּאִין:  ",
+            "בַּעַל שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין אוֹתָהּ אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן. אֶלָּא יוֹרֵשׁ אוֹתָן זַרְעָהּ אִם הָיָה לָהּ זֶרַע אוֹ תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ נְכָסִים הָרְאוּיִין לָבֹא לְאַחַר מִכָּאן אֶלָּא לַנְּכָסִים שֶׁכְּבָר בָּאוּ לִירֻשָּׁה קֹדֶם שֶׁתָּמוּת:  ",
+            "וְכֵן אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהוּא בַּקֶּבֶר כִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין שֶׁל מִשְׁפַּחַת הָאָב. כֵּיצַד. בַּעַל שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְהַבַּעַל הָיָה קוֹדֵם לְכָל אָדָם בִּירֻשָּׁתָהּ כָּךְ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יִקְדְּמוּ לִשְׁאָר יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אֶלָּא יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ הֵם הַיּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ אִם מֵתָה אַחַר בַּעְלָהּ:  ",
+            "וְכֵן אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כְּדֵי לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מֵאָבִיו. כֵּיצַד. מִי שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיָה הַבֵּן קַיָּם הָיָה קוֹדֵם אַף יוֹרְשִׁין שֶׁל בֶּן קוֹדְמִין לְיוֹרְשֶׁיהָ שֶׁל אִשָּׁה זוֹ וְנִמְצְאוּ אֶחָיו מֵאָבִיו יוֹרְשִׁין אֶת אִמּוֹ שֶׁל זֶה אַחַר מוֹתוֹ שֶׁל זֶה. אֶלָּא זֶרַע בְּנָהּ הוּא שֶׁיִּירָשֶׁנָּה אִם הָיָה לוֹ זֶרַע וְאִם אֵין לוֹ זֶרַע תַּחְזֹר יְרֻשָּׁתָהּ לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. אֲבָל אִם מֵתָה הָאֵם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו הוֹאִיל וְחָיָה אַחַר אִמּוֹ שָׁעָה אַחַת וּמֵת הֲרֵי זֶה נוֹחֵל אֶת אִמּוֹ וּמַנְחִיל הַנַּחֲלָה לְיוֹרְשָׁיו מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו:  "
+        ],
+        [
+            "הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי אָבִיו שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם\". כֵּיצַד. הִנִּיחַ חֲמִשָּׁה בָּנִים וְאֶחָד מֵהֶן בְּכוֹר הַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַמָּמוֹן וְכָל אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל שְׁתוּת. הִנִּיחַ תִּשְׁעָה בָּנִים הֲרֵי (הָאֶחָד) הַבְּכוֹר נוֹטֵל חֲמִישִׁית וְכָל אֶחָד מִן הַשְּׁמוֹנָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל עֲשִׂירִית וְכֵן עַל הַחֲלוּקָה הַזֹּאת חוֹלְקִין לְעוֹלָם: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא טז)</small> \"וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו\" וְגוֹ' <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר\". וְאִם יָצָאת פַּדַּחְתּוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כָּל רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם וּפָשׁוּט שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָהּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא טו)</small> \"וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים\" עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּן מִשְּׁעַת לֵדָה: \n",
+            "כֵּיצַד אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה. הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן בְּכוֹר וּשְׁנֵי פְּשׁוּטִים וְזֶה הַטֻּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל רְבִיעַ הַמָּמוֹן בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה וּכְאִלּוּ אֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִים בִּלְבַד. וַחֲצִי וּרְבִיעַ הַנִּשְׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִין עִם הַנִּקְרָע וְעִם הַבְּכוֹר בְּשָׁוֶה: \n",
+            "קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה אֲבָל לֹא הָעֻבָּר. וּבֵן שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה: \n",
+            "בֵּן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָנוּ אִם הוּא בְּכוֹר אוֹ פָּשׁוּט כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב עִם אַחֵר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. אִם הֻכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה וְנוֹטְלִין חֵלֶק בְּכוֹרָה עִם אֲחֵיהֶם. וְאִם לֹא הֻכְּרוּ כְּגוֹן שֶׁיְּלָדוֹ בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה וְאֵין כָּאן חֵלֶק בְּכוֹרָה: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים בְּכוֹר וּפָשׁוּט וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם בְּחַיָּיו וְהִנִּיחוּ בָּנִים. הַבְּכוֹר הֵנִיחַ בַּת וְהַפָּשׁוּט הִנִּיחַ בֵּן. הֲרֵי בֶּן הַפָּשׁוּט יוֹרֵשׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן שְׁלִישׁ שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיו. וּבַת הַבְּכוֹר יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיהָ. וְכֵן הַדִּין בִּבְנֵי הָאַחִין וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב וּבְכָל הַיּוֹרְשִׁין אִם הָיָה אֲבִי אֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁים בְּכוֹר נוֹטֵל חֵלֶק בְּכוֹרָה שֶׁלּוֹ זֶה הַיּוֹרֵשׁ מֵחֲמָתוֹ: \n",
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. כֵּיצַד. בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁיָּרְשׁוּ אִמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה בֵּין שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְנַחֲלָה בֵּין שֶׁהָיָה פֶּטֶר רֶחֶם: \n",
+            "בְּכוֹר לְנַחֲלָה הוּא הַנּוֹלָד לָאָב רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ\". וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאֵם אֲפִלּוּ יָלְדָה כַּמָּה בָּנִים הוֹאִיל וְזֶה רִאשׁוֹן לְאָבִיו יוֹרֵשׁ פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "הַבָּא אַחַר נְפָלִים אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּשֶׁהוּא חַי הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה. וְכֵן בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"רֵאשִׁית אֹנוֹ\" הוּא שֶׁלֹּא נוֹלַד לוֹ קֹדֶם לָזֶה וָלָד שֶׁיָּצָא חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. לְפִיכָךְ בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁהוֹצִיא רֹב רֹאשׁוֹ חַי הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר: \n",
+            "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹרִים. הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא נוֹלַד וְנֶאֱמַר <small>(דברים כא טו)</small> \"וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים\". וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי קְדָמוֹ אַחֵר: \n",
+            "הָיוּ לוֹ בָּנִים כְּשֶׁהָיָה עַכּוּ\"ם וְנִתְגַּיֵּר אֵין לוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעַכּוּ\"ם הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרוּי בְּנוֹ הַבָּא לוֹ אַחֲרָיו מִן הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "הָיָה הַבְּכוֹר מַמְזֵר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר\" זוֹ שֶׁשְּׂנוּאָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִין עַל הַבְּכוֹר. חַיָּה וְאִמּוֹ וְאָבִיו. חַיָּה מִיָּד שֶׁאִם אָמְרָה זֶה יָצָא רִאשׁוֹן נֶאֱמֶנֶת. אִמּוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶהוּ הַבְּכוֹר. אָבִיו לְעוֹלָם אֲפִלּוּ אָמַר הָאָב עַל מִי שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּנוֹ כְּלָל הוּא בְּנִי וּבְכוֹרִי הוּא נֶאֱמָן. וְכֵן אִם אָמַר עַל הַמֻּחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּכוֹרוֹ אֵינוֹ בְּכוֹר נֶאֱמָן: \n",
+            "הָאָב שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. אִם רָמַז אוֹ כָּתַב שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "הֵעִידוּ עֵדִים שֶׁהֵן שָׁמְעוּ אָבִיו שֶׁל זֶה אוֹמֵר דְּבָרִים כָּךְ וְכָךְ שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַדְּבָרִים יוֹדֵעַ מִכְּלָלָן שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר הָאָב בְּפֵרוּשׁ זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי: \n",
+            "שָׁמְעוּ מִן הָאָב שֶׁאָמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּעֵדוּת זוֹ שֶׁמָּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הוּא וְלָזֶה נִתְכַּוֵּן הָאָב עַד שֶׁיֹּאמַר בְּנִי בְּכוֹרִי: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בִּנְכָסִים הָרְאוּיִין לָבוֹא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֶלָּא בִּנְכָסִים הַמֻּחְזָקִין לְאָבִיו שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"בְּכל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ\". כֵּיצַד. אֶחָד מִמּוֹרִישֵׁי אָבִיו שֶׁמֵּת לְאַחַר מִיתַת אָבִיו הַבְּכוֹר וְהַפָּשׁוּט יוֹרְשִׁין כְּאֶחָד. וְכֵן אִם הָיְתָה לְאָבִיו מִלְוֶה אוֹ הָיְתָה לוֹ סְפִינָה בַּיָּם יוֹרְשִׁין כְּאֶחָד: \n",
+            "הִנִּיחַ לָהֶם פָּרָה מֻשְׂכֶּרֶת אוֹ מֻחְכֶּרֶת אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹעָה בָּאֲפָר וְיָלְדָה. הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ וּבִוְלָדָהּ פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "שָׁחַט אֶחָד מִמַּכִּירֵי אָבִיו בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּמַּתָּנוֹת שֶׁל אוֹתָהּ בְּהֵמָה: \n",
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֶלָּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ הַשֶּׁבַח בְּדָמִים וְנוֹתֵן הַיֶּתֶר לַפָּשׁוּט. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ הַנְּכָסִים כְּגוֹן כַּרְמֶל שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁבֳּלִים וְכִפְנִיּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ תְּמָרִים. אֲבָל שָׁבְחוּ מֵחֲמַת עַצְמָן וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ כְּגוֹן אִילָן קָטָן שֶׁגָּדַל וְעָבָה וְאֶרֶץ שֶׁהֶעֶלְתָה שִׂרְטוֹן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח פִּי שְׁנַיִם. וְאִם מֵחֲמַת הוֹצָאָה הִשְׁבִּיחַ אֵינוֹ נוֹטֵל: \n",
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּמִלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּשְׁטָר אַף עַל גַּב שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹב אֲבִיהֶם. הָיָה לְאָב מִלְוֶה בְּיַד הַבְּכוֹר הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם הוֹאִיל וְיֶשְׁנָהּ תַּחַת יָדוֹ. אוֹ לֹא יִטּל הוֹאִיל וּמֵחֲמַת אָבִיו יִירָשֶׁנָּה וַעֲדַיִן לֹא בָּאָה לְיָדוֹ שֶׁל אָבִיו. לְפִיכָךְ יִטּל מִמֶּנָּה חֲצִי חֵלֶק בְּכוֹרָה: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁמָּכַר חֵלֶק בְּכוֹרָה קֹדֶם חֲלוּקָה מִמְכָּרוֹ קַיָּם מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַבְּכוֹר חֵלֶק בְּכוֹרָה קֹדֶם חֲלוּקָה. לְפִיכָךְ אִם חָלַק עִם אֶחָיו קוֹדֵם בְּמִקְצָת נְכָסִים בֵּין בַּקַּרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין וְנָטַל חֵלֶק כְּפָשׁוּט וִתֵּר בְּכָל הַנְּכָסִים וְאֵינוֹ נוֹטֵל בִּשְׁאֵרָן אֶלָּא כְּפָשׁוּט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא מִחָה. אֲבָל אִם מִחָה בְּאֶחָיו וְאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם עֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי חוֹלֵק עִם אֶחָי בְּשָׁוֶה לֹא מִפְּנֵי שֶׁמָּחַלְתִּי בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה הֲרֵי זֶה מְחָאָה וְלֹא וִתֵּר בִּשְׁאָר נְכָסִים. וַאֲפִלּוּ מִחָה בַּעֲנָבִים כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִים וּבְצָרוּם וְחִלְּקוּם בְּשָׁוֶה לֹא וִתֵּר בִּשְׁאָר נְכָסִים. אֲבָל אִם דְּרָכוּם וְחָלַק עִמָּהֶן בְּשָׁוֶה בְּיַיִן וְלֹא מִחָה בָּהֶן מִשֶּׁנַּעֲשָׂה יַיִן וִתֵּר בִּשְׁאָר הַנְּכָסִים. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמִּחָה בַּעֲנָבִים וְחָלַק עִמָּהֶם בְּשָׁוֶה בַּזֵיתִים שֶׁהֲרֵי וִתֵּר בַּכּל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "מִי שֶׁיִּבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו הוּא יוֹרֵשׁ כָּל נִכְסֵי אֶחָיו הַמֻּחְזָקִים. וְכָל הָרְאוּיִין לָבוֹא לְאַחַר מִכָּאן הֲרֵי הוּא בָּהֶן כְּכָל הָאַחִים שֶׁהֲרֵי בְּכוֹר קָרָא אוֹתוֹ הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כה ו)</small> \"וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל\". וּכְשֵׁם שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל מִמֶּנּוּ בְּרָאוּי כִּבְמֻחְזָק כָּךְ אֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו מִשְּׁעַת מִיתָה עַד שְׁעַת חֲלוּקָתוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי אָבִיו. וַאֲפִלּוּ הִשְׁבִּיחוּ נְכָסִים אַחַר שֶׁיִּבֵּם וְקֹדֶם שֶׁיַּחְלְקוּ הֲרֵי הוּא בַּשֶּׁבַח כְּאֶחָד מִן הָאַחִין. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל מִן הַנְּכָסִים אֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָחִיו שֶׁיִּבֵּם אִשְׁתּוֹ הוֹאִיל וּמֵת הָאָב בְּחַיֵּי כֻּלָּן: \n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁכֵנִים שֶׁהַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁלּוֹ כְּאֶחָד בְּמֵצַר אֶחָד. אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי אָבִיו נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָחִיו בְּגוֹרָל. וְאִם עָלָה גּוֹרָלוֹ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת נוֹטֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת: \n",
+            "שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה אֲפִלּוּ עָשָׂה בָּהּ אֶחָד מִן הָאַחִים מַאֲמָר מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ יוֹרְשִׁין בְּנִכְסֵי מְלוֹג וַחֲצִי נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ עִם חֲצִי נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ הוֹאִיל וְהֵן יִירְשׁוּ כְּתֻבָּתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי אוֹ זֶה אָחִי אוֹ זֶה אֲחִי אָבִי אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה בַּאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָן מֻחְזָקִין שֶׁהֵן קְרוֹבָיו הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וְיִירָשֶׁנּוּ בֵּין שֶׁאָמַר כְּשֶׁהוּא בָּרִיא בֵּין שֶׁאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע. אֲפִלּוּ נִשְׁתַּתֵּק וְכָתַב בִּכְתַב יָדוֹ שֶׁזֶּה יוֹרְשׁוֹ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין: \n",
+            "הָיִינוּ מֻחְזָקִין בָּזֶה שֶׁהוּא אָחִיו אוֹ בֶּן דּוֹדוֹ וְאָמַר אֵינוֹ אָחִי וְאֵינוֹ בֶּן דּוֹדִי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אֲבָל נֶאֱמָן הוּא עַל מִי שֶׁהֻחְזַק שֶׁהוּא בְּנוֹ לוֹמַר אֵינוֹ בְּנִי וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ לַבֵּן בָּנִים אַף עַל פ��ִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עָלָיו לוֹמַר אֵינוֹ בְּנִי לְעִנְיַן יִחוּס וְאֵין מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ מַמְזֵר עַל פִּיו. נֶאֱמָן הוּא לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ: \n",
+            "הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי וְחָזַר וְאָמַר עַבְדִּי הוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן. אָמַר עַבְדִּי וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְשַׁמְּשׁוֹ כְּעֶבֶד נֶאֱמָן שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר עַבְדִּי כְּלוֹמַר שֶׁהוּא לִי כְּעֶבֶד. וְאִם הָיוּ קוֹרִין לוֹ עֶבֶד בֶּן מֵאָה זוּז וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹמְרִין אוֹתָן בְּיִחוּד אֶלָּא לַעֲבָדִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+            "הָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית הַמֶּכֶס וְאָמַר בְּנִי הוּא זֶה וְחָזַר אַחַר כָּךְ וְאָמַר עַבְדִּי נֶאֱמָן. שֶׁלֹּא אָמַר בְּנִי אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מִן הַמֶּכֶס. אָמַר בְּבֵית הַמּוֹכֵס עַבְדִּי הוּא וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי הוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+            "הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין קוֹרִין לָהֶן אַבָּא פְּלוֹנִי וְאִמָּא פְּלוֹנִית שֶׁלֹּא יָבוֹא מִן הַדָּבָר תַּקָּלָה וְנִמְצָא זֶה הַבֵּן נִפְגָּם. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת חֲשׁוּבִין בְּיוֹתֵר וְיֵשׁ לָהֶן קוֹל וְכָל הַקָּהָל מַכִּירִין אוֹתָן וְאֶת בְּנֵי וְעַבְדֵי אֲדוֹנֵיהֶם כְּגוֹן עַבְדֵי הַנָּשִׂיא הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּר לִקְרוֹת לָהֶן אַבָּא וְאִמָּא: \n",
+            "מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן וְהָיָה נוֹהֵג בּוֹ מִנְהַג בָּנִים. אוֹ שֶׁאָמַר בְּנִי הוּא וּמְשֻׁחְרֶרֶת הִיא אִמּוֹ. אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אוֹ אָדָם כָּשֵׁר שֶׁהוּא בָּדוּק בְּדִקְדוּקֵי מִצְוֹת הֲרֵי זֶה יִירָשֶׁנּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נוֹשֵׂא בַּת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקָה שִׁפְחָה בְּפָנֵינוּ. וְאִם מִשְּׁאָר הֶדְיוֹטוֹת הוּא וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מִן הַמַּפְקִירִין עַצְמָן לְכָךְ הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת עֶבֶד לְכָל דָּבָר וְאֶחָיו מֵאָבִיו מוֹכְרִין אוֹתוֹ. וְאִם אֵין לְאָבִיו בֵּן חוּץ מִמֶּנּוּ אֵשֶׁת אָבִיו מִתְיַבֶּמֶת. וְזֶה הוּא הַדִּין שֶׁיֵּרָאֶה לִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל עִקְּרֵי הַקַּבָּלָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁלֹּא חִלֵּק בֵּין כְּשֵׁרִים לִשְׁאָר הָעָם אֶלָּא לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְכְּרוּהוּ אֶחָיו בִּלְבַד. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֲפִלּוּ לְיָרְשׁוֹ לֹא נַחְלֹק בְּיִשְׂרָאֵל וְאֵין רָאוּי לִסְמֹךְ עַל דָּבָר זֶה: \n",
+            "כָּל הַיּוֹרְשִׁין יוֹרְשִׁין בַּחֲזָקָה. כֵּיצַד. עֵדִים שֶׁהֵעִידוּ שֶׁזֶּה מֻחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אוֹ אָחִיו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֵדֵי יִחוּס וְלֹא יָדְעוּ אֲמִתַּת הַיּוּחֲסִין הֲרֵי אֵלּוּ יוֹרְשִׁין בְּעֵדוּת זוֹ: \n",
+            "יַעֲקֹב שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֹא הֻחְזַק לוֹ בֵּן אֶלָּא שְׁנֵיהֶם. תָּפַס רְאוּבֵן לֵוִי מִן הַשּׁוּק וְאָמַר גַּם זֶה אָחִינוּ הוּא וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. הֲרֵי שִׁמְעוֹן נוֹטֵל חֲצִי הַמָּמוֹן וּרְאוּבֵן שְׁלִישׁ שֶׁהֲרֵי הוֹדָה שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה אַחִין וְלֵוִי נוֹטֵל שְׁתוּת. מֵת לֵוִי יַחְזֹר הַשּ��ְתוּת לִרְאוּבֵן. נָפְלוּ לְלֵוִי נְכָסִים אֲחֵרִים יַחְלְקוּ אוֹתָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן מוֹדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֵּוִי זֶה אֲחִיהֶן. הִשְׁבִּיחַ הַשְּׁתוּת מֵאֵלָיו וְאַחַר כָּךְ מֵת לֵוִי. אִם שֶׁבַח מַגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם הוּא כְּגוֹן עֲנָבִים שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר. הֲרֵי הַשֶּׁבַח הַזֶּה כִּנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מֵאֲחֵרִים וְיַחְלְקוּ בָּהֶן. וְאִם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר הֲרֵי הֵן שֶׁל רְאוּבֵן לְבַדּוֹ. אָמַר שִׁמְעוֹן אֵין לֵוִי זֶה אָחִי וְנָטַל לֵוִי בְּחֵלֶק רְאוּבֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת לֵוִי לֹא יִירַשׁ שִׁמְעוֹן מִמֶּנּוּ כְּלוּם אֶלָּא רְאוּבֵן לְבַדּוֹ יִירַשׁ הַשְּׁתוּת עִם שְׁאָר נְכָסִים אֲחֵרִים שֶׁהִנִּיחַ לֵוִי. וְהוּא הַדִּין בְּכָל הַיּוֹרְשִׁין שֶׁיּוֹדוּ מִקְצָתָן בְּיוֹרְשִׁין אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוֹדוּ מִקְצָתָן: \n"
+        ],
+        [
+            "זֶה הַכְּלָל בְּיוֹרְשִׁין. כָּל שְׁנֵי יוֹרְשִׁין שֶׁאֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ וַדַּאי וְהַשֵּׁנִי סָפֵק אֵין לַסָּפֵק כְּלוּם. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם סָפֵק שֶׁמָּא זֶהוּ הַיּוֹרֵשׁ אוֹ שֶׁמָּא זֶה הַיּוֹרֵשׁ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס הֲרֵי הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת הַכּל שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס סָפֵק. הִנִּיחַ בָּנוֹת וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס יוֹרְשׁוֹת בְּשָׁוֶה וַהֲרֵי הוּא כְּאַחַת מִן הַבָּנוֹת: \n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת דִּין הַבָּנוֹת עִם הַבָּנִים בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן וּבְפַרְנָסָתָן וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמְּזוֹנוֹת מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה. בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין אֵין לַבָּנוֹת אֶלָּא מְזוֹנוֹתֵיהֶן וְהַבָּנִים יִירְשׁוּ הַכּל וְיִתְפַּרְנְסוּ הַבָּנוֹת בְּעִשּׂוּר נְכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּנָּשְׂאוּ בּוֹ לְבַעְלֵיהֶן. וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מוּעָטִין אֵין לַבָּנִים כְּלוּם אֶלָּא הַכּל לִמְזוֹן הַבָּנוֹת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס. בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין הַבָּנִים יוֹרְשִׁין וְדוֹחִין הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנוֹת וְנִזּוֹן כְּמוֹתָן. וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִין מוּעָטִין הַבָּנוֹת דּוֹחוֹת אֶת הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנִים וְאוֹמְרוֹת לוֹ זָכָר אַתָּה וְאֵין לְךָ עִמָּנוּ מְזוֹנוֹת: \n",
+            "מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה בֵּן וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לְרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לְאַחֲרוֹן אֵין זֶה הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאִם מֵת הַבֵּן שְׁנֵיהֶן יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ וְחוֹלְקִין בְּשָׁוֶה מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם סָפֵק שֶׁמָּא זֶה אָבִיו אוֹ זֶה אָבִיו: \n",
+            "יְבָמָה שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִתְיַבְּמָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה בֵּן וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. זֶה הַסָּפֵק אוֹמֵר שֶׁמָּא בֶּן הַמֵּת אֲנִי וְאִירַשׁ אֶת נִכְסֵי אָבִי כֻּלָּן ו��אֵין אַתָּה רָאוּי לְיַבֵּם אוֹתָהּ שֶׁאֵין אִמִּי בַּת יִבּוּם וְהַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בְּנִי אַתָּה וְאִמְּךָ רְאוּיָה לְיַבֵּם וְאֵין לְךָ בְּנִכְסֵי אָחִי כְּלוּם. הוֹאִיל וְגַם זֶה הַיָּבָם סָפֵק שֶׁמָּא יָבָם הוּא אוֹ אֵינוֹ יָבָם חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְכֵן דִּין זֶה הַסָּפֵק עִם בְּנֵי הַיָּבָם בְּנִכְסֵי הַמֵּת שֶׁנִּתְיַבְּמָה אִשְׁתּוֹ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה הַסָּפֵק נוֹטֵל מֶחֱצָה וּבְנֵי הַיָּבָם מֶחֱצָה. מֵת הַיָּבָם אַחַר שֶׁחָלַק עִם זֶה הַסָּפֵק וּבָאוּ בְּנֵי הַיָּבָם הָרְאוּיִים לִירַשׁ אֲבִיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הַסָּפֵק לוֹמַר אִם אֲחִיכֶם אֲנִי תְּנוּ לִי חֵלֶק בִּירֻשָּׁה זוֹ וְאִם אֵינִי אֲחִיכֶם הַחְזִירוּ לִי הַחֵצִי שֶׁלָּקַח אֲבִיכֶם אֵין לְזֶה הַסָּפֵק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן עִמָּהֶן כְּלוּם וְאֵין מוֹצִיא מִיָּדָן: \n",
+            "סָפֵק וְהַיָּבָם שֶׁבָּאוּ לַחְלֹק בְּנִכְסֵי הָאָב הֲרֵי הַיָּבָם יוֹרֵשׁ וַדַּאי וְזֶה הַסָּפֵק אִם הוּא בֶּן הַמֵּת יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַמָּמוֹן וּלְזֶה הַיָּבָם חֲצִי. וְאִם הוּא בֶּן הַיָּבָם אֵין לוֹ כְּלוּם. לְפִיכָךְ הַיָּבָם יוֹרֵשׁ וְיִדָּחֶה הַסָּפֵק. הִנִּיחַ הַיָּבָם שְׁנֵי בָּנִים וַדָּאִין וְאַחַר כָּךְ מֵת הַיָּבָם הֲרֵי הַסָּפֵק אוֹמֵר אֲנִי בֶּן הַמֵּת וְיֵשׁ לִי מֶחֱצָה וְלִשְׁנֵיכֶם מֶחֱצָה וְהַשְּׁנַיִם אוֹמְרִים אַתָּה אָחִינוּ וּבֶן הַיָּבָם אַתָּה וְאֵין לְךָ אֶלָּא שְׁלִישׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן הַחֵצִי שֶׁמּוֹדֶה לָהֶם בּוֹ נוֹטְלִין וְהִשְׁלִישׁ שֶׁמּוֹדִין הֵן לוֹ נוֹטֵל וְהַשְּׁתוּת הַנִּשְׁאָר חוֹלְקִים אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה הוּא נוֹטֵל חֶצְיוֹ וּשְׁנֵיהֶם חֶצְיוֹ. מֵת הַסָּפֵק הֲרֵי הַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בְּנִי הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ וַאֲבִי הַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בֶּן בְּנִי הַמֵּת הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה (מֵת הַיָּבָם הַסָּפֵק אוֹמֵר בְּנוֹ אֲנִי וְאִירָשֶׁנּוּ וַאֲבִי הַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בֶּן בְּנִי הָאַחֵר אַתָּה וְזֶה אֲחִי אָבִיךָ הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה): \n",
