9e090ea4b7c565b3eb8a174d94bf9401a6d49d41d65f49946302ef2f5432631e

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Ahuvah/Sefer Nashim/Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,54 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "בני אהובה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Ahuvah",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זה </b>\n<b> שנאמר בתורה וכו' אפילו היה לו זרע ממזר וכו'.</b> עיין בבית שמואל בסימן קנ\"ו ס\"ק א' העתיק בשם המרדכי ואגודה דמיירי שהיו הוא והערוה חבושים בבית אסורים וממנו נתעברה והולידו ממזר דאל\"כ אינה פטורה מחליצה דאולי זינתה נמי עם אחר עכ\"ל ואף דבחולין דף י\"א ע\"ב בהא דילפינן ממכה אביו דאזלינן בתר רובא פרכינן עליה ודלמא שניהם חבושים בבית אסורים ומשנינן אפ\"ה אין אפטרופס לעריות התם הוא להסלקא דעתא דלא אזלינן בתר רובא רק דמכה אביו דחייב רחמנא היינו ששניהם חבושים בזה שפיר דחה דאין אפטרופס לעריות ואף דלא שכיח דתזנה עם אחר כשהיא חבושה עם זה דשכיח גבה מ\"מ אי לא דהוי אזלינן בתר רובא לא הוי לן למקטליה אבל למסקנא דמוכח דאזלינן בתר רובא א\"כ ודאי כשהיא חבושה עם (הבועל) [הבעל] דלא תלינן לומר שזינתה עם אחר דהוא דבר דלא שכיח כלל אזלינן בתר רובא לתלות בדבר המצוי ושכיח ופשוט הוא. (ועיין מסכת נדה ל\"א במחלוקת ר' ישמעאל ורבנן).<br><b> ועוד</b> יש מקום למצוא דרך שהוא ממזר והוא ודאי בנו בלי חבישה בבית אסורים כגון ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר בהיתר והולידה ממנו בן ואח\"כ נודע שבעלה הראשון חי א\"כ הנולד מן השני הוא ממזר ודאי וליכא למימר דזינתה עם אחר דמעולם לא עבר על האשה רוח זנונים והיא סברה דנשאת כדין להשני בקידושין וכתובה וחס ושלום לומר שזינתה תחת אישה וא\"כ ודאי דהבן הוא מהשני והוא ממזר ודאי ופוטר אשת אביו מיבום וחליצה ופשוט הוא וברור והמרדכי והאגודה לא פירשו כן דבגמרא דיבמות דף כ\"ב ע\"ב אהא דתנן וחייב על מכתו פרכינן איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור וכו' א\"כ מוכח דמיירי דלא כהנ\"ל רק בשאט נפש עבר והוליד ממזר ובגמרא גופיה לא קשה למה לא מוקי ליה בכהאי גוונא משום דלישנא דמתניתין קשיא ליה דקתני חוץ מי שיש לו בן משפחה ונכרית משמע הא מישראלית כה\"ג דרך זנות כמו בשפחה דעל כרחך מיירי דרך זנות הוי בנו לכל דבר וש\"מ דמיירי אפילו בכהאי גוונא דהוליד ממזר בזנות וקושיית הגמרא שפיר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שמת והניח אשתו מעוברת וכו'.</b> עיין במ\"מ שהאריך בביאור דברי רבינו ז\"ל ולענ\"ד נראה דס\"ל לרבינו דכי אמרינן ביבמות דף פ' ע\"ב לרבי סימניו מוכיח עליו היינו כשהוא בן שבעה והוא שלם בשערו וצפרנו הרי הוא בחזקת בן קיימא ודאי וכן במסופקים אם כלו לו חדשיו שהוא בן תשעה או לא והרי הוא שלם בסימניו הרי זה מוכיח עליו דודאי כלו לו חדשיו והרי הוא בן תשעה אבל בנולד לבן שמונה רק שיש להסתפק אולי אשתהי בזו ס\"ל לרבי אם לא נגמר בשערו וצפרנו ודאי בן שמונה הוא והרי הוא בשר בעלמא אבל אם נגמר בסימניו הרי כאן מקום ספק אולי אשתהי אבל אין זה מספיק להחליט דאשתהי ודאי והוא בן שבעה ודאי הואיל ונגמרו סימניו כי זה לא אמרינן ולכך נקט רבן שמעון בן גמליאל בלישנא כל ששהה ל' יום ולא נקט סימן הצפרנים ושערו כרבי כיון דכרבי ס\"ל דרשב\"ג מיירי להחליטו ולהחזיקו לבר קיימא בהחלט וזאת אין לברר מסימנים דרבי רק שהיה ל' יום כרשב\"ג דאז הוא ודאי בחזקת בר קיימא עד שאפילו מתאבלין עליו ולכך כאן בהלכות יבום כתב דמהתורה פטור והיינו במסופקים ביה אם הגיע לכלל תשעה ולכך כתב ביה ומדברי סופרים עד שידע בודאי שכלו לו חדשיו משמע דברישא מיירי במסופקים ביה ולכך מדין תורה מפטיר מהחליצה ומיבום.<br><b> ובהלכות</b> מילה שכתב מי שנולד בחודש ח' אם היה שלם בצפרנו ושערו הרי זה ולד שלם וכו' אין הכוונה לודאי בר קיימא רק לספק ולכך בהלכה שלאחריה פירושי קא מפרש בספק בן שבעה לספק בן שמונה מלין אותו ממה נפשך והלכה י\"ד מפרש להלכה י\"ג דמה שכתב הרי זה ולד שלם וכו' היינו בספק ומלין אותו בממה נפשך. ובזה מיושב קושיית הכ\"מ דשם דהוא חושב דהלכה י\"ד הוא ענין נפרד מהלכה י\"ג ולכך נתקשה בו ולפי מ\"ש הדבר ברור דהלכה י\"ד פירוש הוא להלכה י\"ג וכן בהלכות רוצח כתב דההורג קטן נהרג והוא שכלו לו חדשיו פירושו דיש לו סימנים בגופו וא\"כ הוא בחזקת שכלו לו חדשיו דהן לאות שכלו לו חדשיו הואיל וראינו היותו שלם בסימניו ולכך כתב אבל אם נולד לפחות מתשעה חדשים הרי הוא כנפל ולא כתב אם הוא בספק נולד לתשעה חדשים אלא ודאי דבספק הסימנים מעידים היותו בן תשעה אבל אם הוא בהחלט בפחות מבן תשעה רק בן שמונה אף דיש לו סימנים זהו אינו משוה לודאי כי אם ספק כמ\"ש לעיל ולכך אינו נהרג עליו מספק כלל ולכך צריכין אנו לומר מ\"ש בהלכות נחלות אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו נוחל ומנחיל אין הכוונה שבבירור לא כלו לו חדשיו רק הפירוש שלא נודע אי כלו לו חדשיו ולכך הסימנים מעידים שודאי כלו לו חדשיו ולכך נוחל ומנחיל כמו ברוצח ויפה אמרו שנהרג עליו כמו שכתב המגיד משנה דלשם דהכל חד דינא הוא בלי ספק.<br><b> והנה</b> הטור בסימן קנ\"ו פסק דלרבן שמעון בן גמליאל תרתי בעינן גמר סימנים ושהיית חודש ותמה הב\"י דלא נזכר כן בתוס' דאף דכתבו כן היינו לרבי אבל לרשב\"ג לא שמעינן דבעי גמר סימנים רק שהיית חודש עיי\"ש ובאמת מלבד דכתבו התוס' ביבמות דף פ' ע\"ב בד\"ה כיון דאיכא וכו' דעל כרחך רשב\"ג מיירי בכל ולדות דאי מיירי בבן שמונה לבד מה בא להוסיף ארבי ולדברי הב\"י הא מוסיף דסגי בשהיית חודש ולא בעי גמר סימנים ועל כרחך צ\"ל דגם לרשב\"ג תרתי בעינן אף גם דיש להבין בתוס' שם בד\"ה והא תניא דכתבו בסוף ונראה דאפילו נגמרו סימנים אסור לטלטלו וכו' דאין יוצא מתורת נפל בשלשים יום אלא ע\"י עשרים שנה ומלתא דלא שכיח הוא ואסור לטלטלו ע\"כ. וקשה לפ\"ז דקארי לה מה קארי מה פריך המקשן ארבי אבהו דאמר עד שיהיה בן עשרים ובן שמנה מי חי והתניא הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו דמה בכך הא מכל מקום אסור לטלטלו כמ\"ש התוס' הואיל והוא עד עשרים בחזקת נפל ומה צורך לשנויי ולחלק בין מלתא דר' אבהו והברייתא בגמרו סימנים הא בתרווייהו איירי בגמרו סימנים כמ\"ש התוס' ראיה מהתוספתא רק כיון דצריך שהייה עד עשרים אסור לטלטלו והדבר צ\"ע לכאורה ועיין בב\"ח כי בכל דבריו לא ראיתי ישוב לזה.<br><b> ולכן</b> נראה דודאי בסיפא דברייתא קתני מלתא דרבן שמעון בן גמליאל כל ששהה שלשים יום וכו' עיי\"ש בתוספתא דשבת שהביאו התוס' ומדפליג רשב\"ג אסיפא ש\"מ דהך רישא בן שמנה אסור לטלטלו דברי הכל היא דאל\"כ הוי ליה לרשב\"ג ליפלג ברישא וא\"כ קושיית הגמ' שפיר ובן שמנה מי חי והתניא אסור לטלטלו וקשה לרשב\"ג כיון דסגי בשהיית ל' יום למה יהיה אסור בטלטול בשלמא א�� אמרינן דבן שמנה הוא מת מוחלט ולא מועיל לו שהייה כלל א\"כ יש לומר דכי קאמר רשב\"ג כל ששהה ל' יום היינו בולד מה שיש בו ספק מהחי אבל בן שמנה הרי הוא כבן חמשה חדשים וכי על זה יועיל שהייה לרשב\"ג והוא הדין לבן שמנה ורשב\"ג אמר דבריו במקום שיש לספק אם הוא בחזקת חי או מת ואז מהני שהייה לברר הספק אבל לרבי אבהו דאמר בן שמנה מועיל בו שהיית כ' שנים א\"כ אינו בחזקת מת בהחלט רק הוא בחזקת ספק וא\"כ לרשב\"ג מועיל בו שהייה חודש דבכל ולד שהוא בחזקת ספק אמר רשב\"ג דמועיל שהייה שלשים יום וא\"כ קשה למה אסור לטלטלו לרשב\"ג דברישא מודה רשב\"ג ומשני הגמרא האי כשגמרו הסימנים והיינו דהך ברייתא בן שמנה אסור לטלטלו היה מקובל בידם משנים קדמונים ונחלקו התנאים בפירושו דת\"ק סבר דמיירי בגמרו סימנים רק לא כלו לו חדשיו וא\"כ צריך שהייה כ' שנים כמלתא דרבי אבהו ולכך אסור בטלטול כמ\"ש התוס' כיון דצריך שהייה זמן רב ורבי חולק וס\"ל דמיירי דלא גמרו סימנים כלל ולכך הוא בחזקת מת אבל בגמרו סימנים ס\"ל כרשב\"ג דסגי בשהיית ל' יום ואם כן ודאי דבזמן מועט מותר בטלטול ולכך לא פליג רשב\"ג ארישא דרשב\"ג מפרש הרישא בלי גמר סימנים דוקא וא\"כ לא מועיל שהייה כלל ולכך אסור לטלטלו והך דאסור לטלטלו מקובל היה בידם מקדמונים ולא נחלקו בו רק בפירושו ודברי הגמרא והתוס' נכונים וברורים ולזה מבואר דאף רשב\"ג מודה דבלי גמר סימנים לא מועיל שהייה ואסור בטלטול וכי מהני שהייה בגמר סימנים והדבר מבואר כדברי הטור."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר או עובד עבודה זרה וכו' הרי זה זוקק את אשתו ליבום וכו'.</b> כבר פסקו רוב ראשונים ואחרונים דמומר זוקק ליבום ואיברא אי מתנה בשעת קידושין ונשואין לקדשה על תנאי שאם תפול לפני מומר ליבום שלא תהא מקודשת הביא רמ\"א סימן קנ\"ז סעיף ד' בשם מהר\"י ברין דיכול להתנות ומועיל תנאו ובאמת במומר ודאי דיש לסמוך על דברי רמ\"א מאחר דבלא\"ה גדולי פוסקים ס\"ל דמומר אינו זוקק אבל באח שנאבד או נתחרש באופן שאי אפשר ליבם או לחלוץ וזיקתו ודאי לכו\"ע בזו היה מקום לספק אי יועיל קידושין על תנאי כיון דבירושלמי נזכר דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ועיין בתרומת הדשן ובב\"ח שהביא תשובתו יותר באריכות ובאמת בגמרא דידן בבבא קמא דף ק\"י ע\"ב ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דלולי דטב למיתב טן דו הוה אמינא דאינה זקוקה כלל דאדעתא דהכי לא קידשה מבואר דמהני תנאה אך דהשואל בתרומת הדשן חשב לחלק בין גילוי דעת למתנה בפירוש וצריך פי' לפירושו דכי יהיה גילוי דעת יותר מועיל מאלו התנה בפירוש דהא אנן אמרינן בגילוי דעת דהוי כאלו התנה בפירוש בכל תנאיו ובכל הלכותיו אבל שיהיה יותר מועיל מתנאי גמור וכפול בכל משפטי תנאי זהו לא שמענו שיהיה שתיקתו יפה מדיבורו.<br><b> ויש</b> לפרשו בשני אופנים או כמ\"ש האסיפת זקנים לב\"מ דלכך מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל דהוא רק פטומי מילי בעלמא דכיון דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה והוא התנה רצה רק לצחק בו עיי\"ש ולפי\"ז התם ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאמרינן אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נתקדשה לו שהוא ממיקתה פשיטא דהוי תנאי גמור ומועיל ולפ\"ז אף בתנאי דידן שלא תפול לפני מומר אם היא מתנה עמו כיון דהתנאי לטובתה והרי עינינו רואות דבכוונה מתנה עמו פשיטא דמועיל כמו כן וזה שכתב התרומת הדשן דהוי גילוי דעת.<br><b> ואופן</b> השני דהנה יש לדקדק בתוס' בכתובות דף נ\"ו בד\"ה הרי זו מקודשת ותנאו בטל וכו' דכתבו דעל כרחך מיירי בדכפליה לתנאו דהא ס\"ל לר' מאיר דבעינן תנאי כפול ותימה למה יהיה תנאו בטל ותהא מקודשת דהא מתנה שאם עליו שאר כסות ועונה יהיו קידושיו בטלים וצריך ישוב למה הקדימו זו דמיירי בדכפליה לתנאיה הוי להו להקשות בקצרה דעל כרחך מיירי בתנאי המועיל דאם לא כן מה איריא מתנה על מה שכתוב בתורה וא\"כ למה באמת לא יועיל הא אין כאן קידושין ועל כרחך צ\"ל דודאי לכך תנאו בטל במתנה עמש\"ב דנראה כמתחבל לבטל דבר תורה ומצות ה' ולכך זממו לא תפוק ועוצו עצה ותופר כי ה' צבאות צוה ומי יפר וס\"ל לתוס' דאימת נראה כמתחבל כשאינו מפרש להדיא ואם לאו לא יהיו קידושין כלל וא\"כ אף דבאמת על זה סובב התנאי מ\"מ נראה כמתנה לבטל דבר תורה אבל במפרש להדיא ואם לאו לא יהיו קידושין א\"כ אין כאן ביטול למראית עין דהא מתנה בפירוש על ביטול הקידושין ולכך החליטו התוס' תחילה כיון דר\"מ היא על כרחך מיירי דכופל לתנאו להדיא ולכך הקשו למה באמת אין מועיל התנאי ואתי שפיר ובזו יש לחלק דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין כאן תחבולה להפר ולבטל מצוה של תורה רק דאנן אמרינן אנן סהדי דלא על זה הכוונה נתקדשה משא\"כ במתנה הרי כאן תחבולה גלויה ועקימת שפתיו הוי מעשה לבטל מה שכתוב בתורה בזה נראה לומר כדעת המחמיר במומר אך אין כל זה שוה כמה שכתב הרב מהרי\"א להדיא.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד ברור דתנאי זה לא מקרי כלל מתנה על מה שכתוב בתורה חדא דהא הטור בסימן קי\"ח הביא בשם הרא\"ש במתנה שלא להוסיף אשה על אשתו דאין זה מתנה עמש\"ב בביטול פריה ורביה דאין זה ודאי עוקר דאולי תלד או יגרשנה בלא\"ה מעל פניו עיי\"ש ולכאורה קשה הא באונאה ובשביעית אמרינן ג\"כ בבבא מציעא דף נ\"א דלאו ודאי עוקר דמי יימר דהוי אונאה או אולי יפרע קודם שביעית ומ\"מ קי\"ל דהוי מתנה עמש\"ב ואולי יש לחלק דתנאי דהתם אינו תנאי גמור וכי אומר אני מוכר לך על מנת שאין לך עלי אונאה אבל אם יהיה בו אונאה יתבטל המקח הלא זהו שמבקש הלוקח הנתאנה שיהיה המקח בטל וכן בשביעית מה תנאי שייך שם אלא דלשון תנאי הנאמר שם הוא רק לשון מושאל כמו האומר בני הפשוט ירשני במקום בכור דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומה תנאי שייך שם אלא דלשון תנאי הוא לשון מושאל רק מתנה בקנין סודר ותקיעת כף שלא יחול אונאה ושביעית ובזו אף דהוא בדרך ספק דאפשר דלא יהיה אונאה והשמטת שביעית מכל מקום אין בידו לבטל דבר תורה מה שאין כן במתנה בתנאי גמור כמה רב מהדוחק. והקושיא נתחבטו הבעלי תוספות ז\"ל שם בכתובות דלמה בתנאי גמור יהיה שייך מתנה על מה שכתוב בתורה ועיי\"ש ואם כן די כשנאמר במקום דיש עקירת מה שכתוב בתורה בודאי ולא במקום דאפשר דלא יקרה ביטול דבר תורה ואין כאן מתחבל להתנות ולבטל דבר תורה בהחלט.<br><b> ובהכי</b> ניחא במה דמשני הגמרא בבבא מציעא דף צ\"ד ע\"א במתנה שומר חנם להיות פטור מפשיעה וכו' דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום דמעיקרא לא שעבד נפשיה והקשו התוס' בכתובות דף נ\"ו שם דגם בשאר כסות ועונה מעיקרא לא שעבד נפשיה ודחקו התוס' עצמן למאוד ולפי מ\"ש ניחא דכך משני דמעיקרא לא שעבד נפשיה וא\"כ הרי זה תנאי גמור דאמר אם יקרה אסון לא אהיה שומר מתחילה וכיון דהוי תנאי גמור בעינן שודאי יבטל דבר תורה דומיא דשאר כסות ועונה אבל כאן אפשר שלא יקרהו אסון ולא יהיה ביטול דבר תורה ודאי בזו לא הוי מתנה עמש\"ב כיון דהוא תנאי גמור וכמ\"ש בדעת הרא\"ש ודברי הגמרא והרא\"ש ברורים ואלו היה דבר זה מוחלט בד��ת הרא\"ש אף נדון הלזו דמתנה בתנאי כפול והביטול מש\"ב הוא בספק אין כאן מתנה עמש\"ב אך באמת אין אנו צריכין לזה בישוב דברי הרא\"ש אף דהסברא בעצמה נכונה והוא דהמתנה על מנת שאין אונאה והשמטת שביעית אם אין אונאה או יפרע קודם שביעית אינו צריך לתנאי כלל ועל כרחך כל עיקר תנאו הוא כשיהיה אונאה ולא יפרע קודם שביעית וא\"כ הרי כל עיקר תנאו הוא לעבור דבר תורה דאם לא יהיה אונאה אין כאן צורך לתנאו ועיקר תנאו לעבור עמש\"ב משא\"כ בנדון הרא\"ש אף דיש לה בנים וקיים פריה ורביה אינו יכול להוסיף אשה על אשתו מחמת תנאו וא\"כ לא יהיה תנאו בהחלט לעבור על דבר תורה דאולי תלד ויהיה קיום דבר תורה וקיום תנאו בכל אופן ואין זה מתנה עמש\"ב דלא על זה היה סובב כוונת התנאי לבד והדבר פשוט וברור.<br><b> אך</b> באמת נראה ברור דהך תנאי דיבמה דאם תפול לפני מומר שלא תהא מקודשת לא מיקרי מתנה על מה שכתוב בתורה דבשלמא במתנה על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה וא\"כ כשאין לה שאר כסות ועונה הרי היא מקודשת ואין לה וזהו נגד רצון התורה דאמרה דכל אשה יהיה לה מבעלה שאר כסות ועונה וכן באונאה ושביעית דנאמר דמקח והלואה קיימים ומ\"מ לא יהיה לו אונאה ולא ישמטנו שביעית וזהו נגד רצון התורה וכן הריני נזיר על מנת שאטמא למתים דנאמר שהוא נזיר ומטמא וזהו נגד ציווי התורה וכן בשומר שהתנה על מנת כן אני מכניס בשמירה שלא אתחייב בפשיעה וא\"כ הרי הוא שומר ופטור מפשיעה וזהו נגד התורה דאמרה דשומר חינם יתחייב בפשיעה וכן כל אינך משא\"כ כאן בנדון דידן דמתנה עמה שאם ימות בלי זרע קיימא ותהיה זקוקה ליבם לא תהא מקודשת וא\"כ כשיקרה כן אינה מקודשת ואינה זקוקה ליבם ומה ביטול דבר תורה יש כאן כיון שאינה מקודשת והדין שלא תהא זקוקה ליבם וכי אמרה תורה פנויה הנבעלת בעילת זנות תהיה זקוקה ליבם דבר זה ליתא ולכך ברור דאין זה מיקרי מתנה עמש\"ב ותנאו מועיל.<br><b> רק</b> דיש לחוש דהוי קידשה על תנאי וכנסה סתם ואף דנימא דמתנה כן בשעת בעילה וכשמתייחד עמה מ\"מ כבר מבואר וכמ\"ש לעיל בהלכות אישות בפרק ח' הלכה כ\"ג בד\"ה המקדש על תנאי וכו' בדעת ריא\"ז דאף בזה לא מועיל תנאו ומדברי הבית שמואל סימן קנ\"ז ס\"ק ו' נראה דמחלק בין תנאי דלשעבר ותנאי דלהבא וצריכין לומר לדבריו דאף דאמרינן בגמרא באומר הריני בועלך על מנת שירצה אבא גם כן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומבטל לתנאו אף שהוא דלהבא אפשר דהתם לא היה לו להכניס עצמו בספק הלזה ולמהר בעילתו עד שישמע מה שיאמר האב ולכך אמרינן דודאי בעל בהחלט לשם קידושין משא\"כ אם אי אפשר בענין אחר בהא לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות איברא דסתמא דתלמודא בכמה דוכתי דאמרינן אין תנאי בנשואין משמע דאין שום תנאי בנשואין לא במה שעבר ולא במה שלהבא שלבסוף יתברר.<br><b> ולכן</b> כאשר בא פה מעשה לידינו עילה מצאנו דישבעו שניהם והעיקר שבועה עליה דהתנאי לטובתה שלא תהיה זקוקה ליבם ותתעגן וא\"כ בידו אין לבטל התנאי בלא\"ה במה שהוא לטובתה רק היא יכולה לומר שלא יהיה בעילתי זנות הריני מבטלת לתנאי והריני כאלו התקבלתי וכמ\"ש הר\"ן בכל תנאים שלטובתה ולכך עשינו ששניהם ישבעו שבועה חמורה בנקיטת חפץ שלא יבטלו לעולם התנאי הלזה וא\"כ ליכא למימר דיבטל התנאי משום בעילת זנות דהוא רק חומרא בעלמא כיון דאינו מתכוון לזנות ולקדשה ויעבור על איסור שבועה החמורה וכן עשינו מעשה כמה פעמים ומעשה רב אך מדברי תוספות ישנים במסכת קידושין דף ס\"ד ע\"ב והוא בדפוס חדש לדפוס אמשטרדם בד\"ה רבי סבר וכו' דדחקו מה מגו יש לו בשעת קידושין שהיה יכול לגרשה שהרי דעתו לקיימה ותירצו דיכול לפוטרה בגט ישן דיכתוב לה בשעת קידושין לגרשה כל זמן שירצה דבדיעבד מהני ולא תירצו בפשיטות דיש לו מגו לקדשה על תנאי שאם תפול לפני יבם שלא יהיו קידושיו קידושין כמ\"ש לעיל ואין כאן זיקת יבום כלל אלא ודאי דס\"ל דלא מהני תנאי זה מיהו יש לומר דאין זה מגו דאפשר דלא ניחא ליה שיהיה כל בעילתו בעילת זנות אם ימות בלי זרע קיימא וצריך עיון."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיו לו נשים רבות וכו' ואינו מייבם לשתים וכו'.</b> עיין בבית שמואל סימן קס\"א ס\"ק א' שחולק על הב\"ח דאוסר לחלוץ לשתים מגמרא דיבמות דף נ' ע\"ב מה אמרת נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה כל כי הני תחלוץ ותיזיל עכ\"ל והרשב\"א בחידושיו כתב דודאי יש נפק\"מ שלא להיות חליצה אחר חליצה שאם אתה אומר חולצת תתייבם רק כוונת הגמרא מהיכי תיתי יעשה זאת לחלוץ שתי פעמים וא\"כ מדבריו למדנו דיש חשש איסור בחליצתו שניה דאתי להתייבם אבל מ\"מ אין כאן איסור דאורייתא כדעת הב\"ח אך אני נבוך בדין הזה אם חולץ לאחת ואח\"כ מתכוון לחלוץ לשניה למה לא יהיה זה נכלל באיסור בל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה לשם מצות סוכה וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכונס </b>\n<b> וכו' וכן החולץ ליבמתו וכו' וכולן אסורות מדברי סופרים כשניות וכו'.</b> עיין במ\"מ שהאריך לתמוה מכמה ראיות בגמרא דלר' יוחנן החולץ ליבמתו חייבי לאווין נינהו וכבר תמה הרמב\"ן במנין המצות דלמה לא מנה הרמב\"ם זה הלאו דכונס חלוצתו ובעל מגילת אסתר תירץ היותו בכלל לאו ועשה דיבמה על כן לא מנאו ללאו מיוחד ונתעלמה ממנו הלכה זו פה בספר רבינו הרמב\"ם דכתב שהוא רק מדברי סופרים ואין כאן איסור של תורה כלל.<br><b> ומה</b> שנראה בדברי רבינו הוא מה שיורה דבריו בפירוש המשניות בפרק רבן גמליאל דכתב ואמרו אין אחר חליצה כלום יורה שלא יועיל מאמר אחר חליצה ואמנם זהו דעת ר' עקיבא דס\"ל אין קידושין תופסין בחלוצה לפי כשנחלץ חזר הערוה כמו שהיתה קודם מיתת אחיו ואין הלכה כר\"ע עכ\"ל ומדלא אמר זהו דעת ר\"ע דס\"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאווין ובזו אין הלכה כמותו יורה הלשון דס\"ל דכל הענין היות יבמה לאחר חליצה חוזר לאיסור של תורה הן דברי ר\"ע דהוא ס\"ל כן וגם בזו אין הלכה כמותו וזה מבואר בלשונו וס\"ל דדוקא לר\"ע אמרינן דהוא באיסור לאו ולא לרבנן וטעם הענין יש לומר דודאי לא אמרינן אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה רק כיון שבנה שוב לא יבנה וכמ\"ש התוס' ורש\"י בהכונס צרה לאחר יבום רק ביבמה ס\"ל לרמב\"ם דיבמה יבוא עליה נתקו לעשה אבל מ\"מ אשר לא יבנה פירושו כיון שבנה שוב לא יבנה ולכך אין כאן לאו בחלוצה דהא לא בנה עדיין אמנם לר\"ע דס\"ל דף מ\"ד ע\"א דקרובת חלוצתו אסור דבר תורה כמו גרושה והולד ממזר דהכתוב קראו בית דכתיב בית חלוץ הנעל א\"כ אף בחליצה נאמר כיון שבנה דחליצה קנין ובנין הוא עד דהוי כגרושה ושפיר קרינן כיון שבנה והוי בלאו.<br><b> ולא</b> ענה הרמב\"ם ז\"ל דבר זה מלבו רק ראה זה נאמר בירושלמי פרק רבן גמליאל הלכה ד' דקתני דהבא על החלוצה פוסל מתרומה ומסיק דבאו אחין עליה וקאמר ניחא כמאן דאמר בין הוא ובין אחין אינן חייבים על החלוצה אבל חייבים על הצרה אבל למ\"ד בין הוא ובין אחין אינן חייבים לא על החלוצה ולא על הצרה אלא כר' עקיבא דאמר יש ממ��ר בחלוצה עכ\"ל והדבר מבואר דאיכא מ\"ד דאין כאן לאו כלל לא בחלוצה ולא בצרה בין הוא ובין אחין דאי איכא לאו לשיטת הרמב\"ם הוי זונה ופסולה מתרומה כמ\"ש בהלכות איסורי ביאה ולא הוי צריך לאוקמי כר\"ע ועל כרחך צ\"ל דהא דקתני אינם חייבין הכוונה אין כאן חיוב לאו כלל ולכך הקשה דלהך מ\"ד איך מתוקמא הא דקתני דפוסלה מתרומה ומשני דר\"ע היא וכו' הרי דאף המאן דאמר דס\"ל דאין חיוב לאו על החולץ ולא על האחין לא אמרה לדברי הכל רק לרבנן ולא לר' עקיבא דלר\"ע כו\"ע מודה דיש איסור לאו עד שהולד ממנה ממזר והרי הדבר מבואר דלר\"ע יש כאן לאו ולרבנן בלא כלום ופסק הרמב\"ם כוותיה דהך מ\"ד דבלא כלום דמסייע ליה הך מימרא דהחולץ שהביא הרב המ\"מ וגם כל המשניות דקתני חייבי לאווין ביבמות וכתובות וקדושין פרק האומר מפרש אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת וכו' ולא קחשיב נושא חלוצתו וגם בפרק יש מותרות קא מונה ואזיל ולא קתני אסורה לזו ולזו שקידש חלוצתו או צרתה אסורה לבעל ויבם אלא ודאי דאין זה בכלל חייבי לאווין ואף דבירושלמי אמרינן בפרק יש מותרות דליתא להנך כללי דכייל רבי מ\"מ לא מהשם הזה קאמר ולכך פסק כחכמים והגמרא דפרק קמא ופרק רבן גמליאל דקאמרי דיש בו מחייבי לאווין כמ\"ש המ\"מ הוא הכל לשיטת ר' עקיבא כמבואר בסוגיית הגמרא ולר\"ע כו\"ע מודים דיש בו מחייבי לאווין ועל זה סובבים דבריו בפירוש המשנה ונכון הוא לפי הירושלמי הנ\"ל וברור דזהו דעת הרמב\"ם ז\"ל."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Benei Ahuvah/Sefer Nashim/Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,51 @@
+{
+    "title": "Benei Ahuvah on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Benei_Ahuvah_on_Mishneh_Torah,_Levirate_Marriage_and_Release",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זה </b>\n<b> שנאמר בתורה וכו' אפילו היה לו זרע ממזר וכו'.</b> עיין בבית שמואל בסימן קנ\"ו ס\"ק א' העתיק בשם המרדכי ואגודה דמיירי שהיו הוא והערוה חבושים בבית אסורים וממנו נתעברה והולידו ממזר דאל\"כ אינה פטורה מחליצה דאולי זינתה נמי עם אחר עכ\"ל ואף דבחולין דף י\"א ע\"ב בהא דילפינן ממכה אביו דאזלינן בתר רובא פרכינן עליה ודלמא שניהם חבושים בבית אסורים ומשנינן אפ\"ה אין אפטרופס לעריות התם הוא להסלקא דעתא דלא אזלינן בתר רובא רק דמכה אביו דחייב רחמנא היינו ששניהם חבושים בזה שפיר דחה דאין אפטרופס לעריות ואף דלא שכיח דתזנה עם אחר כשהיא חבושה עם זה דשכיח גבה מ\"מ אי לא דהוי אזלינן בתר רובא לא הוי לן למקטליה אבל למסקנא דמוכח דאזלינן בתר רובא א\"כ ודאי כשהיא חבושה עם (הבועל) [הבעל] דלא תלינן לומר שזינתה עם אחר דהוא דבר דלא שכיח כלל אזלינן בתר רובא לתלות בדבר המצוי ושכיח ופשוט הוא. (ועיין מסכת נדה ל\"א במחלוקת ר' ישמעאל ורבנן).<br><b> ועוד</b> יש מקום למצוא דרך שהוא ממזר והוא ודאי בנו בלי חבישה בבית אסורים כגון ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר בהיתר והולידה ממנו בן ואח\"כ נודע שבעלה הראשון חי א\"כ הנולד מן השני הוא ממזר ודאי וליכא למימר דזינתה עם אחר דמעולם לא עבר על האשה רוח זנונים והיא סברה דנשאת כדין להשני בקידושין וכתובה וחס ושלום לומר שזינתה תחת אישה וא\"כ ודאי דהבן הוא מהשני והוא ממזר ודאי ופוטר אשת אביו מיבום וחליצה ופשוט הוא וברור והמרדכי והאגודה לא פירשו כן דבגמרא דיבמות דף כ\"ב ע\"ב אהא דתנן וחייב על מכתו פרכינן איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור וכו' א\"כ מוכח דמיירי דלא כהנ\"ל רק בשאט נפש עבר והוליד ממזר ובגמרא גופיה לא קשה למה לא מוקי ליה בכהאי גוונא משום דלישנא דמתניתין קשיא ליה דקתני חוץ מי שיש לו בן משפחה ונכרית משמע הא מישראלית כה\"ג דרך זנות כמו בשפחה דעל כרחך מיירי דרך זנות הוי בנו לכל דבר וש\"מ דמיירי אפילו בכהאי גוונא דהוליד ממזר בזנות וקושיית הגמרא שפיר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שמת והניח אשתו מעוברת וכו'.</b> עיין במ\"מ שהאריך בביאור דברי רבינו ז\"ל ולענ\"ד נראה דס\"ל לרבינו דכי אמרינן ביבמות דף פ' ע\"ב לרבי סימניו מוכיח עליו היינו כשהוא בן שבעה והוא שלם בשערו וצפרנו הרי הוא בחזקת בן קיימא ודאי וכן במסופקים אם כלו לו חדשיו שהוא בן תשעה או לא והרי הוא שלם בסימניו הרי זה מוכיח עליו דודאי כלו לו חדשיו והרי הוא בן תשעה אבל בנולד לבן שמונה רק שיש להסתפק אולי אשתהי בזו ס\"ל לרבי אם לא נגמר בשערו וצפרנו ודאי בן שמונה הוא והרי הוא בשר בעלמא אבל אם נגמר בסימניו הרי כאן מקום ספק אולי אשתהי אבל אין זה מספיק להחליט דאשתהי ודאי והוא בן שבעה ודאי הואיל ונגמרו סימניו כי זה לא אמרינן ולכך נקט רבן שמעון בן גמליאל בלישנא כל ששהה ל' יום ולא נקט סימן הצפרנים ושערו כרבי כיון דכרבי ס\"ל דרשב\"ג מיירי להחליטו ולהחזיקו לבר קיימא בהחלט וזאת אין לברר מסימנים דרבי רק שהיה ל' יום כרשב\"ג דאז הוא ודאי בחזקת בר קיימא עד שאפילו מתאבלין עליו ולכך כאן בהלכות יבום כתב דמהתורה פטור והיינו במסופקים ביה אם הגיע לכלל תשעה ולכך כתב ביה ומדברי סופרים עד שידע בודאי שכלו לו חדשיו משמע דברישא מיירי במסופקים ביה ולכך מדין תורה מפטיר מהחליצה ומיבום.<br><b> ובהלכות</b> מילה שכתב מי שנולד בחודש ח' אם היה שלם בצפרנו ושערו הרי זה ולד שלם וכו' אין הכוונה לודאי בר קיימא רק לספק ולכך בהלכה שלאחריה פירושי קא מפרש בספק בן שבעה לספק בן שמונה מלין אותו ממה נפשך והלכה י\"ד מפרש להלכה י\"ג דמה שכתב הרי זה ולד שלם וכו' היינו בספק ומלין אותו בממה נפשך. ובזה מיושב קושיית הכ\"מ דשם דהוא חושב דהלכה י\"ד הוא ענין נפרד מהלכה י\"ג ולכך נתקשה בו ולפי מ\"ש הדבר ברור דהלכה י\"ד פירוש הוא להלכה י\"ג וכן בהלכות רוצח כתב דההורג קטן נהרג והוא שכלו לו חדשיו פירושו דיש לו סימנים בגופו וא\"כ הוא בחזקת שכלו לו חדשיו דהן לאות שכלו לו חדשיו הואיל וראינו היותו שלם בסימניו ולכך כתב אבל אם נולד לפחות מתשעה חדשים הרי הוא כנפל ולא כתב אם הוא בספק נולד לתשעה חדשים אלא ודאי דבספק הסימנים מעידים היותו בן תשעה אבל אם הוא בהחלט בפחות מבן תשעה רק בן שמונה אף דיש לו סימנים זהו אינו משוה לודאי כי אם ספק כמ\"ש לעיל ולכך אינו נהרג עליו מספק כלל ולכך צריכין אנו לומר מ\"ש בהלכות נחלות אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו נוחל ומנחיל אין הכוונה שבבירור לא כלו לו חדשיו רק הפירוש שלא נודע אי כלו לו חדשיו ולכך הסימנים מעידים שודאי כלו לו חדשיו ולכך נוחל ומנחיל כמו ברוצח ויפה אמרו שנהרג עליו כמו שכתב המגיד משנה דלשם דהכל חד דינא הוא בלי ספק.<br><b> והנה</b> הטור בסימן קנ\"ו פסק דלרבן שמעון בן גמליאל תרתי בעינן גמר סימנים ושהיית חודש ותמה הב\"י דלא נזכר כן בתוס' דאף דכתבו כן היינו לרבי אבל לרשב\"ג לא שמעינן דבעי גמר סימנים רק שהיית חודש עיי\"ש ובאמת מלבד דכתבו התוס' ביבמות דף פ' ע\"ב בד\"ה כיון דאיכא וכו' דעל כרחך רשב\"ג מיירי בכל ולדות דאי מיירי בבן שמונה לבד מה בא להוסיף ארבי ולדברי הב\"י הא מוסיף דסגי בשהיית חודש ולא בעי גמר סימנים ועל כרחך צ\"ל דגם לרשב\"ג תרתי בעינן אף גם דיש להבין בתוס' שם בד\"ה והא תניא דכתבו בסוף ונראה דאפילו נגמרו סימנים אסור לטלטלו וכו' דאין יוצא מתורת נפל בשלשים יום אלא ע\"י עשרים שנה ומלתא דלא שכיח הוא ואסור לטלטלו ע\"כ. וקשה לפ\"ז דקארי לה מה קארי מה פריך המקשן ארבי אבהו דאמר עד שיהיה בן עשרים ובן שמנה מי חי והתניא הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו דמה בכך הא מכל מקום אסור לטלטלו כמ\"ש התוס' הואיל והוא עד עשרים בחזקת נפל ומה צורך לשנויי ולחלק בין מלתא דר' אבהו והברייתא בגמרו סימנים הא בתרווייהו איירי בגמרו סימנים כמ\"ש התוס' ראיה מהתוספתא רק כיון דצריך שהייה עד עשרים אסור לטלטלו והדבר צ\"ע לכאורה ועיין בב\"ח כי בכל דבריו לא ראיתי ישוב לזה.<br><b> ולכן</b> נראה דודאי בסיפא דברייתא קתני מלתא דרבן שמעון בן גמליאל כל ששהה שלשים יום וכו' עיי\"ש בתוספתא דשבת שהביאו התוס' ומדפליג רשב\"ג אסיפא ש\"מ דהך רישא בן שמנה אסור לטלטלו דברי הכל היא דאל\"כ הוי ליה לרשב\"ג ליפלג ברישא וא\"כ קושיית הגמ' שפיר ובן שמנה מי חי והתניא אסור לטלטלו וקשה לרשב\"ג כיון דסגי בשהיית ל' יום למה יהיה אסור בטלטול בשלמא אי אמרינן דבן שמנה הוא מת מוחלט ולא מועיל לו שהייה כלל א\"כ יש לומר דכי קאמר רשב\"ג כל ששהה ל' יום היינו בולד מה שיש בו ספק מהחי אבל בן שמנה הרי הוא כבן חמשה חדשים וכי על זה יועיל שהייה לרשב\"ג והוא הדין לבן שמנה ורשב\"ג אמר דבריו במקום שיש לספק אם הוא בחזקת חי או מת ואז מהני שהייה לברר הספק אבל לרבי אבהו דאמר בן שמנה מועיל בו שהיית כ' שנים א\"כ אינו בחזקת מת בהחלט רק הוא בחזקת ספק וא\"כ לרשב\"ג מועיל בו שהייה חודש דבכל ולד שהוא בחזקת ספק אמר רשב\"ג דמועיל שהייה שלשים יום וא\"כ קשה למה אסור לטלטלו לרשב\"ג דברישא מודה רשב\"ג ומשני הגמרא האי כשגמרו הסימנים והיינו דהך ברייתא בן שמנה אסור לטלטלו היה מקובל בידם משנים קדמונים ונחלקו התנאים בפירושו דת\"ק סבר דמיירי בגמרו סימנים רק לא כלו לו חדשיו וא\"כ צריך שהייה כ' שנים כמלתא דרבי אבהו ולכך אסור בטלטול כמ\"ש התוס' כיון דצריך שהייה זמן רב ורבי חולק וס\"ל דמיירי דלא גמרו סימנים כלל ולכך הוא בחזקת מת אבל בגמרו סימנים ס\"ל כרשב\"ג דסגי בשהיית ל' יום ואם כן ודאי דבזמן מועט מותר בטלטול ולכך לא פליג רשב\"ג ארישא דרשב\"ג מפרש הרישא בלי גמר סימנים דוקא וא\"כ לא מועיל שהייה כלל ולכך אסור לטלטלו והך דאסור לטלטלו מקובל היה בידם מקדמונים ולא נחלקו בו רק בפירושו ודברי הגמרא והתוס' נכונים וברורים ולזה מבואר דאף רשב\"ג מודה דבלי גמר סימנים לא מועיל שהייה ואסור בטלטול וכי מהני שהייה בגמר סימנים והדבר מבואר כדברי הטור."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שיש לו אח מכל מקום אפילו ממזר או עובד עבודה זרה וכו' הרי זה זוקק את אשתו ליבום וכו'.</b> כבר פסקו רוב ראשונים ואחרונים דמומר זוקק ליבום ואיברא אי מתנה בשעת קידושין ונשואין לקדשה על תנאי שאם תפול לפני מומר ליבום שלא תהא מקודשת הביא רמ\"א סימן קנ\"ז סעיף ד' בשם מהר\"י ברין דיכול להתנות ומועיל תנאו ובאמת במומר ודאי דיש לסמוך על דברי רמ\"א מאחר דבלא\"ה גדולי פוסקים ס\"ל דמומר אינו זוקק אבל באח שנאבד או נתחרש באופן שאי אפשר ליבם או לחלוץ וזיקתו ודאי לכו\"ע בזו היה מקום לספק אי יועיל קידושין על תנאי כיון דבירושלמי נזכר דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ועיין בתרומת הדשן ובב\"ח שהביא תשובתו יותר באריכות ובאמת בגמרא דידן בבבא קמא דף ק\"י ע\"ב ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דלולי דטב למיתב טן דו הוה אמינא דאינה זקוקה כלל דאדעתא דהכי לא קידשה מבואר דמהני תנאה אך דהשואל בתרומת הדשן חשב לחלק בין גילוי דעת למתנה בפירוש וצריך פי' לפירושו דכי יהיה גילוי דעת יותר מועיל מאלו התנה בפירוש דהא אנן אמרינן בגילוי דעת דהוי כאלו התנה בפירוש בכל תנאיו ובכל הלכותיו אבל שיהיה יותר מועיל מתנאי גמור וכפול בכל משפטי תנאי זהו לא שמענו שיהיה שתיקתו יפה מדיבורו.<br><b> ויש</b> לפרשו בשני אופנים או כמ\"ש האסיפת זקנים לב\"מ דלכך מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל דהוא רק פטומי מילי בעלמא דכיון דאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה והוא התנה רצה רק לצחק בו עיי\"ש ולפי\"ז התם ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאמרינן אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נתקדשה לו שהוא ממיקתה פשיטא דהוי תנאי גמור ומועיל ולפ\"ז אף בתנאי דידן שלא תפול לפני מומר אם היא מתנה עמו כיון דהתנאי לטובתה והרי עינינו רואות דבכוונה מתנה עמו פשיטא דמועיל כמו כן וזה שכתב התרומת הדשן דהוי גילוי דעת.<br><b> ואופן</b> השני דהנה יש לדקדק בתוס' בכתובות דף נ\"ו בד\"ה הרי זו מקודשת ותנאו בטל וכו' דכתבו דעל כרחך מיירי בדכפליה לתנאו דהא ס\"ל לר' מאיר דבעינן תנאי כפול ותימה למה יהיה תנאו בטל ותהא מקודשת דהא מתנה שאם עליו שאר כסות ועונה יהיו קידושיו בטלים וצריך ישוב למה הקדימו זו דמיירי בדכפליה לתנאיה הוי להו להקשות בקצרה דעל כרחך מיירי בתנ��י המועיל דאם לא כן מה איריא מתנה על מה שכתוב בתורה וא\"כ למה באמת לא יועיל הא אין כאן קידושין ועל כרחך צ\"ל דודאי לכך תנאו בטל במתנה עמש\"ב דנראה כמתחבל לבטל דבר תורה ומצות ה' ולכך זממו לא תפוק ועוצו עצה ותופר כי ה' צבאות צוה ומי יפר וס\"ל לתוס' דאימת נראה כמתחבל כשאינו מפרש להדיא ואם לאו לא יהיו קידושין כלל וא\"כ אף דבאמת על זה סובב התנאי מ\"מ נראה כמתנה לבטל דבר תורה אבל במפרש להדיא ואם לאו לא יהיו קידושין א\"כ אין כאן ביטול למראית עין דהא מתנה בפירוש על ביטול הקידושין ולכך החליטו התוס' תחילה כיון דר\"מ היא על כרחך מיירי דכופל לתנאו להדיא ולכך הקשו למה באמת אין מועיל התנאי ואתי שפיר ובזו יש לחלק דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין כאן תחבולה להפר ולבטל מצוה של תורה רק דאנן אמרינן אנן סהדי דלא על זה הכוונה נתקדשה משא\"כ במתנה הרי כאן תחבולה גלויה ועקימת שפתיו הוי מעשה לבטל מה שכתוב בתורה בזה נראה לומר כדעת המחמיר במומר אך אין כל זה שוה כמה שכתב הרב מהרי\"א להדיא.<br><b> ונראה</b> לענ\"ד ברור דתנאי זה לא מקרי כלל מתנה על מה שכתוב בתורה חדא דהא הטור בסימן קי\"ח הביא בשם הרא\"ש במתנה שלא להוסיף אשה על אשתו דאין זה מתנה עמש\"ב בביטול פריה ורביה דאין זה ודאי עוקר דאולי תלד או יגרשנה בלא\"ה מעל פניו עיי\"ש ולכאורה קשה הא באונאה ובשביעית אמרינן ג\"כ בבבא מציעא דף נ\"א דלאו ודאי עוקר דמי יימר דהוי אונאה או אולי יפרע קודם שביעית ומ\"מ קי\"ל דהוי מתנה עמש\"ב ואולי יש לחלק דתנאי דהתם אינו תנאי גמור וכי אומר אני מוכר לך על מנת שאין לך עלי אונאה אבל אם יהיה בו אונאה יתבטל המקח הלא זהו שמבקש הלוקח הנתאנה שיהיה המקח בטל וכן בשביעית מה תנאי שייך שם אלא דלשון תנאי הנאמר שם הוא רק לשון מושאל כמו האומר בני הפשוט ירשני במקום בכור דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ומה תנאי שייך שם אלא דלשון תנאי הוא לשון מושאל רק מתנה בקנין סודר ותקיעת כף שלא יחול אונאה ושביעית ובזו אף דהוא בדרך ספק דאפשר דלא יהיה אונאה והשמטת שביעית מכל מקום אין בידו לבטל דבר תורה מה שאין כן במתנה בתנאי גמור כמה רב מהדוחק. והקושיא נתחבטו הבעלי תוספות ז\"ל שם בכתובות דלמה בתנאי גמור יהיה שייך מתנה על מה שכתוב בתורה ועיי\"ש ואם כן די כשנאמר במקום דיש עקירת מה שכתוב בתורה בודאי ולא במקום דאפשר דלא יקרה ביטול דבר תורה ואין כאן מתחבל להתנות ולבטל דבר תורה בהחלט.<br><b> ובהכי</b> ניחא במה דמשני הגמרא בבבא מציעא דף צ\"ד ע\"א במתנה שומר חנם להיות פטור מפשיעה וכו' דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום דמעיקרא לא שעבד נפשיה והקשו התוס' בכתובות דף נ\"ו שם דגם בשאר כסות ועונה מעיקרא לא שעבד נפשיה ודחקו התוס' עצמן למאוד ולפי מ\"ש ניחא דכך משני דמעיקרא לא שעבד נפשיה וא\"כ הרי זה תנאי גמור דאמר אם יקרה אסון לא אהיה שומר מתחילה וכיון דהוי תנאי גמור בעינן שודאי יבטל דבר תורה דומיא דשאר כסות ועונה אבל כאן אפשר שלא יקרהו אסון ולא יהיה ביטול דבר תורה ודאי בזו לא הוי מתנה עמש\"ב כיון דהוא תנאי גמור וכמ\"ש בדעת הרא\"ש ודברי הגמרא והרא\"ש ברורים ואלו היה דבר זה מוחלט בדעת הרא\"ש אף נדון הלזו דמתנה בתנאי כפול והביטול מש\"ב הוא בספק אין כאן מתנה עמש\"ב אך באמת אין אנו צריכין לזה בישוב דברי הרא\"ש אף דהסברא בעצמה נכונה והוא דהמתנה על מנת שאין אונאה והשמטת שביעית אם אין אונאה או יפרע קודם שביעית אינו צריך לתנאי כלל ועל כרחך כל עיקר תנא�� הוא כשיהיה אונאה ולא יפרע קודם שביעית וא\"כ הרי כל עיקר תנאו הוא לעבור דבר תורה דאם לא יהיה אונאה אין כאן צורך לתנאו ועיקר תנאו לעבור עמש\"ב משא\"כ בנדון הרא\"ש אף דיש לה בנים וקיים פריה ורביה אינו יכול להוסיף אשה על אשתו מחמת תנאו וא\"כ לא יהיה תנאו בהחלט לעבור על דבר תורה דאולי תלד ויהיה קיום דבר תורה וקיום תנאו בכל אופן ואין זה מתנה עמש\"ב דלא על זה היה סובב כוונת התנאי לבד והדבר פשוט וברור.<br><b> אך</b> באמת נראה ברור דהך תנאי דיבמה דאם תפול לפני מומר שלא תהא מקודשת לא מיקרי מתנה על מה שכתוב בתורה דבשלמא במתנה על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה וא\"כ כשאין לה שאר כסות ועונה הרי היא מקודשת ואין לה וזהו נגד רצון התורה דאמרה דכל אשה יהיה לה מבעלה שאר כסות ועונה וכן באונאה ושביעית דנאמר דמקח והלואה קיימים ומ\"מ לא יהיה לו אונאה ולא ישמטנו שביעית וזהו נגד רצון התורה וכן הריני נזיר על מנת שאטמא למתים דנאמר שהוא נזיר ומטמא וזהו נגד ציווי התורה וכן בשומר שהתנה על מנת כן אני מכניס בשמירה שלא אתחייב בפשיעה וא\"כ הרי הוא שומר ופטור מפשיעה וזהו נגד התורה דאמרה דשומר חינם יתחייב בפשיעה וכן כל אינך משא\"כ כאן בנדון דידן דמתנה עמה שאם ימות בלי זרע קיימא ותהיה זקוקה ליבם לא תהא מקודשת וא\"כ כשיקרה כן אינה מקודשת ואינה זקוקה ליבם ומה ביטול דבר תורה יש כאן כיון שאינה מקודשת והדין שלא תהא זקוקה ליבם וכי אמרה תורה פנויה הנבעלת בעילת זנות תהיה זקוקה ליבם דבר זה ליתא ולכך ברור דאין זה מיקרי מתנה עמש\"ב ותנאו מועיל.<br><b> רק</b> דיש לחוש דהוי קידשה על תנאי וכנסה סתם ואף דנימא דמתנה כן בשעת בעילה וכשמתייחד עמה מ\"מ כבר מבואר וכמ\"ש לעיל בהלכות אישות בפרק ח' הלכה כ\"ג בד\"ה המקדש על תנאי וכו' בדעת ריא\"ז דאף בזה לא מועיל תנאו ומדברי הבית שמואל סימן קנ\"ז ס\"ק ו' נראה דמחלק בין תנאי דלשעבר ותנאי דלהבא וצריכין לומר לדבריו דאף דאמרינן בגמרא באומר הריני בועלך על מנת שירצה אבא גם כן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומבטל לתנאו אף שהוא דלהבא אפשר דהתם לא היה לו להכניס עצמו בספק הלזה ולמהר בעילתו עד שישמע מה שיאמר האב ולכך אמרינן דודאי בעל בהחלט לשם קידושין משא\"כ אם אי אפשר בענין אחר בהא לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות איברא דסתמא דתלמודא בכמה דוכתי דאמרינן אין תנאי בנשואין משמע דאין שום תנאי בנשואין לא במה שעבר ולא במה שלהבא שלבסוף יתברר.<br><b> ולכן</b> כאשר בא פה מעשה לידינו עילה מצאנו דישבעו שניהם והעיקר שבועה עליה דהתנאי לטובתה שלא תהיה זקוקה ליבם ותתעגן וא\"כ בידו אין לבטל התנאי בלא\"ה במה שהוא לטובתה רק היא יכולה לומר שלא יהיה בעילתי זנות הריני מבטלת לתנאי והריני כאלו התקבלתי וכמ\"ש הר\"ן בכל תנאים שלטובתה ולכך עשינו ששניהם ישבעו שבועה חמורה בנקיטת חפץ שלא יבטלו לעולם התנאי הלזה וא\"כ ליכא למימר דיבטל התנאי משום בעילת זנות דהוא רק חומרא בעלמא כיון דאינו מתכוון לזנות ולקדשה ויעבור על איסור שבועה החמורה וכן עשינו מעשה כמה פעמים ומעשה רב אך מדברי תוספות ישנים במסכת קידושין דף ס\"ד ע\"ב והוא בדפוס חדש לדפוס אמשטרדם בד\"ה רבי סבר וכו' דדחקו מה מגו יש לו בשעת קידושין שהיה יכול לגרשה שהרי דעתו לקיימה ותירצו דיכול לפוטרה בגט ישן דיכתוב לה בשעת קידושין לגרשה כל זמן שירצה דבדיעבד מהני ולא תירצו בפשיטות דיש לו מגו לקדשה על תנאי שאם תפול לפני יבם שלא יה��ו קידושיו קידושין כמ\"ש לעיל ואין כאן זיקת יבום כלל אלא ודאי דס\"ל דלא מהני תנאי זה מיהו יש לומר דאין זה מגו דאפשר דלא ניחא ליה שיהיה כל בעילתו בעילת זנות אם ימות בלי זרע קיימא וצריך עיון."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b>\n<b> שהיו לו נשים רבות וכו' ואינו מייבם לשתים וכו'.</b> עיין בבית שמואל סימן קס\"א ס\"ק א' שחולק על הב\"ח דאוסר לחלוץ לשתים מגמרא דיבמות דף נ' ע\"ב מה אמרת נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה כל כי הני תחלוץ ותיזיל עכ\"ל והרשב\"א בחידושיו כתב דודאי יש נפק\"מ שלא להיות חליצה אחר חליצה שאם אתה אומר חולצת תתייבם רק כוונת הגמרא מהיכי תיתי יעשה זאת לחלוץ שתי פעמים וא\"כ מדבריו למדנו דיש חשש איסור בחליצתו שניה דאתי להתייבם אבל מ\"מ אין כאן איסור דאורייתא כדעת הב\"ח אך אני נבוך בדין הזה אם חולץ לאחת ואח\"כ מתכוון לחלוץ לשניה למה לא יהיה זה נכלל באיסור בל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה לשם מצות סוכה וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכונס </b>\n<b> וכו' וכן החולץ ליבמתו וכו' וכולן אסורות מדברי סופרים כשניות וכו'.</b> עיין במ\"מ שהאריך לתמוה מכמה ראיות בגמרא דלר' יוחנן החולץ ליבמתו חייבי לאווין נינהו וכבר תמה הרמב\"ן במנין המצות דלמה לא מנה הרמב\"ם זה הלאו דכונס חלוצתו ובעל מגילת אסתר תירץ היותו בכלל לאו ועשה דיבמה על כן לא מנאו ללאו מיוחד ונתעלמה ממנו הלכה זו פה בספר רבינו הרמב\"ם דכתב שהוא רק מדברי סופרים ואין כאן איסור של תורה כלל.<br><b> ומה</b> שנראה בדברי רבינו הוא מה שיורה דבריו בפירוש המשניות בפרק רבן גמליאל דכתב ואמרו אין אחר חליצה כלום יורה שלא יועיל מאמר אחר חליצה ואמנם זהו דעת ר' עקיבא דס\"ל אין קידושין תופסין בחלוצה לפי כשנחלץ חזר הערוה כמו שהיתה קודם מיתת אחיו ואין הלכה כר\"ע עכ\"ל ומדלא אמר זהו דעת ר\"ע דס\"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאווין ובזו אין הלכה כמותו יורה הלשון דס\"ל דכל הענין היות יבמה לאחר חליצה חוזר לאיסור של תורה הן דברי ר\"ע דהוא ס\"ל כן וגם בזו אין הלכה כמותו וזה מבואר בלשונו וס\"ל דדוקא לר\"ע אמרינן דהוא באיסור לאו ולא לרבנן וטעם הענין יש לומר דודאי לא אמרינן אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה רק כיון שבנה שוב לא יבנה וכמ\"ש התוס' ורש\"י בהכונס צרה לאחר יבום רק ביבמה ס\"ל לרמב\"ם דיבמה יבוא עליה נתקו לעשה אבל מ\"מ אשר לא יבנה פירושו כיון שבנה שוב לא יבנה ולכך אין כאן לאו בחלוצה דהא לא בנה עדיין אמנם לר\"ע דס\"ל דף מ\"ד ע\"א דקרובת חלוצתו אסור דבר תורה כמו גרושה והולד ממזר דהכתוב קראו בית דכתיב בית חלוץ הנעל א\"כ אף בחליצה נאמר כיון שבנה דחליצה קנין ובנין הוא עד דהוי כגרושה ושפיר קרינן כיון שבנה והוי בלאו.<br><b> ולא</b> ענה הרמב\"ם ז\"ל דבר זה מלבו רק ראה זה נאמר בירושלמי פרק רבן גמליאל הלכה ד' דקתני דהבא על החלוצה פוסל מתרומה ומסיק דבאו אחין עליה וקאמר ניחא כמאן דאמר בין הוא ובין אחין אינן חייבים על החלוצה אבל חייבים על הצרה אבל למ\"ד בין הוא ובין אחין אינן חייבים לא על החלוצה ולא על הצרה אלא כר' עקיבא דאמר יש ממזר בחלוצה עכ\"ל והדבר מבואר דאיכא מ\"ד דאין כאן לאו כלל לא בחלוצה ולא בצרה בין הוא ובין אחין דאי איכא לאו לשיטת הרמב\"ם הוי זונה ופסולה מתרומה כמ\"ש בהלכות איסורי ביאה ולא הוי צריך לאוקמי כר\"ע ועל כרחך צ\"ל דהא דקתני אינם חייבין הכוונה אין כאן חיוב לאו כלל ולכך הקשה ד��הך מ\"ד איך מתוקמא הא דקתני דפוסלה מתרומה ומשני דר\"ע היא וכו' הרי דאף המאן דאמר דס\"ל דאין חיוב לאו על החולץ ולא על האחין לא אמרה לדברי הכל רק לרבנן ולא לר' עקיבא דלר\"ע כו\"ע מודה דיש איסור לאו עד שהולד ממנה ממזר והרי הדבר מבואר דלר\"ע יש כאן לאו ולרבנן בלא כלום ופסק הרמב\"ם כוותיה דהך מ\"ד דבלא כלום דמסייע ליה הך מימרא דהחולץ שהביא הרב המ\"מ וגם כל המשניות דקתני חייבי לאווין ביבמות וכתובות וקדושין פרק האומר מפרש אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת וכו' ולא קחשיב נושא חלוצתו וגם בפרק יש מותרות קא מונה ואזיל ולא קתני אסורה לזו ולזו שקידש חלוצתו או צרתה אסורה לבעל ויבם אלא ודאי דאין זה בכלל חייבי לאווין ואף דבירושלמי אמרינן בפרק יש מותרות דליתא להנך כללי דכייל רבי מ\"מ לא מהשם הזה קאמר ולכך פסק כחכמים והגמרא דפרק קמא ופרק רבן גמליאל דקאמרי דיש בו מחייבי לאווין כמ\"ש המ\"מ הוא הכל לשיטת ר' עקיבא כמבואר בסוגיית הגמרא ולר\"ע כו\"ע מודים דיש בו מחייבי לאווין ועל זה סובבים דבריו בפירוש המשנה ונכון הוא לפי הירושלמי הנ\"ל וברור דזהו דעת הרמב\"ם ז\"ל."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "בני אהובה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Benei Ahuvah",
+        "Sefer Nashim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushei Mayim Chayim/Sefer Madda/Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,119 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushei Mayim Chayim",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.</b> התוס' בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ\"ז ע\"ב) כתבו שאם רצה להחמיר על עצמו רשאי וכ\"כ הרא\"ש לשם והביאו ראיה מן הירושלמי פרק ד' דשביעית מר' אבא דאמר ליה אכול נבילה ואי לא קטילנא לך ואמר ליה אי בעית למקטל קטל ולאו ראיה דאדם גדול והדור פרוץ שאני וכמ\"ש הנמוק\"י ותו דהא מסיים בירושלמי דאי הוה מקיים מילי דרבנן הוה אכיל אלמא דשלא כדין עשה ונ\"ל להכריע בדעת הרב ז\"ל מדאמרינן בסוף פ' בן סורר אמר רבי ישמעאל מנין שאם א\"ל לאדם עבוד עכו\"ם ואל תהרג מנין שיעבור ואל יהרג ת\"ל וחי בהם ולא שימות בהם ומדר\"י נשמע לדידן בשאר עבירות דאמרינן בהו וחי בהם ולא שימות בהם וגרסינן נמי בפרק ר' ישמעאל אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס וכן בדין דכיון דליכא שריותא דיהרג ואל יעבור מינה שמעינן דאהדריה קרא למילתיה קמא ומחייב בנפשו אם אינו עובר ונהרג ותדע דהא אמרינן בפרק בתרא דיומא מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת ומפקינן ליה מהך קרא דוחי בהם ולא שימות בהם והתם אמרינן בירושלמי דהשואל הרי זה שופך דמים א\"כ שמעינן מינה דקרא דוחי בהם ולא שימות בהם איסורא איכא במילתא ודון מינה ואוקי באתרין לענין שאר עבירות דלא מצי לממסר נפשיה למיתה וזו היא ראיה מכרעת לסמוך עליה ומיהו בגדולי הדור לכו\"ע מצו לממסר נפשייהו וכדלקמן. כתב הגהות אשירי בריש כתובות בשם ר\"י דאף בע\"ז וג\"ע ושפכ\"ד בצינעא יעבור ואל יהרג."