+            "מִי שֶׁנָּפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ וְאֵין יָדוּעַ אִם הָאִשָּׁה מֵתָה תְּחִלָּה וְנִמְצְאוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁין כָּל נְכָסֶיהָ אוֹ הַבַּעַל מֵת תְּחִלָּה וְנִמְצְאוּ יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה יוֹרְשִׁין כָּל נְכָסֶיהָ כֵּיצַד דִּינָם. מַעֲמִידִין נִכְסֵי מְלוֹג בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה וְהַכְּתֻבָּה עִקָּר וְהַתּוֹסֶפֶת בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל וְחוֹלְקִין בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה נוֹטְלִין חֶצְיָן וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חֶצְיָן. אֲבָל אִם נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ מַעֲמִידִין נִכְסֵי הָאֵם בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם שֶׁהֵם יוֹרְשִׁין וַדָּאִין אֲבָל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן סָפֵק הֵם שֶׁאִם מֵת הַבֵּן תְּחִלָּה אֵין לְאֶחָיו מֵאָבִיו בְּנִכְסֵי אִמָּן כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בֶּן בִּתּוֹ אִם הָאָב מֵת תְּחִלָּה בֶּן בִּתּוֹ יִירָשֶׁנּוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן. וְאִם בֶּן בִּתּוֹ מֵת תְּחִלָּה אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הָאָב. לְפִיכָךְ יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת. וְכֵן אִם [נִשְׁבָּה] הָאָב וּמֵת בֶּן בִּתּוֹ בַּמְּדִינָה אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה הַבֵּן וּמֵת אֲבִי אִמּוֹ בַּמְּדִינָה יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת: \n",
+            "נָפַל עָלָיו הַבַּיִת וְעַל אָבִיו אוֹ שְׁאָר מוֹרִישִׁין וְעָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹב. יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִין מֵת הַבֵּן תְּחִלָּה וְלֹא הִנִּיחַ כְּלוּם וְאָבַד הַחוֹב וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת אוֹמְרִים הָאָב מֵת תְּחִלָּה וְזָכָה הַבֵּן בִּירֻשָּׁתוֹ וְיֵשׁ לָנוּ לִגְבּוֹת מֵחֶלְקוֹ. הֲרֵי הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין וְעַל הָאִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ יֵלְכוּ לָהֶם בְּלֹא כְּלוּם: \n",
+            "דִּין אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ תַּחַת הַמַּפּלֶת. אוֹ שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם. אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לָאֵשׁ. אוֹ שֶׁמֵּתוּ בְּיוֹם אֶחָד וְזֶה בִּמְדִינָה זוֹ וְהָאַחֵר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. דִּין אֶחָד הוּא. שֶׁבְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין יוֹדְעִין מִי הוּא שֶׁמֵּת תְּחִלָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹרִישׁ לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ וְלֹא לַעֲקֹר הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מָמוֹן הוּא. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת נְחָלוֹת <small>(במדבר כז יא)</small> \"וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט\" לוֹמַר שֶׁחֻקָּה זוֹ לֹא נִשְׁתַּנָּה וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ. בֵּין שֶׁצִּוָּה וְהוּא בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מֵרַע בֵּין עַל פֶּה בֵּין בִּכְתָב אֵינוֹ מוֹעִיל: \n",
+            "לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי לֹא יִטּל פִּי שְׁנַיִם. אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו. לֹא אָמַר כְּלוּם. אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת. בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הָיוּ לוֹ יוֹרְשִׁין רַבִּים כְּגוֹן בָּנִים רַבִּים אוֹ אַחִים אוֹ בָּנוֹת וְאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע פְּלוֹנִי אָחִי יִירָשֵׁנִי מִכְּלַל אֶחַי אוֹ בִּתִּי פְּלוֹנִית תִּירָשֵׁנִי מִכְּלַל בְּנוֹתַי דְּבָרָיו קַיָּמִין בֵּין שֶׁאָמַר עַל פֶּה בֵּין שֶׁכָּתַב בִּכְתָב. אֲבָל אִם אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירָשֵׁנִי לְבַדּוֹ אִם אָמַר עַל פֶּה דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ חֲצִי נְכָסַי וּשְׁאָר בָּנַי הַחֵצִי דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם אָמַר הַבְּכוֹר יִירַשׁ כַּפָּשׁוּט אוֹ שֶׁאָמַר לֹא יִירַשׁ פִּי שְׁנַיִם עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא טז)</small> \"לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר\" <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר\": \n",
+            "וְאִם הָיָה בָּרִיא אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלֹא לִג��רֹעַ לֹא לַבְּכוֹר וְלֹא לְאֶחָד מִשְּׁאָר הַיּוֹרְשִׁין: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה. אֲבָל אִם נָתַן מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָּמִין. לְפִיכָךְ הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו לְבָנָיו כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן הַבְּכוֹר דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם: \n",
+            "כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף דְּבָרָיו קַיָּמִין. כֵּיצַד. תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי בְּנִי וְיִירָשֶׁנָּה. אוֹ שֶׁאָמַר יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁנָּה. אוֹ יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ. הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם לְשׁוֹן מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת לִשְׁלֹשָׁה יוֹרְשִׁין וְאָמַר יִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְתִנָּתֵן לִפְלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית קָנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה אֵינוֹ זֶה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּין אֲמִירָה לַאֲמִירָה כְּדֵי דִּבּוּר. אֲבָל אִם שָׁהָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה מְעֹרָב בִּשְׁלָשְׁתָּן: \n",
+            "כֵּיצַד. אִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בָּאֶמְצַע יֹאמַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה וְיִירָשׁוּם. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בַּתְּחִלָּה יֹאמַר תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיִירָשׁוּם. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בַּסּוֹף יֹאמַר יִירַשׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (וּפְלוֹנִי) שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (וּפְלוֹנִי) שֶּׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה: \n",
+            "יְרֻשַּׁת הַבַּעַל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת: \n",
+            "הָעַכּוּ\"ם יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל שְׁאָר יְרֻשּׁוֹתֵיהֶן מַנִּיחִין אוֹתוֹ לְפִי מִנְהָגָם: \n",
+            "וְהַגֵּר אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הָעַכּוּ\"ם אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם תִּקְּנוּ לוֹ שֶׁיִּירַשׁ כְּשֶׁהָיָה שֶׁמָּא יַחְזֹר לְמִרְדּוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁתְּנַאי מוֹעִיל בִּירֻשָּׁה זוֹ הוֹאִיל וְאֵין הָעַכּוּ\"ם מְחֻיָּב לַעֲמֹד בְּתַקָּנַת חֲכָמִים. וְאֵין הָעַכּוּ\"ם יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הַגֵּר וְלֹא גֵּר יוֹרֵשׁ אֶת גֵּר לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "כָּל הַנּוֹתֵן נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ הַיּוֹרְשִׁין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹהֲגִין (בּוֹ) כַּשּׁוּרָה אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְזָכוּ הָאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן. מִדַּת חֲסִידוּת הִיא שֶׁלֹּא יָעִיד אָדָם חָסִ��ד בְּצַוָּאָה שֶׁמַּעֲבִירִין בּוֹ הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ אֲפִלּוּ מִבֵּן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה לְאָחִיו חָכָם וְנוֹהֵג כַּשּׁוּרָה: \n",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר יוֹרֵשׁ אֶת קְרוֹבָיו הַיִּשְׂרְאֵלִים כְּשֶׁהָיָה. וְאִם רָאוּ בֵּית דִּין לְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ וּלְקָנְסוֹ שֶׁלֹּא יִירַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵיהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדָן. וְאִם יֵשׁ לוֹ בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל תִּנָּתֵן יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן הַמּוּמָר לָהֶן. וְכֵן הַמִּנְהָג תָּמִיד בַּמַּעֲרָב: \n",
+            "צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם בֵּין הַבָּנִים בְּחַיָּיו אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי תַּחֲרוּת וְקִנְאָה כַּאֲחֵי יוֹסֵף עִם יוֹסֵף: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַד שֶׁיָּבִיאוּ רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּת מוֹרִישָׁן. אֲבָל אִם שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּאוּ עַכּוּ\"ם מְשִׂיחִין לְפִי תֻּמָּן. אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ עַל פִּיהֶם וְנוֹטֵל כְּתֻבָּתָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶם: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁבָּאת וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת וְתִנָּשֵׂא וְתִטּל כְּתֻבָּתָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְנִתְיַבְּמָה הֲרֵי יְבָמָהּ נִכְנַס לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כה ו)</small> \"יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת\" וַהֲרֵי קָם: \n",
+            "מִי שֶׁטָּבַע בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף וּבָאוּ עֵדִים שֶׁטָּבַע בִּפְנֵיהֶם וְאָבַד זִכְרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ לְכַתְּחִלָּה הֲרֵי הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶם. וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ שֶׁנָּפַל לְגוֹב אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים אוֹ שֶׁרָאוּהוּ צָלוּב וְהָעוֹף אוֹכֵל בּוֹ. אוֹ שֶׁנִּדְקַר בַּמִּלְחָמָה וּמֵת אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג וְלֹא הִכִּירוּ פָּנָיו אֲבָל הָיוּ לוֹ סִימָנִים מֻבְהָקִין בְּגוּפוֹ וְהִכִּירוּ אוֹתָם. בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם אָבַד זִכְרוֹ אַחַר כָּךְ יוֹרְדִין לַנַּחֲלָה בְּעֵדוּת זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא הֶחְמִירוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי אִסּוּר כָּרֵת. אֲבָל לְעִנְיַן מָמוֹן אִם הֵעִידוּ הָעֵדִים בִּדְבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן לְמִיתָה וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים וְאָבַד זִכְרוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמַע שֶׁמֵּת הֲרֵי אֵלּוּ נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶן. וְכָזֶה מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין וְלֹא שָׁמַעְנוּ מִי שֶׁחָלַק בְּדָבָר זֶה: \n",
+            "שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וְשָׁמְעוּ שֶׁמֵּת וְיָרְדוּ יוֹרְשָׁיו לַנַּחֲלָה וְחָלְקוּ אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָן. וְכֵן הַבּוֹרֵחַ מֵחֲמַת סַכָּנָה. אֲבָל הַיּוֹצֵא לְדַעַת שֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת וְיָרְדוּ יוֹרְשָׁיו לִנְכָסָיו וְחִלְּקוּם מוֹצִיאִין מִיָּדָן עַד שֶׁיָּבִיאוּ רְאָיָה שֶׁמֵּת מוֹרִישָׁן: \n",
+            "שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וּבָרַח מֵחֲמַת סַכָּנַת נְפָשׁוֹת חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהִת��עַסֵּק בְּנִכְסֵיהֶן. כֵּיצַד עוֹשִׂין. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין יִהְיוּ מֻפְקָדִין בְּיַד נֶאֱמָן עַל פִּי בֵּית דִּין וּמוֹרִידִין לְתוֹךְ הַקַּרְקָעוֹת קְרוֹבִין הָרְאוּיִין לִירֻשָּׁה כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת הַקַּרְקָעוֹת וּלְהִתְעַסֵּק בָּהֶן עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁמֵּתוּ אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ. וְלִכְשֶׁיָּבוֹא הַשָּׁבוּי וְהַבּוֹרֵחַ שָׁמִין אֵלּוּ הַקְּרוֹבִים שֶׁהוּרְדוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ וּמַה שֶּׁאָכְלוּ כְּמִנְהַג כָּל הָאֲרִיסִין שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה. וְלָמָּה לֹא יַעֲמִידוּ בֵּית דִּין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם בֵּין בְּמִטַּלְטְלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַבְּעָלִים אוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁמֵּתוּ. לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לִגְדוֹלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת: \n",
+            "נִשְׁבָּה הַשָּׁבוּי וּבָרַח הַמְסֻכָּן וְהִנִּיחַ קָמָה לִקְצֹר וַעֲנָבִים לִבְצֹר תְּמָרִים לִגְדֹּר וְזֵיתִים לִמְסֹק. בֵּית דִּין יוֹרְדִים לִנְכָסָיו וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְקוֹצֵר וּבוֹצֵר וְגוֹדֵר וּמוֹסֵק וּמוֹכֵר הַפֵּרוֹת. וּמַנִּיחִין דְּמֵיהֶן עִם שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין בְּבֵית דִּין וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין הַקָּרוֹב לִנְכָסָיו. שֶׁאִם יֵרֵד תְּחִלָּה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁהֵן כִּתְלוּשִׁין וְיֹאכַל אוֹתָן. וְהוּא הַדִּין בַּחֲצֵרוֹת וּפֻנְדָּקִיּוֹת וַחֲנֻיּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְשָׂכָר וְאֵינָן צְרִיכִין עֲבוֹדָה וְלֹא טוֹרֵחַ וְאֵין אָדָם נוֹתֵן אוֹתָן בַּאֲרִיסוּת. אֵין מוֹרִידִין לָהֶם יוֹרֵשׁ שֶׁהֲרֵי גּוֹבֶה הַשָּׂכָר וְאוֹכֵל. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין. בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן גַּבַּאי וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר מֻנָּח בְּבֵית דִּין עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁמֵּת אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא וְיִטּל שֶׁלּוֹ: \n",
+            "וְאֵין מוֹרִידִין הַקָּרוֹב לְעוֹלָם אֶלָּא לְשָׂדוֹת וּלְגַנּוֹת וּכְרָמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּאָרִיס כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻפְסְדוּ וְנִמְצְאוּ בּוּרִים וּנְשַׁמִּים: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא לְדַעַת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו וְאֵין יָדוּעַ לְהֵיכָן הָלַךְ וְלֹא מָה אֵרַע לוֹ. אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו. וְאִם יָרַד אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. וְאֵין בֵּית דִּין צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ וּלְהַעֲמִיד לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לֹא לַקַּרְקַע וְלֹא לַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ יָצָא וְהִנִּיחַ נְכָסָיו. וְכֵיצַד יִהְיֶה דִּין נִכְסֵי זֶה. מִטַּלְטְלִין יַעַמְדוּ בְּיַד זֶה שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא זֶה וְיִתְבַּע אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת וְיִתְבְּעוּ הַיּוֹרְשִׁין: \n",
+            "וְהַקַּרְקָעוֹת מִי שֶׁהִנִּיחוּ שָׁכֵן אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ שָׂכָר. וְשָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם שֶׁהָיָה בָּהֶן אָרִיס יִשָּׁאֲרוּ כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא. וְשָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם שֶׁהִנִּיחָם בּוּרִים יִשָּׁאֲרוּ בּוּרִים שֶׁהֲרֵי הוּא בִּרְצוֹנוֹ אִבֵּד מָמוֹנוֹ וַאֲבֵדָה לְדַעַת אֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְהַחְזִירָהּ: \n",
+            "שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת הֲרֵי בֵּית דִּין מוֹצִיאִין כָּל הַמִּטַּלְטְלִין וּמַנִּ��חִין אוֹתָן אֵצֶל נֶאֱמָן עַל פִּיהֶן וּמוֹרִידִין הַקָּרוֹב לַשָּׂדוֹת וְלַכְּרָמִים בָּהֶן כְּאָרִיס עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּת אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא: \n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁמּוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי הַשָּׁבוּי אוֹ בּוֹרֵחַ אוֹ לְנִכְסֵי הַיּוֹצֵא לְדַעַת שֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת. לֹא יוֹרִידוּ קָטָן שֶׁמָּא יַפְסִיד הַנְּכָסִים. וְאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן שֶׁמָּא יִטְעֹן וְיֹאמַר זֶה חֶלְקִי הַמַּגִּיעַ לִי בִּירֻשָּׁתִי. וַאֲפִלּוּ קָרוֹב מֵחֲמַת קָרוֹב אֵין מוֹרִידִין. כֵּיצַד. הָיוּ שְׁנֵי אַחִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְנִשְׁבָּה הַקָּטָן אוֹ בָּרַח. אֵין מוֹרִידִין הַגָּדוֹל לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי שֶׁהַקָּטָן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת. וְשֶׁמָּא יַחֲזִיק זֶה הָאָח וּלְאַחַר שָׁנִים יֹאמַר זֶה חֶלְקִי שֶׁהִגִּיעַ לִי בִּירֻשָּׁתִי וּמֵחֲמַת יְרוּשָׁה בָּאתִי. וַאֲפִלּוּ בֶּן אָחִיו שֶׁל זֶה הַקָּטָן הַנִּשְׁבָּה אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ לִנְכָסָיו שֶׁמָּא יֹאמַר שֶׁמֵּחֲמַת אָבִי יָרַשְׁתִּי חֵלֶק זֶה: \n",
+            "לְעוֹלָם אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן אֲפִלּוּ קָרוֹב מֵחֲמַת אֲחֵי הַאֵם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִירַשׁ. הַרְחָקָה יְתֵרָה הִיא זוֹ וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן שְׁטַר חֲלוּקָה בֵּין בְּבָתִּים בֵּין בְּשָׂדוֹת לֹא יֵרֵד. וַאֲפִלּוּ אָמַר כִּתְבוּ עָלַי שְׁטַר אֲרִיסוּת לֹא יֵרֵד שֶׁמָּא יֹאבְדוּ הַשְּׁטָרוֹת וְיַאַרְכוּ הַיָּמִים וְיִטְעֹן וְיֹאמַר שֶׁזֶּה חֵלֶק יְרֻשָּׁה בָּא לוֹ (מֵחֲמָתוֹ אוֹ) מֵחֲמַת מוֹרִישָׁיו. מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיוּ לָהּ שָׁלֹשׁ בָּנוֹת וְנִשְׁבֵּית הַזְּקֵנָה הִיא וּבַת אַחַת וּמֵתָה בַּת שְׁנִיָּה וְהִנִּיחָה בֵּן קָטָן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מוֹרִידִין זוֹ הַבַּת הַנִּשְׁאָרָה לַנְּכָסִים שֶׁמָּא מֵתָה הַזְּקֵנָה וְנִמְצְאוּ שְׁלִישׁ נְכָסִים אֵלּוּ לַקָּטָן וְאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן. וְכֵן אֵין מוֹרִידִין לְזֶה הַקָּטָן בַּנְּכָסִים שֶׁמָּא עֲדַיִן הַזְּקֵנָה בַּחַיִּים וְאֵין מוֹרִידִין קָטָן לְנִכְסֵי שָׁבוּי. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין. מִתּוֹךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲמִיד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַחֲצִי שֶׁל קָטָן מַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל כָּל נִכְסֵי הַזְּקֵנָה. אַחַר זְמַן שָׁמְעוּ שֶׁמֵּתָה הַזְּקֵנָה אָמְרוּ חֲכָמִים תֵּרֵד הַבַּת הַנִּשְׁאָרָה לִשְׁלִישׁ הַנְּכָסִים שֶׁהוּא חֵלֶק יְרֻשָּׁתָהּ וְיֵרֵד הַקָּטָן לִשְׁלִישׁ שֶׁהוּא חֶלְקוֹ מִנִּכְסֵי הַזְּקֵנָה. וְהַשְּׁלִישׁ שֶׁל בַּת הַשְּׁבוּיָה מַעֲמִידִין לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס מִפְּנֵי חֵלֶק הַקָּטָן שֶׁמָּא מֵתָה גַּם הַבַּת הַשְּׁבוּיָה וְיֵשׁ לְזֶה הַקָּטָן חֲצִי הַשְּׁלִישׁ שֶׁלָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "הָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן אֶלָּא כֻּלָּן מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּיַחַד בְּמַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶן הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין לְכָל דָּבָר. וְכֵן בִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין הֲרֵי הֵן שֻׁתָּפִין בְּנִכְסֵי מוֹרִישָׁן. וְכָל שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּמָמוֹן זֶה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע: \n",
+            "הָיוּ הַיּוֹרְשִׁין גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים וְהִשְׁבִּיחוּ הַגְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אָמְרוּ רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא וַהֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִין. הַשֶּׁבַח שֶׁל מַשְׁבִּיחַ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁבַח מֵחֲמַת הוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיא הַמַּשְׁבִּיחַ. אֲבָל שָׁבְחוּ נְכָסִים מֵחֲמַת עַצְמָן הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע: \n",
+            "וְכֵן אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵת הִיא הַיּוֹרֶשֶׁת בִּכְלַל אַחְיוֹתֶיהָ אוֹ בִּכְלַל בְּנוֹת דּוֹדֶיהָ וְהִשְׁבִּיחָה הַנְּכָסִים הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע. וְאִם אָמְרָה רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי וַהֲרֵינִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת הִשְׁבִּיחַ הַנְּכָסִים מֵחֲמַת הוֹצָאָה הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ: \n",
+            "מִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אָבִיו וְהִשְׁבִּיחַ הַנְּכָסִים וְנָטַע וּבָנָה וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִין בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. אִם קְטַנִּים הֵן הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע וְאִם הָיוּ גְּדוֹלִים הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִין שָׁמִין לוֹ כְּאָרִיס. וְכֵן אָח שֶׁיָּרַד לְנִכְסֵי קָטָן וְהִשְׁבִּיחַ אֵין שָׁמִין לוֹ כְּאָרִיס. אֶלָּא הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע שֶׁהֲרֵי לֹא בִּרְשׁוּת יָרַד: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁלָּקַח מָעוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן סְחוֹרָה אִם הָיָה תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ שָׁעָה אַחַת. הֲרֵי הַשָּׂכָר שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין זֶה מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ וּמִתְעַסֵּק לְצֹרֶךְ אֶחָיו: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁמִּנָּהוּ הַמֶּלֶךְ גַּבַּאי אוֹ סוֹפֵר שֶׁמַּכְנִיס וּמוֹצִיא בְּמָמוֹן הַמֶּלֶךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעֲבוֹדַת הַמְּלָכִים. אִם מֵחֲמַת אֲבִיהֶן מִנָּהוּ כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן יָדוּעַ בְּדָבָר זֶה וְאָמַר נַעֲמִיד תַּחְתָּיו בְּנוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הַיְתוֹמִים. הַפְּרָס שֶׁיִּטּל וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר בַּעֲבוֹדָה לְכָל הָאַחִין. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם בְּיוֹתֵר וְרָאוּי לְמַנּוֹתוֹ. וְאִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ מִנּוּהוּ הֲרֵי זֶה לְעַצְמוֹ: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְקָנָה עֲבָדִים בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ. הִלְוָה לַאֲחֵרִים וְהָיָה שְׁטַר הַחוֹב בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ. וְאָמַר מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁהִלְוֵיתִי אוֹ שֶׁקָּנִיתִי בָּהֶן עֲבָדִים אֵלּוּ שֶׁלִּי לְבַדִּי הֵן שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אָבִי אִמִּי. אוֹ מְצִיאָה מָצָאתִי אוֹ מַתָּנָה נִתְּנָה לִי. עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְרֻשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ מָצָא מְצִיאָה אוֹ זָכָה בְּמַתָּנָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהָיוּ אוֹנוֹת שֶׁהֵן שִׁטְרֵי מִמְכַּר עֲבָדִים וְשִׁטְרֵי חוֹבוֹת יוֹצְאוֹת עַל שְׁמָהּ. וְאָמְרָה שֶׁלִּי הֵן שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבוֹתַי. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ לִירֻשָּׁה. וְכֵן אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאוֹת עַל שְׁמָהּ וְאָמְרָה מִירֻשָּׁה נָפְלוּ לִי אוֹ מְצִיאָה מָצָאתִי ��וֹ מַתָּנָה נִתְּנָה לִי. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם יֵשׁ לָהּ נְדוּנְיָא וְאָמְרָה מִנְּדוּנְיָתִי לָקַחְתִּי נֶאֱמֶנֶת אֲבָל אִם אֵין לָהּ נְדוּנְיָא וְלֹא הֵבִיאָה רְאָיָה הֲרֵי הַכּל בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַחִים וּבְאַלְמָנָה שֶׁאֵין חֲלוּקִין בְּעִסָּתָן. אֲבָל אִם הָיוּ חֲלוּקִין בְּעִסָּתָן שֶׁמָּא מֵעִסָּתוֹ קָמַץ וְעַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהֵן מִשֶּׁל אֶמְצַע. וְכֵן אִם מֵת זֶה הַנּוֹתֵן וְהַנּוֹשֵׂא בְּתוֹךְ הַבַּיִת עַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ חֲלוּקִין בְּעִסָּתָן: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁשְּׁטַר חוֹב יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁאָבִיו נְתָנוֹ לוֹ בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה. אוֹ שֶׁצִּוָּה לוֹ בּוֹ כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַחִין מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שׁוֹמְטִין זֶה מִזֶּה. אֲבָל אַחֵר שֶׁטָּעַן שֶׁנָּתַן לוֹ אוֹ שֶׁקָּנָהוּ מִבְּעָלָיו גּוֹבֶה בּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁנָּטַל מָאתַיִם זוּז לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִלְמֹד אֻמָּנוּת יְכוֹלִין הָאַחִין לוֹמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה אֶצְלֵנוּ אֵין לְךָ מְזוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת. שֶׁאֵין הוֹצָאַת מְזוֹנוֹת הָאֶחָד לְבַדּוֹ כְּהוֹצָאַת מְזוֹנוֹתָיו בֵּין רַבִּים: \n",
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים פַּרְנָסַת הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִים מְזוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים אֶלָּא חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה. נִשְּׂאוּ גְּדוֹלִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים כֵּן מִכְּלַל הַנְּכָסִים וְאַחַר כָּךְ יַחֲלֹקוּ. נִשְּׂאוּ הַגְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן וְאָמְרוּ הַקְּטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתַן: \n",
+            "הִשִּׂיא הָאָב אֶת בְּנוֹ וְעָשָׂה לוֹ מִשְׁתֶּה וְהָיְתָה הַהוֹצָאָה מִשֶּׁל אָב וְנִשְׁתַּלְּחָה שׁוֹשְׁבִינוּת לְזֶה הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב. כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לְאַחַר מִיתַת הָאָב חוֹזֶרֶת לָאֶמְצַע. אֲבָל הוֹצִיא הַבֵּן בַּמִּשְׁתֶּה מִשֶּׁלּוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת אֶלָּא מֵחֵלֶק הַבֵּן שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ בִּלְבַד: \n",
+            "הָאָב שֶׁשָּׁלַח שׁוֹשְׁבִינוּת בְּשֵׁם אֶחָד מִבָּנָיו כְּשֶׁתַּחְזֹר הַשּׁוֹשְׁבִינוּת לְאוֹתוֹ הַבֵּן הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם שְׁלָחָהּ הָאָב בְּשֵׁם בָּנָיו סְתָם כְּשֶׁתַּחְזֹר תַּחְזֹר לָאֶמְצַע. וְאֵין זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ חַיָּב לְהַחְזִירָהּ עַד שֶׁיִּשְׂמְחוּ עִמּוֹ הַבָּנִים כֻּלָּן. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן שׁוֹשְׁבִינִין שֶׁבְּשֵׁם כֻּלָּן נִשְׁתַּלְּחָה. לְפִיכָךְ אִם שָׂמֵחַ בְּמִקְצָתָן מַחְזִיר חֵלֶק זֶה שֶׁשָּׂמַח עִמּוֹ בִּלְבַד וַהֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע: \n",
+            "גְּדוֹל הָאַחִין שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה מַלְבּוּשִׁין נָאִים אִם יֵ��ׁ לָאַחִים הֲנָאָה מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין הֲרֵי זֶה לוֹבֵשׁ מִתְּפִיסַת הַבַּיִת: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁנֵּי אַחִים שֶׁחָלְקוּ וּבָא לָהֶן אָח מִמְּדִינַת הַיָּם. וְכֵן שְׁלֹשָׁה אַחִין שֶׁחָלְקוּ וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. אֲפִלּוּ נָטַל זֶה קַרְקַע וְזֶה כְּסָפִים בָּטְלָה מַחְלֹקֶת וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין הַשְּׁאָר בְּשָׁוֶה:  ",
+            "מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לִפְלוֹנִי דֶּקֶל אוֹ שָׂדֶה מִנְּכָסָיו וְחָלְקוּ הָאַחִין וְלֹא נָתְנוּ לִפְלוֹנִי כְּלוּם. הֲרֵי הַמַּחֲלֹקֶת בְּטֵלָה. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. נוֹתְנִין מַה שֶּׁצִּוָּה מוֹרִישָׁן וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִין וְחוֹלְקִין כַּתְּחִלָּה:  ",
+            "הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן. אֲבָל מַה שֶּׁעַל בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן שֶׁקָּנוּ לָהֶן מִתְּפִיסַת הַבַּיִת אֵין שָׁמִין. וְכֵן מַה שֶּׁעַל נְשׁוֹתֵיהֶן. שֶׁכְּבָר זָכוּ בָּהֶן לְעַצְמָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבִגְדֵי חֹל. אֲבָל בְּבִגְדֵי שַׁבָּת וּמוֹעֵד שָׁמִין מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן:  ",
+            "מִי שֶׁהִנִּיחַ יְתוֹמִים מִקְצָתָן גְּדוֹלִים וּמִקְצָתָן קְטַנִּים וְרָצוּ לַחְלֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ הַגְּדוֹלִים חֶלְקָן. מַעֲמִידִין בֵּית דִּין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַקְּטַנִּים וּבוֹרֵר לָהֶן הַחֵלֶק הַיָּפֶה. וְאִם הִגְדִּילוּ אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת שֶׁהֲרֵי עַל פִּי בֵּית דִּין חָלְקוּ לָהֶם. וְאִם טָעוּ בֵּית דִּין בַּשּׁוּמָא וּפָחֲתוּ שְׁתוּת. יְכוֹלִין לִמְחוֹת וְחוֹלְקִין חֲלוּקָה אַחֶרֶת אַחַר שֶׁהִגְדִּילוּ:  ",
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ יוֹרְשִׁין גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים צָרִיךְ לְמַנּוֹת אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁיִּהְיֶה מִתְעַסֵּק בְּחֵלֶק הַקָּטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל. וְאִם לֹא מִנָּה חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ. שֶׁבֵּית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים:  ",
+            "צִוָּה הַמּוֹרִישׁ וְאָמַר יִנָּתֵן חֵלֶק הַקָּטָן לַקָּטָן וּמַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה בָּהּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכֵן אִם מִנָּה הַמּוֹרִישׁ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל הַקְּטַנִּים קָטָן אוֹ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אֲבָל אֵין בֵּית דִּין מְמַנִּין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לֹא אִשָּׁה וְלֹא עֶבֶד וְלֹא קָטָן וְלֹא עַם הָאָרֶץ. שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת חָשׁוּד עַל הָעֲבֵרוֹת. אֶלָּא בּוֹדְקִין עַל אָדָם נֶאֱמָן וְאִישׁ חַיִל וְיוֹדֵעַ לְהַפֵּךְ בִּזְכוּת הַיְתוֹמִים וְטוֹעֵן טַעֲנָתָם וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם כְּדֵי לִשְׁמֹר נְכָסִים וּלְהַרְוִיחַ בָּהֶן וּמַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל הַקְּטַנִּים. בֵּין שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק בֵּין שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַקָּטָן. אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה קָרוֹב לֹא יֵרֵד לַקַּרְקָעוֹת:  ",
+            "בֵּית דִּין שֶׁהֶעֱמִידוּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְשָׁמְעוּ עָלָיו שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמוֹצִיא הוֹצָאוֹת יֶתֶר מִדָּבָר שֶׁהָיָה אָמוּד בּוֹ יֵשׁ לָהֶן לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים הוּא אוֹכֵל וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וּמַעֲמִידִין אַחֵר. אֲבָל אִם מִנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא מְצִיאָה מָצָא. אֲבָל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא מַפְסִיד נִכְסֵי יְתוֹמִים מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. וּכְבָר הִסְכִּימוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ הוֹאִיל וּמַפְסִיד. וְהוּא הַדִּין לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים וְהָיְתָה שְׁמוּעָתוֹ טוֹבָה וְהָיָה יָשָׁר וְרוֹדֵף מִצְוֹת וְחָזַר לִהְיוֹת זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַחֲשָׁד אוֹ שֶׁפָּרַץ בִּנְדָרִים וּבַאֲבַק גֵּזֶל בֵּית דִּין חַיָּבִים לְסַלֵּק אוֹתוֹ וּלְהַשְׁבִּיעוֹ. וּלְמַנּוֹת לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס כָּשֵׁר. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לַדַּיָּן שֶׁכָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים:  ",
+            "קָטָן שֶׁהִגְדִּיל אֲפִלּוּ הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה יוֹתֵר מִדַּאי וּמַפְסִיד וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה אֵין בֵּית דִּין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מָמוֹנוֹ וְאֵין מַעֲמִידִין לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. אֶלָּא אִם כֵּן צִוָּה אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה כָּשֵׁר וּמַצְלִיחַ אוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ עַד זְמַן מְרֻבֶּה. וְהַשּׁוֹטֶה וְהַחֵרֵשׁ הֲרֵי הֵן כִּקְטַנִּים וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס:  "
+        ],
+        [
+            "מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן אֵינָן צְרִיכִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין בָּהֶן. בּוֹדְקִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת וְיִהְיוּ עִדִּית וְיִהְיֶה אִישׁ נֶאֱמָן וְשׁוֹמֵעַ דִּינֵי תּוֹרָה וּמֵעוֹלָם לֹא קִבֵּל עָלָיו נִדּוּי. וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת בְּבֵית דִּין קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד וְנִמְצְאוּ הַיְתוֹמִים נֶהֱנִין מִשְּׂכַר הַמָּעוֹת. וְכֵן אִם אֵין לוֹ קַרְקַע יִנָּתֵן לָהֶן מַשְׁכּוֹן זָהָב שָׁבוּר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן וְנוֹטְלִין בֵּית דִּין הַמַּשְׁכּוֹן וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. וְלָמָּה לֹא יִקְחוּ מַשְׁכּוֹן כֵּלִים שֶׁל זָהָב אוֹ חֲלִי שֶׁל זָהָב. שֶׁמָּא שֶׁל אֲחֵרִים הוּא וְיִתְּנוּ סִימָן וְיִטְּלוּהוּ אַחַר מוֹתוֹ אִם יֵדַע הַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד. וְכַמָּה יִפְסְקוּ בְּשָׂכָר. כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין. אוֹ שְׁלִישׁ הַשָּׂכָר אוֹ חֶצְיוֹ אֲפִלּוּ רְבִיעַ הַשָּׂכָר לַיְתוֹמִים אִם רָאוּ שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה לָהֶם עוֹשִׂין. לֹא מָצְאוּ אָדָם שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַמָּעוֹת רָחוֹק לְהֶפְסֵד וְקָרוֹב לְשָׂכָר הֲרֵי אֵלּוּ מוֹצִיאִין מֵהֶן מְזוֹנוֹת מְעַט. עַד שֶׁיִּקְנוּ לָהֶן בַּמָּעוֹת קַרְקַע וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ בְּיַד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁיַּעֲמִידוּ לָהֶן:  ",
+            "כָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים שָׁמִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין אוֹתָן בְּבֵית דִּין. וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה. מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק וּמוֹכְרִין אוֹתָן וְיִצְטָרְפוּ דְּמֵיהֶן עִם הַמָּעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים:  ",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ שֵׁכָר שֶׁל יְתוֹמִים אִם יַנִּיחוֹ כָּאן עַד שֶׁיִּמָּכֵר שֶׁמָּא יַחְמִיץ. וְאִם יוֹלִיכוֹ ��ַשּׁוּק שֶׁמָּא יֶאֶרְעוֹ אֹנֶס בַּדֶּרֶךְ. הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:  ",
+            "כְּשֶׁמַּעֲמִידִין בֵּית דִּין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס מוֹסְרִין לוֹ כָּל נִכְסֵי הַקָּטָן הַקַּרְקַע וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא נִמְכְּרוּ. וְהוּא מוֹצִיא וּמַכְנִיס וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר וְשׁוֹבֵר וְנוֹטֵעַ וְזוֹרֵעַ וְעוֹשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה שֶׁזֶּה טוֹב לַיְתוֹמִים וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וְנוֹתֵן לָהֶן כָּל הַהוֹצָאָה כְּפִי הַמָּמוֹן וּכְפִי הָרָאוּי לָהֶן וְלֹא יַרְוִיחוּ לָהֶן יוֹתֵר מִדַּאי וְלֹא יְצַמְצֵם עֲלֵיהֶם יֶתֶר מִדַּאי:  ",
+            "כְּשֶׁיַּגְדִּילוּ הַיְתוֹמִים נוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן מוֹרִישָׁן וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶן חֶשְׁבּוֹנוֹת מַה שֶּׁהִכְנִיס וְהוֹצִיא אֶלָּא אוֹמֵר לָהֶן זֶה הַנִּשְׁאָר. וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא גְּזָלָן כְּלוּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין. אֲבָל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים וְכֵן שְׁאָר הַמּוֹרִישָׁן אֵיִנוֹ נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת סָפֵק. יֵשׁ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס לִלְבּשׁ וּלְהִתְכַּסּוֹת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד וְיִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לַיְתוֹמִים הֲנָאָה בְּנִכְסֵיהֶן בִּהְיוֹת דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין:  ",
+            "יֵשׁ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס לִמְכֹּר בְּהֵמָה וַעֲבָדִים שְׁפָחוֹת שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְהַאֲכִיל לַיְתוֹמִים. אֲבָל אֵין מוֹכְרִין וּמַנִּיחִין הַמָּעוֹת וְאֵין מוֹכְרִין שָׂדוֹת לִקַּח עֲבָדִים וְלֹא עֲבָדִים לִקַּח שָׂדוֹת שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחַ. אֲבָל מוֹכְרִין שָׂדֶה לִקַּח שְׁוָרִים לַעֲבוֹדַת שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהַשְּׁוָרִים הֵן עִקַּר כָּל נִכְסֵי שָׂדוֹת:  ",
+            "אֵין הָאַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְלִגְאל בְּקָרוֹב לִמְכֹּר בְּרָעָה וְלִגְאל בְּיָפָה. שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחַ זֶה שֶׁקָּנוּ. וְאֵין רַשָּׁאִין לָדוּן וְלָחוּב עַל מְנָת לִזְכּוֹת לַיְתוֹמִים שֶׁמָּא לֹא יִזְכּוּ וְנִמְצָא הַחוֹב קַיָּם:  ",
+            "אֵין הָאַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיא עֲבָדִים לְחֵרוּת אֲפִלּוּ לִקַּח מִן הָעֶבֶד דָּמִים שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת. אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן הַדָּמִים עַל מְנָת שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ לְחֵרוּת וְאוֹתָן הָאֲ [חֵ] רִים הֵן שֶׁמְּשַׁ [חְ] רְרִין אוֹתָם:  ",
+            "הָאַפּוֹטְרוֹפִּין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין נִכְסֵי יְתוֹמִים כְּדֵי לְהַאֲכִילָן. שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הַיְתוֹמִים דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל לֹא יְעַשְּׂרוּ וְלֹא יִתְרֹמוּ כְּדֵי לְהַנִּיחַ פֵּרוֹת מְתֻקָּנִין אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתָן טֶבֶל וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:  ",
+            "הָאַפּוֹטְרוֹפִּין עוֹשִׂין לַקְּטַנִּים לוּלָב וְסֻכָּה וְצִיצִית וְשׁוֹפָר סֵפֶר תּוֹרָה וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת וּמְגִלָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִצְבָה בֵּין שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. עוֹשִׂין לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּמִצְוָה מִכָּל אֵלּוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְחַנְּכָן. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶן צְדָקָה וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶן קִצְבָה:  ",
+            "וּמִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בֵּית דִּין פּוֹסְקִין עָלָיו צְדָקָה אִם הָיָה רָאוּי:  ",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. צָרִיךְ לַחְשֹׁב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לְדַקְדֵּק וּלְהִזָּהֵר הַרְבֵּה מֵאֲבִיהֶן שֶׁל אֵלּוּ הַיְתוֹמִים שֶׁהוּא רוֹכֵב עֲרָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים סח ה)</small> \"סלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת\" וְגוֹ' <small>(תהילים סח ו)</small> \"אֲבִי יְתוֹמִים\" וְגוֹ':  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/Hebrew/Wikisource Mishneh Torah.json

@@ -0,0 +1,166 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "versionSource": "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D",
+    "versionTitle": "Wikisource Mishneh Torah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה (ויקיטקסט)",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "סדר נחלות כך היא, מי שמת יירשוהו בניו והם קודמין לכל, והזכרים קודמין לנקבות.",
+            "בכל מקום אין לנקבה עם הזכר ירושה, אם אין לו בנים יירשנו אביו, ואין האם יורשת את בניה ודבר זה מפי הקבלה.",
+            "וכל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין, לפיכך מי שמת בין איש בין אשה אם הניח בן יורש הכל, לא נמצא לו בן לעולם מעיינין בזרעו של בן אם נמצא לבנו זרע בין זכרים בין נקבות אפילו בת בת בת בנו עד סוף העולם היא תירש את הכל, לא נמצא לו זרע בן חוזרין אצל הבת היתה לו בת תירש את הכל לא נמצאת לו בת בעולם מעיינין על זרע הבת, אם נמצא לה זרע בין זכרים בין נקבות עד סוף העולם הוא יורש הכל, לא נמצא לה זרע בת חוזר הירושה לאביו. לא היה אביו קיים מעיינין על זרע האב שהן אחי המת, נמצא לו אח או זרע אח יורש את הכל ואם לאו חוזרין אצל אחות, נמצאת לו אחות או זרעה יורש הכל, ואם לא נמצאת לו זרע אחים ולא זרע אחות הואיל ואין לאב זרע תחזור הירושה לאבי האב, לא היה אבי האב קיים מעיינין על זרע של אבי האב שהן אחי אביו של מת והזכרים קודמין לנקבות וזרען של זכרים קודמין לנקבות כמו שהיה הדין בזרעו של מת עצמו, לא נמצאו אחים לאביו לא הם ולא זרען תחזור הירושה לאבי האב, ועל הדרך הזאת נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן, נמצאת אומר הבן קודם לבת וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת והבת קודמת לאבי אביה וכל יוצאי ירכה קודמין לאבי אביה, ואבי המת קודם לאחי המת מפני שהם יוצאי ירכו והאח קודם לאחות, וכל יוצאי ירכו של אח קודמין לאחות, ואחות קודמת לאבי אביה, וכל יוצאי ירכה קודמין לאבי אביה, אבי האב קודם לאחי האב של מת ואחי אביו קודמין לאחות אביו וכל יוצאי ירכו של אחי אביו קודמין לאחות אביו ואחות אביו קודמת לאבי אבי אביו של מת, וכן כל יוצאי ירכה של אחות אביו קודמין לאבי אבי אביו, ועל דרך זו הולך ועולה עד ראש הדורות, לפיכך אין לך אדם מישראל שאין לו יורשין.",
+            "מי שמת והניח בת ובת הבן ואפילו בת בת בת הבן עד סוף כמה דורות היא קודמת ותירש הכל ואין לבת כלום, והוא הדין לבת האח עם האחות ולבת בן אחי אביו עם אחות אביו וכן כל כיוצא בהן.",
+            "מי שהיו לו שני בנים ומתו השני בנים בחייו והניח הבן האחד שלשה בנים והניח הבן השני בת אחת ואחר כך מת הזקן נמצאו שלשת בני בניו יורשין חצי הנחלה ובת בנו יורשת החצי שכל אחד ואחד מהן יורש חלק אביו ועל דרך זו חולקין בני האחים ובני אחי האב עד ראש הדורות.",
+            "משפחת האם אינה קרויה משפחה ואין ירושה אלא למשפחת האב, לפיכך האחים מן האם אין יורשין זה את זה ואחין מן האב יורשין זה את זה, ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד או אחיו מאביו ומאמו.",
+            "כל הקרובין בעבירה יורשין בכשרים, כיצד כגון שהיה לו בן ממזר או אח ממזר הרי אלו כשאר בנים וכשאר אחים לנחלה, אבל בנו מן השפחה או מן הנכרית אינו בן לדבר מן הדברים ואינו יורש כלל.",
+            "האשה אינה יורשת בעלה כלל והבעל יורש את כל נכ��י אשתו מדברי סופרים והוא קודם לכל בירושתה אע\"פ שהיא אסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואע\"פ שהיא קטנה ואע\"פ שהבעל חרש הוא יורש את אשתו.",
+            "כבר ביארנו בהלכות אישות שאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס ברשותו ושאין הפקח יורש את החרשת שנשאת כשהיא חרשת אפילו נתפקחה, ושם בארנו שהוא יורש את נכסי אשתו שבאו לירושתה והוחזקו בין נכסים שהכניסה לו בנדונייתה בין נכסים שלא הכניסה לו, ומי שנתגרשה ספק גירושין ומתה אין הבעל יורשה.",
+            "בעל שנשא קטנה שאינה צריכה מיאון אינו יורשה שהרי אין כאן שום אישות, וכן שוטה שנשא פקחת או פקח שנשא שוטה אינו יורשה שהרי לא תקנו חכמים להן נשואין.",
+            "בעל שמתה אשתו ואחר כך מת אביה או אחיה או אחד מן המורישין אותה אין הבעל יורש אותן, אלא יורש אותן זרעה אם היה לה זרע או תחזור הירושה למשפחת בית אביה, שאין הבעל יורש נכסים הראויין לבא לאחר מכאן אלא לנכסים שכבר באו לירושה קודם שתמות.",
+            "וכן אין הבעל יורש את אשתו והוא בקבר כשאר היורשין של משפחת האב, כיצד בעל שמת ואחר כך מתה אשתו אין אומרין הואיל והבעל היה קודם לכל אדם בירושתה כך יורשי הבעל יקדמו לשאר יורשי האשה אלא יורשי האשה ממשפחת בית אביה הם היורשים אותה אם מתה אחר בעלה.",
+            "וכן אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו, כיצד מי שמת ואחר כך מתה אמו אין אומרין הואיל ואילו היה הבן קיים היה קודם אף יורשין של בן קודמין ליורשיה של אשה זו ונמצאו אחיו מאביו יורשין את אמו של זה אחר מותו של זה, אלא זרע בנה הוא שיירשנה אם היה לו זרע ואם אין לו זרע תחזור ירושתה למשפחת בית אביה, אבל אם מתה האם תחלה ואחר כך מת הבן אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ומת הרי זה נוחל את אמו ומנחיל הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו."
+        ],
+        [
+            "הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו שנאמר לתת לו פי שנים, כיצד הניח חמשה בנים ואחד מהן בכור הבכור נוטל שליש הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות, הניח תשעה בנים הרי (האחד) הבכור נוטל חמישית וכל אחד מן השמונה פשוטים נוטל עשירית וכן על החלוקה הזאת חולקין לעולם.",
+            "בכור שנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים, שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו וגו' כי את הבכור בן השנואה יכיר, ואם יצאת פדחתו בחיי אביו אף על פי שלא יצא כל ראשו לאויר העולם אלא לאחר מיתת אביו הרי זה נוטל פי שנים.",
+            "בכור שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים ופשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה.",
+            "כיצד אינו ממעט בחלק בכורה, הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר, הבכור נוטל רביע הממון בחלק הבכורה וכאילו אין עמו אלא שני הפשוטים בלבד, וחצי ורביע הנשאר חולקין אותו שני הפשוטין עם הנקרע ועם הבכור בשוה.",
+            "קטן בן יום אחד ממעט בחלק בכורה אבל לא העובר, ובן שנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה.",
+            "בן שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט כגון שנתערב עם אחר אינו נוטל פי שנים, וכיצד עושין אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה עם אחיהם, ואם לא הוכרו כגון שילדו במחבואה אחת אין כותבין הרשאה ואין כאן חלק בכורה.",
+            "מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים, הבכור הניח בת והפשוט הניח בן, הרי בן הפ��וט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו, ובת הבכור יורשת שני שלישים שהוא חלק אביה, וכן הדין בבני האחין ובני אחי האב ובכל היורשין אם היה אבי אחד מן היורשים בכור נוטל חלק בכורה שלו זה היורש מחמתו.",
+            "אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם, כיצד בכור ופשוט שירשו אמן חולקין בשוה בין שהיה בכור לנחלה בין שהיה פטר רחם.",
+            "בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון שנאמר כי הוא ראשית אונו, ואין משגיחין על האם אפילו ילדה כמה בנים הואיל וזה ראשון לאביו יורש פי שנים.",
+            "הבא אחר נפלים אע\"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי הבא אחריו בכור לנחלה, וכן בן תשעה שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה שזה שנאמר ראשית אונו הוא שלא נולד לו קודם לזה ולד שיצא חי לאויר העולם, לפיכך בן תשעה שהוציא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור.",
+            "יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכורים, הראשון לפי שלא נולד ונאמר וילדו לו בנים והשני שהרי קדמו אחר.",
+            "היו לו בנים כשהיה עכו\"ם ונתגייר אין לו בכור לנחלה, אבל ישראל שהיה לו בן מן השפחה ומן העכו\"ם הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים.",
+            "היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה ואין צריך לומר אם היה בן גרושה או בן חלוצה.",
+            "שלשה נאמנין על הבכור, חיה ואמו ואביו, חיה מיד שאם אמרה זה יצא ראשון נאמנת, אמו כל שבעת ימי הלידה נאמנת לומר זהו הבכור, אביו לעולם אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל הוא בני ובכורי הוא נאמן, וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו אינו בכור נאמן.",
+            "האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין, אם רמז או כתב שזה בנו בכורו הרי זה נוטל פי שנים.",
+            "העידו עדים שהן שמעו אביו של זה אומר דברים כך וכך שהרי אותן הדברים יודע מכללן שזה בנו בכורו, הרי זה נוטל פי שנים אע\"פ שלא אמר האב בפירוש זה בני בכורי.",
+            "שמעו מן האב שאמר זה בני בכור אינו נוטל פי שנים בעדות זו שמא בכור לאמו הוא ולזה נתכוון האב עד שיאמר בני בכורי."