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד.</b> אע\"פ שנראה מדברי הרב דדוקא על מצוה ולא על מנהג וכמ\"ש הכ\"מ אינו מחוור כלל דהא איתא בירושלמי פ\"ד דשביעית דאפילו על מצוה קלה כגון פפוס ולולואנוס אחיו שנתנו להם מים בזכוכית צבועה ולא קבלו הם הרי שאע\"פ שלא היו עוברים על דת אלא שהיתה כוונת הגויים להראות לעולם שהיו עוברים על דת ושהיו שותים סתם יינם אע\"פ כן מסרו נפשם אלמא אכל דהו בעו למימסר נפשיה ומשו\"ה מלתא דפשיטא דמודה הרב ז\"ל באיסורא דרבנן שיהרג ואל יעבור דמצוה דרבנן מצוה מיהא מיקרי."
+            ],
+            [
+                "<b>ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם.</b> דקדק הרב בלשונו דדוקא כשהגזרה היא לעבור על דת אבל אם הגזירה שגזר על ישראל אינה להעביר על דת אלא להנאתם יעברו ואל יהרגו והכי איתא בירושלמי פ\"ד דשביעית לענין חרישה בשביעית דכיון שאין כוונת המלך להעבירם על דת לחרוש בשביעית אלא מפני הקרקע שלא ישאר בור ולענין גביית ארנונא שפיר דמי לחרוש בשביעית בהגהות אשרי בריש פ\"ק דכתובות הניח ספק זה בצ\"ע עיי\"ש.<br><b> ואיכא</b> לספוקי בשעת השמד אי אתי גוי וקאמר לישראל קטול אספסתא בשבתא ושדו לחיותא ואי לא קטילנא לך כיון דלא מיכוון אלא להנאת עצמו אי מיחייב למימסר נפשיה או לא ומדברי רש\"י ס\"פ בן סורר שכתב גבי ��היא דקטול אספסתא בשבתא ושדי לנהרא כתב הרב דלהעבירו מתכוין ואי פרהסיא הוא או שעת השמד ליקטיליה ולא ליקטול אספסתא מוכח להדיא דפרהסיא ושעת השמד שוין ובתרווייהו להנאת עצמו שרי וכן נראה מקיצור פסקי הרא\"ש ומדברי הטור וכן נראה להדיא מדברי הרז\"ה. אבל מדקדוק דברי רבינו שכתב וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה אבל וכו' נראה דבשעת הגזרה אף שמכוין הגוי להנאת עצמו יהרג ואל יעבור וכן נראה מדקדוק לשון הרמב\"ן בס' הזכות וכן נראה מלשון השו\"ע ביו\"ד ולא מצאתי בש\"ס הכרע לדין זה ומ\"מ מסתברא כסברא קמייתא. ומיהו מ\"ש המרדכי דפרהסיא אף להנאת עצמן יהרג ואל יעבור היא תמוה דהא אמאי דקשיא לן דאסתר פרהסיא הויא ואמאי לא מסרה נפשה משני רבא דהנאת עצמן שאני אלמא דלא אסיר פרהסיא אלא דוקא במכוין להעביר על דת ושמא סבור ז\"ל דרבא סמיך אפירוקא דאביי דאסתר קרקע עולם היתה הא אי עביד מעשה אף להנאת עצמן כיון דהוי פרהסיא יהרג ואל יעבור. ועדיין צ\"ע דהא אמרינן בגמרא דאי לא תימא הכי דימונקי היכי יהבינן להו משמע דאף במקום עשה יהבינן להו כיון דהוי הנאת עצמן. ולכן היותר נכון דג' חילוקים יש בדבר דהיכא דמיכוין בהדיא להנאת עצמן שרי אף בפרהסיא ואי מכוין להעביר על דת אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור ואי קאמר סתם קטול אספסתא אז יש לחלק בין צינעא לפרהסיא. וקשה לי דא\"כ דמיירי רבא בצינעא אמאי קאמר רבא ברישא קטול אספסתא ושדי לחיותא והלא אפילו בקטול אספסתא לחודיה כיון דהוי בצינעא יעבור ואל יהרג והיא קושיא גדולה. ולענין דינא לא קי\"ל כותיה דהמרדכי שכל הפוסקים חלוקים עליו ואף דקאמר בסתם קטול אספסתא יעבור ואל יהרג אם לא שמכוין להעביר על דת להדיא ופרהסיא דאז יהרג ואל יעבור ודוק.<br><b> מ\"ש</b> הנמוק\"י דישראל הבא על הכותית בכלל עריות חמורות הן פשוט הוא ונ\"ל ראיה לזה ממאי דאיתא בסוף פ\"ק דקידושין דרבי צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא הוה שגרא תנורא סליק ויתיב בגויה ותו מייתי התם עובדא דרב כהנא תבעתיה מטרוניתא סליק וקנפיל מאיגרא לארעא והא הכא להנאת עצמן קמכווני ואפ\"ה מסרו נפשייהו אלא ודאי דבכלל גילוי עריות הם ומיהו לשיטת התוספות והרא\"ש שאם רצה להחמיר על עצמו רשאי מצינן למימר דרבי צדוק ורב כהנא משום חסידות עשו כן למסור עצמם.<br><b> מ\"ש</b> הר\"ן והנמוק\"י דכשגזרו לבטל מצות עשה יעבור ואל יהרג הכי מסתברא דבשב ואל תעשה ליכא חילול השם וכדמשני אביי דאסתר קרקע עולם היתה ולא קעבד מעשה ומשו\"ה לא מסרה נפשה ורבא לא פליג עליה בהא. ומה שהקשה הכ\"מ על זה מר' חנינא בן תרדיון שמסר נפשו כדי לעסוק בתורה לא קשה דתלמוד תורה דרבים שאני וכן ר' יהודה בן בבא מסר עצמו כדי לסמוך זקנים כדי שלא תפסק הסמיכה ומצוה דרבים שאני. ומ\"מ הראיה שהביא מן המדרש מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי לולב היא ראיה נכונה לשיטת הסוברים דלא מצי למימסר נפשיה למיתה במידת חסידות ושוב מצאתיו בויקרא רבה ריש פ' ל\"ב ונראה דההיא מיירי בשעת השמד וכן פירש הרב יפה תואר לשם יעו\"ש.<br><b> ויש</b> לדקדק חנניה מישאל ועזריה למה מסרו עצמן למיתה ובשלמא לשיטת קצת מפרשים שהיה עבודה זרה ניחא אבל לשיטת ר\"ת שכתבו התוספות משמו בפרק אלו נערות דלא הוה ע\"ז אלא אנדרטי של מלכים וגם אם נאמר שמי שאינו מחוייב בדבר הרי זה מתחייב בנפשו א\"כ קשה איך מסרו עצמן למיתה וי\"ל דלגדולי הדור כמותם דאיכא קידוש השם טובא לכו\"ע שרי למימסר נפשייהו ותדע דהא לכו\"ע היו יכולין לברוח כדאיתא במדרש חזית שאמר להו יחזקאל חבי כמעט רגע עד יעבור זעם והם השיבו דבעו דיהון אמרין צלמא כל אומייא סגדין ליה לבר מישראל וכמ\"ש התוספות בשם ר\"י בפרק ד' דפסחים דף נ\"ג והם לא ברחו ומסרו עצמן על קידוש השם ופשיטא דמי שיכול לברוח ואינו בורח דלכו\"ע הוי מתחייב בנפשו אלא דהני שאני וכדכתיבנא אבל מה שדחה ההיא דאלישע דכבר קיים באותו היום מצות תפילין אינו כלום דמצות תפילין כל היום."
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא וחביריו הם הרוגי מלכות וכו'.</b> קשה דהא בפ\"ק דבתרא ובס\"פ אלו עוברין פרכינן אילימא ר\"ע וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא פשיטא בלאו הכי נמי אלא הרוגי לוד ואולי כוונת הרב ז\"ל לומר דהרוגי מלכות כעין ר\"ע וחבריו שנהרגו אין מעלה על מעלתן.",
+                "<b> ועליהם נאמר כי עליך הורגנו כל היום.</b> הכי איתא בגיטין פרק הניזקין ובפרק חלק דף ק\"י ע\"ב.",
+                "<b> ועבר על מצות לא תעשה שהוא חילול השם.</b> אעשרה מישראל קאי דבני ישראל דכתיב בקרא אלא תחללו דרישא דקרא נמי קאי וראיה לדבר דלא קעבר אלא תחללו אלא דוקא בפרהסיא מהא דאמרינן בפרק ד' דע\"ז אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס והדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפי' באונס הא כיצד הא בצינעא הא בפרהסיא אלמא דקרא דלא תחללו ליתיה אלא בפרהסיא ודלא כהלח\"מ שלא דקדק בזה ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>וכן אם אמרו להם כותים וכו'.</b> נ\"ל שפסק הרב כריש לקיש משום דההוא עובדא דר' יהושע בן לוי הכי מוכח שהרי מסתמא ההוא בר נש דתבעתיה מלכותא כדין הוה ומה גם דחזינא דכיון דערק ללוד אקיף מלכא מדינתא משמע דמורד במלכות הוה אי נמי עשה איזה ליסטיות וכיוצא דמחויב מיתה הוה א\"כ אם איתא דהלכה כר' יוחנן דביחוד לחוד סגי א\"כ משום מדת חסידות מסקינן דרגא שלא למוסרו ביחוד לחוד אבל אי מחייב מיתה נמי משמע ודאי דליכא אפילו מדת חסידות ומאי קאמר ריב\"ל ולא משנה עשיתי הו\"ל למימר דעבד טפי ממשנה דהא הכא מחוייב מיתה הוה אלא משמע ודאי דהלכה כר\"ל וא\"כ ממדת חסידות אף במחוייב למלכות אין למוסרו ומשו\"ה איקפד אליהו עם ריב\"ל ונכון הוא ותו דהכי דייק לישנא דברייתא וכמ\"ש הכ\"מ דלענין יחוד לא הוה צריך למיתני כגון שבע בן בכרי אבל מ\"ש עוד הכ\"מ משום דהוי ספק נפשות לאו מילתא היא דהא קי\"ל כותיה דר' יוחנן לגבי ריש לקיש ולא מיקרי ספיקא והעיקר כדכתיבנא."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עבר ונתרפא עונשין אותו וכו'.</b> וקשה לי אמאי לא ביאר הרב זה לעיל גבי מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג דעונשין אותו בי\"ד וניחא לי דשאני התם שהמיתה ודאית אם לא יעבור וההצלה ודאית אם יעבור משא\"כ הכא שאין המיתה ודאית אם לא יתרפא באותו איסור וכן אין הרפואה ודאית כי התם ומשו\"ה עונשין אותו בי\"ד ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל שלא כדרך הנאתן.</b> דע דג' חילוקי דינים יש לדעת הרב ז\"ל הא' דליכא שום מלקות באיסורי הנאה שהרי אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן וכל מידי דחזי לאכילה אין דרך הנאתו אלא באכילה ומשו\"ה ליכא מלקות באיסורי הנאה וכמ\"ש הרב בסוף פ\"ח מהלכות מאכלות אסורות. הב' אם מכר איסורי הנאה וכן סיכה וכיוצא בה אסירא דאורייתא דהא הנאה מיהא מקריא אבל שלא כדרך הנאתן כלל כגון מלוגמא או רטיה מחמץ וכן לסוך בגוהרקי דערלה דהיינו בוסר זיתים בהך הנאה מדאורייתא שרי ומדרבנן אסיר ומשו\"ה שרי אפילו שלא במקום סכנה וזהו החילוק ��ג'. ודע שמ\"ש הכ\"מ שפוסק רבינו כב' הלשונות הוא שלא בדקדוק אלא שהרב ז\"ל פסק כלישנא בתרא.<br><b> ומ\"ש</b> הכ\"מ שהרב לא התיר אלא בחמץ דנכרי ליתא דמה בכך סוף סוף הרי ניחא ליה בההוא חמץ וקם ברשותיה וקעבר אבל יראה ובל ימצא ולי נראה ברור דהרב לא נחית (מ)הכא אלא לענין לתא דאיסור הנאה ומשום הכי קאמר מותר ומה גם דלאינך שייך שפיר לישנא דמותר ורבותא כתב הרב בהל' גרושין דכותבין הגט לכתחלה על איסורי הנאה אע\"פ שבאמת אסור מן התורה אלא ר\"ל משום לתא דגרושין אבל מחמת שהוא אסור בהנאה אסור לגרש בו וכן נמי דכוותה דמצד איסור הנאה מותר להתרפאות בו אבל איכא איסור בל יראה ובל ימצא ובפריי פרי חדש או\"ח הארכתי בדין זה יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן כל הפורש מעבירה וכו'.</b> נראה שלמדה הרב מהא דאמרינן בפרק קמא דקדושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ובגמרא עשה אין לא עשה לא ורמינהי ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ומשני ההיא בשבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה וסבר הרב ז\"ל שהשכר הוא מפני שקידש את השם ופירש מן העבירה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ שנוסחת ויניציאה נכונה וליתא משום דמלת או דייקא דשם הויה אדנות אחד הוא.<br><b> עוד</b> כתב ושפיר עבד דלא מני אל ולא מני א-להי משום דבכלל א-לוה וא-להים הוא ואינו נכון אלא היינו טעמא דמאי דלא מני א-להי משום דהוי סמוך והו\"ל ככם ד-אלהיכם ודלא כמו שנדחק הרב למעלה לחלק בין י' דא-להי וכם ד-אלהיכם וליתא.<br><b> ומה</b> שהקשה עוד אמאי איצטריך למנות א-לוה הא בכלל א-להים הוא לא קשה מידי דאיצטריך משום ו' דא-לוה ואפשר דהא נמי נלמד מי' דא-להים וא\"כ שפיר הקשה דבכלל דא-להים הוא אי נמי נקט א-לוה וא-להים משום דהוי לשון יחיד ורבים ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וא\"צ לומר י-ה שהוא שם בפני עצמו.</b> ועוד מפני וכו' כן נ\"ל להגיה וקאי לסיפא דאי לרישא פתח בתרתי וסיים בחדא שהרי א-להים אינו שם המפורש. ודע דבא-ל מא-להים וי-ה מהויה אם מחקו לוקה כיון שהם שמות בפני עצמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אפילו היה השם חקוק.</b> פי' לא מיבעי בכתוב אלא אפי' בחקוק דלא מיקרי כתיבה כדאיתא בפרק ב' דגיטין לענין מחיקה את השם מחייב אף בחקיקה דהא הכא גבי מחיקה לא כתיב כתיבה למעוטי חקיקה. דע שקצת חכמים נסתפקו בענין מחיקה את השם אי לקי מן התורה דוקא בקידש את השם או דילמא ההיא לספר תורה איתמר אבל לענין מחיקה אף שלא נתקדש השם שם מיהא הוי ולקי עליה אם מחקיה. ולדידן הכי מסתברא לן ודאי דלקי מן התורה בכל גוונא דהא מסתמא שם שכתוב בכלים לא נתקדש ואעפ\"כ כתב הרב דהמתיך הכלי הרי זה לוקה.<br><b> ודע</b> דאיתא בפ\"ק דערכין דשם שלא במקומו לא קדיש ופירש\"י דאינו קדוש אלא מקום השם ופירש עוד בלשון אחר שם שלא במקומו כגון ע\"ג קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש ואיכא בין הני תרי פירושי לענין דינא דלפירוש קמא ליכא חילוק בין כתוב השם בנייר לכתוב בכלי ובכל גוונא מקום השם קדיש והשאר לא קדיש ולפירוש תניינא לא קדיש אלא דוקא בנייר ושיכתוב המקרא עם השם. וקשה לי דא\"כ שם כתוב על הכלים למה יגוד ויגנז והא לא קדיש וניחא לי דנהי דלא קדיש מדאורייתא מדרבנן מיהא קדיש ומשו\"ה יגוד ויגנז ורבינו מפרש כפי' קמא ומשו\"ה כתב דבשם חקוק בכלים אם מחקו לוקה אבל שאר מקום הכלי מותר להשתמש וכו' דלא קדיש אלא מקום השם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מלכייא האמור בדניאל וכו'.</b> מה שהקשה הכ\"מ דלא יצדק לומר כל על שנים בלבד ליתא דהא גבי כל שמות האמורים בלוט ליכא אלא שנים וקאמר כל וכמ\"ש איהו גופיה לעיל בשם הריטב\"א אבל מה שהקשה שמלכייא שבאנת מלכא אינו קדוש קושייא היא. ולכן הנכון להגיה בדברי הרב כל מלכא ומה שהקשה הכ\"מ מאנא נבוכדנצר משבח למלך שמייא לא קשה דלא קחשיב ליה משום דאיהו מוכח אנפשיה דקאמר מלך שמייא וא\"א דהוו חול וזה יותר נכון מפי' הכ\"מ ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא כל העושה אות ומופת מאמינין אותו שהוא נביא וכו'.</b> תימה דזה מנין לו דכל שעשה אות ומופת משמע ודאי דסמכינן עליה שהוא נביא והוא גזרת הכתוב ולקמן בפרק ח' לא הזכיר הרב תנאי זה ואף שנאמר שסמך אמ\"ש כאן מ\"מ צ\"ע מנין לו זה ובהקדמתו לפירוש המשנה כתב שזה יצא לו ממ\"ש שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר עיי\"ש ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות וכו' עד שהודיעו הקדוש ברוך הוא שאלו האותות.</b> מקשים העולם על הרב שמהפך לנו את הכתובים דמעיקרא כתיב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ובתר הכי כתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ונ\"ל שהוקשה להרב כפל דברי משה דקאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' ומשום הכי נראה לו להרב לפרש שמתחילה אמר הקב\"ה למשה וזה לך האות כלומר אף על פי שעכשיו לא יאמינו אמונה שלמה בך ויהיו מפוקפקים בשליחותך מ\"מ במעמד הר סיני יתאמת להם נבואתה ומשה לא הבין כוונת הקב\"ה ואמר הן לא יאמינו לי כלומר אף על פי שלפי שעה יאמינו מ\"מ להבא יהא לבם נוקפם אף שאעשה להם אותות באומרם שהם ע\"י כישוף ואפשר ג\"כ לפי שעה לא ישמעו לקולי באומרם לא נראה אליך השם, על התרת הספק שלא יאמינו לפי שעה השיב לו הקב\"ה שעל פי האותות יאמינו מיד ועל התרת הספק השני שאפשר שיהיה לבם נוקפם הודיעו הקב\"ה פירוש דבריו שאמר לו וזה לך האות שבמעמד הר סיני יתאמת שליחותו ולא הוצרך הכתוב להזכירו שממילא מובן כוונת הקב\"ה וכבר הזכירו מתחילה וא\"צ להזכירו עוד וזה יותר נכון מהדוחקים גדולים שנאמרו בלשון הרב ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם וכו'.</b> מה שהביא הכ\"מ ממ\"ש רז\"ל אילו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה הוא בלי דקדוק דההיא לאו בדרך נבואה קאמר אלא בדרך סברא.<br><b> ומה</b> שהוקשה לו עוד להכ\"מ מהא דאמרינן פ\"ק דיבמות דיצתה בת קול לומר דהלכה כבית הלל וקי\"ל [הכי] בכל דוכתא לא קשה מידי דקיי\"ל כרבי יהושע דאין משגיחים בבת קול ומאי דנפק בת קול דהלכה כב\"ה כדאיתא פ\"ק דעירובין ההיא משום כבודן דב\"ה לאחשובינהו טפי והא דקי\"ל בכל דוכתא דהלכה כב\"ה לאו משום ב\"ק דהא לא משגיחים ביה אלא משום דמשמע לן כפשטיה דקרא דאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא ממש ולא בתר חידוד טפי ומשו\"ה קי\"ל כוותייהו דב\"ה דרבים נינהו ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>גם </b> מה שהקשה עוד הכ\"מ שמדברי הרב בסוף הפרק נראה שאפילו כיון את ההלכה יחנק ובראש הפרק נראה דדוקא כשבא לשנות הרי זה נביא השקר. ולי נראה לתרץ דמ\"ש בראש הפרק שה' שלחו לפרש פירוש שלא שמענו ממשה היינו לומר שלא קבלנו פירוש ממשה אבל לא שקבלנו היפך פירוש ממשה ובהכי ניחא דמסכים הרב עם מ\"ש סוף הפרק ודוק.",
+                "<b>וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה וכו'.</b> הלח\"מ האריך בקושיות מתחילה הקשה דאיתא בש\"ס דקיום מקצת וביטול מקצת בשאר מצוות לכו\"ע פטור ומשמע בסוגיא דהוריות דף ד' דפירוש ביטול מקצת וקיום מקצת היינו שמפרש שום דבר נגד מה שקבלנו מפי השמועה וזה היפך מ\"ש הרב ז\"ל דכשבא לפרש במצוה פירוש שלא שמענו ממשה שיחנק. עוד הקשה דאפילו תימא דפי' קיום מקצת הוי היום בטלו אותה מ\"מ קשה דהא בפרק ב' דע\"ז כתב הרב וכן נביא השקר מיתתו בחנק ואע\"פ שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע משמע דאע\"ג דלא שינה כלל חייב ומהסוגיא משמע דאפילו שביטל מקצת פטור ע\"כ (עיין בפ\"ק דהוריות דף ד' ע\"ב).<br><b> ואני</b> אומר שאיברא ודאי דפי' קיום מקצת מתפרש בחדא מתרי אנפיאו שעוקר אי זה פרט מפרטי המצות כההיא דהוריות דאייתי ודכותה בסנהדרין דף ס\"ב דאיתא התם דהעלם דבר היינו קיום מקצת וביטול מקצת ופרש\"י כגון שיש עבודה זרה בתורה שלא לזבוח ושלא לקטר אבל המשתחוה מותר ע\"כ וכן נמי מצינן לפרושי דקיום מקצת הוי ביטול מצוה לפי שעה כדמוכח בהדיא בסוף הנחנקין דקתני התם ובעבודה זרה אפילו היום עבדוה ולמחר בטלוה חייב מר כדאית ליה ומר כדאית ליה והלא יקרי ליה התם קיום מקצת וביטול מקצת דע\"ז וכן פרש\"י היום עבדוה כלומר קיום מקצת וביטול מקצת ע\"כ. והכא על כרחך לפרושי הכי דאם מתנבא בשם ה' לפרש איזה פירוש בתורה היכי אמרינן דדברי הכל פטור והא קי\"ל דלא בשמים היא ועל כרחך נתנבא מה שלא נצטוה ונביא השקר הוא ויחנק אבל אם נתנבא בביטול מצוה לפי שעה פטור דדילמא קושטא קאמר ואילו היה מוחזק לנו בנביא היינו מחוייבים לשמוע לו כאליהו בהר הכרמל. ומעתה מה שהקשה עוד שבפ\"ה מהל' עכו\"ם כתב הרב שנביא השקר שלא שינה כלל חייב ומהסוגיא משמע שאפילו שביטל מקצת פטור זה אינו דבסוגיא מיירי בנביא שמתנבא בביטול מצוה לפי שעה דאפשר דקאמר קושטא ולא קמשקר והרב מיירי בנביא השקר שאף שכיון את ההלכה ולא שינה כלל יחנק.<br><b> עוד</b> תמה על הרב ז\"ל דקי\"ל דנביא שהדיח בסקילה וכמ\"ש איהו גופיה בהל' ע\"ז א\"כ איך כתב בכאן דבע\"ז עבדוה היום ובטלוה למחר שיחנק והא בש\"ס איתא בהדיא לכו\"ע דלרבנן בסקילה. וגם זה לא קשה ולא מידי והכין פירושא דשמעתא דסוף פ' הנחנקין ת\"ר נביא שהדיח בסקילה ר' שמעון אומר בחנק ומשמע ודאי דכי היכי דפליגי בנביא שהדיח דהיינו עיר הנדחת הוא הדין לגביה המסית דלרבנן הוי בסקילה ולר\"ש בחנק ותדע דהא בשלהי ד' מיתות אמתניתין דקתני המסית זה הדיוט דייק בש\"ס טעמא דהדיוט הא נביא בחנק מתני' מני ר' שמעון היא אימא סיפא וכו' מוכח להדיא דכי היכי דפליגי במדיח הוא הדין במסית וברייתא דמתנבא לעקור דבר מן התורה א\"א לפרושי כפשטה דא\"כ בכל גוונא הוי נביא השקר ומיתתו בחנק וליכא למימר דחייב דקתני ברישא ובסיפא דברייתא דהיינו חנק ומדין נביא השקר דאם איתא מאי שיאטיה דפלוגתא דרבי שמעון ורבנן הכא אלא על כרחך דמיירי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דהיינו בנביא המסית ומשו\"ה מתרצי לה אמוראי לאוקמא כסברתייהו. ומעתה מ\"ש הרב כאן גבי ע\"ז דעבדוה היום ובטלוה למחר שיחנק מיירי כשאינו מסית ולא מדיח אלא קאמר כך אמר לי הקב\"ה שתעבוד ע\"ז היום אבל לא קאמר אלך ואעבוד כמסית ולא נלך ונעבוד כמדיח וא\"כ אין כאן עונש אלא בשביל שהוא נביא השקר ויחנק ומה שיש לדקדק על הרב במ\"ש בהל' ע\"ז ובדברי הלח\"מ שם אכתוב ��שם בס\"ד.<br><b> ודע</b> שמפשט לשון הרב נראה שאף בנביא שאינו מוחזק כאליהו אלא שנעשה נביא על פי אות ומופת אם יאמר לנו לעבור על אחת מהמצות לפי שעה שמע לו וכן נראה ממ\"ש בתחילת דבריו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה וכו' ולא קאמר הרב שמוחזק לנו בנביא אלא שנודע לנו שהוא נביא משמע אפילו על פי אות או מופת ועדיין לא הוחזק(ה) וכן נראה עוד ממ\"ש וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה וכו' הרי זה נביא שקר ויחנק אע\"פ שעשה אות שהרי בא להכחיש תורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעים לו בכל משמע דאף בנביא ע\"י אות לפי שעה שומעים לו. ואולי הוציאו הרב מהא דאמרינן בגמרא אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו ומדקאמר נביא סתם כל נביא במשמע אף שאינו מוחזק אבל רש\"י פי' אם יאמר לך נביא המוחזק כלומר אבל אם אינו מוחזק אין שומעין לו והכי מוכח מהא דאמרינן התם בברייתא לקיים מקצת ולבטל מקצת ר' שמעון פוטר ובפלוגתא דאמוראי נמי אמרינן אבל קיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות דברי הכל פטור ואם איתא דאיכא חיובא לשמוע לו פיטור מבעיא אלא משמע דלא מחייבים לשמוע אלא דוקא למוחזק.<br><b> אמנם</b> אחר העיון נראה שאין לחלק בין נביא מוחזק לנביא שנתן אות ורש\"י לא בא למעוטי אלא נביא שמתחיל להנבא לעקור מצוה מן התורה לפי שעה שאין לשמוע לו ובכה\"ג הוא דאמרינן לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור דדילמא קושטא דמלתא קאמר וכן אין לשמוע לו דדילמא משקר אבל נביא שנתן אות דינו כמוחזק והכי מוכח מהא דאמר בס\"פ הנחנקים המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות ואקשינן והא מיכה דלא יהב ליה אות ואיענש היכא דמוחזק שאני אלמא דהיכא דיהב ומוחזק כי הדדי נינהו והכי מוכח ממימרא גופא דר' יוחנן דקאמר בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודה זרה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו מכלל דבשאר מצות אף אם הוא נביא ע\"י אות שמע לו ולא בעי מוחזק אף שיש לדחות זה דשאני התם שנותן אות גדול שמעמיד חמה באמצע הרקיע מ\"מ אין לחלק בין אות קטן לגדול וקושטא דמלתא כדכתיב וכן עיקר ודלא כדמשמע מדברי הרא\"ם בפירושו לרש\"י עיי\"ש.<br><b> ודע</b> שיש תימה בדברי הרב דאיתא בש\"ס בסוף פ' הנחנקים דהכובש נבואתו לוקה ומפרש התם דחברי נביאי ידעי ומתרי ביה דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו' וכתבו בתוס' דלוקה לאו דוקא דלית ביה לאו ועוד דאין בו מעשה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו כמו עשה סוכה ואינו עושה ע\"כ ויש לתמוה על הרב שהשמיט זה ובפרק י\"ט מהל' סנהדרין כתב הרב אע\"פ ששלשתן במיתה אינו לוקה שהן באין מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא כעשה ואין לוקין עליו ע\"כ. ולא קאי הראיה דאליו תשמעון אלא לעובר על דבריו ולנביא העובר על דברי עצמו דכי היכי דישראל מצווין לשמוע אליו גם הוא מצווה לשמוע אל דברי עצמו שהרי דבריו הם דברי ה' אבל לכובש נבואתו לא הוזקק הרב להביא ראיה לפוטרו ממלקות שאף אם הוה כתיב ביה לאו לא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכמ\"ש התוספות. אבל מה שסיים הרב דהוי לאו הבא מכלל עשה הוא לשון מושאל ובלתי מדוקדק דכיון דאית ביה עשה דאיצטריך לגופיה לא שייך למקרייה לאו הבא מכלל עשה אלא שביטלו עשה דאליו תשמעון ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם הבטיח על הטובה ואמר וכו' שכל דבר טובה שיגזור הקל אפילו על תנאי אינו חוזר וכו'.</b> (ועיין בדברי הרמב\"ן בפרשת בא על פסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים וגו' שהאריך בפרט זה) בריש ברכות איתא דר' יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא כדתניא עד יעבר עמך ה' מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כמו שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא מכאן מוכח להדיא שאף שיש הבטחה החטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת והא דאמרינן פ\"ק דברכות כל דבור ודבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו מנ\"ל ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואע\"ג דבעא משה רחמי עלה דמילתא וביטלה אפ\"ה אוקמה בזרעיה י\"ל דהיינו דוקא בדליכא חטא אבל אי איכא חטא אה\"נ שחוזר בו והיינו דכתיב בירמיהו סי' י\"ח ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי וניחמתי על הטובה.<br><b> והרב</b> ז\"ל בהקדמתו לפירוש המשנה כתב וז\"ל שהקב\"ה כשיבטיח אומר בבשורות טובות ע\"י נביא א\"א שלא יעשה כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם והוא מ\"ש ע\"ה כל דבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב\"ה בבשורות טובות זה אינו אלא בין הקב\"ה לנביא אבל שיאמר הקב\"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלי תנאי ואחר כך לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל וא\"א להיות ע\"כ הנה לכאורה סותרין דבריו זה את זה שמתחלה כתב שאם הנביא בישר טוב על ישראל ע\"י נביא אפילו על תנאי אינו חוזר בו ובסוף דבריו כתב שזהו דוקא במאמר מוחלט בלי תנאי ותו קשה דההיא דאייתי מכל דבור שיצא מפי הקב\"ה אפילו על תנאי אינו חוזר בו לא היה אלא בין הקב\"ה לנביא ותו קשה דביאשיה מלך יהודה כתיב ע\"י חולדה הנביאה ונאספתה אל קברותיך בשלום ובמלחמת פרעה נכה נהרג כדכתיב ויורו המורים למלך יאשיה ויש מרז\"ל אומרים שנענש לפי שאלהי האמור ביאשיה קדש ולא שמע ואף למ\"ד שהוא עבודה זרה צ\"ל שחטא אחר כך.<br><b> ולכן</b> נראה שכונת הרב היא לומר דבשורת הנביא לישראל על פי הקב\"ה בלי תנאי על כרחך שמתקים הטוב ההוא בלי שום ספק דכיון שמצינו בין הקב\"ה לנביא דאפילו על תנאי אינו חוזר מכלל דלהבטיח בני אדם לפחות בלי תנאי אינו חוזר והא דאמרינן פ\"ה דשבת מעולם לא יצאתה מדה טובה מפי הקב\"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב והתוית תיו וגו' שאני התם שלא הבטיח לצדיקים ע\"י נביא ואף לנביא לא נאמר זולת למלאך גבריאל כדאיתא התם וא\"כ מן הדין היה יכול לחזור בו הקב\"ה ואע\"פ כן לא מצינו שחזר בו זולת פעם אחת אבל בשורת הקב\"ה להבטיח בו בני אדם ע\"י נביא א\"א שיחזור בו בשום פנים אפילו ע\"י חטא אא\"כ על תנאי נאמרה ומה שהוקשה לו להרא\"ם בפרשת וישלח מקרא דעד יעבור עם זו קנית דזו ביאה שנייה וגרם החטא ולא נעשה להם נס לא קשה דנבואה זו משה וישראל אמרוה ואינה לאחרים אלא בין הקב\"ה לנביא ומשו\"ה גרם החטא שלא נתקיים ההבטחה ועל פי מה שהקדמתי לך יש לך לבאר ג\"כ לשון הרב שכתב כאן שכל דבר טובה שיגזור הקל אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה וכו' דכל זה לא קאי ארישא בנביא שמבטיח על תנאי אלא בנביא מיירי דוקא כשאינו על תנאי ומייתי ראיה שהרי בין הקב\"ה לנביא אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בו אלא פעם אחת ומינה דבמבטיח לבני אדם ע\"י נביא שא\"א לחזור בו בשום פנים דמיירי דוקא בלי שום תנאי ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushei Mayim Chayim/Sefer Madda/Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Foundations of the Torah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,116 @@
+{
+    "title": "Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Foundations of the Torah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushei_Mayim_Chayim_on_Mishneh_Torah,_Foundations_of_the_Torah",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו.</b> התוס' בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ\"ז ע\"ב) כתבו שאם רצה להחמיר על עצמו רשאי וכ\"כ הרא\"ש לשם והביאו ראיה מן הירושלמי פרק ד' דשביעית מר' אבא דאמר ליה אכול נבילה ואי לא קטילנא לך ואמר ליה אי בעית למקטל קטל ולאו ראיה דאדם גדול והדור פרוץ שאני וכמ\"ש הנמוק\"י ותו דהא מסיים בירושלמי דאי הוה מקיים מילי דרבנן הוה אכיל אלמא דשלא כדין עשה ונ\"ל להכריע בדעת הרב ז\"ל מדאמרינן בסוף פ' בן סורר אמר רבי ישמעאל מנין שאם א\"ל לאדם עבוד עכו\"ם ואל תהרג מנין שיעבור ואל יהרג ת\"ל וחי בהם ולא שימות בהם ומדר\"י נשמע לדידן בשאר עבירות דאמרינן בהו וחי בהם ולא שימות בהם וגרסינן נמי בפרק ר' ישמעאל אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס וכן בדין דכיון דליכא שריותא דיהרג ואל יעבור מינה שמעינן דאהדריה קרא למילתיה קמא ומחייב בנפשו אם אינו עובר ונהרג ותדע דהא אמרינן בפרק בתרא דיומא מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת ומפקינן ליה מהך קרא דוחי בהם ולא שימות בהם והתם אמרינן בירושלמי דהשואל הרי זה שופך דמים א\"כ שמעינן מינה דקרא דוחי בהם ולא שימות בהם איסורא איכא במילתא ודון מינה ואוקי באתרין לענין שאר עבירות דלא מצי לממסר נפשיה למיתה וזו היא ראיה מכרעת לסמוך עליה ומיהו בגדולי הדור לכו\"ע מצו לממסר נפשייהו וכדלקמן. כתב הגהות אשירי בריש כתובות בשם ר\"י דאף בע\"ז וג\"ע ושפכ\"ד בצינעא יעבור ואל יהרג."
+            ],
+            [
+                "<b>אפילו לא נתכוון להעבירו אלא על מצוה משאר מצות בלבד.</b> אע\"פ שנראה מדברי הרב דדוקא על מצוה ולא על מנהג וכמ\"ש הכ\"מ אינו מחוור כלל דהא איתא בירושלמי פ\"ד דשביעית דאפילו על מצוה קלה כגון פפוס ולולואנוס אחיו שנתנו להם מים בזכוכית צבועה ולא קבלו הם הרי שאע\"פ שלא היו עוברים על דת אלא שהיתה כוונת הגויים להראות לעולם שהיו עוברים על דת ושהיו שותים סתם יינם אע\"פ כן מסרו נפשם אלמא אכל דהו בעו למימסר נפשיה ומשו\"ה מלתא דפשיטא דמודה הרב ז\"ל באיסורא דרבנן שיהרג ואל יעבור דמצוה דרבנן מצוה מיהא מיקרי."
+            ],
+            [
+                "<b>ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם.</b> דקדק הרב בלשונו דדוקא כשהגזרה היא לעבור על דת אבל אם הגזירה שגזר על ישראל אינה להעביר על דת אלא להנאתם יעברו ואל יהרגו והכי איתא בירושלמי פ\"ד דשביעית לענין חרישה בשביעית דכיון שאין כוונת המלך להעבירם על דת לחרוש בשביעית אלא מפני הקרקע שלא ישאר בור ולענין גביית ארנונא שפיר דמי לחרוש בשביעית בהגהות אשרי בריש פ\"ק דכתובות הניח ספק זה בצ\"ע עיי\"ש.<br><b> ואיכא</b> לספוקי בשעת השמד אי אתי גוי וקאמר לישראל קטול אספסתא בשבתא ושדו לחיותא ואי לא קטילנא לך כיון דלא מיכוון אלא להנאת עצמו אי מיחייב למימסר נפשיה או לא ומדברי רש\"י ס\"פ בן סורר שכתב גבי ההיא דקטול אספסתא בשבתא ושדי לנהרא כתב הרב דלהעבירו מתכוין ואי פרהסיא הוא או שעת השמד ליקטיליה ולא ליקטול אספסתא מוכח להדיא דפרהסיא ושעת השמד שוין ובתרווייהו להנאת עצמו שרי וכן נראה מקיצור פסקי הרא\"ש ומדברי הטור וכן נראה להדיא מדברי הרז\"ה. אבל מדקדוק דברי רבינו שכתב וכ�� הדברים האלו שלא בשעת הגזרה אבל וכו' נראה דבשעת הגזרה אף שמכוין הגוי להנאת עצמו יהרג ואל יעבור וכן נראה מדקדוק לשון הרמב\"ן בס' הזכות וכן נראה מלשון השו\"ע ביו\"ד ולא מצאתי בש\"ס הכרע לדין זה ומ\"מ מסתברא כסברא קמייתא. ומיהו מ\"ש המרדכי דפרהסיא אף להנאת עצמן יהרג ואל יעבור היא תמוה דהא אמאי דקשיא לן דאסתר פרהסיא הויא ואמאי לא מסרה נפשה משני רבא דהנאת עצמן שאני אלמא דלא אסיר פרהסיא אלא דוקא במכוין להעביר על דת ושמא סבור ז\"ל דרבא סמיך אפירוקא דאביי דאסתר קרקע עולם היתה הא אי עביד מעשה אף להנאת עצמן כיון דהוי פרהסיא יהרג ואל יעבור. ועדיין צ\"ע דהא אמרינן בגמרא דאי לא תימא הכי דימונקי היכי יהבינן להו משמע דאף במקום עשה יהבינן להו כיון דהוי הנאת עצמן. ולכן היותר נכון דג' חילוקים יש בדבר דהיכא דמיכוין בהדיא להנאת עצמן שרי אף בפרהסיא ואי מכוין להעביר על דת אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור ואי קאמר סתם קטול אספסתא אז יש לחלק בין צינעא לפרהסיא. וקשה לי דא\"כ דמיירי רבא בצינעא אמאי קאמר רבא ברישא קטול אספסתא ושדי לחיותא והלא אפילו בקטול אספסתא לחודיה כיון דהוי בצינעא יעבור ואל יהרג והיא קושיא גדולה. ולענין דינא לא קי\"ל כותיה דהמרדכי שכל הפוסקים חלוקים עליו ואף דקאמר בסתם קטול אספסתא יעבור ואל יהרג אם לא שמכוין להעביר על דת להדיא ופרהסיא דאז יהרג ואל יעבור ודוק.<br><b> מ\"ש</b> הנמוק\"י דישראל הבא על הכותית בכלל עריות חמורות הן פשוט הוא ונ\"ל ראיה לזה ממאי דאיתא בסוף פ\"ק דקידושין דרבי צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא הוה שגרא תנורא סליק ויתיב בגויה ותו מייתי התם עובדא דרב כהנא תבעתיה מטרוניתא סליק וקנפיל מאיגרא לארעא והא הכא להנאת עצמן קמכווני ואפ\"ה מסרו נפשייהו אלא ודאי דבכלל גילוי עריות הם ומיהו לשיטת התוספות והרא\"ש שאם רצה להחמיר על עצמו רשאי מצינן למימר דרבי צדוק ורב כהנא משום חסידות עשו כן למסור עצמם.<br><b> מ\"ש</b> הר\"ן והנמוק\"י דכשגזרו לבטל מצות עשה יעבור ואל יהרג הכי מסתברא דבשב ואל תעשה ליכא חילול השם וכדמשני אביי דאסתר קרקע עולם היתה ולא קעבד מעשה ומשו\"ה לא מסרה נפשה ורבא לא פליג עליה בהא. ומה שהקשה הכ\"מ על זה מר' חנינא בן תרדיון שמסר נפשו כדי לעסוק בתורה לא קשה דתלמוד תורה דרבים שאני וכן ר' יהודה בן בבא מסר עצמו כדי לסמוך זקנים כדי שלא תפסק הסמיכה ומצוה דרבים שאני. ומ\"מ הראיה שהביא מן המדרש מה לך יוצא ליסקל על שנטלתי לולב היא ראיה נכונה לשיטת הסוברים דלא מצי למימסר נפשיה למיתה במידת חסידות ושוב מצאתיו בויקרא רבה ריש פ' ל\"ב ונראה דההיא מיירי בשעת השמד וכן פירש הרב יפה תואר לשם יעו\"ש.<br><b> ויש</b> לדקדק חנניה מישאל ועזריה למה מסרו עצמן למיתה ובשלמא לשיטת קצת מפרשים שהיה עבודה זרה ניחא אבל לשיטת ר\"ת שכתבו התוספות משמו בפרק אלו נערות דלא הוה ע\"ז אלא אנדרטי של מלכים וגם אם נאמר שמי שאינו מחוייב בדבר הרי זה מתחייב בנפשו א\"כ קשה איך מסרו עצמן למיתה וי\"ל דלגדולי הדור כמותם דאיכא קידוש השם טובא לכו\"ע שרי למימסר נפשייהו ותדע דהא לכו\"ע היו יכולין לברוח כדאיתא במדרש חזית שאמר להו יחזקאל חבי כמעט רגע עד יעבור זעם והם השיבו דבעו דיהון אמרין צלמא כל אומייא סגדין ליה לבר מישראל וכמ\"ש התוספות בשם ר\"י בפרק ד' דפסחים דף נ\"ג והם לא ברחו ומסרו עצמן על קידוש השם ופשיטא דמי שיכול לברוח ואינו בורח דלכו\"ע הוי מתחייב בנפשו אלא דהני שאני וכדכתיבנא אבל מה שדחה ההיא דאלישע דכבר קיים באותו היום מצות תפילין אינו כלום דמצות תפילין כל היום."