+        ],
+        [
+            "אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויין לבא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו שנאמר בכל אשר ימצא לו, כיצד אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו הבכור והפשוט יורשין כאחד, וכן אם היתה לאביו מלוה או היתה לו ספינה בים יורשין כאחד.",
+            "הניח להם פרה מושכרת או מוחכרת או שהיתה רועה באפר וילדה הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים.",
+            "שחט אחד ממכירי אביו בהמה ואחר כך מת אביו נוטל פי שנים במתנות של אותה בהמה.",
+            "אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו אלא מעלה אותו השבח בדמים ונותן היתר לפשוט, והוא שישתנו הנכסים כגון כרמל שנעשו שבלים וכפניות שנעשו תמרים, אבל שבחו מחמת עצמן ולא נשתנו כגון אילן קטן שגדל ועבה וארץ שהעלתה שרטון הרי זה נוטל בשבח פי שנים, ואם מחמת הוצאה השביח אינו נוטל.",
+            "אין הבכור נוטל פי שנים במלוה אע\"פ שהוא בשטר אע\"ג שגבו קרקע בחוב אביהם, היה לאב מלוה ביד הבכור הרי זה ספק אם נוטל בה פי שנים הואיל וישנה תחת ידו, או לא יטול הואיל ומחמת אביו יירשנה ועדיין לא באה לידו של אביו, לפיכך יטול ממנה חצי חלק בכורה.",
+            "בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה ממכרו קיים מפני שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה, לפיכך אם חלק עם אחיו קודם במקצת נכסים בין בקרקע בין במטלטלין ונטל חלק כפשוט ויתר בכל הנכסים אינו נוטל בשארן אלא כפשוט, במה דברים אמורים בשלא מיחה, אבל אם מיחה באחיו ואמר בפני שנים ענבים אלו שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי בחלק בכורה הרי זה מחאה ולא ויתר בשאר נכסים, ואפילו מיחה בענבים כשהן מחוברים ובצרום וחלקום בשוה לא ויתר בשאר נכסים, אבל אם דרכום וחלק עמהן בשוה ביין ולא מיחה בהן משנעשה יין ויתר בשאר הנכסים, הא למה זה דומה למי שמיחה בענבים וחלק עמהם בשוה כזיתים שהרי ויתר בכל וכן כל כיוצא בזה.",
+            "מי שיבם אשת אחיו הוא יורש כל נכסי אחיו המוחזקים, וכל הראויין לבא לאחר מכאן הרי הוא בהן ככל האחים שהרי בכור קרא אותו הכתוב שנאמר והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל, וכשם שאינו נוטל ממנו בראוי כבמוחזק כך אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים אחרי מות אביו משעת מיתה עד שעת חלוקתו עם אחיו בנכסי אביו, ואפילו השביחו נכסים אחר שיבם וקודם שיחלקו הרי הוא בשבח כאחד מן האחין, אע\"פ שנוטל מן הנכסים אלו שני חלקים חלקו וחלק אחיו שיבם אשתו הואיל ומת האב בחיי כולן.",
+            "כבר ביארנו בהלכות שכנים שהבכור נוטל שני חלקים שלו כאחד במצר אחד, אבל היבם שחלק עם אחיו בנכסי אביו נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל, ואם עלה גורלו בשני מקומות נוטל בשני מקומות.",
+            "שומרת יבם שמתה אפילו עשה בה אחד מן האחים מאמר משפחת בית אביה יורשין בנכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשין כתובתה עם חצי נכסי צאן ברזל ויורשי הבעל חייבין בקבורתה הואיל והן יירשו כתובתה כמו שביארנו במקומו."
+        ],
+        [
+            "האומר זה בני או זה אחי או זה אחי אבי או שאר היורשין אותו, אע\"פ שהודה באנשים שאינן מוחזקין שהן קרוביו הרי זה נאמן ויירשנו בין שאמר כשהוא בריא בין שאמר כשהוא שכיב מרע, אפילו נשתתק וכתב בכתב ידו שזה יורשו בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין.",
+            "היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו או בן דודו ואמר אינו אחי ואין בן דודי אינו נאמן, אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני ולא יירשנו, ויראה לי שאפילו היו לבן בנים אע\"פ שאינו נאמן עליו לומר אינו בני לענין יחוס ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו, נאמן הוא לענין ירושה ולא יירשנו.",
+            "האומר זה בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן, אמר עבדי וחזר ואמר בני אע\"פ שהוא משמשו כעבד נאמן שזה שאמר עבדי כלומר שהוא לי כעבד, ואם היו קורין לו עבד בן מאה זוז וכיוצא בדברים אלו שאין אומרין אותן ביחוד אלא לעבדים הרי זה אינו נאמן.",
+            "היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא זה וחזר אחר כך ואמר עבדי נאמן, שלא אמר בני אלא להבריח מן המכס, אמר בבית המוכס עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן.",
+            "העבדים והשפחות אין קורין להן אבא פלוני ואימא פלונית שלא יבא מן הדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם, לפיכך אם היו העבדים והשפחות חשובין ביותר ויש להן קול וכל הקהל מכירין אותן ואת בני ועבדי אדוניהם כגון עבדי הנשיא הרי אלו מותר לקרות להן אבא ואימא.",
+            "מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים, או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו, אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצות הרי זה יירשנו, ואעפ\"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואחר כך ילדה שהרי הוחזקה שפחה בפנינו, ואם משאר הדיוטות הוא ואין צריך לומר אם היה מן המפקירין עצמן לכך הרי זה בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרין אותו, ואם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתייבמת, וזה הוא הדין שיראה לי שהוא הולך על עיקרי הקבלה, ויש מי שלא חלק בין כשרים לשאר העם אלא לענין שלא ימכרוהו אחיו בלבד, ויש מי שהורה שאפילו ליורשו לא נחלוק בישראל ואין ראוי לסמוך על דבר זה.",
+            "כל היורשין יורשין בחזקה, כיצד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו, אע\"פ שאינן עדי יחוס ולא ידעו אמתת היוחסין הרי אלו יורשין בעדות זו.",
+            "יעקב שמת והניח ראובן ושמעון ולא הוחזק לו בן אלא שניהם, תפס ראובן לוי מן השוק ואמר גם זה אחינו הוא ושמעון אומר איני יודע, הרי שמעון נוטל חצי הממון וראובן שליש שהרי הודה שהם שלשה אחין ולוי נוטל שתות, מת לוי יחזור השתות לראובן, נפלו ללוי נכסים אחרים יחלקו אותן ראובן ושמעון שהרי ראובן מודה לשמעון שלוי זה אחיהן, השביח השתות מאליו ואחר כך מת לוי אם שבח מגיע לכתפים הוא כגון ענבים שהגיעו להבצר, הרי השבח הזה כנכסים שנפלו לו מאחרים ויחלקו בהן, ואם עדיין לא הגיעו להבצר הרי הן של ראובן לבדו, אמר שמעון אין לוי זה אחי ונטל לוי בחלק ראובן כמו שביארנו ואחר כך מת לוי לא יירש שמעון ממנו כלום אלא ראובן לבדו יירש השתות עם שאר נכסים אחרים שהניח לוי, והוא הדין בכל היורשין שיודו מקצתן ביורשין אחרים שלא יודו מקצתן."
+        ],
+        [
+            "זה הכלל ביורשין, כל שני יורשין שאחד מהן יורש ודאי והשני ספק אין לספק כלום, ואם היו שניהם ספק שמא זהו היורש או שמא זה היורש חולקין בשוה, לפיכך מי שמת והניח בן וטומטום או אנדרוגינוס הרי הבן יורש את הכל שהטומטום והאנדרוגינוס ספק, הניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס יורשות בשוה והרי הוא כאחת מן הבנות.",
+            "כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן ובפרנסתן ושם בארנו שהמזונות מתנאי כתובה, בזמן שהנכסים מרובין אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יירשו הכל ויתפרנסו הבנות בעשור נכסים כדי שינשאו בו לבעליהן, ובזמן שהנכסים מועטין אין לבנים כלום אלא הכל למזון הבנות, לפיכך מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום או אנדרוגינוס, בזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשין ודוחין הטומטום אצל הבנות ונזון כמותן, ובזמן שהנכסין מועטין הבנות דוחות את הטומטום אצל הבנים ואומרות לו זכר אתה ואין לך עמנו מזונות.",
+            "מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה בן ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון אין זה הבן יורש את אחד משניהם מפני שהוא ספק, ואם מת הבן שניהן יורשין אותו וחולקין בשוה מפני ששניהם ספק שמא זה אביו או זה אביו.",
+            "יבמה שלא שהתה שלשה חדשים ונתיבמה בתוך שלשה חדשים וילדה בן ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, זה הספק אומר שמא בן המת אני ואירש את נכסי אבי כולן ואין אתה ראוי ליבם אותה שאין אמי בת יבום והיבם אומר שמא בני אתה ואמך ראויה ליבם ואין לך בנכסי אחי כלום, הואיל וגם זה היבם ספק שמא יבם הוא או אינו יבם חולקין בשוה, וכן דין זה הספק עם בני היבם בנכסי המת שנתיבמה אשתו חולקין בשוה הספק נוטל מחצה ובני היבם מחצה, מת היבם אחר שחלק עם זה הספק ובאו בני היבם הראויים לירש אביהם אע\"פ שיש לזה הספק לומר אם אחיכם אני תנו לי חלק בירושה זו ואם איני אחיכם החזירו לי החצי שלקח אביכם אין לזה הספק בנכסי אביהן עמהן כלום ואין מוציא מידן.",
+            "ספק והיבם שבאו לחלוק בנכסי האב הרי היבם יורש ודאי וזה הספק א�� הוא בן המת יש לו חצי הממון ולזה היבם חצי, ואם הוא בן היבם אין לו כלום, לפיכך היבם יורש וידחה הספק, הניח היבם שני בנים ודאין ואחר כך מת היבם הרי הספק אומר אני בן המת ויש לי מחצה ולשניכם מחצה והשנים אומרים אתה אחינו ובן היבם אתה ואין לך אלא שליש בנכסי הזקן החצי שמודה להם בו נוטלין והשליש שמודין הן לו נוטל והשתות הנשאר חולקים אותו בשוה הוא נוטל חציו ושניהם חציו, מת הספק הרי היבם אומר שמא בני הוא ואני אירשנו ואבי היבם אומר שמא בן בני המת הוא ואני אירשנו חולקין בשוה (מת היבם הספק אומר בנו אני ואירשנו ואבי היבם אומר שמא בן בני האחר אתה וזה אחי אביך הוא ואני אירשנו חולקין בשוה).",
+            "מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע אם האשה מתה תחלה ונמצאו יורשי הבעל יורשין כל נכסיה או הבעל מת תחלה ונמצאו יורשי האשה יורשין כל נכסיה כיצד דינם מעמידין נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה והכתובה עיקר והתוספת בחזקת יורשי הבעל וחולקין בנכסי צאן ברזל יורשי האשה נוטלין חציין ויורשי הבעל חציין, אבל אם נפל הבית עליו ועל אמו מעמידין נכסי האם בחזקת יורשי האם שהם יורשין ודאין אבל יורשי הבן ספק הם שאם מת הבן תחלה אין לאחיו מאביו בנכסי אמן כלום כמו שביארנו.",
+            "נפל הבית עליו ועל בן בתו אם האב מת תחלה בן בתו יירשנו ונמצאו הנכסים של יורשי הבן, ואם בן בתו מת תחלה אין הבן יורש את אמו בקבר כמו שביארנו ונמצאו הנכסים של יורשי האב, לפיכך יחלקו יורשי האב עם יורשי בן הבת, וכן אם [נשבה] האב ומת בן בתו במדינה או שנשבה הבן ומת אבי אמו במדינה יחלקו יורשי האב עם יורשי בן הבת.",
+            "נפל עליו הבית ועל אביו או שאר מורישין ועליו כתובת אשה ובעלי חוב, יורשי האב אומרין מת הבן תחלה ולא הניח כלום ואבד החוב ובעלי חובות אומרים האב מת תחלה וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו, הרי הנכסים בחזקת היורשין ועל האשה ובעלי חובות להביא ראיה או ילכו להם בלא כלום.",
+            "דין אלו שמתו תחת המפולת, או שטבעו בים, או שנפלו לאש, או שמתו ביום אחד וזה במדינה זו והאחר במדינה אחרת דין אחד הוא שבכל אלו וכיוצא בהן אין יודעין מי הוא שמת תחלה."
+        ],
+        [
+            "אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אע\"פ שזה ממון הוא, לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא נשתנה ואין התנאי מועיל בה, בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב אינו מועיל.",
+            "לפיכך האומר איש פלוני בני בכורי לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום, איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת, בתי תירשני במקום שיש לו בן לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה, אבל היו לו יורשין רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות ואמר כשהוא שכיב מרע פלוני אחי יירשני מכלל אחי או בתי פלונית תירשני מכלל בנותי דבריו קיימין בין שאמר על פה בין שכתב בכתב, אבל אם אמר פלוני בני יירשני לבדו אם אמר על פה דבריו קיימין, אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשהו אלא אפוטרופוס כמו שביארנו.",
+            "אמר פלוני בני יירש חצי נכסי ושאר בני החצי דבריו קיימין, אבל אם אמר הבכור יירש כפשוט או שאמר לא יירש פי שנים עם אחיו לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור כי את הבכור בן השנואה יכיר.",
+            "ואם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר היורשין.",
+            "במה דברי�� אמורים כשאמר בלשון ירושה, אבל אם נתן מתנה דבריו קיימין, לפיכך המחלק נכסיו על פיו לבניו כשהוא שכיב מרע ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן הבכור דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום.",
+            "כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אף על פי שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין, כיצד תנתן שדה פלוני לפלוני בני ויירשנה, או שאמר יירשנה ותנתן לו ויירשנה, או יירשנה ותנתן לו, הואיל ויש שם לשון מתנה אע\"פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימין, וכן אם היו שלש שדות לשלשה יורשין ואמר יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית ויירש פלוני שדה פלונית קנו, אע\"פ שזה שאמר לו בלשון ירושה אינו זה שאמר לו בלשון מתנה, והוא שלא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דבור, אבל אם שהה צריך שיהא לשון המתנה מעורב בשלשתן.",
+            "כיצד אם היה לשון המתנה באמצע יאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתים להן במתנה ויירשום, ואם היה לשון המתנה בתחלה יאמר תנתן שדה פלוני ופלוני לפלוני ופלוני ויירשום, ואם היה לשון המתנה בסוף יאמר יירש פלוני ופלוני (ופלוני) שדה פלוני ופלוני (ופלוני) שנתתים להן במתנה.",
+            "ירושת הבעל אע\"פ שהיא מדבריהם עשו חזוק לדבריהם כשל תורה, ואין התנאי מועיל בה אלא אם כן התנה עמה כשהיא ארוסה כמו שביארנו בהלכות אישות.",
+            "העכו\"ם יורש את אביו דבר תורה, אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו לפי מנהגם.",
+            "והגר אינו יורש את אביו העכו\"ם אלא מדבריהם תקנו לו שיירש כשהיה שמא יחזור למרדו, ויראה לי שתנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין העכו\"ם מחוייב לעמוד בתקנת חכמים, ואין העכו\"ם יורש את אביו הגר ולא גר יורש את גר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.",
+            "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשין, אע\"פ שאין היורשין נוהגין (בו) כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להן, מדת חסידות היא שלא יעיד אדם חסיד בצוואה שמעבירין בו הירושה מן היורש אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה.",
+            "ישראל שהמיר יורש את קרוביו הישראלים כשהיה, ואם ראו בית דין לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש כדי שלא לחזק את ידיהם הרשות בידן, ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהן המומר להן, וכן המנהג תמיד במערב.",
+            "צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו אפילו בדבר מועט שלא יבואו לידי תחרות וקנאה כאחי יוסף עם יוסף."
+        ],
+        [
+            "אין היורשין נוחלין עד שיביאו ראיה ברורה שמת מורישן, אבל אם שמעו בו שמת או שבאו עכו\"ם משיחין לפי תומן, אע\"פ שמשיאין את אשתו על פיהם ונוטל כתובתה אין היורשין נוחלין על פיהם.",
+            "האשה שבאת ואמרה מת בעלי אע\"פ שהיא נאמנת ותנשא ותטול כתובתה אין היורשין נכנסין לנחלה על פיה, אמרה מת בעלי ונתייבמה הרי יבמה נכנס לנחלה על פיה שנאמר יקום על שם אחיו המת והרי קם.",
+            "מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו, אע\"פ שאין משיאין את אשתו לכתחלה הרי היורשין נוחלין על פיהם, וכן אם באו עדים שראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו, או שנדקר במלחמה ומת או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היו לו סימנים מובהקין בגופו והכירו אותם, בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אם אבד זכרו אחר כך יורדין לנחלה בעדות זו אף על פי שאין משיאין את אשתו, שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממו�� אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה והעידו שראו אותן הדברים ואבד זכרו ואחר כך נשמע שמת הרי אלו נוחלין על פיהן, וכזה מעשים בכל יום בכל בתי דינין ולא שמענו מי שחלק בדבר זה.",
+            "שבוי שנשבה ושמעו שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותה ביניהם אין מוציאין אותה מידן, וכן הבורח מחמת סכנה, אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחלקום מוציאין מידן עד שיביאו ראיה שמת מורישן.",
+            "שבוי שנשבה וברח מחמת סכנת נפשות חייבין בית דין להתעסק בנכסיהן, כיצד עושין, כל המטלטלין יהיו מופקדין ביד נאמן על פי בית דין ומורידין לתוך הקרקעות קרובין הראויין לירושה כדי לעבוד את הקרקעות ולהתעסק בהן עד שיודע שמתו או עד שיבואו, ולכשיבוא השבוי והבורח שמין אלו הקרובים שהורדו מה שעשו ומה שאכלו כמנהג כל האריסין של אותה המדינה, ולמה לא יעמידו בית דין אפוטרופוס לעולם בין במטלטלים בין בקרקעות עד שיבואו הבעלים או עד שיודע בודאי שמתו, לפי שאין בית דין חייבין להעמיד אפוטרופוס לגדולים שהן בני דעת.",
+            "נשבה השבוי וברח המסוכן והניח קמה לקצור וענבים לבצור תמרים לגדור וזיתים למסוק, בית דין יורדים לנכסיו ומעמידין להן אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ומוכר הפירות, ומניחין דמיהן עם שאר המטלטלין בבית דין ואחר כך מורידין הקרוב לנכסיו, שאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו הפירות שהן כתלושין ויאכל אותן, והוא הדין בחצרות ופונדקיות וחנויות העשויות לשכר ואינן צריכין עבודה ולא טורח ואין אדם נותן אותן באריסות, אין מורידין להם יורש שהרי גובה השכר ואוכל, אלא כיצד עושין, בית דין מעמידין להן גבאי ויהיה השכר מונח בבית דין עד שיביא ראיה שמת או עד שיבא ויטול שלו.",
+            "ואין מורידין הקרוב לעולם אלא לשדות ולגנות וכרמים וכיוצא בהן שיהיה בהן כאריס כדי שלא יפסדו ונמצאו בורים ונשמים.",
+            "מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו, אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד אין מסלקין אותו, ואין בית דין צריכין להטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקרקע ולא למטלטלין שהרי לדעתו יצא והניח נכסיו, וכיצד יהיה דין נכסי זה, מטלטלין יעמדו ביד זה שהן תחת ידו עד שיבא זה ויתבע או עד שימות ויתבעו היורשין.",
+            "והקרקעות מי שהניחו שכן אין לוקחין ממנו שכר, ושדה או כרם שהיה בהן אריס ישארו כמו שהניחו עד שיבוא, ושדה או כרם שהניחם בורים ישארו בורים שהרי הוא ברצונו אבד ממונו ואבדה לדעת אין אנו מצווין להחזירה.",
+            "שמעו בו שמת הרי בית דין מוציאין כל המטלטלין ומניחין אותן אצל נאמן על פיהן ומורידין הקרוב לשדות ולכרמים בהן כאריס עד שיביא ראיה ברורה שמת או עד שיבוא."
+        ],
+        [
+            "כשמורידין קרוב לנכסי השבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת, לא יורידו קטן שמא יפסיד הנכסים, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי ואפילו קרוב מחמת קרוב אין מורידין, כיצד היו שני אחים אחד גדול ואחד קטן ונשבה הקטן או ברח, אין מורידין הגדול לתוך שדהו מפני שהקטן אינו יכול למחות, ושמא יחזיק זה האח ולאחר שנים יאמר זה חלקי שהגיע לי בירושתי ומחמת ירושה באתי, ואפילו בן אחיו של זה הקטן הנשבה אין מורידין אותו לנכסיו שמא יאמר שמחמת אבי ירשתי חלק זה.",
+            "לעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן אפילו קרוב מחמת אחי האם שאינן ראויין לירש, הרחקה יתירה היא זו ואפי��ו יש ביניהן שטר חלוקה בין בבתים בין בשדות לא ירד, ואפילו אמר כתבו עלי שטר אריסות לא ירד שמא יאבדו השטרות ויארכו הימים ויטעון ויאמר שזה חלק ירושה בא לו (מחמתו או) מחמת מורישיו, מעשה באשה אחת שהיו לה שלש בנות ונשבית הזקנה היא ובת אחת ומתה בת שניה והניחה בן קטן, ואמרו חכמים אין מורידין זו הבת הנשארה לנכסים שמא מתה הזקנה ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן ואין מורידין קרוב לנכסי קטן, וכן אין מורידין לזה הקטן בנכסים שמא עדיין הזקנה בחיים ואין מורידין קטן לנכסי שבוי, אלא כיצד עושין, מתוך שצריך להעמיד אפוטרופוס לחצי של קטן מעמידין אפוטרופוס על כל נכסי הזקנה, אחר זמן שמעו שמתה הזקנה אמרו חכמים תרד הבת הנשארה לשליש הנכסים שהוא חלק ירושתה וירד הקטן לשליש שהוא חלקו מנכסי הזקנה, והשליש של בת השבויה מעמידין לו אפוטרופוס מפני חלק הקטן שמא מתה גם הבת השבויה ויש לזה הקטן חצי השליש שלה וכן כל כיוצא בזה."
+        ],
+        [
+            "האחין שעדיין לא חלקו ירושת אביהן אלא כולן משתמשין ביחד במה שהניח להן הרי הן כשותפין לכל דבר, וכן בשאר היורשין הרי הן שותפין בנכסי מורישן וכל שנשא ונתן כל אחד מהן בממון זה השכר לאמצע.",
+            "היו היורשין גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע, אמרו ראו מה שהניח לנו אבא והרי אנו עושין ואוכלין השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח, אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע.",
+            "וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע, ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי והריני עושה ואוכלת השביח הנכסים מחמת הוצאה הרי השבח שלה.",
+            "מי שירש את אביו והשביח הנכסים ונטע ובנה ואחר כך נודע שיש לו אחין במדינה אחרת, אם קטנים הן השבח לאמצע ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחין שמין לו כאריס, וכן אח שירד לנכסי קטן והשביח אין שמין לו כאריס, אלא השבח לאמצע שהרי לא ברשות ירד.",
+            "אחד מן האחין שלקח מעות ועשה בהן סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת, הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו.",
+            "אחד מן האחין שמנהו המלך גבאי או סופר שמכניס ומוציא בממון המלך וכן כל כיוצא בזה מעבודת המלכים, אם מחמת אביהן מנהו כגון שהיה אביהן ידוע בדבר זה ואמר נעמיד תחתיו בנו כדי לעשות חסד עם היתומים, הפרס שיטול וכל השכר שישתכר בעבודה לכל האחין, ואפילו היה חכם ביותר וראוי למנותו, ואם מחמת עצמו מנוהו הרי זה לעצמו.",
+            "אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית וקנה עבדים בשמו לבדו, הלוה לאחרים והיה שטר החוב בשמו לבדו, ואמר מעות אלו שהלויתי או שקניתי בהן עבדים אלו שלי לבדי הן שנפלו לי מבית אבי אמי, או מציאה מצאתי או מתנה ניתנה לי, עליו להביא ראיה שנפלה לו ירושה אחרת, או מצא מציאה, או זכה במתנה, וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות שהן שטרי ממכר עבדים ושטרי חובות יוצאות על שמה, ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבותי עליה להביא ראיה שנפלו לה לירושה, וכן אלמנה שהיתה נושאת ונותנת בנכסי יתומים והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה מירושה נפלו לי או מציאה מצאתי או מתנה ניתנה לי עליה להביא ראיה, ואם יש לה נדוניא ואמרה מנדונייתי לקחתי נאמנת אבל אם אין לה נדוניא ולא הביאה ראיה הרי הכל בחזקת היורשין.",
+            "במה דברים אמורים באחים ובאלמנה שאין חלוקין בעיסתן, אבל אם היו חלוקין בעיסתן שמא מעיסתו קמץ ועל האחין להביא ראיה שהן משל אמצע, וכן אם מת זה הנותן והנושא בתוך הבית על האחין להביא ראיה אע\"פ שלא היו חלוקין בעיסתן.",
+            "אחד מן האחין ששטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה שאביו נתנו לו בכתיבה ומסירה, או שצוה לו בו כשהוא שכיב מרע ואם לא הביא ראיה הרי הוא לאמצע.",
+            "במה דברים אמורים באחין מפני שחזקתן שומטין זה מזה, אבל אחר שטען שנתן לו או שקנהו מבעליו גובה בו ואינו צריך להביא ראיה.",
+            "אחד מן האחין שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין האחין לומר לו אם אין אתה אצלנו אין לך מזונות אלא לפי ברכת הבית, שאין הוצאת מזונות האחד לבדו כהוצאת מזונותיו בין רבים.",
+            "מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסים פרנסת הקטנים ולא הקטנים נזונים מזונות הגדולים אלא חולקים בשוה, נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן ישאו הקטנים כן מכלל הנכסים ואחר כך יחלוקו, נשאו הגדולים בחיי אביהן ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם, אין שומעין להן אלא מה שנתן להם אביהם נתן.",
+            "השיא האב את בנו ועשה לו משתה והיתה ההוצאה משל אב ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב, כשהיא חוזרת לאחר מיתת האב חוזרת לאמצע, אבל הוציא הבן במשתה משלו אינה חוזרת אלא מחלק הבן שנשתלחה לו בלבד.",
+            "האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו, אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם כשתחזור תחזור לאמצע, ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו עמו הבנים כולן, שהרי כולן שושבינין שבשם כולן נשתלחה, לפיכך אם שמח במקצתן מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד והרי הוא לאמצע.",
+            "גדול האחין שהיה לובש ומתכסה מלבושין נאים אם יש לאחים הנאה ממנו כדי שיהיו דבריו נשמעין הרי זה לובש מתפיסת הבית."