+            ],
+            [
+                "<b>ר' עקיבא וחביריו הם הרוגי מלכות וכו'.</b> קשה דהא בפ\"ק דבתרא ובס\"פ אלו עוברין פרכינן אילימא ר\"ע וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא פשיטא בלאו הכי נמי אלא הרוגי לוד ואולי כוונת הרב ז\"ל לומר דהרוגי מלכות כעין ר\"ע וחבריו שנהרגו אין מעלה על מעלתן.",
+                "<b> ועליהם נאמר כי עליך הורגנו כל היום.</b> הכי איתא בגיטין פרק הניזקין ובפרק חלק דף ק\"י ע\"ב.",
+                "<b> ועבר על מצות לא תעשה שהוא חילול השם.</b> אעשרה מישראל קאי דבני ישראל דכתיב בקרא אלא תחללו דרישא דקרא נמי קאי וראיה לדבר דלא קעבר אלא תחללו אלא דוקא בפרהסיא מהא דאמרינן בפרק ד' דע\"ז אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס והדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפי' באונס הא כיצד הא בצינעא הא בפרהסיא אלמא דקרא דלא תחללו ליתיה אלא בפרהסיא ודלא כהלח\"מ שלא דקדק בזה ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>וכן אם אמרו להם כותים וכו'.</b> נ\"ל שפסק הרב כריש לקיש משום דההוא עובדא דר' יהושע בן לוי הכי מוכח שהרי מסתמא ההוא בר נש דתבעתיה מלכותא כדין הוה ומה גם דחזינא דכיון דערק ללוד אקיף מלכא מדינתא משמע דמורד במלכות הוה אי נמי עשה איזה ליסטיות וכיוצא דמחויב מיתה הוה א\"כ אם איתא דהלכה כר' יוחנן דביחוד לחוד סגי א\"כ משום מדת חסידות מסקינן דרגא שלא למוסרו ביחוד לחוד אבל אי מחייב מיתה נמי משמע ודאי דליכא אפילו מדת חסידות ומאי קאמר ריב\"ל ולא משנה עשיתי הו\"ל למימר דעבד טפי ממשנה דהא הכא מחוייב מיתה הוה אלא משמע ודאי דהלכה כר\"ל וא\"כ ממדת חסידות אף במחוייב למלכות אין למוסרו ומשו\"ה איקפד אליהו עם ריב\"ל ונכון הוא ותו דהכי דייק לישנא דברייתא וכמ\"ש הכ\"מ דלענין יחוד לא הוה צריך למיתני כגון שבע בן בכרי אבל מ\"ש עוד הכ\"מ משום דהוי ספק נפשות לאו מילתא היא דהא קי\"ל כותיה דר' יוחנן לגבי ריש לקיש ולא מיקרי ספיקא והעיקר כדכתיבנא."
+            ],
+            [
+                "<b>ואם עבר ונתרפא עונשין אותו וכו'.</b> וקשה לי אמאי לא ביאר הרב זה לעיל גבי מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג דעונשין אותו בי\"ד וניחא לי דשאני התם שהמיתה ודאית אם לא יעבור וההצלה ודאית אם יעבור משא\"כ הכא שאין המיתה ודאית אם לא יתרפא באותו איסור וכן אין הרפואה ודאית כי התם ומשו\"ה עונשין אותו בי\"ד ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל שלא כדרך הנאתן.</b> דע דג' חילוקי דינים יש לדעת הרב ז\"ל הא' דליכא שום מלקות באיסורי הנאה שהרי אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן וכל מידי דחזי לאכילה אין דרך הנאתו אלא באכילה ומשו\"ה ליכא מלקות באיסורי הנאה וכמ\"ש הרב בסוף פ\"ח מהלכות מאכלות אסורות. הב' אם מכר איסורי הנאה וכן סיכה וכיוצא בה אסירא דאורייתא דהא הנאה מיהא מקריא אבל שלא כדרך הנאתן כלל כגון מלוגמא או רטיה מחמץ וכן לסוך בגוהרקי דערלה דהיינו בוסר זיתים בהך הנאה מדאורייתא שרי ומדרבנן אסיר ומשו\"ה שרי אפילו שלא במקום סכנה וזהו החילוק הג'. ודע שמ\"ש הכ\"מ שפוסק רבינו כב' הלשונות הוא שלא בדקדוק אלא שהרב ז\"ל פסק כלישנא בתרא.<br><b> ומ\"ש</b> הכ\"מ שהרב לא התיר אלא בחמץ דנכרי ליתא דמה בכך סוף סוף הרי ניחא ליה בההוא חמץ וקם ברשותיה וקעבר אבל יראה ובל ימצא ולי נראה ברור דהרב לא נחית (מ)הכא אלא לענין לתא דאיסור הנאה ומשום הכי קאמר מותר ומה גם דלאינך שייך שפיר לישנא דמותר ורבותא כתב הרב בהל' גרושין דכותבין הגט לכתחלה על איסורי הנאה אע\"פ שבאמת אסור מן התורה אלא ר\"ל משום לתא דגרושין אבל מחמת שהוא אסור בהנאה אסור לגרש בו וכן נמי דכוותה דמצד איסור הנאה מותר להתרפאות בו אבל איכא איסור בל יראה ובל ימצא ובפריי פרי חדש או\"ח הארכתי בדין זה יעו\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכן כל הפורש מעבירה וכו'.</b> נראה שלמדה הרב מהא דאמרינן בפרק קמא דקדושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ובגמרא עשה אין לא עשה לא ורמינהי ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ומשני ההיא בשבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה וסבר הרב ז\"ל שהשכר הוא מפני שקידש את השם ופירש מן העבירה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>כתב </b> הכ\"מ שנוסחת ויניציאה נכונה וליתא משום דמלת או דייקא דשם הויה אדנות אחד הוא.<br><b> עוד</b> כתב ושפיר עבד דלא מני אל ולא מני א-להי משום דבכלל א-לוה וא-להים הוא ואינו נכון אלא היינו טעמא דמאי דלא מני א-להי משום דהוי סמוך והו\"ל ככם ד-אלהיכם ודלא כמו שנדחק הרב למעלה לחלק בין י' דא-להי וכם ד-אלהיכם וליתא.<br><b> ומה</b> שהקשה עוד אמאי איצטריך למנות א-לוה הא בכלל א-להים הוא לא קשה מידי דאיצטריך משום ו' דא-לוה ואפשר דהא נמי נלמד מי' דא-להים וא\"כ שפיר הקשה דבכלל דא-להים הוא אי נמי נקט א-לוה וא-להים משום דהוי לשון יחיד ורבים ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וא\"צ לומר י-ה שהוא שם בפני עצמו.</b> ועוד מפני וכו' כן נ\"ל להגיה וקאי לסיפא דאי לרישא פתח בתרתי וסיים בחדא שהרי א-להים אינו שם המפורש. ודע דבא-ל מא-להים וי-ה מהויה אם מחקו לוקה כיון שהם שמות בפני עצמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אפילו היה השם חקוק.</b> פי' לא מיבעי בכתוב אלא אפי' בחקוק דלא מיקרי כתיבה כדאיתא בפרק ב' דגיטין לענין מחיקה את השם מחייב אף בחקיקה דהא הכא גבי מחיקה לא כתיב כתיבה למעוטי חקיקה. דע שקצת חכמים נסתפקו בענין מחיקה את השם אי לקי מן התורה דוקא בקידש את השם או דילמא ההיא לספר תורה איתמר אבל לענין מחיקה אף שלא נתקדש השם שם מיהא הוי ולקי עליה אם מחקיה. ולדידן הכי מסתברא לן ודאי דלקי מן התורה בכל גוונא דהא מסתמא שם שכתוב בכלים לא נתקדש ואעפ\"כ כתב הרב דהמתיך הכלי הרי זה לוקה.<br><b> ודע</b> דאיתא בפ\"ק דערכין דשם שלא במקומו לא קדיש ופירש\"י דאינו קדוש אלא מקום השם ופירש עוד בלשון אחר שם שלא במקומו כגון ע\"ג קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש ואיכא בין הני תרי פירושי לענין דינא דלפירוש קמא ליכא חילוק בין כתוב השם בנייר לכתוב בכלי ובכל גוונא מקום השם קדיש והשאר לא קדיש ולפירוש תניינא לא קדיש אלא דוקא בנייר ושיכתוב המקרא עם השם. וקשה לי דא\"כ שם כתוב על הכלים למה יגוד ויגנז והא לא קדיש וניחא לי דנהי דלא קדיש מדאורייתא מדרבנן מיהא קדיש ומשו\"ה יגוד ויגנז ורבינו מפרש כפי' קמא ומשו\"ה כתב דבשם חקוק בכלים אם מחקו לוקה אבל שאר מקום הכלי מותר להשתמש וכו' דלא קדיש אלא מקום השם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל מלכייא האמור בדניאל וכו'.</b> מה שהקשה הכ\"מ דלא יצדק לומר כל על שנים בלבד ליתא דהא גבי כל שמות האמורים בלוט ליכא אלא שנים וקאמר כל וכמ\"ש איהו גופיה לעיל בשם הריטב\"א אבל מה שהקשה שמלכייא שבאנת מלכא אינו קדוש קושייא היא. ולכן הנכון להגיה בדברי הרב כל מלכא ומה שהקשה הכ\"מ מאנא נבוכדנצר משבח למלך שמייא לא קשה דלא קחשיב ליה משום דאיהו מוכח אנפשיה דקאמר מלך שמייא וא\"א דהוו חול וזה יותר נכון מפי' הכ\"מ ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא כל העושה אות ומופת מאמינין אותו שהוא נביא וכו'.</b> תימה דזה מנין לו דכל שעשה אות ומופת משמע ודאי דסמכינן עליה שהוא נביא והוא גזרת הכתוב ולקמן בפרק ח' לא הזכיר הרב תנאי זה ואף שנאמר שסמך אמ\"ש כאן מ\"מ צ\"ע מנין לו זה ובהקדמתו לפירוש המשנה כתב שזה יצא לו ממ\"ש שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר עיי\"ש ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות וכו' עד שהודיעו הקדוש ברוך הוא שאלו האותות.</b> מקשים העולם על הרב שמהפך לנו את הכתובים דמעיקרא כתיב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ובתר הכי כתיב ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ונ\"ל שהוקשה להרב כפל דברי משה דקאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' ומשום הכי נראה לו להרב לפרש שמתחילה אמר הקב\"ה למשה וזה לך האות כלומר אף על פי שעכשיו לא יאמינו אמונה שלמה בך ויהיו מפוקפקים בשליחותך מ\"מ במעמד הר סיני יתאמת להם נבואתה ומשה לא הבין כוונת הקב\"ה ואמר הן לא יאמינו לי כלומר אף על פי שלפי שעה יאמינו מ\"מ להבא יהא לבם נוקפם אף שאעשה להם אותות באומרם שהם ע\"י כישוף ואפשר ג\"כ לפי שעה לא ישמעו לקולי באומרם לא נראה אליך השם, על התרת הספק שלא יאמינו לפי שעה השיב לו הקב\"ה שעל פי האותות יאמינו מיד ועל התרת הספק השני שאפשר שיהיה לבם נוקפם הודיעו הקב\"ה פירוש דבריו שאמר לו וזה לך האות שבמעמד הר סיני יתאמת שליחותו ולא הוצרך הכתוב להזכירו שממילא מובן כוונת הקב\"ה וכבר הזכירו מתחילה וא\"צ להזכירו עוד וזה יותר נכון מהדוחקים גדולים שנאמרו בלשון הרב ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם וכו'.</b> מה שהביא הכ\"מ ממ\"ש רז\"ל אילו אמרה יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה הוא בלי דקדוק דההיא לאו בדרך נבואה קאמר אלא בדרך סברא.<br><b> ומה</b> שהוקשה לו עוד להכ\"מ מהא דאמרינן פ\"ק דיבמות דיצתה בת קול לומר דהלכה כבית הלל וקי\"ל [הכי] בכל דוכתא לא קשה מידי דקיי\"ל כרבי יהושע דאין משגיחים בבת קול ומאי דנפק בת קול דהלכה כב\"ה כדאיתא פ\"ק דעירובין ההיא משום כבודן דב\"ה לאחשובינהו טפי והא דקי\"ל בכל דוכתא דהלכה כב\"ה לאו משום ב\"ק דהא לא משגיחים ביה אלא משום דמשמע לן כפשטיה דקרא דאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא ממש ולא בתר חידוד טפי ומשו\"ה קי\"ל כוותייהו דב\"ה דרבים נינהו ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>גם </b> מה שהקשה עוד הכ\"מ שמדברי הרב בסוף הפרק נראה שאפילו כיון את ההלכה יחנק ובראש הפרק נראה דדוקא כשבא לשנות הרי זה נביא השקר. ולי נראה לתרץ דמ\"ש בראש הפרק שה' שלחו לפרש פירוש שלא שמענו ממשה היינו לומר שלא קבלנו פירוש ממשה אבל לא שקבלנו היפך פירוש ממשה ובהכי ניחא דמסכים הרב עם מ\"ש סוף הפרק ודוק.",
+                "<b>וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה וכו'.</b> הלח\"מ האריך בקושיות מתחילה הקשה דאיתא בש\"ס דקיום מקצת וביטול מקצת בשאר מצוות לכו\"ע פטור ומשמע בסוגיא דהוריות דף ד' דפירוש ביטול מקצת וקיום מ��צת היינו שמפרש שום דבר נגד מה שקבלנו מפי השמועה וזה היפך מ\"ש הרב ז\"ל דכשבא לפרש במצוה פירוש שלא שמענו ממשה שיחנק. עוד הקשה דאפילו תימא דפי' קיום מקצת הוי היום בטלו אותה מ\"מ קשה דהא בפרק ב' דע\"ז כתב הרב וכן נביא השקר מיתתו בחנק ואע\"פ שנתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע משמע דאע\"ג דלא שינה כלל חייב ומהסוגיא משמע דאפילו שביטל מקצת פטור ע\"כ (עיין בפ\"ק דהוריות דף ד' ע\"ב).<br><b> ואני</b> אומר שאיברא ודאי דפי' קיום מקצת מתפרש בחדא מתרי אנפיאו שעוקר אי זה פרט מפרטי המצות כההיא דהוריות דאייתי ודכותה בסנהדרין דף ס\"ב דאיתא התם דהעלם דבר היינו קיום מקצת וביטול מקצת ופרש\"י כגון שיש עבודה זרה בתורה שלא לזבוח ושלא לקטר אבל המשתחוה מותר ע\"כ וכן נמי מצינן לפרושי דקיום מקצת הוי ביטול מצוה לפי שעה כדמוכח בהדיא בסוף הנחנקין דקתני התם ובעבודה זרה אפילו היום עבדוה ולמחר בטלוה חייב מר כדאית ליה ומר כדאית ליה והלא יקרי ליה התם קיום מקצת וביטול מקצת דע\"ז וכן פרש\"י היום עבדוה כלומר קיום מקצת וביטול מקצת ע\"כ. והכא על כרחך לפרושי הכי דאם מתנבא בשם ה' לפרש איזה פירוש בתורה היכי אמרינן דדברי הכל פטור והא קי\"ל דלא בשמים היא ועל כרחך נתנבא מה שלא נצטוה ונביא השקר הוא ויחנק אבל אם נתנבא בביטול מצוה לפי שעה פטור דדילמא קושטא קאמר ואילו היה מוחזק לנו בנביא היינו מחוייבים לשמוע לו כאליהו בהר הכרמל. ומעתה מה שהקשה עוד שבפ\"ה מהל' עכו\"ם כתב הרב שנביא השקר שלא שינה כלל חייב ומהסוגיא משמע שאפילו שביטל מקצת פטור זה אינו דבסוגיא מיירי בנביא שמתנבא בביטול מצוה לפי שעה דאפשר דקאמר קושטא ולא קמשקר והרב מיירי בנביא השקר שאף שכיון את ההלכה ולא שינה כלל יחנק.<br><b> עוד</b> תמה על הרב ז\"ל דקי\"ל דנביא שהדיח בסקילה וכמ\"ש איהו גופיה בהל' ע\"ז א\"כ איך כתב בכאן דבע\"ז עבדוה היום ובטלוה למחר שיחנק והא בש\"ס איתא בהדיא לכו\"ע דלרבנן בסקילה. וגם זה לא קשה ולא מידי והכין פירושא דשמעתא דסוף פ' הנחנקין ת\"ר נביא שהדיח בסקילה ר' שמעון אומר בחנק ומשמע ודאי דכי היכי דפליגי בנביא שהדיח דהיינו עיר הנדחת הוא הדין לגביה המסית דלרבנן הוי בסקילה ולר\"ש בחנק ותדע דהא בשלהי ד' מיתות אמתניתין דקתני המסית זה הדיוט דייק בש\"ס טעמא דהדיוט הא נביא בחנק מתני' מני ר' שמעון היא אימא סיפא וכו' מוכח להדיא דכי היכי דפליגי במדיח הוא הדין במסית וברייתא דמתנבא לעקור דבר מן התורה א\"א לפרושי כפשטה דא\"כ בכל גוונא הוי נביא השקר ומיתתו בחנק וליכא למימר דחייב דקתני ברישא ובסיפא דברייתא דהיינו חנק ומדין נביא השקר דאם איתא מאי שיאטיה דפלוגתא דרבי שמעון ורבנן הכא אלא על כרחך דמיירי בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דהיינו בנביא המסית ומשו\"ה מתרצי לה אמוראי לאוקמא כסברתייהו. ומעתה מ\"ש הרב כאן גבי ע\"ז דעבדוה היום ובטלוה למחר שיחנק מיירי כשאינו מסית ולא מדיח אלא קאמר כך אמר לי הקב\"ה שתעבוד ע\"ז היום אבל לא קאמר אלך ואעבוד כמסית ולא נלך ונעבוד כמדיח וא\"כ אין כאן עונש אלא בשביל שהוא נביא השקר ויחנק ומה שיש לדקדק על הרב במ\"ש בהל' ע\"ז ובדברי הלח\"מ שם אכתוב לשם בס\"ד.<br><b> ודע</b> שמפשט לשון הרב נראה שאף בנביא שאינו מוחזק כאליהו אלא שנעשה נביא על פי אות ומופת אם יאמר לנו לעבור על אחת מהמצות לפי שעה שמע לו וכן נראה ממ\"ש בתחילת דבריו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה וכו' ולא קאמר הרב שמוח��ק לנו בנביא אלא שנודע לנו שהוא נביא משמע אפילו על פי אות או מופת ועדיין לא הוחזק(ה) וכן נראה עוד ממ\"ש וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה וכו' הרי זה נביא שקר ויחנק אע\"פ שעשה אות שהרי בא להכחיש תורה שאמרה לא בשמים היא אבל לפי שעה שומעים לו בכל משמע דאף בנביא ע\"י אות לפי שעה שומעים לו. ואולי הוציאו הרב מהא דאמרינן בגמרא אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו ומדקאמר נביא סתם כל נביא במשמע אף שאינו מוחזק אבל רש\"י פי' אם יאמר לך נביא המוחזק כלומר אבל אם אינו מוחזק אין שומעין לו והכי מוכח מהא דאמרינן התם בברייתא לקיים מקצת ולבטל מקצת ר' שמעון פוטר ובפלוגתא דאמוראי נמי אמרינן אבל קיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות דברי הכל פטור ואם איתא דאיכא חיובא לשמוע לו פיטור מבעיא אלא משמע דלא מחייבים לשמוע אלא דוקא למוחזק.<br><b> אמנם</b> אחר העיון נראה שאין לחלק בין נביא מוחזק לנביא שנתן אות ורש\"י לא בא למעוטי אלא נביא שמתחיל להנבא לעקור מצוה מן התורה לפי שעה שאין לשמוע לו ובכה\"ג הוא דאמרינן לקיים מקצת ולבטל מקצת פטור דדילמא קושטא דמלתא קאמר וכן אין לשמוע לו דדילמא משקר אבל נביא שנתן אות דינו כמוחזק והכי מוכח מהא דאמר בס\"פ הנחנקים המוותר על דברי נביא מנא ידע דאיענש דיהב ליה אות ואקשינן והא מיכה דלא יהב ליה אות ואיענש היכא דמוחזק שאני אלמא דהיכא דיהב ומוחזק כי הדדי נינהו והכי מוכח ממימרא גופא דר' יוחנן דקאמר בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודה זרה שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו מכלל דבשאר מצות אף אם הוא נביא ע\"י אות שמע לו ולא בעי מוחזק אף שיש לדחות זה דשאני התם שנותן אות גדול שמעמיד חמה באמצע הרקיע מ\"מ אין לחלק בין אות קטן לגדול וקושטא דמלתא כדכתיב וכן עיקר ודלא כדמשמע מדברי הרא\"ם בפירושו לרש\"י עיי\"ש.<br><b> ודע</b> שיש תימה בדברי הרב דאיתא בש\"ס בסוף פ' הנחנקים דהכובש נבואתו לוקה ומפרש התם דחברי נביאי ידעי ומתרי ביה דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו' וכתבו בתוס' דלוקה לאו דוקא דלית ביה לאו ועוד דאין בו מעשה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו כמו עשה סוכה ואינו עושה ע\"כ ויש לתמוה על הרב שהשמיט זה ובפרק י\"ט מהל' סנהדרין כתב הרב אע\"פ ששלשתן במיתה אינו לוקה שהן באין מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא כעשה ואין לוקין עליו ע\"כ. ולא קאי הראיה דאליו תשמעון אלא לעובר על דבריו ולנביא העובר על דברי עצמו דכי היכי דישראל מצווין לשמוע אליו גם הוא מצווה לשמוע אל דברי עצמו שהרי דבריו הם דברי ה' אבל לכובש נבואתו לא הוזקק הרב להביא ראיה לפוטרו ממלקות שאף אם הוה כתיב ביה לאו לא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכמ\"ש התוספות. אבל מה שסיים הרב דהוי לאו הבא מכלל עשה הוא לשון מושאל ובלתי מדוקדק דכיון דאית ביה עשה דאיצטריך לגופיה לא שייך למקרייה לאו הבא מכלל עשה אלא שביטלו עשה דאליו תשמעון ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אבל אם הבטיח על הטובה ואמר וכו' שכל דבר טובה שיגזור הקל אפילו על תנאי אינו חוזר וכו'.</b> (ועיין בדברי הרמב\"ן בפרשת בא על פסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים וגו' שהאריך בפרט זה) בריש ברכות איתא דר' יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא כדתניא עד יעבר עמך ה' מכאן אמרו חכמים ראויי�� היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כמו שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא מכאן מוכח להדיא שאף שיש הבטחה החטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת והא דאמרינן פ\"ק דברכות כל דבור ודבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו מנ\"ל ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואע\"ג דבעא משה רחמי עלה דמילתא וביטלה אפ\"ה אוקמה בזרעיה י\"ל דהיינו דוקא בדליכא חטא אבל אי איכא חטא אה\"נ שחוזר בו והיינו דכתיב בירמיהו סי' י\"ח ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי וניחמתי על הטובה.<br><b> והרב</b> ז\"ל בהקדמתו לפירוש המשנה כתב וז\"ל שהקב\"ה כשיבטיח אומר בבשורות טובות ע\"י נביא א\"א שלא יעשה כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם והוא מ\"ש ע\"ה כל דבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב\"ה בבשורות טובות זה אינו אלא בין הקב\"ה לנביא אבל שיאמר הקב\"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלי תנאי ואחר כך לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל וא\"א להיות ע\"כ הנה לכאורה סותרין דבריו זה את זה שמתחלה כתב שאם הנביא בישר טוב על ישראל ע\"י נביא אפילו על תנאי אינו חוזר בו ובסוף דבריו כתב שזהו דוקא במאמר מוחלט בלי תנאי ותו קשה דההיא דאייתי מכל דבור שיצא מפי הקב\"ה אפילו על תנאי אינו חוזר בו לא היה אלא בין הקב\"ה לנביא ותו קשה דביאשיה מלך יהודה כתיב ע\"י חולדה הנביאה ונאספתה אל קברותיך בשלום ובמלחמת פרעה נכה נהרג כדכתיב ויורו המורים למלך יאשיה ויש מרז\"ל אומרים שנענש לפי שאלהי האמור ביאשיה קדש ולא שמע ואף למ\"ד שהוא עבודה זרה צ\"ל שחטא אחר כך.<br><b> ולכן</b> נראה שכונת הרב היא לומר דבשורת הנביא לישראל על פי הקב\"ה בלי תנאי על כרחך שמתקים הטוב ההוא בלי שום ספק דכיון שמצינו בין הקב\"ה לנביא דאפילו על תנאי אינו חוזר מכלל דלהבטיח בני אדם לפחות בלי תנאי אינו חוזר והא דאמרינן פ\"ה דשבת מעולם לא יצאתה מדה טובה מפי הקב\"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב והתוית תיו וגו' שאני התם שלא הבטיח לצדיקים ע\"י נביא ואף לנביא לא נאמר זולת למלאך גבריאל כדאיתא התם וא\"כ מן הדין היה יכול לחזור בו הקב\"ה ואע\"פ כן לא מצינו שחזר בו זולת פעם אחת אבל בשורת הקב\"ה להבטיח בו בני אדם ע\"י נביא א\"א שיחזור בו בשום פנים אפילו ע\"י חטא אא\"כ על תנאי נאמרה ומה שהוקשה לו להרא\"ם בפרשת וישלח מקרא דעד יעבור עם זו קנית דזו ביאה שנייה וגרם החטא ולא נעשה להם נס לא קשה דנבואה זו משה וישראל אמרוה ואינה לאחרים אלא בין הקב\"ה לנביא ומשו\"ה גרם החטא שלא נתקיים ההבטחה ועל פי מה שהקדמתי לך יש לך לבאר ג\"כ לשון הרב שכתב כאן שכל דבר טובה שיגזור הקל אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה וכו' דכל זה לא קאי ארישא בנביא שמבטיח על תנאי אלא בנביא מיירי דוקא כשאינו על תנאי ומייתי ראיה שהרי בין הקב\"ה לנביא אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בו אלא פעם אחת ומינה דבמבטיח לבני אדם ע\"י נביא שא\"א לחזור בו בשום פנים דמיירי דוקא בלי שום תנאי ודוק."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות יסודי התורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushei Mayim Chayim",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushei Mayim Chayim/Sefer Madda/Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushei Mayim Chayim",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך למדו פי' מצוה זו וכו'.</b> קרוב לזה דרשו בסוף פ\"ק דסוטה אקרא דאחרי ה' אלקיכם תלכו עיי\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בעלי כעס אין חייהם חיים.</b> הכי איתא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קי\"ג ע\"ב)."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב.</b> בפרק תפילת השחר מצינו שהיה מכריז רבן גמליאל כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש ואע\"ג דמסיק התם שכל התלמידים ראויים ליכנס מ\"מ נקוט מיהא שראוי לאדם להיות תוכו כברו וכן אקרא דלא יכלו דברו לשלום אמרו רז\"ל במדרש דמתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן די בליביהון בפומייהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המהלך בדרך זה נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו וכו'.</b> הלח\"מ האריך בזה ולא העלה דבר ברור ויש גמגומין בדבריו. הנה מתחלה תמה דכיון דבפ\"ק דנדרים אוקימנא לרבי אלעזר הקפר ברבי בשיטה איך פסק הרב כמותו ואין זה קושיא וכבר נשאל הרשב\"א בתשובה על זה בסימן תל\"א והשיב דיפה פסק הרב כשמואל דנקרא חוטא ובכה\"ג לא מיקרי שיטה יעו\"ש ואני מסייע עוד פסק הרב ז\"ל דכיון דר' עקיבא במתני' הכי ס\"ל כר' אלעזר הקפר וכדתנן בפרק החובל וליכא מאן דפליג עליה במתני' ודאי דהכי הלכתא.<br><b> עוד</b> הקשה דהיכי אמרינן בפרק קמא דתענית דשמואל סבר דנקרא חוטא דהא איהו גופיה אמר בהחובל כשהקשו שם ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והא תניא וכו' נשבע להרע וכו' אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע ותירץ שמואל באשב בתענית משמע דאשב בתענית מותר ותירוץ התוספות לא שייך לדעת הרב ולי לא קשה מידי דלעולם דס\"ל לשמואל דנקרא חוטא אלא דכדי לתרוצי ברייתא אמתני' אוקמא שמואל בהכי דס\"ל לההיא ברייתא דיושב בתענית שרי אבל איהו ס\"ל כרבי אלעזר הקפר ברבי.<br><b> עוד</b> הקשה דבכמה דוכתי מוכח דרבי אלעזר הקפר ברבי אפילו בנזיר טהור קאמר ואילו בריש נזיר אמרינן איפכא דאפילו לר\"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא ה\"מ טמא אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא ותירוץ התוספות בזה לא שייך לדעת הרב תו קשיא ליה דמסוגיא דהחובל משמע דלרבי אלעזר הקפר דאמר אין אדם רשאי לחבול בעצמו לית ליה ההיא ברייתא דנשבע להרע לעצמו ולא הרע דחייב דלדידיה לא שייך למימר הרעה רשות דאין אדם רשאי לחבל בעצמו וא\"כ הרב שפסק כאן כרבי אלעזר הקפר איך כתב בפרק ה' מהל' שבועות נשבע להרע כגון שנשבע שיחבול בעצמו אע\"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו והאריך ליישב זה בדברים דחוקים.<br><b> ומה</b> שנראה ליישב זה על נכון הוא זה הנה הרב כתב בריש פ\"ה מהל' חובל ומזיק וז\"ל אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל וכו' הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו ע\"כ וכונת דבריו היא זו דאיסור חבלה בין בעצמו בין בחבירו הוי איסור דאורייתא אלא דבחובל בעצמו ליכא לאו או מלקות כי אם דרשה דר\"א הקפר ובחובל בחבירו איכא לאו ומלקות נמי בהכאה שאין בה שוה פרוטה ור\"א הקפר אף בנזיר טהור ס\"ל דאיכא איסור דאורייתא והא דאמרינן בריש נזיר דלרבי אלעזר הקפר נזיר טהור לאו חוטא הוא היינו לגבי נזיר טמא.<br><b> ומ\"ש</b> הרב שאם נשבע שיחבול בעצמו אע\"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו כן דעת הר\"ן בתשובה ובפרק שבועת שתים בתרא דכל דליתא מן התורה מפורש לא מיקרי מושבע ועומד לענין שלא תחול עליו שבועה ונ\"ל ראיה לזה מהא דגרסינן בפ\"ג דשבועות אהא דתנן שבועה שלא אוכל נבלות וטרפות חייב ופרכינן אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומוקי לה ריש לקיש במפרש חצי שיעור ופירש רש\"י שאינו מושבע עליו מסיני הילכך מיחייב משום שבועה ופסקו הרב בפ\"ה מהל' שבועות דין ז' ולכאורה קשה דהא קי\"ל כרבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה וא\"כ אף אחצי שיעור מושבע מהר סיני הוא ואמאי מיחייב משום שבועה אלא משמע ודאי דכיון דחצי שיעור לא כתיבא בהדיא בתורה אלא אתי מדרשא דכל חלב אף דאסיר מן התורה לא מיקרי מושבע מהר סיני ומיהו קשה דבריש פ' בתרא דיומא לא משמע הכי דאיתא התם דריש לקיש מודה דחצי שיעור אסיר מדרבנן וקשיא לן דאי הכי לא מיחייב עליה קרבן שבועה ופירש רש\"י שהרי מושבע עליו בלאו דלא תסור ומסיק דכיון דאית ליה היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה מוכח בהדיא דבמידי דלית ליה היתר מן התורה לא חייל קרבן שבועה וי\"ל דלרווחא דמילתא נקט הכי כיון דחצי שיעור הוי דרבנן.<br><b> ומעתה</b> על כרחך ליישב סוגיא דהחובל צ\"ל דהש\"ס לא פריך מכח הדין אלא מלישנא דברייתא דקרי ליה רשות וכמו שתירץ הלח\"מ לפי דרכו אף לפי דרך הר\"ן מתורץ שפיר (עיין בתשובת הרשב\"א סי' תרי\"ד) והרלב\"ח בתשובה סי' ק\"ג האריך בזה והוקשה לו ממ\"ש הרב בפ\"א מהל' שבועות דשבועת שוא מקרי נשבע לבטל את המצוה כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית וכו' או שיתענה בשבתות וימים טובים ע\"כ והרי איסור התענית בשבתות וימים טובים אפי' תימא דהוי מן התורה מ\"מ אינו מפורש בתורה וכן בסוף הל' שבת קרי לעונג שבת מצוה מדברי סופרים והחמיר הרב בקושיא זו ובאמת שהיא קושיא גדולה. ומצאתי בירושלמי דנדרים פ\"ט נדר להתענות ונמצאו י\"ט ושבתות לוקה ואין צריך היתר חכם וכן הביא הב\"י יו\"ד סי' רט\"ו בשם המרדכי ואע\"ג דאיתא התם לימים הכתוב במגילת תענית ג\"כ הך לישנא דלוקה וא\"צ התרת חכם י\"ל דההיא לוקה מכת מרדות מדרבנן קאמר ומיהו קשה דגם בשבתות וי\"ט היכן מצינו לאו באיסור תענית ללקות עליו. ולכן היותר נכון בזה שגם איסור התענית בשבתות וימים טובים אינו מפורש בתורה וחייל עליה שבועה והרב לא נקטיה הכא גבי שבועת שוא אלא לדמיון בעלמא ותדע שהרי כשחזר ופרט דינין אלו לא הזכיר עוד כלל מדין זה וחדושא כי האי לא הו\"ל למכתביה אגב גררא אלא משמע ודאי שאינו אלא דוגמא בעלמא וגדולה מזו כתב הרב בדמיון פ\"ט מהל' ממרים על בשר חיה בחלב יעו\"ש ודוק.",
+                "<b> כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה וכו'.</b> הכי איתא בירושלמי ריש פרק עשירי מנדרים. ודע שכל מה שכתב הרב ז\"ל שאין ראוי להתענות ומשמע בגמרא דאף במצי לצעורי נפשיה זהו בצדיק שלא חטא אבל במי שבא עבירה לידו אדרבה צריך להתענות כפי גודל העבירה והכל לפי מה שהוא אדם שהרי מצינו לר' שמעון שאמר על ר' עקיבא אם משמת חזר בו איני יודע ומפני שדבר בלשון גנאי השחירו שיניו מפני תעניות כדאיתא בסוף נזיר פרק כהן גדול וכן רבי יהושע שאמר על בית שמאי בושנ�� מדבריכם הושחרו שיניו ג\"כ מפני תעניות כדאיתא בפ' אין דורשין בחגיגה ובירושלמי פ\"ט דנדרים רבי זעירא ציים תלת מאוון דצומין ואית דאמרי תשעה מאוון דצומין וכן בשלהי קידושין בעובדא דרבי חייא בר אשי שנכשל באשתו כסבור שהיא זונה מעלמא ואף על פי כן כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> הכי איתא בס\"פ הרואה איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואל ישהא נקביו אפי' רגע אחד.</b> בפ' הבא על יבמתו אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינן וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבד מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה את בעליה ובפרק הנודר מן המבושל גרסינן א\"ל ההוא מינא לרבי יהודה פניך דומים או כמלוה ריביות או כמגדלי חזירים א\"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא כ\"ד בית הכסא אית לי מן ביתא עד בית מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד ועוד דבפרק בתרא דמכות גרסינן אמר רב אחאי המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו ואי בעי לפנות ולא מצי מאי תקנתיה כדגרסינן בסוף פ' המוציא יין תנו רבנן הנכנס לסעודת קבע יהלך י' פעמים של ד' אמות ואמרי לה ד' פעמים של עשר עשר אמות ונפנה ונכנס וישב במקום."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ירבה לשתות מים.</b> בפ' כיצד מברכין איתא איפכא דהמקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת.<br><b> וצריך</b> האדם ליזהר לאכול בבוקר אחר תפלה כדאמרינן בפ' החובל ובפ' המקבל השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ותו גרסינן התם פ\"ג חלאים תלויים במרה כמנין מחל\"ה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן ופי' רש\"י דקיתון של מים היינו למי שאין לו יין ותו איתא התם די\"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצינה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו.</b> בסוף פ' מפנין חמשה דברים קרובים למיתה יותר מן החיים ואלו הן אכל ועמד שתה ועמד ישן ועמד הקיז ועמד שימש מיטתו ועמד והיינו דוקא לטייל וליגע אחר אכילה אבל עכ\"פ צריך לילך ד' אמות אחר אכילה דגרסינן בהמקבל אמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא רקניא ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעא גרמידי."
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיו בסוף הלילה.</b> פי' לפי שהשינה בסוף הלילה הוא מועיל לגוף כדאמרינן בסוף פרק הרואה אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא."
+            ],
+            [
+                "<b>לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו.</b> בפ' היה קורא אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קריאת שמע מיקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי והא ר' יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד אמרי מיגנא כי מצלי שפיר דמי וכו' ופרקיד מיקרי בין על פניו בין על ערפו ואין לו היתר לישן אלא על צידו.",
+                "<b> בתחילת הלילה על צד שמאל.</b> הטעם כתב בס' שבילי אמונה כדי שיהא הכבד שהוא בצד ימין על האצטומכא ויחום אותה בחמימותו וימהר עיכול המאכל.",
+                "<b> ולא יישן ביום.</b> הכי איתא בסוף פ' הישן שטוב שלא לישן ביום יותר משיתין נשמי וכ\"כ בספר שבילי אמונה כי השינה ביום מזקת כי היא סיבה להוליד חלאים רעים בגוף."
+            ],
+            [
+                "<b>ומיני הקשואים.</b> איתא בפ\"ק דע\"ז שצנו�� מחתך אוכל וחזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים וה\"מ בקישות זוטרי אבל לרברבי קשין לגופו של אדם כחרבות וכתבו בתוספות דהא דאמרינן בפ' כיצד מערבין נראה צנון נראה סם חיים והא תניא נראה סם המות ל\"ק כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים י\"ל דמיירי הכא בעת שהוא סם חיים אי נמי דמיירי באמהות שהם לעולם חיים."
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם יקדים אדם דבר הקל.</b> הטעם שאם מאחר הקל הכבד מתעכב זמן הרבה להתעכל והקל מתעכל מיד ולפיכך יקדים דבר הקל כדי שיצא מיד מבטן העליון."
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכל את החומץ.</b> כמ\"ש רז\"ל שהחומץ יפה לשרב.",
+                "<b> ואוכל מעט מן החרדל.</b> גרסינן בפרק כיצד מברכין הרגיל בעדשים אחד לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא מאי טעמא משום דקשה לריח הפה הרגיל בחרדל אחד לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא מאי טעמא משום דקשה לחולשא דלבא.",
+                "<b> ומן החלתית.</b> דוקא מעט לפי שהוא חם ביותר אבל לא יאכל הרבה ממנו דאמרינן בפ' אלו טריפות האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא רקניא משתלח משכיה."
+            ],
+            [
+                "<b>כגון דגים גדולים.</b> משמע דדגים קטנים אינן מזיקים כלל והכי איתא בפרק כיצד מברכין הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרים ומרבין ומברין גופו של אדם.<br><b> גרסינן</b> בסוף פרק קמא דמועד קטן דכוורא סמוך למסרחיה מעלי וכן למשתי עליה אבוה דהיינו מיא וכתבו בתוס' דבזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסרחון וגם למשתי עליה אבוה ושמא נשתנו כמו הרפואות שבתלמוד שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי.<br><b> תו</b> גרסינן בפרק כיצד מברכין דהרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב וה\"מ טעמו אבל ריחו לא אימיה דרבי ירמיה (אפיק) [אפיא] ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה פי' כדי שלא ירגיל בריח.",
+                "<b> והפטריות.</b> איתא בתוספתא דתרומות פטריות אסורין משום סכנת נפשות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקודם שיישן ואחר שיישן.</b> כן צ\"ל. אי נמי וקודם שיישן וכשיעור דהיינו לכשיעור משנתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והאלף מרוב דתשמיש.</b> אפשר שרצה לרמוז שאף האחד מאלף שמת בשאר חלאים הוא בצירוף התשמיש דהא והא גרמא ליה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה וכו'.</b> נ\"ל שסבור הרב דבית וכרם לא דוקא אלא חדא מינייהו סגי ומ\"ש הרב שיקבע לו מלאכה (במדרש רבה בסוף פרשת קדושים משמע דדרך לבנות ואחר כך לנטוע וכן משמע מקרא דמייתי התם לא יבנו והדר לא יטעו עיי\"ש) לאו מכרם מפיק ליה אלא מדאמרינן בפ\"ק דקידושין שחייב אדם ללמד את בנו אומנות דכתיב ובחרת בחיים זו אומנות ומשו\"ה אפכיה לסדרא דקראי לאשמועינן דסדרא ללא צורך ועיקר הלימוד מהכתוב להקדים בית לאשה ולאפוקיה מהטפשים שמתחילין לישא אשה ואחר כך בונים בית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה\"ב.</b> לקמן בפ\"ג מהל' תשובה כתבתי איה מקום כבודו של דין זה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה וכו'.</b> בר\"פ אין עומ��ין גרסינן ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין אמר ר' אלעזר מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו וכתבו התוס' פירוש אע\"ג דליכא איסורא דאורייתא דאי איכא איסורא דאורייתא פשיטא הוכח תוכיח כתיב וגרסינן נמי בסוף פ\"ג דערכין מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיח שנאמר הוכח תוכיח וז\"ש הרב או שהלך בדרך לא טובה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו.</b> תמה הכ\"מ למה כתב דלא כרבא. ויש ליישב עם מ\"ש התוספות שם דפלוגתא דאביי ורבא היא כגון בכה\"ג דנורא בי פלוני דאיכא למישמע דלא אמרה משום לישנא בישא אבל אם אמר דבר קינטור על חבירו אף אם אומרה בפניו לכו\"ע אית ביה משום לישנא בישא ולשון הרע המוזכר בדברי הרב הוא דבר קנטור ומשו\"ה פסק דאפילו בפניו הוי קנטור. ומיהו קשה למה השמיט פלוגתא דאביי ורבא ודוק. ומצאתי בתורת כהנים ומייתי ליה הר\"ש פרק י\"ב ממס' נגעים מתני' ה' דקאמר ומה מרים שלא דברה בגנותו של משה בפניו של משה כך נענשה על אחת כמה וכמה המדבר בגנותו של חבירו בפניו והך ברייתא מסייע ליה לאביי ומשו\"ה פסק כמותו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushei Mayim Chayim/Sefer Madda/Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Human Dispositions/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,144 @@
+{
+    "title": "Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Human Dispositions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushei_Mayim_Chayim_on_Mishneh_Torah,_Human_Dispositions",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כך למדו פי' מצוה זו וכו'.</b> קרוב לזה דרשו בסוף פ\"ק דסוטה אקרא דאחרי ה' אלקיכם תלכו עיי\"ש."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בעלי כעס אין חייהם חיים.</b> הכי איתא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קי\"ג ע\"ב)."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב.</b> בפרק תפילת השחר מצינו שהיה מכריז רבן גמליאל כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש ואע\"ג דמסיק התם שכל התלמידים ראויים ליכנס מ\"מ נקוט מיהא שראוי לאדם להיות תוכו כברו וכן אקרא דלא יכלו דברו לשלום אמרו רז\"ל במדרש דמתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן די בליביהון בפומייהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המהלך בדרך זה נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו וכו'.</b> הלח\"מ האריך בזה ולא העלה דבר ברור ויש גמגומין בדבריו. הנה מתחלה תמה דכיון דבפ\"ק דנדרים אוקימנא לרבי אלעזר הקפר ברבי בשיטה איך פסק הרב כמותו ואין זה קושיא וכבר נשאל הרשב\"א בתשובה על זה בסימן תל\"א והשיב דיפה פסק הרב כשמואל דנקרא חוטא ובכה\"ג לא מיקרי שיטה יעו\"ש ואני מסייע עוד פסק הרב ז\"ל דכיון דר' עקיבא במתני' הכי ס\"ל כר' אלעזר הקפר וכדתנן בפרק החובל וליכא מאן דפליג עליה במתני' ודאי דהכי הלכתא.<br><b> עוד</b> הקשה דהיכי אמרינן בפרק קמא דתענית דשמואל סבר דנקרא חוטא דהא איהו גופיה אמר בהחובל כשהקשו שם ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והא תניא וכו' נשבע להרע וכו' אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע ותירץ שמואל באשב בתענית משמע דאשב בתענית מותר ותירוץ התוספות לא שייך לדעת הרב ולי לא קשה מידי דלעולם דס\"ל לשמואל דנקרא חוטא אלא דכדי לתרוצי ברייתא אמתני' אוקמא שמואל בהכי דס\"ל לההיא ברייתא דיושב בתענית שרי אבל איהו ס\"ל כרבי אלעזר הקפר ברבי.<br><b> עוד</b> הקשה דבכמה דוכתי מוכח דרבי אלעזר הקפר ברבי אפילו בנזיר טהור קאמר ואילו בריש נזיר אמרינן איפכא דאפילו לר\"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא ה\"מ טמא אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא ותירוץ התוספות בזה לא שייך לדעת הרב תו קשיא ליה דמסוגיא דהחובל משמע דלרבי אלעזר הקפר דאמר אין אדם רשאי לחבול בעצמו לית ליה ההיא ברייתא דנשבע להרע לעצמו ולא הרע דחייב דלדידיה לא שייך למימר הרעה רשות דאין אדם רשאי לחבל בעצמו וא\"כ הרב שפסק כאן כרבי אלעזר הקפר איך כתב בפרק ה' מהל' שבועות נשבע להרע כגון שנשבע שיחבול בעצמו אע\"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו והאריך ליישב זה בדברים דחוקים.<br><b> ומה</b> שנראה ליישב זה על נכון הוא זה הנה הרב כתב בריש פ\"ה מהל' חובל ומזיק וז\"ל אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל וכו' הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו ע\"כ וכונת דבריו היא זו דאיסור חבלה בין בעצמו בין בחבירו הוי איסור דאורייתא אלא דבחובל בעצמו ליכא לאו או מלקות כי אם דרשה דר\"א הקפר ובחובל בחבירו איכא לאו ומלקות נמי בהכאה שאין בה שוה פרוטה ור\"א הקפר אף בנזיר טהור ס\"ל דאיכא איסור דאורייתא והא דאמרינן בריש נזיר דלרבי אלעזר הקפר נזיר טהור לאו חוטא הוא היינו לגבי נזיר טמא.<br><b> ומ\"ש</b> הרב שאם נשבע שיחבול בעצמו אע\"פ שאינו רשאי שבועה חלה עליו כן דעת הר\"ן בתשובה ובפרק שבועת שתים בתרא דכל דליתא מן התורה מפורש לא מיקרי מושבע ועומד לענין שלא תחול עליו שבועה ונ\"ל ראיה לזה מהא דגרסינן בפ\"ג דשבועות אהא דתנן שבועה שלא אוכל נבלות וטרפות חייב ופרכינן אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומוקי לה ריש לקיש במפרש חצי שיעור ופירש רש\"י שאינו מושבע עליו מסיני הילכך מיחייב משום שבועה ופסקו הרב בפ\"ה מהל' שבועות דין ז' ולכאורה קשה דהא קי\"ל כרבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה וא\"כ אף אחצי שיעור מושבע מהר סיני הוא ואמאי מיחייב משום שבועה אלא משמע ודאי דכיון דחצי שיעור לא כתיבא בהדיא בתורה אלא אתי מדרשא דכל חלב אף דאסיר מן התורה לא מיקרי מושבע מהר סיני ומיהו קשה דבריש פ' בתרא דיומא לא משמע הכי דאיתא התם דריש לקיש מודה דחצי שיעור אסיר מדרבנן וקשיא לן דאי הכי לא מיחייב עליה קרבן שבועה ופירש רש\"י שהרי מושבע עליו בלאו דלא תסור ומסיק דכיון דאית ליה היתר מן התורה קא חייל קרבן שבועה מוכח בהדיא דבמידי דלית ליה היתר מן התורה לא חייל קרבן שבועה וי\"ל דלרווחא דמילתא נקט הכי כיון דחצי שיעור הוי דרבנן.<br><b> ומעתה</b> על כרחך ליישב סוגיא דהחובל צ\"ל דהש\"ס לא פריך מכח הדין אלא מלישנא דברייתא דקרי ליה רשות וכמו שתירץ הלח\"מ לפי דרכו אף לפי דרך הר\"ן מתורץ שפיר (עיין בתשובת הרשב\"א סי' תרי\"ד) והרלב\"ח בתשובה סי' ק\"ג האריך בזה והוקשה לו ממ\"ש הרב בפ\"א מהל' שבועות דשבועת שוא מקרי נשבע לבטל את המצוה כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית וכו' או שיתענה בשבתות וימים טובים ע\"כ והרי איסור התענית בשבתות וימים טובים אפי' תימא דהוי מן התורה מ\"מ אינו מפורש בתורה וכן בסוף הל' שבת קרי לעונג שבת מצוה מדברי סופרים והחמיר הרב בקושיא זו ובאמת שהיא קושיא גדולה. ומצאתי בירושלמי דנדרים פ\"ט נדר להתענות ונמצאו י\"ט ושבתות לוקה ואין צריך היתר חכם וכן הביא הב\"י יו\"ד סי' רט\"ו בשם המרדכי ואע\"ג דאיתא התם לימים הכתוב במגילת תענית ג\"כ הך לישנא דלוקה וא\"צ התרת חכם י\"ל דההיא לוקה מכת מרדות מדרבנן קאמר ומיהו קשה דגם בשבתות וי\"ט היכן מצינו לאו באיסור תענית ללקות עליו. ולכן היותר נכון בזה שגם איסור התענית בשבתות וימים טובים אינו מפורש בתורה וחייל עליה שבועה והרב לא נקטיה הכא גבי שבועת שוא אלא לדמיון בעלמא ותדע שהרי כשחזר ופרט דינין אלו לא הזכיר עוד כלל מדין זה וחדושא כי האי לא הו\"ל למכתביה אגב גררא אלא משמע ודאי שאינו אלא דוגמא בעלמא וגדולה מזו כתב הרב בדמיון פ\"ט מהל' ממרים על בשר חיה בחלב יעו\"ש ודוק.",
+                "<b> כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה וכו'.</b> הכי איתא בירושלמי ריש פרק עשירי מנדרים. ודע שכל מה שכתב הרב ז\"ל שאין ראוי להתענות ומשמע בגמרא דאף במצי לצעורי נפשיה זהו בצדיק שלא חטא אבל במי שבא עבירה לידו אדרבה צריך להתענות כפי גודל העבירה והכל לפי מה שהוא אדם שהרי מצינו לר' שמעון שאמר על ר' עקיבא אם משמת חזר בו איני יודע ומפני שדבר בלשון גנאי השחירו שיניו מפני תעניות כדאיתא בסוף נזיר פרק כהן גדול וכן רבי יהושע שאמר על בית שמאי בושני מדבריכם הושחרו שיניו ג\"כ מפני תעניות כדאיתא בפ' אין דורשין בחגיגה ובירושלמי פ\"ט דנדרים רבי זעירא ציים תלת מאוון דצומין ואית דאמרי תשעה מאוון דצומין וכן בשלהי קידושין בעובדא דרבי חייא בר אשי שנכשל באשתו כסבור שהיא זונה מעלמא ואף על פי כן כל ימיו של אותו צדיק היה מתע��ה עד שמת באותה מיתה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוא שאמר שלמה בכל דרכיך דעהו.</b> הכי איתא בס\"פ הרואה איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואל ישהא נקביו אפי' רגע אחד.</b> בפ' הבא על יבמתו אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינן וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבד מאנא דקיימי בנפשאי החכמה תחיה את בעליה ובפרק הנודר מן המבושל גרסינן א\"ל ההוא מינא לרבי יהודה פניך דומים או כמלוה ריביות או כמגדלי חזירים א\"ל ביהודאי תרוייהו אסירן אלא כ\"ד בית הכסא אית לי מן ביתא עד בית מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד ועוד דבפרק בתרא דמכות גרסינן אמר רב אחאי המשהה את נקביו עובר משום בל תשקצו ואי בעי לפנות ולא מצי מאי תקנתיה כדגרסינן בסוף פ' המוציא יין תנו רבנן הנכנס לסעודת קבע יהלך י' פעמים של ד' אמות ואמרי לה ד' פעמים של עשר עשר אמות ונפנה ונכנס וישב במקום."