+        ],
+        [
+            "שני אחים שחלקו ובא להן אח ממדינת הים, וכן שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן אפילו נטל זה קרקע וזה כספים בטלה מחלוקת וחוזרין וחולקין השאר בשוה.",
+            "מי שצוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו וחלקו האחין ולא נתנו לפלוני כלום, הרי המחלוקת בטלה, וכיצד עושין נותנין מה שצוה מורישן ואחר כך חוזרין וחולקין כתחלה.",
+            "האחין שחלקו שמין להן מה שעליהן, אבל מה שעל בניהן ובנותיהן שקנו להן מתפיסת הבית אין שמין, וכן מה שעל נשותיהן שכבר זכו בהן לעצמן, במה דברים אמורים בבגדי חול, אבל בבגדי שבת ומועד שמין מה שעליהן.",
+            "מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהן כדי שיטלו הגדולים חלקן, מעמידין בית דין אפוטרופוס לקטנים ובורר להן החלק היפה, ואם הגדילו אינן יכולין למחות שהרי על פי בית דין חלקו להם, ואם טעו בית דין בשומא ופחתו שתות, יכולין למחות וחולקין חלוקה אחרת אחר שהגדילו.",
+            "מי שמת והניח יורשין גדולים וקטנים צריך למנות אפוטרופוס שיהיה מתעסק בחלק הקטן עד שיגדיל, ואם לא מנה חייבין בית דין להעמיד להן אפוטרופוס עד שיגדילו שבית דין הוא אביהן של יתומים.",
+            "צוה המוריש ואמר ינתן חלק הקטן לקטן ומה שירצה יעשה בה הרשות בידו, וכן אם מנה המוריש אפוטרופוס על הקטנים קטן או אשה או עבד הרשות בידו, אבל אין בית דין ממנין אפוטרופוס לא אשה ולא עבד ולא קטן ולא עם הארץ, שהוא בחזקת חשוד על העבירות, אלא בודקין על אדם נאמן ואיש חיל ויודע להפך בזכות היתומים וטוען טענתם ושיש לו כח בעסקי העולם כדי לשמור נכסים ולהרויח בהן ומעמידין אותו על הקטנים, בין שיהיה רחוק בין שיהיה קרוב לקטן אלא שאם היה קרוב לא ירד לקרקעות.",
+            "בית דין שהעמידו אפוטרופוס ושמעו עליו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יתר מדבר שהיה אמור בו יש להן לחוש לו שמא מנכסי יתומים הוא אוכל ומסלקין אותו ומעמידין אחר, אבל אם מנהו אבי יתומים אין מסלקין אותו שמא מציאה מצא, אבל אם באו עדים שהוא מפסיד נכסי יתומים מסלקין אותו וכבר הסכימו הגאונים שמשביעין אותו הואיל ומפסיד, והוא הדין לאפוטרופוס שמנהו אבי יתומים והיתה שמועתו טובה והיה ישר ורודף מצות וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד או שפרץ בנדרים ובאבק גזל בית דין חייבים לסלק אותו ולהשביעו, ולמנות להן אפוטרופוס כשר, וכל הדברים האלו כפי מה שיראה לדיין שכל בית דין ובית דין הוא אביהן של יתומים.",
+            "קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד והולך בדרך רעה אין בית דין מונעין ממנו ממונו ואין מעמידין לו אפוטרופוס, אלא אם כן צוה אביו או מורישו שלא יתנו לו אלא אם כן יהיה כשר ומצליח או שלא יתנו לו עד זמן מרובה, והשוטה והחרש הרי הן כקטנים ומעמידין להן אפוטרופוס."
+        ],
+        [
+            "מעות של יתומים שהניח להן אביהן אינן צריכין אפוטרופוס, אלא כיצד עושין בהן, בודקין על מי שיש לו נכסים שיש להם אחריות ויהיו עדית ויהיה איש נאמן ושומע דיני תורה ומעולם לא קבל עליו נדוי, ונותנין לו המעות בבית דין קרוב לשכר ורחוק להפסד ונמצאו היתומים נהנין משכר המעות, וכן אם אין לו קרקע ינתן להן משכון זהב שבור שאין בו סימן ונוטלין בית דין המשכון ונותנין לו המעות קרוב לשכר ורחוק להפסד, ולמה לא יקחו משכון כלים של זהב או חלי של זהב, שמא של אחרים הוא ויתנו סימן ויטלוהו אחר מותו אם ידע הדיין שאין זה אמוד, וכמה יפסקו בשכר כפי מה שיראו הדיינין, או שליש השכר או חציו אפילו רביע השכר ליתומים אם ראו שזו תקנה להם עושין, לא מצאו אדם שיתנו לו המעות רחוק להפסד וקרוב לשכר הרי אלו מוציאין מהן מזונות מעט, עד שיקנו להן במעות קרקע וימסרו אותו ביד אפוטרופוס שיעמידו להן.",
+            "כל המטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין אותן בבית דין, ואם היה השוק קרוב למדינה, מוליכין אותן לשוק ומוכרין אותן ויצטרפו דמיהן עם המעות של יתומים.",
+            "מי שהיה בידו שכר של יתומים אם יניחו כאן עד שימכר שמא יחמיץ, ואם יוליכו לשוק שמא יארעו אונס בדרך, הרי זה עושה בו כדרך שהוא עושה בשלו וכן כל כיוצא בזה.",
+            "כשמעמידין בית דין להן אפוטרופוס מוסרין לו כל נכסי הקטן הקרקע והמטלטלין שלא נמכרו, והוא מוציא ומכניס ובונה וסותר ושובר ונוטע וזורע ועושה כפי מה שיראה שזה טוב ליתומים ומאכילן ומשקן ונותן להן כל ההוצאה כפי הממון וכפי הראוי להן ולא ירויחו להן יותר מדאי ולא יצמצם עליהם יתר מדאי.",
+            "כשיגדילו היתומים נותן להם ממון מורישן ואינו צריך לעשות להן חשבונות מה שהכניס והוציא אלא אומר להן זה הנשאר, ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלן כלום, במה דברים אמורים כשמנוהו בית דין אבל אפוטרופוס שמנהו אבי יתומים וכן שאר המורישן אינו נשבע על טענת ספק, יש לאפוטרופוס ללבוש ולהתכסות מנכסי יתומים כדי שיהיה מכובד ויהיו דבריו נשמעין והוא שיהיה ליתומים הנאה בנכסיהן בהיות דבריו נשמעין.",
+            "יש לאפוטרופוס למכור בהמה ועבדים שפחות שדות וכרמים להאכיל ליתומים, אבל אין מוכרין ומניחין המעות ואין מוכרין שדות ליקח עבדים ולא עבדים ליקח שדות שמא לא יצליח, אבל מוכרין שדה ליקח שוורים לעבודת שדות אחרות שהשוורים הן עקר כל נכסי שדות.",
+            "אין האפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב למכור ברעה ולגאול ביפה, שמא לא יצליח זה שקנו, ואין רשאין לדון ולחוב על מנת לזכות ליתומים שמא לא יזכו ונמצא החוב קיים.",
+            "אין האפוטרופין רשאין להוציא עבדים לחירות אפילו ליקח מן העבד דמים שיצא לחירות, אבל מוכרין אותן לאחרים ולוקחין מהן הדמים על מנת שיוציאוהו לחירות ואותן האחרים הן שמשחררין אותם.",
+            "האפוטרופין תורמין ומעשרין נכסי יתומים כדי להאכילן, שאין מאכילין את היתומים דבר האסור, אבל לא יעשרו ולא יתרומו כדי להניח פירות מתוקנין אלא ימכרו אותן טבל והרוצה לתקן יתקן.",
+            "האפוטרופין עושין לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר ספר תורה ותפילין ומזוזות ומגילה, כללו של דבר כל מצות עשה שיש להם קצבה בין שהוא מדברי תורה בין שהוא מדברי סופרים, עושין להם אף על פי שאינן חייבין במצוה מכל אלו המצות אלא כדי לחנכן, אבל אין פוסקין עליהן צדקה ואפילו לפדיון שבוים, מפני שמצות אלו אין להן קצבה.",
+            "ומי שנשתטה או שנתחרש בית דין פוסקין עליו צדקה אם היה ראוי.",
+            "אע\"פ שאין האפוטרופוס צריך לעשות חשבון כמו שביארנו, צריך לחשב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות שנאמר סלו לרוכב בערבות וגו' אבי יתומים וגו'. ",
+            "סליקו להו הלכות נחלות בס\"ד. נגמר ספר שלשה עשר והוא ספר משפטים, הלכותיו חמשה, ופרקיו חמשה ושבעים. הלכות שכירות שלשה עשר פרקים, הלכות שאלה ופקדון שמונה פרקים, הלכות מלוה ולוה עשרים ושבעה פרקים, הלכות טוען ונטען ששה עשר פרקים, הלכות נחלות אחד עשר פרקים."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Inheritances/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,167 @@
+{
+    "title": "Mishneh Torah, Inheritances",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishneh_Torah,_Inheritances",
+    "text": [
+        [
+            "סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הִיא. מִי שֶׁמֵּת יִירָשׁוּהוּ בָּנָיו וְהֵם קוֹדְמִין לַכּל. וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת:  ",
+            "בְּכָל מָקוֹם אֵין לִנְקֵבָה עִם הַזָּכָר יְרֻשָּׁה. אִם אֵין לוֹ בָּנִים יִירָשֶׁנּוּ אָבִיו. וְאֵין הָאֵם יוֹרֶשֶׁת אֶת בָּנֶיהָ וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:  ",
+            "וְכָל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה אִם הִנִּיחַ בֵּן יוֹרֵשׁ הַכּל. לֹא נִמְצָא לוֹ בֵּן לְעוֹלָם מְעַיְּנִין בְּזַרְעוֹ שֶׁל בֵּן אִם נִמְצָא לִבְנוֹ זֶרַע בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת אֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם הִיא תִּירַשׁ אֶת הַכּל. לֹא נִמְצָא לוֹ זֶרַע בֶּן חוֹזְרִין אֵצֶל הַבַּת. הָיְתָה לוֹ בַּת תִּירַשׁ אֶת הַכּל לֹא נִמְצֵאת לוֹ בַּת בָּעוֹלָם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הַבַּת. אִם נִמְצָא לָהּ זֶרַע בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם הוּא יוֹרֵשׁ הַכּל. לֹא נִמְצָא לָהּ זֶרַע בַּת חוֹזֵר הַיְרֻשָּׁה לְאָבִיו. לֹא הָיָה אָבִיו קַיָּם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי הַמֵּת. נִמְצָא לוֹ אָח אוֹ זֶרַע אָח יוֹרֵשׁ אֶת הַכּל וְאִם לָאו חוֹזְרִין אֵצֶל אָחוֹת. נִמְצֵאת לוֹ אָחוֹת אוֹ זַרְעָהּ יוֹרֵשׁ הַכּל. וְאִם לֹא נִמְצֵאת לוֹ זֶרַע אַחִים וְלֹא זֶרַע אָחוֹת הוֹאִיל וְאֵין לָאָב זֶרַע תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי  הָאָב. לֹא הָיָה אֲבִי הָאָב קַיָּם מְעַיְּנִין עַל זֶרַע שֶׁל אֲבִי הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי אָבִיו שֶׁל מֵת וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת וְזַרְעָן שֶׁל זְכָרִים קוֹדְמִין לִנְקֵבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַדִּין בְּזַרְעוֹ שֶׁל מֵת עַצְמוֹ. לֹא נִמְצְאוּ אַחִים לְאָבִיו לֹא הֵם וְלֹא זַרְעָן תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי אֲבִי הָאָב. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת נַחֲלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת עַד רְאוּבֵן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר הַבֵּן קוֹדֵם לַבַּת וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת וְהַבַּת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. וַאֲבִי הַמֵּת קוֹדֵם לַאֲחֵי הַמֵּת מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ וְהָאָח קוֹדֵם לָאָחוֹת. וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אָח קוֹדְמִין לָאָחוֹת. וְאָחוֹת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ. וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. אֲבִי הָאָב קוֹדֵם לַאֲחֵי הָאָב שֶׁל מֵת וַאֲחֵי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אֲחֵי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו וַאֲחוֹת אָבִיו קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו שֶׁל מֵת. וְכֵן כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל אֲחוֹת אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת. לְפִיכָךְ אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁין:  ",
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בַּת וּבַת הַבֵּן וַאֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת הַבֵּן עַד סוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת הִיא קוֹדֶמֶת וְתִירַשׁ הַכּל וְאֵין לַבַּת כְּלוּם. וְהוּא הַדִּין לְבַת הָאָח עִם הָאָחוֹת וּלְבַת בֶּן אֲחִי אָבִיו עִם אֲחוֹת אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:  ",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים וּמֵתוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים בְּחַיָּיו וְהִנִּיחַ הַבֵּן הָאֶחָד שְׁלֹשָׁה בָּנִים וְהִנִּיחַ הַבֵּן הַשֵּׁנִי בַּת אַחַת וְאַחַר כָּךְ מֵת הַזָּקֵן נִמְצְאוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי בָּנָיו יוֹרְשִׁין חֲצִי הַנַּחֲלָה וּבַת בְּנוֹ יוֹרֶשֶׁת הַחֵצִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ חֵלֶק אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין בְּנֵי הָאַחִים וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת:  ",
+            "מִשְׁפַּחַת הָאֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה וְאֵין יְרֻשָּׁה אֶלָּא לְמִשְׁפַּחַת הָאָב. לְפִיכָךְ הָאַחִים מִן הָאֵם אֵין יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה וְאַחִין מִן הָאָב יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה. וְאֶחָד אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו בִּלְבַד אוֹ אָחִיו מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ:  ",
+            "כָּל הַקְּרוֹבִין בַּעֲבֵרָה יוֹרְשִׁין כִּכְשֵׁרִים. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מַמְזֵר אוֹ אָח מַמְזֵר הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר בָּנִים וְכִשְׁאָר אַחִים לַנַּחֲלָה. אֲבָל בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן הַנָּכְרִית אֵינוֹ בֵּן לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים וְאֵינוֹ יוֹרֵשׁ כְּלָל:  ",
+            "הָאִשָּׁה אֵינָהּ יוֹרֶשֶׁת בַּעְלָהּ כְּלָל. וְהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהוּא קוֹדֵם לַכּל בִּירֻשָּׁתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו. כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל חֵרֵשׁ הוּא יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:  ",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁתִּכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁאֵין הַפִּקֵּחַ יוֹרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשֵּׂאת כְּשֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת אֲפִלּוּ נִתְפַּקְּחָה. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ אֶת נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לִירֻשָּׁתָהּ וְהֻחְזְקוּ בֵּין נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּנְדֻנְיָתָהּ בֵּין נְכָסִים שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה לוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וּמֵתָה אֵין הַבַּעַל יוֹרְשָׁהּ:  ",
+            "בַּעַל שֶׁנָּשָׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן שׁוּם אִישׁוּת. וְכֵן שׁוֹטֶה שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת אוֹ פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא שׁוֹטָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים לָהֶן נִשּׂוּאִין:  ",
+            "בַּעַל שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין אוֹתָהּ אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן. אֶלָּא יוֹרֵשׁ אוֹתָן זַרְעָהּ אִם הָיָה לָהּ זֶרַע אוֹ תַּחְזֹר הַיְרֻשָּׁה לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ נְכָסִים הָרְאוּיִין לָבֹא לְאַחַר מִכָּאן אֶלָּא לַנְּכָסִים שֶׁכְּבָר בָּאוּ לִירֻשָּׁה קֹדֶם שֶׁתָּמוּת:  ",
+            "וְכֵן אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהוּא בַּקֶּבֶר כִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין שֶׁל מִשְׁפַּחַת הָאָב. כֵּיצַד. בַּעַל שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְהַבַּעַל הָיָה קוֹדֵם לְכָל אָדָם בִּירֻשָּׁתָהּ כָּךְ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יִקְדְּמוּ לִשְׁאָר יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אֶלָּא יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ הֵם הַיּוֹרְשִׁים אוֹתָהּ אִם מֵתָה אַחַר בַּעְלָהּ:  ",
+            "וְכֵן אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כְּדֵי לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מֵאָבִיו. כֵּיצַד. מִי שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיָה הַבֵּן קַיָּם הָיָה קוֹדֵם אַף יוֹרְשִׁין שֶׁל בֶּן קוֹדְמִין לְיוֹרְשֶׁיהָ שֶׁל אִשָּׁה זוֹ וְנִמְצְאוּ אֶחָיו מֵאָבִיו יוֹרְשִׁין אֶת אִמּוֹ שֶׁל זֶה אַחַר מוֹתוֹ שֶׁל זֶה. אֶלָּא זֶרַע בְּנָהּ הוּא שֶׁיִּירָשֶׁנָּה אִם הָיָה לוֹ זֶרַע וְאִם אֵין לוֹ זֶרַע תַּחְזֹר יְרֻשָּׁתָהּ לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. אֲבָל אִם מֵתָה הָאֵם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו הוֹאִיל וְחָיָה אַחַר אִמּוֹ שָׁעָה אַחַת וּמֵת הֲרֵי זֶה נוֹחֵל אֶת אִמּוֹ וּמַנְחִיל הַנַּחֲלָה לְיוֹרְשָׁיו מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו:  "
+        ],
+        [
+            "הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי אָבִיו שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם\". כֵּיצַד. הִנִּיחַ חֲמִשָּׁה בָּנִים וְאֶחָד מֵהֶן בְּכוֹר הַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַמָּמוֹן וְכָל אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל שְׁתוּת. הִנִּיחַ תִּשְׁעָה בָּנִים הֲרֵי (הָאֶחָד) הַבְּכוֹר נוֹטֵל חֲמִישִׁית וְכָל אֶחָד מִן הַשְּׁמוֹנָה פְּשׁוּטִים נוֹטֵל עֲשִׂירִית וְכֵן עַל הַחֲלוּקָה הַזֹּאת חוֹלְקִין לְעוֹלָם: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא טז)</small> \"וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו\" וְגוֹ' <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר\". וְאִם יָצָאת פַּדַּחְתּוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא כָּל רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם וּפָשׁוּט שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָהּ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא טו)</small> \"וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים\" עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּן מִשְּׁעַת לֵדָה: \n",
+            "כֵּיצַד אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה. הֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן בְּכוֹר וּשְׁנֵי פְּשׁוּטִים וְזֶה הַטֻּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר. הַבְּכוֹר נוֹטֵל רְבִיעַ הַמָּמוֹן בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה וּכְאִלּוּ אֵין עִמּוֹ אֶלָּא שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִים בִּלְבַד. וַחֲצִי וּרְבִיעַ הַנִּשְׁאָר חוֹלְקִין אוֹתוֹ שְׁנֵי הַפְּשׁוּטִין עִם הַנִּקְרָע וְעִם הַבְּכוֹר בְּשָׁוֶה: \n",
+            "קָטָן בֶּן יוֹם אֶחָד מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה אֲבָל לֹא הָעֻבָּר. וּבֵן שֶׁנּוֹלַד אַחַר מִיתַת אָבִיו אֵינוֹ מְמַעֵט בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה: \n",
+            "בֵּן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָנוּ אִם הוּא בְּכוֹר אוֹ פָּשׁוּט כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב עִם אַחֵר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. אִם הֻכְּ��וּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה וְנוֹטְלִין חֵלֶק בְּכוֹרָה עִם אֲחֵיהֶם. וְאִם לֹא הֻכְּרוּ כְּגוֹן שֶׁיְּלָדוֹ בְּמַחֲבוֹאָה אַחַת אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה וְאֵין כָּאן חֵלֶק בְּכוֹרָה: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים בְּכוֹר וּפָשׁוּט וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם בְּחַיָּיו וְהִנִּיחוּ בָּנִים. הַבְּכוֹר הֵנִיחַ בַּת וְהַפָּשׁוּט הִנִּיחַ בֵּן. הֲרֵי בֶּן הַפָּשׁוּט יוֹרֵשׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן שְׁלִישׁ שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיו. וּבַת הַבְּכוֹר יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים שֶׁהוּא חֵלֶק אָבִיהָ. וְכֵן הַדִּין בִּבְנֵי הָאַחִין וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב וּבְכָל הַיּוֹרְשִׁין אִם הָיָה אֲבִי אֶחָד מִן הַיּוֹרְשִׁים בְּכוֹר נוֹטֵל חֵלֶק בְּכוֹרָה שֶׁלּוֹ זֶה הַיּוֹרֵשׁ מֵחֲמָתוֹ: \n",
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם. כֵּיצַד. בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁיָּרְשׁוּ אִמָּן חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה בֵּין שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְנַחֲלָה בֵּין שֶׁהָיָה פֶּטֶר רֶחֶם: \n",
+            "בְּכוֹר לְנַחֲלָה הוּא הַנּוֹלָד לָאָב רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ\". וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הָאֵם אֲפִלּוּ יָלְדָה כַּמָּה בָּנִים הוֹאִיל וְזֶה רִאשׁוֹן לְאָבִיו יוֹרֵשׁ פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "הַבָּא אַחַר נְפָלִים אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא רֹאשׁ הַנֵּפֶל כְּשֶׁהוּא חַי הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה. וְכֵן בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לְנַחֲלָה שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"רֵאשִׁית אֹנוֹ\" הוּא שֶׁלֹּא נוֹלַד לוֹ קֹדֶם לָזֶה וָלָד שֶׁיָּצָא חַי לַאֲוִיר הָעוֹלָם. לְפִיכָךְ בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁהוֹצִיא רֹב רֹאשׁוֹ חַי הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְּכוֹר: \n",
+            "יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹרִים. הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא נוֹלַד וְנֶאֱמַר <small>(דברים כא טו)</small> \"וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים\". וְהַשֵּׁנִי שֶׁהֲרֵי קְדָמוֹ אַחֵר: \n",
+            "הָיוּ לוֹ בָּנִים כְּשֶׁהָיָה עַכּוּ\"ם וְנִתְגַּיֵּר אֵין לוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הָעַכּוּ\"ם הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָרוּי בְּנוֹ הַבָּא לוֹ אַחֲרָיו מִן הַיִּשְׂרְאֵלִית בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְנוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "הָיָה הַבְּכוֹר מַמְזֵר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר\" זוֹ שֶׁשְּׂנוּאָה בְּנִשּׂוּאֶיהָ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִין עַל הַבְּכוֹר. חַיָּה וְאִמּוֹ וְאָבִיו. חַיָּה מִיָּד שֶׁאִם אָמְרָה זֶה יָצָא רִאשׁוֹן נֶאֱמֶנֶת. אִמּוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר זֶהוּ הַבְּכוֹר. אָבִיו לְעוֹלָם אֲפִלּוּ אָמַר הָאָב עַל מִי שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּנוֹ כְּלָל הוּא בְּנִי וּבְכוֹרִי הוּא נֶאֱמָן. וְכֵן אִם אָמַר עַל הַמֻּחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּכוֹרוֹ אֵינוֹ בְּכוֹר נֶאֱמָן: \n",
+            "הָאָב שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. אִם רָמַז אוֹ כָּתַב שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "הֵעִידוּ עֵדִים שֶׁהֵן שָׁמְעוּ אָבִיו שֶׁל זֶה אוֹמֵר דְּבָרִים כָּךְ וְכָךְ שֶׁהֲרֵי אוֹתָן הַדְּבָרִים יוֹדֵעַ מִכְּלָלָן שֶׁזֶּה בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר הָאָב בְּפֵרוּשׁ זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי: \n",
+            "שָׁמְעוּ מִן הָאָב שֶׁאָמַר זֶה בְּנִי בְּכוֹר אֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּעֵדוּת זוֹ שֶׁמָּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הוּא וְלָזֶה נִתְכַּוֵּן הָאָב עַד שֶׁיֹּאמַר בְּנִי בְּכוֹרִי: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בִּנְכָסִים הָרְאוּיִין לָבוֹא לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֶלָּא בִּנְכָסִים הַמֻּחְזָקִין לְאָבִיו שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא יז)</small> \"בְּכל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ\". כֵּיצַד. אֶחָד מִמּוֹרִישֵׁי אָבִיו שֶׁמֵּת לְאַחַר מִיתַת אָבִיו הַבְּכוֹר וְהַפָּשׁוּט יוֹרְשִׁין כְּאֶחָד. וְכֵן אִם הָיְתָה לְאָבִיו מִלְוֶה אוֹ הָיְתָה לוֹ סְפִינָה בַּיָּם יוֹרְשִׁין כְּאֶחָד: \n",
+            "הִנִּיחַ לָהֶם פָּרָה מֻשְׂכֶּרֶת אוֹ מֻחְכֶּרֶת אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹעָה בָּאֲפָר וְיָלְדָה. הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּהּ וּבִוְלָדָהּ פִּי שְׁנַיִם: \n",
+            "שָׁחַט אֶחָד מִמַּכִּירֵי אָבִיו בְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּמַּתָּנוֹת שֶׁל אוֹתָהּ בְּהֵמָה: \n",
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים לְאַחַר מִיתַת אָבִיו אֶלָּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ הַשֶּׁבַח בְּדָמִים וְנוֹתֵן הַיֶּתֶר לַפָּשׁוּט. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתַּנּוּ הַנְּכָסִים כְּגוֹן כַּרְמֶל שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁבֳּלִים וְכִפְנִיּוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ תְּמָרִים. אֲבָל שָׁבְחוּ מֵחֲמַת עַצְמָן וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ כְּגוֹן אִילָן קָטָן שֶׁגָּדַל וְעָבָה וְאֶרֶץ שֶׁהֶעֶלְתָה שִׂרְטוֹן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח פִּי שְׁנַיִם. וְאִם מֵחֲמַת הוֹצָאָה הִשְׁבִּיחַ אֵינוֹ נוֹטֵל: \n",