+            ],
+            [
+                "<b>ולא ירבה לשתות מים.</b> בפ' כיצד מברכין איתא איפכא דהמקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת.<br><b> וצריך</b> האדם ליזהר לאכול בבוקר אחר תפלה כדאמרינן בפ' החובל ובפ' המקבל השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ותו גרסינן התם פ\"ג חלאים תלויים במרה כמנין מחל\"ה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן ופי' רש\"י דקיתון של מים היינו למי שאין לו יין ותו איתא התם די\"ג דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצינה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו.</b> בסוף פ' מפנין חמשה דברים קרובים למיתה יותר מן החיים ואלו הן אכל ועמד שתה ועמד ישן ועמד הקיז ועמד שימש מיטתו ועמד והיינו דוקא לטייל וליגע אחר אכילה אבל עכ\"פ צריך לילך ד' אמות אחר אכילה דגרסינן בהמקבל אמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא רקניא ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעא גרמידי."
+            ],
+            [
+                "<b>ויהיו בסוף הלילה.</b> פי' לפי שהשינה בסוף הלילה הוא מועיל לגוף כדאמרינן בסוף פרק הרואה אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא."
+            ],
+            [
+                "<b>לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו.</b> בפ' היה קורא אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קריאת שמע מיקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי והא ר' יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד אמרי מיגנא כי מצלי שפיר דמי וכו' ופרקיד מיקרי בין על פניו בין על ערפו ואין לו היתר לישן אלא על צידו.",
+                "<b> בתחילת הלילה על צד שמאל.</b> הטעם כתב בס' שבילי אמונה כדי שיהא הכבד שהוא בצד ימין על האצטומכא ויחום אותה בחמימותו וימהר עיכול המאכל.",
+                "<b> ולא יישן ביום.</b> הכי איתא בסוף פ' הישן שטוב שלא לישן ביום יותר משיתין נשמי וכ\"כ בספר שבילי אמונה כי השינה ביום מזקת כי היא סיבה להוליד חלאים רעים בגוף."
+            ],
+            [
+                "<b>ומיני הקשואים.</b> איתא בפ\"ק דע\"ז שצנון מחתך אוכל וחזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים וה\"מ בקישות זוטרי אבל לרברבי קשין לגופו של אדם כחרבות וכתבו בתוספות דהא דאמרינן בפ' כיצד מערבין נראה צנון נראה סם חיים והא תניא נראה סם המות ל\"ק כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים י\"ל דמיירי הכא בעת שהוא סם חיים אי נמי דמיירי באמהות שהם לעולם חיים."
+            ],
+            [
+                "<b>לעולם יקדים אדם דבר הקל.</b> הטעם שאם מאחר הקל הכבד מתעכב זמן הרבה להתעכל והקל מתעכל מיד ולפיכך יקדים דבר הקל כדי שיצא מיד מבטן העליון."
+            ],
+            [
+                "<b>ואוכל את החומץ.</b> כמ\"ש רז\"ל שהחומץ יפה לשרב.",
+                "<b> ואוכל מעט מן החרדל.</b> גרסינן בפרק כיצד מברכין הרגיל בעדשים אחד לשלשים יום מונע אסכרה מתוך ביתו אבל כל יומא לא מאי טעמא משום דקשה לריח הפה הרגיל בחרדל אחד לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא מאי טעמא משום דקשה לחולשא דלבא.",
+                "<b> ומן החלתית.</b> דוקא מעט לפי שהוא חם ביותר אבל לא יאכל הרבה ממנו דאמרינן בפ' אלו טריפות האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא רקניא משתלח משכיה."
+            ],
+            [
+                "<b>כגון דגים גדולים.</b> משמע דדגים קטנים אינן מזיקים כלל והכי איתא בפרק כיצד מברכין הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרים ומרבין ומברין גופו של אדם.<br><b> גרסינן</b> בסוף פרק קמא דמועד קטן דכוורא סמוך למסרחיה מעלי וכן למשתי עליה אבוה דהיינו מיא וכתבו בתוס' דבזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסרחון וגם למשתי עליה אבוה ושמא נשתנו כמו הרפואות שבתלמוד שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי.<br><b> תו</b> גרסינן בפרק כיצד מברכין דהרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב וה\"מ טעמו אבל ריחו לא אימיה דרבי ירמיה (אפיק) [אפיא] ליה ריפתא ומדבקא ליה ומקלפא ליה פי' כדי שלא ירגיל בריח.",
+                "<b> והפטריות.</b> איתא בתוספתא דתרומות פטריות אסורין משום סכנת נפשות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וקודם שיישן ואחר שיישן.</b> כן צ\"ל. אי נמי וקודם שיישן וכשיעור דהיינו לכשיעור משנתו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והאלף מרוב דתשמיש.</b> אפשר שרצה לרמוז שאף האחד מאלף שמת בשאר חלאים הוא בצירוף התשמיש דהא והא גרמא ליה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה וכו'.</b> נ\"ל שסבור הרב דבית וכרם לא דוקא אלא חדא מינייהו סגי ומ\"ש הרב שיקבע לו מלאכה (במדרש רבה בסוף פרשת קדושים משמע דדרך לבנות ואחר כך לנטוע וכן משמע מקרא דמייתי התם לא יבנו והדר לא יטעו עיי\"ש) לאו מכרם מפיק ליה אלא מדאמרינן בפ\"ק דקידושין שחייב אדם ללמד את בנו אומנות דכתיב ובחרת בחיים זו אומנות ומשו\"ה אפכיה לסדרא דקראי לאשמועינן דסדרא ללא צורך ועיקר הלימוד מהכתוב להקדים בית לאשה ולאפוקיה מהטפשים שמתחילין לישא אשה ואחר כך בונים בית."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה\"ב.</b> לקמן בפ\"ג מהל' תשובה כתבתי איה מקום כבודו של דין זה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה וכו'.</b> בר\"פ אין עומדין גרסינן ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין אמר ר' אלעזר מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו וכתבו התוס' פירוש אע\"ג דליכא איסורא דאורייתא דאי איכא איסורא דאורייתא פשיטא הוכח תוכיח כתיב וגרסינן נמי בסוף פ\"ג דערכין מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיח שנאמר הוכח תוכיח וז\"ש הרב או שהלך בדרך לא טובה ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו.</b> תמה הכ\"מ למה כתב דלא כרבא. ויש ליישב עם מ\"ש התוספות שם דפלוגתא דאביי ורבא היא כגון בכה\"ג דנורא בי פלוני דאיכא למישמע דלא אמרה משום לישנא בישא אבל אם אמר דבר קינטור על חבירו אף אם אומרה בפניו לכו\"ע אית ביה משום לישנא בישא ולשון הרע המוזכר בדברי הרב הוא דבר קנטור ומשו\"ה פסק דאפילו בפניו הוי קנטור. ומיהו קשה למה השמיט פלוגתא דאביי ורבא ודוק. ומצאתי בתורת כהנים ומייתי ליה הר\"ש פרק י\"ב ממס' נגעים מתני' ה' דקאמר ומה מרים שלא דברה בגנותו של משה בפניו של משה כך נענשה על אחת כמה וכמה המדבר בגנותו של חבירו בפניו והך ברייתא מסייע ליה לאביי ומשו\"ה פסק כמותו."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות דעות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushei Mayim Chayim",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushei Mayim Chayim/Sefer Madda/Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json

@@ -0,0 +1,135 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushei Mayim Chayim",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>להקדים בנו לבן בנו.</b> כתב הכ\"מ דבן בן בנו קודם לכל אדם ולא הוה מצי למיכתב והודעתם לזרעך דהו\"א בנות בכלל ע\"כ. וקשה דאי הוה כתיב והודעתם לזרעך לא הוה ידעינן להקדים בנו לבן בנו ותו קשה דאיך הו\"א בנות בכלל והא כתיב ולמדתם אותם [את] בניכם וממעטין מיניה הבנות וליכא למימר דה\"ק דלהקדים בנו לבן בנו הוה מפיקינן ליה מקרא דולמדתם אותם את בניכם וכיון דלא מייתי לן קרא למעוטי בנות א\"כ הו\"א דבנות בכלל דהא ודאי ליתא דמקרא דולמדתם אותם את בניכם לא מצינן למילף אלא להקדים בנו לבן בנו אבל בן בנו לבן חבירו זה מנין לנו על כרחך אינו אלא מקרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך וא\"כ לא הוה מצי למכתב לזרעך וגם מעוטא דבניכם ולא בנותיכם לאו מיתורא מפיקינן לה אלא ממשמעותא דבניכם וא\"כ אפי' אי הוה כתיב לזרעך לא הוה מצי למימר דבנות בכלל ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם לא הושיבו מחרימין את העיר וכו'.</b> הרב פסק כלישנא בתרא ומפרש דה\"ק ואמרי לה שקודם שמחריבים אותה מחרימין אותה דהיינו להטיל נדוי וחרם לאנשי העיר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות.</b> בסוף הל' איסורי ביאה כתב רבינו וז\"ל מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות וכו' ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרוייה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו ומ\"ש המ\"מ שהרב פוסק כר' אליעזר משום דבגמרא שקלי וטרו אליביה אלא שיש לחלוק ולומר משום דנפק\"מ לת\"ק הוא אפשר לומר שהרב סבור דרווק דת\"ק ר\"ל שלא נשא מימיו וכן פירש בפי' המשנה ולפי זה בעיא דגמ' לא נפק\"מ מידי לת\"ק אלא דוקא לר\"א והשתא ניחא דפסק כר\"א משום דשקיל וטרי אליביה דוקא.<br><b> עוד</b> כתב המ\"מ ואפשר שרבינו סבור דהאי שרויה אצלו בבית הספר קאמר וכו' רבים נשתבשו בכוונת המ\"מ והיא פשוטה אצלי שכוונתו היא לומר שפסק כת\"ק וכיון דכן על כרחך אף אם יש לו אשה בעיר אחרת יכול להיות מלמד דהא בכה\"ג לא מיקרי רווק לכו\"ע שהרי נשוי אשה והכי דייק לשון הרב שכתב ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מכלל שאם יש לו אשה אף בעיר אחרת ילמד תינוקות והוקשה לו למ\"מ לדעת רבינו זה שא\"כ למה כתב ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרוייה עמו בבית הספר והלא אף בעיר א\"צ שתהיה עמו ותירץ לזה שהרב נמשך אחר הש\"ס שסברא ר\"א היא זו להיות שרוייה עמו בבית הספר ולפיכך כתב שא\"צ כך אלא אפילו בעיר אחרת סגי וזה ברור ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'.</b> מקשים על הרב למה לא חילק בין קטן לגדול כדאיתא בפרק אין דורשין. ולי נראה שסבור הרב ז\"ל דכי מייתי תלמודא בתר הכי כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר' מאיר אכל תחלא ושדי שיחלא לברא היינו לומר דפליג אמאי דמפלגינן בין קטן לגדול ודוקא ר\"מ דרב גובריה הוא דמצי למעבד הכי ולא חכם אחר ומסתייעא הדין פירושא מההוא עובדא דמייתי��ן בר\"פ [בתרא] דמועד קטן דההוא דהוו סנו שומעניה דשמתיה רב יהודה אף על גב דהוו צריכי ליה רבנן וסתם רבנן הוו גדולים ודלא כהתוספות דחגיגה וא\"כ שפיר פסק הרב שלא לחלק בין קטן לגדול דאין לנו דכוותיה דר\"מ ואיכא מאן דאמר דר\"מ לגרמיה הוא דעבד ולית הלכתא כוותיה והיינו דאמרינן ר\"מ קרא אשכח ודרש וכן קב\"ה קאמר שמעתתא מפומייהו דכלהו רבנן ומפומיה דר\"מ לא קאמר אלמא לאו שפיר עבד ולאו מילתא היא דהא איתא התם בש\"ס דכי קאמר רבא בר שילא אמאי ר\"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק הדר ביה קב\"ה ואמר מאיר בני אומר משמע שהודה קב\"ה דשפיר עבד ר\"מ והילכך מחוורתא כדשנין ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין המתורגמן רשאי לא לפחות וכו' אא\"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו.</b> אע\"פ שהר\"ן פירש התוספתא בענין אחר הירושלמי הויא תיובתיה דגרסינן התם תורגמן שהוא עומד לפני חבר אינו רשאי לא לשנות ולא להוסיף אא\"כ היה אביו או רבו וה\"פ המתורגמן אינו רשאי לכנות ולומר בשם החכם בשמו אלא יאמר כך אמר רבי אא\"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו שאז יוכל לכנות בשמו ולומר כך אמר פלוני והכי מוכח התם בירושלמי מכמה עובדי דמייתי התם דהמתורגמן קרי לחכם בשם רבי אבל לדעת הר\"ן כ\"ש שאם החכם אביו של תורגמן שאינו יכול לכנותו בשמו וזה ברור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ויש לרב להטעות התלמידים.</b> בס\"פ אין עומדין ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי.<br><b> אם</b> יודע התלמיד ברבו שאינו יודע להשיב לו אל ישאל ממנו כדי שלא לביישו אלא יקבל עליו שלא להקשות לו או ילך לו אל רב אחר ללמוד ממנו כדגרסינן בפ\"ק דחולין אם יודע תלמיד ברבו שידע להחזיר לו טעם בין ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה פרוש ממנו וגרסינן נמי בפ\"ק דתענית רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזייה דנפל על אפיה שמעיה דאמר רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הלכה ומדרש נזקקין להלכה.</b> פירש רש\"י בס\"פ קמא דברכות דמדרש היינו ספרא ספרי ומכילתא.",
+                "<b> אגדה וקל וחומר נזקקין לק\"ו.</b> בנוסחת תוספתא שלנו גרסינן מדרש וק\"ו נזקקין לק\"ו והיא גירסא יותר נכונה דאפילו למדרש וכ\"ש לאגדה.",
+                "<b> קל וחומר וגזירה שוה נזקקין לק\"ו.</b> נראה דהיינו טעמא משום דג\"ש אין אדם דן מעצמו אא\"כ היא מקובלת וליכא למיחש לשמא ישכחנה משא\"כ בק\"ו שאדם דן ק\"ו מעצמו וחיישינן דילמא מינשי ומשו\"ה נזקקין לק\"ו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן אם היה אביו תלמיד חכם אף על פי שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואחר כך משיב אבידת רבו.</b> כן דעת הרע\"ב בשילהי כריתות דאהא דקתני התם אם זכה הבן לפני הרב קודם את האב בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו כתב הרב וז\"ל קודם את האב בכל מקום כגון להשיב אבידה ולפדות מבית השבי ולהחיות ולפרוק עמו ואם אביו ת\"ח אף על פי שאינו שקול כנגד רבו אביו קודם לרבו ואפילו רבו מובהק ע\"כ. וכן נראה ג\"כ מדברי רבינו בפירוש המשנה לשם שכתב כבר נתבאר בסוף פ\"ב דמציעא שאם היה אביו ת\"ח אביו קודם לרבו ע\"כ ותמה על זה הכ\"מ שבפרק י\"ב מהל' גזלה ואבידה כתב להיפך וז\"ל פגע באבידת רבו עם אבידת אביו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת ע\"כ. והלח\"מ האריך בזה והקשה עוד ממ\"ש הרב סוף פ\"ח מהל' מ��נות עניים היו לפניו עניים הרבה וכו' ואם היה אחד מהם רבו או אביו אע\"פ שיש שם מהם גדול בחכמה רבו או אביו שהוא ת\"ח קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה ע\"כ ומדכתב או אביו שהוא ת\"ח משמע דאם אינו ת\"ח אינו קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה והכא משמע דכל שאינו רבו אף שהוא חכם אביו קודם ועיין מה שנדחק שם ליישב זה.<br><b> ולי</b> נראה דהכא מיירי כשרבו זה אינו מופלג בחכמה בדורו וכיון דכן כל שאביו ת\"ח לא קרינן ביה שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו והילכך אף שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואח\"כ משיב אבידת רבו ובהל' גזילה מיירי כשרבו מופלג בחכמה שאז אפי' אביו ת\"ח הוא ואביו חייבין בכבודו וכמ\"ש התוספות בר\"פ אין עומדין ומשו\"ה אם אביו אינו שקול כרבו של רבו קודמת והיינו לענין השבת אבידה אבל לפרנס או לפדות נחתינן דרגא וכל שאביו ת\"ח אף שיש ת\"ח אחר מופלג בדורו אביו קודם ובכה\"ג מיירי ההיא דסוף פ\"ח מהל' מתנות עניים אבל אם אביו אינו ת\"ח כיון שיש ת\"ח מופלג בדורו הוא קודם אף שאינו רבו. ומ\"מ צ\"ע מנין לו להרב זה דכיון דמיירי בת\"ח מופלג בדורו אף שאביו ת\"ח הוא ואביו חייבין בכבודו ובדין הוא להקדים הת\"ח ולא אביו וצ\"ע ודוק.<br><b> ועל</b> מה שנסתפק הב\"י יו\"ד סימן רמ\"ב דבמשאוי אפשר דאפילו אם אביו שקול כרבו רבו קודם דכיון שאין שם סכנת גוף ולא הפסד ממון הו\"ל בכבוד לחוד וחייב בכבוד רבו יותר מכבוד אביו אלא מדתנן בסוף כריתות שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו משמע דאם אביו שקול כרבו שאז אין האב חייב בכבוד הרב שאין לו להקדים רבו לאביו ע\"כ. כן עיקר דבמשאוי ובפדיון כיון שאביו ת\"ח אף שאינו שקול כרבו תו לא מיחייב האב בכבוד הרב ואביו קודם זולת אם הרב הוי מופלג וגדול הדור מכיון שאביו חייב ג\"כ בכבוד רבו רבו קודם וכדכתיבנא נ\"ל ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>ואסור לאדם להורות לפני רבו וכו'.</b> משמע מדברי הרב ז\"ל שסבור כדעת התוספות דבפניו דהיינו תוך ג' פרסאות אפילו בנטילת רשות אסור ועוד מוכח מדברי הרב ממ\"ש בסוף הפרק שתלמיד חבר אינו חייב בכל אלה הדברים משמע שתלמיד חבר יכול להורות אפילו בפני רבו וזה שלא כדברי התוספות דערובין דף ס\"ב ע\"ב שסבורים שתלמיד חבר אינו יכול להורות אלא דוקא חוץ לג' פרסאות והא דאמרינן התם בפרק הדר דרב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא צ\"ל לדעת הרב דרב חסדא תלמיד גמור דרב הונא הוה והכי מוכח בפרק קמא דגיטין דקאמר ליה חסדא שמך וחסדאין מילך והכי מוכח נמי בסוף פ\"ב דמציעא דרבו מובהק הוה ומעתה על כרחך הא דאורי בכפרי היינו בנטילת רשות אי נמי אורי באקראי בעלמא וחוץ לג' פרסאות הוה.<br><b> מה</b> שהביא הכ\"מ בשם הרמ\"ך אפילו יהיה כדבריו שאסור להורות אפי' נתרחק ממנו ג' פרסאות וכו' נראה מלשון זה שדעת הרמ\"ך שמותר להורות חוץ לג' פרסאות וזהו שאמרו תלמיד אל יורה אא\"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות ויש לתמוה עליו דהא אמרינן בפרק הדר שלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה אלמא איסורא איכא וצ\"ל שסבור הרמ\"ך דבפניו היינו בעיר ושלא בפניו היינו חוץ לעיר תוך ג' פרסאות אבל חוץ לג' פרסאות אפילו איסורא ליכא אבל ליכא למימר דבפניו היינו בפניו ממש וכמו שהוכיחו התוספות בפרק הדר בסוף (עירובין דף ס\"ב) עיי\"ש ועוד נ\"ל להוכיח כן מהא דאיתא בריש פרק אין עומדין דקאמר ליה עלי לשמואל מורה הלכה בפני רבך את אע\"פ שההוראה שהורה היתה שלא בפניו ודוק.<br><b> וליישב</b> מה שהשמיט הרב להורות עד מ' שנה עיין בברכות ס\"פ הרואה ובפרק הדר דף ס\"ג ע\"א דלתלמיד בפני רבו מיקרי צעיר לימים אלמא שנים לאו דוקא ואינו מספיק ותירוץ הכ\"מ והלח\"מ אינו כלום עיי\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא יזכיר שמו בפניו.</b> הכ\"מ הבין דכל בבא זו מיירי בשם פלאי ועל פי זה הוקשה לו מהכא להל' ממרים חדא דהתם כשאין השם פלאי בעינן תרתי לטיבותא דלא שרינן אלא לאחרים ושלא בפניו והכא משמע דאפי' להם שרי לפניהם וכ\"ש לאחרים ע\"כ מ\"ש דהכא משמע דאפי' להם שרי בפניהם ליתא דכי דייקת מרישא דאסור לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו והוא שיהיה השם פלאי לא תידוק דכשאין השם פלאי שרי אפילו בפניו אלא תידוק הכי דכשאין השם פלאי שלא בפניו הוא דשרי הא בפניו אסיר אלא דאכתי קשיא דהתם משמע דדוקא לאחרים שרי שלא בפניו והכא משמע דאף לרבו שרי שלא בפניו.<br><b> עוד</b> הקשה דכשהשם פלאי משמע התם דאפילו שלא בפניו ולאחרים אסיר והכא כתב ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרוא לאחרים וכו' משמע דוקא בפניו אבל שלא בפניו לאחרים שרי והניח כל זה בצ\"ע. ודרכו של הרב ז\"ל אינו מחוור כלל ואדקשיא ליה מהכא להתם תיקשיה ליה מהכא אהכא גופיה דקשיא רישא אסיפא דברישא קאמר דבשם פלאי אף שלא בפניו אסיר ובסיפא קאמר ולא יזכיר שמו בפניו משמע דדוקא בפניו אסיר הא שלא בפניו שפיר דמי.<br><b> ולכן</b> נ\"ל דברישא דוקא מיירי בשם פלאי ובסיפא דקתני ולא יזכיר שמו בפניו היינו בשם שאינו פלאי ומשו\"ה בפניו הוא דאסיר אבל שלא בפניו שפיר דמי והוסיף עוד דאפילו לאחרים אסיר ואף בשם שאינו פלאי בפניו דוקא ומ\"ש עוד אלא ישנה את שמם של אביו ורבו אפי' לאחר מותם על כרחיך ארישא קאי דהיינו בשם פלאי וקמ\"ל דאפילו לאחר מותם אסיר אבל א\"א לפרשו בשם שאינו פלאי דהשתא אפילו בחייו שרי שלא בפניו כ\"ש לאחר מיתה אלא על כרחך דאשם פלאי קאי. אלא דאף לדרך זה אכתי קשה מאי דקשיא לן מעיקרא בשם שאינו פלאי דהתם משמע דדוקא לאחרים שרי שלא בפניו והכא משמע דאף לרבו שרי שלא בפניו. ונ\"ל דלא קשיא מידי דמ\"ש הרב ז\"ל בהל' ממרים דקורא לאחרים שלא בפניו לאו למימרא דלרבו אסיר אלא לדיוקי דאף לאחרים ליכא שריותא אלא שלא בפניו אבל בפניו אסור וסמך הרב על מה שביאר כאן וזה נכון.<br><b> כתב</b> הערוך בערך אביי דאביי נחמני שמו ומשום דהוה שמיה נחמני בשם אבוהי דרביה לא הוה קרי ליה כל שעתא בשם אביו אלא הוה קרי ליה אביי ומכאן סמך לסברת הרב דאף לאחרים ששמם כשם אביו משנה את שמם ורש\"י בפ' השולח כתב להיפך דאדרבה רבה קרי ליה נחמני בשם אביו ואולי פליג בדינא אהרמב\"ם וכ\"כ בס' באר שבע בסוף הוריות עיי\"ש [הג\"ה: ובזבחים פ' י\"ד אמרינן דכיליל היה אביו של אביי וצ\"ע].<br><b> ויש</b> לדקדק בזה מה נקרא שם פלאי שממה שכתב הרב שכל השומע ידע שהוא פלוני משמע שלא יש שום אחר בעיר שנקרא בשם זה דאל\"כ דילמא האחר הוא ולא רבו ולפי זה כי אמרינן היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים ישנה את שמם מיירי בשם שאינו פלאי ובפניו אבל מלשון הרב שכתב בהל' ממרים בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו משמע שאף שמקצת דשין בו פלאי מיקרי כיון שאין הכל דשין בו וזה תימה דא\"כ איך כתב בכאן שכל השומע ידע שהוא פלוני וכי תימא משום דאף דאיכא אחרים כשמיה דרביה מסתמא משמיה דרביה קאמר א\"כ אף בשם שהכל דשין בו נימא מסתמא על רביה קאמר וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל.</b> לא חילק הרב בין היכא דאזיל ואתי ביומיה להיכא דלא אזיל ואתי ביומיה משום דדבר פשוט הוא דאי לא ��זיל ואתי ביומיה דלא מיחייב דהא כתיב ושמחת אתה וביתיך אלא דבגמ' הוה משמע ליה מההיא דמשבח אני את העצלנים דאף דאזיל ואתי ביומיה אינו מחוייב להקביל פני רבו כדי שיהיה לו יותר פנאי להרבות בשמחת יום טוב ומשני דההיא מיירי היכא דלא אזיל ואתי ביומיה. אבל מ\"ש הכ\"מ דדוקא רבי אליעזר ס\"ל הכי ליתא דאם כן מאי קשיא לן מרבי אליעזר לרבי יצחק לימא דההיא יחידאה היא ורבנן פליגי עליה אלא משמע ודאי דהלכתא היא ומשו\"ה פרכינן מינה ומחוורתא כדשנין ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו כך וכך.</b> זה הוציאו מהא דקתני פ\"ב דברכות מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא וכן אינך דמייתינן התם קאמרי ליה בלשון הזה.",
+                "<b> וכשימות רבו קורע כל בגדיו עד שהוא מגלה את לבו.</b> יש סמך לסברת הרב מהא דאמרינן בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ\"ג) קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחורי וקרע קריעא אחרינא ופי' רש\"י החזיר החלוק לאחורים [לאחוריו] ומה שלאחור לפניו כדי לקרוע קרע אחר ואם איתא דעל רבו לא בעי לקרוע אלא טפח אמאי אהדר קרעיה לאחוריה אלא משמע דבעי לקרוע עד שיגלה את לבו ותו לא מצי למעבד קריעה אחריתי בכה\"ג אא\"כ אהדר קרעיה לאחוריה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין עומדין מפניו לא בבית המרחץ וכו'.</b> בגמרא מוקמא לה בבתי גואי אבל בבתי בראי עומדין מפניו. והרב לא הוצרך לבאר זה לפי שסמך אמ\"ש בפ\"ג מהל' קריאת שמע דחצר המרחץ והוא המקום שבני אדם עומדין בו לבושין מותר לקרות בו ק\"ש וכיון שהוא מקום שראוי לקרות בו ק\"ש קימה שיש בה הידור קרינן ביה ומחמת פשיטותו לא כתבו הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלשה שהיו מהלכים בדרך וכו'.</b> דברי הכ\"מ דחוקים. ולי נראה שהרב לא פסק כרב יהודה משום דפשטא דמתני' וברייתא דלא כותיה ואשנויי לא סמכינן ועוד דאמרינן בפ' ערבי פסחים (פסחים דף קי\"א ע\"ב) אביי הוה שקיל ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה ואע\"פ שהתוס' כתבו דמצדד אצדודי הוו נראה לו דוחק להרב לומר ועוד אמרינן נמי בריש פ' כיצד מעברין נסתלק אהרן וישב לשמאל משה וכו' אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. ועוד נ\"ל שהתרצן לפום שיטתיה דמקשן השיב אבל לקושטא דמילתא מאי דקאמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור למעוטי שלא ילך לימינו של רבו אלא לשמאלו כשאינם אלא שנים הוא ורבו ובהכי לא צריכינן לאוקמתא דמצדד אצדודי והכי מוכח בפ' גיד הנשה (חולין דף צ\"א) גבי ההיא דאיתא התם שהמלאך נדמה לו ליעקב כתלמיד חכם ומשו\"ה טפלו לימינו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור משמע להדיא כדכתיבנא ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן שהרבים צריכים להם מקפצין על ראשי העם.</b> בשלהי מצות חליצה מי שצריך לו עם קודש יפסע על ראשי עם קודש מי שאין צריך לו עם קודש איך יפסע על ראשי עם קודש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מתירין אותו עד שירצה.</b> זה העיקר כמ\"ש הכ\"מ דשירצה גרסינן לשון פיוס ותדע דהא לקמן כתב ואין מתירים לו עד שירצה את החכם והתם על כרחך לשון פיוס קאמר מדלא קאמר עד שירצה החכם וה\"נ דכותה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים וכו'.</b> מה שיש לדקדק בזה כתבתי בפריי פרי חדש בהל' יו\"ט עיי\"ש.",
+                "<b> המכשיל את העיור.</b> כתב הר\"�� בהשגות כגון המכה את בנו הגדול פי' לפירושו דמדברי הרב משמע דהיכא דקעבר אלפני עיור כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח דקעבר אלפני עיור כדאיתא פ\"ק דע\"ז דמנדים אותו ועל זה השיג הראב\"ד דהא ודאי ליתא דא\"כ אכלהו לאוין נמי מנדין אלא ודאי דדוקא מכה בנו הגדול ודכותיה כגון דאיכא היתר בדבר דומיא דמכה בנו גדול ואף על פי כן איכא למיחש לתקלה כה\"ג דוקא מנדין ויפה השיג ודלא כהכ\"מ ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חכם זקן בחכמה וכו'.</b> מ\"ש הכ\"מ דפסק כריש לקיש משום דאיהו מאריה דגמרא טפי מרב אויא ליתא דהא רב אויא לאו מיליה קאמר לה אלא באושא התקינו ואדרבה יש לתמוה על ר\"ל היכי פליג אתקנת אושא ושמא לא שמיע ליה אבל על הרב יש לתמוה איך פסק כר\"ל ולא כתקנת אושא ואולי סמך אירושלמי דקתני סתם נמנו באושא שלא לנדות זקן ואפשר דר\"ל פליג ארב אויא וס\"ל דלא תקון הכי בתקנת אושא ומשו\"ה פסק כר\"ל.",
+                "<b> וכן כל תלמיד חכם שנתחייב נדוי וכו' וחסידי החכמים וכו'.</b> וקשה על מר זוטרא חסידא אמאי שבקיה לחסידותיה והוה משמית לצורבא מרבנן וי\"ל דמ\"ש הרב דחסידי החכמים לא היו מנדין ת\"ח היינו שהיו נשמטים מלנדות והיו מניחים לבי\"ד יותר גדול מהם לנדות אבל מר זוטרא חסידא לא הוה מצי למשמט נפשיה ובעל כרחו הוה צריך לנדות ומשום צער הוה (משמיט) [משמית] נפשיה ורב פפא דקאמר תיתי לי דלא שמתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי קא מחוייב צורבא דרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא הכי פירושה דרב פפא הוה משמיט נפשיה ושביק לבי דינא אחרינא לשמותיה לההוא צורבא מרבנן וכן במערבא מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא שהיו נשמטין מלנדות לפי שהיה שם בי\"ד אחר שהיו מנדין אבל בי\"ד היותר גדול שבעיר אינם יכולים להשמט עצמם מלנדות למי שהוא חייב נדוי אף שהוא ת\"ח גדול ומהך טעמא נדוהו לר' אליעזר הגדול ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תלמיד חכם שנידה לעצמו וכו'.</b> אצלי דברי הרשב\"א עיקר דכשנידה עצמו על דבר שחייב נדוי לאו כל כמיניה להתיר לעצמו. ומה שהקשו עליו דא\"כ היכי מקשי תלמודא, פשיטא לי לק\"מ משום דמשמע ליה בפשיטות דבנידה עצמו לדבר עבירה לא קמיירי דא\"כ היכי מיפר לעצמו אלא על כרחך מיירי כההיא דמר זוטרא וההיא פשיטא ומאי דקאמר הש\"ס היכי דמי כי הא דמר זוטרא הוא לפרושי לן במאי עסקינן דקשיא לן פשיטא ואדרבה לשיטת החולקים עליו קשה לי דאמאי קאמר הש\"ס היכי דמי כי הא דמר זוטרא היה לו לומר עדיפא מינה כגון שנידה עצמו לדבר עבירה וי\"ל דאי לדבר עבירה לא הו\"ל למימר מנדה לעצמו אלא אם נידה לעצמו מיפר לעצמו ומשו\"ה מוקי לה בההיא דמר זוטרא. ותו קשה לי לדעת הרב דמאי קשיא לן פשיטא לישני דאף לדבר עבירה ולאפוקי מדעת הרשב\"א ז\"ל וי\"ל דהא נמי פשיטא אי נמי מלישנא דמנדה לעצמו דלא משמע ליה דמיירי לדבר עבירה וכדכתיבנא משום הכי קשיא לן פשיטא ודוק.",
+                "<b> ואפילו נידה עצמו על דעת פלוני הרי זה מיפר לעצמו.</b> והראב\"ד חלוק עליו דא\"כ יהודה למה לא התיר לעצמו ועכ\"פ הוקשה לו יעקב למה לא התירו והכ\"מ תירץ דמודה רבינו בשנידה עצמו לעשות דבר פלוני לפלוני כי ההיא דיהודה דאין מתירין לו אלא מדעת אותו פלוני ולקושיא למה לא התירו יעקב תירץ שמאחר שקיים מה שנדר שהעלה עמו את בנימין והציגו לפני יעקב היה סבור שלא היה צריך התרה ע\"כ. ודברי תימה הם לומר דבנידה עצמו על דעת פלוני שיכול להפר לעצמו וכשנידה עצמו לעשות דבר פלוני לפלוני אף שעשאו אין מתירין לו אלא מדעת אותו פלוני ולמה אנו צריכין עוד לדעתו של אותו פלוני כיון שקיים מה שנדר לו ומשמע ודאי דכ\"ש בכהאי גוונא דמצי להפר לעצמו ועוד אני מתפלא עליו שעושה את יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה טועה בדין ומציל את יהודה מטעות. ולדידי איפכא מסתברא שיהודה טעה בדין והיה סבור שכיון שקיים את נדרו במה שהעלה עמו את בנימין ואפי' תימא שלא העלהו עמו כיון שנתברר לו שלא היה עוד בנימין בסכנה קיים את נדרו מיקרי דבנדרים אזלינן בתר הכוונה וכיון דכן היה סבור בדעתו שלא היה צריך עוד התרה ומשו\"ה לא התיר לעצמו ויעקב חשב שיהודה התיר לעצמו ומשו\"ה לא התירו וזה נכון אך לא מסתבר למימר דיהודה לא התיר לעצמו לפי שחשב שיעקב אביו התירו דלא הו\"ל למסמך על דא ולפחות הו\"ל להתיר עצמו מספק או לשאול לאביו אם התירו אלא נראין הדברים שיהודה טעה בדין שחשב שלא היה צריך התרה וכדכתיבנא."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Chidushei Mayim Chayim/Sefer Madda/Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "title": "Chidushei Mayim Chayim on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Chidushei_Mayim_Chayim_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>להקדים בנו לבן בנו.</b> כתב הכ\"מ דבן בן בנו קודם לכל אדם ולא הוה מצי למיכתב והודעתם לזרעך דהו\"א בנות בכלל ע\"כ. וקשה דאי הוה כתיב והודעתם לזרעך לא הוה ידעינן להקדים בנו לבן בנו ותו קשה דאיך הו\"א בנות בכלל והא כתיב ולמדתם אותם [את] בניכם וממעטין מיניה הבנות וליכא למימר דה\"ק דלהקדים בנו לבן בנו הוה מפיקינן ליה מקרא דולמדתם אותם את בניכם וכיון דלא מייתי לן קרא למעוטי בנות א\"כ הו\"א דבנות בכלל דהא ודאי ליתא דמקרא דולמדתם אותם את בניכם לא מצינן למילף אלא להקדים בנו לבן בנו אבל בן בנו לבן חבירו זה מנין לנו על כרחך אינו אלא מקרא דוהודעתם לבניך ולבני בניך וא\"כ לא הוה מצי למכתב לזרעך וגם מעוטא דבניכם ולא בנותיכם לאו מיתורא מפיקינן לה אלא ממשמעותא דבניכם וא\"כ אפי' אי הוה כתיב לזרעך לא הוה מצי למימר דבנות בכלל ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואם לא הושיבו מחרימין את העיר וכו'.</b> הרב פסק כלישנא בתרא ומפרש דה\"ק ואמרי לה שקודם שמחריבים אותה מחרימין אותה דהיינו להטיל נדוי וחרם לאנשי העיר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות.</b> בסוף הל' איסורי ביאה כתב רבינו וז\"ל מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות וכו' ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרוייה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו ומ\"ש המ\"מ שהרב פוסק כר' אליעזר משום דבגמרא שקלי וטרו אליביה אלא שיש לחלוק ולומר משום דנפק\"מ לת\"ק הוא אפשר לומר שהרב סבור דרווק דת\"ק ר\"ל שלא נשא מימיו וכן פירש בפי' המשנה ולפי זה בעיא דגמ' לא נפק\"מ מידי לת\"ק אלא דוקא לר\"א והשתא ניחא דפסק כר\"א משום דשקיל וטרי אליביה דוקא.<br><b> עוד</b> כתב המ\"מ ואפשר שרבינו סבור דהאי שרויה אצלו בבית הספר קאמר וכו' רבים נשתבשו בכוונת המ\"מ והיא פשוטה אצלי שכוונתו היא לומר שפסק כת\"ק וכיון דכן על כרחך אף אם יש לו אשה בעיר אחרת יכול להיות מלמד דהא בכה\"ג לא מיקרי רווק לכו\"ע שהרי נשוי אשה והכי דייק לשון הרב שכתב ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מכלל שאם יש לו אשה אף בעיר אחרת ילמד תינוקות והוקשה לו למ\"מ לדעת רבינו זה שא\"כ למה כתב ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרוייה עמו בבית הספר והלא אף בעיר א\"צ שתהיה עמו ותירץ לזה שהרב נמשך אחר הש\"ס שסברא ר\"א היא זו להיות שרוייה עמו בבית הספר ולפיכך כתב שא\"צ כך אלא אפילו בעיר אחרת סגי וזה ברור ודוק."
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'.</b> מקשים על הרב למה לא חילק בין קטן לגדול כדאיתא בפרק אין דורשין. ולי נראה שסבור הרב ז\"ל דכי מייתי תלמודא בתר הכי כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר' מאיר אכל תחלא ושדי שיחלא לברא היינו לומר דפליג אמאי דמפלגינן בין קטן לגדול ודוקא ר\"מ דרב גובריה הוא דמצי למעבד הכי ולא חכם אחר ומסתייעא הדין פירושא מההוא עובדא דמייתינן בר\"פ [בתרא] דמועד קטן דההוא דהוו סנו שומעניה דשמתיה רב יהודה אף על גב דהוו צריכי ליה רבנן וסתם רבנן הוו גדולים ודלא כהתוספות דחגיגה וא\"כ שפיר פסק הרב שלא לחלק בין קטן לגדול דאין לנו דכוותיה דר\"מ ואיכא מאן דאמר דר\"מ לגרמיה הוא דעבד ולית הלכתא כוותיה והיינו דאמרינן ר\"מ קרא אשכ�� ודרש וכן קב\"ה קאמר שמעתתא מפומייהו דכלהו רבנן ומפומיה דר\"מ לא קאמר אלמא לאו שפיר עבד ולאו מילתא היא דהא איתא התם בש\"ס דכי קאמר רבא בר שילא אמאי ר\"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק הדר ביה קב\"ה ואמר מאיר בני אומר משמע שהודה קב\"ה דשפיר עבד ר\"מ והילכך מחוורתא כדשנין ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין המתורגמן רשאי לא לפחות וכו' אא\"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו.</b> אע\"פ שהר\"ן פירש התוספתא בענין אחר הירושלמי הויא תיובתיה דגרסינן התם תורגמן שהוא עומד לפני חבר אינו רשאי לא לשנות ולא להוסיף אא\"כ היה אביו או רבו וה\"פ המתורגמן אינו רשאי לכנות ולומר בשם החכם בשמו אלא יאמר כך אמר רבי אא\"כ היה המתורגמן אביו של חכם או רבו שאז יוכל לכנות בשמו ולומר כך אמר פלוני והכי מוכח התם בירושלמי מכמה עובדי דמייתי התם דהמתורגמן קרי לחכם בשם רבי אבל לדעת הר\"ן כ\"ש שאם החכם אביו של תורגמן שאינו יכול לכנותו בשמו וזה ברור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ויש לרב להטעות התלמידים.</b> בס\"פ אין עומדין ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי.<br><b> אם</b> יודע התלמיד ברבו שאינו יודע להשיב לו אל ישאל ממנו כדי שלא לביישו אלא יקבל עליו שלא להקשות לו או ילך לו אל רב אחר ללמוד ממנו כדגרסינן בפ\"ק דחולין אם יודע תלמיד ברבו שידע להחזיר לו טעם בין ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה פרוש ממנו וגרסינן נמי בפ\"ק דתענית רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזייה דנפל על אפיה שמעיה דאמר רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הלכה ומדרש נזקקין להלכה.</b> פירש רש\"י בס\"פ קמא דברכות דמדרש היינו ספרא ספרי ומכילתא.",
+                "<b> אגדה וקל וחומר נזקקין לק\"ו.</b> בנוסחת תוספתא שלנו גרסינן מדרש וק\"ו נזקקין לק\"ו והיא גירסא יותר נכונה דאפילו למדרש וכ\"ש לאגדה.",
+                "<b> קל וחומר וגזירה שוה נזקקין לק\"ו.</b> נראה דהיינו טעמא משום דג\"ש אין אדם דן מעצמו אא\"כ היא מקובלת וליכא למיחש לשמא ישכחנה משא\"כ בק\"ו שאדם דן ק\"ו מעצמו וחיישינן דילמא מינשי ומשו\"ה נזקקין לק\"ו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>וכן אם היה אביו תלמיד חכם אף על פי שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואחר כך משיב אבידת רבו.</b> כן דעת הרע\"ב בשילהי כריתות דאהא דקתני התם אם זכה הבן לפני הרב קודם את האב בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו כתב הרב וז\"ל קודם את האב בכל מקום כגון להשיב אבידה ולפדות מבית השבי ולהחיות ולפרוק עמו ואם אביו ת\"ח אף על פי שאינו שקול כנגד רבו אביו קודם לרבו ואפילו רבו מובהק ע\"כ. וכן נראה ג\"כ מדברי רבינו בפירוש המשנה לשם שכתב כבר נתבאר בסוף פ\"ב דמציעא שאם היה אביו ת\"ח אביו קודם לרבו ע\"כ ותמה על זה הכ\"מ שבפרק י\"ב מהל' גזלה ואבידה כתב להיפך וז\"ל פגע באבידת רבו עם אבידת אביו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת ע\"כ. והלח\"מ האריך בזה והקשה עוד ממ\"ש הרב סוף פ\"ח מהל' מתנות עניים היו לפניו עניים הרבה וכו' ואם היה אחד מהם רבו או אביו אע\"פ שיש שם מהם גדול בחכמה רבו או אביו שהוא ת\"ח קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה ע\"כ ומדכתב או אביו שהוא ת\"ח משמע דאם אינו ת\"ח אינו קודם לזה שהוא גדול מהם בחכמה והכא משמע דכל שאינו רבו אף שהוא חכם אביו קודם ועיין מה שנדח�� שם ליישב זה.<br><b> ולי</b> נראה דהכא מיירי כשרבו זה אינו מופלג בחכמה בדורו וכיון דכן כל שאביו ת\"ח לא קרינן ביה שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו והילכך אף שאינו שקול כנגד רבו משיב אבידתו ואח\"כ משיב אבידת רבו ובהל' גזילה מיירי כשרבו מופלג בחכמה שאז אפי' אביו ת\"ח הוא ואביו חייבין בכבודו וכמ\"ש התוספות בר\"פ אין עומדין ומשו\"ה אם אביו אינו שקול כרבו של רבו קודמת והיינו לענין השבת אבידה אבל לפרנס או לפדות נחתינן דרגא וכל שאביו ת\"ח אף שיש ת\"ח אחר מופלג בדורו אביו קודם ובכה\"ג מיירי ההיא דסוף פ\"ח מהל' מתנות עניים אבל אם אביו אינו ת\"ח כיון שיש ת\"ח מופלג בדורו הוא קודם אף שאינו רבו. ומ\"מ צ\"ע מנין לו להרב זה דכיון דמיירי בת\"ח מופלג בדורו אף שאביו ת\"ח הוא ואביו חייבין בכבודו ובדין הוא להקדים הת\"ח ולא אביו וצ\"ע ודוק.<br><b> ועל</b> מה שנסתפק הב\"י יו\"ד סימן רמ\"ב דבמשאוי אפשר דאפילו אם אביו שקול כרבו רבו קודם דכיון שאין שם סכנת גוף ולא הפסד ממון הו\"ל בכבוד לחוד וחייב בכבוד רבו יותר מכבוד אביו אלא מדתנן בסוף כריתות שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו משמע דאם אביו שקול כרבו שאז אין האב חייב בכבוד הרב שאין לו להקדים רבו לאביו ע\"כ. כן עיקר דבמשאוי ובפדיון כיון שאביו ת\"ח אף שאינו שקול כרבו תו לא מיחייב האב בכבוד הרב ואביו קודם זולת אם הרב הוי מופלג וגדול הדור מכיון שאביו חייב ג\"כ בכבוד רבו רבו קודם וכדכתיבנא נ\"ל ודוק."
+            ],
+            [
+                "<b>ואסור לאדם להורות לפני רבו וכו'.</b> משמע מדברי הרב ז\"ל שסבור כדעת התוספות דבפניו דהיינו תוך ג' פרסאות אפילו בנטילת רשות אסור ועוד מוכח מדברי הרב ממ\"ש בסוף הפרק שתלמיד חבר אינו חייב בכל אלה הדברים משמע שתלמיד חבר יכול להורות אפילו בפני רבו וזה שלא כדברי התוספות דערובין דף ס\"ב ע\"ב שסבורים שתלמיד חבר אינו יכול להורות אלא דוקא חוץ לג' פרסאות והא דאמרינן התם בפרק הדר דרב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא צ\"ל לדעת הרב דרב חסדא תלמיד גמור דרב הונא הוה והכי מוכח בפרק קמא דגיטין דקאמר ליה חסדא שמך וחסדאין מילך והכי מוכח נמי בסוף פ\"ב דמציעא דרבו מובהק הוה ומעתה על כרחך הא דאורי בכפרי היינו בנטילת רשות אי נמי אורי באקראי בעלמא וחוץ לג' פרסאות הוה.<br><b> מה</b> שהביא הכ\"מ בשם הרמ\"ך אפילו יהיה כדבריו שאסור להורות אפי' נתרחק ממנו ג' פרסאות וכו' נראה מלשון זה שדעת הרמ\"ך שמותר להורות חוץ לג' פרסאות וזהו שאמרו תלמיד אל יורה אא\"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות ויש לתמוה עליו דהא אמרינן בפרק הדר שלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה אלמא איסורא איכא וצ\"ל שסבור הרמ\"ך דבפניו היינו בעיר ושלא בפניו היינו חוץ לעיר תוך ג' פרסאות אבל חוץ לג' פרסאות אפילו איסורא ליכא אבל ליכא למימר דבפניו היינו בפניו ממש וכמו שהוכיחו התוספות בפרק הדר בסוף (עירובין דף ס\"ב) עיי\"ש ועוד נ\"ל להוכיח כן מהא דאיתא בריש פרק אין עומדין דקאמר ליה עלי לשמואל מורה הלכה בפני רבך את אע\"פ שההוראה שהורה היתה שלא בפניו ודוק.<br><b> וליישב</b> מה שהשמיט הרב להורות עד מ' שנה עיין בברכות ס\"פ הרואה ובפרק הדר דף ס\"ג ע\"א דלתלמיד בפני רבו מיקרי צעיר לימים אלמא שנים לאו דוקא ואינו מספיק ותירוץ הכ\"מ והלח\"מ אינו כלום עיי\"ש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ולא יזכיר שמו בפניו.</b> הכ\"מ הבין דכל בבא זו מיירי בשם פלאי ועל פי זה הוקשה לו מהכא להל' ממרים חדא דהתם כשאין השם פלאי בעינן תרת�� לטיבותא דלא שרינן אלא לאחרים ושלא בפניו והכא משמע דאפי' להם שרי לפניהם וכ\"ש לאחרים ע\"כ מ\"ש דהכא משמע דאפי' להם שרי בפניהם ליתא דכי דייקת מרישא דאסור לקרות לרבו בשמו ואפילו שלא בפניו והוא שיהיה השם פלאי לא תידוק דכשאין השם פלאי שרי אפילו בפניו אלא תידוק הכי דכשאין השם פלאי שלא בפניו הוא דשרי הא בפניו אסיר אלא דאכתי קשיא דהתם משמע דדוקא לאחרים שרי שלא בפניו והכא משמע דאף לרבו שרי שלא בפניו.<br><b> עוד</b> הקשה דכשהשם פלאי משמע התם דאפילו שלא בפניו ולאחרים אסיר והכא כתב ולא יזכיר שמו בפניו ואפילו לקרוא לאחרים וכו' משמע דוקא בפניו אבל שלא בפניו לאחרים שרי והניח כל זה בצ\"ע. ודרכו של הרב ז\"ל אינו מחוור כלל ואדקשיא ליה מהכא להתם תיקשיה ליה מהכא אהכא גופיה דקשיא רישא אסיפא דברישא קאמר דבשם פלאי אף שלא בפניו אסיר ובסיפא קאמר ולא יזכיר שמו בפניו משמע דדוקא בפניו אסיר הא שלא בפניו שפיר דמי.<br><b> ולכן</b> נ\"ל דברישא דוקא מיירי בשם פלאי ובסיפא דקתני ולא יזכיר שמו בפניו היינו בשם שאינו פלאי ומשו\"ה בפניו הוא דאסיר אבל שלא בפניו שפיר דמי והוסיף עוד דאפילו לאחרים אסיר ואף בשם שאינו פלאי בפניו דוקא ומ\"ש עוד אלא ישנה את שמם של אביו ורבו אפי' לאחר מותם על כרחיך ארישא קאי דהיינו בשם פלאי וקמ\"ל דאפילו לאחר מותם אסיר אבל א\"א לפרשו בשם שאינו פלאי דהשתא אפילו בחייו שרי שלא בפניו כ\"ש לאחר מיתה אלא על כרחך דאשם פלאי קאי. אלא דאף לדרך זה אכתי קשה מאי דקשיא לן מעיקרא בשם שאינו פלאי דהתם משמע דדוקא לאחרים שרי שלא בפניו והכא משמע דאף לרבו שרי שלא בפניו. ונ\"ל דלא קשיא מידי דמ\"ש הרב ז\"ל בהל' ממרים דקורא לאחרים שלא בפניו לאו למימרא דלרבו אסיר אלא לדיוקי דאף לאחרים ליכא שריותא אלא שלא בפניו אבל בפניו אסור וסמך הרב על מה שביאר כאן וזה נכון.<br><b> כתב</b> הערוך בערך אביי דאביי נחמני שמו ומשום דהוה שמיה נחמני בשם אבוהי דרביה לא הוה קרי ליה כל שעתא בשם אביו אלא הוה קרי ליה אביי ומכאן סמך לסברת הרב דאף לאחרים ששמם כשם אביו משנה את שמם ורש\"י בפ' השולח כתב להיפך דאדרבה רבה קרי ליה נחמני בשם אביו ואולי פליג בדינא אהרמב\"ם וכ\"כ בס' באר שבע בסוף הוריות עיי\"ש [הג\"ה: ובזבחים פ' י\"ד אמרינן דכיליל היה אביו של אביי וצ\"ע].<br><b> ויש</b> לדקדק בזה מה נקרא שם פלאי שממה שכתב הרב שכל השומע ידע שהוא פלוני משמע שלא יש שום אחר בעיר שנקרא בשם זה דאל\"כ דילמא האחר הוא ולא רבו ולפי זה כי אמרינן היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים ישנה את שמם מיירי בשם שאינו פלאי ובפניו אבל מלשון הרב שכתב בהל' ממרים בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו משמע שאף שמקצת דשין בו פלאי מיקרי כיון שאין הכל דשין בו וזה תימה דא\"כ איך כתב בכאן שכל השומע ידע שהוא פלוני וכי תימא משום דאף דאיכא אחרים כשמיה דרביה מסתמא משמיה דרביה קאמר א\"כ אף בשם שהכל דשין בו נימא מסתמא על רביה קאמר וצ\"ע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל.</b> לא חילק הרב בין היכא דאזיל ואתי ביומיה להיכא דלא אזיל ואתי ביומיה משום דדבר פשוט הוא דאי לא אזיל ואתי ביומיה דלא מיחייב דהא כתיב ושמחת אתה וביתיך אלא דבגמ' הוה משמע ליה מההיא דמשבח אני את העצלנים דאף דאזיל ואתי ביומיה אינו מחוייב להקביל פני רבו כדי שיהיה לו יותר פנאי להרבות בשמחת יום טוב ומשני דההיא מיירי היכא דלא אזיל ואתי ביומיה. אבל מ\"ש הכ\"מ דדוקא רבי אליעזר ס\"ל הכ�� ליתא דאם כן מאי קשיא לן מרבי אליעזר לרבי יצחק לימא דההיא יחידאה היא ורבנן פליגי עליה אלא משמע ודאי דהלכתא היא ומשו\"ה פרכינן מינה ומחוורתא כדשנין ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו כך וכך.</b> זה הוציאו מהא דקתני פ\"ב דברכות מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא וכן אינך דמייתינן התם קאמרי ליה בלשון הזה.",
+                "<b> וכשימות רבו קורע כל בגדיו עד שהוא מגלה את לבו.</b> יש סמך לסברת הרב מהא דאמרינן בפ' כיצד מברכין (ברכות דף מ\"ג) קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחורי וקרע קריעא אחרינא ופי' רש\"י החזיר החלוק לאחורים [לאחוריו] ומה שלאחור לפניו כדי לקרוע קרע אחר ואם איתא דעל רבו לא בעי לקרוע אלא טפח אמאי אהדר קרעיה לאחוריה אלא משמע דבעי לקרוע עד שיגלה את לבו ותו לא מצי למעבד קריעה אחריתי בכה\"ג אא\"כ אהדר קרעיה לאחוריה."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין עומדין מפניו לא בבית המרחץ וכו'.</b> בגמרא מוקמא לה בבתי גואי אבל בבתי בראי עומדין מפניו. והרב לא הוצרך לבאר זה לפי שסמך אמ\"ש בפ\"ג מהל' קריאת שמע דחצר המרחץ והוא המקום שבני אדם עומדין בו לבושין מותר לקרות בו ק\"ש וכיון שהוא מקום שראוי לקרות בו ק\"ש קימה שיש בה הידור קרינן ביה ומחמת פשיטותו לא כתבו הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלשה שהיו מהלכים בדרך וכו'.</b> דברי הכ\"מ דחוקים. ולי נראה שהרב לא פסק כרב יהודה משום דפשטא דמתני' וברייתא דלא כותיה ואשנויי לא סמכינן ועוד דאמרינן בפ' ערבי פסחים (פסחים דף קי\"א ע\"ב) אביי הוה שקיל ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה ואע\"פ שהתוס' כתבו דמצדד אצדודי הוו נראה לו דוחק להרב לומר ועוד אמרינן נמי בריש פ' כיצד מעברין נסתלק אהרן וישב לשמאל משה וכו' אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. ועוד נ\"ל שהתרצן לפום שיטתיה דמקשן השיב אבל לקושטא דמילתא מאי דקאמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור למעוטי שלא ילך לימינו של רבו אלא לשמאלו כשאינם אלא שנים הוא ורבו ובהכי לא צריכינן לאוקמתא דמצדד אצדודי והכי מוכח בפ' גיד הנשה (חולין דף צ\"א) גבי ההיא דאיתא התם שהמלאך נדמה לו ליעקב כתלמיד חכם ומשו\"ה טפלו לימינו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור משמע להדיא כדכתיבנא ודוק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בזמן שהרבים צריכים להם מקפצין על ראשי העם.</b> בשלהי מצות חליצה מי שצריך לו עם קודש יפסע על ראשי עם קודש מי שאין צריך לו עם קודש איך יפסע על ראשי עם קודש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מתירין אותו עד שירצה.</b> זה העיקר כמ\"ש הכ\"מ דשירצה גרסינן לשון פיוס ותדע דהא לקמן כתב ואין מתירים לו עד שירצה את החכם והתם על כרחך לשון פיוס קאמר מדלא קאמר עד שירצה החכם וה\"נ דכותה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים וכו'.</b> מה שיש לדקדק בזה כתבתי בפריי פרי חדש בהל' יו\"ט עיי\"ש.",
+                "<b> המכשיל את העיור.</b> כתב הר\"א בהשגות כגון המכה את בנו הגדול פי' לפירושו דמדברי הרב משמע דהיכא דקעבר אלפני עיור כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח דקעבר אלפני עיור כדאיתא פ\"ק דע\"ז דמנדים אותו ועל זה השיג הראב\"ד דהא ודאי ליתא דא\"כ אכלהו לאוין נמי מנדין אלא ודאי דדוקא מכה בנו הגדול ודכותיה כגון דאי��א היתר בדבר דומיא דמכה בנו גדול ואף על פי כן איכא למיחש לתקלה כה\"ג דוקא מנדין ויפה השיג ודלא כהכ\"מ ודוק."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חכם זקן בחכמה וכו'.</b> מ\"ש הכ\"מ דפסק כריש לקיש משום דאיהו מאריה דגמרא טפי מרב אויא ליתא דהא רב אויא לאו מיליה קאמר לה אלא באושא התקינו ואדרבה יש לתמוה על ר\"ל היכי פליג אתקנת אושא ושמא לא שמיע ליה אבל על הרב יש לתמוה איך פסק כר\"ל ולא כתקנת אושא ואולי סמך אירושלמי דקתני סתם נמנו באושא שלא לנדות זקן ואפשר דר\"ל פליג ארב אויא וס\"ל דלא תקון הכי בתקנת אושא ומשו\"ה פסק כר\"ל.",
+                "<b> וכן כל תלמיד חכם שנתחייב נדוי וכו' וחסידי החכמים וכו'.</b> וקשה על מר זוטרא חסידא אמאי שבקיה לחסידותיה והוה משמית לצורבא מרבנן וי\"ל דמ\"ש הרב דחסידי החכמים לא היו מנדין ת\"ח היינו שהיו נשמטים מלנדות והיו מניחים לבי\"ד יותר גדול מהם לנדות אבל מר זוטרא חסידא לא הוה מצי למשמט נפשיה ובעל כרחו הוה צריך לנדות ומשום צער הוה (משמיט) [משמית] נפשיה ורב פפא דקאמר תיתי לי דלא שמתי צורבא מרבנן מעולם אלא כי קא מחוייב צורבא דרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא מימנו אנגידא דצורבא מרבנן ולא מימנו אשמתא הכי פירושה דרב פפא הוה משמיט נפשיה ושביק לבי דינא אחרינא לשמותיה לההוא צורבא מרבנן וכן במערבא מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא שהיו נשמטין מלנדות לפי שהיה שם בי\"ד אחר שהיו מנדין אבל בי\"ד היותר גדול שבעיר אינם יכולים להשמט עצמם מלנדות למי שהוא חייב נדוי אף שהוא ת\"ח גדול ומהך טעמא נדוהו לר' אליעזר הגדול ודוק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תלמיד חכם שנידה לעצמו וכו'.</b> אצלי דברי הרשב\"א עיקר דכשנידה עצמו על דבר שחייב נדוי לאו כל כמיניה להתיר לעצמו. ומה שהקשו עליו דא\"כ היכי מקשי תלמודא, פשיטא לי לק\"מ משום דמשמע ליה בפשיטות דבנידה עצמו לדבר עבירה לא קמיירי דא\"כ היכי מיפר לעצמו אלא על כרחך מיירי כההיא דמר זוטרא וההיא פשיטא ומאי דקאמר הש\"ס היכי דמי כי הא דמר זוטרא הוא לפרושי לן במאי עסקינן דקשיא לן פשיטא ואדרבה לשיטת החולקים עליו קשה לי דאמאי קאמר הש\"ס היכי דמי כי הא דמר זוטרא היה לו לומר עדיפא מינה כגון שנידה עצמו לדבר עבירה וי\"ל דאי לדבר עבירה לא הו\"ל למימר מנדה לעצמו אלא אם נידה לעצמו מיפר לעצמו ומשו\"ה מוקי לה בההיא דמר זוטרא. ותו קשה לי לדעת הרב דמאי קשיא לן פשיטא לישני דאף לדבר עבירה ולאפוקי מדעת הרשב\"א ז\"ל וי\"ל דהא נמי פשיטא אי נמי מלישנא דמנדה לעצמו דלא משמע ליה דמיירי לדבר עבירה וכדכתיבנא משום הכי קשיא לן פשיטא ודוק.",
+                "<b> ואפילו נידה עצמו על דעת פלוני הרי זה מיפר לעצמו.</b> והראב\"ד חלוק עליו דא\"כ יהודה למה לא התיר לעצמו ועכ\"פ הוקשה לו יעקב למה לא התירו והכ\"מ תירץ דמודה רבינו בשנידה עצמו לעשות דבר פלוני לפלוני כי ההיא דיהודה דאין מתירין לו אלא מדעת אותו פלוני ולקושיא למה לא התירו יעקב תירץ שמאחר שקיים מה שנדר שהעלה עמו את בנימין והציגו לפני יעקב היה סבור שלא היה צריך התרה ע\"כ. ודברי תימה הם לומר דבנידה עצמו על דעת פלוני שיכול להפר לעצמו וכשנידה עצמו לעשות דבר פלוני לפלוני אף שעשאו אין מתירין לו אלא מדעת אותו פלוני ולמה אנו צריכין עוד לדעתו של אותו פלוני כיון שקיים מה שנדר לו ומשמע ודאי דכ\"ש בכהאי גוונא דמצי להפר לעצמו ��עוד אני מתפלא עליו שעושה את יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה טועה בדין ומציל את יהודה מטעות. ולדידי איפכא מסתברא שיהודה טעה בדין והיה סבור שכיון שקיים את נדרו במה שהעלה עמו את בנימין ואפי' תימא שלא העלהו עמו כיון שנתברר לו שלא היה עוד בנימין בסכנה קיים את נדרו מיקרי דבנדרים אזלינן בתר הכוונה וכיון דכן היה סבור בדעתו שלא היה צריך עוד התרה ומשו\"ה לא התיר לעצמו ויעקב חשב שיהודה התיר לעצמו ומשו\"ה לא התירו וזה נכון אך לא מסתבר למימר דיהודה לא התיר לעצמו לפי שחשב שיעקב אביו התירו דלא הו\"ל למסמך על דא ולפחות הו\"ל להתיר עצמו מספק או לשאול לאביו אם התירו אלא נראין הדברים שיהודה טעה בדין שחשב שלא היה צריך התרה וכדכתיבנא."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Chidushei Mayim Chayim",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,231 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Blessings",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> רבים שנתוועדו כו' עד להסב כאחד.</b> כ' הראב\"ד ז\"ל תמיה אני למה הניח איכא דאמרי דמשמע לרבי יוחנן פת ויין מהניא לה הסיבה אבל שאר מילי לא מהניא להו הסיבה וכל חד מברך לנפשיה והוא חומרא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות כו' עד ולפיכך עונה אמן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי מהו זה וכבר אמרו הטעם לברכת המצות ומה בין ברכת הפירות לברכת המצות ואם אמר על ברכה אחרונה של ז' המינים גם זה הבל כי בודאי על אותה ברכה עונין אמן אחריה ואין חוששין לדבריו עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל האוכל דבר האסור כו' עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם לומר שאין להם חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר האסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שכח ולא הזכיר בשבת או בי\"ט כו' עד אינו חוזר.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל טעה בזה דלא גריעא ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר של ר\"ח בעבודה אע\"פ שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש הלכך הכא נמי פוסק וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> היה אוכל בבית זה כו' עד יגמור סעודתו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל הפליג בזה דכל לפתח ביתו לאו עקירה היא וכל שכן אם רואה מקומו שאינה עקירה כלל עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> גמר בלבו מלאכול או מלשתות כו' עד לברך שנית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא אמרו לענין אכילה אלא לענין שתיה בלבד, אבל לענין אכילה לא הויא הפסקה אלא במים אחרונים או בשינה או בנמנום עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> היו שותין וכו' עד אבל אם אמרו בואו ונבדיל אינן צריכין לחזור ולברך.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל עירבובי דברים יש כאן שהפסקת הקידוש אף ע\"פ שלא אמרו בואו ונקדש כיון שקדש היום חייב להפסיק מה שאין כן בהבדלה שאע\"פ שחשיכה אינו מפסיק מ\"מ אם אמר בואו ונבדיל הא סליק נפשיה משתיה ואסור למישתי בלא ברכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ג' בנ\"א כו' עדשכבר זימנו עליהם.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא זימן ממ�� אלא אפילו זימנו עליו בני חבורה על כרחו פרח זימון מינייהו ואפילו אכלו שלשתן אחר מכאן לפי שאלו השלשה לא נועדו יחד תחלה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ובן מברך לאביו כו' עד אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין הדברים כתקנן ואין מסכימין להלכה דקי\"ל אכילה כזית וכביצה דאורייתא היא שהרי מוציאין אחרים שאכלו כדי שבען ולא נאמרו דברים הללו אלא לרב עוירא דאמר כזית דגן מדקדוק שדקדקו ישראל על עצמן עד כזית וכביצה הוא וברייתא דקתני בן מברך לאביו וכן אשה ועבד במקרין אותו ועונה אחריהם מה שהן אומרים ואיתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ומים אחרונים אין מברכין עליהן כו' עד ביותר.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אני שמעתי בשימושי הגאונים הקדמונים שכתבו על המים האחרונים ברכה על רחיצת ידים וחיי ראשי דברים נכונים הם שהרי חכמים דרשו את שתיהן מפסוק אחד והתקדשתם והייתם קדושים וכן אמרו ידים שהן מזוהמות פסולות לברכה ובאמת ובברור אם אכל דבר שיש בו זוהמא צריך לברך על רחיצתן ואם אכל דברים יבשים אין טעון ברכה שאינן אלא משום רפואה וכן חברתי בחיבורי ועיקר עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל פת עד מפני הסכנה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל עשה זה כנגד מה שאמר בגמרא כייל מיכל מאי ואמר ליה לא כ\"ש וחיי ראשי קלקל עלינו את הלשון עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> כל הצריך נטילת ידים כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה אינו מחוור שהרי בעלי קריין טובלין בהן אע\"פ שהן שאובין אם יש בהן ארבעים סאה בקרקע עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הכל כשרים ליתן לידים כו' עד והקוף נוטל לידים.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והלא אמרינן בגמרא דחולין דבעינן דניתו מכח גברא והוא עצמו כתב כן למטה אע\"פ שהוא שנוי כן במסכת ידים לתנא קמא בעלי הגמרא לא הסכימו כן ואולי ידעו כי תנא קמא דר' יוסי דפליג עליה יחידאה הוא ולאו הלכתא היא ומהיכא תיתי שהקוף יהיה עליו תורת אדם וחרש ושוטה וקטן יש להם מעשה אבל הקוף ולא כלום עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> מים שנסתפק לו כו' עד שכל ספק שבטהרת ידים טהור.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ועם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אמרינן לו קום רחוץ והוציא עצמך מן הספק עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> מים הראשונים צריך שיגביה ידיו כו' עד כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והוא יותר טוב שלא תעבור הזוהמא על מקום שלא הגיע תחלה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> לט אדם את ידיו וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והלא אמרו לא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה בלבד עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הביאו להם מים לנטילה כו' עד בסוף זה אחר זה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל איני יודע מהו זה שהרי הגדול נותן רשות לקטן ממנו לברך והטעם כדי שיעיין בברכת המזון בעוד שהאחרים נוטלין ידיהם וכשהם מאה די לו בחמשה לעיין ולא יותר כדי שיהא סמוך לנטילת ידים ברכה ונטילת ידים שבינתים אינה הפסק בין תבין עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> גמרו ליטול ידיהן כו' עד וכולן עונין אמן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אע\"פ שלא בירך ברכת המזון אם לאחר סעודה בא הגדול מברך ואע\"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון כבר עברה רשותו וחזרה הברכה לגדול שלא אמרו דהוא אומר על המוגמר אע\"ג דאיכא דעדיף מיניה אלא על המוגמר הבא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אני תמיה אם על כוס של ברכה הוא אומר בגמרא למה יאחוז הבושם בשמאלו ומה צורך שיהיה טרוד לשמור בידו הבושם עד שיגמור הברכה, ואנו אין מפרשים אלא על היין של רשות כמו שהבושם של רשות מ\"מ מקדים את החביב לו או את החשוב לו ואמרו שהיין הוא החשוב עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אע\"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו.</b> כתב הראב\"ד כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> שכח והכניס אוכלין כו' עד ומברך עליהן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והוא שבדעתו לאכול יותר דאם לא כן הוה ליה גמר עוד נראה לי שאם יש לפניו משקין יותר שאינו בולע מה שבפיו אלא פולט ומה חסרון יש במלא פיו משקין אם יאבדו ולא יהנה מהם בלא ברכה אבל כשאין לו יותר והוא דחוק לאותם שבפיו התירו לבלען ולא יאבדו ותאבד גם כן הברכה שהרי גמר שאם יפלוט אותם ג\"כ תאבד שאין לו יותר עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> על הרוחות שנשבו עד ואם רצה מברך עושה בראשית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל בגמרא יש מברך תרתי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> כל הברכות כו' עד כגון ברכת ס\"ת.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ומה חסרה לו זו המדה ולא מצא ממנה אלא מעט והנה קידוש והבדלה שהן שבח והודאה ופותח וחותם בברוך אלא שאין הדבר תלוי אלא במטבע ארוך לפי מה שיש בה להאריך האריכוה וחתמוה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נטל את הלולב כו' עד מברך על העשייה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל הנה לדבריו אם שכח בעטיפת ציצית או בהנחת תפילין ולא בירך תחלה כשיזכור ויברך מברך על עטיפת ציצית ועל הנחת תפילין ואינו כן שהרי מצותו כל היום לפניו אבל נטילת לולב כיון שהגביהו נפטר ממנו כל היום וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשגמר בלבו נעשית מצות ביעור עכ\"ל:  ",
+                "<b> וכך הוא מברך על ביעור חמץ כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל קשה לי על מקרא מגילה ואם יאמר כל מצוה שהיא מדבריהם אומר על שהיא כעין רשות קשיא לי נר חנוכה ואולי מפני שאין לה קצבה שמהדרין מוסיפין וכן המהדרין מן המהדרין יותר. א\"נ מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוהו כשל תורה. ובין כך ובין כך קשיא לי על אכילת מצה ועל אכילת מרור. ועוד שיש תימה איך לא הקשה אותם בגמרא למ\"ד לבער ומסתברא דלאכול אמרינן בהני ורמיזן הכי בגמרא דאמר מברך ב\"פ האדמה ולאכול מרור עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל דבר שהוא כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל נ\"ל שלא אמרו אלא על חולו של פסח בלבד אבל על של ראש חדש בברכה תקנוהו כדי לפרסמו שהוא ר\"ח, ואנו מנהגנו לברך בכולן ואין לנו ללמוד מערבה לפי שאין בה לא שבח ולא הודאה בנטילתה ומה צורך בברכה אבל קריאת ההלל בימים המקודשים וקרבן מוסף בהם אם תקנו בהן ההלל משום היכר לקדושתן יפה עשו וצריך ברכה עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Blessings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,228 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Blessings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Blessings",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> רבים שנתוועדו כו' עד להסב כאחד.</b> כ' הראב\"ד ז\"ל תמיה אני למה הניח איכא דאמרי דמשמע לרבי יוחנן פת ויין מהניא לה הסיבה אבל שאר מילי לא מהניא להו הסיבה וכל חד מברך לנפשיה והוא חומרא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות כו' עד ולפיכך עונה אמן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי מהו זה וכבר אמרו הטעם לברכת המצות ומה בין ברכת הפירות לברכת המצות ואם אמר על ברכה אחרונה של ז' המינים גם זה הבל כי בודאי על אותה ברכה עונין אמן אחריה ואין חוששין לדבריו עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל האוכל דבר האסור כו' עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם לומר שאין להם חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר האסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שכח ולא הזכיר בשבת או בי\"ט כו' עד אינו חוזר.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל טעה בזה דלא גריעא ברכה רביעית ממי שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאם טעה ולא הזכיר של ר\"ח בעבודה אע\"פ שסיים שים שלום חוזר לעבודה ואינו חוזר לראש הלכך הכא נמי פוסק וחוזר לתחלת בונה ירושלים עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> היה אוכל בבית זה כו' עד יגמור סעודתו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל הפליג בזה דכל לפתח ביתו לאו עקירה היא וכל שכן אם רואה מקומו שאינה עקירה כלל עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> גמר בלבו מלאכול או מלשתות כו' עד לברך שנית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא אמרו לענין אכילה אלא לענין שתיה בלבד, אבל לענין אכילה לא הויא הפסקה אלא במים אחרונים או בשינה או בנמנום עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> היו שותין וכו' עד אבל אם אמרו בואו ונבדיל אינן צריכין לחזור ולברך.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל עירבובי דברים יש כאן שהפסקת הקידוש אף ע\"פ שלא אמרו בואו ונקדש כיון שקדש היום חייב להפסיק מה שאין כן בהבדלה שאע\"פ שחשיכה אינו מפסיק מ\"מ אם אמר בואו ונבדיל הא סליק נפשיה משתיה ואסור למישתי בלא ברכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ג' בנ\"א כו' עדשכבר זימנו עליהם.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא זימן ממש אלא אפילו זימנו עליו בני חבורה על כרחו פרח זימון מינייהו ואפילו אכלו שלשתן אחר מכאן לפי שאלו השלשה לא נועדו יחד תחלה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ובן מברך לאביו כו' עד אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין הדברים כתקנן ואין מסכימין להלכה דקי\"ל אכילה כזית וכביצה דאורייתא היא שהרי מוציאין אחרים שאכלו כדי שבען ולא נאמרו דברים הללו אלא לרב עוירא דאמר כזית דגן מדקדוק שדקדקו ישראל על עצמן עד כזית וכביצה הוא וברייתא דקתני בן מברך לאביו וכן אשה ועבד במקרין אותו ועונה אחריהם מה שהן אומרים ואיתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ומים אחרונים אין מברכין עליהן כו' עד ביותר.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אני שמעתי בשימושי הגאונים הקדמונים שכתבו על המים האחרונים ברכה על רחיצת ידים וחיי ראשי דברים נכונים הם שהרי חכמים דרשו את שתיהן מפסוק אחד והתקדשתם והייתם קדושים וכן אמרו ידים שהן מזוהמות פסולות לברכה ובאמת ובברור אם אכל דבר שיש בו זוהמא צריך לברך על רחיצתן ואם אכל דברים יבשים אין טעון ברכה שאינן אלא משום רפואה וכן חברתי בחיבורי ועיקר עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל פת עד מפני הסכנה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל עשה זה כנגד מה שאמר בגמרא כייל מיכל מאי ואמר ליה לא כ\"ש וחיי ראשי קלקל עלינו את הלשון עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> כל הצריך נטילת ידים כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה אינו מחוור שהרי בעלי קריין טובלין בהן אע\"פ שהן שאובין אם יש בהן ארבעים סאה בקרקע עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הכל כשרים ליתן לידים כו' עד והקוף נוטל לידים.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והלא אמרינן בגמרא דחולין דבעינן דניתו מכח גברא והוא עצמו כתב כן למטה אע\"פ שהוא שנוי כן במסכת ידים לתנא קמא בעלי הגמרא לא הסכימו כן ואולי ידעו כי תנא קמא דר' יוסי דפליג עליה יחידאה הוא ולאו הלכתא היא ומהיכא תיתי שהקוף יהיה עליו תורת אדם וחרש ושוטה וקטן יש להם מעשה אבל הקוף ולא כלום עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> מים שנסתפק לו כו' עד שכל ספק שבטהרת ידים טהור.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ועם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אמרינן לו קום רחוץ והוציא עצמך מן הספק עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> מים הראשונים צריך שיגביה ידיו כו' עד כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והוא יותר טוב שלא תעבור הזוהמא על מקום שלא הגיע תחלה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> לט אדם את ידיו וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והלא אמרו לא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה בלבד עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הביאו להם מים לנטילה כו' עד בסוף זה אחר זה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל איני יודע מהו זה שהרי הגדול נותן רשות לקטן ממנו לברך והטעם כדי שיעיין בברכת המזון בעוד שהאחרים נוטלין ידיהם וכשהם מאה די לו בחמשה לעיין ולא יותר כדי שיהא סמוך לנטילת ידים ברכה ונטילת ידים שבינתים אינה הפסק בין תבין עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> גמרו ליטול ידיהן כו' עד וכולן עונין אמן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אע\"פ שלא בירך ברכת המזון אם לאחר סעודה בא הגדול מברך ואע\"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון כבר עברה רשותו וחזרה הברכה לגדול שלא אמרו דהוא אומר על המוגמר אע\"ג דאיכא דעדיף מיניה אלא על המוגמר הבא בתוך הסעודה כדאיתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> אם היה שם יין מביאין כוס מחזיק רביעית וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אני תמיה אם על כוס של בר��ה הוא אומר בגמרא למה יאחוז הבושם בשמאלו ומה צורך שיהיה טרוד לשמור בידו הבושם עד שיגמור הברכה, ואנו אין מפרשים אלא על היין של רשות כמו שהבושם של רשות מ\"מ מקדים את החביב לו או את החשוב לו ואמרו שהיין הוא החשוב עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אע\"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו.</b> כתב הראב\"ד כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> שכח והכניס אוכלין כו' עד ומברך עליהן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל והוא שבדעתו לאכול יותר דאם לא כן הוה ליה גמר עוד נראה לי שאם יש לפניו משקין יותר שאינו בולע מה שבפיו אלא פולט ומה חסרון יש במלא פיו משקין אם יאבדו ולא יהנה מהם בלא ברכה אבל כשאין לו יותר והוא דחוק לאותם שבפיו התירו לבלען ולא יאבדו ותאבד גם כן הברכה שהרי גמר שאם יפלוט אותם ג\"כ תאבד שאין לו יותר עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> על הרוחות שנשבו עד ואם רצה מברך עושה בראשית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל בגמרא יש מברך תרתי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> כל הברכות כו' עד כגון ברכת ס\"ת.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ומה חסרה לו זו המדה ולא מצא ממנה אלא מעט והנה קידוש והבדלה שהן שבח והודאה ופותח וחותם בברוך אלא שאין הדבר תלוי אלא במטבע ארוך לפי מה שיש בה להאריך האריכוה וחתמוה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נטל את הלולב כו' עד מברך על העשייה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל הנה לדבריו אם שכח בעטיפת ציצית או בהנחת תפילין ולא בירך תחלה כשיזכור ויברך מברך על עטיפת ציצית ועל הנחת תפילין ואינו כן שהרי מצותו כל היום לפניו אבל נטילת לולב כיון שהגביהו נפטר ממנו כל היום וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשגמר בלבו נעשית מצות ביעור עכ\"ל:  ",
+                "<b> וכך הוא מברך על ביעור חמץ כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל קשה לי על מקרא מגילה ואם יאמר כל מצוה שהיא מדבריהם אומר על שהיא כעין רשות קשיא לי נר חנוכה ואולי מפני שאין לה קצבה שמהדרין מוסיפין וכן המהדרין מן המהדרין יותר. א\"נ מפני שזו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה לפיכך עשאוהו כשל תורה. ובין כך ובין כך קשיא לי על אכילת מצה ועל אכילת מרור. ועוד שיש תימה איך לא הקשה אותם בגמרא למ\"ד לבער ומסתברא דלאכול אמרינן בהני ורמיזן הכי בגמרא דאמר מברך ב\"פ האדמה ולאכול מרור עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל דבר שהוא כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל נ\"ל שלא אמרו אלא על חולו של פסח בלבד אבל על של ראש חדש בברכה תקנוהו כדי לפרסמו שהוא ר\"ח, ואנו מנהגנו לברך בכולן ואין לנו ללמוד מערבה לפי שאין בה לא שבח ולא הודאה בנטילתה ומה צורך בברכה אבל קריאת ההלל בימים המקודשים וקרבן מוסף בהם אם תקנו בהן ההלל משום היכר לקדושתן יפה עשו וצריך ברכה עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ברכות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,74 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> אבל אינו חייב כרת עד שימות וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין בזה תבלין וכי משום התראת ספק פוטרין אותו מן השמים וכל יום עומד באיסור כרת עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> לקח שפחה לעובריה או שלקח וכו' כדי שיהא הבן יליד בית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א לדעת רבי חמא מחלקים בין ילדה ואח\"כ הטבילה להטבילה ואח\"כ ילדה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> לקח עבד גדול מן העכו\"ם כו' עד יהרג מיד.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ימכר מיד אין לנו עתה להרוג איש עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כשם שמילת הבנים כו' עד אינו דוחה את שבת.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי מהו זה ההפרש ואולי מפני שהוא מסופק אם הלכה כרבי חמא דמפליג בטבילה ולענין מידחי שבת לחומרא ולא דחי וא\"כ במקנת כסף שנמול לשמונה נמי איכא לספוקי כי האי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מקום שדרכן להרחיץ את הקטן כו' עד מפני שסכנה היא לו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל שחממן עכו\"ם דבשלמא אחר המילה סכנה היא לו ואפילו ישראל מצי מחמם ליה אבל לפני המילה לא משכחת לה אלא שחממם עכו\"ם ואין אומר לו אלא שחממם מעצמו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> ואבי הבן מברך ברכה אחרת וכו' ואין ראוי לעשות כן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל מסתברא כמאן דאמר בית דין או מיוחד שבעם מברך. ונהגו אצלנו שהסנדקוס מברך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שאינו זכר ודאי.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אם אנדרוגינוס ספק מברך עליו מפני שהוא ספק דאורייתא ועל ספק דאורייתא מברכין חוץ מן הדמאי מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הן עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Circumcision/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,71 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Circumcision",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Circumcision",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> אבל אינו חייב כרת עד שימות וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין בזה תבלין וכי משום התראת ספק פוטרין אותו מן השמים וכל יום עומד באיסור כרת עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> לקח שפחה לעובריה או שלקח וכו' כדי שיהא הבן יליד בית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א לדעת רבי חמא מחלקים בין ילדה ואח\"כ הטבילה להטבילה ואח\"כ ילדה עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> לקח עבד גדול מן העכו\"ם כו' עד יהרג מיד.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ימכר מיד אין לנו עתה להרוג איש עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כשם שמילת הבנים כו' עד אינו דוחה את שבת.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי מהו זה ההפרש ואולי מפני שהוא מסופק אם הלכה כרבי חמא דמפליג בטבילה ולענין מידחי שבת לחומרא ולא דחי וא\"כ במקנת כסף שנמול לשמונה נמי איכא לספוקי כי האי עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מקום שדרכן להרחיץ את הקטן כו' עד מפני שסכנה היא לו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל שחממן עכו\"ם דבשלמא אחר המילה סכנה היא לו ואפילו ישראל מצי מחמם ליה אבל לפני המילה לא משכחת לה אלא שחממם עכו\"ם ואין אומר לו אלא שחממם מעצמו עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> ואבי הבן מברך ברכה אחרת וכו' ואין ראוי לעשות כן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל מסתברא כמאן דאמר בית דין או מיוחד שבעם מברך. ונהגו אצלנו שהסנדקוס מברך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שאינו זכר ודאי.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אם אנדרוגינוס ספק מברך עליו מפני שהוא ספק דאורייתא ועל ספק דאורייתא מברכין חוץ מן הדמאי מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הן עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות מילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Fringes",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ויהיה אחד משמונה החוטין חוט תכלת והשבעה לבנים.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבנים עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> ולוקח חוט אחד מן הלבן וכו' עד בארבע הכנפות.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה הסדר אין לו שרש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול, והגאון רב נטרונאי ז\"ל סידר אותו יפה סידור נאה מאד על דרך שאמרה ההלכה. וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש אתכלת קאי. ותנא דתנא הפוחת לא יפחות משבעה על הכריכות קאי שהן שלש מן התכלת וארבע מן הלבן מפני שמתחיל בלבן ומסיים בלבן. קושר תחלה סמוך לכנף קשר אחד בחוט לבן ובחוט של תכלת והוא שנקרא קשר העליון ואחר כך כורך שני חוטין אחד של לבן ואחד של תכלת עד שש כריכות והשביעית לבן לבדו וזהו שבע שאמרנו והן חוליא אחת ואלו הכריכות כולן על ששה החוטין המשלשלים והמשולשלים בכנף ובענין זה עושה ה' קשרים ובין כל קשר וקשר חוליא של שבע כריכות כאשר אמרנו, ונהגו לעשות חוליא אחת בשני קשרים סמוך לכנף ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ולבן עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אחד חוטי לבן כו' עד אלא חוט אחד כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה טעות אלא צריך להיות שזורין דיליף בספרי תכלת תכלת ממשכן מה להלן שזורין אף כאן שזורין. ובעירובין נמי אמרינן המוצא תכלת בשוק לשונות פסולה וחוטין כשרה ואוקימנא בשזורין ומופסקין כעין שצריך לציצית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הטיל ציצית כו' עד פסולה היתה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל עיינתי בדבריו ולא מצאתי בגמרא כן שהרי אמרו הטיל למוטלת כשירה, ופירש רבא הטעם בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי הילכך הכא חתך את הראשונות והניח השניה מעשה קרינן ביה ורב פפא שהקשה עליו ממאי דהאי גברא לאוסופי אתי דילמא לבטולי אתי ובל תוסיף ליכא מעשה איכא לאו למימרא דאי לאוסופי אתי הוי מיפסלו חדא מינייהו אלא למיפטר גברא מבל תוסיף היכא דאתא לבטולי קמייתא והטיל למוטלת כשירה סתמא הוא דאיתמר. והא דמסיק בסנהדרין בענין זקן ממרא דאי איכא ארבעה חוטין ואייתי הוא חמישי אי קשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא אלמא משום תוספת מיפסלא מצוה התם משום חציצה דהיינו החוט היתר שחוצץ בין החוטין העיקרים והקשר שהרי למאן דאמר קשר העליון לאו דאורייתא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וליכא גרוע והכא נמי אם היה שם קשירה כתקנה והטיל בה אחרת וקשרה כמו כן האי לחודיה קיימי והאי לחודיה קיימי וכשרה בין שנתכוון להוסיף בין שנתכוון לבטל וכן עיקר דהאי לחודיה קיימי והאי לחודיה כו' עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין משוזרין פסולה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אם תדקדק יפה בגירסא של עירובין תמצא באמת דהכי מסקנא דשזורין מופסקין כשרה דכולי האי לא טרחי. והא דתנן בהמוצא תפילין ישנות מכניסן זוג זוג אבל לא חדשות כרבי יהודה לאו משום דחיישינן שמא קמיעים הם דכולי האי לא טרחי לעשות קמיע כעין תפילין אלא מאי הן חדשות שאין מקושרות ומשום דלא אפשר למקטרינהו בשבתא ואפי' בעניבה דר' יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה היא עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> טלית שהיא כולה אדומה כו' עד שאינן צבועין.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ראיתי מי שהקשה עליו ועל זאת הברייתא שהקפידה על הצבע שיהא הציצית מצבע הטלית כדי שיהא ממין הכנף והוקשה עליו מה שאמר רבא בריש התכלת מידי ציבעא גרים להיותו מין כנף. ולאו קושיא היא דהתם לענין אקדומי תכלת ללבן קא פריך דאין ראוי שיקדים תכלת ללבן בשביל הצבע אע\"פ שהטלית כולו תכלת אלא ודאי מצוה להקדים לבן לתכלת אע\"פ שהיא מינה והתורה אמרה על ציצית הכנף פתיל תכלת לעולם התכלת יבא על ציצית הכנף כלומר שיהא התכלת אחרון בו ומ\"מ צריך שיהא בו ממין צבע הטלית כדי שיהיה בו ממין הכנף עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> כסות שחייב אדם כו' עד ולילך עמו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל יפה אמר שלא בכל קטן משערין אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי אלמא דלא בכל קטן משערין עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> אבל טלית של שאר מינים כו' עד במצות ציצית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל כמדומה אני שזה הוא כלך ולא מחוור עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל דוקא בציצית שאין בה כלאים ויש שחילק ואומר אף בברכה ואומר שגם הברכה רשות ומביא סעד לדבריו מפ\"ק דקידושין מדרב יוסף דאמר מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מיפקדנא ועבידנא ואם איתא דמאן דלא מיחייב לא חזי לברוכי א\"כ איסורא קא עביד דאיהו בברכה קא עביד להו דאי בלא ברכה מאי יומא טבא איכא עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Fringes/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,83 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Fringes",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Fringes",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ויהיה אחד משמונה החוטין חוט תכלת והשבעה לבנים.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל טעות הוא זה אלא השנים של תכלת והששה לבנים עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> ולוקח חוט אחד מן הלבן וכו' עד בארבע הכנפות.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה הסדר אין לו שרש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול, והגאון רב נטרונאי ז\"ל סידר אותו יפה סידור נאה מאד על דרך שאמרה ההלכה. וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש אתכלת קאי. ותנא דתנא הפוחת לא יפחות משבעה על הכריכות קאי שהן שלש מן התכלת וארבע מן הלבן מפני שמתחיל בלבן ומסיים בלבן. קושר תחלה סמוך לכנף קשר אחד בחוט לבן ובחוט של תכלת והוא שנקרא קשר העליון ואחר כך כורך שני חוטין אחד של לבן ואחד של תכלת עד שש כריכות והשביעית לבן לבדו וזהו שבע שאמרנו והן חוליא אחת ואלו הכריכות כולן על ששה החוטין המשלשלים והמשולשלים בכנף ובענין זה עושה ה' קשרים ובין כל קשר וקשר חוליא של שבע כריכות כאשר אמרנו, ונהגו לעשות חוליא אחת בשני קשרים סמוך לכנף ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ולבן עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אחד חוטי לבן כו' עד אלא חוט אחד כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה טעות אלא צריך להיות שזורין דיליף בספרי תכלת תכלת ממשכן מה להלן שזורין אף כאן שזורין. ובעירובין נמי אמרינן המוצא תכלת בשוק לשונות פסולה וחוטין כשרה ואוקימנא בשזורין ומופסקין כעין שצריך לציצית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הטיל ציצית כו' עד פסולה היתה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל עיינתי בדבריו ולא מצאתי בגמרא כן שהרי אמרו הטיל למוטלת כשירה, ופירש רבא הטעם בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי הילכך הכא חתך את הראשונות והניח השניה מעשה קרינן ביה ורב פפא שהקשה עליו ממאי דהאי גברא לאוסופי אתי דילמא לבטולי אתי ובל תוסיף ליכא מעשה איכא לאו למימרא דאי לאוסופי אתי הוי מיפסלו חדא מינייהו אלא למיפטר גברא מבל תוסיף היכא דאתא לבטולי קמייתא והטיל למוטלת כשירה סתמא הוא דאיתמר. והא דמסיק בסנהדרין בענין זקן ממרא דאי איכא ארבעה חוטין ואייתי הוא חמישי אי קשר העליון דאורייתא גרוע ועומד הוא אלמא משום תוספת מיפסלא מצוה התם משום חציצה דהיינו החוט היתר שחוצץ בין החוטין העיקרים והקשר שהרי למאן דאמר קשר העליון לאו דאורייתא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וליכא גרוע והכא נמי אם היה שם קשירה כתקנה והטיל בה אחרת וקשרה כמו כן האי לחודיה קיימי והאי לחודיה קיימי וכשרה בין שנתכוון להוסיף בין שנתכוון לבטל וכן עיקר דהאי לחודיה קיימי והאי לחודיה כו' עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המוצא תכלת בשוק אפילו מצא חוטין פסוקין משוזרין פסולה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אם תדקדק יפה בגירסא של עירובין תמצא באמת דהכי מסקנא דשזורין מופסקין כשרה דכולי האי לא טרחי. והא דתנן בהמוצא תפילין ישנות מכניסן זוג זוג אבל לא חדשות כרבי יהודה לאו משום דחיישינן שמא קמיעים הם דכולי האי לא טרחי לעשות קמיע כעין תפילין אלא מאי הן חדשות שאין מקושרות ומשום דלא אפשר למקטרינהו בשבתא ואפי' בעניבה דר' יהודה לטעמיה דאמר עניבה קשירה היא עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> טלית שהיא כולה אדומה כו' עד שאינן צבועין.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ראיתי מי שהקשה עליו ועל זאת הברייתא שהקפידה על הצבע שיהא הציצית מצבע הטלית כדי שיהא ממין הכנף והוקשה עליו מה שאמר רבא בריש התכלת מידי ציבעא גרים להיותו מין כנף. ולאו קושיא היא דהתם לענין אקדומי תכלת ללבן קא פריך דאין ראוי שיקדים תכלת ללבן בשביל הצבע אע\"פ שהטלית כולו תכלת אלא ודאי מצוה להקדים לבן לתכלת אע\"פ שהיא מינה והתורה אמרה על ציצית הכנף פתיל תכלת לעולם התכלת יבא על ציצית הכנף כלומר שיהא התכלת אחרון בו ומ\"מ צריך שיהא בו ממין צבע הטלית כדי שיהיה בו ממין הכנף עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> כסות שחייב אדם כו' עד ולילך עמו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל יפה אמר שלא בכל קטן משערין אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי אלמא דלא בכל קטן משערין עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> אבל טלית של שאר מינים כו' עד במצות ציצית.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל כמדומה אני שזה הוא כלך ולא מחוור עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל דוקא בציצית שאין בה כלאים ויש שחילק ואומר אף בברכה ואומר שגם הברכה רשות ומביא סעד לדבריו מפ\"ק דקידושין מדרב יוסף דאמר מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מיפקדנא ועבידנא ואם איתא דמאן דלא מיחייב לא חזי לברוכי א\"כ איסורא קא עביד דאיהו בברכה קא עביד להו דאי בלא ברכה מאי יומא טבא איכא עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ציצית",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,153 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> תפלות אלו וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אע\"פ שלא יחדש עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> אין הצבור מתפללין.</b> וכתב הראב\"ד ז\"ל מצינו קרבן נדבה בצבור והיא עולה הבאה מן המותר שהיא קיץ למזבח אלא שלא היתה מצויה ומה שאמרו שלא יתפלל יחיד תפלת המוספים נדבה וכן מה שאמר הגאון שאסור להתפלל נדבה בשבתות ויו\"ט לפי שאין מקריבין בהן נדבות אלא חובת היום בלבד אני דעת אחרת יש עמי בכל אלה דרבי יוחנן לא אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלא י\"ח שהיא תפלת רחמים ובקשה ושוהה ביניהן כדי שתתחולל דעתו עליו ויתכוין דעתו לבקש רחמים אבל תפלת שבת וי\"ט שאינו אלא הודאות לא אמר ר' יוחנן ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא וכן ברכות יוצר וברכות דערבית וברכת המצות וברכת הפירות והדומה להן עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ויש לו להתפלל וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> טעה ולא התפלל לא תפלה זו כו'.</b> כתב הראב\"ד ראיתי בדעתו שאינו משלם טעות אלא בסמוך לו ולפיכך אמר שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה ודעת יחידית היא זו מפני שראה הענין בסמוכין משחרית למנחה וממנחה לערבית ומערבית לשחרית ואני אין לי להורות בה לא איסור ולא היתר ואם רצה להשלים ישלים, אבל אני אומר אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו ורוצה להשלים במופלגות אינו משלים מפני שהוא ביטול במזיד. עוד נ\"ל שכל אלו התשלומים שאמרו אינם אלא עם התפלה האחרת שבאה בזמנה הואיל ושעת תפלה היא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי רגליו למה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> לא יעמוד במקום גבוה כו' עד שהרי חלק רשות לעצמו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל, א\"א ובכלל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע.</b> א\"א בירושלמי ובלבד יחיד על הציבור ואית דגרסי ובלבד יחיד בציבור עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן לא יהיה אחד מברך ברכת כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אינו אומר אלא יוצר בשביל קדושה שבה וזהו פורס כמו בפרוס הפסח מאי פרוס פלגא פלגא דהלכות הפסח וכן פורס על שמע והיא אחת מהשתים שלפניה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אף בלבנים לא יעבור.</b> א\"א אנו אומרים מפני חשש מינות ולא באותה תפלה ולא בתפלה אחרת: "
+            ],
+            [