+            "אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּמִלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּשְׁטָר אַף עַל גַּב שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹב אֲבִיהֶם. הָיָה לְאָב מִלְוֶה בְּיַד הַבְּכוֹר הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם הוֹאִיל וְיֶשְׁנָהּ תַּחַת יָדוֹ. אוֹ לֹא יִטּל הוֹאִיל וּמֵחֲמַת אָבִיו יִירָשֶׁנָּה וַעֲדַיִן לֹא בָּאָה לְיָדוֹ שֶׁל אָבִיו. לְפִיכָךְ יִטּל מִמֶּנָּה חֲצִי חֵלֶק בְּכוֹרָה: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁמָּכַר חֵלֶק בְּכוֹרָה קֹדֶם חֲלוּקָה מִמְכָּרוֹ קַיָּם מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לַבְּכוֹר חֵלֶק בְּכוֹרָה קֹדֶם חֲלוּקָה. לְפִיכָךְ אִם חָלַק עִם אֶחָיו קוֹדֵם בְּמִקְצָת נְכָסִים בֵּין בַּקַּרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין וְנָטַל חֵלֶק כְּפָשׁוּט וִתֵּר בְּכָל הַנְּכָסִים וְאֵינוֹ נוֹטֵל בִּשְׁאֵרָן אֶלָּא כְּפָשׁוּט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא מִחָה. אֲבָל אִם מִחָה בְּאֶחָיו וְאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם עֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי חוֹלֵק עִם אֶחָי בְּשָׁוֶה לֹא מִפְּנֵי שֶׁמָּחַלְתִּי בְּחֵלֶק בְּכוֹרָה הֲרֵי זֶה מְחָאָה וְלֹא וִתֵּר בִּשְׁאָר נְכָסִים. וַאֲפִלּוּ מִחָה בַּעֲנָבִים כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִים וּבְצָרוּם וְחִלְּקוּם בְּשָׁוֶה לֹא וִתֵּר בִּשְׁאָר נְכָסִים. אֲבָל אִם דְּרָכוּם וְחָלַק עִמָּהֶן בְּשָׁוֶה בְּיַיִן וְלֹא מִחָה בָּהֶן מִשֶּׁנַּעֲשָׂה יַיִן וִתֵּר בִּשְׁאָר הַנְּכָסִים. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁמִּחָה בַּעֲנָבִים וְחָלַק עִמָּהֶם בְּשָׁוֶה בַּזֵיתִים שֶׁהֲרֵי וִתֵּר בַּכּל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n",
+            "מִי שֶׁיִּבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו הוּא יוֹרֵשׁ כָּל נִכְסֵי אֶחָיו הַמֻּחְזָקִים. וְכָל הָרְאוּיִין לָבוֹא לְאַחַר מִכָּאן הֲרֵי הוּא בָּהֶן כְּכָל הָאַחִים שֶׁהֲרֵי בְּכוֹר קָרָא אוֹתוֹ הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כה ו)</small> \"וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל\". וּכְשֵׁם שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל מִמֶּנּוּ בְּרָאוּי כִּבְמֻחְזָק כָּךְ אֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו מִשְּׁעַת מִיתָה עַד שְׁעַת חֲלוּקָתוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי אָבִיו. וַאֲפִלּוּ הִשְׁבִּיחוּ נְכָסִים אַחַר שֶׁיִּבֵּם וְקֹדֶם שֶׁיַּחְלְקוּ הֲרֵי הוּא בַּשֶּׁבַח כְּאֶחָד מִן הָאַחִין. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל מִן הַנְּכָסִים אֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָחִיו שֶׁיִּבֵּם אִשְׁתּוֹ הוֹאִיל וּמֵת הָאָב בְּחַיֵּי כֻּלָּן: \n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁכֵנִים שֶׁהַבְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁלּוֹ כְּאֶחָד בְּמֵצַר אֶחָד. אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי אָבִיו נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אָחִיו בְּגוֹרָל. וְאִם עָלָה גּוֹרָלוֹ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת נוֹטֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת: \n",
+            "שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה אֲפִלּוּ עָשָׂה בָּהּ אֶחָד מִן הָאַחִים מַאֲמָר מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ יוֹרְשִׁין בְּנִכְסֵי מְלוֹג וַחֲצִי נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ עִם חֲצִי נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חַיָּבִין בִּקְבוּרָתָהּ הוֹאִיל וְהֵן יִירְשׁוּ כְּתֻבָּתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי אוֹ זֶה אָחִי אוֹ זֶה אֲחִי אָבִי אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה בַּאֲנָשִׁים שֶׁאֵינָן מֻחְזָקִין שֶׁהֵן קְרוֹבָיו הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וְיִירָשֶׁנּוּ בֵּין שֶׁאָמַר כְּשֶׁהוּא בָּרִיא בֵּין שֶׁאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע. אֲפִלּוּ נִשְׁתַּתֵּק וְכָתַב בִּכְתַב יָדוֹ שֶׁזֶּה יוֹרְשׁוֹ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין: \n",
+            "הָיִינוּ מֻחְזָקִין בָּזֶה שֶׁהוּא אָחִיו אוֹ בֶּן דּוֹדוֹ וְאָמַר אֵינוֹ אָחִי וְאֵינוֹ בֶּן דּוֹדִי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אֲבָל נֶאֱמָן הוּא עַל מִי שֶׁהֻחְזַק שֶׁהוּא בְּנוֹ לוֹמַר אֵינוֹ בְּנִי וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֲפִלּוּ הָיוּ לַבֵּן בָּנִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עָלָיו לוֹמַר אֵינוֹ בְּנִי לְעִנְיַן יִחוּס וְאֵין מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ מַמְזֵר עַל פִּיו. נֶאֱמָן הוּא לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ: \n",
+            "הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי וְחָזַר וְאָמַר עַבְדִּי הוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן. אָמַר עַבְדִּי וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְשַׁמְּשׁוֹ כְּעֶבֶד נֶאֱמָן שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר עַבְדִּי כְּלוֹמַר שֶׁהוּא לִי כְּעֶבֶד. וְאִם הָיוּ קוֹרִין לוֹ עֶבֶד בֶּן מֵאָה זוּז וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹמְרִין אוֹתָן בְּיִחוּד אֶלָּא לַעֲבָדִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+            "הָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית הַמֶּכֶס וְאָמַר בְּנִי הוּא זֶה וְחָזַר אַחַר כָּךְ וְאָמַר עַבְדִּי נֶאֱמָן. שֶׁלֹּא אָמַר בְּנִי אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מִן הַמֶּכֶס. אָמַר בְּבֵית הַמּוֹכֵס עַבְדִּי הוּא וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי הוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן: \n",
+            "הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין קוֹרִין לָהֶן אַבָּא פְּלוֹנִי וְאִמָּא פְּלוֹנִית שֶׁלֹּא יָבוֹא מִן הַדָּבָר תַּקָּלָה וְנִמְצָא זֶה הַבֵּן נִפְגָּם. לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת חֲשׁוּבִין בְּיוֹתֵר וְיֵשׁ לָהֶן קוֹל וְכָל הַקָּהָל מַכִּירִין אוֹתָן וְאֶת בְּנֵי וְעַבְדֵי אֲדוֹנֵיהֶם כְּגוֹן עַבְדֵי הַנָּשִׂיא הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּר לִקְרוֹת לָהֶן אַבָּא וְאִמָּא: \n",
+            "מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן וְהָיָה נוֹהֵג בּוֹ מִנְהַג בָּנִים. אוֹ שֶׁאָמַר בְּנִי הוּא וּמְשֻׁחְרֶרֶת הִיא אִמּוֹ. אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אוֹ אָדָם כָּשֵׁר שֶׁהוּא בָּדוּק בְּדִקְדוּקֵי מִצְוֹת הֲרֵי זֶה יִירָשֶׁנּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נוֹשֵׂא בַּת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקָה שִׁפְחָה בְּפָנֵינוּ. וְאִם מִשְּׁאָר הֶדְיוֹטוֹת הוּא וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מִן הַמַּפְקִירִין עַצְמָן לְכָךְ הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת עֶבֶד לְכָל דָּבָר וְאֶחָיו מֵאָבִיו מוֹכְרִין אוֹתוֹ. וְאִם אֵין לְאָבִיו בֵּן חוּץ מִמֶּנּוּ אֵשֶׁת אָבִיו מִתְיַבֶּמֶת. וְזֶה הוּא הַדִּין שֶׁיֵּרָאֶה לִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עַל עִקְּרֵי הַקַּבָּלָה. וְיֵשׁ מִי שֶׁלֹּא חִלֵּק בֵּין כְּשֵׁרִים לִשְׁאָר הָעָם אֶלָּא לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְכְּרוּהוּ אֶחָיו בִּלְבַד. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֲפִלּוּ לְיָרְשׁוֹ לֹא נַחְלֹק בְּיִשְׂרָאֵל וְאֵין רָאוּי לִסְמֹךְ עַל דָּבָר זֶה: \n",
+            "כָּל הַיּוֹרְשִׁין יוֹרְשִׁין בַּחֲזָקָה. כֵּיצַד. עֵדִים שֶׁהֵעִידוּ שֶׁזֶּה מֻחְזָק לָנוּ שֶׁהוּא בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אוֹ אָחִיו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֵדֵי יִחוּס וְלֹא יָדְעוּ אֲמִתַּת הַיּוּחֲסִין הֲרֵי אֵלּוּ יוֹרְשִׁין בְּעֵדוּת זוֹ: \n",
+            "יַעֲקֹב שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֹא הֻחְזַק לוֹ בֵּן אֶלָּא שְׁנֵיהֶם. תָּפַס רְאוּבֵן לֵוִי מִן הַשּׁוּק וְאָמַר גַּם זֶה אָחִינוּ הוּא וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ. הֲרֵי שִׁמְעוֹן נוֹטֵל חֲצִי הַמָּמוֹן וּרְאוּבֵן שְׁלִישׁ שֶׁהֲרֵי הוֹדָה שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה אַחִין וְלֵוִי נוֹטֵל שְׁתוּת. מֵת לֵוִי יַחְזֹר הַשְּׁתוּת לִרְאוּבֵן. נָפְלוּ לְלֵוִי נְכָסִים אֲחֵרִים יַחְלְקוּ אוֹתָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן מוֹדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֵּוִי זֶה אֲחִיהֶן. הִשְׁבִּיחַ הַשְּׁתוּת מֵאֵלָיו וְאַחַר כָּךְ מֵת לֵוִי. אִם שֶׁבַח מַגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם הוּא כְּ��וֹן עֲנָבִים שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר. הֲרֵי הַשֶּׁבַח הַזֶּה כִּנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מֵאֲחֵרִים וְיַחְלְקוּ בָּהֶן. וְאִם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר הֲרֵי הֵן שֶׁל רְאוּבֵן לְבַדּוֹ. אָמַר שִׁמְעוֹן אֵין לֵוִי זֶה אָחִי וְנָטַל לֵוִי בְּחֵלֶק רְאוּבֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת לֵוִי לֹא יִירַשׁ שִׁמְעוֹן מִמֶּנּוּ כְּלוּם אֶלָּא רְאוּבֵן לְבַדּוֹ יִירַשׁ הַשְּׁתוּת עִם שְׁאָר נְכָסִים אֲחֵרִים שֶׁהִנִּיחַ לֵוִי. וְהוּא הַדִּין בְּכָל הַיּוֹרְשִׁין שֶׁיּוֹדוּ מִקְצָתָן בְּיוֹרְשִׁין אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוֹדוּ מִקְצָתָן: \n"
+        ],
+        [
+            "זֶה הַכְּלָל בְּיוֹרְשִׁין. כָּל שְׁנֵי יוֹרְשִׁין שֶׁאֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ וַדַּאי וְהַשֵּׁנִי סָפֵק אֵין לַסָּפֵק כְּלוּם. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם סָפֵק שֶׁמָּא זֶהוּ הַיּוֹרֵשׁ אוֹ שֶׁמָּא זֶה הַיּוֹרֵשׁ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס הֲרֵי הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת הַכּל שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס סָפֵק. הִנִּיחַ בָּנוֹת וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס יוֹרְשׁוֹת בְּשָׁוֶה וַהֲרֵי הוּא כְּאַחַת מִן הַבָּנוֹת: \n",
+            "כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת דִּין הַבָּנוֹת עִם הַבָּנִים בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן וּבְפַרְנָסָתָן וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהַמְּזוֹנוֹת מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה. בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין אֵין לַבָּנוֹת אֶלָּא מְזוֹנוֹתֵיהֶן וְהַבָּנִים יִירְשׁוּ הַכּל וְיִתְפַּרְנְסוּ הַבָּנוֹת בְּעִשּׂוּר נְכָסִים כְּדֵי שֶׁיִּנָּשְׂאוּ בּוֹ לְבַעְלֵיהֶן. וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מוּעָטִין אֵין לַבָּנִים כְּלוּם אֶלָּא הַכּל לִמְזוֹן הַבָּנוֹת. לְפִיכָךְ מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס. בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין הַבָּנִים יוֹרְשִׁין וְדוֹחִין הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנוֹת וְנִזּוֹן כְּמוֹתָן. וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִין מוּעָטִין הַבָּנוֹת דּוֹחוֹת אֶת הַטֻּמְטוּם אֵצֶל הַבָּנִים וְאוֹמְרוֹת לוֹ זָכָר אַתָּה וְאֵין לְךָ עִמָּנוּ מְזוֹנוֹת: \n",
+            "מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלְדָה בֵּן וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לְרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לְאַחֲרוֹן אֵין זֶה הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְאִם מֵת הַבֵּן שְׁנֵיהֶן יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ וְחוֹלְקִין בְּשָׁוֶה מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם סָפֵק שֶׁמָּא זֶה אָבִיו אוֹ זֶה אָבִיו: \n",
+            "יְבָמָה שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִתְיַבְּמָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה בֵּן וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. זֶה הַסָּפֵק אוֹמֵר שֶׁמָּא בֶּן הַמֵּת אֲנִי וְאִירַשׁ אֶת נִכְסֵי אָבִי כֻּלָּן וְאֵין אַתָּה רָאוּי לְיַבֵּם אוֹתָהּ שֶׁאֵין אִמִּי בַּת יִבּוּם וְהַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בְּנִי אַתָּה וְאִמְּךָ רְאוּיָה לְיַבֵּם וְאֵין לְךָ בְּנִכְסֵי אָחִי כְּלוּם. הוֹאִיל וְגַם זֶה הַיָּבָם סָפֵק שֶׁמָּא יָבָם הוּא אוֹ אֵינוֹ יָבָם חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. וְכֵן דִּין זֶה הַסָּפֵק עִם בְּנֵי הַיָּבָם בְּנִכְסֵי הַמֵּת שֶׁנִּתְיַבְּמָה אִשְׁתּוֹ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה הַסָּפֵק נוֹטֵל מֶחֱצָה וּבְנֵי הַיָּבָם מֶחֱצָה. מֵת הַיָּבָם אַחַר שֶׁחָלַק עִם זֶה הַסָּפֵק וּבָאוּ בְּנֵי הַיָּבָם הָרְאוּיִים לִירַשׁ אֲבִיהֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הַסָּפֵק לוֹמַר אִם אֲחִיכֶם אֲנִי תְּנוּ לִי חֵלֶק בִּירֻשָּׁה זוֹ וְאִם אֵינִי אֲחִיכֶם הַחְזִירוּ לִי הַחֵצִי שֶׁלָּקַח אֲבִיכֶם אֵין לְזֶה הַסָּפֵק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן עִמָּהֶן כְּלוּם וְאֵין מוֹצִיא מִיָּדָן: \n",
+            "סָפֵק וְהַיָּבָם שֶׁבָּאוּ לַחְלֹק בְּנִכְסֵי הָאָב הֲרֵי הַיָּבָם יוֹרֵשׁ וַדַּאי וְזֶה הַסָּפֵק אִם הוּא בֶּן הַמֵּת יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַמָּמוֹן וּלְזֶה הַיָּבָם חֲצִי. וְאִם הוּא בֶּן הַיָּבָם אֵין לוֹ כְּלוּם. לְפִיכָךְ הַיָּבָם יוֹרֵשׁ וְיִדָּחֶה הַסָּפֵק. הִנִּיחַ הַיָּבָם שְׁנֵי בָּנִים וַדָּאִין וְאַחַר כָּךְ מֵת הַיָּבָם הֲרֵי הַסָּפֵק אוֹמֵר אֲנִי בֶּן הַמֵּת וְיֵשׁ לִי מֶחֱצָה וְלִשְׁנֵיכֶם מֶחֱצָה וְהַשְּׁנַיִם אוֹמְרִים אַתָּה אָחִינוּ וּבֶן הַיָּבָם אַתָּה וְאֵין לְךָ אֶלָּא שְׁלִישׁ בְּנִכְסֵי הַזָּקֵן הַחֵצִי שֶׁמּוֹדֶה לָהֶם בּוֹ נוֹטְלִין וְהִשְׁלִישׁ שֶׁמּוֹדִין הֵן לוֹ נוֹטֵל וְהַשְּׁתוּת הַנִּשְׁאָר חוֹלְקִים אוֹתוֹ בְּשָׁוֶה הוּא נוֹטֵל חֶצְיוֹ וּשְׁנֵיהֶם חֶצְיוֹ. מֵת הַסָּפֵק הֲרֵי הַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בְּנִי הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ וַאֲבִי הַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בֶּן בְּנִי הַמֵּת הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה (מֵת הַיָּבָם הַסָּפֵק אוֹמֵר בְּנוֹ אֲנִי וְאִירָשֶׁנּוּ וַאֲבִי הַיָּבָם אוֹמֵר שֶׁמָּא בֶּן בְּנִי הָאַחֵר אַתָּה וְזֶה אֲחִי אָבִיךָ הוּא וַאֲנִי אִירָשֶׁנּוּ חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה): \n",
+            "מִי שֶׁנָּפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ וְאֵין יָדוּעַ אִם הָאִשָּׁה מֵתָה תְּחִלָּה וְנִמְצְאוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יוֹרְשִׁין כָּל נְכָסֶיהָ אוֹ הַבַּעַל מֵת תְּחִלָּה וְנִמְצְאוּ יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה יוֹרְשִׁין כָּל נְכָסֶיהָ כֵּיצַד דִּינָם. מַעֲמִידִין נִכְסֵי מְלוֹג בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה וְהַכְּתֻבָּה עִקָּר וְהַתּוֹסֶפֶת בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל וְחוֹלְקִין בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה נוֹטְלִין חֶצְיָן וְיוֹרְשֵׁי הַבַּעַל חֶצְיָן. אֲבָל אִם נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ מַעֲמִידִין נִכְסֵי הָאֵם בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם שֶׁהֵם יוֹרְשִׁין וַדָּאִין אֲבָל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן סָפֵק הֵם שֶׁאִם מֵת הַבֵּן תְּחִלָּה אֵין לְאֶחָיו מֵאָבִיו בְּנִכְסֵי אִמָּן כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בֶּן בִּתּוֹ אִם הָאָב מֵת תְּחִלָּה בֶּן בִּתּוֹ יִירָשֶׁנּוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הַבֵּן. וְאִם בֶּן בִּתּוֹ מֵת תְּחִלָּה אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הָאָב. לְפִיכָךְ יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת. וְכֵן אִם [נִשְׁבָּה] הָאָב וּמֵת בֶּן בִּתּוֹ בַּמְּדִינָה אוֹ שֶׁנִּש��ְבָּה הַבֵּן וּמֵת אֲבִי אִמּוֹ בַּמְּדִינָה יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הָאָב עִם יוֹרְשֵׁי בֶּן הַבַּת: \n",
+            "נָפַל עָלָיו הַבַּיִת וְעַל אָבִיו אוֹ שְׁאָר מוֹרִישִׁין וְעָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹב. יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִין מֵת הַבֵּן תְּחִלָּה וְלֹא הִנִּיחַ כְּלוּם וְאָבַד הַחוֹב וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת אוֹמְרִים הָאָב מֵת תְּחִלָּה וְזָכָה הַבֵּן בִּירֻשָּׁתוֹ וְיֵשׁ לָנוּ לִגְבּוֹת מֵחֶלְקוֹ. הֲרֵי הַנְּכָסִים בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין וְעַל הָאִשָּׁה וּבַעֲלֵי חוֹבוֹת לְהָבִיא רְאָיָה אוֹ יֵלְכוּ לָהֶם בְּלֹא כְּלוּם: \n",
+            "דִּין אֵלּוּ שֶׁמֵּתוּ תַּחַת הַמַּפּלֶת. אוֹ שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם. אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לָאֵשׁ. אוֹ שֶׁמֵּתוּ בְּיוֹם אֶחָד וְזֶה בִּמְדִינָה זוֹ וְהָאַחֵר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. דִּין אֶחָד הוּא. שֶׁבְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין יוֹדְעִין מִי הוּא שֶׁמֵּת תְּחִלָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין אָדָם יָכוֹל לְהוֹרִישׁ לְמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ וְלֹא לַעֲקֹר הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מָמוֹן הוּא. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת נְחָלוֹת <small>(במדבר כז יא)</small> \"וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט\" לוֹמַר שֶׁחֻקָּה זוֹ לֹא נִשְׁתַּנָּה וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ. בֵּין שֶׁצִּוָּה וְהוּא בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מֵרַע בֵּין עַל פֶּה בֵּין בִּכְתָב אֵינוֹ מוֹעִיל: \n",
+            "לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי לֹא יִטּל פִּי שְׁנַיִם. אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו. לֹא אָמַר כְּלוּם. אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת. בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הָיוּ לוֹ יוֹרְשִׁין רַבִּים כְּגוֹן בָּנִים רַבִּים אוֹ אַחִים אוֹ בָּנוֹת וְאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע פְּלוֹנִי אָחִי יִירָשֵׁנִי מִכְּלַל אֶחַי אוֹ בִּתִּי פְּלוֹנִית תִּירָשֵׁנִי מִכְּלַל בְּנוֹתַי דְּבָרָיו קַיָּמִין בֵּין שֶׁאָמַר עַל פֶּה בֵּין שֶׁכָּתַב בִּכְתָב. אֲבָל אִם אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירָשֵׁנִי לְבַדּוֹ אִם אָמַר עַל פֶּה דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: \n",
+            "אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ חֲצִי נְכָסַי וּשְׁאָר בָּנַי הַחֵצִי דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם אָמַר הַבְּכוֹר יִירַשׁ כַּפָּשׁוּט אוֹ שֶׁאָמַר לֹא יִירַשׁ פִּי שְׁנַיִם עִם אֶחָיו לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כא טז)</small> \"לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר\" <small>(דברים כא יז)</small> \"כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר\": \n",
+            "וְאִם הָיָה בָּרִיא אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ לֹא לַבְּכוֹר וְלֹא לְאֶחָד מִשְּׁאָר הַיּוֹרְשִׁין: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה. אֲבָל אִם נָתַן מַתָּנָה דְּבָרָיו קַיָּמִין. לְפִיכָךְ הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו לְבָנָיו כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן הַבְּכוֹר דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה לֹא אָמַר כְּלוּם: \n",
+            "כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף דְּבָרָיו קַיָּמִין. כֵּיצַד. תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי בְּנִי וְיִירָשֶׁנָּה. אוֹ שֶׁאָמַר יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁנָּה. אוֹ יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ. הוֹאִיל וְיֵשׁ שָׁם לְשׁוֹן מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת לִשְׁלֹשָׁה יוֹרְשִׁין וְאָמַר יִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְתִנָּתֵן לִפְלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְיִירַשׁ פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית קָנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה אֵינוֹ זֶה שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּין אֲמִירָה לַאֲמִירָה כְּדֵי דִּבּוּר. אֲבָל אִם שָׁהָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה מְעֹרָב בִּשְׁלָשְׁתָּן: \n",
+            "כֵּיצַד. אִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בָּאֶמְצַע יֹאמַר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִירְשׁוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה וְיִירָשׁוּם. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בַּתְּחִלָּה יֹאמַר תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְיִירָשׁוּם. וְאִם הָיָה לְשׁוֹן הַמַּתָּנָה בַּסּוֹף יֹאמַר יִירַשׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (וּפְלוֹנִי) שָׂדֶה פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי (וּפְלוֹנִי) שֶּׁנְּתַתִּים לָהֶן בְּמַתָּנָה: \n",
+            "יְרֻשַּׁת הַבַּעַל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. וְאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה עִמָּהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת: \n",
+            "הָעַכּוּ\"ם יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל שְׁאָר יְרֻשּׁוֹתֵיהֶן מַנִּיחִין אוֹתוֹ לְפִי מִנְהָגָם: \n",
+            "וְהַגֵּר אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הָעַכּוּ\"ם אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם תִּקְּנוּ לוֹ שֶׁיִּירַשׁ כְּשֶׁהָיָה שֶׁמָּא יַחְזֹר לְמִרְדּוֹ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁתְּנַאי מוֹעִיל בִּירֻשָּׁה זוֹ הוֹאִיל וְאֵין הָעַכּוּ\"ם מְחֻיָּב לַעֲמֹד בְּתַקָּנַת חֲכָמִים. וְאֵין הָעַכּוּ\"ם יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו הַגֵּר וְלֹא גֵּר יוֹרֵשׁ אֶת גֵּר לֹא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: \n",
+            "כָּל הַנּוֹתֵן נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ הַיּוֹרְשִׁין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹהֲגִין (בּוֹ) כַּשּׁוּרָה אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְזָכוּ הָאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן. מִדַּת חֲסִידוּת הִיא שֶׁלֹּא יָעִיד אָדָם חָסִיד בְּצַוָּאָה שֶׁמַּעֲבִירִין בּוֹ הַיְרֻשָּׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ אֲפִלּוּ מִבֵּן שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה לְאָחִיו חָכָם וְנוֹהֵג כַּשּׁוּרָה: \n",
+            "יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר יוֹרֵשׁ אֶת קְרוֹבָיו הַיִּשְׂרְאֵלִים כְּשֶׁהָיָה. וְאִם רָאוּ בֵּית דִּין לְאַבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ וּלְקָנְסוֹ שֶׁלֹּא יִירַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵיהֶם הָרְשׁוּת בְּיָדָן. וְאִם יֵשׁ לוֹ בָּנִים בְּיִשְׂרָאֵל תִּנָּתֵן יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן הַמּוּמָר לָהֶן. וְכֵן הַמִּנְהָג תָּמִיד בַּמַּעֲרָב: \n",
+            "צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם בֵּין הַבָּנִים בְּחַיָּיו אֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי תַּחֲרוּת וְקִנְאָה כַּאֲחֵי יוֹסֵף עִם יוֹסֵף: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַד שֶׁיָּבִיאוּ רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּת מוֹרִישָׁן. אֲבָל אִם שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁבָּאוּ עַכּוּ\"ם מְשִׂיחִין לְפִי תֻּמָּן. אַף עַל פִּי שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ עַל פִּיהֶם וְנוֹטֵל כְּתֻבָּתָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶם: \n",
+            "הָאִשָּׁה שֶׁבָּאת וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת וְתִנָּשֵׂא וְתִטּל כְּתֻבָּתָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרָה מֵת בַּעְלִי וְנִתְיַבְּמָה הֲרֵי יְבָמָהּ נִכְנַס לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ שֶׁנֶּאֱמַר <small>(דברים כה ו)</small> \"יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת\" וַהֲרֵי קָם: \n",
+            "מִי שֶׁטָּבַע בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף וּבָאוּ עֵדִים שֶׁטָּבַע בִּפְנֵיהֶם וְאָבַד זִכְרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ לְכַתְּחִלָּה הֲרֵי הַיּוֹרְשִׁין נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶם. וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ שֶׁנָּפַל לְגוֹב אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים אוֹ שֶׁרָאוּהוּ צָלוּב וְהָעוֹף אוֹכֵל בּוֹ. אוֹ שֶׁנִּדְקַר בַּמִּלְחָמָה וּמֵת אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג וְלֹא הִכִּירוּ פָּנָיו אֲבָל הָיוּ לוֹ סִימָנִים מֻבְהָקִין בְּגוּפוֹ וְהִכִּירוּ אוֹתָם. בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אִם אָבַד זִכְרוֹ אַחַר כָּךְ יוֹרְדִין לַנַּחֲלָה בְּעֵדוּת זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא הֶחְמִירוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי אִסּוּר כָּרֵת. אֲבָל לְעִנְיַן מָמוֹן אִם הֵעִידוּ הָעֵדִים בִּדְבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן לְמִיתָה וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים וְאָבַד זִכְרוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמַע שֶׁמֵּת הֲרֵי אֵלּוּ נוֹחֲלִין עַל פִּיהֶן. וְכָזֶה מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין וְלֹא שָׁמַעְנוּ מִי שֶׁחָלַק בְּדָבָר זֶה: \n",
+            "שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וְשָׁמְעוּ שֶׁמֵּת וְיָרְדוּ יוֹרְשָׁיו לַנַּחֲלָה וְחָלְקוּ אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶם אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדָן. וְכֵן הַבּוֹרֵחַ מֵחֲמַת סַכָּנָה. אֲבָל הַיּוֹצֵא לְדַעַת שֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת וְיָרְדוּ יוֹרְשָׁיו לִנְכָסָיו וְחִלְּקוּם מוֹצִיאִין מִיָּדָן עַד שֶׁיָּבִיאוּ רְאָיָה שֶׁמֵּת מוֹרִישָׁן: \n",
+            "שָׁבוּי שֶׁנִּשְׁבָּה וּבָרַח מֵחֲמַת סַכָּנַת נְפָשׁוֹת חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהִתְעַסֵּק בְּנִכְסֵיהֶן. כֵּיצַד עוֹשִׂין. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין יִהְיוּ מֻפְקָדִין בְּיַד נֶאֱמָן עַל פִּי בֵּית דִּין וּמוֹרִידִין לְתוֹךְ הַקַּרְקָעוֹת קְרוֹבִין הָרְאוּיִין לִירֻשָּׁה כְּדֵי לַעֲבֹד אֶת הַקַּרְקָעוֹת וּלְהִתְעַסֵּק בָּהֶן עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁמֵּתוּ אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ. וְלִכְשֶׁיָּבוֹא הַשָּׁבוּי וְהַבּוֹרֵחַ שָׁמִין אֵלּוּ הַקְּרוֹבִים שֶׁהוּרְדוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ וּמַה שֶּׁאָכְלוּ כְּמִנְהַג כָּל הָאֲרִיסִין שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה. וְלָמָּה לֹא יַעֲמִידוּ בֵּית דִּין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְעוֹלָם בֵּין בְּמִטַּלְטְלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת עַד שֶׁיָּבוֹאוּ הַבְּעָלִים אוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁמֵּתוּ. לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לִגְדוֹלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דַּעַת: \n",
+            "נִשְׁבָּה הַשָּׁבוּי וּבָרַח הַמְסֻכָּן וְהִנִּיחַ קָמָה לִקְצֹר וַעֲנָבִים לִבְצֹר תְּמָרִים לִגְדֹּר וְזֵיתִים לִמְסֹק. בֵּית דִּין יוֹרְדִים לִנְכָסָיו וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְקוֹצֵר וּבוֹצֵר וְגוֹדֵר וּמוֹסֵק וּמוֹכֵר הַפֵּרוֹת. וּמַנִּיחִין דְּמֵיהֶן עִם שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין בְּבֵית דִּין וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין הַקָּרוֹב לִנְכָסָיו. שֶׁאִם יֵרֵד תְּחִלָּה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁהֵן כִּתְלוּשִׁין וְיֹאכַל אוֹתָן. וְהוּא הַדִּין בַּחֲצֵרוֹת וּפֻנְדָּקִיּוֹת וַחֲנֻיּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְשָׂכָר וְאֵינָן צְרִיכִין עֲבוֹדָה וְלֹא טוֹרֵחַ וְאֵין אָדָם נוֹתֵן אוֹתָן בַּאֲרִיסוּת. אֵין מוֹרִידִין לָהֶם יוֹרֵשׁ שֶׁהֲרֵי גּוֹבֶה הַשָּׂכָר וְאוֹכֵל. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין. בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן גַּבַּאי וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר מֻנָּח בְּבֵית דִּין עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁמֵּת אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא וְיִטּל שֶׁלּוֹ: \n",
+            "וְאֵין מוֹרִידִין הַקָּרוֹב לְעוֹלָם אֶלָּא לְשָׂדוֹת וּלְגַנּוֹת וּכְרָמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּאָרִיס כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻפְסְדוּ וְנִמְצְאוּ בּוּרִים וּנְשַׁמִּים: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא לְדַעַת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו וְאֵין יָדוּעַ לְהֵיכָן הָלַךְ וְלֹא מָה אֵרַע לוֹ. אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לִנְכָסָיו. וְאִם יָרַד אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. וְאֵין בֵּית דִּין צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ וּלְהַעֲמִיד לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לֹא לַקַּרְקַע וְלֹא לַמִּטַּלְטְלִין שֶׁהֲרֵי לְדַעְתּוֹ יָצָא וְהִנִּיחַ נְכָסָיו. וְכֵיצַד יִהְיֶה דִּין נִכְסֵי זֶה. מִטַּלְטְלִין יַעַמְדוּ בְּיַד זֶה שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא זֶה וְיִתְבַּע אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת וְיִתְבְּעוּ הַיּוֹרְשִׁין: \n",
+            "וְהַקַּרְקָעוֹת מִי שֶׁהִנִּיחוּ שָׁכֵן אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ שָׂכָר. וְשָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם שֶׁהָיָה בָּהֶן אָרִיס יִשָּׁאֲרוּ כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא. וְשָׂדֶה אוֹ כֶּרֶם שֶׁהִנִּיחָם בּוּרִים יִשָּׁאֲרוּ בּוּרִים שֶׁהֲרֵי הוּא בִּרְצוֹנוֹ אִבֵּד מָמוֹנוֹ וַאֲבֵדָה לְדַעַת אֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְהַחְזִירָהּ: \n",
+            "שָׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת הֲרֵי בֵּית דִּין מוֹצִיאִין כָּל הַמִּטַּלְטְלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן אֵצֶל נֶאֱמָן עַל פִּיהֶן וּמוֹרִידִין הַקָּרוֹב לַשָּׂדוֹת וְלַכְּרָמִים בָּהֶן כְּאָרִיס עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁמֵּת אוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא: \n"
+        ],
+        [
+            "כְּשֶׁמּוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי הַשָּׁבוּי אוֹ בּוֹרֵחַ אוֹ לְנִכְסֵי הַיּוֹצֵא לְדַעַת שֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת. לֹא יוֹרִידוּ קָטָן שֶׁמָּא יַפְסִיד הַנְּכָסִים. וְאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן שֶׁמָּא יִטְעֹן וְיֹאמַר זֶה חֶלְקִי הַמַּגִּיעַ לִי בִּירֻשָּׁתִי. וַאֲפִלּוּ קָרוֹב מֵחֲמַת קָרוֹב אֵין מוֹרִידִין. כֵּיצַד. הָיוּ שְׁנֵי אַחִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן וְנִשְׁבָּה הַקָּטָן אוֹ בָּרַח. אֵין מוֹרִידִין הַגָּדוֹל לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי שֶׁהַקָּטָן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת. וְשֶׁמָּא יַחֲזִיק זֶה הָאָח וּלְאַחַר שָׁנִים יֹאמַר זֶה חֶלְקִי שֶׁהִגִּיעַ לִי בִּירֻשָּׁתִי וּמֵחֲמַת יְרוּשָׁה בָּאתִי. וַאֲפִלּוּ בֶּן אָחִיו שֶׁל זֶה הַקָּטָן הַנִּשְׁבָּה אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ לִנְכָסָיו שֶׁמָּא יֹאמַר שֶׁמֵּחֲמַת אָבִי יָרַשְׁתִּי חֵלֶק זֶה: \n",
+            "לְעוֹלָם אֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן אֲפִלּוּ קָרוֹב מֵחֲמַת אֲחֵי הַאֵם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִירַשׁ. הַרְחָקָה יְתֵרָה הִיא זוֹ וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן שְׁטַר חֲלוּקָה בֵּין בְּבָתִּים בֵּין בְּשָׂדוֹת לֹא יֵרֵד. וַאֲפִלּוּ אָמַר כִּתְבוּ עָלַי שְׁטַר אֲרִיסוּת לֹא יֵרֵד שֶׁמָּא יֹאבְדוּ הַשְּׁטָרוֹת וְיַאַרְכוּ הַיָּמִים וְיִטְעֹן וְיֹאמַר שֶׁזֶּה חֵלֶק יְרֻשָּׁה בָּא לוֹ (מֵחֲמָתוֹ אוֹ) מֵחֲמַת מוֹרִישָׁיו. מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיוּ לָהּ שָׁלֹשׁ בָּנוֹת וְנִשְׁבֵּית הַזְּקֵנָה הִיא וּבַת אַחַת וּמֵתָה בַּת שְׁנִיָּה וְהִנִּיחָה בֵּן קָטָן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מוֹרִידִין זוֹ הַבַּת הַנִּשְׁאָרָה לַנְּכָסִים שֶׁמָּא מֵתָה הַזְּקֵנָה וְנִמְצְאוּ שְׁלִישׁ נְכָסִים אֵלּוּ לַקָּטָן וְאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן. וְכֵן אֵין מוֹרִידִין לְזֶה הַקָּטָן בַּנְּכָסִים שֶׁמָּא עֲדַיִן הַזְּקֵנָה בַּחַיִּים וְאֵין מוֹרִידִין קָטָן לְנִכְסֵי שָׁבוּי. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין. מִתּוֹךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲמִיד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַחֲצִי שֶׁל קָטָן מַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל כָּל נִכְסֵי הַזְּקֵנָה. אַחַר זְמַן שָׁמְעוּ שֶׁמֵּתָה הַזְּקֵנָה אָמְרוּ חֲכָמִים תֵּרֵד הַבַּת הַנִּשְׁאָרָה לִשְׁלִישׁ הַנְּכָסִים שֶׁהוּא חֵלֶק יְרֻשָּׁתָהּ וְיֵרֵד הַקָּטָן לִשְׁלִישׁ שֶׁהוּא חֶלְקוֹ מִנִּכְסֵי הַזְּקֵנָה. וְהַשְּׁלִישׁ שֶׁל בַּת הַשְּׁבוּיָה מַעֲמִידִין לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס מִפְּנֵי חֵלֶק הַקָּטָן שֶׁמָּא מֵתָה גַּם הַבַּת הַשְּׁבוּיָה וְיֵשׁ לְזֶה הַקָּטָן חֲצִי הַשְּׁלִישׁ שֶׁלָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: \n"
+        ],
+        [
+            "הָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן אֶלָּא כֻּלָּן מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּיַחַד בְּמַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶן הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין לְכָל דָּבָר. וְכֵן בִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין הֲרֵי הֵן שֻׁתָּפִין בְּנִכְסֵי מוֹרִישָׁן. וְכָל שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּמָמוֹן זֶה הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע: \n",
+            "הָיוּ הַיּוֹרְשִׁין גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים וְהִשְׁבִּיחוּ הַגְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אָמְרוּ רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא וַהֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִין. הַשֶּׁבַח שֶׁל מַשְׁבִּיחַ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁבַח מֵחֲמַת הוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיא הַמַּשְׁבִּיחַ. אֲבָל שָׁבְחוּ נְכָסִים מֵחֲמַת עַצְמָן הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע: \n",
+            "וְכֵן אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵת הִיא הַיּוֹרֶשֶׁת בִּכְלַל אַחְיוֹתֶיהָ אוֹ בִּכְלַל בְּנוֹת דּוֹדֶיהָ וְהִשְׁבִּיחָה הַנְּכָסִים הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע. וְאִם אָמְרָה רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לִי בַּעְלִי וַהֲרֵינִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת הִשְׁבִּיחַ הַנְּכָסִים מֵחֲמַת הוֹצָאָה הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ: \n",
+            "מִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אָבִיו וְהִשְׁבִּיחַ הַנְּכָסִים וְנָטַע וּבָנָה וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִין בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. אִם קְטַנִּים הֵן הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע וְאִם הָיוּ גְּדוֹלִים הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִין שָׁמִין לוֹ כְּאָרִיס. וְכֵן אָח שֶׁיָּרַד לְנִכְסֵי קָטָן וְהִשְׁבִּיחַ אֵין שָׁמִין לוֹ כְּאָרִיס. אֶלָּא הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע שֶׁהֲרֵי לֹא בִּרְשׁוּת יָרַד: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁלָּקַח מָעוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן סְחוֹרָה אִם הָיָה תַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ שָׁעָה אַחַת. הֲרֵי הַשָּׂכָר שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין זֶה מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ וּמִתְעַסֵּק לְצֹרֶךְ אֶחָיו: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁמִּנָּהוּ הַמֶּלֶךְ גַּבַּאי אוֹ סוֹפֵר שֶׁמַּכְנִיס וּמוֹצִיא בְּמָמוֹן הַמֶּלֶךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעֲבוֹדַת הַמְּלָכִים. אִם מֵחֲמַת אֲבִיהֶן מִנָּהוּ כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן יָדוּעַ בְּדָבָר זֶה וְאָמַר נַעֲמִיד תַּחְתָּיו בְּנוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הַיְתוֹמִים. הַפְּרָס שֶׁיִּטּל וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר בַּעֲבוֹדָה לְכָל הָאַחִין. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם בְּיוֹתֵר וְרָאוּי לְמַנּוֹתוֹ. וְאִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ מִנּוּהוּ הֲרֵי זֶה לְעַצְמוֹ: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְקָנָה עֲבָדִים בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ. הִלְוָה לַאֲחֵרִים וְהָיָה שְׁטַר הַחוֹב בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ. וְאָמַר מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁהִלְוֵיתִי אוֹ שֶׁקָּנִיתִי בָּהֶן עֲבָדִים אֵלּוּ שֶׁלִּי לְבַדִּי הֵן שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אָבִי אִמִּי. אוֹ מְצִיאָה מָצָאתִי אוֹ מַתָּנָה נִתְּנָה לִי. עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְרֻשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ מָצָא מְצִיאָה אוֹ זָכָה בְּמַתָּנָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהָיוּ אוֹנוֹת שֶׁהֵן שִׁטְרֵי מִמְכַּר עֲבָדִים וְשִׁטְרֵי חוֹבוֹת יוֹצְאוֹת עַל שְׁמָהּ. וְאָמְרָה שֶׁלִּי הֵן שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבוֹתַי. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ לִירֻשָּׁה. וְכֵן אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאוֹת עַל שְׁמָהּ וְאָמְרָה מִירֻשָּׁה נָפְלוּ לִי אוֹ מְצִיאָה מָצָאתִי אוֹ מַתָּנָה נִתְּנָה לִי. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם יֵשׁ לָהּ נְדוּנְיָא וְאָמְרָה מִנְּדוּנְיָתִי לָקַחְתִּי נֶאֱמֶנֶת אֲבָל אִם אֵין לָהּ נְדוּנְיָא וְלֹא הֵבִיאָה רְאָיָה הֲרֵי הַכּל בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַחִים וּבְאַלְמָנָה שֶׁאֵין חֲלוּקִין בְּעִסָּתָן. אֲבָל אִם הָיוּ חֲלוּקִין בְּעִסָּתָן שֶׁמָּא מֵעִסָּתוֹ קָמַץ וְעַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהֵן מִשֶּׁל אֶמְצַע. וְכֵן אִם מֵת זֶה הַנּוֹתֵן וְהַנּוֹשֵׂא בְּתוֹךְ הַבַּיִת עַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ חֲלוּקִין בְּעִסָּתָן: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁשְּׁטַר חוֹב יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁאָבִיו נְתָנוֹ לוֹ בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה. אוֹ שֶׁצִּוָּה לוֹ בּוֹ כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע: \n",
+            "בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַחִין מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שׁוֹמְטִין זֶה מִזֶּה. אֲבָל אַחֵר שֶׁטָּעַן שֶׁנָּתַן לוֹ אוֹ שֶׁקָּנָהוּ מִבְּעָלָיו גּוֹבֶה בּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה: \n",
+            "אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁנָּטַל מָאתַיִם זוּז לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִלְמֹד אֻמָּנוּת יְכוֹלִין הָאַחִין לוֹמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה אֶצְלֵנוּ אֵין לְךָ מְזוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת. שֶׁאֵין הוֹצָאַת מְזוֹנוֹת הָאֶחָד לְבַדּוֹ כְּהוֹצָאַת מְזוֹנוֹתָיו בֵּין רַבִּים: \n",
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים פַּרְנָסַת הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִים מְזוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים אֶלָּא חוֹלְקִים בְּשָׁוֶה. נִשְּׂאוּ גְּדוֹלִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים כֵּן מִכְּלַל הַנְּכָסִים וְאַחַר כָּךְ יַחֲלֹקוּ. נִשְּׂאוּ הַגְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן וְאָמְרוּ הַקְּטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתַן: \n",
+            "הִשִּׂיא הָאָב אֶת בְּנוֹ וְעָשָׂה לוֹ מִשְׁתֶּה וְהָיְתָה הַהוֹצָאָה מִשֶּׁל אָב וְנִשְׁתַּלְּחָה שׁוֹשְׁבִינוּת לְזֶה הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב. כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לְאַחַר מִיתַת הָאָב חוֹזֶרֶת לָאֶמְצַע. אֲבָל הוֹצִיא הַבֵּן בַּמִּשְׁתֶּה מִשֶּׁלּוֹ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת אֶלָּא מֵחֵלֶק הַבֵּן שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ בִּלְבַד: \n",
+            "הָאָב שֶׁשָּׁלַח שׁוֹשְׁבִינוּת בְּשֵׁם אֶחָד מִבָּנָיו כְּשֶׁתַּחְזֹר הַשּׁוֹשְׁבִינוּת לְאוֹתוֹ הַבֵּן הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם שְׁלָחָהּ הָאָב בְּשֵׁם בָּנָיו סְתָם כְּשֶׁתַּחְזֹר תַּחְזֹר לָאֶמְצַע. וְאֵין זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ חַיָּב לְהַחְזִירָהּ עַד שֶׁיִּשְׂמְחוּ עִמּוֹ הַבָּנִים כֻּלָּן. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן שׁוֹשְׁבִינִין שֶׁבְּשֵׁם כֻּלָּן נִשְׁתַּלְּחָה. לְפִיכָךְ אִם שָׂמֵחַ בְּמִקְצָתָן מַחְזִיר חֵלֶק זֶה שֶׁשָּׂמַח עִמּוֹ בִּלְבַד וַהֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע: \n",
+            "גְּדוֹל הָאַחִין שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה מַלְבּוּשִׁין נָאִים אִם יֵשׁ לָאַחִים הֲנָאָה מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין הֲרֵי זֶה לוֹבֵשׁ מִתְּפִיסַת הַבַּיִת: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁנֵּי אַחִים שֶׁחָלְקוּ וּבָא לָהֶן אָח מִמְּדִינַת הַיָּם. וְכֵן שְׁלֹשָׁה אַחִין שֶׁחָלְקוּ וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. אֲפִלּוּ נָטַל זֶה קַרְקַע וְזֶה כְּסָפִים בָּטְלָה מַחְלֹקֶת וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין הַשְּׁאָר בְּשָׁוֶה:  ",
+            "מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לִפְלוֹנִי דֶּקֶל אוֹ שָׂדֶה מִנְּכָסָיו וְחָלְקוּ הָאַחִין וְלֹא נָתְנוּ לִפְלוֹנִי כְּלוּם. הֲרֵי הַמַּחֲלֹקֶת בְּטֵלָה. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. נוֹתְנִין מַה שֶּׁצִּוָּה מוֹרִישָׁן וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִין וְחוֹלְקִין כַּתְּחִלָּה:  ",
+            "הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן. אֲבָל מַה שֶּׁעַל בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן שֶׁקָּנוּ לָהֶן מִתְּפִיסַת הַבַּיִת אֵין שָׁמִין. וְכֵן מַה שֶּׁעַל נְשׁוֹתֵיהֶן. שֶׁכְּבָר זָכוּ בָּהֶן לְעַצְמָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבִגְדֵי חֹל. אֲבָל בְּבִגְדֵי שַׁבָּת וּמוֹעֵד שָׁמִין מַה שֶּׁעֲלֵיהֶן:  ",
+            "מִי שֶׁהִנִּיחַ יְתוֹמִים מִקְצָתָן גְּדוֹלִים וּמִקְצָתָן קְטַנִּים וְרָצוּ לַחְלֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן כְּדֵי שֶׁיִּטְּלוּ הַגְּדוֹלִים חֶלְקָן. מַעֲמִידִין בֵּית דִּין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַקְּטַנִּים וּבוֹרֵר לָהֶן הַחֵלֶק הַיָּפֶה. וְאִם הִגְדִּילוּ אֵינָן יְכוֹלִין לִמְחוֹת שֶׁהֲרֵי עַל פִּי בֵּית דִּין חָלְקוּ לָהֶם. וְאִם טָעוּ בֵּית דִּין בַּשּׁוּמָא וּפָחֲתוּ שְׁתוּת. יְכוֹלִין לִמְחוֹת וְחוֹלְקִין חֲלוּקָה אַחֶרֶת אַחַר שֶׁהִגְדִּילוּ:  ",
+            "מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ יוֹרְשִׁין גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים צָרִיךְ לְמַנּוֹת אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁיִּהְיֶה מִתְעַסֵּק בְּחֵלֶק הַקָּטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל. וְאִם לֹא מִנָּה חַיָּבִין בֵּית דִּין לְהַעֲמִיד לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַד שֶׁיַּגְדִּילוּ. שֶׁבֵּית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים:  ",
+            "צִוָּה הַמּוֹרִישׁ וְאָמַר יִנָּתֵן חֵלֶק הַקָּטָן לַקָּטָן וּמַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה בָּהּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכֵן אִם מִנָּה הַמּוֹרִישׁ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עַל הַקְּטַנִּים קָטָן אוֹ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. אֲבָל אֵין בֵּית דִּין מְמַנִּין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לֹא אִשָּׁה וְלֹא עֶבֶד וְלֹא קָטָן וְלֹא עַם הָאָרֶץ. שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת חָשׁוּד עַל הָעֲבֵרוֹת. אֶלָּא בּוֹדְקִין עַל אָדָם נֶאֱמָן וְאִישׁ חַיִל וְיוֹדֵעַ לְהַפֵּךְ בִּזְכוּת הַיְתוֹמִים וְטוֹעֵן טַעֲנָתָם וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם כְּדֵי לִשְׁמֹר נְכָסִים וּלְהַרְוִיחַ בָּהֶן וּמַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל הַקְּטַנִּים. בֵּין שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק בֵּין שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַקָּטָן. אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה קָרוֹב לֹא יֵרֵד לַקַּרְקָעוֹת:  ",
+            "בֵּית דִּין שֶׁהֶעֱמִידוּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְשָׁמְעוּ עָלָיו שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמוֹצִיא הוֹצָאוֹת יֶתֶר מִדָּבָר שֶׁהָיָה אָמוּד בּוֹ יֵשׁ לָהֶן לָחוּשׁ לוֹ שֶׁמָּא מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים הוּא אוֹכֵל וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וּמַעֲמִידִין אַחֵר. אֲבָל אִם מִנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא מְצִיאָה מָצָא. אֲבָל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא מַפְסִיד נִכְסֵי יְתוֹמִים מְסַלְּקִין אוֹתוֹ. וּכְבָר הִסְכִּימוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ הוֹאִיל וּמַפְסִיד. וְהוּא הַדִּין לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים וְהָיְתָה שְׁמוּעָתוֹ טוֹבָה וְהָיָה יָשָׁר וְרוֹדֵף מִצְוֹת וְחָזַר לִהְיוֹת זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַחֲשָׁד אוֹ שֶׁפָּרַץ בִּנְדָרִים וּבַאֲבַק גֵּזֶל בֵּית דִּין חַיָּבִים לְסַלֵּק אוֹתוֹ וּלְהַשְׁבִּיעוֹ. וּלְמַנּוֹת לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס כָּשֵׁר. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לַדַּיָּן שֶׁכָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין הוּא אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים:  ",
+            "קָטָן שֶׁהִגְדִּיל אֲפִלּוּ הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה יוֹתֵר מִדַּאי וּמַפְסִיד וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה אֵין בֵּית דִּין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מָמוֹנוֹ וְאֵין מַעֲמִידִין לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. אֶלָּא אִם כֵּן צִוָּה אָבִיו אוֹ מוֹרִישׁוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה כָּשֵׁר וּמַצְלִיחַ אוֹ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לוֹ עַד זְמַן מְרֻבֶּה. וְהַשּׁוֹטֶה וְהַחֵרֵשׁ הֲרֵי הֵן כִּקְטַנִּים וּמַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס:  "
+        ],
+        [
+            "מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן אֵינָן צְרִיכִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. אֶלָּא כֵּיצַד עוֹשִׂין בָּהֶן. בּוֹדְקִין עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת וְיִהְיוּ עִדִּית וְיִהְיֶה אִישׁ נֶאֱמָן וְשׁוֹמֵעַ דִּינֵי תּוֹרָה וּמֵעוֹלָם לֹא קִבֵּל עָלָיו נִדּוּי. וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת בְּבֵית דִּין קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד וְנִמְצְאוּ הַיְתוֹמִים נֶהֱנִין מִשְּׂכַר הַמָּעוֹת. וְכֵן אִם אֵין לוֹ קַרְקַע יִנָּתֵן לָהֶן מַשְׁכּוֹן זָהָב שָׁבוּר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן וְנוֹטְלִין בֵּית דִּין הַמַּשְׁכּוֹן וְנוֹתְנִין לוֹ הַמָּעוֹת קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. וְלָמָּה לֹא יִקְחוּ מַשְׁכּוֹן כֵּלִים שֶׁל זָהָב אוֹ חֲלִי שֶׁל זָהָב. שֶׁמָּא שֶׁל אֲחֵרִים הוּא וְיִתְּנוּ סִימָן וְיִטְּלוּהוּ אַחַר מוֹתוֹ אִם יֵדַע הַדַּיָּן שֶׁאֵין זֶה אָמוּד. וְכַמָּה יִפְסְקוּ בְּשָׂכָר. כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין. אוֹ שְׁלִישׁ הַשָּׂכָר אוֹ חֶצְיוֹ אֲפִלּוּ רְבִיעַ הַשָּׂכָר לַיְתוֹמִים אִם רָאוּ שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה לָהֶם עוֹשִׂין. לֹא מָצְאוּ אָדָם שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ הַמָּעוֹת רָחוֹק לְהֶפְסֵד וְקָרוֹב לְשָׂכָר הֲרֵי אֵלּוּ מוֹצִיאִין מֵהֶן מְזוֹנוֹת מְעַט. עַד שֶׁיִּקְנוּ לָהֶן בַּמָּעוֹת קַרְקַע וְיִמְסְרוּ אוֹתוֹ בְּיַד אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁיַּעֲמִידוּ לָהֶן:  ",