+                "<b> מי שהיה עומד בתפלה וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין כאן נחת רוח עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עשרה ימים וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ\"ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא ידי חובת ברכה כתקנה ומצאנו בענין ק\"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתקנה וגם זה כמו זה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המפטיר בנביא כו' עד שנייה חותם בונה ירושלים כו' עד בתפלה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אנו אומרים משמח ציון בבניה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שמנה פסוקים שבסוף התורה כו' עד מותר ליחיד לקרותן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא שמענו דבר זה מעולם ומה שאמרו יחיד קורא אותן לומר שאינו מפסיק בהן והכי איתא בירושלמי במגלה, ובמקומות הללו נהגו שהעולים לקרות בתורה הוא לבדו קורא ואין החזן קורא עמו, ומה שכתב הוא ענין זרות הוא מאד והצבור היכן הלכו עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,150 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Prayer_and_the_Priestly_Blessing",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> תפלות אלו וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אע\"פ שלא יחדש עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> אין הצבור מתפללין.</b> וכתב הראב\"ד ז\"ל מצינו קרבן נדבה בצבור והיא עולה הבאה מן המותר שהיא קיץ למזבח אלא שלא היתה מצויה ומה שאמרו שלא יתפלל יחיד תפלת המוספים נדבה וכן מה שאמר הגאון שאסור להתפלל נדבה בשבתות ויו\"ט לפי שאין מקריבין בהן נדבות אלא חובת היום בלבד אני דעת אחרת יש עמי בכל אלה דרבי יוחנן לא אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלא י\"ח שהיא תפלת רחמים ובקשה ושוהה ביניהן כדי שתתחולל דעתו עליו ויתכוין דעתו לבקש רחמים אבל תפלת שבת וי\"ט שאינו אלא הודאות לא אמר ר' יוחנן ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא וכן ברכות יוצר וברכות דערבית וברכת המצות וברכת הפירות והדומה להן עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ויש לו להתפלל וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין ראוי לעשות כן אלא לצורך שעה והלא צריך לסמוך גאולה לתפלה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> טעה ולא התפלל לא תפלה זו כו'.</b> כתב הראב\"ד ראיתי בדעתו שאינו משלם טעות אלא בסמוך לו ולפיכך אמר שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה ודעת יחידית היא זו מפני שראה הענין בסמוכין משחרית למנחה וממנחה לערבית ומערבית לשחרית ואני אין לי להורות בה לא איסור ולא היתר ואם רצה להשלים ישלים, אבל אני אומר אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו ורוצה להשלים במופלגות אינו משלים מפני שהוא ביטול במזיד. עוד נ\"ל שכל אלו התשלומים שאמרו אינם אלא עם התפלה האחרת שבאה בזמנה הואיל ושעת תפלה היא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי רגליו למה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> לא יעמוד במקום גבוה כו' עד שהרי חלק רשות לעצמו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל, א\"א ובכלל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע.</b> א\"א בירושלמי ובלבד יחיד על הציבור ואית דגרסי ובלבד יחיד בציבור עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן לא יהיה אחד מברך ברכת כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אינו אומר אלא יוצר בשביל קדושה שבה וזהו פורס כמו בפרוס הפסח מאי פרוס פלגא פלגא דהלכות הפסח וכן פורס על שמע והיא אחת מהשתים שלפניה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אף בלבנים לא יעבור.</b> א\"א אנו אומרים מפני חשש מינות ולא באותה תפלה ולא בתפלה אחרת: "
+            ],
+            [
+                "<b> מי שהיה עומד בתפלה וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין כאן נחת רוח עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עשרה ימים וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ\"ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא ידי חובת ברכה כתקנה ומצאנו בענין ק\"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתקנה וגם זה כמו זה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המפטיר בנביא כו' עד שנייה חותם בונה ירושלים כו' עד בתפלה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אנו אומרים משמח ציון בבניה עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שמנה פסוקים שבסוף התורה כו' עד מותר ליחיד לקרותן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא שמענו דבר זה מעולם ומה שאמרו יחיד קורא אותן לומר שאינו מפסיק בהן והכי איתא בירושלמי במגלה, ובמקומות הללו נהגו שהעולים לקרות בתורה הוא לבדו קורא ואין החזן קורא עמו, ומה שכתב הוא ענין זרות הוא מאד והצבור היכן הלכו עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,92 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ואסור לקרות קריאת שמע עד וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל יותר טוב אם ישכב וצריך לעשות כן אם יוכל עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> היה עוסק באכילה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא כי אלא מפסיק וקורא ואע\"פ שיש שהות לקרות מפני שהיא מן התורה ואם אין שהות אפילו לתפלה דרבנן מפסיק ואיתא להא מילתא במסכת סוכה פרק לולב הגזול ורמיזא נמי במסכת ברכות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כיצד ידקדק יזהר כו' עד ולא יניד הנח ולא יניח הנד' לפיכך צריך ליתן ריוח כו' עד הכנף פתיל.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי נוד הנח מה הפסד יש בו אם יאמר לבבך בנוד הבי\"ת השנית כדי להטעימה שלא תראה וא\"ו וכן אם יטעים יו\"ד של ישראל שלא תראה אל\"ף וכן כל כיוצא באלה יניד הנחים ותבא עליו ברכה, וכן נשבע צריך להפרידה כדי שלא תבלע הא' בע':  ",
+                "<b> וצריך להאריך בדל\"ת כו' עד וצריך שלא יחטוף בחי\"ת כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ויש מוסיפין שלא יאריך באל\"ף שלא יראה כאומר אי חד: "
+            ],
+            [
+                "<b> קורא אדם את שמע בכל לשון כו' עד ומדקדק באותו הלשון כמו שהוא מדקדק אם קראה בלשון הקדש.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין זה מקובל על הדעת לפי שכל הלשונות פירוש הן ומי ידקדק אחר פירושו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> בית הכסא חדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק\"ש כנגדו אבל לא בתוכו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א הרב כתב והזמנה בבית הכסא לצלויי בגויה בעיא ולא אפשיטא ולא כתב לחומרא כדכתב לענין צואה דבוקה בסנדלו ואיכא למימר בהא דלקולא דהא קיימ\"ל דהזמנה לאו מילתא היא ומשום גזירה או משום בזיון הוא דאיבעיא לן הילכך ספיקא לקולא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> דברים של חול וכו' עד וכן הכנויין כגון רחום חנון ונאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא מצאנו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאמרו בבית הכסא עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> צואת האדם וצואת כלבים כו' עד קורין כנגדן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה הרב דרכו להיות סומך על הירושלמי וכאן לא סמך כי שם אמר מי רגלים של חמור שבא מן הדרך אסור לקרות כנגדן וכן צואת התרנגולים האדומה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> היתה צואה בגומא כו' עד נוגע בה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל דומה שהוא מפרש דוקא בסנדלו שבגומא נוגעת ואינו מחוור כי יש הפרש בין דבוקה לנוגעת ומשמע שבגומא אפילו נוגעת מותר אבל אם דרס על גוף הצואה ועלתה בסנדלו היתה הבעיא ועלתה בתיקו ולחומרא עכ\"ל:  ",
+                "<b> היתה כנגדו כו' עד רוק עבה עד שתתכסה וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל בירושלמי דוקא לאלתר שהרוק עומד בעביו אבל לאחר שעה שהרוק נימוק הצואה מתגלית עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> ריח רע שיש לו עיקר וכו' עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אינו כן אלא מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח וקורא דהא תניא כוותיה דרב חסדא דס\"ל הכי והא דאמר רבא לית הלכתא כי הא מתניתא לאו אהא אמרה אלא אצואת כלבים וחזירים דבעיא נתינת עורות והכי כתב רב האי גאון ז\"ל בעיקר עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> קברו את המת וחזרו וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל דוקא באותן הצריכים לראות פני האבל שהם קרויים פנימיים והם הקרובים אליו עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> עד שתתיישב דעתו עליו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ומה בכך יקרא ויהא כקורא בתורה ולא יהיה כפורק שם שמים מעליו ואין זה דומה לתפלה ואין חוששין עתה ליוהרא שהדבר ידוע לרוב הקוראים והמתפללים שאינה אלא מצות אנשים מלומדה גם בחכמי הגמרא היו אומרין כן מחזיקנא טיבותא לרישאי כי מטינא למודים כרע מנפשיה ואידך אמר דהוה מני דיומסין בגו צלותא ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Reading the Shema/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,89 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Reading the Shema",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Reading_the_Shema",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ואסור לקרות קריאת שמע עד וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל יותר טוב אם ישכב וצריך לעשות כן אם יוכל עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> היה עוסק באכילה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא כי אלא מפסיק וקורא ואע\"פ שיש שהות לקרות מפני שהיא מן התורה ואם אין שהות אפילו לתפלה דרבנן מפסיק ואיתא להא מילתא במסכת סוכה פרק לולב הגזול ורמיזא נמי במסכת ברכות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כיצד ידקדק יזהר כו' עד ולא יניד הנח ולא יניח הנד' לפיכך צריך ליתן ריוח כו' עד הכנף פתיל.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא ידעתי נוד הנח מה הפסד יש בו אם יאמר לבבך בנוד הבי\"ת השנית כדי להטעימה שלא תראה וא\"ו וכן אם יטעים יו\"ד של ישראל שלא תראה אל\"ף וכן כל כיוצא באלה יניד הנחים ותבא עליו ברכה, וכן נשבע צריך להפרידה כדי שלא תבלע הא' בע':  ",
+                "<b> וצריך להאריך בדל\"ת כו' עד וצריך שלא יחטוף בחי\"ת כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ויש מוסיפין שלא יאריך באל\"ף שלא יראה כאומר אי חד: "
+            ],
+            [
+                "<b> קורא אדם את שמע בכל לשון כו' עד ומדקדק באותו הלשון כמו שהוא מדקדק אם קראה בלשון הקדש.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין זה מקובל על הדעת לפי שכל הלשונות פירוש הן ומי ידקדק אחר פירושו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו חוזר וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א אם אמר על מי שקרא בצד המת שיחזור ויקרא לא אמר כלום עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> בית הכסא חדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק\"ש כנגדו אבל לא בתוכו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א הרב כתב והזמנה בבית הכסא לצלויי בגויה בעיא ולא אפשיטא ולא כתב לחומרא כדכתב לענין צואה דבוקה בסנדלו ואיכא למימר בהא דלקולא דהא קיימ\"ל דהזמנה לאו מילתא היא ומשום גזירה או משום בזיון הוא דאיבעיא לן הילכך ספיקא לקולא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> דברים של חול וכו' עד וכן הכנויין כגון רחום חנון ונאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל לא מצאנו שם רחום כי אם על הבורא ואסור לאמרו בבית הכסא עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> צואת האדם וצואת כלבים כו' עד קורין כנגדן.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל זה הרב דרכו להיות סומך על הירושלמי וכאן לא סמך כי שם אמר מי רגלים של חמור שבא מן הדרך אסור לקרות כנגדן וכן צואת התרנגולים האדומה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> היתה צואה בגומא כו' עד נוגע בה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל דומה שהוא מפרש דוקא בסנדלו שבגומא נוגעת ואינו מחוור כי יש הפרש בין דבוקה לנוגעת ומשמע שבגומא אפילו נוגעת מותר אבל אם דרס על גוף הצואה ועלתה בסנדלו היתה הבעיא ועלתה בתיקו ולחומרא עכ\"ל:  ",
+                "<b> היתה כנגדו כו' עד רוק עבה עד שתתכסה וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל בירושלמי דוקא לאלתר שהרוק עומד בעביו אבל לאחר שעה שהרוק נימוק הצואה מתגלית עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> ריח רע שיש לו עיקר וכו' עד מרחיק עד מקום שפסק הריח וקורא.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אינו כן אלא מרחיק ארבע אמות ממקום שפסק הריח וקורא דהא תניא כוותיה דרב חסדא דס\"ל הכי והא דאמר רבא לית הל��תא כי הא מתניתא לאו אהא אמרה אלא אצואת כלבים וחזירים דבעיא נתינת עורות והכי כתב רב האי גאון ז\"ל בעיקר עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> קברו את המת וחזרו וכו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל דוקא באותן הצריכים לראות פני האבל שהם קרויים פנימיים והם הקרובים אליו עכ\"ל: "
+            ],
+            [
+                "<b> עד שתתיישב דעתו עליו.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ומה בכך יקרא ויהא כקורא בתורה ולא יהיה כפורק שם שמים מעליו ואין זה דומה לתפלה ואין חוששין עתה ליוהרא שהדבר ידוע לרוב הקוראים והמתפללים שאינה אלא מצות אנשים מלומדה גם בחכמי הגמרא היו אומרין כן מחזיקנא טיבותא לרישאי כי מטינא למודים כרע מנפשיה ואידך אמר דהוה מני דיומסין בגו צלותא ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות קריאת שמע",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,96 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל רבינו האי ז\"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח והיה כי יבאך סמוך לה שמע משמאלו והיה אם שמע סמוך לה באמצע והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ועוד כי שמע והיה אם שמע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז\"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל נראה בגמרא דבית הכסא עראי משתין בהן ותפילין בראשו אבל לא יטלם בידו משום קינוח הניצוצות והכי כתב רב אחא ז\"ל עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b> עשרה תנאים כו' עד ויהיו לו דלתות.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מפני שאינן עשויין לדירה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל תמיה אני על שער הגינה שפטר שאם יש בו בית הרי הוא חייב ואם אין שם בית הרי הוא פטור מה צורך לומר והלא אף בית שאינו מקורה אמר שהוא פטור, ואולי אע\"פ שיש בה שומירה לגנה אמר שהיא פטורה לפי שאינה קבועה כדי שיתחייב לא בית שער שלה ולא שער הגינה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> שתי סוכות של יוצרים כו' עד לפי שאין לה קבע.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אף הפנימית אין לה קבע: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל הבימות שעומד עליהם שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן משום קדושה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין דעתי נוחה מזה הפירוש, ושמעתי הלוחות שהמפטיר והמתרגם עומדין עליהם בשעת שימוש, ומה שאמרו שאין בהם קדושה כלומר שאין בהם קדושת תשמיש ספר תורה אבל יש להן קדושת בית הכנסת והכי איתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ולא יאחוז כו' עד עליה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ואם היה מקום גבוה טפח וס\"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי ע��\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Ahavah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,93 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Tefillin,_Mezuzah_and_the_Torah_Scroll",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל רבינו האי ז\"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע קדש מימין המניח והיה כי יבאך סמוך לה שמע משמאלו והיה אם שמע סמוך לה באמצע והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו ועוד כי שמע והיה אם שמע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז\"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע כו'.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל נראה בגמרא דבית הכסא עראי משתין בהן ותפילין בראשו אבל לא יטלם בידו משום קינוח הניצוצות והכי כתב רב אחא ז\"ל עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b> עשרה תנאים כו' עד ויהיו לו דלתות.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מפני שאינן עשויין לדירה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל תמיה אני על שער הגינה שפטר שאם יש בו בית הרי הוא חייב ואם אין שם בית הרי הוא פטור מה צורך לומר והלא אף בית שאינו מקורה אמר שהוא פטור, ואולי אע\"פ שיש בה שומירה לגנה אמר שהיא פטורה לפי שאינה קבועה כדי שיתחייב לא בית שער שלה ולא שער הגינה עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> שתי סוכות של יוצרים כו' עד לפי שאין לה קבע.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אף הפנימית אין לה קבע: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל הבימות שעומד עליהם שליח ציבור ואוחז הספר והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד אין בהן משום קדושה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל אין דעתי נוחה מזה הפירוש, ושמעתי הלוחות שהמפטיר והמתרגם עומדין עליהם בשעת שימוש, ומה שאמרו שאין בהם קדושה כלומר שאין בהם קדושת תשמיש ספר תורה אבל יש להן קדושת בית הכנסת והכי איתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ולא יאחוז כו' עד עליה.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל ואם היה מקום גבוה טפח וס\"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי עכ\"ל: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Ahavah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,178 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b> ופוסל העבודה.</b> א\"א לא מחוור מן הגמרא שיהא חייב מיתה ויפסול עבודה אלא שהוא באזהרה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שתה רביעית.</b> א\"א אף זה לא מחוור דפטור קאמרינן אבל מותר לעבוד לא אמרינן אלא שהוא מותר להורות: "
+            ],
+            [
+                "<b> ועדיין לא סר יינו מעליו.</b> א\"א אינו מן הטעם הזה אלא מפני שהקטרת אימורין כל הלילה: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל כהן שיודע וכו'.</b> א\"א הלכה כרבי שתקנתו קלקלתו שאין עכשיו שעת עבודה ולמהרה יבנה לא חיישינן ובין מכיר ובין שאינו מכיר מותר לשתות יין דסתמא אמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא כרבי: ",
+                "<b> עד שיקבע בבית אב שלו.</b> א\"א כמה דבריו חלושים וקלושים וכי כשיבנה בית המקדש לא יהיה שם מצרף ומטהר ומודיע המשמרות הראויות ושבתם ויומם ואי זה שהות יהיה שם לקביעותם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אלא בשעת ביאה.</b> א\"א ליתיה להאי כללא שאפילו שלא בשעת ביאה אסור לגדל פרע שהרי חייב להסתפר משלשים יום לשלשים יום כדכתיב ופרע לא ישלחו. (ביאה למקדש פירוש במשמרתם): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מן המזבח ולפנים.</b> א\"א זה לא מצאתיו אלא כשהוא קרב למזבח שכך שנו בתורת כהנים בבאכם אל אהל מועד [אין לי אלא אוהל מועד מנין לעשות מזבח כאהל מועד] ת\"ל אתה ובניך אתך וגו' וכן יציאה כביאה מאתך מ\"מ מזבח קאמר אבל לפנים מן המזבח מעלות דרבנן הם ואין בהן מלקות ולא מיתה: "
+            ],
+            [
+                "<b> כגון ששתה רביעית יין.</b> א\"א אם לדבריו אין צורך שישתה היין בין האולם למזבח ומה שאמרו בתורת כהנים מנין אף ביציאה לומר שאף אם שתה בחוץ ונכנס להיכל חייב דה\"ק רחמנא בזמן ביאה לא תהא שכרות בהיכל ובמזבח מיתה נמי איכא בשתוי יין: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בין כהן הדיוט.</b> א\"א תימה גדול הוא זה שלא נאמר אותו פסוק אלא לאותה שעה בשביל שנמשחו בניו ומה שאמרו בתורת כהנים מנין לכהנים שבכל הדורות לכהנים הגדולים שבכל הדורות קאמר שהרי שמן משחת קדש הוא מרבה אותם: "
+            ],
+            [
+                "<b> אע\"פ שאינו יוצא.</b> א\"א וכיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא בעל כרחו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או מחוסר כפורים.</b> א\"א זה שבוש דמחוסר כפורים שנכנס למחנה שכינה דהיינו משער נקנור ולפנים יש בו כרת ובתוס' דכלים תניא כל הטמאים שנכנסו לפנים משער ניקנור אפילו הם מחוסרי כפרה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או שיגע באדם.</b> א\"א שבוש הוא זה שאין הנזיר מגלח על מגע כלים שנגע�� במת ואפילו של חרב וכן אינו חייב על מגען על ביאת מקדש: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל הטעון ביאת מים.</b> א\"א דבריו סותרין זה את זה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ועל כיבוס בגדיו לוקה ארבעים.</b> א\"א ומאחר שעל כבוס בגדים אין בו כרת המכניס כלי טמא למקדש למה ענוש כרת על כן אני אומר מה שאמר שמואל במסכת עירובין המכניס טמא שרץ למקדש חייב מלקות קאמר ומה שאמר בסוף יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה והלא טמא שרץ אינו אב הטומאה וחייב סוף דבר צריך לדקדק אחריו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן טמא שהכניס וכו'.</b> א\"א שמעתין דזבחים קשיא עליה דעולא אמר ריש לקיש טמא שהכניס ידו למקדש לוקה ואמרי' התם עשה שיש בו כרת הוא ואי משום שמעתא דמסכת יומא אדרבה מהתם משמע דאפילו בטבילת מעלות אמרינן ביאה במקצת שמה ביאה דהא בעי טבילה לכהנות (ואפילו פטור מכרת מלקין אותו): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וחייב מיתה בידי שמים.</b> א\"א כיון שטבול יום שנכנס למקדש בכרת היכי משכחת לה טבול יום ששימש במיתה והא איכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואיני מוצא אותו אלא בבמה אי נמי שעשה בית יד ארוכה לצינורא והיפך באיברים מבחוץ: ",
+                "<b> וחילל ה\"ז פטור.</b> א\"א והא אמרינן במכות עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ועוד מבהונות של מצורע דאמרינן בזבחים עשה שיש בו כרת הוא וכל שכן בביאת כולו ועוד וטהרה כתיב ביולדת מכלל דעד השתא טמאה היא ואמרינן בזבחים מחוסר כפורים דזב כזב דמי ובתוספתא דזבחים מונה אותו עם אותן שבמיתה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בין שאין בהן (כדי) רביעית.</b> א\"א ובקודח מן הכיור שיש בו לקדש ממנו ד' כהנים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שיצא בשר יתר בעיניו.</b> א\"א לא ידעתי אם עשה זה כנגד חלזון האמור במשנה בצד עיניו ואינו נראה כן שאם היה בו בשר יתר הוא יבלת בעינו האמור למטה במשנה וחלזון הוא שורה אדמימות העוברת בשחור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> מי שאמצע [קדקדו עולה למעלה].</b> א\"א דומה שלא בא זה אלא לערבב את העולם שלא תפס דרך הגמרא ופרטיו לא באו דרך הגמרא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בשוקים וברגלים עד שלמעלה מן העקב.</b> א\"א המשנה אמרה פיקה יוצא מגודלו והוא פירש למעלה הפיקין והוא מסבב אותה לענין אחר ובלע\"ז קורין אותו גלוטא ובעל הפיקין פירש בגמרא שיש לו כסתות הרבה והם עגבות והשופנר שאין לו כל עיקר והוא אינו מונה אותו ודומה שכל דבר שיש לו עוגל גדול קורא אותו פיקה כמו שאמרו עד פיקה של גרגרת עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב ופיקה משרש פקעיות: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוציאן לחוץ מותר וכו'.</b> א\"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשירות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ועבד חייב.</b> א\"א בתוספתא (פי\"ב) דזבחים כהן שעבד טמא טבול יום מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אינו חייב אלא אחת ואפשר דפליגי תנאי באיס��ר כולל ואיסור בת אחת: "
+            ],
+            [
+                "<b> וכן בעל מום.</b> א\"א שתיהן שבאו עליו בבת אחת זר ששימש בשבת שהביא שתי שערות בשבת בעל מום שחתך אצבעו בסכין טמאה: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,175 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Admission_into_the_Sanctuary",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b> ופוסל העבודה.</b> א\"א לא מחוור מן הגמרא שיהא חייב מיתה ויפסול עבודה אלא שהוא באזהרה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שתה רביעית.</b> א\"א אף זה לא מחוור דפטור קאמרינן אבל מותר לעבוד לא אמרינן אלא שהוא מותר להורות: "
+            ],
+            [
+                "<b> ועדיין לא סר יינו מעליו.</b> א\"א אינו מן הטעם הזה אלא מפני שהקטרת אימורין כל הלילה: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל כהן שיודע וכו'.</b> א\"א הלכה כרבי שתקנתו קלקלתו שאין עכשיו שעת עבודה ולמהרה יבנה לא חיישינן ובין מכיר ובין שאינו מכיר מותר לשתות יין דסתמא אמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא כרבי: ",
+                "<b> עד שיקבע בבית אב שלו.</b> א\"א כמה דבריו חלושים וקלושים וכי כשיבנה בית המקדש לא יהיה שם מצרף ומטהר ומודיע המשמרות הראויות ושבתם ויומם ואי זה שהות יהיה שם לקביעותם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אלא בשעת ביאה.</b> א\"א ליתיה להאי כללא שאפילו שלא בשעת ביאה אסור לגדל פרע שהרי חייב להסתפר משלשים יום לשלשים יום כדכתיב ופרע לא ישלחו. (ביאה למקדש פירוש במשמרתם): "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מן המזבח ולפנים.</b> א\"א זה לא מצאתיו אלא כשהוא קרב למזבח שכך שנו בתורת כהנים בבאכם אל אהל מועד [אין לי אלא אוהל מועד מנין לעשות מזבח כאהל מועד] ת\"ל אתה ובניך אתך וגו' וכן יציאה כביאה מאתך מ\"מ מזבח קאמר אבל לפנים מן המזבח מעלות דרבנן הם ואין בהן מלקות ולא מיתה: "
+            ],
+            [
+                "<b> כגון ששתה רביעית יין.</b> א\"א אם לדבריו אין צורך שישתה היין בין האולם למזבח ומה שאמרו בתורת כהנים מנין אף ביציאה לומר שאף אם שתה בחוץ ונכנס להיכל חייב דה\"ק רחמנא בזמן ביאה לא תהא שכרות בהיכל ובמזבח מיתה נמי איכא בשתוי יין: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בין כהן הדיוט.</b> א\"א תימה גדול הוא זה שלא נאמר אותו פסוק אלא לאותה שעה בשביל שנמשחו בניו ומה שאמרו בתורת כהנים מנין לכהנים שבכל הדורות לכהנים הגדולים שבכל הדורות קאמר שהרי שמן משחת קדש הוא מרבה אותם: "
+            ],
+            [
+                "<b> אע\"פ שאינו יוצא.</b> א\"א וכיון שהוא חייב להתאבל עליו למה אינו יוצא ודאי יוצא ומטמא בעל כרחו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או מחוסר כפורים.</b> א\"א זה שבוש דמחוסר כפורים שנכנס למחנה שכינה דהיינו משער נקנור ולפנים יש בו כרת ובתוס' דכלים תניא כל הטמאים שנכנסו לפנים משער ניקנור אפילו הם מחוסרי כפרה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או שיגע באדם.</b> א\"א שבוש הוא זה שאין הנזיר מגלח על מגע כלים שנגעו במת ואפילו של חרב וכן אינו חייב על מגען על ביאת מקדש: "
+            ],
+            [
+                "<b> כל הטעון ביאת מים.</b> א\"א דבריו סותרין זה את זה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ועל כיבוס בגדיו לוקה ארבעים.</b> א\"א ומאחר שעל כבוס בגדים אין בו כרת המכניס כלי טמא למקדש למה ענוש כרת על כן אני ��ומר מה שאמר שמואל במסכת עירובין המכניס טמא שרץ למקדש חייב מלקות קאמר ומה שאמר בסוף יראה לי שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה והלא טמא שרץ אינו אב הטומאה וחייב סוף דבר צריך לדקדק אחריו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן טמא שהכניס וכו'.</b> א\"א שמעתין דזבחים קשיא עליה דעולא אמר ריש לקיש טמא שהכניס ידו למקדש לוקה ואמרי' התם עשה שיש בו כרת הוא ואי משום שמעתא דמסכת יומא אדרבה מהתם משמע דאפילו בטבילת מעלות אמרינן ביאה במקצת שמה ביאה דהא בעי טבילה לכהנות (ואפילו פטור מכרת מלקין אותו): "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וחייב מיתה בידי שמים.</b> א\"א כיון שטבול יום שנכנס למקדש בכרת היכי משכחת לה טבול יום ששימש במיתה והא איכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואיני מוצא אותו אלא בבמה אי נמי שעשה בית יד ארוכה לצינורא והיפך באיברים מבחוץ: ",
+                "<b> וחילל ה\"ז פטור.</b> א\"א והא אמרינן במכות עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ועוד מבהונות של מצורע דאמרינן בזבחים עשה שיש בו כרת הוא וכל שכן בביאת כולו ועוד וטהרה כתיב ביולדת מכלל דעד השתא טמאה היא ואמרינן בזבחים מחוסר כפורים דזב כזב דמי ובתוספתא דזבחים מונה אותו עם אותן שבמיתה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בין שאין בהן (כדי) רביעית.</b> א\"א ובקודח מן הכיור שיש בו לקדש ממנו ד' כהנים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שיצא בשר יתר בעיניו.</b> א\"א לא ידעתי אם עשה זה כנגד חלזון האמור במשנה בצד עיניו ואינו נראה כן שאם היה בו בשר יתר הוא יבלת בעינו האמור למטה במשנה וחלזון הוא שורה אדמימות העוברת בשחור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> מי שאמצע [קדקדו עולה למעלה].</b> א\"א דומה שלא בא זה אלא לערבב את העולם שלא תפס דרך הגמרא ופרטיו לא באו דרך הגמרא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בשוקים וברגלים עד שלמעלה מן העקב.</b> א\"א המשנה אמרה פיקה יוצא מגודלו והוא פירש למעלה הפיקין והוא מסבב אותה לענין אחר ובלע\"ז קורין אותו גלוטא ובעל הפיקין פירש בגמרא שיש לו כסתות הרבה והם עגבות והשופנר שאין לו כל עיקר והוא אינו מונה אותו ודומה שכל דבר שיש לו עוגל גדול קורא אותו פיקה כמו שאמרו עד פיקה של גרגרת עד שיעגילו ראש כפיקה של ערב ופיקה משרש פקעיות: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוציאן לחוץ מותר וכו'.</b> א\"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשירות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ועבד חייב.</b> א\"א בתוספתא (פי\"ב) דזבחים כהן שעבד טמא טבול יום מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אינו חייב אלא אחת ואפשר דפליגי תנאי באיסור כולל ואיסור בת אחת: "
+            ],
+            [
+                "<b> וכן בעל מום.</b> א\"א שתיהן שבאו עליו בבת אחת זר ששימש בשבת שהביא שתי שערות בשבת בעל מום שחתך אצבעו בסכין טמאה: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "��שגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,133 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כמעשה תמיד וכו' עד שלא יחקו את המינין.</b> א\"א אני שמעתי שמא יצטער בכפייתו ויפרכס עד שיטיל מום באחד מאיבריו ובגמ' דתמיד מצאנו דפליגי רב הונא ורב חסדא חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר משום חקי המינין ואפשר שהטעם הראשון הוא בזיון קדשים אבל חקי המינין לא ידעתי מהו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כשמסדר עצי המערכה וכו'.</b> א\"א זה כתב במקום וחזיתה מזרחה ולא כיון יפה אלא לומר שלא יהיו הגזרים הולכין צפון ודרום אלא מזרח ומערב והיינו ראשי הגזרים הפנימים נוגעין בתפוח ולא בא להוסיף אלא שיהיו נוגעים בתפוח שלא ירחיקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. ומ\"ש שהדשן שהיה באמצע המזבח הוא הנקרא תפוח מראה בדעתו שלא היה שם גבשושית אחרת אלא על הדשן המכונס שם וטעה טעות גדולה שהרי שנינו החלו מעלים באפר ע\"ג התפוח ומאחר שכהן מוציא בכל יום כל האפר מהיכן היה שם התפוח. וכן אמרו פעמים שעליו כשלש מאות כור והיה לו לומר פעמים שיש בו כשלש מאות אלא שהיה שם טבלא מרובעת גבוהה אמה והיא כ\"ב על כ\"ב אמות ואותה אמה היא השלמת עשר אמות לגובה המזבח והיא נקראת תפוח על שם שהיתה גבוהה על כל סביביה ואפשר שהיתה אותה הטבלא קצוצת קרנות כעין עגולה כדי להרויח מקום המערכה וכל דבר שהוא גבוה ועגול נקרא תפוח כדאמרינן בנדה מקום יש באותו מקום כעין תפוח ובע\"ז אע\"פ שנטל בידו ונתן לתוך התפוח: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ושמו שיניחנו בנחת.</b> א\"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכיצד חותה וכו' עד שנתאכלו במערכה.</b> א\"א אין זה בנוסחא המדויקת לענין קטרת אלא לענין תרומת הדשן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נר מערבי.</b> א\"א נראה מדבריו שהוא עכוב לנר מערבי שלא להדליקו אלא ממזבח העולה. ואני אומר כשאמרו מצאו שכבה מדשנו ומדליקין ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר דולק שכבר הטיב את כולה והתורה אמרה אש תמיד תוקד על המזבח אש שיש לו תמיד לא יהא אלא ממזבח העולה שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכירים אבל בזמן שיש נר דולק במנורה ומצא המערבי כבה מדליקו מן הדולק ומשנה שלימה היא נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח אלו דולקים במקומן שממנו מדליק המנורה בין הערבים מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח\"כ מדשן את השאר אלמא כל היכא דאפשר מיניה וביה טפי עדיף: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן אם חל יו\"ט וכו' עד ודבר זה תקנה.</b> א\"א איני יודע מה שאמר כדי שיתאחרו והלא על כרחם מתאחרים ולפיכך הם חולקים. ומ\"ש ואם נתאחר אחד מבעלי משמר וכו' הכל הבל: "
+            ],
+            [
+                "<b> חל יום אחד וכו' עד וזה הנכנס נוטל שתים.</b> א\"א כל מה שכתב בכאן הבל ורעיון רוח שהמשמר שזמנו קבוע הם שני משמרות של אותה שבת והם נוטלין י' חלות והמשמר שהוא רחוק מביתו ולא יגיע לביתו ביום אחד מתעכב שם ונוטל שתי חלות: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> שתי הלחם.</b> א\"א הלכה זו בהפך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שתי הלחם וכו'.</b> א\"א הלכה זו בהפך: ",
+                "<b> ואם הונפו.</b> א\"א ספק הוא בגמרא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> איל כו' ואם נשחטו כו'.</b> א\"א לא ידעתי שחיטה זו בכאן מה היא והיה לו לומר אבל הן עצמן דתורת כהנים ומעכבין זה את זה מ\"ט הויה כתיב בהו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,130 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Daily_Offerings_and_Additional_Offerings",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כמעשה תמיד וכו' עד שלא יחקו את המינין.</b> א\"א אני שמעתי שמא יצטער בכפייתו ויפרכס עד שיטיל מום באחד מאיבריו ובגמ' דתמיד מצאנו דפליגי רב הונא ורב חסדא חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר משום חקי המינין ואפשר שהטעם הראשון הוא בזיון קדשים אבל חקי המינין לא ידעתי מהו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כשמסדר עצי המערכה וכו'.</b> א\"א זה כתב במקום וחזיתה מזרחה ולא כיון יפה אלא לומר שלא יהיו הגזרים הולכין צפון ודרום אלא מזרח ומערב והיינו ראשי הגזרים הפנימים נוגעין בתפוח ולא בא להוסיף אלא שיהיו נוגעים בתפוח שלא ירחיקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם. ומ\"ש שהדשן שהיה באמצע המזבח הוא הנקרא תפוח מראה בדעתו שלא היה שם גבשושית אחרת אלא על הדשן המכונס שם וטעה טעות גדולה שהרי שנינו החלו מעלים באפר ע\"ג התפוח ומאחר שכהן מוציא בכל יום כל האפר מהיכן היה שם התפוח. וכן אמרו פעמים שעליו כשלש מאות כור והיה לו לומר פעמים שיש בו כשלש מאות אלא שהיה שם טבלא מרובעת גבוהה אמה והיא כ\"ב על כ\"ב אמות ואותה אמה היא השלמת עשר אמות לגובה המזבח והיא נקראת תפוח על שם שהיתה גבוהה על כל סביביה ואפשר שהיתה אותה הטבלא קצוצת קרנות כעין עגולה כדי להרויח מקום המערכה וכל דבר שהוא גבוה ועגול נקרא תפוח כדאמרינן בנדה מקום יש באותו מקום כעין תפוח ובע\"ז אע\"פ שנטל בידו ונתן לתוך התפוח: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ושמו שיניחנו בנחת.</b> א\"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכיצד חותה וכו' עד שנתאכלו במערכה.</b> א\"א אין זה בנוסחא המדויקת לענין קטרת אלא לענין תרומת הדשן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נר מערבי.</b> א\"א נראה מדבריו שהוא עכוב לנר מערבי שלא להדליקו אלא ממזבח העולה. ואני אומר כשאמרו מצאו שכבה מדשנו ומדליקין ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר דולק שכבר הטיב את כולה והתורה אמרה אש תמיד תוקד על המזבח אש שיש לו תמיד לא יהא אלא ממזבח העולה שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכירים אבל בזמן שיש נר דולק במנורה ומצא המערבי כבה מדליקו מן הדולק ומשנה שלימה היא נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח אלו דולקים במקומן שממנו מדליק המנורה בין הערבים מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח\"כ מדשן את השאר אלמא כל היכא דאפשר מיניה וביה טפי עדיף: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן אם חל יו\"ט וכו' עד ודבר זה תקנה.</b> א\"א איני יודע מה שאמר כדי שיתאחרו והלא על כרחם מתאחרים ולפיכך הם חולקים. ומ\"ש ואם נתאחר אחד מבעלי משמר וכו' הכל הבל: "
+            ],
+            [
+                "<b> חל יום אחד וכו' עד וזה הנכנס נוטל שתים.</b> א\"א כל מה שכתב בכאן הבל ורעיון רוח שהמשמר שזמנו קבוע הם שני משמרות של אותה שבת והם נוטלין י' חלות והמשמר שהוא רחוק מביתו ולא יגיע לביתו ביום אחד מתעכב שם ונוטל שתי חלות: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> שתי הלחם.</b> א\"א הלכה זו בהפך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שתי הלחם וכו'.</b> א\"א הלכה זו בהפך: ",
+                "<b> ואם הונפו.</b> א\"א ספק הוא בגמרא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> איל כו' ואם נשחטו כו'.</b> א\"א לא ידעתי שחיטה זו בכאן מה היא והיה לו לומר אבל הן עצמן דתורת כהנים ומעכבין זה את זה מ\"ט הויה כתיב בהו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,327 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שחטה והיא כולה וכו' עד מפני שמנונית.</b> א\"א לא ידעתי זה מהו שהיוצא בקדשי קדשים בין לפני קבלה בין לאחר קבלה נפסל ולענין טומאה בפ' כיצד צולין בעיא ולא איפשיטא הילכך טמויי נמי מטמא ליה למה שבפנים דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו ורבינא דהוא בתרא הכי ס\"ל במס' חולין פ' בהמה המקשה ושמעתא דזבחים דלא כרבינא היא ולא חייש לטומאה אלא לבליעת בשר מבשר ואנן כרבינא סבירא לן ואיכא משום טומאה מיהו איכא למימר הך שמעתא לאו לאכשורי בשרה לאכילה קאמר אלא לאכשורי זבחא לבעלים לכפרה קאמר וכן עיקר: ",
+                "<b> ואח\"כ חתך פסול מפני וכו'.</b> א\"א אפילו אחר זריקה אע\"פ שיצא חוץ לעזרה שהרי נאכל בכל ירושלים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עושה שירים כיצד.</b> א\"א סבור אני שטעה בזה שהוא סבור כשאמרו כוס עושה חבירו דחוי או שירים בקבלה בלבד אמרו אפילו בלא זריקה ואינו כן שאין השאר לא דחוי ולא שירים עד שיזרק מן האחר ואפילו קיבל הכשר תחלה וכ\"ש פסול: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נפסל הבשר וכו' עד וזריקה מועלת ליוצא.</b> א\"א לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל ואולי על יוצא חוץ למחיצתו קאמר אלא שדבריו מבולבלין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם החזירן מקטירין.</b> א\"א זה אינו מחוור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> פר העלם וכו' עד כיון שיצא יצא.</b> א\"א אני איני סובר כפירושו כי הסוגיא שלו דומה דמשום יציאה הוא הפסול והענין אינו כן אלא משום ביאת פנים הילכך צריך לפרש הבעיא פר ושעיר של יום הכפורים שהזה דמם על הבדים והוציאן להיכל כדינו וחזר והכניסן לפני ולפנים נפסלו מלהזות על הפרוכת או לא מי אמרינן מקומו היה ואינו נפסל בו או לא ואם תמצי לומר כיון דנפק נפק ושוב לא נקרא מקומו מפרוכת למזבח הזהב שהכל בהיכל מהו הא ודאי מקומו הוא או דילמא יציאה כתיבא ביה ויצא אל המזבח וכי הדר עייל ליה לבית הפרוכת ובא קרינן ביה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שני אשמות וכו' עד הרי אלו ירדו.</b> א\"א והוא שזרק דם האחד ולא נזרק דמו של זה ומשום מחוסר זמן קאתי ליה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> קומץ שמיצה שמנו על העצם.</b> א\"א בנוסחא שלנו שמיצה שמנו על העצי�� ומה שפירש הענין לאם ירדו אם יעלו לא נהיר דבר למד מעניינו ואין הענין ההוא מדבר לירידה ועלייה אלא לענין חסרון קומץ או חסרון שמנו אם נמצא שמנו על העצים אם נחשוב אותו קודם הקטרתו שהרי עדיין לא משלה בו האור אע\"פ שנפל ע\"ג עצים שבמערכה דחבורי עולים דהיינו עצים שהם חיבור לקומץ לאו כקומץ דמו והרי חסר שמנו או דילמא כעולים דמו והרי לא חסר שמנו קודם הקטרה וזה הבעיא במנחות פרק הקומץ רבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל הדיוט וכו' עד הרי אלו אין מתקדשין.</b> א\"א אין דבריו מחוורים שכל אותן דברים האמורים בתמורה לדעת ר\"ש הם דקא סבר כל דלא חזי לאלתר להקריבה לא חיילה קדושה עליה. וכן אמר על מפריש נקבה לאשם תמכר שלא במום ואולי מפני שאמר אין אני רואה דבריו של ר\"ש בפסח מכלל דבאשם רואה את דבריו. ועוד דבגמרא קא טרח לפרושי טעמא דר\"ש באשם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הלוקח מעות בידו עד ק\"ו בשאר קרבנות.</b> א\"א אני אין לי אלא קרבן חובה אבל קרבן נדבה הרי שנינו מותר עולה לעולה מותר שלמים לשלמים והטעם מי שאמר (הרי אלו שאביא מהם חטאתי או אשמי וכל מי שמחוייב קרבן שיאמר) הרי אלו שאביא מהן חובתי הרי זה פירש בפיו שאינו מפריש אלא חובתו אבל מי שאמר הרי אלו שאביא מהן עולה או שלמים מרבה בנדבה הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שהיה מחוייב חטאת וכו' עד ואמר אלו לחובתי.</b> א\"א מצאתי דבר זה בגמרא דנזיר בתוספתא שהוא בחילוף ולשון התוספתא שאם רצה להביא בהן חטאת העוף לא יביא עולת העוף (לא יביא) ומועלין בכולן ומועלין במקצתן וכו' והתוספ' יותר מתוקנת מן הגמ' ומסתבר דהכי היא דכיון דאמר הרי עלי עולה נעשה הכל חובה עליו וחטאת ועולה מעורבין בהן ולפיכך אם מת כולן ילכו לים המלח ואם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> תודה שנתערבה.</b> א\"א והא קא ממעט באכילת זרוע בשלה: ",
+                "<b> ויביא בדמי היפה.</b> א\"א אינה טעונה לחם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> בכור שנתערב ויאכלו כבכור.</b> א\"א והבכור בעל מום אי זה אכילה חמורה שבו ועוד מה תיקן לבעל הפסח והיה צריך לפרש תיקונו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ויראה לי שהוא.</b> א\"א טעה טעות גדולה ואם בא לימלך היאך אומרים לו הקרב פסולין למזבח והעופות אם יעשה אותן למטה יפסלו אלא ודאי אומרים לו לא תקריב אלא כמנין חטאות שבחובה עשה אותן למטה ואם יאמר האי כלן למטה שכתב על מנין חטאות שבחובה קאמר וכן כולן למעלה שכתב מנין העולות שבחובה קאמר א\"כ מה יראה לי ואין זה צריך ראיה ועיון ואם לא יעשה אותן כתקונן היאך יהיה כשר כמנין חטאות או כמנין עולות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עשה חציין למטה.</b> א\"א זה כתב בשביל שראה במשנה בראש פ\"ג בד\"א בכהן שנמלך אבל בכהן שאינו נמלך אחת לזו ואחת לזו וכו' ומחצה כשר ומחצה פסול וכו'. וכמה לשונו מקולקל שאם עשה כל הפרידין שנתערבו ח��יין למעלה וחציין למטה מה לי אם שאל מה לי אם לא שאל לעולם מחצה כשר ומחצה פסול אלא שאם שאל אומרים לו אל תקריב מהן אלא כשיעור המועט ועשה אותן חציין למעלה וחציין למטה שאין מקריבין פסולין למזבח ואם בא לעשות חטאת יותר אומרים לו שמא מן המועט היא וכבר עשית חטאתיה וכן אם בא לעשות עולות אומר לו שמא מן המעוטה היא וכבר הקרבת עולותיה אבל בשלא נמלך ועשה חציין למעלה וחציין למטה כשיעור המרובה כשר שאפשר שעשה מהן חציין חטאות וחציין עולות ולא שיעלה לה לחובותיה כולן שהרי אינה יודעת כמה עשה משלה למעלה ולמטה וכמה עשה משל חברותה אלא שמביא עם חברותה בתנאי וכל מה שהוכשר בעשייתו יועיל לו עם תנאו וממעט בהשלמת חובתה: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b> בד\"א כשהביאה וכו' עד ושנים למטה.</b> א\"א ולא ידע הכהן אי זה מין עשה למטה ואי זה מין עשה למעלה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> בד\"א כשהביאה הארבעה בתחלה ממין אחד וכו' עד וכן אם.</b> א\"א דבריו מבולבלים ולא מתוקנים וצריכין הצעה גדולה וכבר הוא מפורש אצלו ושם יראה הרואה ויבין: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נפסל מקבלה ואילך.</b> א\"א זה כתב לר\"א בר\"ש דבעי שני דברים המתירין ואם נתקבל הדם ונשפך כמי שנזרק דמו אבל לרבי אפילו בשחיטה לחוד קדשו ליקרב עם זבח אחר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר הרי זו תודה ונתערבה וכו' עד אלא תרעה.</b> א\"א מה תקנה יש בזה אלא יביא אחרת ולחמה ודמיה של זו יביא תודה בלא לחם שהיא מותר דתודה: "
+            ],
+            [
+                "<b> תודה שנפרסה וכו' עד או נטמאה שאר החלות.</b> א\"א במאי עסקינן אם קודם שחיטה נפרסה אחת אמאי כולן פסולות יביא מתוך ביתו וימלא ואם לאחר זריקה הרי תורם מן השלם על הפרוס. אלא בין שחיטה לזריקה בין נפרס בין יצא בין נטמא הכל פסול דהא כלהו בחד גוונא תני להו ולא תני בהו תורם מן השלם על הפרוס ולא מן הטהור על הטמא ולא ממה שבפנים על מה שבחוץ אלא הכל פסול ולית להו תקנתא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הולכה.</b> א\"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בדבר הראוי לעבודה וכו' עד מפני שהיא מן השעורים.</b> א\"א לא מחוורא האי גירסא דא\"כ מנחת קנאות מאי איריא שהלבונה עליה תיפוק לי דקמח שעורים היא אלא נוסחא דווקנא לאפוקי מנחת העומר דחדש הוא ואין מביאין מנחות ובכורים קודם לשתי הלחם ואע\"פ שקרב העומר והותר באכילה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בד\"א ששחטו בזמנו.</b> א\"א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> חשב על הדם.</b> א\"א כדומה לי שיש כאן שבוש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והאוכל קדש וכו' עד לוקה ואינו חייב כרת.</b> א\"א זה שבוש שכבר כתבנ�� למעלה שהוא בכרת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כאוכל משאר בשר הזבח.</b> א\"א דוקא בשפגל הזבח נתפגלו הם עמו אבל במחשבת עצמן לא: "
+            ],
+            [
+                "<b> לא משום פגול.</b> א\"א זה לדעת ר\"ש [אבל לרבנן חייבים עליהם כרת]: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> לפיכך נפסלו מספק.</b> א\"א לא היתה אותה בעיא לענין פסלות אלא לענין טומאת בגדים שהן מטמאין משיצאו חוץ לחומת העזרה וביציאת רובן הם מטמאין וקא מבעיא ליה יציאת רובן במיעוט אבר: ",
+                "<b> וכן אם נשאום.</b> א\"א אף זו לענין טומאת בגדים ומי שיש לו לב יבין זאת: "
+            ],
+            [
+                "<b> למי שעבר ואכל.</b> א\"א לספק מעילה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אינן טעונין שריפה.</b> א\"א שמצאן חלוצים מפסולי קדושה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> חוץ מדשן המזבח.</b> א\"א הרמת הדשן: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> נאמן.</b> א\"א כל שבידו נאמן: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,324 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Sacrifices_Rendered_Unfit",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שחטה והיא כולה וכו' עד מפני שמנונית.</b> א\"א לא ידעתי זה מהו שהיוצא בקדשי קדשים בין לפני קבלה בין לאחר קבלה נפסל ולענין טומאה בפ' כיצד צולין בעיא ולא איפשיטא הילכך טמויי נמי מטמא ליה למה שבפנים דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו ורבינא דהוא בתרא הכי ס\"ל במס' חולין פ' בהמה המקשה ושמעתא דזבחים דלא כרבינא היא ולא חייש לטומאה אלא לבליעת בשר מבשר ואנן כרבינא סבירא לן ואיכא משום טומאה מיהו איכא למימר הך שמעתא לאו לאכשורי בשרה לאכילה קאמר אלא לאכשורי זבחא לבעלים לכפרה קאמר וכן עיקר: ",
+                "<b> ואח\"כ חתך פסול מפני וכו'.</b> א\"א אפילו אחר זריקה אע\"פ שיצא חוץ לעזרה שהרי נאכל בכל ירושלים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עושה שירים כיצד.</b> א\"א סבור אני שטעה בזה שהוא סבור כשאמרו כוס עושה חבירו דחוי או שירים בקבלה בלבד אמרו אפילו בלא זריקה ואינו כן שאין השאר לא דחוי ולא שירים עד שיזרק מן האחר ואפילו קיבל הכשר תחלה וכ\"ש פסול: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נפסל הבשר וכו' עד וזריקה מועלת ליוצא.</b> א\"א לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל ואולי על יוצא חוץ למחיצתו קאמר אלא שדבריו מבולבלין: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם החזירן מקטירין.</b> א\"א זה אינו מחוור: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> פר העלם וכו' עד כיון שיצא יצא.</b> א\"א אני איני סובר כפירושו כי הסוגיא שלו דומה דמשום יציאה הוא הפסול והענין אינו כן אלא משום ביאת פנים הילכך צריך לפרש הבעיא פר ושעיר של יום הכפורים שהזה דמם על הבדים והוציאן להיכל כדינו וחזר והכניסן לפני ולפנים נפסלו מלהזות על הפרוכת או לא מי אמרינן מקומו היה ואינו נפסל בו או לא ואם תמצי לומר כיון דנפק נפק ושוב לא נקרא מקומו מפרוכת למזבח הזהב שהכל בהיכל מהו הא ודאי מקומו הוא או דילמא יציאה כתיבא ביה ויצא אל המזבח וכי הדר עייל ליה לבית הפרוכת ובא קרינן ביה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שני אשמות וכו' עד הרי אלו ירדו.</b> א\"א והוא שזרק דם האחד ולא נזרק דמו של זה ומשום מחוסר זמן קאתי ליה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> קומץ שמיצה שמנו על העצם.</b> א\"א בנוסחא שלנו שמיצה שמנו על העצים ומה שפירש הענין לאם ירדו אם יעלו לא נהיר דבר למד מעניינו ואין הענין ההוא מדבר לירידה ועלייה אלא לענין חסרון קומץ או חסרון שמנו אם נמצא שמנו על העצים אם נחשוב אותו קודם הקטרתו שהרי עדיין לא משלה בו האור אע\"פ שנפל ע\"ג עצים שבמערכה דחבורי עולים דהיינו עצים שהם חיבור לקומץ לאו כקומץ דמו והרי חסר שמנו או דילמא כעולים דמו והרי לא חסר שמנו קודם הקטרה וזה הבעיא במנחות פרק הקומץ רבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל הדיוט וכו' עד הרי אלו אין מתקדשין.</b> א\"א אין דבריו מחוורים שכל אותן דברים האמורים בתמורה לדעת ר\"ש הם דקא סבר כל דלא חזי לאלתר להקריבה לא חיילה קדושה עליה. וכן אמר על מפריש נקבה לאשם תמכר שלא במום ואולי מפני שאמר אין אני רואה דבריו של ר\"ש בפסח מכלל דבאשם רואה את דבריו. ועוד דבגמרא קא טרח לפרושי טעמא דר\"ש באשם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הלוקח מעות בידו עד ק\"ו בשאר קרבנות.</b> א\"א אני אין לי אלא קרבן חובה אבל קרבן נדבה הרי שנינו מותר עולה לעולה מותר שלמים לשלמים והטעם מי שאמר (הרי אלו שאביא מהם חטאתי או אשמי וכל מי שמחוייב קרבן שיאמר) הרי אלו שאביא מהן חובתי הרי זה פירש בפיו שאינו מפריש אלא חובתו אבל מי שאמר הרי אלו שאביא מהן עולה או שלמים מרבה בנדבה הוא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שהיה מחוייב חטאת וכו' עד ואמר אלו לחובתי.</b> א\"א מצאתי דבר זה בגמרא דנזיר בתוספתא שהוא בחילוף ולשון התוספתא שאם רצה להביא בהן חטאת העוף לא יביא עולת העוף (לא יביא) ומועלין בכולן ומועלין במקצתן וכו' והתוספ' יותר מתוקנת מן הגמ' ומסתבר דהכי היא דכיון דאמר הרי עלי עולה נעשה הכל חובה עליו וחטאת ועולה מעורבין בהן ולפיכך אם מת כולן ילכו לים המלח ואם היו כולן ראויים לעולה אמאי ילכו לים המלח: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> תודה שנתערבה.</b> א\"א והא קא ממעט באכילת זרוע בשלה: ",
+                "<b> ויביא בדמי היפה.</b> א\"א אינה טעונה לחם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> בכור שנתערב ויאכלו כבכור.</b> א\"א והבכור בעל מום אי זה אכילה חמורה שבו ועוד מה תיקן לבעל הפסח והיה צריך לפרש תיקונו: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ויראה לי שהוא.</b> א\"א טעה טעות גדולה ואם בא לימלך היאך אומרים לו הקרב פסולין למזבח והעופות אם יעשה אותן למטה יפסלו אלא ודאי אומרים לו לא תקריב אלא כמנין חטאות שבחובה עשה אותן למטה ואם יאמר האי כלן למטה שכתב על מנין חטאות שבחובה קאמר וכן כולן למעלה שכתב מנין העולות שבחובה קאמר א\"כ מה יראה לי ואין זה צריך ראיה ועיון ואם לא יעשה אותן כתקונן היאך יהיה כשר כמנין חטאות או כמנין עולות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עשה חציין למטה.</b> א\"א זה כתב בשביל שראה במשנה בראש פ\"ג בד\"א בכהן שנמלך אבל בכהן שאינו נמלך אחת לזו ואחת לזו וכו' ומחצה כשר ומחצה פסול וכו'. וכמה לשונו מקולקל שאם עשה כל הפרידין שנתערבו חציין למעלה וחציין למטה מה לי אם שאל מה לי אם לא שאל לעולם מחצה כשר ומחצה פסול אלא שאם שאל אומרים לו אל תקריב מהן אלא כשיעור המועט ועשה אותן חציין למעלה וחציין למטה שאין מקריבין פסולין למזבח ואם בא לעשות חטאת יותר אומרים לו שמא מן המועט היא וכבר עשית חטאתיה וכן אם בא לעשות עולות אומר לו שמא מן המעוטה היא וכבר הקרבת עולותיה אבל בשלא נמלך ועשה חציין למעלה וחציין למטה כשיעור המרובה כשר שאפשר שעשה מהן חציין חטאות וחציין עולות ולא שיעלה לה לחובותיה כולן שהרי אינה יודעת כמה עשה משלה למעלה ולמטה וכמה עשה משל חברותה אלא שמביא עם חברותה בתנאי וכל מה שהוכשר בעשייתו יועיל לו עם תנאו וממעט בהשלמת חובתה: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b> בד\"א כשהביאה וכו' עד ושנים למטה.</b> א\"א ולא ידע הכהן אי זה מין עשה למטה ואי זה מין עשה למעלה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> בד\"א כשהביאה הארבעה בתחלה ממין אחד וכו' עד וכן אם.</b> א\"א דבריו מבולבלים ולא מתוקנים וצריכין הצעה גדולה וכבר הוא מפורש אצלו ושם יראה הרואה ויבין: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נפסל מקבלה ואילך.</b> א\"א זה כתב לר\"א בר\"ש דבעי שני דברים המתירין ואם נתקבל הדם ונשפך כמי שנזרק דמו אבל לרבי אפילו בשחיטה לחוד קדשו ליקרב עם זבח אחר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר הרי זו תודה ונתערבה וכו' עד אלא תרעה.</b> א\"א מה תקנה יש בזה אלא יביא אחרת ולחמה ודמיה של זו יביא תודה בלא לחם שהיא מותר דתודה: "
+            ],
+            [
+                "<b> תודה שנפרסה וכו' עד או נטמאה שאר החלות.</b> א\"א במאי עסקינן אם קודם שחיטה נפרסה אחת אמאי כולן פסולות יביא מתוך ביתו וימלא ואם לאחר זריקה הרי תורם מן השלם על הפרוס. אלא בין שחיטה לזריקה בין נפרס בין יצא בין נטמא הכל פסול דהא כלהו בחד גוונא תני להו ולא תני בהו תורם מן השלם על הפרוס ולא מן הטהור על הטמא ולא ממה שבפנים על מה שבחוץ אלא הכל פסול ולית להו תקנתא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הולכה.</b> א\"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בדבר הראוי לעבודה וכו' עד מפני שהיא מן השעורים.</b> א\"א לא מחוורא האי גירסא דא\"כ מנחת קנאות מאי איריא שהלבונה עליה תיפוק לי דקמח שעורים היא אלא נוסחא דווקנא לאפוקי מנחת העומר דחדש הוא ואין מביאין מנחות ובכורים קודם לשתי הלחם ואע\"פ שקרב העומר והותר באכילה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בד\"א ששחטו בזמנו.</b> א\"א זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> חשב על הדם.</b> א\"א כדומה לי שיש כאן שבוש: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והאוכל קדש וכו' עד לוקה ואינו חייב כרת.</b> א\"א זה שבוש שכבר כתבנו למעלה שהוא בכרת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כאוכל משאר בשר הזבח.</b> א\"א דוקא בשפגל הזבח נתפגלו הם עמו אבל במחשבת עצמן לא: "
+            ],
+            [
+                "<b> לא משום פגול.</b> א\"א זה לדעת ר\"ש [אבל לרבנן חייבים עליהם כרת]: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> לפיכך נפסלו מספק.</b> א\"א לא היתה אותה בעיא לענין פסלות אלא לענין טומאת בגדים שהן מטמאין משיצאו חוץ לחומת העזרה וביציאת רובן הם מטמאין וקא מבעיא ליה יציאת רובן במיעוט אבר: ",
+                "<b> וכן אם נשאום.</b> א\"א אף זו לענין טומאת בגדים ומי שיש לו לב יבין זאת: "
+            ],
+            [
+                "<b> למי שעבר ואכל.</b> א\"א לספק מעילה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אינן טעונין שריפה.</b> א\"א שמצאן חלוצים מפסולי קדושה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> חוץ מדשן המזבח.</b> א\"א הרמת הדשן: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> נאמן.</b> א\"א כל שבידו נאמן: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הם הנשרפות שתים ליחיד.</b> א\"א נראה שהוא מונה שעירת יחיד בכלל שעירים הנשרפין וכ\"כ רבינו נסים ז\"ל. והדבר זר מאד שיקראו לשעירה שעיר ועוד לא מצינו לה מן התורה שתהא נשרפת אלא שתהא נאכלת כשאר חטאות של יחיד. ושעירים הנשרפים שאמרו במשנה מפני שמביאין בע\"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט ושעיר לב\"ד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> ויוצק על היסוד.</b> א\"א זה שיבוש שלא היה יוצק על היסוד אלא בספל של יין שהיה בקרן מערבית דרומית עם ספל של מים של ניסוך המים בחג: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בשלישית ההין שמן אע\"פ שנכפלה וכו'.</b> א\"א זה שבוש ובהדיא גרסינן במנחות פרק שני ונסכה כתיב וקרינן ונסכו אלא נסכה דמנחה דהיינו שמן שנבלל עמה כנסכו דיין וקאמר רביעית: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> טעונין מריקה ושטיפה עקב אכילה.</b> א\"א לא ידעתי מהו עקב אכילה אבל כך אמרו חכמים שממתין כל זמן אכילה והדר עביד ליה מריקה ושטיפה. ומה שאמר בכלי חרס טעון מריקה ושטיפה טעות הוא בידו ובהדיא בתוספתא שאין טעון אלא שבירה אבל הכל טעון מריקה ושטיפה פירוש קדשי קדשים וקדשים קלים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומותרות לכהנים.</b> א\"א והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כל שאינו ראוי וכו' חוץ מכהן גדול.</b> א\"א ויש לנו אחרים כמו כן והם חמשה דברים שבאים בטומאה ואין נאכלים בטומאה שהן קרבנות צבור העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הכהנת מנחתה נקמצת.</b> א\"א כהנת זו לא ידעתי מה היא אם נשאת לכהן הרי כבר אמורה ואם נשאת לישראל מנחתה נאכלת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או בכל מיני תבלין ושמנים.</b> א\"א נראה לי במצה האפויה נשנית שמותר לאכול שיריה בתבלין ואין חוששין לבטול טעם מצה אבל למנחת הסלת ללוש את שיריה בתבלין אסור משום חמוץ: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואחר כך חולק כל חלה וחלה.</b> א\"א זו לא שמענו ואין לה שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה אלא לשש חלות בשחרית ושש בין הערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהן כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אמר שמחלקין את החלות באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא יוסיף ולא יגרע עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם הקריבו לאחר ל' יום.</b> א\"א ואם מכרה תוך ל' יום כבר חלה קדושת עולה על דמיה כשיקריב אותה לאחר ל' יום במאי פקעה מינייהו קדושת עולה שכבר חלה עליהם א\"ו מחללין על בהמה או על מעות לצורך עולה ואחר כך מקריבין שלמים. ונראה לי שהפדיון כל דהו. ואם יטעון עלינו טוען ויאמר קדושת דמים פקעא בכדי נשיב ונאמר בר פדא חולק על זה וס\"ל דלא פקעא וספק איסורא לחומרא ובר פדא מתרץ לברייתא פרה זו כל ל' או לאחר ל' יום שלמים ולא אמר מעכשיו כלום דבריו קיימים ואע\"ג דהדר ביה בתוך שלשים יום ורב פפא דהוא בתרא מתרץ לברייתא אליבא דבר פדא הכי. ועוד דקי\"ל הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדש קדושת הגוף: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> פירש אחד מהם וכו' עד הרי זה יביא שור.</b> א\"א המשנה אמרה יביא פר ועגל ואם קבע בכבשים ושכח יביא איל וטלה ואם קבע בעזים ושכח יביא גדי ושעיר ואם אמר מן הבהמה ושכח יביא פר ועגל איל וטלה וגדי ושעיר אלא שהוא לדעת רבי דאמר קטן והביא גדול לא יצא אבל לרבנן אם הביא גדול שבמין יצא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר הרי עלי מנחת שעורים וכו' עד פטור שלא התנדב.</b> א\"א אין לסמוך על הכללות הללו שאם בדקו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי מתנדב כדרך המתנדבים אע\"פ שאמר מנחת שעורים מביא מן החטים וזעירי שמפליג בין מנחה למנחה לדעת ב\"ש או לר\"מ דאמר תפוס לשון ראשון הפליג שאם אמר מנחת שעורים אין כאן לשון ראשון. וכן מ\"ש בסוף שאם אמר הרי עלי קמח או הרי עלי עשרון הרי הוא כמי שלא נדר מעולם אינו כלום שהכל תלוי בבדיקה כמ\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אשם תלוי וחטאת העוף.</b> א\"א לא ידעתי מאין הוציא זה. ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת ובחיי ראשי אע\"פ שנראית [זרה] בעיני היא מתוקנת. בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת: "
+            ],
+            [
+                "<b> שני שעירי וכו' עד אם לא התודה.</b> א\"א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע\"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה ומצאה משובשת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> השוחט בחוץ בלילה.</b> א\"א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואף על פי שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ\"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פיסולי חוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור: "
+            ],
+            [
+                "<b> שחט את העוף בחוץ וכו'.</b> א\"א זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כיצד הקומץ וכו' עד שהוציאו שלם עד העלה וחזר והעלה וכו' עד בין מעלה לעושה.</b> א\"א הספרים שלנו אינם משוים לזו הגירסא ובודאי היא משובשת אבל הגירסא שלנו אף לדברי ר' עקיבא חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה אבל שחט וזרק לדברי הכל אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> העלה אבר חסר.</b> א\"א לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מעולה ומאמוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתא במקוטרי פנים שיחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> הזורק מקצת וכו' עד או אחד בפנים.</b> א\"א זה אינו כלום דאחד בפנים ואחד בחוץ בין למ\"ד עושה את חבירו דחוי בין למאן דאמר עושה אותו שירים שני לא חזי בפנים: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,227 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Sacrificial_Procedure",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הם הנשרפות שתים ליחיד.</b> א\"א נראה שהוא מונה שעירת יחיד בכלל שעירים הנשרפין וכ\"כ רבינו נסים ז\"ל. והדבר זר מאד שיקראו לשעירה שעיר ועוד לא מצינו לה מן התורה שתהא נשרפת אלא שתהא נאכלת כשאר חטאות של יחיד. ושעירים הנשרפים שאמרו במשנה מפני שמביאין בע\"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט ושעיר לב\"ד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> ויוצק על היסוד.</b> א\"א זה שיבוש שלא היה יוצק על היסוד אלא בספל של יין שהיה בקרן מערבית דרומית עם ספל של מים של ניסוך המים בחג: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בשלישית ההין שמן אע\"פ שנכפלה וכו'.</b> א\"א זה שבוש ובהדיא גרסינן במנחות פרק שני ונסכה כתיב וקרינן ונסכו אלא נסכה דמנחה דהיינו שמן שנבלל עמה כנסכו דיין וקאמר רביעית: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> טעונין מריקה ושטיפה עקב אכילה.</b> א\"א לא ידעתי מהו עקב אכילה אבל כך אמרו חכמים שממתין כל זמן אכילה והדר עביד ליה מריקה ושטיפה. ומה שאמר בכלי חרס טעון מריקה ושטיפה טעות הוא בידו ובהדיא בתוספתא שאין טעון אלא שבירה אבל הכל טעון מריקה ושטיפה פירוש קדשי קדשים וקדשים קלים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומותרות לכהנים.</b> א\"א והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כל שאינו ראוי וכו' חוץ מכהן גדול.</b> א\"א ויש לנו אחרים כמו כן והם חמשה דברים שבאים בטומאה ואין נאכלים בטומאה שהן קרבנות צבור העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הכהנת מנחתה נקמצת.</b> א\"א כהנת זו לא ידעתי מה היא אם נשאת לכהן הרי כבר אמורה ואם נשאת לישראל מנחתה נאכלת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או בכל מיני תבלין ושמנים.</b> א\"א נראה לי במצה האפויה נשנית שמותר לאכול שיריה בתבלין ואין חוששין לבטול טעם מצה אבל למנחת הסלת ללוש את שיריה בתבלין אסור משום חמוץ: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואחר כך חולק כל חלה וחלה.</b> א\"א זו לא שמענו ואין לה שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה אלא לשש חלות בשחרית ושש בין הערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהן כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אמר שמחלקין את החלות באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא יוסיף ולא יגרע עכ\"ל: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם הקריבו לאחר ל' יום.</b> א\"א ואם מכרה תוך ל' יום כבר חלה קדושת עולה על דמיה כשיקריב אותה לאחר ל' יום במאי פקעה מינייהו קדושת עולה שכבר חלה עליהם א\"ו מחללין על בהמה או על מעות לצורך עולה ואחר כך מקריבין שלמים. ונראה לי שהפדיון כל דהו. ואם יטעון עלינו טוען ויאמר קדושת דמים פקעא בכדי נשיב ונאמר בר פדא חולק על זה וס\"ל דלא פקעא וספק איסורא לחומרא ובר פדא מתרץ לברייתא פרה זו כל ל' או לאחר ל' יום שלמים ולא אמר מעכשיו כלום דבריו קיימים ואע\"ג דהדר ביה בתוך שלשים יום ורב פפא דהוא בתרא מתרץ לברייתא אליבא דבר פדא הכי. ועוד דקי\"ל הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדש קדושת הגוף: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> פירש אחד מהם וכו' עד הרי זה יביא שור.</b> א\"א המשנה אמרה יביא פר ועגל ואם קבע בכבשים ושכח יביא איל וטלה ואם קבע בעזים ושכח יביא גדי ושעיר ואם אמר מן הבהמה ושכח יביא פר ועגל איל וטלה וגדי ושעיר אלא שהוא לדעת רבי דאמר קטן והביא גדול לא יצא אבל לרבנן אם הביא גדול שבמין יצא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר הרי עלי מנחת שעורים וכו' עד פטור שלא התנדב.</b> א\"א אין לסמוך על הכללות הללו שאם בדקו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי מתנדב כדרך המתנדבים אע\"פ שאמר מנחת שעורים מביא מן החטים וזעירי שמפליג בין מנחה למנחה לדעת ב\"ש או לר\"מ דאמר תפוס לשון ראשון הפליג שאם אמר מנחת שעורים אין כאן לשון ראשון. וכן מ\"ש בסוף שאם אמר הרי עלי קמח או הרי עלי עשרון הרי הוא כמי שלא נדר מעולם אינו כלום שהכל תלוי בבדיקה כמ\"ש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אשם תלוי וחטאת העוף.</b> א\"א לא ידעתי מאין הוציא זה. ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת ובחיי ראשי אע\"פ שנראית [זרה] בעיני היא מתוקנת. בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת: "
+            ],
+            [
+                "<b> שני שעירי וכו' עד אם לא התודה.</b> א\"א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע\"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה ומצאה משובשת: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> השוחט בחוץ בלילה.</b> א\"א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כב�� נפסל בשחיטה ואף על פי שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ\"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פיסולי חוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור: "
+            ],
+            [
+                "<b> שחט את העוף בחוץ וכו'.</b> א\"א זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כיצד הקומץ וכו' עד שהוציאו שלם עד העלה וחזר והעלה וכו' עד בין מעלה לעושה.</b> א\"א הספרים שלנו אינם משוים לזו הגירסא ובודאי היא משובשת אבל הגירסא שלנו אף לדברי ר' עקיבא חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה אבל שחט וזרק לדברי הכל אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> העלה אבר חסר.</b> א\"א לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מעולה ומאמוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתא במקוטרי פנים שיחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> הזורק מקצת וכו' עד או אחד בפנים.</b> א\"א זה אינו כלום דאחד בפנים ואחד בחוץ בין למ\"ד עושה את חבירו דחוי בין למאן דאמר עושה אותו שירים שני לא חזי בפנים: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ומטיב את הנרות וכו'.</b> א\"א אמת כך הוא לשון המשנה אבל לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהיה דולק מערב לערב: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,34 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Service on the Day of Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Service_on_the_Day_of_Atonement",
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ומטיב את הנרות וכו'.</b> א\"א אמת כך הוא לשון המשנה אבל לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד שהיה דולק מערב לערב: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,170 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, The Chosen Temple",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות בית הבחירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין בונין עץ בולט כלל כו'.</b> א\"א והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר: "
+            ],
+            [
+                "<b> עד שתקבע בארץ.</b> א\"א עוד אמרו שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה (בגומא) אין דרך שירות בכך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומלבנין את המזבח וכו'.</b> א\"א וכשסדין אותו לא היו סדין אותו אלא בכפיס של עץ וכן מכל העזרות ומכל הלשכות שהן קדש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> רחבו עשרים וארבע אמות וכו'.</b> א\"א אולי אינו כן כי הארבעה טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח: "
+            ],
+            [
+                "<b> וגובה מקום המערכה.</b> א\"א לא ידעתי מהו גובה המערכה אם אמר על התפוח שבאמצע המזבח והלא הוא שאומר למטה שהתפוח ההוא אינו אלא הדשן המונח שם ועוד התפוח אינו מקום המערכה אבל הנוסחא המדוייקת ורוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים ושני הטפחים הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן ואולי יש לומר שאותן שני טפחים היו פגימה שהקרנות היו כנוסים מדופן המזבח שני טפחים ז' טפחים מכאן וז' טפחים מכאן אחר כל זה התבוננתי מדבריו שהוא קורא מן הסובב ולמעלה מקום מערכה וזהו שכתב וגובה מקום מערכה שמנה עשר טפחים שהם שלש אמות ולמעלה במזבח של משה כתב כמו כן בזה הלשון כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה ומשנה לשון חכמינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ורבובה היתה נקראת.</b> א\"א לא כי אלא החלון לבד והרבובה לבד וכך היא שנויה במסכת מדות: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> רוחב הבית בין הצפון וכו'.</b> א\"א זהו מחלוקת התנאים וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא שתי נרות מזרחיות דולקים וזהו לענין מזרח ומערב מונחים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומוכני עשו לו.</b> א\"א דברים זרים אני רואה בכאן ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו הוא ומימיו בבור העזרה בערב כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה ומפורש כל זה ביומא ובזבחים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> לא היו משיבין.</b> א\"א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ורום הכיור.</b> א\"א לא האיר ולא הצהיר ולא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל חזק מבפנים בסיוד וכיור כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא כמו מרזבות קבועות בכותלים ובולטות לקבל דלף התקרה ולשופכו לחוץ ואיך אפשר להיות מ\"ש ועדיין לא הגיע לתקרה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> מאה אמה עובי כותל האולם.</b> א\"א כל זה הבל ורעיון רוח שלא היה שם כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ורובד על גבה.</b> א\"א איני יודע מהו על גבה אלא שבכותל של היכל היה מקצר אמה ונמצא חלל התא שש משש אמות ומעלה ואותן שש אמה שהתא בהן חללו חמש הם היו כנגד אוטם ההיכל שהיו שש אמות וזהו שחשבו רוחב ההיכל כותל התא חמש והתא שש וכותל ההיכל שש והוא למעלה מן האוטם: "
+            ],
+            [
+                "<b> בדיוטא אחת.</b> א\"א אין צורך לזה ומה נשתנו השנים מן השלשה: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואחד לתא שבו הפישפש.</b> א\"א לא היה שם תא אחר לאותו הפשפש אלא באותו התא שבקרן מזרחית צפונית היה הפשפש למזרחו והיה פתח קטן כעין חלון שמכניס זרועו בה והוא נקרא פשפש ופותח פתח התא המזרחי שהיה המנעול מבפנים ושני מנעולים היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון ואם כדבריו היה תא למזרח והרי לא מנו אותן במנין התאים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ועובי החומה כלפנים.</b> א\"א אך אלו בששוים לקרקע העזרה ומשכחת להו בבר שורא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בקדושה ראשונה שקדשה שלמה.</b> א\"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ\"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א\"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א\"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י\"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מהלך בנחת.</b> פי' שלא ילך דרך הדיוטות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין קוברין מת בתוכן (עד שירצו יצא אין מחזירין אותו).</b> א\"א לא שמעתי בכאן לא רצון טובי העיר ולא רצון אנשי העיר אלא לעולם אין קוברין בהן אבל אם רצו לסבבו בעיר כדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> החיל מקודש.</b> א\"א אף זה מדבריהם: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, The Chosen Temple/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,167 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, The Chosen Temple",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_The_Chosen_Temple",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין בונין עץ בולט כלל כו'.</b> א\"א והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר: "
+            ],
+            [
+                "<b> עד שתקבע בארץ.</b> א\"א עוד אמרו שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה (בגומא) אין דרך שירות בכך: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומלבנין את המזבח וכו'.</b> א\"א וכשסדין אותו לא היו סדין אותו אלא בכפיס של עץ וכן מכל העזרות ומכל הלשכות שהן קדש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> רחבו עשרים וארבע אמות וכו'.</b> א\"א אולי אינו כן כי הארבעה טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח: "
+            ],
+            [
+                "<b> וגובה מקום המערכה.</b> א\"א לא ידעתי מהו גובה המערכה אם אמר על התפוח שבאמצע המזבח והלא הוא שאומר למטה שהתפוח ההוא אינו אלא הדשן המונח שם ועוד התפוח אינו מקום המערכה אבל הנוסחא המדוייקת ורוחב מקום המערכה שמנה עשר טפחים ושני הטפחים הם שפחתו משתי הקרנות ברחבן ואולי יש לומר שאותן שני טפחים היו פגימה שהקרנות היו כנוסים מדופן המזבח שני טפחים ז' טפחים מכאן וז' טפחים מכאן אחר כל זה התבוננתי מדבריו שהוא קורא מן הסובב ולמעלה מקום מערכה וזהו שכתב וגובה מקום מערכה שמנה עשר טפחים שהם שלש אמות ולמעלה במזבח של משה כתב כמו כן בזה הלשון כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה ומשנה לשון חכמינו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ורבובה היתה נקראת.</b> א\"א לא כי אלא החלון לבד והרבובה לבד וכך היא שנויה במסכת מדות: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> רוחב הבית בין הצפון וכו'.</b> א\"א זהו מחלוקת התנאים וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא שתי נרות מזרחיות דולקים וזהו לענין מזרח ומערב מונחים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומוכני עשו לו.</b> א\"א דברים זרים אני רואה בכאן ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו הוא ומימיו בבור העזרה בערב כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה ומפורש כל זה ביומא ובזבחים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> לא היו משיבין.</b> א\"א והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ורום הכיור.</b> א\"א לא האיר ולא הצהיר ולא היה כיור בתקרה אלא טוח בכותל חזק מבפנים בסיוד וכיור כדי שלא יכנסו מים שבגגות התאים בכותלי ההיכל ואמתים בית דילפא כמו מרזבות קבועות בכותלים ובולטות לקבל דלף התקרה ולשופכו לחוץ ואיך אפשר להיות מ\"ש ועדיין לא הגיע לתקרה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> מאה אמה עובי כותל האולם.</b> א\"א כל זה הבל ורעיון רוח שלא היה שם כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל ועל כן אמרו ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ורובד על גבה.</b> א\"א איני יודע מהו על גבה אלא שבכותל של היכל היה מקצר אמה ונמצא חלל התא שש משש אמות ומעלה ואותן שש אמה שהתא בהן חללו חמש הם היו כנגד אוטם ההיכל שהיו שש אמות וזהו שחשבו רוחב ההיכל כותל התא חמש והתא שש וכותל ההיכל שש והוא למעלה מן האוטם: "
+            ],
+            [
+                "<b> בדיוטא אחת.</b> א\"א אין צורך לזה ומה נשתנו השנים מן השלשה: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואחד לתא שבו הפישפש.</b> א\"א לא היה שם תא אחר לאותו הפשפש אלא באותו התא שבקרן מזרחית צפונית היה הפשפש למזרחו והיה פתח קטן כעין חלון שמכניס זרועו בה והוא נקרא פשפש ופותח פתח התא המזרחי שהיה המנעול מבפנים ושני מנעולים היו לו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון ואם כדבריו היה תא למזרח והרי לא מנו אותן במנין התאים: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ועובי החומה כלפנים.</b> א\"א אך אלו בששוים לקרקע העזרה ומשכחת להו בבר שורא: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בקדושה ראשונה שקדשה שלמה.</b> א\"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ\"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א\"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א\"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י\"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מהלך בנחת.</b> פי' שלא ילך דרך הדיוטות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין קוברין מת בתוכן (עד שירצו יצא אין מחזירין אותו).</b> א\"א לא שמעתי בכאן לא רצון טובי העיר ולא רצון אנשי העיר אלא לעולם אין קוברין בהן אבל אם רצו לסבבו בעיר כדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> החיל מקודש.</b> א\"א אף זה מדבריהם: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות בית הבחירה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,104 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הרי זה קדוש.</b> א\"א טעה בזה כי מי שדימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש אינו קדוש כלל שהוא הקדש טעות וה\"ג בתמורה עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד בקדשים ואמרינן בגמרא היכי דמי שוגג כמזיד בתמורה אמר חזקיה כסבור מותר להמיר דכוותה גבי קדשים כסבור מותר להקדיש בעלי מומין למזבח גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי פירוש גבי תמורה קדוש והגוזז והעובד בו לוקה אבל גבי קדשים לא לקי לפי שאינו קדוש מפני שהוא הקדש טעות וזה המחבר שדימה גבי קדשים לא לקי אבל קדוש הוי וגבי תמורה מילקי נמי לקי על שהמיר טעות גדולה טעה שלא מצינו לוקה על השוגג ואומר מותר שוגג קרי ליה ובהלכות תמורה ג\"כ טעה בזה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> זנב הגדי.</b> א\"א דומה שהוא גורס דרכיכא וקטינא ולא היא אלא דכריכא וקטינא פירוש עגולה וקטינא דקה וזנב הגדי אע\"פ שהיא קצרה הרי היא רחבה וגסה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כל קרבן שירצה.</b> א\"א מדקאמר ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ולא אמר ויעשה מהן כל מה שירצה אלמא בשאמר הרי אלו למזבח מיירי ולא בשאמר הרי אלו קרבן דאילו אמר הכי לא קדישי כלל וא\"כ בעל מום נמי כי האי גונא הוי דתנן בתמורה אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולות: "
+            ],
+            [
+                "<b> ונרבע.</b> א\"א מאי טעמא לא תני יתום שנולד אחר שנשחטה אמו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או יהיה האיש הנרבע בן ט' שנים ויום אחד.</b> א\"א זה המחבר דימה איסור מזבח לאיסור סקילה ואולי אין מדמין כן שהרי נרבע על פי הבעלים או על פי עד אחד שאינו במיתה ופסול למזבח הואיל ונעבדה בו עבירה מפני שהוא מאוס ואם הבהמה נרבעה ודאי בעינן שיהא הרובע בן ט' שנים ויום אחד לפי שאין לה הנאה ממנו והיא אנוסה ומתני' היא במסכת נדה. אבל כשהבהמה רובעת שנהנית מן העבירה נפסלת מכ\"מ: "
+            ],
+            [
+                "<b> משום מוקצה.</b> א\"א יש בספרים שלנו נוסחא אחרינא אין מוקצה אסור אלא עד שעה שיגוזו או שיעבדו בו כלום דמשעה שיגוזו אותו כבר בטלה הקצאתו וחללוהו ולעולם בהקצאתו לא בעינן מעשה הואיל והקצה את גופו להיות ע\"ז: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> בין שעבד שלו בין שעבד של חבירו.</b> א\"א במס' ע\"ז אוקמוה של חבירו בשעשה בה מעשה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אע\"פ שהן מוקדשים.</b> א\"א לא כן אנו מקובלין שהעופות אם מוקדשין הן הרי אמרו פרט לנדור אלא בעופות של חולין היא שנויה והא קמ\"ל אע\"פ שאין המום פוסל כאן אתנן ומחיר חל עליהן כדאיתא במתני' דתמורה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> שניהם כאחד וכו'.</b> א\"א בספרים שלנו רבא מחייב ב' וד' ואביי פוטר משום לאו שבכללות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי.</b> א\"א בחיי ראשי נשתבש בלשון הברייתא מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הקדשים ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושיירי מנחות שהוא בלא תעשה ת\"ל כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי' כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו הוא סבר מדאייתי רישא דקרא דוקא שהקטיר שאור ודבש עמהן שאינו חייב על שאור ודבש אלא א\"כ יש עמהן צד קרבן וטעה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כך לוקה על הקרבתה.</b> א\"א וכי עדיפא מבעלת מום אלא שאינו עולה כן מהגמרא דזבחים פרק כל הפסולים: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואפילו היה חטאת.</b> א\"א אין כאן אפילו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Things Forbidden on the Altar",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Things_Forbidden_on_the_Altar",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הרי זה קדוש.</b> א\"א טעה בזה כי מי שדימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש אינו קדוש כלל שהוא הקדש טעות וה\"ג בתמורה עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד בקדשים ואמרינן בגמרא היכי דמי שוגג כמזיד בתמורה אמר חזקיה כסבור מותר להמיר דכוותה גבי קדשים כסבור מותר להקדיש בעלי מומין למזבח גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי פירוש גבי תמורה קדוש והגוזז והעובד בו לוקה אבל גבי קדשים לא לקי לפי שאינו קדוש מפני שהוא הקדש טעות וזה המחבר שדימה גבי קדשים לא לקי אבל קדוש הוי וגבי תמורה מילקי נמי לקי על שהמיר טעות גדולה טעה שלא מצינו לוקה על השוגג ואומר מותר שוגג קרי ליה ובהלכות תמורה ג\"כ טעה בזה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> זנב הגדי.</b> א\"א דומה שהוא גורס דרכיכא וקטינא ולא היא אלא דכריכא וקטינא פירוש עגולה וקטינא דקה וזנב הגדי אע\"פ שהיא קצרה הרי היא רחבה וגסה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כל קרבן שירצה.</b> א\"א מדקאמר ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ולא אמר ויעשה מהן כל מה שירצה אלמא בשאמר הרי אלו למזבח מיירי ולא בשאמר הרי אלו קרבן דאילו אמר הכי לא קדישי כלל וא\"כ בעל מום נמי כי האי גונא הוי דתנן בתמורה אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולות: "
+            ],
+            [
+                "<b> ונרבע.</b> א\"א מאי טעמא לא תני יתום שנולד אחר שנשחטה אמו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> או יהיה האיש הנרבע בן ט' שנים ויום אחד.</b> א\"א זה המחבר דימה איסור מזבח לאיסור סקילה ואולי אין מדמין כן שהרי נרבע על פי הבעלים או על פי עד אחד שאינו במיתה ופסול למזבח הואיל ונעבדה בו עבירה מפני שהוא מאוס ואם הבהמה נרבעה ודאי בעינן שיהא הרובע בן ט' שנים ויום אחד לפי שאין לה הנאה ממנו והיא אנוסה ומתני' היא במסכת נדה. אבל כשהבהמה רובעת שנהנית מן העבירה נפסלת מכ\"מ: "
+            ],
+            [
+                "<b> משום מוקצה.</b> א\"א יש בספרים שלנו נוסחא אחרינא אין מוקצה אסור אלא עד שעה שיגוזו או שיעבדו בו כלום דמשעה שיגוזו אותו כבר בטלה הקצאתו וחללוהו ולעולם בהקצאתו לא בעינן מעשה הואיל והקצה את גופו להיות ע\"ז: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> בין שעבד שלו בין שעבד של חבירו.</b> א\"א במס' ע\"ז אוקמוה של חבירו בשעשה בה מעשה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אע\"פ שהן מוקדשים.</b> א\"א לא כן אנו מקובלין שהעופות אם מוקדשין הן הרי אמרו פרט לנדור אלא בעופות של חולין היא שנויה והא קמ\"ל אע\"פ שאין המום פוסל כאן אתנן ומחיר חל עליהן כדאיתא במתני' דתמורה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> שניהם כאחד וכו'.</b> א\"א בספרים שלנו רבא מחייב ב' וד' ואביי פוטר משום לאו שבכללות: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי.</b> א\"א בחיי ראשי נשתבש בלשון הברייתא מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הק��שים ומבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושיירי מנחות שהוא בלא תעשה ת\"ל כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי' כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו הוא סבר מדאייתי רישא דקרא דוקא שהקטיר שאור ודבש עמהן שאינו חייב על שאור ודבש אלא א\"כ יש עמהן צד קרבן וטעה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> כך לוקה על הקרבתה.</b> א\"א וכי עדיפא מבעלת מום אלא שאינו עולה כן מהגמרא דזבחים פרק כל הפסולים: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואפילו היה חטאת.</b> א\"א אין כאן אפילו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,126 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Trespass",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואזהרה של מעילה מזה וכו'.</b> א\"א ופשוטה מזו היא בתרומת הקדשים לא תאכל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> שלא הביא אשמו לא יצא.</b> א\"א אינו משוה עם הגמרא של פרק הגוזל רבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> יצא לנחל קדרון.</b> א\"א אותה מעילה אינה אלא מדרבנן והכי איתא ביומא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> יהיה הקדש לוולדות הקדשים.</b> א\"א ואם יאמר יהיה הקדש לולדות מה יועיל אלא יזמין ולא יקדיש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ואם נפדה אין מועלין בפדיונו.</b> א\"א למה אין מועלין בפדיונו אטו קדושת דמים מי לית ביה מעילה ואולי יאמר משום דאינו ראוי לפדיון שמא אינו רשאי לפדותו כשהוא תם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ערבה הגדילה.</b> א\"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה אלא על אותה ערבה של אותה מקום שהיתה למטה מירושלים שייחדוה לשם מצוה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוא הגוף הקשה.</b> א\"א אינו כן אלא העלה הנובל שהרי שנינו שהנביה נושרת עליהן והווה להן לזבל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> קדשי קדשים התמימים.</b> א\"א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך לא ממשנה ולא מתוספתא ולא מגמרא והלא לא חלקו במשנה אלא בין חטאת חיה למתה שאין פגם למתה אבל בחיה לא חלקו כלל. ומה שאמר אין לו טעם שהקרבן התמים אע\"פ שהוא עומד לקרבן אפשר שיפול בו מום ויפגם וימכר ועוד שהעור לכהנים הוא והוא נפגם אצלם שקודם זריקה מועלין בכלן והוא דבר שיש בו פגם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין מועל אחר מועל במוקדשין.</b> א\"א בכל זה יצא מכלל משנתנו וטעה אחר התוספתא כי אין במשנתנו אלא בהמה וכלי שרת ובודאי בהמה תמימה דומיא דכלי שרת והוא מפני שמצא בתוספתא בקע בקורדום ובא חבירו ובקע בו שניהם מעלו שינה הלשון וכתב בהמה וכלי תשמיש ופירש הבהמה חמור ואינו אלא בהמה תמימה למזבח דומיא דכלי שרת שהן למזבח ואין להם פדיון אבל כלי המוקדשין אם הראשון נהנה בו ופגם שוב אין בו מועל. ואין סומכין על תוספתא שהיא סותרת המשנה והגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b> וכן אם נתנה לחבירו.</b> א\"א דבר זה לא נמצא לו יסוד. שמצא בתוספתא נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלי לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע\"פ שלא סיפר מעל ובעולה נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו. זאת מצא ואיני סומך עליה כי לא באה על דרך מתוקן ואפשר מפני שהיא קדושת הגוף אינה יוצאה לחולין לא בפגימה ולא בנתינה אבל קשה לי מ\"ש עולה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ונתנה לחבירו שניהם מעלו.</b> א\"א אף בזה עזב כל הדרך הסלולה ותפס דרך הסירים שאין זה פירוש ההלכה אלא כמו שאפרש לפנים: "
+            ],
+            [
+                "<b> נטל אבן או קורה.</b> א\"א זו היא שהעמיד בגמרא בגזבר שהכל תחת ידו שנטילתו אינה ניכרת לגזל ההקדש וכן כל אדם שהקדשו תחת ידו הרי הוא הגזבר ולא מעל עד שיוציא. ומה שהקשו בגמרא מ\"ש הוא ומ\"ש חבירו לא ר\"ל שימעלו הוא וחבירו אלא ה\"ק מ\"ש כשגנבה מבית ההקדש ונטלה לעצמו שלא מעל וכשנתנה לחבירו מעל אטו שינוי רשות בעינן למעילה והראשון מעל והשני לא מעל ושני ליה אי בשנטלה מבית הקדש ה\"נ שהוא מעל מיד ואם נתנה לחבירו אותו חבר לא מעל אלא הכא בגזבר שנטלה מרשות עצמו עסקינן שנטילתו אינו ניכר חסרון להקדש עד שיוציאנה לאחר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בין הוא בין חבירו מעל.</b> א\"א זהו מן הטעות הראשון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> אבל אם היו בשר עולה.</b> א\"א תוספתא היא במעילה ויפה פירש. עוד אומר בה גם אני מפני שהעולה אינה נעשית חתיכות אלא מנתחה איברים איברים כדאיתא בתמיד וכדתנן בשקלים בשר שנמצא בעזרה איברים עולה וחתיכות חטאת הילכך אלו שראו אותה חתיכות היה להם לטעות של חטאת הם וכאנוסים דמו דלא הוה להו לשיולי אבל האוכל חייב שהוא נהנה. וראוי לסמוך עליו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Trespass/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,123 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Trespass",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Trespass",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואזהרה של מעילה מזה וכו'.</b> א\"א ופשוטה מזו היא בתרומת הקדשים לא תאכל: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> שלא הביא אשמו לא יצא.</b> א\"א אינו משוה עם הגמרא של פרק הגוזל רבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> יצא לנחל קדרון.</b> א\"א אותה מעילה אינה אלא מדרבנן והכי איתא ביומא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> יהיה הקדש לוולדות הקדשים.</b> א\"א ואם יאמר יהיה הקדש לולדות מה יועיל אלא יזמין ולא יקדיש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ואם נפדה אין מועלין בפדיונו.</b> א\"א למה אין מועלין בפדיונו אטו קדושת דמים מי לית ביה מעילה ואולי יאמר משום דאינו ראוי לפדיון שמא אינו רשאי לפדותו כשהוא תם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ערבה הגדילה.</b> א\"א זה שיבוש שלא נאמר במשנה אלא על אותה ערבה של אותה מקום שהיתה למטה מירושלים שייחדוה לשם מצוה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוא הגוף הקשה.</b> א\"א אינו כן אלא העלה הנובל שהרי שנינו שהנביה נושרת עליהן והווה להן לזבל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> קדשי קדשים התמימים.</b> א\"א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך לא ממשנה ולא מתוספתא ולא מגמרא והלא לא חלקו במשנה אלא בין חטאת חיה למתה שאין פגם למתה אבל בחיה לא חלקו כלל. ומה שאמר אין לו טעם שהקרבן התמים אע\"פ שהוא עומד לקרבן אפשר שיפול בו מום ויפגם וימכר ועוד שהעור לכהנים הוא והוא נפגם אצלם שקודם זריקה מועלין בכלן והוא דבר שיש בו פגם: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ואין מועל אחר מועל במוקדשין.</b> א\"א בכל זה יצא מכלל משנתנו וטעה אחר התוספתא כי אין במשנתנו אלא בהמה וכלי שרת ובודאי בהמה תמימה דומיא דכלי שרת והוא מפני שמצא בתוספתא בקע בקורדום ובא חבירו ובקע בו שניהם מעלו שינה הלשון וכתב בהמה וכלי תשמיש ופירש הבהמה חמור ואינו אלא בהמה תמימה למזבח דומיא דכלי שרת שהן למזבח ואין להם פדיון אבל כלי המוקדשין אם הראשון נהנה בו ופגם שוב אין בו מועל. ואין סומכין על תוספתא שהיא סותרת המשנה והגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b> וכן אם נתנה לחבירו.</b> א\"א דבר זה לא נמצא לו יסוד. שמצא בתוספתא נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלי לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע\"פ שלא סיפר מעל ובעולה נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו. זאת מצא ואיני סומך עליה כי לא באה על דרך מתוקן ואפשר מפני שהיא קדושת הגוף אינה יוצאה לחולין לא בפגימה ולא בנתינה אבל קשה לי מ\"ש עולה: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> ונתנה לחבירו שניהם מעלו.</b> א\"א אף בזה עזב כל הדרך הסלולה ותפס דרך הסירים שאין זה פירוש ההלכה אלא כמו שאפרש לפנים: "
+            ],
+            [
+                "<b> נטל אבן או קורה.</b> א\"א זו היא שהעמיד בגמרא בגזבר שהכל תחת ידו שנטילתו אינה ניכרת לגזל ההקדש וכן כל אדם שהקדשו תחת ידו הרי הוא הגזבר ולא מעל עד שיוציא. ומה שהקשו בגמרא מ\"ש הוא ומ\"ש חבירו לא ר\"ל שימעלו הוא וחבירו אלא ה\"ק מ\"ש כשגנבה מבית ההקדש ונטלה לעצמו שלא מעל וכשנתנה לחבירו מעל אטו שינוי רשות בעינן למעילה והראשון מעל והשני לא מעל ושני ליה אי בשנטלה מבית הקדש ה\"נ שהוא מעל מיד ואם נתנה לחבירו אותו חבר לא מעל אלא הכא בגזבר שנטלה מרשות עצמו עסקינן שנטילתו אינו ניכר חסרון להקדש עד שיוציאנה לאחר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> בין הוא בין חבירו מעל.</b> א\"א זהו מן הטעות הראשון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> אבל אם היו בשר עולה.</b> א\"א תוספתא היא במעילה ויפה פירש. עוד אומר בה גם אני מפני שהעולה אינה נעשית חתיכות אלא מנתחה איברים איברים כדאיתא בתמיד וכדתנן בשקלים בשר שנמצא בעזרה איברים עולה וחתיכות חטאת הילכך אלו שראו אותה חתיכות היה להם לטעות של חטאת הם וכאנוסים דמו דלא הוה להו לשיולי אבל האוכל חייב שהוא נהנה. וראוי לסמוך עליו: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות מעילה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,204 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המור הוא הדם הצרור.</b> א\"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כל שכן דם חיה טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוא שיסוך ממנו בכזית.</b> א\"א לא מחוור מתוך הגמרא דכריתות דבעינן לסיכה כזית אלא לנתינה בלבד כדעת ר\"י: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל כהן שעבד עבודת לוי.</b> א\"א והלא כבר נאמר ולא ימותו גם הם גם אתם ובספרי נמי הכי דריש ליה לעונש ואזהרה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ועבודתו לאותו הכהן.</b> א\"א לא כי אלא אכילתו ועורו של בעליו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> נותנו לבעלי מומין טהורין.</b> א\"א כל זה שבוש אלא נותנו לכל כהן שירצה לעבדה ועורה ואכילתה לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם עבד קודם.</b> א\"א נראה מדבריו ימים שהיה בהם המשיחה לא היה עובד ואין זה מן החכמה אלא כשאמרו נתרבה שבעה ונמשח שבעה דבעינן שבעה לכתחלה ה\"מ לעבודת יה\"כ אבל לעבודת אותן הימים בכל יום עובד בשמונה בגדים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עד שיראה כאילו הוא צמח.</b> א\"א איני מבין המופת הזה אבל אני אומר ראש שער העליון יורד עד עיקרו של תחתון וגוזז את התחתון עד עיקרו שלא ירד מראשו של עליון ולמטה כדי שיהא מצחו ופדחתו מגולה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואינו נכנס לעזרה.</b> א\"א זהו טעות גדולה שלא אמרו דבר זה במשנה אלא על לוי קטן שאינו ראוי לעבודתו אלא לשיר ומסניפין לאחיו הגדולים מפני שקולן דק ונותנין תבל בנעימה ואין עולין מן החשבון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והיא יתירה להן.</b> א\"א איני יודע מהו שאמר והיא יתרה להן שאיני מוצאה אלא ביום שיש בו מוסף והיא יתירה לכל ישראל ואינה בכל יום והוא אומר בכל יום משבת שהוא מעמדן מתפללין ד' תפלות: ",
+                "<b> ובתפלה השניה.</b> א\"א זו התפלה השניה שאמר אם תפלת המוסף הוא כמו שאנו סוברים למה אמר שקורים בה ג' אנשים והלא במוסף קורין ד' אלא שהרביעי קורא בענינו של יום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ובתפלה שניה.</b> א\"א הראה דעתו בכאן על אותה תפלה שניה שאמר שאינה תפלת מוסף שאם היה תפלת מוסף ��רי המוסף דוחה של מוסף ושל מנחה כחזרתו של ר\"ע סוף דבר אין דבריו מכוונים לעיקר ההלכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> אחד על הזמנים וכו' עד על מעשה בגדי כהונה.</b> א\"א ולמה לא מנה הממונה על הפקיע והוא מכין הפתילות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> משלשים יום לשלשים יום וכו'.</b> א\"א לא כי הממונה על הקינין ועל הנסכים אינו אלא גזברות בעלמא וכל מי שהוא חייב קינין מביא לידו או הקינין בעצמו או דמיו ונותנן לשופר והוא משתדל להקריבן ואינו מתעצל וכן על הנסכים היה איש ממונה ולוקח במעות של תרומת הלשכה יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים ועל אותו בעל הבית המוכר אמרו אם קבל לספק מארבע ועמדו משלש או משלש ועמדו מארבע מספק מארבע וכל מחוייב נסכים מביא מעות ולוקח מזה הממונה ואם יש לו ריוח בזה הוא הנקרא מותר נסכים ועושין ממנו לקיץ למזבח ואע\"פ שאמרו אין משתכרין בשל הקדש הני מילי פירות שהוא כעין הגנות והוא דרך עניות אבל נסכים שהן צרכי ציבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים מכ\"מ הממונים לא מרויחין ולא מפסידין לעצמן כלום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עד שיוקרו הנסכים.</b> א\"א לא כי אלא שמא יעשנו אובד ויביא לידי אחר ויוציא חותמו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומתחת ידו נעשה.</b> א\"א אומר אני שהוא פינחס המלביש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ולפיכך נקראת מגבעת.</b> א\"א אני אומר אין מעשהו של זה כמעשהו של זה מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו כריכות הרבה ככריכות הישמעאלים אבל מעשה המגבעות כעין הכובעין שלנו חדין מלמעלה והן קצרין: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אסור לכהן הדיוט.</b> א\"א לא מחוור מן הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש: "
+            ],
+            [
+                "<b> הארגמן הוא הצמר.</b> א\"א לי נראה ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> חופר את האותיות.</b> א\"א אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחריו עד שהאותיות בולטות מלפניו ומדובק בשעוה שאמר אינו כלום: ",
+                "<b> כדי שיהא נקשר בפתיל.</b> א\"א עוד יש בו נקב באמצע שמכניס בו פתיל תכלת וכורכו על המצנפת וקושרו עם הפתיל שבראשו שהוא קשור לו כנגד ערפו: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואין לו בית יד.</b> א\"א זו מנין לו: ",
+                "<b> אלא נחלק.</b> א\"א וגם זו מנין לו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וחשב האפוד קשור על לבו.</b> א\"א הפליג לעלות ואינו אלא למטה מטיבורו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוא שלא יחוץ הגמי.</b> א\"א דבריו סותרים זה את זה הלא אמר שלא במקום בגדים פחות משלש אינו חוצץ בין היד לכלי וכן הוא בעירובין ובזבחים: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Avodah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,201 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Vessels of the Sanctuary and Those who Serve Therein",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Vessels_of_the_Sanctuary_and_Those_who_Serve_Therein",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המור הוא הדם הצרור.</b> א\"א אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כל שכן דם חיה טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוא שיסוך ממנו בכזית.</b> א\"א לא מחוור מתוך הגמרא דכריתות דבעינן לסיכה כזית אלא לנתינה בלבד כדעת ר\"י: "
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל כהן שעבד עבודת לוי.</b> א\"א והלא כבר נאמר ולא ימותו גם הם גם אתם ובספרי נמי הכי דריש ליה לעונש ואזהרה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ועבודתו לאותו הכהן.</b> א\"א לא כי אלא אכילתו ועורו של בעליו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> נותנו לבעלי מומין טהורין.</b> א\"א כל זה שבוש אלא נותנו לכל כהן שירצה לעבדה ועורה ואכילתה לבעלי מומין טהורין שבאותו משמר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם עבד קודם.</b> א\"א נראה מדבריו ימים שהיה בהם המשיחה לא היה עובד ואין זה מן החכמה אלא כשאמרו נתרבה שבעה ונמשח שבעה דבעינן שבעה לכתחלה ה\"מ לעבודת יה\"כ אבל לעבודת אותן הימים בכל יום עובד בשמונה בגדים: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עד שיראה כאילו הוא צמח.</b> א\"א איני מבין המופת הזה אבל אני אומר ראש שער העליון יורד עד עיקרו של תחתון וגוזז את התחתון עד עיקרו שלא ירד מראשו של עליון ולמטה כדי שיהא מצחו ופדחתו מגולה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואינו נכנס לעזרה.</b> א\"א זהו טעות גדולה שלא אמרו דבר זה במשנה אלא על לוי קטן שאינו ראוי לעבודתו אלא לשיר ומסניפין לאחיו הגדולים מפני שקולן דק ונותנין תבל בנעימה ואין עולין מן החשבון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והיא יתירה להן.</b> א\"א איני יודע מהו שאמר והיא יתרה להן שאיני מוצאה אלא ביום שיש בו מוסף והיא יתירה לכל ישראל ואינה בכל יום והוא אומר בכל יום משבת שהוא מעמדן מתפללין ד' תפלות: ",