+            "כָּל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁל יְתוֹמִים שָׁמִין אוֹתָן וּמוֹכְרִין אוֹתָן בְּבֵית דִּין. וְאִם הָיָה הַשּׁוּק קָרוֹב לַמְּדִינָה. מוֹלִיכִין אוֹתָן לַשּׁוּק וּמוֹכְרִין אוֹתָן וְיִצְטָרְפוּ דְּמֵיהֶן עִם הַמָּעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים:  ",
+            "מִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ שֵׁכָר שֶׁל יְתוֹמִים אִם יַנִּיחוֹ כָּאן עַד שֶׁיִּמָּכֵר שֶׁמָּא יַחְמִיץ. וְאִם יוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק שֶׁמָּא יֶאֶרְעוֹ אֹנֶס בַּדֶּרֶךְ. הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:  ",
+            "כְּשֶׁמַּעֲמִידִין בֵּית דִּין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס מוֹסְרִין לוֹ כָּל נִכְסֵי הַקָּטָן הַקַּרְקַע וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא נִמְכְּרוּ. וְהוּא מוֹצִיא וּמַכְנִיס וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר וְשׁוֹבֵר וְנוֹטֵעַ וְזוֹרֵעַ וְעוֹשֶׂה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה שֶׁזֶּה טוֹב לַיְתוֹמִים וּמַאֲכִילָן וּמַשְׁקָן וְנוֹתֵן לָהֶן כָּל הַהוֹצָאָה כְּפִי הַמָּמוֹן וּכְפִי הָרָאוּי לָהֶן וְלֹא יַרְוִיחוּ לָהֶן יוֹתֵר מִדַּאי וְלֹא יְצַמְצֵם עֲלֵיהֶם יֶתֶר מִדַּאי:  ",
+            "כְּשֶׁיַּגְדִּילוּ הַיְתוֹמִים נוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן מוֹרִישָׁן וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶן חֶשְׁבּוֹנוֹת מַה שֶּׁהִכְנִיס וְהוֹצִיא אֶלָּא אוֹמֵר לָהֶן זֶה הַנִּשְׁאָר. וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא גְּזָלָן כְּלוּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין. אֲבָל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים וְכֵן שְׁאָר הַמּוֹרִישָׁן אֵיִנוֹ נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת סָפֵק. יֵשׁ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס לִלְבּשׁ וּלְהִתְכַּסּוֹת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד וְיִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה לַיְתוֹמִים הֲנָאָה בְּנִכְסֵיהֶן בִּהְיוֹת דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין:  ",
+            "יֵשׁ לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס לִמְכֹּר בְּהֵמָה וַעֲבָדִים שְׁפָחוֹת שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְהַאֲכִיל לַיְתוֹמִים. אֲבָל אֵין מוֹכְרִין וּמַנִּיחִין הַמָּעוֹת וְאֵין מוֹכְרִין שָׂדוֹת לִקַּח עֲבָדִים וְלֹא עֲבָדִים לִקַּח שָׂדוֹת שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחַ. אֲבָל מוֹכְרִין שָׂדֶה לִקַּח שְׁוָרִים לַעֲבוֹדַת שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהַשְּׁוָרִים הֵן עִקַּר כָּל נִכְסֵי שָׂדוֹת:  ",
+            "אֵין הָאַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לִמְכֹּר בְּרָחוֹק וְלִגְאל בְּקָרוֹב לִמְכֹּר בְּרָעָה וְלִגְאל בְּיָפָה. שֶׁמָּא לֹא יַצְלִיחַ זֶה שֶׁקָּנוּ. וְאֵין רַשָּׁאִין לָדוּן וְלָחוּב עַל מְנָת לִזְכּוֹת לַיְתוֹמִים שֶׁמָּא לֹא יִזְכּוּ וְנִמְצָא הַחוֹב קַיָּם:  ",
+            "אֵין הָאַפּוֹטְרוֹפִּין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיא עֲבָדִים לְחֵרוּת אֲפִלּוּ לִקַּח מִן הָעֶבֶד דָּמִים שֶׁיֵּצֵא לְחֵרוּת. אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן הַדָּמִים עַל מְנָת שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ לְחֵרוּת וְאוֹתָן הָאֲ [חֵ] רִים הֵן שֶׁמְּשַׁ [חְ] רְרִין אוֹתָם:  ",
+            "הָאַפּוֹטְרוֹפִּין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין נִכְסֵי יְתוֹמִים כְּדֵי לְהַאֲכִילָן. שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הַיְתוֹמִים דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל לֹא יְעַשְּׂרוּ וְלֹא יִתְרֹמוּ כְּדֵי לְהַנִּיחַ פֵּרוֹת מְתֻקָּנִין אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתָן טֶבֶל וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:  ",
+            "הָאַפּוֹטְרוֹפִּין עוֹשִׂין לַקְּטַנִּים לוּלָב וְסֻכָּה וְצִיצִית וְשׁוֹפָר סֵפֶר תּוֹרָה וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת וּמְגִלָּה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִצְבָה בֵּין שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. עוֹשִׂין לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בְּמִצְוָה מִכָּל אֵלּוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְחַנְּכָן. אֲבָל אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶן צְדָקָה וַאֲפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶן קִצְבָה:  ",
+            "וּמִי שֶׁנִּשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁנִּתְחָ��ֵשׁ בֵּית דִּין פּוֹסְקִין עָלָיו צְדָקָה אִם הָיָה רָאוּי:  ",
+            "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. צָרִיךְ לַחְשֹׁב בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לְדַקְדֵּק וּלְהִזָּהֵר הַרְבֵּה מֵאֲבִיהֶן שֶׁל אֵלּוּ הַיְתוֹמִים שֶׁהוּא רוֹכֵב עֲרָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר <small>(תהילים סח ה)</small> \"סלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת\" וְגוֹ' <small>(תהילים סח ו)</small> \"אֲבִי יְתוֹמִים\" וְגוֹ':  ",
+            "סליקו להו הלכות נחלות בס\"ד. נגמר ספר שלשה עשר והוא ספר משפטים, הלכותיו חמשה, ופרקיו חמשה ושבעים. הלכות שכירות שלשה עשר פרקים, הלכות שאלה ופקדון שמונה פרקים, הלכות מלוה ולוה עשרים ושבעה פרקים, הלכות טוען ונטען ששה עשר פרקים, הלכות נחלות אחד עשר פרקים."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 363",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ],
+        [
+            "Wikisource Mishneh Torah",
+            "http://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות נחלות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant/English/Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002108864",
+    "versionTitle": "Maimonides' Mishneh Torah, edited by Philip Birnbaum, New York, 1967",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "versionTitleInHebrew": "משנה תורה להרמב״ם, נערך בידי פיליפ בירנבאום, ניו יורק 1967",
+    "shortVersionTitle": "Philip Birnbaum, 1967",
+    "purchaseInformationImage": "https://storage.googleapis.com/sefaria-physical-editions/a36d49524b2a624cd36f9c25ce0ab336.png",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טוען ונטען",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If a man sues another concerning movables and the other admits that he owes a portion of the goods claimed, he must pay what he admits and take a biblical oath about the balance, as it is written: \"Where one claims that the thing is his, both parties shall present their case before the judges\" (Exodus 22:8). So too, if the defendant denies everything and says: \"It never happened,\" and one witness testifies that it did, he must take a biblical oath. It has been traditionally inferred that wherever the testimony of two witnesses subjects a party to payment liability, the testimony of one witness subjects him to taking an oath.— —",
+            "None but the following three is required to take a biblical oath: 1) one who admits that he owes a portion of the movables claimed ; 2) one against whom a single witness testifies that he owes money; 3) the bailee. — — Every one of these three takes an oath and is released from payment. But all those who take an oath and collect — — do so only by virtue of a rabbinic ordinance. All these oaths, though taken on rabbinic grounds, resemble the biblical oaths and are administered while holding a sacred object.",
+            "If a man lodged a claim against another concerning movables and the defendant denied the entire claim and said <i>it is absolutely untrue</i>, or if he admitted the claim in part and immediately handed it to him, saying: \"This is all you have on me, take it,\" or if the defendant said: \"It is true that you have had a claim on me, but you have remitted it to me,\" or \"you have presented it to me,\" — — in all such cases the defendant is exempt from a biblical oath, but the sages of the Talmud ordained that the defendant should take an exemption oath and be released. This oath is unlike the biblical oath, since it is administered without holding a sacred object. We have already explained, in the section concerning oaths, how the biblical oath and the exemption oath are administered.",
+            "",
+            "",
+            "Anyone who is required to take an exemption oath may shift it to the plaintiff, if he so desires, so that the plaintiff swears and collects from the defendant. This is the only case where the plaintiff collects from the defendant by taking the exemption oath which has been shifted to him by the defendant. Only an exemption oath can be so shifted; but a biblical oath, or a rabbinic oath that is quasi-biblical cannot be shifted.",
+            "An exemption oath is imposed only in the case of a certainty claim; if the claim is based on doubt, the defendant is exempt from such an oath. If, for example, the plaintiff says: \"It seems to me that you owe me one hundred <i>zuz</i>,\" or if he says: \"I lent you one hundred <i>zuz</i>, and it seems to me that you have not repaid me\" — — and the defendant says: \"I owe you nothing,\" he is free from taking even an exemption oath. The same applies to all similar cases."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "If litigants came into the law court, and one of them said: \"I have a claim on this man for one hundred <i>zuz</i> which I lent him, deposited with him, he stole from me, he owes me in wages,\" and the like, and the defendant replied: \"I owe you nothing, you have no claim on me, you are making a false claim,\" it is not a correct answer. The court will say to him: \"Refute his claim, and be specific in your reply as he was in his claim. State whether you did or did not borrow money from him, whether he did or did not deposit with you, whether you did or did not rob him, whether you did or did not hire him. And so with other claims.<br>Why does not the court accept a reply that is not specific? For fear that the defendant is in error and might unwittingly swear falsely; for it is possible that the plaintiff lent money to the defendant, as he claims, and that the defendant paid the debt to the plaintiff's son or wife, or presented him with a gift equivalent to the debt, and he imagines that he has thereby been released from the debt. He is therefore told by the court: \"How can you say <i>I owe him nothing</i> when you may be lawfully required to make restitution without your being aware of it? Inform the judges precisely what you mean, and they will let you know whether or not you owe anything. Even if the defendant is a great scholar, he is told: \"You will lose nothing by replying to the plaintiff's claim and informing us as to why you do not owe him anything, whether because his claim is absolutely untrue or because you have repaid what you owed.— —<br>If the plaintiff lodged a claim against the defendant for one hundred <i>zuz</i> that he had lent him, and the defendant answered him <i>it is absolutely untrue</i>, and the plaintiff produced witnesses thereafter who testified that he had lent him the money in their presence, whereupon the defendant retracted and said : \"It was indeed so, but I borrowed and repaid,\" we should lend no attention to him; he is considered a liar, and must make restitution. If, however, he answered: \"I do not owe,\" or \"you have no claim on me,\" or \"you are making a false claim,\" and the like, and the plaintiff produced witnesses thereafter that he had lent him in their presence, while the defendant said: \"Yes indeed, it was so, but I have returned his deposit,\" or \"I have repaid what I owed him,\" he is not considered a liar; he takes an exemption oath and is released.",
+            "If witnesses saw a man count money and give it to another, but they did not know what the money was for, and then the first man lodged a claim against the other, demanding: \"Give me the money I lent you,\" and the second man said: \"You gave me the money as a gift,\" or \"in payment of a debt,\" he is believed ; he takes an exemption oath and is released. If, however, the defendant said <i>it is absolutely untrue</i>, and then witnesses appeared and testified that the plaintiff had counted the money and given it to the defendant in their presence, the defendant is deemed a liar. A man is never deemed dishonest unless he makes a denial in court and two witnesses come and contradict his denial."
+        ],
+        [],
+        [
+            "All movable goods are presumed to be the property of the person in whose possession they are, even though the plaintiff has produced witnesses that those movables are known to be his. If, for example, the plaintiff says: \"This garment, or this instrument which you have in your hand, or in your house, is mine, or I deposited it with you, or I lent it to you, and here are witnesses who know that it was previously in my possession,\" while the defendant says: \"It is not so; you have sold it to me, or presented it to me as a gift,\" the defendant takes an exemption oath and is released.",
+            "",
+            "This applies only in regard to things that are not likely to be lent or rented out, such as garments, farm products, household utensils, merchandise, and the like. But things that are likely to be lent or rented out are presumed to be the property of the original owner, even though they are in the possession of the defendant, and even though the plaintiff did not lend or rent out the object in the presence of witnesses. If, for example, Reuben owned an instrument that was likely to be lent or rented out ; he has witnesses that it was known to be his ; the instrument is now in the possession of Simeon; Reuben claims that it was lent or rented, while Simeon claims: \"You have sold it to me, you have presented it to me as a gift, you have left it with me as a pledge,\" he is not believed. Reuben takes an exemption oath to offset Simeon's claim and recovers his instrument. Even if Simeon died, Reuben recovers the instrument. But the Geonim have taught that Reuben must take an exemption oath, because the court pleads for the heir.",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Do not be confused, as many great men were, concerning the difference between things that are likely to be lent or rented out and things that are usually lent or rented out. Indeed, all things are suitable to be lent or rented out; even a man's undershirt, his mattress and bed are fit to be lent. But things that are likely to be lent or rented out are those instruments which the residents of a particular town produce primarily for the purpose of lending or renting them and receiving a fee for them. They are to the owner like landed property, the products of which he enjoys while the principal remains. These utensils, too, are made essentially for the purpose of enjoying the fee they bring, as in the case of the large copper kettles which are used for cooking at banquet halls, or the [gilded] copper ornament which is rented out to a bride for adornment. These objects are not made for sale or for use by the owner in his home, but for the purpose of lending them to others in order to receive in return an equivalent benefit, or renting them out and receiving a fee for their use.— —",
+            "— — This is an essential legal principle. It is sensible and should be relied upon in judging. It is clear to those who find knowledge, and the judge should duly place it before his eyes, so that he may not depart from the truth."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "All landed property known to belong to a certain owner is presumed to be the property of that owner, even though it is now in the possession of others. If, for example, Reuben was using a courtyard in the manner people use their courtyards: he lived in it or leased it to others, or built and tore down. But after some time Simeon came and lodged a claim against him, saying to him: \"This courtyard which is in your possession is mine; it is merely rented, or lent, to you.\" Whereupon Reuben answered him: \"It was yours and you sold it to me,\" or \"you presented it to me as a gift.\" If Simeon has no witnesses that the courtyard was known to have been his, Reuben takes an exemption oath and remains where he is; if, however, Simeon produced witnesses testifying that this courtyard was his, it is presumed to be the property of Simeon, and the court tells Reuben: \"Produce evidence that he has sold it to you or presented it to you.\" If he has not produced evidence, we evict him from the property and seize it for Simeon, even though Reuben does not admit that it was Simeon's; indeed, Simeon has witnesses to that effect.",
+            "What has just been stated, that we make it necessary for Reuben to produce evidence or else he is evicted from the property, applies only in case he has not been using the property for a long time. If, however, he has produced witnesses that he has enjoyed the produce of the land for three years in succession, and derived as much benefit from the whole of it as every person would from that type of land, provided the original owner could know that another took possession of it and he entered no protest, we let it remain in the possession of Reuben who takes an exemption oath that Simeon sold or presented it to him, and he is released. Because we say to Simeon: \"If what you claim is true, namely that you have neither sold it nor given it away, why have you not protested when this man has made use of your land year after year without your having a rent note or a mortgage note?\" If he put forth a claim, saying: \"Because I was in a distant country, the information failed to reach me,\" we say to him: \"It is impossible that the information should not have reached you in the course of three years, and when it reached you, you should have entered a protest in the presence of witnesses, telling them : So-and-so has robbed me ; I will sue him at law tomorrow. Since you have not protested, you have occasioned your own loss.\" Accordingly, if it was a time of war, or a dangerous road between the locality where Reuben was and the locality where Simeon was, the property is taken away from Reuben and restored to Simeon, even if Reuben enjoyed its produce for ten years, because Simeon may say : \"I was unaware that he was using my land.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Sefer Mishpatim/Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,51 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה תורה, הלכות טוען ונטען",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Sefer Mishpatim"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One who makes a partial admission is not obligated to take an oath until he admits something he could have denied. How so? The plaintiff claimed that he was owed one hundred Dinars, fifty in this bill and fifty without, and the defendant responded \"I do not owe you but this fifty in the bill\" -- he is not one who has made a partial admission, for his denial of the bill shall have no effect, and all his assets are security for the loan, and if he denied he would still have to pay, therefore he takes a rabbinic oath on the [remaining] fifty."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            ". . . There are Geonim who rules that even though the owner did not bring witnesses [to testify] that this is his item, since he saw his item in the possession of the craftsman and the craftsman agrees that with him that [the item] was his but [says that] he sold it to the owner, we believe [the owner]. But if [the craftsman] says, \"These things never happened, the item is mine,\" we believe the craftsman and he takes the customary oath (<i>shevuat hesset</i>). If the owner brings witnesses [who testify] that the item was known to be his, we do not believe the craftsman. This ruling is incredible in my eyes. ",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "Two that were holding one vessel or riding upon one animal, or one was riding and the other guiding, or sitting next to a pile of wheat placed in an alley, or a courtyard belonging to both of them. He says \"all of it is mine\" and he says \"all of it is mine\". Each one of them swears while holding an [holy] object that he has at least half of it, and they split it. And this oath is a decree of the Sages so that people will not grab their fellow's garment and take it without an oath.",
+            "",
+            "Two people are holding a garment, one says it's all mine and the other says it's all mine. One takes until the place that his hand grabs, the other takes until the place that his hand grabs, and the remainder is split after they swear upon it. And they both have the ability to make the other swear that all he has taken he has taken lawfully.",
+            "One was holding the fringes of the garment, the other was holding the other fringes, they split it equally after swearing upon it. And all divisions mentioned here are in value, so as not to devalue the vessel or garment itself or to kill the animal.",
+            "",
+            "If two came holding it [a garment] and one grabs it from the other in front of us [Beit Din] and the second is quiet, even if he later protests we don't take it from him [the first one], since he [the second one] was quiet at first, it's as though he admitted to him [that the garment was his]. If the second went back and grabbed it from the first, even though the first protests from the beginning to the end, we divide it.. . "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah"
+    ]
+}