+                "<b> ובתפלה השניה.</b> א\"א זו התפלה השניה שאמר אם תפלת המוסף הוא כמו שאנו סוברים למה אמר שקורים בה ג' אנשים והלא במוסף קורין ד' אלא שהרביעי קורא בענינו של יום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ובתפלה שניה.</b> א\"א הראה דעתו בכאן על אותה תפלה שניה שאמר שאינה תפלת מוסף שאם היה תפלת מוסף הרי המוסף דוחה של מוסף ושל מנחה כחזרתו של ר\"ע סוף דבר אין דבריו מכוונים לעיקר ההלכה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> אחד על הזמנים וכו' עד על מעשה בגדי כהונה.</b> א\"א ולמה לא מנה הממונה על הפקיע והוא מכין הפתילות: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> משלשים יום לשלשים יום וכו'.</b> א\"א לא כי הממונה על הקינין ועל הנסכים אינו אלא גזברות בעלמא וכל מי שהוא חייב קינין מביא לידו או הקינין בעצמו או דמיו ונותנן לשופר והוא משתדל להקריבן ואינו מתעצל וכן על הנסכים היה איש ממונה ולוקח במעות של תרומת הלשכה יינות שמנים וסלתות מבעלי בתים ועל אותו בעל הבית המוכר אמרו אם קבל לספק מארבע ועמדו משלש או משלש ועמדו מארבע מספק מארבע וכל מחוייב נסכים מביא מעות ולוקח מזה הממונה ואם יש לו ריוח בזה הוא הנקרא מותר נסכים ועושין ממנו לקיץ למזבח ואע\"פ שאמרו אין משתכרין בשל הקדש הני מילי פירות שהוא כעין הגנות והוא דרך עניות אבל נסכים שהן צרכי ציבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים מכ\"מ הממונים לא מרויחין ולא מפסידין לעצמן כלום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עד שיוקרו הנסכים.</b> א\"א לא כי אלא שמא יעשנו אובד ויביא לידי אחר ויוציא חותמו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ומתחת ידו נעשה.</b> א\"א אומר אני שהוא פינחס המלביש: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ולפיכך נקראת מגבעת.</b> א\"א אני אומר אין מעשהו של זה כמעשהו של זה מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו כריכות הרבה ככריכות הישמעאלים אבל מעשה המגבעות כעין הכובעין שלנו חדין מלמעלה והן קצרין: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אסור לכהן הדיוט.</b> א\"א לא מחוור מן הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש: "
+            ],
+            [
+                "<b> הארגמן הוא הצמר.</b> א\"א לי נראה ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> חופר את האותיות.</b> א\"א אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחריו עד שהאותיות בולטות מלפניו ומדובק בשעוה שאמר אינו כלום: ",
+                "<b> כדי שיהא נקשר בפתיל.</b> א\"א עוד יש בו נקב באמצע שמכניס בו פתיל תכלת וכורכו על המצנפת וקושרו עם הפתיל שבראשו שהוא קשור לו כנגד ערפו: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואין לו בית יד.</b> א\"א זו מנין לו: ",
+                "<b> אלא נחלק.</b> א\"א וגם זו מנין לו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וחשב האפוד קשור על לבו.</b> א\"א הפליג לעלות ואינו אלא למטה מטיבורו: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> והוא שלא יחוץ הגמי.</b> א\"א דבריו סותרים זה את זה הלא אמר שלא במקום בגדים פחות משלש אינו חוצץ בין היד לכלי וכן הוא בעירובין ובזבחים: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Avodah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Haflaah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,247 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> העכו\"ם נערך אבל לא מעריך.</b> א\"א פוסק כר\"מ ור' יהודה חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וקי\"ל כר\"י ואפשר משום דאמר רבה הלכתא כר\"מ מסתבר וכו' ולא מיחוור דלא מידחיא הלכתא פסיקא במסתברא ור\"מ ור\"י הלכתא פסיקא היא כר' יהודה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר ערכי עלי ומת קודם שעמד בדין.</b> א\"א עמידה בדין שהוזכרה בגמ' על זה לא באו לה מדרך העמדה והערכה האמורה בכאן שהרי ראוי היה בשעת הנדר להעמדה והערכה ולמעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין בשעת הנדר והכי איתא בסיפרי אבל הוזכרה שם לחיוב היורשים מפני שהוא מלוה על פה והשתא דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשים דשעבודא דאורייתא לא אצטרכינן לעמידה בדין לא לעורך ולא לנערך. מי חכם ויבן אלה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שתי לשכות היו במקדש וכו'.</b> א\"א לשון התוספתא חומר בקדשי מזבח מקדשי בדק הבית קדשי מזבח מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית ואין קדשי בדק הבית מוציאים את הראוי להם לקדשי מזבח כך הוא מתוקן בשקלים ירושלמי ובתוספתא היא להפך ומ\"מ אין הסברא נותנת כפירושו ואם כפירושו היה צ\"ל קדשי מזבח מוציאין את הצריך להם מקדשי בדק הבית ועוד תנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה ואם כפירושו הרי משנין אבל עיקר התוספתא לא דברה אלא על נדבת הכלים המוטלין בלשכה שהלשכה הזו עשויה לצורך זה וזה ואם היה שם כל הראוי למזבח והוצרכו לו מוציאין אותו משם למזבח א\"נ להעדפה אבל אין מוציאין מלשכת בדק הבית למזבח כלי הצריך לו ולשכת בדק הבית אחרת היתה שם וכן לשכת התרומה וזאת הלשכה היתה היא מיוחדת לכלים וקורא אותה כאן קדשי בדה\"ב מפני שרובה היתה לבה\"ב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עשיר שאמר ערכי וכו' הרי העני חייב בערך עשיר.</b> א\"א זו כרבי וחכמים חולקין עליו ואומרין שאינו נותן אלא ערך עני: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן האומר דמי עלי וכו' הרי פירשו.</b> א\"א לא מן השם הוא זה אלא לפי שהערכים הם כעין קנס כשלשים של עבד חסה התורה עליו שידון בהשג יד אבל בדמים אין קנס וגזרת הכתוב הוא ואם מך הוא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים אם רצה הגזבר לחשוב החדשים.</b> א\"א אמת הוא שכך כתוב בספרים ומניין שאם רצה ההקדש לעשות חדשים שנה עושה והיכי דמי כגון דאק��שה בפלגו דארבעין ותמני ת\"ל וחשב לו מכל מקום. ואומר אני שזה הפירוש לא היה מעיקר הגמרא דאי אקדשה בפלגו דארבעין ותמני הלא אין שתי שנים לפני היובל וכבר אמר שאינו גואל בגרעון פחות משתי שנים לפני היובל וא\"כ למה יעשה לו הכהן מחדשים שנה ויתן ב' שקלים וב' פונדיונין הלא טוב לו להקדש שלא יעשה ויחשבו לשנה ומחצה ויתן נ' שקל שלימות שהרי אין ב' שנים שלימות לפני היובל והיה לו לומר דאקדשה בפלגו דארבעין ושבע (וישלם ג' סלעים וג' פונדיונין). ונראה לי טעות מפורש היה ואפשר שכך ר\"ל שאם רצה הקדש לעשות חדשים משנת מ\"ח כאילו חסרה כל שנת מ\"ח והרי אין גואלין לפני היובל בגירוע פחות מב' שנים ואין כאן אלא שנה אחת וכן עיקר. ועוד לשון הברייתא עצמה קשה לי ומניין שאם רצה הקדש לעשות חדש שנה עושה וכי ברצון הגזבר הדבר תלוי ואולי נאמר כן משום דכתיב וחשב לו הכהן ולא כתוב ונתן על פי השנים אלא בחשבון הכהן הדבר תלוי ולפי מה שיראה שבח ההקדש יעלה (את) פדיונו ובתורת כהנים דורש מדרש זה מדכתיב עד שנת היובל שלא יכנס ביובל כלום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נמדדין בפני עצמן ומחשבין להם מה שראוי להם.</b> א\"א איני יודע מה הן בפני עצמן שהרי נמדדין עמה לפי הגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b> ומחשבין האילנות בשוייהן והקרקע מודדין.</b> א\"א אינו כן אלא שהן נפדין על גבי השדה ואע\"ג דאמר רב הונא הכי בערכין שמעתיה דרב פפא דהוא בתרא מחזיא דלא ס\"ל הכי דוק ותשכח: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> כל שלשה אילנות.</b> א\"א זה אינו מחוור. עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> גאלה המקדיש קודם שיגיע היובל הרי זו חוזרת לבעליה.</b> א\"א לא ידעתי מאי חוזרת והרי היא תחת ידו: ",
+                "<b> המקדיש וגאלה מידן חוזרת לו לעולם.</b> א\"א תמה אני על זה והרי המשנה אמרה גאלה אחר או אחד מן הקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל הנה שאפילו גאלוה הבעלים מיד האחר קודם שיגיע היובל כשיגיע היובל יוצאה לכהנים. אחר כן בדקתי בנוסחאות ומצאתים מתחלפות ומצאתי נוסחא כדבריו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> האשה שהקדישה שדה אחוזתה וכו' לפיכך קדמה האשה.</b> א\"א מסתברא שהאשה יותר מוחזקת מפני שיד הבעל כיד האשה בכל נכסיה ועדיפא נמי מידה וכיון שהשדה תחת יד הבעל הרי הוא זוכה לעצמו בה בשביל פירותיו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המקדיש את האילנות והגיע היובל.</b> א\"א וזו היא שמעתא דרב פפא שכתבתי למעלה ומתחזי בגמרא דבחד אילן קאמר דמסתמא לית ליה קרקע אא\"כ בא מחמת טענה (והחזיק) ומשום הכי פודה אותה בשוייה הא אית ליה ארעא פודהו אגב ארעא והכי איתא בגמרא התם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בזמן שמצות יובל נוהגת.</b> א\"א לא מצאתי שום הפרש בין זה לזה שהרי מצות גאולת אדון כתובה היא בתורה והיא בשעת היובל ועוד מפני רבוי החומש שהוא בכל זמן וכשדברה המשנה בשעה שהיובל נוהג לא מפני שיש הפרש להקדימתו לא למצוה ולא לכוף אלא מפני שאר דברים האמורים במשנה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הקדיש נכסיו סתם וכו' אם נפל בו מום.</b> א\"א לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו והלא בכל מקום נפדין הן ואם במקדיש נכסיו סתם סובר כר' אליעזר כמ\"ש למעלה אין זה הטעם מספיק למה לא יפלו הדמים ל��דק הבית. ואני אומר דר' אליעזר ששנה זו המשנה ס\"ל כר' יהושע דאמר הכל קרב עולה ואפי' דמי הנקבות ומשום הכי דמים אלו יקרבו עולות. וא\"ת עופות למה לא יקרבו עצמן עולות משום דכתיב בבקר לא עופות והכי איתא בשקלים ירושלמי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל אם הקדיש שחוטה וכו' תפדה.</b> א\"א אפילו למזבח ואפילו הקדישם חיים למזבח ומתו אם היו בעלי מומין מתחלתן יפדו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן האומר ראש עבד זה רואין כמה ישוה אותו עבד.</b> א\"א כאשר עיינתי בדבריו לא מצאתי בהם טעם וכי מה ישוה אדם כאשר יוסר ראשו ואפי' לכלבים אינו ראוי שהרי איסור הנאה הוא ואם תאמר לפי מעלתו זה כנגד כל גופו והרי זה נדון בכבודו למזבח וא\"כ שותף שלו היאך הוא והוא סבור שמה שאמר ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו שיתן דמי ראשו להקדש ואני איני אומר כן אלא סתם שותפין מחצה למחצה ושמין את דמיו ונותן מחצה למזבח או אם יעשה מלאכה חצי שכרו למזבח: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכל המקדיש עבדו ושפחתו וכו' רשאין ליקח דמיהן.</b> א\"א זה דלא כרבי דאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכר לו דקסבר כסף גומר בו וקי\"ל כותיה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו וכל אשר תתן לי והרי האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר.</b> א\"א הראיה מיעקב ראיה היא אבל זו של נזיר אינה כלום שהרי בידו היא ועוד כי לא ידע מתי יפטר והרי הוא כאילו אמר הריני נזיר מיד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המקדיש כל נכסיו והיתה עליו וכו' מפקיע השעבוד.</b> א\"א איני סובר שהקדש זה מפקיע מידי השעבוד שהרי הפדיון אינו אלא כל דהו משום דרבי אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ומשום הכי תנא במתני' הפודה פודה פירוש לישנא קלילא ואינו מפקיע אלא קדושת הגוף כגון הקדש קונמות או תפיסת המת כדאיתא בכתובות וביבמות: "
+            ],
+            [
+                "<b> הא למה זה דומה וכו'.</b> א\"א ומנין לו שאם מכר הלוקח ראשון לאחר שהיא טורפת מן השני ומה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ועוד דאמר לה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרא קמא ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b> אלא פודין אותה סתם שאם התנו ליתן אינה נפדית כלל.</b> א\"א איני מבין דבריו אבל פירוש הענין אני סובר לרבן גמליאל אם היה חובו יותר מדמי ההקדש אינו צריך לפדותו שאין ההקדש חל עליו אבל אם הוא כנגד חובו מוסיף דינר ופודהו שמא יש בה מותר שא\"א לכוין ורבנן סברי לעולם צריך לפדות עד שיהא החוב פי שנים על דמי ההקדש וטעמייהו דרבנן לפי שאין אונאה לקרקעות עד כפלים הלכך אם הקדיש במנה אע\"פ שחובו מאתים חסר דינר ההקדש חל עליו עד מאתים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בבריא וכו'.</b> א\"א ואפילו אחר שהקדיש שבשעה שהקדיש כל אדם נאמן ומ\"ש בסוף ואם אחר שהקדיש אמר תנו לא נתברר אצלי: ",
+                "<b> נשבע וגובה מן הפודה לא מן ההקדש.</b> א\"א אם מנה פקדון הוא אינו צריך פדיון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בשחזרו זה וכו' וממשכנים אותו מנכסי שני בשבע.</b> א\"א אע\"פ (שאמרו) שהם משלשין ביניהם לפי הגמרא אין נראה כפירושו דהא אקשינן עליה דרב חסדא חזר בו של ארבעים ממשכנין אותו עד עשר ואמאי ליתיב בן חמשים בהדיה ואם כפירושו שמשוין ביניהם הממעיט למרבה אמאי מקשינן ליתיב בר חמשין בהדיה והלא שוין הן זה בעשר וזה בעשר אלא משלשין ביניהם שמשוין את המרבה לממעיט והמרבה שחזר בו נותן חלק בחזרת הממעיט מחצה והטעם שגם הוא כשאמר חמשים הארבעים בכללן נמצאו שניהם חוזרין בעשר שהוסיפו על בן שלשים לפיכך בן חמשים ובן ארבעים משלימין אותן העשר וכן כל פחת שיהיה שם המרבה משלים עד הממעיט אבל לא הממעיט עד המרבה: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואם הוסיפו הבעלים עד עשרים ואחת.</b> א\"א זה הדרך כמה הוא זר בעיני ורחוק מדעתי וזו הפרוטה מה טיבה אם הבעלים משוין בקרן עם הזרים שגם הם מוסיפים דינר תוספת הפרוטה יתירה מה צורך הרי הוא שוה עמהן בקרן וחומש מן החומש הרי חשבון המשנה כדין ומה צורך עוד לתוספת פרוטה ולא אמרו הגמרא זו התוספת של פרוטה אלא על הסוף אמר אחד בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים ועל זה הקשו בגמרא ולימא אתא גברא בחריקין פירוש זה שאמר בעשרים וחמש דינר בא במקומי בשלמא בהנך אחרים כיון דבצרי מיניה אמרינן ליה הב מאי דאמרי אינהו ואוסיף חומש על דבורך אלא השתא דאיכא האיך לימא להו בא זה במקומי וקחו ממני עשרים וחמש סלעים ושני ליה דאמור בעלים עשרים סלעים ופרוטה וכי אמר האיך עשרים וחמש בצר ליה פרוטה וחומשא ממה דאמור בעלים מש\"ה אמרינן ליה הב קרנא כדאמר האיך ואוסיף חומשא על דבורך דהוי שלשים ופרוטה וחומשא וכיון דלא הוי דינר לא דק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם היו מעות או כלי מתכות יוליכם לים המלח או לים הגדול כדי לאבדן.</b> א\"א כשאינו רוצה לפדותן אבל אם ירצה לפדותם יפדה אותם בפרוטה ויוליך פדיונם לים המלח: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שאין שדה חרמים נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א יש מי שסובר מה שאמר אין שדה חרמים נוהג וכו' לומר שלא יהא לכהן אלא לשמים. ויש מקצת ראיה שאמר בנדרים אין אנשי הגליל מכירין בחרמי כהנים וכיון שהחרמים ניתנין לאנשי משמר ועכשיו אין משמר לא נתכוון זה אלא לשמים: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Haflaah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,244 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Appraisals_and_Devoted_Property",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> העכו\"ם נערך אבל לא מעריך.</b> א\"א פוסק כר\"מ ור' יהודה חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וקי\"ל כר\"י ואפשר משום דאמר רבה הלכתא כר\"מ מסתבר וכו' ולא מיחוור דלא מידחיא הלכתא פסיקא במסתברא ור\"מ ור\"י הלכתא פסיקא היא כר' יהודה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר ערכי עלי ומת קודם שעמד בדין.</b> א\"א עמידה בדין שהוזכרה בגמ' על זה לא באו לה מדרך העמדה והערכה האמורה בכאן שהרי ראוי היה בשעת הנדר להעמדה והערכה ולמעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין בשעת הנדר והכי איתא בסיפרי אבל הוזכרה שם לחיוב היורשים מפני שהוא מלוה על פה והשתא דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשים דשעבודא דאורייתא לא אצטרכינן לעמידה בדין לא לעורך ולא לנערך. מי חכם ויבן אלה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שתי לשכות היו במקדש וכו'.</b> א\"א לשון התוספתא חומר בקדשי מזבח מקדשי בדק הבית קדשי מזבח מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית ואין קדשי בדק הבית מוציאים את הראוי להם לקדשי מזבח כך הוא מתוקן בשקלים ירושלמי ובתוספתא היא להפך ומ\"מ אין הסברא נותנת כפירושו ואם כפירושו היה צ\"ל קדשי מזבח מוציאין את הצריך להם מקדשי בדק הבית ועוד תנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה ואם כפירושו הרי משנין אבל עיקר התוספתא לא דברה אלא על נדבת הכלים המוטלין בלשכה שהלשכה הזו עשויה לצורך זה וזה ואם היה שם כל הראוי למזבח והוצרכו לו מוציאין אותו משם למזבח א\"נ להעדפה אבל אין מוציאין מלשכת בדק הבית למזבח כלי הצריך לו ולשכת בדק הבית אחרת היתה שם וכן לשכת התרומה וזאת הלשכה היתה היא מיוחדת לכלים וקורא אותה כאן קדשי בדה\"ב מפני שרובה היתה לבה\"ב: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> עשיר שאמר ערכי וכו' הרי העני חייב בערך עשיר.</b> א\"א זו כרבי וחכמים חולקין עליו ואומרין שאינו נותן אלא ערך עני: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן האומר דמי עלי וכו' הרי פירשו.</b> א\"א לא מן השם הוא זה אלא לפי שהערכים הם כעין קנס כשלשים של עבד חסה התורה עליו שידון בהשג יד אבל בדמים אין קנס וגזרת הכתוב הוא ואם מך הוא: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים אם רצה הגזבר לחשוב החדשים.</b> א\"א אמת הוא שכך כתוב בספרים ומניין שאם רצה ההקדש לעשות חדשים שנה עושה והיכי דמי כגון דאקדשה בפלגו דארבעין ותמני ת\"ל וחשב לו מכל מקום. ואומר אני שזה הפירוש לא היה מעיקר הגמרא דאי אקדשה בפלגו דארבעין ותמני הלא אין שתי שנים לפני היובל וכבר אמר שאינו גואל בגרעון פחות משתי שנים לפני היובל וא\"כ למה יעשה לו הכהן מחדשים שנה ויתן ב' שקלים וב' פונדיונין הלא טוב לו להקדש שלא יעשה ו��חשבו לשנה ומחצה ויתן נ' שקל שלימות שהרי אין ב' שנים שלימות לפני היובל והיה לו לומר דאקדשה בפלגו דארבעין ושבע (וישלם ג' סלעים וג' פונדיונין). ונראה לי טעות מפורש היה ואפשר שכך ר\"ל שאם רצה הקדש לעשות חדשים משנת מ\"ח כאילו חסרה כל שנת מ\"ח והרי אין גואלין לפני היובל בגירוע פחות מב' שנים ואין כאן אלא שנה אחת וכן עיקר. ועוד לשון הברייתא עצמה קשה לי ומניין שאם רצה הקדש לעשות חדש שנה עושה וכי ברצון הגזבר הדבר תלוי ואולי נאמר כן משום דכתיב וחשב לו הכהן ולא כתוב ונתן על פי השנים אלא בחשבון הכהן הדבר תלוי ולפי מה שיראה שבח ההקדש יעלה (את) פדיונו ובתורת כהנים דורש מדרש זה מדכתיב עד שנת היובל שלא יכנס ביובל כלום: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נמדדין בפני עצמן ומחשבין להם מה שראוי להם.</b> א\"א איני יודע מה הן בפני עצמן שהרי נמדדין עמה לפי הגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b> ומחשבין האילנות בשוייהן והקרקע מודדין.</b> א\"א אינו כן אלא שהן נפדין על גבי השדה ואע\"ג דאמר רב הונא הכי בערכין שמעתיה דרב פפא דהוא בתרא מחזיא דלא ס\"ל הכי דוק ותשכח: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> כל שלשה אילנות.</b> א\"א זה אינו מחוור. עכ\"ל: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> גאלה המקדיש קודם שיגיע היובל הרי זו חוזרת לבעליה.</b> א\"א לא ידעתי מאי חוזרת והרי היא תחת ידו: ",
+                "<b> המקדיש וגאלה מידן חוזרת לו לעולם.</b> א\"א תמה אני על זה והרי המשנה אמרה גאלה אחר או אחד מן הקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל הנה שאפילו גאלוה הבעלים מיד האחר קודם שיגיע היובל כשיגיע היובל יוצאה לכהנים. אחר כן בדקתי בנוסחאות ומצאתים מתחלפות ומצאתי נוסחא כדבריו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> האשה שהקדישה שדה אחוזתה וכו' לפיכך קדמה האשה.</b> א\"א מסתברא שהאשה יותר מוחזקת מפני שיד הבעל כיד האשה בכל נכסיה ועדיפא נמי מידה וכיון שהשדה תחת יד הבעל הרי הוא זוכה לעצמו בה בשביל פירותיו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המקדיש את האילנות והגיע היובל.</b> א\"א וזו היא שמעתא דרב פפא שכתבתי למעלה ומתחזי בגמרא דבחד אילן קאמר דמסתמא לית ליה קרקע אא\"כ בא מחמת טענה (והחזיק) ומשום הכי פודה אותה בשוייה הא אית ליה ארעא פודהו אגב ארעא והכי איתא בגמרא התם: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בזמן שמצות יובל נוהגת.</b> א\"א לא מצאתי שום הפרש בין זה לזה שהרי מצות גאולת אדון כתובה היא בתורה והיא בשעת היובל ועוד מפני רבוי החומש שהוא בכל זמן וכשדברה המשנה בשעה שהיובל נוהג לא מפני שיש הפרש להקדימתו לא למצוה ולא לכוף אלא מפני שאר דברים האמורים במשנה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> הקדיש נכסיו סתם וכו' אם נפל בו מום.</b> א\"א לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו והלא בכל מקום נפדין הן ואם במקדיש נכסיו סתם סובר כר' אליעזר כמ\"ש למעלה אין זה הטעם מספיק למה לא יפלו הדמים לבדק הבית. ואני אומר דר' אליעזר ששנה זו המשנה ס\"ל כר' יהושע דאמר הכל קרב עולה ואפי' דמי הנקבות ומשום הכי דמים אלו יקרבו עולות. וא\"ת עופות למה לא יקרבו עצמן עולות משום דכתיב בבקר לא עופות והכי איתא בשקלים ירושלמי: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל אם הקדיש שחוטה וכו' תפדה.</b> א\"א אפילו למזבח ואפילו הקדישם חיים למזבח ומתו אם היו בעלי מומין מתחלתן יפדו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכן האומר ראש עבד זה רואין כמה ישוה אותו עבד.</b> א\"א כאשר עיינתי בדבריו לא מצאתי בהם טעם וכי מה ישוה אדם כאשר יוסר ראשו ואפי' לכלבים אינו ראוי שהרי איסור הנאה הוא ואם תאמר לפי מעלתו זה כנגד כל גופו והרי זה נדון בכבודו למזבח וא\"כ שותף שלו היאך הוא והוא סבור שמה שאמר ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפין בו שיתן דמי ראשו להקדש ואני איני אומר כן אלא סתם שותפין מחצה למחצה ושמין את דמיו ונותן מחצה למזבח או אם יעשה מלאכה חצי שכרו למזבח: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכל המקדיש עבדו ושפחתו וכו' רשאין ליקח דמיהן.</b> א\"א זה דלא כרבי דאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכר לו דקסבר כסף גומר בו וקי\"ל כותיה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו וכל אשר תתן לי והרי האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר.</b> א\"א הראיה מיעקב ראיה היא אבל זו של נזיר אינה כלום שהרי בידו היא ועוד כי לא ידע מתי יפטר והרי הוא כאילו אמר הריני נזיר מיד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> המקדיש כל נכסיו והיתה עליו וכו' מפקיע השעבוד.</b> א\"א איני סובר שהקדש זה מפקיע מידי השעבוד שהרי הפדיון אינו אלא כל דהו משום דרבי אבהו שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ומשום הכי תנא במתני' הפודה פודה פירוש לישנא קלילא ואינו מפקיע אלא קדושת הגוף כגון הקדש קונמות או תפיסת המת כדאיתא בכתובות וביבמות: "
+            ],
+            [
+                "<b> הא למה זה דומה וכו'.</b> א\"א ומנין לו שאם מכר הלוקח ראשון לאחר שהיא טורפת מן השני ומה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ועוד דאמר לה אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרא קמא ואין זה דומה למה שאמרו במשנה ובגמרא: "
+            ],
+            [
+                "<b> אלא פודין אותה סתם שאם התנו ליתן אינה נפדית כלל.</b> א\"א איני מבין דבריו אבל פירוש הענין אני סובר לרבן גמליאל אם היה חובו יותר מדמי ההקדש אינו צריך לפדותו שאין ההקדש חל עליו אבל אם הוא כנגד חובו מוסיף דינר ופודהו שמא יש בה מותר שא\"א לכוין ורבנן סברי לעולם צריך לפדות עד שיהא החוב פי שנים על דמי ההקדש וטעמייהו דרבנן לפי שאין אונאה לקרקעות עד כפלים הלכך אם הקדיש במנה אע\"פ שחובו מאתים חסר דינר ההקדש חל עליו עד מאתים: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בבריא וכו'.</b> א\"א ואפילו אחר שהקדיש שבשעה שהקדיש כל אדם נאמן ומ\"ש בסוף ואם אחר שהקדיש אמר תנו לא נתברר אצלי: ",
+                "<b> נשבע וגובה מן הפודה לא מן ההקדש.</b> א\"א אם מנה פקדון הוא אינו צריך פדיון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> במה דברים אמורים בשחזרו זה וכו' וממשכנים אותו מנכסי שני בשבע.</b> א\"א אע\"פ (שאמרו) שהם משלשין ביניהם לפי הגמרא אין נראה כפירושו דהא אקשינן עליה דרב חסדא חזר בו של ארבעים ממשכנין אותו עד עשר ואמאי ליתיב בן חמשים בהדיה ואם כפירושו שמשוין ביניהם הממעיט למרבה אמאי מקשינן ליתיב בר חמשין בהדיה והלא שוין הן זה בעשר וזה בעשר אלא משלשין ביניהם שמשוין את המרבה לממעיט והמרבה שחזר בו נותן חלק בחזרת הממעיט מחצה והטעם שגם הוא כשאמר חמשים הארבעים בכללן נמצאו שניהם חוזרין בעשר שהוסיפו על בן שלשים לפיכך בן חמשים ובן ארבעים משלימין אותן העשר וכן כל פחת שיהיה שם המרבה משלים עד הממעיט אבל לא הממעיט עד המרבה: "
+            ],
+            [
+                "<b> ואם הוסיפו הבעלים עד עשרים ואחת.</b> א\"א זה הדרך כמה הוא זר בעיני ורחוק מדעתי וזו הפרוטה מה טיבה אם הבעלים משוין בקרן עם הזרים שגם הם מוסיפים דינר תוספת הפרוטה יתירה מה צורך הרי הוא שוה עמהן בקרן וחומש מן החומש הרי חשבון המשנה כדין ומה צורך עוד לתוספת פרוטה ולא אמרו הגמרא זו התוספת של פרוטה אלא על הסוף אמר אחד בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים ועל זה הקשו בגמרא ולימא אתא גברא בחריקין פירוש זה שאמר בעשרים וחמש דינר בא במקומי בשלמא בהנך אחרים כיון דבצרי מיניה אמרינן ליה הב מאי דאמרי אינהו ואוסיף חומש על דבורך אלא השתא דאיכא האיך לימא להו בא זה במקומי וקחו ממני עשרים וחמש סלעים ושני ליה דאמור בעלים עשרים סלעים ופרוטה וכי אמר האיך עשרים וחמש בצר ליה פרוטה וחומשא ממה דאמור בעלים מש\"ה אמרינן ליה הב קרנא כדאמר האיך ואוסיף חומשא על דבורך דהוי שלשים ופרוטה וחומשא וכיון דלא הוי דינר לא דק: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ואם היו מעות או כלי מתכות יוליכם לים המלח או לים הגדול כדי לאבדן.</b> א\"א כשאינו רוצה לפדותן אבל אם ירצה לפדותם יפדה אותם בפרוטה ויוליך פדיונם לים המלח: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שאין שדה חרמים נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג.</b> כתב הראב\"ד ז\"ל א\"א יש מי שסובר מה שאמר אין שדה חרמים נוהג וכו' לומר שלא יהא לכהן אלא לשמים. ויש מקצת ראיה שאמר בנדרים אין אנשי הגליל מכירין בחרמי כהנים וכיון שהחרמים ניתנין לאנשי משמר ועכשיו אין משמר לא נתכוון זה אלא לשמים: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Haflaah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/ToratEmet.json

@@ -0,0 +1,260 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Nazariteship",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html",
+    "versionTitle": "ToratEmet",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת-אמת",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות נזירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו'.</b> א\"א זה אינו מחוור דסתם מתני' דלא כרבי נתן דקאמר לבית הלל נדור ואינו נזיר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכבר בארנו שאפילו לא נדר אלא מאחד מהן אסור בכולן.</b> א\"א אומר אני שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה אבל כשאמרו אסור לא אמרו אלא כשהוא סבור להתיר לעצמו מזה הדרך וכן עיקר: "
+            ],
+            [
+                "<b> מפני שאלו בכלל נדרי שגגות וכו'.</b> א\"א בגמרא אמרו שהן נדרי אונסין וכן עיקר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני הרי חבירו נזיר מיד.</b> א\"א תמה אני מאין הוציא זה כי מלשון הגמ' או כשיהיה לו בן למתפיס או כשיהיה לו בן לנודר הראשון אבל נזירות מיד ליכא למתפיס. תו אמרינן בגמרא את\"ל אגופיה משמע כלומר גם אני כשיהיה לו בן אהיה נזיר קאמר אבל לא על הבן הנודר הראשון אמר לחבירו הריני נזיר כשיהיה לך בן ואמר לו חבירו ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר גם אני כשיהיה לי בן אהיה נזיר או דילמא על הבן של אותו חבר קאמר שיהא גם הוא נזיר דאמר רחימנא ליך כותך. ואת\"ל כל באפי דההוא חבירו כסיפא ליה מילתא ואההוא חבר קאמר לומר דרחים ליה כוותיה. ועל הבן של אותו חבר יהיה נזיר. אלא אם אמר שלא בפני חבירו הריני נזיר שיהיה לפלוני בן ואמר זה ואני מי אמרינן הואיל ושלא בפניו אנפשיה קאמר כלומר כשיהיה לי בן או דילמא שלא בפניו נמי רחימנא ליה כותך קאמר ועל בנו של אותו פלוני קאמר וסליקו ליה כולהו בתיקו. וכיון דלא פליט מחד נזירות לית ליה תקנתא עד דמני שתי נזירות חד לבן חבירו וחד לבן עצמו כן השכל מורה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר ה\"ז נזיר ומביא קרבנותיו.</b> א\"א דבר זה אינו מחוור למ\"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזרה ואפשר דהלכתא כמ\"ד דאורייתא דרב כהנא ורבי יוחנן ורשב\"ל פליגי ורבי יוחנן ורשב\"ל סבירא להו דאורייתא פרק יוצא דופן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך יצא לחירות וכו'.</b> א\"א כל זו הפסקא אינה כלום וטעות הוא שטעה בלשון המשנה וכך הוא לשון המשנה העיקרי הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו. עבר מנגד פניו ר\"מ אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה. והפר לעבדו לאו דוקא לשון הפרה אלא אפי' כפאו ואמר לו שתה אם לא שתה ויצא לחירות משלים. וי\"ל דוקא כשהפר ולא כפה מפני שאין הפרה לגבי עבד כלום אבל אם כפאו אע\"פ שלא שתה כשיצא לחירות אינו משלים ש��בר בטלו. ולא נהירא אלא אפי' בשכפאו משלים לפי שהוא כמי שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות שחלה עליו נזירות כשיצא: "
+            ],
+            [
+                "<b> עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מנגד רבו הרי זה אסור לשתות יין.</b> א\"א דלא כהלכתא שהרי ר\"מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה: ",
+                "<b> אבל אם נדר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא.</b> א\"א אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו עד שלא גלח, לומר שמביא קרבנותיו ומגלח. ובנטמא ויצא לחירות מפרש בירושלמי אפילו בשכפאו רבו. ונראה לי בשכפאו כשנטמא אבל בשכפאו עד שלא נטמא הרי רבו כופהו שיטמא ולמה סותר והכי איתא בירושלמי: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> לפיכך מי שנדר בזה\"ז בח\"ל כופין אותו לעלות לא\"י.</b> א\"א למה כופין אותו לעלות ולמנות וכי יש שם טהרה והלא כלנו טמאין טומאת מת ואין כאן הפרש בין א\"י לח\"ל ואסור להזיר בכל מקום: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות וכו' הרי זה מונה אחת אחר אחת עד שימות או עד שישלים מנין נזירותו.</b> א\"א קצר בכאן שאם אמר הריני נזיר מאת שנה או אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שאמר הריני נזיר לעולם וכו'.</b> א\"א זו הגרסא כך מצאתי בתוספתא ובירושלמי אבל בגמרא שלנו אינה כן והיא מבולבלת מאד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נטמא אחר נזירות בנו וכו' אינו סותר אלא עד נזירות בנו.</b> א\"א אינו מחוור דל\"פ ר\"י ור\"ל בשנטמא בימי בנו אם סותר אם לאו אלא אם יסתור את שלו בשביל טומאה שנטמא בימי בנו דר' יוחנן אמר סותר את הכל ורשב\"ל אמר אינו סותר אבל טומאת נזירות שלו לנזירות שלו בין בתחלה בין בסוף לדברי הכל סותר את נזירותו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אין נזקקין לו כלל.</b> [א\"א] פי' אם בא לישאל על נדרו אין מתירין לו נדרו כלל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נתערב יין וכיוצא בו בדבש וכיו\"ב וכו' ואין שם רביעית בכדי אכילת פרס הרי זה אסור מדברי סופרים.</b> א\"א בעל ההלכות לא אמר כן אלא אסור מן התורה אבל אין לוקין עליו ומסתברא כוותיה וכבר כתבנו ראיות לדבריו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> נזיר שאכל כזית ענבים וכו' ולוקה מלקות ששית משום לא יחל שהוא שוה בכל הנדרים.</b> א\"א ולמה הניח לאו שבכללות שהרי רבא מחייבו והוא מכל אשר יעשה מגפן היין וכו' אלא שהגרסאות מתחלפות דבבבא מציעא ופסחים אביי הוא דאמר אין לוקין ובנזיר הוא בחלוף: "
+            ],
+            [
+                "<b> נזיר ששתה רביעית יין ורביעית חומץ.</b> א\"א זה אינו מחוור והלא שני שמות הם ולמדו לכל איסורי נזיר מלחים ויבשים מה הללו שהן מין אחד והן שני שמות וחייבין על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף כל וכו' ויין וחומץ שני שמות ושני מינים הם כדאיתא בבבא בתרא אבל חומץ יין וחומץ שכר מין אחד ושם אחד הן תרווייהו חלא מיקרו והכי איתא בע\"ז: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נזיר שנטמא למת טומאת שבעה וכו' בד\"א בשנטמא ופירש.</b> א\"א עיינתי בשמועה במס' נזיר וראיתי דלדעת רב יוסף טומאה וטומאה בחיבורי�� של אדם במת אפילו התרו בו על כל אחת ואחת אינו חייב אלא אחת כדתניא נזיר שהיה מת על כתפו והושיטו לו מת אחר פטור אבל פירש וחזר ונגע חייב שתים וטומאה וביאה אפילו בחיבורין חייב שתים ודוקא בבת אחת כגון שנכנס לבית שיש בו גוסס ושהה שם עד שמת הואיל והם שני מיני שמות ובאין בבת אחת חייב שתים ורבה פליג עליה בכל טומאה וטומאה אפילו שלא בחיבורין אינו חייב אלא אחת הואיל וטמא הוא ומתניתא דקתני אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת מוקים לה בטומאה ובביאה והא דאמר רב הונא נזיר שהיה בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ליתא דהא בחיבורין הוא וכיון דקי\"ל רבה ורב יוסף הלכתא כרבה מעתה טומאה וטומאה אפילו פירש וחזר ונגע פטור והכהנים בזמן הזה טמאי מת הן ועוד אין עליהן חיוב טומאה והמחייב אותם עליו להביא ראיה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שנדר והוא בבית הקברות וכו' ואם התרו בו שלא יזיר שם אינו מגלח שערו.</b> א\"א ואם התרו שלא יזיר א\"צ שהייה: "
+            ],
+            [
+                "<b> אע\"פ ששהה שם אינו לוקה כו'.</b> א\"א אין דרך הסוגיא כן אלא הבעיא כך היא נכנס בשידה תיבה ומגדל ונזר שם ובא חבירו ופרע עליו את התקרה ונטמא מי בעינן שהייה או לא וכו' אלמא היכא דשהה לית בה ספקא דחייב מלקות ואם לא שהה הוי ספיקא: "
+            ],
+            [
+                "<b> יצא מבית הקברות וכו' אין אותן הימים עולין לו.</b> [א\"א] פירוש כדי שיגלח ויביא קרבן טומאה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אי זו היא טומאת התהום כו' אבל הרוג לא.</b> א\"א בחיי ראשי אומר אני שלא עלה על דעת למעוטי הרוג שכבר אמרו אי זו היא טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם אלא אעושה פסח קאי למעוטי טומאת התהום דזיבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת וכו' ימי טומאתו בכלים ממנין ימי נזירותו.</b> א\"א כל זה אינו כלום אלא מה שאמרו שהאדם מיטמא בכלים הנוגעים במת לטומאת שבעה לא אמרו אלא בחיבורין חיבורי אדם בכלים וכלים במת אבל שלא בחבורין טומאת ערב: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו.</b> א\"א אני שונה בראש מס' יבמות משום דהוה ליה לאו ועשה שישנו בשאלה והיינו דקילי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר וכו' אבל אם אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר.</b> א\"א אינו מחוור זה ואין זה לשון הגמ' ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו' אבל לשון הגמרא שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי מביא קרבנות נזיר שלם שאין לנו חצי נזיר אבל כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר או הרי עלי קרבנות חצי נזיר הנזיר נזיר שלם אבל הוא לא חייב עצמו אלא בחצי קרבנותיו שהחצי שאמר לחייב עצמו אמר שבו פתח תחלה אבל כשאמר תחלה קרבנות כל קרבנות קאמר וכשאמר חצי נזיר לא כלום קאמר שאין לנו חצי נזיר ואין קרבנות לחצי נזיר ואפשר לבעל הגמרא שכך כיון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכיצד יולד להם ספק זה בטומאה וכו' אבל אם היה עד זה עמהן בחצר.</b> א\"א בחיי ראשי איני יכול לקבל דבר זה שאם יהיו שלשה בחצר אחת לא תהיה שם ספק טומאה טמא וזה אינו מן הגמרא אלא אם יהיו שלשה במעמד אחד ונפלה טומאה ביניהם ולא נודע באי זה מהם נגע כולן טהורין או אפי' ידע אחד שלא נגע בו והספק על השנים שניהם טהורים אבל אם אין שלשתם במעמד אחד אלא האחד מרחוק ואין זקוק להם כלל ונפל הספק על השנים שניהם טמאין מן הספק דיקא נמי דקתני ואיני יודע אי זה מכם מכם למה לי הוה ליה למימר ואיני יודע אי זה הוא אלא שמע מינה שהוא אינו מהם אלא במעמד אחד היו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> מת שהיה מושכב לרוחב הדרך וכו'.</b> א\"א אין זה דרך הגמרא כלל ורחוקים דבריו מדרך הגמרא הרבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ותגלחת ראשונה מגלח אותה אחר שנה וכו' כשאר מצורעים שמא אינו מצורע אלא טמא מת.</b> א\"א כל זה אינו מספיק שאילו כן לבסוף שבעה לאחר שהזה ושנה היה מגלח ממה נפשך שאם לא היה מצורע היה מגלח תגלחת טומאה בסוף שבעה אילו נטמא בסוף שבעה ממש ודבריו אינן אלא כשנטמא בתחלת שבעה ימים האחרונים של שנה ראשונה שכבר ספר שבעה ימי טומאה ותגלחת הראשונה שבסוף שנה הראשונה אם לא היה מצורע עלתה לו תגלחת טומאה ומתחיל נזירות טהרה ואינו רשאי לגלח כל אותה שנה שנייה אבל אם היה בסוף שנה ממש לא הצריכו לו ארבע שנים ואפילו נאמר שמא מצורע טמא היה וכיון שהתחיל בנזירות קודם שנצטרע אע\"פ שבסוף צרעתו נטמא סותר את הקודמים והנה הוא צריך שתי תגלחות אחת לספירו ואחת לטומאתו ואינה עולה תגלחת אחת לשתיהן אפילו כן אינו צריך שנה שנייה כולה לתגלחת שנייה כדי שיכלו שתי תגלחיות של מצורע אבל יספיק לו בשלש שנים ושבעה ימים תגלחת ראשונה בסוף שנה תגלחת שנייה בסוף שבעה ימים תגלחת שלישית בסוף שנה שנייה רביעית בסוף שנה שלישית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שלש עולות בהמה שמביא עמהן וכו' ואם מוחלט הייתי עולה ראשונה חובת מצורע.</b> א\"א זה אי אפשר שאין למצורע עולה בתגלחת ראשונה ולא שם קרבן אלא אם מוחלט הייתי עולה ראשונה נדבה ושניה ושלישית אחת לספק ספירו ואחת לספק טומאתו ואם טהור מטומאת מת הייתי ודאי מצורע עולה ראשונה נדבה והשניה והשלישית חובה לספירת מצורע ורביעית לטהרתו ואם טמא הייתי ומצורע עולה ראשונה נדבה והשניה ושלישית אחת לספירו ואחת לטומאתו וזו לטהרתו ואם טהור הייתי ולא מצורע הייתי הראשונה חובה וכולן נדבה: "
+            ],
+            [
+                "<b> וזה קרבן תגלחת טהרה.</b> אבל האשם והעולה אין מעכבין. א\"א זה אינו כן שהאשם לדברי הכל מעכב מלמנות נזירות של טהרה ובגמרא מקשה והא איכא אשם ר\"ש היא דאמר מייתי ומתנה פירוש מייתי לשלמים דקא סבר מביאין קדשים לבית הפסול ומייתי שלמים לקדושת אשם ונפסלין מגבול אשם ואילך: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Hasagot HaRa'avad/Sefer Haflaah/Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Nazariteship/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,257 @@
+{
+    "title": "Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Nazariteship",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Hasagot_HaRa'avad_on_Mishneh_Torah,_Nazariteship",
+    "text": [
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכו'.</b> א\"א זה אינו מחוור דסתם מתני' דלא כרבי נתן דקאמר לבית הלל נדור ואינו נזיר: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכבר בארנו שאפילו לא נדר אלא מאחד מהן אסור בכולן.</b> א\"א אומר אני שאם בא לפני חכם ואמר לו כך דרך שאלה שהחכם מתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה אבל כשאמרו אסור לא אמרו אלא כשהוא סבור להתיר לעצמו מזה הדרך וכן עיקר: "
+            ],
+            [
+                "<b> מפני שאלו בכלל נדרי שגגות וכו'.</b> א\"א בגמרא אמרו שהן נדרי אונסין וכן עיקר: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ושמע חבירו ואמר ואני הרי חבירו נזיר מיד.</b> א\"א תמה אני מאין הוציא זה כי מלשון הגמ' או כשיהיה לו בן למתפיס או כשיהיה לו בן לנודר הראשון אבל נזירות מיד ליכא למתפיס. תו אמרינן בגמרא את\"ל אגופיה משמע כלומר גם אני כשיהיה לו בן אהיה נזיר קאמר אבל לא על הבן הנודר הראשון אמר לחבירו הריני נזיר כשיהיה לך בן ואמר לו חבירו ואני מהו אנפשיה קאמר כלומר גם אני כשיהיה לי בן אהיה נזיר או דילמא על הבן של אותו חבר קאמר שיהא גם הוא נזיר דאמר רחימנא ליך כותך. ואת\"ל כל באפי דההוא חבירו כסיפא ליה מילתא ואההוא חבר קאמר לומר דרחים ליה כוותיה. ועל הבן של אותו חבר יהיה נזיר. אלא אם אמר שלא בפני חבירו הריני נזיר שיהיה לפלוני בן ואמר זה ואני מי אמרינן הואיל ושלא בפניו אנפשיה קאמר כלומר כשיהיה לי בן או דילמא שלא בפניו נמי רחימנא ליה כותך קאמר ועל בנו של אותו פלוני קאמר וסליקו ליה כולהו בתיקו. וכיון דלא פליט מחד נזירות לית ליה תקנתא עד דמני שתי נזירות חד לבן חבירו וחד לבן עצמו כן השכל מורה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר ה\"ז נזיר ומביא קרבנותיו.</b> א\"א דבר זה אינו מחוור למ\"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזרה ואפשר דהלכתא כמ\"ד דאורייתא דרב כהנא ורבי יוחנן ורשב\"ל פליגי ורבי יוחנן ורשב\"ל סבירא להו דאורייתא פרק יוצא דופן: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נדר עבדו בנזירות ואמר לו מופר לך יצא לחירות וכו'.</b> א\"א כל זו הפסקא אינה כלום וטעות הוא שטעה בלשון המשנה וכך הוא לשון המשנה העיקרי הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו. עבר מנגד פניו ר\"מ אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה. והפר לעבדו לאו דוקא לשון הפרה אלא אפי' כפאו ואמר לו שתה אם לא שתה ויצא לחירות משלים. וי\"ל דוקא כשהפר ולא כפה מפני שאין הפרה לגבי עבד כלום אבל אם כפאו אע\"פ שלא שתה כשיצא לחירות אינו משלים שכבר בטלו. ולא נהירא אלא אפי' בשכפאו משלים לפי שהוא כמי שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות שחלה עליו נזירות כשיצא: "
+            ],
+            [
+                "<b> עבד שנדר בנזירות וברח או שהלך מנגד רבו הרי זה אסור לשתות יין.</b> א\"א דלא כהלכתא שהרי ר\"מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה: ",
+                "<b> אבל אם נדר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא.</b> א\"א אין לזה שרש אלא בשכפאו רבו עד שלא גלח, לומר שמביא קרבנותיו ומגלח. ובנטמא ויצא לחירות מפרש בירושלמי אפילו בשכפאו רבו. ונראה לי בשכפאו כשנטמא אבל בשכפאו עד שלא נטמא הרי רבו כופהו שיטמא ולמה סותר והכי איתא בירושלמי: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> לפיכך מי שנדר בזה\"ז בח\"ל כופין אותו לעלות לא\"י.</b> א\"א למה כופין אותו לעלות ולמנות וכי יש שם טהרה והלא כלנו טמאין טומאת מת ואין כאן הפרש בין א\"י לח\"ל ואסור להזיר בכל מקום: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות וכו' הרי זה מונה אחת אחר אחת עד שימות או עד שישלים מנין נזירותו.</b> א\"א קצר בכאן שאם אמר הריני נזיר מאת שנה או אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שאמר הריני נזיר לעולם וכו'.</b> א\"א זו הגרסא כך מצאתי בתוספתא ובירושלמי אבל בגמרא שלנו אינה כן והיא מבולבלת מאד: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נטמא אחר נזירות בנו וכו' אינו סותר אלא עד נזירות בנו.</b> א\"א אינו מחוור דל\"פ ר\"י ור\"ל בשנטמא בימי בנו אם סותר אם לאו אלא אם יסתור את שלו בשביל טומאה שנטמא בימי בנו דר' יוחנן אמר סותר את הכל ורשב\"ל אמר אינו סותר אבל טומאת נזירות שלו לנזירות שלו בין בתחלה בין בסוף לדברי הכל סותר את נזירותו: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אין נזקקין לו כלל.</b> [א\"א] פי' אם בא לישאל על נדרו אין מתירין לו נדרו כלל: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נתערב יין וכיוצא בו בדבש וכיו\"ב וכו' ואין שם רביעית בכדי אכילת פרס הרי זה אסור מדברי סופרים.</b> א\"א בעל ההלכות לא אמר כן אלא אסור מן התורה אבל אין לוקין עליו ומסתברא כוותיה וכבר כתבנו ראיות לדבריו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> נזיר שאכל כזית ענבים וכו' ולוקה מלקות ששית משום לא יחל שהוא שוה בכל הנדרים.</b> א\"א ולמה הניח לאו שבכללות שהרי רבא מחייבו והוא מכל אשר יעשה מגפן היין וכו' אלא שהגרסאות מתחלפות דבבבא מציעא ופסחים אביי הוא דאמר אין לוקין ובנזיר הוא בחלוף: "
+            ],
+            [
+                "<b> נזיר ששתה רביעית יין ורביעית חומץ.</b> א\"א זה אינו מחוור והלא שני שמות הם ולמדו לכל איסורי נזיר מלחים ויבשים מה הללו שהן מין אחד והן שני שמות וחייבין על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף כל וכו' ויין וחומץ שני שמות ושני מינים הם כדאיתא בבבא בתרא אבל חומץ יין וחומץ שכר מין אחד ושם אחד הן תרווייהו חלא מיקרו והכי איתא בע\"ז: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נזיר שנטמא למת טומאת שבעה וכו' בד\"א בשנטמא ופירש.</b> א\"א עיינתי בשמועה במס' נזיר וראיתי דלדעת רב יוסף טומאה וטומאה בחיבורין של אדם במת אפילו התרו בו על כל אחת ואחת אינו חייב אלא אחת כדתניא נזיר שהיה מת על כתפו והושיטו לו מת אחר פטור אבל פירש וחזר ונגע חייב שתים וטומאה וביאה אפילו בחיבורין חייב שתים ודוקא בבת אחת כגון שנכנס לבית שיש בו גוסס ושהה שם עד שמת הואיל והם שני מיני שמות ובאין בבת אחת חייב שתים ורבה פליג עליה בכל טומאה וטומאה אפילו שלא בחיבורין אינו חייב אלא אחת הואיל וטמא הוא ומתניתא דקתני אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת מוקים לה בטומאה ובביאה והא דאמר רב הונא נזיר שהיה בבית הקברות והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו חייב ליתא דהא בחיבורין הוא וכיון דקי\"ל רבה ורב יוסף הלכתא כרבה מעתה טומאה וטומאה אפילו פירש וחזר ונגע פטור והכהנים בזמן הזה טמאי מת הן ועוד אין עליהן חיוב טומאה והמחייב אותם עליו להביא ראיה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> מי שנדר והוא בבית הקברות וכו' ואם התרו בו שלא יזיר שם אינו מגלח שערו.</b> א\"א ואם התרו שלא יזיר א\"צ שהייה: "
+            ],
+            [
+                "<b> אע\"פ ששהה שם אינו לוקה כו'.</b> א\"א אין דרך הסוגיא כן אלא הבעיא כך היא נכנס בשידה תיבה ומגדל ונזר שם ובא חבירו ופרע עליו את התקרה ונטמא מי בעינן שהייה או לא וכו' אלמא היכא דשהה לית בה ספקא דחייב מלקות ואם לא שהה הוי ספיקא: "
+            ],
+            [
+                "<b> יצא מבית הקברות וכו' אין אותן הימים עולין לו.</b> [א\"א] פירוש כדי שיגלח ויביא קרבן טומאה: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אי זו היא טומאת התהום כו' אבל הרוג לא.</b> א\"א בחיי ראשי אומר אני שלא עלה על דעת למעוטי הרוג שכבר אמרו אי זו היא טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם אלא אעושה פסח קאי למעוטי טומאת התהום דזיבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת וכו' ימי טומאתו בכלים ממנין ימי נזירותו.</b> א\"א כל זה אינו כלום אלא מה שאמרו שהאדם מיטמא בכלים הנוגעים במת לטומאת שבעה לא אמרו אלא בחיבורין חיבורי אדם בכלים וכלים במת אבל שלא בחבורין טומאת ערב: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו.</b> א\"א אני שונה בראש מס' יבמות משום דהוה ליה לאו ועשה שישנו בשאלה והיינו דקילי: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> אמר הרי עלי חצי קרבנות נזיר וכו' אבל אם אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר.</b> א\"א אינו מחוור זה ואין זה לשון הגמ' ומה בין זה לאומר הרי עלי לגלח וכו' אבל לשון הגמרא שאם אמר קרבנות חצי נזיר עלי מביא קרבנות נזיר שלם שאין לנו חצי נזיר אבל כשאמר הרי עלי לגלח חצי נזיר או הרי עלי קרבנות חצי נזיר הנזיר נזיר שלם אבל הוא לא חייב עצמו אלא בחצי קרבנותיו שהחצי שאמר לחייב עצמו אמר שבו פתח תחלה אבל כשאמר תחלה קרבנות כל קרבנות קאמר וכשאמר חצי נזיר לא כלום קאמר שאין לנו חצי נזיר ואין קרבנות לחצי נזיר ואפשר לבעל הגמרא שכך כיון: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> וכיצד יולד להם ספק זה בטומאה וכו' אבל אם היה עד זה עמהן בחצר.</b> א\"א בחיי ראשי איני יכול לקבל דבר זה שאם יהיו שלשה בחצר אחת לא תהיה שם ספ�� טומאה טמא וזה אינו מן הגמרא אלא אם יהיו שלשה במעמד אחד ונפלה טומאה ביניהם ולא נודע באי זה מהם נגע כולן טהורין או אפי' ידע אחד שלא נגע בו והספק על השנים שניהם טהורים אבל אם אין שלשתם במעמד אחד אלא האחד מרחוק ואין זקוק להם כלל ונפל הספק על השנים שניהם טמאין מן הספק דיקא נמי דקתני ואיני יודע אי זה מכם מכם למה לי הוה ליה למימר ואיני יודע אי זה הוא אלא שמע מינה שהוא אינו מהם אלא במעמד אחד היו: "
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b> מת שהיה מושכב לרוחב הדרך וכו'.</b> א\"א אין זה דרך הגמרא כלל ורחוקים דבריו מדרך הגמרא הרבה: "
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b> ותגלחת ראשונה מגלח אותה אחר שנה וכו' כשאר מצורעים שמא אינו מצורע אלא טמא מת.</b> א\"א כל זה אינו מספיק שאילו כן לבסוף שבעה לאחר שהזה ושנה היה מגלח ממה נפשך שאם לא היה מצורע היה מגלח תגלחת טומאה בסוף שבעה אילו נטמא בסוף שבעה ממש ודבריו אינן אלא כשנטמא בתחלת שבעה ימים האחרונים של שנה ראשונה שכבר ספר שבעה ימי טומאה ותגלחת הראשונה שבסוף שנה הראשונה אם לא היה מצורע עלתה לו תגלחת טומאה ומתחיל נזירות טהרה ואינו רשאי לגלח כל אותה שנה שנייה אבל אם היה בסוף שנה ממש לא הצריכו לו ארבע שנים ואפילו נאמר שמא מצורע טמא היה וכיון שהתחיל בנזירות קודם שנצטרע אע\"פ שבסוף צרעתו נטמא סותר את הקודמים והנה הוא צריך שתי תגלחות אחת לספירו ואחת לטומאתו ואינה עולה תגלחת אחת לשתיהן אפילו כן אינו צריך שנה שנייה כולה לתגלחת שנייה כדי שיכלו שתי תגלחיות של מצורע אבל יספיק לו בשלש שנים ושבעה ימים תגלחת ראשונה בסוף שנה תגלחת שנייה בסוף שבעה ימים תגלחת שלישית בסוף שנה שנייה רביעית בסוף שנה שלישית: "
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b> שלש עולות בהמה שמביא עמהן וכו' ואם מוחלט הייתי עולה ראשונה חובת מצורע.</b> א\"א זה אי אפשר שאין למצורע עולה בתגלחת ראשונה ולא שם קרבן אלא אם מוחלט הייתי עולה ראשונה נדבה ושניה ושלישית אחת לספק ספירו ואחת לספק טומאתו ואם טהור מטומאת מת הייתי ודאי מצורע עולה ראשונה נדבה והשניה והשלישית חובה לספירת מצורע ורביעית לטהרתו ואם טמא הייתי ומצורע עולה ראשונה נדבה והשניה ושלישית אחת לספירו ואחת לטומאתו וזו לטהרתו ואם טהור הייתי ולא מצורע הייתי הראשונה חובה וכולן נדבה: "
+            ],
+            [
+                "<b> וזה קרבן תגלחת טהרה.</b> אבל האשם והעולה אין מעכבין. א\"א זה אינו כן שהאשם לדברי הכל מעכב מלמנות נזירות של טהרה ובגמרא מקשה והא איכא אשם ר\"ש היא דאמר מייתי ומתנה פירוש מייתי לשלמים דקא סבר מביאין קדשים לבית הפסול ומייתי שלמים לקדושת אשם ונפסלין מגבול אשם ואילך: "
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "ToratEmet",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/online/d_root__035_mshnh_torh_lhrmbm.html"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "השגות הראב\"ד על משנה תורה, הלכות נזירות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Hasagot HaRa'avad",
+        "Sefer Haflaah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}